gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫זכיה בדין היא כתחיית המתים ‪-‬מכח האמונה שבורא העולם יעשה לנו נס [א']‬ ‫כמו שני אחים שנתגדלו בבית אחד‪ ,‬גדלנו עמו יחד‪ ,‬וכששנים‬ ‫מהי השמחה ביום הדין של ראש השנה‬ ‫גדלים יחד בבית אחד הם מכירים היטב היטב‪ ,‬משום כך אנו‬ ‫כתב הטור בתחילת הלכות ראש השנה (סימן תקפ"א)‬ ‫יודעים את אופיו‪ ,‬דרכיו ומנהגיו‪ .‬ואנו יודעים את עומק רצונו‪,‬‬ ‫"ורוחצין ומסתפרין ע"פ המדרש א"ר סימון כתיב כי מי גוי‬ ‫בפשטות היה מן הראוי לומר שהחילוק הוא בין משפט בשר‬ ‫גדול וגומר ר' חנינא ור' יהושע אומרין איזו אומה כאומה זו‬ ‫ודם בארץ לבין משפט שמים‪ ,‬אולם כאן נתבאר שזהו הבדל‬ ‫שיודעת אופיה של אלהיה פי' מנהגיו ודיניו‪ ,‬שמנהגו של‬ ‫בין ישראל לעמים‪ .‬אנחנו גוי גדול‪ ,‬גדלנו איתו יחד‪ ,‬אנו מכירים‬ ‫עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים‬ ‫את רצונותיו ויודעים שזהו רצונו‪ ,‬שכשהוא שופט אותנו‬ ‫ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו‬ ‫הדבר הזה יהיה בשבילנו יו"ט‪ ,‬זה צריך להיות בשבילנו יום‬ ‫אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין‬ ‫שמחה‪ .‬לכן ישראל אינם כן‪ ,‬וכך אנו מוצאים בלשון הפסוק‬ ‫זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי‬ ‫"שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך‬ ‫שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס לפיכך נוהגין לספר ולכבס‬ ‫ה'"‪" ,‬למען משפטיך ה'" זו סיבה שתשמח ציון ותגלנה בנות‬ ‫בער"ה ולהרבות מנות בר"ה"‪.‬‬ ‫יהודה‪ ,‬אותו "משפטיך ה'" הגורם חרדה וטרדה והוא היפך‬ ‫השמחה‪ ,‬גורם לנו שמחה‪ .‬דבר זה מבדיל בינינו ובין אומות‬ ‫בנוהג שבעולם שאדם שיש לו דין אינו שם לב לחיצוניותו‪.‬‬ ‫העולם והוא מיוחד לנו‪.‬‬ ‫אינו מתהדר‪ ,‬הוא מוטרד ומתוח‪ ,‬ודואג מהדין‪ ,‬אולם ישראל‬ ‫אינם כן‪ ,‬אנחנו יודעים שיש דין‪ ,‬ואנו יודעים שהוא דין חמור‬ ‫הטור מסיים שהגורם לכך שאנו מכבסין ומסתפרין ונוהגים‬ ‫מאוד‪ ,‬אנו אף יודעים שזהו דין לחיים ולמות‪ ,‬וספרי חיים‬ ‫מנהגי יו"ט "לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס"‪ ,‬הדבר‬ ‫וספרי מתים פתוחים לפניו‪ .‬דין שמונע אותנו מלומר שירה‬ ‫נראה סתום‪ ,‬כי אם הדבר הוא נס מניין הביטחון בכך‪ .‬אם אנו‬ ‫בראש השנה וביום הכיפורים [למרות שדעת מלאכי השרת‬ ‫זקוקים לנס‪ ,‬הרי שאין סומכים על הנס‪ ,‬ובודאי שלא שמחים‬ ‫ששאלו מפני מה אין ישראל אומרים שירה‪ ,‬אינה כן‪ ,‬כי הם‬ ‫קודם בואו‪ .