משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — ניצבים וילך (2026-08-31)

א משנת השבוע
פרשיות נצבים־וילך תשפ"ו
[שנה ט"ו -גליון מ"ט]
לימוד מצוה יומית
כ"ב אלול ערב שבת:
מצוה לב .איסור מלאכה בשבת
כ"ג אלול שבת קודש:
כיבוד אב ואם מצוה לג.
שבוע שחל בו ר"ה
כ"ד אלול יום ראשון:
שלא להרוג נקי מצוה לד.
תוכן הענינים כ"ה אלול
איסור אשת איש
יום שני:
מצוה לה.
דברות קודש כ"ו אלול יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג גניבת נפש מישראל מצוה לו.
כ"ז אלול יום רביעי:
מצוה יומית .........................................ה שלא להעיד שקר מצוה לז.
כ"ח אלול יום חמישי:
ליקוטי מגיד משנה ...............................ז
שלא לחמוד מצוה לח.
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א .......י
מערכת המשנה ..............................לח
שיעורי הלכה ..................................לט
ניצוצי הדף ......................................מד
מראי מקומות ללימוד דף היומי .........מו
הילולא דצדיקיא ..............................מז
מגיד משנה לנוער .............................נז
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
פרשיות נצו"י שנת תשמ"א
א"י לפמ"ש במקום אחר ,דמעשה אבות "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את
פועלים על הבנים ומעשה הבנים על הברית הזאת וגו' כי את אשר ישנו פה
האבות .דאע"פ שאמרו "לא יומתו אבות עמנו עומד היום וגו' ואת אשר איננו פה
על בנים ובנים לא יומתו על אבותם" עמנו היום" (כט:יג-יד) .במדרש לקח טוב
(דברים כד:טז) ,אבל עכ"ז מעשה האבות פסיקתא דר' טובי' בר"א פ' נצבים "ולא
פועל בהם הן לזכות והן להיפך ח"ו. אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה
ואמרו בגלל אבות תושיע בנים ותביא עמנו" -אלו המתים" ,עומד היום לפני ה'
גאולה לבני בניהם ,וגדולה זכות אבות. אלקינו" -אלו החיים" ,ואת אשר איננו"
-אלו הדורות העומדים לבוא .והוא פלא
ולהיפך ח"ו בני תשע מדות (עי' נדרים כ):
(ועיין ביאור הרא"ם שם ובכלי חמדה האריך
יוכיחו ,וכן ממזר וכיו"ב .ובתמר מפני
בזה).
שצנועה היתה בבית חמיה זכתה ויצאו
ממנה מלכים ,ובנות לוט שנתכוונו ואשר נפלענ"ד דאמרו ז"ל (תענית ה):
למצוה יצאו מהם מלכות בית דוד .ומיהו יעקב אבינו לא מת ,ופריך וכי בחנם חנטו
על פרט אחד שלא עשתה בצניעות וקראה חנטיא וספדו ספדיא וכו' ומשני מה זרעו
לבנה 'מואב' ,נענשה כל האומה לדורות בחיים אף הוא בחיים .נמצא דהמתים אם
כד' מאות שנה כמבואר בחז"ל. יש להם בנים צדיקים לא מתו כלל ,אלא
הם ישנו פה עמנו ,ד'מה זרעו בחיים אף
ולהיפך מצינו ביעקב אבינו שהתפלל
הוא בחיים' .אלא דכיון שמת נעשה חפשי
שלא יזכר שמו במחלקותו של קרח ,שנא'
מן המצוות (שבת ל ,.קנא ,):לא כן החי
"ויקח קרח וגו' בן לוי" (במדבר טז:א),
שחייב במצוות .נמצא דהמת ,הגם שהוא
ולא הזכיר 'בן יעקב' .והיכן נזכר,
בחיים וישנו פה ,מ"מ אינו עומד לפני ה'
כשנתייחס על הדוכן .עכ"פ נראה פשוט
דמעשה הבן -או שמוסיף קדושה באבות אלקינו ,דאינו מחוייב במצוות.
וברא מזכה אבא ,או ח"ו פוגם בהם. ולכן פי' "ישנו פה עמנו" אלו המתים,
וכמאן קרינן 'רשע בן רשע' ,הרי שבן "עומד היום לפני ה' אלקינו" אלו החיים,
הרשע פוגם ח"ו באביו הצדיק עד שקורין שהם עומדים ומשמשין ומקיימין מצוות
לו בן רשע. לפני ה' אלקינו" ,ואת אשר איננו" אלו
הדורות העתידים לבוא שעדיין לא באו
ובזה יש לפרש נוסח הוידוי "שאין אנו
עזי פנים לומר לפניך ה' או"א צדיקים לעולם כלל.
משנת השבוע ד
עם האי חלל .ולהנ"ל כי החטא פוגם עד אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו
למעלה ח"ו ,וצריך כפרה. חטאנו" .וכבר שפכו כמה דיו ,דמה לן
לבזות את אבותינו ח"ו שחטאו -מי הוא
ולפ"ז אתי שפיר דברי הפסיקתא "לא
העז פנים שלאחר פטירת אבותיו
אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה
הצדיקים קדושי עליון יוציא עליהם שם
עמנו" אלו המתים" ,עומד היום לפני ה'
אלקינו" אלו החיים" ,ואת אשר איננו" רע ברבים שחוטאים היו ח"ו.
אלו הדורות העתידים לבוא .כלומר ,כל ולהנ"ל אתי שפיר ,דאדרבה אומרים
מה שאנו כורתים ברית היום נוגע שאין אנו עזי פנים וכו' אבל אנחנו
להמתים ולהחיים ולדורות העתידים ,כי חטאנו ,ולא די בזה ,אלא שע"י שחטאנו
כל ישראל כאיש אחד חברים. אנו פגמנו גם באבותינו ,ונמצא שאנחנו
ואבותינו חטאנו ,במה שאנחנו חטאנו -
וזה ג"כ "אתם נצבים היום כולכם" ,כיון
אדרבה החטא שלנו גדול הוא שפוגם גם
ששורש אחד לכולנו .וע"ד וכי יש לך
באבותינו ,ומבקשים סליחה על הכל.
אדם בישראל שאין לו קרובים ,שכולנו
בני יעקב אנו ,ונמצא שכל איש ישראל ובקרא עוד כתיב "כפר לעמך ישראל
נצבים לפני ה' .ובזה אנחנו מבקשים שיגן אשר פדית" (דברים כא:ח) ,ואמרו ז"ל
עלינו זכות אבות וברית אבות כיון שהכל שמכפר אפי' על יוצאי מצרים (עיין רש"י
תלוי כאחד. שם) .וצ"ב ,דמה שייכות ליוצאי מצרים
ה משנת השבוע
מצוה יומית
כ"ח אלול תשפ"ו מצוה לח .שלא לחמוד
חפץ ,והוא חומדו להיות שלו ,אז הוא גדר של לא תחמוד
עובר על לא תחמוד .אבל אם הוא רואה בדבר שאלתו במה דכתיב (שמות כ:יד)
בית נאה או דירה ,ואומר בית כזה או 'לא תחמוד' מה הגדר בזה .אם אדם רואה
דירה כזו אני רוצה ,אין בזה איסור של בית נאה ,ואומר כזה אני רוצה ,או אשה
לא תחמוד ,והאיסור הוא רק שלא יחמוד נאה ואומר ,אשה כזו אני רוצה,א אם הוא
ויתאווה בית זה. ב
בכלל לא תחמוד כנראה מכמה ספרים.
וז"ל רבינו אברהם בן הרמב"ם (פ' יתרו): וכן שמעתי מחכמי המוסר שהמתאוה
לא תחמוד ,והבן שהאזהרה על איזה חפץ למיני לוקסוס הוא בכלל לא תחמוד.
שיש ברשותו של חבירו ,לא על מה רק החומד שיהי' שלו חייב על לא תחמוד
שדומה לאותו החפץ .המשל בזה ,ראובן
יש ברשותו בית נאה ,אסור על שמעון לפענ"ד גדר של 'לא תחמוד'ג לא שייך
להתאוות שאותו בית גופו יהיה שלו,ד לא רק אם הוא חומד חפץ או ממון או כל
דבר שיש לו לחבירו ,והוא רוצה באותו
א
מובא בדרך פקודיך (מצוה ל"ח חלק הדיבור אות ב') :תדע שכתב מהר"מ אלשיך בפירושו למשלי
(ו:כה) בפסוק "אל תחמוד יפיה בלבבך" ,כתב דשלמה בא ופירש דברי תורה ,שנאמר בתורה "לא
תחמוד אשת רעך" .והנה לכאורה יראה הכוונה שלא תחמוד אשה זו של רעך ,דהיינו לומר מי יתן
ואשיג האשה הזו של חבירי .אבל לחמוד שיהיה לך אשה יפיפיה אחרת כמו אשה של רעך ,מותר
לך .על כן בא שלמה ופירש 'אל תחמוד יפיה בלבבך' ,אפילו היופי של אשת רעך לא תחמוד ,היינו
שלא תתאוה ותחמוד להשיג אשה יפיפיה כגון זו ,רק שמח בחלקך ובטוב תנוב .ומסיק שם שהחומד
שיהיה לו חפץ כחפץ חבירו ,עובר מדאורייתא על איסור לא תחמוד.
ב
טעם נפלא על ענין לא תחמוד כתב הבית הלוי (פ' יתרו) דהנה כל אדם יוכל לשער בעצמו וברור
הוא ,דאם יתאוה האדם לאיזו דבר תאוה היותר גדולה אצלו ,כל אחד לפי טבעו ,ויהיה גם קרוב
להשיג תאותו וילך אחריה ,ואז היצה"ר בוער בו כאש ,ורק דרך הילוכו הוא על גב הנהר הקפוי
מקרח ,ובדרך ריצתו נחלקה רגלו על הכפור וחשב ליפול ,הרי באותו רגע שנחלקה רגלו ונטה לפול,
הרי אז יבטל ממנו כל אותו התאוה ,דהפחד שנתפחד מהנפילה העביר ממנו כל רצונו .שכן יסד
הבורא יתברך בטבע כל הברואים ,דגם מעט פחד שיעלה על לב האדם מעביר ממנו כל כחות
התאוה והחמדה .וא"כ אחרי שהזהירה התורה בלאו ד'לא תחמוד' ואסרה לחמוד ,אם היה להאדם
יראה מן האיסור אפילו יראה קטנה כיראת הנפילה ,שוב לא יחמוד כלל.
ג
בשו"ע (חו"מ סי' שנ"ט ס"י) נפסק שעל חמדה לבד אינו עובר ,רק אם חשב בלבו לקנות איך לקבל
את הדבר .והסמ"ע (סקי"ז) כתב רק אם לקח או קנה הדבר חייב.
ד
טעם על איסור לא תחמוד כתב בדרך פקודיך (שם חלק המחשבה אות ג') :דהנה היוצר כל הוא
אלקינו ,יצר את האדם בחכמה ,ועת לכל חפץ ,ואין נוגע במה שמוכן לחבירו .דהנה זה כל האדם
כל ימי חלדו בכל המעשים אשר הוא עושה תחת השמש ,הכל הוא להעלות ניצוצי קדושה השייכים
משנת השבוע ו
משהו שיש לו ,מעולם לא היה עולה על שאסור לו להתאוות לו דוגמתו או דומה
דעתו לקנות חפץ זה ,או אפילו בחנם לו.
להשתדל שיגיע אליו .ורק כיון שראהו
אין לרדוף אחרי מותרות
אצל חבירו הוא מתאוה לזה שגם לו יהיה
מה שיש לחבירו. ומיהו לתאוה יבקש נרדף ,שאם הוא
מתאווה לוקסוס וכיוצא בזה ,אין זה
ביאור הכתוב לא תחמוד בכלל לא תחמוד ,אלא בכלל התאוו
וזהו שכתוב 'לא תחמוד וגו'' ,דהיינו תאוה ,שצריך להתרחק עצמו ממותרות
בחפץ שאתה רוצה וצריך לו ,אבל הוא וכיוצא בזה (עי' חינוך מצוה לח ובסמ"ה
של חבירו לא תחמוד לזה .וסיים 'וכל (שו"ת חי"ב סי' ת"י) שם).
אשר לרעך' ,דהיינו בחפצים שאין צריך
'לרעך' אותיות 'רע לך'
לו ,אלא מתאוה להם כיון שראה אותם אצל
חבירו ,על זה כתיב 'וכל אשר לרעך'. כתיב (שמות כ:יד) "לא תחמוד בית רעך
וגו' וכל אשר לרעך" .ובתוספות חיים יש
גם בחבר שהיה נותן לו או מוכר לו לרמז 'לרעך' אותיות 'רע לך' ,ושפתיים
יש איסור לא תחמוד ישק.
או יתכן כשנדקדק 'לרעך' ,ולא אמר 'וכל שני מיני חמדה
אשר לחבירך' ,או של אחרים .ויש לומר
ש'רעך' ,מלשון 'כרע כאח לי' (תהלים לפענ"ד נראה שיש שני מיני חמדה ,יש
לה:יד) ,ואם יבקש הימנו יתן לו או ימכור, מתאוה לדבר וצריך לו ,אלא שאין בידו
והוה אמינא שבאופן זה אין איסור לא להשיגו ,שאין עוד מזה או כיוצא בו ,אבל
תחמוד .לכן אומר התורה שגם באופן זה, לחבירו יש ,ומפציר בו ומרבה עליו
הגם שרעך הוא ,והוא יסכים למכור או ריעים וכסף למכרו לו ,או שיתננו לו.
ליתנו ,מ"מ עובר על לא תחמוד .ואם אבל יש לא תחמוד שני ,מי שאינו חסר
אתה רוצה בחפץ ,צא בשוק וקנה. לו כלום ,ולולי שראה אצל חבירו חפץ או
(שו"ת משנ"ה חי"ט סי' של"ד)
לשורש נשמתו .ואפילו אם יהיו בכרכי הים ,השי"ת ימציאם לו בכדי להעלותם למקורם .ולפעמים
האדם עובר בדרך ,ויתעה מני אורח כמה פרסאות ,בכדי שיבוא לאיזה מקום בגזירת היוצר כל,
ויטעם לשם איזה מאכל ומשתה ,או יקנה איזה חפץ .כי היודע נסתרות יודע אשר הקנין הלז שייך
לשורש נשמתו ,ולא היה שום אדם יכול להעלות את הניצוץ הלז התקוע בחפץ הזה ,עד בא בעליו.
והכל הוא בהשגחת הכל יכול ,והטוב והמטיב לכל הוא היודע את הטוב לו ולשורש נשמתו ,ממציאה
לו על ענין הנרצה לו והטוב לו.
א"כ המתאוה בדבר שאינו שלו ,ואינו מאמין בהשגחת הבורא יתברך ובידיעתו הטוב לו ,על כן
מתאוה לדבר שאינו שלו ,כי אם היה מאמין בזה ,למה יתאוה ,והלוא תראה שלא יתאוה האדם שיהיה
לו ד' רגלים כבהמה ,כי אין זה מגדר האדם ,כי מאמין האדם שהיוצר כל בחכמה בראו באופן הנאות
והטוב לגדר האדם .כן הוא הענין בהתאוות האדם למה שיש ביד חבירו ואינו שלו ,יש חסרון
באמונתו ,בזה אינו מאמין שהבורא כל בראו בחכמה ומזמין לו הטוב הנאות לו ,והשאר שאינם בידו
אינם טובים לו.
ז משנת השבוע
ליקוטי מגיד משנה
פרשיות נצבים־וילך
"אתם נצבים היום כולכם וגו'" (כט:ט) .פירש"י ,מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום
מותו להכניסם בברית .הנה בפרשה הסמוכה כתיב (לא:א) "וילך משה וידבר את
הדברים האלה אל כל ישראל וגו'" (לא:א) .וכבר הקשו האוה"ח הק' וכלי יקר הליכה זו
למה ,כי לא פורש להיכן הלך.
משה רבינו אמר להם שיהיו כולם באחדות כדי ליכנס לארץ ישראל
וי"ל דהנה משה רבינו הכניס כל ישראל ביום מותו ,והראה להם שאם ירצו לעבור
לארצנו הקדושה צריך שיהיה ביניהם אחדות ,ולא רק בין גדולי ישראל ,אלא כל
ישראל -טף ונשים וגרך אשר בקרבך ,ואפילו חוטב עציך ושואב מימיך ,כולם צריכים
להיות באחדות ,וכשיהיו באחדות השלימה ,אז אפשר שיעברו לארץ ישראל.
אחדות גם כשאינם במדריגה גדולה
וז"ש "אתם נצבים היום כולכם",א שכינסם כולם יחד ,ושוב "וילך משה וידבר את
הדברים האלה" ,כי אם ירצו לעבור לארץ ישראל ולהיות שמה ,צריכים להיות באחדות
ולא בפירוד ,כי זה סוד הגאולה העתידה .וגם יעקב אבינו בשעת פטירתו אמר (בראשית
מט:א) "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.ב הקבצו ושמעו בני
יעקב ושמעו אל ישראל אביכם" ,כלומר שהעיקר להקבץ יחד ,אפילו כשהם בבחינת
בני יעקב ,לא במדריגה גדולה.
❖
נקודות על התיבות
"הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" (כט:כח) .פירש"י ,נקוד על 'לנו
ולבנינו' ועל ע' שב'עד' ,לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את
הירדן ,משקיבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עיבל ,ונעשו ערבים זה לזה.
א
ומובא בשם הרה"ק החידושי הרי"ם זי"ע :יש להתפעל מאד מפרשה זו ,שמשה רבינו ע"ה אמר
להם לישראל בפירוש "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם וגו' כל איש ישראל" מראשיכם
וגו' עד שואב מימך -כולכם לפני ה' אלקיכם .כי כאשר כולם יחד באחדות ,יכולים להגיע ולהיות
'לפני ה' אלקיכם' .ועל זה ניתן אח"כ פרשת הקהל " -הקהל את העם וגו' ויראו את ה' אלקיכם",
שע"י האחדות חל עליהם יראת שמים.
ב
מובא בשם הרה"ק מקאמינקא זי"ע (בישישים חכמה מערכת הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא אות ב') על
זה הפסוק "האספו ואגידה לכם" ,זאמעלט זיך צוזאמען ,און בינט זיך צוזאמען -התאספו ותקשרו
עצמכם באגודה אחת" .את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט:א) ,דאס איז אזאך וואס
וועט זיין טייער באחרית הימים ,כי דבר זה' ,אחדות' יהיה יקר המציאות באחרית הימים.
משנת השבוע ח
הקץ סתום וחתום
ונראה דבפירושים ופסקים לרבינו אביגדור הצרפתי הביא מדרש לקח טוב" ,הנסתרות
וגו'" ,אלו קיצי הגלות שהן סתורין וסתומין וחתומין ,ואין מי יודעם אפילו מלאכי
השרת ,רק הקב"ה בכבודו ובעצמו ,ושר הפנים [מט"ט] שנקרא אחד משמותיו לבי,
אשר היודעו ופירושו מובטח לו שהוא בן עוה"ב .וזשה"כ "כי יום נקם בלבי" (ישעי'
סג:ד) ,ואמרו רבותינו (סנהדרין צט ).ללבי גליתי ולאבריי לא גליתי -אלו מלאכי השרת
שיש להם אברי כנף .וזשה"כ לדניאל (דניאל יב:ד) "ואתה סתום הדברים וחתום וגו'",
כי דניאל וגם המלאך לא ידעו פירושו של דברי הקץ ,כי סתומים וחתומים הם .וזהו
"הנסתרות לה' אלקינו".
אין בן דוד עד שיכלו כל הנשמות שבגוף
ונראה שהרי אמרו (יבמות סג ):אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף .עוד אמרו
(ע"ז ה ).באו ונחזיק טובה לאבותינו ,שאלמלא חטאו אנו לא באנו לעולם .א"כ יש טעם
על עיכוב הגאולה עד שיכלו כל הנשמות שבגוף .ומקשה התוס' (עירובין יג :ד"ה נח)
מזה על הגמרא נח לו לאדם שלא נברא .והתוס' מתרץ שרק בסתם בני אדם אמר נח
לו לאדם שלא נברא ,אבל צדיק אשריו ואשרי דורו.
לפ"ז יש טעם נגלה וטעם נסתר על הקץ -טעם נגלה עד שיכלו כל הנשמות שבגוף
ויולדו .וטעם נסתר שתלוי הקץ בצדיקים ,שאם לא יהיו צדיקים אז יצאו שנית ע"י
גלגול ולא יצאו נשמות חדשות ויתעכב הגאולה.
ענין ידיעה ובחירה
ג
הנה כבר כתבו חכמי המחקר האמיתים (חובת הלבבות שער עבודת האלקים פ"ח)
והרמב"ם (הל' תשובה פ"ה ה"ה) על מה שאמרו (נדה טז ):רבי חנינא בר פפא ,אותו מלאך
הממונה על ההריון 'לילה' שמו ,ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו,
רבש"ע ,טיפה זו מה תהא עליה -גבור או חלש ,חכם או טיפש ,עשיר או עני .ואילו
צדיק ורשע לא קאמר ,כדרבי חנינא ,דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת
שמים .לכן לא קאמר צדיק ורשע ,דני תנה בחירה לבני אדם ,ואילו היה יודע מי זה
יהיה צדיק או רשע ,אז כבר נטלה הבחירה מזה .א"כ אין אדם יודע ,והקב"ה שיודע
אינו מכריח בשביל הבחירה ,ואם היה יודע איזה נברא ,אז כבר מכריח הבחירה .וידוע
השגת הראב"ד על הרמב"ם.
ג
ושׂכל האדם אי אפשר לו להשיג מציאות וז"ל :כיון דהידיעה ובחירה שניהם מוכרחים על פי התורהֵ ,
שניהם ,הנה אנחנו מחויבים להאמין אמונת אומן בשניהם .ואם רץ לבך למה לא הודיע הש"י בשכלינו
להתבונן אמיתיית ב' הענינים בשכל אנושי .תשיב אל לבך הלוא נתאמת לנו שהש"י הוא טוב ומטיב,
וכל מה שהוא לטובתינו הוא מטיב לנו .ולוּ היה יודע הש"י שהמושכל הזה הוא לטובתינו ,היה מודיע
לנו .אלא על כרחך החכמה העליונה כביכול הוא שאין המושכל הזה לטובתינו ,ולפיכך לא הודיע לנו
הש"י המושכל הזה ,רק להאמין כל זה ע"פ אמונת התורה.
ט משנת השבוע
רק הקב"ה יודע נסתרות
וזה שפירשו "הנסתרות לה' אלקינו" ,כי רק הקב"ה יודע מה בסתר ומה יבחר בו ,ולכן
אין אתנו יודע קיצי הגלות ,שהרי הן סתורין וסתומין וחתומין ואין מי יודען אפילו
מלאכי השרת .שאם היו יודעים המלאכים היה מכריע את הבחירה ,רק הקב"ה בכבודו
ובעצמו ,ושר הפנים שנקרא לבי ,ורחש לבי בלי מחשבה נמי אינו מכריע הבחירה.
אבל "הנגלות לנו ולבנינו" ,שיודעים שאם יצאו כל הנשמות ויולדו כל הנשמות ,אז
יהיה הגאולה בב"א.
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
משנת השבוע י
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
פרשיות נצו"י תשפ"ד
תחל שנה וברכותיה
ליל ששי – שיעור חורש"י
היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים 'אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם,
ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה .כי ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל
קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך איש ישראל' (דברים כט:ט) .ופירש רש"י
לעשותו' (דברים ל:יא-יד) .הרמב"ן מפרש (ד"ה אתם נצבים) ,שכינסם משה רבינו
ש'המצוה הזאת' עולה על מצות התשובה. לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית.
ויש להתבונן מה באה התורה ללמדנו
כל איש ישראל
במה שאמרה שאין התשובה בשמים ולא
מעבר לים. ויש להתבונן ,מאחר שכבר נאמר 'כולכם',
מפני מה חוזר הכתוב ומפרט 'ראשיכם
ובמטה משה (סי' תשע"ט בשם הגהות שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש
מנהגים) מביא רמז על הפסוק 'אתם נצבים ישראל' .ובדעת זקנים מבעלי התוספות
היום' ,שהוא בגימטריא 'לעמוד לסליחות'. פירשו ,ש'כל איש ישראל' בא לרבות את
ואכן פרשת נצבים סמוכה לעולם לימי 'הבינונים'.
הסליחות .ובלקט יושר (או"ח עמ' קי"ח)
בשם רבו בעל תרומת הדשן ,מבואר ולכאורה הדבר צריך ביאור ,שהרי השם
טעם למנהג בני אשכנז להתחיל לומר 'ישראל' מורה על מדרגה גבוהה ,וכידוע
סליחות ביום ראשון ,משום שהוא סמוך החילוק שבין בחינת יעקב לבחינת
לשבת ,ובשבת נהגו בני אדם להרבות ישראל ,שישראל הוא שם המורה על
בלימוד התורה ,שהרי אין האדם עסוק מדרגה גבוהה יותר ,וכמבואר בדברי חז"ל
במלאכתו ויש לו פנאי ללמוד. ובמפרשים (עי' ברכות יג .ורבינו בחיי
בראשית לב:כט) .וא"כ יש להבין מה טעם
וכדאיתא במדרש (ילקו"ש פ' ויקהל רמז ת"ח נאמר כאן דוקא 'כל איש ישראל' ,ובכלל
בשם מדרש אבכיר) ,שאמר הקב"ה למשה זה אף מי שאינו עומד במדרגה העליונה.
רבינו' :עשה לך קהילות גדולות ודרוש
לפניהם ברבים הלכות שבת ,כדי שילמדו והנה בהמשך הפרשה נאמר' :כי המצוה
ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת
שבת ושבת ,ולכנוס בבתי מדרשות ללמד היא ממך ולא רחוקה היא .לא בשמים היא
ולהורות לישראל דברי תורה איסור לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו
והיתר ,כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין וישמענו אותה ונעשנה .ולא מעבר לים
יא משנת השבוע
ח"א ,שער הזכירה פ"ג) ,שאדם המדבר בני' .ומבאר הלקט יושר ,שלכך טוב
בגנות חבירו עלול לאבד מזכויותיו ,והן להתחיל ביום ראשון ,כאשר העם שמחים
עוברות למי שדיבר עליו .ולעומת זאת מחמת מצות התורה שלמדו בשבת
מעבירותיו של אותו אדם עלולות לבוא ומחמת עונג שבת ,שהרי אין השכינה
על המדבר .ונמצא שהמדבר לשון הרע שורה אלא מתוך שמחה של מצוה.
עלול לשאת עליו עבירות שאינו יודע
ועל דרך זה מפרש את הלשון שאומרים
כלל שהן תלויות בו.
בסליחות' :במוצאי מנוחה קדמנוך
ודבר זה חמור ביותר לענין התשובה. תחילה' .אין זה רק הזמן שבו הסליחות
אדם היודע שחטא בדבר מסוים יכול לכל נאמרות לאחר השבת ,אלא יש בזה גם
הפחות להתחרט עליו ולשוב ממנו .אבל סדר מדויק :תחילה מקדש האדם את
כאשר יש בידו דבר שאינו יודע עליו עצמו בקדושת השבת ,ומתוך הקדושה
כלל ,כיצד ישוב עליו .ואף בעבירותיו והשמחה של מצוה הוא ניגש לבקש
שלו אמרו חז"ל (יומא פו' ):כיון שעבר סליחה ומחילה.
אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר'.
תשובת היחיד בתוך כלל ישראל
לאחר שהאדם מתרגל בדבר הוא מאבד
את ההרגש ,וכבר אינו מרגיש שיש כאן והנה פרשת נצבים נאמרה מיד לאחר
דבר הטעון תשובה .כל שכן כאשר מדובר התוכחה שבפ' כי תבוא .הרמב"ן (ויקרא
בדבר שאינו יודע כלל שהוא תלוי בו. כו:טז) מבאר שהתוכחה שבפ' בחקותי
רומזת לחורבן בית ראשון ,ואילו התוכחה
ויש לפרש שבזה יש חומר בעון לשון הרע שבפרשת כי תבוא רומזת לחורבן בית
על ג' העבירות החמורות ,משום שהאדם שני .חז"ל אמרו (יומא ט ):שבית ראשון
מכיר בהן יש באפשרותו לעשות תשובה, נחרב מחמת עבודה זרה ,גילוי עריות
אבל כאן פעמים שאינו יודע כלל על מה ושפיכות דמים ,ואילו בית שני ,שהיו
עליו לשוב. עוסקים בו בתורה ובמצוות ובגמילות
ויש עצה לזה ,שיעשה האדם תשובה חסדים ,נחרב מחמת שנאת חנם .ואמרו
בתוך הציבור ויכלול את עצמו עם כלל שם' :ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד
ישראל .כאשר אינו עושה תשובה רק על שלש עבירות ,עבודה זרה גילוי עריות
עצמו ,אלא מבקש סליחה וכפרה גם בעד ושפיכות דמים'.
