דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — ניצבים וילך (2026-08-31)

פטרון
מערכת דעהו
שנת תשפ"ו נצבים-וילך גליון רצ
נתנדב לע"נ הרה״ח
זאב ב״ר משה ע״ה
וזו' האה"ח מרת
פעריל ב"ר טובי' ע"ה
מתוך
משנתו
של כ"ק דע את אלקי
מרן
רבינו
אביך ועבדהו
שליט"א
על הצדיקים גמורים לעשות תשובה
-לעבוד את ה' בחילא יתיר
ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
ועפ"י יסוד זה יובן היטב איך שייך גם לצדיקים גמורים
מצות תשובה היא דרך נעלה בכל עבודת השי"ת' | היאך אפשר לאדם שלא חטא מעולם לעשות תשובה?' | הבעל תשובה מכיר את
ענין 'לאהדרא בתיובתא' .שכן לעומת מה שעבודתם מעלת התורה והמצוות הרבה יותר מן הצדיק הגמור' | איך שייך להבטיח לאדם השב 'שלא ישוב לזה החטא לעולם'?' | מדוע הוצרך
והשתדלותם להיות צדיק ולהטיב מעשיהם נעשית בדרך הקב"ה לצוות בהדיא 'ובחרת בחיים'?' | ה'חיים' שאנו מבקשים עליו בראש השנה -ההכרה ב'לחיותנו כהיום הזה'
כלל באופן רגיל ובכוחות רגילים ,הנה עתה מוטל עליהם
להתעלות ולשוב בתשובה לפניו ,דהיינו להתאמץ ברצון
עוז ובכוחות חזקים יותר ולעבוד את הקב"ה בחילא יתיר.
ּוָּבָ ַַח ְְר �ָּּת ּ �ַּב ַַח ּ �ִּי י ם :
עבודת השי"ת -מתוך בקשת והשגת החיים
'תשובה' היא דרך נעלה בכללות עבודת השי"ת
ולפי זה ,כיון שלמדנו ש'תשובה' אין עניינה דוקא עזיבת
החטא ולשוב על עבירות שבידו ,אלא עיקר מהותה הוא
-ההתגברות וההתאמצות בעבודת ה' באופן חזק ומושלם
יותר ,נמצא אפוא ,שהתשובה אינה מוגבלת ומצומצמת
ובזה תגיע לו כפרה על עוונותיו ,ושב ורפא לו .ולפי סברא
זו נמצא ,שכל ענין התשובה אינו שייך אלא למי שעבר
א
עבודת השי"ת בבחינת
כמצוה אחת ופרטית בלבד ,אלא היא מהלך חדש ודרך על רצון קונו ח"ו.
'בחילא יתיר'
נעלה יותר בכללות עבודת השי"ת ,עד שאפשר לקיים את
'לאהדרא לצדיקייא בתיובתא'
כל התורה והמצוות בדרך 'בעל תשובה' .והיינו שאכן
ניתן לקיימן באופן פשוט ובכוחות רגילים -והיינו בלי אולם לא כן חזינן בדברי הזוהר הקדוש ,שכן שם מבואר 'כי המצוה הזאת' -לרש"י קאי על כללות
אור התשובה ,ומאידך גיסא אפשר לקיים את כולן כשהן ענין של (ח"ג קנג' ):לאהדרא לצדיקייא בתיובתא' ,עיי"ש. התורה ,ולרמב"ן על מצות תשובה
הרי מפורש יוצא מדברי הזוהר ,שגם לצדיקים גמורים ֹ ֹ ֹ � ֹ
מוארות ומרוממות באור התשובה ,ברעותא דליבא יתיר ִּכ�ִ י ַַה ִִמ ְְצָוָ ה ַַה �ֹּזאת ֲֲא ֶֶׁשר ָָאֹנִכִ י ְְמ ַַצ ְְּו� ָָך ַַה ּּיֹום ֹלא ִנִ ְפְ ֵלֵ את ִִהוא
ישנה עבודה מיוחדת של תשובה ,ואין היא מיוחדת לבעלי ֹ ֹ
ִִמ ְְמ ָָך ְוְ ֹלֹא ְְרֹחֹ ָָקה ִִהוא וגו'ִּ ,כ�ִ י ָָקרֹוב ֵֵאֶלֶ ָ
יָך ַַה ָָד ָָבר ְְמֹאד ְ �ְּבִפִ ָ
ובחילא סגיא. יָך
עבירה בלבד. �ֹ ֹ
ּּו ִִבְלְ ָָב ְְב ָָך ַלַ ֲֲעֹׂשתֹו (ל ,יא-יד) .פרש"י' :כי קרוב אליך -התורה
פרשת 'כי המצוה הזאת' -קיום כל התורה אלא שלכאורה הדבר צריך ביאור והסבר ,כי אכן איזו ניתנה לכם בכתב ובעל פה' .מבואר בדבריו הקדושים כי
כולה עפ"י מדת התשובה תשובה נדרשת מן הצדיקים שלא חטאו כלל ,ולא נמצא 'המצוה הזאת' קאי על כללות התורה כולה ,שניתנה לנו
ומעתה צדקו יחדיו דברי רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל בביאור במעשיהם שום דופי ופגם. בכתב ובעל פה.
הפסוק 'כי המצוה הזאת' הנ"ל ,ודברי שניהם עולים יחד מאידך הרמב"ן ז"ל כתב בפירושו ,וזה לשונו' :וטעם כי
יסוד התשובה' :רעותא דליבא יתיר וחילא סגיא'
בקנה אחד .כי אם אמנם לפי פשוטו של מקרא הכונה המצוה הזאת ,על כל התורה כולה .והנכון ,כי על כל
על מצות תשובה הנזכרת מקודם ,כטענת הרמב"ן ,מכל אך יתבאר הדבר עפ"י דברי הזוהר הקדוש במקום אחר, התורה יאמר (לעיל ח ,א) 'כל המצוה אשר אנכי מצוך היום'.
מקום הרי זה כלל גדול לכל התורה כולה ,כי כל המצוה שביארו שם יסוד עצום בשורש מהותה של עבודת התשובה, אבל 'המצוה הזאת' על התשובה הנזכרת ,כי 'והשבות אל
הזאת אפשר וראוי לקיימה עפ"י מדת התשובה ,בחילא וזה לשונם שם (ח"א קכט' :):ר' יוסי אמר ,תנינן ,אתר לבבך' (פסוק א')' ,ושבת עד ה' אלקיך' (פסוק ב') ,מצוה שיצוה
דמאריהון דתשובה קיימי ביה בההוא עלמא ,צדיקים גמורים אותנו לעשות כן' ,עד כאן.
סגיא ויתיר .ונמצא שמצות התשובה -שבה עוסקת
לית לון רשו לקיימא ביה ,בגין דאינון קריבין למלכא יתיר
התורה בפרשה הקודמת -מפשטת כנפיה על כללות נמצא ,שלכאורה נחלקו רש"י והרמב"ן ז"ל ביסוד הפסוק,
מכולהו ,ואינון משכי עלייהו ברעותא דליבא יתיר ,ובחילא
התורה והמצוות ,כי כולן יכולות וצריכות להתקיים באופן דעת רש"י היא שקאי על כללות התורה ,ודעת הרמב"ן
סגיא ,לאתקרבא למלכא' ,עד כאן.
נעלה יותר -עם אורה הגדול של התשובה ,אשר על היא שהכוונה למצות תשובה .איברא כי יש לומר שבאמת
דרך נעלה זו בעבודה הגיד הכתוב 'לא נפלאת היא ממך ומבואר בזה ,שיסוד ושורש התשובה הוא :עבודת השי"ת 'אלו ואלו דברי אלקים חיים' ,ושני הפירושים עולים יחד
הנעשה 'ברעותא דליבא יתיר ,ובחילא סגיא' [ברצון הלב בקנה אחד.
ולא רחוקה היא'.
יותר ,ובכח וחוזק רב] .ביאור הדברים ,דהנה יכול האדם
לקיים את כל מצוות ה' באופן פשוט ,וכפי מדת כוחותיו לפי פשוטו לא ניתנה תשובה אלא כדי לכפר עוונות
פטרון הגליון -אלול הרגילים והמוגבלים .אך מצות תשובה עניינה -ההתעלות וכדי לבוא אל הביאור ,נפתח תחילה להבין מעט עצם
נתנדב ע"י ידידנו הנכבד וההתגברות לעבוד את השי"ת בחילא יתיר ובכוחות נעלים מהותה של מצות התשובה .דהנה ,במושכל ראשון ובמבט
הי"ו מוה"ר בנימין אליעזר זאב הערבסט ונשגבים יותר מן הרגיל .וזהו כל יסוד התשובה ,להתעלות
לע"נ זקינו הרה"ח ר' משה שלום ב"ר יעקב ע"ה
שטחי נראה לכאורה ,כי התשובה לא ניתנת אלא כלפי החטא
נלב"ע כ' אלול תשנ"א לפ"ק ולהתחזק בעבודת הבורא ית' בחילא יתיר ובכוחות אדירים והעון בלבד ,והיינו ,כי כאשר יחטא איש ישראל לאלוקיו
וזו' האשה החשובה מרת יכט ב׳׳ר בנימין אליעזר ע׳׳ה
נלב"ע ד׳ ניסן תשפ׳׳ה לפ׳׳ק
יותר [ומה שביארו שם בזוה"ק במעלת הבעל תשובה על באיזה עון ופשע חלילה ,הנה מרוב רחמנותו ית' הצופה
הצדיק גמור ,יבואר להלן בעז"ה]. לרשע וחפץ בהיצדקו נתן לו מקום לשוב ולהתוודות לפניו,
א
רצון קונו ,בהכרח אינה נובעת אלא מתוך הכרה עצומה והמצוות ,יותר מהטעם לקיימן רק מצד היותן בגדר 'טוב' סיכום ותמצית
שקיום התורה והמצוות הוא בלבד ה'חיים' ,ובלעדיהן לא מול ה'רע'. פלוגתת רש"י ורמב"ן בפרשת 'כי המצוה הזאת' אי קאי על כללות
יתקיים איש באמת. שכן על אף שלכל אדם הנחנן בקצת ישרות הלב ושכל התורה או על מצות תשובה בלבד ,ויש לומר ש'אלו ואלו דברי
שכן אדם זה שבעבר דבק ברע ונכשל בחטאים ועוונות ובינה ישנו חפץ ורצון פשוט מטבעו לעשות את הטוב והישר, אלקים חיים' ,שכן אפשר לקיים כל התורה כולה עפ"י מדרגת
רח"ל ,הרי מעשיו הראשונים הוכיחו עליו שאין הוא ולהימנע מעשיית הרע והמעוות ,מכל מקום סוף סוף עדיין תשובה' ,בחילא סגיא' ,השייכת גם לצדיקים גמורים.
מתפעל ומזדעזע כל כך מעצם מהות הרע ,ולאו בהכרח זה בגדר הבחירה אצלו ,שכן בידו לבחור לעשות את הרע,
הוא שיתרחק מן העבירות מתוך הידיעה שהן 'רע' בלבד, ולהיות איש רשע ושפל חלילה .ונמצא שההכרה וההבנה
במהות התורה והמצוות ,שהינן 'טוב' בלבד ,איננה מכרחת
כי מחיצה זו שבין 'טוב' ל'רע' כבר נפרצה ונשברה אצלו.
ומעתה ,מה שהתעורר עתה האדם וניחם על הרעה שעשה, עדיין את האדם להידבק בהן ,ולהתרחק מעשיית ההיפך. ב
התורה והמצוות הן עצם
אין זה אלא מכח הכרתו הברורה ועמדו על דעתו כי שונה מכך לחלוטין היא הכרת האדם והשגתו כי התורה
ה'חיים' של האדם
הרע איננו 'רע' גרידא ,אלא הוא מות ממש ,וכל הדבוק והמצוות הן עצם חיותו של האדם ,ובלעדיהן אין חייו
בו אינו אלא כנוטל את נפשו בידיו ובוחר בכיליון. נחשבים לחיים כלל ,והרי הוא כנבילה מתה ממש .שכן
וכיון שכאמור אין לך אדם שיבחר מרצונו במות ,על כן הכרה זו מסירה ומבטלת לגמרי את כח הבחירה שלו נבוא עתה להעמיק בביאור שתי המדרגות האמורות בקיום
בהכרח עליו לעזוב את חטאיו ולשוב לדרך הטוב והישר. לבחור ברע .כי כאשר משיג האדם בבהירות שכל חלקה התורה והמצוות; הדרך הפשוטה והמוגבלת ,ומאידך אופן
נמצא שבמדה זו גדלה מעלתו של זה החוזר בתשובה של הטומאה והסט"א אינו אלא חתיכה אחת של מות העבודה בבחינת 'חילא יתיר'.
