gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מכתלי‬ ‫משולחנו של הגאון‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫בית הדין‬ ‫תשובות אקטואליות‬ ‫ריש מתיבתא 'עוז והדר'‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫על הפרשה‬ ‫גיליון שס"ד‪ ,‬פר' נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫מחילה בטעות‬ ‫על נזק קל‬ ‫רק באומדנא דמוכח‬ ‫לאחר שנתבאר כי מחילה הנעשית‬ ‫שמת והניח בנים‪ ,‬ואחד מהם סבר כי הנכסים‬ ‫מועטים הם‪ ,‬ומתוך כך נתפשר עם אחיו‬ ‫וויתר על חלקו בירושה‪ .‬לאחר מכן התברר בטעות אין לה תוקף‪ ,‬יש לעיין אם די בכל‬ ‫כי הנכסים מרובים‪ ,‬וכי חלקו היה מגיע לכדי מצב שבו מתברר למוחל כי אילו היה יודע‬ ‫כמעט כפלים מהסכום של הפשרה‪ .‬והשיב את המציאות לא היה מוחל‪ ,‬כדי להגדיר את‬ ‫צחק לווה מדוד‪ ,‬שכנו‪ ,‬סך של ‪10,000‬‬ ‫שקלים‪ .‬לאחר מספר חודשים אירע‬ ‫מקרה‪ ,‬ובו הזיק יצחק לדוד‪ :‬שולחן‬ ‫זכוכית יקר שהיה שייך לדוד והונח בכניסה‬ ‫לבניין‪ ,‬נפגע כאשר יצחק העלה את רכבו‬ ‫י‬ ‫מהרי״ק כי דבר פשוט הוא שאין ממש באותה מחילתו כ'מחילה בטעות'‪.‬‬ ‫על המדרכה שלא כדין והתנגש בו‪ ,‬וכתוצאה‬ ‫והנה לענין מתנה מצינו יסוד‪ ,‬שלפיו‬ ‫פשרה‪ ,‬שכן הלכה רווחת היא בישראל שכל‬ ‫מכך התרופפה המסגרת האוחזת את פלטת‬ ‫קנין וכל מחילה שנעשו בטעות‪ ,‬חוזרים הם 'לעולם אומדין דעת הנותן'‪ ,‬וכל מקום‬ ‫הזכוכית‪ .‬עלות תיקון הנזק הוערכה בכ‪90-‬‬ ‫ובטלים‪ ,‬וכפי שנראה ממעשה רב ענן‪ ,‬שאף‬ ‫שקלים‪.‬‬ ‫על פי שהיה נראה כאילו‬ ‫דוד סבר באותה שעה כי אם יגבה מיצחק‬ ‫חברו מסייע לו ומסכים‬ ‫את דמי הנזק‪ ,‬בעודו חייב לו מכוח ההלוואה‪,‬‬ ‫לקניינו‪ ,‬מכל מקום אין בכך לפי זה‪ ,‬בנידון שלפנינו‪ .‬אף אם נניח שיש‬ ‫עלול הדבר להיראות כריבית‪ ,‬ולפיכך נמנע‬ ‫כלום‪ ,‬הואיל וניתן לתלות כאן אומדנא מסוימת שמחילתו נעשתה‬ ‫מלתבוע את הסכום והודיע ליצחק כי הוא‬ ‫מחמת טעות‪ ,‬שסבר שאסור לו ליטול את‬ ‫את הדבר בטעות‪.‬‬ ‫מוחל לו על הנזק‪ .