אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — ניצבים וילך (2026-08-31)

גליון קצ"א )שנה ד'(
פרשת נצבים-וילך תשפ"ו
שיעורי הגאון הגדו מוה"ר רבי יעקב גרינוואד שיט"א
רב בית המדרש דחסידי בעזא "זכרון רפא "בני ברק וחבר הביד"צ דקה מחזיקי הדת באר"י
ברירה במחיר כב
הטעם שצריך פסוק מיוחד למעט ביכורים בחוץ לארץ קושיית הגמרא שנוציא טלה אחד ונברר
שהוא המחיר כלב ברירה בשני מינים ברירה במחיר כלב אם נחשב שני מינים חילוק התוספות
בין נולד בתערובת להוכר האיסור קודם בהמה שנשחטה אמה ונתערבה באחרות הטעם שיש
ברירה במוציא מעות המת שנתערבו בשאר מעות ביטול ברוב לענין שלא יהא פסול מחיר כלב
והקשו בגמרא )שם( 'ניפוק חדא להדי
כלבא והנך כולהו לישתרו' ,היינו שיברר
השותפות ,אחד לקח עשרה טלאים,
והשני לקח תשעה טלאים וכלב ,נמצא
במשנה )תמורה ל' (.שני
שותפין שחלקו ,אחד נטל איתא
טלה אחד מבין העשרה כנגד הכלב ,והוא שעשרת הטלאים שכנגד הכלב שלקח עשרה ואחד תשעה וכלב ,שכנגד הכלב
יהיה אסור משום שהוא מחיר כלב ,ושאר השותף הראשון ,הם מחיר כלב ואסורים אסור ,ושעם הכלב מותר' .היינו שהיו
כל הטלאים יהיו מותרים מדין ברירהא. להקרבה. להם בשותפות י"ט טלאים וכלב ,וחלקו
א( כמבואר בתוספות שם )ד"ה ואידך( שהקושיא היא למאן דאמר יש ברירה .עיין שם שאף לראשונים שפסקו להלכה שאין ברירה בדאורייתא ,יש לומר שקושיית הגמרא היא
למאן דאמר יש ברירה.
ברכת שהחיינו על תקיעת שופר לנשים לדעת המחבר
כעין סברא זו ,שיוכלו נשים לברך מחמת שהברכה כוללת עוד דברים יש לעיין לדעת המחבר )או"ח סי' תקפט סעי' ו( שאין הנשים יכולות לברך על
שאינו תלוי בזמן ,מצאנו בשו"ת מהרי"ל דיסקין )קונטרס אחרון סי' ה אות כו( מצוות עשה שהזמן גרמא ,מה דינן לענין ברכת שהחיינו על מצוות עשה
לענין ברכת החמה .שרצה לומר שם ,שלא רק שנשים יכולות לברך ברכת שהזמן גרמא ,האם יכולות לברך שהחיינו על תקיעת שופר וכדומה או לא.
החמה ,אלא שיתכן שאף חייבות בכך ,ואף שהזמן גרמא .ואחד מהטעמים שיתכן לומר שאף שאת ברכת המצוות אינן יכולות לברך ,היינו מחמת שאינן
הוא כנ"ל ,שברכת עושה מעשה בראשית היא ברכה כוללת ,שכן מברכים יכולות לומר 'וצונו' ,שכן לא נצטוו על מצוה זו ,מכל מקום ,ברכת שהחיינו
ברכה זו גם ברואה את הים הגדול ובעוד אופנים שאינם תלויים בזמן כלל, שאינה אלא ברכת הודאה על שהגיע הזמן לקיים את המצוה ,יתכן שגם
ולכן ברכה זו שייכת בנשים ,ואף באופן שהזמן גרמא כגון ברכת החמה. נשים יכולות להודות על קיום המצוה אם מקיימות את המצוה ,ואף שאינן
ברם נראה ברור שיש לחלק בין הנידונים ,שאף לדעת המהרי"ל דיסקין מחויבות במצוה.