ממעלת הצדיק דמעיקרא .כי בניגוד למה שהצדיק הגמור ואבדון ,שוב אין בידו כלל לבחור בהן ובמעשיהן .שהרי
יכול לייסד את כל ה'עבודת ה'' שלו על בסיס היותה 'טוב' אין לך אדם בעולם הבוחר ב'מות' ,ואין מציאות כזו כלל קיום תומ"צ -מטעם 'לטוב לנו כל הימים' ו'לחיותנו כהיום הזה'
ולא 'רע' ,הנה עבודת הבעל תשובה מיוסדת בהכרח על בטבע האנושי שיחפוץ האדם שיבחר האדם ברצונו הפשוט
למות מיתה נצחית והחלטית)א( .ומעתה ,כאשר רק יבוא הנה בפרשת ואתחנן נאמר בתורה ,שנצטווינו להשיב
ההכרה שהיא 'חיים' ,וכי ההיפך ממנה הוא מות ממש ,שכן את בנינו דבר על טעם קיום התורה והמצוות (לעיל ו ,כד)
לולא הכרה זו לא היה שב מדרכו הרעה .ונמצא שבהכרח האדם לידי הכרה ברורה ובהירה שעשיית רצון השי"ת
היא לבדה נחשבת 'חיים' ,שוב ניטלת ממנו כל האפשרות 'ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה'
אוחז הוא במדרגה הגבוהה של עבודת השי"ת ,שהיא ההשגה אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה' .ביאר
של 'לחיותנו כהיום הזה'. לעשות ההיפך מכך ,והוא נמשך אל הקדושה מטבעו בכל
נפשו ובכל מאודו. הכתוב שני עניינים שבעבורם ציוונו הבורא יתברך לעשות
ולקיים את כל החוקים האלה .ואלו הם; 'לטוב לנו כל
דוקא מתוך הכרת 'אפסיות' הרע ניכרת ה'חיים'
שבצד הטוב הימים' ,ו'לחיותנו כהיום הזה'.
סיכום ותמצית
יתרה מזו ,כי עשיית הטוב מצד היותו טוב ,יכולה לבוא
טעם קיום תורה ומצוות מצד 'לטוב לנו כל הימים' -טוב לעומת התורה והמצוות הן בבחינת 'טוב'
גם בלי הכרה מוחשית בעוצם רעתו של חלק הרע ,כי מתוך
רע ,ולמעלה מזה ' -לחיותנו כהיום הזה' -חיים כנגד מות .ההכרה וביאור עניינם הוא ,כי הנה באופן פשוט אפשר להבין
הידיעה בלבד שדבר זה הוא בגדר 'רע' ,סגי לאדם לפרוש
שהתורה היא חיים וההיפך הוא מות מסירה את כח הבחירה ,שכן את מעלות התורה והמצוות וגודל ההטבה שבקיומן ,מפני
ממנו .ועל כן הצדיק שלא חטא מימיו ,ולא הכיר כלל את שום אדם אינו בוחר במות.
פחיתותו וגריעותו של צד הרע ,עובד את הקב"ה מצד שהן 'טוב' ,שהרי התורה היא 'לקח טוב' שנתן לנו השם
ידיעתו שטוב לו לאדם לידבק בטוב. יתברך (ע"פ משלי ד ,ב) ,וכן כל מצוותיה ונתיבותיה טובים
וישרים המה למי שמקיים אותן .ומאידך גיסא ,ההעברה
לעומת כן ,ההכרה השלימה במדרגת ה'חיים' של עבודת ג על רצון ה' ח"ו ועשיית ההיפך מרצונו אינן אלא מציאות
מעלת התשובה -עשיית
ה' ,לידע ולהכיר בבירור שהיא בלבד נחשבת חיים של רע מוחלט .ומכיון שכן ,הנה בוודאי ראוי לו לאדם
אמיתיים ,ואילו מי שאינו דבוק בה חסר לו בעצם חיותו
רצון ה' מתוך הכרת 'כי
לומר לדבק טוב ,לבחור בטוב -בתורה ובמצוות ,ולברוח
-נובעת בעיקר מתוך הכרה במהות ה'מות' של הסטרא מן הרע -עוונות ופשעים .וזוהי המדרגה הראשונה בקיום
הוא חייך ואורך ימיך'
אחרא וצד הקליפה .כי דוקא לאחר שכבר דבק האדם ברע, התורה ,המכונה בכתוב 'לטוב לנו כל הימים' ,שהיא עשיית
והכיר את האפסיות ,הריקנות ,והעדר החיות שבו ,אזי הוא ושמירת החוקים מצד היותם דבר טוב וישר.
בא לידי הכרה עצומה שהתורה והמצוות בלבד הן 'חיים'
ומעתה ,ביסוד זה יובן היטב מהות ענין ה'תשובה' ומעלתה
ממש ,ורק הדבוק בהן הוא שנחשב ל'חי' ,ועלינו לקיימן ביותר מכן -הן בבחינת 'חיים' לעומת ה'מות'
היתרה של עבודת 'חילא יתיר' -לעומת סדר קיום תורה
לא רק בגלל ה'טוב' שבהן ,כי אם בשביל כי הם חיינו ומצוות באופן הפשוט .ונאמר ,כי גודל הרבותא הנמצאת
ואורך ימינו. אך במדרגה יתרה וגבוהה מזו ,ישנה סיבה עמוקה ונשגבה
בעבודת התשובה היא :שכולה מיוסדת ומושתתת על הכרה הרבה יותר אל האדם הנלבב לבחור בקיום תורה ומצוות,
ומעתה ,הכרה זו עומד עליה השב מחטאיו ומשיגה בט העמוקה בתכלית התורה והמצוות ,שהיא בחינת 'לחיותינו ולהתרחק מן החטא .והיא ,מכח ההכרה וההרגשה כי התורה
וּב יותר מן הצדיק הגמור ,וזה בהיותו מכיר מקרוב את כהיום הזה'. והמצוות אינן רק דבר 'טוב' ומטיב ,אלא הן הן עצם החיים
חלק הרע ,מאותו הזמן שדבק בו ,בניגוד להצדיק שלא ממש ,ורק הדבק בהן יש לו חיות אמיתית ונחשב בגדר 'חי'.
נתלכלך כלל בעוונות ,ומעולם לא היתה לו שייכות ונגיעה עבודת הצדיק מיוסדת על הכרת 'לטוב לנו כל הימים'
עם צד הרע .ועל כן ה'בעל תשובה' קרוב יותר להשיג שהרי התורה הלא היא 'עץ חיים' (שם ג ,יח) ,וכל הדבק
וביאור הדבר הוא ,כי הנה הצדיק הגמור שלא חטא בה ובנתיבותיה הרי הוא מתדבק בחי החיים ב"ה ,שהוא
השגה נוראה זו במעלת התורה והמצוות. מעולם ,ולא עבר מימיו על רצון וציווי השי"ת ,הרי יתכן
מקור ושרש כל החיות כולה ,ובכך קונה לעצמו חיים
שכל צדקותו ועבודתו בנויות אך ורק על הכרת ה'טוב'
'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים
אמיתיים ,וכמו שכתוב בפרשתנו (ל ,טו-טז) 'ראה נתתי
שבתורה ומצוות ,שהן בלבד בגדר ה'טוב' האמיתי ,ואילו
לעמוד' -כי עבודתם נובעת מתוך בקשת ה'חיים' לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' ,אשר אנכי מצוך
ההעברה על רצון קונו היא רע גמור .ואשר לכך ,הנה
ומטעם זה הוא שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות לד' ):במקום היום לאהבה את ה' אלקיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו
מטבעו הישר שבו עשאוהו האלקים ,הוא משתוקק תמיד
שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'. וחוקותיו ומשפטיו וחיית ורבית' .ואילו הפורש מן התורה
לדבוק בטוב ולהתרחק מן הרע .נמצא אפוא ,שלא בהכרח
ולדברינו יבואר שלא התכוונו חז"ל בזה להגדיר את עצם והמצוות ,הרי הוא כפורש מן החיים ,וקונה לעצמו מיתה
הוא שהצדיק הגמור יעבוד את בוראו מתוך ההכרה כי הם
מהותו של הבעל תשובה ,לומר עליו שהוא בעצמותו עומד והיפך החיות (ע"ז ג :זוה"ק ח"א יא .).והכרה זו שהתורה
חיינו ואורך ימינו ,וכי עשיית הרע היא כמיתה ממש ,כי
בדרגה גבוהה ונעלה יותר מן הצדיק דמעיקרא ,כי אכן היא סם החיים והחטא הוא המות ,היא המדרגה השנייה
אין שום דבר שיכריח אותו לבוא לידי הרגשה והגשה זו,
לכאורה מן התימה לומר כן ,וכמו שכבר נתקשו בזה והעליונה ענין שביאר הכתוב על קיום רצון ה' -בחינת
שכן בלאו הכי עושה הוא את מה שעליוַ ,וַדי לו בידיעה
ראשונים ואחרונים .אלא עיקר כוונתם ז"ל בזה הוא - הפשוטה ש'טוב' הוא להידבק בשכינה ,ומכח זה בלבד מקיים 'לחיותנו כהיום הזה'.
למקורה ומוצאה של עבודת הבעל תשובה ,לומר שהוא הוא את רצון הבורא.
עובד את הקב"ה במדרגה עליונה יותר מן הצדיק הגמור, ההכרה שהתורה היא 'חיים' מסירה לגמרי כח הבחירה ברע
וכמו שביארו כן להדיא בדברי הזוהר הנזכר ,כי 'אינון לעומת כן ,הבעל תשובה מוכרח לבוא והנה הכרה זו שבנפש האדם להבין ולהשכיל את טעם
משכי עלייהו ברעותא דליבא יתיר ובחילא סגיא' ,כלומר, לידי השגת 'לחיותנו כהיום הזה' 'לשמוע בקולו ולדבקה בו' ,שהוא מפאת 'כי הוא חייך
שהם עובדים את בוראם בחילא יתיר ,והיינו כדי 'לחיותינו אך לעומת זאת ,הבעל תשובה השב מחטאיו ,הנה כל ואורך ימיך' (פסוק כ') ,וההיפך מזה אינו אלא אבדון
כהיום הזה' ,ולא רק בשביל 'לטוב לנו כל הימים' ,ואילו השתדלותו וחזרתו מעתה לעבוד את בוראו ולעשות את ומות ,מהווה סיבה וגורם חזק לאין ערוך בשמירת התורה
א.ומה שנמצא לפעמים בני אדם הנוטלים את נפשם ומאבדים את עצמם לדעת רח"ל ,הנה לפי האמת אין כאן בחירה במות כלל .שכן בעומק נפשם -אף אם אינם
נודעים לכך בהשגה גלויה -מאמינים הם בהשארת הנפש ובנצחיותה ,ומצפים ומייחלים להיות שם במצב טוב ונוח יותר מאשר הם נמצאים בו כעת בעולם הזה
בעת צרתם .ונמצא שלפי האמת אף מעשה זה אינו נובע אלא מתוך דחף פנימי ותנועה של בחירה ב'חיים' ובטוב ,ולא במות ובאבדון ח"ו.
ב
ה ד הצדיקים שלא חטאו מעולם ,לא בהכרח הוא שיבואו ויעלו
בקשת החיים בראש השנה - 'ובחרת בחיים' -בחינת
למדרגה עליונה זו בעבודת ה'.
חיות של עבודת ה' וקבלת 'לחיותנו כהיום הזה' 'ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם'
עול מלכותו 'אתה תומיך גורלי' ' -הנחת ידי על גורל
וישפוך אור בהיר על דברינו אלה ,היסוד הנשגב שהציב
הטוב לומר את זה קח לך'
הרמב"ם ז"ל בגדר מהותו של ה'בעל תשובה' ,וכך הוא
בעשרת ימי תשובה מתפללים רבות על 'חיים' לשונו ז"ל בפרק שני מהלכות תשובה (ה"ב)' :ומה היא
וביסוד זה נבין עוד דבר נפלא הנזכר בפרשתנו .והוא התשובה ,הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמר
והנה פרשה זו נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה,
מה שנאמר מיד אחר הפרשה שפתחנו בה תחילה (טו-יט)
שביום זה מתחדשת מלכות שמים בכל שנה ושנה ,ובו בליבו שלא יעשהו עוד וכו' ,ויעיד עליו יודע תעלומות שלא
ביום אנו מקבלים עלינו מחדש עול מלכותו ית' ועול קיום 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ישוב לזה החטא לעולם' ,עד כאן.
תורה ומצוות .ויום זה הוא גם ראש וראשון לעשרת ימי ואת הרע ,אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך
וגו' וחיית ורבית וגו' ,החיים והמות נתתי לפניך הברכה יסד לנו הרמב"ם ז"ל ,שגדר התשובה הוא :שהחוטא שב
תשובה ,המתחילים מיום הכסא ונמשכים עד יום העשור כל כך מחטאו ,עד שיש לו כעין עדות והבטחה מן השם
בו. והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך' .ורש"י ז"ל
הביא בזה את דברי הספרי (נג) ,וזה לשונו' :אני מורה יתברך שלא ישוב לזה החטא לעולם .והרי הבטחה נשגבה
ואכן בימים אלו שנקבעו לתשובה ,מרבים להתפלל ולבקש לכם שתבחרו בחלק החיים .כאדם האומר לבנו בחר לך כזו לא מצינו אף אצל צדיקים גמורים ,כי גם הצדיק הכי
על ה'חיים' -השייכים למדרגת התשובה כנ"ל ,כמו שאומרים חלק יפה בנחלתי ,ומעמידו על חלק היפה ,ואומר לו את גדול שבעולם יש לו בחירה חופשית ,ואין לו מובטח שלא
בתפילותינו 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר יחטא בשום דבר מעתה ועד עולם ,ואילו הבעל תשובה
זה ברור לך .ועל זה נאמר (תהלים טז ,ה) 'ה' מנת חלקי
החיים למענך אלקים חיים'' ,מי כמוך אב הרחמן זוכר מגיע למדרגה גדולה כזו שמעיד עליו היודע תעלומות שלא
וכוסי אתה תומיך גורלי' ,הנחת ידי על גורל הטוב לומר
יצוריו לחיים' וכו' ,ועוד ,עד שכל קוטב תפילתינו בימים יחטא עוד ,וכאילו שכבר ניטלה ממנו אפילו הבחירה על כך.
