gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫שנת תשפ"ו‬ ‫נצבים‪-‬וילך‬ ‫גליון רצ‬ ‫נתנדב לע"נ הרה״ח‬ ‫זאב ב״ר משה ע״ה‬ ‫וזו' האה"ח מרת‬ ‫פעריל ב"ר טובי' ע"ה‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫של כ"ק‬ ‫דע את אלקי‬ ‫מרן‬ ‫רבינו‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫שליט"א‬ ‫על הצדיקים גמורים לעשות תשובה‬ ‫‪ -‬לעבוד את ה' בחילא יתיר‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫ועפ"י יסוד זה יובן היטב איך שייך גם לצדיקים גמורים‬ ‫מצות תשובה היא דרך נעלה בכל עבודת השי"ת' | היאך אפשר לאדם שלא חטא מעולם לעשות תשובה?' | הבעל תשובה מכיר את‬ ‫ענין 'לאהדרא בתיובתא'‪ .‬שכן לעומת מה שעבודתם‬ ‫מעלת התורה והמצוות הרבה יותר מן הצדיק הגמור' | איך שייך להבטיח לאדם השב 'שלא ישוב לזה החטא לעולם'?' | מדוע הוצרך‬ ‫והשתדלותם להיות צדיק ולהטיב מעשיהם נעשית בדרך‬ ‫הקב"ה לצוות בהדיא 'ובחרת בחיים'?' | ה'חיים' שאנו מבקשים עליו בראש השנה ‪ -‬ההכרה ב'לחיותנו כהיום הזה'‬ ‫כלל באופן רגיל ובכוחות רגילים‪ ,‬הנה עתה מוטל עליהם‬ ‫להתעלות ולשוב בתשובה לפניו‪ ,‬דהיינו להתאמץ ברצון‬ ‫עוז ובכוחות חזקים יותר ולעבוד את הקב"ה בחילא יתיר‪.‬‬ ‫ּוָּבָ ַַח ְְר �ָּּת ּ �ַּב ַַח ּ �ִּי י ם ‪:‬‬ ‫עבודת השי"ת ‪ -‬מתוך בקשת והשגת החיים‬ ‫'תשובה' היא דרך נעלה בכללות עבודת השי"ת‬ ‫ולפי זה‪ ,‬כיון שלמדנו ש'תשובה' אין עניינה דוקא עזיבת‬ ‫החטא ולשוב על עבירות שבידו‪ ,‬אלא עיקר מהותה הוא‬ ‫‪ -‬ההתגברות וההתאמצות בעבודת ה' באופן חזק ומושלם‬ ‫יותר‪ ,‬נמצא אפוא‪ ,‬שהתשובה אינה מוגבלת ומצומצמת‬ ‫ובזה תגיע לו כפרה על עוונותיו‪ ,‬ושב ורפא לו‪ .‬ולפי סברא‬ ‫זו נמצא‪ ,‬שכל ענין התשובה אינו שייך אלא למי שעבר‬ ‫א‬ ‫עבודת השי"ת בבחינת‬ ‫כמצוה אחת ופרטית בלבד‪ ,‬אלא היא מהלך חדש ודרך‬ ‫על רצון קונו ח"ו‪.‬‬ ‫'בחילא יתיר'‬ ‫נעלה יותר בכללות עבודת השי"ת‪ ,‬עד שאפשר לקיים את‬ ‫'לאהדרא לצדיקייא בתיובתא'‬ ‫כל התורה והמצוות בדרך 'בעל תשובה'‪ .‬והיינו שאכן‬ ‫ניתן לקיימן באופן פשוט ובכוחות רגילים ‪ -‬והיינו בלי‬ ‫אולם לא כן חזינן בדברי הזוהר הקדוש‪ ,‬שכן שם מבואר‬ ‫'כי המצוה הזאת' ‪ -‬לרש"י קאי על כללות‬ ‫אור התשובה‪ ,‬ומאידך גיסא אפשר לקיים את כולן כשהן‬ ‫ענין של (ח"ג קנג‪' ):‬לאהדרא לצדיקייא בתיובתא'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬ולרמב"ן על מצות תשובה‬ ‫הרי מפורש יוצא מדברי הזוהר‪ ,‬שגם לצדיקים גמורים‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫ֹ‬ ‫מוארות ומרוממות באור התשובה‪ ,‬ברעותא דליבא יתיר‬ ‫ִּכ�ִ י ַַה ִִמ ְְצָוָ ה ַַה �ֹּזאת ֲֲא ֶֶׁשר ָָאֹנִכִ י ְְמ ַַצ ְְּו� ָָך ַַה ּּיֹום ֹלא ִנִ ְפְ ֵלֵ את ִִהוא‬ ‫ישנה עבודה מיוחדת של תשובה‪ ,‬ואין היא מיוחדת לבעלי‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ִִמ ְְמ ָָך ְוְ ֹלֹא ְְרֹחֹ ָָקה ִִהוא וגו'‪ִּ ,‬כ�ִ י ָָקרֹוב ֵֵאֶלֶ ָ‬ ‫יָך ַַה ָָד ָָבר ְְמֹאד ְ �ְּבִפִ ָ‬ ‫ובחילא סגיא‪.‬‬ ‫יָך‬ ‫עבירה בלבד‪.‬‬ ‫�ֹ ֹ‬ ‫ּּו ִִבְלְ ָָב ְְב ָָך ַלַ ֲֲעֹׂשתֹו (ל‪ ,‬יא‪-‬יד)‪ .‬פרש"י‪' :‬כי קרוב אליך ‪ -‬התורה‬ ‫פרשת 'כי המצוה הזאת' ‪ -‬קיום כל התורה‬ ‫אלא שלכאורה הדבר צריך ביאור והסבר‪ ,‬כי אכן איזו‬ ‫ניתנה לכם בכתב ובעל פה'‪ .‬מבואר בדבריו הקדושים כי‬ ‫כולה עפ"י מדת התשובה‬ ‫תשובה נדרשת מן הצדיקים שלא חטאו כלל‪ ,‬ולא נמצא‬ ‫'המצוה הזאת' קאי על כללות התורה כולה‪ ,‬שניתנה לנו‬ ‫ומעתה צדקו יחדיו דברי רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל בביאור‬ ‫במעשיהם שום דופי ופגם‪.‬‬ ‫בכתב ובעל פה‪.‬‬ ‫הפסוק 'כי המצוה הזאת' הנ"ל‪ ,‬ודברי שניהם עולים יחד‬ ‫מאידך הרמב"ן ז"ל כתב בפירושו‪ ,‬וזה לשונו‪' :‬וטעם כי‬ ‫יסוד התשובה‪' :‬רעותא דליבא יתיר וחילא סגיא'‬ ‫בקנה אחד‪ .‬כי אם אמנם לפי פשוטו של מקרא הכונה‬ ‫המצוה הזאת‪ ,‬על כל התורה כולה‪ .‬והנכון‪ ,‬כי על כל‬ ‫על מצות תשובה הנזכרת מקודם‪ ,‬כטענת הרמב"ן‪ ,‬מכל‬ ‫אך יתבאר הדבר עפ"י דברי הזוהר הקדוש במקום אחר‪,‬‬ ‫התורה יאמר (לעיל ח‪ ,‬א) 'כל המצוה אשר אנכי מצוך היום'‪.‬‬ ‫מקום הרי זה כלל גדול לכל התורה כולה‪ ,‬כי כל המצוה‬ ‫שביארו שם יסוד עצום בשורש מהותה של עבודת התשובה‪,‬‬ ‫אבל 'המצוה הזאת' על התשובה הנזכרת‪ ,‬כי 'והשבות אל‬ ‫הזאת אפשר וראוי לקיימה עפ"י מדת התשובה‪ ,‬בחילא‬ ‫וזה לשונם שם (ח"א קכט‪' :):‬ר' יוסי אמר‪ ,‬תנינן‪ ,‬אתר‬ ‫לבבך' (פסוק א')‪' ,‬ושבת עד ה' אלקיך' (פסוק ב')‪ ,‬מצוה שיצוה‬ ‫דמאריהון דתשובה קיימי ביה בההוא עלמא‪ ,‬צדיקים גמורים‬ ‫אותנו לעשות כן'‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫סגיא ויתיר‪ .‬ונמצא שמצות התשובה ‪ -‬שבה עוסקת‬ ‫לית לון רשו לקיימא ביה‪ ,‬בגין דאינון קריבין למלכא יתיר‬ ‫התורה בפרשה הקודמת ‪ -‬מפשטת כנפיה על כללות‬ ‫נמצא‪ ,‬שלכאורה נחלקו רש"י והרמב"ן ז"ל ביסוד הפסוק‪,‬‬ ‫מכולהו‪ ,‬ואינון משכי עלייהו ברעותא דליבא יתיר‪ ,‬ובחילא‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬כי כולן יכולות וצריכות להתקיים באופן‬ ‫דעת רש"י היא שקאי על כללות התורה‪ ,‬ודעת הרמב"ן‬ ‫סגיא‪ ,‬לאתקרבא למלכא'‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫נעלה יותר ‪ -‬עם אורה הגדול של התשובה‪ ,‬אשר על‬ ‫היא שהכוונה למצות תשובה‪ .‬איברא כי יש לומר שבאמת‬ ‫דרך נעלה זו בעבודה הגיד הכתוב 'לא נפלאת היא ממך‬ ‫ומבואר בזה‪ ,‬שיסוד ושורש התשובה הוא‪ :‬עבודת השי"ת‬ ‫'אלו ואלו דברי אלקים חיים'‪ ,‬ושני הפירושים עולים יחד‬ ‫הנעשה 'ברעותא דליבא יתיר‪ ,‬ובחילא סגיא' [ברצון הלב‬ ‫בקנה אחד‪.‬‬ ‫ולא רחוקה היא'‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬ובכח וחוזק רב]‪ .‬ביאור הדברים‪ ,‬דהנה יכול האדם‬ ‫לקיים את כל מצוות ה' באופן פשוט‪ ,‬וכפי מדת כוחותיו‬ ‫לפי פשוטו לא ניתנה תשובה אלא כדי לכפר עוונות‬ ‫פטרון הגליון ‪ -‬אלול‬ ‫הרגילים והמוגבלים‪ .‬אך מצות תשובה עניינה ‪ -‬ההתעלות‬ ‫וכדי לבוא אל הביאור‪ ,‬נפתח תחילה להבין מעט עצם‬ ‫נתנדב ע"י ידידנו הנכבד‬ ‫וההתגברות לעבוד את השי"ת בחילא יתיר ובכוחות נעלים‬ ‫מהותה של מצות התשובה‪ .‬דהנה‪ ,‬במושכל ראשון ובמבט‬ ‫הי"ו‬ ‫מוה"ר בנימין אליעזר זאב הערבסט‬ ‫ונשגבים יותר מן הרגיל‪ .‬וזהו כל יסוד התשובה‪ ,‬להתעלות‬ ‫לע"נ זקינו הרה"ח ר' משה שלום ב"ר יעקב ע"ה‬ ‫שטחי נראה לכאורה‪ ,‬כי התשובה לא ניתנת אלא כלפי החטא‬ ‫נלב"ע כ' אלול תשנ"א לפ"ק‬ ‫ולהתחזק בעבודת הבורא ית' בחילא יתיר ובכוחות אדירים‬ ‫והעון בלבד‪ ,‬והיינו‪ ,‬כי כאשר יחטא איש ישראל לאלוקיו‬ ‫וזו' האשה החשובה מרת יכט ב׳׳ר בנימין אליעזר ע׳׳ה‬ ‫נלב"ע ד׳ ניסן תשפ׳׳ה לפ׳׳ק‬ ‫יותר [ומה שביארו שם בזוה"ק במעלת הבעל תשובה על‬ ‫באיזה עון ופשע חלילה‪ ,‬הנה מרוב רחמנותו ית' הצופה‬ ‫הצדיק גמור‪ ,‬יבואר להלן בעז"ה]‪.‬‬ ‫לרשע וחפץ בהיצדקו נתן לו מקום לשוב ולהתוודות לפניו‪,‬‬ ‫א‬ ‫רצון קונו‪ ,‬בהכרח אינה נובעת אלא מתוך הכרה עצומה‬ ‫והמצוות‪ ,‬יותר מהטעם לקיימן רק מצד היותן בגדר 'טוב'‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫שקיום התורה והמצוות הוא בלבד ה'חיים'‪ ,‬ובלעדיהן לא‬ ‫מול ה'רע'‪.‬‬ ‫פלוגתת רש"י ורמב"ן בפרשת 'כי המצוה הזאת' אי קאי על כללות‬ ‫יתקיים איש באמת‪.‬‬ ‫שכן על אף שלכל אדם הנחנן בקצת ישרות הלב ושכל‬ ‫התורה או על מצות תשובה בלבד‪ ,‬ויש לומר ש'אלו ואלו דברי‬ ‫שכן אדם זה שבעבר דבק ברע ונכשל בחטאים ועוונות‬ ‫ובינה ישנו חפץ ורצון פשוט מטבעו לעשות את הטוב והישר‪,‬‬ ‫אלקים חיים'‪ ,‬שכן אפשר לקיים כל התורה כולה עפ"י מדרגת‬ ‫רח"ל‪ ,‬הרי מעשיו הראשונים הוכיחו עליו שאין הוא‬ ‫ולהימנע מעשיית הרע והמעוות‪ ,‬מכל מקום סוף סוף עדיין‬ ‫תשובה‪' ,‬בחילא סגיא'‪ ,‬השייכת גם לצדיקים גמורים‪.‬‬ ‫מתפעל ומזדעזע כל כך מעצם מהות הרע‪ ,‬ולאו בהכרח‬ ‫זה בגדר הבחירה אצלו‪ ,‬שכן בידו לבחור לעשות את הרע‪,‬‬ ‫הוא שיתרחק מן העבירות מתוך הידיעה שהן 'רע' בלבד‪,‬‬ ‫ולהיות איש רשע ושפל חלילה‪ .‬ונמצא שההכרה וההבנה‬ ‫במהות התורה והמצוות‪ ,‬שהינן 'טוב' בלבד‪ ,‬איננה מכרחת‬ ‫כי מחיצה זו שבין 'טוב' ל'רע' כבר נפרצה ונשברה אצלו‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬מה שהתעורר עתה האדם וניחם על הרעה שעשה‪,‬‬ ‫עדיין את האדם להידבק בהן‪ ,‬ולהתרחק מעשיית ההיפך‪.‬‬ ‫ב‬ ‫התורה והמצוות הן עצם‬ ‫אין זה אלא מכח הכרתו הברורה ועמדו על דעתו כי‬ ‫שונה מכך לחלוטין היא הכרת האדם והשגתו כי התורה‬ ‫ה'חיים' של האדם‬ ‫הרע איננו 'רע' גרידא‪ ,‬אלא הוא מות ממש‪ ,‬וכל הדבוק‬ ‫והמצוות הן עצם חיותו של האדם‪ ,‬ובלעדיהן אין חייו‬ ‫בו אינו אלא כנוטל את נפשו בידיו ובוחר בכיליון‪.‬‬ ‫נחשבים לחיים כלל‪ ,‬והרי הוא כנבילה מתה ממש‪ .‬שכן‬ ‫וכיון שכאמור אין לך אדם שיבחר מרצונו במות‪ ,‬על כן‬ ‫הכרה זו מסירה ומבטלת לגמרי את כח הבחירה שלו‬ ‫נבוא עתה להעמיק בביאור שתי המדרגות האמורות בקיום‬ ‫בהכרח עליו לעזוב את חטאיו ולשוב לדרך הטוב והישר‪.‬‬ ‫לבחור ברע‪ .‬כי כאשר משיג האדם בבהירות שכל חלקה‬ ‫התורה והמצוות; הדרך הפשוטה והמוגבלת‪ ,‬ומאידך אופן‬ ‫נמצא שבמדה זו גדלה מעלתו של זה החוזר בתשובה‬ ‫של הטומאה והסט"א אינו אלא חתיכה אחת של מות‬ ‫העבודה בבחינת 'חילא יתיר'‪.‬‬ ‫ממעלת הצדיק דמעיקרא‪ .‬כי בניגוד למה שהצדיק הגמור‬ ‫ואבדון‪ ,‬שוב אין בידו כלל לבחור בהן ובמעשיהן‪ .‬שהרי‬ ‫יכול לייסד את כל ה'עבודת ה'' שלו על בסיס היותה 'טוב'‬ ‫אין לך אדם בעולם הבוחר ב'מות'‪ ,‬ואין מציאות כזו כלל‬ ‫קיום תומ"צ ‪ -‬מטעם 'לטוב לנו כל הימים' ו'לחיותנו כהיום הזה'‬ ‫ולא 'רע'‪ ,‬הנה עבודת הבעל תשובה מיוסדת בהכרח על‬ ‫בטבע האנושי שיחפוץ האדם שיבחר האדם ברצונו הפשוט‬ ‫למות מיתה נצחית והחלטית)א( ‪ .‬ומעתה‪ ,‬כאשר רק יבוא‬ ‫הנה בפרשת ואתחנן נאמר בתורה‪ ,‬שנצטווינו להשיב‬ ‫ההכרה שהיא 'חיים'‪ ,‬וכי ההיפך ממנה הוא מות ממש‪ ,‬שכן‬ ‫את בנינו דבר על טעם קיום התורה והמצוות (לעיל ו‪ ,‬כד)‬ ‫לולא הכרה זו לא היה שב מדרכו הרעה‪ .