gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לשון קדשו · LESHON KUDSHOY — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: לשון קדשו · LESHON KUDSHOY

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

לשון קדשו · LESHON KUDSHOY — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫(‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫קונטרס‬ ‫לשון קדשו‬ ‫דברות קודש של כ"ק מרן אדמו"ר רבן של ישראל‬ ‫זללה"ה‬ ‫רבינו יואל טייטלבוים‬ ‫אבדק"ק סאטמאר יע"א‬ ‫וגאב"ד עיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫סעודה שלישית‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א) ‪ -‬שסו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫שבת שלפני הסליחות‬ ‫דברי התעוררות לקראת ימי הסליחות‬ ‫ִּכי ָקרוֹ ב ֵאלֶ ָ‬ ‫יך ַה ָד ָבר ְמאֹד‬ ‫• ספר התניא‪ :‬בחלל ימיני שבלב הוא כח יצר טוב‪ ,‬ובחלל השמאלי כח‬ ‫יצר הרע • אלגאזי‪ִ :‬מ ָּכל ִ'מ ְׁש ָּמר' נְׁ צ ֹר לִ ֶּב ָּך‪ ,‬שלא יהי' במאסר יצר הרע‬ ‫• חקירת הקדמונים‪ :‬אי עדיף צדיק שאין לו נטיה לרע‪ ,‬או מי שעדיין‬ ‫צריך יגיעה בעבודתו‪ ,‬והכרעת הישמח משה • שו ָּחה ֲע ֻמ ָּקה ִ'פי זָּ רוֹ ת'‪,‬‬ ‫שהפה והלב הוא זרה אצלם‪ ,‬ואינו בידם • 'וְׁ ָּא ְׁב ָּדה' ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו‪ ,‬אבל‬ ‫הוא כאבידה 'המתבקשת' ונמצאת לאחר זמן • פרי מגדים‪ :‬על עונות‬ ‫האחרונות כבר הוא שוגג‪ ,‬אבל חייב משום 'דינא דגרמי'‪ ,‬מפאת עונות‬ ‫הראשונות • מלבד תיקון העבירות‪ ,‬צריכין לתקן גם ַה ִמ ְׁצ ֹות • שמחת‬ ‫הקב"ה ורצונו‪ ,‬שיזכו בני ישראל לכל מיני ישועות טובות •‬ ‫נעתקו בלשון אידיש‬ ‫בהוספת ביאורים והערות‬ ‫להבנת הענין‬ ‫שנת תשפ"ו לפ"ק‬ ‫קדשו‪Copyright‬קדשו‬ ‫מערכת לשון‬ ‫תשי"ז גבול ידוע ©‬ ‫א)‬ ‫(חלק‬ ‫לשון כל הזכיותנצבים‬ ‫שמורותוילך‬ ‫ואיסור השגת‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫ב‬ ‫אויטאמאטיש דורך קרעדיט קארד‪845-366-2793 #1700 :‬‬ ‫|‬ ‫צו מנדב זיין רופט‪1-718-388-5519 :‬‬ ‫★★★★★‬ ‫קלאר‬ ‫ָ‬ ‫(‪ 37‬מינוט מתוך ‪ )57‬זייער‬ ‫לשון קדשו ‪ -‬קונטרס שסו (חלק א)‬ ‫ברוקלין‪718-298-4641 :‬‬ ‫קול אוצר יהודא‬ ‫ארץ ישראל‪072-3275205 :‬‬ ‫לשון קדשו‪:‬‬ ‫ענגלאנד‪0330-350-3110 :‬‬ ‫‪929-522-1515‬‬ ‫ארץ ישראל‪072-2223419 :‬‬ ‫‪7925817.1‬‬ ‫‪718-650-2970‬‬ ‫פעקס‪:‬‬ ‫פאר הערות דרוק ‪3‬‬ ‫דרוק ‪ 1‬דערנאך ‪ 366‬פאר די רעקארדינג פון די וואך‪.‬‬ ‫◆‬ ‫◆ ברכת מזל טוב‬ ‫הר"ר ישראל חיים ראזענבוים הי"ו‬ ‫הרב יעקב יצחק יאקאבאוויטש שליט"א‬ ‫לאירוסי בתו ‪ -‬עב"ג החתן ישראל זאב נ"י‬ ‫לנישואי בתו ‪ -‬עב"ג החתן נח נ"י‬ ‫בן הר"ר יושע יצחק יודא מאשקאוויטש הי"ו‬ ‫בן הרב הלל ליכטער שליט"א‬ ‫רון ◆‬ ‫◆ ְו ֵהם יַ ֲעלו ְלזִ ָכ ֹ‬ ‫האשה הצדקנית בת גדולים קדושים‬ ‫האי גאון וצדיק חסידא ופרישא‪ ,‬לוחם מלחמות ה'‪,‬‬ ‫העמיד תלמידים לאלפים‪ ,‬מרא דארעא דישראל‬ ‫הרבנית רבקה טויבא ע"ה שפיטץ‬ ‫כקש"ת רבי משה ארי' זצוק"ל פריינד‬ ‫בת הרה"ח ר' יעקב דוב‬ ‫וויינבערגער הי"ד‪ ,‬ממארגערטן‬ ‫בן הגאון הצדיק רבי ישראל זצוק"ל אב"ד הוניאד‬ ‫אשת הגה"צ רבי משה שפיטץ זצ"ל‬ ‫בעמח"ס "עטרת יהושע" ‪ -‬ראש ישיבת וכולל אברכים "יטב לב"‬ ‫אבדק"ק ביסטריץ‬ ‫גאב"ד עיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫נפטרה כ"ד אלול תשע"ג‬ ‫נפטר כ' אלול תשנ"ו‬ ‫הרב החסיד רבי‬ ‫הרב החסיד רבי‬ ‫הרב החסיד רבי‬ ‫צבי ז"ל פא_לקאוויטש‬ ‫נפתלי צבי ז"ל פאלאטשעק‬ ‫יוסף ז"ל ראבינשטיין‬ ‫ב"ר מנחם ז"ל הי"ד ‪ -‬נפטר כ"ד אלול תשפ"ד‬ ‫שו"ב בהאלמין‬ ‫ב"ר מאיר יעקב ז"ל‬ ‫ב"ר שמואל הכהן ז"ל‬ ‫וזוגתו מרת סער<ל ע"ה ב"ר אברהם חיים הלוי ז"ל‬ ‫נפטר כ"ו אלול תשנ"ה‬ ‫נפטר כ"ג אלול תש"ז‬ ‫נפטרה י"ח אייר תש"פ‬ ‫מרת אסתר ב"ר אליעזר ע"ה‪ ,‬אשת יבלח"ט הר"ר אלטר יחזקאל גליק שליט"א‪ ,‬י"ט אלול תשע"א ‪‬‬ ‫‪ ‬הר"ר משה אפרים ב"ר ארי' ז"ל הערשקאוויטש – וזוגתו מרת שפרה יענטא ע"ה ב"ר משה יודא ז"ל ‪‬‬ ‫‪ ‬מרת חיה דבורה ב"ר מאיר ע"ה וויינשטאק‪ ,‬כ"ז טבת תשפ"ו ‪‬‬ ‫‪ ‬הר"ר יקותיאל יודא ע"ה ב"ר קלונימוס קלמן הי"ו‪ ,‬כ"ב ניסן תשפ"ו ‪‬‬ ‫ג‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫ז‬ ‫קושיות ודקדוקים בפסוק ְו ָהיָ ה ְב ָש ְמעוֹ‬ ‫הקדמה לקושיא ו‪-‬י‬ ‫יש או ִא ׁ ָּשה או] ִמ ׁ ְׁש ָּפ ָּחה או ׁ ֵש ֶּבט‪ֲ ,‬א ׁ ֶּשר‬ ‫זאגט דער פסוק‪ֶּ ,‬פן יֵ ׁש ָּב ֶּכם [ ִא ׁ‬ ‫ווייטער ָ‬ ‫ְׁל ָּבבו פנֶּ ה ַהיום [ ֵמ ִעם ה' ֱאל ֵקינו וגו']‪.‬‬ ‫ְׁו ָּהיָּ ה ְׁב ׁ ָּש ְׁמעו ֶּאת ִד ְׁב ֵרי ָּה ָּא ָּלה ַהזאת‪ְׁ ,‬ו ִה ְׁת ָּב ֵר ְׁך ִב ְׁל ָּבבו ֵלאמר ׁ ָּשלום יִ ְׁהיֶּ ה ִלי ִכי‬ ‫ִב ׁ ְׁש ִררות ִל ִבי ֵא ֵל ְׁך‪ְׁ ,‬ל ַמ ַען ְׁספות ָּה ָּר ָּוה ֶּאת ַה ְׁצ ֵמ ָּאה‪.‬‬ ‫ח‬ ‫קושיא ו‬ ‫להבין הלשון 'וְ ָהיָ ה' ְב ָש ְמעוֹ ‪ ,‬שהוא לשון שמחה‪ ,‬ובכאן לְׁ ִש ְׁמ ָּחה ַמה זֹה ע ָֹּשה‬ ‫א‬ ‫דאך ֵאין‬ ‫פארשטיין [הלשון] ' ְׁו ָּהיָּ ה' ְׁב ׁ ָּש ְׁמעו‪[ ,‬דהלא] ס'שטייט ָ‬ ‫ו) ברויך מען צו ַ‬ ‫' ְו ָהיָ ה' ֶא ָלא ָּל ׁשון ִש ְׁמ ָּחה‪[ ,‬ובכאן הלא הוא ענין רע] 'ו ְל ִׂש ְמ ָחה' ַמה זֹּה ע ָֹּשה (קהלת ב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קושיא ז‬ ‫גם צריך ביאור להבין המשך ענין הפסוק‪ ,‬דעל ידי שישמע ִּד ְב ֵרי ָה ָאלָ ה ַהזֹאת‪ ,‬לכן וְ ִּה ְת ָב ֵר ְך ִּבלְ ָבבוֹ לֵ אמֹר וגו'‬ ‫דאס עפעס‬ ‫וואס איז ָ‬ ‫ז) [גם יש להבין אומרו] ְׁב ׁ ָּש ְׁמעו ֶּאת ִד ְׁב ֵרי ָּה ָּא ָּלה ַהזאת‪[ ,‬דלכאורה] ָ‬ ‫[גיווענדט] אין דעם‪ַ ,‬אז ער וועט הערן ִד ְׁב ֵרי ָּה ָּא ָּלה ַהזאת [איבערדעם] ְׁו ִה ְׁת ָּב ֵר ְׁך ִב ְׁל ָּבבו‬ ‫דאס הערן‪,‬‬ ‫וואס ער וועט ָּ‬ ‫ֵלאמר‪[ ,‬דמשמע] ס'איז גיווענדט עפעס אין דעם‪ַ ,‬אז פון דעם ָ‬ ‫פון דעם וועט זיין ְׁו ִה ְׁת ָּב ֵר ְׁך ִב ְׁל ָּבבו‪.‬‬ ‫י‬ ‫קושיא ח‬ ‫גם מהו הכוונה באומרו ' ָשלוֹ ם' יִּ ְהיֶ ה ִּלי וגו'‬ ‫וואס איז דער ְפ ַשט [במה שיאמר] ' ׁ ָּשלום'‬ ‫ח) [גם באומרו] ׁ ָּשלום יִ ְׁהיֶּ ה ִלי‪[ ,‬יש להבין] ָ‬ ‫יִ ְׁהיֶּ ה ִלי‪[ ,‬ומהו ענין השלום בכאן]‪.‬‬ ‫יא‬ ‫קושיא ט‬ ‫גם צריך ביאור להבין שינוי הלשון‪ ,‬שהתחיל לומר וְ ִּה ְת ָב ֵר ְך ' ִּבלְ ָבבוֹ '‪ ,‬שלשון זה‬ ‫משמע שיש לו שני יצרים‪ ,‬ומסיים ִּב ְש ִּררות 'לִּ ִּבי' ֵאלֵ ְך‪ ,‬דמשמע שאין לו אלא יצר אחד‬ ‫פארשטיין [לשון ִׂ'ל ִׂבי']‪.‬‬ ‫ט) [ובאומרו] ִכי ִב ׁ ְׁש ִררות ' ִל ִבי' ֵא ֵל ְׁך‪ ,‬ברויך מען צו ַ‬ ‫ב‬ ‫[דהלא] ער הייבט ָאן ְׁו ִה ְׁת ָּב ֵר ְׁך ' ִב ְׁל ָּבבו' [בשני ביתי"ן‪ ,‬און] די גמרא ַד ְר ֶש'נט ָ‬ ‫דאך‬ ‫נאר איין יֵ ֶּצר‪ַ ,‬אז‬ ‫[בלשון הפסוק] ְׁב ָּכל ' ְׁל ָּב ְׁב ָּך'‪ ,‬בשני יצריך‪[ .‬דכשנאמר] ' ִׂלבוֹּ ' הייסט ָּ‬ ‫נאר איין יֵ ֶּצר‪[ .‬ואם כן] ַאז [ער‬ ‫טאפלט [האות ב'‪ ,‬כלשון] ' ְל ָבבוֹּ ' איז עס ָּ‬ ‫ס'שטייט נישט ָ‬ ‫האט‬‫געדארפט שטיין ִׂכי ִׂב ְש ִׂררות ' ְל ָב ִׂבי' [ ֵא ֵל ְך]‪ָ ,‬אדער ָ‬ ‫ַ‬ ‫הייבט ָאן] ְׁו ִה ְׁת ָּב ֵר ְׁך ' ִב ְׁל ָּבבו'‪ ,‬העט‬ ‫געדארפט שטיין [ברישא דקרא] ְו ִׂה ְת ָב ֵר ְך ' ְב ִׂלבוֹּ '‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫לאזט אויס ִב ׁ ְׁש ִררות ' ִל ִבי' ֵא ֵל ְׁך‪.‬‬ ‫ער הייבט ָאן ' ִב ְׁל ָּבבו'‪ ,‬און [ער] ָ‬ ‫א בבראשית רבה (מב‪ ,‬ג)‪ :‬כל מקום שנאמר ַ'ו ְי ִׂהי' משמש ָצ ָרה‪'ְׁ ,‬ו ָּהיָּ ה' [משמש לשון] ִש ְׁמ ָּחה וכו'‪[ .‬וכן הוא בויקרא‬ ‫רבה (יא‪ ,‬ז) ובמדבר רבה (יג‪ ,‬ה) ותנחומא שמיני (סימן ט)]‪.‬‬ ‫ב במשנה ברכות (נד‪ְ :).‬ו ָא ַה ְב ָת ֵאת ה' ֱאל ֶֹּק ָ‬ ‫יך ְׁב ָּכל ְׁל ָּב ְׁב ָּך וגו' (ואתחנן ו‪ ,‬ה)‪ְׁ ,‬ב ָּכל ְׁל ָּב ְׁב ָּך‪ ,‬בשני יצריך‪ ,‬ביצר טוב וביצר‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫ד‬ ‫יב‬ ‫קושיא י‬ ‫וגם צ"ב מה שמסיים לְ ַמ ַען ְספוֹ ת ָה ָרוָ ה ֶאת ַה ְצ ֵמ ָאה‪ ,‬דקשה וכי כך הוא הדין לדון את השוגג כמזיד‬ ‫ְׁל ַמ ַען ְׁספות ָּה ָּר ָּוה ֶּאת ַה ְׁצ ֵמ ָּאה‪.‬‬ ‫זאגט דער תרגום [וכן פירש רש"י בשמו]‪ְׁ ,‬לאו ָּס ָּפא ֵליה ֶּח ְׁט ֵאי ׁ ָּשלו ָּתא ַעל ְׁז ָּדנו ָּתא‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫[מ'וועט אים] מוֹּ ִׂסיף זיין די ׁשו ְׁג ִגין אויף די ְׁזדונות‪.‬‬ ‫יג‬ ‫מ'האט ׁ ְׁש ָּגגות‬ ‫ָ‬ ‫פארשטיין‪ ,‬איז דען ַאזוי [דער דין‪ ,‬כי] ַאז‬ ‫י) לכאורה ברויך מען צו ַ‬ ‫און ְׁזדונות‪ ,‬גיט מען דען צי די ׁ ְׁש ָּגגות צו די ְׁזדונות‪.‬‬ ‫האט מען דעם ִׂדין פון ַא ׁשו ֵגג‪ ,‬און אויף‬ ‫וואס מ'איז ַא ׁשו ֵגג ָ‬ ‫[והלא] אויף דעם ָ‬ ‫האט מען דעם ִׂדין פון ַא ֵמזִ יד‪.‬‬ ‫וואס מ'איז ַא ֵמ ִזיד ָ‬ ‫דעם ָ‬ ‫דא' ַא ֵמזִ יד‪ ,‬גיט מען צי די ׁשו ְׁג ִגין‪[ .‬ואם כן‬ ‫איז דען ַאזוי די ֲה ָל ָכה [ ַאז] ווייל מ'איז ' ָ‬ ‫זאגט ער עפעס ְׁלאו ָּס ָּפא ֶּח ְׁט ֵאי ׁ ָּשלו ָּתא ַעל זְׁ ָּדנו ָּתא‪.‬‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫לכאורה לא מובן] ַ‬ ‫יד‬ ‫קושיות ודקדוקים בפרשת ִּכי ַה ִּמ ְצוָ ה ַהזֹאת‬ ‫[להלן בפרשת נצבים כתיב] ִכי ַה ִמ ְׁצ ָּוה ַהזאת ֲא ׁ ֶּשר ָּאנ ִכי ְׁמ ַצ ְׁו ָּך ַהיום לא נִ ְׁפ ֵלאת ִהוא‬ ‫ִמ ְׁמ ָּך ְׁולא ְׁרח ָּקה ִהוא [לא ַב ׁ ָּש ַמיִ ם ִהוא] ֵלאמר ִמי יַ ֲע ֶּלה ָּלנו ַה ׁ ָּש ַמיְׁ ָּמה [וגו'‪ִ .‬כי ָּקרוב ֵא ֶּל ָּ‬ ‫יך‬ ‫יך ו ִב ְׁל ָּב ְׁב ָּך ַל ֲעשו ֹּ‬ ‫תו]‪.‬‬ ‫ַה ָּד ָּבר ְׁמאד ְׁב ִפ ָּ‬ ‫יז‬ ‫קושיא טז‬ ‫יך ו ִבלְׁ ָּב ְׁב ָּך 'לַ ֲעשוֹ תוֹ '‬ ‫להבין כוונת יתור הלשון במה שאמר ְׁב ִפ ָּ‬ ‫יך ו ִב ְׁל ָּב ְׁב ָּך ַל ֲעשותו‪.‬‬ ‫יך ַה ָּד ָּבר ְׁמאד ְׁב ִפ ָּ‬ ‫ִכי ָּקרוב ֵא ֶּל ָּ‬ ‫וואס איז דער‬ ‫מאל [ ַל ֲעשותו‪ ,‬ויש לדייק] ָ‬ ‫כא ָ‬ ‫נא ַ‬ ‫יך ו ִב ְׁל ָּב ְׁב ָּך‪ ,‬און ָ‬ ‫זאגט] ְׁב ִפ ָּ‬ ‫טז) [ער ָ‬ ‫ַל ֲעשותו‪[ ,‬דלכאורה היה סגי בלאו הכי]‪.‬‬ ‫יח‬ ‫קושיא יז‬ ‫גם עצם ענין הפסוק צריך ביאור‪ ,‬במה שאמר ִּכי ָקרוֹ ב ֵאלֶ ָ‬ ‫יך ַה ָד ָבר ְמאֹד‪.‬‬ ‫דהלא באמת רואין שהוא דבר קשה ואינו עולה בנקל‪ ,‬ובמה קרוב הוא הדבר‬ ‫טאקע ַאזוי‪ַ [ ,‬אז] ִכי ָּקרוב ֵא ֶּל ָּ‬ ‫יך ַה ָּד ָּבר ְׁמאד‪.‬‬ ‫זאגן ַאז ס'איז ַ‬ ‫יז) און ווי קען מען דען ָ‬ ‫דאך [בחוש] ווי שווער ס'איז‪.‬‬ ‫[והלא] מ'זעט ָ‬ ‫יה‪ַ ,‬מ ָמש‪.‬‬ ‫[וגם חכז"ל אמרו]ג ֵאין ַהתו ָּרה ִמ ְׁת ַק ֶּי ֶּמת אלא במי ׁ ֶּש ֵמ ִמית ַע ְׁצמו ָּע ֶּל ָּ‬ ‫מ'זאל דורכברעכן‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫יעה‪ַ ,‬אז‬ ‫יעה ו ְׁפ ִס ָּ‬‫האבן ְׁב ָּכל ְׁפ ִס ָּ‬ ‫ְׁמ ִסירות נֶּ ֶּפ ׁש ַמ ָּמ ׁש ברויך מען ָ‬ ‫[און] ִמ ְׁת ַג ֵבר זיין ַעל יִ ְׁצרו‪.‬‬ ‫גארנישט ַאזוי גרינג‪.‬‬ ‫ס'איז ָּ‬ ‫נאנט' איז עס?‬ ‫ָּ‬ ‫[והאיך אמר] ִכי ' ָּקרוב' ֵא ֶּליך‪ַ ,‬אזוי ' ָ‬ ‫ג בגמרא ברכות (סג‪ ):‬ושבת (פג‪ :):‬אמר ריש לקיש‪ ,‬מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה‪,‬‬ ‫שנאמר (חקת יט‪ ,‬יד) זֹּאת ' ַהתוֹּ ָרה' ָא ָדם ִׂכי ָימות ְבא ֶֹּהל [פירש"י‪ :‬זֹּאת ַהתוֹּ ָרה היכן מצויה באדם‪ ,‬שימות באהלי תורה]‪.‬‬ ‫ה‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫יט‬ ‫הקדמה לישוב הקושיות‬ ‫הקדמה לישוב קושיא ו‪-‬ט‬ ‫איתא בגמרא‪ ,‬צדיקים יצר טוב שופטן‪ ,‬ורשעים יצר הרע שופטן‪ ,‬ובינונים זה וזה שופטן‬ ‫דאס ענין דערפון‪.‬‬ ‫נאר] ָ‬ ‫[ ָ‬ ‫יקים איז יֵ ֶּצר טוב‬ ‫וואס ס'שטייט [על דברי הגמרא]ד‪ַ ,‬אז ַצ ִד ִ‬ ‫דאך יָ דו ַע די ְב ִׂחינָ ה ָ‬ ‫ס'איז ָ‬ ‫ׁשו ְׁפ ָּטן‪ ,‬און ְׁר ׁ ָּש ִעים איז יֵ ֶּצר ָּה ָּרע ׁשו ְׁפ ָּטן‪[ ,‬און די] ֵבינונִ ים [איז] זֶּ ה ְׁוזֶּ ה ׁשו ְׁפ ָּטן‪.‬‬ ‫כ‬ ‫והכוונה כמו שביאר התניא‪ ,‬דכל אדם יש בלבו חלל ימיני שבו כח היצר טוב‪ ,‬וחלל השמאלי שבו כח היצר הרע‪.‬‬ ‫ושני הכוחות לוחמים תמיד זה עם זה‪ ,‬וצריכין להגביר כח הטוב על כח הרע לצורך עבודת ה' וקיום התורה‪ ,‬וזה‬ ‫מדת הבינונים‪ .‬אבל הצדיקים מזככים עצמן בעבודתם עד שהופכין גם כח הרע לטוב‪ ,‬וברשעים הוא להיפוך‬ ‫יך אין דעםה‪ ,‬ער איז עס ַמ ְס ִׂביר‪ַ ,‬אז‬ ‫וואס דער תניא איז ַמ ֲא ִׂר ְ‬ ‫דאך שוין ָידו ַע ָ‬ ‫איז ָ‬ ‫וואס ס'ברענגט‬ ‫האט אין זיך ַא כ ַח פון יֵ ֶּצר טוב אינעם ָּח ָּלל ַה ְׁי ִמינִ י‪ָ ,‬‬‫יעדער מענטש ָ‬ ‫ד בגמרא ברכות (סא‪ :):‬תניא רבי יוסי הגלילי אומר‪ ,‬צדיקים יצר טוב שופטן‪ ,‬שנאמר (תהלים קט‪ ,‬כב) ְו ִׂל ִׂבי ָח ַלל‬ ‫ְב ִׂק ְר ִׂבי [פירש"י‪ :‬יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי‪ ,‬שיש בידי לכופו]‪ .‬רשעים יצר רע שופטן‪ ,‬שנאמר (שם ל‪ ,‬וב) נְ ֻאם ֶפ ַשע‬ ‫ָל ָר ָשע ְב ֶק ֶרב ִׂל ִׂבי ֵאין ַפ ַחד ֱאל ִֹּׂקים ְלנֶ ֶגד ֵעינָ יו [אמר דוד‪ ,‬בקרב לבי יש‪ .‬ואומר אני שהפשע נאום לרשע‪ ,‬כלומר שהיצר‬ ‫הרע אומר לרשע ַאל יהא פחד אלקים לנגד עיניך‪ ,‬אלמא יצר הרע שופטו‪ ,‬עד שמרחיקו שאינו מתפחד מיוצרו]‪ .‬בינונים זה‬ ‫יע ִׂמש ְֹּפ ֵטי נַ ְפשוֹּ [שמע מינה יש לך אדם‬ ‫ימין ֶא ְביוֹּ ן ְלהוֹּ ִׂש ַ‬ ‫וזה שופטן‪ ,‬שנאמר (שם קט‪ ,‬לא) ַי ֲעמֹּד [הקדוש ברוך הוא] ִׂל ִׂ‬ ‫שיש לנפשו שני שופטים]‪ ○ .‬אמר רבא [וי"ג‪ :‬רבה]‪ ,‬כגון אנו בינונים‪ .‬אמר ליה אביי‪ ,‬לא שביק מר חיי לכל בריה‬ ‫[אם אתה מן הבינונים‪ ,‬אין לך צדיק גמור בעולם]‪.‬‬ ‫ה בליקוטי אמרים תניא (פרק א‪-‬יג) האריך טובא בביאור ענין זה‪ .‬וז"ל (במקוצר) בפרק ט'‪ :‬והנה מקום משכן נפש‬ ‫הבהמית שמקליפת נוגה בכל איש ישראל‪ ,‬הוא בלב‪ ,‬בחלל שמאלי‪ ,‬שהוא מלא דם וכו'‪ .‬וגם עולה למוח‬ ‫שבראש‪ ,‬לחשב ולהרהר בהן ולהתחכם בהן‪ ,‬כמו שהדם מקורו בלב ומהלב מתפשט לכל האברים וגם עולה‬ ‫להמוח שבראש‪ .‬אך מקום משכן נפש האלקית הוא במוחין שבראש‪ ,‬ומשם מתפשטת לכל האברים‪ ,‬וגם בלב‬ ‫ימינוֹּ ‪ ,‬והיא אהבת ה' כרשפי שלהבת מתלהבת בלב‬ ‫בחלל הימיני שאין בו דם‪ ,‬וכמו שכתוב (קהלת י‪ ,‬ב) ֵלב ָח ָכם ִׂל ִׂ‬ ‫משכילים המבינים ומתבוננים בדעתם אשר במוחם בדברים המעוררים את האהבה וכו'‪ ○ .‬אך הנה כתיב (תולדות‬ ‫כה‪ ,‬כג) ו ְלאֹּם ִׂמ ְלאֹּם ֶי ֱא ָמץ‪ ,‬כי הגוף נקרא ִׂעיר ְק ַט ָנה‪ ,‬וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת‪ ,‬שכל אחד רוצה‬ ‫לכבשה ולמלוך עליה‪ ,‬דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם‪ .