את זה קח לך' ,עכ"ל.
הללו סובבים והולכים על בקשת החיים.
הבעל תשובה שדבק בעבודת ה' מצד ה'חיים'
לכאורה לא מובן הצורך לצוות בהדיא 'ובחרת בחיים' שבה -אין לו עוד בחירה על כך
'נקודת המלכות' היא שורש חיות האדם -
שבה ממליך עליו את הבורא עולם ולכאורה הדבר נפלא מלהבין ,מהו גודל המעלה והרבותא אך הוא הדבר אשר אמרנו במעלת הבעל תשובה ,שטעם
והענין בזה הוא ,כי הנה בכל איש ישראל נמצאת נקודה במה שאמר הקב"ה 'ובחרת בחיים' ,עד כי הפליג דוד התדבקותו בהשי"ת ובמצוותיו אינו אלא מפאת בחירה
טמירה ונעלמה בתוך עומק הנפש הנקראת 'נקודת המלכות'. המלך לומר על כך 'אתה תומיך גורלי' ' -הנחת ידי על ב'חיים' ,ומתוך ההכרה שההיפך מכן הוא מות ואבדון .ולפי
ועניינה ,שבה הוא ממליך עליו את הבורא עולם ומקבל גורל הטוב לומר את זה קח לך' .הלא וכי אילו לא היה זה ,כיון שכבר עמד והכיר החוטא הלז שעבירה זו שעבר
על עצמו עול מלכות שמים .ונקודה פנימית זו היא שורש ומַצוה מפורשות 'ובחרת בחיים' ,ורק היה
ַ השי"ת מורה נחשבת כמיתה ממש ,שוב אין לו מקום כלל לעבור עוד
חיותו האמיתית ,כי ממנה הוא שואב את כל חיותו וקיומו מציע ומציג לפנינו את שני הצדדים ,את 'החיים והטוב' עליה .כי הרי בנוגע ל'מות וחיים' אין לו לאדם בחירה
בעולם. לעומת 'המות והרע' ,האם לא היה מובן ממילא ומאליו כלל כנ"ל ,שכן שום אדם לא יבחר בעצמו למות .ועל
לכל בר דעת שעל האדם לבחור בצד הטוב הגורם חיים, כן ,כיון שבהכרח כבר השיג בדעתו שדבר זה נחשב כסם
נקודה עמוקה זו מתעוררת ע"י קול השופר אתמהה. המות -שכן רק מכח זה הינו שב עתה עליו -מעתה כבר
והנה נקודה עמוקה זו הגנוזה בנפש הישראלי ,היא היא אין לו בחירה לעשותו שוב ,ויכול היודע תעלומות להעיד
המתעוררת בכל 'ראש השנה' ע"י קול השופר .שכן קול עיקר ההוראה הוא 'ובחרת בחיים' -לעומת ובחרת ב'טוב' עליו בבטחה שלא ישוב על כך לעולם)ב( .
השופר ,המסוגל לעורר את הישנים מתרדמתם ,חודר והולך אך לפי דברינו והיסוד האמור יתפרשו הדברים בטוב הרי נתבאר גדרה ועניינה של מצות ה'תשובה' ,שהיא
לתוך פנימיות מעמקי הנפש ,ומעורר את נקודת המלכות טעם .כי אכן דבר זה פשוט ומובן מאוד -גם בלא שום עבודת השי"ת הנעשה ב'חילא יתיר' ,ומתוך הבחירה ב'חיים'
הטמונה שם ,שהאדם יקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ציווי והוראה מפורשת מן השמים -שעל כל אדם לבחור לעומת ה'מות' ,ולא רק מצד שהיא 'טוב' כנגד 'רע'.
ביום הנורא הזה. בצד הטוב ,ולמאוס בצד הרע .ועיקר המעלה וההטבה
הגדולה במה שהורה לנו השי"ת ואמר 'ובחרת בחיים' ,היא גם צדיקים גמורים יש להם לעבוד את ה'
עיקר בקשת החיים -הוא חיים של מתוך השגת 'לחיותנו כהיום הזה'
דבקות הבורא ועשיית רצונו
בכך שלא אמר 'ובחרת בטוב' .כי בכך הורה לנו הבורא
יתברך שעלינו לבחור בצד הטוב ובקיום תורה ומצוות לא וכפי שכבר נתבאר לעיל ,אם אמנם מדרגה זו מוכרחת
ואכן כל כוונותינו ובקשותינו בימים הללו על השגת לאדם שנכשל בעוונות רח"ל בעבר ,וחזרתו אל השי"ת
רק מפני שהוא 'טוב' -כנגד רע ,אלא בעיקר מפני שהוא
ה'חיים' ,אינן אלא לזכות להידבק במקור חיים זה ,המקבל בהכרח אינה אלא מתוך הכרה זו ,אולם גם הצדיק הגמור
'חיים' ,והיינו שמחויב האדם להתבונן ולהשכיל כי הדבקות
על עצמו עול מלכותו ית' ברצון ובלבב שלם .והעבודה יכול להיות 'בעל תשובה' ,וכפי שהזכרנו את דברי הזוהר
בהשי"ת ובתורתו היא בלבד הנחשבת כחיים ,ובלעדי כן
בימים אלו היא ,שהאדם יתעורר בעצמו ויבוא לידי הכרה הקדוש 'לאהדרא לצדיקייא בתיובתא' ,שכן הגם שאין לו
אין לו חיים כלל ,ומתוך הכרה רבה זו עלינו לגשת לכל
שלימה וברורה ,כי קבלת עול מלכות שמים ועול תורתו לצדיק הכרח לבוא לידי הכרה זו -כי בלאו הכי הוא דבוק
ענין עסק התורה וקיום המצוות.
ומצוותיו נחשבת כ'חיים' ממש ,והיא נוגע לעצם חיותו ,ולולא בתורה ומצוות מצד היותן 'טוב' בלבד -מכל מקום בוודאי
כן -למה לו חיים ,כי חיים כאלו שהם בלי עבודת השי"ת ועל הוראה זו היה דוד המלך ע"ה -אשר הקים ע גם הוא יכול להתעלות למדרגה גבוהה מזו ,ולעבוד את
ובלא דבקות בו ,אינם מוגדרים בשם חיים כלל וכלל. וּלה של תשובה (ע"ז ה - ).משבח ואומר 'אתה תומיך השי"ת בחילא סגיא ,מתוך בחירה ב'חיים' ולא רק ב'טוב',
ומתוך הכרה רבה זו יבוא לבקש ולהתחנן מלפניו ית', גורלי' ,כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי. כדרכו של הבעל תשובה ממש.
מלך החפץ בחיים' ,כתבנו בספר החיים למענך אלקים שכן בזה שאמר הקב"ה 'ובחרת בחיים' דייקא ,העמידו על
חיים' ,ובכך יזכה להארת אור פני מלך חיים (משלי טז ,טו), חלק היפה והמעולה ביותר ,ולימד אותנו השי"ת שעיקר
סיכום ותמצית
ויקויים בנו מקרא שכתוב (ד ,ד) 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם תכלית הבחירה צריך להיות במדרגת ה'חיים' שבתורה,
חיים כולכם היום' ,אמן סלה. שהוא הדרך הנעלית ביותר ,בחינת 'חילא יתיר' ,בעבודת עבודת הצדיק דמעיקרא מיוסדת על הכרת 'לטוב לנו' ,מאידך
השי"ת. הבעל תשובה מוכרח לבוא לידי הכרת 'לחיותנו כהיום הזה',
שהרי כבר נפרץ לפניו ההבדל בין טוב לרע .ועוד ,כי דוקא ע"י
סיכום ותמצית הכרת הרע ניכרת אפסיותו והעדר החיות שבו .ועל כן 'במקום
סיכום ותמצית
בקשת ה'חיים' בראש השנה ובכל עשרת ימי תשובה -השייכים שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים לעמוד' .ההבטחה
למדרגת 'חיים' .בימים אלו מתעוררת נקודת המלכות ,שהיא הוראת הכתוב 'ובחרת בחיים' -ושבחו של דוד המלך ע"ה על לבעל תשובה 'ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא
שורש חיות האדם ,והיינו קבלת עול מלכות שמים באופן שנוגע זה 'אתה תומיך גורלי' -הוראה לקיים תורה ומצוות מצד הכרת לעולם' -כיון שעבודתו מושתת על הכרת ה'חיים' ,וניטלה ממנו
לעצם חיותו ממש. ה'חיים' שבהן ,ולא מפני ה'טוב' גרידא. הבחירה לעשות ההיפך הגורם מיתה.
ב.ועפ"י האמור כאן שזאת היא עצם מהותה ועניינה של התשובה ,שהאדם מגיע על ידה לידי מצב ומדרגה שכבר ניטלה ממנו האפשרות והבחירה לעשות הרע ולחטוא
שוב ,הנה מהאי טעמא חזינן שגם כל עצם התשובה היא דבר שלמעלה מן הבחירה ,והיינו לומר שהתשובה היא דבר הכרחי בטבע הבריאה ,ובהכרח הגמור יבואו
כל ישראל לידי תשובה שלימה ,באופן שלא תהיה להם בחירה על כך .וכמו שביאר הרמב"ן ז"ל בפרשתנו על הפסוקים 'ושבת עד ה' אלקיך וגו' ,ומל ה' אלקיך את
לבבך ואת לבב זרעך' וגו' ' -כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי' ,עיי"ש בארוכה.
וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל הנודעים בפרק שביעי מהלכות תשובה (ה"ה) 'וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין ,שנאמר 'והיה
כי יבואו עליך כל הדברים' וגו'' ,ושבת עד ה' אלקיך'' ,ושב ה' אלקיך' וגו'( .והדברים בזה ארוכים ועמוקים מאוד ,ואכמ"ל) .שכן מאחר שכל מדת התשובה עניינה -ההתעלות
למצב שאין בה מקום לבחור ברע ,הכי נמי גם עצם עשיית התשובה והגעתה היא הבטחה עליונה לכלל ישראל באופן שלמעלה מן הבחירה.
ג
דברים נעימים
שמם המפורש. ועל דרך זה נוהג הדבר בענין תרי״ג המצוות ,כי שורש
כל המצוות כולם הוא מצות האמונה היחידה ,אשר נאמרה דברי נועם ופרפראות
ויש ליישב בדרך רמז ,כי אמר הכתוב ״למען תהיה לי על הפרשה ומועדי השנה
במעמד הר סיני בדברת ״אנכי ה' אלקיך״ ,כמו שאמר
השירה הזאת לעד״ (שם) ,וכן כאן ״וענתה השירה הזאת לפניו
הכתוב ״כל מצוותיך אמונה״ (תהלים קיט ,פו) .וזהו ענין מה
לעד״ ,אשר תיבת 'לעד' במילואו (למ״ד עי״ן דל״ת) הוא בגי'
שאמרו חז״ל על אברהם אבינו שקיים את כל התורה כולה
'אברהם יצחק יעקב' .והיינו אשר בשירה זאת שנצטוה משה
עד שלא ניתנה (קידושין פב ,).כי הוא היה הראש למאמינים
רבינו לומר לכלל ישראל ,הכניס הקב״ה את כח קדושת
כידוע ,ולכן עמד על נקודת יסוד כל המצוות .ומאחר א
האבות הק' ,שתאיר בכח שירה זאת בנפשות בני ישראל.
ששורש כל המצוות בנקודה אחת של אמונה ,לכן ודאי אין
וקדושת האבות הק' היא נקודת קדושה הנשארת קיימת ריבוי המצוות כענין של ריבוי כמות חיצונית גרידא ,אלא קדושת שבת ממתיקה את דיני התוכחה
לעד בנפשות ישראל ,ובזה תהיה השירה הזאת 'לעד' נצחי. כענין של ברכה שחלה על נקודת האחדות כנ״ל ,ואכן כל
אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם (כט ,ט).
כי אין השירה יכול להישכח מבני ישראל לעולם ,כיון שיש המצוות מרחיבות ומגלות את ענין האמונה בהתפשטות נוספת
בה את הכח הנצחי של האבות הק' .ולפי זה כוונת הכתוב ״כי [ויש לומר כי גם זה מקושר למה שהיה אברהם אבינו בעל יש לרמז על פי המבואר בספה״ק אמרי נועם (פר' כי תבוא
לא תשכח מפי זרעו״ ,היינו זרעו של 'לעד' הם אברהם יצחק מדת החסד ,כי כאשר השיג את התפשטות האמונה בתוך כל אות כג) על הפסוק ״רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'״
ויעקב .אשר מפני הארת קדושתם בשירה זאת ,לא תשכח המצוות ,גרם לו זה להשיג את מדת החסד שהיא שורש הריבוי (תהלים לד ,כ) ,כי 'רעות' הוא בגי' 'הוי״ה' פעמים 'הוי״ה' ,וזה
השירה הזאת מפי זרעם לעולם. וההתפשטות ,ואכמ״ל]. עולה על התוכחה שבפרשת כי תבא ,שיש שם כ״ו פעמים
שם הוי״ה ,עיי״ש.
