gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫||||||||||||||||||||‬ ‫@@‬ ‫@‬ ‫)‬ ‫@@@‬ ‫צבי ואתרעי בן ומסר לן אורייתא‬ ‫גליון‬ ‫צדיק כתמר יפרח כאר"ז בלבנון ישגה‬ ‫כי יש"ר דבר ה' וכל מעשהו באמונה‬ ‫תורות עובדות והנהגות מרבוה"ק זיע"א‬ ‫פרשת נצבים ‪ -‬וילך‬ ‫תשפ"ו‬ ‫||||||||||||||||||||‬ ‫@@@‬ ‫)‬ ‫@‬ ‫@ @‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון תורת אש‬ ‫להוצאת והפצת תורת רבוה"ק‬ ‫מקרעטשניף סיגעט‬ ‫פרשת נצבים ‪ -‬וילך‬ ‫שנת תשפ"ו‬ ‫גליון ש"ו ‪ -‬שנה ז'‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫להשיג את הגליון באימעיל‬ ‫נא לשלוח בקשה אל‬ ‫‪m@torasesh.com‬‬ ‫להארות הערות ותרומות נא להתקשר‬ ‫‪347.291.1133‬‬ ‫מי שיש לו חידושי תורה‪ ,‬כתבים או‬ ‫לא יצאו עדיין‬ ‫טעיפס מרבוה"ק זיע"א ש‬ ‫לאור נא לפנות למערכת‪ ,‬ותשוחח"ל‪.‬‬ ‫)‬ ‫מערכת קולקרעטשניף‬ ‫בחצרות קדשינו ובצל הקודש‪ ,‬דברות קודש‪,‬‬ ‫מהנעשה והנשמע‬ ‫הודעות‪ ,‬זמנים‪ ,‬ושמחות אנ״ש‪.‬‬ ‫חוץ לארץ‪605- 477-7455:‬‬ ‫‪077‬‬‫ארה״ק‪- 26- 12- 799:‬‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫ג‬ ‫אמרות אש‬ ‫אמנם כל הנ״ל הוא בשביל החשבון הכללי‬ ‫אתם נצבים היום וגו׳ )דברים כט‪ ,‬ט(‪ .‬וידוע‬ ‫של כלל ישראל‪ ,‬אבל בחשבון הפרטי של‬ ‫הדיוק שמקודם נאמר ׳כולכם'‪ ,‬ולמה‬ ‫כל אחד ואחד‪ ,‬עדיין צריך לדעת גם זאת‪,‬‬ ‫פרט‪ ,‬ואח״כ חזר וכלל עוד פעם כל איש‬ ‫אשר ראשיכם שבטיכם זקניכם וגו׳‪ ,‬שיש‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫חשבון פרטי אם כל אחד ואחד על כל‬ ‫ובהקדם מה דאיתא מזקה״ק במאמר‬ ‫מעשיו‪ ,‬וגם כן מאפוא הוא ומאיזהו‬ ‫מרדכי אתם נצבים היום וגו׳ תמיד קורין פ׳‬ ‫משפחה הוא ובאיזה מציאות הוא נמצא‪,‬‬ ‫נצבים לפני ר״ה‪ ,‬כי בימים הללו צריך כל‬ ‫וגם להיפך הנסיונות שיש לו וכו׳‪ ,‬ולכן‬ ‫אחד מישראל להתפלל בעד חבירו‪ ,‬וזהו‬ ‫פירט הכתוב כל אחד ואחד בפני עצמו‪,‬‬ ‫פי׳ הכתוב 'אתם נצבים כולכם לפני ה׳‬ ‫וידע אנוש בנפשו‪ ,‬ומי יזכה לפניך בדין‪,‬‬ ‫אלוקיכם'‪ ,‬והוא שקבעו לומר תמיד קודם‬ ‫וממילא מוכרח להיות בסוף התכללות‬ ‫התפילה הפסוק ואהבת לרעך כמוך‬ ‫של כל ישראל ולכן חזר עוד פעם בסוף‬ ‫)ויקרא יט‪ ,‬יח(‪ ,‬לכלול את עצמו עם כל‬ ‫הפסוק 'כל איש ישראל'‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וכדאית א בברכות )כט‪ (:‬בענין‬ ‫תפילת הדרך אמר אביי לישתף איניש‬ ‫נפשיה בהדי צבורא עי״ש‪.‬‬ ‫אתם נצבים היום וגו׳ )דברים כט‪ ,‬ט(‪ .‬ולמה‬ ‫דוקא הזכיר משה רבינו יום הסתלקותו‬ ‫ובהקדם ששמעתי מאאזמו״ר הק' נ״ע‬ ‫לעורר בזה את ישראל‪ ,‬וידוע קושית‬ ‫וכולם נסקרים בסקירה אחת )ר״ה יח‪,(.‬‬ ‫העולם על דברי חז״ל )ברכות ה‪ (.‬לעולם‬ ‫ומהו הענין בזה‪ ,‬משום שכל אחד‬ ‫ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע‪ ,‬שנאמר‬ ‫מישראל יש לו מעלה אחת‪ ,‬כל אחד‬ ‫רגזו ואל תחטאו‪ ,‬אם נצחו מוטב‪ ,‬ואם לאו‬ ‫מעלתו‪ ,‬וכאשר מתבוננים על כל כלל‬ ‫יעסוק בתורה‪ ,‬שנאמר אמרו בלבבכם‪ ,‬אם‬ ‫ישראל בבת אחת‪ ,‬והרי כול ם כאחד יש‬ ‫נצחו מוטב‪ ,‬ואם לאו יקרא קריאת שמע‪,‬‬ ‫להם איזה מעלה‪ ,‬וע״י כן רואים את הטוב‬ ‫שנאמר על משכבכם‪ ,‬אם נצחו מוטב‪ ,‬ואם‬ ‫שבכלל ישראל כאחד‪ ,‬עכ״ד‪ .‬ולזה אתם‬ ‫לאו יזכור לו יום המיתה‪ ,‬שנאמר ודמו‬ ‫נצבים ׳היום׳‪ ,‬זה ראש השנה כדאיתא‬ ‫סלה‪ .‬והקשו דממה נפשך אם כשיזכיר לו‬ ‫בזוהר‪ ,‬׳כולכם׳‪ ,‬ולכן צריך מקודם לכלול‬ ‫יום המיתה יתגבר בודאי‪ ,‬יזכרנו מיד‪,‬‬ ‫את עצמו עם כל ישראל‪ ,‬ולהתפלל על כל‬ ‫ולמה צריך קודם לעסוק בתורה ולקרוא‬ ‫אחד מישראל‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫ד‬ ‫עליכם ליקח מוסר ופחד שתקבלו עליכם‬ ‫קריא״ש וכו׳‪.‬‬ ‫עליכם‬ ‫ברית‬ ‫בכריתות‬ ‫התורה‬ ‫ומתרצים דהדרך הנכונה היא לבחור‬ ‫ולדורותיכם‪ ,‬ואצל משה רבינו כתיב כי‬ ‫לכתחילה בטוב‪ ,‬והוא שיראה לפניו את‬ ‫ידעתי אחרי מותי )דברים לא‪ ,‬כט(‪ ,‬שאף‬ ‫החיים ואת הטוב וכו׳ )דברים ל‪ ,‬טו(‪,‬‬ ‫שהיה בחיים היה יוד ע הכל מה שיהיה‬ ‫ומאהבת ה׳ והתורה הקדושה יבחר ויכיר‬ ‫אחריו‪ ,‬והוא על ידי התורה הקדושה זכה‬ ‫בטוב טעם של תורה ומצות מהבל וריקות‬ ‫לזה‪ ,‬ולכן תקבלו בודאי והיום יקים אתכם‬ ‫העולם שאין בהם שום תכלית‪ ,‬ובלית‬ ‫לו לעם‪.‬‬ ‫ברירה יקבל עליו מסירת נפש שהוא‬ ‫ללמוד ולעסוק בתורה ובתפילה בלי שום‬ ‫הרגש רק באמונה פשוטה‪ ,‬ומובא בתניא‬ ‫אתם נצבים היום כולכם וגו' )דברים כט‪,‬‬ ‫אשר לימוד התורה גם כן נקרא מסירת‬ ‫ט(‪ ,‬ואיתא במדרש )שמות רבה טו‪ ,‬ו( לכך‬ ‫נפש‪ ,‬כי יכול בזמן זה לעבוד ולקנות צרכי‬ ‫נאמר )שיר השירים ו‪ ,‬ד( איומה כנדגלות‪,‬‬ ‫נפשו וביתו‪ ,‬ובאם גם בזה לא ינצחנו אז‬ ‫שדימה הקב״ה את ישראל למלאכים‪,‬‬ ‫יזכור וכו׳‪.‬‬ ‫במלאכים נאמר )ישעיה ו‪ ,‬ב( שרפים‬ ‫והנה בפרשה הקודמת אשר משה רבינו‬ ‫עומדים ממעל לו‪ ,‬ובישראל נאמר )דברים‬ ‫לומד את ישראל דרכי התורה‪ ,‬נאמר‬ ‫כט‪ ,‬ט( אתם נצבים היום‪ ,‬המלאכים‬ ‫ושמחת בכל הטוב )דברים כו‪ ,‬יא( אין טוב‬ ‫אומרים בכל יום קדוש קדוש קדוש‪,‬‬ ‫אלא תורה )אבות פ״ו מ״ג(‪ ,‬ובזה נרמז‬ ‫וישראל אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק‬ ‫העצה הראשונה והוא שיעסוק בתורה‪,‬‬ ‫ואלהי יעקב‪ ,‬המלאכים נקראו אש דכתיב‬ ‫וגם נרמז העצה השניה בפרשה הנ״ל‬ ‫)תהלים קד‪ ,‬ד( משרתיו אש לוהט‪ ,‬וישראל‬ ‫דכתיב והיו חייך תלוים לך מנגד עיניך‬ ‫כמו כן דכתיב )עובדיה א‪ ,‬יח( והיה בית‬ ‫ופחדת יומם ולילה ולא תאמין וגו׳ )דברים‬ ‫יעקב אש‪ ,‬המלאכים מתחדשין בכל יום‬ ‫כח‪ ,‬סו(‪ ,‬וזה בחינת מסירת נפש הנ״ל‪,‬‬ ‫ומקלסין להקב״ה והן חוזרין לנהר אש‬ ‫ואפילו שלא זוכה להרגיש טעם בעבודת‬ ‫שיצאו ממנו ושוב האלהים מחדשן ומחזירן‬ ‫ה׳‪ ,‬יפחד פחד גדול בעת ורגע‪.‬‬ ‫כשם שהיו בראשונה שנאמר )איכה ג‪ ,‬כג(‬ ‫חדשים לבקרים‪ ,‬כך ישראל משתקעין‬ ‫ועתה בפרשתן בא לעצה השלישית‪,‬‬ ‫בעונות מיצר הרע שיש בגופן וחוזרין‬ ‫ולהראות לבני ישראל‪ ,‬שגם משה רבינו‬ ‫בתשובה והאלהים בכל שנה סולח‬ ‫הגיע גם כן ליום כזה‪ ,‬שאצלו שמים וארץ‬ ‫לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו שנאמר‬ ‫ושמים שווים‪ ,‬והרעיש כל העולמות‬ ‫)יחזקאל לו‪ ,‬כו( ונתתי לכם לב חדש לכך‬ ‫והתחתונים על ידי מעשיו‪ ,‬וקבלת‬ ‫כתיב איומה כנדגלות‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬והוא משה רבינו הגיע ליום כזה‪,‬‬ ‫ה‬ ‫אמרות אש‬ ‫נצבים‪ ,‬עכ״ל המדרש‪.‬‬ ‫ואיתא בסידור הכוונות של קדוש קדוש‬ ‫קדוש‪ ,‬חסד גבורה תפארת‪ ,‬וכן ידוע‬ ‫והנה כתיב )יחזקאל לג‪ ,‬יא( אם אחפוץ‬ ‫אברהם יצחק יעקב המידות חג״ת‪ ,‬וכתוב‬ ‫במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו‬ ‫להלן בפ׳ 'ושמרת את דברי הברית הזאת'‬ ‫וחיה‪ ,‬פירוש שאפילו שהוא ׳בבחינת׳ מת‪,‬‬ ‫וגו׳ )דברים כט‪ ,‬ח(‪ ,‬והתורה מגינה ומצ לי‬ ‫רשעים בחייהם קרוים מתים )ברכו ת יח‪,(:‬‬ ‫)סוטה כא‪ ,(.‬ועושה אורות מקיפים‬ ‫רק בשובו מדרכו וחיה‪ ,‬ובהקדם של דברי‬ ‫כדאיתא בלקוטי אמרים )פרק ה(‪,‬‬ ‫אאזמו״ר הק׳ נ״ע שאמר אשר קדשנו‬ ‫שהמצות מזון לנשמה והתורה מלבוש‬ ‫במצותיו וצונו ׳לעסוק׳ בדברי תורה‪,‬‬ ‫וממילא המה בבחי׳ כנתינתן מסיני תחת‬ ‫שהתורה יהיה עסק שלו‪ ,‬בהתהלכך‬ ‫ההר‪ ,‬ואז זכו שקנאו עצמם במלאכי‬ ‫תנחה אותך וגו׳ )משלי ו‪ ,‬כב(‪ ,‬ובכל דבר‬ ‫השרת בדגלים‪ ,‬ואם יזכו אפשר להם‬ ‫ודבר שיהיה לזה עסק עם התורה‪ ,‬ויש‬ ‫תמיד לבוא לזה באמירת אלהי אברהם‬ ‫כמה בחינות בענין הזה‪ ,‬וממילא יהיו חיים‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬שהמה שלושה עמודים‬ ‫וקיימים לעולם שלא יהיה בהם שום זמן‬ ‫שהעולם עומד עליהם תורה ועבודה‬ ‫שיהא נקרא רשע כי כל הדברים שעוסק‬ ‫וגמילות חסדים כידוע‪ ,‬ואז באותו יום היה‬ ‫הכל הוא תורה וחיים הם למוצאיהם‬ ‫ישראל בזה הבחינה‪ ,‬ואמר להם משה‬ ‫)משלי ד‪ ,‬כב(‪.