gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונת חיים · Eminas Chaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אמונת חיים · Eminas Chaim

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אמונת חיים · Eminas Chaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון תשכ ♦ כג אלול ה'תשפו‬ ‫פר' נצבים וילך ♦ שבת סליחות‬ ‫אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם‬ ‫אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם ראשיכם‬ ‫בספרים הקדושים הביאו דברי הזוהר הקדוש כי "היום" רומז על‬ ‫שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל‪ ,‬טפכם‬ ‫ראש השנה‪ ,‬היום הגורלי הקובע מאורעות השנה כולה‪ .‬היום בו‬ ‫נשיכם וגו'‪ ,‬לעבדיך בבית ה' אלוקיך וגו'‪.‬‬ ‫חלים ורועדים מאימת הדין‪ .‬והכתוב מזהיר ואומר‪" :‬אתם ניצבים‬ ‫הנה ברוב השנים הפרשיות נצבים וילך הם מחוברים‬ ‫היום כולכם לפני ה' אלוקיכם!"‬ ‫ובזה מסיימים את השנה והטעם כתבו משום דבפרשת כי‬ ‫לא זו בלבד שממרים אנו פי ה'‪ ,‬אלא שאנו עושים זאת ניכחו‪ ,‬נוכח‬ ‫עיניו הצופיות בנו‪ .‬כמו שאמר דוד המלך‪" :‬אנה אלך מרוחך‪ ,‬ואנה‬ ‫תבא יש בה הקללות שבתוכחה‪ ,‬וקורין אותה משום שיהיה‬ ‫מפניך אברח‪ .‬אם אסק שמים‪ ,‬שם אתה‪ .‬ואציע שאול‪ ,‬הינך"‬ ‫"תכלה שנה וקללותיה" ומשום הכי קורין נצבים וילך בין‬ ‫ונאמר‪" :‬היסתר איש במסתרים‪ ,‬ואני לא אראנו"?‬ ‫פרשת כי תבא שבו התוכחה לבין השנה החדשה בכדי ליתן‬ ‫על כך מתוודים אנו בימי הסליחות‪" :‬רחום וחנון‪ ,‬חטאנו לפניך‪.‬‬ ‫הפסק בין הקללות להשנה החדשה‪ ,‬שלא יגמר השנה עם‬ ‫רחם עלינו והושיענו"‪ .‬משרישים אנו בהכרתנו‪ ,‬שניצבים אנו לפני‬ ‫התוכחה‪.‬‬ ‫ה'‪ -‬וחוטאים לפניו! להמרות עיני כבודו"‪ .‬וכמו שפירשו בזוהר‬ ‫אלא דלפעמים יוצא שמפרידין בין ב' הפרשיות האלו‬ ‫הקדוש‪" :‬והרע בעיניך‪ -‬לנוכח עיניך‪ -‬עשיתי!"‬ ‫הכרה זו מתעצמת שבעתיים בראש השנה‪ ,‬הוא "יום הזיכרון"‪,‬‬ ‫והיינו כשיש ב' שבתות בין ראש השנה לסוכות בלא יום טוב‬ ‫שאמרו עליו בגמרא שבשעת תקיעת שופר יראה האדם עצמו‬ ‫שאז מטות מסעי הם מחוברים ואז הפרשיות נצבים וילך הם‬ ‫כאילו עומד הוא בבית המקדש‪ ,‬בקודש הקדשים‪ ,‬לפני ולפנים‪,‬‬ ‫נפרדים‪ ,‬משא"כ ברוב השנים הם נחשבין כפרשה אחת‬ ‫לפני ה'! הכרה זו בלבד די שתעורר לתשובה! כמה חרדים היינו לו‬ ‫משום שהם מחוברין‪.‬‬ ‫נקראנו להתייצב לפני צדיק קדוש בעל רוח הקודש‪ ,‬שיביט בנו‬ ‫ולבאר הענין למה פרשת נצבים הוא החוצצת בין פרשת‬ ‫ויראה כל מה שעשינו בימי חלדנו! וזהו‪" :‬אתם נצבים היום כולכם‬ ‫לפני ה' אלקיכם"! איזו הכנה עלינו לעשות לשם כך…!‬ ‫התוכחה של כי תבא לראש השנה‪ ,‬מובא בספר שערי יצחק‬ ‫חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם (דברים לא ו)‪.‬‬ ‫(להגר"י פלקסר זצ"ל) דהיינו דבא לומר שעל ידי האחדות‬ ‫בפרשתנו נפרד משה רבנו מעם ישראל סמוך לפטירתו‪ .‬עם‬ ‫שכתוב בפרשה זו של נצבים שכתוב בה כולם וגו'‪ ,‬וישראל‬ ‫ישראל נמצא ערב הכניסה לארץ ישראל‪ .‬משה רבנו חוזר ומדגיש‬ ‫נמצאים במצב כזה של אחדות דהיינו זקניכם ושופטיכם‬ ‫את החובה להשלים את משימת ירושת הארץ‪ ,‬בהנהגתו של‬ ‫ושוטריכם‪ ,‬כל איש ישראל ביחד אז זה גופא חוצץ הוא בין‬ ‫יהושע‪ .‬משה מצווה ומחזק את רוח העם‪" :‬חזקו ואמצו אל תיראו‬ ‫הקללות שבפרשת כי תבא לראשית השנה החדשה ע"ש‪.‬‬ ‫ואל תערצו מפניהם‪ ,‬כי ד' אלקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא‬ ‫יעזבך"‪( .‬דברים לא ו)‪ .‬צווי זה דומה לדברי החיזוק של הכהן‬ ‫ובאמת יש להבין למה באמת נסמכה פרשת כי תבא‬ ‫משוח המלחמה‪ ,‬לפני היציאה לקרב‪" :‬כי תצא למלחמה על אויבך‬ ‫לפרשת נצבים‪ ,‬והנה רש"י הק' להלן (פסוק י"ב) כתב למה‬ ‫וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם וגו'‪ .‬והיה כקרבכם אל‬ ‫נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות לפי ששומע ישראל מאה‬ ‫המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם‪ ,‬ואמר אליהם‪ :‬שמע ישראל‬ ‫קללות חסר שתים‪ ,‬וחוץ מזה שמעו מ"ט קללות שבתורת‬ ‫אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם‪ ,‬אל ירך לבבכם אל תיראו‬ ‫כהנים (בפרשת בחוקתי) הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד‬ ‫ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם"‪( .‬דברים כ א)‪.‬‬ ‫באלו התחיל משה לפייסם ואמר להם אתם נצבים היום‪,‬‬ ‫וכפי שמפרשים עה"פ חזקו ואמצו כל המייחלים לה'‪ .‬כל המיחלים‬ ‫הרבה הכעסתם למקום‪ ,‬ולא עשה איתכם כליה והרי אתם‬ ‫דיקא‪ .‬אפילו אם אינכם זוכים לשום קדושה ועבודה‪ ,‬חס ושלום רק‬ ‫מייחלים לבד‪ ,‬אף על פי כן חזקו ואימצו ואל תיפלו משום דבר‬ ‫קיימים לפניו היום‪ ,‬כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר‬ ‫שבעולם יהיה איך שיהיה… ומובא בספה"ק (שולחן הטהור‪,‬‬ ‫כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם‪ ,‬והקללות והיסורים‬ ‫ליקוטי מוהר"ן) ש יותר ויותר מזה צריך כל אחד ואחד לחזק את‬ ‫מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו וכו'‪.‬‬ ‫חברו לבל יפול בדעתו משום דבר שבעולם‪ .‬ואפילו אם הוא יודע‬ ‫והנה המפרשים הקשו מדוע נקט רש"י מאה קללות חסר‬ ‫בעצמו שהוא כמו שהוא‪ ,‬אף על פי כן יחזק את חברו כי את חברו‬ ‫שתיים ולא נקט כפשוטו צ"ח קללות ויש כתבו כי באמת מנין‬ ‫בקל יותר לחזק מלחזק את עצמו כי אין חבוש מתיר את עצמו וכו’‬ ‫הקללות שנזכרו לעיל בפרשת כי תבא הוא מאה‪ ,‬אלא שיש‬ ‫(ברכות ה')‪.‬‬ ‫כן דברי הנביא ישעי'הו (לה‪ ,‬ג) חזקו ידים רפות ועל זה הדרך‬ ‫שם (בפסוק חכ‪ ,‬כג) שתים שאינן נכנסות במנין‪ ,‬ואלו הם‬ ‫הלכו כל הנביאים מבשרי ישועה נחמו את ישראל וחזקו את ידיהם‬ ‫הפסוק‪" ,‬והיו שמיך אשר על ראשך נחושת" והפסוק "הארץ‬ ‫הרפות‪ ,‬חזקו לשון משקל כבד ופתרונו חזקו את אחרים‪ ,‬ואם היה‬ ‫אשר תחתיך ברזל" ורש"י הק' כתב שבשתי הדברים האלו‬ ‫בא לומר חזקו אתם שידכם רפות היה לינקד חזקו ואמצו (דברי‬ ‫משה הקיל בהם ממה שהם כתובים גם בפרשת בחוקתי‪,‬‬ ‫הימים ב' לב) עכשיו שאומר להם לחזק ולאמץ אחרים נקוד חזקו‬ ‫ולכן אין למנותם בכלל המאה קללות ונשארו רק צ"ח‪.