שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — ניצבים וילך (2026-08-31)

א .להסתפר במועד .ב .מגלח קצת /גילוח שער שאר הגוף .ג .לצורך מצוה .ד .הסתפר בערב החג .ה .השלמת תספורת במועד .ו .קציצת צפורנים .ז .בשינוי.
ח .שינוי בתוצאה .ט .לצורך מצוה .י .רגיל ליטלם בכל ערב שבת /לצורך מצוה בעלמא .יא .ע"י עכו"ם.
א .להסתפר במועד
איתא במו"ק )יג - :יד (.ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים
א .תנן )ר"ה ב (.ד' ראשי שנים הם וכו' ,בא' בתשרי ר"ה
לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות וכו'. וכן מי שנשאל לחכם והותר והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו .ואמרו בגמ' שאר כל אדם מאי טעמא אסורין ,כדתנן אנשי
ובגמ' )ט (:ת"ר א' הנוטע אחד המבריך ואחד המרכיב משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ,ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי אלעזר מאי טעמא
ערב שביעית ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ,ומותר כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין ,הכא נמי כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין .ופרש"י דמאן דמתרשל ולא גילח מקמי
לקיימן בשביעית ,פחות מל' יום לפני ר"ה לא עלתה רגל ,ומטי זמן עלייהו לגלח ברגל החמירו רבנן ,הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר מקמי רגל ,דלא להוי ברגל מנוולין -אם היו
לו שנה ואסור לקיימן בשביעית .ופירות נטיעה זו מגלחין במועד לא היו מגלחים לפני המועד ,ונכנסין לרגל כשהן מנוולין ,ע"כ .וכן פסק השו"ע )סי' תקלא סע' ב( .וכתב הבה"ל )ד"ה
אסורין עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה ואם לרבעי אין( דהאיסור הוא בין ע"י ישראל ובין ע"י עכו"ם .וביאר המ"ב )ס"ק ג( דאף דסיפור וגילוח הוא דבר של יפוי ותיקון הגוף שהוא
רבעי .מה"מ א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ומטו בה צורך המועד אפ"ה אסרו בתוך המועד כדי שיזדרז לגלח קודם המועד דאם היו מותרין לגלח בתוך המועד היו סומכין עצמן
משמיה דר' ינאי אמר קרא ובשנה הרביעית ובשנה לכתחילה ע"ז ויכנסו לרגל כשהן מנוולין .ועי' בשמעתא עמיקתא גליון קנ"ד עוד בענין גדר גזרה זו.
החמישית ,פעמים שברביעית ועדיין אסורה משום
ערלה ופעמים שבחמישית ועדיין אסורה משום רבעי. ב .מגלח קצת /גילוח שער שאר הגוף
ואמרינן עוד בגמ' )י (:דלדעת ר' יוסי ור"ש בעינן מלבד ועי' בריטב"א )שם יג :ד"ה והעולה( שכתב דהא דתנן לעיל ואלו מגלחין כו' מצורע העולה מטומאתו לטהרתו ,לאו למעוטי המתגלח
הל' יום עוד שתי שבתות לקליטה .ואמרינן משמיה לנתקו והגיע זמנו במועד ,אלא למעוטי מצורע בימי חלוטו ,דאילו אידך פשיטא דגילוח שמגלח סביבות הנתק לא חשיב תספורת
דרב )יבמות פג (.דהל' כר' יוסי .וכת' הרי"ף )ב (:והרא"ש ולא שייך בה גזירה שגזרו חכמים בגילוח דאיתא בגמ' ,ע"כ.
)סי' ב'( דהכי קי"ל ,דהלכתא כרב באיסורי .וכן הוא ועי' במ"א )שם ס"ק יב( שכת' בשם הילקוטי פרדס דשער שבמקום הקזת דם כריבדא דכוסילתא מותר להעביר בתער בחוה"מ,
ברמב"ם )מע"ש פ"ט ה"ט( ובשו"ע )יו"ד סי' רצ"ד ס"ד(. לפי שהקזת דם עיקר פק"נ הוא ואפי' בשבת שרי כ"ש בח"ה עכ"ל ,ומשמע דס"ל דמי שיש לו מכה שאינה פק"נ אסור לגלח
ב .וכת' הרז"ה )ר"ה ב (:יש שטועין בפי' שמועה זו לומר השער כדי להניח הרטי' ,וצ"ל דס"ל דגילוח שפה אסור אם אינה מעכבת האכילה אבל לדידן דקי"ל דהכל שרי א"כ מכ"ש לצורך
שאין פירות נטיעה אסורין עד ט"ו בשבט אלא בנוטע
ל' יום לפני ר"ה בלבד ,אבל בנוטע לאחר ר"ה מיד או מכה ,וכ"מ סוף סימן תקמ"ו וסי' תקל"ו ס"ג ועיין בב"י סי' תקל"ב ,ע"כ .ומבואר מדבריו כהריטב"א שגילוח כזה לא חשיב
שנטע פחות מל' יום לפני ר"ה ,כל שנות הנטיעה כלות גילוח .וכן הביא הפמ"ג )שם( בשם הרע"ב )מו"ק פ"ג מ"א( דגילוח הנתק לא חשוב .ועי' בשו"ת כפי אהרון )עפשטיין סי' נא(.
