קצר וחזק · Katzar Vchazak — ניצבים וילך (2026-08-31)

פר שת נ י צב י ם -ו י ל ך
תש פ" ו
ג יל י ו ן מס' 1 8 0
קצר וחזק קורץ אין שטארק
בס"ד
שהיא של יחיד היא צרה ,וכל צרה שהיא של רבים איה "אתם צבים היום כולכם לפי ה' אלהיכם ראשיכם
צרה ,לכן בקללות שבפרשת בחוקותי שאמרו בלשון שבטיכם זקיכם ושוטריכם כל איש ישראל" )כט ,ט(.
רבים ,כל אחד חשב בלב שהקללות יחולו על האחרים ,ולא
הקביעה "כולכם לפי ה' אלהיכם" מלמדת כי לפי ה'
עלה בדעתו שהכווה אליו .לעומת זאת בפרשת כי תבוא
כולכם שווים .אמם בעייים אושיות בעולם הזה ישן
אמרו הקללות בלשון יחיד ,לפיכך הוריקו פיהם..
חלוקות למעמדות ודרגות – "ראשיכם שבטיכם זקיכם
תפארת הגרשוי ,ילקוט מאיש לרעהו ושוטריכם" ,אך בעומדם לפי ה' מתבררת האמת
האלוהית :מי שחשב בעיי בי אדם כגדול ,במרום אפשר
א קודל'ה שחשב לקטן ,כמאמר הכתוב "קטן וגדול שם הוא" )איוב
"מחוטב עציך עד שואב מימיך" ג ,יט( – שכן במרום ראה מי הוא באמת הגדול ומי הקטן.
ברש״י )פסוק ט( :החשוב חשוב קודם .הותן עצה טובה וזהו גם הביאור בהמשך הפסוק "ועבד חפשי מאדויו" :מי
לחברו חשוב יותר מהלומד תורה לעצמו .שאל הרה״ק שבעולם הזה מצא בבחית עבד ,שם במרום הוא חופשי
החידושי הרי״ם זי״ע את הרה״ק רבי מחם מדל מווארקי וגדול יותר ממי שמכוה כאן אדון ,לפי שבשמיים עליוים
זי״ע ,מדוע הקדימה התורה את חוטב העצים לשואב המים, למטה ותחתוים למעלה.
ובמה הוא חשוב יותר? השיב לו רבי מחם מדל ,ש׳חוטב
אלשיך הק'
עציך׳ מרמז לחוטב עצה ליהודי – אדם שותן עצה טובה
לחבירו ,ו׳שואב מימיך׳ מרמז לאדם השואב ממימי התורה "והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר
הקדושה .אדם העוזר לשי וותן לו עצות טובות ומדריכו, שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך" )כט ,יח(.
עולה בחשיבותו על אחד השותה רק לעצמו ממימי הבאר של דברים אלו מוסבים כלפי מי שהם "טובים לבריות ורעים
התורה הקדושה. לשמים" .כשמוכיחים אותם על עבירות שבין אדם למקום,
באהלי צדיקים ,ימ"ל הם מחמים את עצמם בכך שיש להם לב טוב ורחמן כלפי
הבריות ,וזהו "והתברך בלבבו" – שהוא מוצא חמה
"ואכי הסתר אסתיר פי ביום ההוא" )לא ,יח(. והצדקה ב"לבו הטוב" .מתוך כך הוא אומר לעצמו שגם
אם ילך בשרירות לבו ויחטא" ,שלום יהיה לי" .על כך
הרה"ק הסבא משפולי זי"ע לא הג לומר דברי תורה
מזהירה התורה כי לא יאבה ה' סלוח לו ,אלא יעישו על
באוזי החסידים .פעם פגש בו הרה"ק בעל "מאור עייים"
העבירות וישלם לו שכר על המצוות ,שהרי אין מצווה
מטשרוביל זי"ע והפציר בו להשמיע דבר תורה .השיב לו
מכבה עבירה ואין עבירה מכבה מצווה.
הסבא משפולי ברוב עוותותו :שמעתי שכתוב בתורה
פעמיים לשון הסתרה במקום אחד .אמר לו ה"מאור כתב סופר
עייים" שאכן כתוב בפרשתו "ואכי הסתר אסתיר". "אתם צבים היום כולכם לפי ה' אלהיכם ראשיכם
פירש הסבא קדישא" :ואכי" – ה' יתברך ,אוהב "הסתר" שבטיכם זקיכם ושוטריכם כל איש ישראל" )כט ,ט(
– את מי שמסתיר את עצמו מן הרבים ומציע מעשיו,
ודווקא אצל אדם כזה "אסתיר" – ה' יתברך מסתתר במדרש תחומא מובא שכששמעו ישראל את תשעים
ושוכן בקרבו. ושמוה הקללות שבפרשת כי תבוא ,בוסף לארבעים ותשע
שבפרשת בחוקותי ,הוריקו פיהם בחרדה ואמרו" :מי
ילקוט מאיש לרעהו יוכל לעמוד באלו?" ,עד שבא משה ופייסם בדברי העידוד
"אתם צבים היום כולכם" .לכאורה ,מפי מה הוריקו
הגיליון לזכות ולבריאות אדויו מוריו
פיהם רק בקללות שבמשה תורה ולא בקללות שבתורת
ורבו ר' ישכר דוב בן מרים שליט"א
כהים? אלא ידוע המדרש על הפסוק ׳בצר לך' ,שכל צרה\
לתגובות ,הנצחות וכו' ולקבלת העלון במייל נא שלחו למיילkatsar.chazak@gmail.com :
בס"ד
עמוק בלבם ,השלימו את פשם ועשו תמימים ,כדכתיב בספר "תולדות יעקב יוסף" מובא בשם הבעל שם טוב
"תמים תהיה עם ה' אלקיך". זי"ע ,שכאשר אדם מרגיש ויודע שהוא שרוי בהסתר פים,
אין זה הסתר גמור ,לפי שעצם ההרגשה מעוררת בלבו
א זיס ווארט געגועים וכיסופים לגילוי השכיה ,ובכך הוא בוקע את
"והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו המחיצות המפרידות ושב אל קוו .הקללה הקשה
לאמר שלום יהיה לי ...ורבצה בו כל האלה הכתובה המרומזת בכפילות "הסתר אסתיר" היא כשההסתר עצמו
בספר הזה" )כט ,יח-יט( סתר מהאדם – דהייו שאיו מרגיש ואיו יודע כלל שהוא
במדרש מובא על הפסוק "גם כל חולי וכל מכה אשר לא מצא בהסתר ,ומתוך כך אין בו דרישה לאלוקות ואיו
כתוב בספר התורה הזאת" )כח ,סא( ,כי המכה שאיה משתוקק עוד לקרבת ה' יתברך.
