gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אלשיך · Alshich — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ישראל איך אתנך כאדמה אשימך‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי * אך כאשר יחטא איש אז משם תפרד‬ ‫כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי‪,‬‬ ‫נפשו כי טומאת העוון תפריד כמה דאת‬ ‫לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת‬ ‫אמר עונותיכם היו מבדילים כו'‪ ,‬ואם כן‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש‬ ‫בהבדל נפש הרשע ממקום דביקות‬ ‫פ' נצבים – וילך‬ ‫ולא אבוא בעיר]‪,‬‬ ‫ושבת שילומא דנחמתא נפשות הצדיקים נתפרדה חבילתם ולא‬ ‫הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר יקראו עם אחד כאשר בהיות כלם לומר כי הנה בינו יתברך ובין בני ישראל‬ ‫צדיקים כי הם כלם כאברים בנפש אחד‪ :‬הפרש דבר‪ ,‬והוא כי הוא יתברך חפץ‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אתם נצבים היום כלכם לפני יי אלהיכם וזה יאמר פה‪ ,‬הנה לכם יחד כלם (שאנחנו) נתחיל לשוב‪ ,‬והוא יעזרנו כי בא‬ ‫ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל התייצבות ומעלה‪ ,‬כי אתם נצבים כלכם‪ ,‬ליטהר מסייעין אותו‪,‬‬ ‫ועם שאתם כלכם בהתייצבות‪ ,‬מעלה ואנחנו מפצירים ומהפכים ואומרים‪,‬‬ ‫איש ישראל‪.‬‬ ‫באומרו כל איש ישראל פירש ענין היות הוא לכם מצד היותכם מתוארים לאיש השיבנו ה' אליך‪ ,‬שתתחיל אתה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫כולם צדיקים‪ .‬והוא כי ישראל נקרא גוי אחד שהוא אחדות עצום‪ ,‬כי עתה כלכם ונשובה‪ ,‬כמפורש במקומו‪.‬‬ ‫אחד ונפש אחד‪ ,‬כמה דאת אמר שבעים תקראו איש ישראל כאילו כלכם איש וכן באומרו השיבני ואשובה‪ ,‬כי אתה ה'‬ ‫נפש שהוא להיותם משורש הקדושה אחד‪ ,‬אתם כאברים בנפש אחד כוללת אלהי‪ ,‬ונמצינו תלואים בזה תמיד‬ ‫שהיא אחדות שלימה‪ ,‬ועל כן ישראל כלכם שהוא מצד הכשרון והוא מעלה אין (בחילוק דעות הללו)‬ ‫למעלה ממנה כי על כן אמרו שבואהבת‬ ‫ערבים זה לזה יחשבו כל איש ואיש לרעך כמוך כלולה כל התורה‪ ,‬והוא דבר אמר הוא יתברך‪ ,‬הנה בזה עמי תלואים‪,‬‬ ‫בחר ה' במאד מאד כמאמרם ז"ל על בשביל משובתי הנזכר‪( ,‬הוא חפצי אשר‬ ‫מישראל כאבר אחד מגוף שלם‪ ,‬וכל‬ ‫שובו אלי‪ ,‬שהם יתחילו לשוב תחילה‪,‬‬ ‫הכללות כגוף מקובץ מאברים רבים‪,‬‬ ‫ונפשותם כנפש אחת המחיה את כלם יחד‪ .‬פסוק חבור עצבים אפרים כו'‪.‬‬ ‫ואח"כ אשובה אליכם משובתי)‪ ,‬והנני‬ ‫והנה בהיות קצת ישראל צדיקים ועל כן הקפידו רבותינו ז"ל על תפלת מודיעם שאם אל על יקראוהו בתפלה יחד‪,‬‬ ‫ונמצאו בעמנו רשעים בטל האחדות‪ ,‬כי הימים הנוראים שתהיה באהבת שהוא באחדות אחד‪ ,‬לא ירומם העל הנזכר‬ ‫הלא אם עיקר אילן שיש לו ענפים רבים שלום בין איש ובין רעהו מעליהם (להמתין ולהתרומם ל'על' עד‬ ‫עם שראש העליון מהענפים נפרד זה לשתקובל תפלתם‪ ,‬שאז השטן שישובו תחילה)‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬על גוזליו ירחף‬ ‫מזה‪ ,‬הלא יחשבו כל הענפים אחד מפאת אומר מי כעמך ישראל שהם שיהיה עמם (כאשר ישוב אליהם)‪,‬‬ ‫חבור שרשי כל הענפים בעיקר האילן‪ ,‬כמלאכי השרת שאין בהם לעשות רצונם (ולקיים אשר מתפללים‬ ‫ואולם אם איזה ענף מהם יקוצץ ממקום קנאה ושנאה כו'‪ ,‬והוא סוד גדול באחדות‪ ,‬השיבנו ה' אליך ונשובה)‬ ‫חבורו באילן הלא יבטל אחדות הבדים זה כי בהתאחדות הנפשות פה כך‬ ‫כי הנה בהיותי נדון ומחשב כמצטער‬ ‫יתאחדו שורשיהן למעלה‪.‬‬ ‫ואומר איך אתנך ואעזבך אפרים כמה דאת‬ ‫בזה כי כלם מחוברים וזה נקצץ‪.‬‬ ‫כן הדבר הזה כסא הכבוד הוא עיקר והנה בנפשות בני ישראל יש אשר היא אמר ולא נתן סיחון‪ ,‬וכן אמגנך ישראל ביד‬ ‫האילן שממנו יתפשטו נשמות עד למטה מבחינת חסד‪ ,‬ויש שהיא מבחינת דין‪ ,‬האומות‪ ,‬איך אתנך כאדמה להפכה ולא‬ ‫לארץ בגויותיהן‪ ,‬אלא ששרשי כל נפש ויש מבחינת רחמים מעין בחינות חלו בה ידי אויב אשימך כצבויים‪,‬‬ ‫העליונות‪ ,‬ועל ידי התאחדם‬ ‫אדם בחיים חייתו דבק בשורשו מה שאין למטה יתאחדו שורשיהן ויהיה ואם אז אתם באים יחד אלי לבקש‬ ‫ייחוד בכל בחינות עליונים שהוא רחמים באחדות‪ ,‬אזי מיד נכמרו נחומי‬ ‫העין יכולה לראות‪.‬‬ ‫וארחמם ואבטל כל הגזרה שהייתי חושב‬ ‫והוא מאמרם ז"ל למה צדיק דומה תכלית כל עסק תורה ומצוה‪:‬‬ ‫לעשות‪,‬‬ ‫בעולם הזה לאילן שהוא נטוע במקום‬ ‫טהרה ונופו נוטה למקום טומאה‪ ,‬והוא וזה אחשוב שהנביא דבר באומרו‪ ,‬ועמי‬ ‫תלואים למשובתי ואל על יקראוהו [יחד כי אומר לא אעשה חרון אפי לא אשוב‬ ‫לא ירומם‪ .‬איך אתנך אפרים אמגנך לשחת כו' כי איני כאדם שלא יקבל‬ ‫ענין נצר מטעי‪.‬‬ ‫תשובה כי אל אנכי ולא איש‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫פ' וילך‬ ‫שמא תאמרו‪ ,‬לא ימנע‪ ,‬או אתה משה‬ ‫ועוד שעל ידי האחדות בלב ונפש‪,‬‬ ‫ויאמר יי אל משה הן קרבו ימיך למות‬ ‫כורת הברית‪ ,‬או הוא יתברך‪,‬‬ ‫בקרבך קדוש כי הוא יתברך שורה על‬ ‫קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד‬ ‫אם אתה הוא הכורת‪ ,‬אינך יכול‪ ,‬רק אל‬ ‫נפש בעל אחדות בקרבו‪ .‬וזה אני חפץ‬ ‫ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל‬ ‫אשר הם בגוף ונפש (עכשיו)‪ ,‬אך לא אל‬ ‫שיהיו היכל ה' המה‪ ,‬שהאנשים עצמם‬ ‫מועד‪ .‬וירא יי באהל בעמוד ענן ויעמד עמוד‬ ‫נפשות כל דורות הבאים‪ ,‬כי רוחניות‪,‬‬ ‫יהיו המקדש וההיכל ולא העיר והבית‪.‬‬ ‫הענן על פתח האהל‪ .‬ויאמר יי אל משה הנך‬ ‫ובשמים המה‪,‬‬ ‫וזהו אומרו ולא אבא בעיר כי אין‬ ‫שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי‬ ‫ואם הקדוש ברוך הוא הוא הכורת‬ ‫השראת שכינתו בעיר כי‪-‬אם באנשים‬ ‫אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו‬ ‫הברית‪ ,‬הלא לא יהיה‪ ,‬רק לנפשות‬ ‫צדיקים בקרבם בהיותם זכי הלב‬ ‫ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו‪.‬‬ ‫הבאות‪ ,‬ולא עמנו אנחנו‪ ,‬שהרי עתה‪ ,‬לא‬ ‫והכשרון‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫א‪ .‬ראוי לשית לב‪ :‬כי בתחלת פרשת‬ ‫ידבר אלהים עמנו‪ ,‬כאשר במתן תורה‬ ‫ואתחנן נאמר וצו את יהושע וחזקהו‬ ‫להשביענו‪,‬‬ ‫למען הקים אותך היום לו לעם אומר‬ ‫ואמצהו‪ ,‬וכן עשה אחר כיבוש סיחון ועוג‬ ‫ואם נאמר‪ ,‬כי אתה תשביע אותנו‬ ‫הוא יתברך‪ ,‬אם תאמר נא ישראל‪' ,‬למה‬ ‫כמפורש סוף פרשת דברים שנאמר שם‬ ‫(בגוף)‪ ,‬והקב"ה את הנפשות‪ ,‬למה נגרע‬ ‫אשביעך זה כמה פעמים להיותך לי‬ ‫ואת יהושע צויתי בעת ההיא‪ ,‬ואם כן למה‬ ‫מהדורות הבאים?‬ ‫לעם‪ ,‬ואני‪ ,‬איני נשבע לך‪ ,‬להיות לך‬ ‫חזר פה לצותו באומרו קרא את יהושע‬ ‫לאלהים?'‬ ‫ואצונו?‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ולא אתכם כו'‪ ,‬והוא בשום לב‬ ‫אל אומרו‪ ,‬לפני ה' אלהינו‪ ,‬על אשר ישנו‬ ‫כי דע לך‪ ,‬כי אין צריך‪ ,‬כי‪-‬אם למען‬ ‫ב‪ .‬כי למעלה צוה את משה שיצוהו‬ ‫פה‪ ,‬ולא על אשר איננו פה!‬ ‫הקים אותך היום לו לעם‪ ,‬אפילו יחיד‬ ‫ויחזקהו‪ ,‬ופה אומר הוא יתברך ואצונו‬ ‫כאמור‪,‬‬ ‫שיצוהו הוא יתברך בעצמו וכן עשה‬ ‫אך יאמר‪ ,‬אל יעלה אל רוחכם‪,‬‬ ‫שהאלהים בשמים ואני על הארץ‪ ,‬ואתם‬ ‫אך לענין א‪-‬להותו עליך‪ ,‬והוא יהיה לך‬ ‫כאומרו לפנים ויצו את יהושע כו'!‬ ‫לאלהים‪( ,‬יקיים ממילא) מבלי ישבע‬ ‫עמי‪ ,‬אך נפשות העתידות‪ ,‬עם ה'‬ ‫ג‪ .‬לא ימנע‪ ,‬או כונתו יתברך באמירה‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫עתה‪.‬‬ ‫היתה לקרא את יהושע לצותו‪ ,‬כאומרו‬ ‫א‪ :‬והטעם‪ :‬כאשר דבר לך ודבורו (בלי‬ ‫ואצונו‪ ,‬אם כן‪ ,‬למה אחר בואו עם משה‬ ‫א‪ :‬כי הלא‪ ,‬אשר ישנו פה עמנו בגוף ונפש‪,‬‬ ‫שבועה) מספיק‪( ,‬וטעם)‬ ‫לא צוהו מיד? כי‪-‬אם‪ ,‬הפסיק בנתים‬ ‫הם לפני ה' אלהינו‪ ,‬כי פה הוא יתברך‪,‬‬ ‫בשבעה פסוקים מענין אחר בלתי‬ ‫ב‪ :‬כל שכן‪ ,‬כי גם הוא נשבע לאבותיך‪,‬‬ ‫ב‪ :‬ואת אשר איננו פה‪ ,‬הם הנפשות‪,‬‬ ‫מתייחס אל הדבר‪ ,‬שהוא על ענין כתיבת‬ ‫אינם בשמים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬עמנו היום‪ ,‬עמי‬ ‫וזהו להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך‪.‬‬ ‫השירה ולמודה את בני ישראל שתהיה‬ ‫נמצא‪ ,‬כי הנשמות עמי ועמכם פה‪,‬‬ ‫גם רמז הטעם‪ ,‬באומרו והוא יהיה לך‬ ‫לישראל לעד עד אחרית הגלות‪ ,‬ואחר כך‬ ‫ואם כן‪ ,‬גם את הנפשות אני כורת ברית‬ ‫לאלהים‪ ,‬לומר מה שהוצרכתי להשביע‬ ‫נאמר ויצו את יהושע כו'! ואם עיקר הכונה‬ ‫אתכם שנית‪ ,‬הוא על היחיד‪ ,‬שלא היה כך‬ ‫בשליחותו יתברך‪ ,‬עמנו הוא‪ ,‬עם כל‬ ‫היתה על ענין מה שרצה לומר הוא יתברך‬ ‫מתחלה‪ ,‬אך אני‪ ,‬תמיד יחיד אני‪ ,‬וכבר‬ ‫הנפשות העתידות‪ ,‬ועם הגופים‪.‬‬ ‫למשה הנך שוכב עם אבותיך כו'‪ ,‬שהוא‬ ‫נשבעתי‪.‬‬ ‫שעל כן צוה לכתוב את השירה הזאת‪ ,‬אם‬ ‫ושיעור הכתוב‪ ,‬ולא אתכם לבדכם אנכי‬ ‫כן מה צורך ענין יהושע בנתים? ומיד היה‬ ‫כורת‪ ,‬כלומר להיות אנכי הכורת‪ ,‬שאין בי‬ ‫וזהו‪ ,‬והוא יהיה לך‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא‪ ,‬כי‬ ‫לו לומר הן קרבו ימיך למות וקם העם הזה‬ ‫כח לכרות עם הנפשות אשר בשמים עם‬ ‫יחיד הוא‪ ,‬והוא‪ ,‬כאשר דבר לך‪ ,‬שהוא‬ ‫וזנה כו'‪ ,‬וככלות הענין קודם לפסוק ויצו‬ ‫ה'‪ ,‬כי האלהים פה‪ ,‬עם אשר ישנו פה‬ ‫כאשר נשבע‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬אני ה' לא‬ ‫את יהושע יאמר קרא את יהושע ואצונו‬ ‫בגוף‪ ,‬ואני ואתם עם הנשמות‪ ,‬כי אשר‬ ‫שניתי‪.‬‬ ‫איננו פה ‪ -‬הם הנשמות ‪ -‬עמנו ועמכם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואחר כן יאמר וילך משה ויהושע ויתייצבו‬ ‫באהל מועד ויצו את יהושע כו'!‬ ‫הם‪ ,‬ובהורמנותא דידיה אני כורת עתה‬ ‫ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית‬ ‫הברית‪:‬‬ ‫הזאת ואת האלה הזאת‪ .‬כי את אשר ישנו‬ ‫ד‪ .‬למה כדי לצוות הוא יתברך את‬ ‫יהושע הוצרך שיקראנו משה? ולמה לא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פה עמנו עמד היום לפני יי אלהינו ואת‬ ‫אשר איננו פה עמנו היום‬ ‫‪2‬‬ ‫והנה להגיע יהושע אל מדרגה זו‪ ,‬אמר‬ ‫שכינה‪ ,‬צדיק גמור יבקש לו‪ ,‬יהיה מכון‬ ‫ידבר הוא יתברך עם יהושע בינו לבינו? כי‬ ‫אלהים‪ ,‬קרא את יהושע והתיצבו באהל‬ ‫לשבתו‪ ,‬להשרות עליו שכינתו‪,‬‬ ‫נביא היה יהושע‪ ,‬והוא יתברך דבר אתו‬ ‫מועד‪ ,‬אתה והוא יחד‪ ,‬באופן כי התחברותך‬ ‫והוא מאמר ספר הזוהר‪ ,‬כי זו היתה‬ ‫באמור אליו כי אתה תביא את בני ישראל‬ ‫עמו במקום הקדוש ההוא‪ ,‬והראותי שם‬ ‫קדימת לכת יוסף למצרים טרם הגלות‪,‬‬ ‫כו' ואנכי אהיה עמך!‬ ‫עמכם‪ ,‬יזככנו‪ ,‬עד גדר שאדבר עמו בהקיץ‪.‬‬ ‫כי היה חפצו יתברך‪ ,‬להקדים שלוח‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ד‪ .‬למה כדי לצוות‬ ‫ה‪ .‬מה צורך הקדמת אומרו הן קרבו‬ ‫שכינתו מצרים‪ ,‬להגין על בניו‪ ,‬על כן‪,‬‬ ‫ימיך למות לוקרא את יהושע? כי הלא גם‬ ‫הוא יתברך את יהושע הוצרך שיקראנו‬ ‫שלח את יוסף‪ ,‬יהיה מרכבה אל השכינה‬ ‫משה? ולמה לא ידבר הוא יתברך עם‬ ‫מאז כבש את סיחון ועוג מבלי התקרב‬ ‫לשכון עליו י‪-‬ה אלהים‪:‬‬ ‫ימיו למות נאמר וצו את יהושע כו'!‬ ‫יהושע בינו לבינו?‬ ‫וקושיא ו‪ .‬מה צורך התיצבם באהל‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬והוא‪ ,‬כי בקרוב למשה‪,‬‬ ‫ו‪ .‬מה צורך התיצבם באהל מועד‬ ‫מועד?)‬ ‫עת סילוקו‪ ,‬אשר היה משכן השכינה‬ ‫שאומר והתיצבו באהל מועד ואומר וילך‬ ‫בעצם‪ ,‬אשר היתה מגן לישראל לבל‬ ‫משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד?‬ ‫וזהו והתיצבו ואצונו‪ ,‬כלומר‪ ,‬בהתיצבו על‬ ‫יתפקרו כמדובר‪ ,‬כי בהיות שכינה‬ ‫עומדו‪ ,‬שהיא בהקיץ‪ ,‬אצונו‪ ,‬שזה הוראת‬ ‫בישראל‪ ,‬מצילם מהפליג בחטא למען‬ ‫ז‪ .‬אומרו‪ ,‬וירא ה' באהל בעמוד ענן ויעמוד‬ ‫קנותו בעצמו זכוך מספיק להשראת שכינה‬ ‫יהיה להם תקנה לתקן וליגאל‪ ,‬על כן מה‬ ‫עמוד הענן על פתח האהל‪ ,‬שנראה כי‬ ‫עליו‪ ,‬כאשר הייתי עמך‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫עשה הוא יתברך‪ ,‬אמר למשה‪ ,‬הן קרבו‬ ‫בתחלה בא הענן על כללות האהל ואחר כך‬ ‫קושיא ב‪ .‬למעלה צוה את משה שיצוהו‬ ‫ימיך כו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנני מודיעך על פי דרכי‬ ‫עמד פתח האהל ולמה היה כל זה? ומהראוי‬ ‫ויחזקהו‪ ,‬ופה אומר הוא יתברך ואצונו‬ ‫בלשון הזה‪ ,‬בל יעלה על רוחך‪ ,‬כי לא‬ ‫יקצר ויאמר וירא ה' בעמוד ענן ויעמוד על‬ ‫שיצוהו הוא יתברך בעצמו!)‬ ‫מלאו ימיך‪ ,‬ואני מסלקך קודם זמנך‪ ,‬כי‬ ‫פתח האהל אם לא היו שתי מסעות!‬ ‫וזה דבר נוסף על אשר קנה מאז כאשר‬ ‫לא כן הוא‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬הן קרבו ימיך למות‪ ,‬כי‬ ‫ח‪ .‬אומרו‪ ,‬וקם‪ ,‬שאם (פירוש הפשוט)‬ ‫צוהו משה‪( :‬ובזה נתיישב קושיא א‪.‬‬ ‫מספר ימיך מלאתי‪ .‬ומה גם למה שאמרו‬ ‫עניינו (כדרשת חז"ל‪ ,‬אשר תיבת וקם‬ ‫בתחלת פרשת ואתחנן נאמר וצו את‬ ‫ז"ל כי מת בז' באדר ביום הולדו‪.‬‬ ‫פירושו) שיקום משה אחר זמן (בתחיית‬ ‫יהושע וחזקהו ואמצהו‪ ,‬ואם כן למה‬ ‫המתים‪ ,‬זה) אינו מהענין פה (וא"כ‬ ‫אך‪ ,‬הנני חפץ לתת בחינתך ביהושע‪,‬‬ ‫חזר פה לצותו באומרו קרא את יהושע‬ ‫הדרשה דרשה‪ ,‬אבל עדיין אין זו פשוטו‬ ‫למען‪ ,‬כאשר הייתי עמך אהיה עמו‪ ,‬שיהיה‬ ‫ואצונו?)‬ ‫הוא משכן לשכינה באופן מופלג כאשר‬ ‫של מקרא)‪ ,‬ואם הוא חוזר אל העם‪ ,‬אין‬ ‫אך גם עתה‪ ,‬בכל ההכנה הזאת‪ ,‬עם‬ ‫היית אתה‪ ,‬ויהיה כמוך מגן על ישראל‪ ,‬בל‬ ‫זו קימה! כי אין ירידה גדולה הימנה!‬ ‫שתספיק לדבר עמו בהקיץ‪ ,‬לא הספיק‬ ‫יזנו אחרי אלהי נכר מיד בסלוקך‪ ,‬כי הוא יגן‬ ‫ט‪ .‬כי הלא יראה כי מיד אחרי מות משה‬ ‫לדבר עמו באספקלריא המאירה‪ ,‬כמו‬ ‫כל ימיו‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ג‪ .‬אם עיקר‬ ‫יקום העם וזנה‪ ,‬והלא לא היה כן רק אחרי‬ ‫שכתבנו‪.‬‬ ‫הכונה היתה על ענין מה שרצה לומר הוא‬ ‫מות יהושע וכל הזקנים שהאריכו ימים‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬וירא ה' באהל הוא‬ ‫יתברך למשה הנך שוכב עם אבותיך כו'‪,‬‬ ‫אחריו!‬ ‫באספקלריא המאירה‪ ,‬בעמוד ענן הוא‬ ‫שהוא שעל כן צוה לכתוב את השירה‬ ‫אמנם לבא אל הענין‪ ,‬נזכירה מאמרם‬ ‫שאינה מאירה‪ ,‬ואז ויעמוד עמוד הענן על‬ ‫הזאת‪ ,‬אם כן מה צורך ענין יהושע‬ ‫ז"ל שהוא אומרם‪ ,‬כי למה כשגלו למצרים‬ ‫פתח האהל‪.‬‬ ‫בנתים? ומיד היה לו לומר הן קרבו ימיך‬ ‫שכינה עמהם‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא כל‬ ‫למות וקם העם הזה וזנה כו'‪ ,‬וככלות‬ ‫זמן שאני עם בני אין קונים שם רע כו'‪.‬‬ ‫ואז ויאמר ה' הוא אספקלריא המאירה‬ ‫הענין קודם לפסוק ויצו את יהושע יאמר‬ ‫למשה הנך שוכב כו'‪.‬‬ ‫קרא את יהושע ואצונו ואחר כן יאמר‬ ‫כונת עניינם כי לבל יטמאו בגוים‬ ‫אך הבחינה אשר פתח האהל היא אשר‬ ‫וילך משה ויהושע ויתייצבו באהל מועד‬ ‫ותועבותם עדי אובד‪ ,‬על כן שכינה עמהם‬ ‫דברה עם יהושע‪ ,‬כאשר ויצו משה את‬ ‫ויצו את יהושע כו'!‬ ‫להגן בעדם בל ישתקעו לחטא‪ ,‬ולעזור‬ ‫יהושע‪ ,‬ועל כן נאמר‪ ,‬באהל בעמוד ענן‬ ‫וקושיא ה‪ .‬מה צורך הקדמת אומרו‬ ‫את המוכן להיטיב לו‪ ,‬למען יגן על בני‬ ‫ובפתח האהל בעמוד ענן‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫הן קרבו ימיך למות לוקרא את יהושע?‬ ‫דורו‪ ,‬ותהיה להם תקומה‪ ,‬כמפורש‬ ‫קושיא ז‪ .‬וירא ה' באהל בעמוד ענן‬ ‫כי הלא גם מאז כבש את סיחון ועוג‬ ‫בקצת מקומות מאמר רבותינו ז"ל באר‬ ‫ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל‪ ,‬שנראה‬ ‫מבלי התקרב ימיו למות נאמר וצו את‬ ‫היטיב אין צורך להזכירם‪.‬‬ ‫כי בתחלה בא הענן על כללות האהל ואחר‬ ‫יהושע כו'!)‬ ‫עוד ידענו מאמר רבותינו ז"ל‪ ,‬כי בכל‬ ‫כך עמד פתח האהל ולמה היה כל זה?)‬ ‫מקום אשר חפצו יתברך להשכין שם‬ ‫‪3‬‬ ‫שאמרו ז"ל כי מספר המונח בארון היו‬ ‫אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית‬ ‫וענין הכתוב‪ ,‬שאמר לו הוא יתברך‬ ‫מגיהים כל הספרים מאז והלאה‪ ,‬ויהיה‬ ‫הימים כי תעשו את הרע בעיני יי להכעיסו‬ ‫למשה‪ ,‬הלא צוית אתה את יהושע בעת‬ ‫העדות על סגנון התורה שממנו יראו וכן‬ ‫במעשה ידיכם‪ .‬וידבר משה באזני כל קהל‬ ‫ההיא‪ ,‬שכבשת סיחון ועוג‪ ,‬ומה שאני‬ ‫יעשו כמוהו‪ ,‬אך מלת בך יורה שעל ענין‬ ‫ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם‪.‬‬ ‫בעצמי שב עתה לצוותו‪ ,‬הוא יען‪ ,‬כי הנך‬ ‫הנוגע לישראל ידבר!‬ ‫ראוי לשים לב‪ .‬א‪ .‬למה הפסיק בין ענין‬ ‫שוכב עם אבותיך‪ ,‬ומסתלק מהם‪ ,‬ולא תגן‬ ‫אמנם לבא על הענין‪ ,‬נשית לב על‬ ‫השירה שדבר עד כה‪ ,‬במה שכלה לכתוב‬ ‫מאז זכותך לבל ימשכו אחרי אלהי נכר‪.