חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai — ניצבים וילך (2026-08-31)

לתוכן
לתוכן
לתוכן
חשבתי דרכי
פרשת נצבים וילך
זכיה בדין היא כתחיית המתים -מכח האמונה שבורא העולם יעשה לנו נס [א']
כמו שני אחים שנתגדלו בבית אחד ,גדלנו עמו יחד ,וכששנים מהי השמחה ביום הדין של ראש השנה
גדלים יחד בבית אחד הם מכירים היטב היטב ,משום כך אנו כתב הטור בתחילת הלכות ראש השנה (סימן תקפ"א)
יודעים את אופיו ,דרכיו ומנהגיו .ואנו יודעים את עומק רצונו, "ורוחצין ומסתפרין ע"פ המדרש א"ר סימון כתיב כי מי גוי
בפשטות היה מן הראוי לומר שהחילוק הוא בין משפט בשר גדול וגומר ר' חנינא ור' יהושע אומרין איזו אומה כאומה זו
ודם בארץ לבין משפט שמים ,אולם כאן נתבאר שזהו הבדל שיודעת אופיה של אלהיה פי' מנהגיו ודיניו ,שמנהגו של
בין ישראל לעמים .אנחנו גוי גדול ,גדלנו איתו יחד ,אנו מכירים עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים
את רצונותיו ויודעים שזהו רצונו ,שכשהוא שופט אותנו ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו
הדבר הזה יהיה בשבילנו יו"ט ,זה צריך להיות בשבילנו יום אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין
שמחה .לכן ישראל אינם כן ,וכך אנו מוצאים בלשון הפסוק זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי
"שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס לפיכך נוהגין לספר ולכבס
ה'"" ,למען משפטיך ה'" זו סיבה שתשמח ציון ותגלנה בנות בער"ה ולהרבות מנות בר"ה".
יהודה ,אותו "משפטיך ה'" הגורם חרדה וטרדה והוא היפך
השמחה ,גורם לנו שמחה .דבר זה מבדיל בינינו ובין אומות בנוהג שבעולם שאדם שיש לו דין אינו שם לב לחיצוניותו.
העולם והוא מיוחד לנו. אינו מתהדר ,הוא מוטרד ומתוח ,ודואג מהדין ,אולם ישראל
אינם כן ,אנחנו יודעים שיש דין ,ואנו יודעים שהוא דין חמור
הטור מסיים שהגורם לכך שאנו מכבסין ומסתפרין ונוהגים מאוד ,אנו אף יודעים שזהו דין לחיים ולמות ,וספרי חיים
מנהגי יו"ט "לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס" ,הדבר וספרי מתים פתוחים לפניו .דין שמונע אותנו מלומר שירה
נראה סתום ,כי אם הדבר הוא נס מניין הביטחון בכך .אם אנו בראש השנה וביום הכיפורים [למרות שדעת מלאכי השרת
זקוקים לנס ,הרי שאין סומכים על הנס ,ובודאי שלא שמחים ששאלו מפני מה אין ישראל אומרים שירה ,אינה כן ,כי הם
קודם בואו .מנין לנו שיבוא אותו הנס ,עלינו לנסות להבין סברו שהיו"ט מחייב שירה ואמר להם הקב"ה שכשספרי
משהו מהדברים ,ואף שבעניותנו אנו רחוקים מרוממותם חיים וספרי מתים פתוחים אינו מן הראוי לומר שירה] עם
של הדברים ,אבל הדברים הרי חלים עלינו ,אנחנו הנדונים, כל זה אנו שמחים בראש השנה ,וכך היא לשון הרמב"ם (הל'
ואנחנו אלו העומדים לפני המשפט. מגילה וחנוכה פ"ג ה"ו) "אבל ראש השנה ויום הכפורים אין בהן
הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה",
עצם המשפט הוא "עוברים לפניו כבני מרון" שירה נאמרת מתוך שמחה יתירה ,והימים האלה אינם ימי
עיקר ענין המשפט של ראש השנה אינו העמדה לדין, שמחה יתירה ,אולם אפילו הכי משמע ,שמחה יתירה לא אבל
לשון המשנה במסכת ראש השנה (פ"א מ"ב) "בארבעה שמחה כן.