‬‬ ‫אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלוקיכם‬ ‫ממש כבשעת קבלת התורה‪ ,‬ולכן אני‬ ‫יכול לכרות ברית עמכם‪ ,‬ולמען הקים‬ ‫אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלוקיכם‬ ‫אותך ׳היום' הבחינה של היום יהיה בכל‬ ‫וגו' )דברים כט‪ ,‬ט(‪ .‬על דרך דאמרו חכז״ל‬ ‫יום ויום כחדשה )רש״י דברים כו‪ ,‬טז(‬ ‫)ר״ה טז‪ (.‬אמרו לפני מלכיות כדי‬ ‫שיזכו לזה לעולמית‪.‬‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬התכלית של ראש‬ ‫השנה הק׳ להתפלל שיתחדש המלוכה‬ ‫על כל העולם כולו‪ ,‬וזה נרמז‪ ,‬׳היום׳ זה‬ ‫אתם נצבים היום וגו' )דברים כט‪ ,‬ט(‪,‬‬ ‫ראש השנה כידוע‪ ,‬והתפילה היא ׳כולכם׳‬ ‫בילקוט )דברים פכ״ט רמז תתקט( אמר‬ ‫לפני ה׳ אלוקיכם‪ ,‬שכל הבריאה תכנס‬ ‫להם משה מבקשים אתם לעמוד בעולם‬ ‫תחת עול מלכותו יתברך‪ ,‬ואם בדרך זה‬ ‫עסקו בתורה‪ ,‬ומה כתוב למעלה ושמרתם‬ ‫המה התפילות בודאי שמתקבלים‪.‬‬ ‫את דברי הברית הזאת וגו'‪ ,‬ואחריו אתם‬ ‫להבות אש‬ ‫ו‬ ‫שיעור בספר של"ה הק' מס' ראש השנה‬ ‫הנה בער"ה יש עבודות מיוחדות ליום זה‪,‬‬ ‫)ז( כל שלשים יום שלפני ר"ה מחויב לבער‬ ‫כגון הסליחות הארוכים שאומרים כל‬ ‫החמץ וכו' וביום שלשים שהוא ער"ה יום‬ ‫ישראל בער"ה‪ ,‬ואבי הק' אמר כל ספר‬ ‫האחרון בשנה‪ ,‬אין ביעור חמץ אלא‬ ‫תהילים בער"ה‪ ,‬ולהרבה יהודים יש להם‬ ‫שריפה‪.‬‬ ‫ענינים שונים ועבודות שונות לערב ר"ה‪.‬‬ ‫הנה אצל הבחורים קוראים השבת קודם‬ ‫ובפרט המנחה של ער"ה‪ ,‬שהוא השמו"ע‬ ‫השבת באווארפן 'שבת קאפעליטש'‪,‬‬ ‫האחרון בשנה‪ ,‬כי למחרת כבר הוא שנה‬ ‫שהולך‬ ‫האחרונה‬ ‫השבת‬ ‫שזהו‬ ‫חדשה‪ ,‬וכאילו האדם נברא מחדש‪,‬‬ ‫בקאפעליטש‪ ,‬כי בשבת שאח"כ לובש‬ ‫ומהברי' הקודמת‪ ,‬השמו"ע האחרון שלה‪,‬‬ ‫השטריימעל‪ ,‬ובשבת זה צריכים לתקן כל‬ ‫זהו המנחה של ערב ראש השנה‪ ,‬וזקה"ק‬ ‫השבתות שהלך בקאפעליטש ולא הרגיש‬ ‫הרבי ר' בערצי מנדבורנא אמר שכל‬ ‫טעם בשב"ק‪ ,‬ולא ידע מה הוא שבת‪,‬‬ ‫הכתיבה וחתימה טובה של השנה תלוי‬ ‫ובשבת הזה הוא הזמן לתקן כל השבתות‪.‬‬ ‫בהשמו"ע של מנחה ער"ה‪ ,‬ואצל כל‬ ‫וכמו כן בערב ראש השנה שהוא היום‬ ‫הצדיקים היתה עבודה גדולה במנחה‬ ‫האחרון בשנה‪ ,‬ויש רק עוד יום אחד בשנה‬ ‫ער"ה‪.‬‬ ‫הזאת‪ ,‬וביום הזה יכולים עוד לתקן את כל‬ ‫ומספרים שיהודי אחד כתת רגליו כל‬ ‫השנה‪ .‬ומשום שמתחילים מר"ח אלול‬ ‫חודש אלול בדרכים לאסוף כסף ולהגיע‬ ‫לבער החמץ‪ ,‬ממילא בער"ה שהוא כבר‬ ‫לרבו לר"ה‪ ,‬והגיע ער"ה אחר כל הטרחות‬ ‫יום האחרון אז אין ביעור חמץ אלא‬ ‫ויגיעת הדרך וכל ההוצאות‪ ,‬כששמע‬ ‫שריפה‪.‬‬ ‫מרבו השמו"ע של מנחה של ער"ה‪ ,‬אמר‬ ‫החסיד שבשמו"ע הזה כבר הוציא כל‬ ‫הוצאותיו ויגיעותיו להגיע להרבי‪ ,‬ומעתה‬ ‫שם‪ :‬וערב ראש השנה שהוא ער"ח לא יגרע‬ ‫הכל ריוח א‪ .‬וכן הוא העבודה במנחה של‬ ‫מער"ח דעלמא‪ ,‬אדרבה כ"ש ערב ראש‬ ‫ער"ש‪ ,‬שהוא המנחה האחרונה של‬ ‫חודש זה‪ ,‬ושהוא יום האחרון בשנה‪.‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א בהזדמנות אחרת סיפרו רבינו על הצמח צדק מליובאוויטש זצ"ל‪.‬‬ ‫ז‬ ‫רשפי אש‬ ‫להלאה‪.‬‬ ‫השבוע‪ ,‬ובני ישראל שעורכים את השבוע‬ ‫כדבעי‪ ,‬וגם הליל ששי והערב שבת‪,‬‬ ‫יכולים לשמוע זאת בכל ערב שב"ק‬ ‫גם בעש"ק כשאני טובל במקוה‪ ,‬אני אומר‬ ‫במנחה אם יש להם אצל מי לשמוע זאת ב‪.‬‬ ‫ומתכוין ג"כ על כל דבר שצריכים לע שות‬ ‫בשב"ק‪ ,‬כגון‪ :‬לשם מצות לבישת הבגדים‬ ‫לכבוד שב"ק‪ ,‬לשם מצות הדלקת נר‬ ‫]מענין לענין[ היום בערב אי"ה נקדש‬ ‫לכבוד שב"ק‪ ,‬לשם מצות תפילת מנחה‪,‬‬ ‫הלבנה‪ .‬אמרתי אתמול שמי שהוא רוצה‬ ‫לשם מצות קבלת שבת‪ ,‬לשם מצות‬ ‫יכול לקדש הלבנה‪ ,‬אבל אני לא יכולתי‪.‬‬ ‫זמירות לפני קידוש‪ ,‬לשם מצות קידוש‪,‬‬ ‫כי אצלינו המנהג בלי נדר‪ ,‬שבכל מצווה‬ ‫לשם מצות זמירות וסעודות שבת‪ ,‬לשם‬ ‫שעושים צריכים לחשוב כשטובלים‬ ‫מצות תפילת שחרית‪ ,‬לשם מצות קריאת‬ ‫במקוה‪ ,‬שטובלים במקוה בשביל המצוה‬ ‫התורה‪ ,‬לשם מצות עליית התורה‪ ,‬לשם‬ ‫הזאת‪ ,‬למשל כשאני טובל בבוקר‪ ,‬אני‬ ‫מצות תפילת מוסף‪ ,‬לשם מצות כתר‪,‬‬ ‫מתכוין ואני אומר ג"כ בפה‪ :‬לשם מצות‬ ‫לשם מצות סעודת שבת‪ ,‬לשם מצות‬ ‫תפילין‪ ,‬תפילין דרש"י ותפילין דר"ת‪,‬‬ ‫מנחה‪ ,‬לשם מצות סעודה שלישית‪ ,‬לשם‬ ‫לשם מצות תפילת שחרית‪ ,‬לשם מצות‬ ‫מצות לחדש חידושי תורה‪ ,‬לשם מצות‬ ‫תפילת מנחה‪ ,‬לשם מצות תפילת ערבית‪,‬‬ ‫תפילת ערבית‪ ,‬לשם מצות הבדלה‪ ,‬לשם‬ ‫לשם מצות לימוד התורה הק' כל היום‪.‬‬ ‫מצות סעודת מלוה דמלכה‪ .‬כתוב בספר‬ ‫וכשצריכים לקדש הלבנה מנהג אבותינו‬ ‫חסידים שאדם מחויב לומר לתלמידיו כך‬ ‫שמתכוונים בבקר במקוה‪ ,‬שטובלים‬ ‫נהגו רבותי וכך אני נוהג ג‪ .‬ולכל דבר מגיע‬ ‫לשום מצות קידוש לבנה‪ ,‬ואתמול לא‬ ‫הזמן‪.‬‬ ‫זכרתי‪.‬‬ ‫ואמר רבינו‪ :‬באלול אינו בוער כ"כ לקדש‬ ‫מוקדם‪ ,‬בחדשי טבת שבט שקשה קצת‬ ‫צריכים להזהר מאד כשטובלים במקוה‬ ‫לפעמים לראות הלבנה‪ ,‬צריכים להזדרז‪,‬‬ ‫בין אנשים בשמירת עינים‪ ,‬שלא יצא‬ ‫ולפעמים אי אפשר להתחשב ]זיך‬ ‫שכרו בהפסדו‪ ,‬וגם כשהולך ברחוב‬ ‫אויסצורעכענען[ בזה‪ ,‬אבל באלול הלבנה‬ ‫בלכתו ובבואו‪.‬‬ ‫ב"ה לעכטיג‪ .‬ויה"ר שהשי"ת יעזור‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ב א"ה כידוע עבודתו של רבינו הק' זי"ע במנחה ער"ש שהי' בהתלהבות עצומה ובהתעוררות גדול‪ ,‬וכל‬ ‫הלבבות נתעוררו אז‪ ,‬ע"י הבכיות והקרעכצטן שיצאו מנהמת לבו הטהור‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫ג ז"ל ספר חסידים )סימן תקכ"ג(‪' :‬אדם מגיד לבניו או לתלמידיו כך אני עושה כך היה אבי עושה כך‬ ‫היה רבי עושה כדי שהם יעשו כך דכתיב )ש"ב כ"ב כ"ב( כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלהי'‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫ח‬ ‫היה יהודי שהתפלל כל שבת במסירת‬ ‫נפש ממש‪ ,‬כמו הצדיקים שהיו בהרבה‬ ‫דורות שלפניו‪ ,‬ובר"ה בברוך שאמר היה‬ ‫שם‪ :‬ושהוא יום האחרון בשנה‪ ,‬ושהוא‬ ‫כבר רטוב הקיטל והגארטל ו הטלית‪,‬‬ ‫למחר יעמוד בדין‪ .‬צריכים קודם לחזור‬ ‫וכמה בגדים שמתחתיהם‪ ,‬ובכל שבת‬ ‫הרבה בתשובה ולנסות לרצות את‬ ‫בפסוקי דזמרה כבר הי' אויסגעווייקט‬ ‫השי"ת‪ ,‬שידעו קודם בכלל מה זה ראש‬ ‫נאס‪ ,‬וכל מצוה ומצוה עשה במסירות‬ ‫השנה‪ ,‬אם האדם מגושם כ"כ ל"ע הוא‬ ‫נפש‪ ,‬בכסף ובזהב‪ ,‬ובבריאות הגוף‪ ,‬ומסר‬ ‫אפילו אינו יודע‪ ,‬ומשל למה"ד‪ ,‬לאדם‬ ‫להקב"ה כל חייו‪ ,‬הכסף ואכילה ושתי'‬ ‫שיכור שיש לו משפט‪ ,‬ולוקחים אותו‬ ‫ושינה וכבוד‪ ,‬שום דבר מזה לא היה צריך‪,‬‬ ‫למשפט‪ ,‬אבל אין לנו מושג בכלל למה‬ ‫רק לעבוד השי"ת‪ .‬וזה הי' מה שהשתדל‬ ‫ישפטו אותו‪ ,‬אם לכמה שנים בבית‬ ‫להכניס בלבבות בני ישראל‪ ,‬למי שהיה לו‬ ‫הסוהר‪ ,‬או לעונ שים אחרים‪ ,‬אבל הוא אין‬ ‫שכל לקבל‪' .‬ויהודי כזה היה לו פחד כזה‬ ‫לו מושג וידיעה בכלל מה זה משפט כי‬ ‫בראש השנה שארכובותיו היו דא לדא‬ ‫הוא שיכור‪ ,‬ואתה יכול לדבר אליו ולומר‬ ‫נקשן‪ ,‬ומה נענה אנן אבתריה'‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬אתה יודע שמחר יש לך משפט‪ ,‬ואתה‬ ‫יכול להשפט לעונשים קשים‪ ,‬אבל הוא‬ ‫אינו יודע מאומה‪ ,‬הוא רק דואג לעוד‬ ‫)ח( וכתב בסדר היום‪ :‬גם צריך שיטהר‬ ‫לגימה של יי"ש‪ ,‬ומה הוא יודע ממשפט‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬שירחץ ויטהר ויטבול במי מקוה‪,‬‬ ‫ואפשר לדבר אליו כמדבר אל העצים‬ ‫אע"פ שאין דרכו בכך בכל השנה‪.‬‬ ‫ולאבנים‪.‬‬ ‫עד עתה דיבר השל"ה הק' על כך שצריך‬ ‫כן הוא אם האדם מגושם ל"ע‪ ,‬וכל מה‬ ‫לטהר את נשמתו בתשובה‪ ,‬ועתה מדבר‬ ‫שמתעסק בו זה רק בעוד אכילה ועוד‬ ‫שצריך לטהר גם גופו במקוה‪.‬‬ ‫שתיה‪ ,‬ועוד דברים בטלים‪ ,‬ואתה יכול‬ ‫בשנים הקודמות היה מאד קשה לטבול‬ ‫לדבר עמו מר"ה כמו עם אותו שיכור‪,‬‬ ‫במקוה‪ ,‬שהיו רק מקוואות קרים‪ ,‬ופעמים‬ ‫בדיוק אותו דבר‪ ,‬שהוא שיכור ולא מיין‪,‬‬ ‫היו צריכים לטבול בנהר בקרח‪ ,‬וגם‬ ‫וצריך הרבה זיך צו קלאפן קאפ אין וואנט‪,‬‬ ‫המקוואות שהיו מסודרים במקצת‪ ,‬ג"כ‬ ‫לידע קודם מהו בכלל ר"ה‪.‬‬ ‫לא היו כמו היום‪ .