gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קצ"א )שנה ד'(‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך תשפ"ו‬ ‫שיעורי הגאון הגדו‪ ‬מוה"ר רבי יעקב גרינווא‪‬ד ש‪‬יט"א‬ ‫רב בית המדרש דחסידי בע‪‬זא "זכרון רפא‪ "‬בני ברק וחבר הביד"צ דקה‪ ‬מחזיקי הדת באר"י‬ ‫ברירה במחיר כ‪‬ב‬ ‫הטעם שצריך פסוק מיוחד למעט ביכורים בחוץ לארץ ‪ ‬קושיית הגמרא שנוציא טלה אחד ונברר‬ ‫שהוא המחיר כלב ‪ ‬ברירה בשני מינים ‪ ‬ברירה במחיר כלב אם נחשב שני מינים ‪ ‬חילוק התוספות‬ ‫בין נולד בתערובת להוכר האיסור קודם ‪ ‬בהמה שנשחטה אמה ונתערבה באחרות ‪ ‬הטעם שיש‬ ‫ברירה במוציא מעות המת שנתערבו בשאר מעות ‪ ‬ביטול ברוב לענין שלא יהא פסול מחיר כלב‬ ‫והקשו בגמרא )שם( 'ניפוק חדא להדי‬ ‫כלבא והנך כולהו לישתרו'‪ ,‬היינו שיברר‬ ‫השותפות‪ ,‬אחד לקח עשרה טלאים‪,‬‬ ‫והשני לקח תשעה טלאים וכלב‪ ,‬נמצא‬ ‫במשנה )תמורה ל‪' (.‬שני‬ ‫שותפין שחלקו‪ ,‬אחד נטל‬ ‫איתא‬ ‫טלה אחד מבין העשרה כנגד הכלב‪ ,‬והוא‬ ‫שעשרת הטלאים שכנגד הכלב שלקח‬ ‫עשרה ואחד תשעה וכלב‪ ,‬שכנגד הכלב‬ ‫יהיה אסור משום שהוא מחיר כלב‪ ,‬ושאר‬ ‫השותף הראשון‪ ,‬הם מחיר כלב ואסורים‬ ‫אסור‪ ,‬ושעם הכלב מותר'‪ .‬היינו שהיו‬ ‫כל הטלאים יהיו מותרים מדין ברירהא‪.‬‬ ‫להקרבה‪.‬‬ ‫להם בשותפות י"ט טלאים וכלב‪ ,‬וחלקו‬ ‫‪‬‬ ‫א( כמבואר בתוספות שם )ד"ה ואידך( שהקושיא היא למאן דאמר יש ברירה‪ .‬עיין שם שאף לראשונים שפסקו להלכה שאין ברירה בדאורייתא‪ ,‬יש לומר שקושיית הגמרא היא‬ ‫למאן דאמר יש ברירה‪.‬‬ ‫ברכת שהחיינו על תקיעת שופר לנשים לדעת המחבר‬ ‫כעין סברא זו‪ ,‬שיוכלו נשים לברך מחמת שהברכה כוללת עוד דברים‬ ‫יש לעיין לדעת המחבר )או"ח סי' תקפט סעי' ו( שאין הנשים יכולות לברך על‬ ‫שאינו תלוי בזמן‪ ,‬מצאנו בשו"ת מהרי"ל דיסקין )קונטרס אחרון סי' ה אות כו(‬ ‫מצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬מה דינן לענין ברכת שהחיינו על מצוות עשה‬ ‫לענין ברכת החמה‪ .‬שרצה לומר שם‪ ,‬שלא רק שנשים יכולות לברך ברכת‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬האם יכולות לברך שהחיינו על תקיעת שופר וכדומה או לא‪.‬‬ ‫החמה‪ ,‬אלא שיתכן שאף חייבות בכך‪ ,‬ואף שהזמן גרמא‪ .‬ואחד מהטעמים‬ ‫שיתכן לומר שאף שאת ברכת המצוות אינן יכולות לברך‪ ,‬היינו מחמת שאינן‬ ‫הוא כנ"ל‪ ,‬שברכת עושה מעשה בראשית היא ברכה כוללת‪ ,‬שכן מברכים‬ ‫יכולות לומר 'וצונו'‪ ,‬שכן לא נצטוו על מצוה זו‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬ברכת שהחיינו‬ ‫ברכה זו גם ברואה את הים הגדול ובעוד אופנים שאינם תלויים בזמן כלל‪,‬‬ ‫שאינה אלא ברכת הודאה על שהגיע הזמן לקיים את המצוה‪ ,‬יתכן שגם‬ ‫ולכן ברכה זו שייכת בנשים‪ ,‬ואף באופן שהזמן גרמא כגון ברכת החמה‪.‬‬ ‫נשים יכולות להודות על קיום המצוה אם מקיימות את המצוה‪ ,‬ואף שאינן‬ ‫ברם נראה ברור שיש לחלק בין הנידונים‪ ,‬שאף לדעת המהרי"ל דיסקין‬ ‫מחויבות במצוה‪.‬‬ ‫לא יעלה על הדעת לומר כן לענין שהחיינו‪ ,‬שתהא אשה מחויבת בברכת‬ ‫אמנם משמו של רבי שלמה זלמן אויערבך מובא )הליכות ביתה‪ ,‬פתח הבית‬ ‫שהחיינו על מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬מאחר שזו כוללת גם אופנים שאין‬ ‫אות כא(‪ ,‬שלדעת המחבר אין הנשים מברכות ברכת שהחיינו על מצות עשה‬ ‫הזמן גרמן‪ .‬שרק לענין עושה מעשה בראשית‪ ,‬שבשני האופנים הברכה‬ ‫שהזמן גרמא‪ .