כלל ישראל ,הרי הוא כולל בתפילתו גם ובערכין (טו ):איתא :תנא דבי רבי ישמעאל,
דברים שאינו מכירם ואינו יודע מהם. כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד
וכן מבואר ברמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ו) שלש עבירות ,עבודה זרה וגילוי עריות
שכח תשובת הציבור גדול ביותר ,וז"ל: ושפיכות דמים .ולשון הרע הוא מן
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם וכו' הדברים המביאים פירוד ושנאה בין אדם
במה דברים אמורים ,ביחיד .אבל צבור, לחבירו.
כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב ועוד יש בלשון הרע ענין נורא .מובא
שלם הם נענין ,שנאמר "כה' אלקינו בכל בחובות הלבבות (שער הכניעה פ"ז),
קראנו אליו" (דברים ד:ז). והאריך בזה החפץ חיים (שמירת הלשון
משנת השבוע יב
שתי מדרגות בתשובה וזהו שאומרים בסליחות' :נחפשה דרכינו
הגה"ק רבי ר' יונתן אייבשיץ זי"ע (יערות ונחקורה ונשובה אליך' .יש להתבונן
דבש דרוש א') מבאר את נוסח התפילה: בלשון 'נחפשה' .אלא שיש דברים
'סלח לנו אבינו כי חטאנו ,מחל לנו מלכנו שהאדם צריך לחפש אחריהם .יש דברים
כי פשענו' .כל זמן שעשה האדם את שנשכחו ממנו ,יש דברים שנעשו אצלו
העבירה פעם אחת או פעמיים ,הרי היא כהיתר ,ויש דברים שאינו יודע כלל שהם
עדיין בבחינת חטא ,והקב"ה הוא אצלו תלויים בו.
בבחינת אב ,ועל כן הוא מבקש 'סלח לנו וזהו פירוש הכתוב' :אתם נצבים היום
אבינו' .אבל כאשר האדם חוזר ושונה כולכם לפני ה' אלקיכם' .וכאמור' ,אתם
בחטא עד שהדבר נעשה אצלו בבחינת נצבים היום' בגימטריא 'לעמוד לסליחות'.
פשיעה ,נצרכת מחילה עמוקה יותר ,ואז התשובה אינה רק עבודתו של כל יחיד
הוא אומר 'מחל לנו מלכנו כי פשענו'. לעצמו' .ראשיכם שבטיכם זקניכם
והנה יש כמה מדרגות בתשובה .יש ושטריכם כל איש ישראל' ,כל אחד יעשה
תשובה על 'מחל לנו מלכנו כי פשענו', תשובה על עצמו ,ובתוך תשובתו יכלול
על הדברים הגסים והחמורים .יש גניבה, גם את חבירו ואת כלל ישראל.
מידות רעות ,לשון הרע ,מאכלות אסורות ועל דרך מה שאמרו חז"ל (ב"ק צב' ).כל
ושאר שס"ה לא תעשה שבתורה .וכן המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו
במצוות עשה צריך האדם לעשות חשבון דבר הוא נענה תחילה' ,אפשר שאדם
אם קיימן כראוי .אדם בודק את עצמו: מבקש תיקון לחבירו ,ובאותה שעה מתקן
כאן לא נזהר כראוי בקריאת שמע בזמנה, גם דבר הנוגע לעצמו ,אף שהוא עצמו
כאן העלים עין מן הצדקה ,כאן נכשל אינו יודע ממנו.
בשקר וכיוצא בזה.
ועל כן מצינו במשך השנה זמנים רבים
אבל יש מדרגה גבוהה יותר בתשובה. המיוחדים לתשובה :בסוף היום עושה
בדגל מחנה אפרים (ויקרא ד"ה אשר נשיא האדם חשבון הנפש ,בערב שבת יש ענין
יחטא) כתב ששמע מזקנו הבעל שם טוב של תשובה ,בערב ראש חודש אומרים
הקדוש זי"ע על הכתוב 'אשרי אדם לא יום כיפור קטן ,וכשמגיע חודש אלול
יחשב ה' לו עון' ,אשרי אדם אשר אם אינו נכנסים לחודש שלם של תשובה .בני
חושב מן ה' ,ואם יש אצלו רגע של היסח ספרד נוהגים לומר סליחות במשך כל
הדעת מן הקב"ה ,הרי הדבר נחשב בעיניו חודש אלול ,וחוזרים שוב ושוב על אותן
לעון. בקשות .והטעם הוא ,שכיון ש'עבר ושנה
ומסופר על הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע, נעשית לו כהיתר' (יומא פו ,):אין די
שהיה תלמידו של הרה"ק רבי ר' בהתעוררות אחת .דבר שנקבע בנפש ע"י
שמעלקא מניקלשבורג זי"ע ,שרבי הרגל צריך לעוקרו ע"י חזרה ,עוד פעם
שמעלקא מינה אותו להזכירו בשעת ועוד פעם ,עד שהלב מתעורר והאדם שב
השיעור שלא יסיח דעת מ'שויתי ה' לנגדי באמת אל הקב"ה.
תמיד' .למד שם זמן רב ומעולם לא
יג משנת השבוע
וזהו גם ענין זכירת מתן תורה .אין פירוש הוצרך להזכירו .מלבד פעם אחת ,כאשר
הזכירה שצריך לנסוע להר סיני ולראות העמיק רבי שמעלקא בסוגיא והיה נראה
את המקום ,אלא לעורר בלב מעט מן שהגיע הזמן להזכירו ,ובתוך כך אמר לו
היראה שהיתה באותו מעמד ,בבחינת הרבי ר' שמעלקא :כבר נזכרתי בעצמי.
'בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול
וכן כתב הרמב"ן באגרתו' :ובכל דבריך
שופר עליהם הופעת' .האדם מתבונן שיש
ומעשיך ומחשבותיך ובכל עת ,חשוב
בורא לעולם ,שהוא ברא ומנהיג את הכל,
בלבך כאילו אתה עומד לפני הקב"ה
ומתוך כך מתעוררות בלבו אהבת ה'
ושכינתו עליך ,כי כבודו מלא העולם,
ויראתו.
ודבריך יהיו באימה וביראה כעבד העומד
על זה נאמר' :פן תשכח את הדברים אשר לפני רבו'.
ראו עיניך' (דברים ד:ט) ,ובמעמד הר סיני
ובתיקוני זוהר (קכב ):איתא' :לית אתר
נאמר' :וכל העם רואים את הקולות'
פנוי מיניה' ,שאין מקום פנוי ממנו יתברך.
(שמות כ:טו) ,ופירש רש"י בשם חז"ל:
ועל דרך זה נהגו אצל כמה צדיקים לאכול
'רואין את הנשמע' .יש לפרשו שהדבר
פלוימען בשבת ,ואמרו בזה רמז ,שתיבת
נעשה מוחשי לנגד עיניו -מ'זאל עס זעהן
פלא"ם מרמזת על 'לית אתר פנוי מיניה'.
פאר די אויגן' .וכן מפורש בהמשך
והוא ענין הכתוב' :מלא כל הארץ כבודו'
הכתוב' :אשר ילמדון ליראה אתי כל
(ישעי' ו:ג).
הימים אשר הם חיים על האדמה' (דברים
ד:י) .הרי שתכלית זכירת מתן תורה היא ודאי שאין זו מדרגת כל אדם בכל שעות
לעורר באדם יראת ה' שתלווה אותו כל היום ,אבל לכל אדם יש שייכות לענין זה
ימיו. לפי מדרגתו .לכל הפחות בשעה שהוא
עומד בתפילה או בשעה שהוא מקיים מצוה,
וכן נאמר' :אתה הראת לדעת כי ה' הוא
עליו לזכור לפני מי הוא עומד .כאשר
האלקים אין עוד מלבדו' (שם:לה) .התכלית
אדם עומד להתפלל שמונה עשרה ואומר
היא לעורר אהבה ויראה .ובזוהר הקדוש
'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך' ,עליו
(תיקו"ז ,תיקון י' ,כה ):איתא שמצוה
לדעת שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים
הנעשית בלא דחילו ורחימו אינה פורחת
הקב"ה .ואף אם אין בידו לכוון את כל
לעילא .נמצא שלאחר שאדם כבר בודק
התפילה בשלימות ,עצם הידיעה שהוא
אם עשה את המצוה ,עליו לשאול את
עומד לפני המלך היא יסוד גדול בעבודה.
עצמו גם כיצד עשה אותה .וכדאיתא בגמ'
(ברכות כב ).בענין לימוד התורה כדוגמת ואם קשה לאדם לחיות כל היום בדביקות
מעמד הר סיני' :מה להלן באימה וביראה כצדיקים ,לכל הפחות כמה דקות ביום
וברתת ובזיע ,אף כאן באימה וביראה יכול הוא להתבונן .הקב"ה נותן לו חיים,
וברתת ובזיע'. מזון ,בריאות וכל צרכיו ,ומשגיח עליו
בכל רגע .ואם כל מציאותו תלויה בחסדו
תשובה על אופן העבודה
יתברך ,ראוי שלכל הפחות בשעת
לאחר חודש אלול שלם ,כאשר האדם התפילה ובשעת קיום המצוה יזכור האדם
כבר עשה תשובה על דברים רבים, את מי הוא עובד.
משנת השבוע יד
מלכנו ,וממילא גם עבודתנו צריכה מגיעה עבודה נוספת :לעשות תשובה גם
להיראות בהתאם לכך. על אופן עבודתו -כיצד נראה הלימוד
שלי ,כיצד נראית התפילה ,כיצד נראית
וגם צריכים לעשות תשובה גם על
ברהמ"ז ,וכיצד אני מקיים את המצוות.
התשובה עצמה .אדם עשה תשובה
אתמול ,ולמחרת זכה להשיג מעט יותר האם הוא מברך כמי שעומד לפני הקב"ה,
בגדולת הבורא .עכשיו הוא מביט לאחור או שבאמצע הוא עסוק בדברים אחרים.
ואומר ,כך נראתה התשובה שלי ,כך נראתה האם הוא מפסיק באמצע לענות לטלפון,
החרטה שלי ,כך נראתה תפילתי? אילו והאם הוא בכלל זוכר באותה שעה שהוא
הייתי יודע אתמול מה שאני יודע היום, מודה למי שנתן לו את מזונו.
הייתי עומד לפני הקב"ה באופן אחר לגמרי.
והדבר נוגע מאוד לזמננו .בעבר היו
ובסידורו של שבת (ח"ב דרוש ג') מובא הביפּער"ס שהפריעו לפעמים באמצע
מעשה ברב סעדיה גאון ,שהתאכסן אצל התפילה ,והיום נמצאים הטלפונים עם
בעל הבית שלא הכירו .בעל הבית כיבדו האדם בכל מקום .כשאירע המעשה
כפי שמכבדים אורח ,נתן לו לאכול בלבנון שהביפּער"ס של אותם רשעים
ולשתות ומקום לינה והתייחס אליו התפוצצו בידיהם ,עלתה בי מחשבה .אין
בכבוד .לאחר שנודע לו מי הוא אורחו, אנו יודעים חשבונות שמים ,אבל יהודי
נפל לפניו וביקש מחילה ,משום שאילו צריך לקחת התעוררות מכל מה שהוא
היה יודע מתחילה מי הוא ,היה מכבדו רואה ושומע .אותם מכשירים עצמם
באופן אחר לגמרי. הפריעו בעבר לא פעם לתפילתם של
יהודים ,וכעת פגעו בשונאי ישראל .ועל
אמר לו רב סעדיה גאון ,הרי לא פגעת בי
דרך הכתוב' :כפרך מצרים ואתן אדם
כלל ,אלא אדרבה כיבדת אותי ונתת לי
תחתיך' (ע"פ ישעי' מג:ג-ד) ,שהקב"ה נותן
כל צרכי .השיב בעל הבית ,אמנם כיבדתי
הרשעים ככופר ופדיון תחת ישראל .ועכ"פ
אתכם ,אבל אילו הייתי יודע מי אתם
על האדם להתעורר ולשאול את עצמו
באמת ,הייתי מכבד אתכם באופן אחר.
כיצד נראה הטלפון שלו בשעת התפילה.
ועל כך אני מבקש מחילה ,שכיבדתי
אתכם שלא לפי ערככם. הטלפון מצלצל באמצע בית המדרש,
והאדם עומד ומדבר עם הקב"ה ,ובאותה
ומזה למד רב סעדיה גאון דרך בעבודת
שעה הוא ממהר לענות לכל אדם .אין
התשובה .ככל שהאדם משיג יותר
הכוונה לדבר על אחרים ,אלא שכל אחד
בגדולת הבורא ,הוא מבין עד כמה
ישאל את עצמו כיצד נראית תפילתו.
עבודתו הקודמת היתה שלא לפי כבודו
יתברך .אין הוא מתחרט על כך שלמד וכן בכל מצוה .כשמגיע זמן קריאת שמע,
והתפלל חס ושלום ,אלא על הצורה שבה כשמגיע ברכת המזון ,נטילת ידים או
עשה זאת .אתמול חשב שתפילתו טובה, שבת קודש ,צריך שיהיה שם דבר מה
והיום הוא כבר רואה כמה היתה חסרה. גבוה יותר מן הרגילות .שלא ישכח האדם
וכך בכל יום הוא עושה תשובה על מי הוא .אנו בני קל חי ,אנו אומרים
עבודתו של יום האתמול. 'אבינו מלכנו' .הקב"ה הוא אבינו והוא
טו משנת השבוע
הגסות ,אבל לאחר מכן מבקש האדם זה השער לה'
סליחה גם על החטאים הדקים ,על אותם ועל דרך זה פירש הרה"ק רבי אלימלך
דברים שבמדרגתו הקודמת כלל לא הכיר מליז'נסק זי"ע בליקוטי שושנה (ד"ה
בהם כחסרון. פתחו לי) את הכתוב' :זה השער לה'
כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל היה רגיל צדיקים יבואו בו' (תהלים קיח:כ) .עבודתו
לספר בתשליך על הרה"ק מראפשיץ של הצדיק היא שהוא מרגיש תמיד
זי"ע ,שפעם הלך לתשליך ופגש את שעדיין הוא עומד אצל השער .ככל שהוא
הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע שכבר חזר עובד את השי"ת יותר ,הוא משיג יותר
משם .שאל אותו הרבי מלובלין להיכן בגדולת הבורא ,ומתוך כך רואה כמה
הוא הולך ,והשיב שהוא הולך לתשליך. היתה עבודתו הקודמת רחוקה מן
אמר לו הרבי ,אנחנו כבר חוזרים השלימות .וכמה עדיין עליו להתעלות.
מתשליך .השיב הרה"ק מראפשיץ ,אני הוא מביט על תפילת אתמול ואומר ,כך
הולך לאסוף את העבירות של הרבי, התפללתי לפני מלך מלכי המלכים ,כך
משום שמה שאצל הרבי הן עבירות ,אצלי נראתה היראה שלי ,כך נראתה האהבה
הן מצוות. שלי ,כך נראתה עבודת ה' שעבדתי.
כך נראו עבירותיהם של צדיקים .מה וכעין זה מבואר בישמח ישראל (פ' נח),
שאצל אדם אחד נחשב למדרגה גדולה, בשם הרה"ק רבי יעקב מראדזימין זי"ע,
אצל אדם העומד במדרגה גבוה יותר כבר על הכתוב 'אלה מסעי בני ישראל',
נעשה דבר שעליו הוא עושה תשובה. ש'אלה' פוסל את הראשונים ,כדאיתא
וכן סיפר כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל על במדרש (ב"ר ל' ג') .דרך הילוכו של איש
אחד מתלמידי הגר"א ,שאמר שהיצר ישראל היא שישיג בכל עת יותר בגדולת
הטוב שלו חלש יותר מן היצר הרע של הבורא ית"ש ,וממילא יבין כי אתמול
הגר"א .היצר הטוב שלו אומר לו ,אתה עדיין לא השיג כפי מה שהוא משיג היום,
כבר אדם מבוגר ואתה לומד שש עשרה ולא היתה עבודתו שלימה כפי ההשגה
שעות ביום -הוסף עוד מעט .ואילו היצר שיש לו עתה .ועל כן 'יפסול תמיד
הרע של הגר"א אומר לו ,אתה ישן בקושי עבודתו הקודמת' ,ובכל פעם יאמר
שעתיים בלילה ,כדאי שתישן עוד מעט לעצמו ,עתה אני מתחיל מחדש.
כדי שיהיה לך כח ללמוד .נמצא שהיצר וכעין זה פירשו על הכתוב 'אלה מועדי
הרע של הגר"א מבקש ממנו דבר שאצל ה''' .אלה' בא לפסול את הראשונים.
אחרים היה נחשב למדרגה. לאחר שעבר על האדם יו"ט והוא זוכה
כך הן מדרגות העבודה .לכל אדם יש אח"כ למדרגה גבוה יותר ,הוא מביט
תשובה לפי מקומו .יש אדם שצריך לאחור ואומר ,כך נראתה עבודת ה'
להפסיק עבירה גסה ,ויש אדם שצריך שעשיתי? עכשיו עלי להתחיל מחדש.
לעשות תשובה על דקות שבדקות. וזהו גם החילוק שבין 'סלח לנו אבינו כי
ומצינו אצל צדיקים שגם הנאות קטנות חטאנו' ובין 'מחל לנו מלכנו כי פשענו'.
היו אצלם חלק מעבודת ה' .מסופר על יש תשובה על הפשיעות והעבירות
משנת השבוע טז
האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו אחד הצדיקים שלא היה נוטל טבק
בביתו ,כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא להריח ,ואמר שמכיון שהוא נהנה מן
לפני מלך גדול ,ולא דיבורו והרחבת פיו הריח ,ואמרו חז"ל (ברכות לה' ).אסור לו
כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה',
כדיבורו במושב המלך וכו' ובשכבו על אינו רוצה ליהנות מדבר שאינו מברך
משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ,ומיד עליו .זהו ענין 'בכל דרכיך דעהו' (משלי
כשיעור משינתו יקום בזריזות לעבודת ג:ו) ,שאין דבר בחיי האדם שאין לו
בוראו יתברך ויתעלה'. שייכות לעבודת הבורא .וכן מסופר על
הגאון רבי יונתן שטייף זצ"ל ,שכאשר
וידוע מהרה"ק רבי מאיר מפרימשלאן
נשב הריח היה אומר' :יישר כח
זי"ע ,שמי שהולך לישון כסוס גם יקום
אייבערשטער' ,להכיר גם בדבר קטן כזה
כסוס ,וכדי לקום כארי צריך לשכב כארי.
שהוא חסד מאת הקב"ה.
אם רוצים לקום כיהודי ,הרי הדבר מתחיל
כבר באופן שהולכים לישון. ומסופר על הרה"ק רבי יחיאל מיכל
מזלאטשוב זי"ע (אגרא דפרקא רמז ט"ז),
וכן פירש הרה"ק רבי יחזקאל שרגא
שאמר שבשלשה דברים היה מרחיק את
משינאווא זי"ע את הכתוב' :אם זכרתיך
עצמו ,מעולם לא חימם את עצמו אצל
על יצועי באשמורות אהגה בך' (תהלים
תנור בית החורף ,מעולם לא הטה את
סג:ז) ,שאם 'בשכבו על משכבו ידע לפני
עצמו אל המאכל ,ומעולם לא חיכך את
מי הוא שוכב' ,אזי יזכה גם ל'באשמורות
עצמו.
אהגה בך'.
ועפ"ז מובנים דברי הלקט יושר בענין
ואנו נוהגים כדברי הרמ"א (או"ח סי'
הסליחות שלאחר שבת .לאחר שבת
תקפ"א סע' א') לעמוד באשמורת לומר
קודש ,כשהאדם התרומם מעט מן החולין,
סליחות .ויש שנהגו לאומרן בלילה.
הוא כבר יכול להביט על עצמו באופן
ואפשר לומר ,שטעמם הוא שצריך לילך
אחר .עד עכשיו עשה תשובה על
לישון כיהודי ועי"ז יקום כיהודי ,ואנו
העבירות ,ועכשיו הוא יכול לעשות
אומרים את הסליחות בבוקר לאחר שקמנו,
תשובה גם על השבת עצמה ,כיצד נראתה
כדי להראות שקמנו באמת כיהודי.
השבת שלו .אח"כ הוא עושה תשובה על
כולכם לפני ה' אלקיכם התפילה ,על הלימוד ,על ברכת המזון ועל
ומעתה יש לפרש את הכתוב' :אתם עצם התשובה .זהו 'מוצאי מנוחה קדמנוך
נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם' .יש תחילה' .מתוך קדושת השבת מתחילה
'ראשיכם' ,יש 'שבטיכם' ,יש 'זקניכם אצלו תשובה חדשה.
ושטריכם' ,יש 'כל איש ישראל' ,ואח"כ ובכל תפילה ובכל מעשה צריך האדם
'טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך לזכור לפני מי הוא עומד ,כדברי הרמ"א
מחוטב עציך עד שואב מימיך' -כל אחד (או"ח סי' א' סע' א')' :שויתי ה' לנגדי תמיד
נמצא במדרגה אחרת ,ואין עבודתו של הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים
האחד כעבודתו של השני .אבל יש דבר אשר הולכים לפני האלקים ,כי אין ישיבת
אחד השוה לכולם' ,לפני ה' אלקיכם'.
יז משנת השבוע
שאמרו על תקיעת שופר' :עורו ישנים אין התורה דורשת מכל אדם להיות במדרגת
משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם'. הצדיקים הגדולים .היא דורשת מכל אדם
לפי מדרגתו להיות 'לפני ה'' ,שיזכור שיש
כאשר אדם צריך לעבור ניתוח נותנים לו
בורא לעולם ,שיזכור לפני מי הוא
הרדמה כדי שלא ירגיש בשעת הניתוח.
מתפלל ,שיזכור למי הוא מברך ,ושיזכור
הרופאים מתקנים את מה שצריך לתקן,
ממי באה לו כל הנאה וכל מתנה בחייו.
ואח"כ צריך להעיר את החולה .אוי לו אם
החולה אינו מתעורר. ומשום כך נאמר 'כל איש ישראל' .אפילו
הבינוני ,ואף מי שעדיין לא הגיע למדרגות
העולם הזה הוא בבחינה של תרדמה.
גבוהות ,שייך לעבודת 'לפני ה' אלקיכם'.
האדם עסוק כל השנה בעניניו ואינו
אין דורשים ממנו להיות אדם אחר ,אלא
מרגיש תמיד מה נעשה עמו ברוחניות.
להתעלות מן המקום שבו הוא עומד.
בר"ה עושים כביכול ניתוח' .היוצר יחד
לבם המבין אל כל מעשיהם' .מתקנים את וזהו גם המשך הפרשה' :כי המצוה הזאת
הלב ונותנים לאדם חיים וכחות לשנה אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא
חדשה .דנים אותו על בריאות ,פרנסה, ממך ולא רחוקה היא .לא בשמים היא'.
בית ,ילדים ,נחת וכל מה שהוא צריך. אין הקב"ה דורש מן האדם לעלות
לשמים' .ולא מעבר לים היא' .אין הוא
ואח"כ בא קול השופר ואומר לו ,עכשיו
צריך לנסוע למקומות רחוקים או להפוך
תתעורר .אין די בכך שהניתוח יצליח,
לאדם אחר' .כי קרוב אליך הדבר מאד
צריך שהאדם יקום ממנו כאדם חדש .הוא
בפיך ובלבבך לעשתו'.
עצמו צריך להיות מכאן ולהבא הרופא של
עצמו ,לשמור שלא יחזור למצבו הקודם. התכלית של התשובה היא לחזור אל
הקרבה .לזכור שהקב"ה קרוב אל האדם,
ואולי יש בזה רמז גם במה שנוהגים
והאדם עומד לפניו .וכאשר האדם חי עם
לאכול תפוח בדבש .הדבש הוא מתוק,
הידיעה הזאת ,התפילה נראית אחרת,
אבל יש בו גם ענין נוסף ,שהוא נדבק.
ברכת המזון נראית אחרת ,השבת נראית
מבקשים אנו שלא תהיה המתיקות רק
אחרת ,וכל עבודת ה' מקבלת צורה
לשעה אחת ,אלא שתידבק בנו ותישאר
אחרת.
עמנו במשך כל השנה.
וזוהי גם עבודת ראש השנה .אנו עומדים
ושמעתי בשם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע
לפני ימים גדולים וקדושים ,ימי רחמים
טעם למה שאין מברכים חודש תשרי
וסליחות ,ומתקרבים ליום הדין.
בשבת שלפני ראש חודש ,מפני שהקב"ה
בעצמו מברך את החודש .ואם הקב"ה עורו ישנים משינתכם
הוא המברך את החודש ,הרי זו ברכה כאשר אדם צריך לעבור איזה ענין גדול
הכוללת את כל מה שיהודי צריך במשך בחייו ,טיפול רפואי ,משפט או דבר אחר
השנה הבאה. שיש בו חשש ,כמה מחשבות יש לו קודם
יעזור הקב"ה שנזכה שהשנה הבאה תהיה לכן וכמה הוא רוצה שהכל יעבור בשלום.
שנת גאולה וישועה ,עם כל הישועות ואמרתי פעם בדרך משל לענין מה
משנת השבוע יח
ונזכה לכל הישועות ,ויקוים בנו' :מי שכל אחד ואחד צריך להן .שנזכה לעשות
שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם תשובה שלימה לפניו ,וכל אחד יזכה
מעבדות לחרות ,הוא יגאל אותנו בקרוב לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות
ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, לכתיבה וחתימה טובה ,לשידוכים טובים,
חברים כל ישראל' ,בגאולה שלימה לעשירות ,לבריאות לפרנסה ולנחת ולכל
במהרה בימינו אמן. הישועות ברוחניות ובגשמיות' .ימלא ה'
כל משאלותינו לטובה'.
❖
ליל ששי פ' וילך – שיעור חורש"י
צום גדליה תשפ"ו
בהפטורה הכתוב' :דרשו ה' בהמצאו 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת
קראוהו בהיותו קרוב .יעזב רשע דרכו ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם
ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני
ואל אלקינו כי ירבה לסלוח' (ישעי' נה:ו-ז). ישראל' (דברים לא:יט).
דרשו ה' בהמצאו והנה נחלקו המפרשים על מה קאי לשון
וצריך להבין מהו 'דרשו ה' בהמצאו' ,ומהו 'השירה הזאת' .רש"י מפרש שהכתוב קאי
'קראוהו בהיותו קרוב' .הרי הקב"ה נמצא על שירת האזינו הבאה בפרשה הסמוכה.
בכל מקום ובכל זמן ,ומהו הזמן המיוחד ומ"מ בגמרא (סנהדרין כא ):למדו מן
שבו הוא בבחינת 'בהמצאו' ו'בהיותו הכתוב 'ועתה כתבו לכם את השירה
קרוב' .וחז"ל דרשו (ר"ה יח ).שהכתוב הזאת' מצות כתיבת ס"ת ,וכן מנו
נאמר על עשרת הימים שבין ראש השנה הראשונים במנין תרי"ג מצוות את מצות
ליום הכיפורים .בכל ימות השנה יש כתיבת ס"ת ,וילפינן לה מהאי קרא.
מעלה מיוחדת לתפילת הציבור ,אבל ולשון הכתוב הוא 'ועתה כתבו לכם' ,ודנו
בעשרת ימי תשובה ניתנה גם ליחיד האחרונים במי שכותב ספר תורה ע"י
קירבה מיוחדת. סופר ,אם צריך לעשותו שליח בדוקא ,או
וכן נפסק ברמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ו): שמא אין צריך בזה דין שליחות ,וכיון
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, שהספר נכתב עבורו ובהשתדלותו סגי
בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום בהכי .וזקה"ק זי"ע בשו"ת בית שערים
הכפורים היא יפה ביותר ,ומיד היא (יו"ד סי' שס"ז) האריך בנידון זה ,אם מצות
מתקבלת ,שנאמר 'דרשו ה' בהמצאו'. כתיבת ספר תורה נעשית ע"י הסופר
בתורת שליחות ,או שעיקר המצוה היא
נמצא שימים אלו אינם רק ימים שבהם שיהא הספר נכתב בסיבתו ובהשתדלותו
מוטל על האדם לעשות תשובה יותר של בעל הספר.