‬ונמצא שבהכרח‬ ‫האדם לידי הכרה ברורה ובהירה שעשיית רצון השי"ת‬ ‫היא לבדה נחשבת 'חיים'‪ ,‬שוב ניטלת ממנו כל האפשרות‬ ‫'ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה'‬ ‫אוחז הוא במדרגה הגבוהה של עבודת השי"ת‪ ,‬שהיא ההשגה‬ ‫אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה'‪ .‬ביאר‬ ‫של 'לחיותנו כהיום הזה'‪.‬‬ ‫לעשות ההיפך מכך‪ ,‬והוא נמשך אל הקדושה מטבעו בכל‬ ‫נפשו ובכל מאודו‪.‬‬ ‫הכתוב שני עניינים שבעבורם ציוונו הבורא יתברך לעשות‬ ‫ולקיים את כל החוקים האלה‪ .‬ואלו הם; 'לטוב לנו כל‬ ‫דוקא מתוך הכרת 'אפסיות' הרע ניכרת ה'חיים'‬ ‫שבצד הטוב‬ ‫הימים'‪ ,‬ו'לחיותנו כהיום הזה'‪.‬‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫יתרה מזו‪ ,‬כי עשיית הטוב מצד היותו טוב‪ ,‬יכולה לבוא‬ ‫טעם קיום תורה ומצוות מצד 'לטוב לנו כל הימים' ‪ -‬טוב לעומת‬ ‫התורה והמצוות הן בבחינת 'טוב'‬ ‫גם בלי הכרה מוחשית בעוצם רעתו של חלק הרע‪ ,‬כי מתוך‬ ‫רע‪ ,‬ולמעלה מזה ‪' -‬לחיותנו כהיום הזה' ‪ -‬חיים כנגד מות‪ .‬ההכרה‬ ‫וביאור עניינם הוא‪ ,‬כי הנה באופן פשוט אפשר להבין‬ ‫הידיעה בלבד שדבר זה הוא בגדר 'רע'‪ ,‬סגי לאדם לפרוש‬ ‫שהתורה היא חיים וההיפך הוא מות מסירה את כח הבחירה‪ ,‬שכן‬ ‫את מעלות התורה והמצוות וגודל ההטבה שבקיומן‪ ,‬מפני‬ ‫ממנו‪ .‬ועל כן הצדיק שלא חטא מימיו‪ ,‬ולא הכיר כלל את‬ ‫שום אדם אינו בוחר במות‪.‬‬ ‫פחיתותו וגריעותו של צד הרע‪ ,‬עובד את הקב"ה מצד‬ ‫שהן 'טוב'‪ ,‬שהרי התורה היא 'לקח טוב' שנתן לנו השם‬ ‫ידיעתו שטוב לו לאדם לידבק בטוב‪.‬‬ ‫יתברך (ע"פ משלי ד‪ ,‬ב)‪ ,‬וכן כל מצוותיה ונתיבותיה טובים‬ ‫וישרים המה למי שמקיים אותן‪ .‬ומאידך גיסא‪ ,‬ההעברה‬ ‫לעומת כן‪ ,‬ההכרה השלימה במדרגת ה'חיים' של עבודת‬ ‫ג‬ ‫על רצון ה' ח"ו ועשיית ההיפך מרצונו אינן אלא מציאות‬ ‫מעלת התשובה ‪ -‬עשיית‬ ‫ה'‪ ,‬לידע ולהכיר בבירור שהיא בלבד נחשבת חיים‬ ‫של רע מוחלט‪ .‬ומכיון שכן‪ ,‬הנה בוודאי ראוי לו לאדם‬ ‫אמיתיים‪ ,‬ואילו מי שאינו דבוק בה חסר לו בעצם חיותו‬ ‫רצון ה' מתוך הכרת 'כי‬ ‫לומר לדבק טוב‪ ,‬לבחור בטוב ‪ -‬בתורה ובמצוות‪ ,‬ולברוח‬ ‫‪ -‬נובעת בעיקר מתוך הכרה במהות ה'מות' של הסטרא‬ ‫מן הרע ‪ -‬עוונות ופשעים‪ .‬וזוהי המדרגה הראשונה בקיום‬ ‫הוא חייך ואורך ימיך'‬ ‫אחרא וצד הקליפה‪ .‬כי דוקא לאחר שכבר דבק האדם ברע‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬המכונה בכתוב 'לטוב לנו כל הימים'‪ ,‬שהיא עשיית‬ ‫והכיר את האפסיות‪ ,‬הריקנות‪ ,‬והעדר החיות שבו‪ ,‬אזי הוא‬ ‫ושמירת החוקים מצד היותם דבר טוב וישר‪.‬‬ ‫בא לידי הכרה עצומה שהתורה והמצוות בלבד הן 'חיים'‬ ‫ומעתה‪ ,‬ביסוד זה יובן היטב מהות ענין ה'תשובה' ומעלתה‬ ‫ממש‪ ,‬ורק הדבוק בהן הוא שנחשב ל'חי'‪ ,‬ועלינו לקיימן‬ ‫ביותר מכן ‪ -‬הן בבחינת 'חיים' לעומת ה'מות'‬ ‫היתרה של עבודת 'חילא יתיר' ‪ -‬לעומת סדר קיום תורה‬ ‫לא רק בגלל ה'טוב' שבהן‪ ,‬כי אם בשביל כי הם חיינו‬ ‫ומצוות באופן הפשוט‪ .‬ונאמר‪ ,‬כי גודל הרבותא הנמצאת‬ ‫ואורך ימינו‪.‬‬ ‫אך במדרגה יתרה וגבוהה מזו‪ ,‬ישנה סיבה עמוקה ונשגבה‬ ‫בעבודת התשובה היא‪ :‬שכולה מיוסדת ומושתתת על הכרה‬ ‫הרבה יותר אל האדם הנלבב לבחור בקיום תורה ומצוות‪,‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬הכרה זו עומד עליה השב מחטאיו ומשיגה בט‬ ‫העמוקה בתכלית התורה והמצוות‪ ,‬שהיא בחינת 'לחיותינו‬ ‫ולהתרחק מן החטא‪ .‬והיא‪ ,‬מכח ההכרה וההרגשה כי התורה‬ ‫וּב יותר מן הצדיק הגמור‪ ,‬וזה בהיותו מכיר מקרוב את‬ ‫כהיום הזה'‪.‬‬ ‫והמצוות אינן רק דבר 'טוב' ומטיב‪ ,‬אלא הן הן עצם החיים‬ ‫חלק הרע‪ ,‬מאותו הזמן שדבק בו‪ ,‬בניגוד להצדיק שלא‬ ‫ממש‪ ,‬ורק הדבק בהן יש לו חיות אמיתית ונחשב בגדר 'חי'‪.‬‬ ‫נתלכלך כלל בעוונות‪ ,‬ומעולם לא היתה לו שייכות ונגיעה‬ ‫עבודת הצדיק מיוסדת על הכרת 'לטוב לנו כל הימים'‬ ‫עם צד הרע‪ .‬ועל כן ה'בעל תשובה' קרוב יותר להשיג‬ ‫שהרי התורה הלא היא 'עץ חיים' (שם ג‪ ,‬יח)‪ ,‬וכל הדבק‬ ‫וביאור הדבר הוא‪ ,‬כי הנה הצדיק הגמור שלא חטא‬ ‫בה ובנתיבותיה הרי הוא מתדבק בחי החיים ב"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫השגה נוראה זו במעלת התורה והמצוות‪.‬‬ ‫מעולם‪ ,‬ולא עבר מימיו על רצון וציווי השי"ת‪ ,‬הרי יתכן‬ ‫מקור ושרש כל החיות כולה‪ ,‬ובכך קונה לעצמו חיים‬ ‫שכל צדקותו ועבודתו בנויות אך ורק על הכרת ה'טוב'‬ ‫'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים‬ ‫אמיתיים‪ ,‬וכמו שכתוב בפרשתנו (ל‪ ,‬טו‪-‬טז) 'ראה נתתי‬ ‫שבתורה ומצוות‪ ,‬שהן בלבד בגדר ה'טוב' האמיתי‪ ,‬ואילו‬ ‫לעמוד' ‪ -‬כי עבודתם נובעת מתוך בקשת ה'חיים'‬ ‫לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'‪ ,‬אשר אנכי מצוך‬ ‫ההעברה על רצון קונו היא רע גמור‪ .‬ואשר לכך‪ ,‬הנה‬ ‫ומטעם זה הוא שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות לד‪' ):‬במקום‬ ‫היום לאהבה את ה' אלקיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו‬ ‫מטבעו הישר שבו עשאוהו האלקים‪ ,‬הוא משתוקק תמיד‬ ‫שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'‪.‬‬ ‫וחוקותיו ומשפטיו וחיית ורבית'‪ .‬ואילו הפורש מן התורה‬ ‫לדבוק בטוב ולהתרחק מן הרע‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬שלא בהכרח‬ ‫ולדברינו יבואר שלא התכוונו חז"ל בזה להגדיר את עצם‬ ‫והמצוות‪ ,‬הרי הוא כפורש מן החיים‪ ,‬וקונה לעצמו מיתה‬ ‫הוא שהצדיק הגמור יעבוד את בוראו מתוך ההכרה כי הם‬ ‫מהותו של הבעל תשובה‪ ,‬לומר עליו שהוא בעצמותו עומד‬ ‫והיפך החיות (ע"ז ג‪ :‬זוה"ק ח"א יא‪ .).‬והכרה זו שהתורה‬ ‫חיינו ואורך ימינו‪ ,‬וכי עשיית הרע היא כמיתה ממש‪ ,‬כי‬ ‫בדרגה גבוהה ונעלה יותר מן הצדיק דמעיקרא‪ ,‬כי אכן‬ ‫היא סם החיים והחטא הוא המות‪ ,‬היא המדרגה השנייה‬ ‫אין שום דבר שיכריח אותו לבוא לידי הרגשה והגשה זו‪,‬‬ ‫לכאורה מן התימה לומר כן‪ ,‬וכמו שכבר נתקשו בזה‬ ‫והעליונה ענין שביאר הכתוב על קיום רצון ה' ‪ -‬בחינת‬ ‫שכן בלאו הכי עושה הוא את מה שעליו‪ַ ,‬וַדי לו בידיעה‬ ‫ראשונים ואחרונים‪ .‬אלא עיקר כוונתם ז"ל בזה הוא ‪-‬‬ ‫הפשוטה ש'טוב' הוא להידבק בשכינה‪ ,‬ומכח זה בלבד מקיים‬ ‫'לחיותנו כהיום הזה'‪.‬‬ ‫למקורה ומוצאה של עבודת הבעל תשובה‪ ,‬לומר שהוא‬ ‫הוא את רצון הבורא‪.‬‬ ‫עובד את הקב"ה במדרגה עליונה יותר מן הצדיק הגמור‪,‬‬ ‫ההכרה שהתורה היא 'חיים' מסירה לגמרי כח הבחירה ברע‬ ‫וכמו שביארו כן להדיא בדברי הזוהר הנזכר‪ ,‬כי 'אינון‬ ‫לעומת כן‪ ,‬הבעל תשובה מוכרח לבוא‬ ‫והנה הכרה זו שבנפש האדם להבין ולהשכיל את טעם‬ ‫משכי עלייהו ברעותא דליבא יתיר ובחילא סגיא'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫לידי השגת 'לחיותנו כהיום הזה'‬ ‫'לשמוע בקולו ולדבקה בו'‪ ,‬שהוא מפאת 'כי הוא חייך‬ ‫שהם עובדים את בוראם בחילא יתיר‪ ,‬והיינו כדי 'לחיותינו‬ ‫אך לעומת זאת‪ ,‬הבעל תשובה השב מחטאיו‪ ,‬הנה כל‬ ‫ואורך ימיך' (פסוק כ')‪ ,‬וההיפך מזה אינו אלא אבדון‬ ‫כהיום הזה'‪ ,‬ולא רק בשביל 'לטוב לנו כל הימים'‪ ,‬ואילו‬ ‫השתדלותו וחזרתו מעתה לעבוד את בוראו ולעשות את‬ ‫ומות‪ ,‬מהווה סיבה וגורם חזק לאין ערוך בשמירת התורה‬ ‫א‪.‬ומה שנמצא לפעמים בני אדם הנוטלים את נפשם ומאבדים את עצמם לדעת רח"ל‪ ,‬הנה לפי האמת אין כאן בחירה במות כלל‪ .‬שכן בעומק נפשם ‪ -‬אף אם אינם‬ ‫נודעים לכך בהשגה גלויה ‪ -‬מאמינים הם בהשארת הנפש ובנצחיותה‪ ,‬ומצפים ומייחלים להיות שם במצב טוב ונוח יותר מאשר הם נמצאים בו כעת בעולם הזה‬ ‫בעת צרתם‪ .‬ונמצא שלפי האמת אף מעשה זה אינו נובע אלא מתוך דחף פנימי ותנועה של בחירה ב'חיים' ובטוב‪ ,‬ולא במות ובאבדון ח"ו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫הצדיקים שלא חטאו מעולם‪ ,‬לא בהכרח הוא שיבואו ויעלו‬ ‫בקשת החיים בראש השנה ‪-‬‬ ‫'ובחרת בחיים' ‪ -‬בחינת‬ ‫למדרגה עליונה זו בעבודת ה'‪.‬‬ ‫חיות של עבודת ה' וקבלת‬ ‫'לחיותנו כהיום הזה'‬ ‫'ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם'‬ ‫עול מלכותו‬ ‫'אתה תומיך גורלי' ‪' -‬הנחת ידי על גורל‬ ‫וישפוך אור בהיר על דברינו אלה‪ ,‬היסוד הנשגב שהציב‬ ‫הטוב לומר את זה קח לך'‬ ‫הרמב"ם ז"ל בגדר מהותו של ה'בעל תשובה'‪ ,‬וכך הוא‬ ‫בעשרת ימי תשובה מתפללים רבות על 'חיים'‬ ‫לשונו ז"ל בפרק שני מהלכות תשובה (ה"ב)‪' :‬ומה היא‬ ‫וביסוד זה נבין עוד דבר נפלא הנזכר בפרשתנו‪ .‬והוא‬ ‫התשובה‪ ,‬הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמר‬ ‫והנה פרשה זו נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה‪,‬‬ ‫מה שנאמר מיד אחר הפרשה שפתחנו בה תחילה (טו‪-‬יט)‬ ‫שביום זה מתחדשת מלכות שמים בכל שנה ושנה‪ ,‬ובו‬ ‫בליבו שלא יעשהו עוד וכו'‪ ,‬ויעיד עליו יודע תעלומות שלא‬ ‫ביום אנו מקבלים עלינו מחדש עול מלכותו ית' ועול קיום‬ ‫'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות‬ ‫ישוב לזה החטא לעולם'‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫תורה ומצוות‪ .‬ויום זה הוא גם ראש וראשון לעשרת ימי‬ ‫ואת הרע‪ ,‬אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך‬ ‫וגו' וחיית ורבית וגו'‪ ,‬החיים והמות נתתי לפניך הברכה‬ ‫יסד לנו הרמב"ם ז"ל‪ ,‬שגדר התשובה הוא‪ :‬שהחוטא שב‬ ‫תשובה‪ ,‬המתחילים מיום הכסא ונמשכים עד יום העשור‬ ‫כל כך מחטאו‪ ,‬עד שיש לו כעין עדות והבטחה מן השם‬ ‫בו‪.‬‬ ‫והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'‪ .‬ורש"י ז"ל‬ ‫הביא בזה את דברי הספרי (נג)‪ ,‬וזה לשונו‪' :‬אני מורה‬ ‫יתברך שלא ישוב לזה החטא לעולם‪ .‬והרי הבטחה נשגבה‬ ‫ואכן בימים אלו שנקבעו לתשובה‪ ,‬מרבים להתפלל ולבקש‬ ‫לכם שתבחרו בחלק החיים‪ .‬כאדם האומר לבנו בחר לך‬ ‫כזו לא מצינו אף אצל צדיקים גמורים‪ ,‬כי גם הצדיק הכי‬ ‫על ה'חיים' ‪ -‬השייכים למדרגת התשובה כנ"ל‪ ,‬כמו שאומרים‬ ‫חלק יפה בנחלתי‪ ,‬ומעמידו על חלק היפה‪ ,‬ואומר לו את‬ ‫גדול שבעולם יש לו בחירה חופשית‪ ,‬ואין לו מובטח שלא‬ ‫בתפילותינו 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר‬ ‫יחטא בשום דבר מעתה ועד עולם‪ ,‬ואילו הבעל תשובה‬ ‫זה ברור לך‪ .