gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד בס”ד‬ ‫פרשת‬ ‫נצבים וילך‬ ‫תשפ”ו‬ ‫נא לא לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה‬ ‫שבאו אליו לקחת הצדקה‪ ,‬היה מוציא‬ ‫כל אחד מישראל לעורר רחמים לפני‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫להם הצדקה החוצה‪ ,‬כדי שלא יכנסו‬ ‫הקב"ה על ישראל בדברים אלו וכיוצא‬ ‫עם הנעליים לביתו המרווח‪ .‬זה העשיר‬ ‫בהם‪ ,‬כי גם היום ישנן זכויות אלו וכיוצא‬ ‫דרכם של רבנו הגדול בעל החפץ‬ ‫היה נוסע לפעמים אל הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫בהן‪ ,‬למי שיודע בזמנינו את המצב הדל‬ ‫חיים (יומ"ד כ"ד אלול) זיע"א ושאר צדיקי‬ ‫מטשרנובל זי"ע‪ ,‬והחסידים סיפרו לרבי‬ ‫של ישראל‪ ,‬ואעפ"כ יש ב"ה הרבה לומדי‬ ‫הדורות זיע"א להרבות ולעורר זכות על‬ ‫שכך הוא נוהג‪ ,‬ואמר הרבי שהוא כבר‬ ‫תורה ומקיימי מצות‪ ,‬והרבה מחזיקי תורה‬ ‫בני ישראל‪ .‬ואנו צריכים לנהוג בדרכם‬ ‫יראה כדת מה לעשות איך להעמידו על‬ ‫וגומלי חסד ועושי צדקה‪ ,‬בכל עבר ופנה"‪,‬‬ ‫ולעורר זכויות על בני ישראל‪ .‬ובוודאי‬ ‫הדרך הישרה‪ .‬באחת מנסיעותיו של רבי‬ ‫עכ"ל החפץ חיים זצוק"ל בספרו שמירת‬ ‫בני ישראל טובים הם בתכלית כמ"ש‬ ‫מוטלע – שכנודע שהיה מפרנס את ל"ו‬ ‫הלשון שם‪.‬‬ ‫'ועמך כולם צדיקים'‪ .‬וזל"ק של בעל‬ ‫צדיקי הדור‪ ,‬היה מקבץ מעות צדקה‬ ‫החפץ חיים בספר שמירת הלשון (שער‬ ‫'ודבר בעתו מה טוב' להוסיף ולעורר‬ ‫מבני ישראל לצורך זה – הגיע לעירו של‬ ‫התבונה פרקק ז') ‪ :‬רבש"ע ראה נא בענינו‬ ‫בזכותם של בני ישראל‪ .‬וכך המליץ הרב‬ ‫העשיר הנ"ל‪ ,‬והיה דרכו של רבי מוטעלע‬ ‫וריבה ריבנו" ויעלה עלבונינו לפניך מה‬ ‫רייזמן שליט"א (מתוך שיעורי הרב רייזמן ט"ז אלול‬ ‫שהוא מקבץ את החסידים בכל עיר‬ ‫שנעשה לנו בכל שעה ושעה‪ .‬וזכור כמה‬ ‫תשפ"ב)‪ :‬בגמ' שבת דף פא‪ :‬אמר רב פפא‪,‬‬ ‫שהוא בא לשם‪ ,‬ועושה אסיפת מרעים‬ ‫בעלי בתים יש בהם בישראל שאין להם‬ ‫שמע מינה האי פרפיסא שרי לטלטולי‪,‬‬ ‫לדבר בעבודת ה' ולהלהיב לבם לתכלית‬ ‫פרנסה ועוסקים בתורה בכל יום תמיד‪.‬‬ ‫והני מילי כשמונחת על גבי יתדות‪ .‬ופרש"י‬ ‫החיים‪ .‬לא פחות ולא יותר‪ ,‬רבי מוטלע‬ ‫שפרפיסא הוא מין עציץ נקוב שזרעו בו‬ ‫וזכור כמה עניים יש בהם בישראל‬ ‫הזמין את העשיר שיבא לפניו‪ ,‬וביקש‬ ‫זרעים‪ ,‬ומצאתי בתשובת הגאונים שכך‬ ‫שהעכומ"ז מושכים את בשרם מעליהם‬ ‫ממנו שיעשה סעודה לכל החסידים‬ ‫היו נוהגים ליטול חותלות של תמרים‪,‬‬ ‫(במסים וארנוניות) ועוסקים בתורה בכל יום‬ ‫בביתו הגדול‪ ,‬וזה היה בשבילו 'עונש'‬ ‫[כמו קוישיקלאך] שהיו מכניסים בהם‬ ‫תמיד‪ .‬זכור כמה נערים יש בהם בישראל‬ ‫כזה‪ ,‬שכל החסידים יכנסו לביתו עם‬ ‫עפר וזבל בהמה‪ ,‬וביום ט"ו אלול היו‬ ‫שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם‬ ‫הנעליים הבוציות‪ .‬ואמר שהוא מסכים‬ ‫ממלאים כזה לשם כל אחד מבני הבית‪,‬‬ ‫ועוסקין בתורה בכל יום תמיד‪ .‬זכור‬ ‫לתת לרבי סך גדול מאד‪ ,‬שיפטור אותו‬ ‫אפילו כל קטן וכל קטנה‪ ,‬והיו זורעים‬ ‫כמה זקנים וזקנות שיש בהם בישראל‬ ‫מהצרה הזאת‪ .‬אמר לו הרבי האם אתה‬ ‫בו פול המצרי‪ ,‬וכשהיה נובט בערב ראש‬ ‫שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי‬ ‫נותן לי לעצמי לעשות סעודה בביתך‪,‬‬ ‫השנה היה כל אחד לוקח את שלו ומסבב‬ ‫מדרשות ומחמדין ומתאוין ומצפין‬ ‫בלי החסידים? אמר לו כן‪ .‬וכך הוה‪ ,‬רבי‬ ‫מעל ראשו ואומר 'זה תחת זה‪ ,‬זה חליפתי‬ ‫לישועתך בכל יום תמיד וכו'‪.‬‬ ‫מוטעלע לבדו בא לביתו‪ ,‬בשעת הסעודה‬ ‫זה תמורתי'‪ ,‬ומשליכין אותו לנהר‪ .‬כפי‬ ‫סיפר לו הצדיק כך‪ :‬פעם אחת היה בעל‬ ‫אבי שבשמים זכור את בריתך שכרת‬ ‫הנראה שזהו שורש המנהג לכפרות‪ ,‬ולא‬ ‫עם הראשונים עם השלשה צדיקים‬ ‫עבירה‪ ,‬שלא הניח עבירה אחת שלא עבר‬ ‫בעיוה"כ אלא בער"ה‪ .‬ויש לבאר טעם‬ ‫עליה‪ ,‬פעם עבר ביער גדול עם מרכבה‬ ‫אברהם יצחק ויעקב וכו' וגם כתבת לנו‬ ‫למנהג זה‪ ,‬דבשלמא תרנגול שנקרא גבר‬ ‫בתורתך וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך‬ ‫של שתי סוסים חזקים‪ ,‬לפתע שמע‬ ‫י"ל 'גבר תחת גבר' וכמו שמצאנו בעקדת‬ ‫קול צעקה‪ ,‬ובדק וראה שם משפחת‬ ‫והחזקת בו (פי' לכן גם אתה תחזיק ידינו לבל נמוט‬ ‫יצחק שהקריבו איל תחתיו‪ ,‬וכן כל קרבן‬ ‫לעולם)‪ .‬אבי שבשמים זכור כמה פיסחים‬ ‫עניים שהסוס החולה שלהם טבע בבוץ‪,‬‬ ‫הוא תחת האדם‪ ,‬אבל מה ענין פרפיסא‬ ‫וכולם היו במצב של סכנת נפשות‪ ,‬יהודי‬ ‫וכמה סומים יש בהם בישראל שאין להם‬ ‫תחת אדם‪ ,‬בשלמא אילו היו לוקחים עץ‪,‬‬ ‫מזונות ואפילו הכי נותנין שכר למלמדים‬ ‫הוא בכל זאת יהודי‪ ,‬עמד וחיבר את‬ ‫כתוב 'כי האדם עץ השדה'‪ ,‬אבל בין זבל‬ ‫העגלה הזאת לעגלתו החזקה‪ ,‬והציל‬ ‫שילמדו עם בניהם תורה‪.‬‬ ‫בהמה ואדמה וזרע פול מצרי לחיי האדם?‬ ‫אותם ממות לחיים‪ ,‬והמשיך לדרכו‪ .‬וכך‬ ‫אבי שבשמים זכור לישראל שהם‬ ‫המשיך לחיות חיי הפקר‪ ,‬חטאים עונות‬ ‫העשיר הבין כמה הבוץ יקר‬ ‫קניניך אשר מעולם שנאמר הלא הוא‬ ‫ופשעים רח"ל‪ .‬לאחר שהשלים ימיו‪,‬‬ ‫והאיר ה' עיני למצוא טעם נאה למנהג‬ ‫אביך קנך וגו' ואומר ה' קנני ראשית‬ ‫עלה למעלה‪ ,‬באו מלאכי חבלה שנבראו‬ ‫קדום זה‪ ,‬ע"פ מעשה המובא בספרי‬ ‫דרכו‪ .‬אבי שבשמים זכור כמה אלמנות‬ ‫מהעוונות שלו‪ ,‬ושקלו את פשעיו‬ ‫סלאנים‪ ,‬מעשה שהיה בעשיר מופלג‬ ‫ויתומים שיש בהם בישראל שעוסקין‬ ‫העצומים‪ ,‬והיה המשקל הרבה יותר‬ ‫שהיה לו בית מפואר מאד‪ ,‬והקפיד מאד‬ ‫בתורה ובמצות בכל יום תמיד וכו' ע"ש‪.‬‬ ‫ממעט המצוות שהספיק לעשות בחייו‪,‬‬ ‫על נקיות הבית‪ ,‬עד כדי כך שלא נתן‬ ‫ומזה יוכל ללמוד כל אדם איך שצריך‬ ‫פתאום נכנס מלאך מליץ להיכל הבית‬ ‫לאורחים להכנס עם הנעליים‪ ,‬וכל העניים‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו | א‬ ‫בס”ד‬ ‫כי התנא אומר 'ויהיו עניים בני ביתך'‬ ‫דין של מעלה שהאיש יבא בגלגול חוזר‬ ‫דין‪ ,‬וצעק 'הרי היהודי הזה הציל משפחה‬ ‫שהשתדל להכניס עניים תלמידי חכמים‬ ‫בעוה"ז‪ ,‬והוא במעשיו הטובים יעשה גילוי‬ ‫שלימה ממות לחיים'‪ ,‬הסכימו בית דין של‬ ‫בביתו‪ ,‬ואשרי הגבר אשר אינו מקפיד‬ ‫דעת אם הבוץ הוא דבר חשוב או לא‪...‬‬ ‫מעלה להניח על המשקל את היהודי ואת‬ ‫על האשפה שהם מכניסים לביתו‪ .‬וכל‬ ‫העשיר נבהל ונשתומם‪ ,‬והבין מיד כלפי‬ ‫אשתו וכל הילדים‪ ,‬וזה שקל די הרבה‪,‬‬ ‫האשפה הזו תעלה על כף המאזניים של‬ ‫מה הדברים אמורים‪ ,‬שזהו הוא בעצמו‬ ‫אך בכל זאת עדיין היה כף החובות יותר‬ ‫הזכות]‪.‬‬ ‫שכל ימי חייו הוא רק מפחד מבוץ‪ ,‬שלא‬ ‫מהזכויות‪ .‬וטען המלאך‪ ,‬הרי הוא הציל‬ ‫ילכלכו את הארמון שלו עם בוץ‪ .‬וכמו‬ ‫גם את הסוס מצער בעלי חיים‪ ,‬והסכימו‬ ‫הנסיונות הקשים שבדור אחרון‪,‬‬ ‫הם הבוץ הכבד שעולה על משקל הזכויות‬ ‫שידוע מהאריז"ל שכל דבר שקשה לאדם‬ ‫להניח גם את הסוס על משקל הזכויות‪,‬‬ ‫ושמעתי ממו"ר הגה"ח רבי משה וולפסון‬ ‫זהו סימן שעל זה צריך לעבוד בעיקר‪.‬‬ ‫אך עדיין לא שקל כף הזכות יותר מכף‬ ‫זצ”ל‪ ,‬כי גם אנחנו בדור אחרון שקועים‬ ‫ותיכף פתח הגביר את דלתו‪ ,‬והכריז‬ ‫החוב‪ ,‬טען המליץ שצריך גם להעלות‬ ‫בהרבה בוץ‪ ,‬הדור שלנו לא כמו פעם‪ ,‬יש‬ ‫לכל החסידים תכנסו עם כל הבוץ של‬ ‫על המשקל את הבוץ‪ .‬היה על זה ויכוח‬ ‫הרבה בוץ שמונע אותנו מלקיים מצוות‬ ‫הנעלים שלכם‪[ .‬ובמהרש"א ביאר עה"פ‬ ‫גדול‪ ,‬המקטרג צעק שלא מחשבים את‬ ‫ה' בלב שלם‪[ ...‬כך דרש רבי משה בשנת‬ ‫'אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מהם'‪,‬‬ ‫הבוץ למשקל הזכויות‪ ,‬עד שפסקו בית‬ ‫ושבת שמה‬ ‫מיני חומריות וגשמיות וכל מיני אפקורסת‪,‬‬ ‫כתב השפת אמת (נצבים תרנ"ח) בתוך‬ ‫וכלולים בהם כל מיני קדושות‪ .‬ובסעודת‬ ‫דבריו‪ :‬וצריכין להתחזק בכח השבת ומכ"ש‬ ‫שבת שלפני ר"ה‬ ‫שבת זו שלפני ראש השנה יש בו כח כל‬ ‫בשבת זה שהוא שבת האחרון של השנה‪.‬‬ ‫הביא הגה"צ רבי אלחנן היילפרין זצ"ל‬ ‫הסליחות מזכור ברית‪ ,‬והפיוטים של שחרית‬ ‫ואיתא אלו משמרין בנ"י שבת א' או ב'‬ ‫(אבד"ק גולדרס גרין "יפה שיחתן" (ברוקלין‬ ‫ומוסף של ראש השנה‪ ,‬ומכל נדרי ושחרית‬ ‫שבתות מיד הם נגאלין ועכ"פ בשבת‬ ‫תשס"ד) ח"א‪ ,‬ע' רכ"ט) רגיל היה מו"ז הגה"צ‬ ‫ומוסף ונעילה של יום הקדוש‪ .‬ומימים‬ ‫שבסוף השנה צריכין לדבק בו‪ .‬וגם בשבת‬ ‫מהר"ש ענגיל זצ"ל מראדומישלא לומר‬ ‫הראשונים של סוכות ושמע"צ ושמח"ת עד‬ ‫שבתחילת השנה החדשה‪ .‬דכ' ויברך א' את‬ ‫בש"ק לפני ראש השנה‪ ,‬שבשבת קודש‬ ‫אסרו חג‪ ...‬וכמו כן בסעודת שבת זו שלפני‬ ‫יום השביעי‪ .‬ומצינו כי מי שהוא מבורך יש‬ ‫האחרון שבשנה צריך לתקן פגמי שמירת‬ ‫ראש השנה נכלל כח כל התפלות עד אסרו‬ ‫בו ברכה בביאה וביציאה כדכ' ברוך אתה‬ ‫שבת של כל השנה‪ .‬גם מרגלא בפומיה‬ ‫חג כנ"ל‪ ,‬על כן אכלו לשם שמים עכדה"ק‪.‬‬ ‫בבואך וב"א בצאתך‪ .‬לכן השבת בבואו נותן‬ ‫דברי הרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זצ"ל‬ ‫(דברי ישראל פר' מקץ)‬ ‫ברכה וקדושה לבנ"י וכן בצאתו וזה קדוש‬ ‫שבשבת הזה מברכים בשמים החודש תשרי‬ ‫והבדלה‪ .‬וכדאיתא בזוה"ק שיש שמחה‬ ‫הבעל"ט‪.‬‬ ‫למעלה בכניסת שבת ויציאת שבת וכמו כן‬ ‫דבר מופלא כתב בשם משמואל (פר' נצבים)‪.‬‬ ‫בשבת שבא בתחילת השנה‪ .‬ושבת היוצא‬ ‫יש ליתן טעם מה שאין מברכין חודש תשרי‬ ‫בסוף השנה משאיר ברכה בכניסה ויציאה‬ ‫פעם בערב שב״ק לפני מנחה חזר זקני‬ ‫בשבת הקודמת‪ ,‬כי ענין מה שמברכין החודש‬ ‫כנ"ל‪:‬‬ ‫הרה״ח ר' נטע שארף ז״ל לפני כ״ק רבינו‬ ‫הוא להמשיך מקדושת שבת לחודש‪ ,‬והנה‬ ‫(מנחת יהודה סטוצין)‪ .‬על מימרא בשם‬ ‫והביא בישמח ישראל (נצו"י אות א')‪.‬‬ ‫בר"ה אנו אומרים "זה היום תחילת מעשיך‬ ‫הרה״ק בעל חידושי הרי״ם זי״ע‪ ,‬ששאל‬ ‫הנה שבת זה שהוא שבת האחרון מהשנה‬ ‫זכרון ליום ראשון"‪ ,‬וכמו תחילת בריאת‬ ‫כיצד מותר לשוב בתשובה בשבת‪ ,‬הרי אסור‬ ‫שעברה‪ ,‬הוא נעוץ סופו בתחלתו‪ ,‬וע"י‬ ‫העולם שלא באה ע"י שום התעוררות‪ ,‬שהרי‬ ‫להיות בשבת במרירות ובעצבות‪ .‬ותירץ‪ ,‬כי‬ ‫שמירתו בקדושה ובטהרה נוכל לתקן את‬ ‫לא הי' מי שיעורר‪ ,‬ולא הי' נמשך בה משבת‬ ‫תשובה היא מילת הלב‪ ,‬ומילה דוחה שבת‪.‬‬ ‫כל מה שפגמנו בכל שבתות השנה שעברו‪,‬‬ ‫הקודמת‪ ,‬שהרי לא היתה שבת קודמת לה‪.‬‬ ‫והנה רבינו היה נזהר ביותר שלא לדבר קודם‬ ‫שאמרו צדיקים הקדמונים זצ"ל כאשר‬ ‫ואף שצריך קידוש ב"ד לעורר החודש‪ ,‬היינו‬ ‫התפילה‪ ,‬וכאשר היה צורך גדול‪ ,‬דיבר רק‬ ‫אם ירים איש את קצה המטה יתרומם כל‬ ‫מפני שבלעדי קידוש ב"ד אין כאן ר"ה כלל‪,‬‬ ‫בלשון הקודש‪ .‬ולמחרת עוד קודם התפילה‪,‬‬ ‫המטה‪ ,‬כן כאשר יתקן איש ביום האחרון‬ ‫ואין כאן זכרון ליום ראשון‪ ,‬אבל כשנעשה‬ ‫קרא לזקני ואמר לו‪' :‬אמרת התורה‪ַַ ,‬א ה ַַא‬ ‫יתוקן כל הזמן‪.‬‬ ‫ר"ה ע"י קידוש ב"ד שוב אינו צריך לשום דבר‬ ‫ה! כל הלילה הרהרתי בזה'‪ ,‬כי זה היה נחשב‬ ‫ולא למשוך לו מקדושת השבת הקודמת‪ .‬וזה‬ ‫פעם אחת בשבת שקודם ר"ה בסעודת‬ ‫בעיניו 'מציאה' גדולה‪ ,‬שאפשר לחזור‬ ‫לימוד לאדם שיתחיל לגמרי מחדש כאילו‬ ‫שחרית אמר אא"ז זצק"ל (הרה"ק רבי‬ ‫בתשובה בשבת‪ ,‬כי תמיד היה דורש ומבקש‬ ‫היום נולד ולא תזכרנה ראשונות ולא תעלינה‬ ‫יחזקאל מקאזמיר) להמסובין על שלחנו‬ ‫אחר התשובה‪.‬‬ ‫על לב‪ ,‬אך עכ"פ צריך שיהי' בטל לגמרי מכל‬ ‫בזה"ל‪ :‬אכלו לשם שמים כי המאכלים‬ ‫חושיו לרצון הש"י‪.