gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דבר אמת · DVAR EMES — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: דבר אמת · DVAR EMES

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

דבר אמת · DVAR EMES — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שיעור‬ ‫חסידות‬ ‫על הפרשה‬ ‫שיעור בספה"ק דברות שלמה‬ ‫[תלמידו וכותב תורותיו של המגיד ממעזריטש זי"ע]‬ ‫מפי הגה"ח‬ ‫רבי אברהם מרדכי אלתר שליט"א‬ ‫• פרשת נצבים •‬ ‫כמה אופני התעוררות לראש השנה‬ ‫בכתוב "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם" ‪:‬‬ ‫א‪" .‬נצב מלך" ‪ -‬על ידי קבלת מלכותו בנ"י עצמם מלכים‬ ‫ובו מתבאר סוד הנסירה‪ ,‬וביאור המגיד ממעזריטש בעבודת האדם‬ ‫ב‪ .‬במשפט שלנו כביכול גם השי"ת נשפט‬ ‫ג‪" .‬אתם נצבים" בדין באקראי בעלמא‪ ,‬משא"כ אומות העולם מתעכבים בדין‬ ‫ד‪" .‬אתם נצבים" בדין‪ ,‬האדם מעיד על עצמו את כל מעשיו‬ ‫ה‪" .‬אתם נצבים" כל העולמות עומדין על ישראל ומתנענעין על ידיהם‪,‬‬ ‫[ויתבאר איך בקשתנו על הגאולה תתקבל אף שלא נתקבלה כל הדורות הקודמים]‬ ‫שיעור הכנה לסליחות (עמוד כ"ה)‬ ‫"שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה"‬ ‫____‬ ‫השיעור השבועי בחסידות על הפרשה יתקיים‬ ‫ביום ראשון א' דסליחות בשעה ‪ 5:00‬אחה"צ‬ ‫בביהח"ס זכרון אברהם בארא פארק ‪1401 55th street‬‬ ‫שיעורים אלו בספרי חסידות על הפרשה נמסרים מידי מוצש"ק‬ ‫בישיבה גדולה פני מנחם י‪-‬ם עיה"ק‪ ,‬ונערכים מיד ע"מ להוציאם לאור עולם לקראת ש"ק‬ ‫[בשל המהירות הנדרשת ייתכנו שגיאות כתיב ו‪/‬או בהשגת הכוונה אל נכון‪,‬‬ ‫ואיתנו תלון משוגותינו ואי"ה חזון למועד ייערכו הדברים כדת וכדין]‬ ‫חכם לב ייקח מצוות‬ ‫לקבלת האיימיל השבועי בדוא''ל‬ ‫בקריאה של חיבה נקרא לנהנים עצה‬ ‫עם כלל השיעורים שנמסרים מדי שבוע‪:‬‬ ‫ותושיה‪ ,‬ליתן יד ושותפות בהוצאות‬ ‫שיחות לפרשת שבוע | סדרות השיעורים‬ ‫מלאכת העריכה הכתיבה וההפצה‬ ‫| שיעורי הכנה לקראת מועדים | גליונות‬ ‫השבוע בספה"ק ‪ :‬תורת המגיד‪ ,‬פרי הארץ‪,‬‬ ‫של שיעורים נכבדים אלו למען תרבה‬ ‫אור המאיר‬ ‫הדעת עדי יקויים אימתי קאתי מר‬ ‫ולכל שאלה ‪ /‬הערה על השיעורים ולענייני‬ ‫לכשיפוצו מעיינותיך חוצה‬ ‫הפצה‬ ‫לפרטים ולהקדשה בגליון השבועי‬ ‫ו‪/‬או לשאלות נוספות אל מו' הגה"ח רא''מ‬ ‫ניתן לפנות למייל המערכת‬ ‫אלתר שליט"א בחסידות ודרכי העבודה‪,‬‬ ‫‪tam522511@gmail.com‬‬ ‫ניתן לשלוח לכתובת המערכת‬ ‫או בפקס ‪077-3181588 -‬‬ ‫מכון 'תורת א"ם'‬ ‫או להשאיר הודעה בקו דברי אמת‬ ‫‪tam522511@gmail.com‬‬ ‫ואמונה בשלוחה ‪10‬‬ ‫או בפקס ‪077-3181588 -‬‬ ‫וכן ניתן להשיג את הספרים‪:‬‬ ‫שיעורים בספה"ק פרי הארץ | אמצא מקום לה' ‪ -‬שערים לפנימיות התפילה |‬ ‫מלכות הוי"ה | ושאר ספרים אצל המכון בפרטים הנ"ל‬ ‫ניתן לשמוע את השיעורים השבועיים גם בקו דברי אמת ואמונה בשלוחה ‪3‬‬ ‫ארץ ישראל ‪( *5265 -‬או ‪)02-5011430‬‬ ‫ארה"ב ‪518-329-9186‬‬ ‫אירופה ‪44-3303-9004-84‬‬ ‫בשלוחה ייעודית זו מופיעים גם שאר שיעורי הרב שליט"א בספרי‪:‬‬ ‫תורת המגיד | פרי הארץ | תומר דבורה | תניא ‪ -‬שער היחוד והאמונה | דעת תבונות |‬ ‫שפת אמת | דרך ה'‪,‬‬ ‫ושיעורים נוספים למועדים‪ ,‬ובמגוון נושאים וענייני השעה‬ ‫עימוד ועיצוב‪" :‬ואנוהו" ‪05331.05646‬‬ ‫א‬ ‫תוכ ן הﬠנינים‬ ‫תוכ ן הﬠנינים‬ ‫כמה אופני התעוררות לראש השנה בכתוב "אתם נצבים היום כולכם לפני ה'‬ ‫אלקיכם"‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . :‬ג‬ ‫כל נשמות ישראל היו כלולים במשה‪ ,‬ולכן היו כלולים גם ב'יום הדין הגדול' של משה‬ ‫רבינו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫הטעם שגזירת כליה של חטא העגל וגזירת משה רבינו שלא להיכנס בארץ ישראל היו תלויים‬ ‫זה בזה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫"אתם נצבים היום" נקרא קודם ראש השנה‪ ,‬שהוא גם כן יום הדין ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫"אתם נצבים היום" מלשון "נצב מלך"‪ ,‬שע"י קבלת עול מלכותו נעשים בני ישראל בבחינת‬ ‫מלכים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫הקדמה כללית לסוד הנסירה שבראש השנה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫כשהמלך בכעס על אחד הוא עמו אחור באחור‪ ,‬ועל ידי שמוחל לו נעשה עמו פנים‬ ‫בפנים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫מלך אמיתי נותן ולא מקבל וכעסו לתועלת העם בלבד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫בחינת 'פנים בפנים' ו'אחור באחור' ברב ותלמיד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫החכם מבין שכעס המלך היה לתועלתו ובונה את עצמו בכך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫ביאור 'ענין הנסירה ליתן לה כל הדינין וישאר הוא כולו רחמים' בדרך העבודה ‪ . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫"אתם נצבים" מביא ל"לפני ה' אלקיכם" ‪ -‬פנים בפנים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫ה' יתברך שוכן עמנו באחדות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫"אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי" ‪ -‬כשדנין אותנו דנין כביכול אף את‬ ‫הקב"ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫"אתם נצבים" באקראי בעלמא‪ ,‬משא"כ אומות עולם מתעכבים בדין ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫ביאור 'ואם כעבדים עינינו לך תלויות' ‪ -‬ע"פ דברי הגמרא שתינוק המביט באמו היא מוכרחת‬ ‫להאכילו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫האדם עצמו מעיד על כל מה שעשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫בני ישראל נקראים 'רגלין' כי עליהם עומדין כל העולמות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫כל דור מודבק בדור שלפניו ונקרא בחינת רגל של הדור שלפניו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫תוכ ן הﬠנינים‬ ‫ב‬ ‫איך עולה על דור יתום וקטן הזה לבקש על הגאולה אחרי אשר תנאים ואמוראים לא הביאו‬ ‫הגאולה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יז‬ ‫כל העולמות‪ ,‬ואף עולם הזה‪ ,‬בדמות אדם ישר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יח‬ ‫כל הדורות בדמות אדם ישר‪ ,‬אדם הראשון בחי' ראש‪ ,‬והאבות בחי' זרועות וגוף ‪ . . . . . . . . . . . .‬יח‬ ‫אף שבראש יש שכל וחיות גדול אבל רק הרגלים מוליכים את כל האיברים ואף את‬ ‫הראש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יט‬ ‫ביאור זכות אבות תמה ברית אבות לא תמה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כ‬ ‫ענין התכללות והתקשרות המידות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כ‬ ‫שלימות המשפיע נשלמת בקבלת המקבלים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כא‬ ‫שלימות המקבל בהשפיעו למקבליו משלימה עוד יותר את המשפיע שלו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כא‬ ‫שלימות האבות ואדם הראשון נשלמת על ידי עבודת דורנו עקבתא דמשיחא ‪ . . . . . . . . . . . . . .‬כב‬ ‫ביאור טענת גדעון 'אם צדיקים היו אבותינו יעשה לנו בזכותם' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כב‬ ‫"חוטב עיציך ושואב מימיך" ‪ -‬בחינת ראש ורגלים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כג‬ ‫שיעור הכנה לסליחות ‪" -‬שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר‬ ‫תפלה" ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כה‬ ‫רמז מנהג בני אשכנז לומר סליחות רק בסוף חודש אלול ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כה‬ ‫לימוד הזכות שבקביעת הסליחות לעולם ביום א' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כז‬ ‫ביאור ענין שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה למשה רבינו סדר אמירת י"ג מדות ‪ . . . . . .‬כז‬ ‫טעם פנימי במנהג שליח הציבור להתעטף בסליחות בטלית שאולה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כט‬ ‫מחלוקת הקדמונים אם י"ג מדות אינן חוזרות ריקם באמירה או במעשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לא‬ ‫חשיבות הפסוקים שאומרים בתחילת הסליחות‪ ,‬וטעם אמירת קדיש תתקבל אחר‬ ‫הסליחות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לב‬ ‫ג‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫‪ $‬כמה אופני התﬠוררות לראש השנה בכתוב "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם"‪$ :‬‬ ‫א‪" .‬נצב מלך" ‪ -‬ﬠל ידי קבלת מלכותו בנ"י ﬠצמם מלכים‬ ‫ובו מתבאר סוד הנסירה‪ ,‬וביאור המגיד ממﬠזריטש בﬠבודת האדם‬ ‫ב‪ .‬במשפט שלנו כביכול גם השי"ת נשפט‬ ‫ג‪" .‬אתם נצבים" בדין באקראי בﬠלמא‪ ,‬משא"כ אומות הﬠולם מתﬠכבים בדין‬ ‫ד‪" .‬אתם נצבים" בדין‪ ,‬האדם מﬠיד ﬠל ﬠצמו את כל מﬠשיו‬ ‫ה‪" .‬אתם נצבים" כל הﬠולמות ﬠומדין ﬠל ישראל ומתנﬠנﬠין ﬠל ידיהם‪] ,‬ויתבאר‬ ‫איך בקשתנו ﬠל הגאולה תתקבל אף שלא נתקבלה כל הדורות הקודמים[‬ ‫הגדול' )תנחומא פקודי ג‪ ,‬ועוד(‪ .‬והנה כל נשמות‬ ‫"אתם נצבים הי ום כולכם לפני ה' אלקיכם"‬ ‫כי‬ ‫ישראל הי ו כלולים במשה‪,‬‬ ‫כו' )דברים כט‪ ,‬ט(‪ .‬צריך להבין תיבת‬ ‫איתפשטותא דמשה בכל דרא ובכל‬ ‫"נצבים"‪ ,‬מהי משמעות התייצבות‬ ‫נפשא‪ ,‬ומשה רבינו היה הדעת של כלל‬ ‫והעמדה זו‪ ,‬כמו שהקשו המפרשים‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬שכל סוגי הידיעות הרוחניות‬ ‫שיש לנו‪ ,‬הן בתורה הן בלדעת את ה'‪,‬‬ ‫הכל בא מבחינת הדעת של משה רבינו‪,‬‬ ‫כל נשמות ישראל היו כלולים במשה‪,‬‬ ‫וממילא הי ו גם הם כלולים בי ום הדין‬ ‫ולכן היו כלולים גם ב'יום הדין הגדול'‬ ‫הגדול‪ ,‬וזהו שנאמר )דברים שם פסוק יא( "לעברך‬ ‫של משה רבינו‬ ‫בברית ד' ובאלתו" כו'‪ ,‬שכל בני ישראל‬ ‫ונראה‪ ,‬לפי שהיה זה בעת פטירת משה‪,‬‬ ‫ד'‬ ‫בברית‬ ‫לעבור‬ ‫והתייצבו‬ ‫נעמדו‬ ‫ונודע שי ום הפטירה נקרא 'יום‬ ‫ובאלתו‪ ,‬ביום הדין הגדול של משה‬ ‫הדין הגדול'‪ ,‬שכל אחד אחר הילוכו‬ ‫רבינו‪ ,‬כי מאחר שכל נשמות ישראל‬ ‫מהעולם בא לדין הנקרא 'יום הדין‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫ד‬ ‫לאחוז את החבל בשני ראשין‪ ,‬אמר לו‪,‬‬ ‫כלולים במשה רבינו‪ ,‬אז כל כלל ישראל‬ ‫אם "אעברה נא אתה" מבקש לקיים ‪-‬‬ ‫היו כלולים גם ביום הדין הגדול של‬ ‫בטל "סלח נא"‪ ,‬ואם "סלח נא" אתה‬ ‫משה רבינו‪.‬‬ ‫מבקש לקיים ‪ -‬בטל "אעברה נא"‪ .‬אמר‬ ‫רבי יהושע בן לוי‪ ,‬כיון ששמע משה‬ ‫הטעם שגזירת כליה של חטא העגל‬ ‫רבינו כך‪ ,‬אמר לפניו רבונו של עולם‬ ‫וגזירת משה רבינו שלא להיכנס בארץ‬ ‫ימות משה ומאה כיוצא בו‪ ,‬ולא תנזק‬ ‫ישראל היו תלויים זה בזה‬ ‫צפורנו של אחד מהם'‪.