מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — ניצבים וילך (2026-08-31)

לשורי ףדב מה
לע''נ הגה''צ רבי יהודה זאב בן בס"ד
ימ
רבי יחיאל צבי ליבוביץ זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 200פרשת נצבים וילך תשפ''ו ירושלמי יבמות לז-מג
דף מ הלכה ד משנה עובר יבם אירוסין חרש ובן ט' שנים ויום אחד פוסלים ולא דף לח יש להוכיח כדברי ר' יוחנן ממה ששנינו שעבדי מילוג ועבדי צאן ברזל אינן
מאכילים ואם יש ספק אם הוא בן ט' וספק אם הביא שתי שערות ספק לא הביא או בדין יום או יומים ולא ביציאת שן ועין לא לאיש ולא לאשה ,ויש להסתפק אם ר' יוחנן
שנפל עליו הבית ועל בת אחיו ולא ידוע מי מת ראשון צרתה חולצת ולא מתיבמת. ור''א נחלקו במכירה לעולם אך במכירה לזמן מועיל לכו''ע ,או שנחלקו במכירה לזמן
גמרא ר''ש אמר שמדת הדין לוקה בכל מה ששנינו שפוסל ואינו מאכיל שאם עובר אך מכירה גמורה לכו''ע אינן מכורים ,ויש להוכיח ממה ששנינו שמי שעושה את עבדו
יבם וארוסין זה מעשה פסול שהיא כיצאה מבית אביה שאינה אוכלת בבת כהן לישראל אפותיקי לאשה בכתובתה או לבעל חוב בחובו אם מכרה חלה המכירה אך הלוקח צריך
א''כ נאמר שבבת ישראל לכהנת היא תכניס אותה לאכילת תרומה ,ויפה סברת ר''ש, לחשוש לגבית הכתובה או החוב ,ורשב''ג אומר שאם היה משועבד לאשה בכתובתה
ויש לבאר בטעמם של חכמים שאסרו שנאמר הם יאכלו בלחמו ויש לגרוס הם יאכילו אינה מכורה שלא יעלה על הדעת שהאשה צריכה לחזר על בתי דינים ואמרו בני
שרק מי שראוי לאכול מאכיל ומי שאינו ראוי לאכול אינו מאכיל ולכן עובר שאינו ראוי הישיבה שר' יוחנן סובר כרשב''ג ור''א סובר כרבנן והרי שם זה מכירה היא לזמן א''כ
לאכול אינו מאכיל ואף שממזר אינו ראוי לאכול והוא מאכיל את אם אמו ,אלא יש רואים שהם נחלקו במכירה לזמן.
ללמוד מהפסוק ויליד ביתו שרק הנולד מאכיל ומי שאינו נולד אינו מאכיל ,אך קשה אם בהמת מילוג ילדה הולדות לבעל אך ולד שפחת מילוג לאשה ,וחנניה בן אחי יהושע
לפ''ז מדוע הוא פוסל אלא יש לומר שלמדו מהפסוק ושבה אל בית אביה למעט שומרת אמר שגם ולד בהמת מילוג לאשה ואמר ר''א לחברים שר' יוחנן אמר שההלכה כחנניה,
יבם כנעוריה למעט מעוברת שהעובר פוסל ,אך ר' יוסה אומר שהטעם הוא שהעובר וכן נחלקו בזה רב ושמואל ורב סבר כרבנן ושמואל כחנניה ,ושמואל הקשה לרב שאם
הוא כילוד לפסול שעובר במעי זרה כזר אך אינו כילוד להאכיל ,אך חכמים חלקו עליו הם שייכים לאשה מעתה בכור לא יטול פי שנים בולד שפחה שנולד אחר מות האב,
שזעירא שנה שארוסה שומרת יבם ומעוברת שאכלו תרומה משלמות קרן אך אינן ואמר רב הרי אתה מודה לי שאם האשה הכניסה עבדים קטנים וגדלו שהם של האשה
