gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ל‬‫ש‬‫ו‬‫ר‬‫י‬ ‫ף‬‫ד‬‫ב‬ ‫מה‬ ‫לע''נ הגה''צ רבי יהודה זאב בן‬ ‫בס"ד‬ ‫י‬‫מ‬ ‫רבי יחיאל צבי ליבוביץ זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 200‬פרשת נצבים וילך תשפ''ו‬ ‫ירושלמי יבמות לז‪-‬מג‬ ‫דף מ הלכה ד משנה עובר יבם אירוסין חרש ובן ט' שנים ויום אחד פוסלים ולא‬ ‫דף לח יש להוכיח כדברי ר' יוחנן ממה ששנינו שעבדי מילוג ועבדי צאן ברזל אינן‬ ‫מאכילים ואם יש ספק אם הוא בן ט' וספק אם הביא שתי שערות ספק לא הביא או‬ ‫בדין יום או יומים ולא ביציאת שן ועין לא לאיש ולא לאשה‪ ,‬ויש להסתפק אם ר' יוחנן‬ ‫שנפל עליו הבית ועל בת אחיו ולא ידוע מי מת ראשון צרתה חולצת ולא מתיבמת‪.‬‬ ‫ור''א נחלקו במכירה לעולם אך במכירה לזמן מועיל לכו''ע‪ ,‬או שנחלקו במכירה לזמן‬ ‫גמרא ר''ש אמר שמדת הדין לוקה בכל מה ששנינו שפוסל ואינו מאכיל שאם עובר‬ ‫אך מכירה גמורה לכו''ע אינן מכורים‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שמי שעושה את עבדו‬ ‫יבם וארוסין זה מעשה פסול שהיא כיצאה מבית אביה שאינה אוכלת בבת כהן לישראל‬ ‫אפותיקי לאשה בכתובתה או לבעל חוב בחובו אם מכרה חלה המכירה אך הלוקח צריך‬ ‫א''כ נאמר שבבת ישראל לכהנת היא תכניס אותה לאכילת תרומה‪ ,‬ויפה סברת ר''ש‪,‬‬ ‫לחשוש לגבית הכתובה או החוב‪ ,‬ורשב''ג אומר שאם היה משועבד לאשה בכתובתה‬ ‫ויש לבאר בטעמם של חכמים שאסרו שנאמר הם יאכלו בלחמו ויש לגרוס הם יאכילו‬ ‫אינה מכורה שלא יעלה על הדעת שהאשה צריכה לחזר על בתי דינים ואמרו בני‬ ‫שרק מי שראוי לאכול מאכיל ומי שאינו ראוי לאכול אינו מאכיל ולכן עובר שאינו ראוי‬ ‫הישיבה שר' יוחנן סובר כרשב''ג ור''א סובר כרבנן והרי שם זה מכירה היא לזמן א''כ‬ ‫לאכול אינו מאכיל ואף שממזר אינו ראוי לאכול והוא מאכיל את אם אמו‪ ,‬אלא יש‬ ‫רואים שהם נחלקו במכירה לזמן‪.‬‬ ‫ללמוד מהפסוק ויליד ביתו שרק הנולד מאכיל ומי שאינו נולד אינו מאכיל‪ ,‬אך קשה‬ ‫אם בהמת מילוג ילדה הולדות לבעל אך ולד שפחת מילוג לאשה‪ ,‬וחנניה בן אחי יהושע‬ ‫לפ''ז מדוע הוא פוסל אלא יש לומר שלמדו מהפסוק ושבה אל בית אביה למעט שומרת‬ ‫אמר שגם ולד בהמת מילוג לאשה ואמר ר''א לחברים שר' יוחנן אמר שההלכה כחנניה‪,‬‬ ‫יבם כנעוריה למעט מעוברת שהעובר פוסל‪ ,‬אך ר' יוסה אומר שהטעם הוא שהעובר‬ ‫וכן נחלקו בזה רב ושמואל ורב סבר כרבנן ושמואל כחנניה‪ ,‬ושמואל הקשה לרב שאם‬ ‫הוא כילוד לפסול שעובר במעי זרה כזר אך אינו כילוד להאכיל‪ ,‬אך חכמים חלקו עליו‬ ‫הם שייכים לאשה מעתה בכור לא יטול פי שנים בולד שפחה שנולד אחר מות האב‪,‬‬ ‫שזעירא שנה שארוסה שומרת יבם ומעוברת שאכלו תרומה משלמות קרן אך אינן‬ ‫ואמר רב הרי אתה מודה לי שאם האשה הכניסה עבדים קטנים וגדלו שהם של האשה‬ ‫משלמות חומש ואם מדובר בבת כהן שנשאה לישראל שהתורה אמרה וכל זר לא יאכל‬ ‫ובכל זאת הבכור נוטל בהם פי שנים שהגוף עצמו השביח וזה לא נקרא פרי א''כ גם‬ ‫ואיש כי יאכל קדש ויסף חמישיתו שרק זר מעיקרו משלם חומש וא''כ גם בילדה בנים‬ ‫בשפחה שילדה יש להחשיב את זה כשבח של הגוף עצמו ולא כפרי‪ ,‬ושנו בברייתא‬ ‫אינה זרה מעיקרא‪ ,‬אלא מדובר בת ישראל שהיתה מעוברת מכהן ואם נאמר שעובר‬ ‫שאם אשה הכניסה עבדים קטנים היא נוטלת אותם כשהם נערים משום שבח בית אביה‬ ‫הוא כממש לפסול ואינו כממש להאכיל מדוע לא ישלמו חומש הרי היא זרה מעיקרא‪.