פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — ניצבים וילך (2026-08-31)

גליון 658שנה י"ב – כל הזכויות שמורות © שב"ק פרשת נצבים-וילך תשפ"ו
ועפי"ז יש לפרש דבר נפלא שבגמ' ברכות (ד ):איתא מפני מה לא מדוע א"א לומר ד"היום" קאי על ראש השנה
נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שנאי ישראל (בסגי
נהור) דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ,ויש לתמוה אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם וגו' (כט ט)
הלא כל הקינות שבמגילת איכה נסדרו לפי סדר הא' ב' הרי פרש"י מלמד שכינסם לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית.
שבכל האותיות נזכרו פורעניות גדולות ומדוע דוקא האות נו"ן ויש להקשות שבנביא במעשה עם השונמית כתוב "ויהי היום"
נחשבת אות שנזכרה בה פורענות. (מלכים ב ד-ח) ופרש"י אותו היום ראש השנה היה ,והיינו שבכל
וע"פ המבואר יש ליישב שאכן בכל האותיות נזכרו פורענויות מקום שכתוב "היום" בסתמא הכונה לראש השנה ,וא"כ מדוע
ברם הפורענויות היו ברכות דעל ידם נפרע חוב העוונות מישראל כאן שכתוב "היום" לא פרש"י שהכונה בראש השנה.
ואי"ז נחשב פורענויות משא"כ בפורענות שבאות נו"ן כתוב וי"ל ע"פ דברי המג"א (או"ח סי' תקפ"ב סק"ב) שכתב שכל לשון
"נפלה לא תוסיף קום" והיינו שמנפילה זו לא תהיה קימה וא"כ זו המשתמעת לב' פנים אין לאומרה בראש השנה ולכן למרות
אינה קללה שהיא ברכה דהרי ממנה לא תיגרם קימה לישראל שמעיקר הדין היה צריך לומר זכרנו לחיים בפתח תחת הל' לא
ולכן לא נזכרה האות נו"ן. אומרים כך כיון דיכול להשתמע אף לשון זכרנו לא-חיים לכן
צל"ח (ברכות ד): אומרים לחיים בשווא תחת הל'.
ואיתא במדרש אתם נצבים לרעה ויש נצבים לטובה הרי
ההבדל בין גלות "נפוצים" לגלות "נדחים" של"נצבים" יש ב' פנים או לטובה או לרעה ומעתה לא יתכן
לפרש ש"היום" האמור כאן הכונה לראש השנה דאם היה זה
ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך כו' אם יהיה נדחך בר"ה לא היה משה אומר לשון "נצבים" דמשתמע לב' פנים
בקצה השמים משם יקבצך וגו' (ל ג-ד) יש להבין מה לטובה ולרעה לכן פירש רש"י ש"היום" האמור כאן הכונה ביום
הכפילות "אשר הפיצך" "נדחך" הלא שניהם מורים על גלות ,וכן מותו.
יש להבין החילוק בין "הפיצך" לבין "נדחך". נודע ביהודה עה"ת
ויש לפרש כי גלות "הנפוץ" שונה מגלות "הנדח" דהצפה בין
העמים ענינה שהנפוצים ניכרים נראים וידועים ורק שאינם הטעם שהוקדמו כאן הטף לנשים שלא כבמצות
במקומם אלא נפוצים בין המעים ונדחים ענינם שלא מכירים או הקהל
רואים אותם כלשון "מקום נדח" ,הרי ב' סוגי גלויות יש גלות
שבה עם ישראל ניכר ורק שאינו במקומו אלא נפוץ בין העמים טפכם נשיכם וגו' (כט י) הרי שהוקדמו הטף לנשים ובמצות
ויש גלות שבה עם ישראל אינו ניכר אלא נידח בקצה השמים. הקהל המובאת להלן בפר' וילך כתוב נשים קודם לטף ,וצריך
מצאנו ב' גלויות אלו אצל עם ישראל שהרי שבט יהודה ושבט להבין הטעם.
בנימין נפוצים בין העמים שהרי כל בנ"י היום הינם או משבט יש ליישב ע"פ דברי המנחת חינוך שכתב שבמצות הקהל נאמר
יהודה או משבט בנימין והם ניכרים לכל ורק שאינן במקומם אלא חיוב להביא אף טף בן יומו שאין לו דעת להבין כלל ואילו כאן
נפוצים בין העמים ואילו שאר עשרת השבטים אין איש יודע שנצטוו להביא את הטף לשמוע את דברי הברית הכוונה לטף
ומכיר היכן הם וזו גלות של נדחים בקצה השמים. שיש לו דעת להבין ,והנה קטן שיש לו דעת צריך לחנכו לכל
וקאמר קרא דלעתיד לבא הקב"ה "שב וקבצך מכל העמים אשר התרי"ג מצוות שחייב בהם מדין חינוך.
