gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‪ .‬להסתפר במועד‪ .‬ב‪ .‬מגלח קצת ‪ /‬גילוח שער שאר הגוף‪ .‬ג‪ .‬לצורך מצוה‪ .‬ד‪ .‬הסתפר בערב החג‪ .‬ה‪ .‬השלמת תספורת במועד‪ .‬ו‪ .‬קציצת צפורנים‪ .‬ז‪ .‬בשינוי‪.‬‬ ‫ח‪ .‬שינוי בתוצאה‪ .‬ט‪ .‬לצורך מצוה‪ .‬י‪ .‬רגיל ליטלם בכל ערב שבת ‪ /‬לצורך מצוה בעלמא‪ .‬יא‪ .‬ע"י עכו"ם‪.‬‬ ‫א‪ .‬להסתפר במועד‬ ‫איתא במו"ק )יג‪ - :‬יד‪ (.‬ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים‬ ‫א‪ .‬תנן )ר"ה ב‪ (.‬ד' ראשי שנים הם וכו'‪ ,‬בא' בתשרי ר"ה‬ ‫לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות וכו'‪.‬‬ ‫וכן מי שנשאל לחכם והותר והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו‪ .‬ואמרו בגמ' שאר כל אדם מאי טעמא אסורין‪ ,‬כדתנן אנשי‬ ‫ובגמ' )ט‪ (:‬ת"ר א' הנוטע אחד המבריך ואחד המרכיב‬ ‫משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת‪ ,‬ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי אלעזר מאי טעמא‬ ‫ערב שביעית ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה‪ ,‬ומותר‬ ‫כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין‪ ,‬הכא נמי כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין‪ .‬ופרש"י דמאן דמתרשל ולא גילח מקמי‬ ‫לקיימן בשביעית‪ ,‬פחות מל' יום לפני ר"ה לא עלתה‬ ‫רגל‪ ,‬ומטי זמן עלייהו לגלח ברגל החמירו רבנן‪ ,‬הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר מקמי רגל‪ ,‬דלא להוי ברגל מנוולין ‪ -‬אם היו‬ ‫לו שנה ואסור לקיימן בשביעית‪ .‬ופירות נטיעה זו‬ ‫מגלחין במועד לא היו מגלחים לפני המועד‪ ,‬ונכנסין לרגל כשהן מנוולין‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן פסק השו"ע )סי' תקלא סע' ב(‪ .‬וכתב הבה"ל )ד"ה‬ ‫אסורין עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה ואם לרבעי‬ ‫אין( דהאיסור הוא בין ע"י ישראל ובין ע"י עכו"ם‪ .‬וביאר המ"ב )ס"ק ג( דאף דסיפור וגילוח הוא דבר של יפוי ותיקון הגוף שהוא‬ ‫רבעי‪ .‬מה"מ א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ומטו בה‬ ‫צורך המועד אפ"ה אסרו בתוך המועד כדי שיזדרז לגלח קודם המועד דאם היו מותרין לגלח בתוך המועד היו סומכין עצמן‬ ‫משמיה דר' ינאי אמר קרא ובשנה הרביעית ובשנה‬ ‫לכתחילה ע"ז ויכנסו לרגל כשהן מנוולין‪ .‬ועי' בשמעתא עמיקתא גליון קנ"ד עוד בענין גדר גזרה זו‪.‬‬ ‫החמישית‪ ,‬פעמים שברביעית ועדיין אסורה משום‬ ‫ערלה ופעמים שבחמישית ועדיין אסורה משום רבעי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מגלח קצת ‪ /‬גילוח שער שאר הגוף‬ ‫ואמרינן עוד בגמ' )י‪ (:‬דלדעת ר' יוסי ור"ש בעינן מלבד‬ ‫ועי' בריטב"א )שם יג‪ :‬ד"ה והעולה( שכתב דהא דתנן לעיל ואלו מגלחין כו' מצורע העולה מטומאתו לטהרתו‪ ,‬לאו למעוטי המתגלח‬ ‫הל' יום עוד שתי שבתות לקליטה‪ .‬ואמרינן משמיה‬ ‫לנתקו והגיע זמנו במועד‪ ,‬אלא למעוטי מצורע בימי חלוטו‪ ,‬דאילו אידך פשיטא דגילוח שמגלח סביבות הנתק לא חשיב תספורת‬ ‫דרב )יבמות פג‪ (.‬דהל' כר' יוסי‪ .‬וכת' הרי"ף )ב‪ (:‬והרא"ש‬ ‫ולא שייך בה גזירה שגזרו חכמים בגילוח דאיתא בגמ'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫)סי' ב'( דהכי קי"ל‪ ,‬דהלכתא כרב באיסורי‪ .‬וכן הוא‬ ‫ועי' במ"א )שם ס"ק יב( שכת' בשם הילקוטי פרדס דשער שבמקום הקזת דם כריבדא דכוסילתא מותר להעביר בתער בחוה"מ‪,‬‬ ‫ברמב"ם )מע"ש פ"ט ה"ט( ובשו"ע )יו"ד סי' רצ"ד ס"ד(‪.‬‬ ‫לפי שהקזת דם עיקר פק"נ הוא ואפי' בשבת שרי כ"ש בח"ה עכ"ל‪ ,‬ומשמע דס"ל דמי שיש לו מכה שאינה פק"נ אסור לגלח‬ ‫ב‪ .