gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

באר הגן · BEER HAGAN — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: באר הגן · BEER HAGAN

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

באר הגן · BEER HAGAN — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫גליון לפרשת‬ ‫ממעיינו של הגה"ח‬ ‫נצבים וילך‬ ‫[משיעור ליל ששי תשע"ה‪-‬ו ]‬ ‫רבי נפתלי גרוס שליט"א‬ ‫בני ברק ת"ו‬ ‫כי ירשיעו אש תאכלם עד עולם‪ ,‬וכן הוא בעיר הנדחת שצריכים‬ ‫לשרוף את כולה‪ ,‬וכן הוא בפרשתנו "אם יש איש אשה או‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫משפחה או שבט אשר לבבו פונה" ‪ -‬והם רק יחידים‪ ,‬ואז ומחה‬ ‫ה' את שמו ולא הזכיר נחמתו‪ ,‬ע"כ דבריו הקשים כגידין‪.‬‬ ‫עונש ההולך בשרירות לבו‬ ‫אמנם בספה"ק "תפארת שלמה" (עה"ת‪ ,‬בדרוש לר"ה תקצ"ד‬ ‫בחושבו שהקללות הם ברכות‬ ‫בד"ה אתם נצבים) מביא את דברי האוחה"ק‪ ,‬וממתיק הדבר‬ ‫פן יש בכם איש או אשה וגו' אשר לבבו פונה‬ ‫ואומר‪ :‬במחילה מכבוד תורתו‪ ,‬לא ניחא למארייהו לומר הכי‪,‬‬ ‫היום וגו' והיה בשמעו את דברי האלה הזאת‬ ‫ישתקע הדבר ולא נאמר‪ ,‬הרי נאמר 'כי לא תחפוץ במות המת'‪,‬‬ ‫והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וגו' לא‬ ‫וכן נאמר 'בל ידח ממנו נידח' כמבואר בספרים הקדושים ובפרט‬ ‫יאבה ה' סלוח לו וגו' (כט‪ ,‬יז‪-‬יט)‪.‬‬ ‫בספר הגלגולים מהאר"י ז"ל (פ"ד) שכל ניצוץ נשמה שלא‬ ‫קיימה כל התרי"ג מצוות במעשה ודיבור ומחשבה מוכרחת‬ ‫הקשו המפרשים‪ ,‬אטו בשופטני עסקינן‪ ,‬ששומעים את דברי‬ ‫להתגלגל אפילו אלף פעמים עד שיתקן וכו' ומאריך בדברים‬ ‫האלה הזאת ומתברך בלבבו ששלום יהיה לי‪ ,‬וביאר ה"נפש‬ ‫שלכל פרט יש תקנה‪ ,‬ובני ישראל שהם זרע קודש יהיו כולם‬ ‫חיה" זצ"ל‪( ,‬להגה"ק רבי חיים אלעזר וואקס אב"ד פיעטרוקוב בפולין)‪,‬‬ ‫מתוקנים‪ ,‬עיי"ש באריכות גדולה לבאר הדברים בעומק‪.‬‬ ‫שהמדובר כאן באדם שלמד ושמע דברי הצדיקים שהתוכחה‬ ‫‪‬‬ ‫הוא בעצם ברכות במעטה של קללות‪ ,‬והוא ינצל את הדבר‬ ‫לטובת מעשיו הרעים‪ ,‬והיה בשמעו את דברי האלה ‪ -‬ו'התברך‬ ‫פרשת וילך‬ ‫בלבבו' ‪ -‬שבלבו יחשוב שכולם הם ברכות‪ ,‬ולכן‪' :‬שלום יהיה לי‬ ‫כי בשרירות לבי אלך'‪ ,‬כי יודע שאין הקללות כפי פשטותן‬ ‫בקרא אלא הם כולם ברכות‪ ,‬וע"ז אמרה תורה‪ :‬שעל האיש‬ ‫בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ‪-‬‬ ‫ההוא "לא יאבה ה' סלוח לו וגו' ורבצה בו כל האלה הכתובה‬ ‫משה רבינו הרגיש חולשה רק ביומו האחרון‬ ‫בספר הזה" ‪ -‬היינו פשוטו כמשמעו‪ ,‬שיבואו עליו כל הקללות‬ ‫וילך משה וידבר וגו' בן מאה ועשרים שנה אנכי‬ ‫כפי שהם כתובים בתוה"ק‪ - .‬כי כל הענין מה שפירשו הצדיקים‬ ‫היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וגו' (לא‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫את דברי התוכחה לברכה‪ ,‬היתה כוונתם רק להמשיך שפע‬ ‫בספה"ק "כתב סופר" (בד"ה וילך) איתא לבאר דברי משה‬ ‫ברכה לכלל ישראל‪ ,‬לא ח"ו שיבואו למעט מיראת העונש‪.‬‬ ‫רבינו לישראל 'בן מאה ועשרים שנה אנכי היום' מה רצה בזה‪,‬‬ ‫*‬ ‫וביאר בהקדם דברי חז"ל (סנהדרין כו‪ ):‬על התורה‪ ,‬למה נקראת‬ ‫ומחה ה' את שמו ‪ -‬מבלי שום נחמה ח"ו‬ ‫שמה 'תושיה' ‪ -‬שמתשת כוחה של אדם‪ ,‬ולכאו' בפרק קנין‬ ‫כתב ה"אור החיים הק'" (כי תבוא (כ"ח‪ ,‬מ"ז) עה"כ תחת וגו' בד"ה‬ ‫תורה (אבות פ"ו‪ ,‬ז) מבואר שגדולה תורה שנותנת חיים לעושיה‬ ‫וראיתי להעיר) על זה שבקללות כאן במשנה תורה לא מוזכר שום‬ ‫שנאמר (משלי ט‪ ,‬יא) כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חייך‪ ,‬וכן‬ ‫נחמה בסוף‪ ,‬וכן כאן כתיב רק 'לא יאבה ה' סלוח לו'‪ ,‬משא"כ‬ ‫כתיב 'כי הוא חייך ואורך ימיך'‪.‬‬ ‫התוכחה בפרשת בחוקתי מסתיימת בפסוק 'ואף גם זאת‬ ‫ומבאר הדבר‪ ,‬אכן התורה מתשת כוחה של האדם‪ ,‬כמו‬ ‫בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם' וגו'‪,‬‬ ‫שמפרש הרמב"ם (ברכות פ"א‪ ,‬ה) דברי המשנה ברבי אלעזר בן‬ ‫ומבאר‪ ,‬שהחילוק הוא‪ ,‬ששם נאמרו הקללות בלשון רבים‪,‬‬ ‫עזרי' הרי אני כבן שבעים שנה‪ ,‬שהיה רק כבן שבעים ולא‬ ‫ולכללות ישראל בוודאי יהיה נחמה שלא יעזבם ה'‪ ,‬אבל כאן‬ ‫שבעים ממש‪ ,‬כי היה בן שמונה עשרה‪ ,‬רק כ"כ התייגע בתורה‪,‬‬ ‫נכתב כל התוכחה בלשון יחיד ‪ -‬לפרטות ישראל‪ ,‬והיחידים מהם‬ ‫א‬ ‫ולפי זה ימתקו דברי משה רבינו לישראל "בן מאה ועשרים‬ ‫כמו איש אחר במשך שבעים שנה ולכן הלבינו שערותיו‪ ,‬והוא‬ ‫שנה אנכי היום" ‪ -‬היום דייקא‪ ,‬פי' שלא עזבוהו כוחותיו לאט‬ ‫דבר בדרך הטבע‪ .