gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

צום פינטל · Tzim Pintel — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צום פינטל‬ ‫גליון נצבים וילך תשפ״ו • מאמר‬ ‫לבחור במלוכה‬ ‫הברית שנכרתה עם האומה — והבחירה הפרטית שלי היום‬ ‫לאחר כל זה מגיעות פרשיות נצבים וילך‪ .‬כאן משה‬ ‫פרשת נצבים מתחילה במעמד של ברית‪ .‬״אתם נצבים‬ ‫רבינו מעמיד את הברית בשלימותה‪ .‬כל ישראל נצבים‬ ‫היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם״‪ .‬כל ישראל עומדים יחד‪,‬‬ ‫לפני השם‪ ,‬והוא מודיע להם שהברית אינה שייכת רק‬ ‫מראשי העם ועד חוטב העצים ושואב המים‪ ,‬כדי ״לעברך‬ ‫לאותו הדור‪ :‬״ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית‬ ‫בברית ה׳ אלקיך ובאלתו״‪ .‬אין זו ברית עם יחידים בלבד‪,‬‬ ‫הזאת ואת האלה הזאת‪ .‬כי את אשר ישנו פה עמנו עומד‬ ‫אלא עם כלל ישראל‪ ,‬עם כל חלקי העם ועם כל הדורות‬ ‫היום לפני ה׳ אלקינו‪ ,‬ואת אשר איננו פה עמנו היום״‪.‬‬ ‫העתידים לצאת מהם‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬לא רק ספר דברים מיוסד על ברית‪ .‬כל‬ ‫אבל באמת אין הברית מתחילה בפרשת נצבים‪ .‬כל‬ ‫התורה כולה היא ברית‪ .‬הברית עם אברהם אבינו‪ ,‬יציאת‬ ‫ספר דברים הוא במידה רבה ספר הברית‪ .‬משה רבינו‬ ‫מצרים‪ ,‬מתן תורה‪ ,‬קבלת המצוות והכניסה לארץ‪ ,‬כולם‬ ‫עומד לפני פטירתו ומכין את ישראל להיכנס לארץ‪ ,‬וכל‬ ‫שלבים של קשר אחד‪ .‬הקדוש ברוך הוא לוקח לו עם‪,‬‬ ‫דבריו מכוונים להעמיד אותם מחדש בתוך הקשר שנכרת‬ ‫והעם נכנס עמו בברית העומדת לדורות‪.‬‬ ‫ביניהם ובין הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫ענין הברית הוא אפוא יסוד גדול מאוד‪ .‬הוא נוגע‬ ‫תחילה הוא מקבץ את העבר‪ .‬הוא מזכיר להם את‬ ‫הפשוטה‬ ‫בשאלה‬ ‫את‬ ‫במדבר‪,‬‬ ‫הדרך‬ ‫והעמוקה ביותר בחיי‬ ‫החסדים ואת הנסיונות‪,‬‬ ‫האדם‪ :‬מה מחייב אותי‬ ‫ואת‬ ‫החטאים‬ ‫את‬ ‫בעולמי? מדוע אני צריך‬ ‫הסליחה‪ .‬ובמיוחד הוא‬ ‫לעבוד את השם? האם‬ ‫חוזר אל מעמד הר סיני‪,‬‬ ‫מפני שאני מפחד מן‬ ‫ומזהיר‪ :‬״רק השמר לך‬ ‫העונש‪ ,‬או מפני שאני‬ ‫ושמר נפשך מאד פן‬ ‫מצפה לשכר? האם מפני‬ ‫תשכח את הדברים אשר‬ ‫שקיבלתי ממנו טובות‪ ,‬או‬ ‫ראו עיניך״‪ .‬אין זה רק‬ ‫שיש כאן קשר עמוק יותר‪,‬‬ ‫זכרון של מאורע גדול‬ ‫קשר שאינו מתחיל בכל‬ ‫שהיה פעם‪ .