‬בבראדשין במקום‬ ‫שגרתי שם בילדותי היו ג"כ שני מקוואות‪,‬‬ ‫בסוף היה כבר מקוה רגיל‪ ,‬אבל מקודם‬ ‫שם‪ :‬צריך להיות ירא וזוחל וכו' מן היום‬ ‫היה מקום מעיין והיה תמיד קר ובזה‬ ‫האיום הבא עלינו‪ .‬כבר סיפרתי כמה‬ ‫טבלו‪.‬‬ ‫פעמים‪ ,‬שזקה"ק אמר שארכובותיו היו דא‬ ‫ובמקום הזה טבל ג" כ הבעש"ט הק'‪ ,‬כי‬ ‫לדא נקשן מפחד לפני תקיעת שופר‪ .‬וזה‬ ‫ט‬ ‫רשפי אש‬ ‫למשפט‪.‬‬ ‫הבעש"ט הק' היה פעם בבראדשין מחמת‬ ‫המשפט הזה הוצרך להיות בעיר‬ ‫איזה סיבה‪ ,‬וידוע המעשה שהיה‪ .‬שליד‬ ‫הארדענקא‪ ,‬שליד סטאניסלוב היה עיר‬ ‫בראדשין היה עיר בשם סלאטפינא‪ ,‬גם‬ ‫הארדענקא וזה היה עיר המחוז‪ ,‬ולמשל‬ ‫ליד סיגעט היה עיר בשם סלאטפינא‪,‬‬ ‫כששלחו מכתב לסטאניסלאב היו צריכים‬ ‫אבל גם שם ליד בראדשין‪ .‬בין בראדשין‬ ‫לכתוב סטאניסלוב שהוא ליד הורדענקא‪,‬‬ ‫לנדבורנא‪ ,‬היה עיר סלאטפינא‪ .‬והיה שם‬ ‫עכ"פ‪ ,‬כשהיו קוברים את הגויים היו‬ ‫נדבורנא קלויז גדול‪ ,‬שם היה אולי‬ ‫קוברים אותם ב ארון שנקרא טרומבע‪ ,‬זה‬ ‫הנדבורנא קלויז המפואר וההדור‪ ,‬כי בנו‬ ‫היה ארון שלמעלה היה זכוכית‪ ,‬והיה‬ ‫שם קלויז חדש‪.‬‬ ‫אפשר לראות את המת המונח בפנים‪.‬‬ ‫שם בסלאטפינא היה יהודי בשם ר' פנחס‪,‬‬ ‫וקודם כשבא ר' פנחס הנ"ל למשפט ביקש‬ ‫ור' פנחס הזה לא ידע אף אחד שהוא‬ ‫שיחפרו את הקבר ויביאו את הטרומבע‬ ‫צדיק‪ ,‬וכנראה שהיה ל"ו צדיק‪ ,‬והבעש"ט‬ ‫לבית המשפט‪ .‬כשהביאו שם אמר ר'‬ ‫הק' בא אל ר' פנחס הזה בסלאטפינא‪,‬‬ ‫פנחס 'תקימי ותראי מי הרג אותך'‪,‬‬ ‫ובנסיעתו לסלאטפינא עבר דרך‬ ‫השפחה קמה מארונה ופתחה עיניה‬ ‫בראדשין‪ ,‬והיה מקובל בין יהודי בראדשין‬ ‫וידיה והסתכ לה סביב‪ ,‬והצביעה בידה‬ ‫דור אחר דור‪ ,‬לומר שהבעש"ט הק' טבל‬ ‫שגוי זה הרגה‪ ,‬והיה קידוש ה' גדול‪.‬‬ ‫במקוה במעיין הזה‪.‬‬ ‫ר' פנחס הנ"ל יעודו היה שצריך להיות‬ ‫אח"כ בזמנים שלי כבר היה מקוה חדש‬ ‫צדיק נסתר‪ ,‬וכיון שנתגלה‪ ,‬כשחזרו‬ ‫שחיממו אותו‪ ,‬והיה יפה עם קירות‬ ‫מהמשפט נסתלק על אם הדרך‬ ‫מחופים וכו'‪ ,‬אבל היה גם המקוה המעיין‬ ‫בבראדשין‪ ,‬ולא הגיע עד סלאטפינא‬ ‫הנ"ל‪ ,‬והיה עמוק מאוד‪ ,‬והיו צריכים לירד‬ ‫ומנוחתו כבוד בבראדשין‪ .‬והשאיר צוואה‬ ‫עשרים שלושים מדריגות להגיע למקוה‬ ‫שד' אמות מסביב לקברו לא יניחו אף‬ ‫והיה קר‪ ,‬אבל מי שרצה היה יכול לטבול‬ ‫אחד ושלא יביאו לציונו לבקש רק בקשות‬ ‫שם‪ ,‬והרבה הלכו שם‪.‬‬ ‫רוחניים‪ .‬אני זוכר שהיו הולכים לציונו‪,‬‬ ‫וגם אני הייתי שם פעם‪ .‬עכ"פ הבעש"ט‬ ‫הק' היה בבראדשין במקוה‪.‬‬ ‫]מענין לענין[ ר' פנחס הזה היה צדיק‬ ‫נסתר‪ ,‬והגוים עשו בלבול הידוע‪ ,‬שחטפו‬ ‫שפחה גויה והרגו אותה‪ ,‬ואמרו שיהודים‬ ‫סיפרתי כל זאת‪ ,‬כי היום הולכים למקוה‬ ‫עירבו דמה בהמצות וכו'‪ ,‬ונעשה גזירה‬ ‫בכל יום‪ ,‬והוא בניקל מאד‪ ,‬אבל פעם לא‬ ‫גדולה על כל היהודים והיה צריך להיות‬ ‫היה זה דבר קל‪ ,‬האנשים הפשוטים היו‬ ‫משפט גדול לכל היהודים להענישם‬ ‫הולכים למקוה רק בערב יו"ט ובערב ר"ה‬ ‫קשות‪ ,‬ור' פנחס ביקש שיקחו אותו‬ ‫להבות אש‬ ‫י‬ ‫זרה מטמא את המחשבה וכל הבחינה של‬ ‫ויוכ"פ‪ ,‬ולא כל אחד היה יכול לילך במים‬ ‫הנפש האלוקית‪ ,‬כמו כן הקב"ה גזר‬ ‫הקרים‪ .‬וע"ז כותב השל"ה‪' :‬אע"פ שאין‬ ‫שכשנכנסים למקוה של ארבעים סאה‬ ‫דרכו בכך כל השנה אבל בערב ר"ה' וכו'‪.‬‬ ‫הכל מתטהר‪ ,‬וכמו שמאמינים בזה צריך‬ ‫להאמין בזה‪ .‬וע"ז אומר השלה"ק עד כדי‬ ‫כך שע"י שטובלים בער"ה במקוה הולכים‬ ‫שם‪ :‬ביום הזה ערב ראש השנה הגדול‬ ‫כל הטומאות וכל המחשבות זרות‪ ,‬כי‬ ‫והנורא צריך עכ"פ לטבול ולהשליך מעליו‬ ‫הקב"ה גזר שארבעים סאה יוכל לטהר‬ ‫כל הטומאות ומחשבות זרות שנתדבקו‬ ‫את האדם‪ ,‬הגוף והנשמה‪ ,‬והכל יהיה‬ ‫עמו כל ימות השנה‪.‬‬ ‫בחזרה טהור לגמרי‪.‬‬ ‫היה עובדא אצל אחד מהאדמו"רים‪ ,‬אולי‬ ‫והשלה"ק מדבר באנשים שמקודם‬ ‫אצל היסוד עבודה מסלאנים אולי קודם‬ ‫לכתחיל ה בכל חודש אלול עשו הרבה‬ ‫לכן‪ ,‬שהיה פעם חסיד שישב בשולחן אצל‬ ‫תשובה‪ ,‬וחלקם התענו‪ ,‬וחלקם אמרו‬ ‫הרבי ונתן איזה קרעכט'ס‪ ,‬מה שנקרא א‬ ‫הרבה תהילים‪ ,‬וסיגופים אחרים‪ ,‬עד‬ ‫חסידי'שע קרעכטס‪ ,‬נתן הרבי עיניו בו‬ ‫שמגיע לערב ר"ה‪ ,‬כבר יכול להשליך הכל‬ ‫ואמר לו 'נו'‪ ,‬ומה היה ה'נו' הזה‪ ,‬כי באחד‬ ‫מעליו‪.‬‬ ‫השיחות הקודמות אמר הרבי שכמו‬ ‫כתוב בספה"ק )יושר דברי אמת פרק מ"ב(‬ ‫שמאמינים שבכל עבירה ר"ל שעושים‬ ‫שמקו"ה אותיות קומ"ה‪ ,‬כי האדם צריך‬ ‫נעשה פגם בעולמות העליונים‪ ,‬ובמקום‬ ‫להיות קומה שלימה‪ ,‬ואם חטא נפגם‬ ‫שורש נשמתו שנחצבה משם נעשה‬ ‫הקומה שלו‪ ,‬כי הגוף הוא רק משל‪ ,‬ויש‬ ‫חשכות‪ ,‬ואינו בא אליו השפע מלמעלה‬ ‫גם לנשמה קומה של ידים רגלים ועינים‬ ‫ולא מניחים לו להגיע ליודישקייט עי"ז‬ ‫וכו'‪ ,‬כעין מה שיש בגוף‪ ,‬וכל הרמ"ח‬ ‫ובכל מחשבה דיבור ומעשה שאינו כהוגן‬ ‫מצוות עשה ושס"ה ל"ת הם כנגד הרמ"ח‬ ‫גורם לכך‪ ,‬כך צריך להאמין שכשהשי"ת‬ ‫אברים ושס"ה גידים שבגוף‪ ,‬וכל עבירה‬ ‫עוזר ומתנחם בנפשו וחוזרים בתשובה‪,‬‬ ‫שעובר נפגם בקומה שלו אותו האבר‬ ‫הכל מתתקן‪ .‬ועל זה הוכיחו הרבי שלא‬ ‫שהוא כנגד המצוה הזאת‪ ,‬ואם חוטא‬ ‫היה צריך לגנות‪ ,‬כי הוא צריך להאמין‬ ‫הרבה ר"ל‪ ,‬אזי כל הקומה שלו פגום‬ ‫שאם עשה תשובה הכל מתתקן‪ .‬וזה היה‬ ‫לגמרי‪ ,‬הראש‪ ,‬הפה‪ ,‬העינים וכו'‪ .‬ועד‬ ‫ה'נו' של הרבי‪.‬‬ ‫ער"ה צריך לחזור על הכל בתשובה‪,‬‬ ‫וכמו שאנו מאמינים ויודעים בבירור שכל‬ ‫ובער"ה כשטובל הכל מתתקן‪.‬‬ ‫עבירה מטמא את האדם‪ ,‬וכל מחשבה‬ ‫יא‬ ‫רשפי אש‬ ‫שיחו"ק בסעודת מלוה מלכה פרשת נצבים‬ ‫תשס"ה לפ"ק‬ ‫פייער‪ ,‬דאס איז א דרך‪ ,‬אז קודם דארף א‬ ‫אווען מ'זאגט ר"ה ביינאכט לדוד מזמור‬ ‫איד טוהן דאס וואס ער האט צוטוהן‪ ,‬און‬ ‫לה' הארץ ומלואה דארף פאלן א פחד לה'‬ ‫נאכדעם שרייען צום אויבערשטן‪.‬‬ ‫הארץ ומלואה‪ ,‬מיר דרייען זיך ארום‬ ‫אינעם אויבערשטענס וועלט‪ ,‬און אויכעט‬ ‫ווען מ'שרייט ביים דאווענען המלך‪ ,‬אזוי‬ ‫ווי דער הייליגער בעש"ט הקדוש זאגט אז‬ ‫דער זיידע ז"ל האט געטייטשט‪ ,‬חז"ל זאגן‬ ‫מיר שרייען צום מלך אליין ער זאל אונז‬ ‫לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא‬ ‫ראטעווען‪.‬‬ ‫לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה‪,‬‬ ‫פרעגט דאך יעדער א קשיא‪ ,‬וואס איז‬ ‫פשט פון לעולם יעסוק אדם בתורה‬ ‫ומצות שלא לשמה‪ ,‬נאר אז א מענטש‬ ‫עטץ ווייסט פשט‪ ,‬באמת היום תתעשר‪,‬‬ ‫פארלייגט זיך שטארק אויף לשמה לאזט‬ ‫)זמר איש חסיד(‪ ,‬היינט וועט מען נתעשר‬ ‫דאס דער בעל דבר בכלל נישט צו‪,‬‬ ‫ווערן מיטן אמת‪.‬‬ ‫וממילא יעסוק אדם בתורה ומצות של א‬ ‫לשמה‪ ,‬דהיינו נישט דייקא לשמה‪ ,‬ס'איז‬ ‫נישט פשט אז מ'זאל לערנען שלא לשמה‬ ‫מ'זעט ביי די מעשה פון איש חסיד‪ ,‬אז‬ ‫אז מ'זאל זיך נישט פארלייגן אויף לשמה‪,‬‬ ‫קודם האט אליהו הנביא אלעס געמאכט‬ ‫נאר קודם יעסוק בתורה ומצות‪ ,‬ומתוך‬ ‫ער האט אנגעהויבן מאכן דעם בנין‪ ,‬פעל‬ ‫שלא לשמה ווען ער האלט שוין אינמיטן‬ ‫עם פועלים‪ ,‬און נאכדעם האט ער‬ ‫לערנען טראכט מען איך לערן דאך שוין‬ ‫אנגעהויבן שרייען צום אויבערשטן‪ ,‬און‬ ‫ממילא‪ ,‬הייבט מען אן לערנען דעמאלט‬ ‫אזוי האט אליהו אויכעט געטאן ביי די‬ ‫לשמה‪ ,‬זא ל עס שוין זיין פארן‬ ‫מעשה ווי ער האט אויפגעוויזן די נביאי‬ ‫אויבערשטנס וועגן‪ ,‬דעמאלט בא לשמה‬ ‫הבעל‪ ,‬האט ער קודם געמאכט דעם‬ ‫קומט אריין לשמה‪.‬‬ ‫מזבח‪ ,‬די קרבנות‪ ,‬און נאכדעם האט ער‬ ‫אזוי איז געווען ביי אליהו הנביא‪ ,‬קודם‬ ‫גענומען שרייען צום אויבערשטן אויף‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א נעתק מספר בית שמחה תשח''ח להמחבר כ''ק אדמו''ר מסטרעליסק שליט''א‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫יב‬ ‫אינזין מוציא צו זיין אלע אידן‪.‬‬ ‫האט ער אנגעהויבן צו מאכן‪ ,‬שפעטער‬ ‫ר' יענקעלע זי"ע פלעגט דאך אלעס זאגן‪,‬‬ ‫האט ער גענומען שרייען רבוש"ע איך‬ ‫האט ער מיר געזאגט‪ ,‬ווען מ'איז געווען‬ ‫דארף נישט גארנישט איך מיין דאך נאר‬ ‫אין פאריז האט דער שווער געהאט א‬ ‫דעם כבוד שמים‪ ,‬קודם דארף מען טון‬ ‫קליין שטיקל פלייש ביי מלוה מלכה‪ ,‬און‬ ‫נישט אנהייבן מיט כבוד שמים‪.