gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרפרת · Parperes — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: פרפרת · Parperes

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

פרפרת · Parperes — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת!‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫לע"נ‬ ‫נתנאל בן‬ ‫ציפורה‬ ‫ושלמה‬ ‫גליון‬ ‫רפאל בן‬ ‫אסתר‬ ‫‪654‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************‬ ‫צריכים להיות שמחים ומאושרים ולשכוח מכל צרותינו‬ ‫יך ֶאת ְל ָב ְב ָך וְ ֶאת לְ ַבב‬ ‫ּו ָמל ה' אֱ ל ֹ ֶק ָ‬ ‫ביודעינו כי בכל רגע אנחנו יכולים לזכות באוצרות אין סוף"‪.‬‬ ‫ְזַר ֶע ָך ְל ַאהֲ ָבה ֶאת ה' אֱ ל ֹ ֶק ָ‬ ‫יך‪ְ ...‬ל ַמ ַען‬ ‫סיים ה'חפץ חיים' ואמר‪" :‬מדוע אין אנו מרגישים כן?! זה‬ ‫מחמת ערלת לבבנו‪ ,‬העטופה בהבלי הזמן ומונעת מאתנו‬ ‫ַח ּי ָ‬ ‫ֶיך )ל‪ ,‬ו(‬ ‫את הרגשת השמחה‪ .‬על זה אמרה התורה 'ומל ה' אלוקיך‬ ‫את לבבך' ‪ -‬כשהקב"ה יסיר מאתנו את ערלת הלב‪ ,‬אז‬ ‫מה הקשר בין המילים 'למען חייך' שבסוף הפסוק‪ ,‬לנאמר‬ ‫מאליה תפרוץ בנו הרגשת השמחה העצומה על ריבוי‬ ‫בתחילתו ‪' -‬ומל ה' אלוקיך את לבבך‪ - '...‬מהי משמעות‬ ‫האוצרות שבידינו לאסוף בכל רגע‪ .‬וא"כ הסרת ערלת הלב‬ ‫הדבר שמילת הלב היא 'למען חייך'?‬ ‫היא 'למען חיינו' כדי שנחיה חיים מאושרים ושמחים תמיד!"‪.‬‬ ‫שאלה זו שאל מרן ה'חפץ חיים' זיע"א ]היארצייט שלו ביום ראשון‬ ‫* * *‬ ‫הקרוב[‪ ,‬וביאר את הדברים עפ"י משל לאדם עני ואביון‪ ,‬בלוי‬ ‫בגדים רעב צמא וחסר כל‪ ,‬שיום אחד התמזל מזלו והציל‬ ‫מרן ה'חפץ חיים' הקדוש היה 'נאה דורש וגם נאה מקיים'‬ ‫את בן המלך מסכנה גדולה‪ .‬בתמורה נתן לו המלך להיכנס‬ ‫וכל חייו היו חטיבה אחת של שמחת המצוות באופן שלא‬ ‫ליום שלם לבית גנזיו ולקחת מאוצרותיו ככל שתמצא ידו‪.‬‬ ‫יתואר‪ .‬בספר 'מאיר עיני ישראל' )ח"ד( מביא סיפור נפלא‬ ‫בבא היום הלך העני לגנזי המלך כולו מרוגש ומאושר‪ ,‬ואסף‬ ‫שסיפר רבי משה דבראשווילי זצ"ל זקן החכמים של יהדות‬ ‫ככל יכולתו מאוצרות המלכות‪ ,‬והתעשר מכך עד מאד‪ .‬וכיון‬ ‫גרוזיה שהיה תלמיד ישיבת ראדין‪ ,‬וכך סיפר‪" :‬בשנות‬ ‫שכך בכל שנה היה עושה אותו אדם מסיבת הודיה לכל‬ ‫לימודי בישיבה פעם אחת למדתי משמר בליל שישי במשך‬ ‫ידידיו ולכל שרי המלכות שבגלל עושרו הגדול כולם חשקו‬ ‫כל הלילה‪ .‬עזבתי את בית המדרש בשעה מאוד מאוחרת‬ ‫בקרבתו‪ .‬וכך נהג במשך שנים רבות עד שנשכחה סיבת‬ ‫ללכת לחדרי‪ .