‬כך שתי‬ ‫הנפשות‪ ,‬האלקית‪ ,‬והחיונית הבהמית שמהקליפה‪ ,‬נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו‪ ,‬שהאלקית חפצה‬ ‫ורצונה שתהא היא לבדה המושלת עליו ומנהיגתו‪ ,‬וכל האברים יהיו סרים למשמעתה ובטלים אצלה לגמרי‬ ‫וכו'‪ ,‬להתבונן בגדולתו אשר עד אין חקר ואין סוף‪ ,‬ולהוליד מהן על ידי הדעת היראה במוחו ופחד ה' בלבו‪,‬‬ ‫ואהבת ה' כאש בוערה בלבו כרשפי שלהבת‪ ,‬להיות נכספה וגם כלתה נפשו בחשיקה וחפיצה לדבקה בו באין‬ ‫סוף ב"ה בכל לב ונפש ומאד‪ ,‬מעומקא דלבא שבחלל הימיני‪ ,‬שיהיה תוכו רצוף אהבה מלא וגדוש‪ ,‬עד‬ ‫שתתפשט גם לחלל השמאלי‪ ,‬לאכפיא לסטרא אחרא‪ ,‬לשנותה ולהפכה מתענוגי עולם הזה לאהבת ה' וכו'‪ .‬אך‬ ‫נפש הבהמית שמהקליפה‪ ,‬רצונה להיפך ממש‪[ ,‬וגם זה] לטובת האדם‪ ,‬שיתגבר עליה וינצחנה‪ ,‬כמשל הזונה‬ ‫שבזוהר הק' וכו'‪.‬‬ ‫ובפרק י"א‪-‬י"ג כתב‪ :‬וזה לעומת זה‪ ,‬רשע וטוב לו לעומת צדיק ורע לו‪ ,‬דהיינו שהטוב שבנפשו האלקית‬ ‫שבמוחו ובחלל הימני שבלבו‪ ,‬כפוף ובטל לגבי הרע מהקליפה שבחלל השמאלי וכו'‪ .‬והבינוני הוא שלעולם‬ ‫אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה להתלבש בגוף להחטיאו וכו'‪ .‬רק שלשה לבושי נפש האלקית הם‬ ‫לבדם מתלבשים בגוף‪ ,‬שהם מחשבה דבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור‬ ‫לעולם‪ ,‬ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו‪ .‬אך מהות ועצמות נפש האלקית שהן עשר‬ ‫בחינותיה לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה‪ ,‬כי אם בעתים מזומנים כמו בשעת קריאת שמע ותפלה‬ ‫יע‬ ‫ימין ֶא ְביוֹּ ן ְלהוֹּ ִׂש ַ‬ ‫וכו'‪ ○ .‬ובזה יובן לשון מאמרז"ל בינונים זה וזה 'שופטן'‪ ,‬דכתיב (תהלים קט‪ ,‬לא) ִׂכי ַי ֲעמֹּד ִׂל ִׂ‬ ‫ִׂמש ְֹּפ ֵטי נַ ְפשוֹּ ‪ ,‬ולא אמרו זה וזה 'מושלים' ח"ו‪ ,‬כי כשיש איזו שליטה וממשלה ליצר הרע בעיר קטנה אפילו‬ ‫לפי שעה קלה‪ ,‬נקרא רשע באותה שעה‪ ,‬אלא היצה"ר אינו רק על דרך ָמ ָשל כמו 'שופט' ודיין האומר דעתו‬ ‫במשפט‪ ,‬ואעפ"כ יכול להיות שלא יהיה פסק הלכה כך למעשה‪ ,‬מפני שיש עוד שופט ודיין החולק עליו וצריך‬ ‫להכריע ביניהם‪ ,‬והלכה כדברי המכריע‪ .‬כך היצה"ר אומר דעתו בחלל השמאלי שבלב‪ ,‬ומהלב עולה למוח‬ ‫להרהר בו‪ ,‬ומיד חולק עליו השופט השני‪ ,‬שהוא הנפש האלקית שבמוח המתפשט בחלל הימני שבלב מקום‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫ו‬ ‫דאס ִה ְׁתעו ְׁררות צו גוטן‪ ,‬צו טון דעם ָּרצון ַהבו ֵרא ברוך הוא‪ ,‬און צו גיין אין ֶּד ֶּר ְׁך‬ ‫אים ָּ‬ ‫ָּה ֱא ֶּמת‪.‬‬ ‫ילה‬ ‫אלי‪ ,‬איז זיך ִׂמ ְת ַג ֵבר ָח ִׂל ָ‬ ‫און ווידעראום דער כ ַח ַה ֵי ֶּצר [ ָה ָרע] אין ָּח ָּלל ַה ְׁש ָּמ ִ‬ ‫הארעווען ְכ ֵס ֶדר‪ ,‬מיט די ביידע נְׁ ִטיות‪,‬‬ ‫האט מען צו ָּ‬ ‫אויף שלעכטס טון‪[ .‬און איבערדעם] ָּ‬ ‫מ'זאל זיך‬ ‫ָ‬ ‫טה ָל ַרע‪[ ,‬וצריך ללחום תמיד]‬ ‫וואס] 'דעס' איז נוֹּ ֶטה ַלטוֹּ ב‪ ,‬און 'יענע' איז נוֹּ ֶ‬ ‫[ ָ‬ ‫ִׂמ ְת ַג ֵבר זיין [על יצרו]‪.‬‬ ‫דאס איז [' ֵבינוֹּ נִׂ ים'] ֶּזה ְׁוזֶּ ה ׁשו ְׁפ ָּטן‪.‬‬‫ָ‬ ‫כא‬ ‫ו‬ ‫רהאנדן‪ַ ,‬אזוי ווי ביי אברהם אבינו שטייט [ ַאז] ָּה ְׁפכו‬ ‫פא ַ‬‫יקים איז ַ‬ ‫[ ָאבער] ביי ַצ ִד ִ‬ ‫ָ‬ ‫מן ְל ָפנֶ יך‪[ .‬כי]‬‫את ֶאת ְל ָבבוֹּ נֶ ֱא ָ‬ ‫כולו ְׁלטוב‪ ,‬דעם ֵי ֶצר ָה ָרע‪[ ,‬וכדכתיב ביה] (נחמי' ט‪ ,‬ח) ו ָמ ָצ ָ‬ ‫האט שוין נישט‬ ‫האט ְמ ַה ֵפ ְך געווען דעם כ ַֹּח ָה ָרע‪[ ,‬און] ער ָ‬ ‫ָה ְפכוֹּ כולוֹּ ְלטוֹּ ב‪ ,‬ער ָ‬ ‫געהאט קיין שום נְ ִׂט ָיה ָל ַרע‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫כב‬ ‫פארקערט‪ַ [ ,‬אז] מ'איז ַמ ְר ֶבה ַל ֲחטוֹּ א‪ ,‬ביז‬ ‫און ווידעראום ביי ְׁר ׁ ָּש ִעים איז חלילה ַ‬ ‫גארנישט קיין שום‬ ‫האט שוין ָ‬ ‫ס'ווערט חלילה אויסגעמעקט דער כ ַֹּח ַהטוֹּ ב‪[ ,‬און] ער ָ‬ ‫אינגאנצן חלילה 'איבערגעגעבן' צו די כוחות ַה ֵי ֶּצר‪ ,‬ער‬ ‫ַ‬ ‫נְ ִׂט ָיה ַלטוֹּ ב‪ ,‬ער איז שוין‬ ‫אינגאנצן נִ ְׁת ַג ׁ ֵשם‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ווערט‬ ‫כג‬ ‫ועל דרך זה ביאר הישמח משה את הפסוק סוֹ ף ָּד ָּבר ַהכֹל נִ ְׁש ָּמע וגו'‪ .‬על פי שחקרו הקדמונים ונחלקו איזה מדריגה‬ ‫עדיף יותר‪ ,‬אם עדיף הצדיק שכבר אין לו שום נטיה לרע‪ ,‬שזהו ממעלת השלימות הגמור‪ .‬או דעדיף מי שעדיין יש‬ ‫לו נטיה לרע‪ ,‬וצריך עוד להתייגע בעבודתו‪ ,‬כי זה כל האדם להתייגע ולעמול על קיום רצון ה'‬ ‫[במאמר הפסוק]‬ ‫דער זיידע זכרונו לברכה דער ישמח משהט טייטשט מיט דעם‪,‬‬ ‫(קהלת יב‪ ,‬יג) סוף ָּד ָּבר ַהכל נִ ׁ ְׁש ָּמע‪ֶּ ,‬את ָּה ֱאל ִקים יְׁ ָּרא ְׁו ֶּאת ִמ ְׁצו ָּתיו ׁ ְׁשמור‪ִ ,‬כי זֶּ ה ָּכל ָּה ָּא ָּדם‪.‬‬ ‫כד‬ ‫דאך ַא ְפלו ְג ָתא אין די ראשונים וועלעכס ס'איז בעסער‪[ ,‬ווי] דער‬ ‫ווארן ס'איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫נאך די ְפלו ְג ָתא‪.‬‬ ‫דאך ָ‬‫רמב"םז ברענגט ָ‬ ‫משכן היצר טוב‪ ,‬והלכה כדברי המכריע הוא הקב"ה העוזרו להיצר טוב‪ ,‬כמאמר רז"ל (קידושין ל‪ ):‬אלמלא‬ ‫הקב"ה עוזרו אין יכול לו‪ ,‬והעזר היא ההארה שמאיר אור ה' על נפש האלקית להיות לה יתרון ושליטה על‬ ‫סכלות הכסיל ויצה"ר כיתרון האור מן החושך כנ"ל‪[ .‬וכן האריך עוד טובא בכל זה‪ ,‬ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫את ֶּאת ְׁל ָּבבו‬‫ו בירושלמי ברכות (דף סז‪ ).‬וסוטה (דף כה‪ :).‬אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב‪ ,‬דכתיב (נחמי' ט‪ ,‬ח) ו ָּמ ָּצ ָּ‬ ‫את ֶאת ' ְל ָבבוֹּ '‪ .‬שתי לבות‪ ,‬שאף יצר הרע שלו החזירוהו לטוב]‪ .‬אמר רבי אחא והפשיר‬ ‫נֶּ ֱא ָּמן ְׁל ָּפנֶּ ָּ‬ ‫יך [פירש הפני משה‪ :‬ו ָמ ָצ ָ‬ ‫[היצר הרע עשה פשרה ושלום עמו]‪ ,‬אלא ְו ָכרוֹּ ת ִׂעמוֹּ ַה ְב ִׂרית וגו' (שם) [דרש ְו ָכרוֹּ ת ִׂעמוֹּ ַה ְב ִׂרית אדלעיל‪ ,‬ו ָמ ָצ ָ‬ ‫את ֶאת ְל ָבבוֹּ‬ ‫וגו'‪ .‬ואע"פ דפשטיה דקרא על הקב"ה נאמר‪ ,‬שכרת עם אברהם]‪ .‬אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו [כלומר לעשות שלום‬ ‫עמו] והרגו בלבבו [כפה אותו לעשות רצון בוראו]‪ ,‬מאי טעמא‪ְׁ ' ,‬ו ִל ִבי' ָּח ַלל ְׁב ִק ְׁר ִבי‪( .‬וראה עוד להלן בהערה כז)‪.‬‬ ‫ז בשמונה פרקים להרמב"ם [שהוא הקדמה לפיה"מ מסכת אבות] (פרק ו)‪ :‬בהפרש אשר בין החסיד המעולה‪ ,‬ובין‬ ‫הכובש את יצרו והמושל בנפשו‪ .‬אמרו הפילוסופים‪ ,‬שהמושל בנפשו‪ ,‬אף על פי שעושה המעשים הטובים‬ ‫והחשובים‪ ,‬הוא עושה אותם והוא ִׂמ ְת ַא ֶו ה אל הפעולות הרעות ונכסף אליהן‪ ,‬ויכבוש את יצרו‪ ,‬ויחלוק עליו‬ ‫בפעולותיו אל מה שיעוררוהו אליו כחותיו ותאותו ותכונת נפשו‪ ,‬ויעשה הטובות והוא מצטער בעשיתן ְונִׂ זוֹּ ק‪.‬‬ ‫אבל החסיד הוא נמשך בפעולותיו אחר מה שתעוררהו תאותו ותכונתו‪ ,‬ויעשה הטובות‪ ,‬והוא ִׂמ ְת ַא ֶוה ונכסף‬ ‫אליהן‪ .‬ובהסכמה מן הפילוסופים‪ ,‬שהחסיד יותר חשוב‪ ,‬ויותר שלם מן המושל בנפשו‪ ,‬אבל אמרו שהמושל‬ ‫ז‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫האט‬ ‫דעמאלטס ָ‬ ‫ָ‬ ‫ט ָיה ָל ַרע‪[ ,‬שהרי]‬ ‫מ'האט שוין נישט קיין שום נְ ִׂ‬ ‫ָ‬ ‫צי איז בעסער ַאז‬ ‫דאך ַא ׁ ְׁש ֵלימות ָּגמור‪.‬‬ ‫מען ָ‬ ‫פארקערט‪ ,‬שיותר חשוב הוא כשעדיין יש לו יצר‬ ‫דא ווידעראום ַא ְס ָב ָראח [ ַ‬‫[צי] ווידער איז ָ‬ ‫הארעווען‪,‬‬‫דאך ָאבער שוין נישט צו ָּ‬ ‫האט מען ָ‬‫דעמאלטס ָ‬ ‫ָ‬ ‫הרע‪ ,‬שהרי אם הפכו כולו לטוב]‬ ‫בנפשו כחסיד בענינים רבים‪ ,‬ומעלתו למטה ממנו בהכרח‪ ,‬להיותו ִׂמ ְת ַא ֶוה לפועל הרע‪ ,‬ואף על פי שאינו עושה‬ ‫אותו‪ ,‬מפני שתשוקתו לרע היא תכונה רעה בנפש‪ .‬וכבר אמר שלמה המלך ע"ה כיוצא בזה (משלי כא‪ ,‬י) נֶ ֶפש ָר ָשע‬ ‫ִׂא ְו ָתה ָרע‪ ,‬ואמר (שם‪ ,‬טו) בשמחת החסיד במעשה הטוב‪ ,‬והצטער מי שאינו צדיק בעשייתו‪ ,‬זה המאמר‪ִׂ ,‬ש ְמ ָחה‬ ‫ַל ַצ ִׂדיק ֲעשוֹּ ת ִׂמ ְש ָפט ו ְמ ִׂח ָתה ְלפ ֲֹּע ֵלי ָא ֶון‪ .‬זהו הנראה מדברי הנביאים‪ ,‬נאות למה שזכרוהו הפילוסופים‪ ○ .‬וכאשר‬ ‫חקרנו דברי חכמים בזה הענין‪ ,‬נמצא להם שהמתאוה לעבירות ונכסף אליהן הוא יותר חשוב ויותר שלם מאשר‬ ‫לא יתאוה אליהן ולא יצטער בהנחתן‪ ,‬עד שאמרו שכל אשר יהיה האדם יותר חשוב ויותר שלם‪ ,‬תהיה תשוקתו‬ ‫להעבירות והצטערו בהנחתן יותר גדולות‪ .‬והביאו בזה הדברים ואמרו (סוכה נב‪ ).‬כל הגדול מחבירו יצרו גדול‬ ‫הימנו‪ ,‬ולא דיי ם זה‪ ,‬עד שאמרו ששכר המושל בנפשו גדול לפי רוב צערו במשלו בנפשו‪ ,‬ואמרו (אבות ה‪ ,‬כב)‬ ‫לפום צערא אגרא‪ .‬ויותר מזה‪ ,‬שהם ציוו להיות האדם ִׂמ ְת ַא ֶוה לעבירות‪ ,‬עד שהזהירו מלומר שאני בטבעי לא‬ ‫אתאוה לזאת העבירה ואף על פי שלא אסרה התורה‪ ,‬והוא אמרם (תורת כהנים סוף קדושים) רשב"ג אומר‪ ,‬לא יאמר‬ ‫אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב‪ ,‬אי אפשי ללבוש שעטנז‪ ,‬אי אפשי לבא על הערוה‪ ,‬אלא אפשי‪ ,‬ומה אעשה‬ ‫ואבי שבשמים גזר עלי‪ ○ .‬ולפי המובן מפשוטי שני המאמרים בתחלת המחשבה הם סותרים זה את זה‪ ,‬ואין‬ ‫הענין כן‪ ,‬אבל שניהם אמת ואין מחלוקת ביניהם כלל‪ .‬והוא שהרעות אשר הן אצל הפילוסופים רעות‪ ,‬אשר‬ ‫אמרו שמי שלא יתאוה אליהן יותר חשוב מן המתאוה אליהן ויכבוש את יצרו מהן‪ ,‬הם הענינים המפורסמים‬ ‫אצל כל בני אדם שהם רעים‪ ,‬כשפיכת דמים‪ ,‬כגניבה וגזילה ואונאה‪ ,‬ולהזיק למי שלא ֵה ַרע לו‪ ,‬ולגמול רע‬ ‫למטיב לו‪ ,‬ולבזות אב ואם‪ ,‬וכיוצא באלו‪ ,‬והן המצות שאמרו עליהן חכמים זכרונם לברכה (יומא סז‪ ):‬שאילו לא‬ ‫נכתבו ראויות הן ליכתב וכו'‪ .‬ואין ספק שהנפש אשר תכסף לדבר מהן ותשתוקק אליו‪ ,‬שהיא חסרה‪ ,‬ושהנפש‬ ‫החשובה לא תתאוה לאחת מאלו הרעות כלל‪ ,‬ולא תצטער בהמנעה מהן‪ .‬אבל הדברים שאמרו עליהם החכמים‬ ‫שהכובש את יצרו מהם הוא יותר חשוב‪ ,‬וגמולו יותר גדול‪ ,‬הן התורות השמעיות‪ ,‬וזה אמת‪ ,‬שאלמלא התורה‬ ‫לא היו רעות כלל‪ ,‬ומפני זה אמרו שצריך האדם שיניח נפשו אוהבת אותן‪ ,‬ולא יהיה מונע מהן אלא התורה‪,‬‬ ‫ו ְבחוֹּ ן חכמתם עליהם השלום‪ ,‬במה שהמשילו‪ ,‬שהם לא אמרו אל יאמר אדם אי אפשי 'להרוג הנפש'‪ ,‬אי אפשי‬ ‫'לגנוב'‪ ,‬אי אפשי 'לכזב' אלא אפשי ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי‪ ,‬אבל הביאו דברים שמעיים כולם‪ ,‬בשר‬ ‫בחלב‪ ,‬לבישת שעטנז‪ ,‬עריות‪ ,‬ואלו המצוות וכיוצא בהן הן אשר קראן השם יתברך 'חקות'‪ .‬ואמרו רבנן ז"ל‬ ‫(שם) חקים שחקקתי לך אין לך רשות להרהר בהם‪ ,‬ועובדי עבודה זרה משיבים עליהם‪ ,‬והשטן מקטרג בהם‪,‬‬ ‫כגון פרה אדומה ושעיר המשתלח‪ .‬ואשר קראו אותן האחרונים שכליות‪ ,‬תקראנה מצות‪ ,‬כפי מה שבארו‬ ‫החכמים‪ ○ .‬והנה התבאר לך מכל מה שאמרנו‪ ,‬איזו מן העבירות יהיה מי שלא ישתוקק אליהן יותר חשוב מן‬ ‫המשתוקק אליהן וכובש יצרו מהן‪ ,‬ואיזו מהן יהיה הענין בהפוך‪ .‬וזה חידוש נפלא בהעמיד שני המאמרים‬ ‫ולשונם מורה על אמיתות מה שבארנו‪.‬‬ ‫ח עיין בהגהות היעב"ץ (הנדפס בגמרות) על דברי הרמב"ם שם (אות ב)‪ ,‬האריך לחלוק‪ ,‬וז"ל‪ :‬אע"פ שלכאורה‬ ‫דברים נכונים הם ומקובלים אל הדעת בתחלת המחשבה‪ ,‬וכמו ששמח בהן הרב החסיד המחבר ז"ל תנוח נפשו‬ ‫בגן עדן אלקים שזכה וזיכה את הרבים בדבריו הנעימים ומתובלים‪ ,‬מ"מ אחר בקשת המחילה אני אומר שאין‬ ‫זה דעת תורני מוסכם‪ ,‬כי לפי דעת האומר (ברכות לד‪ :‬וסנהדרין צט‪ ).‬במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים‬ ‫אמר שגם הנפש השוקקה לעבור‬ ‫גמורים אינם יכולים לעמוד‪ ,‬וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו‪ ,‬על כרחנו ֹּנ ַ‬ ‫על מצות השכליות ְׁו ָּכ ְׁב ׁ ָּשה יִ ְׁצ ָּרה‪ ,‬היא גדולה מנפש ַצ ִדיק שאינו חומד ולא מתאוה לדבר עבירה שתהיה‪ ,‬ודרך‬ ‫כלל אמרו לפום צערא אגרא‪ ,‬וכל שכן באלו העבירות הגדולות שהנפש מתאוה להם ומחמדתן כגזל ועריות‬ ‫ודומיהן‪ ,‬אע"פ שאינן ממצות השמעיות‪ ,‬כ"ש ששכרן גדול ומרובה לפי הצער שיש בהמנעם‪ ,‬יותר ממניעות‬ ‫השמעיות‪ ○ .‬ובאמת שהאיש הישראלי יצרו תקפו בכל המצות המונעות בכלל‪ ,‬לפי שהיצר משתוקק יותר לדבר‬ ‫האסור כמש"ה (משלי ט‪ ,‬יז) ַמ ִׂים ְגנו ִׂבים ִׂי ְמ ָתקו וגו'‪ ,‬וכן אמרו (ע"ז ג‪ .‬ועוד) גדול המצווה ועושה כו'‪ ,‬ואמרו‬ ‫עוד (סוכה נב‪ ).‬שהיצה"ר מניח עובדי כוכבים ומתגרה בישראל‪ .‬וכל שיצרו גדול וחזק בהן‪ ,‬שטבעו יותר נוטה‬ ‫להם‪ ,‬ועכ"ז הוא מושל בנפשו וכובשה‪ ,‬מפני אהבת קונו‪ ,‬הרי זה ודאי משובח יותר‪ ,‬ושכרו גדול ביתר ְׁש ֵאת ממי‬ ‫שאין טבעו מטהו לעבור עליהן‪ ,‬ואינו מוצא צער ונזק בהמנעו‪ .‬ולכן גדולים בעלי תשובה כו'‪ ,‬מפני שהראו‬ ‫גבורה גדולה‪ ,‬ועשו מלחמה חזקה עם היצר שהכריחם בודאי בכח גדול‪ ,‬מחמת טבעם בתולדה ובמזג המבקש‬ ‫העברות ורודף אחריהם‪ ,‬ועכ"ז לסוף עמדו נגדו‪ ,‬ולבשו בגדי אומץ ואזרו חיל עד שנצחו אויבם החזק השוכן‬ ‫בין צלעיהם ובקרבם‪ ,‬אלו ודאי ראוים לשכר עצום נפלא יתר הרבה ממי ששוקט ועושה טוב במנוחה מבלי אויב‬ ‫ומאין שטן מסית ומדיח‪ .‬וזה כל האדם‪ ,‬שעל מנת כן באו לעולם לבחון גבורתם וכחם במלחמה זו הגדולה‬ ‫והעצומה‪ ,‬ולפי כבדה וקשה [נדצ"ל וקשיה] תכפל מנת שכרה וכו'‪ ○ .‬ואולם דרך הפילוסופים אינו דרך התורה‪,‬‬ ‫כי מי שיעשה הטוב והישר במצות המפורסמות לבני אדם‪ ,‬מצד היותן טוב בחיים כהסכמת השכל‪ ,‬עדיין אינו‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫ח‬ ‫פאר אידישקייט‪,‬‬ ‫לאגן' ַ‬ ‫מ'זאל זיך 'פ ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫מ'זאל זיך ְׁמיַ ֵג ַע זיין‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫דאך [ ַאז]‬ ‫[און] דער עיקר איז ָּ‬ ‫על (תהלים יא‪ ,‬ג)‪[ ,‬ממילא]‬‫דאך ַצ ִדיק ַמה ָּפ ָּ‬ ‫מ'האט שוין נישט קיין נְ ִׂט ָיה ָל ַרע‪ ,‬איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫[און] ַאז‬ ‫יא ַא נְׁ ִט ָּיה ָּל ַרע‪ ,‬און מ'איז זיך ִמ ְׁת ַג ֵבר [דערויף]‪.‬‬ ‫מ'האט ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫איז בעסער ַאז‬ ‫כה‬ ‫והכריע הישמח משה‪ ,‬דבתחילה בודאי עדיף וחשוב יותר‪ ,‬מי שבטבעו צריך הוא להתייגע ולעמול לכבוש את יצרו‬ ‫ולתקן את מדותיו לטוב‪ .