gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: משנת השבוע · Mishnas Hashevuah

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫משנת השבוע‬ ‫פרשיות נצבים־וילך תשפ"ו‬ ‫[שנה ט"ו ‪ -‬גליון מ"ט]‬ ‫לימוד מצוה יומית‬ ‫כ"ב אלול‬ ‫ערב שבת‪:‬‬ ‫מצוה לב‪ .‬איסור מלאכה בשבת‬ ‫כ"ג אלול‬ ‫שבת קודש‪:‬‬ ‫כיבוד אב ואם‬ ‫מצוה לג‪.‬‬ ‫שבוע שחל בו ר"ה‬ ‫כ"ד אלול‬ ‫יום ראשון‪:‬‬ ‫שלא להרוג נקי‬ ‫מצוה לד‪.‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫כ"ה אלול‬ ‫איסור אשת איש‬ ‫יום שני‪:‬‬ ‫מצוה לה‪.‬‬ ‫דברות קודש‬ ‫כ"ו אלול‬ ‫יום שלישי‪:‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ‪..‬ג‬ ‫גניבת נפש מישראל‬ ‫מצוה לו‪.‬‬ ‫כ"ז אלול‬ ‫יום רביעי‪:‬‬ ‫מצוה יומית‪ .........................................‬ה‬ ‫שלא להעיד שקר‬ ‫מצוה לז‪.‬‬ ‫כ"ח אלול‬ ‫יום חמישי‪:‬‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‪ ...............................‬ז‬ ‫שלא לחמוד‬ ‫מצוה לח‪.‬‬ ‫דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ‪ .......‬י‬ ‫מערכת המשנה ‪ ..............................‬לח‬ ‫שיעורי הלכה ‪ ..................................‬לט‬ ‫ניצוצי הדף ‪ ......................................‬מד‬ ‫מראי מקומות ללימוד דף היומי ‪ .........‬מו‬ ‫הילולא דצדיקיא ‪ ..............................‬מז‬ ‫מגיד משנה לנוער ‪ .............................‬נז‬ ‫‪ ‬אונגוואר ‪‬‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫מכון משנה הלכות‬ ‫‪1578 53rd St‬‬ ‫‪Brooklyn, NY 11219‬‬ ‫לשלוח תגובות והערות‬ ‫בכל עניני הגליון בפאקס‬ ‫‪718-851-2660‬‬ ‫לקבל הקונטרס באי‪-‬מייל‪:‬‬ ‫‪KhalUngvar@gmail.com‬‬ ‫ג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דברות קודש‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה‬ ‫פרשיות נצו"י שנת תשמ"א‬ ‫א"י לפמ"ש במקום אחר‪ ,‬דמעשה אבות‬ ‫"ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את‬ ‫פועלים על הבנים ומעשה הבנים על‬ ‫הברית הזאת וגו' כי את אשר ישנו פה‬ ‫האבות‪ .‬דאע"פ שאמרו "לא יומתו אבות‬ ‫עמנו עומד היום וגו' ואת אשר איננו פה‬ ‫על בנים ובנים לא יומתו על אבותם"‬ ‫עמנו היום" (כט‪:‬יג‪-‬יד)‪ .‬במדרש לקח טוב‬ ‫(דברים כד‪:‬טז)‪ ,‬אבל עכ"ז מעשה האבות‬ ‫פסיקתא דר' טובי' בר"א פ' נצבים "ולא‬ ‫פועל בהם הן לזכות והן להיפך ח"ו‪.‬‬ ‫אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה‬ ‫ואמרו בגלל אבות תושיע בנים ותביא‬ ‫עמנו" ‪ -‬אלו המתים‪" ,‬עומד היום לפני ה'‬ ‫גאולה לבני בניהם‪ ,‬וגדולה זכות אבות‪.‬‬ ‫אלקינו" ‪ -‬אלו החיים‪" ,‬ואת אשר איננו"‬ ‫‪ -‬אלו הדורות העומדים לבוא‪ .‬והוא פלא‬ ‫ולהיפך ח"ו בני תשע מדות (עי' נדרים כ‪):‬‬ ‫(ועיין ביאור הרא"ם שם ובכלי חמדה האריך‬ ‫יוכיחו‪ ,‬וכן ממזר וכיו"ב‪ .‬ובתמר מפני‬ ‫בזה)‪.‬‬ ‫שצנועה היתה בבית חמיה זכתה ויצאו‬ ‫ממנה מלכים‪ ,‬ובנות לוט שנתכוונו‬ ‫ואשר נפלענ"ד דאמרו ז"ל (תענית ה‪):‬‬ ‫למצוה יצאו מהם מלכות בית דוד‪ .‬ומיהו‬ ‫יעקב אבינו לא מת‪ ,‬ופריך וכי בחנם חנטו‬ ‫על פרט אחד שלא עשתה בצניעות וקראה‬ ‫חנטיא וספדו ספדיא וכו' ומשני מה זרעו‬ ‫לבנה 'מואב'‪ ,‬נענשה כל האומה לדורות‬ ‫בחיים אף הוא בחיים‪ .‬נמצא דהמתים אם‬ ‫כד' מאות שנה כמבואר בחז"ל‪.‬‬ ‫יש להם בנים צדיקים לא מתו כלל‪ ,‬אלא‬ ‫הם ישנו פה עמנו‪ ,‬ד'מה זרעו בחיים אף‬ ‫ולהיפך מצינו ביעקב אבינו שהתפלל‬ ‫הוא בחיים'‪ .‬אלא דכיון שמת נעשה חפשי‬ ‫שלא יזכר שמו במחלקותו של קרח‪ ,‬שנא'‬ ‫מן המצוות (שבת ל‪ ,.‬קנא‪ ,):‬לא כן החי‬ ‫"ויקח קרח וגו' בן לוי" (במדבר טז‪:‬א)‪,‬‬ ‫שחייב במצוות‪ .‬נמצא דהמת‪ ,‬הגם שהוא‬ ‫ולא הזכיר 'בן יעקב'‪ .‬והיכן נזכר‪,‬‬ ‫בחיים וישנו פה‪ ,‬מ"מ אינו עומד לפני ה'‬ ‫כשנתייחס על הדוכן‪ .‬עכ"פ נראה פשוט‬ ‫דמעשה הבן ‪ -‬או שמוסיף קדושה באבות‬ ‫אלקינו‪ ,‬דאינו מחוייב במצוות‪.‬‬ ‫וברא מזכה אבא‪ ,‬או ח"ו פוגם בהם‪.‬‬ ‫ולכן פי' "ישנו פה עמנו" אלו המתים‪,‬‬ ‫וכמאן קרינן 'רשע בן רשע'‪ ,‬הרי שבן‬ ‫"עומד היום לפני ה' אלקינו" אלו החיים‪,‬‬ ‫הרשע פוגם ח"ו באביו הצדיק עד שקורין‬ ‫שהם עומדים ומשמשין ומקיימין מצוות‬ ‫לו בן רשע‪.‬‬ ‫לפני ה' אלקינו‪" ,‬ואת אשר איננו" אלו‬ ‫הדורות העתידים לבוא שעדיין לא באו‬ ‫ובזה יש לפרש נוסח הוידוי "שאין אנו‬ ‫עזי פנים לומר לפניך ה' או"א צדיקים‬ ‫לעולם כלל‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ד‬ ‫עם האי חלל‪ .‬ולהנ"ל כי החטא פוגם עד‬ ‫אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו‬ ‫למעלה ח"ו‪ ,‬וצריך כפרה‪.‬‬ ‫חטאנו"‪ .‬וכבר שפכו כמה דיו‪ ,‬דמה לן‬ ‫לבזות את אבותינו ח"ו שחטאו ‪ -‬מי הוא‬ ‫ולפ"ז אתי שפיר דברי הפסיקתא "לא‬ ‫העז פנים שלאחר פטירת אבותיו‬ ‫אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה‬ ‫הצדיקים קדושי עליון יוציא עליהם שם‬ ‫עמנו" אלו המתים‪" ,‬עומד היום לפני ה'‬ ‫אלקינו" אלו החיים‪" ,‬ואת אשר איננו"‬ ‫רע ברבים שחוטאים היו ח"ו‪.‬‬ ‫אלו הדורות העתידים לבוא‪ .‬כלומר‪ ,‬כל‬ ‫ולהנ"ל אתי שפיר‪ ,‬דאדרבה אומרים‬ ‫מה שאנו כורתים ברית היום נוגע‬ ‫שאין אנו עזי פנים וכו' אבל אנחנו‬ ‫להמתים ולהחיים ולדורות העתידים‪ ,‬כי‬ ‫חטאנו‪ ,‬ולא די בזה‪ ,‬אלא שע"י שחטאנו‬ ‫כל ישראל כאיש אחד חברים‪.‬‬ ‫אנו פגמנו גם באבותינו‪ ,‬ונמצא שאנחנו‬ ‫ואבותינו חטאנו‪ ,‬במה שאנחנו חטאנו ‪-‬‬ ‫וזה ג"כ "אתם נצבים היום כולכם"‪ ,‬כיון‬ ‫אדרבה החטא שלנו גדול הוא שפוגם גם‬ ‫ששורש אחד לכולנו‪ .‬וע"ד וכי יש לך‬ ‫באבותינו‪ ,‬ומבקשים סליחה על הכל‪.‬‬ ‫אדם בישראל שאין לו קרובים‪ ,‬שכולנו‬ ‫בני יעקב אנו‪ ,‬ונמצא שכל איש ישראל‬ ‫ובקרא עוד כתיב "כפר לעמך ישראל‬ ‫נצבים לפני ה'‪ .‬ובזה אנחנו מבקשים שיגן‬ ‫אשר פדית" (דברים כא‪:‬ח)‪ ,‬ואמרו ז"ל‬ ‫עלינו זכות אבות וברית אבות כיון שהכל‬ ‫שמכפר אפי' על יוצאי מצרים (עיין רש"י‬ ‫תלוי כאחד‪.‬‬ ‫שם)‪ .‬וצ"ב‪ ,‬דמה שייכות ליוצאי מצרים‬ ‫ה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מצוה יומית‬ ‫כ"ח אלול תשפ"ו‬ ‫מצוה לח‪ .‬שלא לחמוד‬ ‫חפץ‪ ,‬והוא חומדו להיות שלו‪ ,‬אז הוא‬ ‫גדר של לא תחמוד‬ ‫עובר על לא תחמוד‪ .‬אבל אם הוא רואה‬ ‫בדבר שאלתו במה דכתיב (שמות כ‪:‬יד)‬ ‫בית נאה או דירה‪ ,‬ואומר בית כזה או‬ ‫'לא תחמוד' מה הגדר בזה‪ .‬אם אדם רואה‬ ‫דירה כזו אני רוצה‪ ,‬אין בזה איסור של‬ ‫בית נאה‪ ,‬ואומר כזה אני רוצה‪ ,‬או אשה‬ ‫לא תחמוד‪ ,‬והאיסור הוא רק שלא יחמוד‬ ‫נאה ואומר‪ ,‬אשה כזו אני רוצה‪,‬א אם הוא‬ ‫ויתאווה בית זה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫בכלל לא תחמוד כנראה מכמה ספרים‪.‬‬ ‫וז"ל רבינו אברהם בן הרמב"ם (פ' יתרו)‪:‬‬ ‫וכן שמעתי מחכמי המוסר שהמתאוה‬ ‫לא תחמוד‪ ,‬והבן שהאזהרה על איזה חפץ‬ ‫למיני לוקסוס הוא בכלל לא תחמוד‪.‬‬ ‫שיש ברשותו של חבירו‪ ,‬לא על מה‬ ‫רק החומד שיהי' שלו חייב על לא תחמוד‬ ‫שדומה לאותו החפץ‪ .‬המשל בזה‪ ,‬ראובן‬ ‫יש ברשותו בית נאה‪ ,‬אסור על שמעון‬ ‫לפענ"ד גדר של 'לא תחמוד'ג לא שייך‬ ‫להתאוות שאותו בית גופו יהיה שלו‪,‬ד לא‬ ‫רק אם הוא חומד חפץ או ממון או כל‬ ‫דבר שיש לו לחבירו‪ ,‬והוא רוצה באותו‬ ‫א‬ ‫מובא בדרך פקודיך (מצוה ל"ח חלק הדיבור אות ב')‪ :‬תדע שכתב מהר"מ אלשיך בפירושו למשלי‬ ‫(ו‪:‬כה) בפסוק "אל תחמוד יפיה בלבבך"‪ ,‬כתב דשלמה בא ופירש דברי תורה‪ ,‬שנאמר בתורה "לא‬ ‫תחמוד אשת רעך" ‪ .‬והנה לכאורה יראה הכוונה שלא תחמוד אשה זו של רעך‪ ,‬דהיינו לומר מי יתן‬ ‫ואשיג האשה הזו של חבירי‪ .‬אבל לחמוד שיהיה לך אשה יפיפיה אחרת כמו אשה של רעך‪ ,‬מותר‬ ‫לך‪ .‬על כן בא שלמה ופירש 'אל תחמוד יפיה בלבבך'‪ ,‬אפילו היופי של אשת רעך לא תחמוד‪ ,‬היינו‬ ‫שלא תתאוה ותחמוד להשיג אשה יפיפיה כגון זו‪ ,‬רק שמח בחלקך ובטוב תנוב‪ .‬ומסיק שם שהחומד‬ ‫שיהיה לו חפץ כחפץ חבירו‪ ,‬עובר מדאורייתא על איסור לא תחמוד‪.‬‬ ‫ב‬ ‫טעם נפלא על ענין לא תחמוד כתב הבית הלוי (פ' יתרו) דהנה כל אדם יוכל לשער בעצמו וברור‬ ‫הוא‪ ,‬דאם יתאוה האדם לאיזו דבר תאוה היותר גדולה אצלו‪ ,‬כל אחד לפי טבעו‪ ,‬ויהיה גם קרוב‬ ‫להשיג תאותו וילך אחריה‪ ,‬ואז היצה"ר בוער בו כאש‪ ,‬ורק דרך הילוכו הוא על גב הנהר הקפוי‬ ‫מקרח‪ ,‬ובדרך ריצתו נחלקה רגלו על הכפור וחשב ליפול‪ ,‬הרי באותו רגע שנחלקה רגלו ונטה לפול‪,‬‬ ‫הרי אז יבטל ממנו כל אותו התאוה‪ ,‬דהפחד שנתפחד מהנפילה העביר ממנו כל רצונו‪ .‬שכן יסד‬ ‫הבורא יתברך בטבע כל הברואים‪ ,‬דגם מעט פחד שיעלה על לב האדם מעביר ממנו כל כחות‬ ‫התאוה והחמדה‪ .‬וא"כ אחרי שהזהירה התורה בלאו ד'לא תחמוד' ואסרה לחמוד‪ ,‬אם היה להאדם‬ ‫יראה מן האיסור אפילו יראה קטנה כיראת הנפילה‪ ,‬שוב לא יחמוד כלל‪.‬‬ ‫ג‬ ‫בשו"ע (חו"מ סי' שנ"ט ס"י) נפסק שעל חמדה לבד אינו עובר‪ ,‬רק אם חשב בלבו לקנות איך לקבל‬ ‫את הדבר‪ .‬והסמ"ע (סקי"ז) כתב רק אם לקח או קנה הדבר חייב‪.‬‬ ‫ד‬ ‫טעם על איסור לא תחמוד כתב בדרך פקודיך (שם חלק המחשבה אות ג')‪ :‬דהנה היוצר כל הוא‬ ‫אלקינו‪ ,‬יצר את האדם בחכמה‪ ,‬ועת לכל חפץ‪ ,‬ואין נוגע במה שמוכן לחבירו‪ .‬דהנה זה כל האדם‬ ‫כל ימי חלדו בכל המעשים אשר הוא עושה תחת השמש‪ ,‬הכל הוא להעלות ניצוצי קדושה השייכים‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ו‬ ‫משהו שיש לו‪ ,‬מעולם לא היה עולה על‬ ‫שאסור לו להתאוות לו דוגמתו או דומה‬ ‫דעתו לקנות חפץ זה‪ ,‬או אפילו בחנם‬ ‫לו‪.‬‬ ‫להשתדל שיגיע אליו‪ .‬ורק כיון שראהו‬ ‫אין לרדוף אחרי מותרות‬ ‫אצל חבירו הוא מתאוה לזה שגם לו יהיה‬ ‫מה שיש לחבירו‪.‬‬ ‫ומיהו לתאוה יבקש נרדף‪ ,‬שאם הוא‬ ‫מתאווה לוקסוס וכיוצא בזה‪ ,‬אין זה‬ ‫ביאור הכתוב לא תחמוד‬ ‫בכלל לא תחמוד‪ ,‬אלא בכלל התאוו‬ ‫וזהו שכתוב 'לא תחמוד וגו''‪ ,‬דהיינו‬ ‫תאוה‪ ,‬שצריך להתרחק עצמו ממותרות‬ ‫בחפץ שאתה רוצה וצריך לו‪ ,‬אבל הוא‬ ‫וכיוצא בזה (עי' חינוך מצוה לח ובסמ"ה‬ ‫של חבירו לא תחמוד לזה‪ .‬וסיים 'וכל‬ ‫(שו"ת חי"ב סי' ת"י)‬ ‫שם)‪.‬‬ ‫אשר לרעך'‪ ,‬דהיינו בחפצים שאין צריך‬ ‫'לרעך' אותיות 'רע לך'‬ ‫לו‪ ,‬אלא מתאוה להם כיון שראה אותם אצל‬ ‫חבירו‪ ,‬על זה כתיב 'וכל אשר לרעך'‪.‬‬ ‫כתיב (שמות כ‪:‬יד) "לא תחמוד בית רעך‬ ‫וגו' וכל אשר לרעך"‪ .‬ובתוספות חיים יש‬ ‫גם בחבר שהיה נותן לו או מוכר לו‬ ‫לרמז 'לרעך' אותיות 'רע לך'‪ ,‬ושפתיים‬ ‫יש איסור לא תחמוד‬ ‫ישק‪.‬‬ ‫או יתכן כשנדקדק 'לרעך'‪ ,‬ולא אמר 'וכל‬ ‫שני מיני חמדה‬ ‫אשר לחבירך'‪ ,‬או של אחרים‪ .‬ויש לומר‬ ‫ש'רעך'‪ ,‬מלשון 'כרע כאח לי' (תהלים‬ ‫לפענ"ד נראה שיש שני מיני חמדה‪ ,‬יש‬ ‫לה‪:‬יד)‪ ,‬ואם יבקש הימנו יתן לו או ימכור‪,‬‬ ‫מתאוה לדבר וצריך לו‪ ,‬אלא שאין בידו‬ ‫והוה אמינא שבאופן זה אין איסור לא‬ ‫להשיגו‪ ,‬שאין עוד מזה או כיוצא בו‪ ,‬אבל‬ ‫תחמוד‪ .‬לכן אומר התורה שגם באופן זה‪,‬‬ ‫לחבירו יש‪ ,‬ומפציר בו ומרבה עליו‬ ‫הגם שרעך הוא‪ ,‬והוא יסכים למכור או‬ ‫ריעים וכסף למכרו לו‪ ,‬או שיתננו לו‪.‬‬ ‫ליתנו‪ ,‬מ"מ עובר על לא תחמוד‪ .‬ואם‬ ‫אבל יש לא תחמוד שני‪ ,‬מי שאינו חסר‬ ‫אתה רוצה בחפץ‪ ,‬צא בשוק וקנה‪.‬‬ ‫לו כלום‪ ,‬ולולי שראה אצל חבירו חפץ או‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"ט סי' של"ד)‬ ‫לשורש נשמתו‪ .‬ואפילו אם יהיו בכרכי הים‪ ,‬השי"ת ימציאם לו בכדי להעלותם למקורם‪ .‬ולפעמים‬ ‫האדם עובר בדרך‪ ,‬ויתעה מני אורח כמה פרסאות‪ ,‬בכדי שיבוא לאיזה מקום בגזירת היוצר כל‪,‬‬ ‫ויטעם לשם איזה מאכל ומשתה‪ ,‬או יקנה איזה חפץ‪ .‬כי היודע נסתרות יודע אשר הקנין הלז שייך‬ ‫לשורש נשמתו‪ ,‬ולא היה שום אדם יכול להעלות את הניצוץ הלז התקוע בחפץ הזה‪ ,‬עד בא בעליו‪.‬‬ ‫והכל הוא בהשגחת הכל יכול‪ ,‬והטוב והמטיב לכל הוא היודע את הטוב לו ולשורש נשמתו‪ ,‬ממציאה‬ ‫לו על ענין הנרצה לו והטוב לו‪.‬‬ ‫א"כ המתאוה בדבר שאינו שלו‪ ,‬ואינו מאמין בהשגחת הבורא יתברך ובידיעתו הטוב לו‪ ,‬על כן‬ ‫מתאוה לדבר שאינו שלו‪ ,‬כי אם היה מאמין בזה‪ ,‬למה יתאוה‪ ,‬והלוא תראה שלא יתאוה האדם שיהיה‬ ‫לו ד' רגלים כבהמה‪ ,‬כי אין זה מגדר האדם‪ ,‬כי מאמין האדם שהיוצר כל בחכמה בראו באופן הנאות‬ ‫והטוב לגדר האדם‪ .‬כן הוא הענין בהתאוות האדם למה שיש ביד חבירו ואינו שלו‪ ,‬יש חסרון‬ ‫באמונתו‪ ,‬בזה אינו מאמין שהבורא כל בראו בחכמה ומזמין לו הטוב הנאות לו‪ ,‬והשאר שאינם בידו‬ ‫אינם טובים לו‪.‬‬ ‫ז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‬ ‫פרשיות נצבים־וילך‬ ‫"אתם נצבים היום כולכם וגו'" (כט‪:‬ט)‪ .‬פירש"י‪ ,‬מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום‬ ‫מותו להכניסם בברית‪ .‬הנה בפרשה הסמוכה כתיב (לא‪:‬א) "וילך משה וידבר את‬ ‫הדברים האלה אל כל ישראל וגו'" (לא‪:‬א)‪ .‬וכבר הקשו האוה"ח הק' וכלי יקר הליכה זו‬ ‫למה‪ ,‬כי לא פורש להיכן הלך‪.‬‬ ‫משה רבינו אמר להם שיהיו כולם באחדות כדי ליכנס לארץ ישראל‬ ‫וי"ל דהנה משה רבינו הכניס כל ישראל ביום מותו‪ ,‬והראה להם שאם ירצו לעבור‬ ‫לארצנו הקדושה צריך שיהיה ביניהם אחדות‪ ,‬ולא רק בין גדולי ישראל‪ ,‬אלא כל‬ ‫ישראל ‪ -‬טף ונשים וגרך אשר בקרבך‪ ,‬ואפילו חוטב עציך ושואב מימיך‪ ,‬כולם צריכים‬ ‫להיות באחדות‪ ,‬וכשיהיו באחדות השלימה‪ ,‬אז אפשר שיעברו לארץ ישראל‪.‬‬ ‫אחדות גם כשאינם במדריגה גדולה‬ ‫וז"ש "אתם נצבים היום כולכם"‪,‬א שכינסם כולם יחד‪ ,‬ושוב "וילך משה וידבר את‬ ‫הדברים האלה"‪ ,‬כי אם ירצו לעבור לארץ ישראל ולהיות שמה‪ ,‬צריכים להיות באחדות‬ ‫ולא בפירוד‪ ,‬כי זה סוד הגאולה העתידה‪ .‬וגם יעקב אבינו בשעת פטירתו אמר (בראשית‬ ‫מט‪:‬א) "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים‪.‬ב הקבצו ושמעו בני‬ ‫יעקב ושמעו אל ישראל אביכם"‪ ,‬כלומר שהעיקר להקבץ יחד‪ ,‬אפילו כשהם בבחינת‬ ‫בני יעקב‪ ,‬לא במדריגה גדולה‪.‬‬ ‫❖‬ ‫נקודות על התיבות‬ ‫"הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" (כט‪:‬כח)‪ .‬פירש"י‪ ,‬נקוד על 'לנו‬ ‫ולבנינו' ועל ע' שב'עד' ‪ ,‬לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את‬ ‫הירדן‪ ,‬משקיבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עיבל‪ ,‬ונעשו ערבים זה לזה‪.‬‬ ‫א‬ ‫ומובא בשם הרה"ק החידושי הרי"ם זי"ע‪ :‬יש להתפעל מאד מפרשה זו‪ ,‬שמשה רבינו ע"ה אמר‬ ‫להם לישראל בפירוש "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם וגו' כל איש ישראל" מראשיכם‬ ‫וגו' עד שואב מימך ‪ -‬כולכם לפני ה' אלקיכם‪ .‬כי כאשר כולם יחד באחדות‪ ,‬יכולים להגיע ולהיות‬ ‫'לפני ה' אלקיכם'‪ .‬ועל זה ניתן אח"כ פרשת הקהל ‪" -‬הקהל את העם וגו' ויראו את ה' אלקיכם"‪,‬‬ ‫שע"י האחדות חל עליהם יראת שמים‪.‬‬ ‫ב‬ ‫מובא בשם הרה"ק מקאמינקא זי"ע (בישישים חכמה מערכת הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא אות ב') על‬ ‫זה הפסוק "האספו ואגידה לכם"‪ ,‬זאמעלט זיך צוזאמען‪ ,‬און בינט זיך צוזאמען ‪ -‬התאספו ותקשרו‬ ‫עצמכם באגודה אחת‪" .‬את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט‪:‬א)‪ ,‬דאס איז אזאך וואס‬ ‫וועט זיין טייער באחרית הימים‪ ,‬כי דבר זה‪' ,‬אחדות' יהיה יקר המציאות באחרית הימים‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ח‬ ‫הקץ סתום וחתום‬ ‫ונראה דבפירושים ופסקים לרבינו אביגדור הצרפתי הביא מדרש לקח טוב‪" ,‬הנסתרות‬ ‫וגו'" ‪ ,‬אלו קיצי הגלות שהן סתורין וסתומין וחתומין‪ ,‬ואין מי יודעם אפילו מלאכי‬ ‫השרת‪ ,‬רק הקב"ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬ושר הפנים [מט"ט] שנקרא אחד משמותיו לבי‪,‬‬ ‫אשר היודעו ופירושו מובטח לו שהוא בן עוה"ב‪ .‬וזשה"כ "כי יום נקם בלבי" (ישעי'‬ ‫סג‪:‬ד)‪ ,‬ואמרו רבותינו (סנהדרין צט‪ ).‬ללבי גליתי ולאבריי לא גליתי ‪ -‬אלו מלאכי השרת‬ ‫שיש להם אברי כנף‪ .‬וזשה"כ לדניאל (דניאל יב‪:‬ד) "ואתה סתום הדברים וחתום וגו'"‪,‬‬ ‫כי דניאל וגם המלאך לא ידעו פירושו של דברי הקץ‪ ,‬כי סתומים וחתומים הם‪ .‬וזהו‬ ‫"הנסתרות לה' אלקינו"‪.‬‬ ‫אין בן דוד עד שיכלו כל הנשמות שבגוף‬ ‫ונראה שהרי אמרו (יבמות סג‪ ):‬אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף‪ .‬עוד אמרו‬ ‫(ע"ז ה‪ ).‬באו ונחזיק טובה לאבותינו‪ ,‬שאלמלא חטאו אנו לא באנו לעולם‪ .‬א"כ יש טעם‬ ‫על עיכוב הגאולה עד שיכלו כל הנשמות שבגוף‪ .‬ומקשה התוס' (עירובין יג‪ :‬ד"ה נח)‬ ‫מזה על הגמרא נח לו לאדם שלא נברא‪ .‬והתוס' מתרץ שרק בסתם בני אדם אמר נח‬ ‫לו לאדם שלא נברא‪ ,‬אבל צדיק אשריו ואשרי דורו‪.‬‬ ‫לפ"ז יש טעם נגלה וטעם נסתר על הקץ ‪ -‬טעם נגלה עד שיכלו כל הנשמות שבגוף‬ ‫ויולדו‪ .‬וטעם נסתר שתלוי הקץ בצדיקים‪ ,‬שאם לא יהיו צדיקים אז יצאו שנית ע"י‬ ‫גלגול ולא יצאו נשמות חדשות ויתעכב הגאולה‪.‬‬ ‫ענין ידיעה ובחירה‬ ‫ג‬ ‫הנה כבר כתבו חכמי המחקר האמיתים (חובת הלבבות שער עבודת האלקים פ"ח)‬ ‫והרמב"ם (הל' תשובה פ"ה ה"ה) על מה שאמרו (נדה טז‪ ):‬רבי חנינא בר פפא‪ ,‬אותו מלאך‬ ‫הממונה על ההריון 'לילה' שמו‪ ,‬ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו‪,‬‬ ‫רבש"ע‪ ,‬טיפה זו מה תהא עליה ‪ -‬גבור או חלש‪ ,‬חכם או טיפש‪ ,‬עשיר או עני‪ .‬ואילו‬ ‫צדיק ורשע לא קאמר‪ ,‬כדרבי חנינא‪ ,‬דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת‬ ‫שמים‪ .‬לכן לא קאמר צדיק ורשע‪ ,‬דני תנה בחירה לבני אדם‪ ,‬ואילו היה יודע מי זה‬ ‫יהיה צדיק או רשע‪ ,‬אז כבר נטלה הבחירה מזה‪ .‬א"כ אין אדם יודע‪ ,‬והקב"ה שיודע‬ ‫אינו מכריח בשביל הבחירה‪ ,‬ואם היה יודע איזה נברא‪ ,‬אז כבר מכריח הבחירה‪ .‬וידוע‬ ‫השגת הראב"ד על הרמב"ם‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ושׂכל האדם אי אפשר לו להשיג מציאות‬ ‫וז"ל‪ :‬כיון דהידיעה ובחירה שניהם מוכרחים על פי התורה‪ֵ ,‬‬ ‫שניהם‪ ,‬הנה אנחנו מחויבים להאמין אמונת אומן בשניהם‪ .‬ואם רץ לבך למה לא הודיע הש"י בשכלינו‬ ‫להתבונן אמיתיית ב' הענינים בשכל אנושי‪ .‬תשיב אל לבך הלוא נתאמת לנו שהש"י הוא טוב ומטיב‪,‬‬ ‫וכל מה שהוא לטובתינו הוא מטיב לנו‪ .‬ולוּ היה יודע הש"י שהמושכל הזה הוא לטובתינו‪ ,‬היה מודיע‬ ‫לנו‪ .‬אלא על כרחך החכמה העליונה כביכול הוא שאין המושכל הזה לטובתינו‪ ,‬ולפיכך לא הודיע לנו‬ ‫הש"י המושכל הזה‪ ,‬רק להאמין כל זה ע"פ אמונת התורה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫רק הקב"ה יודע נסתרות‬ ‫וזה שפירשו "הנסתרות לה' אלקינו"‪ ,‬כי רק הקב"ה יודע מה בסתר ומה יבחר בו‪ ,‬ולכן‬ ‫אין אתנו יודע קיצי הגלות‪ ,‬שהרי הן סתורין וסתומין וחתומין ואין מי יודען אפילו‬ ‫מלאכי השרת‪ .‬שאם היו יודעים המלאכים היה מכריע את הבחירה‪ ,‬רק הקב"ה בכבודו‬ ‫ובעצמו‪ ,‬ושר הפנים שנקרא לבי‪ ,‬ורחש לבי בלי מחשבה נמי אינו מכריע הבחירה‪.‬‬ ‫אבל "הנגלות לנו ולבנינו"‪ ,‬שיודעים שאם יצאו כל הנשמות ויולדו כל הנשמות‪ ,‬אז‬ ‫יהיה הגאולה בב"א‪.‬‬ ‫ומי שילמוד במשנה הלכות‬ ‫אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב‬ ‫אשתדל להתפלל בעדו‬ ‫מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫י‬ ‫דברי אלקים חיים‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרשיות נצו"י תשפ"ד‬ ‫תחל שנה וברכותיה‬ ‫ליל ששי – שיעור חורש"י‬ ‫היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים‬ ‫'אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם‪,‬‬ ‫ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה‪ .‬כי‬ ‫ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל‬ ‫קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך‬ ‫איש ישראל' (דברים כט‪:‬ט)‪ .‬ופירש רש"י‬ ‫לעשותו' (דברים ל‪:‬יא‪-‬יד)‪ .‬הרמב"ן מפרש‬ ‫(ד"ה אתם נצבים)‪ ,‬שכינסם משה רבינו‬ ‫ש'המצוה הזאת' עולה על מצות התשובה‪.‬‬ ‫לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית‪.‬‬ ‫ויש להתבונן מה באה התורה ללמדנו‬ ‫כל איש ישראל‬ ‫במה שאמרה שאין התשובה בשמים ולא‬ ‫מעבר לים‪.‬‬ ‫ויש להתבונן‪ ,‬מאחר שכבר נאמר 'כולכם'‪,‬‬ ‫מפני מה חוזר הכתוב ומפרט 'ראשיכם‬ ‫ובמטה משה (סי' תשע"ט בשם הגהות‬ ‫שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש‬ ‫מנהגים) מביא רמז על הפסוק 'אתם נצבים‬ ‫ישראל'‪ .‬ובדעת זקנים מבעלי התוספות‬ ‫היום'‪ ,‬שהוא בגימטריא 'לעמוד לסליחות'‪.‬‬ ‫פירשו‪ ,‬ש'כל איש ישראל' בא לרבות את‬ ‫ואכן פרשת נצבים סמוכה לעולם לימי‬ ‫'הבינונים'‪.‬‬ ‫הסליחות‪ .‬ובלקט יושר (או"ח עמ' קי"ח)‬ ‫בשם רבו בעל תרומת הדשן‪ ,‬מבואר‬ ‫ולכאורה הדבר צריך ביאור‪ ,‬שהרי השם‬ ‫טעם למנהג בני אשכנז להתחיל לומר‬ ‫'ישראל' מורה על מדרגה גבוהה‪ ,‬וכידוע‬ ‫סליחות ביום ראשון‪ ,‬משום שהוא סמוך‬ ‫החילוק שבין בחינת יעקב לבחינת‬ ‫לשבת‪ ,‬ובשבת נהגו בני אדם להרבות‬ ‫ישראל‪ ,‬שישראל הוא שם המורה על‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬שהרי אין האדם עסוק‬ ‫מדרגה גבוהה יותר‪ ,‬וכמבואר בדברי חז"ל‬ ‫במלאכתו ויש לו פנאי ללמוד‪.‬‬ ‫ובמפרשים (עי' ברכות יג‪ .‬ורבינו בחיי‬ ‫בראשית לב‪:‬כט)‪ .‬וא"כ יש להבין מה טעם‬ ‫וכדאיתא במדרש (ילקו"ש פ' ויקהל רמז ת"ח‬ ‫נאמר כאן דוקא 'כל איש ישראל'‪ ,‬ובכלל‬ ‫בשם מדרש אבכיר)‪ ,‬שאמר הקב"ה למשה‬ ‫זה אף מי שאינו עומד במדרגה העליונה‪.‬‬ ‫רבינו‪' :‬עשה לך קהילות גדולות ודרוש‬ ‫לפניהם ברבים הלכות שבת‪ ,‬כדי שילמדו‬ ‫והנה בהמשך הפרשה נאמר‪' :‬כי המצוה‬ ‫ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל‬ ‫הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת‬ ‫שבת ושבת‪ ,‬ולכנוס בבתי מדרשות ללמד‬ ‫היא ממך ולא רחוקה היא‪ .‬לא בשמים היא‬ ‫ולהורות לישראל דברי תורה איסור‬ ‫לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו‬ ‫והיתר‪ ,‬כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין‬ ‫וישמענו אותה ונעשנה‪ .‬ולא מעבר לים‬ ‫יא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ח"א‪ ,‬שער הזכירה פ"ג)‪ ,‬שאדם המדבר‬ ‫בני'‪ .‬ומבאר הלקט יושר‪ ,‬שלכך טוב‬ ‫בגנות חבירו עלול לאבד מזכויותיו‪ ,‬והן‬ ‫להתחיל ביום ראשון‪ ,‬כאשר העם שמחים‬ ‫עוברות למי שדיבר עליו‪ .‬ולעומת זאת‬ ‫מחמת מצות התורה שלמדו בשבת‬ ‫מעבירותיו של אותו אדם עלולות לבוא‬ ‫ומחמת עונג שבת‪ ,‬שהרי אין השכינה‬ ‫על המדבר‪ .‬ונמצא שהמדבר לשון הרע‬ ‫שורה אלא מתוך שמחה של מצוה‪.‬‬ ‫עלול לשאת עליו עבירות שאינו יודע‬ ‫ועל דרך זה מפרש את הלשון שאומרים‬ ‫כלל שהן תלויות בו‪.