‬בחוץ היה סוער מאד‪ ,‬קור נורא ושלג שלא‬ ‫מסיבת ההודיה לשמה התכנסו בכל שנה‪ ,‬וכולם חשבו שזהו‬ ‫פסק לרדת‪ .‬בעודי ממהר בדרכי הבחנתי לפתע מרחוק‬ ‫טבעו להראות גודלו עושרו ואושרו‪ .‬שנה אחת כשהתכנסו‬ ‫בדמות אדם שהולך ברחוב הלוך ושוב ומידי פעם מרים‬ ‫כל רבי המדינה למסיבה‪ ,‬קם אותו עשיר ושאלם‪'' :‬האם‬ ‫ראשו לעבר השמים‪ .‬מראה כזה של אדם המשוטט ברחוב‬ ‫אתם יודעים מה היום המאושר ביותר בחיי?"‪ .‬ענו לו‪:‬‬ ‫בשעת לילה כ"כ מאוחרת כשהשלג יורד והקור כל כך חזק‪,‬‬ ‫''בוודאי יום מסיבת ההודיה שבכל שנה‪ ,‬בה אתה מראה‬ ‫הטיל בי פחד של ממש וכמעט החלטתי לסוב תיכף על‬ ‫קבל עם ועולם את גודל עושרך ורוב נכסיך''‪ .‬אמר להם‬ ‫עקבותיי ולשוב לישיבה‪ ,‬אך בכל זאת התחזקתי והמשכתי‬ ‫העשיר‪" :‬לא ולא‪ ,‬היום המאושר ביותר בחיי היה היום‬ ‫הלאה‪ .‬כשהתקרבתי ראיתי להפתעתי כי הדמות הזו היא‬ ‫שהייתי עני מרוד חסר כל בלוי בגדים רעב וצמא‪,"...‬‬ ‫לא אחר מאשר מרן ה'חפץ חיים'‪...‬‬ ‫ולתמיהת כל הנוכחים המשיך ואמר‪" ,‬אותו יום שהגעתי עני‬ ‫כשראני ה'חפץ חיים' הוא גער בי בחוזקה‪" :‬באמצע הלילה‬ ‫ואביון לאוצר המלוכה לקחת את האוצרות שנתן לי המלך‪,‬‬ ‫ובקור שכזה? לך מיד לחדרך לישון!"‪ .‬רצתי מיד לחדרי‬ ‫הייתי אז רעב‪ ,‬צמא‪ ,‬ועטוף בבגדים בלויים‪ ,‬אבל נכנסתי‬ ‫שהיה בבית אחותו של ה'חפץ חיים' שהיתה מכלכלת אותי‬ ‫לאוצר המלוכה ולא הפסקתי לרגע לצבור אוצרות של זהב‬ ‫בכל‪ ,‬ואצלה היה מקום אכסנייתי‪.‬‬ ‫וכסף‪ ,‬ולמרות שהייתי רעב צמא חלש ומיוסר‪ ,‬לא שמתי לב‬ ‫כלל לשום דבר‪ ,‬כי ידעתי שבכל רגע אני מתעשר ומתעשר‬ ‫בבוקר סיפרתי לה את המעשה וראתה כי אני מתפלא עד‬ ‫ולכן שמחתי היתה גדולה עד מאד"‪.‬‬ ‫מאד על מעשהו של ה'חפץ חיים'‪ ,‬ואז היא אמרה לי‪" :‬מה‬ ‫אתה מתפלא‪ ,‬כבר שלשה לילות שהוא מסתובב בחוץ בקור‬ ‫המשיך ואמר מרן ה'חפץ חיים'‪" :‬ה' יתברך נתן לנו אוצרות‬ ‫ובשלג ומחכה שהלבנה תתגלה כדי שיוכל לברך את ברכת‬ ‫עולמים של תורה ומצוות ככל שנחפוץ כל הימים‪ ,‬לפיכך על‬ ‫הלבנה‪ ."...‬כל עשיית מצוה היתה אצל הח"ח כאוצר עצום‬ ‫האדם להיות תמיד בשמחה עצומה ורוממות של אהבת ה'‪,‬‬ ‫שאסור להפסידו בשום אופן‪ ,‬ולכן חיפש וחיפש מתי יוכל‬ ‫ואפילו הוא חלילה סובל ומלא צער וייסורים‪ ,‬אבל כעני ההוא‬ ‫לקיים את המצוה כדי שלא יאבדה‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫ששכח מכל צערו בזמן שאסף את אוצרות המלך‪ ,‬כך אנחנו‬ ‫‪" -‬אוהו! ישתבח שמו הגדול"‪.‬‬ ‫חתנו של מרן ה'חפץ חיים'‪ ,‬הגאון ר' הירש זקס זצ"ל‪ ,‬היה‬ ‫מספר שה'חפץ חיים' היה מרבה להתוודות בינו לבין עצמו‬ ‫‪" -‬סלח לי שוב‪ .