תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — ניצבים וילך (2026-08-31)

גליון | 35יומא נ - :ס"ה | .אלול ה'תשפ"ו
יעשה בטומאה .ועיין בתוס' (ד"ה דוחה) שביארו בגודל הקודש וקודש הקדשים ,מפני שאותם נ :תמורה בפר יוה"כ -רבי אלעזר מסתפק אם
אמות אינם כוללים את עובי הכתלים. מחלוקת ת"ק ור"י בדרשות. פר יוה"כ עושה תמורה או לא ,ואף שהמתכפר
ולרבי יוסי לא היתה אלא פרוכת אחת ,שנא' הוא עושה תמורה ,מ"מ יש להסתפק אם
"והבדילה הפרוכת לכם וכו' ". המשך סדר הקטרת הקטורת הכהנים מתכפרים מקופיא -כפרתם צפה ע"ג כפרתו
לעיל (מ"ז – .מ"ט ):נתבארו סדר ודיני חפינת של כה"ג ,ואין הקרבן נקרא על שמם אלא הוא קרבן יחיד,
כתיב "והבית אשר בנה המלך שלמה לד' שישים הקטורת בחוץ ונתינתה לתוך הכף ,ונטילת גחלים או שהם מתכפרים בקביעותא כמו בקרבן שאחרים
אמה ארכו ,ועשרים רחבו ,ושלושים אמה מהמזבח ע"י מחתה ,שאח"כ היה הכהן גדול לוקח
קומתו" ,ואורך ההיכל הוא "וארבעים באמה היה את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו והולך לקודש
הפרישו בשבילם .ואף שהכה"ג היה מביא את הפר
הבית הוא ההיכל" ,ועל קודש הקדשים כתיב הקדשים .ולהלן יבואר סדר הליכתו לקודש משלו ,ולא משל ציבור ,ולא משל הכהנים ,ואם
"ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה הקדשים ,וסדר הקטרת הקטורת ע"ג הגחלים. הביא פסול ,דכתיב ג' פעמים "אשר לו" ,מ"מ
רוחב ועשרים אמה קומתו" .ומדות המקדש כולו נ"א :מקום הליכת הכה"ג בהיכל -לרבי יהודה התורה הפקירה לגבי הך כפרה את הפר לגבי אחיו
כולל הכתלים הם מאה אמה על מאה אמה הכהנים.
היה מהלך בדרום בין המזבח למנורה ,דסבר
בגובה מאה אמה ,והיינו כותל האולם ה' אמות, אמר רבי יוחנן המקדיש עבור חבירו המקדיש הוא שפתח הפרוכת החיצונית בדרום היה והפנימית מן
ורוחב האולם י"א אמות ,וכותל ההיכל ו' אמות, מוסיף חומש דכתיב "ואם המקדיש" ,והמתכפר הוא הצפון .ולא היה הולך בין מנורה לכותל כדי שלא
ואורך ההיכל מ' אמות ,ואמה טרקסין ,ועשרים
עושה תמורה ואם המיר המקדיש אינה תמורה ,דאין יתלכלכו בגדיו מעשן המנורה שהשחיר את הכותל.
אמה אורך קודש הקדשים ,וכותלו ו' אמות,
ממירין בשל אחרים ,והתורם משלו על של חבירו
והתא ( -יציע שנמצא אחרי בית הכפורת) ו' אמות, ולרבי יוסי היה מהלך בצפון בין שלחן לכותל,
טובת הנאה שלו לתתה לכל כהן שירצה.