‬וע"ז מקשים העולם‪ ,‬הלא בגמרא (ברכות כח‪).‬‬ ‫לאט אלא בפעם אחת ביום האחרון‪ ,‬ועד אז יצא ובא לפניהם‬ ‫איתא‪ ,‬שרצו למנותו לנשיא‪ ,‬ואמרה לו אשתו שאין לו שערות‬ ‫עד יומו האחרון ‪ -‬ואז עזבוהו כוחוחיו‪ ,‬וזה היה שלא בדרך‬ ‫לבנות‪ ,‬ונאה לדרשן להיות זקן‪' ,‬איתרחיש ליה ניסא' וצמחו לו‬ ‫הטבע שיהיה בכוחותיו עד יום האחרון‪ ,‬רק כיון שרצה ה' שיהיה‬ ‫ח"י שורות של שערות לבנות‪ ,‬משמע להדיא מדברי הגמרא‬ ‫מנהיג ישראל‪ ,‬נתן לו כח וגבורה עד שבא העת שיבוא יהושע‬ ‫שהדבר לא היה בדרך הטבע אלא בדרך נס‪ ,‬ומבאר בשם אביו‬ ‫תחתיו‪ ,‬אז הניחו ה' אותו על דרך הטבע ועזבוהו כוחותיו כפי‬ ‫ה"חתם סופר"‪ ,‬וכותב‪ :‬וכבר אמר אאמו"ר מאור הגולה זצ"ל‪ ,‬כי‬ ‫זקנתו‪ ,‬וזה שאמר להם‪" :‬בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" ‪-‬‬ ‫כוונת הרמב"ם דבדרך הטבע ההוגה בתורה תמיד‪ ,‬ומייגע עצמו‬ ‫היום אני מרגיש כי אני בן מאה ועשרים שנה‪ ,‬עד הנה לא הייתי‬ ‫כרבי אלעזר בן עזרי' התורת מתשת כוחוא‪ .‬אבל שומר מצוה לא‬ ‫מרגיש כלל שאני זקן ושבע ימים כ"כ‪ ,‬מזה נראה כי 'לא אוכל‬ ‫ידע דבר רע‪ ,‬וקווי ה' יחליפו כח‪ ,‬והתורה נותנת לו חיים כח‬ ‫עוד לצאת ולבוא' וגו' כי מפני זה אני נחלש היום ומרגיש‬ ‫וגבורה‪ ,‬וזהו ע"פ נס‪ ,‬וראב"ע כשהיה צריך שילבינו שערותיו‬ ‫אפיסת כחי כי לא אצא עוד לפניכם אלא ההנהגה עובר ליהושע‪,‬‬ ‫הסיר הקב"ה הנס במקום הצריך‪ ,‬והלבינו שערותיו כשעה חדא‬ ‫ועד הנה שהוצרכתי לישראל עזר לי ה' ע"פ נס‪ ,‬עיי"ש באורך‪.‬‬ ‫כפי הראוי בדרך הטבע‪ ,‬אלו דבריו ושפתים ישק‪ ,‬ע"כ דברי‬ ‫החת"ס‪.‬‬ ‫*‬ ‫וממשיך ה"כתב סופר"‪ :‬לפי זה אתי שפיר דאמרו חז"ל למה‬ ‫עוד בענין יומו האחרון של משה רבינו‪ ,‬שאמר לבני ישראל‬ ‫שמה 'תושיה' שמתשת כחו‪ ,‬היינו בדרך הטבע אכן מתשת כוחו‬ ‫'לא אוכל עוד לצאת ולבוא'‪ ,‬ומפרש רש"י‪ :‬שהכוונה ב'לצאת‬ ‫של אדם‪ ,‬אבל ה' לא יעזוב את יראיו ועוסקי תורתו ובנס יחליפו‬ ‫ולבוא' ‪-‬היינו בדברי תורה‪ ,‬מלמד שנסתתמו ממנו מסורת‬ ‫כח‪ ,‬ככתוב "כי בי ירבו ימיך" וגו'‪ .‬ונ"ל כי כל זה אם עוסק בתורה‬ ‫ומעיינות החכמה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לשמה‪ ,‬שמצוה להבין ולהתבונן‪ ,‬ולהבין הדבר על אמיתתו‬ ‫והקשה המגיד מקאזניץ זי"ע בספה"ק "עבודת ישראל"‬ ‫כמ"ש דהמע"ה (תהלים מ‪ ,‬ט) "לעשות רצונך אלקי חפצתי‬ ‫בפליאה נשגבה‪ ,‬שהדבר אינו מובן שרבן של כל הנביאים והגיע‬ ‫ותורתך בתוך מעי"‪ ,‬והתפלל (שם פו‪ ,‬יא) "הורני ה' דרכך" ‪ -‬אזי‬ ‫לכלל מאה ועשרים שנה ויצאה נשמתו בנשיקה‪ ,‬היעלה על‬ ‫שומר מצוה לא ידע דבר רע‪ ,‬אבל הלומד שלא לשמה רק‬ ‫הדעת כי נגרע ערכו מקודם ‪ -‬אדרבה מגודל חכמתו תרב‬ ‫לעשות קרדום לחפור בה ולהתגדל בה ‪ -‬שעל זה נאמרו דברי‬ ‫חכמתו‪.‬‬ ‫רבא‪' :‬נח לו שלא נברא' (פסחים נ‪ ,):‬ובוודאי לא נעשה לו נס‬ ‫ומתשת כוחהב‪.‬‬ ‫אלא ביאר‪ :‬שביום זה כ"כ גדלה התדבקותו באלקים חיים‪,‬‬ ‫שכבר לא יכול עוד 'לצאת ולבוא' למסור הדברים לכלל ישראל‪,‬‬ ‫א‪ .‬הרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטיווקא זי"ע כותב במכתב‪" ,‬אין יגיעה‬ ‫שכ"כ גדלו השגותיו‪ ,‬ונסתתמו ממנו מסורת ומעיינות החכמה ‪-‬‬ ‫כיגיעת השכל"‪ ,‬ע"כ‪ .‬והדבר נראה במציאות‪ ,‬שבכח האדם המותש לעבוד‬ ‫היינו המסורה והמעיין להשפיע הלאה לישראל‪.‬ג‬ ‫עבודות קשות בגופו‪ ,‬אבל לרכז את מוחו ללמוד כמעט ולא אפשר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ולפי זה מבאר ג"כ דברי הכתוב שהתורה מעידה על עצמה‪" :‬לי עצה‬ ‫ותושיה אני בינה לי גבורה" (משלי ח‪ ,‬יד) ‪ -‬דעצה הוא דבר המביא לדבר אחר‬ ‫שחפצו ורצונו בו‪ ,‬שמי שרוצה להתעשר חושב מחשבות איך ובמה יבוא‬ ‫בינה' ‪ -‬פי' כשאני הבינה שאתה רוצה להתבונן ולידע אותי והיא חכמתך‬ ‫לזה‪ ,‬ונותן עצות על לבו לקנות צמר וכדומה‪ ,‬ובזה ישתכר ‪ -‬ואין מבוקשו‬ ‫ותבונתך המקווה שאתה רוצה אז 'לי גבורה' ‪ -‬שלא תחלש כי יפליא ה'‬ ‫ותכליתו המקווה 'הצמר' ‪ -‬רק הצמר הוא העצה שיבוא מכוחה אל מבוקשו‬ ‫לעשות ע"פ הנס ותתגבר ולא תחלש‪ ,‬והוא נכון‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫וחפצו‪ ,‬וכן בלומד תורה כדי לעשות בה קרדום לחפור בה ולהשתכר בה או‬ ‫ג‪ .