gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ 658‬שנה י"ב – כל הזכויות שמורות ©‬ ‫שב"ק פרשת נצבים‪-‬וילך תשפ"ו‬ ‫ועפי"ז יש לפרש דבר נפלא שבגמ' ברכות (ד‪ ):‬איתא מפני מה לא‬ ‫מדוע א"א לומר ד"היום" קאי על ראש השנה‬ ‫נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שנאי ישראל (בסגי‬ ‫נהור) דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל‪ ,‬ויש לתמוה‬ ‫אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם וגו' (כט ט)‬ ‫הלא כל הקינות שבמגילת איכה נסדרו לפי סדר הא' ב' הרי‬ ‫פרש"י מלמד שכינסם לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית‪.‬‬ ‫שבכל האותיות נזכרו פורעניות גדולות ומדוע דוקא האות נו"ן‬ ‫ויש להקשות שבנביא במעשה עם השונמית כתוב "ויהי היום"‬ ‫נחשבת אות שנזכרה בה פורענות‪.‬‬ ‫(מלכים ב ד‪-‬ח) ופרש"י אותו היום ראש השנה היה‪ ,‬והיינו שבכל‬ ‫וע"פ המבואר יש ליישב שאכן בכל האותיות נזכרו פורענויות‬ ‫מקום שכתוב "היום" בסתמא הכונה לראש השנה‪ ,‬וא"כ מדוע‬ ‫ברם הפורענויות היו ברכות דעל ידם נפרע חוב העוונות מישראל‬ ‫כאן שכתוב "היום" לא פרש"י שהכונה בראש השנה‪.‬‬ ‫ואי"ז נחשב פורענויות משא"כ בפורענות שבאות נו"ן כתוב‬ ‫וי"ל ע"פ דברי המג"א (או"ח סי' תקפ"ב סק"ב) שכתב שכל לשון‬ ‫"נפלה לא תוסיף קום" והיינו שמנפילה זו לא תהיה קימה וא"כ זו‬ ‫המשתמעת לב' פנים אין לאומרה בראש השנה ולכן למרות‬ ‫אינה קללה שהיא ברכה דהרי ממנה לא תיגרם קימה לישראל‬ ‫שמעיקר הדין היה צריך לומר זכרנו לחיים בפתח תחת הל' לא‬ ‫ולכן לא נזכרה האות נו"ן‪.‬‬ ‫אומרים כך כיון דיכול להשתמע אף לשון זכרנו לא‪-‬חיים לכן‬ ‫צל"ח (ברכות ד‪):‬‬ ‫אומרים לחיים בשווא תחת הל'‪.‬‬ ‫ואיתא במדרש אתם נצבים לרעה ויש נצבים לטובה הרי‬ ‫ההבדל בין גלות "נפוצים" לגלות "נדחים"‬ ‫של"נצבים" יש ב' פנים או לטובה או לרעה ומעתה לא יתכן‬ ‫לפרש ש"היום" האמור כאן הכונה לראש השנה דאם היה זה‬ ‫ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך כו' אם יהיה נדחך‬ ‫בר"ה לא היה משה אומר לשון "נצבים" דמשתמע לב' פנים‬ ‫בקצה השמים משם יקבצך וגו' (ל ג‪-‬ד) יש להבין מה‬ ‫לטובה ולרעה לכן פירש רש"י ש"היום" האמור כאן הכונה ביום‬ ‫הכפילות "אשר הפיצך" "נדחך" הלא שניהם מורים על גלות‪ ,‬וכן‬ ‫מותו‪.‬‬ ‫יש להבין החילוק בין "הפיצך" לבין "נדחך"‪.‬‬ ‫נודע ביהודה עה"ת‬ ‫ויש לפרש כי גלות "הנפוץ" שונה מגלות "הנדח" דהצפה בין‬ ‫העמים ענינה שהנפוצים ניכרים נראים וידועים ורק שאינם‬ ‫הטעם שהוקדמו כאן הטף לנשים שלא כבמצות‬ ‫במקומם אלא נפוצים בין המעים ונדחים ענינם שלא מכירים או‬ ‫הקהל‬ ‫רואים אותם כלשון "מקום נדח"‪ ,‬הרי ב' סוגי גלויות יש גלות‬ ‫שבה עם ישראל ניכר ורק שאינו במקומו אלא נפוץ בין העמים‬ ‫טפכם נשיכם וגו' (כט י) הרי שהוקדמו הטף לנשים ובמצות‬ ‫ויש גלות שבה עם ישראל אינו ניכר אלא נידח בקצה השמים‪.