‬ועל זה נאמר (תהלים טז‪ ,‬ה) 'ה' מנת חלקי‬ ‫החיים למענך אלקים חיים'‪' ,‬מי כמוך אב הרחמן זוכר‬ ‫מגיע למדרגה גדולה כזו שמעיד עליו היודע תעלומות שלא‬ ‫וכוסי אתה תומיך גורלי'‪ ,‬הנחת ידי על גורל הטוב לומר‬ ‫יצוריו לחיים' וכו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬עד שכל קוטב תפילתינו בימים‬ ‫יחטא עוד‪ ,‬וכאילו שכבר ניטלה ממנו אפילו הבחירה על כך‪.‬‬ ‫את זה קח לך'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הללו סובבים והולכים על בקשת החיים‪.‬‬ ‫הבעל תשובה שדבק בעבודת ה' מצד ה'חיים'‬ ‫לכאורה לא מובן הצורך לצוות בהדיא 'ובחרת בחיים'‬ ‫שבה ‪ -‬אין לו עוד בחירה על כך‬ ‫'נקודת המלכות' היא שורש חיות האדם ‪-‬‬ ‫שבה ממליך עליו את הבורא עולם‬ ‫ולכאורה הדבר נפלא מלהבין‪ ,‬מהו גודל המעלה והרבותא‬ ‫אך הוא הדבר אשר אמרנו במעלת הבעל תשובה‪ ,‬שטעם‬ ‫והענין בזה הוא‪ ,‬כי הנה בכל איש ישראל נמצאת נקודה‬ ‫במה שאמר הקב"ה 'ובחרת בחיים'‪ ,‬עד כי הפליג דוד‬ ‫התדבקותו בהשי"ת ובמצוותיו אינו אלא מפאת בחירה‬ ‫טמירה ונעלמה בתוך עומק הנפש הנקראת 'נקודת המלכות'‪.‬‬ ‫המלך לומר על כך 'אתה תומיך גורלי' ‪' -‬הנחת ידי על‬ ‫ב'חיים'‪ ,‬ומתוך ההכרה שההיפך מכן הוא מות ואבדון‪ .‬ולפי‬ ‫ועניינה‪ ,‬שבה הוא ממליך עליו את הבורא עולם ומקבל‬ ‫גורל הטוב לומר את זה קח לך'‪ .‬הלא וכי אילו לא היה‬ ‫זה‪ ,‬כיון שכבר עמד והכיר החוטא הלז שעבירה זו שעבר‬ ‫על עצמו עול מלכות שמים‪ .‬ונקודה פנימית זו היא שורש‬ ‫ומַצוה מפורשות 'ובחרת בחיים'‪ ,‬ורק היה‬ ‫ַ‬ ‫השי"ת מורה‬ ‫נחשבת כמיתה ממש‪ ,‬שוב אין לו מקום כלל לעבור עוד‬ ‫חיותו האמיתית‪ ,‬כי ממנה הוא שואב את כל חיותו וקיומו‬ ‫מציע ומציג לפנינו את שני הצדדים‪ ,‬את 'החיים והטוב'‬ ‫עליה‪ .‬כי הרי בנוגע ל'מות וחיים' אין לו לאדם בחירה‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫לעומת 'המות והרע'‪ ,‬האם לא היה מובן ממילא ומאליו‬ ‫כלל כנ"ל‪ ,‬שכן שום אדם לא יבחר בעצמו למות‪ .‬ועל‬ ‫לכל בר דעת שעל האדם לבחור בצד הטוב הגורם חיים‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬כיון שבהכרח כבר השיג בדעתו שדבר זה נחשב כסם‬ ‫נקודה עמוקה זו מתעוררת ע"י קול השופר‬ ‫אתמהה‪.‬‬ ‫המות ‪ -‬שכן רק מכח זה הינו שב עתה עליו ‪ -‬מעתה כבר‬ ‫והנה נקודה עמוקה זו הגנוזה בנפש הישראלי‪ ,‬היא היא‬ ‫אין לו בחירה לעשותו שוב‪ ,‬ויכול היודע תעלומות להעיד‬ ‫המתעוררת בכל 'ראש השנה' ע"י קול השופר‪ .‬שכן קול‬ ‫עיקר ההוראה הוא 'ובחרת בחיים' ‪ -‬לעומת ובחרת ב'טוב'‬ ‫עליו בבטחה שלא ישוב על כך לעולם)ב( ‪.‬‬ ‫השופר‪ ,‬המסוגל לעורר את הישנים מתרדמתם‪ ,‬חודר והולך‬ ‫אך לפי דברינו והיסוד האמור יתפרשו הדברים בטוב‬ ‫הרי נתבאר גדרה ועניינה של מצות ה'תשובה'‪ ,‬שהיא‬ ‫לתוך פנימיות מעמקי הנפש‪ ,‬ומעורר את נקודת המלכות‬ ‫טעם‪ .‬כי אכן דבר זה פשוט ומובן מאוד ‪ -‬גם בלא שום‬ ‫עבודת השי"ת הנעשה ב'חילא יתיר'‪ ,‬ומתוך הבחירה ב'חיים'‬ ‫הטמונה שם‪ ,‬שהאדם יקבל עליו עול מלכות שמים שלימה‬ ‫ציווי והוראה מפורשת מן השמים ‪ -‬שעל כל אדם לבחור‬ ‫לעומת ה'מות'‪ ,‬ולא רק מצד שהיא 'טוב' כנגד 'רע'‪.‬‬ ‫ביום הנורא הזה‪.‬‬ ‫בצד הטוב‪ ,‬ולמאוס בצד הרע‪ .‬ועיקר המעלה וההטבה‬ ‫הגדולה במה שהורה לנו השי"ת ואמר 'ובחרת בחיים'‪ ,‬היא‬ ‫גם צדיקים גמורים יש להם לעבוד את ה'‬ ‫עיקר בקשת החיים ‪ -‬הוא חיים של‬ ‫מתוך השגת 'לחיותנו כהיום הזה'‬ ‫דבקות הבורא ועשיית רצונו‬ ‫בכך שלא אמר 'ובחרת בטוב'‪ .‬כי בכך הורה לנו הבורא‬ ‫יתברך שעלינו לבחור בצד הטוב ובקיום תורה ומצוות לא‬ ‫וכפי שכבר נתבאר לעיל‪ ,‬אם אמנם מדרגה זו מוכרחת‬ ‫ואכן כל כוונותינו ובקשותינו בימים הללו על השגת‬ ‫לאדם שנכשל בעוונות רח"ל בעבר‪ ,‬וחזרתו אל השי"ת‬ ‫רק מפני שהוא 'טוב' ‪ -‬כנגד רע‪ ,‬אלא בעיקר מפני שהוא‬ ‫ה'חיים'‪ ,‬אינן אלא לזכות להידבק במקור חיים זה‪ ,‬המקבל‬ ‫בהכרח אינה אלא מתוך הכרה זו‪ ,‬אולם גם הצדיק הגמור‬ ‫'חיים'‪ ,‬והיינו שמחויב האדם להתבונן ולהשכיל כי הדבקות‬ ‫על עצמו עול מלכותו ית' ברצון ובלבב שלם‪ .‬והעבודה‬ ‫יכול להיות 'בעל תשובה'‪ ,‬וכפי שהזכרנו את דברי הזוהר‬ ‫בהשי"ת ובתורתו היא בלבד הנחשבת כחיים‪ ,‬ובלעדי כן‬ ‫בימים אלו היא‪ ,‬שהאדם יתעורר בעצמו ויבוא לידי הכרה‬ ‫הקדוש 'לאהדרא לצדיקייא בתיובתא'‪ ,‬שכן הגם שאין לו‬ ‫אין לו חיים כלל‪ ,‬ומתוך הכרה רבה זו עלינו לגשת לכל‬ ‫שלימה וברורה‪ ,‬כי קבלת עול מלכות שמים ועול תורתו‬ ‫לצדיק הכרח לבוא לידי הכרה זו ‪ -‬כי בלאו הכי הוא דבוק‬ ‫ענין עסק התורה וקיום המצוות‪.‬‬ ‫ומצוותיו נחשבת כ'חיים' ממש‪ ,‬והיא נוגע לעצם חיותו‪ ,‬ולולא‬ ‫בתורה ומצוות מצד היותן 'טוב' בלבד ‪ -‬מכל מקום בוודאי‬ ‫כן ‪ -‬למה לו חיים‪ ,‬כי חיים כאלו שהם בלי עבודת השי"ת‬ ‫ועל הוראה זו היה דוד המלך ע"ה ‪ -‬אשר הקים ע‬ ‫גם הוא יכול להתעלות למדרגה גבוהה מזו‪ ,‬ולעבוד את‬ ‫ובלא דבקות בו‪ ,‬אינם מוגדרים בשם חיים כלל וכלל‪.‬‬ ‫וּלה של תשובה (ע"ז ה‪ - ).‬משבח ואומר 'אתה תומיך‬ ‫השי"ת בחילא סגיא‪ ,‬מתוך בחירה ב'חיים' ולא רק ב'טוב'‪,‬‬ ‫ומתוך הכרה רבה זו יבוא לבקש ולהתחנן מלפניו ית'‪,‬‬ ‫גורלי'‪ ,‬כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי‪.‬‬ ‫כדרכו של הבעל תשובה ממש‪.‬‬ ‫מלך החפץ בחיים‪' ,‬כתבנו בספר החיים למענך אלקים‬ ‫שכן בזה שאמר הקב"ה 'ובחרת בחיים' דייקא‪ ,‬העמידו על‬ ‫חיים'‪ ,‬ובכך יזכה להארת אור פני מלך חיים (משלי טז‪ ,‬טו)‪,‬‬ ‫חלק היפה והמעולה ביותר‪ ,‬ולימד אותנו השי"ת שעיקר‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫ויקויים בנו מקרא שכתוב (ד‪ ,‬ד) 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם‬ ‫תכלית הבחירה צריך להיות במדרגת ה'חיים' שבתורה‪,‬‬ ‫חיים כולכם היום'‪ ,‬אמן סלה‪.‬‬ ‫שהוא הדרך הנעלית ביותר‪ ,‬בחינת 'חילא יתיר'‪ ,‬בעבודת‬ ‫עבודת הצדיק דמעיקרא מיוסדת על הכרת 'לטוב לנו'‪ ,‬מאידך‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫הבעל תשובה מוכרח לבוא לידי הכרת 'לחיותנו כהיום הזה'‪,‬‬ ‫שהרי כבר נפרץ לפניו ההבדל בין טוב לרע‪ .‬ועוד‪ ,‬כי דוקא ע"י‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫הכרת הרע ניכרת אפסיותו והעדר החיות שבו‪ .‬ועל כן 'במקום‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫בקשת ה'חיים' בראש השנה ובכל עשרת ימי תשובה ‪ -‬השייכים‬ ‫שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים לעמוד'‪ .‬ההבטחה‬ ‫למדרגת 'חיים'‪ .‬בימים אלו מתעוררת נקודת המלכות‪ ,‬שהיא‬ ‫הוראת הכתוב 'ובחרת בחיים' ‪ -‬ושבחו של דוד המלך ע"ה על‬ ‫לבעל תשובה 'ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא‬ ‫שורש חיות האדם‪ ,‬והיינו קבלת עול מלכות שמים באופן שנוגע‬ ‫זה 'אתה תומיך גורלי' ‪ -‬הוראה לקיים תורה ומצוות מצד הכרת‬ ‫לעולם' ‪ -‬כיון שעבודתו מושתת על הכרת ה'חיים'‪ ,‬וניטלה ממנו‬ ‫לעצם חיותו ממש‪.‬‬ ‫ה'חיים' שבהן‪ ,‬ולא מפני ה'טוב' גרידא‪.‬‬ ‫הבחירה לעשות ההיפך הגורם מיתה‪.‬‬ ‫ב‪.‬ועפ"י האמור כאן שזאת היא עצם מהותה ועניינה של התשובה‪ ,‬שהאדם מגיע על ידה לידי מצב ומדרגה שכבר ניטלה ממנו האפשרות והבחירה לעשות הרע ולחטוא‬ ‫שוב‪ ,‬הנה מהאי טעמא חזינן שגם כל עצם התשובה היא דבר שלמעלה מן הבחירה‪ ,‬והיינו לומר שהתשובה היא דבר הכרחי בטבע הבריאה‪ ,‬ובהכרח הגמור יבואו‬ ‫כל ישראל לידי תשובה שלימה‪ ,‬באופן שלא תהיה להם בחירה על כך‪ .‬וכמו שביאר הרמב"ן ז"ל בפרשתנו על הפסוקים 'ושבת עד ה' אלקיך וגו'‪ ,‬ומל ה' אלקיך את‬ ‫לבבך ואת לבב זרעך' וגו' ‪' -‬כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי'‪ ,‬עיי"ש בארוכה‪.‬‬ ‫וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל הנודעים בפרק שביעי מהלכות תשובה (ה"ה) 'וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין‪ ,‬שנאמר 'והיה‬ ‫כי יבואו עליך כל הדברים' וגו'‪' ,‬ושבת עד ה' אלקיך'‪' ,‬ושב ה' אלקיך' וגו'‪( .‬והדברים בזה ארוכים ועמוקים מאוד‪ ,‬ואכמ"ל)‪ .‬שכן מאחר שכל מדת התשובה עניינה ‪ -‬ההתעלות‬ ‫למצב שאין בה מקום לבחור ברע‪ ,‬הכי נמי גם עצם עשיית התשובה והגעתה היא הבטחה עליונה לכלל ישראל באופן שלמעלה מן הבחירה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫שמם המפורש‪.‬‬ ‫ועל דרך זה נוהג הדבר בענין תרי״ג המצוות‪ ,‬כי שורש‬ ‫כל המצוות כולם הוא מצות האמונה היחידה‪ ,‬אשר נאמרה‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫ויש ליישב בדרך רמז‪ ,‬כי אמר הכתוב ״למען תהיה לי‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫במעמד הר סיני בדברת ״אנכי ה' אלקיך״‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫השירה הזאת לעד״ (שם)‪ ,‬וכן כאן ״וענתה השירה הזאת לפניו‬ ‫הכתוב ״כל מצוותיך אמונה״ (תהלים קיט‪ ,‬פו)‪ .‬וזהו ענין מה‬ ‫לעד״‪ ,‬אשר תיבת 'לעד' במילואו (למ״ד עי״ן דל״ת) הוא בגי'‬ ‫שאמרו חז״ל על אברהם אבינו שקיים את כל התורה כולה‬ ‫'אברהם יצחק יעקב'‪ .‬והיינו אשר בשירה זאת שנצטוה משה‬ ‫עד שלא ניתנה (קידושין פב‪ ,).‬כי הוא היה הראש למאמינים‬ ‫רבינו לומר לכלל ישראל‪ ,‬הכניס הקב״ה את כח קדושת‬ ‫כידוע‪ ,‬ולכן עמד על נקודת יסוד כל המצוות‪ .‬ומאחר‬ ‫א‬ ‫האבות הק'‪ ,‬שתאיר בכח שירה זאת בנפשות בני ישראל‪.‬‬ ‫ששורש כל המצוות בנקודה אחת של אמונה‪ ,‬לכן ודאי אין‬ ‫וקדושת האבות הק' היא נקודת קדושה הנשארת קיימת‬ ‫ריבוי המצוות כענין של ריבוי כמות חיצונית גרידא‪ ,‬אלא‬ ‫קדושת שבת ממתיקה את דיני התוכחה‬ ‫לעד בנפשות ישראל‪ ,‬ובזה תהיה השירה הזאת 'לעד' נצחי‪.‬‬ ‫כענין של ברכה שחלה על נקודת האחדות כנ״ל‪ ,‬ואכן כל‬ ‫אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם (כט‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫כי אין השירה יכול להישכח מבני ישראל לעולם‪ ,‬כיון שיש‬ ‫המצוות מרחיבות ומגלות את ענין האמונה בהתפשטות נוספת‬ ‫בה את הכח הנצחי של האבות הק'‪ .