‬‬ ‫בסליחות‪' :‬במוצאי מנוחה קדמנוך‬ ‫ודבר זה חמור ביותר לענין התשובה‪.‬‬ ‫תחילה'‪ .‬אין זה רק הזמן שבו הסליחות‬ ‫אדם היודע שחטא בדבר מסוים יכול לכל‬ ‫נאמרות לאחר השבת‪ ,‬אלא יש בזה גם‬ ‫הפחות להתחרט עליו ולשוב ממנו‪ .‬אבל‬ ‫סדר מדויק‪ :‬תחילה מקדש האדם את‬ ‫כאשר יש בידו דבר שאינו יודע עליו‬ ‫עצמו בקדושת השבת‪ ,‬ומתוך הקדושה‬ ‫כלל‪ ,‬כיצד ישוב עליו‪ .‬ואף בעבירותיו‬ ‫והשמחה של מצוה הוא ניגש לבקש‬ ‫שלו אמרו חז"ל (יומא פו‪' ):‬כיון שעבר‬ ‫סליחה ומחילה‪.‬‬ ‫אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר'‪.‬‬ ‫תשובת היחיד בתוך כלל ישראל‬ ‫לאחר שהאדם מתרגל בדבר הוא מאבד‬ ‫את ההרגש‪ ,‬וכבר אינו מרגיש שיש כאן‬ ‫והנה פרשת נצבים נאמרה מיד לאחר‬ ‫דבר הטעון תשובה‪ .‬כל שכן כאשר מדובר‬ ‫התוכחה שבפ' כי תבוא‪ .‬הרמב"ן (ויקרא‬ ‫בדבר שאינו יודע כלל שהוא תלוי בו‪.‬‬ ‫כו‪:‬טז) מבאר שהתוכחה שבפ' בחקותי‬ ‫רומזת לחורבן בית ראשון‪ ,‬ואילו התוכחה‬ ‫ויש לפרש שבזה יש חומר בעון לשון הרע‬ ‫שבפרשת כי תבוא רומזת לחורבן בית‬ ‫על ג' העבירות החמורות‪ ,‬משום שהאדם‬ ‫שני‪ .‬חז"ל אמרו (יומא ט‪ ):‬שבית ראשון‬ ‫מכיר בהן יש באפשרותו לעשות תשובה‪,‬‬ ‫נחרב מחמת עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות‬ ‫אבל כאן פעמים שאינו יודע כלל על מה‬ ‫ושפיכות דמים‪ ,‬ואילו בית שני‪ ,‬שהיו‬ ‫עליו לשוב‪.‬‬ ‫עוסקים בו בתורה ובמצוות ובגמילות‬ ‫ויש עצה לזה‪ ,‬שיעשה האדם תשובה‬ ‫חסדים‪ ,‬נחרב מחמת שנאת חנם‪ .‬ואמרו‬ ‫בתוך הציבור ויכלול את עצמו עם כלל‬ ‫שם‪' :‬ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד‬ ‫ישראל‪ .‬כאשר אינו עושה תשובה רק על‬ ‫שלש עבירות‪ ,‬עבודה זרה גילוי עריות‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא מבקש סליחה וכפרה גם בעד‬ ‫ושפיכות דמים'‪.‬‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬הרי הוא כולל בתפילתו גם‬ ‫ובערכין (טו‪ ):‬איתא‪ :‬תנא דבי רבי ישמעאל‪,‬‬ ‫דברים שאינו מכירם ואינו יודע מהם‪.‬‬ ‫כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד‬ ‫וכן מבואר ברמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ו)‬ ‫שלש עבירות‪ ,‬עבודה זרה וגילוי עריות‬ ‫שכח תשובת הציבור גדול ביותר‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ושפיכות דמים‪ .‬ולשון הרע הוא מן‬ ‫אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם וכו'‬ ‫הדברים המביאים פירוד ושנאה בין אדם‬ ‫במה דברים אמורים‪ ,‬ביחיד‪ .‬אבל צבור‪,‬‬ ‫לחבירו‪.‬‬ ‫כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב‬ ‫ועוד יש בלשון הרע ענין נורא‪ .‬מובא‬ ‫שלם הם נענין‪ ,‬שנאמר "כה' אלקינו בכל‬ ‫בחובות הלבבות (שער הכניעה פ"ז)‪,‬‬ ‫קראנו אליו" (דברים ד‪:‬ז)‪.‬‬ ‫והאריך בזה החפץ חיים (שמירת הלשון‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יב‬ ‫שתי מדרגות בתשובה‬ ‫וזהו שאומרים בסליחות‪' :‬נחפשה דרכינו‬ ‫הגה"ק רבי ר' יונתן אייבשיץ זי"ע (יערות‬ ‫ונחקורה ונשובה אליך'‪ .‬יש להתבונן‬ ‫דבש דרוש א') מבאר את נוסח התפילה‪:‬‬ ‫בלשון 'נחפשה'‪ .‬אלא שיש דברים‬ ‫'סלח לנו אבינו כי חטאנו‪ ,‬מחל לנו מלכנו‬ ‫שהאדם צריך לחפש אחריהם‪ .‬יש דברים‬ ‫כי פשענו'‪ .‬כל זמן שעשה האדם את‬ ‫שנשכחו ממנו‪ ,‬יש דברים שנעשו אצלו‬ ‫העבירה פעם אחת או פעמיים‪ ,‬הרי היא‬ ‫כהיתר‪ ,‬ויש דברים שאינו יודע כלל שהם‬ ‫עדיין בבחינת חטא‪ ,‬והקב"ה הוא אצלו‬ ‫תלויים בו‪.‬‬ ‫בבחינת אב‪ ,‬ועל כן הוא מבקש 'סלח לנו‬ ‫וזהו פירוש הכתוב‪' :‬אתם נצבים היום‬ ‫אבינו'‪ .‬אבל כאשר האדם חוזר ושונה‬ ‫כולכם לפני ה' אלקיכם'‪ .‬וכאמור‪' ,‬אתם‬ ‫בחטא עד שהדבר נעשה אצלו בבחינת‬ ‫נצבים היום' בגימטריא 'לעמוד לסליחות'‪.‬‬ ‫פשיעה‪ ,‬נצרכת מחילה עמוקה יותר‪ ,‬ואז‬ ‫התשובה אינה רק עבודתו של כל יחיד‬ ‫הוא אומר 'מחל לנו מלכנו כי פשענו'‪.‬‬ ‫לעצמו‪' .‬ראשיכם שבטיכם זקניכם‬ ‫והנה יש כמה מדרגות בתשובה‪ .‬יש‬ ‫ושטריכם כל איש ישראל'‪ ,‬כל אחד יעשה‬ ‫תשובה על 'מחל לנו מלכנו כי פשענו'‪,‬‬ ‫תשובה על עצמו‪ ,‬ובתוך תשובתו יכלול‬ ‫על הדברים הגסים והחמורים‪ .‬יש גניבה‪,‬‬ ‫גם את חבירו ואת כלל ישראל‪.‬‬ ‫מידות רעות‪ ,‬לשון הרע‪ ,‬מאכלות אסורות‬ ‫ועל דרך מה שאמרו חז"ל (ב"ק צב‪' ).‬כל‬ ‫ושאר שס"ה לא תעשה שבתורה‪ .‬וכן‬ ‫המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו‬ ‫במצוות עשה צריך האדם לעשות חשבון‬ ‫דבר הוא נענה תחילה'‪ ,‬אפשר שאדם‬ ‫אם קיימן כראוי‪ .‬אדם בודק את עצמו‪:‬‬ ‫מבקש תיקון לחבירו‪ ,‬ובאותה שעה מתקן‬ ‫כאן לא נזהר כראוי בקריאת שמע בזמנה‪,‬‬ ‫גם דבר הנוגע לעצמו‪ ,‬אף שהוא עצמו‬ ‫כאן העלים עין מן הצדקה‪ ,‬כאן נכשל‬ ‫אינו יודע ממנו‪.‬‬ ‫בשקר וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫ועל כן מצינו במשך השנה זמנים רבים‬ ‫אבל יש מדרגה גבוהה יותר בתשובה‪.‬‬ ‫המיוחדים לתשובה‪ :‬בסוף היום עושה‬ ‫בדגל מחנה אפרים (ויקרא ד"ה אשר נשיא‬ ‫האדם חשבון הנפש‪ ,‬בערב שבת יש ענין‬ ‫יחטא) כתב ששמע מזקנו הבעל שם טוב‬ ‫של תשובה‪ ,‬בערב ראש חודש אומרים‬ ‫הקדוש זי"ע על הכתוב 'אשרי אדם לא‬ ‫יום כיפור קטן‪ ,‬וכשמגיע חודש אלול‬ ‫יחשב ה' לו עון'‪ ,‬אשרי אדם אשר אם אינו‬ ‫נכנסים לחודש שלם של תשובה‪ .‬בני‬ ‫חושב מן ה'‪ ,‬ואם יש אצלו רגע של היסח‬ ‫ספרד נוהגים לומר סליחות במשך כל‬ ‫הדעת מן הקב"ה‪ ,‬הרי הדבר נחשב בעיניו‬ ‫חודש אלול‪ ,‬וחוזרים שוב ושוב על אותן‬ ‫לעון‪.‬‬ ‫בקשות‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬שכיון ש'עבר ושנה‬ ‫ומסופר על הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע‪,‬‬ ‫נעשית לו כהיתר' (יומא פו‪ ,):‬אין די‬ ‫שהיה תלמידו של הרה"ק רבי ר'‬ ‫בהתעוררות אחת‪ .‬דבר שנקבע בנפש ע"י‬ ‫שמעלקא מניקלשבורג זי"ע‪ ,‬שרבי‬ ‫הרגל צריך לעוקרו ע"י חזרה‪ ,‬עוד פעם‬ ‫שמעלקא מינה אותו להזכירו בשעת‬ ‫ועוד פעם‪ ,‬עד שהלב מתעורר והאדם שב‬ ‫השיעור שלא יסיח דעת מ'שויתי ה' לנגדי‬ ‫באמת אל הקב"ה‪.‬‬ ‫תמיד'‪ .‬למד שם זמן רב ומעולם לא‬ ‫יג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫וזהו גם ענין זכירת מתן תורה‪ .‬אין פירוש‬ ‫הוצרך להזכירו‪ .‬מלבד פעם אחת‪ ,‬כאשר‬ ‫הזכירה שצריך לנסוע להר סיני ולראות‬ ‫העמיק רבי שמעלקא בסוגיא והיה נראה‬ ‫את המקום‪ ,‬אלא לעורר בלב מעט מן‬ ‫שהגיע הזמן להזכירו‪ ,‬ובתוך כך אמר לו‬ ‫היראה שהיתה באותו מעמד‪ ,‬בבחינת‬ ‫הרבי ר' שמעלקא‪ :‬כבר נזכרתי בעצמי‪.‬‬ ‫'בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול‬ ‫וכן כתב הרמב"ן באגרתו‪' :‬ובכל דבריך‬ ‫שופר עליהם הופעת'‪ .‬האדם מתבונן שיש‬ ‫ומעשיך ומחשבותיך ובכל עת‪ ,‬חשוב‬ ‫בורא לעולם‪ ,‬שהוא ברא ומנהיג את הכל‪,‬‬ ‫בלבך כאילו אתה עומד לפני הקב"ה‬ ‫ומתוך כך מתעוררות בלבו אהבת ה'‬ ‫ושכינתו עליך‪ ,‬כי כבודו מלא העולם‪,‬‬ ‫ויראתו‪.‬‬ ‫ודבריך יהיו באימה וביראה כעבד העומד‬ ‫על זה נאמר‪' :‬פן תשכח את הדברים אשר‬ ‫לפני רבו'‪.‬‬ ‫ראו עיניך' (דברים ד‪:‬ט)‪ ,‬ובמעמד הר סיני‬ ‫ובתיקוני זוהר (קכב‪ ):‬איתא‪' :‬לית אתר‬ ‫נאמר‪' :‬וכל העם רואים את הקולות'‬ ‫פנוי מיניה'‪ ,‬שאין מקום פנוי ממנו יתברך‪.‬‬ ‫(שמות כ‪:‬טו)‪ ,‬ופירש רש"י בשם חז"ל‪:‬‬ ‫ועל דרך זה נהגו אצל כמה צדיקים לאכול‬ ‫'רואין את הנשמע'‪ .‬יש לפרשו שהדבר‬ ‫פלוימען בשבת‪ ,‬ואמרו בזה רמז‪ ,‬שתיבת‬ ‫נעשה מוחשי לנגד עיניו ‪ -‬מ'זאל עס זעהן‬ ‫פלא"ם מרמזת על 'לית אתר פנוי מיניה'‪.‬‬ ‫פאר די אויגן'‪ .‬וכן מפורש בהמשך‬ ‫והוא ענין הכתוב‪' :‬מלא כל הארץ כבודו'‬ ‫הכתוב‪' :‬אשר ילמדון ליראה אתי כל‬ ‫(ישעי' ו‪:‬ג)‪.‬‬ ‫הימים אשר הם חיים על האדמה' (דברים‬ ‫ד‪:‬י)‪ .‬הרי שתכלית זכירת מתן תורה היא‬ ‫ודאי שאין זו מדרגת כל אדם בכל שעות‬ ‫לעורר באדם יראת ה' שתלווה אותו כל‬ ‫היום‪ ,‬אבל לכל אדם יש שייכות לענין זה‬ ‫ימיו‪.‬‬ ‫לפי מדרגתו‪ .‬לכל הפחות בשעה שהוא‬ ‫עומד בתפילה או בשעה שהוא מקיים מצוה‪,‬‬ ‫וכן נאמר‪' :‬אתה הראת לדעת כי ה' הוא‬ ‫עליו לזכור לפני מי הוא עומד‪ .‬כאשר‬ ‫האלקים אין עוד מלבדו' (שם‪:‬לה)‪ .‬התכלית‬ ‫אדם עומד להתפלל שמונה עשרה ואומר‬ ‫היא לעורר אהבה ויראה‪ .‬ובזוהר הקדוש‬ ‫'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך'‪ ,‬עליו‬ ‫(תיקו"ז‪ ,‬תיקון י'‪ ,‬כה‪ ):‬איתא שמצוה‬ ‫לדעת שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים‬ ‫הנעשית בלא דחילו ורחימו אינה פורחת‬ ‫הקב"ה‪ .‬ואף אם אין בידו לכוון את כל‬ ‫לעילא‪ .‬נמצא שלאחר שאדם כבר בודק‬ ‫התפילה בשלימות‪ ,‬עצם הידיעה שהוא‬ ‫אם עשה את המצוה‪ ,‬עליו לשאול את‬ ‫עומד לפני המלך היא יסוד גדול בעבודה‪.‬‬ ‫עצמו גם כיצד עשה אותה‪ .‬וכדאיתא בגמ'‬ ‫(ברכות כב‪ ).‬בענין לימוד התורה כדוגמת‬ ‫ואם קשה לאדם לחיות כל היום בדביקות‬ ‫מעמד הר סיני‪' :‬מה להלן באימה וביראה‬ ‫כצדיקים‪ ,‬לכל הפחות כמה דקות ביום‬ ‫וברתת ובזיע‪ ,‬אף כאן באימה וביראה‬ ‫יכול הוא להתבונן‪ .‬הקב"ה נותן לו חיים‪,‬‬ ‫וברתת ובזיע'‪.‬‬ ‫מזון‪ ,‬בריאות וכל צרכיו‪ ,‬ומשגיח עליו‬ ‫בכל רגע‪ .‬ואם כל מציאותו תלויה בחסדו‬ ‫תשובה על אופן העבודה‬ ‫יתברך‪ ,‬ראוי שלכל הפחות בשעת‬ ‫לאחר חודש אלול שלם‪ ,‬כאשר האדם‬ ‫התפילה ובשעת קיום המצוה יזכור האדם‬ ‫כבר עשה תשובה על דברים רבים‪,‬‬ ‫את מי הוא עובד‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יד‬ ‫מלכנו‪ ,‬וממילא גם עבודתנו צריכה‬ ‫מגיעה עבודה נוספת‪ :‬לעשות תשובה גם‬ ‫להיראות בהתאם לכך‪.‬‬ ‫על אופן עבודתו ‪ -‬כיצד נראה הלימוד‬ ‫שלי‪ ,‬כיצד נראית התפילה‪ ,‬כיצד נראית‬ ‫וגם צריכים לעשות תשובה גם על‬ ‫ברהמ"ז‪ ,‬וכיצד אני מקיים את המצוות‪.‬‬ ‫התשובה עצמה‪ .‬אדם עשה תשובה‬ ‫אתמול‪ ,‬ולמחרת זכה להשיג מעט יותר‬ ‫האם הוא מברך כמי שעומד לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫בגדולת הבורא‪ .‬עכשיו הוא מביט לאחור‬ ‫או שבאמצע הוא עסוק בדברים אחרים‪.‬‬ ‫ואומר‪ ,‬כך נראתה התשובה שלי‪ ,‬כך נראתה‬ ‫האם הוא מפסיק באמצע לענות לטלפון‪,‬‬ ‫החרטה שלי‪ ,‬כך נראתה תפילתי? אילו‬ ‫והאם הוא בכלל זוכר באותה שעה שהוא‬ ‫הייתי יודע אתמול מה שאני יודע היום‪,‬‬ ‫מודה למי שנתן לו את מזונו‪.‬‬ ‫הייתי עומד לפני הקב"ה באופן אחר לגמרי‪.‬‬ ‫והדבר נוגע מאוד לזמננו‪ .‬בעבר היו‬ ‫ובסידורו של שבת (ח"ב דרוש ג') מובא‬ ‫הביפּער"ס שהפריעו לפעמים באמצע‬ ‫מעשה ברב סעדיה גאון‪ ,‬שהתאכסן אצל‬ ‫התפילה‪ ,‬והיום נמצאים הטלפונים עם‬ ‫בעל הבית שלא הכירו‪ .‬בעל הבית כיבדו‬ ‫האדם בכל מקום‪ .‬כשאירע המעשה‬ ‫כפי שמכבדים אורח‪ ,‬נתן לו לאכול‬ ‫בלבנון שהביפּער"ס של אותם רשעים‬ ‫ולשתות ומקום לינה והתייחס אליו‬ ‫התפוצצו בידיהם‪ ,‬עלתה בי מחשבה‪ .‬אין‬ ‫בכבוד‪ .‬לאחר שנודע לו מי הוא אורחו‪,‬‬ ‫אנו יודעים חשבונות שמים‪ ,‬אבל יהודי‬ ‫נפל לפניו וביקש מחילה‪ ,‬משום שאילו‬ ‫צריך לקחת התעוררות מכל מה שהוא‬ ‫היה יודע מתחילה מי הוא‪ ,‬היה מכבדו‬ ‫רואה ושומע‪ .‬אותם מכשירים עצמם‬ ‫באופן אחר לגמרי‪.‬‬ ‫הפריעו בעבר לא פעם לתפילתם של‬ ‫יהודים‪ ,‬וכעת פגעו בשונאי ישראל‪ .‬ועל‬ ‫אמר לו רב סעדיה גאון‪ ,‬הרי לא פגעת בי‬ ‫דרך הכתוב‪' :‬כפרך מצרים ואתן אדם‬ ‫כלל‪ ,‬אלא אדרבה כיבדת אותי ונתת לי‬ ‫תחתיך' (ע"פ ישעי' מג‪:‬ג‪-‬ד)‪ ,‬שהקב"ה נותן‬ ‫כל צרכי‪ .‬השיב בעל הבית‪ ,‬אמנם כיבדתי‬ ‫הרשעים ככופר ופדיון תחת ישראל‪ .‬ועכ"פ‬ ‫אתכם‪ ,‬אבל אילו הייתי יודע מי אתם‬ ‫על האדם להתעורר ולשאול את עצמו‬ ‫באמת‪ ,‬הייתי מכבד אתכם באופן אחר‪.‬‬ ‫כיצד נראה הטלפון שלו בשעת התפילה‪.‬‬ ‫ועל כך אני מבקש מחילה‪ ,‬שכיבדתי‬ ‫אתכם שלא לפי ערככם‪.‬‬ ‫הטלפון מצלצל באמצע בית המדרש‪,‬‬ ‫והאדם עומד ומדבר עם הקב"ה‪ ,‬ובאותה‬ ‫ומזה למד רב סעדיה גאון דרך בעבודת‬ ‫שעה הוא ממהר לענות לכל אדם‪ .‬אין‬ ‫התשובה‪ .‬ככל שהאדם משיג יותר‬ ‫הכוונה לדבר על אחרים‪ ,‬אלא שכל אחד‬ ‫בגדולת הבורא‪ ,‬הוא מבין עד כמה‬ ‫ישאל את עצמו כיצד נראית תפילתו‪.‬‬ ‫עבודתו הקודמת היתה שלא לפי כבודו‬ ‫יתברך‪ .‬אין הוא מתחרט על כך שלמד‬ ‫וכן בכל מצוה‪ .‬כשמגיע זמן קריאת שמע‪,‬‬ ‫והתפלל חס ושלום‪ ,‬אלא על הצורה שבה‬ ‫כשמגיע ברכת המזון‪ ,‬נטילת ידים או‬ ‫עשה זאת‪ .‬אתמול חשב שתפילתו טובה‪,‬‬ ‫שבת קודש‪ ,‬צריך שיהיה שם דבר מה‬ ‫והיום הוא כבר רואה כמה היתה חסרה‪.‬‬ ‫גבוה יותר מן הרגילות‪ .‬שלא ישכח האדם‬ ‫וכך בכל יום הוא עושה תשובה על‬ ‫מי הוא‪ .‬אנו בני קל חי‪ ,‬אנו אומרים‬ ‫עבודתו של יום האתמול‪.‬‬ ‫'אבינו מלכנו'‪ .‬הקב"ה הוא אבינו והוא‬ ‫טו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הגסות‪ ,‬אבל לאחר מכן מבקש האדם‬ ‫זה השער לה'‬ ‫סליחה גם על החטאים הדקים‪ ,‬על אותם‬ ‫ועל דרך זה פירש הרה"ק רבי אלימלך‬ ‫דברים שבמדרגתו הקודמת כלל לא הכיר‬ ‫מליז'נסק זי"ע בליקוטי שושנה (ד"ה‬ ‫בהם כחסרון‪.‬‬ ‫פתחו לי) את הכתוב‪' :‬זה השער לה'‬ ‫כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל היה רגיל‬ ‫צדיקים יבואו בו' (תהלים קיח‪:‬כ)‪ .‬עבודתו‬ ‫לספר בתשליך על הרה"ק מראפשיץ‬ ‫של הצדיק היא שהוא מרגיש תמיד‬ ‫זי"ע‪ ,‬שפעם הלך לתשליך ופגש את‬ ‫שעדיין הוא עומד אצל השער‪ .‬ככל שהוא‬ ‫הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע שכבר חזר‬ ‫עובד את השי"ת יותר‪ ,‬הוא משיג יותר‬ ‫משם‪ .‬שאל אותו הרבי מלובלין להיכן‬ ‫בגדולת הבורא‪ ,‬ומתוך כך רואה כמה‬ ‫הוא הולך‪ ,‬והשיב שהוא הולך לתשליך‪.‬‬ ‫היתה עבודתו הקודמת רחוקה מן‬ ‫אמר לו הרבי‪ ,‬אנחנו כבר חוזרים‬ ‫השלימות‪ .‬וכמה עדיין עליו להתעלות‪.‬‬ ‫מתשליך‪ .‬השיב הרה"ק מראפשיץ‪ ,‬אני‬ ‫הוא מביט על תפילת אתמול ואומר‪ ,‬כך‬ ‫הולך לאסוף את העבירות של הרבי‪,‬‬ ‫התפללתי לפני מלך מלכי המלכים‪ ,‬כך‬ ‫משום שמה שאצל הרבי הן עבירות‪ ,‬אצלי‬ ‫נראתה היראה שלי‪ ,‬כך נראתה האהבה‬ ‫הן מצוות‪.‬‬ ‫שלי‪ ,‬כך נראתה עבודת ה' שעבדתי‪.‬‬ ‫כך נראו עבירותיהם של צדיקים‪ .‬מה‬ ‫וכעין זה מבואר בישמח ישראל (פ' נח)‪,‬‬ ‫שאצל אדם אחד נחשב למדרגה גדולה‪,‬‬ ‫בשם הרה"ק רבי יעקב מראדזימין זי"ע‪,‬‬ ‫אצל אדם העומד במדרגה גבוה יותר כבר‬ ‫על הכתוב 'אלה מסעי בני ישראל'‪,‬‬ ‫נעשה דבר שעליו הוא עושה תשובה‪.‬‬ ‫ש'אלה' פוסל את הראשונים‪ ,‬כדאיתא‬ ‫וכן סיפר כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל על‬ ‫במדרש (ב"ר ל' ג')‪ .‬דרך הילוכו של איש‬ ‫אחד מתלמידי הגר"א‪ ,‬שאמר שהיצר‬ ‫ישראל היא שישיג בכל עת יותר בגדולת‬ ‫הטוב שלו חלש יותר מן היצר הרע של‬ ‫הבורא ית"ש‪ ,‬וממילא יבין כי אתמול‬ ‫הגר"א‪ .‬היצר הטוב שלו אומר לו‪ ,‬אתה‬ ‫עדיין לא השיג כפי מה שהוא משיג היום‪,‬‬ ‫כבר אדם מבוגר ואתה לומד שש עשרה‬ ‫ולא היתה עבודתו שלימה כפי ההשגה‬ ‫שעות ביום ‪ -‬הוסף עוד מעט‪ .‬ואילו היצר‬ ‫שיש לו עתה‪ .‬ועל כן 'יפסול תמיד‬ ‫הרע של הגר"א אומר לו‪ ,‬אתה ישן בקושי‬ ‫עבודתו הקודמת'‪ ,‬ובכל פעם יאמר‬ ‫שעתיים בלילה‪ ,‬כדאי שתישן עוד מעט‬ ‫לעצמו‪ ,‬עתה אני מתחיל מחדש‪.‬‬ ‫כדי שיהיה לך כח ללמוד‪ .‬נמצא שהיצר‬ ‫וכעין זה פירשו על הכתוב 'אלה מועדי‬ ‫הרע של הגר"א מבקש ממנו דבר שאצל‬ ‫ה''‪' .‬אלה' בא לפסול את הראשונים‪.‬‬ ‫אחרים היה נחשב למדרגה‪.‬‬ ‫לאחר שעבר על האדם יו"ט והוא זוכה‬ ‫כך הן מדרגות העבודה‪ .‬לכל אדם יש‬ ‫אח"כ למדרגה גבוה יותר‪ ,‬הוא מביט‬ ‫תשובה לפי מקומו‪ .‬יש אדם שצריך‬ ‫לאחור ואומר‪ ,‬כך נראתה עבודת ה'‬ ‫להפסיק עבירה גסה‪ ,‬ויש אדם שצריך‬ ‫שעשיתי? עכשיו עלי להתחיל מחדש‪.‬‬ ‫לעשות תשובה על דקות שבדקות‪.‬‬ ‫וזהו גם החילוק שבין 'סלח לנו אבינו כי‬ ‫ומצינו אצל צדיקים שגם הנאות קטנות‬ ‫חטאנו' ובין 'מחל לנו מלכנו כי פשענו'‪.‬‬ ‫היו אצלם חלק מעבודת ה'‪ .‬מסופר על‬ ‫יש תשובה על הפשיעות והעבירות‬ ‫משנת השבוע‬ ‫טז‬ ‫האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו‬ ‫אחד הצדיקים שלא היה נוטל טבק‬ ‫בביתו‪ ,‬כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא‬ ‫להריח‪ ,‬ואמר שמכיון שהוא נהנה מן‬ ‫לפני מלך גדול‪ ,‬ולא דיבורו והרחבת פיו‬ ‫הריח‪ ,‬ואמרו חז"ל (ברכות לה‪' ).‬אסור לו‬ ‫כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו‪,‬‬ ‫לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה'‪,‬‬ ‫כדיבורו במושב המלך וכו' ובשכבו על‬ ‫אינו רוצה ליהנות מדבר שאינו מברך‬ ‫משכבו ידע לפני מי הוא שוכב‪ ,‬ומיד‬ ‫עליו‪ .‬זהו ענין 'בכל דרכיך דעהו' (משלי‬ ‫כשיעור משינתו יקום בזריזות לעבודת‬ ‫ג‪:‬ו)‪ ,‬שאין דבר בחיי האדם שאין לו‬ ‫בוראו יתברך ויתעלה'‪.‬‬ ‫שייכות לעבודת הבורא‪ .‬וכן מסופר על‬ ‫הגאון רבי יונתן שטייף זצ"ל‪ ,‬שכאשר‬ ‫וידוע מהרה"ק רבי מאיר מפרימשלאן‬ ‫נשב הריח היה אומר‪' :‬יישר כח‬ ‫זי"ע‪ ,‬שמי שהולך לישון כסוס גם יקום‬ ‫אייבערשטער'‪ ,‬להכיר גם בדבר קטן כזה‬ ‫כסוס‪ ,‬וכדי לקום כארי צריך לשכב כארי‪.‬‬ ‫שהוא חסד מאת הקב"ה‪.‬‬ ‫אם רוצים לקום כיהודי‪ ,‬הרי הדבר מתחיל‬ ‫כבר באופן שהולכים לישון‪.‬‬ ‫ומסופר על הרה"ק רבי יחיאל מיכל‬ ‫מזלאטשוב זי"ע (אגרא דפרקא רמז ט"ז)‪,‬‬ ‫וכן פירש הרה"ק רבי יחזקאל שרגא‬ ‫שאמר שבשלשה דברים היה מרחיק את‬ ‫משינאווא זי"ע את הכתוב‪' :‬אם זכרתיך‬ ‫עצמו‪ ,‬מעולם לא חימם את עצמו אצל‬ ‫על יצועי באשמורות אהגה בך' (תהלים‬ ‫תנור בית החורף‪ ,‬מעולם לא הטה את‬ ‫סג‪:‬ז)‪ ,‬שאם 'בשכבו על משכבו ידע לפני‬ ‫עצמו אל המאכל‪ ,‬ומעולם לא חיכך את‬ ‫מי הוא שוכב'‪ ,‬אזי יזכה גם ל'באשמורות‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫אהגה בך'‪.‬‬ ‫ועפ"ז מובנים דברי הלקט יושר בענין‬ ‫ואנו נוהגים כדברי הרמ"א (או"ח סי'‬ ‫הסליחות שלאחר שבת‪ .‬לאחר שבת‬ ‫תקפ"א סע' א') לעמוד באשמורת לומר‬ ‫קודש‪ ,‬כשהאדם התרומם מעט מן החולין‪,‬‬ ‫סליחות‪ .‬ויש שנהגו לאומרן בלילה‪.‬‬ ‫הוא כבר יכול להביט על עצמו באופן‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬שטעמם הוא שצריך לילך‬ ‫אחר‪ .‬עד עכשיו עשה תשובה על‬ ‫לישון כיהודי ועי"ז יקום כיהודי‪ ,‬ואנו‬ ‫העבירות‪ ,‬ועכשיו הוא יכול לעשות‬ ‫אומרים את הסליחות בבוקר לאחר שקמנו‪,‬‬ ‫תשובה גם על השבת עצמה‪ ,‬כיצד נראתה‬ ‫כדי להראות שקמנו באמת כיהודי‪.‬‬ ‫השבת שלו‪ .‬אח"כ הוא עושה תשובה על‬ ‫כולכם לפני ה' אלקיכם‬ ‫התפילה‪ ,‬על הלימוד‪ ,‬על ברכת המזון ועל‬ ‫ומעתה יש לפרש את הכתוב‪' :‬אתם‬ ‫עצם התשובה‪ .‬זהו 'מוצאי מנוחה קדמנוך‬ ‫נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם'‪ .‬יש‬ ‫תחילה'‪ .‬מתוך קדושת השבת מתחילה‬ ‫'ראשיכם'‪ ,‬יש 'שבטיכם'‪ ,‬יש 'זקניכם‬ ‫אצלו תשובה חדשה‪.‬‬ ‫ושטריכם'‪ ,‬יש 'כל איש ישראל'‪ ,‬ואח"כ‬ ‫ובכל תפילה ובכל מעשה צריך האדם‬ ‫'טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך‬ ‫לזכור לפני מי הוא עומד‪ ,‬כדברי הרמ"א‬ ‫מחוטב עציך עד שואב מימיך' ‪ -‬כל אחד‬ ‫(או"ח סי' א' סע' א')‪' :‬שויתי ה' לנגדי תמיד‬ ‫נמצא במדרגה אחרת‪ ,‬ואין עבודתו של‬ ‫הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים‬ ‫האחד כעבודתו של השני‪ .‬אבל יש דבר‬ ‫אשר הולכים לפני האלקים‪ ,‬כי אין ישיבת‬ ‫אחד השוה לכולם‪' ,‬לפני ה' אלקיכם'‪.‬‬ ‫יז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שאמרו על תקיעת שופר‪' :‬עורו ישנים‬ ‫אין התורה דורשת מכל אדם להיות במדרגת‬ ‫משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם'‪.‬‬ ‫הצדיקים הגדולים‪ .‬היא דורשת מכל אדם‬ ‫לפי מדרגתו להיות 'לפני ה''‪ ,‬שיזכור שיש‬ ‫כאשר אדם צריך לעבור ניתוח נותנים לו‬ ‫בורא לעולם‪ ,‬שיזכור לפני מי הוא‬ ‫הרדמה כדי שלא ירגיש בשעת הניתוח‪.‬‬ ‫מתפלל‪ ,‬שיזכור למי הוא מברך‪ ,‬ושיזכור‬ ‫הרופאים מתקנים את מה שצריך לתקן‪,‬‬ ‫ממי באה לו כל הנאה וכל מתנה בחייו‪.‬‬ ‫ואח"כ צריך להעיר את החולה‪ .‬אוי לו אם‬ ‫החולה אינו מתעורר‪.‬‬ ‫ומשום כך נאמר 'כל איש ישראל'‪ .‬אפילו‬ ‫הבינוני‪ ,‬ואף מי שעדיין לא הגיע למדרגות‬ ‫העולם הזה הוא בבחינה של תרדמה‪.‬‬ ‫גבוהות‪ ,‬שייך לעבודת 'לפני ה' אלקיכם'‪.‬‬ ‫האדם עסוק כל השנה בעניניו ואינו‬ ‫אין דורשים ממנו להיות אדם אחר‪ ,‬אלא‬ ‫מרגיש תמיד מה נעשה עמו ברוחניות‪.‬‬ ‫להתעלות מן המקום שבו הוא עומד‪.‬‬ ‫בר"ה עושים כביכול ניתוח‪' .‬היוצר יחד‬ ‫לבם המבין אל כל מעשיהם'‪ .‬מתקנים את‬ ‫וזהו גם המשך הפרשה‪' :‬כי המצוה הזאת‬ ‫הלב ונותנים לאדם חיים וכחות לשנה‬ ‫אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא‬ ‫חדשה‪ .‬דנים אותו על בריאות‪ ,‬פרנסה‪,‬‬ ‫ממך ולא רחוקה היא‪ .‬לא בשמים היא'‪.‬‬ ‫בית‪ ,‬ילדים‪ ,‬נחת וכל מה שהוא צריך‪.‬‬ ‫אין הקב"ה דורש מן האדם לעלות‬ ‫לשמים‪' .‬ולא מעבר לים היא'‪ .‬אין הוא‬ ‫ואח"כ בא קול השופר ואומר לו‪ ,‬עכשיו‬ ‫צריך לנסוע למקומות רחוקים או להפוך‬ ‫תתעורר‪ .‬אין די בכך שהניתוח יצליח‪,‬‬ ‫לאדם אחר‪' .‬כי קרוב אליך הדבר מאד‬ ‫צריך שהאדם יקום ממנו כאדם חדש‪ .‬הוא‬ ‫בפיך ובלבבך לעשתו'‪.‬‬ ‫עצמו צריך להיות מכאן ולהבא הרופא של‬ ‫עצמו‪ ,‬לשמור שלא יחזור למצבו הקודם‪.‬‬ ‫התכלית של התשובה היא לחזור אל‬ ‫הקרבה‪ .‬לזכור שהקב"ה קרוב אל האדם‪,‬‬ ‫ואולי יש בזה רמז גם במה שנוהגים‬ ‫והאדם עומד לפניו‪ .‬וכאשר האדם חי עם‬ ‫לאכול תפוח בדבש‪ .‬הדבש הוא מתוק‪,‬‬ ‫הידיעה הזאת‪ ,‬התפילה נראית אחרת‪,‬‬ ‫אבל יש בו גם ענין נוסף‪ ,‬שהוא נדבק‪.‬‬ ‫ברכת המזון נראית אחרת‪ ,‬השבת נראית‬ ‫מבקשים אנו שלא תהיה המתיקות רק‬ ‫אחרת‪ ,‬וכל עבודת ה' מקבלת צורה‬ ‫לשעה אחת‪ ,‬אלא שתידבק בנו ותישאר‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫עמנו במשך כל השנה‪.‬‬ ‫וזוהי גם עבודת ראש השנה‪ .‬אנו עומדים‬ ‫ושמעתי בשם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע‬ ‫לפני ימים גדולים וקדושים‪ ,‬ימי רחמים‬ ‫טעם למה שאין מברכים חודש תשרי‬ ‫וסליחות‪ ,‬ומתקרבים ליום הדין‪.‬‬ ‫בשבת שלפני ראש חודש‪ ,‬מפני שהקב"ה‬ ‫בעצמו מברך את החודש‪ .‬ואם הקב"ה‬ ‫עורו ישנים משינתכם‬ ‫הוא המברך את החודש‪ ,‬הרי זו ברכה‬ ‫כאשר אדם צריך לעבור איזה ענין גדול‬ ‫הכוללת את כל מה שיהודי צריך במשך‬ ‫בחייו‪ ,‬טיפול רפואי‪ ,‬משפט או דבר אחר‬ ‫השנה הבאה‪.‬‬ ‫שיש בו חשש‪ ,‬כמה מחשבות יש לו קודם‬ ‫יעזור הקב"ה שנזכה שהשנה הבאה תהיה‬ ‫לכן וכמה הוא רוצה שהכל יעבור בשלום‪.‬‬ ‫שנת גאולה וישועה‪ ,‬עם כל הישועות‬ ‫ואמרתי פעם בדרך משל לענין מה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יח‬ ‫ונזכה לכל הישועות‪ ,‬ויקוים בנו‪' :‬מי‬ ‫שכל אחד ואחד צריך להן‪ .