בר"ה ואין שנות הערלה והרבעי נמשכות עד ט"ו אלא דעי' במחצה"ש שביאר דבכה"ג לא נאסר גילוח כמו שמצינו דגילוח שפה מותר לכ"ע משום דלא נאסר רק גילוח הראש.
בשבט ,ודייקי מדקתני ופירות נטיעה זו ,ומדקא' א"כ ה"ה במקום המכה יהיה מותר מצד הדין ,ע"כ .ומבואר מדבריו דטעם ההיתר דהמ"א אינו משום דהוי מעט שער אלא
פעמים שברביעית פעמים שבחמישית .ולדעתי כך משום שאינו בראשו .וכן דקדק בבה"ל )ד"ה כל אדם( והביא שם מהחיי"א שהביא ראיה מתוספתא )פסחים פ"ג( דאפי' בראשו מותר
ה"ה לעולם ,והאי דקא' פעמים לפי שהחנטה המצויה ]דז"ל שם מי שעלתה לו מכה בראשו מותר להסתפר במועד[ ולפי מה שמפרש שם במנחת ביכורים כונת הברייתא הוא היכי
מר"ה עד ט"ו בשבט באילנות מילתא דלא שכיחא דנתרפא במועד ולכן מותר מפני שלא היה יכול לגלח מקודם מחמת המכה וא"כ אין שום ראיה לדברי הח"א ,ע"כ .ועי' בשעה"צ
היא ובמקצת ממיני האילנות ,והאי דקא' ופירות )אות טו( שכת' שמהמ"א הנ"ל משמע ,דלא אסרו כי אם בגלוח הראש ,אבל בשאר אברים מותר לספר ,וצע"ק ,ע"כ .יוצא דאף
נטיעה זו כלומר שהנטיעה שגורמת לה לאיסור ערלה
היא מושכת משנה זו לשנה זו עד ט"ו בשבט וכן מקצת שערות אסור לספר אולם דוקא משער הראש אסור .ועי' בנוב"י )או"ח ק' סי' יג( ,אג"מ )או"ח ח"א סי' קסג( ובכה"ח )אות ד( דה"ה
לרבעי .וכן נרא' הדברים מהירושלמי כדפי' דגי' התם שער הזקן.
)ר"ה פ"א ה"ב ושביעית פ"ב ה"ד( רבי אבא בר ממל וכו'. ג .לצורך מצוה
אולם הראב"ד )בהשגות שם( כתב דהוא הטועה שכך מפ' ועי' בתרוה"ד )ח"א סי' פו( שכת' דמי שהמיר דתו ובא ליטהר במועד יראה דשרי לגלחו במועד כדי לטובלו ולהכניסו לדת האמת,
בירושלמי )פ"א ה"ב( ,ועל זה הדרך מקויימין שני דכיון דנהגינן לגלח בעלי תשובה כאלו על פי רבי משה הדרשן כדפירש רש"י בפר' בהעלותך )פ"ח פס' ז( כו' וא"כ דמי להא דתניא
המקראות שלש שנים ובשנה הרביעית. במו"ק )שם( דנזיר ומצורע אפי' היה להם פנאי לגלח קודם המועד מותרין לגלח במועד כדי שלא ישהו קרבניהם .ובעלי תשובה
והר"ן )על הרי"ף ב (:והרשב"א )ר"ה שם( כתבו דפלוגתא נמי נר' להתיר כדי שלא ישהו כמה מצות שהרי אין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה עד שיגלח ויטבול ואע"ג דודאי אינו מעכב
היא בירושלמי )ר"ה פ"א ה"ב ושביעית פ"ב ה"ד( .ומסתברא מ"מ מנהג אבותינו תורה הוא .והובא בב"י )שם( .וכן פסק הרמ"א )סע' ח( .ועי' להלן אות ט' בענין נטילת צפורנים לצורך מצוה.
כהרז"ה ,דמילתא בטעמא תליא ,דכיון דאילן גדל על
רוב מים של שנה שעברה ,וכל שהוא חונט בין תשרי מבואר דתספורת לצורך מצוה שרי .וכן מצינו למהרש"ם בדעת תורה )שם על סע' ב( שפסק שאשה ששערה יוצא חוץ למטפחת
לט"ו בשבט היינו מחמת יניקת מים לפני ר"ה ורוצה לקצרו כדי שלא יראה לחוץ שרי .וכן דעת הגריש"א זצ"ל )ספר זכרון מבשקי תורה חוה"מ עמ' סח( .והשיעורי שבט הלוי )סי' קצח
ומאותה יניקה חנטו פירות הללו ,ולפיכך הרי הן על סע' יח אות ה ד"ה והנוהגת( כת' שהנוהגת לקצוץ שערותיה לפני המקוה משום חשש חציצה הדעת נוטה להקל .וכן פסק הגרשז"א
כאילו חנטו קודם תשרי ,ולכן אין לחלק בין נטעה ל' זצ"ל )שלחן שלמה חוה"מ עמ' ריז הגה ג( לענין תספורת ע"מ למנוע חציצה בתפילין.