‬וכת' הרז"ה )ר"ה ב‪ (:‬יש שטועין בפי' שמועה זו לומר‬ ‫השער כדי להניח הרטי'‪ ,‬וצ"ל דס"ל דגילוח שפה אסור אם אינה מעכבת האכילה אבל לדידן דקי"ל דהכל שרי א"כ מכ"ש לצורך‬ ‫שאין פירות נטיעה אסורין עד ט"ו בשבט אלא בנוטע‬ ‫ל' יום לפני ר"ה בלבד‪ ,‬אבל בנוטע לאחר ר"ה מיד או‬ ‫מכה‪ ,‬וכ"מ סוף סימן תקמ"ו וסי' תקל"ו ס"ג ועיין בב"י סי' תקל"ב‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר מדבריו כהריטב"א שגילוח כזה לא חשיב‬ ‫שנטע פחות מל' יום לפני ר"ה‪ ,‬כל שנות הנטיעה כלות‬ ‫גילוח‪ .‬וכן הביא הפמ"ג )שם( בשם הרע"ב )מו"ק פ"ג מ"א( דגילוח הנתק לא חשוב‪ .‬ועי' בשו"ת כפי אהרון )עפשטיין סי' נא(‪.‬‬ ‫בר"ה ואין שנות הערלה והרבעי נמשכות עד ט"ו‬ ‫אלא דעי' במחצה"ש שביאר דבכה"ג לא נאסר גילוח כמו שמצינו דגילוח שפה מותר לכ"ע משום דלא נאסר רק גילוח הראש‪.‬‬ ‫בשבט‪ ,‬ודייקי מדקתני ופירות נטיעה זו‪ ,‬ומדקא'‬ ‫א"כ ה"ה במקום המכה יהיה מותר מצד הדין‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר מדבריו דטעם ההיתר דהמ"א אינו משום דהוי מעט שער אלא‬ ‫פעמים שברביעית פעמים שבחמישית‪ .‬ולדעתי כך‬ ‫משום שאינו בראשו‪ .‬וכן דקדק בבה"ל )ד"ה כל אדם( והביא שם מהחיי"א שהביא ראיה מתוספתא )פסחים פ"ג( דאפי' בראשו מותר‬ ‫ה"ה לעולם‪ ,‬והאי דקא' פעמים לפי שהחנטה המצויה‬ ‫]דז"ל שם מי שעלתה לו מכה בראשו מותר להסתפר במועד[ ולפי מה שמפרש שם במנחת ביכורים כונת הברייתא הוא היכי‬ ‫מר"ה עד ט"ו בשבט באילנות מילתא דלא שכיחא‬ ‫דנתרפא במועד ולכן מותר מפני שלא היה יכול לגלח מקודם מחמת המכה וא"כ אין שום ראיה לדברי הח"א‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועי' בשעה"צ‬ ‫היא ובמקצת ממיני האילנות‪ ,‬והאי דקא' ופירות‬ ‫)אות טו( שכת' שמהמ"א הנ"ל משמע‪ ,‬דלא אסרו כי אם בגלוח הראש‪ ,‬אבל בשאר אברים מותר לספר‪ ,‬וצע"ק‪ ,‬ע"כ‪ .‬יוצא דאף‬ ‫נטיעה זו כלומר שהנטיעה שגורמת לה לאיסור ערלה‬ ‫היא מושכת משנה זו לשנה זו עד ט"ו בשבט וכן‬ ‫מקצת שערות אסור לספר אולם דוקא משער הראש אסור‪ .‬ועי' בנוב"י )או"ח ק' סי' יג(‪ ,‬אג"מ )או"ח ח"א סי' קסג( ובכה"ח )אות ד( דה"ה‬ ‫לרבעי‪ .‬וכן נרא' הדברים מהירושלמי כדפי' דגי' התם‬ ‫שער הזקן‪.‬‬ ‫)ר"ה פ"א ה"ב ושביעית פ"ב ה"ד( רבי אבא בר ממל וכו'‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לצורך מצוה‬ ‫אולם הראב"ד )בהשגות שם( כתב דהוא הטועה שכך מפ'‬ ‫ועי' בתרוה"ד )ח"א סי' פו( שכת' דמי שהמיר דתו ובא ליטהר במועד יראה דשרי לגלחו במועד כדי לטובלו ולהכניסו לדת האמת‪,‬‬ ‫בירושלמי )פ"א ה"ב(‪ ,‬ועל זה הדרך מקויימין שני‬ ‫דכיון דנהגינן לגלח בעלי תשובה כאלו על פי רבי משה הדרשן כדפירש רש"י בפר' בהעלותך )פ"ח פס' ז( כו' וא"כ דמי להא דתניא‬ ‫המקראות שלש שנים ובשנה הרביעית‪.‬‬ ‫במו"ק )שם( דנזיר ומצורע אפי' היה להם פנאי לגלח קודם המועד מותרין לגלח במועד כדי שלא ישהו קרבניהם‪ .‬ובעלי תשובה‬ ‫והר"ן )על הרי"ף ב‪ (:‬והרשב"א )ר"ה שם( כתבו דפלוגתא‬ ‫נמי נר' להתיר כדי שלא ישהו כמה מצות שהרי אין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה עד שיגלח ויטבול ואע"ג דודאי אינו מעכב‬ ‫היא בירושלמי )ר"ה פ"א ה"ב ושביעית פ"ב ה"ד(‪ .‬ומסתברא‬ ‫מ"מ מנהג אבותינו תורה הוא‪ .‬והובא בב"י )שם(‪ .‬וכן פסק הרמ"א )סע' ח(‪ .‬ועי' להלן אות ט' בענין נטילת צפורנים לצורך מצוה‪.‬‬ ‫כהרז"ה‪ ,‬דמילתא בטעמא תליא‪ ,‬דכיון דאילן גדל על‬ ‫רוב מים של שנה שעברה‪ ,‬וכל שהוא חונט בין תשרי‬ ‫מבואר דתספורת לצורך מצוה שרי‪ .