‬שנזכה לעשות‬ ‫שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם‬ ‫תשובה שלימה לפניו‪ ,‬וכל אחד יזכה‬ ‫מעבדות לחרות‪ ,‬הוא יגאל אותנו בקרוב‬ ‫לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות‬ ‫ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ‪,‬‬ ‫לכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬לשידוכים טובים‪,‬‬ ‫חברים כל ישראל'‪ ,‬בגאולה שלימה‬ ‫לעשירות‪ ,‬לבריאות לפרנסה ולנחת ולכל‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫הישועות ברוחניות ובגשמיות‪' .‬ימלא ה'‬ ‫כל משאלותינו לטובה'‪.‬‬ ‫❖‬ ‫ליל ששי פ' וילך – שיעור חורש"י‬ ‫צום גדליה תשפ"ו‬ ‫בהפטורה הכתוב‪' :‬דרשו ה' בהמצאו‬ ‫'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת‬ ‫קראוהו בהיותו קרוב‪ .‬יעזב רשע דרכו‬ ‫ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם‬ ‫ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו‬ ‫למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני‬ ‫ואל אלקינו כי ירבה לסלוח' (ישעי' נה‪:‬ו‪-‬ז)‪.‬‬ ‫ישראל' (דברים לא‪:‬יט)‪.‬‬ ‫דרשו ה' בהמצאו‬ ‫והנה נחלקו המפרשים על מה קאי לשון‬ ‫וצריך להבין מהו 'דרשו ה' בהמצאו'‪ ,‬ומהו‬ ‫'השירה הזאת'‪ .‬רש"י מפרש שהכתוב קאי‬ ‫'קראוהו בהיותו קרוב'‪ .‬הרי הקב"ה נמצא‬ ‫על שירת האזינו הבאה בפרשה הסמוכה‪.‬‬ ‫בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬ומהו הזמן המיוחד‬ ‫ומ"מ בגמרא (סנהדרין כא‪ ):‬למדו מן‬ ‫שבו הוא בבחינת 'בהמצאו' ו'בהיותו‬ ‫הכתוב 'ועתה כתבו לכם את השירה‬ ‫קרוב'‪ .‬וחז"ל דרשו (ר"ה יח‪ ).‬שהכתוב‬ ‫הזאת' מצות כתיבת ס"ת‪ ,‬וכן מנו‬ ‫נאמר על עשרת הימים שבין ראש השנה‬ ‫הראשונים במנין תרי"ג מצוות את מצות‬ ‫ליום הכיפורים‪ .‬בכל ימות השנה יש‬ ‫כתיבת ס"ת‪ ,‬וילפינן לה מהאי קרא‪.‬‬ ‫מעלה מיוחדת לתפילת הציבור‪ ,‬אבל‬ ‫ולשון הכתוב הוא 'ועתה כתבו לכם'‪ ,‬ודנו‬ ‫בעשרת ימי תשובה ניתנה גם ליחיד‬ ‫האחרונים במי שכותב ספר תורה ע"י‬ ‫קירבה מיוחדת‪.‬‬ ‫סופר‪ ,‬אם צריך לעשותו שליח בדוקא‪ ,‬או‬ ‫וכן נפסק ברמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ו)‪:‬‬ ‫שמא אין צריך בזה דין שליחות‪ ,‬וכיון‬ ‫אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם‪,‬‬ ‫שהספר נכתב עבורו ובהשתדלותו סגי‬ ‫בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום‬ ‫בהכי‪ .‬וזקה"ק זי"ע בשו"ת בית שערים‬ ‫הכפורים היא יפה ביותר‪ ,‬ומיד היא‬ ‫(יו"ד סי' שס"ז) האריך בנידון זה‪ ,‬אם מצות‬ ‫מתקבלת‪ ,‬שנאמר 'דרשו ה' בהמצאו'‪.‬‬ ‫כתיבת ספר תורה נעשית ע"י הסופר‬ ‫בתורת שליחות‪ ,‬או שעיקר המצוה היא‬ ‫נמצא שימים אלו אינם רק ימים שבהם‬ ‫שיהא הספר נכתב בסיבתו ובהשתדלותו‬ ‫מוטל על האדם לעשות תשובה יותר‬ ‫של בעל הספר‪.‬‬ ‫מבכל השנה‪ ,‬אלא יש בהם מציאות של‬ ‫קירבה מיוחדת‪' .‬דרשו ה' בהמצאו'‪,‬‬ ‫והיום יום תענית הוא‪ ,‬צום גדלי'‪ ,‬ואמרנו‬ ‫יט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ישמעאל' (שם‪:‬יד‪-‬טז)‪ .‬ולמעשה היו דבריו‬ ‫עכשיו הוא הזמן שבו ניתן לאדם למצוא‬ ‫אמת‪ ,‬וישמעאל בא אל גדליה במצפה‬ ‫את הקב"ה בקירבה יתירה‪' .‬קראוהו‬ ‫והרגו‪.‬‬ ‫בהיותו קרוב'‪ ,‬עכשיו הוא הזמן לדבר‬ ‫לפניו כמי שעומד בקרבת מקום‪.‬‬ ‫ולאחר מכן‪ ,‬כשבאו שמונים איש משכם‬ ‫ומשילה ומשומרון‪ ,‬יצא ישמעאל לקראתם‬ ‫והנה איתא בתנא דבי אליהו זוטא (פרק‬ ‫ואמר להם‪' :‬באו אל גדליהו בן אחיקם'‪,‬‬ ‫כ"ב)‪ ,‬שעשרת ימי תשובה הם כנגד‬ ‫ולבסוף שחטם והשליכם אל הבור (שם‬ ‫עשרת הדברות שקיבלו ישראל בסיני‪.‬‬ ‫מא‪:‬א‪-‬ז)‪ .‬ועל זה נאמר‪' :‬והבור אשר השליך‬ ‫וביערות דבש (ח"ב דרוש א') מבאר הגה"ק‬ ‫שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר‬ ‫הרבי ר' יונתן זי"ע‪ ,‬ששני הימים‬ ‫הכה ביד גדליהו' (שם‪:‬ט)‪.‬‬ ‫הראשונים של ראש השנה הם כנגד שתי‬ ‫הדברות הראשונות‪' ,‬אנכי' ו'לא יהיה לך'‪.‬‬ ‫ובגמרא (נדה סא‪ ).‬תמהו‪' :‬וכי גדליה הרגן‪,‬‬ ‫וכיון ששתי אלו מפי הגבורה שמענום‬ ‫והלוא ישמעאל הרגן'‪ .‬ומתרצת‪' :‬מתוך‬ ‫(מכות כד‪ ,).‬ובדיבור אחד נאמרו (ר"ה כז‪..‬‬ ‫שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא‬ ‫שבועות כ‪ ,):‬גם שני ימי ראש השנה הם‬ ‫חש‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן'‪.‬‬ ‫בבחינת קדושה אחת (עירובין לט‪.).‬‬ ‫ומסיים רבא‪' :‬האי לישנא בישא‪ ,‬אע"פ‬ ‫דלקבולי לא מבעי‪ ,‬מיחש ליה מבעי'‪.‬‬ ‫ויש לומר דהיום השלישי‪ ,‬צום גדליה‪ ,‬הוא‬ ‫נמצא שמעשה פטירתו של גדליה בן‬ ‫כנגד הדיבור השלישי‪' ,‬לא תשא את שם‬ ‫אחיקם יש לו שייכות מיוחדת לעניני‬ ‫ה' אלקיך לשוא'‪ ,‬ויש בזה התעוררות‬ ‫א‬ ‫הדיבור ולאמת ושקר‪.‬‬ ‫מיוחדת לענין קדושת הדיבור‪.‬‬ ‫דעו לפני מי אתם עומדים‬ ‫ויש להוסיף שגם במעשה גדליה בן‬ ‫ונדבר מענין קדושת הדיבור‪ .‬יש ברכות‬ ‫אחיקם מצינו כמה ענינים השייכים‬ ‫שחיובן מדברי סופרים‪ ,‬כגון ברכות‬ ‫לדיבור‪ .‬בתחילה‪ ,‬כאשר נתקבצו אליו‬ ‫הנהנין וברכות המצוות‪ ,‬שתיקנו לנו אנשי‬ ‫שרי החיילים‪ ,‬נאמר‪' :‬וישבע להם גדליהו‬ ‫כנסת הגדולה‪ .‬ולעומתן יש ברכת המזון‪,‬‬ ‫בן אחיקם וגו' לאמר אל תיראו מעבוד‬ ‫שכאשר אכל אדם ושבע חיובה מן התורה‬ ‫הכשדים' (ירמי' מ‪:‬ט)‪ .‬אח"כ הזהירו יוחנן‬ ‫שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת את ה'‬ ‫בן קרח כי בעליס מלך בני עמון שלח את‬ ‫אלקיך'‪ .‬וכן ברכת התורה‪ ,‬לדעת הרבה‬ ‫ישמעאל בן נתניה להרגו‪ ,‬אך גדליה לא‬ ‫ב‬ ‫מן הראשונים‪ ,‬חיובה מן התורה‪.‬‬ ‫האמין לו ואמר‪' :‬כי שקר אתה דבר אל‬ ‫א‬ ‫ובגמרא (ר"ה יח‪ ):‬איתא‪' :‬בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטריא'‪ ,‬שגזרה מלכות יון שמד‬ ‫שלא להזכיר שם שמים על פיהם‪ .‬וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום‪ ,‬התקינו שיהו מזכירין שם‬ ‫שמים אפילו בשטרות‪ ,‬וכך היו כותבים‪' :‬בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לא־ל עליון'‪ .‬וכששמעו‬ ‫חכמים בדבר אמרו‪' :‬למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה'‪ ,‬וביטלום‪ ,‬ואותו היום‬ ‫עשאוהו יום טוב‪ .‬הרי שבג' תשרי ביטלו את המנהג לכתוב שם שמים בשטרות‪ ,‬כדי שלא יבוא שם‬ ‫שמים לידי בזיון‪ ,‬ונמצא שג' תשרי יש לו שייכות ל'לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא'‪.‬‬ ‫ב‬ ‫בענין ברכות הנהנין הוא מדרבנן‪ ,‬וכדאיתא בגמרא (ברכות לג‪' :).‬אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם‬ ‫לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות'‪ .‬ואילו ברכת המזון היא מן התורה‪ ,‬כדאיתא (שם מח‪:):‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כ‬ ‫חיובה לאחר שביעה הוא מן התורה‪.‬‬ ‫נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' קצ"א סע'‬ ‫ובשו"ע (סי' קפ"ג סע' ח') נפסק לענין‬ ‫ג')‪' :‬אסור לעשות מלאכה בעודו מברך'‪.‬‬ ‫הפסק באמצע ברכת המזון‪' :‬יש מי‬ ‫והאריך שם הטורי זהב‪ ,‬שלאו דוקא‬ ‫שאומר שדינה כתפלה'‪ ,‬דהיינו שמו"ע‪.‬‬ ‫בברכת המזון נאמר הדבר‪ ,‬אלא בכל‬ ‫מצוה וברכה אין לעסוק באותה שעה‬ ‫ובדור שלנו יש לימוד זכות גדול בענין‬ ‫בדבר אחר‪ ,‬מפני שאז נראית המצוה‬ ‫זה‪ .‬אנו חיים בדור של פיזור הנפש‪ .‬אדם‬ ‫כנעשית בדרך עראי ומקרה‪ .‬והוא מבאר‬ ‫בא לדבר עם חבירו‪ ,‬ובתוך כך הוא מביט‬ ‫שזה נכלל במה שנאמר 'ואם תלכו עמי‬ ‫בטלפון‪ ,‬אח"כ מצלצל הטלפון ואח"כ‬ ‫קרי'‪ ,‬שאף שהוא מקיים את המצוה‪ ,‬מ"מ‬ ‫מגיע דבר אחר‪ .‬האדם אינו נמצא כולו‬ ‫הוא עושה אותה בדרך מקרה ועראי‪ .‬ועד‬ ‫במקום אחד‪ .‬והנה הוא יושב לאחר‬ ‫כדי כך כותב הט"ז‪ ,‬שאפילו לעיין בדברי‬ ‫סעודה ומתחיל לומר 'הזן את העולם כולו‬ ‫תורה בשעת ברכת המזון אינו נכון‪ .‬לא‬ ‫בטובו בחן בחסד וברחמים'‪ ,‬ומקיים‬ ‫מפני שדברי תורה אינם חשובים‪ ,‬אלא‬ ‫באותה שעה מצוה מן התורה‪ ,‬אבל‬ ‫מפני שעכשיו הוא עוסק במצוה אחרת‪.‬‬ ‫הטלפון מצלצל והעינים הולכות לכאן‬ ‫אם הוא מברך‪ ,‬שיהיה כולו בתוך הברכה‪.‬‬ ‫ולכאן‪ ,‬ותוך כדי הברכה הוא כבר עסוק‬ ‫ג‬ ‫בכל העולם‪ .‬אין זו הצורה הראויה לברכה‪.‬‬ ‫ומעתה יש לנו לימוד גדול‪ .‬אפילו בברכה‬ ‫שחיובה מדרבנן אסור לעשותה בדרך‬ ‫ודודי הגאון ר' מאיר צבי בערגמאן‬ ‫עראי‪ ,‬ומי ידבר בברכת המזון‪ ,‬שעצם‬ ‫שליט"א אמר לי שחותנו הגאון הרב שך‬ ‫מנין לברכת המזון מן התורה‪ ,‬שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת'‪ .‬וכן כתב הרמב"ם (הל' ברכות פ"א ה"א‪-‬‬ ‫ה"ה) ‪' :‬מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון'‪ ,‬ואילו לענין ברכות הנהנין כתב‪' :‬ומדברי‬ ‫סופרים לברך על כל מאכל תחילה'‪.‬‬ ‫ובברכת התורה נחלקו הראשונים‪ .‬יש שלמדו בדעת הרמב"ם שחיובה מדרבנן‪ ,‬שהרי לא מנאה במנין‬ ‫המצוות‪ .‬ואף שבהגמרא (ברכות כא‪ ).‬אמרו‪ :‬מנין לברכת התורה לפניה מן התורה‪ ,‬שנאמר "כי שם ה'‬ ‫אקרא הבו גודל לאלקינו" ‪ ,‬פירשו שאין זו אלא אסמכתא‪ .‬וכן כתב ספר הבתים (הל' ברכות שער א'‬ ‫סי' ד')‪ :‬מצוה מדברי סופרים לברך על המצות‪ .‬אמרו חכמים‪ ,‬רמז לברכת התורה מן התורה מנין‪,‬‬ ‫שנאמר 'כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו'‪.‬‬ ‫וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם לענין ספק ברכות‪ ,‬שכתב שרק ברכת המזון חוזר ומברך מפני שהיא‬ ‫מן התורה‪ .‬וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' ר"ט סע' ג') ‪' :‬כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו‪ ,‬אינו‬ ‫מברך לא בתחילה ולא בסוף‪ ,‬חוץ מברכת המזון‪ ,‬מפני שהיא של תורה'‪.‬‬ ‫אמנם הרמב"ן (השגות לספר המצוות‪ ,‬שכחת העשין מצוה ט"ו) מנה ברכת התורה כמצות עשה מן התורה‪:‬‬ ‫'שנצטוינו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה'‪ ,‬וכן דעת הרשב"א והמאירי‪ .‬ובספר החינוך‬ ‫(מצוה ת"ל) כתב יותר מזה‪ ,‬שמי שקרא בתורה בלא ברכת התורה 'ביטל מצוה דאורייתא'‪ ,‬ואילו‬ ‫בשאר הברכות לא ביטל אלא 'מצות חכמים לבד'‪.‬‬ ‫ג‬ ‫שמעתי שפעם שהיה אברך הולך ברחוב עם אשתו‪ ,‬ושניהם מדברים בטלפון‪ .‬ושאלו אותו עם מי‬ ‫הוא מדבר‪ .‬אמר‪ ,‬עם אשתו‪ .‬והיא עומדת לידו‪ .‬אמר‪ ,‬פנים אל פנים אין אנו יכולים לדבר‪ ,‬דכשאנו‬ ‫מדברים יחד ומצלצל הטלפון מפסיקים לענו ת למישהו אחר‪ ,‬לכן אנו מדברים זה עם זה בטלפון‪.‬‬ ‫הדברים נאמרו בדרך צחות‪ ,‬אבל יש בהם ציור של דורנו ‪ -‬פיזור הנפש נעשה דבר רגיל כל כך‪ ,‬עד‬ ‫שלפעמים האדם כבר אינו מרגיש בו‪.‬‬ ‫כא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ולזה עכשיו‪ ,‬הרי אני באמצע לדבר לפני‬ ‫זצ"ל היה מעורר על אמירת ברכת המזון‬ ‫הקב"ה‪ .‬כשאדם מדבר עם חבירו בענין‬ ‫מתוך הסידור‪ ,‬והיה מייעץ לאנשים לקבל‬ ‫הקרוב ללבו‪ ,‬והוא רואה שבתוך דבריו‬ ‫על עצמם דבר זה כסגולה לישועה‪ .‬וכן‬ ‫הלה פונה לצד אחר ועוסק בענין אחר‪,‬‬ ‫כתב ספר החינוך (מצוה ת"ל)‪' :‬מקובל אני‬ ‫הדבר מפריע לו‪ .‬וכל שכן כשאדם עומד‬ ‫מרבותי שכל הזהיר בברהמ"ז מזונותיו‬ ‫ומדבר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪.‬‬ ‫מצויין לו בכבוד כל ימיו'‪ .‬ודבריו הובאו‬ ‫גם במשנה ברורה (סי' קפ"ה סק"א)‪,‬‬ ‫וזה נוגע לא רק לברכת המזון אלא לכל‬ ‫והוסיף שיזהר לברך לכתחילה מתוך‬ ‫תפילה וברכה‪ .‬לפעמים אדם מסיים‬ ‫הספר ולא בעל פה‪.‬‬ ‫שמו"ע ואינו זוכר אם אמר 'המלך הקדוש'‬ ‫או 'הא־ל הקדוש'‪ ,‬ומיד הוא צריך להתחיל‬ ‫אולם עוד קודם לכל הסגולות‪ ,‬הרי זו‬ ‫לברר מה הדין ואם עליו לחזור‪ .‬עצם‬ ‫עצמה עבודת ה'‪ .‬אדם יושב לפני הקב"ה‬ ‫הספק לפעמים מעיד שלא היה נמצא‬ ‫ומודה לו על המזון שנתן לו‪ .‬אם יש לפניו‬ ‫כולו בתוך התפילה‪ .‬הרי הוא עומד לפני‬ ‫סידור והוא מביט במילות הברכה‪ ,‬ממילא‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואיך יתכן שלא ידע מה אמר‬ ‫הברכה נאמרת במתינות אחרת וביישוב‬ ‫לפני רגע‪.‬‬ ‫הדעת אחר‪.‬‬ ‫ידוע המעשה אצל הרה"ק הישמח משה‬ ‫והמברך ברכה לבטלה ומוציא שם שמים‬ ‫זי"ע‪ ,‬שהיה מצפה בכל עת לביאת משיח‬ ‫לבטלה נוגע באיסור 'לא תשא את שם ה'‬ ‫צדקנו‪ .‬פעם אחת בערב שבת קודש היה‬ ‫אלקיך לשוא'‪ .‬לדעת הרמב"ם (הל' ברכות‬ ‫חתנו‪ ,‬הרה"ק בעל אריה דבי עילאי זי"ע‪,‬‬ ‫פ"א הט"ו) יש בזה איסור תורה‪ ,‬ולדעת‬ ‫צריך לבוא לשבות אצלו‪ .‬ומשהתמהמה‬ ‫התוספות (ר"ה לג‪ .‬ד"ה הא רבי יהודה)‬ ‫הלך הישמח משה לטבול במקוה לכבוד‬ ‫האיסור בברכה לבטלה הוא מדרבנן‬ ‫שבת‪ ,‬ובינתיים הגיע חתנו‪ .‬כשיצא מן‬ ‫והפסוק אסמכתא‪ .‬ובפרט ביום הזה‪,‬‬ ‫המקוה אמר לו נכדו‪' :‬הוא כבר הגיע'‪ .‬מיד‬ ‫המכוון כנגד 'לא תשא'‪ ,‬ראוי לאדם‬ ‫נבהל הישמח משה ושאל‪' :‬כבר בא‪ ,‬היכן‬ ‫להתחזק שלא להוציא ברכה מפיו כלאחר‬ ‫הוא'? אמר לו נכדו‪' :‬הוא בבית'‪ .‬נתעורר‬ ‫יד‪.‬‬ ‫הישמח משה בשמחה גדולה ורץ‬ ‫אין הכוונה לומר שכאשר הוא אומר 'ברוך‬ ‫במהירות לביתו‪ .‬כשנכנס וראה שמדובר‬ ‫אתה ה'' צריך להגיע מיד למדרגות‬ ‫בחתנו‪ ,‬אמר‪' :‬סבור הייתי שעל משיח‬ ‫גבוהות שאינן לפי ערכו‪ .‬אבל לכל‬ ‫צדקנו אתה מדבר'‪.‬‬ ‫הפחות‪ ,‬כשהוא אומר 'ברוך אתה'‪ ,‬שידע‬ ‫כך נראה אדם שדבר מסוים ממלא את‬ ‫אל מי הוא מדבר‪ .‬כשהוא אומר 'הזן את‬ ‫לבו‪ .‬כשכל חייו הוא מחכה למשיח‪,‬‬ ‫העולם כולו בטובו'‪ ,‬שידע שהוא עומד‬ ‫והמילים 'כבר בא' מגיעות לאזניו‪ ,‬אין‬ ‫עכשיו ומודה לרבש"ע‪.‬‬ ‫לפניו פירוש אחר‪ .‬וכך‪ ,‬לפי ערכנו‪ ,‬צריך‬ ‫מסופר על בעל יסוד ושורש העבודה‪,‬‬ ‫להיות גם כשאדם מדבר לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫שקודם ברכת המזון היה מתפלל שלא‬ ‫בשעה שהוא עוסק בדיבור לפניו‪ ,‬הוא‬ ‫יבואו להפריעו בתוך הברכה‪ .‬אדם‬ ‫נמצא שם‪ .‬הקב"ה נתן לנו זכות נפלאה‬ ‫מתחיל לברך והטלפון מצלצל‪ .‬מה לי‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כב‬ ‫העומדים ברומו של עולם ובני אדם‬ ‫לדבר אליו‪ .‬הוא שומע כל מילה שאנו‬ ‫ד‬ ‫מזלזלים בהם‪.‬‬ ‫מוציאים מפינו‪ ,‬ואנו יכולים להשיח לפניו‬ ‫את כל אשר עם לבבנו‪.‬‬ ‫ואף מי שכבר רגיל לברך ברכת המזון‬ ‫כראוי‪ ,‬עדיין יש לו במה להתחזק‪ .‬אין‬ ‫איתא בגמרא (ברכות כח‪ ):‬שאמר רבי‬ ‫סוף למדרגות של כוונה‪ .‬היום הוא יכול‬ ‫אליעזר לתלמידיו‪' :‬וכשאתם מתפללים‬ ‫לומר את אותה הברכה מעט יותר‬ ‫דעו לפני מי אתם עומדים'‪ .‬וכן נפסק‬ ‫במתינות‪ ,‬עם מעט יותר מחשבה ועם‬ ‫בשו"ע (או"ח סי' צ"ח סע' א')‪' :‬המתפלל‬ ‫מעט יותר ידיעה לפני מי הוא עומד‪ .‬זהו‬ ‫וכו' ויחשוב כאילו שכינה כנגדו'‪.‬‬ ‫ההיפך מ'מצות אנשים מלומדה'‪ .‬לא‬ ‫קראוהו בהיותו קרוב‬ ‫שהפה אומר מפני שכך התרגל‪ ,‬אלא‬ ‫האדם עצמו נמצא בתוך המילים שהוא‬ ‫ועפ"ז יש להבין עוד את הלשון 'קראוהו‬ ‫מוציא מפיו‪.‬‬ ‫בהיותו קרוב'‪ .‬אם הקב"ה מקרב אותך‬ ‫אליו‪ ,‬אל תפנה אז למקום אחר‪ .‬כשאתה‬ ‫בהדרת קודש‬ ‫מברך ברכת המזון‪ ,‬תהיה בתוך ברכת‬ ‫בשבוע שעבר היה כאן בבית המדרש‬ ‫המזון‪ .‬כשאתה מתפלל‪ ,‬תהיה בתוך‬ ‫מעשה‪ .‬בא יהודי להתפלל מנחה‪ ,‬והיה‬ ‫התפילה‪ .‬אל תהיה בבחינת מי שעומד‬ ‫לבוש בלי בגד עליון ובלי כובע‪ .‬ניגש‬ ‫לפני הקב"ה ופניו מופנות לכל מקום אחר‪.‬‬ ‫אליו יהודי אחר ואמר לו שמוטב להתפלל‬ ‫עשרת ימי תשובה הם זמן גדול לקבוע‬ ‫ביחידות בכובע ובבגד עליון מלהתפלל‬ ‫את הדבר הזה‪' .‬דרשו ה' בהמצאו'‪.‬‬ ‫במנין בלעדיהם‪ .‬לאחר שסיימתי תפילתי‬ ‫כשניתן לך זמן של קירבה‪ ,‬נצל את‬ ‫הייתי בדרכי לצאת מבית המדרש‪ ,‬ואותו‬ ‫הקירבה‪' .‬קראוהו בהיותו קרוב'‪ .‬דבר אל‬ ‫יהודי ניגש אלי ושאל אם אמת הדבר‪,‬‬ ‫הקב"ה כמי שמדבר עם מי שנמצא קרוב‬ ‫ואם כך היא ההלכה‪ .‬ולא רציתי להיכנס‬ ‫אליו‪ .‬ולא לחטוף את הברכה במהירות‪,‬‬ ‫לענין‪ ,‬כדי שלא לפגוע בכבודו של זה או‬ ‫כאותם שמנסים לסיים את כל ברכת‬ ‫של זה‪ ,‬והתחמקתי מלהשיב‪.‬‬ ‫המזון בנשימה אחת‪ .‬במגילה מצינו ענין‬ ‫אבל לגופו של ענין יש כאן סוגיא‬ ‫מיוחד לומר את עשרת בני המן בנשימה‬ ‫שלימה‪ .‬איתא בגמרא (ברכות ל‪' ,):‬אין‬ ‫אחת‪ .‬ברכת המזון אינה צריכה להיאמר‬ ‫עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש‪.‬‬ ‫כך ‪ -‬לכל תיבה יש פירוש‪ ,‬ובכל מילה יש‬ ‫מנא הני מילי וכו'‪ .‬אמר רבי יהושע בן לוי‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫מהכא‪" ,‬השתחוו לה' בהדרת קודש" ‪ -‬אל‬ ‫ובפרט בימים הקדושים הללו‪ ,‬היה זה‬ ‫תקרי בהדרת אלא בחרדת‪ .‬ממאי‪ ,‬דילמא‬ ‫חיזוק גדול אם כל אחד היה מתחזק בזה‬ ‫לעולם אימא לך הדרת ממש‪ ,‬כי הא דרב‬ ‫ומחזק גם את חבירו‪ ,‬בבחינת 'איש את‬ ‫יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי‪ .‬אלא‬ ‫רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק' (ישעיי‬ ‫אמר רב נחמן בר יצחק מהכא‪" ,‬עבדו את‬ ‫מא‪:‬ו)‪ ,‬באותם דברים שהם מן הדברים‬ ‫ד‬ ‫ככתוב בגמרא (ברכות ו‪' : ):‬אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן'‪ .‬ופרש"י‬ ‫כגון תפילה שעולה למעלה‪.‬‬ ‫כג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מסתכל קודם כיצד הוא לבוש‪ ,‬כיצד הוא‬ ‫ה' ביראה וגילו ברעדה" (תהלים ב‪:‬יא)‪.‬‬ ‫עומד וכיצד הוא מדבר‪ .‬וכאן הרי הוא‬ ‫ופירש רש"י שם‪' :‬מציין נפשיה‪ ,‬מתקשט‬ ‫עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪.‬‬ ‫בבגדיו'‪.‬‬ ‫זהו 'השתחוו לה' בהדרת קודש'‪.‬‬ ‫וכן פסק הרמב"ם (הל' תפילה פ"ה ה"ה)‪:‬‬ ‫אשר לא נשא לשוא נפשי‬ ‫'מתקן מלבושיו תחליה ומציין עצמו‬ ‫חז"ל אמרו (נדה ל‪ ):‬שקודם לידת האדם‬ ‫ומהדר‪ ,‬שנאמר "השתחוו לה' בהדרת‬ ‫משביעין אותו‪' :‬תהי צדיק ואל תהי רשע'‪.‬‬ ‫קודש"‪ .‬ולא יעמוד בתפלה באפונדתו‪,‬‬ ‫ודרשו אותו מהפסוק‪' :‬נקי כפים ובר לבב‬ ‫ולא בראש מגולה‪ ,‬ולא ברגלים מגולות‪,‬‬ ‫אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע‬ ‫אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני‬ ‫למרמה'‪.‬‬ ‫הגדולים אלא בבתי הרגלים'‪.‬‬ ‫ומסופר על הרה"ק בעל אהבת ישראל‬ ‫וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' צ"א סע' ה')‪,‬‬ ‫מ'ויזניץ זצ"ל‪ ,‬שלא נהג לומר דרשה לפני‬ ‫שלא יעמוד בתפילה בלבוש שאין דרך‬ ‫התקיעות‪ .‬פעם בא אליו לראש השנה‬ ‫אנשי המקום לעמוד בו לפני גדולים‪ .‬נמצא‬ ‫אורח‪ ,‬וקודם התקיעות שאל את החסיד‬ ‫שאין לעמוד בתפילה באופן שאין הדרך‬ ‫ר' מרדכי חנא פוקס אם הרבי אומר‬ ‫לעמוד בו לפני גדולים‪ .‬ולפ"ז יש לומר‬ ‫דרשה לפני תקיעת שופר‪ ,‬והשיב לו שכן‪.‬‬ ‫שאין להתפלל בלי כובע ובגד עליון‪.‬‬ ‫כשהתחילו לומר 'למנצח לבני קרח‬ ‫ומצינו בזה מחלוקת בין הפוסקים‪ .‬מובא‬ ‫מזמור'‪ ,‬שאל אותו הלה‪ :‬הרי אמרת‬ ‫בשם הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל‬ ‫שהרבי יאמר דרשה‪ .‬השיב לו‪ :‬עוד מעט‬ ‫שעדיף שיפסיד תפילה בציבור ולא‬ ‫תשמע‪ .‬וכשהתחיל האהבת ישראל לומר‬ ‫יתפלל בלי כובע ובגד עליון משום שאינו‬ ‫'למנצח'‪ ,‬אמר לו ר' מרדכי חנא‪' :‬אתה‬ ‫ראוי לעמידה לפני המלך‪ .‬ובשם הגאון‬ ‫שומע את הדרשה'‪.‬‬ ‫רש"ז אויערבאך זצ"ל והגאון רבי יוסף‬ ‫ועוד מסופר‪ ,‬שהיה אחד שלא היה חסיד‬ ‫שלום אלישיב זצ"ל כתבו (הליכות שלמה‬ ‫ויזניץ‪ ,‬ושנה אחת נסע לראש השנה אל‬ ‫תפילה פ"ב סעי' ט"ו)‪ ,‬שבמקום אונס אין‬ ‫האהבת ישראל‪ .‬בליל ראש השנה‪,‬‬ ‫להפסיד תפילה בציבור משום חסרון‬ ‫כשאמרו בסוף מעריב 'לדוד מזמור'‪,‬‬ ‫כובע ובגד עליון‪.‬‬ ‫הבחין שהרבי מתעורר מאוד בפסוק 'נקי‬ ‫אין ברצוני להיכנס עכשיו להכרעת‬ ‫כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו‬ ‫הסוגיא‪ ,‬שהיא צריכה בירור לעצמה‪ .‬אבל‬ ‫ולא נשבע למרמה'‪.‬‬ ‫אפשר לומר עצה אחת שאין עליה‬ ‫לאחר התפילה‪ ,‬כשעבר לברכת 'שנה‬ ‫מחלוקת ‪ -‬להתפלל במנין וגם בכובע‬ ‫טובה'‪ ,‬עצרו הרבי ואמר לו‪' :‬פארשטייסט‪,‬‬ ‫ובבגד עליון‪ .‬זה ודאי המובחר שבכולם‪.‬‬ ‫יונגערמאן‪ ,‬הרי משביעין אותו תהי צדיק‬ ‫והנקודה הנוגעת לעניננו היא‪ ,‬שכאשר‬ ‫ואל תהי רשע'‪ .‬והיינו שהאדם צריך‬ ‫אדם עומד להתפלל לפני הקב"ה‪ ,‬יש‬ ‫לראות שלא תהא ירידת נשמתו לעולם‬ ‫מושג של דרך כבוד‪ .‬אין הוא עומד‬ ‫לשוא‪ ,‬ושלא תהא השבועה שהשביעוהו‬ ‫במקום רגיל‪ ,‬אלא לפני מלך‪ .‬אם היה‬ ‫קודם לידתו שבועה שאין בה ממש‪ ,‬אלא‬ ‫צריך להיכנס לפני מלך בשר ודם‪ ,‬היה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כד‬ ‫חלק מן התורה הקדושה‪.‬‬ ‫שישאר נאמן לשבועתו להיות צדיק ולא‬ ‫להיות רשע‪.‬‬ ‫וזהו 'דרשו ה' בהמצאו'‪ ,‬דרוש את הקב"ה‬ ‫במה שנמצא אצלך‪ ,‬באותה נקודה ובאותו‬ ‫וכאשר אמרנו שיום זה‪ ,‬יום ג' תשרי‪,‬‬ ‫חלק מן התורה שניתן לך‪ .‬וזהו גם פירוש‬ ‫מרמז כנגד 'לא תשא את שם ה' אלקיך‬ ‫הכתוב 'ועתה כתבו לכם את השירה‬ ‫לשוא'‪ ,‬יש בזה גם לימוד על כל האדם‬ ‫הזאת ולמדה את בני ישראל שימה‬ ‫כולו‪ ,‬שלא יהיו חייו בבחינת שוא‪ .‬הנשמה‬ ‫בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד‬ ‫לא ירדה לעולם לחנם‪ .‬האדם נשלח‬ ‫בבני ישראל'‪' .‬כתבו לכם'‪ ,‬שיראו שכל‬ ‫לעולם בשליחות מסוימת‪ ,‬והשביעוהו‬ ‫אחד מישראל יש לו חלק בתורה‪ ,‬ושחייו‬ ‫קודם לידתו 'תהי צדיק ואל תהי רשע'‪,‬‬ ‫ה‬ ‫עצמם יהיו כתובים וקשורים בתורה‬ ‫ולא תהא השבועה לשוא‪.‬‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫איתא בספרים (זוהר ח"ב פז‪ ;.‬רמב"ן‬ ‫השי"ת יעזור שנזכה לגמר חתימה טובה‬ ‫בהקדמה לפירושו על התורה) שכל התורה‬ ‫ולשנה טובה ומבורכת‪ ,‬ויוושעו ישראל‬ ‫וכתבו‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫של‬‫כולה שמותיו‬ ‫בכלליות ובפרטיות ברוחניות ובגשמיות‬ ‫הקדמונים (של"ה‪ ,‬תולדות אדם בית חכמה‬ ‫ובכל משאלות לבנו לטובה‪ .‬שנזכה‬ ‫תניינא ד"ה הרי שורש; מגלה עמוקות‪,‬‬ ‫לישועת ה' כהרף עין‪ ,‬לבנים ובני בנים‬ ‫ואתחנן אופן קפ"ו‪ ,‬ע"פ זוהר חדש שיה"ש)‪,‬‬ ‫עוסקים בתורה‪ ,‬לשידוכים הגונים‪,‬‬ ‫שכל איש ישראל יש לנשמה שלו אות‬ ‫לבריאות ולאריכות ימים‪ .‬ויתן השי"ת‬ ‫אחת מששים רבוא אותיות התורה‪,‬‬ ‫שנזכה ברחמים ובחסדים לקבל פני‬ ‫ו'ישראל' נוטריקון יש ששים רבוא‬ ‫משיח צדקנו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫אותיות לתורה‪ .‬נמצא שכל יהודי הוא‬ ‫❖‬ ‫פרקי אבות‬ ‫פרק ה' משנה א'‬ ‫שמקיימין את העולם שנברא בעשרה‬ ‫בעשרה מאמרות נברא העולם‪ .‬ומה‬ ‫מאמרות‪:‬‬ ‫תלמוד לומר‪ ,‬והלוא במאמר אחד יכול‬ ‫להבראות? אלא להפרע מן הרשעים‬ ‫וכתב זה"ק התוס' יו"ט‪ ,‬הכי פירושו ומה‬ ‫שמאבדין את העולם שנברא בעשרה‬ ‫ת"ל מזה שהוא נברא בעשרה מאמרות‪,‬‬ ‫מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים‬ ‫כלומר איזה לימוד נמשך מזה‪ .