משלמות חומש ואם מדובר בבת כהן שנשאה לישראל שהתורה אמרה וכל זר לא יאכל ובכל זאת הבכור נוטל בהם פי שנים שהגוף עצמו השביח וזה לא נקרא פרי א''כ גם
ואיש כי יאכל קדש ויסף חמישיתו שרק זר מעיקרו משלם חומש וא''כ גם בילדה בנים בשפחה שילדה יש להחשיב את זה כשבח של הגוף עצמו ולא כפרי ,ושנו בברייתא
אינה זרה מעיקרא ,אלא מדובר בת ישראל שהיתה מעוברת מכהן ואם נאמר שעובר שאם אשה הכניסה עבדים קטנים היא נוטלת אותם כשהם נערים משום שבח בית אביה
הוא כממש לפסול ואינו כממש להאכיל מדוע לא ישלמו חומש הרי היא זרה מעיקרא. וכן אם הכניסה לו שני כלים ואחד יפה כמו כתובתה היא נוטלת אותו בכתובתה ,ואם
יש להקשות מדוע שנינו שחרש פוסל הרי ר' חייה שנה להדיא שאשת חרש טובלת כלי ומחצה שוים ככתובתה נחלקו רב הונא ור''נ בר יעקב אם הבעל יתן את היותר
מחיק בעלה ואוכלת בתרומה לערב ,ור' אבא מרי ור' מתניה פירשו את המשנה אחד מדמי השני ויטול אותו או שהיא תוסיף על דמי השני ותיטול אותו ,ור' אבא בר כהנא
פירש שמדובר בחרש שהוא פסול והוא פסל אותה בביאה ,ואחד ביאר שמדובר ביבם אמר לפני ר' אמי ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יסא שאפילו אם אחד שוה אחד וחצי
חרש שאף שנישואי חרש אינם פוסלים כי זה רק מדרבנן אך יבם חרש קנאה ולכן הוא בכתובתה היא תתן את דמי השני ותיטול אותו שלא יעלה על הדעת שאחרים ישתמשו
פסל אותה. בכליה ור' יעקב בר אחא הוכיח כן מדברי המשנה שאם הכניסתם בדמים נוטלתן בדמים
ספק בן ט' ספק שאינו בן ט' פוסל ואם יש ספק אם הביא שתי שערות ספק לא הביא כשהשביחו לבעל.
דינו כלא הביא שאינו מאכיל. ר' חייה בר אדא שאל את ר' מנא מדוע זה נקרא עבדי מילוג אמר לו ר' מנה כמו
שנינו במשנה גם את הספק שנפל הבית עליו ועל בת אחיו ולא ידוע מי מת ראשון שרגילים לומר על מים שרתחו מליג מליג שהם כלים והולכים כך הקרן שלהם הולך
חולצת ולא מתיבמת ,המשנה מנתה את הספק הזה אגב ששנו ספיקות לחומרא שנו וכלה.
ספק צרות. שנינו בבכורות שאם אחד קיבל צאן ברזל מגוי הולדות פטורים מבכורה אך ולדי ולדות
הלכה ה משנה אונס מפתה ושוטֶ ה לא פוסלים ולא מאכילים ואם אינם ראויים לבא חייבים בבכורה ושאל ר' ירמיה ששם אומרים שהולדות ברשות הנותן שהם פטורים
בישראל פוסלים והיינו שאם ישראל בא על בת כהן היא עדיין אוכלת בתרומה ואם מבכורה ואילו אצלינו אומרים שהולדות למקבל שהוא הבעל אמר ר' יוסי ששם עיקר
נחתך העובר במעיה שלא ילדה אותו היא אוכלת בתרומה ואם כהן בא על בת ישראל גוף הבהמה הוא של הנותן לכן הן פטורות מבכורה אך לגבי נכסי מילוג עיקרם הגיעו
אינה אוכלת בתרומה ואם התעברה לא תאכל ואם ילדה היא יכולה לאכול בתרומה למקבל שהוא הבעל.