‬‬ ‫שלנו מגרשים מן האדם האוכל אצלנו כל‬ ‫ב | פרשת נצבים וילך תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫כי אין הדבר בשמים‪ ,‬אף לא מעבר לים‪,‬‬ ‫הקיצותי ועודי עמך‪ ,‬זהו עיקר תפארתינו‬ ‫תשנ"ז לפני כ"ה שנה‪ ,‬ואז עדיין לא עלה‬ ‫אלא בפיך‪ .‬וביאר‪ ,‬שאמנם הר"ז דומה‬ ‫וגדולתנו‪ .‬ולכן מסבבים בערב ר"ה מעל‬ ‫על הדעת באיזה בוץ יתבוססו בני דורנו‬ ‫לאדם שסוגר את עיניו‪ ,‬הנה בעת שעיניו‬ ‫הראש פרפיסא עם זבל בהמיות ועפר‪,‬‬ ‫‪ ...‬והרי רק בכדי להשאר איש כשר‪,‬‬ ‫סגורות‪ ,‬אינו רואה אף מה שסמוך לו‪,‬‬ ‫שזה עצמו מעורר צד זכות עלינו‪ ,‬נעשה‬ ‫ביראת שמים פשוטה‪ ,‬צריכים רחמים‬ ‫והכל דומה בעיניו כאילו נמצא בשמים‪...‬‬ ‫כאומר‪ ,‬רבונו של עולם זכור כי בעפר‬ ‫רבים][ וממילא כשנעלה לשמים ויעלו‬ ‫אך אילו יפתח את עיניו‪ ,‬יגלה שבהושטת‬ ‫ובוץ אנחנו מוקפים ומסובבים‪ ,‬ותרחם‬ ‫את השמונה עשרה על כף המאזניים‪,‬‬ ‫יד יכול הוא להשיג את מבוקשו‪( .‬מפי הגר"ש‬ ‫עלינו לדון אותנו לכף זכות‪ ,‬שעדיין אנו‬ ‫נוכל לטעון למעלה שהרה"ק ר' מוטלה‬ ‫שבדרון זצ"ל‪ ,‬פרקי אבות 'הוא היה אומר' פ"ב מ"א‪,‬‬ ‫מאמינים בך ומשתוקקים לעלות ולהכנס‬ ‫טשערנובלער פסק שצריך להעלות גם‬ ‫מתוך גליון 'כרמנו')‬ ‫לחדרי הקדושה‪ ,‬התורה והיראה‪.‬‬ ‫את הבוץ על המשקל‪ ,‬היינו הבלבולים‬ ‫והמחשבות זרות והמניעות והחולשות‪,‬‬ ‫זורקים פול מצרי‪ ,‬שהנסיונות בדור אחרון‬ ‫משער הנ' שלא תקנו במצרים‬ ‫שלפעמים היה רצון קלוש להתגבר‬ ‫"ובחרת בחיים" (ל יט)‪ .‬שמעתי שאמר‬ ‫ובאור החיים הק' פרשת שמות מבואר‬ ‫עליהם ולטהר הלב לפני השי"ת‪ .‬בדור‬ ‫אדומ"ו הקדוש זצ"ל מו"ה י"י מלובלין‪,‬‬ ‫שהנסיונות שדור אחרון הם שער הנ'‬ ‫אחרון לא יביאו על משקל הזכויות רק‬ ‫שצריך אדם למסור נפשו בשביל הש"י זה‬ ‫דשערי הטומאה‪ ,‬והם כביכול שיריים‬ ‫מה שהיו מביאים בדורות הקודמים;‬ ‫אינו דבר גדול כ"כ‪ ,‬רק צריך אדם להיות‬ ‫ממה שיצאנו ממצרים לפני הזמן‪ ,‬שם‬ ‫טליתות ותפילין וצדקה לולבים ואתרוגים‬ ‫ח"י רק להש"י‪ ,‬ולא בשביל אדם כלל רק‬ ‫לא יכלנו לברר שער הנ' שעדיין לא‬ ‫הושענת ופתילות נרות חנוכה ויין פורים‪,‬‬ ‫להש"י ורק לעשות נח"ר תמיד להש"י‪.‬‬ ‫קבלנו תורה‪ ,‬אבל בדור אחרון כן מנסים‬ ‫מצה וד' כוסות וכו'‪ ,‬אלא יניחו שם‪...‬‬ ‫(ביכורי אבי"ב ריש מטות‪ ,‬וכ"כ שם בפר' לך לך(‬ ‫אותנו לשער הנ'‪ .‬ועפ"ז י"ל שזה טעם‬ ‫ולמדנו שצריכים להעלות גם את הבוץ‬ ‫'פול המצרי'‪ ,‬כביכול הבוץ והזבל שעובר‬ ‫לצד הזכות‪ ,‬אם אדם התנסה בכל אלה‬ ‫עלינו במחשבה ובדיבור ובמעשה‪ ,‬הוא‬ ‫ועמד בנסיון לשמור נפשו רוחו ונשמתו‬ ‫כמו פול אחד שנשאר ממצרים‪ ,‬הוא‬ ‫בטהרה‪ ,‬בלי ספק שכל אלו יוסיפו על צד‬ ‫"הקהל את העם האנשים והנשים והטף"‬ ‫שער החמישים שנשאר משם שעדיין‬ ‫הזכות‪ .‬אם בדורות הקודמים היה יהודי‬ ‫(לא יב)‪ .‬אי' לבאר משמיה דהגה"ק רבי נתן‬ ‫לא בררנוהו‪ ,‬והוא זה שעושה לנו בוץ‬ ‫בא בשמונה וחצי בבוקר לקבוע עתים‬ ‫אדלער זי"ע איתא בגמרא (חגיגה ג‪ ).‬שרבי‬ ‫וזבל‪ ,‬זבל ובוץ‪ ,‬לכן מסבבין אותו על גבי‬ ‫לתורה‪ ,‬נו נו‪ ,‬גוואלדיג‪ ,‬מה היה לו לעשות‬ ‫אלעזר בן עזריה דרש‪" :‬אם אנשים באים‬ ‫הראש ואומרים 'זה חליפתי זה תמורתי'‪,‬‬ ‫בבית? אבל בדורינו יש מה לעשות בכלים‬ ‫ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין?‬ ‫ומשליכין אותו לנהר‪ ,‬ותשליך במצולות‬ ‫הללו מבוקר עד הערב ומערב עד הבוקר‬ ‫כדי ליתן שכר למביאיהן" וכו'‪ .‬ואמר ר’‬ ‫ים כל חטאתם‪( .‬מתוך שיעורי הרב רייזמן ט"ז‬ ‫ברציפות בלי שום הפסק כלל‪ ,‬אשרי‬ ‫יהושע‪ :‬אשריך אברהם אבינו שר' אלעזר‬ ‫אלול תשפ"ב)‬ ‫מי שלא מבין מה שאנו מדברים כעת‪,‬‬ ‫בן עזריה יצא מחלציך‪ ,‬אין דור יתום‬ ‫וממילא כשיהודי בא בדורינו לקבוע עתים‬ ‫שראב"ע שרוי בתוכו (עי' מכילתא פר' בא‬ ‫לתורה‪ ,‬בלי ספק שכל הבוץ הזה עולה על‬ ‫פט"ז)‪ .‬וצריך להבין כוונת ושייכות דיבורים‬ ‫"ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך" (ל ג)‪ .‬פי'‬ ‫צד הזכות‪.‬‬ ‫הללו‪ .‬ונראה‪ ,‬כי באמת הטף מפריעים‬ ‫ומבלבלים את השומעים בשעת הדרשה‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי מאיר יחיאל ממאגלניצה זי"ע‪,‬‬ ‫עפ"ז י"ל בדרך אפשר שזה היה טעם‬ ‫ולכאורה מוטב היה לו היו משאירים אותם‬ ‫זה שאמר דוד (תהלים קלא‪ ,‬ז)‪ ,‬שובה ה' את‬ ‫מנהג הקדמונים להכין מיום ט"ו אלול‬ ‫בבית‪ .‬ברם‪ ,‬עם כל זה טוב לאנשים למעט‬ ‫שבותנו‪ .‬הפירוש הוא‪ ,‬שאנחנו מבקשים‬ ‫לכל נפש בבית קוישיקל עם אדמה וזבל‬ ‫שלימות עצמם בכדי להמשיך לב הטף‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬אנו אין בנו כח לעשות תשובה‪,‬‬ ‫בהמה‪ ,‬ובערב ראש השנה מסבבים אותו‬ ‫לעבודת ה'‪ .‬ומעלה זו מצינו אצל אברהם‬ ‫ועשה הקב"ה למעננו את התשובה‬ ‫ע"ג הראש ואומרים 'זה חליפתי‪ ,‬זה‬ ‫אע"ה שהיה מורה ומדריך את אחרים‪,‬‬ ‫המוטלת עלינו לעשות‪ .‬ובפסוק שלפנינו‬ ‫תמורתי זה כפרתי'‪ .‬וזאת לשתי סיבות‪,‬‬ ‫ולא כחנוך שהוא בעצמו התהלך לפני‬ ‫זו היא הבטחה שאמנם כן יהיה‪ ,‬שתהיה‬ ‫האחת‪ ,‬שהבוץ והזבל הם היו בעוכרי אם‬ ‫האלקים ולא הדריך אחרים‪ .‬וזהו שאמר‪:‬‬ ‫סייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫לא התנהגתי כרצונו ית' בכל ימות השנה‪.‬‬ ‫אין דור יתום שראב"ע שרוי בתוכו‪ ,‬כי הוא‬ ‫והשנית שזה הבוץ והזבל שאני מתבוסס‬ ‫דרש שחביב יותר בעיני הקב"ה להביא את‬ ‫בו דבר יום ביומו‪ ,‬זה עיקר הלימוד הזכות‬ ‫הטף וליתן שכר למביאיהן‪ ,‬מאשר יתקן‬ ‫"לא בשמים היא" (ל‪ ,‬יב)‪ .‬דבר נפלא הובא‬ ‫עלי‪ ,‬כי אעפ"כ אני בכל זאת זוכה להתגבר‬ ‫האדם וידאג רק לעצמו‪ ,‬ואשריך אברהם‬ ‫בגליון יין ישן (נצבים תשע"ט)‪:‬יש להסמיך‬ ‫לפעמים על יצר הרע‪ .‬וכמו שאמר‬ ‫אבינו שלמד זה ממך‪.‬‬ ‫לזה מה שאמר הגר"ל חסמן זצ"ל‪ ,‬מגדולי‬ ‫האריז"ל לתלמידו הגדול מהרח"ו זו‪ ,‬שהוא‬ ‫בעלי המוסר‪ ,‬על הפסוק הנ"ל‪ ,‬דהרי דברה‬ ‫נשמת רבי עקיבא‪ ,‬כי בירידת הדורות‪,‬‬ ‫תורה כלשון בני אדם‪ ,‬ומדרך העולם הוא‬ ‫במעט מעשים זוכים למדרגות שזכו‬ ‫"הקהל את העם האנשים והנשים והטף"‬ ‫שהרוצה לומר לחברו שדבר פלוני נמצא‬ ‫הדורות הקודמים ע"י יגיעה רבה‪ .‬כך דיבר‬ ‫וגו' (שם)‪ .‬וברש"י האנשים‪ .‬ללמוד‪:‬‬ ‫בביתו‪ ,‬יאמר לו‪ :‬לא ברחוב הוא‪ ,‬כי אם‬ ‫לפני ארבע מאות וחמישים שנה‪ ,‬ובאמת‬ ‫והנשים‪ .‬לשמוע‪ :‬והטף‪ .‬למה בא‪ ,‬לתת‬ ‫בביתך‪ ,‬ואם רוצה לומר לו שהדבר קרוב‬ ‫שלא היו כ"כ הרבה שינויים בעולם הזה‬ ‫שכר למביאיהם‪ .‬ידוע הטעם שמביאים‬ ‫יותר‪ ,‬יאמר לו‪ :‬אין זה בארון אלא על‬ ‫מתקופת רבי עקיבא לתקופת מהרח"ו‪,‬‬ ‫את הטף‪ ,‬כדי שאזניהם יקלטו דברי‬ ‫השולחן‪ ,‬ואם רוצה לומר לו שהדבר בפיו‬ ‫שניהם נסעו על סוס ועגלה‪ ,‬אך מדורו‬ ‫תורה‪ ,‬ועיניהם יראו‪ ,‬ואע"פ שאין הם‬ ‫ממש‪ ,‬יאמר‪ :‬אין זה בתוך כיסך‪ ,‬אלא בתוך‬ ‫של מהרח"ו עד היום הרי הוכפל הבוץ‬ ‫מבינים‪ ,‬יש לכך השפעה‪ ,‬כפי שמסופר‬ ‫פיך‪ ,‬אבל מה השייכות לומר לאדם‪ :‬דע‬ ‫ברבבות פעמים‪ ,‬באנו עד קץ התלאות‪,‬‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא‬ ‫לבקשתו והכניסו בשעה המיועדת‪.‬‬ ‫בירושלמי (יבמות פ"א‪ ,‬ה"ו) על אמו של רבי‬ ‫על כל הרעה אשר עשה" וגו' (לא יח)‪ .‬אי'‬ ‫הילדים כבר שכבו במיטותיהם‪ ,‬פתח‬ ‫יהושע בן חנניא‪ ,‬שהביאה את עריסתו‬ ‫בשם הגה"ק רבי צדוק מלובלין זי"ע‪,‬‬ ‫הרב מפונוביז וצעק בקול רם "שמע‬ ‫לבית המדרש כדי שאוזניו יקלטו דברי‬ ‫לכאו' קשה אמאי מגיע להם כך אחרי‬ ‫ישראל"‪ ...‬והנה החלו קריאות מכל‬ ‫תורה‪ .‬בענין זה מפורסם הסיפור‪ ,‬שהיה‬ ‫שכבר התוודו מקודם וי"ל דהפי' הוא כך‬ ‫הצדדים "מאמע מאמע"‪ ...‬הגיב הרב‬ ‫תקופה קצרה לאחר השואה‪ .‬הרב‬ ‫דבו ברגע שיהרהרו בתשובה מבטיחם‬ ‫ואמר‪ :‬הנה ההוכחה שלי ואין לך הוכחה‬ ‫מפונוביז זצ"ל הלך להציל ילדים יהודים‬ ‫הקב"ה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום‬ ‫מוצקה מזו‪ .‬הילדים שמעו "קריאת‬ ‫מהמנזרים‪ ,‬ילדים שהוריהם הפקידום‬ ‫ההוא על כל הרעה אשר עשה שימחק‬ ‫שמע" לפני השינה‪ ,‬ומיד נזכרו באמם‪...‬‬ ‫בשנות הזעם במנזר כדי שינצלו ממות‬ ‫את העוון ויסתירהו מנגד עיניו‪ ,‬ואפילו‬ ‫כאשר מלמדים ילד קטן דברי תורה‪,‬‬ ‫בידי הגרמנים ימ"ש‪ .‬באחד המקרים‬ ‫אם הוא חמור ביותר כי פנה אל אלהים‬ ‫אף שאינו מבינם אוזניו קולטות‪ ,‬ונשאר‬ ‫פנה הגאון זצ"ל לראש המנזר בבקשה‬ ‫אחרים גם אותו יסתיר הקב"ה לגודל‬ ‫במוחו רושם לעולם‪ .‬וזהו פירוש הפסוק‬ ‫שיחזיר לו את הילדים הנמצאים במקום‪.‬‬ ‫חסדיו‪.‬‬ ‫"הקהל את העם אנשים נשים וטף למען‬ ‫כדי להחזירם לאמונתם ולכור מחצבתם‪.‬‬ ‫ישמעו ויראו ולמען ילמדו ויראו את ה'"‪.‬‬ ‫ענהו הכומר בתמימות מעושה‪ :‬כאן לא‬ ‫אם הטף ישמעו אפילו לא יבינו‪ ,‬ילמדו‬ ‫נמצאים ילדים יהודים כלל‪ ,‬כולם פה הם‬ ‫"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" ‪( ...‬לא‬ ‫ליראה את ה'‪ ,‬וזהו כוונת חז"ל "ליתן שכר‬ ‫נוצרים‪ ,‬ומה גם שאין לך כל הוכחה שיש‬ ‫יט)‪ .‬ביאר החפץ חיים זי"ע‪ ,‬מצוה זו של‬ ‫למביאיהם" כפי ששבחו את אמו של רבי‬ ‫כאן יהודים ועל סמך מה אתה בא לבקש‬ ‫כתיבת ספר תורה‪ ,‬היא המצוה האחרונה‬ ‫יהושע‪( .‬אוהל אברהם בפרשתינו)‬ ‫אותם‪ .‬אמר לו הרב מפונוביז'‪ :‬אני אוכיח‬ ‫בתורה‪ .‬ובא הציווי לאחר שנאמר בפסוק‬ ‫לך‪ ,‬אבל רק בקשה קטנה לי אליך‪ ,‬אנא‬ ‫הקודם‪" :‬ואנכי הסתר אסתיר פני ביום‬ ‫הרשה לי להיכנס בערב לאחר שתסתיים‬ ‫ההוא"‪ ,‬ללמדנו שאפילו בעת "הסתר‬ ‫ארוחת ערב וההכנה לשינה‪ ,‬נענה הכומר‬ ‫פינת יקרת‬ ‫כמה פתגמין חדתין מענינא דיומא 'חודש אלול ימי הרחמים והסליחות'‬ ‫יצר הרע נקרא “כסיל”‪,‬‬ ‫הכריחך לבוא לכאן להיות סגור כמוני‪ ,‬היש‬ ‫זקן וכסיל (קהלת ד‪ ,‬יג)‪ .‬לאחר שיצא רבינו‬ ‫ע"ש מלאכתו “להכסיל” בני האדם‬ ‫לך כסילות גדול מזה‪'( ...‬דעת זקנים' לר"א‬ ‫מריז'ין זי"ע מהמאסר שישב תפוס בו קרוב‬ ‫בחפץ חיים עה"ת (הגה"ק ר' ישראל מאיר‬ ‫איטינגא ז"ל)‬ ‫לשנתיים‪ ,‬אמר פעם בתוך אחת השיחות‬ ‫הכהן מראדין)‪" .‬כי ידעתי את יצרו" (לא‪,‬‬ ‫בדרך צחות‪ :‬במאסרי נתפרש לי דרשת‬ ‫כא)‪ .‬ובתהילים ק"ג 'כי הוא ידע יצרנו'‪.‬‬ ‫חז"ל שהייתי תמה ע"ז כל ימי‪ ,‬כי דרשו‬ ‫והחכם מכל אדם קורא אותו 'מלך זקן‬ ‫על אופן התקרבותו של רבינו הרה"ק רבי‬ ‫בזוה"ק (ריש פ' וישב דף קעט‪ ).‬פסוק זה‬ ‫וכסיל' (קהלת ד' י"ג)‪ .‬והכונה הוא לא שהוא‬ ‫פיוויל מגריצא זי"ע לחסידות מסופר כי‬ ‫הכי‪' :‬טוב ילד' דא יצר טוב דהוא ילד מיומין‬ ‫בעצמו כסיל‪ ,‬כי להפך אנו רואים‪ ,‬כי יש‬ ‫בבואו בפעם הראשון ללובלין אמר לו הרבי‬ ‫זעירין‪ ,‬דהא מתליסר שנין ואילך הוא עימיה‬ ‫בכחו ללכוד ברשתו אף את החכם היותר‬ ‫מלובלין זי"ע תורה על הכתוב "ולא שתו‬ ‫דבר נש‪' ,‬ממלך זקן וכסיל' דא יצר הרע‪.‬‬ ‫גדול ואין אדם צדיק בארץ וגו'‪ ,‬אלא הכונה‬ ‫איש את עדיו עליו ויתאבלו"‪ ,‬ואמר שעיקר‬ ‫והנה בשלמא "מלך" ניחא מה שחילקו לו‬ ‫שהוא נקרא ע"ש מלאכתו‪ ,‬כמו שהסנדלר‬ ‫החטא הי' מה שהי' מתאבלים אחר החטא‬ ‫תואר זה‪ ,‬כיון שמתגבר על האדם למשול בו‪,‬‬ ‫נקרא מי שעושה נעלים‪ ,‬ומי שתופר בגדים‬ ‫והולכים בעצבות‪" ,‬ולא שתו איש את עדיו‬ ‫גם השם "זקן" הולם לו כיון שלפתח חטאת‬ ‫נקרא חיט‪ ,‬כן היצר נקרא "כסיל"‪ ,‬בשביל‬ ‫עליו" היינו לא שמו אל לבם כי עוד בם‬ ‫רובץ מתחילת היוולדו‪ ,‬אבל מדוע נקרא‬ ‫שמלאכתו היא "להכסיל" את בני האדם‪,‬‬ ‫קוסטא דחיותא החלק אלקי שהיא תכשיטא‬ ‫"כסיל"‪ ,‬והלוא הוא חכם מחוכם להרע? אכן‬ ‫הוא עושה את הכל לכסילים (‪" -‬ער מאכט‬ ‫וקשוטא דישראל‪ ,‬ומה דהו' הוה‪ ,‬ואין דבר‬ ‫עתה נודע לי‪ ,‬כיון שראיתי את עצמי כלוא‬ ‫אלעמען צום נאר")‪.