‬‬ ‫הקהל המובאת להלן בפר' וילך כתוב נשים קודם לטף‪ ,‬וצריך‬ ‫מצאנו ב' גלויות אלו אצל עם ישראל שהרי שבט יהודה ושבט‬ ‫להבין הטעם‪.‬‬ ‫בנימין נפוצים בין העמים שהרי כל בנ"י היום הינם או משבט‬ ‫יש ליישב ע"פ דברי המנחת חינוך שכתב שבמצות הקהל נאמר‬ ‫יהודה או משבט בנימין והם ניכרים לכל ורק שאינן במקומם אלא‬ ‫חיוב להביא אף טף בן יומו שאין לו דעת להבין כלל ואילו כאן‬ ‫נפוצים בין העמים ואילו שאר עשרת השבטים אין איש יודע‬ ‫שנצטוו להביא את הטף לשמוע את דברי הברית הכוונה לטף‬ ‫ומכיר היכן הם וזו גלות של נדחים בקצה השמים‪.‬‬ ‫שיש לו דעת להבין‪ ,‬והנה קטן שיש לו דעת צריך לחנכו לכל‬ ‫וקאמר קרא דלעתיד לבא הקב"ה "שב וקבצך מכל העמים אשר‬ ‫התרי"ג מצוות שחייב בהם מדין חינוך‪.‬‬ ‫הפיצך" והיינו את יהודה ובנימין והוסיף "אם יהיה נדחך כו' משם‬ ‫ועפי"ז יש ליישב שכאן הוקדמו הטף לנשים דאיירי בטף שיש לו‬ ‫יקבצך" היינו את עשרת השבטים הנדחים‪.‬‬ ‫שייכות לכל התרי"ג משא"כ אשה אינה מצווה בכל התרי"ג‬ ‫תוספת ברכה‬ ‫ובפרשת הקהל קאי על הטף אף שאין לו דעת שפטור מכל‬ ‫התרי"ג אף מדין חינוך לכן הוקדמו הנשים שנוהג בהן חלק‬ ‫אימתי "הפרי בטן" לטובה ואימתי אינו לטובה‬ ‫מהמצות‪.‬‬ ‫שפתי צדיק‬ ‫והותירך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי‬ ‫אדמתך לטבוה כי ישוב ה' לשוש עליך וגו' (ל ט) הרי‬ ‫מדוע דוקא האות נו"ן לא נזכרה באשרי יושבי ביתך‬ ‫שכתוב קודם בפרי בטנך וגו' ואח"כ כתיב לטובה‪ ,‬בפר' כי תבא‬ ‫כתוב להיפך "והתירך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי אדמתך וגו' (כח‬ ‫למען הקים אותם היום לו לעם וגו' (כט יב) פרש"י בשם‬ ‫יא)‪ ,‬הרי ש"לטובה" הוקדם "לפרי בטנך וגו'" וצריך טעם מדוע‬ ‫מדרש אגדה לפי ששמעו ישראל קללות שבמשנה תורה ובתורת‬ ‫כאן נכתבה טובה לבסוף ולעיל נכתבה בתחילה‪.‬‬ ‫כהנים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה‬ ‫ונראה לפרש‪ ,‬רש"י בפר' בחקתי כתב על הפסוק "וזרעתם לריק‬ ‫מפייסם אתם נצבים כו' והקללות והיסורים מקיימין אתכם‬ ‫זרעכם" שהכתוב מדבר על הבנים והבנות שהאדם עמל בהם‬ ‫ומציבין אתכם לפניו‪.