פרקים העולם נידון ,בפסח על התבואה ,בעצרת על פירות
האילן ,בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון ומצינו כי נחלקו הגאונים בהזכרת יו"ט בימים אלו ,כפי
שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ,ובחג נידונין שמביא הרא"ש (ר"ה פ"ד סימן י"ד) בשם רב פלטוי גאון לומר
על המים" ,פסח הוא זמן התבואה ,ויש בו דין על התבואה "ותתן לנו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון" ,ואף
שנבראה אם היא בכלל תעלה ,ואם כן איך היא תעלה ,וכן שמסיק דמנהגנו כרב האי שלא לאמרו ,עכ"פ למדנו שאף
בעצרת שהיא זמן פירות האילן יש עליהם דין ,כשדבר נברא שאין זו שמחה יתירה המחייבת הלל ,אבל יש מקום לשמחה
ויוצא לגילוי יש עליו דין אם הוא יעלה ואם כן אם יעלה יפה, ולמנהג ימים טובים ,וצריך לבאר עניין זה.
וכן בחג נידונים על המים ,אולם בראש השנה נאמרה לשון לשון הבית יוסף שם על דברי הטור "ומסתפרין על פי
שונה מיתר הדינים שנאמרו במשנה" ,בראש השנה כל באי המדרש אמר רבי סימון כתיב כי מי גוי גדול וגו' שיודע אופייה
עולם עוברין לפניו כבני מרון" ,לא כתוב כאן שמישהו נידון, של אלהיה .פירוש שהם פירשו גדול מלשון גידול כלומר
וגם לא כתוב על מה הנידון פה ,הרי הדין הוא לחיים ולמות, שנתגדלה עם אלהיה ויודעת מדותיו" ,עכ"ל ,הב"י מבאר את
ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ,וצריך היה להיות המדרש באופן שלא יכולנו לומר מעצמנו ,כביכול אנו והבורא
לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה
אוסף | 7
לתוכן
אחד ,היינו שצורת אדם היא שכל יחיד נדון ככל הבריאה כתוב שדנים על כך ,אולם במשנה לא נאמר אלא "כל באי
כולה ,כעולם מלא .אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו עולם עוברין לפניו כבני מרון ,ושוב ממשיכה המשנה "ובחג
(חגיגה י"ב ע"א) ,הוא כלל בתוכו את כל ההיקף העצום של כל נידונים על המים" ,בפסח בעצרת ובחג כתוב שדנים ,ואילו על
הבריאה ,השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר עליה הימים האדם כתוב "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" ,משמע,
וכל אשר בהם ,הכל היה כלול באדם הראשון ,בורא העולם שבדבר זה ,מתוך המציאות הזאת של עוברים לפניו כבני
שם את הכל בתוך מציאותו ,כך הייתה עיקר בריאתו ,אלא מרון ,כאן נמצא כל הדין כולו ,ונבאר בזה.
ש"כיון שסרח הניח הקב”ה ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת
עלי כפך" ,הקב"ה כיווץ את מציאותו והעמידו על מאה אמה, בראש השנה נשלמה הבריאה בעשיית האדם
מיעוט של ממש ,ממציאות שלפני החטא שכללה מסוף ראש השנה הוא יום בריאת האדם ,לשון הגמרא במסכת
העולם ועד סופו עד למציאות של מאה אמה כפי שנראה ראש השנה (כ"ז ע"א) "כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת
האדם שאחרי החטא .אבל העובדה שהאדם נברא יחידי באה מעשיך זכרון ליום ראשון כרבי אליעזר" ,למדנו שיום בריאת
"ללמדך" ,וה"ללמדך" חל גם על צורת אדם שלנו ,על צורת האדם נקרא "תחילת מעשיך" ,והנה ,האדם הוא הבריאה
אדם הממועטת ,גם צורת האדם הממועטת היא יחידה ,היינו היחידה שיצירתו התחילה ב"ויאמר אלקים נעשה אדם" ,בכל
היא עולם מלא. מעשה בראשית כולם נאמר "ויאמר אלקים יהי וגו'" ורק אחרי
כן כתוב "ויעש" ,תמיד ה"ויעש" הוא פעולה שניה ,עשייה היא
הגמרא ביומא (כ' ע"ב) אומרת שיש כמה קולות שהולכים תמיד תיקון וסוף הדבר ,כדאיתא בחז"ל ובדברי הראשונים,
מסוף העולם ועד סופו ,ואחד מהם הוא קול נשמה היוצאת מלשון "ועשתה את צפרניה" (עי' ברש"י בראשית א' ז' וברא"ם שם),
מהגוף [אלא דבעו רחמי עלה וביטלוה] קול של אדם שיוצא וכך הוא גמר מעשה בראשית "אשר ברא אלקים לעשות" ,סוף
מן העולם ,כאן קורה מאורע ששייך לכל העולם כולו ,ויש תיקון הדבר.
