gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ובחרת בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שע"ט | פרשת נצבים וילך | תשפ"ו‬ ‫גליון שבועי במשנת מרן האור החיים הק' זיע"א‬ ‫באור החיים‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫תולדות רבנו הק'‬ ‫מה נעמה חיבת הקודש‬ ‫חובת האחריות‬ ‫פרק שביעי‪ :‬רבינו בסאלי‬ ‫וְ ָהיָ ה ִכי יָ בֹא ּו ָע ֶל ָיך ָּכל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה‬ ‫ַא ֶּתם נִ צָּ ִבים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּל ֶכם ִל ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם‬ ‫מ"ב פירושים ל"בחוקותי"‬ ‫א ֶשר נָ ַת ִּתי ְל ָפנֶ ָיך וַ ֲ ׁה ֵשב ָֹת‬ ‫ַה ְ ּב ָר ָכה וְ ַה ְ ּק ָל ָלה ֲ ׁ‬ ‫אש ֶיכם ׁ ִש ְב ֵט ֶיכם זִ ְקנֵ ֶיכם וְ ׁש ְֹט ֵר ֶיכם כּ ֹל‬‫ָר ׁ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫א ֶשר ִה ִּד ֲיחך ה’‬ ‫ֶאל ְל ָב ֶב ָך ְ ּב ָכל ַה ּגוֹ יִ ם ֲ ׁ‬ ‫ִא ׁיש יִ ְׂש ָר ֵאל‪( :‬דברים כט ט)‬ ‫למחרת‪ ,‬בסעודת צפרא דשבתא‪ ,‬עתיקא קדישא‪ ,‬חזר‬ ‫יך ׁ ָש ָּמה‪( :‬דברים ל א)‬ ‫ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫עם ישראל חי בערבות הדדית‪ ,‬כל אחד אחראי על‬ ‫המחזה כולו על עצמו‪ .‬הציבור התכנס לבית הרב וזימר‬ ‫בצוותא זמירות שבת‪ .‬הרב שקע בשרעפיו‪ ,‬ומששב‬ ‫הליכה בדרך הטובה מביאה ברכה‪ .‬ולהיפך‪ ,‬הליכה‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל לצד זאת הוא ערב גם על האחרים‪.‬‬ ‫לעצמו חזר בהתלהבות על ארבעה עשר פירושים‬ ‫בדרך הרעה ממיטה אסון וקללה‪.‬‬ ‫ומה יעשה אדם פשוט‪ ,‬מן השורה‪ ,‬שאין לו השפעה‬ ‫נוספים‪ ,‬וגם הפעם סיים בהתפעלות כי את הפירושים‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬מתוך הנוסח והסגנון‪ ,‬רואים את חיבת ה’‬ ‫ולא אמצעים‪ ,‬האם כל אחד יכול להיות אחראי על‬ ‫הללו אמרו כעת בפמליא של מעלה‪ ,‬וכי נאמרו מפי‬ ‫אלינו‪ ,‬עם קרובו‪.‬‬ ‫כולם?‬ ‫הצדיק הנשגב רבי חיים בן עטר‪.‬‬ ‫‘הצצתי ואראה’ אומר האור החיים הקדוש‪‘ ,‬מה נעמה‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬כל אחד מתחייב כפי‬ ‫ושוב קם האורח הבלתי מוכר ו”תיקן” את הרב על‬ ‫חיבת הקודש אשר חיבב אלוקינו אותנו’‪.‬‬ ‫ההשפעה שיש בידו על האחרים‪ .‬זאת למדים אנו‬ ‫“טעותו” בהוסיפו לתוארו של הצדיק את התואר “הרב”‪,‬‬ ‫שימו לב‪ ,‬אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬כשהפסוק מזכיר‬ ‫מחלוקת ההגדרות המפורטת‪.‬‬ ‫“חיים בן עטר!” קרא בקול‪.‬‬ ‫את הברכה הוא אומר ‘כי יבואו עליך הברכה’ לעומת‬ ‫ראשיכם – הם הגדולים שבכולם‪ ,‬שיכולים למחות‬ ‫את התסיסה שהתרחשה בקהל קשה לתאר‪ .‬בני‬ ‫זאת בקללה כתוב ‘אשר נתתי לפניך’‪ ,‬לא כתוב ‘עליך’‪,‬‬ ‫בכל ישראל‪.‬‬ ‫הקהילה לא אבו לחשות וביקשו לעשות שפטים‬ ‫רק לפניך’‪.‬‬ ‫באלמוני המבזה כך את אותו קדוש עליון בלתי מוכר‪,‬‬ ‫שבטיכם – כל שבט אחראי על שבטו‪.‬‬ ‫ה’ רוצה לתת עלינו את הברכה‪.‬‬ ‫שדברי תורתו נאמרים במרומים‪ .‬הם חירפוהו וביזוהו‪,‬‬ ‫זקניכם – כל זקן יתחייב על משפחות צאצאיו‪.‬‬ ‫רק תלכו בדרך הטוב‪ ,‬כי שם ציוה ה’ את הברכה‪.‬‬ ‫ורק תחנוניו החוזרים ונשנים של מארחו הצילוהו‬ ‫כל איש ישראל – כל אחד על בני ביתו‪.‬‬ ‫מתגרת ידם‪ .‬גם רבה של הקהילה בקושי עצר בעצמו‬ ‫עשה מה שביכולתך‪.‬‬ ‫מלענוש את האורח כדת וכדין‪.‬‬ ‫בסעודה השלישית הגיעה התלהבותו של הרב לשיאה‪.‬‬ ‫ליישר את הלב ואת המעשים‬ ‫מה גם שהיו בידו ארבעה עשר פירושים חדשים‪,‬‬ ‫וְ ָהיָ ה ִכי יָ בֹא ּו ָע ֶל ָיך ָּכל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה‬ ‫וכשאני לעצמי מה אני‬ ‫א ֶשר נָ ַת ִּתי ְל ָפנֶ ָיך וַ ֲ ׁה ֵשב ָֹת‬ ‫נוספים‪ ,‬ל”בחוקותי”; והכל מפרי מעיינו של הצדיק‬ ‫ַה ְ ּב ָר ָכה וְ ַה ְ ּק ָל ָלה ֲ ׁ‬ ‫הנשגב‪ ,‬רבינו חיים בן עטר‪ .‬אבל כעת‪ ,‬כאשר בפעם‬ ‫א ֶשר ִה ִּד ֲיח ָך ה’‬ ‫ֶאל ְל ָב ֶב ָך ְ ּב ָכל ַה ּגוֹ יִ ם ֲ ׁ‬ ‫ְל ַמ ַען ָה ִקים א ְֹת ָך ַה ּיוֹ ם לוֹ ְל ָעם וְ הוּא יִ ְהיֶ ה‬ ‫השלישית קרא האורח “חיים בן עטר”‪ ,‬בלי “רב” ובלי‬ ‫יך ׁ ָש ָּמה‪( :‬דברים ל א)‬ ‫ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫א ֶשר ִּד ֶ ּבר ָל ְך וְ ַכ ֲ ׁ‬ ‫א ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּבע‬ ‫ְּל ָך ֵלאל ִֹהים ַּכ ֲ ׁ‬ ‫“רבי”‪ ,‬לא עצר עוד הרב בעצמו ונזף בו חמורות‪ .