‬אבל 'לבסוף' צריך שיבוא לידי שלימות הגמור‪ ,‬לכוף ולהרוג את יצרו הרע‪ ,‬עד שלא יהיה‬ ‫לו עוד שום נטיה לרע‪ ,‬וכדרך שאמרו בגמרא על אברהם אבינו ודוד המלך‬ ‫מ'האט [מתחילה ָיא] ַא נְ ִׂט ָיה‬‫ָ‬ ‫און די ַה ְׁכ ָּר ָּעה [של הישמח משה]ט איז‪ ,‬בעסער איז ַאז‬ ‫אויסצוהארעווען'‪ָ .‬אבער צום סוף ברויך מען‬ ‫ָ‬ ‫וואס '‬ ‫ָ‬ ‫האבן‬ ‫מ'זאל זיך ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָל ַרע‪ ,‬און‬ ‫ווארן דעס הייסט‬ ‫האבן קיין שום נְׁ ִט ָּיה ָּל ַרע‪ָ ,‬‬ ‫מ'זאל נישט ָ‬ ‫ָ‬ ‫צוקומען צו דער בחינה [ ַאז]‬ ‫ַא ׁ ְׁש ֵלימות‪.‬‬ ‫כו‬ ‫ובזה ביאר דברי הפסוק 'סוֹ ף' ָד ָבר דלבסוף צריך שיביא למדריגה זו‪ ,‬אשר ' ַהכֹל' נִּ ְש ָמע‪ ,‬שכל הכוחות שלו ישמיעו‬ ‫אליו רק כי ֶאת ָה ֱאל ִֹּקים יְ ָרא וְ ֶאת ִּמ ְצו ָֹתיו ְשמוֹ ר‪ .‬והטעם ִּכי זֶ ה ' ָכל ָה ָא ָדם'‪ ,‬שזהו מעלת 'האדם השלם'‪ ,‬כשכבר‬ ‫זיכך עצמו להפוך את כולו לטוב‬ ‫מיט דעם טייטשט דער ישמח משהט‪' ,‬סוף' ָּד ָּבר ברויך צו זיין ' ַהכל' נִ ׁ ְׁש ָּמע‪,‬‬ ‫שמועות [בקרב לבו]‪ ,‬פון יֵ ֶּצר טוב‪ ,‬און [פון] יֵ ֶּצר ָּה ָּרע‪ָ [ ,‬אבער]‬ ‫האט צוויי ׁ ְׁ‬ ‫[ווייל] ַא מענטש ָ‬ ‫ס'זאל זיין ' ַהכל' נִ ׁ ְׁש ָּמע [רק כי] ֶּאת ָּה ֱאל ִקים יְׁ ָּרא ְׁו ֶּאת‬ ‫ָ‬ ‫צום 'סוף' ברויך מען צוקומען‬ ‫גאנצער‬ ‫דעמאלטס איז מען ַא ' ַ‬ ‫ָ‬ ‫ווארן‬ ‫ִמ ְׁצו ָּתיו ׁ ְׁשמור‪[ .‬והטעם לזה] ִכי ֶּזה ' ָּכל ָּה ָּא ָּדם'‪ָ ,‬‬ ‫מ'האט נישט קיין נְ ִׂט ָיה ָל ַרע‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דעמאלטס‪ ,‬ווען‬ ‫ָ‬ ‫נאר‬ ‫מענטש'‪ַ ,‬א ׁ ְׁש ֵלימות איז ָ‬ ‫מוצא חן בעיני ה' בשביל כך ולא יקבל שכר על זה מאת ה' כטוב וישר בעיני ה'‪ ,‬עם כי לא יקופח שכרו‬ ‫בעוה"ב‪ ,‬הנה שכרו אתו‪ .‬אבל התאב לעבירות המפורסמות ומניחן מפני ציווי בוראו‪ ,‬ודאי טוב ממנו‪ ,‬ושכרו‬ ‫כפול מן השמים‪[ - .‬ובתפלה למשה המובא להלן‪ ,‬שם מציין לספר אבן שוהם בזה‪ .‬אבל שם לכאורה לא חלק ממש על‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬עיי"ש ואכ"מ]‪.‬‬ ‫ט בישמח משה סוף פרשת ראה (בהפטרה)‪ :‬כבר נחלקו הקדמונים‪ ,‬איזה עדיף‪ ,‬אם ַה ִמ ְׁת ֲא ֶּוה ומתגבר על יצרו‪ ,‬אם‬ ‫האינו ִמ ְׁת ֲא ֶּוה כלל‪ .‬דלדעת הרמב"ם‪ ,‬מי שאינו ִמ ְׁת ֲא ֶּוה כלל ואין לו שום נטיה אל הרע‪ ,‬הוא עדיף‪ ,‬כי הוא‬ ‫השלם במדותיו ובתכונתו‪ ,‬וחסיד יתקרי‪ְׁ .‬ו ָּח ְׁלקו עליו‪ ,‬כי אדרבא המתגבר עדיף‪ ,‬שעושה לכבוד קונו‪ ,‬מה שאין‬ ‫כן מי שטבעו כך‪ ,‬אם כן ַב ֶמה עובד אדוניו‪ ○ .‬והנה אמרם ז"ל (תורת כהנים סוף קדושים) ַאל יאמר אדם אי אפשי‬ ‫בבשר חזיר וכו'‪ ,‬מסייע להחולקים‪ .‬ואמרם ז"ל (בירושלמי שם) בדוד ֶש ָה ְרגוֹּ ‪ְ ,‬ו ִׂל ִׂבי ָח ַלל ְב ִׂק ְר ִׂבי‪ ,‬ואברהם ָּה ְׁפכו‬ ‫יך‪ ,‬הרי שנשתבחו ַב ֶמה ששוב לא היה בהם נטיה אל הרע‪ ,‬מסייע‬ ‫את ֶּאת ְׁל ָּבבו נֶּ ֱא ָּמן ְׁל ָּפנֶּ ָּ‬ ‫ַלטוב‪ ,‬כענין שנאמר ו ָּמ ָּצ ָּ‬ ‫להרמב"ם‪ ○ .‬אבל באמת דאלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬דהתחלת האדם ודאי העיקר כהחולקים‪ ,‬דאם נטבע כך‬ ‫מבטן‪ַ ,‬צ ִדיק ַמה ָּפ ָּעל‪ .‬אבל כשעל ידי מלחמתו בחזקה ָּכ ְׁב ׁשו כל כך‪ ,‬עד שבא לבחינת דוד המלך ע"ה‪ ,‬ומכל שכן‬ ‫לבחינת אברהם‪ ,‬ודאי מה טוב‪ ,‬ועדיף מהלוחם כל ימיו‪ ,‬והיינו כהרמב"ם‪ .‬כללו של דבר‪ ,‬דבהתחלתו קיימא לן‬ ‫כהחולקים‪ ,‬ובסופו כהרמב"ם‪.‬‬ ‫וזה אצלי אחד מן הכוונות בהפסוק סוף ָּד ָּבר ַהכל נִ ׁ ְׁש ָּמע וגו'‪ ,‬רצ"ל דהאדם יש לו שתי שמיעות‪ ,‬יצר הטוב‬ ‫אומר לו ֲע ֵשה כך‪ֲ ,‬עבוֹּ ד בוראך ית' ושמע למצותיו‪ ,‬ויצר הרע אומר לו ההיפך‪ ,‬והוא שומע לדברי שניהן‪ ,‬ובוחר‬ ‫'הכל' נִ ׁ ְׁש ָּמע ֶּאת ָּה ֱאל ִקים יְׁ ָּרא‬ ‫באחת מהן‪ ,‬אם לטוב אם להפכו‪ ,‬אבל סוף ָּד ָּבר‪ ,‬רצ"ל סוף דבר האדם ראוי להיות ַ‬ ‫וגו'‪ ,‬ולא שמועה אחרת‪( ,‬כו') [נדצ"ל‪ִ :‬כי זֶּ ה ָּכל ָּה ָּא ָּדם] רצ"ל דרק זה הוא 'כולו אדם'‪ ,‬שהוא על תכלית המכוון‬ ‫בבריאה‪ ,‬מה שאין כן זה המנצח ולוחם עדיין‪ ,‬הוא רק 'מקצת' ָּא ָּדם‪ ,‬שלא נשלם עדיין‪ .‬והשומע ליצר הרע‪ ,‬הוא‬ ‫גרוע מבהמה‪ ,‬והוא נפלא בס"ד וכו'‪.‬‬ ‫ועוד כתב שם‪ :‬כי אם אמנם מעלת האדם הוא שהוא בעל בחירה‪ ,‬בוחר במה שירצה‪ ,‬אבל המעלה‬ ‫הגדולה‪ ,‬שיביא את עצמו בבחירתו לגדר שיצא כמעט מן הבחירה‪ ,‬ולא ירצה כי אם רצונו ית'‪ .‬ומזה יגיע‬ ‫למדריגה יותר גדולה‪ ,‬דהיינו שיהיה כל כך דבוק באלקים‪ ,‬עד שיורנו השי"ת תמיד בדרך יבחר‪ ,‬ולא ידבר כי‬ ‫אם ברצון השי"ת מה שישים אלקים בפיו‪ ,‬ולא יתנועע כי אם ברצון השי"ת‪ ,‬ודבר זה עמוק מאד‪ .‬הנה מי שבא‬ ‫לכלל מדריגה זו‪ ,‬אין אדם יכול לריב אתו לומר למה עשית כך‪ ,‬או למה דברת כך‪ ,‬כי כל אשר עושה ה' הוא‬ ‫העושה‪ .‬רק מי שאינו יודע ממדריגתו יוכל להיות שיריב אתו‪ ,‬אבל לא היודעו ומכירו היטיב‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫מ'דארף צו דעם צוקומען צום סוף‪ָ .‬אבער‬ ‫ַ‬ ‫נאר] דער סוף ָּד ָּבר‪ַ [ ,‬אז]‬ ‫דאס איז [ ָ‬ ‫ָאבער ָ‬ ‫דאך די ֲעבו ָּדה‬ ‫דאס איז ָ‬ ‫ווארן ָּ‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט ַא נְ ִׂט ָיה ָל ַרע‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫דערפריער איז בעסער ַאז‬ ‫ַה ֲח ׁשו ָּבה‪ַ ,‬אז מ'איז זיך ִמ ְׁת ַג ֵבר ַעל יִ ְׁצרוי‪.‬‬ ‫כז‬ ‫רהאנדן צוויי ְׁב ִחינות‪.‬‬ ‫פא ַ‬ ‫דאך ַ‬ ‫יהיה איך שיהיה‪ ,‬על כל פנים איז ָ‬ ‫וואס] מ'איז זיך‬ ‫וואס] מיט דער ֲעבוֹּ ָדה [ ָ‬ ‫רהאנדן ַא איד [ ָ‬ ‫פא ַ‬ ‫[און] ַאזוי ווי ס'איז ַ‬ ‫ִׂמ ְת ַג ֵבר [תמיד על יצרו‪ ,‬זוכה אחר כך] ַאז ס'איז ָּה ְׁפכו כולו ַלטוב‪.‬‬ ‫פארקערט [שהרשעים לאחר שמרבים לחטוא‪ ,‬מתהפך לבם כולו‬ ‫רהאנדן] חלילה ַ‬‫פא ַ‬‫ַאזוי איז [ ַ‬ ‫לרע]‪.‬‬ ‫כח‬ ‫זאגט [ ַאז] ס'איז‬ ‫ַאזוי ווי דער חסד לאברהםיא איז דערינען ַמ ֲא ִׂר ְ‬ ‫יך‪[ .‬און] ער ָ‬ ‫גאנצער נִׂ יצוץ [הטוב]‪ .‬די‬ ‫רהאנדן חלילה ַאז ס'ווערט חס ושלום אויסגעמעקט דער ַ‬ ‫פא ַ‬ ‫ַ‬ ‫אינגאנצן אין די הענט חלילה ביים יֵ ֶּצר‬ ‫ַ‬ ‫וואס ס'איז יֵ ֶּצר ָּה ָּרע ׁשו ְׁפ ָּטן‪ ,‬און מ'איז שוין‬ ‫ָ‬ ‫ָּה ָּרע‪.‬‬ ‫כט‬ ‫'מ ְש ָמר' נְ צֹר 'לִּ ֶב ָך'‪ ,‬דהעיקר‬ ‫והעיקר בכל זה הוא בפנימיות 'הלב'‪ ,‬וכמו שמפרש האלגאזי בפסוק ִּמ ָכל ִּ‬ ‫לשמור את 'הלב' שלא יפול במאסר 'ומשמר' היצר הרע‪ִּ ,‬כי ִּמ ֶמנו [היינו מן הלב‪ ,‬הם עיקר] תוֹ ְצאוֹ ת ַח ִּיים‬ ‫'ל ֶּב ָּך'‬ ‫ס'שטייט אין אלגאזייב‪[ ,‬לפרש הפסוק] ִמ ָּכל ִ‬ ‫'מ ׁ ְׁש ָּמר' נְׁ צר ִ‬ ‫[ ִכי ִמ ֶּמנו תו ְׁצאות ַח ִיים]‬ ‫(משלי ד‪ ,‬כג)‪.‬‬ ‫נאר‬ ‫זאל מען זיך ָּ‬ ‫הארץ‪ ,‬פון דעם ָּ‬ ‫דאס ַ‬ ‫יסה‪ַ ,‬א ' ִׂמ ְש ָמר' [אויף] ָ‬ ‫ַאזוי ווי ַא ְׁת ִפ ָּ‬ ‫מ'האט זיך נישט אין די הענט‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫געפאנגען‪ַ [ ,‬אז]‬‫ַ‬ ‫זאל נישט זיין‬‫הארץ' ָּ‬‫דאס ' ַ‬ ‫ָּאפהיטן‪ַ ,‬אז ָּ‬ ‫י וכן כתב גם בתפלה למשה (לז‪ ,‬לז) וז"ל‪ְ :‬ש ָמר ָתם ו ְר ֵאה ָי ָשר ִׂכי ַא ֲח ִׂרית ְל ִׂאיש ָשלוֹּ ם‪ .‬נ"ל על פי מה שנחלקו‬ ‫הקדמונים מי עדיף‪ ,‬אם זה שאין לו נטיה אל הרע כלל‪ ,‬אם זה שכובש יצרו‪ .‬והנה נראה דאלו ואלו דברי אלקים‬ ‫חיים‪ ,‬דודאי מי שנולד בענין שאין לו נטיה אל הרע כלל‪ ,‬אין זה חשיבות גדול‪ ,‬דטובתו אינו שלו‪ .‬רק לכתחלה‬ ‫[יצטרך לעבוד את ה'] בהתגברות ובמלחמה‪ ,‬רק שאח״כ מזכך עצמו בבחירתו עד שלא יתאוה כלל לרע‪ ,‬זו הוא‬ ‫המדריגה המעולה‪ ,‬שאין לו בחינה רעה בנפש כלל וכו'‪[ .‬ועיי"ש מה שפירש בזה]‪.‬‬ ‫ועוד שם (ד‪ ,‬ד‪ .‬אות ב)‪ :‬וזה מאמר דוד המלך ע"ה ו ְׁדעו ִכי ִה ְׁפ ָּלה ה' ָּח ִסיד לו‪ ,‬כי כבר כתבו כי חסיד הוא‬ ‫הוא המוטבע‪ ,‬אשר כבר הכניע כל כחותיו ומדותיו תחת הקדושה‪ ,‬כן ביאר בשמונה פרקים להרמב״ם‪ .‬ואם כי‬ ‫אמרו חז״ל במקום שבעלי תשובה עומדין [אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד]‪ .‬נראה לי‪ ,‬כי 'המתגבר' עד‬ ‫שנעשה 'מוטבע'‪ ,‬הוא יותר טוב‪ ,‬והבן זה‪ .‬ולא כמו שכתב אבן שוהם (להג"ר משה בן יהודה ממינסק‪ ,‬שי"ל‬ ‫בשנת תקל"ג) בריש ספרו (בפתח השער)‪ ,‬דדברי חז"ל סותרין לדברי הרמב"ם‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫יא בחסד לאברהם [לרבי אברהם אזולאי זצ"ל‪ ,‬זקינו של החיד"א]‪ ,‬עיי"ש במעין השני (נהר כו) והשביעי (נהר ח)‪.‬‬ ‫יב‬ ‫רבינו מזכיר זאת בכ"מ בשם האלגאזי ‪ ,‬ובספרי האלגאזי לא מצאנו זה כעת‪ ,‬אבל כן כתב בישמח משה (ברכה‪,‬‬ ‫עה"פ תורה צוה) וז"ל‪ :‬וידוע מה שפירש מהר"ש אלגאזי מקרא שכתוב (משלי ד‪ ,‬כג) ִׂמ ָכל ִׂמ ְש ָמר נְ צֹּר ִׂל ֶב ָך ִׂכי ִׂמ ֶמנו‬ ‫יחהו ַב ִׂמ ְש ָמר] של יצר הרע נְ צֹּר ִׂל ֶב ָך‪ ,‬שלא תהא הלב במאסר יצר‬ ‫תוֹּ ְצאוֹּ ת ַח ִׂיים‪ .‬ענינו‪ִׂ ,‬מ ָכל 'מאסר' [מלשון ַו ַי ִׂנ ֻ‬ ‫הרע‪ִׂ ,‬כי ִׂמ ֶמנו‪ ,‬מהלב‪ ,‬תוֹּ ְצאוֹּ ת ַח ִׂיים‪ ,‬פירוש אהבה ויראה ודבקות בה' מקור החיים‪.‬‬ ‫וכן בספרו תפלה למשה על תהלים (קז‪ ,‬מג) הביא זאת בשם האלגזי‪ ,‬ומסביר שם דבריו וז"ל‪ :‬כי רוח חיים‬ ‫הוא בלב‪ ,‬כי רו ַח ִׂמ ְל ָפנַ י ַי ֲעטוֹּ ף כתיב (ישעי' נז‪ ,‬טז) ‪ ,‬ואם הסטרא אחרא אינו שולט עליו ונזהר ונשמר ֵמ ֵאל ָזר שלא‬ ‫ש ָמר (מקץ‬ ‫להכניס בו וכו'‪ ,‬ממילא שואב הלב כל הקדושות ממקורו‪ ,‬והיינו ִמ ָּכל ִמ ׁ ְׁש ָּמר‪ ,‬כעין ַו ֶי ֱאסֹּף א ָֹּתם ֶאל ִׂמ ְ‬ ‫מב‪ ,‬יז) וכו' שהוא המאסר‪ ,‬והסט"א‪ ,‬על ידי העונות‪ ,‬הלב במאסר אצלו‪ ,‬ועל פי זה תבין דברי האלגזי‪[ .‬ובמקום‬ ‫אחר (שם סב יב‪ ,‬אופן ג ד"ה ועתה) מביא זאת הישמח משה בשם פירוש מהר"י מינץ בשם מהר"ש אלקב"ץ‪ ,‬והוא נמצא לפנינו‬ ‫בספר אילת אהבים למהר"ש אלקבץ (על שיר השירים‪ ,‬ד טז)‪ ,‬והובא בדרשות מהר"י מינץ (דרוש א‪ ,‬ודרוש יא)]‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫י‬ ‫מ'האט נישט קיין‬ ‫ָ‬ ‫באפרייען]‪,‬‬‫גארנישט [ ַ‬ ‫מ'קאן זיך ָ‬ ‫ָ‬ ‫פאנגען‪,‬‬ ‫הארץ איז ב ַא ַ‬ ‫דאס ַ‬ ‫[און] ָ‬ ‫נְ ִׂט ָיה ַלטוֹּ ב‪.‬‬ ‫דאך‬‫הארץ‪ .‬דער מקור [המדות] איז ָ‬ ‫ווארן ִכי ' ִמ ֶּמנו' תו ְׁצאות ַח ִיים‪[ ,‬דהיינו] פונעם ַ‬ ‫ָ‬ ‫[מן הלב‪ .‬וכמו שאמר רבי יוחנן בן זכאי על זה לתלמידיו]יג בכלל דבריו דבריכם‪ַ ,‬א ֵלב טוב‪,‬‬ ‫זאל נישט‬‫הארץ ָ‬ ‫דאס ַ‬ ‫דארף מען זען [ ַאז] ָּ‬‫הארץ'‪[ .‬ומזהיר הכתוב דלכן] ַ‬ ‫[שהכל נכלל] אין ' ַ‬ ‫נגענשאפט [במאסר היצר הרע]‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫געפא‬ ‫ַ‬ ‫זיין אין‬ ‫ל‬ ‫היוצא מזה לענינינו‪:‬‬ ‫דברי התעוררות ותפילה‪,‬‬ ‫לקראת ימי הסליחות וראש השנה‬ ‫מ'בלאזט ׁשו ָּפר‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫איבערדעם ווען ס'קומען די הייליגע טעג‪ ,‬און דער חו ֶּד ׁש ֱאלול‪,‬‬ ‫רשלאפן ‪-‬‬‫ָּ‬ ‫פא‬ ‫וואס] מ'איז ַ‬ ‫מ'זאל זיך אויפוועקן‪[ ,‬פון דעם ָ‬ ‫ָ‬ ‫[לומר] עורו יְׁ ׁ ֵשנִ ים ִמ ׁ ִשנַ ְׁת ֶּכם‪,‬‬ ‫האנט‪.‬‬ ‫מ'האט זיך נישט אין די ַ‬ ‫ָ‬ ‫מן‪[ ,‬און]‬ ‫זאגטיד ‪ -‬פון ַת ְׁר ֵד ַמת ַה ְׁז ַ‬ ‫ווי דער רמב"ם ָ‬ ‫האבן ' ִה ְׁתעו ְׁררות' צום בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים‪.‬‬ ‫מ'זאל ָּ‬‫ָּ‬ ‫מ'זאל זיך אויפוועקן‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫ס'קומט די טעג‪ ,‬די יְׁ ֵמי ָּה ַר ֲח ִמים ְׁו ַת ֲחנונִ ים‪.‬‬ ‫פאר ַה ָּקדו ׁש ָּברו ְׁך הוא‪.‬‬‫זאגן די ַאלע ְׁת ִפלות ַ‬ ‫וואס] מ'ברויך ָּ‬ ‫[ ָ‬ ‫וואס אידן‪ ,‬מ'קען זיך אויסבעטן ביים‬ ‫ס'קומען די טעג [של ר"ה ועשרת ימי תשובה] ָ‬ ‫באשעפער‪[ ,‬שהם] יְׁ ֵמי ְׁת ִפלות ְׁו ַת ֲחנונִ ים‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫האבן ֲה ָּכנָּ ה [דערצו]‪ ,‬איבערהויפט אין די יְׁ ֵמי ַה ְׁס ִליחות‪ ,‬אין די‬ ‫מ'דארף מיר ָּ‬ ‫ַ‬ ‫וואס‬ ‫ָ‬ ‫פאר רֹּאש ַה ָשנָ ה‪.‬‬ ‫מ'זאגט ְׁס ִליחות‪ַ ,‬‬ ‫ָּ‬ ‫וואס‬ ‫יְׁ ֵמי ַה ִביקור‪ ,‬אין די ד' יְׁ ֵמי ִביקורטו ָ‬ ‫באשעפער‪.‬‬‫פארן ַ‬ ‫זאגן ִדיבו ִרים ַ‬ ‫מ'זאל קענען ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫האבן‪,‬‬ ‫מ'זאל די ְׁז ִכ ָּיה ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫האנט‪.‬‬ ‫מ'האט זיך נישט אין די ַ‬ ‫ָּ‬ ‫פאנגען' [ביד יצרו]‪ַ ,‬אז‬ ‫בא ַ‬ ‫ילה ' ַ‬ ‫מ'זאל נישט זיין ָּח ִל ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫יע ֶזר ֶבן ֻה ְר ְקנוֹּ ס‪ְ ,‬ו ַר ִׂבי‬ ‫יג במשנה אבות (ב‪ ,‬ח‪-‬ט)‪ֲ :‬ח ִמ ׁ ָּשה ַת ְׁל ִמ ִידים ָּהיו לו ְׁל ַר ָּבן יו ָּחנָּ ן ֶּבן זַ ַכאי‪ְ ,‬ו ֵאלו ֵהן‪ַ ,‬ר ִׂבי ֱא ִׂל ֶ‬ ‫ְיהוֹּ ֻש ַע ֶבן ֲחנַ נְ ָיה‪ְ ,‬ו ַר ִׂבי יוֹּ ֵסי ַהכ ֵֹּהן‪ְ ,‬ו ַר ִׂבי ִׂש ְמעוֹּ ן ֶבן נְ ַתנְ ֵאל‪ְ ,‬ו ַר ִׂבי ֶא ְל ָע ָזר ֶבן ֲע ָר ְך וכו'‪ָּ ○ .‬א ַמר ָּל ֶּהם‪ְׁ ,‬צאו ו ְׁראו‬ ‫יעזֶּ ר אוֹּ ֵמר‪ַ ,‬ע ִׂין טוֹּ ָבה‪ַ .‬ר ִבי יְׁ הו ׁ ֻׁש ַע אוֹּ ֵמר‪ָ ,‬ח ֵבר טוֹּ ב‪ַ .‬ר ִבי יו ֵסי אוֹּ ֵמר‪,‬‬ ‫ֵאיזו ִהי ֶּד ֶּר ְׁך יְׁ ׁ ָּש ָּרה ׁ ֶּש ִי ְׁד ַבק ָּבה ָּה ָּא ָּדם‪ַ .‬ר ִבי ֱא ִל ֶּ‬ ‫ָש ֵכן טוֹּ ב‪ַ .‬ר ִבי ׁ ִש ְׁמעון אוֹּ ֵמר‪ָ ,‬הרוֹּ ֶאה ֶאת ַהנוֹּ ָלד‪ַ .‬ר ִבי ֶּא ְׁל ָּעזָּ ר אוֹּ ֵמר‪ֵ ,‬לב טוב‪ָ .‬א ַמר ָל ֶהם‪ ,‬רוֹּ ֶאה ֲאנִׂ י ֶאת ִׂד ְב ֵרי ֶא ְל ָע ָזר‬ ‫יכם‪ָ ○ .‬א ַמר ָל ֶהם‪ְׁ ,‬צאו ו ְׁראו ֵאיזו ִהי ֶּד ֶּר ְׁך ָּר ָּעה ׁ ֶּש ִי ְׁת ַר ֵחק ִמ ֶּמ ָּנה ָּה ָּא ָּדם‪ַ .‬ר ִׂבי‬ ‫ֶבן ֲע ָר ְך ִׂמ ִׂד ְב ֵר ֶ‬ ‫יכם‪ֶּ ׁ ,‬ש ִב ְׁכ ַלל ְׁד ָּב ָּריו ִד ְׁב ֵר ֶּ‬ ‫יע ֶזר אוֹּ ֵמר‪ַ ,‬ע ִׂין ָר ָעה‪ַ .‬ר ִׂבי ְיהוֹּ ֻש ַע אוֹּ ֵמר‪ָ ,‬ח ֵבר ָרע‪ַ .‬ר ִׂבי יוֹּ ֵסי אוֹּ ֵמר‪ָ ,‬ש ֵכן ָרע‪ַ .‬ר ִׂבי ִׂש ְמעוֹּ ן אוֹּ ֵמר‪ַ ,‬הל ֶֹּוה ְו ֵאינוֹּ‬ ‫ֱא ִׂל ֶ‬ ‫יכם‪ֶּ ׁ ,‬ש ִב ְׁכ ַלל ְׁד ָּב ָּריו‬ ‫ְ‬ ‫ְמ ַש ֵלם וכו'‪ַ .‬ר ִבי ֶּא ְׁל ָּעזָּ ר אוֹּ ֵמר‪ֵ ,‬לב ָּרע‪ָ .‬א ַמר ָל ֶהם‪ ,‬רוֹּ ֶאה ֲאנִׂ י ֶאת ִׂד ְב ֵרי ֶא ְל ָע ָזר ֶבן ֲע ָרך ִׂמ ִׂד ְב ֵר ֶ‬ ‫יכם‪.‬‬ ‫ִד ְׁב ֵר ֶּ‬ ‫יד ברמב"ם (תשובה ג‪ ,‬ד)‪ :‬אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר עורו יְׁ ׁ ֵשנִ ים‬ ‫ִמ ׁ ִשנַ ְׁת ֶּכם‪ ,‬ונרדמים הקיצו ִמ ַת ְׁר ֵד ַמ ְׁת ֶּכם‪ְׁ ,‬ו ִח ְׁפשו במעשיכם ְׁו ִחזְׁ רו בתשובה‪ְׁ ,‬וזִ ְׁכרו בו ַר ֲא ֶּכם‪ ,‬אלו השוכחים את‬ ‫האמת בהבלי ַה ְׁז ַמן‪ ,‬ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל‪ ,‬הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם‬ ‫ומעלליכם‪ ,‬ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה‪ ,‬ומחשבתו אשר לא טובה‪.