‬והטעם‪ ,‬שמאחר שברכה זו עכשיו היא על המצוה שהזמן‬ ‫הוא על אותו הדבר‪ ,‬על הראיה‪ ,‬שכאן רואה את הים וכאן רואה את החמה‬ ‫גרמא‪ ,‬נחשבת ברכה זו גם כן כמו זמן גרמא‪ ,‬ולכן אף שברכת שהחיינו‬ ‫בחידושה‪ ,‬בזה יש לומר שאף בברכת החמה שהוא זמן גרמא חייבת לברך‪.‬‬ ‫בכללות שייכת בכל זמן‪ ,‬מכל מקום כשזה על מצוה שהזמן גרמא‪ ,‬אין‬ ‫אבל ברכת שהחיינו‪ ,‬אף ששייכת גם באין הזמן גרמא‪ ,‬כגון על פרי חדש‪,‬‬ ‫הנשים מברכות ברכה זו לדעת המחבר שאין נשים מברכות על מצות עשה‬ ‫מכל מקום זה סוג אחר של 'שהחיינו'‪ ,‬שזו ברכה על הפרי וזו ברכה על‬ ‫שהזמן גרמא‪.‬‬ ‫המצוה‪ .‬אך על כל פנים יש לומר שמחמת שהיא ברכה כוללת רשאית לברך‬ ‫אלא שמתוך דבריו משמע‪ ,‬שאי משום זה שאינו מזכיר 'וצונו' בנוסח‬ ‫אף לדעת המחבר וכנ"ל‪.‬‬ ‫ברכת שהחיינו‪ ,‬מחמת זה לבד לא היה עולה על הדעת כלל שיוכלו לברך‪,‬‬ ‫שוב מצאתי לאחד מן הראשונים‪ ,‬הוא רבינו מנוח על הרמב"ם )הל' יום‬ ‫כי הטעם הוא שלא שייך לברך כלל על מצוה שאינן מחויבות בזה‪ ,‬ולא שייך‬ ‫טוב פ"ז ה"ט(‪ ,‬שכתב בפירוש שאף לדעת הרמב"ם שאין הנשים רשאיות‬ ‫בהן‪ ,‬אף שאין אומרים שם 'וצונו'‪ .‬אלא שהיה נראה לומר שיוכלו לברך‬ ‫לברך ברכת המצוה על מצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬מכל מקום ברכת שהחיינו‬ ‫שהחיינו מטעם אחר‪ ,‬שכן ברכת שהחיינו לא נתקנה דווקא על מצוות עשה‬ ‫יכולות לברך‪ .‬ולא ביאר הטעם בזה‪ .‬ולכאורה הטעם כנ"ל‪ ,‬משום שאין‬ ‫שהזמן גרמן‪ ,‬אלא היא ברכה כוללת‪ ,‬גם על פירות חדשים וכדומה‪ ,‬שזה שייך‬ ‫אומרים בו 'וצונו'‪] .‬או משום שברכת שהחיינו כוללת עוד דברים שאינם‬ ‫גם בנשים‪ ,‬ואם כן היה נראה שגם לדעת המחבר יוכלו הנשים לברך ברכה זו‬ ‫בהכרח זמן גרמא וכנ"ל[‪ .‬וראה עוד מה שכתבנו לענין ברכות תקיעת שופר‬ ‫גם על המצוות שהזמן גרמן‪ .‬וגם סברא זו דוחה הגרש"ז‪ ,‬שמאחר שעכשיו‬ ‫לנשים בבאר יעקב על מועדים )ראש השנה סי' ב( שיצא זה עתה לאור עולם‬ ‫הברכה היא על מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וזה לא שייך בנשים‪ ,‬על כן אין להן‬ ‫בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫לברך גם ברכה זו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫שאר הבהמות מדין ברירה‪ ,‬שנתברר שאותו‬ ‫וגדולה מזו יש לתמוה‪ ,‬שאדרבה מדברי‬ ‫ותירצו 'הכא במאי עסקינן כגון דטפי דמי‬ ‫שור שהוציא זהו האיסור‪.‬‬ ‫הגמרא כאן מוכח לכאורה להיפוך‪ ,‬שאין‬ ‫כלב מחד מינייהו‪ ,‬והאי טיפונא דכלב שדי‬ ‫וכתבו התוספות‪' :‬ואומר מורי הרמ"ר‬ ‫ברירה בשני מינים וכיסודו של הרשב"א‪,‬‬ ‫בכולהו'‪ .‬היינו שהכלב שוה יותר מהטלה‪,‬‬ ‫כלל גדול בדין זה‪ ,‬דודאי כל דבר שהוברר‬ ‫שהרי לגבי עצם החלוקה בין שני השותפין‪,‬‬ ‫ומאחר שהכלב שוה יותר מגיע חלק של‬ ‫האיסור מתחלה ואחר כך נתערב בהיתר‬ ‫שזה לקח טלה אחד במקום הכלב‪ ,‬היה‬ ‫כלב כנגד כל אחד ואחד מן התשעה‪ ,‬מלבד‬ ‫לא סמכינן אברירה‪ ,‬כיון שתערובתו היה‬ ‫פשוט שהטלה שהוא נגד הכלב אכן אסור‪,‬‬ ‫מה שמגיע כנגד העשיריב‪.‬‬ ‫באיסור‪ ,‬אבל הני תערובתן בהיתר‪ ,‬כי‬ ‫והנידון היה רק לגבי שאר הטלאים‪ .‬ואם‬ ‫על כל פנים מבואר מדברי הגמרא‪,‬‬ ‫האיסור לא היה מבורר קודם תערובתו‬ ‫יש ברירה גם בשני מינים היו צריכים‬ ‫שבאופן שהטלה שווה כמחיר הכלב ממש‪,‬‬ ‫ולאחר התערובת נולד האיסור אז סמכינן‬ ‫להתיר את כל עשרת הטלאים‪ ,‬שנתברר‬ ‫אפשר לברור ולהוציא טלה אחד‪ ,‬ולומר‬ ‫אברירה'‪.