לא יעלה על הדעת לומר כן לענין שהחיינו ,שתהא אשה מחויבת בברכת אמנם משמו של רבי שלמה זלמן אויערבך מובא )הליכות ביתה ,פתח הבית
שהחיינו על מצות עשה שהזמן גרמא ,מאחר שזו כוללת גם אופנים שאין אות כא( ,שלדעת המחבר אין הנשים מברכות ברכת שהחיינו על מצות עשה
הזמן גרמן .שרק לענין עושה מעשה בראשית ,שבשני האופנים הברכה שהזמן גרמא .והטעם ,שמאחר שברכה זו עכשיו היא על המצוה שהזמן
הוא על אותו הדבר ,על הראיה ,שכאן רואה את הים וכאן רואה את החמה גרמא ,נחשבת ברכה זו גם כן כמו זמן גרמא ,ולכן אף שברכת שהחיינו
בחידושה ,בזה יש לומר שאף בברכת החמה שהוא זמן גרמא חייבת לברך. בכללות שייכת בכל זמן ,מכל מקום כשזה על מצוה שהזמן גרמא ,אין
אבל ברכת שהחיינו ,אף ששייכת גם באין הזמן גרמא ,כגון על פרי חדש, הנשים מברכות ברכה זו לדעת המחבר שאין נשים מברכות על מצות עשה
מכל מקום זה סוג אחר של 'שהחיינו' ,שזו ברכה על הפרי וזו ברכה על שהזמן גרמא.
המצוה .אך על כל פנים יש לומר שמחמת שהיא ברכה כוללת רשאית לברך אלא שמתוך דבריו משמע ,שאי משום זה שאינו מזכיר 'וצונו' בנוסח
אף לדעת המחבר וכנ"ל. ברכת שהחיינו ,מחמת זה לבד לא היה עולה על הדעת כלל שיוכלו לברך,
שוב מצאתי לאחד מן הראשונים ,הוא רבינו מנוח על הרמב"ם )הל' יום כי הטעם הוא שלא שייך לברך כלל על מצוה שאינן מחויבות בזה ,ולא שייך
טוב פ"ז ה"ט( ,שכתב בפירוש שאף לדעת הרמב"ם שאין הנשים רשאיות בהן ,אף שאין אומרים שם 'וצונו' .אלא שהיה נראה לומר שיוכלו לברך
לברך ברכת המצוה על מצוות עשה שהזמן גרמן ,מכל מקום ברכת שהחיינו שהחיינו מטעם אחר ,שכן ברכת שהחיינו לא נתקנה דווקא על מצוות עשה
יכולות לברך .ולא ביאר הטעם בזה .ולכאורה הטעם כנ"ל ,משום שאין שהזמן גרמן ,אלא היא ברכה כוללת ,גם על פירות חדשים וכדומה ,שזה שייך
אומרים בו 'וצונו'] .או משום שברכת שהחיינו כוללת עוד דברים שאינם גם בנשים ,ואם כן היה נראה שגם לדעת המחבר יוכלו הנשים לברך ברכה זו
בהכרח זמן גרמא וכנ"ל[ .וראה עוד מה שכתבנו לענין ברכות תקיעת שופר גם על המצוות שהזמן גרמן .וגם סברא זו דוחה הגרש"ז ,שמאחר שעכשיו
לנשים בבאר יעקב על מועדים )ראש השנה סי' ב( שיצא זה עתה לאור עולם הברכה היא על מצות עשה שהזמן גרמא ,וזה לא שייך בנשים ,על כן אין להן
בסייעתא דשמיא. לברך גם ברכה זו.
שאר הבהמות מדין ברירה ,שנתברר שאותו וגדולה מזו יש לתמוה ,שאדרבה מדברי ותירצו 'הכא במאי עסקינן כגון דטפי דמי
שור שהוציא זהו האיסור. הגמרא כאן מוכח לכאורה להיפוך ,שאין כלב מחד מינייהו ,והאי טיפונא דכלב שדי
וכתבו התוספות' :ואומר מורי הרמ"ר ברירה בשני מינים וכיסודו של הרשב"א, בכולהו' .היינו שהכלב שוה יותר מהטלה,
כלל גדול בדין זה ,דודאי כל דבר שהוברר שהרי לגבי עצם החלוקה בין שני השותפין, ומאחר שהכלב שוה יותר מגיע חלק של
האיסור מתחלה ואחר כך נתערב בהיתר שזה לקח טלה אחד במקום הכלב ,היה כלב כנגד כל אחד ואחד מן התשעה ,מלבד
לא סמכינן אברירה ,כיון שתערובתו היה פשוט שהטלה שהוא נגד הכלב אכן אסור, מה שמגיע כנגד העשיריב.
באיסור ,אבל הני תערובתן בהיתר ,כי והנידון היה רק לגבי שאר הטלאים .ואם על כל פנים מבואר מדברי הגמרא,
האיסור לא היה מבורר קודם תערובתו יש ברירה גם בשני מינים היו צריכים שבאופן שהטלה שווה כמחיר הכלב ממש,
ולאחר התערובת נולד האיסור אז סמכינן להתיר את כל עשרת הטלאים ,שנתברר
אפשר לברור ולהוציא טלה אחד ,ולומר
אברירה'. על כל הטלאים שהיו מעיקרו של שותף
שהוא המחיר כלב ,ובכך להתיר את כל שאר
זה ,והכלב היה מעיקרו של השותף האחר,
והכוונה שבסוגיא שלפנינו במחיר כלב, הטלאים.
