gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪207‬‬ ‫פרשת ניצבים וילך ‪ -‬כ"ג אלול תשפ"ו‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫המילים שהחזירו‬ ‫אין רע יורד מלמעלה‬ ‫את הבן הביתה‬ ‫בליל יום הכיפורים נעמד הרבי הקדוש רבי פייביש מבערזאן זי"ע בבית‬ ‫מספר לי יהודי‪:‬‬ ‫מדרשו‪ ,‬ובבכי ודמעות נושא דברים על חובת האדם לקבל באמונה שלמה גם‬ ‫יצא לי לפגוש יהודי שנראה ממש משכמו‬ ‫את רגעי הקושי – גם אם נגזרה עליו מיתת הבנים‪...‬‬ ‫ומעלה‪.‬‬ ‫הטובה! ולא זו בלבד‪ ,‬אלא עליו לעשות זאת‬ ‫ליל יום הכיפורים של שנת תרכ"ז‪ ,‬העיירה‬ ‫היהודי נפתח בפניי ואומר לי‪" :‬דע לך‪ ,‬שאם‬ ‫מתוך שמחה! ואף כאשר מתרגשת על האדם‬ ‫בערזאן‪ .‬דממת רוממות וחרדת קודש עמדה‬ ‫היית פוגש אותי לפני שנתיים – ה' ישמור איך‬ ‫צרה נוראה של מיתת הבנים – עליו לזכור‬ ‫בהיכל בית הכנסת‪ .‬זה עתה הסתיימה תפילת‬ ‫שהייתי נראה‪.‬‬ ‫היטב ולהתחזק בכל ליבו שד' יתברך הוא בורא‬ ‫'כל נדרי'‪ ,‬והכול מנשקים בדומייה ובכובד ראש‬ ‫אני מגיע מבית שמור וחרדי למהדרין"‪ ,‬הוא‬ ‫ומנהיג‪ ,‬וכל מה דעביד – לטב עביד‪"...‬‬ ‫את ספרי התורה המולכים על פני בית המדרש‪.‬‬ ‫מספר‪" ,‬אבל בגיל צעיר מאוד ירדתי מדחי אל‬ ‫היום הקדוש בשנה ירד ופרש את כנפיו‪.‬‬ ‫דחי והגעתי לשאול תחתית כפשוטו ממש‪.‬‬ ‫חתם הרבי את דבריו ואמר‪" :‬אנא ממך ד'‪ ,‬סטירה‬ ‫אחת עוד נוכל לסבול‪ ,‬אבל לשתי סטירות אין‬ ‫הס הושלך לאחר שהוכנסו הספרים לארון‬ ‫כמעט ולא היה לי קשר עם הוריי‪.‬‬ ‫לנו כוח‪"...‬‬ ‫הקודש‪ ,‬וכמדי שנה ניגש לבימה הרבי הקדוש‬ ‫ערב אחד אבי מתקשר אליי ואומר לי‪' :‬אני‬ ‫רבי משולם שרגא פייביש מבערזאן בעל ה'שפת‬ ‫ואמא רוצים לשוחח איתך'‪ .‬הסכמתי‪.‬‬ ‫סיים הרבי את דברי האמונה הנוראים ואת דבריו‬ ‫מרעידי הלב שנראו כמבשרים על הבאות‪ ,‬ויהי‬ ‫אמת'‪ ,‬לשאת את דבריו‪.‬‬ ‫אני נכנס לבית הוריי‪ ,‬וההורים מתיישבים איתי‬ ‫המקום לחרדת אלוקים‪.‬‬ ‫והנה למרבה תדהמת הקהל‪ ,‬עוד טרם פצה‬ ‫ומתחילים לבכות – בכי ללא מעצורים‪.‬‬ ‫הרבי הקדוש את פיו‪ ,‬החל לבכות‪ .‬כתפיו רטטו‪,‬‬ ‫הדמעות יורדות להם בלי שליטה‪ ,‬הם מנסים‬ ‫ומעיניו הטהורות זלגו דמעות חמות‪ .‬וכך פתח‬ ‫להוציא הגה מהפה‪ ,‬אך ללא הצלחה‪.‬‬ ‫טרם חלפו שלושה חודשים‪ ,‬וביום הראשון של‬ ‫הרבי ואמר‪:‬‬ ‫כך עוברת לה חצי שעה‪ ,‬שבה הם פשוט רק‬ ‫חנוכה חלו שני בניו של הרבי במחלה קשה‬ ‫בוכים‪.‬‬ ‫ומסוכנת‪ .‬היו אלו בנו רבי לייביש‪ ,‬ובנו הבחור‬ ‫"יש שני סוגי מצבים שבהם צריך האדם להודות‬ ‫ר' ישעיה אשר‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬לאחר ימי מחלה‬ ‫לקדוש ברוך הוא‪ .‬האחד‪ ,‬כאשר אדם זוכה לברך‬ ‫לאחר חצי שעה‪ ,‬אבא שלי הצליח להוציא את‬ ‫המילים הבאות‪:‬‬ ‫ארוכים ומייסרים‪ ,‬ביום ח' בטבת נפטר ישעיה‬ ‫על הטובה‪ ,‬בעת שמשפיע עליו הבורא יתברך‬ ‫אשר‪ ,‬הבחור המופלג הצעיר והרך לימים‪ .‬וכל‬ ‫חסדים טובים‪ ,‬עושר וכבוד‪ ,‬או שזכה לקיים‬ ‫'בני היקר לי מכל‪ ,‬קראנו לך לכאן רק כדי לומר‬ ‫שמחה בביתו"‪.‬‬ ‫לך דבר אחד‪ :‬בכל מקום שאתה נמצא‪ ,‬בכל מצב‬ ‫אותם ימים התחזק הרבי הקדוש רבי פייביש‬ ‫ובכל שעה – אנחנו עומדים לצידך‪ .‬יש לך אבא‪,‬‬ ‫באמונה תמה ותמימה‪ .‬שוב ושוב שינן באוזני‬ ‫הרבי עצר את דיבורו ושוב החל בוכה‪ ,‬ודמעותיו‬ ‫יש לך אמא שאוהבים אותך בכל מצב‪ .‬כל מה‬ ‫הסובבים כי מאת ד' היא הגזירה‪ ,‬ואין לנו רשות‬ ‫יורדות כמים שאין להם סוף‪ .‬ואז הרים את קולו‬ ‫שאתה רוצה – תבוא ותבקש'‪.‬‬ ‫להרהר אחריה‪ ,‬כי הכול לטובה‪ ,‬וכל מה שעושה‬ ‫וזעק מעומק לבבו‪:‬‬ ‫היהודי סיים את סיפורו המרגש ואמר‪" :‬האהבה‬ ‫ד'‪ ,‬לטובה עושה‪.‬‬ ‫"אך לפעמים מביא הקדוש ברוך הוא על האדם‬ ‫הבלתי‪-‬מוגבלת הזאת החזירה אותי הביתה"‪.‬‬ ‫מצב שבו עליו לברך – על הרעה! לפעמים מגיע‬ ‫או אז חזרו והדהדו דבריו שנאמרו בלבת אש‬ ‫המהר"ל (ר"ה‪ ,‬יא) מסביר את סוד תקיעת השופר‬ ‫בליל יום הכיפורים‪ .‬עתה הובן למה התכוון‬ ‫מצב שבו מזכים את האדם משמיים בחושך‬ ‫של ראש השנה ואת סוד השופר של הגאולה‪,‬‬ ‫ולאילו רגעים רמז הרבי בדרשתו‪ .‬התבנונו‬ ‫והסתרה‪ ,‬במקרה של צרה וצער‪ .‬אך גם בעת‬ ‫שהם למעשה דבר אחד‪ .‬השופר משמיע קול‬ ‫ההיא – האדם מברך על הרעה! שהרי באמת אין‬ ‫החסידים בהתנהגותו הפלאית של רבם הקדוש‬ ‫פשוט‪ ,‬כדי שכל עם ישראל הפזורים בכל מקום‬ ‫רע יורד מלמעלה‪ ,‬והכול רק לטובה מאת הבורא‬ ‫וחרטו אותה בליבם‪ ,‬ובאותם ימים קנו קניין‬ ‫שהוא ישמעו את הקול ויבואו למקום אחד‪.‬‬ ‫נצחי של אמונה אמיתית ומוחלטת‪ ,‬וידיעה‬ ‫יתברך‪ ,‬הרחמן שאין רחמן כרחמנותו!"‬ ‫קול השופר הוא הקול שבו הקב"ה אומר לעמו‪:‬‬ ‫ברורה שאין רע יורד מאת ד'‪ ,‬ובאמת הכול טוב‪.‬‬ ‫דבריו החוצבים של הרבי הדהדו והרעידו את‬ ‫בכל מקום ובכל מצב – אני אוהב אתכם‪ .‬והקול‬ ‫ובתוך השכול והיגון – זכה הרבי גם לנחמה‪ ,‬עם‬ ‫כותלי בית המדרש‪ ,‬והרבי אמר עוד בקול בוכים‪:‬‬ ‫הזה הוא הגאולה האמיתית‪.‬‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫חזרתו של בנו רבי לייביש לבריאותו האיתנה‪,‬‬ ‫"הלוא חובה היא על כל יהודי להתחזק באמונה‬ ‫פינחס שפר‬ ‫וזכה להאריך ימים ושנים‪ ,‬כפי שנשא הרבי את‬ ‫בכל המצבים! וחייב אדם לברך ולהודות לד'‬ ‫תפילתו בליל יום הכיפורים‪.