‬‬ ‫על כל הטלאים שהיו מעיקרו של שותף‬ ‫שהוא המחיר כלב‪ ,‬ובכך להתיר את כל שאר‬ ‫זה‪ ,‬והכלב היה מעיקרו של השותף האחר‪,‬‬ ‫והכוונה שבסוגיא שלפנינו במחיר כלב‪,‬‬ ‫הטלאים‪.‬‬ ‫נמצא ששום טלה מעשרת הטלאים אינו‬ ‫אין מדובר שהחליף טלה בכלב ואחר כך‬ ‫מחיר כלב‪ .‬ומזה שלא אמרו כן אלא אסרו‬ ‫ברירה בשני מינים‬ ‫נתערב‪ ,‬אלא העשר טלאים הוחלפו יחד‬ ‫טלה אחד מעשרת הטלאים מוכח שבשני‬ ‫הרשב"א בקידושין )יז‪ (:‬דן בענין ברירה‬ ‫בתשעה טלאים וכלב‪ ,‬נמצא שכשנולד‬ ‫מינים אכן אין ברירה‪ ,‬ולכן אי אפשר לומר‬ ‫בשני מינים‪ ,‬ובתחילה רצה לומר שרק‬ ‫איסור המחיר הכלב כבר היה האיסור‬ ‫שנתברר שהכלב היה של השני מעיקרו‪,‬‬ ‫כשמחלקים ביניהם מין אחד יש ברירה‪,‬‬ ‫מעורב בהיתר‪ ,‬ולכן שייך לומר בזה ברירה‪.‬‬ ‫ורק לגבי לברר טלה אחד בין הטלאים כדי‬ ‫אבל בשני מינים וזה לוקח מין אחד וזה‬ ‫וכן בלוקח יין מבין הכותים‪ ,‬כשחל שם‬ ‫להתיר את שאר הטלאים בזה יש לומר‬ ‫לוקח את המין השני אין ברירה‪.‬‬ ‫תרומה כבר היתה מעורבת בשאר היין‪.‬‬ ‫ברירה‪ ,‬שכן זהו ברירה במין אחד‪ .‬ושוב‬ ‫אבל שור הנסקל שכבר הוכר האיסור‬ ‫הרשב"א מיישב בזה מה שמבואר‬ ‫מצאתי שכן תמה בשו"ת מלבושי יום טוב‬ ‫קודם שנתערב‪ ,‬ואחר כך נתערב בין שאר‬ ‫)ח"א‪ ,‬דיני ברירה סי' ו( ‪.‬‬ ‫בגמרא שם להוכיח שגר אין יורש את אביו‬ ‫הבהמות‪ ,‬וכן כל איסור שנתערב בהיתר‪ ,‬לא‬ ‫הגוי מן התורה‪ ,‬מהמשנה )דמאי פ"ו מ"י( שגר‬ ‫שייך להתיר שם משום ברירה‪.‬‬ ‫עוד יש לעיין בדברי הרשב"א‪ ,‬שלכאורה‬ ‫ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד‬ ‫ענין זה שבשני מינים אין ברירה הוא גמרא‬ ‫כוכבים‪ ,‬יכול הגר לומר לעובד כוכבים‪,‬‬ ‫בהמה שנשחטה אמה ונתערבה באחרות‬ ‫מפורשת בבכורות )נו‪ (:‬לענין פטור יורשים‬ ‫טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות‪ ,‬טול‬ ‫רבי עקיבא איגר )הגהות על השו"ע‪ ,‬יו"ד סי'‬ ‫ממעשר בהמה‪' ,‬לא שנו אלא שחלקו‬ ‫אתה יין נסך ואני פירות‪ .‬ואם הוא יורש‬ ‫טז סעי' יב( האריך לדון בבהמה שנשחטה‬ ‫גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים‪,‬‬ ‫מן התורה הרי הוא לוקח חילופי עבודת‬ ‫אמה או בתה‪ ,‬שאסור בהמה זו בשחיטה‬ ‫אבל חילקו גדיים כנגד גדיים ותיישים נגד‬ ‫כוכבים‪ ,‬ובהכרח שאינו יורש אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫היום משום איסור אותו ואת בנו‪ ,‬ונתערבה‬ ‫תיישים אומר זה חלקו המגיעו משעה‬ ‫והקשו התוספות )ד"ה חליפי( מדוע אי אפשר‬ ‫באחרות‪ ,‬אם בטלה ברוב‪ .‬ובתוך דבריו‬ ‫ראשונה לכך'‪ .‬והיינו שבמין אחד יש ברירה‪,‬‬ ‫לומר שאף אם יורש מן התורה יכול לקחת‬ ‫שם רצה לחלק לפי דברי הרמ"ר בתוספות‬ ‫אבל בחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים‬ ‫פירות במקום עבודה זרה‪ ,‬ונאמר יש‬ ‫הנ"ל‪ ,‬בין נשחטה האם ואחר כך נתערבה‪,‬‬ ‫כנגד גדיים אין מועיל ברירה‪ ,‬משום שאין‬ ‫ברירה‪ ,‬שנתברר שקיבל כל אחד את חלקו‪,‬‬ ‫שהוא איסור שנתערב בהיתר שאין שייך‬ ‫ברירה בשני מינים‪ ,‬כפי שמבואר ברש"י‬ ‫ואינו נהנה מן העבודה זרה כלל‪ .‬ותירץ‬ ‫בזה ברירה כנ"ל‪ ,‬לנתערב בבהמות אחרות‬ ‫שם )ד"ה אבל(‪ .‬הרי מפורש בדברי הגמרא‬ ‫הרשב"א על פי היסוד הנ"ל‪ ,‬שבשני מינים‬ ‫ואחר כך נשחטה אמה‪ ,‬שבזה יש ברירה‬ ‫שאף למאן דאמר יש ברירה‪ ,‬אין ברירה‬ ‫אין ברירה‪.