‬‬ ‫אין דעם האט ער זיך געקאכט‪ ,‬אין‬ ‫אז מ'האט עפעס אריינגעלייגט‪ ,‬מ'האט‬ ‫אנטווערפן האט מ ען שוין געגעבן אפאר‬ ‫געלערנט אפאר בלאט גמרא‪ ,‬מ'האט‬ ‫עופות‪ ,‬האט ר' יענקעלע געזאגט‪ ,‬אז‬ ‫אויסגעזאגט תהלים‪ ,‬יעצט קען מען בעטן‬ ‫ס'איז מקויים געווארן המקיים את התורה‬ ‫דעם אויבערשטן ס'זאל אלעס ארויפגיין‪.‬‬ ‫מעוני סופו לקיימה מעושר‪ ,‬מ'גיט אזא‬ ‫טאץ מיט עופות ביי מלוה מלכה‪.‬‬ ‫יו"ט ר"ה ביים דאווענען פאר מוסף‪,‬‬ ‫דארט שטייט יא אז דער בעל תפלה זאל‬ ‫ושאל רבינו‪ :‬איינער ווייסט צו דער עולם‬ ‫בעטן קודם‪ ,‬מ'בעט דארט שלא יבושו‬ ‫האט געהערט קידוש פון ר' איציקל‪ ,‬ווייל‬ ‫שלוחי בי ולא אני בהם‪.‬‬ ‫איך האב געזען ווי ער האט געמאכט‬ ‫קידוש תיכף נאכן דאווענען‪ ,‬און ביז דער‬ ‫מ'זעט פון די תפלה שלא יבושו שולחי בי‬ ‫עולם איז געקומען צום טיש האט מען‬ ‫ולא אני בהם‪ ,‬אז מ'דארף קודם אנהייבן‬ ‫שוין געהאלטן אינמיטן די סעודה‪.‬‬ ‫מיט זיך‪ ,‬נישט מיטן עולם‪ ,‬קודם זאל ער‬ ‫גוט ווערן‪ ,‬און נאכדעם וועט דער עולם‬ ‫ואמר אחד שע"פ רוב האט ער נאר‬ ‫גוט ווערן‪.‬‬ ‫געזאגט די זמירות שלום עליכם‪ ,‬ער‬ ‫פלעגט זאגן די מלאכים דארפען נישט‬ ‫]מנהג רבינו הק' היה לאכול אצל סעודת‬ ‫ווארטן ביז איך וועל מיך אויסקראצען‪,‬‬ ‫מלוה מלכה בשר שיריים מסעודת שב"ק‬ ‫אבער קידוש פלעגט ער יא מאכן שפעט‪.‬‬ ‫ולא היה חולק מזה שיריים‪ ,‬וכשסיים‬ ‫ואחד אמר אז ער פלעגט האבן יעדע וואך‬ ‫לאכול היה שם כמה נכדים מהרה"ק ר'‬ ‫אורחים און ער פלעגט מיט זיי מאכן‬ ‫יענק'לע ור' איציקל מפשעווארסק זי"ע‪,‬‬ ‫קידוש‪.‬‬ ‫ואמר‪ [:‬היינט וועל איך מאכן א אויסנאם‬ ‫פאר זיי ר' איציקל'ס אייניקלעך וועל איך‬ ‫והוסיף רבינו‪ :‬צדיקים האבן יעדער‬ ‫געבן‪ ,‬ווייל ר' איציקל האט געהאט א‬ ‫געהאט אין דעם אנדערע שיטות‪,‬‬ ‫גרויס געשעפט מיט די פלייש ביי די מלוה‬ ‫פארוואס דארף מען זאגן צאתכם לשלום‪,‬‬ ‫מלכה‪.‬‬ ‫וואס שטערט אז די מלאכים וועלן בלייבן‪,‬‬ ‫אמאל האב איך געזאגט ווערטער‪ ,‬היינט‬ ‫וכשנתן להם הבשר אמר להם האטס‬ ‫יג‬ ‫רשפי אש‬ ‫היינט איז שוין ב"ה אן אנדערע וועלט‪,‬‬ ‫איז דאס שוין צו שווער צו רעדן אזעלכע‬ ‫פלעגט דער בעל הבית וועלן מ'זאל שנעל‬ ‫ווערטער‪ ,‬אמאל האב איך געזאגט דעם‬ ‫ענדיגן די סעודה די אורחים זאלן‬ ‫טעם כדי די מלאכים זאלן זיך נישט מקנא‬ ‫ווייניגער עסן‪ ,‬וועגן דעם איז אורח מברך‪,‬‬ ‫זיין ווי אזוי א איד עסט פיש פרייטאג צו‬ ‫דער אורח זאגט ווען מ'קען בענטשן‪.‬‬ ‫נאכטס וועגן דעם שיקט מען זיי נישט‬ ‫ארויס‪ ,‬היינט זאג איך שוין נישט אזעלכע‬ ‫זאכן‪ ,‬נאר זיי קענען נישט גיין ווי לאנג‬ ‫דער זיידע ז"ל בעל הרזא דשבת האט‬ ‫מ'גיט זיי נישט קיין רשות‪ ,‬מ'שיקט זיי‬ ‫געוואוינט נעבן נדבורנא צען יאר בחייו‬ ‫צום איד אין שטוב אריין און זיי קענען‬ ‫פונעם פאטער‪ ,‬און נאכדעם איז ער‬ ‫נישט אוועקגיין אן רשות‪ ,‬און די וואס‬ ‫געקומען קיין קרעטשניף‪ .‬און די ערשטע‬ ‫מאכן שפעטער קידוש איז א מחיה‪ ,‬די‬ ‫ראש השנה ווען ער איז געקומען קיין‬ ‫מלאכים ווילן דא שטיין און ווארטן זיי‬ ‫קרעטשניף נאך די פטירה פון זיין טאטן‪,‬‬ ‫קענען נישט אוועקגיין‪ ,‬האט ער די‬ ‫איז דארט געווען א גרויסער פרעמדער‬ ‫מלאכים אין שטוב א פאר שעה לענגער‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬א גרויסער חלק פונעם עולם האט‬ ‫ער קיינמאל נישט געקענט וואס זיי זענען‬ ‫אנגעקומען די לעצטע צען יאר ביים זיידן‬ ‫חז"ל זאגן בעל הבית בוצע ואורח מברך‪,‬‬ ‫ר"ר מאיר'ל‪ ,‬נייע חסידים פון די געגענט‪,‬‬ ‫פארוואס עפעס בעל הבית בוצע‪ ,‬ווייל‬ ‫זענען אדורך געגאנגען דער גאנצער עולם‬ ‫אורחים יאגן זיך אייביג‪ ,‬אמאל איז דאס‬ ‫זאגן לשנה טובה‪ ,‬איין יודל איז געווען‬ ‫געווען ממש פאר הונגער‪ ,‬אבער א איד‬ ‫עפעס א קליין שווארץ אידעלע‪ ,‬און‬ ‫דער בעל הבית אז ער האט א סדר‪ ,‬למשל‬ ‫איינגעבראכן‪ ,‬דעם איד האט דער זיידע‬ ‫אז ער זאגט תקוני שבת פאר שלום‬ ‫ני שט געפרעגט ווער ער איז נאר ער האט‬ ‫עליכם‪ ,‬ער קוקט אריין אין חסידישע‬ ‫אים געזאגט מיין ליבער איד‪ ,‬וואס טוט‬ ‫ספרים‪ ,‬אויב ער ווע ט נעמען אורחים און‬ ‫איר דא ביי מיר? האט דער איד‬ ‫ער וועט זיך מוזן יאגן וועט ער דאך מוזן‬ ‫געענטפערט איך בין געקומען זוכן וואו‬ ‫משנה זיין פון זיין גאנצען דרך‪ ,‬אויף דעם‬ ‫דער אויבערשטער וואוינט אפשר‬ ‫האט מען געזאגט ניין‪ ,‬בעל הבית בוצע‪ ,‬די‬ ‫וואוינט ער דא‪ .‬דער זיידע האט דעם איד‬ ‫אורחים האבן נישט קיין רעכט אויף דעם‪,‬‬ ‫אנגעקוקט האט ער שוין געזען אז דאס‬ ‫ווען דער בעל הבית וועט האלטען ביים‬ ‫איז עפעס א איד'ל וואס ה אט שוין נישט‬ ‫אנהויבן דעמאלט הייבט מען אן‪.‬‬ ‫וואס צו קומען צו איהם‪.‬‬ ‫ואורח מברך‪ ,‬דאס אי ז שוין בדרך צחות‪,‬‬ ‫אמאל ווען דאס עניות איז געווען גרויס‪,‬‬ ‫להבות אש‬ ‫יד‬ ‫די טירן זענען אפען‪ .‬ס'איז געווען אמאל‬ ‫אמר בענוותנותו‪ :‬אסאך בחורים זענען‬ ‫אז ר"ר מרדכי'לע האט געזאגט פאר‬ ‫שוין געקומען אויף דעם שבת ביז נאך‬ ‫איינעם פון די שטוב מענטשן אז ער‬ ‫ר"ה‪ ,‬איין טרייסט האב איך אז די בחורים‬ ‫דארף האבן עפעס געלט‪ ,‬איז געווען‬ ‫זענען נישט פארפארעט מיט קיין‬ ‫דעמאלט אלע שטיבער געפאקט פיל‬ ‫עבירות‪ ,‬ווען יא וואלטן זיי נישט געהאט‬ ‫מיט מענטשן וואס האבן געוואלט‬ ‫קיין צייט דא צו קומען שוין‪.‬‬ ‫אריינגיין מיט קוויטלעך‪ ,‬און מ'הא ט נישט‬ ‫יעדער איד האט דאך א חלק אלקי ממעל‪,‬‬ ‫אויפגעמאכט קיין טיר‪ ,‬האט יענער‬ ‫יעדער איד האט דאך עפעס כוחות‪,‬‬ ‫געזאגט‪ ,‬דער רבי זאל לאזן אויפמאכן‬ ‫עפעס זכותים‪ ,‬די כוחות דארפן ציען צו‬ ‫דעם טיר וועט ב אלד זיין אזא טיש מיט‬ ‫אידישקייט נישט חלילה פארקערט‪– .‬‬ ‫געלט‪ ,‬האט דער זיידע ר"ר מרדכי'לע‬ ‫איך האב געהערט אמאל פון א חסיד וואס‬ ‫איהם געזאגט‪ ,‬אה דו זאלסט דאס נישט‬ ‫האט געזאגט‪ ,‬ווען מען פארט צו א רבי'ן‬ ‫זאגן דו ווייסט נישט אז מרדכי מאכט‬ ‫דארף מען אינזין האבן מ'זאל נישט‬ ‫נישט אויף די טיר אונטן ביז מ'מאכט‬ ‫מבלבל זיין דעם רבי'ן נאר מ'זאל אים‬ ‫נישט קודם אויף אויבן‪ .‬דאס האט דער‬ ‫צוהעלפן‪ ,‬יעדער איד האט עפעס א כוח‪.‬‬ ‫איד אליין פארציילט פארן זיידן זצ"ל‪.‬‬ ‫ר"ר אלימלך זאגט אינעם לקוטי שושנה‪,‬‬ ‫דאס אלעס זאגט דער ר"ר אלימלך‪,‬‬ ‫איך האב געהערט פון דער סערטער רבי‬ ‫ס'שטייט אין פסוק בשרתי צדק בקהל רב‬ ‫שליט"א‪ ,‬אז זיין זיידע ר' מענדעלע‬ ‫הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת‪,‬‬ ‫וויזניצער איז געווען א רויטער‪ ,‬ווען ער‬ ‫בשרתי צדק בקהל רב‪ ,‬איך זאג די בשורות‬ ‫האט געזאגט ר"ה ביינאכט לדוד מזמור‬ ‫פאר יעדן איינעם דער זאל געהאלפן‬ ‫איז געווען דארט אן אלטער חסיד‪ ,‬האט‬ ‫ווערן מיט קינדער‪ ,‬און דער זאל ווערן אן‬ ‫ער געזאגט‪ ,‬דער רויטער רוצח זאגט זיך‬ ‫עושר‪ ,‬דער וועט האבן א רפואה‪ ,‬און דער‬ ‫לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל‬ ‫וועט האבן שלום בית‪ ,‬בשרתי צדק בקהל‬ ‫ויושבי בה‪ ,‬און צוויי טויזענט אידן‬ ‫רב‪ ,‬אבער הנה שפתי לא אכלא ה' אתה‬ ‫ווארפט דאס‪.‬‬ ‫ידעת‪ ,‬דו ווייסט דאך וויפיל איך בין‬ ‫דער זיידע ר' מרדכי'לע האט טאקע‬ ‫מתפלל פאר דעם אז אלעס זאל מקויים‬ ‫געזאגט‪ ,‬ער איז אריינגעקומען מיט זיין‬ ‫ווערן‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬דער זיידע ר' מרדכי'לע האט‬ ‫אויכעט מעיד געווען אויף זיין עולם‪.‬‬ ‫יעדער צדיק האט זיך זיין בחינה‪ ,‬דער‬ ‫זיידע ר"ר מרדכי'לע האט נישט‬ ‫דער ר"ר מרדכי'לע‪ ,‬א פשוטע טאג נישט‬ ‫אויפגעמאכט די טיר ווי לאנג מ'האט‬ ‫דווקא ר"ה‪ ,‬האט ער געזען אין הימל ווען‬ ‫טו‬ ‫רשפי אש‬ ‫האט דער בעלזער רב ר' ישכר דוב איהם‬ ‫נישט אויפגעמאכט אויבן‪ ,‬ר"ר אלימלך‬ ‫נאכאמאל געשיקט קיין חוסט און ער‬ ‫האט זיכער אויכעט אזוי געטון בלי שום‬ ‫האט געזאגט דעמאלט ער זאל איהם זאגן‬ ‫ספק‪ ,‬ס'איז דא בחינות און זמנים ביי‬ ‫מיט דעם לשון‪ :‬איך וויל הערן פון ר"ר‬ ‫צדיקים אזוי און אזוי‪.