‬זהו זכרון‬ ‫בוקר מחדש לפי הרגשתי‬ ‫הברית שעליה עומדים כל‬ ‫באותה שעה?‬ ‫חיי ישראל‪.‬‬ ‫אחד שאל אותי‪ :‬למה‬ ‫בפרשת ואתחנן נאמר‪:‬‬ ‫צריכים לעבוד את השם?‬ ‫״ויגד לכם את בריתו אשר‬ ‫האם אני רוצה‪ ,‬או שאני‬ ‫צוה אתכם לעשות עשרת‬ ‫מוכרח‪ ,‬אני חייב? ולמה אני חייב? מפני שעומדים מולי‬ ‫הדברים״‪ .‬מתן תורה היה כריתת ברית‪ .‬הקדוש ברוך‬ ‫עונשין? הלא גם סטאלין עמד נגד האדם עם ריוואלווער‪.‬‬ ‫הוא בחר בישראל להיות לו לעם‪ ,‬וישראל קיבלו עליהם‬ ‫האם לדבר כזה אפשר לקרוא חיוב? הלא זה כולו דבר‬ ‫להיות עמו‪ ,‬לשמוע בקולו ולחיות על פי תורתו‪ .‬עשרת‬ ‫חיצוני‪ ,‬שאינו נוגע לעצם רצונו של האדם‪.‬‬ ‫הדברות לא ניתנו רק כרשימת מצוות‪ ,‬אלא כדברי הברית‬ ‫שבין המלך ובין עמו‪.‬‬ ‫ואם תאמר שעבודת השם באה מצד הכרת הטוב‪ ,‬גם‬ ‫זה אינו מתיישב לי‪ .‬אם אין לי חיים טובים‪ ,‬למה אני‬ ‫מכאן נמשכים כל דברי משה רבינו לאורך הספר‪.‬‬ ‫צריך לעבוד את השם? וכי כל הקשר שלי עם הקדוש‬ ‫המצוות‪ ,‬האזהרות‪ ,‬התביעה שלא לשכוח את השם‪,‬‬ ‫ברוך הוא תלוי בטובות שאני מרגיש שקיבלתי ממנו? ואם‬ ‫והברכות והקללות הבאות בפרשת כי תבוא‪ ,‬כולן חלק מן‬ ‫חיי מלאים צער ויסורים‪ ,‬האם שוב אין לי סיבה לעבוד‬ ‫הברית‪ .‬ואכן התורה קוראת לתוכחה בפירוש‪ :‬״דברי‬ ‫אותו?‬ ‫הברית אשר צוה ה׳ את משה לכרת את בני ישראל‬ ‫בארץ מואב״‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪ :‬מה אתה שואל בכלל? הלא קיבלנו עלינו‬ ‫את בריתו‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שם‪ .‬הוא אינו אדם זר שמבקשים להכניסו לתוך חוזה‬ ‫אמר לי‪ :‬אני לא הייתי שם‪ .‬אני לא קיבלתי‪.‬‬ ‫ישן‪ .‬הוא נולד כחלק מאותו עם שיצא ממצרים‪ ,‬עבר‬ ‫נכון רש״י הקדוש פירש על הפסוק‪ :‬״ולא אתכם‬ ‫בתוך הים‪ ,‬עמד לפני הר סיני וקיבל את התורה‪.‬‬ ‫לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת‪.‬‬ ‫הרי בכל ליל פסח אנו אומרים‪ :‬״עבדים היינו לפרעה‬ ‫כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה׳ אלקינו‪,‬‬ ‫במצרים ויוציאנו ה׳ אלקינו משם״‪ .‬איננו אומרים רק‬ ‫ואת אשר איננו פה עמנו היום״‪ .‬שהברית נכרתה גם עם‬ ‫שאבותינו היו עבדים ואבותינו יצאו‪ .‬אילו לא הוציא‬ ‫הדורות העתידים להיות‪ .‬וידוע מה שאמרו חז״ל‪ ,‬שכל‬ ‫הקדוש ברוך הוא את אבותינו‪ ,‬עדיין אנחנו ובנינו היינו‬ ‫נשמות ישראל עמדו בהר סיני‪ .