‬ובענין ההשגה בעת ההסתלקות איתא ב"חתם סופר" (בסוף ספר ה'דרשות'‪,‬‬ ‫לעשות עטרה להתגדל בה‪ ,‬אין המבוקש התורה עצמו וההגיון שבה אלא‬ ‫אגדות לש"ס‪ ,‬מס' ב"מ פ"ו‪ ).‬כשמבאר ענין השגת שער הנו"ן‪ ,‬וזלש"ק‪ :‬ואין אדם‬ ‫חפצו ומבוקשו הממון או הכבוד שרוצה‪ ,‬ולומד שיבוא מכחו אל מבוקשו‪,‬‬ ‫זוכה לזה השער רק הצדיק בשעת מיתה של נשיקה שמדבקת נשמתו שם‬ ‫נמצא שהתורה הוא רק עצה להביאו לידי מבוקשו‪ ,‬אבל הלומד תורה לשמה‬ ‫ונפרדת מן הגוף‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ואכן דבר זה של השגת שער הנו"ן לפני ההסתלקות‬ ‫שרוצה וחפץ בידיעת התורה ולהבין הדבר על בוריו ‪ -‬אז היא התבונה‬ ‫‪ -‬בוודאי לא שייך למסור לכלל ישראל‪.‬‬ ‫והמכוון שרוצה ומבקש‪ .‬וז"ש 'אני עצה' ‪ -‬אם אני רק עצה להשיג דבר אחר‬ ‫בעניני הגליון ניתן לפנות להמערכת‪bhagan111@gmail.com :‬‬ ‫אז 'ותושיה' אז אני מתשת כח האדם‪ ,‬כי כן דרך הטבע להתיש כח ולזה‬ ‫| להארות והוספות‪ © | 054-8449360 :‬כל הזכויות שמורות להמו"ל‬ ‫הלומד שלא לשמה אין הקב"ה מפליא לעשות נס חוץ לטבע‪ .‬אבל אם 'אני‬ ‫ב‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫שיחות מלוה מלכה‬ ‫מוצאי שבת קודש‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫אור לי"ז אלול תשפ"ו‬ ‫בבית המדרש 'רבינו חנה' קאלאשיץ‬ ‫בני ברק תובב"א‬ ‫ישמח לב מבקשי השם‬ ‫בס"ד מגישים אנו בזה‬ ‫שנית לדוגמא את‬ ‫שיחות מלוה מלכה‬ ‫ערוך ומסודר לטובת דורשי ומבקשי תורה וחסידות‬ ‫בע"ה קונטרס הבא יופיע‬ ‫לקראת שבת בראשית תשפ"ז הבעל"ט‬ ‫ופונים אנו בזה בקריאה של חיבה‬ ‫לאלפי 'משתתפי' המלוה מלכה בכל רחבי תבל‬ ‫להיות שותפים לזכות את ישראל‬ ‫וזכות התורה וזכות הצדיקים יגן בעדכם באלף המגן‬ ‫החפצים לקחת חלק בזיכוי הרבים להעמיד בסיס איתן‬ ‫אפשר לפנות להמייל של המערכת ‪Bhagan111@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון של השיעורים‬ ‫ארץ ישראל‪ | 073-888-1889 :‬אמעריקע‪ | 1-518-613-0137 :‬ענגלאנד‪020-8147-7102 :‬‬ ‫ולהשאיר הודעה ברורה בשלוחה ‪6-1‬‬ ‫כמו"כ אפשר לפנות‬ ‫בארה"ק‪050-410-7962 :‬‬ ‫בחו"ל‪00447432097989 :‬‬ ‫יו"ל‬ ‫ע"י מערכת "באר הגן"‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫מאמר פתיחה‬ ‫‪ ‬ענין קדושת השבת ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ענין סעודת מלוה מלכה מובא בשולחן ערוך (סי׳ ש׳) ״לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת‬ ‫כדי ללוות את השבת״‪ .‬וכדברי המשנה ברורה שם‪ ,‬כשם שצריך לכבד את השבת בכניסתה‪,‬‬ ‫כך צריך לכבדה ביציאתה‪ .‬הרי כעת בעת מלווים את השבת‪ ,‬יש לדבר על חשיבותו של שבת‬ ‫קדשינו‪.‬‬ ‫דהנה היום קראנו בתורה בפרשת כי תבוא (כו‪ ,‬יז) ״את ה׳ האמרת היום וגו' וה׳ האמירך היום‬ ‫להיות לו לעם סגולה״‪ .‬ומצינו בזה דבר נפלא בדברי רבינו האור זרוע‪ ,‬מגדולי הראשונים‪,‬‬ ‫שמפרש פסוקים אלו על יום השבת‪.‬‬ ‫האור זרוע (סי' מב) מביא שבתפילת שחרית של שבת הוסיפו רבותינו מזמורים ושבחות‬ ‫מיוחדים לכבוד השבת‪ :‬״ותקנו רבותינו והוסיפו מזמורים לכבוד השבת‪ ,‬כגון השמים מספרים‬ ‫כבוד א־ל וכו׳‪ ,‬לדוד בשנותו את טעמו וכו׳‪ ,‬נכון כסאך מאז וכו׳ועוד תקנו נשמת כל חי‪,‬‬ ‫ובמקהלות‪ ,‬הכל יודוך״‪.‬‬ ‫ומבאר האור זרוע טעם נפלא לתוספת השבחות הללו‪ :‬״דהיינו טעמא שהוסיפו אלו שבחות‬ ‫בשבת‪ ,‬דאשכחן שלא בחר הקב״ה ביום השבת בשבחות של מלאכי השרת כי אם בשבחות‬ ‫ישראל״‪.‬‬ ‫ומביא על כך את דברי המדרש על הפסוק ״שש כנפים שש כנפים לאחד״‪ ,‬מלאכי השרת‬ ‫משוררים בכל ימות השבוע‪ ,‬בכל יום בכנף אחד‪ ,‬ונמצאו ששת הכנפיים כנגד ששת ימי המעשה‪.‬‬ ‫וכשהגיע יום השבת אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אין לנו כנף שנשורר‬ ‫לפניך; תן לנו כנף שביעי ונשורר לפניך היום‪ .