‬‬ ‫כיון שנולד האיסור בתערובת‪ ,‬ולכן אפשר‬ ‫בשני מינים‪ ,‬ולא מצאנו שם שום חולק על‬ ‫ליטול אחת מהבהמות ולסמוך על ידי‬ ‫ענין זהג‪.‬‬ ‫ברירה במחיר כלב אם נחשב שני מינים‬ ‫ברירה שזהו האיסור‪ ,‬ולהתיר האחרות‪.‬‬ ‫חילוק התוספות בין נולד‬ ‫אולם הרשב"א שם הקשה על יסוד‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫בתערובת להוכר האיסור קודם‬ ‫זה מהסוגיא שלפנינו‪ ,‬שרצו לומר ברירה‬ ‫אך בקובץ שיעורים )ח"ב סי' לד אות ה‪-‬ו(‬ ‫התוספות )תמורה שם ד"ה ואידך( נתקשו‬ ‫במחיר כלב כשחילקו טלאים נגד כלב‪,‬‬ ‫כתב לחלק‪ ,‬שעד כאן לא כתבו התוספות‬ ‫בעצם מה שמבואר שם‪ ,‬שאם איסור מעורב‬ ‫הרי מוכח מזה שגם בשני מינים יש ברירה‪.‬‬ ‫אלא בכעין מחיר כלב‪ ,‬שעצם המציאות‬ ‫בהיתר‪ ,‬כגון מחיר כלב שמעורב בין שאר‬ ‫וכתב הרשב"א דשמא רבא )שהוא בעל המימרא‬ ‫באמת אינה מבוררת‪ ,‬שהרי גם אליהו אינו‬ ‫הטלאים‪ ,‬אפשר לסמוך על ברירה ולומר‬ ‫בקידושין( סובר שבשני מינים אין ברירה‬ ‫יכול לומר שטלה פלוני הוא המחיר כלב‪ ,‬כי‬ ‫שכשמוציא אחד זהו האיסור שנסתלק‪.‬‬ ‫ודלא כסוגיא בתמורה‪ .‬ורבא אכן יבאר את‬ ‫מאיזה טעם יהיה טלה זה נגד הכלב יותר‬ ‫וכן מוכח מהמשנה )דמאי פ"ז מ"ד( בלוקח יין‬ ‫המשנה בתמורה שמדובר אף באופן שאין‬ ‫מטלה אחר‪ ,‬ולכן אפשר לסמוך על ברירה‪.‬‬ ‫מבין הכותים ערב שבת עם חשיכה‪ ,‬ואין לו‬ ‫הכלב שווה יותר מהטלה‪ ,‬והטעם שאסורים‬ ‫וכן בחלוקת ירושה שבאמת אין שום חלק‬ ‫כלים להפריש לתוכם תרומות ומעשרות‪,‬‬ ‫הוא באמת משום שאין ברירה בשני מינים‪.‬‬ ‫שייך לאחד יותר מלאחיו‪ ,‬סומכים על‬ ‫שלדעת רבי מאיר אומר 'שני לוגין שאני‬ ‫אך יש לעיין בכוונת הרשב"א‪ ,‬מדוע נקט‬ ‫ברירה לומר שכל אחד נטל את שלו‪ .‬אבל‬ ‫עתיד להפריש הרי הן מעשר'‪ ,‬וסומך על‬ ‫שבנידון שלפנינו נחשב הדבר לברירה בשני‬ ‫באופן שהמציאות מצד עצמה מבוררת‪,‬‬ ‫ברירה לומר שזהו החולין שהוא שותה‪.‬‬ ‫מינים‪ ,‬שלכאורה אין הברירה כאן ברירת‬ ‫ורק אצלנו הוא ספק מפני חסרון ידיעתנו‪,‬‬ ‫והקשו התוספות‪ ,‬שאם כן בכל איסור‬ ‫הטלה תמורת הכלב‪ ,‬אלא ברירת טלה אחד‬ ‫בזה אין שייך לסמוך על ברירה לומר שלקח‬ ‫המעורב בהיתר נסמוך על ברירה‪ ,‬ונוציא‬ ‫מבין שאר הטלאים לומר שטלה זה הוא‬ ‫האיסור‪ ,‬שהרי יתכן שההיתר עלה בידו‬ ‫כשיעור האיסור ונאמר שזהו האיסור ונתיר‬ ‫תמורת הכלב ולא שאר הטלאים‪ ,‬ואם כן‬ ‫והאיסור נשאר בתערובות‪ .‬וכעין זה כתב‬ ‫את כל שאר התערובת‪ .‬וכן קשה על מה‬ ‫נמצא שהוא ברירה במין אחד‪ ,‬שבורר טלה‬ ‫בשו"ת בית אפרים )יו"ד סי' ע( ‪ .‬עיין שם‪.‬‬ ‫שאמרו בזבחים )ע‪ (:‬גבי זבחים שנתערבו‬ ‫בין טלאים‪ ,‬ואם כן אין שום קושיא מכאן‬ ‫לפי זה כתב הקובץ שיעורים‪ ,‬שהחילוק‬ ‫בשור הנסקל שימותו כולם‪ ,‬משום שבעלי‬ ‫על יסוד הרשב"א שבשני מינים אין ברירה‪.‬‬ ‫שחילק רבי עקיבא איגר בין נתערבה‬ ‫חיים חשובים ואינם בטילים‪ ,‬ומדוע לא‬ ‫וכן הקשה הנצי"ב במרומי שדה )קידושין שם(‪,‬‬ ‫קודם שנשחטה אמה לנתערבה אחר כך‬ ‫נאמר שיוציא אחד מביניהם ויתיר את כל‬ ‫ונשאר בצריך עיון גדול על הרשב"א בזה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב( אך יש לעיין מדוע נאסרו כולם‪ ,‬שלכאורה אף אם הכלב שווה יותר מהטלה‪ ,‬עדיין אפשר להוציא שני טלאים כנגד הכלב‪ ,‬והשאר יהיו מותרים‪ ,‬ומנין הכריחה הגמרא שהעודף‬ ‫מתחלק לכל טלה וטלה‪ .