‬לאחר זמן נודע לדוד שאין‬ ‫עוד‪,‬עולה חידוש המעות‪ ,‬מכל מקום טעות זו אינה אלא‬ ‫מהמעשה‬ ‫כי‬ ‫והוסיף‬ ‫של רב ענן‬ ‫כל חשש ריבית או אף מראית עין בגביית נזק‬ ‫גדול‪ ,‬שאף במקום שהוא 'טעות בדין'‪ ,‬ולא טעות בגוף המחילה‪.‬‬ ‫ממי שהוא גם לווה שלו‪ ,‬ונמצא כי מחילתו‬ ‫נעשתה מתוך טעות‪ .‬משכך‪ ,‬פנה דוד ליצחק‬ ‫'מילתא דלא עבידי אינשי שהרי עצם המחילה נעשתה מדעתו‬ ‫בדרישה שישלם את דמי הנזק‪.‬‬ ‫למיטעי'‪ ,‬מכל מקום אם וברצונו‪ ,‬אלא שטעה בהבנת ההלכה‬ ‫יצחק מצדו טוען כי מאחר ודוד כבר‬ ‫בפועל אירעה טעות אם רשאי הוא לגבות את דמי הנזק‬ ‫מחל לו בפירוש‪ ,‬שוב אין בידו לחזור בו מן‬ ‫המחילה בטלה‪ .‬שהרי שם‬ ‫המחילה‪.‬‬ ‫מסתבר שהיה לו לשכן‬ ‫לדעת את מקומו המדויק‬ ‫השניים פנו יחדיו לברר את הדין‪ :‬האם‬ ‫שהדברים מגלים את סוף דעתו‪ ,‬פוסקים על‬ ‫מחילה זו נחשבת למחילה בטעות‪ ,‬והאם‬ ‫פי אומד זה אף שלא פירש דבריו בפירוש (סימן‬ ‫הדבר‬ ‫נידון‬ ‫כן‬ ‫פי‬ ‫של הכותל הראשון‪ ,‬ואף על‬ ‫לנידון‬ ‫וחומר‬ ‫קל‬ ‫כמחילה בטעות‪ .‬ומכאן‬ ‫מחילה שנעשתה בטעות ניתנת לחזרה‪ ,‬או‬ ‫רמו סעיף א)‪ .‬וכגון מי שבנו הלך למדינת הים‬ ‫שמא משנעשתה – שוב אינה חוזרת?‬ ‫ושמע שמת‪ ,‬ומתוך כך כתב כל נכסיו לאחר‬ ‫להיוודע‪,‬‬ ‫דרכו‬ ‫שאין‬ ‫האמור‪ ,‬שבו טעה בדבר‬ ‫במתנה גמורה‪ ,‬ולבסוף שב הבן ונמצא חי‪,‬‬ ‫הנכסים‪.‬‬ ‫היקף‬ ‫דהיינו שלא ידע את‬ ‫שאין מתנתו קיימת‪ ,‬לפי שהדברים מוכיחים‬ ‫במקום קנין‬ ‫תשובה‬ ‫וכן נפסק להלכה (סימן רמא סעיף ב)‪ ,‬שכל שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה נותן כל‬ ‫מחילה בטעות‬ ‫מחילה שנעשתה בטעות יכול המוחל לחזור נכסיו‪ .‬אולם אם שייר לעצמו מקצת נכסים‪,‬‬ ‫בו‪ ,‬ואף אם נעשה קנין על כך‪ ,‬אין המחילה בין קרקע בין מטלטלין‪ ,‬הרי מתנתו קיימת‪,‬‬ ‫בגמרא (בבא בתרא מא‪ ).‬הובא מעשה ברב ענן‪,‬‬ ‫מתקיימת‪ .‬וכן נפסק עוד (סימן קמב סעיף ב) בדין הואיל ואין כאן אומדנא ברורה‪.