‬‬ ‫במדרש בפרשת כי תבוא )דב"ר ז י(‬ ‫כתוב‬ ‫ולכאורה‬ ‫'שני דברים גזר הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫אין מובן מה השייכות בין‬ ‫אחד על ישראל ואחד על משה‪ ,‬אחד על‬ ‫גזירת הקב"ה על ישראל על‬ ‫ישראל ‪ -‬בשעה שעשו אותו מעשה ]חטא‬ ‫חטאם‪ ,‬לגזירתו על משה רבינו שלא‬ ‫העגל[‪ ,‬מנין‪ ,‬שנאמר )דברים ט יד( "הרף‬ ‫יכנס לארץ ישראל‪ ,‬ולמה תלויים זה בזה‪.‬‬ ‫ממני ואשמידם"‪ ,‬ואחד על משה ‪ -‬בשעה‬ ‫ובוודאי שאין זה כפשוטו‪ ,‬שהקב"ה אמר‬ ‫שביקש משה ליכנס לארץ ישראל‪ ,‬אמר‬ ‫למשה רבינו שניתן לנצח אותו כביכול‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא )שם ג כז( "לא תעבור‬ ‫רק פעם אחת ולא שני פעמים‪.‬‬ ‫את הירדן הזה"‪ .‬ומשה ביקש מן הקדוש‬ ‫וי"ל על פי הנ"ל‪ ,‬שעל ידי חטא העגל‬ ‫ברוך הוא לבטל את שתיהן‪ ,‬אמר לפניו‪,‬‬ ‫נגזר רח"ל גזירת כליה על כלל‬ ‫רבש"ע "סלח נא לעון העם הזה כגודל‬ ‫ישראל‪ ,‬ואמר הקב"ה למשה רבינו )שמות‬ ‫חסדך" )במדבר יד יט(‪ ,‬ובטלה של הקדוש‬ ‫לב י( "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם‬ ‫ברוך הוא ונתקיימה של משה‪ ,‬מניין‪,‬‬ ‫ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול"‪ ,‬ודבר ה'‬ ‫שנאמר )שם פסוק כ( "סלחתי כדברך"‪ .‬כיון‬ ‫של "ואעשה אותך לגוי גדול" נפעל מיד‪,‬‬ ‫שבא ליכנס לארץ ישראל התחיל אומר‬ ‫כי הוא אמר ויהי‪ .‬אזי משה רבינו הכניס‬ ‫)דברים ג כה( "אעברה נא ואראה את הארץ‬ ‫ונתן את בחינת הדעת שלו בתוך כל כלל‬ ‫הטובה"‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ועל ידי זה חל דבר ה' של‬ ‫משה‪ ,‬כבר בטלת את שלי וקיימתי את‬ ‫"ואעשה אותך לגוי גדול" על כל כלל‬ ‫שלך‪ ,‬אני אמרתי "ואשמידם" ואת אמרת‬ ‫ישראל‪ ,‬ועל ידי זה נצלו מגזירת הכליה‪.‬‬ ‫"סלח נא" ונתקיים שלך‪ ,‬ואף עכשיו‬ ‫אלא‪ ,‬שאף על פי כן לא חזרו ישראל‬ ‫מבקש אני לקיים את שלי ולבטל את‬ ‫לדעת הגדולה שהיה להם קודם חטא‬ ‫שלך‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬משה‬ ‫העגל‪ ,‬נשאר להם איזשהו פגם מחטא‬ ‫אין אתה יודע מה לעשות‪ ,‬אתה רוצה‬ ‫ה‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫השנה הנקרא היום בכמה וכמה מקומות‪,‬‬ ‫העגל‪ ,‬ככתוב )שמות לב לד( "וביום פקדי‬ ‫'הי ום הרת עולם'‪ ,‬ועוד‪ .‬ומקור הדברים‬ ‫ופקדתי"‪ ,‬אלא שקיבלו דעת רוחנית‬ ‫הוא כבר מדברי הזוהר )ע' זוהר ח"ג רלא‪.(.‬‬ ‫שיוכל כל אחד על ידי עבודתו ויגיעתו‬ ‫]וסיפר לי אחד שבצעירותו היה בטוח‬ ‫להשיב את בחינת הדעת שלו למקום‬ ‫שזה הפירוש הפשוט בפסוק‪ ,‬אחר שראה‬ ‫הרוחני שהייתה קודם החטא‪.‬‬ ‫והנה‪,‬‬ ‫זאת כל כך הרבה בספרי חסידות‪ ,‬ורק‬ ‫משה רבינו לא היה חסר לו‬ ‫כשבגר יותר הבין שישנו פירוש הפשוט‬ ‫מאומה מלבד להיכנס לארץ‬ ‫בפסוק זה‪ ,‬שהוא ז' באדר יום פטירת‬ ‫ישראל‪ ,‬ואילו היה נכנס לארץ ישראל‬ ‫משה רבינו‪.[..‬‬ ‫היה בא לתכלית השלימות שלו‪ ,‬אזי אמר‬ ‫רבינו שהשייכות בין הפסוק‬ ‫ומבאר‬ ‫לו הקב"ה אם אתה תכנס לארץ ישראל‬ ‫"אתם נצבים היום כולכם"‬ ‫ותבוא לשלימות שלך‪ ,‬לא יוכלו בני‬ ‫ל'היום הרת עולם' הוא לא רק מעין‬ ‫ישראל לקבל בחינת דעת זו‪ ,‬ושוב לא‬ ‫גזירה שווה‪ ,‬אלא יש ביניהם שייכות‬ ‫יהיו חלק מ"גוי גדול" של משה רבינו‪,‬‬ ‫עמוקה‪ ,‬כי אותה נקודה שהיה ביום‬ ‫ושוב יהיה עליהם גזירת כליה ח"ו‪ ,‬ורק‬ ‫פטירת משה רבינו ישנו בכל ראש השנה‬ ‫על ידי שמשה רבינו לא יכנס לארץ‬ ‫שבכל שנה ושנה‪ ,‬כשם שבפטירת משה‬ ‫ישראל ולא יבוא לתכלית שלימותו יוכל‬ ‫רבינו היה 'יום הדין הגדול' על כל‬ ‫להיות לכלל ישראל איזשהו שייכות‬ ‫נשמות ישראל‪ ,‬כי היו כלולים בו‪ ,‬כמו כן‬ ‫ונגיעה בבחינת דעתו‪ .‬על כך השיב משה‬ ‫בכל שנה ושנה ביום ראש השנה יש יום‬ ‫רבינו 'ימות משה ומאה כיוצא בו‪ ,‬ולא‬ ‫הדין כללי על כל השנה ביום ראש‬ ‫תנזק צפורנו של אחד מהם'‪.‬‬ ‫היום‬ ‫נצבים‬ ‫"אתם‬ ‫והפסוק‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫כולכם" מתפרש בכל שנה על יום הדין‬ ‫השנתי של שנה זו‪.‬‬ ‫"אתם נצבים היום" נקרא קודם ראש‬ ‫השנה‪ ,‬שהוא גם כן יום הדין‬ ‫"אתם נצבים היום" מלשון "נצב מלך"‪,‬‬ ‫ולכן פרשה זה תמיד קודם ראש השנה‬ ‫שע"י קבלת עול מלכותו נעשים בני‬ ‫)מגילה לא‪ :‬תוד"ה קללות(‪ ,‬שהוא גם כן‬ ‫ישראל בבחינת מלכים‬ ‫י ום הדין‪.‬‬ ‫והנה מחמת אימת הדין הגדול‪ ,‬בודאי‬ ‫בספרי חסידות רבים מאד כתבו ש"אתם‬ ‫ישראל הקדושים חוזרים בתשובה‬ ‫נצבים היום כולכם" היינו ראש‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫ו‬ ‫הקדמה כללית לסוד הנסירה‬ ‫שלימה‪ ,‬ומקבלים עליהם עול מלכות שמים‬ ‫שבראש השנה‬ ‫שלימה‪ ,‬בימים אלו בני ישראל חוזרים‬ ‫בשביל‬ ‫בתשובה ומקבלים עליהם עול מלכות‬ ‫להבין את דברי רבינו להלן‪,‬‬ ‫שמים בשלימות‪ .‬ונודע כי 'עבד מלך מלך'‪,‬‬ ‫סוד‬ ‫שישנו‬ ‫מקודם‬ ‫נקדים‬ ‫כמו שכתב רש"י )בראשית טו יח‪ ,‬דברים א ז מספרי‬ ‫הנסירה השייך לראש השנה‪ ,‬ויסודו‬ ‫שם( על כך שנהר פרת נקרא )שם ושם( "הנהר‬ ‫בכתבי האריז"ל )פרע"ח שער ר"ה א‪ ,‬ועוד(‪,‬‬ ‫הגדול"‪' ,‬לפי שהוא דבוק לארץ ישראל‬ ‫וספרי החסידות בונים הרבה יסודות על‬ ‫קוראהו גדול וכו'‪ ,‬משל הדיוט עבד מלך‬ ‫סוד זה‪ ,‬שבראש השנה שבראשית‬ ‫מלך‪ ,‬הדבק לשחוור וישתחוו לך'‪ ,‬וזהו‬ ‫הבריאה‪ ,‬ברא הקב"ה את אדם וחוה‬ ‫שנאמר "אתם נצבים הי ום"‪ ,‬רצונו לומר‬ ‫בדיו‬ ‫)בראשית ה ב(‬ ‫"זכר ונקבה בראם"‬ ‫שאתם הי ום בחינת מלכים‪ ,‬הנקרא נצב‪,‬‬ ‫פרצופין המחוברים יחד באופן של‬ ‫כמו שכתוב )מלכים א' כב מח( "נצב מלך"‪.‬‬ ‫יח‪ ,(.‬והיינו שהיו‬ ‫)עירובין‬ ‫אחור וקדם‬ ‫מחוברין 'אחור באחור'‪ ,‬שהיו מחוברים‬ ‫אחד מישראל המתחבר לקב"ה‬ ‫כל‬ ‫בגבם ופני כל אחד היה לצד אחר )ע"פ‬ ‫ודבוק בו הוא בבחינת מלך‪ ,‬ואכן‬ ‫רש"י שם(‪ ,‬שלא היו יכולים להביט זה בזה‪,‬‬ ‫לעתיד לבוא בו יתקיים הכתוב )זכריה יד ט(‬ ‫ולאחר מכן "ויפל ה' אלקים תרדמה על‬ ‫"והיה ה' למלך על כל הארץ"‪ ,‬אזי כל‬ ‫האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו וגו'‬ ‫בני ישראל יהיו מלכים‪ ,‬שיתקיים הכתוב‬ ‫ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן‬ ‫)שם ח כג( "אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל‬ ‫האדם לאשה" )בראשית כ כא‪-‬כב(‪ ,‬ועל ידי‬ ‫לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי‪,‬‬ ‫נסירה זו שחלקם לשני גופים‪ ,‬באו‬ ‫לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים‬ ‫ליחוד פנים בפנים‪.‬‬ ‫עמכם"‪ ,‬ולמדו חז"ל )שבת לב‪ (:‬מפסוק זה‬ ‫שישמשו לכל אחד מישראל ]הזהיר‬ ‫תחילה ברא ה' מתחילה את‬ ‫ובכוונה‬ ‫בציצית[ 'שני אלפים ושמונה מאות‬ ‫האדם וחוה יחד ורק לאחר מכן‬ ‫עבדים'‪ ,‬כי לעתיד לבוא בו 'יכירו וידעו‬ ‫הפיל תרדמה ונסר את האשה והביאם‬ ‫כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך' וכו'‪,‬‬ ‫לבחי' יחוד פנים בפנים‪ ,‬כי כן הוא הסדר‬ ‫הכרתם וידיעתם באלוקות תהיה רק על‬ ‫בהשפעות הרוחניות‪ ,‬וברוחניות בכל‬ ‫ידי בני ישראל‪ ,‬שבני ישראל הם 'עבד‬ ‫שנה ושנה בתחילת השנה יש שוב כל‬ ‫מלך מלך'‪ ,‬ועל ידם מתבטאת בכל‬ ‫ובבחינת‬ ‫קוב"ה‬ ‫בבחינת‬ ‫זה‬ ‫סדר‬ ‫העולם מלכותו של הקב"ה‪,‬‬ ‫ז‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫וכתוב בכתבי האריז"ל )פרע"ח שם(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫שכינתיה‪ ,‬שאף שאינו גוף ואין לו דמות‬ ‫'הדברים חוזרים בזמנם בכל‬ ‫הגוף‪ ,‬ישנו בחינת הנסירה ברוחניות‪.‬‬ ‫השנה למציאת הראשון וכו'‪ ,‬והנה‬ ‫דהנה השכינה הוא גילוי ה' המתגלה‬ ‫הדבר‬ ‫וחזר‬ ‫העולם‪,‬‬ ‫נברא‬ ‫בתשרי‬ ‫אלינו‪' ,‬שכינה בתחתונים'‪ ,‬ואילו בחינת‬ ‫לקדמותו‪ ,‬לכן צריך הנסירה‪ .‬וענין‬ ‫קוב"ה הוא קדוש ומובדל‪ ,‬שאינו מתגלה‬ ‫הנסירה הוא‪ ,‬ליתן לה כל הדינין‪ ,‬וישאר‬ ‫בעולם‪ .‬ובכל מצוה ומצוה נעשה 'יחוד‬ ‫הוא כולו רחמים וכו'‪ .‬והנה הנסירה‬ ‫קוב"ה ושכינתיה'‪ ,‬שנעשה חיבור בין‬ ‫נעשית באלו עשרה ימים‪ ,‬בכל יום ננסר‬ ‫החלק הנעלם לחלק הגלוי‪ ,‬ונוסף תוספת‬ ‫מדה אחת וכו' עד יום הכיפורים'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קדושה בעולם‪ ,‬דהיינו שמתגלה עוד‬ ‫ועד תקיעת שופר לא נעשתה הנסירה‬ ‫גילוי של ה' שלא התגלה עד כה‬ ‫והוא זמן דינים‪ ,‬ומחמת זה כתב המגן‬ ‫בבריאה‪ .‬ובכל שנה יורד ומתגלה כביכול‬ ‫)סי' תקפ"ט סק"ד ממ"צ בשם המהרי"ל(‬ ‫אברהם‬ ‫בחינה חדשה של גילוי ה' השייך לאותו‬ ‫שלא לתקוע בג' שעות ראשונות ביחיד‬ ‫הנ"ל‪,‬‬ ‫סדר‬ ‫כל‬ ‫בו‬ ‫ונעשה‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫ידי‬ ‫ועל‬ ‫דינא'‪,‬‬ ‫דמיפקד‬ ‫'משום‬ ‫שבתחילת ראש השנה כביכול בחינת‬ ‫ההתעוררות שנעשית על ידי תקיעת‬ ‫קוב"ה ובחינת שכינתיה באופן של 'דיו‬ ‫שופר מתחיל תהליך הנסירה הנשלם‬ ‫שבחינת‬ ‫יחד'‪,‬‬ ‫הדבוקים‬ ‫פרצופין‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬ומשם ואילך הוא בחינת‬ ‫המשפיע ובחינת המקבל דבוקים יחד‪,‬‬ ‫"ויבן ה' אלקים את הצלע"‪ ,‬תהליך של‬ ‫והוא בבחינת 'אחור באחור'‪ ,‬שכביכול‬ ‫בנין עוד ועוד‪ ,‬עד בוא שמיני עצרת בו‬ ‫אינו יכול להיות יחוד ביניהם‪ ,‬ועל ידי‬ ‫נעשה הייחוד השלם‪ ,‬וזה השמחה‬ ‫הנסירה ביניהם "נפרדים" זה מזה ונעשה‬ ‫הגדולה שבו‪ ,‬ותחילתו בימי הסוכות‬ ‫ביניהם 'יחוד פנים בפנים'‪ .‬ותהליך‬ ‫ושלימותו בשמיני עצרת‪.‬‬ ‫הנסירה נעשה בעשרה ימים שמראש‬ ‫השנה עד יום הכיפורים‪.‬‬ ‫שיוכל להיות בחינת הנסירה‪,‬‬ ‫ובכדי‬ ‫כשהמלך בכעס על אחד הוא עמו‬ ‫"בחינת "ויקח אחת מצלעותיו"‬ ‫אחור באחור‪ ,‬ועל ידי שמוחל לו‬ ‫וגו'‪ ,‬נצרך להיות מקודם "תרדמה"‪,‬‬ ‫נעשה עמו פנים בפנים‬ ‫שלצורך הנסירה נצרך תרדימה‪ .‬ותקיעת‬ ‫ועל ידי זה הוא בחינת נסירה‪ ,‬כמו‬ ‫ישנים‬ ‫'עורו‬ ‫בחינת‬ ‫שהוא‬ ‫שופר‬ ‫ששמעתי ממורי המגיד ממעזריטש‬ ‫משנתכם'‪ ,‬היא נועדה לעורר מאותו‬ ‫זללה"ה משל וביאור על ענין הנסירה‪,‬‬ ‫בחינת תרדימה העליונה‪.‬‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫ח‬ ‫שהאמוראים היו עושים פעולות הנראות‬ ‫שכשהמלך הוא בכעס על אחד‪ ,‬אז הוא‬ ‫ככעס בכדי להטיל אימה על בני ביתם‬ ‫עמו 'אחור באחור'‪ .‬אמנם כשאיש הזה‬ ‫)שבת קה‪ ,(:‬שיתנהגו עמו כראוי‪.‬‬ ‫מקבל עלי ו עול מלכותו ויראתו‪ ,‬ומבקש‬ ‫ממנו מאד בהכנעה גדולה מחילה‪ ,‬אז הוא‬ ‫וכאשר המלך כועס על אחד‪ ,‬אף שהוא‬ ‫מוחל לו‪ ,‬ונעשה עמו 'פנים בפנים'‪ ,‬אם כן‬ ‫עושה זאת לתועלת‪' ,‬אז הוא‬ ‫הכעס שלו שהיה למלך היכן הלך‪ ,‬שהיה‬ ‫מבדיל כסותו‪] ,‬תיבה זו צריכה ביאור‪ ,‬ויש‬ ‫עמו אחור באחור'‪ ,‬כשם שבגשמיות‬ ‫גורסים ככותל‪ ,‬ויתכן שצריך לגרוס כעסו]‬ ‫אדם המפנה גבו לאחר הם 'אחור‬ ‫בינם היכן הלך‪ ,‬אלא שינסר ]יש גורסים‪:‬‬ ‫באחור'‪ ,‬כמו כן ברוחניות אף כאשר‬ ‫שנים יושבים זה מול פני זה‪ ,‬אולם אם‬ ‫שננסר] ממנו‪ ,‬ונופל יראתו ופחד על האיש‬ ‫אף אחד מהם לא רוצה לראות את השני‬ ‫הזה על ידי חכמה ובינה של האיש הזה‪,‬‬ ‫אלא שיושבים כך בלית ברירה‪ ,‬הרי זה‬ ‫והמשכיל יבין‪ .