כאן צעקה שעוברת מסוף העולם ועד סופו ,אדם נסתלק "זה היום תחילת מעשיך" ,הפירוש ב"תחילת מעשיך" הוא
מהעולם .כל אדם הוא יצור אחד ויחידי ,כל אדם הוא יצירה כלשון רש”י (בראשית א' כ"ז) "הכל נברא במאמר ,והוא נברא
חד פעמית ,מעולם לא הייתה יצירה כזאת ,ולעולם לא תהיה. בידים" ,האדם נברא בידים ,במעשה ,בפעולה" .ויצר ה' אלקים
כך הוא בכל אדם ואדם ,מציאותו שלו היא אחת ויחידה .ואחר את האדם עפר מן האדמה" ,הקב"ה צבר את עפרו ואחר כך
שהאדם נברא לשם כך ,הדבר הזה הוא בכוחו ,הוא כולל היה "ויפח באפיו נשמת חיים" ,זהו "ויאמר אלקים נעשה אדם",
בתוכו את כל העולם כולו ,וכל אדם ואדם יכול לתת משמעות תחילת יצירתו הייתה במה שנקרא עשייה .ואחר שנתבאר
לכל העולם כולו .הוא יכול ללמוד את כל העולם כולו ,להבין שהעשיה היא גמר ותיקון הדבר ,הרי שכשבורא העולם אמר
אותו ,וביכולתו להוציא ולגלות כבוד שמים מכל העולם כולו, "נעשה אדם" פירוש הדבר שזו התכלית ,התיקון והעשיה של
לכן כל אדם הוא עולם מלא. כל הבריאה כולה ,זהו סוף המעשה של כל הבריאה כולה" .זה
היום תחילת מעשיך" ,כאן כביכול התחיל בורא העולם במה
כל יחיד מישראל הוא כספר תורה וכולל את כל שנקרא יצירת התכלית של הבריאה כולה .ה"סוף מעשה" של
הבריאה הבריאה כולה ,היה ביום הזה.
הדין הוא שכל מי שעומד בשעת יציאת נשמה של אדם מעתה ,כשכתוב במשנה "כל באי עולם עוברים לפניו כבני
מישראל חייב לקרוע כעל ספר תורה שנשרף .כל אדם מרון" ,פירוש הדבר הוא ,כמו שמלמדים אותנו רבותינו,
מישראל ,אדם פשוט ,שיתכן שלא ראה ספר תורה מימיו, כי כדרך שכל המועדים נקבעו על מאורעות שקרו באותם
צריך לקרוע עליו כאילו נשרף כאן ספר תורה .כל אחד בר ימים ,כך הוא ביציאת מצרים ,כך הוא במתן תורה ,כך הוא
הכי ,הוא שייך לכך ,והוא אף חייב ,לדעת את כל התורה כולה. במה שנוגע לעשיית המשכן ושייך לסוכות ,וכך הוא ביום
כל אדם הוא ספר תורה שלם ,יש לו תפיסה והבנה בספר הכיפורים "יום חתונתו זה מתן תורה" ,הרי שכך הוא אף
התורה המיוחדת רק לו ,ואף אדם אחר לא יוכל להגיע לאופן היום הזה ,ראש השנה שהוא היום של תחילת מעשיך ,אשר
שבו האדם הזה תופס את ספר התורה .וכשהוא נפטר הרי בו התחיל גילוי בחינת התכלית של העולם בעשיית האדם,
שהספר תורה הזה נסתלק מן העולם ,אמנם לצערנו ,ברוב שיביא לתיקונו והעמדתו בצורתו הסופית ,ביום הזה חוזרת
ונעורה בריאה זו של האדם ,באופן שכל באי עולם עוברים
המכריע של המקרים הדבר הוא רק בכח ,רק באפשרות ,ולא
לפניו כבני מרון ,כל אחד כיצור יחידי ,וכפי שנברא אדם יחידי
נשרף כאן ספר תורה ,אבל הייתה כאן אפשרות של ספר תורה
כך חוזר הדבר אף עתה.