יום לפני ר"ה לנטעה פחות מל' יום. ד .הסתפר בערב החג
ג .והרמב"ם )נטע רבעי פ"ט הל' י'-יב( כת' דהנוטע אילן וכתב בהגהות אשר"י )פ"ג סי' א( וז"ל :יש שרוצים לומר אדם שגילח ערב הרגל מותר לגלח ברגל ,דטעמא מאי אין מגלחין משום
מאכל בט"ו באב משנה י' ביובל ,הרי הוא בתוך שני שלא יכנס מנוול ,וזה לא נכנס ,ואין נר' חדא דלא חשיב בהדי אלו מגלחין מי שגילח ערב הרגל .ועוד הרי דאבדה לו אבידה דאנוס
ערלה עד ט"ו בשבט משנת י"ג כו' .ומט"ו בשבט משנת
י"ג ביובל עד ט"ו בשבט משנת י"ד הוא נטע רבעי. הוא וכו' ,וכי תימא התם לאו מוכחא מלתא הכא לאחר שגילח ברגל נמי לאו מוכחא מלתא אם גילח ערב הרגל אם לאו כדאמר
נטעו בט"ז באב משנת י' לא עלתה לו שנת י' אלא הרי אביי יאמרו כל הסריקין וכו' .מא"ז ,ע"כ .וכ"כ המרדכי )סי' תתע(.
הוא ערלה שנת י"א ושנת י"ב ושנת י"ג כולה. וכתב הטור )סי' תקלא( בשם ר"ת שפירש שכיון שטעם שאסרו הוא שלא יכנסו מנוולים למועד ,אם כבר גלח קודם המועד מותר
וכת' הראב"ד )שם( דבר זה הוציא מן הירושלמי וכו', לגלח במועד .וכת' הטור דקשה מאד להתיר וגם אינו נר' כן מתוך הגמ' דאם איתא הו"ל לפורטה בהדי הנך דתנן ואלו מגלחין
והאי סברא מסעייתא מדקתני ופירות נטיעה זו מכלל במועד כו' כי היכי דקא' גבי כיבוס כל מי שאין לו אלא חלוק א' מותר לכבסו במועד משום דאפי' אם כבסו קודם המועד הוא
דאיכא נטיעה דלא אמרינן הכי ,ועוד מדאמרינן חוזר ומתלכלך ,ה"נ הו"ל לפרושי היתר דאם גלח קודם המועד ,ועוד מי יודע אם גלח קודם המועד דכה"ג קאמר בגמ' על הא
פעמים שברביעית וכו' פעמים הוא דאמרינן הכי וכו'. דבעי מי שאבדה לו אבידה בערב המועד אם מותר לגלח במועד מפני שהיה אנוס כו' וקא' מי יודע שהיה אנוס ,ע"כ .ועי' בב"י
וכת' הרמב"ם )הי"ב( נטע הנטיעה מר"ח תשרי עד ט"ו שכתב דדין זה שכתב הטור נסתפקו בו התוס' )מו"ק יד .ד"ה שאין( .וכת' שמהרשב"א )ח"ג סי' רעה( משמע דלא כר"ת.
יום בשבט ,מונה לה ג' שנים מיום ליום לערלה ,ומיום
ליום לרבעי .וכת' הראב"ד )שם( דמיום ליום שאמר והמור קציעה )שם( דחה דברי הטור דאין זו תשובה לדברי ר"ת ,דהכא שאני דהא רואין אותו מגולח .ואמנם לפמ"ש ב"י בשם
מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט דוקא ,ולא מראש תשרי הגהות ,נר' שנשמרו מזה ,משום הרואים אותו אחר שכבר גלח ברגל ולא ראוהו מגולח קודם הרגל ,יהיו סבורים שגלח ברגל בלי
לראש תשרי לפי שאינן שלמות שהרי חסרו הקליטה שגלח ערב הרגל ,אך אם לכך באנו לחוש ,א"כ נאסרנו לגלח גם ערב הרגל כי יחשדוהו שגלח ברגל כו' ,אלא הא לאו מילתא ,ע"כ.
ומה שיצא מן השנה אחר תשרי קודם נטיעה. והשו"ע )שם סע' ב( פסק כהטור .והפמ"ג )מ"ז ס"ק ב( כת' דלא קיי"ל כר"ת ,דמי יודע ,ולא פלוג .ועיי"ש )ס"ק ג( שכתב דאפי' לס"ס
אולם הכ"מ )שם( כתב לבאר דכוונת הרמב"ם כמשמעו שמא הלכה כר"ת לא משוינן ליה .ומ"מ עי' במ"ב )סי' תקלב ס"ק ב( שעכ"פ מצרפים דעת ר"ת כסניף לקולא.
