חידושו של מקרא · Chidishoi Shel Mikroh — ניצבים וילך (2026-08-31)

גליון קס שנה ד' פרשת נצבים וילך חודש אלול שנת ה׳ תשפ״ו לפ״ג
חידושו של מקרא
פרשת נצבים וילך
ועוד מהו דאמר הכתוב הברכה והקללה ,וכי והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה
גם ברכה וגם קללה מביא ,הרי לכאורה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל
למעשה בא אליו או ברכה או קללה ,ומהו לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך
וא''ו החיבור ביניהם ,ולמה לא כתיב או. שמה :ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו
ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך
עוד צריך ביאור מהו דאמר הכתוב בכל הגוים בכל לבבך ובכל נפשך :ושב ה' אלקיך
אשר הדיחך ה' אלקיך שמה ,דאם כוונת את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל
הכתוב לישראל שנפל בין הגוים ,למה לא העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה :אם
כתיב והשבת אל לבבך בין הגוים ,ומהו יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך
בכל הגוים דמשמע בגוים עצמם ,דמה ומשם יקחך :והביאך ה' אלקיך אל הארץ
שייכות הוא להם. אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך
והרבך מאבתיך :ומל ה' אלקיך את לבבך
גם צריך ביאור למה איירי כאן דוקא במי ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל
שהדיחו ה' בכל הגוים ,וכי ישראל שאינו לבבך ובכל נפשך למען חייך (ל ,א – ו).
נידח אינו צריך לשוב אל ה'.
צריך ביאור בפסוקים אלו בכמה וכמה
עוד צריך ביאור הא דאמר הכתוב ושבת עד עניינים ,בתחלה קשה מהו לשון והיה לשון
ה' אלקיך וכו' בכל לבבך ובכל נפשך ,ורק שמחה ,דבשלמא גבי כי יבאו עליך
אח''כ אומר הכתוב ושב ה' אלקיך את הברכה שייך לשון שמחה ,אבל על הקללה
שבותך ורחמך ,ואיך יתכן כזאת ,הרי מאי שמחה שייך כאן.
אמרו בחז''ל פתחו לי פתח כחודו של מחט
ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם, גם מהו והיה לשון יחיד ,הרי איירי כאן בשנים
משמע דדי במעשה קטן של תשובה ששב בברכה ובקללה ,ושייך יותר לשון והיו,
אל ה' שמיד אח''כ ישוב ה' אלינו הרבה ובכך גם היה ניחא יותר דלא היה כתיב
יותר ,ואילו כאן משמע דרק אחר ששב לא לשון והיה לשון שמחה ששייך רק
בכל לבבו ובכל נפשו זוכה לשב ה' את בברכה ,ולא לשון ויהי לשון צער דשייך
שבותך. רק בקללה ,וממילא למה לא כתיב והיו.
עוד צריך ביאור דמתחיל הכתוב בלשון נופל עוד צריך ביאור מה כוונת הכתוב באמרו כל
על אחר ,והיינו ושבת עד ה' ושמעת בקלו, הדברים האלה ,דלמה לא די לומר כי יבאו
ואילו מיד אח''כ ממשיך בלשון נוכח ככל עליך הברכה והקללה אשר נתתי לפניך,
ומה נוסף לנו בדברים האלה.
א
של מקרא נצבים -וילך חידושו
שלא ידע מה יבוא עליו טובה או רעה כדי אשר אנכי מצוך ,דמה השינוי הזה והטעם
שזה יעוררו בתשובה אליו ,דלכך לא כתיב לכך.
או הקללה ,דבאמת לא איירי בקללה ממש
שבא אליו אלא במצב שיכול להגמר גם עוד קשה הכפל לשון שבתחלה אמר הכתוב
לקללה ,אבל באמת לא בא אליו הקללה ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה'
עצמה חס ושלום. אלקיך שמה ,ושוב אומר הכתוב אם יהיה
נדחך בקצה השמים משם יקבצך ומשם
ולכך כתיב והיה לשון שמחה דבכל גוונא יקחך ,ולמאי נאמר כן ,הרי כבר אמר
לטובה בא עליו מצב זה ,דייגמר לטובה הכתוב דמכל העמים אשר הפיצך שמה
וודאי טובה הוא ,וגם לרעה טובה הוא לו ושב וקבצך ,דממילא כלול בכך גם מקצה
מה שחושש מן הרעה שיכול לצאת מכך, השמים ,ומה נתחדש בפסוק זה.
