מעדני שבת · Madanei Shabbos — ניצבים וילך (2026-08-31)

מעדני שבת
בס"ד
פרשת נצבים -וילך תשפ"ו – מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –
גליון 528 נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
עליית הרגל
אין לו קרקע
כתיב (לא ,יא) 'בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך
איתא בגמ' (פסחים ח' ):כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל, במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל
ושאין לו קרקע אינו חייב לעלות לרגל. באזניהם' .איתא בגמ' (חגיגה ג' ).אמר רבי תנחום חרש
הטורי אבן (חגיגה ב') מדייק ממה ששנינו במשנה שעבדים באזנו אחת פטור מן הראיה שנאמר 'באזניהם'.
שאינם משוחררים פטורים משמע שעבד משוחרר חייב הנה שנינו במשנה (חגיגה ב' ).הכל חייבין בראייה חוץ
בראייה ,וקשה הא אין לו קרקע וסתמא דמילתא אקרקע מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים
דארץ ישראל קפיד קרא ,ולא משכחת לה שיהיה להם שאינם משוחררים החיגר והסומא והחולה והזקן ומי
קרקע בא"י אלא שדה מקנה החוזרת ביובל ,וא"כ למ"ד שאינו יכול לעלות ברגליו.
קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולא קרינן ביה אשר נתת רש"י מפרש שהמשנה מדברת במצות ראית עזרה.
לי א"כ ה"נ לא קרינן ביה ארצך ,וא"כ גר ועבד משוחרר תוס' מפרשים שהמשנה מדברת בקרבן ובראית עזרה.
היכי משכחת לה שיהיה חייבים בראייה .ומיישב דמשכחת תוס' מביא שהירושלמי כתב שהמשנה היא דוקא בראיית
לה קנין הגוף כגון שנשא בת ישראל יורשת נחלה ומתה קרבן אבל בראיית פנים בעזרה הכל חייבין כמו במצות
ויורשה וכמ"ד ירושת הבעל דאורייתא דאין חוזרת ביובל. הקהל שהאנשים והנשים והטף כולם חייבים.
המשנה למלך תמה על הרמב"ם מדוע השמיט דין זה. הרמב"ם (חגיגה ב' א') כתב נשים ועבדים פטורין מן
קרבן
מי שעולה לרגל צריך להביא קרבן עמו כשהוא בא לעזרה. הראייה ,וכל האנשים חייבים בראייה חוץ מחרש ואלם
הרמב"ם (חגיגה א' א') כתב שמי שבא לעזרה ביום ראשון ושוטה וקטן וסומא וחגר וטמא וערל ,וכן הזקן והחולה
ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה אלא עובר והרך והענוג מאד שאינם יכולים לעלות על רגליהן כל אלו
על לא תעשה שנאמר 'לא יראו פני ריקם' ,ואינו לוקה על האחד עשר פטורין ,ושאר כל האנשים חייבין בראייה.
לאו זה שהרי לא עשה מעשה .הלח"מ מפרש דוקא אם לא החרש אף על פי שהוא מדבר אפילו חרש באזנו אחת פטור
הביא הקרבן כלל עובר בל"ת אבל הביא הקרבן אח"כ ברגל מן הראייה ,וכן הסומא בעינו אחת ,או חגר ברגלו אחת
כיון דיש לו תשלומין לא עבר על הל"ת .ויש לדון האם כדי פטור ,האלם אף על פי שהוא שומע פטור ,כי כתיב 'בבוא
לקיים המצות עשה של עליית הרגל מספיק שהוא מביא כל ישראל לראות' ,כשם שהן באין להראות לפני ה' כך הם
קרבן אח"כ גם כשהוא ע"י שליח כי הרי כבר היה בעזרה באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו ,להוציא סומא
או דלמא מה שהיה בעזרה בלא קרבן אינו כלום וצריך שאינו רואה ,אפילו נסמית עינו אחת שהרי אין ראייתו
שיבאו עוד פעם לעזרה עם קרבן. שלימה ,ושם נאמר 'למען ישמעו' להוציא מי שאין לו
וכעין זה יש לדון במי שבא לעזרה בלילה שהוא אינו זמן שמיעה גמורה' ,ולמען ילמדו' להוציא מי שאינו מדבר.