‬וכן מצינו למהרש"ם בדעת תורה )שם על סע' ב( שפסק שאשה ששערה יוצא חוץ למטפחת‬ ‫לט"ו בשבט היינו מחמת יניקת מים לפני ר"ה‬ ‫ורוצה לקצרו כדי שלא יראה לחוץ שרי‪ .‬וכן דעת הגריש"א זצ"ל )ספר זכרון מבשקי תורה חוה"מ עמ' סח(‪ .‬והשיעורי שבט הלוי )סי' קצח‬ ‫ומאותה יניקה חנטו פירות הללו‪ ,‬ולפיכך הרי הן‬ ‫על סע' יח אות ה ד"ה והנוהגת( כת' שהנוהגת לקצוץ שערותיה לפני המקוה משום חשש חציצה הדעת נוטה להקל‪ .‬וכן פסק הגרשז"א‬ ‫כאילו חנטו קודם תשרי‪ ,‬ולכן אין לחלק בין נטעה ל'‬ ‫זצ"ל )שלחן שלמה חוה"מ עמ' ריז הגה ג( לענין תספורת ע"מ למנוע חציצה בתפילין‪.‬‬ ‫יום לפני ר"ה לנטעה פחות מל' יום‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הסתפר בערב החג‬ ‫ג‪ .‬והרמב"ם )נטע רבעי פ"ט הל' י'‪-‬יב( כת' דהנוטע אילן‬ ‫וכתב בהגהות אשר"י )פ"ג סי' א( וז"ל‪ :‬יש שרוצים לומר אדם שגילח ערב הרגל מותר לגלח ברגל‪ ,‬דטעמא מאי אין מגלחין משום‬ ‫מאכל בט"ו באב משנה י' ביובל‪ ,‬הרי הוא בתוך שני‬ ‫שלא יכנס מנוול‪ ,‬וזה לא נכנס‪ ,‬ואין נר' חדא דלא חשיב בהדי אלו מגלחין מי שגילח ערב הרגל‪ .‬ועוד הרי דאבדה לו אבידה דאנוס‬ ‫ערלה עד ט"ו בשבט משנת י"ג כו'‪ .‬ומט"ו בשבט משנת‬ ‫י"ג ביובל עד ט"ו בשבט משנת י"ד הוא נטע רבעי‪.‬‬ ‫הוא וכו'‪ ,‬וכי תימא התם לאו מוכחא מלתא הכא לאחר שגילח ברגל נמי לאו מוכחא מלתא אם גילח ערב הרגל אם לאו כדאמר‬ ‫נטעו בט"ז באב משנת י' לא עלתה לו שנת י' אלא הרי‬ ‫אביי יאמרו כל הסריקין וכו'‪ .‬מא"ז‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכ"כ המרדכי )סי' תתע(‪.‬‬ ‫הוא ערלה שנת י"א ושנת י"ב ושנת י"ג כולה‪.‬‬ ‫וכתב הטור )סי' תקלא( בשם ר"ת שפירש שכיון שטעם שאסרו הוא שלא יכנסו מנוולים למועד‪ ,‬אם כבר גלח קודם המועד מותר‬ ‫וכת' הראב"ד )שם( דבר זה הוציא מן הירושלמי וכו'‪,‬‬ ‫לגלח במועד‪ .‬וכת' הטור דקשה מאד להתיר וגם אינו נר' כן מתוך הגמ' דאם איתא הו"ל לפורטה בהדי הנך דתנן ואלו מגלחין‬ ‫והאי סברא מסעייתא מדקתני ופירות נטיעה זו מכלל‬ ‫במועד כו' כי היכי דקא' גבי כיבוס כל מי שאין לו אלא חלוק א' מותר לכבסו במועד משום דאפי' אם כבסו קודם המועד הוא‬ ‫דאיכא נטיעה דלא אמרינן הכי‪ ,‬ועוד מדאמרינן‬ ‫חוזר ומתלכלך‪ ,‬ה"נ הו"ל לפרושי היתר דאם גלח קודם המועד‪ ,‬ועוד מי יודע אם גלח קודם המועד דכה"ג קאמר בגמ' על הא‬ ‫פעמים שברביעית וכו' פעמים הוא דאמרינן הכי וכו'‪.‬‬ ‫דבעי מי שאבדה לו אבידה בערב המועד אם מותר לגלח במועד מפני שהיה אנוס כו' וקא' מי יודע שהיה אנוס‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועי' בב"י‬ ‫וכת' הרמב"ם )הי"ב( נטע הנטיעה מר"ח תשרי עד ט"ו‬ ‫שכתב דדין זה שכתב הטור נסתפקו בו התוס' )מו"ק יד‪ .‬ד"ה שאין(‪ .‬וכת' שמהרשב"א )ח"ג סי' רעה( משמע דלא כר"ת‪.‬‬ ‫יום בשבט‪ ,‬מונה לה ג' שנים מיום ליום לערלה‪ ,‬ומיום‬ ‫ליום לרבעי‪ .‬וכת' הראב"ד )שם( דמיום ליום שאמר‬ ‫והמור קציעה )שם( דחה דברי הטור דאין זו תשובה לדברי ר"ת‪ ,‬דהכא שאני דהא רואין אותו מגולח‪ .‬ואמנם לפמ"ש ב"י בשם‬ ‫מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט דוקא‪ ,‬ולא מראש תשרי‬ ‫הגהות‪ ,‬נר' שנשמרו מזה‪ ,‬משום הרואים אותו אחר שכבר גלח ברגל ולא ראוהו מגולח קודם הרגל‪ ,‬יהיו סבורים שגלח ברגל בלי‬ ‫לראש תשרי לפי שאינן שלמות שהרי חסרו הקליטה‬ ‫שגלח ערב הרגל‪ ,‬אך אם לכך באנו לחוש‪ ,‬א"כ נאסרנו לגלח גם ערב הרגל כי יחשדוהו שגלח ברגל כו'‪ ,‬אלא הא לאו מילתא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ומה שיצא מן השנה אחר תשרי קודם נטיעה‪.