‬‬ ‫אמצו ‪.‬חזקו אל תיראו ‪ .‬זה נקוד חזקו לשון קל חזקו אתם מאליכם‬ ‫המשך בעמ' ב‬ ‫כמו שיאמר ליחיד חזק ואמץ (יהושע א) ולא יאמר חזק‬ ‫והנה מאוד קשה להבין איך אפשר לומר זאת הלא איתא‬ ‫אבל בספר כלי יקר כתב שאדם ירא יותר אם אומרים לו‬ ‫בגמרא מסכת בבא קמא (דף נ) האומר שהקב"ה וותרן הוא‬ ‫שירשו לו איזה דבר רע ולא אומרים לו מה יעשו ולכן הוא‬ ‫יוותרו מעיו (וי"א יוותרו חיו) ואיך אמר משה כזאת לישראל‪,‬‬ ‫מפחד ביותר דמי יודע מה הוא ולכן כתב שבכל הקללות‬ ‫שה' לא עשה כליה בכם‪ ,‬ואם כן איך יתכן שה' יהיה ותרן‪.‬‬ ‫שהם מפורשת בפרשת בחוקתי ובפרשת כי תבא בכולם‬ ‫ובפשטות אפשר לומר שהם פחדו בעיקר שלא יעשה‬ ‫שמעו מה הוא הקללה ויוצא מזה שנשאר הבחירה ואדם‬ ‫הקב"ה בהם כליה ח"ו‪ ,‬ולא שחשבו שהקב"ה מוותר אלא‬ ‫קשה יגיד דמכיון שאינו יודע מה הוא הקללה ואמר שלום‬ ‫שלא יעשה כליה‪ ,‬ולכן פייסם משה ואמר להם שאמת הוא כן‬ ‫לנפשו לבקש הצלה ע"י איזה תחבולה אנושית וכדרך שאמרו‬ ‫שהקב"ה לא יעשה כלי'ה לישראל וכמו שכתוב "ויסרתיך‬ ‫דור המבול שחשבו להנצל ע"י ספינות שישוטו על פני המים‬ ‫למשפט וכלה לא אעשה בכם" וזה שפייסם משה שאתם‬ ‫של המבול וגם בקללת חרב יאמר אמלטה על נפשי ע"י‬ ‫קיימים ולא עשה כליה‪ ,‬אבל לא שתחשבו שהעולם הוא‬ ‫שישמור נפשו ולכן בכל הקללות לא הורקו פניהם כי אמרו‬ ‫הפקר ולא מענישים ואין דין ואין דיין שעל זה אמרו מה שהוא‬ ‫שיש תחבולות שאפשר להנצל ע"י מהקללות המפורשות‪,‬‬ ‫מובא בחז"ל הנ"ל שאין הקב"ה מוותר על העבירות שעשו‪,‬‬ ‫ולכן הקללות שכתובים בפרשת כי תבא מאה הם אך נכללו‬ ‫ורק בתשובה מתכפרים‪.‬‬ ‫בהם שנים שלא פירש מה הם והוא מה שנאמר "גם כל חולי‬ ‫ועוד יש לומר שמה שרש"י כתב "הוריקו פניהם" שהוריקו‬ ‫וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזה‪.‬‬ ‫עד שנשתנה מראה פניהם וזה מלשון פניה 'מוריקות' דאיתא‬ ‫ולכן אמר רש"י צ"ח קללות כי לא מנה את השני מכות‬ ‫במסכת סוטה (דף ז') ששם הפירוש שפניה מחזירות לגוון‬ ‫האלו אלא מנה צ"ח מלבד עוד שניים שהם ביחד מאה‪ ,‬אבל‬ ‫צהוב הנוטה לירוק וגם ירוק זה מה שקורין געל בלשון אשכנז‬ ‫השתים האלו לא חסרו ממש אלא שחסרו פירושם שלא‬ ‫ומובא אגב בהלכות טריפות גבי שיניו באבריו של בהמה שיש‬ ‫פירש מהותם‪ ,‬ואם כן אי אפשר להשמר מהם‪ ,‬וכמו שאם‬ ‫גם ירוק שהוא מראה 'גרין' או 'בלוא' בלשון אשכנז‪.‬‬ ‫אדם יגזים לחבירו ויאמר לו לעשות לו דבר ולא יפרש מה זה‬ ‫וזה כעין פיקוח נפש בהבהל האדם או שבא אליו צרה‬ ‫אינו יכול להשמר‪ ,‬ועל כן נבהלו ונחפזו ורעדה אחז בהם‬ ‫פתאומית ישובו פניו לירקות ח"ו והוא יפול ח"ו לבוא לסכנה‪,‬‬ ‫בעבור השתיים שחסרו ונסתם מהותם‪ ,‬וייראו מהם דמי יודע‬ ‫וכן אפשר לומר שלכך משה התחיל לפייסם מכיון שכבר באו‬ ‫מה הם ואולי הכוונה שיעשה בהם כליון‪ ,‬ועל כן הוריקו‬ ‫למצב שנוגע לפיקוח נפש וזה דוחה כל התורה כולה ולכן‬ ‫פניהם רק מהשתים שלא שמעו מה הם מהותם ע"ש‪.‬‬ ‫פייסם באופן כזה‪.‬‬ ‫ובספר הק' אמרי פנחס (הרה"ק ר"פ מקוריץ זי"ע) איתא‬ ‫וגם יש לומר שמכיון שבאו למצב כזה אז באמת שנמחל‬ ‫גם כיוצא בו אבל בענין אחר שכתב‪ :‬דאיתא דכל ידי האמירה‬ ‫להם הכל ואין להם ממה להפחד כי זה מצב של תשובה הכי‬ ‫של השם יתברך כשגוזר גזירה‪ ,‬ע"י כן כביכול נשתכך הרוגז‬ ‫גדולה שיש בעולם ולכך נמחלו באמת כל העונות‪ ,‬אבל‬ ‫ע"י האמירה הזאת‪ ,‬וכמשל שהאב כועס על בנו ומגזם עליו‬ ‫פשיטא שבלי תשובה חלילה לחשוב ולומר שהשם מוותר‬ ‫לומר לו אני אעשה לך כך וכך וכו'‪ ,‬וע"י זה נוח כעסו‪ ,‬ואינו‬ ‫וכמו שאמרו חז"ל הנ"ל‪.‬‬ ‫עושה לו כלום‪ ,‬וזה כוונת הפסוק (שמות ל"ב) וינחם ה' על‬ ‫והנה אנו נמצאים בשבת נצבים וילך שנקרא שבת‬ ‫הרעה אשר דיבר לעשות לעמו‪ ,‬כלומר שעל ידי הדיבור ניחם‬ ‫סליחות כלומר שמשכימים לסליחות ממוצאי שבת קודש‬ ‫על הרעה‪.‬‬ ‫וכמו שכתוב בסליחות במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה וכו'‪,‬‬ ‫ולפי זה ניחא שלא פחדו ישראל מהצ"ח הקללות שהם‬ ‫ולזה מרמז בפרשה אתם נצבים כולכם וגו'‪ ,‬כל כלל ישראל‬ ‫מפורשות‪ ,‬אך שיש עוד ב' קללות "דכל חולי וכל מכה אשר‬ ‫קמים משבת זו לסליחות ולתחנונים ופרשת וילך משה וגו'‬ ‫לא כתובים בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך וגו'‪ ,‬דמרבה‬ ‫מרמז שאדם צריך להיות בבחינת "הולך" להוסיף מעלה‬ ‫עוד ב' מיני קללות אלה אין הם מפורשות מה הם‪ ,‬מזה פחדו‬ ‫מעלה בתורה ויראת שמים‪ ,‬וכל ישראל נקראים בשם משה‬ ‫ישראל וזה מש"כ חסר שתיים כלומר שהם שמעו צ"ח‬ ‫וכמו שכתוב בספרים הק' שלכל ישראל יש איזה ניצוץ‬ ‫מפורשות ומזה לא פחדו כי ה' דיבר מפורשות ולכן ע"י‬ ‫מנשמת משה‪ ,‬ובפרט תלמידי חכמים שניצוצים של משה‬ ‫הדיבור המפורש נח הכעס‪ ,‬משא"כ הב' קללות שלא‬ ‫רבינו גדולה אצלם ביותר ולזה בא הרמז של אתם נצבים‬ ‫מפורשות לא שייך לומר שנח הכעס ע"י הדיבור ומזה פחדו‬ ‫היום כולכם לפני ה' אלוקיך וגו' ואח"כ וילך משה וידבר אל‬ ‫והריקו פניהם וכו'‪.‬‬ ‫ישראל לאמר‪ ,‬דהיינו שידוע מה שכתב האור החיים הק'‬ ‫והוסיף לכתוב האמרי פנחס‪ ,‬שיש לכוין על דרך זה מה‬ ‫שמשה רבינו בעצמו יגאל את ישראל באחרית הימים כי‬ ‫שכתוב במדרש שפירשו חז"ל מש"כ (בלק כ"ג) "ההוא אמר‬ ‫הגואל הראשון הוא הגואל האחרון‪ ,‬והרמב"ם פוסק שאין‬ ‫ולא יעשה ודיבר ולא יקימנה" שהם לא בלשון תמי'ה אלא‬ ‫ישראל נגאלים אלא בתשובה וכבר מובטח לישראל שיחזרו‬ ‫הוא בלשון ניחותא‪ ,‬כלומר שעל הרעה הוא מתנחם‪ ,‬דכיון‬ ‫בתשובה ומיד הם נגאלים ולכן אפשר לומר בדרך רמז שבא‬ ‫שאמר כביכול השם (ואמריה הוא לשון תחנונים) ולכן לא‬ ‫הכתוב לומר אתם ניצבים כולכם לפני ה' אלוקיכם זקניכם‬ ‫יעשה ה' הרעה‪ ,‬וכל שכן דיבר (שהוא לשון קשה) שבודאי לא‬ ‫שוטריכם וגו' כל איש ישראל‪ ,‬את"ם אותיות אמת דהיינו‬ ‫יקיימנה ע"כ‪..