‬ולא שהיא‬ ‫ה‬ ‫וכעין זה כתב השפת אמת (שבועות תרל"ו‪ ,‬ד"ה בפסוק לא תשא)‪' :‬בפסוק לא תשא כו' שם ה' אלקיך‬ ‫לשוא‪ .‬הוא כח הפועל בנפעל‪ .‬כי נפשות בני ישראל נמשכין ממקור הקדושה וחל עליהם שם השי"ת‪,‬‬ ‫וצריך אדם לשמור כח נשמתו שלא לישא אותו לשוא ח"ו‪ .‬וע"ז נאמר "אשר לא נשא לשוא נפשי"‪.‬‬ ‫כי לא ינקה ה' כו' פי' שא"א להיות נקי ובר לבב בלי סיוע עליון‪ ,‬כמאמר אם אין הקב"ה עוזרו לא‬ ‫יכול לו‪ .‬ומי שמתקן בכחו בכל אשר תמצא ידו‪ ,‬אז השי"ת מסייע לו יותר‪ .‬אבל הנושא נפשו לשוא‬ ‫ח"ו אין מוסיפין לו כח מלמעלה‪ .‬וז"ש "כי לא ינקה כו' אשר ישא כו' שמו לשוא"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כל פשעיו אשר עשה‪ .‬כי מדותיו יתברך מדה‬ ‫שאלה על הבריאה עצמה למה היתה‬ ‫כנגד מדה‪ ,‬שהוא מביא רעה לעולם וכו'‪.‬‬ ‫בעשרה מאמרות‪ .‬אלא שר"ל שיש לנו‬ ‫ללמוד מהבריאה שהיא בעשרה מאמרות‬ ‫מהרא"ל צינץ‪ :‬צדיק גמור ‪ -‬צדיק וטוב לו‬ ‫לימוד מוסר נאה‪ ,‬לפי שהלוא במאמר אחד‬ ‫וממשיך שם‪ ,‬נהדר למאמר שהתחלנו‪,‬‬ ‫היה יכול להבראות‪ ,‬ויצא לנו ממה שנברא‬ ‫דהנה במה דאמרינן (אבות פ"ב מ"א) והוי‬ ‫בעשרה להפרע וכו'‪ .‬אבל לא שלכך היתה‬ ‫זהיר במצוה קלה כבחמורה‪ ,‬שאין אתה‬ ‫כוונת הבריאה בעשרה מאמרות כדי להפרע‬ ‫יודע מתן שכרן של מצות‪ .‬ותמהו בזה‪ ,‬אם‬ ‫וכו' שאין זה ממדת טובו יתברך לעשות‬ ‫ידוע כי היא הקלה‪ ,‬א"כ ממילא יודע מתן‬ ‫פעולה יתירה כדי להפרע וכו' כך פי' בדרך‬ ‫שכר‪.‬‬ ‫חיים‪:‬‬ ‫ואך הענין הוא כך‪ ,‬כי באמת אף‬ ‫הלשון 'צדיקים גמורים'‬ ‫שבעצמותה היא קלה‪ ,‬מ"מ אם נזדמן לו‬ ‫וכתב בדרשות מהרא"ל (דרוש כ"ו) וז"ל‪,‬‬ ‫בשעה שהכריע את כל העולם לכף זכות‪,‬‬ ‫יראה עפ"י הקדמה אחת‪ ,‬שפעמים מצינו‬ ‫אזי הגם שהיא מצוה קלה‪ ,‬עכ"ז אז שכרה‬ ‫(ברכות ז‪ ).‬בעולם השפל צדיק וטוב לו‪ ,‬רשע‬ ‫גדול‪ .‬וכן בהיפוך‪ ,‬אם לא קיימה המצוה‬ ‫וטוב לו‪ ,‬צדיק ורע לו‪ ,‬רשע ורע לו‪ .‬ויראה‬ ‫קלה אשר הי' יכול להכריע את כל העולם‬ ‫ביאורו עפ"מ שאמרו חז"ל (קידושין מ‪):‬‬ ‫לזכות‪ ,‬אזי עונשו גדול מאד‪.‬‬ ‫לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב‬ ‫לכן אמר בענין 'עקב תשמעון' (דברים ז‪:‬יב)‪,‬‬ ‫וחציו זכאי [וכל העולם כולו ג"כ חציו חייב‬ ‫ר"ל במצוה קלה שתכריע אשר יהי'‬ ‫וחציו זכאי] וכו' עשה מצוה אחת אשריו‬ ‫תשמעון‪ ,‬שהרבים ידונו לטוב ע"י קיום‬ ‫שהכריע את עצמו וכל העולם לכף זכות‪,‬‬ ‫מצוה קלה זו כנ"ל‪ ,‬אז ושמר לך הברית‬ ‫עבר עבירה אחת‪ ,‬אוי לו שהכריע את עצמו‬ ‫לעוה"ב גמולו הטוב‪ ,‬וחוץ מזה 'ואהבך‬ ‫ואת כל העולם לכף חובה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וגו'' (שם‪:‬יג) ולא ינוכה כלל רק במה שמביא‬ ‫והנה זה אינו אלא במאורעות של כללות‬ ‫שפע טובה לעולם כולו זוכה לשכר עוה"ז‬ ‫העולם‪ ,‬כמו רעב וכדומה שנידון כל העולם‬ ‫ולשתי שלחנות בזה ובבא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫על פי רובו‪ .‬אבל לענין השכר ועונש פרטיי‬ ‫זכה הכריע כל העולם‬ ‫של כל אחד ואחד‪ ,‬בודאי ישלם ה' לאיש‬ ‫אמנם לפ"ז כאשר יעשה אדם חשבון נפשו‬ ‫כצדקתו‪ ,‬ולרשע רע כרשעתו בעלמא‬ ‫יסמר שערות ראשו‪ ,‬דכמו שיוכל להיות‬ ‫דקשוט‪ .‬לכן הצדיק‪ ,‬אם זכה להכריע‬ ‫שזכה והכריע עצמו וכל העולם לכף זכות‪,‬‬ ‫במעשיו שיהי' העולם נידון לזכות על פי‬ ‫ומאן יימר לן שחס ושלום הי' בגדר לא זכה‬ ‫מצוה שעשה‪ ,‬גם בעולם הזה ישלם ה'‬ ‫ונמצא מצד השני ה' ירחם וסלח‪ .‬וא"כ מי‬ ‫גמולו תחת רודפו טוב והביא טובה על כל‬ ‫יודע במה נכשל שהכניס כל העולם לסכנה‬ ‫העולם‪ ,‬וזה צדיק וטוב לו‪ .‬וכן ברשע‬ ‫עצומה‪.‬‬ ‫שמכריע בעבירה שעשה כל העולם לכף‬ ‫חוב‪ ,‬אזי גורם פורעניות לכל העולם‪ ,‬ויתן‬ ‫ובספה"ק פני מנחם (פ' יתרו) כותב שם‪,‬‬ ‫לו גמולו להרע לו גם בזה העולם‪ .‬ועונותיו‬ ‫ואפילו בדורות המאוחרים בכל הנסיונות‬ ‫על עצמותיו להיות נידון בעלמא דקשוט על‬ ‫הקשים‪ ,‬לית אתר פנוי מיניה‪ ,‬שכשניתן‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כו‬ ‫וארץ ברעה תתמוגג ומתפחדין על עצמן‪,‬‬ ‫נסיון משמים ניתן ג"כ דרך תשובה באם‬ ‫ואין מי שיבקש רחמים בעדינו‪.‬‬ ‫יכשל‪ .‬איתא (אבות פ"ו מ"י) חמשה קנינים‬ ‫קנה הקב"ה בעולמו ואלו הן‪ ,‬תורה שמים‬ ‫יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם‬ ‫וארץ ישראל וכו'‪ .‬ואיתא אצל רבי אלעזר בן‬ ‫וזהו ביאור המאמר (יומא פו‪ ):‬יחיד ששב‬ ‫דורדיא (ע"ז יז‪ ).‬שמים וארץ ביקשו עלי‬ ‫מוחלין לו ולכל העולם‪ ,‬דהיינו היחיד‬ ‫רחמים וכו' אמר אין הדבר תלוי אלא בי‬ ‫שלפעמים נכשל כל כך שמכריע את כל‬ ‫וכו'‪ ,‬שבכל איש ישראל נשאר ניצוץ‬ ‫העולם לחובה‪ ,‬ומי יודע ר"ל מה נצמח מזה‪.‬‬ ‫אלוקות ["ה' אלקיו עמו" (במדבר כג‪:‬כא)‪,‬‬ ‫והשי"ת מתחסד עם כל בריותיו‪ ,‬וכששב‬ ‫ובזה מתקן החטא]‪ .‬ואיתא שם‪ ,‬לא דיין‬ ‫הקב"ה מוחל לו ועם כל העולם כולו‪ ,‬כי‬ ‫לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין‬ ‫הכל מחשבונו ה"י‪.‬‬ ‫אותן רבי‪ ,‬שבזה הורה לימוד לכל בעלי‬ ‫וכידוע על הרה"ק ר' דוד לעלוב זי"ע שהי'‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫אצל רבו הרה"ק רבי ר' אלימלך מליזענסק‬ ‫אם אסק שמים שם אתה‬ ‫זי"ע ועכי"א‪ ,‬ושאלו מי הכי גרוע בעירו וכו'‬ ‫ומצינו אצל ר"א בן דורדיא חידוש בלשונו‪,‬‬ ‫עד שענה על עצמו ואז קבלו באהבה רבה‪.‬‬ ‫אם כן הכל תלוי בי‪ .‬וכתב המהר"ל דמי‬ ‫וזה ביאור יחיד ששב‪ ,‬שמרגיש פחות מכל‬ ‫שמוכן לנסיון מוכן לתשובה כ"ע‪ .‬ונביא‬ ‫העולם‪ ,‬מרים כל העולם עמו (שמעתי מכ"ק‬ ‫מ"ש הגרש"ק בקהלת יעקב (ר"ה) דהנה דוד‬ ‫האדמו"ר ר' אלתר מלעלוב זי"ע)‪.‬‬ ‫המלך ע"ה אמר (תהלים קלט‪:‬ז‪-‬ח) "ואנה‬ ‫וכעין זה אי' בספר שיח זקנים מכ"ק‬ ‫מפניך אברח‪ .‬אם אסק שמים שם אתה‬ ‫אדמו"ר הגה"ק בעל שפע חיים זי"ע‪,‬‬ ‫ואציעה שאול הנך"‪ .‬והנה אם הכוונה‬ ‫שסיפר בשם הרה"ח ר' יוסף קנאבלעך ז"ל‬ ‫כפשוטו‪ ,‬הוא תמוה שיאמר אדונינו דוד‬ ‫ששמע פעם מהרה"ק מהר"א מבעלז זצ"ל‬ ‫דברים פשוטים כאלו לומר שאי אפשר‬ ‫בסעודה המפסקת בערב יום כיפור שאמר‪,‬‬ ‫לברוח ממנו יתברך‪.‬‬ ‫הגמ' ביומא אומר יחיד ששב מוחלין לו‬ ‫ונראה הכוונה על דרך אמרם ז"ל באלעזר‬ ‫ולכל העולם כולו‪ .‬ודקדק מה הכוונה יחיד‬ ‫בן דורדיא שאמר שמים וארץ ביקשו עלי‬ ‫ששב‪.‬‬ ‫רחמים‪ .‬אמרו לו‪ ,‬עד שנבקש רחמים עליך‬ ‫ואמר בהקדם הסיפור ששמע מאביו זצ"ל‬ ‫נבקש רחמים על עצמינו וכו'‪ .‬והנה מדרך‬ ‫שפעם אחת נתאחר הבעל שם טוב להתפלל‬ ‫העולם כשיש לאדם איזה חוב בעיר אחרת‬ ‫תפלת נעילה ביום הקדוש‪ ,‬ואמר הבעש"ט‬ ‫אומר 'גם שם עומד שם ממוני'‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫שרשע א' בארצות המערב התחרט מאד על‬ ‫דוד‪ ,‬אנא מפניך אברח לבקש רחמים עבורי‪,‬‬ ‫מעשיו ושב בלב נשבר להשי"ת‪ ,‬ואמר‬ ‫"אם אסק שמים שם אתה" ‪ -‬גם שם יש לך‬ ‫שהוא החוטא היותר גדול בכל העולם‪,‬‬ ‫חובות‪" ,‬ואציעה שאול הנך"‪ ,‬גם שם יש לך‬ ‫והעלה בתשובתו כל התשובות מכלל‬ ‫חוב וצריכין לבקש רחמים על עצמן‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫וכן אמר כאן‪ ,‬אם הדין ח"ו מתגבר למעלה‬ ‫ופירש בזה הרה"ק יחיד ששב‪ ,‬היינו שהוא‬ ‫מה נעשה‪ ,‬אם יעלו שמים ירדו תהומות‬ ‫עושה תשובה עם חרטה כל כך גדולה‪,‬‬ ‫לבקש רחמים עבורינו‪ ,‬הרי נפשם של שמים‬ ‫כז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫וזהו גודל התשובה‪ ,‬שצריך להתבונן הרי מי‬ ‫שמרגיש שהוא היחיד בגודל חטאיו‪ ,‬אז‬ ‫יודע מה הכריע‪ ,‬באיזה ענין הכריע‪ ,‬ועד‬ ‫מעלה כל התשובות ומוחלין לו ולכל‬ ‫איפוא הגיע הפגם‪ ,‬וישוב כל כך עד שיתקן‬ ‫העולם כולו‪ .‬ואחר סיים הרה"ק בזה"ל‪' ,‬ווי‬ ‫הכל‪ .‬וזהו הכוונה ג' ספרים בינונים תלוים‬ ‫איז נאך דא אויף די וועלט אזא חוטא ווי‬ ‫ועומדים שלא הכריעו‪ ,‬אמנם ביוה"כ כולו‬ ‫איך בין'‪.‬‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫❖‬ ‫פרק ו' משנה י"א‬ ‫הנשמה באה לעולם‬ ‫כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא‬ ‫לבלתי תאכל נהמא דכסופא‬ ‫אלא לכבודו‪ ,‬שנאמר (ישעי' מג‪:‬ז) "כל‬ ‫הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף‬ ‫נודע היות הנשמה באה לעולם לבלתי‬ ‫עשיתיו"‪ .‬ואומר (שמות טו‪:‬יח) "ה' ימלוך‬ ‫תאכל נהמא דכסופא‪ .‬וכתבו הקדמונים כי‬ ‫לעולם ועד"‪ .‬אמר רבי חנניא בן עקשיא‪,‬‬ ‫הנשמה ניתנת באדם והוא בכח‪ ,‬וניתנת לו‬ ‫רצה הקב"ה לזכות את ישראל‪ ,‬לפיכך הרבה‬ ‫להוציאה מכח אל הפועל‪ .‬ולהבינך ענין זה‬ ‫להם תורה ומצוות‪ ,‬שנאמר (ישעי' מב‪:‬כא)‬ ‫בבירור כך הוא‪ .‬הענין הוא‪ ,‬כי יש באדם‬ ‫"ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"‪.‬‬ ‫נר"נ ונשמה לנשמה‪ .‬והענין‪ ,‬כי חלק הנפש‬ ‫ויש לפרש כל אשר 'בראתי יצרתיו'‪ ,‬וגם‬ ‫היא כח המעשה הניתן באדם‪ ,‬כי דומם אין‬ ‫ענין בעשרה מאמרות ג"כ‪.‬‬ ‫לו תנועה ולא יעשה מאומה‪ .‬וניתן באדם‬ ‫נפש חיה‪ ,‬ועי"ז יש לו כח לעשות כל מה‬ ‫בהקדם דברי הערבי נחל זי"ע (פ' ויקהל‬ ‫שחפץ‪ .‬הרוח‪ ,‬הוא כח וחיות מאת ה' ניתן‬ ‫דרוש א'‪ ,‬ועיין במגיד משנה ד' פרשיות קצת‬ ‫באדם אשר בכחו יוכל לדבר‪ ,‬ולזה מתרגם‬ ‫ביאור יותר בזה) נקדים ענין אחד אשר הוא‬ ‫(בראשית ב‪:‬ז) לרוח ממללא‪.‬‬ ‫עיקר ויסוד כל התורה‪ ,‬חיוב מוטל על איש‬ ‫הישראלי בלי לשוכחו אף רגע‪ ,‬כי הוא יסוד‬ ‫נשמה‪ ,‬הוא חיות וכח מאת ה'‪ ,‬אשר בו‬ ‫כל היסודות ותכלית הכל‪ ,‬וביארתי בזה‬ ‫יחשוב האדם כל מה שחפץ‪ ,‬והוא מעולם‬ ‫מאמר דוד המלך ע"ה (תהלים פט‪:‬מט) "מי‬ ‫המחשבה‪ .‬נשמה לנשמה הוא השכל שניתן‬ ‫גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד‬ ‫באדם חיות וכח מאת ה'‪ ,‬אשר בו ישכיל‬ ‫שאול סלה"‪.‬‬ ‫בכל המושכלות‪ ,‬כל אחד כפי ערך שכלו כך‬ ‫ישכיל‪ .‬הרי אלו ארבעה מיני חיות באדם‪,‬‬ ‫וכתבנו במקום אחר בדרוש לפרשת תצא‬ ‫ואחרי מותו הגוף כלה‪ ,‬ולא נשאר רק ד'‬ ‫(דרוש א') דהכי קאמר‪ ,‬ע"י שיזכור יום‬ ‫חלקי נשמה הללו‪ ,‬כי זה כל האדם‪ ,‬אבל‬ ‫המיתה ניצול מיצה"ר‪ ,‬ובזה ממלט נפשו‬ ‫הגוף אינו רק לבוש שפושטין אותו‪.‬‬ ‫מיד שאול‪ .‬משא"כ האיש אשר בימי חיותו‬ ‫יש באדם נר"נ ונשמה לנשמה‬ ‫אינו רואה יום המיתה לפניו‪ ,‬אי אפשר לו‬ ‫למלט נפשו משאול‪ ,‬כי היצה"ר יתגבר עליו‬ ‫ואמנם כל אלו החיות ניתנו באדם בכח‪,‬‬ ‫ע"ש‪ ,‬ונבאר כאן בדרך אחר‪.‬‬ ‫והוא יוציאם לפועל‪ .‬ולהסביר דבר זה נדבר‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כח‬ ‫מהמצוה שאדם עושה נברא מלאך קדוש‬ ‫מאחד‪ ,‬וממנו תדין על כל הד' חלקים‪ .‬ונדבר‬ ‫וזהו ענין אומרם ז"ל שמהמצוה שאדם‬ ‫מחלק הרוח ממללא‪ :‬הנה ניתן באדם כח‬ ‫עושה נברא מלאך קדוש‪ ,‬ובא מיד לפני ה'‬ ‫וחיות שע"י יש לו כח לדבר בכל עת שירצה‪,‬‬ ‫ואומר פלוני בנך עשאני‪ .‬ענין בריאת הנמצא‬ ‫הרי זה בכח‪ ,‬וכאשר מדבר דבר‪ ,‬הרי הוציא‬ ‫הקדוש הזה‪ ,‬הוא חלק מנשמתו אשר יצאה‬ ‫חלק מהרוח לפועל‪ ,‬והוא הוא עצמיות‬ ‫לפועל‪ ,‬ומיד פורח למעלה‪ ,‬כי אין לו‬ ‫חיותו ונשמתו‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (שיה"ש‬ ‫להתעכב עוד בזה העולם אחרי שגמר‬ ‫ה‪:‬ו) "נפשי יצאה בדברו"‪ ,‬שכל דיבור‬ ‫פעולתו אשר בשבילו בא הנה‪.‬‬ ‫שיוצא מפי האדם הוא אבר וחלק מנשמתו‬ ‫אשר הוציאה לפועל עתה‪[ .‬וכן בכל מעשה‬ ‫ולפי שהדבר אשר הוא בכח מקבל שינוי‬ ‫ותנועה שמתנועע מוציא חלק מנפשו‬ ‫והתהפכות כאשר אמרנו‪ ,‬לזאת הנשמה ביד‬ ‫לפועל‪ ,‬וכן בכל מחשבה שמהרהר ומחשב‬ ‫האדם "כחומר ביד היוצר" (ירמי' יח‪:‬ו) אל‬ ‫מוציא חלק נשמה לפועל‪ ,‬וכן בכל מושכל‬ ‫אשר יחפוץ יטנו וכל אשר חפץ יעשה‬ ‫שישכיל ומחדש איזה שכל מוציא לפועל‬ ‫ממנה‪ .‬ולכן כשמדבר האדם דיבורי קדושה‬ ‫אבר וחלק מן נשמה לנשמה]‪.‬‬ ‫כתורה ותפלה ודומיהן‪ ,‬ולפי שאורייתא‬ ‫וקוב"ה חד‪ ,‬הרי עשה החלק כהכלל‪ ,‬ונעשה‬ ‫ונודע כי כל דבר שהוא בכח מקבל שינוי‬ ‫ממנה אלקות כביכול‪.‬‬ ‫והתהפכות אל "אשר יחפוץ יטנו" (משלי‬ ‫כא‪:‬א)‪ ,‬כמו כח הפרי תוך הארץ‪ .‬ולפי שאינו‬ ‫וכאשר מדבר דברים אסורים כלשון הרע‬ ‫רק בכח‪ ,‬אז אם יטעו אילן זה יוציא פרי זה‪,‬‬ ‫ורכילות ודומיהן‪ ,‬או דברים בטלים שהם‬ ‫ואם יטעו שם אילן אחר יוציא פרי אחרת‪.‬‬ ‫דיבורים אשר אין צורך לאדם לדברם כלל‪,‬‬ ‫משא"כ אחר שיצא לפועל אינו מקבל‬ ‫אמרו חז"ל (יומא יט‪ ):‬שעבר בעשה ול"ת‪,‬‬ ‫התהפכות‪ ,‬כי אחר שגדל הפרי באילן כן‬ ‫כל עבירה היא קליפה וסט"א‪ ,‬נמצא עשה‬ ‫יהיה לעולם לא יקבל שינוי לעולם‪ ,‬וכמו‬ ‫מנשמתו וחיותו סט"א‪ ,‬כי דבר שהוא בכח‬ ‫שאמר הכתוב (קהלת ג‪:‬יד) "ידעתי כי כל‬ ‫מקבל שינוי מן הקצה אל הקצה‪ ,‬וכאשר‬ ‫אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם‪ ,‬עליו‬ ‫יצא לפועל כך נשאר לעולם‪ .‬והתורה ניתנה‬ ‫אין להוסיף וגו'"‪ ,‬עשה דייקא‪ ,‬ר"ל אשר‬ ‫בעבור זאת להאדם‪ ,‬כדי שידע ע"י מה יניח‬ ‫יצא לפועל נשאר כך תמיד‪ .‬ולזאת באה‬ ‫נשמתו באלקות‪ ,‬וע"י מה נעשה ממנה‬ ‫הנשמה תוך האדם שיוציאנה לפועל לא‬ ‫סט"א ח"ו‪.‬‬ ‫זולת‪.‬‬ ‫וכל זמן שהנשמה מלובשת תוך הגוף אין‬ ‫ולפ"ז‪ ,‬מיד כשהאדם מדבר איזה דיבור‬ ‫האדם מרגיש בזאת‪ ,‬ואחרי הפטירה‪ ,‬במקום‬ ‫[וכן בשכל ומחשבה ומעשה כאשר הקדמנו‬ ‫שהניח כל ימיו חלקי נשמתו [שהם המעשים‬ ‫שכל מה שנסביר בחלק אחד ממנו תדין על‬ ‫והדיבורים והמחשבות והשכליות] שם‬ ‫שאר חלקי הנשמה]‪ ,‬אזי הוציא חלק ההוא‬ ‫ימצאנה‪ ,‬עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע‪,‬‬ ‫לפועל‪ ,‬אזי מיד נבדל חלק חיותו ההוא‬ ‫כי אין חשבון ודעת בשאול כו' (קהלת ט‪:‬י)‪.‬‬ ‫והולך למקומו למעלה‪ ,‬דהא עיקר ביאתה‬ ‫ע"י דיבורים קדושים נעשה האדם‬ ‫לזה העולם איננו רק בעבור הוציאה לפועל‪,‬‬ ‫שהוא הנשמה כתר ועטרה לה'‬ ‫וכאשר יצאה לפועל אין לה להיות עוד בזה‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫ועתה ישכיל האדם הנלבב ויבין בטוב‬ ‫כט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ויותר חמור הנמשל מהמשל‪ ,‬כי בהמשל‬ ‫מדעו‪ ,‬אחרי שידענו שהתפלה נעשה כתר‬ ‫עושה בן המלך עטרה לאויב המלך‪ ,‬אבל‬ ‫לה'‪ ,‬וכן דיבורי תורה‪ ,‬והדיבורים הם הם‬ ‫בנמשל האדם עצמו נעשה כתר הן לטוב הן‬ ‫האדם בעצמו‪ ,‬הרי ע"י דיבורים הקדושים‬ ‫למוטב‪ .‬וזהו שאמר 'וינזרו לבושת'‪ ,‬מלשון‬ ‫נעשה האדם שהוא הנשמה כתר ועטרה לה'‪,‬‬ ‫נזר ועטרה‪ ,‬שהם עצמם נעשו כתר ועטרה‬ ‫והוא מה שאמר הכתוב (ישעי' מט‪:‬ג)‬ ‫לס"א ח"ו‪.‬‬ ‫"ישראל אשר בך אתפאר"‪ ,‬כי פאר הוא נזר‬ ‫ועטרה‪ ,‬ואמר כי הש"י מתעטר בישראל‪,‬‬ ‫וזהו ג"כ מה שאמר הכתוב (ישעי' א‪:‬ד)‬ ‫שהם עצמם נעשים לו עטרה וכתר [והוא‬ ‫"ניאצו את קדוש ישראל נזורו אחור"‪ .‬כי‬ ‫התכללות החלק בכל‪ ,‬כי העטרה אינו דבר‬ ‫ידוע בסוד אחור וקדם‪ ,‬הקדושה נקרא‬ ‫נפרד והבן]‪.‬‬ ‫'קדם' והקליפה 'אחור'‪ .‬וז"ש 'ניאצו את‬ ‫קדוש ישראל'‪ ,‬במה ש'נזורו אחור'‪ ,‬שנעשו‬ ‫ועתה נשכיל‪ ,‬מה מתוק וטוב ויפה אף נעים‬ ‫נזר לעכו"ם ח"ו אויב המלך‪.‬‬ ‫בהיות האדם אחר פטירתו מוצא עצמו כתר‬ ‫להש"י כביכול‪ ,‬ומה מר ורע בהיותו ח"ו‬ ‫הנה כאשר האדם לא ישכח בזה בכל רגע‪,‬‬ ‫מוצא עצמו כתר לסט"א‪ ,‬כי ע"י דיבורים‬ ‫ודאי ישמור את עצמו מדיבורים רעים‬ ‫אסורים‪ ,‬כרכילות ולה"ר וליצנות ודברים‬ ‫ומחשבות רעות ומעשים רעים ושכלים‬ ‫בטלים ודומיהן נעשה כתר לעכו"ם ח"ו [וכן‬ ‫רעים‪ .‬כי ראינו כל רשע מישראל חפץ בכל‬ ‫במחשבות ושכליות]‪ ,‬אין למעלה מעונג‬ ‫נפשו ולבו שיהא פטירתו מהעולם‬ ‫ואין למטה מנגע (עי' ספר יצירה פ"ב מ"ד) ‪-‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬כדי שתצא נשמתו מתוך תשובה‪.‬‬ ‫זהו תענוג מתמיד ועוה"ב והשארת הנפש‬ ‫ו"לו חכמו ישכילו זאת" (דברים לב‪:‬כט) כי‬ ‫ונצחיותה‪ ,‬וזה עונש מר וגיהנם ובאר שחת‬ ‫אין האדם נפטר ברגע אחד בעת פטירתו‪,‬‬ ‫וכליון נפש וכף הקלע‪ ,‬רחמנא ליצלן ברוב‬ ‫אלא בכל רגע מימי חייו הוא עת פטירתו‪ ,‬כי‬ ‫רחמיו וחסדיו ויתן בלבנו לעשות הטוב‬ ‫בכל מעשה ודיבור ומחשבה הוא פטירת‬ ‫בעיניו‪.‬‬ ‫אבר אחד וחלק מנשמתו כאשר אמרנו‪.‬‬ ‫וזהו מה שהוכיח הנביא ע"ה לישראל‬ ‫רק בעת פטירתו הכללית כתב באור החיים‬ ‫באומרו (הושע ט‪:‬י) "וינזרו לבושת"‪ ,‬פירוש‬ ‫(בראשית מז‪:‬כט) שנקבצים כל חלקי נשמתו‬ ‫הפרישו עצמם לעכו"ם הנקרא בושת (עי'‬ ‫שהלכו מאתו בכל יום ויום‪ ,‬ובאים‬ ‫רש"י ז"ל)‪ .‬ויל"ד‪ ,‬דהיה לו לומר 'הזירו‬ ‫ומתאספים כולם גם יחד ויצאו כאחד‪ .‬והוא‬ ‫עצמם לבושת'‪ .‬אך ישכיל האדם במשל‪ ,‬אם‬ ‫בסוד "תוסף רוחם יגועון" (תהלים קד‪:‬כט)‪,‬‬ ‫נמצא בן מלך גדול אשר אביו אהבו כנפשו‪,‬‬ ‫ע"ש באורך בפרשת ויחי כי מתוק הוא‪,‬‬ ‫וילך ויעשה כתר מלוכה לאויב אביו המלך‪,‬‬ ‫ועיין גם מ"ש בפ' ויחי (דרוש ב') מהנ"ל‪.‬‬ ‫כך הדבר הזה ח"ו‪ ,‬כי ה' צוה אותנו לקבל‬ ‫ועל זה אמרו רז"ל (ברכות סא‪ ):‬אשריך ר"ע‬ ‫עול מלכות שמים בכל יום‪ ,‬וקבלת מדינה‬ ‫שיצתה נשמתך באחד‪ ,‬ר"ל באחדות‬ ‫מלך עליהם הוא לעטרו בכתר מלוכה‪ .‬לזאת‬ ‫ואלקות נכללה נשמתו‪ .‬ואין זה מצד זכיה‬ ‫בקבלת עול מלכות שמים בכל יום בק"ש‬ ‫שיאמר האדם בלבו מי הוא שיהיה יכול‬ ‫ותפלה מעטרים למלך הכבוד‪ ,‬היתכן לעטר‬ ‫להיות לו זכיה זו‪ ,‬זהו דבר שאי אפשר ואין‬ ‫ח"ו לסט"א אויב אבינו המלך ח"ו בדברים‬ ‫שום דבר במקרה והזדמן ח"ו‪ .‬אלא לצד‬ ‫בטלים ושאר דיבורים האסורים?‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ל‬ ‫אך להיות מחטא אדה"ר נתערבו ניצוצי‬ ‫שרבי עקיבא שלח כל ימיו כל חלקי נשמתו‬ ‫הקדושה תוך הקליפה‪ ,‬וצריך להוציאם‪ ,‬לכן‬ ‫לאלקות ואחדות‪ ,‬ועתה סמוך לפטירתו‬ ‫אלו התיבות שמזכירין בתפלה הוא להוציא‬ ‫"כולם נקבצו באו" (ישעי' מט‪:‬יח) אליו‪ ,‬ולכן‬ ‫הטוב מהרע ההוא‪ ,‬והטוב ההוא הוא העולה‬ ‫ממקום שבאו לשם יהלכון ויצאו באחד‪.‬‬ ‫ונכלל תוך הכתר הנעשה לה'‪ ,‬וזהו העלאת‬ ‫משא"כ מי ששלח חלקי ואברי נשמתו‬ ‫ניצוצי קדושה מתוך הקליפה‪ .‬וממילא‬ ‫לסט"א ח"ו‪ ,‬אזי בעת פטירתו יוקבצו אליו‪,‬‬ ‫לעתיד שיוציא בלעו מפיו (עי' ירמי' נא‪:‬מד)‬ ‫וממקום שבאו לשם ישובו‪.‬‬ ‫ולא יהיו ניצוצי קדושה מובלעים בקליפה‪,‬‬ ‫ועכ"פ האדם נפטר בכל דיבור ומחשבה‬ ‫אז אפילו כשיודו לה' חסדו לא יזכירו כלל‬ ‫ומעשה‪ ,‬כי החלק והאבר ההוא יוצא מיד‪,‬‬ ‫תיבות הרעים ההם‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב (שם‬ ‫וכאשר יצא לפועל החלק ההוא‪ ,‬כן יקום לא‬ ‫טז‪:‬יד‪-‬טו) "ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה‬ ‫ישתנה‪ .‬ולכן כמו שהאדם משתוקק שיהיה‬ ‫את בני ישראל מארץ מצרים"‪ ,‬כי למה‬ ‫מיתתו בתשובה‪ ,‬כך יחפוץ שיהיו כל‬ ‫יזכירו תיבת מצרים כלל‪ ,‬אלא יאמרו מארץ‬ ‫דיבוריו ומחשבתו ומעשיו כל ימיו בתשובה‬ ‫צפונה ומכל הארצות‪ ,‬כי לא יזכירו‬ ‫וטהרה‪ .‬והיינו שאמר (תהלים פט‪:‬מט) "מי‬ ‫בהודאתם שום שם המורה רע‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫גבר יחיה ולא יראה מות"‪ ,‬ר"ל שאינו מבין‬ ‫וזש"ה "תקראי אישי ולא תקראי לי עוד‬ ‫שכל ימי חייו הוא מת‪ ,‬אז אותו האיש לא‬ ‫בעלי" (הושע ב‪:‬יח)‪ ,‬כי בהיות עדיין הקדושה‬ ‫"ימלט נפשו מיד שאול"‪.‬‬ ‫מעורבת בתוך הקליפה‪ ,‬עדיין אין קירוב‬ ‫אלא צריך האדם שלא ישכח אף רגע מכל‬ ‫גמור ככלה בבית אביה‪ .‬אבל ביום ההוא‬ ‫מה שכתבנו‪ ,‬ובזה ודאי ישמר מרע‪ .‬ובחשק‬ ‫תקראי לי אישי‪ ,‬לשון חיבה וקירוב גמור‪.‬‬ ‫זה יתפלל גם ילמוד‪ ,‬ביודעו שהדיבורים‬ ‫ולכן והכרתי "את שמות הבעלים מפיה ולא‬ ‫אלו ומחשבותיו ושכלו הוא שולח חלקי‬ ‫יזכרו עוד בשמם" (שם‪:‬יט)‪ ,‬אפילו כאשר‬ ‫ואברי נשמתו אל ה'‪ ,‬והרי חלקים אלו‬ ‫נודה לאלקינו על הנסים שעשה לנו‪ ,‬לא‬ ‫נפטרים מן העולם‪ .‬והמשכיל הנלבב יעמיק‬ ‫נזכיר האומות הרעות ומדינות הרעות‬ ‫בכל אלה וטוב לו (ועיין בריש פ' נח)‪.‬‬ ‫בשמם‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ובזה נבין ג"כ מה שאמר הכתוב (הושע‬ ‫ועכ"פ העולה לנו‪ ,‬צריך שלא ישכח האדם‬ ‫ב‪:‬יח) "ביום ההוא תקראי לי אישי ולא‬ ‫בדברים האלה‪ ,‬ובודאי ישמר מאד‬ ‫תקראי לי עוד בעלי" [פירשתי‪ ,‬ככלה בבית‬ ‫מדיבורים רעים ומחשבות רעות ודומיהן‪,‬‬ ‫חמיה ולא ככלה בבית אביה] והכרתי שמות‬ ‫בהיות לא ישכח כי זה פטירת חלק מנשמתו‬ ‫הבעלים מפיהם "ולא יזכרו עוד בשמם"‪.‬‬ ‫שמוציאה לפועל ויעשה כתר לסט"א ח"ו‪,‬‬ ‫יובן‪ ,‬כי אחרי שכל דיבורי התפלה הם חלקי‬ ‫ודאי יברח מזה ולא ידבר רק דיבורים‬ ‫נשמתו‪ ,‬ונעשים כתר בראש הקב"ה כביכול‪,‬‬ ‫קדושים‪.‬‬ ‫צריך לדעת א"כ מה זה שבתפלה נזכר ג"כ‬ ‫שיחות חולין צריך הוא לעסק התורה‬ ‫דיבורים שאינם טובים‪ ,‬הלוא המה שם‬ ‫ובערבי נחל הנ"ל קצת להלן כותב‪ ,‬ולזה‬ ‫פרעה ומצרים ואלהים אחרים ודומיהן‪ ,‬איך‬ ‫רמזו רז"ל (ע"ז יט‪ ):‬גם כן במאמרם על פסוק‬ ‫יעלו תיבות אלו להיות כתר‪ ,‬וכן ארץ הכנעני‬ ‫(תהלים א‪:‬ב‪-‬ג) "ובתורתו יהגה יומם וגו'‬ ‫והפריזי כו' ודומיהן?‬ ‫לא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫וכמש"ל‪ ,‬ונכלל בקדושה‪ .‬וזהו 'קודש‬ ‫ועלהו לא יבול"‪ ,‬שיחת חולין של ת"ח‬ ‫קדשים תהיה לכם'‪ ,‬שמן ה'לכם' יהיה קודש‪.‬‬ ‫צריכה תלמוד‪ .‬וירמוז לדעתי על האמור‪ ,‬כי‬ ‫האיש אשר עוסק בתורה‪ ,‬אז אפילו הדיבור‬ ‫בשבת כל מדה וכל עולם יש לו עליה‬ ‫הגרוע שלו‪ ,‬דהיינו השיחות חולין אינו‬ ‫אכן בזמן שאין קטורת‪ ,‬מצאנו ראינו ג"כ‬ ‫לבטלה‪ ,‬כי נעשו לבוש כאמור‪ ,‬והיינו ועלהו‬ ‫סיוע לזה‪ ,‬אחרי שנבין כי כל מה שהמציא‬ ‫לא יבול‪ .‬וז"ש שיחות חולין של ת"ח צריכה‬ ‫הממציא הראשון ב"ה וב"ש‪ ,‬לכולם יש‬ ‫תלמוד‪ ,‬ר"ל שהשיחות חולין צריך הוא‬ ‫צורך שיגיע תיקון במעשי ישראל‪ .‬והנה‬ ‫לעסק התורה‪ ,‬כדי שיתהוה מהשיחה ההוא‬ ‫ראינו שבעולמות העליונים הגבוהים אין‬ ‫לבוש לעסק התורה וכאמור‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫השגת האדם יכול להשיג שם‪ ,‬וא"כ איך‬ ‫יגיע לשם שום דבר מעבודת הצדיקים‪ .‬והוא‬ ‫ואמנם במה שאמרנו שדיבורי הרשות‬ ‫כי מצאנו המדריגה היותר גדולה הם‬ ‫ומחשבות הרשות נעשים לבוש לתורה‪ ,‬דבר‬ ‫הנקראים (דברים א‪:‬יג) "אנשים חכמים‬ ‫זה צריך ג"כ סיוע ע"י אחת ממצוות ה'‬ ‫ונבונים וגו'"‪ ,‬כי חכמים היינו שיש להם‬ ‫שבעשותה גורם לזה שיתעלה הרשות‬ ‫השגה מן חכמה‪ ,‬ולזה אמרו רז"ל (ב"ב יב‪).‬‬ ‫ההוא‪ .‬והוא כי ענין התעלות הרשות הוא‬ ‫חכם עדיף מנביא‪ .‬ממילא א"כ בכתר הגבוה‬ ‫ענין התכללות קליפת נוגה בקדושה‪ ,‬כי‬ ‫מן חכמה לא מצינו השגה כלל לאדם‪ ,‬וא"כ‬ ‫הקדושה הוא באדם עבודת ה'‪ ,‬והקליפה‬ ‫איך יגיע לשם מעשה הצדיק‪.‬‬ ‫הוא תאוות הרעות שבו וכדומה‪ .