‬עד כאן דברי פי חכם חן‪,‬‬ ‫ברוחניות 'אחור באחור'‪.‬‬ ‫והובא בספר ליקוטי אמרים‪.‬‬ ‫בחינת 'פנים בפנים' ו'אחור באחור'‬ ‫ברב ותלמיד‬ ‫מלך אמיתי נותן ולא מקבל וכעסו‬ ‫לתועלת העם בלבד‬ ‫במשפיע ומקבל‪ ,‬שכאשר מגיד‬ ‫וי ובן‬ ‫שיעורו‬ ‫את‬ ‫מוסר‬ ‫שיעור‬ ‫משל זה צריך להקדים שמלך‬ ‫להבין‬ ‫לתלמידים רק מחמת שצריך פרנסה‬ ‫אמיתי אינו כועס סתם כך‪,‬‬ ‫והתלמידים נכנסים לשמוע את דברו רק‬ ‫הכועס מחמת יצרים הוא איננו מלך אלא‬ ‫מחמת שהוריהם שלחו אותם לישיבה‬ ‫איש פשוט‪ ,‬שכעס כזה נובע מקטנות‬ ‫ומה יעשו‪ ,‬הרי זה בבחינת 'אחור באחור'‬ ‫ואינטרסים‪ ,‬ומלך אמיתי אינו דואג‬ ‫אף כאשר המגיד שיעור והתלמידים‬ ‫לעצמו אלא רק לעבדיו ולעמו‪ ,‬כמבואר‬ ‫נכנסים לשיעור ויושבים בגשמיות פנים‬ ‫בגמרא )נדרים כד‪ (.‬שהרוצה ליהנות מחבירו‬ ‫בפנים‪ .‬ורק כאשר המגיד שיעור רוצה‬ ‫בלי שיהנה ממנו טוען עליו 'לאו מלכא‬ ‫למסור את דבריו לתלמידים מחמת חפצו‬ ‫אנא דמהנינא לך ואת לא מהנית לי'‪,‬‬ ‫בהם‪ ,‬והתלמידים אף הם ששים ושמחים‬ ‫'שדרך מלך ליתן ולא ליקח' )ר' אברהם מן‬ ‫למוצא פיו‪ ,‬או אז הם בבחינת 'פנים‬ ‫ההר שם(‪ ,‬וממילא אינו כועס עבור עצמו‬ ‫בפנים' אף ברוחניות‪ .‬ולכן כאשר המלך‬ ‫כלל אלא רק עבור העם‪ ,‬ועל דרך מה‬ ‫ט‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫לבניית עצמו‪ ,‬נבנה הוא בכך‪ .‬על דרך זה‬ ‫כועס על אחד‪ ,‬שכעס הוא דין והיפך‬ ‫כאשר המלך כועס על אחד מעבדיו או‬ ‫הרצון‪' ,‬הוא עמו אחור באחור'‪.‬‬ ‫אוהביו‪ ,‬הוא עבור שיקבלו על עצמם את‬ ‫דיניו‪ ,‬את חוקי המלוכה‪ ,‬ויבנו את עצמם‬ ‫על ידי זה‪.‬‬ ‫החכם מבין שכעס המלך היה‬ ‫לתועלתו ובונה את עצמו בכך‬ ‫מובן מכל הנ"ל‪ ,‬שמצב 'אחור‬ ‫נמצא‬ ‫אם אותו אחד חכם ונבון‪ ,‬מבין‬ ‫אולם‬ ‫באחור' הוא תועלתי מאד‪ ,‬והוא‬ ‫הוא שכעס המלך לא נועד סתם‬ ‫זה הגורם בסופו של דבר לקבלת הדינים‪.‬‬ ‫כך לצורך הריחוק חלילה‪ ,‬אלא הוא נועד‬ ‫וזהו ענין 'אמרו לפני מלכויות כדי‬ ‫בכדי לעוררו להתנהג יותר טוב‪ .‬וכאשר‬ ‫שתמליכוני עליכם' )ר"ה טז‪ ,(:‬שאנו צריכים‬ ‫מתבונן אותו אדם בתכלית כעס המלך‪,‬‬ ‫להחיל על עצמנו את מלכותו יתברך‪,‬‬ ‫אזי הוא לוקח את דיני הכעס לעצמו‪,‬‬ ‫לקחת את חוקי וכללי המלכות על‬ ‫ולדוגמא אם אותו אדם עבר על חוקי‬ ‫עצמנו‪ ,‬ובכך לבנות את עצמנו‪ ,‬וכפי‬ ‫המלך‪ ,‬וזאת מחמת שלא לקח את דיני‬ ‫שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות‬ ‫וחוקי המלך על עצמו אלא התייחס‬ ‫שמים בראש השנה‪ ,‬בונה את עצמו‬ ‫אליהם בהפקירות‪ ,‬כאשר עושה תשובה‬ ‫בראש השנה בחוקי ודיני מלכותו יתברך‪.‬‬ ‫ומקבל על עצמו להתנהג בחוקי ודיני‬ ‫המלך‪ ,‬שלוקח את הדינים על עצמו‪ ,‬אזי‬ ‫ביאור 'ענין הנסירה ליתן לה כל‬ ‫דינים אלו בונים אותו‪.‬‬ ‫הדינין וישאר הוא כולו רחמים'‬ ‫וי ובן על דרך משל מאב ובנו הקטן‪ ,‬ילד‬ ‫בדרך העבודה‬ ‫קטן המשחק עם גפרורים‪ ,‬מראה‬ ‫חסידות ביארו בהרבה אופנים‬ ‫ובספרי‬ ‫לו אביו פנים כועסות בשביל שיבין שלא‬ ‫הנסירה‪,‬‬ ‫ענין‬ ‫את‬ ‫ומשלים‬ ‫לשחק בכך‪ ,‬אם הילד חכם ומבין לקחת‬ ‫מהשפעת רב ותלמיד )ע' שיעור אלול תשפ"ג(‪,‬‬ ‫את "דיני האב" לתשומת לבו‪ ,‬להפסיק‬ ‫ועוד‪ ,‬וכולם אמת‪ ,‬כי נקודת הנסירה‬ ‫לשחק בגפרורים‪ ,‬אזי הוא בונה את עצמו‬ ‫נמצאת בכל הדברים שבבריאה‪ ,‬ולכן‬ ‫בהכנסת דינים אלו לתוך עצמותו‪ ,‬ואזי‬ ‫ניתן למצוא את ענין הנסירה בכמה‬ ‫הדין נהפך להיות בניינו‪ .‬ועל דרך זה‬ ‫אופנים וגוונים‪ .‬ובמשל זה בא המגיד‬ ‫כאשר האב מגביל את בנו שלא לילך‬ ‫האריז"ל‬ ‫בכתבי‬ ‫הכתוב‬ ‫את‬ ‫לבאר‬ ‫בכביש רק במדרכה‪ ,‬אם לוקח זאת‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫י‬ ‫לבנות את עצמו עם הדינים כראוי‪ ,‬וכפי‬ ‫שהובאו לעיל 'וענין הנסירה הוא ליתן‬ ‫שהאדם בונה אצל עצמו את מלכותו‬ ‫לה כל הדינין וישאר הוא כולו רחמים'‪,‬‬ ‫יתברך כראוי‪ ,‬יכול להיות לו יחוד פנים‬ ‫על דרך העבודה‪ ,‬שבשעת הנסירה‪ ,‬הוא‬ ‫בפנים עמו יתברך יותר חזק ויותר גדול‪.‬‬ ‫הזמן שהאדם מקבל על עצמו את הדינים‬ ‫ונבנה על ידי כך‪.‬‬ ‫"אתם נצבים" מביא ל"לפני ה'‬ ‫ושייכותו לנסירה‪ ,‬גם יובן על פי הנ"ל‪,‬‬ ‫אלקיכם" ‪ -‬פנים בפנים‬ ‫שכל עוד שהילד הקטן לא‬ ‫וזהו שכתוב "אתם נצבים לפני ד'‬ ‫הפנים לעצמו לא לשחק בגפרורים האב‬ ‫אלקיכם"‪ ,‬רצונו לומר שנעשה פנים‬ ‫צריך להחביא אותם גבוה הרחק מהישג‬ ‫בפנים‪ ,‬כנ"ל‪ .‬שעל ידי שבני ישראל‬ ‫ידיו‪ ,‬וכמו כן כל עוד שרץ לכביש האב‬ ‫חוזרים בתשובה ומקבלים על עצמם עול‬ ‫אינו יכול לשחרר אותו וכל פעם שהולך‬ ‫מלכות שמים בשלימות‪ ,‬ומקבלים על‬ ‫עמו ברחוב אוחז את ידו בתוך ידו‪ ,‬שזהו‬ ‫עצמם את הדינים‪ ,‬שזהו 'סוד הנסירה'‪,‬‬ ‫בחינת 'דבוקים זה בזה'‪ .‬אולם כאשר‬ ‫זוכים הם להיות 'פנים בפנים' עמו‬ ‫מפנים ומקבל לעצמו את הדינים‪ ,‬יכול‬ ‫יתברך‪ .‬ונראה שכוונת רבינו לבאר את‬ ‫האב "לנסר" את הבן הקטן ממנו‪ ,‬כי‬ ‫תיבות "אתם נצבים"‪ ,‬שעל ידי שבני‬ ‫יכול האב לתת לילד הקטן להניח לבד‬ ‫ישראל יהיו בחינת "נצב מלך"‪ ,‬שיקבלו‬ ‫את קופסת הגפרורים על השולחן‪ ,‬ויכול‬ ‫את דיני המלכות עליהם ויבנו על ידי כך‬ ‫האב לשלוח אותו לקנות דבר מה מבלי‬ ‫להיות נצבים ועומדים‪ ,‬על ידי זה יזכו‬ ‫לחשוש שיבוא לידי סכנה‪ .‬וזהו עומק‬ ‫להיות‬ ‫אלקיכם"‬ ‫ד'‬ ‫ל"לפני‬ ‫לבוא‬ ‫משלו של המגיד ממעזריטש הנ"ל‪.‬‬ ‫מחוברים עמו יתברך בלי כעס‪ ,‬אלא יזכו‬ ‫לבחינת 'אמרו לפני מלכויות' ‪ -‬להיות‬ ‫סוד מה שתקיעת שופר 'חכמה‬ ‫וזהו‬ ‫פנים בפנים עמו יתברך‪.‬‬ ‫ואינה מלאכה' )ר"ה כט‪ ,(:‬כי תקיעת‬ ‫שופר עניינה שהאדם יבנה את עצמו על‬ ‫ידי הדינים‪ ,‬שנעשה על ידי חכמה ובינה‪.‬‬ ‫ותהליך הנסירה הוא כל עשרת ימי‬ ‫ה' יתברך שוכן עמנו באחדות‬ ‫תשובה‪ ,‬ולכן בעשרת ימים אלו צריך‬ ‫עוד יש לומר ביאור תיבות "לפני ד'"‪ ,‬כמו‬ ‫האדם להקפיד גם על דברים שאין‬ ‫שאמר דוד המלך עלי ו השלום )תהילים‬ ‫מקפידים כל השנה )ע' או"ח סי' תרג(‪ ,‬בכדי‬ ‫יא‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫להסטין עלינו ‪ -‬כי ון שהוא מסטין עליך גם‬ ‫יז‪ ,‬ב( "מלפניך משפטי יצא"‪ .‬ועיין בפרשת‬ ‫כן‪ .‬עד כאן דברי פי חכם חן‪:‬‬ ‫כי תשא במגלת אסתר )א‪ ,‬יג( על פסוק‬ ‫"ויאמר המלך לחכמים" כו' באריכות מה‬ ‫כאשר דנים את כלל ישראל כביכול דנים‬ ‫שכתבנו שם‪ .‬וזהו שאמר "אלקיכם" כו'‪,‬‬ ‫רצונו לומר‪ ,‬שהוא יתברך שוכן עמנו‬ ‫גם את ה'‪ ,‬כי על כל אחד‬ ‫באחדות‪ ,‬כמו שכתוב בזוהר הקדוש‬ ‫מישראל נאמר 'אורייתא וקוב"ה וישראל‬ ‫'אורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד'‪ ,‬וכמו‬ ‫חד הוא'‪ ,‬ואם כן הדיון על כלל ישראל‬ ‫הוא דיון כביכול אף כלפי מעלה‪ ,‬וזוהי‬ ‫שכתוב בגמרא )תענית יא‪' (:-.‬לעולם ימוד‬ ‫טענה על המלאך המסטין איך הוא מעיז‬ ‫אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו‪,‬‬ ‫לבוא ולהסטין על ה'‪ .‬והאמת היא שניתן‬ ‫"בקרבך קדוש"'‪,‬‬ ‫)הושע יא‪ ,‬ט(‬ ‫שנאמר‬ ‫להבין זאת אף בפשטות‪ ,‬כי בכל דין‬ ‫שהקב"ה נמצא כביכול בתוך כל נפש‬ ‫העולה על כלל ישראל מונח איזושהי‬ ‫ונפש מישראל‪ ,‬ובני ישראל נקראים‬ ‫טענה על ה'‪ ,‬על בחירתו בכלל ישראל‬ ‫איברי השכינה‪.‬‬ ‫ועל השראתו את שכינתו בתוכנו‪.‬‬ ‫אחד אנו צריכים לקחת זאת‬ ‫ומצד‬ ‫לתשומת לבנו‪ ,‬שכאשר יש טענה‬ ‫"אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק‬ ‫עלינו זוהי טענה גם על ה'‪" ,‬אל תבוא‬ ‫לפניך כל חי" ‪ -‬כשדנין אותנו דנין‬ ‫במשפט עמנו"‪ ,‬כאשר יש משפט עלינו‬ ‫כביכול אף את הקב"ה‬ ‫כמו ששמעתי ממורי המגיד ממעזריטש‬ ‫ה' נשפט כביכול יחד עמנו‪ ,‬וצריך לקחת‬ ‫זללה"ה על פסוק )תפלת נעילה ע"פ תהלים‬ ‫על כך את האחריות‪ .‬אולם מאידך גיסא‪,‬‬ ‫קמג‪ ,‬ב( "אל תבוא במשפט עמנו"‪ ,‬רצונו‬ ‫זוהי טענה על המלאך המסטין‪ ,‬איך הוא‬ ‫לומר‪ ,‬שאנו אומרים להקב"ה שלא יבוא‬ ‫מעז להסטין על ה'‪ ,‬ובכך מונח לימוד‬ ‫הוא גם כן "עמנו" במשפט‪ ,‬כי כשדנין‬ ‫זכות על כלל ישראל‪ .‬וזהו ביאור הכתוב‬ ‫אותנו ‪ -‬כביכול גם הוא נידון עמנו‪ ,‬וזהו‬ ‫"אתם נצבים היום כולכם לפני ה'‬ ‫שכתוב )שם( "כי לא יצדק לפניך כל חי"‪,‬‬ ‫אלקיכם"‪ ,‬שבמשפט של בני ישראל‬ ‫רצונו לומר‪ ,‬שאנו אומרים להקב"ה איך‬ ‫בראש השנה נצב כביכול אף ה' אלקינו‬ ‫יצדק לפניך המלאך המסטין‪ ,‬כי המלאך‬ ‫יחד עמנו‪.‬‬ ‫ונראה שאין זה לימוד זכות בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫נקרא "כל חי" כשהוא בלא גוף‪ ,‬כי כל כולו‬ ‫מונח בכך אף אופן עבודה‪ ,‬שאנו‬ ‫חי‪ ,‬שהוא בלי גוף‪ ,‬ואיך ערב אל לבו‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫יב‬ ‫ישראל נכנסים בתחילת הדין שהדין‬ ‫צריכים לחיות בראש יותר את נקודה זו‪,‬‬ ‫מועט‪' ,‬מקמיה דליפוש חרון אף'‪ ,‬ולאחר‬ ‫שאנו חלק אלוק ממעל‪ ,‬שה' יתברך‬ ‫מכן נכנסים אומות העולם באופן שכבר‬ ‫'שוכן עמנו באחדות'‪ ,‬ו'כאילו קדוש‬ ‫הדין מרובה‪ .‬וכאשר הדין מועט הינו‬ ‫שרוי בתוך מעיו'‪ ,‬וככל שחיים נקודה זו‬ ‫קצר יותר מאשר הדין מרובה‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬שכל חיותנו רק מאת ה' ואין לנו‬ ‫ועומק הרעיון שבזה‪ ,‬יובן על פי משל‬ ‫כלל שום מציאות עצמית יש יותר לימוד‬ ‫]ויתכן שכבר כתוב משל זה‬ ‫זכות עלינו‪ ,‬שאין אפשרות למסטין‬ ‫בספרי קודש[‪ ,‬שכאשר צריכים להעמיד‬ ‫לקטרג‪ ,‬כי איננו יכול לקטרג על כוחו‬ ‫חוטאים למשפט‪ ,‬אם בן המלך השתובב‬ ‫של ה'‪.‬‬ ‫גם כן‪ ,‬צריכים בין הנשפטים אף לשפוט‬ ‫אותו‪ ,‬ואף שהמלך אינו רוצה להעמיד‬ ‫את בנו כלל במשפט‪ ,‬מכל מקום בשביל‬ ‫"אתם נצבים" באקראי בעלמא‪ ,‬משא"כ‬ ‫צורת המשפט צריכים להכניס אף אותו‪,‬‬ ‫אומות עולם מתעכבים בדין‬ ‫עוד יש לומר‪" ,‬אתם נצבים" כו'‪ ,‬כמו‬ ‫אבל כניסתו למשפט היא לא התכלית‬ ‫שכתוב )ישעיה ג‪ ,‬יג( "נצב לריב ד'‬ ‫והיעד‪ ,‬אלא זה רק באקראי בעלמא‪ .‬כמו‬ ‫ועומד לדין עמים"‪" ,‬נצב לריב ד'" ‪-‬‬ ‫כן בראש השנה 'היום הרת עולם היום‬ ‫שהוא באקראי בעלמא‪" ,‬ועומד" לשון‬ ‫יעמיד במשפט כל יצורי עולמים'‪ ,‬זה‬ ‫עכבה "לדין עמים"‪ ,‬כן גם כאן "אתם‬ ‫היום של העמדת אומות העולם למשפט‪,‬‬ ‫נצבים" ‪ -‬באקראי בעלמא‪.‬‬ ‫אלא שמחמת כן נצרך אף לדון את בן‬ ‫המלך‪ ,‬אבל זה רק באקראי בעלמא‪,‬‬ ‫נצבים בדין בלבד‪ .‬וכמה שהאדם זוכר‬ ‫בקצרה ובאקראי לעומת עומד‬ ‫נצב‬ ‫יותר שהוא בנו אהובו של הקב"ה אזי‬ ‫שהוא באריכות ובהתעכבות‪ ,‬וכלל‬ ‫דינו קצר ובאקראי יותר‪.‬‬ ‫ישראל רק נצבים בדין‪ ,‬בקצרה ובאקראי‪,‬‬ ‫בדין‬ ‫נידונים‬ ‫העולם‬ ‫אומות‬ ‫ואילו‬ ‫ביאור 'ואם כעבדים עינינו לך תלויות'‬ ‫באריכות ובעכבה‪.‬‬ ‫‪ -‬ע"פ דברי הגמרא שתינוק המביט‬ ‫לומר שדבר זה כבר רמוז בדברי‬ ‫ויש‬ ‫באמו היא מוכרחת להאכילו‬ ‫'שישראל‬ ‫)ר"ה ח‪ :‬וברש"י(‬ ‫הגמרא‬ ‫כתוב בגמרא )כתובות ס‪ (.