‬‬ ‫שאתם ניצבים בתשובה באמת אז יהיה וילך משה וידבר‬ ‫והנה מה שכתב רש"י בלשונו הק' שאמר משה לישראל‬ ‫הדברים האלה אל כל ישראל‪ ,‬כי וידבר הוא מלשון מנהיג‬ ‫ששמעו הקללות ‪ ,‬והוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו"‬ ‫דהיינו שהוא יהיה מלך המשיח המנהיג האמיתי רבן של כל‬ ‫ואז התחיל משה לפייסם ואמר להם "אתם נצבים היום"‬ ‫ישראל ויגאלינו בגאולה השלימה בקרוב ממש מתוך רחמים‬ ‫שהרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלי'ה‪ ,‬והרי אתם‬ ‫וחסדים מגולים אמן‪.‬‬ ‫קיימים לפניו‪.‬‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ק אורי זי"ע‬ ‫הגאון יעקב אשר פלדמן זצ"ל‬ ‫הרה"ח ר' אברהם וועג ז"ל‬ ‫בהרה"ק פנחס זי"ע‬ ‫בהר"ר חיים ישראל ברוך ז"ל‬ ‫בן הרב משה אהרן ז"ל‬ ‫השרף מסטרעליסק‬ ‫נלב"ע כג אלול תשפב‬ ‫נלב"ע אור לי"ב אלול תשפ"ד‬ ‫נלב"ע כ"ג אלול תקפ"ו‬ ‫♦ פרשת וילך ♦‬ ‫והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה 'הברכה והקללה'‪.‬‬ ‫וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל (לא‪ ,‬א )‬ ‫דלכאורה היאך שייך שיהא גם ברכה וגם קללה שניהם יחד‪,‬‬ ‫שהלך משה לבית מדרשו להוכיח את עם ישראל קודם מותו‬ ‫אלא בהיות שבאמצעות הברכה יתרגלו לחיות חיי הרחבה‪,‬‬ ‫(יונתן בן עוזיאל)‪ .‬מדוע הוצרך משה לילך לבית המדרש בכדי‬ ‫ולאחר מכן תהיה צמצום‪ ,‬הוי ברכה וקללה שניהם ‪ ,‬יחד‬ ‫וכשיראו דבר זה יש להתחזק ולשמוח‪ ,‬כי הוא סימן מובהק‬ ‫להוכיח את עם ישראל‪ ,‬כלום לא יכל להוכיחם במקום אחר‪,‬‬ ‫לגאולה‪ ,‬כן ולכשרואים שמתקיים דבר זה‪ ,‬ומלבד זאת מתקיים‬ ‫והלא בפרשת ויקהל (שמות לה‪ ,‬א) כשהוצרך משה לדבר עם כל‬ ‫ושבת עד ה' אלקיך‪ ,‬שישנם מאות אלפים מישראל ששבים‬ ‫עם ישראל לא כתוב שמשה הקהיל את עם ישראל בבית‬ ‫בתשובה‪ ,‬סימן הוא לגאולה‪ ,‬וכלשון הרמב"ם מיד נגאלים‪.‬‬ ‫המדרש? אלא מכאן רואים את גדלות משה רבינו ע"ה‪ ,‬שמכיוון‬ ‫(חוקי חיים)‬ ‫שביקש להוכיח את עם ישראל‪ ,‬הלך קודם לבית המדרש כדי‬ ‫החיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים (ל‪ ,‬יט) מזה הכתוב‬ ‫לעיין שוב בכל ענייני התוכחה כיצד להוכיחם בכדי שלא לפגוע‬ ‫נלמוד שצריך כל אחד לפרוש מכל ספק איסור שיבוא לידו‪ ,‬מפני‬ ‫בנפש יהודי‪ ,‬כי לזה צריך סייעתא דשמיא מיוחדת‪ ,‬לכן הלך‬ ‫שאצל כל ספק איסור יש לצדד כמה מיני היתרים וקולות‪ ,‬לכך‬ ‫לבית המדרש אשר השכינה שורה שם‪.‬‬ ‫בא הכתוב לומר ובחרת בחיים‪ ,‬שאתה תברור לך החיים הודאי‬ ‫(אור אביגדור)‬ ‫ותבחור להמותר בודאי ולא תחפש קולות להתיר הספק‪.‬‬ ‫(ספר הדרכות שומר אמונים)‬ ‫וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך‬ ‫כי קרוב אליך הדבר מאד (ל‪ ,‬יד)‬ ‫(לא‪ ,‬ח) עבד הנאמן ומסור למלכו‪ ,‬אין המלך חושש מלהניחו‬ ‫ותיבת מאוד מורה‪ ,‬שאין לך קורבה גדולה הימנו‪ ,‬כי בכל מקום‬ ‫ללכת מאחוריו‪ ,‬כי הוא סמוך ובטוח שלא יברח ממנו‪ ,‬וזהו פירש‬ ‫בואו ובאשר הוא שם‪ ,‬שמה לו חק ומשפט‪ ,‬לראות אותיות‬ ‫הפסוק שלפנינו – "וה' הוא ההולך לפניך"‪ ,‬פי' שאם תזכה‬ ‫התורה‪ ,‬ואדרבה באמצעות הגשמיות יכול להשיג בעולמות‬ ‫למדרגת עבד נאמן עד שתהא בבחינת ה' הוא ההולך לפניך‬ ‫עליונים‪ ,‬כי זה תכלית הבריאה‪ ,‬וכל מה שיש ביבשה יש בים‪,‬‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬אזי הוא יהיה עמך לשמרך בכל דרכך אשר תלך‪ ,‬בין‬ ‫ולזה גמר אמר‪ ,‬בפיך ובלבבך לעשותו‪ ,‬ורמז בפיך מהמותר לפיך ‪,‬‬ ‫בגשמיות ובין ברוחניות‪ ,‬להצילך ולתת אויבך לפניך‪.‬‬ ‫היינו אפילו מתענוגי אכילה ושתיה‪ ,‬גם שם יכול לראות אותיות‬ ‫(אהבת שלום)‬ ‫התורה‬ ‫(אור המאיר ‪ -‬נצבים(‬ ‫ימי הסליחות‬ ‫במשנת מרן רבינו עט"ר שליט"א‬ ‫מקדמיות שיכולים אף לבטל את הכתב אישום או לפחות‬ ‫שבת סליחות‬ ‫חלקים ממנה‪.‬‬ ‫שבת סליחות' משמעו שהשבת טפלה אל ימי החול שאחריה‪.‬‬ ‫א' סליחות ‪ -‬לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה‬ ‫שאף שהסליחות נאמרות במוצאי השבת‪ ,‬הן קשורות עם יום‬ ‫סליחות ראשונות כידוע היא עת רצון המסוגל‪ ,‬ומובא שיום זה‬ ‫השבת עצמו‪.‬‬ ‫היה מהזמנים היחידים שהרה"ק ר' פנחס מקוריץ זי"ע‪ ,‬היה‬ ‫'ת ֵׁשב'‬ ‫שבשבת עצמה יש כל מרכיבי התשובה‪ :‬שבת אותיות ָּ‬ ‫מקפיד ללכת במיוחד למקוה באשמורת הבוקר‪.‬‬ ‫ֹּשת'‪ .‬בסליחות אומרים "לך ה' הצדקה ולנו בושת‬ ‫ואותיות 'ב ֶׁ‬ ‫איתא מהבעש"ט הק' זי"ע בזמן שמידת הדין מתוחה בעולם‪,‬‬ ‫הפנים"‪ .‬אין הכוונה לבושה מפני החטא‪ ,‬שכן "ועמך כולם‬ ‫בפרט כעת אחרי מעל שנה קשה ומרה אי אפשר להתפלל‬ ‫צדיקים"‪ ,‬וכל ישראל "מלאים מצוות כרימון"‪ ,‬אלא זו בושה‬ ‫ולבקש בפה על מה שצריכים‪ ,‬כי המקטרגים סותמים השערים‬ ‫הנובעת מרוב ִקרבה לקב"ה‪.‬‬ ‫לקבלת התפילה‪ .‬והעצה לכך הוא להתפלל ברמיזה ובמחשבה‪".‬‬ ‫ִקרבה זו מושגת בשבת‪ .‬קדושת השבת מרוממת את היהודי‬ ‫כיון שהקב"ה נמצא עם כלל ישראל בכל מקום‪ ,‬מעתה בקל‬ ‫למדריגה עליונה מאוד‪ ,‬שבה אין כל מקום לחטאים‪ ,‬ואין צורך‬ ‫יתקבלו התפילות‪ ,‬דהנה אמר הכתוב "לב נשבר ונדכה אלוקים‬ ‫בסליחות וכפרות‪ .‬היהודי מתעלה מעל לחטאים‪ ,‬והוא שלם בלי‬ ‫לא תבזה"‪ .‬וכיון שבני ישראל יש להם לב נשבר‪ ,‬ואפי' רק בעת‬ ‫שום מומים רוחניים‪ .‬לזה רומזים בפיוט המרכזי של הסליחות‪:‬‬ ‫התפילה עצמה‪ ,‬כשהם נותנים ליבם על מה שעבר כל השנה‪,‬‬ ‫"במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה"‪ .‬מדגישים את המנוחה‪,‬‬ ‫אסונות נוראים וכו'‪ ,‬הרי שלב נשבר זה מעלה התפילות אל‬ ‫להורות שהשבת במהותה‪ ,‬כפי שהיא‪ ,‬פועלת את הסליחה‬ ‫השי"ת בלא שליחים ואמצעים‪ ,‬ואינו נצרך כלל וכלל למלאכי‬ ‫והכפרה‪ .‬על כן זו הפתיחה הראויה לעבודת הבדיקה העצמית‬ ‫עליון שיעלו התפילות‪".‬‬ ‫של ימי הסליחות‪.‬‬ ‫מאחר והקב"ה נמצא לידו‪ ,‬הוא מקבל התפילה הישר לידיו‪.‬‬ ‫ומבאר רבינו החוקי חיים זי"ע כי מתחילים הסליחות‪ ,‬במוצאי‬ ‫ובלב נשבר‪ ,‬גם אם נשמיע רק קול הברה בעלמא‪ ,‬בלא כוונה‬ ‫שבת‪ ,‬בעת שהאדם עדיין מבוסם משמחת יום השבת‪ ,‬ועל ידי‬ ‫ראויה‪ ,‬הוא ית' יקבל את שוועתינו‪.