‬אבל עדיין נשארה‬ ‫משועבדים‪ .‬גאולת האומה היא גם הגאולה שלנו‪ ,‬וכשם‬ ‫השאלה‪ :‬מה באמת פירוש הדבר? איך יכולה קבלה‬ ‫שהגאולה שלהם היא הגאולה שלנו‪ ,‬כך קבלת הברית‬ ‫שנעשתה לפני אלפי שנים להיות הקבלה שלי?‬ ‫שלהם היא הקבלה שלנו‪.‬‬ ‫אלא שהברית לא התחילה בהר סיני בלבד‪ .‬היא היתה‬ ‫זהו פירוש הכתוב‪ :‬״את אשר ישנו פה עמנו עומד‬ ‫מונחת כבר בעצם יציאת מצרים‪ .‬ישראל לא היו בני‬ ‫היום‪ ...‬ואת אשר איננו פה עמנו היום״‪ .‬הדורות‬ ‫חורין‪ ,‬ואחר כך בא הקדוש ברוך הוא והטיל עליהם עול‬ ‫העתידים עדיין לא עמדו שם בגופם‪ ,‬אבל הם כבר היו‬ ‫חדש‪ .‬הם היו עבדי פרעה‪ ,‬והקדוש ברוך הוא הוציא‬ ‫כלולים באומה שעמה נכרתה הברית‪ .‬אותה אומה‬ ‫אותם משעבוד קשה ונתן להם מציאות חדשה‪.‬‬ ‫שעמדה אז לפני השם עומדת לפניו גם היום‪ ,‬ואנחנו חלק‬ ‫כבר בתחילת שליחותו של משה רבינו נאמר‪:‬‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על‬ ‫אלא שהאדם עדיין יכול לומר‪ :‬כל זה מובן מצד‬ ‫ההר הזה״‪ .‬יציאת מצרים ומתן תורה לא היו שני מעשים‬ ‫האומה‪ ,‬אבל אני עצמי איני זוכר שקיבלתי‪ .‬לא שמעתי‬ ‫נפרדים‪ .‬הקדוש ברוך הוא הודיע מתחילה שהוא מוציא‬ ‫את הקולות‪ ,‬לא ראיתי את ההר ולא אמרתי בפי ״נעשה‬ ‫את ישראל מעבודת פרעה כדי שיעבדו אותו על ההר‪.‬‬ ‫ונשמע״‪ .‬אולי אני חלק מן העם שקיבל‪ ,‬אבל היכן נמצא‬ ‫הם יוצאים מעולו של פרעה ונכנסים תחת עול מלכות‬ ‫הרצון הפרטי שלי בתוך הקבלה הזאת?‬ ‫השם‪.‬‬ ‫כאן בא ראש השנה ומגלה שני דברים‪ .‬תחילה הוא‬ ‫אילו היו שואלים את בני ישראל בתוך מצרים‪ :‬האם‬ ‫מגלה שהברית אינה תלויה רק בזכרונו של האדם‪ ,‬מפני‬ ‫אתם רוצים להישאר תחת יד פרעה‪ ,‬לעבוד בחומר‬ ‫שהקדוש ברוך הוא הוא ״זוכר הברית״‪ .‬ואחר כך הוא‬ ‫ובלבנים ולהשליך את בניכם ליאור; או שאתם רוצים‬ ‫נותן לאדם עצמו להיכנס עכשיו לתוך הברית ולקבל עליו‬ ‫שהקדוש ברוך הוא יוציא אתכם‪ ,‬יעשה אתכם לעם ויביא‬ ‫מחדש את מלכות השם ברצונו‪.‬‬ ‫אתכם אל ארץ טובה‪ ,‬ובתוך החיים החדשים האלה‬ ‫אנחנו שוכחים‪ ,‬הדורות עוברים‪ ,‬וכל אדם מרגיש כאילו‬ ‫תקבלו עליכם את מלכותו ואת תורתו — אין שום ספק‬ ‫הכל מתחיל ממנו‪ .‬אבל לפני הקדוש ברוך הוא הברית‬ ‫במה היו בוחרים‪.‬‬ ‫עומדת עכשיו‪ .‬הוא זוכר את יציאת מצרים‪ ,‬את מתן‬ ‫זהו בגדר ״אנן סהדי״‪ .‬אנו עדים שכל האומה היתה‬ ‫תורה‪ ,‬את ה״נעשה ונשמע״ ואת קבלת האומה לכל‬ ‫מקבלת את הדבר ברצון‪ .