‬לא‬ ‫יך ְל ַא ְב ָר ָהם ְליִ ְצ ָחק ו ְּליַ ֲעקֹב‪( :‬דברים‬ ‫ַל ֲאב ֶֹת ָ‬ ‫נתקררה דעתו עד שהורה להושיבו בבית המעצר של‬ ‫בפרק ל‪ ,‬פסוק א’ כתוב‪‘ ‬והשבות אל לבבך’‪ ,‬ובפסוק ג’‬ ‫כתוב שוב‪‘ ‬ושבת עד ה’ אלוקיך’‪.‬‬ ‫כט יב)‬ ‫הקהילה‪ .‬ואכן‪ ,‬לא חלף רגע קט‪ ,‬עד ששתי זוגות ידיים‬ ‫חסונות לפתו את רבינו בזרועותיו‪ ,‬והובילו אותו אל‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬שתי משמעויות יש כאן‪.‬‬ ‫‘למען הקים אותך לו לעם’‪.‬‬ ‫חדר סגור ומסוגר עד שיחליטו הרב וטובי העיירה כדת‬ ‫יש ליישר את הלב מהדעות הפסולות‪ .‬כשאדם הולך‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬הפסוק הזה נותן לנו טעם‬ ‫מה לעשות בו‪.‬‬ ‫בדרך הרעה ‪ -‬לבו טועה‪ ,‬ומזה צריך לשוב‪ .‬להכיר‬ ‫למה יש את הערבות ההדדית‪.‬‬ ‫השבת יצאה‪ .‬ופתאום ללא כל הודעה מוקדמת החלה‬ ‫ולדעת שלא טוב עשה‪‘ .‬והשבות אל לבבך’‪.‬‬ ‫שלא יאמר אדם אם אני מתנהג טוב‪ ,‬מה אכפת לי‬ ‫להשתולל בעיירה סופה נוראית ואיומה‪ .‬הרקיע התקדר‬ ‫וכמובן להיטיב את הדרכים ולשוב בפועל לדרך‬ ‫מה השני עושה?! למה יעשה ה’ כך לעבדיו‪ ,‬להכביד‬ ‫בעבים‪ ,‬ומטרות עוז איימו להציף את הרחובות‪ .‬הסערה‬ ‫הטובה‪‘ .‬ושבת עד ה’ אלוקיך’‪.‬‬ ‫עליהם את העול ולחייבם במעשה הזולת‪.‬‬ ‫עקרה עצים ושיברה גגות‪ ,‬חלונות ודלתות‪ .‬בני העיירה‬ ‫אך האמת שזה לטובתנו!‬ ‫המפוחדים ניגשו באימה אל הרב שהיה איש קדוש‪ ,‬כדי‬ ‫להכיר בדרך הטובה‪ ,‬וללכת בה‪.‬‬ ‫לשאול מפיו בשל מי הסער הזה‪.‬‬ ‫היכולת שלנו להתקיים כעם‪ ,‬היא רק בזכות הערבות‬ ‫ההדדית‪.‬‬ ‫עשה הרב מה שעשה‪ ,‬התעלה ב”עליית נשמה” למרום‪.‬‬ ‫שאל מה זה ועל מה זה ונענה‪“ :‬מדי שבת קודש שובת‬ ‫בזרועו יקבץ‬ ‫אם זה היה תלוי במצב רוח של כל אחד‪ ,‬היום היה‬ ‫פלוני עושה עבירה קלה‪ ,‬ולמחרת חמורה‪ ,‬והיה‬ ‫הגיהנם מפעולתו והרשעים נחים‪ .‬כאשר מבדיל רבינו‬ ‫וְ ׁ ָשב ה’ ֱאל ֶֹה ָיך ֶאת ׁ ְשבו ְּת ָך וְ ִר ֲח ֶמ ָך וְ ׁ ָשב‬ ‫הציבור מתדרדר עד שחלילה היה הכל מתפרק‪,‬‬ ‫חיים בן עטר על היין‪ ,‬אות היא לכל באי עולם כי יצאה‬ ‫א ֶשר ֱה ִפ ְיצ ָך ה’ ֱאל ֶֹהיךָ‬ ‫וְ ִק ֶ ּב ְצ ָך ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים ֲ ׁ‬ ‫ישמרנו ה’‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬ורק אז חוזרים העולמות לסדר של מוצאי שבת‬ ‫וימות החול‪ ,‬והגיהנם שב לפעול‪ .‬אבל כעת‪ ,‬כאשר‬ ‫ׁ ָש ָּמה‪( :‬דברים ל ג)‬ ‫רק הערבות שומרת על המסגרת ומעניקה לנו את‬ ‫הוא כלוא בבית מעצרכם ואינו יכול להבדיל‪ ,‬שוררת‬ ‫לו היינו יודעים מה מעשינו עושים וגורמים‪.‬‬ ‫היכולת להיות עמו של ה’‪ .‬עם‪-‬סגולה‪.‬‬ ‫אנדרלמוסיה בכל העולמות וזה פשר הסערה הזאת!”‬ ‫חושב אדם לעצמו‪ ,‬נכשלתי בעבירה‪ ,‬מה כבר קרה‪.‬‬ ‫לטובתו הדבר‪ .‬למען הקים אותך לו לעם!‬ ‫באותה הזדמנות‪ ,‬הודיעו לרב מן השמים כי ילך ויבשר‬ ‫לרבינו‪ ,‬כי בזכות הבזיונות שהיו מנת חלקו ובפרט‬ ‫במעצר אליו הושלך‪ ,‬סר עוונו וחטאתו התכפרה‪ ,‬ושוב‬ ‫המשך בעמוד ג' ◄‬ ‫אינו צריך להמשיך בגלותו!‬ ‫הרב נחפז לשחרר את רבינו ולבקש את מחילתו‪ ,‬ובישר‬ ‫לו כי תמה גלותו‪ .‬רבינו נפרד הימנו לשלום ושב לסאלי‪,‬‬ ‫המשך בשבוע הבא‬ ‫לביתו‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויראת שמים בפרשה‬ ‫חלוקת הטוב בפני עצמה‪ ,‬כאומרו‪‘ :‬החיים ואת‬ ‫הנורא מכל היה כאשר קיבל הרבי מכתבים‬ ‫מהחזית‪ ,‬מאת אנשי שלומו וחסידיו אשר תינו‬ ‫הטוב את המות ואת הרע’‪ ,‬וכאן אמר ‘החיים‬ ‫כי הוא חייך‬ ‫פניו את כאבם‪ ,‬סיפרו על האתגרים הרוחניים‬ ‫והמות וגו’ הברכה והקללה’‪ .‬עוד צריך לדעת‬ ‫סיפר הרה”ק רבי משה מקוברין זיע”א‪ :‬מעשה‬ ‫והגשמיים גם יחד והעתירו בפניו כי יפעל‬ ‫למה לא אמר אלא ‘ובחרת בחיים’ ולא אמר‬ ‫בהרה”ק רבי יצחק מדראהביטש זיע”א‪ ,‬אביו‬ ‫בעבורם שייחלצו מהתופת‪ ,‬ולכל הפחות יזכו‬ ‫‘ואת הטוב’”‪.‬‬ ‫של הרה”ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע”א‬ ‫להגיע לקבר ישראל‪.‬‬ ‫כבדרכו מיישב רבינו הקדוש את התמיהות‬ ‫שהיה מהלך בדרכו ביום חורף ובקור גדול‪.‬‬ ‫בעת קריאת מכתבים אלה‪ ,‬ניכר היה כי קריאת‬ ‫אחת לאחת ומבאר את הפסוק כמין חומר‪,‬‬ ‫באמצע הדרך פגשו בו יהודים שנסעו אף‬ ‫כל מילה עולה לו בדם‪ ,‬כל שורה מטלטלת‬ ‫אולם דומה שניתן ליישב זאת באופן נוסף‪,‬‬ ‫הם למחוז חפצו וריחמו עליו והעלו אותו על‬ ‫ומזעזעת אותו עד היסוד ואינה נותנת לו מנוח‪.