וכותלו ה' אמות. דסבר שפתח הפרוכת בצפון היה וס"ל שהיתה רק
חילוקי דינים בין הקרבן לבין תמורתו -חומר פרוכת אחת וכדלהלן ,והוא מודה שפרפיתה היתה בצפון
נ"ב :איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בזבח מבתמורה שנוהג ביחיד כבציבור ,ודוחה ושם הכניסה לקודש הקדשים .ולר"מ היה מהלך בין
בתורה (אבל בנביאים יש גם הפסוק הנ"ל שבת וטומאה (והיינו בקרבן ציבור) ,ועושה שלחן למזבח ,דס"ל כר' יוסי שהפתח היה
בענין אמה טרקסין) אין להם הכרע" :אם תיטיב תמורה (והיינו בקרבן יחיד ,ואילו של אהרן בצפון ,אמנם לא היה יכול ללכת בין שלחן
שאת" אם הכונה לסליחה או לנשיאת עוון" .ארבעה וקרבן פסח דוחים שבת וטומאה ועושים תמורה ,לכותל מפני שהיו מונחים שם השולחנות י'
גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה" -אם הגביעים אך י"א שאין שוחטים את הפסח על היחיד ,שולחנות שעשה שלמה ,דכתיב בהו "חמש מימין וחמש
משוקדים או הכפתורים והפרחים" .וצא הלחם בעמלק משמאל" ,ואין לומר שהכונה מימין ומשמאל לפתח,
ובפר יוה"כ הגמרא הסתפקה לעיל אם עושה
מחר אנוכי ניצב " אם הכונה להלחם מחר ,או דהתורה אמרה שהשלחן יהיה בצלע צפון ,אלא שלחן של
להלחם מיד" .וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז", תמורה) ,משא"כ בתמורה .וחומר בתמורה משה באמצע וחמש מימינו וחמש משמאלו ,וס"ל שהיו
אם אפם ארור או שהשור של שכם הוא מבזבח שחלה קדושת הגוף על בעל מום קבוע מונחים מצפון לדרום ,וכיון שכל שלחן היה אורכו ב'
מארור כנען " .הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה בשעת התמורה ,ואם בא לחללה אינה יוצאה לחולין אמות ,היו מוכרחים להצמיד את השלחן הפנימי לכותל
אלא לענין זביחה ואכילה בלבד אבל לא ליגזז וליעבד ,כדי שהשלחן האחרון ג"כ יהיה כולו בצפון ,שהרי ההיכל
וזנה" אם הכונה שיקום לתחית המתים ,או שהעם יקום
דאין חילוק לענין תמורה בין תם לבעל מום ,משא"כ רחבו כ' אמה ,וללישנא בתרא היו מונחים ממזרח
ויזנה .והא דכתיב "וישלח את נערי בני ישראל
בזבח שאם הקדישו לפני שהומם אינו יוצא ע"י פדיון למערב ,ומ"מ סבר ר"מ דכיון שהפתח היה שם
ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים",
ליגזז וליעבד ,אבל אם קדם מומו להקדשו לא חלה עליו אינו דרך ארץ למיעל להדיא אצל הכותל הצפוני
רב חסדא מסתפק אם עולות היינו כבשים אלא קדושת דמים ויוצא בפדיונו להיות חולין גמורין.
כשכל הדרך עיניו ניזונות מבית קדשי הקדשים דרך
וזבחים היינו פרים ,או ששניהם פרים ,ואיסי הפריפה שכנגדו( .ורבי יוסי סובר שישראל חביבים ובכור ומעשר חלים על בעל מום קבוע ,דבכור
בן יהודה לא מסתפק בזה. לפני ד' שאינם זקוקים לשליח אלא כל אחד קדושתו מרחם בין תם בין בעל מום ,וכן במעשר כתיב
כניסת הכה"ג לקודש הקודשים -הפרוכת מתפלל על עצמו ,הלכך חביב שלוחן להכנס ישר). "לא יבקר בן טוב לרע" ,ואינם יוצאים לחולין ליגזז
החיצונה היתה פרופה מן הדרום ( -כפולה לכיון וליעבד ,בכור אין לו שום פדיון דכתיב בבכור ,לא
החיצוני ותפוסה בקרס של זהב כדי שתהיה פתוחה),
נ"ב .מקום הכניסה לקודש הקדשים - תפדה" ,וכן במעשר כתיב "לא יגאל".