‬בשעה שישראל יצאו ממצרים‬ ‫דורותיה‪ .‬וכשהקדוש ברוך הוא זוכר את הברית‪ ,‬הוא אינו‬ ‫היה פשוט להם שלשם כך הם יוצאים‪ ,‬ובהגיעם להר סיני‬ ‫רק נזכר בסיפור ישן; הוא מעמיד את הקשר בהווה‪.‬‬ ‫אמרו בפירוש‪ :‬״נעשה ונשמע״‪ .‬הם לא קיבלו עליהם עוד‬ ‫זהו ענינם של הזכרונות בראש השנה‪ .‬בשעה שהעולם‬ ‫דבר בנוסף לאחר הגאולה; קבלת המלכות היתה עצם‬ ‫עומד להתחדש‪ ,‬הקדוש ברוך הוא זוכר את בריתו עם‬ ‫צורתה של הגאולה‪.‬‬ ‫הבריאה ואת בריתו עם ישראל‪ .‬אבל אין די בכך‬ ‫ממילא אין הברית מעשה פרטי של אנשים מסוימים‬ ‫שהקדוש ברוך הוא זוכר את הקבלה הראשונה‪ .‬גם‬ ‫שקיבלו התחייבות בשביל אנשים שעדיין לא נולדו‪.‬‬ ‫האדם צריך להכניס לתוכה מחדש את רצונו הפרטי‪.‬‬ ‫הברית היתה קבלת האומה על עצם צורת קיומה‪ .‬הקדוש‬ ‫״אמרו לפני בראש השנה מלכויות כדי שתמליכוני‬ ‫ברוך הוא הוציא אומה ממצרים‪ ,‬והאומה הזאת קיבלה‬ ‫עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה״‪.‬‬ ‫עליה להיות עמו ולעבדו‪ .‬האנשים הפרטיים מתחלפים‬ ‫בזכרונות הקדוש ברוך הוא זוכר את הברית העתיקה‪.‬‬ ‫בכל דור‪ ,‬אבל האומה נשארת אותה אומה‪.‬‬ ‫במלכויות עומד האדם עכשיו ואומר‪ :‬אותה מלכות‬ ‫כשאדם אומר‪ :‬״אני לא הייתי שם״‪ ,‬התשובה היא‬ ‫שקיבלה האומה אז‪ ,‬אני בוחר לקבל עלי היום‪.‬‬ ‫שגופו הפרטי אכן לא היה שם‪ ,‬אבל האומה שלו היתה‬ ‫‪2‬‬ ‫צום פינטל‬ ‫גליון נצבים וילך תשפ״ו • סיפור • חשבון הנפש‬ ‫הדלת שנשארה פתוחה‬ ‫כשהאדם מגלה שדרך הביזנעס שלו היא גם דרך חייו‬ ‫בתקופה האחרונה התחיל אחד הקליענטים הגדולים של ראובן‬ ‫האפיס של ראובן והאפיס של שמעון עמדו זה כנגד זה בקומה‬ ‫להקטין את ההזמנות‪ .‬בתחילה חשב ראובן שזו תקופה חלשה‪.‬‬ ‫השלישית של בנין ישן בבארא פארק‪ .‬בכל בוקר בשעה שמונה‬ ‫כשעברו עוד שני חדשים וההזמנות הוסיפו לרדת‪ ,‬קרא למנהל‬ ‫בדיוק היה ראובן פותח את דלתו‪ ,‬נכנס‪ ,‬וסוגר אותה אחריו‪ .‬דלתו‬ ‫המכירות ושאל מה אירע‪.‬‬ ‫של שמעון עמדה פתוחה רוב היום‪.‬‬ ‫המנהל לא ידע‪ .‬המחירים לא עלו‪ ,‬המשלוחים הגיעו בזמן‪,‬‬ ‫ראובן ניהל חברה גדולה שהפיצה סחורה לחנויות‪ .‬היו לו שלשה‬ ‫וכמעט לא היו טעויות‪ .‬ראובן עבר בעצמו על החשבון של הקליענט‬ ‫ווערהאוזעס‪ ,‬כמה טראקס ועשרות עובדים‪ .‬הביזנעס כבר עמד על‬ ‫ומצא שני ארדערס שהגיעו יום אחד מאוחר‪ .