דמונין לו ג' שנים מיום ליום ,אלא דבעינן להוסיף והנוב"י )מהדו' ק' או"ח סי' יג( כת' דבגילוח במועד יש בו טעם לאסור גם מצד מלאכה ,אלא שדבר זה ראוי היה להתיר משום כבוד
מיום הנטיעה י"ד יום של קליטה. הרגל ,ואסרוהו משום שלא יכנס שהוא מנוול ,אלא שנשאר איסור משום מלאכה .ובגילח ערב המועד אה"נ אין לאסור מצד
ובמהר"י קורקוס הסתפק בכוונת הרמב"ם אם מודה הטעם שלא יכנס מנוול ,אך בכה"ג שיערו חכמים שאין הגילוח נחוץ לו כ"כ במועד ,וא"כ נשאר האיסור מצד מלאכה .אלא
לראב"ד ,או שסובר דמונין לו ג' שנים מיום ליום .וכן
אם כוונתו דמחשבין ימי הקליטה למנין הג' שנים. דנפק"מ בזה במקום שכל האיסור הוא רק מצד מלאכה ,הרי קיי"ל שמותר ע"י פועל שאין לו מה יאכל .ולפי הנוב"י מותר למי
והגר"א )יו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ג( כת' דלרמב"ם כל שנטע שגילח ערב הרגל להתגלח ברגל ,ע"י פועל שאין לו מה יאכל .והחת"ס )או"ח סי' קנד( דחה דברי הנוב"י.
אחר ר"ה מונין לו ג' שנים מיום ליום מיום הנטיעה, והאג"מ )או"ח ח"א סי' קסג וח"ד סי' קיא( כת' דבזה"ז במדינתנו שכל אלו הרגילים בתספורת הזקן מסתפרים בכל יום ולכן אין שייך
וא"צ להוסיף י"ד יום של קליטה] .וצ"ב דלכאו' נמצא טעם החולקין על ר"ת מטעם דאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס ,שידוע שאף שנסתפר בעיו"ט מסתפר עתה ואין שייך
דלרמב"ם אם נטע נטיעה בט"ז בחשון מסתיימות שנות חשש זה ,יש להתיר לכו"ע אף להטור וכל החולקים .ומה שהוכיח עוד הטור מהא דלא חשיב זה במתני' באלו מגלחין ,הנה אם
הערלה אחר ג' שנים מיום ליום )ולכ"מ בעינן עוד י"ד יום הקושיא היא מהא דלא חשיב במתני' כדאיתא בהג"א לא קשה כ"כ כמפורש במו"ק בתוס' )יז .ד"ה ותנא( שתנא ושייר .ועיי"ש
לקליטה( ,ואילו בנטע בט"ז באב מבואר בר"מ דלא נסתיימו
שנות הערלה עד סוף השנה הג' דהיינו ר"ה ,ומאי שנא דלא שדחה דברי הנוב"י דפשוט כיון שהוא לצורך המועד לקשוט אין בזה שום איסור מדין מלאכה אלא משום הגזירה שלא יכנסו
נסתיימו שנות הערלה בט"ז אב )ולכ"מ אחר י"ד יום([. לרגל כשהן מנוולין .וברור לע"ד דבזמננו במדינתנו שנוהגין אלו הרגילין בתספורת הזקן להסתפר בכל יום ואף אם ביום אחר
ד .בשיטת ריב"ב )על הרי"ף שם( כת' דכל שנטעה ל' יום יום או אחת לג' ימים ,ליכא שום איסור .ואולי גם הנו"ב יודה בכה"ג דמשמע שם בסוף התשובה שרק יחידים היו רגילין במקומו
קודם ר"ה )והיינו מלבד י"ד של קליטה לדעת ר"י ור"ש( להסתפר בכל עת .אבל מ"מ איני נוהג להתיר אלא למי שיש לו צורך ביותר או מצטער ביותר ,ואם א' ירצה לסמוך ע"ז גם בשביל
אסורין משום ערלה עד ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן, היפוי לבד אין למחות בידו כי מעצם הדין הוא מותר ,ע"כ.
וכשיגיע תשרי שלישי אע"פ שנשלמו ג' שנים לחשבון ה .השלמת תספורת במועד
תשרי ,הפירות אסורין משום ערלה מאותו תשרי עד ונר' דמי שהסתפר בערב המועד ונשאר לו קצת שערות ,מותר לו לגמור תספורתו במועד אף אם אין בזה משום כבוד הבריות,
ט"ו בשבט ,מפני שעדיין ג' שנים לאילן .אבל נוטע דבכה"ג לא שייך הגזרה שלא יכנס מנוול אף לחולקים על ר"ת שמתיר אם הסתפר לפני המועד ,דשאני התם שכוונתו להסתפר
פחות מל' יום לפני ר"ה ,או לאחר ר"ה ,כל שנות לגמרי משא"כ בנ"ד שרק בא להשלים מה שכבר התחיל די"ל דכו"ע יודו להתיר .וכן העירוני שבכפי אהרון )עפשטיין סי' נא( התיר
הנטיעה כלות בר"ה ,ואין נמשכות עד ט"ו בשבט ,כי
לחשבון ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן כבר נשלמו למי שהתחיל להסתפר ערב המועד כיון שהתחיל בהיתר דבכה"ג לא שייך הטעם שלא יכנסו מנוולים למועד.