‬‬ ‫טו כמובא בעטרת זקנים (או"ח ריש סימן תקפא) וז"ל‪ :‬והטעם שעומדים [לסליחות] על כל פנים בכל פעם ארבעה‬ ‫ימים לפני ראש השנה‪ ,‬משום דאיתא במדרש‪ ,‬בכל הקרבנות [מוספין שבפרשת פנחס] נאמר ְׁו ִה ְׁק ַר ְׁב ֶּתם‪ ,‬ובראש‬ ‫יתם‪ ,‬שיעשה אדם עצמו קרבן בראש השנה‪ ,‬ולהכי צריך ארבעה ימים לביקור מפני המומין‪,‬‬ ‫השנה נאמר ַו ֲע ִש ֶּ‬ ‫ועל ידי התענית יפשפש ויבקר‪ ,‬דומיא דקרבן [שהיה צריך ביקור ממום ד' ימים‪ ,‬כמבואר במשנה ערכין (יג‪ ):‬ובגמרא‬ ‫מנחות (מט‪ – .]):‬וכן הובא זה באליה רבה (או"ח שם‪ ,‬ח)‪ ,‬ושאר אחרונים‪.‬‬ ‫יא‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫לא‬ ‫וואס דער עו ָּלם איז ַאזוי‬ ‫יחא‪ ,‬אין די לעצטע ְׁז ַמ ִנים‪ָ ,‬‬ ‫יק ָּבא ִד ְׁמ ׁ ִש ָּ‬ ‫איבערהויפט ְׁב ִע ְׁ‬ ‫יח ממש [לחטוא‬ ‫וואס ס'איז ַאזוי ווייט ׁשו ֵלט ַאז ס'איז ַמ ְׁכ ִר ַ‬ ‫נִ ְׁת ַג ׁ ֵשם‪ ,‬און די כוחות ַה ֵי ֶּצר ָ‬ ‫האנט‪.‬‬ ‫מ'האט זיך נישט אין די ַ‬ ‫ָּ‬ ‫ח"ו]‪ַ ,‬אז‬ ‫פארן‬ ‫מ'זאל עפעס טון ַ‬ ‫ָּ‬ ‫געוואלט'‬ ‫ָּ‬ ‫ַאזוי ווי מ'זעט‪ ,‬אפילו ַאז מ'העט שוין '‬ ‫האט‬‫פארן בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים‪ָּ ,‬‬ ‫זאגן אידישע ווערטער ַ‬ ‫געוואלט' ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫מ'האט '‬‫ָּ‬ ‫באשעפער‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫האנט‪[ ,‬ווייל] מ'ווערט נִ ְׁת ַג ׁ ֵשם‪.‬‬ ‫מען זיך נישט אין די ַ‬ ‫לב‬ ‫באשעפער ַאז‬ ‫וואס מ'בעט זיך ביים ַ‬ ‫איבערדעם די ַאלע טעג זענען ַא ֲה ָּכנָּ ה‪ָּ ,‬‬ ‫פארן‬‫זאגן ְׁת ִפלות ְׁו ַת ֲחנונִ ים ַ‬‫קאנען ָּ‬ ‫מ'זאל ָּ‬‫ָּ‬ ‫זאגן' אין די הייליגע טעג‪,‬‬ ‫קאנען ָּ‬ ‫מ'זאל ' ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים‪.‬‬ ‫סאך!‬ ‫ווי דער ֱא ֶמת [איז‪ַ ,‬אז] מיט ֱא ֶּמת'דיגע ִדבו ִרים‪ ,‬ברעכט מען ַאדורך זייער ַא ַ‬ ‫נאר וואו קומט מען צי [דערצו]!‬ ‫ָּ‬ ‫הארץ איז נִ ְׁת ַג ׁ ֵשם‪[ ,‬און ס'איז שווער] ביז מ'קומט צי דערצו!‬ ‫דאס ַ‬ ‫ָּ‬ ‫מ'זאל זיך קענען‬ ‫ָּ‬ ‫האבן [ ַאז]‬ ‫מ'זאל די זְׁ ִכ ָּיה ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫זאל העלפן‪,‬‬ ‫דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫זאגן ֱא ֶּמת'דיגע ִדבו ִרים‪.‬‬ ‫ְׁמ ַד ֵבק זיין אין בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים‪ ,‬און ָּ‬ ‫לג‬ ‫[הקדמה לישוב קושיא ז]‬ ‫בהפסוק שבתוכחה‪' ,‬וְ ִּה ְפלָ א' ה' ֶאת ַמכ ְֹת ָך וגו'‪ ,‬גַ ם ָּכל ֳחלִ י וְ ָכל ַמ ָכה ֲא ֶשר ל ֹא ָכתוב ְב ֵס ֶפר ַהתוֹ ָרה‪ ,‬דרשו חכז"ל‬ ‫בזה כי 'הפלאה' זו‪ ,‬זו שכחת התורה שעל ידי מיתת צדיקים‪ ,‬וכמאמר הפסוק ִהנְׁ נִ י יוֹ ִסף לְׁ ַה ְׁפלִ יא ֶּאת ָּה ָּעם ַה ֶּזה‬ ‫ַ'ה ְׁפלֵ א וָּ ֶּפלֶּ א' וְ ָא ְב ָדה ָח ְכ ַמת ֲח ָכ ָמיו ו ִּבינַ ת נְ בֹנָ יו ִּת ְס ַת ָתר‬ ‫איבערדעם‪[ ,‬בפסוק ' ְׁו ִה ְׁפ ָּלא' ה' ֶּאת ַמכ ְׁת ָּך וגו'‪ ,‬והפסוק ַגם] ָכל ֳח ִׂלי ְׁו ָּכל ַמ ָּכה ֲא ׁ ֶּשר לא‬ ‫זאגט די גמראטז‪ ,‬הפלאה זו מיתת צדיקים‪ ,‬שנאמר‬ ‫ָּכתוב ְׁב ֵס ֶּפר [ ַהתו ָּרה] (תבוא כח‪ ,‬נ‪-‬סא)‪ָ ,‬‬ ‫פארלוירן ווערן ָּח ְׁכ ַמת‬ ‫(ישעי' כט‪ ,‬יד) ְׁו ָּא ְׁב ָּדה ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו ו ִבינַ ת נְׁ בנָּ יו ִת ְׁס ַת ָּתר‪ ,‬ס'וועט ַ‬ ‫ֲח ָּכ ָּמיו‪ ,‬ו ִבינַ ת נְׁ בנָּ יו ַת ְׁס ִתיר‪.‬‬ ‫געוואלדטיגע ַה ְׁס ָּת ָּרה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ס'איז ַא גרויסע‬ ‫טז הוא מאמר המובא בספרים בשם חכז"ל‪ ,‬ומהם בבני יששכר (תשרי ו‪ ,‬ד) שהביא המאמר כעין לשון רבינו‬ ‫בזה"ל‪ְׁ ' :‬ו ִה ְׁפ ָּלא' ה' ֶּאת ַמכ ְׁת ָּך וגו'‪ ,‬הפלאה זו איני יודע מה היא‪ ,‬כשהוא אומר ִׂהנְ נִׂ י יוֹּ ִׂסף ְל ַה ְפ ִׂליא ֶאת ָה ָעם ַה ֶזה‬ ‫'ה ְפ ֵלא ָו ֶפ ֶלא' ְׁו ָּא ְׁב ָּדה ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו‪ ,‬הוי אומר זו מיתת הצדיקים (וכן מובא זה בשם הבני יששכר בדברי יואל ליו"כ‬ ‫ַ‬ ‫אות יט‪ ,‬משנת תרצ"ד)‪ - .‬ובכמה ספרים מובא בזה"ל‪ַ :‬מ ָּכה ֲא ׁ ֶּשר לא ְׁכתו ָּבה ַבתו ָּרה‪ ,‬זו מיתת צדיקים‪ .‬ומהם באמרי‬ ‫פינחס (אות תלח) וביערות דבש (ח"א דרוש ד) ודרשות הצל"ח (דרוש נג) ופנים יפות (פ' שמיני‪ ,‬אמור‪ ,‬וקרח)‪ .‬ובתולדות‬ ‫יעקב יוסף (פרשת קדושים‪ ,‬אות) מביא ביאור הבעש"ט הק' על זה המאמר‪.‬‬ ‫וקרוב לזה נמצא בגמרא שבת (קלח‪ :):‬אמר רב‪ ,‬עתידה תורה שתשתכח מישראל‪ ,‬שנאמר ְׁו ִה ְׁפ ָּלא ה' ֶּאת‬ ‫ַמכ ְׁת ָּך‪ ,‬הפלאה זו איני יודע מהו‪ ,‬כשהוא אומר (ישעי' כט‪ ,‬יד) לכן ִׂהנְ נִׂ י יוֹּ ִׂסף ְׁל ַה ְׁפ ִליא ֶּאת ָּה ָּעם ַה ֶּזה ַה ְׁפ ֵלא ָּו ֶּפ ֶּלא‪,‬‬ ‫ֱה ֵוי אוֹּ ֵמר ַה ְׁפ ָּל ָּאה זו תו ָּרה‪ - .‬ובאיכה רבה (א‪ ,‬לז)‪ :‬מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה‬ ‫תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה‪ ,‬ומחורבן בית המקדש‪ ,‬בתוכחות כתיב ְׁו ִה ְׁפ ָּלא ה' ֶּאת ַמכ ְׁת ָּך‪ ,‬ובחורבן בית‬ ‫המקדש כתיב (איכה א‪ ,‬ט) ַו ֵת ֶּרד ְׁפ ָּל ִאים‪ ,‬אבל בסילוקן של צדיקים כתיב (ישעיה כ"ט) ָל ֵכן כֹּה ָא ַמר ה' ִׂהנְ נִׂ י יוֹּ ִׂסף‬ ‫ְל ַה ְפ ִׂליא ֶאת ָה ָעם ַה ֶזה ַ'ה ְפ ֵלא ָו ֶפ ֶלא'‪ ,‬וכל כך למה‪ְׁ ,‬ו ָּא ְׁב ָּדה ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו ו ִבינַ ת נְׁ בנָּ יו ִת ְׁס ַת ָּתר‪.‬‬ ‫ועיין בחידושי תורה תשט"ז החדש (ח"א בסופו‪ ,‬במכתב הרה"ח ר' נפתלי לעבאוויטש ז"ל בענין השתלשלות כתיבת‬ ‫החידושי תורה) שרבינו שאל פעם מן הכותבים אם מצאו את המקור ללשון זה‪ ,‬והשיבו לו שכן נמצא ביערות דבש‬ ‫(המצויין לעיל)‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫יב‬ ‫לד‬ ‫והוא הזמן של הסתרת פנים‪ ,‬שעל זה אמר הכתוב ואנכי הסתר‬ ‫אסתיר פני‪ .‬שעליו אמרו בגמרא שאין לך שעה קשה יותר מזו‬ ‫זאגט די גמראיז – [מאותה שעה שנאמר בה] ְׁו ָּאנ ִכי ַה ְׁס ֵתר‬ ‫ֵאין ָּל ְׁך ׁ ָּש ָּעה ָּק ׁ ָּשה ִמזו ‪ָ -‬‬ ‫דארט אין ָפסוק (וילך לא‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫וואס ס'שטייט ָ‬ ‫ַא ְׁס ִתיר ָּפנַ י‪ָ ,‬‬ ‫נישטא‪ ,‬ווי די ְׁב ִחינַ ת ַה ְׁס ָּת ַרת ָּפנִ ים [פון] ְׁו ָּאנ ִכי ַה ְׁס ֵתר‬ ‫ָּ‬ ‫קיין שווערערע ׁ ָּש ָּעה איז‬ ‫ַא ְׁס ִתיר‪[ ,‬ווען] ס'איז ְׁו ָּא ְׁב ָּדה ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו ו ִבינַ ת נְׁ בנָּ יו ַת ְׁס ִתיר‪.‬‬ ‫געוואלדטיגע ַה ְׁס ָּת ָּרה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ס'איז די גרויסע ַה ְׁס ָּת ָּרה‪ ,‬די‬ ‫לה‬ ‫ומכל מקום יש לדייק בלשון 'וְׁ ָּא ְׁב ָּדה' ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו‪ ,‬דהוא רק כאבידה 'המתבקשת' ונמצאת לאחר זמן‪ ,‬ולא‬ ‫כאבידה מוחלטת שאינה חוזרת‪ .‬ורומז הכתוב בזה דאפילו בזמן כזה עלינו להתפלל ולבקש רחמים מאת הקב"ה‪,‬‬ ‫למצוא את דרך האמת‬ ‫דארף מען זיך בעטן צום בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים [שיבקש ויחזיר את‬ ‫נאר] אויף דעם ַאליין ַ‬ ‫[ ָ‬ ‫האבידה‪ ,‬דהוא רק] ַכ ֲא ֵב ָּידה ' ַה ִמ ְׁת ַב ֶּק ׁ ֶּשת'‪[ ,‬ולא כאבידה שהוחלטה לגמרי ואינה חוזרת]‪.‬‬ ‫שת'‪[ ,‬ולזה נאמר הלשון]‬ ‫רהאנדן ַאן ֲא ֵב ָּידה ' ַה ִמ ְׁת ַב ֶּק ׁ ֶּ‬ ‫זאגטיח‪ַ ,‬אז ס'איז ַ‬ ‫פא ַ‬ ‫ווי די גמרא ָ‬ ‫געווארן [אבל לא אבידה גמורה]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫באלד'יט ַ‬ ‫פארלוירן‬ ‫' ְׁו ָּא ְׁב ָּדה' ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו‪ ,‬מ'איז ' ַ‬ ‫לו‬ ‫ְׁו ָּא ְׁב ָּדה ' ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו'‪.‬‬ ‫געהאט [חכמה] צו ַע ְׁבדות ַה ׁ ֵשם ברוך‬ ‫ַ‬ ‫האבן‬‫וואס אידן ָּ‬ ‫די ָּח ְׁכ ָּמה ֲא ִמ ִת ִיית‪ ,‬דעס ָּ‬ ‫האבן געדינט דעם בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים‪ְׁ ,‬ב ָּכל ֵעת ו ְׁב ָּכל ֶּר ַגע‪.‬‬ ‫וויאזוי אידן ָּ‬ ‫ַ‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫דאך קיין ׁ ִשיעור ְׁו ֶּע ֶּר ְׁך‪ ,‬אין די‬ ‫האט ָּ‬ ‫באשעפער‪ָּ ,‬‬ ‫האבן געדינט דעם ַ‬ ‫וויאזוי אידן ָּ‬ ‫ַ‬ ‫פארשטיין‪.‬‬ ‫גארנישט ַ‬ ‫דאך ָּ‬ ‫קאן מען ָּ‬ ‫דאס ָּ‬ ‫פריערדיגע דורות‪ָּ .‬‬ ‫און אפילו שפעטער [בדורות הסמוכים לפנינו]‪.‬‬ ‫דאך ַאלעס ' ִכ ְׁמ ַעט' ְׁו ָּא ְׁב ָּדה ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו‪.‬‬ ‫בעונותינו הרבים ס'איז ָּ‬ ‫לז‬ ‫שת [ולא‬ ‫נאך‪ ,‬איז [ווי] ַאן ֲא ֵב ָּידה ַה ִמ ְׁת ַב ְׁק ׁ ֶּ‬ ‫מ'האט ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫וואס‬ ‫גאנצע ִה ְׁתבונְׁ נות ָּ‬ ‫[ ָאבער] דעס ַ‬ ‫כאבידה המוחלטת]‪.‬‬ ‫יתי ַלה' ַה ַמ ְס ִׂתיר ָפנָ יו‬ ‫יז בירושלמי סנהדרין (דף נא‪ :).‬רבי יעקב בר אביי בשם ר' אחא מייתי לה מן הדא‪ְ ,‬ו ִׂח ִׂכ ִׂ‬ ‫יתי לוֹּ (ישעי' ח‪ ,‬יז)‪ .‬אין לך שעה קשה בעולם‪ ,‬מאותה שעה שאמר לו הקב"ה למשה (וילך לא‪ ,‬יח)‬ ‫ִׂמ ֵבית ַי ֲעקֹּב ְו ִׂק ֵו ִׂ‬ ‫יתי לו‪ ,‬שאמר לו בסיני (שם‪ ,‬כא) ִכי לא ִת ׁ ָּש ַכח ִמ ִפי‬ ‫ְׁו ָּאנ ִכי ַה ְׁס ֵתר ַא ְׁס ִתיר ָּפנַ י ַביום ַההוא‪[ .‬ואף] מאותה השעה ְׁו ִק ֵו ִ‬ ‫זַ ְׁרעו‪.‬‬ ‫יתי ַלה' ַה ַמ ְס ִׂתיר ָפנָ יו ִׂמ ֵבית‬ ‫וכן הוא בבראשית רבה (מב‪ ,‬ג)‪ :‬רבי יעקב בר אבא בשם רבי אחא אמר‪ְ ,‬ו ִׂח ִׂכ ִׂ‬ ‫יתי לו‪,‬‬ ‫ַי ֲעקֹּב‪ ,‬אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתב בה ְׁו ָּאנ ִכי ַה ְׁס ֵתר ַא ְׁס ִתיר ָּפנַ י ַביום ַההוא‪ ,‬ומאותה שעה ִק ֵו ִ‬ ‫שאמר ִכי לא ִת ׁ ָּש ַכח ִמ ִפי זַ ְׁרעו‪.‬‬ ‫יח בגמרא מכות (כד‪ :).‬אמר רב‪ ,‬מסתפינא מהאי קרא (בחקותי כו‪ ,‬לח)‪ַ ,‬ו ֲא ַב ְׁד ֶּתם ַבגויִ ם‪ .‬מתקיף לה רב פפא‪ ,‬דלמא‬ ‫יתי ְׁכ ֶּשה 'א ֵבד‪ַ ,‬ב ֵק ׁש' ַע ְׁב ֶּד ָּך‪.‬‬ ‫כאבידה המתבקשת [פירש"י‪ :‬ונמצאת לאחר זמן]‪ ,‬דכתיב (תהלים קיט‪ ,‬קעו) ָּת ִע ִ‬ ‫יהם‬ ‫ובגמרא סנהדרין (קט‪ :):‬תנו רבנן‪ ,‬עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא‪ ,‬שנאמר (קרח טז‪ ,‬לג) ַו ְת ַכס ֲע ֵל ֶ‬ ‫אבדו ִמתו ְׁך ַה ָּק ָּהל‪ ,‬לעולם הבא‪ ,‬דברי רבי עקיבא‪ .‬רבי יהודה בן בתירא אומר‪ ,‬הרי הן‬ ‫ָה ָא ֶרץ‪ ,‬בעולם הזה‪ַ ,‬וי ְׁ‬ ‫ָ‬ ‫יתי ְכ ֶשה א ֵֹּבד ַב ֵקש ַע ְב ֶדך‪ ,‬הם תעו כשה אובד‪ ,‬ואתה‬ ‫כאבידה המתבקשת [ובאין לעולם הבא‪ ,‬שכך אמר דוד על בני קרח‪ָ ,‬ת ִׂע ִׂ‬ ‫יך לֹּא ָש ָכ ְח ִׂתי‪.‬‬ ‫יתי ְכ ֶשה 'א ֵֹּבד ַב ֵקש' ַע ְב ֶד ָך‪ִׂ ,‬כי ִׂמ ְצו ֶֹּת ָ‬ ‫ברחמיך הרבים ַב ֵקש ַע ְב ֶד ָך‪ ,‬ותביאם לעולם הבא]‪ ,‬שנאמר ָת ִׂע ִׂ‬ ‫יט פירוש‪ ,‬כמעט‪.‬‬ ‫יג‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫באשעפער‪.‬‬‫מ'קאן זיך בעטן צום ַ‬ ‫ָּ‬ ‫באשעפער‪,‬‬ ‫נאך] בעטן ביים ַ‬ ‫מ'קאן זיך [ ָ‬ ‫ָּ‬ ‫[און]‬ ‫מ'זאל זיך קענען אויסבעטן‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫זאל העלפן ַאז‬ ‫[און] דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫לח‬ ‫וויאזוי [אין] די‬ ‫ַ‬ ‫וויאזוי מ'זעט אויס‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫דאס נישט אויסצורעכענען‬ ‫דאך ָ‬‫מ'דארף ָ‬ ‫ַ‬ ‫האבן ָּאפגעפירט [די ָיארן]‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫וויאזוי אידן ָּ‬ ‫ַ‬ ‫יארן‪,‬‬‫לעצטערע ָּ‬ ‫בעונותינו הרבים איז ַו ֵת ֶּרד ְׁפ ָּל ִאיםכ (איכה א‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫זאגן די יְׁ ִר ָּידה‪ ,‬חלילה ס'איז ַו ֵת ֶּרד ְׁפ ָּל ִאים‪ ,‬דעס גרויסע‬ ‫גארנישט ָ‬ ‫דאך ָ‬ ‫מ'קען ָ‬ ‫ׁ ִש ְׁפלות‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫וויאזוי מ'זעט אויס‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫געוואלדטיגע יְׁ ִר ָּידה‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫די‬ ‫עט‪ ,‬ס'איז געבליבן דעס ביסל אידן‪[ ,‬און אפילו זיי]‬ ‫מ'איז געבליבן ְׁמ ַעט ִמן ַה ְׁמ ַ‬ ‫וויאזוי מ'זעט אויס‪ִ ,‬כ ְׁמ ַעט חלילה ׁ ִש ְׁכ ַחת ַהתו ָּרה‪ ,‬דעס ביסל אידן [שנשארו] ְמ ַעט ִׂמן‬ ‫ַ‬ ‫ַה ְמ ַעט‪ .‬און ווי ווייט די גרויסע ַה ְׁס ָּת ָּרה איז‪.‬‬ ‫ווי ווייט מ'ברויך ַר ֲח ֵמי ׁ ָּש ַמיִ ם‪.‬‬ ‫לט‬ ‫מ'זאל ֵמ ִשים ֶּאל ַה ֵלב זיין‪.‬‬‫ָּ‬ ‫האבן‪ַ [ ,‬אז]‬ ‫'זאל די ְׁז ִכ ָּיה ָּ‬ ‫מ ָּ‬ ‫פארן בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים‪.‬‬ ‫מ'זאל ְׁת ׁשו ָּבה טון ַ‬ ‫ָּ‬ ‫האבן‪,‬‬ ‫מ'זאל מיר די זְׁ ִכ ָּיה ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫מ'האט‬ ‫ָ‬ ‫וואס‬ ‫נאר אויף די ֲע ֵברות‪ ,‬דעס ָ‬ ‫פאררעכטן'‪ ,‬נישט ָּ‬ ‫מ'זאל זו ֶּכה זיין צו ' ַ‬ ‫ָּ‬ ‫מ'האט געטון‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫וואס‬ ‫נאר אפילו די ִמ ְׁצות ָּ‬ ‫פוֹּ ֵגם געווען‪ָּ ,‬‬ ‫מ‬ ‫ווילאנג מ'זינדיגט‪ ,‬איז [אפילו] די ִמ ְׁצות איז‬‫ַ‬ ‫זאגטכא‪ ,‬חלילה‬ ‫ַאזוי ווי דער רמב"ם ָ‬ ‫פארן בוֹּ ֵרא ָכל עוֹּ ָל ִׂמים‪.‬‬ ‫טו ְׁר ִפין לו ְׁב ָּפנָּ יו‪ֲ ,‬א ִׂפילו די ִמ ְׁצות זענען נישט ָאנגענומען ַ‬ ‫מ'זאל‬ ‫ָ‬ ‫דארף מען קוֹּ ֶדם זיין‪[ ,‬בכדי] ַאז‬ ‫און ער רעכנט אויס‪ַ ,‬אז ַא ַב ַעל ְׁת ׁשו ָּבה ַ‬ ‫באשעפערכב‪.‬‬ ‫פארן ַ‬ ‫נאך צו ברענגען ַא דורון ַ‬ ‫האבן ָּ‬ ‫מ'זאל די ְׁז ִכ ָּיה ָּ‬ ‫ָ‬ ‫ְׁמ ַק ֵבל זיין די ִמ ְׁצות‪,‬‬ ‫כ ועיין ברש"י איכה (שם)‪ַ :‬ו ֵת ֶּרד ְׁפ ָּל ִאים‪ .‬ירידתם נפלאת פלאים הרבה‪ ,‬שהכל פליאים שאירע לה מה שלא אירע‬ ‫לכל עיר‪.‬‬ ‫כא ברמב"ם (תשובה ז‪ ,‬ו‪-‬ז)‪ :‬גדולה ְׁת ׁשו ָּבה‪ ,‬שמקרבת את האדם לשכינה‪ ,‬שנאמר (הושע יד‪ ,‬ב) שו ָבה ִׂי ְש ָר ֵאל ַעד ה'‬ ‫יך‪ ,‬ונאמר (עמוס ד‪ ,‬ו‪-‬יא) ְולֹּא ַש ְב ֶתם ָע ַדי נְ ֻאם ה'‪ ,‬ונאמר (ירמי' ד‪ ,‬א) ִׂאם ָתשוב ִׂי ְש ָר ֵאל נְ ֻאם ה' ֵא ַלי ָתשוב‪,‬‬ ‫ֱאל ֶֹּק ָ‬ ‫כלומר אם תחזור בתשובה‪ ,‬בי תדבק‪ַ .‬ה ְׁת ׁשו ָּבה מקרבת את הרחוקים‪ֶּ ,‬א ֶּמ ׁש היה זה ָּשנְׁ אוי לפני המקום‪ ,‬משוקץ‬ ‫ומרוחק ותועבה‪ ,‬והיום הוא ָּאהוב ונחמד‪ ,‬קרוב וידיד וכו'‪ַ ○ .