‬‬ ‫גם על הקושי והייסורים – כשם שמברך על‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫אנו נפרדים כידידים‪ ,‬לא לפני שאנו מחליפים כתובות ומספרי טלפון‬ ‫אשרי מחכה ולא מגיע‬ ‫ומברכים זה את זה בשנה טובה ומתוקה‪ .‬אסרו חג עבר‪ ,‬הילדים‬ ‫בכתה שלי מקיימים את חלקם בהסכם ומתפללים להצלחת ידידי‬ ‫מספר ר' חיים יעקב מביתר עילית‪:‬‬ ‫מהכותל המערבי‪ ,‬ואילו הידיד שקוע בעולמו‪ .‬אני פונה אליו‪ ,‬שואל‬ ‫סיפור יפה שמעתי על הרה"ק רבי בונים מפשיסחא זי"ע‪ ,‬המכונה‬ ‫מה נשמע ומה קורה‪ ,‬מזכיר לו את תפילת הילדים‪ ,‬ומצפה שאת‬ ‫'היהודי הקדוש'‪ :‬הוא עמד לחתן את בתו עם הבן של הרה"ק רבי‬ ‫ההמשך הוא יבין לבד‪ .‬ואכן הוא מבין ואומר שישלח כסף‪ ,‬ואני‬ ‫דוד מלעלוב זי"ע‪ .‬בשלב כלשהו בין האירוסין לחתונה‪ ,‬כשהרה"ק‬ ‫מחכה לכסף שלא מגיע‪ .‬כך עוברים כמה שבועות‪ ,‬והנה בשורה‪:‬‬ ‫מלעלוב ראה שענייני הוצאות החתונה והנדוניה אינם מתקדמים‬ ‫הוריו עומדים להגיע לירושלים‪ ,‬והוא שולח איתם כסף לחתונה‪.‬‬ ‫ואינם מתארגנים כראוי‪ ,‬הוא פנה ליהודי הקדוש בשאלה‪ ,‬מה יהיה‬ ‫עם החתונה‪ .‬אמר לו היהודי הקדוש כי אכן צריכים לפעול בנידון‪,‬‬ ‫אני נרגש מאוד‪ ,‬משתף במפנה את אמי שתחיה‪ ,‬ומבקש את‬ ‫ולכן הוא מציע ללכת לקראקא העיר הגדולה‪ ,‬ולפגוש שם נדבנים‬ ‫עזרתה‪ .‬אמי דוברת אנגלית‪ ,‬והיא תדע כיצד לשוחח עם הורי‬ ‫שבעזרת ד' ייתנו בעין יפה‪.‬‬ ‫הנדיב מהכותל‪.‬‬ ‫שני המחותנים הצדיקים הגיעו לקראקא‪ ,‬נעמדו לתפילת מנחה‪,‬‬ ‫אמנם בית המלון שבו הם מתאכסנים קרוב למקום מגוריה‪ ,‬אבל‬ ‫ולאחריה סיפרו לציבור‪' :‬אנחנו מחותנים העומדים לפני החתונה‬ ‫ההליכה קשה עליה‪ ,‬ואני משלם למונית שתיקח אותה לפגישה‬ ‫של הילדים שלנו'‪ .‬הציבור הבין בדיוק למה הכוונה‪ .‬הייתה זו‬ ‫עם ההורים‪.‬‬ ‫עבורם זכות גדולה‪ ,‬לעזור לצדיקים שהעולם עומד עליהם‪ ,‬ועד‬ ‫היא משוחחת איתם בנעימות‪ ,‬ובסופה של שיחה לבבית מגישה לה‬ ‫הערב נאסף כל הסכום הדרוש לחתונה‪.‬‬ ‫אמו של הנדיב מאה דולר‪ ,‬נדבת הבן‪ .‬מאה דולר!!!‬ ‫חשבתי לעצמי על כך‪ ,‬ששני הצדיקים הגיעו לקראקא‪ ,‬ולא דיברו‬ ‫בניכוי הסכום ששולם למונית הלוך וחזור‪ ,‬אני מקבל כשלוש מאות‬ ‫מאומה על קהל עדתם; לא סיפרו על פועלם למען כלל ישראל; לא‬ ‫שקלים שמספיקים לקניית נעליים‪ .‬יופי‪ .‬עכשיו יש לי נעליים‬ ‫ניסו לעורר רחמים בכל מיני תיאורים – אלא פשוט סיפרו 'יש לנו‬ ‫טובות‪ ,‬שבהן אוכל לחזר על פתחי נדיבים‪...‬‬ ‫חתונה'‪ ,‬והשאר נעשה כאילו מאליו‪.‬‬ ‫נדיבים? הפעם אני כבר מבין מה הם עושים בפסוק שאומר‬ ‫אמרתי‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬כזה מעשה יפה עשית בעולמך‪ ,‬אנא‪ ,‬גם‬ ‫שלא לבטוח בנדיבים‪ .‬כמה עקומה הייתה גישתי! אמנם בתחילת‬ ‫לי תעשה מעשה יפה כזה"‪ .‬גם לי יש בן שעומד להיכנס לחופה‬ ‫המעשה האמנתי כי ד' עושה ניסים‪ ,‬ואפשר שהוא יקרה לפניי נדיב‬ ‫בעוד כמה חודשים‪ ,‬ואין לי מושג מאין אכסה את הוצאות החתונה‪.‬‬ ‫מחו"ל‪ ,‬אבל אחר כך – אחר כך כבר בטחתי בנדיב‪ .‬חיכיתי למתנה‬ ‫לפרנסתי הנני עובד כמלמד‪ ,‬ומקבל הכנסה צנועה שמספיקה‬ ‫שלו‪ ,‬ציפיתי לצדקה ממנו‪ ,‬ושכחתי לגמרי מיהו הגביר האמיתי‪.‬‬ ‫לצרכינו‪ .‬אבל‪ ,‬חתונה? – אין לי מושג מאין אני לוקח את השקל‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫התרומה הדלה‪ ,‬הנלעגת‪ ,‬של השטר המקומט והמצומק‪ ,‬הייתה‬ ‫בשבילי שיעור מוסר עוצמתי‪ .‬מעתה אין יותר לבטוח באדם‪ .‬לא‬ ‫האמנתי כי ד' יכול לעשות ניסים‪ ,‬וסיפור כה יפה בוודאי לא הגיע‬ ‫נדיבים ולא נעליים‪ .‬רק בד' אנו בוטחים! רק בו! התרומה הקטנטנה‬ ‫לאוזניי סתם‪ .‬החלטתי לעשות כמעשה הצדיקים‪ .‬הגעתי לכותל‬ ‫הזו‪ ,‬שהגיעה אליי מעבר לים אחרי ציפייה ארוכה והשתדלות‬ ‫המערבי בליל הושענא רבה‪ .‬תיארתי לעצמי כי הרבה יהודים מחוץ‬ ‫יתירה‪ ,‬הגיעה אליי בהשגחה פרטית בדיוק בזמן‪ ,‬כדי 'להעמיד‬ ‫לארץ מגיעים לכאן בלילה הזה‪ ,‬ואם ירצה ד' יעמוד לידי יהודי‬ ‫כזה שגם כיסיו תפוחים‪ ,‬או לפחות חשבון הבנק שלו‪ ,‬ושאם רק‬ ‫אותי במקום' ולכוון אותי להתחיל להתכונן לחתונה כמו יהודי‪,‬‬ ‫אשחרר איזו מילה קטנה על חתונה גדולה‪ ,‬הוא יבין מיד למה‬ ‫לצפות ולייחל לד' לבדו‪.‬‬ ‫הכוונה ויפתח את ידו ברוחב לב‪.‬‬ ‫באותו יום התחלתי להתפלל באמת לד' שיעזור לי‪ ,‬הוא ורק הוא‪,‬‬ ‫אמרתי תהילים‪ ,‬והנה ניגש אליי יהודי ושואל מתי מתחילים‬ ‫וישלח לנו את כל צורכי החתונה‪ .‬כך שלח לי הקב"ה רעיונות‬ ‫'מעריב'‪ .‬אני שומע בקול שלו שיש לו מבטא של חו"ל‪ ,‬ומרגיש‬ ‫שונים של השתדלות‪ ,‬שברוך ד' עשו פרי‪ ,‬והיה לי עם מה לגשת‬ ‫ממש איך בקשתי מתמלאת באופן מדויק‪ .‬מיד אני אוסף את כל‬ ‫לחתונה‪ .‬בחתונה עצמה‪ ,‬בלי שאבקש מאף אחד‪ ,‬בלי לפנות לאיש‪,‬‬ ‫היכולות החברתיות שלי ועונה לו בנעימות‪ .‬אנו משוחחים על‬ ‫הביאו לי רבים מהאורחים מתנות גדולות בעין יפה‪ .‬יפה כל כך‪,‬‬ ‫מהות היום‪ ,‬אני אומר לו שיש עניין לומר את חמישה עשר שירי‬ ‫שבכספים שהתקבלו בליל החתונה כיסיתי חלק ניכר מההוצאות‪.