‬‬ ‫מזווית שונה ומיוחדת‪.‬‬ ‫עגלתם‪ .‬בהמשך הדרך עברה העגלה על פני‬ ‫אך פה ושם הגיעו גם מכתבים מסוג שונה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫גשר אחד שחצה נהר גדול וקפוא‪ .‬לפתע‬ ‫כאלה שמצאו נתיב ללבו של הרבי והרחיבו את‬ ‫פתאום קפץ הרה”ק מדראהביטש אל מתחת‬ ‫‘מי שבא אליי בשביל בני‪ ,‬חיי ומזוני ושאר‬ ‫לבבו בשמחה וקורת רוח שאין כדוגמתן‪.‬‬ ‫לגשר וישהה שם על פני הנהר‪ .‬נחרדו יושבי‬ ‫ענייני גשמיות ‪ -‬שייסע לצדיקים אחרים!’‬ ‫מכתבים אלה חשפו את היופי האצילי של עם‬ ‫העגלה מאוד והמתינו לו שיעלה חזרה מהנהר‬ ‫התבטא בחריפות הרה”ק ה’חידושי הרי”ם’‬ ‫ישראל‪ ,‬את ההתמודדות הנעלית שלהם עם‬ ‫לעגלה‪.‬‬ ‫מגור זיע”א‪ ,‬בנוסח התואם היטב את דרך רבו‬ ‫גזירת שמים‪ .‬הם סיפרו על סוכה שנבנתה‬ ‫ה’שרף מקאצק’ זיע”א‪ ,‬אולם תיכף סייג את‬ ‫כשחזר הרה”ק מדראהביטש ועלה על העגלה‪,‬‬ ‫במסירות נפש‪ ,‬על שופר שהושג בדי‪-‬עמל‪ ,‬על‬ ‫דבריו‪‘ ,‬אולם מי שמרגיש כי קשיים בגשמיות‬ ‫שאלוהו‪ :‬מה היה לך שקפצת מהעגלה אל‬ ‫תפילין שהונחו בחפזה ותחת אש צולבת ועל‬ ‫מפריעים לו להתעלות כראוי ברוחניות ‪ -‬אדם‬ ‫הנהר‪ .‬נענה הרה”ק מדראהביטש ואמר‪:‬‬ ‫שיעורי תורה חשאיים שהתקיימו במחתרת‪.‬‬ ‫שכזה יכול להיוושע אצלי בשניהם!’‬ ‫מנהגי תמיד ששם הוי”ה ב”ה עומד נגדי תמיד‬ ‫היו גם מכתבים שכל כולם תורה‪ .‬מכתבי פלפול‬ ‫באש שחורה על גבי אש לבנה‪ ,‬והנה ראיתי‬ ‫דור הולך ודור בא‪ ,‬ועם ירידת הדורות חלה‬ ‫ועמקות‪ ,‬עיון ובקיאות‪ ,‬והכל ‪ -‬כמה לא יאומן‪,‬‬ ‫שבנסיעתי עמכם הפסקתי לראות את שם‬ ‫תמורה של ממש אף במישור זה‪ .‬מיום ליום‬ ‫הוי”ה ב”ה‪ ,‬ושמא היה זה מחמת אותם אינשי‬ ‫מעומק החזית‪ ,‬הרחק מבית המדרש ומאוצר‬ ‫נתמעטו הלבבות‪ ,‬עד שנכדו וממשיך דרכו‬ ‫הספרים‪ ,‬מתוך ניתוק מוחלט מהשטיבל וההווי‬ ‫דלא מעלי שישבו יחד עימו בתוך העגלה‪ ,‬ועל‬ ‫הרה”ק ה’שפת אמת’ זיע”א התבטא‪‘ :‬אכן‪,‬‬ ‫כן ירדתי אל הנהר ואמרתי שם לקב”ה‪ :‬רבונו‬ ‫הרוחני‪.‬‬ ‫בקאצק לא היה מקום לחסידים אשר על דל‬ ‫של עולם‪ ,‬אם תחזיר לי מדרגה זו שיהיה שם‬ ‫השפת אמת קרא את המכתבים הללו‪ ,‬ונפעם‪.‬‬ ‫שפתותיהם היתה עולה שאלה של גשמיות‪.‬‬ ‫שמים לנגדי מוטב‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬למה לי חיים‪ .‬ואכן‬ ‫“ה ִעד ִֹתי‬‫על כך המליץ הרבי את לשון הפסוק‪ַ :‬‬ ‫אולם ראיתי בני עליה והם מועטים‪ ,‬ומה נעשה‬ ‫נענו מהשמים לבקשתי זו והחזירו לי מדרגה זו‬ ‫ָבכֶ ם ַהּיֹום ֶאת ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ”‪ ,‬מלשון ֲ‘ע ִדי’‬ ‫עם שאר העולם? האם נפקיר אותם לגורלם‪,‬‬ ‫(‘תורת המגיד מזלאטשוב’)‪.‬‬ ‫‪ -‬תכשיט‪‘ .‬אברכים ובחורים שכאלה’ התבטא‬ ‫ביד מסיתים ומדיחים חלילה?!’‬ ‫‪‬‬ ‫בהתרגשות אין קץ‪‘ ,‬ממש מקשטים את השמים‬ ‫במילים אלו הביע השפת אמת‪ ,‬למעשה‪ ,‬את‬ ‫ואת הארץ!’‬ ‫דרכו בקודש לקבל את כל הבא לפניו‪ ,‬אם לשם‬ ‫כתב רבינו יונה ב’שערי תשובה’ (שער א)‪ :‬הנה‬ ‫הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת‬ ‫‪‬‬ ‫רווחה גשמית ואם בשביל להיוושע מצרה‬ ‫כזו או אחרת‪ .‬הוא הסכית למצוקת בני עמו‪,‬‬ ‫שכל להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל‬ ‫בדרך זו אפשר לפרש את הפסוק‪ ,‬וליישב את‬ ‫תולדותיו כאשר המשילה על שאר בעלי חיים‬ ‫תמיהות רבינו האור החיים הקדוש‪.‬‬ ‫השתתף בצערם והשפיע עליהם את ישועת ה’‪.‬‬ ‫שאינם מדברים מאשר יקרה בעיניו נכבדה‪,‬‬ ‫במצבים שונים ניכר היהודי במלוא תפארתו‬ ‫ואם בעניני הפרט כך‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬ ‫ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי‪ ,‬ויהי בי הפך‬ ‫כעבד ה’ העושה רצון קונו‪ ,‬מייחד ומקדש‬ ‫כשמדובר היה בצרת כלל ישראל‪.‬‬ ‫מזה‪ ,‬למה לי חיים?‬ ‫במעשיו את שמו יתברך בעולם‪ .‬אולם ביתר‬ ‫בשנת תרס”ג‪ ,‬השנה האחרונה לחיי הרבי‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫שאת ניכר הדבר דווקא במצבי קיצון אלה‪,‬‬ ‫פרצה במלוא עוצמתה מלחמת רוסיה‪-‬יפן‪ ,‬מה‬ ‫את סמיכות שני הפסוק (דברים ל יט‪-‬כ)‪‘ַ :‬ה ִעד ִֹתי‬ ‫תחת האש הצולבת ובשפל המדרגה מבחינה‬ ‫שהביא לגיוס נרחב של אנשי צבא בכל דרג‬ ‫ָבכֶ ם ַהּיֹום ֶאת ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ַחּיִ ים וְ ַה ָּמוֶ ת‬ ‫גשמית ‪ -‬כשהוא מתגבר על כל האתגרים‬ ‫ותפקיד‪ ,‬בעלי הכשרה וניסיון ושאינם כאלה‪,‬‬ ‫ּוב ַח ְר ָּת ַּב ַחּיִ ים‬ ‫נָ ַת ִּתי לְ ָפנֶ יָך ַה ְּב ָרכָ ה וְ ַה ְּקלָ לָ ה ָ‬ ‫והקשיים ונחוש בכל מאודו לעשות רצון שמים‬ ‫ואף בקרב עמך בית ישראל נגררו בעל כרחם‬ ‫ֹלהיךָ‬ ‫לְ ַמ ַען ִּת ְחיֶ ה ַא ָּתה וְ זַ ְר ֶעָך‪ .