‬שממתי שהתינוק‬ ‫נכנסין תחילה לדין וכו' מקמי דליפוש‬ ‫מתחיל להכיר את אמו‪ ,‬אי אפשר‬ ‫חרון אף ‪ -‬בשביל עונות הציבור'‪ ,‬שכלל‬ ‫יג‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫ישראל לה' יחס של אם ובן‪ ,‬בבחינת‬ ‫לתתו לאם אחרת להאכילו‪ ,‬כי אינו‬ ‫"כגמול עלי אמו" )תהלים קלא‪ ,‬ב(‪ ,‬וכביכול‬ ‫מסכים להחליף את אמו בשום אשה‬ ‫לקחתנו‬ ‫בנו‪,‬‬ ‫להביט‬ ‫ה'‬ ‫"מוכרח"‬ ‫אחרת‪ ,‬ולכן כופים את אמו להאכילו‪.‬‬ ‫ולקרבנו בקרבה יתירה‪' ,‬עד שתחננו‬ ‫ומספרת הגמרא‪ ,‬שהיה אמא אחת שלא‬ ‫ותוציא כאור משפטנו'‪ ,‬שכל הדין יהיה‬ ‫הסכימה להאכיל את בנה‪ ,‬אמר שמואל‬ ‫באקראי בלבד‪.‬‬ ‫לרב דימי בר יוסף לך ותבדוק האם בנה‬ ‫התינוק מכיר בה‪ ,‬הלך רב דימי בר יוסף‬ ‫והושיבה בשורה של נשים‪ ,‬ונטל את‬ ‫התינוק והעבירו ביניהן‪ ,‬כאשר בא‬ ‫האדם עצמו מעיד על כל מה שעשה‬ ‫התינוק לידי אמו‪ ,‬היה מביט בפניה‪ ,‬אזי‬ ‫יש לומר‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )כלה רבתי‬ ‫עוד‬ ‫כבשה אמו עיניה ממנו‪ ,‬אמר לה רב‬ ‫פ"ג ה"א( 'עונותי ו של אדם חקוקים לו‬ ‫דימי בר יוסף‪ ,‬שתזקוף את עיניה ותשא‬ ‫על עצמותי ו'‪ ,‬כתוב )יחזקאל לב‪ ,‬כז( "ותהי‬ ‫את בנה‪.‬‬ ‫עוונותם על עצמותם" ודרשו מכך חז"ל‬ ‫ש'עונותיו של אדם חקוקים לו על‬ ‫ובזה ניתן לבאר את מה שאנו מבקשים‬ ‫עצמותיו )א('‪ ,‬ומבאר רבינו עומק ענין זה‬ ‫אם‬ ‫כבנים‬ ‫'אם‬ ‫השנה‬ ‫בראש‬ ‫‪ -‬והוא מעיד על עצמו כל מה שעשה‪ ,‬וכמו‬ ‫כעבדים‪ ,‬אם כבנים רחמנו כרחם אב על‬ ‫שאמרו חז"ל )חגיגה טז‪ (.‬ש'אבריו של אדם‬ ‫בנים‪ ,‬ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד‬ ‫אדם‬ ‫מעידין בו'‪ ,‬כשם שבגשמיות‬ ‫שתחננו'‪' ,‬אם כבנים' ‪ -‬היינו אם הקב"ה‬ ‫שנחתך לו אצבע רח"ל כולם רואים את‬ ‫מתייחס לבני ישראל מצדו בסוג הקרבה‬ ‫זאת‪ ,‬כמו כן ברמ"ח אברים ושס"ה גידים‬ ‫של אב ובן‪ ,‬אזי 'רחמנו כרחם אב על‬ ‫הרוחניים‪ ,‬רמ"ח מצוות עשה כנגד‬ ‫בנים'‪ ,‬אבל 'אם כעבדים'‪ ,‬אם מצד ה'‬ ‫איבריו של אדם )מכות כג‪ (:‬ושס"ה לא‬ ‫יחס הקרבה בינו לבני ישראל הוא רק של‬ ‫תעשה כנגד שס"ה גידים )זוהר ח"א קע‪,(:‬‬ ‫מלך ועבד‪ ,‬אין בני ישראל מסתפקים‬ ‫וכאשר חיסר האדם אחד מהם בבואו‬ ‫בכך‪ ,‬אלא 'עינינו לך תלויות'‪ ,‬איננו‬ ‫לעולם העליון רואים שחסר לו אחד‬ ‫מסירים את עינינו מה'‪ ,‬ואזי יש בין בני‬ ‫א‪ .‬ובגמרא )תענית ל‪ (:‬תניא 'כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב עליו הכתוב אומר "ותהי‬ ‫עוונותם על עצמותם"‪ ,‬ובירושלמי )בב"ב פ"ח ה"ו( הביאו פסוק זה על 'הכותב נכסיו‬ ‫לאחרים והניח את בניו עליו'‪ ,‬וצריך תלמוד למה הביאו פסוק זה דייקא על דברים אלו‪ ,‬ואכ"מ‪.‬‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫יד‬ ‫שעל ידי שהאדם יודע ש"אתם‬ ‫והיינו‪,‬‬ ‫מהאיברים או הגידים‪ ,‬ואין צריך כלל‬ ‫נצבים היום"‪ ,‬שהוא הולך להיות‬ ‫אחר שיעיד על כך‪ ,‬וכשם שלטובה 'כל‬ ‫נצב בדין וחקוק בעצמותיו אבריו וגידיו‬ ‫אבר ואבר צווח על האדם ואומר עשה בי‬ ‫כל מעשיו‪ ,‬על ידי זה הוא שב בתשובה‬ ‫מצוה' )תנחומא ]בובר[ כי תצא ב(‪ ,‬כמו כן להיפך‬ ‫וזוכה לבוא ל"לפני ה' אלקיכם"‪.‬‬ ‫כאשר התנהג שלא כראוי נראה זאת‬ ‫ועצה יעוצה בכך‪ ,‬שהאדם יעשה חשבון‬ ‫באיבריו ועצמותיו‪.‬‬ ‫נפשו וישוב בתשובה‪ ,‬בעברו על‬ ‫והעדים מחוייבים לעמוד‪ ,‬כמו שלומדים‬ ‫רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו‪ ,‬שיבדוק כל‬ ‫בגמרא )שבועות ל‪ (:‬מהכתוב )דברים‬ ‫איבר ואיבר כל גיד וגיד מה נעשה עמו‪,‬‬ ‫יט‪ ,‬יז( "ועמדו שני האנשים" שהעדים‬ ‫האם עבד את ה' כראוי או לא‪ ,‬כך‬ ‫מעידים בעמידה‪ ,‬וזהו שכתוב "אתם‬ ‫שהעדים שהוא מביא על עצמו יעידו‬ ‫נצבים" כו'‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬להעיד על עצמכם‬ ‫לטובתו ולא חלילה להיפך‪.‬‬ ‫על כל מעשיכם‪ ,‬האדם מעיד על עצמו‬ ‫בראש השנה על כל מעשיו‪ ,‬בעצם‬ ‫עמידתו ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו‬ ‫חקוק כל מעשיו‪.‬‬ ‫בני ישראל נקראים 'רגלין' כי עליהם‬ ‫עומדין כל העולמות‬ ‫וכי ון שאדם י ודע מזה‪ ,‬בוודאי הוא מתחרט‬ ‫עוד יש לומר "אתם נצבים" כו'‪ ,‬שבני‬ ‫מאוד‪ ,‬ומסיר מעלי ו הבגדים הצואים‬ ‫ישראל נקראים תרין ירכין ורגלין ‪-‬‬ ‫‪ -‬שהם העונות שנתלכלך ונכנס לתוכם‬ ‫שעליהם עומדין כל העולמות‪ ,‬העולמות‬ ‫בעת עשותם‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )תנחומא יתרו‬ ‫כולם מושפעים מכלל ישראל‪ ,‬ככתוב‬ ‫א( על פסוק )קהלת ח‪ ,‬י( "ובכן ראיתי רשעים‬ ‫ש'אין מלאכי השרת‬ ‫)חולין צא‪(:‬‬ ‫בגמרא‬ ‫קבורים ובאו"‪ ,‬כתוב במדרש 'וכי יש‬ ‫אומרים שירה למעלה עד שיאמרו‬ ‫רשעים קבורים באים ומהלכים‪ ,‬רבי‬ ‫ישראל למטה'‪ ,‬וכל הסיבה שברא ה'‬ ‫סימון אומר‪ ,‬אלו הרשעים שהן מתים‬ ‫את כל העולמות הוא רק מחמת שבחר‬ ‫וכקבורין בחייהן'‪ ,‬וי וצאים מתוכם על ידי‬ ‫בבני ישראל‪ ,‬על כלל ישראל עומדים‬ ‫התשובה וחרטה‪ ,‬ועומד לפני הבורא ברוך‬ ‫כל העולמות‪ ,‬ולכן נקראים הם בשם‬ ‫הוא נקי וטהור‪ ,‬כמו שכתוב )מלכים א' יז‪ ,‬א‬ ‫'תרין ירכין ורגלין ‪ -‬שעליהם עומדין‬ ‫ובכ"מ( "חי ה' אשר עמדתי לפני ו"‪ ,‬וזהו‬ ‫כל העולמות'‪.‬‬ ‫שכתוב "כולכם לפני ד'" כו'‪:‬‬ ‫טו‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫ישראל‪ ,‬אלא ‪ -‬וכן דור אחר דור מודבק‬ ‫והם נקראים צדיקי יסודי עולם‪ ,‬שכל כלל‬ ‫ומושרש בדור שלפני ו‪ ,‬כל דור של בני‬ ‫ישראל נקראים צדיקים‪" ,‬ועמך‬ ‫ישראל אינו דור חדש ונפרד מבלי‬ ‫כולם צדיקים" )ישעיה ס‪ ,‬כא(‪ ,‬ובדיבורים‬ ‫שייכות לדורות שלפניו‪ ,‬אלא כל דור‬ ‫ובמעשיהם הטובים מנענעים ומעלים כל‬ ‫מחובר ומדובק לדורות שלפניו‪ ,‬יש‬ ‫העולמות שעליהם לשורשם‪ ,‬כלל ישראל‬ ‫בעבודתנו‬ ‫ואנו‬ ‫הדורות‪,‬‬ ‫המשכיות‬ ‫בעבודתם מרימים את כל העולמות‬ ‫ממשיכים את עבודת הדור הקודם שהם‬ ‫ומשיבים אותם למקורם‪ ,‬כי העולמות‬ ‫המשיכו את עבודת הדור שלפניהם וכו'‬ ‫והמדרגות מדובקים ומשורשים בהם‪ ,‬ועל‬ ‫וכו'‪ ,‬וכל דור מוסיף עוד על עבודת הדור‬ ‫דרך הכתוב בזוהר שכל העולמות היו‬ ‫הקודם‪ ,‬ככתוב )תהילים קמה‪ ,‬ד( "דור לדור‬ ‫כלולים באדם הראשון‪ ,‬ורמוז בדברי‬ ‫ישבח מעשיך"‪ ,‬וככתוב בספרי קודש על‬ ‫'אדם הראשון מכל‬ ‫)סנהדרין לח‪(.‬‬ ‫חז"ל‬ ‫הכתוב )בראשית ג‪ ,‬יח( "וקוץ ודרדר תצמיח‬ ‫העולם כולו הוצבר עפרו'‪ ,‬ובפשטות‬ ‫לך"‪ ,‬ודרדר מלשון דר דר‪ ,‬שבכל דור‬ ‫הוא בשביל 'שכל מקום שימות שם תהא‬ ‫מוסיפים עוד בתיקון חטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫)רש"י בראשית ב‪ ,‬ז מתנחומא‬ ‫קולטתו לקבורה'‬ ‫על תיקוני הדורות הקודמים‪.‬‬ ‫פקודי ג(‪ ,‬אולם עומק הענין בזה הוא‬ ‫ונקרא לבחינה שלפני ו בחינת רגל‪ ,‬ורמוז‬ ‫שהאדם באמת מורכב מן הכל‪ ,‬לא רק‬ ‫מכל חלק וחלק מכל העולם הגשמי‪ ,‬אלא‬ ‫בלשון חז"ל )ע' עירובין ע‪' (:‬ברא‬ ‫מכל העולמות כולם‪ ,‬ובעוד שגוף האדם‬ ‫כרעא דאבוה'‪ ,‬שכשם שבפרטיות כל בן‬ ‫נברא מעולם הזה בנשמתו יש חלקים של‬ ‫הוא בחינת רגל של אביו‪ ,‬כמו כן‬ ‫כל העולמות העליונים‪ ,‬נפש רוח נשמה‬ ‫בכללות הדורות‪ ,‬כל דור הוא בחינת רגל‬ ‫חיה ויחידה כל אחד מהם שייך לעולם‬ ‫של הדור הקודם אליו‪ .‬ואין נקראים כן‬ ‫אחר מעולמות העליונים‪ ,‬ולכן בני‬ ‫מחמת שהם הסוף של הדור הקודם‪ ,‬אלא‬ ‫ישראל בדיבוריהם ובמעשיהם מנענעים‬ ‫כמו שביאר רבינו בענין הרגל‪ ,‬שהוא‬ ‫את כל העולמות כולם‪.‬‬ ‫מעמיד מה שמעליו‪ ,‬וכמו כן הבן מעמיד‬ ‫את אביו והדור הזה מעמיד את הדור‬ ‫הקודם‪ .‬וזהו ענין מה ש'ברא מזכי אבא‪,‬‬ ‫כל דור מודבק בדור שלפניו ונקרא‬ ‫אבא לא מזכי ברא' )סנהדרין קד‪ ,(.‬שהבן‬ ‫בחינת רגל של הדור שלפניו‬ ‫מחמת שהוא רגלי אביו מזכה את אביו‬ ‫רבינו‪ ,‬שלא רק כל בחינת‬ ‫ומוסיף‬ ‫בעשותו מצוות‪ ,‬כשם שהרגלים מוליכים‬ ‫בבני‬ ‫מדובקים‬ ‫העולמות‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫טז‬ ‫אוהל ומקנה‪ ,‬ושם אחיו יובל‪ ,‬הוא היה‬ ‫את כל האדם‪ ,‬אולם האב אינו מזכה את‬ ‫אבי כל תופש כינור ועוגב וגו' תובל קין‬ ‫בנו‪ ,‬שהגם שהוא הגוף ובנו רק רגליו‪,‬‬ ‫לוטש כל חורש נחושת וברזל" )בראשית ד‪,‬‬ ‫מתנענעות‬ ‫אין‬ ‫הגוף‬ ‫בנענוע‬ ‫אולם‬ ‫כ‪-‬כב(‪ ,‬וכן במשך כל הדורות כולם נבנו‬ ‫הרגליים‪ ,‬וכוח ההולכה יש רק לרגליים‬ ‫עד‬ ‫דברים‪,‬‬ ‫ועוד‬ ‫עוד‬ ‫והתפתחו‬ ‫להולכת הגוף‪ ,‬אבל אין לגוף כוח להוליך‬ ‫שהתפתחות העולם הגשמי נראה כפי‬ ‫הדורות‬ ‫בדורות‪,‬‬ ‫כן‬ ‫וכמו‬ ‫הרגלים‪.‬‬ ‫שהוא נראה היום‪ ,‬אין זה שדורנו התחיל‬ ‫האחרונים מוליכים את הדורות הקודמים‬ ‫מעצמו כל מיני דברים‪ ,‬אלא הוא חוליה‬ ‫אליהם‪ ,‬וצריך לדעת שכל דור השפעתו‬ ‫בהמשך שרשרת הדורות‪ .‬וכמו כן בעולם‬ ‫הרבה יותר רחבה‪ ,‬לא רק על דורו‪ ,‬אלא‬ ‫הרוחני‪ ,‬הארון הספרי התורני העשיר‬ ‫גם על הדור שקדם לו וכו'‪.‬‬ ‫שבימינו בנוי אף הוא כל כולו על‬ ‫התפתחות התורה דור אחר דור‪.‬‬ ‫וזהו שכתוב בזוהר הקדוש )ח"ב רנח‪' (.‬עד‬ ‫דמטי רגלין ברגלין'‪ ,‬רצונו לומר‪,‬‬ ‫הדורות‬ ‫על‬ ‫בנויים‬ ‫שאנו‬ ‫ומאחר‬ ‫בחינת הרגלים של בחינת הרגלים‪ ,‬כל דור‬ ‫הקודמים‪ ,‬אזי דורנו משפיע‬ ‫הוא בחינת רגלים ביחס לדור הקודם‬ ‫אף עליהם‪ ,‬וזאת משום שהעולם הולך‬ ‫אליו‪ ,‬והדור שלאחריו הוא הרגלים שלו‪.‬‬ ‫ומתקדם כל הזמן לקראת התיקון‪ ,‬לייעד‬ ‫השלם שיבוא לבסוף‪ ,‬כל דור בונה על‬ ‫זה שכל דור קשור לדור הקודם‬ ‫ענין‬ ‫הדור הקודם‪ ,‬עד שיבוא התיקון השלם‬ ‫אליו‪ ,‬ניתן לראות אף בגשמיות‪ ,‬כל‬ ‫על ידי עבודת כולם‪.‬‬ ‫ההתפתחות הגשמית של דורנו בנוי על‬ ‫ההתפתחויות של הדורות הקודמים‪ ,‬כל‬ ‫וניתן לצייר את סדר הדורות כציור גוף‬ ‫סוגי השולחנות והמנורות והמזגנים‬ ‫אדם )ראה בדברי רבינו להלן(‪ ,‬שדורות‬ ‫והטלפונים והטכנולוגיה וכו' הכל בנוי‬ ‫הראשונים היו כראש ולאחר מכן הגוף‬ ‫על הוספת רבדים על הדורות הקודמים‪.‬‬ ‫וככל שהדורות מתאחרים הינם בחינת‬ ‫"ההתפתחות" הראשונה הייתה אצל אדם‬ ‫אלו‬ ‫הם‬ ‫הרגלים‬ ‫אולם‬ ‫הרגלים‪,‬‬ ‫הראשון‪ ,‬ש'במוצאי שבת נתן הקדוש‬ ‫המביאים לשלימות‪ ,‬ולכן נקראים הם‬ ‫ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין‬ ‫רגלים‪ ,‬ומצד אחד זה לגריעותא‪ ,‬כאשר‬ ‫דוגמא של מעלה‪ ,‬והביא שני אבנים‬ ‫איבר‬ ‫איזה‬ ‫חלילה‬ ‫לכרות‬ ‫צריכים‬ ‫וטחנן זו בזו ויצא מהן אור' )פסחים נד‪.(.‬‬ ‫כורתים את הרגלים שהם מחוץ לגוף‪,‬‬ ‫ולאחר מכן "יבל הוא היה אבי יושב‬ ‫יז‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫השמש"‪ ,‬אלא עד שלא ישקיע הקדוש‬ ‫אולם מצד שני דווקא הרגלים הם אלו‬ ‫ברוך הוא שמשו של צדיק הוא מזריח‬ ‫שמוליכים את כל הגוף‪ ,‬ולא ניתן לזוז‬ ‫שמשו של צדיק חבירו‪ ,‬יום שמת רבי‬ ‫ולילך למקום אחר רק עם הרגליים‪.