‬אמר להם הקב״ה‪ ,‬״יש לי כנף אחד בארץ‬ ‫שמשורר לפני היום״‪ ,‬שנאמר‪ :‬״מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק״‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬בששת ימי המעשה נשמעת שירתם של מלאכי השרת‪ ,‬אבל כשהגיע יום השבת בחר‬ ‫הקב״ה בשירה אחרת — בשירתם של ישראל‪.‬‬ ‫א‬ ‫ועל פי זה מוסיף האור זרוע ומפרש את הפסוקים שבפרשתנו‪ ,‬״את ה׳ האמרת היום״ —‬ ‫כלומר ביום המיוחד‪ ,‬דהיינו שבת; ״וה׳ האמירך היום״ — שחפץ בך יותר ממלאכי השרת‪.‬‬ ‫הרי לך שכל הכתוב הזה בפרשתנו הוא על השבת‪ .‬ביום השבת מתגלה החיבה המיוחדת שיש‬ ‫להקב״ה לישראל‪ :‬״וה׳ האמירך היום״ — שחפץ בך יותר ממלאכי השרת‪.‬‬ ‫וממילא‪ ,‬במוצאי שבת‪ ,‬כאשר אנו יושבים לסעודת מלוה מלכה כדי ללוות את השבת‪ ,‬אנו‬ ‫מלווים יום קדוש זה שבו הניח כביכול הקב״ה את שירת מלאכי השרת ובחר בשירתם ובשבחם‬ ‫של ישראל‪.‬‬ ‫ענין מפרשת השבוע‬ ‫‪‬בענין הברכות הטובות ‪‬‬ ‫קראנו היום בפרשתנו (כח‪ ,‬ב) ״ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך״‪.‬‬ ‫ובספר פאר יצחק מובא‪ ,‬שסיפר לו החסיד רבי אברהם סופר‪ ,‬שהיה בעצמו באותו מעמד‪,‬‬ ‫שפעם בפרשת כי תבוא היה רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זי״ע אצל בן‪-‬דודו הרה"ק רבי יצחק‬ ‫אייזיק מזידיטשויב זי״ע‪ .‬וכשהלך המשמש להביא מים אחרונים לפני ברכהמ"ז‪ ,‬שאל הרה"ק‬ ‫מקאמארנא זי"ע להרה"ק מזידיטשויב זי"ע בלחישה‪ :‬כתיב בפרשתנו ״ובאו עליך כל הברכות‬ ‫‪ -‬והשיגוך״ — מה הכוונה בוהשיגוך?‪ ,‬השיב לו רבי אייזיק מזידיטשויב בלחישה‪ :‬״והשיגוך —‬ ‫אלו הם השגות הראב״ד על הרמב״ם״‪.‬‬ ‫הכניסו מים אחרונים‪ ,‬בירכו ברכת המזון‪ ,‬ותו לא דיברו בזה‪ .‬אחר הסעודה הלך הרה״ק‬ ‫מקאמארנא לאכסנייתו‪ .‬ובני הרה"ק מזידיטשויב זי"ע הגיעו לאכסניית הרה"ק מקאמארנא‪,‬‬ ‫ושאל אותם‪ :‬הבנתם דברי אביכם בענין ההשגות? הם לא השיבו‪ ,‬כי רצו לשמוע ממנו את פירוש‬ ‫הדברים‪ .‬אז פתח הרה״ק מקאמארנא ואמר בהתרגשות‪:‬‬ ‫אילו רציתי לפרש כוונתו — לא הספיקה לי לכך שנה תמימה!‬ ‫אנחנו בוודאי לא משיגים דבריו הק' ‪ ,‬אבל על דעת הצדיקים יהי רצון שיתקיים בנו‪ :‬״ובאו עליך‬ ‫כל הברכות האלה והשיגוך״‪.‬‬ ‫*‬ ‫ב‬ ‫בענין הקשר בין הצדיקים יש לציין לספר נתיב מצותיך (נתיב היחוד‪ ,‬שביל ה) שכותב הרה״ק‬ ‫מקאמארנא זי"ע בלשון חיבה מופלאה על ש"ב רבי אייזיק מזידיטשויב זי"ע‪ ,‬וכותב שם עליו‬ ‫(עוד בחיים חיותו)‪ :‬״ו אמר לי אחי‪ ,‬כתר ראשי‪ ,‬בבת עיני‪ ,‬אהבת לבבי‪ ,‬שורש יחידתי‪ ,‬הרב הצדיק‬ ‫מורנו רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב״‪ ,‬ומביא ששמע ממנו על דברי חז״ל (מגילה ז‪ ):‬יגעת‬ ‫ומצאת תאמין״‪" ,‬יגעת" ‪ -‬עיקר היגיעה בעוה"ז הוא "ומצאת תאמין" ‪ -‬למצוא ולבוא לאמונה‪,‬‬ ‫דהיינו ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״‪.‬‬ ‫ומסיים הרה"ק מקאמארנא זי"ע על מאמר זה‪ :‬״ודברי פי חכם חן — מתוק״‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ומענין לענין‪ ,‬בקונטרס הנהגות ומנהגי הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשויב זי״ע‪( ,‬שנכתב בידי‬ ‫אחד מתלמידיו וזהו מקונטרסים הראשונים שכתבו ממנהגי הצדיקים)‪ ,‬וכותב שם תלמידו‪( ,‬במנהגי ראש השנה)‬ ‫שרבי אייזיק מזידיטשויב התפלל לפני התיבה‪ ,‬ובאמירת ״וכל מאמינים״ היה אומר אותו פסוק‬ ‫בפסוק‪ ,‬והיו אומרים אותה בשפיכות הלב יותר מכל התפילות‪.‬‬ ‫ענינא דיומא‬ ‫‪ ‬ושבת עד ה' אלקיך ‪‬‬ ‫הרה״ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשויב זי״ע אמר מאמר קדוש על דברי במסכת מגילה (כט‪).‬‬ ‫״תניא‪ ,‬רבי שמעון בן יוחי אומרא‪ :‬בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שבכל‬ ‫מקום שגלו שכינה עמהן‪ .‬גלו למצרים — שכינה עמהן וכו' גלו לבבל — שכינה עמהן וכו' ואף‬ ‫כשהן עתידין ליגאל — שכינה עמהן‪ ,‬שנאמר‪ :‬ושב ה׳ אלקיך את שבותך‪ ,‬והשיב לא נאמר אלא‬ ‫ושב‪ ,‬מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות״‪.‬‬ ‫ומבואר במהרש״א‪ ,‬שאף שבוודאי ״מלא כל הארץ כבודו״‪ ,‬מכל מקום גילוי השכינה הוא‬ ‫במקומות מיוחדות‪.‬‬ ‫וממשיכה הגמרא‪ :‬״בבבל היכא? (‪-‬כלומר‪ ,‬היכן הגילוי שכינה בבל) אמר אביי‪ :‬בבי כנישתא דהוצל‬ ‫‪ -‬ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ‪ .