‬כ ָּמה ְׁמעו ָּלה ַמ ֲע ַלת ַה ְׁת ׁשו ָּבה‪ֶּ ,‬א ֶּמ ׁש היה זה מובדל‬ ‫יכם‪ ,‬צועק ואינו נענה‪ ,‬שנאמר‬ ‫יכם ְל ֵבין ֱאל ֵֹּק ֶ‬ ‫יכם ָהיו ַמ ְב ִׂד ִׂלים ֵבינֵ ֶ‬ ‫מה' אלקי ישראל‪ ,‬שנאמר (ישעי' נט‪ ,‬ב) ֲעוֹּנוֹּ ֵת ֶ‬ ‫[כי ָתבֹּאו ֵל ָראוֹּ ת ָפנָ י] ִׂמי ִׂב ֵקש זֹּאת‬‫(שם א‪ ,‬טו) ִׂכי ַת ְרבו ְת ִׂפ ָלה וגו'‪ ,‬ועושה מצות וטורפין אותן בפניו‪ ,‬שנאמר (שם‪ ,‬יב) ִׂ‬ ‫ִׂמ ֶי ְד ֶכם ְרמֹּס ֲח ֵצ ָרי‪ִׂ ,‬מי ַגם ָב ֶכם ְו ִׂי ְסגֹּר ְד ָל ַת ִׂים וגו' (מלאכי א‪ ,‬י)‪ .‬והיום הוא מודבק בשכינה‪ ,‬שנאמר (דברים ד‪ ,‬ד)‬ ‫יכם‪ ,‬צועק ונענה מיד‪ ,‬שנאמר (ישעי' סה‪ ,‬כד) ְו ָה ָיה ֶט ֶרם ִׂי ְק ָראו ַו ֲאנִׂ י ֶא ֱענֶ ה‪ ,‬ועושה מצות‬ ‫ְו ַא ֶתם ַה ְד ֵב ִׂקים ַבה' ֱאל ֵֹּק ֶ‬ ‫ָ‬ ‫ומקבלין אותן בנחת ושמחה‪ ,‬שנאמר (קהלת ט‪ ,‬ז) ִׂכי ְכ ָבר ָר ָצה ָה ֱאל ִֹּׂקים ֶאת ַמ ֲע ֶשיך‪ ,‬ולא עוד אלא שמתאוים להם‪,‬‬ ‫ימי עוֹּ ָלם ו ְכ ָשנִׂ ים ַק ְדמוֹּ נִׂ יוֹּ ת‪[ .‬וע"ע בויואל משה (ב‪ ,‬מז) מה‬ ‫שנאמר (מלאכי ג‪ ,‬ד) ְו ָע ְר ָבה ַלה' ִׂמנְ ַחת ְיהו ָדה ִׂוירו ָש ָל ִׂים ִׂכ ֵ‬ ‫שהאריך רבינו בזה]‪.‬‬ ‫כב ועיין ברש"י ויקרא (ה‪ ,‬ח)‪ְ :‬ו ִׂה ְק ִׂריב ֶאת ֲא ֶשר ַל ַח ָטאת ִׂראשוֹּ נָ ה‪ .‬חטאת קודמת לעולה‪ ,‬למה הדבר דומה‪,‬‬ ‫לפרקליט שנכנס לרצות‪ ,‬ריצה פרקליט‪ ,‬נכנס דורון אחריו‪[ .‬ומקורו בגמרא זבחים (ז‪.]):‬‬ ‫ובספר חרדים (פרק סג)‪ :‬לכן כתב הרב רבינו יונה (שערי תשובה‪ ,‬שער א אות יא)‪ ,‬שאדם ֶש ִׂה ְר ָבה לחטוא‪ ,‬לא‬ ‫יעשה סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גדולה וגמר בלבו לעזוב החטא עד יום מותו‪ ,‬ועבר עידן ועידנין‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫יד‬ ‫מא‬ ‫דארף מען בעטן]‪.‬‬ ‫און דער ֱא ֶמת‪ ,‬אויף דעם ַאליין [ ַ‬ ‫נאך אין די פ ָּאר טעג‪ ,‬אין די‬ ‫האבן ָּ‬ ‫מ'זאל די ְז ִׂכ ָיה ָ‬ ‫ָ‬ ‫זאל העלפן‪,‬‬ ‫דער אייבירשטער ָ‬ ‫האבן [ ַאז]‬‫נאך די זְׁ ִכ ָּיה ָּ‬ ‫מ'זאל ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫נאך ביז רֹּאש ַה ָשנָ ה‪,‬‬ ‫מ'האב מיר ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫וואס‬ ‫יָּ ִמים ְׁק ָּצ ִרים ָּ‬ ‫נאך עפעס ְׁמ ַת ֵקן זיין‪.‬‬ ‫מ'זאל קענען ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫מ'זאל ֵמ ִשים ֶּאל ַה ֵלב זיין‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫באשעפער‪.‬‬ ‫פארן ַ‬ ‫זאגן ֱא ֶּמת'דיגע ִדבו ִרים ַ‬ ‫נאך ָּ‬ ‫מ'זאל מיר ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫האבן‬ ‫מ'זאל די ְז ִׂכ ָיה ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'זאל קענען ְׁמ ַק ֵבל זיין ֶּב ֱא ֶּמת דעם עול תו ָּרה‪ ,‬און עול‬ ‫ָּ‬ ‫האבן‬ ‫מ'זאל די ְז ִׂכ ָיה ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַמ ְׁלכות ׁ ָּש ַמיִ ם‪.‬‬ ‫געהאלפן ווערן‪ִ ,‬ב ְׁכ ַלל ו ִב ְׁפ ַרט‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫זאל מיר‬ ‫מ'זאל מיר שוין ִב ְׁמ ֵה ָּרה ָּ‬ ‫ָ‬ ‫וואס מ'גייט ַארויס‬ ‫וואך‪ָ ,‬‬ ‫זא שווערע ָּ‬ ‫וואך‪ַ ,‬א ַ‬ ‫טאקע אין די ָּ‬ ‫מ'זאל מיר זוֹּ ֶכה זיין ַ‬ ‫ָ‬ ‫טאקע זיין ַאזוי ווי‬ ‫ס'זאל ַ‬ ‫ָ‬ ‫יאר‪,‬‬ ‫יאר‪ ,‬און מ'גייט ַאריין אין ַא פריש ָּ‬ ‫פון דעם פריערדיגן ָ‬ ‫יה]‪.‬‬‫יה [ ָּת ֵחל ׁ ָּשנָּ ה ו ִב ְׁרכו ֶּת ָּ‬ ‫מ'זאגטכג ִת ְׁכ ֶּלה ׁ ָּשנָּ ה ְׁו ִק ְׁללו ֶּת ָּ‬ ‫ָ‬ ‫טאקע זיין‬ ‫ס'זאל ַ‬ ‫ָּ‬ ‫האבן [ ַאז]‬ ‫מ'זאל מיר די זְׁ ִכ ָּיה ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫זאל העלפן‪,‬‬ ‫דער בוֹּ ֵרא ָכל עוֹּ ָל ִׂמים ָ‬ ‫האבן‬ ‫מ'זאל ָּ‬‫ָּ‬ ‫האבן‬ ‫מ'זאל די ְז ִׂכ ָיה ָ‬ ‫ָ‬ ‫ס'זאל זיין ַאן ִה ְׁת ַח ְׁד ׁשות‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫[בעת] ִה ְׁת ַח ְׁד ׁשות [השנה]‪,‬‬ ‫מ'זאל זוֹּ ֶכה זיין צו זען‪ְׁ ,‬באורו יתברך נִ ַסע ְׁונֵ ֵל ְׁךכד‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ַאן ַאנדערן ַד ַעת‪,‬‬ ‫מב‬ ‫[שתהיה]‬ ‫געזאגט‬ ‫ָ‬ ‫טאקע‬‫מ'האט ַ‬‫ָ‬ ‫יארן [שעברו]‬ ‫בעונותינו הרבים‪ ,‬אין די ַאלע ָ‬ ‫נאר‬ ‫ִה ְׁת ַח ְׁד ׁשות ַה ׁ ָּשנָּ ה‪ָ [ ,‬אבער] בעונותינו הרבים ס'איז נישט געווען קיין נייעס [לטובה]‪ָ ,‬‬ ‫וואס ס'איז נישט ַארגער געווען [מחבירו‪ ,‬מיט]‬ ‫ַא ְד ַר ָבה חלילה ֵאין ָּל ְׁך יום חלילהכה‪ָ ,‬‬ ‫וואס‬ ‫יכם‪ַ ,‬אזעלעכע ִענְׁ יָּ נִ ים ָּ‬‫ָּצרות ַה ִמ ְׁת ַח ְׁד ׁשותכו‪ ,‬נייע ָּצרות ֲא ֶשר לֹּא ְש ָערום ֲאבוֹּ ֵת ֶ‬ ‫האט מען ַאזוינס נישט‬ ‫מאל אין די 'תו ְׁכ ָּחה' ָּ‬ ‫ניטא ָּ‬‫ַ‬ ‫אויסגעמאלן‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫גארנישט‬ ‫מ'האט זיך ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫האבן געוויזן [למפרע]‬ ‫נאר בעונותינו הרבים די געשעענישן ָ‬ ‫געקענט ַאריינשטעלן‪ָ ,‬‬ ‫דאס איז טייטש [דברי הפסוקים]‪.‬‬ ‫וואס ָ‬‫ָ‬ ‫מ'האט ַאלעס אויסגעטייטשט ְׁלטו ָּבה ְׁו ִל ְׁב ָּר ָּכה‪ .‬און ס'העט ַאזוי גיווען‬ ‫ָּ‬ ‫[ובאמת]‬ ‫האט גו ֵרם געווען‪.‬‬ ‫וואס ָּ‬ ‫געקענט זיין‪ ,‬ווען נישט דער ָּעון ָּ‬ ‫שהוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחיו‪ ,‬אז יקריב קרבן תעניות‪ ,‬בבושת פניו והכנעת לבו‪ .‬וכל מה שיוסיף‬ ‫תשובה‪ ,‬יוסיף הכנעה‪ָּ .‬מ ׁ ָּשל למי שהמרה פי המלך‪ ,‬לא ישלח לו דורון‪ ,‬שיטרפנו לו על פניו‪ ,‬אך ידכה ישוח‬ ‫ונפל אפים ארצה לרגליו‪ ,‬והוא מתחנן לו בדמעה‪ ,‬ואחרי כן ישלח לו דורון‪ .‬וזהו רמז קרבן חטאת שהיה‬ ‫החוטא מקריב תחילה ואחר כך קרבן עולה‪ ,‬שהעולה היא דורון‪ ,‬והחטאת היא הטהרה והנקיון ורחיצת הכתם‪.‬‬ ‫כג בתפלת אחות קטנה‪ ,‬שאומרים בכניסת ליל א' דראש השנה‪.‬‬ ‫ֹּאמר ָש ְלמו ְי ֵמי ֶא ְב ֵל ְך‪ְׁ ,‬לאורו נִ ַסע ְׁונֵ ֵל ְׁך‪.‬‬ ‫כד מלשון הפייטן בקינות לת"ב (סוף קינה כא‪ ,‬ד"ה ארזי)‪ְ :‬ל ֶצ ֶדק ִׂי ְמ ָל ְך ֶמ ֶל ְך‪ ,‬י ַ‬ ‫כה במשנה סוטה (מח‪ :).‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ ,‬העיד רבי יהושע‪ ,‬מיום שחרב בית המקדש‪ ,‬אין יום שאין‬ ‫בו קללה‪ – .‬ובגמרא שם (מט‪ :).‬אמר רבא‪ ,‬בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו‪ ,‬שנאמר וכו'‪ ,‬ואלא עלמא‬ ‫אמאי קא מקיים‪ ,‬אקדושה דסידרא‪ ,‬ואיהא שמיה רבא דאגדתא‪.‬‬ ‫ובתנחומא תולדות (סימן א)‪ :‬אמר ר' אליעזר‪ ,‬בשעה שהיו זבחים בעולם‪ ,‬היה שלום‪ ,‬משחרב בית‬ ‫הזבחים אין לך יום שאין בו קללה ופורענות‪.‬‬ ‫כו עיין בגמרא סנהדרין (צז‪ :).‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬דור שבן דוד בא בו‪ ,‬תלמידי חכמים מתמעטים‪ ,‬והשאר עיניהם‬ ‫ָכלוֹּ ת ביגון ואנחה‪ְׁ ,‬ו ָּצרות רבות וגזרות קשות ִמ ְׁת ַח ְׁד ׁשות וכו'‪.‬‬ ‫טו‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫מג‬ ‫ס'זאל‬ ‫ָּ‬ ‫יאר'‪,‬‬ ‫טאקע ַא 'ניי ָּ‬ ‫זאל העלפן‪[ ,‬היצט ַאז] ס'קומט ַ‬ ‫דער בוֹּ ֵרא ָכל עוֹּ ָל ִׂמים ָ‬ ‫טאקע 'נִ ְׁת ַח ֵד ׁש' ווערן [השנה‪ ,‬לטובה ולברכה] ַעל ָּכל יִ ְׁש ָּר ֵאל‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫האבן צו זען ַה ׁ ְׁש ָּפ ַעת ַה ְׁקדו ׁ ָּשה‪.‬‬ ‫מ'זאל מיר די ְז ִׂכ ָיה ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'זאל מיר זו ֶּכה זיין צו זען ִש ְׁמ ָּחה‪ ,‬ביי ַאלע אידישע הערצער‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫זאל 'דערפרייען' אידישע הערצער‪.‬‬ ‫ַה ׁ ֵשם יִ ְׁת ָּב ֵר ְׁך ָּ‬ ‫צובראכן אידישע הערצער זענען‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫קאן דען ְׁמ ׁ ַש ֵער זיין‪ ,‬ווי‬ ‫ווער ָּ‬ ‫[די ַאלע] ְׁל ָּבבות ַהנִ ׁ ְׁש ָּברות‪.‬‬ ‫מ'קאן זיך נישט העלפן‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫צובראכן‪ְׁ ,‬ב ָּכל ְׁפ ַרט ו ְׁפ ַרט‪ ,‬און‬ ‫ָּ‬ ‫וויפיל די הערצער זענען‬ ‫רלאזן‬‫פא ָּ‬ ‫נאר ַ‬ ‫מ'קאן מיר זיך ָּ‬‫ָּ‬ ‫ֵאין ָּלנו ַעל ִמי ְׁל ִה ׁ ָּש ֵען ֶּא ָּלא ַעל ָּא ִבינו ׁ ֶּש ַב ׁ ָּש ַמיִ ם‪,‬‬ ‫באשעפער‪.‬‬ ‫אויפן ַ‬ ‫זאל העלפן ִׂב ְמ ֵה ָרה‬ ‫איבערדעם ַאז ס'קומט [די הייליגע טעג]‪ ,‬דער בוֹּ ֵרא ָכל עוֹּ ָל ִׂמים ָ‬ ‫[שתהיה התחדשות לטובה‪ ,‬וירפא את הנשברות]‪.‬‬ ‫מד‬ ‫המשך הקדמה לישוב הקושיות‬ ‫הקדמה לישוב קושיא ו‪-‬ט‬ ‫ועל כל פנים מדת הצדיקים שהם הופכים את יצרם כולו טוב‪ ,‬וכמו שאמרו באברהם אבינו ודוד המלך‬ ‫קאן זיין ַאזוי‪.‬‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫מ'האב מיר שוין פריער געשמועסט (באות יט‪-‬כז)‪ַ [ ,‬אז] ַא איד ַאז מ'דינט דעם‬ ‫ָ‬ ‫זא‬ ‫מ'קאן זיין [ווי ביי] ַא ְׁב ָּר ָּהם ָּא ִבינו‪ַ ,‬א ַ‬ ‫ָ‬ ‫דאך נִ ְׁת ַה ֵפ ְׁך [יצרו הרע לטוב]‪,‬‬ ‫אייבירשטען ווערט ָ‬ ‫יגה‪ַ ,‬אז ָּה ְׁפכו כולו ַלטוב‪.‬‬ ‫גרויסע ַמ ְׁד ֵר ָּ‬ ‫האט שוין‬ ‫געזאגט ִל ִבי ָּח ַלל ְׁב ִק ְׁר ִבי (תהלים קט‪ ,‬קב)‪ַ [ ,‬אז] ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט [אויך]‬ ‫און ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶּל ְׁך ָ‬ ‫געהאט קיין יֵ ֶּצר ָּה ָּרעכז‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫נישט‬ ‫מה‬ ‫אמנם גם מדת הבינונים‪ ,‬שיש להם כח הטוב והרע‪ ,‬הוא גם כן טוב‪ ,‬שעל כל פנים יכול‬ ‫הוא עדיין להתאמץ להתגבר על יצרו [שיש בזה שבח של 'היגיעה' בעבודת ה'‪ ,‬וכדלעיל]‬ ‫נאך גוט‪[ ,‬שעל כל פנים] מ'קען‬ ‫מ'האט ביידע [יְ ָצ ִׂרים‪ ,‬וכמדת הבינונים]‪ ,‬איז אויך ָּ‬ ‫ָ‬ ‫נאר ַאז‬ ‫ָ‬ ‫הארעווען [לנצח את היצר הרע]‪.‬‬ ‫לאגן און מ'קען ָּ‬‫זיך פ ָּ‬ ‫מו‬ ‫אמנם אם ח"ו מרבה לחטוא‪ ,‬עד שמגיע למדת הרשעים שהם לגמרי ברשות לבם ויצרם הרע‪ ,‬אז הוא מר מאוד‪,‬‬ ‫והוא קללה היותר גדולה‪ ,‬והוא האלה הנרמז בפסוקי התוכחה דלעיל‪ ,‬שרומז על מה שמסתתר בינתו‪ ,‬ונאבדה חכמתו‬ ‫אינגאנצן ביים יֵ ֶּצר ָּה ָּרע‬ ‫ַ‬ ‫[ ָאבער ח"ו] ַאז מ'ווערט ָאבער ַאזוי נִ ְׁת ַג ׁ ֵשם‪ַ ,‬אז מ'איז שוין‬ ‫כז כמבואר בגמרא בבא בתרא (יז‪ :).‬שלשה לא שלט בהן יצר הרע‪ ,‬אלו הן אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬דכתיב בהו ַב ֹּ‬ ‫כל‬ ‫כל [פירש"י‪ :‬באברהם כתיב (חיי כד‪ ,‬א) ַוה' ֵב ַר ְך ֶאת ַא ְב ָר ָהם ַבכל‪ .‬ביצחק כתיב (תולדות כז‪ ,‬לג) ָוא ַֹּכל ִמכל‪ .‬ביעקב כתיב‬ ‫כל ֹּ‬ ‫ִׂמ ֹּ‬ ‫(וישלח לג‪ ,‬יא) ְו ִׂכי יֶ ש ִׂלי כל]‪ .‬ויש אומרים אף דוד‪ ,‬דכתיב (תהלים כט‪ ,‬כב) ְׁו ִל ִבי ָּח ַלל ְׁב ִק ְׁר ִבי [יצרי הרע מת בקרבי]‪.‬‬ ‫ובגמרא עבודה זרה (ד‪ :):‬אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬לא דוד ראוי לאותו מעשה [דבת שבע]‬ ‫ולא ישראל ראוין לאותו מעשה [דעגל]‪ ,‬לא דוד ראוי לאותו מעשה‪ ,‬דכתיב ְׁו ִל ִבי ָּח ַלל ְׁב ִק ְׁר ִבי [פירש"י‪ :‬יצר הרע‬ ‫חלל בקרבי‪ ,‬ואין לו כח לשלוט בקרבי]‪ ,‬ולא ישראל ראוין לאותו מעשה‪ ,‬דכתיב (ואתחנן ה‪ ,‬כה) ִׂמי ִׂי ֵתן ְו ָה ָיה ְל ָב ָבם ֶזה‬ ‫ָל ֶהם ְל ִׂי ְר ָאה א ִֹּׂתי ָכל ַה ָי ִׂמים‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫טז‬ ‫מ'האט נישט קיין נְׁ ִט ָּיה ְׁלטוב‪ .‬ס'איז חלילה ָּה ְׁפכו כולו [לרע ח"ו]כח‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫אין די הענט‪ַ ,‬אז‬ ‫פארקערט ווי [ביי] ַא ְב ָר ָהם ָא ִׂבינו איז געווען ָה ְפכוֹּ כולוֹּ ַלטוב‪[ ,‬חלילה] ַאז‬ ‫פונקט ַ‬ ‫מ'ווערט נִ ְׁת ַג ׁ ֵשם‪.‬‬ ‫קאן זיין‪ ,‬דער ְפ ַשט איז ַאזוי אין ָפסוק [ ְׁו ָּהיָּ ה ְׁב ׁ ָּש ְׁמעו ֶּאת ִד ְׁב ֵרי ' ָּה ָּא ָּלה']כט‪- .‬‬ ‫דאס ָ‬ ‫‪ָ -‬‬ ‫דאך בעונינו הרבים די גרעסטע ְׁק ָּל ָּלהל‪[ ,‬דער] ְׁו ָּא ְׁב ָּדה ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו‬ ‫דעס איז ָ‬ ‫האט נישט קיין ׁשום ' ֲה ָּבנָּ ה'‪ ,‬און ווערט ַאזוי נִ ְׁת ַג ׁ ֵשם‪.‬‬ ‫'ו ִבינַ ת' נְׁ בונָּ יו ַת ְׁס ִתיר‪ַ ,‬אז ער ָּ‬ ‫מז‬ ‫התחלת ישוב קושיא ט‬ ‫והנה לשון 'לבב' מורה על מי שיש לו ב' יצרים‪ ,‬ולשון 'לב' מורה על שיש לו יצר אחד‪ ,‬וכדלעיל‪ .‬וזה שייך הן‬ ‫לטובה‪ ,‬וכדרך שכתב רש"י בפסוק וְ ַס ֲעדו 'לִּ ְב ֶכם'‪ ,‬מכאן שאין יצר הרע שולט במלאכים‪ .‬והן לרעה ח"ו‪ ,‬במדת‬ ‫הרשעים שהפכו את לבם ח"ו באופן שמסורים לגמרי ביד יצרם הרע‪ ,‬ונמחה אצלם כח יצר הטוב‬ ‫לאמיר זען‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫נאר‬ ‫זאגט [על הפסוק] ְׁו ַס ֲעדו ' ִל ְׁב ֶּכם' (וירא יח‪ ,‬ה)‪ ,‬ס'שטייט נישט ' ְל ַב ְב ֶכם' ָ‬ ‫רש"י ָ‬ ‫לא‬ ‫ִל ְׁב ֶּכם‪ ,‬מכאן שאין יֵ ֶּצר ָּה ָּרע שולט ְׁב ַמ ְׁל ָּא ִכים‪.‬‬ ‫נאר איין יֵ ֶּצר‪ ,‬הייסט ִל ְׁב ֶּכם‪.‬‬ ‫נישטא ָ‬ ‫ָ‬ ‫דארט וואו ס'איז‬ ‫ָ‬ ‫מח‬ ‫דאך‬‫האט ָ‬ ‫לאנגלב‪[ ,‬דקשה] לכאורה [על זה‪ ,‬דהלא] ער ָ‬ ‫געזאגט ַ‬‫ָ‬ ‫מאל‬‫האב שוין ַא ָ‬‫‪ -‬איך ָ‬ ‫נישט געוואוסט ַאז ס'איז ַמ ְׁל ָּא ִכים‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם ָא ִׂבינולג‪.‬‬ ‫זאגטלד שאין יצר הרע [שולט במלאכים‪ ,‬זהו לפי‬ ‫וואס די גמרא ָ‬ ‫וואס דען‪ ,‬דעס ָ‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט געזען [וחשב] ַאז ס'איז מענטשן ָאן ַא‬ ‫שאנו יודעים שהיו מלאכים‪ .‬אמנם] דער ֱא ֶמת‪ ,‬ער ָ‬ ‫דאך געוואוסט ס'קען זיין‬ ‫האט ָ‬ ‫האט געמיינט ס'איז מענטשן‪[ ,‬און] ער ָ‬ ‫ֵי ֶצר ָה ָרע‪ ,‬ער ָ‬ ‫האט ער‬ ‫דאך אויך ַאזוי געווען‪ ,‬איבערדעם ָ‬ ‫מענטשן אויך ַאזוי‪[ ,‬שהרי] ער ַאליין איז ָ‬ ‫געזאגט ִל ְׁב ֶּכם‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דאס‬ ‫האט ער ָ‬‫וויאזוי ָ‬ ‫ַ‬ ‫זאגט [מכאן שאין יצר הרע שולט 'במלאכים'‪ ,‬ווייל]‬ ‫נאר די גמרא ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ ְׁל ָּא ִכים‪[ ,‬אלא מאי]‬‫גאר געווען ַ‬ ‫דאך [סוף סוף] ָ‬ ‫געזען [שאין בהם יצר הרע‪ ,‬והלא] זיי זענען ָ‬ ‫דאס געזען‪.‬‬ ‫האט ער ָ‬ ‫מוז זיין ַאז יֵ ֶּצר ָּה ָּרע איז נישט שולט ְׁב ַמ ְׁל ָּא ִכים‪ ,‬איבערדעם ָ‬ ‫האט נישט געוואוסט [ ַאז] ס'איז ַמ ְל ָא ִׂכים‪- .‬‬ ‫ָאבער ער ָ‬ ‫כח רבינו בזהירות לשונו נמנע מלסיים הלשון בדבר רע‪.‬‬ ‫כט שהוא ָה ָא ָלה של הפסוק ְו ִׂה ְפ ָלא ה' וגו' ְו ָכל ַמ ָכה ֲא ֶשר לֹּא ָכתוב ְב ֵס ֶפר ַהתוֹּ ָרה‪ ,‬וכדלהלן באות סח‪ .