‬מנין לנו שיבוא אותו הנס‪ ,‬עלינו לנסות להבין‬ ‫סברו שהיו"ט מחייב שירה ואמר להם הקב"ה שכשספרי‬ ‫משהו מהדברים‪ ,‬ואף שבעניותנו אנו רחוקים מרוממותם‬ ‫חיים וספרי מתים פתוחים אינו מן הראוי לומר שירה] עם‬ ‫של הדברים‪ ,‬אבל הדברים הרי חלים עלינו‪ ,‬אנחנו הנדונים‪,‬‬ ‫כל זה אנו שמחים בראש השנה‪ ,‬וכך היא לשון הרמב"ם (הל'‬ ‫ואנחנו אלו העומדים לפני המשפט‪.‬‬ ‫מגילה וחנוכה פ"ג ה"ו) "אבל ראש השנה ויום הכפורים אין בהן‬ ‫הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה"‪,‬‬ ‫עצם המשפט הוא "עוברים לפניו כבני מרון"‬ ‫שירה נאמרת מתוך שמחה יתירה‪ ,‬והימים האלה אינם ימי‬ ‫עיקר ענין המשפט של ראש השנה אינו העמדה לדין‪,‬‬ ‫שמחה יתירה‪ ,‬אולם אפילו הכי משמע‪ ,‬שמחה יתירה לא אבל‬ ‫לשון המשנה במסכת ראש השנה (פ"א מ"ב) "בארבעה‬ ‫שמחה כן‪.‬‬ ‫פרקים העולם נידון‪ ,‬בפסח על התבואה‪ ,‬בעצרת על פירות‬ ‫האילן‪ ,‬בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון‬ ‫ומצינו כי נחלקו הגאונים בהזכרת יו"ט בימים אלו‪ ,‬כפי‬ ‫שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם‪ ,‬ובחג נידונין‬ ‫שמביא הרא"ש (ר"ה פ"ד סימן י"ד) בשם רב פלטוי גאון לומר‬ ‫על המים"‪ ,‬פסח הוא זמן התבואה‪ ,‬ויש בו דין על התבואה‬ ‫"ותתן לנו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון"‪ ,‬ואף‬ ‫שנבראה אם היא בכלל תעלה‪ ,‬ואם כן איך היא תעלה‪ ,‬וכן‬ ‫שמסיק דמנהגנו כרב האי שלא לאמרו‪ ,‬עכ"פ למדנו שאף‬ ‫בעצרת שהיא זמן פירות האילן יש עליהם דין‪ ,‬כשדבר נברא‬ ‫שאין זו שמחה יתירה המחייבת הלל‪ ,‬אבל יש מקום לשמחה‬ ‫ויוצא לגילוי יש עליו דין אם הוא יעלה ואם כן אם יעלה יפה‪,‬‬ ‫ולמנהג ימים טובים‪ ,‬וצריך לבאר עניין זה‪.‬‬ ‫וכן בחג נידונים על המים‪ ,‬אולם בראש השנה נאמרה לשון‬ ‫לשון הבית יוסף שם על דברי הטור "ומסתפרין על פי‬ ‫שונה מיתר הדינים שנאמרו במשנה‪" ,‬בראש השנה כל באי‬ ‫המדרש אמר רבי סימון כתיב כי מי גוי גדול וגו' שיודע אופייה‬ ‫עולם עוברין לפניו כבני מרון"‪ ,‬לא כתוב כאן שמישהו נידון‪,‬‬ ‫של אלהיה‪ .‬פירוש שהם פירשו גדול מלשון גידול כלומר‬ ‫וגם לא כתוב על מה הנידון פה‪ ,‬הרי הדין הוא לחיים ולמות‪,‬‬ ‫שנתגדלה עם אלהיה ויודעת מדותיו"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הב"י מבאר את‬ ‫ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו‪ ,‬וצריך היה להיות‬ ‫המדרש באופן שלא יכולנו לומר מעצמנו‪ ,‬כביכול אנו והבורא‬ ‫לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה‬ ‫אוסף | ‪7‬‬ ‫לתוכן‬ ‫אחד‪ ,‬היינו שצורת אדם היא שכל יחיד נדון ככל הבריאה‬ ‫כתוב שדנים על כך‪ ,‬אולם במשנה לא נאמר אלא "כל באי‬ ‫כולה‪ ,‬כעולם מלא‪ .