אברך · AVUREICH — ניצבים וילך (2026-08-31)

בס"ד
פרשת נצבים וילך תשפ"ו • שנה ו' -גליון רפ"ט • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע
תפארת יוסף
פנינים על פרשת השבוע
אלא על הקנין ,דלא גרע מכלי חדש .וכן מורה לשון גליוני הש"ס חוסן יוסף
רמב"ם (הלכות ברכות פי"א ה"ט) דמצוה הבאה מזמן לזמן סנהדרין כא: אות רנה
או שיש בה קנין כגון הקונה תפילין וכו' או מעקה וכו',
הרי אתי עלה מטעם קנין .ואם כן יש לומר דוקא יחיד וְ ַע ָּתה ּכִ ְתבּו לָ כֶ ם ֶאת ַה ִּׁש ָירה ַהּזֹאת וגו' (לא ,יט). ַא ֶּתם נִ ָּצבִ ים ַהּיֹום ּכֻ ּלְ כֶ ם וגו'
הקונה ספר תורה ,או אפילו ציבור שבנו בית הכנסת ,דהוי ברכת 'הטוב והמטיב' על ספר תורה ּכֹל ִאיׁש יִ ְׂש ָר ֵאל (כט ,ט).
ליה קנין חשוב ולאו כל יומא מתרחיש ,אבל ספר תורה בסנהדרין (כא ,):אמר רבא ,אף על פי שהניחו לו אבותיו
של ציבור ,אף על גב דעניים הם ,מכל מקום לא יגיע לכל ערבות גרים טף ונשים עלינו
לאדם ספר תורה ,מצוה לכתוב משלו ,שנאמר 'ועתה וערבותנו עליהם
אחד על חלקו מנה חשובה שראויה לברך על הקנין ,ואי כתבו לכם את השירה'.
משום מצוה -הא לאו ליהנות ניתנו ,ולא יהא אלא ספק, במהרי"ט קידושין (ע :ד"ה ומיהו) ,דגרים וטף ונשים אינן
מכל מקום ספק ברכות להקל (ראה כסף משנה הלכות מילה עיין שו"ת חתם סופר חלק אורח חיים (סימן נג) [וז"ל: בערבות עלינו ,רק אנו עליהם.
פ"ג ה"ו ד"ה תשובה) ,ולא יברכו]. קהל שלא היה להם ספר תורה ,וניתן להם ספר תורה
מנדיב לב אחד ,אם יברכו הציבור 'הטוב והמטיב' על וצריך עיון ,ערבות על טף -מהו .ואולי טעמא דקרא
אותה הנתינה ,כדקיימא לן בשלחן ערוך אורח חיים (סימן דלהזהיר את הגדולים על הקטנים (יבמות קיד ).קדריש
רכג סעיף ה) בשארי מתנות -שהוא טובה לנותן ולמקבל. (או קטן אוכל נבילות בית דין מצווין להפרישו -למאן
הפטרה דסבירא ליה הכי (שם)) ,דזה מטעם וענין ערבות א.
אי לא נתנה במתנה ,אלא על דעת שאלה ,כרוב נותני
בית האוצר ספר תורה לבית הכנסת ,אין כאן מקום שאלה ,דפשיטא וגם טעם דמהרי"ט שם ,דפטור גרים וטף ונשים לפי
מערכת א כלל יב דלא יברכו על שאלה ,ואך הספק אי נתנו במתנה להק"ק. שאין בידם למחות ,אין מובן ,דאנו גם כן -מי שאין בידו
כתב ועדיין ,אי לא נשאר לו ספר תורה אחר ,כבר למחות פטור .ואם הגר בידו למחות ,מדוע לא יתחייב.
ִמי זֶ ה ּבָ א ֵמ ֱאדֹום ֲחמּוץ
הגאון בני יונה (סימן רע ס"ק ב) ,דלדעת הפוסקים (שו"ת ואולי הוא כהך דפרק קמא דקידושין (ל ):בכבוד אב
מהרש"ך ח"ב סימן ח הב' ד"ה ועוד; שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן ּבְ גָ ִדים ִמּבָ ְצ ָרה וגו' (ישעיה סג ,א). ואם ,דהוה אמינא דאשה משום דאין סיפק בידה לעשות,
הבדל בין שרו של עשיו למלאך דקדושה ה ד"ה תשובה) דעל ידי שנותן ספר תורה שלו לחלוטין לגמרי תיפטר ,והכא נמי כיון דעל פי הרוב גרים וטף
לציבור ,הפקיע מעצמו מצות עשה של תורה ,ומחוייב עיין מכות (יב ,).שלש טעיות עתיד שרו של אדום לטעות, ונשים אין סיפק בידם למחות ,לגמרי פטרינהו רחמנא,
דכתיב 'מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה' כו' ,טועה לכתוב לו ספר תורה אחר ,וממש ביטל מצות עשה שהיה ועדיין צריך עיון.
שאינה קולטת אלא אדם -והוא מלאך כו' .ומשמע קצת מוחזק בה עד עתה .אם כן אין כאן טוב לדידיה ,ועל כל ואף הלימוד שהביא מהרי"ט שם ממדרש (תנחומא
דמלאך אינו בכלל 'אדם' ג. פנים לית כאן ברכת 'הטוב והמטיב' .אך הספק ,שיברכו בפרשתנו סימן ב) ,דדורש ערבות מ'כל איש ישראל' ,משמע
ואולם התוספות במנחות (קט :ד"ה נזדמן) ,אהא דאמר הציבור שהחיינו ,וכן אם להיחיד עוד ספר תורה אחר ,ונתן דממעט אשה מערבות ,כמבואר בתוספות פרק קמא
שמעון הצדיק (שם) שכל ימיו היה מזדמן לו זקן לבוש זה במתנה להציבור ,בזה יש להסתפק אי יברכו 'הטוב דבבא קמא (טו .ד"ה השוה) ד'איש' ממעט אשה .וכזה גם
לבנים בכניסתו לקודש הקדשים ביום הכיפורים ,כתבו והמטיב'. כן לימוד הגמרא (סנהדרין כז ):מ'וכשלו איש באחיו' (ויקרא
וז"ל :בירושלמי פריך ,והכתיב (ויקרא טז ,יז) 'וכל אדם לא הנה בספר הלכות קטנות (ח"ב סימן קעט) ז"ל :קהל כו ,לז) -איש בעוון אחיו ,ממועט כן לכאורה.