‬‬ ‫המעלות‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫מאותו נדיב עם רצון טוב ואותה הישענות מוגזמת מצידי‪ ,‬קיבלתי‬ ‫אנחנו מתפללים ערבית‪ ,‬ואחרי זה אני מספר לו כי בעוד חודש‬ ‫קצה של אצבע; וכשנשענתי על ד' לבדו‪ ,‬קיבלתי את כל היד‪,‬‬ ‫וחצי אני מחתן‪ .‬הוא מבין על מה אני מדבר‪ ,‬ואנחנו טווים עסקה‪:‬‬ ‫ברחבות‪ ,‬בשמחה‪ ,‬בבטחון ובשלווה‪.‬‬ ‫הילדים בכיתה שאני מלמד יתפללו עליו יום יום‪ ,‬והוא ישלח כסף‬ ‫בטחו בו‪ ,‬יהודים‪ ,‬בכל עת‪ ,‬גם אם יש נדיב באמצע‪...‬‬ ‫לחתונה‪.‬‬ ‫מהות הבטחון‪ :‬מנוחת נפש הבוטח‪ ,‬שהוא בטוח כי מי שבוטח בו יודע ויכול ויעשה הטוב על‬ ‫פרק ראשון (א)‬ ‫הצד היותר טוב‪ ,‬ועוד יוסיף ויתנהג עימו במידת החסד והרחמים – יותר ממה שמגיע לו‪.‬‬ ‫השיר‬ ‫והשער‬ ‫יכה‬‫נֹוח נֶ ֶפׁש נָ כֹון‪ַ .‬על ַהּנִ ְב ָטח ֵלב ְס ִמ ָ‬ ‫ַמהּות ַה ִּב ָּטחֹון‪ָ :‬מ ַ‬ ‫יכה‬ ‫ּטֹובה ַה ְּצ ִר ָ‬ ‫ֶׁשּיַ ֲע ֶׂשה ַהּנָ כֹון‪ְּ .‬ב ִענְ יַ ן ַה ִּב ָּטחֹון‪ִּ .‬כיְ ָכ ְלּתֹו ְו ַד ְעּתֹו ַל ָ‬ ‫יכה‬ ‫ְו ָה ִע ָּקר – ֵלב ֶּב ַטח‪ְּ .‬ב ִמי ֶׁשּיִ ְב ַטח‪ֶׁ .‬שּיְ ַקּיֵ ם ַה ְב ָט ָחה ְּב ִלי ֲה ִפ ָ‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫יכה‬ ‫טֹובה‪ֶ .‬ח ֶסד ּונְ ָד ָבה‪ִ .‬חּנָ ם ְּב ָר ָכה ִּכ ְב ֵר ָכה ַמ ֲא ִר ָ‬ ‫ְויַ ְחׁשֹב לֹו ָ‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”צ ר’ יהודה מנדל שליט”א‬ ‫הנהג מוכן‬ ‫ד' אוספני‬ ‫דוד המלך‪ ,‬נעים זמירות ישראל‪ ,‬סבל‬ ‫מספר הרה"צ ר' ישראל לייפער שליט"א מבני ברק‪:‬‬ ‫מחיים קשים במיוחד לאורך כל השנים‬ ‫ביום שישי ערב שבת קודש פרשת קדושים‪ ,‬עברתי תאונה‪ .‬הרכב שבו נסעתי‪,‬‬ ‫– גם לאחר שנתמנה למלך על ישראל‪,‬‬ ‫יחד עם אחד ממכריי שלקח אותי לדבר מצוה‪ ,‬התנגש באוטובוס‪ .‬ברוך ד' הייתי‬ ‫וכמובן גם לפני כן‪ .‬כל ימיו היו מסכת‬ ‫חגור‪ ,‬אך החבטה ההגונה שהמכונית ספגה השפיעה גם עליי‪ .‬החלק הקדמי של‬ ‫של רדיפות‪ ,‬אולם בזכותן הוא היה‬ ‫המכונית נמעך לגמרי‪ ,‬ואני בעצמי היטלטלתי הלוך ושוב‪.‬‬ ‫המאמין הגדול ביותר ובעל הבטחון‬ ‫בתום האירוע פינו אותי לבית חולים‪ .‬שם עברתי את כל הבדיקות‪ ,‬ובחסדי ד'‬ ‫של עם ישראל‪ .‬הוא מלמד אותנו שלא‬ ‫הסיכום הרפואי היה שהכול בסדר‪ .‬כמה מכות יבשות‪ ,‬ללא פגיעה באיברים‬ ‫משנה האם יש לך משרה‪ ,‬ואיזו; האם‬ ‫פנימיים‪ .‬הודו לד'! כשחזרתי הביתה לפני שבת הכול כבר היה מוכן‪ ,‬על‬ ‫אתה בעל משפחה או חברה‪ ,‬והאם אתה‬ ‫הפלטה עמדו מסודרים הסירים‪ ,‬ואני יכולתי להכין את עצמי לשבת קודש‪ ,‬ואף‬ ‫זוכה לכבוד ולהצלחה – העיקר הוא האם‬ ‫להשתתף ב'טיש' אצל הרבי‪.‬‬ ‫זכית להתקרב עוד קצת לה' יתברך‪ ,‬או‬ ‫לכאורה הכול היה בסדר‪ ,‬אבל הכאבים המשיכו ללוות אותי‪ .‬ביום ראשון‬ ‫חלילה לא‪.‬‬ ‫מסרתי שיעור בבני ברק‪ ,‬ואחר כך יצאתי למסור שיעור דף היומי באלעד‪ .‬זהו‬ ‫המגיד הירושלמי הצדיק ר' שלום‬ ‫שיעור שאני זוכה למסור כבר עשרים ושבע שנים‪ ,‬קביעות ששומרים עליה‬ ‫הכהן שבדרון זצ"ל‪ ,‬היה בתענית דיבור‬ ‫מכל משמר‪ .‬כל כך הרבה הרפתקאות עברו עליי בכמעט שלושה עשורים אלו‪:‬‬ ‫ארבעים יום בשנה‪ :‬מראש חודש אלול‬ ‫חתונות‪ ,‬שמחות‪ ,‬אירועים משפחתיים וקהילתיים‪ ,‬וגם אירועים פחות נעימים‬ ‫ועד למוצאי יום הכיפורים‪ .‬ר' שלום‬ ‫ולא כל כך משמחים; כולם נסו מפני השיעור‪ .‬בכל הזמנים פיניתי הכול הצידה‬ ‫היה אדם מאוד חברותי‪ ,‬שמח ומעורב‬ ‫ונסעתי לשיעור באלעד‪ ,‬עד היכן שידי הייתה מגעת‪ ,‬ברוך ד'‪ .‬גם הפעם לא‬ ‫עם הבריות‪ ,‬אולם בימים נוראים הוא‬ ‫התחשבתי בכאבים שירשתי מהתאונה‪ ,‬ונסעתי לאלעד למסור את השיעור‪.‬‬ ‫חש את המשמעות של 'אני לדודי' – יש‬ ‫התאמצתי עד כלות‪ ,‬ללא שום גוזמה‪ .‬שעתיים של מסירת שיעור מאחוריי‪,‬‬ ‫לי חבר קרוב‪ ,‬הקב"ה‪ .‬וכשיש חבר יקר‬ ‫והכאבים הלכו והתעצמו‪ .‬באותו רגע ידעתי שלא שייך שאסע לבני ברק‬ ‫כזה‪ ,‬לא זקוקים לחברים נוספים‪.‬‬ ‫באוטובוס‪ .‬שום דבר מכל המהלך הזה אינו מתאים לי‪ :‬לא הדרך לתחנה‪ ,‬ולא‬ ‫זכורים לי שני רבנים נוספים שאהבו‬ ‫הישיבה בתוך האוטובוס מתחת למזגן הנושף על הכתף‪ .‬הכאבים שחוויתי‬ ‫להיות עם הקב"ה יותר מאשר עם‬ ‫מתחזקים תחת משב ישיר כזה‪.‬‬ ‫אנשים‪ ,‬על אף שהיו חברותיים ועליזים‪:‬‬ ‫מצד שני‪ ,‬לא רציתי לבקש מאף אחד שייקח אותי הביתה ברכב‪ .‬לא היה לי‬ ‫ר' אביגדור מילר ור' גרשון ליבמן‪ .‬ר'‬ ‫נעים לבקש זאת‪ ,‬לא רציתי להרחיב על מצבי הבריאותי‪ ,‬והתפללתי לד' בלי‬ ‫גרשון תמיד האזין לשני והיה לו אכפת‬ ‫מילים‪ ,‬שיעזור לי ויחזיר אותי הביתה באופן שמתאים לי‪.‬‬ ‫ממנו‪ ,‬על אף שהוא עצמו לא דיבר‬ ‫נעמדתי עם הציבור לתפילת ערבית‪ ,‬ולאחר התפילה‪ ,‬באותם רגעים של טרום‬ ‫הרבה‪ .‬אולם‪ ,‬בסדר מוסר הוא ניגן ללא‬ ‫מבוכה‪ ,‬כשאני חוכך בדעתי מה לעשות ואיך להתקדם לקראת היציאה מבית‬ ‫הרף את רצונו בקרבת אלוקים‪ .‬גם ר'‬ ‫המדרש – פנה אליי בחור ואמר‪" :‬הרב‪ ,‬היום אני לוקח את הרב הביתה ברכב‪.‬‬ ‫אביגדור מילר היה משוחח עם אנשים‪,‬‬ ‫אני זוכר את ההבטחה שלי"‪.‬‬ ‫אולם תמיד העדיף להיות עם ד' יתברך‪.‬‬ ‫זו הייתה הבטחה מלפני חצי שנה‪.