‬‬ ‫עקיבא נולד רבינו וקראו עליו וזרח‬ ‫השמש ובא השמש‪ ,‬יום שמת רבינו נולד‬ ‫רב אדא בר אהבה וקראו עליו וזרח‬ ‫איך עולה על דור יתום וקטן הזה‬ ‫השמש ובא השמש‪ ,‬יום שמת רב אדא בר‬ ‫לבקש על הגאולה אחרי אשר תנאים‬ ‫אהבה נולד רבי אבון וקראו עליו וזרח‬ ‫ואמוראים לא הביאו הגאולה‬ ‫השמש ובא השמש‪ ,‬יום שמת רבי אבון‬ ‫ובזה יתורץ כמה קושי ות‪ ,‬כי איך עלה על‬ ‫נולד רבי אבון בריה‪ ,‬יום שמת רבי אבון‬ ‫לבינו‪ ,‬דור יתום וקטן הזה ‪ -‬לבקש‬ ‫נולד אבא הושעיא איש טריא‪ ,‬יום שמת‬ ‫על הגאולה‪ ,‬אחרי אשר קדם לפנינו צדיקי‬ ‫אבא הושעיא נולד רבי הושעיה וקראו‬ ‫עליון‪ ,‬גאוני ארץ‪ ,‬ותנאים ואמוראים ונביאי‬ ‫עליו וזרח השמש ובא השמש‪ ,‬עד שלא‬ ‫האמת‪ ,‬ולא הביאו הגאולה בתפלתם הזכה‪.‬‬ ‫השקיע שמשו של משה הזריח שמשו‬ ‫בשלמא הבקשות הפרטיות מבקשים אף‬ ‫של יהושע שנאמר )במדבר כז‪ ,‬יח( "ויאמר ה'‬ ‫אנו‪ ,‬מפני שגם הדורות הקודמים היו‬ ‫אל משה קח לך את יהושע בן נון"‪ ,‬עד‬ ‫צריכים זאת לעצמם ואף אנו צריכים זאת‬ ‫שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה‬ ‫לעצמנו‪ ,‬אולם בקשת 'מלוך על כל‬ ‫שמשו של עתניאל בן קנז שנאמר )שופטים‬ ‫העולם כולו בכבודך'‪ ,‬שזוהי בקשה‬ ‫א‪ ,‬יג( "וילכדה עתניאל בן קנז"‪ ,‬עד שלא‬ ‫שכבר בקשו הלל הזקן ורבי יוחנן בן‬ ‫שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של‬ ‫זכאי‪ ,‬מה יש לנו לבקש זאת שוב‪ ,‬דורות‬ ‫שמואל )שמואל א' ג‪ ,‬ג( "ונר אלקים טרם‬ ‫התנאים והאמוראים שעליהם נאמר 'זוטי‬ ‫יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'"'‪.‬‬ ‫דאית בכו מחיה מתים' )ע"ז י‪ ,(:‬כוח‬ ‫והקשה מוהמ"ע בס' י"א‪ ,‬מפרשי רבינו‬ ‫הבלתי נתפס כלל בשכלנו‪ ,‬לא הצליחו‬ ‫לפעול זאת‪ ,‬אזי אנו נצליח לפעול זאת‪.‬‬ ‫כתבו שאולי צריך לפתוח ר"ת‬ ‫אלו 'מורינו המ"ע בספר יונת אלם‪ ,‬ספרו‬ ‫אמנם כתיב )קהלת א‪ ,‬ה( "וזרח השמש ובא‬ ‫של הרמ"ע מפאנו‪ ,‬אולם תמהו שאין‬ ‫השמש"‪ ,‬ואמרו חז"ל )בר"ר נח‪ ,‬ב( עד‬ ‫מפורש שם הכתוב להלן‪ ,‬הלא אמרו חז"ל‬ ‫שלא שקעה שמשו של משה זרח שמשו‬ ‫)בב"ב עה‪' (.‬פני משה כפני חמה ופני יהושע‬ ‫של יהושע כו'‪ ,‬וכן כולם‪ .‬כתוב במדרש‬ ‫כפני לבנה'‪ ,‬ואיך קרא אותו כאן כמו כן‬ ‫'וכי אין אנו יודעין ש"זרח השמש ובא‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫יח‬ ‫כל הדורות בדמות אדם ישר‪ ,‬אדם‬ ‫חמה‪ ,‬האם יהושע היה בבחינת שמש או‬ ‫הראשון בחי' ראש‪ ,‬והאבות בחי'‬ ‫רק בבחינת לבנה‪.‬‬ ‫זרועות וגוף‬ ‫והנה‪ ,‬גם בסדר הדורות ישנו 'דמות אדם‬ ‫ישר'‪ ,‬שכל הדורות כולם הם‬ ‫כל העולמות‪ ,‬ואף עולם הזה‪ ,‬בדמות‬ ‫בציור קומת אדם‪ ,‬שאדם הראשון היה‬ ‫אדם ישר‬ ‫בחינת הראש‪ ,‬ולכן נקרא "ראש עפרות‬ ‫ולפי דברינו הנ"ל יובן על נכון‪ ,‬דהנה כתיב‬ ‫תבל"‪ ,‬שהוא ראש לכל הדורות לא רק‬ ‫)ע' קהלת ז‪ ,‬כט( "והאלקים עשה את‬ ‫מחמת שהוא היה הראשון‪ ,‬אלא שבאמת‬ ‫האדם ישר" כו'‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬שכל העולמות‬ ‫הם בדמות אדם ישר‪ ,‬וכן העולם הזה‪ ,‬ישנה‬ ‫הוא בחינת הראש של 'דמות אדם ישר'‬ ‫שבכל הדורות‪ ,‬וזה הטעם שכל נשמות‬ ‫"בצלמנו‬ ‫הנקראת‬ ‫רוחנית‬ ‫מהות‬ ‫ישראל היו כלולים בנשמת אדם הראשון‪,‬‬ ‫כדמותנו" )בראשית א‪ ,‬כו(‪ ,‬עולם רוחני שכולו‬ ‫כי מכיון שאדם הראשון היה בחינת‬ ‫כדמות אדם‪ ,‬ודמות זו יכולה להשתקף‬ ‫הראש‪ ,‬כשם שהראש שבאדם הפרטי‬ ‫בהרבה אופנים‪ ,‬בתיקוני זוהר מבאר‬ ‫מתכנן מעשה כל איבר ואיבר‪ ,‬כמו כן‬ ‫דמות אדם בבית המקדש‪ ,‬שהראש הוא‬ ‫נשמת אדם הראשון שבבחינת ראש‬ ‫קודש הקדשים וכו'‪ ,‬וכמו כן בארץ‬ ‫כוללת את נשמות כל הדורות‪.‬‬ ‫הגשמית עצמה ישנו דמות אדם )קה"ר א‬ ‫והאבות הי ו בחינת זרועות וגוף כנודע‪ ,‬כמו‬ ‫עה"כ והארץ לעולם עומדת(‪' ,‬כל מה שברא‬ ‫שכתוב בתיקונים )פתח אליהו‪ ,‬הקדמת‬ ‫הקדוש ברוך הוא באדם ברא בארץ‬ ‫תיקו"ז יז‪' (.‬חסד דרועא ימינא' כו'‪ .‬בסדר‬ ‫לדוגמא לו‪ ,‬אדם יש לו ראש‪ ,‬והארץ יש‬ ‫הספירות 'חסד דרועא ימינא גבורה‬ ‫לה ראש‪ ,‬שנאמר ]על ארץ ישראל[ )משלי‬ ‫דורעא שמאלא ותפארת גופא' )פתח אליהו‬ ‫ח‪ ,‬כו( "וראש עפרות תבל"‪] ,‬ומפרט הרבה‬ ‫שבהקדמת התיקוני זוהר יז‪ ,(.‬ולכן אברהם אבינו‬ ‫איברים‪ ,‬עד[ 'והארץ יש לה ערוה‪,‬‬ ‫שבבחינת מדת החסד הינו בחינת יד‬ ‫)בראשית מב‪ ,‬ט(‬ ‫שנאמר ]על ארץ מצרים[‬ ‫מדת‬ ‫שבבחינת‬ ‫אבינו‬ ‫ויצחק‬ ‫ימין‪,‬‬ ‫"לראות את ערות הארץ באתם"'‪ .‬ובכל‬ ‫הגבורה הינו בחינת יד שמאל‪ ,‬ויעקב‬ ‫בריאה ובריאה יש 'דמות אדם ישר'‪ ,‬אלא‬ ‫אבינו שבבחינת מדת התפארת הוא‬ ‫שצריך לדעת איך לפענח זאת‪.‬‬ ‫יט‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫ראש בעצמו לבד‪ ,‬והגוף והזרועות הם‬ ‫בחינת 'גופא'‪ .‬וי וסף בחינת ברית‪ ,‬ומשה‬ ‫מדובקים ומקושרים עם הראש‪ ,‬ויש להם‬ ‫ואהרן ונביאים הי ו בחינת ירכין‪ ,‬בחינת‬ ‫הכח והחי ות שלהם המדובקים בהם‪ .‬וכן‬ ‫ישר'‬ ‫אדם‬ ‫'דמות‬ ‫זהו‬ ‫והוד‪.‬‬ ‫נצח‬ ‫ברגלים‪ ,‬כי הרגלים כשהם הולכין ‪ -‬הולכין‬ ‫שבכללות הדורות‪.‬‬ ‫עמהם כל האברים עד הראש ועד בכלל‪.‬‬ ‫וכן דור אחר דור‪ ,‬יש פרטי פרטיות של‬ ‫נמצא דבר מעניין‪ ,‬שאמנם הראש הוא‬ ‫'דמות אדם ישר'‪ ,‬בכל דור פרטי יש‬ ‫זה שמפעיל את כל האיברים‪,‬‬ ‫ראש‪,‬‬ ‫בבחינת‬ ‫שהם‬ ‫הצדיקים‬ ‫את‬ ‫אולם כאשר הראש זז הוא זז לבדו‪,‬‬ ‫העדה"‪,‬‬ ‫"עיני‬ ‫שבבחינת‬ ‫וצדיקים‬ ‫האיברים אינם זזים לכיוון שהוא זז‪,‬‬ ‫וצדיקים שבבחינת ידים ובבחינת רגלים‪,‬‬ ‫אולם כאשר הגוף זז זז עמו אף הראש‪,‬‬ ‫וכמו כן באנשים הפשוטים ישנם כאלו‬ ‫אולם עדיין גם כאשר הגוף זז הרגליים‬ ‫שעבודתם בבחינת 'חסד דרועא ימינא'‪,‬‬ ‫אינם זזים עמו‪ ,‬ואפילו ברגלים גופא‬ ‫שעיקר עבודתם בעשיית חסד‪ ,‬ויש‬ ‫כאשר חלקם העליון מתנענע אין חלקם‬ ‫בבחינת 'גבורה דרועא שמאלא' בגבורה‪,‬‬ ‫התחתון מתנענע בכך‪] ,‬כגון מי שכועס‬ ‫ויש בבחינת 'תפארת גופא'‪ ,‬שלומדים‬ ‫שמנענע את רגליו בחלקם העליון‪ ,‬אין‬ ‫תורה שהיא בחינת התפארת‪.‬‬ ‫עד 'דמטי רגלין ברגלין'‪ ,‬כי כל דור הוא‬ ‫חלקי הרגלים התחתונים מתנענעים[‪.‬‬ ‫בחינת רגל כנ"ל למה דלעילא מיניה‪,‬‬ ‫אולם כאשר העקביים וסוף הרגליים‬ ‫הולכים‪ ,‬כל הגוף כולל הראש‪ ,‬הולכים‬ ‫ודורנו הנקרא עקבתא דמשיחא‪ ,‬הוא‬ ‫יחד עם הרגליים‪ ,‬כי הסוף הוא זה שיש‬ ‫בחינת רגלין דרגלין דרגלין דרגלין‪.‬‬ ‫לו את היכולת להזיז את כל הגוף אף‬ ‫את הראש‪.‬‬ ‫וזהו 'עד שלא שקעה' כו'‪ ,‬מורה על גודל‬ ‫אף שבראש יש שכל וחיות גדול אבל‬ ‫הדיבוק והקישור זה בזה בלי שום‬ ‫רק הרגלים מוליכים את כל האיברים‬ ‫הפסק כלל‪ ,‬ולכן נקרא דור שאחרי זה גם‬ ‫ואף את הראש‬ ‫כן 'שמש' ‪ -‬על שהוא דבוק ומקושר והולך‬ ‫והן אמת שבראש יש שכל וחיות גדול‬ ‫עם השמש‪ .‬אכן 'פני משה כפני חמה ופני‬ ‫י ותר ממה שיש בגוף וזרועות‪ ,‬וכל שכן‬ ‫יהושע כפני לבנה'‪ ,‬כל דור המאוחר יותר‬ ‫בשאר אברין שלמטה מהן‪ ,‬בראש נמצא‬ ‫הוא הארה בלבד ובחינת רגל בלבד של‬ ‫מרכז כל המחשבה‪ ,‬אמנם הראש הוא רק‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫כ‬ ‫שם בתוספות ד"ה ושמואל(‪ ,‬יתבאר עומק זה על‬ ‫הדור הקודם‪ ,‬כך שההארה שהיה בזמן‬ ‫פי הנ"ל‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬שבדורות הללו כבר‬ ‫יהושע היתה נמוכה מההארה שהיתה‬ ‫'תמה זכות אבות'‪ ,‬שהם הגוף והזרועות‬ ‫בזמן משה רבינו‪ ,‬אולם מבחינת החיבור‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ואמנם רק בחינת 'ירכין ורגלין' ששם‬ ‫והקשר בין הדורות‪ ,‬אותו אור השמש‬ ‫הוא בחינת 'הברית' ‪ -‬ולכן 'לא תמה'‪.‬‬ ‫שהיה בימי משה רבינו מאיר הלאה בדור‬ ‫השפעת‬ ‫שלאחר כך‪ ,‬עד שהדור המאוחר יכול‬ ‫האבות עצמם באופן ישיר‬ ‫להשפיע אף על דורו של משה רבינו‪ ,‬על‬ ‫תמה‪ ,‬על דרך מה שבגוף‬ ‫דרך מה שהרגליים מזיזים את הראש‪,‬‬ ‫האדם הידים אינם יכולים להתפשט‬ ‫ומצד שייכות ודביקות הדורות זה בזה‬ ‫ולבוא עד לקרקע‪ ,‬אבל עדיין יש בחינת‬ ‫הינם בנחשבים כאותו בחינה‪ ,‬ושניהם‬ ‫'ברית אבות'‪ ,‬ברית סיומא דגופא‪ ,‬שאף‬ ‫נחשבים שמש‪.‬‬ ‫ולכן נקרא דור הזה עוקבא דמשיחא‪ ,‬שהוא‬ ‫לדורותינו שבבחינת ירכין ורגלין יש‬ ‫לשון עקב‪ ,‬שהוא סוף הרגל‪ .‬ואף על‬ ‫חיבור עד לאבות הקדושים‪ ,‬שעד שלא‬ ‫פי כן יש בנו כח בתפלתינו בהכן לבבינו‬ ‫זה‬ ‫שמשו‪,‬‬ ‫זרחה‬ ‫‪-‬‬ ‫שמשו‬ ‫שקעה‬ ‫אלי ו יתברך באמת‪ ,‬לפעול יותר‬ ‫יחד‬ ‫המחוברים‬ ‫הדורות‬ ‫המשכיות‬ ‫מהקדמונים‪ ,‬יש לנו כוח לפעול יותר‬ ‫מהאבות הקדושים עד אלינו‪.‬‬ ‫אבל כשהולכים ברגלים ועוסקים בתורה‬ ‫מהלל הזקן ורבי יוחנן בן זכאי‪ ,‬כי יש בנו‬ ‫ובתפילה ובמעשים טובים‪ ,‬וזה נקרא‬ ‫כח וזכות של כל דורות הראשונים ואבות‬ ‫הליכה כמו שכתוב )תהילים קיט‪ ,‬א( "ההולכים‬ ‫העולם ואדם הראשון‪ ,‬אמנם הראש הוא זה‬ ‫בתורת ד'"‪ ,‬אז בודאי מנענעים כל הגוף עם‬ ‫הנותן פקודות לרגל מה לעשות‪ ,‬אבל‬ ‫הראש כנ"ל‪ .‬עבודתנו לא משפיעה רק‬ ‫דייקא הרגל הוא זה שמוליך את הראש‪,‬‬ ‫עלינו אלא על כל הדורות עד האבות‬ ‫העניין נשלם דייקא בבחינת הרגלין‪ ,‬אנו‬ ‫הקדושים ועד אדם הראשון‪.‬‬ ‫הנמצאים בסוף הדורות יכולים כבר לילך‬ ‫לקראת השלימות‪.‬‬ ‫ענין התכללות והתקשרות המידות‬ ‫ביאור זכות אבות תמה ברית אבות‬ ‫ענין זה יתבאר היטב על פי יסוד המבואר‬ ‫לא תמה‬ ‫בתורת הקבלה‪ ,‬הנקרא 'התכללות‬ ‫הגם שאמרו חז"ל )שבת נה‪' (.‬תמה זכות‬ ‫והתקשרות'‪ ,‬ונבארו מעט‪ ,‬ידוע מספירת‬ ‫אבות' רק 'ברית אבות לא תמה' )ר"ת‬ ‫כא‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫לבנות את עצמו על ידי ההשפעה‪,‬‬ ‫העומר שישנו התכללות המדות זה בזה‪,‬‬ ‫ובאותה מדה גם המשפיע נשלם‪ ,‬שבזה‬ ‫חסד שבחסד גבורה שבחסד תפארת‬ ‫גופא שעושה את עבודתו כראוי‪ ,‬שמוסר‬ ‫שבחסד וכו'‪ ,‬וחסד שבגבורה וגבורה‬ ‫את אשר צריך למסור ומעביר את התורה‬ ‫שבגבורה ותפארת שבגבורה וכו'‪ ,‬ועניין‬ ‫לדור שלאחריו‪ ,‬נשלם הוא בכך‪.‬‬ ‫זה שישנו התכללות המידות זה בזה‪,‬‬ ‫שבחסד יש את כל פרטי שאר המידות‬ ‫ובגבורה יש את כל פרטי שאר המידות‪,‬‬ ‫שלימות המקבל בהשפיעו למקבליו‬ ‫נעשה על ידי שהמידות עצמם מקושרים‬ ‫משלימה עוד יותר את המשפיע שלו‬ ‫זה בזה‪ ,‬שכל המידות משפיעים זה בזה‪,‬‬ ‫שנתבאר שכל השפעה למקבל‬ ‫ומאחר‬ ‫'גבורה שבחסד' נעשית על ידי שמידת‬ ‫נותנת שלימות למשפיע‪ ,‬נבין‬ ‫החסד לוקחת ממדת הגבורה ו'חסד‬ ‫שלב נוסף‪ ,‬שכאשר אותם המקבלים‬ ‫שבגבורה' נעשית על ידי שמידת הגבורה‬ ‫להיות‬ ‫הם‬ ‫יהפכו‬ ‫שיעור‪,‬‬ ‫מהמגיד‬ ‫לוקחת ממדת החסד‪ ,‬ועל דרך זה כל‬ ‫משפיעים‪ ,‬יעבירו הם לדור שלאחריהם‬ ‫פרטי שאר המידות נוצרים על ידי בחינת‬ ‫את אשר צריך למסור‪ ,‬אזי זה ישפיע‬ ‫התיקון שיש קשר בין המידות שכל אחד‬ ‫ששלימות‬ ‫וכנ"ל‬ ‫שלימות‪,‬‬ ‫עליהם‬ ‫משפיע על השני‪.