‬‬ ‫וכן אם הכניסה לו שני כלים ואחד יפה כמו כתובתה היא נוטלת אותו בכתובתה‪ ,‬ואם‬ ‫יש להקשות מדוע שנינו שחרש פוסל הרי ר' חייה שנה להדיא שאשת חרש טובלת‬ ‫כלי ומחצה שוים ככתובתה נחלקו רב הונא ור''נ בר יעקב אם הבעל יתן את היותר‬ ‫מחיק בעלה ואוכלת בתרומה לערב‪ ,‬ור' אבא מרי ור' מתניה פירשו את המשנה אחד‬ ‫מדמי השני ויטול אותו או שהיא תוסיף על דמי השני ותיטול אותו‪ ,‬ור' אבא בר כהנא‬ ‫פירש שמדובר בחרש שהוא פסול והוא פסל אותה בביאה‪ ,‬ואחד ביאר שמדובר ביבם‬ ‫אמר לפני ר' אמי ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יסא שאפילו אם אחד שוה אחד וחצי‬ ‫חרש שאף שנישואי חרש אינם פוסלים כי זה רק מדרבנן אך יבם חרש קנאה ולכן הוא‬ ‫בכתובתה היא תתן את דמי השני ותיטול אותו שלא יעלה על הדעת שאחרים ישתמשו‬ ‫פסל אותה‪.‬‬ ‫בכליה ור' יעקב בר אחא הוכיח כן מדברי המשנה שאם הכניסתם בדמים נוטלתן בדמים‬ ‫ספק בן ט' ספק שאינו בן ט' פוסל ואם יש ספק אם הביא שתי שערות ספק לא הביא‬ ‫כשהשביחו לבעל‪.‬‬ ‫דינו כלא הביא שאינו מאכיל‪.‬‬ ‫ר' חייה בר אדא שאל את ר' מנא מדוע זה נקרא עבדי מילוג אמר לו ר' מנה כמו‬ ‫שנינו במשנה גם את הספק שנפל הבית עליו ועל בת אחיו ולא ידוע מי מת ראשון‬ ‫שרגילים לומר על מים שרתחו מליג מליג שהם כלים והולכים כך הקרן שלהם הולך‬ ‫חולצת ולא מתיבמת‪ ,‬המשנה מנתה את הספק הזה אגב ששנו ספיקות לחומרא שנו‬ ‫וכלה‪.‬‬ ‫ספק צרות‪.‬‬ ‫שנינו בבכורות שאם אחד קיבל צאן ברזל מגוי הולדות פטורים מבכורה אך ולדי ולדות‬ ‫הלכה ה משנה אונס מפתה ושוטֶ ה לא פוסלים ולא מאכילים ואם אינם ראויים לבא‬ ‫חייבים בבכורה ושאל ר' ירמיה ששם אומרים שהולדות ברשות הנותן שהם פטורים‬ ‫בישראל פוסלים והיינו שאם ישראל בא על בת כהן היא עדיין אוכלת בתרומה ואם‬ ‫מבכורה ואילו אצלינו אומרים שהולדות למקבל שהוא הבעל אמר ר' יוסי ששם עיקר‬ ‫נחתך העובר במעיה שלא ילדה אותו היא אוכלת בתרומה ואם כהן בא על בת ישראל‬ ‫גוף הבהמה הוא של הנותן לכן הן פטורות מבכורה אך לגבי נכסי מילוג עיקרם הגיעו‬ ‫אינה אוכלת בתרומה ואם התעברה לא תאכל ואם ילדה היא יכולה לאכול בתרומה‬ ‫למקבל שהוא הבעל‪.‬‬ ‫ונמצא שכח הבן גדול מאביו‪ .‬גמרא מוכח ממשנתינו שאונס או מפתה אינם פוסלים‬ ‫הלכה ב משנה אם בת ישראל נשאה לכהן והכניסה לו עבדי מילוג או עבדי צאן ברזל‬ ‫בכהונה בפנויה וכמו ששנה ר' חייה שבת כהן שהיא אשת חרש או שוטה טובלת‬ ‫הם אוכלים בתרומה ובת כהן שנשאה לישראל והכניסה לו עבדי מילוג ועבדי צאן ברזל‬ ‫ואוכלת בתרומה ולא כר''א שאמר שפנוי שבא על פנויה שלא לשם אישות עשאה זונה‪.‬‬ ‫אינם אוכלים בתרומה‪ .