‬‬ ‫זאת יתעורר האדם לתשובה מאהבה‪.‬‬ ‫(בדרשת א' סליחות תשפ"א)‬ ‫וכן מבאר זקיני בעל אור אביגדור זי"ע שבת סליחות הינה כשבת‬ ‫ימי הסליחות‬ ‫הגדול‪ ,‬שכל שיתין יומין מיניה מתברכין‪ ,‬ע"כ גודל הרוממות של‬ ‫הבעש"ט הק' מסביר (כתר שם טוב בהוספות סי' יג) את ייחודם‬ ‫ראש השנה‪ ,‬תלויה רבות‪ ,‬בשבת שלפניה‪.‬‬ ‫של ימי הסליחות לעומת חודש אלול כולו‪" :‬ההכנה דחודש אלול‬ ‫א' סליחות‬ ‫היא הכנה כללית‪ ,‬וצריכה להיות גם הכנה פרטית‪ ,‬שההכנה‬ ‫במוצ"ש א' סליחות מתחילים כבר למעשה משפט זוטא שיכול‬ ‫הפרטית לעבודה דראש‪-‬השנה היא בימי הסליחות‪ ,‬בבקשת‬ ‫להכריע את המשפט הגדול בראש השנה ומשל לזה בימינו טרם‬ ‫רחמים ותחנונים‪ ,‬עבדים המתחננים אל אדונם בבקשת סליחה‪,‬‬ ‫התחלת המשפט ישנה משפט זוטא בהם נטענים טענות‬ ‫בהבנת האמת של 'לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים"'‬ ‫בדבר ספיקך במי שאמר בעשי"ת בשמו"ע הא‪-‬ל‪ ,‬ולא סיים‬ ‫ושבת עד ה' אלקיך (ל' ‪ -‬ב') מסופר על הגה"ק רבי ישראל מסלנט‬ ‫הקדוש‪ ,‬ונזכר לומר המלך הקדוש‪ ,‬אבל כבר הי' יותר מתוך כדי‬ ‫זי"ע‪ ,‬שהביא פעם את מנעליו לסנדלר כדי לתקנם ‪.‬השעה היתה שעת‬ ‫דיבור [שהוא ג' תיבות (ב"י או"ח סי' רו‪ ,‬ט"ז שם ס"ק ג' כתב ד'‬ ‫בין הערביים והסנדלר ישב ועבד לאור נר קטן שעמד לדעוך‪ .‬הצטער‬ ‫רבי ישראל על שהוא מכביד על הסנדלר וביקש ליטול את מנעליו‬ ‫תיבות מ"ב שם סקי"ב)] אם יכול להמשיך ולומר המלך הקדוש‬ ‫ולחזור בפעם אחרת‪ .‬אמר לו הסנדלר‪ ,‬ישב מר‪" ,‬כל עוד הנר דולק‬ ‫או שיחזור לראש‪.‬‬ ‫אפשר לתקן" שמע רבי ישראל התיישב וחזר פעם אחר פעם על דברי‬ ‫בשו"ע או"ח (סי' תקפב‪ ,‬ב) אם אמר הא‪-‬ל הקדוש‪ ,‬ותוך כדי דבור‬ ‫הסנדלר כל עוד הנר דולק אפשר לתקן ולשוב אל השם יתברך ‪.‬‬ ‫נזכר ואמר המלך הקדוש אינו צריך לחזור עכ"ל‪ ,‬הא אחרי תוכ"ד‬ ‫והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך (ל‪ ,‬ה)‬ ‫צריך לחזור‪ ,‬אבל י"ל דהני מילי כשגמר הברכה שלא כהלכה בלי‬ ‫המעביר על מדותיו‪ ,‬מסוגל לוותר הרבה מעצמו‪ ,‬והמוותר לא רק שלא‬ ‫המלך‪ ,‬בזה צריך חזרה‪ ,‬וחזרה מועילה רק תוכ"ד‪ ,‬דעד זמן זה יש‬ ‫מפסיד אלא מרויח‪ .‬מעשה שסיפר הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל‪:‬‬ ‫לו רשות לתקן דיבורו‪ ,‬כמש"כ תוס' (ב"ב קכט‪ ):‬דתקחז"ל היא‬ ‫לאחר שנפטר אביו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל שהיה רב‬ ‫העיר גרודנא‪ ,‬רצו בני הקהילה למנות את רבי שמואל במקומו‪ ,‬אך‬ ‫שיוכל לחזור מדבריו‪ ,‬וכעי"ז בתוס' (ב"ק עג‪ :‬ד"ה ונמלך‪ ,‬וד"ה כי‬ ‫רבי שמואל וי תר על הרבנות לאחיו הגדול‪ ,‬וכדי שלא ילחצו עליו לכהן‬ ‫לית ליה) דתיקנו חכמים שיוכל לפרש דבריו ולא הוי הפסק‪ ,‬והר"ן‬ ‫כרב‪ ,‬נהג עצמו במנהג בזיון‪ .‬כדי שיחשיבו את אחיו מעליו‪ .‬אך‬ ‫(נדרים פז‪ ).‬כ' דמדאורייתא תוכ"ד כדיבור‪ — .‬אבל כשלא גמר את‬ ‫כשראה שבני העיר דבקים בעמדתם להכתיר דוקא אותו‪ ,‬קם ונסע‬ ‫הברכה‪ ,‬ואמר רק הא‪-‬ל‪ ,‬זה אינו בדין חזרה על הברכה‪ ,‬אלא בו‬ ‫ללמוד בישיבת מיר‪ .‬ואולם בישיבת מיר התעוררה עליו סכנת הגיוס‬ ‫שייך דין אחר‪ ,‬והוא דין ֶש ִהיָה בברכה‪ ,‬דטרם גמר את הברכה‪,‬‬ ‫לצבא‪ .‬אילו היה מוכתר לרב היה נפטר מגזירה זו‪ ,‬אך מחמת שויתר‬ ‫ולזה יש שיעור אחר כבשו"ע (או"ח סי' קד‪ ,‬ה) שאם שהה לגמור‬ ‫לאחיו לא היתה בפניו ברירה אלא לעלות לארץ ישראל לישיבת‬ ‫את כולה חוזר לראש [והיינו דמשערים מהתחלת תפלת שמו"ע עד‬ ‫לומז'ה‪ .‬על פניו היה נראה שויתר ויתור רוחני גדול – גם לא הוכתר‬ ‫כרב וגם הוכרח לנדוד לא"י‪ .‬אך למפרע התברר שעצם הויתור‬ ‫מקום שעומד‪ ,‬וכפי דרכו להתפלל משערין בו עצמו (שם‪ ,‬ו)]‪.‬‬ ‫והבריחה לא"י הצילו את חייו מהשואה הנוראה‪ ,‬ולא זו בלבד אלא‬ ‫זאת אומרת שכל זמן שהוא בתוך הברכה ויכול להמשיך הברכה‬ ‫שזכה בארץ ישראל להיות גדול ראשי הישיבות‪ .‬רבי נחום פרצוביץ‬ ‫כמה שירצה [וכמו שיש מאריכים מאד ומכוונים הרבה בהתעוררות‬ ‫תלה כל הצלחתו של רבי שמואל במעשה הנשגב של הויתור לאחיו‪.‬‬ ‫או בקבלה]‪ ,‬אז עדיין לא פסל את השמו"ע שלו‪ ,‬דכל שהוא בתוך‬ ‫(ישורון – מ"א)‬ ‫הברכה יכול לסיים המלך הקדוש‪ ,‬ומה שאמר תיבת "הא‪-‬ל" לא‬ ‫בפיך ובלבבך לעשותו וגו' (ל' – י"ד) מעשה והגיע חסיד אחד אל‬ ‫נידון כהפסק‪ ,‬אלא כהוספת מלה מיותרת בתפלה‪ .‬ואפי' אי הוי‬ ‫הרה"ק רבי משה מקוברין זיע"א ותינה בפניו את צערו‪ :‬חברי ואני ‪,‬‬ ‫הפסק אין הברכה נפסלת בכך‪.‬‬ ‫שנינו יש לנו בתי מסחר באותו הרחוב ממש‪ ,‬זה מול זה‪ ,‬ושנינו‬ ‫מחזיקים באותה הסחורה‪ ,‬והנה חנותו של השני עמוסה בקונים‬ ‫וכ"כ להדיא הדעת תורה (תקפב‪ ,‬ב) בשם כתבי הדעת קדושים‬ ‫מבוקר ועד ערב‪ ,‬ואילו אל חנותי כמעט ולא נכנס איש ופרנסתי בדוחק‬ ‫ז"ל שאם אמר תיבת הא‪-‬ל ולא אמר הקדוש‪ ,‬ושהה אפילו יותר‬ ‫ובדלי דלות‪ .‬ענה הרבי ‪:‬סגולה טובה אתן לך‪ ,‬ואם כדברי תעשה‪,‬‬ ‫מכדי דבור‪ ,‬וסיים המלך הקדוש‪ ,‬דעתו נוטה דא"צ לחזור עכ"ל‪.‬‬ ‫יתפחו בפניך שערי הפרנסה ‪,‬בכל פעם כאשר אתה רואה קונה נכנס‬ ‫ויש ללמוד מזה לדין ותן טל ומטר‪ ,‬דקיי"ל (סי' קיז‪ ,‬ד) שאם אמר‬ ‫לחנותו של חברך‪ ,‬תן תודה לה' ותאמר בלב שלום‪" :‬ברוך אתה הזן‬ ‫בחורף ותן ברכה ולא ותן טל ומטר‪ ,‬מחזירין אותו‪[ .‬דהיינו שיכול‬ ‫ומפרנס לכל המשפיע פרנסה בריווח לפלוני בן פלוני‪ ,‬חברי וידידי"‪.‬‬ ‫לומר בשומע תפלה‪ ,‬ולפני שגמר התפלה יחזור לברכת השנים‬ ‫וכיצד אוכל לעשות כן ‪,‬אמר החסיד והרי עיני רואות וכלות? אמר‬ ‫הרבי‪ :‬תחילה הרגל את עצמך לומר כן בפיך‪ ,‬וסופו של הלב שיצטרף‬ ‫וכו']‪ ,‬שאם נזכר לפני שגמר הברכה יכול עדיין לבקש טל ומטר‪,‬‬ ‫אחר כך אל הדיבור‪ ,‬כמו שנאמר בפסוק "בפיך" בתחילה ‪,‬ואחר כך‬ ‫דבאמצע הברכה הוא עדיין‪ — .‬וכ"כ המשנ"ב (סי' קיז סקט"ו) אלא‬ ‫"ובלבבך"‪ ,‬והעיקר קודם כל "לעשות"‪.‬‬ ‫שיסיים כשנים הטובות שתהא החתימה מעין הפתיחה‪.