‬אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו‬ ‫עולם עוברין לפניו כבני מרון‪ ,‬ושוב ממשיכה המשנה "ובחג‬ ‫(חגיגה י"ב ע"א)‪ ,‬הוא כלל בתוכו את כל ההיקף העצום של כל‬ ‫נידונים על המים"‪ ,‬בפסח בעצרת ובחג כתוב שדנים‪ ,‬ואילו על‬ ‫הבריאה‪ ,‬השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר עליה הימים‬ ‫האדם כתוב "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון"‪ ,‬משמע‪,‬‬ ‫וכל אשר בהם‪ ,‬הכל היה כלול באדם הראשון‪ ,‬בורא העולם‬ ‫שבדבר זה‪ ,‬מתוך המציאות הזאת של עוברים לפניו כבני‬ ‫שם את הכל בתוך מציאותו‪ ,‬כך הייתה עיקר בריאתו‪ ,‬אלא‬ ‫מרון‪ ,‬כאן נמצא כל הדין כולו‪ ,‬ונבאר בזה‪.‬‬ ‫ש"כיון שסרח הניח הקב”ה ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת‬ ‫עלי כפך"‪ ,‬הקב"ה כיווץ את מציאותו והעמידו על מאה אמה‪,‬‬ ‫בראש השנה נשלמה הבריאה בעשיית האדם‬ ‫מיעוט של ממש‪ ,‬ממציאות שלפני החטא שכללה מסוף‬ ‫ראש השנה הוא יום בריאת האדם‪ ,‬לשון הגמרא במסכת‬ ‫העולם ועד סופו עד למציאות של מאה אמה כפי שנראה‬ ‫ראש השנה (כ"ז ע"א) "כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת‬ ‫האדם שאחרי החטא‪ .‬אבל העובדה שהאדם נברא יחידי באה‬ ‫מעשיך זכרון ליום ראשון כרבי אליעזר"‪ ,‬למדנו שיום בריאת‬ ‫"ללמדך"‪ ,‬וה"ללמדך" חל גם על צורת אדם שלנו‪ ,‬על צורת‬ ‫האדם נקרא "תחילת מעשיך"‪ ,‬והנה‪ ,‬האדם הוא הבריאה‬ ‫אדם הממועטת‪ ,‬גם צורת האדם הממועטת היא יחידה‪ ,‬היינו‬ ‫היחידה שיצירתו התחילה ב"ויאמר אלקים נעשה אדם"‪ ,‬בכל‬ ‫היא עולם מלא‪.‬‬ ‫מעשה בראשית כולם נאמר "ויאמר אלקים יהי וגו'" ורק אחרי‬ ‫כן כתוב "ויעש"‪ ,‬תמיד ה"ויעש" הוא פעולה שניה‪ ,‬עשייה היא‬ ‫הגמרא ביומא (כ' ע"ב) אומרת שיש כמה קולות שהולכים‬ ‫תמיד תיקון וסוף הדבר‪ ,‬כדאיתא בחז"ל ובדברי הראשונים‪,‬‬ ‫מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬ואחד מהם הוא קול נשמה היוצאת‬ ‫מלשון "ועשתה את צפרניה" (עי' ברש"י בראשית א' ז' וברא"ם שם)‪,‬‬ ‫מהגוף [אלא דבעו רחמי עלה וביטלוה] קול של אדם שיוצא‬ ‫וכך הוא גמר מעשה בראשית "אשר ברא אלקים לעשות"‪ ,‬סוף‬ ‫מן העולם‪ ,‬כאן קורה מאורע ששייך לכל העולם כולו‪ ,‬ויש‬ ‫תיקון הדבר‪.