ובזה יש לבאר את מה שאמרו חז״ל כי חכמים ונביאים
לא השיגו את סיבת החורבן ״על מה אבדה הארץ״ (ירמיה ט, וי״ל כי הצדיק ממתיק את התוכחה על ידי שהוא מוסיף
ד עוד 'הוי״ה' ,ואז מתעלים ממספר 'רעות' למספר 'שבת' ,ובזה
יא) ,עד שבא הקב״ה בכבודו ובעצמו ופירש ״על עזבם את
תורתי״ (שם ,יב) ,דהיינו 'שלא ברכו בתורה תחלה' (ב״מ פה .).ויש הוא ניצול מכל הרעות .וזהו שאמר הכתוב ״רבות רעות צדיק,
לבושי יקר תפארת הקדושה מתבררים
על ידי עבודת הגלות לומר על פי המבואר ,שהם לא השיגו את ענין הריבוי הנמצא ומכולם יצילנו הוי״ה״ ,שעל ידי שהוא מוסיף עוד הוי״ה ,הרי
בתורה ובמצוות ,וסברו שהוא ריבוי של כמות ,תרי״ג מצוות הוא ניצל [ויש לומר שיש לזה שייכות עם 'צדיק' דוקא ,כי
שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע וריבוי הלכות .ולא עמדו על כך ששורש הכל היא בנקודה יש כ״ז אותיות בצירוף אותיות מנצפ״ך ,והאחרון שבהם שהוא
מעיל צדקה יעטני ,כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (ישעיה האות הכ״ז הוא אות ץ' ,וזהו ענין ה'צדיק' המוסיף שם הוי״ה
אחת של אמונה בה' ,אשר נקודה זו פנימית ביותר ,עד אשר
סא ,י; הפטרה שביעית דנחמתא). רק הקב״ה בעצמו עומד עליה .והיא צריכה להתברך ב'ברכת נוספת כנגד ץ' דמנצפ״ך].
הפטרה זו נאמרת בסיום הז' דנחמתא ,ויש לומר כי הנחמה התורה' ,שהוא 'ברכה' החלה על נקודת האחדות ,ועל ידי זה ויש לרמז על כך בתחלת פרשתינו ,כמו שכתב רש״י בשם
נשלמת כאשר מתגלה גם מה שהרוויחו בימי האבלות ,וזהו להתפשט בין כל הפרטים הרבים .ומפני שלא עמדו על נקודת המדרש שמשה רבינו מדבר לכלל ישראל על אודות דברי
ענין הפטרה זו. 'ברכת התורה' ,היינו שלא קיימו את כל המצוות באופן של התוכחה שבפרשת כי תבא .וזהו שנאמר ״כולכם לפני ה'
התפשטות נקודת האמונה ,אלא כריבוי של מצוות נפרדות. אלקיכם״ ,אשר 'כולכם' בחשבון ך' דמנצפ״ך (העולה ת״ק)
כי איתא באריה״ק בכוונות ימי בין המצרים (שעה״כ ענין
בין המצרים) לכוין בג' ברכות ראשונות בתפלת העמידה ,כמה והנה מצות האמונה שנאמרה בפסוק ״אנכי ה' אלקיך״, הוא בגי' 'רעות' .ועל זה נאמר ״לפני ה' אלקיכם״ ,שצריכים
שמוה״ק הנחשבים 'לבושים' של שם הוי״ה .והם האותיות נחלקו בה הראשונים אם היא נמנית במנין תרי״ג המצוות. להביא את התוכחה לפני הוי״ה נוספת ,ואז יהיו כ״ז פעמים
הקודמות לשם הוי״ה (טדה״ד) והאותיות המאוחרות (כוז״ו) וכן אבל לכל הדעות נאמרה מצוה זו בנוסח אחר מכל המצוות, הוי״ה כמספר 'שבת' אשר בה כל הדינים נמתקים [והוא בגי'
חילוף השם בא״ת ב״ש (מצפ״צ) ,אשר כל שמוה״ק אלו עולים כי לא ניתנה באופן של ציווי שצריכים אנו לקיים ,אלא בנוסח 'הוי״ה אלקיכם' בחשבון ם' דמנצפ״ך (העולה ת״ר) עם האותיות].
כמספר אות ש' במילואו (שי״ן) .וכך גם מכוונים בברכות של קביעת מציאות קיימת שה' הוא אלקינו דהיינו שאנו
האחרונות שמוה״ק השייכים לענין 'לבושי' שם הוי״ה ,כי מאמינים בו .כי יסוד האמונה מושרשת כל כך בעומק לבבם
בברכת 'רצה' מכוונים על שם אלקי״ם במילוי ה״ה (אל״ף למ״ד של כל ישראל ,עד שאין צריכים לצוות עליה בכלל .ואפילו ב
ה״ה יו״ד מ״ם) העולה 'רצה' ,והוא גם נחשב לבוש לשם הוי״ה, לפי השיטות שהיא מצוה בין תרי״ג המצוות ,הרי המצוה שבה
שהרי לפעמים יש הוי״ה בניקוד אלקי״ם .ובברכת מודים אינה אלא שלא יתכחש האדם למציאות קיימת זו .ואם יכיר ריבוי המצוות הוא התפשטות נקודת
האמונה באופן של ברכה
מכוונים לשם אדנ״י ,שהוא השם הנקרא של שם הוי״ה ,והרי האדם באמיתת קיום יסוד זה בנפשו ,ואת היות כל המצוות
שהוא 'לבוש' אליו .ושני שמוה״ק אלו ביחד גם עולים כמספר מסתעפות ממנה באופן של ברכה כנזכר ,הרי שהוא קרוב כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך
ש' במילואו הנ״ל ,ונמצא שיש כאן ב' פעמים ש' במילואו מאד לקיום כל המצוות ,שהרי אין הן אלא ביטויים והרחבות וגו' (ל ,יא).
[וכולם יחד מרומזים בברכת שים שלום ,כי 'שים שלום' עולה לנקודת האמונה הקיימת ומושרשת היטב בעומק נפשו .וזהו
יש להבין איך אמר הכתוב כך על התורה והמצוות ,שהם
כמספר ב' השיני״ן הנ״ל עם מספר ה' השמות ועוד א' כנגד שאמר הכתוב ״כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום״ וגו' ,כי
קרובים אל כל אחד מישראל ,לא נפלאים ממנו ולא רחוקים.
שם הוי״ה המלובש בהם] .וזהו ענין העבודה של ימי בין אם יכיר בנקודת ה'אנכי' הנמצאת בתוך כל המצוות באופן של
המצרים ,שהם ימי הסתר פנים אשר בהם מתלבשת הנהגת ברכה ,הרי יראה כי ״לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא״. ויבואר בהקדם מה שנתבאר במאמרינו באריכות בענין
שם הוי״ה בלבושים .וזה נרמז בפסוק ״אכן אתה א״ל מסתתר״ ברכת ריבוי העם של כלל ישראל ,אשר מצאנו בכמה מקומות
ובראש השנה שהוא 'יום המלכות' להעמיד את מלכות שמים
(ישעיה מה ,טו) ,כי 'אכן' בחשבון ן' דמנצפ״ך (העולה ת״ש) הוא בגי' שבירך הקב״ה את כלל ישראל שיפרו וירבו כחול הים וככוכבי
בעולם ,אנו עובדים עם ענין ריבוי העם המקושר לשלימות
השמוה״ק הנ״ל עה״כ. השמים .ולכאורה תמוה ,שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב ״לא
המלכות ,כמו שכתוב ״ברב עם הדרת מלך״ (משלי יד ,כח) .ולכן
מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם ,כי אתם המעט
והנה בשעת ימי בין המצרים ,הרי זה נראה כמו הסתר פנים צריכים לגלות את אמיתת ענין הריבוי כמו שהוא בתיקונו
מכל העמים״ (דברים ז ,ז) ,ואם כן מה מעלה היא שיתרבו כלל
וחסרון הגילוי .אבל למעשה נתברר בסוף שבתות הנחמה ,כי אצל כלל ישראל ,שאין כאן רבים נפרדים בריבוי חיצוני של
ישראל כאשר כל עניינם הוא היפך הריבוי.
כל הסתר זה לא היה אלא כדי להביא לבושים לשם הוי״ה, כמות ,אלא נקודת אחדות פנימית אשר התברכה והתרבתה
והם לבושים המשמשים לכך שיוכל שם הוי״ה להתגלות להתפשט אל החוץ רק כדי להרבות כבוד שמים .וזהו ענין ונתבאר בזה ,כי אומות העולם שהם רבים ועצומים ,הרי כל
יותר .והענין הוא כמו שכתוב בזוה״ק (ח״ב צה ).כי השכינה מה שנצטוינו במצות התקיעות בלשון יחיד ״יום תרועה יהיה מעלת ריבויים הוא עצם ריבוי העם ,שאין בהם שום מעלה
הק' מתקשטת 'בקישוטין דלא הוו' ,ופירשו בו צדיקים (עי' לכם״ (במדבר כט ,א) ,וחז״ל דרשו וריבו עוד תקיעות ותרועות, פנימית של יחידיות ,כי אם ריבוי כמות חיצונית של המון עם.
מאור עינים עמ״ס פסחים) דהיינו שהשכינה הק' מתקשטת על ידי עד שאנו תוקעים למעשה מנין של מאה קולות .כי באים אנו ועל זה אמר הכתוב שאין לכלל ישראל חלק ונחלה בריבוי
כל הבירורים העולים מן ההסתר והחושך שיש בעולם הזה, להדגיש ביום זה את אמיתת עומק ענין הריבוי ,שהוא נובע כזה ,״כי אתם המעט מכל העמים״ ,שכן כלל ישראל מחפשים
כי דוקא על ידי זה יכולה השכינה להתגלות בתחתונים ביתר ממקום האחדות ומתרבה באופן של ברכה .ולכן תוקעים את האיכות הפנימית ולא את הכמות החיצונית .אבל אחר
שאת .כי כל עוד שהקדושה היא בתכלית תוקפה ותפארתה, 'מאה קולות' ,שהוא כענין 'מאה ברכות' שאומרים בכל יום .וכן שנתברר יסוד הדברים ,שכל אחד ואחד הוא יחיד בעולמו,
אי אפשר להעלות את כל העניינים הנמוכים והתחתונים ,ואי 'תרועה' הוא בגי' ג' פעמים 'ברכה' ,כענין 'ברכה משולשת', ודבוק בה' בקשר פנימי שאינו תלוי בריבוי עם וחיצוניות כלל,
אפשר לשכינה הק' לרדת אל צמצומי והסתרות העולם הזה. הכל להורות על ענין הברכה הנמשך ביום זה לריבוי העם אז ישנה מעלה מיוחדת בריבוי כלל ישראל .כי אז אין פירוש
אבל על ידי הקדמת ההסתר ובירור הלבושים בזמני החושך, של מלכות שמים. ריבוי העם כענין של רבים נפרדים ,אלא הרי זה כענין של
יכולה השכינה הק' אחר כך להתלבש ולהתגלות בתכלית אחד יחיד שנתברך .אשר 'ברכה' אין פירושה קיבוץ של רבים
תפארתה. נפרדים ,אלא נקודה אחת המתברכת ומתרבית .ומעלת ברכה
ג זו היא ,כי אז יוצאת נקודת האחדות הפנימית ,ומתפשטת אף
וזהו ענין גמר כל הנחמות בענין ״שוש אשיש״ ,אשר הוא
במקום הריבוי החיצוני ,ומרחיבה את גבולי הקדושה עד שם.
מרמז על ב' השיני״ן של לבושי שם הוי״ה .והם אכן גורמים זכירת השירה מכח ההארה
לשמחה גדולה ,״כי הלבישני בגדי ישע״ שהם בחי' לבושי הנצחית של קדושת האבות וזהו ענין מה שנאמר על אברהם אבינו ,הוא הצור אשר
כבוד ויקר .וזהו מה שהפסוק ממשיך ומסיים ״וככלה תעדה חוצבנו ממנו ,״הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו
וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וגו'
כליה״ ,אשר כ״ד קישוטי הכלה הם בחי' הקישוטים העולים ואברכהו וארבהו״ (ישעיה נא ,ב) ,הרי שהוא 'אחד' שנתברך
(לא ,כא).