‬ולפי זה כוונת הכתוב ״כי‬ ‫[ויש לומר כי גם זה מקושר למה שהיה אברהם אבינו בעל‬ ‫יש לרמז על פי המבואר בספה״ק אמרי נועם (פר' כי תבוא‬ ‫לא תשכח מפי זרעו״‪ ,‬היינו זרעו של 'לעד' הם אברהם יצחק‬ ‫מדת החסד‪ ,‬כי כאשר השיג את התפשטות האמונה בתוך כל‬ ‫אות כג) על הפסוק ״רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'״‬ ‫ויעקב‪ .‬אשר מפני הארת קדושתם בשירה זאת‪ ,‬לא תשכח‬ ‫המצוות‪ ,‬גרם לו זה להשיג את מדת החסד שהיא שורש הריבוי‬ ‫(תהלים לד‪ ,‬כ)‪ ,‬כי 'רעות' הוא בגי' 'הוי״ה' פעמים 'הוי״ה'‪ ,‬וזה‬ ‫השירה הזאת מפי זרעם לעולם‪.‬‬ ‫וההתפשטות‪ ,‬ואכמ״ל]‪.‬‬ ‫עולה על התוכחה שבפרשת כי תבא‪ ,‬שיש שם כ״ו פעמים‬ ‫שם הוי״ה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר את מה שאמרו חז״ל כי חכמים ונביאים‬ ‫לא השיגו את סיבת החורבן ״על מה אבדה הארץ״ (ירמיה ט‪,‬‬ ‫וי״ל כי הצדיק ממתיק את התוכחה על ידי שהוא מוסיף‬ ‫ד‬ ‫עוד 'הוי״ה'‪ ,‬ואז מתעלים ממספר 'רעות' למספר 'שבת'‪ ,‬ובזה‬ ‫יא)‪ ,‬עד שבא הקב״ה בכבודו ובעצמו ופירש ״על עזבם את‬ ‫תורתי״ (שם‪ ,‬יב)‪ ,‬דהיינו 'שלא ברכו בתורה תחלה' (ב״מ פה‪ .).‬ויש‬ ‫הוא ניצול מכל הרעות‪ .‬וזהו שאמר הכתוב ״רבות רעות צדיק‪,‬‬ ‫לבושי יקר תפארת הקדושה מתבררים‬ ‫על ידי עבודת הגלות‬ ‫לומר על פי המבואר‪ ,‬שהם לא השיגו את ענין הריבוי הנמצא‬ ‫ומכולם יצילנו הוי״ה״‪ ,‬שעל ידי שהוא מוסיף עוד הוי״ה‪ ,‬הרי‬ ‫בתורה ובמצוות‪ ,‬וסברו שהוא ריבוי של כמות‪ ,‬תרי״ג מצוות‬ ‫הוא ניצל [ויש לומר שיש לזה שייכות עם 'צדיק' דוקא‪ ,‬כי‬ ‫שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע‬ ‫וריבוי הלכות‪ .‬ולא עמדו על כך ששורש הכל היא בנקודה‬ ‫יש כ״ז אותיות בצירוף אותיות מנצפ״ך‪ ,‬והאחרון שבהם שהוא‬ ‫מעיל צדקה יעטני‪ ,‬כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (ישעיה‬ ‫האות הכ״ז הוא אות ץ'‪ ,‬וזהו ענין ה'צדיק' המוסיף שם הוי״ה‬ ‫אחת של אמונה בה'‪ ,‬אשר נקודה זו פנימית ביותר‪ ,‬עד אשר‬ ‫סא‪ ,‬י; הפטרה שביעית דנחמתא)‪.‬‬ ‫רק הקב״ה בעצמו עומד עליה‪ .‬והיא צריכה להתברך ב'ברכת‬ ‫נוספת כנגד ץ' דמנצפ״ך]‪.‬‬ ‫הפטרה זו נאמרת בסיום הז' דנחמתא‪ ,‬ויש לומר כי הנחמה‬ ‫התורה'‪ ,‬שהוא 'ברכה' החלה על נקודת האחדות‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫ויש לרמז על כך בתחלת פרשתינו‪ ,‬כמו שכתב רש״י בשם‬ ‫נשלמת כאשר מתגלה גם מה שהרוויחו בימי האבלות‪ ,‬וזהו‬ ‫להתפשט בין כל הפרטים הרבים‪ .‬ומפני שלא עמדו על נקודת‬ ‫המדרש שמשה רבינו מדבר לכלל ישראל על אודות דברי‬ ‫ענין הפטרה זו‪.‬‬ ‫'ברכת התורה'‪ ,‬היינו שלא קיימו את כל המצוות באופן של‬ ‫התוכחה שבפרשת כי תבא‪ .‬וזהו שנאמר ״כולכם לפני ה'‬ ‫התפשטות נקודת האמונה‪ ,‬אלא כריבוי של מצוות נפרדות‪.‬‬ ‫אלקיכם״‪ ,‬אשר 'כולכם' בחשבון ך' דמנצפ״ך (העולה ת״ק)‬ ‫כי איתא באריה״ק בכוונות ימי בין המצרים (שעה״כ ענין‬ ‫בין המצרים) לכוין בג' ברכות ראשונות בתפלת העמידה‪ ,‬כמה‬ ‫והנה מצות האמונה שנאמרה בפסוק ״אנכי ה' אלקיך״‪,‬‬ ‫הוא בגי' 'רעות'‪ .‬ועל זה נאמר ״לפני ה' אלקיכם״‪ ,‬שצריכים‬ ‫שמוה״ק הנחשבים 'לבושים' של שם הוי״ה‪ .‬והם האותיות‬ ‫נחלקו בה הראשונים אם היא נמנית במנין תרי״ג המצוות‪.‬‬ ‫להביא את התוכחה לפני הוי״ה נוספת‪ ,‬ואז יהיו כ״ז פעמים‬ ‫הקודמות לשם הוי״ה (טדה״ד) והאותיות המאוחרות (כוז״ו) וכן‬ ‫אבל לכל הדעות נאמרה מצוה זו בנוסח אחר מכל המצוות‪,‬‬ ‫הוי״ה כמספר 'שבת' אשר בה כל הדינים נמתקים [והוא בגי'‬ ‫חילוף השם בא״ת ב״ש (מצפ״צ)‪ ,‬אשר כל שמוה״ק אלו עולים‬ ‫כי לא ניתנה באופן של ציווי שצריכים אנו לקיים‪ ,‬אלא בנוסח‬ ‫'הוי״ה אלקיכם' בחשבון ם' דמנצפ״ך (העולה ת״ר) עם האותיות]‪.‬‬ ‫כמספר אות ש' במילואו (שי״ן)‪ .‬וכך גם מכוונים בברכות‬ ‫של קביעת מציאות קיימת שה' הוא אלקינו דהיינו שאנו‬ ‫האחרונות שמוה״ק השייכים לענין 'לבושי' שם הוי״ה‪ ,‬כי‬ ‫מאמינים בו‪ .‬כי יסוד האמונה מושרשת כל כך בעומק לבבם‬ ‫בברכת 'רצה' מכוונים על שם אלקי״ם במילוי ה״ה (אל״ף למ״ד‬ ‫של כל ישראל‪ ,‬עד שאין צריכים לצוות עליה בכלל‪ .‬ואפילו‬ ‫ב‬ ‫ה״ה יו״ד מ״ם) העולה 'רצה'‪ ,‬והוא גם נחשב לבוש לשם הוי״ה‪,‬‬ ‫לפי השיטות שהיא מצוה בין תרי״ג המצוות‪ ,‬הרי המצוה שבה‬ ‫שהרי לפעמים יש הוי״ה בניקוד אלקי״ם‪ .‬ובברכת מודים‬ ‫אינה אלא שלא יתכחש האדם למציאות קיימת זו‪ .‬ואם יכיר‬ ‫ריבוי המצוות הוא התפשטות נקודת‬ ‫האמונה באופן של ברכה‬ ‫מכוונים לשם אדנ״י‪ ,‬שהוא השם הנקרא של שם הוי״ה‪ ,‬והרי‬ ‫האדם באמיתת קיום יסוד זה בנפשו‪ ,‬ואת היות כל המצוות‬ ‫שהוא 'לבוש' אליו‪ .‬ושני שמוה״ק אלו ביחד גם עולים כמספר‬ ‫מסתעפות ממנה באופן של ברכה כנזכר‪ ,‬הרי שהוא קרוב‬ ‫כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך‬ ‫ש' במילואו הנ״ל‪ ,‬ונמצא שיש כאן ב' פעמים ש' במילואו‬ ‫מאד לקיום כל המצוות‪ ,‬שהרי אין הן אלא ביטויים והרחבות‬ ‫וגו' (ל‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫[וכולם יחד מרומזים בברכת שים שלום‪ ,‬כי 'שים שלום' עולה‬ ‫לנקודת האמונה הקיימת ומושרשת היטב בעומק נפשו‪ .‬וזהו‬ ‫יש להבין איך אמר הכתוב כך על התורה והמצוות‪ ,‬שהם‬ ‫כמספר ב' השיני״ן הנ״ל עם מספר ה' השמות ועוד א' כנגד‬ ‫שאמר הכתוב ״כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום״ וגו'‪ ,‬כי‬ ‫קרובים אל כל אחד מישראל‪ ,‬לא נפלאים ממנו ולא רחוקים‪.‬‬ ‫שם הוי״ה המלובש בהם]‪ .‬וזהו ענין העבודה של ימי בין‬ ‫אם יכיר בנקודת ה'אנכי' הנמצאת בתוך כל המצוות באופן של‬ ‫המצרים‪ ,‬שהם ימי הסתר פנים אשר בהם מתלבשת הנהגת‬ ‫ברכה‪ ,‬הרי יראה כי ״לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא״‪.‬‬ ‫ויבואר בהקדם מה שנתבאר במאמרינו באריכות בענין‬ ‫שם הוי״ה בלבושים‪ .‬וזה נרמז בפסוק ״אכן אתה א״ל מסתתר״‬ ‫ברכת ריבוי העם של כלל ישראל‪ ,‬אשר מצאנו בכמה מקומות‬ ‫ובראש השנה שהוא 'יום המלכות' להעמיד את מלכות שמים‬ ‫(ישעיה מה‪ ,‬טו)‪ ,‬כי 'אכן' בחשבון ן' דמנצפ״ך (העולה ת״ש) הוא בגי'‬ ‫שבירך הקב״ה את כלל ישראל שיפרו וירבו כחול הים וככוכבי‬ ‫בעולם‪ ,‬אנו עובדים עם ענין ריבוי העם המקושר לשלימות‬ ‫השמוה״ק הנ״ל עה״כ‪.‬‬ ‫השמים‪ .‬ולכאורה תמוה‪ ,‬שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב ״לא‬ ‫המלכות‪ ,‬כמו שכתוב ״ברב עם הדרת מלך״ (משלי יד‪ ,‬כח)‪ .‬ולכן‬ ‫מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם‪ ,‬כי אתם המעט‬ ‫והנה בשעת ימי בין המצרים‪ ,‬הרי זה נראה כמו הסתר פנים‬ ‫צריכים לגלות את אמיתת ענין הריבוי כמו שהוא בתיקונו‬ ‫מכל העמים״ (דברים ז‪ ,‬ז)‪ ,‬ואם כן מה מעלה היא שיתרבו כלל‬ ‫וחסרון הגילוי‪ .‬אבל למעשה נתברר בסוף שבתות הנחמה‪ ,‬כי‬ ‫אצל כלל ישראל‪ ,‬שאין כאן רבים נפרדים בריבוי חיצוני של‬ ‫ישראל כאשר כל עניינם הוא היפך הריבוי‪.‬‬ ‫כל הסתר זה לא היה אלא כדי להביא לבושים לשם הוי״ה‪,‬‬ ‫כמות‪ ,‬אלא נקודת אחדות פנימית אשר התברכה והתרבתה‬ ‫והם לבושים המשמשים לכך שיוכל שם הוי״ה להתגלות‬ ‫להתפשט אל החוץ רק כדי להרבות כבוד שמים‪ .‬וזהו ענין‬ ‫ונתבאר בזה‪ ,‬כי אומות העולם שהם רבים ועצומים‪ ,‬הרי כל‬ ‫יותר‪ .‬והענין הוא כמו שכתוב בזוה״ק (ח״ב צה‪ ).‬כי השכינה‬ ‫מה שנצטוינו במצות התקיעות בלשון יחיד ״יום תרועה יהיה‬ ‫מעלת ריבויים הוא עצם ריבוי העם‪ ,‬שאין בהם שום מעלה‬ ‫הק' מתקשטת 'בקישוטין דלא הוו'‪ ,‬ופירשו בו צדיקים (עי'‬ ‫לכם״ (במדבר כט‪ ,‬א)‪ ,‬וחז״ל דרשו וריבו עוד תקיעות ותרועות‪,‬‬ ‫פנימית של יחידיות‪ ,‬כי אם ריבוי כמות חיצונית של המון עם‪.‬‬ ‫מאור עינים עמ״ס פסחים) דהיינו שהשכינה הק' מתקשטת על ידי‬ ‫עד שאנו תוקעים למעשה מנין של מאה קולות‪ .‬כי באים אנו‬ ‫ועל זה אמר הכתוב שאין לכלל ישראל חלק ונחלה בריבוי‬ ‫כל הבירורים העולים מן ההסתר והחושך שיש בעולם הזה‪,‬‬ ‫להדגיש ביום זה את אמיתת עומק ענין הריבוי‪ ,‬שהוא נובע‬ ‫כזה‪ ,‬״כי אתם המעט מכל העמים״‪ ,‬שכן כלל ישראל מחפשים‬ ‫כי דוקא על ידי זה יכולה השכינה להתגלות בתחתונים ביתר‬ ‫ממקום האחדות ומתרבה באופן של ברכה‪ .‬ולכן תוקעים‬ ‫את האיכות הפנימית ולא את הכמות החיצונית‪ .‬אבל אחר‬ ‫שאת‪ .‬כי כל עוד שהקדושה היא בתכלית תוקפה ותפארתה‪,‬‬ ‫'מאה קולות'‪ ,‬שהוא כענין 'מאה ברכות' שאומרים בכל יום‪ .‬וכן‬ ‫שנתברר יסוד הדברים‪ ,‬שכל אחד ואחד הוא יחיד בעולמו‪,‬‬ ‫אי אפשר להעלות את כל העניינים הנמוכים והתחתונים‪ ,‬ואי‬ ‫'תרועה' הוא בגי' ג' פעמים 'ברכה'‪ ,‬כענין 'ברכה משולשת'‪,‬‬ ‫ודבוק בה' בקשר פנימי שאינו תלוי בריבוי עם וחיצוניות כלל‪,‬‬ ‫אפשר לשכינה הק' לרדת אל צמצומי והסתרות העולם הזה‪.‬‬ ‫הכל להורות על ענין הברכה הנמשך ביום זה לריבוי העם‬ ‫אז ישנה מעלה מיוחדת בריבוי כלל ישראל‪ .‬כי אז אין פירוש‬ ‫אבל על ידי הקדמת ההסתר ובירור הלבושים בזמני החושך‪,‬‬ ‫של מלכות שמים‪.‬‬ ‫ריבוי העם כענין של רבים נפרדים‪ ,‬אלא הרי זה כענין של‬ ‫יכולה השכינה הק' אחר כך להתלבש ולהתגלות בתכלית‬ ‫אחד יחיד שנתברך‪ .‬אשר 'ברכה' אין פירושה קיבוץ של רבים‬ ‫תפארתה‪.‬‬ ‫נפרדים‪ ,‬אלא נקודה אחת המתברכת ומתרבית‪ .‬ומעלת ברכה‬ ‫ג‬ ‫זו היא‪ ,‬כי אז יוצאת נקודת האחדות הפנימית‪ ,‬ומתפשטת אף‬ ‫וזהו ענין גמר כל הנחמות בענין ״שוש אשיש״‪ ,‬אשר הוא‬ ‫במקום הריבוי החיצוני‪ ,‬ומרחיבה את גבולי הקדושה עד שם‪.‬‬ ‫מרמז על ב' השיני״ן של לבושי שם הוי״ה‪ .‬והם אכן גורמים‬ ‫זכירת השירה מכח ההארה‬ ‫לשמחה גדולה‪ ,‬״כי הלבישני בגדי ישע״ שהם בחי' לבושי‬ ‫הנצחית של קדושת האבות‬ ‫וזהו ענין מה שנאמר על אברהם אבינו‪ ,‬הוא הצור אשר‬ ‫כבוד ויקר‪ .‬וזהו מה שהפסוק ממשיך ומסיים ״וככלה תעדה‬ ‫חוצבנו ממנו‪ ,‬״הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו‬ ‫וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וגו'‬ ‫כליה״‪ ,‬אשר כ״ד קישוטי הכלה הם בחי' הקישוטים העולים‬ ‫ואברכהו וארבהו״ (ישעיה נא‪ ,‬ב)‪ ,‬הרי שהוא 'אחד' שנתברך‬ ‫(לא‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫מתוך החושך כנ״ל מדברי הזוה״ק‪ .