‬‬ ‫מאמרם ז"ל‪ ,‬כי בנשאר מהיום ההוא‬ ‫משה את ספר התורה ושצוה לשום אותו‬ ‫כי הנה‪ ,‬מיד כאשר וקם העם הזה‪ ,‬שתהיה‬ ‫שמת בו‪ ,‬כתב מבראשית עד לעיני כל‬ ‫מצד הארון? והיה ראוי שיאמר מיד‬ ‫להם קימה‪ ,‬שישבעו ברוב טוב הארץ‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא נחלקו‪ ,‬אלא אם היו שלש‬ ‫הקהילו אלי כו' וידבר משה באזני כל קהל‬ ‫יבעטו מיד‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ח‪.‬‬ ‫עשרה ספרי תורה שלמים‪ ,‬או אחד‪,‬‬ ‫ישראל את דברי השירה כו'!‬ ‫וקם‪ ,‬אם הוא חוזר אל העם אין זו‬ ‫קימה כי אין ירידה גדולה הימנה!)‬ ‫והנה ראוי לשית לב‪ ,‬כי אפילו אחד‪ ,‬מה‬ ‫ב‪ .‬אומרו ויהי ככלות כו'‪ ,‬כי האם היה על‬ ‫צורך היה יתחיל ויגמור ביום ההוא?‬ ‫לב שטרם כלות היה מצוה לשים אותו‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬הנך שוכב עם אבותיך וקם‬ ‫בארון?‬ ‫העם הזה וזנה כו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬ועל כן אמרתי‬ ‫והיתכן שלא כתב ספר עד היום ההוא?‬ ‫קרא את יהושע ואצונו‪ ,‬למען אהיה עמו‬ ‫ואם היו חסרים מכאן עד סוף פרשת‬ ‫ג‪ .‬אומרו עד תומם‪ ,‬כי בכלל אומרו‬ ‫שתשרה עליו שכינה‪ ,‬כאשר הייתי עמך‪,‬‬ ‫וזאת הברכה‪ ,‬יכתוב זה השאר ולא הכל!‬ ‫ככלות הוא!‬ ‫למען לא יזנו כל ימיו אחרי אלהי נכר‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬הנה טרם ידבר משה דברי השירה‬ ‫ד‪ .‬אומרו ויצו כו' לאמר‪ ,‬כי אומרו לאמר‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬ויצו את יהושע כו' כי אתה‬ ‫שם‪( ,‬שעמד להזהיר) התראה לישראל‪,‬‬ ‫הוא משולל הבנה כי איננו לאמר לזולת!‬ ‫תביא כו' אל הארץ אשר נשבעתי כו'‬ ‫על בטלם קיום כל התורה כלה‪ ,‬ראה‪,‬‬ ‫ה‪ .‬למה צוה לשים אותו מצד הארון?‬ ‫שהוא זבת חלב ודבש‪ ,‬שהיא הקימה‬ ‫והנה היה מקום פתחון פה לישראל‬ ‫מה צורך לזה?‬ ‫(וישמן ישורון)‪ ,‬המביאה אותם לזנות‬ ‫לאמר‪' ,‬למה תתרה בנו על כל התורה‪,‬‬ ‫ו‪ .‬כי הלא יפלא כי למה ישימו ספר כתוב‬ ‫אחרי אלהי נכר‪.‬‬ ‫והלא אין לנו‪ ,‬רק מה שכתוב על שני‬ ‫בידי אדם על הספר בדיו בצד הלוחות‬ ‫ועל כן ואנכי‪ ,‬שהוא השכינה‪ ,‬אהיה עמך‪,‬‬ ‫לוחות הברית‪ ,‬כי‪-‬אם על (מה שהיו)‬ ‫כתובים באצבע אלהים? כי גם שהלוחות‬ ‫שהוא להגן בעדם כמדובר‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫כתובים באצבע אלהים‪ ,‬אך לא כל יתר‬ ‫שניות נאמר על פי משה ואכתוב על‬ ‫קושיא ט‪ .‬הלא יראה כי מיד אחרי מות‬ ‫התורה חלילה!'‬ ‫הלוחות שמורה שמשה כתבם‪ ,‬הלא‬ ‫משה יקום העם וזנה‪ ,‬והלא לא היה כן‬ ‫או‪ ,‬לפחות יאמרו‪ ,‬כי אין קיום שאר כל‬ ‫לעומת זה נאמר פסל לך שני לוחות כו'‬ ‫רק אחרי מות יהושע וכו'! ומשיב אשר‬ ‫התורה שוה לאשר בלוחות‪ ,‬לשכר או‬ ‫וכתבתי על הלוחות כו' שיורה כי מכתב‬ ‫אומרו ית' וקם וכו' איננו נבואה אלא‬ ‫לעונש וליסורין וגליות הכתובים בשירה‬ ‫אלהים היו‪ ,‬והוצרכו רבותינו ז"ל לומר כי‬ ‫הזהרה‪ :‬שאם תשכב עם אבותיך בלי‬ ‫הזאת!‬ ‫הוא יתברך היה הכותב בעצם והיה‬ ‫שתמנה את יהושע באופן שתשרה שכינה‬ ‫בהתחברות ליד משה‪ .‬וכן יורה מאשר גם‬ ‫עליו כאשר עמך אזי וקם וכו')‬ ‫על כן‪ ,‬מה עשה בנשאר מהיום ההוא‬ ‫שנסתלק בו‪ ,‬כתב כל ספר התורה מראש‬ ‫בשניות היה מ"ם וסמ"ך עומדים בנס‪ .‬ואם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ועד סוף‪ ,‬למען יאמרו ישראל‪ ,‬תחת מה‬ ‫כן איפה הלא כמו זר יחשב להיותם מצד‬ ‫ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה‬ ‫היה מקום (להם לדמות) לומר‪' ,‬כי אין‬ ‫הלוחות‪ .‬ומה גם למאן דאמר שלא היה‬ ‫הזאת על ספר עד תמם‪ .‬ויצו משה את‬ ‫יתר התורה דומה לעשרת הדברות‪ ,‬על כי‬ ‫בדף אחד סמוך לארון‪ ,‬כי‪-‬אם ממש סמוך‬ ‫הלוים נשאי ארון ברית יי לאמר‪ .‬לקח את‬ ‫הדברות ההם‪ ,‬גם שמשה כתבם‪ ,‬היה‬ ‫ללוחות תוך הארון!‬ ‫ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון‬ ‫העושה בעצם הוא יתברך‪ ,‬אלא שהיה על‬ ‫ז‪ .‬אומרו‪ ,‬והיה שם בך לעד‪ ,‬מה הוא‬ ‫ברית יי אלהיכם והיה שם בך לעד‪ .‬כי אנכי‬ ‫ידי משה‪ ,‬אך לא שאר דברי התורה'‪.‬‬ ‫עדותו ועל מה יעיד? והלא השירה היא‬ ‫ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן‬ ‫על כן מה עשה‪ ,‬בקצת מהיום כתב כל‬ ‫העד כמדובר למעלה אך לא כללות‬ ‫בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם יי‬ ‫התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל‪,‬‬ ‫הספר!‬ ‫ואף כי אחרי מותי‪ .‬הקהילו אלי את כל זקני‬ ‫למען יראו כל ישראל ויאמרו‪ ,‬הלא גם‬ ‫ח‪ .‬וגם אומרו והיה שם כי מלת שם‬ ‫שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם את‬ ‫מכתב אלהים זה‪ ,‬כמעשהו בלוחות! כי מי‬ ‫מיותרת! אם לא נאמר כי היות שם הוא‬ ‫הדברים האלה ואעידה בם את השמים‬ ‫גבר יכתוב כל התורה בקצת יום אחד? אך‬ ‫עדות‪ .‬ואין נראה שיש בזה שום עדיות!‬ ‫ואת הארץ‪ .‬כי ידעתי אחרי מותי כי השחת‬ ‫אין ספק‪ ,‬כי כאשר בלוחות היה נראה‬ ‫והנה היה אפשר להשיב על זאת כמו‬ ‫תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי‬ ‫‪4‬‬ ‫וידבר משה באזני כל קהל ישראל את‬ ‫מיישב אשר ככלות משה לכתוב‪ ,‬עד‬ ‫כאילו משה הכותב‪ ,‬אך הוא יתברך היה‬ ‫דברי השירה הזאת עד תמם‪ :‬יאמר‪ ,‬כי‬ ‫תומם‪ ,‬במהירות כזאת הוא ראיה כי‬ ‫העושה בעצם‪ ,‬כך בכתבו את ספר‬ ‫להורות‪ ,‬כי כל דברי השירה מאתו יתברך‬ ‫מכתב אלהים הם‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬היה נראה כאילו משה הכותב‪ ,‬אך‬ ‫היה‪ ,‬ולא מאתו בבחירת עצמו‪ ,‬ועל כן‪,‬‬ ‫וקושיא ד‪ .‬אומרו ויצו כו' לאמר‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא הוא היה העושה בעצם‪.‬‬ ‫עם היות בעת סילוקו‪ ,‬שדרך אנשים‪,‬‬ ‫אומרו לאמר כי איננו לאמר לזולת!)‬ ‫ואם כן איפה‪ ,‬לא יגרעו כל דברי ספר‬ ‫שיחלש כחם מלהרים קולו‪ ,‬אמר‪ ,‬כי‬ ‫משה‪ ,‬עם היות (שדיבר עם כולם)‬ ‫להורות‪ ,‬כי שוים הם כל דברי הספר‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬לקדושה ולשכר ועונש‪ ,‬מעשרת‬ ‫שששים רבוא יחזיקו שנים עשר מילין‪,‬‬ ‫אל מה שבלוחות‪ ,‬כי גם אלה הם מכתב‬ ‫הדברות‪.‬‬ ‫עם כל זה‪ ,‬נשמע קולו ונכנס באזניהם‪.‬‬ ‫אלהים‪ ,‬כעשרת הדברות‪.‬‬ ‫ואשר נכתבו (על הלוחות רק) העשרה‬ ‫וזהו וידבר משה באזני כל קהל ישראל את‬ ‫וזהו‪ ,‬והיה שם בך לעד‪ ,‬כי היות הספר‬ ‫ההם‪ ,‬ולא השאר‪ ,‬הוא‪ ,‬כי כל שאר דברי‬ ‫דברי השירה הזאת עד תומם‪ ,‬ואין זה כי‪-‬‬ ‫שם‪ ,‬סמוך אל הלוחות‪ ,‬יהיה בך לעד‪ ,‬על‬ ‫התורה נכללים בהם כנודע‪,‬‬ ‫אם‪ ,‬באשר ה' אתו‪ ,‬וכל אשר הוא עושה‪,‬‬ ‫היותם מערך הדברות‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬אין עדות לישראל‪ ,‬על (חיוב)‬ ‫הוא יתברך היה העושה‪ ,‬למען יאמינו‪ ,‬כי‬ ‫כי (עי"ז‪ ,‬גם) הדור שלא ראו‪( ,‬ידעו)‬ ‫קיום כל התורה (גם אשר אינם עשרת‬ ‫הוא יתברך המעיד בם את כל דברי השירה‬ ‫כבני דור זה‪ ,‬כי מכתב אלהים היו‪ ,‬גם אלה‬ ‫הדברות)‪ ,‬כזה‪.‬‬ ‫בעצם‪ ,‬אלא שהוא על ידי משה‪ ,‬כי על כן‬ ‫(דברי הס"ת‪ .‬ובזה נתיישב קושיא ז‪.‬‬ ‫אך‪( ,‬היות) הדור ההוא ראו הדבר‬ ‫משה ידבר‪ ,‬והאלהים יעננו בקול‪:‬‬ ‫והיה שם בך לעד‪ ,‬מה הוא עדותו ועל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(כתיבת הס"ת ביום אחד) ולא הדורות‬ ‫מה יעיד?)‬ ‫שאחריהם‪ ,‬על כן מה עשה משה‪ ,‬צוה‬ ‫ענין הידיעה והבחירה‬ ‫כי כל התורה כלה‪ ,‬שמותיו של הקדוש‬ ‫לשום אותו מצד הארון‪ ,‬למען יהיה זכר‬ ‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת‬ ‫ברוך הוא‪ .‬על ידי היות הספר שם‪ ,‬יהיה‬ ‫לדבר‪ ,‬כי על ידי היותם סמוכים לא‬ ‫ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען‬ ‫להם מזכרת‪ ,‬על אשר היה‪( ,‬אשר ראו‬ ‫תפסק הקבלה מפה אל פה‪ ,‬לומר‪ ,‬שעל‬ ‫תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל‪.‬‬ ‫שנכתב ביום אחד) כאשר הושם הספר‬ ‫כן נסמכו (הס"ת עם הלוחות)‪ ,‬להורות‪,‬‬ ‫כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי‬ ‫שם‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ח‪ .‬והיה שם‬ ‫כי אלו ואלו דברי אלהים חיים‪ ,‬ועונש‬ ‫לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן‬ ‫כי מלת שם מיותרת!)‬ ‫המבטל ושכר המקיים שוה בזה ובזה‪:‬‬ ‫ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני‬ ‫ואחר כך פירש ואמר‪ ,‬תדעו למה‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ה‪ .‬למה צוה לשים‬ ‫והפר את בריתי‪ .‬והיה כי תמצאן אתו רעות‬ ‫עשיתי כן (להתרות)? הלא הוא‪ ,‬כי הן‬ ‫אותו מצד הארון? מה צורך לזה?‬ ‫רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו‬ ‫אמת‪ ,‬כי על מה שבלוחות לא היה כל כך‬ ‫וקושיא ו‪ .‬יפלא כי למה ישימו ספר‬ ‫לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את‬ ‫קל בעיניכם‪ ,‬אך מה שהוצרכתי בזה הוא‪,‬‬ ‫כתוב בידי אדם על הספר בדיו בצד‬ ‫יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו‬ ‫כי אנכי ידעתי את מריך כו' הקהילו כו' כי‬ ‫הלוחות כתובים באצבע אלהים?)‬ ‫אל הארץ אשר נשבעתי (יט ‪ -‬כא)‪:‬‬ ‫ידעתי אחרי מותי כו' כי וסרתם מן הדרך‬ ‫וזהו ענין הכתוב ויהי ככלות משה לכתוב‬ ‫יאמר על פי מה שכתבנו בתחלת הענין‪,‬‬ ‫אשר צויתי אתכם‪ ,‬שהוא‪ ,‬אשר לא כתוב‬ ‫כו' עד תמם שהוא מבראשית עד לעיני כל‬ ‫כי כונתו יתברך באומרו‪ ,‬קרא את יהושע‬ ‫בלוחות‪ ,‬ומזה תבואו אל השאר (אף‬ ‫ישראל‪ ,‬שהוא הוכחה אל שווי כל דברי‬ ‫כו'‪ ,‬שהוא לאמר לו‪ ,‬הנך שוכב עם אבותיך‬ ‫ממה שבלוחות כע"ז‪ ,‬כאומרו ית'‪ ,‬וזנה‬ ‫התורה לעשרת הדברות‪ ,‬אז ויצו משה את‬ ‫ומיד‪ ,‬וקם העם הזה בקימת מעלה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫אחרי אלהי נכר)‪.‬‬ ‫הלוים כו' לאמר לקוח את ספר התורה‬ ‫כן‪ ,‬ישמן ויבעט וזנה כו'‪ ,‬על כן אמרתי‬ ‫ושמתם אותו מצד הארון‪ ,‬לומר כדי לאמר‬ ‫תקרא את יהושע והתיצבו אתה והוא‬ ‫ואחר הקדמה זו אז וידבר משה כו' את‬ ‫דברי השירה כו'‪( :‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫ענין השירה ההיא‪ ,‬להתראה על הבלתי‬ ‫באהל מועד ואצונו‪ ,‬שעל ידי הכנות אלו‪,‬‬ ‫מקיים את כל דברי ספר התורה‪ ,‬צריך‬ ‫תשרה בו שכינה בעצם‪ ,‬ותגן על כל ימי‬ ‫א‪ .‬למה הפסיק בין ענין השירה שדבר‬ ‫עד כה‪ ,‬במה שכלה לכתוב משה את‬ ‫לקוח את הספר הזה‪ ,‬שהוא זה בייחוד‪,‬‬ ‫שני חייו‪ ,‬ואגב‪( ,‬המשכה‪ ,‬וסמיכה זו‬ ‫שנכתב ביום אחד‪ ,‬לשים אותו מצד‬ ‫ממשה רבינו ליהושע תלמידו) המשיך‬ ‫ספר התורה ושצוה לשום אותו מצד‬ ‫הארון? והיה ראוי שיאמר מיד הקהילו‬ ‫הלוחות‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ב‪ .‬ויהי‬ ‫העתיד כולו (ע"י סמיכה זו‪ ,‬אל סמיכת‬ ‫ככלות כו'‪ ,‬כי האם היה על לב שטרם‬ ‫תלמידי יהושע‪ ,‬וכן מדור דור)‬ ‫אלי כו' וידבר משה באזני כל קהל‬ ‫ישראל את דברי השירה כו'!)‬ ‫כלות היה מצוה לשים אותו בארון?‬ ‫ועל כן עתה ראה‪ ,‬והנה יוכל איש לדבר‪,‬‬ ‫וקושיא ג‪ .‬עד תומם‪ ,‬כי בכלל אומרו‬ ‫'מה הועיל הוא יתברך בתקנתו?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ככלות הוא!‬ ‫‪5‬‬ ‫ידעתי שישובו‪ ,‬וידעתי גם כן‪ ,‬ואכן‬ ‫ויהושע יכתבו‪ ,‬להורות לדורותם‪ ,‬ולמדה‪,‬‬ ‫הלא אחרי מות יהושע ישובו לכסלה!‪,‬‬ ‫הכנתי להם‪ ,‬השתלשלות אותו‬ ‫עד תהיה שימה בפיהם לדורות שאחריהם‪.‬‬ ‫וגם בקצת הדורות‪ ,‬גם ה' יתן איש צדיק‬ ‫התשובה‪ ,‬שיהיה באופן אשר) כי והיה כי‬ ‫וזה למען תהיה לי השירה הזאת לעד‪ ,‬כי‬ ‫כיהושע‪( ,‬אבל) מה עשו שאר הדורות?‬ ‫תמצאן אותו רעות כו' וענתה השירה‬ ‫שירת האזינו המעידה את אשר יקרה להם‪,‬‬ ‫הזאת לפניו לעד‪ ,‬כי יקחו אותה לעד‪ ,‬לבל‬ ‫יהיה כאילו יש לי עד מעיד מעתה‪ ,‬את‬ ‫ואם כן איפה‪ ,‬בנדון הקדוש ברוך הוא‬ ‫יתייאשו מן התשובה‪ ,‬כי השירה הזאת‬ ‫אשר תבואנה‪ ,‬כמתרה בהם בכל דור ודור‪:‬‬ ‫את עולמו‪ ,‬כי מי יודע אם יוכשרו דרי‪ ,‬או‬ ‫תהיה כעונה ומעידה לפניהם]‬ ‫איזה יכשר‪ ,‬או מה יהיה אחרית אלה‪ ,‬כי‬ ‫ולא תאמרו‪ ,‬כי אני ידעתי את אשר‬ ‫הלא הבחירה ביד כל אדם להרע או‬ ‫ולא תאמרו‪ ,‬אולי ישכחו התורה‪ ,‬ואין‬ ‫יעשו את הרע‪ ,‬ואשר רעה תבא אליהם‪,‬‬ ‫שירה להעיד‪ ,‬כי הלא‪ ,‬לא תשכח מפי זרעו‬ ‫להיטיב‪ ,‬ואם ח"ו ירעו מעלליהם‪,‬‬ ‫ולמה זה הטבתי להם והבאתים אל הארץ‬ ‫השירה‪.‬‬ ‫דשנה ושמנה‪ ,‬ולא שמתי אל לבי כי רוב‬ ‫(וממשיך מה שהתחיל‪ ,‬שאפשר‬ ‫ומה הוא העדות אשר תעיד השירה‬ ‫טובה יחטיאם ויאבדו ממנה‪( ,‬ועוד‪ ,‬ח"ו‬ ‫להקשות‪ ,‬ועל כן עתה ראה‪ ,‬והנה יוכל איש‬ ‫הזאת לפניו?‬ ‫תפקפקו בידיעתי!‬ ‫לדבר‪ ,‬ולהקשות סתירה‪ ,‬אשר) נמצאת‬ ‫בריאתו יתברך את העולם לבטלה‪ ,‬כי‬ ‫והנה לפני שמיישב קושיא זו העיקרי‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬שתעיד‪ ,‬כי ידעתי כו' כי גם‬ ‫(מצד אחד) לא תוהו בראו‪ ,‬לשבת בו‬ ‫מיישב קושיא פשוטה‪ ,‬שהוא כעין שירשיעו לעשות‪ ,‬לא אחוש לבלתי קבלם‬ ‫הקדמה לקושיא העיקרי‪ :‬למה מגיע להם (כשישובו‪ ,‬וידעתי את טובתם‪ ,‬ואשר רק)‬ ‫צדיקים יצרו‪( ,‬ומצד שני) ואם יעשו את‬ ‫להיטיב להם‪ ,‬אם לא ישתמשו בו לטוב? כי יצרם הטעם (הטעה אותם)‪ ,‬וידעתי‬ ‫הרע‪ ,‬תשחת הארץ לפני האלהים‪,‬‬ ‫שישובו (וכנ"ל שאשר על כן הרביתי‬ ‫(וא"כ‪ ,‬איך יתקיים כוונתו ית'‬ ‫וע"ז מיישב‪ :‬אשר לא אמנע טובתם)‬ ‫להטיב להם‪ ,‬אף שידעתי כי נסיון הישמן‪,‬‬ ‫ואשר‬ ‫‪.‬‬‫שם‬ ‫הוא‬ ‫באשר‬ ‫דן‬ ‫אני‬ ‫הלא‬ ‫‪,‬‬ ‫כי‬ ‫בבריאת העולם‪ ,‬כי הרי) ולא יחפוץ‬ ‫יביאם אל היבעט‪ ,‬ואל זנה לחטוא)‬ ‫בהשחתת עולם‪ ,‬בל תהיה פעולתו לריק‪ ,‬תראו כי אביאנו אל הארץ הלא הוא כי אני‬ ‫והוא כמעשיהם עתה‪ ,‬שעם שעשו את‬ ‫או‪( ,‬שלא רק שיקשו סתירה הנ"ל‪ ,‬לא אעשה את שלי לקיים שבועתי‪.‬‬ ‫הרע‪ ,‬הנה שבו עתה‪ ,‬ואתן להם את‬ ‫עוד‪ ,‬אלא שהקושיא תגרום‪ ,‬ח"ו‪ ,‬שיבואו‬ ‫וזהו כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי הארץ‪ ,‬כן אעשה להם‪ ,‬וזהו אשר הוא‬ ‫עושה היום (כמו כן לעתיד ישובו כולם)‬ ‫לכפירה‪ ,‬אשר) יפקפקו בני אדם בידיעה‪ ,‬כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬מה שאביאנו אל האדמה‪ ,‬הלא‬ ‫(היינו הידיעה שיודע ה' העתידות‪ ,‬מה הוא על אשר נשבעתי כו' ואני אעשה את‬ ‫שיבחרו‪ ,‬כי הרי אם כן‪ ,‬שיודע ה' שלי‪ ,‬ואקיים שבועתי לתת להם ארץ זבת והוא מאמר השירה‪ ,‬שאחר אומרו כל‬ ‫שיוביל הנסיון לשיחטאו‪ ,‬אז (כאשר חלב ודבש (שהשבועה הרי הוא 'באשר הוא הרעות והגליות‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬לו חכמה‬ ‫מבאר להלן‪ ,‬ה)לא תאמרו‪ ,‬כי אני ידעתי שם'‪ ,‬ובלתי להימנע מלקיימה על כי ישכילו זאת‪ ,‬כלומר‪ ,‬מי יתן חכמו ישכילו‬ ‫את אשר יעשו את הרע‪ ,‬ואשר רעה תבא תמשך מזה רעה)‪ ,‬ואם אחרי כן תמשך להם זאת מטרם רעה תבא אליהם‪,‬‬ ‫אליהם‪ ,‬ולמה זה הטבתי להם והבאתים מזה רעה‪ ,‬כי ואכל ושבע ודשן ופנה כו'‪ ,‬אז אך ידעתי‪ ,‬כי יבינו לאחריתם‪ ,‬כי אז ישובו‬ ‫אל הארץ דשנה ושמנה‪ ,‬ולא שמתי אל אדונם (אדון אותם) לפי העת‪ ,‬ואצר להם‪ :‬ויכירו‪ ,‬כי איכה ירדוף אחד אלף כו' אם לא‬ ‫(ועכשיו חוזר לתרץ קושיא העיקרי כי צורם מכרם כו' וכי לא כצורנו צורם כו'‪,‬‬ ‫לבי כי רוב טובה יחטיאם ויאבדו ממנה‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שלא תקשו) ולא תאמרו‪ ,‬כי‪ ,‬אם כן ויפקחו עיניהם‪ ,‬לשוב עד ה' ויגאלו‪.‬‬ ‫וזה אשר רוב טובה יחטיאם ויאבדו‬ ‫ממנה‪ ,‬ביאר לעיל אשר הוא הוא כוונת איפה‪ ,‬תהיה תכלית בריאת העולם לריק? נמצא‪ ,‬כי לא תהיה בריאת עולם לריק‪,‬‬ ‫התחלת פ' זו ב(אומרו‪ ,‬ויצו את יהושע ולא יבא התכלית אל הפועל‪ ,‬כי בחירתם כי (ידעתי אשר בוודאי) לא תבצר מהם‬ ‫כו' כי אתה תביא כו' אל הארץ אשר חפשית? (וכ"ש שלא תפקפקו בידיעתי) תשובה בסוף‪ ,‬ותהיה להם השירה לעד‪,‬‬ ‫כי הלא דעו איפה‪ ,‬כי ידעתי‪ ,‬כי והיה כי שאקבלם (ועל כן כן לא יהיה להם ספק‬ ‫נשבעתי כו' (היינו‪ ,‬אשר כוונת הזכרתו‬ ‫את ההטבה) שהוא זבת חלב ודבש‪( ,‬היא תמצאן אותו רעות כו' וענתה השירה ופיקפוק (הנ"ל) בידיעתו ית'‪ ,‬כי יודע ה'‬ ‫לאמר התוצאה)‪ ,‬שהיא (תגרום אל) הזאת לפניו לעד‪ ,‬כי יקחו אותה לעד‪ ,‬לבל שישובו ושיקבלם‪ ,‬ואשר על כן‪ ,‬אינו חש‬ ‫הקימה וקם‪ ...‬ואכל ושבע ודשן‪ ...‬יתייאשו מן התשובה‪ ,‬כי השירה הזאת לנסותם‪ ,‬כאשר יודע שלא יעמדו בנסיון‪,‬‬ ‫ויחטאו‪( ,‬כעין הנסיון שהטיב להם‪ ,‬שיצא‬ ‫וישמן‪ ...‬ויבעט)‪ ,‬המביאה אותם לזנות תהיה כעונה ומעידה לפניהם‪.‬‬ ‫מזה וישמן ויבעט וזנה‪ ,‬כאשר ביאר לעיל)‬ ‫והנה לא רק שישובו‪ ,‬אלא שיתתקנו‬ ‫[(פירוש) כי הלא דעו איפה‪ ,‬כי (על כל‬ ‫(וזנה) אחרי אלהי נכר)‬ ‫על כן אמר אלהים אל תחושו‪ ,‬כי הנה החטאים שידעתי שיחטאו) ידעתי (גם בעצם‪ ,‬כי הרי אקבל תשובתם)‪ ,‬כאשר‬ ‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה כן שישובו עליהם‪ ,‬כאשר מבאר להלן‪ :‬כתבתי בשירה ההיא (וכפר אדמתו עמו)‪,‬‬ ‫את בני ישראל‪ .