ונמצא שכח הבן גדול מאביו .גמרא מוכח ממשנתינו שאונס או מפתה אינם פוסלים הלכה ב משנה אם בת ישראל נשאה לכהן והכניסה לו עבדי מילוג או עבדי צאן ברזל
בכהונה בפנויה וכמו ששנה ר' חייה שבת כהן שהיא אשת חרש או שוטה טובלת הם אוכלים בתרומה ובת כהן שנשאה לישראל והכניסה לו עבדי מילוג ועבדי צאן ברזל
ואוכלת בתרומה ולא כר''א שאמר שפנוי שבא על פנויה שלא לשם אישות עשאה זונה. אינם אוכלים בתרומה .הלכה ג משנה ר' יוסי סובר שאם בת ישראל נשאה לכהן ומת
ר' בא אמר בשם ר' אבא בר ירמיה שאנוסה אינה צריכה המתנה שלושה חדשים עד והניחה מעוברת עבדיה לא יכולים לאכול בתרומה מפני חלק העובר שעובר פוסל ואינו
שתנשא ,ואמר ר' יונה לר' יוסה שאין להוכיח ממשנתינו שבת כהן שנאנסה אוכלת יכול להאכיל ,ואמרו לו לדבריך כמו שבת ישראל שנשאה לכהן ומת עבדיה לא אוכלים
בתרומה שלא חששו שהיא מעוברת שזה רק קולא באכילת תרומה שבת כהן שנשואה א''כ נאמר שגם בת כהן לכהן שמת והניחה מעוברת עבדיה לא יאכלו בתרומה מפני
לישראל שהלך למדינת הים ושמעה שמת היא אוכלת בתרומה מיד ובכל זאת אינה חלקו של העובר .גמרא ר''א אומר שיש לגרוס במשנה בבת ישראל לכהן שמת והניחה
יכולה להנשא שחששו שהיא מעוברת ולכן היא צריכה להמתין ג' חדשים. מעוברת שעבדיה שהם נכסי מילוג יאכלו ועבדיו שהם נכסי צאן ברזל לא יאכלו שאם
בן ט' שנים ויום אחד שהוא גר עמוני או מואבי או מצרי ועבד וממזר, לא כן יהיה קשה שאם היא אוכלת איך עבדיה לא יאכלו ,ור' יאשיה אמר בשם ר' יוחנן
דף מא חלל נתין כותי וגוי שבאו על בת ישראל או בת כהן או בת לוי פסלוה מכהונה שאכן גם היא לא תאכל בגלל שהיא מעוברת ,ואמר ר' חגיי לפני ר' יוסה שלא שר'
ור' יוסי אומר שמי שזרעו פסול פוסל בביאתו ואם אין זרעו פסול אינו פוסל בביאתו יוחנן סבר שהיא לא אוכלת,
ורשב''ג אומר שמי שאתה מותר בבתו אתה מותר באלמנתו ומי שאינך מותר בבתו דף לט אלא שכוונתו היתה שאם אין לה עוד בנים אלא רק העובר היא לא תוכל לאכול
אינך מותר באלמנתו ,ואמר ר' יוחנן שהם נחלקו בגר עמוני ומואבי שזרעו פסול ולר' מצד בעלה שמת.
יוסי ביאתו פוסלת אך כיון שאתה נושא בתו לרשב''ג אין ביאתו פוסלת ,ור' ירמיה ור' כשבא מקרה כזה שנחלקו חכמים ור' יוסי במשנה לפני ריב''ל הוא אמר צא וראה איך
בא אמרו שחכמים סוברים שגם מי שאין זרעו פסול פוסל בביאתו כגון מצרי שני שזרעו הציבור נוהג שהיא לא אוכלת בתרומה ,ואמר ר' אבון בשם ריב''ל שלא רק בהלכה זו
מותר ובכל זאת הוא פוסל בביאתו ,ור' זכיי אמר שר' אלכסנדריה שלח לשאול בבת גר אלא כל הלכה שרופפת בב''ד ולא יודעים מה טיבה הולכים אחר מנהג הציבור.
עמוני ובת מצרי שני ואמר ר' יוסה וכי לא שמע את דברי ר' ירמיה ור' בא שבת גר ר' יוסי אמר שאם יש בנים נוספים העבדים אוכלים מכוחם וחלק העובר אינו פוסל
עמוני ובת מצרי שני שהיא פסולה ,אך יש לומר שהספק היה כשהיתה אמה מישראל אותם וכשאין בנים אין העובר יכול להאכיל את העבדים או את האשה ,ור' ישמעאל
ולא נאמר שכשמו שאמה התחללה כך היא התחללה ,ועוד שר' יעקב בר אחא אמר בן ר' יוסי אמר בשם אביו שאם היתה בת חוץ מהעובר האשה והעבדים אוכלים
שנחלקו בבת גר עמוני ובת מצרי שני שר' יוחנן הכשיר לכהונה ור''ל פסל ,ור' יוסי בן בתרומה ,וכן אמר ר' אימי בשם ר' יוחנן כיון שהבת ראויה לתפוס את העבדים עבור