‬לְ ַא ֲה ָבה ֶאת ה’ ֱא ֶ‬ ‫באהבה‪.‬‬ ‫אלפים רבים להילחם למען הצאר‪.‬‬ ‫לִ ְׁשמ ַֹע ְּבקֹלוֹ ּולְ ָד ְב ָקה בֹו ּכִ י הּוא ַחּיֶ יָך וְ א ֶֹרְך‬ ‫ַ‘ה ִעד ִֹתי ָבכֶ ם ַהּיֹום ֶאת ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ’‬ ‫הללו נאלצו להתחפר בשוחות וללחום כתף‬ ‫יָ ֶמיָך לָ ֶׁש ֶבת ַעל ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר נִ ְׁש ַּבע ה’ לַ ֲאב ֶֹתיךָ‬ ‫מעידה התורה הקדושה‪ ,‬הרי אתם כמו אותו‬ ‫לצד כתף יחד עם אויביהם הגרועים ביותר‪ ,‬בני‬ ‫לְ ַא ְב ָר ָהם לְ יִ ְצ ָחק ּולְ יַ ֲעקֹב לָ ֵתת לָ ֶהם’‪ ,‬פירש רבינו‬ ‫תכשיט המייפה ומקשט את הבריאה כולה‪.‬‬ ‫העם הרוסי שוטם ישראל‪ .‬הם ספגו עלבונות‬ ‫ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א‪ ,‬שהטעם שחפצים‬ ‫אימתי? כאשר ֶ‘את ָה ָא ֶרץ ַה ַחּיִ ים וְ ַה ָּמוֶ ת נָ ַת ִּתי‬ ‫ומהלומות‪ ,‬אפליות וקיפוח סדרתי ומתמשך‬ ‫בחיים הוא רק בשל כך שרצוננו לעשות רצון‬ ‫לְ ָפנֶ יָך’ ‪ -‬כשהכדורים שורקים והסביבה כולה‬ ‫בצל מפקדי הצבא האנטישמיים‪ ,‬ולמותר לציין‬ ‫ה’‪ ,‬לאהבה את ה’ ולשמוע בקולו‪ ,‬וזהו שנתן‬ ‫רועמת באש התותחים‪ ,‬כשהכל נראה בלתי‬ ‫כי במישור הרוחני היה הנסיון גדול שבעתיים‪.‬‬ ‫הפסוק את הטעם ‘כי הוא חייך’‪‘ ,‬כי מה לאדם‬ ‫אפשרי‪ .‬כשדווקא במצב זה הנכם מקיימים‬ ‫השפת אמת‪ ,‬בבחינת ‘בכל צרתם לא צר’‪ ,‬נשא‬ ‫חיים‪ ,‬אם לא רצונו יתברך’‪.‬‬ ‫‘ּוב ַח ְר ָּת ַּב ַחּיִ ים’‪ ,‬ואין חיים אלא תורה!‬ ‫ָ‬ ‫בעול בני עמו וחש את עוניו של כלל ישראל‬ ‫‪‬‬ ‫בכל רמ”ח איבריו ושס”ה גידיו‪ .‬למעונו נהרו‬ ‫העידותי בכם – עדי ותכשיט‬ ‫לא אחת ביטא הרה”ק ה’לב שמחה’ זיע”א‬ ‫המונים‪ ,‬צעירים בני עלייה וגם פשוטי עם‬ ‫התורה הקדושה בפרשת השבוע מציב לפנינו‬ ‫בהתרגשות את המיית לבו אודות מעלתם של‬ ‫אשר נגזר עליהם להצטרף ללגיון הלוחם ובאו‬ ‫“ה ִעד ִֹתי ָבכֶ ם ַהּיֹום ֶאת‬ ‫את הברירה הבאה (ל יט)‪ַ :‬‬ ‫האברכים והבחורים המתעדנים בתורה וביראת‬ ‫להתברך מפיו טרם צאתם לחזית לא‪-‬להם‪.‬‬ ‫ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ַחּיִ ים וְ ַה ָּמוֶ ת נָ ַת ִּתי לְ ָפנֶ יָך‬ ‫שמים‪ .‬היה זה במוצאי שבת קודש פרשת‬ ‫צערו לנוכח הגזירה היה נורא ובלתי נתפס‪.‬‬ ‫ּוב ַח ְר ָּת ַּב ַחּיִ ים לְ ַמ ַען ִּת ְחיֶ ה‬ ‫ַה ְּב ָרכָ ה וְ ַה ְּקלָ לָ ה ָ‬ ‫‘שובה’ כאשר אלפי בחורים ואברכים גדשו את‬ ‫תכופות שמעו אותו נאנח ונאנק‪ ,‬מפיו נשמעה‬ ‫ַא ָּתה וְ זַ ְר ֶעָך”‪.‬‬ ‫בית המדרש‪ ,‬ניצבים צפופים ונדחקים‪ ,‬פתח‬ ‫שוב ושוב האמירה המזעזעת כי ‘איני יכול עוד‬ ‫על לשון הכתוב תמה רבינו ה’אור החיים’‬ ‫והשמיע דברי תורה שכולם כתר שבח לאותם‬ ‫לשאת זאת’‪ ,‬ועד כדי כך שבמשך כל אותה‬ ‫הקדוש זיע”א כמה תמיהות‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬ ‫בני נעורים מופלאים‪‘ :‬העדותי בכם היום את‬ ‫שנה בחר הרבי שלא לישון על גבי מיטה‪ ,‬כי‬ ‫“פסוק זה מיותר‪ ,‬שהרי אמר בסמוך‪‘ :‬ראה נתתי‬ ‫השמים ואת הארץ’‪‘ .‬העדותי’ מלשון תכשיט‪.‬‬ ‫אם שטח סדין דק על רצפת החדר ועליו הניח‬ ‫לפניך היום את החיים ואת הטוב’ וגו’‪ .‬עוד צריך‬ ‫‘עדי’ של נוי והדר‪ .‬בחורים כאלה הם תכשיט‪,‬‬ ‫את גופו‪.‬‬ ‫לדעת למה שינה מסדר שאמר למעלה‪ ,‬שעושה‬ ‫◄◄◄‬ ‫◄◄◄‬ ‫על הנגלות לא ענש את הרבים‪ ,‬עד שעברו את‬ ‫המקדשים את השמים ואת הארץ‪ .‬חסידים נזכרו‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫הירדן‪ ,‬משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים‬ ‫אז כי בימי מלחמת העולם הראשונה אמר זקנו‬ ‫ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה‪.‬‬ ‫הרה”ק ה’שפת אמת’ זיע”א דברים דומים אודות‬ ‫רבינו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א מרחיב ומבאר כי‬ ‫חסידיו בעלי המדרגות‪ .‬באותם ימים בהם‬ ‫המאמר ‘אתם נצבים היום כולכם’ (שם פסוק ט) נועד‬ ‫אברכים גוייסו אל החזית המסוכנת שכל באיה‬ ‫◄ המשך מעמוד א'‬ ‫להכניסם בברית הערבות‪ ,‬וכלשונו הקדוש‪ :‬ונראה‬ ‫לא ישובון‪ .‬מבין החפירות‪ ,‬תחת אש צולבת‪,‬‬ ‫כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות‬ ‫כתבו אליו החסידים פלפולי תורה‪ .