נמצא ששום טלה מעשרת הטלאים אינו
אין מדובר שהחליף טלה בכלב ואחר כך מחיר כלב .ומזה שלא אמרו כן אלא אסרו ברירה בשני מינים
נתערב ,אלא העשר טלאים הוחלפו יחד טלה אחד מעשרת הטלאים מוכח שבשני הרשב"א בקידושין )יז (:דן בענין ברירה
בתשעה טלאים וכלב ,נמצא שכשנולד מינים אכן אין ברירה ,ולכן אי אפשר לומר בשני מינים ,ובתחילה רצה לומר שרק
איסור המחיר הכלב כבר היה האיסור שנתברר שהכלב היה של השני מעיקרו, כשמחלקים ביניהם מין אחד יש ברירה,
מעורב בהיתר ,ולכן שייך לומר בזה ברירה. ורק לגבי לברר טלה אחד בין הטלאים כדי אבל בשני מינים וזה לוקח מין אחד וזה
וכן בלוקח יין מבין הכותים ,כשחל שם להתיר את שאר הטלאים בזה יש לומר לוקח את המין השני אין ברירה.
תרומה כבר היתה מעורבת בשאר היין. ברירה ,שכן זהו ברירה במין אחד .ושוב
אבל שור הנסקל שכבר הוכר האיסור הרשב"א מיישב בזה מה שמבואר
מצאתי שכן תמה בשו"ת מלבושי יום טוב
קודם שנתערב ,ואחר כך נתערב בין שאר )ח"א ,דיני ברירה סי' ו( . בגמרא שם להוכיח שגר אין יורש את אביו
הבהמות ,וכן כל איסור שנתערב בהיתר ,לא הגוי מן התורה ,מהמשנה )דמאי פ"ו מ"י( שגר
שייך להתיר שם משום ברירה. עוד יש לעיין בדברי הרשב"א ,שלכאורה ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד
ענין זה שבשני מינים אין ברירה הוא גמרא כוכבים ,יכול הגר לומר לעובד כוכבים,
בהמה שנשחטה אמה ונתערבה באחרות מפורשת בבכורות )נו (:לענין פטור יורשים טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות ,טול
רבי עקיבא איגר )הגהות על השו"ע ,יו"ד סי' ממעשר בהמה' ,לא שנו אלא שחלקו אתה יין נסך ואני פירות .ואם הוא יורש
טז סעי' יב( האריך לדון בבהמה שנשחטה גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים, מן התורה הרי הוא לוקח חילופי עבודת
אמה או בתה ,שאסור בהמה זו בשחיטה אבל חילקו גדיים כנגד גדיים ותיישים נגד כוכבים ,ובהכרח שאינו יורש אלא מדרבנן.
היום משום איסור אותו ואת בנו ,ונתערבה תיישים אומר זה חלקו המגיעו משעה והקשו התוספות )ד"ה חליפי( מדוע אי אפשר
באחרות ,אם בטלה ברוב .ובתוך דבריו ראשונה לכך' .והיינו שבמין אחד יש ברירה, לומר שאף אם יורש מן התורה יכול לקחת
שם רצה לחלק לפי דברי הרמ"ר בתוספות אבל בחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים
פירות במקום עבודה זרה ,ונאמר יש
הנ"ל ,בין נשחטה האם ואחר כך נתערבה, כנגד גדיים אין מועיל ברירה ,משום שאין
ברירה ,שנתברר שקיבל כל אחד את חלקו,
שהוא איסור שנתערב בהיתר שאין שייך ברירה בשני מינים ,כפי שמבואר ברש"י
ואינו נהנה מן העבודה זרה כלל .ותירץ
בזה ברירה כנ"ל ,לנתערב בבהמות אחרות שם )ד"ה אבל( .הרי מפורש בדברי הגמרא
הרשב"א על פי היסוד הנ"ל ,שבשני מינים
ואחר כך נשחטה אמה ,שבזה יש ברירה שאף למאן דאמר יש ברירה ,אין ברירה
אין ברירה.