‬ורמזנו מכבר‪ ,‬כי לכן יש‬ ‫ונתרבה בדרך 'ברכה' דוקא‪ .‬כי אכן ״אחד היה אברהם״‬ ‫כ״ד פרקים במס' שבת‪ ,‬אשר המה מכוונים כנגד כ״ד קישוטי‬ ‫יש לדקדק על הלשון הסתום הנאמר בפסוק זה‪ ,‬״לפניו‬ ‫(יחזקאל לג‪ ,‬כד) כאשר התדבק בה' בעודו אחד יחיד בעולם‪,‬‬ ‫הכלה‪ ,‬והם מסיימים עם פרק 'מי שהחשיך'‪ ,‬כי דוקא מתוך‬ ‫לעד‪ ,‬כי לא תשכח מפי זרעו״‪ ,‬שלא נתפרש 'לפניו' ו'זרעו'‬ ‫והיה 'כל העולם כולו מעבר אחד‪ ,‬והוא מעבר אחד' (ב״ר מב‪,‬‬ ‫החושך יוצאים כל קישוטי השכינה הק'‪ ,‬ועל ידי זה תאיר ארץ‬ ‫של מי‪ .‬ובפסוקים לפני כן נאמר ״ולמדה את בני ישראל‬ ‫ח)‪ ,‬ועצם יחידותו הזאת התברכה והתרבתה אצל זרעו אחריו‬ ‫מכבוד ה' יתברך במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫וגו' לעד בבני ישראל״ (לא‪ ,‬יט)‪ ,‬ומה הענין כאן להשמיט את‬ ‫עם בני ישראל‪.‬‬ ‫ד‬ ‫חובת הלבבות‬ ‫עם ה' חזקו‬ ‫ונתחזקה‪:‬‬ ‫שער הבטחון פרק ג‬ ‫די רחמי ה'‬ ‫ש י ע ור ט ‪ -‬ב‬ ‫דערלאנגען 'חיזוק'‬ ‫אין יעדן מצב‬ ‫ש י ע ור י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י ד ות‬ ‫א‬ ‫דאס רחמנות אויף זיך זעלבסט – נעמט זיך פון רחמי ה'‬ ‫ונתן לך רחמים‪:‬‬ ‫רחמנות פונעם אויבערשטן מיינט אז עס איז נאך פארהאן א האפענונג | דער רבוש"ע האט א מהלך פון תיקון | פונקט ווי זיין רחמנות ענדיגט זיך נישט – אזוי ענדיגט זיך נישט דער תקוה | ווי מער א מענטש גלייבט‬ ‫דערין – אלץ מער האט ער רחמנות אויף זיך זעלבסט | אפילו אויב ער איז דורכגעפאלן – איז ער זיך נישט מייאש ווייל דער רבוש"ע איז זיך נישט מייאש | טאמער איז ער זיך יא מייאש פון זיך – איז ער נישט געגאנגען מיט‬ ‫'רחמנות בלי גבול' | דער תיקון איז 'הדבק בדרכיו'‬ ‫אינעם אויבערשטנ'ס אומבאגרעניצטע רחמנות‪ ,‬אבער‬ ‫עולם האט רחמנות אויף יעדן מענטש – אפילו טאמער‬ ‫הדבק במדותיו – רחמנות האבן אויף‬ ‫ער זעלבסט האט נישט קיין רחמנות אויף זיך! זיין‬ ‫ער האט זיך גאר שטארק פארזינדיגט און פארשמירט‪ ,‬און‬ ‫זיך זעלבסט ָָאן קיין באגרעניצונג‬ ‫רחמנות האט זיך אפגעשטעלט ביי א געוויסע מאס‬ ‫די רחמנות ענדיגט זיך קיינמאל נישט‪ ,‬אפילו אויב יענער‬ ‫אינעם פריערדיגן גליון האט מען גערעדט איבער‬ ‫דורכפעלער‪ ,‬און פון דארט און ווייטער וויל ער שוין‬ ‫האט נישט קיין שום זכות – מיינט דאס נישט בלויז צו‬ ‫דעם חילוק צווישן די 'רחמי השם' ביז צו די 'רחמי‬ ‫נישט געבן 'חיזוק' פאר זיך זעלבסט! ער האט פארלוירן‬ ‫זאגן‪ ,‬אז דער אויבערשטער שוינט יענעם און קרעכצט‬ ‫האב'‪ ,‬אז אין דער צייט וואס די רחמנות פון א 'נברא' איז‬ ‫די 'תקוה' אז ער וועט נאך אמאל קענען זיין א ערליכער‬ ‫אויף יענעמ'ס צרות‪ ,‬נאר דאס מיינט‪ ,‬אז דער אויבערשטער‬ ‫באגרעניצט און האט א מקום וואו עס ענדיגט זיך – איז‬ ‫איד מיט אלע הידורים! און אויף דעם זאגט מען אים‪:‬‬ ‫גיבט יענעם א 'תקוה'! דער רבונו של עולם מיט זיין רחמנות‬ ‫די רחמנות פונעם רבונו של עולם אומבאגרעניצט און‬ ‫"הדבק במדותיו" ‪ -‬אויב דער רבונו של עולם האט זיך נישט‬ ‫שטעלט אויס א נייע פלאן און מהלך‪ ,‬וויאזוי דער מענטש‬ ‫ענדלאז! ווי רש"י זאגט דעם לשון‪" :‬רחמי אינם כלים"‬ ‫מייאש געווען פון דיר – זיי זיך אויך נישט מייאש פון דיר!‬ ‫וועט אנקומען צו זיין תיקון און זיין תכלית! קומט אויס‪,‬‬ ‫– מיין רחמנות ענדיגט זיך קיינמאל נישט‪ ,‬אפילו אויב‬ ‫אויב דער רבונו של עולם האט נאכאלץ רחמנות אויף דיר‬ ‫אז פון דער מדה פון רחמנות – ווערט נשתלשל א כח פון‬ ‫דער 'זכות אבות' האט זיך שוין געענדיגט‪ .‬אבער דאך איז‬ ‫ָָאן קיין סוף און גרעניץ – זיי זיך מדבק אין זיינע מדות‪,‬‬ ‫'חיזוק' און 'תקוה' – פאר יעדן מענטש אין סיי וועלכער‬ ‫פארהאן א חיוב אויף א מענטש זיך מדבק צו זיין אין די‬ ‫און האב אויך רחמנות אויף דיר ָָאן קיין גרעניץ! אויב דער‬ ‫מצב ער געפונט זיך ברוחניות ובגשמיות! ווייל אויב‬ ‫דרכים פונעם אויבערשטן‪' ,‬מה הוא רחום אף אתה רחום'‪,‬‬ ‫רבונו של עולם גיבט דיר א האפענונג – גיב זיך זעלבסט‬ ‫די רחמנות ענדיגט זיך קיינמאל נישט – ענדיגט זיך די‬ ‫און דערפאר איז יא דא אן עבודה‪ ,‬אז א מענטש זאל זען‬ ‫אויך א האפענונג!"‪.‬‬ ‫האפענונג קיינמאל נישט!‬ ‫צו פארברייטערן זיין רחמנות נאך מער און נאך גרעסער‬ ‫– מער ווי די נארמאלע טבעיות'דיגע גבולות מיט וואס ער‬ ‫'יאוש' נעמט זיך פון דעם וואס ער‬ ‫'יאוש' מיינט אז דער מענטש האט שוין‬ ‫איז באשאפן געווארן – וואס דאס איז נוגע בעיקר כלפי‬ ‫גייט נישט בדרכיו פונעם רבש"ע‬ ‫נישט קיין רחמנות אויף זיך זעלבסט‬ ‫די נושא פון 'חיזוק'; ווי מען וועט מסביר זיין‪.‬‬ ‫קומט אויס‪ :‬דער גאנצער ענין פון 'חיזוק' – וואס‬ ‫עס איז פארהאן אמאל א מענטש וועלכער איז‬ ‫א מענטש האט כח זיך נישט צו דערשרעקן און צוטון‬ ‫דורכגעפאלן אין לעבן‪ ,‬ער איז באגאנגען שרעקליכע‬ ‫רחמנות אויף זיך – געבויעט אויף אמונה‬ ‫מאכן פון נפילות און ירידות‪ ,‬נאר זיך‬ ‫טעותים און דורכגעפאלן מיט הארבע‬ ‫אז דער רבוש"ע האט רחמנות אויף מיר‬ ‫אויפהייבן און אנהייבן נאכאמאל מיט א‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫ענינים – צי 'בין אדם למקום'‪ ,‬צי 'בין‬ ‫דער ענין פון 'רחמנות' איז נישט נוגע בלויז רחמנות‬ ‫שטארקייט – דאס נעמט זיך פון 'רחמנות'‬ ‫אדם לחבירו' – און דער מענטש זאגט‪:‬‬ ‫צו האבן אויף קינדער‪ ,‬אדער אויף ארימעלייט וכדומה‪,‬‬ ‫וואס דער מענטש האט אויף זיך זעלבסט‪,‬‬ ‫אויב איז נישטא‬ ‫"איך גלייב טאקע אז דער רבונו של עולם‬ ‫נאר דאס אלעס הייבט זיך באמת ָָאן פון דער רחמנות אויף‬ ‫וואס ער וויל זיך נישט לאזן פאלן און‬ ‫קיין שום פאל‬ ‫האט רחמנות אויף מיר‪ ,‬און ער גיבט מיר‬ ‫זיך זעלבסט – וואס דאס אלעס נעמט זיך בלויז פונעם‬ ‫זיין פארלאזט‪ .‬און דער שורש פון וואו‬ ‫ווען דער רבוש"ע‬ ‫נאך א שאנס צו פאררעכטן‪ ,‬אבער 'איך' בין‬ ‫רחמנות וואס דער רבונו של עולם האט צו אים‪ .‬און ווי‬ ‫דער רחמנות נעמט זיך איז‪ ,‬פון די רחמי‬ ‫האט נישט קיין‬ ‫מיואש פון מיר! 'איך' גלייב שוין נישט אז‬ ‫רחמנות אויף דיר‬ ‫מער א מענטש גלייבט דערין און איז זיך מדבק אין אט‬ ‫ה' וואס דער אויבערשטער האט רחמנות‬ ‫איך האב נאך א האפענונג! 'איך' גלייב שוין‬ ‫דעם רחמנות – אלץ מער קען ער רחמנות האבן אויף‬ ‫אויף אים און וויל אים נישט אוועקווארפן‬ ‫– איז אויך נישטא‬ ‫נישט אז איך וועל נאך קענען אלעס מתקן‬ ‫אויף הפקר און יאוש‪ .‬און דעריבער‪ ,‬ווי‬ ‫קיין שום פאל‬ ‫זיין און זיין א געהעריגער מענטש ווי‬ ‫זיך זעלבסט‪.‬‬ ‫ווען דו מעגסט‬ ‫מער דער מענטש דערהערט און איז דבוק‬ ‫אויפגעבן דיין‬ ‫אלעמען! עס זעט מיר נישט אויס ווי אין‬ ‫און רחמי ה' – אלץ מער קען ער זיך מחזק‬ ‫האפענונג און‬ ‫דעם גלגול וועל איך קענען ארויסקריכן‬ ‫אויב 'רחמי אינם כלים לעולם' – איז‬ ‫זיין און אנגיין נאכן דורכפאלן‪.‬‬ ‫פון די אלע שלעכטע 'הרגלים' און פונעם‬ ‫אויך 'התקוה אינה כלה לעולם'‬ ‫זאגן 'איך בין‬ ‫דערנאך'‬ ‫גאנצן פעקל!"‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬אז ער גלייבט‬ ‫הסבר הדברים‪ :‬ווען מען זאגט‪ ,‬אז דער רבונו של‬ ‫ב‬ ‫די גוי'אישע 'פאזיטיוויטעט' וואס הערשט היינט – קומט פון א שורש דקדושה‬ ‫גדול שמי בגוים‪:‬‬ ‫די פאזיטיווע מענטשן טייטשן אפ יעדע זאך ליכטיג און רואיג | זיי ווערן קיינמאל נישט פארלוירן | יעדער האט הנאה פון זייער סביבה | זיי זעען איבעראל גוטסקייט און פאזיטיוו | זיי ווערן די מנהיגים | יעדער מענטש‬ ‫מוז אזוי פירן זיין שטוב | ער מוז האבן א כח פון קוקן פאזיטיוו | דער רבוש"ע האט דאס געצוואונגען אין דער בריאה | עס נעמט זיך פון אזא הויכן שורש – וואו עס איז נישטא קיין בחירה | דאס האט מען נישט געלאזט‬ ‫אויפן 'לעבדה ולשמרה' – נאר אויפן 'בראשית ברא אלקים'‬ ‫וועלכע זענען שטארקע מענטשן און קוקן אלעמאל‬ ‫איז פארהאן – נישט בלויז אין דער תחום פון 'קודש'‬ ‫אויך אין דער גוי'אישער וועלט‬ ‫פאזיטיוו אויף יעדע זאך‪ .‬און כדי צו פארשטיין דעם‬ ‫– נאר אויך אין דער תחום פון 'חול'‪ .‬און אפילו אין‬ ‫זענען פארהאן 'בעלי חיזוק'‬ ‫חילוק צווישן דעם גוי'אישן 'פאזיטיווער קוק' ביז צו דער‬ ‫דער אלגעמיינער גוי'אישער וועלט‪ ,‬זענען פארהאן גוים‬ ‫דער ענין פון 'חיזוק' איז באמת א מדה וועלכע‬ ‫ה‬ ‫דורכדעם וואס ער דערשרעקט זיך נישט פון קיין שום‬ ‫יעדער גלייכט זיך צו דרייען‬ ‫הייליגער 'כח החיזוק'‪ ,‬וועט מען קודם מרחיב זיין און‬ ‫דורכפאל און פארלוסט וואס דער מיליטער שטייט אויס‪,‬‬ ‫נעבן א פאזיטיווער מענטש‬ ‫פארשטיין דעם ענין פון אונטן אויף ארויף – אנהייבן פון‬ ‫נאר יעדע זאך טייטשט ער אויס פאזיטיוו און בא'טעמ'ט‪.‬‬ ‫נישט בלויז ווען עס מאכט זיך אמאל א שווערער‬ ‫דער וועלט‪ ,‬און פון דארט ארויפגיין און זען דעם שורש‬ ‫און דאס איז דער עיקר כח פון א 'מנהיג'‪ ,‬נישט צו‬ ‫מצב – קומט ארויס די שיינקייט פון די 'אנשי תיקון' – נאר‬ ‫פון וואו דאס נעמט זיך בקדושה‪.‬‬ ‫ווערן פארלוירן אין קיין שום מצב‪ ,‬ווייל טאמער ווערט‬ ‫אפילו אינעם טאג טעגליכן לעבן זעט זיך עס ָָאן אויף‬ ‫ער פארלוירן פון א פראבלעם‪ ,‬איז דאס דער ערשטער‬ ‫פסול פאר זיין 'מנהיגות'‪ .‬און דער רבונו של עולם האט‬ ‫טריט און שריט‪ .‬אזא מענטש איז אן 'איש מצליח'‪ ,‬ער‬ ‫אנשי תיקון – מען ווערט נישט‬ ‫וועט זיין א טיכטיגער און פלייסיגער‪ ,‬ער וועט מצליח‬ ‫פארלוירן פון קיין שום פראבלעם‬ ‫דירעקט אוועקגעשטעלט‪ ,‬אז אין יעדן מדינה און יעדע‬ ‫זיין מיט זיינע אייגענע ענינים‪ ,‬ער וועט מצליח זיין מיט‬ ‫שטאט זאלן זיין די סארט שטארקע מענטשן וועלכע ווערן‬ ‫ווען מען קוקט זיך אום אין דער וועלט‪ ,‬זעט מען אז‬ ‫זיין משפחה און ער וועט מצליח זיין מיט יעדע זאך וואס‬ ‫נישט פארלוירן פון א פראבלעם‪ ,‬כדי די וועלט זאל זיין‬ ‫עס זענען פארהאן מענטשן וועלכע זענען בטבע 'אנשי‬ ‫האט שייכות צו אים; ווי יעדער ווייסט ביי זיך‪ ,‬וויפיל ער‬ ‫וועלט! ווען נישט די דאזיגע מענטשן וואלט די וועלט‬ ‫תיקון' – מענטשן וועלכע זוכן און טרעפן אלעמאל דעם‬ ‫איז זיך מחיה ווען ער דרייט זיך נעבן אזעלכע פאזיטיווע‬ ‫נישט געקענט אנגיין!