והפנימית מן הצפון ,לרבנן דס"ל שהיו ב' פרוכות.נ"א .חגיגה נחשבת קרבן ציבור משום שהיא לרבנן היה מהלך עד שמגיע לבין ב' הפרוכות
באה בכנופיא -כשעולים לרגל ,משא"כ פסח שאף המבדילות בין הקודש ובין קדשי הקדשים והכה"ג היה מהלך בין הפרוכות עד שמגיע
שפסח ראשון בא בנופיא ,פסח שני לא בא וביניהם אמה .והטעם שעשו ב' פרוכות ,מפני לצפון ,ושם כשנכנס לחלל קודש הקדשים היה הופך
שנסתפקו אם קדושת "אמה טרקסין" -לשון פנים את פניו לדרום ,ומהלך י' אמות (שהרי היו בקודש בכנופיא.
הקדשים י' אמות מכל צד של הארון ,והבדים היו מגיעים וחוץ ,והיינו כותל מחיצה שהפסיקה במקדש ראשון בין
עד הפרוכת ,וביניהם ב' אמות וחצי של הארון) הקודש לקודש הקדשים ,האם דינה כלחוץ או פסח ראשון דוחה שבת וטומאה ,ופסח שני
כשהפרוכת משמאלו עד שהגיע למקום הארון כלפנים ,דכתיב "ודביר היא המחיצה בתוך הבית לת"ק דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה,
(דאיירי בבית שני שלא היה הארון ,שהרי גנזו מפנימה הכין ליתן שם את ארון ברית ד' ", שהרי כל מה שנדחה לפסח שני זה בגלל
יאשיהו יחד עם צנצנת המן וצלוחית שמן והספק הוא אם המילה מפנימה היא סוף הטומאה .ולרבי יהודה דוחה אף את הטומאה,
המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז המשפט שלפניו ,או תחילת המשפט שאחריו, דכתיב "ככל חוקת הפסח יעשו אותו" ,והתורה
ששיגרו פלישתים דורון לאלוקי ישראל) ,ונתן ואמנם אמה זו לא היתה מכלל האמות שמנו החזירה עליו לעשותו בטהרה ,אבל אם לא זכה
יוסף שהיו סגי נהור אמר יה"ר שירום ראשך ראש ואיירי במקדש ראשון ולא היתה שם פרוכת את המחתה במקום שהיה אמור להיות בין שני
אלא איירי בפרוכת שכנגד הפתחים (שהיו הישיבה על כל כרך זה. הבדים.
בביהמ"ק השני י"ג פרוכות ,ז' לז' שערים ,אחת
לפתחו של היכל ,אחת לפתחו של אולם ,שתים
נ"ג :המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות צבר את הקטורת על גבי גחלים כדי שהעשן לא
יעלה מיד( ,וי"א שמפזרה) ,ונתמלא כל הבית כולו
לאחוריו ואח"כ יתן שלום ,ואם לא עשה כך בדביר במקום אמה טרקסין ושתים כנגדם בעליה
עשן ,י"א שצוברה מכיוון פנים קודש הקדשים
עדיף שלא היה מתפלל מפני שנראה כמי שלא לחצוץ בין עלית ההיכל לעלית בין קדשי הקדשים ,וכמו
נטל רשות ללכת .וימתין שם לפני שיחזור ,דאם שבמקדש שני היו פרוכות כנגד הפתחים ,ה"ה במקדש לכיוון גופו ,וי"א איפכא ,ומסתברא כדעה
חוזר לאלתר דומה לכלב ששב אל קיאו ,ונותן ראשון ) .וי"א דאיירי במקדש שני ואף שלא היו ראשונה מהמשנה בתמיד שמלמדין אותו להזהר
שלום לימין ואח"כ לשמאל ,וימין היינו של כרובים היה שם צורת כרובים מצויירים בכותל שלא יכווה.