‬‬ ‫מרדכי'לע נדבורנא'ס א זון וואס איך‬ ‫דארף טון‪ .‬דעמאלט האט דער פעטער‬ ‫שוין געענטפערט‪ ,‬ער האט אים דעמאלט‬ ‫ס'איז געווען אמאל א איד וואס האט‬ ‫געזאגט בעלז וועט איבעראל זיין בעלז‪,‬‬ ‫געדארפט א גרויסע ישועה‪ ,‬איז ער‬ ‫און דעמאלט ער האט זיך אוועקגעצויגן‬ ‫געגאנגען צו ר' ישראל'טשע וויזניצער‪ ,‬ער‬ ‫פון מונקאטש‪.‬‬ ‫איז געווען א גרויסער פועל ישועות‬ ‫אלע זעקס זון פון ר"ר מרדכי'לע זענען‬ ‫אויכעט‪ ,‬און ס'האט זיך געמאכט אזא זאך‬ ‫געווען בעלי רוח הקודש‪.‬‬ ‫אויכעט און ר' ישראל'טשע האט איהם‬ ‫נישט צוגעזאגט די ישועה‪ ,‬און דער איד‬ ‫האט געמוטשעט א פאר מאל‪ ,‬און דער‬ ‫ר"ר מאיר'ל מפרימישלאן האט‬ ‫איד איז ארויס פון די כלים און ער האט‬ ‫געטייטשט הללוהו בתוף ומחול‪ ,‬רבוש"ע‬ ‫געזאגט פאר ר' ישראל'טשע‪ ,‬ווען ר'‬ ‫דער סוף וועט דאך זיין אז דו וועסט מוחל‬ ‫מרדכי'לע נדבורנא וואלט היינט געלעבט‬ ‫זיין די אידישע קינדער‪ ,‬זיי שוין יעצט‬ ‫וואלט איך געקענט געהאלפן ווערן‪ ,‬האט‬ ‫מוחל‪ ,‬ר"ר מאיר'ל האט געמאכט פון דעם‬ ‫זיך ר' ישראל'טשע אנגערופן‪ ,‬פון וואו‬ ‫תי"ו פון בתוף א ס'‪ ,‬האבן די צדיקים‬ ‫נעמסטו היינט אזא ר"ר מרדכי'לע‬ ‫געזאגט אויף דעם אז פון ר"ה ביז הושענה‬ ‫נדבורנא‪.‬‬ ‫רבה איז דא תו"פ שעות‪ ,‬הושענה רבה‬ ‫וועט דאך שוין דער אויבערשטער מוחל‬ ‫זיין‪ ,‬זאל דאס שוין זיין ראש השנה‪.‬‬ ‫ס'איז געווען די גאנצע‬ ‫ווען‬ ‫איבערקערעניש ביי בעלז און מונקאטש‪,‬‬ ‫האט דער בעלזער רב ר' ישכר דוב‬ ‫מ'זאגט ביים דאווענען שיר המעלות‬ ‫געשיקט א חשוב'ן שליח קיין חוסט צו‬ ‫ממעמקים‪ ,‬איז דא נוסח ווי אזוי מ'זאגט‪,‬‬ ‫ר"ר ישראל יעקב א זון פון ר"ר מרדכי'לע‬ ‫ווען מ'זאגט נפשי לה' משומרים לבוקר‬ ‫ער זאל איהם זאגן צו ער דארף זיך‬ ‫האט דער זיידע ז"ל נישט געזאגט מיטן‬ ‫ארויסציען פון מונקאטש וועגן דעם‬ ‫נוסח‪ ,‬נאר ער האט געגעבן אזא געשריי‬ ‫איבערקערעניש‪ ,‬האט ר' ישראל יעקב‬ ‫נפשי לה' מיט אזעלכע קולות‪ ,‬און‬ ‫געענטפערט ער קען זיך נישט מישן‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫טז‬ ‫והוסיף ואמר‪ :‬ליטוויקעס זענען מיר דאך‬ ‫שפעטער איז ער צוריק ארויף אויפן‬ ‫נישט‪ ,‬זאלן מיר כאטשיג זיין חסידים‪,‬‬ ‫נוסח‪ ,‬דאס גאנצע נוסח גיי טאביסל‬ ‫עפעס זאלן מיר זיין‪.‬‬ ‫איינגעבראכן און נאכדעם צוריק ארויף‬ ‫ביז קדיש‪ ,‬די נוסח פון קדיש גייט שוין‬ ‫מיט א שמחה‪) ,‬ואמר רבינו נוסח הקדיש(‪.‬‬ ‫ס'איז געווען אמאל א יוד ער האט‬ ‫איך ווייס נישט ווי אזוי די ליטוואקעס‬ ‫געהייסן ר' אלי' עפשטיין‪ ,‬ער איז געווען‬ ‫געבן זיך אן עצה ביי קדיש‪ ,‬זיי זאגן דאך‬ ‫גאר א דערהויבענער איד‪ ,‬ער איז נאך‬ ‫נישט דעם ויצמח פורקניה ויקרב‬ ‫געפארן צו ר"ר בערצי‪ ,‬שפעטער האט ער‬ ‫משיחיה‪ ,‬אבער ס'פעלט זיך דאך אויס‬ ‫אנגעהויבן צו פארן קיין קרעטשניף‪ ,‬האט‬ ‫צום נוסח‪ ,‬איך זע נישט ווי אזוי דער נוסח‬ ‫ער געזאגט פארן זיידן‪ ,‬ער האט זיך‬ ‫גייט דארט אדורך אן דעם ויצמח‬ ‫געטרויט צו רעדן‪ ,‬ער איז געווען גאר א‬ ‫פורקניה‪.‬‬ ‫חשוב'ע איד‪ ,‬מ'זאגט קל מלך יושב על‬ ‫ס'איז געווען אין אלט שטאט א‬ ‫כסא רחמים ומתנהג בחסידות‪ ,‬האט דער‬ ‫ירושלימ'ער איד‪ ,‬אמאל אין ירושלים איז‬ ‫ר' אלי' געזאגט פארן זיידן‪ ,‬אז דער‬ ‫אלעס געווען די ליטווישע תלמידי הגר"א‬ ‫אויבערשטער איז א מתנהג בחסידות‬ ‫פון די פרושים‪ ,‬האבן זיי נישט געזאגט‬ ‫דארף ער פאלגן וואס דער רבי הייסט‪.‬‬ ‫ויצמח פורקניה‪ ,‬און צוביסלעך זענען די‬ ‫וסיפר הרה"ח ר' משה מענדל גליק ני"ו‪,‬‬ ‫חסידים אנגעקומען קיין ירושלים‪ ,‬איז‬ ‫שהרה"ק ר' דוד'ל מטאלנא האט אמאל‬ ‫געווען אמאל אין ביהמ"ד פונעם רב רבי‬ ‫געזאגט‪ ,‬אז דער אויבערשטער איז א‬ ‫יו סף חיים זאנענפעלד‪ ,‬האט א חסיד‬ ‫חסיד דארף ער דאך זאגן ויצמח פורקניה‬ ‫געדאווענט פארן עמוד און האט געזאגט‬ ‫ויקרב משיחיה‪.‬‬ ‫ויצמח פורקניה‪ ,‬איז מען געקומען צו‬ ‫לויפן צו רבי יוסף חיים ער זאל איהם‬ ‫והוסיף רבינו‪ :‬משיח דאווענט אויכעט‬ ‫מפסיק זיי‪ ,‬האט ער געזאגט‪ ,‬וואס זאל‬ ‫מיטן עולם צווישן אונז‪ ,‬ער איז דאך א איד‬ ‫איך זאגן אז ס'זאל נישט זיין ויצמח‬ ‫וואס דרייט זיך צווישן אונז‪.‬‬ ‫פורקניה ויקרב משיחיה‪.‬‬ ‫יז‬ ‫נהרי אש‬ ‫פרשת וילך‬ ‫צדקה‪ ,‬וגם הרה״ק מבארדיטשוב נסע‬ ‫עניני צדקה‬ ‫פעם לאסוף מעות לצדקה יחד עם הבעל‬ ‫אהנה בפסוק )דברים טו‪ ,‬ח( ׳פתוח תפתח‬ ‫התניא‪ ,‬וכשהגיע ליד ביתו של הקמצן‬ ‫את ידך' טעם תיבת ׳פתוח׳ הוא בתנועה‬ ‫ורצה הרה״ק מבארדיטשוב להכנס‬ ‫גדולה )תלישה גדולה(‪ ,‬ועלה בדעתי‬ ‫והבעל התניא אמר שלא כדאי כי ממילא‬ ‫לפרש‪ ,‬שכאשר האדם נותן צדקה‪ ,‬יש‬ ‫נותן רק פרוטה‪ ,‬אך הרה״ק מבארדיטשוב‬ ‫לאדם להתבונן למי הוא נותנו‪ ,‬אם הוא‬ ‫ביקש להכנס בכל זאת‪ ,‬וכן היה שהקמצן‬ ‫נותנו לעני חשוב וכדומה‪ ,‬וידע באיזה‬ ‫נתן רק פרוטה אחת‪ ,‬ונטלו ממנו הרה״ק‬ ‫אופן יתן הצדקה‪ ,‬ואמרתי שהנה כאשר‬ ‫מבארדיטשוב‪ ,‬וכשיצא משם הרה״ק‬ ‫ידו של אדם קפוצה‪ ,‬כל האצבעות שוות‪,‬‬ ‫מבארדיטשוב רדף אחריו הקמצן וביקש‬ ‫אבל כשפותחים את היד‪ ,‬אין כל‬ ‫ממנו לחזור‪ ,‬והעניק לו מטבע אחת יותר‬ ‫האצבעות שוות‪ ,‬והיינו שבשעה שהאדם‬ ‫גדולה‪ ,‬ושוב כשיצא רדף אחריו שוב‬ ‫נותן לא יהיה נתינתו שוה לכל‪ ,‬והכל הוא‬ ‫העשיר ונתן לו מטבע יותר הגונה‪ ,‬וכך‬ ‫לפי המקבל‪.‬‬ ‫היה כמה וכמה פעמים עד שנתן לו סכום‬ ‫הגון ביותר‪.‬‬ ‫ומה שנאמר ׳פתוח תפתח את ידך׳‪,‬‬ ‫מספרים שבזמנו של הרה״ק מבארדיטשוב‬ ‫לאחר מכן ביאר הרה״ק מבארדיטשוב את‬ ‫היה עושר שלא פתח את ידו לצדקה‪,‬‬ ‫הענין לבעל התניא‪ ,‬שהנה כל בעלי‬ ‫שהיה קמצן גדול‪ ,‬והנה תלמידי הבעש״ט‬ ‫הצדקה בעיר כשהיו עוברים בעיר היה‬ ‫אספו בעצמם מעות‪ ,‬וכמו שידוע‬ ‫נותן כל אחד כפי כוחו‪ ,‬וכשהגיעו לביתו‬ ‫שהרה״ק ר׳ מרדכי מטשערנאביל היה‬ ‫של קמצן זה נתן מטבע של פרוטה אחת‪,‬‬ ‫נוסע ממקום למקום עבור צדקה‪ ,‬והיה‬ ‫וחרה אפם של הגבאי צדקה‪ ,‬שהוא עשיר‬ ‫מחלק סכומים הגונים‪ ,‬והוא פירנס את‬ ‫גדול‪ ,‬וכיצד נותן הוא רק סכום פעוט זה‪,‬‬ ‫רובם של הל״ו צדיקים נסתרים‪ ,‬והיו עוד‬ ‫והחזירו לו את המטבע‪ ,‬ונמצא שאדם זה‬ ‫מתלמידי הבעש״ט שנסעו עבור צרכי‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א וילך תשנ"ו‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫יח‬ ‫בשליחותו של מקום‪ ,‬וגם עכשיו שלחו‬ ‫לא קיים מעודו מצות צדקה באופן‬ ‫בשליחות לאבות הק׳‪ ,‬ועל ידי כן יעלה‬ ‫שמצוה זו תביאהו לידי מצוה יותר גדולה‪,‬‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫שהרי מצוה גוררת מצוה‪ ,‬ולכן לא זכה‬ ‫כשהאדם מתפלל תפילות יש לבקש‬ ‫לתשובה‪ ,‬ולכן לקחתי ממנו את המטבע‬ ‫הבקשות באופן שכך הוא רצון ה׳‪ ,‬ואם‬ ‫הקטן‪ ,‬ועל ידי כן קיים את המצוה וממילא‬ ‫רצון ה׳ שלא יהיה כך‪ ,‬אינו מבקש על‬ ‫מיד נגרר למצוה אחרת וכל פעם הגדיל‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫את הסכום‪.‬‬ ‫וזהו ׳פתוח תפתח את ידך' שכאשר האדם‬ ‫מרגיש שליבו לא נפתח עדיין לצדקה‪,‬‬ ‫ברש״י )פסוק ב( יכול שתשש כחו ובו׳‪,‬‬ ‫יפתח עם סכום קטן‪ ,‬שיהיה ׳פתוח׳ ועל‬ ‫בהסתלקות הצדיקים היה כמה בחינות‪,‬‬ ‫ידי כן יבא לידי ׳תפתח את ידך׳‪ ,‬שיוכל‬ ‫על התניא מספרים שהסתלקותו היה‬ ‫לתת יותר ויותר‪.‬‬ ‫באופן נפלא‪ ,‬כמי שעובר ממקום למקום‪,‬‬ ‫שכל עת ההסתלקות יחד יחודים ועסק‬ ‫באהבת ה׳ ודבקות‪ .‬אצל משה רבינו היה‬ ‫עניני הסתלקותו של משה רבינו‬ ‫זה יום שבירך את כל ישראל וכתב בו ביום‬ ‫בפסוק )דברים לא‪ ,‬א( וילך משה וידבר את‬ ‫י״ג ספרי תורה‪.‬‬ ‫הדברים האלה אל כל ישראל‪ .