קטן
הקרבת קרבן האם צריך שיבא עוד פעם בעצמו עם קרבן שנינו שם איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של
או מספיק שהוא שולח אח"כ את הקרבן ע"י שליח. אביו ולעלות מירושלים להר הבית דברי בית שמאי ובית
הרמב"ם פוסק מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות
להביא עולה בידו בכל עת שיכנס ,שזה שנאמר ולא יראו מירושלים להר הבית.
פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל בלבד שהוא יום ראשון רש"י לשיטתו מפרש הא שקטן שיכול לאחוז בידי אביו
או תשלומי ראשון .ואם הביא בכל עת שיביא מקבלין חייב לא קאי לדין קרבן אלא רק לראיית פנים בעזרה .אבל
ממנו ומקריבין אותה לשם עולת ראייה ,שהראייה אין לה תוס' לשיטתו מפרשים דצריך גם להביא קרבן .וכתוב
שיעור. ברש"י ותוס' שזה מדרבנן משום חינוך.
המנ"ח (ת"צ) כתב אם שלח הקרבן ע"י שליח ולא התראה הרמב"ם שם פוסק כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו
פנים לא קיים המצוה דראיית פנים .אבל אם שלח הקרבן ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו
ואח"כ התראה פנים יצא ידי המצוה של עליית הרגל ולהראות בו כדי לחנכו במצות שנאמר 'יראה כל זכורך',
בקרבן אף על פי שלא היה הקרבן בשעת שנכנס לעזרה ואם היה הקטן חגר או סומא או חרש אפילו באחת אינו
ואין צריך להביא עוד בשעת קרבן כשהוא בא בעצמו חייב לחנכו אף על פי שהוא ראוי לרפואה שאילו היה גדול
לעזרה ,כמו אם הביא קרבן בשעה שנכנס לעזרה דיוכל והוא כך היה פטור.
לבא כל פעם בלא קרבן ה"נ דהו"ל כאלו קיים המצוה של המרומי שדה (חגיגה שם) כתב שמדברי הרמב"ם משמע
עליית הרגל ובקרבן אף על פי שלא היה בבת אחת. שהוא חיוב מן התורה להביא בנו למקדש ולא כמו רש"י
מלקות
הרמב"ם כתב שהנכנס לעזרה בלא קרבן אינו לוקה משום ותוס' מפרשים שהוא רק מצוה דרבנן.
תשלומים
שהוא לאו שאין בו מעשה .המנחת חינוך מביא שהשאגת שנינו (חגיגה ט' ).מי שלא קיים מצות עלית הרגל ביו"ט
אריה (סי' ל"ב) הקשה הא ביאתו לעזרה הוא מעשה ,ותירץ הראשון של חג יכול להשלימו בכל הרגל .ומאי תשלומין
שהאיסור הוא מה שאינו מביא קרבן וזה לא הוי מעשה. רבי יוחנן אמר תשלומין לראשון ,ורבי אושעיא אמר
ומשנת חכמים מקשה על זה מהמקריב קרבן בלא מלח תשלומין זה לזה ,מאי בינייהו אמר רבי זירא חיגר ביום
דלוקין ,ולכן הוא תירץ ע"פ דברי הלחם משנה הנ"ל דיכול ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו ,רבי יוחנן אמר
להביא הקרבן אח"כ ורק כשאינו מביא אח"כ הוא עובר על תשלומין לראשון כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ורבי
הל"ת א"כ הוא בלא מעשה. אושעיא אמר אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני.
גליון 528 פרשת נצבים וילך תשפ"ו
כתיב (לא ,ב) 'ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר
אלי לא תעבר את הירדן הזה' ,הכתב סופר מבאר ע"פ דברי הרמב"ם בפירוש המשניות מסכת
ברכות על המשנה ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה כי מכח היגיעה שיגע תמיד בתורה ונדד שינה
נחלש כחו ונתלבנו שערותיו כבן שבעים ,וקשה כי הרי בגמ' מבואר שנס אירע לו שנתלבנו
שערותיו כבן שבעים ,ומתרץ ש בדרך הטבע המתייגע בתורה יוחלש כחו אלא שאמר הכתוב
שומר מצוה לא ידע דבר רע וקוי ה' יחליפו כח והתורה נותנת חיים וגבורה ,וכשראב"ע היה צריך
שילבינו שערותיו ויתראה כזקן הוחזר הטבע למקומו ונתלבנו שערותיו.