‬כפי שאמרתי אני לא מתכוון כעת לקנות‪,‬‬ ‫אחרי עשיית מצווה‪ ,‬וכך היה אומר‪" :‬ישראל מאיר‪ ,‬ישראל‬ ‫אבל מאוד מסקרן אותי לדעת כמה עולה עציץ כזה?"‪.‬‬ ‫מאיר‪ ,‬קיימת מצוות לולב קיימת מצוות מצה וכו'‪ ,‬אבל למה‬ ‫הוא נקב בסכום‪ ...‬נישט פשוט! היתה זו חתיכה הראויה‬ ‫לא קיימת מצוות לעבוד את ה' בשמחה!!"‪.‬‬ ‫להתכבד‪ ...‬זוהי דוגמה לסוחר מוצלח שעושה משמאטעס‬ ‫פעם אחת ראה הרב זקס זצ"ל את ה'חפץ חיים' שחזר‬ ‫זהב‪...‬‬ ‫מהמקווה בערב שבת והוא רוקד ושמח‪ .‬הוא היה בטוח‬ ‫לעומתו‪ ,‬יש סוחר שמחזיק בחנותו דברים מצוינים‪ ,‬בגדים‬ ‫שה'חפץ חיים' רוקד על כי זכה להתקדש ולהיטהר בטבילה‬ ‫סוג א' א'‪ ,‬אבל נעבעך‪ ,‬הוא שליימזלניק‪ ...‬כל פעם שהוא‬ ‫לכבוד השבת‪ ,‬הוא ניגש ל'חפץ חיים' ושאלו על שמחתו זו‪.‬‬ ‫שולף חולצה מהמדף להראות ללקוח ‪ -‬נופלים מהמדף‬ ‫אמר לו ה'חפץ חיים'‪ ,‬שהוא שמח על כי זכה לקיים מצות‬ ‫שלמעלה סוודרים וגרביים‪ ...‬והקונה בורח משם‪ .‬זוהי‬ ‫'ביומו תתן שכרו' לעגלון שלקח אותו מהמקווה לבית‪ ,‬שהוא‬ ‫דוגמה לסוחר לא מוצלח שהופך זהב לשמאטעס‪...‬‬ ‫נתן לו את שכרו מיד‪.‬‬ ‫אומר ה'חפץ חיים' שכן הוא הדבר ברוחניות‪ :‬שני אנשים‬ ‫כך התהלך ה'חפץ חיים' כל ימי חייו‪ ,‬בהרגשה מרוממת‬ ‫הזמינו אינסטלטור לפתוח סתימה בצנרת ביתם‪ .‬שניהם‬ ‫ומופלאה של עבד המסתובב באוצרות המלך וחופן בכליו‬ ‫שילמו לאינסטלטור את אותו הסכום‪ .‬הסוחר המוצלח כיוון‬ ‫שפע עצום של אוצרות אין סוף‪ ,‬וזכה לשמחת חיים נשגבה‬ ‫בזמן התשלום לקיים מצוות עשה דאורייתא של 'ביומו תיתן‬ ‫כל ימיו‪ .‬קצת התבוננות‪ ,‬קצת מחשבה ‪ -‬והרבה תפילה‪,‬‬ ‫שכרו'‪ ,‬ושכר מצוה בידו‪ .‬לעומתו‪ ,‬השני‪ ,‬שחשב רק על סכום‬ ‫ויכולים לזכות לשמחת חיים תמידית בכל מצב‪...‬‬ ‫הכסף שנאלץ להיפרד ממנו‪ ,‬הפסיד את ההזדמנות להרוויח‬ ‫]מתוך 'לקראת שבת מלכתא'‪-‬הרב בנימין בירנצוויג[‬ ‫שכר נצחי‪.‬‬ ‫יך ַה ָ ּד ָבר ְמאֹד ְּבפ ָ‬ ‫יך‬ ‫רוב ֵאלֶ ָ‬ ‫ִ ּכי ָק ֹ‬ ‫כמוהם בדיוק הם אותם שניים שנסעו במונית ושילמו לנהג‬ ‫ִ‬ ‫בסיום הנסיעה‪ .‬זה שיכוון לשם מצווה הוא 'סוחר טוב'‪ ,‬וזה‬ ‫ּו ִבלְ ָב ְב ָך לַ עֲ ׂש ֹ‬ ‫ֹתו )ל‪ ,‬יד(‬ ‫שלא מכון לשם מצווה ‪ -‬אינו כזה‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫סח הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל‪ :‬הבה ונתבונן על‬ ‫שני 'יהלומים' שנאמרו על פסוק זה ‪ -‬את הראשון אמרו‬ ‫סיפר לי רבי אליעזר דוד פרידמן סיפור שהוא ראה במו‬ ‫בעלי המוסר ואת השני השל"ה הק'‪.