‬ואמר כתבו‪ ,‬כי משה כי ידעתי כו' כי גם שירשיעו לעשות‪ ...‬לבל אמאן לקבלם‪:‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬והוא‪ ,‬כי בקרוב למשה‪,‬‬ ‫עת סילוקו‪ ,‬אשר היה משכן השכינה‬ ‫כי תשמע בקול ה' בלי ספק‪ ,‬כי תשוב כו'‬ ‫לומר כי תלך לבית המדרש שאז תשמע‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫בעצם‪ ,‬אשר היתה מגן לישראל לבל‬ ‫בקול ה' א‪-‬להיך‪,‬‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫יתפקרו כמדובר‪ ,‬כי בהיות שכינה‬ ‫בישראל‪ ,‬מצילם מהפליג בחטא למען‬ ‫כי השומע תורה בבית המדרש מרבו‪,‬‬ ‫עניני שמותיו הקדושים‬ ‫כשומע מפי השכינה כנודע‪.‬‬ ‫יהיה להם תקנה לתקן וליגאל‪ ,‬על כן מה‬ ‫והשראת השכינה‬ ‫עשה הוא יתברך‪ ,‬אמר למשה‪ ,‬הן קרבו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ימיך כו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנני מודיעך על פי דרכי‪,‬‬ ‫‪( :4‬כדי לשמור שלא ישתקעו לחטא‬ ‫פ' נצבים וילך‬ ‫בלשון הזה‪ ,‬בל יעלה על רוחך‪ ,‬כי לא‬ ‫וכו' צריך השראת השכינה‪ .‬והוא ע"י‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מלאו ימיך‪ ,‬ואני מסלקך קודם זמנך‪ ,‬כי‬ ‫הצדיק הראוי להשרות עליו השכינה)‬ ‫‪( :1‬מחלק בין הגרים בעלי נפש אשר‬ ‫לא כן הוא‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬הן קרבו ימיך למות‪ ,‬כי‬ ‫ויאמר יי אל משה הן קרבו ימיך למות‬ ‫מהשכינה‪ ,‬לבין האחרים)‬ ‫מספר ימיך מלאתי‪ .‬ומה גם למה שאמרו‬ ‫קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד‬ ‫(פכ"ט‪ :‬י) וגרך (למה הוסיף) אשר‬ ‫ז"ל כי מת בז' באדר‪ ,‬ביום הולדו‪.‬‬ ‫ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל‬ ‫בקרב מחנך? (הרי הוא לומר) שהם תוך‬ ‫אך‪ ,‬הנני חפץ לתת בחינתך ביהושע‪,‬‬ ‫מועד‪ .‬וירא יי באהל בעמוד ענן ויעמד‬ ‫המחנה בקרב הענן‪ ,‬מה שאין כן מחטב‬ ‫למען‪ ,‬כאשר הייתי עמך אהיה עמו‪,‬‬ ‫עמוד הענן על פתח האהל‪ .‬ויאמר יי אל‬ ‫כו' והערב רב שהיו חוצה לו‪.‬‬ ‫שיהיה הוא משכן לשכינה באופן מופלג‬ ‫משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה‬ ‫ועל כן לא אמר גרכם‪ ,‬לומר הגרים‬ ‫כאשר היית אתה‪ ,‬ויהיה כמוך מגן על‬ ‫וזנה‪ ...‬כי אביאנו אל האדמה אשר‬ ‫המתייחסים אל כללות ואחדות ישראל‬ ‫ישראל‪ ,‬בל יזנו אחרי אלהי נכר מיד‬ ‫נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל‬ ‫גוי אחד שהם בעלי נפש מהשכינה‪ ,‬מה‬ ‫בסלוקך‪ ,‬כי הוא יגן כל ימיו‪.‬‬ ‫ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ‪ ...‬ויצו‬ ‫שאין האחרים חוטבי עצים שהן מהחוץ‬ ‫והנה להגיע יהושע אל מדרגה זו‪ ,‬אמר‬ ‫את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה‬ ‫כנודע‪.‬‬ ‫א‪-‬להים‪ ,‬קרא את יהושע והתיצבו באהל‬ ‫תביא את בני ישראל אל הארץ אשר‬ ‫נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך‪( :‬פ"ל‪ :‬יד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מועד‪ ,‬אתה והוא יחד‪ ,‬באופן כי‬ ‫התחברותך עמו במקום הקדוש ההוא‪,‬‬ ‫– טז‪ ,‬פל"א‪ :‬כ‪ ,‬כג)‬ ‫‪( :2‬ויתשם ה' בעל הרחמים דייקא‪,‬‬ ‫והראותי שם עמכם‪ ,‬יזככנו‪ ,‬עד גדר‬ ‫מאמרם ז"ל שהוא אומרם‪ ,‬כי למה‬ ‫בכדי להחליף עונשם על האדמה)‬ ‫שאדבר עמו בהקיץ‪.‬‬ ‫כשגלו למצרים שכינה עמהם?‬ ‫ויחר אף יי בארץ ההוא להביא עליה את‬ ‫וזהו והתיצבו ואצונו‪ ,‬כלומר‪ ,‬בהתיצבו‬ ‫אמר הקדוש ברוך הוא כל זמן שאני עם‬ ‫כל הקללה הכתובה בספר הזה‪ .‬ויתשם יי‬ ‫על עומדו‪ ,‬שהיא בהקיץ‪ ,‬אצונו‪ ,‬שזה‬ ‫בני אין קונים שם רע כו'‪.‬‬ ‫מעל אדמתם‪( ...‬פכ"ט‪ :‬כו ‪ -‬כז)‪:‬‬ ‫הוראת קנותו בעצמו זכוך מספיק‬ ‫כונת עניינם‪ ,‬כי לבל יטמאו בגוים‬ ‫ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה על‬ ‫להשראת שכינה עליו‪ ,‬כאשר הייתי עמך‪.‬‬ ‫ותועבותם עדי אובד‪ ,‬על כן שכינה עמהם‬ ‫הארץ הקללה הכתובה בספר הזה‪ ,‬שכל‬ ‫וזה דבר נוסף על אשר קנה מאז‪ ,‬כאשר‬ ‫להגן בעדם בל ישתקעו לחטא‪ ,‬ולעזור‬ ‫קללות ספר זה‪ ,‬כלם על עצמם ולא על‬ ‫צוהו משה‪...‬‬ ‫את המוכן להיטיב לו‪ ,‬למען יגן על בני‬ ‫הארץ‪ ,‬והחליף הצרה על האדמה‪.‬‬ ‫וענין הכתוב‪ ,‬שאמר לו הוא יתברך‬ ‫דורו‪ ,‬ותהיה להם תקומה‪...‬‬ ‫ולמה עשה כך?‬ ‫למשה‪ ,‬הלא צוית אתה את יהושע בעת‬ ‫עוד ידענו מאמר רבותינו ז"ל‪ ,‬כי בכל‬ ‫מפני‪ ,‬שעל ידי כן‪ ,‬לא הרגם‪ ,‬רק‪ ,‬ויתשם‬ ‫ההיא‪ ,‬שכבשת סיחון ועוג‪ ,‬ומה שאני‬ ‫מקום אשר חפצו יתברך להשכין שם‬ ‫ה' בעל הרחמים‪ ,‬בלבד‪ ,‬מעל אדמתם‪,‬‬ ‫בעצמי שב עתה לצוותו‪ ,‬הוא יען‪ ,‬כי הנך‬ ‫שכינה‪ ,‬צדיק גמור יבקש לו‪ ,‬יהיה מכון‬ ‫ולא כלה אותם‪.‬‬ ‫שוכב עם אבותיך‪ ,‬ומסתלק מהם‪ ,‬ולא תגן‬ ‫לשבתו‪ ,‬להשרות עליו שכינתו‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מאז זכותך לבל ימשכו אחרי אלהי נכר‪.‬‬ ‫והוא מאמר ספר הזוהר‪ ,‬כי זו היתה‬ ‫כי הנה‪ ,‬מיד כאשר וקם העם הזה‪ ,‬שתהיה‬ ‫קדימת לכת יוסף למצרים טרם הגלות‪,‬‬ ‫‪( :3‬שמיעת תורה מרבו כשומע מן‬ ‫להם קימה‪ ,‬שישבעו ברוב טוב הארץ‪,‬‬ ‫כי היה חפצו יתברך‪ ,‬להקדים שלוח‬ ‫השכינה)‬ ‫יבעטו מיד‪.‬‬ ‫שכינתו מצרים‪ ,‬להגין על בניו‪ ,‬על כן‪,‬‬ ‫כי תשמע בקול י‪-‬הוה א‪-‬להיך לשמר‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬הנך שוכב עם אבותיך וקם‬ ‫שלח את יוסף‪ ,‬יהיה מרכבה אל השכינה‬ ‫מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה‬ ‫העם הזה וזנה כו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬ועל כן אמרתי‬ ‫לשכון עליו י‪-‬ה א‪-‬להים‪:‬‬ ‫כי תשוב אל י‪-‬הוה א‪-‬להיך בכל לבבך‬ ‫קרא את יהושע ואצונו‪ ,‬למען אהיה עמו‬ ‫ובכל נפשך‪( :‬פ"ל‪ :‬י)‬ ‫‪7‬‬ ‫הפטרה‬ ‫ברית יי א‪-‬להיכם והיה שם בך לעד‪.‬‬ ‫שתשרה עליו שכינה‪ ,‬כאשר הייתי עמך‪,‬‬ ‫‪( :7‬שמחת בנ"י הוא‪ ,‬גלוי כבוד‬ ‫(פל"א‪ :‬כד ‪ -‬כו)‪:‬‬ ‫למען לא יזנו כל ימיו אחרי אלהי נכר‪.‬‬ ‫שמותיו הק' וקירבתם לשכינה)‬ ‫הנני מראה לפניכם‪ ,‬כי ה' א‪-‬להיכם הוא‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬ויצו את יהושע כו' כי אתה‬ ‫שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי וכו'‪.‬‬ ‫העד‪ ,‬על כל אשר תעשון‪ .‬כי אפילו‬ ‫תביא כו' אל הארץ אשר נשבעתי כו'‬ ‫בהסתלקי‪ ,‬שהייתי משכן‪ ,‬לא יבצר מכם‪.‬‬ ‫שהוא זבת חלב ודבש‪ ,‬שהיא הקימה‬ ‫הנה למעלה אמר‪ ,‬לקרא שנת רצון וכו'‬ ‫(וישמן ישורון)‪ ,‬המביאה אותם לזנות‬ ‫ויום נקם לאלקינו‪ ,‬וביארנו כי השם הגדול‬ ‫כי הלא‪ ,‬אין צריך לומר בארון ה'‪ ,‬כי שם‬ ‫הוא יתברך‪ ,‬אך זולת זה‪ ,‬הנה ראיתם‪,‬‬ ‫אחרי אלהי נכר‪.‬‬ ‫יהיה לו רצון לעתיד בזמן הגאולה‪ ,‬כי יהיה‬ ‫שמו שלם‪ ,‬משא"כ עתה כי שתי‬ ‫ככלותי ספר התורה ביום זה עד תומו‪,‬‬ ‫ועל כן ואנכי‪ ,‬שהוא השכינה‪ ,‬אהיה‬ ‫אותיותיו בלתי מחוברות עם השתים‬ ‫כאמור בפסוק הקודם ויהי ככלות כו' עד‬ ‫עמך‪ ,‬שהוא להגן בעדם כמדובר‪...‬‬ ‫האחרונות‪ ,‬כד"א כי יד על כס י‪-‬ה וכו'‪,‬‬ ‫תמם‪ ,‬שהוא מבראשית עד לעיני כל‬ ‫שעל ידי הכנות אלו‪ ,‬תשרה בו שכינה‬ ‫וזהו שנת רצון לה'‪ ,‬וגם יום נקם לאלקינו‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫בעצם‪ ,‬ותגן על כל ימי שני חייו‪ ,‬ואגב‪,‬‬ ‫הוא שם אלקים שהוא שכינה שבגלות‬ ‫ואין זה‪ ,‬רק‪ ,‬ל'מה‪ ,‬שכל התורה כלה‬ ‫(המשכה‪ ,‬וסמיכה זו ממשה רבינו‬ ‫כביכול‪ ,‬כי אז תצא ותנקם מאויבינו‪...‬‬ ‫שמותיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואני היודע‬ ‫ליהושע תלמידו) המשיך העתיד כולו‬ ‫אומרים ישראל כלם כאחד בלשון יחיד‬ ‫כונת הצרופים‪ ,‬ואיך הוא שמותיו יתברך‪,‬‬ ‫(ע"י סמיכה זו‪ ,‬אל סמיכת תלמידי‬ ‫שוש אשיש בה'‪ ,‬שהוא על שנת רצון לה'‬ ‫במחשבה שאני כותב‪ ,‬נכתב מאליו‪,‬‬ ‫יהושע‪ ,‬וכן מדור דור)‬ ‫על הנוגע אל כבודו‪ ,‬וכן תגל נפשי באלקי‬ ‫באופן‪ ,‬כי מעשה א‪-‬להים הוא‪ ,‬ובו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הוא שכינה‪ ,‬שעליה אמר ויום נקם‬ ‫שורה שכינתו יתברך‪.‬‬ ‫‪( :5‬ה' איש המלחמה‪ ,‬אבל המלחמה‬ ‫לאלקינו‪ ,‬שהוא על תשועתה מהגלות‬ ‫כי מעין מכתב א‪-‬להים שבלוחות‪ ,‬היה‬ ‫גם מתייחס לצדיק כי הרי הוא אשר‬ ‫כביכול‪ ,‬כי מרצון השם הגדול וגאולת‬ ‫בו‪.‬‬ ‫עליו ה' משרה שכינתו)‬ ‫השכינה אעשה עיקר‪,‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬אני אומר לקוח את ספר כו'‪,‬‬ ‫ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי‬ ‫ואמר שוש אשיש בה' על שני דברים‪.‬‬ ‫לומר‪ ,‬כי הראוי לאמר הוא‪ ,‬לקוח את ספר‬ ‫אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר‬ ‫א'‪ ,‬שוש על השתלם שמו יתברך‪,‬‬ ‫התורה ושמתם אותו מצד הארון‪ ,‬כי דומה‬ ‫נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך‪( .‬פל"א‪:‬‬ ‫הוא ללוחות‪ ,‬כי גם הוא מכתב א‪-‬להים‪.‬‬ ‫כג)‪:‬‬ ‫שנית‪ ,‬על התחברו אלי כד"א שמחו‬ ‫צדיקים בה'‪ ,‬וכאומרו למעלה ועליך יזרח‬ ‫ואם כן‪ ,‬ודאי‪ ,‬כי גם בסלוקי‪ ,‬ה'‬ ‫ואחר כך ויצו הוא יתברך את יהושע כו'‪.‬‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫בקרבכם‪ ,‬שרוי בארון אשר בו הספר הזה‪,‬‬ ‫ואמר כי אתה בזכותך תביא כו'‪.‬‬ ‫וזהו שוש על מציאות כבודו ית'‪,‬‬ ‫כי גם‪ ,‬שבלעדי הספר ה'‪ ,‬שורה בארון‪,‬‬ ‫וגם שאמר למעלה ה' א‪-‬להיך הוא‬ ‫הנה‪ ,‬לא היה ניכר‪ ,‬כי גם כל התורה יש לה‬ ‫עובר לפניך הוא ישמיד‪ ,‬שיורה שהוא‬ ‫אשיש בה' שהוא על היותי‪ ,‬בה' נמצא‬ ‫קדושת העשרת דברות כאשר הוא‬ ‫יתברך העושה ולא אתה!‬ ‫עמו‪,‬‬ ‫(ניכר) עתה (ע"י ס"ת זו)‪.‬‬ ‫הלא הוא כי השכינה היא העושה‬ ‫אך בשכינה גם בגלות היתה עמי לכן‬ ‫וגם‪ ,‬שעין בעין ראיתם כי מכתב א‪-‬‬ ‫באמת‪ ,‬אלא שצריך יהיה איש על עדה‬ ‫אין בדבר כפל‪ ,‬כי‪-‬אם תגל נפשי באלקי‬ ‫להים הוא‪ ,‬מה שלא ראיתם בלוחות‪( ,‬כי‬ ‫יהיה משכן לה לשרות עליו‪ ,‬וזהו ואנכי‬ ‫על צאתה מהגלות‪ ,‬כי משתי בחינות אלו‬ ‫הרי) שנכתבו שלא בפניכם‪.‬‬ ‫אהיה עמך‪.‬‬ ‫שהם כבוד השני שמותיו ית' אעשה‬ ‫על כן‪ ,‬תדעו ודאי‪ ,‬כי ה' בקרבכם‪ ,‬הוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עיקר‪...‬‬ ‫שורה במקום ההוא‪ ,‬ולא סילק שכינתו‪,‬‬ ‫‪( :6‬ס"ת שנכתב ע"י משה‪ ,‬באופן‬ ‫מה שאשמח בעצם‪ ,‬אינו אלא על‬ ‫בסלוקי השמימה‪.‬‬ ‫למעלה מן הטבע‪ ,‬הוא ראיה‪ ,‬שהוא‬ ‫קדוש שמו ית'‪ ,‬שהוא למעלה מכל מתן‬ ‫וזהו אומרו ושמתם אותו מצד ארון‬ ‫מכתב א‪-‬להים‪ ,‬וזו ראיה‪ ,‬שה' עדיין‬ ‫שכרי‪,‬‬ ‫ברית ה' א‪-‬להיכם‪ ,‬והיה שם בך לעד‪,‬‬ ‫משרה עלינו שכינתו)‬ ‫וגם על היותו עמי כי מאין זכיתי אל כל‬ ‫(והיה) ה' א‪-‬להיכם‪ ,‬הנזכר‪ ,‬כי ה' א‪-‬‬ ‫ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה‬ ‫המעלה והאושר הזה‪...‬‬ ‫להיכם הוא שם בך לעד‪.‬‬ ‫הזאת על ספר עד תמם‪ .‬ויצו משה את‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הלוים נשאי ארון ברית יי לאמר‪ .‬לקח את‬ ‫ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון‬ ‫‪8‬‬ ‫‪( :9‬לעתיד יהיה דיוקן של כל או"א ועל ידי כן‪ ,‬ולארצך לא יאמר שממה‪,‬‬ ‫ועל כן מה ששוש אשיש הוא בה'‪ ,‬שאני‬ ‫מבנ"י נחקק למעלה‪ ,‬כמו דיוקן יעקב כאשר היה בימים אלו‪ ,‬כי גדולה מזו‬ ‫לו ככלה ואשיש כחתן‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬ושוכב בעולם תוך כף השכינה) מוכנת לך ולארצך‪ ,‬והוא‪ ,‬כי בתחלה‬ ‫וכן תגל נפשי באלקי שהיא שכינה‪,‬‬ ‫והיית עטרת תפארת כאשר היה היתה שכינה בך בעצם‪ ,‬ואגבך (אגב‪ ,‬מה‬ ‫שאערך אצלה כחתן ואגיל בה‪,‬‬ ‫תפארת ישראל לפניו למעלה דיוקן שהשכינה היתה שורה על בני ישראל‪,‬‬ ‫יעקב‪ ,‬כך תהיה אז נפש כלכם בחייכם‪ ,‬אגב זה) התפשטות כבודה (של השכינה)‬ ‫אך לא במלבושים שעלי‪ ,‬כי‪-‬אם בה'‬ ‫שהוא עודכם ביד ה'‪ ,‬וזהו בעולם העליון בארץ‪,‬‬ ‫ובשכינה כחתן שישמח בכלה והכלה‬ ‫שתגל בחתן‪ ,‬ולא בפאר או בלבוש שעל‬ ‫המתייחס אל שם ה'‪ ,‬ובעולם הזה אשר אך לעתיד‪ ,‬את וארצך‪ ,‬תעלו מדרגה על‬ ‫כל אחד‪.‬‬ ‫השכינה היא החופפת ומרחפת עליכם הקודם‪,‬‬ ‫בכפיה‪ ,‬בכלל כף צלה הוא אתה‪( ,‬את תעלי) והוא כי 'לך' יקרא 'חפצי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שזכיותיך נעשים מעיל וצניף לחופף על בה'‪ ,‬שהוא‪( ,‬שיתגלה אשר) חפץ שם‬ ‫‪( :8‬בנ"י ייקראו בשמו ית')‬ ‫העולם‪ ,‬שעל ידי כן הוא מולכת על הארץ ההויה בה (בך בכנסת ישראל)‪ ,‬שהוא‬ ‫וראו גוים צדקך‪ ,‬על היות לך חירות‬ ‫כענין רוכב שמים בעזרך‪ ,‬שאלמלא אתה יותר מהשראת שכינה (שם א‪-‬דני)‪,‬‬ ‫ממלכיות‪ ,‬הנה יראו גוים כבודך‪,‬‬ ‫שהיא (חפצי בה) בחינת רצון של השם‬ ‫היתה מתרוממת מעל הארץ‪,‬‬ ‫נמצא כי בכלל כף השכינה החופפת הגדול (הוי"ה)‪,‬‬ ‫ועל חירות גם ממלאך המות אמר‬ ‫וקורא לך כו'‪ ,‬שכ"כ תמשול יותר מעל‬ ‫תחתיה‪ ,‬תהיה אתה כצניף נכלל בכף‪ ,‬וע"י 'ולארצך' בעולה‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי שכינה‬ ‫מלאך המות עד גדר שיקראו לך שם‬ ‫כן תהיו ממלכת כהנים למלוך אז מלכות תשרה בה‪ ,‬מה שבתחלה היתה שורה בך‬ ‫חדש‪,‬‬ ‫ולא בה‪:‬‬ ‫שלמה בעולם‪,‬‬ ‫כ"כ גדול ונורא מאד‪ ,‬עד שלא אערב‬ ‫וזהו וצניף מלוכה בכף אלקיך היא ופירש ואמר‪ ,‬כי חפץ ה' בך‪ ,‬הוא חפץ‬ ‫אל לבי‪ ,‬עם היותי נביא‪ ,‬לפרש איזה שם‬ ‫שכינה כנודע‪ ,‬וע"י כן לא יאמר לך עוד של שם ההויה הגדול‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬ואומר שפי ה' יקבנו שאלמלא הוא‬ ‫עזובה וכו'‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יקבנו בפיו‪ ,‬לא היה לי לב לאומרו‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪( :11‬אור מלאכי המצוות‪ ,‬ועוד‬ ‫והוא‪ ,‬כי הוא שם ה' ית' ממש‪ ,‬והוא‬ ‫הוספות שכר אור מאתו ית'‪ ,‬יקבלו‬ ‫‪( :10‬לעתיד יתעלו בנ"י להשראת‬ ‫מאמר רשב"ן בשם ר' יונתן‪ ,‬ג' נקראו‬ ‫בנ"י בגילוי‪ ,‬עד שאף הגוים יודו בזה)‬ ‫שם הוי"ה‪ ,‬וארץ ישראל יתעלה‬ ‫בשמו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬צדיקים‬ ‫לקבל בדרך ישר השראת השכינה)‬ ‫ומשיח וירושלם‪.‬‬ ‫כל העמים יודו אושרך כי הנה ה'‬ ‫השמיע אל קצה הארץ‪ ,‬אמרו לבת ציון‬ ‫טרם יחטא אדם לא יפלא לומר‪,‬‬ ‫צדיקים דכתיב כל הנקרא בשמי כו'‪,‬‬ ‫הנה ישעך בא‪ ,‬הנה שכרו אתו והוא כי‬ ‫שהיתה שכינה שורה על הארץ‪,‬‬ ‫כמאמרם ז"ל‪ ,‬כי‪( ,‬אחרי ש)חטא אדם‬ ‫משיח דכתיב זה שמו אשר יקראו ה'‬ ‫שכר מצוה מצוה‪ ,‬שהוא כי כל מצוה‬ ‫צדקנו‪.‬‬ ‫שאדם עושה נברא בו מלאך שהוא‬ ‫נסתלקה לרקיע הראשון‪ ,‬חטא קין‬ ‫המצוה עצמה‪ ,‬והוא המענגו ומעטרו והוא‬ ‫נסתלקה לשני וכו'‪,‬‬ ‫ירושלם דכתיב ושם העיר מיום ה'‬ ‫שכרו‪ ,‬כמאמרנו על ועטרותיהם‬ ‫הנה (מזה)‪ ,‬כי בתחלה היתה שורה על‬ ‫שמה וכו'‪...‬‬ ‫בראשיהם‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬אך‪ ,‬כאשר נתעכרה‪ ,‬אמר שלמה‬ ‫ומאליהם יקראו לך כל הגוים שם חדש‬ ‫וזהו הנה שכרו אתו‪ ,‬כי המלאך שבכל‬ ‫כמתמיה‪ ,‬האמנם ישב אלקים על הארץ?!‬ ‫אשר לא נאמר להם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬פי ה' יקבנו‬ ‫מצוה ומצוה בא אתו‪ ,‬וגם פעולתו לפניו‬ ‫אך‪ ,‬מושב אלקים היה באנשים‪,‬‬ ‫ולא נודע לזולתו ית'‪ ,‬והם יאמרו אותו‬ ‫והוא כי מלבד מה שהוא שכרו הראוי לו‪,‬‬ ‫בהיותם צדיקים‪ ,‬כמאמר התורה‪ ,‬ושכנתי‬ ‫מאליהם‪ ,‬והוא כי יחשיבוך לאלוה בראות‬ ‫עוד יש לו רוחניות אושר נוסף מאתו ית'‪,‬‬ ‫בתוכם ומאמר ירמיה‪ ,‬היכל ה' המה‪,‬‬ ‫כבודך ויקראוך בשם ה'‪,‬‬ ‫כד"א‪ ,‬מה רב טובך כו' פעלת לחוסים בך‪,‬‬ ‫אך לעתיד‪ ,‬שתזדכך (הארץ)‬ ‫והוא מה שעתיד הוא ית' לקרא את‬ ‫שארז"ל כי הוא ית' מחדש ופועל אור‬ ‫כבראשונה‪ ,‬אז‪ ,‬לא יפלא שתשכון שכינה‬ ‫הצדיקים כמאמרם ז"ל‪ ,‬עתידים צדיקים‬ ‫שפע מאתו זולת קצבת שכרו‪ ,‬ועל זה‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬אף חוץ לבית המקדש‪.‬‬ ‫שיקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫אומר ופעולתו לפניו כי גם האור ההוא בא‬ ‫שנאמר כל הנקרא בשמי כו'‪:‬‬ ‫לפניו יתברך‪:‬‬ ‫ונבא אל ענין הכתוב‪ ,‬אמר‪ ,‬לא יאמר לך‬ ‫עוד עזובה‪ ,‬כענין‪ ,‬ותאמר ציון עזבני ה'‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪9‬‬ ‫ועתה בני הביטה וראה‪ ,‬רעת הבלתי‬ ‫רואה את הנולד‪ .‬כי מי זה סכל‪ ,‬ואין לב‬ ‫ואז יכיר כל איש ישראל‪ ,‬את כל מי‬ ‫שהיצר לו‪ ,‬וינקם ממנו‪ ,‬והיד שנשתלחה‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫שידע לקיים בריאותו שלא יחלה‪ ,‬ולא‬ ‫אליו‪ ,‬יראנה בין שני כלבים‪ ,‬ויתקיים‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫ישמר‪ ,‬ויחלה על בטחון התרופה!?‬ ‫מקרא שכתוב‪ ,‬למען תמחץ רגלך בדם כו'‪.