כיון שנולד האיסור בתערובת ,ולכן אפשר בשני מינים ,ולא מצאנו שם שום חולק על
ליטול אחת מהבהמות ולסמוך על ידי ענין זהג. ברירה במחיר כלב אם נחשב שני מינים
ברירה שזהו האיסור ,ולהתיר האחרות. חילוק התוספות בין נולד אולם הרשב"א שם הקשה על יסוד
עיין שם. בתערובת להוכר האיסור קודם זה מהסוגיא שלפנינו ,שרצו לומר ברירה
אך בקובץ שיעורים )ח"ב סי' לד אות ה-ו( התוספות )תמורה שם ד"ה ואידך( נתקשו במחיר כלב כשחילקו טלאים נגד כלב,
כתב לחלק ,שעד כאן לא כתבו התוספות בעצם מה שמבואר שם ,שאם איסור מעורב הרי מוכח מזה שגם בשני מינים יש ברירה.
אלא בכעין מחיר כלב ,שעצם המציאות בהיתר ,כגון מחיר כלב שמעורב בין שאר וכתב הרשב"א דשמא רבא )שהוא בעל המימרא
באמת אינה מבוררת ,שהרי גם אליהו אינו הטלאים ,אפשר לסמוך על ברירה ולומר בקידושין( סובר שבשני מינים אין ברירה
יכול לומר שטלה פלוני הוא המחיר כלב ,כי שכשמוציא אחד זהו האיסור שנסתלק. ודלא כסוגיא בתמורה .ורבא אכן יבאר את
מאיזה טעם יהיה טלה זה נגד הכלב יותר וכן מוכח מהמשנה )דמאי פ"ז מ"ד( בלוקח יין המשנה בתמורה שמדובר אף באופן שאין
מטלה אחר ,ולכן אפשר לסמוך על ברירה. מבין הכותים ערב שבת עם חשיכה ,ואין לו הכלב שווה יותר מהטלה ,והטעם שאסורים
וכן בחלוקת ירושה שבאמת אין שום חלק כלים להפריש לתוכם תרומות ומעשרות, הוא באמת משום שאין ברירה בשני מינים.
שייך לאחד יותר מלאחיו ,סומכים על שלדעת רבי מאיר אומר 'שני לוגין שאני אך יש לעיין בכוונת הרשב"א ,מדוע נקט
ברירה לומר שכל אחד נטל את שלו .אבל עתיד להפריש הרי הן מעשר' ,וסומך על שבנידון שלפנינו נחשב הדבר לברירה בשני
באופן שהמציאות מצד עצמה מבוררת, ברירה לומר שזהו החולין שהוא שותה. מינים ,שלכאורה אין הברירה כאן ברירת
ורק אצלנו הוא ספק מפני חסרון ידיעתנו, והקשו התוספות ,שאם כן בכל איסור הטלה תמורת הכלב ,אלא ברירת טלה אחד
בזה אין שייך לסמוך על ברירה לומר שלקח המעורב בהיתר נסמוך על ברירה ,ונוציא מבין שאר הטלאים לומר שטלה זה הוא
האיסור ,שהרי יתכן שההיתר עלה בידו כשיעור האיסור ונאמר שזהו האיסור ונתיר תמורת הכלב ולא שאר הטלאים ,ואם כן
והאיסור נשאר בתערובות .וכעין זה כתב את כל שאר התערובת .וכן קשה על מה נמצא שהוא ברירה במין אחד ,שבורר טלה
בשו"ת בית אפרים )יו"ד סי' ע( .עיין שם. שאמרו בזבחים )ע (:גבי זבחים שנתערבו בין טלאים ,ואם כן אין שום קושיא מכאן
לפי זה כתב הקובץ שיעורים ,שהחילוק בשור הנסקל שימותו כולם ,משום שבעלי על יסוד הרשב"א שבשני מינים אין ברירה.
שחילק רבי עקיבא איגר בין נתערבה חיים חשובים ואינם בטילים ,ומדוע לא וכן הקשה הנצי"ב במרומי שדה )קידושין שם(,
קודם שנשחטה אמה לנתערבה אחר כך נאמר שיוציא אחד מביניהם ויתיר את כל ונשאר בצריך עיון גדול על הרשב"א בזה.
ב( אך יש לעיין מדוע נאסרו כולם ,שלכאורה אף אם הכלב שווה יותר מהטלה ,עדיין אפשר להוציא שני טלאים כנגד הכלב ,והשאר יהיו מותרים ,ומנין הכריחה הגמרא שהעודף
מתחלק לכל טלה וטלה .וכבר נתקשו בזה האחרונים )רש"ש שם; חזון איש דמאי סי' טז; קהלות יעקב תמורה סי' יא( ,עיין שם.
ג( וראה בתוספות רבי עקיבא איגר למשניות )דמאי פ"י מ"ו אות סט( שאכן הקשה מדברי הגמרא שם על דעת התוספות בקידושין )יז :ד"ה חליפי( הסוברים שגם בשני מינים יש ברירה,
ונשאר בצריך עיון גדול .עיין שם .אולם ראה חזון איש )בכורות סי' כז אות טו( שכתב שדברי הגמרא אלו נאמרו רק לענין מעשר בהמה ,שנאמר בזה 'בנך' למעט ,עין שם .ולפי זה יתכן
שבשאר דברים יש ברירה גם בשני מינים.