מבכל השנה ,אלא יש בהם מציאות של
קירבה מיוחדת' .דרשו ה' בהמצאו', והיום יום תענית הוא ,צום גדלי' ,ואמרנו
יט משנת השבוע
ישמעאל' (שם:יד-טז) .ולמעשה היו דבריו עכשיו הוא הזמן שבו ניתן לאדם למצוא
אמת ,וישמעאל בא אל גדליה במצפה את הקב"ה בקירבה יתירה' .קראוהו
והרגו. בהיותו קרוב' ,עכשיו הוא הזמן לדבר
לפניו כמי שעומד בקרבת מקום.
ולאחר מכן ,כשבאו שמונים איש משכם
ומשילה ומשומרון ,יצא ישמעאל לקראתם והנה איתא בתנא דבי אליהו זוטא (פרק
ואמר להם' :באו אל גדליהו בן אחיקם', כ"ב) ,שעשרת ימי תשובה הם כנגד
ולבסוף שחטם והשליכם אל הבור (שם עשרת הדברות שקיבלו ישראל בסיני.
מא:א-ז) .ועל זה נאמר' :והבור אשר השליך וביערות דבש (ח"ב דרוש א') מבאר הגה"ק
שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הרבי ר' יונתן זי"ע ,ששני הימים
הכה ביד גדליהו' (שם:ט). הראשונים של ראש השנה הם כנגד שתי
הדברות הראשונות' ,אנכי' ו'לא יהיה לך'.
ובגמרא (נדה סא ).תמהו' :וכי גדליה הרגן,
וכיון ששתי אלו מפי הגבורה שמענום
והלוא ישמעאל הרגן' .ומתרצת' :מתוך
(מכות כד ,).ובדיבור אחד נאמרו (ר"ה כז..
שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא
שבועות כ ,):גם שני ימי ראש השנה הם
חש ,מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן'.
בבחינת קדושה אחת (עירובין לט.).
ומסיים רבא' :האי לישנא בישא ,אע"פ
דלקבולי לא מבעי ,מיחש ליה מבעי'. ויש לומר דהיום השלישי ,צום גדליה ,הוא
נמצא שמעשה פטירתו של גדליה בן כנגד הדיבור השלישי' ,לא תשא את שם
אחיקם יש לו שייכות מיוחדת לעניני ה' אלקיך לשוא' ,ויש בזה התעוררות
א
הדיבור ולאמת ושקר. מיוחדת לענין קדושת הדיבור.
דעו לפני מי אתם עומדים ויש להוסיף שגם במעשה גדליה בן
ונדבר מענין קדושת הדיבור .יש ברכות אחיקם מצינו כמה ענינים השייכים
שחיובן מדברי סופרים ,כגון ברכות לדיבור .בתחילה ,כאשר נתקבצו אליו
הנהנין וברכות המצוות ,שתיקנו לנו אנשי שרי החיילים ,נאמר' :וישבע להם גדליהו
כנסת הגדולה .ולעומתן יש ברכת המזון, בן אחיקם וגו' לאמר אל תיראו מעבוד
שכאשר אכל אדם ושבע חיובה מן התורה הכשדים' (ירמי' מ:ט) .אח"כ הזהירו יוחנן
שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' בן קרח כי בעליס מלך בני עמון שלח את
אלקיך' .וכן ברכת התורה ,לדעת הרבה ישמעאל בן נתניה להרגו ,אך גדליה לא
ב
מן הראשונים ,חיובה מן התורה. האמין לו ואמר' :כי שקר אתה דבר אל
א
ובגמרא (ר"ה יח ):איתא' :בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטריא' ,שגזרה מלכות יון שמד
שלא להזכיר שם שמים על פיהם .וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום ,התקינו שיהו מזכירין שם
שמים אפילו בשטרות ,וכך היו כותבים' :בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לא־ל עליון' .וכששמעו
חכמים בדבר אמרו' :למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה' ,וביטלום ,ואותו היום
עשאוהו יום טוב .הרי שבג' תשרי ביטלו את המנהג לכתוב שם שמים בשטרות ,כדי שלא יבוא שם
שמים לידי בזיון ,ונמצא שג' תשרי יש לו שייכות ל'לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא'.
ב
בענין ברכות הנהנין הוא מדרבנן ,וכדאיתא בגמרא (ברכות לג' :).אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם
לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות' .ואילו ברכת המזון היא מן התורה ,כדאיתא (שם מח:):
משנת השבוע כ
חיובה לאחר שביעה הוא מן התורה. נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' קצ"א סע'
ובשו"ע (סי' קפ"ג סע' ח') נפסק לענין ג')' :אסור לעשות מלאכה בעודו מברך'.
הפסק באמצע ברכת המזון' :יש מי והאריך שם הטורי זהב ,שלאו דוקא
שאומר שדינה כתפלה' ,דהיינו שמו"ע. בברכת המזון נאמר הדבר ,אלא בכל
מצוה וברכה אין לעסוק באותה שעה
ובדור שלנו יש לימוד זכות גדול בענין
בדבר אחר ,מפני שאז נראית המצוה
זה .אנו חיים בדור של פיזור הנפש .אדם
כנעשית בדרך עראי ומקרה .והוא מבאר
בא לדבר עם חבירו ,ובתוך כך הוא מביט
שזה נכלל במה שנאמר 'ואם תלכו עמי
בטלפון ,אח"כ מצלצל הטלפון ואח"כ
קרי' ,שאף שהוא מקיים את המצוה ,מ"מ
מגיע דבר אחר .האדם אינו נמצא כולו
הוא עושה אותה בדרך מקרה ועראי .ועד
במקום אחד .והנה הוא יושב לאחר
כדי כך כותב הט"ז ,שאפילו לעיין בדברי
סעודה ומתחיל לומר 'הזן את העולם כולו
תורה בשעת ברכת המזון אינו נכון .לא
בטובו בחן בחסד וברחמים' ,ומקיים
מפני שדברי תורה אינם חשובים ,אלא
באותה שעה מצוה מן התורה ,אבל
מפני שעכשיו הוא עוסק במצוה אחרת.
הטלפון מצלצל והעינים הולכות לכאן
אם הוא מברך ,שיהיה כולו בתוך הברכה.
ולכאן ,ותוך כדי הברכה הוא כבר עסוק
ג
בכל העולם .אין זו הצורה הראויה לברכה. ומעתה יש לנו לימוד גדול .אפילו בברכה
שחיובה מדרבנן אסור לעשותה בדרך
ודודי הגאון ר' מאיר צבי בערגמאן
עראי ,ומי ידבר בברכת המזון ,שעצם
שליט"א אמר לי שחותנו הגאון הרב שך
מנין לברכת המזון מן התורה ,שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת' .וכן כתב הרמב"ם (הל' ברכות פ"א ה"א-
ה"ה) ' :מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון' ,ואילו לענין ברכות הנהנין כתב' :ומדברי
סופרים לברך על כל מאכל תחילה'.
ובברכת התורה נחלקו הראשונים .יש שלמדו בדעת הרמב"ם שחיובה מדרבנן ,שהרי לא מנאה במנין
המצוות .ואף שבהגמרא (ברכות כא ).אמרו :מנין לברכת התורה לפניה מן התורה ,שנאמר "כי שם ה'
אקרא הבו גודל לאלקינו" ,פירשו שאין זו אלא אסמכתא .וכן כתב ספר הבתים (הל' ברכות שער א'
סי' ד') :מצוה מדברי סופרים לברך על המצות .אמרו חכמים ,רמז לברכת התורה מן התורה מנין,
שנאמר 'כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו'.
וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם לענין ספק ברכות ,שכתב שרק ברכת המזון חוזר ומברך מפני שהיא
מן התורה .וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' ר"ט סע' ג') ' :כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו ,אינו
מברך לא בתחילה ולא בסוף ,חוץ מברכת המזון ,מפני שהיא של תורה'.
אמנם הרמב"ן (השגות לספר המצוות ,שכחת העשין מצוה ט"ו) מנה ברכת התורה כמצות עשה מן התורה:
'שנצטוינו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה' ,וכן דעת הרשב"א והמאירי .ובספר החינוך
(מצוה ת"ל) כתב יותר מזה ,שמי שקרא בתורה בלא ברכת התורה 'ביטל מצוה דאורייתא' ,ואילו
בשאר הברכות לא ביטל אלא 'מצות חכמים לבד'.
ג
שמעתי שפעם שהיה אברך הולך ברחוב עם אשתו ,ושניהם מדברים בטלפון .ושאלו אותו עם מי
הוא מדבר .אמר ,עם אשתו .והיא עומדת לידו .אמר ,פנים אל פנים אין אנו יכולים לדבר ,דכשאנו
מדברים יחד ומצלצל הטלפון מפסיקים לענו ת למישהו אחר ,לכן אנו מדברים זה עם זה בטלפון.
הדברים נאמרו בדרך צחות ,אבל יש בהם ציור של דורנו -פיזור הנפש נעשה דבר רגיל כל כך ,עד
שלפעמים האדם כבר אינו מרגיש בו.
כא משנת השבוע
ולזה עכשיו ,הרי אני באמצע לדבר לפני זצ"ל היה מעורר על אמירת ברכת המזון
הקב"ה .כשאדם מדבר עם חבירו בענין מתוך הסידור ,והיה מייעץ לאנשים לקבל
הקרוב ללבו ,והוא רואה שבתוך דבריו על עצמם דבר זה כסגולה לישועה .וכן
הלה פונה לצד אחר ועוסק בענין אחר, כתב ספר החינוך (מצוה ת"ל)' :מקובל אני
הדבר מפריע לו .וכל שכן כשאדם עומד מרבותי שכל הזהיר בברהמ"ז מזונותיו
ומדבר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. מצויין לו בכבוד כל ימיו' .ודבריו הובאו
גם במשנה ברורה (סי' קפ"ה סק"א),
וזה נוגע לא רק לברכת המזון אלא לכל
והוסיף שיזהר לברך לכתחילה מתוך
תפילה וברכה .לפעמים אדם מסיים
הספר ולא בעל פה.
שמו"ע ואינו זוכר אם אמר 'המלך הקדוש'
או 'הא־ל הקדוש' ,ומיד הוא צריך להתחיל אולם עוד קודם לכל הסגולות ,הרי זו
לברר מה הדין ואם עליו לחזור .עצם עצמה עבודת ה' .אדם יושב לפני הקב"ה
הספק לפעמים מעיד שלא היה נמצא ומודה לו על המזון שנתן לו .אם יש לפניו
כולו בתוך התפילה .הרי הוא עומד לפני סידור והוא מביט במילות הברכה ,ממילא
הקב"ה ,ואיך יתכן שלא ידע מה אמר הברכה נאמרת במתינות אחרת וביישוב
לפני רגע. הדעת אחר.
ידוע המעשה אצל הרה"ק הישמח משה והמברך ברכה לבטלה ומוציא שם שמים
זי"ע ,שהיה מצפה בכל עת לביאת משיח לבטלה נוגע באיסור 'לא תשא את שם ה'
צדקנו .פעם אחת בערב שבת קודש היה אלקיך לשוא' .לדעת הרמב"ם (הל' ברכות
חתנו ,הרה"ק בעל אריה דבי עילאי זי"ע, פ"א הט"ו) יש בזה איסור תורה ,ולדעת
צריך לבוא לשבות אצלו .ומשהתמהמה התוספות (ר"ה לג .ד"ה הא רבי יהודה)
הלך הישמח משה לטבול במקוה לכבוד האיסור בברכה לבטלה הוא מדרבנן
שבת ,ובינתיים הגיע חתנו .כשיצא מן והפסוק אסמכתא .ובפרט ביום הזה,
המקוה אמר לו נכדו' :הוא כבר הגיע' .מיד המכוון כנגד 'לא תשא' ,ראוי לאדם
נבהל הישמח משה ושאל' :כבר בא ,היכן להתחזק שלא להוציא ברכה מפיו כלאחר
הוא'? אמר לו נכדו' :הוא בבית' .נתעורר יד.
הישמח משה בשמחה גדולה ורץ
אין הכוונה לומר שכאשר הוא אומר 'ברוך
במהירות לביתו .כשנכנס וראה שמדובר
אתה ה'' צריך להגיע מיד למדרגות
בחתנו ,אמר' :סבור הייתי שעל משיח
גבוהות שאינן לפי ערכו .אבל לכל
צדקנו אתה מדבר'.
הפחות ,כשהוא אומר 'ברוך אתה' ,שידע
כך נראה אדם שדבר מסוים ממלא את אל מי הוא מדבר .כשהוא אומר 'הזן את
לבו .כשכל חייו הוא מחכה למשיח, העולם כולו בטובו' ,שידע שהוא עומד
והמילים 'כבר בא' מגיעות לאזניו ,אין עכשיו ומודה לרבש"ע.
לפניו פירוש אחר .וכך ,לפי ערכנו ,צריך
מסופר על בעל יסוד ושורש העבודה,
להיות גם כשאדם מדבר לפני הקב"ה.
שקודם ברכת המזון היה מתפלל שלא
בשעה שהוא עוסק בדיבור לפניו ,הוא
יבואו להפריעו בתוך הברכה .אדם
נמצא שם .הקב"ה נתן לנו זכות נפלאה
מתחיל לברך והטלפון מצלצל .מה לי
משנת השבוע כב
העומדים ברומו של עולם ובני אדם לדבר אליו .הוא שומע כל מילה שאנו
ד
מזלזלים בהם. מוציאים מפינו ,ואנו יכולים להשיח לפניו
את כל אשר עם לבבנו.
ואף מי שכבר רגיל לברך ברכת המזון
כראוי ,עדיין יש לו במה להתחזק .אין איתא בגמרא (ברכות כח ):שאמר רבי
סוף למדרגות של כוונה .היום הוא יכול אליעזר לתלמידיו' :וכשאתם מתפללים
לומר את אותה הברכה מעט יותר דעו לפני מי אתם עומדים' .וכן נפסק
במתינות ,עם מעט יותר מחשבה ועם בשו"ע (או"ח סי' צ"ח סע' א')' :המתפלל
מעט יותר ידיעה לפני מי הוא עומד .זהו וכו' ויחשוב כאילו שכינה כנגדו'.
ההיפך מ'מצות אנשים מלומדה' .לא קראוהו בהיותו קרוב
שהפה אומר מפני שכך התרגל ,אלא
האדם עצמו נמצא בתוך המילים שהוא ועפ"ז יש להבין עוד את הלשון 'קראוהו
מוציא מפיו. בהיותו קרוב' .אם הקב"ה מקרב אותך
אליו ,אל תפנה אז למקום אחר .כשאתה
בהדרת קודש מברך ברכת המזון ,תהיה בתוך ברכת
בשבוע שעבר היה כאן בבית המדרש המזון .כשאתה מתפלל ,תהיה בתוך
מעשה .בא יהודי להתפלל מנחה ,והיה התפילה .אל תהיה בבחינת מי שעומד
לבוש בלי בגד עליון ובלי כובע .ניגש לפני הקב"ה ופניו מופנות לכל מקום אחר.
אליו יהודי אחר ואמר לו שמוטב להתפלל
עשרת ימי תשובה הם זמן גדול לקבוע
ביחידות בכובע ובבגד עליון מלהתפלל
את הדבר הזה' .דרשו ה' בהמצאו'.
במנין בלעדיהם .לאחר שסיימתי תפילתי
כשניתן לך זמן של קירבה ,נצל את
הייתי בדרכי לצאת מבית המדרש ,ואותו
הקירבה' .קראוהו בהיותו קרוב' .דבר אל
יהודי ניגש אלי ושאל אם אמת הדבר,
הקב"ה כמי שמדבר עם מי שנמצא קרוב
ואם כך היא ההלכה .ולא רציתי להיכנס
אליו .ולא לחטוף את הברכה במהירות,
לענין ,כדי שלא לפגוע בכבודו של זה או
כאותם שמנסים לסיים את כל ברכת
של זה ,והתחמקתי מלהשיב.
המזון בנשימה אחת .במגילה מצינו ענין
אבל לגופו של ענין יש כאן סוגיא מיוחד לומר את עשרת בני המן בנשימה
שלימה .איתא בגמרא (ברכות ל' ,):אין אחת .ברכת המזון אינה צריכה להיאמר
עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. כך -לכל תיבה יש פירוש ,ובכל מילה יש
מנא הני מילי וכו' .אמר רבי יהושע בן לוי קדושה.
מהכא" ,השתחוו לה' בהדרת קודש" -אל
ובפרט בימים הקדושים הללו ,היה זה
תקרי בהדרת אלא בחרדת .ממאי ,דילמא
חיזוק גדול אם כל אחד היה מתחזק בזה
לעולם אימא לך הדרת ממש ,כי הא דרב
ומחזק גם את חבירו ,בבחינת 'איש את
יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי .אלא
רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק' (ישעיי
אמר רב נחמן בר יצחק מהכא" ,עבדו את
מא:ו) ,באותם דברים שהם מן הדברים
ד
ככתוב בגמרא (ברכות ו' : ):אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן' .ופרש"י
כגון תפילה שעולה למעלה.
כג משנת השבוע
מסתכל קודם כיצד הוא לבוש ,כיצד הוא ה' ביראה וגילו ברעדה" (תהלים ב:יא).
עומד וכיצד הוא מדבר .וכאן הרי הוא ופירש רש"י שם' :מציין נפשיה ,מתקשט
עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. בבגדיו'.
זהו 'השתחוו לה' בהדרת קודש'.
וכן פסק הרמב"ם (הל' תפילה פ"ה ה"ה):
אשר לא נשא לשוא נפשי 'מתקן מלבושיו תחליה ומציין עצמו
חז"ל אמרו (נדה ל ):שקודם לידת האדם ומהדר ,שנאמר "השתחוו לה' בהדרת
משביעין אותו' :תהי צדיק ואל תהי רשע'. קודש" .ולא יעמוד בתפלה באפונדתו,
ודרשו אותו מהפסוק' :נקי כפים ובר לבב ולא בראש מגולה ,ולא ברגלים מגולות,
אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני
למרמה'. הגדולים אלא בבתי הרגלים'.
ומסופר על הרה"ק בעל אהבת ישראל וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' צ"א סע' ה'),
מ'ויזניץ זצ"ל ,שלא נהג לומר דרשה לפני שלא יעמוד בתפילה בלבוש שאין דרך
התקיעות .פעם בא אליו לראש השנה אנשי המקום לעמוד בו לפני גדולים .נמצא
אורח ,וקודם התקיעות שאל את החסיד שאין לעמוד בתפילה באופן שאין הדרך
ר' מרדכי חנא פוקס אם הרבי אומר לעמוד בו לפני גדולים .ולפ"ז יש לומר
דרשה לפני תקיעת שופר ,והשיב לו שכן. שאין להתפלל בלי כובע ובגד עליון.
כשהתחילו לומר 'למנצח לבני קרח ומצינו בזה מחלוקת בין הפוסקים .מובא
מזמור' ,שאל אותו הלה :הרי אמרת בשם הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל
שהרבי יאמר דרשה .השיב לו :עוד מעט שעדיף שיפסיד תפילה בציבור ולא
תשמע .וכשהתחיל האהבת ישראל לומר יתפלל בלי כובע ובגד עליון משום שאינו
'למנצח' ,אמר לו ר' מרדכי חנא' :אתה ראוי לעמידה לפני המלך .ובשם הגאון
שומע את הדרשה'. רש"ז אויערבאך זצ"ל והגאון רבי יוסף
ועוד מסופר ,שהיה אחד שלא היה חסיד שלום אלישיב זצ"ל כתבו (הליכות שלמה
ויזניץ ,ושנה אחת נסע לראש השנה אל תפילה פ"ב סעי' ט"ו) ,שבמקום אונס אין
האהבת ישראל .בליל ראש השנה, להפסיד תפילה בציבור משום חסרון
כשאמרו בסוף מעריב 'לדוד מזמור', כובע ובגד עליון.
הבחין שהרבי מתעורר מאוד בפסוק 'נקי אין ברצוני להיכנס עכשיו להכרעת
כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו הסוגיא ,שהיא צריכה בירור לעצמה .אבל
ולא נשבע למרמה'. אפשר לומר עצה אחת שאין עליה
לאחר התפילה ,כשעבר לברכת 'שנה מחלוקת -להתפלל במנין וגם בכובע
טובה' ,עצרו הרבי ואמר לו' :פארשטייסט, ובבגד עליון .זה ודאי המובחר שבכולם.
יונגערמאן ,הרי משביעין אותו תהי צדיק והנקודה הנוגעת לעניננו היא ,שכאשר
ואל תהי רשע' .והיינו שהאדם צריך אדם עומד להתפלל לפני הקב"ה ,יש
לראות שלא תהא ירידת נשמתו לעולם מושג של דרך כבוד .אין הוא עומד
לשוא ,ושלא תהא השבועה שהשביעוהו במקום רגיל ,אלא לפני מלך .אם היה
קודם לידתו שבועה שאין בה ממש ,אלא צריך להיכנס לפני מלך בשר ודם ,היה
משנת השבוע כד
חלק מן התורה הקדושה. שישאר נאמן לשבועתו להיות צדיק ולא
להיות רשע.
וזהו 'דרשו ה' בהמצאו' ,דרוש את הקב"ה
במה שנמצא אצלך ,באותה נקודה ובאותו וכאשר אמרנו שיום זה ,יום ג' תשרי,
חלק מן התורה שניתן לך .וזהו גם פירוש מרמז כנגד 'לא תשא את שם ה' אלקיך
הכתוב 'ועתה כתבו לכם את השירה לשוא' ,יש בזה גם לימוד על כל האדם
הזאת ולמדה את בני ישראל שימה כולו ,שלא יהיו חייו בבחינת שוא .הנשמה
בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד לא ירדה לעולם לחנם .האדם נשלח
בבני ישראל'' .כתבו לכם' ,שיראו שכל לעולם בשליחות מסוימת ,והשביעוהו
אחד מישראל יש לו חלק בתורה ,ושחייו קודם לידתו 'תהי צדיק ואל תהי רשע',
ה
עצמם יהיו כתובים וקשורים בתורה ולא תהא השבועה לשוא.
הקדושה.
איתא בספרים (זוהר ח"ב פז ;.רמב"ן
השי"ת יעזור שנזכה לגמר חתימה טובה בהקדמה לפירושו על התורה) שכל התורה
ולשנה טובה ומבורכת ,ויוושעו ישראל וכתבו הקב"ה. שלכולה שמותיו
בכלליות ובפרטיות ברוחניות ובגשמיות הקדמונים (של"ה ,תולדות אדם בית חכמה
ובכל משאלות לבנו לטובה .שנזכה תניינא ד"ה הרי שורש; מגלה עמוקות,
לישועת ה' כהרף עין ,לבנים ובני בנים ואתחנן אופן קפ"ו ,ע"פ זוהר חדש שיה"ש),
עוסקים בתורה ,לשידוכים הגונים, שכל איש ישראל יש לנשמה שלו אות
לבריאות ולאריכות ימים .ויתן השי"ת אחת מששים רבוא אותיות התורה,
שנזכה ברחמים ובחסדים לקבל פני ו'ישראל' נוטריקון יש ששים רבוא
משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. אותיות לתורה .נמצא שכל יהודי הוא
❖
פרקי אבות
פרק ה' משנה א'
שמקיימין את העולם שנברא בעשרה בעשרה מאמרות נברא העולם .ומה
מאמרות: תלמוד לומר ,והלוא במאמר אחד יכול
להבראות? אלא להפרע מן הרשעים
וכתב זה"ק התוס' יו"ט ,הכי פירושו ומה
שמאבדין את העולם שנברא בעשרה
ת"ל מזה שהוא נברא בעשרה מאמרות,
מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים
כלומר איזה לימוד נמשך מזה .ולא שהיא
ה
וכעין זה כתב השפת אמת (שבועות תרל"ו ,ד"ה בפסוק לא תשא)' :בפסוק לא תשא כו' שם ה' אלקיך
לשוא .הוא כח הפועל בנפעל .כי נפשות בני ישראל נמשכין ממקור הקדושה וחל עליהם שם השי"ת,
וצריך אדם לשמור כח נשמתו שלא לישא אותו לשוא ח"ו .וע"ז נאמר "אשר לא נשא לשוא נפשי".
כי לא ינקה ה' כו' פי' שא"א להיות נקי ובר לבב בלי סיוע עליון ,כמאמר אם אין הקב"ה עוזרו לא
יכול לו .ומי שמתקן בכחו בכל אשר תמצא ידו ,אז השי"ת מסייע לו יותר .אבל הנושא נפשו לשוא
ח"ו אין מוסיפין לו כח מלמעלה .וז"ש "כי לא ינקה כו' אשר ישא כו' שמו לשוא" ,עכ"ל.
כה משנת השבוע
כל פשעיו אשר עשה .כי מדותיו יתברך מדה שאלה על הבריאה עצמה למה היתה
כנגד מדה ,שהוא מביא רעה לעולם וכו'. בעשרה מאמרות .אלא שר"ל שיש לנו
ללמוד מהבריאה שהיא בעשרה מאמרות
מהרא"ל צינץ :צדיק גמור -צדיק וטוב לו
לימוד מוסר נאה ,לפי שהלוא במאמר אחד
וממשיך שם ,נהדר למאמר שהתחלנו, היה יכול להבראות ,ויצא לנו ממה שנברא
דהנה במה דאמרינן (אבות פ"ב מ"א) והוי בעשרה להפרע וכו' .אבל לא שלכך היתה
זהיר במצוה קלה כבחמורה ,שאין אתה כוונת הבריאה בעשרה מאמרות כדי להפרע
יודע מתן שכרן של מצות .ותמהו בזה ,אם וכו' שאין זה ממדת טובו יתברך לעשות
ידוע כי היא הקלה ,א"כ ממילא יודע מתן פעולה יתירה כדי להפרע וכו' כך פי' בדרך
שכר. חיים:
ואך הענין הוא כך ,כי באמת אף הלשון 'צדיקים גמורים'
שבעצמותה היא קלה ,מ"מ אם נזדמן לו
וכתב בדרשות מהרא"ל (דרוש כ"ו) וז"ל,
בשעה שהכריע את כל העולם לכף זכות,
יראה עפ"י הקדמה אחת ,שפעמים מצינו
אזי הגם שהיא מצוה קלה ,עכ"ז אז שכרה
(ברכות ז ).בעולם השפל צדיק וטוב לו ,רשע
גדול .וכן בהיפוך ,אם לא קיימה המצוה
וטוב לו ,צדיק ורע לו ,רשע ורע לו .ויראה
קלה אשר הי' יכול להכריע את כל העולם
ביאורו עפ"מ שאמרו חז"ל (קידושין מ):
לזכות ,אזי עונשו גדול מאד.
לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב
לכן אמר בענין 'עקב תשמעון' (דברים ז:יב), וחציו זכאי [וכל העולם כולו ג"כ חציו חייב
ר"ל במצוה קלה שתכריע אשר יהי' וחציו זכאי] וכו' עשה מצוה אחת אשריו
תשמעון ,שהרבים ידונו לטוב ע"י קיום שהכריע את עצמו וכל העולם לכף זכות,
מצוה קלה זו כנ"ל ,אז ושמר לך הברית עבר עבירה אחת ,אוי לו שהכריע את עצמו
לעוה"ב גמולו הטוב ,וחוץ מזה 'ואהבך ואת כל העולם לכף חובה ,ע"כ.
וגו'' (שם:יג) ולא ינוכה כלל רק במה שמביא
והנה זה אינו אלא במאורעות של כללות
שפע טובה לעולם כולו זוכה לשכר עוה"ז
העולם ,כמו רעב וכדומה שנידון כל העולם
ולשתי שלחנות בזה ובבא ,ע"כ.