כתובה בתורה היא מיתת צדיקים המכפרת על הדור .לפי זה תולדות יעקב יוסף ,ימ"ל
מתבארים דברי הכתוב :כשהרשע שומע את "דברי האלה"
"ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיי כל ישראל חזק
ואת דרשת חז"ל שאיה כתובה בתורה ,הוא מוצא לעצמו
ואמץ" )לא ,ז(
צידוק שקרי ו"מתברך בלבבו" כאילו שלום יהיה לו ,מתוך
מחשבה שהצדיקים ימותו ויכפרו על חטאיו במיתתם .על כך בגמרא במסכת כתובות )קג ע"ב( מובא שרבי ציווה את בו
מזהירה התורה כי "ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה" להוג שיאותו ברמה ,כדי שתהיה אימתו מוטלת על העם
– דווקא הקללות הכתובות בספר יחולו עליו במלואן ,ואילו וישמעו לקולו .וזהו ביאור הכתוב "לעיי כל ישראל":
המכה שאיה כתובה ,שהיא מיתת צדיקים ,לא תגן עליו ולא משה מורה ליהושע שכאשר העם רואה אותו ,עליו
תכפר על מעשיו. להראות תוקף ורוממות – "חזק ואמץ" – ולא להוג עמם
אוצר הפיים בעווה יתרה כדרכו בקודש ,כדי שתהיה אימתו מוטלת
עליהם ויקבלו את מרותו.
סליחות
מבחר הפיים
בוסח "שמע קולו" שבסליחות או מבקשים" :אל
"הן בעודי חי עמכם ממרים היתם עם ה' ואף כי אחרי
תשליכו לעת זקה" ,ושאלת השאלה :מה עיין תפילה על
מותי" )לא ,כז(
ימי הזקה לעסוק בסליחות שעיין תשובה ומחילה? רש"י
)תהלים עא( מפרש" :לעת זקה – זקה בחטאים ,כלומר מציו בחז"ל ,שבשעה שעלה משה לקבל את התורה,
שחטאתי הרבה" .ה"זקה" איה רק גיל ,אלא מצב פשי החטיא השטן את ישראל כשהראה להם את מיטתו פורחת
של שקיעה ממושכת בהרגלים רעים ובהרגלי חטא – מצב באוויר ,ומתוך שסברו שמת – חטאו בעגל .וזהו שרמז
שבו האדם מאבד את המרץ והרצון להתחדש ולשפר את להם משה בדבריו" :הן בעודי חי עמכם" – בשעה שהייתי
מעשיו .על כך או מתחים בסליחות :גם אם הגעו למצב עוד בחיים ורק חשבתם שמתתי ,כבר "ממרים הייתם"
של "זקה בחטאים" וקשה לו להשתות ,אא אל ועשיתם את העגל; קל וחומר "ואף כי אחרי מותי" –
תשליכו מלפיך. כשאסתלק מן העולם באמת ,בודאי יש לחוש שמא
תחטאו.
תשובה וספת מובאת בשם הבעל שם טוב )בספר "שפתי
צדיקים"( :המושג "זקה" מסמל את השחיקה והקרירות מחת יהודה
הפוגעות בעבודת ה' ,כאשר המצוות והתפילות עשות
"וידבר משה באזי כל קהל ישראל את דברי השירה
מתוך שגרה יבשה בבחית "פרוטגמא ישה" )צו שגרתי הזאת עד תמם" )לא ,ל(.
שאיו מעורר התרגשות( .לפי זה ,הבקשה "אל תשליכו
לעת זקה" היא תפילה עמוקה שלא דרדר למצב פשי של בספר "כתב סופר" מבאר את הלשון "עד תמם" :משה
"זקה" בעבודת ה' ,אלא שהתורה ,המצוות והתשובה רבו אמר את דברי השירה הזאת אל בי ישראל
ימשיכו להיות בעייו תמיד כחדשות ,מתוך חיויות, בהתלהבות כה גדולה ועצומה ,עד שהדברים עשו רושם
התלהבות ורעות מתמדת.
הגליון השבוע לע"נ האישה החשובה מרת אליס בת פרחה ע"ה