‬ ‫'תיקון' פאר דער פלאנטער‪ .‬אויף אידיש רופט מען זיי‪:‬‬ ‫מענטשן‪ .‬אין זייער געזעלשאפט שפירט זיך אלעמאל אזוי‬ ‫בא'טעמ'ט! אנשטאט צו קריטיקירן יעדן איינעם ארום‬ ‫'פאזיטיווע מענטשן'‪ .‬זיי זענען אזעלכע סארט מענטשן‪,‬‬ ‫וועלכע ווערן קיינמאל נישט פארלוירן אינעם פראבלעם!‬ ‫לויט וויפיל 'מנהיגות' ער באקומט –‬ ‫זיי – האבן זיי אלעמאל א גוט ווארט פאר יעדן איינעם!‬ ‫אזויפיל שטארקייט מוז ער צושטעלן‬ ‫יעדער מענטש וועמען עס קומט אויס צו רעדן וועגן‬ ‫זיי קענען זיך זען אין א מצב וואס זעט אויס פארלוירן‬ ‫אים – ווערט אויסגערימט פאר זיין ספעציעלע מעלה!‬ ‫און הילפלאז‪ ,‬אבער זיי וועלן באלד אנהייבן זיס מאכן‬ ‫אמאל קען עס אויך קומען פונעם צווייטן זייט‪ ,‬אז‬ ‫זייער גאנצער שפראך איז בלויז צו זען אלעמאל דאס‬ ‫דעם מצב‪" :‬עס איז נישט אזוי געפערליך! מען דארף זיך‬ ‫אפילו אויב דער מנהיג בעצם איז נישט אזא שטארקער‬ ‫גוטס פון יעדע זאך! עס בלאזט פון זיי א פאזיטיווע לופט‪,‬‬ ‫נישט דערשרעקן‪ ,‬ווייל דער פראבלעם איז נישט אזוי‬ ‫מענטש מצד טבעו – וועט ער זיך אויסרייבן און‬ ‫און יעדער וואס דרייט זיך נעבן זיי – ווערט אנגעשטעקט‬ ‫'עק וועלט'‪ ,‬און עס איז אפילו פארהאן דערין חלקים‬ ‫אנטוויקלען אט דעם פאזיטיווען בליק‪ ,‬וויבאלד זיין‬ ‫פון אט דער אטמאספערע און באקומט אויך א חשק‬ ‫וואס זענען גאר גוט! עס איז דא א תקוה! מען וועט זיך‬ ‫פאסטן צווינגט אים דערצו! ער האט נישט קיין ברירה‬ ‫ארויסצוברענגען דעם טוב פון יעדע זאך! נאכן זיצן נעבן‬ ‫אי"ה אן עצה געבן! מען וועט שוין זיכער טרעפן א וועג‬ ‫זיך אפצושטעלן און אריינפאלן אין א פארלוינקייט און‬ ‫זיי פאר א וויילע – גייט מען ארויס אויפגעפרישט און‬ ‫וויאזוי אנצוגיין ווייטער! אדער וועט מען טרעפן א וועג‬ ‫יאוש‪ ,‬ווייל די גאנצע מדינה שטייט און קוקט אויף‬ ‫געשטארקט אנצוגיין ווייטער מיט א שמחה און א תקוה!‬ ‫וויאזוי צו לעבן דערמיט‪ ,‬אדער וועט מען טרעפן א וועג‬ ‫אים‪ ,‬און זוכט זיין שטארקייט און פעסטקייט‪ ,‬כדי זיך‬ ‫צו קענען אנלאנען דערויף‪ .‬און אט דער מצב איז אים‬ ‫וויאזוי ארויסצוקריכן דערפון‪ ,‬אבער דאס לעבן האט זיך‬ ‫מחייב זיך צוזאמצונעמען אלע זיינע כוחות און זיין‬ ‫די שטארקייט פונעם פרעזידענט‬ ‫נישט אפגעשטעלט דא!"‪.‬‬ ‫שטארק און רואיג‪ .‬הגם עס מוז זיין אז בטבע האט ער‬ ‫נעמט זיך פון זיין פאזיטיווע‬ ‫אפטייטשט אויף יעדע קריזיס‬ ‫א געוויסע שטארקייט‪ ,‬ווייל טאמער נישט – וואלט מען‬ ‫אנשי חורבן – זיי קענען זיך נישט‬ ‫אים קיינמאל נישט אויפגענומען אויף דער פאסטן‪ ,‬אבער‬ ‫די מדה פון קוקן פאזיטיוו אויף יעדע זאך – בויעט‬ ‫קיין עצה געבן און אנגיין ווייטער‬ ‫כדי זיינע כוחות זאלן ארויסקומען 'מכח אל הפועל'‬ ‫אויס ביים מענטש א מדה פון 'שטארקייט'‪ ,‬וואס דאס‬ ‫ווידעראום‪ ,‬זענען פארהאן 'אנשי חורבן' – דאס זענען‬ ‫מוז ער אנקומען צו דער פאזיציע וועלכע צווינגט אים‬ ‫ברענגט אז אנדערע זאלן זיך קענען פארלאזן און‬ ‫מענטשן וועלכע זענען פונקט פארקערט‪ :‬יעדע פראבלעם‬ ‫אויסצונוצן אלע זיינע כוחות פון 'תקוה' און 'חיזוק'‪.‬‬ ‫אנלאנען אויף אים; ווי מען זעט לדוגמא‪ :‬עס מאכט‬ ‫וואס זיי באגעגענען – אפילו אויב עס איז גראדע גאנץ‬ ‫זיך אמאל א געוויסע קריזיס אין א מדינה‪ ,‬עס איז‬ ‫א קליינער פראבלעם – ווערן זיי אויס מענטש! זיי מאכן‬ ‫געשען א פארפלייצונג‪ ,‬אדער עס איז געפאלן א באמבע‪,‬‬ ‫יעדער אינגערמאן איז א 'מנהיג' ביי זיך‬ ‫וכדומה‪ ,‬און אלע בירגער דרייען זיך ארום דערשראקן‬ ‫דעם פראבלעם גרעסער פון וואס עס איז‪ ,‬און זיי זעען‬ ‫אין שטוב – ער דארף זיין 'שטארק'‬ ‫פאר זיך א שווארץ בילד! זיי שפירן זיך פארלוירן און‬ ‫און פארלוירן‪ ,‬עס זעט אויס ווי די מדינה גייט אונטער‪.‬‬ ‫אינעם קליינעם בילד‪ :‬יעדער אינגערמאן איז א‬ ‫שטעלט זיך אויף דער פרעזידענט און ער זאגט א‬ ‫דערטרונקען אינעם ים! זיי גלייבן נישט אז מען וועט‬ ‫קעניג אין זיין שטוב‪ ,‬ער האט א משפחה וועלכע איז‬ ‫דרשה פאר די גאנצע מדינה‪ ,‬און אלע ווערן בארואיגט!‬ ‫קענען אנגגיין ווייטער מיטן לעבן‪ ,‬ווער רעדט נאך‬ ‫אנגעהאנגען אין אים און ער איז זייער 'מנהיג'‪ .‬און‬ ‫וואספארא חידוש האט ער דארט געזאגט ביי די דרשה‬ ‫צו גלייבן אז מען וועט קענען ארויסקריכן אמאל פון‬ ‫דערפאר מוז ער האבן עפעס א געוויסע מאס פון‬ ‫– וואס דאס האט אזוי געטוישט די אטמאספערע? ער‬ ‫דעם פראבלעם! זיי קוקן אויף יעדע פראבלעם מיט א‬ ‫שטארקייט און חיזוק אין יעדן מצב – כדי ער זאל קענען‬ ‫האט גארנישט מחדש געווען‪ ,‬ער האט בלויז געטוישט‬ ‫נעגאטיווע בליק‪ ,‬און גלייבן נישט אינעם 'תיקון'‪.‬‬ ‫טראגן זיין משפחה אויף די פלייצעס‪ ,‬אז זיי זאלן שפירן‬ ‫דעם בליק! ער האט אפגעטייטש דעם פראבלעם אויף‬ ‫פארזיכערט און אנגעלאנט אויף אים‪ .‬און אויף דעם‬ ‫א פאזיטיווע אופן! ער האט געזאגט אזוי‪" :‬מיר געפונען‬ ‫רּוַח‬ ‫"ִאיׁש ֲֲא ֶֶׁשר ַ‬ ‫שטייט אין דער תורה (במדבר כז‪ ,‬יח)‪ִ :‬‬ ‫עס ווענדט זיך נישט אינעם פאקט –‬ ‫זיך יעצט אין א שווערע צייט פאר אונזער לאנד און‬ ‫נאר אינעם 'אפטייטש' פונעם פאקט‬ ‫ּבֹו" – אז יעדער מנהיג מוז האבן א 'רוח' וואס טראגט‬ ‫פאלק‪ ,‬עס טוט אונז וויי וואס דא האט פאסירט‪ ,‬אבער‬ ‫דעם ציבור‪ .‬אודאי איז נישט יעדער אזוי שטארק צו‬ ‫מיר וועלן זיך נישט דערשרעקן פון גארנישט! עס איז‬ ‫וואו כאפט דער חילוק צווישן די צוויי מענטשן?‬ ‫קענען פירן א מדינה און א ארמיי‪ ,‬אבער פארט מוז‬ ‫נישט געפערליך! אין דער פארגאנגענהייט איז שוין‬ ‫פארוואס זעט ער איין בילד און דער צווייטער זעט‬ ‫יעדער מענטש האבן א שטיקל רוקן‪-‬ביין! ווייל טאמער‬ ‫אונזער לאנד דורכגעגאנגען פילע שוועריקייטן‪ ,‬און‬ ‫אינגאנצן אן אנדערער בילד? עס ווענדט זיך נישט‬ ‫א אינגערמאן איז נישט קיין 'איש רוח' – איז ער נישט‬ ‫צום סוף זענען מיר אלעס בייגעקומען און מיר זענען‬ ‫אינעם‬ ‫אינעם 'מציאות' און פאקט‪ ,‬נאר אלעס ווענדט זיך‬ ‫קיין 'גבר בגוברין'! אויב קען ער זיך נישט פארמעסטן‬ ‫נאכאלץ א שטארקע לאנד‪ ,‬און דאס וועט יעצט אויך‬ ‫'אפטייטש' – וויאזוי מען טייטשט אפ דעם פאקט‪ :‬די‬ ‫מיט קיין פראבלעם אין לעבן‪ ,‬ער ווערט באלד פארלוירן‬ ‫געשען! מיר גייען ָָאן ווייטער און מיר וועלן ארויסקריכן‬ ‫'אנשי תיקון' ווייסן וויאזוי אפצוטייטשן א מצב‪ ,‬אז דער‬ ‫און פאלט אריין אין א יאוש – וועט ער נישט קענען‬ ‫פון דעם סיטואציע – נאך שטארקער און בעסער ווי‬ ‫מצב זאל נישט זיין געפערליך און עק וועלט‪ ,‬נאר ער‬ ‫אנגיין און אנציען!‬ ‫פריער!"‪ .‬און וויבאלד דער פרעזידענט‬ ‫זעט דא עפעס וועלכע מאכט נישט חרוב‬ ‫האלט באמת אזוי‪ ,‬ער איז טאקע נישט‬ ‫די גאנצע לעבן‪ .‬ווידעראום‪ ,‬די 'אנשי‬ ‫קיין פארלוירענער און דערשראקענער –‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫חורבן' האבן א פאך וויאזוי אפצוטייטשן‬ ‫'חיזוק' נעמט זיך פון גאר א הויכן‬ ‫פלאץ – דערפאר איז יעדער‬ ‫פועל'ט עס אויף די צוהערער און אלע‬ ‫כדי אז נאך די‬ ‫א מצב אויף שלעכט און געפערליך‪ .‬און‬ ‫מענטש געצוואונגען דערצו‬ ‫לאנען זיך ָָאן אויף זיין 'שטארקייט'‪ ,‬און‬ ‫חתונה זאל ער‬ ‫דאס נעמט זיך פון נאך א טיפערן חילוק‪:‬‬ ‫מען האט גערעדט (אינעם פריערדיגן גליון) כלפי די מדה‬ ‫בארואיגן זיך‪.‬‬ ‫קענען זיין א‬ ‫די 'אנשי תיקון' זענען גוטע און זיסע‬ ‫פון רחמנות‪ ,‬אז פון דעם וואס יעדער נברא איז באשאפן‬ ‫שטארקער 'מנהיג'‬ ‫מענטשן‪ ,‬זיי לעבן מיט א גוטסקייט און‬ ‫געווארן מיט רחמנות אויף זיינע קינדער – זעט מען ווי‬ ‫לויט ווי 'שטארק' ער איז‬ ‫אין שטוב – מוז‬ ‫געשמאק‪ ,‬דערפאר‪ ,‬פונקט ווי האניג דרייט‬ ‫אנצוגיין ווייטער – אזויפיל‬ ‫ער יעצט אלס‬ ‫איבער אלץ וואס פאלט אריין דערין אויף‬ ‫הויך די מדה פון רחמנות איז‪ ,‬אז דאס איז פון די 'שרשי‬ ‫בחור זיין גוט‬ ‫הבריאה' וואס דער רבונו של עולם האט דאס ניטאמאל‬ ‫'מנהיגות' האט ער‬ ‫זיסע האניג‪ ,‬אזוי דרייען זיי איבער יעדן‬ ‫אויסגעקאכט אין‬ ‫איבערגעגעבן צו דער 'בחירה' פונעם נברא‪ ,‬נאר ער האט‬ ‫די זעלבע זאך איז מיט א גענעראל‬ ‫די רחמי ה' וואס‬ ‫מצב אויף 'גוט' און 'געשמאק'‪ .‬ווידעראום‪,‬‬ ‫עס געלאזט אינעם חלק הבריאה וואס קומט 'מצדו'‪ .‬די‬ ‫פון אן ארמיי‪ ,‬וואס זיין גאנצער כח‬ ‫דער רבוש"ע האט‬ ‫די 'אנשי חורבן' זענען פארביטערטע‬ ‫זעלבע זאך איז אויך כלפי 'חיזוק'‪ :‬דער רבונו של עולם‬ ‫וויאזוי ער האלט די זעלנער צו זיין‬ ‫רחמנות אויף אים‬ ‫מענטשן‪ ,‬און דערפאר דרייען זיי איבער‬ ‫האט אויסגעשטעלט די בריאה‪ ,‬אז א מענטש מוז זיך מחזק‬ ‫שטארק און קוראזשפול‪ ,‬איז נאר‬ ‫אין יעדן מצב‬ ‫יעדן מצב אויף ביטער און זויער‪.‬‬ ‫ו‬ ‫'לעבדה ולשמרה' פונעם מענטש‪ ,‬אז ער זאל דערמיט‬ ‫טעם‪ ,‬אז די דאזיגע מדה פון קוקן 'פאזיטיוו'‪ ,‬איז אזא‬ ‫זיין! עס איז נישטא קיין 'בחירה' דערויף‪ ,‬ווייל דאס לעבן‬ ‫משלים זיין די בריאה‪ ,‬נאר ער צווינגט דעם מענטש‬ ‫יסודות'דיגע מדה – וועלכע איז מושרש אין אזא 'מדה‬ ‫איז אנגעפילט מיט אזויפיל פראבלעמען און שוועריקייטן‪,‬‬ ‫דערצו און לאזט עס נישט אויף זיין בחירה‪ ,‬וואס מיט‬ ‫העליונה' (ווי מען וועט באלד מסביר זיין) – אזוי ווייט‪ ,‬אז‬ ‫אז טאמער מען איז זיך נישט מחזק ווערט מען פארפלייצט‬ ‫דעם ווערט דאס פאררעכנט אלס 'טבע הבריאה'‪.‬‬ ‫דער רבונו של עולם גיבט דאס אפילו נישט איבער פארן‬ ‫און פארשוועמט! דאס קומט פון דעם אויבנדערמאנטן‬ ‫ג‬ ‫דער כח פון חיזוק נעמט זיך פון גאר א טיפן 'אמת לאמתו'‬ ‫ותשלך אמת ארצה‪:‬‬ ‫דער אמת האט געזאגט 'אל יברא שכולו שקרים' | דער אויבערשטער האט אוועקגעווארפן דעם אמת און באשאפן דעם מענטש | ווייל אן אמת וועלכע פאדערט צו איינהאלטן פון שטייגן און בויען – איז נישט דער‬ ‫ריכטיגער אמת | דער ריכטיגער אמת רופט זיך 'אמת לאמיתו' | דאס איז דעם אויבערשטנ'ס אמת | דאס זוכט אלעמאל צו בויען און אויפטון | דוגמא‪ :‬ער וואקלט זיך צי ער זאל אננעמען דעם אמט פון ראש ישיבה |‬ ‫ער האט צענדליגער אמת'ע חשבונות פארוואס נישט אנצונעמען | אויב די אונטערשטע שורה איז‪ :‬בחורים וועלן נישט ווערן מחונך'דיג – איז דאס דער גרעסטער שקר | דער חובת הלבבות האט אויך געמאכט די אלע‬ ‫חשבונות איבער ארויסגעבן זיין ספר | יעדער מענטש אין זיין לעבן דארף אלעמאל נוצן דעם אמת בלויז אויף צו גיין ווייטער | דאס איז דער אידישער וועג פון חיזוק | עס איז געבויעט אויף רצון ה' | עס איז געבויעט‬ ‫אויף די טיפסטע אמת | דארט ליגט דער רחמי ה' שאינם כלים‬ ‫ָָאן די ריכטיגע כונה‪ ,‬ווי קען איך זיין א ראש ישיבה?‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬אז ער זאל נישט באשאפן קיין וועלט‪,‬‬ ‫א איד איז נישט קיין מענטש‬ ‫איך בין אן 'איש אמת' און איך ווייס גוט מיינע חסרונות‬ ‫אבער דער אויבערשטער האט אנגעכאפט דעם 'אמת'‬ ‫– ער איז 'כל כולו' א איד‬ ‫און חולשות! איך בין נישט דער פאסיגער מענטש צו‬ ‫און אוועקגעווארפן‪ ,‬און דעמאלט האט ער באשאפן די‬ ‫עס שטייט אין פסוק (ישעיה מה‪ ,‬כה)‪" :‬בה' ִיִ ְְצ ְְּדקּו‬ ‫משפיע זיין תורה און יראת שמים!"‪ .‬אט דאס רופט זיך‬ ‫וועלט‪ .‬איז רבי נתן ברסלב'ער (ליקו"ה ריבית ה) מסביר‬ ‫ְְוִיִ ְְת ַַהְלְ לּו ָּכָ ל ֶזֶ ַַרע ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל"‪ ,‬זאגט דער רבינו יונה (שערי‬ ‫דער 'אמת אומר אל יברא' בתפארתה‪ ...‬ווייל ער זעט דאך‬ ‫דעם מדרש‪ ,‬אז דא שטייט א יסודות'דיגער בליק אויף‬ ‫תשובה שער השלישי) א יסוד מוסד‪ :‬עס זענען פארהאן‬ ‫דעם מצב דא‪ ,‬אז עס איז א 'מצוה שאי אפשר להעשות‬ ‫די גאנצע בריאה‪ :‬דער רבונו של עולם האט דא געוואלט‬ ‫פארשידענע מדות טובות וואס איז אנגענומען אויך ביי‬ ‫על ידי אחרים'‪ ,‬און טאמער ער וועט נישט נעמען די‬ ‫אויסלערנען פאר א מענטש‪ ,‬אז אויב איינער וויל דיר‬ ‫די גוים‪ .‬למשל‪ ,‬דער חומר פון 'רציחה' – וואס יעדער‬ ‫פאזיציע – וועט די ישיבה נישט האבן קיין פנים! קומט‬ ‫צוריקהאלטן פון 'אויפטון' און 'אנגיין' – אפילו אויב‬ ‫גוי פארשטייט מיטן שכל הישר‪ ,‬אז א מענטש טאר נישט‬ ‫דאך אויס‪ ,‬אז צוליב דעם 'מדת האמת' וואס ער וויל זיין‬ ‫יענער איז ממש גערעכט‪ ,‬יענער פארטרעט דעם 'אמת'‬ ‫הרג'ענען א צווייטן‪ ,‬וכדומה‪ .‬זאגט אבער דער רבינו יונה‪:‬‬ ‫זייער אמת'דיג און אויפריכטיג – וועלן די אלע בחורים‬ ‫אליינס – זאלסטו דאס אוועקווארפן און נישט קוקן‬ ‫ביי א איד קומט עס בכלל נישט פונעם זעלבן פלאץ ווי‬ ‫נישט ווערן מחונך צו תורה און יראת שמים! נו‪ ,‬צי דען‬ ‫דערויף! דער תכלית איז נישט צו זיין גערעכט‪ ,‬דער‬ ‫ביים גוי! א איד איז נישט א 'מענטשליכער מענטש' וועלכער‬ ‫איז דאס דער אמת?! צי דען וועט דער רבונו של עולם‬ ‫תכלית איז 'קיום העולם'! אן אמת וועלכער זעט בלויז‬ ‫איז 'אויך' א איד‪ ,‬נאר ער איז 'כל כולו' איד! אפילו די 'מדות‬ ‫האבן א נחת רוח – טאמער בחורים וועלן זיך דרייען אויף‬ ‫חסרונות און עוולות און ער ציהט א מסקנא פון 'אל‬ ‫ישרות' וואס זענען מסתבר מצד שכל – נעמט דער איד פון‬ ‫די גאסן – צוליב זיין 'מדת האמת'?! עס איז דאך דער‬ ‫יברא'‪ ,‬ער פאדערט 'חורבן העולם'‪ ,‬ער שרייט אז דער‬ ‫אן אנדערן שורש! און כאטש וואס אלעס אויף דער וועלט‬ ‫גרעסטער 'היפוך האמת'! דער רבונו של עולם – וואס‬ ‫מענטש האט נישט וואס אנצוגיין ווייטער אין לעבן – איז‬ ‫– אפילו די גוי'אישע מדות טובות – נעמט זיך בשורש‬ ‫ער איז דער 'מקור האמת' – וויל‪ ,‬אז אין אזא פאל זאל‬ ‫נישט דער ריכטיגער אמת! נישט דעם אמת האט דער‬ ‫נאר פון 'קדושה'‪ ,‬אבער עס איז א גרויסער חילוק צווישן‬ ‫מען אנכאפן דעם אמת און עס אוועקשליידערן! דער‬ ‫אויבערשטער ליב! דער אויבערשטער האט ליב דעם‬ ‫איינער וועלכער איז דירעקט דבוק צום 'שורש הקדושה'‪,‬‬ ‫מענטש זאל זאגן‪" :‬עס אינטערעסירט מיר נישט צי איך בין‬ ‫'אמת לאמיתו'‪ ,‬דאס איז אזא סארט 'אמת' וועלכע ציהט‬ ‫ביז איינער וועלכער באקומט עס דורך א התלבשות אין‬ ‫יא ראוי אדער נישט! איך זוך נישט צו זיין דער אמת'דיגער‬ ‫נאר אזעלכע מסקנות וועלכע פירן צום אמת'ן 'תכלית'!‬ ‫'קליפת נוגה'‪ ,‬וואס דארט קומט עס אין א צורה וואס‬ ‫מענטש! איך זוך אויפצוטון פארן אויבערשטנ'ס וועגן! און‬ ‫דער 'אמת לאמיתו' זאגט‪ :‬ריכטיג טאקע איך קען דיר‬ ‫איז 'נפרד' פונעם רבונו של עולם‪" .‬בה' יצדקו ויתהללו" –‬ ‫אויב האב איך דא א געלעגנהייט אויפצוטון און אויפצובויען‬ ‫ברענגען אמת'ע טענות קעגן דעם גאנצן 'קיום העולם'‪,‬‬ ‫אפילו די ענינים פון 'צדק' און גערעכטיגקייט‪ ,‬נעמט דער‬ ‫אידישקייט פאר דורות – וועל איך עס טון אפילו אויב איך‬ ‫אבער וואס וועט ארויסקומען פון דעם? חורבן העולם?!‬ ‫איד מכח זיין קשר מיטן רבונו של עולם! צי מצד ווייל‬ ‫בין נאכנישט אויסגעארבעט בשלימות! ווייל אט דאס איז‬ ‫דאס איז דען יא 'אמת'?! אריינצופאלן אין יאוש און נישט‬ ‫אזוי האט דער אויבערשטער געהייסן‪ ,‬צי מצד ווייל ער‬ ‫דער 'אמת לאמתו'‪ ,‬צו קוקן אויפן תכלית און זוכן צו‬ ‫קענען אנגיין ווייטער אינעם לעבן – איז יא דער אמת?!‬ ‫וויל זיך מדבק זיין אינעם אויבערשטן און נאכגיין זיינע‬ ‫בויען די וועלט – נישט חרוב צו מאכן די וועלט! דער‬ ‫דאס איז דאך אסאך א טיפערע שקר און פאלשקייט – מער‬ ‫געטליכע מדות פון 'מה הוא רחום אף אתה היה רחום'‪.‬‬ ‫'אמת לאמתו' הייסט מיר צו קוקן אויף די 'נקודות של‬ ‫פון סיי וועלכער שקר דער נברא קען אהערשטעלן! נו אויב‬ ‫אמת' – די געוויסע חלקים פון תורה און 'כוחות ההשפעה'‬ ‫אזוי‪ ,‬פארוואס זאל איך שרייען אמת'ע טענות קעגן דעם‬ ‫וועלכע איך פארמאג יא – וואס צוליב דעם וויל מען מיר‬ ‫מענטש און זאגן 'אל יברא'‪ ,‬לאמיר ענדערש קוקן אויף‬ ‫דער חיזוק פונעם איד ‪ -‬כרחוק מזרח‬ ‫אויפנעמען אויף דער פאזיציע‪ ,‬און דורכדעם וועט זיין א‬ ‫די טיפערע אמת‪ ,‬אויף דעם 'טוב' וואס ליגט באהאלטן‬ ‫ממערב פונעם חיזוק פונעם גוי‬ ‫מציאות פון 'יברא'‪.‬‬ ‫אינעם מענטש‪ ,‬וואס אט דאס איז דער 'תכלית האמיתי'‬ ‫לעניננו‪ :‬כאטש וואס ביי גוים איז אויך פארהאן אזא‬ ‫– פארוואס דער אויבערשטער וויל באשאפן דעם מענטש!‬ ‫סארט מושג ווי 'אנשי תיקון' – וואס זיי קוקן פאזיטיוו‬ ‫ווען נישט דער 'אמת לאמיתו'‬ ‫אויף יעדע זאך‪ ,‬זיי זעען די מעלות פון יעדן מענטש‪,‬‬ ‫וואלטן מיר נישט געהאט היינט קיין‬ ‫דער 'אמת' זאגט‪ :‬נישט זיין קיין 'ראש‬ ‫און האבן אלעמאל דעם כח פון גיין ווייטער – ָָאן ווערן‬ ‫'ספר חובת הלבבות'‬ ‫ישיבה' – אבער דער 'אמת‬ ‫פארלוירן פון יעדע פראבלעם – מוז אבער זיין‪ ,‬אז די‬ ‫לאמיתו' זאגט אנדערש‬ ‫'אנשי תיקון' פון דער קדושה – נעמען עס פון גאנץ‬ ‫דער גאנצער ספר חובות הלבבות –‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫וועלכע באלייכט שוין די וועלט פאר איבער‬ ‫מען וועט געבן א דוגמא וועלכע‬ ‫אן אנדערן פלאץ! עס מוז זיך ארויסשטעלן א גרויסער‬ ‫טויזנט יאר‪ ,‬און האט שוין אוועקגעשטעלט‬ ‫די אידישע‬ ‫מאכט זיך אפט‪ :‬עס איז פארהאן‬ ‫אונטערשייד צווישן דעם 'איש תיקון' פון דער קדושה‪,‬‬ ‫אזויפיל טויזנטער עובדי ה' – איז געשריבן‬ ‫נשמה שפירט‬ ‫אמאל א אינגערמאן וואס ער איז א‬ ‫ביז צו דעם 'איש תיקון' פון דער גוי'אישער וועלט‪ .‬כדי צו‬ ‫געווארן בלויז דורכדעם כח‪ ,‬וואס ער האט‬ ‫דעם 'אמת‬ ‫תלמיד חכם און א ירא שמים‪ ,‬און ער‬ ‫פארשטיין דעם חילוק צווישן זיי‪ ,‬וועט מען מסביר זיין‬ ‫אוועקגעווארפן דעם 'אמת' און געקוקט בלויז‬ ‫לאמיתו'‪ ,‬אז‬ ‫האט כוחות צו זיין א ראש ישיבה און‬ ‫דעם שורש אין דער קדושה‪ ,‬פון וואו עס נעמט זיך דער‬ ‫עס איז נישטא‬ ‫כח פון 'תיקון' און 'חיזוק'‪.‬‬ ‫אויפן 'אמת לאמתו'! ווי ער אליינס שרייבט‬ ‫קיין מצב וואס‬ ‫אוועקשטעלן בחורים אויפן ריכטיגן‬ ‫אין דער הקדמה‪ ,‬אז אין אנפאנג האט ער‬ ‫איז פארלוירן‬ ‫וועג אין תורה און עבודת ה'‪ .‬און מען‬ ‫געטראכט צו זיך‪" :‬איך בין נישט דער פאסיגער‬ ‫און מיואש'דיג‪,‬‬ ‫טראגט אים ָָאן א ראש ישיבה פאסטן‬ ‫אויב איז דאס אן 'אמת' וועלכער שטערט‬ ‫מענטש וועלכער איז ראוי צו מאכן אזא סארט‬ ‫ווייל דער רבונו‬ ‫אין א געוויסע ישיבה‪ .‬באלד וועקן‬ ‫דיר פון 'אנגיין' – ווארף עס אוועק!‬ ‫חיבור! איך בין נישט גענוג משיג די אלע‬ ‫של עולם האט‬ ‫זיך אויף די סארט מחשבות פון 'מדת‬ ‫באשאפן די‬ ‫דער מדרש זאגט (בר"ר ח‪ ,‬ה)‪" :‬בשעה שבא הקדוש ברוך‬ ‫שכליים און איך בין נישט אויסגעקאכט אין די‬ ‫האמת' און הייבן ָָאן פארפירן‪" :‬איך‬ ‫וועלט כדי עס‬ ‫הוא לברוא את אדם הראשון‪ ,‬נעשו מלאכי השרת כתים‬ ‫אלע ענינים! אויך בין איך נישט קיין שרייבער‬ ‫בין נישט ראוי צו משפיע זיין אויף‬ ‫זאל אנגיין און‬ ‫כתים וחבורות חבורות‪ ,‬חסד אומר יברא‪ ,‬שהוא גומל חסדים‪.‬‬ ‫אויסצודרוקן יעדע זאך מיט א קלארע שפראך‬ ‫בחורים! איך ווייס דאך גאנץ גוט וויפיל‬ ‫– אז עס זאל נישט בלייבן קיין מקום זיך טועה‬ ‫האבן א קיום‬ ‫איך אליינס מוטשע זיך אין עבודת ה'‪,‬‬ ‫ואמת אומר אל יברא‪ ,‬שכולו שקרים‪ .‬מה עשה הקדוש ברוך‬ ‫צו זיין! עה‪ ,‬עס איז נישט פאר מיר!"‪ .‬אבער‬ ‫שטענדיג און‬ ‫וויפיל מאל עס גייט דורך א דאווענען‬ ‫הוא? נטל אמת והשליכו לארץ‪ ,‬הדא הוא דכתיב ותשלך‬ ‫אלעמאל‬ ‫אמת ארצה" – די מדה פון 'אמת' האט גע'טענה'ט צום‬ ‫ז‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫שפעטער האט ער זיך געמאכט א חשבון‪" :‬די וועלט האט דאך שוין דערלייגט אזויפיל‬ ‫געוועהן‬ ‫ס'איז‬ ‫תועלת – צוליב די סארט חשבונות‪ ,‬נו‪ ,‬פארוואס זאל די וועלט ווייטער דערלייגן אזא‬ ‫ַַפארזעצט‪ ...‬און‬ ‫הרה״ק רבי שלום מבעלזא‬ ‫זי״ע – יו״ד כ"ז אלול‬ ‫טייערע ספר?! טאמער וואלט יעדער משפיע געווארט אז קודם זאל ער זיין א 'מושלם בתכלית‬ ‫די שבת לייכטער‬ ‫השלימות' איידער ער עפנט זיך דאס מויל צו משפיע זיין – וואלט קיינער נישט געעפנט דאס‬ ‫איז כסדר געוועהן‬ ‫מויל‪ ,‬אויסער א נביא וועלכער רעדט ממש בדבר ה'! טאמער וואלט יעדער מענטש וועלכער‬ ‫ס'איז‬ ‫בעמידה‪,‬‬ ‫וויל זיך נעמען ארבעטן אויף א געוויסע מדה – זיך געמאכט א חשבון פון 'אמת'‪ ,‬אז ער‬ ‫אין‬ ‫געשטאנען‬ ‫שטוב‪ .‬אבער אין בעלזא‪ ,‬איז די שבת‬ ‫הרה״ק ה'שר שלום' מבעלזא זי״ע היה‬ ‫איז נאכנישט אין דער מדרגה צו ארבעטן אויף דער מדה‪ ,‬וויבאלד ער האט נאך צומאל‬ ‫נוסע כבר בצעירותו אל הרה״ק הרבי‬ ‫לייכטער אויך פארזעצט‪( '...