על פי רובו .אבל לענין השכר ועונש פרטיי
זכה הכריע כל העולם של כל אחד ואחד ,בודאי ישלם ה' לאיש
אמנם לפ"ז כאשר יעשה אדם חשבון נפשו כצדקתו ,ולרשע רע כרשעתו בעלמא
יסמר שערות ראשו ,דכמו שיוכל להיות דקשוט .לכן הצדיק ,אם זכה להכריע
שזכה והכריע עצמו וכל העולם לכף זכות, במעשיו שיהי' העולם נידון לזכות על פי
ומאן יימר לן שחס ושלום הי' בגדר לא זכה מצוה שעשה ,גם בעולם הזה ישלם ה'
ונמצא מצד השני ה' ירחם וסלח .וא"כ מי גמולו תחת רודפו טוב והביא טובה על כל
יודע במה נכשל שהכניס כל העולם לסכנה העולם ,וזה צדיק וטוב לו .וכן ברשע
עצומה. שמכריע בעבירה שעשה כל העולם לכף
חוב ,אזי גורם פורעניות לכל העולם ,ויתן
ובספה"ק פני מנחם (פ' יתרו) כותב שם, לו גמולו להרע לו גם בזה העולם .ועונותיו
ואפילו בדורות המאוחרים בכל הנסיונות על עצמותיו להיות נידון בעלמא דקשוט על
הקשים ,לית אתר פנוי מיניה ,שכשניתן
משנת השבוע כו
וארץ ברעה תתמוגג ומתפחדין על עצמן, נסיון משמים ניתן ג"כ דרך תשובה באם
ואין מי שיבקש רחמים בעדינו. יכשל .איתא (אבות פ"ו מ"י) חמשה קנינים
קנה הקב"ה בעולמו ואלו הן ,תורה שמים
יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם
וארץ ישראל וכו' .ואיתא אצל רבי אלעזר בן
וזהו ביאור המאמר (יומא פו ):יחיד ששב דורדיא (ע"ז יז ).שמים וארץ ביקשו עלי
מוחלין לו ולכל העולם ,דהיינו היחיד רחמים וכו' אמר אין הדבר תלוי אלא בי
שלפעמים נכשל כל כך שמכריע את כל וכו' ,שבכל איש ישראל נשאר ניצוץ
העולם לחובה ,ומי יודע ר"ל מה נצמח מזה. אלוקות ["ה' אלקיו עמו" (במדבר כג:כא),
והשי"ת מתחסד עם כל בריותיו ,וכששב ובזה מתקן החטא] .ואיתא שם ,לא דיין
הקב"ה מוחל לו ועם כל העולם כולו ,כי לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין
הכל מחשבונו ה"י. אותן רבי ,שבזה הורה לימוד לכל בעלי
וכידוע על הרה"ק ר' דוד לעלוב זי"ע שהי' תשובה.
אצל רבו הרה"ק רבי ר' אלימלך מליזענסק אם אסק שמים שם אתה
זי"ע ועכי"א ,ושאלו מי הכי גרוע בעירו וכו'
ומצינו אצל ר"א בן דורדיא חידוש בלשונו,
עד שענה על עצמו ואז קבלו באהבה רבה.
אם כן הכל תלוי בי .וכתב המהר"ל דמי
וזה ביאור יחיד ששב ,שמרגיש פחות מכל
שמוכן לנסיון מוכן לתשובה כ"ע .ונביא
העולם ,מרים כל העולם עמו (שמעתי מכ"ק
מ"ש הגרש"ק בקהלת יעקב (ר"ה) דהנה דוד
האדמו"ר ר' אלתר מלעלוב זי"ע).
המלך ע"ה אמר (תהלים קלט:ז-ח) "ואנה
וכעין זה אי' בספר שיח זקנים מכ"ק מפניך אברח .אם אסק שמים שם אתה
אדמו"ר הגה"ק בעל שפע חיים זי"ע, ואציעה שאול הנך" .והנה אם הכוונה
שסיפר בשם הרה"ח ר' יוסף קנאבלעך ז"ל כפשוטו ,הוא תמוה שיאמר אדונינו דוד
ששמע פעם מהרה"ק מהר"א מבעלז זצ"ל דברים פשוטים כאלו לומר שאי אפשר
בסעודה המפסקת בערב יום כיפור שאמר, לברוח ממנו יתברך.
הגמ' ביומא אומר יחיד ששב מוחלין לו
ונראה הכוונה על דרך אמרם ז"ל באלעזר
ולכל העולם כולו .ודקדק מה הכוונה יחיד
בן דורדיא שאמר שמים וארץ ביקשו עלי
ששב.
רחמים .אמרו לו ,עד שנבקש רחמים עליך
ואמר בהקדם הסיפור ששמע מאביו זצ"ל נבקש רחמים על עצמינו וכו' .והנה מדרך
שפעם אחת נתאחר הבעל שם טוב להתפלל העולם כשיש לאדם איזה חוב בעיר אחרת
תפלת נעילה ביום הקדוש ,ואמר הבעש"ט אומר 'גם שם עומד שם ממוני' .וזהו שאמר
שרשע א' בארצות המערב התחרט מאד על דוד ,אנא מפניך אברח לבקש רחמים עבורי,
מעשיו ושב בלב נשבר להשי"ת ,ואמר "אם אסק שמים שם אתה" -גם שם יש לך
שהוא החוטא היותר גדול בכל העולם, חובות" ,ואציעה שאול הנך" ,גם שם יש לך
והעלה בתשובתו כל התשובות מכלל חוב וצריכין לבקש רחמים על עצמן.
ישראל.
וכן אמר כאן ,אם הדין ח"ו מתגבר למעלה
ופירש בזה הרה"ק יחיד ששב ,היינו שהוא מה נעשה ,אם יעלו שמים ירדו תהומות
עושה תשובה עם חרטה כל כך גדולה, לבקש רחמים עבורינו ,הרי נפשם של שמים
כז משנת השבוע
וזהו גודל התשובה ,שצריך להתבונן הרי מי שמרגיש שהוא היחיד בגודל חטאיו ,אז
יודע מה הכריע ,באיזה ענין הכריע ,ועד מעלה כל התשובות ומוחלין לו ולכל
איפוא הגיע הפגם ,וישוב כל כך עד שיתקן העולם כולו .ואחר סיים הרה"ק בזה"ל' ,ווי
הכל .וזהו הכוונה ג' ספרים בינונים תלוים איז נאך דא אויף די וועלט אזא חוטא ווי
ועומדים שלא הכריעו ,אמנם ביוה"כ כולו איך בין'.
רחמים.
❖
פרק ו' משנה י"א
הנשמה באה לעולם כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא
לבלתי תאכל נהמא דכסופא אלא לכבודו ,שנאמר (ישעי' מג:ז) "כל
הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף
נודע היות הנשמה באה לעולם לבלתי
עשיתיו" .ואומר (שמות טו:יח) "ה' ימלוך
תאכל נהמא דכסופא .וכתבו הקדמונים כי
לעולם ועד" .אמר רבי חנניא בן עקשיא,
הנשמה ניתנת באדם והוא בכח ,וניתנת לו
רצה הקב"ה לזכות את ישראל ,לפיכך הרבה
להוציאה מכח אל הפועל .ולהבינך ענין זה
להם תורה ומצוות ,שנאמר (ישעי' מב:כא)
בבירור כך הוא .הענין הוא ,כי יש באדם
"ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".
נר"נ ונשמה לנשמה .והענין ,כי חלק הנפש
ויש לפרש כל אשר 'בראתי יצרתיו' ,וגם
היא כח המעשה הניתן באדם ,כי דומם אין
ענין בעשרה מאמרות ג"כ.
לו תנועה ולא יעשה מאומה .וניתן באדם
נפש חיה ,ועי"ז יש לו כח לעשות כל מה בהקדם דברי הערבי נחל זי"ע (פ' ויקהל
שחפץ .הרוח ,הוא כח וחיות מאת ה' ניתן דרוש א' ,ועיין במגיד משנה ד' פרשיות קצת
באדם אשר בכחו יוכל לדבר ,ולזה מתרגם ביאור יותר בזה) נקדים ענין אחד אשר הוא
(בראשית ב:ז) לרוח ממללא. עיקר ויסוד כל התורה ,חיוב מוטל על איש
הישראלי בלי לשוכחו אף רגע ,כי הוא יסוד
נשמה ,הוא חיות וכח מאת ה' ,אשר בו
כל היסודות ותכלית הכל ,וביארתי בזה
יחשוב האדם כל מה שחפץ ,והוא מעולם
מאמר דוד המלך ע"ה (תהלים פט:מט) "מי
המחשבה .נשמה לנשמה הוא השכל שניתן
גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד
באדם חיות וכח מאת ה' ,אשר בו ישכיל
שאול סלה".
בכל המושכלות ,כל אחד כפי ערך שכלו כך
ישכיל .הרי אלו ארבעה מיני חיות באדם, וכתבנו במקום אחר בדרוש לפרשת תצא
ואחרי מותו הגוף כלה ,ולא נשאר רק ד' (דרוש א') דהכי קאמר ,ע"י שיזכור יום
חלקי נשמה הללו ,כי זה כל האדם ,אבל המיתה ניצול מיצה"ר ,ובזה ממלט נפשו
הגוף אינו רק לבוש שפושטין אותו. מיד שאול .משא"כ האיש אשר בימי חיותו
יש באדם נר"נ ונשמה לנשמה אינו רואה יום המיתה לפניו ,אי אפשר לו
למלט נפשו משאול ,כי היצה"ר יתגבר עליו
ואמנם כל אלו החיות ניתנו באדם בכח, ע"ש ,ונבאר כאן בדרך אחר.
והוא יוציאם לפועל .ולהסביר דבר זה נדבר
משנת השבוע כח
מהמצוה שאדם עושה נברא מלאך קדוש מאחד ,וממנו תדין על כל הד' חלקים .ונדבר
וזהו ענין אומרם ז"ל שמהמצוה שאדם מחלק הרוח ממללא :הנה ניתן באדם כח
עושה נברא מלאך קדוש ,ובא מיד לפני ה' וחיות שע"י יש לו כח לדבר בכל עת שירצה,
ואומר פלוני בנך עשאני .ענין בריאת הנמצא הרי זה בכח ,וכאשר מדבר דבר ,הרי הוציא
הקדוש הזה ,הוא חלק מנשמתו אשר יצאה חלק מהרוח לפועל ,והוא הוא עצמיות
לפועל ,ומיד פורח למעלה ,כי אין לו חיותו ונשמתו ,כמו שאמר הכתוב (שיה"ש
להתעכב עוד בזה העולם אחרי שגמר ה:ו) "נפשי יצאה בדברו" ,שכל דיבור
פעולתו אשר בשבילו בא הנה. שיוצא מפי האדם הוא אבר וחלק מנשמתו
אשר הוציאה לפועל עתה[ .וכן בכל מעשה
ולפי שהדבר אשר הוא בכח מקבל שינוי ותנועה שמתנועע מוציא חלק מנפשו
והתהפכות כאשר אמרנו ,לזאת הנשמה ביד לפועל ,וכן בכל מחשבה שמהרהר ומחשב
האדם "כחומר ביד היוצר" (ירמי' יח:ו) אל מוציא חלק נשמה לפועל ,וכן בכל מושכל
אשר יחפוץ יטנו וכל אשר חפץ יעשה שישכיל ומחדש איזה שכל מוציא לפועל
ממנה .ולכן כשמדבר האדם דיבורי קדושה אבר וחלק מן נשמה לנשמה].
כתורה ותפלה ודומיהן ,ולפי שאורייתא
וקוב"ה חד ,הרי עשה החלק כהכלל ,ונעשה ונודע כי כל דבר שהוא בכח מקבל שינוי
ממנה אלקות כביכול. והתהפכות אל "אשר יחפוץ יטנו" (משלי
כא:א) ,כמו כח הפרי תוך הארץ .ולפי שאינו
וכאשר מדבר דברים אסורים כלשון הרע
רק בכח ,אז אם יטעו אילן זה יוציא פרי זה,
ורכילות ודומיהן ,או דברים בטלים שהם
ואם יטעו שם אילן אחר יוציא פרי אחרת.
דיבורים אשר אין צורך לאדם לדברם כלל,
משא"כ אחר שיצא לפועל אינו מקבל
אמרו חז"ל (יומא יט ):שעבר בעשה ול"ת,
התהפכות ,כי אחר שגדל הפרי באילן כן
כל עבירה היא קליפה וסט"א ,נמצא עשה
יהיה לעולם לא יקבל שינוי לעולם ,וכמו
מנשמתו וחיותו סט"א ,כי דבר שהוא בכח
שאמר הכתוב (קהלת ג:יד) "ידעתי כי כל
מקבל שינוי מן הקצה אל הקצה ,וכאשר
אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם ,עליו
יצא לפועל כך נשאר לעולם .והתורה ניתנה
אין להוסיף וגו'" ,עשה דייקא ,ר"ל אשר
בעבור זאת להאדם ,כדי שידע ע"י מה יניח
יצא לפועל נשאר כך תמיד .ולזאת באה
נשמתו באלקות ,וע"י מה נעשה ממנה
הנשמה תוך האדם שיוציאנה לפועל לא
סט"א ח"ו.
זולת.
וכל זמן שהנשמה מלובשת תוך הגוף אין
ולפ"ז ,מיד כשהאדם מדבר איזה דיבור
האדם מרגיש בזאת ,ואחרי הפטירה ,במקום
[וכן בשכל ומחשבה ומעשה כאשר הקדמנו
שהניח כל ימיו חלקי נשמתו [שהם המעשים
שכל מה שנסביר בחלק אחד ממנו תדין על
והדיבורים והמחשבות והשכליות] שם
שאר חלקי הנשמה] ,אזי הוציא חלק ההוא
ימצאנה ,עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע,
לפועל ,אזי מיד נבדל חלק חיותו ההוא
כי אין חשבון ודעת בשאול כו' (קהלת ט:י).
והולך למקומו למעלה ,דהא עיקר ביאתה
ע"י דיבורים קדושים נעשה האדם לזה העולם איננו רק בעבור הוציאה לפועל,
שהוא הנשמה כתר ועטרה לה' וכאשר יצאה לפועל אין לה להיות עוד בזה
העולם.
ועתה ישכיל האדם הנלבב ויבין בטוב
כט משנת השבוע
ויותר חמור הנמשל מהמשל ,כי בהמשל מדעו ,אחרי שידענו שהתפלה נעשה כתר
עושה בן המלך עטרה לאויב המלך ,אבל לה' ,וכן דיבורי תורה ,והדיבורים הם הם
בנמשל האדם עצמו נעשה כתר הן לטוב הן האדם בעצמו ,הרי ע"י דיבורים הקדושים
למוטב .וזהו שאמר 'וינזרו לבושת' ,מלשון נעשה האדם שהוא הנשמה כתר ועטרה לה',
נזר ועטרה ,שהם עצמם נעשו כתר ועטרה והוא מה שאמר הכתוב (ישעי' מט:ג)
לס"א ח"ו. "ישראל אשר בך אתפאר" ,כי פאר הוא נזר
ועטרה ,ואמר כי הש"י מתעטר בישראל,
וזהו ג"כ מה שאמר הכתוב (ישעי' א:ד)
שהם עצמם נעשים לו עטרה וכתר [והוא
"ניאצו את קדוש ישראל נזורו אחור" .כי
התכללות החלק בכל ,כי העטרה אינו דבר
ידוע בסוד אחור וקדם ,הקדושה נקרא
נפרד והבן].
'קדם' והקליפה 'אחור' .וז"ש 'ניאצו את
קדוש ישראל' ,במה ש'נזורו אחור' ,שנעשו ועתה נשכיל ,מה מתוק וטוב ויפה אף נעים
נזר לעכו"ם ח"ו אויב המלך. בהיות האדם אחר פטירתו מוצא עצמו כתר
להש"י כביכול ,ומה מר ורע בהיותו ח"ו
הנה כאשר האדם לא ישכח בזה בכל רגע,
מוצא עצמו כתר לסט"א ,כי ע"י דיבורים
ודאי ישמור את עצמו מדיבורים רעים
אסורים ,כרכילות ולה"ר וליצנות ודברים
ומחשבות רעות ומעשים רעים ושכלים
בטלים ודומיהן נעשה כתר לעכו"ם ח"ו [וכן
רעים .כי ראינו כל רשע מישראל חפץ בכל
במחשבות ושכליות] ,אין למעלה מעונג
נפשו ולבו שיהא פטירתו מהעולם
ואין למטה מנגע (עי' ספר יצירה פ"ב מ"ד) -
בתשובה ,כדי שתצא נשמתו מתוך תשובה.
זהו תענוג מתמיד ועוה"ב והשארת הנפש
ו"לו חכמו ישכילו זאת" (דברים לב:כט) כי
ונצחיותה ,וזה עונש מר וגיהנם ובאר שחת
אין האדם נפטר ברגע אחד בעת פטירתו,
וכליון נפש וכף הקלע ,רחמנא ליצלן ברוב
אלא בכל רגע מימי חייו הוא עת פטירתו ,כי
רחמיו וחסדיו ויתן בלבנו לעשות הטוב
בכל מעשה ודיבור ומחשבה הוא פטירת
בעיניו.
אבר אחד וחלק מנשמתו כאשר אמרנו.
וזהו מה שהוכיח הנביא ע"ה לישראל
רק בעת פטירתו הכללית כתב באור החיים
באומרו (הושע ט:י) "וינזרו לבושת" ,פירוש
(בראשית מז:כט) שנקבצים כל חלקי נשמתו
הפרישו עצמם לעכו"ם הנקרא בושת (עי'
שהלכו מאתו בכל יום ויום ,ובאים
רש"י ז"ל) .ויל"ד ,דהיה לו לומר 'הזירו
ומתאספים כולם גם יחד ויצאו כאחד .והוא
עצמם לבושת' .אך ישכיל האדם במשל ,אם
בסוד "תוסף רוחם יגועון" (תהלים קד:כט),
נמצא בן מלך גדול אשר אביו אהבו כנפשו,
ע"ש באורך בפרשת ויחי כי מתוק הוא,
וילך ויעשה כתר מלוכה לאויב אביו המלך,
ועיין גם מ"ש בפ' ויחי (דרוש ב') מהנ"ל.
כך הדבר הזה ח"ו ,כי ה' צוה אותנו לקבל
ועל זה אמרו רז"ל (ברכות סא ):אשריך ר"ע עול מלכות שמים בכל יום ,וקבלת מדינה
שיצתה נשמתך באחד ,ר"ל באחדות מלך עליהם הוא לעטרו בכתר מלוכה .לזאת
ואלקות נכללה נשמתו .ואין זה מצד זכיה בקבלת עול מלכות שמים בכל יום בק"ש
שיאמר האדם בלבו מי הוא שיהיה יכול ותפלה מעטרים למלך הכבוד ,היתכן לעטר
להיות לו זכיה זו ,זהו דבר שאי אפשר ואין ח"ו לסט"א אויב אבינו המלך ח"ו בדברים
שום דבר במקרה והזדמן ח"ו .אלא לצד בטלים ושאר דיבורים האסורים?
משנת השבוע ל
אך להיות מחטא אדה"ר נתערבו ניצוצי שרבי עקיבא שלח כל ימיו כל חלקי נשמתו
הקדושה תוך הקליפה ,וצריך להוציאם ,לכן לאלקות ואחדות ,ועתה סמוך לפטירתו
אלו התיבות שמזכירין בתפלה הוא להוציא "כולם נקבצו באו" (ישעי' מט:יח) אליו ,ולכן
הטוב מהרע ההוא ,והטוב ההוא הוא העולה ממקום שבאו לשם יהלכון ויצאו באחד.
ונכלל תוך הכתר הנעשה לה' ,וזהו העלאת משא"כ מי ששלח חלקי ואברי נשמתו
ניצוצי קדושה מתוך הקליפה .וממילא לסט"א ח"ו ,אזי בעת פטירתו יוקבצו אליו,
לעתיד שיוציא בלעו מפיו (עי' ירמי' נא:מד) וממקום שבאו לשם ישובו.
ולא יהיו ניצוצי קדושה מובלעים בקליפה,
ועכ"פ האדם נפטר בכל דיבור ומחשבה
אז אפילו כשיודו לה' חסדו לא יזכירו כלל
ומעשה ,כי החלק והאבר ההוא יוצא מיד,
תיבות הרעים ההם ,וכמו שאמר הכתוב (שם
וכאשר יצא לפועל החלק ההוא ,כן יקום לא
טז:יד-טו) "ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה
ישתנה .ולכן כמו שהאדם משתוקק שיהיה
את בני ישראל מארץ מצרים" ,כי למה
מיתתו בתשובה ,כך יחפוץ שיהיו כל
יזכירו תיבת מצרים כלל ,אלא יאמרו מארץ
דיבוריו ומחשבתו ומעשיו כל ימיו בתשובה
צפונה ומכל הארצות ,כי לא יזכירו
וטהרה .והיינו שאמר (תהלים פט:מט) "מי
בהודאתם שום שם המורה רע ,וק"ל.
גבר יחיה ולא יראה מות" ,ר"ל שאינו מבין
וזש"ה "תקראי אישי ולא תקראי לי עוד שכל ימי חייו הוא מת ,אז אותו האיש לא
בעלי" (הושע ב:יח) ,כי בהיות עדיין הקדושה "ימלט נפשו מיד שאול".
מעורבת בתוך הקליפה ,עדיין אין קירוב
אלא צריך האדם שלא ישכח אף רגע מכל
גמור ככלה בבית אביה .אבל ביום ההוא
מה שכתבנו ,ובזה ודאי ישמר מרע .ובחשק
תקראי לי אישי ,לשון חיבה וקירוב גמור.
זה יתפלל גם ילמוד ,ביודעו שהדיבורים
ולכן והכרתי "את שמות הבעלים מפיה ולא
אלו ומחשבותיו ושכלו הוא שולח חלקי
יזכרו עוד בשמם" (שם:יט) ,אפילו כאשר
ואברי נשמתו אל ה' ,והרי חלקים אלו
נודה לאלקינו על הנסים שעשה לנו ,לא
נפטרים מן העולם .והמשכיל הנלבב יעמיק
נזכיר האומות הרעות ומדינות הרעות
בכל אלה וטוב לו (ועיין בריש פ' נח).
בשמם ,והבן.
ובזה נבין ג"כ מה שאמר הכתוב (הושע
ועכ"פ העולה לנו ,צריך שלא ישכח האדם
ב:יח) "ביום ההוא תקראי לי אישי ולא
בדברים האלה ,ובודאי ישמר מאד
תקראי לי עוד בעלי" [פירשתי ,ככלה בבית
מדיבורים רעים ומחשבות רעות ודומיהן,
חמיה ולא ככלה בבית אביה] והכרתי שמות
בהיות לא ישכח כי זה פטירת חלק מנשמתו
הבעלים מפיהם "ולא יזכרו עוד בשמם".
שמוציאה לפועל ויעשה כתר לסט"א ח"ו,
יובן ,כי אחרי שכל דיבורי התפלה הם חלקי
ודאי יברח מזה ולא ידבר רק דיבורים
נשמתו ,ונעשים כתר בראש הקב"ה כביכול,
קדושים.
צריך לדעת א"כ מה זה שבתפלה נזכר ג"כ
שיחות חולין צריך הוא לעסק התורה דיבורים שאינם טובים ,הלוא המה שם
ובערבי נחל הנ"ל קצת להלן כותב ,ולזה פרעה ומצרים ואלהים אחרים ודומיהן ,איך
רמזו רז"ל (ע"ז יט ):גם כן במאמרם על פסוק יעלו תיבות אלו להיות כתר ,וכן ארץ הכנעני
(תהלים א:ב-ג) "ובתורתו יהגה יומם וגו' והפריזי כו' ודומיהן?
לא משנת השבוע
וכמש"ל ,ונכלל בקדושה .וזהו 'קודש ועלהו לא יבול" ,שיחת חולין של ת"ח
קדשים תהיה לכם' ,שמן ה'לכם' יהיה קודש. צריכה תלמוד .וירמוז לדעתי על האמור ,כי
האיש אשר עוסק בתורה ,אז אפילו הדיבור
בשבת כל מדה וכל עולם יש לו עליה
הגרוע שלו ,דהיינו השיחות חולין אינו
אכן בזמן שאין קטורת ,מצאנו ראינו ג"כ לבטלה ,כי נעשו לבוש כאמור ,והיינו ועלהו
סיוע לזה ,אחרי שנבין כי כל מה שהמציא לא יבול .וז"ש שיחות חולין של ת"ח צריכה
הממציא הראשון ב"ה וב"ש ,לכולם יש תלמוד ,ר"ל שהשיחות חולין צריך הוא
צורך שיגיע תיקון במעשי ישראל .והנה לעסק התורה ,כדי שיתהוה מהשיחה ההוא
ראינו שבעולמות העליונים הגבוהים אין לבוש לעסק התורה וכאמור ,וק"ל.
השגת האדם יכול להשיג שם ,וא"כ איך
יגיע לשם שום דבר מעבודת הצדיקים .והוא ואמנם במה שאמרנו שדיבורי הרשות
כי מצאנו המדריגה היותר גדולה הם ומחשבות הרשות נעשים לבוש לתורה ,דבר
הנקראים (דברים א:יג) "אנשים חכמים זה צריך ג"כ סיוע ע"י אחת ממצוות ה'
ונבונים וגו'" ,כי חכמים היינו שיש להם שבעשותה גורם לזה שיתעלה הרשות
השגה מן חכמה ,ולזה אמרו רז"ל (ב"ב יב). ההוא .והוא כי ענין התעלות הרשות הוא
חכם עדיף מנביא .ממילא א"כ בכתר הגבוה ענין התכללות קליפת נוגה בקדושה ,כי
מן חכמה לא מצינו השגה כלל לאדם ,וא"כ הקדושה הוא באדם עבודת ה' ,והקליפה
איך יגיע לשם מעשה הצדיק. הוא תאוות הרעות שבו וכדומה .ונוגה הוא
הממוצע שאינו לא קדוש ולא טמא ,דהיינו
איברא התירוץ לזה כי בשבת יש עליות דיבורי הכרח ,וכן מחשבות ומעשים
העולמות ,שכל עולם עולה למקום יותר הכרחיים לצורכו ,ונוגה זה מוכן או שיתעלה
גבוה ממה שהיה בחול .ולכן האדם שהיה ויהיה קדוש או להיפוך ח"ו.
לו בחול השגה מן חכמה ועבד בזה את ה',
אזי בשבת כל מדה וכל עולם יש לו עליה,
ע"י קטורת נכלל קליפת נוגה אל הקדושה
ממילא מגיע עבודתו זו למדת הכתר אף ומבואר בכוונות הקטורת שהיו בו י"א
שאין לו השגה כלל ,וזה ע"י שמירת שבת סממנים נגד עשר דקדושה ,והי"א הוא
כהלכתו ,והבן. קליפת נוגה ,וע"י קטורת נכלל בקדושה
ע"ש .והנה נוגה שהוא ממוצע אינו לא קדוש
וזה ביאור דברי הזמר' :דעה חכמה לנפשך
ולא טמא ,יתכן לקרותו טהור ,שביאורו
כו'' .אמר ,שיצויר להיות דעה חכמה לנפשך
משולל מטומאה ואל קודש לא בא.
'והוא כתר לראשך' ,שאם שאין לך השגה
רק מבחינת חכמה ,יהיה בחינת חכמה זו ובזה ביארתי מה שאמר הכתוב (שמות ל:לה)
בחינת כתר ,והיכן נעשה זאת .לז"א 'שמור "ממולח טהור קודש" ,ור"ל שכוונת
שבת קדשך' ,שע"י שמירת שבת כהלכתו הקטורת שיהיה מעורב טהור עם הקודש,
נעשה זאת ,והבן. שיתעלה נוגה אל הקדושה .וסיים "קודש
קדשים תהיה לכם" (שם:לו) ,עפ"מ שאמרו
והנה נודע סידור העולמות ,כי למטה
רז"ל (פסחים סח ):חציו לה' וחציו לכם ,כי
מעולמות הקדושה מתחיל עולם הקליפות,
כל מה שאדם עוסק לצורכו והנאתו נקרא
ונוגה הוא באמצע .ממילא בשבת שיש
'לכם' ,והיינו דיבורי רשות שהוא נוגה
עליה לכל אחד להתעלות במדרגה יותר
משנת השבוע לב
האיסורים כדברי הרשות שהוא בחינת נוגה, גבוה ממקומו ,ממילא נתעלה נוגה אל
וא"כ כבר יש להם כח להלביש את דברי הקדושה .וזהו מה שכתב האר"י ז"ל
תורה ,כמש"ל באורך שדיבורי הרשות נעשו שבשבת נכלל נוגה בקדושה.
לבוש לדברי תורה .ואמנם זה אינו נעשה רק
והנה נמשך מזה עוד ,שע"י תשובה שאדם
ע"י סיוע השבת וכמו שכתבתי שנתעלה
עושה בכל ערב שבת בעת שמתחיל לבוא
נוגה בקדושה.