‬‬ ‫והשו"ע )שם סע' ב( פסק כהטור‪ .‬והפמ"ג )מ"ז ס"ק ב( כת' דלא קיי"ל כר"ת‪ ,‬דמי יודע‪ ,‬ולא פלוג‪ .‬ועיי"ש )ס"ק ג( שכתב דאפי' לס"ס‬ ‫אולם הכ"מ )שם( כתב לבאר דכוונת הרמב"ם כמשמעו‬ ‫שמא הלכה כר"ת לא משוינן ליה‪ .‬ומ"מ עי' במ"ב )סי' תקלב ס"ק ב( שעכ"פ מצרפים דעת ר"ת כסניף לקולא‪.‬‬ ‫דמונין לו ג' שנים מיום ליום‪ ,‬אלא דבעינן להוסיף‬ ‫והנוב"י )מהדו' ק' או"ח סי' יג( כת' דבגילוח במועד יש בו טעם לאסור גם מצד מלאכה‪ ,‬אלא שדבר זה ראוי היה להתיר משום כבוד‬ ‫מיום הנטיעה י"ד יום של קליטה‪.‬‬ ‫הרגל‪ ,‬ואסרוהו משום שלא יכנס שהוא מנוול‪ ,‬אלא שנשאר איסור משום מלאכה‪ .‬ובגילח ערב המועד אה"נ אין לאסור מצד‬ ‫ובמהר"י קורקוס הסתפק בכוונת הרמב"ם אם מודה‬ ‫הטעם שלא יכנס מנוול‪ ,‬אך בכה"ג שיערו חכמים שאין הגילוח נחוץ לו כ"כ במועד‪ ,‬וא"כ נשאר האיסור מצד מלאכה‪ .‬אלא‬ ‫לראב"ד‪ ,‬או שסובר דמונין לו ג' שנים מיום ליום‪ .‬וכן‬ ‫אם כוונתו דמחשבין ימי הקליטה למנין הג' שנים‪.‬‬ ‫דנפק"מ בזה במקום שכל האיסור הוא רק מצד מלאכה‪ ,‬הרי קיי"ל שמותר ע"י פועל שאין לו מה יאכל‪ .‬ולפי הנוב"י מותר למי‬ ‫והגר"א )יו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ג( כת' דלרמב"ם כל שנטע‬ ‫שגילח ערב הרגל להתגלח ברגל‪ ,‬ע"י פועל שאין לו מה יאכל‪ .‬והחת"ס )או"ח סי' קנד( דחה דברי הנוב"י‪.‬‬ ‫אחר ר"ה מונין לו ג' שנים מיום ליום מיום הנטיעה‪,‬‬ ‫והאג"מ )או"ח ח"א סי' קסג וח"ד סי' קיא( כת' דבזה"ז במדינתנו שכל אלו הרגילים בתספורת הזקן מסתפרים בכל יום ולכן אין שייך‬ ‫וא"צ להוסיף י"ד יום של קליטה‪] .‬וצ"ב דלכאו' נמצא‬ ‫טעם החולקין על ר"ת מטעם דאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס‪ ,‬שידוע שאף שנסתפר בעיו"ט מסתפר עתה ואין שייך‬ ‫דלרמב"ם אם נטע נטיעה בט"ז בחשון מסתיימות שנות‬ ‫חשש זה‪ ,‬יש להתיר לכו"ע אף להטור וכל החולקים‪ .‬ומה שהוכיח עוד הטור מהא דלא חשיב זה במתני' באלו מגלחין‪ ,‬הנה אם‬ ‫הערלה אחר ג' שנים מיום ליום )ולכ"מ בעינן עוד י"ד יום‬ ‫הקושיא היא מהא דלא חשיב במתני' כדאיתא בהג"א לא קשה כ"כ כמפורש במו"ק בתוס' )יז‪ .‬ד"ה ותנא( שתנא ושייר‪ .‬ועיי"ש‬ ‫לקליטה(‪ ,‬ואילו בנטע בט"ז באב מבואר בר"מ דלא נסתיימו‬ ‫שנות הערלה עד סוף השנה הג' דהיינו ר"ה‪ ,‬ומאי שנא דלא‬ ‫שדחה דברי הנוב"י דפשוט כיון שהוא לצורך המועד לקשוט אין בזה שום איסור מדין מלאכה אלא משום הגזירה שלא יכנסו‬ ‫נסתיימו שנות הערלה בט"ז אב )ולכ"מ אחר י"ד יום([‪.‬‬ ‫לרגל כשהן מנוולין‪ .‬וברור לע"ד דבזמננו במדינתנו שנוהגין אלו הרגילין בתספורת הזקן להסתפר בכל יום ואף אם ביום אחר‬ ‫ד‪ .‬בשיטת ריב"ב )על הרי"ף שם( כת' דכל שנטעה ל' יום‬ ‫יום או אחת לג' ימים‪ ,‬ליכא שום איסור‪ .‬ואולי גם הנו"ב יודה בכה"ג דמשמע שם בסוף התשובה שרק יחידים היו רגילין במקומו‬ ‫קודם ר"ה )והיינו מלבד י"ד של קליטה לדעת ר"י ור"ש(‬ ‫להסתפר בכל עת‪ .‬אבל מ"מ איני נוהג להתיר אלא למי שיש לו צורך ביותר או מצטער ביותר‪ ,‬ואם א' ירצה לסמוך ע"ז גם בשביל‬ ‫אסורין משום ערלה עד ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן‪,‬‬ ‫היפוי לבד אין למחות בידו כי מעצם הדין הוא מותר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכשיגיע תשרי שלישי אע"פ שנשלמו ג' שנים לחשבון‬ ‫ה‪ .‬השלמת תספורת במועד‬ ‫תשרי‪ ,‬הפירות אסורין משום ערלה מאותו תשרי עד‬ ‫ונר' דמי שהסתפר בערב המועד ונשאר לו קצת שערות‪ ,‬מותר לו לגמור תספורתו במועד אף אם אין בזה משום כבוד הבריות‪,‬‬ ‫ט"ו בשבט‪ ,‬מפני שעדיין ג' שנים לאילן‪ .