‬‬ ‫וההיקש בזה‪ ,‬כי מי (הוא בער‪ ,‬שלא‬ ‫ובדבר הזה אחשבה יתכנו דברי דניאל‬ ‫דרושים הקצרים‪ ,‬פ' נצבים ‪ -‬וילך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ישים אל לבו כ)אשר יאמרו לו איזה (דרך‬ ‫ופתרונו על חלום נבוכדנצר‪ ,‬באומרו‪,‬‬ ‫אשר) תבחר ו(אשר זה) תקרב על עונך‪ ,‬או‬ ‫באדין דקו כחדה דהבא כספא נחשא‬ ‫‪( :1‬לפני הגאולה‪ ,‬עדיין בגלות‪ ,‬יהיה קיבוץ‬ ‫(שיאמרו לו איזה דרך) תלך שבי‪ ,‬וישכלך‬ ‫פרזלא אעא ואבנא‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי מלכות‬ ‫גליות ממקומות מפוזרים‪ ,‬אל מקום אחד)‬ ‫חרב אויביך‪ ,‬וכל אשר לך‪ ,‬יאכל עם אשר‬ ‫ישראל‪ ,‬שהיא אבן די לא בידין‪ ,‬ידוש‬ ‫אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך‬ ‫לא ידעת‪ ,‬ומרעה אל רעה תלך‪ ,‬עד תשוב‬ ‫ויפוצץ את כל המלכיות‪.‬‬ ‫יי א‪-‬להיך ומשם יקחך‪ .‬והביאך יי א‪-‬להיך‬ ‫מעווניך‪ ,‬ואז יושיבוך על כנך‪ ,‬ובנים אחרים‬ ‫והלא יקשה‪ ,‬איך יתכן‪ ,‬ובימים ההם‬ ‫אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך‬ ‫תוליד‪ ,‬ובתים אחרים תקנה‪ ,‬ונכסים תקנה‪.‬‬ ‫הגוים הראשונים ספו תמו? ומה גם‬ ‫והרבך מאבתיך (פ"ל‪ :‬ד‪-‬ה)‪:‬‬ ‫או‪( ,‬שתוכל לבחור) שטרם תבא אליך‬ ‫הכשדים‪ ,‬שלא נשאר מהם עד אחד ביום‬ ‫אם יהיה נדחך בקצה השמים משם‬ ‫הרעה‪ ,‬תשוב ותתקן מעשיך‪ ,‬ותשאר‬ ‫מפלתם‪ ,‬ככל הדברים הרעים שבירמיה‬ ‫יקבצך כו' ואחר כך ומשם יקחך והביאך‬ ‫שלו (בשלוה) בביתך‪ ,‬ורענן בהיכלך‪,‬‬ ‫עליהם‪ ,‬ואם כן‪ ,‬איפה איכה תבא כל‬ ‫כו'‪ .‬והוא מה שכתבנו פ' בחקותי על‬ ‫בבניך ובנותיך אשר הולדת‪ ,‬וארמנותיך‬ ‫רעתם כחדא בנפילתם?‬ ‫פסוק‪ ,‬והבאתי אותם בארץ אויביהם‪ ,‬כי‬ ‫ובתיך הטובים ומקנך וכל מקנה קנינך‬ ‫אך בזה (הזהר) יתכן‪ ,‬כי כלם ישובו‬ ‫לא נאמר מארץ אויביהם רק בארץ‪,‬‬ ‫ופרי אדמתך‪ ,‬ולא תורק מכלי אל כלי‪,‬‬ ‫ויבאו בימים ההם ובעת ההיא (בגילגול)‪.‬‬ ‫שהוא‪ ,‬כי יקבצם מכל העמים אל מקום‬ ‫ובגולה לא תלך‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬שגם הוא מארץ אויביהם‪ ,‬ואחרי כן‬ ‫וזה יאמר פה‪ ,‬ונתן כו' על אויביך ועל‬ ‫הנה‪ ,‬מי בער לא ידע‪ ,‬כי טוב טוב הדרך‬ ‫שונאיך אשר רדפוך‪ ,‬שהוא את כל כללות‪,‬‬ ‫משם יקחם ויביאם אל הארץ הטובה‪.‬‬ ‫האחרון מן הראשון‪,‬‬ ‫בכל הגליות‪ ,‬אשר רדפוך‪ ,‬כמדובר‪:‬‬ ‫וזה יאמר פה משם יקבצך‪ ,‬אל מקום‬ ‫כי הלא (אם יזכה לשוב בתשובה טרם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אחד‪ ,‬ואחרי כן ומשם יקחך‪,‬‬ ‫ייענש ויגלה בגלות)‪ ,‬לא יהיה‪ ,‬אלא כרועה‬ ‫עדר זולתו‪ ,‬בשכר‪ ,‬שחייב להצילן‪ ,‬עד כדי‬ ‫והביאך אל הארץ אשר ירשו אבותיך כו' ‪( :3‬מבאר חשבונו של עולם‪ ,‬אשר לדחות‬ ‫עת שובו בתשובה‪ ,‬הוא נגד השכל)‬ ‫שהוא הטוב המקוה בקבוץ גליות בגאולה‬ ‫דמיהן‪ ,‬מדמי בעליהן‪ ,‬והקשו בגמרא‪ ,‬כי‬ ‫האחרונה‪ .‬כי אז יתקיים וירשתה שהיא‬ ‫מה ירויחו בעלים (בהצלת נכסיהם‪ ,‬באם‬ ‫ירושה שאין לה הפסק‪ .‬והיטבך והרבך ואתה תשוב ושמעת בקול יי ועשית את‬ ‫חייבים לשלם כל דמיהם למציל)?‬ ‫מאבותיך‪ .‬ואין זה רק בבית העתיד‪ ,‬כי כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום‪ .‬והותירך‬ ‫ותרצו משום כושרא דחיותא‪ ,‬שיותר‬ ‫יי א‪-‬להיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך‬ ‫בשני לא הטיב להם מאבותיהם‪:‬‬ ‫חפצים בעלים בצאן שהורגל בהן‪ ,‬מצאן‬ ‫ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטבה‪ ,‬כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אחרים‪ ,‬שיקנה בדמיהן‪ ,‬ומה גם עתה‪,‬‬ ‫ישוב יי לשוש עליך לטוב כאשר שש על‬ ‫שישמח האיש במעשיו‪ ,‬ובניו ובנותיו וכל‬ ‫‪( :2‬לעתיד‪ ,‬יראה כאו"א‪ ,‬את גילגול אבתיך‪( .‬פ"ל‪ :‬ח ‪ -‬ט)‪:‬‬ ‫קניינו אשר רכש‪ ,‬מלאבד אלו‪ ,‬וקנות‬ ‫המצערו בגלות‪ ,‬בנקום ה' את נקמתו) אמר הוא יתברך‪ ,‬הלא הגדתי לך את כל‬ ‫כיוצא בהן‪.‬‬ ‫ונתן יי א‪-‬להיך את כל האלות האלה על אשר יקרך מהיום עד אחרית הימים‪ ,‬כי‬ ‫ועל הדרך הזה יאמר (משה)‪ ,‬למה‬ ‫איביך ועל שנאיך אשר רדפוך (פ"ל‪ :‬ז)‪ :‬לא תתמיד בכשרון‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שתעשה את‬ ‫תחטא‪ ,‬ושבת‪ ,‬ותהיה גולה‪ ,‬ותאבד כל‬ ‫(לעתיד) בימים ההם‪ ,‬הוא מה שנראה הרע‪ .‬וגם שלא תשוב בתשובה‪ ,‬עד יבאו‬ ‫אשר לך‪ ,‬ובניך ובנותיך כמה פעמים‪,‬‬ ‫(כאו"א מאתנו) נקמת כל אויבינו עליך כל הדברים הרעים שבקללה‪,‬‬ ‫בבטחון‪ ,‬כי באחרית הימים אחדש אתכם‬ ‫ואחרי כן תשוב‪ ,‬על פתגם מעשה הרעה‬ ‫ושונאינו אשר רדפונו‪.‬‬ ‫בכל טוב? והלא‪ ,‬טוב טוב לך‪ ,‬כי מעתה‪,‬‬ ‫הבאה עליך‪ ,‬מיראה ולא מאהבה‪.‬‬ ‫טרם תגלה‪ ,‬אתה בעצמך תשוב‬ ‫והוא מאמר ספר הזוהר על פסוק‪ ,‬אשר‬ ‫צבאו על ירושלים‪ ,‬אשר יצבאו או ועם כל זה‪ ,‬אשיב את שבותך וארחמך‪,‬‬ ‫בתשובה‪ .‬וזהו‪ ,‬ואתה תשוב כלומר‬ ‫הצובאים לא נאמר‪ ,‬אלא‪ ,‬אשר צבאו‪ ,‬ואשיב‪ ,‬אקבצך גם מהגלות השנית‪ ,‬גם‬ ‫מעצמך‪ ,‬ולא על (ידי העונש) כי באה‬ ‫שכל אשר הצירו את ישראל וירדפו‪ ,‬מאז מהגלות הרביעית‪ ,‬אם יהיה נדחך בקצה‬ ‫עליך הקללה‪ ,‬ושמעת כו'‪.‬‬ ‫נפרדו והלכו בגלות‪ ,‬כלם יגלגלם‪ ,‬ויביאם השמים משם אקבצך‪.‬‬ ‫ותרויח‪ ,‬כי והותירך ה' א‪-‬להיך‪ ,‬אותך‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬לקבל עונשם‪ ,‬חיים כלם‪ ,‬בימים גם אז‪ ,‬לולא שאמול את לבבך‪ ,‬לא‬ ‫בארצך בכל מעשה ידך בפרי בטנך כו'‪ ,‬כי‬ ‫תגאל הגאולה השלימה‪.‬‬ ‫ההמה ובעת ההיא‪.‬‬ ‫טוב אשר לך‪ ,‬משתאבדם‪ ,‬ותקנה זולתם‪:‬‬ ‫‪10‬‬ ‫ועל ידי כן‪ ,‬תעשה התשובה היא המצוה‬ ‫התורה)‪ ,‬יתכן כי על (מצוה הכוללת כל‬ ‫‪( :4‬כל יחיד ויחיד חשוב לפניו ית'‪ ,‬כמו‬ ‫האמורה למעלה‪ ,‬והוא‪ ,‬כי על ידי עסק‬ ‫המצוות‪ ,‬מצות) התשובה הנזכרת‬ ‫שהאבות היחידים היו חשובים לפניו)‬ ‫התורה‪ ,‬נעשה (ונברא)‪ ,‬בזכות התורה‪,‬‬ ‫למעלה‪ ,‬ידבר‪ .‬אלא‪ ,‬שמדבריהם נקח‪ ,‬כי‬ ‫אם תאמר נא ישראל‪ ,‬הלא‪ ,‬בכל‬ ‫סניגור‪ ,‬הוא כח קדוש המכניע את היצר‬ ‫פסוק כי תשמע כו' על התורה ידבר‪( ,‬בכדי)‬ ‫הייעודים האלה‪ ,‬דברת אלינו בלשון יחיד‬ ‫הרע‪ ,‬ומאליה תבא המצוה שלמעלה‪,‬‬ ‫שעל ידה תמשך התשובה‪ ,‬כמדובר‪.‬‬ ‫ואתה תשוב כו' והותירך כו'‪ ,‬שיורה כי על‬ ‫היא התשובה‪:‬‬ ‫ונאמר‪ ,‬כי כהתימו לומר‪ ,‬שעל ידי‬ ‫כל אחד ואחד ידבר‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לימוד התורה (תשמע תורת רבך) בבית‬ ‫והלא כמו זר יחשב‪ ,‬היתכן‪ ,‬שבשביל‬ ‫‪( :6‬האמונה בשכר ועונש‪ ,‬אע"פ‬ ‫המדרש‪( ,‬שאז כנ"ל‪ ,‬עי"ז תשוב) יכנע‬ ‫יחיד‪ ,‬תפליא לעשות ככל הטובה הזאת?‬ ‫שעובדים שלא ע"מ לקבל פרס)‬ ‫היצר הרע‪ ,‬ותבא התשובה‪ ,‬אמר‪ ,‬כי‬ ‫המצוה הזאת כו'‪ ,‬כאשר אמרתי לך‪ ,‬שעל‬ ‫אל תתמה על החפץ‪ ,‬כי הלא‪ ,‬ישוב ה'‬ ‫ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת‬ ‫ידי (שתשמע) הלימוד‪ ,‬יכנע יצרך ותשוב‪,‬‬ ‫לשוש עליך‪ ,‬כאשר שש על אבותיך כו'‪,‬‬ ‫הטוב ואת המות ואת הרע‪ .‬אשר אנכי מצוך‬ ‫לומר‪ ,‬כי כאשר באבות‪ ,‬אחד היה‬ ‫היום לאהבה את יי א‪-‬להיך ללכת בדרכיו‬ ‫אל יפלא עתה בעיניך‪ ,‬נצוח את היצר‬ ‫אברהם‪ ,‬ולא נמנע הוא יתברך מלהטיב‬ ‫ולשמר מצותיו וחקתיו ומשפטיו וחיית‬ ‫הרע‪ ,‬באמור (ותקשה)‪ ,‬ומה‪ ,‬אם טרם‬ ‫לו‪ ,‬וכן יצחק‪ ,‬אחרי מות אברהם‪ ,‬ויעקב‪,‬‬ ‫ורבית וברכך יי א‪-‬להיך בארץ אשר אתה‬ ‫אחטא‪ ,‬גבר עלי והחטיאני‪ ,‬ומה יעשה‬ ‫אחרי מות יצחק היה יחיד גם הוא‪:‬‬ ‫בא שמה לרשתה‪ .‬ואם יפנה לבבך‪ ...‬הגדתי‬ ‫(היצר)‪ ,‬אחר שהחזיק בי‪ ,‬והוא (נעשה)‬ ‫לכם היום כי אבד‪ ...‬אשר אתה עבר את‬ ‫בעל הבית?!‪ ,‬כי ישתרר עלי גם השתרר‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הירדן לבוא שמה לרשתה‪( .‬פ"ל‪ :‬טו ‪ -‬יח)‪:‬‬ ‫ולא אוכל לו‪ ,‬ומה גם‪ ,‬כי כח רוחני הוא‪,‬‬ ‫‪( :5‬קרוב אליך התשובה מאד‪ ,‬על ידי‬ ‫הנה ללמד דעת את העם בא א‪-‬להים‬ ‫ואני חומר עכור לעמוד נגדו‪.‬‬ ‫לימוד התורה)‬ ‫והוא כלל מאמר התנא באומרו‪' ,‬אל תהיו‬ ‫על כן‪ ,‬אפשר יעלה על לב איש‪ ,‬צריך‬ ‫כי תשמע בקול י‪-‬הוה א‪-‬להיך לשמר‬ ‫כעבדים המשמשים את הרב על מנת‬ ‫כח אלהי רוחני מן השמים‪ ,‬להתאזר נגדו‪.‬‬ ‫מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה‬ ‫לקבל פרס' כו'‪ ,‬ולסלק טעות צדוק‬ ‫ואם הכח ההוא נתנו יתברך למטה לארץ‪,‬‬ ‫כי תשוב אל י‪-‬הוה א‪-‬להיך בכל לבבך‬ ‫וביתוס‪ ,‬אשר עלה על לבם הזונה‪ ,‬כי היה‬ ‫(יעלה על לב‪ ,‬אשר) לא לנו הוא (הכח)‪,‬‬ ‫ובכל נפשך‪ :‬כי המצוה הזאת אשר אנכי‬ ‫דעת התנא לשלול שכר ועונש חלילה‪.‬‬ ‫ומי יתן‪ ,‬ידענו‪ ,‬ונשלח‪ ,‬אחר חכם חרשים‪,‬‬ ‫מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה‬ ‫ולו חכמו ישכילו‪ ,‬כי יש ויש שכר טוב‬ ‫אשר לו הכח ההוא (למצוא אותו)‪ ,‬מסוף‬ ‫הוא‪ .‬לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו‬ ‫לעולם הבא ופירות בעולם הזה‪ ,‬אלא‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬ויודיענו!‬ ‫השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה‪.‬‬ ‫שטוב לגבר יעבוד את קונו מאהבתו‬ ‫על כן אמר‪ ,‬המצוה הזאת‪ ,‬היא‬ ‫ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל‬ ‫אותו‪ ,‬ולא מאהבת שכר‪ ,‬ויבטח בבעל‬ ‫התשובה‪ ,‬לא נפלאת היא ולא רחוקה היא‪,‬‬ ‫עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה‪.‬‬ ‫מלאכתו‪ ,‬כי נאמן הוא לשלם שכרו‪:‬‬ ‫כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך‬ ‫ופירש מה שאמרתי‪ ,‬לא נפלאת היא‪ ,‬כי‬ ‫לעשתו‪( .‬פ"ל‪ :‬י ‪ -‬יד)‪:‬‬ ‫וזה ענין המקראות‪ ,‬אמר‪ ,‬ראה נתתי‬ ‫לא בשמים היא לאמר כו'‪ .‬ומה שאמרתי‬ ‫לפניך היום את החיים של עולם הזה על ידי‬ ‫ולא רחוקה היא הוא‪ ,‬כי לא מעבר לים היא‪,‬‬ ‫כי תשמע בקול ה' בלי ספק‪ ,‬כי תשוב כו'‬ ‫קיום התורה‪ ,‬כאומרו למעלה‪ ,‬ולמען תחיון‬ ‫לבקש (חכם) היודע (כח) הנצוח ונעשנה‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬כי תלך לבית המדרש‪ ,‬שאז תשמע‬ ‫ובאתם וירשתם כו'‪ .‬וריבה האת (החיים)‪,‬‬ ‫כי קרוב אליך הדבר מאד‪ ,‬שהוא הלימוד‬ ‫בקול ה' א‪-‬להיך‪ ,‬כי השומע תורה בבית‬ ‫גם טוב העולם הבא‪ ,‬הוא זולת החיים‬ ‫בבית המדרש שאמרתי לך‪( ,‬שעי"ז תקבל‬ ‫המדרש מרבו‪ ,‬כשומע מפי השכינה כנודע‪,‬‬ ‫(שבעולם הזה)‪ ,‬יש (את) טוב ושפע תענוג‬ ‫כח) לעמוד נגד יצרך‪ .‬שהוא (מרז"ל)‪' ,‬אם‬ ‫וגם שיהיה הלימוד בכונה‪ ,‬כדי לשמור כו'‬ ‫(הרוחני)‪ ,‬כי מציאות החיים הם טפלים‬ ‫פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש'‪.‬‬ ‫הכתובה בספר הזה‪ ,‬אז‪ ,‬על ידי כך‪ ,‬אמרתי‪,‬‬ ‫לאושר התענוג‪ ,‬והוא יקרא טוב באמת‪.‬‬ ‫כי תשוב אל ה' א‪-‬להיך בכל לבבך‪ ,‬בשני‬ ‫ואת המות שבעולם הזה‪ ,‬וריבה האת גם‬ ‫וזהו אומרו בפיך‪ ,‬שהוא הלימוד‪ ,‬ועל‬ ‫יצריך‪ .‬והוא כנודע מאמר רבותינו ז"ל‪ ,‬כי‪,‬‬ ‫אל כריתת הנפש משורש חייה (הרוחני)‪.‬‬ ‫ידי כן יטהר לבבך ממחשבות רע ויטפל‬ ‫אם פגע בך מנוול זה‪ ,‬משכהו לבית‬ ‫ואת הרע שהוא ייסורי העולם‪ ,‬וריבה האת‬ ‫בטוב לעשותו בפועל‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬אם אבן הוא נמוח כו'‪:‬‬ ‫את הרע שאחר המות‪ ,‬הוא ייסורי גהינם‪.‬‬ ‫(וראיה שעל לימוד התורה מדבר‪):‬‬ ‫ואמר‪ ,‬ראה נתתי לפניך היום את החיים‪,‬‬ ‫ועל פי דרך זה‪ ,‬יהיה מאמרם ז"ל‪,‬‬ ‫ואמר קרוב‪ ,‬לשון זכר‪ ,‬וכן אומרו לעשותו‪,‬‬ ‫שאומרים‪ ,‬כי המצוה הזאת‪ ,‬על (מצות‬ ‫הם חיי העולם הזה‪ .‬ואמר ואת לרבות חיי‬ ‫ולא אמר (על המצוה) לעשותה! אלא‪,‬‬ ‫העולם הבא‪ ,‬הנאמרים בתורה ברמז‪ .‬ואת‬ ‫לימוד) התורה הנזכרת ידבר‪.‬‬ ‫שאינו חוזר אל המצוה‪ ,‬האמורה למעלה‪,‬‬ ‫הטוב שבעולם הזה‪ .‬ובמלת ואת רמז של‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬אל הלימוד כמדובר‪ ,‬העוזר‬ ‫אך‪ ,‬לבל יתפרש‪ ,‬אומרו המצוה‪ ,‬רק על‬ ‫העולם הבא‪ .‬ואת המות של העולם הזה‪,‬‬ ‫להכניע היצר הרע‪.‬‬ ‫מצוה פרטית (מצוה פרטי של לימוד‬ ‫‪11‬‬ ‫לאהבה כו'‪ ,‬אך החיים‪ ,‬על ידי דבקה בו‪ ,‬מאומרו וקראת (עם א')‪ ,‬רמז אל‬ ‫וב'את של העולם הבא‪ .‬ואת הרע וייסורים‬ ‫בעבדך אותו‪ ,‬מאליו ימשכו לך‪ ,‬כדבר המשחית הנברא בעונותיכם‪ ,‬כי הוא‬ ‫של העולם הזה‪ ,‬וב'את רמז של העולם‬ ‫טבעי‪ .‬כי הוא יתברך‪ ,‬אשר דבקת בו‪ ,‬הוא יקרא לפניכם‪ ,‬כי תיסרכם רעתכם (וכמו‬ ‫הבא‪ .‬אך כל זה הוא‪ ,‬שנתתי לפניך לבד‪:‬‬ ‫חייך‪ ,‬עודך בעולם הזה‪ ,‬כי הצדיק‪ ,‬להיותו תקרא מוסר לפניכם)‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬אשר אנכי מצוך היום הוא‪ ,‬בל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫דבק בו יתברך‪ ,‬יקרא חי בעולם הזה‪ ,‬הפך‬ ‫תעבוד מיראת המות והרע או לאהבת‬ ‫הרשע‪ ,‬וכמאמרם ז"ל‪ ,‬על פסוק‪ ,‬ובניהו בן‬ ‫השכר‪ ,‬רק לאהבה כו' שתעבדנו מפאת‬ ‫יהוידע בן איש חי‪ .‬ואורך ימיך‪ ,‬בעולם הבא‪( :11 ,‬בנים הנענשים על חטא אבותם‪,‬‬ ‫הם גילגול אבות ההם בעצמם)‬ ‫אהבה לבד‪ ,‬ללכת בדרכיו כו' למה שהם‬ ‫אחר המות‪ ,‬וגם לשבת על האדמה אחר‬ ‫דרכיו יתברך ולמה שהם מצותיו וחקותיו‪:‬‬ ‫שנית כיוון באומרו (וקראת עם א')‪,‬‬ ‫התחיה‪ ,‬בגוף ונפש עם אבותיך‪ ,‬כמדובר‪:‬‬ ‫לסלק קושי גדול הנופל בתוך דבריו‪,‬‬ ‫ולא שתטעה חלילה לומר שאין עונש‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והוא‪ ,‬כי‪ ,‬אם דור אחד יעשו את הרע‪,‬‬ ‫או אין פרס‪ ,‬או‪( ,‬שעכ"פ תטעה לומר)‬ ‫‪( :8‬שבועת הארץ לאבות היתה שיזכו ויאריכו לו שנים או שלשה דורות או‬ ‫שאם תעבוד שלא על מנת לקבל פרס‪,‬‬ ‫לתחייה‪ ,‬ולירושת הארץ ביחד עם ארבעה דורות‪ ,‬ואז יפקדו הכל‪ ,‬והלא כמו‬ ‫(אז) שלא יתנוהו לך‪.‬‬ ‫זר נחשב‪ ,‬כי אבי אבות יאכלו בוסר‪ ,‬ושני‬ ‫זרעם)‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬שאתה תעשה את שלך‪ ,‬ואז‬ ‫לשבת על האדמה אחר התחיה פה‪( ...‬שיניים של) בניהם תקהינה?‬ ‫הוא יתברך‪ ,‬יעשה את שלו‪ ,‬ויוסיף לך אז‬ ‫וזהו אשר נשבע ה' לאבותיך כו' לתת להם‪ ,‬על כן בא משה ברוח קדשו ותקן ואמר‪,‬‬ ‫יותר (ע"י שתעבוד שלא ע"מ לקבל‬ ‫שהוא כמאמרם ז"ל‪ ,‬שהוא אחר התחיה‪ ,‬וקראת אתכם הרעה‪ ,‬לומר‪ ,‬כי הרעה אשר‬ ‫פרס)‪ .‬כי הלא‪ ,‬בעשותך מאהבה‪ ,‬מאליו‬ ‫(והראיה)‪ ,‬כי בעולם הזה לא ניתנה הארץ עשו‪ ,‬תקראם ממקומה (בשמים) ותביאם‬ ‫ימשך לך שוחיית ורבית כו' גם שלא‬ ‫להם (לאבות)‪ ,‬רק לזרעם‪ ,‬וזה אמרו בגלגולים‪ ,‬כ(מאמר) רבי שמעון בן יוחאי‪,‬‬ ‫תעשה למען זה‪.‬‬ ‫רבותינו ז"ל‪ ,‬באומרו‪ ,‬לך ולזרעך אתן‪ .‬וזה לפקוד עליהם‪ ,‬כפי רשעתם‪ ,‬וזהו וקראת‬ ‫וירמוז בני חיי ומזוני שהמה כללות‬ ‫אתכם הרעה באחרית הימים‪ .‬נמצא‪ ,‬כי‬ ‫יכוין פה‪ ,‬שיזכו בניהם עמם‪ ,‬בארץ‪.‬‬ ‫אושר העולם הזה‪ .‬ועל חיי אמר וחיית‪ ,‬ועל‬ ‫אשר אכלו בוסר (בגילגול זה) תקהינה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בני אמר ורבית‪ ,‬ועל מזוני אמר וברכך כו'‪:‬‬ ‫‪( :9‬הידיעה אינו סותרת הבחירה) שיניהם (בגילגול הבאה)‪ .‬וזהו אומרו‬ ‫וגם‪( ,‬כמות שהוא לענין השכר‪ ,‬כן הוא‬ ‫וקראת‪ ,‬לשון קריאה כמשמעה‪.‬‬ ‫כ)שלא תעשה ליראת העונש‪ ,‬לא שיבצר‬ ‫והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא‬ ‫ממך (העונש) אם תעשה את הרע‪ ,‬כי‪ ,‬אם‬ ‫תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר ‪( :12‬קולו של משה למעלה מן הטבע‪,‬‬ ‫יפנה לבבך כו' הגדתי כו' כלומר‪ ,‬איני מגיד‬ ‫הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ להורות כי קולו הרי הוא מן הא‪-‬להים‬ ‫ומקלל‪ ,‬כי‪-‬אם‪( ,‬כמו שהגדתי סיפור)‬ ‫אשר יעננו בקול)‬ ‫אשר נשבעתי‪( :‬פל"א‪ :‬כא)‬ ‫מגיד אשר יהיה מעצמו‪ ,‬נמשך‪ ,‬מאשר‬ ‫לא טוב תעשה‪.‬‬ ‫ואחר אומרו יתברך את אשר ירשיעו‪ ,‬וידבר משה באזני כל קהל ישראל את‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אמר‪ ,‬לא שיחוייבו (ויוכרחו) על ידיעתי‪ ,‬דברי השירה הזאת עד תמם‪( :‬פל"א‪ :‬ל)‬ ‫כי תהיה (הרע) מכרחת‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שאני יאמר‪ ,‬כי להורות‪ ,‬כי כל דברי השירה‬ ‫‪( :7‬רוח הקודש ועוד מדרגות שזוכים‬ ‫מגיד‪ ,‬כי ידעתי את יצרו‪ ,‬המוכן להחטיא‪ ,‬מאתו יתברך היה‪ ,‬ולא מאתו (משה)‬ ‫ע"י שעובדים שלא ע"מ לקבל פרס)‬ ‫אך (ידיעתי לא תכריחם‪ ,‬ו)לא יבצר בבחירת עצמו‪ ,‬ועל כן‪ ,‬עם היות בעת‬ ‫מה שאמרתי שתבחר בחיים‪ ,‬לא‬ ‫סילוקו‪ ,‬שדרך אנשים‪ ,‬שיחלש כחם‬ ‫מהם (הבחירה ל)הכניעו‪...‬‬ ‫שתעבוד לאהבת החיים‪ ,‬רק לאהבה את‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬יש תקוה בטוחה לשוב על מלהרים קולו‪ ,‬אמר‪ ,‬כי משה‪ ,‬עם היות‬ ‫ה' א‪-‬להיך‪ ,‬מהדרגה אל הדרגה‪ ,‬עד גדר‬ ‫ידי התורה‪( ,‬כי הרי ענתה השירה) שלא (שדיבר עם כולם) שששים רבוא יחזיקו‬ ‫שמע בקולו (ממש)‪ ,‬היא השגת רוח‬ ‫שנים עשר מילין‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬נשמע קולו‬ ‫תשכח‪ ,‬כי התורה תחזירם למוטב‪:‬‬ ‫הקדש‪ ,‬כמאמר רבי פנחס בן יאיר‪,‬‬ ‫ונכנס באזניהם‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫'זהירות מביאה לידי זריזות כו' עד אומרו‪,‬‬ ‫וזהו וידבר משה באזני כל קהל ישראל את‬ ‫'מביאה לידי רוח הקדש'‪ ,‬ועל ידי כן‪,‬‬ ‫‪( :10‬שכר העבירה הוא אותו העבירה‬ ‫ולדבקה בו כי הוא חייך‪ .