‬‬ ‫עיניו‪ :‬כ"ק האדמו"ר מבעלזא זי"ע היה גר בתל אביב‪ ,‬שם‬ ‫היה בית מדרשו‪ .‬יום אחד‪ ,‬ביציאתו מחדרו לבית המדרש‪,‬‬ ‫לפני שנביא את דבריהם של בעלי המוסר נקדים את דברי‬ ‫הבחין בבול המונח על הרצפה‪ .‬הוא התכופף והרימו‪ .‬אך‬ ‫הכהן הגדול מאחיו‪ :‬מרן ה'חפץ חיים' זצוק"ל אומר‪ ,‬שכמו‬ ‫היות ולא היה לו מושג ב'צורתא דזוזא'‪ ,‬הוא לא ידע האם יש‬ ‫שבגשמיות יש 'סוחר מוצלח' ויש 'סוחר לא מוצלח'‪] ,‬אַ‬ ‫לבול הזה ערך‪ .‬הוא שאל את השמש והלה השיב לו כי‬ ‫ְשלֵ ימַ ֶזל[‪ ,‬כן הדבר גם ברוחניות‪ .‬ה'חפץ חיים' מגדיר את‬ ‫הבול עדיין טוב ושווה כסף‪ .‬האדמו"ר עלה על הבימה‬ ‫ההבדל ביניהם בהגדרה קצרה וקולעת‪ :‬סוחר מוצלח הוא‬ ‫והכריז על המציאה‪ .‬אחד המתפללים ניגש אליו ואמר כי‬ ‫זה שלוקח 'שמאטעס' ועושה מהם 'זהב'‪ ,‬וסוחר לא מוצלח‬ ‫הוא איבד את הבול‪ .‬האדמו"ר ביקש סימנים ואימת כי אכן‬ ‫הוא זה שלוקח 'זהב' ועושה ממנו 'שמאטעס'‪...‬‬ ‫הבול שלו‪ ,‬אך עדיין לא העביר את הבול לבעליו‪.‬‬ ‫עברתי פעם ליד חנות וראיתי בחלון הראווה שורה של‬ ‫היה זה לפני תפילת מנחה‪ .‬האדמו"ר כבר נטל את ידיו וחגר‬ ‫עציצים‪ .‬הסתכלתי היטב והיה נדמה לי שבכולם יש‪...‬‬ ‫את הגארטל לכבוד התפילה‪ .‬ואז ראו כולם את האדמו"ר‬ ‫קוצים! כן‪ ...‬קוצים‪ ...‬נכנסתי ופניתי לבעל החנות ואמרתי לו‪:‬‬ ‫מוריד את הגארטל‪ ,‬ניגש לכיור‪ ,‬נוטל שוב את ידיו‪ ,‬חוגר‬ ‫"האמת היא שלא נכנסתי לחנות כדי לקנות! אני פשוט סקרן‬ ‫שוב את הגארטל‪ ,‬הכל ‪ -‬לכבוד המצוה! הוא החל לומר‬ ‫ורציתי לדעת מה יש בעציצים?"‪.‬‬ ‫בקול רם ובהתלהבות‪" :‬לשם ייחוד קיום מצוה פון 'השבת‬ ‫‪" -‬קוצים!"‪.‬‬ ‫אבדה'‪ ,‬בדחילו ורחימו"‪ ,‬ורק לאחר שסיים השיב את הבול‬ ‫לבעליו‪.‬‬ ‫‪" -‬איך אתה 'מייצר' אותם?"‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬כשהאדמו"ר אמר את ה'לשם יחוד' הוא הוסיף את‬ ‫‪" -‬פשוט מאוד! קוטף ביער‪ .‬קוצץ את החלקים הדוקרים‪.‬‬ ‫המילים 'בשם כל ישראל'‪ ,‬והסביר שזאת משום שישנם‬ ‫צובע עם קצת צבע‪ .‬והרי עציץ לתפארת"‪.‬‬ ‫אנשים שבמשך שנות חייהם לא הזדמן לידם לקיים מצוות‬ ‫השבת אבדה‪ ,‬ולכן הוא מכוון גם עליהם‪.‬‬ ‫‪" -‬סלח לי אדוני שאני שואל‪ :‬זה 'הולך'?"‪.‬‬ ‫אבל על ידי לימוד תורה‪ ,‬לימוד הלכות המצווה ‪ -‬נחשב לו‪,‬‬ ‫מספרים‪ ,‬כי במשך יום שלם היה האדמו"ר שרוי בשמחה‬ ‫ללומד‪ ,‬כאילו קיים את המצווה בפועל!‪.‬‬ ‫גדולה על שזכה לקיים מצות עשה דאורייתא של השבת‬ ‫אבדה‪ ...‬הרי לנו שמ'בול' קטן אפשר לעשות זהב!‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪' :‬בפיך' ‪ -‬על־ידי שאדם לומד תורה בפיו‪,‬‬ ‫'ובלבבך' ‪ -‬הוא מכוון בלימודו 'לשם שמים'‪ ,‬נחשב לו הלימוד‬ ‫כשרבי אליעזר דוד סיפר לי את הסיפור קפץ יהודי ששמע‬ ‫'לעשותו' ‪ -‬כאילו קיים בפועל את כל מה שלמד‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬ואמר שגם לו יש סיפור דומה שראה בבית המדרש‬ ‫קאמרנא בירושלים‪ .‬אחד מהחסידים מצא גארטל על‬ ‫]מתוך הספר 'יחי ראובן'[‬ ‫הרצפה בבית המדרש‪ .‬הוא טיפס על שולחן וקרא בקול רם‪:‬‬ ‫"מי איבד גארטל?"‪ .‬היה שם ציבור גדול‪ ,‬ואחד החסידים‬ ‫לָ לֶ ֶכת ִּב ְד ָר ָכיו וְ לִ ׁ ְשמֹר ִמ ְצ ֹו ָתיו וְ ֻח ּק ֹ ָתיו‬ ‫שעמד במרחק הצביע ואמר שזה שלו‪ .‬המוצא רצה לזרוק‬ ‫יך )ל‪ ,‬טז(‬ ‫ּו ִמ ׁ ְש ּפ ָטיו‪ּ ...‬ו ֵב ַר ְכ ָך ה' אֱ ל ֶֹה ָ‬ ‫לעברו את הגארטל‪ ,‬אלא שאז סימן לו האדמו"ר עם היד‬ ‫ָ‬ ‫שלא יזרוק!‪.‬‬ ‫סיפר הגאון רבי יוסף עדס זצ"ל‪ :‬בשיעורו של אחד מגדולי‬ ‫"לא כך מקיימים מצווה"‪ ,‬אמר לו הרבי‪" ,‬לא 'זורקים' אותה!‬ ‫ארם צובא השתתף פחח בן תורה וברוך כשרונות שהיה‬ ‫רד מהשולחן‪ ,‬גש אל המאבד ובשתי ידיך מסור לו את‬ ‫ממעט בעסק ומרבה בישיבה והרבה חכמה ודעת‪ .‬בית ברוך‬ ‫המציאה‪ .‬צריך לכבד מצוות עשה מדאורייתא!"‪.‬‬ ‫ילדים היה לו ופרנסם בכבוד ממלאכתו‪ .‬יום אחד שרתה‬ ‫הברכה במעונו בהולדת תאומים ומאותו זמן פסק לבוא‬ ‫רבים מחזירים אבדה‪ ,‬אבל לא כולם יודעים לעשות מזה‬ ‫לשיעור‪ .‬החליט להקדיש זמן רב יותר לעבודתו‪ ,‬כיון‬ ‫זהב‪ ...‬להעריך את המצווה‪ ,‬לכבד אותה‪ ,‬לעשותה‬ ‫שהתרבו צרכי המשפחה‪.‬‬ ‫בהתלהבות ובשמחה‪ .‬את זה יודע רק 'סוחר טוב'‪ .‬עד כאן‬ ‫ההקדמה‪.‬‬ ‫שלח אליו הרב את בתו עם המיחם של שבת‪ .‬בחן הפחח‪,‬‬ ‫ושאל‪" :‬היכן הנזילה?"‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫"אין כאן נזילה"‪ ,‬ענתה‪" .‬אבל אורחים רבים בביתנו‪ ,‬ואין די‬ ‫נחזור לפסוק שלנו ולווארט שאומרים בעלי המוסר‪' :‬כי קרוב‬ ‫מים חמים לשתיה‪ .‬שלחני אבא לבקש שתתקין במיחם ברז‬ ‫אליך הדבר מאוד' ‪ -‬הוא ממש 'בפיך'! שניים יושבים ואוכלים‬ ‫נוסף‪ ,‬כדי שיספיק לעוד כוסות"‪.‬‬ ‫עם הפה ‪ -‬האחד אוכל כי הוא רעב‪' .‬אם לא אוכל ‪ -‬לא יהיה‬ ‫לי כוח לעמוד על הרגליים'‪ .‬והשני אוכל וחושב‪' :‬אם לא אוכל‬ ‫נשא הפחח עיניים תמהות‪" :‬אם אין די מים‪ ,‬יש לקנות מיחם‬ ‫‪ -‬לא יהיה לי כוח לעבוד את הקדוש ברוך הוא'‪...‬‬ ‫גדול יותר‪ ,‬או לרכוש מיחם נוסף‪ ,‬אבל מה תועיל פיה‬ ‫נוספת‪ ,‬האם יתווספו מים על ידה"‪.‬‬ ‫הראשון הוא א שלעכטער סוחר ]‪-‬סוחר רע[!‪ ,‬והשני א גוטער‬ ‫סוחר ]‪-‬סוחר טוב[! מה עושה את ההבדל ביניהם? 