‬הלכה ג משנה ר' יוסי סובר שאם בת ישראל נשאה לכהן ומת‬ ‫ר' בא אמר בשם ר' אבא בר ירמיה שאנוסה אינה צריכה המתנה שלושה חדשים עד‬ ‫והניחה מעוברת עבדיה לא יכולים לאכול בתרומה מפני חלק העובר שעובר פוסל ואינו‬ ‫שתנשא‪ ,‬ואמר ר' יונה לר' יוסה שאין להוכיח ממשנתינו שבת כהן שנאנסה אוכלת‬ ‫יכול להאכיל‪ ,‬ואמרו לו לדבריך כמו שבת ישראל שנשאה לכהן ומת עבדיה לא אוכלים‬ ‫בתרומה שלא חששו שהיא מעוברת שזה רק קולא באכילת תרומה שבת כהן שנשואה‬ ‫א''כ נאמר שגם בת כהן לכהן שמת והניחה מעוברת עבדיה לא יאכלו בתרומה מפני‬ ‫לישראל שהלך למדינת הים ושמעה שמת היא אוכלת בתרומה מיד ובכל זאת אינה‬ ‫חלקו של העובר‪ .‬גמרא ר''א אומר שיש לגרוס במשנה בבת ישראל לכהן שמת והניחה‬ ‫יכולה להנשא שחששו שהיא מעוברת ולכן היא צריכה להמתין ג' חדשים‪.‬‬ ‫מעוברת שעבדיה שהם נכסי מילוג יאכלו ועבדיו שהם נכסי צאן ברזל לא יאכלו שאם‬ ‫בן ט' שנים ויום אחד שהוא גר עמוני או מואבי או מצרי ועבד וממזר‪,‬‬ ‫לא כן יהיה קשה שאם היא אוכלת איך עבדיה לא יאכלו‪ ,‬ור' יאשיה אמר בשם ר' יוחנן‬ ‫דף מא חלל נתין כותי וגוי שבאו על בת ישראל או בת כהן או בת לוי פסלוה מכהונה‬ ‫שאכן גם היא לא תאכל בגלל שהיא מעוברת‪ ,‬ואמר ר' חגיי לפני ר' יוסה שלא שר'‬ ‫ור' יוסי אומר שמי שזרעו פסול פוסל בביאתו ואם אין זרעו פסול אינו פוסל בביאתו‬ ‫יוחנן סבר שהיא לא אוכלת‪,‬‬ ‫ורשב''ג אומר שמי שאתה מותר בבתו אתה מותר באלמנתו ומי שאינך מותר בבתו‬ ‫דף לט אלא שכוונתו היתה שאם אין לה עוד בנים אלא רק העובר היא לא תוכל לאכול‬ ‫אינך מותר באלמנתו‪ ,‬ואמר ר' יוחנן שהם נחלקו בגר עמוני ומואבי שזרעו פסול ולר'‬ ‫מצד בעלה שמת‪.‬‬ ‫יוסי ביאתו פוסלת אך כיון שאתה נושא בתו לרשב''ג אין ביאתו פוסלת‪ ,‬ור' ירמיה ור'‬ ‫כשבא מקרה כזה שנחלקו חכמים ור' יוסי במשנה לפני ריב''ל הוא אמר צא וראה איך‬ ‫בא אמרו שחכמים סוברים שגם מי שאין זרעו פסול פוסל בביאתו כגון מצרי שני שזרעו‬ ‫הציבור נוהג שהיא לא אוכלת בתרומה‪ ,‬ואמר ר' אבון בשם ריב''ל שלא רק בהלכה זו‬ ‫מותר ובכל זאת הוא פוסל בביאתו‪ ,‬ור' זכיי אמר שר' אלכסנדריה שלח לשאול בבת גר‬ ‫אלא כל הלכה שרופפת בב''ד ולא יודעים מה טיבה הולכים אחר מנהג הציבור‪.‬‬ ‫עמוני ובת מצרי שני ואמר ר' יוסה וכי לא שמע את דברי ר' ירמיה ור' בא שבת גר‬ ‫ר' יוסי אמר שאם יש בנים נוספים העבדים אוכלים מכוחם וחלק העובר אינו פוסל‬ ‫עמוני ובת מצרי שני שהיא פסולה‪ ,‬אך יש לומר שהספק היה כשהיתה אמה מישראל‬ ‫אותם וכשאין בנים אין העובר יכול להאכיל את העבדים או את האשה‪ ,‬ור' ישמעאל‬ ‫ולא נאמר שכשמו שאמה התחללה כך היא התחללה‪ ,‬ועוד שר' יעקב בר אחא אמר‬ ‫בן ר' יוסי אמר בשם אביו שאם היתה בת חוץ מהעובר האשה והעבדים אוכלים‬ ‫שנחלקו בבת גר עמוני ובת מצרי שני שר' יוחנן הכשיר לכהונה ור''ל פסל‪ ,‬ור' יוסי בן‬ ‫בתרומה‪ ,‬וכן אמר ר' אימי בשם ר' יוחנן כיון שהבת ראויה לתפוס את העבדים עבור‬ ‫ר' בון אמר שנחלקו על אלמנתו של עמוני ושל מצרי שני שר' יוחנן הכשיר כר' יוסי‬ ‫מזונותיה‪ ,‬וקשה שנאמר גם כשאין בת שהאשה ראויה לתפוש את העבדים במזונותיה‬ ‫ורשב''ג ור''ל פסל כחכמים‪.