הפיצך" והיינו את יהודה ובנימין והוסיף "אם יהיה נדחך כו' משם ועפי"ז יש ליישב שכאן הוקדמו הטף לנשים דאיירי בטף שיש לו
יקבצך" היינו את עשרת השבטים הנדחים. שייכות לכל התרי"ג משא"כ אשה אינה מצווה בכל התרי"ג
תוספת ברכה
ובפרשת הקהל קאי על הטף אף שאין לו דעת שפטור מכל
התרי"ג אף מדין חינוך לכן הוקדמו הנשים שנוהג בהן חלק
אימתי "הפרי בטן" לטובה ואימתי אינו לטובה מהמצות.
שפתי צדיק
והותירך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי
אדמתך לטבוה כי ישוב ה' לשוש עליך וגו' (ל ט) הרי מדוע דוקא האות נו"ן לא נזכרה באשרי יושבי ביתך
שכתוב קודם בפרי בטנך וגו' ואח"כ כתיב לטובה ,בפר' כי תבא
כתוב להיפך "והתירך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי אדמתך וגו' (כח למען הקים אותם היום לו לעם וגו' (כט יב) פרש"י בשם
יא) ,הרי ש"לטובה" הוקדם "לפרי בטנך וגו'" וצריך טעם מדוע מדרש אגדה לפי ששמעו ישראל קללות שבמשנה תורה ובתורת
כאן נכתבה טובה לבסוף ולעיל נכתבה בתחילה. כהנים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה
ונראה לפרש ,רש"י בפר' בחקתי כתב על הפסוק "וזרעתם לריק מפייסם אתם נצבים כו' והקללות והיסורים מקיימין אתכם
זרעכם" שהכתוב מדבר על הבנים והבנות שהאדם עמל בהם ומציבין אתכם לפניו.
ומגדלם ולבסוף החטא מכלה אותם ,ומבואר שיותר טוב לאדם יש לפרש מה שהקללות מקיימים את ישראל היינו כי הקללות
שלא יהיו לו בנים ובנות מאשר שיהיו לו ויעמול בגידולם ולבסוף ממרקין את העונות של ישראל והם כפריעת חוב שעל ידם
מחמת חטאיו הקב"ה יכלה אותם ,ועפי"ז יש ליישב שבפרשת כי נמחלים לישראל העוונות וכפי שמביאה הגמ' בברכות (ז ):משל
תבא איירי קרא כאשר ישראל בארצם ועושים רצון קונים שאז לאדם שיצא עליו שטר חוב לאחר שפורע אותו שמח ומה"ט יש
כשיהיו להם בנים ובנות אין להם חשש שהקב"ה יכלה אותם לפרש שהקללות והיסורים נקראו פורענויות מלשון פריעת חוב
נמצא שמעיקרא טוב לישראל שיש להם פרי בטן לכן הקדימה נמצא א"כ שהקללות הם ברוכת.
הוכחה שפרשת האזינו היא שירה והיכן צריך תורה ה"טובה" ואמרה "והותירך לטובה בפרי בטנך" ר"ל שטובה
להשלים שירה שהופסדה מעיקרא תהיה שהיה לך בנים ובנות.
משא"כ הכא קרא איירי על ישראל שלא עשו רצון קונם וגלו
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו' (לא יט) איתא מארצם שאם יעשו תשובה הקב"ה יחזור ויהפוך ענינים לטובה
במדרש איני יודע אם כל התורה נקראת שירה או שירת האזינו והרי בכה"ג שאין עושים רצונו של מקום אזי מה שיש להם פרי
לבד נקראת שירה כשהוא ואמר האזינו השמים ואדרבה הוי אומר בטן הוא קללה מפני שבכל עת חוששם שאחר שיעמלו בגידולם
האזינו נקראת שירה. וטיפוחים יכלה אותם הקב"ה ורק שאחר שיעשו תשובה
ונראה לפרש בזה ובהקדם ,בסנהדרין (צד).איתא ,גנאי הוא מבטיחם הקב"ה שלא יעשה זאת ,נמצא שרק עתה כשעושים
לחזקיה שלא אמר שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה וכיוצא תשובה נחשב להם הפרי בטן לטובה ולכן כאן כתיב "והותירך כו'
בזה גנאי הוא למשה בששים ריבוא שלא אמר ברוך עד שבא בכל מעשה ידיך ובפרי בטנך לטובה" כלו' שהפרי בטן שלהם
יתרו ואמר ברוך ה' אשר הציל אתכם. שלא היה להם טובה אלא רעה יהפוך להם הקב"ה לטובה לכן
ויש לתמוה הניחא חזקיה לא אמר שירה כלל וזה גנאי משא"כ כתיב טובה בסוף.