‬ועל זה‬ ‫ממשיך שזהו הקללה היותר גדולה‪[ .‬ובזה יבואר להלן ישוב קושיא ז]‪.‬‬ ‫אבדון‪ ,‬כי מלבד אבידתם שאמר למעלה‬ ‫ל וז"ל האור החיים הק' (עקב ח‪ ,‬יט)‪ :‬עוד ירצה באומרו ַכגויִ ם וגו' ֵכן ת ֵ‬ ‫אבדון‪ ,‬עוד צרה אחרת להם אחר שיאבדו‪ ,‬הנשארים בהם יהיו ַכגוֹּ ִׂים ֲא ֶשר וגו' כן יאבדון‪ ,‬פירוש‬ ‫ת ֵ‬ ‫בד ֹּ‬ ‫במאמר ָא ֹּ‬ ‫ֶש ִׂי ָכ ֵרת מהם נבואה ורוח הקודש‪ ,‬שיאבדו‪ ,‬ועל זאת יחרד לב עם ה'‪ ,‬שאין קללה בעולם כזו‪ ,‬אוי לדורות שטעמו‬ ‫כוס המר הזה מר ממות‪ .‬והוא רחום ישוב ירחמנו‪ ,‬כי יתן את רוחו ָבנו כימי קדם‪.‬‬ ‫לא ברש"י וירא (יח‪ ,‬ה)‪ְׁ :‬ו ַס ֲעדו ִל ְׁב ֶּכם וכו'‪ .‬אמר רבי חמא‪ְׁ ' ,‬ל ַב ְׁב ֶּכם' אין כתיב כאן‪ ,‬אלא ' ִל ְׁב ֶּכם'‪ ,‬מגיד שאין יֵ ֶּצר‬ ‫ָּה ָּרע שולט במלאכים‪.‬‬ ‫לב ומהם בס"ג שבת שובה (האזינו) תשי"ז‪ .‬וראה זה גם בס"ג תרומה תשי"ט‪ ,‬ובליל א' דסוכות תשכ"ח‪.‬‬ ‫לג וכן הוקשה בגור אריה (וירא שם)‪.‬‬ ‫לד הכוונה על המדרש בבראשית רבה (מח‪ ,‬יא)‪ ,‬שהוא המקור לדברי רש"י דלעיל‪.‬‬ ‫יז‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫מט‬ ‫דאך אויף דעם – שטייט‪ַ - ,‬אז ס'איז‬ ‫ָאבער [על כל פנים] דער [לשון] ' ִל ְׁב ֶּכם' ווייזט ָ‬ ‫נאר איין יֵ ֶּצר [וכגון יצר ַהטוֹּ ב]‪.‬‬ ‫נישטא ָּ‬ ‫ָ‬ ‫מאל [שייך לכתוב כן על יצר ָ'ה ָרע' לחוד‪ ,‬שהרי] ִל ְׁב ֶּכם איז‬ ‫פארקערט איז ַא ָ‬ ‫ווידעראום ַ‬ ‫נישטא קיין צוויי ְי ָצ ִׂרים‪[ .‬און די זעלבע איז]‬ ‫ָ‬ ‫ווארט [שהוא] ַא ָלשוֹּ ן ָי ִׂחיד‪ַ ,‬אז ס'איז‬ ‫דאך ַא ָ‬ ‫ָ‬ ‫נאר‬‫נישטא קיין יֵ ֶּצר טוב‪ָ ,‬‬‫ָ‬ ‫פארקערט‪ַ ,‬אז איינער איז נִ ְׁת ַג ׁ ֵשם און ס'איז‬ ‫ווידעראום ַ‬ ‫דאך אויך [שייך לשון] ' ִל ְׁב ֶּכם'‪.‬‬ ‫בלויז יֵ ֶּצר ָּה ָּרע‪ ,‬איז ָ‬ ‫נאר געווען‬ ‫דאך נישט געווען 'די' ְב ִׂחינָ ה‪ ,‬ס'איז ָ‬ ‫וואס דען‪[ ,‬אצל המלאכים] איז ָ‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַא [לשון] ָי ִׂחיד ווייל ס'איז געווען יֵ ֶּצר טוב ַאליין‪.‬‬ ‫נ‬ ‫יכם‪.‬‬ ‫און [דער לשון] ' ְׁל ַב ְׁב ֶּכם'‪ ,‬מיינט ׁ ְׁשנֵ י יִ ְׁצ ֵר ֶּ‬ ‫דארטב ַד ְר ֶש'נען ַאזוי חכמינו ז"ל‪ְׁ ,‬ב ָּכל ' ְׁל ַב ְׁב ֶּכם' (עקב יא‪ ,‬יג) ִב ׁ ְׁשנֵ י יִ ְׁצ ֵר ֶּ‬ ‫יכם‪.‬‬ ‫[ ַאזוי ווי] ָ‬ ‫נא‬ ‫הקדמה לישוב קושיא י‬ ‫(עד אחר אות סד)‬ ‫והנה מי שכבר הגיע בעוונותיו ח"ו למדת הרשעים‪ ,‬ונתקיים אצלו הפסוק ובינת נבוניו 'תסתתר'‪ ,‬באמת כבר הוא‬ ‫בעצם בבחינת 'שוגג'‪ ,‬ואפשר אפילו בבחינת 'אונס'‪ .‬ואם כן לכאורה יש סברא ששוב אין מגיע לו עונש כדין 'המזיד'‬ ‫האט שוין נישט‬ ‫וואס ס'איז שוין ַאזוי נִ ְׁת ַג ׁ ֵשם‪ַ ,‬אז ער ָ‬‫קען זיין אפשר‪ ,‬לעולם דער ָּ‬ ‫קיין שום נְ ִׂט ָיה ְלטוֹּ ב‪ ,‬דער זעט שוין נישט דעם ֱא ֶּמת‪ ,‬ס'איז שוין [ביי אים] ִבינַ ת נְׁ בונָּ יו‬ ‫גארנישט‪ ,‬ער איז ַאזוי בלינד‪[ ,‬ממילא] איז ער ַא‬ ‫' ַת ְׁס ִתיר'לה‪[ .‬און] ַאז ער זעט נישט ָּ‬ ‫ׁשו ֵגג‪.‬‬ ‫[און] ַאז ער איז שוין ַא ׁשו ֵגג [היה סברא לדונו רק כשוגג]‪.‬‬ ‫מ'זאגט שוין [ ַאז] אפשר איז ער‬ ‫ָ‬ ‫‪ַ -‬אזוי ווי מ'איז אים שוין ַדן [כהיום‪ ,‬על הפושעים]לו‪,‬‬ ‫גאר ַאזוי ווי ַא ִתינוק ׁ ֶּש ִנ ׁ ְׁש ֶּבה ֵבין ָּה ַעכו"םלז‪- .‬‬‫ָ‬ ‫[ועל כל פנים‪ַ ,‬אז] דער זעט שוין נישט דעם ֱא ֶמת‪ ,‬דער איז ַא ׁשו ֵגג‪[ ,‬א"כ היה סברא‬ ‫לדונו רק כשוגג]‪.‬‬ ‫נב‬ ‫אמנם כבר חקר הפרי מגדים בזה בקונטרס מתן שכרן של מצות‪ ,‬ומסיק דמכל מקום חייב עליהם כמזיד מפאת‬ ‫"דינא דגרמי"‪ ,‬מכיון שהוא עצמו הביא את עצמו לידי כך מחמת העונות הראשונים שעשה‪ ,‬שעי"ז בא אח"כ לידי‬ ‫העונות האחרונים שהם כבר בבחינה כזה‪ ,‬בדרך עבירה גוררת עבירה‪ ,‬שפירשוהו שעל ידי העבירה הראשונה‬ ‫נברא מלאך המשחית שזה מכריחו לחטוא אחר כך יותר ח"ו‬ ‫[ובאמת] דער פרי מגדים אין [קונטרס] מתן שכרן של מצותלח‪ ,‬קלערט ָ‬ ‫דאך [אין דעם‬ ‫לה ועיין בחובת הלבבות (יחוד המעשה פ"ה)‪ :‬וכאשר יגבר עליך [היצר הרע] וימשל בך בעזר השכל לו וסיועו‬ ‫אותו‪ ,‬במה שמטעהו בו‪ ,‬ומדמהו בעיניו מן השקר בצורת המופת‪ ,‬יעתיק אותך מן המדרגה ההיא שהיתה‬ ‫קרובה אל האמת ונסתרים בה פני השקר‪ ,‬אל מה שאחריה‪ ,‬שיש בה פחות אמת ויותר שקר‪ .‬וכך לא יסור‬ ‫להעתיקך ממדרגה למה שאחריה‪ ,‬עד שיביאך אל מדרגה שנסתרים בה פני האמת‪ ,‬והוא השקר הגמור‪.‬‬ ‫לו ועיין בזה גם להלן סוף אות סז‪.‬‬ ‫לז ולא ידע כלל מאיסורי תורה‪ ,‬המבואר דינו בגמרא שבת (סח‪ ):‬שנחלקו האמוראים אם צריך כפרה‪ .‬ועיין בזה‬ ‫לדינא בבית יוסף (יו"ד סימן קנט)‪ ,‬ובשלחן ערוך ונו"כ שם‪.‬‬ ‫לח‬ ‫בקונטרס מתן שכרן של מצות (והם שמונה חקירות בענין שכר ועונש שכתב הפרמ"ג בסוף ספרו תיבת גמא [ורב פנינים]‪,‬‬ ‫ואח"כ נדפס בקונטרס בפ"ע בשם מתן שכרן של מצות) כתב הפרמ"ג בחקירה א' (אות ט)‪ :‬יש שלשה יצר הרע וכו'‪ ,‬יצר‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫יח‬ ‫שאפן ַא ַמ ִזיק‬ ‫ַאריין‪ ,‬דלכאורה כשאדם חוטא] ַאז פון ַאן ֲע ֵב ָירה גוֹּ ֶר ֶרת ֲע ֵב ָירהלט ווערט ַ‬ ‫בא ַ‬ ‫גאר‬ ‫וואס ער 'נייט' [ומכריח את האדם] צו טון די ֲע ֵב ָירה‪[ ,‬אם כן] לכאורה איז מען שוין ָּ‬ ‫ָ‬ ‫ַאן אונֶּ ס‪ ,‬איז מען שוין נישט שולדיג [בעונות האחרונים]‪.‬‬ ‫נג‬ ‫זאגט ַאז] מ'איז חייב [גם בעבירות האחרונים] ִמ ַצד ְׁג ָּר ָּמא ְׁבנִ זָּ ִקין‪ ,‬ווייל ס'איז‬ ‫נאר [ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫יקאמ [מחמת עונות הראשונים שעשה מתחילה‪ ,‬שהרי זה עצמו מה שלבסוף הוא כשוגג ואנוס‬ ‫ָּב ִרי ֶּה ֵז ָּ‬ ‫געווארן‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬ ‫געווארן דורך זיינע ֲע ֵברות [הראשונות‪ ,‬שעל ידם] איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬‫בדבר] דעס איז ָ‬ ‫האט אים דערצו גענייט [להאחרונות‪ ,‬וממילא] איז מען ַא ְג ָר ָמא‬ ‫וואס ער ָ‬ ‫דער ַמ ְׁל ָּא ְׁך ָ‬ ‫האט מען זיך [ ַאליין] גוֹּ ֵרם געווען דעס‪.‬‬ ‫דאס] ָ‬ ‫[בניזקין‪ ,‬ווייל ָ‬ ‫טאקע] ַא ׁשו ֵגג‪ ,‬און‬‫וואס מ'טוט שפעטער‪ ,‬איז מען שוין [ ַ‬ ‫ָאבער די ֶּע ֶּצם ֲע ֵב ָּירה ָ‬ ‫האנט‪.‬‬ ‫מ'האט זיך שוין נישט אין די ַ‬ ‫ָּ‬ ‫גאר ַאן אונֶּ ס‪[ .‬ווייל]‬ ‫אפשר ָ‬ ‫מ'האט זיך דערצו געברענגט [מעיקרא‪ ,‬מיט דעם‬ ‫ָ‬ ‫רוואס‬ ‫פא ָ‬ ‫ָאבער שולדיג איז מען ַ‬ ‫האבן אין די הענט‬ ‫מ'זאל זיך נישט ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט זיך ַאזוי אויפגעפירט [מתחילה] ַאז‬ ‫ָּ‬ ‫וואס]‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט זיך ַאזוי אויפגעפירט‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫[לבסוף]‪,‬‬ ‫נד‬ ‫מ'האט זיך נישט אין די הענט‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫מת איז מען שוין נישט שולדיג‪[ ,‬ווייל]‬ ‫[ונמצא כי] ֶב ֱא ֶ‬ ‫מא‬ ‫מ'האט זיך ָּאבער געברענגט‬ ‫ָּ‬ ‫וואס'זשע דען ‪ -‬ברויך מען דורכברעכן ‪[ – ,‬ווייל]‬ ‫נאר ָ‬‫ָ‬ ‫הרע שברא ה' לטוב לנו‪ ,‬לקבל שכר וכו'‪ .‬היצר הרע השני‪ ,‬הגוף וכו'‪ .‬היצר הרע השלישי רע מכולם‪ ,‬כי על ידי‬ ‫עבירה שעשה ברא משחית‪ ,‬עבירה גוררת עבירה כיוצא בה שעשה‪ ,‬ומכריחו לכך‪ ,‬ובטלה הבחירה באותו עון‪○ .‬‬ ‫ולפיכך יש לומר שהחוטא אין מחויב לעשות ְתשו ָבה על ֵח ְטא כי אם פעם אחת‪ ,‬אפילו ָח ָטא אותו מאה פעמים‪,‬‬ ‫עיין בספר דעת חכמה (שבספר דברי חכמים) בשער התשובה פרק י"ב דף כ"ג עמוד ג' ד'‪ .‬ושל"ה (שער האותיות אות‬ ‫ק'‪ ,‬ערך קדושה) מחמיר ביותר [להצריך ְתשו ָבה על כל פעם]‪ ,‬ובחות יאיר סימן ס"ז שתי פעמים ַדי על כל חטא‪ ,‬כי‬ ‫עבר ושנה נעשה כהיתר (קדושין מ‪ ,).‬והוא ז"ל [הדעת חכמה] כתב שלשה פעמים‪ .‬ולדעתי פעם אחת ַדי‪ ,‬למשל‬ ‫ָח ָטא ְב ֵח ֶלב מאה פעמים‪ ,‬וכן בדם ונבילה כל אחד כמה פעמים‪ַ ,‬די על כל אחת פעם אחת כאמור‪ ○ .‬וזהו‬ ‫יך ְׁבאונֶּ ס ו ְׁב ָּרצון‪ְ ,‬ו ַעל ֵח ְטא ֶש ָח ָטאנו ְל ָפנֶ ָ‬ ‫יך ְׁביֵ ֶּצר ָּה ָּרע‪ְ ,‬ו ַעל‬ ‫שאומרים (בוידוי יום הכפורים) ַעל ֵח ְטא ֶש ָח ָטאנו ְל ָפנֶ ָ‬ ‫יך ְׁביו ְׁד ִעים ְׁולא יו ְׁד ִעים‪ .‬כי אפילו בפעם שני ושלישי שכמעט ' ָּאנוס' הוא‪ ,‬שהמשחית שברא‬ ‫ֵח ְטא ֶש ָח ָטאנו ְל ָפנֶ ָ‬ ‫מכריחו לכך‪ ,‬מכל מקום ' ְׁת ִח ָּלתו ְׁב ָּרצון' הוה‪ ,‬וחייב בדיני ְׁד ַג ְׁר ִמי‪ ,‬כי ָּברור ֶּהזֵ יקו‪ַ .‬על ֵח ְטא ֶש ָח ָטאנו ְל ָפנֶ ָ‬ ‫יך ְׁביֵ ֶּצר‬ ‫ָּה ָּרע‪ ,‬עם יצר הרע בשותפות‪ ,‬היינו פעם שני שיצר הרע שנברא על ידו מכריחו‪ ,‬כמ"ש ר"מ אלשיך (ירמיה יד‪ ,‬כ)‬ ‫פסוק ִׂכי ' ָח ָטאנו' ָל ְך‪ ,‬בשותפות‪ ,‬וגם התורה והתפלה והתענית שעושה קודם שתיקן החטא וקודם החרטה‪,‬‬ ‫עבירות הם ח"ו‪ ,‬כמו שנאמר (נשא ו‪ ,‬יא) ְו ִׂכ ֶפר ָע ָליו ֵמ ֲא ֶשר ָח ָטא ַעל ַה ָנ ֶפש‪ ,‬שציער עצמו מיין (תענית יא‪ ,).‬ואחר‬ ‫שהימים הראשונים יפלו ולא הועיל כלום‪ ,‬כמו שכתב ר"מ אלשיך שם‪ ,‬ונותן כח לסטרא אחרא ח"ו‪ ,‬והם יקחו‬ ‫הכל‪ .‬וזה שאומרים ְׁביו ְׁד ִעים ְׁולא יו ְׁד ִעים‪ ,‬מענין ו ְלנָ ֳע ִׂמי מוֹּ ַדע (רות ב‪ ,‬א)‪ ,‬לשון אהבה וחבה‪ ,‬הן ָעוֹּן שאוהבים‬ ‫המשחיתים‪ ,‬הנאות הגוף‪ ,‬הן ששונאים‪ ,‬כמו תענית ותורה ותפלה היפך רצונם‪ ,‬מכל מקום ֵח ְטא הוא כאמור‪.‬‬ ‫[ועיין שם עוד בחקירה ג' שדן באיזה אופן נבראים המלאכים של מצות ועבירות]‪.‬‬ ‫לט לשון המשנה באבות (ד‪ ,‬ב) ‪ .‬והספרים פירשוהו על ענין זה‪ ,‬כי על ידי המלאך משחית שנברא מעבירה‬ ‫ראשונה‪ ,‬נגרר לעבירה אחרת‪ .‬ורבינו מביא מענין זה בכ"מ‪ ,‬ומהם בעל הגאולה ועה"ת (סימן צו)‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫מ הכוונה בזה שאין לזה רק דין ְׁ‬ ‫'ג ָּר ָּמא' בניזקין לחוד דקיי"ל דפטור בו בדיני אדם‪ ,‬רק שהוא דין דינא ְׁד ַג ְׁר ִמי‪,‬‬ ‫דקיי"ל שחייב בו אף בדיני אדם‪ ,‬וכמה ראשונים כתבו החילוק בזה‪ ,‬אף ששניהם הם רק גרמא בניזקין‪ ,‬מ"מ‬ ‫כשברי היזקא שלו חייב‪ ,‬עיין באורך בקונטרס דינא דגרמי של הרמב"ן‪ ,‬וברא"ש (בבא קמא ט‪ ,‬יג‪ .‬ובבא בתרא ב‪ ,‬יז)‬ ‫בשם ר"י [וע"ע בהל' בכורות להרמב"ן (פרק ד)]‪ ,‬ועיין בתרומת הדשן (סימן שטו)‪ ,‬ובשלחן ערוך ונו"כ (חו"מ סימן‬ ‫שפו)‪[ .‬ויש להוסיף‪ ,‬דבאמת אף בגרמא בניזקין ממש דפטור בדיני אדם‪ ,‬מכל מקום בדיני שמים חייב‪ ,‬כמבואר בגמרא בבא‬ ‫קמא (נה‪ :‬נו‪ ).‬ועוד‪ .‬והכא אנן קיימין בדיני שמים‪ .‬אלא שלרבותא כתב הפרי מגדים‪ ,‬דיש לחייבו אף לפי דיני בית דין שלמטה‪,‬‬ ‫מצד דינא דגרמי]‪.‬‬ ‫מא להתאמץ בכל הכוחות‪ ,‬עד שיזכה לרחמי שמים‪ .‬וכדלהלן באות שאחר זה‪.‬‬ ‫יט‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫מ'האט זיך געברענגט דערצו‬ ‫ָ‬ ‫דערצו‪' ,‬איבערדעם' איז מען ַא ֵמזִ יד‪[ ,‬שהרי מתחילה] ווען‬ ‫נאך געווען ַא ֵמ ִזיד‪.‬‬ ‫איז מען ָּ‬ ‫נה‬ ‫נישטא קיין ֵע ָּצה‬ ‫ָּ‬ ‫האט מען זיך שוין נישט אין די הענט‪ ,‬ס'איז‬ ‫[ובעוה"ר] היצט ָ‬ ‫[מצד האדם עצמו]‪.‬‬ ‫נאר דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים איז ַא ַרחום ְׁו ַחנון‪[ .‬און] ַאז מ'איז זיך ִמ ְׁת ַא ֵמץ מיט ָּכל‬ ‫ָּ‬ ‫נגענשאפט‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫געפא‬ ‫ַ‬ ‫ַהכחות‪ ,‬העלפט דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים‪ַ [ ,‬אז] מ'קריכט ַארויס פון‬ ‫דאס קען זיין [בביאור הפסוק ְו ָהיָ ה ְב ָש ְמעוֹּ וגו']‪( .‬וכדלהלן באות סה)‪- .‬‬ ‫‪ָ -‬‬ ‫נו‬ ‫ביאור הפסוק‪ְ :‬ל ִּב ְל ִּתי ְשמ ַֹע ֶאל ַהכ ֵֹהן‬ ‫ועל דרך זה ביארתי בדברי הכתוב וְ ָה ִּאיש ֲא ֶשר יַ ֲע ֶשה ְבזָ דוֹ ן לְ ִּבלְ ִּתי ְשמ ַֹע ֶאל ַהכ ֵֹהן‪ .‬דלכאורה הוא אריכות לשון‪,‬‬ ‫חדא דאומרו ֲא ֶשר יַ ֲע ֶשה ְבזָ דוֹ ן הוא מיותר‪ ,‬דבודאי רק מי שעושה במזיד נענש בחיוב מיתה‪ ,‬וכן למה אמר בלשון‬ ‫ְׁשלִ ילָּ ה‪' ,‬לְ ִּבלְ ִּתי ְשמוֹ ַע'‪ ,‬ולא אמר בקצרה וְׁ ָּה ִאיש ֲא ֶּשר 'ל ֹא יִ ְׁש ַמע'‬ ‫[בפרשת שופטים] (יז‪ ,‬יב)‬ ‫וואס ס'שטייט‬ ‫איך פלעג צו טייטשןמב [על דרך זה‪ ,‬דעס] ָ‬ ‫וואס איז עפעס ַאן‬ ‫יש ֲא ׁ ֶּשר יַ ֲע ֶּשה ְׁב ָּזדון ְׁל ִב ְׁל ִתי ׁ ְׁשמ ַע ֶּאל ַהכ ֵהן‪[ .‬דקשה לכאורה] ָ‬ ‫ְׁו ָּה ִא ׁ‬ ‫ֲא ִׂריכות [הלשון]‪.‬‬ ‫דארף ער מיר דערציילן ֲא ׁ ֶּשר יַ ֲע ֶּשה ְׁב ָּזדון‪ ,‬נו ַאודאי איז מען נישט‬ ‫וואס ַ‬ ‫קודם‪ָ ,‬‬ ‫זאגט ער‬ ‫וואס ָ‬ ‫זא עוֹּ נֶ ש ווי ַא ֵמ ִׂזיד‪[ ,‬ואם כן] ָ‬ ‫נאר אויף ַא ֵמ ִזיד‪ַ ,‬א שוֹּ ֵגג איז נישט ַא ַ‬ ‫ַח ָייב ָ‬ ‫זאגן ְו ָה ִׂאיש ֲא ׁ ֶּשר לא יִ ׁ ְׁש ַמע ֶאל ִׂד ְב ֵרי ַהכ ֵֹּהן‪.‬‬ ‫זאל ער ְס ַתם ָ‬ ‫ֲא ׁ ֶּשר יַ ֲע ֶּשה ְׁבזָּ דון‪ָ .‬‬ ‫שמו ַע'‪[ ,‬ולא אמר בקצרה‪ְ ,‬ו ָה ִׂאיש‬ ‫ילה‪ ,‬יַ ֲע ֶּשה ְׁב ָּזדון ' ְׁל ִב ְׁל ִתי ׁ ְׁ‬ ‫דערנאך] דעס ָלשוֹּ ן ְש ִׂל ָ‬ ‫ָ‬ ‫און [‬ ‫ֲא ֶשר 'לֹּא יִׂ ְש ַמע']‪.‬‬ ‫נז‬ ‫וביארתי בזה‪ ,‬דהנה איתא בספרים כי ְד ָב ִּרים ַהיוֹ ְצ ִּאים ִּמן ַה ֵלב נִּ ְכנָ ִּסים 'לַ לֵ ב'‪ .‬והיינו דבכדי שיתקבלו דברי‬ ‫יראת שמים על הלב‪ ,‬צריך ב' תנאים‪ ,‬א' שיהיו יוצאים מן הלב של האומר‪ ,‬וב' שגם השומע יהיה לו לב מבין ופתוח‬ ‫וואס'זשע דען‪ ,‬דער ֱא ֶמת איז‪[ ,‬דאיתא בספרים]מג ְׁד ָּב ִרים ַהיו ְׁצ ִאים ִמן ַה ֵלב‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'זאל צוהערן ִׂדבו ִׂרים‪[ ,‬קודם] ברויכן זיי‬ ‫ָ‬ ‫נִ ְׁכנָּ ִסים ַל ֵלב‪ַ [ ,‬אז] צוויי ְתנָ ִׂאים [פעלט אויס‪ ,‬כדי]‬ ‫הארץ [שגם‬ ‫זיין [דברים] ַהיו ְׁצ ִאים ִמן ַה ֵלב‪ ,‬ס'מוז ָאבער זיין נִ ְׁכנָּ ִסים ' ַל ֵלב'‪ ,‬אויך אין ַא ַ‬ ‫המקבל יהיה לו לב מבין ופתוח]‪.‬‬ ‫הארץ'‪ ,‬מ'איז נִׂ ְת ַג ֵשם‪ ,‬גייען נישט ַאריין די‬ ‫מ'האט נישט קיין ' ַ‬ ‫ָ‬ ‫[ ָאבער] ַאז‬ ‫ווערטער‪.‬‬ ‫נח‬ ‫ולזה אמר הכתוב כאן‪ ,‬דמה שהוא עתה בגדר 'לְ ִּבלְ ִּתי ְשמ ַֹע' ֶאל ַהכ ֵֹהן ָהע ֵֹמד לְ ָש ֵרת‪ ,‬דהיינו שאין הדברים נכנסים‬ ‫באזניו‪ ,‬הסיבה לזה הוא לפי שבעבר היה בגדר וְ ָה ִּאיש ֲא ֶשר יַ ֲע ֶשה ְבזָ דוֹ ן‪ ,‬שעשה מעשה עבירות‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫נטמטם לבו אחר כך עד שכבר אינו בגדר השמיעה‪ ,‬אף שעתה כבר אינו מזיד אלא שוגג‬ ‫וואס ס'איז ְׁל ִב ְׁל ִתי ׁ ְׁשמ ַע ֶּאל ַהכ ֵהן ָּהע ֵמד ְׁל ׁ ָּש ֵרת‪ ,‬לכאורה איז‬ ‫איבערדעם‪ ,‬דער ָ‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫מ'האט נישט קיין ַ‬ ‫ָ‬ ‫הארץ‪ ,‬ווייל‬ ‫מען ַאן אונֶּ ס‪ַ ,‬אז ס'גייט נישט ַאריין אין ַ‬ ‫מב בדרשה שב"ק שופטים תרפ"ח (בעיר נירבאטור)‪ ,‬ובדרשת שבת הגדול תר"צ [והלשון 'איך פלעג' טייטשן‪ ,‬בדרך‬ ‫כלל הכוונה על השנים שבאיירופא לפני המלחמה]‪ .