הקב"ה שהיא שמאל שלו ,ואביי ורבא פסעו במיני סממנים ,ובשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו נ"ג .לא היה מתקן מבחוץ ומכניס לבפנים
כרובים מעורים זה בזה והוציאום לשוק ע"י את ג' הפסיעות בכריעה אחת. דכתיב "ונתן את הקטורת על האש לפני ד' ",
שקילפום מן הכותל וזלזלו בכלל ישראל ,ועל זה
ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון -בהיכל, והא דכתיב "כי בענן אראה על הכפורת" לומדים
נאמר "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה".
יהי רצון מלפניך ד' אלוקינו שתהא שנה זו אם מזה שצריך לתת בקטורת מעלה עשן ,וכן
שחונה תהא גשומה ,ולא תפסק המלכות נ"ד :אבן השתיה -שממנה הושתת העולם, לומדים מדכתיב "וכסה ענן הקטורת את
מיהודה ,ולא יהיו עמך ישראל צריכים להתפרנס כחכמים דס"ל שמציון נברא העולם -שציון נבראת הכפורת" שנותן בה מעלה עשן ( -עשב שגורם
תחילה וסביבה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד. זה מזה ,ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים. לעשן לעלות זקוף כמקל) .לרב יוסף הפסוק הראשון
ולר"א העולם נברא מאמצעיתו .ולרבי יהושע מלמד שיתן עלה של מעלה עשן ,והשני מלמד
ולא היה הכה"ג מאריך בתפילתו ,שלא
נברא מן הצדדים שבתחילה נבראו ד' הצדדים ונמתח שיתן עיקר ( -שורש) של מעלה עשן .ולאביי
להבעית את ישראל ,ומעשה בכה"ג שהאריך מכל צד עד שנדבק באמצע .ולרבי יצחק אבן ירה הפסוק הראשון מלמד שיתן את העיקר ,שהוא
בתפילתו שהתפלל על ישראל ועל ביהמ"ק הקב"ה בים וממנו נשתת העולם .לחכמים אף היה גורם שהעשן מיתמר ועולה כמקל עד
שלא יחרב ,והבעית את אחיו הכהנים שחשבו תולדות השמים מציון נבראו ,ולר"א הגדול התקרה ואז הוא יורד בצד הכתלים עד שנתמלא
משמים נבראו תולדות השמים ,ומהארץ נבראו שמת. הבית עשן ,והפסוק השני מלמד שיתן עלה של
משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים תולדות הארץ. מעלה עשן .ולרב ששת פסוק אחד מדבר על
ראשונים ( -דוד ושמואל) ,גבוהה מן הארץ ג' יוה"כ והשני על שאר ימות השנה( ,וא"צ פסוק
סדר ההזאות מדם הפר והשעיר אצבעות ,ועליה היה נותן את הקטורת .והא אחד לאהל מועד שבמדבר ,ועוד פסוק לשילה
אחרי שהכה"ג היה מתודה על הפר ,היה עושה את דתניא שהארון ניטל ,היינו כמ"ד שהארון נלקח וביהמ"ק ,דהא כתיב "וכן יעשה לאהל מועד
הגורל על שני השעירים ,ואח"כ היה מתודה וידוי שני לבבל ע"י נבוכדנצאר ,דכתיב "ולתשובת השנה השוכן איתם" למקום שיהא שכני אתם יעשו כן").