‬‬ ‫אך יש לומר שאם היא תתבע את כתובתה היא תפסיד את המזונות לכן אינה מאכילה‬ ‫הלכה ו משנה עבד פוסל בביאה ולא משום זרע שאם בת ישראל נשאה לכהן או בת‬ ‫מצד המזונות‪ ,‬אך קשה שהכתובה היא מדאורייתא ומזון הבנות זה רק תקנת חכמים‬ ‫כהן נשאה לישראל וילדה ממנו בן והוא נכבש על שפחה וילדה ממנו בן הוא עבד ואם‬ ‫וכי יש כח לתקנתם לעקור דבר תורה‪ ,‬יש לומר שתרומות ומעשרות אינם מהתורה אלא‬ ‫אם אביו בת ישראל שנשאה לכהן אינה אוכלת בתרומה ואם היא בת כהן שנשאה‬ ‫קבלו עליהם מעצמם‪ ,‬אך מצאנו שר' ישמעאל עצמו חלק על אביו שר' סימון אמר‬ ‫לישראל היא אוכלת בתרומה‪ .‬גמרא ר' יוחנן אמר בשם ר' ישמעאל שעבד פוסל‬ ‫בשם חלפיי שרבי ור' ישמעאל בן ר' יוסי ור''א בן הקפר נמנו לטהר את אויר אשקלון‬ ‫בביאתו כמו שכתוב ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה שרק אם יש לה‬ ‫מטומאת ארץ העמים מדברי ר' פינחס בן יאיר שאמר שירדנו לשוק של אשקלון לקנות‬ ‫אלמנות וגירושין היא חוזרת ואם אין לה אלמנות וגירושין אינה חוזרת‪ ,‬ושאל ר' ירמיה‬ ‫חטים בשביעית ועלינו לעירנו וטבלנו לאכול בתרומה וכשרצו למחרת להמנות לפטור‬ ‫הרי אלמנה שזינתה אין לה אלמנות וגירושין ובכל זאת היא אוכלת בתרומה ור' יוסי‬ ‫ממעשרות משך ר' ישמעאל בן ר' יוסי את ידיו ואמר לבן הקפר בני מדוע לא אמרת לי‬ ‫הקשה באופן אחר בשיטת ר' יוחנן שבגיטין הוא אמר בשם ר' ישמעאל שכותים נאסרו‬ ‫מפני מה משכת את ידך והייתי אומר לך אתמול שטומאת ארץ העמים מדרבנן טהרתי‬ ‫שהתערבו בהם גוי ועבד שבאו על בת ישראל שהולד ממזר וכן הוא אמר במסכת‬ ‫ועכשיו אומר לך שמא אשקלון נכבשה ע''י עולי בבל והיא חייבת במעשרות מדין תורה‬ ‫קידושין עם ר''ל שגוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד ממזר ואילו כאן הוא אמר שרק‬ ‫ואיך ניתן לפטור אותה‪ ,‬והיא מטמאה משום מדורות העכו''ם רק מששהה בה הגוי מ'‬ ‫נפסלה מתרומה‪ ,‬ויש לומר שהוא סבר שהולד ממזר אך ר' ישמעאל לא סבר שהולד‬ ‫יום שיש לחשוש לנפל‪ ,‬ומצאו ברייתא בשם ר' יוסי שמעצמם קבלו עליהם מעשרות‬ ‫ממזר וכן הקשה חזקיה בדעת ר' יוחנן‪ ,‬ור' מתניה אמר שהוא הלך לסחורה והוא שמע‬ ‫ולפי זה יפה שהבת מאכילה שמעשרות הם מדרבנן ומזון הבנות שהוא מתקנת חכמים‬ ‫שר' יוחנן ור' ישמעאל אמרו בשם ר' יהושע שנאמר בפסוק ובת כהן כי תהיה אלמנה‬ ‫עוקרים דבר שהוא מתקנתם‪.‬‬ ‫וגרושה וזרע אין לה שרק מי שיש לה אלמנות וגירושין חוזרת ומי שאין לה אלמנות‬ ‫שנינו במשנה שאם היתה מעוברת והיו לה בנים זכרים הם מאכילים את העבדים שזה‬ ‫וגירושין אינה חוזרת‪ ,‬ואמרתי שכן מוכח גם ממה שאמר ר' יהושע שממזר הוא רק‬ ‫ספק ספיקא שאם העובר נקיבה אין לה חלק עם הבנים ואם הוא זכר יש ספק שאינו בן‬ ‫מאשה שאסורה באיסור ערוה וחייבים עליה כרת‪.‬‬ ‫קיימא ואין לו חלק אך אם היו נקיבות אינם אוכלים שמא העובר זכר ויש לו חלק ולא‬ ‫הלכה ז משנה ממזר פוסל ומאכיל שאם בת ישראל נשאה לכן או בת כהן נשאה ישראל‬ ‫להם ועובר אינו מאכיל ואם הוא נקבה יש כאן חלק העובר שאינו מאכיל‪.‬‬ ‫וילדה ממנו בת והבת נשאה לעבד או לנכרי וילדה ממנו בן הרי הוא ממזר אם אם אמו‬ ‫חזקיה הקשה בשם ר' בא ממה ששנינו שאם מצא תינוק מושלך בעיר שחציה עכו''ם‬ ‫היא בת ישראל לכהן היא יכולה לאכול בגללו בתרומה ואם היא בת כהן לישראל היא‬ ‫וחציה ישראל מחמירים בו כישראל‪ ,‬ושנו על כך שאם מל אותו לשם עבד הוא עבד‬ ‫לא אוכלת בתרומה‪ .