‬‬ ‫יש הרבה אנשים שחשים בודדים‪,‬‬ ‫לפני חצי שנה‪ ,‬אחרי תפילת ערבית ניגש אליי הבחור ואמר לי‪" :‬אני רוצה‬ ‫שמרגישים שאין להם עם מי לשוחח‪.‬‬ ‫להוציא רישיון‪ ,‬אבל כבר פעמיים עשיתי את הטסט ולא הצלחתי לעבור אותו‪.‬‬ ‫לפעמים זהו סימן משמיים שהקב"ה‬ ‫אני מבקש מהרב שיברך אותי שאצליח בטסט"‪.‬‬ ‫רוצה לשמוע אותם‪ .‬מחכה שידברו איתו‪.‬‬ ‫היו רבים שנושעו בזכות שיצרו קשר‬ ‫בירכתי אותו שיצליח וייסע בדרכים ישרות למקומות טובים‪.‬‬ ‫קרוב עם הקב"ה‪ .‬שדיברו אליו‪.‬‬ ‫"הרב"‪ ,‬שמח הבחור‪" ,‬אם אני אצליח בטסט‪ ,‬אני מבטיח בלי נדר לקחת את‬ ‫גם דוד המלך‪ ,‬שהרחיקו אותו במשך‬ ‫הרב באוטו שלי אחרי השיעור‪ ,‬עשר פעמים!"‬ ‫עשרים ושמונה (!) שנים‪ ,‬ואליאב אחיו‬ ‫היה שם יהודי אחד שמיד הזכיר חוק מחוקי התחבורה‪ :‬במשך חצי שנה מאז‬ ‫זלזל בו מאוד (שמואל א יז–כח)‪ ,‬ברח‬ ‫שנהג מקבל רישיון נהיגה‪ ,‬אסור לו לנסוע בלילה‪ .‬אמרתי לבחור‪" ,‬תודה על‬ ‫לחיקו של הקב"ה‪ ,‬כפי שהוא מתאר‬ ‫הרצון הטוב‪ ,‬אבל זה לא יהיה אפשרי‪"...‬‬ ‫בפרק כ"ז בתהילים‪ ,‬הפרק שאנו אומרים‬ ‫הוא קיבל את דבריי‪ ,‬אך לא שכח‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשכולי מיוסר‪ ,‬הוא הופיע לו פתאום‬ ‫בתקופה זו‪.‬‬ ‫והזכיר את ההבטחה שהבטיח‪" .‬בשבוע שעבר נגמרה התקופה של חצי שנה‬ ‫כשקשה לך‪ ,‬תשקיע עוד בקשר עם‬ ‫מהרישיון‪ ,‬ואני יכול לנסוע בלילה‪ .‬הרב יכול לבוא איתי?"‬ ‫הבורא‪ .‬תודה לו על הטוב שכן קיים‪ ,‬על‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬הבחור החשוב לקח אותי ברכבו לביתי‪ ,‬מבלי שאצטרך לפנות בבקשה‬ ‫המעלות שהוא מעניק לך‪ .‬ספר לו על‬ ‫לבשר ודם‪ ,‬והמשיך ועשה זאת עוד כמה פעמים‪ .‬הקב"ה‪ ,‬שקבע בשבילי‬ ‫הקשיים‪ ,‬וצפה לטוב שרק הקב"ה יכול‬ ‫שאצטרך לעבור תאונה ביום שישי‪ ,‬כבר הכין לי את המכונית חזור ביום ראשון‪,‬‬ ‫להיטיב עימך‪.‬‬ ‫חצי שנה קודם לכן‪.‬‬ ‫<<<‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫>>>‬ ‫היום הראשון‬ ‫או האחרון בשנה‬ ‫עצה שעובדת‬ ‫את האכזבה הזו טועמים יהודים רבים בימים‬ ‫מספר ר' שלמה ווייס מניו ג'רזי‪:‬‬ ‫של טרום ראש השנה‪.‬‬ ‫אילו היה אפשר להתפרנס מכל הבעיות שהיו לחבר שלי בפרנסה‪ ,‬אני חושב שהוא היה‬ ‫רגע לפני ששנת תשפ"ו הופכת למציאות‬ ‫מתעשר מזמן‪ .‬הבעיה היא (עוד בעיה!) שעם בעיות לא קונים במכולת‪ ,‬ואילו רק היה‬ ‫יום‪-‬יומית‪ ,‬מבקש היהודי למשש את החג‬ ‫אפשר לסלק אותן ולהביא כסף במקומן‪ ,‬זה היה נהדר‪.‬‬ ‫שעומד על המפתן‪ .‬לגעת במרקם‪ ,‬לחוש‬ ‫הוא שאל אותי האם יש לי רעיון בשבילו‪ ,‬איך להגדיל הכנסות‪ .‬חשבתי יחד איתו‪ ,‬ולא‬ ‫את הקדושה‪ ,‬ללטף את החיבור‪ ,‬להתכרבל‬ ‫היה לי שום רעיון‪ .‬זה חבר שלומד היטב‪ ,‬ואני חששתי להציע לו רעיונות שיוציאו אותו‬ ‫בקרבת אלוקים‪.‬‬ ‫מהלימוד‪ .‬לא רציתי לקחת אחריות על מהלך שכזה‪ .‬אמרתי לו‪" :‬תלמד יותר‪ .‬תתחזק‬ ‫הוא פותח משניות מסכת ראש השנה‪,‬‬ ‫בלימוד התורה"‪ .‬זו העצה שאני קיבלתי מרבותיי‪.‬‬ ‫מעלעל לכאן‪ ,‬מדפדף לשם‪ ,‬ומגלה שהנושא‬ ‫הוא קיבל את העצה שלי‪ ,‬על אף שהיה לו קשה מאוד‪ ,‬ובהמשך סיפר לי כי העצה באמת‬ ‫הבוער הוא אחר לגמרי משחשב‪ .‬לא ענייני‬ ‫עובדת‪ .‬בכל פעם שהוא משקיע עצמו בלימוד יותר מהרגלו‪ ,‬נכנס קצת כסף‪.‬‬ ‫המלכת ד'‪ ,‬לא סוגיית יום הדין ולא מצוות‬ ‫באותו יום‪ ,‬שעליו אספר לכם עתה‪ ,‬הגיע התאריך שבו צריכים לכסות את האשראי‪.‬‬ ‫תקיעת שופר‪ .‬רוב רובה של המסכת עוסק‬ ‫המצב שלו היה ממש גרוע‪ :‬אפס מקורות להזרמה של כסף‪ .‬והוא – התיישב ללמוד‬ ‫בסוגיית קידוש החודש‪ .‬זה מה שעמד על‬ ‫ביתר עוז‪ .‬זו הייתה מסירות נפש של ממש‪ ,‬לעזוב את כל החשבונות‪ ,‬את כל החישובים‬ ‫הפרק בשעות הראשונות של השנה החדשה‪,‬‬ ‫והסיכויים‪ ,‬את כל הדמיונות על מה שיקרה אם לא יצליח להביא כסף עד שש בערב‪,‬‬ ‫בתקופות שבהן קידשו את החודש על פי‬ ‫ולהתמסר ללימוד‪.‬‬ ‫ראייה‪.‬‬ ‫הוא ישב ולמד‪ ,‬ופתאום קיבל טלפון‪" .‬מה נשמע?" נשמע קולו של ידיד מהשכונה‪" .‬דע‬ ‫‪-‬‬ ‫לך שעזרת לי מאוד"‪ ,‬אמר הידיד‪" ,‬זוכר איך לפני כמה שבועות דיברנו על איזה עניין‬ ‫כלכלי שאני מתעסק איתו‪ ,‬ואתה נתת לי עצה טובה?"‬ ‫על אף שאינו מופיע ברשימת האבדות שספג‬ ‫החבר שלי לא ידע האם לבכות או לצחוק‪ .‬אכן כן‪ ,‬עצה טובה הוא נתן לחבר‪ .‬בשביל‬ ‫עם ישראל ִעם חורבן בית המקדש – קידוש‬ ‫השני הוא מצליח למצוא רעיונות‪ ,‬אך לא לעצמו‪.‬‬ ‫החודש על פי ראייה בהחלט ראוי במידה‬ ‫"אז ברוך ד'‪ ,‬העצה שלך הייתה ממש במקום‪ .‬עשיתי מה שאמרת‪ ,‬והרווחתי סכום נאה‪.‬‬ ‫מסוימת לתואר 'אבידה'‪.‬‬ ‫עכשיו אני רוצה לתת מעשר‪ ,‬מכיר מישהו שזה מתאים לו?"‬ ‫יהודי לא קובע מתי יפציע יום ראשון‪ .‬הוא‬ ‫החבר שלי התבייש להגיד שהוא האדם המתאים‪ ,‬אבל התגבר ואמר‪" ,‬אני לא ממש יודע‬ ‫לא מחליט האם הגיע זמנו של רביעי‪ ,‬אין‬ ‫מה להגיד לך‪ ,‬אני רק יכול לומר שאני בעצמי לחוץ מאוד בכסף‪ ,‬והיום צריך לכסות את‬ ‫לו אפשרות לדחות את יום שישי‪ ,‬וכתוצאה‬ ‫האשראי‪ .‬אולי אתה תהיה השליח משמיים"‪.‬‬ ‫מכך גם אין לו השפעה על קדושת השבת‪.‬‬ ‫הידיד הבין את המצב מיד‪ ,‬ואמר‪" ,‬אכן כן‪ ,‬אני אהיה השליח‪ ,‬אם ירצה ד'‪ .