‬וזה בשלש זמנים‪,‬‬ ‫דברי השירה הזאת עד תומם‪ ,‬ואין זה כי‪-‬‬ ‫בעצמה)‬ ‫אם‪ ,‬באשר ה' אתו‪ ,‬וכל אשר הוא עושה‪,‬‬ ‫אחד כי הוא חייך בעולם הזה‪ ,‬ואורך ימיך‬ ‫ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הוא יתברך היה העושה‪ ,‬למען יאמינו‪ ,‬כי‬ ‫בעולם הבא עולם שכלו ארוך‪ ,‬לשבת על‬ ‫הזאת על ספר עד תמם‪ ...‬וקראת אתכם הוא יתברך המעיד בם את כל דברי השירה‬ ‫האדמה אחר התחיה פה‪...‬‬ ‫הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעצם‪ ,‬אלא שהוא על ידי משה‪ ,‬כי על כן‬ ‫ושיעור הכתוב‪ ,‬מה שאמרתי ובחרת‬ ‫משה ידבר‪ ,‬והא‪-‬להים יעננו בקול‪:‬‬ ‫בעיני יי‪( ...‬פל"א‪ :‬כד‪-‬כט)‪:‬‬ ‫בחיים‪ ,‬לא שתעבוד בשביל החיים‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום‪.‬‬ ‫שמא תאמרו‪ ,‬לא ימנע‪ ,‬או אתה משה‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫(פכ"ט‪ :‬יא‪ .‬יג ‪ -‬יד)‪:‬‬ ‫כורת הברית‪ ,‬או הוא יתברך‪,‬‬ ‫כל איש ישראל אשר בארץ המה גם כי‬ ‫אם אתה הוא הכורת‪ ,‬אינך יכול‪ ,‬רק אל‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫נפשם בגויותם לא נאמר שאין נשאר לנפש‬ ‫ורוח שארית למעלה‪ ,‬כי לא כן הוא‪ ,‬כי אין‬ ‫אשר הם בגוף ונפש (עכשיו)‪ ,‬אך לא אל‬ ‫נפשות כל דורות הבאים‪ ,‬כי רוחניות‪,‬‬ ‫פנינים הקצרים‪ ,‬פ' נצבים ‪ -‬וילך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫רוחני נוסע ממקום למקום שלא ישאר‬ ‫ובשמים המה‪,‬‬ ‫‪( .1‬אצל השי"ת‪ ,‬נחשב כל יחיד‬ ‫מאיכות מציאותו במקום שנסע משם‬ ‫ואם הקדוש ברוך הוא הוא הכורת‬ ‫מישראל‪ ,‬לעם השלם)‬ ‫כנודע ליודעי חן‪ ,‬ומה גם לנפש שהיא חלק‬ ‫הברית‪ ,‬הלא לא יהיה‪ ,‬רק לנפשות הבאות‪,‬‬ ‫לעברך בברית יי אלהיך ובאלתו אשר יי‬ ‫אלוה ממעל‪ .‬ועל כן כל נפש ונפש יהיה‬ ‫ולא עמנו אנחנו‪ ,‬שהרי עתה‪ ,‬לא ידבר‬ ‫אלהיך כרת עמך היום‪ .‬למען הקים אתך‬ ‫שורשה למעלה בקשר אמיץ עם שורשו‬ ‫אלהים עמנו‪ ,‬כאשר במתן תורה להשביענו‪,‬‬ ‫היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר‬ ‫לאשר לא הפסיק והבדיל על ידי אשמותיו‬ ‫דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם‬ ‫כאומרו‪ ,‬עונותיכם היו מבדילים כו'‪:‬‬ ‫ואם נאמר‪ ,‬כי אתה תשביע אותנו‬ ‫(בגוף)‪ ,‬והקב"ה את הנפשות‪ ,‬למה נגרע‬ ‫ליצחק וליעקב (פכ"ט‪ :‬יא‪ -‬יב)‪:‬‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬והוא כי הלא יקשה על‬ ‫מהדורות הבאים?‬ ‫לעברך את כל יחיד‪ ...‬ואל תתמה לומר‪,‬‬ ‫אומרו טפכם כו' כי הלא הטף הם קטנים‬ ‫כי במה נחשב יחיד להחשיבו כל כך‪ ,‬כי‬ ‫ואיך ישביעום ויקבלו אלה‪,‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ולא אתכם כו'‪ ,‬והוא בשום לב‬ ‫אל אומרו‪ ,‬לפני ה' אלהינו‪ ,‬על אשר ישנו‬ ‫הלא רצונו יתברך למען הקים אותך‪ ,‬עם‬ ‫נמצא שאין כריתות הברית רק עם‬ ‫פה‪ ,‬ולא על אשר איננו פה!‬ ‫היותך יחיד‪ ,‬לו לעם‪ ,‬כאילו עם שלם הוא‬ ‫הגדולים‪,‬‬ ‫כל יחיד מכם‪.‬‬ ‫אך יאמר‪ ,‬אל יעלה אל רוחכם‪,‬‬ ‫וגם הנפשות הבאות לדורות הבאים‬ ‫שהאלהים בשמים ואני על הארץ‪ ,‬ואתם‬ ‫ולא עוד‪ ,‬כי אם‪ ,‬שאינו כמלך שאין כבודו‬ ‫עדיין לא היו‪.‬‬ ‫עמי‪ ,‬אך נפשות העתידות‪ ,‬עם ה' למעלה‪.‬‬ ‫מלוך על מתי מעט ומכל שכן על איש אחד‪.‬‬ ‫לזה אמר ולא (תדמו אשר) אתכם‬ ‫אך הוא יתברך מכנה אלהותו על איש אחד‪,‬‬ ‫א‪ :‬כי הלא‪ ,‬אשר ישנו פה עמנו בגוף ונפש‪,‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬והוא יהיה לך לאלהים‪.‬‬ ‫לבדכם אשר אני דובר אתכם שהם‬ ‫הם לפני ה' אלהינו‪ ,‬כי פה הוא יתברך‪,‬‬ ‫הגדולים אנכי כורת כו' ו(לא תדמו אשר)‬ ‫ואל תתמה (על החידוש‪ ,‬כי כבר ראית‬ ‫לא את הטף מן הטעם הנזכר‪ ,‬ו(לא תדמו‬ ‫ב‪ :‬ואת אשר איננו פה‪ ,‬הם הנפשות‪,‬‬ ‫כזאת)‪ ,‬כי הלא הוא כאשר דבר לך‪ ,‬והוא‬ ‫אשר) לא את הדורות הבאים‪.‬‬ ‫אינם בשמים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬עמנו היום‪ ,‬עמי‬ ‫במה שדבר לך פנים בפנים ושמעת קולו‬ ‫נמצא‪ ,‬כי הנשמות עמי ועמכם פה‪,‬‬ ‫שהוא אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה‬ ‫כי הנה את אשר ישנו פה עמנו כקטון‬ ‫כגדול אשר הם בחיים לא נפסקה נפשם‬ ‫ואם כן‪ ,‬גם את הנפשות אני כורת ברית‬ ‫הלא לא אמר אנכי ה' אלהיכם כי אם‬ ‫מלמעלה‪ ,‬כי אם‪ ,‬עודנו עומד לפני ה'‬ ‫בשליחותו יתברך‪ ,‬עמנו הוא‪ ,‬עם כל‬ ‫אלהיך לשון יחיד‪.‬‬ ‫אלהינו‪ ,‬וה' אלהינו פה הוא‪ ,‬כאומרו אתם‬ ‫הנפשות העתידות‪ ,‬ועם הגופים‪.‬‬ ‫והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬שהיה הפיוס שפייס‬ ‫נצבים כו' לפני ה'‪ ,‬כי שורשם עמו יתברך‪,‬‬ ‫ושיעור הכתוב‪ ,‬ולא אתכם לבדכם אנכי‬ ‫משה על עון העגל‪' ,‬כלום אנכי ה'‬ ‫כהקדמה שהקדמנו‪ ,‬אלא שאין נראים‬ ‫כורת‪ ,‬כלומר להיות אנכי הכורת‪ ,‬שאין בי‬ ‫אלהיכם אמרת? אלהיך אמרת!'‪...‬‬ ‫לנו‪ ,‬ואם כן השבועה תחול בנפשותם‪,‬‬ ‫כח לכרות עם הנפשות אשר בשמים עם‬ ‫וכן אל תתמה‪ ,‬שזהו כאשר נשבע‬ ‫כאשר ביתר נפשות הדורות הבאים‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬כי האלהים פה‪ ,‬עם אשר ישנו פה בגוף‪,‬‬ ‫לאבותיך כי סגנון השבועה היה להיות לך‬ ‫וגם הנפשות הבאות‪ ,‬כי ואת אשר איננו‬ ‫ואני ואתם עם הנשמות‪ ,‬כי אשר איננו פה‬ ‫לאלהים ולזרעך‪ .‬הרי שהיתה השבועה‬ ‫פה‪ ,‬גם הוא עמנו היום‪ ,‬לבא גם המה בברית‬ ‫‪ -‬הם הנשמות ‪ -‬עמנו ועמכם הם‪,‬‬ ‫על יחיד כאומרו לך‪ ,‬וגם באומרו זרעך‪,‬‬ ‫ואלה הזאת‪ ,‬וזה מוכרח שאם לא כן גם‬ ‫ובהורמנותא דידיה אני כורת עתה הברית‪:‬‬ ‫אפילו אחד נקרא זרע‪:‬‬ ‫בברית הר סיני איך נתחייבו הטף‪ ,‬בגדלן‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪( .3‬מכיוון שרוחני נשאר תמיד במקורו‬ ‫‪( .2‬מכיוון שנתגלה אשר השי"ת פה‪,‬‬ ‫‪( .4‬כאשר השי"ת מרחק את בני ישראל‪,‬‬ ‫אע"פ שגם הולך ממקום למקום‪ ,‬לכן‬ ‫אשר הוא ית' למעלה ולמטה‬ ‫הוא דרך הדחה‪ ,‬שיש בו קירבה)‬ ‫כל בני ישראל נמצאים תמיד לפני‬ ‫כאחת‪ ,‬על כן כל נשמות ישראל‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬אשר שם שורש נשמות ישראל)‬ ‫שהיו‪ ,‬ושיהיו‪ ,‬הם עמנו נמצאים‬ ‫והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה‬ ‫אתם נצבים היום כלכם לפני יי‬ ‫פה שהשי"ת מאחדנו)‬ ‫הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת‬ ‫ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית אלהיכם‪ ...‬ולא אתכם לבדכם אנכי כרת‬ ‫אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך יי אלהיך‬ ‫הזאת ואת האלה הזאת‪ .‬כי את אשר ישנו את הברית הזאת ואת האלה הזאת‪ .‬כי את‬ ‫שמה‪( .‬פ"ל‪ :‬א)‬ ‫פה עמנו עמד היום לפני יי אלהינו ואת אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני יי‬ ‫אשר איננו פה עמנו היום‪( .‬פכ"ט‪ :‬יג ‪ -‬יד)‪:‬‬ ‫‪13‬‬ ‫הכום‪ ,‬כמאמר הכתוב בסיחון‪ ,‬ויכהו‬ ‫‪( .6‬שלא יטעו לאמר אשר משה רבינו‬ ‫הדיחך‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא השליכך ונתרחק‬ ‫ישראל לפי חרב‪ ,‬ובעוג ויכו אותו כו'‪,‬‬ ‫מת מחמת חטא‪ ,‬כי מלאו ימיו)‬ ‫ממך‪ ,‬כזורק חפץ מידו ומפרידו‬ ‫פ' וילך‪ :‬ויאמר אלהם בן מאה ועשרים‬ ‫מעצמותו‪ ,‬כי אם‪ ,‬כמדיח‪ ,‬ודוחף דבר‬ ‫כי‪ ,‬אם (אע"פ) שישראל הכום‪,‬‬ ‫בידו לאט לאט‪,‬‬ ‫(אעפ"כ) אליו יתברך יתייחס הדבר‪ ,‬וזהו‬ ‫שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת‬ ‫אשר השמיד אותם כי הכניע מזלם‪ ,‬וניתן‬ ‫ולבוא‪( ...‬פל"א‪ :‬ב)‪:‬‬ ‫אשר יש (באופן זו) שני דברים (מעלות)‪,‬‬ ‫להם כח להכותם‪:‬‬ ‫בא בלשון חבה‪ ,‬לדבר ולומר על לבם‬ ‫א‪ :‬שיד המדיח דבקה תמיד בנדח‪,‬‬ ‫ושמא תאמרו למה לא יעשה בדרך‬ ‫לאמר‪ ,‬אל יצר לכם על פרידתי‪ ,‬לא מצד‬ ‫ב‪ :‬וגם הוא‪ ...‬לאט‪ ,‬ולא כזורק בחמת‬ ‫האחרת‪ ,‬לזה אמר ונתנם ה' לפניכם‪ ,‬ולא‬ ‫עצמי‪ ,‬ולא על עצמכם‪.‬‬ ‫כחו ומרחיקו כמו רגע‪:‬‬ ‫יהרגם הוא שלא בפניכם כאשר עשה‬ ‫על הנוגע אל עצמי‪ ,‬אל תחשבו כי חסרו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בימי חזקיה‪ ,‬או כדרך אסא‪ ,‬הלא הוא‪,‬‬ ‫ימי על מי מריבה‪ ,‬כי אינו כן‪ ,‬כי הלא בן מאה‬ ‫‪( .5‬קירבת ה' אשר לבעלי עבירה‪,‬‬ ‫ל'מה שועשיתם אותם ככל המצוה‪,‬‬ ‫ועשרים שנה אנכי היום‪ ,‬כי היום הושלמו‬ ‫ע"י תשובה מאהבה)‬ ‫שתעשו המצוה בידיכם‪ ,‬של‪ ,‬לא תחיה‬ ‫הימים מאה ועשרים שלימות‪ ,‬כי כן ימלאו‬ ‫‪ ...‬כי ישוב יי לשוש עליך לטוב כאשר‬ ‫כל נשמה‪ ,‬ויהיה לכם הזכות הלזה‪:‬‬ ‫ימי הצדיקים שנים שלמים מיום ליום‪.‬‬ ‫שש על אבתיך‪ .‬כי תשמע בקול יי אלהיך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וידוע היה לדור דעה‪ ,‬כי זה קצבת ימים‬ ‫לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר‬ ‫‪( .8‬כל התחזקות הנצרכת שלא לפחוד מן‬ ‫כד"א‪ ,‬בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה‬ ‫התורה הזה כי תשוב אל יי אלהיך בכל‬ ‫השונאים‪ ,‬הוא רק כאשר יש פירוד‪,‬‬ ‫ועשרים שנה‪ ,‬ואמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬בשגם‬ ‫לבבך ובכל נפשך‪( .‬פ"ל‪ :‬ט ‪ -‬י)‪:‬‬ ‫אבל כאשר יש אחדות‪ ,‬גם זאת לא‬ ‫נצרכת‪ ,‬כי אז לא יבא להם מורא כלל)‬ ‫מאה‬ ‫הוא משה בגימטריא‪ ,‬ומידת ימיו‬ ‫כי ישוב ה' כו'‪ ,‬לומר אל ישיאך לבך‪,‬‬ ‫ועשרים שנה‪.‬‬ ‫היתכן‪ ,‬ישא פניו הוא יתברך אלי‪ ,‬אחרי‬ ‫חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו‬ ‫שובי‪ ,‬והלא אנוש כערכי‪ ,‬אם אחטא לו‬ ‫ומה שענש אותי הוא יתברך‪ ,‬אינו לקצר מפניהם כי יי אלהיך הוא ההלך עמך לא‬ ‫פעם ושתים‪ ,‬ומה גם אם אכעיסנו גם‬ ‫ימי‪ ,‬רק שלא אוכל עוד על פי גזרתו להיות ירפך ולא יעזבך‪( .‬פל"א‪ :‬ו)‪:‬‬ ‫כעס בעבור הרעימו‪,‬‬ ‫המוציא והמביא את ישראל‪ ,‬וזהו אומרו‬ ‫לצאת ולבא וזהו אומרו‪ ,‬לכן לא תביאו כו'‪ :‬אמר מה שתצטרכו להתחזק‬ ‫כי גם‪ ,‬כי אבקש מחילה ממנו‪ ,‬לא ישא‬ ‫ולהתאמץ‪ ,‬בל תיראו ואל תערצו מהבטת‬ ‫פני‪ ,‬אם לא מדי דברי בו‪ ,‬זכור יזכור את‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פניהם‪ ,‬הוא בהיותכם בלתי בעלי אחדות‬ ‫אשר העזתי פני נגדו‪ ,‬ומעיו ירותחו ולא‬ ‫צריך ומתייחסים לרבים‪ ,‬כי על כן אמרתי‬ ‫‪( .7‬השי"ת‪ ,‬הכל יכול‪ ,‬אינו‬ ‫למלחמותינו‪ ,‬אלא לזכותינו‬ ‫ידמו‪ ,‬ומה גם‪ ,‬מלך מלכי המלכים הקדוש‬ ‫בלשון רבים חזקו כו'‪( ,‬ואמצו‪ ...‬אל‬ ‫במצות‪ ,‬לא תחיה‪)...‬‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬כי אנוש רמה ירבה לפשוע לפניו‪,‬‬ ‫תיראו‪ ...‬ואל תערצו)‬ ‫היעלה על לב‪ ,‬לעולם יעלה על רצון קונו‬ ‫יי אלהיך הוא עבר לפניך הוא ישמיד את‬ ‫הגוים האלה‪ ...‬ועשה יי להם כאשר עשה אך אם תתאחדו‪ ,‬אינכם צריכים דבר‪,‬‬ ‫לעולמי עד‪ .‬והלא אין לפניו שכחה‪ ,‬וכאשר‬ ‫לסיחון ולעוג מלכי האמרי ולארצם אשר כי ה' אלהיך עמך כו' ומורא לא תעבור‬ ‫יבא לרחם עליו יהיו נגדו יתברך כל רוע‬ ‫השמיד אתם‪ .‬ונתנם יי לפניכם ועשיתם להם עליכם‪ ,‬כי הלא ה' אלהיך עמך לא ירפך‪,‬‬ ‫מעלליו אשר פעל ועשה ויהיה ה' כאויב לו‪.‬‬ ‫ככל המצוה אשר צויתי אתכם (פל"א‪ :‬ג ‪ -‬ה)‪ :‬מלהיות לך רפיון‪ ,‬וכל שכן מורא ותשות‬ ‫על כן אמר אל תחוש כי הלא ישוב ה'‬ ‫כח‪ ,‬ולא יעזבך מהיות עמך להמיתם על‬ ‫לשוב לשוש עליך לטוב עם שחטאת‬ ‫ה' אלהיך בעצמו הוא עובר לפניך הוא ידיך‪( :‬ע"כ אמר בל' יחיד‪ ,‬א‪-‬להיך‪...‬‬ ‫ושבת‪ ,‬כאשר שש על אבותיך‪ ,‬עם שלא‬ ‫ישמיד כו'‪ ...‬והנה היותו יתברך עושה עמך‪ ...‬לא ירפך‪ ...‬ולא יעזבך)‬ ‫חטאו מעולם‪.‬‬ ‫המלחמה‪ ,‬אפשר שנותן חרב איש באחיו‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וכל העם נצבים אך לפשט החללים‪ ,‬או‬ ‫ולא עוד אלא שיעלה (ויחשיב) הקדוש ברוך‬ ‫‪( .9‬רמז לחמשה חומשי תורה‪ ,‬בפסוק‬ ‫שהוא יתברך מכניע מזלם‪ ,‬וישראל‬ ‫הוא עליך‪ ,‬כאילו קיימת מצותיו ועשית‬ ‫של ספר תורה שכתב משה)‬ ‫זכיות‪ ,‬אחר שתשוב מאהבה בכל לב ונפש‪.‬‬ ‫הורגים עם הרוג‪.‬‬ ‫ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל‬ ‫כמאמר רז"ל בגמרא‪ ,‬ריש לקיש אמר‬ ‫על כן אחרי אומרו ה' הוא עובר כו'‪ ,‬הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית יי‬ ‫גדולה תשובה שזדונות נעשים לו כזכיות‪,‬‬ ‫אמר‪ ,‬אל יעלה על לבבכם‪ ,‬שהוא יתברך ואל כל זקני ישראל‪( .‬פל"א‪ :‬ט)‪:‬‬ ‫ומסקינן שהוא כששב מאהבה‪ .‬וזהו אומרו‪,‬‬ ‫יהרגם‪ ,‬או יתן חרב איש באחיו ואיש‬ ‫כי תשמע כו' לשמור מצותיו וחקותיו‪ ,‬אימתי‬ ‫אפשר רמז החמשה חומשים‪ .‬ראשון‬ ‫ברעהו‪,‬‬ ‫ויכתב משה‪ ,‬שני את‪ ,‬שלישי התורה‪,‬‬ ‫תחשב כעושה כל מצות אלו וזכיות אלו‪ ,‬כי‬ ‫כי אם‪ ,‬ועשה ה' להם כאשר עשה רביעי הזאת‪ ,‬חמישי ויתנה‪.‬‬ ‫תשוב אל ה' כו'‪ ,‬וזה בהיות בכל לבבך ובכל‬ ‫לסיחון ולעוג‪ ,‬שהוא הכניע מזלם‪ ,‬וישראל‬ ‫נפשך שהיא מאהבה‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪14‬‬ ‫לעתיד לבא וכו'‪ ,‬ושם ביארנו באר‬ ‫היטב שהן ב' מיני שפע אורות‪,‬‬ ‫להם אקרא מעתה‪ ,‬פקח קוח‪ ,‬כי‬ ‫הקריאה עושה רושם לבל יתבטל‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫שבא' יש להם חירות משעבוד‬ ‫הדבר לשום סיבה כנודע‪ ,‬כי כל דבר‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫היוצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה‬ ‫מלכיות‪,‬‬ ‫אינו חוזר ריקם‪:‬‬ ‫הכנה לשבת קודש‬ ‫ובא' ממלאך המות‪,‬‬ ‫ועדיין אין הנשבר לב‪ ,‬נחבש בזה‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫שילומא דנחמתא‬ ‫ועל שומה זו יאמר‪ ,‬לשום לאבלי ציון‪,‬‬ ‫אם בזאת שנית‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שומה של אורות‪ ,‬לתת להם השומה‬ ‫ההיא‪ ,‬פאר שהוא זיו‪ ,‬שיהיה להם פאר‬ ‫והיא כי באתי לקרא שנת רצון לה'‪,‬‬ ‫הקדמה להפטרה‬ ‫כתפילין‪ ,‬שיראו כל עמי הארץ ויראו‬ ‫הוא שם ה'‪ ,‬כי איננו ברצון עד יושלם‬ ‫ישעיה פס"א‪( :‬א‪-‬ג) רוח א‪-‬דני י‪-‬הוה‬ ‫מכם‪ ,‬שהוא חירות משעבוד מלכיות‪,‬‬ ‫שמו‪ ,‬כי כעת יד על כס יה‪ ,‬כי אין שמו‬ ‫עלי יען משח י‪-‬הוה אתי לבשר ענוים‬ ‫תחת אפר‪ ,‬של שעבוד‪ ,‬כמה דאת אמר‬ ‫שלם בארבע אותיותיו עד ימחה את‬ ‫שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים‬ ‫הכפישני באפר‪ ,‬ואומר‪ ,‬כי אפר כלחם‬ ‫זכר עמלק‪ ,‬ומעתה קורא כי עתיד לבא‬ ‫דרור ולאסורים פקח קוח‪ :‬לקרא שנת‬ ‫אכלתי‪ ,‬האמור על השעבוד‪ ,‬וגם‬ ‫שנת רצון לה'‪ ,‬וכן יום נקם לאלקינו הוא‬ ‫רצון לי‪-‬הוה ויום נקם לא‪-‬להינו לנחם‬ ‫השומה ההיא‪ ,‬לתת להם שמן ששון‬ ‫שם אלקים‪ ,‬שהיא שכינה שהיא בגלות‬ ‫כל אבלים‪ :‬לשום לאבלי ציון לתת להם‬ ‫תחת אבל המות‪ ,‬שהוא חירות ממלאך‬ ‫כביכול‪ ,‬ועתידה לינקם על זה‪ ,‬וזהו ויום‬ ‫פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל‬ ‫המות‪:‬‬ ‫נקם לאלקינו‪ ,‬הוא שם אלקים שהיא‬ ‫מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם‬ ‫שכינה כמדובר‪ ,‬הרי שני משכונות‬ ‫אילי הצדק מטע י‪-‬הוה להתפאר‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לבטחון תשועת ישראל‪ ,‬כי לא יעזוב‬ ‫הוא ית' שם ה' בלתי שלם‪ ,‬ולא את פשט ב‪ :‬או יאמר‪ ,‬מה הוא ('לשום')‬ ‫רוח א‪-‬דני ה' עלי וכו'‪ .‬הנה שיבחו‬ ‫שכינתו בגלות באופן שיום רצון לה' השימת עין שיושם עליהם?‬ ‫רז"ל מדרגת נבואת ישעיה‪ ,‬ודמו אותה‬ ‫לנבואת מרע"ה באומרים‪ ...‬ישעיה‪,‬‬ ‫ויום נקם לאלקים‪ ,‬הם משכונות הלא הוא לתת להם פאר תחת אפר‬ ‫שהיה שקול‪ ,‬כמי שנאמר בו פה אל פה‪.‬‬ ‫לבטחון גאולתנו כי אז נגאל בודאי‪ ,‬וכל וכו'‪,‬‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬והוא כי אומר הנביא‬ ‫זה הוא לנחם כל אבלים‪ ,‬כי ע"י ב'‬ ‫ויתכן כיון תמורת יתרון בכל חלקי‬ ‫משכונות אלו נתנחם‪:‬‬ ‫הלא אמרתי טובות ונחמות על הגאולה‬ ‫האדם‪ ,‬על חלק הגוף הוא אומר פאר‬ ‫אחרונה‪ ,‬מעתה התחזקו באמונת‬ ‫~ ~ ~‬ ‫תחת אפר‪ ,‬הניתן בגוף במקום הנחת‬ ‫הגאולה‪ ,‬וכל הטובה אשר אני דובר כי‬ ‫פאר תחת אפר‪ :‬פשט א‪ :‬והנה יש ב' תפילין‪ ,‬ויהיה להם פאר‪.‬‬ ‫הלא דעו כי אשר הושפע עלי רוח‬ ‫מיני אבלים‪,‬‬ ‫נבואיי מלמעלה‪ ,‬מבחינת א‪-‬דני אלקים‬ ‫שהוא‪ ,‬כי לעתיד ישוב זיו הפנים‬ ‫וקומה שהוסרו מאדם (הראשון)‪ ,‬כי‬ ‫יש אבלים על ציון‪ ,‬הם ישראל‪,‬‬ ‫שהוא באותיות ההויה ונקודת אלקים‪,‬‬ ‫ויש פמליא של מעלה‪ ,‬מלאכים שתי אלה‪ ,‬הם מהששה דברים שחסרו‬ ‫שהוא מבחינה גבוה מאד‪ ,‬לא הייתי‬ ‫בעולם‪ ,‬ויחזרו כשיבא בן פרץ הוא מלך‬ ‫זוכה לכל המדרגה הזאת‪ ,‬אם לא יען‬ ‫מתאבלים על גלות השכינה‪,‬‬ ‫משח ה' אותי לבשר ענוים‪ ,‬שזה הוראה‬ ‫המשיח‪,‬‬ ‫ע"ד מאמר ספר הזוהר‪ ,‬על‪( ,‬ואשלם‬ ‫כי נכון הדבר‪.