‬‬ ‫אשר 'שקל בידקא בארעיה'‪ ,‬דהיינו ששטף‬ ‫מים בא על שדהו ונטל את המחיצות עד‬ ‫ומכאן מבואר‪ ,‬כי אין צורך שהמוחל יאמר‬ ‫הדומה למעשה רב ענן‪ ,‬שאם נפל הכותל‬ ‫שלא נודע מקומן‪ ,‬ובנה רב ענן את המחיצות‬ ‫שבין שני שכנים‪ ,‬ובנה אחד מהם את הכותל בפירוש כי מחילתו תלויה בידיעת העובדות‪,‬‬ ‫מחדש‪ ,‬אלא שבטעות הכניסן מעט לתוך שדה‬ ‫והכניסו לתוך גבול חברו מחמת טעות שלא אלא די באומדנא המוכחת כי אילו ידע את‬ ‫הכיר את מקומו הראשון‪ ,‬אף אם סייע לו האמת לא היה מוחל‪ ,‬כדי לבטל את המחילה‬ ‫חבירו‪ .‬כאשר נתבע על כך‪ ,‬טען לפני רב נחמן‬ ‫חברו בבניין אין בכך כדי להקנות לו חזקה שנעשתה בטעות‪.‬‬ ‫כי שכנו סייע עמו בבניין הכותל‪ ,‬ומכאן שיש‬ ‫במה שלקח מגבול חברו‪ ,‬הואיל והסיוע ניתן‬ ‫לראות בדבר מחילה‪ .‬אולם רב נחמן השיב לו‬ ‫אף על פי כן‪ ,‬אין די בכל אומדנא בעלמא‬ ‫כי מאחר ששכנו לא ידע שהכותל נבנה בתוך‬ ‫כדי לבטל מחילה‪ ,‬אלא בעינן 'אומדנא‬ ‫מתוך טעות‪.‬‬ ‫תחומו‪ ,‬הרי זו 'מחילה בטעות'‪ ,‬ואין לה תוקף‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬כי כל מחילה שנעשית דמוכח'‪ ,‬היינו אומדנא חזקה וברורה המגלה‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫בטעות‪ ,‬דהיינו באופן שאילו היה המוחל יודע את דעת המוחל באופן שאינו משתמע לשני‬ ‫כי הוא מפסיד ממעשיו – לא היה מוחל‪ ,‬אין פנים‪ .‬אבל במקום שאין האומדנא מוכחת כל‬ ‫בדבר שהיה ראוי לדעת‬ ‫כך‪ ,‬נקטינן כי המחילה עומדת בתוקפה‪ ,‬אף‬ ‫לה תוקף כלל‪ ,‬והיא בטלה מעיקרה‪.‬‬ ‫המהרי״ק (סימן קיא) נשאל על אודות אדם‬ ‫יפרע עד זמן פלוני תהא הקרקע שלו במקום‬ ‫אלא יש לחלק בין סוגי הטעויות‪ .‬הסמ״ע (סימן‬ ‫אם אירעה בה טעות‪ ,‬ואף אם ברור כי אילו‬ ‫תשלום ההלוואה‪ ,‬הרי זו אסמכתא ואינה‬ ‫רמא סק״י) כתב שיש לומר שבפירות הדקל אין‬ ‫ידע לא היה מוחל‪.‬‬ ‫קונה‪ ,‬שהרי הלווה רצה לפרוע מעות ולא‬ ‫מוכרח כי המחילה בטעות‪ ,‬וכל שאין 'אומדנא‬ ‫וכן מצינו בדברי הטור (סימן קנד סעיף‬ ‫למכור את הקרקע שלו בפרעון החוב‪ .‬ואמר‬ ‫דמוכח' שהמחילה נעשתה מחמת הטעות‪,‬‬ ‫לח) שהביא מתשובת הגאונים‪ ,‬בענין אחים‬ ‫רב נחמן שאם ירד המלווה ואכל פירות‪ ,‬חייב‬ ‫אין הטעות מבטלת את המחילה‪ .‬וכדברי‬ ‫שחלקו קרקע שירשו מאביהם‪ .