‬‬ ‫המשפיע נשלמת דייקא כאשר משפיע‪,‬‬ ‫שלימות המשפיע נשלמת בקבלת‬ ‫וממילא הדבר ישפיע עוד יותר על מי‬ ‫המקבלים‬ ‫שהשפיע להם‪ ,‬כי כאשר המקבלים שלו‬ ‫והנה‬ ‫הוא‬ ‫בא‬ ‫ממילא‬ ‫לשלימות‬ ‫מגיעים‬ ‫גם בחינות הספירות שבבחינת‬ ‫לשלימות גדולה יותר‪ ,‬שלימות השפעתו‬ ‫מהספירות‬ ‫מושפעים‬ ‫ראש‬ ‫נשלמת כאשר מושפעי השפעתו באים‬ ‫ההתכללות‬ ‫בסוד‬ ‫רגלין‪,‬‬ ‫שבבחינת‬ ‫לשלימות‪] .‬ועל דרך הכתוב )דברים ד‪ ,‬ט(‬ ‫והתקשרות‪ ,‬וענין זה יובן על דרך משל‬ ‫"והודעתם לבניך ולבני בניך"‪ ,‬שדייקא‬ ‫מישיבה בה יש משפיע ‪ -‬מגיד השיעור‪,‬‬ ‫על ידי ש"בניך" יודיעו "לבני בניך"‬ ‫כאשר‬ ‫הישיבה‪.‬‬ ‫תלמידי‬ ‫‪-‬‬ ‫ומקבל‬ ‫יבוא האב שהודיע לבנו לשלימות קיום‬ ‫ההשפעה ביניהם נעשית כראוי‪ ,‬המגיד‬ ‫פסוק זה[‪.‬‬ ‫שיעור נותן את אשר צריך לתת ותלמידי‬ ‫מכך מובן‪ ,‬ששלימות 'מלכות שבחסד'‪,‬‬ ‫הישיבה מקבלים את אשר צריכים לקבל‪,‬‬ ‫שהיא שלימות מידת החסד‪ ,‬נעשה‬ ‫נשלמים שניהם מכך‪ ,‬המקבל מתחיל‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫כב‬ ‫משפיעים על כל הדורות שקדמו לנו‪ ,‬עד‬ ‫רק כאשר 'חסד שבמלכות' בא לשלימות‪,‬‬ ‫כדי שכל שלימותם תלויה בנו‪ ,‬עד‬ ‫ושלימות 'חסד שבמלכות' יהיה רק‬ ‫למעלה מעלה‪ ,‬עד לאבות הקדושים‪ ,‬ועד‬ ‫תבוא‬ ‫המלכות‬ ‫מדת‬ ‫כללות‬ ‫כאשר‬ ‫לאדם הראשון‪.‬‬ ‫לשלימותה‪ ,‬אם כן שלימות כללות מדת‬ ‫המלכות נוגעת לכל המידות כולם‪ ,‬שרק‬ ‫שבמלכות'‬ ‫'חסד‬ ‫תהיה‬ ‫בתיקונה‬ ‫ביאור טענת גדעון 'אם צדיקים היו‬ ‫בשלימות‪ ,‬ורק אז תהיה מדת החסד‬ ‫אבותינו יעשה לנו בזכותם'‬ ‫עצמה בשלימות‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫ובזה י ובן גם כן טענות גדעון‪ ,‬שאמר‬ ‫להקב"ה 'אתמול אמר לי אבא כו'‪,‬‬ ‫ממה נפשך‪ ,‬אם כדאים אנחנו גם כן‬ ‫שלימות האבות ואדם הראשון נשלמת‬ ‫תעשה לנו ניסים וישועות‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬עשה‬ ‫על ידי עבודת דורנו עקבתא דמשיחא‬ ‫בשביל אבותינו'‪ ,‬אמר לו הקב"ה 'לך בדרך‬ ‫כאן‪,‬‬ ‫המבואר‬ ‫הענין‬ ‫עומק‬ ‫וזהו‬ ‫הזה' כו'‪.‬‬ ‫ששלימות עבודת האבות נעשית‬ ‫כתוב‬ ‫רק על ידי עבודת דורנו דור עקבתא‬ ‫בנביא )שופטים ו יב‪-‬יד( "וירא אליו‬ ‫דמשיחא‪ ,‬שבבחינת עקבים ורגלין‪.‬‬ ‫]לגדעון[ מלאך ה' ויאמר אליו ה'‬ ‫עמך גבור החיל‪ ,‬ויאמר אליו גדעון‪ ,‬בי‬ ‫וכתב השפת אמת )לך לך תר"נ‪ ,‬ובכ"מ( וז"ל‪:‬‬ ‫אדני‪ ,‬ויש ה' עמנו‪ ,‬ולמה מצאתנו כל‬ ‫'כל עבודת האבות היו לדורות‬ ‫זאת‪ ,‬ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו‬ ‫לכל בני ישראל‪ ,‬ונקראים אבות ‪ -‬כי כל‬ ‫אבותינו לאמר ‪ -‬הלא ממצרים העלנו ה'‪,‬‬ ‫מהותם היה להיות יסוד לתולדותיהם‪,‬‬ ‫ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין‪ .‬ויפן‬ ‫לכן אמר אברהם אבינו עליו השלום‬ ‫אליו ה' ויאמר‪ ,‬לך בכחך זה והושעת את‬ ‫)בראשית טו‪ ,‬ב( "מה תתן לי ואנכי הולך‬ ‫ישראל מכף מדין‪ ,‬הלא שלחתיך"‪.‬‬ ‫ערירי"‪ ,‬כי לא היה נחשב לו הכל אם לא‬ ‫ופירש רש"י שם שהמלאך נראה לגדעון‬ ‫יהיה לו תולדות‪ .‬והאבות נעשו כלים‬ ‫אשר על ידיהם יכולין גם אנחנו להמשיך‬ ‫בפסח‪ ,‬ואמר גדעון למלאך 'אמש‬ ‫אלקותו יתברך אלינו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הקרני אבא את ההלל‪ ,‬ושמעתיו שהיה‬ ‫אומר "בצאת ישראל ממצרים"‪" ,‬ועתה‬ ‫מובן ענין הנ"ל‪ ,‬שבכל מצוה‬ ‫ובכך‬ ‫נטשנו"‪ ,‬אם צדיקים היו אבותינו יעשה‬ ‫אנו‬ ‫עושים‬ ‫שאנו‬ ‫ומצוה‬ ‫כג‬ ‫פ רשת נצבים‬ ‫ושואבי מים הם בחינת סטרא אחרא‪,‬‬ ‫לנו בזכותם‪ ,‬ואם רשעים היו‪ ,‬כשם‬ ‫הכוונה לאלו שכביכול מבחוץ‪ ,‬שאינם‬ ‫שעשה להם נפלאותיו חינם‪ ,‬כן יעשה‬ ‫יושבים בבית המדרש אלא עסוקים יותר‬ ‫לנו‪" ,‬ואיה כל נפלאותיו"‪" .‬ויפן אליו"‬ ‫עם עניינים חיצוניים‪ .‬ולפי דרכינו על‬ ‫הקדוש ברוך הוא בעצמו‪] ,‬ואמר לו "לך[‬ ‫נכון‪ ,‬ורצונו לומר‪" ,‬מחוטב עציך" שהיא‬ ‫בכוחך זה"‪ ,‬בכח הזכות הזה שלמדת‬ ‫בחינת הראש והמוח‪ ,‬ששם העצה‪,‬‬ ‫סניגוריא על בני'‪.‬‬ ‫"עציך" לשון העצה שבמוח‪" ,‬עד שואב‬ ‫מימיך" שהוא בחינה תחתונה‪ ,‬העלאות‬ ‫ולכאורה איכא למיפרך‪ ,‬שאבותינו היו‬ ‫כדאים וראוים בעצתם‪ ,‬שהם‬ ‫הניצוצים‪ ,‬שהוא בחינת הרגלים‪" ,‬אתם‬ ‫היו ראויים לניסים ואילו בניהם לא‪ .‬ולפי‬ ‫דרכינו יובן על נכון‪ ,‬שזכות המעשים טובים‬ ‫נצבים היום כולכם"‪.‬‬ ‫כאשר אנו מבקשים בדורנו בראש השנה‬ ‫שלנו מצורף עם אבותינו כנ"ל ‪ -‬היא יותר‬ ‫כולו‬ ‫העולם‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫"מלוך‬ ‫טוב משלהם בעצמם‪ .‬עבודת הדור‬ ‫בכבודך"‪ ,‬אין זה בקשה נפרדת של‬ ‫משלימה את הדור שלפניו‪ ,‬ובמידה‬ ‫תתקבל‬ ‫למה‬ ‫לשאול‬ ‫שניתן‬ ‫דורנו‪,‬‬ ‫מסוימת היא עבודה נעלית יותר מעבודת‬ ‫תפלתנו יותר מכל הדורות הקודמים‪,‬‬ ‫הדור הקודם‪ ,‬כי זה עבודה בשלימות עם‬ ‫אלא אנו בחינת "שואב מימיך" בחינה‬ ‫ההליכה שבבחינת הרגלין‪ ,‬ואמנם יתכן‬ ‫התחתונה שבבחינת רגלים המחוברת‬ ‫שאין ראויים אבל בתור לימוד זכות‬ ‫לכל הדורות עד "לחוטב עיציך" הדורות‬ ‫בוודאי שיש לדור המאוחר יותר שלימות‬ ‫שהיו בחינת הראש והמוח‪ .‬ואנו נגשים‬ ‫יתר מהדור שלפניו‪ ,‬עבודת הדור בנויה‬ ‫לבקש בקשה זו עם כל הבקשות של כל‬ ‫על עבודת הדור שלפניו‪ ,‬ובהיותם‬ ‫הדורות יחד‪ ,‬שבקשה זו הולכת ונבנית‬ ‫מחוברים לדור הקודם יש לעשות אף‬ ‫עוד ועוד דור אחר דור אחר דור וכו'‪,‬‬ ‫להם נס‪.‬‬ ‫ולכן יש סיכוי גדול ביותר‪ ,‬שעדיין לא‬ ‫היה מעולם‪ ,‬שבשנה זו כבר תתקיים‬ ‫בקשה זו‪.‬‬ ‫"חוטב עיציך ושואב מימיך" ‪ -‬בחינת‬ ‫כתוב )ר"ה טז‪ :‬תוד"ה כדי מערוך בשם ירושלמי( שכל‬ ‫ראש ורגלים‬ ‫שנה בשעת תקיעת שופר נבהל‬ ‫וזהו שכתוב "אתם נצבים כו' ראשיכם‬ ‫השטן‪' ,‬כד שמע קל שיפורא זימנא חדא‬ ‫כו' מחוטב עציך עד שואב מימיך"‪,‬‬ ‫בהיל ולא בהיל‪ ,‬וכד שמע תניין אמר‬ ‫כי לכאורה אינו מובן‪ ,‬שחוטבי עצים‬ ‫שיﬠור בספ ר דברת שלמה‬ ‫כד‬ ‫שעברה כל אלו שבקשו בלב שלם וגם‬ ‫ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול‬ ‫אלו שבקשו רק ב"חצי לב"‪ ,‬ומבין‬ ‫ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית‬ ‫שהשנה הזו יש סיכוי גדול מאד שאכן‬ ‫ליה פנאי למעבד קטגוריא'‪.‬‬ ‫כבר תתקבל בקשה זו של כל הדורות‬ ‫ולכאורה מה יש לו להיבהל הרי כל כך‬ ‫יחד‪ ,‬שום תפלה לא הולכת לריק‪ ,‬בקשה‬ ‫כבר‬ ‫תוקעים‬ ‫שנים‬ ‫הרבה‬ ‫זו שבכל דור ודור עומדת ומצפה‬ ‫בראש השנה בשופר ולא הגיע זמנו‬ ‫ומייחלת שכבר תקויים‪ ,‬אזי יש לו באמת‬ ‫להיבלע‪ .‬ובפשטות התשובה‪ ,‬על דרך‬ ‫לחשוש שאכן כבר יגלה כבודו עלינו‬ ‫משל לאב שרואה את בנו הולך בקצה גג‬ ‫ויבלע המות והשטן לנצח‪.‬‬ ‫שאין לו מעקה‪ ,‬שכל כולו מבוהל‪ ,‬ולא‬ ‫וככל‬ ‫ניתן להרגיע אותו על ידי אמירה שכבר‬ ‫בימי‬ ‫ומתנקים‬ ‫שמתכוננים‬ ‫כמה וכמה פעמים הלך בנו שם ולא קרה‬ ‫הסליחות יש יותר השפעה‬ ‫לו מאומה‪ ,‬אז גם עתה לא יקרה לו‬ ‫לבקשת "וידע כל פעול כי אתה פעלתו‬ ‫מאומה‪ ,‬כי כל פעם שהולך בקצה הגג יש‬ ‫ויבין כל יצור כי אתה יצרתו"‪ ,‬כי הניקיון‬ ‫חשש שמא יקרה לו חלילה משהו‪ .‬כמו‬ ‫לדורות‬ ‫דורנו‬ ‫לחיבור‬ ‫מקום‬ ‫נותן‬ ‫כן השטן יודע היטב שאכן בכל שנה‬ ‫הקודמים‪ ,‬אם לא נקיים מספיק הרי זה‬ ‫בתקיעות שופר ממש מגיע זמנו להיבלע‪,‬‬ ‫כבניין גדול ויפה שמביאים לו עוד לבנה‬ ‫חסר ממש מעט תשובה בשביל שזה כבר‬ ‫מכוערת שאין להניחה בבניין זה‪ ,‬אין‬ ‫יהיה‪ ,‬אזי בכל שנה ושנה הוא נבהל‬ ‫קשר בין לבינה שכזו לבניין‪ ,‬אולם ככל‬ ‫מחדש כי יש לו באמת ממה להיבהל‪,‬‬ ‫שמתנקים החיבור בין הדורות משובח‬ ‫למרות שכל השנים לבסוף הוא לא נבלע‪.‬‬ ‫אולם‬ ‫יותר‪ ,‬והאמת היא שנשמת כל איש‬ ‫ע"פ הנ"ל התשובה הרבה יותר‬ ‫ישראל תמיד נקיה וזכה‪ ,‬אולם צריך‬ ‫עמוקה‪ ,‬בכל שנה רואה השטן את‬ ‫בשלימות‬ ‫שגם‬ ‫בשביל‬ ‫להתנקות‬ ‫בניית בקשת "מלוך על כל העולם כולו‬ ‫החיצונית יהיה החיבור כראוי‪.‬‬ ‫בכבודך"‪ ,‬כמה היא גדלה ובנויה דורות‬ ‫יעזור ה' שננצל ימים אלו כדבעי‪ ,‬ונתכונן‬ ‫הקדושים‬ ‫מהאבות‬ ‫דורות‪,‬‬ ‫גבי‬ ‫על‬ ‫ליום הגדול‪ ,‬והלוואי שכבר נפעל‬ ‫התנאים והאמוראים‪ ,‬ונוסף לכך כל‬ ‫האי שתא שיגלה כבודו במהרה‪.‬‬ ‫הדורות שלאחריהם‪ ,‬ואף בקשת שנה‬ ‫כה‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫‪" $‬שנתﬠטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה" ‪$‬‬ ‫י"א אלול תשפ"ה‪ ,‬ביהמ"ד ארי שבחבורה ‪ -‬ירושלים ﬠיה"ק‬ ‫שלברות היינו שם הנהר‪ ,‬ומורדיא הוא‬ ‫רמז מנהג בני אשכנז לומר סליחות‬ ‫'עץ שרב החובל מנהיג בו הספינה‬ ‫רק בסוף חודש אלול‬ ‫מנהג בני עדות המזרח לקום באשמורת‬ ‫לרחקה מן האבנים ומן המכשולים'‪ ,‬שרב‬ ‫החובל צריך להשגיח כל הזמן שהספינה‬ ‫כבר‬ ‫ותחנונים‬ ‫סליחות‬ ‫לומר‬ ‫תלך באמצע הים ולא לצדדי הים ששם‬ ‫מראש חדש אלול ואילך‪ ,‬כי מר"ח אלול‬ ‫ישנם אבנים ומכשולים‪.‬‬ ‫מאיר כבר י"ג מדות של רחמים‪ ,‬אולם‬ ‫וכאשר הספינה בים‪ ,‬כל עוד שהיא בתוך‬ ‫מנהג בני אשכנז להתחיל לומר סליחות‬ ‫החובל‬ ‫רב‬ ‫צריך‬ ‫אין‬ ‫הים‬ ‫רק כשמתקרב ראש השנה‪.‬‬ ‫להשגיח מאבנים ומכשולים‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫בדרך רמז‪ ,‬על פי דברי האר"י‬ ‫וי"ל‬ ‫מתחיל להתקרב לשפת הים‪ ,‬או אז צריך‬ ‫הקדוש שהכתוב 'הנותן בים דרך'‬ ‫להתחיל להשתמש ב'מורדיא דלברות'‬ ‫שייך לחודש אלול‪ .‬והרבה פירושים‬ ‫אף בים‪ ,‬להיזהר היטב לדחוף את‬ ‫נאמרו בזה‪ ,‬וי"ל עוד שכשם שאי אפשר‬ ‫הספינה ולהרחיקה מן האבנים ומן‬ ‫לעצור באמצע הים‪ ,‬יכולים ח"ו להיטבע‬ ‫המכשולים‪ ,‬ומומחיות גדולה היא לדעת‬ ‫בים‪ ,‬אלא מוכרחים לבוא לשפת הים‪,‬‬ ‫לעצור את הספינה סמוך לחוף מבלי‬ ‫כמו כן אי אפשר לעצור באמצע עבודת‬ ‫להיתקל באבנים ומכשולים‪.‬‬ ‫חודש אלול אלא להמשיכו עד סופו‪.‬‬ ‫וזהו מה שמתחילים לומר בסוף אלול‪,‬‬ ‫)פז‪(.‬‬ ‫מבואר בגמרא בבא מציעא‬ ‫והנה‬ ‫שאלול הוא בחינת 'הנותן בים‬ ‫שיש בספינה דבר‬ ‫)טז‪(:‬‬ ‫ומגילה‬ ‫דרך'‪ ,‬וכאשר מתקרבים לקצה ובשפת‬ ‫הנקרא "מורדיא דלברות"‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫כו‬ ‫וגם כיום שרוב בני ישראל אין נוהגים‬ ‫הים‪ ,‬מתחילים לומר סליחות‪" ,‬לדחוף"‬ ‫לצום י' תעניתים‪ ,‬ידוע המעשה‬ ‫את האדם ולהרחיקו מן האבנים ומן‬ ‫מר' ייב"י‪ ,‬שבא פעם לאיזו עיר שהיה‬ ‫המכשולים‪ ,‬שיזכה לבוא לראש השנה‬ ‫שם דבר חמור‪ ,‬וציווה לאסוף את כל‬ ‫לדבר‪,‬‬ ‫ורמז‬ ‫מכשול‪.‬‬ ‫שום‬ ‫מבלי‬ ‫אנשי העיר לבית הכנסת ולהתענות‪,‬‬ ‫מורדיא ר"ת 'יעזוב רשע דרכו ואיש‬ ‫שכאשר‬ ‫להם‪,‬‬ ‫אמר‬ ‫כולם‬ ‫כשבאו‬ ‫און מחשבותיו'‪.‬‬ ‫אוספים כסף לצדקה לוקחים בעיקר‬ ‫מהעשירים ולא מהעניים‪ ,‬כמו כן באברי‬ ‫הטעם שבני אשכנז מתחילין לומר סליחות‬ ‫האדם‪ ,‬המעיים הם עניים‪ ,‬כשאין נותנים‬ ‫ד' ימים קודם ראש השנה‬ ‫להם מה שצריכים הם מיד רעבים‪ ,‬אבל‬ ‫ישנם אברים אחרים שהם עשירים‪,‬‬ ‫הרמ"א )סי' תקפ"א ס"א( 'מנהג בני‬ ‫וכתב‬ ‫העיניים והאוזניים והפה‪ ,‬והם צריכים‬ ‫אשכנז וכו' עומדים באשמורות‬ ‫להתענות‪ ,‬שלא להביט לכל הצדדים‪,‬‬ ‫לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה‪ ,‬ואם‬ ‫שלא לשמוע הכל‪ ,‬ולא לדבר ככל‬ ‫חל ראש השנה ב' או ג'‪ ,‬אז מתחילין‬ ‫העולה על רוחם‪ .