יהיה באהל מועד' -ואפילו מלאכים ,דכתיב (יחזקאל א, שבנו או שקנו בית הכנסת -אם מברכים .תשובה .יעמוד
י) 'ודמות פניהם פני אדם' .ומשני ,דשמא שכינה היתה, שליח ציבור ויברך בקול רם 'הטוב והמטיב' ,עכ"ל ,ולא אך 'איש באחיו' לכאורה אינו לשון 'איש' למעט ,רק
עכ"ל [וירושלמי זה הוא ביומא (פ"ה ה"ב בסופה)] .ומוכח הביא שום סברא וראיה כדרכו ז"ל .ובספר מחזיק ברכה התחברות שנים ,כמו גבי לשון נקבה 'אשה אל אחותה'
דמלאך הוא בכלל 'אדם'. (או"ח סימן רכג ס"ק א) כתב שמדבריו משמע ,דעל כל פנים (שמות כו ,ה) דנאמר בלולאות ,ושפיר כל שנים מישראל
שהחיינו לא יברכו. בכלל -ואף שתי נשים.
ויש לחלק בין ההיא דמנחות -דאיירי במלאך
דקדושה ,לבין שרו של אדום דמכות הנ"ל -דהוא הס"ם ולפע"ד ,כיון דכתב מגן אברהם (סימן רכג ס"ק ה) דאין
(ראה רש"י מכות שם ד"ה שרו) -מלאך דקליפה ,ולומר דאף לברך על קניית ספרים ,דמצות לאו ליהנות ניתנו (עיין
על גב דמלאך דקדושה נקרא 'אדם' ,עם כל זה הס"ם לא ראש השנה כט ,).ונראה דברכת רמ"מ (סדר ברכות הלכות ברכת גליוני הש"ס
מיקרי 'אדם'. הגשמים ד"ה היה) דסבירא ליה שם דמברך ,לאו על המצוה, שבת יג.
)ב שתורה ותפילין ענינם אחד .והביא הרבה הוכחות לזה .וכוונת )א ראה במדב"ר י ,ה'" :ואמרת אליהם' (במדבר ו ,ב) ,להזהיר בית דין
רבינו בכל זה לבאר מדוע כשאמרה שהתורה מארכת ימים נטלה על כך ,שלא יניחו לנזיר לעבור על נזירותו ,שאם יראו שירצה ּכִ י הּוא ַחיֶ יָך וְ א ֶֹרְך יָ ֶמיָך (ל ,כ).
דוקא תפיליו ,ועל זה ביאר שהתפילין הם כתר תורה וענינם כללות לבטל נזירותו ,יכופו אותו כדי לקיים דבריו .ללמדך שהגדולים שייכות תפילין לתורה
התורה. מוזהרין על ידי הקטנים והם נענשים על ידיהם אם לא יוכיחו אותם,
)ג ראה בית האוצר שם תחלת הכלל" :אבאר בעזרת השם יתברך וכן הוא אומר (ויקרא כו ,לז) 'וכשלו איש באחיו' -מלמד שכל ישראל בשבת (יג ,).מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וכו' ,ומת
אי מלאך קרוי 'אדם'". ערבים זה בזה". בחצי ימיו ,והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי
כנסיות ובבתי מדרשות ,ואמרה להם ,כתיב ְּבתורה ' -כי
מרגניתא דיוסף הוא חייך ואורך ימיך' וכו'.
ענינים מופלאים ,פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע עיין חידושי אגדות למהרש"א עבודה זרה (מד .ד"ה
ה"ק) ,דתפילין קרוים 'כתר תורה' .וכן הוא עוד בחידושי
בעלי חיים המריחים את העפר אגדות למהרש"א בבבא בתרא סוף פרק חזקת (ס :ד"ה
בבבא בתרא (עג ,):ההוא טייעא דהוה שקיל עפרא ומורח ליה ,ואמר ,הא אורחא לדוכתא פלן והא אורחא ת"ר) .ועיין קידושין (לה ).ומכות (יא ).דהוקשה כל התורה
לדוכתא פלן. לתפילין .ועיין מה שכתבתי על הגליון ראש השנה (יז.
בתוספות ד"ה קרקפתא) ב.
כזה שבת (פה ,).ו'חורי' (בראשית לו ,כ) -שמריחים את הארץ .ועיין עוד דוגמא בבעלי חיים שמריחין את
א העפר -ברש"י מועד קטן (ו :ד"ה וחונקין זה את זה) וז"ל :מפני שמריחין את העפר ואין מכירין באותו עפר.
סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע תפארת יוסף
עניני שבת באגדה ובהלכה
לפעול ,ועל כן תמיד הקודש מכריע את החול וגוררו
אחריו ולא להיפוך.