‬ולא תימא הכא והכא‪ ,‬אלא זמנין הכא וזמנין הכא (‪-‬דהיינו‬ ‫לפעמים בביהמ"ד זה ולפעמים ביהמ"ד זה)‪.‬‬ ‫א‪ .‬יש ענין להזכיר רשב"י בימים אלו כדאי' בספה"ק "שער יששכר" להרה"ק ממונקאטש זצ"ל (אייר‪ ,‬מאמר 'גל עיני'‪ ,‬אות י"ח) על דברי המשנה‬ ‫(ר"ה טז‪" ).‬וכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" ‪ -‬היינו כי בר"ה עובר לפניו ית"ש הזכות 'לכל באי עולם' ‪' -‬כבני ִמרון' ‪ -‬מציון רבי שמעון בר‬ ‫יוחאי ור"א בנו במירון‪ ,‬דבזכותייהו קיימין עילאין ותתאין‪ ,‬צדיק יסוד העולם ‪ -‬שעליו מתקיים העולם‪ ,‬עיי"ש באורך‪.‬‬ ‫ג‬ ‫הרה״ק החקל יצחק זי״ע מביא (סוף פרשת תצוה) מה ששמע מאביו הרה״ק בעל אמרי יוסף זי״ע‬ ‫(והאמרי יוסף בעצמו כתבו בקצרה בהקדמתו לליקוטי תורה וש"ס) מה ששמע מפי הרה״ק רבי יצחק אייזיק‬ ‫מזידיטשוב זי״ע‪ ,‬שהכוונה בדברי חז"ל הוא‪ ,‬שהשכינה שורה על הצדיקים — הן על צדיקים‬ ‫שלא חטאו מעולם‪ ,‬והן על בעלי תשובה שחטאו ואחר כך חזרו בתשובה שלימה לפניו ית"ש‪.‬‬ ‫ואמר רבי אייזיקל‪ :‬״בי כנישתא״ רומז לצדיק שאליו מתאספים בני ישראל שיתפלל ויעתיר‬ ‫בעדם‪ .‬יש ״בי כנישתא דהוצל״ — צדיק שמעיקרא ניצל מן החטא; ויש ״בי כנישתא דשף‬ ‫ויתיב״ — מי שחטא (‪-‬שף מלשון שזז ואינו על מקומו) ואחר כך ויתיב‪ ,‬שחזר בתשובה‪ .‬וגם אצלו יש‬ ‫השראת השכינה‪.‬‬ ‫ורואים בזה דבר נפלא‪ ,‬שאפילו ״שף ויתיב״ נקרא ״בי כנישתא״; גם בעל תשובה יכול להיות‬ ‫צדיק שאליו מתאספים ישראל‪ ,‬ויכולים לבוא אליו שיתפלל ויעתיר בעדם‪ ,‬ומפרש הכוונה דשף‬ ‫ויתיב ״בנהרדעא״ — שהרי אמרו חז״ל שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות‪,‬‬ ‫ועל ידי התשובה חוזרת אליו הדעת ‪' -‬נהר־דעה'‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫*‬ ‫וחשבתי להוסיף בע״ה בדרך רמז במה שאמרו בגמרא לגבי השראת השכינה בבתי מדרש‬ ‫הנ"ל ״ולא תימא הכא והכא‪ ,‬אלא זמנין הכא וזמנין הכא״‪ .‬שהרי מצינו מחלוקת חז״ל מי גדול‬ ‫יותר — צדיק גמור או בעל תשובה‪ .‬רבי יוחנן אמר שמעלת הצדיק הגמור גדולה יותר‪ ,‬ואילו‬ ‫רבי אבהו אמר‪ :‬״מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין״‪.‬‬ ‫וזהו‪ :‬״זמנין הכא וזמנין הכא״ — יש בחינה של ״הוצל״‪ ,‬הצדיק שניצל מן החטא מעיקרא‪ ,‬ויש‬ ‫בחינה של ״שף ויתיב״‪ ,‬שחטא ושב בתשובה; וע"ז נחלקו חז״ל איזו מעלה גדולה יותר‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫עובדא נוראה בענין תשובה — ״הבא ליטהר מסייעין אותו״‬ ‫כאשר עסוקים אנו בענין מעלת בעלי תשובה‪ ,‬אספר עובדא נוראה שיש בה חיזוק גדול‬ ‫לתשובה‪( .‬הרה"ח ר׳ שלמה נוימאן הי״ו אמר לי שהכיר את בעל העובדא)‪.‬‬ ‫הגאון רבי שמואל טרוביץ זצ״ל מרבני העיר ראשון לציון‪ ,‬ובעמח"ס מעדני שמואל (ושם גם‬ ‫מובא העובדא) היה מוסר שיעורים בבית מדרשו בעיר‪ ,‬ובין באי בית המדרש היה יהודי בשם ר׳‬ ‫לייב‪ ,‬שהיה זקן למעלה מבן תשעים‪ .‬לא שמעו ממנו הרבה; לא שאל ולא הקשה‪ ,‬אלא היה‬ ‫מגיע לתפילות ולשיעור‪.‬‬ ‫ד‬ ‫פעם אחת הגיע ר׳ לייב אל הרב ואמר שהוא רוצה לעלות לביתו כי יש לו דבר נחוץ לדבר‬ ‫עמו‪ .‬אמר לו הרב‪ ,‬שהיה צעיר ממנו‪ ,‬שהוא יבוא אליו‪ .‬ואכן עלה לביתו ושאל‪ :‬מה אפשר לעזור‬ ‫לכם?‬ ‫התחיל ר׳ לייב לספר‪ :‬כבר חמש עשרה שנה אני בארץ ישראל‪ ,‬וברוך ה׳ הנני מגיע לבית‬ ‫המדרש לתפילות ולשיעורים‪ .‬אבל רוב שנות חיי לא הייתי כך‪ ,‬הייתי ברוסלאנד בזמנים הקשים‬ ‫של הקומוניזם‪ ,‬ולא ידענו כמעט כלום על יהדות‪ .‬רק בארץ ישראל חזרתי בתשובה‪ ,‬וברוך ה׳‬ ‫אני מתנהג כראוי‪.‬‬ ‫אבל יש דבר אחד שלא נותן לו מנוח‪ ,‬וזהו‪ ,‬שלפני כשישים שנה‪ ,‬ברוסלאנד‪ ,‬היה לאחי עסק‬ ‫והיו לו כמה עובדים‪ .‬מתחת לשולחן עשו עסקים כדי שיוכלו להרוויח גם ברוסלאנד‪ .‬היה שם‬ ‫עובד אחד שאחי ראה אצלו כמה דברים שאינם בסדר‪ ,‬וחשש שיבוא ממנו מכשול‪ ,‬ולכן פיטר‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫ו בתור נקמה הלך אותו אדם ומסר לשלטונות שיש בעסק דברים שאינם כחוק‪ .‬באו לבדוק‬ ‫והטילו ע ל אחי קנס גדול‪ .‬אחי היה בזעם רב‪ ,‬וחשבנו שצריכים לנקום בו‪ .‬כתבנו מכתב מסירה‬ ‫על אותו האיש‪ ,‬ואני שלחתי את המכתב‪ .