‬‬ ‫העומד בפני התשובה‪ ,‬ובדיבורים האלה הי'‬ ‫בבית הסוהר‪ ,‬ובו בזמן הריני רואה גם את‬ ‫מדבק ומקשר א"ע בנפש רוח ונשמה בהרבי‬ ‫היצה"ר שם‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬בשלמא אני‬ ‫יצר הרע נקרא “כסיל”‪ ,‬טיפש שכמותך‬ ‫מי הכריחך לבוא לכאן להיות סגור כמוני‪...‬‬ ‫מלובלין‪( .‬תפארת ישראל אות יז)‬ ‫הרי אנוס על פי הדיבור ירדתי לכאן לשבת‬ ‫מסופר מהרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ,‬בנר ישראל‬ ‫איתא בספה"ק תולדות יעקב יוסף (פרשת‬ ‫מאחורי דלתיים סגורות‪ ,‬ולא יתנוני לצאת‬ ‫(ח"א‪ ,‬עמ' תטז)‪ :‬טוב ילד מסכן וחכם ממלך‬ ‫החוצה‪ ,‬אבל אתה טיפש שכמותך‪ ,‬מי‬ ‫ד | פרשת נצבים וילך תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫בעיר היתה רבה‪ ,‬אך איש לא התלונן כי‬ ‫הצד הגרמני לצד הרוסי‪ ,‬הביע ה'אמרי‬ ‫פנים" גדול כוחה של התורה הקדושה‪,‬‬ ‫צר לו המקום‪ .‬כיון שביהמ"ד המקומי‬ ‫אמת' את משאלתו להיפגש עם דודו‬ ‫להגן ולהציל מכל צרה ויגון‪ .‬כמו בדורנו‬ ‫היה צר מהכיל את הבאים‪ ,‬התפללו אלפי‬ ‫הרבי מפילץ ה'שפתי צדיק'‪ ,‬שעבר‬ ‫אנו‪ ,‬דור של "הסתר פנים"‪ ,‬מכל מקום‬ ‫יהודים 'קבלת שבת' ומעריב תחת כיפת‬ ‫לגור בויערשוב‪ ,‬אחר שלא נפגש עמו‬ ‫התורה מפיצה את אורה‪ ,‬למען נדע את‬ ‫השמים‪ ,‬תפלה נלהבת ומרוממת‪ .‬בעת‬ ‫כמה שנים מחמת המלחמה‪ .‬הרבי מגור‬ ‫הדרך בה נלך‪ ,‬כמו שמשלו חז"ל (סוטה)‬ ‫עריכת השולחן גדלה הצפיפות ורבתה‬ ‫התגורר אותה עת באוטווצק והנסיעה‬ ‫על הפסוק "כי נר מצוה ותורה אור”‪,‬‬ ‫השמחה‪ ,‬לא היתה אפשרות לכולם‬ ‫לויערשוב חצתה כמעט את פולין כולה‪,‬‬ ‫שעל ידי אור התורה ננצל מן הפחים‬ ‫להתקרב כדי לשמוע 'תורה' או כדי לקבל‬ ‫ונמשכה ימים אחדים‪ .‬מחמת מאורעות‬ ‫והבורות וכל המכשולות של חשכת‬ ‫שיריים‪ ,‬המונים צבאו על המדרגות‬ ‫המלחמה נבצר מחסידים רבים להגיע‬ ‫הגלות‪ .‬וביחוד בעת צרה ויגון כזו‪ ,‬שעם‬ ‫וטפסו על החלונות והמשקופים למרות‬ ‫ל'אמרי אמת'‪ ,‬והיתה זו הזדמנות לפגשו‬ ‫ישראל נמצא בתוכה‪ ,‬שמחוץ תשכל חרב‬ ‫שהיתה בזה סכנת נפשות‪ .‬רוב הקהל‬ ‫בכל העיירות שבדרך‪ .‬המסע הפך א"כ‬ ‫ומחדרים אימה‪ ,‬עלינו להחזיק במעוז‬ ‫חטף תנומה קלה בכיכר השוק ובחוצות‪...‬‬ ‫למסע היסטורי גדול‪ .‬קהילות שלמות‬ ‫התורה ביותר‪ ,‬ולהאיר החשכה והעלטה‬ ‫לתפילת שחרית ומוסף נתמלא השוק‬ ‫יצאו לקבל את פניו‪ .‬עגלות רבות ליווהו‬ ‫שבאה בעקבות הסתר פנים שאין כמוהו‪.‬‬ ‫ביהודים עטופי טליתות שהבהיקו באור‬ ‫בדרכו‪ .‬ההתרגשות הגיעה לשיאה‬ ‫השמש‪ ,‬התפללו בהתלהבות עצומה‪,‬‬ ‫בהיפגשו בויערשוב פנים אל פנים עם‬ ‫וכפעם בפעם כוונו המבטים לחלונות‬ ‫דודו הצדיק בעל ה'שפתי צדיק' באהבה‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫הרבי‪ ...‬השירה והזמרה בקעו שמים‪...‬‬ ‫רבה‪ .‬כתב עד ראיה שזכה לשבות באותה‬ ‫המעמד הנשגב‪ ,‬אשר יכלה עט מלתארו‪,‬‬ ‫שבת פ' תבא בויערשוב‪ :‬אלפי חסידים‬ ‫'אתם נצבים ‪ -‬וילך משה'‪ :‬בשלהי שנת‬ ‫הזכיר משהו כעין 'מעמד הר סיני'‪.‬‬ ‫נהרו לויערשוב לקראת השבת‪ ,‬בתוכם‬ ‫תרע"ח לקראת סוף ימי מלחמת העולם‬ ‫אדמורי"ם ורבנים אדירי תורה‪ .‬הצפיפות‬ ‫הראשונה‪ ,‬כאשר פולין היתה חצויה בין‬ ‫פינת יקרת‬ ‫אם רואה שההוצאות יתרות על ההכנסות‪,‬‬ ‫הנר והסתובב עמו בכל פינות בית הכנסת‬ ‫וילך‪ ,‬ד"ה עוד יש לבאר למה תוקעין) בשם‬ ‫הוא מחפש מאיזהו מקומן להוסיף על‬ ‫כמחפש דבר מה‪ ,‬עד שנעצר סמוך לאיש‬ ‫הספה"ק חסד לאברהם (מעין ד‪ ,‬נהר מ)‬ ‫ההכנסות‪ .‬אך אם רואה כמה וכמה שנים‬ ‫פשוט שלא היה יודע ללמוד אפילו משנה‬ ‫שהקשה איך יתכן שאדם שעשה עבירות‬ ‫רצופות שההוצאות יתרות על ההכנסות‪,‬‬ ‫אחת‪ ,‬שהיה יושב ובוכה בכי תמרורים‪,‬‬ ‫כל ימיו ולבסוף התחרט‪ ,‬תתקבל תשובתו?‬ ‫כמובן שהוא עוצר את העסק ומחפש‬ ‫המגיד שאל אותו 'היכן אתה אוחז'‪ ,‬האיש‬ ‫ותירץ כי ע"י שמתחרט על העבירות גורם‬ ‫לשנות את ההנהגה לגמרי‪ ,‬שההוצאות‬ ‫ענה לו 'אני אוחז ב'ולנו בושת הפנים''‪...‬‬ ‫צער גדול להסטרא אחרא‪ ,‬ומזה הצער‬ ‫יצטמצמו‪ ,‬ואם אינו עושה כך‪ ,‬הוא קל דעת‬ ‫הוא נשאר עומד בשורה הראשונה והיה‬ ‫שמצטערת הסט"א יש להקב"ה נחת רוח‪,‬‬ ‫ומופקר‪ .‬כשאדם רואה שההוצאות יתרות‬ ‫בוכה כמה שעות‪ .‬תיכף האירו פני המגיד‬ ‫ובזכות זה מגיע לו כפרה על העוונות‪...‬‬ ‫על ההכנסות‪ ,‬אינו יכול לישון בלילה‪ ,‬כמ"ש‬ ‫באור יקרות ואמר‪ :‬זה מה שחיפשתי‪ .‬ואמר‬ ‫ובשם הרה"ק רבי אהרן מבעלזא‪ ,‬שמצות‬ ‫בקהלת 'גם בלילה לא שכב לבו'‪ ,‬כי מחפש‬ ‫לאנשיו שבשעת אמירת הסליחות הרגיש‬ ‫תשובה דבר מוסכם הוא‪ ,‬שהרי הרמב"ם‬ ‫עצות בנפשו מה לעשות‪ .‬וכך בחודש אלול‬ ‫הארה גדולה בבית המדרש‪ ,‬ולא היה יודע‬ ‫פוסק כך‪ ,‬והראב"ד לא השיג עליו‪ ...‬ונזכה‬ ‫אנו עושים חשבון מצוות מול עבירות‪,‬‬ ‫מה פשר אותו האור‪ ,‬לאחר הסליחות הלך‬ ‫לשוב בתשובה שלימה אליו יתברך מתוך‬ ‫הכל לפי רוב המעשה‪ ,‬הרי צריך לחיות עם‬ ‫וחיפש את מקור האור‪ ,‬עד שמצא את‬ ‫שמחה וטוב לבב‪.‬‬ ‫חשבון‪ ,‬כשמתקרב סמוך לסוף החודש‪,‬‬ ‫ה'חומש יהודי' שהתבונן ב'לך השם הצדקה‬ ‫מתחיל להיות מצב שכבר לא יכולים לישון‬ ‫ולנו בושת הפנים'‪ ,‬ונשאר שם 'עומד' ועיניו‬ ‫בלילה‪ ,‬מרוב נדודי שינה קמים לפנות בוקר‬ ‫זולגות דמעות כמה שעות‪:‬‬ ‫מנהג הבעש"ט והמגיד הק' ממעזריטש‬ ‫ובאים לומר סליחות‪ ...‬מה עושה יהודי‬ ‫זי"ע לומר סליחות במוצ"ש בחצות הלילה‪.‬‬ ‫משכימים לסליחות כי אי אפשר לישון‬ ‫שלא יכול לישון‪ ,‬בא לבית מדרש‪ ,‬וכך באו‬ ‫מרוב פחד הדין וחשבון הנפש‬ ‫היה הדבר נמשך עד שעה רביעית‪ ,‬והנרות‬ ‫מנין אנשים שלא יכלו לישון‪ ,‬וממילא הם‬ ‫בספר לחם שלמה להרה"ק משמלויא טעם‬ ‫דלקו עד לאחר זמן אמירת הסליחות‪.‬‬ ‫אומרים סליחות ביחד‪:‬‬ ‫מה שנהגו לקום בסליחות‪ ,‬כי מי שיש לו‬ ‫פעם אחת לאחר אמירת הסליחות לקח‬ ‫עסק צריך לעשות חשבון הוצאות והכנסות‪,‬‬ ‫המגיד אחד הנרות מעל העמוד והלך עם‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫הצהרים‪ ,‬וחלמתי שהיה בידי חוט של‬ ‫את מבוקשם‪ ,‬עיקר כוונת המלך היתה‬ ‫ביום ראשון (לסדר נצבים וילך) בצאת הרבי‬ ‫משי‪ ,‬וקצה האחד אחוז בידי והקצה‬ ‫שיהיו כולם מקושרים זה עם זה‪...‬‬ ‫ה'אמרי אמת' מן העיר‪ ,‬הדוחק היה גדול‬ ‫השני תלוי ועומד באויר‪ ,‬ולא הייתי‬ ‫המשיך הבעש"ט ואמר‪ :‬הנה מה טוב‬ ‫מאוד‪ ,‬והרבי לא יכל להתקדם‪ ,‬אז אמר‬ ‫רואה מי הוא היה האוחז אותו‪ .‬והיה בידי‬ ‫היה כשהייתם מחוברים עמי בתפלה‪,‬‬ ‫בדרך צחות‪" :‬כתוב 'אתם נצבים‪ ,‬וילך‬ ‫אשכול ענבים אחד וזרקתי למעלה שנים‬ ‫הייתי מסוגל להתעלות‪ ,‬אבל כשעזבתם‬ ‫משה'‪ ,‬אם תשארו לעמוד במקומכם‪,‬‬ ‫או ג' גרעינין לראות אם היו פוגעים עם‬ ‫אותי לבדי וכל אחד פנה לדרכו‪ ,‬הנה נפל‬ ‫אוכל אני ללכת‪"...‬‬ ‫האוחז חוט המשי‪ ,‬והגרעינין נשארו גם‬ ‫הכל‪ ,‬וכל מה שרציתי להשיג פרח גם‬ ‫הרבי ה'בית ישראל' היה מבאר את כוונת‬ ‫הם תלויים באויר‪ ,‬והייתי רואה אותם‬ ‫ממני‪...‬כמו כן כאן‪ ,‬סיים ה'בית ישראל'‪,‬‬ ‫ה'אמרי אמת'‪ ,‬שכוח הרבי תלוי במעשי‬ ‫כדמות צל השמש‪ ,‬והיה תמיה גדולה‬ ‫אם 'אתם נצבים לפני ה' אלוקיכם'‪ ,‬בכוח‬ ‫החסידים‪ ,‬כמסופר על הבעש"ט שהיה‬ ‫בעיני כי לא הייתי מבין מה הוא‪ .‬ובפתע‬ ‫זה יוכל להיות 'וילך משה'‪( ...‬יגדיל תורה)‬ ‫מאריך בתפלת שמונה עשרה‪ ,‬בפרט‬ ‫פתאום ירד מהאויר בחור כמו בן עשרים‬ ‫בשבתות וימים טובים‪ .‬אירע‪ ,‬שבני‬ ‫שנה גויתו כתרשיש ופניו כזהרי חמה‪,‬‬ ‫החבריא קדישא הרגישו חולשה בלבם‬ ‫ואמר לי‪" :‬אני הוא מי שהיה אוחו בקצה‬ ‫מנהג של בעל 'שבט מוסר' קיום כל המצוות לפני ראש השנה‬ ‫והלכו לטעום דבר מה‪ ,‬בהיותם סבורים‬ ‫חוט המשי אשר בידך‪ ,‬כי אני בנך אשר‬ ‫אמר המחבר‪ :‬מנהגי ככל שנה ושנה‬ ‫שעד שיחזרו יעמוד בתפלתו‪ .‬ביני לביני‬ ‫בראתני היום בעשיית המצוות אשר‬ ‫קודם ראש השנה לקיים בפועל כל מצוות‬ ‫סיים הבעש"ט את תפלתו‪ ,‬וכאשר חזרו‬ ‫קיימת‪ ,‬ורציתי לרמוז לך בזה שנשמתך‬ ‫עשה בפועל ביום אחד‪ ,‬והמצוות שאינן‬ ‫ראו כי הוא עומד וממתין‪ ,‬חלשה דעתם‪.‬‬ ‫קשורה למעלה‪ ,‬ולכן היה קצה אחד‬ ‫נוהגות עתה בזמן הזה כענין קרבנות‬ ‫אחר התפלה הרהיב אחד התלמידים‬ ‫מהחוט בידך וקצה השני עולה למעלה‪,‬‬ ‫וכדומה‪ ,‬הייתי לומד הענין שייחשב‬ ‫ושאל‪ :‬ילמדנו רבנו מדוע קיצר היום‬ ‫לרמוז על הקשר אשר מתקשר האדם‬ ‫הלימוד כמעשה‪ ,‬כדברי חז"ל כל העוסק‬ ‫בתפלתו? אמר להם‪ :‬פעם הגיע למדינה‬ ‫עצמו מלמטה למעלה בעבור קיום‬ ‫בתורת עולה כאילו מקריב עולה‪ .‬ובעניין‬ ‫מסויימת עוף בעל נוצות מרהיבות‪,‬‬ ‫המצוות‪ ,‬וענין הענבים שזרקת שנשארו‬ ‫כתיבת סופר תורה שחייב אדם לכתוב‬ ‫שנראה על עץ גבוה ואי אפשר היה להגיע‬ ‫תלוים באויר [למעלה]‪ ,‬רצו לרמוז לך‬ ‫ספר תורה לעצמו‪ ,‬הייתי מגיה איזה אות‬ ‫אליו‪ .‬שמע המלך וציווה לקבץ אנשים‬ ‫שאם תחזיק בזה כל דבריך אשר אתה‬ ‫מספר תורה‪ .‬ובעניין לעקור עבודה זרה‬ ‫רבים‪ ,‬שיעמדו אחד על כתפי השני‪ ,‬עד‬ ‫שולח למעלה בתפילתך לא ידחו להם"‪.‬‬ ‫הייתי הולך אצל בית עבודה זרה‪ ,‬והייתי‬ ‫שיוכל העליון לתפוס את העוף‪.‬‬ ‫ויהי כשומעי כל זה‪ ,‬חיבקתי אותו‬ ‫מאבד מן הכותל איזה דבר‪.‬‬ ‫כשטיפסו האנשים אחד על חברו‪,‬‬ ‫ונשקתי אותו‪ ,‬וממש באותה נשיקה‬ ‫ובשנת ה' תמ"ב בחודש אלול בכ"ז‬ ‫התחילו התחתונים להתפזר אנה ואנה‪,‬‬ ‫נקשרה נפשי עמו כל כך שכל זמן‬ ‫בו עשיתי אותם‪ .‬ואחר כך ישנתי שנת‬ ‫עד שהעליונים נפלו ונפצעו‪ ,‬ולא השיגו‬ ‫שהייתי זוכר אותו היו לי געגועים ממנו‬ ‫כאיש שיש לו בן יחיד נעלם מעיניו‪,‬‬ ‫ויהי בנושאי עיני בו בעת הנשיקה‪,‬‬ ‫ראיתי פניו בוערות כאש אוכלת כל כך‬ ‫שהייתי מתחם בנגיעתו כאיש העומד‬ ‫בפני מדורה של אש‪ ,‬והסתכלתי בלבוש‬ ‫אשר עליו שלא היה יפה כל כך‪ ,‬וחשבתי‬ ‫קול מבשר‬ ‫בחלומי ביני לבין עצמי מה זה‪ ,‬ונזכרתי‬ ‫שמצות עשיית מעקה לא קיימתי‪,‬‬ ‫ונתיישב דעתי‪ ,‬כי אמרתי עכשיו אני‬ ‫על כן כעת אשר שנת גאולי באה‪ ,‬תהיה‬ ‫ז' דנחמתא‬ ‫אקיימנה‪ .‬וכשקמתי נפל בפי פסוק 'הודו‬ ‫הנקמה מופלגת‪ ,‬נ"ל‪.‬‬ ‫"כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה"‬ ‫לה' כי טוב כי לעולם חסדו'‪ ,‬ודרשתי בו‬ ‫(ישעיהו סג ד)‬ ‫'הודו לה'' שנקרא 'טוב'‪ ,‬שנאמר 'טוב ה''‪,‬‬ ‫ביאר באגרא דכלה בפרשתן כי יום נקם‬ ‫ולכל העולם עושה חסד‪ ,‬שמזמין בידם‬ ‫כתב בספר מי השילוח (מסכת ראש‬ ‫בלבי וכו' [ישעיה סג ד]‪ .‬הנה הוא נתינת‬ ‫שיקיימו מצוותיו כדי שיקראו 'טובים'‬ ‫השנה)‪ ,‬מאי משמע דהאי יובלא לישנא‬ ‫טעם למה שלמעלה‪ ,‬שעל כן ירמסם‬ ‫בקיום המצוות‪ ,‬ונמצא שנוחל לכל‬ ‫דדוכרא אר"ע כשהלכתי לערבי' הי' קורין‬ ‫באפו כי יום נקם בלבי כעת‪ ,‬ואיך יתכן‪ ,‬אך‬ ‫העולם מחסדו שנקרא טוב‪ ,‬ומזמין ביד‬ ‫לדוכרא יובלא‪ ,‬הנה נמנה כאן שנים עשר‬ ‫הוא שאינו דומה כשאדם נוקם מאויביו‬ ‫אחרים דברים באופן שייקראו טובים‪,‬‬ ‫דברים נגד שנים עשר חדשים שבשנה‪,‬‬ ‫בפתע פתאום שלא עלה בדעתו מעולם‬ ‫כדרך והלכת בדרכיו (דברים כח‪ ,‬ט) מה הוא‬ ‫דוכרא יובלא הוא נגד חודש תשרי שבזה‬ ‫להתנקם‪ ,‬לאיש אשר מצפה בכל עת‬ ‫חנון אף אתה חנון‪ ,‬גם כן מה הוא טוב‬ ‫החודש צריך האדם להבין כי הש"י יכול‬ ‫אימתי יבא הזמן שאנקום מאויבי‪ ,‬הנה‬ ‫אף אתה טוב וב'מדרש האתמרי' אשר‬ ‫להוציא את ישראל לחרות עולם ולהראות‬ ‫לי הארכתי בפ' זה וע"ש‪ .‬ונזכרתי מאמר‬ ‫בהגיע העת עושה הנקמה מופלגת להיות‬ ‫להם כי לא הי' משועבדים מעולם ולא‬ ‫התנא האלקי רבי אליעזר יעקב (אבות ד‪,‬‬ ‫שהיה משתוקק ונכסף זה כמה ולא היה‬ ‫משל עליהם מעולם רק הוא לבדו וכו'‪.