על הפר ושוחטו ,ואח"כ היה מכניס את כף והמחתה, ולרב אשי פסוק אחד למצוה והשני מלמד שזה
שלח המלך נבוכדנצאר ויביאהו בבלה עם כלי
ונותן את הקטורת על האש ,וכפי שנתבאר לעיל (ל"ו
חמדת בית ד' " ,וי"א שהארון נגנז במקומו לעיכובא .ולרבא פסוק אחד לעונש ואחד
-נ"ד) .ולהלן (נ"ד – נ"ט) יבואר סדר המשך
העבודות ,שהם הזיה מדם הפר על הכפורת ,ואח"כ דכתיב "ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני לאזהרה ,וכן מבואר בברייתא ,עוד מבואר
שחיטת השעיר ונתינה מדמו על הכפורת ,ואח"כ הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה" בברייתא שהאזהרה נאמרה לפני מיתת בני
נתינה מדם הפר על הפרוכת ,ואח"כ נתינה מדם (ורבה מוכיח ש"עד היום הזה" אין הכונה לעולם, אהרן ,והעונש נאמר אחרי מיתתם( ,והם נענשו
השעיר על הפרוכת ,ואח"כ היה מערב את דם הפר דהא כתיב "וישב היבוסי את בני בנימין עד היום מפני שהורו הלכה בפני משה רבם ,שדרשו
והשעיר ונותן מהם על קרנות המזבח הפנימי ,ואח"כ שאע"פ שיורדת אש מן השמים מצוה להביא מן
הזה" ,וכתיב "על ההרים אשא בכי ונהי וכו' כי
היה נותן מהם על ראש המזבח הפנימי ,ואח"כ היה
נצתו מבלי איש עובר וכו' מעוף השמים ועד ההדיוט ,דכתיב "ונתנו בני אהרן הכהן אש על
שופך את השיריים על יסוד מערבי של המזבח
החיצון ,וכדלהלן. מגלות בהמ"ה בהמה בגימטריא נ"ב" והיינו נ"ב שנים המזבח" ,ואע"פ שהורו כראוי נענשו על שלא נטלו
צדקיהו עד שעלו לבנות הבית בזמן כורש ,ורבי יוסי רשות ) .והצדוקים דרשו מדכתיב "כי בענן אראה
נטל את דם הפר ממי שהיה ממרס בו.
אומר ששבע שנים נתקיימה הקללה "גפרית על הכפורת" שישים את הקטורת על הגחלים
ומלח" בארץ ישראל ,וגם היכא דכתיב "שם עד נכנס למקום שנכנס קודש הקדשים ,ועמד בחוץ ורק אח"כ יכניס.
היום הזה" אין הכונה לעולם) .וי"א שהארון היה במקום שעמד בין הבדים.
אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל
נ"ה .והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה ,ולא גנוז בלשכת דיר העצים. סמניה חייב מיתה ,ודין זה הוא גם היכא שאינו
נ"ד .בדי הארון היו בולטים בפרוכת כלפי חוץ היה מתכוון להזות לא למעלה לחודה העליון של מתחייב על ביאה ריקנית וכתיב ואל יבוא ולא ימות,
הכפורת ולא למטה מאמצע עובי הכפורת ,אלא ונראים כשני דדי אשה. כגון ששגג בביאה ריקנית והזיד בהקטרה חסירה,
כמצליף כל ח' ההזאות זו תחת זו ,והיינו כמנגדנא ואין עונש מיתה על השוגג ,או שהכניס ב' הקטרות
ראית הכרובים בבית המקדש -בשעה שהיו כמכה ברצועה שמתחיל בכתפים ויורד למטה ,והיה מזה בביאה אחת וחיסר באחת מהם.