ו גם במשה נתקיים קוי ה' יחליפו כח עד יומו האחרון היו כחותיו עמו למען יוכל להנהיג את
ישראל בעוז בגבורה כדבעי ,וכשהגיע הזמן שיבא יהושע תחתיו אז חזר הטבע למקומה ועזבוהו
כחותיו כפי שנות זקנתו ,וזה שאמר היום אני מרגיש שאני בן ק"כ שנה אבל עד עכשיו לא הייתי
מרגיש כלל שאני זקן.
כתיב (לא ,ח) 'ויקרא משה ליהושע כו' ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי
כו' ,האזנים לתורה תמה מדוע הפסיק משה באמצע המינוי של יהושע לדבר על נתינת התורה
לכהנים ולזקנים ובמצות הקהל קודם שגמר המינוי של יהושע.
ומיישב כדי שלא יאמר יהושע שעל מנהיג ישראל לדאוג רק לכבוש את הארץ ולחלקה לפיכך
הוסיף תיכף לומר שעליו לדאוג ללימוד התורה וקיום מצותיה היינו שהכהנים הלוים וזקני
ישראל ילמדו תמיד את בני ישראל תורה ומצות ,שהרי א"א שהמלך יתעסק בזה תמיד בעצמו,
ופעם א' בשמיטה עליו להקהיל את בני ישראל והוא עצמו יקרא את התורה.
כתיב (לא ,יב) 'הקהל את העם וכו' וגרך אשר בשעריך וכו' .מהרי"ל דיסקין תמה באיזה גר דיבר
הכתוב אי גר תושב בוודאי פטור ,ואי בגר צדק למה יהיה פטור דהכתוב הוצרך להזהיר.
ומתרץ שגר צדק פטור מעליית הרגל כיון דאין לו קרקע בא"י ,לכן פירש הכתוב וגרך אשר בשעריך
היינו הגר אשר בכל שנה מותר לישב בכל שעריך ואינו צריך לבוא לירושלים לעליית הרגל ,אפי'
הכי לשמוע הקהל מחוייב גם הוא לבוא לירושלים.
השפת אמת (אלול שנה תרמד) כתב שהקדמונים כתבו שחודש אלול מרומז בר"ת 'אני לדודי
ודודי לי' ,כן יש רמז בפסוק 'לו אנחנו' שיש קרי וכתיב לו בו' ולא בא' ,דהיינו שהאדם המבטל
את עצמו ואמר לא אנחנו אז לו אנחנו .כי כלל ישראל צריכין להיות מוכנים בלתי לה' לבדו ,וזה
אני לדודי שיודעין שאין לנו צורך בעולם רק לעשות רצונו יתברך ולהרבות כבודו בעולם ,וכפי
מה שמבורר אצלינו כן מתברר למעלה דודי לי ,כי התגלות כל מיני הארות מהקב"ה הכל רק
בעבורינו .וכדכתיב 'את ה' האמרת וה' האמירך' ופירש רש"י לשון תפארת וחשיבות ,שבנ"י אין
להם דבר חשוב בעולם רק לעשות רצונו יתברך ,וכמו כן כביכול אין לפני הקב"ה דבר חביב מכל
הברואים כמו חביבות כלל ישראל כדכתיב 'ובך בחר ה' כו' לעם סגולה כו'.
והנה בר"ה מתחדש הבריאה וצריכין כלל ישראל מקודם להכין עצמם אליו יתברך ,דכתיב 'עיני
ה' בה מראשית השנה כו' ,ראשית השנה הוא תשרי ,ואחרית שנה הוא אלול .ויתכן לומר כי
אחרית הוא התכלית ,כי גלוי לפני הקב"ה שבני ישראל שבים אליו ית"ש בסוף השנה ,וזמן
התעוררות התשובה בסוף השנה הוא תכלית הנרצה מכל מעשי השנה.
להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת madaneishabbos@gmail.comאו להתקשר למספר 00447393019369