'ובלבבך‬ ‫"איני יודעת" ענתה‪" ,‬מוסרת אני את בקשת אבי"‪.‬‬ ‫לעשותו' ‪ -‬הלב!‪ .‬הראשון חושב שרק מאכילת קרבן פסח או‬ ‫הבין שדברים בגו‪ .‬קם והלך אל הרב‪ .‬הסביר‪ ,‬שברז נוסף‬ ‫מאכילת בשר קרבנות אפשר לעשות זהב‪ .‬השני יודע שגם‬ ‫לא יפתור דבר‪ .‬יש להגדיל את המיכל‪.‬‬ ‫מאכילת סלט בארוחת בוקר רגילה ושגרתית אפשר לעשות‬ ‫זהב‪ .‬כאשר אדם מכוון באכילתו לשם שמים ‪ -‬שולחנו הופך‬ ‫"גם אני סברתי כך" הפתיעו הרב‪" ,‬את הברז הנוסף‬ ‫למזבח ואכילתו הופכת לאכילת קרבן‪ .‬אחד יכול לעשות‬ ‫הזמנתי לשיטתך"‪.‬‬ ‫מ'ברכת המזון' מיליונים‪ ,‬נצח נצחים‪ ,‬ואחד יכול לעשות‬ ‫"בפיך ‪ -‬ובלבבך לעשותו"‪.‬‬ ‫ממנה סמרטוטים‪...‬‬ ‫"כלומר?" תמה‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫"הלא תבין‪ ,‬הפרנסה ממרום‪ ,‬קצובה מראש השנה‪ .‬אלא‬ ‫מאי‪ ,‬מוטלת עלינו חובת ההשתדלות כדי להמשיכה אלינו‪.‬‬ ‫וכעת נעבור ל'יהלום' השני‪ :‬השל"ה הק' אומר חידוש גדול‪:‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬למיחם מלא מים‪ ,‬ויש לפתוח בו‬ ‫אדם שלומד תורה לשם שמים‪ ,‬מלבד מה שהוא מקיים‬ ‫ברז שיריקם‪ .‬סבור אתה שעליך להשתכר יותר? ניחא‪ .‬מה‬ ‫מצוות תלמוד תורה נחשב לו הלימוד כאילו הוא מקיים‬ ‫עליך לעשות? להגדיל את המיכל ולהרבות את המים‪.‬‬ ‫בפועל את מה שלומד‪ .‬אם הוא לומד הלכות תפילין ‪ -‬נחשב‬ ‫כיצד? ‪ -‬בתוספת זכויות‪ ,‬בריבוי למוד תורה יקצבו לך‬ ‫לו הלימוד כאילו הוא מניח תפילין‪ ,‬גם אם עכשיו אינו מניחן‬ ‫פרנסה מרווחת יותר‪ .‬וכמו ששנינו )בע"ז יט‪ (:‬שכל העוסק‬ ‫בפועל‪ .‬אם הוא לומד הלכות שבת ‪ -‬נחשב לו הלימוד כאילו‬ ‫בתורה נכסיו מצליחים‪ .‬ואתה‪ ,‬מה עשית‪ ,‬מיעטת בתורה‬ ‫הוא שומר עכשיו שבת גם אם כעת לא שבת‪.‬‬ ‫ופתחת ברז נוסף‪ ,‬עוד כמה שעות עבודה‪."...‬‬ ‫וזוהי העצה לכל אחד ואחד מישראל‪ ,‬לזכות לקיים את כל‬ ‫וסיפר בענין זה‪ ,‬שאחד מבני ארם צובא השתתף בשיעורו‬ ‫תרי"ג המצוות אעפ"י שלא כל המצוות שייכות לכל אחד‪.‬‬ ‫של הרב‪ ,‬שעתיים לאחר תפילת שחרית מידי יום ביומו‪.‬‬ ‫התעוררו רבים מהם מבחינה רוחנית‪ ,‬עד כדי כך שהם‬ ‫לימים פסק מלבוא‪ .‬התנצל ואמר‪ ,‬שהקונים הרואים שחנותו‬ ‫נכנסו לתאי הגזים בשירה ובריקודים!‪ .‬הם האמינו בפירושו‬ ‫סגורה בבוקר הולכים אל המתחרים‪ ,‬והוא רואה בעליל‬ ‫הפשוט של הפסוק‪ ,‬והכירו בכך שהם אכן ‪ -‬נכנסים בשער‬ ‫שבשבוע האחרון בו פתח חנותו מוקדם‪ ,‬המתה קונים‪.‬‬ ‫המוביל אל ה'‪ .‬זוהי אם כן דוגמא מופלאה ונשגבה של‬ ‫בקשו הרב‪" :‬ערוך חשבון מדוקדק‪ ,‬כמה הרווחת בשבוע‬ ‫קידוש ה' באמצעות המוות‪.