‬לאחד מהם‬ ‫להחזירם‪ ,‬אף שבשעת אכילתו סברו הצדדים‬ ‫הטור בענין האחים שחלקו‪ ,‬ששתיקת האחד‬ ‫נפל החצר החיצון‪ ,‬ובו אמת המים שממנה‬ ‫שמעשיו כדין‪ ,‬לפי ש'מחילה בטעות לא הוי‬ ‫נחשבת מחילה‪ ,‬אף שטען כי אילו היה יודע‬ ‫היה האב משקה את כל הגן‪ ,‬והאח הפנימי‬ ‫מחילה'‪.‬‬ ‫שעליו למחות היה מוחה‪ .‬והכלל הוא שכל‬ ‫המשיך להעביר את המים דרך חצר אחיו‬ ‫והקשו על כך בגמרא שם מדברי רב נחמן‬ ‫שאין טעות המוכחת לעין‪ ,‬אלא טעות שאינה‬ ‫כדרך שנהגו בחיי האב‪ .‬לאחר זמן סתם האח‬ ‫עצמו בדין במוכר פירות דקל שלא באו‬ ‫מתבררת באופן ברור‪ ,‬אין בכוחה לעקור את‬ ‫החיצון את אמת המים ומנע את המעבר‪ ,‬וטען‬ ‫לעולם‪ ,‬שאף שיכול המוכר לחזור בו שאין‬ ‫המחילה‪.‬‬ ‫אדם מקנה דבר שלא בא לעולם‪ ,‬אם קדם‬ ‫לאור האמור‪ ,‬יש לדון‬ ‫הלוקח ואכל את הפירות‪ ,‬אין מוציאין מידו‪,‬‬ ‫בנידון שלפנינו‪ .‬אף שטוען‬ ‫אף על פי כן‪ ,‬אין די בכל אומדנא‬ ‫אף שאכילתו נסמכה על טעות בדין‪ ,‬וסבר‬ ‫המוחל כי אילו היה יודע‬ ‫שאינו יכול לחזור בו‪ .‬נמצא לכאורה שלפי‬ ‫שמותר לו לגבות את דמי‬ ‫בעלמא כדי לבטל מחילה‪ ,‬אלא בעינן‬ ‫רב נחמן 'מחילה בטעות הוי מחילה'‪ .‬ותירצו‪,‬‬ ‫הנזק לא היה מוחל‪ ,‬מכל‬ ‫'אומדנא דמוכח'‪ ,‬היינו אומדנא חזקה‬ ‫שיש לחלק בין מכר להלוואה‪ :‬בהלוואה לא‬ ‫מקום אין זה מוכיח בהכרח‬ ‫וברורה המגלה את דעת המוחל באופן‬ ‫מהני מחילה בטעות‪ ,‬ואילו במכר – מהני‪.‬‬ ‫שמחילתו נבעה אך ורק‬ ‫שאינו משתמע לשני פנים‪ .‬אבל‬ ‫וביאר הריב״ש את עומק החילוק‪,‬‬ ‫מטעות זו‪ .‬שהרי מדובר‬ ‫במקום שאין האומדנא מוכחת כל כך‪,‬‬ ‫שבהלוואה לא נתן המלווה את הפירות‬ ‫בסכום מועט יחסית‪ ,‬וגם‬ ‫נקטינן כי המחילה עומדת בתוקפה‪,‬‬ ‫בפירוש‪ ,‬אלא כל זכותו של הלווה לאכול‬ ‫אין הנזק ניכר כל כך‪ ,‬עד‬ ‫כי אף לאחר זמן לא טרח‬ ‫אף אם אירעה בה טעות‪ ,‬ואף אם‬ ‫תלויה בתנאי‪ ,‬וכיון שהתנאי אינו קיים אין‬ ‫כאן מחילה כלל‪ ,‬והאכילה נחשבת בטעות‬ ‫לתקנו‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬כי‬ ‫ברור כי אילו ידע לא היה מוחל‬ ‫בגוף הממון‪ .