פרק יח (ב)
חלק השבת אין מתבטל לחלק החול
שבמוצ"ש -שא"א לו לעשות השבת חול תפלות וברכות שבת
וגם ,במיסב מערב שבת ,כיון דהיה אפשר לאותו
זמן שהתחיל סעודתו בערב שבת להיותו גם כן קודש
-אילו קיבלו עליו אז בתוספת ,לכן הוא מתבטל דע ,שאין לו להזכיר כלל של שבת בחול ,מידי דהוי מקור הזכרת שבת בברכת המזון
ונמשך אל סוף הסעודה דהוא בשבת ממש ,כעניין אתפלת המנחה בשבת ,שאם לא התפלל אותה מתפלל מהפסוק 'על הארץ הטובה'
נבילה בטילה בשחוטה (בכורות כג ,).לפי שאפשר במוצאי שבת שתים של חול (כו ,):כי אין להזכיר
לנבילה שתעשה שחוטה (ראה רש"י שם ד"ה דאי) .ומה איתא בברכות (מט ,).יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל
של שבת בחול ,אף על פי שנתחייב תפלה זו בשבת. כו' ,ויתיב וקאמר ,טעה ולא הזכיר של שבת ,אומר
שאין כן בהתחיל בשבת וגמר במוצאי שבת ,שלא היה וכן בני חבורה שהיו מסובין (בערב שבת) וקידש
אפשר לו בשבת לעשות השבת חול ,לכן אין מתבטל 'ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה
עליהם היום ,דקאמר רבי יוסי (פסחים (קב ,)):גמרו לאות ולברית ,ברוך מקדש השבת'.
ונמשך אחר הסוף שהוא בחול ,ודו"ק. סעודתן ,כוס ראשון אומרים עליו ברכת המזון ,שני
-אומרים עליו קידוש היום ,בתוספתא דברכות (פ"ה
בשאלתות פרשת יתרו וז"ל :ברם צריך ,טעה
סברות שרק בערב שבת יגרר ולא הזכיר של שבת ויום טוב ,חוזר לראש או לא,
חלק החול אחר חלק השבת ה"ד) שונה בדברי רבי יוסי ,ומזכיר של שבת בברכת
המזון .אף על גב דסעודת חול היתה ,כיון דמברך מי אמרינן כיון דבריך ברכת המזון יצא ידי חובתו,
ועיין מה שכתבתי בגליון סנהדרין (יב :ד"ה אין) אהך ואי הדר מברך הוי ברכה שאינה צריכה .או דילמא,
(שם) דהואיל וראוי לקובעו ניסן ,עיין שם היטב ,דלפי בשבת צריך להזכיר של שבת ,הכא נמי אף על גב
כיון דתיקנוה רבנן ואסמכוה אקרא ,דכתיב (דברים ח,
הראּויּות והאפשריות היותו מה שכתבתי שם ,יש בזמן ְ דסעודת שבת היתה ,כיון דמברך בחול לא יזכיר של
שבת ,עכ"ל. י) 'ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלקי"ך על הארץ
תוספות עניין שבת -גם אם אינו מוסיף ,עיין שם הטובה' ,כמאן דלא בריך דמי .תא שמע ,דיתיב רבי
היטב ג ,ולכן שפיר נגרר אחר השבת הגמור ,ומה שאין הסעודה וברכת המזון זירא אחורי כו'( ,ככל הסוגיא דברכות) ,עכ"ל.
כן להיפוך במוצאי שבת ,ודו"ק. חד הם -ותחלת הדבר בשבת היה
ואסמכתא זו שהביא על הזכרת שבת בברכת המזון
ועוד ,דבשבת אין לומר שיגרר אחר ההתחלה וכל דבריו צריכים עיון ,דמה שהביא ראיה מהך מקרא ד'על הארץ הטובה' ,לא ידעתי לא מקורה ולא
שהיתה בחול ,כיון דפנים חדשות באו לכאן ,עיין דברכות -טעה ולא התפלל מנחה בשבת כו' ,אין פירושה .ועל כל פנים נראה מאסמכתא זאת ,דקרינן
תוספות כתובות (ז :ד"ה והוא) ה ,ומה שאין כן משבת לדמות סעודה שהותחלה בשבת לשם ,שכל התפלה לשבת 'ארץ' וכמובן ,וזה סעד למה שכתבתי בכתבי
לחול ,שאין החול פנים חדשות ,שפיר נגרר אחרי בחול רק שנתחייבה בשבת ,ואף דגם הברכת המזון אגדה שלי דשבת וארץ ישראל יש להם התייחסות
ההתחלה ,ודו"ק היטב .ועיין בית יוסף וטורי זהב אורח שם כולו בחול ,ורק שנתחייב בשבת ,דמיד בהתחלת והתאמות זה לזה א ,ובחכמת האמת (ראה תיקו"ז תיקון
חיים (סימן קפח; בית יוסף סעיף י; טורי זהב ס"ק ז) ו. הסעודה מכי אכל כזית מיד יש חיוב ברכת המזון ,מכל ה קמא ;:מגלה עמוקות פרשת ואתחנן אופן קמג) הדברים
מקום אין הדמיון עולה יפה ,דשם הסעודה והברכת נודעים ביותר ב.
אם שייך כאן סברת הר"ן דשדינן המזון מאוחדים ,והם דבר אחד ,דעל הסעודה באה
לגמר בתר התחלה ונחשב שהיה ביום הברכה ,ועל כן כיון שהותחלה הסעודה בשבת הרי מחיוב הזכרת שבת נלמד חיוב הזכרת יום טוב
ועיין חידושי הר"ן ראש השנה ריש פרק ראוהו בית הותחל קצת הדבר בשבת ,ולא דמי לשם דלא הותחל ואף דבשאלתות הזכיר גם חיוב הזכרת יום טוב,
דין (כה :ד"ה חק) דמתבאר מדבריו ,דהא דדיני ממונות הדבר להעשות בשבת כלל ,ואך החיוב גרידא היה היינו משום דיום טוב בכלל שבת הוא ,ומחיוב הזכרת
גומרין בלילה (ראה סנהדרין לד ,):לאו משום דהגמר לא בשבת. שבת נלמד ממילא גם חיוב הזכרת יום טוב ,ועיין
בעי יום ,דלעולם בעי יום ,ורק כיון דהיתה ההתחלה
כיון שעדיין לא הבדיל רש"י שבועות (טו :ד"ה אין) ג .ועיין ראש השנה (טז,):
ביום -גמרו נמי בתר תחלתו שדינן ליה ,וכאילו נגמר
לפני ברכהמ"ז יש לו ענין השבת דיליף חיוב קבלת פני הרב ברגל מקרא ד'לא חודש
ביום דמי ,עיין שם היטב.