השנים בט"ו בשבט שעבר ,ומאותו ט"ו בשבט עד ו .קציצת צפורנים
תשרי נאסרו הפירות משום גזה"כ שאמר דתשרי ר"ה ואיתא במו"ק )יז - :יח (.כשם שאמרו דאסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים במועד דברי רבי יהודה ,ורבי יוסי מתיר ,וכשם
לנטיעה ,כיצד כגון שנטעה בתשרי או במרחשון או שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו דברי רבי יהודה ,ורבי יוסי מתיר .ועיי"ש דדעת שמואל
בכסליו ,כשיגיע ט"ו בשבט עלתה לו שנה לאילן ,ולא דהלכה כרבי יוסי במועד ובאבל ,אמר רב ענן בר תחליפא לדידי מיפרשא ליה מיניה דשמואל לא שנא דיד לא שנא דרגל ,אמר
עלתה שנה לערלה עד תשרי הבא אחריו ,נמצא כשיגיע רב חייא בר אשי אמר רב ובגנוסטרי אסור.
אותו תשרי שנשלמו ג' שנים לערלה ,כבר נשלמו קודם וכתבו הרי"ף )י .ברי"ף( והרא"ש )סי' יט( דהלכה כשמואל ,ומה שאמרו דבגנוסטרי אסור הני מילי בימי אבלו ,אבל במועד אפילו
לכן ג' שנים לאילן בט"ו בשבט שעבר ונאסרו באותו בגנוסטרי מותר ואיכא מאן דאמר דבגנוסטרי אסור ואנן לא ס"ל הכי .וכ"כ הרמב"ם )יו"ט פ"ז ה"כ( דמותר ליטול צפרנים אפילו
ט"ו בשבט עד תשרי משום דתשרי ר"ה לנטיעה. בכלי .וכ"כ הסמ"ג )לאוין עה( .אולם הסמ"ק )סי' קצה עמ' קעו אות י( ,ההגהות אשיר"י )פ"ג סי' יט( וההגהות מיימון )פ"ז אות ע( נקטו
ה .וכתב השו"ע )יו"ד סי' רצ"ד ס"ד( ג' שנים הללו אינם שרב חייא קאי על דברי רבי יוסי ואף לדידיה שמותר לקצוץ צפורנים במועד היינו רק בשינוי.
נמנים מיום ליום ,אלא הולכים בהם אחר שנות וכתב הב"י )סי' תקלב( דלענין הלכה מאחר שהרי"ף ,הרמב"ם והרא"ש מסכימים להיתר אפילו שלא במקום מצוה ואפילו
העולם שהוא מתחיל מתשרי וכו' ,ופעמים שאינו אלא
שני שנים ומ"ד יום ופעמים שהם יתרים על ג' שנים. במספרים הכי נקטינן .וכן פסק בשו"ע )שם סע' א( .אולם הדרכ"מ )אות א( כתב שכדברי הגהמ"י שמחמיר בדבר כתב נמי המרדכי
כיצד נטע מקודם ט"ז באב שנשאר עדיין מ"ד יום עד )מו"ק סי' תתמד והל' נדה סי' תשיז( .וכת' המהרי"ל )הל' חוה"מ עמ' קצו סי' י( דכן נוהגים .וכן פסק לאסור הרמ"א וכת' שכן הוא המנהג
ר"ח תשרי ,כיון שהגיע ר"ח תשרי עלתה לו שנה וכו', להחמיר שלא ליטלן .וכן נקט הב"ח )שם( .ועי' בכה"ח )אות ד( שהביא שגם לבני ספרד יש מקומות שנהגו להחמיר בזה.
ולאחר ר"ה של שנה רביעית כל הפירות שיחנטו בו ועי' במ"א )שם ס"ק א( שכת' דנ"ל שאם נוטלן בעי"ט מותר ליטלן בחוה"מ ,דהא ר"ת מתיר בזה אפי' לגלח כמ"ש הטור ,ע"כ .וכן
קודם ט"ו בשבט יש להם ג"כ דין ערלה וכו'. פסק המ"ב )ס"ק ב( .ויש לדון מה חשיב ערב יו"ט לענין זה .ואפשר דג"י שעדיין לא חוזר וגודל חשיב ערב יו"ט .שו"ר בערוה"ש
ובסע' שלאחריו כת' -הא דאמרינן שלאחר ר"ח תשרי )אות ג( שכת' דמי שנטל כמה ימים קודם הרגל ובעיו"ט לא היה לו מה ליטול ,מותר ליטול צפורנים .וגדולה מזו כת' שם )אות ב(
של השנה ד' כל הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט יש דבשעת הדחק מי שהיה טרוד הרבה קודם הרגל יכול ליטול צפרניו בחול המועד כיון שכן הוא דעת ד' עמודי עולם ,ע"כ.