ר' בון אמר שנחלקו על אלמנתו של עמוני ושל מצרי שני שר' יוחנן הכשיר כר' יוסי מזונותיה ,וקשה שנאמר גם כשאין בת שהאשה ראויה לתפוש את העבדים במזונותיה
ורשב''ג ור''ל פסל כחכמים. אך יש לומר שאם היא תתבע את כתובתה היא תפסיד את המזונות לכן אינה מאכילה
הלכה ו משנה עבד פוסל בביאה ולא משום זרע שאם בת ישראל נשאה לכהן או בת מצד המזונות ,אך קשה שהכתובה היא מדאורייתא ומזון הבנות זה רק תקנת חכמים
כהן נשאה לישראל וילדה ממנו בן והוא נכבש על שפחה וילדה ממנו בן הוא עבד ואם וכי יש כח לתקנתם לעקור דבר תורה ,יש לומר שתרומות ומעשרות אינם מהתורה אלא
אם אביו בת ישראל שנשאה לכהן אינה אוכלת בתרומה ואם היא בת כהן שנשאה קבלו עליהם מעצמם ,אך מצאנו שר' ישמעאל עצמו חלק על אביו שר' סימון אמר
לישראל היא אוכלת בתרומה .גמרא ר' יוחנן אמר בשם ר' ישמעאל שעבד פוסל בשם חלפיי שרבי ור' ישמעאל בן ר' יוסי ור''א בן הקפר נמנו לטהר את אויר אשקלון
בביאתו כמו שכתוב ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה שרק אם יש לה מטומאת ארץ העמים מדברי ר' פינחס בן יאיר שאמר שירדנו לשוק של אשקלון לקנות
אלמנות וגירושין היא חוזרת ואם אין לה אלמנות וגירושין אינה חוזרת ,ושאל ר' ירמיה חטים בשביעית ועלינו לעירנו וטבלנו לאכול בתרומה וכשרצו למחרת להמנות לפטור
הרי אלמנה שזינתה אין לה אלמנות וגירושין ובכל זאת היא אוכלת בתרומה ור' יוסי ממעשרות משך ר' ישמעאל בן ר' יוסי את ידיו ואמר לבן הקפר בני מדוע לא אמרת לי
הקשה באופן אחר בשיטת ר' יוחנן שבגיטין הוא אמר בשם ר' ישמעאל שכותים נאסרו מפני מה משכת את ידך והייתי אומר לך אתמול שטומאת ארץ העמים מדרבנן טהרתי
שהתערבו בהם גוי ועבד שבאו על בת ישראל שהולד ממזר וכן הוא אמר במסכת ועכשיו אומר לך שמא אשקלון נכבשה ע''י עולי בבל והיא חייבת במעשרות מדין תורה
קידושין עם ר''ל שגוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד ממזר ואילו כאן הוא אמר שרק ואיך ניתן לפטור אותה ,והיא מטמאה משום מדורות העכו''ם רק מששהה בה הגוי מ'
נפסלה מתרומה ,ויש לומר שהוא סבר שהולד ממזר אך ר' ישמעאל לא סבר שהולד יום שיש לחשוש לנפל ,ומצאו ברייתא בשם ר' יוסי שמעצמם קבלו עליהם מעשרות
ממזר וכן הקשה חזקיה בדעת ר' יוחנן ,ור' מתניה אמר שהוא הלך לסחורה והוא שמע ולפי זה יפה שהבת מאכילה שמעשרות הם מדרבנן ומזון הבנות שהוא מתקנת חכמים
שר' יוחנן ור' ישמעאל אמרו בשם ר' יהושע שנאמר בפסוק ובת כהן כי תהיה אלמנה עוקרים דבר שהוא מתקנתם.
וגרושה וזרע אין לה שרק מי שיש לה אלמנות וגירושין חוזרת ומי שאין לה אלמנות שנינו במשנה שאם היתה מעוברת והיו לה בנים זכרים הם מאכילים את העבדים שזה
וגירושין אינה חוזרת ,ואמרתי שכן מוכח גם ממה שאמר ר' יהושע שממזר הוא רק ספק ספיקא שאם העובר נקיבה אין לה חלק עם הבנים ואם הוא זכר יש ספק שאינו בן
מאשה שאסורה באיסור ערוה וחייבים עליה כרת. קיימא ואין לו חלק אך אם היו נקיבות אינם אוכלים שמא העובר זכר ויש לו חלק ולא
הלכה ז משנה ממזר פוסל ומאכיל שאם בת ישראל נשאה לכן או בת כהן נשאה ישראל להם ועובר אינו מאכיל ואם הוא נקבה יש כאן חלק העובר שאינו מאכיל.