‬בערגתו אל‬ ‫הוא לא מרגיש שקרה כאן משהו בפועל‪.‬‬ ‫זה על זה‪ ,‬כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל‬ ‫החסידים הקדושים האלה‪ ,‬אמר אודותם השפת‬ ‫נשבר או התקלקל משהו‪ .‬מקסימום לא‬ ‫יעבור פי ה’‪ ,‬ויהיו נתפסים זה בעד זה‪ .‬והעד הנאמן‬ ‫אמת‪‘ :‬העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ’‪,‬‬ ‫עשיתי מה שאמרו לי‪.‬‬ ‫מה שגמר אומר ‘הנסתרות לה’ אלהינו והנגלות‬ ‫עם אברכים כאלה אפשר לקשט את השמים ואת‬ ‫לנו’ וגו’‪ ,‬הרי שעל הערבות מדבר הכתוב‪ .‬וביאר‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫חס וחלילה לחשוב כך‪ .‬האור החיים הקדוש‬ ‫שם בהמשך את הפסוק (שם פסוק יב)‪‘ :‬לְ ַמ ַען ָה ִקים‬ ‫ופעם ביושבו בסעודת מצוה בסוכה נראו אברכים‬ ‫מבאר בכמה מקומות‪ ,‬כי כאשר נכשל אדם‬ ‫אֹלהים ּכַ ֲא ֶׁשר‬ ‫א ְֹתָך ַהּיֹום לֹו לְ ָעם וְ הּוא יִ ְהיֶ ה ּלְ ָך לֵ ִ‬ ‫אשר נתלו על הסוכה ממעל לסכך על מנת לחזות‬ ‫בעבירה‪ ,‬נופלים חלקי קדושה בשבי הקליפות‬ ‫ִּד ֶּבר לָ ְך וְ כַ ֲא ֶׁשר נִ ְׁש ַּבע לַ ֲאב ֶֹתיךָ לְ ַא ְב ָר ָהם לְ יִ ְצ ָחק‬ ‫בשולחן הטהור אשר ערך‪ .‬הציץ בהם והעיר‬ ‫רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫בחיבה‪ ,‬כי אברכים אלה הם קישוטים לסוכה (‘נר‬ ‫ּולְ יַ ֲעקֹב’ שבא ליתן טעם להכנסת כלל ישראל‬ ‫כעת הוא שב בתשובה‪ .‬מה יהא על אותם‬ ‫בברית הערבות ההדדית‪ ,‬וכלשונו‪ :‬עוד ירצה לתת‬ ‫זכרון עמוד ‪.)19‬‬ ‫חלקי קדושה שנפלו בשבי?!‬ ‫טעם לברית הערבות‪ ,‬שלא יאמר אדם למה יעשה‬ ‫ה’ כה לעבדיו להכביד עולם לחייבם במעשה‬ ‫כל ישראל ערבים זה לזה‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬זה מדויק בפסוק‪:‬‬ ‫הזולת‪ ,‬לזה אמר כי אלהים חשבה לטובה ‘למען‬ ‫כשהתחיל להאיר אור קדושתו של הצדיק רבי‬ ‫‘ושב ה’ אלוקיך את שבותך‪ ,‬ורחמך‪ ,‬ושב‬ ‫מאיר הגדול זיע”א‪ ,‬זקנו של הצדיק רבי מאיר‬ ‫הקים אותך לו לעם’‪ ,‬פירוש‪ ,‬שזולת זה יהיו ישראל‬ ‫וקבצך’‪.‬‬ ‫חוזרים לאחוריהם‪ ,‬היום יפשע אחד בקלה ולמחר‬ ‫מפרמישלאן זיע”א‪ ,‬נזדמן לו פעם להיות בעיר‬ ‫בהפרש של מספר מילים כתוב כאן פעמיים‬ ‫בחמורה‪ ,‬והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט‬ ‫אחת והזמינוהו שם לסעודת ברית מילה‪ .‬הרב‬ ‫את המילה ‘ושב’‪.‬‬ ‫עד שיפשע ישראל מהיות עם ה’‪ ,‬ובמה שעשאם‬ ‫של העיר שהיה מהמתנגדים לדרך החסידות ישב‬ ‫ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה‬ ‫בראש השולחן‪ ,‬ורבי מאיר ישב מן הצד בסוף‬ ‫ה’ושב’ הראשון פירושו שה’ ישיב מהשבי את‬ ‫השולחן‪ .‬וחסידיו סבבו אותו לשמוע בקול דברו‪.‬‬ ‫חלקי הקדושה שנשבו מצד המעשים הרעים‪.‬‬ ‫ויתקיימו לעם סגולה‪ ,‬הא למדת שכל מעשה ה’‬ ‫אינו אלא לטובתינו להקימנו‪.‬‬ ‫הדבר היה בראש חודש‪ ,‬ורבי מאיר אמר לחסידיו‬ ‫וכנגד החלק הנגלה‪ ,‬היציאה מהגלות בה אנו‬ ‫שיזמרו את מזמור היום ‘ברכי נפשי’ (תהלים‬ ‫יסוד הדברים ושורשם ביאר רבינו משה קורדובירו‬ ‫נמצאים‪‘ ,‬ושב וקבצך’‪.‬‬ ‫קד)‪ .‬חרה אפו של הרב על רבי מאיר שמתנהג‬ ‫זיע”א בספרו ‘תומר דבורה’ (פ”א)‪ :‬דהנה כל‬ ‫בחסידות בדרך ה’בעל שם טוב’ זיע”א‪ ,‬והתחיל‬ ‫ישראל הם שארי בשר אלו עם אלו‪ ,‬וזאת מפני‬ ‫לומר דברי תורה שהיה בהם קנטור על רבי מאיר‪.‬‬ ‫המשמעות האמיתית לחיים‬ ‫שהנשמות כלולות יחד‪ ,‬ובשל כך יש בזה חלק‬ ‫מזה ובזה חלק מזה‪ ,‬ומהאי טעמא אינם דומים‬ ‫אחר ברכת המזון נמלך הרב בדעתו שלא טוב‬ ‫עשה לקנטר את רבי מאיר ורצה לפייסו‪ .‬הלך‬ ‫מרובים העושים את המצוה למועטים העושים‬ ‫ַה ִעד ִֹתי ָב ֶכם ַה ּיוֹ ם ֶאת ַ ׁה ּ ָש ַמיִ ם וְ ֶאת‬ ‫את המצוה (תו”כ ויקרא כו ח)‪ ,‬ולכן אמרו ‘כל ישראל‬ ‫וישב אצלו‪ .‬ואמר לו רבי מאיר‪ :‬העולם אומרים‬ ‫ָה ָא ֶרץ ַה ַח ִ ּיים וְ ַה ָּמוֶ ת נָ ַת ִּתי ְל ָפנֶ ָיך‬ ‫שיודע ללמוד‪ ,‬ובכן יגיד נא דבר תורה‪ ,‬ובזה רצה‬ ‫ערבים זה לזה’‪ ,‬מפני שבכל אחד ואחד יש חלק‬ ‫לפייס את דעתו‪.‬‬ ‫ַה ְ ּב ָר ָכה וְ ַה ְ ּק ָל ָלה ו ָּב ַח ְר ָּת ַ ּב ַח ִ ּיים ְל ַמ ַען‬ ‫אחד מחבירו‪ ,‬וכשחוטא האחד פוגם עצמו ופוגם‬ ‫נענה רבי מאיר ואמר‪ :‬אנחנו נגיד מעניני דיומא‪,‬‬ ‫ִּת ְחיֶ ה ַא ָּתה וְ זַ ְר ֶע ָך‪ְ :‬ל ַא ֲה ָבה ֶאת ה’‬ ‫חלק אשר לחבירו בו‪ ,‬נמצא מצד החלק ההוא‬ ‫מהמזמור ‘ברכי נפשי’ שאמרנו עכשיו לכבוד‬ ‫ֱאל ֶֹה ָיך ִ ׁל ְשמ ַֹע ְ ּבקֹלוֹ ו ְּל ָד ְב ָקה בוֹ‬ ‫חבירו ערב עליו‪ .