ועוד ,דשם הא צריך להקדים תפלת שעתה ברישא ולא שבת' (מלכים ב ד ,כג) ,עיין שם .ועיין תוספות
והנה ,מסברת חידושי הר"ן הנ"ל יש לדון גם כן בבא מציעא (צ .ד"ה אבל) ,דשבת ויום טוב חדא מילתא
וצריך להבדיל בה (ברכות שם) ,ואם כן אחרי שהבדיל
טעם ,להא דסעודת שבת ויום טוב וראש חודש אזלינן הוא .ועיין ש"ס שבת (ס ):ד ,והארכתי במקום אחר (ראה
ועשאו חול ,איך יחזור ויעשהו קודש .ומה זה עניין
בתר ההתחלה ,ואם היתה ההתחלה ביום ,אף שהיה גליוני הש"ס שם).
לברכת המזון בסעודה שהותחלה בשבת ,דעדיין לא גליוני הש"ס ברכות מט .ד"ה יתיב
גמר סעודה בלילה מזכירין של שבת כו' בברכת
הבדיל ,ולו עניין השבת עדיין בתורת תוספת ,וגם
המזון (ראה שולחן ערוך או"ח סימן קפח סעיף י) .ולהנ"ל
מפאת איסור עשיית מלאכה קודם שיבדיל.
נכון הדבר ,דהגמר בתר התחלה גריר ,ונחשב שהיה
גם הגמר ביום וכנ"ל. חלק הקודש שבסעודה בדברי הרא"ש בהתחיל לאכול בשבת
מכריע את חלק החול וחשכה לו קודם גמר סעודתו
אולם יש לומר ,דאף דנחשב שהיה ביום ,היינו
רק במקום שצריך רק זמן היום ,אבל קדושת היום והראיה שהביא מבני חבורה שהיו מסובין וקידש עיין שו"ת הרא"ש (כלל כב אות ו) שכתב וז"ל :וששאלת,
ואיכותו אכתי אי אפשר שיהיה לו ,ודו"ק. עליהם היום ,דמזכירין של שבת בברכת המזון ,מלבד מי שהתחיל לאכול בשבת סמוך לחשיכה ,וחשכה לו
גליוני הש"ס ברכות כו :ד"ה טעה; דלפי הנ"ל אין ראיה כלל ,גם זולת זה פשוט דיש שני קודם גמר סעודתו ,אם יזכיר של שבת בברכת המזון,
שם סנהדרין לד :בתוספות ד"ה יום דברים בסעודה -ההתחלה והסוף ,וכל אחד יש לו כיון דעיקר הסעודה היתה בשבת.
וכתב על זה רבינו" :הנה סברתו ,דהואיל וראוי הזמן ההוא )ה שהביא שו"ת רדב"ז ח"ג סימן אלף סא ,שכתב וז"ל" :אם הוא )א לא מצאנו 'כתבי אגדה' אלו .אולם בשניהם מצאנו לרבינו
להיות יום טוב על ידי שיקבל עליו התוספת ,על כן אף אם אינו סמוך לבין השמשות בתחלת הזמן שהוא ראוי לתוספת קדושת שמבאר בארוכה שהם מבחינת מלכות ,ראה אוצרות יוסף מאמר
מקבל עליו ,מכל מקום כבר יש בו ענין יום טוב ְּב ַמה -מפאת הואיל היום ,מותר (לאבל) לגלח משום כבוד המועד ,דהא שיעור זמן הראוי לבנה פיסקא טו-טז ,לגבי ארץ ישראל ,ושם פיסקא מ ,לגבי שבת.
וראוי .והוא כסברת הש"ס כאן (סנהדרין שם) דהואיל וראוי לקובעו להיות תוספת הוא כשיעור מהלך שלשה מילין ורביע קודם בין וראה עוד שם פיסקא מא-מב ,שלכן אין חלק לעכו"ם בשניהם.
ניסן כבר יש עליו ֵׁשם 'ניסן' ,והוי ליה כעיבור ניסן בניסן". השמשות ,וזמן זה אם ירצה לעשותו כולו תוספת -עושה ,רצה )ב והאריך בזה רבינו עוד ,הובא בגליון רסג במדור זה.
לעשות מקצתו -עושה כו' ,נמצאת אומר ,כי תחלת זה הזמן הוא
)ו דשבת נחשבת פנים חדשות לענין אמירת שבע ברכות. )ג שכתב" :וימים טובים נמי 'שבתות' איקרו".
מותר במלאכה ויש בו קצת קדושת יום טוב ,שהרי ראוי להיות
)ז שכתבו דאזלינן בתר התחלת הסעודה ,ודלא כדברי הרא"ש. תוספת ,וכבר חל עליו שלא יהיה מנוול כו' ,עכ"ל ז"ל". )ד דאיתא התם" :יום טוב ושבת כי הדדי נינהו".
שביבי יוסף
אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים
המפוזרים בתורת רבינו זי"ע
אשה המתקדשת אינה 'דעת אחרת'
"טעמא דאין קידושין לקטן (ראה יבמות קיב ,):דדעת אחרת מקנה שייך רק כשגדול מקנה חפץ שלו לקטן ,אבל אשה המקנה עצמה ,היא עצמה היא החפץ,
חוסן יוסף אות פב ד"ה בענין ואין כאן 'מקנה' חוץ ממנה ,דכולה קנויה לבעל ,והדעת עצמו בכלל"
הבטיח רבינו" :כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי -אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון" ב
(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו -ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)
אוצרות יוסף
עיונים בספרי רבינו
לצאת (ראה בבא בתרא צא ,).מכל מקום שרי לצאת
ללמוד תורה ולישא אשה ועוד דברים ,כמבואר פרק
קמא דעבודה זרה (יג.). הערות והארות רבינו בתורת
ואין לומר ,דאם כן שם (סנהדרין יח ).נמי ישתרי
לו לצאת לצורך הלוית המת .דיש לומר ,דשם כבר הגאון בעל ה'מנחת חינוך' זצ"ל
קיים מצות הלויית המת מדינא ,דבארבע אמות
הוי לויה (ראה שלחן ערוך יו"ד סימן שסא סעיף ג) ,ולא ~ מתוך :אתוון דאורייתא; בית האוצר; גליוני הש"ס ~
חשיבא היציאה צורך מצוה כל כך.