‬אבל נוטע‬ ‫דבכה"ג לא שייך הגזרה שלא יכנס מנוול אף לחולקים על ר"ת שמתיר אם הסתפר לפני המועד‪ ,‬דשאני התם שכוונתו להסתפר‬ ‫פחות מל' יום לפני ר"ה‪ ,‬או לאחר ר"ה‪ ,‬כל שנות‬ ‫לגמרי משא"כ בנ"ד שרק בא להשלים מה שכבר התחיל די"ל דכו"ע יודו להתיר‪ .‬וכן העירוני שבכפי אהרון )עפשטיין סי' נא( התיר‬ ‫הנטיעה כלות בר"ה‪ ,‬ואין נמשכות עד ט"ו בשבט‪ ,‬כי‬ ‫לחשבון ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן כבר נשלמו‬ ‫למי שהתחיל להסתפר ערב המועד כיון שהתחיל בהיתר דבכה"ג לא שייך הטעם שלא יכנסו מנוולים למועד‪.‬‬ ‫השנים בט"ו בשבט שעבר‪ ,‬ומאותו ט"ו בשבט עד‬ ‫ו‪ .‬קציצת צפורנים‬ ‫תשרי נאסרו הפירות משום גזה"כ שאמר דתשרי ר"ה‬ ‫ואיתא במו"ק )יז‪ - :‬יח‪ (.‬כשם שאמרו דאסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים במועד דברי רבי יהודה‪ ,‬ורבי יוסי מתיר‪ ,‬וכשם‬ ‫לנטיעה‪ ,‬כיצד כגון שנטעה בתשרי או במרחשון או‬ ‫שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו דברי רבי יהודה‪ ,‬ורבי יוסי מתיר‪ .‬ועיי"ש דדעת שמואל‬ ‫בכסליו‪ ,‬כשיגיע ט"ו בשבט עלתה לו שנה לאילן‪ ,‬ולא‬ ‫דהלכה כרבי יוסי במועד ובאבל‪ ,‬אמר רב ענן בר תחליפא לדידי מיפרשא ליה מיניה דשמואל לא שנא דיד לא שנא דרגל‪ ,‬אמר‬ ‫עלתה שנה לערלה עד תשרי הבא אחריו‪ ,‬נמצא כשיגיע‬ ‫רב חייא בר אשי אמר רב ובגנוסטרי אסור‪.‬‬ ‫אותו תשרי שנשלמו ג' שנים לערלה‪ ,‬כבר נשלמו קודם‬ ‫וכתבו הרי"ף )י‪ .‬ברי"ף( והרא"ש )סי' יט( דהלכה כשמואל‪ ,‬ומה שאמרו דבגנוסטרי אסור הני מילי בימי אבלו‪ ,‬אבל במועד אפילו‬ ‫לכן ג' שנים לאילן בט"ו בשבט שעבר ונאסרו באותו‬ ‫בגנוסטרי מותר ואיכא מאן דאמר דבגנוסטרי אסור ואנן לא ס"ל הכי‪ .‬וכ"כ הרמב"ם )יו"ט פ"ז ה"כ( דמותר ליטול צפרנים אפילו‬ ‫ט"ו בשבט עד תשרי משום דתשרי ר"ה לנטיעה‪.‬‬ ‫בכלי‪ .‬וכ"כ הסמ"ג )לאוין עה(‪ .‬אולם הסמ"ק )סי' קצה עמ' קעו אות י(‪ ,‬ההגהות אשיר"י )פ"ג סי' יט( וההגהות מיימון )פ"ז אות ע( נקטו‬ ‫ה‪ .‬וכתב השו"ע )יו"ד סי' רצ"ד ס"ד( ג' שנים הללו אינם‬ ‫שרב חייא קאי על דברי רבי יוסי ואף לדידיה שמותר לקצוץ צפורנים במועד היינו רק בשינוי‪.‬‬ ‫נמנים מיום ליום‪ ,‬אלא הולכים בהם אחר שנות‬ ‫וכתב הב"י )סי' תקלב( דלענין הלכה מאחר שהרי"ף‪ ,‬הרמב"ם והרא"ש מסכימים להיתר אפילו שלא במקום מצוה ואפילו‬ ‫העולם שהוא מתחיל מתשרי וכו'‪ ,‬ופעמים שאינו אלא‬ ‫שני שנים ומ"ד יום ופעמים שהם יתרים על ג' שנים‪.‬‬ ‫במספרים הכי נקטינן‪ .‬וכן פסק בשו"ע )שם סע' א(‪ .‬אולם הדרכ"מ )אות א( כתב שכדברי הגהמ"י שמחמיר בדבר כתב נמי המרדכי‬ ‫כיצד נטע מקודם ט"ז באב שנשאר עדיין מ"ד יום עד‬ ‫)מו"ק סי' תתמד והל' נדה סי' תשיז(‪ .‬וכת' המהרי"ל )הל' חוה"מ עמ' קצו סי' י( דכן נוהגים‪ .‬וכן פסק לאסור הרמ"א וכת' שכן הוא המנהג‬ ‫ר"ח תשרי‪ ,‬כיון שהגיע ר"ח תשרי עלתה לו שנה וכו'‪,‬‬ ‫להחמיר שלא ליטלן‪ .‬וכן נקט הב"ח )שם(‪ .‬ועי' בכה"ח )אות ד( שהביא שגם לבני ספרד יש מקומות שנהגו להחמיר בזה‪.‬‬ ‫ולאחר ר"ה של שנה רביעית כל הפירות שיחנטו בו‬ ‫ועי' במ"א )שם ס"ק א( שכת' דנ"ל שאם נוטלן בעי"ט מותר ליטלן בחוה"מ‪ ,‬דהא ר"ת מתיר בזה אפי' לגלח כמ"ש הטור‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן‬ ‫קודם ט"ו בשבט יש להם ג"כ דין ערלה וכו'‪.‬‬ ‫פסק המ"ב )ס"ק ב(‪ .‬ויש לדון מה חשיב ערב יו"ט לענין זה‪ .‬ואפשר דג"י שעדיין לא חוזר וגודל חשיב ערב יו"ט‪ .