‬‬ ‫ומגדלם ולבסוף החטא מכלה אותם‪ ,‬ומבואר שיותר טוב לאדם‬ ‫יש לפרש מה שהקללות מקיימים את ישראל היינו כי הקללות‬ ‫שלא יהיו לו בנים ובנות מאשר שיהיו לו ויעמול בגידולם ולבסוף‬ ‫ממרקין את העונות של ישראל והם כפריעת חוב שעל ידם‬ ‫מחמת חטאיו הקב"ה יכלה אותם‪ ,‬ועפי"ז יש ליישב שבפרשת כי‬ ‫נמחלים לישראל העוונות וכפי שמביאה הגמ' בברכות (ז‪ ):‬משל‬ ‫תבא איירי קרא כאשר ישראל בארצם ועושים רצון קונים שאז‬ ‫לאדם שיצא עליו שטר חוב לאחר שפורע אותו שמח ומה"ט יש‬ ‫כשיהיו להם בנים ובנות אין להם חשש שהקב"ה יכלה אותם‬ ‫לפרש שהקללות והיסורים נקראו פורענויות מלשון פריעת חוב‬ ‫נמצא שמעיקרא טוב לישראל שיש להם פרי בטן לכן הקדימה‬ ‫נמצא א"כ שהקללות הם ברוכת‪.‬‬ ‫הוכחה שפרשת האזינו היא שירה והיכן צריך‬ ‫תורה ה"טובה" ואמרה "והותירך לטובה בפרי בטנך" ר"ל שטובה‬ ‫להשלים שירה שהופסדה‬ ‫מעיקרא תהיה שהיה לך בנים ובנות‪.‬‬ ‫משא"כ הכא קרא איירי על ישראל שלא עשו רצון קונם וגלו‬ ‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו' (לא יט) איתא‬ ‫מארצם שאם יעשו תשובה הקב"ה יחזור ויהפוך ענינים לטובה‬ ‫במדרש איני יודע אם כל התורה נקראת שירה או שירת האזינו‬ ‫והרי בכה"ג שאין עושים רצונו של מקום אזי מה שיש להם פרי‬ ‫לבד נקראת שירה כשהוא ואמר האזינו השמים ואדרבה הוי אומר‬ ‫בטן הוא קללה מפני שבכל עת חוששם שאחר שיעמלו בגידולם‬ ‫האזינו נקראת שירה‪.‬‬ ‫וטיפוחים יכלה אותם הקב"ה ורק שאחר שיעשו תשובה‬ ‫ונראה לפרש בזה ובהקדם‪ ,‬בסנהדרין (צד‪).‬איתא‪ ,‬גנאי הוא‬ ‫מבטיחם הקב"ה שלא יעשה זאת‪ ,‬נמצא שרק עתה כשעושים‬ ‫לחזקיה שלא אמר שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה וכיוצא‬ ‫תשובה נחשב להם הפרי בטן לטובה ולכן כאן כתיב "והותירך כו'‬ ‫בזה גנאי הוא למשה בששים ריבוא שלא אמר ברוך עד שבא‬ ‫בכל מעשה ידיך ובפרי בטנך לטובה" כלו' שהפרי בטן שלהם‬ ‫יתרו ואמר ברוך ה' אשר הציל אתכם‪.‬‬ ‫שלא היה להם טובה אלא רעה יהפוך להם הקב"ה לטובה לכן‬ ‫ויש לתמוה הניחא חזקיה לא אמר שירה כלל וזה גנאי משא"כ‬ ‫כתיב טובה בסוף‪.‬‬ ‫אצל משה מה שייך גנאי בזה שלא אמר ברוך הרי כן אמר שירה‬ ‫יעלת חן‬ ‫ומאי נפק"מ שמילת ברוך לא נאמרה בשירתו‪ ,‬עוד קשה מה‬ ‫שייך אחר דברי הגמ' על חזקיה לומר כיוצא בזה על משה הרי‬ ‫וילך‬ ‫אי"ז כיוצא בו כי חזקיה כלל לא אמר שירה ומשה אמר ורק שלא‬ ‫אמר מילת ברוך‪.‬‬ ‫ויש ליישב שהנה אצל יהושע מצאנו שאמר שמש בגבעון דום‬ ‫האם משה מת ביום שישי או בשבת‬ ‫ואח"כ כתיב אז ישיר יהושע וכתבו המפרשים שהטעם שמיד‬ ‫אחר שהעמיד יהושע את השמש אמר שירה הוא מפני שהשמש‬ ‫בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' (לא ב) בהגהת אשר"י‬ ‫בהליכתה אומרת שירה וכאשר עצר יהושע את הליכת השמש‬ ‫מביא בשם הר' שלום ממתא מחסיא שתקינו לומר במנחה של‬ ‫פסקה מלומר שירה נמצא שפגם יהושע באמירת שירה ולכן מיד‬ ‫שבת צדקתך צדק דזה צידוק הדין על משה רבינו שמת בשעה זו‬ ‫אח"כ אמר יהושע שירה להשלים את השירה שחיסר ע"י‬ ‫ומה"ט נמי נהגו שלא לקבוע מדרש בן שני תפילות משום דחכם‬ ‫העמדת החמה‪.