וכוונתו על פי המבואר בפוסקים ,ויסוד אלא שם מטבע אחת היא .מה שאין כן אינו מוכרח ,שהרי בין בנשחטה ואחר כך
הדברים במנחת כהן )חלק התערובת ח"א סי' בטבעות של זהב וכיוצא בו ,וערבן עם נתערבה ובין בנתערבה ואחר כך נשחטה
א( ,שלא נאמר דין ביטול ברוב רק במיעוט שלו ונאבד אחד מהן ,יכול המוחזק לומר המציאות באמת מבוררת איזה בהמה
איסור ברוב היתר ,אבל מיעוט היתר ברוב לשאינו מוחזק ,שמא שלך נאבד .ונפסק כן היא האסורה ,אלא שלנו יש חסרון ידיעה
איסור אינו בטל ,משום שההיתר אינו מקבל להלכה ברמ"א )חו"מ סי' רצב סעי' י( .וראה מה איזה היא ,ובאופן זה אי אפשר לסמוך על
את דין האיסור להיות כמוהו. שכתב בזה הקצות החשן )שם ס"ק ב(. ברירה כנ"ל ,שהרי אפשר שזה שהוציא היא
המותרת והאיסור נשאר בתערובת.
ולפי זה יש שכתבו )ראה שו"ת עונג יום טוב לפי זה מבאר הבית אפרים גם כאן ,כיון
סי' ד; שו"ת בית שערים יו"ד סי' שסד( שחוטי ציצית שנותנות הכל לשופר אחד ,אין לה קפידא הטעם שיש ברירה במוציא
שלא נטוו לשמה שנתערבו ברוב חיטין דווקא במעותיה ,ואם כן אין כאן מעות מעות המת שנתערבו בשאר מעות
שנטוו לשמה ,או מצה שלא נאפתה לשמה מיוחדות לזו או לזו ,שכן שם מטבע אחד והנה אחד מהמקומות שציינו התוספות
שנתערבה ברוב מצות שנעשו לשמה ,אינו הוא ,ועל כל ארבעה זוזים שבשופר יכול שם שמועיל להוציא אחד מהתערובת
לחול איסור דמי חטאת המתה ,ולכן מועיל ולומר שזהו האיסור מצד ברירה ,הוא
מקיים בזה מצות ציצית או מצה ,שלא
בזה ברירה. ביומא )נה (:בשלש נשים שלקחו קיניהן
נאמר ביטול ברוב אלא להוריד מהאיסור
בשותפות ומתה אחת מהן ,והקשו בגמרא
שם איסור ,אך לא להוסיף עליו מעלות 'ונשקול ארבעה זוזי ונשדנהו ואידך
המבטל .ויש בזה אריכות גדולה בפוסקים, לשתרי' ,היינו שישליך דמי תור או בן יונה
ואכמ"לד. ביטול ברוב לענין שלא יהא פסול מחיר כלב והם יהיו דמי החטאת שמתו בעליה ,ויוציא
מעתה הקשה הגר"א גניחובסקי ,שגם הנה רבי עקיבא איגר )בתמורה שם( כתב, עוף אחר מהתערובת כנגדו ,ושאר הקינים
שמה שדנו בגמרא לאסור הטלה שכנגד יהיו מותרים משום ברירה.
בנידון שלפנינו לא יועיל הביטול ,שכן
הכלב ,בלקח עשרה טלאים נגד תשעה
אין מועיל הביטול לתת את מעלת הקרבן אך לכאורה יש לעיין לפי מה שתירצו
טלאים וכלב ,אינו אלא מדרבנן .שהרי מן
הכשר על הבהמה ,ואם כן איך רצה רבי התוספות בשם הרמ"ר ,שכל שכבר הוברר
התורה בעלי חיים בטלים ברוב ,ולכן אף
עקיבא איגר לומר שמן התורה מתבטלים האיסור לפני שנתערב בהיתר אי אפשר
אם אין ברירה ,ויש באמת ספק על הטלה
ברוב ,ואפשר להקריב את כל תשעת לסמוך על ברירה ולומר שמה שהוא
אולי הוא המחיר כלב ,מכל מקום מן התורה מוציא הוא האיסור ,ורק כשנתערבו בהיתר
הטלאים. הרי נתבטל ברוב ,ורק מדרבנן בעלי חיים ואחר כך חל האיסור ,בזה מועיל ברירה
אך לכאורה נראה שיש לחלק בזה, אינם בטלים .ובזה מבאר רבי עקיבא איגר לומר שהוא האיסור .והרי שם ביומא כבר
שכן לכאורה אין הנידון שלפנינו דומה שמובנת קושיית הגמרא גם למאן דאמר חל האיסור על אותן מעות של המתה,
כלל לנידון הפוסקים הנ"ל ,שכן אין מעלה אין ברירה ,שכן בדרבנן לכולי עלמא יש והמציאות מבוררת היא ,ורק לנו יש חסרון
מיוחדת וחיובית בבהמה להכשר קרבן, ברירה. ידיעה איזה מעות של המתה הן ,ואם כן איך
אלא אדרבה כל בהמה כשרה לקרבן ,אלא אמנם ראיתי להגאון רבי אברהם שייך לומר בזה ברירה.