‬‬ ‫זה"‪ .‬ערך את החשבון‪ ,‬והגישו‪ .‬אמר לו‪" :‬שוב לשיעור ופתח‬ ‫מאוחר יותר כפי שנהגת עד כה‪ .‬גש אלי בשבוע האחרון של‬ ‫אך ישנה דרך נוספת לקדש את שמו ‪ -‬כך אמרתי לקהל‬ ‫השנה ונערוך חשבון מדוקדק‪ ,‬ומה שיחסר בגין הלימוד עד‬ ‫המאזינים ‪ -‬אשר מבחינות רבות היא קשה הרבה יותר‪:‬‬ ‫סוף השנה ‪ -‬אני ערב לשלמו!"‬ ‫קידוש ה' בחיים‪ .‬ולדוגמה‪ ,‬אותו קידוש השם מופלא‪ ,‬שהראו‬ ‫אלו ששרדו ושיקמו את חייהם‪ .‬הם השרידים שעלו מן‬ ‫סבר וקיבל‪ .‬בטוח היה בברכת הרב‪ ,‬סבר שלא ימעטו‬ ‫השריפה הגדולה‪ ,‬וראו בעיניהם את החורבן הנורא‪ ,‬ובכל‬ ‫הקונים‪ .‬אך לא כן היה‪ .‬הקונים התמעטו וכשערך חשבון‬ ‫זאת ניגשו בתעצומות נפש לשיקום חייהם ‪ -‬עד כי היו‬ ‫היה ההפרש רב‪ .‬דאב לבו‪ ,‬אך הסכם הוא הסכם והגיש את‬ ‫מוכנים לבנות בית כנסת חדש ולתלות בו פרוכת שעליה‬ ‫החשבון לרב‪ .‬חשכו עיני הרב‪ ,‬אבל הסכם הוא הסכם‪ .‬לווה‬ ‫רקומות המילים 'זה השער לה' צדיקים יבואו בו'‪ .‬קידוש ה'‬ ‫את הכסף ושלחו‪ .‬כעבור שעה הגיע הלה‪ ,‬והחזיר את הכסף‬ ‫שכזה הוא‪ ,‬אולי‪ ,‬גדול יותר‪ .‬היה זה אך אחד מן הסיפורים‬ ‫בשלמותו‪ .‬סיפר‪ ,‬שבשעה האחרונה הגיע סוחר וקנה‬ ‫שסיפרתי באותה הרצאה‪ ,‬כדי להמחיש נקודה זו‪.‬‬ ‫סחורה בכמות עצומה שכיסתה את כל ההפרש ויותר‪.‬‬ ‫כאשר סיימתי את דבריי‪ ,‬נגשה אלי אשה בעלת תשובה‬ ‫אמר הרב‪" :‬הן רואה אתה בחוש‪ ,‬שהכל מעשה שטן‪.‬‬ ‫ואמרה לי‪" :‬רציתי שתדע שאבי שהוא חילוני‪ ,‬היה כאן‬ ‫מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש‬ ‫הערב''‪ .‬הבנתי כי יש לו שייכות עם הדברים שדברתי‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬ומה שנקצב יקבל‪ .‬אלא שהשטן מבקש שהאדם‬ ‫שאלתי אותה‪" :‬מדוע לא תציעי לו לגשת אלי?"‪.‬‬ ‫ימעט בלימוד התורה וירבה בסחורה ומאחז עיניו לסבור‬ ‫שסובל הוא מחסור בגין הלימוד‪ .‬ברם משעמדת בנסיון‬ ‫היא נעלמה בתוך הקהל ועד מהרה שבה ועימה צעד גם‬ ‫וראש השנה התקרב‪ ,‬בעל כרחו מילא מחסורך ולא הפסדת‬ ‫אביה‪ .‬ראשו היה מורכן‪ .‬לאחר רגע ארוך של דומיה‪ ,‬הוא‬ ‫דבר ‪ -‬רק הרווחת שעות נוספות של לימוד תורה!"‪.‬‬ ‫אמר לי בקול נשבר‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬אני הייתי בטרבלינקה‬ ‫וראיתי במו עיני את הפרוכת שעליה דיברת הערב‪."...‬‬ ‫]מתוך 'ביכורי ראובן'[‬ ‫הוא הפסיק למשך כמה דקות‪ ,‬ואז‪ ,‬כשקולו עדיין חנוק‬ ‫ַה ַח ִּיים וְ ַה ּ ָמוֶ ת נָ ַת ִּתי ְלפנ ָ‬ ‫ֶיך‪ּ ...‬ו ָב ַח ְר ּ ָת‬ ‫מהתרגשות הוא הוסיף ואמר‪" :‬חיי ניצלו בנס‪ .