‬גמרא לכאורה יש מוכח מהמשנה לא כרב שאמר שנכרי ועבד‬ ‫ואם מל לשם בן חורין הוא בן חורין ור' יוחנן שאל האם מועיל למול לשם עבד גם אם‬ ‫שבאו על בת ישראל שהולד כשר‪ ,‬ויש לומר שמדובר בגוי או עבד פסולים כגון עמוני‬ ‫הוא בנו של אורכניס ור' אבהו ור' אלעזר אמרו שר' הושעיא לא אמר כן אלא הוא דרש‬ ‫ומואבי‪.‬‬ ‫בפסוק וכל עבד איש מקנת כסף שרק עבד מלים בעל כרחו ולא מלים בן איש בעל‬ ‫הלכה ח משנה יתכן מקרה שכהן גדול פוסל שאם בת כהן נשאה לישראל וילדה ממנו‬ ‫כרחו‪ ,‬וכמו שאמר ר' הילא בשם ר' יסא שמי שלקח עבד ערל מגוי על מנת למול ממה‬ ‫בת שנשאה לכהן וילדה ממנו בן שראוי להיות כהן גדול שעומד ומשמש על גבי המזבח‬ ‫נפשך אם מלים אותו לשם עבד ניתן למול אותו בעל כרחו ואם לקחו על מנת שלא‬ ‫ומאכיל את אמו ופוסל את אם אמו והיא אומרת לא כבני כהן גדול שגורם לה פסול‬ ‫למול הוא כבן איש שלא מלים אותו בעל כרחו‪.‬‬ ‫לתרומה‪ .‬גמרא בר קפרא שנה שאפילו בן יומו פוסל ומאכיל‪.‬‬ ‫מי שנמשכה ערלתו או הנולד מהול ומי שמל קודם שהתגייר אל יאכלו בתרומה‪ ,‬ר'‬ ‫לפעמים כהן גדול גורם פסול וגם הכשר שאם בת כהן נשאה לישראל וילדה ממנו בת‬ ‫זריקן אמר בשם ר' ינאי בן ר' ישמעאל בשם ר' יוחנן שמשוך אינו אוכל משום קנס‪ ,‬ור'‬ ‫או בת ישראל שנשאה לכהן וילדה ממנו בן ונשאו שניהם זה לזו והולידו בן‪,‬‬ ‫ירמיה אמר בשם ר' שמואל בר רב יצחק שגזרו בו גזירה שהוא נראה כערל והנ''מ בין‬ ‫דף מב והוא ראוי להיות כהן גדול שמשמש על המזבח והוא מאכיל את אמו ופוסל‬ ‫הטעמים היא אם אחר משך ערלתו שאין לקנסו אך הוא נראה כערל‪.‬‬ ‫את אם אמו והיא אומרת לא כבן בתי כהן גדול שפוסל אותי מתרומה‪.‬‬ ‫נאמר בפסוק המול ימול ודרשו מכאן שהמילה יש בה שני חלקים נוספים פריעה וציצים‬ ‫פרק הערל‬ ‫שמעכבים את המילה וזה לדעת ר''ע שדורשים לשונות כפולים אך ר' ישמעאל סובר‬ ‫הלכה א משנה ערל וכל הטמאים לא אוכלים בתרומה אך נשיהם ועבדיהם יכולים‬ ‫בכל מקום שלא דורשים לשונות כפולים שהתורה דברה כלשון בני אדם כמו שכתוב‬ ‫לאכול תרומה פצוע דכה וכרות שפכה הם ועבדיהם אוכלים בתרומה אך נשיהם לא‬ ‫הלוך הלכת כי נכסוף נכספת‪ ,‬גונב גונבתי‪ ,‬ולדעתו יש לומר כדברי ר' יודה בן פזי‬ ‫אוכלות בתרומה ואם לא בא עליה משנעשה כרות שפכה היא יכולה לאכול בתרומה‪.‬‬ ‫שנאמר אז אמרה חתם דמים למולות משמע שיש שני מילות פריעה וציצים‪ ,‬ורב למד‬ ‫גמרא ערל פסול מתרומה שנאמר איש איש‪ ,‬בקדשים לא יאכל לרבות ערל ואין לומר‬ ‫מהפסוק המול ימול שהנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית‪ ,‬עוד למדו מכאן שרק‬ ‫שמרבים אונן אמר ר' יוסי בר חנינה שנאמר וכל זר לא יאכל קדש שרק זרות אסורה‬ ‫מי שהוא נימול יכול למול וישראל שלא מל אינו יכול למול וק''ו שגוי לא יכול למול‬ ‫ולא אנינות‪ ,‬ור' טיופה סמוקה שאל את ר' יוסי שנאמר שרק זרות אסורה ולא ערלות‬ ‫‪ ,‬ור' לוי למד מהפסוק ואתה את בריתי תשמור שרק אתה וכמותך יכולים למול‪ ,‬ושנו‬ ‫אמר לו שכשפסוק אחד מרבה ואחד ממעט עדיף לרבות ערל שיש חסרון מעשה בגופו‬ ‫בברייתא שלר' יהודה ישראל מל כותי אך כותי אינו מל ישראל כיון שהוא נימול לשם‬ ‫ולא לרבות אונן שאינו מחוסר מעשה בגופו‪ ,‬וכך למד ר''ע‪ ,‬ור' ישמעאל למד שנאמר‬ ‫הר גריזים‪ ,‬אמר לו ר' יוסי שלא מצאנו בתורה שהמילה צריכה כוונה וכותי שמל לשם‬ ‫בפסח תושב ושכיר לא יאכל בו ונאמר תושב ושכיר בתרומה כמו שבפסח אסרו ערל‬ ‫הר גריזים מילתו מילה‪.