דבזה נתעורר לבבו לשוב אל ה' ,אבל
באמת חס ושלום שיצא למעשה רעה וגם למה כאן אמר הכתוב אשר הפיצך ה'
חלילה .וזהו והשבת אל לבבך ,לגרום לך ואילו בתחלה כתיב אשר הדיחך ה' ומאי
לשוב ולהבין אל לבבך מה שרוצה הקב''ה שנא.
בתשובתך.
עוד צריך ביאור מהו המשמעות של מקצה
וזהו בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה, השמים ,וכי האדם בשמים הוא ,והיה
היינו לרמז על הא דשני גוים בבטנך ,שגם לכאורה ראוי יותר לומר מקצה הארץ,
שם היה נראה מצד אחד טובה ומצד אחד ומהו קצה השמים האמור כאן.
רעה ,דבאת לבית המדרש ורצה לצאת,
ובאת לבתי ע''ז ורצה לצאת ,וזהו הדיחך, עוד צריך ביאור במה דאמר הכתוב ומל ה'
דהניחך הקב''ה במצב זה של בכל הגוים אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה
כדי שתדע שה' אלקיך שמה. את ה' וכו' ,דמה היא מילה זו וכוונתה.
וממילא אחר זה מבאר הכתוב דרך התשובה, ונראה לבאר הכתובים כאן ,דבא הכתוב
דבתחילה יש לו לאדם לשוב עד ה' ,והיינו ללמדנו דרכי התשובה ושלביה ,דבתחלה
ולהבין שכוונת הקב''ה כאן הוא רק כדי שייגרם לאדם הרצון לשוב בתשובה,
לטובה ,ושחלילה לא יצא מאיתו הרעות, מביא עליו הקב''ה כל הדברים האלה
אלא נעשה הדבר רק 'עד' ,היינו רק ניסיון הברכה והקללה ,והיינו דאיירי במעשה
שיעוררו בתשובה ,ובאמת ה' היינו שם אחד או בניסיון אחד שיכול לצאת ממנו
של רחמים איכא כאן ולא חלילה רעה ,ודי טוב או רע ,וחושש מינה האדם איך ייגמר
בכך ששמעת בקלו היינו הקול שקוראו ה' דינו או מצבו לטובה או חלילה לרעה ,וזהו
לשוב אליו ,רק דלמעשה בעינן שישוב הדברים האלה דבכוונה מביא לו הקב''ה
מחמתו לתשובה שלימה בכל לבבו ובכל מצב שיכול לבוא לידי ברכה וגם לידי
נפשו ,אבל גם אם עדיין לא זכה לבוא לידי קללה ,וכגון שיבוא לו משפט ואינו יודע
כך ,מ''מ מיד כשהבין הא דושבת עד ה' האיך ייגזר דינו לטובה או לרעה ,וכן כל
וכנ''ל ,מיד זוכה לושב ה' את שבותך מיני מצבים שיכול להיות לטוב ויכול גם
ורחמך. להיות לרעה ,דמביא לו הקב''ה מצב זה
ב
של מקרא נצבים -וילך חידושו
יש לומר דאיירי בזה שנמצא במצב ואולי לכך גם נחלק הלשון בתחילה לשון נופל
שחושש מן הקללה ומן הרעה ,וכנ''ל על אחר ושבת עד ושמעת בקלו ,והיינו
דהדיחך מלשון שהניחך במצב זה ,עד כדי תחילת דרך התשובה ,ואילו המשך
שכבר כמעט אינו רואה צד לטובה ,וכגון הכתוב לשון נוכח ככל אשר אני מצוך
שהוא נמצא תלוי בין שמים לארץ ,וכמעט היום בכל לבבך ובכל נפשך ,דזהו אינו
שמת הוא או מי ממשפחתו והיינו בקצה תנאי לושב ה' את שבותך ורחמך ,אלא
השמים ,מ''מ אומר לנו הכתוב משם דזהו על שם סופו דתשובה שלימה בעינן
יקבצך ומשם יקחך ,דדי בכך שתבין וכנ''ל ,ומשום דפתח הפתח כפתחו של
ותשוב אל ה' וכנ''ל ובזה תזכה ויקחך מחט לשוב אל ה' ולהבין הא דעד ה' ,ובכך
ויבריא וימצא ברכה ולא קללה. כבר זוכה לושב את שבותך ורחמך כפתחו
של אולם ,אבל אין זה תנאי לושב ה' את
ובזה ניחא מה דחזר הכתוב לומר אם יהיה שבותך ורחמך ,דלזה די כבר בושבת עד
נדחך בקצה השמים על אף שלכאורה הוא ה' ושמעת בקלו.