מתוך החושך כנ״ל מדברי הזוה״ק .ורמזנו מכבר ,כי לכן יש ונתרבה בדרך 'ברכה' דוקא .כי אכן ״אחד היה אברהם״
כ״ד פרקים במס' שבת ,אשר המה מכוונים כנגד כ״ד קישוטי יש לדקדק על הלשון הסתום הנאמר בפסוק זה ,״לפניו (יחזקאל לג ,כד) כאשר התדבק בה' בעודו אחד יחיד בעולם,
הכלה ,והם מסיימים עם פרק 'מי שהחשיך' ,כי דוקא מתוך לעד ,כי לא תשכח מפי זרעו״ ,שלא נתפרש 'לפניו' ו'זרעו' והיה 'כל העולם כולו מעבר אחד ,והוא מעבר אחד' (ב״ר מב,
החושך יוצאים כל קישוטי השכינה הק' ,ועל ידי זה תאיר ארץ של מי .ובפסוקים לפני כן נאמר ״ולמדה את בני ישראל ח) ,ועצם יחידותו הזאת התברכה והתרבתה אצל זרעו אחריו
מכבוד ה' יתברך במהרה בימינו אמן. וגו' לעד בבני ישראל״ (לא ,יט) ,ומה הענין כאן להשמיט את עם בני ישראל.
ד
חובת הלבבות
עם ה' חזקו
ונתחזקה: שער הבטחון פרק ג
די רחמי ה'
ש י ע ור ט -ב
דערלאנגען 'חיזוק'
אין יעדן מצב
ש י ע ור י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י ד ות
א
דאס רחמנות אויף זיך זעלבסט – נעמט זיך פון רחמי ה'
ונתן לך רחמים:
רחמנות פונעם אויבערשטן מיינט אז עס איז נאך פארהאן א האפענונג | דער רבוש"ע האט א מהלך פון תיקון | פונקט ווי זיין רחמנות ענדיגט זיך נישט – אזוי ענדיגט זיך נישט דער תקוה | ווי מער א מענטש גלייבט
דערין – אלץ מער האט ער רחמנות אויף זיך זעלבסט | אפילו אויב ער איז דורכגעפאלן – איז ער זיך נישט מייאש ווייל דער רבוש"ע איז זיך נישט מייאש | טאמער איז ער זיך יא מייאש פון זיך – איז ער נישט געגאנגען מיט
'רחמנות בלי גבול' | דער תיקון איז 'הדבק בדרכיו'
אינעם אויבערשטנ'ס אומבאגרעניצטע רחמנות ,אבער עולם האט רחמנות אויף יעדן מענטש – אפילו טאמער הדבק במדותיו – רחמנות האבן אויף
ער זעלבסט האט נישט קיין רחמנות אויף זיך! זיין ער האט זיך גאר שטארק פארזינדיגט און פארשמירט ,און
זיך זעלבסט ָָאן קיין באגרעניצונג
רחמנות האט זיך אפגעשטעלט ביי א געוויסע מאס די רחמנות ענדיגט זיך קיינמאל נישט ,אפילו אויב יענער אינעם פריערדיגן גליון האט מען גערעדט איבער
דורכפעלער ,און פון דארט און ווייטער וויל ער שוין האט נישט קיין שום זכות – מיינט דאס נישט בלויז צו דעם חילוק צווישן די 'רחמי השם' ביז צו די 'רחמי
נישט געבן 'חיזוק' פאר זיך זעלבסט! ער האט פארלוירן זאגן ,אז דער אויבערשטער שוינט יענעם און קרעכצט האב' ,אז אין דער צייט וואס די רחמנות פון א 'נברא' איז
די 'תקוה' אז ער וועט נאך אמאל קענען זיין א ערליכער אויף יענעמ'ס צרות ,נאר דאס מיינט ,אז דער אויבערשטער באגרעניצט און האט א מקום וואו עס ענדיגט זיך – איז
איד מיט אלע הידורים! און אויף דעם זאגט מען אים: גיבט יענעם א 'תקוה'! דער רבונו של עולם מיט זיין רחמנות די רחמנות פונעם רבונו של עולם אומבאגרעניצט און
"הדבק במדותיו" -אויב דער רבונו של עולם האט זיך נישט שטעלט אויס א נייע פלאן און מהלך ,וויאזוי דער מענטש ענדלאז! ווי רש"י זאגט דעם לשון" :רחמי אינם כלים"
מייאש געווען פון דיר – זיי זיך אויך נישט מייאש פון דיר! וועט אנקומען צו זיין תיקון און זיין תכלית! קומט אויס, – מיין רחמנות ענדיגט זיך קיינמאל נישט ,אפילו אויב
אויב דער רבונו של עולם האט נאכאלץ רחמנות אויף דיר אז פון דער מדה פון רחמנות – ווערט נשתלשל א כח פון דער 'זכות אבות' האט זיך שוין געענדיגט .אבער דאך איז
ָָאן קיין סוף און גרעניץ – זיי זיך מדבק אין זיינע מדות, 'חיזוק' און 'תקוה' – פאר יעדן מענטש אין סיי וועלכער פארהאן א חיוב אויף א מענטש זיך מדבק צו זיין אין די
און האב אויך רחמנות אויף דיר ָָאן קיין גרעניץ! אויב דער מצב ער געפונט זיך ברוחניות ובגשמיות! ווייל אויב דרכים פונעם אויבערשטן' ,מה הוא רחום אף אתה רחום',
רבונו של עולם גיבט דיר א האפענונג – גיב זיך זעלבסט די רחמנות ענדיגט זיך קיינמאל נישט – ענדיגט זיך די און דערפאר איז יא דא אן עבודה ,אז א מענטש זאל זען
אויך א האפענונג!". האפענונג קיינמאל נישט! צו פארברייטערן זיין רחמנות נאך מער און נאך גרעסער
– מער ווי די נארמאלע טבעיות'דיגע גבולות מיט וואס ער
'יאוש' נעמט זיך פון דעם וואס ער 'יאוש' מיינט אז דער מענטש האט שוין איז באשאפן געווארן – וואס דאס איז נוגע בעיקר כלפי
גייט נישט בדרכיו פונעם רבש"ע נישט קיין רחמנות אויף זיך זעלבסט די נושא פון 'חיזוק'; ווי מען וועט מסביר זיין.
קומט אויס :דער גאנצער ענין פון 'חיזוק' – וואס עס איז פארהאן אמאל א מענטש וועלכער איז
א מענטש האט כח זיך נישט צו דערשרעקן און צוטון דורכגעפאלן אין לעבן ,ער איז באגאנגען שרעקליכע רחמנות אויף זיך – געבויעט אויף אמונה
מאכן פון נפילות און ירידות ,נאר זיך טעותים און דורכגעפאלן מיט הארבע אז דער רבוש"ע האט רחמנות אויף מיר
אויפהייבן און אנהייבן נאכאמאל מיט א נקודות: ענינים – צי 'בין אדם למקום' ,צי 'בין דער ענין פון 'רחמנות' איז נישט נוגע בלויז רחמנות
שטארקייט – דאס נעמט זיך פון 'רחמנות' אדם לחבירו' – און דער מענטש זאגט: צו האבן אויף קינדער ,אדער אויף ארימעלייט וכדומה,
וואס דער מענטש האט אויף זיך זעלבסט, אויב איז נישטא "איך גלייב טאקע אז דער רבונו של עולם נאר דאס אלעס הייבט זיך באמת ָָאן פון דער רחמנות אויף
וואס ער וויל זיך נישט לאזן פאלן און קיין שום פאל האט רחמנות אויף מיר ,און ער גיבט מיר זיך זעלבסט – וואס דאס אלעס נעמט זיך בלויז פונעם
זיין פארלאזט .און דער שורש פון וואו ווען דער רבוש"ע נאך א שאנס צו פאררעכטן ,אבער 'איך' בין רחמנות וואס דער רבונו של עולם האט צו אים .און ווי
דער רחמנות נעמט זיך איז ,פון די רחמי האט נישט קיין מיואש פון מיר! 'איך' גלייב שוין נישט אז
רחמנות אויף דיר מער א מענטש גלייבט דערין און איז זיך מדבק אין אט
ה' וואס דער אויבערשטער האט רחמנות איך האב נאך א האפענונג! 'איך' גלייב שוין דעם רחמנות – אלץ מער קען ער רחמנות האבן אויף
אויף אים און וויל אים נישט אוועקווארפן
– איז אויך נישטא נישט אז איך וועל נאך קענען אלעס מתקן
אויף הפקר און יאוש .און דעריבער ,ווי
קיין שום פאל זיין און זיין א געהעריגער מענטש ווי
זיך זעלבסט.
ווען דו מעגסט
מער דער מענטש דערהערט און איז דבוק אויפגעבן דיין אלעמען! עס זעט מיר נישט אויס ווי אין
און רחמי ה' – אלץ מער קען ער זיך מחזק האפענונג און דעם גלגול וועל איך קענען ארויסקריכן אויב 'רחמי אינם כלים לעולם' – איז
זיין און אנגיין נאכן דורכפאלן. פון די אלע שלעכטע 'הרגלים' און פונעם
אויך 'התקוה אינה כלה לעולם'
זאגן 'איך בין
דערנאך' גאנצן פעקל!" .דאס הייסט ,אז ער גלייבט הסבר הדברים :ווען מען זאגט ,אז דער רבונו של
ב
די גוי'אישע 'פאזיטיוויטעט' וואס הערשט היינט – קומט פון א שורש דקדושה
גדול שמי בגוים:
די פאזיטיווע מענטשן טייטשן אפ יעדע זאך ליכטיג און רואיג | זיי ווערן קיינמאל נישט פארלוירן | יעדער האט הנאה פון זייער סביבה | זיי זעען איבעראל גוטסקייט און פאזיטיוו | זיי ווערן די מנהיגים | יעדער מענטש
מוז אזוי פירן זיין שטוב | ער מוז האבן א כח פון קוקן פאזיטיוו | דער רבוש"ע האט דאס געצוואונגען אין דער בריאה | עס נעמט זיך פון אזא הויכן שורש – וואו עס איז נישטא קיין בחירה | דאס האט מען נישט געלאזט
אויפן 'לעבדה ולשמרה' – נאר אויפן 'בראשית ברא אלקים'
וועלכע זענען שטארקע מענטשן און קוקן אלעמאל איז פארהאן – נישט בלויז אין דער תחום פון 'קודש' אויך אין דער גוי'אישער וועלט
פאזיטיוו אויף יעדע זאך .און כדי צו פארשטיין דעם – נאר אויך אין דער תחום פון 'חול' .און אפילו אין
זענען פארהאן 'בעלי חיזוק'
חילוק צווישן דעם גוי'אישן 'פאזיטיווער קוק' ביז צו דער דער אלגעמיינער גוי'אישער וועלט ,זענען פארהאן גוים דער ענין פון 'חיזוק' איז באמת א מדה וועלכע
ה
דורכדעם וואס ער דערשרעקט זיך נישט פון קיין שום יעדער גלייכט זיך צו דרייען הייליגער 'כח החיזוק' ,וועט מען קודם מרחיב זיין און
דורכפאל און פארלוסט וואס דער מיליטער שטייט אויס, נעבן א פאזיטיווער מענטש פארשטיין דעם ענין פון אונטן אויף ארויף – אנהייבן פון
נאר יעדע זאך טייטשט ער אויס פאזיטיוו און בא'טעמ'ט. נישט בלויז ווען עס מאכט זיך אמאל א שווערער דער וועלט ,און פון דארט ארויפגיין און זען דעם שורש
און דאס איז דער עיקר כח פון א 'מנהיג' ,נישט צו מצב – קומט ארויס די שיינקייט פון די 'אנשי תיקון' – נאר פון וואו דאס נעמט זיך בקדושה.
ווערן פארלוירן אין קיין שום מצב ,ווייל טאמער ווערט אפילו אינעם טאג טעגליכן לעבן זעט זיך עס ָָאן אויף
ער פארלוירן פון א פראבלעם ,איז דאס דער ערשטער
פסול פאר זיין 'מנהיגות' .און דער רבונו של עולם האט
טריט און שריט .אזא מענטש איז אן 'איש מצליח' ,ער אנשי תיקון – מען ווערט נישט
וועט זיין א טיכטיגער און פלייסיגער ,ער וועט מצליח פארלוירן פון קיין שום פראבלעם
דירעקט אוועקגעשטעלט ,אז אין יעדן מדינה און יעדע זיין מיט זיינע אייגענע ענינים ,ער וועט מצליח זיין מיט
שטאט זאלן זיין די סארט שטארקע מענטשן וועלכע ווערן ווען מען קוקט זיך אום אין דער וועלט ,זעט מען אז
זיין משפחה און ער וועט מצליח זיין מיט יעדע זאך וואס
נישט פארלוירן פון א פראבלעם ,כדי די וועלט זאל זיין עס זענען פארהאן מענטשן וועלכע זענען בטבע 'אנשי
האט שייכות צו אים; ווי יעדער ווייסט ביי זיך ,וויפיל ער
וועלט! ווען נישט די דאזיגע מענטשן וואלט די וועלט תיקון' – מענטשן וועלכע זוכן און טרעפן אלעמאל דעם
איז זיך מחיה ווען ער דרייט זיך נעבן אזעלכע פאזיטיווע
נישט געקענט אנגיין! 'תיקון' פאר דער פלאנטער .אויף אידיש רופט מען זיי:
מענטשן .אין זייער געזעלשאפט שפירט זיך אלעמאל אזוי
בא'טעמ'ט! אנשטאט צו קריטיקירן יעדן איינעם ארום 'פאזיטיווע מענטשן' .זיי זענען אזעלכע סארט מענטשן,
וועלכע ווערן קיינמאל נישט פארלוירן אינעם פראבלעם!