לרגל יומא דהילוליה -כ"ג אלול תרל"ד
ואולם בהך דסנהדרין (יח ).יש לומר עוד ,דטעמא
דרבי מאיר (שם) מפאת קרא ד'ומן המקדש לא יצא'
(ויקרא כא ,יב) ,וסבירא ליה דכוליה ירושלים קרוי
ללמדו משם כלל ,ונוהג שפיר בנשים מטעם וודאי, אם נשים לוקות
'מקדש' ,וכפירוש המשנה להרמב"ם ריש פרק יום
ככל הלאוין שבתורה. על לאו שאין שוה בכלל
טוב (ראש השנה פ"ד מ"א) .ואף דאמרינן בסנהדרין שם
(יט ).דרבי מאיר מפרש לקרא -מקדושתו לא יצא, ועיין בשו"ת שבסוף ספר אבני מלואים (סימן כב דכירנא כד הוינא טליא ,הערותי על דברי הפרי
מכל מקום יש לומר דבעי לקיומי גם פשטא דקרא ד"ה והנה) ,שיישב גם כן דברי רש"י הנ"ל ,וכתב מגדים (פתיחה כוללת ח"א אות י ד"ה ואמנם) דהא
דכתיב 'מקדש' ,ומקיימינן ליה בכוליה ירושלים דהואיל ואיסורי הנזירות הם מפאת קדושת הגוף, דלקולא ולחומרא -לחומרא ילפינן (יבמות ח,).
דקרוי גם כן 'מקדש'. שגופו של נזיר קדוש -ועל כן הטילה תורה עליו הוא רק מטעם ספק ,בהצעת דברי המנחת חינוך
איסורים שלו ,על כן דמי לאיסורי כהונה -שהם (מצוה ח אות ד ד"ה העולה) שכתב ,דלפי מאי דאמרינן
ולפי זה ,רבי יהודה דפליג שם בסנהדרין (יח). ביבמות (פה ,).דהא דאצטריך 'לא יקחו' (ויקרא כא,
ארבי מאיר ,יש לומר דסבירא ליה כראשונים (ראה
מפאת קדושת הכהנים ,ועל כן חשיבי אינם שוין
בכל כמו שאיסורי כהונה חשיבי אינם שוין בכל, ז) לחייב גם נשים באיסורי ביאה דכהונה -אף
רש"י ראש השנה כט :ד"ה אבל; תוספות שם ד"ה אבל) על גב דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין
החולקים על הרמב"ם הנ"ל ,וסבירא להו דאין עיין שם היטב.
שבתורה (שם פד ,):היינו משום דהוה אמינא דהא
ירושלים קרוי 'מקדש' ,ולכן סבירא ליה לרבי יהודה ואולם גם לפי דבריו ,הוי נזיר טפי שוה בכל דהשווה הכתוב וכו' ,היינו רק בלאו השוה בכל,
דאין יוצא מן המקדש ממש .ולפי זה יתכנו ביותר מאיסורי כהונה ,כיון שכל אדם יכול לקדש את אבל לאו שאין שוה בכל הוה אמינא למילף
דברי הרמב"ם דכתב דבריו בפירוש המשנה ,כיון גופו בקדושת הנזירות על ידי שיקבל נזירות על מטומאה ,דגלי קרא 'בני אהרן' (שם שם ,א) ולא
דסתם מתניתין רבי מאיר ,ולרבי מאיר הא כוליה עצמו ,מה שאין כן בקדושת כהונה ,שזרים אין בנות אהרן ,עיין שם היטב.
ירושלים קרוי 'מקדש' וכנ"ל. יכולים להתקדש בקדושת כהונה ,וזה פשוט .ואם
כן שוב שפיר קושיתי הנ"ל לא קשה מידי וכמובן, וכתב בספר מנחת חינוך ,דלפי זה הא דקיימא לן
ויש לומר עוד טעמא דרבי מאיר בהך דסנהדרין לפי האמת דנשים ְמ ֻצוֹות גם אלאוין שאינם שוים
והבאתיה פה אך למען חביבים ֲעלֵ י איש יַ לְ ֵדי רעיוני
דאסור לו לצאת חוץ לעיר ,משום דרק בעיר שיש בכל ,ולא ילפינן להו מטומאה למיפטרינהו ,היינו
ימי חורפו.
בה מבואות אית ליה היכירא ,במה שהן נכסין משום דהשתא דגלי קרא ד'לא יקחו' שמוזהרות
ממבוי והוא בא בה ,עיין שם היטב בסנהדרין ,ומה אאיסורי ביאה דכהונה ,על כן לקולא ולחומרא -
שאין כן בחוץ לעיר דאין שם היכר ,חיישינן שמא ילפינן מאיסורי ביאה ולא מטומאה ,עד כאן תוכן
מקור דין הרמב"ם
יתקרב אל המת ואתי למינגע ,או דהחשש שמא ילך שהכהן גדול אינו זז מירושלים דברי המנחת חינוך ז"ל.
עד בית הקברות ויבא ליכנס לבית הקברות ,ועל
עיין ספר מנחת חינוך (מצוה קלו אות ז) שכתב בשם כן עשו גדר שלא ילוה רק עד פתח שער העיר], והנה יומצא לפי הרכבת דברי המנחת חינוך
אחד מתלמידיו ,דזה טעם הרמב"ם הלכות כלי ובאתי רק להעיר. הנ"ל ודברי הפרי מגדים הנ"ל ,דאף על גב דנשים
המקדש (פ"ה ה"ז) שכתב ,דהכהן הגדול צריך להיות מצוות אלאוין שאינם שוין בכל ,עם כל זה אין
ביתו בירושלים ואינו זז משם ,והכסף משנה לא לוקות עליהם ,דאין לוקין מספק.