תוספת השבת ,וכאשר אבאר טעם הענין
אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות בפרשה זו (דרוש ב') בפסוק (שמות לה:ה)
כהלכתן מיד נגאלים "קחו מאתכם תרומה וגו'" ,שתשובה זו
הכרחיית ע"ש ,ואז ע"י אותה תשובה יש כח
וזהו מה שאמרו רז"ל (שבת קיח ):אלמלי
לתקן עולם הקליפות שלו ,דהיינו להעלות
משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד
הניצוצות והחיות מתוכם שיתעלו גם הם,
נגאלים ,כי צריך בהכרח שתי שבתות
כדרך כל העולמות והמדרגות שיש להם
שישמרו ישראל ויהיו שמורים מהחטא ,דאז
עליה בשבת ,אלא שלכולם יש להם עליה
בשבת ראשון נתעלה נוגה בקדושה,
מעצמן מחמת קדושת שבת ,והקליפות אין
והעבירות דהיינו הרע נתעלה בנוגה ונעשה
להם עליה ,אדרבה עליה זו שבשבת ירידה
רשות ,ואז בשבת שניה נתעלה רשות זה
היא להם ועליה לקדושה כנודע .ולכן אי
בקדושה ,ואז נתתקן כל הרע ונכלל
אפשר רק ע"י תשובה ,דאז מתקן מעשיו
בקדושה ,והיה "בלע המות לנצח" (ישעי'
ונתתקן עולם הקליפות שלו ,אזי גם המה יש
כה:ח) .משא"כ בשבת א' עדיין לא בא הרע
להם עליה בשבת.
שלהם רק למקום נוגה ,ואין זה תיקון גמור
עדיין וכאמור ,לכן צריך ב' שבתות .עיי"ש אמנם אף שעולם הקליפות שלו ,דהיינו
עוד דבריו המתוקים ומחזקים "שפתים ישק מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו האסורים
מד"נ [משיב דברים נכוחים]" (משלי כד:כו). נתתקנו ע"י תשובה ונתעלו עליה ,הנה בא
למקום נוגה ,ואל הקדושה עדיין לא באו.
ובזה מובן כל המשנה הכוונה בעשרה
אלא דמכיון שע"י תשובה באו לנוגה ,ר"ל
מאמרות ,ואין לכפול הכל כי מובן מאליו
שהועילה תשובה בסיוע השבת שנעשו
וזהו הכוונה.
❖
סעודת רעוד"ר
והנה כ"ק אאדמו"ר הגה"ק זי"ע בס' מגיד "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום
משנה מבאר ,דלכאורה בזמן הזה דבעונ"ה לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא :לא
רוב מצוות אי אפשר לקיימם ,שחרב ביהמ"ק בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה
וגלינו מארצינו ואין לנו כהן ,וא"כ האיך ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה :ולא
נוכל לקיים המצוות .וא"כ לכאורה הרי מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר
באמת נפלאת ורחוקה היא. הים ויקחה לנו וישמיענו אתה ונעשנה :כי
קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך
ברם אמרו ז"ל עה"פ "זאת התורה לעולה"
לעשותו" (ל:יא-יד).
לג משנת השבוע
שמובא עצה בשם הבעש"ט (עה"ת שמות י"ג (ויקרא ז:לז) ,כל העוסק בתורת עולה מעלה
ופ' ראה ,גם בצעטיל קטן להרה"ק מליזענסק אות עליו הכתוב כאילו הקריב עולה (עי' מנחות
ו'-ז') דבעת אשר מזדמן לאיש ישראל קיום קי" .).ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי"
מצות עשה ,וקשה עליו להכריח את עצמו (מלאכי א:יא) וכו' א"ר שמואל בר נחמני
לקיימו ,או ח"ו כשמזדמן אצלו מצות לא אמר ר' יונתן ,אלו ת"ח העוסקים בתורה
תעשה וקשה עליו למנוע עצמו מלעבור, בכל מקום ,מעלה אני עליהן כאילו מקטירין
העצה והסגולה היא לעסוק בתורת דיני הלא ומגישין לשמי וכו' ורבי יוחנן אמר ,אלו
תעשה הלז או דיני העשה הלז ,וזה יסייע ת"ח העסוקין בהלכות עבודה ,מעלה
בידו. עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם
וכו' אלא אמר רבא ,כל העוסק בתורה אינו
ובזה פירש הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע וכן
צריך לא לעולה ולא חטאת ולא מנחה ולא
בס' אזור אליהו (הרה"ק ר' אליהו מדראהביטש
אשם ,ע"ש .וא"כ אפשר לקיים "ונשלמה
זי"ע) וזה היה כוונת ישראל באמרם (שמות
פרים שפתינו" (הושע יד:ג) ,וכן בשאר
כד:ז) "כל אשר דבר ה'" ,היינו שיש לנו את
מצוות.
התורה ,עי"ז "נעשה ונשמע" ,שזה סגולה
שנהיה תמיד מוכנים מיד לעשות בלי עיכוב ולפ"ז שפיר קאמר כי המצוה הזאת וגו' לא
בעזרתו יתברך. נפלאת ולא רחוקה .וא"ת בזמה"ז ,הרי
'בפיך ובלבבך לעשותו' ,שהרי בפיך לעסוק
וזה כוונת הגמ' (שבת פח ).מי גילה לבני רז
בתורה ,ובלבבך לכוין כאילו הקריב עולה
זה ,שהוא ענין סודי שזה היה כוונת תכלית
וכן שאר מצוות ,וא"ש.
הבריאה להיות מוכן לעשות בתמידות
התורה והמצוות כנזכר ,שזה הוא הסברא ויש להמתיק כעין זה כמו שכתב בס' ליקוטי
ישרה בתכלית הבריאה ,וההיפוך הוא חבר בן חיים על המשנה בברייתא הנוספת
שצריך טעם .ויעזרינו השי"ת לומר למס' אבות (פ"ו מ"א) ,והיא מתנא דבי
בתמידות 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע', אליהו (פרשה י"ז) ולא עוד אלא שכל העולם
ונקבל עלינו לקיים תורתו ומצוותיו ית"ש כדאי הוא לו .ופי' מרן זצוק"ל כי עיקר
בשלימות ,עכתודה"ק. ישיבת ישראל בארה"ק לקיים מצוות
התלויות בארץ .אמנם דברי חז"ל עה"פ
ויש ביאור נוסף להנ"ל ,דאיתא במשנה
'ובכל מקום מוקטר מוגש ,ופי' ת"ח העוסק
(אבות פ"ד מי"א) העושה מצוה אחת קונה לו
בהלכות עבודה כאילו מקטיר ומגיש ,נמצא
פרקליט אחד ,והעובר עבירה אחת קונה לו
דהעוסק בתורה לשמה א"צ לישיבת אר"י,
קטיגור אחד .וכמו שכתבו המפרשים במס'
כ"א כל העולם כדאי הוא לו ,עכד"ק.
אבות שם ע"ש.
ואולי הכוונה ביתר שאת על הכח של לימוד
וראיתי להמהרש"א (שבת לב ).במ"ש ואלו
כל התורה ,כדברי המשנה (אבות פ"ד מ"ה)
הן פרקליטין של אדם תשובה ומעשים
והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו
טובים כו' שנאמר "אם יש עליו מלאך מליץ
ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
וגו'" (איוב לג:כג) .וכתב המהרש"א ,מזה
נראה מפורש כדעת חכמי האמת ,שכל ואי' (ב"ק יז ).גדול לימוד תורה ,שהלימוד
מצוה שעושה אדם בורא לו הקב"ה מלאך מביא לידי מעשה .והכוונה בזה לפ"מ
משנת השבוע לד
היצר הרע הוא מלאך אש בעוד האדם חומר מליץ ופרקליט טוב .וכן בהיפך בעושה
עכור וטיפה סרוחה ,ואיך יכול להתגבר על מעשה רע בורא לו מלאך רע וקטיגור ,ע"ש.
היצר בלי סייעתא מן שמיא ועי"ז שה' לא
וע"ע במהרש"א (ע"ז ב .ד"ה באות ומעידות)
יעזבנו בידו.
שכתב כן בשם המקובלים ,ע"ש[ .ובספר
ומביא מה שסיפר לי כ"ק אאמו"ר זי"ע מגדים חדשים כתב ,נראה מדבריו שהוא
[הרה"ק מרודניק] שבאחת השבתות מחודש חידוש שחידשו חכמי האמת ,ומביא ראיה
אלול ששהה בצל זקה"ק מצאנז זי"ע נזקק לדבריהם מדברי הגמ' .וצ"ב ,דהרי כן איתא
לצאת מביהמ"ד באמצע סעודה שלישית במשנה אבות הנ"ל ,ומאי שייך להביא ראיה
ולפנות לביתו שהיה ברחוב הסמוך .בדרכו מהגמ' להמשנה .אמנם עיין מה שכתב
חזרה שמע צעקות עצומות ובכיות מרות החוט של חסד ולא יקשה].
מבית הגה"ק מצאנז ,ונבהל מאד .הוא רץ
ובמהרש"א (מכות י ):כתב על מ"ש בדרך
תיכף לבית המדרש לראות מה קרה.
שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כו' לא
כשנכנס ראה שהקול בא מתוככי בית קאמר שמוליך אותו הקב"ה ,אלא מוליכין
המדרש ,שם ערך הרה"ק את שולחנו הטהור אותו ,והוא עפ"י מ"ש בכמה מקומות שמכל
של סעודה שלישית ,ושמע את הרה"ק אומר מחשבה דיבור ומעשה האדם ,הנה הוא
בתוך דברות קדשו" ,אוי אז די יצר הרע איז בורא לו מלאך לפי ענינו אם לטוב ואם לרע.
דא קוועט זיך איבער א מענטש .ווי קען א וע"כ אמר בדרך שאדם רוצה לילך כו'
מענטש זיך א קעגין שטעלין ,און ווי קען א שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ,אבל
מענטש זיך ארום שלאגען [אם היצר הרע כפי רצונו ודעתו של אדם מוליכין אותו
נטפל לאדם איך יוכל לעמוד כנגדו ואיך אותן המלאכים הנבראים מאותו רצון
יוכל להילחם עמו] .זה היה כאמור בחודש ומחשבה אשר בו ,ע"כ.
אלול .אז אמר הרה"ק את הדברי תורה
אולי הכוונה בזה חשבתי על פי דברי חז"ל
בניגון מיוחד ומעורר ,וכל הנוכחים פרצו
(סוכה נב ):אמר רבי שמעון בן לקיש ,יצרו
בבכיות עצומות ,גוללו בעפר קרנם בדמעות
של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש
שליש ושבו בתשובה שלימה ,עכד"ק.
להמיתו ,שנאמר (תהלים לז:לב) "צופה רשע
אבל "רחש לבי דבר טוב אומר אנו מעשי לצדיק ומבקש להמיתו" .ואלמלא הקב"ה
למלך" (תהלים מה:ב) .וכתב בספר חוט של עוזר לו אינו יכול לו ,שנאמר (שם:לג) "ה'
חסד [להגה"ק רבי אליהו בעל שבט מוסר לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו".
זי"ע] וז"ל ,וכיון דאתא לידן יש לפרש
וראיתי בספה"ק שפע חיים מכ"ק מרן
באופן אחר ,ידוע (קידושין מ ).שמחשבה
זי"ע ,מכאן לימוד גדול לכל אדם מישראל
טובה הקב"ה מצרפה למעשה .והטעם
שלזכות להתגבר על היצר הרע מוכרחים
משום שהן אמת שלא עשה מעשה ,אמנם
לסייעתא דשמיא ולעזר מקודש ,ולולי זאת
מחשבתו יוצא לפועל ,שמאותה מחשבה
לא יעלה בידו להכניע את יצרו הרע .אדם
בורא הקב"ה מלאך אחד ,משא"כ ממחשבה
שמורכב מבשר ודם לא יכול להילחם עם
רעה .ולכן מחשבה טובה הקב"ה מצרפה
מלאך ולנצח אותו ,כפי שאמר רב עמרם
למעשה ,כן כתב בלוחות הברית זצ"ל
(קידושין פא ).חזי דאת נורא ואנא בישרא -
לה משנת השבוע
וזהו כח גדול הלימוד שמביא לידי מעשה, (של"ה פ' משפטים תורה אור כ"ה ,עי"ש גם
הכוונה ברצון שיוכל לקיימו ,והלימוד בהקדמה לתורה שבכתב).
העיקר הוא הרצון ,ורצו"ן אותיות נוצ"ר
לזה אמר "רחש לבי דבר טוב" ,שהיה חושב
חסד ,נוצ"ר אותיות רצו"ן כמ"ש השל"ה
איזה מחשבה טובה" ,אומר אני מעשי
הק' .ועי"ז כוונת הדרשת חז"ל ש'בכל מקום
למלך" ,היה נחשב כמעשה למלך מלכי
מוטר ומוגש לשמי' ,וקדשים נוהג בזמה"ז
המלכים ,משום שמאותה מחשבה היה
וכל המצוות ,כי ע"י הלימוד נברא מלאך
עושה מעשה לברוא מלאך אחד.
מצרפה למעשה כנ"ל .וזהו 'כי קרוב הדבר
אליך'. ועתה ביאר איך יצוייר זה שמחשבה נחשב
כמעשה ,ואמר "לשוני עט סופר מהיר",
זה הכנה לראש השנה ,הרצון לתת להשי"ת,
והכוונה שעשה משל מלשון האדם ועטו.
והלימוד שלא ליפול ברוחו ולהתייאש מה
והוא ,כי כשאדם יושב במקום רחוק ורוצה
אנו ,מה חיי ,ולחשוב הרי אני אדוק בהבלי
להודיע דבר לחבירו ,מודיע לו ע"י כתיבה.
עולם הזה .אלא מחשבה טובה ורצון טוב
ונמצא שמחשבתו שכתב על הספר בהגיעו
הקב"ה בורא בזה מלאך ומצרפה למעשה,
ביד חבירו יוצא המחשבה שחשב לפועל.
ומבטל את כל הרע ורצונות.
גם כן כשאדם חושב לעשות מצוה ,אע"פ
ונסיים בדברי כ"ק אבי אדמו"ר הגה"ק שלא עשה אותה צדקה ,יחשב לו כמעשה
זי"ע לכבוד יומא דהילולא ,בשו"ת משנה ממש ,משום שמאותה מחשבה יוצא פועל
הלכות (חי"ז סי' קי"ז) וזה לשונו ,שמחתי שמתהוה מלאך אחד כדפרישית .עכד"ק
שמעיין בספרינו ,ובדרך בדיחותא אמרתי הנפלאים.
לפרש מה שאמרו (ברכות יז ).עולמך תראה
ולפ"ז נברא מלאך וכדברי המהרש"א ,עי"ז
בחייך ,לפמ"ש דוד המע"ה "אגורה באהלך
מצרפה למעשה שיזכה בדרך שאדם רוצה
עולמים" (פ"א דשקלים) ,דכל מי שמת
לילך מוליכין אותו .ואין לו לפחד מהמלאך
ואומרים שמועה משמו הרי הוא דר בשתי
היצר הרע ,כי הרי נברא מלאך טוב הסניגור,
עולמות .והנה המלמד תורה לאחרים
ומוליך נגד המלאך המקטרג הקטיגור היצר
ואומרים הלכות בשמו ,או מחבר איזה
הרע .וזהו עיקר הרצון 'רחש לבי דבר טוב',
חיבור ואומרים שמועות בשמו בחייו ,הנה
א והמלאך נברא וזוכה ומנצח ,וזה הכוונה
כבר הוא רואה עולמו של עוה"ב בחייו.
והקב"ה עוזר לו ,שמצרפה למעשה.
א בספה"ק נועם אלימלך (פ' תרומה) ,או יאמר דאיתא במשנה (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים
המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא וכו' :ויש לדקדק על כפל הלשון .ויש לומר ,דהנה
הצדיק העובד השם במצוו ת ומשמר את עצמו שלא לעבור חס וחלילה על איזה מצוה קלה ,ומהדר
אחריה לעשותה כתקנה ,אבל אינו במדריגה זו שיבוא בהמצות אל הדביקות הבורא ברוך הוא
וחשקות גדול אליו יתברך לזה הצדיק יש לו לצפות לתשלום גמול לעולם הבא.
אבל יש צדיק שעובד במחשבות טהורות ומדבק את עצמו ע"י המצות בבורא ברוך הוא בדביקות
וחשקות גדול ,ורואה תמיד רוממותו יתברך .הצדיק הזה הוא מושך תענוגי עולם הבא אליו כאילו
נהנה מזיו השכינה בעולם הזה .וזה הצדיק אינו מצפה לתענוגי עולם הבא ,כי יש לו תענוגי עולם
הבא בעולם הזה .וזהו דאיתא (ברכות יז ).שברכו 'עולמך תראה בחייך' ,רצה לומר שתזכה שתהיה כל
כך צדיק ,שתהיה בדביקות תמיד ,ואז תהיה לך תענוגי עולם הבא בחייך.
משנת השבוע לו
וזהו פירוש המשנה ,אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס בעולם הבא ,היינו
שמצפים לתשלום שכר ,אלא היו כעבדים כו' ,רצה לומר שתהיו כל כך צדיקים שתהיה לכם השכר
מיד בשעת עשיית המצוה כנ"ל ,דהיינו התדבקות ע"י המצוות תמשיכו את התענוג לכם.
ובספה"ק ערבי נחל (שבת שובה דרוש ז') ,אמנם האמת אין שכר המצוות כתשלומי מלך בשר ודם.
אלא שכר מצוה הוא התענוג שמרגיש האדם ההוא עצמו בעשותו המצוה ,כמו שביארנו זאת יפה
לעיל (פ' שלח דרוש א' ד"ה הקדמה ב') ,וביארנו שם בזה מאמרם ששכר מצוה מצוה (אבות פ"ד מ"ב),
ומאמרם כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא כו' (ברכות לד ,):ומאמר 'עולמך תראה בחייך' (ברכות יז).
ופסוק 'נתון תתן לו ולא ירע לבבך וגו'' (דברים טו:י) ע"ש.
ובספה"ק אור המאיר (פ' חקת) ,ולזה רמזו מאמרם ז"ל (ברכות יז' ).עולמך תראה בחייך' ,כלומר עולם
הבא ,תוכל לראות ולהבין מהותה וערכה בחייך .אם בעולם השפל הזה מגרשין אותך חוצה ,כל שכן
וקל וחומר שיגרשו אותך מעולם הבא ,מטוב הצפון להצדיקים ,ליהנות מזיו השכינה ואור בהירות
התורה.
וזה"ק בספרו הקדוש תניא (ליקוטי אמרים פרק י"ד) ,והנה מדת הבינוני היא מדת כל אדם ,ואחריה
כל אדם ימשוך ,שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה ,כי הבינוני אינו מואס ברע ,שזהו
דבר המסור ללב ,ולא כל העתים שוות .אלא סור מרע ועשה טוב ,דהיינו בפועל ממש במעשה דיבור
ומחשבה שבהם הבחירה והיכולת ,והרשות נתונה לכל אדם לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד
תאות לבו והפכה ממש.
כי גם בשעה שהלב חומד ומתאוה איזו תאוה גשמיית בהיתר או באיסור ח"ו ,יכול להתגבר ולהסיח
דעתו ממנה לגמרי באמרו ללבו אינני רוצה להיות רשע אפי' שעה אחת ,כי אינני רוצה להיות מובדל
ונפרד ח"ו מה' אחד בשום אופן ,כדכתיב עונותיכם מבדילים וגו' (עי' ישעי' נט:ב) .רק אני רוצה
לדבקה בו נפשי רוחי ונשמתי בהתלבשן בשלשה לבושיו ית' שהם מעשה דיבור ומחשבה בה' ותורתו
ומצותיו מאהבה מסותרת שבלבי לה' ,כמו בלב כללות ישראל שנקראו 'אוהבי שמך' (תהלים ה:יב).
ואפי' קל שבקלים יכול למסור נפשו על קדושת ה' ,ולא נופל אנכי ממנו בודאי ,אלא שנכנס בו
רוח שטות ונדמה לו שבעבירה זו עודנו ביהדותו ,ואין נשמתו מובדלת מאלקי ישראל ,וגם שוכח
אהבתו לה' המסותרת בלבו .אבל אני אינני רוצה להיות שוטה כמוהו לכפור האמת.
משא"כ בדבר המסור ללב ,דהיינו שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה ,או אפי' שלא
בתכלית שנאה ,הנה זה אי אפשר שיהיה באמת לאמיתו אלא ע"י גודל ותוקף האהבה לה' בבחי'
'אהבה בתענוגים' (שיה"ש ז:ז) להתענג על ה' מעין עוה"ב .ועל זה אמרו רז"ל עולמך תראה בחייך כו'
ואין כל אדם זוכה לזה ,כי זהו כעין קיבול שכר ,וכדכתיב "עבודת מתנה אתן את כהונתכם וגו'"
(במדבר יח:ז) כמ"ש במ"א .ולכן אמר איוב בראת צדיקים וכו' וכדאיתא בתיקונים ,שיש בנשמות
ישראל כמה מיני מדרגות ובחינות -חסידים גבורים המתגברים על יצרם ,מארי תורה נביאים כו'
צדיקים כו' ע"ש:
וכמ"ש זה"ק מראה יחזקאל (פ' מקץ) ,ולפי פשוטו הכי קאמר ,שאותו שאין לו איתערותא דלתתא
רק שאתה מעוררהו ,לא יכנוס לפני ולפנים רק עומד בחצר .ולזה אמר 'אשרי' לאותו שאתה 'תבחר
ותקרב' והוא 'ישכון חצריך' ,אבל אנחנו בעצמינו נתעוררה לעשות נחת רוח ליוצרינו ,וע"כ 'נשבעה
בטוב ביתך כו'' (תהלים סה:ה) .ואמרו בזה"ק (פ' וירא צ"ט ע"ב) כגוונא דבר נש אמשיך בהאי עלמא
הכי נמי לבתר דנפיק מהאי עלמא כו' עיין שם באורך .כי כל מי שגם בעוה"ז הולך בחושך ,וכל
עבודתם הוא רק "מצות אנשים מלומדה" (ישעי' כט:יג) ,ואינו מרגיש תענוג בעשייתו ,גם הקב"ה אין
לו נחת רוח ממנו כמו כן אח"כ כנודע .וע"ז אמרו 'עולמך תראה בחייך'.
וזהו שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלקינו ,שאע"פ שהם עדיין בהחצר בעוה"ז שהוא דומה
לפרוזדור ,אעפ"כ עומדים בבית ה' המה דבוקים בשרשן .וזהו 'אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך',
לז משנת השבוע
ויזכור ברית איתנים ,וזכות אבות יגן עלינו, והכ"נ לא רחוקה היא ממך לא בשמים הוא
ונזכה לכתיבה וחתימה טובה בספרן של אלא קרוב אליך שיראה הכל ,דהיינו שלא
צדיקים גמורים בהשפעת הנגלה והנראה - תצטרך לבוא לעולם העליון לראות עולמך
חיי נחת ,בנים חיים וקיימים עוסקים בתורה בשמים ,אלא 'כי קרוב אליך הדבר מאד
ומצות ומעש"ט ,חיי אריכי ומזוני רויחי בפי"ך' ,דהיינו שיאמר ממך דברי ותזכה
וסייעתא דשמיא ,חנא וחסדא בשידוכים עוד בעוה"ז 'בלבבך לעשותו'.
טובים והרחבת הדעת ,ושלום בין אדם
השי"ת יעזור כמ"ש על משה רבינו ,מה
לחבירו ובין איש לאשתו ,ונזכה לביאת
כאן עומד ומשמש ,למעלה עומד ומשמש,
משיח צדקנו בב"א.
אע"פ שעומד בחצר עדיין עכ"ז יש לו קרבות עמך ,כי זה כל חפצינו ש'נשבעה מטוב ביתך' ומקדושת
היכלך ,כי כל מי שיש לו מוח בקדקדו ישמח וירבה בכל יום ובכל שעה שעושה איזה מצוה או
שאומר קדושה ואמן יהא שמיה רבא צריך לשמוח שזכה לזה ,כי "לא המתים יהללו י־ה" (תהלים
קטו:יז).
משנת השבוע לח
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
חולין קל"ג ע"א במסגרת דף היומי
(שער י"ג) דבר גדול משמיענו הרמב"ם ז"ל, מבואר בגמ' דאין ללמוד לתלמיד שאינו
דדוקא למי שהוא תם ולא ראינו ממנו שהוא הגון ,וכל הלומד לתלמיד שאינו הגון הוה
אינו הגון ,אז סמכינן אחזקת כשרות שעליו כזורק אבן למרקוליס.
ומלמדין אותו .אבל בסיפא דמיירי בתלמיד
ובפרישה (יו"ד סי' רמ"ו אות י"ח) ביאר דברי
שהי' הולך בדרך לא טוב ,שמחזירין אותו
הגמ' ,שכשם שהזורק אבן למרקוליס אפי'
למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ,אין סומכין
מתכוין לעשות מצוה ,דהיינו לבזות הע"ז
עליו להכניסו בסתם ,אלא תלמיד כזה כבר
בזריקת האבן ,מ"מ הרי הוא עובדה בכך ,אף
צריך בדיקה כיון דאיתרע ליה חזקת כשרות,
זה אע"פ שהוא מדמה לעשות מצוה ללמדו
ובודקין אם הוא תוכו כברו .והטעם הוא כיון
תורה ,מצוה הבאה בעבירה היא ,ע"כ.
דאיתרע חזקת כשרות ,כל זמן שלא בדקו
אותו אם הוא תוכו כברו ,מי שמכניסו לבית הנה ברמב"ם (פ"ד מהל' ת"ת ה"א) כתב ,אין
המדרש ומלמדו תורה לומד עם תלמיד מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה
שאינו הגון ,דהוי כזורק אבן למרקוליס. במעשיו או לתם,א אבל אם הי' הולך בדרך
לא טובה ,מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו
ועוד כתב רבינו שהמכניס תלמיד שאינו
בדרך ישרה ובודקין אותו ,ואח"כ מכניסין
הגון בין התלמידים יזיק לאחרים ח"ו ,ועליו
אותו לבית המדרש ומלמדין אותו .אמרו
הקולר .והרבה יש לדקדק בפרט זה כי הוא
חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו
ענין של דיני נפשות ממש.
זורק אבן למרקוליס ,עי"ש.
ועי' בשו"ת יביע אומר (ח"ז חיו"ד סי' י"ט אות
והמדקדק בדברי הרמב"ם יראה לכאורה
א') ועי' מה שכתב הרשב"ץ במגן אבות (סוף
סתירה מרישא לסיפא ,דבריש דבריו כתב
פ"ב דאבות) וז"ל ,שאע"פ שהשונה לתלמיד
דלתם מלמדין תורה בלא בדיקה .ובסיפא
שאינו הגון נופל בגיהנם וכזורק אבן
כתב דבודקין אותו לאחר שהחזירו אותו
למרקוליס ,זהו בתלמיד שמעשיו
למוטב ,ורק אח"כ מכניסין אותו לבית
מקולקלים ,אבל סתם בני אדם א"צ לבדוק
המדרש ומלמדין אותו.
אחריהם .ולכן הזהירו והעמידו תלמידים
הרבה ,ע"כ. אמנם כתב רבינו בקונטרס שערי משנה
א
ופירוש 'תם' הוא שאינו ידוע לנו אם הוא טוב או רע .ובגמ' (ברכות כח ).איתא אותו היום שסלקוהו
לר"ג מנשיאותו והעמידו ראב"ע תחתיו ,סלקוהו לשומר הפתח ונתנה רשות לתלמידים ליכנס ,שהי' ר"ג
מכריז כל תלמיד שאינו תוכו כברו אל יכנס .ושומר הפתח הי' שם שלא הי' מניח ליכנס לשום תלמיד קודם
שבדקו אותו אם הוא תוכו כברו .ואותו היום סלקוהו לשומר הפתח ,והיו נכנסים התלמידים בלא בדיקה.
לט משנת השבוע
שיעורי הלכה
יום א' פרשת חקת תשע"ג לפ"ק
הלכות ראש השנה – או"ח סי' ת"ר
מבערב ,דשמא יבואו עדים למחר ויאמרו ביצה שנולדה בראש השנה
שראו הלבנה בלילה זו ,ויהיה היום ראש שו"ע ס"א" ,ביצה שנולדה ביום טוב
חודש תשרי והוא ראש השנה ,ונמצא הראשון ,וכן מה שנצוד בו וכן מה שנתלש בו,
שהלילה הוא יו"ט .וביום היו הבית דין אסור בשני .הג"ה ,וכבר נתבאר לעיל סי'
יושבין ומצפים לביאת עדים רואי הלבנה תקי"ג סע' ה' וסי' תקט"ו".
אולי יבואו ,וכל שעה שיבואו ביום עד שני ימי ראש השנה כיום ארוך וקדושה אחת
שתחשך הין מקדשין את החודש אותו היום
שני ימים טובים של ראש השנה נחשבים
והיה ראש השנה בו ביום ,ומאותו יום
כיום אחד ארוך וקדושה אחת ,שלא כמו
והלאה מונין ליום הכיפורים ולסוכות.