‬‬ ‫נחומים) לו (לבני ישראל) ולאבליו ותחת אבל‪ ,‬המתייחס אל הנפש כמה‬ ‫(למלאכים)‪ ,‬ועל‪ ,‬דרכי ציון אבלות דאת אמר ונפשו עליו תאבל‪ ,‬יותן למו‬ ‫והוא מאמר תנא דבי אליהו‪ ,‬כי ישעיה‬ ‫שמן ששון שהוא גדולת תענוג‪ ,‬וזהו‬ ‫נבחר להנבא ישועות ונחמות מכל שאר‬ ‫שהוא על המלאכים‪,‬‬ ‫הנביאים‪ ,‬ושמא תאמרו‪ ,‬מה בצע‬ ‫שמן ששון תחת אבל‪,‬‬ ‫ובייחוד‪ ,‬לשום לאבלי ציון שומה א'‬ ‫בבשורת ענוים מעתה קודם שום חרבן‪,‬‬ ‫שעל ידה יוכנו לתת להם פאר כו'‪ ,‬והוא ועל הרוח‪ ,‬שלמעלה מהנפש‪ ,‬שהיתה‬ ‫ומה אועיל בשליחותי עתה לכך‪ ,‬הלא‬ ‫ענין מאמרם ז"ל פ' רבי עקיבא‪ ,‬עד כה רוח נכאה‪ ,‬יותן מעטה תהלה‬ ‫הוא כי שלחני לחבוש לנשברי לב‪ ,‬אשר‬ ‫כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע תחת היות רוח כהה‪ .‬והוא הנודע מספר‬ ‫יבואו לישבר לבם מאורך הגלות‪ ,‬פן‬ ‫שבאו ס' רבוא מלאכים וקשרו ב' הזוהר‪ ,‬כי מרוחניות קדושת המצות‪,‬‬ ‫יבואו להתייאש חלילה לקרא מעתה‬ ‫עטרות בראש כל א' מישראל‪ ,‬נעשה מלבוש אל הרוח בגן עדן‪ ,‬ואמר‪,‬‬ ‫לשבויים דרור הם גלות יהודה‪,‬‬ ‫שעליהם נאמר הורד עדיך וכו'‪ ,‬ואמרו כי אז תתלבש הרוח ממעטה תהלה‬ ‫ולאסורים הם השבטים‪ ,‬כד"א לאמר‬ ‫שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן ההוא‪:‬‬ ‫לאסורים צאו‪ ,‬שאינן שבויים רק‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אסורים‪ ,‬כי סגר עליהם נהר סבטיון‪,‬‬ ‫‪15‬‬ ‫שבהיותנו צדיקים וקדושים ככל הכתוב‬ ‫ואמר שוש אשיש בה' על שני דברים‪.‬‬ ‫ביאור הנביא המשולב נעתק מחומש 'שימה בפיהם'‬ ‫למעלה‪ ,‬אנו מוכנים לקבל צדקה זו שלא‬ ‫(ישעיהו פרק ס"א ‪ -‬ס"ג)‬ ‫א'‪ ,‬שוש על השתלם שמו יתברך‪,‬‬ ‫ישלטו בנו‪ ,‬כאשר הוכנה הארץ להוציא‬ ‫צמחה צדקה לבע"ח שאין בם חטא‪ ,‬ועל‬ ‫שנית‪ ,‬על התחברו אלי כד"א שמחו‬ ‫מעטה תהלה אמר שכגנה זרועיה תצמיח‪,‬‬ ‫צדיקים בה'‪ ,‬וכאומרו למעלה ועליך יזרח ה'‪,‬‬ ‫כך יחוייבו לנו חלוקי דרבנן‪ ,‬כי מזרועינו‬ ‫וזהו שוש על מציאות כבודו ית'‪,‬‬ ‫שזרענו מצות ותורה‪ ,‬גדלים כגנה‬ ‫אשיש בה' שהוא על היותי‪ ,‬בה' נמצא עמו‪,‬‬ ‫שזרועיה תצמיח‪ ,‬כך ג"ע העליון מצמיח‬ ‫לנו מעטה תהלה‪ ,‬ושיראה נגד כל הגוים כי‬ ‫אך בשכינה גם בגלות היתה עמי לכן אין‬ ‫אחר שיש לנו חירות ממ"ה וחיים לנצח‪,‬‬ ‫בדבר כפל‪ ,‬כי‪-‬אם תגל נפשי באלקי על‬ ‫יהיו לנו אור חלוקי דרבנן מאיר בגוף‬ ‫צאתה מהגלות‪ ,‬כי משתי בחינות אלו‬ ‫ונפש‪ ,‬לעיני כל הגוים כענין נתן דצוציתא‪:‬‬ ‫שהם כבוד השני שמותיו ית' אעשה עיקר‪,‬‬ ‫(פרק ס"ב) משיב הוא ית' ואומר‪ ,‬למען‬ ‫כי על הנוגע אלי שהוא כי הלבישני בגדי‬ ‫ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט‪,‬‬ ‫ישע‪ ,‬ע"י תתו לי פאר תחת אפר‪ ,‬שמן ששון‬ ‫עד יצא כנוגה צדקה‪ ,‬שהצדקות וכשרון‬ ‫תחת אבל‪ ,‬שהן ב' לבושי שפע של ישע‪,‬‬ ‫מצות שעשת‪ ,‬שנעשו מעטה תהלה אור‬ ‫שהם לגוף ישע של שעבוד מלכיות‬ ‫חלוקי דרבנן‪ ,‬יהיה מאיר לעיני הגוים‬ ‫וממלאך המות‪ ,‬וכן מעיל צדקה שיעטני‬ ‫כדבריכם‪,‬‬ ‫לנפש‪ ,‬שהוא מעטה תהלה שהוא חלוקא‬ ‫דרבנן‪ ,‬שנעשה לה לבוש מרוחניות המצות‪,‬‬ ‫אלא שאמרתם שהוא כדבר שמצמיח‬ ‫אין לי מאלה עיקר שמחה‪ ,‬כי הלא מה‬ ‫מאליו‪ ,‬אפי' בגוף ונפש אני אעשנו‪ ,‬למען‬ ‫שהלבישני בגדי ישע‪ ,‬הוא לי כחתן יכהן פאר‬ ‫אלשיך‪ :‬שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי‬ ‫ציון שיצא כנגה מאיר‪ ,‬שהיא יותר מאור‬ ‫כך הוא גופי‪ ,‬שע"י מה שכיהן ועבד בתורה‬ ‫וכו'‪ .‬הנה למעלה אמר‪ ,‬לקרא שנת רצון וכו'‬ ‫סתם‪ ,‬וישועתה שהם בגדי ישע לבושי‬ ‫ומצות‪ ,‬ניתן לו הפאר של בגדי הישע ושכרו‬ ‫ויום נקם לאלקינו‪ ,‬וביארנו כי השם הגדול‬ ‫פאר תחת אפר ושמן ששון כו'‪ ,‬שהם‬ ‫הוא‪ ,‬ומה שהנפש תעטה מעיל צדקה‪ ,‬הוא‬ ‫יהיה לו רצון לעתיד בזמן הגאולה‪ ,‬כי יהיה‬ ‫חירות ממלכיות וממלאך המות‪ ,‬גם זה‬ ‫ככלה תעדה כליה שקנתה בכונתה במצות‪,‬‬ ‫שמו שלם‪ ,‬משא"כ עתה כי שתי אותיותיו‬ ‫אעשה‪ ,‬שישועתה ממלכיות וממ"ה לא‬ ‫בלתי מחוברות עם השתים האחרונות‪,‬‬ ‫בלבד לא ישלטו בכם‪ ,‬כי‪-‬אם שהישועה‬ ‫אך מה שאשמח בעצם אינו אלא על‬ ‫קדוש שמו ית'‪ ,‬שהוא למעלה מכל מתן‬ ‫כד"א כי יד על כס י‪-‬ה וכו'‪ ,‬וזהו שנת רצון‬ ‫עצמה שהיא התלבשות אורות ישועות‪,‬‬ ‫לה'‪ ,‬וגם יום נקם לאלקינו הוא שם אלקים‬ ‫שהוא העדי שהתנצלו בני ישראל בהר‬ ‫שכרי‪,‬‬ ‫שהוא שכינה שבגלות כביכול‪ ,‬כי אז תצא‬ ‫חורב‪ ,‬יהיה כלפיד יבער במבקשי רעתם‬ ‫וגם על היותו עמי כי מאין זכיתי אל כל‬ ‫ותנקם מאויבינו‪.‬‬ ‫בשתי הבחינות‪ ,‬וכדברך שתחפוץ‬ ‫המעלה והאושר הזה‪,‬‬ ‫שיאירו אורות מעשה צדקות מצוותיך‬ ‫עוד שנית‪ ,‬אמר כי ישים לנו הוא ית'‬ ‫הם חלוקי דרבנן לעיני הגוים כן אעשה‪:‬‬ ‫משא"כ בפאר תחת אפר ושמן ששון‬ ‫פאר תחת אפר‪ ,‬מעטה תהלה תחת רוח‬ ‫תחת אבל‪ ,‬שהוא חירות ממלכיות‬ ‫כהה‪,‬‬ ‫כי הנה וראו גוים צדקך‪ ,‬ועל היות לך‬ ‫וממלאך המות וגם מעטה תהלה הוא‬ ‫חירות ממלכיות‪ ,‬הנה יראו גוים כבודך‪,‬‬ ‫חלוקא דרבנן‪ ,‬בגוף ונפש בהיותי חי‬ ‫והנה היה הדעת נוטה כי כל שמחת‬ ‫לעולם‪ ,‬כי בשני אלה הייתי כמקבלם‬ ‫ישראל בגאולה‪ ,‬היא על הנוגע אל עצמם‪,‬‬ ‫ועל חירות גם ממלאך המות אמר וקורא‬ ‫שיהיה להם לבוש פאר ומעטה תהלה‪,‬‬ ‫לך כו'‪ ,‬שכ"כ תמשול יותר מעל מלאך‬ ‫מאליהם‪ ,‬כחתן יכהן פאר וככלה כמדובר‪,‬‬ ‫המות עד גדר שיקראו לך שם חדש‪,‬‬ ‫ופירש ואמר‪ ,‬לא שאחזיק טובתם‬ ‫אמר שאומרים ישראל כלם כאחד‬ ‫לעצמי בעצם‪ ,‬רק שהם מאתך שעשיתם‬ ‫בלשון יחיד שוש אשיש בה'‪ ,‬שהוא על‬ ‫כ"כ גדול ונורא מאד‪ ,‬עד שלא אערב‬ ‫שנת רצון לה' על הנוגע אל כבודו‪ ,‬וכן תגל‬ ‫אל לבי‪ ,‬עם היותי נביא‪ ,‬לפרש איזה שם‬ ‫כדבר טבעי‪ ,‬כי הם ענין החירות כארץ‬ ‫תוציא צמחה‪ ,‬שהוא מהטבע שהטבעת‬ ‫נפשי באלקי הוא שכינה‪ ,‬שעליה אמר‬ ‫הוא‪ ,‬ואומר שפי ה' יקבנו שאלמלא הוא‬ ‫ויום נקם לאלקינו‪ ,‬שהוא על תשועתה‬ ‫יקבנו בפיו‪ ,‬לא היה לי לב לאומרו‪,‬‬ ‫בה‪ ,‬והמעטה תהלה היא כגנה שאדם‬ ‫זורעה‪ ,‬ומכחך כדבר טבעי זרועיה תצמיח‪,‬‬ ‫מהגלות כביכול‪ ,‬כי מרצון השם הגדול‬ ‫והוא‪ ,‬כי הוא שם ה' ית' ממש‪ ,‬והוא‬ ‫כך א‪-‬דני ה' יצמיח צדקה הוא החירות‪,‬‬ ‫וגאולת השכינה אעשה עיקר‪,‬‬ ‫מאמר רשב"ן בשם ר' יונתן‪ ,‬ג' נקראו‬ ‫‪16‬‬ ‫ואמר בחתן יכהן ובכלה תעדה בזה רמז‬ ‫בשמו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬צדיקים‬ ‫טעם אל האמור‪ ,‬שהוא כי דרך החתן‬ ‫ומשיח וירושלם‪.‬‬ ‫שהוא שיגע ועמל לקנות לו בגדי פאר‪,‬‬ ‫צדיקים דכתיב כל הנקרא בשמי כו'‪,‬‬ ‫אך הכלה אינה יגעה לקנות מלבושים‬ ‫משיח דכתיב זה שמו אשר יקראו ה'‬ ‫נאים‪ ,‬כי החתן משלח לה‪ ,‬אך היא תיפה‬ ‫צדקנו‪.‬‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫ירושלם דכתיב ושם העיר מיום ה'‬ ‫וזהו כחתן יכהן פאר‪ ,‬כי הוא מכהן‬ ‫שמה וכו'‪,‬‬ ‫ומשרת בעמלו שיהיו לו בגדי פאר‪ ,‬אך‬ ‫הכלה לא תכהן‪ ,‬כ"א תעדה ותיפה אותם‪:‬‬ ‫ולפי הדרך השני שכתבנו למעלה‪ ,‬על‬ ‫אלשיך‪ :‬למען ציון לא אחשה כו'‪ .‬אחרי‬ ‫פאר תחת אפר וכו'‪ ,‬יאמר מה ששוש‬ ‫אמור ישראל כי גם שאין אנו ראויים‪ ,‬הוא‬ ‫והנמשל הוא‪ ,‬כי הצדיק הפאר שיש לו‬ ‫אשיש הוא בה' כו'‪ ,‬כי מה שהלבישני בגדי‬ ‫ית' יעשה מעצמו כחסדו‪ ,‬כי כארץ תוציא‬ ‫הוא מכהן ומשרת לקנותו‪ ,‬שהוא פאר‬ ‫ישע על ידי תתן לי פאר תחת אפר‪ ,‬שהוא‬ ‫צמחה וכגנה זרועיה תצמיח מצד עצמה‪,‬‬ ‫הניכר בפניו ממעשיו הטובים או חלוקא‬ ‫לבוש זיו צלם אלקים כמפורש למעלה‪,‬‬ ‫כן א‪-‬דני אלקים היא שכינה שהוא שם‬ ‫דרבנן‪ ,‬ובחינת שהוא ככלה לקבל‪ ,‬הוא כי‬ ‫שהם בגדי ישע שיבהלו מפניו כל רואיו‬ ‫אדנות‪ ,‬יצמיח מאשר לה מלמעלה שפע‬ ‫הכלי הם אורות מצותיו‪ ,‬מיפה אותן‬ ‫ושונאיו ואושע‪,‬‬ ‫צדקה ותהלה נגד כל הגוי'ם‪,‬‬ ‫בכוונות משובחות לזכות לקבל מהשם‬ ‫הגדול שפע זך מאד‪ ,‬שבבחינה זו יקרא‬ ‫וכן מעיל צדקה יעטני‪ ,‬שהוא מעטה‬ ‫משיב הוא ית' ואומר‪ ,‬הלא מעטתם‬ ‫כלה כמדובר‪.‬‬ ‫תהלה כמה דאת אמר והוא עוטה מעיל‪,‬‬ ‫עצמכם והקטנתם זכיותיכם‪ ,‬הנני עונה‬ ‫איני עושה עיקר מאלו בערך מציאות כבוד‬ ‫אחריכם ואומר‪ ,‬כי אדרבא זכיותיכם הם‬ ‫והנה אמרתי‪ ,‬כי מה שאשיש אינו על‬ ‫ה' שאשיש בו‪ ,‬והשכינה שתגל בה נפשי‪,‬‬ ‫הגורמים כל הטובה‪ ,‬וכן אגלה צדקתך‬ ‫הטובה הבאה אלי‪ ,‬מבגדי ישע ומעיל‬ ‫צדקה כ"א מה' ומאלקי‪,‬‬ ‫כי הלא בלבושים אלו כחתן וכהן פאר‬ ‫לעיני הכל‪,‬‬ ‫וככלה תעדה כליה אדמה‪ ,‬כי האם תאמר‬ ‫וזהו למען ציון הם יושביה לא אחשה‪,‬‬ ‫ועוד אני אומר טענה אחרת‪ ,‬והיא כי אחר‬ ‫שכל שמחת החתן הוא על מלבוש הפאר‬ ‫ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנגה‬ ‫שה' אלקי עמי‪ ,‬גם שזכיותינו יהיו מועטים‪,‬‬ ‫שיש לו? אינו כי‪-‬אם על היות לו כלה!‬ ‫צדקה‪ ,‬כי תגלה זכותה וצדקה ותאיר‬ ‫כל הטובה מאליה תבא בודאי לעיני הכל‪,‬‬ ‫כי הנה כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה‬ ‫וכן הכלה‪ ,‬האם כל שמחתה היא על היות‬ ‫כנוגה‪ ,‬וישועתה נמשכת מצדקתה כלפיד‬ ‫לה כלים נאים? אינו‪ ,‬אלא על היות לה חתן!‬ ‫יבער‪ ,‬כי אין הלהבת נמשכת מהעץ אם‬ ‫תצמיח מאליה‪ ,‬כן ה' אלקים יצמיח צדקה‬ ‫אינו נעשה לפיד‪ ,‬שהוא שבוער באש‪ ,‬כך‬ ‫ותהלה למען צדקו‪ ,‬נגד כל הגוים‪,‬‬ ‫כן אנכי בערך השכינה‪ ,‬אני חתן‪ ,‬שהוא כי‬ ‫התשועה נמשכת מהצדקה כלהבה‬ ‫וגנה יאמר על ארץ ישראל‪ ,‬וארץ על‬ ‫הצדיק משפיע בתורה ומצות שפע‬ ‫מלפיד‪ ,‬שכבר הוא בוער באש‪,‬‬ ‫ח"ל‪ ,‬כי בח"ל ידמה השפע לצמח‬ ‫מלמעלה בשכינה כנודע‪ ,‬והוא מאמר‬ ‫האדמה היוצאת מאליה לבע"ח‪ ,‬וארץ‬ ‫הכתוב באומרו‪ ,‬ואנכי מלאתי כח את רוח‬ ‫כלומר‪ ,‬אל תקלו בכבוד עצמכם שאין‬ ‫ה'‪ ,‬הפך צור ילדך תשי‪ ,‬ובערך אל השם‬ ‫לכם זכות‪ ,‬והנני מפרסם זכיותיכם עד כי‬ ‫ישראל כגנה הנזרעת מאתו ית'‪ ,‬תצמיח‬ ‫איכות שפע עצום ורב‪:‬‬ ‫הגדול הצדיק נקרא כלה‪ ,‬שמקבל שפע‬ ‫וראו גוים צדקך‪ ,‬שידעו שאתה ראוי אל‬ ‫מלמעלה‪,‬‬ ‫הכבוד‪ ,‬ואח"כ וכל מלכים כבודך‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ומאליהם יקראו לך כל הגוים שם חדש‬ ‫מחומש 'שימה בפיהם'‬ ‫ועל כן מה ששוש אשיש הוא בה'‪ ,‬שאני‬ ‫אשר לא נאמר להם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬פי ה' יקבנו‬ ‫לו ככלה ואשיש כחתן‪,‬‬ ‫ולא נודע לזולתו ית'‪ ,‬והם יאמרו אותו‬ ‫וכן תגל נפשי באלקי שהיא שכינה‪,‬‬ ‫מאליהם‪ ,‬והוא כי יחשיבוך לאלוה בראות‬ ‫שאערך אצלה כחתן ואגיל בה‪,‬‬ ‫כבודך ויקראוך בשם ה'‪,‬‬ ‫אך לא במלבושים שעלי‪ ,‬כי‪-‬אם בה'‬ ‫והוא מה שעתיד הוא ית' לקרא את‬ ‫ובשכינה כחתן שישמח בכלה והכלה שתגל‬ ‫הצדיקים כמאמרם ז"ל‪ ,‬עתידים צדיקים‬ ‫בחתן‪ ,‬ולא בפאר או בלבוש שעל כל אחד‪,‬‬ ‫שיקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫שנאמר כל הנקרא בשמי כו'‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪17‬‬ ‫כן נתלבש בהם בגוף ונפש והריח בהם הנברא בו‪ ,‬התגשמות עצמיי‪ ,‬להיות גשם‬ ‫מחומש 'שימה בפיהם'‬ ‫חזק עד השני‪( ,‬אשר ויאמר א‪-‬להים‪,‬‬ ‫יצחק‪ ,‬והן הם דברי ר' יוחנן בב"ר‪,‬‬ ‫יהי ‪ -‬יחזק הרקיע)‪...‬‬ ‫וזה יאמר פה‪ ,‬הנה תזכה אל השגת‬ ‫(והנה תשוב הארץ לעתיד‪ ,‬לראשיתה‬ ‫יעקב אז והותר‪ ,‬כי אז היה על היות גן עדן‬ ‫אלשיך‪ :‬והיית עטרת תפארת ביד ה'‬ ‫שם‪ ,‬ואת תהיה עטרת לו שגם בארץ הלזו אשר היה טרם יחטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬לבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל‪ ,‬כי‬ ‫שאז היתה איכותה מזוככת)‬ ‫יעקב נקרא תפארת‪ ,‬כאומרם על פסוק‬ ‫תזכה לכך‪ ,‬כי בזה יתעטר בך שעם‬ ‫והיא‪( ,‬זה שהיתה איכותה מזוככת‪,‬‬ ‫שמכ"ש שהוא יעלה‪ ,‬עוד יתעטר על‬ ‫השליך משמים ארץ תפארת ישראל‪ ,‬כי‬ ‫יתרונך על השגתו אז‪ ,‬ועל מה שאדרבה היא) סברא מוכרחת ליודעי דעת‪,‬‬ ‫השליך דיוקנו של יעקב ארצה‪,‬‬ ‫כי (אם לא כן‪ ,‬אשר לפני החטא‪ ,‬היתה‬ ‫תמלוך בעולם תחת שעבוד מלכיות‪,‬‬ ‫עוד נזכיר מאמר אחר והוא מאמרם ז"ל‬ ‫ומלאך המות אז יהיה לך צניף מלוכה איכותה מזוככת‪ ,‬אם כן) איך במאמר‬ ‫הבנים עטרה לאבות‪ ,‬שנאמר עטרת‬ ‫נמשך מהיותך מרוחפת מכף אלקיך‪ ,‬היא ראשון‪ ,‬שהוא גדול מאד מכל שאר‬ ‫זקנים בני בנים‪,‬‬ ‫מאמרות‪ ...‬ואיך נבראו (את השמים ואת‬ ‫שתמשך כפה עליך תמיד‪:‬‬ ‫עוד מאמר שלישי והוא אומרם‪ ,‬כל זמן‬ ‫הארץ) כאחד‪ ,‬במאמר הדק‪ ,‬בקדושת‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו‬ ‫הרוחניות הרב ועצום‪ ,‬אם יש הפרש‬ ‫בפיהם'‬ ‫מחומש 'שימה‬ ‫שנאמר אשר בידו נפש כל חי‪.‬‬ ‫ביניהם‪ ,‬כעצם השמים‪ ,‬אל גוש עפר‪,‬‬ ‫עכירות הארץ הלזו?‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬אמר כ"כ יהיה שלמותך‬ ‫כי והיית עטרת תפארת‪ ,‬כי כמו שהבנים‬ ‫ומה גם לרז"ל‪ ,‬שאמרו‪ ,‬נטל הקדוש‬ ‫עטרה לאבות יגיע גדר שלימותך‪ ,‬עדי‬ ‫ברוך הוא עפר מתחת כסא הכבוד‪ ,‬וברא‬ ‫היותך כללות ישראל עטרה לאביכם‬ ‫את הארץ‪ ,‬כמבואר אצלנו עניינו בס"ד‪,‬‬ ‫יעקב הנקרא תפארת‪ ,‬וזהו והיית עטרת‬ ‫ועוד‪ ,‬כי היתכן ברא אלקים אדם‬ ‫תפארת‪,‬‬ ‫(הראשון) על הארץ‪ ,‬כל כך זך‪ ,‬שתפוח עקבו‬ ‫וזה ביד ה' שהוא עודכם בחיים‬ ‫היה מכהה גלגל חמה‪ ,‬וגם שמלאכי השרת‬ ‫שנפשכם בידו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כי‬ ‫אלשיך‪ :‬לא יאמר לך עוד עזובה כו'‪ .‬הנה חשבוהו לא‪-‬לוה‪ ,‬ו(איך רוחניות כזאת) היה‬ ‫הנפש שלכם שביד ה' שהוא כאמור‪,‬‬ ‫ידוע‪ ,‬כי א"י עצמה לעתיד תזדכך מעפר מן האדמה הלזו העכורה?‬ ‫אשר בידו נפש כל חי‪,‬‬ ‫איכותה‪ ,‬כי על כן גם תנובתה לא יהיה אך אין זה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שקודם שיחטא‬ ‫והוא במה שכתבנו למעלה בדרך הא'‬ ‫כאשר הוא עתה‪ ,‬וכמשז"ל עתידה א"י האדם‪ ,‬הארץ היתה זכת האיכות‪,‬‬ ‫בהמשך הכתובים‪ ,‬שענינם שיטיב הוא‬ ‫להוציא גלוסקאות יפפיות‪ ,‬ומקרא מלא‬ ‫דבר הכתוב‪ ,‬ועץ השדה יתן פריו‪ ,‬אפילו (רק שאח"כ)‪ ,‬ובעון אדם נאמר עליה‪,‬‬ ‫יתברך עמנו לתת לנו ב' דברים‪,‬‬ ‫ארורה האדמה‪ ,‬ותתעכר‪,‬‬ ‫אילני סרק‪,‬‬ ‫א' חירות משעבוד מלכיות וממלאך‬ ‫והוא‪ ,‬כי מאז נאמר‪ ,‬ארורה האדמה‪( ,‬וכיוון שנתעכרה)‪ ,‬כאשר היא עושה‬ ‫המות‪,‬‬ ‫פרי וכו'‪ ,‬עברה על הצווי‪ ,‬ולמ"ד הוסיפה‬ ‫נתעכר איכותה‪,‬‬ ‫שנית‪ ,‬שאחר שנחיה לעולם אותה‬ ‫על הצווי‪,‬‬ ‫חלוקא דרבנן הנעשית לרוח ע"י המצות‪,‬‬ ‫ותשוב (לעתיד) לראשיתה אשר היה‬ ‫וארז"ל‪ ,‬למה נקרא ארץ‪ ,‬שרצתה (לפני‬ ‫טרם יחטא אדם הראשון‪( ,‬שנבראת‬ ‫יאירו לנו בגוף ונפש בעה"ז‪ ,‬וכנתן‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬במאמר הראשון) שהוא החטא) לעשות רצון קונה‪ ,‬כי כל זה יובן‬ ‫דצוציתא דגמרא שהוא אומרו למעלה‪,‬‬ ‫במאמרנו‪ ,‬כי רב היה איכותה (של הארץ) אז‪:‬‬ ‫גדול מאד מכל שאר מאמרות ‪-‬‬ ‫על ב' מיני חירות‪ ,‬פאר תחת אפר‪ ,‬שמן‬ ‫‪ -‬כי על כן לא נאמר בו ויאמר‪ ,‬כמפורש והנה היוצא מכל זה הוא‪ ,‬כי טרם יחטא‬ ‫ששון תחת אבל‪,‬‬ ‫אצלנו‪ ,‬לדקותו‪ ,‬מתייחס (מאמר אדם לא יפלא לומר‪ ,‬שהיתה שכינה‬ ‫ועל חלוקא דרבנן אמר מעטה תהלה‬ ‫הראשון) אל מחשבה (ולא אל אמירה ‪ -‬שורה על הארץ‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪ ,‬כי‪( ,‬אחרי‬ ‫תחת רוח כהה‪,‬‬ ‫ויאמר)‪ ,‬כי על כן‪ ,‬כל הנברא בו‪ ,‬לא קנה ש)חטא אדם נסתלקה לרקיע הראשון‪,‬‬ ‫גשמיות ממשיי עד הימים שאחריו‪ ,‬כי גם חטא קין נסתלקה לשני וכו'‪,‬‬ ‫והנה יעקב אבינו כשבא לפני אביו‪,‬‬ ‫נאמר וירח את ריח בגדיו‪ ,‬ואמרו בספר‬ ‫השמים נאמר בהם ביום השני‪ ,‬יהי רקיע‪ ,‬הנה (מזה)‪ ,‬כי בתחלה היתה שורה על‬ ‫הזוהר שהיו בגדי ריחו בגן עדן‪ ,‬והוא‬ ‫ואמרו רז"ל‪ ,‬יחזק הרקיע‪ ,‬כי רפים היו הארץ‪ ,‬אך‪ ,‬כאשר נתעכרה‪ ,‬אמר שלמה‬ ‫כמ"ש ז"ל כי כשנכנס נכנס ג"ע עמו‪ ,‬ועל‬ ‫בראשון‪ ,‬והוא כמפורש אצלנו‪ ,‬כי כמתמיה‪ ,‬האמנם ישב אלקים על הארץ?!‬ ‫בראשון לדקות רוחניות המאמר‪ ,‬לא קנה‬ ‫‪18‬‬ ‫מחומש 'שימה בפיהם'‬ ‫ואמר הן אמת‪ ,‬כי כאשר יבעל בחור‬ ‫אך‪ ,‬מושב אלקים היה באנשים‪,‬‬ ‫בתולה שהוא על בחינת הנאה‪ ,‬יבעלוך‬ ‫בהיותם צדיקים‪ ,‬כמאמר התורה‪ ,‬ושכנתי‬ ‫בניך‪ ,‬שיכוונו אל ההנאה הבאה להם ממך‬ ‫בתוכם ומאמר ירמיה‪ ,‬היכל ה' המה‪,‬‬ ‫כי רבה היא‪ ,‬כמפורסם בדברי הנביאים‬ ‫אך לעתיד‪ ,‬שתזדכך (הארץ)‬ ‫וברז"ל‪ ,‬אך השכינה השורה עליך (היא‬ ‫כבראשונה‪ ,‬אז‪ ,‬לא יפלא שתשכון שכינה‬ ‫תכווין) כמשוש חתן על כלה‪ ,‬שהוא למען‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬אף חוץ לבית המקדש‪.