‬וכבר נתקשו בזה האחרונים )רש"ש שם; חזון איש דמאי סי' טז; קהלות יעקב תמורה סי' יא(‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ג( וראה בתוספות רבי עקיבא איגר למשניות )דמאי פ"י מ"ו אות סט( שאכן הקשה מדברי הגמרא שם על דעת התוספות בקידושין )יז‪ :‬ד"ה חליפי( הסוברים שגם בשני מינים יש ברירה‪,‬‬ ‫ונשאר בצריך עיון גדול‪ .‬עיין שם‪ .‬אולם ראה חזון איש )בכורות סי' כז אות טו( שכתב שדברי הגמרא אלו נאמרו רק לענין מעשר בהמה‪ ,‬שנאמר בזה 'בנך' למעט‪ ,‬עין שם‪ .‬ולפי זה יתכן‬ ‫שבשאר דברים יש ברירה גם בשני מינים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫וכוונתו על פי המבואר בפוסקים‪ ,‬ויסוד‬ ‫אלא שם מטבע אחת היא‪ .‬מה שאין כן‬ ‫אינו מוכרח‪ ,‬שהרי בין בנשחטה ואחר כך‬ ‫הדברים במנחת כהן )חלק התערובת ח"א סי'‬ ‫בטבעות של זהב וכיוצא בו‪ ,‬וערבן עם‬ ‫נתערבה ובין בנתערבה ואחר כך נשחטה‬ ‫א(‪ ,‬שלא נאמר דין ביטול ברוב רק במיעוט‬ ‫שלו ונאבד אחד מהן‪ ,‬יכול המוחזק לומר‬ ‫המציאות באמת מבוררת איזה בהמה‬ ‫איסור ברוב היתר‪ ,‬אבל מיעוט היתר ברוב‬ ‫לשאינו מוחזק‪ ,‬שמא שלך נאבד‪ .‬ונפסק כן‬ ‫היא האסורה‪ ,‬אלא שלנו יש חסרון ידיעה‬ ‫איסור אינו בטל‪ ,‬משום שההיתר אינו מקבל‬ ‫להלכה ברמ"א )חו"מ סי' רצב סעי' י(‪ .‬וראה מה‬ ‫איזה היא‪ ,‬ובאופן זה אי אפשר לסמוך על‬ ‫את דין האיסור להיות כמוהו‪.‬‬ ‫שכתב בזה הקצות החשן )שם ס"ק ב(‪.‬‬ ‫ברירה כנ"ל‪ ,‬שהרי אפשר שזה שהוציא היא‬ ‫המותרת והאיסור נשאר בתערובת‪.‬‬ ‫ולפי זה יש שכתבו )ראה שו"ת עונג יום טוב‬ ‫לפי זה מבאר הבית אפרים גם כאן‪ ,‬כיון‬ ‫סי' ד; שו"ת בית שערים יו"ד סי' שסד( שחוטי ציצית‬ ‫שנותנות הכל לשופר אחד‪ ,‬אין לה קפידא‬ ‫הטעם שיש ברירה במוציא‬ ‫שלא נטוו לשמה שנתערבו ברוב חיטין‬ ‫דווקא במעותיה‪ ,‬ואם כן אין כאן מעות‬ ‫מעות המת שנתערבו בשאר מעות‬ ‫שנטוו לשמה‪ ,‬או מצה שלא נאפתה לשמה‬ ‫מיוחדות לזו או לזו‪ ,‬שכן שם מטבע אחד‬ ‫והנה אחד מהמקומות שציינו התוספות‬ ‫שנתערבה ברוב מצות שנעשו לשמה‪ ,‬אינו‬ ‫הוא‪ ,‬ועל כל ארבעה זוזים שבשופר יכול‬ ‫שם שמועיל להוציא אחד מהתערובת‬ ‫לחול איסור דמי חטאת המתה‪ ,‬ולכן מועיל‬ ‫ולומר שזהו האיסור מצד ברירה‪ ,‬הוא‬ ‫מקיים בזה מצות ציצית או מצה‪ ,‬שלא‬ ‫בזה ברירה‪.‬‬ ‫ביומא )נה‪ (:‬בשלש נשים שלקחו קיניהן‬ ‫נאמר ביטול ברוב אלא להוריד מהאיסור‬ ‫בשותפות ומתה אחת מהן‪ ,‬והקשו בגמרא‬ ‫שם איסור‪ ,‬אך לא להוסיף עליו מעלות‬ ‫‪‬‬ ‫'ונשקול ארבעה זוזי ונשדנהו ואידך‬ ‫המבטל‪ .‬ויש בזה אריכות גדולה בפוסקים‪,‬‬ ‫לשתרי'‪ ,‬היינו שישליך דמי תור או בן יונה‬ ‫ואכמ"לד‪.‬‬ ‫ביטול ברוב לענין שלא יהא פסול מחיר כלב‬ ‫והם יהיו דמי החטאת שמתו בעליה‪ ,‬ויוציא‬ ‫מעתה הקשה הגר"א גניחובסקי‪ ,‬שגם‬ ‫הנה רבי עקיבא איגר )בתמורה שם( כתב‪,‬‬ ‫עוף אחר מהתערובת כנגדו‪ ,‬ושאר הקינים‬ ‫שמה שדנו בגמרא לאסור הטלה שכנגד‬ ‫יהיו מותרים משום ברירה‪.‬‬ ‫בנידון שלפנינו לא יועיל הביטול‪ ,‬שכן‬ ‫הכלב‪ ,‬בלקח עשרה טלאים נגד תשעה‬ ‫אין מועיל הביטול לתת את מעלת הקרבן‬ ‫אך לכאורה יש לעיין לפי מה שתירצו‬ ‫טלאים וכלב‪ ,‬אינו אלא מדרבנן‪ .‬שהרי מן‬ ‫הכשר על הבהמה‪ ,‬ואם כן איך רצה רבי‬ ‫התוספות בשם הרמ"ר‪ ,‬שכל שכבר הוברר‬ ‫התורה בעלי חיים בטלים ברוב‪ ,‬ולכן אף‬ ‫עקיבא איגר לומר שמן התורה מתבטלים‬ ‫האיסור לפני שנתערב בהיתר אי אפשר‬ ‫אם אין ברירה‪ ,‬ויש באמת ספק על הטלה‬ ‫ברוב‪ ,‬ואפשר להקריב את כל תשעת‬ ‫לסמוך על ברירה ולומר שמה שהוא‬ ‫אולי הוא המחיר כלב‪ ,‬מכל מקום מן התורה‬ ‫מוציא הוא האיסור‪ ,‬ורק כשנתערבו בהיתר‬ ‫הטלאים‪.