שלא היה כמוהו ,ולא יהיה כמוהו ,וגם על זה חייבים לקרוע.
מעתה ,אם כל אדם ואדם הוא ספר תורה שלם ,הרי כביכול כל אדם יחיד נידון כעולם מלא
בורא העולם "איסתכל באורייתא ,וברא עלמא" ,כשבורא איתא במשנה בסנהדרין (ל"ז ע"א) "לפיכך נברא האדם
העולם ברא את העולם הוא הסתכל בספר תורה והעתיק יחידי לפיכך נברא אדם יחידי ,ללמדך שכל המאבד נפש
למציאות של הבריאה ,המציאות של הבריאה היא העתקה אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא,
מספר תורה ,נמצא ,שבכל אדם ואדם ,בהכרח כלול בתוכו וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו
את כל העולם כולו. קיים עולם מלא" ,הבורא לא ברא את האדם למינהו אלא
| 8אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות האדם נברא יחידי "ללמדך" ,ללמדך שהוא עולם מלא ,בכל
והצילו" ,ומקור דין זה מספ"ק דקידושין ,הכוונה בזה שאין מקרה ובכל מצב .האדם הוא עולם מלא .כל אחד ואחד כולל
כאן הכרעה חד משמעית של קיום .יש כאן ספק ויש כאן בתוכו את כל האפשרויות ,הוא יכול להשיג את הכל ,את כל
נידון ,יתקיים או אל יתקיים ,יברא או אל יברא .עשה מצוה מה שבני אדם יכולים להשיג .היו כאלו שעשו את זה ,ואצל
אחת ,אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות ,עשה כל היתר זה בכח ,אבל זה קיים .עולם מלא.
עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף
חובה .כל אדם ,בכל עת ובכל שעה ,צריך לראות את עצמו, בראש השנה חוזרת ונבראת צורת אדם ,וההכרעה
כצורת האדם המקורית ,כפי שנתבאר ,צד של יברא וצד של אם יברא או לא -היא על ידי האדם
אל יברא .חציו חייב ,וחציו זכאי .ואין הכרעה בשאלה זו ,את
מה שקורה בראש השנה ,שכביכול בורא העולם חוזר
ההכרעה הוא חייב לעשות.
ובורא צורת אדם ,אותו הדבר שקרה באחד בתשרי בשנה
הראשונה ,שבו נברא האדם ,ומאז ועד היום ,חוזר בכל ראש
האדם נברא בצלם אלקים כדי להיות בורא ועליו
השנה ,וכפי שאנו אומרים בנוסח התפילה "מראשית כזאת
לסיים את בריאת עצמו הודעת ..זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון" ,היום
מעתה מובן ,שזאת הסיבה למה שדרשו חז"ל כדאיתא הזה הוא תחילת מעשיך ,וזה זיכרון ליום ראשון ,והטעם הזה,
בירושלמי (ר"ה פ"ד ה"ח) "ר' לעזר בי ר' יוסה בשם ר' יוסי בר הוא הוא עניין הדין שהאדם נידון בראש השנה ,כפי שאנו
קצרתא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם ממשיכים "כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב" ,כיון
אמר להן הקדוש ברוך הוא מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש שביום הזה נברא בו האדם ,ובריאתו הייתה בדין ,כדאיתא
השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה במדרש.
חדשה" ,במוספי כל המועדים כתיב והקרבתם עולה ואילו
במוספי ראש השנה כתוב "ועשיתם עולה לריח ניחוח לה' והכי איתא במדרש רבה (בראשית פרשה ח') "ר' הונא רבה
וגו'" ,יש כאן שינוי מיתר המועדים ,ואף עצם הלשון צריכה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו
ביאור ,וקאמר "כיון שנכנסתם לפני בדין ,מעלה אני עליכם ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקדוש ברוך הוא ,אמר להן מה
כאילו נבראתם בריאה חדשה" ,הוא הדבר שנתבאר ,האדם אתם מדיינין כבר נעשה אדם" ,בריאת האדם הייתה בשיקול
נברא כדי לגמור ולסיים את בריאת עצמו ,הוא צריך להיות גדול ,היה דין בפמליא של מעלה אם כן יברא או אל יברא.