‬‬ ‫כך גם בתרומה אסרו ערל‪ ,‬ושאל ר' חגיי שנלמד מפסח שכמו שאונן אסור בפסח כך‬ ‫ר' יהודה סובר שמי שנמשכה ערלתו לא ימול שלא יסתכן אמר לו ר' יוסי שהיו הרבה‬ ‫יאסר בתרומה אמר ר' הילא שמהגזירה שוה של תושב תושב למדו רק דברים שכתובים‬ ‫משוכים בימי בר כוזיבא וכולם מלו וחיו והולידו בנים ובנות‪.‬‬ ‫שם בפרשה ופסול טומטום וערל נאמרו שם בפרשה אך פסול אונן נאמר בפרשת מעשר‬ ‫שנו ברייתא שהמשוך והנולד מהול ומי שנימול קודם גירות צריך להטיף ממנו דם ברית‬ ‫שני לכן לא אסרו אונן בתרומה‪ ,‬והקשה ר' אבון שנאסור תרומה לאונן מק''ו שאם‬ ‫ור''ש בן אלעזר שנה שב''ש וב''ה לא נחלקו בנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית‬ ‫מעשר שמותר לזרים אסור לאונן תרומה שאסורה לזרים ודאי נאסור לאונן‪ ,‬אך יש‬ ‫כי זה ערלה כבושה ונחלקו בגר שהתגייר מהול שלב''ש צריך להטיף ממנו דם ברית‬ ‫לפרוך שבמעשר טעון מחיצה ותרומה נאכלת בגבולין ובגלל שיש בזה מה שאין בזה‬ ‫ולב''ה לא צריך להטיך ממנו דם ברית‪ ,‬וכשבא מקרה כזה לפני רב הוא אמר שהטפת‬ ‫אין ללמוד אחד מהשני‪.‬‬ ‫דם ברית דוחה שבת שהיא ערלה כבושה א''כ הוא ערל גמור‪,‬‬ ‫יש להסתפק אם קדשים אסורים בערל שאין ללמוד מפסח שאין בהם איסור שבירת‬ ‫דף מד ור' אבהו סובר שלא דוחים שבת למרות שצריך להטיף ממנו דם ברית‪ ,‬ולר‬ ‫עצם ואין ללמוד מתרומה שלמדו מפסח ואין לומדים למד מהלמד בקדשים‪ ,‬אך יש‬ ‫אדא בר אחווא נולד בן מהול והוא חיזר אחר מוהלים שלא הסכימו להטיף ממנו בשבת‬ ‫ללמוד בגזירה שוה שנאמר בפסח ממנו ונאמר בקדשים ממנו כמו שערל אסור בפסח‬ ‫והוא עצמו התעסק עמו ומת הילד‪ ,‬ור' אבין אמר שהוא נעשה כרות שפכה ור' אדא‬ ‫כך ערל אסור בקדשים‪.‬‬ ‫התענה עליו שימות‪.‬‬ ‫יש להסתפק אם קדשים אסורים לאונן ונוכל ללמוד מגזירה שוה ממנו ממנו ממעשר‬ ‫למדו מהפסוק ערלתו שרק ערלתו ודאי דוחה שבת ולא דוחים שבת על ספק ורק ערלתו‬ ‫כמו שבמעשר פסול אונן כך בפסח נפסול אונן‪.‬‬ ‫ודאי דוחה שבת ולא אנדרוגינוס ור' יהודה סבר שמילת אנדרוגינוס דוחה שבת וחייבים‬ ‫יש להקשות לעיל שהגזירה שוה של תושב ושכיר אינה פנויה ללמוד גזירה שוה כמו‬ ‫עליו כרת‪ ,‬עוד דרשו מהפסוק ערלתו שרק ערלתו ודאי דוחה שבת ולא מי שנולד בין‬ ‫ששנינו תושב הוא הקנוי קנין עולם ושכיר הוא הקנוי קנין שנים ומספיק לכתוב תושב‬ ‫השמשות עוד דרשו שרק ערלתו ודאי דוחה שבת ולא הנולד כשהוא מהול שאף לב''ש‬ ‫שאינו אוכל וק''ו ששכיר אינו אוכל אך אם היה כתוב אחד מהם היינו אומרים שהוא‬ ‫שהולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית אך אינן דוחה שבת‪.‬‬ ‫הקנוי קנין שנים והקנוי קנין עולם אוכל בתרומה וכשכתוב שכיר הוא מלמד על תושב‬ ‫שנינו בחגיגה הכל חייבים בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ויש‬ ‫שהוא הקנוי קנין עולם ובכל זאת אינו אוכל בתרומה‪ ,‬ור' מתיה אומר כיון שכתוב וכל‬ ‫להסתפק מה סובר ר' יהודה לענין ראיה‪ ,‬ויש להוכיח ממה שאמר ר' יוחנן בן דהבאי‬ ‫ערל לא יאכל בו א''כ הוא כמופנה מצד אחד‪.