‬‬ ‫הרי נתבטל ברוב‪ ,‬ורק מדרבנן בעלי חיים‬ ‫ואחר כך חל האיסור‪ ,‬בזה מועיל ברירה‬ ‫אך לכאורה נראה שיש לחלק בזה‪,‬‬ ‫אינם בטלים‪ .‬ובזה מבאר רבי עקיבא איגר‬ ‫לומר שהוא האיסור‪ .‬והרי שם ביומא כבר‬ ‫שכן לכאורה אין הנידון שלפנינו דומה‬ ‫שמובנת קושיית הגמרא גם למאן דאמר‬ ‫חל האיסור על אותן מעות של המתה‪,‬‬ ‫כלל לנידון הפוסקים הנ"ל‪ ,‬שכן אין מעלה‬ ‫אין ברירה‪ ,‬שכן בדרבנן לכולי עלמא יש‬ ‫והמציאות מבוררת היא‪ ,‬ורק לנו יש חסרון‬ ‫מיוחדת וחיובית בבהמה להכשר קרבן‪,‬‬ ‫ברירה‪.‬‬ ‫ידיעה איזה מעות של המתה הן‪ ,‬ואם כן איך‬ ‫אלא אדרבה כל בהמה כשרה לקרבן‪ ,‬אלא‬ ‫אמנם ראיתי להגאון רבי אברהם‬ ‫שייך לומר בזה ברירה‪.‬‬ ‫שכאן היה עליו פסול של מחיר כלב הפוסלו‬ ‫גניחובסקי )פנינים גליון תרפח(‪ ,‬שנתקשה‬ ‫אמנם בשו"ת בית אפרים )שם( כתב‬ ‫מקרבן‪ ,‬ולכן בוודאי יועיל הביטול לבטל‬ ‫בדברי רבי עקיבא איגר אלו‪ ,‬שאף אמנם‬ ‫לבאר‪ ,‬על פי היסוד המחודש של התרומת‬ ‫ממנו האיסור של מחיר כלב‪ ,‬ואינו דומה‬ ‫שבטל ברוב לענין איסור אכילה‪ ,‬אך מכל‬ ‫הדשן )ס' שיד(‪ ,‬ששותפין שהטילו מעות‬ ‫לחוטי ציצית שנטוו שלא לשמה‪ ,‬שבזה‬ ‫מקום לא יהא קרבן כשר‪ ,‬ואם נתחייב‬ ‫ביחד לכיס‪ ,‬ונאבדו מקצת מן המעות‪ ,‬הדין‬ ‫אומרים שאינו מקבל את מעלת לשמה על‬ ‫תשעה חיובים להביא קרבן לא יועיל לו‬ ‫הוא שנאבד לפי חשבון‪ ,‬שאין מקפידים‬ ‫ידי הביטול‪ .‬ופשוט הואה‪.‬‬ ‫להשתמש בכל תשעת הטלאים‪.‬‬ ‫איזה מטבע של זה ואיזה מטבע של זה‪,‬‬ ‫ד( העונג יום טוב מיישב שם לפי זה את קושיית החוות דעת )יו"ד סי' קא ס"ק ה( על מה שדנו בפסחים )פח‪ (:‬בחמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצאה יבלת באחת מהן‪ ,‬ומבואר‬ ‫שם שבשעת זריקה אינו ראוי לאכילה‪ ,‬עיין שם‪ .‬ומדוע לא נלך אחר הרוב‪ ,‬שהרי מדאורייתא חד בתרי בטיל‪ .‬אך לפי הנ"ל מובן היטב‪ ,‬שאין ביטול מועיל אלא לבטל כח האיסור‬ ‫שבו‪ ,‬אבל לא שישיג המתבטל כח המבטל‪ ,‬ולכן אין מועיל ביטול להשים עליו שם קרבן כשר‪ ,‬שכיון שהבעל מום פסול לפסח‪ ,‬כל התערובת אסורה באכילה‪ ,‬שכן לא נעשה בהם‬ ‫הכשר קרבן‪ .‬עיין שם‪.‬‬ ‫ה( ואף שבעונג יום טוב המובא בהערה הקודמת משמע שגם לבטל פסול מום לא שייך ביטול לפי הסברא הנ"ל‪ ,‬עדיין יש לחלק בין פסול מום שיש דין שהקרבן יהיה תמים‪ ,‬ולכן‬ ‫צריך לתת עליו מעלת תמים‪ ,‬ויש לומר שאי אפשר לעשות כן על ידי ביטול‪ ,‬מה שאין כן מחיר כלב שאין צריך לתת איזה דין או מעלה על הבהמה‪ ,‬אלא לבטל האיסור של מחיר‬ ‫כלב‪ ,‬יתכן שבזה שייך ביטול לכולי עלמא‪.‬‬ ‫• תמצית השיעור •‬ ‫מבורר אלא שיש חסרון ידיעה אין‬ ‫‪ ‬לכאורה מזה שכנגד הכלב אסור מוכח‬ ‫‪ ‬במשנה שבחילקו טלאים נגד טלאים‬ ‫ברירה‪ .‬ולפי זה גם בנתערב קודם‬ ‫שאין ברירה בשני מינים‪ .‬וכן מפורש‬ ‫וכלב‪ ,‬שכנגד הכלב אסור‪ .‬ובגמרא‬ ‫‪‬‬ ‫שחיטת האם אין ברירה‪.‬‬ ‫בבכורות גבי פטור יורשים ממעשר‬ ‫שאי אפשר לברור ולהוציא אחד‪,‬‬ ‫‪ ‬בהמה‪.‬‬ ‫שהכלב שוה יותר מהטלה‪.‬‬ ‫בבית אפרים שבנתערבו דמי קינים‬ ‫ומתה אחת‪ ,‬אף שחל האיסור קודם‬ ‫בתוספות שאין ברירה בהוצאת האחד‬ ‫‪ ‬ברשב"א שבשני מינים אין ברירה‪ ,‬ולכן‬ ‫התערובת‪ ,‬שם מטבע אחת ואין מעות‬ ‫לומר שהוא האיסור רק בנולד האיסור‬ ‫אי אפשר לומר בגר וגוי המחלקים‬ ‫בתערובת‪ ,‬אבל הוכר האיסור קודם ‪‬‬ ‫מיוחדות לכל אשה‪.