בשאר ימים טובים דביצה שנולדה בראשון
התקנה שלא יקבלו העדים אלא עד המנחה מותרת ביום שני ,ממה נפשך ,שאם היום
והנה תמיד היו רגילין לבוא קודם זמן קודש למחר חול ואין בו איסור מוקצה
המנחה ,דהיינו זמן הקרבת תמיד של בין ונולד ,ואם למחר קודש היום חול וכבר
הערבים .פעם אחת נשתהו העדים מלבוא הוכנה הביצה מערב יו"ט .אבל בראש הוא
עד אחר המנחה ,והקריבו התמיד ונתקלקלו קודש אחת ,היינו כיום אחד ארוך ,ומה
הלוים בשיר ואמרו שיר של חול ,שהיו שנולד בראשון אסור בשני.
סבורים שלא יבואו העדים עוד היום, קבלת עדות החודש כל היום
וכשבאו נמצא היום למפרע קודש .ומאותו
וטעם הדבר מתבאר היטב בשו"ע הרב
יום והלאה התקינו חכמים שלא יהיו הבית
(סעיפים ב'-ד') על פי הגמרא (ביצה ה).
דין מקבלין את העדים אלא עד המנחה.
משום שגם בזמן שהיו מקדשין על פי
וכשיבואו לאחר המנחה יהיה אותו היום מן
הראיה היו עושין לפעמים שני ימים .כיצד,
החודש העבר למנות אותו יום ל' של אלול,
כשהגיע יום ל' באלול היו כל ישראל והבית
ולמנות ליום הכיפורים ולסוכות מיום
א דין נוהגין איסור מלאכה וקדושת היום
המחרת.
א
שיש כח ביד בית דין לעשות דבר זה ,שנאמר "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם" – 'אתם' כתיב
בלא וא"ו ,את אפילו מזידין.
משנת השבוע מ
קידוש החודש על פי הראיה והיו עושין שני התקנה שיגמרו אותו היום בקודש
ימים טובים של ראש השנה אף בארץ ומ"מ אע"פ שאין מונין למועדות מיום זה
ישראל ,והיו עושין אותו כיום אחד ארוך וכחול הוא חשוב ויו"ט יהיה למחר ,אעפ"כ
וקדושה אחת עליהן .וביצה שנולדה בזה לא היו מזלזלים בו ,והיו גומרים אותו
אסורה בזה מטעם שנתבאר שמא באו עדים באיסורו בקדושת יו"ט עד הלילה מדברי
מן המנחה. סופרים ,כיון שמן הדין היה ראוי להיות
יו"ט מן התורה ,אלא שניתן רשות לבית דין
לפיכך אף שאין טעם זה שייך לזמן
לדחות .ולמחר עושין יו"ט וראש השנה של
שקובעין חדשים על פי חשבון ,ולעולם יום
תורה .ואלו השני ימים הם קדושה אחת
ראשון עיקר והוא יו"ט של תורה ,מ"מ אין
וכיום אחד ארוך ,ושניהם נקראים יום טוב
לזלזל ביום שני ולהקל בו מה שלא היו מקילין
של ראש השנה -ראשון מדברי סופרים
בו אבותינו .עכת"ד.
ויום שני מדברי תורה.
תרופות ביום שני של ראש השנה
בכל המקומות עשו שני ימים
לצורך רפואה כל דבר שאסור לעשותו שמא יבואו מהמנחה ולמעלה
ביו"ט ראשון ,אם אין אלא איסור דרבנן,
והמקומות שהן חוץ לתחום של ירושלים
מותר לעשות ביו"ט שני של גליות (כמבואר
היו צריכין לעשות שני ימים ראש השנה בכל
סי' תצ"ו ס"ב ,ובמשנה ברורה שם ס"ק
שנה ושנה ,דשמא יבואו עדים אחר המנחה
ה'-ו') .אבל לא ביו"ט שני של ראש השנה
ונמצא ששני הימים הן קודש ,וכיום אחד הן
שדינו כיום טוב ראשון ,כמבואר בשו"ת
ג חשובים ,שהרי קדושה אחת עליהם דהיינו
אבני נזר (סי' שצ"ד-שצ"ה) ,והעתיקו ב
קדושת ראש השנה.
בשמירת שבת כהלכתה (פ"ב ס"כ).
מנהג אבותינו בידינו גם בזה שהוא קדושה אחת
לא אמרו קדושה אחת אלא לחומרא ולא לקולא
וכך היה הדבר נוהג תמיד עד שבטלו
ויש לדעת כי לא אמרו שני ימים טובים של
סנהדרין ,ובטל קידוש החודש על פי
ראש השנה קדושה אחת הן ,אלא להחמיר
הראיה והתחילו לקבוע החדשים על פי
ולא להקל .ולכן גם בראש השנה אסור לבשל
החשבון .ולפיכך הכל מונים מיום ראשון של
ולהכין מיום טוב אחד לחבירו (כמבואר סי'
ראש השנה ליום הכיפורים ולסוכות ,לפי
תק"ג סע' א' ובמשנה ברורה שם סק"ד).
שעל פי חשבון אלול לעולם חסר .ואעפ"כ
ועוד מצינו לענין שהחיינו ביום שני ,שכתב צריכין הן לקיים מנהג אבותיהם שהיו בזמן
ב
ואחר יו"ט כשהיו השלוחין יוצאין והיו מודיעים לכל בני ארץ ישראל יום שהוקבע בו החודש ,והיו
הכל מונין ממנו ליום הכיפורים ולסוכות.
ג
במשא ומתן עם מרן השפת אמת זי"ע .וראה מכתב השפת אמת בענין זה באוצר מכתבים ומאמרים
מבעל השפ"א (מכתב ו').
מא משנת השבוע
ואם אין מצוי [בגד חדש או] פרי חדש ,עכ"ז הרא"ש (ראש השנה פ"ד סי"ד) דדעת
יאמר שהחיינו". רש"י דאומרים זמן אף ביו"ט שני ,דלא
גאונים :קדושה אחת ,לכן אין לברך שהחיינו אמרו קדושה אחת אלא להחמיר לאסור
בשני ביצה שנולדה בראשון וכו' .משא"כ
ביאור הדבר :כי אע"פ שבכל יום טוב שני
זמן ממה נפשך יש לומר ,דאי ספק הוא
אומרים שהחיינו בקידוש ,כיון שעושין
אומר זמן ,ואי אמנהגא שבית דין סמכינן
אותו מחמת ספיקא דיומא שמא היום
ג"כ יש לומר ,דהא יום שני הוא עיקר
קודש ואתמול חול ,וא"כ לא נפטר
וממנו היו מונים המועדות [ראה להלן מה
בשהחיינו של אתמול ,מ"מ בליל שני של ראש
שנרחיבה בזה בסע' ב'].
השנה דעת הגאונים ורבותיו של רש"י שלא
לומר שהחיינו ,כיון ששני הימים הם מותר לקבור מת ע"י ישראל ביו"ט שני של ר"ה
קדושה אחת ,וכבר נפטר בשהחיינו של אמנם מצינו דברים שלא החשיבו יום שני
אתמול שהוא תחילת קדושת היום. של ראש השנה כקדושה אחת ,והוא לגבי
רש"י :יברך שהחיינו בשני כמנהג אבותינו מת ,כמבואר בגמרא (ביצה ו ).ובשו"ע (סי'
תקכ"ו ס"ד) שביו"ט שני יתעסקו ישראל,
אבל דעת רש"י ועוד ראשונים שצריך לומר
אפילו ביום שני של ראש השנה.
שהחיינו בקידוש ליל שני כיון שאבותינו היו
מברכין שהחיינו ביום שני ,אף שהיו עושין ביום שני אפשר יותר להקל
אותן קדושה אחת וכיום אחד ארוך ,שהרי
בענין אכילה קודם התקיעות
אם באו עדים מן המנחה ולמעלה ,עיקר ועוד מצינו שיום שני של ראש השנה יותר
היו"ט של תורה הוא למחר ,ויום ראשון קיל מיום ראשון לענין אכילה קודם
אינו אלא מדברי סופרים ,וכחול הוא חשיב התקיעות .שאמנם לכתחילה ראוי ונכון
לגבי יום שני שבו הוקבע החודש .לפיכך גם להימנע מלאכול בשני הימים ,אבל למי
אנחנו יש לנו לומר שהחיינו בליל שני של שצריך לכך יש יותר מקום להקל ביום השני
גליות שלא לשנות ממנהג אבותינו. שהוא מדרבנן.
יוציא נפשו מפלוגתא ***
וילבש בגד חדש או יקח פרי חדש ברכת שהחיינו בקידוש ליל שני
ובכדי להוציא נפשיה מפלוגתא כתב
שו"ע ס"ב" ,בקידוש ליל שני ילבש בגד
הרא"ש שטוב שיקח אדם פרי חדש וינחנו
חדש (הגהות מיימוני פרק כ"ט מהל'
לפניו ,ותהא דעת גם על הפרי ויצא ידי
שבת) או מניח פרי חדש ואומר שהחיינו,
ספק .וכן היה נוהג ה"ר מאיר מרוטנבורק,
משנת השבוע מב
ד
עדיין היה יום גדול -מהו לתקוע בעת ע"כ .ובהגהות מיימוניות כתב שלפעמים
ההוא ולא נחוש לשבות דאין תוקעין בשבת. היה לו למהר"ם מרוטנבורג בגד חדש.
ט"ז :הקבלה אינו חל להפקיע המצוה גם אלו שאינו מברכים שהחיינו על פירות
ותחילה רצה הט"ז לומר שאולי הקבלת
חדשים סומכים על זה בליל ר"ה
שבת נחשב כטעות ,כי אילו היה יודעים בחצר הקודש צאנז כידוע לא בירכו
שיכולים אח"כ לקיים מצות חובת היום לא שהחיינו על פירות חדשים ,וכמו שכתב
היו מקבלים עליהם קדושת שבת .אלא הרמ"א (סי' רכ"ג ס"א) שנהגו להקל
מחדש עוד יותר שאפילו היו יודעים בברכה זו שאינו חובה אלא רשות .וכתב
שיביאו שופר ואפילו הכי קיבלו שבת ,אינם המגן אברהם (סק"ג) דהכוונה לברכת
יכולים להפקיע החוב של שופר ,דקבלה שהחיינו .מ"מ בליל ראש השנה שדעת כמה
שלהם לא עדיף משבועה ,וקיי"ל אין ראשונים לברך שהחיינו על היו"ט,
שבועה חלה לעבור על המצוה. הסתמכו על זה ליקח פירות חדשים
לשהחיינו.
דעת הט"ז :מי שקיבל שבת לא ידליק נר חנוכה
והנה מדבריו כאן יוצא שאם לא הדליק ***
נרות חנוכה ,לכאורה אין בקבלתו כלום. שהחיינו בשופר ביום שני
אבל הט"ז עצמו (סי' תרע"ט) כתב שאיש שו"ע ס"ג" ,אם חל יום ראשון בשבת,
שמדליק נר שבת [שדעת הט"ז שמקבל בזה אומרים שהחיינו בשופר ביום שני .הג"ה,
בשבת] ,ושכח להדליק נר של חנוכה ,אסור ויש אומרים לאומרו אפילו אם חל יום
לו להדליק של חנוכה אח"כ ,אלא יתן לאחד ראשון בחול ,וכן המנהג במדינות אלו
מבני ביתו להדליקם. (הגהות מיימוני הל' שופר)"[ .וטעם
דעת הט"ז :אפשר לקבל תוספת שמיני עצרת השיטות נתבאר לעיל בסעיף הקודם].
וכן בסימן תרס"ח (סק"א) דעת הט"ז דלא קהל שהביאו להם שופר אחר קבלת שבת
כמהרש"ל שמותר להוסיף מחול על הקודש הט"ז (סק"ב) מביא כאן שאלה בקהל אחד
בשמיני עצרת ,הן לענין להזכיר שמע"צ שהיה להם שופר בערב ראש השנה ,ובאו
בתפילה ובקידוש ,והן לענין מיתב יתבינן שודדים וגזלו אותם ונטלו גם השופר.
ברוכי לא מברכינן .כי מי שמוסיף מחול על ושלחו הקהל לקהל אחר לשלוח להם שופר,
הקודש הוא עושה על פי ציווי תורתנו ,כבר ונתעכב השליח מחמת אונס ולא בא עד סוף
חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו יום ב' .והיה ראש השנה ביום ה' ו' ,ובשעה
קודם זה ,והוה כמו בלילה ומחר ממש. שבאה השופר כבר התפללו של שבת ,אבל
ד
ולפ"ז מובן אשר בשאר ימים טובין אין שום ענין בפרי חדש בשעת הקידוש ,כמבואר במשנה
ברורה (סק"ה) שיש טועין בכך.
מג משנת השבוע
חנוכה אין החיוב מוטל עליו עכשיו [באמת ולכאורה כאן מבואר בדברי הט"ז היפך
זה נידון בפוסקים ואכמ"ל] ולכן מועיל זה ,שאי אפשר לקבל עליו תוספת שבת
קבלת שבת .וכן שמיני עצרת אינו עושה שום לדחות המצוה .ולכן יש לתמוה איך מועיל
איסור בקבלתו ולא מוטל עליו שום חיוב. קבלתו לדחות מצות סוכה או נר חנוכה.
משא"כ בתקיעת שופר החיוב שלו הוא אין קבלת שבת יכול לדחות תקיעת שופר
עכשיו ,ולכן אינו יכול לקבל שבת שיבוא שהחיוב שלו עכשיו
אח"כ ולדחות בזה מצות תקיעת שופר.. ונראה לומר בביאור החילוק ,כי נרות
משנת השבוע מד
ניצוצי הדף
חולין דף קי"ז
זריעה מעיקרא
מן הכלל ,שהתורה אסרה בו מעשה הנחת גדר מלאכת זורע
הזרעים בקרקע הראוי להשרשה ,וגם אם מלאכת זורע הוא שונה משאר המלאכות,
ליקט את הזרעים קודם שהשרישו חייב. כי בכל המלאכות פעולת המלאכה
מאידך מלאכת אופה הרי הוא כשאר והתוצאה באים כאחד ,מה שאין כן זורע
מלאכות שאין חייבים אלא בגמר התוצאה, אשר בשעת מעשה לא נעשה כלום והזרע
ולכן הרודה את הפת קודם שיקרמו פניה הוא כמונח בקופסא (עי' מנחות סט ).ורק
פטור כיון שלא נשלמה המלאכה .ומבאר לאחר כמה ימים לאחר שנרקב הזרע אז
החילוק בין המלאכות ,דשם זריעה היא נשרש בקרקע ,ונמצא שבשבת עצמו
הנחת זרעים בקרקע ,מה שאין כן אופה או לכאורה אינו עושה שום מלאכה.
מבשל מורה על שהפת נאפה ונגמר.
הרש"ש :החיוב הוא רק בגמר התוצאה
חיי אדם :תיכף שנתן הזרעים חייב ונחלקו בזה גדולי האחרונים ,הרש"ש (שבת
וכן הוא גם דעת החיי אדם (הובא במשנה עג ).סובר שהחיוב הוא רק בגמר התוצאה,
ברורה ס"ק נ"א) דתיכף משנתן זרעוני ומוכיח כן ממה דאיתא בגמרא (שם ד).
התבואה לתוך המים חייב ,ואע"ג דלא שהרודה את הפת מן התנור קודם שיגיע
יצמחו אלא לאחר כמה ימים .ואפילו אם לידי קרימת פנים פטור ,שמע מינה דגם
נתן ביום השבת סמוך לחשיכה חייב דומיא במלאכות הנגמרות לאחר זמן אין חייבים
דזורע בקרקע בזמן הזה .ובזורע במים אלא בגמר התוצאה ,והוא הדין במלאכת
נחלקו המנחת חינוך (שם) שסובר דאינו זורע דאינו חייב אלא אם כן נקלט הזרע
חייב אלא אם כן הצמיח בסוף ,והאגלי טל ונשרש בקרקע ,אבל אם לקט את הזרעים
(זורע ס"ו) סובר שאפילו אם לא הצמיח בסוף קודם שהשרישו פטור ,דכל זמן שלא
ג"כ חייב. השריש כמאן דמנח בכדא דמי.
מניח קדירה על האש סמוך למוצאי שבת מנחת חינוך :במלאכת זורע חייב מיד
ואחד מהנפ"מ לדינא שיוצא ממחלוקת והמנחת חינוך (מצוה רח"צ ס"ק י"ד) סובר
האחרונים בגדר זורע ,הוא לגבי המכניס פת דלא יתכן לומר שהחיוב הוא בעת ההשרשה
לתנור או מניח קדירה על האש בשבת, בקרקע ,שהרי שיעור זמן ההשרשה הוא
ונגמר האפיה והבישול במוצאי שבת, לכל הפחות שלשה ימים לאחר הזריעה
לשיטת המנחת חינוך פטור כיון שחלק (כמבואר במס' שביעית פ"ב מ"ו) נמצא
מגוף המלאכה נעשה ביום חול ,ולשיטת שההשרשה הוא באחד מימות החול ,ואי
הרש"ש חייב כיון שמעשה המלאכה היה אפשר לחייב על מלאכה הנעשית בימי
בשבת לא איכפת לן במה שנגמר ביום חול. החול ,ועל כרחך לומר דמלאכת זורע יצאה
מה משנת השבוע
הוה ,ואף דשייך ביה נמי חזיא לאצטרופי, ויש להסמיך כאן כעין זה אי התחלת
מ"מ בפי' מיעטה תורה מדכתיב בעשותה המלאכה לפני שנגמר נחשב כמלאכה ,או
העושה כולה ולא מקצתה וכו' ,ובל"ז אפשר דהוה כחצי שיעור או כחצי מלאכה שנחלקו
דמעיקרא לק"מ דל"ש בזה חזי לאצטרופי בזה הפוסקים ,ואנקיט בקצרה .דהנה בתו'
דהא בעינן עקירה משעה ראשונה לכך עיין שבת (ג .ד"ה פטורי דאתי לידי חיוב חטאת)
שם ,הרי להדיא כמ"ש ודו"ק. וז"ל ,מה שפרש"י דעקירות קחשיב אינו
נראה לר"י ,חדא דעקירה בלא הוצאה אינה
ובחפשי בספרים ראיתי בשו"ת הרי"מ
אלא טלטול בעלמא ואין בה דררא דחיוב
סימן ג' ,שג"כ כ"כ דלא מחייב בהוצאה
חטאת כלל ,עיין שם .וצ"ע מה כוונתם ,הרי
והכנסה רק כשהיה עקירה על דעת שיהיה
גם ברש"י כתוב דבעקירה בלא הוצאה אין
הנחה אח"כ בר"ה עיין שם .וז"ב דבלא
בו איסור דאורייתא .אלא דרש"י כתב
הגמר אין התחלה כלל מה"ת ,וכטלטול
דחשיב מה שיכול לבוא אח"כ לידי חטאת,
מכסא לשלחן ,ורק כשנגמר הוי העקירה
וא"כ מהו כוונת קו' ר"י.
חלק מהמלאכה למפרע ,וכמ"ש גם באבני
נזר (סי' רמ"ד אות ו') ,וע"כ דבעי תיכף כוונתו ונראה דתו' לטעמייהו אזלי כמש"כ בדעתם
להניח דייקא ודו"ק. דס"ל דכל זמן שלא נגמרה ההנחה עוד לא
חל שם מלאכה על העקירה והוה טלטול
ויש לומר כן גם בהרמב"ם (פי"ג מהל' שבת
בעלמא .וזהו מה שנקטו בלשונם 'שאינה
הי"ב) שכתב בלשונו ,שנמצאת זו העקירה
אלא טלטול בעלמא' ,ולא שייך שיחשבם
עקירה המותרת עיין שם ,דזה לפי שלא עקר
במתני' .משא"כ רש"י ס"ל כשיטתו דגם
במחשבתו ע"מ להניח ,דבכה"ג הוי
בשעת עקירה איכא שם מלאכה על העקירה
העקירה טלטול בעלמא .וגם בר"ח (שבת ה):
דהוא חלק מן המלאכה ,אלא דהוה חצי
י"ל בלשונו ,שלא היה עקירה בכוונה להוציאן
מלאכה .ועי' בשו"ת משנה הלכות בנידון זה
לחוץ במקום חיוב ,והיינו הנחה דייקא,
בדברי הרש"ש דס"ל דהוי מטעם חצי שיעור.
דבלא זה לא הוי מלאכה כלל ודו"ק .ומה זה
להך דדף ג' ע"ב דקנסוה רבנן לאהדורי, וכן הגריעב"ץ בלחם שמים (שם משנה א'
ובאמת שגג שהיה ע"מ להניח וז"פ. ד"ה שניהם פטורים) צידד דהוי אסור מח"ש
מה"ת ,מ"מ גם הוא הוסיף דבכה"ג שכמעט
ועל דרך זה רואים דאי נימא דעקירה הגם
שגמר המלאכה ולא חיסר אלא מקצתה להוי
שלעצמה אינה כלום ,מ"מ נחשב כמלאכה
כח"ש עיין שם .ועוד בענין זה ,יעוי'
או כחצי מלאכה ,הכ"נ ההשרשה היא
בהגהות בית מאיר (לקמן ג ,).בנין ציון (ח"ב
מלאכה בשבת .הגם שלא נקלט ונשרש
סי' קי"ג) ,אבני נזר (יו"ד ח"ב סי' שצ"ג אות ב'),
הזרע עד שלשה ימים .משא"כ אי נימא
ביאור הלכה (סי' ש"מ סע' א' ד"ה על שתי
כשיטת התוס' דעקירה אינה כלום דהוי
שערות) ,תוצאות חיים (סי' ח') ,ומשך חכמה
כטלטול בעלמא ,הגם דא"א לעבור איסור
(פ' בהר ד"ה את).
הוצאה בלי עקירה ממקום חשוב כד' על ד',
מ"מ אינו נחשב כמלאכה .הכ"נ הזרעה ועי' בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' קמ"ה)
היות שלא נקלט עד ג' ימים אינו נחשב שהביא מש"כ בבית מאיר (סי' שמ"ז) שג"כ
ככלום .ותן לחכם ויחכם. עמד על רש"י שבדף ג' ,שע"כ חצי מלאכה
משנת השבוע מו
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' חולין
וכל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין ומגדלין זה מזה ...........................ב-מח קכז.
רש"י ד"ה בהכשר ..............................................................ו-רסג ,ז-רנה ,ט-שצו קכח.
פסחא זעירא דלא למיספד .....................................................................יא-תד קכט:
הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ ......................................יג-קח קל.
רש"י ד"ה הזרוע .....................................................................................יג-קח
המזיק מתנות כהונה וכו' פטור מלשלם .....................................................ו-קמג קל:
תוד"ה מנין ............................................................................................ו-קמג
תוד"ה הכי גרסי' .....................................................................................יג-קח קלא.
תוד"ה יש ..............................................................................................ו-רצב
מוזהר עני על שלו ................................................................................יט-קעד קלא:
השוחט לכהן וכו' פטור מן המתנות...........................................................יז-רלו קלב.
בכור שנתערב במאה וכו' ואמאי יבא עליו כהן משני צדדין ...........................יז-רלו
עשה סוכה ואינו עושה וכו' מכין אותו עד שתצא נפשו ..........................י-עב ,רלא קלב:
אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה ................................................יג-קח
למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים .....................................יח-קלג ,יט-סא
רש"י ד"ה במצות ................................................................................יח-רמא
תוד"ה אין ...................................................ו-עה ,ז-מד ,קפ ,יא-ריח ,יג-ע ,טו-קז
מישקל נמי לא שקילנא וכו' ................................ג-יד ,כח ,ו-קצד ,יא-מג ,טו-רטו קלג.
אקריוה לרב ספרא בחלמא וכו' כלפי רבא ..................................................ה-רז
תוד"ה משקל ........................................................................................ו-קצד
מז משנת השבוע
הילולא דצדיקיא
כ"ט אלול תשע"א יומא דהילולא רבה של רבינו הק' זי"ע
"אקדיש לו לילות וימים
ואהי' מן המקיצי נרדמים
לסבול ולעמול בעול התורה"
(מתוך לשון רבינו ,הקדמה לפירושו
על ס' בה"ג מס' כתובות)
ימי נעוריו
רבנו נולד ביום ה' ניסן שנת תרפ"הא ( 1925למס') לאביו הגה"ק רבי אליעזר זאב קליין זצ"ל ,ולאמו
מרת רחל לאה ע"ה ,בת הנגיד הרה"ח ר' שלום צבי שווימער ז"ל .ר' אליעזר זאב היה מסופק אם
ליתן לבנו את השם מנשה או שם אחר .ביום ח' ניסן הגיע להרה"ק ממונקאטש
( )Mukachevo, Ukraineזצוק"ל לשאול בעצתו ,אמר לו הרה"ק" :כיון שהיום הוא יום של הנשיא
של שבט מנשה ,תתנו את השם מנשה כי הוא יהיה עוד נשיא גדול בישראל".
עוד מנעוריו הי' ניכר כי לגדולות נוצר ...סיפר אחותו :כשהיה רבנו בגיל שלש ונכנס בפעם הראשון
לחדר ,אמר להמלמד שילמד אתו הרבה תורה ,ואביו יתן לו ע"ז הרבה כסף בכל ראש חודש.
עוד כשהיה צעיר לימים כבן עשתי עשר שנה ,קיים בעצמו את מאמר חז"ל הוי גולה למקום תורה,
ונסע ללמוד אצל הרה"ג רבי יהושע פריעדמאן זצ"ל מדאבראני ( )Dobroń, Polandבכפר
ראדוואנקא ) .(Radvanka, Uzhhorod, Ukraineאח"כ למד אצל הגאון רבי ר' אלטר הופמאן זצ"ל
אב"ד בענעדיקאוויץ ) .(Benedykivtsi, Ukraineוכבר אז הלך לטבול לפנות בוקר ,ושבר הקרח וטבל
עצמו קודם בכדי שלא יהי' המים כ"כ קרים לרבו כשיטבול אח"כ.
כשהיה לפני הבר מצוה הלך ללמוד אצל הגה"ק ר' יוסף אלימלך כהנא הי"ד אב"ד אונגוואר
) .(Uzhhorod, Ukraineבאותו עת למדו שם קרוב לשלש מאות בחורים .סדר הלימוד שם התחיל
בימי החול מהשעה חמש בבוקר ,ונמשך עד השעה תשע בלילה .ובשבת קודש היה מתפללים
בשעה שבע .אמו מרת רחל לאה נתנה לו כסף כדי שישכור לו מקום טוב ללון .אולם רבנו ישן בכל
לילה בעזרת נשים על קש ,ובארבע לפנות בוקר כבר קם מהקול תורה של המשכימי קום .ואת
הכסף חסך כדי לקנות בגד יפה לאמו ,ושלח לה סינר יפה.
וכאשר נכנס ביום ראשון בישיבה באונגוואר ,כמו שהי' ההנהגה שהבחורים המבוגרים המצויינים היו
א
הערת נכדו הג"ר אליעזר זאב שליט"א ,רבנו נולד בדיוק 100שנה אחר פטירת הרה"ק בעל האוהב
ישראל מאפטא זי"ע ,וכמו שהרה"ק מאפטא היה מפורסם כאוהב ישראל מובהק ,כמו כן היה רבנו
אוהב ישראל מופלג ,וקירב את כל אדם בסבר פנים יפות ,הרבה אנשים שבורי לב יצאו ממנו
מחוזקים בין ברוחניות ובין בגשמיות (ראה לקמן על הכנסת אורחים שלו).
משנת השבוע מח
נקראים 'חזור בחור' ,שהיו חוזרים עם התלמידים החלשים את שיעורי הישיבה ,והיו מקבלים ע"ז
איזה הטבה .וביום הראשון הי' שם בחור מצויין ולקח את רבנו ללמוד .אחר הסדר ניגש להגאון רי"א
כהנא זצוקל"ה ואמר לו כשהוא אינו צריך לעזרה ,הוא בעצמו יעזור לאחרים .וכן הוה ,אשר ממש הי'
עמל בתורה כל היום ולרבות הלילה ,עד כי יגדל כאחד הגדולים.
רבנו היה חביב מאד בעיני רבו .פעם בתשעת הימים ,צוה עליו רבו לסיים מסכת לסעודת בשׂרית
שיתקיים בעזה"י למחר .באותו עת למד מסכת חולין ,והיה חסר לו עוד שישים דפים ,וסיימו עד
למחר ,ובאותו עת היה כבן ארבע עשרה .סיפר ר' יצחק שפיצר ,תמיד באמצע השיעור כשהיה רבו
צריך מראה מקום לתוס' ,שאל את רבנו היכן נמצא תוס' פלוני .רבנו קיבל סמיכה להוראה מרבו
הגה"ק ר' יוסף אלימלך.