ישראל עולים לרגל מגלים להם את הפרוכת כנגד עוביה של הכפורת .כשהיה מזה למעלה
יצא ובא לו דרך בית כניסתו לאחוריו ,כפי
ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה מצדד גב ידו למטה וכשהוא מזה למטה מצדד
שעשה שלמה כשחזר מהבמה בגבעון
ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת ידו למעלה וכולם נופלות לארץ ,דכתיב "והזה אותו
לירושלים ,וכן כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם
זכר ונקיבה ,והא דכתיב "ולא יבואו לראות כבלע על הכפורת ולפני הכפורת" וזה מיותר שהרי
וישראל במעמדם כשהם יוצאים מצדדים פניהם
את הקודש" והיינו בשעת הכנסת הכלים לכסוי אפשר ללמוד הזאות שעיר מהזאות פר כפי
והולכים ,וכן תלמיד הנפטר מרבו יצדד פניו וילך,
שלהם שאע"פ שהלוים היו נושאים את כלי הקודש שלומדים משם את מספר ההזאות (וכדלהלן) ,בשלמא
למעלה דשעיר איצטריך לומר שמזים למעלה הזאה אחת בכתף לא היו רשאים להכנס כשהיו מפרקים את הארון וכשרבי אלעזר היה נפרד מרבי יוחנן ,אם ריו"ח
דכתיב "והזה אותו" ובפר לא פירש שזה הזאה אחת ,אלא והמזבח כדי להסיעו ממקומו עד שהיו אהרן ובניו מכסים היה הולך היה רבי אלעזר מתכופף במקומו עד
למטה דשעיר למאי איצטריך ,אלא לומדים שכמו אותו ,זה היה במשכן שהיו שם ככלה בבית אביה שלא היה רואה את ריו"ח ,ואם רבי אלעזר היה
שלפני הכפורת אין הכונה על ד"לפני" על הארץ שאין גסים זה בזה ,אבל במקדש ראשון היו ככלה הולך ,היה הולך לאחוריו עד שלא היה רואה
משמע ,גם על הכפורת אין הכונה על .ומ"על פני בבית חמיה שאינה צנועה מבעלה ,ובבית אותו ריו"ח ,ורבא כשהיה נפרד מרב יוסף היה
הכפורת קדמה" דכתיב בפר לומדים שכל מקום המקדש השני היו כאשה שנתגרשה וחזרה הולך לאחוריו עד שרגליו היו נפצעות
שחזרה לחיבתה הראשונה ככלה בבית אביה ,שנאמר "פני" הכונה לצד מזרח. ומתלכלכות בדם הפצעים ,וכשאמרו זאת לרב
ושותה מיד ( -מחלל את המעשר שני על המעות כדי והגמרא דוחה שהרי על שאר השופרות כן היו מנין ההזאות -בין בפר בין בשעיר מזים אחת
לתקן מה שבידו) ,וכשיהיו לו כלים יפריש את התרומה כותבים ,ובהכרח שגם לר"י אין חוששים למעלה ושבע למטה ,דכתיב בפר "ולפני הכפורת
והמעשר ,דיש ברירה .ולרבי יהודה ורבי יוסי ור"ש לאיחלופי כשכותבים. יזה שבע פעמים" והיינו שבע למטה ,ונאמר
אין לעשות כנ"ל ,והגמ' אומרת שמזה אין ראיה ולכן הגמרא מבארת שגם לר"י סומכים על בשעיר "והזה אותו על הכפורת" והיינו אחת
שרבי יהודה סובר שאין ברירה ,די"ל שטעמו הכתיבה ,אמנם ביום הכיפורים משום חולשא למעלה ,ולומדים למטה דשעיר מלמטה דפר,
משום שמא יבקע הנוד ונמצא שזה טבלים דכה"ג לא סמכינן אכתיבה וממילא חיישינן ולמעלה דפר מלמעלה דשעיר ,ואין לומדים
למפרע( ,ור"מ לא חושש לזה דאפשר למסר לי' למטה דשעיר מלמעלה דשעיר ,ולמעלה דפר
שמא יתחלף דם הפר בדם השעיר ,ומהאי
לשומר). מלמטה דפר( ,דעדיף ללמוד פר מפר ושעיר
טעמא לא סמכינן גם על הסימן שדם השעיר
חיור ושל פר סומק ,אבל אין סומכים על הסימן משעיר) ,דהזאותיהם הוקשו זה לזה דכתיב
ההזאות מדם הפר והשעיר על הפרוכת
שכמות הדם של פר מרובה משל שעיר ,וצריך "ועשה אותו כאשר עשה לדם הפר".