וילדה ממנו בת והבת נשאה לעבד או לנכרי וילדה ממנו בן הרי הוא ממזר אם אם אמו
חזקיה הקשה בשם ר' בא ממה ששנינו שאם מצא תינוק מושלך בעיר שחציה עכו''ם היא בת ישראל לכהן היא יכולה לאכול בגללו בתרומה ואם היא בת כהן לישראל היא
וחציה ישראל מחמירים בו כישראל ,ושנו על כך שאם מל אותו לשם עבד הוא עבד לא אוכלת בתרומה .גמרא לכאורה יש מוכח מהמשנה לא כרב שאמר שנכרי ועבד
ואם מל לשם בן חורין הוא בן חורין ור' יוחנן שאל האם מועיל למול לשם עבד גם אם שבאו על בת ישראל שהולד כשר ,ויש לומר שמדובר בגוי או עבד פסולים כגון עמוני
הוא בנו של אורכניס ור' אבהו ור' אלעזר אמרו שר' הושעיא לא אמר כן אלא הוא דרש ומואבי.
בפסוק וכל עבד איש מקנת כסף שרק עבד מלים בעל כרחו ולא מלים בן איש בעל הלכה ח משנה יתכן מקרה שכהן גדול פוסל שאם בת כהן נשאה לישראל וילדה ממנו
כרחו ,וכמו שאמר ר' הילא בשם ר' יסא שמי שלקח עבד ערל מגוי על מנת למול ממה בת שנשאה לכהן וילדה ממנו בן שראוי להיות כהן גדול שעומד ומשמש על גבי המזבח
נפשך אם מלים אותו לשם עבד ניתן למול אותו בעל כרחו ואם לקחו על מנת שלא ומאכיל את אמו ופוסל את אם אמו והיא אומרת לא כבני כהן גדול שגורם לה פסול
למול הוא כבן איש שלא מלים אותו בעל כרחו. לתרומה .גמרא בר קפרא שנה שאפילו בן יומו פוסל ומאכיל.
מי שנמשכה ערלתו או הנולד מהול ומי שמל קודם שהתגייר אל יאכלו בתרומה ,ר' לפעמים כהן גדול גורם פסול וגם הכשר שאם בת כהן נשאה לישראל וילדה ממנו בת
זריקן אמר בשם ר' ינאי בן ר' ישמעאל בשם ר' יוחנן שמשוך אינו אוכל משום קנס ,ור' או בת ישראל שנשאה לכהן וילדה ממנו בן ונשאו שניהם זה לזו והולידו בן,
ירמיה אמר בשם ר' שמואל בר רב יצחק שגזרו בו גזירה שהוא נראה כערל והנ''מ בין דף מב והוא ראוי להיות כהן גדול שמשמש על המזבח והוא מאכיל את אמו ופוסל
הטעמים היא אם אחר משך ערלתו שאין לקנסו אך הוא נראה כערל. את אם אמו והיא אומרת לא כבן בתי כהן גדול שפוסל אותי מתרומה.
נאמר בפסוק המול ימול ודרשו מכאן שהמילה יש בה שני חלקים נוספים פריעה וציצים פרק הערל
שמעכבים את המילה וזה לדעת ר''ע שדורשים לשונות כפולים אך ר' ישמעאל סובר הלכה א משנה ערל וכל הטמאים לא אוכלים בתרומה אך נשיהם ועבדיהם יכולים
בכל מקום שלא דורשים לשונות כפולים שהתורה דברה כלשון בני אדם כמו שכתוב לאכול תרומה פצוע דכה וכרות שפכה הם ועבדיהם אוכלים בתרומה אך נשיהם לא
הלוך הלכת כי נכסוף נכספת ,גונב גונבתי ,ולדעתו יש לומר כדברי ר' יודה בן פזי אוכלות בתרומה ואם לא בא עליה משנעשה כרות שפכה היא יכולה לאכול בתרומה.