‬ותענית זו שייכת גם‬ ‫מיום א' שבוע שלפניו'‪ ,‬ובטעם הדבר‬ ‫בדורנו אנו‪ ,‬וצריך להקדים זאת כבר ד'‬ ‫כתב הלבוש )שם ס"א( 'משום שמנהג רוב‬ ‫ימים שקודם ראש השנה‪.‬‬ ‫העולם שיתענו עשרה תעניתים עם יום‬ ‫זקנים )שם סק"א( כתב‪ ,‬והביאו‬ ‫ובעטרת‬ ‫כיפור כנגד עשרת ימי תשובה‪ ,‬ולעולם‬ ‫באליה רבה )שם סק"ח( ש'הטעם‬ ‫יחסרו ד' ימים מראש השנה עד יום‬ ‫שעומדים על כל פנים בכל פעם ארבעה‬ ‫כיפור שלא יוכלו להתענות בהם‪ ,‬דהיינו‬ ‫ימים לפני ראש השנה‪ ,‬משום דאיתא‬ ‫ב' ימים ראש השנה ושבת תשובה וערב‬ ‫במדרש בכל הקרבנות נאמר והקרבתם‪,‬‬ ‫יום כיפור‪ ,‬לפיכך כשחל ראש השנה‬ ‫ב(‬ ‫כט‪,‬‬ ‫)במדבר‬ ‫נאמר‬ ‫השנה‬ ‫ובראש‬ ‫ביום ה' אז יכולין להתענות ד' ימים‬ ‫"ועשיתם"‪ ,‬שיעשה אדם עצמו קרבן‬ ‫קודם ראש השנה וה' ימים בין ראש‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ולהכי צריך ארבעה ימים‬ ‫השנה ליום כיפור ויום כיפור הוא‬ ‫לביקור מפני המומין‪ ,‬ועל ידי התענית‬ ‫העשירי‪ ,‬וכל שכן כשחל בשבת‪ ,‬אבל‬ ‫יבקר ויפשפש בחטאיו דומיא דקרבן'‪,‬‬ ‫כשחל בב' או בג' שלא יוכלו להתענות‬ ‫)ר"ה טז‪ :‬ד"ה ואמר‬ ‫עכ"ל‪ .‬והריטב"א כתב‬ ‫ד' ימים באותו שבוע‪ ,‬לכך מתחילין‬ ‫]הא'[( 'אמר הקדוש ברוך הוא שנתרצה‬ ‫שבוע שלפניה'‪.‬‬ ‫כז‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫הסליחות במוצאי שבת כדי שלא יטעו‪,‬‬ ‫כאדם‬ ‫בדין‬ ‫שנזכה‬ ‫בשופר‬ ‫לפניו‬ ‫כחלק מלימוד הזכות על בני ישראל‪,‬‬ ‫המתרצה בקרבנו ומתכפר לו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שבזה אנו "אומרים" לרבש"ע 'ראה‬ ‫ולפי דבריו י"ל שלכן צריך ביקור ד'‬ ‫עמידתנו'‪ ,‬גם כאשר אנו כבר באים לומר‬ ‫ימים מקודם‪.‬‬ ‫ויש להעיר על דבריהם‪ ,‬שדין ביקור ד'‬ ‫סליחות ומתעוררים להתקרב לפניך‪ ,‬גם‬ ‫כאשר רוצים להתקרב לה' ד' ימים‬ ‫ימים מקודם הוא רק בקרבן התמיד‬ ‫מקודם‪ ,‬גם אז יש חשש שמא נטעה‬ ‫)פסחים צו‪ ,(.‬ואם כן מה שייכות יש לזה‬ ‫ונתבלבל‪ ,‬קל וחומר שבשעת החטא היה‬ ‫לקרבנות המוספין של ראש השנה‪ ,‬ועל‬ ‫זה מחמת שטעינו והתבלבלנו‪ ,‬ועצם‬ ‫דרך הדרוש צריך לומר שעניינו של ראש‬ ‫קביעת הסליחות כדי שלא יטעו מלמד‬ ‫השנה הוא קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ואין‬ ‫ומעורר זכות עלינו‪.‬‬ ‫המלכת שמים של ראש השנה לימי ראש‬ ‫השנה בלבד‪ ,‬אלא לכל השנה כולה‪ ,‬אם‬ ‫כן קרבנות ראש השנה הם בבחינת קרבן‬ ‫התמיד הטעון ביקור ד' ימים‪.‬‬ ‫ביאור ענין שנתעטף הקב"ה כשליח‬ ‫ציבור והראה למשה רבינו סדר‬ ‫אמירת י"ג מדות‬ ‫לימוד הזכות שבקביעת הסליחות‬ ‫לאמירת‬ ‫בש"ס‬ ‫מפורש‬ ‫מקור‬ ‫אין‬ ‫לעולם ביום א'‬ ‫סליחות‪ ,‬מזמן הגאונים כבר יש‬ ‫וכשחל ראש השנה בב' או בג'‪ ,‬שאין ד'‬ ‫מקורות מפורשים לכך‪ ,‬אבל עיקר‬ ‫ימים בשבוע שלפני ראש השנה‪,‬‬ ‫הסליחות היא אמירת י"ג מדות של‬ ‫מתחילין לומר סליחות שבוע שלפניה‪.‬‬ ‫רחמים‪ ,‬ומבואר בש"ס )ר"ה יז‪'' (:‬ויעבור‬ ‫ובטעם הדבר כתב הלבוש )שם ס"א( 'כדי‬ ‫ה' על פניו ויקרא' )שמות לד ו(‪ ,‬אמר רבי‬ ‫שיהיה לעולם יום קבוע שלא יטעו‪ ,‬קבעו‬ ‫יוחנן‪ ,‬אלמלא מקרא כתוב אי אפשר‬ ‫להתחיל לעולם ביום א''‪ ,‬ומובן לכל‬ ‫לאומרו‪ ,‬מלמד שנתעטף הקדוש ברוך‬ ‫שטעם זה צ"ב‪ ,‬הרי כל אלו הבאים לבית‬ ‫הוא כשליח צבור‪ ,‬והראה לו למשה סדר‬ ‫הכנסת יידעו שמתחילים לומר סליחות‪,‬‬ ‫תפלה‪ .‬אמר לו‪ ,‬כל זמן שישראל חוטאין‪,‬‬ ‫ורוב ככל בני ישראל יידעו מתי מתחילים‬ ‫יעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם‪.‬‬ ‫לומר סליחות גם אם לא יתחילו במוצאי‬ ‫'ה' ה''‪ ,‬אני הוא קודם שיחטא האדם‪,‬‬ ‫שבת‪ .‬ונראה שקבעו את התחלת אמירת‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫כח‬ ‫שלפעמים בעצם צורת בקשת‬ ‫וי"ל‪,‬‬ ‫ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה‬ ‫המליחה נגרם בזיון גדול למי‬ ‫תשובה‪' .‬ק‪-‬ל רחום וחנון'‪ ,‬אמר רב‬ ‫שמבקשים ממנו המחילה‪ ,‬דוגמא לדבר‪,‬‬ ‫יהודה ברית כרותה לשלש עשרה מדות‬ ‫אדם שזרק אבן על בן המלך ופגע‬ ‫שאינן חוזרות ריקם‪ ,‬שנאמר )שם פסוק י(‬ ‫בראשו ומוטל בין חיים למוות‪ ,‬אילו‬ ‫'הנה אנכי כורת ברית''‪.‬‬ ‫יבוא לבקש מחילה מהמלך על שניקב‬ ‫את כובעו של הנסיך‪ ,‬על בקשה זו לבדה‬ ‫לכך שנתעטף הקב"ה כשליח‬ ‫[ורמז‬ ‫חייב "פעמיים" מיתה‪ .‬וגם אנו‪ ,‬הרי אין‬ ‫ציבור‪ ,‬יש להביא מהכתוב )שמות‬ ‫לנו שמץ של השגה מה החטא פוגם‪ ,‬וכל‬ ‫לג יט( בענין י"ג מדות של רחמים‪' ,‬טובי‬ ‫מה שאנו יודעים לבקש מחילה‪ ,‬הוא רק‬ ‫על פניך וקראתי בשם י'' ר"ת בעיטוף[‪.‬‬ ‫מה שאנו מרגישים שהתנהגנו שלא‬ ‫ובטעם שלא אמר לו ה' רק את סדר י"ג‬ ‫כראוי וצריכים להיות יותר טוב‪] ,‬ואף‬ ‫תירוצים‬ ‫באמתחתנו‬ ‫גופא‬ ‫בזה‬ ‫מדות‪ ,‬אלא נתעטף כשליח צבור‬ ‫ואמתלאות רבות[‪ ,‬אילו היינו יודעים מה‬ ‫והראה לו למשה סדר תפלה‪ ,‬כתב‬ ‫נפעל על ידי החטא היינו מבינים שכל‬ ‫המהר"ל בקוצר אמרים‪ ,‬וז"ל‪ :‬ש'מאחר‬ ‫גישתנו לסליחות הוא ממש כאדם הנ"ל‬ ‫שבקש מרע"ה הראיה‪ ,‬לא היה אפשר לו‬ ‫המבקש סליחה על הכובע בלבד‪.‬‬ ‫רק במעשה‪ ,‬שהיה מראה לו כאשר‬ ‫ומה שאנו מעיזים פנינו בכל זאת לבקש‬ ‫עושין כסדר הזה יפתחו להם מדת טובו‪,‬‬ ‫סליחה מה'‪ ,‬יובן על דרך משל לבן‬ ‫וממילא מאחר שהראה לו סדר תפילה‬ ‫שפגע באביו או באמו‪ ,‬ואביו מחנכו‬ ‫איך יתפלל‪ ,‬אם כן בודאי לגמרי הראה לו‬ ‫שיבקש סליחה‪ ,‬והכל לפי מה שהוא‪ ,‬אם‬ ‫האיך יתעטף ש"צ‪ ,‬דהא הראה לו אם‬ ‫הוא ילד קטן דורש ממנו שרק יאמר‬ ‫יעשה כסדר הזה וסדר הזה בכללו הכל‪,‬‬ ‫תיבת סליחה‪ ,‬ואם הוא בוגר יותר מבקש‬ ‫ופי' זה עיקר כי משה רבינו עליו השלום‬ ‫ממנו שיעשה זה בסבר פנים יפות‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫היה חפץ לדעת לראות איך מדת טובו‬ ‫האב והאם מוחלים מיד בשעת מעשה‬ ‫נוהג בעולם ודי מזה‪ ,‬ולפיכך הראה לו‬ ‫לבנם אהובם על מה שפגע בהם‪ ,‬וכל‬ ‫על ידי ראיה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מה שדורשים ממנו שיבקש סליחה‬ ‫ומחילה‪ ,‬הוא רק בשביל לחנכו‪ ,‬שיידע‬ ‫צ"ב‪ ,‬מה שייכות אמירת י"ג‬ ‫ובכלל‬ ‫איך להתנהג‪.‬‬ ‫מדות לבקשת סליחה‪.‬‬ ‫כט‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫טעם פנימי במנהג שליח הציבור‬ ‫זהו עומק מה 'שנתעטף הקב"ה כשליח‬ ‫להתעטף בסליחות בטלית שאולה‬ ‫צבור והראה לו למשה סדר תפלה‪,‬‬ ‫בלבוש‬ ‫אמר לו‪ ,‬כל זמן שישראל חוטאין‪ ,‬יעשו‬ ‫כתב שמחמת‬ ‫)סי' תקפ"א ס"א(‬ ‫לפני כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫שנוהגין לעמוד לומר סליחות‬ ‫אתם כלל לא מבינים מה החטא גורם‪,‬‬ ‫באשמורת קודם עלות השחר‪ ,‬לכן‬ ‫אזי לכל הפחות תגידו את התיבה‬ ‫הש"ץ שמתפלל סליחות מתעטף בטלית‬ ‫"סליחה"‪ ,‬תגידו את תיבות י"ג מדות של‬ ‫ואינו מברך‪ ,‬משום דהוא כסות לילה‬ ‫רחמים‪ ,‬זהו מה שביכולתכם להבין‪ .‬וזהו‬ ‫)שם סק"ב(‬ ‫וספק ברכות להקל‪ ,‬והט"ז‬ ‫סוד מה שהראה הקב"ה למשה סדר‬ ‫חולק עליו‪ ,‬ד'למה יכניס עצמו תחלה‬ ‫תפלה‪ ,‬ואמר שיעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬כי‬ ‫לזה שילבש דבר שיש בו ספק ברכה‬ ‫אין לנו בכלל יכולת לבקש סליחה‬ ‫ולא יברך וכו'‪ ,‬אלא יקח טלית חבירו‪,‬‬ ‫ומחילה באמת‪ ,‬אלא רק לעשות מעין‬ ‫ובזה לא יעבור כלום כי כבר הוכחנו‬ ‫ודוגמא לבקשת סליחה ומחילה‪ ,‬אנו‬ ‫בהל' ציצית דאין לברך על טלית‬ ‫יכולים רק לעשות "כסדר הזה" ותו לא‪.‬‬ ‫שאולה'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכך המנהג‪.‬‬ ‫'ואני מוחל להם' היינו מחילה עוד הרבה‬ ‫דבר הוא‪ ,‬שדייקא באמירת י"ג‬ ‫והלא‬ ‫לפני עשיית סדר זה‪ ,‬וכל מה ש'יעשו‬ ‫לפני כסדר הזה' הוא רק בעבורנו‪ .‬ולכן‬ ‫מדות של רחמים שמתעטפים‬ ‫נתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו‬ ‫בטלית מחמת שנתעטף הקדוש ברוך‬ ‫הוא בטלית‪ ,‬לובשים טלית שאולה‪.‬‬ ‫למשה סדר תפלה'‪ ,‬כי הסדר האמתי של‬ ‫סליחה ומחילה‪ ,‬של אמירת י"ג מדות‪,‬‬ ‫)ברכות לג‪(:‬‬ ‫בהקדים דברי הגמרא‬ ‫וי"ל‬ ‫עושה הקב"ה לבדו‪.‬‬ ‫'אמר רבי חנינא‪ ,‬הכל בידי שמים‬ ‫)דברים י יב(‬ ‫חוץ מיראת שמים‪ ,‬שנאמר‬ ‫ומכאן חיזוק גדול לאמירת סליחות‪ ,‬יש‬ ‫'ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך‬ ‫ימים שאדם נעמד לומר סליחות‪,‬‬ ‫כי אם ליראה''‪ ,‬וכתב שם הצל"ח )ברכות‬ ‫ואין לו מוחין גדולים ומחשבות עמוקות‬ ‫לג‪ ,(:‬וז"ל‪' :‬אפשר ליתן בזה טעם על‬ ‫וכוחות עצומים‪ ,‬צריך הוא לדעת שכל‬ ‫לשון הכתוב דנקט לשון שואל‪ ,‬והיה‬ ‫מה שנתבע ממנו הוא סך הכל 'תעוש‬ ‫יכול לכתוב מבקש מעמך‪ ,‬דכבר ארז"ל‬ ‫לפני כסדר הזה'‪ ,‬והיום שאין לו מוחין‬ ‫)ויק"ר כז ב( בפסוק )איוב מא ג( 'מי הקדימני‬ ‫נתבע ממנו פחות‪.‬‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫ל‬ ‫אם ליראה'‪ ,‬בזה שפיר הקדוש ברוך הוא‬ ‫ואשלם'‪ ,‬שאין שום אדם עושה דבר‬ ‫השואל מעמך ואתה המשאיל‪.‬‬ ‫שיקדים הוא טובה להקב"ה‪ ,‬אבל נהפוך‬ ‫הוא שהקב"ה הקדים לו הטוב‪ ,‬כי כלום‬ ‫ומוסיף עוד‪' ,‬ואמנם אמרו לשון שאלה‬ ‫אדם מקיים מצות מילה אם לא נתן לו‬ ‫ולא לשון הלואה‪ ,‬כי שאלה הוא‬ ‫הקדוש ברוך הוא בן‪ ,‬כלום עושה ציצית‬ ‫דבר החוזר בעין כמות שהוא והלואה‬ ‫אם לא נתן לו הקדוש ברוך הוא בגד‪,‬‬ ‫הוא הניתן להוצאה ומשלם תמורתו‪ ,‬כמו‬ ‫וכן צדקות ומעשרות ורוב המצות בכולם‬ ‫'אם כסף תלוה' )שמות כב‪ ,‬כד( שלהוצאה‬ ‫הקדים הקדוש ברוך הוא טובה להאדם‪,‬‬ ‫ניתנו ופורע מעות אחרים‪ .‬ובאמת שכר‬ ‫ואין האדם עושה דבר טוב בשלו כי אם‬ ‫כמות‬ ‫בעצמה‬ ‫המצוה‬ ‫היא‬ ‫מצוה‬ ‫בשל הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וכמו ששנינו‬ ‫שקיימה‪ ,‬כי העולם הבא אין בו אכילה‬ ‫בפ"ג מאבות )מ"ז( 'תן לו משלו שאתה‬ ‫ושתיה רק ליהנות מזיו השכינה ולזכות‬ ‫ושלך שלו'‪ ,‬באופן שאין לשום אדם‬ ‫להשיג השגה נפלאה‪ ,‬וזהו עצמו קיום‬ ‫שום חוב אצל הקדוש ברוך הוא עבור‬ ‫המצות בעולם הזה בכל מצוה מתדבק‬ ‫מעשיו הטובים‪ ,‬כי כבר הקדים לו‬ ‫בשכינה‪ ,‬אלא שבעולם הזה עיני בשר‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אך הקדוש ברוך הוא‬ ‫לנו ואין אנו יכולים להשיג הדביקות‬ ‫ברוב חסדו משלם שכר להאדם כאילו‬ ‫הזה‪ ,‬ולעתיד לבוא נזכה לחזות למפרע‬ ‫האדם עשה משלו‪.‬‬ ‫הדביקות שעשינו בעת קיום המצוה‪ ,‬וזהו‬ ‫ואמנם‬ ‫כוונת רז"ל )אבות פ"ד מ"ב( 'ששכר מצוה‬ ‫ביראת שמים‪ ,‬זה מסר הקדוש‬ ‫מצוה'‪ .‬נמצא שייך בזה לשון שאלה‬ ‫ברוך הוא ביד האדם ולא הקדים‬ ‫שהוא חוזר בעין'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא שום דבר לזה‪,‬‬ ‫ועיטוף בטלית הוא בחינת יראת שמים‬ ‫והברירה חפשית לגמרי ביד האדם‪,‬‬ ‫)ע' רש"י שבת י‪ .