‬‬ ‫יא)‪' ,‬העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט‬ ‫בידו יכולת‪ ,‬כן הוא כביכול שאומר הש"י‬ ‫עיי"ש עוד דבריו הק'‪ .‬ונזכה לגאולת‬ ‫אחד' שממש עם המצוה בורא מלאך‬ ‫על כן תהיה הנקמה מופלגת וארמסם‬ ‫עולם ברחמים במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫אחד דומה לו‪ ,‬ואמרו "קונה" כמו 'קונה'‬ ‫באפי [שם סג ג]‪ ,‬כי יום נקם בלבי מעולם‪,‬‬ ‫שמים וארץ‪ ,‬שהוא לשון בריאה‪( .‬גיליון‬ ‫ו | פרשת נצבים וילך תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫וסיפר שפעם אחת נסע [רבי] בעגלה‬ ‫מטשרנאביל בעל ה"מאור עינים"‪ ,‬ופנה‬ ‫מתיקות ר"ה תשפ"ה‪ ,‬אזור אליהו (סי' קסג) ‪ -‬הגה"ק ר'‬ ‫אחת עמי בצוותא חדא בימי החורף‪,‬‬ ‫אליו “אולי יואיל מר לומר איזה דבר‬ ‫אליהו הכהן האתמרי זי"ע (בעל 'שבט מוסר')‬ ‫והגענו אל מקום אחד מדרון משופע‬ ‫תורה?" השיב לו הסבא קדישא"‪ :‬שמעתי‬ ‫מאד כידוע בימי החורף‪ ,‬ודימיתי שברגע‬ ‫שכתוב פעמיים "אסתר" במקום אחד"‪.‬‬ ‫זו יהפך הגלגל‪ ,‬וח"ו היינו כולנו מסוכנים‬ ‫ענה לעומתו הרה"ק רבי מנחם נחום‬ ‫"הקהל את העם האנשים והנשים והטף"‬ ‫אם היה מתהפך שמה הגלגל‪ ,‬ואני הייתי‬ ‫מטשרנאביל‪ :‬אכן כך כתוב בתורה‬ ‫וגו' (לא יב)‪ .‬וברש"י האנשים‪ .‬ללמוד‪:‬‬ ‫אז רך בשנים ועמדתי בזריזות לדלג מן‬ ‫“ואנכי הסתר אסתיר"‪" ,‬כן" נענה הס"ק‪,‬‬ ‫והנשים‪ .‬לשמוע‪ :‬והטף‪ .‬למה בא‪ ,‬לתת‬ ‫העגלה‪ ,‬ואחזני בידו ואמר לי "שב‪ ,‬שב‪,‬‬ ‫וכך הוא פירושו‪ :‬השי"ת מסתתר בלבו‬ ‫שכר למביאיהם‪ .‬ידוע הטעם שמביאים‬ ‫לא יהיה כלום"‪ ,‬וכך היה שעברנו שמה‬ ‫של אדם שמסתיר את השי"ת בקרבו‪ ,‬וזה‬ ‫את הטף‪ ,‬כדי שאזניהם יקלטו דברי‬ ‫בשלום‪ ,‬ואחר כך באנו אל מקום אחד‬ ‫ביאורו של הכתוב‪" :‬ואנכי" השי"ת אוהב‬ ‫תורה‪ ,‬ועיניהם יראו‪ ,‬ואע"פ שאין הם‬ ‫אשר לא היה כל כך משופע ומדרון‪,‬‬ ‫"הסתר" להסתיר עצמו‪ ,‬אצל "אסתיר” מי‬ ‫מבינים‪ ,‬יש לכך השפעה‪ ,‬כפי שמסופר‬ ‫ולא עלה בדעתי כלל שתתהפך שם‬ ‫שמסתיר את השי"ת אצלו‪.‬‬ ‫בירושלמי (יבמות פ"א‪ ,‬ה"ו) על אמו של רבי‬ ‫העגלה‪ ,‬וייאשתי עצמי מלדלג שמה‪,‬‬ ‫יהושע בן חנניא‪ ,‬שהביאה את עריסתו‬ ‫והנה פתאום נהפך העגלה ונפלנו כולנו‬ ‫לבית המדרש כדי שאוזניו יקלטו דברי‬ ‫על השלג‪ ,‬והתחיל אדמו"ר לצחק‪ ,‬ואמר‬ ‫ובספר "תפארת ישראל" (אות קעט) מובא‪:‬‬ ‫תורה‪ .‬בענין זה מפורסם הסיפור‪ ,‬שהיה‬ ‫לי "ראית"‪ .‬ולא הבנתי כוונתו מה שאמר‬ ‫מהרה"ק בעל ישמח ישראל עם אביו‬ ‫תקופה קצרה לאחר השואה‪ .‬הרב‬ ‫לי אז "ראית"‪ ,‬עד היום חג השבועות‬ ‫הרה"ק ר' יחיאל מאלכסנדר זצ"ל‪ .‬ופעם‬ ‫מפונוביז זצ"ל הלך להציל ילדים יהודים‬ ‫בבוקר קודם התפלה באתי על כוונתו‪,‬‬ ‫אחת כשאביו אדמו"ר הק' זצ"ל היה‬ ‫מהמנזרים‪ ,‬ילדים שהוריהם הפקידום‬ ‫וזהו‪ ,‬שלימד אותי דרך להשי"ת‪ ,‬שבאם‬ ‫בכפר בלאטטע סמוך לאלכסנדר לשאוף‬ ‫בשנות הזעם במנזר כדי שינצלו ממות‬ ‫האיש הישראלי הולך תמיד בדאגה‬ ‫רוח צח‪ ,‬ופתאום נחלה מאוד והיה‬ ‫בידי הגרמנים ימ"ש‪ .‬באחד המקרים‬ ‫ובמפח נפש ודואג ומתיירא שלא יפול‬ ‫בסכנה גדולה‪ ,‬והיה צר להם מאוד כי לא‬ ‫פנה הגאון זצ"ל לראש המנזר בבקשה‬ ‫ח"ו ברשת היצר אשר תמיד הוא פורש‬ ‫היה הרופא‪ ,‬וגם אנשים מועטים היו שם‪,‬‬ ‫שיחזיר לו את הילדים הנמצאים במקום‪.‬‬ ‫מכמורת לרגליו‪ ,‬אז השי"ת עוזר לו שלא‬ ‫ואדמו"ר הק' ז"ל בעצמו היה ירא ופחד‬ ‫כדי להחזירם לאמונתם ולכור מחצבתם‪.‬‬ ‫יפול‪ ,‬אבל מי שסובר בדעתו שהולך‬ ‫ובכה מאוד‪.‬‬ ‫ענהו הכומר בתמימות מעושה‪ :‬כאן לא‬ ‫בדרך הישר ואינו מעלה על לבו כלל‬ ‫נמצאים ילדים יהודים כלל‪ ,‬כולם פה הם‬ ‫לירא מרשת היצר‪ ,‬זה האיש ח"ו בפתע‬ ‫וכשראה רבינו [ה"ישמח ישראל"] זאת‬ ‫ואת כל אשר לפניו‪ ,‬היה מחבק את אביו‬ ‫נוצרים‪ ,‬ומה גם שאין לך כל הוכחה שיש‬ ‫פתאום נופל לבאר שחת‪ ,‬וזה כיוון במה‬ ‫כאן יהודים ועל סמך מה אתה בא לבקש‬ ‫שקודם אמר לי "שב"‪ ,‬ואחר כך אמר לי‬ ‫ז"ל בשתי זרועותיו ונשבע לו שלא יהיה‬ ‫שום מכשול רע ח"ו‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬אבי אבי‬ ‫אותם‪ .‬אמר לו הרב מפונוביז'‪ :‬אני אוכיח‬ ‫"ראית"‪ ,‬עד כאן שמעתי מפי קדשו‪.‬‬ ‫לך‪ ,‬אבל רק בקשה קטנה לי אליך‪ ,‬אנא‬ ‫אין זה ח"ו מה שאתה חושב ומדמה‬ ‫ואנכי הסתר אסתיר‪ ,‬ואין מחפש אותי!‬ ‫בנפשך ח"ו‪ ,‬והלך לחוץ בתוך היער וצעק‬ ‫הרשה לי להיכנס בערב לאחר שתסתיים‬ ‫נכדו [‪ -‬של הר' ברוך'ל ‪ ]-‬הרב רבי יחיאל‬ ‫ובכה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אזוי‪ ,‬אזוי‪ ,‬דעם אלכסנדר‬ ‫ארוחת ערב וההכנה לשינה‪ ,‬נענה הכומר‬ ‫מיכל‪ ,‬כשהיה ילד קטן היה משחק את‬ ‫רבי? אין א וואלד‪ ,‬קיין שום מענטש‪,‬‬ ‫לבקשתו והכניסו בשעה המיועדת‪.‬‬ ‫עצמו במחבואים עם ילד אחר‪ ,‬והחביא‬ ‫הלא חז"ל אמרו חס הקב"ה על כבודן של‬ ‫הילדים כבר שכבו במיטותיהם‪ ,‬פתח‬ ‫את עצמו הרב הנ"ל ושהה במחבוא זמן‬ ‫צדיקים‪ ,‬והשי"ת שמע צעקתו ושועתו‬ ‫הרב מפונוביז וצעק בקול רם "שמע‬ ‫רב בסוברו שהילד מחפשו ולא יוכל‬ ‫ורצון יראיו עשה והוטב לאביו זצ"ל‪.‬‬ ‫ישראל"‪ ...‬והנה החלו קריאות מכל‬ ‫למצאו‪ .‬אך בראותו ששהה ביותר יצא‬ ‫ואח"כ שאל אותו אביו אדמו"ר הק' איך‬ ‫הצדדים "מאמע מאמע"‪ ...‬הגיב הרב‬ ‫מהמחבוא ולא מצא את הילד בבית‬ ‫אתה נשבעת לי‪ ,‬והשיב לו לבי היה נכון‬ ‫ואמר‪ :‬הנה ההוכחה שלי ואין לך הוכחה‬ ‫והרגיש שלא חיפשו מתחילה‪ ,‬ורץ לחדר‬ ‫ובטוח שלא יהיה שום רע ח"ו‪ ,‬ותמכתי‬ ‫מוצקה מזו‪ .‬הילדים שמעו "קריאת‬ ‫זקינו בבכי וקובלנא על הילד שלא‬ ‫יתדותי בד"ק הרבי ר"י מרוזין זצ"ל‪ ,‬שפי'‬ ‫שמע" לפני השינה‪ ,‬ומיד נזכרו באמם‪...‬‬ ‫רצה לחפשו‪ .‬אז זלגו עיני הרב קילוח‬ ‫הכתוב עד אנה תסתיר את פניך ממני עד‬ ‫כאשר מלמדים ילד קטן דברי תורה‪,‬‬ ‫דמעות‪ ,‬ואמר‪ :‬הקב"ה אומר גם כן כך‪:‬‬ ‫אנה אשית עצות בנפשי‪ ,‬ר"ל‪ ,‬הסתרת‬ ‫אף שאינו מבינם אוזניו קולטות‪ ,‬ונשאר‬ ‫"אני אסתיר את עצמי במחבואים ואין מי‬ ‫פנים יכול להיות רק בהזמן שיכול האדם‬ ‫במוחו רושם לעולם‪ .‬וזהו פירוש הפסוק‬ ‫מחפש אותי"‪( ...‬בוצינא דנהורא ‪ -‬הרה"ק ר' ברוך‬ ‫עוד לשית עצות לנפשו‪ ,‬שדימה לו שיש‬ ‫"הקהל את העם אנשים נשים וטף למען‬ ‫ממעזיבוז זי"ע)‬ ‫לו עוד עצה בנפשו‪ .‬אבל בעת שיודע‬ ‫ישמעו ויראו ולמען ילמדו ויראו את ה'"‪.‬‬ ‫האדם שאין לו שום עצה ותושיה רק‬ ‫אם הטף ישמעו אפילו לא יבינו‪ ,‬ילמדו‬ ‫ישועות ד'‪ ,‬אזי לא יכול להיות הסתרת‬ ‫ליראה את ה'‪ ,‬וזהו כוונת חז"ל "ליתן שכר‬ ‫פנים ח"ו‪.‬‬ ‫למביאיהם" כפי ששבחו את אמו של רבי‬ ‫כל זמן שמשה חי היה הוא הספר תורה‬ ‫יהושע‪( .‬אוהל אברהם בפרשתינו)‬ ‫"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" וגו'‬ ‫(מהרה"ק ר' משולם שרגא‬ ‫ובשפת אמת‬ ‫(לא יט)‪ .‬הטעם שמצוה האחרונה שצוה‬ ‫פייבוש זצוק"ל מברעז'אן‪ ,‬פר' ראה) ששמעתי‬ ‫משרע"ה טרם מותו היתה מצות כתיבת‬ ‫מפי מחותני אדמו"ר הרב הקדוש רבי‬ ‫"ואנכי הסתר אסתיר" (לא יח)‪ .‬מנהגו של‬ ‫ספר תורה‪ ,‬אמר הרה"ק רבי שמעון‬ ‫מאיר זללה"ה מפרימישלאן שאמר בחג‬ ‫הס"ק משפאלע זי"ע כידוע לא לומר‬ ‫מאמשינאוו זי"ע‪ ,‬בהקדם מה שאמר‬ ‫השבועות‪ ,‬שהיום באתי על כוונת אדמו"ר‬ ‫כלל דברי תורה בשולחנו הטהור‪ .‬פעם‬ ‫זקינו רביה"ק מרן אדמו"ר הזקן מווארקא‬ ‫הקדוש מו"ה רבי מרדכי מקרעמיניץ‪.‬‬ ‫אחת הפציר בו הרה"ק רבי מנחם נחום‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫העיר דאלינע שבגאליציא‪ ,‬הזקן הזה‬ ‫הסופי שורות דוזאת הברכה דומין‪ ,‬מזה‬ ‫זי"ע אהא דאיתא במס' ברכות (ג‪ ):‬ד"בכל‬ ‫העיד באוזני זקננו את מה שראו עיניו‬ ‫הוכחה שגוי כתב ויגנז‪ ,‬כערוך בשולחן‬ ‫יום נכנסו חכמי ישראל אצל דוד המלך‬ ‫בילדותו‪ .‬בעירו דאלינע פגש פעם בליל‬ ‫הטהור (ביו"ד בסי' הנ"ל)‪ .‬והרב מבאיאן [ר'‬ ‫ואמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה"‪,‬‬ ‫חורפי יהודי זקן בא בימים עומד ברחוב‬ ‫יודא [לייב] שטערנהעל [זצ"ל]]‪ ,‬הגיד‬ ‫ולכאורה יש להתפלא על כניסתם אליו‬ ‫בקור המקפיא ללא מעיל ואף לא צעיף‪.‬‬ ‫לי ביום כ' לחודש אד"ש תרפ"ז ה' לס'‬ ‫דבר יום ביומו לצורך אותו הענין‪ ,‬אחר‬ ‫תמה הילד בפני הישיש וכי הקור העז‬ ‫שמיני‪ ,‬שעובדא הלזו יש לרמז בתוה"ק‬ ‫שכבר אמר להם מתמול שלשום את‬ ‫אינו מייסרו ומסכנו לבוא לידי צינון‬ ‫'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת שימה‬ ‫העצה היעוצה "צאו והתפרנסו" וכו'‪,‬‬ ‫ומחלה‪ .‬פתח הישיש בפניו את סיפורו‪:‬‬ ‫בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד‬ ‫ואמר‪ ,‬כי הנה אנו מתפללים בכל יום על‬ ‫בעודני ילד קט סבלתי נוראות מצינון עז‬ ‫בבני ישראל'‪ ,‬שיעור הכתוב כך הוא‪ ,‬דיש‬ ‫פרנסה‪ ,‬ומזכירים אותה שלש פעמים‬ ‫שתקף אותי תכופות והביאני לפעמים‬ ‫לדקדק מהו "כתבו לכם"‪ .‬אמנם הענין‬ ‫ביום בפסוק "פותח את ידיך" וכיוצא בה‪,‬‬ ‫עד כדי עילפון‪ .‬אמי‪ ,‬שלא יכלה יותר‬ ‫שכל א' ואי יסייע בכתיבת אות א'‪ ,‬והדין‬ ‫והנה בזמן שדוד המלך ע"ה הי' בחיים‬ ‫לעמוד מנגד ולראות בסבלי‪ ,‬עטפה‬ ‫הוא שהכותב בתורה צריך לקרות בפיו‬ ‫חיותו בעוה"ז‪ ,‬הי' הוא גופו בבחינת‬ ‫אותי בשמיכה ולקחתני בזרועותיה אל‬ ‫כל תיבה ואות טרם יכתבנה‪ .‬וזה 'ועתה‬ ‫ספר תהלים חי 'א לעבעדיגער תהלים'‪,‬‬ ‫האדמו"ר רבי שלום מבעלזא (יומ"ד כ"ז אלול)‬ ‫כתבו לכם' דהיינו שכל או"א יכתוב אות‬ ‫לפיכך נכנסו חכמי ישראל בכל יום ויום‪,‬‬ ‫זי"ע‪ .‬בעת אשר אמי חיכתה בחוץ להגהת‬ ‫'שימה בפיהם'‪ ,‬וטרם הכתיבה יאמר‬ ‫כדי שיאמר הוא בפיו את עצתו הידועה‪,‬‬ ‫תוּרה להיכנס אל הרבי החל מצב גופי‬ ‫האות והתיבה בפיו‪" ,‬למען תהיה' לעדות‬ ‫ונחשב הדבר הזה בעבור כלל ישראל‬ ‫להתדרדר ונעשה חמור‪ .‬מתוך בהלה‬ ‫שע"י ישראל נכתבה התורה ההיא‪ ,‬וזה‬ ‫כמו התפילה על הפרנסה עכדה"ק‪ ,‬ועל‬ ‫פרצה אמי אל חדר הרבי ובתמרורים‬ ‫'למען תהיה לעד בבני ישראל' שע"י בר‬ ‫דרך זה אפשר לומר אף לענין מצות‬ ‫בכתה עלי שאני סובל מקור באופן‬ ‫ישראל נכתבה הספר תורה הלזה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫כתיבת ס"ת‪ ,‬שכל זמן שמשה רבינו‬ ‫חמור ומסוכן‪ .‬ניחם אותה הרבי באמירת‬ ‫ע"ה הי' בעולם‪ ,‬הי' הוא הספר תורה חי‬ ‫קדשו‪" :‬דער אויבישטער וועט העלפען‪,‬‬ ‫בעבור כל כלל ישראל 'א לעבעדיגער‬ ‫עס וועט עהם מעהר נישט קאלט זיין"‬ ‫"וידבר משה‪ ...‬את דברי השירה הזאת‬ ‫ספר תורה'‪ ,‬אמנם לפני הסתלקותו‬ ‫(‪-‬השי"ת יעזור‪ ,‬ולא יסבול יותר מקור)‪ .‬מני אז‪,‬‬ ‫עד תמם"‪( .‬לא ל) סיפר הרבי רבי העניך‬ ‫הוכרח לצוותם על כתיבת ס"ת משלהם‪,‬‬ ‫סיים הזקן את סיפורו‪ ,‬לא ידעתי קור‬ ‫מאלכסנדר זי"ע שפעם אחת עמד אחורי‬ ‫אחרי שבא הזמן שהוא גופו צריך לעלות‬ ‫מהו‪ ,‬ולא חלילה יותר בצינון‪( .‬אפריון לרבי‬ ‫הפתח אצל רבו הרבי רבי בונם מפרשיסחא‬ ‫למרום‪( .‬גיליון כרמנו אלכסנדר נצו"י תשע"ד ‪ -‬בשם‬ ‫שמעון ‪ -‬פרקי חיים‪ ,‬חידו"ת‪ ,‬אגרות ודרשות‪ ,‬מהגה"ח‬ ‫זי"ע‪ ,‬ושמע כי רבו שואל את הפשט על‬ ‫הרה"ח רבי יעקב לאנגער ז"ל‪ ,‬נדפס בקונטרס 'תפארת‬ ‫ר' שמעון שמחה (סופר) שרייבער ז"ל מאנטווערפען )‬ ‫פסוק זו דמהו הלשון עד 'תמם'‪ ,‬דהי'‬ ‫התורה' שיצא לאור ע"י הרה"ח רבי פייוויל איגר‬ ‫תשע"ו‪ ,‬עמ' ‪)312‬‬ ‫צריך לכתוב עד 'תמה'‪ ,‬כיון דקאי על‬ ‫שליט"א‪ .