‬ומה עם‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬על המועדים והימים טובים‬ ‫המשכנתא‪ ,‬כבר שילמת אותה החודש?"‬ ‫מנצח היהודי בשרביט של קסמים‪.‬‬ ‫"עוד לא"‪ ,‬ענה חברי בשפל קול‪.‬‬ ‫זהו כוח מופלא שניתן בידיו של העם היהודי‪.‬‬ ‫"ראה את העניין כמסודר"‪ ,‬סיים הידיד‪" ,‬הכול הולך להיכנס לחשבון היום"‪.‬‬ ‫'חוק לישראל'‪.‬‬ ‫הוא לקח מהחבר שלי את פרטי החשבון‪ ,‬ואכן העביר לו את הסכום הדרוש לאשראי‬ ‫אבל‪ ,‬מלבד הכוח הזה יש דבר נוסף‪ ,‬מופלא‬ ‫ולמשכנתא גם יחד‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬בעניין קידוש החודש‪ ,‬שראוי למתוח‬ ‫הוא לקח על עצמו עול תורה‪ ,‬והקב"ה הסיר ממנו עול דרך ארץ‪.‬‬ ‫קו תחתיו‪.‬‬ ‫מאותו רגע שבו שקעה השמש של כ"ט‬ ‫באלול‪ ,‬התחיל היום המשונה ביותר בשנה‬ ‫שבועיים לאחור ועוד אחד קדימה‬ ‫היהודית‪ .‬ברחובות הילכו יהודים לבושים‬ ‫בגדי חג‪ ,‬על השולחנות בבתים זעו‬ ‫מדבר ר' י‪.‬ק‪ .‬מירושלים‪:‬‬ ‫בהתרגשות סילקא וכרתי‪ ,‬פלחי תפוח ירוק‬ ‫הלכתי להר המנוחות להתפלל על ציונו של אחד מהצדיקים השוכנים בארץ‪ ,‬והנה ניגש‬ ‫קרצו לצלוחית הדבש‪ ,‬אבל איש לא ידע‬ ‫אליי מישהו ושאל אותי‪" :‬אתה אברך?"‬ ‫לומר האם היום הוא אכן ראש השנה‪.‬‬ ‫"כן"‪ ,‬עניתי‪" ,‬ברוך ד'"‪.‬‬ ‫זה היה חג ששעותיו הראשונות בסימן שאלה‪.‬‬ ‫"אז אתה צריך כסף‪ ,‬נכון?"‬ ‫אם מחר בבוקר בית הדין יקדש את החודש‪,‬‬ ‫"ברוך ד'‪ ,‬יש לי כל מה שאני צריך"‪ ,‬עניתי‪ .‬תודה לקל‪ ,‬ברחמי שמיים יש לנו הכנסה נאה‬ ‫ידעו הכול למפרע שיצאו היום ידי חובת‬ ‫שמתאימה לצורכי משפחתנו‪.‬‬ ‫מצוות תקיעת שופר‪.‬‬ ‫"אבל בטוח שאתה מכיר אברך שצריך כסף"‪ ,‬המשיך האיש‪" .‬תוכל לעשות לי טובה?‬ ‫(מתוך מדור 'חדשות לבקרים')‬ ‫יש לי כאן כספי מעשר‪ .‬קח בבקשה אלף וחמש מאות ש"ח‪ ,‬ותן אותם למי שזקוק לזה"‪.‬‬ ‫הוא הגיש לי את שטרות הכסף‪ ,‬ואני לקחתי על עצמי את השליחות להעביר אותם‬ ‫לכתובת הנכונה‪ .‬חשבתי‪ ,‬מי מבין מכריי זקוק לכסף? וכך עלה במוחי שם של חבר‪ ,‬לא‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫מהכולל שלי‪ .‬כבר חצי שנה לא פגשתי בו ולא דיברתי איתו‪ ,‬אבל הוא זכור לי היטב כמי‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫שישמח עם סכום כזה של כסף‪.‬‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫התקשרתי אליו ושאלתי אותו‪" ,‬אתה צריך אלף וחמש מאות שקלים?"‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫כיסי החולצה‪ ,‬המכנסיים והחליפה‪ .‬אפס‪ .‬עברתי לאוטו‪ ,‬בדקתי‬ ‫"כן!" הוא ענה מיד‪" ,‬איך ידעת?"‬ ‫כאן ושם‪ ,‬על המושבים ומתחת להם‪ ,‬עד שבחסדי שמיים שלפתי‬ ‫"לא ידעתי"‪ ,‬עניתי בכנות‪ ,‬וסיפרתי לו שהוא השם הראשון שעלה‬ ‫שטר ירוק של חמישים דולר‪.‬‬ ‫במחשבתי‪ ,‬כשנתנו לי את הכסף כדי להעבירו‪.‬‬ ‫ניגשתי למתדלק‪ ,‬התנצלתי ושאלתי האם חמישים דולר יהוו‬ ‫הוא התרגש מאוד‪" .‬בוא תשמע מה היה כאן"‪ ,‬הוא הסביר‪" :‬המצב‬ ‫תשלום ראוי לדלק‪ .‬המתדלק לא הסכים‪ ,‬אין לו אפשרות לקבל‬ ‫הכלכלי שלי לא משהו"‪ .‬הכוונה שלו הייתה‪ ,‬שהוא לא יכול לקנות‬ ‫דולרים‪ .‬עליי לפרוט אותם לשקלים‪ ,‬וכך יוכל לקבל את התשלום‪.‬‬ ‫אפילו 'משהו'‪" .‬לפני שבועיים לוויתי חמש מאות שקלים כדי‬ ‫צ'יינג' לא היה שם בסמוך‪ ,‬ולנסוע לצ'יינג' לא יכולתי כי הרי לא‬ ‫לקנות צורכי שבת‪ .‬עבר שבוע‪ ,‬עדיין לא הצלחתי להחזיר את‬ ‫היה לי דלק‪ .‬נותר לי רק לצפות לישועת ד'‪ ,‬והפעם באופן של‬ ‫הכסף‪ ,‬ושוב לוויתי חמש מאות שקלים כדי להיכנס לשבת בכבוד‪.‬‬ ‫הישענות מוחלטת על חסדו‪.‬‬ ‫עכשיו אני בשבוע השלישי להסדר הבלתי מסודר הזה‪ .‬איני יכול‬ ‫הישועה לא איחרה לבוא‪ .‬אל התחנה נכנס יהודי אמריקאי‪ ,‬ממש‬ ‫ללוות עוד מאנשים‪ ,‬עליי להחזיר קודם כול את החובות הקודמים‪.‬‬ ‫האדם הנכון ברגע הנכון‪ .‬מיד ניגשתי אליו ושאלתי אותו‪" ,‬תוכל‬ ‫איני יכול לא לקנות צורכי שבת‪ ,‬עליי להגיע עם משהו הביתה‪.‬‬ ‫לעזור לי?"‬ ‫הרי לא ייתכן שלא יהיה מה לאכול‪ .‬התפללתי לד' ואמרתי‪' :‬ריבונו‬ ‫של עולם‪ ,‬עכשיו איני לווה כסף‪ ,‬אלא מעביר את האשראי ואתה‬ ‫והוא ענה לי‪" ,‬אתה תעזור לי ואני אעזור לך"‪.‬‬ ‫משלם'‪.‬‬ ‫שאלתי במה הוא זקוק לעזרה‪ ,‬והוא הצביע על המכונית שלו ועל‬ ‫ואכן‪ ,‬ריבונו של עולם שמע את תפילתי‪ ,‬והנה התקשרת‪ ,‬ואתה‬ ‫הצינור של הדלק‪ .‬הוא הסתבך שם עם החיבורים ולא ידע איך‬ ‫מביא לי את הסכום המדויק שחסר לי‪ :‬אלף שקלים כדי להחזיר‬ ‫להסתדר‪ .‬ניגשתי‪ ,‬הכנסתי את הצינור למקום הנכון‪ ,‬והוא ממש‬ ‫את החובות מהשבועיים הקודמים‪ ,‬וחמש מאות בשביל השבוע‬ ‫הודה לי על הפעולה הפשוטה הזו‪.‬‬ ‫הזה"‪.‬‬ ‫"ועכשיו תגיד לי‪ ,‬במה אוכל לעזור לך?" הוא שאל אותי‪.‬‬ ‫נדהמתי‪ .‬חצי שנה אין לי קשר עם הבן אדם‪ ,‬ואני נזכר בו בדיוק‬ ‫הוצאתי מכיסי את השטר של חמישים הדולרים‪ ,‬וביקשתי שיפרוט‬ ‫כשהקב"ה שולח לו את צורכי השבת‪.‬‬ ‫לי אותם לשקלים‪.‬‬ ‫"בשמחה"‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬והתרגש‪" ,‬נשלחת אליי היישר משמיים!‬ ‫אני נמצא עכשיו בדרך לשדה התעופה‪ .‬הרכב שאני נוסע בו הוא‬ ‫תדלוק ירוק‬ ‫רכב שכור שאצטרך להחזיר‪ .