שנאמר אז אמרה חתם דמים למולות משמע שיש שני מילות פריעה וציצים ,ורב למד גמרא ערל פסול מתרומה שנאמר איש איש ,בקדשים לא יאכל לרבות ערל ואין לומר
מהפסוק המול ימול שהנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ,עוד למדו מכאן שרק שמרבים אונן אמר ר' יוסי בר חנינה שנאמר וכל זר לא יאכל קדש שרק זרות אסורה
מי שהוא נימול יכול למול וישראל שלא מל אינו יכול למול וק''ו שגוי לא יכול למול ולא אנינות ,ור' טיופה סמוקה שאל את ר' יוסי שנאמר שרק זרות אסורה ולא ערלות
,ור' לוי למד מהפסוק ואתה את בריתי תשמור שרק אתה וכמותך יכולים למול ,ושנו אמר לו שכשפסוק אחד מרבה ואחד ממעט עדיף לרבות ערל שיש חסרון מעשה בגופו
בברייתא שלר' יהודה ישראל מל כותי אך כותי אינו מל ישראל כיון שהוא נימול לשם ולא לרבות אונן שאינו מחוסר מעשה בגופו ,וכך למד ר''ע ,ור' ישמעאל למד שנאמר
הר גריזים ,אמר לו ר' יוסי שלא מצאנו בתורה שהמילה צריכה כוונה וכותי שמל לשם בפסח תושב ושכיר לא יאכל בו ונאמר תושב ושכיר בתרומה כמו שבפסח אסרו ערל
הר גריזים מילתו מילה. כך גם בתרומה אסרו ערל ,ושאל ר' חגיי שנלמד מפסח שכמו שאונן אסור בפסח כך
ר' יהודה סובר שמי שנמשכה ערלתו לא ימול שלא יסתכן אמר לו ר' יוסי שהיו הרבה יאסר בתרומה אמר ר' הילא שמהגזירה שוה של תושב תושב למדו רק דברים שכתובים
משוכים בימי בר כוזיבא וכולם מלו וחיו והולידו בנים ובנות. שם בפרשה ופסול טומטום וערל נאמרו שם בפרשה אך פסול אונן נאמר בפרשת מעשר
שנו ברייתא שהמשוך והנולד מהול ומי שנימול קודם גירות צריך להטיף ממנו דם ברית שני לכן לא אסרו אונן בתרומה ,והקשה ר' אבון שנאסור תרומה לאונן מק''ו שאם
ור''ש בן אלעזר שנה שב''ש וב''ה לא נחלקו בנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מעשר שמותר לזרים אסור לאונן תרומה שאסורה לזרים ודאי נאסור לאונן ,אך יש
כי זה ערלה כבושה ונחלקו בגר שהתגייר מהול שלב''ש צריך להטיף ממנו דם ברית לפרוך שבמעשר טעון מחיצה ותרומה נאכלת בגבולין ובגלל שיש בזה מה שאין בזה
ולב''ה לא צריך להטיך ממנו דם ברית ,וכשבא מקרה כזה לפני רב הוא אמר שהטפת אין ללמוד אחד מהשני.
דם ברית דוחה שבת שהיא ערלה כבושה א''כ הוא ערל גמור, יש להסתפק אם קדשים אסורים בערל שאין ללמוד מפסח שאין בהם איסור שבירת
דף מד ור' אבהו סובר שלא דוחים שבת למרות שצריך להטיף ממנו דם ברית ,ולר עצם ואין ללמוד מתרומה שלמדו מפסח ואין לומדים למד מהלמד בקדשים ,אך יש
אדא בר אחווא נולד בן מהול והוא חיזר אחר מוהלים שלא הסכימו להטיף ממנו בשבת ללמוד בגזירה שוה שנאמר בפסח ממנו ונאמר בקדשים ממנו כמו שערל אסור בפסח
והוא עצמו התעסק עמו ומת הילד ,ור' אבין אמר שהוא נעשה כרות שפכה ור' אדא כך ערל אסור בקדשים.
התענה עליו שימות. יש להסתפק אם קדשים אסורים לאונן ונוכל ללמוד מגזירה שוה ממנו ממנו ממעשר
למדו מהפסוק ערלתו שרק ערלתו ודאי דוחה שבת ולא דוחים שבת על ספק ורק ערלתו כמו שבמעשר פסול אונן כך בפסח נפסול אונן.
ודאי דוחה שבת ולא אנדרוגינוס ור' יהודה סבר שמילת אנדרוגינוס דוחה שבת וחייבים יש להקשות לעיל שהגזירה שוה של תושב ושכיר אינה פנויה ללמוד גזירה שוה כמו
עליו כרת ,עוד דרשו מהפסוק ערלתו שרק ערלתו ודאי דוחה שבת ולא מי שנולד בין ששנינו תושב הוא הקנוי קנין עולם ושכיר הוא הקנוי קנין שנים ומספיק לכתוב תושב
השמשות עוד דרשו שרק ערלתו ודאי דוחה שבת ולא הנולד כשהוא מהול שאף לב''ש שאינו אוכל וק''ו ששכיר אינו אוכל אך אם היה כתוב אחד מהם היינו אומרים שהוא
שהולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית אך אינן דוחה שבת. הקנוי קנין שנים והקנוי קנין עולם אוכל בתרומה וכשכתוב שכיר הוא מלמד על תושב
שנינו בחגיגה הכל חייבים בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ויש שהוא הקנוי קנין עולם ובכל זאת אינו אוכל בתרומה ,ור' מתיה אומר כיון שכתוב וכל
להסתפק מה סובר ר' יהודה לענין ראיה ,ויש להוכיח ממה שאמר ר' יוחנן בן דהבאי ערל לא יאכל בו א''כ הוא כמופנה מצד אחד.