‬ודבר נחמד ראה בישמח ישראל (וארא אות‬ ‫השירה‪ ,‬והרבי רבי העניך הביט בנקב‬ ‫ו') שבהיות מרע"ה היה גופי' התורה‪ ,‬והרי‬ ‫שבדלת לראות למי שואל רבו קושיא‬ ‫הבעש"ט הק' גילה לנו דהאור הגנוז טמון‬ ‫במוצאי שבת סליחות מזרז הרה”ק‬ ‫זו‪ ,‬אולם לדהמותו לא היה שם שום איש‬ ‫בתורה‪ ,‬לכן כשנולד משה נאמר 'כי טוב'‬ ‫מהר”ש מבעלזא (יומ"ד שב"ק כ"ז אלול) זיע”א‬ ‫בחדר‪ .‬אזי עלה ברעיוני הרבי רבי העניך‬ ‫שנתמלא הבית אורה‪ ,‬והכוונה על האור‬ ‫את משמשו להכין העגלה לנסיעה‪,‬‬ ‫בינו לבין עצמו דיתכן פי' הדבר‪ ,‬שמשה‬ ‫הגנוז שהאיר בגופו ע"ש)‬ ‫ברצונו להגיע אל קצה העיר‪ ,‬המשמש‬ ‫רבינו למד את התורה עם הכלל ישראל‬ ‫בקודש עשה כמצווה‪ ,‬אך מוחו לא קולט‬ ‫'ביז ער האט זיי גאנץ געמאכט'‪ ,‬הרי‬ ‫מה לו לרבי הגדול בליל כזה ליל של‬ ‫ד'עד תמם' קאי על הכלל ישראל‪ ,‬ותיכף‬ ‫כאו"א יסייע בכתיבת ס"ת ויהי' לעד שנכתב בכשרות‬ ‫סליחות בקצה העיירה שם מתגוררים‬ ‫בא הרבי רבי בונם אל הדלת קרא אותו‬ ‫"ועתה כתבו ‪ ...‬את השירה הזאת שימה‬ ‫היהודים הפשוטים‪ ,‬העגלה נעצרת על‬ ‫בשמו בזה"ל‪" :‬העניך'ל האסט מיך מהנה‬ ‫בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד‬ ‫יד ביתו של חייט העיירה‪ ,‬יהודי פשוט‬ ‫גיוועזין"‪ ,‬ונתן לו שתי תפוחים‪( .‬אור שמחה‬ ‫בבני ישראל" (לא יט)‪ .‬באלף כתב (להגה"ק‬ ‫ביותר שכל עסקיו בענייני חייטות עם‬ ‫אות כו‪ ,‬לנוסחים שונים בסיפור זו ראה חשבה לטובה‬ ‫ר' יצחק ווייס זצ"ל הי"ד אב"ד ווערבוי‪ ,‬ח"א אות‬ ‫פריצי הסביבה‪ ,‬הרבי יורד ממרכבתו‪,‬‬ ‫בפרשתן ותפארת היהודי אות פח)‬ ‫קמז) פעם אחת מצאו ספר תורה בשדה‪,‬‬ ‫ניגש לחלון הביקתה הנמוכה ומביט‬ ‫ונסתפקו בו אם כתבו מין או גוי‪ ,‬שדינו‬ ‫בזהירות לפנים החדר‪ ,‬המשמש גם הוא‬ ‫ביו"ד (סי' רפ"א) או יגנז או ישרף‪ ,‬והציעו‬ ‫מנסה בכל כוחו להציץ פנימה כי מי יודע‬ ‫השאלה לפני רבן של ישראל רבי עקיבא‬ ‫מה יתגלה לעיניו‪ ,‬ומה הוא הדבר שעניין‬ ‫איגר זלה"ה‪ .‬והשיב הגאון ז"ל‪ ,‬באשר‬ ‫את הרבי הקדוש‪ .‬החדר ניצב שולחן ועל‬ ‫סיפור לשבת‬ ‫מנהגן של ישראל תורה‪ ,‬כשבאים לכתוב‬ ‫ידו עומד החייט בפנים קורנות ומוזג‬ ‫שורות אחרונות דפרשת וזאת הברכה‪,‬‬ ‫שתי כוסות משקה‪ ,‬למי הכוס השניה‬ ‫נהגו הבע"ב שכל אחד כותב אות לפי‬ ‫מיועדת והרי רק הוא לבדו בבית ? תמה‬ ‫סיפור מופת היה זקננו [רבי שמעון‬ ‫שמו בס"ת‪ ,‬כגון אם שמו משה כותב מ'‪,‬‬ ‫המשמש‪ .‬הדבר מתמיה יותר ויותר את‬ ‫שמחה שרייבער] ז"ל נוהג לספר‪ ,‬אשר‬ ‫ומובן שאותיות שנכתבו מהרבה בע"ב‬ ‫המשמש כאשר הוא רואה את החייט‬ ‫הוא עצמו הכיר את עד הראיה של‬ ‫אינם דומין זה לזה‪ ,‬והנה אם היה הכותב‬ ‫המושיט ידיו אל על בקריאת “לחיים”‬ ‫המעשה‪ :‬באנטווערפען שלפני השואה‬ ‫ישראל אז בלי ספק היה עושה כמנהגן של‬ ‫ומוריק לפיו בזו אחר זו את שתי הכוסות‬ ‫התגורר יהודי ותיק אשר מוצאו מן‬ ‫ישראל הנ"ל‪ ,‬ואם לא ימצא כן אלא גם כל‬ ‫ח | פרשת נצבים וילך תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫העמיד כוס בשבילו וכוס בשביל כביכול‪,‬‬ ‫מאמירת “מעמדות” שהיה רגיל לומר‬ ‫הניצבות לפניו‪ ,‬שפתיו ממלמלות דבר‬ ‫איחל לו להקב”ה “לחיים” והבטיח לשפר‬ ‫מדי יום‪ ,‬כאשר פחתה העבודה יותר חדל‬ ‫מה אך לאזני המשמש שאינן מגיעות‪.‬‬ ‫דרכיו‪ ,‬מהיום והלאה ישרור “שלום”‬ ‫גם מאמירת תהילים‪ ,‬מצבו נעשה יותר‬ ‫כילה החייט את שתיית ה”לחיים” נפנה‬ ‫ביניהם‪ ,‬הוא מצדו יחזור לאמירת‬ ‫ויותר שפל‪ ,‬והוא בראותו כיצד מענישו‬ ‫הרבי ויחד עם המשמש עלה על העגלה‬ ‫תהילים ומעמדות והקדוש ברוך הוא‬ ‫הקדוש ברוך הוא חשב לתומו “לגמול”‬ ‫וחזר לביתו‪ ,‬למחרת הופיע החייט בבית‬ ‫יחזיר לו את הפריצים ופרנסתו‪ .‬שתה‬ ‫לו‪ ,‬כך פרק ממנו עול מלכות שמים‬ ‫המדרש לסליחות‪ ,‬אחר התפילה ניגש‬ ‫את שתי הכוסות אחת עבורו ואחת‬ ‫לגמרי עד שהפך לעני ואביון בגשמיות‬ ‫המשמש לשאלו על מעשהו בליל אמש‪,‬‬ ‫עבור הקב”ה‪ ,‬בפה מלא אמר שהינו‬ ‫וברוחניות‪ .‬הגיעו ימי התשובה‪ ,‬ימי‬ ‫אולי על ידי כך חשב‪ ,‬יוודע לו מה היתה‬ ‫סולח להקדוש ברוך הוא ובלבד שהוא‬ ‫הרחמים והרצון‪ ,‬נפתח פתח בליבו של‬ ‫מטרת נסיעתו של כ”ק מרן בלילו של‬ ‫יתב”ש יסלח לו על כל חטאיו וישלח את‬ ‫החייט‪ ,‬הוא עשה חשבון נפשו וראה כי‬ ‫סליחות לחזות במראה‪ .‬החייט עמוקות‬ ‫ישועתו‪ ,‬המשמש ששמע את הדברים‬ ‫רע ומר מצבו‪ ,‬אין טעם להמשיך בחיים‬ ‫וסיפר‪ :‬כל ימיו פרנסתו מצויה מהפריצים‬ ‫הפשוטים והתמימים שיצאו מפי החייט‬ ‫כאלו‪ ,‬עליו להתפייס עם הקדוש ברוך‬ ‫שתופרים מלבושיהם אצלו‪ ,‬במרוצת‬ ‫סיפרם כלשונם לפני כ”ק ‪ :‬מרן מהר”ש‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬והוא ברחמיו ימחל לו וישלח שוב‬ ‫הזמן נהפך הגלגל ופריץ אחר פריץ פסקו‬ ‫נענה מרן ואמר שמן השמים באו לראות‬ ‫את ישועתו‪ ,‬ברם‪ ,‬כיצד מתפייסים? יודע‬ ‫מלתפור אצלו את מלבושיהם‪ ,‬הדבר פגע‬ ‫ולשמוע את מעשה החייט ותמימותו‪,‬‬ ‫הוא שבני אדם המתפייסים זה עם זה‬ ‫קשות בחייט העני‪ ,‬ומרוב התמרמרות‪,‬‬ ‫א”כ גם אני רציתי לראות את זה ‪:‬‬ ‫שותים בשעת מעשה יי”ש ומאחלים זה‬ ‫כאשר עזבו הפריץ הראשון פסק‬ ‫לזה לחיים‪ ,‬על כן יעשה גם הוא כך‪ ,‬הוא‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫אל בעלה‪ ,‬והפצירה בו שיודיע על עת‬ ‫המגולים כאשר אני רואה שב"ה יש לי‬ ‫רצון‪ ,‬שבה יוכלו החסידים לבקש ולפעול‬ ‫תיאבון"‪:‬‬ ‫כ"ג אלול (ה'תקפ"ו)‬ ‫אצלו שתהיה להם כל הצטרכותם‪ .‬נענה‬ ‫יומא דהילולא קדישא של‬ ‫לה הרה"ק‪ ,‬פתח את דלת חדרו והכריז‪:‬‬ ‫הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק‬ ‫כל הרוצה ליטול‪ ,‬יבוא ויטול! נכנס‬ ‫פעם אחת‪ ,‬כשהיה הרה"ק רבי משה‬ ‫זיע"א‬ ‫החסיד הראשון‪ ,‬וביקש שיזכה לומר‬ ‫לייב מסאסוב זי"ע בלבוב ונודע לו מגודל‬ ‫בן רבי פנחס זיע"א‬ ‫לפחות פעם אחת בחייו "ברוך שאמר"‬ ‫דחקות ועוני של הרה"ק מסטרעליסק‬ ‫באותה דרגה שאומר הרבי‪ ,‬ואילו השני‪,‬‬ ‫זי"ע שדר אז בלבוב‪ ,‬והלך לבקרו‪ ,‬וכאשר‬ ‫ביקש שיוכל לומר "האדרת והאמונה"‬ ‫בא אל בית הרה"ק מסטרעליסק לא היה‬ ‫לו אפילו כסא ליתן להרה"ק הרמ"ל רק‬ ‫מסופר מהרה"ק רבי אורי השרף‬ ‫באותה דרגה שאומר הרבי‪ .‬כך עמדו‬ ‫כסא שהיה בן ג' רגלים‪ ,‬והעמיד הרה"ק‬ ‫מסטרעליסק זי"ע‪ ,‬שהיה כל ימיו עני‬ ‫ובקשו בקשות רוחניות נעלות נענה‬ ‫מסטרעליסק את רגלו שיוכל הרה"ק‬ ‫מדוכא ולא השיגה ידו אפילו כדי לחם‬ ‫הרה"ק מסטרעליסק ואמר לרבנית‪ :‬רואה‬ ‫הרמ"ל לישב‪ ,‬וכאשר ישב שם גילה‬ ‫לאכול‪ ,‬ופעם אחת עברו עליו כמה ימים‬ ‫את את מבוקשם‪ ,‬ומה אתה רוצה ממני‪:‬‬ ‫הרה"ק הרבי ר' משה לייב זי"ע מלבוש‬ ‫בלא שום דבר מאכל והיה מהלך רעב‬ ‫העליון של הסטרעליסקער זי"ע והביט‬ ‫וצמא ולא היה לו במה לשבור רעבונו‪,‬‬ ‫בו ואמר‪' :‬בראיה בעלמא קני'‪ ,‬וכבר הגיע‬ ‫התחיל להלל ולשבח את בוראו‪ ,‬ואמר‬ ‫מימרא נפלאה דהרה"ק מסטרעליסק‬ ‫בב' לימודים יסודיים לעבודה"י מענין הס"ת‬ ‫העת שיתגלה ותיכף אחרי זה התחיל‬ ‫"איני יודע למה זכיתי לחסדים כ"כ‬ ‫אימרה יסודית מתאמרה משמיה‬ ‫להתגלות ונעשה מפורסם‪:‬‬ ‫גדולים מהשי"ת‪ ,‬הרי כמה וכמה בני אדם‬ ‫דהרה"ק רבי אורי מסטערליסק זי"ע‪,‬‬ ‫שסובלים חלאים שונים ומכינים להם‬ ‫דהנה בדיני ס"ת מצינו שני דינים‪ :‬א‪.‬‬ ‫מעדני מלכים ופרי מגדים להאכילם‪,‬‬ ‫שאם חסר בס"ת אפי' אות אחת הס"ת‬ ‫חסידיו של הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק‬ ‫והחולים עצמם כל אוכל תתעב נפשם‬ ‫פסול‪ .‬ב‪ .‬שאם נוגעות ב' אותיות זו‬ ‫זי"ע היו עניים ואביונים‪ ,‬כשראתה‬ ‫ואינם מסוגלים לטעום מאומה‪ ,‬ואילו אני‬ ‫בזו ה"ז גם כן פסול‪ .‬ויש ללמוד בזה‬ ‫הרבנית אשת חבר את מצוקתם‪ ,‬ניגשה‬ ‫ב"ה בריא אולם וביכולתי לאכול אפילו‬ ‫הדרכה לעבודה"י‪ ,‬דכל יהודי צריך‬ ‫פת קיבר ואשבע‪ ,‬ואין זה אלא חסדי ה'‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫נחשבת למעלה היקרה שבין כל המעלות‬ ‫ליטול את הפרורים עד שתשלם את‬ ‫לעבוד את הש"י לפי דרכו‪ ,‬שלכל אחד יש‬ ‫בהן הצטיין הח"ח‪ .‬והשנית – העובדא עם‬ ‫החוב‪ .‬מה עושים? יש ללכת אל האופה‪,‬‬ ‫את המהלך שלו בעבודה"י ואסור לנגוע‬ ‫הב"ח‪ ,‬הב"ח הבטיח לחתנו בעל הט"ז‬ ‫לבקש ארכה‪ .‬אך לא! החפץ חיים הכה‬ ‫א' במהלך של חבירו [כשם שאסור לנגוע‬ ‫ב'תנאים' ליתן לו תבשיל בשר בכל יום‪,‬‬ ‫בידו על השולחן וקרא‪" :‬שטן שטן‪ ,‬לא‬ ‫ב' אותיות בס"ת]‪ ,‬ובכל זאת כל יהודי‬ ‫ואולם במשך השנים נתרושש הב"ח‬ ‫יעלה בידך להפריעני מלימודי!" במקום‬ ‫צריך להתאחד עם כל ישראל ולדעת‬ ‫וסיפק לו "ריאות" במקום "בשר"‪ ,‬למרבה‬ ‫שאנו רואים מאפיה ופרורים ונחתום‬ ‫שכשהוא נמצא לבדו הוא רק אות א'‬ ‫הפלא‪ ,‬הזמין הט"ז את חותנו לדין תורה‪,‬‬ ‫וסירוב‪ ,‬ראה ה"חפץ חיים" את השטן‬ ‫והוא חסר לגמרי ואין לו קדושת ס"ת רק‬ ‫ואמנם בית הדין פסק כי גם הריאות‬ ‫המושך בחוטים! ניחא‪ ,‬אבל מה הועיל‬ ‫כשיתחבר עם כל בנ"י [כמו ס"ת שאם‬ ‫נחשב לבשר‪ .‬כששאלו את הט"ז מה‬ ‫במכה שהכה ובקריאה שקרא? אוהו‪ ,‬מה‬ ‫חסר בס"ת אפי' אות א' הס"ת פסול]‪.‬‬ ‫ראה על ככה להזמין את חותנו על דבר‬ ‫שהועיל!!! הוא הצהיר והכריז שדרכו‬ ‫(גיליון ממעינות הי"ם‪ ,‬מאמרים ושיחות הרה"צ ר' י"מ‬ ‫שכזה לדין תורה? השיב‪ :‬ביום בו אכלתי‬ ‫סלולה ונהירה‪ ,‬מותווית וקבועה ובדרך‬ ‫מורגנשטרן שליט"א ‪ -‬כי תבוא תשפ"ג)‬ ‫לראשונה את תבשיל הריאה‪ ,‬הופרע‬ ‫שאדם רוצה לילך מוליכין אותו! ואיך‬ ‫לימודי בעיון לדקה קלה‪ ,‬מיד התעורר‬ ‫הוליכו? בתופים ובמחולות! כך קיבלנו‬ ‫בשמים קטרוג גדול על משפחת הב"ח‪,‬‬ ‫את ה"חפץ חיים"! לא תמיד באה העזרה‬ ‫אמר כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע‬ ‫לפיכך הזמנתי אותו לדין תורה‪ ,‬כדי שבית‬ ‫מיד‪ .‬לפעמים אומרים במאמר הגמרא‪:‬‬ ‫הסטרעליסקער אמר‪ ,‬אויף מיר איז‬ ‫דין יפסקו שריאות אף הן בשר‪ ,‬ונמצא כי‬ ‫"המתן עד שנמדוד ביחד"‪ ,‬אבל אחר כך‬ ‫קיינער נישט א מבין נישט קיין מלאך‬ ‫אין מקום לקיטרוג‪ ,‬הפטיר רבינו ואמר‪:‬‬ ‫זוכים למדוד עם הקדוש ברוך הוא ביחד‪,‬‬ ‫און נישט קיין שרף נאר כביכול אליין‬ ‫"הרי לנו עד כמה מחשיבים דקה אחת‬ ‫"כדי שנתבסם‪ ,‬כביכול‪ ,‬אני ואתה!" זו‬ ‫אחוץ דער לובלינער‪ .‬ער האט אזעלכא‬ ‫של לימוד בעיון‪."!...‬‬ ‫התשובה לשאלה שנשאלה‪ .‬איך אפשר‬ ‫לעכטיגע אויגען אז איך קען מיך נישט‬ ‫לקבל קבלה נחושה לעתיד והרי ההרגל‬ ‫באהלטען פון אים‪ ,‬און איך האב נישט‬ ‫עושה את שלו?! והמדות והטבעים‬ ‫קיין אינטערעס זיך צי באהלטען‪ .‬זכותו‬ ‫עד כמה יכולים להשפיע גם בשעת‬ ‫והיצר הרע והנסיונות‪ ...‬הכל נכון‪ ,‬אבל‬ ‫יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫תוכחה יש לספר עובדא שאירע עם‬ ‫מאיתנו נדרש רק לרצות‪ .‬לדפוק בעוז‬ ‫ה"חפץ חיים" שבתקופה שהיה נודד‬ ‫ולהכריז! הרי בין כך ובין כך‪ ,‬היצר הרע‬ ‫למכור את ספריו‪ ,‬ראה פעם באכסניה‬ ‫חזק מאיתנו‪ ,‬הוא מלאך‪ ,‬ואנו בקושי בני‬ ‫בווילנה יהודי חסון ומוגשם שנכנס‬ ‫אדם‪" ,‬אתה אש‪ ,‬ואני בשר ודם" (קידושין‬ ‫כ"ד אלול (ה'תרצ"ג)‬ ‫והתיישב ליד השולחן‪ ,‬ופקד על‬ ‫פא ע"א)‪ ,‬ואיך באמת נתגבר עליו? "היחתה‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫המשרתת שתגיש לו נתח אווז צלוי‬ ‫איש אש בחיקו‪ ,‬ובגדיו לא תשרפנה?‬ ‫של רבן של ישראל‬ ‫וכוס משקה חריף‪ ,‬חטף בתאוותנות‬ ‫אם יהלך איש על הגחלים‪ ,‬ורגליו לא‬ ‫בעל ה"חפץ חיים"‬ ‫את נתח האווז והתייחס אל המשרתת‬ ‫תכוינה?" (משלי ו'‪ ,‬כ"ז‪-‬כ"ח)‪ .‬והתשובה‪ ,‬אכן‪,‬‬ ‫רבינו ישראל מאיר הכהן זיע"א‬ ‫בצורה בלתי הוגנת‪ .