‬‬ ‫כאן צעקה שעוברת מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬אדם נסתלק‬ ‫"זה היום תחילת מעשיך"‪ ,‬הפירוש ב"תחילת מעשיך" הוא‬ ‫מהעולם‪ .‬כל אדם הוא יצור אחד ויחידי‪ ,‬כל אדם הוא יצירה‬ ‫כלשון רש”י (בראשית א' כ"ז) "הכל נברא במאמר‪ ,‬והוא נברא‬ ‫חד פעמית‪ ,‬מעולם לא הייתה יצירה כזאת‪ ,‬ולעולם לא תהיה‪.‬‬ ‫בידים"‪ ,‬האדם נברא בידים‪ ,‬במעשה‪ ,‬בפעולה‪" .‬ויצר ה' אלקים‬ ‫כך הוא בכל אדם ואדם‪ ,‬מציאותו שלו היא אחת ויחידה‪ .‬ואחר‬ ‫את האדם עפר מן האדמה"‪ ,‬הקב"ה צבר את עפרו ואחר כך‬ ‫שהאדם נברא לשם כך‪ ,‬הדבר הזה הוא בכוחו‪ ,‬הוא כולל‬ ‫היה "ויפח באפיו נשמת חיים"‪ ,‬זהו "ויאמר אלקים נעשה אדם"‪,‬‬ ‫בתוכו את כל העולם כולו‪ ,‬וכל אדם ואדם יכול לתת משמעות‬ ‫תחילת יצירתו הייתה במה שנקרא עשייה‪ .‬ואחר שנתבאר‬ ‫לכל העולם כולו‪ .‬הוא יכול ללמוד את כל העולם כולו‪ ,‬להבין‬ ‫שהעשיה היא גמר ותיקון הדבר‪ ,‬הרי שכשבורא העולם אמר‬ ‫אותו‪ ,‬וביכולתו להוציא ולגלות כבוד שמים מכל העולם כולו‪,‬‬ ‫"נעשה אדם" פירוש הדבר שזו התכלית‪ ,‬התיקון והעשיה של‬ ‫לכן כל אדם הוא עולם מלא‪.‬‬ ‫כל הבריאה כולה‪ ,‬זהו סוף המעשה של כל הבריאה כולה‪" .‬זה‬ ‫היום תחילת מעשיך"‪ ,‬כאן כביכול התחיל בורא העולם במה‬ ‫כל יחיד מישראל הוא כספר תורה וכולל את כל‬ ‫שנקרא יצירת התכלית של הבריאה כולה‪ .‬ה"סוף מעשה" של‬ ‫הבריאה‬ ‫הבריאה כולה‪ ,‬היה ביום הזה‪.‬‬ ‫הדין הוא שכל מי שעומד בשעת יציאת נשמה של אדם‬ ‫מעתה‪ ,‬כשכתוב במשנה "כל באי עולם עוברים לפניו כבני‬ ‫מישראל חייב לקרוע כעל ספר תורה שנשרף‪ .‬כל אדם‬ ‫מרון"‪ ,‬פירוש הדבר הוא‪ ,‬כמו שמלמדים אותנו רבותינו‪,‬‬ ‫מישראל‪ ,‬אדם פשוט‪ ,‬שיתכן שלא ראה ספר תורה מימיו‪,‬‬ ‫כי כדרך שכל המועדים נקבעו על מאורעות שקרו באותם‬ ‫צריך לקרוע עליו כאילו נשרף כאן ספר תורה‪ .‬כל אחד בר‬ ‫ימים‪ ,‬כך הוא ביציאת מצרים‪ ,‬כך הוא במתן תורה‪ ,‬כך הוא‬ ‫הכי‪ ,‬הוא שייך לכך‪ ,‬והוא אף חייב‪ ,‬לדעת את כל התורה כולה‪.‬‬ ‫במה שנוגע לעשיית המשכן ושייך לסוכות‪ ,‬וכך הוא ביום‬ ‫כל אדם הוא ספר תורה שלם‪ ,‬יש לו תפיסה והבנה בספר‬ ‫הכיפורים "יום חתונתו זה מתן תורה"‪ ,‬הרי שכך הוא אף‬ ‫התורה המיוחדת רק לו‪ ,‬ואף אדם אחר לא יוכל להגיע לאופן‬ ‫היום הזה‪ ,‬ראש השנה שהוא היום של תחילת מעשיך‪ ,‬אשר‬ ‫שבו האדם הזה תופס את ספר התורה‪ .