אם כח שלישי אוכל בתרומה הראה מקור .וכתב ,דטעם הרמב"ם משום מנחת ולפי זה הקשתי ,לפי המבואר ברש"י יבמות
חביתין שמביא הכהן גדול בכל יום (ראה רמב"ם ביבמות (סו ,).ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדיו (ה .ד"ה ת"ל) ,דלאוי דנזיר הוי לאוין שאינם שוין
הלכות תמידין ומוספין פ"ג הי"ח) ,ועל כן טעון לינה שקנו עבדים שיאכלו בתרומה ,שנאמר (ויקרא כב ,יא)
בכל ,עיין שם היטב ,ואם כן יוקשה ממשנה ערוכה
בירושלים תמיד (ראה ספרי ראה פיסקא פא) ,ולכן אינו 'וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו' ,קנינו בנזיר (כג ,).האשה שנדרה בנזיר ,והיתה שותה יין
שקנה קנין אוכל. זז מירושלים ,עיין שם. ומטמאה למתים ,הרי זו סופגת את הארבעים .ועיין
בתוספתא שם (פ"ט ה"ה) נאמר 'ועבדיה' ,והוא ואולם לענ"ד נראה מקור הרמב"ם ממשנה שם בנזיר (כא ):בגמרא ,דפריך ,היכי דמי ,אי דלא
סנהדרין (יח ,).ויוצא עמהן עד פתח שער העיר ,חידוש יותר ,דהוי כח שלישי .ועיין ספר החינוך היפר לה בעל -פשיטא וכו' ,עיין שם .והשתא מה
ומשמע דאסור לו לצאת מחוץ לירושלים .ואולי (מצוה רפ ד"ה עבד) שכתב באמת ,דעבד של עבד פשיטות הוא זה ,אדרבה הרי ראוי לפוטרם ממלקות
טעם המשנה עצמו מפאת המנחת חביתין שמביא .שקנה עבד ,אין עבד השלישי ההוא אוכל ,עיין -מטעמא דכתיבנא.
ואולם בסנהדרין שם (יח ):משמע ,דהכהן גדול שם .ועיין שם במנחת חינוך (אות כח) שתמה על ואולם המהרש"א (ד"ה בפרש"י) והמהר"ם ביבמות
אפשר לו להיות מן הסנהדרין .וצריך עיון קצת זה דמנא ליה הא .ונראה לענ"ד פשוט ,שיצא לו שם (ד"ה גמרא) כתבו ,דדברי רש"י הנ"ל אינם
להנ"ל ,דאיך יכול להיות מן הסנהדרין ,שמא מדשני הש"ס לשון התוספתא -מ'עבדיה' ל'עבדיו' מרש"י ,רק תלמיד טועה כתבם .ואפילו לדברי
יצטרכו לצאת למדידת עגלה או להוסיף על העיר -מוכח דהש"ס פליג בזה אתוספתא ,וסבירא ליה מהרש"ל שם (ד"ה רש"י) שפירשם ,וכתב דלאוי
כו' ,עיין סנהדרין (יד ):א ,והכהן גדול הרי אסור לו דעבדי האשה שקנו עבדים אין אוכלין. דנזירות מיקרי אינם שוין בכל נגד שארי לאוין,
והטעם פשוט ,דסבירא לה לגמרא דמ'כי יקנה לצאת מירושלים. אבל שוה בכל הוא נגד לאוי דכהונה ,עיין שם
ויש לומר ,דלצורך מצוה שרי ,דרק אם יוצא קניין כספו' יש ללמוד רק קניין שקנה ,לא קניית היטב ,גם כן לא קשה מידי .דמטומאה הא ליכא
לצורך עצמו הוי זה נגד חיוב הלינה ,מה שאין של קניין שקנה ,וכמו שכתב החינוך ז"ל שם טעם למילף לפטור נשים רק מלאוין שהם אינם שוין
כן לצורך מצוה נחשב עדיין שפיר דירתו ולינתו זה ,עיין שם היטב ,ואם כן הוא הדין לעבדי עבדים בכל ,כמו לאו דטומאה שהוא לאו דכהונה ,ורק
בירושלים ,כיון דלמצוה הוא שיצא ,ובגמרו מצותו שקנו עבדים שאין אוכלין ,ופשוט דאין לחלק בזה בזה צריך לבוא להא דלקולא ולחומרא לחומרא
יחזור .וכן בישיבת ארץ ישראל אף דהוא מצוה בין עבדו של עבד לעבדו של אשה ,ואדרבה עבד ילפינן ,אבל בנזיר דמיקרי שוה בכל נגד לאו
(ראה הוספות הרמב"ן לספר המצות להרמב"ם עשה ד) ואסור הוא קניין גמור טפי של כהן מאשה ,וזה פשוט. דטומאה שהוא לאו דכהונה ,אם כן שוב אין
)א שנעשים עם כל בית דין של שבעים ואחד.
הגיד רבינו בחיים חיותו" :מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"
ג (הג"ר יעקב טייטלבוים -תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל -ששמע מפי רבינו)
חולין קכב-קכח בשבילי הש"ס
פנינים לפי סדר הש"ס
אם מלבושו של אדם נחשב כגופו -מקורות פי מאי דאמרינן בנדה (מב ,):איבעיא להו ,מקום נבלת אם היו שני אמוראים בשם 'איבו'
בסנהדרין (קיב ,).אי דמחובר (פאה נכרית) בגופה -כגופה שם. עיין הוא, הסתרים בית אמר רבא כו', טהור עוף בר נחמן רב בעבודה זרה (לה ,):אמר להו רבא ואיתימא
יצחק ,לא תישתעי מיניה דאיבו (גירסת הרי"ף (יד :מדפי משמע דלרבא טומאת נבלת עוף בבית הבליעה גופא -דמיא.