‬‬ ‫הוליד על ידך בנים הגונים‪ ,‬כי זכותך יסייע‬ ‫לכך על בחינה זו ישיש עליך אלקיך‪:‬‬ ‫ונבא אל ענין הכתוב‪ ,‬אמר‪ ,‬לא יאמר לך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עוד עזובה‪ ,‬כענין‪ ,‬ותאמר ציון עזבני ה'‪ ,‬ועל‬ ‫ידי כן‪ ,‬ולארצך לא יאמר שממה‪ ,‬כאשר‬ ‫או קרוב לזה‪( ,‬השי"ת מנחם את ארץ‬ ‫היה בימים אלו‪ ,‬כי גדולה מזו מוכנת לך‬ ‫ישראל‪ ,‬ואומר לה)‪ ,‬אל תראי אדמה‪ ,‬כי‬ ‫ולארצך‪ ,‬והוא‪ ,‬כי בתחלה היתה שכינה בך‬ ‫בניך לא יהיו בך רק בשביל הנאותיך‪,‬‬ ‫בעצם‪ ,‬ואגבך (אגב‪ ,‬מה שהשכינה היתה‬ ‫שיהי פסת בר בארץ‪ ,‬ויטפו ההרים עסיס‬ ‫שורה על בני ישראל‪ ,‬אגב זה) התפשטות‬ ‫והגבעות תלכנה חלב וכו'‪ ,‬באופן‪ ,‬שעל ידי‬ ‫כבודה (של השכינה) בארץ‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬ישמנו ויבעטו וישובו לכסלה‪,‬‬ ‫אך לעתיד‪ ,‬את וארצך‪ ,‬תעלו מדרגה על‬ ‫אל תחושי‪ ,‬כי גם שבתחלה‪ ,‬כי יבעל‬ ‫הקודם‪,‬‬ ‫אלשיך‪ :‬על חומותיך ירושלם הפקדתי‬ ‫בחור בתולה‪ ,‬על בחינת ההנאה‪ ,‬יבעלוך‬ ‫בניך‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬אני אתקן‪ ,‬שבחינת משוש‬ ‫(את תעלי) והוא כי 'לך' יקרא 'חפצי‬ ‫שומרים וכו'‪ .‬הנה על מקרא שכתוב חשב‬ ‫בה'‪ ,‬שהוא‪( ,‬שיתגלה אשר) חפץ שם‬ ‫ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו‪ ,‬כתבנו‪,‬‬ ‫חתן על כלה‪ ,‬לשם אישות‪ ,‬להוליד בנים‬ ‫הגונים לעבוד את ה'‪ ,‬ישיש עליך אלקיך‪,‬‬ ‫ההויה בה (בך בכנסת ישראל)‪ ,‬שהוא‬ ‫כי לא רצה יתברך להשליט גוים בחומות‬ ‫שע"י היותי שורה עליך (בכוונה הרצוייה‬ ‫יותר מהשראת שכינה (שם א‪-‬דני)‪,‬‬ ‫ירושלם עד שנטה קו לשער בנין העתיד‪,‬‬ ‫הנ"ל)‪ ,‬יצאו כלם הגונים ויגדלו בכשרון‬ ‫שהיא (חפצי בה) בחינת רצון של השם‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שחומות רוחניות הם תמיד‬ ‫וצדק‪:‬‬ ‫הגדול (הוי"ה)‪,‬‬ ‫לפניו ית'‪ ,‬שהם (חומות) העתידות‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫'ולארצך' בעולה‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי שכינה תשרה‬ ‫ועליהם אמר הכתוב‪ ,‬הן על כפים חקותיך‪,‬‬ ‫או יאמר‪( ,‬השי"ת מנחם את ארץ‬ ‫בה‪ ,‬מה שבתחלה היתה שורה בך ולא בה‪:‬‬ ‫חומותיך נגדי תמיד‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ואומר לה)‪ ,‬אל תאמרי‪ ,‬כי אצל‬ ‫ופירש ואמר‪ ,‬כי חפץ ה' בך‪ ,‬הוא חפץ‬ ‫והוא מאמרינו בנוסח (נחם) תפלת יום‬ ‫בניך הבאים מהגלות‪ ,‬תהיי אצלם ככלה‬ ‫של שם ההויה הגדול‪,‬‬ ‫מר‪ ,‬כי אתה ה' (באותו העת אשר) באש‬ ‫עם חתן‪ ,‬שהם חדשים אליך‪ ,‬ואת חדשה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הצתה‪( ,‬אז כבר התחיל ההכנות לעתיד‬ ‫אצלם‪ ,‬אך‪( ,‬תטעה לאמר‪ ,‬אשר) לא כן‬ ‫אנכי עמך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כמחזיר גרושתו מן‬ ‫וע"י כן‪ ,‬וארצך תבעל כי יבעל וכו'‪,‬‬ ‫אשר) ובאש אתה עתיד לבנותה‪.‬‬ ‫כהתימו להודיע כי תשרה שכינה בארץ‬ ‫הנשואין‪ ,‬או‪ ,‬כמי שהלך בעלה ושב אליה‬ ‫ונבא אל הענין אמר הוא ית' הנה על‬ ‫אחר ימים רבים‪ ,‬שלא תערך אל שמחת‬ ‫אשר היא בשורה גדולה עד מאד אל‬ ‫חומותיך ירושלים אשר היו לפני למעלה‪,‬‬ ‫חתן וכלה‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬באופן שלא תתקרר דעתה על‬ ‫הפקדתי שומרים‪ ,‬בל יגרומו העונות‪,‬‬ ‫הדבר כי רב הוא‪ ,‬על כן‬ ‫דעי איפוא‪ ,‬כי הן אמת‪ ,‬כי כאשר יבעל‬ ‫שהם האויבים‪ ,‬לבטלה חלילה‪,‬‬ ‫בחור בתולה‪ ,‬ששניהם חדשים זה אצל‬ ‫הפך פניו כמדבר אליה (אל ארץ‬ ‫ומי הם השומרים? הלא המה אשר כל‬ ‫זה‪ ,‬יבעלוך בניך‪ ,‬אך‪ ,‬לא כשמחת חתן עם‬ ‫ישראל‪ ,‬לנחם אותה)‪ ,‬ואמר לה‪ ,‬כי יבעל‬ ‫היום וכל הלילה תמיד לא יחשו‪ ,‬הם‬ ‫הכלה‪ ,‬שאינו דומה שמחת בחור עם‬ ‫בחור בתולה וכו'‪ ,‬לומר אל תחושי כי יותר‬ ‫בתולה בעלמא‪ ,‬כשמחת חתן וכלה‪ ,‬אך‬ ‫עיקרית תהיה השראתי בך מהשראת‬ ‫תלמידי חכמים דלא פסיק גירסא‬ ‫בניך‪ ,‬כי הלא כי יבעל בחור בתולה כו'‪,‬‬ ‫מפומייהו בעולם הזה‪ ,‬כי הן הם שומרי‬ ‫אנכי לא כן‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כמשוש חתן על כלה‪,‬‬ ‫החומות ההם להעמידם והתמידם על‬ ‫שיש שני דברים‪,‬‬ ‫והוא כי יש בחינת בעילת בחור אל‬ ‫תלם‪,‬‬ ‫א'‪ ,‬שיהיה כדבר חדש‪,‬‬ ‫בתולה שלא בדרך אישות‪ ,‬כי‪-‬אם על‬ ‫חיבת ההנאה בלבד‪ ,‬ויש בחינת חתן וכלה‬ ‫והנה מזכירים את ה' וכו'‪ ,‬הם‬ ‫ב‪ :‬וגם של בחינת חתן וכלה‪ ,‬ישיש עליך‬ ‫לשם אישות‪ ,‬להוליד בנים לעבוד את ה'‪,‬‬ ‫המתפללים תמיד לפניו ית' משכימים‬ ‫אלקיך‪:‬‬ ‫ומעריבים‪ ,‬וקראם מזכירים‪ ,‬כד"א‪ ,‬בכל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪19‬‬ ‫מחומש 'שימה בפיהם'‬ ‫מקום אשר אזכיר את שמי‪ ,‬אשר אתם‪,‬‬ ‫אל דמי לכם‪ ,‬כלומר שאינכם שותקים‬ ‫מלהתפלל על (לכם) הנוגע אליכם‪ ,‬שהוא‬ ‫על הנאותיכם כענין תת טל ומטר וכיוצא‪,‬‬ ‫אלשיך‪( :‬סקלו) מאבן מהיות מבא‬ ‫(לכן) כאשר לא תדמו על מה שהוא‬ ‫ליצה"ר הנקרא אבן‪ ,‬כד"א‪ ,‬והסרותי את‬ ‫נוגע לכם‪ ,‬גם אל תתנו דמי לו‪ ,‬כלומר אל‬ ‫לב האבן שלא תשאר שום בחינת יצה"ר‬ ‫בדבר‪ ,‬וע"י כן הרימו נס על העמים‪ ,‬כי מיד‬ ‫תתנו דמי על הנוגע לו יתב'‪ ,‬שהוא על‬ ‫אלשיך‪ :‬עברו עברו בשערים כו'‪ .‬אחרי‬ ‫דבר כבוד שמו‪ ,‬כענין ביתו אשר הוא‬ ‫יבא מלך המשיח הנקרא נס‪ ,‬כד"א ונשא‬ ‫נס לגוים כו'‪ ,‬כי הוא שפל ומייחל תרימו‬ ‫אומרו‪ ,‬אל תתנו דמי על הנוגע לו ית' על‬ ‫חרב‪ ,‬ושמו חלילה מחולל בעולם‪,‬‬ ‫אותו ע"י התשובה‪:‬‬ ‫כבודו‪ ,‬עד יכונן לבנו לשוב בתשובה‬ ‫וזה אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד‬ ‫שלמה לפניו יתב'‪ ,‬וע"י כן‪ ,‬ישים את‬ ‫יכונן אתכם‪ ,‬להיותכם ראויים לקבל הטוב‬ ‫ואז כל העמים יודו אושרך כי הנה ה'‬ ‫ירושלים תהלה בארץ‪,‬‬ ‫השמיע אל קצה הארץ‪ ,‬אמרו לבת ציון‬ ‫העתיד‪ ,‬ועד ישים את ירושלם תהלה‬ ‫הנה ישעך בא‪ ,‬הנה שכרו אתו והוא כי‬ ‫אמר עתה‪ ,‬אל יעלה על רוחכם להניח‬ ‫בארץ שזה נוגע לכבודו יתברך‪,‬‬ ‫שכר מצוה מצוה‪ ,‬שהוא כי כל מצוה‬ ‫הכל אליו ית'‪ ,‬שיכונן אתכם לשוב עדיו‬ ‫ואל תתלוננו לומר‪ ,‬למה דברתי נגדיכם‬ ‫שאדם עושה נברא בו מלאך שהוא‬ ‫ית'‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם אתם השיבו את העם‬ ‫באומרי‪ ,‬שאל דמי לכם‪ ,‬שכל שאלותיכם‬ ‫המצוה עצמה‪ ,‬והוא המענגו ומעטרו והוא‬ ‫בתשובה‪ ,‬ולא בלבד לדרוש ברבים‪,‬‬ ‫שכרו‪ ,‬כמאמרנו על ועטרותיהם‬ ‫המה על הנאותיכם‪ ,‬ושאל תתנו דמי לו‪,‬‬ ‫'ישובו מדרכם הרעה'‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם‪ ,‬אם לא‬ ‫על הנוגע אליו ית'‪ ,‬ותהיה תלונתכם‬ ‫בראשיהם‪,‬‬ ‫יספיק עברו עברו פעם ושתים‪ ,‬בשערים‬ ‫לומר‪' ,‬כי אתם נכויתם באש חרפת רעב‪,‬‬ ‫וזהו הנה שכרו אתו‪ ,‬כי המלאך שבכל‬ ‫משער לשער מבית לבית‪ ,‬בכל מקום‬ ‫שהייתם זורעים וזרים אוכלים‪ ,‬ועל כן‪,‬‬ ‫מצוה ומצוה בא אתו‪ ,‬וגם פעולתו לפניו‬ ‫אשר יהיה שם בדק עון‪ ,‬לפנותו‪,‬‬ ‫לא תאשמו‪ ,‬על היותכם מבקשים על‬ ‫והוא כי מלבד מה שהוא שכרו הראוי לו‪,‬‬ ‫מאכלכם ומשתיכם'‪ ,‬אל תשיתו לב על‬ ‫עוד יש לו רוחניות אושר נוסף מאתו ית'‪,‬‬ ‫וזהו פנו דרך העם‪ ,‬מכל מכשול עון‪,‬‬ ‫כד"א מה רב טובך כו' פעלת לחוסים בך‪,‬‬ ‫זה‪:‬‬ ‫וגם אחר שעשיתם מסלה וסייג‬ ‫שארז"ל כי הוא ית' מחדש ופועל אור‬ ‫להתנהג בה‪ ,‬שהוא מהלך מסולק מכשול‪,‬‬ ‫כי הלא נשבע ה' בימינו כו'‪ ,‬אם אתן את‬ ‫שפע מאתו זולת קצבת שכרו‪ ,‬ועל זה‬ ‫אל תבטחו שבההנהגה ההיא לא ימצא‬ ‫דגנך עוד מאכל לאויביך וכו'‪ ,‬כי אחר‬ ‫אומר ופעולתו לפניו כי גם האור ההוא בא‬ ‫בה פיק או מכשול‪ ,‬איזו פניה משוללת‬ ‫ש'מה שתבקשו הוא‪ ,‬על דבר כבוד שמו‬ ‫לפניו יתברך‪:‬‬ ‫רצון מה'‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬סולו סולו פעם ושתים‬ ‫ית'‪ ,‬על הנוגע אל מאכלכם ואל משתיכם‬ ‫ואז הגוים יקראו להם עם הקדש וכו'‪,‬‬ ‫המסלה‪ ,‬סקלו מאבן אפי' אחד‪ ,‬מאיזו‬ ‫אל תחושו‪ ,‬כי נשבע ה' וכו' כי מאספיו‬ ‫והוא שיאמרו לא יתכן לומר כי עזבם ה'‬ ‫פנייה אשר לא טובה‪:‬‬ ‫יאכלוהו וכו'‪ ,‬לומר‪ ,‬איני אומר‪ ,‬כי זורעיו‬ ‫ואח"כ החזירם‪ ,‬כי‪ ,‬אם כן היה לא היתה‬ ‫יאכלוהו כי‪-‬אם‪ ,‬מאספיו‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי יהי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫החיבה כל כך גדולה‪,‬‬ ‫פסת בר בארץ‪ ,‬בלי זריעה‪ ,‬כי‪-‬אם יצא‬ ‫מחומש 'שימה בפיהם'‬ ‫אך יאמרו כי עם הקדש הם מאז גאולי‬ ‫מאליו ולא יצטרכו כי‪-‬אם אסיפה לבד‪.‬‬ ‫ה' היו בצאתם ממצרים‪ ,‬וזהו עם הקדש‬ ‫~ ~ ~‬ ‫גאולי ה' כד"א יאמרו גאולי ה' כו' על‬ ‫או בדרך אחרת‪ ,‬כי למעלה אמר‪ ,‬ובני‬ ‫יוצאי מצרים‪ ,‬והכונה לומר שלא עזבם‬ ‫ולא נשתנה שמם להיות עם חולין‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫נכר איכריכם וכורמיכם‪ ,‬באופן שישראל‬ ‫תמיד היו בקדושתם דבקים בה' מאז‬ ‫לא יזרעו וגם לא יקצורו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬יאספוהו‬ ‫גאלם ממצרים ולא עזבם‪,‬‬ ‫הביתה‪ ,‬בזמן העתיד בזמן האסיף מהכרי‪,‬‬ ‫ולא אמר אוספיו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬מאספיו שהוא‬ ‫וכן לך יקרא דרושה שהוא שהיה ה' דורש‬ ‫מאספים ע"י שלוחיהם‪ ,‬ויאכלוהו‬ ‫אותה תמיד‪ ,‬עיר לא נעזבה מאתו ית' כלל‪,‬‬ ‫בקדושה כמעשר שני שהוא קדש‬ ‫כי אילו היה מתפרד מהם או מירושלים לא‬ ‫היה בהחזיר אותם אליו מחבבם כ"כ‪:‬‬ ‫הילולים‪ ,‬וזהו‪ ,‬והללו את ה'‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪20‬‬ ‫או יאמר‪ ,‬ויז‪ ,‬נצחם‪ ,‬הוא השר‪ ,‬על בגדי‬ ‫או שיעור הכתוב‪ ,‬כי הוא ית' צועה ברוב‬ ‫מחומש 'שימה בפיהם'‬ ‫שהרגתי נצחם‪ ,‬הוא השר‪ ,‬ועל כן הוצרך‬ ‫כחו ואומר איני צריך להלחם ע"י עצמי‪,‬‬ ‫על ידי עצמי‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬באשר אני מדבר בצדקה בלי‬ ‫בחינת רוגז אני רב להושיע‪,‬‬ ‫וזה מספיק‪ ,‬ל'מה שלא עשה ע"י‬ ‫משחיתים‪ ,‬אך עדין שאלת‪ ,‬מדוע אדום‬ ‫ואם כן איפוא‪ ,‬מדוע אדום ללבושך‪ ,‬ואם‬ ‫ללבושיך במקומה‪ ,‬למה התלבשת במדת‬ ‫כן איפוא‪ ,‬במדתך של ה' היית יכול להושיע‬ ‫ולפעול דין‪ ,‬שהוא כאשר עשה על הים כי‬ ‫הדין‪ ,‬ו(למה) לא תשית משפטם גם‬ ‫ה' איש מלחמה‪( ,‬אם‪-‬כן) מעתה מדוע‬ ‫בלבוש (שם הוי"ה שיש בעצמו ב' בחי')‬ ‫אדום הוא מדת הדין‪ ,‬צירפת ללבושך‪ ,‬ולא‬ ‫צח ואדום‪ ,‬כאשר על הים‪ ,‬שעשה ית'‬ ‫עשית כמדתך (הרחמים) לבדך‪ ,‬עם היות‪,‬‬ ‫הרוגז למצריים במדת רחמים‪ ,‬כי ה' איש‬ ‫כי ובגדיך‪ ,‬מצד עצמך‪ ,‬הם כדורך בגת‪,‬‬ ‫מלחמה ה' שמו ולא ה' אלקים‪ ,‬כי שם‬ ‫כאשר עשית בנחל ארנון‪ ,‬שהיו מצד א'‬ ‫הרחמים בלבד‪ ,‬עשה‪ ,‬והיה נראה צח‬ ‫של הנחל מערות שנחבאו שם אמוריים‬ ‫ואדום‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬לבוש משותף דין‬ ‫לרוב‪ ,‬לצאת על ישראל בעודם בנחל‪,‬‬ ‫ורחמים‪ ,‬כי כל מדה כלולה משתי‬ ‫ואתה חיברת שני (השיניים של) הסלעים‬ ‫הבחינות‪ ,‬ואם כן‪( ,‬חוזר השאלה של) למה‬ ‫שמצד השני‪ ,‬והכנסתם תוך פתחי‬ ‫היה לבוש דין ממש‪ ,‬שיורה‪ ,‬כי התלבשת‬ ‫המערות‪ ,‬ומיעכו את כלם כדורך בגת‪,‬‬ ‫במדת הדין והיה אדום ללבושך?‬ ‫ושם היה ע"י שם ה'‪ ,‬דכתיב‪ ,‬על כן יאמר‬ ‫על כן משיב ואומר‪ ,‬מה שכל מלבושי‬ ‫בספר מלחמות ה'‪,‬‬ ‫אגאלתי בדם מדת הדין שהיה אדום‬ ‫וזה מאמר הנביא‪ ,‬מדוע צירפת מדת‬ ‫ללבושי‪ ,‬הלא הוא כי יום נקם בלבי כו'‪,‬‬ ‫(הדין ה)אדום ללבושיך‪ ,‬אחר שובגדיך‬ ‫ואביט כו'‪ .‬וכוונת הענין‪ ,‬כי כאשר יש זכות‬ ‫(הרחמים) מעצמך‪( ,‬יכול) הוא (לפעול‬ ‫רב בדור ע"י צדיק או צדיקים‪ ,‬מספיק‬ ‫כמו הדין) כדורך בגת?‬ ‫זכותם שע"י מדת רחמים לבדה יפלו‬ ‫משיב הוא ית' ואומר‪ ,‬אמת הוא‪ ,‬כי‬ ‫שונאי ישראל‪ ,‬אך‪ ,‬כאשר אין איש‬ ‫פורה דרכתי לבדי‪ ,‬בזמן ההוא (בנחל‬ ‫מתחזק בזכותו‪ ,‬צריך שיתוף דין‪,‬‬ ‫ארנון)‪ ,‬שלא עשיתי‪ ,‬כדרכי שאני פוקד‬ ‫אלשיך‪ :‬מי זה בא מאדום כו'‪ .‬אחרי‬ ‫על צבא המרום במרום‪ ,‬ואח"כ העם‪...‬‬ ‫אומרו מה שייטיב הוא ית' לישראל‪ ,‬בא‬ ‫ו(הנה) מפני ששיתוף מדת הדין‪ ,‬יצר‬ ‫ויאמר מה שינקם מאויביהם‪ ,‬ואמר שלא‬ ‫לישראל שאינם כדאים‪ ,‬ויתחייבו גם הם‪,‬‬ ‫אך אז‪ ,‬ומעמים‪ ,‬אין איש אתי‪( ,‬לא היה‬ ‫שליח ש)יהרוג את העם‪ ,‬שהפלתי שרו‪,‬‬ ‫בלבד מדת הדין‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם מדת‬ ‫על כן מה עשיתי‪ ,‬התחלתי על בחינת‬ ‫כי הכל עשיתי אני‪,‬‬ ‫הרחמים יהפוך להם לאויב‪,‬‬ ‫ישועתו ית'‪ ,‬על שכינתו שבגלות כביכול‪:‬‬ ‫וז"א‪ ,‬לבדי‪ ,‬ומעמים אין איש אתי‪ ,‬וגם‬ ‫וזהו‪ ,‬מי זה בא מאדום כו' שעושה‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬כי אומר הוא ית'‪ ,‬אלו‬ ‫עתה הייתי יכול לעשות אז דרך אחרת‪,‬‬ ‫הנביא עצמו כמתמיה‪ ,‬ואומר‪ ,‬מי זה השם‬ ‫היה צדיק או צדיקים בדור מספיקים‬ ‫שהוא שלא אני לבדי ולא מדת הדין‪ ,‬אלא‬ ‫בא מאדום חמוץ בגדים מאדמים מבצרה‬ ‫בזכותם להגן ולהציל‪ ,‬הייתי עושה ע"י‬ ‫ב' משחיתים אף וחמה‪ ,‬המה לבדם היו‬ ‫שהיא עיר אדום?‬ ‫מדת רחמים בלבד‪ ,‬על כן הוצרכתי‬ ‫יכולים לעשות‪ ,‬וזהו ואדרכם וכו' לומר‪,‬‬ ‫להתלבש והתחבר במדת הדין‪,‬‬ ‫והייתי עתה דורכם באפי הוא משחית‬ ‫והתימה היא לומר‪ ,‬הנה זה השם הדור‬ ‫הנקרא אף‪ ,‬והייתי רומסם בנקרא חמה‪,‬‬ ‫בלבושו‪ ,‬שהוא לובן והדר שהוא רחמים‬ ‫ולבל תזיק מדת הדין לישראל‪ ,‬עשיתי‬ ‫וזהו ואדרכם באפי וארמסם בחמתי‪,‬‬ ‫כלומר ואיך נהפך לאודם?‬ ‫על הנוגע אל ישועתי של עצמי‪ ,‬היא‬ ‫(והנביא מוסיף אשר לא רק אני מרים‬ ‫תשועת השכינה מהגלות‪,‬‬ ‫אלא שמה שעשיתי ע"י עצמי הוא‪ ,‬על‬ ‫כי יז נצחם על בגדי‪ ,‬שהוא כי הזאות של‬ ‫קולי‪ ,‬אלא) וגם שם ההויה זה צועה‬ ‫והנה על טענה זו‪ ,‬היה מקום לומר‪ ,‬מה‬ ‫נצחם הוא שרו של אדום‪ ,‬שהוא נצחם‬ ‫ומרים קול ברוב כחו‪ ,‬באומרו אני המדבר‬ ‫זה מיהרת לעשות הנקמה‪ ,‬ולא איחרת‬ ‫ותקפם אשר הזה דם חסידי‪ ,‬היה על בגדי‪,‬‬ ‫בצדקה לומר אפילו הדבור שמתייחס‬ ‫עד בא צדיק בעולם‪ ,‬שזכותו יגן ויעזור‬ ‫שהוא הנודע מרז"ל‪ ,‬שכל דם הצדיקים‬ ‫לקושי‪ ,‬כד"א‪ ,‬דבר האיש וכו' אתנו קשות‪,‬‬ ‫ליעשות ע"י מדת רחמים?‬ ‫ששפכו‪ ,‬היו נרשמים בפורפיא דיליה‪,‬‬ ‫אפילו הדבור שלו יתב'‪ ,‬הוא בצדקה‬ ‫וזהו‪ ,‬ויז נצחם על בגדי‪ ,‬ועל ידי כן‪ ,‬בעצמי‪:‬‬ ‫ורחמים‪ ,‬וזהו אני המדבר בצדקה‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪21‬‬ ‫אחת ואני רואה שתי ראיות‪ ,‬ראיה אחת‬ ‫הזה‪ ,‬ודברי תפלתו מפסוק זה עד סוף‬ ‫לז"א‪ ,‬הנה לא היה פנאי‪ ,‬כי הנה ראיתי‬ ‫שהם בצרה‪ ,‬ראיה שנית שעתידין‬ ‫הפסוק העל אלה תתאפק כו'‪ ,‬ומעין סדר‬ ‫כי יום נקם אשר היה בלבי‪ ,‬ושנת גאולי‬ ‫לעשות את העגל‪,‬‬ ‫תפלתינו להזכיר תחלה שבחיו וגדולותיו‬ ‫כבר באה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬לא היה פנאי עד יקום‬ ‫וזהו את עני עמי אשר במצרים‪ ,‬כלומר‬ ‫יתברך בשלש ראשונות טרם שאלת‬ ‫איש צדיק בדור להמתין‪.