‬נכנסתי לכאן לתדלוק כדי שיהיה‬ ‫לי מספיק לנסיעה‪ ,‬אבל לא חשבתי מה אעשה כשאגיע לארצות‬ ‫מספר ר' עקיבא וייצמן מבית שמש‪:‬‬ ‫הברית‪ .‬הרי גם שם אצטרך רכב כדי להגיע הביתה אחרי הטיסה‪.‬‬ ‫נסעתי לסידורים שונים‪ ,‬ותוך כדי נסיעה גיליתי כי מד הדלק עומד‬ ‫אצטרך לשלם למישהו בדולרים‪ ,‬ואין לי דולר אחד בכיס! אתה‬ ‫על אפס‪ .‬באותו רגע שיניתי את מסלול הנסיעה לתחנת הדלק‬ ‫נשלחת להביא לי חמישים דולר‪ ,‬כדי שיהיה לי במה לשלם לרכב‬ ‫הקרובה ביותר‪ ,‬בתחינות ובתפילות לד' שאספיק להגיע לפני‬ ‫ביציאה משדה התעופה"‪.‬‬ ‫שהדלק יאזול לגמרי‪ ,‬ושלא איתקע באיזה שומקום‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬בתחנת הדלק‪ ,‬קיבלתי דלק להמשיך בשליחותי בחיים‪ .‬הן‬ ‫שמע ד' לתפילתי‪ .‬הגעתי לתחנת הדלק‪ ,‬ועכשיו התפניתי לשלב‬ ‫בכל מקום שאני הולך אני שליח משמיים‪.‬‬ ‫הבא‪ :‬לחפש כסף כדי לשלם על התדלוק‪ .‬התחלתי עם הכיסים‪:‬‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫רופאים בכירים ומנוסים‪ ,‬נעלם מבינתם הרעיון לשלוח מטופל לבדיקות‬ ‫לכבוד מערכת עלון 'השגחה פרטית'‪.‬‬ ‫יותר מקיפות‪ ,‬ואף כשעושים זאת‪ ,‬לא מצליחים לפענח אותן נכונה‪.‬‬ ‫ברצוני להודות לכם על העלון הנפלא‪ .‬ברשותכם אשתף את הקוראים‬ ‫הנכבדים בהארה נפלאה שהייתה לי בעת שהותי בבית החולים‪.‬‬ ‫חשוב לי להדגיש שלא מדובר ברשלנות! אלו הם אנשים אכפתיים‬ ‫שרוצים לעזור – אך אין בידם לרפא! – רוצים‪ ,‬אבל כל כך מוגבלים!‬ ‫הגעתי לבית החולים ללא תכנון מראש‪ ,‬לצורך טיפול שהוגדר כדחוף‪,‬‬ ‫ובחסדי שמיים זכיתי לשהות מספר ימים בצל כנפי השכינה ולראות‬ ‫על בשרי חשתי שאין לבטוח בנדיב‪ ,‬והידיעה הזאת מביאה רוגע ולא‬ ‫מקרוב את חסדיו יתברך איתנו‪.‬‬ ‫פחד‪ .‬אנחנו לא פוחדים מה יעשו לנו‪ ,‬אלא בוטחים ונשענים על מי‬ ‫בית החולים שבו הייתי נחשב לאחד המתקדמים בארץ ובעולם‪,‬‬ ‫שאחראי באמת ובבלעדיות‪.‬‬ ‫ומתפאר ברופאיו המומחים‪ .‬פגשתי שם באנשים טובים המתאמצים‬ ‫לעזור ולרפא מתוך אכפתיות ומסירות לתפקיד‪ ,‬אך גם נדהמתי לראות‬ ‫ראיתי בחוש‪ ,‬שאנשים יוצאים מבית החולים בריאים רק בזכות רופא‬ ‫כי אין בידם מזור!‬ ‫כל חי‪ ,‬שרק הוא 'מלך ממית – ומחיה'‪ ,‬ורק אליו כדאי וראוי לייחל‪.‬‬ ‫פעם אחר פעם נוכחתי לראות טעויות אנוש מסכנות חיים‪ ,‬כפשוטו‪:‬‬ ‫בכבוד רב‪ ,‬חנניה לוי‪ ,‬ירושלים‬ ‫מסירת מידע שאינו נכון על פרטי המחלה או הטיפול לתורן הנכנס‪ .‬גם‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫ֹלא ֲח ָבל‪ֵּ ,‬כן ָח ָלב‬ ‫נִימי ְּבתֹוְך‬ ‫לְבית ֶׁש ֶמׁש‪ ,‬וְ ַא ֲח ָריו אֹוטֹוּבּוס ְּפ ִ‬ ‫אֹוטֹוּבּוס ֶא ָחד ֵ‬ ‫ּנִּסיֹון ֶׁשּלִי יָ ַד ְע ִּתי ֶׁשא ֵֹורְך ַה ְר ֵּבה זְ ַמן ַעד‬ ‫ֵּבית ֶׁש ֶמׁש‪ֵ .‬מ ַה ָ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ַחּיִ ים ֵמ ִאיר ִמ ְבּנֵ י ְב ָּרק‪:‬‬ ‫ּנְס ָיעה‪ִ ,‬מי‬ ‫לְבית ֶׁש ֶמׁש ַמּגִ ַיע‪ ,‬וְ ַא ֲח ֵרי ּכָ ל ַה ִ‬ ‫ֶׁש ָהאֹוטֹוּבּוס ֵ‬ ‫ֶא ְצלֵ נּו ַּב ַּביִ ת‪ָ ,‬חלָב זֶ הּו ֶא ָחד ֵמ ַה ִּמ ְצ ָרכִ ים ֶׁשּנִגְ ָמ ִרים ְּב ֶק ֶצב‬ ‫נִימי‪...‬‬ ‫לְה ְמ ִּתין לָ אֹוטֹוּבּוס ַה ְּפ ִ‬ ‫י ֵֹוד ַע ּכַ ָּמה זְ ַמן ֶא ְצ ָט ֵרְך ַ‬ ‫לְמ ְׁש ָּפ ָחה‬ ‫ְמ ַס ְח ֵרר‪ָּ .‬ברּוְך ד' ֲאנִי ֵּבן ִ‬ ‫יתי לָ אֹוטֹוּבּוס‬ ‫יתי‪ִ :‬חּכִ ִ‬ ‫ַאְך ֹלא ָהיְ ָתה לִי ְּב ֵר ָרה‪ ,‬וְ זֶ ה ַמה ֶּׁש ָע ִׂש ִ‬ ‫לָדים‪ ,‬וְ כֻ ּלָ נּו ְרגִ ילִים‬ ‫ְּברּוכַ ת יְ ִ‬ ‫לְבית ֶׁש ֶמׁש‪ ,‬וְ הּוא ַּדוְ ָקא ִהּגִ ַיע ֵּדי ַמ ֵהר‪ .‬וְ ִהּנֵה‪ְּ ,‬ב ֶא ְמ ַצע‬ ‫ֵ‬ ‫לִׁשּתֹות ָחלָב ְּבכָ ל ּב ֶֹקר‪.‬‬‫ְ‬ ‫ּנֶהג ָע ַצר‬ ‫לָצאת ָע ָׁשן ֵמ ָהאֹוטֹוּבּוס‪ַ .‬ה ָ‬ ‫ּנְס ָיעה ִה ְת ִחיל ֵ‬ ‫ַה ִ‬ ‫ּב ֶֹקר ֶא ָחד ּגִ ּלִינּו ֶׁשּנִגְ ַמר‬ ‫ֹוס ִעים יָ ְרדּו ִמּיָ ד‪ .‬וְ ִהּנֵה‪ֵ ,‬מ ֶא ָחד‬ ‫ִּבכְ ִביׁש ֵּבין ִעירֹונִי‪ ,‬וְ כָ ל ַהּנ ְ‬ ‫"חּיִ ים‪ ,‬רּוץ ְּב ַב ָּק ָׁשה‬ ‫ֶה ָחלָב‪ַ .‬‬ ‫לַּמד ֵמ ַה ַּתלְ מּוד‬ ‫ִמּכְ לֵי ָה ֶרכֶ ב ֶׁש ָע ַבר ָׁשם‪ֵ ,‬ה ִציץ ְמ ֵ‬ ‫לִקנֹות ָחלָב"‪ָ ,‬א ְמ ָרה לִי‬ ‫ְ‬ ‫לְר ָמה‬ ‫"א ָּתה ָצ ִריְך ָ‬ ‫ּת ָֹורה ֶׁשּלִי וְ ָק ָרא לִי‪ַ :‬‬ ‫יתי‬ ‫ִא ָּמא‪ִ .‬מּכֵ יוָ ן ֶׁש ֲאנִי ָהיִ ִ‬ ‫ֹלְּתי‬ ‫ְמ ֻא ְרּגָ ן ָה ִראׁשֹון‪ ,‬יָ כ ִ‬ ‫ד'‪ ,‬נָ כֹון?" ּכָ ְך ד' ָׁשלַח לִי ֶרכֶ ב ֶׁש ָח ַסְך‬ ‫לְה ְס ִּפיק עֹוד ִמ ְצוָ ה ַעל‬ ‫ַ‬ ‫לִי ֶאת ּכָ ל ָה ִעּכּוב‪ֵ ,‬ה ִביא א ִֹותי‬ ‫נָתנָה לִי ַא ְר ָּב ִעים‬ ‫ַהּב ֶֹקר‪ִ .‬א ָּמא ְ‬ ‫ּומנַע‬‫לְתלְ מּוד ַהּת ָֹורה‪ָ ,‬‬ ‫ִּב ְמ ִהירּות ַ‬ ‫"ּת ִביא ַא ְר ָּב ָעה ַק ְרטֹונִים‬ ‫ְׁש ָקלִים‪ָ .‬‬ ‫ִמ ֶּמּנִי ָׁש ָעה ֶׁשל ִּבּטּול ּת ָֹורה!‬ ‫הֹור ָתה לִי‪.‬‬ ‫ֵמ ַהּסּוג ַהּגָ דֹול‪ַ ,‬קח ֶאת ָה ֲעגָ לָה"‪ִ ,‬היא ְ‬ ‫יתי ֶׁשּכָ ל ַק ְרטֹון ָחלָב עֹולֶה ֲע ָׂש ָרה ְׁש ָקלִים‬ ‫ַּב ַּמּכֹלֶת ָר ִא ִ‬ ‫אּוּפס‪ ,‬נִ ְת ַקע‪ַּ ...‬בּזְ ַמן!‬ ‫ְ‬ ‫ּוׁשֹלׁש ֶע ְׂש ֵרה ֲאגֹורֹות‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫לְה ִביא‬ ‫ֲ'ח ָבל! ַרק ִּבגְ לַל ַהּכַ ָּמה ֲאגֹורֹות ָה ֵאּלֶה‪ֹ ,‬לא אּוכַ ל ָ‬ ‫ּוׁשלַ יִ ם‪:‬‬ ‫יּודי ַפיְ ין ִמיר ָ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ִ‬ ‫נַס ִּתי ֶאת ַהּיָ ד‬ ‫לְא ָּמא ְּב ִדּיּוק ַמה ֶּׁש ִּב ְּק ָׁשה!' ָח ַׁש ְב ִּתי‪ִ .