‬הוא קבע שמעתה‬ ‫תלו שנים רבות‪ ,‬וכל דבר בו היה מסודר‪ .‬לכל עובד היה תפקיד‪,‬‬ ‫יבדקו בכל בוקר אם נשאר ארדער שלא יצא‪.‬‬ ‫לכל הוצאה היתה חתימה‪ ,‬ולכל בעיה היה סדר קבוע כיצד לטפל‬ ‫בחודש הבא ירדו ההזמנות עוד יותר‪ .‬ראובן בדק את השיחות‬ ‫בה‪.‬‬ ‫עם הקליענט והוסיף הוראה שכל בקשה ממנו תעבור מיד למנהל‪.‬‬ ‫כאשר אירעה טעות‪ ,‬ראובן לא הסתפק בתיקונה‪ .‬הוא רצה‬ ‫הוא אף נתן לו הנחה קטנה‪ .‬השירות נעשה טוב יותר‪ ,‬אבל‬ ‫לדעת כיצד ימנעו אותה מכאן ולהבא‪ .‬עובד שלח ארדער לכתובת‬ ‫הקליענט לא חזר לקנות כפי שקנה בעבר‪.‬‬ ‫שאינה נכונה‪ ,‬ומאותו יום היו צריכים שני אנשים לבדוק כל כתובת‪.‬‬ ‫ערב אחד נשאר ראובן באפיס לאחר שהעובדים הלכו‪ .‬הוא היה‬ ‫חשבונית נשלחה באיחור‪ ,‬והוא קבע שעה קבועה שבה כל‬ ‫צריך לשלוח לבעל חנות פייל ישן‪ ,‬אבל לא מצא אותו‪ .‬לאחר‬ ‫החשבוניות יוצאות‪.‬‬ ‫שחיפש באימעילס ובפאלדערס‬ ‫על אחד המדפים באפיס שלו‬ ‫שלו‪ ,‬נזכר שפעם שלח את‬ ‫עמדו כמה ביינדערס עבים‪.‬‬ ‫הפייל גם לשמעון כדי לשאול‬ ‫באחד היו כללי הווערהאוז‪,‬‬ ‫את דעתו על דבר קטן‪.‬‬ ‫באחד סדרי החשבונות‪ ,‬ובאחד‬ ‫דלתו של שמעון עדיין היתה‬ ‫הוראות לעובדים המדברים עם‬ ‫פתוחה‪ .‬שמעון ישב לבדו מול‬ ‫קליענטים‪ .‬ראובן היה אומר‬ ‫המחשב‪ ,‬וסביבו היו מונחות‬ ‫שאם דבר נמצא רק בראשו של‬ ‫כמה דוגמאות חדשות‪ .‬ראובן‬ ‫אדם‪ ,‬אין עליו עדיין ביזנעס‪.‬‬ ‫נכנס ושאל אם יוכל למצוא אצלו‬ ‫מעברו השני של ההאלוועי‬ ‫פייל ששלח לפני כחצי שנה‪.‬‬ ‫היה האפיס של שמעון‪ .‬הוא‬ ‫״אצלי איני מוצא דבר‬ ‫ניהל חברה קטנה שעזרה לבעלי‬ ‫שכתבתי אתמול״‪ ,‬אמר שמעון‪,‬‬ ‫לפתח‬ ‫וליצרנים‬ ‫חנויות‬ ‫״אבל אולי את הדברים שלך‬ ‫פראדאקטס חדשים ולמצוא‬ ‫אוכל למצוא״‪.‬‬ ‫דרכים חדשות למכור אותם‪ .‬היו‬ ‫הוא חיפש את שמו של‬ ‫לו רק שבעה עובדים‪ ,‬ולא תמיד‬ ‫ראובן‪ ,‬ואחר כך את שם‬ ‫היה ברור מי מהם יושב היכן‪.‬‬ ‫החברה‪ .‬על המסך הופיעה‬ ‫באמצע האפיס עמד שלחן‬ ‫שורה ארוכה של אימעילס‪ .‬בעוד שמעון עובר עליהם‪ ,‬הבחין ראובן‬ ‫גדול‪ .‬על הקירות היו תלויות דוגמאות של פעקעזשעס‪ ,‬מודעות‬ ‫בשם מוכר‪ .‬זה היה שמו של הקליענט שהקטין אצלו את ההזמנות‪.‬‬ ‫ישנות ופתקים שעליהם נכתבו שאלות ששמעו מקליענטים‪.‬‬ ‫״אתה עובד אתו?״ שאל ראובן‪.‬‬ ‫לפעמים עמדו שלשה עובדים ליד הלוח ודיברו יחד‪ ,‬ולפעמים ישב‬ ‫שם קליענט שעה ארוכה וסיפר על הביזנעס שלו‪.