‬שו"ר בערוה"ש‬ ‫ובסע' שלאחריו כת' ‪ -‬הא דאמרינן שלאחר ר"ח תשרי‬ ‫)אות ג( שכת' דמי שנטל כמה ימים קודם הרגל ובעיו"ט לא היה לו מה ליטול‪ ,‬מותר ליטול צפורנים‪ .‬וגדולה מזו כת' שם )אות ב(‬ ‫של השנה ד' כל הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט יש‬ ‫דבשעת הדחק מי שהיה טרוד הרבה קודם הרגל יכול ליטול צפרניו בחול המועד כיון שכן הוא דעת ד' עמודי עולם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫להם דין ערלה אע"פ שנגמרים אח"כ‪ ,‬דוקא בנטיעה‬ ‫ז‪ .‬בשינוי‬ ‫שהקלנו בה בתחלתה‪ ,‬שכיון שעברו עליה מ"ד יום‬ ‫ומ"מ אף למחמירים היינו כדרך אבל שלא כדרך שרי‪ .‬ועי' בסמ"ק )שם( שכתב שבמספרים הוי כדרכן‪ .‬וה"ר ברוך )ספר התרומה סי'‬ ‫עלתה לה שנה‪ ,‬לפיכך החמרנו עליה בסופה‪ ,‬הא לא"ה‬ ‫לא‪ .‬וי"א דלא שנא‪] .‬ולא הזכיר כלל דברי הרמב"ם דמונין‬ ‫קד( פירש שבגנוסטרי דאסור היינו מספרים וה"ה בסכין אסור שכן דרך ליטול צפרנים בסכין‪ .‬וכן פסק הרמ"א )שם(‪ .‬ובזמננו‬ ‫לו מיום ליום‪ ,‬אע"פ שלביאורו בכ"מ הוא דעה שלישית[‪.‬‬ ‫שאין הדרך לקוצצם במספרים רגילות וכ"ש ע"י סכין י"ל שאף באופנים אלו מותר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הרי דסתם כדעת המקילין‪ ,‬והזכיר דברי המחמירים‬ ‫ועי' בשבות יעקב )ח"ג סי' ק( שכתב דלפי מה שנפסק ביו"ד סי' ש"צ דאסור ליטול צפרנים בכלי אבל בידיו או בשיניו מותר‪ ,‬וזה‬ ‫כי"א‪ .‬אולם הטור )סי' רצ"ד( הזכיר רק הדעה השניה‬ ‫דבר קשה ליטול צפרנים עבים ביד או בשיניו‪ ,‬דוקא ליטול כולו בכלי אסור‪ ,‬אבל חותך קצת בסכין ואח"כ יטול צפרניו ביד או‬ ‫דלעולם נאסרים הפירות עד ט"ו בשבט‪ ,‬ל"ש היו ג'‬ ‫בשיניו מותר‪ ,‬ע"כ‪ .‬וא"כ ק"ו שיש להקל בחוה"מ דקיל טפי‪ .‬וכן הוא במ"ב )ס"ק ג( דבידיו או בשיניו מותר‪.‬‬ ‫שנים ערלה שלמים כגון שנטע מט"ז באב והילך‪ ,‬ל"ש‬ ‫ח‪ .‬שינוי בתוצאה‬ ‫היו מקוטעים כגון שנטע מקודם ט"ז אב‪.‬‬ ‫כתוב בהגהות אשיר"י )פ"ג סי' יט( בשם מהר"ם האשה שאירעה טבילתה בחול המועד לא תטול צפרניה בגנוסטרי היא בעצמה‪,‬‬ ‫והלבוש כת' )שם( דמסתבר כדעה השניה שאין חילוק‬ ‫ושמע מינה ה"ה בסכין אסור אלא אומרת לנכרי ליטול צפרניה כו'‪ ,‬אבל היא עצמה אינה יכולה ליטול יפה בשיניה או בידיה‪,‬‬ ‫ביניהם‪ .‬והחכמ"א )משפטי ארץ פ"ו( סתם כדעה השניה‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬משמע שהשינוי הוא בזה שלא יכולה ליטול יפה דהיינו שינוי בתוצאה‪ .‬אלא ששאר הפוסקים המובאים להלן לא חלקו‬ ‫וסיים דאין זה מצוי בארצות חו"ל שיחנוט לאחר א'‬ ‫תשרי‪ .‬והחזו"א )דיני ערלה( כת' דיש להחמיר בא"י‬ ‫והתירו בשיניה או בידיה ולא חלקו בדבר‪ .‬וכן המ"ב דלעיל סתם והתיר לגמרי ע"י שינויו בידיו משמע שאין קפידא בדבר‪.‬‬ ‫ולהקל בחו"ל‪ ,‬והמיקל בארץ יש לו על מי לסמוך‪.‬‬ ‫ט‪ .‬לצורך מצוה‬ ‫העולה לדינא ‪ -‬א‪ .‬עץ שנטע קודם ט"ז באב‪ ,‬ששנת‬ ‫כת' ההגהות אשיר"י )שם( אלא אומרת לגוי ליטול צפרניה ואע"ג דאמירה לגוי שבות )שבת קנ‪ .‬וש"נ( במקום מצוה לא גזרו‪ .‬וכ"כ‬ ‫נטיעתו עולה לו למנין שנות ערלה‪ ,‬אין שנות הערלה‬ ‫הסמ"ק בהגהות )אות י( וכ"כ בהגהות מיימון )פ"ז אות ע( בשם הר"ם מאינגליטיר"א‪ ,‬וכ"כ בספר התרומה )סי' קד( וכתב אם אין לה‬ ‫מסתיימות בו עד ט"ו בשבט של השנה הד' לנטיעתו‬ ‫שפחה גויה אז תנקר יפה יפה תחת צפרניה ותסיר כל לכלוך וטיט וצואה מתחתיהן או תטלם בשיניה או דרך שינוי אחר שלא‬ ‫)כולל שנת הנטיעה(‪ .‬כגון אם נטעו בט"ו באב תשפ"ו‬ ‫במספרים וסכין והתוספות פירשו בפ"ג דמו"ק )יח‪ .