שכאן היה עליו פסול של מחיר כלב הפוסלו גניחובסקי )פנינים גליון תרפח( ,שנתקשה אמנם בשו"ת בית אפרים )שם( כתב
מקרבן ,ולכן בוודאי יועיל הביטול לבטל בדברי רבי עקיבא איגר אלו ,שאף אמנם לבאר ,על פי היסוד המחודש של התרומת
ממנו האיסור של מחיר כלב ,ואינו דומה שבטל ברוב לענין איסור אכילה ,אך מכל הדשן )ס' שיד( ,ששותפין שהטילו מעות
לחוטי ציצית שנטוו שלא לשמה ,שבזה מקום לא יהא קרבן כשר ,ואם נתחייב ביחד לכיס ,ונאבדו מקצת מן המעות ,הדין
אומרים שאינו מקבל את מעלת לשמה על תשעה חיובים להביא קרבן לא יועיל לו הוא שנאבד לפי חשבון ,שאין מקפידים
ידי הביטול .ופשוט הואה. להשתמש בכל תשעת הטלאים. איזה מטבע של זה ואיזה מטבע של זה,
ד( העונג יום טוב מיישב שם לפי זה את קושיית החוות דעת )יו"ד סי' קא ס"ק ה( על מה שדנו בפסחים )פח (:בחמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצאה יבלת באחת מהן ,ומבואר
שם שבשעת זריקה אינו ראוי לאכילה ,עיין שם .ומדוע לא נלך אחר הרוב ,שהרי מדאורייתא חד בתרי בטיל .אך לפי הנ"ל מובן היטב ,שאין ביטול מועיל אלא לבטל כח האיסור
שבו ,אבל לא שישיג המתבטל כח המבטל ,ולכן אין מועיל ביטול להשים עליו שם קרבן כשר ,שכיון שהבעל מום פסול לפסח ,כל התערובת אסורה באכילה ,שכן לא נעשה בהם
הכשר קרבן .עיין שם.
ה( ואף שבעונג יום טוב המובא בהערה הקודמת משמע שגם לבטל פסול מום לא שייך ביטול לפי הסברא הנ"ל ,עדיין יש לחלק בין פסול מום שיש דין שהקרבן יהיה תמים ,ולכן
צריך לתת עליו מעלת תמים ,ויש לומר שאי אפשר לעשות כן על ידי ביטול ,מה שאין כן מחיר כלב שאין צריך לתת איזה דין או מעלה על הבהמה ,אלא לבטל האיסור של מחיר
כלב ,יתכן שבזה שייך ביטול לכולי עלמא.
• תמצית השיעור •
מבורר אלא שיש חסרון ידיעה אין לכאורה מזה שכנגד הכלב אסור מוכח במשנה שבחילקו טלאים נגד טלאים
ברירה .ולפי זה גם בנתערב קודם שאין ברירה בשני מינים .וכן מפורש וכלב ,שכנגד הכלב אסור .ובגמרא
שחיטת האם אין ברירה. בבכורות גבי פטור יורשים ממעשר שאי אפשר לברור ולהוציא אחד,
בהמה. שהכלב שוה יותר מהטלה.
בבית אפרים שבנתערבו דמי קינים
ומתה אחת ,אף שחל האיסור קודם בתוספות שאין ברירה בהוצאת האחד ברשב"א שבשני מינים אין ברירה ,ולכן
התערובת ,שם מטבע אחת ואין מעות לומר שהוא האיסור רק בנולד האיסור אי אפשר לומר בגר וגוי המחלקים
בתערובת ,אבל הוכר האיסור קודם
מיוחדות לכל אשה. ירושה שיקח חליפי עבודת כוכבים
שנתערב אין ברירה. משום ברירה.