‬ונוגה הוא‬ ‫הממוצע שאינו לא קדוש ולא טמא‪ ,‬דהיינו‬ ‫איברא התירוץ לזה כי בשבת יש עליות‬ ‫דיבורי הכרח‪ ,‬וכן מחשבות ומעשים‬ ‫העולמות‪ ,‬שכל עולם עולה למקום יותר‬ ‫הכרחיים לצורכו‪ ,‬ונוגה זה מוכן או שיתעלה‬ ‫גבוה ממה שהיה בחול‪ .‬ולכן האדם שהיה‬ ‫ויהיה קדוש או להיפוך ח"ו‪.‬‬ ‫לו בחול השגה מן חכמה ועבד בזה את ה'‪,‬‬ ‫אזי בשבת כל מדה וכל עולם יש לו עליה‪,‬‬ ‫ע"י קטורת נכלל קליפת נוגה אל הקדושה‬ ‫ממילא מגיע עבודתו זו למדת הכתר אף‬ ‫ומבואר בכוונות הקטורת שהיו בו י"א‬ ‫שאין לו השגה כלל‪ ,‬וזה ע"י שמירת שבת‬ ‫סממנים נגד עשר דקדושה‪ ,‬והי"א הוא‬ ‫כהלכתו‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫קליפת נוגה‪ ,‬וע"י קטורת נכלל בקדושה‬ ‫ע"ש‪ .‬והנה נוגה שהוא ממוצע אינו לא קדוש‬ ‫וזה ביאור דברי הזמר‪' :‬דעה חכמה לנפשך‬ ‫ולא טמא‪ ,‬יתכן לקרותו טהור‪ ,‬שביאורו‬ ‫כו''‪ .‬אמר‪ ,‬שיצויר להיות דעה חכמה לנפשך‬ ‫משולל מטומאה ואל קודש לא בא‪.‬‬ ‫'והוא כתר לראשך'‪ ,‬שאם שאין לך השגה‬ ‫רק מבחינת חכמה‪ ,‬יהיה בחינת חכמה זו‬ ‫ובזה ביארתי מה שאמר הכתוב (שמות ל‪:‬לה)‬ ‫בחינת כתר‪ ,‬והיכן נעשה זאת‪ .‬לז"א 'שמור‬ ‫"ממולח טהור קודש"‪ ,‬ור"ל שכוונת‬ ‫שבת קדשך'‪ ,‬שע"י שמירת שבת כהלכתו‬ ‫הקטורת שיהיה מעורב טהור עם הקודש‪,‬‬ ‫נעשה זאת‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫שיתעלה נוגה אל הקדושה‪ .‬וסיים "קודש‬ ‫קדשים תהיה לכם" (שם‪:‬לו)‪ ,‬עפ"מ שאמרו‬ ‫והנה נודע סידור העולמות‪ ,‬כי למטה‬ ‫רז"ל (פסחים סח‪ ):‬חציו לה' וחציו לכם‪ ,‬כי‬ ‫מעולמות הקדושה מתחיל עולם הקליפות‪,‬‬ ‫כל מה שאדם עוסק לצורכו והנאתו נקרא‬ ‫ונוגה הוא באמצע‪ .‬ממילא בשבת שיש‬ ‫'לכם'‪ ,‬והיינו דיבורי רשות שהוא נוגה‬ ‫עליה לכל אחד להתעלות במדרגה יותר‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לב‬ ‫האיסורים כדברי הרשות שהוא בחינת נוגה‪,‬‬ ‫גבוה ממקומו‪ ,‬ממילא נתעלה נוגה אל‬ ‫וא"כ כבר יש להם כח להלביש את דברי‬ ‫הקדושה‪ .‬וזהו מה שכתב האר"י ז"ל‬ ‫תורה‪ ,‬כמש"ל באורך שדיבורי הרשות נעשו‬ ‫שבשבת נכלל נוגה בקדושה‪.‬‬ ‫לבוש לדברי תורה‪ .‬ואמנם זה אינו נעשה רק‬ ‫והנה נמשך מזה עוד‪ ,‬שע"י תשובה שאדם‬ ‫ע"י סיוע השבת וכמו שכתבתי שנתעלה‬ ‫עושה בכל ערב שבת בעת שמתחיל לבוא‬ ‫נוגה בקדושה‪.‬‬ ‫תוספת השבת‪ ,‬וכאשר אבאר טעם הענין‬ ‫אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות‬ ‫בפרשה זו (דרוש ב') בפסוק (שמות לה‪:‬ה)‬ ‫כהלכתן מיד נגאלים‬ ‫"קחו מאתכם תרומה וגו'"‪ ,‬שתשובה זו‬ ‫הכרחיית ע"ש‪ ,‬ואז ע"י אותה תשובה יש כח‬ ‫וזהו מה שאמרו רז"ל (שבת קיח‪ ):‬אלמלי‬ ‫לתקן עולם הקליפות שלו‪ ,‬דהיינו להעלות‬ ‫משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד‬ ‫הניצוצות והחיות מתוכם שיתעלו גם הם‪,‬‬ ‫נגאלים‪ ,‬כי צריך בהכרח שתי שבתות‬ ‫כדרך כל העולמות והמדרגות שיש להם‬ ‫שישמרו ישראל ויהיו שמורים מהחטא‪ ,‬דאז‬ ‫עליה בשבת‪ ,‬אלא שלכולם יש להם עליה‬ ‫בשבת ראשון נתעלה נוגה בקדושה‪,‬‬ ‫מעצמן מחמת קדושת שבת‪ ,‬והקליפות אין‬ ‫והעבירות דהיינו הרע נתעלה בנוגה ונעשה‬ ‫להם עליה‪ ,‬אדרבה עליה זו שבשבת ירידה‬ ‫רשות‪ ,‬ואז בשבת שניה נתעלה רשות זה‬ ‫היא להם ועליה לקדושה כנודע‪ .‬ולכן אי‬ ‫בקדושה‪ ,‬ואז נתתקן כל הרע ונכלל‬ ‫אפשר רק ע"י תשובה‪ ,‬דאז מתקן מעשיו‬ ‫בקדושה‪ ,‬והיה "בלע המות לנצח" (ישעי'‬ ‫ונתתקן עולם הקליפות שלו‪ ,‬אזי גם המה יש‬ ‫כה‪:‬ח)‪ .‬משא"כ בשבת א' עדיין לא בא הרע‬ ‫להם עליה בשבת‪.‬‬ ‫שלהם רק למקום נוגה‪ ,‬ואין זה תיקון גמור‬ ‫עדיין וכאמור‪ ,‬לכן צריך ב' שבתות‪ .‬עיי"ש‬ ‫אמנם אף שעולם הקליפות שלו‪ ,‬דהיינו‬ ‫עוד דבריו המתוקים ומחזקים "שפתים ישק‬ ‫מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו האסורים‬ ‫מד"נ [משיב דברים נכוחים]" (משלי כד‪:‬כו)‪.‬‬ ‫נתתקנו ע"י תשובה ונתעלו עליה‪ ,‬הנה בא‬ ‫למקום נוגה‪ ,‬ואל הקדושה עדיין לא באו‪.‬‬ ‫ובזה מובן כל המשנה הכוונה בעשרה‬ ‫אלא דמכיון שע"י תשובה באו לנוגה‪ ,‬ר"ל‬ ‫מאמרות‪ ,‬ואין לכפול הכל כי מובן מאליו‬ ‫שהועילה תשובה בסיוע השבת שנעשו‬ ‫וזהו הכוונה‪.‬‬ ‫❖‬ ‫סעודת רעוד"ר‬ ‫והנה כ"ק אאדמו"ר הגה"ק זי"ע בס' מגיד‬ ‫"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום‬ ‫משנה מבאר‪ ,‬דלכאורה בזמן הזה דבעונ"ה‬ ‫לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא‪ :‬לא‬ ‫רוב מצוות אי אפשר לקיימם‪ ,‬שחרב ביהמ"ק‬ ‫בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה‬ ‫וגלינו מארצינו ואין לנו כהן‪ ,‬וא"כ האיך‬ ‫ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה‪ :‬ולא‬ ‫נוכל לקיים המצוות‪ .‬וא"כ לכאורה הרי‬ ‫מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר‬ ‫באמת נפלאת ורחוקה היא‪.‬‬ ‫הים ויקחה לנו וישמיענו אתה ונעשנה‪ :‬כי‬ ‫קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך‬ ‫ברם אמרו ז"ל עה"פ "זאת התורה לעולה"‬ ‫לעשותו" (ל‪:‬יא‪-‬יד)‪.‬‬ ‫לג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שמובא עצה בשם הבעש"ט (עה"ת שמות י"ג‬ ‫(ויקרא ז‪:‬לז)‪ ,‬כל העוסק בתורת עולה מעלה‬ ‫ופ' ראה‪ ,‬גם בצעטיל קטן להרה"ק מליזענסק אות‬ ‫עליו הכתוב כאילו הקריב עולה (עי' מנחות‬ ‫ו'‪-‬ז') דבעת אשר מזדמן לאיש ישראל קיום‬ ‫קי‪" .).‬ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי"‬ ‫מצות עשה‪ ,‬וקשה עליו להכריח את עצמו‬ ‫(מלאכי א‪:‬יא) וכו' א"ר שמואל בר נחמני‬ ‫לקיימו‪ ,‬או ח"ו כשמזדמן אצלו מצות לא‬ ‫אמר ר' יונתן‪ ,‬אלו ת"ח העוסקים בתורה‬ ‫תעשה וקשה עליו למנוע עצמו מלעבור‪,‬‬ ‫בכל מקום‪ ,‬מעלה אני עליהן כאילו מקטירין‬ ‫העצה והסגולה היא לעסוק בתורת דיני הלא‬ ‫ומגישין לשמי וכו' ורבי יוחנן אמר‪ ,‬אלו‬ ‫תעשה הלז או דיני העשה הלז‪ ,‬וזה יסייע‬ ‫ת"ח העסוקין בהלכות עבודה‪ ,‬מעלה‬ ‫בידו‪.‬‬ ‫עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם‬ ‫וכו' אלא אמר רבא‪ ,‬כל העוסק בתורה אינו‬ ‫ובזה פירש הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע וכן‬ ‫צריך לא לעולה ולא חטאת ולא מנחה ולא‬ ‫בס' אזור אליהו (הרה"ק ר' אליהו מדראהביטש‬ ‫אשם‪ ,‬ע"ש‪ .‬וא"כ אפשר לקיים "ונשלמה‬ ‫זי"ע) וזה היה כוונת ישראל באמרם (שמות‬ ‫פרים שפתינו" (הושע יד‪:‬ג)‪ ,‬וכן בשאר‬ ‫כד‪:‬ז) "כל אשר דבר ה'"‪ ,‬היינו שיש לנו את‬ ‫מצוות‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬עי"ז "נעשה ונשמע"‪ ,‬שזה סגולה‬ ‫שנהיה תמיד מוכנים מיד לעשות בלי עיכוב‬ ‫ולפ"ז שפיר קאמר כי המצוה הזאת וגו' לא‬ ‫בעזרתו יתברך‪.‬‬ ‫נפלאת ולא רחוקה‪ .‬וא"ת בזמה"ז‪ ,‬הרי‬ ‫'בפיך ובלבבך לעשותו'‪ ,‬שהרי בפיך לעסוק‬ ‫וזה כוונת הגמ' (שבת פח‪ ).‬מי גילה לבני רז‬ ‫בתורה‪ ,‬ובלבבך לכוין כאילו הקריב עולה‬ ‫זה‪ ,‬שהוא ענין סודי שזה היה כוונת תכלית‬ ‫וכן שאר מצוות‪ ,‬וא"ש‪.‬‬ ‫הבריאה להיות מוכן לעשות בתמידות‬ ‫התורה והמצוות כנזכר‪ ,‬שזה הוא הסברא‬ ‫ויש להמתיק כעין זה כמו שכתב בס' ליקוטי‬ ‫ישרה בתכלית הבריאה‪ ,‬וההיפוך הוא‬ ‫חבר בן חיים על המשנה בברייתא הנוספת‬ ‫שצריך טעם‪ .‬ויעזרינו השי"ת לומר‬ ‫למס' אבות (פ"ו מ"א)‪ ,‬והיא מתנא דבי‬ ‫בתמידות 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע'‪,‬‬ ‫אליהו (פרשה י"ז) ולא עוד אלא שכל העולם‬ ‫ונקבל עלינו לקיים תורתו ומצוותיו ית"ש‬ ‫כדאי הוא לו‪ .‬ופי' מרן זצוק"ל כי עיקר‬ ‫בשלימות‪ ,‬עכתודה"ק‪.‬‬ ‫ישיבת ישראל בארה"ק לקיים מצוות‬ ‫התלויות בארץ‪ .‬אמנם דברי חז"ל עה"פ‬ ‫ויש ביאור נוסף להנ"ל‪ ,‬דאיתא במשנה‬ ‫'ובכל מקום מוקטר מוגש‪ ,‬ופי' ת"ח העוסק‬ ‫(אבות פ"ד מי"א) העושה מצוה אחת קונה לו‬ ‫בהלכות עבודה כאילו מקטיר ומגיש‪ ,‬נמצא‬ ‫פרקליט אחד‪ ,‬והעובר עבירה אחת קונה לו‬ ‫דהעוסק בתורה לשמה א"צ לישיבת אר"י‪,‬‬ ‫קטיגור אחד‪ .‬וכמו שכתבו המפרשים במס'‬ ‫כ"א כל העולם כדאי הוא לו‪ ,‬עכד"ק‪.‬‬ ‫אבות שם ע"ש‪.‬‬ ‫ואולי הכוונה ביתר שאת על הכח של לימוד‬ ‫וראיתי להמהרש"א (שבת לב‪ ).‬במ"ש ואלו‬ ‫כל התורה‪ ,‬כדברי המשנה (אבות פ"ד מ"ה)‬ ‫הן פרקליטין של אדם תשובה ומעשים‬ ‫והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו‬ ‫טובים כו' שנאמר "אם יש עליו מלאך מליץ‬ ‫ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪.‬‬ ‫וגו'" (איוב לג‪:‬כג)‪ .‬וכתב המהרש"א‪ ,‬מזה‬ ‫נראה מפורש כדעת חכמי האמת‪ ,‬שכל‬ ‫ואי' (ב"ק יז‪ ).‬גדול לימוד תורה‪ ,‬שהלימוד‬ ‫מצוה שעושה אדם בורא לו הקב"ה מלאך‬ ‫מביא לידי מעשה‪ .‬והכוונה בזה לפ"מ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לד‬ ‫היצר הרע הוא מלאך אש בעוד האדם חומר‬ ‫מליץ ופרקליט טוב‪ .‬וכן בהיפך בעושה‬ ‫עכור וטיפה סרוחה‪ ,‬ואיך יכול להתגבר על‬ ‫מעשה רע בורא לו מלאך רע וקטיגור‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫היצר בלי סייעתא מן שמיא ועי"ז שה' לא‬ ‫וע"ע במהרש"א (ע"ז ב‪ .‬ד"ה באות ומעידות)‬ ‫יעזבנו בידו‪.‬‬ ‫שכתב כן בשם המקובלים‪ ,‬ע"ש‪[ .‬ובספר‬ ‫ומביא מה שסיפר לי כ"ק אאמו"ר זי"ע‬ ‫מגדים חדשים כתב‪ ,‬נראה מדבריו שהוא‬ ‫[הרה"ק מרודניק] שבאחת השבתות מחודש‬ ‫חידוש שחידשו חכמי האמת‪ ,‬ומביא ראיה‬ ‫אלול ששהה בצל זקה"ק מצאנז זי"ע נזקק‬ ‫לדבריהם מדברי הגמ'‪ .‬וצ"ב‪ ,‬דהרי כן איתא‬ ‫לצאת מביהמ"ד באמצע סעודה שלישית‬ ‫במשנה אבות הנ"ל‪ ,‬ומאי שייך להביא ראיה‬ ‫ולפנות לביתו שהיה ברחוב הסמוך‪ .‬בדרכו‬ ‫מהגמ' להמשנה‪ .‬אמנם עיין מה שכתב‬ ‫חזרה שמע צעקות עצומות ובכיות מרות‬ ‫החוט של חסד ולא יקשה]‪.‬‬ ‫מבית הגה"ק מצאנז‪ ,‬ונבהל מאד‪ .‬הוא רץ‬ ‫ובמהרש"א (מכות י‪ ):‬כתב על מ"ש בדרך‬ ‫תיכף לבית המדרש לראות מה קרה‪.‬‬ ‫שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כו' לא‬ ‫כשנכנס ראה שהקול בא מתוככי בית‬ ‫קאמר שמוליך אותו הקב"ה‪ ,‬אלא מוליכין‬ ‫המדרש‪ ,‬שם ערך הרה"ק את שולחנו הטהור‬ ‫אותו‪ ,‬והוא עפ"י מ"ש בכמה מקומות שמכל‬ ‫של סעודה שלישית‪ ,‬ושמע את הרה"ק אומר‬ ‫מחשבה דיבור ומעשה האדם‪ ,‬הנה הוא‬ ‫בתוך דברות קדשו‪" ,‬אוי אז די יצר הרע איז‬ ‫בורא לו מלאך לפי ענינו אם לטוב ואם לרע‪.‬‬ ‫דא קוועט זיך איבער א מענטש‪ .‬ווי קען א‬ ‫וע"כ אמר בדרך שאדם רוצה לילך כו'‬ ‫מענטש זיך א קעגין שטעלין‪ ,‬און ווי קען א‬ ‫שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪ ,‬אבל‬ ‫מענטש זיך ארום שלאגען [אם היצר הרע‬ ‫כפי רצונו ודעתו של אדם מוליכין אותו‬ ‫נטפל לאדם איך יוכל לעמוד כנגדו ואיך‬ ‫אותן המלאכים הנבראים מאותו רצון‬ ‫יוכל להילחם עמו]‪ .‬זה היה כאמור בחודש‬ ‫ומחשבה אשר בו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אלול‪ .‬אז אמר הרה"ק את הדברי תורה‬ ‫אולי הכוונה בזה חשבתי על פי דברי חז"ל‬ ‫בניגון מיוחד ומעורר‪ ,‬וכל הנוכחים פרצו‬ ‫(סוכה נב‪ ):‬אמר רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬יצרו‬ ‫בבכיות עצומות‪ ,‬גוללו בעפר קרנם בדמעות‬ ‫של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש‬ ‫שליש ושבו בתשובה שלימה‪ ,‬עכד"ק‪.‬‬ ‫להמיתו‪ ,‬שנאמר (תהלים לז‪:‬לב) "צופה רשע‬ ‫אבל "רחש לבי דבר טוב אומר אנו מעשי‬ ‫לצדיק ומבקש להמיתו"‪ .‬ואלמלא הקב"ה‬ ‫למלך" (תהלים מה‪:‬ב)‪ .‬וכתב בספר חוט של‬ ‫עוזר לו אינו יכול לו‪ ,‬שנאמר (שם‪:‬לג) "ה'‬ ‫חסד [להגה"ק רבי אליהו בעל שבט מוסר‬ ‫לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו"‪.‬‬ ‫זי"ע] וז"ל‪ ,‬וכיון דאתא לידן יש לפרש‬ ‫וראיתי בספה"ק שפע חיים מכ"ק מרן‬ ‫באופן אחר‪ ,‬ידוע (קידושין מ‪ ).‬שמחשבה‬ ‫זי"ע‪ ,‬מכאן לימוד גדול לכל אדם מישראל‬ ‫טובה הקב"ה מצרפה למעשה‪ .‬והטעם‬ ‫שלזכות להתגבר על היצר הרע מוכרחים‬ ‫משום שהן אמת שלא עשה מעשה‪ ,‬אמנם‬ ‫לסייעתא דשמיא ולעזר מקודש‪ ,‬ולולי זאת‬ ‫מחשבתו יוצא לפועל‪ ,‬שמאותה מחשבה‬ ‫לא יעלה בידו להכניע את יצרו הרע‪ .‬אדם‬ ‫בורא הקב"ה מלאך אחד‪ ,‬משא"כ ממחשבה‬ ‫שמורכב מבשר ודם לא יכול להילחם עם‬ ‫רעה‪ .‬ולכן מחשבה טובה הקב"ה מצרפה‬ ‫מלאך ולנצח אותו‪ ,‬כפי שאמר רב עמרם‬ ‫למעשה‪ ,‬כן כתב בלוחות הברית זצ"ל‬ ‫(קידושין פא‪ ).‬חזי דאת נורא ואנא בישרא ‪-‬‬ ‫לה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫וזהו כח גדול הלימוד שמביא לידי מעשה‪,‬‬ ‫(של"ה פ' משפטים תורה אור כ"ה‪ ,‬עי"ש גם‬ ‫הכוונה ברצון שיוכל לקיימו‪ ,‬והלימוד‬ ‫בהקדמה לתורה שבכתב)‪.‬‬ ‫העיקר הוא הרצון‪ ,‬ורצו"ן אותיות נוצ"ר‬ ‫לזה אמר "רחש לבי דבר טוב"‪ ,‬שהיה חושב‬ ‫חסד‪ ,‬נוצ"ר אותיות רצו"ן כמ"ש השל"ה‬ ‫איזה מחשבה טובה‪" ,‬אומר אני מעשי‬ ‫הק'‪ .‬ועי"ז כוונת הדרשת חז"ל ש'בכל מקום‬ ‫למלך"‪ ,‬היה נחשב כמעשה למלך מלכי‬ ‫מוטר ומוגש לשמי'‪ ,‬וקדשים נוהג בזמה"ז‬ ‫המלכים‪ ,‬משום שמאותה מחשבה היה‬ ‫וכל המצוות‪ ,‬כי ע"י הלימוד נברא מלאך‬ ‫עושה מעשה לברוא מלאך אחד‪.‬‬ ‫מצרפה למעשה כנ"ל‪ .‬וזהו 'כי קרוב הדבר‬ ‫אליך'‪.‬‬ ‫ועתה ביאר איך יצוייר זה שמחשבה נחשב‬ ‫כמעשה‪ ,‬ואמר "לשוני עט סופר מהיר"‪,‬‬ ‫זה הכנה לראש השנה‪ ,‬הרצון לתת להשי"ת‪,‬‬ ‫והכוונה שעשה משל מלשון האדם ועטו‪.‬‬ ‫והלימוד שלא ליפול ברוחו ולהתייאש מה‬ ‫והוא‪ ,‬כי כשאדם יושב במקום רחוק ורוצה‬ ‫אנו‪ ,‬מה חיי‪ ,‬ולחשוב הרי אני אדוק בהבלי‬ ‫להודיע דבר לחבירו‪ ,‬מודיע לו ע"י כתיבה‪.‬‬ ‫עולם הזה‪ .‬אלא מחשבה טובה ורצון טוב‬ ‫ונמצא שמחשבתו שכתב על הספר בהגיעו‬ ‫הקב"ה בורא בזה מלאך ומצרפה למעשה‪,‬‬ ‫ביד חבירו יוצא המחשבה שחשב לפועל‪.‬‬ ‫ומבטל את כל הרע ורצונות‪.‬‬ ‫גם כן כשאדם חושב לעשות מצוה‪ ,‬אע"פ‬ ‫ונסיים בדברי כ"ק אבי אדמו"ר הגה"ק‬ ‫שלא עשה אותה צדקה‪ ,‬יחשב לו כמעשה‬ ‫זי"ע לכבוד יומא דהילולא‪ ,‬בשו"ת משנה‬ ‫ממש‪ ,‬משום שמאותה מחשבה יוצא פועל‬ ‫הלכות (חי"ז סי' קי"ז) וזה לשונו‪ ,‬שמחתי‬ ‫שמתהוה מלאך אחד כדפרישית‪ .‬עכד"ק‬ ‫שמעיין בספרינו‪ ,‬ובדרך בדיחותא אמרתי‬ ‫הנפלאים‪.‬‬ ‫לפרש מה שאמרו (ברכות יז‪ ).‬עולמך תראה‬ ‫ולפ"ז נברא מלאך וכדברי המהרש"א‪ ,‬עי"ז‬ ‫בחייך‪ ,‬לפמ"ש דוד המע"ה "אגורה באהלך‬ ‫מצרפה למעשה שיזכה בדרך שאדם רוצה‬ ‫עולמים" (פ"א דשקלים)‪ ,‬דכל מי שמת‬ ‫לילך מוליכין אותו‪ .‬ואין לו לפחד מהמלאך‬ ‫ואומרים שמועה משמו הרי הוא דר בשתי‬ ‫היצר הרע‪ ,‬כי הרי נברא מלאך טוב הסניגור‪,‬‬ ‫עולמות‪ .‬והנה המלמד תורה לאחרים‬ ‫ומוליך נגד המלאך המקטרג הקטיגור היצר‬ ‫ואומרים הלכות בשמו‪ ,‬או מחבר איזה‬ ‫הרע‪ .‬וזהו עיקר הרצון 'רחש לבי דבר טוב'‪,‬‬ ‫חיבור ואומרים שמועות בשמו בחייו‪ ,‬הנה‬ ‫א‬ ‫והמלאך נברא וזוכה ומנצח‪ ,‬וזה הכוונה‬ ‫כבר הוא רואה עולמו של עוה"ב בחייו‪.‬‬ ‫והקב"ה עוזר לו‪ ,‬שמצרפה למעשה‪.‬‬ ‫א בספה"ק נועם אלימלך (פ' תרומה)‪ ,‬או יאמר דאיתא במשנה (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים‬ ‫המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא וכו'‪ :‬ויש לדקדק על כפל הלשון‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דהנה‬ ‫הצדיק העובד השם במצוו ת ומשמר את עצמו שלא לעבור חס וחלילה על איזה מצוה קלה‪ ,‬ומהדר‬ ‫אחריה לעשותה כתקנה‪ ,‬אבל אינו במדריגה זו שיבוא בהמצות אל הדביקות הבורא ברוך הוא‬ ‫וחשקות גדול אליו יתברך לזה הצדיק יש לו לצפות לתשלום גמול לעולם הבא‪.‬‬ ‫אבל יש צדיק שעובד במחשבות טהורות ומדבק את עצמו ע"י המצות בבורא ברוך הוא בדביקות‬ ‫וחשקות גדול‪ ,‬ורואה תמיד רוממותו יתברך‪ .‬הצדיק הזה הוא מושך תענוגי עולם הבא אליו כאילו‬ ‫נהנה מזיו השכינה בעולם הזה‪ .‬וזה הצדיק אינו מצפה לתענוגי עולם הבא‪ ,‬כי יש לו תענוגי עולם‬ ‫הבא בעולם הזה‪ .‬וזהו דאיתא (ברכות יז‪ ).‬שברכו 'עולמך תראה בחייך'‪ ,‬רצה לומר שתזכה שתהיה כל‬ ‫כך צדיק‪ ,‬שתהיה בדביקות תמיד‪ ,‬ואז תהיה לך תענוגי עולם הבא בחייך‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לו‬ ‫וזהו פירוש המשנה‪ ,‬אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס בעולם הבא‪ ,‬היינו‬ ‫שמצפים לתשלום שכר‪ ,‬אלא היו כעבדים כו'‪ ,‬רצה לומר שתהיו כל כך צדיקים שתהיה לכם השכר‬ ‫מיד בשעת עשיית המצוה כנ"ל‪ ,‬דהיינו התדבקות ע"י המצוות תמשיכו את התענוג לכם‪.‬‬ ‫ובספה"ק ערבי נחל (שבת שובה דרוש ז')‪ ,‬אמנם האמת אין שכר המצוות כתשלומי מלך בשר ודם‪.‬‬ ‫אלא שכר מצוה הוא התענוג שמרגיש האדם ההוא עצמו בעשותו המצוה‪ ,‬כמו שביארנו זאת יפה‬ ‫לעיל (פ' שלח דרוש א' ד"ה הקדמה ב') ‪ ,‬וביארנו שם בזה מאמרם ששכר מצוה מצוה (אבות פ"ד מ"ב)‪,‬‬ ‫ומאמרם כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא כו' (ברכות לד‪ ,):‬ומאמר 'עולמך תראה בחייך' (ברכות יז‪).‬‬ ‫ופסוק 'נתון תתן לו ולא ירע לבבך וגו'' (דברים טו‪:‬י) ע"ש‪.‬‬ ‫ובספה"ק אור המאיר (פ' חקת)‪ ,‬ולזה רמזו מאמרם ז"ל (ברכות יז‪' ).‬עולמך תראה בחייך'‪ ,‬כלומר עולם‬ ‫הבא‪ ,‬תוכל לראות ולהבין מהותה וערכה בחייך‪ .‬אם בעולם השפל הזה מגרשין אותך חוצה‪ ,‬כל שכן‬ ‫וקל וחומר שיגרשו אותך מעולם הבא‪ ,‬מטוב הצפון להצדיקים‪ ,‬ליהנות מזיו השכינה ואור בהירות‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫וזה"ק בספרו הקדוש תניא (ליקוטי אמרים פרק י"ד)‪ ,‬והנה מדת הבינוני היא מדת כל אדם‪ ,‬ואחריה‬ ‫כל אדם ימשוך‪ ,‬שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה‪ ,‬כי הבינוני אינו מואס ברע‪ ,‬שזהו‬ ‫דבר המסור ללב‪ ,‬ולא כל העתים שוות‪ .‬אלא סור מרע ועשה טוב‪ ,‬דהיינו בפועל ממש במעשה דיבור‬ ‫ומחשבה שבהם הבחירה והיכולת‪ ,‬והרשות נתונה לכל אדם לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד‬ ‫תאות לבו והפכה ממש‪.‬‬ ‫כי גם בשעה שהלב חומד ומתאוה איזו תאוה גשמיית בהיתר או באיסור ח"ו‪ ,‬יכול להתגבר ולהסיח‬ ‫דעתו ממנה לגמרי באמרו ללבו אינני רוצה להיות רשע אפי' שעה אחת‪ ,‬כי אינני רוצה להיות מובדל‬ ‫ונפרד ח"ו מה' אחד בשום אופן‪ ,‬כדכתיב עונותיכם מבדילים וגו' (עי' ישעי' נט‪:‬ב)‪ .‬רק אני רוצה‬ ‫לדבקה בו נפשי רוחי ונשמתי בהתלבשן בשלשה לבושיו ית' שהם מעשה דיבור ומחשבה בה' ותורתו‬ ‫ומצותיו מאהבה מסותרת שבלבי לה'‪ ,‬כמו בלב כללות ישראל שנקראו 'אוהבי שמך' (תהלים ה‪:‬יב)‪.‬‬ ‫ואפי' קל שבקלים יכול למסור נפשו על קדושת ה'‪ ,‬ולא נופל אנכי ממנו בודאי‪ ,‬אלא שנכנס בו‬ ‫רוח שטות ונדמה לו שבעבירה זו עודנו ביהדותו‪ ,‬ואין נשמתו מובדלת מאלקי ישראל‪ ,‬וגם שוכח‬ ‫אהבתו לה' המסותרת בלבו‪ .‬אבל אני אינני רוצה להיות שוטה כמוהו לכפור האמת‪.‬‬ ‫משא"כ בדבר המסור ללב‪ ,‬דהיינו שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה‪ ,‬או אפי' שלא‬ ‫בתכלית שנאה‪ ,‬הנה זה אי אפשר שיהיה באמת לאמיתו אלא ע"י גודל ותוקף האהבה לה' בבחי'‬ ‫'אהבה בתענוגים' (שיה"ש ז‪:‬ז) להתענג על ה' מעין עוה"ב‪ .‬ועל זה אמרו רז"ל עולמך תראה בחייך כו'‬ ‫ואין כל אדם זוכה לזה‪ ,‬כי זהו כעין קיבול שכר‪ ,‬וכדכתיב "עבודת מתנה אתן את כהונתכם וגו'"‬ ‫(במדבר יח‪:‬ז) כמ"ש במ"א‪ .‬ולכן אמר איוב בראת צדיקים וכו' וכדאיתא בתיקונים‪ ,‬שיש בנשמות‬ ‫ישראל כמה מיני מדרגות ובחינות ‪ -‬חסידים גבורים המתגברים על יצרם‪ ,‬מארי תורה נביאים כו'‬ ‫צדיקים כו' ע"ש‪:‬‬ ‫וכמ"ש זה"ק מראה יחזקאל (פ' מקץ)‪ ,‬ולפי פשוטו הכי קאמר‪ ,‬שאותו שאין לו איתערותא דלתתא‬ ‫רק שאתה מעוררהו‪ ,‬לא יכנוס לפני ולפנים רק עומד בחצר‪ .‬ולזה אמר 'אשרי' לאותו שאתה 'תבחר‬ ‫ותקרב' והוא 'ישכון חצריך'‪ ,‬אבל אנחנו בעצמינו נתעוררה לעשות נחת רוח ליוצרינו‪ ,‬וע"כ 'נשבעה‬ ‫בטוב ביתך כו'' (תהלים סה‪:‬ה)‪ .‬ואמרו בזה"ק (פ' וירא צ"ט ע"ב) כגוונא דבר נש אמשיך בהאי עלמא‬ ‫הכי נמי לבתר דנפיק מהאי עלמא כו' עיין שם באורך‪ .‬כי כל מי שגם בעוה"ז הולך בחושך‪ ,‬וכל‬ ‫עבודתם הוא רק "מצות אנשים מלומדה" (ישעי' כט‪:‬יג)‪ ,‬ואינו מרגיש תענוג בעשייתו‪ ,‬גם הקב"ה אין‬ ‫לו נחת רוח ממנו כמו כן אח"כ כנודע‪ .‬וע"ז אמרו 'עולמך תראה בחייך'‪.‬‬ ‫וזהו שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלקינו‪ ,‬שאע"פ שהם עדיין בהחצר בעוה"ז שהוא דומה‬ ‫לפרוזדור‪ ,‬אעפ"כ עומדים בבית ה' המה דבוקים בשרשן‪ .‬וזהו 'אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך'‪,‬‬ ‫לז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ויזכור ברית איתנים‪ ,‬וזכות אבות יגן עלינו‪,‬‬ ‫והכ"נ לא רחוקה היא ממך לא בשמים הוא‬ ‫ונזכה לכתיבה וחתימה טובה בספרן של‬ ‫אלא קרוב אליך שיראה הכל‪ ,‬דהיינו שלא‬ ‫צדיקים גמורים בהשפעת הנגלה והנראה ‪-‬‬ ‫תצטרך לבוא לעולם העליון לראות עולמך‬ ‫חיי נחת‪ ,‬בנים חיים וקיימים עוסקים בתורה‬ ‫בשמים‪ ,‬אלא 'כי קרוב אליך הדבר מאד‬ ‫ומצות ומעש"ט‪ ,‬חיי אריכי ומזוני רויחי‬ ‫בפי"ך'‪ ,‬דהיינו שיאמר ממך דברי ותזכה‬ ‫וסייעתא דשמיא‪ ,‬חנא וחסדא בשידוכים‬ ‫עוד בעוה"ז 'בלבבך לעשותו'‪.‬‬ ‫טובים והרחבת הדעת‪ ,‬ושלום בין אדם‬ ‫השי"ת יעזור כמ"ש על משה רבינו‪ ,‬מה‬ ‫לחבירו ובין איש לאשתו‪ ,‬ונזכה לביאת‬ ‫כאן עומד ומשמש‪ ,‬למעלה עומד ומשמש‪,‬‬ ‫משיח צדקנו בב"א‪.‬‬ ‫אע"פ שעומד בחצר עדיין עכ"ז יש לו קרבות עמך‪ ,‬כי זה כל חפצינו ש'נשבעה מטוב ביתך' ומקדושת‬ ‫היכלך‪ ,‬כי כל מי שיש לו מוח בקדקדו ישמח וירבה בכל יום ובכל שעה שעושה איזה מצוה או‬ ‫שאומר קדושה ואמן יהא שמיה רבא צריך לשמוח שזכה לזה‪ ,‬כי "לא המתים יהללו י־ה" (תהלים‬ ‫קטו‪:‬יז)‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לח‬ ‫מערכת המשנה‬ ‫ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע‬ ‫נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה‬ ‫חולין קל"ג ע"א‬ ‫במסגרת דף היומי‬ ‫(שער י"ג) דבר גדול משמיענו הרמב"ם ז"ל‪,‬‬ ‫מבואר בגמ' דאין ללמוד לתלמיד שאינו‬ ‫דדוקא למי שהוא תם ולא ראינו ממנו שהוא‬ ‫הגון‪ ,‬וכל הלומד לתלמיד שאינו הגון הוה‬ ‫אינו הגון‪ ,‬אז סמכינן אחזקת כשרות שעליו‬ ‫כזורק אבן למרקוליס‪.‬‬ ‫ומלמדין אותו‪ .‬אבל בסיפא דמיירי בתלמיד‬ ‫ובפרישה (יו"ד סי' רמ"ו אות י"ח) ביאר דברי‬ ‫שהי' הולך בדרך לא טוב‪ ,‬שמחזירין אותו‬ ‫הגמ'‪ ,‬שכשם שהזורק אבן למרקוליס אפי'‬ ‫למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה‪ ,‬אין סומכין‬ ‫מתכוין לעשות מצוה‪ ,‬דהיינו לבזות הע"ז‬ ‫עליו להכניסו בסתם‪ ,‬אלא תלמיד כזה כבר‬ ‫בזריקת האבן‪ ,‬מ"מ הרי הוא עובדה בכך‪ ,‬אף‬ ‫צריך בדיקה כיון דאיתרע ליה חזקת כשרות‪,‬‬ ‫זה אע"פ שהוא מדמה לעשות מצוה ללמדו‬ ‫ובודקין אם הוא תוכו כברו‪ .‬והטעם הוא כיון‬ ‫תורה‪ ,‬מצוה הבאה בעבירה היא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דאיתרע חזקת כשרות‪ ,‬כל זמן שלא בדקו‬ ‫אותו אם הוא תוכו כברו‪ ,‬מי שמכניסו לבית‬ ‫הנה ברמב"ם (פ"ד מהל' ת"ת ה"א) כתב‪ ,‬אין‬ ‫המדרש ומלמדו תורה לומד עם תלמיד‬ ‫מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה‬ ‫שאינו הגון‪ ,‬דהוי כזורק אבן למרקוליס‪.