‬וכשהוא נפטר הרי‬ ‫בו התחיל גילוי בחינת התכלית של העולם בעשיית האדם‪,‬‬ ‫שהספר תורה הזה נסתלק מן העולם‪ ,‬אמנם לצערנו‪ ,‬ברוב‬ ‫שיביא לתיקונו והעמדתו בצורתו הסופית‪ ,‬ביום הזה חוזרת‬ ‫ונעורה בריאה זו של האדם‪ ,‬באופן שכל באי עולם עוברים‬ ‫המכריע של המקרים הדבר הוא רק בכח‪ ,‬רק באפשרות‪ ,‬ולא‬ ‫לפניו כבני מרון‪ ,‬כל אחד כיצור יחידי‪ ,‬וכפי שנברא אדם יחידי‬ ‫נשרף כאן ספר תורה‪ ,‬אבל הייתה כאן אפשרות של ספר תורה‬ ‫כך חוזר הדבר אף עתה‪.‬‬ ‫שלא היה כמוהו‪ ,‬ולא יהיה כמוהו‪ ,‬וגם על זה חייבים לקרוע‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬אם כל אדם ואדם הוא ספר תורה שלם‪ ,‬הרי כביכול‬ ‫כל אדם יחיד נידון כעולם מלא‬ ‫בורא העולם "איסתכל באורייתא‪ ,‬וברא עלמא"‪ ,‬כשבורא‬ ‫איתא במשנה בסנהדרין (ל"ז ע"א) "לפיכך נברא האדם‬ ‫העולם ברא את העולם הוא הסתכל בספר תורה והעתיק‬ ‫יחידי לפיכך נברא אדם יחידי‪ ,‬ללמדך שכל המאבד נפש‬ ‫למציאות של הבריאה‪ ,‬המציאות של הבריאה היא העתקה‬ ‫אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא‪,‬‬ ‫מספר תורה‪ ,‬נמצא‪ ,‬שבכל אדם ואדם‪ ,‬בהכרח כלול בתוכו‬ ‫וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫את כל העולם כולו‪.‬‬ ‫קיים עולם מלא"‪ ,‬הבורא לא ברא את האדם למינהו אלא‬ ‫‪ | 8‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות‬ ‫האדם נברא יחידי "ללמדך"‪ ,‬ללמדך שהוא עולם מלא‪ ,‬בכל‬ ‫והצילו"‪ ,‬ומקור דין זה מספ"ק דקידושין‪ ,‬הכוונה בזה שאין‬ ‫מקרה ובכל מצב‪ .‬האדם הוא עולם מלא‪ .‬כל אחד ואחד כולל‬ ‫כאן הכרעה חד משמעית של קיום‪ .‬יש כאן ספק ויש כאן‬ ‫בתוכו את כל האפשרויות‪ ,‬הוא יכול להשיג את הכל‪ ,‬את כל‬ ‫נידון‪ ,‬יתקיים או אל יתקיים‪ ,‬יברא או אל יברא‪ .‬עשה מצוה‬ ‫מה שבני אדם יכולים להשיג‪ .‬היו כאלו שעשו את זה‪ ,‬ואצל‬ ‫אחת‪ ,‬אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות‪ ,‬עשה‬ ‫כל היתר זה בכח‪ ,‬אבל זה קיים‪ .‬עולם מלא‪.‬‬ ‫עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף‬ ‫חובה‪ .‬כל אדם‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪ ,‬צריך לראות את עצמו‪,‬‬ ‫בראש השנה חוזרת ונבראת צורת אדם‪ ,‬וההכרעה‬ ‫כצורת האדם המקורית‪ ,‬כפי שנתבאר‪ ,‬צד של יברא וצד של‬ ‫אם יברא או לא ‪ -‬היא על ידי האדם‬ ‫אל יברא‪ .‬חציו חייב‪ ,‬וחציו זכאי‪ .‬ואין הכרעה בשאלה זו‪ ,‬את‬ ‫מה שקורה בראש השנה‪ ,‬שכביכול בורא העולם חוזר‬ ‫ההכרעה הוא חייב לעשות‪.