ברבי עקיבא איגר שמן התורה הכל
מותר שבטל ברוב .והגרא"ג הקשה רבי עקיבא איגר השווה לתוספות רשב"א מוכיח מברירת טלה נגד
בהמה שנשחטה אמה ונתערבה ,שאם שאין ביטול לתת מעלה .אך נראה כלב שיש ברירה גם בשני מינים.
שכאן הוא הסרת ביטול איסור מחיר נתערבה קודם שנשחטה האם בטילה. אך לכאורה הברירה הוא בטלה בין
כלב. לקובץ שעורים ובית אפרים כשהאיסור הטלאים שהוא מין אחד.
בדעת הרמ"א שנשים מברכות לעצמן ברכת שופר
אך לדעת רבינו תם )הובא ברא"ש ראש השנה פ"ד סי' י( שעיקר המצוה היא הנה דעת הרמ"א )או"ח סי' תקפט סעי' ו( הוא שנשים רשאיות לברך על התקיעה,
התקיעה ולא השמיעה ,ולכן מברכים 'על תקיעת שופר' ,נמצא ששמיעת וכן על כל המצוות שהזמן גרמן .אלא שהרמ"א הוסיף לומר ,שמכל מקום
שופר אינה אלא מדין שומע כעונה ,יש לתמוה באמת במה שונה הברכה יברכו הנשים בעצמן' ,אבל אחרים לא יברכו להן אם כבר יצאו ואין תוקעין
מהתקיעה ,ואם לענין הברכה לא שייך יצא מוציא לנשים ,אם כן לכאורה רק לנשים' .היינו ,שאף שבכל המצוות הכלל הוא שאף על פי שיצא מוציא,
הוא הדין לענין התקיעה ,לא יוכל האיש להוציא את האשה בתקיעת שופר. ויכול לברך כדי להוציא את האחר במצוה אף שהוא עצמו כבר יצא ידי חובתו,
ואכן בשו"ת אבני נזר )שם סי' מ( נשאר בצריך עיון על הרמ"א שפסק לחלק בין מכל מקום בתוקע לנשים שאינן מחויבות בדבר ,אף שהן עצמן יכולות לברך
הברכה לתקיעה. כנ"ל ,מכל מקום התוקע לא יברך בשבילן ,אם הוא עצמו כבר יצא ידי חובתו.
ולכאורה היה נראה שצריך לומר ,שלענין עצם התקיעה אין צריך לדין הריטב"א )ראש השנה כט (:הביא שתי דעות בדבר זה .שבתחילה כתב כפסק
ערבות ושומע כעונה ,אלא אף אם המצוה היא התקיעה ,והוא כבר יצא ידי הרמ"א ,שהמוציא את האשה במצוה שהזמן גרמא אינו מברך ,שמאחר
חובת התקיעה ,די בזה שהוא בר חיובא בכדי שיוכל השני לצאת ממנו ,ואף שאינה מחויבת במצוה אלא רשות הוא לה ,הרי זה כברכת הנהנין שאם יצא
אם התוקע עצמו אינו יוצא ,שהרי אין כאן דיבור ,אלא תקיעה בעלמא ,ויתכן כבר אינו מוציא .אך הביא שיש אומרים ,שיכול לברך להוציא את האשה
שבזה אין צריך לכל דיני שומע כעונה .ולכן אף האשה שאינה מחויבת בדבר, אף שכבר יצא ,מאחר שאינו רשות גמור ,שכן יש בזה צד מצוה ,ואינו דומה
לברכת הנהנין .ומסיק ,שהראשון נכון יותר .והוא כפסק הרמ"א.
ולא שייך בה דין ערבות יכולה לצאת ידי חובת התקיעות .מה שאין כן הברכה,
שלא שייך להוציא את האחר בברכה אלא מטעם שומע כעונה ומדין ערבות, אולם יש לעיין לפי דברי הרמ"א ,שאין אומרים 'יצא מוציא' כאשר בא
ולכן באשה שאינה מחויבת בדבר ,ולא שייך דין ערבות ,שאינו ערב בעדה, להוציא את מי שאינו מחויב בדבר ,אם כן יש לעיין גם לענין עצם התקיעה,
שהרי כלל אינה מחויבת ,אינו יכול להוציאה בברכה ,וצריכה לברך בעצמה. שכמו שאינו יכול לברך בשביל האשה ,גם כן לא תועיל תקיעתו להוציא את
האשה ,שכן לא שייך יצא מוציא בדבר הרשות ,והאשה אינה מחויבת בדבר
והנה ,דעת הגאונים )ראה רש"י ברכות מח .ד"ה עד( היא ,שלא אמרו אף על פי אלא רשות הוא לה ,ואילו הרמ"א כתב שהאיש יכול לתקוע להוציא את
שיצא מוציא אלא במצוה דרבנן ,אבל במצוה דאורייתא כל שיצא אינו מוציא האשה ,ורק לברך בשבילה אינו יכול] .וגדולה מזו כתב השאגת אריה )סי' קד(,
את חבירו) .ראה מה שכתבנו בזה בבאר יעקב ,ח"ב כי תבא( .וכתב השאגת אריה )סי' שעדיף שתשמע האשה את התקיעות מהאיש ,מאשר תתקע לעצמה ,או
יג( ,שלדעתם אם כבר יצא ידי חובת תקיעת שופר אינו יכול לתקוע להוציא שתשמע את התקיעות מאשה אחרת .עיין שם[.