‬ה"חפץ חיים" נדהם‬ ‫"אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו‪ ,‬אינו‬ ‫בן הגה"ק רבי אריה זאב זיע"א‬ ‫מהמחזה ורצה לגשת אליו להעיר לו‬ ‫יכול לו" (קידושין ל ע"ב‪ ,‬סכה נב ע"ב)‪ .‬הרי בלאו‬ ‫על קלות דעתו‪ .‬בעל האכסניה התקרב‬ ‫הכי זקוק אתה לעזרת הבורא‪ ,‬אם כן – מה‬ ‫חרש אל אורחו הדגול ה"חפץ חיים"‬ ‫הפחד‪ ,‬היד ה' תקצר?! (מתוך והגדת – אלול)‪:‬‬ ‫הרב מפוניבז' זצ"ל‪ ,‬סיפר לי ששמע‬ ‫כדי למונעו מצעד זה‪ ,‬כי חשש מפני‬ ‫מה"חפץ חיים"‪ :‬לאחר חתונתו שקד על‬ ‫שערוריה‪ ,‬מדובר בחייל ניקולאי לשעבר‪,‬‬ ‫תלמודו‪ .‬אשתו היתה הולכת בצהרים‬ ‫הדיוט‪ ,‬שעלול לחרפנו‪ .‬אנא רבי הנח לו‪,‬‬ ‫פעם ביקש רבי אברהם ויינר זצ"ל‪,‬‬ ‫למאפיה‪ ,‬ובעד כמה פרוטות קבלה‬ ‫אין אל מי לדבר‪ ,‬הריהו מגושם מדי‪ ,‬בור‬ ‫מהגה"ק החזון איש זי"ע שיעודד אותו‬ ‫רשות לגרוף את פרורי הלחם שנשרו על‬ ‫ממש‪ ,‬לא למד אחרת‪ ,‬כשהיה בן שבע‬ ‫ויחזקו בלימוד התורה בהתמדה‪ ,‬פתח‬ ‫הקורות‪ .‬בבית היתה שורה אותם במים‬ ‫נחטף יחד עם ילדים אחרים‪ ,‬קנטוניסטים‬ ‫רבינו וסיפר לו שתי עובדות‪ :‬האחת‪:‬‬ ‫ומלבבת לביבות‪ .‬הבעיה היתה‪ ,‬שגם‬ ‫ונלקח לסיביר‪ ,‬עד גיל שמונה עשרה גדל‬ ‫אודות ה"גלגול" הידוע שהיה בזמן‬ ‫פרוטות אלו לא היו לה‪ .‬לקחה בהקפה‪,‬‬ ‫בין נוכרי המקום ואחר כך עבד את הצאר‬ ‫מרן ה'חפץ חיים'‪ ,‬אותו גלגול שהח"ח‬ ‫ופרוטה לפרוטה הצטרפה לחשבון גדול‪.‬‬ ‫ניקולאי עשרים וחמש שנה‪ ,‬במקומות‬ ‫בנוכחות כמה מתלמידיו הוציאו מגופו‬ ‫יום אחד חזר הח"ח לביתו לשבור רעבונו‪,‬‬ ‫כאלה היכול היה ללמוד משהו טוב‬ ‫של אדם‪ ,‬אותם תלמידים שאלו את‬ ‫והשולחן ריק‪ ,‬והרבנית עומדת ליד החלון‬ ‫יותר? היש פלא שגדל כה מוגשם‪,‬‬ ‫הגלגול במה מעריכים את ה'חפץ חיים'‬ ‫ובוכה‪ .‬נחרד הח"ח‪" :‬מה ארע"? ספרה‬ ‫לאחר שקרוב לארבעים שנה לא היה‬ ‫בעולם האמת? והשיב‪ :‬בגלל התמדתו‬ ‫לו הרבנית שהנחתום סרב להרשותה‬ ‫מצוי בסביבה יהודית‪ ,‬לא למד אות‬ ‫בתורה! ללמדך‪ ,‬אמר רבינו שההתמדה‬ ‫י | פרשת נצבים וילך תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫באין לו מכיר בעיר זו‪ ,‬פנה אל ביתו של‬ ‫אחת‪ ,‬ולא ראה פנים יהודיות? מוטב רבי‬ ‫הרה"ג מ‪ .‬י‪ .‬רייזמן הביא בשיעוריו‪ :‬ונזכיר‬ ‫החפץ חיים‪ ,‬שקבלו בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫שלא תתחיל עמו‪ ,‬כבודך יקר מדי בעיני‪,‬‬ ‫מה ‪ -‬ששמעתי מרבי דוד פוברסקי זצ'"ל‬ ‫כשראה החפץ חיים שהבחור נראה עייף‬ ‫סיים בעל האכסניה‪ .‬חיוך שליו מסביר‬ ‫בשם החפץ חיים שפעם אחת ישב בחודש‬ ‫מאוד ותשוש מהדרך‪ ,‬הציע לו מטה לישון‪.‬‬ ‫וחביב הופיע על פניו המאירות של ה"חפץ‬ ‫אלול בהתבוננות עמוקה‪ ,‬וכשנתעורר‬ ‫הבחור שבאמת היה מאוד עייף נענה‬ ‫חיים" ואז אמר‪ :‬אל תחשוש‪ ,‬כבר אדע‬ ‫מהמחשבות אמר ע'"פ המדרש 'התנערי‬ ‫להזמנה ונשכב לישון‪ .‬כשהתעורר הבחור‪,‬‬ ‫כיצד לשוחח עמו‪ ,‬והנני מקווה שתצמח‬ ‫מעפר קומי' אמר רב אחא כהדא תרנגולתא‬ ‫אמר לו החפץ חיים‪ ,‬שכבר סיימו להתפלל‬ ‫מכך טובה‪.‬‬ ‫דמנערא אגפא מן קטמא‪ .‬כשהתרנגולת‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬והוא מחכה שהבחור יתפלל‬ ‫ה"חפץ חיים" ניגש אליו‪ ,‬הושיט לו "שלום‬ ‫מחפשת אוכל‪ ,‬היא נכנסת בתוך העפר‬ ‫ולאחמ"כ יסעדו את סעודת השבת‪.‬‬ ‫עליכם"‪ ,‬ובנעימה לבבית וידידותית פתח‪:‬‬ ‫והאפר‪ ,‬לחפש תולעים וכו'‪ ,‬ומתלכלכים‬ ‫לאחר הסעודה רצה הבחור ללכת לישון‪,‬‬ ‫האמת הדבר ששמעתי עליך‪ ,‬שבתור ילד‬ ‫כל נוצותיה‪ ,‬ואם היו רוצים לנקות את‬ ‫וראה שהשינה ממנו והלאה ואינו מצליח‬ ‫קטן נחטפת‪ ,‬ויחד עם ילדים אחרים נלקחת‬ ‫הנוצות הרבים שלה‪ ,‬כמעט בלתי אפשרי‬ ‫להירדם‪ .‬הלך להסתכל מהחלון וראה‬ ‫לסיביר הרחוקה‪ ,‬גדלת בין גויים‪ ,‬לא זכית‬ ‫להרים כל נוצה ולנקות בין נוצה לנוצה‪,‬‬ ‫שכבר עלות השחר‪ .‬נחרד הבחור להיווכח‬ ‫ללמוד אפילו אות אחת מן התורה‪ ,‬עברת‬ ‫ומתחת לכל נוצה‪ ,‬כמעט בלתי אפשרי‬ ‫שהחפץ חיים חיכה לו כל כך הרבה זמן‬ ‫את הגיהינום בעולם הזה‪ ,‬סיוט‪ ,‬צרות‪,‬‬ ‫רק עם מכות קשות שאז תהיה טריפה‬ ‫עד שיתעורר‪ .‬לאחר התפילה בבוקר‪ ,‬ניגש‬ ‫רדיפות איומות‪ ,‬עינויים נוראים! הרשעים‬ ‫כמרוטת לחי‪ ,‬אך כשהתרנגולת רוצה‬ ‫אל הרבנית‪ ,‬ושאל אותה מה היה אתמול‬ ‫אמרו לא פעם להעבירך על דתך‪ ,‬אלצו‬ ‫להתנקות היא עושה את זה ברגע אחד‪,‬‬ ‫בלילה‪ ,‬סיפרה לו הרבנית‪ ,‬שכשהגיע החפץ‬ ‫אותך לאכול חזיר‪ ,‬נבלות וטריפות‪ ,‬ואף על‬ ‫היא מתרוממת ומתנערת מעפר‪ ,‬ברגע‬ ‫חיים מהתפילה‪ ,‬וראה שהבחור עדיין‬ ‫פי כן נשארת יהודי ולא השתמדת‪ ,‬מאושר‬ ‫אחד כל הלכלוך נופל‪ .‬אם היינו צריכים‬ ‫יושן‪ ,‬לא הרשה להעירו משנתו‪ ,‬ואמר‬ ‫הייתי אילו היו לי זכויות כשלך והייתי בן‬ ‫לנקותה בעצמינו‪ ,‬זה היה כמעט בלתי‬ ‫לבני הבית‪ ,‬שהם יאכלו‪ ,‬ובנו יעשה להם‬ ‫עולם הבא כמוך‪ .‬מקומך בעולם האמת‬ ‫אפשרי‪ .‬אין לטפל בפרטיות החטא‪ ,‬אלא‬ ‫קידוש‪ ,‬ואחרי הסעודה‪ ,‬שיערכו מחדש‬ ‫הרי יהיה בין צדיקים וגאוני עולם‪ ,‬האם‬ ‫להתרומם ברגע אחד מרע לטוב זה שאמר‬ ‫את השולחן כאלו שלא אכלו עדיין‪ ,‬והוא‬ ‫דבר קטן הוא מסירות נפש שכזו‪ ,‬לסבול‬ ‫רב אחא‪ ,‬כהדא תרנגולתא‪ ,‬ברגע אחד‬ ‫יחכה לאורח‪ .‬כשסיימו את הסעודה וראו‬ ‫יסורים שכאלה למען היהדות‪ ,‬למען כבוד‬ ‫מתנערת ומתלבנת‪ .‬זה שאומר לנו הנביא‬ ‫שהבחור עדיין לא התעורר ערכו באמת‬ ‫שמים‪ ,‬שלושים וכמה שנים רצופות? הרי‬ ‫שעדיף שאנחנו נתנער בעצמינו ונטהר‬ ‫את השולחן מחדש‪ ,‬ואמר להם החפץ חיים‬ ‫זה נסיון גדול יותר משל חנניה מישאל‬ ‫מעשינו‪ ,‬ופי' הח'"ח‪ ,‬אתם נצבים היום‬ ‫שילכו לישון והוא יעיר אותם כשהבחור‬ ‫ועזריה‪ .‬דמעות התקשרו בעיניו של‬ ‫כולכם‪ ,‬פרש'"י כשאמר משה צ'"ח קללות‪,‬‬ ‫יתעורר‪ .‬ואכן כשהבחור התעורר קמו כל‬ ‫החייל הניקולאי לשעבר‪ ,‬הוא הזדעזע‬ ‫נתכרכמו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד‬ ‫בני הבית והצטרפו איליו לסעודה‪ ,‬כדי‬ ‫המילים הלבביות והחמות שזרמו מלב‬ ‫באלו‪ .‬לכן אמר להם משה אתם נצבים‬ ‫שלא ירגיש אי נעימות לאכול לבד‪ ,‬ועל‬ ‫טהור שליטפו והחיו את נשמתו המיוגעת‪,‬‬ ‫היום כולכם‪ ,‬הנה אלמד אותכם כעת מצות‬ ‫שעיכב את החפץ חיים כל כך הרבה זמן‬ ‫משנודע לו מיהו העומד לפניו פרץ בבכי‬ ‫התשובה‪ ,‬שיכולים לשוב להשי'"ת בלי‬ ‫מלאכול‪.‬‬ ‫עז והחל לנשק את ה"חפץ חיים"‪ .‬וה"חפץ‬ ‫קללות ובלי מכות‪ ,‬לא מגערת ולא משוגע‬ ‫חיים" מוסיף לדבריו אליו‪ :‬אדם כמוך‪,‬‬ ‫ולא לב רגע‪ ,‬רק 'השיבו וחיו'‪' .‬ושבת עד‬ ‫שזכה להיחשב בין הקדושים שמוסרים‬ ‫מובא בספר אורחות חסידיו‪ .‬פעם התאוננו‬ ‫ה' אלקיך ושמעת בקולו'‪ ,‬וכמו התרנגולת‬ ‫את נפשם על קידוש השם‪ ,‬אילו קבלת‬ ‫בפני החזו"א שע"י שמחמיר "שמה יטה"‬ ‫שמתנערת ברגע אחד ומתטהרת‪ .‬כמו‬ ‫על עצמך לחיות מעתה את שארית ימיך‬ ‫בליל שבת‪ ,‬גורם הדבר לביטול תורה‪ .‬הגיב‬ ‫שאמר הח'"ח לומר לבני ישראל 'תשובה‬ ‫כיהודי כשר‪ ,‬לא היה מאושר כמוך בארץ‪.‬‬ ‫על כך‪ :‬אתם מכינים צ'ולנט לשבת‪ ,‬תכינו‬ ‫אינה דוב'‪ ,‬כמו שאמר לנו משה רבינו‬ ‫לא עזב היהודי את הח"ח עד שנהפך לבעל‬ ‫גם מסכתא לשבת בע"פ‪ .‬לאחר השיב‬ ‫בפרשתן על מצות התשובה‪' ,‬לא בשמים‬ ‫תשובה אמיתי‪:‬‬ ‫בנוסח זה‪ :‬ביום שישי לומדים בע"פ דף‬ ‫היא‪ ,‬לא מעבר לים היא‪ ,‬כי קרוב אליך‬ ‫גמ' וחוזרים עליו כמה פעמים בליל שבת‪.‬‬ ‫הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו' בפיך‬ ‫הוסיף הגר"ח קנייבסקי שליט"א‪ :‬ולי‬ ‫היינו לומר חטאתי עויתי ופשעתי‪ ,‬בלבבך‬ ‫ראוי לצרף כאן סיפור אותו סיפר הרב‬ ‫השיב‪ ,‬הרי גם חז"ל ידעו שיגרום לביטול‬ ‫הוא החרטה‪ ,‬ולעשותו הוא קבלה מכאן‬ ‫אליהו דיסקין על החפץ חיים‪ ,‬המלמד הן‬ ‫תורה‪ ,‬ובכל זאת גזרו‪ ,‬על מה שהקל מרן‬ ‫ולהבא‪ .‬כל מצות התשובה לוקח חמש‬ ‫על "גדולה הכנסת אורחים" והן על היסוד‬ ‫ה"חפץ חיים" ב"שמה יטה" בליל שבת‪,‬‬ ‫שניות‪ .‬וזה מצות עשה‪ .‬כשמתנערים‬ ‫הנ"ל שלא להדר על חשבון השני‪ :‬בחור‬ ‫אמר שהיה משוחד בזה‪ ,‬ומשום אהבת‬ ‫מן החטא בבת אחת‪ ,‬יכולים תיכף‬ ‫אחד עבר בדרכו בראדין‪ ,‬היה זה ביום‬ ‫התורה שהיתה לו הכריע להקל‪.‬‬ ‫ללבוש מחלצות‪[ .‬וכתוב בדרשת‬ ‫שישי‪ ,‬שעות ספורות לפני כניסת השבת‪.‬‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫חי הרבה שנים‪ ,‬והוא מעולם לא חיכך את‬ ‫חת'"ס ובספה'"ק שזהו החילוק בין ר"ה‬ ‫עצמו‪ ,‬וכ' הבני יששכר שהרחקה הזאת‬ ‫ליוה'"כ‪ ,‬כי ביוה'"כ נכנסים בין הנוצות‬ ‫מי האיש החפץ חיים – שמור לשונך מרע‬ ‫היא מסוגלת לשמירת הברית‪ .‬והוא מלבד‬ ‫ומחפשים על חטא על חטא וכו'‪ ,‬אך ב"ה‬ ‫אמר מרן החזון איש זצ"ל להגר"ח‬ ‫מה שאמר בסוף ימיו 'מחשבה דיבור‬ ‫לא מפרטים חטאותינו‪ ,‬אלא כתשובת‬ ‫קנייבסקי [זצ"ל] (שליט"א)‪ :‬החפץ חיים‬ ‫ומעשה בלתי לה' לבדו'‪.‬‬ ‫התרנגולת‪ ,‬מתנערים ואנו לבנים לגמרי‪.‬‬ ‫זצ"ל היה אומר שכאשר יבואו לעולם‬ ‫נכנסים לדרך חדשה‪ .‬ואפי' ביוה'"כ כבר‬ ‫וכתב היושר דברי אמת שכל ספר שהיה‬ ‫האמת וישאלו את האדם מדוע אכלת‬ ‫אמר החידושי הרי'"ם שיאמרו על חטא‬ ‫לומד‪ ,‬היה רבי מיכעל'ע רואה רק איך‬ ‫'חדש'‪ ,‬יהי' לו תירוץ שהב"ח התיר‪ .‬אבל‬ ‫במהירות גדולה‪ ,‬והעיקר הוא 'ואתה הוא‬ ‫לעבוד את השי'"ת‪ ,‬גם בבא בתרא דף‬ ‫כאשר ישאלו אותו מדוע דיברת לשון‬ ‫מלך אל חי וקים'‪ ,‬שאדם מתנער ואומר‪,‬‬ ‫קי"ב‪ .‬ואמר היושר דברי אמת שהנהגה‬ ‫הרע‪ ,‬על זה לא יהי' לו תירוץ‪ ,‬כי זה גם‬ ‫מי בלבל אותי כל השנה‪ ,‬היצר הרע‪ ,‬הרי‬ ‫זאת היא לא רק לצדיק קדוש כרבי מיכל'ע‬ ‫הב"ח לא מתיר‪( .‬מעשה איש)‬ ‫יש לך מלך העולם‪ ,‬ואני מקבל עול מלכותו‬ ‫שהוא קדוש בן קדוש‪ ,‬אלא גם איש פשוט‬ ‫בהתחדשות‪ .‬אך לא ידקדק בשחרות על‬ ‫יש לו להאמין באמונה שלימה שכל שורה‬ ‫חטא‪ ,‬רק להתנהג כמו ההוא תרנגולת‪].‬‬ ‫בדברי תורה יש בה עצה והארה לעבודת‬ ‫עמלו ויגעו לפרש תורתך הקדושה‬ ‫השם‪.‬‬ ‫מרגלי בפומיה דרבינו החפץ חיים זצ"ל‬ ‫והוסיף רבי דוד פוברסקי זצ"ל שאם אין‬ ‫לומר‪ :‬כאשר יתקבצו הגליות לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫אדם באופן של 'התנערי בעפר קומי' אי‬ ‫יטלו אחינו בני ישראל בידם ש"ס בבלי‬ ‫אפשר תיכף אח'"כ לקיים 'לבשי בגדי‬ ‫עוד כתב באגרא דפרקא (אות יד)‪ ,‬סיפרו לי‬ ‫ויכריזו לאמר‪ :‬רבונו של עולם בגלות החל‬ ‫תפארתך עמי' כי צריך לרחוץ עצמו בסבון‬ ‫מעשה רב מהרב הקדוש המפורסם המגיד‬ ‫הזה שעברנו בו כל מיני צרות ועינויים‬ ‫לגרד את הלכלוך שעסק איתו לנקותו‪,‬‬ ‫מה"ר יחיאל מיכל זצוק"ל‪ ,‬ששאל לו איש‬ ‫קשים ר"ל‪ ,‬אויבינו השיגונו רדפונו הכונו‬ ‫אך כשהתרנגולת מתנערת ברגע אחד‬ ‫אחד בדחן בדרך בדיחותא בע"ש לפנות‬ ‫פצעונו‪ ,‬ממדינה למדינה ומעיר לעיר‪,‬‬ ‫מכל העפר‪ ,‬יכולה ללבוש כתר ולבוש נקי‪,‬‬ ‫ערב‪ ,‬בכדי לפקח דעתו‪ ,‬וזאת שאלת‬ ‫ואין לך כל פינה בעולם שלא ספוג מדם‬ ‫כי ברגע אחד יצאה משחרות ללובן‪ .‬וכן‬ ‫הבדחן הלא העני כמה יסורין באין עליו עד‬ ‫עבדיך השפוך‪ ,‬ובכל זאת הבט נא מה‬ ‫אמר רבי שלמה אלקבץ‪ ,‬התנערי מעפר‬ ‫שמספיק ומכין צורכי שבת והבעה"ב אין‬ ‫הטבנו לעשות במשך הימים החשוכים‬ ‫קומי‪ ,‬ותיכף ומיד 'לבשי בגדי תפארתך‬ ‫לו שום צער להכנה דרבה הלזו‪ ,‬וכשמגיע‬ ‫הללו‪ ,‬רבותינו בעלי התוספות הראשונים‬ ‫עמי' ועי'"ז יבא משיח 'קרבה אל נפשי‬ ‫שבת ומתחיל העני לומר פרקי מסכת‬ ‫והאחרונים‪ ,‬עמלו ויגעו לפרש תורתך‬ ‫גאלה'‪ .‬כי אם שבים בתשובה ע'"י יסורים‬ ‫שבת [שבת פ"א יציאות השבת וכו' העני‬ ‫הקדושה‪)...‬דברי יונה)‪ .