בשם ר' יהדה שאף סומא פסול מראיה ואדם לא אומר אף אלא א''כ הוא מודה בשאר לר''ע שלומדים מאיש איש שערל אסור בתרומה ולא לומדים מהגזירה שוה מה שכתוב
הדברים ,וקשה על שיטתו שלענין ראיה הוא מיעט אנדרוגינוס מזכורך ואילו לענין תושב ושכיר בתרומה הוא כמו שדרש ר' אילא בשם ר' יסא שהקונה עבדים ערלים
מילה הוא ריבה אנדרוגינוס מוערל זכר ויש לומר שר' יהודה דרש ערל ואפילו מקצת מגוי על מנת שלא למול אותם גם אם ימול לא יאכלו ,וכן אמרו ר' יסא ושמעון בר בא
ערל אך כשכתוב כל זכורך ממעטים אנדרוגינוס שאין כולו זכר. בשם ר' יוחנן שגם אם מל אותם לא יאכלו בתרומה ,עוד הם אמרו בשם ר' יוחנן שאם
שנינו בשבת שלא מלים קטן חולה עד שיבריא ואמר שמואל שגם אם אחזה אותו חמה קנה עבדים על מנת למול והם חזרו בהם מגלגל עמם י''ב חודש אם קבלו עליהם למול
שעה אחת יש להמתין לו עד שלושים יום ויש להסתפק אם באותם שלושים יום ניתן מוטב ואם לא יכול למכרם לגוי ,ואמר ר' יצחק בר נחמן בשם ריב''ל שאדם אחד לקח
להאכילו מחלב של תרומה ,ויש להוכיח ממה ששנינו הערל וכל הטמאים לא יאכלו עיר את של עבדים ערלים מגוי על מנת למול אותם והם חזרו בהם והוא שאל את
בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו והמשנה לא דברה במומר אלא אפילו ערל באונס ,ור' החכמים ואמרו לו שיגלגל עמם י'ב חודש אם קבלו עליהם יפה ואם לא יעשה עמם
אחא אמר בשם ר' תנחום בר חייא שהוא נקרא ערל רק משמיני והלאה וכן שנינו שקטן כמנהג המדינה ויכול למכרם.
חולה שלא נימול כל ל' יום אסור להאכילו חלבה של תרומה ואסור לסוכו בשמן של ר' יצחק בר נחמן אמר שריב''ל היה בלודקיא ורצה להשכים ללכת ואמר לו ר' יודן
תרומה ,ויש להסתפק אם מותר לסוך אותו בתרומה בליל שמיני ויש להוכיח ממה נשיאה המתן ונטביל את הגיורת הזו למחרת ,ור' זירא שאל אם הטעם הוא מפני כבוד
ששנינו שניתן לעשר מעשר בהמה מליל שמיני א''כ מוכח שליל שמיני כשמיני ,וכן הזקן שלא רצה להטריחו בלילה או שלא מטבילים גיורת בלילה שגרות היא כמו דין
מוכח ממה ששנינו כל שבעת הימים מותר לסוכו בשמן של תרומה ומשמע שבליל שלא דנים בלילה אמר לו שלא מטבילים גר בלילה ,וכשבא מקרה כזה לפני ר' יוסי
שמיני אסור. שרצו להטביל גר בלילה ולא הורו לאסור שיתכן שרק גיורת אסור ואצל גר זה אחר
שנינו בשבת אלו הן ציצים המעכבים את המילה בשר החופה את רוב העטרה וביאר מילה וזה כסוף דין שדנים בלילה.