‬וזו בדיוק‬ ‫ָ‬ ‫הסיבה שגרמה לי לכעוס כל כך‪ .‬כעסתי על ה'‪ ,‬מפני שהוא‬ ‫ּ ַב ַח ִּיים לְ ַמ ַען ִּת ְחיֶה ַא ּ ָתה וְ ַז ְר ֶע ָך )ל‪ ,‬יט(‬ ‫הציל אותי‪ ...‬שאלתי את עצמי מיליון פעם ‪' -‬מדוע נשארתי‬ ‫בחיים‪ ,‬מדוע היה עלי לעבור את שבעת מדורי גיהנום‪ ,‬ואחר‬ ‫סיפר הגה"צ רבי עזריאל טאובר זצ"ל‪ :‬פעם נשאתי דברים‬ ‫כך לחיות עם כל זה? מדוע ה' לא נתן לי למות יחד עם‬ ‫לפני קהל מאזינים שאינם דתיים‪ ,‬ונושא השיחה היה שיש‬ ‫משפחתי ועם ידידיי? האם לא עברתי מספיק עינויים? האם‬ ‫שתי דרכים במצוות קידוש ה'‪ :‬למות למען ה'‪ ,‬והקשה יותר‬ ‫עלי להמשיך ולהתענות בחיי‪-‬מוות?'‪ ...‬זהו הכאב אתו אני‬ ‫מבחינות רבות ‪ -‬לחיות למענו‪ .‬כדי להמחיש זאת סיפרתי‬ ‫ממשיך לחיות‪ .‬זוהי הסיבה שבגללה הייתי לאנטי‪-‬דתי‪.‬‬ ‫על אחת הזוועות שנאלצו היהודים לעבור במחנות בימי‬ ‫במשך כל השנים הללו לא מצאתי תשובה לשאלה 'מדוע‬ ‫השואה‪.‬‬ ‫נשארתי בחיים? מדוע ארעו לי כל הניסים האלו אשר הביאו‬ ‫להישרדותי‪ ,‬האם היה זה רק כדי להכאיב לי?"‪.‬‬ ‫טרבלינקה היתה‪ ,‬כידוע‪ ,‬אחד ממחנות הריכוז האכזריים‬ ‫ביותר‪ ,‬ובו נטבחו כ‪ 800,000-‬יהודים תוך פחות משנה‪.‬‬ ‫שאלתי אותו‪" :‬האם מצאת הערב מענה לשאלתך"?‪ .‬הוא‬ ‫הגרמנים לא הסתפקו רק בהרג הגופני‪ ,‬הם רצו להנמיך‬ ‫הנהן בראשו‪.‬‬ ‫ולהשפיל את היהודים מבחינה רוחנית‪ ,‬עד עפר‪ .‬אחת‬ ‫משיטותיהם הנלוזות להשגת מטרה זו‪ ,‬היתה ‪ -‬תליית‬ ‫גרונו נחנק מדמעות‪ ,‬על כן המשכתי אני במקומו‪' :‬אף כי‬ ‫הפרוכת של ארון הקודש בפתח תאי הגזים‪ ...‬הם רצו כי‬ ‫חשבת שתוכל להילחם בה' על ידי הקמת משפחה חילונית‪,‬‬ ‫בשעה שיכנסו היהודים לתאי הגזים יראו את הכיתוב 'זה‬ ‫בכל זאת מצאה בתך את דרכה חזרה‪ .‬היא‪-‬היא זו הטווה‬ ‫השער לה' צדיקים יבואו בו' וברגעי חייהם האחרונים יגיעו‬ ‫בעצם אורח חייה פרוכת חדשה ורוקמת עליה בחוטי זהב‬ ‫לידי ניאוץ וחירוף‪ ,‬רח"ל‪.‬‬ ‫את המילים‪" :‬זה השער לה' צדיקים יבואו בו"‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬גרם הדבר להשפעה הפוכה‪,‬‬ ‫האב לא הצליח לעצור את דמעותיו ופרץ בבכי נרגש! לבסוף‬ ‫הרעיון השטני השיג תועלת רוחנית עצומה‪ ,‬כי כאשר‬ ‫'ובחרת בחיים למען‬ ‫הוא וכל משפחתו חזרו בתשובה‪.‬‬ ‫היהודים ‪ -‬ואף המתבוללים ביותר‪ ,‬ראו לנגד עיניהם את‬ ‫]מתוך 'פרקי מחשבה'[‬ ‫תחיה אתה וזרעך‪.'...‬‬ ‫הפרוכת עם הכיתוב 'זה השער לה' צדיקים יבואו בו'‪,‬‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה ל‪parperet100@gmail.com :‬‬