‬‬ ‫בשם ר' יהדה שאף סומא פסול מראיה ואדם לא אומר אף אלא א''כ הוא מודה בשאר‬ ‫לר''ע שלומדים מאיש איש שערל אסור בתרומה ולא לומדים מהגזירה שוה מה שכתוב‬ ‫הדברים‪ ,‬וקשה על שיטתו שלענין ראיה הוא מיעט אנדרוגינוס מזכורך ואילו לענין‬ ‫תושב ושכיר בתרומה הוא כמו שדרש ר' אילא בשם ר' יסא שהקונה עבדים ערלים‬ ‫מילה הוא ריבה אנדרוגינוס מוערל זכר ויש לומר שר' יהודה דרש ערל ואפילו מקצת‬ ‫מגוי על מנת שלא למול אותם גם אם ימול לא יאכלו‪ ,‬וכן אמרו ר' יסא ושמעון בר בא‬ ‫ערל אך כשכתוב כל זכורך ממעטים אנדרוגינוס שאין כולו זכר‪.‬‬ ‫בשם ר' יוחנן שגם אם מל אותם לא יאכלו בתרומה‪ ,‬עוד הם אמרו בשם ר' יוחנן שאם‬ ‫שנינו בשבת שלא מלים קטן חולה עד שיבריא ואמר שמואל שגם אם אחזה אותו חמה‬ ‫קנה עבדים על מנת למול והם חזרו בהם מגלגל עמם י''ב חודש אם קבלו עליהם למול‬ ‫שעה אחת יש להמתין לו עד שלושים יום ויש להסתפק אם באותם שלושים יום ניתן‬ ‫מוטב ואם לא יכול למכרם לגוי‪ ,‬ואמר ר' יצחק בר נחמן בשם ריב''ל שאדם אחד לקח‬ ‫להאכילו מחלב של תרומה‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו הערל וכל הטמאים לא יאכלו‬ ‫עיר את של עבדים ערלים מגוי על מנת למול אותם והם חזרו בהם והוא שאל את‬ ‫בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו והמשנה לא דברה במומר אלא אפילו ערל באונס‪ ,‬ור'‬ ‫החכמים ואמרו לו שיגלגל עמם י'ב חודש אם קבלו עליהם יפה ואם לא יעשה עמם‬ ‫אחא אמר בשם ר' תנחום בר חייא שהוא נקרא ערל רק משמיני והלאה וכן שנינו שקטן‬ ‫כמנהג המדינה ויכול למכרם‪.‬‬ ‫חולה שלא נימול כל ל' יום אסור להאכילו חלבה של תרומה ואסור לסוכו בשמן של‬ ‫ר' יצחק בר נחמן אמר שריב''ל היה בלודקיא ורצה להשכים ללכת ואמר לו ר' יודן‬ ‫תרומה‪ ,‬ויש להסתפק אם מותר לסוך אותו בתרומה בליל שמיני ויש להוכיח ממה‬ ‫נשיאה המתן ונטביל את הגיורת הזו למחרת‪ ,‬ור' זירא שאל אם הטעם הוא מפני כבוד‬ ‫ששנינו שניתן לעשר מעשר בהמה מליל שמיני א''כ מוכח שליל שמיני כשמיני‪ ,‬וכן‬ ‫הזקן שלא רצה להטריחו בלילה או שלא מטבילים גיורת בלילה שגרות היא כמו דין‬ ‫מוכח ממה ששנינו כל שבעת הימים מותר לסוכו בשמן של תרומה ומשמע שבליל‬ ‫שלא דנים בלילה אמר לו שלא מטבילים גר בלילה‪ ,‬וכשבא מקרה כזה לפני ר' יוסי‬ ‫שמיני אסור‪.‬‬ ‫שרצו להטביל גר בלילה ולא הורו לאסור שיתכן שרק גיורת אסור ואצל גר זה אחר‬ ‫שנינו בשבת אלו הן ציצים המעכבים את המילה בשר החופה את רוב העטרה וביאר‬ ‫מילה וזה כסוף דין שדנים בלילה‪.‬‬ ‫ר' אבינא בשם ר' ירמיה שהוא חופה את רוב גובהה של העטרה‪ ,‬ור' יוסי בן ר' חנינה‬ ‫עבד תושב הוא כגר תושב שאינו חייב במצוות‪ ,‬ור' שמואל בר חייה בר יהודה אמר‬ ‫אמר שהוא חופה את רוב גגה של עטרה‪ ,‬ואמר ר' טבי בשם שמואל שבודקים אותו‬ ‫בשם ר' חנינה שגר תושב מגלגלים עמו י''ב חודש אם חזר בו מוטב ואם לא הו כגוי‬ ‫כשהוא מתקשה ‪.