‬‬ ‫״התחלנו עכשיו דבר קטן״‪ ,‬אמר שמעון‪ .‬הוא הרים מן השלחן‬ ‫פעקעזש חדש והראה לו‪ .‬״הוא מנסה להכניס קו אחר של‬ ‫ראובן לא הבין כיצד אפשר לנהל כך חברה‪ .‬בכל פעם שעבר‬ ‫ליד הדלת הפתוחה וראה שני עובדים עומדים עם כוס קאווע‬ ‫פראדאקטס לכמה מן החנויות שלו״‪.‬‬ ‫ומדברים‪ ,‬חשב ששמעון טוב עם אנשים‪ ,‬אבל יום אחד יהיה‬ ‫ראובן הביט בפעקעזש‪ .‬במשך חדשים ניסה להבין מדוע האיש‬ ‫מוכרח להתחיל לנהל ביזנעס‪.‬‬ ‫קונה ממנו פחות‪ .‬הוא בדק את המחירים‪ ,‬את המשלוחים ואת‬ ‫שמעון התפעל מן הסדר של ראובן‪ .‬כשנכנס לאפיס שלו‪ ,‬הכל‬ ‫עבודת העובדים‪ .‬אבל על קו חדש של פראדאקטס לא שמע‬ ‫עמד במקומו‪ .‬העובדים ידעו מה לעשות‪ ,‬והרעפארטס היו מוכנים‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫בזמן‪ .‬אבל שמעון הרגיש שבמקום ההוא קשה לומר דבר שלא‬ ‫״הוא מעולם לא אמר לי שהוא משנה את הביזנעס״‪ ,‬אמר‪.‬‬ ‫נאמר קודם‪.‬‬ ‫״גם לי לא אמר בתחילה״‪ ,‬השיב שמעון‪ .‬״הוא רק אמר‬ ‫השניים הכירו זה את זה כמה שנים‪ .‬הם נפגשו במעלית‪,‬‬ ‫שהסחורה הישנה כבר אינה הולכת כמו פעם‪ .‬ישבנו ודיברנו‪.‬‬ ‫בהאלוועי ובמנחה בבית המדרש הסמוך‪ .‬לפעמים שאל ראובן את‬ ‫שאלתי מה הקליענטים שלו מבקשים‪ ,‬על מה הם מסתכלים‪ ,‬ומה‬ ‫שמעון שאלה בעניני מארקעטינג‪ ,‬ולפעמים ביקש שמעון לדעת‬ ‫הם משאירים על המדף‪ .‬לאט לאט התחלנו להבין שהחנויות שלו‬ ‫כיצד ראובן מסדר דבר מסוים‪ .‬אבל השיחות ביניהם לא ארכו יותר‬ ‫צריכות דבר אחר״‪.‬‬ ‫מכמה דקות‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫צריכים לעשות‪ .‬הוא הסביר לו שיקבע סדר חזק יותר‪ ,‬שילך לישון‬ ‫״אבל השירות שהוא מקבל ממני טוב״‪ ,‬אמר ראובן‪ .‬״בחודשים‬ ‫בזמן ושלא ייתן למצב הרוח לנהל אותו‪.‬‬ ‫האחרונים תיקנתי במיוחד כל דבר שהיה יכול להפריע לו״‪.‬‬ ‫הבן שתק‪ .‬ראובן חשב שקיבל את הדברים‪ .‬אבל מאז לא דיבר‬ ‫שמעון שתק מעט‪.‬‬ ‫על הקושי‪.‬‬ ‫״יתכן שזו הבעיה״‪ ,‬אמר לבסוף‪ .‬״אתה נותן לו טוב יותר את‬ ‫פתאום נזכר ראובן בדברי הקליענט‪ .‬הוא ניסה לומר שהחנויות‬ ‫מה שהוא כבר אינו צריך באותו אופן״‪.‬‬ ‫שלו צריכות דבר אחר‪ ,‬אבל הסעילסמען הסביר לו שהחברה אינה‬ ‫ראובן התיישב מולו‪ .‬הוא סיפר על שני המשלוחים שאיחרו‪ ,‬על‬ ‫עובדת כך‪ .‬לאחר מכן חדל לבקש והתחיל לקנות פחות‪.