הרי"ף)) ,דקאכיל לחמא דארמאי .ועיין בר"ן (שם ד"ה לא) הוא משום משא ,אלא דגזירת הכתוב שאין לה טומאת
מבואר כאן ,דמלבוש של האדם חשיב גוף .וכזה דפירש ,דאסור לומר דבר שמועה מפיו בבית המדרש .משא אלא בבית הבליעה ,עכ"ל.
בתוספות לעיל (עא :ד"ה למאי) ,דמלבושי האדם בטילים
לגופו ,ומכחו בא להם הטומאה בהיותו בבית המנוגע, נבלת דטומאת חדשות, ראו הביא לנו הגאון הזה ז"ל וצריך עיון מסוגיין (קכב-:קכג ,).אמר רב נחמן בר
ולכן צריכים שהיה ,עיין שם .ועיין עוד ירושלמי שבת דמבואר מהא ואולם משא. מטעם הוא לרבא טהור עוף יצחק ,איבו אמרה ,וארבעי אמר בה כו' ,הרי דרב
נחמן בר יצחק גופיה אמר שמועה בשמו .וצריך לומר ברמב"ם (הלכות אבות הטומאות פ"ג ה"ה) דאם כרך נבלת (פ"כ ה"ה) ,אבל אם ישן עליו מאתמול -כגופו הוא,
דתרי איבו הוי .ויש לומר עוד באופן אחר ,ואין עוף טהור בסיב ובלעו טהור ,מוכרח דאין הטומאה ובקרבן עדה (ד"ה כגופו) ,כאילו הוא מלבושו של אדם
מטעם משא ,דאם לא כן מה בכך שכרוך בסיב ,הא כו' .ומבואר גם כן דהמלבוש קרוי גוף. הגליון מספיק.
ועיין עוד סוכה (מד ,):אמר אייבו משום רבי אלעזר סוף סוף הוא נושא את הנבילה .וגם מהא דמבואר שם
ועיין עוד בסוגיין (קכה ,):מת בכסותו -מבטל ליה
בר צדוק כו' .אולם שם נראה דאינו איבו דעבודה זרה( .ה"ו) דאין נבלת עוף טהור מטמא בשעה שמקיאה גם
כו' ,ומוכח לכאורה דהמלבוש נחשב גוף רק כשמבטלו
כן מוכח כן ,דאי איתא -הא גם בשעת ההקאה הוא
לגופו .ולעניין מגע טומאות נמי בעינן שיגע בגופו ממש
ועיין עוד קידושין (לג ,).אמר אייבו אמר רב ינאי ,נושא את הנבילה בבית הבליעה.
-לא במלבושו ,כמבואר ברש"י עירובין (לה .ד"ה טמאים) אין תלמיד חכם רשאי לעמוד כו' .ובכתובות (נד ,):אמר
ועיין עוד בסוגיין (קכד ,):דסבירא ליה לרבי עקיבא ותוספות בבא מציעא (קה :ד"ה על) ,ועוד בכמה דוכתי רבי איבו אמר רבי ינאי ,תנאי כתובה ככתובה דמי כו'.
ונראה דשניהם אחד ,אף דבכתובות נאמר רבי איבו ,דאת שלא בא לכלל מגע -לא בא לכלל משא ,ואם כן (ראה פרה פי"ב מ"ה; תוספות שבת יז .ד"ה אמר).
ועיין עוד רש"י בבא מציעא (ט .ד"ה ובית פגיה)
לרבי עקיבא וודאי דאין טומאת נבלת עוף טהור מטעם עיין רש"י כתובות (מג :ד"ה אמר) א.
דכתב :מה שבראש החמור -וכחמור דמי .והיינו גם מקום. בשום מגע לו שאין כיון משא,
מיהו יש לומר ,דגם זה בכלל החידוש שחידשה תורה כן משום דהוא מלבוש לו ובטל לגופו .ועיין עוד בבא
הוכחה שבטריפה יש דין נבילה
בנבלת עוף טהור ,שיטמא במשא בבית הבליעה אף מציעא (ק ,):סלקא דעתך אמינא כסות עבד כעבד דמי,
שאין לו מגע .ועוד יש לחלק בין נידון דחולין שם עיין שם היטב .ועיין רש"י בבא בתרא (ט :ד"ה טומאה
הוא איסורו נסתפקתי ,איסור טריפה מה עניינו ,אם
דאיירי בדבר שאי אפשר ליגע בו ,עיין שם היטב ,ובין בחיבורין) דכתב :כגון בגדי לבושו הרי הן כמוהו ,ועיין בשחיטה חסרון איסור מבחוץ כשאר איסורים ,ואיננו
ב
שם בתוספות (ד"ה דהא) . שאין אלא בו, ליגע שפיר שאפשר טהור עוף נבלת תועיל שלא תורה כלל ,או דילמא עניינו שבטריפה גזרה
מגעו מטמא. אכילה. לענין נבילה בו השחיטה לענין אכילה ,והוי
ונראה ,דאמרינן בסוגיין (קכג ):דטריפה ששחטה -
אם תיבת 'ארץ' כוללת ים מטמאה במוקדשין מדרבנן .ומוכח מזה ,דאיסור אכילת
אם 'נוגע וחוזר ונוגע' הכוונה בזמן אחד טריפה הוא מטעם נבילה ,דאם לא כן ,מדוע מטמא
עיין שאילת יעב"ץ (ח"א סימן קיא) ,אם נוהג איסור סירוס
מדרבנן ,ומדוע לא גזרו חכמים בשאר איסורין שיטמאו .בפירוש הראב"ד על הספרא שמיני (פרשה י ברייתא ו ד"ה
(ראה ויקרא כב ,כד; חגיגה יד ):בדגים ובעלי חיים שבים.