‬ואכן שמעתי שבאו לביתו והוא היה צריך לשלם על‬ ‫כך עשרים אלף רובל‪.‬‬ ‫כיום אני חושב על העבירה של מסירה ואין לי מנוחה‪ .‬הכנתי את הכסף להחזיר‪ ,‬אבל אינני‬ ‫יודע איך למצוא אותו‪ .‬אינני יודע אם הוא חי‪ ,‬ואם אינו חי — מי הם יורשיו‪ .‬כבר כתבתי לבנותיי‬ ‫ברוסלאנד שינסו לברר‪ ,‬אבל לא שמעתי מהן כלום‪ ,‬ע"כ דבריו‪.‬‬ ‫ושאלו רבי שמואל במה יוכל לעזור לו‪ ,‬אמר ר' לייב שרוצה עצה איך למצוא את האיש ההוא‬ ‫ולשלם לו‪ ,‬אמר לו רבי שמואל שאיך יוכל לעשות דבר כזה‪.‬‬ ‫אז התחיל ר' לייב לבכות‪ .‬ואמר ש הוא רצה שבית דין יפסוק לו מה לעשות‪ ,‬כי כמו שפוסקים‬ ‫בבית דין של מטה כך פוסקים בבית דין של מעלה‪.‬‬ ‫אמר לו רבי שמואל שאינו יודע לפסוק בזה לבדו‪ ,‬אבל בעוד כעשרה ימים יהיה מושב בית‬ ‫דין‪ ,‬כמה דיינים ישבו יחד ושיבוא לשם לספר סיפורו ונראה אם יוכלו להכריע לו פסק בזה‪.‬‬ ‫ובימים עד המושב ב"ד כבר דיבר רבי שמואל עם רבנים לברר מה בכלל אפשר לפסוק במקרה‬ ‫כזה‪ ,‬שהרי לכאורה אי אפשר למצוא את אותו יהודי‪ ,‬ובפרט שבאותם ימים רוסלאנד עדיין‬ ‫היתה סגורה‪.‬‬ ‫והנה ביום שלפני ה'מושב ב"ד' הגיע ר׳ לייב ואמר להרב שכבר נושע ואינו מגיע למחר!‬ ‫ה‬ ‫ועל פליאת רבי שמואל‪ ,‬סיפר ר׳ לייב מעשה פלא ‪ :‬כל ימי כמעט לא הייתי צריך לרופא‪.‬‬ ‫ודווקא עכשיו בימים האחרונים הרגשתי שלא בטוב ופניתי לרופא‪ .‬ומיד בבוקר קמתי‬ ‫והתפללתי מוקדם והגעתי כבר בשעה ‪ 6:30‬בבוקר‪ ,‬אבל הרופאים עדיין ישנו‪ ...‬בזמן ההמתנה‬ ‫ראיתי שם בחוץ מקום שממתינים על האוטובוס‪ ,‬ולכן הלכתי לשם והתיישבתי על הספסל‪.‬‬ ‫והנה ישב שם עוד אדם‪ ,‬ושמעתי שהוא מדבר בלשון רוסי‪ ,‬לכן התחלתי לדבר עמו והתברר‬ ‫שאכן הוא מגיע מרוסלאנד‪ .‬מיד סיפרתי לו את הדבר המעיק לי על הלב ושאלתי אותו אם הוא‬ ‫מכיר את אותו אדם‪ .‬ענה האיש מיד‪ :‬בוודאי — הרי זה חותני!‬ ‫מיד שאל ר׳ לייב אם הוא יכול לדבר עם אשתו‪ ,‬בתו של אותו יהודי‪ .‬הוא דיבר עמה וסיפר‬ ‫לה כל הסיפור‪ ,‬והיא אמרה שהיא עדיין זוכרת היטב את כל המעשה ההוא‪ ,‬אלא שהיא לא‬ ‫היתה היורשת‪ ,‬היא אמרה שיש נכד יורש‪ ,‬והמשיכו לברר עד שהגיעו ליורשים‪ .‬ואחר מאמצים‬ ‫הצליח ר׳ לייב לשלוח את הכסף לרוסלאנד‪ ,‬והכסף אכן הגיע ליורשים‪ ,‬והם החזירו קבלות‬ ‫שהכסף הגיע ליעדו‪.‬‬ ‫אחר כך חזר ר׳ לייב אל רבי שמואל טרוביץ ואמר לו‪ :‬אני כבר זקן‪ ,‬ולכן אני מבקש שלאחר‬ ‫פטירתי יכניסו עמי לקבר את ה'קבלות'‪.‬‬ ‫אמר לו הרב שאין צורך כי בשמים יודעים הכל גם בלי זה‪ .‬אבל ר׳ לייב שוב ביקש והפציר‬ ‫שיכניסו את הכתב‪ ,‬והרב הסכים‪ .‬לאחר תקופה אכן נפטר ר׳ לייב‪ ,‬וקיימו את בקשתו והכניסו‬ ‫את הכתב לקבר‪ .‬וסיפרו שלאחר תקופה התגלה לרבי שמואל בחלום בפנים שוחקות‪ ,‬שטוב‬ ‫לו שם — ותיקן הכל‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫היוצא מזה דבר נורא‪ :‬יהודי רצה כל כך לשוב בתשובה ולתקן את אשר עשה‪ .‬בדרך הטבע‬ ‫לא היתה לו שום אפשרות למצוא אחרי שישים שנה את אותו אדם או את יורשיו‪ .‬רוסלאנד‬ ‫היתה סגורה‪ ,‬הוא כבר למעלה מבן תשעים‪ ,‬ולא ידע אפילו היכן להתחיל לחפש‪.‬‬ ‫ודווקא אז‪ ,‬לאחר שכל ימיו כמעט לא היה צריך לרופא‪ ,‬הוא הרגיש שלא בטוב; דווקא אז‬ ‫הלך לרופא; דווקא הגיע מוקדם כשהרופאים עדיין לא היו; דווקא התיישב אצל האוטובוס;‬ ‫ודווקא לידו ישב אדם מרוסלאנד — חתנו של אותו יהודי עצמו!‬ ‫על זה נאמר‪ :‬״הבא ליטהר מסייעין אותו״‪.‬‬ ‫וזה חיזוק לכל יהודי בחודש אלול‪ :‬כאשר יהודי באמת רוצה לשוב בתשובה‪ ,‬ורוצה לתקן את‬ ‫אשר עשה — מסייעין אותו מן השמים‪ .‬גם כשאינו רואה שום דרך כיצד יוכל לתקן‪ ,‬אם הרצון‬ ‫לתשובה הוא אמיתי והוא עושה את אשר בידו‪ ,‬מן השמים כבר יעזרו לו ויפתחו לפניו את הדרך‪.‬‬ ‫ו‬ ‫הרה"ק רבי יוסף יוסקה מראוונא זי"ע‬ ‫מתלמידי המגיד ממעזריטש זי"ע ‪ -‬בעל יסוד יוסף‬ ‫י"ז אלול תק"ס‬ ‫בדרך כלל כשמזכירים את בעל ה״יסוד יוסף״ אומרים שהיה רבו של בעל ה״קב הישר״‪ ,‬אבל באמת‬ ‫היה גם אצל דור השני של צדיקי ומאורי החסידות מחבר ספר בשם זה‪ ,‬ה״ה הרה״ק רבי יוסף יוסקא‬ ‫מראוונא זי״ע‪ ,‬שהיה מתלמידיו של המגיד ממעזריטש זי״ע‪ ,‬עוד מהתקופה שבה היה המגיד ברובנא‪,‬‬ ‫וכן היה מתלמידי הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע‪ .