‬‬ ‫ובורא צורת אדם‪ ,‬אותו הדבר שקרה באחד בתשרי בשנה‬ ‫הראשונה‪ ,‬שבו נברא האדם‪ ,‬ומאז ועד היום‪ ,‬חוזר בכל ראש‬ ‫האדם נברא בצלם אלקים כדי להיות בורא ועליו‬ ‫השנה‪ ,‬וכפי שאנו אומרים בנוסח התפילה "מראשית כזאת‬ ‫לסיים את בריאת עצמו‬ ‫הודעת‪ ..‬זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון"‪ ,‬היום‬ ‫מעתה מובן‪ ,‬שזאת הסיבה למה שדרשו חז"ל כדאיתא‬ ‫הזה הוא תחילת מעשיך‪ ,‬וזה זיכרון ליום ראשון‪ ,‬והטעם הזה‪,‬‬ ‫בירושלמי (ר"ה פ"ד ה"ח) "ר' לעזר בי ר' יוסה בשם ר' יוסי בר‬ ‫הוא הוא עניין הדין שהאדם נידון בראש השנה‪ ,‬כפי שאנו‬ ‫קצרתא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם‬ ‫ממשיכים "כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב"‪ ,‬כיון‬ ‫אמר להן הקדוש ברוך הוא מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש‬ ‫שביום הזה נברא בו האדם‪ ,‬ובריאתו הייתה בדין‪ ,‬כדאיתא‬ ‫השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה‬ ‫במדרש‪.‬‬ ‫חדשה"‪ ,‬במוספי כל המועדים כתיב והקרבתם עולה ואילו‬ ‫במוספי ראש השנה כתוב "ועשיתם עולה לריח ניחוח לה'‬ ‫והכי איתא במדרש רבה (בראשית פרשה ח') "ר' הונא רבה‬ ‫וגו'"‪ ,‬יש כאן שינוי מיתר המועדים‪ ,‬ואף עצם הלשון צריכה‬ ‫של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו‬ ‫ביאור‪ ,‬וקאמר "כיון שנכנסתם לפני בדין‪ ,‬מעלה אני עליכם‬ ‫ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אמר להן מה‬ ‫כאילו נבראתם בריאה חדשה"‪ ,‬הוא הדבר שנתבאר‪ ,‬האדם‬ ‫אתם מדיינין כבר נעשה אדם"‪ ,‬בריאת האדם הייתה בשיקול‬ ‫נברא כדי לגמור ולסיים את בריאת עצמו‪ ,‬הוא צריך להיות‬ ‫גדול‪ ,‬היה דין בפמליא של מעלה אם כן יברא או אל יברא‪.‬‬ ‫זה שהוא עושה את עצמו‪ ,‬הוא מקיים את עצמו‪ .‬הוא מקיים‬ ‫אלו אומרים אל יברא ואלו אומרים יברא‪ ,‬והאדם נברא מתוך‬ ‫את ה"נעשה אדם"‪" ,‬כאילו עשיתם עצמכם בריאה חדשה"‪.‬‬ ‫הדין והשיקול הזה‪" ,‬עד שאתם מתדיינים כבר נעשה אדם"‪,‬‬ ‫דין נקרא כאשר דנים ועדיין אין הכרעה אם האדם צריך כן‬ ‫הגר"ח מוואלוז'ין מאריך לבאר בספר נפש החיים‪ ,‬בזה‬ ‫להיברא או לא להיברא‪ .‬ונאמר כאן שזהו האופן של בריאת‬ ‫שהאדם נברא בצלם אלקים‪ ,‬ועל זה סובב והולך כל השער‬ ‫האדם‪ .‬עצם בריאת האדם היא בריאה שחייב להיות בה‬ ‫הראשון‪ .‬האדם נברא בצלם אלוקים‪ .‬השם הזה‪ ,‬שם אלקים‪,‬‬ ‫צד אחד שהוא לא צריך להיברא‪ ,‬וצד אחד שהוא כן צריך‬ ‫נבחר להיות צלמו של אדם‪ ,‬ומבאר הגר"ח כי שם אלקים זהו‬ ‫להיברא‪ .