גטו אונגוואר
בשנת תש"א ( 1941למס') נלקח גיסו של רבנו הג"ר מאיר הי"ד לעבודת פרך במחנה עבודה
סאלגאלאט ) ,(szolgálatואחותו נשארה גלמודה עם ששה ילדים בלי שום תומך ומשען .בלית
ברירה הלך רבנו לבית אחותו ,ועזר לה בכל יכולתו .בשנת תש"ד ( 1944למס') גירשו הנאצים ימ"ש
את היהודים מהעיירה ,ושלחו אותם לגטו אונגוואר .המצב בגטו היה איום ונורא ,לא היה שם מה
לאכול ,גם לא היה שם מים כדי לרוות את הצמאון .אחרי כמה זמן נפגש שם עם הוריו.
באותם הימים סיכן רבנו את עצמו ,ויצא מהגטו בתחבולות שונות ,והביא מעט לחם ושאר דברי
מאכל ,ונתן את זה להוריו ולאחותו וילדיה .כשהצליח להביא יותר מכדי צרכם ,חילק את זה גם
לשאר משפחות .כל זמן שהותו בגטו לא אכל לשובע ,כי כשהיה לו לחם תמיד חילק את זה לבני
אחותו או להוריו ,או לשאר נצרכים.
באחד הימים בלכתו בגטו ,שמע קול דממה דקה שקורא לו בלשון רכה .רבנו חזר לאחוריו ,ונדהם
מאד לראות את רבו רבי יוסף אלימלך כהנא הי"ד ,וכמעט שלא הכיר אותו ,יען שהרשעים גלחו לו
את זקנו .הוא פנה לרבנו ואמר" :דו ביסט דאך מיין תלמיד ,זעה וואס די רשעים האבן מיר געטאהן,
מיין גאנץ לעבען האב איך נישט אנגערירט מיין בארד און פיאות ,און די רשעים האבין דאס
געטאהן" .באותו שעה אמר לו " :בבקשה עשה לי אהל מקום לשבת" .מיד גדר לו רבנו קצת מקום,
וסיבב אותו בשמיכות ,ועשה כל מה שהיה אפשר במצב כזה.
סיפר רבנו :אחרי תקופה נלקח רבו לאושוויץ ( ,)Oświęcim, Polandובהיות זקן כבן שמונים ושתים
שנה קידש את השם ברבים עם שאר אנשי קהילתו ,ונקבע יום היארצייט ליום י"א סיון הי"ד .קולו
עדיין מהדהד באזני" :עשה לי אהל" ,ועל שמו ולזכרו קראתי את שם קהילתנו בארה"ב ובארץ
ישראל קהילת אונגוואר ,למען יזכר שם אותו צדיק ובני קהילתו.
במחנה העבודה
אחרי חודש ,נלקח רבנו עם משפחתו לאושוויץ .הרשעים דחפו אלפי אנשים ברכבת ,אבות ובנים
יונקי שדים ויולדות בצפיפות נורא ,עד שכמעט לא היה מקום לשבת .זה היה בימי הקיץ ,בחום
לוהט ,היה מאד חנוק ,לא היה מים ,והילדים צעקו למים .ביום הראשון שבו הגיעו לאושוויץ ,לקחו
את הוריו ומשפחתו לצד שמאל ,ואת רבנו לצד ימין .רבנו רצה ללכת עם אביו .אולם אביו אמר לו:
"גיי און זיי מצליח".
מט משנת השבוע
למרות הקשיים מסר רבנו את נפשו כדי לקיים את המצוות על הצד היותר הטוב .וכמעט לא עבר
יום שלא הניח תפילין .הרשעים חקקו חוק שבכל יום או יומיים חייב כל אחד לגלח את זקנו .רבנו
נתן קצת מלחמו להתגלח ע"י אדם שהיה לו מכונת גילוח כדי שלא לעבור על איסור גילוח בתער.
גם על העבודה שבלב זו תפילה לא ויתר אז רבנו ,והתפלל או בדרך לעבודה ,או במקום העבודה.
פעם כשחזר מהעבודה ביקש ממנו אדם אחד שלא ידע להתפלל ,שיתפלל בקול והוא יענה אחריו.
פעם עמד רבנו להתפלל תפלת מעריב בפינה של הבאראק ,אחד הרשעים שראה אותו הכה אותו
מכות ,בטענה שכיסה את ראשו להתפלל.
רבנו נתן את נפשו לשמור את יום שבת קודש .פעם מצא אחד מהחבורה שופר קטן מונח באמצע
הדרך .והיה השופר בשיעור מדויק ,לא פחות ולא יותר .והביא אותו למחנה וקיימו את מצות תקיעת
שופר.ב.ביום כיפור התענה רבנו במסירות נפש ,הגם שהיה חייב ללכת לעבודה .בערב סוכות הוציא
אחד מהחבורה ׅמטה של שלש קומות וכרך סמיכות מסביבו ,והוציא את הקרש משתי הקומות
העליונות ,והניח מעלה על ראש המטה קצת נסורת של עצים דקים לשם סכך .רבנו הלך לשם ועשה
קידוש על שתי חתיכות פת ששמר מהבוקר ,ושמח מאד שזיכה אותו הש"י לקיים מצות סוכה.
השחרור
ביום כ"ח לחודש ניסן שנת תש"ה )למס' (Wed. April 11, 1945נכנסו האמריקאים למחנה ,והבריחו
את הנאצים ימ"ש מהמחנה .בשעה עשר לפני צהרים יצא כרוז מהרמ־קול שהם שוחררו .רבנו
שצימאון התורה בער בקרבו יותר מהצימאון למים ,השיג כבר שעה אחרי השחרור גמרא והתחיל
ללמוד בו בהתמדה גדולה ובחשק רב .בשעה שלש כבר אירגן רבנו מנין לתפילת מנחה.
אחרי השחרור השתדל רבנו לארגן תפלה בציבור יום יום ,וגם השיג סידורים ,וגם חיזק את
המתפללים להמשיך בדרך התורה והיראה .היה שם כמה יהודים קאמוניסטים שראו בעין רעה את
פעולותיו ,ורצו להרגו .ידידי רבנו הזהירו אותו שלא ילך יחידי ,וכמה מהם נעמדו ליד בית המדרש
עם מקלות בידם ,וכאשר ראו זאת הקאמוניסטים ברחו משם .רבנו לחם שם בכל עוז עם שלוחי
הג'וינט ) (American Jewish Joint Distribution Committeeלקבל אוכל כשר .ועי"ז הגיע אחרי
תקופה לצרפת .כמו כן הרביץ תורה בשיעורי תורה הרבה שעות לפני תלמידים ,ודאג ליראת שמים
שלהם ולכל הצטרכותם.
בצרפת שהה רבנו בעיירה עקואי ) ,(Écouis, Franceשם פעל ארגון עולמי לצרכי סעד ועזר לילדים
יהודים בשם .(Oeuvre de Secours aux Enfants) [Children's Aid Society] - OSEכארבע מאות
יהודים פלטים היו שם .אבל דא עקא הארגון לא היה מנוהל בידי שומרי תורה ומצוות ,והם רצו
להעבירם על הדת ר"ל .רבנו עמד שם בעוז עם כמה ילדים נגד מחריבי הדת .הילדים החרדים דאגו
לפתוח מחלקה של מטבח כשר עבור שומרי תורה ומצוות .אבל המטפלים החילונים לא נחו ולא
שקטו ,ובכל יום כאשר בישלו אוכל כשר ,זרקו בשר טריפה לתוך הקדירה .כשראו המטפלים את
העקשנות של החרדים ,שלחו אותם למקום אחר.
ב
שופר זה היה תמיד מונח אצל ביום ר"ה בין השופרות ,ותקע בו את עשר התקיעות האחרונות.
משנת השבוע נ
ארה"ב
בשנת תש"ו ( 1946למס') הגיע רבנו לאמריקה ,שם קבע לימודו שעות ע"ג שעות בחדר הצדדי
בישיבת שארית הפליטה בנשיאת הרה"ק מקלויזנבורג ( )Cluj-Napoca, Româniaזי"ע ,והיה היחיד
שקיבל ממנו סמיכה להוראה .גם נהיה רבנו לאיש סודו ,וסייעו הרבה במפעליו .הגם שרבנו התקשה
מאד בפרנסה ,השיג סכום גדול עבור הוצאת ספרי הגה"ק רבי משה פיינשטיין זצ"ל .בבארא פארק
הקים רבנו את הכולל הראשון ,ומשם יצאו מאות רבנים ומורי הוראה.
כח התורה
כשהי' בן כ"ד שנה [אחרי שעבר באמצע כמה שנים טלטולא דגברא בימי השואה ,ימי פורעניות הי'
לא תהי'] נבחן אצל כ"ק הגה"ק מקלויזענבורג זי"ע על כל הש"ס גפ"ת ,ומס' שבת וחולין עם ר"ן
ורא"ש .ואח"כ בחן אותו בד' חלקי שו"ע .והבחינה נמשכה מימי חנוכה עד אחרי חג השבועות -כל
יום ויום לכה"פ ב' שעות ,אפי' בערב שבת חוץ משבת .ורק אח"כ סמך ידו עליו בהורמנא דמלכא.
ופעם נכנס אל כ"ק האדמו"ר מקלויזענבורג זי"ע וביקש היתר הוראה ,ונימוקו עמו שלמד בצוותא
חדא עם רבנו זי"ע .ענה לו -אז דו וועסט לערנען יעדען טאג 18שעה וועל איך דיר געבען [כשתלמד
ח"י שעות בכל יום אתן לך] .וכן הי' כל ימיו ,שזכה לחזור על כל התורה ולזכרו היטב.
פעם כשהגיע רבנו לארץ ישראל והלך לשלחנו הטהור של הרה"ק רבי אהרן מבעלזא )(Belz, Ukraine
זי"ע ,כיבדו אותו הרבי מאד ,ושלח לו שיריים ,ואמר" :שיקט'ס עס פאר'ן גאון פון אמריקה" .גם
כיבדו בברכת המזון.
הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל אמר לתלמידו שישאל כל שאלותיו אצל הפוסק הגדול ,וכידוע
שהגאון רב יוסף אלי' הענקין זצ"ל הגדיר בהתפעלות על כ"ק רבינו זי"ע ,אשר כל הרבנים כנגדו
כ'אינו יודע בטיב גיטין וקידושין'.
הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל אמר עליו" :שאינו מכיר גאון כמותו שעבר בימי הבחרות את
השואה האיומה".
סיפר הרה"ח ר' יצחק שימון שליט"א :לפני נסיעת הרבי מקלויזנבורג ,קרא את רבנו ,וצוה לו שישב
אתו ביחד בעת קריאת הקוויטלעך .ואכן הם ישבו כמה שעות ביחד ,כשעברו מאות אנשים .אחד
האנשים שנכנס אמר שהוא רוצה לדבר בפרטיות עם הרבי .אמר לו הרבי" :זה נקרא בפרטיות" .הרבי
צוה לו :שבעת שהותו בארץ ישראל יקבל את אנשיו לעצה ולברכה .כשנסע רבנו לארץ ישראל,
אמר לו הרבי :שהוא יערוך את שלחנו הטהור בבית מדרשו בקרית צאנז.
פעם ישב הרה"ק מקלויזנבורג זי"ע עם הרה"ק בעל הישועות משה מוויז'ניץ ()Vyzhnytsya, Ukraine
ביחד בשמחת שבע ברכות .הם דברו בלימוד ,והתחילו להתוכח על איזה גמרא איה מקומו .אמר
הרה"ק מוויז'ניץ" :בא נקח גמרא ונחזה בפנים" .אמר הרה"ק מקלויזנבורג" :לא צריכים גמרא ,כי יש
לנו פה את כל התורה כולו בעצמו" ,והראה על רבנו שישב לידם.
סיפר הרה"ח ר' בנימין וויליגער :פעם התבטא הרה"ק מקלויזנבורג שהתמדת רבנו ,הוא כמו
ההתמדה של הגר"א מווילנא זי"ע בזמנו.
נא משנת השבוע
הלב שמחה התלונן פעם ואמר ,לומדים היום אבל למה לא עולים גדולי ישראל כמו פעם ,והזכיר
שכוונתו על רבנו זי"ע.
סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א :חותנו הגאון הרב ר' יוסף שלום אלישיב זצ"ל כיבד את
רבנו מאד ,וכל פעם שנכנס אליו ,ליוה אותו עד החוץ גם כשהיה בגיל מבוגר ,באמרו :שמה שנזכר
בגמרא (מו"ק ט ).אנשים של צורה ,הכוונה הוא לאנשים כמו רבנו.
פעם כשנכנס הגאון רבי מאיר בראנדסדארפער זצ"ל להרה"ק הבית ישראל מגור זי"ע ,ראה את אחד
מספרי רבנו מונח על שלחנו .וכידוע לא היה כל ספר מונח על שלחנו של הרבי מגור ,רק ספרים
שהחשיב מאד היה מונחים שם .כשתמה הג"ר מאיר זצ"ל על זה ,אמר לו הרבי :אם אתה תהיה עמל
בתורה כמו הרב מאונגוואר ,אולי גם אתה תוכל לחבר ספר כזה.
כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א כשהיה לו שאלה קשה ורצה לקבל רבי'שע תשובה עם כח הפסק ,פנה
אל רבנו.
כס הרבנות -והרבצת תורה
אחר שקיבל היתר הוראה אחרי השואה מאת כ"ק אדמו"ר בעל דברי יציב זי"ע ,כבר הציעו לו הרבה
מקומות לכהן שם ,כעיר מעקיספורט ) (McKeesport, Pennsylvaniaועוד ,אבל הי' המצב הרוחנית
באמעריקה מאוד ירוד ,במצב שלא הי' כמעט שייכות להשפיע .עד שנזדמן מן השמים בשנת תש"ח
( 1948למס') ,קהילה חשובה בוומס"ב של כמה מאות מתפללים בשם 'חברה ליאדי נוסח האר"י',
אשר נוסד בשנת תר"ס ( 1900למס') ,והם קיבלו עליהם למנהיג .ובמשך הזמן נתקבל ליושב ראש
ועד הלכה העולמי של 'איגוד הרבנים' ,וראש ישיבה ומנהל מוסדות שארית הפליטה ,בנשיאות כ"ק
אדמו"ר הגה"ק מצאנז קלויזענבורג זצוקלל"ה .ובכל יום הי' מוסר שיעורי תורה בגמרא ,בהלכה
ובפלפול ,וכותב תשובות ובירורי הלכה לאמיתה של תורה כל היום ורוב הלילה .והי' עוסק כמה
שעות בעסקנות בצרכי ציבור ,והי' לו קשר תמידי עם כל גדולי ישראל.
בשנת תשכ"ב ( 1962למס') נתקבצו אליו קבוצה חשובה של בחורים מופלגים שרצו לקבל תורה
מכ"ק רבנו זי"ע ,ואז נתייסדה ישיבה בית שערים ,ומאז ועד סוף ימיו הי' יושב בישיבה ומרביץ תורה
לתלמידים ,לבעלי בתים ,וללמד את בני ישראל קשת (עי' ש"ב א:יח) .וכאב רחמן דאג לכל תלמיד,
הן בעניני שידוכים ,אשר ממש מסר נפשו לזה ,ואח"כ שזכו לבנות בית בדרך התורה ,דאג שיוכלו
לקנות בית או לשלם השכירות .וכן בחינוך הבנים והבנות ,ושישכון שלום בבתיהם שהשכינה ישרה
בביתם .ובפרט התמדת התורה אשר נשרש בכל תלמידיו מאשמורת הבוקר בלימוד גפ"ת ועוד,
ויראה קודמת.
וכידוע כמה שנים אחר כך בערך תשכ"ח ( 1968למס') נתייסד כולל הראשון בבארא פארק בתוך
הישיבה ,שהי' הרבה אברכים תלמידי חכמים ורבנים שרבינו מסר שיעוריו בהלכה ובגמרא ובפסק
בד' חלקי שולחן ערוך ,והי' תקופה ארוכה שכ"ק לפני סדר הכולל מסר שיעור בערך ד' דפי גמרא
עם הרא"ש בכל יום ,עוד לפני סדר הכולל ,ובכל יום ששי הי' שיעור פרטי בשולחן ערוך אהע"ז וחו"מ
שהשתתפו בה עשרות רבנים תלמידי חכמים .ומהכולל הזה יצאו מאות רבנים ואדמורי"ם מורי
הוראה לכלל ישראל.
משנת השבוע נב
כח התפלה
שמירת הזמנים הי' אצלו יסוד היסודות ,ולא איחר אפי' ברגע כמימרי' .כידוע בכל יום הי' נכנס
לביהמ"ד בהתלהבות והכנעה יתירה ,והי' שופך נפשו להשי"ת בכל עוז ותעצומות ,והי' מתפלל
במתינות מלה במלה הקרבנות ,והי' לומד את זה בנוסח משניות .בכל יום הי' צועק ברכת 'שלא עשני
גוי' ,שידעו גדלות של יהודי ונהי' מובדלים מהעמים ,ואז נמצאים אנחנו מחלקו של השי"ת .ובפסוקי
דזמרה בשיר ושבחה הלל וזמרה .ואח"כ הבכיות הנוראות יום יום בתפילת אהבה רבה ' -והאר עינינו
בתורתך ודבק לבנו במצותיך וכו' ושבור עולנו עול הגוים ועול הגלויות' ,והי' מתאנח וצועק 'הייליגע
טאטע ווי לאנג נאך' ,וקבלת עומ"ש ,ושאר התפילה.
ובפרט בימים הנוראים וימים טובים אשר הי' מתפלל בדמעות שליש בנעימות ,הן בשירה וזמרה,
הן בבכי והתעוררות עצומה ,אשר נכנס לכל השומעים ומתפללים .הן בפרטיות שנכנסו אצל רבינו
להפקד בדבר ישועה ורחמים ,יצאו עם כל משאלות לבם לטובה בבני חיי ומזוני ושלום בית ועוד
הרבה ,בברכה מלוא חפניים והארת פנים.
קדושה ופרישות
אמר לאברך באיזה הזדמנות שמעולם לא עבר על איסור אל תרבה כו' .כידוע הצניעות והיראה במדי
דאכילה שלא אכל ממש מעט מזעיר ובזמנים הקבועים ,אשר לקח סעודה כשיעור אכילת פרס -
והרבה להתענות בלי שיעור -ומעולם לא לקח ילד על ירכו -השתמט עצמו בכל כח שלא יצטרך
לצאת ברחוב ,וגם בצאתו לא הסתכל חוץ מד' אמותיו .כהגדרת חתנו הגה"צ רבי ארי' אלתר זצ"ל
אשר אין למורי חמי שום הנאה מהעולם הזה אלא תורה ,וכתיבת תשובה הלכה למעשה ,וזה העולם
הזה שלו.
גדולי ישראל משכימין לפתחו
בכל שאלה אשר עלתה על הפרק ,הן בין איש לאשתו ,בין אדם לחבירו ,בעניני חינוך ועוד ,הכל בא
לפניו לעצתו ולחוות דעתו .ובכל דבר שבקדושה לא הסיח דעתו מצרות הכלל ,ובפרט תלמידיו
ואנ"ש היו חקוקים על לבו בכל משאלותם .פעם נכנס א' מגדולי הרבנים עם שאלה חמורה לאשה
שעוד לא ילדה כמעט עשרים שנים ,וכאשר כ"ק פסק את השאלה להתירה ,והרב השואל ביקש
ברכה להאשה שתיפקד בבן זכר ,וברך לה ,וכמו רבי אלעזר ב"ר שמעון נולד מזה בן זכר ,וכן הוה.
רבים השיב מעון
כידוע נועם דרשותיו אשר העיר ברוחו הגדולה בכל עת ועונה "דרושים לכל חפציהם" (תהלים קיא:ב)
בשבת ויו"ט ובכל ימי השבוע .והי' מעורר בכל מיני אופנים אשר נקלטו באזני השומעים ונתהפכו
לאיש אחר (עי' ש"א י:ו) ,כל אחד בדרגה דילי'.
גם בעצמו התעסק עם הרבה נושרים ,הן מבתים חשובים והם מבתים אשר אחרי השואה נתדרדרו,
ובעצת ה' היא תקום זכה להכניסם תחת כנפי השכינה.
אהבת ישראל
כאשר יראו אחד מהתוארים שכתבו עליו גדולי הדור 'ידיד כל בית ישראל' ,אשר הי' לב ישראל ודאג
נג משנת השבוע
ומסר נפשו לכל א' וא' מבני ישראל ,בטובתו ובשלומו ,הן בגופו ונפשו ומאודו.
עמוד החסד
בכל שבת היו אורחים רבים בבית רבנו ,בעיקר אנשים נזקקים ונצרכים למזון ,למילה טובה וליחס
מכבד .הרבה פעמים הציע לאורחים גם מיטה ללון .הוא לא בדק בציציותיהם של אורחיו ,ולא בירר
אורחים כאלו שיתרמו לשלחן שבת וינעימו בקולם בזמירות -כל יהודי מוזמן היה לסעוד על שולחנו,
ורבנו היה מקבלם בסבר פנים יפות ,ומשפיע עליהם את אור מתיקות השבת .ובכלל הי' פתח ביתו
פתוח לקבלת קהל במשך היום והלילה ,דרושים לכל חפציהם.
פעם אחת במוצאי שבת ,אחזה רוח טירוף באחד האורחים שסעד בקביעות בביתו .הוא השתולל
בצורה חסרת מעצורים ,צעק ,והשליך חפצים מכל הבא ליד .רבנו עמד שם בקור רוח והבליג
) .(restreinedכשהפכה התנהגותו של האורח להיות מסוכן ,והוא החל לנפץ חלונות ,קרא רבנו לשכן
שהיה מגיש עזרה ראשונה ,שיעזור לו להירגע את האורח המשתולל .כששאלו :מדוע אינו מזמין
משטרה לבלום את ההתפרעות ,השיב" :חלילה לי מלמסור אותו לרשויות".
רבנו קיים בעצמו את מאמר חז"ל (אבות פ"א מי"ב) הוי מתלמידיו של אהרן ,אוהב שלום ורודף שלום.
הוא עסק הרבה בשלום בית בכל כחו ,ובחכמתו הגדולה השכין שלום בין אדם לחבירו.
סיפר הגאון הנגיד ר' שמואל דוד פריעדמאן שליט"א :כשרצה להדפיס ספרי זקנו ,לקח מדפיס אחד,
וסיכם אתו להדפיס אלף ספרים .המדפיס שהבין שספר זה ימכור בהצלחה גדולה ,הדפיס בסתר
עוד אלפיים ספרים כדי שהוא ימכור אותם ,ויקח את הריוח לעצמו .כשר' שמואל דוד שׂם לב שיש
יותר ספרים משהדפיס ,שאל את המדפיס לפשר דבר .הם באו לרבנו .בתחילה קרא רבנו את
המדפיס ושאלו ,אם זה נכון שהדפיס לעצמו את הספרים של ר' שמואל דוד .השיב לו המדפיס,
שכן ,אולם הוא לא עשה זה בכוונה רעה ,אלא כיון שקשה לו עם פרנסה עשה כן .אמר לו רבנו:
היתכן לעשות כן להדפיס ספרים של איש אחר? אח"כ שלח את המדפיס החוצה ,וקרא את ר'
שמואל דוד .אמר לו רבנו :תראה ,הוא לא עשה את זה בכוונה רעה ,קשה לו מאד עם פרנסה ,ואתה
ב"ה יש לך פרנסה ,אולי תוותר לו .אח"כ קרא את המדפיס בפרטיות ,ואמר לו שיפייס את ר' שמואל
דוד .הוא נפל לפני רגליו ובדמעות שליש פייס את ר' שמואל דוד ,והוא התפעל מאד ,ועמד
משתומם מכחו של רבנו להשכין שלום בין איש לרעהו .והיום הם ידידים טובים .ע"ז המליץ ר'
שמואל דוד :שזה הפשט 'בצדק תשפוט עמיתך' ,שהדיין צריך ליתן צדקות במשפט.
אברך אחד מאנ"ש שהיה חשוך בנים היה נוסע הרבה פעמים לצורכי רפואה לטעקסיס )(Texas
שבארה"ב לטיפול שיהיה לו ילדים .שם אשתו היא חיה יהודית בת רבקה .פעם אחת אמר לו רבנו:
"אל תיסע יותר לשם ,הלוא שם אשתך ר"ת ברי"ח ,והיא תהיה בעזרת השי"ת 'בריח' התיכון .מאז
הפסיק לנסוע ,וברכת רבנו התקיים ,וזכה למשפחה ברוכת ילדים.
בתקופה שרצו לגזור באר"י גזירת גיוס בנות ,נפגש רבנו בשש בבוקר עם נשיא ארה"ב אייזנהאור
) (President Eisenhowerשהכירו עוד מימי השחרור .רבנו פעל אצלו להתקשר לראש ממשלה של
מדינת ישראל ולבקש לבטל את הגזירה .בנוכחות רבנו צלצל הפרעזידענט לראש הממשלה .הראש
ממשלה ניצל את ההזדמנות וביקש איזה טובה מהנשיא .שבוע וחצי אח"כ נתבטל הגזירה .כשאמרו
לפני רבנו שעשה דבר גדול ,ביטל את זה במחי יד ,ואמר שהוא עשה מה שהוא מחוייב לעשות.
משנת השבוע נד
התמדתו בתורה
כל ימיו ישן רבנו רק כשעתיים בלילה (ובסוף ימיו כשסבל על הגב ישן קצת יותר).
כשהיה בגיל שמונים למד פעם בעמידה בליל שבת עם שטענדר .פתאום שמע בנו שהיה בקומה
העליונה ,קול רעש של נפילה ,הוא ירד במרוצה לראות מה התרחש למטה .כשירד ראה איך שרבנו
לומד בהתמדה על השטענדר ,הוא חיפש לראות מה נפל .כשראה אותו רבנו שאלו מה הוא מחפש.
אמר לו ,ששמע קול רעש של נפילה ,ומחפש מה נפל .אמר לו רבנו שזה כלום .ביום שני ראה בנו
על יד רבנו סימן של מכה .הוא שאל את רבנו :מה זה .השיב לו רבנו :בליל שבת נרדם רגע באמצע
לימודו ,אז נפל ,והשטענדר עם הגמרא נפל עליו .וכשירד בנו ,עמד כבר ליד הגמרא ,כאילו כלום לא
קרה .אז ביקש שיחבר את השטענדר לכותל ,כדי שלא יפול עוד.
רבנו היה לומד לפני התפילה כל יום שבע דפי גמרא ותוס' .וכן מידי שנה סיים תלמוד בבלי וירושלמי
ורמב"ם ועוד ספרים .פעם סיפר רבנו לנכדו ללמדו מוסר :שכשהיה אברך היה לומד במשך כל
השבת חמשים דפי גמרא ממסכת שבת ועירובין ,עד כדי כך שאחרי הבדלה הרגיש יבשות גדולה
בפיו מרוב התאמצותו.
ספרא רבה בישראל
כידוע יסוד גדול הי' אצל רבנו להשיב לכל בני ישראל ולברר ולסדר להם ההלכה ,והי' בחדר הספרים
כשהי' גר בוומס"ב שלט על הקיר 'אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה' .והי' מן היסודות
הגדולים אשר עמד בכל תוקף ועוז שילמדו הלכה למעשה ,ואי אפשר להיות יהודי בלי ללמוד הלכה
למעשה .וגם שלא לשנות מן המסורה מדור לדור.
כידוע אשר ספריו האירו תבל ומלואה .עשרים ספרי התשובות משנה הלכות ,אשר העידו עליו
גדולי עולם ,וכאשר כל אחד רואה בעיניו עשרות אלפים תשובות לבני ישראל בלי שום חילוק אם
לגדולי עולם וענקי הרוח ,או לאברכים ולצעירי בני ישראל לתת חיזוק בלימודם בכל מקצועות
התורה -בנגלה בהלכה בלומדות חריפות אגדה קבלה ועוד ועוד ,ע"ש .וכן ספרי מוסר וסדר מצוה
יומית ,ספר מצות המלך לכל בני ישראל ,ספרים על הש"ס ומשנה הלכות גדולות על בעל הלכות
גדולות סדר נשים ,ושאר ספריו לרוב -בערך חמשים ספרים או יותר.