להם דין ערלה אע"פ שנגמרים אח"כ ,דוקא בנטיעה ז .בשינוי
שהקלנו בה בתחלתה ,שכיון שעברו עליה מ"ד יום ומ"מ אף למחמירים היינו כדרך אבל שלא כדרך שרי .ועי' בסמ"ק )שם( שכתב שבמספרים הוי כדרכן .וה"ר ברוך )ספר התרומה סי'
עלתה לה שנה ,לפיכך החמרנו עליה בסופה ,הא לא"ה
לא .וי"א דלא שנא] .ולא הזכיר כלל דברי הרמב"ם דמונין
קד( פירש שבגנוסטרי דאסור היינו מספרים וה"ה בסכין אסור שכן דרך ליטול צפרנים בסכין .וכן פסק הרמ"א )שם( .ובזמננו
לו מיום ליום ,אע"פ שלביאורו בכ"מ הוא דעה שלישית[. שאין הדרך לקוצצם במספרים רגילות וכ"ש ע"י סכין י"ל שאף באופנים אלו מותר ,וצ"ע.
הרי דסתם כדעת המקילין ,והזכיר דברי המחמירים ועי' בשבות יעקב )ח"ג סי' ק( שכתב דלפי מה שנפסק ביו"ד סי' ש"צ דאסור ליטול צפרנים בכלי אבל בידיו או בשיניו מותר ,וזה
כי"א .אולם הטור )סי' רצ"ד( הזכיר רק הדעה השניה דבר קשה ליטול צפרנים עבים ביד או בשיניו ,דוקא ליטול כולו בכלי אסור ,אבל חותך קצת בסכין ואח"כ יטול צפרניו ביד או
דלעולם נאסרים הפירות עד ט"ו בשבט ,ל"ש היו ג' בשיניו מותר ,ע"כ .וא"כ ק"ו שיש להקל בחוה"מ דקיל טפי .וכן הוא במ"ב )ס"ק ג( דבידיו או בשיניו מותר.
שנים ערלה שלמים כגון שנטע מט"ז באב והילך ,ל"ש ח .שינוי בתוצאה
היו מקוטעים כגון שנטע מקודם ט"ז אב. כתוב בהגהות אשיר"י )פ"ג סי' יט( בשם מהר"ם האשה שאירעה טבילתה בחול המועד לא תטול צפרניה בגנוסטרי היא בעצמה,
והלבוש כת' )שם( דמסתבר כדעה השניה שאין חילוק ושמע מינה ה"ה בסכין אסור אלא אומרת לנכרי ליטול צפרניה כו' ,אבל היא עצמה אינה יכולה ליטול יפה בשיניה או בידיה,
ביניהם .והחכמ"א )משפטי ארץ פ"ו( סתם כדעה השניה, ע"כ .משמע שהשינוי הוא בזה שלא יכולה ליטול יפה דהיינו שינוי בתוצאה .אלא ששאר הפוסקים המובאים להלן לא חלקו
וסיים דאין זה מצוי בארצות חו"ל שיחנוט לאחר א'
תשרי .והחזו"א )דיני ערלה( כת' דיש להחמיר בא"י והתירו בשיניה או בידיה ולא חלקו בדבר .וכן המ"ב דלעיל סתם והתיר לגמרי ע"י שינויו בידיו משמע שאין קפידא בדבר.
ולהקל בחו"ל ,והמיקל בארץ יש לו על מי לסמוך. ט .לצורך מצוה
העולה לדינא -א .עץ שנטע קודם ט"ז באב ,ששנת כת' ההגהות אשיר"י )שם( אלא אומרת לגוי ליטול צפרניה ואע"ג דאמירה לגוי שבות )שבת קנ .וש"נ( במקום מצוה לא גזרו .וכ"כ
נטיעתו עולה לו למנין שנות ערלה ,אין שנות הערלה הסמ"ק בהגהות )אות י( וכ"כ בהגהות מיימון )פ"ז אות ע( בשם הר"ם מאינגליטיר"א ,וכ"כ בספר התרומה )סי' קד( וכתב אם אין לה
מסתיימות בו עד ט"ו בשבט של השנה הד' לנטיעתו שפחה גויה אז תנקר יפה יפה תחת צפרניה ותסיר כל לכלוך וטיט וצואה מתחתיהן או תטלם בשיניה או דרך שינוי אחר שלא
)כולל שנת הנטיעה( .כגון אם נטעו בט"ו באב תשפ"ו במספרים וסכין והתוספות פירשו בפ"ג דמו"ק )יח .ד"ה ובגנוסטרי( דהטובלת לנדותה מותרת ליטול צפרניה היא בעצמה בלא שינוי
שנות הערלה יסתיימו בט"ו בשבט תשפ"ט .ב .עץ דלא גרע מהעברת שער של בית השחי והערוה דשרי .וכ"כ הסמ"ק )הגה שם(.