‬‬ ‫♦ פרשת וילך ♦‬ ‫גם אני אודך‬ ‫וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד‬ ‫תשובות הגאון רבי יקותיאל ליברמן שליט"א‬ ‫תומם (ל"א ‪ -‬ל') סיפר הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זיע"א‪:‬‬ ‫פעם אחת עמדתי מאחורי הדלת של החדר שבו היה מורי ורבי הרבי‬ ‫רבי בונם זיע"א‪ ,‬ושמעתי את קולו מבפנים ששאל פשט בפסוק "וידבר‬ ‫משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם"‪ .‬ודייק‬ ‫קול קראלי‬ ‫מדוע כתב "עד תומם'' ולא "עד תומה ?"כי לכאורה הכוונה היא על‬ ‫השירה ‪ ,‬ולכן צריך היה לכתוב "עד תומה'' והיות והייתי סקרן לדעת‬ ‫עדכונים ♦ שיחות ודרשות ♦ סיפורים ♦ ניגונים‬ ‫ממשיך לספר הרבי מאלכסנדר את מי שואל מורי ורבי את הקושיא‬ ‫הזו‪ ,‬הצצתי מבעד חור מנעול הדלת וראיתי כי אין איש בחדר מלבדו‪.‬‬ ‫אידיש‬ ‫‪074-7962278‬‬ ‫אזי עלה ברעיוני לתרץ את הדיוק הזה‪ ,‬ולמדתי פשט לעצמי" ‪,‬וידבר‬ ‫משה באזני כל קהל ישראל ‪".‬משה רבינו ע"ה לימד ושינן את התורה‬ ‫עברית‬ ‫‪03-7236730‬‬ ‫לתוך כל קהל ישראל‪ ,‬עד כדי כך שהוא השלים אותם בתמימות‪,‬‬ ‫והמלה ' תומם' מכוונת לעדת בני ישראל ולא אל השירה‪ .‬ומיד הופיע‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫מורי ורבי הרבי בונם זי"ע בפתח חדרו‪ ,‬וקרא לי ואמר ‪,‬העניכיעל‬ ‫האסט מיך מהנה גיוועזין )העניך גרמתי לי הנאה ונתן לי שני תפוחים)‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫הרה"ח קלמן לייב לוסטיג ז"ל‬ ‫הרבנית רייזל רוט ע"ה‬ ‫בהר"ר שמואל יוחנן ז"ל‬ ‫אדונינו מורינו ורבינו‬ ‫בת הרב שמואל אהרן זצ"ל‬ ‫נלב"ע כ"ד אלול תשנ"ו‬ ‫הגה"ק יצחק צבי משה זצ"ל‬ ‫נלב"ע יז טבת תשפ"ג‬ ‫ברא כרעא דאבוה‬ ‫אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מקראלי‬ ‫הגה"צ משה וועבר זצוק"ל‬ ‫מרת מנוחה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג יחזקאל שרגא זצ"ל‬ ‫נלב"ע ד' טבת תשעט‬ ‫בהרה"צ מרדכי זצ"ל‬ ‫נלב"ע כב אלול‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי"א‬ ‫נלבע יב כסלו תשפא‬ ‫צעקתי ‘שמע ישראל'‪ :‬סיפור הישרדות מצמרר‬ ‫במשך שעות‪ ,‬ירון ניהל קרב עיקש מול המחבלים‪ ,‬תוך שהוא‬ ‫בבוקר שבת וחג שמחת תורה שקט‪ ,‬ה‪ 7-‬באוקטובר ‪,2024‬‬ ‫מגן על משפחתו הכלואה בממ”ד‪“ .‬בשלב מסוים נגמרה לי‬ ‫התעורר ירון מאור‪ ,‬תושב אחד הקיבוצים בעוטף עזה‪,‬‬ ‫המחסנית‪ .‬החלפתי אותה תוך כדי תנועה‪ ,‬ממשיך לירות‪.‬‬ ‫לשגרת יום רגילה‪ .‬אך תוך שעות ספורות‪ ,‬הוא מצא את‬ ‫שמעתי אותם צועקים כשנפגעו‪ .‬ידעתי שכל כדור שלי מציל‬ ‫עצמו במרכזה של מתקפת טרור חסרת תקדים‪ ,‬נלחם על‬ ‫את המשפחה שלי”‪.‬‬ ‫חייו וחיי משפחתו מול מחבלים חמושים שפרצו לביתו‪.‬‬ ‫תוך כדי הקרב‪ ,‬ירון מצא רגע לתקשר עם אשתו בממ”ד‪.‬‬ ‫ירון‪ ,‬בן ‪ ,39‬אב לארבעה ילדים‪ ,‬משחזר את הרגעים‬ ‫“שלחתי לה הודעה שאני נלחם‪ ,‬שאנחנו במצב קשה‪ .‬נדרתי‬ ‫הראשונים של אותו בוקר גורלי‪“ :‬בשעה ‪ 6:30‬נשמעה‬ ‫נדר – אם נצא מזה בחיים‪ ,‬אני חוזר בתשובה‪ .‬היא ענתה‬ ‫אזעקת צבע אדום‪ .‬כולנו רצנו לממ”ד‪ .‬הילדה הקטנה‪ ,‬יסמין‪,‬‬ ‫לי‪‘ :‬ועוזבים’‪ .‬באותו רגע הבנתי שהיא מוכנה לעזוב הכל‪ ,‬רק‬ ‫כבר ישנה שם‪ ”.‬הוא לא ידע אז שזו תהיה תחילתו של יום‬ ‫שנישאר בחיים”‪.‬‬ ‫שישנה את חייו לנצח‪.‬‬ ‫לאחר שעות ארוכות של לחימה‪ ,‬המצב הפך בלתי נסבל‪.‬‬ ‫התפנית הדרמטית הגיעה בשעה ‪“ .7:30‬אשתי העירה אותי‬ ‫“הבית התחיל לעלות באש‪ .‬עשן שחור וסמיך חדר לממ”ד‪.‬‬ ‫בבעיטה‪ ”,‬הוא נזכר‪“ .‬היא אמרה לי‪‘ :‬שמע‪ ,‬הודיעו עכשיו‬ ‫הילדים התקשו לנשום‪ .‬אשתי אמרה‪‘ :‬אנחנו חייבים לצאת‪,‬‬ ‫שאחד מחברי כיתת הכוננות חטוף בעזה‪ .‬הודיעו שיש‬ ‫אחרת נחנק למוות’‪ ”.‬ירון ידע שהיציאה תהיה מסוכנת‬ ‫מחבלים במרפאה בנירים’‪ ”.‬באותו רגע‪ ,‬ירון הבין שהמצב‬ ‫ביותר‪“ .‬אמרתי לה‪‘ :‬אם נצא‪ ,‬הם עלולים לחכות לנו בחוץ‪ .‬זו‬ ‫חמור מכפי שחשב תחילה‪.‬‬ ‫בדיוק המטרה שלהם – לגרום לנו לצאת”‪’.‬‬ ‫ירון‪ ,‬חבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ‪ ,‬מיהר לקחת את‬ ‫ברגע היציאה המסוכן‪ ,‬ירון נתקל בכוחות הביטחון‬ ‫נשקו‪ .‬אך גם משימה פשוטה זו הפכה למאבק‪“ :‬תקתקתי‬ ‫הישראליים‪“ .‬ראיתי את כל הלייזרים על החולצה שלי‪.‬‬ ‫את הקוד של הכספת‪ ,‬לא נפתח לי‪ .‬תקתקתי עוד פעם‪ ,‬לא‬ ‫הבנתי שהם חושבים שאני מחבל‪ ”.‬בתגובה‪ ,‬הוא עשה את‬ ‫נפתח לי‪ .‬ואני שנייה מתאפס‪ ,‬אני אומר רגע‪ ,‬אם עכשיו אני‬ ‫הדבר היחיד שעלה בדעתו‪“ :‬צעקתי בכל כוחי‪‘ :‬שמע ישראל‪,‬‬ ‫טועה‪ ,‬הכספת נכנסת להשהיה‪ ”.‬ברגע קריטי זה‪ ,‬ירון מתאר‬ ‫ה’ אלוקינו ה’ אחד!’ ידעתי שאין סיכוי שמחבל יצעק את זה”‪.‬‬ ‫את הנס הראשון שחווה באותו היום‪“ :‬אני מרגיש איזה רוגע‬ ‫למרבה הנס‪ ,‬הצעקה עבדה‪ .‬כוחות הביטחון זיהו אותו‬ ‫כזה‪ ,‬מישהו לוקח לי את היד‪ ,‬תקתק את הקוד‪ ,‬כוכבית‪,‬‬ ‫כאזרח ישראלי והצילו אותו ואת משפחתו‪“ .‬הרגע שבו‬ ‫נפתח”‪.‬‬ ‫הבנתי שאנחנו בטוחים… אין מילים לתאר את ההקלה הזו‪”,‬‬ ‫המצב בקיבוץ החמיר במהירות מסחררת‪“ .‬בסביבות השעה‬ ‫אומר ירון‪ ,‬דמעות בעיניו‪.‬‬ ‫שמונה‪ ,‬הטלפון שלי התחיל להתפוצץ מהודעות‪ ”,‬ירון‬ ‫אך הסיוט לא הסתיים שם‪“ .‬התחלנו לעבור מבית לבית‪,‬‬ ‫ממשיך‪“ .‬מכל רחבי הקיבוץ הגיעו קריאות לעזרה‪‘ :‬הם‬ ‫מחלצים אנשים‪ .‬זה היה כמו רולטה רוסית – בכל בית לא‬ ‫אצלי’‪‘ ,‬תשלחו מישהו’‪‘ ,‬הם פרצו לבית’‪ .‬הבנתי שאנחנו‬ ‫ידענו אם נמצא ניצולים או גופות‪ ”.‬ירון מתאר את הזוועה‪:‬‬ ‫תחת מתקפה מסיבית”‪.‬‬ ‫“ראינו שכנים מוכרים‪ ,‬אנשים שרק אתמול דיברנו איתם‪,‬‬ ‫ירון‪ ,‬שעבר אימונים כחבר בכיתת הכוננות‪ ,‬ניסה להעריך‬ ‫שרועים על הרצפה‪ ,‬מחוררים מכדורים‪ .‬זה היה בלתי‬ ‫את המצב‪“ :‬חשבתי לעצמי‪ ,‬כמה מחבלים יכולים להיות?‬ ‫נתפס”‪.‬‬ ‫עשרה? חמישה‪-‬עשר? זה היה התרחיש הגרוע ביותר‬ ‫הטראומה של אותו יום השאירה צלקות עמוקות בנפשם של‬ ‫שתרגלנו‪ .‬אבל המציאות הייתה הרבה יותר נוראית”‪.‬‬ ‫ירון ומשפחתו‪“ .