‬בראפשיץ היו‬ ‫מכשולות אין ערגערע זאכן – וואלט קיינער קיינמאל נישט אנגעקומען אין ערגעץ! נאר‬ ‫מלובלין זי״ע‪ ,‬ואף על פי שהיה מצעירי‬ ‫ממשכנים את מנורת החנוכה משנה לשנה לצורכי‬ ‫דער אמת איז‪ ,‬אז יעדער מענטש דארף זען צו טון וואס ער קען 'יא' – און נישט זיין‬ ‫צדקה‪ ,‬ולכן היה זה 'בישיבה'‪ ,‬כי זה היה ממושכן ‪-‬‬ ‫בני החברייא הקדושה‪ ,‬בכל זאת היו‬ ‫פארנומען מיט חלישות הדעת פון וואס ער קען 'נישט'! און אויף דעם זאגט דער חכם 'מן‬ ‫מתייחסים אליו כאחד מגדולי וחשובי‬ ‫לשון נופל על לשון‪ ,‬ישיבה ומשכון ביידיש‪ .‬ואילו‬ ‫הזהירות שלא תרבה להזהר' – א חלק פון זהירות איז‪ ,‬נישט איבערצוטרייבן מיטן זהירות!‬ ‫התלמידים‪ .‬שנה אחת ביום הפורים כיבד‬ ‫פמוטות נרות השבת היו בעמידה‪ ,‬כי היו עומדים בבית‪.‬‬ ‫אותו הרבי מלובלין בקריאת המגילה‪,‬‬ ‫און דערפאר האב איך מחליט געווען יא צו שרייבן און מחבר זיין דעם ספר חובת הלבבות‬ ‫אבל בבעלזא‪ ,‬גם פמוטות נרות השבת ממושכנים‪.)...‬‬ ‫ואחר הקריאה התבטא ואמר לסובביו‪:‬‬ ‫– לויט מיינע מעגליכקייטן!"‪ .‬דאס איז ממש די מלחמה צווישן 'יברא' און 'אל יברא' – וואס‬ ‫'די מעשה האב איך שוין אסאך מאל‬ ‫דער 'אמת' שלאגט זיך מיטן 'אמת לאמתו'‪ ,‬און דער מענטש דארף האבן שכל בוחר צו זיין‬ ‫געהערט‪ ,‬אבער ווי דער יונגערמאן‬ ‫שמעתי מפי הגה״צ ר' אהרן מרדכי‬ ‫אינעם 'אמת לאמתו' וועלכער זאגט 'יברא'‪ ,‬וואס נאר א דאנק דעם האבן מיר היינט אזא‬ ‫רוטנער זצ״ל‪ :‬פעם אחת הגיע לבעלזא‬ ‫פארציילט עס‪ ,‬האב איך נאך קיין מאל‬ ‫ליכטיגער ספר ווי 'חובת הלבבות'‪.‬‬ ‫אדם חשוב אשר היה רב באחת העיירות‪,‬‬ ‫נישט געהערט‪( '...‬את זו המעשה שמעתי כבר‬ ‫והתאכסן באכסניה עם עוד יהודי‪ .‬והנה‬ ‫הרבה פעמים‪ ,‬אבל איך שאברך זה מספר זאת‪ ,‬לא‬ ‫אותו יהודי החזיק ברשותו הרבה מעות‬ ‫שמעתי מעולם‪.)...‬‬ ‫דער גוי'אישער חיזוק – געבויעט אויף 'ישות' און 'שקר'‬ ‫ולא רצה להתהלך עמהם בעיר‪ ,‬והלך‬ ‫פעם אחת שאל אחד את הרה״ק‬ ‫דא שטעקט דער חילוק צווישן דעם גוי'אישן חיזוק ביז דער אידישער חיזוק‪ .‬דער‬ ‫והטמינם במקום מסתור בבית האכסניה‪.‬‬ ‫מהר״א מבעלזא זי״ע אם היה לזקינו‬ ‫גוי'אישער 'איש תיקון' בויעט אלעס אויפן 'זיך' און זאגט‪" :‬איך' האב א זכות קיום און 'איך'‬ ‫יום אחד חזר אותו יהודי לבית האכסניה‪,‬‬ ‫ה'שר שלום' איזו שייכות עם הרה״ק‬ ‫וגילה כי גנבו ממנו את הכל‪ .‬עשה אותו‬ ‫'היהודי הקדוש' מפרשיסחא זי״ע‪ ,‬שהרי‬ ‫נַארן! איך וועל זיך איינרעדן אז עס זענען‬‫וויל ווייטער אנגיין‪ ,‬און דערפאר וועל איך זיך ַ‬ ‫יהודי חשבון בנפשו‪ ,‬והגיע למסקנא כי‬ ‫היהודי הק' פתח את החברייא שלו בעודו‬ ‫נישט פארהאן קיין חסרונות‪ ,‬כדי איך זאל קענען אנגיין און אויפטון!"‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬אז דער‬ ‫הרב שהתאכסן עמו ודאי איננו גנב‪ ,‬ואם‬ ‫בלובלין אצל החוזה‪ .‬ענה הרה״ק מבעלזא‬ ‫גוי'אישער חיזוק איז געבויעט אויף 'שקר' און אויף 'ישות'‪ :‬די סיבה פונעם חיזוק איז ווייל‬ ‫כן הרי מוכרח להיות כי בעל האכסניה‬ ‫כי אכן היה זקינו הק' מסתופף גם אצל‬ ‫'איך' וויל אזוי‪ ,‬און דער 'מהלך' וויאזוי מען איז זיך מחזק איז‪ ,‬דורכן גיין מיטן 'שקר'‪ ,‬זיך‬ ‫גנב את ממונו‪ .‬ניגש היהודי אליו ותבע‬ ‫היהודי הק'‪ ,‬אבל הוסיף‪' :‬אבער מיט‬ ‫איינצורעדן און זיך איינ'חזר'ן‪" :‬איך האב נישט קיין שום פראבלעם! איך קען יא! איך וועל‬ ‫ממנו שיחזיר לו את כספו‪ ,‬אבל בעל‬ ‫שכל'! (אבל עם שכל!)‪ .‬דהיינו שלא היה נמצא‬ ‫יא מצליח זיין! איך וועל יא ארויסקריכן דערפון!"‪.‬‬ ‫האכסניה הכחיש כל קשר אל הענין‪.‬‬ ‫אצלו יותר מדי‪ ,‬באופן שיכול להפחית ח״ו‬ ‫תוך זמן קצר נהייתה מהומה גדולה‪,‬‬ ‫מכבודו של הרבי מלובלין‪.‬‬ ‫כי היהודי טען בוודאות כי בעל האכסניה‬ ‫הרה״ק רבי שלום מקאמינקא זי״ע היה‬ ‫הדריכני באמתך – איך וויל גיין מיט 'דיין' אמת‬ ‫הוא הגנב‪ ,‬ובעל האכסניה מצידו הכחישו‬ ‫אחד מגדולי תלמידי הרה״ק מבעלזא‪,‬‬ ‫ווידעראום‪ ,‬דער אידישער 'איש תיקון' בויעט אלעס אויף 'רצון הבורא' און זאגט‪" :‬דער‬ ‫מכל וכל‪ .‬עד שהחליטו ללכת אל הרה״ק‬ ‫כאשר היה נוסע אליו מאז פטירת רבו‬ ‫רבונו של עולם וויל מיר האבן דא אויף דער וועלט! ער וויל אז איך זאל לעבן און אנגיין‬ ‫מקאמינקא שהיה באותה עת בבעלזא‪,‬‬ ‫הראשון הרה״ק מראפשיץ זי״ע‪ .‬ויהי‬ ‫והיה ידוע כחכם ונבון‪ ,‬לשאול אותו כדת‬ ‫'סטרָאק'‬ ‫ָ‬ ‫לעת זקנותו חלה וקיבל ל״ע‬ ‫ווייטער! און דערפאר וועל איך גיין מיט א טיפערן אמת – מער ווי דער אויבערפלעכליכער‬ ‫מה לעשות בדבר זה‪ .‬למרבה הפליאה‬ ‫(אירוע מוחי)‪ ,‬ונהיה מזה 'געלעמט' (משותק)‪,‬‬ ‫אמת! איך וועל געדענקען‪ ,‬אז טראץ וואס עס זענען טאקע פארהאן ָָאן א שיעור חסרונות און‬ ‫ענה להם מיד‪ ,‬כי לא בעל האכסניה הוא‬ ‫והיה צריך לישועה גדולה‪ .‬ציוה הרה״ק‬ ‫פראבלעמען – דאך איז פארהאן אן 'אמת לאמיתו' – וואס דאס איז דעם אויבערשטנ'ס אמת –‬ ‫האשם בדבר‪ ,‬אלא הרב שהתאכסן עם‬ ‫מבעלזא שיביאו אותו אליו לבעלזא על‬ ‫וועלכער וויל פארט די בריאה‪ ,‬און ער וועט מיר געבן כח אלעס איבערצוקומען!"‪ .‬דאס הייסט‪,‬‬ ‫אותו היהודי הוא הגנב‪ .‬לא היתה להם‬ ‫שבת פרשת יתרו‪ .‬והנה הרה״ק מבעלזא‬ ‫די סיבה פונעם חיזוק איז 'רצון הבורא' ווועלכער זאגט 'יברא'‪ ,‬און דער 'מהלך' וויאזוי מען‬ ‫ברירה‪ ,‬ניגשו אל הרב וסיפרו לו כי כך‬ ‫היה קורא בתורה בעצמו‪ ,‬ובאותו שבת‬ ‫איז זיך מחזק איז‪ ,‬דורכן גיין מיטן 'אמת לאמיתו' וואס דער רבונו של עולם האט מטביע‬ ‫אמר עליו הרה״ק מקאמינקא‪ .‬ויהי לפלא‪,‬‬ ‫ציוה שיכבדו את הרה״ק מקאמינקא‬ ‫געווען אין א אידישע נשמה‪ ,‬אז ער ווארפט אוועק אלע מניעות און עיכובים וואס שטערט‬ ‫כאשר תיכף ומיד הודה הרב כי אכן‬ ‫שהיה 'לוי' לעלות לתורה‪ .‬וכאשר הגיע‬ ‫ידו היתה במעל‪ ,‬ועד מהרה ישיב הכל‪.‬‬ ‫לפסוק האחרון של הקריאה‪ ,‬אמר בקול‬ ‫אים צו שטייגן – אפילו אויב איז דאס דער 'אמת' – און נעמט זיך צו א טיפערן כח הנפש‬ ‫והתנצל ואמר כי לא התכווין ממש לגנוב‪,‬‬ ‫רם בנעימת נוסח בעלזא‪ :‬״וציוך אלקים‬ ‫וועלכער זאגט‪ ,‬אז עס איז נישטא קיין יאוש! מען דארף אנגיין ווייטער און אלעס וועט‬ ‫אלא רק ללוות זאת לכמה ימים‪ ,‬מפני‬ ‫ויכלת עמוד״‪ .‬ואכן תיכף ומיד כאשר אמר‬ ‫זיך שוין מסדר זיין!‬ ‫שהיה דחוק במעות וכו'‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬התרפא הרה״ק מקאמינקא ועמד על‬ ‫התפעלו כולם ותמהו מהיכן ידע לומר‬ ‫רגליו‪ ,‬וחזר ללכת כאחד האדם‪.‬‬ ‫דער 'אמת לאמיתו' איז געבויעט אויף די גרעסטע רחמי ה'‬ ‫זאת‪ ,‬כי לא היה מי שחשב כי הרב הוא‬ ‫גנב ח״ו‪ .‬ניגשו אליו ושאלוהו על כך‪,‬‬ ‫דא קומט זיך צוזאם דער כח פון 'חיזוק' מיטן כח פון רחמי ה'‪ ,‬ווייל דער גאנצער‬ ‫אֶׁשע [יוסף]‬‫שמעתי מהרה״ח ר' ָיָ ֶ‬ ‫האם רוח הקודש יש בדבר‪ .‬ענה ואמר‬ ‫ליפשיץ ז״ל‪ :‬בתחילת התקרבותו של‬ ‫'אמת לאמיתו' פון 'יברא' – איז געבויעט אויפן גרויסן יסוד וואס דער רבונו של עולם ברוב‬ ‫להם‪' :‬אין בזה שום חידוש‪ ,‬אלא זה עתה‬ ‫הרה״ק מקאמינקא בבעלזא‪ ,‬היו שואלים‬ ‫ֹלִקים ֶֶאת‬ ‫רחמיו וחסדיו האט קובע געווען באלד מתחלת הבריאה (בראשית א‪ ,‬לא)‪ַ"ַ :‬וַיַ ְְרא ֱֱא ִ‬ ‫לפני כמה ימים עמדתי בשורה להיכנס‬ ‫אותו כסדר על השינויים שהוא רואה בין‬ ‫ָּכָ ל ֲֲא ֶֶׁשר ָָע ָָׂשה ְְו ִִהֵנֵ ה טֹוב ְְמֹאֹד" – דער רבונו של עולם זאגט עדות אויף זיין בריאה – וואס‬ ‫אל הרה״ק מבעלזא עם 'קוויטל'‪ ,‬ועמד‬ ‫בעלזא וראפשיץ‪ .‬והיה הרה״ק מקאמינקא‬ ‫דאס איז כולל יעדער מענטש מיט אלע זיינע מעברים ביז סוף כל הדורות – אז דאס איז‬ ‫זה הרב לפני עם ה'קוויטל' שלו בידיו‪,‬‬ ‫עונה כדרכו בקודש בדברי צחות ומילתא‬ ‫ובשעת ההמתנה הצצתי לרגע אחד בתוך‬ ‫'טוב'! איי‪ ,‬עס זעט נישט אויס אזוי? דער 'אמת' קומט און שרייט‪ ,‬אז דער מענטש איז‬ ‫דבדיחותא‪ ,‬כאשר הוא מלביש בהם‬ ‫ה'קוויטל' שלו‪ ,‬ומיד ראיתי כי הוא גנב‪.'...‬‬ ‫'כולו שקרים'?! אבער דער 'אמת' ווייסט נישט אלעס! דער רבונו של עולם מיט זיין גרויס‬ ‫סודות נסתרות‪ .‬פעם אחת כאשר שאלו‬ ‫הלכו וסיפרו את הדברים לפני הרה״ק‬ ‫אותו על כך‪ ,‬ענה ואמר‪' :‬אין ראפשיץ איז‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫רחמנות האט אריינגעלייגט אין דער בריאה א 'טוב הנעלם' – וואס דאס איז דער תכלית האמיתי‬ ‫מבעלזא בהתפעלות‪ ,‬וציווה שיקראו לו‬ ‫געוועהן נר חנוכה בישיבה און נר שבת‬ ‫פון דער בריאה! און לעתיד ווען אט דער רחמנות וועט נתגלה ווערן – וועט יעדער זען ווי די‬ ‫לבא לפניו‪ .‬ובבואו אמר לו‪ ,‬כי גם הוא‬ ‫בעמידה‪ ,‬און דא אין בעלזא איז אויך נר‬ ‫גאנצע בריאה איז 'טוב'! דער 'אמת' וועט דעמאלט מודה זיין צום 'אמת לאמתו' אז די‬ ‫בתחילה כאשר היה קורא 'קוויטל'עך'‪,‬‬ ‫שבת בישיבה' (בראפשיץ היה נר חנוכה בישיבה‬ ‫בריאה האט זיך יא געלוינט צו באשאפן ווערן‪ .‬און פון אט דעם 'אמת לאמיתו' שעפט‬ ‫היה רואה בהם את כל העבירות שעשה‬ ‫ונר שבת בעמידה‪ ,‬ואילו כאן בבעלזא גם נר שבת‬ ‫יעדער איד חיזוק שוין היינט! 'אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי' – די אידישע נשמה‬ ‫מי שכתבם מעודו‪ .‬אבל אחר שהבחין כי‬ ‫הוא בישיבה)‪ .‬אחר כך הסביר את דבריו‪,‬‬ ‫שפירט דעם 'אמת לאמיתו'‪ ,‬אז עס איז נישטא קיין מצב וואס איז פארלוירן און מיואש'דיג‪,‬‬ ‫זה מפריע לו ל'אהבת ישראל'‪ ,‬התפלל‬ ‫ואמר להם‪' :‬אין ראפשיץ האט מען פאר‬ ‫ווייל דער רבונו של עולם האט באשאפן די וועלט כדי עס זאל אנגיין און האבן א קיום‬ ‫שלא יראה זאת עוד‪ ,‬ומאז שוב איננו‬ ‫משכונ'ט די חנוכה מנורה פון יאר צו יאר‬ ‫רואה עבירות של יהודים ב'קוויטל'עך'‪.‬‬ ‫לצורכי צדקה‪ ,‬איז עס געוועהן בישיבה‪,‬‬ ‫שטענדיג און אלעמאל‪.‬‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫סט‬ ‫יט‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ק‪072.3323310 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪gilyondoeihu@gmail.com | 347.662.3229‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