שנטע מט"ז אב והלאה ששנת נטיעתו אינה עולה והדרכ"מ )אות א( כתב דנמצא דיש סוברים שלצורך מצוה אסור אא"כ עושה ע"י נכרי .וי"א שמותר לצורך מצוה .וכדברי הגהות
למנין שנות הערלה ,י"א דשנות הערלה מסיימות בו מיימון כתב המרדכי )מו"ק סי' תתמד( ובהלכות נדה )סי' תשיז( כתב סתמא כדברי ספר התרומה ,וכתב המהרי"ל )הלכות חוה"מ עמ' קצו
בר"ה של תחילת השנה הרביעית )אחר שעברו עליו
סי' י( דכן נוהגים ,ע"כ .וכן פסק הרמ"א )שם( דלצורך מצות טבילה נוטלן כדרך בחול .ועי' במ"ב )שם ס"ק ג( דאפילו ע"י עצמן מותר
לפחות ג' שנים שלמות( .וי"א שאף באופן זה שנות
עורלתו מסתיימות בט"ו בשבט של השנה הרביעית וא"צ ע"י נכרית .וכת' בשיעורי שבט הלוי )סי' קצח על סע' כ אות ד"ה ובחו"ה( דפשוט דהלכה כהרמ"א .ועי' עוד בסמוך בשם הנחלת
)אחר ג' שנים שלמות לנטיעתו( .כגון אם נטעו בט"ז באב שבעה.
תשפ"ו ,י"א ששנות עורלתו מסתיימות בר"ה של שנת י .רגיל ליטלם בכל ערב שבת /לצורך מצוה בעלמא
תש"צ ,וי"א דבט"ו בשבט של שנת תש"צ .וטוב ועי' בשו''ת נחלת שבעה )סי' נז( שכתב דמותר ליטול הצפרניים למי שרגיל בכך בכל ער"ש ,דכבוד שבת נמי דבר מצוה הוא ומותר
להחמיר בדבר ]ובפרט בא"י[ ,והמיקל יש לו על מה ליטול בחה"מ ,דהא הסכים הב"י )סי' תקלב( להתיר אפי' במספרים אפילו שלא במקום מצוה מאחר שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם
לסמוך] .ויש לציין שברוב עצי האילנות אין מצוי חנטה בין מתירים ,אם כן מכל שכן לדבר מצוה דמותר לכולי עלמא .ואף שכתבו התוס' לצורך מצות טבילה ,לאו דוקא דה"ה לכבוד שבת,
ר"ה לט"ו בשבט[ .ג .עץ שנטע אחר ר"ה ,דינו כמו עץ ועוד דהא כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים ,ואם אינו נוטל צפרניו הוי הצואה חציצה בנטילת ידים ,מה שאין כן אם
שניטע קודם ט"ז אב ,ששנת נטיעתו עולה לו למנין רגיל ליטול צפרניו בכל ערב שבת ,ע"כ .והביאו הבאר היטב )שם ס"ק א(.
שנות הערלה ,ואין שנות הערלה מסתיימות עד ט"ו אולם השבות יעקב )ח"א סי' יז( דחה דברי הנחלת שבעה ,דהרי התוס' והסמ"ק וכן פסק הרמ"א נקטו דאין ליטול אם לא לצורך
בשבט של השנה הרביעית לנטיעתו )כולל שנת הנטיעה(. מצות טביל' דוקא ,ומבואר דבלא"ה אסור בנטילת צפרניו דודאי ליכא מצוה כולי האי בנטיל' צפרניו בע"ש וגם חציצה בנ"י
נכתב ע"י
ליכא כיון דאין מקפידין כולי האי בצואה קצת שבין הצפרנים משבת לשבת ובלא"ה יש מקילין ביה לענין נ"י וע' בטא"ח ס"א
הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א וכ"ש במקום שאפשר ליטלן ע"י עכו"ם ואף אם אי אפשר לעשות על ידי עכו"ם מ"מ אפשר ליטול בידיו או בשינו דכה"ג אף
מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים בחול המועד נראה דשרי מ"מ בטבילת מצוה אין לעשות כן עיין בב"י סי' תקל"ב ובד"מ ובש"ע שם ,ע"כ .והובא בשע"ת )סי' תסח
אות א(.
ולפי סברת הנחלת שבעה יוצא דיש להתיר לרגיל להסתפר לכבוד שבת להסתפר לכבוד שבת ,דהרי האוסרים בניטלת צפורנים
דין קציצת צפורנים כאיסור תספורת ,אולם משמעות התרוה"ד הנ"ל דדוקא במקום מצוה המעכבת מותר ,אבל משום יפוי
לכבוד שבת או חג לא מצאנו .ואפשר דגם לאוסרים אכתי קיל טפי דהרי התירו לקצוץ אותם בשינוי.