‬מה שאין כן במכר‪ ,‬שהמוכר‬ ‫אפשר לתלות את המחילה‬ ‫הניח ללוקח לאכול בפירוש‪ ,‬אלא שטעה‬ ‫גם בשיקולים אחרים‪,‬‬ ‫האח הפנימי כי כבר החזיק בזכות זו‪ ,‬הואיל‬ ‫בדין וסבר שאין בידו למונעו‪ ,‬הרי זו טעות‬ ‫ומשכך‪ ,‬אין כאן 'אומדנא דמוכח' שהמחילה‬ ‫ושתק אחיו ולא מחה‪ .‬ופסקו שם כי טענתו‬ ‫חיצונית לדין המחילה עצמו‪ .‬המחילה קיימת‬ ‫נבעה מחמת הטעות בלבד‪ ,‬אלא אפשר‬ ‫מתקבלת‪ ,‬שהרי שתיקת האח החיצון נחשבת‬ ‫מצד עצמה‪ ,‬ואין כאן אלא טעות בצדדים‪,‬‬ ‫לפרשה לשני פנים‪ .‬ולפי המבואר בדברי‬ ‫'מחילה' וחזקה לאלתר‪ .‬ואף שטען כי לא‬ ‫ועל כן אין מבטלים את המחילה מחמת‬ ‫הסמ״ע‪ ,‬אין זו מחילה בטעות המבטלת את‬ ‫ידע שעליו למחות‪ ,‬מכל מקום זו היא מחילה‬ ‫אומדנא בלבד‪.‬‬ ‫עצמה‪ ,‬אלא מחילה שאינה חוזרת‪.‬‬ ‫בטעות שאין בה אומדנא מוכחת‪ ,‬ולפיכך‬ ‫נמצא‪ ,‬כי כאשר הטעות נוגעת לעצם גוף‬ ‫טעות בדין‬ ‫אינה בטלה‪.‬‬ ‫המחילה – יש מקום לבטלה‪ ,‬אולם כאשר‬ ‫עוד יש לעיין בנידון זה מצד אחר‪ ,‬בגדר‬ ‫ומתוך כך עולה‪ ,‬כי בהעדר 'אומדנא‬ ‫הטעות היא בדין בלבד‪ ,‬אין בכוחה לעקור‬ ‫דמוכח' אין אנו דנים את המחילה כמחילה 'טעות בדין'‪ ,‬אם יש בה כדי להגדיר את‬ ‫את המחילה‪.‬‬ ‫בטעות לבטלה‪ ,‬אף במקום שוודאי נפל בה המחילה כ'מחילה בטעות' ולבטלה‪ .‬הנה בדין‬ ‫לפי זה‪ ,‬בנידון שלפנינו‪ .‬אף אם נניח‬ ‫מי שחייב לחבירו ממון לצאת ידי שמים‪,‬‬ ‫טעות‪.‬‬ ‫שיש כאן אומדנא מסוימת שמחילתו נעשתה‬ ‫וטעה בדין וסבר שהוא חייב אף בדיני אדם‪,‬‬ ‫כגון שהלווה טען 'איני יודע אם נתחייבתי'‪,‬‬ ‫שיטת הרשב״א‬ ‫מחמת טעות‪ ,‬שסבר שאסור לו ליטול את‬ ‫בשו"ת הרשב״א (חדשות מכתב יד‪ ,‬סימן שכא)‬ ‫המעות‪ ,‬מכל מקום טעות זו אינה אלא 'טעות‬ ‫דקיימא לן (סימן עה סעיף ט) שחייב לצאת ידי‬ ‫בדין'‪ ,‬ולא טעות בגוף המחילה‪ .‬שהרי עצם‬ ‫מצינו חידוש‪ ,‬לפיו אף 'מחילה בטעות' עשויה שמים‪ ,‬ופרע למלווה סתם‪ ,‬ולאחר מכן טען‬ ‫המחילה נעשתה מדעתו וברצונו‪ ,‬אלא שטעה‬ ‫להיחשב מחילה‪ .‬הרשב"א דן בענין מוכר שטעה‪ ,‬כי סבר שהוא חייב בדיני אדם‪ ,‬ואילו‬ ‫בהבנת ההלכה אם רשאי הוא לגבות את דמי‬ ‫פירות דקל לחבירו‪ ,‬שבגמרא (בבא מציעא סו‪ ):‬היה יודע שפטור בדיני אדם לא היה נותן‪ ,‬דן‬ ‫הנזק‪ .