‬רבי יוסף לא הניח אחריו זרע של קיימא‪,‬‬ ‫ומה גם שלא ידוע הרבה עליו‪ ,‬לכן זכות הוא לספר בשבחו של האי צדיק וקדוש‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫על גדלותו אפשר לראות מהסכמת הרה״ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי״ע לספרו‪ ,‬והרה"ק‬ ‫מבארדיטשוב שכותב עליו בהפלגה גדולה‪:‬‬ ‫״היות שכבר ידוע ומפורסם מאור תורתו וגודל צדקתו של הרב הגאון החסיד החריף המפורסם‪,‬‬ ‫עמוד החזק‪ ,‬איש אלקי קדוש יאמר לו‪ ,‬בוצינא קדישא‪ ,‬צנא מלא ספרא וספרי ותוספתא‪ ,‬כ״ק רבי‬ ‫יוסף‪ ,‬אשר דירתו היה בק״ק ראוונא‪ ,‬והיה עובד ה׳ מנעוריו ולא מש מאהלה של תורה‪ ,‬ויהי ה׳ את‬ ‫יוסף ויהי איש מצליח כי חפץ ה' ידיו רב לו‪ ,‬מעיין הנובע בנגלה ונסתר‪ ,‬דין גליא רזא דאורייתא״‪.‬‬ ‫*‬ ‫ובסוף הקדמת הספר מספר נכד‪-‬אחיו על הסתלקותו‪ .‬אשר קודם לכן אמר לו רבי יוסף יוסקה זי"ע‬ ‫שיבוא אליו ביום ט״ו אלול‪ .‬באותה שנה חל ט״ו אלול בערב שבת‪ ,‬כמו בשנה זו‪ .‬וכשהגיע אליו ראה‬ ‫ש'עוד יוסף חי' ‪ ,‬אבל כבר נפל למשכב‪ ,‬וכותב שבא אליו ביום ט״ו אלול ולא היה יכול לדבר עמו‪ ,‬כי‬ ‫היה חלוש מאוד‪.‬‬ ‫ובירך אותו ואמר לו רבי יוסף‪ :‬״ראה שתבוא אלי תיכף אחר השבת‪ ,‬כי מאוד אני צריך לדבר עמך‬ ‫דברים הרבה״‪.‬‬ ‫אך הדברים כבר לא יצאו אל הפועל‪ .‬תיכף במוצאי שבת אחר 'ברכו' נלקח ארון אלקים‪ ,‬ונסתלק‬ ‫אותו צדיק וקדוש לבית עולמו‪ ,‬אור ליום י״ז אלול‪.‬‬ ‫*‬ ‫ובהמשך מביא מכתב נורא שכתב הרה״ק הרבי ר' זושא זי״ע אל הרה״ק החוזה מלובלין זי״ע‪ ,‬ובו‬ ‫הוא מעיד על רבי יוסף יוסקא‪:‬‬ ‫‪ ...‬״באתי להודיע ולגלות אזנו דמכת״ה אודות איש צדיק אשר בארץ‪ ,‬ה״ה הרב המפורסם הגדול‬ ‫החריף ובקי הגאון כ״ש מוהר״ר יוסף‪ ,‬חתן הרב המפורסם דק״ק ראוונע‪ .‬וכבר רצו לקבל אותו לרב‬ ‫ז‬ ‫אב״ד בכמה קהילות קדושות‪ ,‬ולא רצה רבי יוסף מפני ביטול תורה ותפילה‪ .‬ואני מכיר אותו שדרכו‬ ‫לישב תמיד בהתבודדות ולעסוק בתורה ובתפילה וחסידות ופרישות״‪.‬‬ ‫וממשיך רבי זושא ומעיד בשם אחיו הקדוש הרה״ק הרבי ר' אלימלך מליז׳ענסק זי״ע‪:‬‬ ‫״גם אחי החסיד המפורסם בוצינא קדישא איש אלקי קדוש יאמר לו‪ ,‬מוהר״ר אלימלך מנוחתו‬ ‫שלום‪ ,‬היה מחבבו מאד מאד״‪ ,‬גם אמר לי‪ ,‬כשהייתי בק"ק ראוונא (‪-‬אצל המגיד שהיה גר שם) היה היה רבי‬ ‫יוסף הנ״ל לבוש שחורים בשבת בשעת התפילה ‪ -‬אבל למעלה ראיתי אותו לבוש לבנים‪ .‬גם רבי‬ ‫יוסף היה משמש כמה זמנים שני גדולי הדור המפורסמים אנשי מופת המה‪ ,‬האחד הרב החסיד המפו'‬ ‫בוצ״ק הרה״ק רבי דוב בער ממעזריטש ושני הרב החסיד המפורסם בוצ״ק הרה״ק רבי יחיאל מיכל‬ ‫מזלאטשוב‪ ,‬עכל"ק של הרבי ר' זושא זי"ע‪.‬‬ ‫הרה"ק הרבי ר' יהונתן אייבשיץ זי"ע‬ ‫כ"א אלול תקכ"ד‬ ‫ספריו הק'‬ ‫הגאון רבי אהרן דוד דייטש זצ״ל מגדולי תלמידי החת"ס זי"ע‪ ,‬מביא בתשובה בספרו גורן‬ ‫דוד (ח"ב סימן מ"ח) בענין התייחסות רבו החת"ס זי"ע לספרי אחרונים‪ ,‬וכותב בזה"ל‪ ... :‬אך באמת‬ ‫אני יודע שלא היה רגיל בספרי גאונים מחברים בזמנו או בדור שלפניו‪ ,‬ורק בספרי נודע‬ ‫ביהודה‪ ,‬תומים‪ ,‬הפלאה ופני יהושע‪ ,‬אמר שאלו לא יחשבו בכלל האחרונים‪ ,‬רק המה‬ ‫ראשונים‪.‬‬ ‫*‬ ‫הרבי יהונתן חיבר את הספר הגדול אורים ותומים על חושן משפט‪ .‬וגם כתב ספר גבורת‬ ‫יהונתן‪ ,‬פלפולים מתורתו‪ ,‬ומובא בהסכמת הגה״צ אב״ד שעפס זצ״ל דבר נפלא‪ .‬שכותב בתוך‬ ‫דבריו 'בילדותי שמעתי מפי הגאון רבי שרגא פייבוש מגריצא (‪-‬ה"ה אביו של רבי יחיאל מאלכסנדר‬ ‫זי"ע) שהיה סופר מהיר‪ ,‬שמנהגו היה שבשעת כתיבתו היה ספר אורים ותומים פתוח לפניו והיה‬ ‫מעיין בו‪,‬ואמר שהעיון בספרי הרבי ר' יהונתן מטהר המחשבה‪.‬‬ ‫*‬ ‫ח‬ ‫הרבי ר' יהונתן זצ״ל חיבר גם על יורה דעה את הספר כרתי ופלתי ‪ .‬ושם בהלכות גיד הנשה‪,‬‬ ‫יו״ד סימן ס״ה‪ ,‬מביא דבר ידוע ונפלא‪.‬‬ ‫היה בזמנו מנקר אחד‪ ,‬בעל תורה ומומחה גדול‪ ,‬״ונשתבש בדעתו לומר על גיד אחר שהוא‬ ‫הגיד האמיתי‪ ,‬ועד היום הזה טעינו נחנו ואבותינו בגיד שאינו גיד שאסרה התורה״‪ .‬אותו‬ ‫מנקר היה הולך ושב בכל ארץ אשכנז ומרעיש הבריות‪ ,‬עד שהגיע לפראג והציע את דבריו לפניי‬ ‫ולפני חכמי העיר הגאונים‪.‬‬ ‫הרבי רק יהונתן כותב שחקר ובדק את הדבר‪ ,‬ומצא שאותו גיד שהמנקר טען עליו שהוא גיד‬ ‫הנשה נמצא רק בבהמות זכרים ולא בנקבות ‪ .