‬‬ ‫במעשיו או לתם‪,‬א אבל אם הי' הולך בדרך‬ ‫לא טובה‪ ,‬מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו‬ ‫ועוד כתב רבינו שהמכניס תלמיד שאינו‬ ‫בדרך ישרה ובודקין אותו‪ ,‬ואח"כ מכניסין‬ ‫הגון בין התלמידים יזיק לאחרים ח"ו‪ ,‬ועליו‬ ‫אותו לבית המדרש ומלמדין אותו‪ .‬אמרו‬ ‫הקולר‪ .‬והרבה יש לדקדק בפרט זה כי הוא‬ ‫חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו‬ ‫ענין של דיני נפשות ממש‪.‬‬ ‫זורק אבן למרקוליס‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫ועי' בשו"ת יביע אומר (ח"ז חיו"ד סי' י"ט אות‬ ‫והמדקדק בדברי הרמב"ם יראה לכאורה‬ ‫א') ועי' מה שכתב הרשב"ץ במגן אבות (סוף‬ ‫סתירה מרישא לסיפא‪ ,‬דבריש דבריו כתב‬ ‫פ"ב דאבות) וז"ל‪ ,‬שאע"פ שהשונה לתלמיד‬ ‫דלתם מלמדין תורה בלא בדיקה‪ .‬ובסיפא‬ ‫שאינו הגון נופל בגיהנם וכזורק אבן‬ ‫כתב דבודקין אותו לאחר שהחזירו אותו‬ ‫למרקוליס‪ ,‬זהו בתלמיד שמעשיו‬ ‫למוטב‪ ,‬ורק אח"כ מכניסין אותו לבית‬ ‫מקולקלים‪ ,‬אבל סתם בני אדם א"צ לבדוק‬ ‫המדרש ומלמדין אותו‪.‬‬ ‫אחריהם‪ .‬ולכן הזהירו והעמידו תלמידים‬ ‫הרבה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אמנם כתב רבינו בקונטרס שערי משנה‬ ‫א‬ ‫ופירוש 'תם' הוא שאינו ידוע לנו אם הוא טוב או רע‪ .‬ובגמ' (ברכות כח‪ ).‬איתא אותו היום שסלקוהו‬ ‫לר"ג מנשיאותו והעמידו ראב"ע תחתיו‪ ,‬סלקוהו לשומר הפתח ונתנה רשות לתלמידים ליכנס‪ ,‬שהי' ר"ג‬ ‫מכריז כל תלמיד שאינו תוכו כברו אל יכנס‪ .‬ושומר הפתח הי' שם שלא הי' מניח ליכנס לשום תלמיד קודם‬ ‫שבדקו אותו אם הוא תוכו כברו‪ .‬ואותו היום סלקוהו לשומר הפתח‪ ,‬והיו נכנסים התלמידים בלא בדיקה‪.‬‬ ‫לט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שיעורי הלכה‬ ‫יום א' פרשת חקת תשע"ג לפ"ק‬ ‫הלכות ראש השנה – או"ח סי' ת"ר‬ ‫מבערב‪ ,‬דשמא יבואו עדים למחר ויאמרו‬ ‫ביצה שנולדה בראש השנה‬ ‫שראו הלבנה בלילה זו‪ ,‬ויהיה היום ראש‬ ‫שו"ע ס"א‪" ,‬ביצה שנולדה ביום טוב‬ ‫חודש תשרי והוא ראש השנה‪ ,‬ונמצא‬ ‫הראשון‪ ,‬וכן מה שנצוד בו וכן מה שנתלש בו‪,‬‬ ‫שהלילה הוא יו"ט‪ .‬וביום היו הבית דין‬ ‫אסור בשני‪ .‬הג"ה‪ ,‬וכבר נתבאר לעיל סי'‬ ‫יושבין ומצפים לביאת עדים רואי הלבנה‬ ‫תקי"ג סע' ה' וסי' תקט"ו"‪.‬‬ ‫אולי יבואו‪ ,‬וכל שעה שיבואו ביום עד‬ ‫שני ימי ראש השנה כיום ארוך וקדושה אחת‬ ‫שתחשך הין מקדשין את החודש אותו היום‬ ‫שני ימים טובים של ראש השנה נחשבים‬ ‫והיה ראש השנה בו ביום‪ ,‬ומאותו יום‬ ‫כיום אחד ארוך וקדושה אחת‪ ,‬שלא כמו‬ ‫והלאה מונין ליום הכיפורים ולסוכות‪.‬‬ ‫בשאר ימים טובים דביצה שנולדה בראשון‬ ‫התקנה שלא יקבלו העדים אלא עד המנחה‬ ‫מותרת ביום שני‪ ,‬ממה נפשך‪ ,‬שאם היום‬ ‫והנה תמיד היו רגילין לבוא קודם זמן‬ ‫קודש למחר חול ואין בו איסור מוקצה‬ ‫המנחה‪ ,‬דהיינו זמן הקרבת תמיד של בין‬ ‫ונולד‪ ,‬ואם למחר קודש היום חול וכבר‬ ‫הערבים‪ .‬פעם אחת נשתהו העדים מלבוא‬ ‫הוכנה הביצה מערב יו"ט‪ .‬אבל בראש הוא‬ ‫עד אחר המנחה‪ ,‬והקריבו התמיד ונתקלקלו‬ ‫קודש אחת‪ ,‬היינו כיום אחד ארוך‪ ,‬ומה‬ ‫הלוים בשיר ואמרו שיר של חול‪ ,‬שהיו‬ ‫שנולד בראשון אסור בשני‪.‬‬ ‫סבורים שלא יבואו העדים עוד היום‪,‬‬ ‫קבלת עדות החודש כל היום‬ ‫וכשבאו נמצא היום למפרע קודש‪ .‬ומאותו‬ ‫וטעם הדבר מתבאר היטב בשו"ע הרב‬ ‫יום והלאה התקינו חכמים שלא יהיו הבית‬ ‫(סעיפים ב'‪-‬ד') על פי הגמרא (ביצה ה‪).‬‬ ‫דין מקבלין את העדים אלא עד המנחה‪.‬‬ ‫משום שגם בזמן שהיו מקדשין על פי‬ ‫וכשיבואו לאחר המנחה יהיה אותו היום מן‬ ‫הראיה היו עושין לפעמים שני ימים‪ .‬כיצד‪,‬‬ ‫החודש העבר למנות אותו יום ל' של אלול‪,‬‬ ‫כשהגיע יום ל' באלול היו כל ישראל והבית‬ ‫ולמנות ליום הכיפורים ולסוכות מיום‬ ‫א‬ ‫דין נוהגין איסור מלאכה וקדושת היום‬ ‫המחרת‪.‬‬ ‫א‬ ‫שיש כח ביד בית דין לעשות דבר זה‪ ,‬שנאמר "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם" – 'אתם' כתיב‬ ‫בלא וא"ו‪ ,‬את אפילו מזידין‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מ‬ ‫קידוש החודש על פי הראיה והיו עושין שני‬ ‫התקנה שיגמרו אותו היום בקודש‬ ‫ימים טובים של ראש השנה אף בארץ‬ ‫ומ"מ אע"פ שאין מונין למועדות מיום זה‬ ‫ישראל‪ ,‬והיו עושין אותו כיום אחד ארוך‬ ‫וכחול הוא חשוב ויו"ט יהיה למחר‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫וקדושה אחת עליהן‪ .‬וביצה שנולדה בזה‬ ‫לא היו מזלזלים בו‪ ,‬והיו גומרים אותו‬ ‫אסורה בזה מטעם שנתבאר שמא באו עדים‬ ‫באיסורו בקדושת יו"ט עד הלילה מדברי‬ ‫מן המנחה‪.‬‬ ‫סופרים‪ ,‬כיון שמן הדין היה ראוי להיות‬ ‫יו"ט מן התורה‪ ,‬אלא שניתן רשות לבית דין‬ ‫לפיכך אף שאין טעם זה שייך לזמן‬ ‫לדחות‪ .‬ולמחר עושין יו"ט וראש השנה של‬ ‫שקובעין חדשים על פי חשבון‪ ,‬ולעולם יום‬ ‫תורה‪ .‬ואלו השני ימים הם קדושה אחת‬ ‫ראשון עיקר והוא יו"ט של תורה‪ ,‬מ"מ אין‬ ‫וכיום אחד ארוך‪ ,‬ושניהם נקראים יום טוב‬ ‫לזלזל ביום שני ולהקל בו מה שלא היו מקילין‬ ‫של ראש השנה ‪ -‬ראשון מדברי סופרים‬ ‫בו אבותינו‪ .‬עכת"ד‪.‬‬ ‫ויום שני מדברי תורה‪.‬‬ ‫תרופות ביום שני של ראש השנה‬ ‫בכל המקומות עשו שני ימים‬ ‫לצורך רפואה כל דבר שאסור לעשותו‬ ‫שמא יבואו מהמנחה ולמעלה‬ ‫ביו"ט ראשון‪ ,‬אם אין אלא איסור דרבנן‪,‬‬ ‫והמקומות שהן חוץ לתחום של ירושלים‬ ‫מותר לעשות ביו"ט שני של גליות (כמבואר‬ ‫היו צריכין לעשות שני ימים ראש השנה בכל‬ ‫סי' תצ"ו ס"ב‪ ,‬ובמשנה ברורה שם ס"ק‬ ‫שנה ושנה‪ ,‬דשמא יבואו עדים אחר המנחה‬ ‫ה'‪-‬ו')‪ .‬אבל לא ביו"ט שני של ראש השנה‬ ‫ונמצא ששני הימים הן קודש‪ ,‬וכיום אחד הן‬ ‫שדינו כיום טוב ראשון‪ ,‬כמבואר בשו"ת‬ ‫ג‬ ‫חשובים‪ ,‬שהרי קדושה אחת עליהם דהיינו‬ ‫אבני נזר (סי' שצ"ד‪-‬שצ"ה)‪ ,‬והעתיקו‬ ‫ב‬ ‫קדושת ראש השנה‪.‬‬ ‫בשמירת שבת כהלכתה (פ"ב ס"כ)‪.‬‬ ‫מנהג אבותינו בידינו גם בזה שהוא קדושה אחת‬ ‫לא אמרו קדושה אחת אלא לחומרא ולא לקולא‬ ‫וכך היה הדבר נוהג תמיד עד שבטלו‬ ‫ויש לדעת כי לא אמרו שני ימים טובים של‬ ‫סנהדרין‪ ,‬ובטל קידוש החודש על פי‬ ‫ראש השנה קדושה אחת הן‪ ,‬אלא להחמיר‬ ‫הראיה והתחילו לקבוע החדשים על פי‬ ‫ולא להקל‪ .‬ולכן גם בראש השנה אסור לבשל‬ ‫החשבון‪ .‬ולפיכך הכל מונים מיום ראשון של‬ ‫ולהכין מיום טוב אחד לחבירו (כמבואר סי'‬ ‫ראש השנה ליום הכיפורים ולסוכות‪ ,‬לפי‬ ‫תק"ג סע' א' ובמשנה ברורה שם סק"ד)‪.‬‬ ‫שעל פי חשבון אלול לעולם חסר‪ .‬ואעפ"כ‬ ‫ועוד מצינו לענין שהחיינו ביום שני‪ ,‬שכתב‬ ‫צריכין הן לקיים מנהג אבותיהם שהיו בזמן‬ ‫ב‬ ‫ואחר יו"ט כשהיו השלוחין יוצאין והיו מודיעים לכל בני ארץ ישראל יום שהוקבע בו החודש‪ ,‬והיו‬ ‫הכל מונין ממנו ליום הכיפורים ולסוכות‪.‬‬ ‫ג‬ ‫במשא ומתן עם מרן השפת אמת זי"ע‪ .‬וראה מכתב השפת אמת בענין זה באוצר מכתבים ומאמרים‬ ‫מבעל השפ"א (מכתב ו')‪.‬‬ ‫מא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ואם אין מצוי [בגד חדש או] פרי חדש‪ ,‬עכ"ז‬ ‫הרא"ש (ראש השנה פ"ד סי"ד) דדעת‬ ‫יאמר שהחיינו"‪.‬‬ ‫רש"י דאומרים זמן אף ביו"ט שני‪ ,‬דלא‬ ‫גאונים‪ :‬קדושה אחת‪ ,‬לכן אין לברך שהחיינו‬ ‫אמרו קדושה אחת אלא להחמיר לאסור‬ ‫בשני ביצה שנולדה בראשון וכו'‪ .‬משא"כ‬ ‫ביאור הדבר‪ :‬כי אע"פ שבכל יום טוב שני‬ ‫זמן ממה נפשך יש לומר‪ ,‬דאי ספק הוא‬ ‫אומרים שהחיינו בקידוש‪ ,‬כיון שעושין‬ ‫אומר זמן‪ ,‬ואי אמנהגא שבית דין סמכינן‬ ‫אותו מחמת ספיקא דיומא שמא היום‬ ‫ג"כ יש לומר‪ ,‬דהא יום שני הוא עיקר‬ ‫קודש ואתמול חול‪ ,‬וא"כ לא נפטר‬ ‫וממנו היו מונים המועדות [ראה להלן מה‬ ‫בשהחיינו של אתמול‪ ,‬מ"מ בליל שני של ראש‬ ‫שנרחיבה בזה בסע' ב']‪.‬‬ ‫השנה דעת הגאונים ורבותיו של רש"י שלא‬ ‫לומר שהחיינו‪ ,‬כיון ששני הימים הם‬ ‫מותר לקבור מת ע"י ישראל ביו"ט שני של ר"ה‬ ‫קדושה אחת‪ ,‬וכבר נפטר בשהחיינו של‬ ‫אמנם מצינו דברים שלא החשיבו יום שני‬ ‫אתמול שהוא תחילת קדושת היום‪.‬‬ ‫של ראש השנה כקדושה אחת‪ ,‬והוא לגבי‬ ‫רש"י‪ :‬יברך שהחיינו בשני כמנהג אבותינו‬ ‫מת‪ ,‬כמבואר בגמרא (ביצה ו‪ ).‬ובשו"ע (סי'‬ ‫תקכ"ו ס"ד) שביו"ט שני יתעסקו ישראל‪,‬‬ ‫אבל דעת רש"י ועוד ראשונים שצריך לומר‬ ‫אפילו ביום שני של ראש השנה‪.‬‬ ‫שהחיינו בקידוש ליל שני כיון שאבותינו היו‬ ‫מברכין שהחיינו ביום שני‪ ,‬אף שהיו עושין‬ ‫ביום שני אפשר יותר להקל‬ ‫אותן קדושה אחת וכיום אחד ארוך‪ ,‬שהרי‬ ‫בענין אכילה קודם התקיעות‬ ‫אם באו עדים מן המנחה ולמעלה‪ ,‬עיקר‬ ‫ועוד מצינו שיום שני של ראש השנה יותר‬ ‫היו"ט של תורה הוא למחר‪ ,‬ויום ראשון‬ ‫קיל מיום ראשון לענין אכילה קודם‬ ‫אינו אלא מדברי סופרים‪ ,‬וכחול הוא חשיב‬ ‫התקיעות‪ .‬שאמנם לכתחילה ראוי ונכון‬ ‫לגבי יום שני שבו הוקבע החודש‪ .‬לפיכך גם‬ ‫להימנע מלאכול בשני הימים‪ ,‬אבל למי‬ ‫אנחנו יש לנו לומר שהחיינו בליל שני של‬ ‫שצריך לכך יש יותר מקום להקל ביום השני‬ ‫גליות שלא לשנות ממנהג אבותינו‪.‬‬ ‫שהוא מדרבנן‪.‬‬ ‫יוציא נפשו מפלוגתא‬ ‫***‬ ‫וילבש בגד חדש או יקח פרי חדש‬ ‫ברכת שהחיינו בקידוש ליל שני‬ ‫ובכדי להוציא נפשיה מפלוגתא כתב‬ ‫שו"ע ס"ב‪" ,‬בקידוש ליל שני ילבש בגד‬ ‫הרא"ש שטוב שיקח אדם פרי חדש וינחנו‬ ‫חדש (הגהות מיימוני פרק כ"ט מהל'‬ ‫לפניו‪ ,‬ותהא דעת גם על הפרי ויצא ידי‬ ‫שבת) או מניח פרי חדש ואומר שהחיינו‪,‬‬ ‫ספק‪ .‬וכן היה נוהג ה"ר מאיר מרוטנבורק‪,‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מב‬ ‫ד‬ ‫עדיין היה יום גדול ‪ -‬מהו לתקוע בעת‬ ‫ע"כ‪ .‬ובהגהות מיימוניות כתב שלפעמים‬ ‫ההוא ולא נחוש לשבות דאין תוקעין בשבת‪.‬‬ ‫היה לו למהר"ם מרוטנבורג בגד חדש‪.‬‬ ‫ט"ז‪ :‬הקבלה אינו חל להפקיע המצוה‬ ‫גם אלו שאינו מברכים שהחיינו על פירות‬ ‫ותחילה רצה הט"ז לומר שאולי הקבלת‬ ‫חדשים סומכים על זה בליל ר"ה‬ ‫שבת נחשב כטעות‪ ,‬כי אילו היה יודעים‬ ‫בחצר הקודש צאנז כידוע לא בירכו‬ ‫שיכולים אח"כ לקיים מצות חובת היום לא‬ ‫שהחיינו על פירות חדשים‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫היו מקבלים עליהם קדושת שבת‪ .‬אלא‬ ‫הרמ"א (סי' רכ"ג ס"א) שנהגו להקל‬ ‫מחדש עוד יותר שאפילו היו יודעים‬ ‫בברכה זו שאינו חובה אלא רשות‪ .‬וכתב‬ ‫שיביאו שופר ואפילו הכי קיבלו שבת‪ ,‬אינם‬ ‫המגן אברהם (סק"ג) דהכוונה לברכת‬ ‫יכולים להפקיע החוב של שופר‪ ,‬דקבלה‬ ‫שהחיינו‪ .‬מ"מ בליל ראש השנה שדעת כמה‬ ‫שלהם לא עדיף משבועה‪ ,‬וקיי"ל אין‬ ‫ראשונים לברך שהחיינו על היו"ט‪,‬‬ ‫שבועה חלה לעבור על המצוה‪.‬‬ ‫הסתמכו על זה ליקח פירות חדשים‬ ‫לשהחיינו‪.‬‬ ‫דעת הט"ז‪ :‬מי שקיבל שבת לא ידליק נר חנוכה‬ ‫והנה מדבריו כאן יוצא שאם לא הדליק‬ ‫***‬ ‫נרות חנוכה‪ ,‬לכאורה אין בקבלתו כלום‪.‬‬ ‫שהחיינו בשופר ביום שני‬ ‫אבל הט"ז עצמו (סי' תרע"ט) כתב שאיש‬ ‫שו"ע ס"ג‪" ,‬אם חל יום ראשון בשבת‪,‬‬ ‫שמדליק נר שבת [שדעת הט"ז שמקבל בזה‬ ‫אומרים שהחיינו בשופר ביום שני‪ .‬הג"ה‪,‬‬ ‫בשבת]‪ ,‬ושכח להדליק נר של חנוכה‪ ,‬אסור‬ ‫ויש אומרים לאומרו אפילו אם חל יום‬ ‫לו להדליק של חנוכה אח"כ‪ ,‬אלא יתן לאחד‬ ‫ראשון בחול‪ ,‬וכן המנהג במדינות אלו‬ ‫מבני ביתו להדליקם‪.‬‬ ‫(הגהות מיימוני הל' שופר)"‪[ .‬וטעם‬ ‫דעת הט"ז‪ :‬אפשר לקבל תוספת שמיני עצרת‬ ‫השיטות נתבאר לעיל בסעיף הקודם]‪.‬‬ ‫וכן בסימן תרס"ח (סק"א) דעת הט"ז דלא‬ ‫קהל שהביאו להם שופר אחר קבלת שבת‬ ‫כמהרש"ל שמותר להוסיף מחול על הקודש‬ ‫הט"ז (סק"ב) מביא כאן שאלה בקהל אחד‬ ‫בשמיני עצרת‪ ,‬הן לענין להזכיר שמע"צ‬ ‫שהיה להם שופר בערב ראש השנה‪ ,‬ובאו‬ ‫בתפילה ובקידוש‪ ,‬והן לענין מיתב יתבינן‬ ‫שודדים וגזלו אותם ונטלו גם השופר‪.‬‬ ‫ברוכי לא מברכינן‪ .‬כי מי שמוסיף מחול על‬ ‫ושלחו הקהל לקהל אחר לשלוח להם שופר‪,‬‬ ‫הקודש הוא עושה על פי ציווי תורתנו‪ ,‬כבר‬ ‫ונתעכב השליח מחמת אונס ולא בא עד סוף‬ ‫חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו‬ ‫יום ב'‪ .‬והיה ראש השנה ביום ה' ו'‪ ,‬ובשעה‬ ‫קודם זה‪ ,‬והוה כמו בלילה ומחר ממש‪.‬‬ ‫שבאה השופר כבר התפללו של שבת‪ ,‬אבל‬ ‫ד‬ ‫ולפ"ז מובן אשר בשאר ימים טובין אין שום ענין בפרי חדש בשעת הקידוש‪ ,‬כמבואר במשנה‬ ‫ברורה (סק"ה) שיש טועין בכך‪.‬‬ ‫מג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫חנוכה אין החיוב מוטל עליו עכשיו [באמת‬ ‫ולכאורה כאן מבואר בדברי הט"ז היפך‬ ‫זה נידון בפוסקים ואכמ"ל] ולכן מועיל‬ ‫זה‪ ,‬שאי אפשר לקבל עליו תוספת שבת‬ ‫קבלת שבת‪ .‬וכן שמיני עצרת אינו עושה שום‬ ‫לדחות המצוה‪ .‬ולכן יש לתמוה איך מועיל‬ ‫איסור בקבלתו ולא מוטל עליו שום חיוב‪.‬‬ ‫קבלתו לדחות מצות סוכה או נר חנוכה‪.‬‬ ‫משא"כ בתקיעת שופר החיוב שלו הוא‬ ‫אין קבלת שבת יכול לדחות תקיעת שופר‬ ‫עכשיו‪ ,‬ולכן אינו יכול לקבל שבת שיבוא‬ ‫שהחיוב שלו עכשיו‬ ‫אח"כ ולדחות בזה מצות תקיעת שופר‪..‬‬ ‫ונראה לומר בביאור החילוק‪ ,‬כי נרות‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מד‬ ‫ניצוצי הדף‬ ‫חולין דף קי"ז‬ ‫זריעה מעיקרא‬ ‫מן הכלל‪ ,‬שהתורה אסרה בו מעשה הנחת‬ ‫גדר מלאכת זורע‬ ‫הזרעים בקרקע הראוי להשרשה‪ ,‬וגם אם‬ ‫מלאכת זורע הוא שונה משאר המלאכות‪,‬‬ ‫ליקט את הזרעים קודם שהשרישו חייב‪.‬‬ ‫כי בכל המלאכות פעולת המלאכה‬ ‫מאידך מלאכת אופה הרי הוא כשאר‬ ‫והתוצאה באים כאחד‪ ,‬מה שאין כן זורע‬ ‫מלאכות שאין חייבים אלא בגמר התוצאה‪,‬‬ ‫אשר בשעת מעשה לא נעשה כלום והזרע‬ ‫ולכן הרודה את הפת קודם שיקרמו פניה‬ ‫הוא כמונח בקופסא (עי' מנחות סט‪ ).‬ורק‬ ‫פטור כיון שלא נשלמה המלאכה‪ .‬ומבאר‬ ‫לאחר כמה ימים לאחר שנרקב הזרע אז‬ ‫החילוק בין המלאכות‪ ,‬דשם זריעה היא‬ ‫נשרש בקרקע‪ ,‬ונמצא שבשבת עצמו‬ ‫הנחת זרעים בקרקע‪ ,‬מה שאין כן אופה או‬ ‫לכאורה אינו עושה שום מלאכה‪.‬‬ ‫מבשל מורה על שהפת נאפה ונגמר‪.‬‬ ‫הרש"ש‪ :‬החיוב הוא רק בגמר התוצאה‬ ‫חיי אדם‪ :‬תיכף שנתן הזרעים חייב‬ ‫ונחלקו בזה גדולי האחרונים‪ ,‬הרש"ש (שבת‬ ‫וכן הוא גם דעת החיי אדם (הובא במשנה‬ ‫עג‪ ).‬סובר שהחיוב הוא רק בגמר התוצאה‪,‬‬ ‫ברורה ס"ק נ"א) דתיכף משנתן זרעוני‬ ‫ומוכיח כן ממה דאיתא בגמרא (שם ד‪).‬‬ ‫התבואה לתוך המים חייב‪ ,‬ואע"ג דלא‬ ‫שהרודה את הפת מן התנור קודם שיגיע‬ ‫יצמחו אלא לאחר כמה ימים‪ .‬ואפילו אם‬ ‫לידי קרימת פנים פטור‪ ,‬שמע מינה דגם‬ ‫נתן ביום השבת סמוך לחשיכה חייב דומיא‬ ‫במלאכות הנגמרות לאחר זמן אין חייבים‬ ‫דזורע בקרקע בזמן הזה‪ .‬ובזורע במים‬ ‫אלא בגמר התוצאה‪ ,‬והוא הדין במלאכת‬ ‫נחלקו המנחת חינוך (שם) שסובר דאינו‬ ‫זורע דאינו חייב אלא אם כן נקלט הזרע‬ ‫חייב אלא אם כן הצמיח בסוף‪ ,‬והאגלי טל‬ ‫ונשרש בקרקע‪ ,‬אבל אם לקט את הזרעים‬ ‫(זורע ס"ו) סובר שאפילו אם לא הצמיח בסוף‬ ‫קודם שהשרישו פטור‪ ,‬דכל זמן שלא‬ ‫ג"כ חייב‪.‬‬ ‫השריש כמאן דמנח בכדא דמי‪.‬‬ ‫מניח קדירה על האש סמוך למוצאי שבת‬ ‫מנחת חינוך‪ :‬במלאכת זורע חייב מיד‬ ‫ואחד מהנפ"מ לדינא שיוצא ממחלוקת‬ ‫והמנחת חינוך (מצוה רח"צ ס"ק י"ד) סובר‬ ‫האחרונים בגדר זורע‪ ,‬הוא לגבי המכניס פת‬ ‫דלא יתכן לומר שהחיוב הוא בעת ההשרשה‬ ‫לתנור או מניח קדירה על האש בשבת‪,‬‬ ‫בקרקע‪ ,‬שהרי שיעור זמן ההשרשה הוא‬ ‫ונגמר האפיה והבישול במוצאי שבת‪,‬‬ ‫לכל הפחות שלשה ימים לאחר הזריעה‬ ‫לשיטת המנחת חינוך פטור כיון שחלק‬ ‫(כמבואר במס' שביעית פ"ב מ"ו) נמצא‬ ‫מגוף המלאכה נעשה ביום חול‪ ,‬ולשיטת‬ ‫שההשרשה הוא באחד מימות החול‪ ,‬ואי‬ ‫הרש"ש חייב כיון שמעשה המלאכה היה‬ ‫אפשר לחייב על מלאכה הנעשית בימי‬ ‫בשבת לא איכפת לן במה שנגמר ביום חול‪.‬‬ ‫החול‪ ,‬ועל כרחך לומר דמלאכת זורע יצאה‬ ‫מה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הוה‪ ,‬ואף דשייך ביה נמי חזיא לאצטרופי‪,‬‬ ‫ויש להסמיך כאן כעין זה אי התחלת‬ ‫מ"מ בפי' מיעטה תורה מדכתיב בעשותה‬ ‫המלאכה לפני שנגמר נחשב כמלאכה‪ ,‬או‬ ‫העושה כולה ולא מקצתה וכו'‪ ,‬ובל"ז אפשר‬ ‫דהוה כחצי שיעור או כחצי מלאכה שנחלקו‬ ‫דמעיקרא לק"מ דל"ש בזה חזי לאצטרופי‬ ‫בזה הפוסקים‪ ,‬ואנקיט בקצרה‪ .‬דהנה בתו'‬ ‫דהא בעינן עקירה משעה ראשונה לכך עיין‬ ‫שבת (ג‪ .‬ד"ה פטורי דאתי לידי חיוב חטאת)‬ ‫שם‪ ,‬הרי להדיא כמ"ש ודו"ק‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬מה שפרש"י דעקירות קחשיב אינו‬ ‫נראה לר"י‪ ,‬חדא דעקירה בלא הוצאה אינה‬ ‫ובחפשי בספרים ראיתי בשו"ת הרי"מ‬ ‫אלא טלטול בעלמא ואין בה דררא דחיוב‬ ‫סימן ג'‪ ,‬שג"כ כ"כ דלא מחייב בהוצאה‬ ‫חטאת כלל‪ ,‬עיין שם‪ .‬וצ"ע מה כוונתם‪ ,‬הרי‬ ‫והכנסה רק כשהיה עקירה על דעת שיהיה‬ ‫גם ברש"י כתוב דבעקירה בלא הוצאה אין‬ ‫הנחה אח"כ בר"ה עיין שם‪ .‬וז"ב דבלא‬ ‫בו איסור דאורייתא‪ .‬אלא דרש"י כתב‬ ‫הגמר אין התחלה כלל מה"ת‪ ,‬וכטלטול‬ ‫דחשיב מה שיכול לבוא אח"כ לידי חטאת‪,‬‬ ‫מכסא לשלחן‪ ,‬ורק כשנגמר הוי העקירה‬ ‫וא"כ מהו כוונת קו' ר"י‪.‬‬ ‫חלק מהמלאכה למפרע‪ ,‬וכמ"ש גם באבני‬ ‫נזר (סי' רמ"ד אות ו')‪ ,‬וע"כ דבעי תיכף כוונתו‬ ‫ונראה דתו' לטעמייהו אזלי כמש"כ בדעתם‬ ‫להניח דייקא ודו"ק‪.‬‬ ‫דס"ל דכל זמן שלא נגמרה ההנחה עוד לא‬ ‫חל שם מלאכה על העקירה והוה טלטול‬ ‫ויש לומר כן גם בהרמב"ם (פי"ג מהל' שבת‬ ‫בעלמא‪ .‬וזהו מה שנקטו בלשונם 'שאינה‬ ‫הי"ב) שכתב בלשונו‪ ,‬שנמצאת זו העקירה‬ ‫אלא טלטול בעלמא'‪ ,‬ולא שייך שיחשבם‬ ‫עקירה המותרת עיין שם‪ ,‬דזה לפי שלא עקר‬ ‫במתני'‪ .‬משא"כ רש"י ס"ל כשיטתו דגם‬ ‫במחשבתו ע"מ להניח‪ ,‬דבכה"ג הוי‬ ‫בשעת עקירה איכא שם מלאכה על העקירה‬ ‫העקירה טלטול בעלמא‪ .‬וגם בר"ח (שבת ה‪):‬‬ ‫דהוא חלק מן המלאכה‪ ,‬אלא דהוה חצי‬ ‫י"ל בלשונו‪ ,‬שלא היה עקירה בכוונה להוציאן‬ ‫מלאכה‪ .‬ועי' בשו"ת משנה הלכות בנידון זה‬ ‫לחוץ במקום חיוב‪ ,‬והיינו הנחה דייקא‪,‬‬ ‫בדברי הרש"ש דס"ל דהוי מטעם חצי שיעור‪.‬‬ ‫דבלא זה לא הוי מלאכה כלל ודו"ק‪ .‬ומה זה‬ ‫להך דדף ג' ע"ב דקנסוה רבנן לאהדורי‪,‬‬ ‫וכן הגריעב"ץ בלחם שמים (שם משנה א'‬ ‫ובאמת שגג שהיה ע"מ להניח וז"פ‪.‬‬ ‫ד"ה שניהם פטורים) צידד דהוי אסור מח"ש‬ ‫מה"ת‪ ,‬מ"מ גם הוא הוסיף דבכה"ג שכמעט‬ ‫ועל דרך זה רואים דאי נימא דעקירה הגם‬ ‫שגמר המלאכה ולא חיסר אלא מקצתה להוי‬ ‫שלעצמה אינה כלום‪ ,‬מ"מ נחשב כמלאכה‬ ‫כח"ש עיין שם‪ .‬ועוד בענין זה‪ ,‬יעוי'‬ ‫או כחצי מלאכה‪ ,‬הכ"נ ההשרשה היא‬ ‫בהגהות בית מאיר (לקמן ג‪ ,).‬בנין ציון (ח"ב‬ ‫מלאכה בשבת‪ .‬הגם שלא נקלט ונשרש‬ ‫סי' קי"ג)‪ ,‬אבני נזר (יו"ד ח"ב סי' שצ"ג אות ב')‪,‬‬ ‫הזרע עד שלשה ימים‪ .‬משא"כ אי נימא‬ ‫ביאור הלכה (סי' ש"מ סע' א' ד"ה על שתי‬ ‫כשיטת התוס' דעקירה אינה כלום דהוי‬ ‫שערות)‪ ,‬תוצאות חיים (סי' ח')‪ ,‬ומשך חכמה‬ ‫כטלטול בעלמא‪ ,‬הגם דא"א לעבור איסור‬ ‫(פ' בהר ד"ה את)‪.‬‬ ‫הוצאה בלי עקירה ממקום חשוב כד' על ד'‪,‬‬ ‫מ"מ אינו נחשב כמלאכה‪ .‬הכ"נ הזרעה‬ ‫ועי' בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' קמ"ה)‬ ‫היות שלא נקלט עד ג' ימים אינו נחשב‬ ‫שהביא מש"כ בבית מאיר (סי' שמ"ז) שג"כ‬ ‫ככלום‪ .‬ותן לחכם ויחכם‪.‬‬ ‫עמד על רש"י שבדף ג'‪ ,‬שע"כ חצי מלאכה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מו‬ ‫מראי מקומות‬ ‫בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי‬ ‫חלק ‪ -‬סימן‬ ‫מס' חולין‬ ‫וכל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין ומגדלין זה מזה ‪ ...........................‬ב‪-‬מח‬ ‫קכז‪.‬‬ ‫רש"י ד"ה בהכשר ‪ ..............................................................‬ו‪-‬רסג‪ ,‬ז‪-‬רנה‪ ,‬ט‪-‬שצו‬ ‫קכח‪.‬‬ ‫פסחא זעירא דלא למיספד ‪ .....................................................................‬יא‪-‬תד‬ ‫קכט‪:‬‬ ‫הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ ‪ ......................................‬יג‪-‬קח‬ ‫קל‪.‬‬ ‫רש"י ד"ה הזרוע ‪ .....................................................................................‬יג‪-‬קח‬ ‫המזיק מתנות כהונה וכו' פטור מלשלם ‪.....................................................‬ו‪-‬קמג‬ ‫קל‪:‬‬ ‫תוד"ה מנין ‪............................................................................................‬ו‪-‬קמג‬ ‫תוד"ה הכי גרסי' ‪ .....................................................................................‬יג‪-‬קח‬ ‫קלא‪.‬‬ ‫תוד"ה יש ‪..............................................................................................‬ו‪-‬רצב‬ ‫מוזהר עני על שלו ‪ ................................................................................‬יט‪-‬קעד‬ ‫קלא‪:‬‬ ‫השוחט לכהן וכו' פטור מן המתנות‪...........................................................‬יז‪-‬רלו‬ ‫קלב‪.‬‬ ‫בכור שנתערב במאה וכו' ואמאי יבא עליו כהן משני צדדין ‪...........................‬יז‪-‬רלו‬ ‫עשה סוכה ואינו עושה וכו' מכין אותו עד שתצא נפשו ‪ ..........................‬י‪-‬עב‪ ,‬רלא‬ ‫קלב‪:‬‬ ‫אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה ‪ ................................................‬יג‪-‬קח‬ ‫למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים ‪.....................................‬יח‪-‬קלג‪ ,‬יט‪-‬סא‬ ‫רש"י ד"ה במצות ‪ ................................................................................‬יח‪-‬רמא‬ ‫תוד"ה אין‪ ...................................................‬ו‪-‬עה‪ ,‬ז‪-‬מד‪ ,‬קפ‪ ,‬יא‪-‬ריח‪ ,‬יג‪-‬ע‪ ,‬טו‪-‬קז‬ ‫מישקל נמי לא שקילנא וכו' ‪ ................................‬ג‪-‬יד‪ ,‬כח‪ ,‬ו‪-‬קצד‪ ,‬יא‪-‬מג‪ ,‬טו‪-‬רטו‬ ‫קלג‪.‬‬ ‫אקריוה לרב ספרא בחלמא וכו' כלפי רבא ‪ ..................................................‬ה‪-‬רז‬ ‫תוד"ה משקל ‪ ........................................................................................‬ו‪-‬קצד‬ ‫מז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫כ"ט אלול תשע"א‬ ‫יומא דהילולא רבה של רבינו הק' זי"ע‬ ‫"אקדיש לו לילות וימים‬ ‫ואהי' מן המקיצי נרדמים‬ ‫לסבול ולעמול בעול התורה"‬ ‫(מתוך לשון רבינו‪ ,‬הקדמה לפירושו‬ ‫על ס' בה"ג מס' כתובות)‬ ‫ימי נעוריו‬ ‫רבנו נולד ביום ה' ניסן שנת תרפ"הא (‪ 1925‬למס') לאביו הגה"ק רבי אליעזר זאב קליין זצ"ל‪ ,‬ולאמו‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‪ ,‬בת הנגיד הרה"ח ר' שלום צבי שווימער ז"ל‪ .