‬הכְ ְ‬ ‫ִ‬ ‫יתי ֶׁש ִא ָּמא ֶׁשּלִי ְצ ִריכָ ה ְק ָצת‬ ‫ַא ַחר ָצ ֳה ַריִ ם ֶא ָחד‪ָ ,‬ר ִא ִ‬ ‫יאה לִי ַא ְר ָּב ִעים‬ ‫לַּכִ יס ַרק ּכְ ֵדי לְוַ ֵּדא ֶׁש ֶּב ֱא ֶמת ִא ָּמא ֵה ִב ָ‬ ‫ּוחה‪ ,‬וְ ִה ַּצ ְע ִּתי ֶׁש ֵא ֵצא ִעם ַה ְּק ַטּנִים לַּגִ ּנָה‪.‬‬ ‫ְמנ ָ‬ ‫ְׁש ָקלִים וְ ֹלא י ֵֹותר‪ ,‬וְ ָאכֵ ן ָהיּו ָׁשם ַרק ְׁשנֵי ְׁש ָטרֹות ֶׁשל‬ ‫לָדים‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ֲאנִי י ֵֹוצא ִא ָּתם‪,‬‬ ‫לִׁשמֹר ַעל ַהיְ ִ‬ ‫ֲאנִי ּכְ ָבר י ֵֹוד ַע ְ‬ ‫ֶע ְׂש ִרים‪ֶ .‬רגַ ע‪ֶ ,‬רגַ ע! ִּפ ְתאֹום ָה ֶא ְצ ָּבעֹות ֶׁשּלִי ָחׁשּו ְּב ַמ ֶּׁשהּו‬ ‫ּועה‪ּ .‬גַ ם ִּב ְׁש ִבילִי זֹו ָׁש ָעה ֶׁשל‬ ‫לִהיֹות ְרג ָ‬ ‫ִא ָּמא ֶׁשּלִי יְ כֹולָה ְ‬ ‫ּומ ַּתכְ ִּתי‪ ,‬וְ עֹוד ֶא ָחד‪ ...‬וְ עֹוד‪ַ ...‬מה ּזֶ ה?! ֲאנִי ֹלא ָרגִ יל‬ ‫ָעגֹל ַ‬ ‫נֶהנִים‪.‬‬ ‫ִמ ְׂש ָחק וַ ֲחוָ יָ ה‪ ,‬וְ כָ ְך ּכֻ ּלָ נּו ֱ‬ ‫יסים!‬ ‫לָלֶכֶ ת ִעם ַמ ְט ְּבעֹות ַּבּכִ ִ‬ ‫לְׁשּלֵם‪ ,‬וְ ָאז נִזְ ּכַ ְר ִּתי! יֹום‬ ‫לָק ְח ִּתי ַא ְר ָּב ָעה ַק ְרטֹונִים‪ָ ,‬הלַכְ ִּתי ַ‬ ‫ַ‬ ‫לְאח ֶׁשּלִי ֶּבן ַה ָּׁשֹלׁש ּכְ ָבר ֹלא‬ ‫לְה ְת ַא ְרּגֵ ן‪ַ ,‬אְך ָ‬ ‫ִה ְת ַחלְ נּו ִ‬ ‫ּלַמ ִּתי ֲעבּורֹו‬ ‫נָס ְע ִּתי ִעם ָח ֵבר ֶׁשּלִי ְּבאֹוטֹוּבּוס‪ ,‬וְ ִׁש ְ‬ ‫לִפנֵי כֵ ן ַ‬ ‫ְ‬ ‫ּוצה‪,‬‬ ‫ָהיְ ָתה ַס ְבלָ נּות‪ .‬הּוא ָּפ ַתח ֶאת ֶּדלֶת ַה ַּביִ ת וְ ָח ַמק ַהח ָ‬ ‫ֹלׁשה ְׁש ָקלִים‪ ,‬וְ זֶ ה ַמה ֶּׁשהּוא‬ ‫ָּב ַרב ַקו ֶׁשּלִי‪ָ .‬היּו לֹו ַרק ְׁש ָ‬ ‫לַחׁשֹב ִּבכְ לָל‪– )...‬‬ ‫לַחׁשֹב ַּפ ֲע ַמיִ ם ְ(ּב ֶע ֶצם‪ְּ ,‬בלִי ְ‬ ‫ְּובלִי ְ‬ ‫ּלָב ְׁש ִּתי‬ ‫נָסיִ ם ֶׁש ַ‬ ‫לָב ְׁש ִּתי ֶאת ַה ִּמכְ ַ‬‫ינְתיִ ם‪ַ .‬הּב ֶֹקר ַ‬ ‫ִׁשּלֵם לִי ֵּב ַ‬ ‫לָחץ ַעל ּכַ ְפּתֹור ַה ַּמ ֲעלִית‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫יסה‪,‬‬ ‫לְאּבּוד ִּב ְמכֹונַת ַהּכְ ִב ָ‬ ‫ֶא ְתמֹול‪ ,‬וְ כָ ְך ַה ַּמ ְט ְּבעֹות ֹלא ָהלְ כּו ִ‬ ‫לָדים ֹלא ִמ ְׁש ַּת ְּמ ִׁשים‬ ‫ֶא ְצלֵ נּו זֶ ה ָּברּור‪ֶׁ ,‬שּיְ ִ‬ ‫לְׁשּמּוׁש ִמּיָ ִדי‪...‬‬ ‫ֶאּלָא ָּבאּו ִ‬ ‫לְבד‪ְּ .‬בוַ ַּדאי ֹלא ַּב ַּמ ֲעלִית ֶׁשל‬ ‫ַּב ַּמ ֲעלִית ַ‬ ‫ֹוׂשה ַה ְר ֵּבה‬‫ַה ִּבנְיָ ן ֶׁשּלָ נּו‪ֶׁ ,‬ש ִהיא יְ ָׁשנָה וְ ע ָ‬ ‫ּוצה‬ ‫ְּב ָעיֹות‪ְּ .‬בנֵס‪ְּ ,‬ב ִדּיּוק ָאז ֵה ַצ ְצ ִּתי ַהח ָ‬ ‫יׁשית!‬ ‫ַה ָּס ָעה ִא ִ‬ ‫לַּמ ֲעלִית‪ּ .‬כְ ֶׁשהּוא‬ ‫יתי ֶאת ָא ִחי נִכְ נָס ַ‬ ‫וְ ָר ִא ִ‬ ‫לָצאת ֵאלַי‪ּ .‬כָ ְך הּוא‬ ‫ָר ָאה א ִֹותי‪ ,‬הּוא ִמ ֵהר ֵ‬ ‫יתר‪:‬‬ ‫יֹוסי ִמ ֵּב ָ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ִ‬ ‫נִסּגְ רּו‪.‬‬ ‫לָצאת ַמ ָּמׁש ּתֹוְך ּכְ ֵדי ֶׁש ַה ְּדלָ תֹות ְ‬ ‫לִיח ֵ‬‫ִה ְצ ַ‬ ‫ֹומד ְּב ַתלְ מּוד ּת ָֹורה ֶׁש ְּמ ֻמ ָּקם ְּב ֵבית ֶׁש ֶמׁש‪,‬‬ ‫יתר‪ ,‬וְ ל ֵ‬‫ֲאנִי ּגָ ר ְּב ֵב ָ‬ ‫לְהזְ ִמין א ָֹותּה‪ ,‬וְ ‪-‬‬ ‫נִסּגְ ָרה‪ָּ ,‬בא ָׁשכֵ ן וְ ָר ָצה ַ‬ ‫ַא ֲח ֵרי ֶׁש ַה ַּמ ֲעלִית ְ‬ ‫ְּב ָר ָמה ד'‪ְּ .‬בכָ ל יֹום יֵ ׁש לִי ַה ָּס ָעה ָהלֹוְך וְ ָחזֹור‪ַ .‬ה ִּסּפּור ָק ָרה‬ ‫נִת ְק ָעה!‬ ‫ּוּפס! ַה ַּמ ֲעלִית ֹלא ֵהגִ ָיבה‪ׁ .‬שּוב ְ‬ ‫א ְ‬ ‫נִפ ַּתח ַקו אֹוטֹוּבּוס יָ ִׁשיר‬ ‫נָתיִ ם‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר ֲע ַדיִ ן ֹלא ְ‬ ‫לִפנֵי ּכִ ְׁש ַ‬ ‫ְ‬ ‫לִפנֵי‬ ‫את! ֶרגַ ע ְ‬ ‫ִח ַּב ְק ִּתי ֶאת ָאח ֶׁשּלִי ְּב ִה ְת ַרּגְ ׁשּות‪" :‬נֵס ֶׁשּיָ ָצ ָ‬ ‫לְר ָמה ד'‪ְּ .‬בוַ ַּדאי ָּת ִבינּו ּכַ ָּמה ָהיָ ה זֶ ה ְמ ֻס ָּבְך‪ּ ,‬ב ֶֹקר‬ ‫יתר ָ‬ ‫ִמ ֵּב ָ‬ ‫נִת ְק ָעה!" הּוא אּולַי ֹלא ֵה ִבין ַעל ָמה ַה ֲחגִ יגָ ה‪,‬‬ ‫ֶׁש ַה ַּמ ֲעלִית ְ‬ ‫ֶא ָחד‪ּ ,‬כְ ֶׁש ֵא ַח ְר ִּתי ֶאת ַה ַה ָּס ָעה‪.‬‬ ‫ּוצה ָּב ֶרגַ ע‬‫לְה ִציץ ַהח ָ‬ ‫נְּתי ֶׁשד' ָׁשלַח א ִֹותי ָ‬ ‫ֲא ָבל ֲאנִי ֵה ַב ִ‬ ‫ּוסים‪:‬‬‫יָ ַד ְע ִּתי ֶׁש ַעכְ ָׁשו ֲאנִי ָצ ִריְך לִנְ ס ַֹע ִּב ְׁשנֵי אֹוטֹוּב ִ‬ ‫ַהּנָ כֹון‪.‬‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫ְי ָל ִדים ְי ָק ִרים!‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫עֹולה ִסיּפּור ָח ָדׁש ֵמ ֵאת ַה ְמ ַח ֵּנְך‬ ‫ֶ‬ ‫ְּב ָכל יֹום ִראׁשֹון‬ ‫ּנֹודע ָה ַרב ַק ְל ָמן רֹוזֶ ְנ ַּג ְר ֶטן ְׁש ִליט״א‪.‬‬ ‫ַה ָ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫יל ִדים‪02-3011901 :‬‬ ‫ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫ׁ‬ ‫ַה ִּג ּל ּוי ַה ַּמ ְר ִעיש‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ַ :‬ה ּמוֹ ֵהל ָה ַרב שְׂ רו ִּלי קוֹ ֶ ּבל ְמ ַב ֵּק ׁש ְל ַה ְק ִ ּדים ֶאת‬ ‫ַה ְ ּב ִרית ֶׁשל ַה ִּתינוֹק ַה ּגוֹ י ְל ָׁש ָעה ָׁשלֹשׁ ַ ּב ָ ּצ ֳה ַריִ ם‪ֵ ,‬ע ֶקב‬ ‫ַה ָ ּס ַעת הוֹ ָריו ִלשְׂ ֵדה ַה ְּתעו ָּפה‪ּ ַ .‬ב ֶ ּדֶר ְך הוּא ָח ׁש ֶׁש ּ ָׁש ַכח‬ ‫ַמ ּ ֶׁשה ּו ָח ׁשוּב‪...‬‬ ‫פרק ‪ 3‬מתוך ‪4‬‬ ‫הוֹ‪ ,‬וּוֶ ְל ָקם*!