ר' אבינא בשם ר' ירמיה שהוא חופה את רוב גובהה של העטרה ,ור' יוסי בן ר' חנינה עבד תושב הוא כגר תושב שאינו חייב במצוות ,ור' שמואל בר חייה בר יהודה אמר
אמר שהוא חופה את רוב גגה של עטרה ,ואמר ר' טבי בשם שמואל שבודקים אותו בשם ר' חנינה שגר תושב מגלגלים עמו י''ב חודש אם חזר בו מוטב ואם לא הו כגוי
כשהוא מתקשה . לכל דבר ,ור' שמואל בר חייה בר יהודה אמר בשם ר' חנינה בשם רבי שגר תושב צריך
שנינו בשבת שהמל ולא פרע כאילו לא מל ושנו על כך שהוא ענוש כרת אם מל כך לקבל עליו מצוות אל על מנת שיוכל לאכול נבילות ,ואמר ר' הילא שהוא סבר
בשבת ואמר ר' אחא בשם ר' אבהו שזה דוקא כשאין שהות ביום כדי למרק אך אם יש שהדברים ככתבם ,ואמר ר' יוסי בר חנינה שנאמר לא תאכלו כל נבילה לגר אשר
שהות ביום למרק את המילה ימרק ולא יחשוש הראשון לכרת כיון שיכולים למרק את בשעריך תתנה ואכלה ומדובר בגר שקיבל עליו את כל המצוות מלבד שיוכל לאכול
המילה. נבילות.
עוד שנו שם במשנה שכל עוד הוא עסוק במילה יכול לחזור גם על ציצים שלא מעכבים דף מג יש מי ששנה שלא מקבלים גר תושב אלא אם קיבל עליו את כל המצוות
את המילה אך אם פרש יכול לחזור רק על ציצים המעכבים את המילה ולא על ציצים הכתובות בתורה ויש מי ששנה שלא מקבלים גר תושב עד שיכפור בעבודה זרה שלו,
שאינם מעכבים ור' יוחנן אמר שר' יוסי סובר שגם אם פרש יכול לחזור על ציצים וכן שנה ר' בא בשם ר' חייה בר אשי ,ואמר ר' זירא שלכו''ע ההוא צריך לכפור בע''ז
שאינם מעכבים ששנינו שר' יוסי אמר שמי שהוציא לולב לרה''ר ביו''ט שחל בשבת שלו ,ולכאורה הדבר פשוט שהרי גם גר תושב מבטל ע''ז למרות שהוא מצווה על ע''ז
פטור כי הוציאו ברשות למרות שיצא כבר ידי חובה אך ר' יוסי מחשיב גמר מצוה שגם גוי גמור מצווה על איסור ע''ז ובכל זאת הוא מבטל ע''ז ,ואמר ר' זירא שלא נאמר
למצוה א''כ הוא הדין בסכין מילה ובמצה. שכיון שהוא שוה לישראל בשלושה דברים :שמוזהרים עליו בלא תעשוק ולא תונה
שנינו במשנה שאם הכרות שפכה לא ידע את אשתו אחר שנעשה כרות שפכה היא לא והוא גולה כישראל א''כ לא יבטל ע''ז קמ''ל שהוא יכול לבטל ע''ז כגוי ,ור' יוסי בן
נאסרה מתרומה ,ר''א אמר שזה רק לדעת ר''א ור''ש שסברו שמשתמרת לביאה פסולה ר' יהודה סבר שלענין לא תעשוק הוא כישראל ששנינו שר' יוסי בן ר' יהודה אמר שגר
אוכלת בתרומה ור' יוחנן אומר שגם לחכמים שמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת תושב הוא בלא תעשוק ור' יהודה אמר שלענין שבת הוא כישראל ביו''ט שאופה
אך כאן היא אוכלת שבשעת הקנין לא היה בה פסול אלא הפסול נעשה אח''כ, ומבשל לצרכו ואסור בשאר מלאכות ,ור' יוסי סובר שגר תושב בשבת הוא כישראל
והמחלוקת הזו היא כמו שנחלקו ר' יוחנן ור''ל בשומרת יבם כהנת שנפלה לשני יבמים בחוה''מ שיכול לגבב מהשדה ואסור בשאר מלאכת השדה ,ור''ש אומר שהוא כישראל
כוהנים ואחד עשה בה מאמר ולא הספיק לכנסה לחופה של נישואין ונעשה פצוע דכה בימות השנה שחורש וזורע וקוצר כך גר תושב עושה בשבת את כל המלאכות ,ורב
או כרות שפכה שר''ל אמר שמי שהיהא זקוקה לביאה פסולה פוסלת ור' יוחנן אמר אדא אמר בשם רב המנונא ורב אדא בר אחוה אמר בשם רב שהלכה כר''ש.
שרק כשיבעול. נאמר בפסוק וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו ולמדו מזה שרק עבד
איש ניתן למול אותו בעל כרחו אך לא מלים בן איש בעל כרחו ור' יוחנן שאל אם ניתן
למול בן קטן בעל כרחו אפילו כבנו של אורכניס שהוא שר ומושל ואינו תחת ידינו ,ור'