יא .ע"י עכו"ם
"הנה לנצל את האוצרות שביום זה " -ר"ה הוא היום ומהשבות יעקב )שם( מבואר דיש לאסור אף ע"י עכו"ם .אולם מהבית יעקב )סי' מ( יוצא להתיר בכה"ג כיון שאין זה אלא מסייע
שבו נברא האדם .ביום זה הקב"ה פותח את אוצרות שאין בו ממש ועל כן ס"ל שאין איסור לסייע לעכו"ם .וכן פסק ע"פ דבריו הכה"ח )אות ח( .אלא דלכאו' הכא יש לאסור בכל גוונא
השמים ומשפיע טובה על כל העולם ,חיים וברכה. כי אסרו עצם הקציצה .וכן נר' מהבה"ל )סי' תקלא על סע' ב( דאין מגלחין במועד היינו אפילו ע"י עכו"ם ,ומבואר לעיל דלדעת
ביום זה העולם נברא מחדש .זהו יום המלכת הקב"ה. האוסרים קציצת צפורנים היינו כי הוא בכלל גזרת תספורת .וי"ל דבצירוף המקילין נקטו להקל בענין נטילת צפורנים.
בימי קדם ,ביום המלכת המלך ,לאחר הכתרתו ,היה ומפוסקים הנ"ל שהתירו ע"י עכו"ם לצורך מצוה בלבד משמע דבלא"ה אסור.
המלך עובר ברחובות המדינה ובידו צרור של זהובים,
אשר היה משליך לעבר העניים ,העניים היו חוטפים
את הזהובים ומריעים בקול "יחי המלך". א' אין מגלחין ומסתפרים שערות הראש והזקן במועד ,בין ע"י ישראל ובין ע"י עכו"ם ,ואפילו מקצת שערות אסור .ב' .מי
ביום המלכת הקב"ה בראש השנה -המלך ,הקב"ה, שהסתפר בערב המועד ונשאר לו קצת שערות ,מותר לו לגמור תספורתו במועד אף אם אין בזה משום כבוד הבריות .ג' אף אם
משליך לעברנו אוצרות שמים -ואנו כולנו מריעים.
נתאר לעצמנו את המלך צועד ברחובות ,והוא לא גילח קודם המועד אסור לגלח ,ויש מי שאומר שבזמננו שרגילין בתספורת הזקן בכל יום ,או א' לג' ימים ,אין איסור .אבל מ"מ
משליך זהובים אלא יהלומים! -ואף אחד לא טורח אין להתיר אלא למי שיש לו צורך ביותר או מצטער ביותר ,ואם אחד ירצה לסמוך ע"ז גם בשביל היפוי לבד אין למחות בידו .ד'
להרימם ...איזה עלבון הוא למלך! תספורת שהיא לצורך מצוה ,כגון מחמת חציצה בטבילת מצוה או בהנחת תפילין מותרת .ה' מנהג בני אשכנז שלא ליטול צפרנים
והנה יש לנו ר"ה ,י' ימי תשובה ,יש לנו יה"כ " -לא במועד ,בין בסכין בין במספרים .אבל מנהג בני ספרד להקל )ומ"מ אף אצל בני ספרד יש מקומות שנהגו להחמיר( .ו' אף
היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים" )תענית ל(: למחמירים לעיל ,בידיו או בשיניו מותר אף אם קוצצם יפה .ז' דוקא ליטול כולו בכלי אסור ,אבל חותך קצת בסכין ואח"כ יטול
המלך משליך לעברנו יהלומים ,יום שכל אוצרות צפרניו ביד או בשיניו מותר .ח' כל הני דמותרין לגלח הנזכרים בסימן תקל"א מותרין ליטול צפרנים .ט' אם נטלן מערב יו"ט
שמים פתוחים -אלו ימים שכל כולם חסד ,ימים של מותר ליטלן בחוה"מ .ואם נטלן כמה ימים קודם הרגל ובעיו"ט לא היה לו מה ליטול מותר ליטלן בחוה"מ .י' לצורך טבילת
אושר ושמחה -ומהי העבודה שלנו? להרים את מצוה נוטלן כדרכן בחול .יא' לצורך נט"י יש מתירים לקצוץ צפורנים .וי"א שאף לצורך נט"י אין ליטול צפרנים אף אם יש לכלוך
היהלומים!") .שיחות הגר"ש פינקוס זצ"ל ,עמ' קכג(
מתחתם אלא ינקרם ,ואם א"א לנקרם יש להתיר .יב' אף מי שנזהר לנטלם בכל ערב שבת אסור ליטלם בחה''מ בערב שבת .יג'
נערך ע"י מחבר סדרת "עבודת המועדים" יש מי שמתיר לקצוץ ציפורנים ע"י עכו"ם .והעיקר כהמחמירים.
נתרם להצלחת התורם ומשפחתו | © שמעתא עמיקתא -לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' 052-767-0503