‬ד"ה‬ ‫ואימת שכינה‬ ‫]ולכן[ אם האדם מקיים מצות יראת‬ ‫דיינין(‪ ,‬לכן כאשר עומדין לומר סליחות‬ ‫שמים כראוי הקדוש ברוך הוא כביכול‬ ‫מתעטף השליח ציבור בטלית שאולה‬ ‫חייב לשלם לו שכרו‪ ,‬ובזה האדם הקדים‬ ‫דייקא‪ ,‬לעורר נקודה הנ"ל‪ ,‬שגם הקב"ה‬ ‫כביכול להלוות להשם יתברך‪ .‬וזהו‬ ‫מתעטף כביכול בטלית שאולה‪ ,‬ששואל‬ ‫שרמז הכתוב 'מה ה' אלקיך "שואל"‬ ‫מאתנו את היראת שמים שלנו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫מעמך'‪ ,‬שהקב"ה יהיה השואל ואתה‬ ‫זה 'שאלה הדרא בעינא' ומביא לנו ה'‬ ‫תהיה המשאיל‪ ,‬זה אינו בשום מצוה‪' ,‬כי‬ ‫לא‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫'מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא‬ ‫סליחה ומחילה‪ ,‬ומקרבנו ומרומם אותנו‬ ‫כשליח ציבור' כו'‪ ,‬שזה קאי על הזכרת‬ ‫אליו יתברך‪.‬‬ ‫המדות'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫)שמות לד ו ד"ה עוד אמרו שם(‬ ‫יפות‬ ‫ובפנים‬ ‫מחלוקת הקדמונים אם י"ג מדות אינן‬ ‫חוזרות ריקם באמירה או במעשה‬ ‫הביא שיטת הגאונים בשם יש‬ ‫מפרשים‪' ,‬שיעשו ממש כסדר הזה‬ ‫וכענין שאחז"ל )ספרי דברים יא‪ ,‬כב( 'ללכת‬ ‫רב יהודה ברית כרותה לשלש‬ ‫'אמר‬ ‫בכל דרכיו' הוא רחום ואתה תהא רחום'‪,‬‬ ‫עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם'‬ ‫וכתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬ושמעתי לפרש מה שיסדו‬ ‫)ר"ה יז‪ ,(:‬ועל דרך זה מבואר בדברי רבי‬ ‫לומר 'ק‪-‬ל הורית לנו לומר שלש עשרה'‪,‬‬ ‫יוחנן דלעיל שאמר הקב"ה למשה רבינו‬ ‫מפני שאפילו לדעת החושבים שלש‬ ‫'כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני‬ ‫עשרה מדות מן 'ק‪-‬ל רחום וחנון' נסתר‬ ‫כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם'‪ ,‬כתב‬ ‫]פירוש הנ"ל[‪ ,‬מפני זה שאי אפשר‬ ‫בראשית חכמה )שער הענוה פ"א(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫לאדם לעשות מדות א‪-‬ל‪ ,‬וז"ש 'ק‪-‬ל‬ ‫'והדבר קשה‪ ,‬שהרי אנו רואים שכמה‬ ‫הורית לנו לומר שלש עשרה'‪ ,‬שמדת ק‪-‬ל‬ ‫פעמים אנו מזכירין י"ג מדות ואינם‬ ‫מורה לנו דמה שאמר הש"י 'אם יעשו‬ ‫נענים‪ .‬אלא אומרים הגאונים‪ ,‬כי כוונת‬ ‫בני כסדר הזה' היינו באמירה לבד ולא‬ ‫'יעשו לפני כסדר הזה' אין הכוונה לבד‬ ‫בעשיה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫על עטיפת טלית‪ ,‬אלא שיעשו סדר‬ ‫המדות שלמד הקדוש ברוך הוא למשה‪,‬‬ ‫שכתב 'שאפילו לדעת החושבים‬ ‫ומה‬ ‫שהוא 'ק‪-‬ל רחום וחנון'‪ ,‬דהיינו מהו‬ ‫שלש עשרה מדות מן קל רחום‬ ‫רחום אף אתה תהיה רחום וכו' וכן לכל‬ ‫וחנון נסתר‪ ,‬כוונתו שלדעת רבינו תם‬ ‫י"ג מדות'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שמחשיבים אף את שמות הוי"ה חלק‬ ‫מי"ג מדות )ר"ה שם תוד"ה שלש עשרה(‪ ,‬וודאי‬ ‫אולם השל"ה )עשרה מאמרות מאמר ז( הביא‬ ‫שאי אפשר לאדם לעשות שם הוי"ה‪,‬‬ ‫דבריו‪ ,‬וכתב 'ביאור הענין‪ ,‬פשט‬ ‫מדות‬ ‫שי"ג‬ ‫לסוברים‬ ‫אפילו‬ ‫אלא‬ ‫הגאונים אמת‪' ,‬כל זמן שבני עושין‬ ‫תחילתם בשם 'קל' )שיטת האר"י‪ ,‬הובא בקרבן‬ ‫כסדר הזה' ‪ -‬שילכו ויעשו מעשה י"ג‬ ‫נתנאל על הרא"ש‪ ,‬ר"ה פ"א סי' ה' סק"ג(‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מדות‪ .‬מכל מקום גם זה אמת‪ ,‬שהזכרת‬ ‫גם מדה זו אין יכול האדם לעשות‪.‬‬ ‫המדות הוא טוב‪ ,‬כפי משמעות הפשוטו‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫לב‬ ‫חשיבות הפסוקים שאומרים בתחילת‬ ‫בפנים יפות‪ ,‬וז"ל‪' :‬אך י"ל‪,‬‬ ‫וממשיך‬ ‫הסליחות‪ ,‬וטעם אמירת קדיש תתקבל‬ ‫להתקדש‬ ‫לאדם‬ ‫דאפשר‬ ‫אחר הסליחות‬ ‫להקרא ק‪-‬ל‪ ,‬כמו שמצינו גבי יעקב‪ ,‬כמו‬ ‫ישנם‬ ‫שאמרו חז"ל )מגילה יח‪' (.‬מנין שהקב"ה‬ ‫הוא‬ ‫הסליחות‬ ‫עיקר‬ ‫שאצל‬ ‫קרא ליעקב ק‪-‬ל שנאמר 'ויקרא לו ק‪-‬ל‬ ‫מנוחה‬ ‫'במוצאי‬ ‫הפיוטים‪,‬‬ ‫אלקי ישראל'‪ ,‬מי קראו קל‪ ,‬אלקי‬ ‫קדמנוך תחלה'‪' ,‬שומע קול בכיות‬ ‫ישראל'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שתשים דמעותנו בנאדך להיות'‪ ,‬אבל‬ ‫האמת שעיקר הסליחות הוא י"ג מדות‬ ‫ויש שפירשו בזה דברי הפיוט 'בטוח אני‬ ‫של רחמים‪ ,‬וכל הפיוטים הוא נועדו‬ ‫באלה ובזכות שלשת אבות'‪ ,‬שאם‬ ‫לפתיחת הלב‪ ,‬שכבר יהיה פתוח באמירת‬ ‫אין די באמירת י"ג מדות של רחמים‪ ,‬כי‬ ‫י"ג המדות‪.‬‬ ‫ניתן לבוא למדת קל‪ ,‬כשם שקראו‬ ‫ובספר‬ ‫הקב"ה ליעקב קל‪ ,‬אזי בטוח אני באלה‬ ‫חסידים )סי' רנו(‪ ,‬כתב עוד יותר‬ ‫מחמת זכות שלשת אבות‪ ,‬שבזכות יעקב‬ ‫מכך‪ ,‬וז"ל‪' :‬שמע החכם שהיו‬ ‫אבינו שבא למדה זו נזכה גם אנו לזכות‬ ‫סביביו אומרים הקרובץ במשך ]‪ -‬את‬ ‫של י"ג מדות‪.‬‬ ‫באריכות[‪,‬‬ ‫אומרים‬ ‫היו‬ ‫הפיוטים‬ ‫והפסוקים היו ממהרים ]‪ -‬את הפסוקים‬ ‫אולם לפי דעת רבינו תם המובאת לעיל‪,‬‬ ‫שלפני סליחות היו אומרים במהירות[‪,‬‬ ‫שאף שם הוי"ה חלק מי"ג מדות‪,‬‬ ‫אמר להם הפסוקים הם יסוד הקרובץ‪,‬‬ ‫אזי וודאי די באמירה בעלמא‪ ,‬ששם‬ ‫שמהם נתייסדו‪ ,‬כשם שאתם מנגנים את‬ ‫הוי"ה נאמר רק על הקב"ה לבדו‪.‬‬ ‫הקרובץ במשך כך תעשו להפסוקים‪,‬‬ ‫שלא יהיו הפיוטים עיקר ואשר ברוח‬ ‫ממוצעת בזה כתב האלשיך )ישעיה‬ ‫ודעה‬ ‫הקודש טפל'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫סג יז( ועוד‪ ,‬שלכל הפחות בעת‬ ‫וביאור‬ ‫הזכרת י"ג המדות נעשה סדר הזה‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫חשיבות הפסוקים שאומרים‬ ‫'כדברי בעל לבנת הספיר‪ ,‬שלא נאמר‬ ‫קודם הסליחות‪ ,‬י"ל‪ ,‬על פי מה‬ ‫"אמרו" לפני כסדר הזה אלא "עשו"‬ ‫שכתב הלבוש )סי' תקפ"א ס"א( דבר נפלא‪,‬‬ ‫לפני‪ ,‬שהוא שנעשה המדות ההם גם אנו‪,‬‬ ‫בטעם אמירת קדיש שלם עם תתקבל‬ ‫ואז בהזכירנו אותם יועילונו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אחר הסליחות‪ ,‬וז"ל‪' :‬אף על גב שבכל‬ ‫ימות השנה אין אומרים תתקבל אלא‬ ‫לג‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫אמרו למה נקרא 'פסוקי דזמרה' על שם‬ ‫אחר תפלת שמונה עשרה‪ ,‬שכן הוא‬ ‫שמזמרים הקליפות‪ ,‬ולכאורה מי האיש‬ ‫משמעות לשון צלותהון שפירושו תפלה‪,‬‬ ‫שראה אפילו פעם אחת קליפות מוטלים‬ ‫וסתם תפלה רצה לומר תפלת שמונה‬ ‫הכונה‬ ‫אמנם‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫בבית‬ ‫לארץ‬ ‫עשרה‪ ,‬שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם‬ ‫שמזמר הקליפיות מקרב לבו ועצמותו‪.‬‬ ‫על סדר התפלה של כל היום‪ ,‬כי‬ ‫על דרך משל‪ ,‬באומרו 'גדול ה' ומהולל‬ ‫הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד‬ ‫מאוד'‪ ,‬מתחיל לשוב אליו יתברך‪ ,‬ונותן‬ ‫פסוקי דזמרה‪ ,‬והסליחות עם הי"ג מדות‬ ‫אל לבו האמנתי כי אדבר גדול ה' ומלא‬ ‫שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום‬ ‫כל הארץ כבודו‪ ,‬אם כן למה עשיתי ככה‪,‬‬ ‫תפלת י"ח‪ ,‬שעיקר התפלה הוא י"ג‬ ‫כזאת וכזאת עשיתי‪ ,‬כי ידע איניש‬ ‫מדות‪ -] ,‬והוא בחינת תפלת שמונה‬ ‫ומחשבותיו‬ ‫ערכו‬ ‫גריעות‬ ‫בנפשיה‬ ‫בקול‪ ,‬ולא בלחש[‪ ,‬ואחר כך נופלין על‬ ‫הפרטים שמושקע בהם תמיד‪ ,‬ואזי‬ ‫פניהם כמו אחר כל התפילות ומסיימין‬ ‫מתחיל להתחרט ולתהות על הראשונות‬ ‫ואנחנו לא נדע‪ ,‬לכך אומרים אחריהם‬ ‫וכו'‪ ,‬וכמוהו מהזמירות מזמר בקרבו את‬ ‫קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל‬ ‫הקליפיות ממדות המגונות שמרגיש‬ ‫תפלות השנה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בעצמו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואכן גם בפסוקים שקודם‬ ‫גדול‪,‬‬ ‫חידוש‬ ‫בדבריו‬ ‫ומבואר‬ ‫הסליחות אומרים כמה וכמה פסוקים‬ ‫שקודם‬ ‫ש'הפסוקים‬ ‫המדברים מגדלות ה'‪.‬‬ ‫הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה'‪ ,‬ובזה‬ ‫לומר ביאור נוסף במה שאומרים‬ ‫ויש‬ ‫נבין היטב את חשיבות אמירת פסוקים‬ ‫אלו‪ ,‬שהרי כתבו בספרי קודש שפסוקי‬ ‫אחר‬ ‫תתקבל‬ ‫עם‬ ‫שלם‬ ‫קדים‬ ‫דזמרה נקראים בשם זה מלשון זימר‬ ‫הסליחות‪ ,‬אף על פי שכל השנה אומרים‬ ‫עריצים‪ ,‬שבהם מזמרים את הקוצים‬ ‫זאת רק אחר שמונה עשרה‪ ,‬על דרך‬ ‫והקליפות‪) ,‬וע' לבוש או"ח סי' א ס"ט מה שכתב‬ ‫החסידות‪ ,‬על פי דברי הזוהר הקדוש‬ ‫מבעל שערי אורה(‪ ,‬ואם כן בפסוקים אלו‬ ‫)תיקו"ז תיקון י כה‪ (:‬דאורייתא בלא דחילו‬ ‫שקודם הסליחות גם כן כורתים ומזמרים‬ ‫ורחימו לא פרחת לעילא‪ ,‬והבעל שם טוב‬ ‫את כל הקליפות‪ ,‬שהוא עיקר גדול‬ ‫נכנס פעם לבית מדרש ואמר שהוא מלא‬ ‫בבקשת הסליחות‪.‬‬ ‫בתורה ותפלה‪ ,‬מחמת שלמדו בלא‬ ‫תורתם‬ ‫עלתה‬ ‫ולא‬ ‫ורחימו‬ ‫דחילו‬ ‫ובנותן טעם להביא את מה שכתב האור‬ ‫השמימה‪ ,‬ומבואר מבעל התניא ועוד‬ ‫המאיר )לראש השנה(‪ ,‬וז"ל‪' :‬חז"ל‬ ‫שיﬠור הכנה לסליחות‬ ‫לד‬ ‫ימי הרחמים הסליחות והרצון‪,‬‬ ‫באים‬ ‫צדיקים זי"ע‪ ,‬שבתפלה אחת בכוונה‪,‬‬ ‫יעזור ה' שנוכל באמת להתעורר‬ ‫בדחילו ורחימו‪ ,‬מעלים את כל התפלות‬ ‫לרחמים לרצון ולסליחה כראוי‪ ,‬שנזכה‬ ‫שהיו בלא דחילו ורחימו‪ ,‬אם כן בעת‬ ‫לעורר את הי"ג מדות הרחמים‪ ,‬שלא יהיו‬ ‫אמירת הסליחות שכל אחד מתעורר‬ ‫חוזרות ריקם‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬שיחזרו עלינו‬ ‫באהבת ה' ויראת שמים ומתקרב לה'‪,‬‬ ‫לטובה כל הקרבה לה' וכל הדברים‬ ‫זהו העת שעולים ומתקבלים כל התפלות‬ ‫הטובים הנפעלים על ידם‪ ,‬כטלית שאולה‬ ‫של כל השנה‪ ,‬אזי באמת הוא הזמן‬ ‫החוזרת לאדם בעין )וכנ"ל(‪ ,‬ושנכתב‬ ‫לבקש 'תתקבל צלותהון ובעותהון דכל‬ ‫ונחתם לחיים טובים ארוכים ולשלום‪.‬‬ ‫בית ישראל קדם אבוהון די בשמיא'‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫מהדורה‬ ‫שניה‬ ‫פ‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫י‬‫פ‬ ‫ת‬ ‫י‬‫ר‬ ‫חי שם‬ ‫ע ויצא לאור הספר ה ת‬ ‫שע‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫דברי אמת‬ ‫ד‬ ‫הופ‬ ‫אמצא‬ ‫מקום לה'‬ ‫שערים לפנימיות התפילה והלכותיה‬ ‫מאת הגה"ח‬ ‫רבי אברהם מרדכי אלתר שליט"א‬ ‫ומשם ייפרד לשלשה שערים‬ ‫‪ -‬מערכי לב‪ :‬הלכות תפילה ופנימיות תוכנם‬ ‫במשנת החסידות והעבודה לעורר הלבבות‬ ‫‪ -‬תכין ליבם‪ :‬יסודות התפילה במשנה ערוכה‬ ‫‪ -‬לב מלכים‪ :‬שיעורים בספרי רבותינו מאורי החסידות‬ ‫בענייני תפילה‬ ‫ניתן לקבל את שיעורי תוכן הספר להאזנה בקבצי אודיו‬ ‫בכתובת המערכת ‪tam522511@gmail.com‬‬ ‫ניתן להשיג את הספר‪:‬‬ ‫בארה"ק‪ :‬בביהמ"ד "פני מנחם" רח' יוסף זיו ‪ 3‬עיה"ק ירושלים‪,‬‬ ‫ובחנויות הספרים המובחרות‬ ‫הפצה בארה"ב ובאירופה‪:‬‬ ‫הפצה בא"י‪ :‬מכון תורת א"ם ‪tam522511@gmail.com‬‬ ‫ניתן להשיג‬ ‫הפצה בא"י‪:‬‬ ‫הפצה בארה"ב ובאירופה‪:‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫מכון תורת א"ם‬ ‫ברשת חנויות יפה נוף‪,‬‬ ‫‪tam522511@gmail.com‬‬ ‫ובחנויות הספרים המובחרות בי‪-‬ם‪,‬‬ ‫ובביהמ"ד פני מנחם רח' יוסף זיו ‪ 3‬י‪-‬ם‪.‬‬