לויט וויפיל 'מנהיגות' ער באקומט – זיי – האבן זיי אלעמאל א גוט ווארט פאר יעדן איינעם!
אזויפיל שטארקייט מוז ער צושטעלן יעדער מענטש וועמען עס קומט אויס צו רעדן וועגן זיי קענען זיך זען אין א מצב וואס זעט אויס פארלוירן
אים – ווערט אויסגערימט פאר זיין ספעציעלע מעלה! און הילפלאז ,אבער זיי וועלן באלד אנהייבן זיס מאכן
אמאל קען עס אויך קומען פונעם צווייטן זייט ,אז
זייער גאנצער שפראך איז בלויז צו זען אלעמאל דאס דעם מצב" :עס איז נישט אזוי געפערליך! מען דארף זיך
אפילו אויב דער מנהיג בעצם איז נישט אזא שטארקער
גוטס פון יעדע זאך! עס בלאזט פון זיי א פאזיטיווע לופט, נישט דערשרעקן ,ווייל דער פראבלעם איז נישט אזוי
מענטש מצד טבעו – וועט ער זיך אויסרייבן און
און יעדער וואס דרייט זיך נעבן זיי – ווערט אנגעשטעקט 'עק וועלט' ,און עס איז אפילו פארהאן דערין חלקים
אנטוויקלען אט דעם פאזיטיווען בליק ,וויבאלד זיין
פון אט דער אטמאספערע און באקומט אויך א חשק וואס זענען גאר גוט! עס איז דא א תקוה! מען וועט זיך
פאסטן צווינגט אים דערצו! ער האט נישט קיין ברירה
ארויסצוברענגען דעם טוב פון יעדע זאך! נאכן זיצן נעבן אי"ה אן עצה געבן! מען וועט שוין זיכער טרעפן א וועג
זיך אפצושטעלן און אריינפאלן אין א פארלוינקייט און
זיי פאר א וויילע – גייט מען ארויס אויפגעפרישט און וויאזוי אנצוגיין ווייטער! אדער וועט מען טרעפן א וועג
יאוש ,ווייל די גאנצע מדינה שטייט און קוקט אויף
געשטארקט אנצוגיין ווייטער מיט א שמחה און א תקוה! וויאזוי צו לעבן דערמיט ,אדער וועט מען טרעפן א וועג
אים ,און זוכט זיין שטארקייט און פעסטקייט ,כדי זיך
צו קענען אנלאנען דערויף .און אט דער מצב איז אים וויאזוי ארויסצוקריכן דערפון ,אבער דאס לעבן האט זיך
מחייב זיך צוזאמצונעמען אלע זיינע כוחות און זיין די שטארקייט פונעם פרעזידענט נישט אפגעשטעלט דא!".
שטארק און רואיג .הגם עס מוז זיין אז בטבע האט ער נעמט זיך פון זיין פאזיטיווע
אפטייטשט אויף יעדע קריזיס
א געוויסע שטארקייט ,ווייל טאמער נישט – וואלט מען אנשי חורבן – זיי קענען זיך נישט
אים קיינמאל נישט אויפגענומען אויף דער פאסטן ,אבער די מדה פון קוקן פאזיטיוו אויף יעדע זאך – בויעט קיין עצה געבן און אנגיין ווייטער
כדי זיינע כוחות זאלן ארויסקומען 'מכח אל הפועל' אויס ביים מענטש א מדה פון 'שטארקייט' ,וואס דאס
ווידעראום ,זענען פארהאן 'אנשי חורבן' – דאס זענען
מוז ער אנקומען צו דער פאזיציע וועלכע צווינגט אים ברענגט אז אנדערע זאלן זיך קענען פארלאזן און
מענטשן וועלכע זענען פונקט פארקערט :יעדע פראבלעם
אויסצונוצן אלע זיינע כוחות פון 'תקוה' און 'חיזוק'. אנלאנען אויף אים; ווי מען זעט לדוגמא :עס מאכט
וואס זיי באגעגענען – אפילו אויב עס איז גראדע גאנץ
זיך אמאל א געוויסע קריזיס אין א מדינה ,עס איז
א קליינער פראבלעם – ווערן זיי אויס מענטש! זיי מאכן
געשען א פארפלייצונג ,אדער עס איז געפאלן א באמבע,
יעדער אינגערמאן איז א 'מנהיג' ביי זיך וכדומה ,און אלע בירגער דרייען זיך ארום דערשראקן דעם פראבלעם גרעסער פון וואס עס איז ,און זיי זעען
אין שטוב – ער דארף זיין 'שטארק' פאר זיך א שווארץ בילד! זיי שפירן זיך פארלוירן און
און פארלוירן ,עס זעט אויס ווי די מדינה גייט אונטער.
אינעם קליינעם בילד :יעדער אינגערמאן איז א שטעלט זיך אויף דער פרעזידענט און ער זאגט א דערטרונקען אינעם ים! זיי גלייבן נישט אז מען וועט
קעניג אין זיין שטוב ,ער האט א משפחה וועלכע איז דרשה פאר די גאנצע מדינה ,און אלע ווערן בארואיגט! קענען אנגגיין ווייטער מיטן לעבן ,ווער רעדט נאך
אנגעהאנגען אין אים און ער איז זייער 'מנהיג' .און וואספארא חידוש האט ער דארט געזאגט ביי די דרשה צו גלייבן אז מען וועט קענען ארויסקריכן אמאל פון
דערפאר מוז ער האבן עפעס א געוויסע מאס פון – וואס דאס האט אזוי געטוישט די אטמאספערע? ער דעם פראבלעם! זיי קוקן אויף יעדע פראבלעם מיט א
שטארקייט און חיזוק אין יעדן מצב – כדי ער זאל קענען האט גארנישט מחדש געווען ,ער האט בלויז געטוישט נעגאטיווע בליק ,און גלייבן נישט אינעם 'תיקון'.
טראגן זיין משפחה אויף די פלייצעס ,אז זיי זאלן שפירן דעם בליק! ער האט אפגעטייטש דעם פראבלעם אויף
פארזיכערט און אנגעלאנט אויף אים .און אויף דעם א פאזיטיווע אופן! ער האט געזאגט אזוי" :מיר געפונען
רּוַח
"ִאיׁש ֲֲא ֶֶׁשר ַ
שטייט אין דער תורה (במדבר כז ,יח)ִ :
עס ווענדט זיך נישט אינעם פאקט –
זיך יעצט אין א שווערע צייט פאר אונזער לאנד און נאר אינעם 'אפטייטש' פונעם פאקט
ּבֹו" – אז יעדער מנהיג מוז האבן א 'רוח' וואס טראגט פאלק ,עס טוט אונז וויי וואס דא האט פאסירט ,אבער
דעם ציבור .אודאי איז נישט יעדער אזוי שטארק צו מיר וועלן זיך נישט דערשרעקן פון גארנישט! עס איז וואו כאפט דער חילוק צווישן די צוויי מענטשן?
קענען פירן א מדינה און א ארמיי ,אבער פארט מוז נישט געפערליך! אין דער פארגאנגענהייט איז שוין פארוואס זעט ער איין בילד און דער צווייטער זעט
יעדער מענטש האבן א שטיקל רוקן-ביין! ווייל טאמער אונזער לאנד דורכגעגאנגען פילע שוועריקייטן ,און אינגאנצן אן אנדערער בילד? עס ווענדט זיך נישט
א אינגערמאן איז נישט קיין 'איש רוח' – איז ער נישט צום סוף זענען מיר אלעס בייגעקומען און מיר זענען אינעם אינעם 'מציאות' און פאקט ,נאר אלעס ווענדט זיך
קיין 'גבר בגוברין'! אויב קען ער זיך נישט פארמעסטן נאכאלץ א שטארקע לאנד ,און דאס וועט יעצט אויך 'אפטייטש' – וויאזוי מען טייטשט אפ דעם פאקט :די
מיט קיין פראבלעם אין לעבן ,ער ווערט באלד פארלוירן געשען! מיר גייען ָָאן ווייטער און מיר וועלן ארויסקריכן 'אנשי תיקון' ווייסן וויאזוי אפצוטייטשן א מצב ,אז דער
און פאלט אריין אין א יאוש – וועט ער נישט קענען פון דעם סיטואציע – נאך שטארקער און בעסער ווי מצב זאל נישט זיין געפערליך און עק וועלט ,נאר ער
אנגיין און אנציען! פריער!" .און וויבאלד דער פרעזידענט זעט דא עפעס וועלכע מאכט נישט חרוב
האלט באמת אזוי ,ער איז טאקע נישט די גאנצע לעבן .ווידעראום ,די 'אנשי
קיין פארלוירענער און דערשראקענער – נקודות: חורבן' האבן א פאך וויאזוי אפצוטייטשן
'חיזוק' נעמט זיך פון גאר א הויכן
פלאץ – דערפאר איז יעדער פועל'ט עס אויף די צוהערער און אלע כדי אז נאך די א מצב אויף שלעכט און געפערליך .און
מענטש געצוואונגען דערצו לאנען זיך ָָאן אויף זיין 'שטארקייט' ,און חתונה זאל ער דאס נעמט זיך פון נאך א טיפערן חילוק:
מען האט גערעדט (אינעם פריערדיגן גליון) כלפי די מדה בארואיגן זיך. קענען זיין א די 'אנשי תיקון' זענען גוטע און זיסע
פון רחמנות ,אז פון דעם וואס יעדער נברא איז באשאפן שטארקער 'מנהיג' מענטשן ,זיי לעבן מיט א גוטסקייט און
געווארן מיט רחמנות אויף זיינע קינדער – זעט מען ווי לויט ווי 'שטארק' ער איז אין שטוב – מוז געשמאק ,דערפאר ,פונקט ווי האניג דרייט
אנצוגיין ווייטער – אזויפיל ער יעצט אלס איבער אלץ וואס פאלט אריין דערין אויף
הויך די מדה פון רחמנות איז ,אז דאס איז פון די 'שרשי בחור זיין גוט
הבריאה' וואס דער רבונו של עולם האט דאס ניטאמאל
'מנהיגות' האט ער זיסע האניג ,אזוי דרייען זיי איבער יעדן
אויסגעקאכט אין
איבערגעגעבן צו דער 'בחירה' פונעם נברא ,נאר ער האט די זעלבע זאך איז מיט א גענעראל די רחמי ה' וואס מצב אויף 'גוט' און 'געשמאק' .ווידעראום,
עס געלאזט אינעם חלק הבריאה וואס קומט 'מצדו' .די פון אן ארמיי ,וואס זיין גאנצער כח דער רבוש"ע האט די 'אנשי חורבן' זענען פארביטערטע
זעלבע זאך איז אויך כלפי 'חיזוק' :דער רבונו של עולם וויאזוי ער האלט די זעלנער צו זיין רחמנות אויף אים מענטשן ,און דערפאר דרייען זיי איבער
האט אויסגעשטעלט די בריאה ,אז א מענטש מוז זיך מחזק שטארק און קוראזשפול ,איז נאר אין יעדן מצב יעדן מצב אויף ביטער און זויער.