‬וכן הזכיר רבינו זה במסיבה מוצ"ש תצוה תשי"ד‪ ,‬ובדרשה‬ ‫שב"ק בהעלותך תשט"ו (בעיר לאנדאן)‪ .‬ועיין זה גם במסיבה א' ויקרא תשכ"א‪ ,‬ובס"ג נצבים וילך תשכ"ב‪.‬‬ ‫מג מובא בספר הישר לר"ת (שער יג)‪ ,‬ובשל"ה הק' (שער האותיות)‪ ,‬ובנועם אלימלך (וארא ד"ה וידבר משה)‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫כ‬ ‫מ'האט 'פריער' געטון ְׁבזָּ דון‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫נאר דער פעלער איז געווען‪[ ,‬ווייל]‬ ‫ָ‬ ‫ס'זאל נישט‬ ‫ָּ‬ ‫מ'האט זיך ַאזוי אויפגעפירט [מעיקרא‪ ,‬עד שבא לידי כך] ַאז‬ ‫ָ‬ ‫וואס]‬ ‫[והיינו ָ‬ ‫ס'זאל נישט 'דורכברעכן'‬ ‫ָּ‬ ‫ווארט‪[ ,‬און] קיין ֶּד ֶּר ְׁך ֱא ֶּמת‪.‬‬ ‫הארץ קיין אידיש ָּ‬ ‫קו ֵלט זיין אין ַ‬ ‫הארץ ַאריין די ' ַאזְׁ ָּהרות' ַהתו ָּרה ַה ְׁקדו ׁ ָּשה‪ ,‬די‬ ‫ס'זאל נישט ַאריינגיין אין ַ‬ ‫ָ‬ ‫הארץ‪,‬‬ ‫אין ַ‬ ‫וואס די תו ָּרה ַה ְׁקדו ׁ ָּשה איז אונז ַמ ְׁז ִהיר‪.‬‬ ‫ַאלע הייליגע ִדבו ִרים ָ‬ ‫וואס זיי גייען ַארויס אין חו ֶּד ׁש ֱאלול‪ ,‬מיטן ׁשו ָּפר‬ ‫[וכן] די ַאלע ְׁכרו ִזים ַהיו ְׁצ ִאיןמד ָ‬ ‫בלאזן‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫וואס מ'איז ַמ ְׁכ ִריזמה‪ַ ,‬אז‬ ‫וואס מ'זעט אין די תו ָּרה ַה ְׁקדו ׁ ָּשה ָ‬ ‫און די ַאלע ִדבו ִרים ָּ‬ ‫מ'זאל צוציען יעדן איד צום ֶּד ֶּר ְׁך ָּה ֱא ֶּמת‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫הארץ ַאריין‪[ ,‬ווייל] די הערצער זענען ְׁמגו ׁ ָּשם‪.‬‬ ‫און ס'גייט נישט ַאריין אין ַ‬ ‫נט‬ ‫ולזה צריכין לבקש רחמי שמים‪ ,‬שהשי"ת 'יפתח' מחדש את לבנו ליראתו ועבודתו‬ ‫זאל‬ ‫איבערדעם ברויך מען גרויס ַר ֲח ֵמי ׁ ָּש ַמיִ ם‪ַ [ ,‬אז] דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫'עפענען' אידישע הערצער!‬ ‫' ְׁפ ַתח ִל ֵבנו' ְׁביִ ְׁר ָּא ֶּת ָּך!‬ ‫קאנען אין זיך‬ ‫מ'זאל ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫זאל 'עפענען' אידישע הערצער‪ַ [ ,‬אז]‬ ‫דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫האבן‬‫מ'זאל ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫קאנען ַארייננעמען אין זיך [און]‬ ‫מ'זאל ָ‬ ‫ָ‬ ‫ווארט'‪,‬‬ ‫ַארייננעמען ַא 'אידיש ָּ‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫צובראכן ַ‬ ‫ָּ‬ ‫פארן בוֹּ ֵרא ָכל עוֹּ ָל ִׂמים ַא‬ ‫טאקע ֱא ֶּמת'דיג ַ‬ ‫ַ‬ ‫ימה‪.‬‬‫מ'זאל 'וועלן' טון ְׁת ׁשו ָּבה ׁ ְׁש ֵל ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫[און]‬ ‫ס‬ ‫וואס ס'איז ְׁל ִב ְׁל ִתי ׁ ְׁשמ ַע‪ ,‬איז מען‬ ‫זאגט דער ָפסוק ‪ -‬דעס ָ‬ ‫איבערדעם‪ ,‬לכאורה ‪ָ -‬‬ ‫האסט ָּאבער 'פריער'‬ ‫וואס דו ָּ‬ ‫טאקע] נישט קיין ֵמ ִזיד‪ .‬דער פעלער איז ָּאבער‪ ,‬דעס ָּ‬ ‫[ ַ‬ ‫געטון [ ְׁבזָּ דון]‪.‬‬ ‫רשטאפט‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫פא‬ ‫הארץ ַאזוי ַ‬‫דאס ַ‬ ‫[דבודאי] נישט ְׁב ִח ָּנם איז ָּ‬ ‫וואס מ'איז ִלבו ָּאטום ְׁו ָּסתוםמו‪.‬‬ ‫דעס ָ‬ ‫סא‬ ‫יש ֲא ׁ ֶּשר יַ ֲע ֶּשה ' ְׁבזָּ דון'‪ ,‬אויף דעם איז מען געווען ַא‬ ‫זאגט ער‪ְׁ ,‬ו ָּה ִא ׁ‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫האט גוֹּ ֵרם געווען ַאז‬‫וואס] דעס ָ‬ ‫שים [מתחילה‪ָ ,‬‬ ‫מ'האט געטון ַאזעלעכע ַמ ֲע ִׂ‬ ‫ָ‬ ‫מ ִזיד‪[ ,‬ווען]‬ ‫ֵ‬ ‫הארץ!‬ ‫ווארט אין ַ‬ ‫' ְׁל ִב ְׁל ִתי' ׁ ְׁשמ ַע ֶּאל ַהכ ֵהןמז‪ַ [ ,‬אז] ס'גייט נישט ַאריין ַאן ֱא ֶּמת'דיג ָּ‬ ‫מד וכמשל הנודע שהזכיר רבינו תמיד בהושענא רבה‪ ,‬שהכרוזים יוצאים שהמלך בא אל העיר‪.‬‬ ‫מה עיין במשנה אבות (ו‪ ,‬ב)‪ :‬בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב‪ ,‬ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה‬ ‫של תורה‪.‬‬ ‫מו מלשון התפלה שאומרים אחר אמירת תשליך [והוא מספר עבודת הקודש להחיד"א]‪ֵ :‬קל ָמ ֵלא ַר ֲח ִׂמים‪ֶ ,‬י ֱהמו נָ א‬ ‫יך ָע ֵלינו ְל ַק ֵבל ְב ָרצוֹּ ן ַה ְכנָ ָע ֵתנו ְו ִׂה ְרהו ֵרי ְתשו ָב ֵתנו‪ ,‬ו ְת ַק ֶים ָלנו ַמה ֶש ִׂה ְב ַט ְח ָתנו ַעל ְי ֵדי ֲע ָב ֶד ָ‬ ‫יך ַח ְכ ֵמי ִׂי ְשֹּ ָר ֵאל‬ ‫ַר ֲח ֶמ ָ‬ ‫יבה וכו'‪.‬‬ ‫יאה זוֹּ ִׂהיא ִׂש ָ‬ ‫ַה ָבא ִׂל ָט ֵהר ְמ ַס ְי ִׂעין אוֹּ תוֹּ ‪ ,‬ו ְׁב ׁ ֶּש ַגם ִל ֵבנו ָּאטום ְׁו ָּסתום ְׁו ָּחתום‪ְ ,‬ולֹּא ִׂא ָתנו יוֹּ ֵד ַע זוֹּ ִׂהיא ִׂב ָ‬ ‫מז בלשון שלילה‪ ,‬על שאין לו אף 'היכולת' לזה‪ ,‬שישמע אל הכהן‪ .‬ועוד שהוא המשך למה שאמר מקודם אשר‬ ‫יעשה בזדון‪ ,‬דעל זה אמר שהעשייה בזדון הוא הוא הגורם והמביאו אותו לידי כך‪' ,‬לבלתי שמוע' וגו'‪ .‬דלפי זה‬ ‫מתאים יותר לשון זה‪ ,‬מההלשון 'לא ישמע'‪.‬‬ ‫כא‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫מ'קען נישט ְׁמ ַק ֵבל זיין דעם ֱא ֶּמת! מ'ווערט נישט 'נִ ְׁת ָּפ ֵעל' פון די ַאלע הייליגע‬ ‫טאקע פון ָּפ ׁשוט'ע ְׁפסו ֵקי‬ ‫זאגט‪ ,‬פון די הייליגע תו ָּרה‪ַ ,‬‬ ‫וואס די תו ָּרה ַה ְׁקדו ׁ ָּשה ָּ‬ ‫ִדבו ִרים ָ‬ ‫ַהתו ָּרה!‬ ‫סב‬ ‫דאך בלויז ִד ְׁב ֵרי מו ָּסר‪ ,‬און ַא ְׁז ָּהרות‪.‬‬ ‫גאנצע ' ִמ ׁ ְׁשנֵ ה תו ָּרה'מח‪ ,‬איז ָּ‬ ‫די ַ‬ ‫מ'זאל גיין אין‬ ‫ָּ‬ ‫וואס די ְׁפסו ִקים זענען ְׁכ ֵס ֶּדר ַמ ְׁז ִהיר יעדן איד‪ ,‬זיי זענען ַמזְׁ ִהיר‬ ‫ָּ‬ ‫ֶּד ֶּר ְׁך ַהתו ָּרה‪.‬‬ ‫יך ְׁוא ֶּר ְׁך יָּ ֶּמ ָּ‬ ‫יך‪.‬‬ ‫‪[...‬ובפרשתן (ל‪ ,‬כ) כתיב] ו ְׁל ָּד ְׁב ָּקה בו‪ִ ,‬כי הוא ַח ֶּי ָּ‬ ‫באשעפער!‬ ‫מ'זאל ָּדבוק זיין אין ַ‬ ‫ָּ‬ ‫ו ְׁל ָּד ְׁב ָּקה בו!‬ ‫סג‬ ‫און די ' ַאלע' ְׁפסו ִקים זענען ַמזְׁ ִהיר‪.‬‬ ‫זאגן ָּאן 'גענוג'‪.‬‬‫די ַאלע ָּ‬ ‫וואס'זשע דען‪ֲ ,‬א ׁ ֶּשר יַ ֲע ֶּשה ְׁב ָּזדון‪[ ,‬וזהו הגורם‪ַ ,‬אז] ס'גייט נישט ַאריין!‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫שים [שהם גרמו ַאז]‬ ‫האסט געטון ַאזעלעכע ַמ ֲע ִ‬ ‫[ווייל] דו ביסט געווען ַא ֵמ ִזיד‪ ,‬דו ָּ‬ ‫ס'זאל צו דעם קומען‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫סד‬ ‫וואס‬ ‫זאגט ער נישט [בקצרה‪ ,‬רק] ֲא ׁ ֶּשר 'לא יִ ׁ ְׁש ַמע'‪[ .‬ווייל] אויף דעם ָ‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫נאר] ַא‬ ‫ס'גייט נישט ַאריין איז מען שוין נישט קיין ֵמזִ יד [ואין לחייבו כל כך על זה עצמו‪ָ ,‬‬ ‫מ'האט ַאזוי געטון‪[ .‬וזהו הסיבה על מה שחייבין‬ ‫ָ‬ ‫מ ִזיד איז מען געווען דערפריער‪[ ,‬ווען]‬ ‫ֵ‬ ‫אותו גם על שלילת השמיעה שלאחר כך]‪.‬‬ ‫סה‬ ‫ישוב הקושיות בפסוק וְ ָהיָ ה ְב ָש ְמעו‬ ‫ישוב קושיא ח‪ ,‬ט‬ ‫והפסוק וְ ָהיָ ה ְב ָש ְמעוֹ וגו'‪ ,‬מיירי במי שעדיין יש לו מלחמה בקרב לבו‪ ,‬וכואב לבו על העבירות שעושה‪ ,‬ועל זה‬ ‫אמר וְ ִּה ְת ָב ֵר ְך ' ִּבלְ ָבבוֹ ' לֵ אמֹר‪ ,‬באותה שעה כשעדיין יש לו שני יצרים‪ ,‬ישמח ויתנחם כי בהמשך הזמן ' ָשלוֹ ם' יִּ ְהיֶ ה‬ ‫ִּלי‪ ,‬מבלי מלחמות שבלב‪ִּ ,‬כי ִּב ְש ִּררות 'לִּ ִּבי' ֵאלֵ ְך‪ ,‬כשיגיע למצב שאין לו רק יצר אחד‪ ,‬והוא היצר הרע‪ ,‬ואז כבר‬ ‫יהיה דינו כשוגג ולא יתחייב‬ ‫דא אין ָפסוק‪.‬‬ ‫דאס קען זיין דער ְפ ַשט ָ‬ ‫ָ‬ ‫רלאזן [ ִׂכי ִׂב ְש ִׂררות ' ִׂל ִׂבי' ֵא ֵל ְך‪ ,‬שלא יהיה לי אלא יצר אחד]‪.‬‬ ‫פא ָ‬‫ַאז איינער וועט זיך ַ‬ ‫סו‬ ‫הארץ [לבעל העבירה‪ ,‬און] ער‬ ‫דאס ַ‬ ‫[דהנה] ַאזוי ַארומער [מתחילה‪ ,‬עדיין] טוט אים וויי ָּ‬ ‫האט ביי זיך ַאליין ַא ִמ ְׁל ָּח ָּמה‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫נאך אין זיך ַא פונק‪ַ ,‬א נִ יצוץ ְׁב ֵלב‪ ,‬טוט אים וויי‬ ‫מ'האט ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫ווילאנג‬‫ַ‬ ‫ווארן] ַא איד‪,‬‬ ‫[ ָ‬ ‫מ'האט ביי זיך ַאליין ַא ִמ ְׁל ָּח ָּמה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫הארץ ַאליין לוֹּ ֵחם [בקרבו]‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬ס'איז אין ַ‬ ‫דאס ַ‬ ‫ָּ‬ ‫האט ביי זיך ַא ִמ ְׁל ָּח ָּמה‪.‬‬ ‫ס'לאזט נישט‪ .‬ער ָ‬ ‫ָּ‬ ‫געוואלט טון גוטס‪ ,‬און‬ ‫ָּ‬ ‫מ'העט‬ ‫מח ספר דברים‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫כב‬ ‫נאך ַא ִמ ְׁל ָּח ָּמה ביי זיך‪.‬‬ ‫מ'האט ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫ווילאנג‬ ‫ַ‬ ‫נאך עפעס גוט‪,‬‬ ‫לאנג איז ָּ‬ ‫ַאזוי ַ‬ ‫מ'האט שוין קיין‬ ‫ָ‬ ‫[ ָאבער] ַאז מ'געוויינט זיך חלילה צום שלעכטן וועג‪[ ,‬קומט אויס]‬ ‫וואס מ'גייט‪ ,‬מ'איז שוין‬ ‫גאר צופרידן מיט דעם ֶּד ֶּר ְׁך ָּ‬‫ׁשום ִמ ְׁל ָּח ָּמה נישט‪ ,‬מ'איז שוין ָ‬ ‫גאר צופרידן‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫סז‬ ‫טאקע בעסער זיין‪,‬‬ ‫קאן מען קלערן‪ ,‬ס'וועט מיר שוין ַ‬ ‫דערנאך' ָ‬ ‫ָּ‬ ‫[ממילא אויף] '‬ ‫מ'האט זיך‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט שוין נישט קיין נְ ִׂט ָיה ְלטוֹּ ב‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ווארן איך וועל שוין זיין ַא ׁשו ֵגג‪ַ .‬אז‬ ‫ָ‬ ‫פאר ַא ׁשו ֵגג‪[ ,‬און ווי] ַא ִתינוק ׁ ֶּש ִנ ׁ ְׁש ֶּבה‪,‬‬ ‫האנט‪ ,‬וועט מען מיך ַדן זיין ַ‬ ‫שוין נישט אין די ַ‬ ‫מ'זאגט שויןמט [היינט‪ ,‬ללמד זכות על הפושעים‪ ,‬שהם כתינוק שנשבה]נ‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫ַאזוי ווי‬ ‫סח‬ ‫ישוב קושיא ו‪ ,‬ז‬ ‫ולזה נאמר לשון 'וְ ָהיָ ה' ְב ָש ְמעוֹ ‪ ,‬שמרמז לשון שמחה‪ ,‬שבעת שמעו ֶאת ִּד ְב ֵרי ָ'ה ָאלָ ה' ַהזֹאת‪ ,‬דהיינו הקללה‬ ‫הגדולה של וְׁ ָּא ְׁב ָּדה ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו ו ִבינַ ת נְׁ בוֹ נָּ יו ' ִת ְׁס ַת ָּתר'‪ ,‬הנרמז בקללות שבתוכחה‪ ,‬אשר יכולין לבוא ליד הסתרת‬ ‫האמת לגמרי מן הלב‪ ,‬ובזה יתנחם שיהיה לו 'שלום' בלבו‪ ,‬וגם לא ייענש עוד כמזיד‬ ‫גאר פרייען‪,‬‬ ‫זאגט דער פסוק ' ְׁו ָּהיָּ ה' ְׁב ׁ ָּש ְׁמעו [לשון שמחה]‪ ,‬ער וועט זיך ָ‬ ‫אויף דעם ָ‬ ‫מט ועיין לעיל באות נא‪.‬‬ ‫נ ועיין עוד ענין הקרוב לזה‪ ,‬בשיחה שאמר רבינו בליל שב"ק נחמו תשי"ג [אצל שלחן הפירות‪ ,‬לאחר ברכת המזון]‪,‬‬ ‫ונדפס בחידושי תורה תשי"ז (ח"ב עמוד תשסה) וז"ל שם‪ :‬דאיתא בגמרא (בבא מציעא לג‪ ):‬על הכתוב ַה ֵגד ְל ַע ִׂמי‬ ‫ֹּאתם (ישעי' נח‪ ,‬א)‪ַ ,‬ה ֵגד ְל ַע ִׂמי ' ִׂפ ְש ָעם'‪ ,‬אלו התלמידי חכמים‪ ,‬ששגגות נעשין להם כזדונות‪,‬‬ ‫ִׂפ ְש ָעם ו ְל ֵבית ַי ֲעקֹּב ַחט ָ‬ ‫ֹּאתם'‪ ,‬אלו עמי הארץ שזדונות נעשין להם כשגגות‪ .‬והנה לכאורה נחזי אנן‪ ,‬אם אדם יעבור‬ ‫ו ְל ֵבית ַי ֲעקֹּב ' ַחט ָ‬ ‫עבירה בעדים והתראה שנידון עליה בבית דין‪ ,‬וכי יהיה בזה חילוק בין תלמיד חכם לעם הארץ‪ ,‬שעם הארץ לא‬ ‫ייענש על המזידין רק כשגגות‪ ,‬והתלמיד חכם יהיה נענש אף על השגגות כמזידין‪ ,‬והרי לא יתכן שיהיה כן‪.‬‬ ‫ואלא על כרחך דאלו דברים המסורים ללב‪ ,‬אין דנין עליהם בבית דין שלמטה‪ ,‬וכל זה אינו אלא לימוד זכות‬ ‫כלפי מעלה‪ ,‬שהקב"ה היודע מחשבות בני אדם‪ ,‬הוא דן בזה כפי מצב האדם‪ ○ .‬וכמו כן [מה שאמרו] (יומא פו‪):‬‬ ‫עבר ושנה הותרה לו‪ ,‬הותרה סלקא דעתך‪ ,‬אלא נעשה לו כהיתר‪ .‬ולא מצינו שבית דין לא יענשיו את 'העבר‬ ‫ושנה'‪ ,‬לפי שנעשה לו כהיתר‪ ○ .‬ועוד שאם יראה הבית דין שהאדם החוטא עושה תשובה על חטאו ולבו נשבר‬ ‫קרבו‪ ,‬וכי לא יענשו אותו כמשפט המגיע לו‪ .‬ורק אצל כרת [שהוא עונש בידי שמים] מצינו בגמרא (סנהדרין צ‪ ):‬על‬ ‫הכתוב ִׂה ָכ ֵרת ִׂת ָכ ֵרת ֲעוֹּנָ ה ָבה (שלח טו‪ ,‬לא) ‪ ,‬לא אמרתי אלא כל זמן שעונה בה‪ ,‬ולא כשעשה תשובה‪ .‬אבל בשארי‬ ‫חטאים ומיתות בית דין‪ ,‬לא מצינו שיועל תשובה לפטור מהעונש [בבי"ד שלמטה]‪ .‬אלא ודאי שכל אלו הענינים‬ ‫המבוארים‪ ,‬המסורים ללב‪ ,‬אינם אלא לימוד זכות כלפי מעלה‪ ,‬אבל בית דין שלמטה אין דנין כפי זה‪ ,‬אלא‬ ‫כמשפט המפורש להם‪.‬‬ ‫ולאפוקי ממה ששמעתי מלחשים‪ ,‬כי בזמן הזה‪ ,‬המחללי שבתות בפרהסיא שחנותיהן פתוחין בשבת‪,‬‬ ‫אינם בכלל מה שאמרו (עירובין סט‪ :‬וחולין ה‪ ).‬המחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם‪ .‬דכיון שהדבר נפרץ ביותר‪,‬‬ ‫ועבר ושנה נעשה לו כהיתר‪ ,‬כבר אינו יודע חומר הענין‪ ,‬ונחשב כשוגג‪ ○ .‬וברור שזה ליתא‪ ,‬דכיון שיודע ששבת‬ ‫היום ואסור לחלל שבת‪ ,‬הוא כבר מזיד‪ .‬וכל אלו התירוצים שאינו יודע חומר הענין‪ ,‬והותרה לו וכו'‪ ,‬כל אלו‬ ‫הענינים הם רק לימודי זכות כלפי מעלה‪ ,‬אחר שעשו תשובה‪ ,‬להקל מעליהם עונשי גיהנם וכדומה‪ .‬אבל כל זמן‬ ‫שעומדים במרדם‪ ,‬אנו בודאי נידייניה כדינא דהלכתא‪ ,‬דמחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם לכל דבריהם‪ ,‬ופתם‬ ‫פת עכו"ם וכו'‪.‬‬ ‫וידוע מה שאומרים שאם אחד משתמד ל"ע‪ ,‬נעשה רעש גדול‪ ,‬שיצא מכלל ישראל ונעשה עכו"ם‪ .‬הנה על‬ ‫פי הדין אין מקור לזה‪ ,‬שבשביל שהשתמד אצל הכומר יהיה נחשב לעכו"ם‪ .‬ורק בשביל שהוא מומר‪ ,‬שאינו‬ ‫מאמין בבורא ית' ובתורתו הק'‪ ,‬על ידי זה נעשה כעכו"ם‪ .‬וזה הרי הוא גם אם אינו משתמד‪ ,‬וההשתמדות ל"ע‬ ‫אינו מוסיף בזה מאומה‪ .‬רק כיון שהכומר אמר שהוא גוי‪ ,‬מחזיקים אותו לגוי‪ ○ .‬והנה התורה הק' אמרה על‬ ‫המחלל שבת בפרהסיא וכדומה‪ ,‬שדינו כעכו"ם‪ ,‬ואף על פי כן אין מחזיקין אותו עוד לגוי‪ ,‬וכשהכומר אומר‬ ‫שהוא גוי‪ ,‬מחזיקין או תו תיכף לגוי‪ֲ ,‬ה ִׂכי יהיה הכומר יותר נאמן להבדיל מהתורה הק'‪ ○ .‬ובאמת כל אלו‬ ‫הענינים אינם רק לימוד זכות כלפי שמיא‪ ,‬אחר שעשה תשובה‪ .‬אבל כל זמן שעומדים במרדם‪ ,‬דינם מופסק‬ ‫ועומד על פי הלכתא המבוארת בשלחן ערוך וכו'‪ ○ .‬והקב"ה יעזור שיהיה ַו ָּינוחו בו ָּכל יִ ְׁש ָּר ֵאל‪ ,‬שזהו 'תפילה'‬ ‫שכל ישראל ינוחו בו‪ ,‬ויהיו שומרי שבת‪.‬‬ ‫כג‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫[ווען] ער וועט הערן 'די' ָּא ָּלה [שבפסוק ְו ִׂה ְפ ָלא ה' וגו'‪ְ ,‬ו ָכל ַמ ָכה ֲא ֶשר לֹּא ָכתוב ְב ֵס ֶפר ַהתוֹּ ָרה‪,‬‬ ‫שמזה דרשו]נא ַאז ס'איז ִבינַ ת נְׁ בונָּ יו ַת ְׁס ִתיר‪ְׁ ,‬ו ָּא ְׁב ָּדה ָּח ְׁכ ַמת ֲח ָּכ ָּמיו‪.