‬‬ ‫ההוראה החדשה שקבע‪ ,‬על ההנחה שנתן ועל הבדיקה הנוספת‬ ‫אולי גם בנו ניסה לומר לו דבר חדש‪ ,‬והוא השיב לו כיצד החיים‬ ‫שהכניס‪ .‬שמעון שמע הכל‪.‬‬ ‫צריכים לעבוד‪ .‬אולי הבן לא הפסיק להרגיש את הקושי‪ .‬אולי רק‬ ‫״כל מה שעשית היה נכון״‪ ,‬אמר‪ .‬״אבל הכל בא לאחר שכבר‬ ‫הפסיק להתלונן‪.‬‬ ‫החלטת מה הבעיה‪ .‬חשבת שהעבודה הישנה אינה נעשית מספיק‬ ‫ראובן נזכר גם בתפילתו‪ .‬הוא הגיע בזמן ואמר את כל המילים‪,‬‬ ‫טוב‪ .‬לא חשבת שאולי העבודה נעשית היטב‪ ,‬אבל המציאות‬ ‫אבל כבר זמן רב לא שאל מה נעשה בתוכו בשעת התפילה‪ .‬כאשר‬ ‫השתנתה״‪.‬‬ ‫הרגיש שהתפילה יבשה‪ ,‬קיבל על עצמו להביט יותר בסידור‪ .‬הוא‬ ‫״וכיצד אפשר לנהל ביזנעס אם בכל יום פותחים מחדש את כל‬ ‫תיקן את סדר התפילה‪ ,‬אבל לא שאל מה לבו מנסה לומר לו‪.‬‬ ‫השאלות?״ שאל ראובן‪ .‬״עובדים צריכים לדעת מה לעשות‪ .‬אי‬ ‫למחרת‪ ,‬כשפגש את שמעון במעלית‪ ,‬שאל אותו אם יש לו כמה‬ ‫אפשר שכל אחד יחליט מה הקליענט צריך״‪.‬‬ ‫דקות‪.‬‬ ‫״נכון״‪ ,‬אמר שמעון‪ .‬״חוק שומר על תשובה שכבר מצאת‪ .‬אבל‬ ‫הם נכנסו לאפיס של שמעון וישבו ליד השלחן הגדול‪ .‬ראובן‬ ‫הוא אינו יכול לבוא במקום שאלה שעדיין לא שאלת״‪.‬‬ ‫הוציא את מחברת אלול והניח אותה לפניו‪.‬‬ ‫שמעון מצא את הפייל ושלח אותו לאימעיל אדרעס שראובן נתן‬ ‫״אני חושב שאני מנהל גם את עבודת השם שלי כמו את‬ ‫לו‪ .‬ראובן הודה לו וחזר אל האפיס שלו‪ .‬בהאלוועי החשוך עמדו‬ ‫הביזנעס״‪ ,‬אמר‪ .‬״בכל פעם שמשהו אינו הולך‪ ,‬אני מחזק את‬ ‫שתי הדלתות זו כנגד זו‪ .‬דלתו של שמעון נשארה פתוחה‪ .‬ראובן‬ ‫החוק‪ .‬מעולם לא שאלתי אם הדבר שאינו הולך מנסה לומר לי‬ ‫נכנס לאפיס שלו וסגר את דלתו‪.‬‬ ‫משהו״‪.‬‬ ‫למחרת התקשר ראובן בעצמו אל הקליענט‪ .‬בפעם הראשונה‬ ‫שמעון עבר על כמה מן הקבלות הישנות‪.‬‬ ‫לא שאל מדוע ההזמנות ירדו ולא ניסה לשכנע אותו לחזור‪ .‬הוא‬ ‫״הלוא בזכות הדברים האלה החזקת כל כך הרבה שנים״‪,‬‬ ‫רק שאל מה השתנה בחנויות שלו‪ ,‬והקשיב‪.‬‬ ‫אמר‪ .‬״אצלי הבעיה הפוכה‪ .‬אני מבין בכל שנה הרבה דברים‬ ‫הקליענט סיפר שכבר זמן רב הוא מרגיש שהסחורה הישנה‬ ‫חדשים‪ ,‬אבל לא תמיד נשאר מהם דבר לאחר סוכות״‪.‬‬ ‫אינה מתאימה לכל החנויות‪ .‬הוא ניסה פעם לומר זאת לאחד‬ ‫ראובן חייך‪ .‬״אתה צריך אולי ביינדער אחד״‪.‬‬ ‫הסעילסלייט‪ ,‬אבל הלה הסביר לו שהחברה אינה עובדת בדרך‬ ‫אחרת‪ .