‬ובכגון זה כתב ריב״ש שאין זו מחילה‬ ‫נחלקו בו רב הונא ורב נחמן‪ .‬ואף רב הונא בזה הקצות החושן (שם סק״ד) והעלה שאין זו‬ ‫בטעות המבטלת את עצמה‪ ,‬אלא מחילה‬ ‫הסובר כרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא מחילה בטעות‪ .‬והאריך שם בטעמי הדבר‪,‬‬ ‫גמורה היא‪ .‬ובעיקר דברי הריב"ש‬ ‫לעולם‪ ,‬מודה שיכול לחזור בו עד שלא באו ובתוך דבריו הביא את דברי הריב״ש‬ ‫ובירור דעת שאר הראשונים‪ ,‬ראה‬ ‫הפירות לעולם‪ .‬וכן לרב נחמן‪ ,‬הסובר שאין (סימן שלה)‪ ,‬שכתב כי כאשר הטעות‬ ‫במה שהארכנו מכותלי בית‬ ‫אדם מקנה דבר שלא בא לעולם‪ ,‬מכל מקום אינה בעצם המחילה אלא טעות‬ ‫הדין (חלק ד סימן ח בנידון הוטעה‬ ‫מודה הוא שאם קדם הלוקח ואכל מן הפירות בדין‪ ,‬המחילה קיימת אף אם‬ ‫בדין ושילם ודורש כספו חזרה)‪.‬‬ ‫'מה שאכל אכל'‪ ,‬משום שבשעה שאוכל ולא נעשתה מתוך טעות‪[ .‬ועיין‬ ‫מנעו המוכר ולא חזר בו‪ ,‬רואים אותו כאילו שם שהביא דברי שו"ת בית‬ ‫להלכה‬ ‫יעקב (סימן ס) שפסק שבטלה‬ ‫מחל עתה‪.‬‬ ‫העולה מן האמור‪ ,‬שבנידון‬ ‫המחילה‪ ,‬אך דחה דבריו]‪.‬‬ ‫המוכר‬ ‫הניחו‬ ‫אם‬ ‫שאף‬ ‫הרשב״א‪,‬‬ ‫והוסיף‬ ‫זה המחילה עומדת בתוקפה‪,‬‬ ‫החילוק בין מכר להלואה‬ ‫וסבר‬ ‫ההקנאה‪,‬‬ ‫בדין‬ ‫שטעה‬ ‫מפני‬ ‫לאכול‬ ‫ואין המוחל יכול לחזור בו‪.‬‬ ‫שורש הדברים מצוי‬ ‫היה‬ ‫קנה‬ ‫שלא‬ ‫יודע‬ ‫היה‬ ‫ואילו‬ ‫קנה‪,‬‬ ‫שהלוקח‬ ‫ראשית‪ ,‬אין כאן 'אומדנא דמוכח'‬ ‫מונעו‪ ,‬אף על פי כן זכה הלוקח במה שאכל בסוגיית הגמרא בענין‬ ‫שמחילתו נבעה בהכרח מן‬ ‫משום ש'מחילה בטעות הוי מחילה'‪ .‬ולכאורה אסמכתא (בבא מציעא סו‪.):‬‬ ‫הטעות בלבד‪ .‬שנית‪ ,‬אף אם‬ ‫מפורש מדבריו כי אף מחילה הנעשית מתוך אם הלווה אדם לחבירו‬ ‫היתה כאן טעות‪ ,‬הרי זו טעות‬ ‫על שדהו והתנו‬ ‫טעות יש לה תוקף‪.‬‬ ‫בדין‪ ,‬ולדעת הריב"ש אין‬ ‫אולם כבר עמדו הפוסקים על דברי ביניהם שאם לא‬ ‫המחילה בטלה מחמתה‪.‬‬ ‫הרשב״א וביארו שאין מהם ראיה לכל טעות‬ ‫השמות המופיעים בסיפורי בית הדין – בדויים‬