ו
'לעבדה ולשמרה' פונעם מענטש ,אז ער זאל דערמיט טעם ,אז די דאזיגע מדה פון קוקן 'פאזיטיוו' ,איז אזא זיין! עס איז נישטא קיין 'בחירה' דערויף ,ווייל דאס לעבן
משלים זיין די בריאה ,נאר ער צווינגט דעם מענטש יסודות'דיגע מדה – וועלכע איז מושרש אין אזא 'מדה איז אנגעפילט מיט אזויפיל פראבלעמען און שוועריקייטן,
דערצו און לאזט עס נישט אויף זיין בחירה ,וואס מיט העליונה' (ווי מען וועט באלד מסביר זיין) – אזוי ווייט ,אז אז טאמער מען איז זיך נישט מחזק ווערט מען פארפלייצט
דעם ווערט דאס פאררעכנט אלס 'טבע הבריאה'. דער רבונו של עולם גיבט דאס אפילו נישט איבער פארן און פארשוועמט! דאס קומט פון דעם אויבנדערמאנטן
ג
דער כח פון חיזוק נעמט זיך פון גאר א טיפן 'אמת לאמתו'
ותשלך אמת ארצה:
דער אמת האט געזאגט 'אל יברא שכולו שקרים' | דער אויבערשטער האט אוועקגעווארפן דעם אמת און באשאפן דעם מענטש | ווייל אן אמת וועלכע פאדערט צו איינהאלטן פון שטייגן און בויען – איז נישט דער
ריכטיגער אמת | דער ריכטיגער אמת רופט זיך 'אמת לאמיתו' | דאס איז דעם אויבערשטנ'ס אמת | דאס זוכט אלעמאל צו בויען און אויפטון | דוגמא :ער וואקלט זיך צי ער זאל אננעמען דעם אמט פון ראש ישיבה |
ער האט צענדליגער אמת'ע חשבונות פארוואס נישט אנצונעמען | אויב די אונטערשטע שורה איז :בחורים וועלן נישט ווערן מחונך'דיג – איז דאס דער גרעסטער שקר | דער חובת הלבבות האט אויך געמאכט די אלע
חשבונות איבער ארויסגעבן זיין ספר | יעדער מענטש אין זיין לעבן דארף אלעמאל נוצן דעם אמת בלויז אויף צו גיין ווייטער | דאס איז דער אידישער וועג פון חיזוק | עס איז געבויעט אויף רצון ה' | עס איז געבויעט
אויף די טיפסטע אמת | דארט ליגט דער רחמי ה' שאינם כלים
ָָאן די ריכטיגע כונה ,ווי קען איך זיין א ראש ישיבה? רבונו של עולם ,אז ער זאל נישט באשאפן קיין וועלט, א איד איז נישט קיין מענטש
איך בין אן 'איש אמת' און איך ווייס גוט מיינע חסרונות אבער דער אויבערשטער האט אנגעכאפט דעם 'אמת'
– ער איז 'כל כולו' א איד
און חולשות! איך בין נישט דער פאסיגער מענטש צו און אוועקגעווארפן ,און דעמאלט האט ער באשאפן די עס שטייט אין פסוק (ישעיה מה ,כה)" :בה' ִיִ ְְצ ְְּדקּו
משפיע זיין תורה און יראת שמים!" .אט דאס רופט זיך וועלט .איז רבי נתן ברסלב'ער (ליקו"ה ריבית ה) מסביר ְְוִיִ ְְת ַַהְלְ לּו ָּכָ ל ֶזֶ ַַרע ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל" ,זאגט דער רבינו יונה (שערי
דער 'אמת אומר אל יברא' בתפארתה ...ווייל ער זעט דאך דעם מדרש ,אז דא שטייט א יסודות'דיגער בליק אויף תשובה שער השלישי) א יסוד מוסד :עס זענען פארהאן
דעם מצב דא ,אז עס איז א 'מצוה שאי אפשר להעשות די גאנצע בריאה :דער רבונו של עולם האט דא געוואלט פארשידענע מדות טובות וואס איז אנגענומען אויך ביי
על ידי אחרים' ,און טאמער ער וועט נישט נעמען די אויסלערנען פאר א מענטש ,אז אויב איינער וויל דיר די גוים .למשל ,דער חומר פון 'רציחה' – וואס יעדער
פאזיציע – וועט די ישיבה נישט האבן קיין פנים! קומט צוריקהאלטן פון 'אויפטון' און 'אנגיין' – אפילו אויב גוי פארשטייט מיטן שכל הישר ,אז א מענטש טאר נישט
דאך אויס ,אז צוליב דעם 'מדת האמת' וואס ער וויל זיין יענער איז ממש גערעכט ,יענער פארטרעט דעם 'אמת' הרג'ענען א צווייטן ,וכדומה .זאגט אבער דער רבינו יונה:
זייער אמת'דיג און אויפריכטיג – וועלן די אלע בחורים אליינס – זאלסטו דאס אוועקווארפן און נישט קוקן ביי א איד קומט עס בכלל נישט פונעם זעלבן פלאץ ווי
נישט ווערן מחונך צו תורה און יראת שמים! נו ,צי דען דערויף! דער תכלית איז נישט צו זיין גערעכט ,דער ביים גוי! א איד איז נישט א 'מענטשליכער מענטש' וועלכער
איז דאס דער אמת?! צי דען וועט דער רבונו של עולם תכלית איז 'קיום העולם'! אן אמת וועלכער זעט בלויז איז 'אויך' א איד ,נאר ער איז 'כל כולו' איד! אפילו די 'מדות
האבן א נחת רוח – טאמער בחורים וועלן זיך דרייען אויף חסרונות און עוולות און ער ציהט א מסקנא פון 'אל ישרות' וואס זענען מסתבר מצד שכל – נעמט דער איד פון
די גאסן – צוליב זיין 'מדת האמת'?! עס איז דאך דער יברא' ,ער פאדערט 'חורבן העולם' ,ער שרייט אז דער אן אנדערן שורש! און כאטש וואס אלעס אויף דער וועלט
גרעסטער 'היפוך האמת'! דער רבונו של עולם – וואס מענטש האט נישט וואס אנצוגיין ווייטער אין לעבן – איז – אפילו די גוי'אישע מדות טובות – נעמט זיך בשורש
ער איז דער 'מקור האמת' – וויל ,אז אין אזא פאל זאל נישט דער ריכטיגער אמת! נישט דעם אמת האט דער נאר פון 'קדושה' ,אבער עס איז א גרויסער חילוק צווישן
מען אנכאפן דעם אמת און עס אוועקשליידערן! דער אויבערשטער ליב! דער אויבערשטער האט ליב דעם איינער וועלכער איז דירעקט דבוק צום 'שורש הקדושה',
מענטש זאל זאגן" :עס אינטערעסירט מיר נישט צי איך בין 'אמת לאמיתו' ,דאס איז אזא סארט 'אמת' וועלכע ציהט ביז איינער וועלכער באקומט עס דורך א התלבשות אין
יא ראוי אדער נישט! איך זוך נישט צו זיין דער אמת'דיגער נאר אזעלכע מסקנות וועלכע פירן צום אמת'ן 'תכלית'! 'קליפת נוגה' ,וואס דארט קומט עס אין א צורה וואס
מענטש! איך זוך אויפצוטון פארן אויבערשטנ'ס וועגן! און דער 'אמת לאמיתו' זאגט :ריכטיג טאקע איך קען דיר איז 'נפרד' פונעם רבונו של עולם" .בה' יצדקו ויתהללו" –
אויב האב איך דא א געלעגנהייט אויפצוטון און אויפצובויען ברענגען אמת'ע טענות קעגן דעם גאנצן 'קיום העולם', אפילו די ענינים פון 'צדק' און גערעכטיגקייט ,נעמט דער
אידישקייט פאר דורות – וועל איך עס טון אפילו אויב איך אבער וואס וועט ארויסקומען פון דעם? חורבן העולם?! איד מכח זיין קשר מיטן רבונו של עולם! צי מצד ווייל
בין נאכנישט אויסגעארבעט בשלימות! ווייל אט דאס איז דאס איז דען יא 'אמת'?! אריינצופאלן אין יאוש און נישט אזוי האט דער אויבערשטער געהייסן ,צי מצד ווייל ער
דער 'אמת לאמתו' ,צו קוקן אויפן תכלית און זוכן צו קענען אנגיין ווייטער אינעם לעבן – איז יא דער אמת?! וויל זיך מדבק זיין אינעם אויבערשטן און נאכגיין זיינע
בויען די וועלט – נישט חרוב צו מאכן די וועלט! דער דאס איז דאך אסאך א טיפערע שקר און פאלשקייט – מער געטליכע מדות פון 'מה הוא רחום אף אתה היה רחום'.
'אמת לאמתו' הייסט מיר צו קוקן אויף די 'נקודות של פון סיי וועלכער שקר דער נברא קען אהערשטעלן! נו אויב
אמת' – די געוויסע חלקים פון תורה און 'כוחות ההשפעה' אזוי ,פארוואס זאל איך שרייען אמת'ע טענות קעגן דעם
וועלכע איך פארמאג יא – וואס צוליב דעם וויל מען מיר מענטש און זאגן 'אל יברא' ,לאמיר ענדערש קוקן אויף דער חיזוק פונעם איד -כרחוק מזרח
אויפנעמען אויף דער פאזיציע ,און דורכדעם וועט זיין א די טיפערע אמת ,אויף דעם 'טוב' וואס ליגט באהאלטן ממערב פונעם חיזוק פונעם גוי
מציאות פון 'יברא'. אינעם מענטש ,וואס אט דאס איז דער 'תכלית האמיתי' לעניננו :כאטש וואס ביי גוים איז אויך פארהאן אזא
– פארוואס דער אויבערשטער וויל באשאפן דעם מענטש! סארט מושג ווי 'אנשי תיקון' – וואס זיי קוקן פאזיטיוו
ווען נישט דער 'אמת לאמיתו' אויף יעדע זאך ,זיי זעען די מעלות פון יעדן מענטש,
וואלטן מיר נישט געהאט היינט קיין דער 'אמת' זאגט :נישט זיין קיין 'ראש און האבן אלעמאל דעם כח פון גיין ווייטער – ָָאן ווערן
'ספר חובת הלבבות' ישיבה' – אבער דער 'אמת פארלוירן פון יעדע פראבלעם – מוז אבער זיין ,אז די
לאמיתו' זאגט אנדערש 'אנשי תיקון' פון דער קדושה – נעמען עס פון גאנץ
דער גאנצער ספר חובות הלבבות – נקודות:
וועלכע באלייכט שוין די וועלט פאר איבער מען וועט געבן א דוגמא וועלכע אן אנדערן פלאץ! עס מוז זיך ארויסשטעלן א גרויסער
טויזנט יאר ,און האט שוין אוועקגעשטעלט די אידישע מאכט זיך אפט :עס איז פארהאן אונטערשייד צווישן דעם 'איש תיקון' פון דער קדושה,
אזויפיל טויזנטער עובדי ה' – איז געשריבן נשמה שפירט אמאל א אינגערמאן וואס ער איז א ביז צו דעם 'איש תיקון' פון דער גוי'אישער וועלט .כדי צו
געווארן בלויז דורכדעם כח ,וואס ער האט
דעם 'אמת תלמיד חכם און א ירא שמים ,און ער פארשטיין דעם חילוק צווישן זיי ,וועט מען מסביר זיין
אוועקגעווארפן דעם 'אמת' און געקוקט בלויז
לאמיתו' ,אז האט כוחות צו זיין א ראש ישיבה און דעם שורש אין דער קדושה ,פון וואו עס נעמט זיך דער
עס איז נישטא כח פון 'תיקון' און 'חיזוק'.
אויפן 'אמת לאמתו'! ווי ער אליינס שרייבט קיין מצב וואס אוועקשטעלן בחורים אויפן ריכטיגן
אין דער הקדמה ,אז אין אנפאנג האט ער איז פארלוירן וועג אין תורה און עבודת ה' .און מען
געטראכט צו זיך" :איך בין נישט דער פאסיגער און מיואש'דיג, טראגט אים ָָאן א ראש ישיבה פאסטן אויב איז דאס אן 'אמת' וועלכער שטערט
מענטש וועלכער איז ראוי צו מאכן אזא סארט ווייל דער רבונו אין א געוויסע ישיבה .באלד וועקן דיר פון 'אנגיין' – ווארף עס אוועק!
חיבור! איך בין נישט גענוג משיג די אלע של עולם האט זיך אויף די סארט מחשבות פון 'מדת
באשאפן די דער מדרש זאגט (בר"ר ח ,ה)" :בשעה שבא הקדוש ברוך
שכליים און איך בין נישט אויסגעקאכט אין די האמת' און הייבן ָָאן פארפירן" :איך
וועלט כדי עס הוא לברוא את אדם הראשון ,נעשו מלאכי השרת כתים
אלע ענינים! אויך בין איך נישט קיין שרייבער בין נישט ראוי צו משפיע זיין אויף
זאל אנגיין און כתים וחבורות חבורות ,חסד אומר יברא ,שהוא גומל חסדים.
אויסצודרוקן יעדע זאך מיט א קלארע שפראך בחורים! איך ווייס דאך גאנץ גוט וויפיל
– אז עס זאל נישט בלייבן קיין מקום זיך טועה האבן א קיום איך אליינס מוטשע זיך אין עבודת ה', ואמת אומר אל יברא ,שכולו שקרים .מה עשה הקדוש ברוך
צו זיין! עה ,עס איז נישט פאר מיר!" .אבער שטענדיג און וויפיל מאל עס גייט דורך א דאווענען הוא? נטל אמת והשליכו לארץ ,הדא הוא דכתיב ותשלך
אלעמאל אמת ארצה" – די מדה פון 'אמת' האט גע'טענה'ט צום
ז
דרכי הצדיקים
שפעטער האט ער זיך געמאכט א חשבון" :די וועלט האט דאך שוין דערלייגט אזויפיל
געוועהן ס'איז
תועלת – צוליב די סארט חשבונות ,נו ,פארוואס זאל די וועלט ווייטער דערלייגן אזא ַַפארזעצט ...און הרה״ק רבי שלום מבעלזא
זי״ע – יו״ד כ"ז אלול
טייערע ספר?! טאמער וואלט יעדער משפיע געווארט אז קודם זאל ער זיין א 'מושלם בתכלית די שבת לייכטער
השלימות' איידער ער עפנט זיך דאס מויל צו משפיע זיין – וואלט קיינער נישט געעפנט דאס איז כסדר געוועהן
מויל ,אויסער א נביא וועלכער רעדט ממש בדבר ה'! טאמער וואלט יעדער מענטש וועלכער ס'איז בעמידה,
וויל זיך נעמען ארבעטן אויף א געוויסע מדה – זיך געמאכט א חשבון פון 'אמת' ,אז ער אין געשטאנען
שטוב .אבער אין בעלזא ,איז די שבת הרה״ק ה'שר שלום' מבעלזא זי״ע היה
איז נאכנישט אין דער מדרגה צו ארבעטן אויף דער מדה ,וויבאלד ער האט נאך צומאל נוסע כבר בצעירותו אל הרה״ק הרבי
לייכטער אויך פארזעצט( '...בראפשיץ היו
מכשולות אין ערגערע זאכן – וואלט קיינער קיינמאל נישט אנגעקומען אין ערגעץ! נאר מלובלין זי״ע ,ואף על פי שהיה מצעירי
ממשכנים את מנורת החנוכה משנה לשנה לצורכי
דער אמת איז ,אז יעדער מענטש דארף זען צו טון וואס ער קען 'יא' – און נישט זיין צדקה ,ולכן היה זה 'בישיבה' ,כי זה היה ממושכן -
בני החברייא הקדושה ,בכל זאת היו
פארנומען מיט חלישות הדעת פון וואס ער קען 'נישט'! און אויף דעם זאגט דער חכם 'מן מתייחסים אליו כאחד מגדולי וחשובי
לשון נופל על לשון ,ישיבה ומשכון ביידיש .ואילו
הזהירות שלא תרבה להזהר' – א חלק פון זהירות איז ,נישט איבערצוטרייבן מיטן זהירות! התלמידים .שנה אחת ביום הפורים כיבד
פמוטות נרות השבת היו בעמידה ,כי היו עומדים בבית.