‬לאחר אותה שיחה הפסיק הקליענט לבקש‪ .‬הוא פשוט‬ ‫״ואתה צריך אולי דף אחד ריק״‪ ,‬השיב שמעון‪.‬‬ ‫התחיל לקנות פחות‪.‬‬ ‫באותו ערב פתח ראובן שוב את המחברת‪ .‬בראש הדף כתב‪:‬‬ ‫באותו שבוע התחיל חודש אלול‪ .‬לאחר מעריב דיבר הרב בבית‬ ‫״מה עלי לשמור״‪ .‬תחת הכותרת כתב להגיע חמש דקות קודם‬ ‫המדרש על חשבון הנפש‪ .‬הוא אמר שאדם צריך לבדוק את סדריו‪,‬‬ ‫התפילה ולהחזיק בשיעורו גם בימים הקשים‪.‬‬ ‫לחזק את שיעוריו ולקבל על עצמו דבר שיוכל לעמוד בו‪.‬‬ ‫אחר כך כתב כותרת שניה‪ :‬״למה עלי להיפתח״‪.‬‬ ‫ראובן אהב דרשות כאלו‪ .‬הוא לא המתין לרגש גדול‪ .‬כשהחליט‬ ‫הוא כתב לשמוע את בנו עד הסוף בלי להכין תשובה‪ .‬ללמוד‬ ‫דבר‪ ,‬כתב אותו וקבע לו זמן‪ .‬באותו לילה פתח בביתו מחברת‬ ‫פעם אחת בכל שבוע מהלך שאינו מתאים להבנתו הראשונה‪.‬‬ ‫שבה כתב בכל אלול את קבלותיו לשנה החדשה‪.‬‬ ‫ולעמוד לאחר התפילה שתי דקות בלי לבדוק רק אם אמר הכל‪,‬‬ ‫הוא עבר על הדפים מן השנים הקודמות‪ .‬לקום מוקדם יותר‪.‬‬ ‫אלא לשאול מה אחת מן המילים אמרה לו‪.‬‬ ‫להגיע קודם התפילה‪ .‬לא לדבר עד אחר הלימוד‪ .‬להוסיף עוד‬ ‫הוא לא ביטל שום סדר ישן‪ .‬הוא לא השליך את החוקים ששמרו‬ ‫שיעור‪ .‬לבדוק בכל ערב אם עמד בסדריו‪ .‬בכל שנה מצא מקום‬ ‫עליו כל השנים‪ .‬אבל בפעם הראשונה הבין שחוק יכול לשמור על‬ ‫שנחלש‪ ,‬ובכל שנה הוסיף דבר שיחזיק אותו יותר‪.‬‬ ‫החיים‪ ,‬ואפשר גם להשתמש בו כדי שלא לתת לחיים להשתנות‪.‬‬ ‫הוא לקח את העט כדי לכתוב את הקבלות של השנה הזאת‪,‬‬ ‫למחרת בבוקר פתח ראובן את דלת האפיס בשעה שמונה‬ ‫אבל ידו נעצרה‪ .‬המחברת הזכירה לו פתאום את הביינדערס‬ ‫בדיוק‪ .‬כמו בכל יום‪ ,‬הכל עמד במקומו‪ .‬העובדים הגיעו בזמן‬ ‫שבאפיס‪ .‬גם כאן היה לכל חולשה חוק‪ ,‬לכל נפילה גדר ולכל איחור‬ ‫והרעפארטס חיכו על שלחנו‪.‬‬ ‫סדר חדש‪.‬‬ ‫אבל הפעם לא סגר מיד את הדלת‪.‬‬ ‫הוא לא מצא במחברת שאלה אחת על דבר שעדיין אינו מבין‪.‬‬ ‫הוא השאיר אותה פתוחה‪ ,‬קרא למנהל המכירות ואמר‪ :‬״היום‬ ‫אחר כך נזכר בבנו‪ .‬כמה שבועות קודם לכן ניסה הבן לספר לו‬ ‫אל תאמר לי תחילה מה עשינו‪ .‬אמור לי מה עדיין איננו רואים״‪.‬‬ ‫על קושי שהיה לו בישיבה‪ .‬ראובן שמע כמה מילים וכבר ידע מה‬ ‫מכון מישרים‪ .‬קול הלשון פרטי ‪.605-313-6803 -‬‬ ‫הרב שלום לאנגסאם ‪845-274-3516 -‬‬ ‫‪shalomlangs@gmail.com‬‬ ‫‪4‬‬