‬זכותו יגן עלינו ועל‬ ‫וקללות ח'"ו‪ ,‬הרי לוקח הרבה זמן עד‬ ‫חייב] תיכף מתחיל העני חייב למה יהיה‬ ‫כל ישראל אמן!‬ ‫שמתקרבת הגאולה‪ ,‬יש שם לכלוך רב‪ ,‬אך‬ ‫חייב העני‪ ,‬הנה הבדחן הלז שאל בדרך‬ ‫כשמתנערים‪ ,‬קרבה אל נפשי גאלה‪ ,‬ברגע‬ ‫בדיחותא לפקח דעת הרב הקדוש‪ ,‬אבל‬ ‫אחד יוכל לבא משיח צדקנו ברחמים‪.‬‬ ‫הרב הקדוש הנ"ל היה משוטט בקושיא‬ ‫הנ"ל דבאמת יקשה למה תתחיל המשנה‬ ‫יש יהודים הזוכים בתשובה בזכות הספר הזה‬ ‫כ"ה אלול‬ ‫בבבא דהתחייבות העני ובפרט שהיא‬ ‫סיפר הרה"ח המנוח ר' משה גראס‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫הכנסה תולדה‪ ,‬והשיב לו הרב שישיב לו‬ ‫ז"ל מגענף‪ ,‬שעוד בבחרותו הוצרך לנוד‬ ‫של הרה"ק רבי יחיאל מיכל‬ ‫תשובה בשבת‪ ,‬וא"ל הרב בסעודת הערב‬ ‫במדינת פולניא‪ ,‬ונכנס לבית החפץ חיים‬ ‫מזלאטשוב זיע"א בן הרה'"ק‬ ‫שהקשו קושיא זו במתיבתא דרקיע‪,‬‬ ‫רבי יצחק מדרוהביץ זיע"א‬ ‫זצ"ל בראדין‪ ,‬והפליא לראות את הספה"ק‬ ‫והשיבו שבשביל זה מגיע התחייבות‬ ‫נועם אלימלך על שלחנו‪ .‬נענה לו החפץ‬ ‫לעני בשביל שפשט העני את ידו ועשה‬ ‫חיים זצ"ל באמרו‪ :‬אנחנו מאמינים שעוד‬ ‫השתדלות‪ .‬הבן הענין‪ ,‬והבן שיחת חולין‬ ‫היום יש יהודים בארבע כנפות הארץ‪,‬‬ ‫כתוב בספר אגרא דפרקא (אות ט"ז) בשם‬ ‫הזוכים לתשובה בזכות הספר הזה‪.‬‬ ‫של תלמידי חכמים ועד היכן הדברים‬ ‫הרה'"ק מזלאטשוב שג' דברים יכול לומר‬ ‫ובבוא הר' משה ע"ה לפני הגה"ק מהר"א‬ ‫מגיעים‪:‬‬ ‫על עצמו‪ ,‬א‪ .‬מעולם לא חימם עצמו אצל‬ ‫מבעלזא זי"ע סיפר לו אלה הדיבורים‪.‬‬ ‫תנור בית החורף‪ .‬ב‪ .‬מעולם לא התכופף‬ ‫הפליא הרב מבעלזא זי"ע ואמר‪ :‬חידוש‬ ‫אל המאכל‪ .‬מעולם‪ ,‬היינו שכל ימי חייו‬ ‫הוא שאף שלא נמנה על תלמידי תלמידי‬ ‫עוד כתב בספר אגרא דכלה ‪( -‬פרשת‬ ‫אכל בישוב הדעת‪[ .‬וכ' הבני יששכר‬ ‫הבעל שם טוב הק' זי"ע‪ ,‬היתה לו השגה‬ ‫דברים)‪ .‬וירצה עוד‪ ,‬אומרו אל כל ישראל‬ ‫שכן מבואר ע'"פ כונת העלאת הניצה'"ק‬ ‫כזו‪ .‬וכידוע שאחר כך בכל עת שפגש הרב‬ ‫ולא אל בני ישראל‪ ,‬דהנה פירשנו‬ ‫שהמאכל צריך להתעלות למעלה] ג‪.‬‬ ‫מבעלזא זצ"ל את תלמידי החפץ חיים‬ ‫הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא‬ ‫מעולם לא חיכך את עצמו‪ .‬רבי מיכלע היה‬ ‫זצ"ל חזר על דיבוריו אלו‪( .‬זכרונם לברכה)‬ ‫בי | פרשת נצבים וילך תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫בחוה'"מ לכו תזיזו את הסוכה לצד שני ‪:‬‬ ‫אתרוג ולולב‪ .‬רבי מיכל'ע נתמלא שמחה‪,‬‬ ‫עליו חטא [ויקרא יט יז]‪ ,‬דהנה המוכיח‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫ואכל סעודתו בקדושה‪ ,‬והלך לקנות‬ ‫כשמוכיח את חבירו מחויב להוכיחו באופן‬ ‫אתרוג ולולב מהודרים בתכלית השלמות‪.‬‬ ‫שלא יעורר קטרוג על הנוכח בהזכירו‬ ‫ואמר לרבנית שהוא נוסע לעיר הגדולה‪ ,‬כי‬ ‫עוונותיו‪ ,‬והנה הוא מחויב להוכיחו בהשכל‬ ‫זלאטשוב היא עיירה קטנה מאד‪ ,‬לכן צריך‬ ‫שאל הנוכח יהיה במובן דברי קנטורין על‬ ‫כ"ז אלול‬ ‫ליסוע לעיר לקנות אתרוג ולולב‪ .‬ואמר‬ ‫אשר לא טוב עשה‪ ,‬ובכדי שלא יתעורר‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫לרבנית שהילדים רבי יוסף ורבי יצחק‬ ‫קטרוג יהיו דבריו בהשכל שיהיה במובן‬ ‫של הגה"ק רבי נתן הכהן אדלר זיע"א‬ ‫יבנו את הסוכה‪ .‬רבי מיכל'ע חזר בערב חג‬ ‫מדבריו ללמד עליו זכות לפניו ית'‪ ,‬וכן‬ ‫בן הרה"ק רבי שמעון זיע"א‬ ‫הסוכות עם אתרוג ולולב‪ .‬בליל יום טוב‬ ‫שמעתי מצדיקי הדור וחכמי האמת‪,‬‬ ‫קרא רבי מיכ'לע לרבנית שתבא לשמוע‬ ‫ושמעתי שהרב הק' המגיד המפורסים‬ ‫קידוש‪ ,‬ובאמצע קידוש התחילה הרבנית‬ ‫מוהרי"מ מזלאטשוב זצוק"ל כשהיה דורש‬ ‫לבכות מאד חזק‪ ,‬לאחר קידוש חזרה‬ ‫והיה מוכיח את העם‪ ,‬היה הופך פניו ואמר‬ ‫כיון שמשה רבינו לא נכנס לארץ‬ ‫יקומו בתחיית המתים‬ ‫ונכנסה לבית‪ ,‬כמנהגם שהנשים אוכלות‬ ‫רבש"ע הנה עמך הם שלמים הם וראויים‬ ‫בתורת משה חת"ס ‪ -‬בשם רבו הגה"ק ר'‬ ‫בבית‪ .‬למחרת בבוקר לאחר התפילה קרא‬ ‫הם‪ ,‬והנה הם חפצים מאוד לעשות רצונך‪,‬‬ ‫נתן אדלער זצוק"ל ‪ -‬יו"ד כ"ז אלול‬ ‫רבי מיכ'לע להרבנית שתברך על האתרוג‪,‬‬ ‫ומה שאני מקנטר אותם הוא בעבור כבוד‬ ‫והיא בכתה בדמעות שליש‪ ,‬שאל אותו‬ ‫שמך שיתאמצו מאד במצותיך וכיוצא‬ ‫הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה‬ ‫רבי מיכל'ע מה אתה בוכה כ'"כ גם אתמול‬ ‫בדברים‪ .‬וזה פירוש הפסוק לדעתי הוכח‬ ‫וזנה וגו'‪ ,‬איתא בחלק (דף צ‪ ,‬ב)‪ ,‬דשאלה‬ ‫בקידוש וגם היום בנטילת לולב? אמרה‬ ‫תוכיח את עמיתך‪ ,‬ותראה לעשות באופן‬ ‫מטרוניתא את ריב"ח אמריתו דמית חיי‬ ‫הרבנית‪ ,‬הנה יש לנו עניות ודלות בבית‪,‬‬ ‫שלא תשא עליו חטא‪ ,‬שלא יתנשא החטא‬ ‫והקב"ה יודע עתידות‪ ,‬תרווייהו מנא לכו‪,‬‬ ‫ועיקר השמחה שלי בחיים הוא שהייתי‬ ‫לחול עליו העונש ח"ו‪ .‬וכו' עיי"ש מה שפי'‬ ‫והשיב לה מהאי קרא 'הנך שוכב עם‬ ‫רואה את אליהו הנביא בליל סוכות‪ ,‬והנה‬ ‫לפי לדרכו‪.‬‬ ‫אבותיך וקם' היינו תחיי'‪' ,‬וקם העם הזה‬ ‫בשנה זאת אתמול בלילה נכנסתי בקידוש‪,‬‬ ‫וזנה' היינו יודע עתידות‪ ,‬ושאלה שוב הא‬ ‫לא ראיתי את אליהו הנביא‪ ,‬האמנתי‬ ‫קרא לא קאמר הכי‪ ,‬אלא פשטא דקאי‬ ‫שהאושפיזין נמצאים‪ ,‬אך לא ראיתי‪ ,‬הרי‬ ‫הרבנית בוכה על שלא ראתה‬ ‫אלמטה‪ ,‬וא"ל נקוט מיהא פלגא בידך‪.‬‬ ‫שהרעותי את מעשי‪ ,‬ולכן אני בוכה לשוב‬ ‫את אליהו הנביא כמדי שנה‬ ‫וצריך ביאור דהרי שאלה תרווייהו‪.‬‬ ‫מעשה שסיפר בנו הק' רבי יוסף‬ ‫בתשובה‪ .‬אמר לה רבי מיכל'ע‪ ,‬זה לא‬ ‫מיאמפלא (ויש בזה כמה נוסחאות)‪ ,‬נודע‬ ‫והנה מורי הגאון מוה' נתן אדלער זצ"ל‬ ‫באשמתך‪ ,‬אני אשם בדבר‪ ,‬והתחילו לריב‬ ‫שאביו המגיד נסע קודם הסתלקותו‬ ‫פי' עפ"י המדרש על אשר נשבעתי באפי‬ ‫מי אשם בזה שהיא לא ראתה את אליהו‬ ‫מזלאטשוב ליאמפלע‪ ,‬ומקום מנוחתו‬ ‫אם יבואון אל מנוחתי‪ ,‬למנוחה זו הוא‬ ‫הנביא בסוכה‪ .‬והבטיח לה רבי מיכ'לע בליל‬ ‫בעיירה יאמפולה‪ .‬הוא היה אומר שאמו‬ ‫דלא יבואו‪ ,‬אבל למנוחה אחרת יבואו‪,‬‬ ‫ב' דחג הסוכות תזכה לראות את אליהו‬ ‫הרבנית היתה צדקת וזכתה למדרגת גילוי‬ ‫כשיבוא גואל צדק ויקומו בתחייה‪ .‬ועי"ז‬ ‫הנביא‪ ,‬וכך הוה‪ .‬וחזרה לשמוח בשמחה‬ ‫אליהו‪ .‬פעם אחת במוצאי יוה'"כ לא טעם‬ ‫הוכרח משה רבינו למות במדבר‪ ,‬דאם הי'‬ ‫גדולה‪ .‬בחול המועד אמר רבי מיכל'ע לבנו‬ ‫רבי מיכל'ע דבר‪ ,‬למחרת בבוקר בקשה‬ ‫משה בא לא"י איתא בספרים דלא נחרב‬ ‫רבי יוסף‪ ,‬הנה מול הבית עומד בית תפלה‬ ‫הרבנית שיבא רבי מיכל'ע לטעום אחר‬ ‫בהמ"ק‪ ,‬והי' נעשה אז עולם התיקון ולא‬ ‫עם שתי וערב גבוה‪ ,‬וכשהשמש זורחת‬ ‫שחרית‪ .‬הכלל שלאחר התפילה צעקה‬ ‫הי' אז מנוחה אחרת‪ ,‬ולא הי' אפשר לדור‬ ‫על השתי וערב‪ ,‬נעשה צל למרחוק‪ ,‬וכן‬ ‫הרבנית שיבא לטעום ולסעוד‪ .‬ושאלה‬ ‫המדבר לבוא שכבר נשבע ה'‪ ,‬וע"י מיתת‬ ‫בסוכות שהוא באמצע החודש יש לבנה‬ ‫אותו‪ ,‬הרי בלילה לא דרשתי שתאכל‪,‬‬ ‫משה באו ונסתבב מנוחה אחרת ויבואו‪.‬‬ ‫מלאה וגם היא מאירה ויש צל‪ ,‬והנה בכל‬ ‫עכשיו אני דורשת שתאכל‪ .‬אמר לה רבי‬ ‫שנה אני בונה את הסוכה‪ ,‬אני נשמר שלא‬ ‫וזה שאמר 'הנך שוכב עם אבותיך'‪ ,‬ועי"ז‬ ‫מיכ'לע‪ ,‬איך אוכל עכשיו‪ ,‬הרי עוד כמה‬ ‫תעמוד הסוכה במקום הצל של השתי‬ ‫'וקם העם' יהי' להעם תקומה ויקומו‬ ‫ימים חג הסוכות‪ ,‬ואין לי פרוטה לקנות‬ ‫וערב‪ ,‬אך בשנה זאת שאתם בניתם את‬ ‫ויבואו בתחיי' לארץ‪ ,‬וביאר איך‪ ,‬ואמר וזנה‬ ‫לולב ואתרוג‪ .‬כנודע שבתחילה היה‬ ‫הסוכה‪ ,‬היה זה במקום שהיה הצל של‬ ‫אחרי אלקי נכר וגו' ויחרב הבית‪ ,‬ושוב יבנה‬ ‫חי בעניות גדולה‪ .‬אמרה הרבנית הנה‬ ‫השתי וערב‪ .‬ולכן לא בא אליהו לסוכתנו‪.‬‬ ‫ויוכלו לבוא‪ ,‬וא"כ תרווייהו נשמע ודפח"ח‪.‬‬ ‫טמנתי אצלי מטבע יקר מאד‪ ,‬כשמכרנו‬ ‫מה עשיתי בליל שני‪ ,‬התפללתי שיהיה‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫התכשיטים מחמת עניות‪ ,‬השארתי מטבע‬ ‫מעונן בלילה וביום‪ ,‬וממילא לא יהיה צל‬ ‫אחת שנוכל לקנות מתנה לכלת רבי יוסף‬ ‫של שתי וערב‪ ,‬לא צל לבנה ולא צל חמה‪,‬‬ ‫מיאמפלה הבן‪ ,‬ועכשיו שאינך אוכל‬ ‫ויוכל אליהו הנביא לבא לסוכתנו‪ .‬ועתה‬ ‫מחמת צער‪ ,‬קח את המטבע ולך לקנות‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו | גי‬ ‫בס”ד‬ ‫גדולים וכי רב כוחו של כ"ק מרן להציל‬ ‫שכל עוד ואין אדם מפשפש במעשיו‪,‬‬ ‫נפשות מרדת שחת ומהילכד באזיקיהם‬ ‫עשוי הוא לשגות ולדמות שהוא צדיק בכל‬ ‫כ"ז אלול‬ ‫של שדים ורוחות‪ ,‬ונטלו אל חצר הקודש‪,‬‬ ‫דרכיו וחסיד בכל מעשיו‪ ,‬אך משיעשה‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫והרואים אותו בבואו נחרדו לנפשם כי‬ ‫אדם חשבון נפשו וידקדק בכל פועלו‪ ,‬יגלה‬ ‫של ה"שר שלום" מבעלזא‬ ‫הכחש והרזון עלו בבשרו של הבחור עד‬ ‫עוונות וחטאים למכביר עד שידמה שאין לו‬ ‫(האדמו"ר הראשון מבעלזא)‪,‬‬ ‫כי לא ראו הבריות אדם כחוש ודל כוחות‬ ‫ערך שיעור וקץ‪ ,‬וזהו ראשי תיבות "עשק”‬ ‫הרה"ק רבי שלום זיע"א‬ ‫שכמותו‪ .‬הדם כמו אזל מכל גופו וגון עורו‬ ‫‪ -‬ע'רך ש'יעור ק'ץ‪ .‬איברא‪ ,‬הוסיף כ"ק מרן‪,‬‬ ‫בן הרה"ק רבי אלעזר זיע"א‬ ‫צח כסיד‪ ,‬וכוח אין במתניו אף כדי לעמוד‬ ‫אם יש לו לאדם נשבר והוא יושב ללמוד‬ ‫על רגליו והוא חייב להיתמך בידי אנשים‬ ‫בתורה הקדושה‪ ,‬אזי לוקח אור התורה את‬ ‫משני עבריו‪ .‬כשנכנסו הבחור ואביו אל‬ ‫לבבו ונושאו כלפי שמיא להראותו לבורא‬ ‫זכה להיות תלמידו של הרה'"ק רבי‬ ‫הקודש פנימה‪ ,‬שאל כ"ק מרן‪" :‬האם‬ ‫עולם‪" ,‬מען זאל זעהן וואס אין דעם הארץ‬ ‫שלמה לוצקער תלמידו של המגיד הגדול‬ ‫למדת פעם גמרא עם מהרש"א?"‪ .‬לא היה‬ ‫שטייט”‬ ‫ממעזריטש‪ ,‬שזכה לכתוב תורתו של‬ ‫הבחור מסוגל להשמיע קול מרוב חולשה‪,‬‬ ‫המגיד זי"ע‪.‬‬ ‫אך אביו השיב בהן‪ .‬נענה כ"ק מרן ואמר‪:‬‬ ‫"אתן לך סגולה‪ ,‬שיקפיד בנך ללמוד בכל‬ ‫פעם נכנס אצל כ"ק מרן יהודי אחד ותיאר‬ ‫משמו של רבו הרבי מלובלין זי"ע אמר‬ ‫יום בקביעות בחידושי המהרש"א‪ ,‬ובפרט‬ ‫את רוב פשעיו וביקש סדר תשובה‪ .‬השיב‬ ‫כ"ק מרן‪ ,‬שסגולה יש לתפילה בלי הפרעת‬ ‫בעת שהוא הולך לישון יהא המהרש"א‬ ‫לו כ"ק מרן קצרות‪" :‬זאלסט ווייניגער רעדן‬ ‫מחשבות זרות‪ ,‬אם מקדימים ולומדים‬ ‫פתוח לפניו ויהגה בו עד שתחטפנו שינה"‪.‬‬ ‫און מער לערנען" (תדבר פחות ותלמד יותר)‬ ‫דף גמרא לשם שמים קודם שעומדים‬ ‫לאחר כמה ימים ‪ -‬מעיד המספר ‪ -‬נראה‬ ‫להתפלל‪ .‬את דבריו הטעים בלשון הכתוב‬ ‫הבחור ברחובותיה של בעלזא‪ ,‬והנה שב‬ ‫(אסתר ט‪ ,‬כה) "ובבואה לפני המלך"‪ ,‬כאשר‬ ‫הצבע ללחייו והכוחות חזרו למתניו‪ ,‬ובמו‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬הכשיר כ"ק מרן לבותיהם‬ ‫מבקש יהודי להתפלל לפני קודשא בריך‬ ‫פיו סיפר ל'יושבים' כי עשה כעצת כ"ק‬ ‫של שומעי לקחו‪ ,‬למען יידעו כי התורה‬ ‫הוא‪" ,‬אמר עם הספר"‪ ,‬ואמירת תפילתו‬ ‫מרן והקליפה עזבתו לגמרי‪.‬‬ ‫אינה רק מרפא ללב נשבר‪ ,‬אלא שאינה‬ ‫נעשית מתוך לימוד התורה הקדושה‪ ,‬אזי‬ ‫נקנית אלא באמצעותו‪ .‬כאשר אמר‬ ‫“ישוב מחשבתו הרעה"‪.‬‬ ‫עוד זאת ייאמר משמו של כ"ק מרן‪ ,‬כאשר‬ ‫בתורתו לפרשת תרומה ‪ -‬כדרך שכתב‬ ‫הגיד כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע‪ ,‬שלימוד דף‬ ‫כיוצא בזה ביאר דברי הכתוב (דברים לב‪,‬‬ ‫רבנו בחיי ‪ -‬שלא לחינם כל אמותיו של‬ ‫גמרא עם רש"י‪ ,‬הוא בבחינת מקוה ומטהר‬ ‫ארון הברית היו אמות שבורות‪ ,‬כמאמר‬ ‫ב)‪" :‬יערוף כמטר לקחי"‪ ,‬שהתורה נקראת‬ ‫כמו טבילה בארבעים סאה‪ .