‬ר' אליעזר זאב היה מסופק אם‬ ‫ליתן לבנו את השם מנשה או שם אחר‪ .‬ביום ח' ניסן הגיע להרה"ק ממונקאטש‬ ‫(‪ )Mukachevo, Ukraine‬זצוק"ל לשאול בעצתו‪ ,‬אמר לו הרה"ק‪" :‬כיון שהיום הוא יום של הנשיא‬ ‫של שבט מנשה‪ ,‬תתנו את השם מנשה כי הוא יהיה עוד נשיא גדול בישראל"‪.‬‬ ‫עוד מנעוריו הי' ניכר כי לגדולות נוצר ‪ ...‬סיפר אחותו‪ :‬כשהיה רבנו בגיל שלש ונכנס בפעם הראשון‬ ‫לחדר‪ ,‬אמר להמלמד שילמד אתו הרבה תורה‪ ,‬ואביו יתן לו ע"ז הרבה כסף בכל ראש חודש‪.‬‬ ‫עוד כשהיה צעיר לימים כבן עשתי עשר שנה‪ ,‬קיים בעצמו את מאמר חז"ל הוי גולה למקום תורה‪,‬‬ ‫ונסע ללמוד אצל הרה"ג רבי יהושע פריעדמאן זצ"ל מדאבראני (‪ )Dobroń, Poland‬בכפר‬ ‫ראדוואנקא )‪ .(Radvanka, Uzhhorod, Ukraine‬אח"כ למד אצל הגאון רבי ר' אלטר הופמאן זצ"ל‬ ‫אב"ד בענעדיקאוויץ )‪ .(Benedykivtsi, Ukraine‬וכבר אז הלך לטבול לפנות בוקר‪ ,‬ושבר הקרח וטבל‬ ‫עצמו קודם בכדי שלא יהי' המים כ"כ קרים לרבו כשיטבול אח"כ‪.‬‬ ‫כשהיה לפני הבר מצוה הלך ללמוד אצל הגה"ק ר' יוסף אלימלך כהנא הי"ד אב"ד אונגוואר‬ ‫)‪ .(Uzhhorod, Ukraine‬באותו עת למדו שם קרוב לשלש מאות בחורים‪ .‬סדר הלימוד שם התחיל‬ ‫בימי החול מהשעה חמש בבוקר‪ ,‬ונמשך עד השעה תשע בלילה‪ .‬ובשבת קודש היה מתפללים‬ ‫בשעה שבע‪ .‬אמו מרת רחל לאה נתנה לו כסף כדי שישכור לו מקום טוב ללון‪ .‬אולם רבנו ישן בכל‬ ‫לילה בעזרת נשים על קש‪ ,‬ובארבע לפנות בוקר כבר קם מהקול תורה של המשכימי קום‪ .‬ואת‬ ‫הכסף חסך כדי לקנות בגד יפה לאמו‪ ,‬ושלח לה סינר יפה‪.‬‬ ‫וכאשר נכנס ביום ראשון בישיבה באונגוואר‪ ,‬כמו שהי' ההנהגה שהבחורים המבוגרים המצויינים היו‬ ‫א‬ ‫הערת נכדו הג"ר אליעזר זאב שליט"א‪ ,‬רבנו נולד בדיוק ‪ 100‬שנה אחר פטירת הרה"ק בעל האוהב‬ ‫ישראל מאפטא זי"ע‪ ,‬וכמו שהרה"ק מאפטא היה מפורסם כאוהב ישראל מובהק‪ ,‬כמו כן היה רבנו‬ ‫אוהב ישראל מופלג‪ ,‬וקירב את כל אדם בסבר פנים יפות‪ ,‬הרבה אנשים שבורי לב יצאו ממנו‬ ‫מחוזקים בין ברוחניות ובין בגשמיות (ראה לקמן על הכנסת אורחים שלו)‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מח‬ ‫נקראים 'חזור בחור'‪ ,‬שהיו חוזרים עם התלמידים החלשים את שיעורי הישיבה‪ ,‬והיו מקבלים ע"ז‬ ‫איזה הטבה‪ .‬וביום הראשון הי' שם בחור מצויין ולקח את רבנו ללמוד‪ .‬אחר הסדר ניגש להגאון רי"א‬ ‫כהנא זצוקל"ה ואמר לו כשהוא אינו צריך לעזרה‪ ,‬הוא בעצמו יעזור לאחרים‪ .‬וכן הוה‪ ,‬אשר ממש הי'‬ ‫עמל בתורה כל היום ולרבות הלילה‪ ,‬עד כי יגדל כאחד הגדולים‪.‬‬ ‫רבנו היה חביב מאד בעיני רבו‪ .‬פעם בתשעת הימים‪ ,‬צוה עליו רבו לסיים מסכת לסעודת בשׂרית‬ ‫שיתקיים בעזה"י למחר‪ .‬באותו עת למד מסכת חולין‪ ,‬והיה חסר לו עוד שישים דפים‪ ,‬וסיימו עד‬ ‫למחר‪ ,‬ובאותו עת היה כבן ארבע עשרה‪ .‬סיפר ר' יצחק שפיצר‪ ,‬תמיד באמצע השיעור כשהיה רבו‬ ‫צריך מראה מקום לתוס'‪ ,‬שאל את רבנו היכן נמצא תוס' פלוני‪ .‬רבנו קיבל סמיכה להוראה מרבו‬ ‫הגה"ק ר' יוסף אלימלך‪.‬‬ ‫גטו אונגוואר‬ ‫בשנת תש"א (‪ 1941‬למס') נלקח גיסו של רבנו הג"ר מאיר הי"ד לעבודת פרך במחנה עבודה‬ ‫סאלגאלאט )‪ ,(szolgálat‬ואחותו נשארה גלמודה עם ששה ילדים בלי שום תומך ומשען‪ .‬בלית‬ ‫ברירה הלך רבנו לבית אחותו‪ ,‬ועזר לה בכל יכולתו‪ .‬בשנת תש"ד (‪ 1944‬למס') גירשו הנאצים ימ"ש‬ ‫את היהודים מהעיירה‪ ,‬ושלחו אותם לגטו אונגוואר‪ .‬המצב בגטו היה איום ונורא‪ ,‬לא היה שם מה‬ ‫לאכול‪ ,‬גם לא היה שם מים כדי לרוות את הצמאון‪ .‬אחרי כמה זמן נפגש שם עם הוריו‪.‬‬ ‫באותם הימים סיכן רבנו את עצמו‪ ,‬ויצא מהגטו בתחבולות שונות‪ ,‬והביא מעט לחם ושאר דברי‬ ‫מאכל‪ ,‬ונתן את זה להוריו ולאחותו וילדיה‪ .‬כשהצליח להביא יותר מכדי צרכם‪ ,‬חילק את זה גם‬ ‫לשאר משפחות‪ .‬כל זמן שהותו בגטו לא אכל לשובע‪ ,‬כי כשהיה לו לחם תמיד חילק את זה לבני‬ ‫אחותו או להוריו‪ ,‬או לשאר נצרכים‪.‬‬ ‫באחד הימים בלכתו בגטו‪ ,‬שמע קול דממה דקה שקורא לו בלשון רכה‪ .‬רבנו חזר לאחוריו‪ ,‬ונדהם‬ ‫מאד לראות את רבו רבי יוסף אלימלך כהנא הי"ד‪ ,‬וכמעט שלא הכיר אותו‪ ,‬יען שהרשעים גלחו לו‬ ‫את זקנו‪ .‬הוא פנה לרבנו ואמר‪" :‬דו ביסט דאך מיין תלמיד‪ ,‬זעה וואס די רשעים האבן מיר געטאהן‪,‬‬ ‫מיין גאנץ לעבען האב איך נישט אנגערירט מיין בארד און פיאות‪ ,‬און די רשעים האבין דאס‬ ‫געטאהן"‪ .‬באותו שעה אמר לו ‪" :‬בבקשה עשה לי אהל מקום לשבת"‪ .‬מיד גדר לו רבנו קצת מקום‪,‬‬ ‫וסיבב אותו בשמיכות‪ ,‬ועשה כל מה שהיה אפשר במצב כזה‪.‬‬ ‫סיפר רבנו‪ :‬אחרי תקופה נלקח רבו לאושוויץ (‪ ,)Oświęcim, Poland‬ובהיות זקן כבן שמונים ושתים‬ ‫שנה קידש את השם ברבים עם שאר אנשי קהילתו‪ ,‬ונקבע יום היארצייט ליום י"א סיון הי"ד‪ .‬קולו‬ ‫עדיין מהדהד באזני‪" :‬עשה לי אהל"‪ ,‬ועל שמו ולזכרו קראתי את שם קהילתנו בארה"ב ובארץ‬ ‫ישראל קהילת אונגוואר‪ ,‬למען יזכר שם אותו צדיק ובני קהילתו‪.‬‬ ‫במחנה העבודה‬ ‫אחרי חודש‪ ,‬נלקח רבנו עם משפחתו לאושוויץ‪ .‬הרשעים דחפו אלפי אנשים ברכבת‪ ,‬אבות ובנים‬ ‫יונקי שדים ויולדות בצפיפות נורא‪ ,‬עד שכמעט לא היה מקום לשבת‪ .‬זה היה בימי הקיץ‪ ,‬בחום‬ ‫לוהט‪ ,‬היה מאד חנוק‪ ,‬לא היה מים‪ ,‬והילדים צעקו למים‪ .‬ביום הראשון שבו הגיעו לאושוויץ‪ ,‬לקחו‬ ‫את הוריו ומשפחתו לצד שמאל‪ ,‬ואת רבנו לצד ימין‪ .‬רבנו רצה ללכת עם אביו‪ .‬אולם אביו אמר לו‪:‬‬ ‫"גיי און זיי מצליח"‪.‬‬ ‫מט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫למרות הקשיים מסר רבנו את נפשו כדי לקיים את המצוות על הצד היותר הטוב‪ .‬וכמעט לא עבר‬ ‫יום שלא הניח תפילין‪ .‬הרשעים חקקו חוק שבכל יום או יומיים חייב כל אחד לגלח את זקנו‪ .‬רבנו‬ ‫נתן קצת מלחמו להתגלח ע"י אדם שהיה לו מכונת גילוח כדי שלא לעבור על איסור גילוח בתער‪.‬‬ ‫גם על העבודה שבלב זו תפילה לא ויתר אז רבנו‪ ,‬והתפלל או בדרך לעבודה‪ ,‬או במקום העבודה‪.‬‬ ‫פעם כשחזר מהעבודה ביקש ממנו אדם אחד שלא ידע להתפלל‪ ,‬שיתפלל בקול והוא יענה אחריו‪.‬‬ ‫פעם עמד רבנו להתפלל תפלת מעריב בפינה של הבאראק‪ ,‬אחד הרשעים שראה אותו הכה אותו‬ ‫מכות‪ ,‬בטענה שכיסה את ראשו להתפלל‪.‬‬ ‫רבנו נתן את נפשו לשמור את יום שבת קודש‪ .‬פעם מצא אחד מהחבורה שופר קטן מונח באמצע‬ ‫הדרך‪ .‬והיה השופר בשיעור מדויק‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪ .‬והביא אותו למחנה וקיימו את מצות תקיעת‬ ‫שופר‪.‬ב‪.‬ביום כיפור התענה רבנו במסירות נפש‪ ,‬הגם שהיה חייב ללכת לעבודה‪ .‬בערב סוכות הוציא‬ ‫אחד מהחבורה ׅמטה של שלש קומות וכרך סמיכות מסביבו‪ ,‬והוציא את הקרש משתי הקומות‬ ‫העליונות‪ ,‬והניח מעלה על ראש המטה קצת נסורת של עצים דקים לשם סכך‪ .‬רבנו הלך לשם ועשה‬ ‫קידוש על שתי חתיכות פת ששמר מהבוקר‪ ,‬ושמח מאד שזיכה אותו הש"י לקיים מצות סוכה‪.‬‬ ‫השחרור‬ ‫ביום כ"ח לחודש ניסן שנת תש"ה )למס' ‪ (Wed. April 11, 1945‬נכנסו האמריקאים למחנה‪ ,‬והבריחו‬ ‫את הנאצים ימ"ש מהמחנה‪ .‬בשעה עשר לפני צהרים יצא כרוז מהרמ־קול שהם שוחררו‪ .‬רבנו‬ ‫שצימאון התורה בער בקרבו יותר מהצימאון למים‪ ,‬השיג כבר שעה אחרי השחרור גמרא והתחיל‬ ‫ללמוד בו בהתמדה גדולה ובחשק רב‪ .‬בשעה שלש כבר אירגן רבנו מנין לתפילת מנחה‪.‬‬ ‫אחרי השחרור השתדל רבנו לארגן תפלה בציבור יום יום‪ ,‬וגם השיג סידורים‪ ,‬וגם חיזק את‬ ‫המתפללים להמשיך בדרך התורה והיראה‪ .‬היה שם כמה יהודים קאמוניסטים שראו בעין רעה את‬ ‫פעולותיו‪ ,‬ורצו להרגו‪ .‬ידידי רבנו הזהירו אותו שלא ילך יחידי‪ ,‬וכמה מהם נעמדו ליד בית המדרש‬ ‫עם מקלות בידם‪ ,‬וכאשר ראו זאת הקאמוניסטים ברחו משם‪ .‬רבנו לחם שם בכל עוז עם שלוחי‬ ‫הג'וינט )‪ (American Jewish Joint Distribution Committee‬לקבל אוכל כשר‪ .‬ועי"ז הגיע אחרי‬ ‫תקופה לצרפת‪ .‬כמו כן הרביץ תורה בשיעורי תורה הרבה שעות לפני תלמידים‪ ,‬ודאג ליראת שמים‬ ‫שלהם ולכל הצטרכותם‪.‬‬ ‫בצרפת שהה רבנו בעיירה עקואי )‪ ,(Écouis, France‬שם פעל ארגון עולמי לצרכי סעד ועזר לילדים‬ ‫יהודים בשם ‪ .(Oeuvre de Secours aux Enfants) [Children's Aid Society] - OSE‬כארבע מאות‬ ‫יהודים פלטים היו שם‪ .‬אבל דא עקא הארגון לא היה מנוהל בידי שומרי תורה ומצוות‪ ,‬והם רצו‬ ‫להעבירם על הדת ר"ל‪ .‬רבנו עמד שם בעוז עם כמה ילדים נגד מחריבי הדת‪ .‬הילדים החרדים דאגו‬ ‫לפתוח מחלקה של מטבח כשר עבור שומרי תורה ומצוות‪ .‬אבל המטפלים החילונים לא נחו ולא‬ ‫שקטו‪ ,‬ובכל יום כאשר בישלו אוכל כשר‪ ,‬זרקו בשר טריפה לתוך הקדירה‪ .‬כשראו המטפלים את‬ ‫העקשנות של החרדים‪ ,‬שלחו אותם למקום אחר‪.‬‬ ‫ב‬ ‫שופר זה היה תמיד מונח אצל ביום ר"ה בין השופרות‪ ,‬ותקע בו את עשר התקיעות האחרונות‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נ‬ ‫ארה"ב‬ ‫בשנת תש"ו (‪ 1946‬למס') הגיע רבנו לאמריקה‪ ,‬שם קבע לימודו שעות ע"ג שעות בחדר הצדדי‬ ‫בישיבת שארית הפליטה בנשיאת הרה"ק מקלויזנבורג (‪ )Cluj-Napoca, România‬זי"ע‪ ,‬והיה היחיד‬ ‫שקיבל ממנו סמיכה להוראה‪ .‬גם נהיה רבנו לאיש סודו‪ ,‬וסייעו הרבה במפעליו‪ .‬הגם שרבנו התקשה‬ ‫מאד בפרנסה‪ ,‬השיג סכום גדול עבור הוצאת ספרי הגה"ק רבי משה פיינשטיין זצ"ל‪ .‬בבארא פארק‬ ‫הקים רבנו את הכולל הראשון‪ ,‬ומשם יצאו מאות רבנים ומורי הוראה‪.‬‬ ‫כח התורה‬ ‫כשהי' בן כ"ד שנה [אחרי שעבר באמצע כמה שנים טלטולא דגברא בימי השואה‪ ,‬ימי פורעניות הי'‬ ‫לא תהי'] נבחן אצל כ"ק הגה"ק מקלויזענבורג זי"ע על כל הש"ס גפ"ת‪ ,‬ומס' שבת וחולין עם ר"ן‬ ‫ורא"ש‪ .‬ואח"כ בחן אותו בד' חלקי שו"ע‪ .‬והבחינה נמשכה מימי חנוכה עד אחרי חג השבועות ‪ -‬כל‬ ‫יום ויום לכה"פ ב' שעות‪ ,‬אפי' בערב שבת חוץ משבת‪ .‬ורק אח"כ סמך ידו עליו בהורמנא דמלכא‪.‬‬ ‫ופעם נכנס אל כ"ק האדמו"ר מקלויזענבורג זי"ע וביקש היתר הוראה‪ ,‬ונימוקו עמו שלמד בצוותא‬ ‫חדא עם רבנו זי"ע‪ .‬ענה לו ‪ -‬אז דו וועסט לערנען יעדען טאג ‪ 18‬שעה וועל איך דיר געבען [כשתלמד‬ ‫ח"י שעות בכל יום אתן לך]‪ .‬וכן הי' כל ימיו‪ ,‬שזכה לחזור על כל התורה ולזכרו היטב‪.‬‬ ‫פעם כשהגיע רבנו לארץ ישראל והלך לשלחנו הטהור של הרה"ק רבי אהרן מבעלזא )‪(Belz, Ukraine‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬כיבדו אותו הרבי מאד‪ ,‬ושלח לו שיריים‪ ,‬ואמר‪" :‬שיקט'ס עס פאר'ן גאון פון אמריקה"‪ .‬גם‬ ‫כיבדו בברכת המזון‪.‬‬ ‫הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל אמר לתלמידו שישאל כל שאלותיו אצל הפוסק הגדול‪ ,‬וכידוע‬ ‫שהגאון רב יוסף אלי' הענקין זצ"ל הגדיר בהתפעלות על כ"ק רבינו זי"ע‪ ,‬אשר כל הרבנים כנגדו‬ ‫כ'אינו יודע בטיב גיטין וקידושין'‪.‬‬ ‫הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל אמר עליו‪" :‬שאינו מכיר גאון כמותו שעבר בימי הבחרות את‬ ‫השואה האיומה"‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' יצחק שימון שליט"א‪ :‬לפני נסיעת הרבי מקלויזנבורג‪ ,‬קרא את רבנו‪ ,‬וצוה לו שישב‬ ‫אתו ביחד בעת קריאת הקוויטלעך‪ .‬ואכן הם ישבו כמה שעות ביחד‪ ,‬כשעברו מאות אנשים‪ .‬אחד‬ ‫האנשים שנכנס אמר שהוא רוצה לדבר בפרטיות עם הרבי‪ .‬אמר לו הרבי‪" :‬זה נקרא בפרטיות"‪ .‬הרבי‬ ‫צוה לו‪ :‬שבעת שהותו בארץ ישראל יקבל את אנשיו לעצה ולברכה‪ .‬כשנסע רבנו לארץ ישראל‪,‬‬ ‫אמר לו הרבי‪ :‬שהוא יערוך את שלחנו הטהור בבית מדרשו בקרית צאנז‪.‬‬ ‫פעם ישב הרה"ק מקלויזנבורג זי"ע עם הרה"ק בעל הישועות משה מוויז'ניץ (‪)Vyzhnytsya, Ukraine‬‬ ‫ביחד בשמחת שבע ברכות‪ .‬הם דברו בלימוד‪ ,‬והתחילו להתוכח על איזה גמרא איה מקומו‪ .‬אמר‬ ‫הרה"ק מוויז'ניץ‪" :‬בא נקח גמרא ונחזה בפנים"‪ .‬אמר הרה"ק מקלויזנבורג‪" :‬לא צריכים גמרא‪ ,‬כי יש‬ ‫לנו פה את כל התורה כולו בעצמו"‪ ,‬והראה על רבנו שישב לידם‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' בנימין וויליגער‪ :‬פעם התבטא הרה"ק מקלויזנבורג שהתמדת רבנו‪ ,‬הוא כמו‬ ‫ההתמדה של הגר"א מווילנא זי"ע בזמנו‪.‬‬ ‫נא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הלב שמחה התלונן פעם ואמר‪ ,‬לומדים היום אבל למה לא עולים גדולי ישראל כמו פעם‪ ,‬והזכיר‬ ‫שכוונתו על רבנו זי"ע‪.‬‬ ‫סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א‪ :‬חותנו הגאון הרב ר' יוסף שלום אלישיב זצ"ל כיבד את‬ ‫רבנו מאד‪ ,‬וכל פעם שנכנס אליו‪ ,‬ליוה אותו עד החוץ גם כשהיה בגיל מבוגר‪ ,‬באמרו‪ :‬שמה שנזכר‬ ‫בגמרא (מו"ק ט‪ ).‬אנשים של צורה‪ ,‬הכוונה הוא לאנשים כמו רבנו‪.‬‬ ‫פעם כשנכנס הגאון רבי מאיר בראנדסדארפער זצ"ל להרה"ק הבית ישראל מגור זי"ע‪ ,‬ראה את אחד‬ ‫מספרי רבנו מונח על שלחנו‪ .‬וכידוע לא היה כל ספר מונח על שלחנו של הרבי מגור‪ ,‬רק ספרים‬ ‫שהחשיב מאד היה מונחים שם‪ .‬כשתמה הג"ר מאיר זצ"ל על זה‪ ,‬אמר לו הרבי‪ :‬אם אתה תהיה עמל‬ ‫בתורה כמו הרב מאונגוואר‪ ,‬אולי גם אתה תוכל לחבר ספר כזה‪.‬‬ ‫כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א כשהיה לו שאלה קשה ורצה לקבל רבי'שע תשובה עם כח הפסק‪ ,‬פנה‬ ‫אל רבנו‪.‬‬ ‫כס הרבנות ‪ -‬והרבצת תורה‬ ‫אחר שקיבל היתר הוראה אחרי השואה מאת כ"ק אדמו"ר בעל דברי יציב זי"ע‪ ,‬כבר הציעו לו הרבה‬ ‫מקומות לכהן שם‪ ,‬כעיר מעקיספורט )‪ (McKeesport, Pennsylvania‬ועוד‪ ,‬אבל הי' המצב הרוחנית‬ ‫באמעריקה מאוד ירוד‪ ,‬במצב שלא הי' כמעט שייכות להשפיע‪ .‬עד שנזדמן מן השמים בשנת תש"ח‬ ‫(‪ 1948‬למס')‪ ,‬קהילה חשובה בוומס"ב של כמה מאות מתפללים בשם 'חברה ליאדי נוסח האר"י'‪,‬‬ ‫אשר נוסד בשנת תר"ס (‪ 1900‬למס')‪ ,‬והם קיבלו עליהם למנהיג‪ .‬ובמשך הזמן נתקבל ליושב ראש‬ ‫ועד הלכה העולמי של 'איגוד הרבנים'‪ ,‬וראש ישיבה ומנהל מוסדות שארית הפליטה‪ ,‬בנשיאות כ"ק‬ ‫אדמו"ר הגה"ק מצאנז קלויזענבורג זצוקלל"ה‪ .‬ובכל יום הי' מוסר שיעורי תורה בגמרא‪ ,‬בהלכה‬ ‫ובפלפול‪ ,‬וכותב תשובות ובירורי הלכה לאמיתה של תורה כל היום ורוב הלילה‪ .‬והי' עוסק כמה‬ ‫שעות בעסקנות בצרכי ציבור‪ ,‬והי' לו קשר תמידי עם כל גדולי ישראל‪.‬‬ ‫בשנת תשכ"ב (‪ 1962‬למס') נתקבצו אליו קבוצה חשובה של בחורים מופלגים שרצו לקבל תורה‬ ‫מכ"ק רבנו זי"ע‪ ,‬ואז נתייסדה ישיבה בית שערים‪ ,‬ומאז ועד סוף ימיו הי' יושב בישיבה ומרביץ תורה‬ ‫לתלמידים‪ ,‬לבעלי בתים‪ ,‬וללמד את בני ישראל קשת (עי' ש"ב א‪:‬יח)‪ .‬וכאב רחמן דאג לכל תלמיד‪,‬‬ ‫הן בעניני שידוכים‪ ,‬אשר ממש מסר נפשו לזה‪ ,‬ואח"כ שזכו לבנות בית בדרך התורה‪ ,‬דאג שיוכלו‬ ‫לקנות בית או לשלם השכירות‪ .‬וכן בחינוך הבנים והבנות‪ ,‬ושישכון שלום בבתיהם שהשכינה ישרה‬ ‫בביתם‪ .‬ובפרט התמדת התורה אשר נשרש בכל תלמידיו מאשמורת הבוקר בלימוד גפ"ת ועוד‪,‬‬ ‫ויראה קודמת‪.‬‬ ‫וכידוע כמה שנים אחר כך בערך תשכ"ח (‪ 1968‬למס') נתייסד כולל הראשון בבארא פארק בתוך‬ ‫הישיבה‪ ,‬שהי' הרבה אברכים תלמידי חכמים ורבנים שרבינו מסר שיעוריו בהלכה ובגמרא ובפסק‬ ‫בד' חלקי שולחן ערוך‪ ,‬והי' תקופה ארוכה שכ"ק לפני סדר הכולל מסר שיעור בערך ד' דפי גמרא‬ ‫עם הרא"ש בכל יום‪ ,‬עוד לפני סדר הכולל‪ ,‬ובכל יום ששי הי' שיעור פרטי בשולחן ערוך אהע"ז וחו"מ‬ ‫שהשתתפו בה עשרות רבנים תלמידי חכמים‪ .‬ומהכולל הזה יצאו מאות רבנים ואדמורי"ם מורי‬ ‫הוראה לכלל ישראל‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נב‬ ‫כח התפלה‬ ‫שמירת הזמנים הי' אצלו יסוד היסודות‪ ,‬ולא איחר אפי' ברגע כמימרי'‪ .‬כידוע בכל יום הי' נכנס‬ ‫לביהמ"ד בהתלהבות והכנעה יתירה‪ ,‬והי' שופך נפשו להשי"ת בכל עוז ותעצומות‪ ,‬והי' מתפלל‬ ‫במתינות מלה במלה הקרבנות‪ ,‬והי' לומד את זה בנוסח משניות‪ .‬בכל יום הי' צועק ברכת 'שלא עשני‬ ‫גוי'‪ ,‬שידעו גדלות של יהודי ונהי' מובדלים מהעמים‪ ,‬ואז נמצאים אנחנו מחלקו של השי"ת‪ .‬ובפסוקי‬ ‫דזמרה בשיר ושבחה הלל וזמרה‪ .‬ואח"כ הבכיות הנוראות יום יום בתפילת אהבה רבה ‪' -‬והאר עינינו‬ ‫בתורתך ודבק לבנו במצותיך וכו' ושבור עולנו עול הגוים ועול הגלויות'‪ ,‬והי' מתאנח וצועק 'הייליגע‬ ‫טאטע ווי לאנג נאך'‪ ,‬וקבלת עומ"ש‪ ,‬ושאר התפילה‪.‬‬ ‫ובפרט בימים הנוראים וימים טובים אשר הי' מתפלל בדמעות שליש בנעימות‪ ,‬הן בשירה וזמרה‪,‬‬ ‫הן בבכי והתעוררות עצומה‪ ,‬אשר נכנס לכל השומעים ומתפללים‪ .‬הן בפרטיות שנכנסו אצל רבינו‬ ‫להפקד בדבר ישועה ורחמים‪ ,‬יצאו עם כל משאלות לבם לטובה בבני חיי ומזוני ושלום בית ועוד‬ ‫הרבה‪ ,‬בברכה מלוא חפניים והארת פנים‪.‬‬ ‫קדושה ופרישות‬ ‫אמר לאברך באיזה הזדמנות שמעולם לא עבר על איסור אל תרבה כו'‪ .‬כידוע הצניעות והיראה במדי‬ ‫דאכילה שלא אכל ממש מעט מזעיר ובזמנים הקבועים‪ ,‬אשר לקח סעודה כשיעור אכילת פרס ‪-‬‬ ‫והרבה להתענות בלי שיעור ‪ -‬ומעולם לא לקח ילד על ירכו ‪ -‬השתמט עצמו בכל כח שלא יצטרך‬ ‫לצאת ברחוב‪ ,‬וגם בצאתו לא הסתכל חוץ מד' אמותיו‪ .‬כהגדרת חתנו הגה"צ רבי ארי' אלתר זצ"ל‬ ‫אשר אין למורי חמי שום הנאה מהעולם הזה אלא תורה‪ ,‬וכתיבת תשובה הלכה למעשה‪ ,‬וזה העולם‬ ‫הזה שלו‪.‬‬ ‫גדולי ישראל משכימין לפתחו‬ ‫בכל שאלה אשר עלתה על הפרק‪ ,‬הן בין איש לאשתו‪ ,‬בין אדם לחבירו‪ ,‬בעניני חינוך ועוד‪ ,‬הכל בא‬ ‫לפניו לעצתו ולחוות דעתו‪ .‬ובכל דבר שבקדושה לא הסיח דעתו מצרות הכלל‪ ,‬ובפרט תלמידיו‬ ‫ואנ"ש היו חקוקים על לבו בכל משאלותם‪ .‬פעם נכנס א' מגדולי הרבנים עם שאלה חמורה לאשה‬ ‫שעוד לא ילדה כמעט עשרים שנים‪ ,‬וכאשר כ"ק פסק את השאלה להתירה‪ ,‬והרב השואל ביקש‬ ‫ברכה להאשה שתיפקד בבן זכר‪ ,‬וברך לה‪ ,‬וכמו רבי אלעזר ב"ר שמעון נולד מזה בן זכר‪ ,‬וכן הוה‪.‬‬ ‫רבים השיב מעון‬ ‫כידוע נועם דרשותיו אשר העיר ברוחו הגדולה בכל עת ועונה "דרושים לכל חפציהם" (תהלים קיא‪:‬ב)‬ ‫בשבת ויו"ט ובכל ימי השבוע‪ .‬והי' מעורר בכל מיני אופנים אשר נקלטו באזני השומעים ונתהפכו‬ ‫לאיש אחר (עי' ש"א י‪:‬ו)‪ ,‬כל אחד בדרגה דילי'‪.‬‬ ‫גם בעצמו התעסק עם הרבה נושרים‪ ,‬הן מבתים חשובים והם מבתים אשר אחרי השואה נתדרדרו‪,‬‬ ‫ובעצת ה' היא תקום זכה להכניסם תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫אהבת ישראל‬ ‫כאשר יראו אחד מהתוארים שכתבו עליו גדולי הדור 'ידיד כל בית ישראל'‪ ,‬אשר הי' לב ישראל ודאג‬ ‫נג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ומסר נפשו לכל א' וא' מבני ישראל‪ ,‬בטובתו ובשלומו‪ ,‬הן בגופו ונפשו ומאודו‪.‬‬ ‫עמוד החסד‬ ‫בכל שבת היו אורחים רבים בבית רבנו‪ ,‬בעיקר אנשים נזקקים ונצרכים למזון‪ ,‬למילה טובה וליחס‬ ‫מכבד‪ .‬הרבה פעמים הציע לאורחים גם מיטה ללון‪ .‬הוא לא בדק בציציותיהם של אורחיו‪ ,‬ולא בירר‬ ‫אורחים כאלו שיתרמו לשלחן שבת וינעימו בקולם בזמירות ‪ -‬כל יהודי מוזמן היה לסעוד על שולחנו‪,‬‬ ‫ורבנו היה מקבלם בסבר פנים יפות‪ ,‬ומשפיע עליהם את אור מתיקות השבת‪ .‬ובכלל הי' פתח ביתו‬ ‫פתוח לקבלת קהל במשך היום והלילה‪ ,‬דרושים לכל חפציהם‪.‬‬ ‫פעם אחת במוצאי שבת‪ ,‬אחזה רוח טירוף באחד האורחים שסעד בקביעות בביתו‪ .‬הוא השתולל‬ ‫בצורה חסרת מעצורים‪ ,‬צעק‪ ,‬והשליך חפצים מכל הבא ליד‪ .‬רבנו עמד שם בקור רוח והבליג‬ ‫)‪ .(restreined‬כשהפכה התנהגותו של האורח להיות מסוכן‪ ,‬והוא החל לנפץ חלונות‪ ,‬קרא רבנו לשכן‬ ‫שהיה מגיש עזרה ראשונה‪ ,‬שיעזור לו להירגע את האורח המשתולל‪ .‬כששאלו‪ :‬מדוע אינו מזמין‬ ‫משטרה לבלום את ההתפרעות‪ ,‬השיב‪" :‬חלילה לי מלמסור אותו לרשויות"‪.‬‬ ‫רבנו קיים בעצמו את מאמר חז"ל (אבות פ"א מי"ב) הוי מתלמידיו של אהרן‪ ,‬אוהב שלום ורודף שלום‪.‬‬ ‫הוא עסק הרבה בשלום בית בכל כחו‪ ,‬ובחכמתו הגדולה השכין שלום בין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫סיפר הגאון הנגיד ר' שמואל דוד פריעדמאן שליט"א‪ :‬כשרצה להדפיס ספרי זקנו‪ ,‬לקח מדפיס אחד‪,‬‬ ‫וסיכם אתו להדפיס אלף ספרים‪ .‬המדפיס שהבין שספר זה ימכור בהצלחה גדולה‪ ,‬הדפיס בסתר‬ ‫עוד אלפיים ספרים כדי שהוא ימכור אותם‪ ,‬ויקח את הריוח לעצמו‪ .‬כשר' שמואל דוד שׂם לב שיש‬ ‫יותר ספרים משהדפיס‪ ,‬שאל את המדפיס לפשר דבר‪ .‬הם באו לרבנו‪ .‬בתחילה קרא רבנו את‬ ‫המדפיס ושאלו‪ ,‬אם זה נכון שהדפיס לעצמו את הספרים של ר' שמואל דוד‪ .‬השיב לו המדפיס‪,‬‬ ‫שכן‪ ,‬אולם הוא לא עשה זה בכוונה רעה‪ ,‬אלא כיון שקשה לו עם פרנסה עשה כן‪ .‬אמר לו רבנו‪:‬‬ ‫היתכן לעשות כן להדפיס ספרים של איש אחר? אח"כ שלח את המדפיס החוצה‪ ,‬וקרא את ר'‬ ‫שמואל דוד‪ .‬אמר לו רבנו‪ :‬תראה‪ ,‬הוא לא עשה את זה בכוונה רעה‪ ,‬קשה לו מאד עם פרנסה‪ ,‬ואתה‬ ‫ב"ה יש לך פרנסה‪ ,‬אולי תוותר לו‪ .‬אח"כ קרא את המדפיס בפרטיות‪ ,‬ואמר לו שיפייס את ר' שמואל‬ ‫דוד‪ .‬הוא נפל לפני רגליו ובדמעות שליש פייס את ר' שמואל דוד‪ ,‬והוא התפעל מאד‪ ,‬ועמד‬ ‫משתומם מכחו של רבנו להשכין שלום בין איש לרעהו‪ .‬והיום הם ידידים טובים‪ .‬ע"ז המליץ ר'‬ ‫שמואל דוד‪ :‬שזה הפשט 'בצדק תשפוט עמיתך'‪ ,‬שהדיין צריך ליתן צדקות במשפט‪.‬‬ ‫אברך אחד מאנ"ש שהיה חשוך בנים היה נוסע הרבה פעמים לצורכי רפואה לטעקסיס )‪(Texas‬‬ ‫שבארה"ב לטיפול שיהיה לו ילדים‪ .‬שם אשתו היא חיה יהודית בת רבקה‪ .‬פעם אחת אמר לו רבנו‪:‬‬ ‫"אל תיסע יותר לשם‪ ,‬הלוא שם אשתך ר"ת ברי"ח‪ ,‬והיא תהיה בעזרת השי"ת 'בריח' התיכון‪ .‬מאז‬ ‫הפסיק לנסוע‪ ,‬וברכת רבנו התקיים‪ ,‬וזכה למשפחה ברוכת ילדים‪.‬‬ ‫בתקופה שרצו לגזור באר"י גזירת גיוס בנות‪ ,‬נפגש רבנו בשש בבוקר עם נשיא ארה"ב אייזנהאור‬ ‫)‪ (President Eisenhower‬שהכירו עוד מימי השחרור‪ .‬רבנו פעל אצלו להתקשר לראש ממשלה של‬ ‫מדינת ישראל ולבקש לבטל את הגזירה‪ .‬בנוכחות רבנו צלצל הפרעזידענט לראש הממשלה‪ .‬הראש‬ ‫ממשלה ניצל את ההזדמנות וביקש איזה טובה מהנשיא‪ .‬שבוע וחצי אח"כ נתבטל הגזירה‪ .‬כשאמרו‬ ‫לפני רבנו שעשה דבר גדול‪ ,‬ביטל את זה במחי יד‪ ,‬ואמר שהוא עשה מה שהוא מחוייב לעשות‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נד‬ ‫התמדתו בתורה‬ ‫כל ימיו ישן רבנו רק כשעתיים בלילה (ובסוף ימיו כשסבל על הגב ישן קצת יותר)‪.‬‬ ‫כשהיה בגיל שמונים למד פעם בעמידה בליל שבת עם שטענדר‪ .‬פתאום שמע בנו שהיה בקומה‬ ‫העליונה‪ ,‬קול רעש של נפילה‪ ,‬הוא ירד במרוצה לראות מה התרחש למטה‪ .‬כשירד ראה איך שרבנו‬ ‫לומד בהתמדה על השטענדר‪ ,‬הוא חיפש לראות מה נפל‪ .‬כשראה אותו רבנו שאלו מה הוא מחפש‪.‬‬ ‫אמר לו‪ ,‬ששמע קול רעש של נפילה‪ ,‬ומחפש מה נפל‪ .‬אמר לו רבנו שזה כלום‪ .‬ביום שני ראה בנו‬ ‫על יד רבנו סימן של מכה‪ .‬הוא שאל את רבנו‪ :‬מה זה‪ .‬השיב לו רבנו‪ :‬בליל שבת נרדם רגע באמצע‬ ‫לימודו‪ ,‬אז נפל‪ ,‬והשטענדר עם הגמרא נפל עליו‪ .