‬מאז אותו יום‪ ,‬המחשבות לא מרפות‪ ”,‬הוא‬ ‫בשעה ‪ ,9:30‬האימה הגיעה לפתח ביתו של ירון‪“ .‬שמעתי‬ ‫מודה‪“ .‬מה היה קורה אם לא הייתי מצליח להגן עליהם? מה‬ ‫רעש חזק מהמרפסת‪ ”,‬הוא מתאר‪ ,‬קולו רועד מעט‪“ .‬ידעתי‬ ‫אם היו חוטפים את הילדים שלי? את אשתי? הפחד הזה…‬ ‫שהגיע הרגע‪ .‬אמרתי לאשתי‪‘ :‬אני יוצא‪ .‬סגרי את הדלת‬ ‫הוא לא עוזב אותך”‪.‬‬ ‫מאחוריי ואל תפתחי לאף אחד’‪ .‬באותו רגע הבנתי שאני‬ ‫החוויה הקשה הובילה לשינוי משמעותי בחייו של ירון‪.‬‬ ‫המגן האחרון של המשפחה שלי”‪.‬‬ ‫“קיימתי את הנדר שלי‪ ”,‬הוא אומר בשקט‪“ .‬התחלתי להניח‬ ‫ירון יצא מהממ”ד‪ ,‬נחוש להגן על ביתו ומשפחתו בכל מחיר‪.‬‬ ‫תפילין כל יום‪ .‬זה מזכיר לי את הנס שחווינו‪ ,‬את החסד‬ ‫“הסתכלתי דרך החלון וראיתי אותם – מחבלים חמושים על‬ ‫שקיבלנו‪ .‬לאט לאט אני מתחזק באמונה‪ ,‬מנסה למצוא‬ ‫המרפסת שלי‪ ,‬עוד כמה ליד הרכב‪ .‬הם ניסו לפרק את‬ ‫משמעות בכל מה שקרה”‪.‬‬ ‫הסוכה שהייתה בחוץ‪ ,‬נראו מתוסכלים כשלא הצליחו”‪.‬‬ ‫ירון מסיים את סיפורו בתערובת של כאב ותקווה‪“ :‬אנחנו‬ ‫הקרב שהתפתח היה אינטנסיבי ומסוכן‪ .‬ירון מתאר‪“ :‬הם‬ ‫מנסים לבנות את החיים שלנו מחדש‪ .‬זה קשה‪ ,‬כל יום הוא‬ ‫ניסו לפרוץ את דלת הכניסה‪ .‬למזלי‪ ,‬הייתה לנו דלת פלדה‬ ‫מאבק‪ .‬אבל אנחנו חיים‪ ,‬וזה הדבר החשוב ביותר‪ .‬עכשיו‬ ‫שהחזיקה מעמד‪ .‬ואז ראיתי מחבל מנסה להיכנס דרך חלון‬ ‫אנחנו מתפללים לשלומם של החטופים – סבא אלכס‪ ,‬דוד‬ ‫המטבח‪ .‬ברגע שראיתי את ראשו‪ ,‬יריתי‪ .‬שתי יריות‬ ‫יצחק‪ ,‬כל אנשי הקיבוץ וכל החטופים מרחבי המדינה‪ .‬אנחנו‬ ‫מדויקות‪ .‬הוא נפל החוצה”‪.‬‬ ‫רוצים שכולם יחזרו הביתה”‪.‬‬ ‫הירי הזה עורר מהומה בקרב המחבלים‪“ .‬התחילו צעקות‬ ‫באדיבות ערוץ ‪2000‬‬ ‫בערבית‪ ,‬יריות לכל הכיוונים‪ .‬הם זרקו רימון פנימה‪ .‬רצתי‬ ‫להסתתר‪ ,‬סופר בראש – ‪ – 22 ,21‬ואז הפיצוץ‪ .‬האוזניים‬ ‫שלי צלצלו‪ ,‬אבל ידעתי שאסור לי להפסיק”‪.‬‬ ‫ודע מה שתשיב‬ ‫בימי חודש אלול נכנסו מספר‬ ‫תלמידים אל ה'חפץ חיים'‪ ,‬וביקשו‬ ‫לשמוע ממנו דברי מוסר כהכנה לימים‬ ‫מרן הגה"ק רבי חיים קיינבסקי זצוק"ל‬ ‫הנוראים‪.‬‬ ‫נס שלא יהיה את הפחד הצריך‬ ‫בערב ראש חודש אלול שאלתי את‬ ‫הם הביעו את בקשתם בפני החפץ‬ ‫להיות בטבע‪ ,‬שאל״כ לא יחזיק‬ ‫רבנו‪ :‬אני צריך לדבר לפני הצבור‬ ‫חיים‪ ,‬כי רצונם שיעורר את ליבם‬ ‫מעמד והיה רועד כל הזמן‪ .‬והרי‬ ‫לפני יוכ"פ קטן‪ ,‬מה לומר? –‬ ‫בדברי מוסר ותוכחה‪.‬‬ ‫כיצד אדם חי עם עבירות? ואפילו‬ ‫"תאמר שלימוד התורה של חודש‬ ‫נענה החפץ חיים ואמר‪" :‬ממני אתם‬ ‫עבירה אחת איך היה יכול‬ ‫האלול‪ ,‬זו ההכנה ליום דין ראש‬ ‫מבקשים לומר לכם מוסר? איך אני‬ ‫לחיות? והכא נמי כהנ״ל" [שזה‬ ‫השנה הקרב ובא"‪.‬‬ ‫יכול להוכיח אתכם‪ ,‬כאשר אני בעצמי‬ ‫לא כדרך הטבע]‪.‬‬ ‫איני ירא שמים כראוי‪ ,‬ואיני לומד כפי‬ ‫שאני צריך…"‬ ‫י״ד שופטים ג׳ אלול ס׳׳ח‪ .‬שאלתי‬ ‫בחור שואל אם באלול או‬ ‫מה לדבר לפני אברכים בני עליה‬ ‫כשיצאו התלמידים‪ ,‬אמרו כי שיחת‬ ‫בעשי"ת לעשות תענית דיבור‪ ,‬או‬ ‫לכבוד אלול‪ .‬רבנו הרהר ואמר‪:‬‬ ‫מוסר קצרה וקולעת כל כך‪ ,‬לא שמעו‬ ‫מימיהם‪ ,‬והדברים השפיעו עליהם‬ ‫נורמאלי‬ ‫להתנהג‬ ‫שצריך‬ ‫"הרי אנו באים עוד מעט ליום הדין‪,‬‬ ‫יותר מכל שיחה ששמעו אי פעם‪….‬‬ ‫(והחזו"א במכתב מתריע שיתנהג‬ ‫וידיעה זו מספקת‪ .‬ונכון שאת זה‬ ‫נורמאלי)‪ ,‬וב'לקט שיחות' כתב‬ ‫כולם יודעים ואין בזה חידוש‪ ,‬העיקר‬ ‫שבא אליו בחור מבוהל מה יהיה‬ ‫להרגיש את זה" [והביא ירושלמי‬ ‫הימים שמראש חודש אלול עד‬ ‫עם אלול‪ ,‬וענה לו‪ :‬הנהגה‬ ‫במסכת ר״ה]‪.‬‬ ‫הושענא רבה הם סימן ועזר לכל‬ ‫ראשונה של אלול להיות נורמאלי‪.‬‬ ‫השנה‪ .‬שאם האדם ישמר ויזהר באלו‬ ‫הימים מכל חטא‪ ,‬בטוח הוא שיתגבר‬ ‫"זה דבר טוב – תענית דיבור"‪.‬‬ ‫שאלתי‪ :‬על מה עבדו גדולי הדורות‬ ‫על יצרו כל השנה‪ ,‬ואם באלו הימים‬ ‫במיוחד? – "על הענווה"‪.‬‬ ‫לא ישמר כראוי קרוב הוא שילכד‬ ‫אמרו‪ ,‬כי רבנו בבחרותו עשה‬ ‫ברשת היצר בכל השנה‪ .‬כי אלו הימים‬ ‫׳תענית דיבור׳ או בכל חודש אלול‬ ‫פלוני שאל‪ :‬היום כבר י"ד באלול‬ ‫כמו הלב והמוח באדם‪ ,‬שאם הם‬ ‫או בעשי"ת‪ ,‬וכאשר נישא אמר לו‬ ‫ועוד לא זז בפנימיותי כלום לקראת‬ ‫בריאים אזי יהיה כל הגוף בריא ואם‬ ‫החזו"א שיפסיק‪ ,‬כי צריך לדבר‬ ‫ראש השנה‪ .‬מה יהיה‪ ,‬מה העצה?‬ ‫ח"ו להיפך הוא היזק כל העת‬ ‫עם האישה‪ ,‬וכידוע שר׳ איצל‬ ‫– "ללמוד"‪.‬‬ ‫(אדרת אליהו ל'בן איש חי')‬ ‫הירבה בתעניות דיבור והתנה‬ ‫מראש עם אשתו בזיווג שני על‬ ‫אלול תשע׳׳ד‪ .‬אמרתי כי אברך ת"ח‬ ‫כך‪ ,‬ופעם אחת היה צריך ללוותה‬ ‫נכנס אמש למרן הגראי"ל‪ ,‬והגראי"ל‬ ‫לפני כמאה ושמונים שנה החליט הברון‬ ‫לרופא‪ ,‬אמר הרופא לאשתו‪:‬‬ ‫התעניין‪" :‬נו‪ ,‬מתכוננים לראש‬ ‫הירש להחיש את הגאולה בצורה מקורית‪.‬‬ ‫רחמנות עליך שהיית צריכה‬ ‫השנה?" ואחר כך האברך הקשה‬ ‫כסף לא היה חסר לו וגם לא קשרים‪ .‬הוא‬ ‫פנה אל הסולטן העות'מאני ששלט בארץ‬ ‫להינשא לבעל אילם‪" .‬זה לא נכון‪.‬‬ ‫להגראי"ל‪" :‬איך זה קורה באמת‬ ‫ישראל וביקש לקנות ממנו את מקום‬ ‫אמת שהייתי פעם עושה תענית‬ ‫שלא רועדים?" – עד כאן בבית‬ ‫המקדש‪ ,‬על מנת לבנות את בית המקדש‬ ‫דיבור בעשי"ת אבל עוד לפני‬ ‫הגראי"ל‪ .‬תגובת רבנו‪" :‬וכי יש ממש‬ ‫השלישי‪ .‬הידיעה נפוצה בעולם היהודי‬ ‫והחלה לעבור בין בתי גדולי ישראל‪.‬‬ ‫החתונה הפסקתי‪ .‬בישיבה ראיתי‬ ‫בקושיה זו? לא קשה כלום!"‬ ‫שאלות הלכתיות רבות היו כרוכות בה‪.‬‬ ‫שאין אפשרות לקיים זה‪ ,‬כגון‬ ‫ראשית‪ ,‬האם נכון לבנות את בית המקדש‬ ‫בידי אדם‪ .‬ובכלל‪ ,‬מה מותר ומה אסור‬ ‫שאם ראש הישיבה בא לדבר‬ ‫בפעם אחרת אמרתי בשם מרנא‬ ‫כשכולנו טמאי מתים‪ ,‬והאם יודעים אנו‬ ‫אתי וכדו׳‪ ,‬והפסקתי"‪.‬‬ ‫הגראי"ל ששאל‪ :‬תאוות החיים כל‬ ‫היטב את דיני העבודה לבנות את הבית‬ ‫כיאות‪ .‬השאלה הגיעה גם אל הרה"ק רבי‬ ‫כך עצומה אצל האדם‪ ,‬והנה למה‬ ‫חיים מצאנז כדי לשמוע את חוות דעתו‪.‬‬ ‫א׳ וישלח ח׳ כסלו תשע׳׳ב‪ .