‬‬ ‫ירושה שיקח חליפי עבודת כוכבים‬ ‫‪ ‬שנתערב אין ברירה‪.‬‬ ‫‪ ‬משום ברירה‪.‬‬ ‫ברבי עקיבא איגר שמן התורה הכל‬ ‫מותר שבטל ברוב‪ .‬והגרא"ג הקשה‬ ‫רבי עקיבא איגר השווה לתוספות‬ ‫רשב"א מוכיח מברירת טלה נגד‬ ‫בהמה שנשחטה אמה ונתערבה‪ ,‬שאם ‪ ‬שאין ביטול לתת מעלה‪ .‬אך נראה‬ ‫כלב שיש ברירה גם בשני מינים‪.‬‬ ‫שכאן הוא הסרת ביטול איסור מחיר‬ ‫נתערבה קודם שנשחטה האם בטילה‪.‬‬ ‫אך לכאורה הברירה הוא בטלה בין‬ ‫כלב‪.‬‬ ‫‪ ‬לקובץ שעורים ובית אפרים כשהאיסור‬ ‫‪ ‬הטלאים שהוא מין אחד‪.‬‬ ‫בדעת הרמ"א שנשים מברכות לעצמן ברכת שופר‬ ‫אך לדעת רבינו תם )הובא ברא"ש ראש השנה פ"ד סי' י( שעיקר המצוה היא‬ ‫הנה דעת הרמ"א )או"ח סי' תקפט סעי' ו( הוא שנשים רשאיות לברך על התקיעה‪,‬‬ ‫התקיעה ולא השמיעה‪ ,‬ולכן מברכים 'על תקיעת שופר'‪ ,‬נמצא ששמיעת‬ ‫וכן על כל המצוות שהזמן גרמן‪ .‬אלא שהרמ"א הוסיף לומר‪ ,‬שמכל מקום‬ ‫שופר אינה אלא מדין שומע כעונה‪ ,‬יש לתמוה באמת במה שונה הברכה‬ ‫יברכו הנשים בעצמן‪' ,‬אבל אחרים לא יברכו להן אם כבר יצאו ואין תוקעין‬ ‫מהתקיעה‪ ,‬ואם לענין הברכה לא שייך יצא מוציא לנשים‪ ,‬אם כן לכאורה‬ ‫רק לנשים'‪ .‬היינו‪ ,‬שאף שבכל המצוות הכלל הוא שאף על פי שיצא מוציא‪,‬‬ ‫הוא הדין לענין התקיעה‪ ,‬לא יוכל האיש להוציא את האשה בתקיעת שופר‪.‬‬ ‫ויכול לברך כדי להוציא את האחר במצוה אף שהוא עצמו כבר יצא ידי חובתו‪,‬‬ ‫ואכן בשו"ת אבני נזר )שם סי' מ( נשאר בצריך עיון על הרמ"א שפסק לחלק בין‬ ‫מכל מקום בתוקע לנשים שאינן מחויבות בדבר‪ ,‬אף שהן עצמן יכולות לברך‬ ‫הברכה לתקיעה‪.‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬מכל מקום התוקע לא יברך בשבילן‪ ,‬אם הוא עצמו כבר יצא ידי חובתו‪.‬‬ ‫ולכאורה היה נראה שצריך לומר‪ ,‬שלענין עצם התקיעה אין צריך לדין‬ ‫הריטב"א )ראש השנה כט‪ (:‬הביא שתי דעות בדבר זה‪ .‬שבתחילה כתב כפסק‬ ‫ערבות ושומע כעונה‪ ,‬אלא אף אם המצוה היא התקיעה‪ ,‬והוא כבר יצא ידי‬ ‫הרמ"א‪ ,‬שהמוציא את האשה במצוה שהזמן גרמא אינו מברך‪ ,‬שמאחר‬ ‫חובת התקיעה‪ ,‬די בזה שהוא בר חיובא בכדי שיוכל השני לצאת ממנו‪ ,‬ואף‬ ‫שאינה מחויבת במצוה אלא רשות הוא לה‪ ,‬הרי זה כברכת הנהנין שאם יצא‬ ‫אם התוקע עצמו אינו יוצא‪ ,‬שהרי אין כאן דיבור‪ ,‬אלא תקיעה בעלמא‪ ,‬ויתכן‬ ‫כבר אינו מוציא‪ .‬אך הביא שיש אומרים‪ ,‬שיכול לברך להוציא את האשה‬ ‫שבזה אין צריך לכל דיני שומע כעונה‪ .‬ולכן אף האשה שאינה מחויבת בדבר‪,‬‬ ‫אף שכבר יצא‪ ,‬מאחר שאינו רשות גמור‪ ,‬שכן יש בזה צד מצוה‪ ,‬ואינו דומה‬ ‫לברכת הנהנין‪ .‬ומסיק‪ ,‬שהראשון נכון יותר‪ .‬והוא כפסק הרמ"א‪.‬‬ ‫ולא שייך בה דין ערבות יכולה לצאת ידי חובת התקיעות‪ .‬מה שאין כן הברכה‪,‬‬ ‫שלא שייך להוציא את האחר בברכה אלא מטעם שומע כעונה ומדין ערבות‪,‬‬ ‫אולם יש לעיין לפי דברי הרמ"א‪ ,‬שאין אומרים 'יצא מוציא' כאשר בא‬ ‫ולכן באשה שאינה מחויבת בדבר‪ ,‬ולא שייך דין ערבות‪ ,‬שאינו ערב בעדה‪,‬‬ ‫להוציא את מי שאינו מחויב בדבר‪ ,‬אם כן יש לעיין גם לענין עצם התקיעה‪,‬‬ ‫שהרי כלל אינה מחויבת‪ ,‬אינו יכול להוציאה בברכה‪ ,‬וצריכה לברך בעצמה‪.‬‬ ‫שכמו שאינו יכול לברך בשביל האשה‪ ,‬גם כן לא תועיל תקיעתו להוציא את‬ ‫האשה‪ ,‬שכן לא שייך יצא מוציא בדבר הרשות‪ ,‬והאשה אינה מחויבת בדבר‬ ‫והנה‪ ,‬דעת הגאונים )ראה רש"י ברכות מח‪ .