‬‬ ‫מ'האט ַא‬ ‫ָ‬ ‫ווילאנג]‬ ‫ַ‬ ‫[שהרי] ַאזוי ַארום [לעת עתה] איז ער נישט צופרידן מיט זיך‪[ ,‬‬ ‫דאס ווערט חלילה אויסגעמעקט [בהמשך הזמן‪ ,‬עד‬ ‫ִמ ְׁל ָּח ָּמה‪[ ,‬און ַאז] ער וועט הערן ַאז ָ‬ ‫כדי כך] מ'איז שוין צופרידן מיט זיך‪[ ,‬אז ישמח בזה]‪.‬‬ ‫סט‬ ‫המשך ישוב קושיא ז‪ ,‬ח‪ ,‬ט‬ ‫נאך צוויי ְל ָבבוֹּ ת [שעדיין יש לו‬ ‫האט ָ‬ ‫ווילאנג ער ָ‬ ‫ַ‬ ‫[וזהו שנאמר] ְׁו ִה ְׁת ָּב ֵר ְׁך ' ִב ְׁל ָּבבו'‪,‬‬ ‫שלום' יִ ְׁהיֶּ ה ִלי [מבלי‬ ‫דעמאלטס' וועט זיין ' ׁ ָּ‬ ‫ָ‬ ‫מלחמה עם יצרו]‪ .‬וועט ער קלערן [ ַאז] '‬ ‫נאר איין‬ ‫האבן ָּ‬ ‫מלחמה‪ ,‬ווען] ַאז ס'וועט זיין ִב ׁ ְׁש ִררות ' ִל ִבי' [ ֵא ֵל ְך]‪ַ ,‬אז ער וועט שוין נישט ָ‬ ‫נאר דעם יֵ ֶּצר ָּה ָּרע חלילה‪ ,‬ס'וועט זיין ' ָה ְפכוֹּ 'כח‪ ,‬ער וועט שוין‬ ‫האבן ָּ‬ ‫הארץ‪ ,‬ער וועט ָ‬‫ַ‬ ‫דאס גוטע‪.‬‬ ‫האבן ָ‬‫נישט ָ‬ ‫האבן ' ִב ְׁל ָּבבו'‪ ,‬וועט ער קלערן ס'וועט זיין ִב ׁ ְׁש ִררות ' ִל ִבי'‪,‬‬ ‫נאך ָ‬ ‫ווילאנג ער וועט ָ‬ ‫ַ‬ ‫וועט ער זיך מיט דעם פרייען‪.‬‬ ‫ע‬ ‫ישוב קושיא י‬ ‫אמנם על זה אמר הפסוק לְ ַמ ַען ְספוֹ ת ָה ָרוָ ה ֶאת ַה ְצ ֵמ ָאה‪ ,‬שיוסיפו לו גם השגגות שלו‬ ‫לדונם כמזיד‪ ,‬כיון שהוא עצמו גרם לכך במה שעשה תחילה בזדון‪ ,‬עד שבא לידי בחינת שגגה‬ ‫זאגט ָאבער דער ָפסוק‪ְׁ ,‬ל ַמ ַען ְׁספות ָּה ָּר ָּוה ֶּאת ַה ְׁצ ֵמ ָּאה‪ְׁ ,‬לאו ָּס ָּפא ֶּח ְׁט ֵאי ׁ ָּשלו ָּתא ַעל‬ ‫ָ‬ ‫דאס איז ער ַאליין שולדיג‪,‬‬ ‫געווארן ַא ׁשו ֵגג‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫רוואס ער איז‬ ‫פא ָּ‬ ‫ְׁז ָּדנו ָּתא‪[ .‬ווייל] ָאבער ַ‬ ‫דאך ַאליין גו ֵרם געווען‬ ‫האט ער זיך ָ‬ ‫וואס] ער איז געווען 'קודם' ַא ֵמזִ יד‪ָ ,‬‬ ‫[ווייל מיט דעם ָ‬ ‫האט ער דעם ִדין [אפילו] ווען ער איז‬ ‫[לבוא אחר כך לבחינת השוגג]‪ ,‬ממילא ִמ ַצד די ְׁג ָּר ָּמא ָ‬ ‫דאך‬‫האט זיך ָ‬ ‫ווארן ער ַאליין ָ‬ ‫ַא ׁשו ֵגג אויך‪ַ ,‬אזוי ווי ווען ער איז געווען ַא ֵמזִ יד‪ָ .‬‬ ‫זאל ווערן ַא ׁשו ֵגג‪.‬‬ ‫געמאכט [און] געברענגט אויף דעם‪ַ [ ,‬אז] ער ָ‬ ‫ַ‬ ‫זאגט ער ְׁל ַמ ַען ְׁספות ָּה ָּר ָּוה‪ְׁ ,‬לאו ָּס ָּפא ֶּח ְׁט ֵאי ׁ ָּשלו ָּתא ַעל ְׁז ָּדנו ָּתא‪.‬‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫עא‬ ‫מ'זאל נישט צוקומען צו דער‬ ‫ָ‬ ‫על כל פנים ברויך מען גרויס ַר ֲח ֵמי ָש ַמ ִׂים‪ַ ,‬אז‬ ‫וואס] ער‬ ‫שלום' יִ ְׁהיֶּ ה ִלי‪ָ [ ,‬‬‫דא ' ׁ ָּ‬ ‫זאגט ָ‬ ‫וואס דער פסוק ָ‬ ‫ְׁק ָּל ָּלה חלילה‪ ,‬צו דער ָּא ָּלה ָ‬ ‫רעכנט עס צווישן די ָאלוֹּ ת‪[ .‬שעל זה נאמר] ְׁו ִה ְׁת ָּב ֵר ְׁך ִב ְׁל ָּבבו ַאז ס'וועט זיין ׁ ָּשלום‪,‬‬ ‫גארנישט [קיין מלחמה]‪.‬‬ ‫מ'האט שוין נישט מיט זיך ָ‬ ‫ָ‬ ‫נאך ַאז מ'גייט נישט אין‬ ‫מ'באקענטנב ָ‬ ‫ַ‬ ‫ווילאנג‬ ‫ַ‬ ‫נאך עפעס‪,‬‬ ‫לאנג איז ָ‬ ‫[און] ַאזוי ַ‬ ‫נאך וויי‪ַ .‬אז ס'איז‬ ‫הארץ טוט ָּ‬ ‫דאס ַ‬ ‫הארץ‪ָּ ,‬‬ ‫נאך 'לוֹּ ֵחם' אין ַ‬ ‫ריכטיגן וועג‪ַ ,‬אז מ'איז ָ‬ ‫נישט ִב ׁ ְׁש ִררות ' ִל ִבי' ֵא ֵל ְׁך‪.‬‬ ‫נא וכדלעיל באות לג‪ ,‬ועיין בהערות שם‪.‬‬ ‫נב מלשון ַ‬ ‫'אנערקענען'‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫כד‬ ‫עב‬ ‫ישוב הקושיות בפרשת ִּכי ַה ִּמ ְצ ָוה ַהזֹאת‬ ‫ישוב קושיא טז‪-‬יז‬ ‫הנה אמרו חכז"ל דהצדיקים לִ ָּבם ִּב ְרשו ָתם‪ ,‬ורק ָּה ְׁר ָּש ִעים הם ִב ְׁרשות לִ ָּבם‪ ,‬וכבחינה‬ ‫האמורה לעיל‪ .‬ואם כן אצל הצדיקים הלב והפה שלהם הוא בידם‪ ,‬ונקרא 'שלהם'‬ ‫יך וגו']‪.‬‬‫זאגט דער ָפסוק [ ִׂכי ָקרוֹּ ב ֵא ֶל ָ‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫דער ֱא ֶמת [דהעיקר היא] ִׂמ ָכל ִׂמ ְש ָמר נְ צֹּר ִל ֶּב ָּך (וכדלעיל באות כט)‪.‬‬ ‫יקים זענען ִל ָּבם ִב ְׁר ׁשו ָּתם‪ ,‬און ְׁר ׁ ָּש ִעים זענען ִב ְׁר ׁשות ִל ָּבם‪,‬‬ ‫לעולם שטייטנג [ ַאז] ַצ ִד ִ‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫הארץ פירט זיי‪ ,‬זיי זענען נישט קיין מוֹּ ֵשל אויפן ַ‬ ‫דאס ַ‬ ‫ָ‬ ‫שאפט אויפן מויל‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬ער ַ‬ ‫שאפט' אויפן ַ‬ ‫יקים זענען ִׂל ָבם ִׂב ְרשו ָתם‪ ,‬ער ' ַ‬ ‫ַצ ִׂד ִׂ‬ ‫הארץ און מויל]‪.‬‬ ‫זאל רעדן‪ ,‬ס'איז זיין [ ַ‬ ‫וואסערע ִדבו ִרים ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫יך וגו'] (וכדלהלן באות עד)‪.‬‬ ‫איז רעכט [דער פסוק ִׂכי ָקרוֹּ ב ֵא ֶל ָ‬ ‫עג‬ ‫וזה יש לרמז בלשון הפסוק שו ָּחה ֲע ֻמ ָּקה ' ִפי זָּ רוֹ ת'‪ ,‬דקאי‬ ‫על הרשעים שהפה והלב שלהם הוא זרה אצלם‪ ,‬ואינו בידם‬ ‫[ ָאדער]‬‫הארץ איז פרעמד‪,‬‬‫דאס ַ‬‫ס'שטייט (משלי כב‪ ,‬יד) ׁשו ָּחה ֲע ֻׁמ ָּקה ' ִפי ָּזרות'‪ַ ,‬אז ָ‬ ‫דאס מויל איז שוין מו ׁ ֵשל איבער אים‪ ,‬און ס'איז ִלבו ַבל‬ ‫דאס מויל איז פרעמדנד‪ַ [ ,‬אז] ָ‬ ‫ָ‬ ‫הארץ איז נישט מיט אים‪.‬‬ ‫דאס ַ‬‫ִעמו‪ָ ,‬‬ ‫עד‬ ‫יך וגו'‪ ,‬וקאי על הצדיקים שכבר זיככו עצמם עד שהפה והלב שלהם בידם‪ ,‬ומעתה‬ ‫וזה שאמר הכתוב ִכי ָּקרוֹ ב ֵאלֶּ ָּ‬ ‫יך ו ִּבלְ ָב ְב ָך'‪,‬‬ ‫יך ַה ָד ָבר ְמאֹד‪ ,‬אבל רק בתנאי כשהוא ' ְב ִּפ ָ‬ ‫כבר נקל להם לקיים חלק המעשה‪ .‬ולזה אמר ִּכי ָקרוֹ ב ֵאלֶ ָ‬ ‫כשהפה והלב שלך ובידך‪ ,‬שאז כבר קרוב אליך הדבר לַ ֲעשוֹ תוֹ‬ ‫נאר‬ ‫זאגט [ ִׂכי ָקרוֹּ ב ֵא ֶל ָ‬ ‫יך ַה ָד ָבר ְמאֹּד]‪ַ ,‬אז ס'איז גרינג צו זיין ַא איד‪ָ ,‬אבער ָ‬ ‫דער ָּפסוק ָּ‬ ‫מיט די צוויי ְׁתנָּ ִאים‪:‬‬ ‫הארץ‪.‬‬‫ווילאנג מ'איז ַא מוֹּ ֵשל אויפן מויל‪ ,‬און מ'איז ַא מוֹּ ֵשל אויפן ַ‬ ‫ַ‬ ‫הארץ אין די הענט‪.‬‬ ‫דאס ַ‬ ‫מ'האט ָּ‬ ‫ָ‬ ‫וויאזוי מ'וויל‪ ,‬און‬ ‫ַ‬ ‫זאגן ִדבו ִרים‬ ‫מ'קאן ָּ‬‫ָ‬ ‫דאס‬‫הארץ אין די הענט און ָ‬ ‫דאס ַ‬ ‫האבן ָ‬‫מ'זאל ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'זאל צוקומען צו דעם‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫ָּאבער ַאז‬ ‫דאס' איז זייער שווער‪.‬‬ ‫מויל‪ָּ ' ,‬‬ ‫עה‬ ‫זאגט‪ִ ,‬כי ָּקרוב ֵא ֶּל ָּ‬ ‫יך ַה ָּד ָּבר ְׁמאד‪.‬‬ ‫דער ָפסוק ָ‬ ‫דאס מויל איז‬ ‫יך ו ִב ְׁל ָּב ְׁב ָּך'‪ַ ,‬אז ָ‬ ‫[ ָאבער צו דעם] זעצט ער צי איין ְׁתנַ אי‪ַ ,‬אז ס'איז ' ְׁב ִפ ָּ‬ ‫דעמאלטס איז ָּקרוב‪ ,‬איז ַאלעס גרינג‪ַ ' ,‬ל ֲעשותו'‬ ‫ָ‬ ‫הארץ איז דיין‪,‬‬ ‫דאס ַ‬‫דיין‪[ ,‬און] ָ‬ ‫זאךנה‪.‬‬ ‫קענסטו ַאלעס‪' ,‬טון' איז נישט קיין שווערע ַ‬ ‫נג בבראשית רבה (לד‪ ,‬י)‪ ,‬ואסתר רבה (י‪ ,‬ג)‪ ,‬וקהלת רבה (ה‪ ,‬פסוק ב)‪ :‬הרשעים הן ברשות לבם‪( ,‬שם יד) ָא ַמר נָ ָבל‬ ‫ֹּאמר ָה ָמן ְב ִׂלבוֹּ (אסתר‬ ‫ֹּאמר ָי ָר ְב ָעם ְב ִׂלבוֹּ (מלכים א' יב‪ ,‬כו)‪ַ ,‬וי ֶ‬ ‫ֹּאמר ֵע ָשו ְב ִׂלבוֹּ (תולדות כז‪ ,‬מא)‪ַ ,‬וי ֶ‬ ‫ְב ִׂלבוֹּ (תהלים יד‪ ,‬א)‪ַ ,‬וי ֶ‬ ‫ֹּאמר ָד ִׂוד ֶאל ִׂלבוֹּ (שם כז‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫'על' ִׂל ָבה (שמואל א' א‪ ,‬יג)‪ַ ,‬וי ֶ‬ ‫ו‪ ,‬ו)‪ .‬אבל הצדיקים ִל ָּבם ִב ְׁר ׁשו ָּתם‪ְ ,‬ו ַח ָנה ִׂהיא ְמ ַד ֶב ֶרת ַ‬ ‫ֹּאמר ה' ֶאל ִׂלבוֹּ (נח ח‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫'על' ִׂלבוֹּ (דניאל א‪ ,‬ח)‪ ,‬ודומין לבוראן‪ַ ,‬וי ֶ‬ ‫ַו ָי ֶשם ָדנִׂ ֵיאל ַ‬ ‫נד ועיין ברש"י שבת (לג‪ :).‬שו ָחה ֲע ֻמ ָקה מוכנת ְל ִׂפי ָזרוֹּ ת‪ ,‬למי ׁ ֶּש ִפיו זָּ ָּרה‪.‬‬ ‫יך ו ִב ְׁל ָּב ְׁב ָּך‪ַ ,‬אז דער‬ ‫אד] ְׁב ִפ ָּ‬ ‫נה וז"ל רבינו בס"ג נצבים וילך תשט"ז (לשון קדשו רנב‪ ,‬אות סג)‪ִׂ [ :‬כי ָקרוֹּ ב ֵא ֶל ָ‬ ‫יך ַה ָד ָבר ְמ ֹּ‬ ‫כה‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫עו‬ ‫ראפגעשטעלט ַאן ענין‪ ,‬ווי שווער איז צו דעם צו‬ ‫האט ָאבער ַא ָ‬ ‫ָאבער דער ָפסוק ָ‬ ‫יך ו ְׁל ָּב ְׁב ָּך [שיהיו שלך ובידך]‪.‬‬ ‫ס'זאל זיין ִפ ָּ‬ ‫ָ‬ ‫צוקומען‪ַ ,‬אז‬ ‫האנט‪ ,‬ס'איז מוֹּ ֵשל‬ ‫מ'האט זיך 'נישט' אין די ַ‬ ‫ָ‬ ‫פארקערט‪ַ ,‬אז‬ ‫[ווען] ס'איז ָאבער ַ‬ ‫איבער אים‪.‬‬ ‫יך [רק בתנאי‬‫געזאגט‪ ,‬איבערדעם איז ָּקרוב ֵא ֶּל ָּ‬ ‫ָ‬ ‫דאס דער ָפסוק‬ ‫האט ָ‬‫איבערדעם ָ‬ ‫יך ו ִׂב ְל ָב ְב ָך]‪.‬‬ ‫זאגט [ ְב ִׂפ ָ‬‫שהפה והלב הם בידך]‪ַ ,‬אזוי ווי דער ָפסוק ָ‬ ‫קז‬ ‫ברכת הקודש‬ ‫זאל העלפן‪:‬‬ ‫באשעפער ָ‬ ‫דער ַ‬ ‫אש ַה ׁ ָּשנָּ ה‪.‬‬ ‫מ'גיי מיר ַאריין אין די יְׁ ֵמי ר ׁ‬ ‫זאל דערלייכטן די אויגן‪.‬‬ ‫דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫מ'זאל מיר‬ ‫ָּ‬ ‫זאל ַאריינשיינען אין אידישע הערצער‪ַ ,‬אז‬ ‫דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫באשעפער‪.‬‬ ‫פארן ַ‬ ‫ימה ַ‬ ‫זאל מיר ַאריינגיין מיט ְׁת ׁשו ָּבה ׁ ְׁש ֵל ָּ‬ ‫יאר‪ָּ ,‬‬ ‫ַאריינגיין אין דעם ָּ‬ ‫מ'זאל מיר זו ֶּכה זיין ְׁמ ַק ֵבל צו זיין יְׁ ׁשו ַעת ַה ׁ ֵשם יִ ְׁת ָּב ֵר ְׁך‪ְׁ ,‬ב ִש ְׁמ ָּחה ו ְׁבנַ ַחת‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫וואס מ'וויל דינען דעם בו ֵרא ָּכל‬ ‫ס'זאלן נִ ְׁת ַק ֵבל ווערן די ְׁת ִפלות‪ ,‬און די ' ְׁתנועות'‪ָּ ,‬‬ ‫ָּ‬ ‫עו ָּל ִמים‪.‬‬ ‫דא‬ ‫וואס ס'איז ָ‬ ‫יגים‪ ,‬פון יעדן ִק ְׁטרוג ָ‬ ‫מ'זאל נִ יצול ווערן פון ַאלע ִמינֵ י ְׁמ ַק ְׁט ִר ִ‬ ‫ָּ‬ ‫ילה‪.‬‬ ‫ָח ִׂל ָ‬ ‫זאל העלפן‪.‬‬ ‫דער בוֹּ ֵרא ָכל עוֹּ ָל ִׂמים ָ‬ ‫ס'זאל נִ ְׁת ַק ֵבל ווערן ְׁת ִפלו ֵתינו‪ְׁ ,‬ב ַר ֲח ִמים ו ְׁב ָּרצון‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫האבן‬ ‫מ'זאל די ְׁז ִכ ָּיה ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫יך!‬ ‫זאל זיין אונזער ַמ ְׁד ִר ְׁ‬ ‫דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫זאל אונז פירן!‬ ‫דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫באשעפער‬ ‫נאר צו איין ַ‬ ‫מ'האב מיר זיך נישט וואו צו קערן און וואו צו ווענדן‪ָּ ,‬‬ ‫ָּ‬ ‫אויף דער וועלט‪.‬‬ ‫זאל אונז פירן אין ֶּד ֶּר ְׁך ָּה ֱא ֶּמת!‬ ‫דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫ימה‪.‬‬‫נאך טון ְׁת ׁשו ָּבה ׁ ְׁש ֵל ָּ‬ ‫מ'זאל מיר ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫האבן [ ַאז]‬ ‫מ'זאל די ְׁז ִכ ָּיה ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫זאגט נישט‬ ‫יך ַה ָּד ָּבר‪ ,‬ער ָ‬ ‫האנט‪ ,‬איז ָּקרוב ֵא ֶּל ָּ‬ ‫מ'האט זיך אין די ַ‬ ‫ָ‬ ‫אייבירשטער העלפט ַאז ס'איז ִלבו ִב ְׁר ׁשותו‪ַ ,‬אז‬ ‫דאס איז ַא גרויסע ֲעבו ָּדה‪' ,‬נישט ַאזוי גרינג'‬ ‫יך ו ִׂב ְל ָב ְב ָך'‪ ,‬שלבו ופיו ברשותו]‪ָּ .‬‬ ‫ָקרוֹּ ב ַה ָד ָבר ' ְב ֶפה ו ְב ֵלב' [רק ' ְב ִׂפ ָ‬ ‫נאר ַאז דער אייבירשטער העלפט ַאז מ'איז מו ׁ ֵשל ַעל ַה ֵלב‪ ,‬און‬ ‫קומט מען צי צום ֱא ֶּמת‪ ,‬צום ִקיום ַהתו ָּרה הק'‪ָ .‬‬ ‫ָּ‬ ‫דעמאלטס איז ָּקרוב ֵא ֶּליך‪[ .‬וזה שאמר‬ ‫ָ‬ ‫אויפן מויל‪ ,‬און אויף די איברים‪[ ,‬וכמו שאמרו] צדיקים איז ִל ָּבם ִב ְׁר ׁשו ָּתם‪,‬‬ ‫דאס מויל איז 'דיין'‪,‬‬ ‫יך ו ִב ְׁל ָּב ְׁב ָּך'‪ַ ,‬אז ָ‬ ‫נאר ַאז ס'איז ' ְׁב ִפ ָּ‬ ‫דאס]‪ָ ,‬‬ ‫יך ַה ָּד ָּבר ְׁמאד‪ָ ,‬אבער 'ווען' [איז ָ‬ ‫הכתוב] ִכי ָּקרוב ֵא ֶּל ָּ‬ ‫[אזוי ווי] רשעים זענען ִב ְׁר ׁשות ִל ָּבם‪ .‬וצדיקים איז ִל ָּבם ִב ְׁר ׁשו ָּתם‪,‬‬ ‫פארקערט‪ַ ,‬‬ ‫הארץ איז 'דיין'‪ .‬און נישט ַ‬ ‫דאס ַ‬ ‫און ָ‬ ‫ָּ‬ ‫דעמאלטס איז ָּקרוב ֵא ֶּליך ַה ָּד ָּבר‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫דעמאלטס ַאז ס'איז ' ְׁב ִפיך ו ִב ְׁל ָּב ְׁבך'‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫הארץ איז זייער'ס‪,‬‬ ‫דאס ַ‬ ‫ָ‬ ‫קדשו‬ ‫נצבים וילך תשי"ז (חלק א)‬ ‫לשון‬ ‫כו‬ ‫מ'זאל מיר זו ֶּכה זיין צו ָּכל ִמינֵ י יְׁ ׁשועות טובות‪ְׁ ,‬בנַ ַחת ו ְׁב ִש ְׁמ ָּחה‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫דאס' איז דער ָּרצון ַהבו ֵרא ברוך הוא‪.‬‬ ‫וואס] ' ָּ‬ ‫[ ָ‬ ‫דאך‬ ‫דארף מען ָ‬ ‫[וכמו שאמרו]נו ְׁב ׁ ָּש ָּעה ׁ ֶּש ִי ְׁש ָּר ֵאל ׁ ְׁשרויִ ין ְׁב ַצ ַער‪ְׁ ׁ ,‬ש ִכינָּ ה ָּמה או ֶּמ ֶּרת‪ַ .‬‬ ‫זאגן [ווייטער]‪.‬‬ ‫נישט צו ָ‬ ‫זאל זיין ִש ְׁמ ָּחה‪ְׁ ,‬ל ַמ ְׁע ָּלה ו ְׁל ַמ ָּטה‪.‬‬ ‫פאר ַה ָּקדו ׁש ָּברו ְׁך הוא‪ָּ ,‬‬ ‫ס'זאל זיין ַ‬ ‫ָ‬ ‫ס'זאל זיין יִ ְׁש ָּר ֵאל ֲא ׁ ֶּשר ְׁב ָּך ֶּא ְׁת ָּפ ָּאר (ישעי' מט‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫זאלן דערפריידט ווערן‪ ,‬מיט ָּכל ִמינֵ י יְׁ ׁשועות טובות‪ְׁ ,‬ב ִש ְׁמ ָּחה‬ ‫אידישע הערצער ָּ‬ ‫ו ְׁבנַ ַחת‪.‬‬ ‫ישועות‪.‬‬ ‫יע זיין‪ָּ ,‬כל ִמינֵ י טובות ִו ׁ‬ ‫זאל אויף אונז ַמ ׁ ְׁש ִפ ַ‬ ‫דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫האבן צו טון דעם ָּרצון ַהבו ֵרא ברוך הוא‪ֶּ ,‬ב ֱא ֶּמת‪.‬‬ ‫מ'זאל די זְׁ ִכ ָּיה ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫ס'זאל נִ ְׁת ַק ֵד ׁש ווערן ׁ ֵשם ׁ ָּש ַמיִ ם ַעל יָּ ֵדינו‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫מ'זאל מיר 'דערהויבן' ווערן‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫האבן זו ֶּכה זיין צו זען ִב ְׁמ ֵה ָּרה‪ ,‬יְׁ ׁשו ַעת ָּכל יִ ְׁש ָּר ֵאל ְׁו ִש ְׁמ ָּח ָּתן‪.‬‬ ‫מ'זאל די ְז ִׂכ ָיה ָ‬ ‫ָ‬ ‫ישו ָּעה‪.‬‬ ‫ַא ׁ ְׁשנַ ת ְׁגאו ָּלה ִו ׁ‬ ‫ׁ ְׁשנַ ת ִה ְׁתרו ְׁממות ֶּק ֶּרן ַהתו ָּרה ְׁויִ ְׁש ָּר ֵאל‪.‬‬ ‫ס'זאל נִ ְׁת ַק ֵבל ווערן‬ ‫ָּ‬ ‫זאל העלפן‬ ‫האבן‪ ,‬דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫מ'זאל די ְׁז ִכ ָּיה ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫[תפלותינו לרצון]‪.‬‬ ‫זאל ְׁמ ַמ ֵלא זיין ִמ ׁ ְׁש ֲאלות ְׁל ָּבבות ְׁבנֵ י יִ ְׁש ָּר ֵאל ְׁלטו ָּבה‪ְׁ ,‬לטו ָּבה‬ ‫דער בו ֵרא ָּכל עו ָּל ִמים ָּ‬ ‫ישו ָּעה‪.‬‬ ‫ְׁו ִל ׁ‬ ‫געהאלפן ווערן‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫זאלן‬ ‫צובראכענע הערצער פון אידן‪ָּ ,‬‬ ‫ָּ‬ ‫ַאלע‬ ‫ימה‪ְׁ ,‬ב ִה ְׁת ַגלות ְׁכבוד ׁ ָּש ַמיִ ם‬ ‫מ'זאל מיר ִב ְׁמ ֵה ָּרה זו ֶּכה זיין צו זען די יְׁ ׁשו ָּעה ׁ ְׁש ֵל ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫ָּע ֵלינו‪ִ ,‬ב ְׁמ ֵה ָּרה ְׁביָּ ֵמינו ָּא ֵמן‪.‬‬ ‫נו במשנה סנהדרין (מו‪ :).‬אמר רבי מאיר‪ ,‬בשעה שאדם מצטער‪ ,‬שכינה מה לשון אומרת‪ַ ,‬ק ֵלנִׂ י ֵמר ִׂ‬ ‫ֹּאשי ַק ֵלנִׂ י‬ ‫ִׂמ ְזרוֹּ ִׂעי (ועיי"ש ע"ב בגמרא)‪[ .‬והלשון בשעה 'שישראל שרויין בצער'‪ ,‬הוא מלשון הגמרא בתענית (יא‪ ).‬וסוטה (מח‪.]).‬‬