‬רבנו‬ ‫אדם ישן באלול‪ ,‬הרי בר"ה ויוה"כ‬ ‫כששמע הרה"ק מצאנז את סברות‬ ‫המתירים והאוסרים‪ ,‬נענה‪" :‬מעיקר הדין‬ ‫נפל וידו כואבת‪ .‬אמר לי בנו הג"ר‬ ‫גוזרים מי יחיה וימי ימות‪ ,‬וכאשר יש‬ ‫מותר לנו לבנות את בית הבחירה‪ .‬יש‬ ‫שאול‪ ,‬כי מיד כאשר ספר התורה‬ ‫לאדם ספק ספיקא בעניין בריאותו‬ ‫בידינו הלכות פסוקות ברמב"ם וביד חכמי‬ ‫התורה ניתן הכוח לפסוק כדת של תורה‪.‬‬ ‫– רבנו נפל‪ ,‬הוא נשאל‪ :‬כיצד‬ ‫כבר הוא כמשתגע מחמת כך‪ ,‬והנה‬ ‫טומאת מתים? טומאה הותרה בציבור‪.‬‬ ‫נפלת? וענה‪" :‬כי כך נגזר בראש‬ ‫כאן כולנו אומרים את ה׳נתנה‬ ‫"אולם אני שואל אתכם"‪ ,‬התפלא ה'דברי‬ ‫חיים' על עצם הרעיון‪" ,‬וכי אלף ושמונה‬ ‫השנה"‪.‬‬ ‫תוקף׳ – וכי אין להם ספק ספיקא?‬ ‫מאות שנה התייסרנו בגלות כדי שהברון‬ ‫– "זה שלא כדרך הטבע‪ ,‬וה׳ עשה‬ ‫הירש יגאל אותנו?!"…‬ ‫(קובץ גיליונות שופטים תשע"ח מתוך 'כל משאלותיך')‬ ‫הבריות – מרחמים עליו מן השמיים" ואמרו‪ :‬״כל המעביר על‬ ‫‪ -‬כ"ג אלול –‬ ‫מידותיו‪ ,‬מעבירין לו על כל פשעיו‪ ,‬ובמידה שאדם מודד לאחרים –‬ ‫הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק זי"ע‬ ‫מודדים לו‪ .‬אם כן‪ ,‬המאיר פנים – יזכה להארת פנים באור פני‬ ‫מלך חיים"‪.‬‬ ‫ילד בזכות התירוץ‬ ‫מתנת החיים‬ ‫פעם אחת באו לרבינו רבי אורי מסטרעליסק באמצע הלילה לבקש‬ ‫על אשה מקשה לילד שהיתה בסכנת חיים‪ ,‬המשמש פתח את‬ ‫פעם נגש נכדו של ה׳חפץ חיים׳ לסבו ושאל בתום ילדותי‪ :‬״סבא‪,‬‬ ‫דלת חדר רבינו ונכנס לפני ולפנים ורצה לומר לרבינו‬ ‫בן כמה אתה?״ חייך הצדיק אך לא השיב‪ .‬הנכד עומד וממתין‪,‬‬ ‫עומד ומשתומם ‪ -‬מדוע לא עונה לי הסבא!! וסבא עדיין מחריש‪.‬‬ ‫אבל ראה שרבינו כבר נשכב לנוח מעט‪ ,‬היות שהיה פיקוח נפש‬ ‫הגיעה שעתו של הילד לעזוב ולשוב לביתו‪ .‬ניגש אפוא להיפרד‬ ‫לא היה ברירה אלא להקיצו ולומר לו‪ .‬וביקשו בבכיות גדולות‬ ‫מהסבא קדישא‪ ,‬וה׳חפץ חיים׳ מעניק לו מעטפה שבתוכה כסף‬ ‫שיתפלל עליה‪ ,‬רבינו הקדוש קם ואמר ברכות התורה ומיד לקח‬ ‫כמתנת פרידה‪ .‬מודה הילד במאד מאד‪ .‬אין הוא פותח את‬ ‫גמרא ולמד וכן למד תוספות ולמד שם איזה קושיא ולא למד‬ ‫המעטפה לספור כמה כסף בתוכה‪ ,‬רק מהדק היטב את הסגירה‬ ‫התירוץ של התוספות‪ ,‬אלא ענה תירוץ מסברת עצמו‪ ,‬האנשים‬ ‫וכבר פונה לצאת‪ .‬קורא לו הצדיק לשוב ושואלו‪ :‬״מדוע לא פתחת‬ ‫שבאו לבקש על היולדת לא הבינו בכלל מה שקורה פה‪ ,‬הם היו‬ ‫את המעטפה לספור כמה כסף הכנסתי לתוכה!!״ השיבו הנכד‪:‬‬ ‫בטוחים שרבינו יתפלל מיד על האשה ופה הם רואים שלא עשה‬ ‫״מתנה מסבא הנה דבר יקר מאד‪ .‬אין זה משנה כמה כסף בדיוק‬ ‫כך‪ ,‬והיה בעיניהם לפלא גדול‪ ,‬אבל לא היה להם העוז לשאול את‬ ‫היא מכילה‪...‬״ חייך ה׳חפץ חיים׳ שוב ואמר‪ :‬״מתנה יקרה ביותר‬ ‫רבינו על זה‪ ,‬לכן בקשו מהאנשים הקרובים של רבינו שיבקשו‬ ‫העניק לנו הבורא ‪ -‬מתנת החיים‪ .‬וכי יש לנו שמץ של מושג או‬ ‫ממנו להתפלל על האשה כי זה ממש בבחינת סכנת נפשות‪ ,‬ואכן‬ ‫הערכה לגבי כל רגע ורגע של חיות!! נעמוד נא וננסה לחשב כמה‬ ‫הם ניגשו לשאול את רבינו‪ ,‬ומיד כשבאו אל רבינו ואמרו לו שזה‬ ‫רגעים נפלאים בחיינו‪ ...‬כמה טוב צפון בכל דקה ודקה‪ ,‬לו רק‬ ‫סכנת נפשות‪ ,‬קם ממקומו והתפלל להקדוש ברוך הוא ואמר בזה‬ ‫נשכיל לנצלה לטובה‪ .‬והרי מתנה לא סופרים‪...‬״ יקרים כל כך רגעי‬ ‫הלשון‪ ,‬רבונו של עולם בזה הזכות שעכשיו תירצתי קושיא של‬ ‫החיים‪ ...‬ומתקרבים אנו לרגעים הנשגבים של הימים הנוראים!!‬ ‫התוספות כך תעשה אתה שהאשה הזאת תלד מהר ובניקל ושלום‬ ‫על אחת כמה וכמה‪ !...‬יהי רצון שהקב״ה יכתבנו ויחתמנו לאלתר‬ ‫יהיה לה ולתינוק‪ ,‬וכך היה שבאותו רגע שאמר רבינו ילדה למזל‬ ‫לחיים טובים ארוכים‪ ,‬ולשלום בספרם של צדיקים גמורים‪..‬‬ ‫טוב ילד בריא ושלם‪.‬‬ ‫רחם המרחם‬ ‫(אור עולם דף ‪)74‬‬ ‫בעיר ראדין היה פעם ראש ישיבה תלמיד חכם גדול‪ ,‬וסיפר‬ ‫אין רוצים שפע גשמי‪ ,‬אי אפשר להמשיך להם‬ ‫שהרה"ק ה"חפץ חיים" זיע"א דיבר פעם שיחת התעוררות עצומה‬ ‫ידוע שחסידי סטרליסק היו עניים ואביונים‪ ,‬לא דיברו שם‬ ‫לפני ראש השנה‪ ,‬ובין דבריו אמר‪ :‬האדם בא לפני הקב"ה בערב‬ ‫מגשמיות‪ ,‬חוץ מתלמיד אחד רבי וואלפ‘טשע שהיה עושר אחד‪,‬‬ ‫ר"ה ומשיח לפניו לבו ואומר‪ :‬אני בא אליך בערב ראש השנה‪,‬‬ ‫פעם אחת אמר לו רבי אורי‪ ,‬אתה טוב מאד‪ ,‬אך היית מוצא חן‬ ‫ומבקש ממך שתסלח לי על כל עוונותי ופשעי‪ ,‬והקב"ה יכול לענות‪:‬‬ ‫בעיני יותר אם היית עני‪ .‬תיכף התחנן אצל רבי אורי ואמר לו‪ ,‬רבי‪,‬‬ ‫מדוע אמחל לך? והרי כל השנה אתה דבוק בתאוות רעות ומתנהג‬ ‫תרחם עלי‪ ,‬כי אפי‘ אם יחסר לי שרוך בנעלי איני יכול להתפלל‬ ‫נגד רצוני‪ ,‬למה שאמחל לך?! אבל יש דבר אחד שבו אפשר לפייס‬ ‫ולעבוד את ה‘ כראוי‪.‬‬ ‫את הקב"ה ולרצותו שימחל‪ ,‬אם אני מוותר לחברי שחטא כנגדי‪,‬‬ ‫מעביר על מידותי‪ ,‬דן אותו לכף זכות ומוחל לו על כל הרעה‬ ‫אחד מהצדיקים בא לפני רבי אורי מסטרליסק שימחל וימשיך‬ ‫שעשה לי ומרחיק את השנאה מלבי‪ ,‬ואני מכניס בי אהבת ישראל‪,‬‬ ‫השפעות טובות לחסידיו‪ ,‬השיב רבי אורי‪ ,‬כיון שאין להם רצון לכך‪,‬‬ ‫כי אז הדברים ק"ו‪ ,‬אם אני בשר ודם קרוץ מחומר‪ ,‬אני מוותר‬ ‫איני יכול להשפיע להם גשמיות‪ .‬כתוב ’ומשביע לכל חי רצון‘‪,‬‬ ‫ומוחל לחברי‪ ,‬אזי הקב"ה בוודאי צריך למחול לי‪ ,‬אם אני העברתי‬ ‫תחילה צריך שיהיה רצון‪ ,‬אח“כ יכולים להשפיע‪ .‬אמר לו אותו‬ ‫על מידותי ודנתי לכף זכות והייתי רחמן באותה שעה‪ ,‬בוודאי אבי‬ ‫הצדיק‪ ,‬האם באמת אין להם רצון‪,‬‬ ‫שבשמים‪ ,‬הרחמן האמיתי‪ ,‬ירחם עלי וימחול לי על כל מה‬ ‫אמר רבי אורי‪ ,‬כן‪ ,‬תקרא לאחד החסידים‪ ,‬איזה שתרצה‪ ,‬הצדיק‬ ‫שחטאתי ופשעתי נגדו‪.‬‬ ‫עומד ורבי אורי אומר לאותו תלמיד‪ ,‬דע לך תלמידי‪ ,‬יש עכשיו עת‬ ‫הכנה לימים הנוראים‬ ‫רצון‪ ,‬תאמר לי מה בקשתך ותעש‪ ,‬תיכף ענה אותו תלמיד‬ ‫בהתלהבות ’אני מבקש רחמים שאזכה פעם אחת לומר ברוך‬ ‫בימי חודש אלול נכנסו מספר תלמידים אל ה'חפץ חיים'‪ ,‬וביקשו‬ ‫שאמר והיה העולם כמו הרבי…‘‬ ‫לשמוע ממנו דברי מוסר כהכנה לימים הנוראים‪.