‬ד"ה ובגנוסטרי( דהטובלת לנדותה מותרת ליטול צפרניה היא בעצמה בלא שינוי‬ ‫שנות הערלה יסתיימו בט"ו בשבט תשפ"ט‪ .‬ב‪ .‬עץ‬ ‫דלא גרע מהעברת שער של בית השחי והערוה דשרי‪ .‬וכ"כ הסמ"ק )הגה שם(‪.‬‬ ‫שנטע מט"ז אב והלאה ששנת נטיעתו אינה עולה‬ ‫והדרכ"מ )אות א( כתב דנמצא דיש סוברים שלצורך מצוה אסור אא"כ עושה ע"י נכרי‪ .‬וי"א שמותר לצורך מצוה‪ .‬וכדברי הגהות‬ ‫למנין שנות הערלה‪ ,‬י"א דשנות הערלה מסיימות בו‬ ‫מיימון כתב המרדכי )מו"ק סי' תתמד( ובהלכות נדה )סי' תשיז( כתב סתמא כדברי ספר התרומה‪ ,‬וכתב המהרי"ל )הלכות חוה"מ עמ' קצו‬ ‫בר"ה של תחילת השנה הרביעית )אחר שעברו עליו‬ ‫סי' י( דכן נוהגים‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן פסק הרמ"א )שם( דלצורך מצות טבילה נוטלן כדרך בחול‪ .‬ועי' במ"ב )שם ס"ק ג( דאפילו ע"י עצמן מותר‬ ‫לפחות ג' שנים שלמות(‪ .‬וי"א שאף באופן זה שנות‬ ‫עורלתו מסתיימות בט"ו בשבט של השנה הרביעית‬ ‫וא"צ ע"י נכרית‪ .‬וכת' בשיעורי שבט הלוי )סי' קצח על סע' כ אות ד"ה ובחו"ה( דפשוט דהלכה כהרמ"א‪ .‬ועי' עוד בסמוך בשם הנחלת‬ ‫)אחר ג' שנים שלמות לנטיעתו(‪ .‬כגון אם נטעו בט"ז באב‬ ‫שבעה‪.‬‬ ‫תשפ"ו‪ ,‬י"א ששנות עורלתו מסתיימות בר"ה של שנת‬ ‫י‪ .‬רגיל ליטלם בכל ערב שבת ‪ /‬לצורך מצוה בעלמא‬ ‫תש"צ‪ ,‬וי"א דבט"ו בשבט של שנת תש"צ‪ .‬וטוב‬ ‫ועי' בשו''ת נחלת שבעה )סי' נז( שכתב דמותר ליטול הצפרניים למי שרגיל בכך בכל ער"ש‪ ,‬דכבוד שבת נמי דבר מצוה הוא ומותר‬ ‫להחמיר בדבר ]ובפרט בא"י[‪ ,‬והמיקל יש לו על מה‬ ‫ליטול בחה"מ‪ ,‬דהא הסכים הב"י )סי' תקלב( להתיר אפי' במספרים אפילו שלא במקום מצוה מאחר שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם‬ ‫לסמוך‪] .‬ויש לציין שברוב עצי האילנות אין מצוי חנטה בין‬ ‫מתירים‪ ,‬אם כן מכל שכן לדבר מצוה דמותר לכולי עלמא‪ .‬ואף שכתבו התוס' לצורך מצות טבילה‪ ,‬לאו דוקא דה"ה לכבוד שבת‪,‬‬ ‫ר"ה לט"ו בשבט[‪ .‬ג‪ .‬עץ שנטע אחר ר"ה‪ ,‬דינו כמו עץ‬ ‫ועוד דהא כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים‪ ,‬ואם אינו נוטל צפרניו הוי הצואה חציצה בנטילת ידים‪ ,‬מה שאין כן אם‬ ‫שניטע קודם ט"ז אב‪ ,‬ששנת נטיעתו עולה לו למנין‬ ‫רגיל ליטול צפרניו בכל ערב שבת‪ ,‬ע"כ‪ .‬והביאו הבאר היטב )שם ס"ק א(‪.‬‬ ‫שנות הערלה‪ ,‬ואין שנות הערלה מסתיימות עד ט"ו‬ ‫אולם השבות יעקב )ח"א סי' יז( דחה דברי הנחלת שבעה‪ ,‬דהרי התוס' והסמ"ק וכן פסק הרמ"א נקטו דאין ליטול אם לא לצורך‬ ‫בשבט של השנה הרביעית לנטיעתו )כולל שנת הנטיעה(‪.‬‬ ‫מצות טביל' דוקא‪ ,‬ומבואר דבלא"ה אסור בנטילת צפרניו דודאי ליכא מצוה כולי האי בנטיל' צפרניו בע"ש וגם חציצה בנ"י‬ ‫נכתב ע"י‬ ‫ליכא כיון דאין מקפידין כולי האי בצואה קצת שבין הצפרנים משבת לשבת ובלא"ה יש מקילין ביה לענין נ"י וע' בטא"ח ס"א‬ ‫הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א‬ ‫וכ"ש במקום שאפשר ליטלן ע"י עכו"ם ואף אם אי אפשר לעשות על ידי עכו"ם מ"מ אפשר ליטול בידיו או בשינו דכה"ג אף‬ ‫מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים‬ ‫בחול המועד נראה דשרי מ"מ בטבילת מצוה אין לעשות כן עיין בב"י סי' תקל"ב ובד"מ ובש"ע שם‪ ,‬ע"כ‪ .‬והובא בשע"ת )סי' תסח‬ ‫אות א(‪.‬‬ ‫ולפי סברת הנחלת שבעה יוצא דיש להתיר לרגיל להסתפר לכבוד שבת להסתפר לכבוד שבת‪ ,‬דהרי האוסרים בניטלת צפורנים‬ ‫דין קציצת צפורנים כאיסור תספורת‪ ,‬אולם משמעות התרוה"ד הנ"ל דדוקא במקום מצוה המעכבת מותר‪ ,‬אבל משום יפוי‬ ‫לכבוד שבת או חג לא מצאנו‪ .‬ואפשר דגם לאוסרים אכתי קיל טפי דהרי התירו לקצוץ אותם בשינוי‪.