את חבירו בתקיעות דאורייתא ,אלא בתקיעות דרבנן .אך לפי מה שכתבנו
שיתכן ששונה תקיעת שופר ממצוות שבדיבור ,שבזה אין צריך לדיני שומע אמנם ,אם נאמר שגדר מצות תקיעת שופר הוא השמיעה ולא התקיעה,
וכדעת הרמב"ם )הל' שופר פ"א ה"א( ,פשוט הדבר שיכול לתקוע בשבילה אף
כעונה ,יתכן לומר שאף לדעת הגאונים יכול להוציא את חבירו גם בתקיעות
שאין כאן דין יצא מוציא ,שאם המצוה היא השמיעה אין צריך כלל לדיני
דאורייתא .ויש לעיין בכל זה.
שומע כעונה ,שאין האשה יוצאת מהתוקע ,אלא היא יוצאת ידי חובתה
ואם נאמר כדעת הרמב"ם שעיקר המצוה היא השמיעה ,פשוט הדבר שאין בעצמה על ידי שמיעתה] .ומכל מקום צריך לשמוע שופר דווקא מבר חיובא,
כאן מקום לדברי הגאונים הנ"ל ,שהרי לפי הרמב"ם בוודאי אין צריך כלל לדיני והשומע מפי חרש שוטה וקטן לא יצא ידי חובתו ,כמפורש במשנה )ראש השנה
שומע כעונה כנ"ל ,שהרי מקיים את המצוה בעצמו על ידי שמיעתו ,ובוודאי כט .(.משום שצריך שתהיה שמיעה מתקיעה של בר חיובא .וראה בשו"ת אבני
יכול לשמוע גם את התקיעות דאורייתא ,אף אם התוקע כבר יצא ידי חובתו. נזר )או"ח סי' מ; שם סי' תמב( מה שהאריך בביאור הענין[.
התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון
לעילוי נשמת לעילוי נשמת לעילוי נשמת
הרה"ח ר' אברהם יהודה הרה"ח ר' נתן יהודה משה ז"ל הרה"ח ר' חיים זעליג
ב"ר ישעי' עקיבא פיינר ז"ל ביבדלחט"א הגה"ח רבי ראובן גרוס שליט"א ב"ר יוסף אלימלך פיליפ ז"ל
נלב"ע ביום כ"ג אלול תשע"ח נלב"ע ביום כ"ג אלול תשפ"ב נלב"ע ביום כ' אלול תשע"ה
ת .נ .צ .ב .ה. ת .נ .צ .ב .ה. ת .נ .צ .ב .ה.
הונצח ע"י בנו הונצח ע"י בנו הונצח ע"י בנו
הרה"ח ר' אהרן שליט"א -ירושלים ת"ו הרה"ח ר' דוד שליט"א -ירושלים ת"ו הרה"ח ר' מרדכי שליט"א -ירושלים ת"ו
כל הזכויות שמורות למכון 'טעם התורה' להוצאת שיעורי הגאון הגדול מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א
להערות והארות ולכל ספרי המכון :טל | +972-54-8470816 :דוא"לtaamhatoreh@gmail.com :
יצא לאור הספר החדש באר יעקב שישו
על מועדי חודש תשרי מבארו העמוק מני ים של
המאור הגדול הגאון הצדיק רבי יעקב גרינוולד שליט"א ושו
בעומקה
רב בית המדרש "זכרון רפאל" דחסידי בעלזא
וחבר הביד"צ דקהל מחזיקי הדת בארה"ק
של תורה
הספר מלא במערכות ופנינים יקרים
בעומקן של סוגיות חודש תשרי ומועדיו
בעיון עמוק ובהיר ובשפה ברורה
המשובבת נפש ומשמחת לב.
ר
ו של בי יע
נק
ל
אר
בשורה
שליט''א
ר חדש מב
טובה
לשוחרי
התורה
פ
ס
הפצה בארה"ב הפצה באר"י להשיג בחנויות
"שירה" "אור הספר" הספרים המובחרות