‬‬ ‫‪ -‬כ"ד אלול –‬ ‫הם הביעו את בקשתם בפני החפץ חיים‪ ,‬כי רצונם שיעורר את‬ ‫ליבם בדברי מוסר ותוכחה‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל החפץ חיים זי"ע‬ ‫נענה החפץ חיים ואמר‪" :‬ממני אתם מבקשים לומר לכם מוסר?‬ ‫סיפר אחד מתלמידיו של החפץ חיים‪ ,‬כי פעם בסעודת ראש השנה‬ ‫איך אני יכול להוכיח אתכם‪ ,‬כאשר אני בעצמי איני ירא שמים‬ ‫בעת שהגיעו לאכילת הסימנים‪ ,‬אמר החפץ חיים לנוכחים‪" :‬כידוע‬ ‫כראוי‪ ,‬ואיני לומד כפי שאני צריך…"‬ ‫יש תוקף וחוזק לסימנים טובים שאדם עושה בראש השנה‪ ,‬ולכן‬ ‫משתדלים לאכול דברים מתוקים ולהתפלל על המאכלים‪ .‬אבל אם‬ ‫כשיצאו התלמידים‪ ,‬אמרו כי שיחת מוסר קצרה וקולעת כל כך‪ ,‬לא‬ ‫אנו כל כך מהדרים ומחפשים סימנים‪ ,‬אין סימן יותר יפה מהארת‬ ‫שמעו מימיהם‪ ,‬והדברים השפיעו עליהם יותר מכל שיחה ששמעו‬ ‫פנים לזולת‪ ,‬מחיוך‪ ,‬מסבלנות‪ .‬ואין סימן יותר גרוע מכעס‬ ‫אי פעם‪….‬‬ ‫והקפדה‪ .‬להתנהגות שלנו יש תוקף והשפעה‪' :‬כל המרחם על‬ ‫תקע בשופר גדול‬ ‫חוליו ללא הכרה‪ ,‬והוא נמצא במצב מסוכן ל"ע‪ .‬תיכף נזכר‬ ‫צלע הר הכרמל שבעיר חיפה‪ ,‬נמצאת "מערת אליהו"‬ ‫השומר מהוראת הקודש של מרן מהר"א‪ .‬הוא קירב את‬ ‫המפורסמת‪ .‬לפי המסורת העתיקה‪ ,‬כאשר ברח אליהו‬ ‫השופר לפיו‪ ,‬ותקע לתדהמת כולם בשופר; תקיעה‪ ,‬שברים‪,‬‬ ‫הנביא והיה נודד בהר הכרמל‪ ,‬הסתתר במערה זו‪ .‬סגולות‬ ‫תרועה ותקיעה‪.‬‬ ‫רבות נקשרו אל מערה זו‪ ,‬ויהודים רבים מגיעים לשפוך שיח‬ ‫עברו כמה ימים‪ ,‬והנה הגיע שוב אותו יהודי למערת אליהו‪,‬‬ ‫אל ה' דווקא במערה מיוחדת זו‪.‬‬ ‫כאשר הפעם היו פניו צוהלות ומרנינות‪ .‬הוא ניגש אל‬ ‫בפתח המערה היה עומד יהודי אחד‪ ,‬שומר תורה ומצוות‪,‬‬ ‫השומר‪ ,‬ובפיו בשורה טובה וסיפור מדהים ומרגש‪ .‬וכה‬ ‫אשר שימש בתפקידו כשומר המערה‪ .‬הוא היה דואג לכל‬ ‫סיפר‪:‬‬ ‫צרכי המקום במסירות ובנאמנות‪ .‬ביום מן הימים עברה‬ ‫"לפני ימים אחדים באתי לכאן להתפלל אל ה' ולצעוק על‬ ‫בראשו מחשבה לעזוב את תפקידו כשומר המקום‪ .‬סיבת‬ ‫אבי אשר היה מוטל על ערש דווי רחמנא ליצלן‪ .‬וזכורני‪ ,‬כי‬ ‫הדבר היתה‪ ,‬כיון שהרבה אנשים קשיי יום ונדכאים מגיעים‬ ‫באותה עת תקעת בשופר‪ .‬ובכן‪ ,‬אספר לך דבר פלא ביותר‪:‬‬ ‫אל המערה להתפלל‪ ,‬ורבים מהם מרעישים בקולם ופותחים‬ ‫"באותה שעה ממש‪ ,‬כאשר אני שהיתי כאן במקום הזה‬ ‫בצעקות נוראיות ובזעקות מחרידות אוזניים ולב‪ ,‬והקולות‬ ‫בתפילתי ואתה תקעת בשופרך‪ ,‬שכב אבי בבית החולים‬ ‫הללו מפריעים לשלוות נפשו‪ .‬מאידך גיסא לא ידע האם ראוי‬ ‫במצב קשה מאוד‪ ,‬כאשר סביב מיטתו עמדו חלק בני‬ ‫ומותר לו לעזוב עבודת קודש זו‪ ,‬כי הרי בזכותו נשמר‬ ‫משפחתנו‪ .‬לפתע פתאום‪ ,‬פתח אבי החולה את עיניו‬ ‫המקום כראוי וכיאות‪.‬‬ ‫לתדהמת הנוכחים‪ ,‬ואך פתח את פיו‪ ,‬כאשר המילים‬ ‫מחשבותיו בלבלוהו ולא נתנו לו מנוח‪ .‬הוא לא ידע להחליט‬ ‫הראשונות היו‪' :‬שמעתי עתה קול שופר' – – – ותיכף ביקש‬ ‫ולהכריע בשאלה זו‪ .‬למרות שלא נמנה על מקהלות‬ ‫לשתות מים‪.‬‬ ‫החסידים החליט האיש לנסוע לתל אביב‪ ,‬אל מעון קדשו של‬ ‫"בני המשפחה יחד עם הצוות הרפואי כולו‪ ,‬לא האמינו‬ ‫כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע‪ ,‬על מנת לשטוח בפניו את‬ ‫למראה עיניהם‪ .‬היה זה נס ממש‪ .‬למעלה מדרך הטבע‪ .‬הם‬ ‫שאלתו‪ ,‬ולקבל את תשובתו של אותו צדיק אשר היה כעין‬ ‫לא הבינו אז מה פשר הדיבורים אודות קול שופר‪ .‬מה‬ ‫"אורים ותומים" של כל אותו הדור‪.‬‬ ‫לשופר באמצע השנה?‬ ‫נסע האיש תל אביבה והמתין בחדר ההמתנה במעון‬ ‫"אבל אני כן יודע"‪ ,‬סיים האיש‪" ,‬אין לי ספק כי ישנו קשר‬ ‫הקודש‪ ,‬עד שהגיע תורו להיכנס אל חדרו של מרן זי"ע‪.‬‬ ‫הדוק בין התקיעות שאתה תקעת כאן בשופר לבין הנס‬ ‫בקודש פנימה הביע האיש את רצונו לעזוב את תפקידו‬ ‫הרפואי של אבי שיחיה"‪.‬‬ ‫כשומר מערת אליהו‪ ,‬וטעמו ונימוקו עמו‪ ,‬שצעקות האנשים‬ ‫[את הסיפור שמע הגה"ח ר' יצחק לברון שליט"א מאשדוד‪,‬‬ ‫מטרידות את מנוחתו‪ ,‬וביקש לשמוע את חוות דעתו‬ ‫מפי בנו של בעל המעשה]‪.‬‬ ‫הקדושה של מרן מהר"א זי"ע‪.‬‬ ‫(גיליון עולם של תשובה – בעלזא)‬ ‫כ"ק מרן זי"ע האזין לדבריו ברוב קשב‪ ,‬ואז אמר לו שלא‬ ‫יעזוב את משמרתו כלל‪ .‬מרן אף ציווה לו לחזור מיידית‬ ‫לחיפה כדי להמשיך בעיסוקו‪ ,‬והמשיך ואמר לו משפט פלאי‬ ‫ברכת השנה – תשפ"ז‬ ‫ביותר‪" :‬כאשר תחזור למערת אליהו קח עמך שופר בידך‪,‬‬ ‫מצפים לישועה? יש לכם שמחה‪ ,‬אזכרה וכו'‬ ‫והיה אם יגיע יהודי ויתפלל בצעקות וקולי קולות‪ ,‬תקע‬ ‫הזדמנות להתברך מידי שבוע בשמירה והצלחה‬ ‫בשופר" – – – וכאן המקום לציין‪ ,‬כי הסיפור אירע באמצע‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫השנה‪ ,‬ולא בתקופת חודש אלול או ירח האיתנים‪.‬‬ ‫כתובת להעברת תרומות תגובות ולקבלת הגליון‬ ‫האיש קיבל את התשובה הברורה ותיכף חזר לחיפה‪ .‬הוא‬ ‫רח' הרב אבוחצירא ‪ 12‬אשדוד‬ ‫קיים את פקודת הקודש‪ ,‬ובחזרתו למערת אליהו לקח עמו‬ ‫טל‪ 055-6798152-4 .‬תרומות ביט‪054-5035766 :‬‬ ‫שופר‪ ,‬כאשר כולו אחוז פליאה והשתוממות אודות ההוראה‬ ‫באימייל‪8659931@gmail.com :‬‬ ‫הבלתי מובנת שקיבל‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬באותו יום הגיע אל המערה יהודי והחל להתפלל‬ ‫ולצעוק בקולי קולות‪ .‬מתוך זעקותיו הבינו שהוא בוכה בגין‬ ‫מצבו הקריטי של אביו‪ ,‬אשר שוכב בבית החולים על מיטת‬ ‫בית מרן רבינו שליט"א‬ ‫קהל הקודש קראלי בני ברק‬ ‫בני ברק ‪ -‬אשדוד‬ ‫בריך מתייך לשלם‬ ‫קנה לך פרקליט‬ ‫ברגשי גיל וחדווה מקבלים אנו את פני‬ ‫הרינו לבשר כי החלה ההרשמה‬ ‫הוד מרן רבינו עט"ר שליט"א‬ ‫לכוללות קויטל‬ ‫לרגל בואו ברינה לשבות‬ ‫ממנה יעתיר עבורכם‬ ‫בראש השנה הבעל"ט‬ ‫מרן רבינו עט"ר שליט"א‬ ‫בקרב אנשי שלומינו בבני ברק‬ ‫בתפילות הימים הנוראים הבעל"ט‬ ‫יהא בואו לברכה ולהרמת קרן התורה והחסידות‬ ‫הגבאים‬