‬הנה דיבור‬ ‫בזוה״ק איתא שבכל דור יש צדיק אחד‬ ‫הוא לשון קשה‪ ,‬ואכן דיבור זה היה‬ ‫שיש לו בחינת משה רבינו‪ ,‬אצל זקני הק׳‬ ‫הדיבור הקשה ביו תר ששמעו בני ישראל‪,‬‬ ‫הרבי ר׳ מרדכי׳לע היה בחינה של לא‬ ‫שמשה רבינו עומד להסתלק מהם אבל‬ ‫כהתה עינו ולא נס ליחו‪ ,‬שלא הוצרך‬ ‫אצל משה רבינו לא היה הדבר קשה‪,‬‬ ‫לעול ם לבתי ראיה ולא היה חסר לו אף‬ ‫וכלשון הפסוק ׳וילך משה׳‪ ,‬שהיה זה‬ ‫אחד משיניו ולא היה לו שום מחוש‪ ,‬ובעת‬ ‫אצלו כהולך מכאן לכאן‪ ,‬שבכל מקום‬ ‫הסתלקותו היה כבן שבעים‪ ,‬וצורתו‬ ‫נמצא השי״ת‪.‬‬ ‫האירה עד מאד‪.‬‬ ‫ברש״י פירש בסוף וזאת הברכה ׳כדי‬ ‫מעלת יהושע‬ ‫שתלך ותאמר לאברהם ליצחק וליעקב‬ ‫שם‪ ,‬שניטלה ממני הרשות וניתנה ליהושע‪.‬‬ ‫שבועה שנשבע לכם הקב״ה קיימה‪ ,‬וזהו‬ ‫הרבי ר׳ מרדכי׳לע אמר על צדיק אחד‬ ‫לאמר‪ ,‬לכך הראיתיה לך׳‪ ,‬ויש לומר שבזה‬ ‫שהיה בדורו‪ ,‬שהנה כשעמד משה רבינו‬ ‫פעל השי״ת אצל משה רבינו שיעלה‬ ‫להסתלק היו מי שדימו שהם עומדים‬ ‫לעולם העליון‪ ,‬שהרי בכל ימיו היה הולך‬ ‫יט‬ ‫נהרי אש‬ ‫מעלת הורדת הכלים הריקים‬ ‫לפתוח להם בית המדרש חדש‪ ,‬ועברו‬ ‫לאסוף להם אנשים‪ ,‬כי דימו שהם יהיו‬ ‫יש המדמים שחלק השמשות אינו שייך‬ ‫רבי‪ ,‬אבל יהושע בן נון משרת לא מש‬ ‫לעבודת ה׳‪ ,‬שאם הבית אהרן הוצרך לומר‬ ‫מתוך האהל‪ ,‬ולמעשה הוא היה ממשיך‬ ‫תורה זו‪ ,‬יש ללמוד מזה שהיה נצרך לכך‪,‬‬ ‫להנהיג את ישראל‪.‬‬ ‫הבית אהרן אמר‪ ,‬שהנה אנו רואים שהכהן‬ ‫גדול כשעמד להוציא את הכף והמחתה‬ ‫והנה חז״ל אמרו )בבא בתרא עה‪(.‬‬ ‫הריקים מקודש הקדשים לאחר העבודה‪,‬‬ ‫שכאשר נעשה יהושע למנהיג‪ ,‬פני משה‬ ‫היה צריך לטבול ביחוד על ענין זה קודם‬ ‫כפני חמה פני משה כפני לבנה‪ ,‬זקנים‬ ‫שנכנס לקודש הקד שים‪ ,‬שבפעם‬ ‫שבדור היו אומרים אוי לאותה בושה אוי‬ ‫האחרונה היה נכנס רק לשם כך‪ ,‬כדי‬ ‫לאותה כלימה‪ ,‬ובפשטות הכוונה אוי‬ ‫להוציא הכף ומחתה‪ ,‬ויש ללמוד מזה‬ ‫לאותה בושה על ירידת הדורות‪ ,‬ויש‬ ‫שהורדת הכלים הריקים מהשולחן זה‬ ‫המבארים שמה שרק הזקנים אמרו כן‪,‬‬ ‫עבודה חשובה כמו מי שמביא את הכלים‬ ‫שהנה צעירי הדור היו סבורים שמה‬ ‫המלאים‪ ,‬שהכהן גדול היה צריך לטבול‬ ‫שעכשיו הוא פני יהושע כפני לבנה‪ ,‬לפי‬ ‫ביום הק׳ כדי להוציא הכף ומחתה‪.‬‬ ‫שהוא ההתחלה‪ ,‬אבל בעוד שנים יהיה‬ ‫כפני משה רבינו‪ ,‬אבל זקני הדור הכירו‬ ‫והוסיף יותר מזה‪ ,‬ואמר שלהביא כלים‬ ‫את משה רבינו מהשנים הראשונות‪ ,‬והם‬ ‫מלאים לשולחן הוא עבודה‪ ,‬ולהוריד‬ ‫אמרו אוי לאותה בושה‪ ,‬כי משה רבינו גם‬ ‫הכלים הריקים הוא עבודה יותר גדולה‪.‬‬ ‫בימים הראשונים היה נראה כן‪.‬‬ ‫ואכן כשרואים ענין אחד שאין לבני אדם‬ ‫חשק לעשותו יש ללמוד שיש בזה עבודה‬ ‫גדולה‪ ,‬ושמעתי מהרה״ק ר׳ איציק׳ל‬ ‫מעלת משרתי הצדיק‬ ‫מפשעווארסק שהרה״ק מצעשינוב בנו‬ ‫ועוד ביאור יש בדבר‪ ,‬שעד אז היה יהושע‬ ‫של הרה״ק משינאווא‪ ,‬כשעמד לברך‬ ‫המשרת‪ ,‬שהיה מסדר הכיסאות‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬היה אומר רק דיבור זה‪,‬‬ ‫והשולחנות‪ ,‬אבל הזקנים הללו בכל‬ ‫"מ׳גייט בענטשן"‪ ,‬ואמר ר׳ איציק׳ל‬ ‫השנים לא זה לפי כבודם לעשות כן‪,‬‬ ‫שכאשר שמעו דיבור זה נפל פחד גדול‬ ‫וכאשר ראו שהוא נעשה הרבי‪ ,‬ואמרו אוי‬ ‫על כל השומעים‪ ,‬ואמר שכאשר היה‬ ‫לאותה בושה על מה שהיה להם בשעתו‬ ‫אומר דיבור זה היה הכוונה שיש להוריד‬ ‫הבושה לסדר את בית המדרש‪ ,‬כי עכשיו‬ ‫את הכלים הריקים מהשולחן‪.‬‬ ‫ראו שחלק זה היה עבודת ה׳‪ .‬והרי גדולה‬ ‫שמושה יותר מלימודה‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫כ‬ ‫משה רבינו לבני ישראל נגלות התורה‪,‬‬ ‫כל דיבור שאדם שומע יש לו לדעת שהוא‬ ‫ולאחר מכן למד עם בני ישראל חלק‬ ‫מכוון אליו מן השמים‪ ,‬ואין הכוונה דווקא‬ ‫הנסתר‪ ,‬שאז נפתחו אצלו שוב מעיינות‬ ‫לדברי תורה‪ ,‬אלא גם כשיוצא לרחוב‬ ‫החכמה וגילה הדברים לבני ישראל‪ ,‬וכנגד‬ ‫העיר והוא שומע מה שאחד מדבר עם‬ ‫מה שאצל משה רבינו היה ׳ולא ידע איש‬ ‫השני ידע שזה מכוון אליו מן השמים‪ ,‬ויש‬ ‫את קבורתו'‪ ,‬נשתנה אצל הרשב״י‬ ‫לו להתבונן מה טעם שמע הדברים‪.‬‬ ‫שנוסעים כל העולם על ציונו הק׳‪.‬‬ ‫והנה יש אחד‪ ,‬מבני הספרדים‪ ,‬שהוא ירא‬ ‫ואכן איתא שחלק הזוהר הנקרא רעיא‬ ‫שמים מרובים‪ ,‬והוא בא אלי שני פעמים‬ ‫מהימנא גילה אותו משה רבינו‪ ,‬ואמנם גם‬ ‫בשבוע לצרכי רפואת רגלי‪ ,‬וכשהיה אצלי‬ ‫כשראו ישראל שנסתלק משה רבנו‪ ,‬נאמר‬ ‫שאלתיו כיצד עבר עליו הראש השנה‪,‬‬ ‫בפסוק ׳וימת ׳שם׳ משה׳‪ ,‬שרק שם היה‬ ‫ואיך היו התקיעות בראש השנה‪ ,‬ואמר‬ ‫המיתה ששוב לא ראו הו‪ ,‬אבל באמת שלא‬ ‫שביום הראשון היו התקיעות כראוי‪,‬‬ ‫היה זה מיתה‪ ,‬שהרי גדולים צדיקים‬ ‫וביום השני היו עיכובים‪ ,‬ואמר שהעיקר‬ ‫במיתתן יותר מבחייהן‪ ,‬ואנו מוצאים בעת‬ ‫של התקיעות הוא שהבעל תוקע הוא עניו‬ ‫הגלות שהגיע אל ישראל וכמפורש‬ ‫גדול‪ ,‬וזהו העיקר‪ ,‬ודבר זה הייתי צריך‬ ‫במדרש‪.‬‬ ‫לשמוע ממנו שעיקר הכוונות של‬ ‫התקיעות הוא שהבעל תוקע יהיה עניו‪.‬‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬ד( ועשה ה׳ להם כאשר עשה‬ ‫לסיחון ולעוג וגו׳‪ .‬משה רבינו בא לחזקם‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬לצאת ולבוא בדברי תורה מלמד‬ ‫שחששו מפני המלחמות שיהיו‪ ,‬ודאגו מה‬ ‫שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה‪.‬‬ ‫יהיה כאשר משה רבינו לא יהיה אתם‪,‬‬ ‫ולכן ביום זה היה יום פטירתו‪ ,‬כי במשך‬ ‫ועל זה אמר להם שאינם צריכים לו כלל‪,‬‬ ‫ארבעים שנה למד משה רבינו עם‬ ‫כי המלחמות שהיה עם סיחון ועוג‪,‬‬ ‫התלמידים‪ ,‬אבל ברגע שלא היה יכול‬ ‫השי״ת עשה המלחמות‪ ,‬והשי״ת ישאר‬ ‫ללמוד על התלמידים‪ ,‬שוב לא היה יכול‬ ‫עמהם‪.‬‬ ‫לחיות‪.‬‬ ‫בכפר עטה התגורר ר׳ משה טאוב שהיה‬ ‫עניו גדול ואמרו עליו שהיה יודע כל‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬ה( ועשיתם להם ככל המצוה‬ ‫הש״ס בבלי וירו שלמי‪ ,‬וידע בעל פה את‬ ‫אשר צויתי אתכם‪ .‬הנני אומר כסדר‪,‬‬ ‫הזוה״ק‪ ,‬והיה אומר כסדר זוהר‪ ,‬והיה עניו‬ ‫שכאשר האב מכה את בנו‪ ,‬גם כשעשה‬ ‫גדול‪ ,‬ואמר לי מה שאיתא שהרשב״י היה‬ ‫עוולה שיש להכותו על הדבר‪ ,‬יזהר שלא‬ ‫בו נשמת משה רבינו‪ ,‬שבתחילה גילה‬ ‫כא‬ ‫נהרי אש‬ ‫להם פחד‪ ,‬שכאשר האדם צריך להתגבר‬ ‫יכהו מתוך כעסו‪ ,‬שעל ידי כן הוא מכניס‬ ‫על השונא אסור לו לבא לידי מורא מפניו‪,‬‬ ‫את מידת הכעס בבן‪ ,‬ועל ידי כן לא רק‬ ‫ולכן נאמר אצל הדיין אזהרה מיוחדת ׳לא‬ ‫שאין זה מועיל אלא שמגרע‪ ,‬ויש לאדם‬ ‫תגורו מפני איש׳‪ ,‬שהבעל דין מבקש‬ ‫להמתין שלא יהיה בכעס‪ ,‬ואז יכוון לקיים‬ ‫שהדיין יפסוק כמו הצד שלו‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫מה שנאמר ׳חושך שבטו שונא בנו' ולכן‬ ‫מפיל מורא על הדיין ללא אמירה‪ ,‬כדי‬ ‫יכה את בנו משום מצות חינוך ‪ -‬וזקני הק׳‬ ‫שיפסוק כמותו‪ ,‬אבל אוי לו אוי לנפשו של‬ ‫כדי לקיים הענין היה מכה לכל אחד מבניו‬ ‫הדיין שיעשה כמעשה הזה שיפסוק שלא‬ ‫וצאצאיו פעם אחת וכאשר מכים את הבן‬ ‫כדעת תורה‪ ,‬ולכן יש ציווי מיוחד של לא‬ ‫משום קיום המצוה אין זה מזיק לבן‪ ,‬אבל‬ ‫תגורו מפני איש‪.‬‬ ‫כשמכים את הבן מתוך כעס לומד הבן‬ ‫שאביו כעסן‪ ,‬ועל ידי כן יהיה בנו עז פנים‬ ‫וכאשר יהיה אל תיראו ואל תערצו‪ ,‬אז‬ ‫יותר גדול‪ ,‬שיאמר שאביו הוא רוצח‪ ,‬ועוד‬ ‫יוכלו לכבוש את ארץ ישראל מאומות‬ ‫יחשוב שאין לו מה להפסיד כי אביו‬ ‫העולם‪ ,‬ויש להזהר שלא יהיה שותפות‪,‬‬ ‫במילא מכהו‪ ,‬ויכנס בו מידת הכעס‬ ‫שמצד אחד מאמין שהשי״ת מנהיג את‬ ‫והאכזריות‪ ,‬ורק כשמכים לשם מצוה אין‬ ‫העולם‪ ,‬ומצד שני יש לו פחד‪ ,‬אבל אין‬ ‫זה מזיק‪.‬‬ ‫השי״ת שותף עם אחר‪ ,‬וזהו מה שנאמר‬ ‫אצל בעל גאווה אין ׳והוא׳ יכולין לדור‬ ‫וכמו כן כשבני ישראל עומדים להכנס‬ ‫במדור אחד )סוטה ה‪ ,(.‬שכאשר האדם‬ ‫לארץ ישראל להרוג את הגוים‪ ,‬היה להם‬ ‫מרגיש שהוא איזה דבר‪ ,‬אין השי״ת נמצא‬ ‫להרוג את השבעה עממין לפי שהיו‬ ‫שם‪.‬‬ ‫רשעים גדולים‪ ,‬אבל יש לקיים הדבר לשם‬ ‫יחוד קוב״ה ו שכינתיה‪ ,‬שעושים הדבר רק‬ ‫ואמנם יש לאדם לבטל עצמו להשי״ת‬ ‫משום ציווי ה׳‪.‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬ויש בזה לשון התניא )פרק ו( ׳אין‬ ‫הקב״ה שורה‪ ,‬אלא על דבר שבטל אצלו‬ ‫וזהו ׳ונתנם ה׳ לפניכם׳‪ ,‬אימתי הכו שארץ‬ ‫יתברך‪ ,‬בין בפועל ממש כמלאכים‬ ‫ישראל יהיה להם‪ ,‬כשיהיה ׳ועשיתם להם‬ ‫עליונים‪ ,‬בין בכח ככל איש ישראל למטה‬ ‫ככל המצוה אשר צויתי אתכם׳‪ ,‬שתקיימו‬ ‫שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקב״ה‬ ‫הדבר משום ציווי הבורא‪ ,‬אז יהיה ונתנם‬ ‫במסירת נפשו על קדושת ה"‪ ,‬שהשראת‬ ‫ה׳ לפניכם‪.‬‬ ‫השכינה שייך רק על ידי הביטול להשי״ת‬ ‫לגמרי‪.‬‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬י( חזקו ואמצו אל תיראו ואל‬ ‫תערצו מפניהם‪ ,‬זהו סגולה כיצד לכבוש‬ ‫את ארץ ישראל‪ ,‬על ידי מה שלא יהיה‬ ‫להבות אש‬ ‫כב‬ ‫ועל פי זה ביארתי גם מה שנאמר )ויקרא‬ ‫אל תירא כי ה' עמך‬ ‫ט‪ ,‬כב( וישא אהרן את ידיו אל העם‬ ‫שם‪ ,‬אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי ה׳‬ ‫ויברכם וירד מעשות החטאת וגו׳‪ ,‬שהנה‬ ‫אלקיך הוא ההלך עמך‪ .‬בחובות הלבבות‬ ‫הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה‪ ,‬שגם‬ ‫)שער אהבת ה׳ פ״ו( הביא מה שסיפר‬ ‫אהרן הכהן היה עניו מופלג‪ ,‬ומאחר‬ ‫אחד מן החסידים על אחד מהיראים‪,‬‬ ‫שסבר שאין בו מאומה כיצד היה יכול‬ ‫שמצאו ישן באחד המדברות ואמר לו‪,‬‬ ‫לברך את ישראל‪ ,‬ולכן נאמר וישא אהרן‬ ‫האינך ירא מן האריה‪ ,‬שאתה ישן במקום‬ ‫את ידיו כתיב 'ידו' חסר‪ ,‬שאכן הוא סבר‬ ‫הזה‪ ,‬אמר לו‪ ,‬אני בוש מאלקים‪ ,‬שיראני‬ ‫שאין בו מאומה‪ ,‬אבל בעת הברכה י רד‬ ‫ירא זולתו‪ ,‬וזה הכונה שמאחר שה׳ אלקיך‬ ‫מעשות החטאת‪.‬‬ ‫הולך עמך‪ ,‬ומה שייך לירא מפניהם‪ ,‬והרי‬ ‫ויש להקדים לזה מה שאמר זקה״ק היד‬ ‫אין דבר נעשה מבלעדי השי״ת‪ ,‬ואין דבר‬ ‫אהרן על הפסוק )ויקרא טז‪ ,‬ט‪-‬י( והשעיר‬ ‫המתנענע בלתי רצונו יתברך שמו‪ ,‬ואם כן‬ ‫אשר עלה עליו הגורל לה׳ ועשהו חטאת‪,‬‬ ‫מה שייך לפחד מהם‪.‬‬ ‫והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל‬ ‫יעמד חי‪ ,‬שמי שהוא הגורל לה׳‪ ,‬מי שהוא‬ ‫מצד הקדושה‪ ,‬ועשהו חטאת הרי הוא‬ ‫ענוה כיצד‬ ‫מקטין עצמו ומרגיש כסדר שהוא מלא‬ ‫חט א‪ ,‬ושאינו יוצא ידי חובתו‪ ,‬אבל השעיר‬ ‫בפסוק )לא‪ ,‬ז( לעיני כל ישראל חזק ואמץ‬ ‫אשר עלה עליו הגורל לעזאזל‪ ,‬הוא יעמד‬ ‫וגו׳‪ .‬הנה בעת שליחת המרגלים איתא שם‬ ‫חי‪ ,‬שהוא מרגיש שהוא מלא חיות‪ ,‬שהוא‬ ‫בתרגום יונתן‪ ,‬וכדי חמא משה‬ ‫שבע רצון מעצמו‪ ,‬וכבר אמר הרה״ק ר׳‬ ‫ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון‬ ‫אהרן הגדול‪ ,‬היום יצא בעולם‬ ‫יהושע‪ ,‬י‪ -‬ה יושיעך מעצת המרגלים‪,‬‬ ‫צופרידנהייט‪ ,‬שהאברכים שבעי רצון‬ ‫ומבואר שם שענותנותו של יהושע היה‬ ‫ממצבם‪ ,‬שהם לומדים ומתפללים‪ ,‬אכן מי‬ ‫באופן נפלא‪ ,‬אכן כשהיה צריך להיות‬ ‫שהוא שבור בעיני עצמו הוא הגורל לה׳‪.‬‬ ‫מנהיג היה חשש שמשום ענוותנותו לא‬ ‫יוכל לומר מוסר לבני ישראל‪ ,‬כי כסדר‬ ‫וכאשר עמד אהרן הכהן לברך את ישראל‪,‬‬ ‫יהיה סבור שהשני חשוב ממנו‪ ,‬ולכן קרא‬ ‫וירד מעשות החטאת‪ ,‬בשעה זו ירד‬ ‫שמו יהושע‪.‬‬ ‫מבחינה זו שעשה עצמו חוטא‪ ,‬שאם‬ ‫ירגיש שהוא חוטא לא יוכל לברך את‬ ‫ועכשיו כשעמד להיות מנהיג אמר לו‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ובעת הברכה אין זה הזמן לעשות‬ ‫לעיני כל ישראל חזק ואמץ‪ ,‬שלעיני כל‬ ‫עצמו כחוטא‪ ,‬אלא בזמן שעומד לברך את‬ ‫העם צריך שיהיה חזק ואמץ ואין שייך‬ ‫ישראל יש לו לידע שהשי״ת נתן לו הכח‬ ‫בזה עניוות‪.‬‬ ‫כג‬ ‫נהרי אש‬ ‫תפילה קודם מוסף בר״ה שיש לבעל‬ ‫לברך את ישראל ‪.‬‬ ‫תפילה לידע גודל אחריותו‪ ,‬שכל הכלל‬ ‫הרה״ק מסאטמאר אמר פעם‪ ,‬העולם דימו‬ ‫נמצא בידיו‪ ,‬ומה עושה הבעל דבר‪ ,‬הבעל‬ ‫שזקני הייטב לב היה תקיף‪ ,‬אבל האמת‬ ‫דבר מביא את הבעל תפילה לידי פניות‪,‬‬ ‫הוא שהיה שבור בעיני עצמו לשברי‬ ‫ואז אין לכלל מי שיבקש עבורם חלילה‪,‬‬ ‫שברים‪ ,‬וכאשר היה רואה קטן מתפלל‪,‬‬ ‫ועל ידי כן הוא מקלקל לכל הכלל‪ ,‬ולכן‬ ‫היה אומר‪ ,‬הלואי שהיה לי היראת שמים‬ ‫הבעל דבר במקום לעסוק עם היחידים‬ ‫של קטן זה‪ ,‬ומאחר שאמר שחשבו שהיה‬ ‫הרי הוא עוסק עם הבעל תפילה וכך הוא‬ ‫תקיף‪ ,‬היינו שהנהגתו היה באופן של‬ ‫מסדר את כל הציבור חלילה‪.‬‬ ‫תקיפות‪ ,‬וכמו שרו אים בספר ייטב לב‬ ‫וענין זה שייך גם לגבי המנהיג‪ ,‬שאם‬ ‫שהוא מלא וגדוש בדברי מוסר בכמה‬ ‫המנהיג נמצא ברשותו ממילא נמצאים כל‬ ‫וכמה ענינים‪ ,‬ולא הניח לשום פשרה‬ ‫הקהל ברשותו חלילה‪ ,‬כי הקהל הולכים‬ ‫בעניני יהדות‪ ,‬שבאותם השנים התחיל‬ ‫אחר המנהיג‪ ,‬ולכן צריך המנהיג לרחמים‬ ‫עניני הפשרות‪ ,‬ועוד לא ידעו מה שיהיה‬ ‫כמו כל הכלל ישראל ולכן נאמר ליהושע‬ ‫בסוף כל הפשרות‪ ,‬והוא נלחם כנגדם‪ ,‬כי‬ ‫ביחוד לא ירפך ולא יעזבך‪.‬‬ ‫לעיני כל ישראל צריך שיהיה חזק ואמץ‪.‬‬ ‫כח המנהיג בכח הרבים‬ ‫או יאמר‪ ,‬על פי מש״כ בייטב פנים‪ ,‬שמי‬ ‫ברש״י זקנים שבדור יהיו עמך וכו'‪ ,‬אפשר‬ ‫שהרבים צריכים לו יש לו כח כמו הרבים‪,‬‬ ‫שמה שבתחילה אמר לו משה רבינו כן‪ ,‬כי‬ ‫כי הנה יש גזירות שאין היחיד יכול לבקש‬ ‫כשראה גודל ענוותנותו ביקש לומר לו‬ ‫על הדבר כי אם הרבים‪ ,‬שיש לרבים הכח‬ ‫שלא יצטרך להנהיג לבדו‪ ,‬ועל זה נאמר‬ ‫לבטל גזירה‪ ,‬ומי שהרבים צריכים לו יש‬ ‫לו דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור‪.‬‬ ‫לו הכח לפעול בתפילתו כמו הרבים‪,‬‬ ‫ונמצא שיהושע היה לו הכח כמו כל הכלל‬ ‫ישראל‪ ,‬וכשם שכל הכלל קבלו ההבטחה‬ ‫המנהיג צריך לרחמים כמו כל הכלל‬ ‫של לא ירפך ולא יעזבך‪ ,‬כמו כן קיבל‬ ‫יהושע הברכה בפני עצמו‪.‬‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬ח( לא ירפך ולא יעזבך‪ .‬נאמר‬ ‫פסוק זה ליהושע ביחוד מלבד מה‬ ‫שנאמר לבני ישראל )בפסוק ו(‪ ,‬וביארנו‬ ‫הענין באופן אחד‪ ,‬שהמנהיג צריך‬ ‫להכיר שהתורה הוא טובתינו‬ ‫לרחמים כמו כל הכלל ישראל‪ ,‬והוא על‬ ‫ברש״י )פסוק ט( כשנגמרה כולה נתנה‬ ‫פי מה שדרש הישמח משה‪ ,‬שהוא לא‬ ‫לבני שבטו‪ .‬ראה מה שפירש ברש״י סוף‬ ‫התפלל בעצמו לפני העמוד‪ ,‬ודרש לבעל‬ ‫להבות אש‬ ‫כד‬ ‫לסוסים ולחמורים ל״ע‪ ,‬והשי״ת נתן לנו‬ ‫פרשת כי תבא כשנתן משה התורה לבני‬ ‫התורה כדי שנהיה בני אדם‪ ,‬וזהו גודל‬ ‫שבטו‪ ,‬שמעתי שאותו היום שנתן משה‬ ‫החסד והטוב שנתן לנו הבורא‪ ,‬ויש לנו‬ ‫ספר התורה לבני לוי כמ״ש בפ' וילך‬ ‫לשמוח בזה ולא לבקש שיהיה באופן‬ ‫ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל‬ ‫אחר‪ ,‬כשם שהחולה לאחר הניתוח יודע‬ ‫לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו‬ ‫שאם ירד ממיטתו הרי הוא מאבד עצמו‬ ‫עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וניתנה‬ ‫לדעת‪ ,‬וכמו כן מי שרצונו הוא לא כרצון‬ ‫לנו ומה אתה משליט את בני שבטך עליה‬ ‫התורה הרי הוא מבקש לאבד עצמו‪,‬‬ ‫ויאמרו לנו יום מחר לא לכם ניתנה לנו‬ ‫שהתורה ניתנה לנו כדי שנלך על הדרך‬ ‫ניתנה ושמח משה על הדבר ועל זאת‬ ‫הישרה‪ ,‬וכל תיבה מהתורה מישרת את‬ ‫אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו׳ היום‬ ‫דרכנו‪ ,‬ואף שאין האדם מבין כל פרט‪ ,‬הרי‬ ‫הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים‬ ‫גם את ציווי הרופא אין הוא משיג‪ ,‬אלא‬ ‫במקום‪ ,‬ובאמת שגם היום הזה‬ ‫שהוא מאמין שהרופא רוצה בטובתו‪,‬‬ ‫כשמסתובבים בין בתי הכנסיות יש‬ ‫ולהבדיל כמו״כ השי״ת רוצה רק‬ ‫לראות עד כמה בני ישראל דבקים בתורה‪,‬‬ ‫בטובתינו‪.‬‬ ‫שמבקשים לנשק התורה‪ ,‬ומי יוכל לשער‬ ‫וכגון לפעמים נדמה לו לאדם שאם יאמר‬ ‫קדושתם של בני ישראל‪.‬‬ ‫עכשיו שקר יהיה לו טוב‪ ,‬וכי כל חולה‬ ‫וכאשר זוכים מרגישים גודל הזכיה גם‬ ‫יודע מהו טובתו‪ ,‬החולה מדמה שאם‬ ‫בספר תורה פתוח‪ ,‬כשיושבים ועוסקים‬ ‫יאכל עכשיו איזה מאכל יהיה לו טוב‪ ,‬אבל‬ ‫בתורה‪ ,‬לימוד גמרא וקיום ההלכה בכל‬ ‫על ידי כן זה יכול להזיק לו באופן נורא‪,‬‬ ‫פרט ופרט‪.