‬ולפיכך ראוי לאדם להיות חפץ‬ ‫בטובתו של חבירו ועינו טובה על טובת חבירו‬ ‫ראש חודש‪‘ :‬יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב’‪.‬‬ ‫ִּכי הוּא ַח ֶ ּי ָיך וְ א ֶֹר ְך יָ ֶמ ָיך ָ ׁל ֶש ֶבת ַעל‬ ‫וכבודו יהיה חביב עליו כשלו‪ ,‬שהרי חבירו הלא‬ ‫אדם צריך קודם כל לתקן את פעולתו ועבודתו‬ ‫א ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּבע ה’ ַל ֲאב ֶֹת ָיך‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה ֲ ׁ‬ ‫הוא ממש ‘הוא’‪ .‬והוא ציווי התורה ‘ואהבת לרעך‬ ‫של עצמו‪ ,‬ואחר כך ‘עדי ערב’‪ ,‬יוכל לתקן גם את‬ ‫הערבות‪ ,‬שכל ישראל ערבים זה לזה‪ ,‬אבל כל‬ ‫ְל ַא ְב ָר ָהם ְליִ ְצ ָחק ו ְּליַ ֲעקֹב ָל ֵתת ָל ֶהם‪:‬‬ ‫כמוך’‪ .‬ומסיים שם דבריו‪ :‬וראוי שירצה בכשרות‬ ‫זמן שלא תיקן האדם את עצמו אינו יכול לתקן‬ ‫(דברים ל יט‪-‬כ)‬ ‫חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה בו‪ ,‬כדרך‬ ‫שאין הקב”ה רוצה בגנותנו ולא בצערנו מטעם‬ ‫אחרים ולהדריכם בתורת ה’‪ .‬נכנסו הדברים ללב‬ ‫כל מי שמתבונן מעט על עצמו ועל חייו‪ ,‬אמור‬ ‫הקורבה‪ ,‬אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא‬ ‫הרב והפציר ברבי מאיר לסדר לו דרכי התשובה‬ ‫לשאול את עצמו ‘מה המשמעות האמיתית‬ ‫בצערו ולא בקלקולו וירע לו ממנו‪ ,‬כאילו הוא‬ ‫ולהדריכו בעבודת ה’ בדרך הבעש”ט‪ .‬ורבי‬ ‫לחיים שלי’‪ .‬מה התכלית בחיי‪.‬‬ ‫ממש היה שרוי באותו צער או באותה טובה‪.‬‬ ‫מאיר אמר לו‪ ,‬שאין לו עצה אחרת אלא לנסוע‬ ‫להבעש”ט‪ .‬מיד נסעו שניהם להבעש”ט‪ .‬והרב‬ ‫התשובה הבהירה והברורה‪ ,‬אומר רבינו האור‬ ‫בזה יבואר גם השייכות בין הפרשה לשבת זו‬ ‫נשאר דבוק להבעש”ט ונעשה חסיד מובהק שלו‬ ‫החיים הקדוש‪ ,‬נמצאת בתוך דברי הפסוק‪:‬‬ ‫הנקראת ‘שבת סליחות’‪ ,‬שלפי מנהג בני אשכנז‬ ‫(‘סיפורי חסידים’ מועדים)‪.‬‬ ‫‘למען תחיה אתה וזרעך‪ .‬לאהבה את ה’‬ ‫יתחילו במוצאי יום מנוחה באמירת סליחות ווידוי‬ ‫ברוב עם‪ ,‬כי כן ביאר רבינו האר”י ז”ל (שער הכוונות‬ ‫‪‬‬ ‫אלוקיך‪ ,‬לשמוע בקולו ולדבקה בו‪ ,‬כי הוא‬ ‫בדרך צחות אמר פעם הרה”ק רבי אליעזר זאב‬ ‫חייך ואורך ימיך וגו’‪.‬‬ ‫דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן) את סוד‬ ‫העריבות‪ ,‬בהנוגע לאמירת הוידוי‪ :‬גם צריך האדם‬ ‫מקרעטשניף זיע”א על מאמר חז”ל‪‘ :‬כל ישראל‬ ‫‘למען תחיה אתה וזרעך’‪ .‬ומדוע עליך לרצות‬ ‫לומר כל פרטי הוידוי כולם אשמנו בגדנו וכו’‪ ,‬אף‬ ‫ערבים זה לזה’‪ .‬ולכאורה‪ ,‬ערבא ערבא צריך‪ ,‬ומי‬ ‫ולחפוץ בחיים – ‘לאהבה את ה’ אלוקיך‪,‬‬ ‫על פי שיודע האדם בעצמו שאין בו כל הדברים‬ ‫ערב בעד כל ערבים האלו‪ .‬ותירץ‪ ,‬שבתפילת‬ ‫לשמוע בקולו ולדבקה בו’‪.‬‬ ‫ההם‪ ,‬ונראה כמדבר שקר‪ ,‬אין חשש בזה‪ ,‬ואדרבה‬ ‫ערבית אומרים ‘המעריב ערבים’‪ ,‬והיינו‪ ,‬שהקב”ה‬ ‫זה עיקר החיים ‘כי הוא חייך’‪.‬‬ ‫הוא מוכרח לומר כך‪ .‬ובזה תבין טעם נכון למה‬ ‫ערב הוא לכל הערבים האלו שישראל ערבים זה‬ ‫נתקן הוידוי בלשון רבים‪ ,‬כי היה צריך לומר‬ ‫לזה (‘רזא דעובדא’ עמוד קיז אות י)‪.‬‬ ‫מה לו לאדם לחפוץ בחיים אם לא עשיית רצון‬ ‫‪‬‬ ‫אשמתי בגדתי כו’‪ .‬אך הענין הוא שמלבד מה‬ ‫ה’ שעל ידה דבק האדם בקונו‪.‬‬ ‫שנענש האדם על חטאיו‪ ,‬גם הוא נענש על חבירו‬ ‫רש”י הקדוש בפרשתנו פרשת נצבים על הפסוק‬ ‫זכרנו לחיים‪ ,‬מלך חפץ בחיים‪ .‬את החיים‬ ‫מטעם הערבות‪ ,‬כי כל ישראל הם גוף אחד כלול‬ ‫ֹלהינוּ וְ ַהּנִ גְ ֹלת לָ נּו‬ ‫(דברים כט כח)‪‘ַ :‬הּנִ ְס ָּתרֹת לַ ה’ ֱא ֵ‬ ‫האמיתיים חפצים אנו‪ ,‬חיים של עשיית רצון‬ ‫מאיברים רבים‪ .‬אם כן‪ ,‬לזה ראוי לאדם שיתודה‬ ‫ּתֹורה‬‫ּולְ ָבנֵ ינּו ַעד עֹולָ ם לַ ֲעׂשֹות ֶאת ּכָ ל ִּד ְב ֵרי ַה ָ‬ ‫ה’‪.‬‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬כדי שיתודה גם על חבירו‪ ,‬ולכן‬ ‫ַהּזֹאת’‪ ,‬מבאר לנו אודות הערבות שיש לבני‬ ‫אף אם יש עבירות שלא חטא בהם הנה אפשר‬ ‫ישראל זה לזה‪ ,‬וזה לשונו‪‘ :‬הנגלות’‪ ,‬לנו ולבנינו‬ ‫שחבירו חטא בהם וצריך להתודות בלשון רבים‬ ‫לבער הרע מקרבנו‪ ,‬ואם לא נעשה דין בהם יענשו‬ ‫אף על פי שהוא לא עשה אותה העבירה‪.‬‬ ‫את הרבים‪ .‬נקוד על ‘לנו ולבנינו’‪ ,‬לדרוש‪ ,‬שאף‬ ‫(מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)‬ ‫מתיבתא אור החיים‬ ‫בסוף פרשת תבא (לעיל כח סג) ובמאוה"ח שם‪ .