‬‬ ‫שמת בתי מדרש בטלים‪ ,‬ומנהג אבותינו תורה‪.‬‬ ‫ועפי"ז יש ליישב אף גבי חזקיה דאיתא בגמ' דגנאי הוא לו שלא‬ ‫והקשה האשר"י דלא יתכן שמשה מת בשבת שהרי כתוב בן מאה‬ ‫אמר שירה שהרי כשחלה חזקיה חזרה השמש לאחוריה י'‬ ‫ועשרים שנה אנכי היום ודרשו חז"ל בר"ה (יא‪ ).‬היום מלאו ימי‬ ‫מעלות ובזמן זה לא אמרה שירה וא"כ ע"י חזקיה נגרם הפסד‬ ‫ושנותי ואמרו שבו ביום כתב י"ג ספרי תורה וכיצד כתב בשבת‪,‬‬ ‫באמירת השמש ומן הראוי היה שחזקיה בעצמו ישלים השירה‬ ‫ועוד דבסדר עולם מוכח שנפטר בערב שבת שלפי החשובן בשנת‬ ‫שנחסרה ע"י השמש וכיון שלא אמר גנאי הוא לו‪.‬‬ ‫פטירתו ז' אדר חל ביום שישי‪.‬‬ ‫והנה אצל משה איתא בקריעת ים סוף שבקשו מלאכי השרת‬ ‫ונראה לפרש הענין שאכן מת ביום שישי אך לאנשים היה נראה‬ ‫לומר שירה ולא הניחם הקב"ה באומרו מעשה ידי טובעים בים‬ ‫שמת בשבת ותיקנו זמן אמירת צידוק הדין ושלא יקבעו במדרש‬ ‫ואתם אומרים שירה נמצא שע"י שקרע משה את הים הפסיקו‬ ‫בשבת‪ ,‬והביאור כדלהלן‪.‬‬ ‫המלאכים לומר שירה ולפי הסברא אצל יהושע וחזקיהו ראוי‬ ‫שמשה ישלים את השירה שגרם למלאכים שלא לאומרה‪ ,‬ואיתא‬ ‫בפרשת בראשית כתוב "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל‬ ‫בגמ' ששירת המלאכים בלילה אומרים ברוך וביום אומרים קדוש‬ ‫מלאכתו" (ב‪-‬ב) ופרש"י רבי שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע‬ ‫וקריעת ים סוף היתה בלילה א"כ הפסיד משה את שירת "ברוך"‬ ‫עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על קודש אבל הקב"ה שהוא‬ ‫של המלאכים והיה ראוי שישלים שירה זו ויאמר "ברוך" וזה‬ ‫ידוע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כילה בו‬ ‫שאמרה הגמ' גנאי הוא למשה שלא אמר ברוך דהיינו שלא‬ ‫ביום‪ ,‬וכוונתו שאדם שאינו יודע הרגע המכוון צריך להוסיף מחול‬ ‫השלים את שירת המלאכים שהפסיד‪.‬‬ ‫על קודש כדי שלא יחלל שבת אבל הקב"ה יודע הרגע המכוון‬ ‫ומיושב היטב שייכות העובדות‪ ,‬ושפיר בזה לשון כיוצא בו‪ ,‬וכן‬ ‫לכן אינו צריך להוסיף וכביכול היה נראה שעשה מלאכה בשבת‬ ‫שפיר שהגנאי על משה דומה לגנאי שעל חזקיהו‪.‬‬ ‫ביחס לבשר ודם שהוסיף מחול על קודש‪.