‬‬ ‫לכל דבר‪ ,‬ור' שמואל בר חייה בר יהודה אמר בשם ר' חנינה בשם רבי שגר תושב צריך‬ ‫שנינו בשבת שהמל ולא פרע כאילו לא מל ושנו על כך שהוא ענוש כרת אם מל כך‬ ‫לקבל עליו מצוות אל על מנת שיוכל לאכול נבילות‪ ,‬ואמר ר' הילא שהוא סבר‬ ‫בשבת ואמר ר' אחא בשם ר' אבהו שזה דוקא כשאין שהות ביום כדי למרק אך אם יש‬ ‫שהדברים ככתבם‪ ,‬ואמר ר' יוסי בר חנינה שנאמר לא תאכלו כל נבילה לגר אשר‬ ‫שהות ביום למרק את המילה ימרק ולא יחשוש הראשון לכרת כיון שיכולים למרק את‬ ‫בשעריך תתנה ואכלה ומדובר בגר שקיבל עליו את כל המצוות מלבד שיוכל לאכול‬ ‫המילה‪.‬‬ ‫נבילות‪.‬‬ ‫עוד שנו שם במשנה שכל עוד הוא עסוק במילה יכול לחזור גם על ציצים שלא מעכבים‬ ‫דף מג יש מי ששנה שלא מקבלים גר תושב אלא אם קיבל עליו את כל המצוות‬ ‫את המילה אך אם פרש יכול לחזור רק על ציצים המעכבים את המילה ולא על ציצים‬ ‫הכתובות בתורה ויש מי ששנה שלא מקבלים גר תושב עד שיכפור בעבודה זרה שלו‪,‬‬ ‫שאינם מעכבים ור' יוחנן אמר שר' יוסי סובר שגם אם פרש יכול לחזור על ציצים‬ ‫וכן שנה ר' בא בשם ר' חייה בר אשי‪ ,‬ואמר ר' זירא שלכו''ע ההוא צריך לכפור בע''ז‬ ‫שאינם מעכבים ששנינו שר' יוסי אמר שמי שהוציא לולב לרה''ר ביו''ט שחל בשבת‬ ‫שלו‪ ,‬ולכאורה הדבר פשוט שהרי גם גר תושב מבטל ע''ז למרות שהוא מצווה על ע''ז‬ ‫פטור כי הוציאו ברשות למרות שיצא כבר ידי חובה אך ר' יוסי מחשיב גמר מצוה‬ ‫שגם גוי גמור מצווה על איסור ע''ז ובכל זאת הוא מבטל ע''ז‪ ,‬ואמר ר' זירא שלא נאמר‬ ‫למצוה א''כ הוא הדין בסכין מילה ובמצה‪.‬‬ ‫שכיון שהוא שוה לישראל בשלושה דברים‪ :‬שמוזהרים עליו בלא תעשוק ולא תונה‬ ‫שנינו במשנה שאם הכרות שפכה לא ידע את אשתו אחר שנעשה כרות שפכה היא לא‬ ‫והוא גולה כישראל א''כ לא יבטל ע''ז קמ''ל שהוא יכול לבטל ע''ז כגוי‪ ,‬ור' יוסי בן‬ ‫נאסרה מתרומה‪ ,‬ר''א אמר שזה רק לדעת ר''א ור''ש שסברו שמשתמרת לביאה פסולה‬ ‫ר' יהודה סבר שלענין לא תעשוק הוא כישראל ששנינו שר' יוסי בן ר' יהודה אמר שגר‬ ‫אוכלת בתרומה ור' יוחנן אומר שגם לחכמים שמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת‬ ‫תושב הוא בלא תעשוק ור' יהודה אמר שלענין שבת הוא כישראל ביו''ט שאופה‬ ‫אך כאן היא אוכלת שבשעת הקנין לא היה בה פסול אלא הפסול נעשה אח''כ‪,‬‬ ‫ומבשל לצרכו ואסור בשאר מלאכות‪ ,‬ור' יוסי סובר שגר תושב בשבת הוא כישראל‬ ‫והמחלוקת הזו היא כמו שנחלקו ר' יוחנן ור''ל בשומרת יבם כהנת שנפלה לשני יבמים‬ ‫בחוה''מ שיכול לגבב מהשדה ואסור בשאר מלאכת השדה‪ ,‬ור''ש אומר שהוא כישראל‬ ‫כוהנים ואחד עשה בה מאמר ולא הספיק לכנסה לחופה של נישואין ונעשה פצוע דכה‬ ‫בימות השנה שחורש וזורע וקוצר כך גר תושב עושה בשבת את כל המלאכות‪ ,‬ורב‬ ‫או כרות שפכה שר''ל אמר שמי שהיהא זקוקה לביאה פסולה פוסלת ור' יוחנן אמר‬ ‫אדא אמר בשם רב המנונא ורב אדא בר אחוה אמר בשם רב שהלכה כר''ש‪.‬‬ ‫שרק כשיבעול‪.‬‬ ‫נאמר בפסוק וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו ולמדו מזה שרק עבד‬ ‫איש ניתן למול אותו בעל כרחו אך לא מלים בן איש בעל כרחו ור' יוחנן שאל אם ניתן‬ ‫למול בן קטן בעל כרחו אפילו כבנו של אורכניס שהוא שר ומושל ואינו תחת ידינו‪ ,‬ור'‬