‬וכעי"ז‬ ‫בדעת הרא"ש מיהא תפשוט מהא דינאי מלכא ומלכתא כריכו‬ ‫כתב רבינו (דברים כט ט)‪ :‬והוא מה שפרט הכתוב כאן ואמר‬ ‫כתב מהרש"א אלפנדרי (ח"ג או"ח סי' ד) בשם הדברי אמת‬ ‫ריפתא בהדי הדדי (ברכות מח‪ ,):‬דאנשים ערבים בעד הנשים‪,‬‬ ‫ראשיכם וגו' שכל אחד יתחייב כפי מה שיש בידו‪ ,‬ראשיכם‬ ‫שנענשה בשביל שלא מיחתה בבעלה‪ ,‬דאע"ג דליתנהו‬ ‫עיי"ש‪ .‬וכ"כ הגרעק"א עוד בתשובותיו (מהדו"ק סי' ז) דאין‬ ‫הם הגדולים שבכולן שיכולין למחות בכל ישראל אלו יתחייבו‬ ‫בערבות‪ ,‬מ"מ בידי שמים נענשות כל שיש בידן למחות‪.‬‬ ‫חילוק כלל בין איש לאשה לענין ערבות‪ ,‬ולא מצינו בשום‬ ‫על הכל‪ ,‬שבטיכם כל שבט ושבט יתחייב על שבטו‪ ,‬זקניכם‬ ‫וכעי"ז כתב בשו"ת הלכות קטנות למהר"י חאגיז ז"ל (ח"א סי'‬ ‫דוכתא דבאשה לא יהיה הדין דאם יצא מוציא‪ ,‬אלא דערבות‬ ‫ושוטריכם כל זקן יתחייב על משפחתו‪ ,‬כל איש ישראל הם‬ ‫קלב) לגבי גרים‪ ,‬דנהי דישראל לא קיבלו עליהם ערבות על‬ ‫היא רק במי שמחוייב ג"כ במצוה זו‪ ,‬משו"ה אף שהוא כבר‬ ‫ההמון כל אחד יתחייב על בני ביתו‪ ,‬לזה הפסיק הכתוב כאן‬ ‫הגרים‪ ,‬מ"מ אם יעשו שלא כדין יענשו עליהם אם לא יוכיחום‬ ‫יצא לעצמו מוציא לאחרים‪ ,‬אבל במצוה שאינו בר חיובא כלל‪,‬‬ ‫וסדר טפכם וגו' בפני עצמם כי אלו אחרים נתפסים עליהם‬ ‫כשבידם למחות‪.‬‬ ‫דהיינו לפי הצד דנשים אינן חייבות בבהמ"ז מדאורייתא‪ ,‬לכן‬ ‫שהם הרשומים בפסוק שלפניו כל אחד כפי מה שהוא‪ ,‬ואין‬ ‫עוד כתב מהרש"א אלפנדרי (שם) בשם ספר כלי יקר דהגם‬ ‫אינם ערבים על מצוה דבהמ"ז‪ ,‬אבל במצוה דנשים חייבות‬ ‫הם נתפסים על אחרים‪ ,‬שהטף אינם בני דעה‪ ,‬והנשים כמו‬ ‫שאין דין ערבות בנשים‪ ,‬מ"מ אשה על בעלה יש לה דין‬ ‫בהן גם המה בכלל ערבות‪ ,‬ושייך בהו ג"כ דינא דיצא מוציא‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬הגרים גם כן אין להם להשתרר על ישראל‪ ,‬וכמו שדרשו‬ ‫ערבות‪ .‬ובשו"ת סמא דחיי (סי' יג) כתב דכיון דנפרעין ממנו‬ ‫וכן בעץ החיים לרבי חיים אבולעפיה הביא שזקינו הקשה על‬ ‫ז"ל (יבמות מה‪ ):‬בפסוק (לעיל יז טו) שום תשים עליך וגו'‬ ‫וממשפחתו‪ ,‬ודאי בענין כזה היא ערבנית בשבילו‪ ,‬והיה לה‬ ‫הרא"ש מהא דכתיב כאן 'טפכם נשיכם וגרך'‪ .‬והקשה עוד‬ ‫כל משימות שאתה שם עליך לא יהיה אלא מקרב אחיך ולא‬ ‫למחות בידו להצילו מן העון ולהציל את נפשה‪ .‬וכתב עוד‬ ‫מהא דאיתא בע"ז (יח‪ ):‬דגזרו על אשתו דרבי חנינא בן תרדיון‬ ‫גרים‪ ,‬אבל ישראל חיבין עליהם כאומרם ז"ל (נדה יג‪ ):‬קשים‬ ‫שיותר י"ל דאשה על בעלה אף בלא"ה‪ ,‬כיון דלבה גס בו‪,‬‬ ‫הריגה על שלא מיחתה בו על שהיה הוגה ה' באותיותיו‪ ,‬והרי‬ ‫גרים לישראל כספחת ופירשוהו לפי שאינם מלמדים אותם‬ ‫יש סיפק בידה למחות‪ ,‬ולפיכך נענשה אשתו דרחב"ת‪ ,‬אבל‬ ‫דין ערבות הוא כשיש בידו למחות כדאיתא בשבועות (לט‪,):‬‬ ‫ככל הצורך‪ ,‬הא למדת שנתפסים עליהם‪:‬‬ ‫בעלמא אינה בכלל ערבות‪ .‬וכ"כ בברכת שמעון כאן דעל‬ ‫עיי"ש‪ .‬וכתב שם ששמע ממהר"מ גלאנטי דהנשים ערבות‬ ‫רבינו כתב בפשיטות שהאנשים ערבים בעד נשים טף וגרים‪,‬‬ ‫בעלה היה סיפק בידה למחות‪.‬‬ ‫במצוות לא תעשה שהן חייבות‪ ,‬משא"כ במצוות שהן פטורות‬ ‫ואילו הנשים הטף והגרים אינם ערבים בעד האנשים‪ .‬ולא‬ ‫והמהרי"ט בקידושין (עא‪ ).‬הביא כל הדעות הנ"ל‪ ,‬והקשה‬ ‫אינן ערבות‪ .‬נמצא דדעת מהר"ח אבולעפיה בשם מהר"מ‬ ‫חילק בזה בין מצוות שהנשים מחוייבות בהן לבין מצוות‬ ‫דהא בשבועות (לט‪ ).‬בענין שבועה שמשביעין אותו על דעת‬ ‫שאין הנשים מחוייבות בהן‪.‬‬ ‫גלאנטי וכן דעת הגרעק"א דדוקא במצוות שאין להן חיוב‪,‬‬ ‫המקום ועל דעת ב"ד‪ ,‬איתא‪ :‬אין לי אלא אותן העומדין על הר‬ ‫והנה הרא"ש בברכות (פ"ג סי' יג) כתב על הדין דכל ישראל‬ ‫בכה"ג אין להן דין ערבות‪ .‬אבל במצוות שהן מחוייבות הרי‬ ‫סיני‪ ,‬דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין‪ ,‬ת"ל 'ואת‬ ‫ערבים זה בזה‪ :‬לפיכך כשאכל כזית אע"פ שאינו נתחייב אלא‬ ‫הן ערבות‪ .‬וכן בזרע אברהם (או"ח סי' יד) חלק על מהר"י‬ ‫אשר איננו' וכו'‪ .‬וכיון דגרים הוו בכלל שבועה‪ ,‬א"כ הוו נמי‬ ‫מדרבנן‪ ,‬מוציא את אחרים שאכלו כדי שביעה‪ ,‬שערב הוא‬ ‫בכלל ערבות‪ ,‬וכן מוכח גם בקראי כאן 'אתם נצבים וגו' וגרך‬ ‫אלפאנדרי וכתב כמהר"מ גלאנטי דבמצוות שהנשים חייבות‪,‬‬ ‫בעבורם ועליו הוא להצילן מן העון ולפטור אותן מן המצות‪,‬‬ ‫אשר בקרב מחניך'‪ ,‬וכתיב 'לעברך בברית'‪ .‬וכתב שם בסו"ד‬ ‫הרי הן ג"כ ערבות‪.‬‬ ‫אבל האשה אינה בכלל הערבות‪ ,‬לכך אינה מוציאה אלא מי‬ ‫כדברי רבינו וז"ל‪ :‬ועוד י"ל דגרים אינם ערבים עלינו‪ ,‬אלא‬ ‫והנה לדברי הצל"ח והמוצל מאש קשיא מהא דע"ז שנענשה‬ ‫שחיובו מדרבנן‪ .