‬‬ ‫ובזה נבוא אל המכוון בהבנת המדרש‪ ,‬דאיתא בחז"ל שכשאמר‬ ‫והנה הקב"ה ממלא ימיהם של צדיקים ובאותה שנה היה ז' אדר‬ ‫משה האזינו השמים וגו' עמדו השמים והארץ דום ונמצא לפי"ז‬ ‫ביום שישי והקב"ה רצה למלאות ימיו בדיוק לכן המיתו בסוף‬ ‫שמשה גרם להם להפסיק לומר שירה ומבואר שבכה"ג צריך‬ ‫היום ומכיון שאין הקב"ה צריך להוסיף מחול על קודש היה נראה‬ ‫משה לומר שירה תחת מה שגרם שלא תאמר שירה וזה שאמר‬ ‫שמת בשבת כי האנשים שהוסיפו מחול על קודש היתה כבר‬ ‫המדרש שכשאמר משה "ועתה כו' השירה הזאת" איני יודע אם‬ ‫שבת בעבורם ואולם באמת היה זה יום שישי‪ ,‬ושפיר דמשה כתב‬ ‫הכונה לכל התורה או לשירת האזינו‪ ,‬ופושט המדרש מדכתיב‬ ‫י"ג ס"ת באותו היום דאותו היום היינו יום שישי‪.‬‬ ‫האזינו השמים והארץ מוכח שהכונה לשירת האזינו שהרי‬ ‫ומאחר ובפועל מת בסוף יום ו' ובנ"י כבר קיבלו שבת הרי שלא‬ ‫כשאמר משה כך גרם להם לעמוד והפסידם מלומר שירה והיכן‬ ‫השלים מה שהחסיר אלא בהכרח שמה שאמר האזינו כו' וזה‬ ‫יכלו להתעסק בו עד מוצאי שבת‪ ,‬ובדין אונן מצינו שאין אנינות‬ ‫עצמו אמירת שירה וא"כ הרי שהשלים השירה שהפסיד‪.‬‬ ‫חלה בשבת אבל מותר להחשיך על התחום כדי לעסוק בצרכי‬ ‫תפארת צבי‬ ‫המת כלו' ללכת בשבת עד סוף תחום שבת ולהמתין שם שתצא‬ ‫שבת ומיד להתעסק בצרכי המת וא"כ י"ל דאף אצל משה במשך‬ ‫מהו לשון שימה בפיהם‬ ‫השבת לא התעסקו אך מזמן המנחה החלו בנ"י להכין עצמם‬ ‫והרחוקים ממקום מיתתו החלו הולכים לקראת מיתתו שהרי‬ ‫ולמדה את בני ישראל ושימה בפיהם (לא יט) בגמ' עירובין‬ ‫מחנה ישראל היה ג' פרסאות ובודאי חלקם היו רחוקים ממקום‬ ‫(נד‪ ).‬דרשו חז"ל מכאן שצריך ללמד לתלמיד עד שיהיה הלימוד‬ ‫מיתתו‪ ,‬ואיתא דכאשר מחשיך על התחום לצרכי המת חל עליו‬ ‫מסודר בפיו‪.‬‬ ‫דין אנינות מאותה שעה אפי' שעדיין שבת‪ ,‬ועפי"ז י"ל שמאותה‬ ‫ונראה לפרש שלמדו זאת ממילת "שימה" דאיתא בגמ' סוף‬ ‫תמורה (לד) על הפסוק האמור בפר' צו בענין דישון המזבח‬ ‫שעה שהחלו להתעסק בו חלה עליהם דין אנינות ונחשב כאילו‬ ‫"ושמו אצל המזבח" ושמו בנחת ושמו שלא יתפזר מבואר דלשון‬ ‫מת באותה שעה ולכן תקינו שיאמרו באותה שעה צידוק הדין‪,‬‬ ‫שימה מורה על שימה בנחת ובצורה מסודרת בשונה מלשון‬ ‫וכן תיקנו שיהיו מדרשות בטלים באותה שעה זכר לכך שבאותו‬ ‫נתינה שעיקרה שתהיה נתינה ולא משנה באיזה צורה‪.‬‬ ‫הזמן החלו מתעסקים במיתתו של משה‪ ,‬ואתי שפיר שבאמת‬ ‫ומכיון דכאן כתיב ושימה בפיהם יש ללמוד שילמדה בצורה‬ ‫מת ביום ו' וכתב הס"ת ביום ו' ועדיין תיקנו לומר צידוק במנחה‬ ‫שתהיה שימה בפיהם והיינו בנחת ובסדר כדרשת חז"ל‪.‬‬ ‫של שבת (א‪.‬ה‪ -‬אך עיי"ש מה שהעיר)‪.‬‬ ‫תוספת ברכה‬ ‫יעלת חן‬ ‫מוקדש לע"נ‬ ‫מוקדש לע"נ‬ ‫סימן טוב בן ויקטוריה נעמה ז"ל‬ ‫משה בן לונה ז"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