אצל משה מה שייך גנאי בזה שלא אמר ברוך הרי כן אמר שירה יעלת חן
ומאי נפק"מ שמילת ברוך לא נאמרה בשירתו ,עוד קשה מה
שייך אחר דברי הגמ' על חזקיה לומר כיוצא בזה על משה הרי וילך
אי"ז כיוצא בו כי חזקיה כלל לא אמר שירה ומשה אמר ורק שלא
אמר מילת ברוך.
ויש ליישב שהנה אצל יהושע מצאנו שאמר שמש בגבעון דום האם משה מת ביום שישי או בשבת
ואח"כ כתיב אז ישיר יהושע וכתבו המפרשים שהטעם שמיד
אחר שהעמיד יהושע את השמש אמר שירה הוא מפני שהשמש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' (לא ב) בהגהת אשר"י
בהליכתה אומרת שירה וכאשר עצר יהושע את הליכת השמש מביא בשם הר' שלום ממתא מחסיא שתקינו לומר במנחה של
פסקה מלומר שירה נמצא שפגם יהושע באמירת שירה ולכן מיד שבת צדקתך צדק דזה צידוק הדין על משה רבינו שמת בשעה זו
אח"כ אמר יהושע שירה להשלים את השירה שחיסר ע"י ומה"ט נמי נהגו שלא לקבוע מדרש בן שני תפילות משום דחכם
העמדת החמה. שמת בתי מדרש בטלים ,ומנהג אבותינו תורה.
ועפי"ז יש ליישב אף גבי חזקיה דאיתא בגמ' דגנאי הוא לו שלא והקשה האשר"י דלא יתכן שמשה מת בשבת שהרי כתוב בן מאה
אמר שירה שהרי כשחלה חזקיה חזרה השמש לאחוריה י' ועשרים שנה אנכי היום ודרשו חז"ל בר"ה (יא ).היום מלאו ימי
מעלות ובזמן זה לא אמרה שירה וא"כ ע"י חזקיה נגרם הפסד ושנותי ואמרו שבו ביום כתב י"ג ספרי תורה וכיצד כתב בשבת,
באמירת השמש ומן הראוי היה שחזקיה בעצמו ישלים השירה ועוד דבסדר עולם מוכח שנפטר בערב שבת שלפי החשובן בשנת
שנחסרה ע"י השמש וכיון שלא אמר גנאי הוא לו. פטירתו ז' אדר חל ביום שישי.
והנה אצל משה איתא בקריעת ים סוף שבקשו מלאכי השרת
ונראה לפרש הענין שאכן מת ביום שישי אך לאנשים היה נראה
לומר שירה ולא הניחם הקב"ה באומרו מעשה ידי טובעים בים
שמת בשבת ותיקנו זמן אמירת צידוק הדין ושלא יקבעו במדרש
ואתם אומרים שירה נמצא שע"י שקרע משה את הים הפסיקו
בשבת ,והביאור כדלהלן.
המלאכים לומר שירה ולפי הסברא אצל יהושע וחזקיהו ראוי
שמשה ישלים את השירה שגרם למלאכים שלא לאומרה ,ואיתא בפרשת בראשית כתוב "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל
בגמ' ששירת המלאכים בלילה אומרים ברוך וביום אומרים קדוש מלאכתו" (ב-ב) ופרש"י רבי שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע
וקריעת ים סוף היתה בלילה א"כ הפסיד משה את שירת "ברוך" עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על קודש אבל הקב"ה שהוא
של המלאכים והיה ראוי שישלים שירה זו ויאמר "ברוך" וזה ידוע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כילה בו
שאמרה הגמ' גנאי הוא למשה שלא אמר ברוך דהיינו שלא ביום ,וכוונתו שאדם שאינו יודע הרגע המכוון צריך להוסיף מחול
השלים את שירת המלאכים שהפסיד. על קודש כדי שלא יחלל שבת אבל הקב"ה יודע הרגע המכוון
ומיושב היטב שייכות העובדות ,ושפיר בזה לשון כיוצא בו ,וכן לכן אינו צריך להוסיף וכביכול היה נראה שעשה מלאכה בשבת
שפיר שהגנאי על משה דומה לגנאי שעל חזקיהו. ביחס לבשר ודם שהוסיף מחול על קודש.