‬ובדגול מרבבה (או"ח סי' רעא) כתב על‬ ‫הוו דומיא דטף ונשים שאנו חייבים עליהם והם אינם חייבים‬ ‫אשתו של רבי חנינא בן תרדיון על מה שלא מיחתה‪ ,‬וכתב‬ ‫דברי הרא"ש‪ :‬ואני מסתפק‪ ,‬אם האשה אינה בכלל ערבות‬ ‫עלינו‪ ,‬דאין בידם סיפק למחות‪ .‬וא"ש דלא הכניס טף ונשים‬ ‫בחקרי לב ליישב דההיא בעידן ריתחא ובשעת השמד‪,‬‬ ‫דהיינו שהיא אינה ערבה בעד אחרים‪ ,‬אבל האנשים שקיבלו‬ ‫וגרים בכלל 'כל איש ישראל'‪.‬‬ ‫והיינו משום דביטלה מצות עשה דתוכחה‪ ,‬ומעין הא דאיתא‬ ‫ערבות בהר גריזים והר עיבל נתערבו גם בעד הנשים‪ ,‬וא"כ‬ ‫וראה מש"כ בהגהות בשפת אמת (פסחים קא‪ ).‬דלשיטת‬ ‫בפרק התכלת (מנחות מא‪ ).‬דבעידנא דריתחא נענשין על‬ ‫שפיר מוציא האיש את האשה אף שכבר יצא‪ .‬או דלמא כשם‬ ‫הגרעק"א וכן לשיטת רבינו מיושב הא דשמואל קידש בביתו‬ ‫ביטול מצות עשה‪ ,‬אבל אי"ז מדין ערבות‪ .‬וראה דברי רבינו‬ ‫שהנשים לא נכנסו בכלל ערבות‪ ,‬כך לא קיבלו האנשים‬ ‫אע"פ שכבר יצא בקידוש בית הכנסת‪.‬‬ ‫ערבות בשביל נשים‪ ,‬ועיין ביבמות (מז‪ ):‬בתוספות (ד"ה‬ ‫נמצא שיש ג' שיטות בדבר‪ :‬א) דעת מהרי"ט ורבינו דהנשים‬ ‫קשים) וצ"ע‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אינן ערבות על האנשים‪ ,‬אבל האנשים ערבים על הנשים‪,‬‬ ‫והנה הגם שבדגול מרבבה נסתפק‪ ,‬בצל"ח בברכות (כ‪):‬‬ ‫וכן הוא לענין טף וגרים‪ .‬ב) דעת מהר"מ גלאנטי והגרעק"א‬ ‫פשיטא ליה דאין האנשים ערבים לנשים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכן מצינו‬ ‫דהנשים ערבות במצוות שהן מחוייבות‪ .‬ג) דעת המוצל‬ ‫בשו"ת מוצל מאש לרבי יעקב אלפאנדרי (סי' יב) שכתב דאין‬ ‫מאש דהנשים אינן ערבות כלל‪ ,‬וכן האנשים אינם ערבים על‬ ‫חילוק בין מצוות שהנשים חייבות לבין מצוות שאין הנשים‬ ‫האנשים‪[ .‬וע"ע בדרך פקודיך (מ"ע לא חלק הדיבור) שכתב‬ ‫חייבות‪ ,‬בכולהו אין בהו דין ערבות‪ ,‬דכך גזרה חכמתו יתברך‬ ‫לדייק מדברי הגמרא בר"ה (ו‪ ).‬דהא דאמרינן דאשה אינה‬ ‫דנשים אינן ערבות לאנשים‪ ,‬וכן להיפך אנשים אינם ערבים‬ ‫בכלל ערבות‪ ,‬היינו דאנשים לא נכנסו בערבות על הנשים‪,‬‬ ‫לנשים‪ .‬ולדבריו צ"ל דמה שנאמר כאן 'טפכם נשיכם וגרך'‪,‬‬ ‫אבל הנשים נכנסו בערבות על האנשים‪ .‬וצ"ע]‪.‬‬ ‫לא מיירי מדין ערבות‪ ,‬אלא לענין הברית שכרת ה' עמם‪ ,‬וכ"כ‬ ‫והנה בזרע אברהם (או"ח סי' יד) כתב דבמידי דרבנן ליכא‬ ‫בחקרי לב (או"ח סי' מח)‪.‬‬ ‫דין ערבות‪ ,‬עיי"ש מה שהוכיח דבריו‪ ,‬והשיג על מהר"ם בן‬ ‫אמנם הגרעק"א שם (על המג"א סק"ב) חלק על הדגול‬ ‫חביב שכתב דטעמא דאמרו דבהלל ומגילה דמוציא‪ ,‬הוי מכח‬ ‫מרבבה‪ ,‬וכתב דגם כוונת הרא"ש אינה אלא לומר דמי שאינו‬ ‫ערבות‪ .‬והביאו בברכי יוסף (או"ח סימן קכד סק"ג)‪ ,‬והביא‬ ‫בר חיוב במצוה זו מדאורייתא‪ ,‬אינו יכול להוציא מי שהוא‬ ‫הוכחות רבות דאדרבה גם במילי דרבנן איכא דין ערבות‪,‬‬ ‫בר חיוב‪ ,‬אבל אינו בא לומר דנשים אינן ערבות במצוות שהן‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫מחוייבות בהן‪ .‬וכתב עוד דעכ"פ אף לשיטתו של הדגמ"ר‬ ‫גם אתם זכיתם לישועה‬ ‫בזכות רבנו האור החיים הקדוש?‬ ‫אור הישועות‬ ‫כתבו לנו‬ ‫מכתבי הלומדים‬ ‫למייל המערכת ‪m028039999@gmail.com‬‬ ‫או לפקס ‪02-5385689‬‬ ‫או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬ ‫המהלך הכלכלי הצליח וסגרנו עסקה גדולה מאוד‪...‬‬ ‫לכבוד מערכת ובחרת בחיים שלום וברכה‬ ‫בקשתי לשלוח לכם את הסיפור הנ״ל ע״י בעל המעשה‬ ‫לפני כמה חודשים התעורר בליבי התלהבות ללימוד אור החיים הקדוש משבת לשבת‪.‬‬ ‫בהתחלה למדתי בחברותא עם בן משפחה בערב שבת‪ ,‬ולאט לאט אש ההתלהבות אחזה בי גם ביום חול‪.‬‬ ‫מצאתי סט ישן שמחולק ללימוד היומי שהיה בבית במשך שנים ללא שימוש‪ ,‬ומשם התחלתי ללמוד יום יום דף דף בלי הפסקה‪.‬‬ ‫באותם חודשים ראשונים הייתי באמצע מהלך כלכלי לרווחת הבית שנמשך והתעכב כמה חודשים מו״מ ארוך‪.‬‬ ‫וראו זה פלא אחרי כמה חודשים בלבד שקבלתי על עצמי את תחילת הלימוד היומי‪ ,‬המהלך הכלכלי הצליח וסגרנו עסקה גדולה מאוד ב״ה בזכות עזיזא קדישא רבי‬ ‫חיים בן עטר זיע״א‬ ‫מאז קבלתי על עצמי להקים שיעור אור החיים הקדוש בעירי וב״ה השיעור הולך וגודל משבוע לשבוע בחסד ה׳‪.‬‬ ‫בברכה‬ ‫א‪.‬ח חיפה‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫לשמיעת שיעורים ודרשות‬ ‫חייגו‪03-617-1077 :‬‬