‬ ‫זוֹ ַה ְ ּכתֹ ֶבת ַה ְמ ֻד ֶ ּי ֶקת‪...‬‬ ‫ָ ּברו ְּך ד'‪ִ ,‬ה ַ ּג ְע ִּתי ַל ָּמקוֹ ם‬ ‫ְל ָׁשלוֹ ם ַא ְך ְ ּב ִאחוּר‪...‬‬ ‫אוֹ י‪ ,‬נִ ְז ַ ּכ ְר ִּתי ָמה ָׁש ַכ ְח ִּתי‪...‬‬ ‫ִ ּב ְר ַ ּכת ֲ'א ֶׁשר יָ ַצר'! ָהיָ ה ָע ַלי‬ ‫ְל ָא ְמ ָר ּה ְ ּכ ָבר ַ ּב ֲחנוּת ֶׁש ִ ּב ְׂש ֵדה‬ ‫ַרק ֶר ַגע‪ִ ,‬א ָּמא ֶׁש ּלוֹ‬ ‫יכן ַה ִּתינוֹ ק?‬ ‫ֵה ָ‬ ‫יתי ָל ׁשוּב ָל ֶר ֶכב‬ ‫ַה ְּתעו ָּפה‪ַ ,‬א ְך ִח ִ ּכ ִ‬ ‫ְמ ַט ֶּפ ֶלת ּבוֹ ָ ּכאן ַ ּב ֶח ֶדר‪...‬‬ ‫ְ ּכ ֵדי ְל ָא ְמ ָר ּה ְ ּב ָמקוֹ ם ָראוּי‪ּ ְ ,‬בקוֹ ל‬ ‫ו ְּב ַכ ָּונָ ה ְ ּכ ַד ְר ִ ּכי ָּת ִמיד‪...‬‬ ‫ו ְּכ ֶׁש ִ ּנ ְכנַ ְס ִּתי ָל ֶר ֶכב‪,‬‬ ‫ָ ּכ ֵעת א ַֹמר ְּת ִפ ָ ּלה יְ הו ִּדית‬ ‫ָׁש ַכ ְח ִּתי ִמ ָ ּכ ְך!‬ ‫ִל ְב ִריאוּת וְ ִל ְרפו ָּאה!‬ ‫ֲא ֶׁשר יָ ַצר‪...‬‬ ‫יטי‪...‬‬ ‫ידע ְקִר ִ‬ ‫אוֹ י אוֹ י אוֹ י‪ֶ ...‬זה ּו ֵמ ָ‬ ‫ָמה???‬ ‫הוּא ְמ ַׁש ֶ ּנה ַה ּכֹל‪...‬‬ ‫אוֹ י‪ֲ ,‬אנִ י ְמ ַז ָהה ֵח ֶלק‬ ‫ֵמ ַה ְּת ִפ ָ ּלה ַה ּזֹאת‪...‬‬ ‫ַה ִאם ָה ִא ָּמא יְ הו ִּד ָ ּיה?‬ ‫ַ ּכ ָּמה נוֹ ָרא!‬ ‫ַה ֵ ּלב ֶׁש ִ ּלי נִ ְק ָרע ִמ ְ ּכ ֵאב‪.‬‬ ‫ָאה‪ ,‬יֶ ס**‪ִ ...‬היא ִס ְּפ ָרה ִלי ַּפ ַעם ֶׁש ִא ָּמא‬ ‫ַה ִה ְת ּבוֹ ְללוּת ַה ּזֹאת‪...‬‬ ‫ֶׁש ָ ּל ּה יְ הו ִּד ָ ּיה‪ּ ְ .‬כיַ ְל ָדּ ה ִהיא ֲא ִפ ּל ּו ָה ְל ָכה‬ ‫ד' יְ ַר ֵחם‪...‬‬ ‫ִא ָּת ּה ְל ֵבית ַה ְ ּכנֶ ֶסת‪...‬‬ ‫** ֵ ּכן‬ ‫*ברו ְּך ַה ָ ּבא‬ ‫ָּ‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר הרב יעקב דייויד מאופקים‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬בית שמש‪ ,‬שכונת רמה ג'‬ ‫בחול המועד סוכות האחרון נסעתי לפתח תקווה לבקר את‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬בית הכנסת "היכל התורה"‪ ,‬בית הכנסת‬ ‫ראש הישיבה שלי‪ .‬סיכמתי איתו מראש שאגיע‪ ,‬אך לצערי‬ ‫המרכזי הליטאי של השכונה‬ ‫שכחתי לשאול מהי הכתובת המדויקת‪ .‬יצאתי לדרך‪ ,‬החלפתי‬ ‫בבית הכנסת "היכל התורה"‪ ,‬בין עשרות העלונים המתחלפים‬ ‫כמה אוטובוסים‪ ,‬ולבסוף עליתי על קו ‪ 292‬הנוסע מבני ברק‬ ‫מדי שבת על גבי הדוכן‪ ,‬מצליח עלון "השגחה פרטית" לככב‬ ‫לפתח תקווה‪ .‬כל הדרך ניסיתי להתקשר לראש הישיבה כדי‬ ‫לברר היכן עליי לרדת‪ ,‬אך השיחה לא נענתה‪ .‬צלצלתי שוב‬ ‫בזכות עצמו‪ .‬הרב נ'‪ ,‬המפיץ בשכונה‪ ,‬מספר שדווקא כאן‪ ,‬בתוך‬ ‫ושוב‪ ,‬ולפתע‪ ,‬אחרי צלצולים רבים‪ ,‬ענה לי ראש הישיבה‪.‬‬ ‫השפע הרב של החומר הכתוב‪ ,‬בולט העלון הזה בכך שאנשים‬ ‫כשאמרתי היכן אני נמצא‪ ,‬הוא ענה לי מיד‪" :‬בדיוק שם עליך‬ ‫באמת מחכים לו‪.‬‬ ‫לרדת"‪.‬‬ ‫הוא נזכר ברגע מיוחד‪ :‬בכניסתו לבית כנסת אחר‪ ,‬קידם אותו‬ ‫רק לאחר מכן התברר לי הסיפור המלא‪ :‬ראש הישיבה אירח‬ ‫הגבאי בפנים שמחות פחות‪ ,‬חושש מעלונים שיתגלגלו לגניזה‬ ‫בחורים בסוכתו עד שעה מאוחרת בלילה‪ ,‬ולאחר תפילת‬ ‫בחינם‪ .‬אך ברגע שזיהה בידיו את עלוני "השגחה פרטית"‪,‬‬ ‫שחרית הלך לנוח‪ ,‬ולא שמע את הצלצולים החוזרים ונשנים‪.‬‬ ‫השתנתה הגישה כליל‪" :‬מזה תניח כמה שתרצה"‪ ,‬אמר‪ ,‬למוד‬ ‫ודווקא אותו רגע מדויק שבו התעורר וענה לשיחה – היה הרגע‬ ‫ניסיון‪ ,‬שהרי מעולם לא נותר עותק אחד מיותם על שולחנות‬ ‫שבו הגעתי למקום המדויק‪ ,‬שם הייתי צריך לרדת מהאוטובוס‪.‬‬ ‫בית הכנסת‪.‬‬ ‫באותו רגע נפל האסימון‪ :‬הבנתי שניתנה לי משמיים הזכות‬ ‫גם ברחוב הקסם פועל‪ :‬עובר אורח שראה את הרב נ' נושא‬ ‫לחיות את ההשגחה הפרטית במוחש‪ ,‬כנראה בזכות היותי‬ ‫עלונים‪ ,‬התנדב מיד לחלק מהם בעצמו‪ .‬ובבית כנסת נוסף‪ ,‬שבו‬ ‫מפיץ עלוני "השגחה פרטית" במקום מגוריי‪ .‬שום דבר לא‬ ‫נאסרה הכנסת כל עלון‪ ,‬אושר 'חריג' יחיד – העלון של "השגחה‬ ‫מקרי‪ .‬גם צלצול טלפון שלא נענה במשך דקות ארוכות‪ ,‬יכול‬ ‫פרטית"; כי כפי שהגדיר זאת רב בית הכנסת – אין זה עלון‬ ‫להיות מתוזמן בדייקנות מופלאה על ידי ההשגחה העליונה‪ ,‬כדי‬ ‫פרטי‪ ,‬אלא עלון של הקב"ה וכלל ישראל כולו‪.‬‬ ‫להוביל אדם בדיוק למקום שבו הוא צריך להיות‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫קח לך את ההבטחה‬ ‫מפיצים‬ ‫וזוכים‬ ‫של רשב"י! התנא האלוקי רשב"י‬ ‫מבטיח מפורשות בזוה"ק‬ ‫(פר' תרומה קכח ע"ב)‬ ‫שהמזכה את הרבים‬ ‫מקבל מפתחות‬ ‫ה טובה‬ ‫של ‪ 70‬אוצרות‪.‬‬ ‫לשנ‬ ‫ומבורכת!‬ ‫אנחנו גם נתפלל עליך בתפילה מיוחדת‬ ‫בכל ער"ח על ציונו של בעל חובות הלבבות!‬ ‫התקשרו ‪02.30.11.5.11‬‬ ‫כעת‪:‬‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪ ,‬ותזכה‬ ‫מפיצים‬ ‫לישועות בכל העניינים!‬ ‫להצלחה ברוחניות שלמה בן נעמי‬ ‫אמונה‬ ‫להצלחת נוי בת אפרת‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫בכל העולם‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫‪19:05‬‬ ‫‪18:38‬‬ ‫‪18:43‬‬ ‫‪18:32‬‬ ‫‪18:39‬‬ ‫‪18:23‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪20:02‬‬ ‫‪19:33‬‬ ‫‪19:36‬‬ ‫‪19:36‬‬ ‫‪19:37‬‬ ‫‪19:34‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪20:44‬‬ ‫‪20:09‬‬ ‫‪20:14‬‬ ‫‪20:14‬‬ ‫‪20:13‬‬ ‫‪20:14‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