זה שהוא עושה את עצמו ,הוא מקיים את עצמו .הוא מקיים אלו אומרים אל יברא ואלו אומרים יברא ,והאדם נברא מתוך
את ה"נעשה אדם"" ,כאילו עשיתם עצמכם בריאה חדשה". הדין והשיקול הזה" ,עד שאתם מתדיינים כבר נעשה אדם",
דין נקרא כאשר דנים ועדיין אין הכרעה אם האדם צריך כן
הגר"ח מוואלוז'ין מאריך לבאר בספר נפש החיים ,בזה להיברא או לא להיברא .ונאמר כאן שזהו האופן של בריאת
שהאדם נברא בצלם אלקים ,ועל זה סובב והולך כל השער האדם .עצם בריאת האדם היא בריאה שחייב להיות בה
הראשון .האדם נברא בצלם אלוקים .השם הזה ,שם אלקים,
צד אחד שהוא לא צריך להיברא ,וצד אחד שהוא כן צריך
נבחר להיות צלמו של אדם ,ומבאר הגר"ח כי שם אלקים זהו
להיברא .הבריאה שלו עצמה אינה מוכרחת .והתפקיד של
השם של הבריאה ,הבריאה נבראה בשם אלקים ,ל"ב פעמים
כתוב אלקים במעשה בראשית .וכשהאדם נברא בצלם האדם ,שעליו הוא נידון ,הוא בעניין הזה ,אם הוא היה זה
אלקים ,הוא נברא בצלם של הבורא ,והכוונה היא שהוא שהכריע את הכף ל"כן יברא" או שהוא לא עשה זאת .אם
נברא להיות בורא ,היינו הוא נברא לסיים את בריאת עצמו .כי הוא לא עשה את זה ,אז אין הכרעה שיברא ,ואם אין הכרעה
האדם נברא בשיקול ובדין ,עם צד של אל יברא ,ולמרות שיש שיברא ,הרי שנשאר ספק וממתינים לו ליום הכיפורים ,ואז,
צד חזק של אל יברא ,הוא נברא .והיינו שההכרעה נמצאת או שהוא נחתם לכאן או שהוא נחתם לכאן .אבל אם לא נשאר
בידינו .ואותה הכרעה נקראת "ועשיתם" בקרבן של ראש ספק ,וההכרעה שעדיף שיברא ,אז הוא נכתב בספר חיים ,זה
השנה .זהו "ועשיתם" עשיתם את עצמכם בריאה חדשה. עצם הדין.
האדם שנברא בצלם אלוקים ,בריאתו היא להיות בורא ,ורק ונבין ,כי זה עצמו של הדין ,אבל בתוך מהלך הדין מונח
על ידי זה נשלמת הבריאה של עצמו .הוא כביכול גילוי שם ה"עולם מלא" שבאדם ,העובדה שכאן הנידון הוא בריאה של
אלוקים של בריאת עצמו. צורת אדם ,הכוללת את כל העולם כולו ,שהיא מסוף העולם
על זה האדם נידון בראש השנה .אלה הם הספרים ועד סופו .והיינו שמעצם הדין שהאדם נידון ,מכאן בוקעת
שנפתחים ,ספרי חיים וספרי מתים .כאן הוא השיקול ועולה גדולתו .עצם הנידון כאן הוא בשאלה אם כל הבריאה
ששוקלים בראש השנה ,לאיזה כיוון הייתה ההכרעה ,אם צריכה להיברא או לא ,וכל אדם יחיד הוא דין של העולם כולו.
לצד ספרי חיים או חלילה להיפך ,בספרי חיים נכתבים אלו, הרמב"ם פוסק בהלכות תשובה (פ"ג ה"ד) לפיכך צריך כל
שכמו שנפסק להלכה ברמב"ם הכריעו את עצמם ואת כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו
העולם לכף זכות ,זהו ספרם של צדיקים ,אותם בני אדם חייב ,וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב ,חטא חטא אחד
שהכריעו את עצמם לכף זכות ,והצד השני ,ספרי מתים ,הוא הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם
בהכרעה חלילה להיפך. לו השחתה ,עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל
המשך בשבוע הבא בעז"ה העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר
אוסף | 9