‬‬ ‫שהם עמי במצרים‪ ,‬אך לא אחרי צאתם‪,‬‬ ‫צרכינו‪ ,‬כך תחלה מזכיר תהלותיו יתברך‬ ‫על כן שלא היה פנאי‪ ,‬מיד ואביט ואין‬ ‫אשר עשה עמנו במצרים‪ ,‬ואח"כ שואל‬ ‫עוזר ואשתומם ואין סומך מבני הדור‪ ,‬על‬ ‫וזהו יאמר הנביא‪ ,‬ויאמר אך עמי המה‬ ‫על בני הגלות ומתחנן עליהם כאשר‬ ‫כלומר אינן עמי בשלימות כי‪-‬אם אך‬ ‫כן‪ ,‬ותושע לי זרועי‪ ,‬הוא מדת הדין‪ ,‬שעל‬ ‫יתבאר בס"ד‪,‬‬ ‫כן היה אדום ללבושי‪ ,‬וגם הוצרך כי גם‬ ‫עמי‪ ,‬כי אכין ורקין מעוטין‪ ,‬שהוא כי היו‬ ‫עתידים לעשות את העגל אחר ימים‪ ,‬וזהו‬ ‫וטרם הזכירו אשר היטיב עמנו נותן‬ ‫חמתי היא סמכתני‪ ,‬וזה כי שמתי לבי אל‬ ‫אך עמי המה‪,‬‬ ‫הודאה למי שזיכהו להזכירם‪ ,‬באומרו‬ ‫ישועת עצמי‪ ,‬וזהו ותושע 'לי' זרועי‪ ,‬ולא‬ ‫חסדי ה' אזכיר כו'‪ ,‬והוא כי הנה אחד‬ ‫אל ישועת ישראל‪ ,‬ועם כל זה הוצרך‬ ‫אך אל זה אביט לרחם אותם כי הלא‬ ‫מהחסדים הגדולים וטובים אשר עשה‬ ‫שיתוף רחמים‪ ,‬והיותו עיקר על העדר‬ ‫בנים לא שקרו‪ ,‬לומר שאם אלו עתידין‬ ‫הוא ית' עמנו‪ ,‬הוא שהחשיבנו להללו‬ ‫זכות ישראל‪,‬‬ ‫לשקר ולומר אלה א‪-‬להיך ישראל‪ ,‬או‬ ‫בפינו עם שנחנו מה‪ ,‬והוא מאמר‬ ‫כמשז"ל שאף בסיני יפתוהו בפיהם‬ ‫וכל זה היה בפעם הזאת‪ ,‬אך מה שהוא‬ ‫המשורר באומרו כי טוב חסדך מחיים‬ ‫דרכי תמיד בהפילי את כל עם מהעמים‪,‬‬ ‫ובלשונם יכזבו לו‪,‬‬ ‫שפתי ישבחונך‪ ,‬לומר כי טוב הוא חסדך‬ ‫הוא כי ואבוס עמים באפי‪ ,‬הוא א'‬ ‫הנה בנים שלהם הוא הדור שנכנסו עם‬ ‫אשר אתה עושה עמי יותר מתתך לי‬ ‫מהמשחיתים החצונים‪ ,‬ואשכרם ואבלבל‬ ‫יהושע לארץ לא ישקרו‪ ,‬כי יהיו צדיקים‬ ‫חיים‪ ,‬במה שזכיתני ששפתי ישבחונך‪,‬‬ ‫דעתם כשכורים ליפול ביד שכנגדם‪ ,‬אני‬ ‫גמורים כי על כן עליהם אמר משה ואתם‬ ‫והן זאת אשר הנביא ידבר פה באומרו‬ ‫איני עושה‪ ,‬רק שאוריד לארץ נצחם הוא‬ ‫הדבקים בה'‪,‬‬ ‫חסדי ה' וכו'‪ ,‬לומר הנה חסדי ה' הן אצלי‪,‬‬ ‫השר בלבד‪ ,‬כנודע‪ ,‬כי הוא יתברך מפיל‬ ‫ועל כן גם שכעת היו רעועי השלימות‬ ‫מה שזיכני שאזכיר תהלות ה'‪ ,‬וכל כך‬ ‫את השר תחילה‪ ,‬ואח"כ עמו יפלו‬ ‫לא די שהושיעם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שגם הפליג‬ ‫אחשיב חסד זה שזיכני להזכיר שבחיו‪,‬‬ ‫בנופלים‪ ,‬ע"י אף וחימה‪ ,‬המשתתפים עם‬ ‫להיטיב להם‪ ,‬שלא הושיעם על ידי מלאך‬ ‫שהוא כעל כל אשר גמלנו ה'‪ ,‬לומר שלא‬ ‫שר הגובר כמדובר‪ ,‬כד"א‪ ,‬יפקוד ה' על‬ ‫או שרף או שליח‪ ,‬כי‪-‬אם ויהי להם‬ ‫בלבד אחשיבהו ככל שאר גמולות ה'‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫צבא המרום במרום כו'‪,‬‬ ‫למושיע הוא עצמו‪ ,‬כד"א ועברתי וכו' אני‬ ‫אם כעל כל אשר גמלנו ה'‪ ,‬שהוא כמדרגה‬ ‫כלומר‪ ,‬אך‪ ,‬בפעם הזאת נשתנה הענין‬ ‫ולא מלאך וכו'‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל לכהן‬ ‫עולה על כל אשר גמלנו ה'‪:‬‬ ‫מן הטעמים הנאמרים באמת‪:‬‬ ‫שתרומתו בבית הקברות וכו'‪:‬‬ ‫ואל יאמר איש‪ ,‬כי אולי קטון הוא ערך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וזהו‪ ,‬ויהי להם למושיע עם היות כי לפי‬ ‫מה שגמלנו ה' בעיני‪ ,‬שעל כן אחשיב מה‬ ‫מחומש 'שימה בפיהם'‬ ‫האמת‪ ,‬בכל צרתם זולת זו לו צר גם כן‪,‬‬ ‫שזיכני להזכיר שבחיו יותר מאשר גמלנו‪,‬‬ ‫ועם כל זה אין דרכו ית' להושיעם בכל‬ ‫כי הנה לא כן הוא‪ ,‬כי הנה רב טוב הוא‬ ‫צרתם רק ע"י מלאך‪ ,‬כי ומלאך פניו‬ ‫לבית ישראל‪ ,‬אשר גמלם כרחמיו וכרוב‬ ‫הושיעם ולא ע"י עצמו‪,‬‬ ‫חסדיו‪ ,‬שהוא כי לא די שעשה לפנים‬ ‫אף על פי כן‪ ,‬ביציאת מצרים באהבתו‬ ‫משורת הדין‪ ,‬כי לא כעונותינו גמל עלינו‪,‬‬ ‫ובחמלתו הוא גאלם בעצמו‪ ,‬ולא ע"י‬ ‫כי‪-‬אם על פי החסד והרחמים‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫מלאך פניו כפעמים האחרות‪,‬‬ ‫שגם משתי המדות האלו הפליג במדת‬ ‫החסד הגדולה מבמדת רחמים‪ ,‬כי במדת‬ ‫וגם אז וינטלם על כנפי נשרים‪ ,‬כמו‬ ‫רחמים עשה כרחמיו בלבד ובחסד כרוב‬ ‫שאמרו ז"ל שמרעמסס סוכותה נשאום‬ ‫חסדיו‪:‬‬ ‫מלאכי השרת בכנפיהם‪ ,‬ואחרי כן‬ ‫וינשאם מאז נכנסו לארץ‪ ,‬כל ימי עולם‪.‬‬ ‫ועכ"ז אני מחשיב מה שזכני להזכיר‬ ‫חסדיו יותר על כל זה שגמלנו‪ ,‬והוא כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ביציאת מצרים ויאמר אך עמי המה כו'‪,‬‬ ‫והענין כי הנה אמר אלקים ראה ראיתי‬ ‫אלשיך‪ :‬חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וכו'‪.‬‬ ‫את עני עמי כו'‪ ,‬וארז"ל אתה רואה ראיה‬ ‫בא הנביא להתפלל על בני הגלות החיל‬ ‫‪22‬‬ ‫ואיזה עבודה שבלב‪ ,‬הוי אומר זה ספה"ק נועם מגדים‬ ‫מרבה"ק ר' אלעזר הלוי הורוביץ מטארניגראד‬ ‫תפלה‪,‬‬ ‫ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫סליחות‬ ‫כי ע"י כח התפלה‪ ,‬שמתפלל בכל‬ ‫ספה"ק קדושת יום טוב‬ ‫מרבה"ק ר' חנניה יום טוב ליפא ט"ב מסיגוט כחו‪ ,‬יגיע לעיקרית העבודה‪ ,‬שהיא בלב פ' וילך‪( :‬תהילים פס"ה‪ :‬ג) שמע‬ ‫הפנימי‪ ,‬לעשות רצון הקב"ה‪ ,‬ולקיים תפלה עדיך כל בשר יבאו‪ :‬עם דברי‬ ‫הזוהר הקדוש‪ ,‬שומע תפלה‪ ,‬שומע‬ ‫פ' נצבים‪ :‬כי המצוה הזאת אשר אנכי את כל דברי התורה הקדושה‪:‬‬ ‫והנה הבחינה לזה‪ ,‬אם כוון לבו תפלות היה לו לומר?‬ ‫מצוך וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך‬ ‫ובלבבך לעשותו‪.‬‬ ‫בעשותו מצות השם‪ ,‬הוא‪ :‬אם ממנו ונראה עם אמרינו בביאור הכתוב‪,‬‬ ‫במדרש רבה‪ ,‬זה שאמר הכתוב‪ ,‬כי יראו וכן יעשו אחרים גם הם‪ ,‬כמעשהו‪ ,‬גדול ה' ומהולל כו'‪ ,‬והוא עם דברי‬ ‫חיים הם למוצאיהם כו'‪' ,‬למי שמוציאם אז מסתמא היה פיו ולבו שוין‪ ,‬כי דברים מהרמ"א ז"ל (מורינו הרב ר'‬ ‫משה אלשיך)‪ ,‬בענין ההשגחה‪ ,‬שיש‬ ‫היוצאים מן הלב נכנסים ללב‪,‬‬ ‫מפיו'‪.‬‬ ‫כת הכופרים האומרים שאין הקדוש‬ ‫כמו שפירש הר"ם אלשיך והיו‬ ‫דבר אחר 'למי שמוציאן לאחרים'‪.‬‬ ‫ברוך הוא משגיח בתחתונים‪ ,‬שאין זה‬ ‫דבר אחר 'למי שממציא אותן' הדברים אלה על לבבך‪ ,‬אח"כ ושננתם‬ ‫כבודו להשגיח בשפלים‪ ,‬כדמיון מלך‬ ‫לבניך‪,‬‬ ‫שנאמר כל המצוה‪:‬‬ ‫בשר ודם שאין כבודו לשום לב לצרכי‬ ‫וזה רמז הכתוב‪ ,‬בפיך ובלבבך‪ ,‬אם‬ ‫ועסקי הכפריים בעסק שדותיהם‬ ‫וצריך ביאור!‬ ‫חפץ אתה לידע אם המעשה נעשית‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫ואפשר לומר בזה‪ ,‬דהנה ידוע כראוי‪ ,‬נתן בהם סימן על ידי "לעשותו"‪,‬‬ ‫והכופרים הנ"ל חושבים‪ ,‬שבדעתם‬ ‫מספרים הקדושים‪ ,‬כי מעיקרי העבודה אם יצמח מזה עשיה גם לאחרים‪.‬‬ ‫הנ"ל הנפסדת‪ ,‬יתנו כבוד לא‪-‬להינו‪.‬‬ ‫בעבודת השי"ת הוא שיהיה פיו ולבו‬ ‫שוין‪ ,‬כמעשהו כך מחשבתו‪ ,‬שלא וע"ז רמז המדרש‪ ,‬כי חיים הם‬ ‫ואמנם דעתם משובשת‪ ,‬כי במלך‬ ‫למוצאיהם‪' ,‬למי שמוציאם אותן בפיו'‪,‬‬ ‫לעשות רק כמצות אנשים מלומדה‬ ‫בשר ודם יתכן לומר כן‪ ,‬שכבודו‬ ‫כי מתחלה צריך להוציא בשפתיו‪,‬‬ ‫מבלי משים בכוונת הלב‪,‬‬ ‫בגדולים דווקא‪ ,‬שרי מלוכה היושבים‬ ‫ועל זה חרה אף ה' באומרו ע"י ישעי' להרבות בתפלה בכל כחו‪ ,‬כדי שאח"כ‬ ‫ראשונה במלכות הקרובים אליו‬ ‫יתעורר הלב לעבודתו ית"ש‪,‬‬ ‫בגדולה וערך‪ ,‬ולא בכפריים‪.‬‬ ‫הנביא‪ ,‬יען כי נגש העם הזה בפיו‬ ‫ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי והנסיון לזה אם כוון בעבודתו‪ ,‬על זה‬ ‫אבל בה' א‪-‬להינו‪ ,‬אשר גם מלאכי‬ ‫יראתם אותי מצות אנשים מלומדה‪ ...‬אמר דבר אחר‪' ,‬למי שממציא אותן‬ ‫מעלה אינם בערך כלל וכלל‪ ,‬אתו עמו‬ ‫כי רחמנא לבא בעי‪ ,‬והא דצריכין לאחרים'‪ ,‬אם גם אחרים יעשו כמוהו‪,‬‬ ‫ואליו‪ .‬ואחר שהוא משגיח בהם לרוב‬ ‫בודאי היו הדברים רצוים לפני המקום‪,‬‬ ‫רחמיו‪ ,‬וההכרח לקיומם‪ ,‬ככה רחמיו‬ ‫לעשות הדברים בפועל‪ ,‬הוא רק שעי"ז‬ ‫אין להם סוף‪ ,‬ומשגיח גם בשפלים‪.‬‬ ‫יתעוררו האברים הפנימים בתשוקתם‪ ,‬ולהגיע למדרגה זו אמר‪ ,‬דבר אחר‪,‬‬ ‫כמאמר הכתוב‪ ,‬וכל קרבי את שם 'למי שממציא אותן לעצמו'‪ ,‬כמ"ש‪,‬‬ ‫ופירש בזה הרב ז"ל הכתוב‪ ,‬כי רם‬ ‫'קשוט עצמך תחלה ואח"כ קשוט‬ ‫קדשו‪ ,‬לעשות רצון הבורא יתברך‪:‬‬ ‫ה'‪ ,‬אף כי רם ה'‪ ,‬עכ"ז ושפל יראה‪,‬‬ ‫אחרים'‪,‬‬ ‫ומשגיח גם בשפלים‪ ,‬מהיותו גבוה‬ ‫והיינו‪ ,‬כי קרוב אליך הדבר מאד‬ ‫המלאך הגבוה מעל גבוהים‪ ,‬רק‬ ‫בפיך‪ ,‬אכן העיקר הוא ובלבבך לעשותו‪' ,‬המוציא מחבירו עליו הראיה'‬ ‫ממרחק יידע ואינו קרוב אליו בערך‪ .‬עד‬ ‫כמבואר בספרים הקדושים‪ ,‬ועולה‬ ‫שאחר כוונת הלב הן הן הדברים‪,‬‬ ‫כאן דברי פח"ח ז"ל‪:‬‬ ‫הפסוק והמדרש בקנה אחד כנ"ל‪:‬‬ ‫והא דצריך לעשות בפה‪ ,‬היינו‪ ,‬שעל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ידי כן יגיע לזה ובלבבך לעשותו‪,‬‬ ‫‪23‬‬ ‫ה'‪ ,‬שאומרים‪ ,‬כי על השמים כבודו‪ ,‬אך לא‬ ‫שבצדיקים‪ ,‬אזי מתוך זה נבא שעריו‪,‬‬ ‫והנה כדברי הרב ז"ל בענין‬ ‫בארץ הלזו העכורה‪.‬‬ ‫כולנו‪ .‬כי גם הצדיק שבצדיקים‪ ,‬שמיעת‬ ‫ההשגחה‪ ,‬אף אנו נאמר בענין ההילול‬ ‫וכמאמר המשורר באומר‪ ,‬איכה ידע‬ ‫תפלתו אינו רק מצד החסד לפי גדולת‬ ‫והשבח לא‪-‬להינו‪ .‬שלכאורה יחשב לב‬ ‫אל‪ ,‬שיסלק ידיעתו ית' והשגחתו מעולם‬ ‫אדונינו‪:‬‬ ‫האדם‪' ,‬מי אנכי שאבא להלל ולשבח‬ ‫הגשמי הלז‪ ,‬על כן בחרו להם א‪-‬להים‬ ‫וזהו‪ ,‬שומע תפלה‪ ,‬מראותינו‪ ,‬שהקדוש‬ ‫לפני מלך גדול א‪-‬להי הא‪-‬להים וכבודו‬ ‫בלתי קדושים‪ ,‬כהוברי השמים וכסיליהם‬ ‫ברוך הוא הוא שומע תפלה‪ ,‬אחת יהיה‬ ‫בשרפי מעלה‪ ,‬אראלי קודש פוצחים‬ ‫ושמש וירח וכחות חצונים טמאים ויעשו‬ ‫ממי שיהיה‪ ,‬אזי מתוך זה‪ ,‬עדיך כל בשר‬ ‫הילולו?'‬ ‫להם מיני עבודות מתייחסות להם‪,‬‬ ‫יבואו‪ ,‬והדברים נכונים ללב משכיל ומבין‪.‬‬ ‫אבל באמת הסתירה עצמה שכתב‬ ‫באומרם שעל ידי כן‪ ,‬יריקו עליהם מאתם‬ ‫ומיושב קושית הזוהר בטוב טעם‪.‬‬ ‫הרב בענין ההשגחה‪ ,‬תחול גם בזה‪.‬‬ ‫שפע‪ ,‬כי יעלה על רוחם כי להם לבדם‬ ‫דגם מלאכי מעלה‪ ,‬לפי רוב גדלו אינם‬ ‫ניתנה הארץ‪.‬‬ ‫ובזה נבא לבאר הכתוב‪ ,‬תהלת ה'‪.‬‬ ‫ויתכן‪ ,‬כי דוד המלך עליו השלום בא ברוב‬ ‫ראויים לשבחו‪ ,‬והן במלאכיו ישים כו'‪,‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬העובדים לשרי האש יעבירו‬ ‫ענוותו לחזק לב ישראל להלל ולשבח‬ ‫ועל כרחך אתה אומר‪ ,‬שמרוב הענוה‪,‬‬ ‫בניהם ובנותיהם באש‪ ,‬ועל דרך זה הם כל‬ ‫לה'‪ ,‬ובל יחשבו‪ ,‬כי נחנו מה להלל ולפאר‬ ‫ורחמיו המרובים‪ ,‬הורשו להללו‪.‬‬ ‫מיני עניינים האמורים בפרשה זו באומר‬ ‫למלך הכבוד?‬ ‫וענותו ורחמיו אין להם סוף‪ ,‬עד שגם‬ ‫מעביר כו' קוסם כו' וחובר חבר כו' שהם‬ ‫לנו‪ ,‬נאה להללו ולברכו‪:‬‬ ‫מיני עבודה לכחות חיצונים ומהם‬ ‫לזה בא באמרי נועם רוב הענוה שבו‪,‬‬ ‫לכוכבים ומזלות‪ .‬והן אלה קצות דרכים‬ ‫כאמרם ז"ל‪' ,‬דוד הוא הקטן'‪ ,‬שהקטין‬ ‫וזהו בעניותינו מאמר הכתוב‪ ,‬למען‬ ‫אשר דבקו בם עם בני ישראל בהיותם על‬ ‫עצמו מתחלתו ועד סופו‪ ,‬והחזיק עצמו‬ ‫יזמרך כבוד כו'‪ ,‬והכוונה‪ ,‬לתת טעם על‬ ‫אדמתם עד שנתשם ה' מעל אדמתם‬ ‫לקטן שבקטנים‪ ,‬כי כן מדת הצדיקים‪,‬‬ ‫הילולינו ושבחינו לא‪-‬להינו‪ ,‬שלא תאמר‪,‬‬ ‫וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה‪.‬‬ ‫ואמר‪ ,‬תהלת ה' ידבר פי‪ ,‬שאני זכיתי‬ ‫'כי אין זה כבודו ואדרבה לך דומיה תהלה‬ ‫להלל לה'‪ ,‬אף כי קטן ערך אנכי‪ ,‬לזה‬ ‫כי מה אנו להללו?'‬ ‫על כן למען הדיחם מעל הסברא הרעה‬ ‫הזאת בא משה רבינו עליו השלום ויאמר‪,‬‬ ‫ויברך כל בשר כו' נ"ל‪:‬‬ ‫אך באמת נהפוך הוא‪ ,‬כי לפי דעה זו‪,‬‬ ‫כי אתה בא כו' הנה לפניך ראיה עצומה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אנו חושבים חס ושלום‪ ,‬שהמלאכים‬ ‫בחוש‪ ,‬לעיניהם‪ ,‬כי הוא יתברך משגיח‬ ‫ליקוטי אלשיך מענין הנ"ל‪:‬‬ ‫קרובים לערכו‪ ,‬וראויים להללו‪ ,‬ולא כן‬ ‫בעולם השפל‪ ,‬ולא יעצרנו הגשם אשר‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫(דברים פי"ח‪ :‬ט‪ ,‬טו‪ ,‬טז) ִּכי אַ ָּתה ָּבא‬ ‫מארץ הלזו מהשגיח בה‪.‬‬ ‫לזה אדרבה‪ ,‬ההילול שלנו הוא לכבוד‬ ‫להיך נ ֵֹתן ָּל ְך‬ ‫אֶ ל הָּ אָּ ֶרץ אֲ ֶשר ְי ֹדוָּד א‪ָּ -‬‬ ‫הלא הוא‪ ,‬כי אתה בא אל הארץ‪ ,‬כלומר‬ ‫ותפארת לאלקינו‪ ,‬כמו שאמרנו בענין‬ ‫לֹא ִּתלְ מַ ד ַלעֲשׂ וֹ ת ְכתוֹ ֲעבֹת הַ גוֹ ִּים הָּ הֵ ם‪:‬‬ ‫השגחה‪.‬‬ ‫לא תבא במלחמה כי‪-‬אם כבא אל בית‬ ‫יך ָּכ ֹמנִּי י ִָּּקים לְ ָּך‬ ‫‪ ...‬נָּבִּ יא מִּ ִּק ְר ְב ָּך מֵ אַ חֶ ָּ‬ ‫אביו‪ ,‬כל כך יקל הכיבוש‪ ,‬באופן כי מזה‬ ‫להיך אֵ ָּליו ִּת ְשמָּ עון‪ְ :‬ככֹל אֲ ֶשר‬ ‫ְי ֹדוָּד א‪ָּ -‬‬ ‫כבוד‪,‬‬ ‫וזהו‪ ,‬למען יזמרך‬ ‫תכיר כי ה' א‪-‬להיך הוא נותן מאתו ובידו‪.‬‬ ‫להיך ְבח ֵֹרב ְביוֹ ם‬ ‫ָּשאַ לְ ָּת מֵ עִּ ם ְי ֹדוָּד א‪ָּ -‬‬ ‫שהכבוד הוא לזמר לפניך‪ ,‬ולא ידום‪ ,‬שאין‬ ‫וזהו כי אתה בא כו' אשר ה' א‪-‬להיך‬ ‫הַ ָּקהָּ ל לֵאמֹר לֹא אֹסֵ ף לִּ ְש ֹמ ַע אֶ ת קוֹ ל‬ ‫הכבוד לידום‪ ,‬לזה‪ ,‬ה' אלקי לעולם אודך‪.‬‬ ‫נותן לך‪ .‬ואם כן‪ ,‬לא תלמד לעשות‬ ‫ְי ֹדוָּד א‪-‬להי וְ אֶ ת הָּ אֵ ש הַ ְג ֹד ָּלה הַ זֹאת‬ ‫וזהו‪ ,‬גדול ה'‪ ,‬ועכ"ז‪ ,‬ומהולל מאד‪,‬‬ ‫כתועבות כו' כי הגוים‪ ,‬טעם עשותם כה‪,‬‬ ‫לֹא אֶ ְראֶ ה עוֹ ד וְ לֹא אָּ מות‪:‬‬ ‫שהכל מהללים‪ ,‬גם אנחנו קטני ערך‪,‬‬ ‫היא על חושבם העדר השגחתו ית'‬ ‫והטעם‪ ,‬משום ולגדולתו אין חקר‪ ,‬וגם‬ ‫הן אמת כי אחת היא שעמדה עלינו‬ ‫בארץ‪ ,‬על כן יחפשו עולות הבלי הגוים‬ ‫הילול המלאכים אינו רק מצד החסד נ"ל‪.‬‬ ‫להגלותינו‪ ,‬ולהחריב את ביתינו‪ ,‬אשר‬ ‫ההם או לאמצעיים‪.‬‬ ‫וזהו כוונת הכתוב שומע תפלה כו'‪,‬‬ ‫בחר בו ה'‪ ,‬הלא היא סברת גויי הארץ‪,‬‬ ‫אך בראותך מופת השגחתו ראוי לך‪,‬‬ ‫ומה גם בימים ההמה‪ ,‬האומרים כי עבים‬ ‫והכוונה דאחר שאנו רואים שהקדוש‬ ‫אל תלמוד לעשות כתועבותם‪ ,‬כי תועבת‬ ‫סתר לו‪ ,‬ואין לו ית' מבא בעולם הלזה‬ ‫ברוך הוא שומע תפלה אחת מיום‬ ‫כו'‪...‬‬ ‫החומרי‪ ,‬כמאמר הכתוב‪ ,‬רם על כל גוים‬ ‫שנברא העולם‪ ,‬יהיה מהצדיק‬ ‫‪24‬‬ ‫על כל גוים ה'‪ ,‬שיאמרוהו לומר כי על‬ ‫אחד מכל חכמי הגוים כי‪-‬אם לאשר מבני‬ ‫כי מאשר ה' נתן לי את הארץ‪ ,‬אראה כי‬ ‫השמים כבודו ולא בתחתונים‪:‬‬ ‫ישראל הוא‪.‬‬ ‫אין ללכת בתועבות הגוים ההם‪ ,‬כי הלא‬ ‫ושקר כזבו‪ ,‬כי אשר יחשבו לו לגדולה‬ ‫והנה יש מחכמי הבלי הגוים ע"א‬ ‫הוא ית' לבדו בשמים ממעל ועל הארץ‬ ‫היותו משולל מהעולם השפל‪ ,‬נהפוך‬ ‫הנותנים טעם לפגם הזה אשר בם‪ ,‬לאמר‬ ‫מתחת‪ ,‬כי אין גשמית מעכבת השגחתו‬ ‫הוא‪ ,‬כי זו גדולתו‪ ,‬כי מי כה' אלקינו שאינו‬ ‫כי אין העכוב מצדם‪ ,‬כי‪-‬אם שהוא ית' לא‬ ‫יתברך חלילה‪ ,‬ומי יעזוב מקור מים חיים‪,‬‬ ‫כמלאך שמשתנה לפי העולם שהוא בו‪,‬‬ ‫ייחד שפע דבורו למטה בארץ‪.‬‬ ‫לחצוב לו בורות בורות נשברים‪...‬‬ ‫כי למעלה‪( ,‬המלאך) הוא משולל איכות‬ ‫ועל פי דרכם מעמיקים מה' לסתור דבר‬ ‫ואם אינך נענה מה'‪ ...‬הלא אין זה רק‬ ‫התלבשות גשמי‪ ,‬אך בבואו אל העולם‬ ‫השגחתו ית' וידיעתו מהארץ הלזו‬ ‫מהעדרך שאינך כדאי ומוכן שידבר בך‬ ‫השפל ומתראה כדמות איש הוא‪ ,‬כי‬ ‫העכורה‪,‬‬ ‫הוא ית'‪.‬‬ ‫בהגיעו אל העולם הזה קונה (המלאך)‬ ‫אך‪ ,‬נביא מקרבך מאחיך יקום לך ה'‪,‬‬ ‫התלבשות דק אשר בו יתראה כאחד‬ ‫אשר יאמרוהו למזמה באומרם כי רם‬ ‫ה' ועל השמים כבודו‪ ,‬ושלא תהיה‬ ‫והוא יגיד לך‪ ,‬כי יהיה ראוי‪ ,‬ועל פיו תדע‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫דברים הנוגעים אליך‪ ,‬כענין תלונת‬ ‫תפארתו ית' עיניו יחזו מעשה איש‬ ‫אך הענין הוא כי ל'מה שאינו (המלאך)‬ ‫ופקודתו ועלילות מצעדי גבר‪ ,‬אשר‬ ‫הנביא‪ ,‬באומר‪ ,‬המבלי אין א‪-‬להים‬ ‫אלוק‪ ,‬אין העולם משועבד אליו‪ ,‬על כן‬ ‫מחומר קורץ ומעפר יוצק יסודו‪:‬‬ ‫בישראל הלך לדרוש בבעל זבוב כו' הנה‬ ‫העולם מקנה בו ממין איכותו‪,‬‬ ‫כי חפץ ה' ידרשו בנביאיו‪...‬‬ ‫ותהי להפך‪ ,‬כי הן הן נוראותיו הן הן‬ ‫אך לא כן יוצר הכל ית'‪ ,‬כי כל העולמות‬ ‫גדולותיו‪ ,‬כי גם כי לגדולתו ולרוחניותו‬ ‫כי מה שלא ידבר בך היא ית' כשתבקש‬ ‫משועבדים אליו‪ ,‬על כן אין שינוי בו‬ ‫אין חקר‪ ,‬לא יעצרנו הגשם והחומר‬ ‫ממנו דבר‪ ,‬אינו מהעדר השגחתו ית'‬ ‫חלילה‪ ,‬וזהו מי כה' אלקינו כלומר שאינו‬ ‫הארציי מלהיות עיני ה' משוטטות בכל‬ ‫למטה בארץ‪ ,‬שעל כן אולי גם בנביא‬ ‫כמלאכיו‪:‬‬ ‫הארץ כלליה ופרטיה‪ .‬כי רם ה' ושפל‬ ‫תגעל נפשך לומר‪ ,‬כי איזה דרך הלך רוח‬ ‫ועוד‪ ,‬אין לומר בו חלילה שהוא בעולם‬ ‫יראה וגבוה ממרחק יידע על הארץ ועל‬ ‫העליון לדבר עם חרש מחרשי אדמה‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬שהיה העולם האחר משולל ממנו‪,‬‬ ‫הדרים עליה‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי זה‪ ,‬ככל אשר שאלת מעם ה'‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬שכאשר נאמר ששכינה למטה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כו'‪ ,‬שאמרת‪ ,‬כי לא היית יכול לסבול דבר‬ ‫אין הכוונה שהעולם העליון משולל ממנו‪,‬‬ ‫בך הוא ית'‪ ,‬ושעל כן ידבר ה' עם משה‪ ,‬אלשיך‪ :‬דניאל פ"ה‪ :‬אבות פ"ב‪ :‬דע מה‬ ‫וכן באמור שנסתלק למעלה‪ ,‬אינו‬ ‫ומשה יגיד לך‪ ,‬הרי תורה‪ ,‬כי אין הקב"ה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל‬ ‫שהעולם השפל משולל לגמרי הימנו‪,‬‬ ‫מונע טובו ושפע נבואתו מבני אדם‪ .‬אלא מעשיך בספר נכתבין‪:‬‬ ‫שא"כ היה העולם מתבטל‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫שיש מוכן לקבל ויש בלת ימוכן‪ .‬והנביא‬ ‫המוכן ישמיע דבר ה' אל הבלתי מוכן‪ .‬תדע כי למעלה ממך עין רואה ואוזן‬ ‫שמלא כל הארץ כבודו‪.‬‬ ‫שומעת‪ ,‬וכאשר דקדק התנא בלשונו‬ ‫וזה אומרו המגביהי לשבת‪ ,‬והוא כי הנה‬ ‫לומר אל תצייר בדעתך כי העין רואה היא‬ ‫הראוי יאמר "מגביה לשבת משפיל‬ ‫באופן‪ ,‬כי אין ללכת חלילה אחרי מעל לרקיע‪ ,‬פן יצא עתק מפיך לדבר‬ ‫לראות"‪ ,‬נמצא שבכל תיבה ה"א בראשה‬ ‫אמצעיים‪ ,‬כתועבות הגוים‪ ,‬כי הלא גם כי ולומר‪ ,‬כי עבים סתר לו ולא יראה חלילה‪,‬‬ ‫ויו"ד בסופה מיותרות‪,‬‬ ‫רם ה'‪ ,‬שפל יראה‪ .‬ואם לא ידבר בך‪ ,‬לא אך תעלה על רוחך כאילו אינה כי‪-‬אם‬ ‫אך הנה כתבנו כי בי‪-‬ה ה' צור עולמים‪,‬‬ ‫מהעדר ההשגחה‪ ,‬רק מהעדר הכנתך‪ .‬כי (דע מה) למעלה ממך‪ ,‬כי מלא כל הארץ‬ ‫עולם הבא ביו"ד ועולם הזה בה"א‪.‬‬ ‫הלא אשר יוכן ויהיה נביא‪ ,‬בו אדבר‪ ,‬אליו כבודו ואין נסתר מנגד עיניו‪ ,‬כי רם ה'‬ ‫ואומר המשורר דעו איפה כי כאשר‬ ‫ושפל יראה‪.‬‬ ‫תשמע‪:‬‬ ‫הוא יתברך מגביה לשבת לא ישולל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מעולם השפל כי בשניהם הוא‪ ,‬וזהו היו"ד‬ ‫אלשיך‪ :‬דניאל פ"ב‪ :‬עלינו לשבח לאדון אלשיך‪ :‬תהלים פקי"ג‪ :‬ממזרח שמש עד‬ ‫והה"א יתרות‪ .‬וכן המשפילי כשהוא ית'‬ ‫הכל שהבדילנו מגויי הארצות שלא מבואו ע"י כן מהולל שם ה'‪ ,‬שע"י כן‬ ‫משרה שכינתו למטה גם אז הוא בשני‬ ‫הופיע רוח קדשו ית' לגלות החלום אל הוכר‪ ,‬ובמקום שהיה לגוים ללמוד מזה כי‬ ‫העולמות של יו"ד ושל ה"א‪:‬‬ ‫השגחתו גם בשמים ובארץ‪ ,‬ואדרבה רם‬ ‫‪25‬‬