ובזה נבוא אל המכוון בהבנת המדרש ,דאיתא בחז"ל שכשאמר והנה הקב"ה ממלא ימיהם של צדיקים ובאותה שנה היה ז' אדר
משה האזינו השמים וגו' עמדו השמים והארץ דום ונמצא לפי"ז ביום שישי והקב"ה רצה למלאות ימיו בדיוק לכן המיתו בסוף
שמשה גרם להם להפסיק לומר שירה ומבואר שבכה"ג צריך היום ומכיון שאין הקב"ה צריך להוסיף מחול על קודש היה נראה
משה לומר שירה תחת מה שגרם שלא תאמר שירה וזה שאמר שמת בשבת כי האנשים שהוסיפו מחול על קודש היתה כבר
המדרש שכשאמר משה "ועתה כו' השירה הזאת" איני יודע אם
שבת בעבורם ואולם באמת היה זה יום שישי ,ושפיר דמשה כתב
הכונה לכל התורה או לשירת האזינו ,ופושט המדרש מדכתיב
י"ג ס"ת באותו היום דאותו היום היינו יום שישי.
האזינו השמים והארץ מוכח שהכונה לשירת האזינו שהרי
ומאחר ובפועל מת בסוף יום ו' ובנ"י כבר קיבלו שבת הרי שלא
כשאמר משה כך גרם להם לעמוד והפסידם מלומר שירה והיכן
השלים מה שהחסיר אלא בהכרח שמה שאמר האזינו כו' וזה יכלו להתעסק בו עד מוצאי שבת ,ובדין אונן מצינו שאין אנינות
עצמו אמירת שירה וא"כ הרי שהשלים השירה שהפסיד. חלה בשבת אבל מותר להחשיך על התחום כדי לעסוק בצרכי
תפארת צבי המת כלו' ללכת בשבת עד סוף תחום שבת ולהמתין שם שתצא
שבת ומיד להתעסק בצרכי המת וא"כ י"ל דאף אצל משה במשך
מהו לשון שימה בפיהם השבת לא התעסקו אך מזמן המנחה החלו בנ"י להכין עצמם
והרחוקים ממקום מיתתו החלו הולכים לקראת מיתתו שהרי
ולמדה את בני ישראל ושימה בפיהם (לא יט) בגמ' עירובין
מחנה ישראל היה ג' פרסאות ובודאי חלקם היו רחוקים ממקום
(נד ).דרשו חז"ל מכאן שצריך ללמד לתלמיד עד שיהיה הלימוד
מיתתו ,ואיתא דכאשר מחשיך על התחום לצרכי המת חל עליו
מסודר בפיו.
דין אנינות מאותה שעה אפי' שעדיין שבת ,ועפי"ז י"ל שמאותה
ונראה לפרש שלמדו זאת ממילת "שימה" דאיתא בגמ' סוף
תמורה (לד) על הפסוק האמור בפר' צו בענין דישון המזבח שעה שהחלו להתעסק בו חלה עליהם דין אנינות ונחשב כאילו
"ושמו אצל המזבח" ושמו בנחת ושמו שלא יתפזר מבואר דלשון מת באותה שעה ולכן תקינו שיאמרו באותה שעה צידוק הדין,
שימה מורה על שימה בנחת ובצורה מסודרת בשונה מלשון וכן תיקנו שיהיו מדרשות בטלים באותה שעה זכר לכך שבאותו
נתינה שעיקרה שתהיה נתינה ולא משנה באיזה צורה. הזמן החלו מתעסקים במיתתו של משה ,ואתי שפיר שבאמת
ומכיון דכאן כתיב ושימה בפיהם יש ללמוד שילמדה בצורה מת ביום ו' וכתב הס"ת ביום ו' ועדיין תיקנו לומר צידוק במנחה
שתהיה שימה בפיהם והיינו בנחת ובסדר כדרשת חז"ל. של שבת (א.ה -אך עיי"ש מה שהעיר).
תוספת ברכה יעלת חן
מוקדש לע"נ מוקדש לע"נ
סימן טוב בן ויקטוריה נעמה ז"ל משה בן לונה ז"ל
ת.נ.צ.ב.ה. ת.נ.צ.ב.ה.