כבר בכלל אשר הפיצך ה' אלקיך שמה
וכפי שהקשינו למעלה ,אלא דלדרך זו וממשיך הכתוב ואומר ושב וקבצך מכל
ניחא דבאמת בהא דהפיצך איירי בין העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה ,וכאן
העמים ,ובהא דנדחך איירי כנאמר למעלה לא איירי באשר הדיחך כמקודם דהביא
שנמצא במצב שחושש מפני הרעה. אותך למצב זה וכדלעיל ,אלא כאן
בהפיצך איירי ,וכוונתו הוא דכאן באמת
וממשיך הכתוב דלא די בכל זה שיוציאך ה' איירי באדם שנפל כל כך בעבודת ה'
מן העמים או ממצב זה שחושש מן הרעה, שהפיצו הקב''ה בכל העמים כפשוטו
אלא שמנחילו נחלת אבותיו בארץ ואפי' שנוהג כמעשי העמים ממש ,דגם בו אומר
הרבך יותר מאבותיך. הכתוב דלא די שמקבל הקב''ה את שבותך
ורחמך ,אלא עוד יותר אפי' מקבצך מכל
ואם זכה האדם ושב אל ה' כראוי כמו שכתוב העמים אפי' במצב שפל כזה שב ה' אליך
לעיל ככל אשר אנכי מצוך ,בזה הוא זוכה ומקבצך.
לומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך,
היינו ערלת הלב ,שלא יהיה עוד באדם ועל זה מוסיף הכתוב דאפי' מקצה השמים
שום יצר רע וצד רע ,שיעקרנו הקב''ה משם יקבצך ומשם יקחך ,ואולי כוונת
מלבבו לגמרי עד כדי שבזה יזכה לאהבה הכתוב בזה דאפי' שהגיע אדם למצב כזה
את ה' בכל לבבך ובכל נפשך. דהוא בקצה השמים ,היינו שהוא בקצה
השני מן השמים ,דכל כך רחוק הוא
וזהו למען חייך ,היינו כנ''ל שמוציאו הקב''ה מהקב''ה ,וכמי שיכתוב מקצה השני מן
מרעה לגמרי גם בהא דנחך בקצה השמים ,מ''מ אפי' משם יקבצך ומשם
בטוב שיחיה חייך, למען השמים, יקחך.
ובנעימים ולא חלילה במצב של סכנה
וחולי ,דמוציא ממנו ערלת הלב לגמרי בין או יש לומר דאם יהיה נדחך בקצה השמים לא
ברוחניות ובין בגשמיות. איירי על הנידח מן הקב''ה ,דהרי על זה
נאמר לשון הפיצך ולא הדיחך וכנ''ל ,אלא
ג
של מקרא נצבים -וילך חידושו
טובה וחתימה לכתיבה כולנו ושנזכה
ברוחניות ובגשמיות לאלתר לחיים טובים
וארוכים ולשלום אמן.
יוצא לאור ע''י הר''ר זלמן חיים הומינר הי''ו ,מחבר גליון 'דפירשנו' על הדף היומי,
קרית קרעטשניף רחובות.
להנצחות ולרשימת תפוצה וכן לכל ענייני הגיליון ניתן לפנות למס' פאלפון 0533132203
או למייל sh0533132203@gmail.com
ד