‬ואז הראה לו מקור בסמ"ג שגיד הנשה נוהג‬ ‫בזכרים ובנקבות‪ ,‬ועל ידי זה ״אשתקל מילוליה״ — נשתתקו דבריו‪.‬‬ ‫*‬ ‫אלא שעל דברי רבי יהונתן הללו כולם התפלאו‪ :‬בדפוס היה כתוב שהראה לו סמ״ג‪ ,‬והרי מה‬ ‫שכתוב בסמ״ג שגיד הנשה נוהג בזכרים ובנקבות‪ ,‬בפשטות הכוונה שהאיסור נוהג באנשים‬ ‫ובנשים‪ ,‬ולא שהגיד עצמו נמצא בבהמות זכרים ובבהמות נקבות‪.‬‬ ‫ואכן בשו״ת חתם סופר‪( ,‬יורה דעה סימן ס״ט) ‪ ,‬מביא את התמיהה בלשונו‪ :‬״ורבים תמהו על שגגה‬ ‫גדולה שיצאה מהשליטים״‪ .‬אלא שהח תם סופר אינו מניח את דברי רבי יהונתן‪ ,‬ופותח‪ :‬״ואני‬ ‫אומר דברי חכמים קיימים״‪ ,‬ומיישב בדרך פלפול‪ :‬אילו אותו גיד היה נמצא רק בבהמות זכרים‬ ‫ולא בנקבות‪ ,‬היה מקום לחלק גם באיסור ולדרוש ״בני ישראל״ ולא בנות ישראל‪ .‬ומכיון שהדין‬ ‫הוא שגיד הנשה נוהג בזכרים ובנקבות‪ ,‬מוכח שהגיד עצמו נמצא גם בזכרים וגם בנקבות‪ .‬ומסיים‬ ‫החתם סופר‪ :‬״ודברי חכמים קיימים״‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫והנה בשנת תר״צ כתב הרב שלמה מיכאל נעכעס רב בלאס אנדז'עלעס‪ ,‬בירחון שערי ציון‬ ‫(קובץ היובל) תחת כותרת 'והצדיקו את הצדיק'‪ ,‬וכותב שם בדבריו בזה"ל ‪:‬‬ ‫ופתרון החידה מצאתי כי אצלי נמצא ספר כרתי ופלתי שהדפיס הגאון רבי יהונתן ז״ל בחייו‬ ‫‪ -‬באלטונא תקכ״ג ויש בה כמה הגהות מעצם כי״ק ז״ל‪ .‬ובמקום הזה (בסי' ס"ה) אצל התיבות‬ ‫'ואז הראתי לו סמ"ג' העביר הגאון ז"ל המחבר קו על תיבת סמ״ג והגיה בזה״ל סה״נ ‪ -‬והוא‬ ‫ר״ת ס'דר ה'לכות נ'יקור‪ ,‬שבאמת שם נמצא דהגיד הנשה נמצא בזכרים ‪ -‬שורים‪ ,‬ונקבות ‪-‬‬ ‫פרות‪ ,‬וסרה תלונת התופסים את הגאון ר יהונתן ז״ל (ומסיים שם שבעצם בסמ"ג כלל לא מדבר מענין‬ ‫זה אם נוהג רק בזכרים או לא)‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫ולכאורה הכוונה לסדר הניקור‪ ,‬ויש שאמרו שהכוונה לסדר הניקור המובא בתוך הטור‪' ,‬סדר‬ ‫הניקור בשם בעל העיטור'‪ ,‬ויש טוענים שאינו ראיה ממש‪ .‬אך עם הימים מצאו סדר הניקור‬ ‫ט‬ ‫לרבי יעקב סורזינו זצ״ל‪ ,‬שהיה תלמיד של בעל המגיה על מהרי״ו‪ ,‬שהיה מומחה גדול‪ ,‬ורבי‬ ‫יעקב כתב תמצית הלכה למעשה של מלאכת הניקור בלשון אידיש‪ .‬היה זה חיבור קטן‪ ,‬בערך‬ ‫שנים־עשר עמודים‪ ,‬שהיה מופץ בשעתו‪ ,‬ושם כתוב כמה פעמים במפורש חילוק אם הבהמה‬ ‫זכר ואם הבהמה נקבה‪ .‬הרי שמשם בוודאי מוכח שהניקור שייך בשניהם — זכרים ונקבות‪.‬‬ ‫ולכאו' כיוון לזה‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ורבי יהונתן עצמו מסיים שם בדברים נוראים על זהירותו בענין הניקור‪:‬‬ ‫‪ ...‬״ועכ״פ אין לסמוך בניקור כי אם על בקי וירא ה׳ מרבים‪ .‬ומיום עמדי על דעתי שלמדתי‬ ‫הלכות ניקור להיות בקי בהן ובשמותיהן‪ ,‬לא סמכתי על מנקר כי אם מה שהייתי מנקר‬ ‫בעצמי‪ ,‬ויגיע כפי אכלתי״‪.‬‬ ‫וזה דבר נורא‪ .‬כי הרבי ר' יהונתן היה רב ומרביץ תורה‪ ,‬מגאוני הדור‪ ,‬עד כדי שאמרו שכמעט‬ ‫מאז בעלי התוספות לא היה כזאת; ובכל זאת‪ ,‬מחמת גודל יראת השמים שבו‪ ,‬לקח מזמנו‬ ‫ומכוחו‪ ,‬למד בעצמו את הלכות הניקור להיות בקי בהן ובשמותיהן‪ ,‬ולא סמך על מנקר — אלא‬ ‫היה מנקר בעצמו ביגיע כפו‪.‬‬ ‫ענינא דיומא‬ ‫ותוציא כאור משפטינו‬ ‫בסיום דברינו אסיים במאמר נפלא מהרה״ק רבי משה מקאזניץ זי״ע בספה"ק דעת משה על‬ ‫מה שקראנו היום בפרשתנו‪ :‬״ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך״‪.‬‬ ‫דהנה איתא בשולחן ערוך‪ ,‬שבהגיע ערב ראש השנה מכבסים ומסתפרים‪ ,‬והטעם הוא מפני‬ ‫שאנו בטוחים בחסדו יתברך שיוציא הקב״ה לאור משפטנו‪ ,‬ואין אנו באים אל יום הדין בפחד‬ ‫כמי שבורח מן הדין‪ ,‬אלא בביטחון בחסדי השי״ת‪.‬‬ ‫ובזה מפרש ה״דעת משה״‪ :‬״ברוך אתה בבואך״ — שתבוא אל הדין בביטחון דהיינו באופן של‬ ‫ברכה‪ ,‬שתיכנס ליום הדין מתוך ביטחון בחסדי השי״ת‪ .‬ועל ידי זה ״וברוך אתה בצאתך״ —‬ ‫שתצא מן הדין ברב טוב עלינו ועל כל ישראל אמן‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫וי"ל שאכן המכוון בכתוב "ברוך" שרומז אל הבטחון‪ ,‬ככתוב ברוך הגבר אשר יבטח בה'‪.‬‬ ‫ויה"ר שאכן נזכה לזה וליפקד בשנה טובה ומתוקה וכתיבה וחתימה טובה וכט''ס‪.‬‬ ‫י‬