‬‬ ‫יא‪ .‬ע"י עכו"ם‬ ‫"הנה לנצל את האוצרות שביום זה ‪" -‬ר"ה הוא היום‬ ‫ומהשבות יעקב )שם( מבואר דיש לאסור אף ע"י עכו"ם‪ .‬אולם מהבית יעקב )סי' מ( יוצא להתיר בכה"ג כיון שאין זה אלא מסייע‬ ‫שבו נברא האדם‪ .‬ביום זה הקב"ה פותח את אוצרות‬ ‫שאין בו ממש ועל כן ס"ל שאין איסור לסייע לעכו"ם‪ .‬וכן פסק ע"פ דבריו הכה"ח )אות ח(‪ .‬אלא דלכאו' הכא יש לאסור בכל גוונא‬ ‫השמים ומשפיע טובה על כל העולם‪ ,‬חיים וברכה‪.‬‬ ‫כי אסרו עצם הקציצה‪ .‬וכן נר' מהבה"ל )סי' תקלא על סע' ב( דאין מגלחין במועד היינו אפילו ע"י עכו"ם‪ ,‬ומבואר לעיל דלדעת‬ ‫ביום זה העולם נברא מחדש‪ .‬זהו יום המלכת הקב"ה‪.‬‬ ‫האוסרים קציצת צפורנים היינו כי הוא בכלל גזרת תספורת‪ .‬וי"ל דבצירוף המקילין נקטו להקל בענין נטילת צפורנים‪.‬‬ ‫בימי קדם‪ ,‬ביום המלכת המלך‪ ,‬לאחר הכתרתו‪ ,‬היה‬ ‫ומפוסקים הנ"ל שהתירו ע"י עכו"ם לצורך מצוה בלבד משמע דבלא"ה אסור‪.‬‬ ‫המלך עובר ברחובות המדינה ובידו צרור של זהובים‪,‬‬ ‫אשר היה משליך לעבר העניים‪ ,‬העניים היו חוטפים‬ ‫את הזהובים ומריעים בקול "יחי המלך"‪.‬‬ ‫א' אין מגלחין ומסתפרים שערות הראש והזקן במועד‪ ,‬בין ע"י ישראל ובין ע"י עכו"ם‪ ,‬ואפילו מקצת שערות אסור‪ .‬ב'‪ .‬מי‬ ‫ביום המלכת הקב"ה בראש השנה ‪ -‬המלך‪ ,‬הקב"ה‪,‬‬ ‫שהסתפר בערב המועד ונשאר לו קצת שערות‪ ,‬מותר לו לגמור תספורתו במועד אף אם אין בזה משום כבוד הבריות‪ .‬ג' אף אם‬ ‫משליך לעברנו אוצרות שמים ‪ -‬ואנו כולנו מריעים‪.‬‬ ‫נתאר לעצמנו את המלך צועד ברחובות‪ ,‬והוא לא‬ ‫גילח קודם המועד אסור לגלח‪ ,‬ויש מי שאומר שבזמננו שרגילין בתספורת הזקן בכל יום‪ ,‬או א' לג' ימים‪ ,‬אין איסור‪ .‬אבל מ"מ‬ ‫משליך זהובים אלא יהלומים! ‪ -‬ואף אחד לא טורח‬ ‫אין להתיר אלא למי שיש לו צורך ביותר או מצטער ביותר‪ ,‬ואם אחד ירצה לסמוך ע"ז גם בשביל היפוי לבד אין למחות בידו‪ .‬ד'‬ ‫להרימם‪ ...‬איזה עלבון הוא למלך!‬ ‫תספורת שהיא לצורך מצוה‪ ,‬כגון מחמת חציצה בטבילת מצוה או בהנחת תפילין מותרת‪ .‬ה' מנהג בני אשכנז שלא ליטול צפרנים‬ ‫והנה יש לנו ר"ה‪ ,‬י' ימי תשובה‪ ,‬יש לנו יה"כ ‪" -‬לא‬ ‫במועד‪ ,‬בין בסכין בין במספרים‪ .‬אבל מנהג בני ספרד להקל )ומ"מ אף אצל בני ספרד יש מקומות שנהגו להחמיר(‪ .‬ו' אף‬ ‫היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים" )תענית ל‪(:‬‬ ‫למחמירים לעיל‪ ,‬בידיו או בשיניו מותר אף אם קוצצם יפה‪ .‬ז' דוקא ליטול כולו בכלי אסור‪ ,‬אבל חותך קצת בסכין ואח"כ יטול‬ ‫המלך משליך לעברנו יהלומים‪ ,‬יום שכל אוצרות‬ ‫צפרניו ביד או בשיניו מותר‪ .‬ח' כל הני דמותרין לגלח הנזכרים בסימן תקל"א מותרין ליטול צפרנים‪ .‬ט' אם נטלן מערב יו"ט‬ ‫שמים פתוחים ‪ -‬אלו ימים שכל כולם חסד‪ ,‬ימים של‬ ‫מותר ליטלן בחוה"מ‪ .‬ואם נטלן כמה ימים קודם הרגל ובעיו"ט לא היה לו מה ליטול מותר ליטלן בחוה"מ‪ .‬י' לצורך טבילת‬ ‫אושר ושמחה ‪ -‬ומהי העבודה שלנו? להרים את‬ ‫מצוה נוטלן כדרכן בחול‪ .‬יא' לצורך נט"י יש מתירים לקצוץ צפורנים‪ .‬וי"א שאף לצורך נט"י אין ליטול צפרנים אף אם יש לכלוך‬ ‫היהלומים!"‪) .‬שיחות הגר"ש פינקוס זצ"ל‪ ,‬עמ' קכג(‬ ‫מתחתם אלא ינקרם‪ ,‬ואם א"א לנקרם יש להתיר‪ .‬יב' אף מי שנזהר לנטלם בכל ערב שבת אסור ליטלם בחה''מ בערב שבת‪ .‬יג'‬ ‫נערך ע"י מחבר סדרת "עבודת המועדים"‬ ‫יש מי שמתיר לקצוץ ציפורנים ע"י עכו"ם‪ .‬והעיקר כהמחמירים‪.‬‬ ‫נתרם להצלחת התורם ומשפחתו | © שמעתא עמיקתא ‪ -‬לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' ‪052-767-0503‬‬