‬וכשירד בנו‪ ,‬עמד כבר ליד הגמרא‪ ,‬כאילו כלום לא‬ ‫קרה‪ .‬אז ביקש שיחבר את השטענדר לכותל‪ ,‬כדי שלא יפול עוד‪.‬‬ ‫רבנו היה לומד לפני התפילה כל יום שבע דפי גמרא ותוס'‪ .‬וכן מידי שנה סיים תלמוד בבלי וירושלמי‬ ‫ורמב"ם ועוד ספרים‪ .‬פעם סיפר רבנו לנכדו ללמדו מוסר‪ :‬שכשהיה אברך היה לומד במשך כל‬ ‫השבת חמשים דפי גמרא ממסכת שבת ועירובין‪ ,‬עד כדי כך שאחרי הבדלה הרגיש יבשות גדולה‬ ‫בפיו מרוב התאמצותו‪.‬‬ ‫ספרא רבה בישראל‬ ‫כידוע יסוד גדול הי' אצל רבנו להשיב לכל בני ישראל ולברר ולסדר להם ההלכה‪ ,‬והי' בחדר הספרים‬ ‫כשהי' גר בוומס"ב שלט על הקיר 'אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה'‪ .‬והי' מן היסודות‬ ‫הגדולים אשר עמד בכל תוקף ועוז שילמדו הלכה למעשה‪ ,‬ואי אפשר להיות יהודי בלי ללמוד הלכה‬ ‫למעשה‪ .‬וגם שלא לשנות מן המסורה מדור לדור‪.‬‬ ‫כידוע אשר ספריו האירו תבל ומלואה‪ .‬עשרים ספרי התשובות משנה הלכות‪ ,‬אשר העידו עליו‬ ‫גדולי עולם‪ ,‬וכאשר כל אחד רואה בעיניו עשרות אלפים תשובות לבני ישראל בלי שום חילוק אם‬ ‫לגדולי עולם וענקי הרוח‪ ,‬או לאברכים ולצעירי בני ישראל לתת חיזוק בלימודם בכל מקצועות‬ ‫התורה ‪ -‬בנגלה בהלכה בלומדות חריפות אגדה קבלה ועוד ועוד‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכן ספרי מוסר וסדר מצוה‬ ‫יומית‪ ,‬ספר מצות המלך לכל בני ישראל‪ ,‬ספרים על הש"ס ומשנה הלכות גדולות על בעל הלכות‬ ‫גדולות סדר נשים‪ ,‬ושאר ספריו לרוב ‪ -‬בערך חמשים ספרים או יותר‪.‬‬ ‫והי' מרגלא בפיו שזה כל האדם ‪" -‬זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה‪:‬א)‪ ,‬כי זה מה שנשאר ‪ -‬תורתו‬ ‫הנלמדה‪ ,‬ויפה שיחתן‪ ,‬שהי' מפרש הגמ' (ברכות יז‪ ).‬עולמך תראה בחייך עפ"מ שאמרו חז"ל (יבמות‬ ‫צו‪-:‬צז‪ ).‬שדוד המלך ביקש "אגורה באהלך עולמים" (תהלים סא‪:‬ה)‪ ,‬שיזכה לחיות אחר פטירתו‬ ‫כשיאמרו שמועות מפיו‪ ,‬ששפתותיו יהיו דובבות בקבר‪ .‬ופי' רבנו כאשר רואים מח"ס שמתבדרין‬ ‫שמעתתין בבי מדרשא‪ ,‬זוכה לראות עוה"ב שלו בחייו‪ ,‬וזהו עולמך תראה בחייך‪.‬‬ ‫לוחם מלחמות ה'‬ ‫* נגד תערובות בסעודות חתונה * נגד ההולכים ברוח החדשה בכל ענין * נגד כפיה בגיטין * נגד‬ ‫הליכה לערכאות * נגד הזנחה בכשרות * נגד ביטול מצות פריעה * נגד לימוד התורה בשפת המדינה‪,‬‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫* ותיקן לימוד מצוה יומית * ותיקן ופעל במצות עירובין * החזיר ענין של סיום מסכת בערבי פסחים‬ ‫נה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לבכורים * על עצתו לעשות פלומבא על הבשר * העמיד תלמידים לאלפים ‪ -‬רבנים ראשי ישיבה‬ ‫ואנשי מעשה * בנה עיר בארה"ק‪ ,‬וכמה מקומות התורה ומפעלי חיזוק וזירוז ללומדי תורה * פעל‬ ‫בעצמו נגד גיוס בנות בארץ ישראל * וגם מסר נפשו להציל נפשות נקיים מגיוס בארה"ב‪.‬‬ ‫פטירתו‬ ‫בחודש אלול תשע"א נחלה רבנו‪ .‬ביום א' סליחות אחרי סליחות‪ ,‬העבירו אותו לבית חולים‬ ‫בירושלים לטיפול רפואי‪ .‬אחרי הטיפול בירך את הנוכחים בברכת שנה טובה‪ .‬מיד אח"כ התעלף‬ ‫בפתאומית וטיפלו בו הרופאים בבהילות‪ ,‬ואח"כ חוברו אותו למכונת נשימה‪ ,‬ולא היה יכול לדבר רק‬ ‫באמצעות הגבהת ידיו‪ .‬בני משפחתו ומקורביו לא זזו ממטתו‪ .‬בליל ערב ראש השנה נתקבצו הציבור‬ ‫מסביב למטתו‪ ,‬ואמרו פסוקי היחוד‪ ,‬ושרו 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא'‪ ,‬ואת הניגון 'פתחו לי שערי‬ ‫צדק אבוא בם וכו' זה השער לה' צדיקים יבואו בו וכו'' והסובבים ראו עליו בחוש את התרגשותו‬ ‫והשתתפותו בתפילה והניגונים להשי"ת‪ .‬ובזה עלתה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים בחצות הלילה‪.‬‬ ‫וזכה ליקבר בבית החיים בצפת סמוך לזקנו הקדוש הגאון רבי עמרם חסידא זי"ע‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫מצבת רבינו הק' זי"ע בצפת‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נו‬ ‫מגיד משנה לנוער‬ ‫�פ ְרשי⿿ת נצבים־ו� יל‪㿿‬‬ ‫אשיכ῿ ם ו� ג‪ '濿‬כ⿿ ל ִאיש יִ �ש ⿿ר ֵאל ַט �פכ῿ ם" ו� ג‪( '濿‬כט‪:‬ט‪-‬י)‪.‬‬‫‪翿‬קיכ῿ ם ⿿ר ֵ‬‫" ַא ῿תם נִ ⿿צ ִבים ַה‪濿忿‬ם כ‪� 㿿‬לכ῿ ם ִל �פנֵ י ה' ֱא ֵ‬ ‫על ֶטע ָלש‪㿿‬ן 'כ� ְלכֶ ם'‪ ,‬אוּן נָ א‪ֶ 俿‬דעם ְש ֵטייט נָ א‪ַ 俿‬א ָמאל 'כָ ל ִאיש‬ ‫אפ ְ‬‫ייען ִדי ָד ֶ‬ ‫אר ְש ֵט ֶ‬ ‫ארף ַפ ְ‬ ‫ֶמען ַד ְ‬ ‫ארוָ ואס ְש ֵטייט ִאין ָאנְ ֵהיי῿ 'כ� ְלכֶ ם'‪ ,‬אוּן נָ א‪ 俿‬ד ֶעם ִאיז ֶער ְמ ָפ ֵרט‬ ‫יִ ְש ָר ֵאל'‪ .‬נָ א‪ִ 俿‬איז ְשוֶ וער ַפ ְ‬ ‫אשיכֶ ם' וְ כוּ'‪ ,‬אוּן נָ א‪ַ 俿‬א ָמאל ְש ֵטייט 'כָ ל ִאיש יִ ְש ָר ֵאל'‪.‬‬ ‫' ָר ֵ‬ ‫מ‪濿‬חה נִ �ת ⿿פס ַעל א‪濿‬ת‪⿿ 濿‬עוֹן‬ ‫ִמי ῿ש‪ ⿿忿‬כ‪濿‬ל ִל �מח‪濿‬ת ו� ֵאינ‪῿ 濿‬‬ ‫(ש ָ῿ת נד‪ֶ ):‬דער ִקיה פוּן ֶר ִ῿י ֶא ְל ָעזָ ר ֶ῿ן ֲעזַ ְריָ ה ִאיז‬ ‫ֶקען ֶמען זָ אגֶ ען‪ֶ ,‬עס ְש ֵטייט ִאין ִדי ִמ ְשנָ ה ַ‬ ‫ישט גֶ עוֶ וען זַ יין ִקיה‪ ,‬נָ אר‬ ‫ַאר‪㿿‬יס ַש ָ῿ת ֶש‪翿‬א ִ῿ ְרצ‪㿿‬ן ֲחכָ ִמים‪ֶ .‬עס ְש ֵטייט ִאין ְ῿ ַריְ י ָתא ֶעס ִאיז נִ ְ‬ ‫אמען‪.‬‬ ‫ערוּפען א‪㿿‬יף זַ יין נָ ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫מ‪㿿‬חה גֶ עוֶ וען וֶ וערט ֶעס גֶ‬‫ישט ֶ‬ ‫פוּן זַ יין ְשכֵ ינָ ה‪ָ ,‬א ֶ῿ער וַ וייל ֶער ָהאט נִ ְ‬ ‫ישט‬ ‫מ‪㿿‬חה זַ יין ַ῿יי זַ יין ִמ ְש ָפ ָחה‪ ,‬אוּן ֶער ִאיז נִ ְ‬ ‫עדער וָ ואס ֶקען ֶ‬ ‫אוּן ִדי גְ ָמ ָרא ִאיז ַמ ְמ ִשי‪ַ 俿‬אז יֶ ֶ‬ ‫מ‪㿿‬חה ַ῿יי ִדי ֶמענְ ְט ְשן פוּן‬ ‫אפט א‪㿿‬יף ֶדעם‪ַ .‬אז‪㿿‬י א‪㿿‬י‪ֶ 俿‬דער וָ ואס ֶקען ֶ‬ ‫עש ְט ָר ְ‬‫וערט ֶער גֶ ְ‬‫מ‪㿿‬חה‪ ,‬וֶ ְ‬ ‫ֶ‬ ‫אפט א‪㿿‬יף ֶדעם‪.‬‬ ‫אש ְט ָר ְ‬ ‫מ‪㿿‬חה וֶ וערט ֶער ַ῿ ְ‬ ‫ישט ֶ‬ ‫זַ יין ְש ָטאט אוּן ִאיז נִ ְ‬ ‫ה‪濿‬כֵ ַח ת‪濿‬כִ ַיח‬ ‫אפט‬ ‫אש ְט ָר ְ‬ ‫מ‪㿿‬חה וֶ וערט ֶער ַ῿ ְ‬ ‫ישט ֶ‬ ‫מ‪㿿‬חה זַ יין אוּן ֶער ִאיז נִ ְ‬ ‫עהט ֶמען פוּן ָדא ַאז ֶדער וָ ואס ֶקען ֶ‬ ‫זֶ ְ‬ ‫עטוּהן ִדי ֲע ֵב ָרה‪ .‬אוּן ָדאס ִאיז ְפ ַשט ִאין ָפסוּק (וַ יִ ְק ָרא יט‪:‬יז)‬ ‫ְ‬ ‫א‪㿿‬יף ֶדעם כְ ִאילוּ ֶער ָהאט ַא ֵליין גֶ‬ ‫יח זַ יין ַדיין ַח ֵבר‪,‬‬‫ישט מ‪㿿‬כִ ַ‬ ‫ועסט נִ ְ‬ ‫"ה‪㿿‬כֵ ַח ⿿‪㿿‬כִ ַיח ֶאת ֲע ִמ ֶית‪ 忿‬וְ ‪濿‬א ִת ָשא ָע ָליו ֵח ְטא"‪ ,‬א‪㿿‬י῿ דוּ וֶ ְ‬ ‫עטוּהן‪ַ ,‬פאר ֶדעם‬ ‫ְ‬ ‫אסט ֶעס גֶ‬‫ועסט דוּ ְט ָראגֶ ען זַ יין זִ ינְ ד‪ ,‬כְ ִאלוּ דוּ ָה ְ‬ ‫מ‪㿿‬חה זַ יין‪ ,‬וֶ ְ‬ ‫אוּן דוּ ֶקענְ ְסט ֶ‬ ‫יח א‪㿿‬ת‪ ,㿿‬וְ ‪濿‬א ִת ָשא ָע ָליו ֵח ְטא‪ַ ,‬דיְ ָיקא ָ'ע ָליו' וֶ ועגֶ ען ִאיהם‪ .‬נָ א‪ 俿‬זָ אגְ ט ֶדער ָפסוּק‬ ‫ה‪㿿‬כֵ ַח ⿿‪㿿‬כִ ַ‬ ‫א῿ן ַא ַה ְש ָפ ָעה‪ָ ,‬א ֶ῿ער א‪㿿‬יף ַא ֶמענְ ְטש‬ ‫' ֲע ִמ ֶית‪ַ , '忿‬דוְ ָקא ֲע ִמ ֶית‪ 忿‬א‪㿿‬יף ֶדעם וָ ואס דוּ ֶקענְ ְסט ָה ֶ‬ ‫ישט מ‪㿿‬כִ ַיח‬ ‫ערן‪ִ ,‬איהם מוּז ֶמען נִ ְ‬ ‫צוּה ֶ‬ ‫ישט ֶ‬ ‫א῿ען ַא ַה ְש ָפ ָעה‪ֶ ,‬ער וֶ ועט נִ ְ‬ ‫ישט ָה ֶ‬ ‫וָ ואס דוּ ֶקענְ ְסט נִ ְ‬ ‫זַ יין‪.‬‬ ‫ע‪濿‬לם ⿿ה ῿ע �לי‪濿‬ן יִכ⿿ ֵתב ַעל �שמ‪ 濿‬כ⿿ ל ֵח �טא ῿ש ⿿הי⿿ ה י⿿ כ‪濿‬ל ִל �מח‪濿‬ת ו� ‪翿‬א ִמ ⿿חה‬ ‫⿿ב ⿿‬ ‫(מכְ ָ⿿ב י"א‪ִ ,‬מכְ ָ⿿ב כ"ח)‪ֶ :‬עס ֶקען זַ יין ַא ֶמענְ ְטש וָ ואס ִאיז ַא ַצ ִדיק‪,‬‬ ‫יי῿ט ִ‬ ‫ֶדער ָח ֵפץ ַחיִ ים ְש ַר ְ‬ ‫עפן א‪㿿‬יף זַ יין ֶח ְש῿‪㿿‬ן ִחילוּל‬ ‫קוּמען נָ א‪ 俿‬זַ יין ְפ ִט ָירה‪ ,‬אוּן ֶער וֶ ועט ְט ֶר ְ‬ ‫וֶ וען ֶער וֶ ועט ַאר‪㿿‬יף ֶ‬ ‫ערגְ ַלייכְ ן‪ִ .‬מיט ַא ְ⿿ ִמימוּת וֶ ועט ֶער ְפ ֶרעגְ ן ֶדעם ַמ ְל ָא‪ַ ,俿‬אז ֶעס ִאיז‬ ‫ַש ָ῿ת‪ָ ,‬א ֶדער ְט ֵריפ‪㿿‬ת ִאין ֶד ְ‬ ‫ישט ְמ ַח ֵלל ַש ָ῿ת גֶ עוֶ וען‪ .‬וֶ ועט ֶדער ַמ ְל ָא‪ 俿‬זָ אגֶ ען‪ֶ ,‬עס‬‫ָדא ַא ָטעוּת‪ִ ,‬אי‪ָ 俿‬הא῿ נָ א‪ֵ 俿‬קיינְ ָמאל נִ ְ‬ ‫דוּר‪ֶ 俿‬דעם ָהאט יֶ ענֶ ער ְמ ַח ֵלל‬ ‫מ‪㿿‬חה גֶ עוֶ וען‪ ,‬אוּן ְ‬‫ישט ֶ‬ ‫אסט נִ ְ‬‫ישט ֵקיין ָטעוּת‪ ,‬נָ אר ִדי ָה ְ‬ ‫ִאיז גָ ְ‬ ‫ארנִ ְ‬ ‫אמען‪.‬‬ ‫ַש ָ῿ת גֶ עוֶ וען‪ ,‬וֶ ועגֶ ען ֶדעם ְש ֵטייט ֶעס א‪㿿‬יף ַדיין נָ ֶ‬ ‫נז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫�ברֹאש ַה ⿿שנ⿿ ה נִ ‪濿俿‬נִ ים ַעל ַה �פ ⿿רט ו� ַעל ַהכ� ⿿לל‬ ‫ז‪㿿‬הר ַה ָקד‪㿿‬ש (ח"ב לב‪'ַ ):‬הי‪㿿‬ם'‬ ‫ָדאס ִאיז ֶדער ְפ ַשט ' ַא ֶ⿿ם נִ ָצ ִבים כ� ְלכֶ ם ַהי‪㿿‬ם'‪ֶ ,‬עס ְש ֵטייט ִאין ַ‬ ‫ועלט‪.‬‬ ‫ִאיז ְמ ַר ֵמז א‪㿿‬יף רֹאש ַה ָשנָ ה‪ ,‬וָ ואס ִאיז ַא י‪㿿‬ם ַה ִדין‪ִ .‬אין ֶדעם ָטאג ִאיז ֶמען ַדן ִדי גַ אנְ ֶצע וֶ ְ‬ ‫מ‪㿿‬חה‬‫עקענְ ט ֶ‬ ‫עדען ֵאיינֶ עם וָ ואס ָהאט גֶ ֶ‬ ‫עדען ֵאיינֶ עם ִ῿ ְפ ָרטוּת‪ ,‬א‪㿿‬י‪ִ 俿‬איז ֶמען ָדן יֶ ֶ‬ ‫ֶמען ִאיז ַדן יֶ ֶ‬ ‫ייען אוּן ֶמען‬ ‫קוּמט א‪㿿‬יס ַאז ֶעס ִאיז ָדא ַא כְ ַלל ַא ֶלע ְש ֵט ֶ‬ ‫מ‪㿿‬חה גֶ עוֶ וען‪ְ .‬‬ ‫ישט ֶ‬ ‫זַ יין‪ ,‬אוּן ֶער ָהאט נִ ְ‬ ‫ועלט גֵ ייט‬ ‫ִאיז זֵ יי ַדן‪ָ ,‬דאס ִאיז 'כ� ְלכֶ ם נִ ָצ ִבים'‪ ,‬וִ וי ֶעס ְש ֵטייט ִאין ִדי גְ ָמ ָרא (ר"ה טז‪ִ ).‬די גַ אנְ ֶצע וֶ ְ‬ ‫ַא ִר ֶי῿ער ַאז‪㿿‬יוִ וי ְ῿נֵ י ָמר‪㿿‬ן‪ .‬נָ א‪ֶ 俿‬דעם ִאיז ֶדער ָפסוּק ְמ ָפ ֵרט 'זִ ְקנֵ יכֶ ם וְ כוּ'‪ ,‬כָ ל ִאיש יִ ְש ָר ֵאל'‪ַ ,‬אז‬ ‫ערע‬ ‫ייע ֶרע ֲע ֵבר‪㿿‬ת‪ ,‬נָ אר א‪㿿‬י‪ 俿‬א‪㿿‬יף ֲע ֵבר‪㿿‬ת פוּן ַאנְ ֶד ֶ‬ ‫ישט נִ י ד‪㿿‬ן נָ אר ִ῿ ְפ ָרטוּת א‪㿿‬יף זֵ ֶ‬ ‫וערן נִ ְ‬ ‫זֵ יי וֶ ֶ‬ ‫וערן‬ ‫אשיכֶ ם' וְ כוּ'‪ ,‬וֶ ֶ‬‫מ‪㿿‬חה זַ יין‪ .‬אוּן ָדאס ִאיז ' ָר ֵ‬ ‫עקענְ ט ֶ‬ ‫ִאי ֶדען וֶ וערט ֶמען נִ יד‪㿿‬ן א‪㿿‬י῿ ֶמען ָהאט גֶ ֶ‬ ‫מ‪㿿‬חה זַ יין‪.‬‬‫עקענְ ט ֶ‬ ‫א῿ען גֶ ֶ‬ ‫נִ יד‪㿿‬ן וֶ ועגֶ ען כָ ל יִ ְש ָר ֵאל וָ ואס זֵ יי ָה ֶ‬ ‫אר �צייטען פ῿ן �צדיקים‬ ‫י ְ‬ ‫כ"ט ֱאלוּל תשע"א‬ ‫כ"ק מרן רבינו זי"ע‬ ‫בעל ִמ �שנה ֲהלכוֹ ת‬ ‫כ"ק אדמו"ר זי"ע איז געבוירן ה' ניסן אין יאר תרפ"ה אין די שטאט אונגוואר‪ ,‬צו זיין טאטע‬ ‫הגה"ק רבי אליעזר זאב קליין זצ"ל‪ ,‬אן צו זיין מאמע מרת רחל לאה ע"ה‪ ,‬די טאכטער פון‬ ‫דעם נגיד הרה"ח ר' שלום צבי שווימער ז"ל‪.‬‬ ‫ר' אליעזר זאב איז געווען מסופק אויב ער זאל געבען דעם נאמען מנשה פאר זיין זוהן‪,‬‬ ‫אדער אן אנדערע נאמען‪ .‬ח' ניסן איז ער געגאנגען פרעגן דעם מונקאטשער רב‪ ,‬בעל מנחת‬ ‫אלעזר זצוק"ל‪ .‬האט דער מונקאטשער רב געזאגט‪" :‬היינט איז דאך דער נשיא פון שבט‬ ‫מנשה‪ ,‬געב איהם א נאמען מנשה‪ ,‬ווייל ער וועט נאך זיין א גרויסער נשיא ביי יודן"‪.‬‬ ‫געטו אונגוואר‬ ‫אין יאר תש"א האט מען גענומען דעם שוואגער פון רבינו הג"ר מאיר הי"ד אין ארבעטס‬ ‫לאגער סאלגאלאט‪ .‬די שוועסטער איז געבליבען אליין מיט זעקס קינדער אן איינער זאל‬ ‫איר אנהאלטן‪ .‬רבינו איז געגאנגען צום שטוב פון זיין שוועסטער און האט איר צוגעהאלפן‬ ‫מיט וואס ער האט געקענט‪.‬‬ ‫אין יאר תש"ד האבען די נאציס ימ"ש פארטריבן די אידן‪ ,‬און מען האט זיי געשיקט צו געטו‬ ‫אונגוואר‪ .‬דער מצב דארט איז געווען שרעקליך‪ ,‬עס איז נישט געווען וואס צו עסען‪ ,‬און‬ ‫נישט קיין טרינקען‪ .‬נאך א שטיק צייט זענען די עלטערן אויך געקומען צו די געטו‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נח‬ ‫רבינו איז ארויס במסירות נפש פון געטו כדי צו ברענגען אביסעל עסען און טרינקען פאר‬ ‫זיינע עלטערן און פאר זיין שוועסטער מיט איר משפחה‪ .‬ווען ער האט מצליח געווען צו‬ ‫ברענגען מער‪ ,‬האט ער אויך געטיילט פאר אנדערע משפחות‪ .‬קיינמאל האט רבינו נישט‬ ‫געגעסן צו דער זעט‪ ,‬ווייל שטענדיג האט ער געטיילט פאר אנדערע‪.‬‬ ‫איינער פון די טעג האט ער געהערט א שטילע קול‪ ,‬וואס האט איהם גערופען מיט א ווייכע‬ ‫שטימע‪ .‬רבינו איז אהין געגאנגען אן איז געווארען דערשטוינט צו זעהן זיין רבי ר' יוסף‬ ‫אלימלך כהנא הי"ד‪ ,‬כמעט וואס ער האט איהם נישט דערקענט‪ ,‬ווייל די רשעים האבען‬ ‫איהם אפגעגאלט דעם בארד‪ .‬ער האט געזאגט פאר רבינו‪" :‬דו ביסט דאך מיין תלמיד‪ ,‬זעה‬ ‫וואס די רשעים האבן מיר געטאהן‪ ,‬מיין גאנץ לעבען האב איך נישט אנגערירט מיין בארד‬ ‫און פאות‪ ,‬און די רשעים האבין דאס געטאהן"‪ .‬נאך דעם האט ער געזאגט‪" :‬איך בעט דיך‪,‬‬ ‫מאך מיר א אהל צו זיצען"‪ .‬גלייך האט רבינו געמאכט א ארט פאר זיין רבי צו זיצען‪.‬‬ ‫נאך א תקופה איז רבי יוסף אלימלך כהנא געשיקט געווארען קיין אושוויץ‪ ,‬און אויפ'ן‬ ‫עלטער פון צוויי און אכציג יאר האט ער מקדש געווען דעם הייליגען נאמען פון דעם‬ ‫אייבישטער מיט די גאנצע קהילה‪ .‬די יארצייט האט מען קובע געווען י"א סיון‪ ,‬ה' ינקום‬ ‫דמם‪ .‬זיין קול איז א גאנצע צייט געקלונגען ביי רבינו אין די אויערן‪" :‬מאך מיר א אהל"‪ ,‬און‬ ‫אויף זיין נאמען איז געגרינדעט געווארען די קהילה קדושה 'אונגוואר' אין אמעריקא און‬ ‫אין ארץ ישראל‪.‬‬ ‫אין ארבייט לאגער‬ ‫נאך א חודש וואס די אידען זענען געווען אינטער גאר שווערע אומשטענדען אין לאגער‪,‬‬ ‫האט מען זיי גענומען קיין אושוויץ‪ .‬די רשעים האבען געשטופט טויזענטער מענטשען אין‬ ‫די וואגאנען‪ ,‬עלטערן‪ ,‬קינדער‪ ,‬קליינע קינדער‪ ,‬עלטערע אידען‪ ,‬מיט א שרעקליכע‬ ‫גרויזאמקייט האט מען זיי אריינגעטריבן אין די וואגאנען‪ ,‬עס איז געווען זייער געשטיפט‪,‬‬ ‫און מען האט כמעט נישט געקענט אטעמען‪ .‬עס איז געווען אין די הייסע זיממער טעג‪,‬‬ ‫אלע זענען געווארען גאר דארשטיג‪ ,‬אבער מען האט זיי נישט געגעבן קיין וואסער‪.‬‬ ‫דעם ערשטען טאג וואס זיי זענען אנגעקומען קיין אוישוויץ‪ ,‬האט מען גענומען די גאנצע‬ ‫משפחה‪ ,‬דער טאטע די מאמע די שוועסטער מיט אירע קינדער‪ ,‬אלע האט מען גענומען‬ ‫צו די לינקע זייט‪ ,‬וואס דאס האט געמיינט גלייך צו די גאזקאמער‪ .‬רבינו האט מען געשיקט‬ ‫צו די רעכטע זייט‪ ,‬דאס האט געמיינט אז ער זאל ארבעטן‪ .‬אבער ער האט געוואלט גיין‬ ‫מיט זיין משפחה‪ ,‬האט איהם דער טאטע געזאגט‪" :‬גיי און זיי מצליח"‪.‬‬ ‫טראץ די שוועריקייטן האט זיך רבינו געשטארקט‪ ,‬און האט זיך מוסר נפש געווען מקים‬ ‫זיין די מצוות אויף דעם בעסטן אופן‪ .‬כמעט איז נישט אריבער א טאג וואס ער האט נישט‬ ‫געלייגט תפילין‪ .‬אויך אויף דעם דאווענען האט רבינו נישט מותר געווען‪ ,‬אסאך מאל האט‬ ‫ער געדאווענט אויף דעם וועג צום ארבייט‪ ,‬אדער ביי די ארבייט‪ .‬איינמאל ווען ער איז‬ ‫צוריק געגאנגען פון די ארבייט האט איהם געבעטן איינער וואס האט נישט געקענט‬ ‫נט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דאווענען‪ ,‬ער זאל דאווענען הויך און ער וועט זאגען נאך איהם‪.‬‬ ‫די באפרייאונג‬ ‫אין טאג כ"ח ניסן אין יאר תש"ה זענען די אמעריקאנער אריין אין לאגער‪ ,‬און זיי האבען‬ ‫פארטריבן די דייטשן ימ"ש‪ .‬מיטאג צוועלף אזייגער האט מען אויסגערופען אז זיי זענען‬ ‫באפרייט‪ .‬רבנו וואס האט שוין געווארט ווען וועט ער שוין קענען זיצען און לערנען‪ ,‬האט‬ ‫שוין צוויי שעה נאך די באפרייאונג שוין געהאט א גמרא און האט אנגעהויבן צו לערנען‬ ‫מיט גרויס התמדה און מיט א גרויסען חשק‪ .‬דריי א זייגער האט רבינו שוין ארגאניזירט א‬ ‫מנין אויף מנחה‪.‬‬ ‫התמדתו בתורה‬ ‫א גאנץ לעבן האט רבינו געלערנט מיט גרויס התמדה‪ .‬א יעדן צופרי פאר'ן דאווענען האט‬ ‫רבינו געלערנט זיבן בלאט גמרא רש"י תוס'‪ ,‬און אזוי מסיים געווען ש"ס א יעדע יאר‪.‬‬ ‫רבנו איז געווען די איינציגסטע צו באקומען היתר הוראה פון די קלויזענבורגער רבי זי"ע‪.‬‬ ‫רבנו איז נאך געווען גאר יונג‪ ,‬בערך ‪ 23‬יאר ווען ער האט זיך פארהערט ביים קלויזענבורגער‬ ‫רבי אויף גאנץ ש"ס און תוס'‪ .‬און א יאר שפעטער אויף גאנץ ארבע חלקי שלחן ערוך‪.‬‬ ‫די ברודער פון רבנו הרה"ח ר' בן ציון ז"ל האט דערציילט אז אין יענע צייט איז געווען פאר‬ ‫עטליכע חדשים איז רבינו אריין יעדען נאכמיטאג צום קלויזענבורגער רבי און אזוי האט‬ ‫ער פארהערט‪ .‬נאך א לענגערע צייט האט ר' בן ציון געפרעגט פונעם קלויזענבורגער רבי‬ ‫אז אויב וויל ער נישט געבן דעם היתר הוראה‪ ,‬דארף רבנו מער נישט אריינקומען יעדן טאג‪.‬‬ ‫האט די קלויזענבורגער רבי ארויסגענומען א פערטיגע כתב 'היתר הוראה' און געזאגט 'איך‬ ‫בין שוין לאנג גרייט צו געבן דעם היתר הוראה‪ ,‬נאר ס'איז פשוט א תענוג רוחני צו לערנען‬ ‫מיט אזא גרויס'ן גאון‪ ,‬וועגן דעם האב איך געווארט'‪.‬‬ ‫אמאל ווען רבנו איז געוועזעהן אין ארץ ישראל איז ער געגאנגען צום טיש פון הרה"ק רבי‬ ‫אהרן מבעלזא זי"ע‪ ,‬האט איהם די בעלזא רב זייער מכבד געווען און ספעציעל געשיקט‬ ‫שיריים זאגענדיג "שיקט'ס עס פאר'ן גאון פון אמריקא"‪.‬‬ ‫איינמאל איז הגאון רבי מאיר בראנדסדארפער זצ"ל אריין צום בית ישראל פון גור זי"ע‪ ,‬ער‬ ‫האט געזעהן די ספר 'משנה הלכות' אויפ'ן טיש‪ .‬עס איז געווען באוואוסט אז נישט יעדע‬ ‫ספר איז געלעגן אויף דעם טיש פונעם בית ישראל‪ ,‬נאר די ספרים וואס ער האט זייער‬ ‫מחשיב געווען זענען געלעגן דארט‪ .‬ווען רבי מאיר זצ"ל האט זיך געוואונדערט אויף דעם‪,‬‬ ‫האט דער בית ישראל גע'ענטפערט‪" :‬אויב איר וועט זיך אזוי פלאגען אויף די תורה אזויווי‬ ‫דער אונגוואר רב‪ ,‬קענט איר אויך מחבר זיין אזא ספר"‪.‬‬ ‫הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א האט דערציילט אז יעדע מאל וואס רבנו איז געווען‬ ‫באזוכן ביי זיין שווער הגאון רי"ש אלישיב זצ"ל‪ ,‬פלעגט רב אלישיב ‪ -‬אפילו אין די עלטערע‬ ‫יארן‪ ,‬ארויסבאגלייטן רבנו ביז אינדרויסן‪ .‬און ער פלעגט זאגען אז ווען די גמרא זאגט (מו"ק‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ס‬ ‫ט‪' ).‬אנשים של צורה'‪ ,‬מיינט עס אזעלכע ווי רבנו‪.‬‬ ‫גמילות חסד‬ ‫רבנו איז געווען באקאנט מיט זיין גרויסע חסדים וואס ער האט געטוהן פארן כלל און פארן‬ ‫פרט‪ .‬יעדער וואס איז אריין צו איהם מיט א צרה אדער שוועריקייט האט ער געהאלפן‪.‬‬ ‫וואס ס'האט נאר אויסעפעהלט‪ ,‬צו רופן און שתדל'ן פאר איינען צו וואס עס זאל נאר זיין‬ ‫האבן מענטשן געוואוט אז ס'איז דא א אפענע טיר‪ .‬סיי בייטאג און סיי ביינאכט‪ ,‬האט מען‬ ‫געקענט קומען אין אלע שעות‪ ,‬פרעגן שאלות אדער זיך שואל עצה זיין‪.‬‬ ‫אין די ערשטע יארן ווען רבנו האט געוואוינט אין וויליאמסבורג‪ ,‬האט ר' יענקעל'ע‬ ‫מפשעווארסק אויך דארט געוואוינט‪ .‬ר' יענקעל'ע האט דעמאלטס נישט געהאט קיין‬ ‫פרנסה אין שטוב‪ .‬ווען רבנו האט זיך דערוואוסט פון דעם‪ ,‬האט ער איבערגעגעבן א שיעור‬ ‫וואס ער פלעגט פארלערנען אין א געוויסע שוהל‪ ,‬אז ר' יענקעל'ע זאל געבן דעם שיעור‪,‬‬ ‫און אזוי באקריגן די געהאלט‪.‬‬ ‫כח התפילה‬ ‫רבנו פלעגט אריינלייגן גאר גרויסע כוחות אינעם דאווענען‪ .‬בכלל איז רבנו געווען זייער‬ ‫אויסגערעכנט מיט'ן צייט‪ ,‬נישט צו פארפאטשק'נען אפילו א מינוט‪ .‬ער פלעגט אריינקומען‬ ‫צום דאווענען א יעדן טאג בזמן און געזאגט יעדע ווארט פון די קרבנות שטייטערהייט‪.‬‬ ‫ברכת 'שלא עשני גוי' האט רבנו אויסגעשריגען מיט א הויכע קול‪ ,‬וואס דאס איז געווען ביי‬ ‫איהם פון די עיקר יסודות ‪ -‬זיין אפגעשיידט פונעם גוי‪ .‬תפילת אהבה רבה ביי די ווערטער‬ ‫ובפרט די ווערטער 'והאר עינינו בתורתך'‪ ,‬איז געזאגט געווארן מיט גאר גרויסע בכיות א‬ ‫יעדן טאג‪ .‬און ביי די שבתים וימים טובים איז געווען די תפילות גאר ספעציעל און‬ ‫דערהויבן‪ ,‬ווען פיל תושבי העיר זענען געקומען מיטהאלטן ווי רבנו איז מקבל די שבת‬ ‫ביים טאנצן 'בואי בשלום' מיט א התלהבות דקדושה‪.‬‬ ‫ספריו הקדושים‬ ‫רבנו האט געשריבען צענדליגער ספרים ‪ -‬על כל מקצועות התורה‪ .‬צוואנציג בענדער‬ ‫תשובות 'משנה הלכות' וואס ענהאלט אין זיך טויזענטער שאלות פון כל רחבי תבל‪ ,‬וואס‬ ‫זענען אנגעקומען צו איהם‪ .‬אין די תשובות זעהט מען די גרויסע כבוד און ערך וואס אלע‬ ‫גדולי הדור האבן געהאט פאר רבנו‪.‬‬ ‫רבנו האט מחבר געווען די ספר 'מצות המלך' אויף די תרי"ג מצוות‪ ,‬וואס איז‬ ‫אויסגעשטעלט צו לערנען יעדן טאג איין מצוה‪ .‬אין יאר תשכ"ג זענען אלע גדולי ומנהיגי‬ ‫ישראל ארויסגעקומען בכתב צו מחזק זיין אז יעדער דאס לערנען‪ .‬פילע אידען דערציילן‬ ‫אפענע ישועות וואס זיי האבן געזעהן דורך'ן קובע זיין צו לערנען די 'מצוה יומית'‪.‬‬ ‫זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן‬ ‫סא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאי‬ ‫לידידינו הרה"ח ר' צבי קליין שליט"א‬ ‫והר"ר יעקב יחיאל קליין שליט"א‬ ‫והר"ר משה ביילוש שליט"א‬ ‫והר"ר ישראל מרדכי ביילוש שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי נכדתם‪-‬בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הר"ר אליעזר משה נפתלי לאווי שליט"א‬ ‫לרגל הולדת נכדות תאומות בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הרה"ג ר' שלום הורוויץ שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר יהושע לעפקאוויטש שליט"א‬ ‫והר"ר אייזיק לעפקאוויטש שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדו‪-‬בנו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר חיים יעקב קאפל איזראעל שליט"א‬ ‫והר"ר עמרם איזראעל שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדו‪-‬בנו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הרה"ג הרב אנפייטער שליט"א‬ ‫לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סב‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאי‬ ‫מע"כ כ"ק אדמו"ר מלעלוב שליט"א‬ ‫וכ"ק אדמו"ר מאילונב שליט"א‬ ‫והרה"ג ר' משה מרדכי בידרמן שליט"א‬ ‫ראש ישיבת צאנז‬ ‫לרגל הולדת נכדם‪-‬בנו בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הר"ר דוד רוכליץ שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בתו בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר יצחק אייזיק הלוי פישער שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי בנו שמואל בנימין הלוי עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר אברהם אליעזר וויינרעב שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בתו בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר יצחק ווייס שליט"א‬ ‫והר"ר מרדכי ווייס שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדתו‪-‬בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫סג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫בפרוס עלינו לטובה השנה החדשה‬ ‫שפתינו ממללין בכל הדרת הכבוד ובחרדת קודש‬ ‫ברכת כתיבה וחתימה טובה‬ ‫קדם עט"ר‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫וכל המשפחה הרוממה שיחיו לאוי"ט‬ ‫תהא השנה הזאת שנת ברכה גאולה וישועה‬ ‫לכל קהל אנשי שלומנו שיחיו בכל אתר ואתר‬ ‫בתוך כל אחינו בני ישראל‬ ‫ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה‬ ‫ובא לציון גואל בב"א‬ ‫מכון משנה הלכות‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סד‬