‬ובנו‪ ,‬כ"ק מרן‬ ‫הכתוב (שמות כה‪ ,‬י) "ועשו ארון עצי שטים‬ ‫'לקח טוב' (משלי ד‪ ,‬ב) ובכוחה לערוף את‬ ‫מהר"י זי"ע‪ ,‬הגיד משמו‪ ,‬שדף גמרא עם‬ ‫אמתיים וחצי ארכו אמה וחצי רחבו ואמה‬ ‫ההתנגדות לקדושה‪ ,‬וממילא לאחר מכן‬ ‫רש"י הוא מסוגל להצלחה‪.‬‬ ‫וחצי קומתו"‪ ,‬ללמדנו‪ ,‬שאין התורה נקנית‬ ‫"תזל כטל אמרתי" והתפילה עושה רושם‬ ‫אלא בשברון לבב‪.‬‬ ‫ומנחילה שפע ממרומים‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע אמר‬ ‫‪ -‬בתשובה לשאלת הרה"ק רבי ישראל‬ ‫מרוזין זי"ע ‪ -‬כי כוחו של כ"ק מרן גדול‬ ‫אודות דרכו של כ"ק מרן להנחיל דרך‬ ‫מרגלא בפומיה‪" :‬מי שעוסק בהוויות‬ ‫בכך שכל הישועות שהוא פועל הן בכוח‬ ‫תשובה בכוחה של תורה‪ ,‬סיפר הרה"ק‬ ‫אביי ורבא מובטח לו שלא יחסר לו פת‬ ‫תורתו‪ .‬ואף כ"ק מרן עצמו הדגיש זאת‪,‬‬ ‫ה'אמרי יוסף' מספינקא זצ"ל‪ ,‬שפעם נסע‬ ‫לחם ו'בארשט'‪ ,‬ולמקצת הלומדים נותנים‬ ‫בספרו מעשה שאירע אצל הגה"ק בעל‬ ‫לחסות בצל כ"ק מרן בשבת שובה וביום‬ ‫משמים גם מנורות זהב וכסף”‪.‬‬ ‫ה'טורי זהב' זי"ע‪ ,‬שהגיעו לבקש ברכתו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אולם פעמי המרכבה איחרו‬ ‫בעד אשה שהקשתה בלדתה‪ .‬נענה הט"ז‬ ‫להביאו וסופו שנאלץ לשבות בכפר סמוך‬ ‫ואמר‪" :‬אין בכוחי לעשות דבר‪ ,‬זולת‬ ‫לבעלזא‪ .‬מיד לאחר צאת השבת הורה לבעל‬ ‫כך סיפר עד ראייה‪ ,‬אשר הסתופף בצל‬ ‫הדבר הזה‪ ,‬שהיות והיום תירצתי קושיא‬ ‫העגלה למהר את סוסיו לבעלזא‪ ,‬והספיק‬ ‫קדשו של כ"ק מרן ובמו עיניו חזה במעשה‬ ‫חמורה על תוספות‪ ,‬ובכן אני מוסר זכות זו‬ ‫לבוא להיכלו של כ"ק מרן כשהתחיל‬ ‫נורא‪ ,‬כאשר הובא לבעלזא בחור צעיר‬ ‫ליולדת"‪ .‬הדבר יצא מפיו ותיכף ומיד ילדה‬ ‫לומר תורה בסעודה שלישית‪ ,‬עת רעוא‬ ‫כבן עשרים שנה שנתדבקה בו קליפת‬ ‫בנקל‪ .‬וביאר כ"ק מרן‪ :‬כשם שהוא התיר‬ ‫דרעוין‪ .‬ויאמר כ"ק מרן בתוך דבריו לבאר‬ ‫טומאה קשה והיתה מייסרת אותו ביום‬ ‫קושיא שהתעוררה על דברי התוספות‪,‬‬ ‫מה שאומרים בתפילת נעילה "אתה נותן‬ ‫ובליל‪ ,‬עד כדי שהיתה מפילה עליו תרדמה‬ ‫בזכות זו שנמסרה ליושבת על המשבר‬ ‫יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים‪,‬‬ ‫ברחובה של עיר ומביאתו לידי טומאה‪.‬‬ ‫התירו את קשייה וילדה בנקל‪.‬‬ ‫ותלמדנו ה' אלוקינו להתוודות לפניך על‬ ‫שמע אביו כי בבעלזא רואים מופתים‬ ‫כל עוונותינו למען נחדל מעושק ידינו”‪,‬‬ ‫די | פרשת נצבים וילך תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫פעם סיפרו לפני כ"ק מרן דברים השגורים‬ ‫ולא רצה להתהלך עמהם בעיר‪ ,‬והלך‬ ‫בין חסידיו של כ"ק מרן נמנה הנגיד התורני‬ ‫על לשונו של תלמידו ורעהו‪ ,‬הרה"ק רבי‬ ‫והטמינם במקום מסתור בבית האכסניה‪.‬‬ ‫רבי שמואל זאנוויל כהנא זצ"ל‪( ,‬חתנו של‬ ‫שמעון מיערוסלב זי"ע‪ ,‬שבכל פעם שהוא‬ ‫יום אחד חזר אותו יהודי לבית האכסניה‪,‬‬ ‫הגאון רבי יהודה הכהן כהנא זצ"ל אבד"ק סיגעט ומח"ס‬ ‫מדבר מביאת מלך המשיח הוא אומר‪:‬‬ ‫וגילה כי גנבו ממנו את הכל‪ .‬עשה אותו‬ ‫'תרומת הכרי’ ו'קונטרס הספקות'‪ ),‬ולימים ראש‬ ‫משיח וועט מיר מאכן פאר א מעקלער‬ ‫יהודי חשבון בנפשו‪ ,‬והגיע למסקנא כי‬ ‫הקהל בסיגעט‪ .‬לעומתו‪ ,‬אחיו הרה"ח רבי‬ ‫(מתווך)‪ .‬אל נא תחשבו שכל אחד יוכל‬ ‫הרב שהתאכסן עמו ודאי איננו גנב‪ ,‬ואם‬ ‫יצחק אריה ז"ל היה מחסידי הרה"ק רבי‬ ‫לגשת אליו וליטול ממנו שלום‪ .‬איך וועל‬ ‫כן הרי מוכרח להיות כי בעל האכסניה גנב‬ ‫חיים מקאסוב זי"ע‪ .‬באחת מפגישותיהם‪,‬‬ ‫זיין א מעקלער‪ ,‬וועמען יא צו לאזן און‬ ‫את ממונו‪ .‬ניגש היהודי אליו ותבע ממנו‬ ‫ביקש רבי שמואל זאנוויל את אחיו רבי‬ ‫וועמען נישט"‪ .‬נענה כ"ק מרן ואמר‪" :‬אזוי‬ ‫שיחזיר לו את כספו‪ ,‬אבל בעל האכסניה‬ ‫יצחק אריה שיסע עמו לבעלזא‪ ,‬ונענה לו‪.‬‬ ‫האט ער געזאגט?! חלילה‪ ,‬ער וועט נישט‬ ‫הכחיש כל קשר אל הענין‪ .‬תוך זמן קצר‬ ‫משנודע הדבר להרה"ק מקאסוב‪ ,‬היצר‬ ‫זיין א מעקלער‪ .‬כשיבוא משיח צדקנו‪,‬‬ ‫נהייתה מהומה גדולה‪ ,‬כי היהודי טען‬ ‫לו והקפיד‪ ,‬ופרצה שרפה בבית החרושת‬ ‫ילכו כל הצדיקים ביחד עם אלו שנסעו‬ ‫בוודאות כי בעל האכסניה הוא הגנב‪ ,‬ובעל‬ ‫של רבי יצחק אריה ומרבית רכושו היתה‬ ‫אליהם ויביאום אליו לקבל פניו‪ .‬אפילו‬ ‫האכסניה מצידו הכחישו מכל וכל‪ .‬עד‬ ‫למאכולת אש‪ .‬רבי שמואל זאנוויל‪,‬‬ ‫היהודים שהיו קצת חלשים‪ ,‬אם נסעו‬ ‫שהחליטו ללכת אל הרה״ק מקאמינקא‬ ‫שכאמור שכנע את אחיו לנסוע לבעלזא‪,‬‬ ‫לאיזה צדיק‪ ,‬יטלם עמו"‪ .‬ובזה פירש כ"ק‬ ‫שהיה באותה עת בבעלזא‪ ,‬והיה ידוע‬ ‫חש ברגשות אשם על שבעטיו עלתה‬ ‫מרן מאמר הכתוב (ישעי' נו‪ ,‬כ) "נאום ה'‬ ‫כחכם ונבון‪ ,‬לשאול אותו כדת מה לעשות‬ ‫לאחיו רעה והוא חשבה לטובה‪ .‬נסע איפוא‬ ‫אלוקים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ‬ ‫בדבר זה‪ .‬למרבה הפליאה ענה להם מיד‪ ,‬כי‬ ‫לבעלזא וסיפר לכ"ק מרן את המאורעות‬ ‫עליו לנקבציו"‪ ,‬שכוונתו לצדיקים שהם‬ ‫לא בעל האכסניה הוא האשם בדבר‪ ,‬אלא‬ ‫העצובים שאירעו לאחיו‪ .‬שמע כ"ק מרן‬ ‫"נקבציו" ועליהם יקבץ השי"ת את כל אלו‬ ‫הרב שהתאכסן עם אותו היהודי הוא הגנב‪.‬‬ ‫ואמר‪" :‬מאחר ואומר אתה שאני גרמתי‬ ‫שהיתה להם שייכות אליהם‪ ,‬אף מי שהוא‬ ‫לא היתה להם ברירה‪ ,‬ניגשו אל הרב וסיפרו‬ ‫לו שיפסיד ממון‪ ,‬הריני מברכו שהשי"ת‬ ‫בגדר "נדחי ישראל"‪ .‬והפטיר כ"ק מרן‪:‬‬ ‫לו כי כך אמר עליו הרה״ק מקאמינקא‪ .‬ויהי‬ ‫ימלא חסרונו"‪ .‬לא יצאו ימים רבים ובאורח‬ ‫"לא אתן לו להיות ‘מעקלער'‪ ,‬רק בנערינו‬ ‫לפלא‪ ,‬כאשר תיכף ומיד הודה הרב כי אכן‬ ‫פלא הרויח רבי יצחק אריה הון עתק ושב‬ ‫ובזקנינו נלך"‪.‬‬ ‫ידו היתה במעל‪ ,‬ועד מהרה ישיב הכל‪.‬‬ ‫למעמדו האיתן כבתחילה‪.‬‬ ‫והתנצל ואמר כי לא התכווין ממש לגנוב‪,‬‬ ‫כיוצא בזה סיפר החסיד רבי אורי‬ ‫אלא רק ללוות זאת לכמה ימים‪ ,‬מפני שהיה‬ ‫לאנדמאן מסטרעליסק ז"ל‪ ,‬ששמע מפי‬ ‫אחד מחסידי כ"ק מרן רבי חיים גולדברג‬ ‫דחוק במעות וכו’‪ .‬התפעלו כולם ותמהו‬ ‫קדשו‪" :‬תמיד כועס אני על אותם אנשים‬ ‫ז"ל מזאלקווא‪ ,‬היתה פרנסתו מצויה ברווח‬ ‫מהיכן ידע לומר זאת‪ ,‬כי לא היה מי שחשב‬ ‫האומרים שאינם מאמינים שתהיה להם‬ ‫ממסחר בבהמות‪ .‬באחד הימים הגיע לכ"ק‬ ‫כי הרב הוא גנב ח״ו‪ .‬ניגשו אליו ושאלוהו‬ ‫הזכות לראות בביאת משיח צדקנו‪ .‬הרי‬ ‫מרן‪ ,‬כשהוא חרד ודואג‪ ,‬מחמת שמגפה‬ ‫על כך‪ ,‬האם רוח הקודש יש בדבר‪ .‬ענה‬ ‫לכל יהודי ויהודי תהיה הזכות‪ ,‬כי באותו‬ ‫החלה משתוללת בעדרי הצאן והבקר‪,‬‬ ‫ואמר להם‪' :‬אין בזה שום חידוש‪ ,‬אלא‬ ‫יום גדול ונורא לא יבחרו אנשים שלא‬ ‫וגם בדיריו ורפתותיו החל הנגף‪ .‬אמר לו‬ ‫זה עתה לפני כמה ימים עמדתי בשורה‬ ‫ילכו לקראתו אלא יתירו לכל אחד ואחד‬ ‫כ"ק מרן‪ ,‬שיעמוד לצדו בתפילת מנחה‬ ‫להיכנס אל הרה״ק מבעלזא עם 'קוויטל'‪,‬‬ ‫ללכת לקראתו‪ ,‬ורק 'הגדול הגדול הגדול‬ ‫של ערב שבת קודש‪ .‬כשהחלו להתפלל‬ ‫ועמד זה הרב לפני עם ה'קוויטל' שלו בידיו‪,‬‬ ‫שבאפיקורסים' הוא שלא ילך לקראת‬ ‫ואמרו מזמור "הודו לה' כי טוב"‪ ,‬הגיע כ"ק‬ ‫ובשעת ההמתנה הצצתי לרגע אחד בתוך‬ ‫משיח צדקנו‪ .‬ואף הוא‪ ,‬לא ידח לגמרי‪ ,‬כי‬ ‫מרן לתיבות (תהלים קז‪ ,‬לח‪ -‬מא) “ובהמתם‬ ‫ה'קוויטל' שלו‪ ,‬ומיד ראיתי כי הוא גנב‪.’...‬‬ ‫בראותו את כל היהודים הולכים לקראת‬ ‫לא ימעיט‪ ...‬וישם כצאן משפחות"‪,‬‬ ‫הלכו וסיפרו את הדברים לפני הרה״ק‬ ‫מלך המשיח והוא יושב בביתו‪ ,‬יכנסו‬ ‫הגביה קולו וחשו כל הנוכחים כי הוא גונז‬ ‫מבעלזא בהתפעלות‪ ,‬וציווה שיקראו לו‬ ‫הרהורי תשובה בלבו ואף הוא יצטרף‬ ‫בקריאתו כוונה עמוקה‪ .‬באותו יום ובאותה‬ ‫לבא לפניו‪ .‬ובבואו אמר לו‪ ,‬כי גם הוא‬ ‫אליהם"‪ .‬בכך פירש כ"ק מרן את מאמר‬ ‫שעה פסקה המגפה ומבהמותיו של רבי‬ ‫בתחילה כאשר היה קורא 'קוויטל'עך'‪,‬‬ ‫הכתוב "עוד אקבץ עליו לנקבציו"‪ ,‬שלאחר‬ ‫חיים לא מתו עוד‪.‬‬ ‫היה רואה בהם את כל העבירות שעשה‬ ‫שיקבצו כל כלל ישראל לקראת משיח‪,‬‬ ‫מי שכתבם מעודו‪ .‬אבל אחר שהבחין כי‬ ‫עוד יתקבץ עליהם אותו אפיקורס גדול ג'‬ ‫זה מפריע לו ל'אהבת ישראל'‪ ,‬התפלל‬ ‫פעמים ואף הוא יהיה בין מקבלי פני משיח‬ ‫שמעתי מפי הגה״צ ר' אהרן מרדכי‬ ‫שלא יראה זאת עוד‪ ,‬ומאז שוב איננו רואה‬ ‫צדקנו‪( .‬מתוך גליונות דברי תורה בעלזא)‪.‬‬ ‫רוטנער זצ״ל‪ :‬פעם אחת הגיע לבעלזא‬ ‫עבירות של יהודים ב'קוויטל'עך’‪( .‬גיליון דעהו‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫נצו"י תשפ"ו)‬ ‫אדם חשוב אשר היה רב באחת העיירות‪,‬‬ ‫והתאכסן באכסניה עם עוד יהודי‪ .‬והנה‬ ‫אותו יהודי החזיק ברשותו הרבה מעות‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו | וט‬ ‫בס”ד‬ ‫בצאת השנה העת להוסיף בהודי'ה להשם יתברך על השנה שעברה עלינו ברב חסדיו ורחמיו לטוב לנו כל הימים‬ ‫ואנו תפילה לפני יוצר כל לקראת השנה הבאה עלינו לטובה שנזכה לראות בטוב הנראה והנגלה ממש‬ ‫ולכל בית ישראל בכל מקומות שהם נשגר ברכת כתיבה וחתימה טובה שנה טובה ומתוקה ומבורכת בגשמיות וברוחניות‬ ‫ונזכה לתשועת עולמים ברחמים גדולים במהרה בימינו‬ ‫אמן כן יהי רצון‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫בגילה ורינה נשגר בזה ברכה נאמנה קדם‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫מכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר ישראל פינק הי"ו‬ ‫הר"ר פינחס מנחם גליקסברג הי"ו‬ ‫בית שמש‬ ‫בית שמש‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‪,‬‬ ‫לרגל השמחה השורה במעונו‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫בהולדת בתו תחי'‬ ‫לרגל כ"ז אלול יומא דהילולא קדישא‬ ‫ויזכו לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט‬ ‫של הרה"ק 'שר שלום' מבעלזא זיע"א‬ ‫ולראות נחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫ולכתיבה וחתימה טובה‬ ‫ויזכו לנחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫ולכתיבה וחתימה טובה‬ ‫בגילה ורינה נשגר בזה‬ ‫בגילה ורינה נשגר בזה‬ ‫ברכת 'מזל טוב' קדם‬ ‫ברכת 'מזל טוב' קדם‬ ‫מכובדינו הדגול‬ ‫מכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר משה גדלי'ה קורניק הי"ו‬ ‫הר"ר ישראל טייטל הי"ו‬ ‫בית שמש‬ ‫בית שמש‬ ‫לרגל היכנס בנו יניק וחכים‬ ‫לרגל היכנס בנו יניק וחכים‬ ‫הבחור המופלג כמר חנוך העניך הלוי ני"ו‬ ‫הבחור המופלג כמר יחיאל ני"ו‬ ‫לנועם עול תורה ומצוות‬ ‫לנועם עול תורה ומצוות‬ ‫ביום שב"ק כ"ג אלול‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח‪,‬‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח‪,‬‬ ‫ולכל הטוב ולכתיבה וחתימה טובה‬ ‫ולכל הטוב ולכתיבה וחתימה טובה‬ ‫שבת שלום ומבורך!‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בדוא“ל‪ ,‬שילחו את כתובתכם לכתובת המייל‪smwhtwbh@gmail.com :‬‬ ‫או בטלפון ‪ 054-844-3494 -‬ובהשארת הודעה‪ ,‬לציין עבור גיליון שמועה טובה‬ ‫וכן מי שנדבו לבו לקחת חלק בזיכוי הרבים דרך תרומות והנצחות האפשריות כדלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬דרך הקישור שמועה טובה‬ ‫ב‪ .‬דרך מערכת קהילות‪ :‬חייגו ‪ , 073-275-7000‬הקישו מס‘ קופה ‪ 10204‬ופעלו לפי ההוראות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שילחו את בקשתכם לכתובת המייל הנ”ל‪ .‬ואי”ה ניצור עמכם קשר בהקדם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חייגו לטלפון הנ”ל (וכן תוכלו להשאיר הודעה)‪.‬‬ ‫זט | פרשת נצבים וילך תשפ”ו‬