ועל כרחך דטריפה יש בה לתא דנבילה ,דאיסור אכילתה ולא)' ,בנבלתה' (ויקרא יא ,לט) -ולא בכשני חצאי זיתים
עיין שם שכתב בפשיטות לאיסור ,דאף על גב דכתיב
הוא מטעם נבילה ,אלא דמן התורה איננה נבילה לענין שעל גבי העור ,כתב וז"ל :ולא בשני חצאי זיתים שעל
(ויקרא שם) 'בארצכם' ,מכל מקום 'ארץ' כולל גם הים,
טומאה ,ועל כן כיון שעל כל פנים יש בה ֵׁשם 'נבילה' ,גבי העור (שהנוגע בהם אינו נטמא) ,פירוש ,מפני שאין
עכ"ל ,עיין שם היטב.
ונבילה בעלמא הרי הוא מטמא (ויקרא יא ,כד-כה) ,על כן נוגע וחוזר ונוגע ,ואי אפשר ליגע בשניהם בבת אחת,
וצריך עיון מסוגיין (קכו ,):מתוך שנאמר (ויקרא יא, שפיר שייך לגזור -משום מעלת מוקדשין -שיהיה גם עכ"ל .ונראה כוונתו ,משום דאי אפשר לצמצם.
כט) 'עכבר' ,שומע אני אפילו עכבר שבים כו' ,תלמוד טריפה מטמא מוקדשין .מה שאין כן אם טריפה איננה
לומר (שם) 'על הארץ'. הך כאן ואולם דבריו צריכים עיון גדול ,דמה שייך
נבילה כלל ,ואיסור אכילתה איסור מבחוץ הוא ,אזי דאי אפשר לצמצם ,הרי לּו יהא דנגע בידו השנית בחצי
וודאי דאין שייך לגזור בה טומאה כלל יותר מבשאר שיעור השני -אחרי התחלת נגיעת ידו הראשונה בחצי
שיעור הראשון ,עם כל זה הא משכחת אם ידו הראשונה איסורין.
דבר גדול אינו בית יד לדבר קטן
עדיין לא פירשה מחצי שיעור הראשון ,ואם כן שפיר
כתב בתבואות שור (סימן ו שמלה חדשה סעיף ז) ,דבשן הרי נוגע בשניהם כאחד. טומאת נבלת עוף טהור
מחובר לראש שלם ,וכל שכן לגוף שלם ,אף על גב מטעם אכילה או מגע או משא
כתב ונוגע, וחוזר נוגע יש ,ואהך דסוגיין (קכד):
דמת ,הוי ליה מחובר ופסול (לשחיטה) דיעבד דאורייתא יש להסתפק בטומאת נבילת עוף טהור דמטמא בבית
הבליעה (ראה פרה פ"ח מ"ד) ,אם ענין הטומאה הוא בתורת רש"י באמת :כלומר ,שתי נגיעות מצטרפות ,עכ"ל( .ראה לעיל טז.).
והכוונה ,דאיירי בנוגע בשתיהן יחד ,והאי 'וחוזר' הוא
ועיין שם בתבואות שור (ס"ק יד) דרק המחובר ללחי אכילה ,שגזירת הכתוב היא שאכילת נבילת עוף טהור לאו דווקא ,רק הכוונה דשתי נגיעות מצטרפות ,והוא
מטמא ,או דילמא גם היא טומאת מגע היא ,אלא דשאר הפירוש הפשוט ,דזהו ענין הפלוגתא שם אי יש נוגע -הלחי כבית יד (ראה שמלה חדשה שם) ,ומה שאין כן
ראש שלם או חלק גדול מהגוף -מאן לימא לן דמיקרי המטמאים במגע -מטמא בכל מקום שיגע מן הגוף (ראה וחוזר ונוגע או לא.
בית יד כו'. רמב"ם הלכות טומאת מת פ"א ה"ג) ,ונבילת עוף טהור גילתה
ואולם מדברי הראב"ד נראה דמפרש להאי 'נוגע תורה דאינה מטמאה במגעה רק במקום מיוחד -בבית
וחידוש שלא הביא גמרא כאן (קכז ,):בבהמה נעשית וחוזר ונוגע' ,דהכוונה ממש אנגיעות בזו אחר זו ,ובזה
הבליעה ,וגזירת הכתוב הוא שמטמאה על ידי מגע בית פליגי אי מצטרפות או לא .ולא זכיתי להבין התחלת יד לאבר קמיפלגי .וברש"י (ד"ה אמר) ,דרבי שמעון סבר
הסתרים (ראה רש"י חולין לד .ד"ה דחידוש) ,ועל כל פנים רק הדברים כלל וכלל ,דמהיכי תיתי לומר צירוף כזה בזו אין בהמה כולה נעשית יד לאבר אחד .והוא כסברא
הנ"ל -דגוף שלם או חלק גדול מגוף אין נעשה בית מטעם מגע היא -לא מטעם אכילה ,ודו"ק.
אחר זו ,אם לא שנמסר בהלכה כן ,וצריך עיון גדול.
יד לשן .ואם דיש לחלק בזה בין יד לבית יד ,עם כל והנה ראיתי בספר ערוך לנר בכריתות (כא .ד"ה אוציא)
זה היה לו להביא על כל פנים גמרא הנ"ל. שכתב וז"ל :אבל מכל מקום אפשר לקיים הגירסא על
)א שכתב" :הוא 'רבי זירא' הוא 'רב זירא' ,אלא בבבל מקמי דסליק לארעא דישראל לקמיה דרבי יוחנן ואין סמיכה בבבל הוו קרו ליה רב זירא".
)א שמטמא גם כלים שאינו לבוש בהם ,ראה שם.
ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ,אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו ,באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל -מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)
לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ,לקבלת הגליון ולתרומות:
טל | 1800-200-855 :דוא"לot035104720@gmail.com :
כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" -לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל -מאנסי יצ"ו
Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com
ד