‬‬ ‫וכמו כן רק התורה יודעת מהו טובתינו‪,‬‬ ‫ובאיזה אופן יש לגשת לקיום המצוות‪,‬‬ ‫ומי שמבקש לעשות דבר אחד שלא כפי‬ ‫הנה מי של״ע צריך לעבור ניתוח‪ ,‬לאחר‬ ‫מה שכתוב בתורה היינו שהוא רוצה‬ ‫הניתוח יש לאדם לשכב במנוחה ואסור לו‬ ‫לאבד את חייו‪ ,‬וענין זה שייך בדבר קטן‬ ‫לזוז לכאן או לכאן‪ ,‬ומשכיבים אותו באופן‬ ‫כגדול‪ ,‬שכל דבר שעושה שלא כפי מה‬ ‫שלא יוכל לזוז‪ ,‬ויודע האדם שאין‬ ‫שכתוב בתורה הרי זה כנגד חייו‪ ,‬כי על‬ ‫הרופאים שונאיו‪ ,‬וכמו כן על אף שנראה‬ ‫התורה אנו אומרים כי הם חיינו ואורך‬ ‫שהתורה הק׳ מגבילה את האדם מכף רגל‬ ‫ימינו‪.‬‬ ‫ועד ראש‪ ,‬שאסור להביט במה שרוצה‬ ‫יש לקבל את הדברים‪ ,‬ולהתפלל שיזכור‬ ‫ולא לשמוע מה שרוצה ולא לאכול מה‬ ‫הדברים כשצריכים לזכור הדברים‪.‬‬ ‫שרוצה וכן אסור לנקום וכדומה‪ ,‬שהתורה‬ ‫מגבילה את האדם‪ ,‬אכן הגבלה זו הוא כל‬ ‫המעלה שלנו‪ ,‬שאם לא הרי שהיינו דומים‬ ‫כה‬ ‫נהרי אש‬ ‫ישראל באזניהם‪ ,‬שעכשיו יכנס דברי‬ ‫ענין מצות הקהל במוצאי שנת שמיטה‬ ‫התורה באזניהם‪.‬‬ ‫בפסוק )שם י( מקץ שבע שנים במועד שנת‬ ‫ואמנם גם כשבאים במצב זה‪ ,‬צריך שיהיה‬ ‫השמיטה בחג הסכות‪ .‬מה שמצות הקהל‬ ‫בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלקיך‪,‬‬ ‫הוא בדוקא במוצאי שביעית‪ ,‬ועוד יש‬ ‫שיבא האדם עם הרצון לראות ולשמוע‪,‬‬ ‫לדקדק בענין זה שנאמר תקרא את‬ ‫שאם חסר לו רצון זה עדיין אין שייך לדבר‬ ‫התורה הזאת באזניהם‪ ,‬ויש להבין מהו‬ ‫עמו‪ ,‬וכאשר באו בני ישראל עם הרצון‬ ‫הלשון באזניהם‪.‬‬ ‫להראות פני ה׳ אלקיך מתוך השתוקקות‬ ‫אלא הגע בעצמך‪ ,‬אדם הבא עכשיו‬ ‫עצומה לראות ולשמוע‪ ,‬ומהו לראות את‬ ‫מהרחוב והביט לכל צדדיו ואכל מאכלים‬ ‫ה׳‪ ,‬וכי אפשר לראות את הבורא‪ ,‬אלא‬ ‫גסים ועישן ציגרעטל‪ ,‬וכי אפשר להתחיל‬ ‫שכאשר רואים אור התורה זהו לראות פני‬ ‫לדבר עמו על עניני עשרת ימי תשובה‪ ,‬על‬ ‫ה׳‪ ,‬כשמרגישים החיות של התורה הק׳‬ ‫יראת ה׳ ואהבתו‪ ,‬וכל שאר הענינים‪ ,‬כיצד‬ ‫זהו התגלות אלוקות‪ ,‬וכאשר באים לידי‬ ‫אפשר לדבר עמו כשעדיין הוא מרגיש‬ ‫כך ויש לאדם הרצון שייך שיהיה‬ ‫הטעם מהמאכל שאכל עכשיו‪ ,‬וכמו כן‬ ‫׳באזניהם׳‪ ,‬שיכנסו הדברים לאזניהם‪.‬‬ ‫בכל השנים כשישבו האנשים בשדות עם‬ ‫הבהמות וחיו יחד עם הבהמות‪ ,‬וכמו‬ ‫שראיתי פעם באיזה כפר איך שהם חיים‬ ‫ברש״י )פסוק יב( האנשים ללמוד‪ ,‬והנשים‬ ‫יחד עם הבהמות עד שהם נותנים שמות‬ ‫לשמוע‪ .‬הנני אומר כסדר כלפי כל‬ ‫לבהמות‪ ,‬והם עסוקים בשדותיהם‬ ‫המתנצלים על חסרון תורתם ועבודתם‬ ‫ופירותיהם‪ ,‬מה שייך לדבר עמהם על כל‬ ‫משום שב״ב מפריעות בעדן‪ ,‬שאין זה נכון‬ ‫הענינים‪ ,‬אבל לאחר שנת השביעית‬ ‫וכמו שפירש רש״י‪' ,‬האנשים ללמוד'‪ ,‬אם‬ ‫שישבו בני ישראל כל השנה ועסקו‬ ‫האנשים עוסקים בתורה‪' ,‬הנשים לשמוע'‪,‬‬ ‫בתורה בבתי המדרש‪ ,‬ששנת השביעית‬ ‫ישמעו הנשים בקולם‪ ,‬ואם יש הפרעה‬ ‫היה כמו יום השבת‪ ,‬שבשנת השביעית‬ ‫מצד ב״ב הרי זה לפי שהוא אינו לומד‬ ‫ישבו כל ישראל בבתי המדרש ועסקו‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬ולאחר שעבר שנת השביעית‪,‬‬ ‫שהיו עסוקים כל השנה בתורה‪ ,‬וקיימו‬ ‫מצות שביעית כ ראוי‪ ,‬ועבר עליהם כל‬ ‫השנה בקדושה ובטהרה‪ ,‬ולאחר מכן עבר‬ ‫החן המיוחד שיש למנהיגי ישראל‬ ‫על בני ישראל ראש השנה ועשרת ימי‬ ‫בפסוק )שם יד( קרא את יהושע והתיצבו‬ ‫תשובה ועוד עבר עליהם יום הכיפורים‪,‬‬ ‫באהל מועד‪ .‬בביאור הפסוק קרא את‬ ‫עכשיו יש אל מי לדבר‪ ,‬ואז בבא כל‬ ‫יהושע כתב באור החיים הק' כאן צוה‬ ‫ישראל תקרא את התורה הזאת נגד כל‬ ‫להבות אש‬ ‫כו‬ ‫ע ל כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות‬ ‫שיתנהג יהושע בשררה לפני משה‪ ,‬והוא‬ ‫האלו׳‪ ,‬יש לפרש הפסוק על פי מה שאמר‬ ‫אומרו והתיצבו לשון מינוי ושררה שניהם‬ ‫לי פעם כתריאל ע״ה‪ ,‬מה שאמרה אמו‬ ‫בהשואה‪ ,‬על דרך שפירשנו בפרשת אתם‬ ‫שעל מה ששכחה לרגע אחד מהשי״ת‬ ‫נצבים‪ ,‬שהיה לו למנות את יהושע למלך‪.‬‬ ‫היה לה צרה‪ ,‬וכמו כן הרי זה ברכה שעל‬ ‫עכל"ק‪.‬‬ ‫כל דבר שנעשה עם האדם לא יתלה הדבר‬ ‫איתא שיש מבני ישראל שאף שהם‬ ‫בסיבות שונות מה שעשה לו פלוני‬ ‫יודעי ם ללמוד ויש להם יראת שמים כמו‬ ‫וכדומה שאר סיבות‪ ,‬אלא כל מה שנעשה‬ ‫מנהיגי ישראל‪ ,‬ואעפ״כ אין להם הצורה‬ ‫עם האדם יבין שזה נעשה לו על מה‬ ‫שהיה למנהיגי ישראל‪ ,‬שמאז שקרן עור‬ ‫שנתרחק מהשי״ת‪ ,‬ולכן באה עליו הצרה‪.‬‬ ‫פני משה‪ ,‬כמו כן יש על כל מנהיג‬ ‫וזהו אחד מהברכות‪ ,‬שמן השמים אין‬ ‫בישראל חן מיוחד וצורה‪ ,‬כדי שבני‬ ‫רוצים שיהיה לאדם ח״ו רעות או מחלות‬ ‫ישראל ישמעו להם‪ ,‬וכמו כן מיד כשעמד‬ ‫או חסרון פרנסה וכדומה‪ ,‬מן השמים‬ ‫יהושע להתמנות למנהיג נאמר למשה‬ ‫מבקשים שהאדם ירים את עיניו למקום‪,‬‬ ‫רבינו שינהיג את יהושע לשררה‪ ,‬כדי‬ ‫וזהו הברכה שיזכור האדם שכל דבר‬ ‫שיראו עליו שהוא נראה באופן אחר מכל‬ ‫נעשה לו על מה ששכח מהשי״ת וממילא‬ ‫בני ישראל‪.‬‬ ‫ישוב לדרכו הטובה‪.‬‬ ‫רמז לברכות‬ ‫העמל של הבעל תשובה‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬יז( וחרה אפי בו ביום ההוא‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬יח( ואנכי הסתר אסתיר פני‬ ‫וגו׳‪ .‬זקני הק׳ ר׳ מאיר מקרעטשניף ביאר‬ ‫ביום ההוא‪ .‬אף שהאדם כבר אמר על כי‬ ‫ש'אפ״י' מרמז לשם הפרנסה המרומז‬ ‫אין אלקי בקרבי וגו' שייך ההסתרה‪,‬‬ ‫בפסוק פ׳ותח א׳ת י׳דך‪' ,‬ביום ההוא' הכונה‬ ‫שבפשטות גם אם האדם שב בתשובה לא‬ ‫לראש השנה‪ ,‬שבראש השנה יושפע על‬ ‫יזכה מיד להרגיש קרבת הבורא‪ ,‬כי הלא‬ ‫בני ישראל שם הפרנסה‪ ,‬׳ועזבתים׳‪ ,‬ל׳‬ ‫אם תעזבני יום יומיים אעזבך‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫עזוב תעזוב עמו‪ ,‬שאהיה לעזר לבני‬ ‫לבא מיד אל העבודה‪ ,‬אלא יש להשב‬ ‫ישראל‪ ,‬׳והסתרתי פני מהם׳ שאסיר מהם‬ ‫בתשובה לעמול הרבה עד שיזכה לצאת‬ ‫את חרון האף‪ ,‬׳והיה לאכול׳ שיהיה לבני‬ ‫מהסטרא אחרא‪ ,‬ולפי שפנה האדם אל‬ ‫ישראל השפעות גדולות‪.‬‬ ‫אלהים אחרים יש לו לעמול הרבה עד‬ ‫והוסיף זקני הק׳ בביאור הפסוק‪ ,‬׳ומצאוהו‬ ‫שיבא להרגשת הטוב‪ ,‬וההסתרה היא‬ ‫צרות רבות ורעות'‪ ,‬שימצא את אומות‬ ‫שהאדם יעמול הרבה כדי שיצא לגמרי‬ ‫העולם כל הצרות‪ ,‬׳ואמר ביום ההוא הלא‬ ‫כז‬ ‫נהרי אש‬ ‫ואמרנו לבאר שמה שאמרו שישתכח‬ ‫מהרע‪.‬‬ ‫היינו שישתכח דרך אבותינו‪ ,‬ויעשו‬ ‫ומשום שהתכלית הוא שיבא האדם לידי‬ ‫האנשים דרך לעצמם‪ ,‬שלא אמרו‬ ‫הטוב‪ ,‬לכן נאמר ועתה כתבו לכם את‬ ‫שהתורה תתבטל מישרא ל‪ ,‬שישמרו את‬ ‫השירה הזאת‪ ,‬שהרי זה בגדר שירה‪ ,‬כי‬ ‫התורה‪ ,‬אלא שישנו את הדרך‪ ,‬ואמר‬ ‫התכלית הוא שיבא האדם להתקרבות‪.‬‬ ‫רשב״י כי לא תשכח מפי זרעו‪ ,‬שהתורה‬ ‫תשמר באופן של זרעו‪ ,‬שימשיכו העבודה‬ ‫על דרך אבות‪ ,‬כי אין הבן יכול לשנות‬ ‫הנפילה על ידי האכילה‬ ‫מדרך אבות‪.‬‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬כ( ואכל ושבע ודשן‪ .‬הנה מה‬ ‫שהאדם נופל נאמר הפסוק ואכל ושבע‬ ‫רמז לרשב״י‬ ‫ודשן‪ ,‬שעל ידי האכילה נופל האדם‪ ,‬ולכן‬ ‫אסור לאכול קודם התפילה‪ ,‬וביום‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬מ( ואף כי אחרי מותי‬ ‫הכיפורים יש לאדם להיות מופשט מכל‬ ‫הקהילו אלי וגו'‪ .‬איתא שמשה רבינו מסר‬ ‫עניני העולם הזה‪ ,‬וכבר אמרו צדיקים‬ ‫נגלות התורה‪ ,‬ולא חר מכן נתגלה כרשב״י‬ ‫בתשעה באב מי יכול לאכול וביום‬ ‫וגילה פנימיות התורה‪ ,‬והנה אצל משה‬ ‫הכיפורים מי צריך לאכול‪.‬‬ ‫רבינו נאמר ולא ידע איש את קבורתו‪,‬‬ ‫אבל אצל הרשב״י באים רבבות אלפי‬ ‫שיראל מכל קצוות תבל‪ ,‬ואף אותם‬ ‫שאינם ראויים‪ ,‬וזה נרמז בפסוק‪ ,‬הן‬ ‫ללכת בדרכי אבות‬ ‫בעודני חי עמכם ממרים וגו׳ ולא החזרתי‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬כא( כי לא תשכח מפי זרעו‪.‬‬ ‫אתכם למוטב‪ ,‬אבל ואף כי אחרי מותי‪,‬‬ ‫חז״ל אמרו )שבת קלח‪ (:‬עתידה תורה‬ ‫ואתגלה שוב בנשמת רשב״י‪ ,‬הקהילו אלי‪,‬‬ ‫שתשתכח מישראל‪ ,‬ואמר רבי שמעון בר‬ ‫יקהלו אלי במירון ושם יתעוררו לחזור‬ ‫יוחאי‪ ,‬חס ושלום לא תשתכח תורה‬ ‫למוטב‪.‬‬ ‫מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו‪,‬‬