‬הבריאה שלו עצמה אינה מוכרחת‪ .‬והתפקיד של‬ ‫השם של הבריאה‪ ,‬הבריאה נבראה בשם אלקים‪ ,‬ל"ב פעמים‬ ‫כתוב אלקים במעשה בראשית‪ .‬וכשהאדם נברא בצלם‬ ‫האדם‪ ,‬שעליו הוא נידון‪ ,‬הוא בעניין הזה‪ ,‬אם הוא היה זה‬ ‫אלקים‪ ,‬הוא נברא בצלם של הבורא‪ ,‬והכוונה היא שהוא‬ ‫שהכריע את הכף ל"כן יברא" או שהוא לא עשה זאת‪ .‬אם‬ ‫נברא להיות בורא‪ ,‬היינו הוא נברא לסיים את בריאת עצמו‪ .‬כי‬ ‫הוא לא עשה את זה‪ ,‬אז אין הכרעה שיברא‪ ,‬ואם אין הכרעה‬ ‫האדם נברא בשיקול ובדין‪ ,‬עם צד של אל יברא‪ ,‬ולמרות שיש‬ ‫שיברא‪ ,‬הרי שנשאר ספק וממתינים לו ליום הכיפורים‪ ,‬ואז‪,‬‬ ‫צד חזק של אל יברא‪ ,‬הוא נברא‪ .‬והיינו שההכרעה נמצאת‬ ‫או שהוא נחתם לכאן או שהוא נחתם לכאן‪ .‬אבל אם לא נשאר‬ ‫בידינו‪ .‬ואותה הכרעה נקראת "ועשיתם" בקרבן של ראש‬ ‫ספק‪ ,‬וההכרעה שעדיף שיברא‪ ,‬אז הוא נכתב בספר חיים‪ ,‬זה‬ ‫השנה‪ .‬זהו "ועשיתם" עשיתם את עצמכם בריאה חדשה‪.‬‬ ‫עצם הדין‪.‬‬ ‫האדם שנברא בצלם אלוקים‪ ,‬בריאתו היא להיות בורא‪ ,‬ורק‬ ‫ונבין‪ ,‬כי זה עצמו של הדין‪ ,‬אבל בתוך מהלך הדין מונח‬ ‫על ידי זה נשלמת הבריאה של עצמו‪ .‬הוא כביכול גילוי שם‬ ‫ה"עולם מלא" שבאדם‪ ,‬העובדה שכאן הנידון הוא בריאה של‬ ‫אלוקים של בריאת עצמו‪.‬‬ ‫צורת אדם‪ ,‬הכוללת את כל העולם כולו‪ ,‬שהיא מסוף העולם‬ ‫על זה האדם נידון בראש השנה‪ .‬אלה הם הספרים‬ ‫ועד סופו‪ .‬והיינו שמעצם הדין שהאדם נידון‪ ,‬מכאן בוקעת‬ ‫שנפתחים‪ ,‬ספרי חיים וספרי מתים‪ .‬כאן הוא השיקול‬ ‫ועולה גדולתו‪ .‬עצם הנידון כאן הוא בשאלה אם כל הבריאה‬ ‫ששוקלים בראש השנה‪ ,‬לאיזה כיוון הייתה ההכרעה‪ ,‬אם‬ ‫צריכה להיברא או לא‪ ,‬וכל אדם יחיד הוא דין של העולם כולו‪.‬‬ ‫לצד ספרי חיים או חלילה להיפך‪ ,‬בספרי חיים נכתבים אלו‪,‬‬ ‫הרמב"ם פוסק בהלכות תשובה (פ"ג ה"ד) לפיכך צריך כל‬ ‫שכמו שנפסק להלכה ברמב"ם הכריעו את עצמם ואת כל‬ ‫אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו‬ ‫העולם לכף זכות‪ ,‬זהו ספרם של צדיקים‪ ,‬אותם בני אדם‬ ‫חייב‪ ,‬וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב‪ ,‬חטא חטא אחד‬ ‫שהכריעו את עצמם לכף זכות‪ ,‬והצד השני‪ ,‬ספרי מתים‪ ,‬הוא‬ ‫הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם‬ ‫בהכרעה חלילה להיפך‪.‬‬ ‫לו השחתה‪ ,‬עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל‬ ‫המשך בשבוע הבא בעז"ה‬ ‫העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר‬ ‫אוסף | ‪9‬‬