‬ד"ה עד( היא‪ ,‬שלא אמרו אף על פי‬ ‫אלא רשות הוא לה‪ ,‬ואילו הרמ"א כתב שהאיש יכול לתקוע להוציא את‬ ‫שיצא מוציא אלא במצוה דרבנן‪ ,‬אבל במצוה דאורייתא כל שיצא אינו מוציא‬ ‫האשה‪ ,‬ורק לברך בשבילה אינו יכול‪] .‬וגדולה מזו כתב השאגת אריה )סי' קד(‪,‬‬ ‫את חבירו‪) .‬ראה מה שכתבנו בזה בבאר יעקב‪ ,‬ח"ב כי תבא(‪ .‬וכתב השאגת אריה )סי'‬ ‫שעדיף שתשמע האשה את התקיעות מהאיש‪ ,‬מאשר תתקע לעצמה‪ ,‬או‬ ‫יג(‪ ,‬שלדעתם אם כבר יצא ידי חובת תקיעת שופר אינו יכול לתקוע להוציא‬ ‫שתשמע את התקיעות מאשה אחרת‪ .‬עיין שם[‪.‬‬ ‫את חבירו בתקיעות דאורייתא‪ ,‬אלא בתקיעות דרבנן‪ .‬אך לפי מה שכתבנו‬ ‫שיתכן ששונה תקיעת שופר ממצוות שבדיבור‪ ,‬שבזה אין צריך לדיני שומע‬ ‫אמנם‪ ,‬אם נאמר שגדר מצות תקיעת שופר הוא השמיעה ולא התקיעה‪,‬‬ ‫וכדעת הרמב"ם )הל' שופר פ"א ה"א(‪ ,‬פשוט הדבר שיכול לתקוע בשבילה אף‬ ‫כעונה‪ ,‬יתכן לומר שאף לדעת הגאונים יכול להוציא את חבירו גם בתקיעות‬ ‫שאין כאן דין יצא מוציא‪ ,‬שאם המצוה היא השמיעה אין צריך כלל לדיני‬ ‫דאורייתא‪ .‬ויש לעיין בכל זה‪.‬‬ ‫שומע כעונה‪ ,‬שאין האשה יוצאת מהתוקע‪ ,‬אלא היא יוצאת ידי חובתה‬ ‫ואם נאמר כדעת הרמב"ם שעיקר המצוה היא השמיעה‪ ,‬פשוט הדבר שאין‬ ‫בעצמה על ידי שמיעתה‪] .‬ומכל מקום צריך לשמוע שופר דווקא מבר חיובא‪,‬‬ ‫כאן מקום לדברי הגאונים הנ"ל‪ ,‬שהרי לפי הרמב"ם בוודאי אין צריך כלל לדיני‬ ‫והשומע מפי חרש שוטה וקטן לא יצא ידי חובתו‪ ,‬כמפורש במשנה )ראש השנה‬ ‫שומע כעונה כנ"ל‪ ,‬שהרי מקיים את המצוה בעצמו על ידי שמיעתו‪ ,‬ובוודאי‬ ‫כט‪ .(.‬משום שצריך שתהיה שמיעה מתקיעה של בר חיובא‪ .‬וראה בשו"ת אבני‬ ‫יכול לשמוע גם את התקיעות דאורייתא‪ ,‬אף אם התוקע כבר יצא ידי חובתו‪.‬‬ ‫נזר )או"ח סי' מ; שם סי' תמב( מה שהאריך בביאור הענין[‪.‬‬ ‫התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' אברהם יהודה‬ ‫הרה"ח ר' נתן יהודה משה ז"ל‬ ‫הרה"ח ר' חיים זעליג‬ ‫ב"ר ישעי' עקיבא פיינר ז"ל‬ ‫ביבדלחט"א הגה"ח רבי ראובן גרוס שליט"א‬ ‫ב"ר יוסף אלימלך פיליפ ז"ל‬ ‫נלב"ע ביום כ"ג אלול תשע"ח‬ ‫נלב"ע ביום כ"ג אלול תשפ"ב‬ ‫נלב"ע ביום כ' אלול תשע"ה‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' אהרן שליט"א ‪ -‬ירושלים ת"ו‬ ‫הרה"ח ר' דוד שליט"א ‪ -‬ירושלים ת"ו‬ ‫הרה"ח ר' מרדכי שליט"א ‪ -‬ירושלים ת"ו‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון 'טעם התורה' להוצאת שיעורי הגאון הגדול מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א‬ ‫להערות והארות ולכל ספרי המכון‪ :‬טל‪ | +972-54-8470816 :‬דוא"ל‪taamhatoreh@gmail.com :‬‬ ‫יצא לאור הספר החדש באר יעקב‬ ‫שישו‬ ‫על מועדי חודש תשרי מבארו העמוק מני ים של‬ ‫המאור הגדול הגאון הצדיק רבי יעקב גרינוולד שליט"א‬ ‫ושו‬ ‫בעומקה‬ ‫רב בית המדרש "זכרון רפאל" דחסידי בעלזא‬ ‫וחבר הביד"צ דקהל מחזיקי הדת בארה"ק‬ ‫של תורה‬ ‫הספר מלא במערכות ופנינים יקרים‬ ‫בעומקן של סוגיות חודש תשרי ומועדיו‬ ‫בעיון עמוק ובהיר ובשפה ברורה‬ ‫המשובבת נפש ומשמחת לב‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ו של בי יע‬ ‫נק‬ ‫ל‬ ‫אר‬ ‫בשורה‬ ‫שליט''א‬ ‫ר חדש מב‬ ‫טובה‬ ‫לשוחרי‬ ‫התורה‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫הפצה בארה"ב‬ ‫הפצה באר"י‬ ‫להשיג בחנויות‬ ‫"שירה"‬ ‫"אור הספר"‬ ‫הספרים המובחרות‬