אותו הרבי מלובלין בקריאת המגילה,
און דערפאר האב איך מחליט געווען יא צו שרייבן און מחבר זיין דעם ספר חובת הלבבות אבל בבעלזא ,גם פמוטות נרות השבת ממושכנים.)...
ואחר הקריאה התבטא ואמר לסובביו:
– לויט מיינע מעגליכקייטן!" .דאס איז ממש די מלחמה צווישן 'יברא' און 'אל יברא' – וואס 'די מעשה האב איך שוין אסאך מאל
דער 'אמת' שלאגט זיך מיטן 'אמת לאמתו' ,און דער מענטש דארף האבן שכל בוחר צו זיין געהערט ,אבער ווי דער יונגערמאן
שמעתי מפי הגה״צ ר' אהרן מרדכי
אינעם 'אמת לאמתו' וועלכער זאגט 'יברא' ,וואס נאר א דאנק דעם האבן מיר היינט אזא רוטנער זצ״ל :פעם אחת הגיע לבעלזא פארציילט עס ,האב איך נאך קיין מאל
ליכטיגער ספר ווי 'חובת הלבבות'. אדם חשוב אשר היה רב באחת העיירות, נישט געהערט( '...את זו המעשה שמעתי כבר
והתאכסן באכסניה עם עוד יהודי .והנה הרבה פעמים ,אבל איך שאברך זה מספר זאת ,לא
אותו יהודי החזיק ברשותו הרבה מעות שמעתי מעולם.)...
דער גוי'אישער חיזוק – געבויעט אויף 'ישות' און 'שקר' ולא רצה להתהלך עמהם בעיר ,והלך פעם אחת שאל אחד את הרה״ק
דא שטעקט דער חילוק צווישן דעם גוי'אישן חיזוק ביז דער אידישער חיזוק .דער והטמינם במקום מסתור בבית האכסניה. מהר״א מבעלזא זי״ע אם היה לזקינו
גוי'אישער 'איש תיקון' בויעט אלעס אויפן 'זיך' און זאגט" :איך' האב א זכות קיום און 'איך' יום אחד חזר אותו יהודי לבית האכסניה, ה'שר שלום' איזו שייכות עם הרה״ק
וגילה כי גנבו ממנו את הכל .עשה אותו 'היהודי הקדוש' מפרשיסחא זי״ע ,שהרי
נַארן! איך וועל זיך איינרעדן אז עס זענעןוויל ווייטער אנגיין ,און דערפאר וועל איך זיך ַ
יהודי חשבון בנפשו ,והגיע למסקנא כי היהודי הק' פתח את החברייא שלו בעודו
נישט פארהאן קיין חסרונות ,כדי איך זאל קענען אנגיין און אויפטון!" .דאס הייסט ,אז דער הרב שהתאכסן עמו ודאי איננו גנב ,ואם בלובלין אצל החוזה .ענה הרה״ק מבעלזא
גוי'אישער חיזוק איז געבויעט אויף 'שקר' און אויף 'ישות' :די סיבה פונעם חיזוק איז ווייל כן הרי מוכרח להיות כי בעל האכסניה כי אכן היה זקינו הק' מסתופף גם אצל
'איך' וויל אזוי ,און דער 'מהלך' וויאזוי מען איז זיך מחזק איז ,דורכן גיין מיטן 'שקר' ,זיך גנב את ממונו .ניגש היהודי אליו ותבע היהודי הק' ,אבל הוסיף' :אבער מיט
איינצורעדן און זיך איינ'חזר'ן" :איך האב נישט קיין שום פראבלעם! איך קען יא! איך וועל ממנו שיחזיר לו את כספו ,אבל בעל שכל'! (אבל עם שכל!) .דהיינו שלא היה נמצא
יא מצליח זיין! איך וועל יא ארויסקריכן דערפון!". האכסניה הכחיש כל קשר אל הענין. אצלו יותר מדי ,באופן שיכול להפחית ח״ו
תוך זמן קצר נהייתה מהומה גדולה, מכבודו של הרבי מלובלין.
כי היהודי טען בוודאות כי בעל האכסניה הרה״ק רבי שלום מקאמינקא זי״ע היה
הדריכני באמתך – איך וויל גיין מיט 'דיין' אמת הוא הגנב ,ובעל האכסניה מצידו הכחישו אחד מגדולי תלמידי הרה״ק מבעלזא,
ווידעראום ,דער אידישער 'איש תיקון' בויעט אלעס אויף 'רצון הבורא' און זאגט" :דער מכל וכל .עד שהחליטו ללכת אל הרה״ק כאשר היה נוסע אליו מאז פטירת רבו
רבונו של עולם וויל מיר האבן דא אויף דער וועלט! ער וויל אז איך זאל לעבן און אנגיין מקאמינקא שהיה באותה עת בבעלזא, הראשון הרה״ק מראפשיץ זי״ע .ויהי
והיה ידוע כחכם ונבון ,לשאול אותו כדת 'סטרָאק'
ָ לעת זקנותו חלה וקיבל ל״ע
ווייטער! און דערפאר וועל איך גיין מיט א טיפערן אמת – מער ווי דער אויבערפלעכליכער
מה לעשות בדבר זה .למרבה הפליאה (אירוע מוחי) ,ונהיה מזה 'געלעמט' (משותק),
אמת! איך וועל געדענקען ,אז טראץ וואס עס זענען טאקע פארהאן ָָאן א שיעור חסרונות און ענה להם מיד ,כי לא בעל האכסניה הוא והיה צריך לישועה גדולה .ציוה הרה״ק
פראבלעמען – דאך איז פארהאן אן 'אמת לאמיתו' – וואס דאס איז דעם אויבערשטנ'ס אמת – האשם בדבר ,אלא הרב שהתאכסן עם מבעלזא שיביאו אותו אליו לבעלזא על
וועלכער וויל פארט די בריאה ,און ער וועט מיר געבן כח אלעס איבערצוקומען!" .דאס הייסט, אותו היהודי הוא הגנב .לא היתה להם שבת פרשת יתרו .והנה הרה״ק מבעלזא
די סיבה פונעם חיזוק איז 'רצון הבורא' ווועלכער זאגט 'יברא' ,און דער 'מהלך' וויאזוי מען ברירה ,ניגשו אל הרב וסיפרו לו כי כך היה קורא בתורה בעצמו ,ובאותו שבת
איז זיך מחזק איז ,דורכן גיין מיטן 'אמת לאמיתו' וואס דער רבונו של עולם האט מטביע אמר עליו הרה״ק מקאמינקא .ויהי לפלא, ציוה שיכבדו את הרה״ק מקאמינקא
געווען אין א אידישע נשמה ,אז ער ווארפט אוועק אלע מניעות און עיכובים וואס שטערט כאשר תיכף ומיד הודה הרב כי אכן שהיה 'לוי' לעלות לתורה .וכאשר הגיע
ידו היתה במעל ,ועד מהרה ישיב הכל. לפסוק האחרון של הקריאה ,אמר בקול
אים צו שטייגן – אפילו אויב איז דאס דער 'אמת' – און נעמט זיך צו א טיפערן כח הנפש
והתנצל ואמר כי לא התכווין ממש לגנוב, רם בנעימת נוסח בעלזא :״וציוך אלקים
וועלכער זאגט ,אז עס איז נישטא קיין יאוש! מען דארף אנגיין ווייטער און אלעס וועט אלא רק ללוות זאת לכמה ימים ,מפני ויכלת עמוד״ .ואכן תיכף ומיד כאשר אמר
זיך שוין מסדר זיין! שהיה דחוק במעות וכו'. זאת ,התרפא הרה״ק מקאמינקא ועמד על
התפעלו כולם ותמהו מהיכן ידע לומר רגליו ,וחזר ללכת כאחד האדם.
דער 'אמת לאמיתו' איז געבויעט אויף די גרעסטע רחמי ה' זאת ,כי לא היה מי שחשב כי הרב הוא
גנב ח״ו .ניגשו אליו ושאלוהו על כך,
דא קומט זיך צוזאם דער כח פון 'חיזוק' מיטן כח פון רחמי ה' ,ווייל דער גאנצער אֶׁשע [יוסף]שמעתי מהרה״ח ר' ָיָ ֶ
האם רוח הקודש יש בדבר .ענה ואמר
ליפשיץ ז״ל :בתחילת התקרבותו של
'אמת לאמיתו' פון 'יברא' – איז געבויעט אויפן גרויסן יסוד וואס דער רבונו של עולם ברוב להם' :אין בזה שום חידוש ,אלא זה עתה
הרה״ק מקאמינקא בבעלזא ,היו שואלים
ֹלִקים ֶֶאת
רחמיו וחסדיו האט קובע געווען באלד מתחלת הבריאה (בראשית א ,לא)ַ"ַ :וַיַ ְְרא ֱֱא ִ לפני כמה ימים עמדתי בשורה להיכנס
אותו כסדר על השינויים שהוא רואה בין
ָּכָ ל ֲֲא ֶֶׁשר ָָע ָָׂשה ְְו ִִהֵנֵ ה טֹוב ְְמֹאֹד" – דער רבונו של עולם זאגט עדות אויף זיין בריאה – וואס אל הרה״ק מבעלזא עם 'קוויטל' ,ועמד
בעלזא וראפשיץ .והיה הרה״ק מקאמינקא
דאס איז כולל יעדער מענטש מיט אלע זיינע מעברים ביז סוף כל הדורות – אז דאס איז זה הרב לפני עם ה'קוויטל' שלו בידיו,
עונה כדרכו בקודש בדברי צחות ומילתא
ובשעת ההמתנה הצצתי לרגע אחד בתוך
'טוב'! איי ,עס זעט נישט אויס אזוי? דער 'אמת' קומט און שרייט ,אז דער מענטש איז דבדיחותא ,כאשר הוא מלביש בהם
ה'קוויטל' שלו ,ומיד ראיתי כי הוא גנב.'...
'כולו שקרים'?! אבער דער 'אמת' ווייסט נישט אלעס! דער רבונו של עולם מיט זיין גרויס סודות נסתרות .פעם אחת כאשר שאלו
הלכו וסיפרו את הדברים לפני הרה״ק אותו על כך ,ענה ואמר' :אין ראפשיץ איז
ישר 718.484.2189
רחמנות האט אריינגעלייגט אין דער בריאה א 'טוב הנעלם' – וואס דאס איז דער תכלית האמיתי
מבעלזא בהתפעלות ,וציווה שיקראו לו געוועהן נר חנוכה בישיבה און נר שבת
פון דער בריאה! און לעתיד ווען אט דער רחמנות וועט נתגלה ווערן – וועט יעדער זען ווי די
לבא לפניו .ובבואו אמר לו ,כי גם הוא בעמידה ,און דא אין בעלזא איז אויך נר
גאנצע בריאה איז 'טוב'! דער 'אמת' וועט דעמאלט מודה זיין צום 'אמת לאמתו' אז די בתחילה כאשר היה קורא 'קוויטל'עך', שבת בישיבה' (בראפשיץ היה נר חנוכה בישיבה
בריאה האט זיך יא געלוינט צו באשאפן ווערן .און פון אט דעם 'אמת לאמיתו' שעפט היה רואה בהם את כל העבירות שעשה ונר שבת בעמידה ,ואילו כאן בבעלזא גם נר שבת
יעדער איד חיזוק שוין היינט! 'אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי' – די אידישע נשמה מי שכתבם מעודו .אבל אחר שהבחין כי הוא בישיבה) .אחר כך הסביר את דבריו,
שפירט דעם 'אמת לאמיתו' ,אז עס איז נישטא קיין מצב וואס איז פארלוירן און מיואש'דיג, זה מפריע לו ל'אהבת ישראל' ,התפלל ואמר להם' :אין ראפשיץ האט מען פאר
ווייל דער רבונו של עולם האט באשאפן די וועלט כדי עס זאל אנגיין און האבן א קיום שלא יראה זאת עוד ,ומאז שוב איננו משכונ'ט די חנוכה מנורה פון יאר צו יאר
רואה עבירות של יהודים ב'קוויטל'עך'. לצורכי צדקה ,איז עס געוועהן בישיבה,
שטענדיג און אלעמאל.
ארה"ב718.536.2347 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות תולדות יהודה
סט
יט ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ק072.3323310 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
gilyondoeihu@gmail.com | 347.662.3229 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