והי' מרגלא בפיו שזה כל האדם " -זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה:א) ,כי זה מה שנשאר -תורתו
הנלמדה ,ויפה שיחתן ,שהי' מפרש הגמ' (ברכות יז ).עולמך תראה בחייך עפ"מ שאמרו חז"ל (יבמות
צו-:צז ).שדוד המלך ביקש "אגורה באהלך עולמים" (תהלים סא:ה) ,שיזכה לחיות אחר פטירתו
כשיאמרו שמועות מפיו ,ששפתותיו יהיו דובבות בקבר .ופי' רבנו כאשר רואים מח"ס שמתבדרין
שמעתתין בבי מדרשא ,זוכה לראות עוה"ב שלו בחייו ,וזהו עולמך תראה בחייך.
לוחם מלחמות ה'
* נגד תערובות בסעודות חתונה * נגד ההולכים ברוח החדשה בכל ענין * נגד כפיה בגיטין * נגד
הליכה לערכאות * נגד הזנחה בכשרות * נגד ביטול מצות פריעה * נגד לימוד התורה בשפת המדינה,
ועוד.
* ותיקן לימוד מצוה יומית * ותיקן ופעל במצות עירובין * החזיר ענין של סיום מסכת בערבי פסחים
נה משנת השבוע
לבכורים * על עצתו לעשות פלומבא על הבשר * העמיד תלמידים לאלפים -רבנים ראשי ישיבה
ואנשי מעשה * בנה עיר בארה"ק ,וכמה מקומות התורה ומפעלי חיזוק וזירוז ללומדי תורה * פעל
בעצמו נגד גיוס בנות בארץ ישראל * וגם מסר נפשו להציל נפשות נקיים מגיוס בארה"ב.
פטירתו
בחודש אלול תשע"א נחלה רבנו .ביום א' סליחות אחרי סליחות ,העבירו אותו לבית חולים
בירושלים לטיפול רפואי .אחרי הטיפול בירך את הנוכחים בברכת שנה טובה .מיד אח"כ התעלף
בפתאומית וטיפלו בו הרופאים בבהילות ,ואח"כ חוברו אותו למכונת נשימה ,ולא היה יכול לדבר רק
באמצעות הגבהת ידיו .בני משפחתו ומקורביו לא זזו ממטתו .בליל ערב ראש השנה נתקבצו הציבור
מסביב למטתו ,ואמרו פסוקי היחוד ,ושרו 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא' ,ואת הניגון 'פתחו לי שערי
צדק אבוא בם וכו' זה השער לה' צדיקים יבואו בו וכו'' והסובבים ראו עליו בחוש את התרגשותו
והשתתפותו בתפילה והניגונים להשי"ת .ובזה עלתה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים בחצות הלילה.
וזכה ליקבר בבית החיים בצפת סמוך לזקנו הקדוש הגאון רבי עמרם חסידא זי"ע.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
מצבת רבינו הק' זי"ע בצפת
משנת השבוע נו
מגיד משנה לנוער
�פ ְרשית נצבים־ו� יל㿿
אשיכ ם ו� ג '濿כ ל ִאיש יִ �ש ר ֵאל ַט �פכ ם" ו� ג( '濿כט:ט-י).翿קיכ ם ר ֵ" ַא תם נִ צ ִבים ַה濿忿ם כ� 㿿לכ ם ִל �פנֵ י ה' ֱא ֵ
על ֶטע ָלש㿿ן 'כ� ְלכֶ ם' ,אוּן נָ אֶ 俿דעם ְש ֵטייט נָ אַ 俿א ָמאל 'כָ ל ִאיש אפ ְייען ִדי ָד ֶ אר ְש ֵט ֶ
ארף ַפ ְ ֶמען ַד ְ
ארוָ ואס ְש ֵטייט ִאין ָאנְ ֵהיי 'כ� ְלכֶ ם' ,אוּן נָ א 俿ד ֶעם ִאיז ֶער ְמ ָפ ֵרט יִ ְש ָר ֵאל' .נָ אִ 俿איז ְשוֶ וער ַפ ְ
אשיכֶ ם' וְ כוּ' ,אוּן נָ אַ 俿א ָמאל ְש ֵטייט 'כָ ל ִאיש יִ ְש ָר ֵאל'. ' ָר ֵ
מ濿חה נִ �ת פס ַעל א濿ת 濿עוֹן
ִמי ש 忿כ濿ל ִל �מח濿ת ו� ֵאינ 濿
(ש ָת נדֶ ):דער ִקיה פוּן ֶר ִי ֶא ְל ָעזָ ר ֶן ֲעזַ ְריָ ה ִאיז ֶקען ֶמען זָ אגֶ עןֶ ,עס ְש ֵטייט ִאין ִדי ִמ ְשנָ ה ַ
ישט גֶ עוֶ וען זַ יין ִקיה ,נָ אר ַאר㿿יס ַש ָת ֶש翿א ִ ְרצ㿿ן ֲחכָ ִמיםֶ .עס ְש ֵטייט ִאין ְ ַריְ י ָתא ֶעס ִאיז נִ ְ
אמען. ערוּפען א㿿יף זַ יין נָ ֶ ֶ מ㿿חה גֶ עוֶ וען וֶ וערט ֶעס גֶישט ֶ פוּן זַ יין ְשכֵ ינָ הָ ,א ֶער וַ וייל ֶער ָהאט נִ ְ
ישט מ㿿חה זַ יין ַיי זַ יין ִמ ְש ָפ ָחה ,אוּן ֶער ִאיז נִ ְ עדער וָ ואס ֶקען ֶ אוּן ִדי גְ ָמ ָרא ִאיז ַמ ְמ ִשיַ 俿אז יֶ ֶ
מ㿿חה ַיי ִדי ֶמענְ ְט ְשן פוּן אפט א㿿יף ֶדעםַ .אז㿿י א㿿יֶ 俿דער וָ ואס ֶקען ֶ עש ְט ָר ְוערט ֶער גֶ ְמ㿿חה ,וֶ ְ ֶ
אפט א㿿יף ֶדעם. אש ְט ָר ְ מ㿿חה וֶ וערט ֶער ַ ְ ישט ֶ זַ יין ְש ָטאט אוּן ִאיז נִ ְ
ה濿כֵ ַח ת濿כִ ַיח
אפט אש ְט ָר ְ
מ㿿חה וֶ וערט ֶער ַ ְ ישט ֶ מ㿿חה זַ יין אוּן ֶער ִאיז נִ ְ עהט ֶמען פוּן ָדא ַאז ֶדער וָ ואס ֶקען ֶ זֶ ְ
עטוּהן ִדי ֲע ֵב ָרה .אוּן ָדאס ִאיז ְפ ַשט ִאין ָפסוּק (וַ יִ ְק ָרא יט:יז) ְ א㿿יף ֶדעם כְ ִאילוּ ֶער ָהאט ַא ֵליין גֶ
יח זַ יין ַדיין ַח ֵבר,ישט מ㿿כִ ַ ועסט נִ ְ
"ה㿿כֵ ַח 㿿כִ ַיח ֶאת ֲע ִמ ֶית 忿וְ 濿א ִת ָשא ָע ָליו ֵח ְטא" ,א㿿י דוּ וֶ ְ
עטוּהןַ ,פאר ֶדעם ְ אסט ֶעס גֶועסט דוּ ְט ָראגֶ ען זַ יין זִ ינְ ד ,כְ ִאלוּ דוּ ָה ְ מ㿿חה זַ יין ,וֶ ְ
אוּן דוּ ֶקענְ ְסט ֶ
יח א㿿ת ,㿿וְ 濿א ִת ָשא ָע ָליו ֵח ְטאַ ,דיְ ָיקא ָ'ע ָליו' וֶ ועגֶ ען ִאיהם .נָ א 俿זָ אגְ ט ֶדער ָפסוּק ה㿿כֵ ַח 㿿כִ ַ
אן ַא ַה ְש ָפ ָעהָ ,א ֶער א㿿יף ַא ֶמענְ ְטש ' ֲע ִמ ֶיתַ , '忿דוְ ָקא ֲע ִמ ֶית 忿א㿿יף ֶדעם וָ ואס דוּ ֶקענְ ְסט ָה ֶ
ישט מ㿿כִ ַיח ערןִ ,איהם מוּז ֶמען נִ ְ צוּה ֶ
ישט ֶ אען ַא ַה ְש ָפ ָעהֶ ,ער וֶ ועט נִ ְ ישט ָה ֶ
וָ ואס דוּ ֶקענְ ְסט נִ ְ
זַ יין.
ע濿לם ה ע �לי濿ן יִכ ֵתב ַעל �שמ 濿כ ל ֵח �טא ש הי ה י כ濿ל ִל �מח濿ת ו� 翿א ִמ חה
ב
(מכְ ָב י"אִ ,מכְ ָב כ"ח)ֶ :עס ֶקען זַ יין ַא ֶמענְ ְטש וָ ואס ִאיז ַא ַצ ִדיק, ייט ִ ֶדער ָח ֵפץ ַחיִ ים ְש ַר ְ
עפן א㿿יף זַ יין ֶח ְש㿿ן ִחילוּל קוּמען נָ א 俿זַ יין ְפ ִט ָירה ,אוּן ֶער וֶ ועט ְט ֶר ְ וֶ וען ֶער וֶ ועט ַאר㿿יף ֶ
ערגְ ַלייכְ ןִ .מיט ַא ְ ִמימוּת וֶ ועט ֶער ְפ ֶרעגְ ן ֶדעם ַמ ְל ָאַ ,俿אז ֶעס ִאיז ַש ָתָ ,א ֶדער ְט ֵריפ㿿ת ִאין ֶד ְ
ישט ְמ ַח ֵלל ַש ָת גֶ עוֶ וען .וֶ ועט ֶדער ַמ ְל ָא 俿זָ אגֶ עןֶ ,עסָדא ַא ָטעוּתִ ,איָ 俿הא נָ אֵ 俿קיינְ ָמאל נִ ְ
דוּרֶ 俿דעם ָהאט יֶ ענֶ ער ְמ ַח ֵלל מ㿿חה גֶ עוֶ וען ,אוּן ְישט ֶ אסט נִ ְישט ֵקיין ָטעוּת ,נָ אר ִדי ָה ְ ִאיז גָ ְ
ארנִ ְ
אמען. ַש ָת גֶ עוֶ וען ,וֶ ועגֶ ען ֶדעם ְש ֵטייט ֶעס א㿿יף ַדיין נָ ֶ
נז משנת השבוע
�ברֹאש ַה שנ ה נִ 濿俿נִ ים ַעל ַה �פ רט ו� ַעל ַהכ� לל
ז㿿הר ַה ָקד㿿ש (ח"ב לב'ַ ):הי㿿ם' ָדאס ִאיז ֶדער ְפ ַשט ' ַא ֶם נִ ָצ ִבים כ� ְלכֶ ם ַהי㿿ם'ֶ ,עס ְש ֵטייט ִאין ַ
ועלט. ִאיז ְמ ַר ֵמז א㿿יף רֹאש ַה ָשנָ ה ,וָ ואס ִאיז ַא י㿿ם ַה ִדיןִ .אין ֶדעם ָטאג ִאיז ֶמען ַדן ִדי גַ אנְ ֶצע וֶ ְ
מ㿿חהעקענְ ט ֶ עדען ֵאיינֶ עם וָ ואס ָהאט גֶ ֶ עדען ֵאיינֶ עם ִ ְפ ָרטוּת ,א㿿יִ 俿איז ֶמען ָדן יֶ ֶ ֶמען ִאיז ַדן יֶ ֶ
ייען אוּן ֶמען קוּמט א㿿יס ַאז ֶעס ִאיז ָדא ַא כְ ַלל ַא ֶלע ְש ֵט ֶ מ㿿חה גֶ עוֶ ועןְ . ישט ֶ זַ יין ,אוּן ֶער ָהאט נִ ְ
ועלט גֵ ייט ִאיז זֵ יי ַדןָ ,דאס ִאיז 'כ� ְלכֶ ם נִ ָצ ִבים' ,וִ וי ֶעס ְש ֵטייט ִאין ִדי גְ ָמ ָרא (ר"ה טזִ ).די גַ אנְ ֶצע וֶ ְ
ַא ִר ֶיער ַאז㿿יוִ וי ְנֵ י ָמר㿿ן .נָ אֶ 俿דעם ִאיז ֶדער ָפסוּק ְמ ָפ ֵרט 'זִ ְקנֵ יכֶ ם וְ כוּ' ,כָ ל ִאיש יִ ְש ָר ֵאל'ַ ,אז
ערע ייע ֶרע ֲע ֵבר㿿ת ,נָ אר א㿿י 俿א㿿יף ֲע ֵבר㿿ת פוּן ַאנְ ֶד ֶ ישט נִ י ד㿿ן נָ אר ִ ְפ ָרטוּת א㿿יף זֵ ֶ וערן נִ ְ
זֵ יי וֶ ֶ
וערן
אשיכֶ ם' וְ כוּ' ,וֶ ֶמ㿿חה זַ יין .אוּן ָדאס ִאיז ' ָר ֵ עקענְ ט ֶ ִאי ֶדען וֶ וערט ֶמען נִ יד㿿ן א㿿י ֶמען ָהאט גֶ ֶ
מ㿿חה זַ יין.עקענְ ט ֶ אען גֶ ֶ
נִ יד㿿ן וֶ ועגֶ ען כָ ל יִ ְש ָר ֵאל וָ ואס זֵ יי ָה ֶ
אר �צייטען פן �צדיקים
י ְ
כ"ט ֱאלוּל תשע"א כ"ק מרן רבינו זי"ע
בעל ִמ �שנה ֲהלכוֹ ת
כ"ק אדמו"ר זי"ע איז געבוירן ה' ניסן אין יאר תרפ"ה אין די שטאט אונגוואר ,צו זיין טאטע
הגה"ק רבי אליעזר זאב קליין זצ"ל ,אן צו זיין מאמע מרת רחל לאה ע"ה ,די טאכטער פון
דעם נגיד הרה"ח ר' שלום צבי שווימער ז"ל.
ר' אליעזר זאב איז געווען מסופק אויב ער זאל געבען דעם נאמען מנשה פאר זיין זוהן,
אדער אן אנדערע נאמען .ח' ניסן איז ער געגאנגען פרעגן דעם מונקאטשער רב ,בעל מנחת
אלעזר זצוק"ל .האט דער מונקאטשער רב געזאגט" :היינט איז דאך דער נשיא פון שבט
מנשה ,געב איהם א נאמען מנשה ,ווייל ער וועט נאך זיין א גרויסער נשיא ביי יודן".
געטו אונגוואר
אין יאר תש"א האט מען גענומען דעם שוואגער פון רבינו הג"ר מאיר הי"ד אין ארבעטס
לאגער סאלגאלאט .די שוועסטער איז געבליבען אליין מיט זעקס קינדער אן איינער זאל
איר אנהאלטן .רבינו איז געגאנגען צום שטוב פון זיין שוועסטער און האט איר צוגעהאלפן
מיט וואס ער האט געקענט.
אין יאר תש"ד האבען די נאציס ימ"ש פארטריבן די אידן ,און מען האט זיי געשיקט צו געטו
אונגוואר .דער מצב דארט איז געווען שרעקליך ,עס איז נישט געווען וואס צו עסען ,און
נישט קיין טרינקען .נאך א שטיק צייט זענען די עלטערן אויך געקומען צו די געטו.
משנת השבוע נח
רבינו איז ארויס במסירות נפש פון געטו כדי צו ברענגען אביסעל עסען און טרינקען פאר
זיינע עלטערן און פאר זיין שוועסטער מיט איר משפחה .ווען ער האט מצליח געווען צו
ברענגען מער ,האט ער אויך געטיילט פאר אנדערע משפחות .קיינמאל האט רבינו נישט
געגעסן צו דער זעט ,ווייל שטענדיג האט ער געטיילט פאר אנדערע.
איינער פון די טעג האט ער געהערט א שטילע קול ,וואס האט איהם גערופען מיט א ווייכע
שטימע .רבינו איז אהין געגאנגען אן איז געווארען דערשטוינט צו זעהן זיין רבי ר' יוסף
אלימלך כהנא הי"ד ,כמעט וואס ער האט איהם נישט דערקענט ,ווייל די רשעים האבען
איהם אפגעגאלט דעם בארד .ער האט געזאגט פאר רבינו" :דו ביסט דאך מיין תלמיד ,זעה
וואס די רשעים האבן מיר געטאהן ,מיין גאנץ לעבען האב איך נישט אנגערירט מיין בארד
און פאות ,און די רשעים האבין דאס געטאהן" .נאך דעם האט ער געזאגט" :איך בעט דיך,
מאך מיר א אהל צו זיצען" .גלייך האט רבינו געמאכט א ארט פאר זיין רבי צו זיצען.
נאך א תקופה איז רבי יוסף אלימלך כהנא געשיקט געווארען קיין אושוויץ ,און אויפ'ן
עלטער פון צוויי און אכציג יאר האט ער מקדש געווען דעם הייליגען נאמען פון דעם
אייבישטער מיט די גאנצע קהילה .די יארצייט האט מען קובע געווען י"א סיון ,ה' ינקום
דמם .זיין קול איז א גאנצע צייט געקלונגען ביי רבינו אין די אויערן" :מאך מיר א אהל" ,און
אויף זיין נאמען איז געגרינדעט געווארען די קהילה קדושה 'אונגוואר' אין אמעריקא און
אין ארץ ישראל.
אין ארבייט לאגער
נאך א חודש וואס די אידען זענען געווען אינטער גאר שווערע אומשטענדען אין לאגער,
האט מען זיי גענומען קיין אושוויץ .די רשעים האבען געשטופט טויזענטער מענטשען אין
די וואגאנען ,עלטערן ,קינדער ,קליינע קינדער ,עלטערע אידען ,מיט א שרעקליכע
גרויזאמקייט האט מען זיי אריינגעטריבן אין די וואגאנען ,עס איז געווען זייער געשטיפט,
און מען האט כמעט נישט געקענט אטעמען .עס איז געווען אין די הייסע זיממער טעג,
אלע זענען געווארען גאר דארשטיג ,אבער מען האט זיי נישט געגעבן קיין וואסער.
דעם ערשטען טאג וואס זיי זענען אנגעקומען קיין אוישוויץ ,האט מען גענומען די גאנצע
משפחה ,דער טאטע די מאמע די שוועסטער מיט אירע קינדער ,אלע האט מען גענומען
צו די לינקע זייט ,וואס דאס האט געמיינט גלייך צו די גאזקאמער .רבינו האט מען געשיקט
צו די רעכטע זייט ,דאס האט געמיינט אז ער זאל ארבעטן .אבער ער האט געוואלט גיין
מיט זיין משפחה ,האט איהם דער טאטע געזאגט" :גיי און זיי מצליח".
טראץ די שוועריקייטן האט זיך רבינו געשטארקט ,און האט זיך מוסר נפש געווען מקים
זיין די מצוות אויף דעם בעסטן אופן .כמעט איז נישט אריבער א טאג וואס ער האט נישט
געלייגט תפילין .אויך אויף דעם דאווענען האט רבינו נישט מותר געווען ,אסאך מאל האט
ער געדאווענט אויף דעם וועג צום ארבייט ,אדער ביי די ארבייט .איינמאל ווען ער איז
צוריק געגאנגען פון די ארבייט האט איהם געבעטן איינער וואס האט נישט געקענט
נט משנת השבוע
דאווענען ,ער זאל דאווענען הויך און ער וועט זאגען נאך איהם.
די באפרייאונג
אין טאג כ"ח ניסן אין יאר תש"ה זענען די אמעריקאנער אריין אין לאגער ,און זיי האבען
פארטריבן די דייטשן ימ"ש .מיטאג צוועלף אזייגער האט מען אויסגערופען אז זיי זענען
באפרייט .רבנו וואס האט שוין געווארט ווען וועט ער שוין קענען זיצען און לערנען ,האט
שוין צוויי שעה נאך די באפרייאונג שוין געהאט א גמרא און האט אנגעהויבן צו לערנען
מיט גרויס התמדה און מיט א גרויסען חשק .דריי א זייגער האט רבינו שוין ארגאניזירט א
מנין אויף מנחה.
התמדתו בתורה
א גאנץ לעבן האט רבינו געלערנט מיט גרויס התמדה .א יעדן צופרי פאר'ן דאווענען האט
רבינו געלערנט זיבן בלאט גמרא רש"י תוס' ,און אזוי מסיים געווען ש"ס א יעדע יאר.
רבנו איז געווען די איינציגסטע צו באקומען היתר הוראה פון די קלויזענבורגער רבי זי"ע.
רבנו איז נאך געווען גאר יונג ,בערך 23יאר ווען ער האט זיך פארהערט ביים קלויזענבורגער
רבי אויף גאנץ ש"ס און תוס' .און א יאר שפעטער אויף גאנץ ארבע חלקי שלחן ערוך.
די ברודער פון רבנו הרה"ח ר' בן ציון ז"ל האט דערציילט אז אין יענע צייט איז געווען פאר
עטליכע חדשים איז רבינו אריין יעדען נאכמיטאג צום קלויזענבורגער רבי און אזוי האט
ער פארהערט .נאך א לענגערע צייט האט ר' בן ציון געפרעגט פונעם קלויזענבורגער רבי
אז אויב וויל ער נישט געבן דעם היתר הוראה ,דארף רבנו מער נישט אריינקומען יעדן טאג.
האט די קלויזענבורגער רבי ארויסגענומען א פערטיגע כתב 'היתר הוראה' און געזאגט 'איך
בין שוין לאנג גרייט צו געבן דעם היתר הוראה ,נאר ס'איז פשוט א תענוג רוחני צו לערנען
מיט אזא גרויס'ן גאון ,וועגן דעם האב איך געווארט'.
אמאל ווען רבנו איז געוועזעהן אין ארץ ישראל איז ער געגאנגען צום טיש פון הרה"ק רבי
אהרן מבעלזא זי"ע ,האט איהם די בעלזא רב זייער מכבד געווען און ספעציעל געשיקט
שיריים זאגענדיג "שיקט'ס עס פאר'ן גאון פון אמריקא".
איינמאל איז הגאון רבי מאיר בראנדסדארפער זצ"ל אריין צום בית ישראל פון גור זי"ע ,ער
האט געזעהן די ספר 'משנה הלכות' אויפ'ן טיש .עס איז געווען באוואוסט אז נישט יעדע
ספר איז געלעגן אויף דעם טיש פונעם בית ישראל ,נאר די ספרים וואס ער האט זייער
מחשיב געווען זענען געלעגן דארט .ווען רבי מאיר זצ"ל האט זיך געוואונדערט אויף דעם,
האט דער בית ישראל גע'ענטפערט" :אויב איר וועט זיך אזוי פלאגען אויף די תורה אזויווי
דער אונגוואר רב ,קענט איר אויך מחבר זיין אזא ספר".
הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א האט דערציילט אז יעדע מאל וואס רבנו איז געווען
באזוכן ביי זיין שווער הגאון רי"ש אלישיב זצ"ל ,פלעגט רב אלישיב -אפילו אין די עלטערע
יארן ,ארויסבאגלייטן רבנו ביז אינדרויסן .און ער פלעגט זאגען אז ווען די גמרא זאגט (מו"ק
משנת השבוע ס
ט' ).אנשים של צורה' ,מיינט עס אזעלכע ווי רבנו.
גמילות חסד
רבנו איז געווען באקאנט מיט זיין גרויסע חסדים וואס ער האט געטוהן פארן כלל און פארן
פרט .יעדער וואס איז אריין צו איהם מיט א צרה אדער שוועריקייט האט ער געהאלפן.
וואס ס'האט נאר אויסעפעהלט ,צו רופן און שתדל'ן פאר איינען צו וואס עס זאל נאר זיין
האבן מענטשן געוואוט אז ס'איז דא א אפענע טיר .סיי בייטאג און סיי ביינאכט ,האט מען
געקענט קומען אין אלע שעות ,פרעגן שאלות אדער זיך שואל עצה זיין.
אין די ערשטע יארן ווען רבנו האט געוואוינט אין וויליאמסבורג ,האט ר' יענקעל'ע
מפשעווארסק אויך דארט געוואוינט .ר' יענקעל'ע האט דעמאלטס נישט געהאט קיין
פרנסה אין שטוב .ווען רבנו האט זיך דערוואוסט פון דעם ,האט ער איבערגעגעבן א שיעור
וואס ער פלעגט פארלערנען אין א געוויסע שוהל ,אז ר' יענקעל'ע זאל געבן דעם שיעור,
און אזוי באקריגן די געהאלט.
כח התפילה
רבנו פלעגט אריינלייגן גאר גרויסע כוחות אינעם דאווענען .בכלל איז רבנו געווען זייער
אויסגערעכנט מיט'ן צייט ,נישט צו פארפאטשק'נען אפילו א מינוט .ער פלעגט אריינקומען
צום דאווענען א יעדן טאג בזמן און געזאגט יעדע ווארט פון די קרבנות שטייטערהייט.
ברכת 'שלא עשני גוי' האט רבנו אויסגעשריגען מיט א הויכע קול ,וואס דאס איז געווען ביי
איהם פון די עיקר יסודות -זיין אפגעשיידט פונעם גוי .תפילת אהבה רבה ביי די ווערטער
ובפרט די ווערטער 'והאר עינינו בתורתך' ,איז געזאגט געווארן מיט גאר גרויסע בכיות א
יעדן טאג .און ביי די שבתים וימים טובים איז געווען די תפילות גאר ספעציעל און
דערהויבן ,ווען פיל תושבי העיר זענען געקומען מיטהאלטן ווי רבנו איז מקבל די שבת
ביים טאנצן 'בואי בשלום' מיט א התלהבות דקדושה.
ספריו הקדושים
רבנו האט געשריבען צענדליגער ספרים -על כל מקצועות התורה .צוואנציג בענדער
תשובות 'משנה הלכות' וואס ענהאלט אין זיך טויזענטער שאלות פון כל רחבי תבל ,וואס
זענען אנגעקומען צו איהם .אין די תשובות זעהט מען די גרויסע כבוד און ערך וואס אלע
גדולי הדור האבן געהאט פאר רבנו.
רבנו האט מחבר געווען די ספר 'מצות המלך' אויף די תרי"ג מצוות ,וואס איז
אויסגעשטעלט צו לערנען יעדן טאג איין מצוה .אין יאר תשכ"ג זענען אלע גדולי ומנהיגי
ישראל ארויסגעקומען בכתב צו מחזק זיין אז יעדער דאס לערנען .פילע אידען דערציילן
אפענע ישועות וואס זיי האבן געזעהן דורך'ן קובע זיין צו לערנען די 'מצוה יומית'.
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
סא משנת השבוע
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הרה"ח ר' צבי קליין שליט"א
והר"ר יעקב יחיאל קליין שליט"א
והר"ר משה ביילוש שליט"א
והר"ר ישראל מרדכי ביילוש שליט"א
לרגל אירוסי נכדתם-בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הר"ר אליעזר משה נפתלי לאווי שליט"א
לרגל הולדת נכדות תאומות בשעטו"מ
לידידנו הרה"ג ר' שלום הורוויץ שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יהושע לעפקאוויטש שליט"א
והר"ר אייזיק לעפקאוויטש שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר חיים יעקב קאפל איזראעל שליט"א
והר"ר עמרם איזראעל שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הרה"ג הרב אנפייטער שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ
משנת השבוע סב
מזלא טבא וגדיא יאי
מע"כ כ"ק אדמו"ר מלעלוב שליט"א
וכ"ק אדמו"ר מאילונב שליט"א
והרה"ג ר' משה מרדכי בידרמן שליט"א
ראש ישיבת צאנז
לרגל הולדת נכדם-בנו בשעטו"מ
לידידנו הר"ר דוד רוכליץ שליט"א
לרגל הולדת בתו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יצחק אייזיק הלוי פישער שליט"א
לרגל אירוסי בנו שמואל בנימין הלוי עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר אברהם אליעזר וויינרעב שליט"א
לרגל הולדת בתו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יצחק ווייס שליט"א
והר"ר מרדכי ווייס שליט"א
לרגל נישואי נכדתו-בתו עב"ג בשעטו"מ
סג משנת השבוע
בפרוס עלינו לטובה השנה החדשה
שפתינו ממללין בכל הדרת הכבוד ובחרדת קודש
ברכת כתיבה וחתימה טובה
קדם עט"ר
כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
וכל המשפחה הרוממה שיחיו לאוי"ט
תהא השנה הזאת שנת ברכה גאולה וישועה
לכל קהל אנשי שלומנו שיחיו בכל אתר ואתר
בתוך כל אחינו בני ישראל
ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה
ובא לציון גואל בב"א
מכון משנה הלכות
משנת השבוע סד