מבחוץ לקבלו כולו דכתיב "ואת כל הדם ישפוך אל יסוד וכך היה מונה -אחת ,אחת ואחת ,אחת ושתים
לאחר ההזאות מדם הפר והשעיר לפני ולפנים היה מזבח העולה" ,דשמא ישפך ממנו ויהיו שווים
מזה מהדם גם כנגד הפרוכת מבחוץ ,וכדלהלן. וכו' דברי ר"מ ,ר"י אומר אחת ,אחת ואחת,
בכמות. שתים ואחת וכו' ,ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי
היה מזה מדם הפר על הפרוכת כנגד הארון
נ"ה :י"ג שופרות היו במקדש והיה כתוב אתריה כפי שרגילים באותו מקום למנות את הכלל
מבחוץ ,אחת למעלה ושבע למטה ,והיינו
תחילה או את הפרט תחילה ,כגון עשרים ושתים או
כמצליף וכנ"ל ,והיה מונה אחת ואחת וכו' כנ"ל. עליהם תקלין חדתין (של אותה שנה ,שמי שלא
שתים ועשרים .והטעם שמונה הזאה ראשונה עם
ואח"כ היה נוטל את דם השעיר ומניח את דם הביא שקלו באדר ומביאו אח"כ מניחים אותו בשופר זה
הפר ומזה כמו מדם הפר .ואח"כ היה מערה את כל הזאה ,ר"א אמר כדי שלא יטעה בהזאות ,והגזברים היו נותנים אותם בלשכה ותורמים מהם בפרוס
דם הפר לתוך דם השעיר ,ושופך את הדם ולריו"ח לומדים זאת מדכתיב "ולפני הכפורת הפסח בפרוס עצרת ובפרוס החג) ,תקלין עתיקין (של
מי ששוקל במקום השנה שעברה ,והגזברים נותנים
יזה " לימד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם
מהכלי המלא לכלי הריקן .ומקור הזאות אלו
כל אחת ואחת ,ונ"מ כשלא מנה ולא טעה אותם לשיירי הלשכה של אשתקד ,ומהם בונים חומת
הוא מדכתיב "וכן יעשה לאוהל מועד" שיזה על דלריו"ח זה מעכב דהא כתיב חוקה.
העיר ומגדלותיה) ,קינין ( -תורים) ,גוזלי עולה (בני
הפרוכת כמו שהזה בפנים ,והא דכתיב "השוכן
יצא והניח את הדם שנשאר על כן הזהב יונה ,והם עולות ,וכן הקינין ,והיינו לרבי יהודה שלא
אתם בתוך טומאתם" היינו שאפי' בשעה שהם
היו שופרות לקיני חובה) ,עצים -המתנדב עצים נותן שבהיכל.
טמאים (כמו השתא בזמן הגלות) שכינה עמהם.
שחיטת השעיר והזאת דמו -הביאו לו את מעות לאותו שופר ולא יפחות משני גזירין ,לבונה -
השעיר שחטו וקיבל במזרק את דמו ,נכנס המתנדב לבונה נותן מעות לאותו שופר ולוקחים מהם נ"ז .אף שדבר הנלמד מהקש אינו חוזר
למקום שנכנס ועמד במקום שעמד ,והזה ממנו לבונה ומקטירים אותה נדבה על מזבח החיצון ,זהב ומלמד בהקש לענין קדשים ,מ"מ הכא שלומדים
אחת למעלה של פר ושבע למטה של שעיר בהזאות לכפורת –לכלי שרת והן המזרקות הקרויין כפורי זהב,
ומנה כמו שעשה בדם הפר ,יצא והניחו על כן
שבפנים ע"י הקש ילפינן הזאות שבחוץ בהקש שהמתנדב זהב נותן מעות לאותו שופר ,וששה הזהב השני שבהיכל ,ואח"כ היה נוטל את דם
מהזאות שבפנים ,י"א שדבר שמקצתו אינו שופרות של נדבה לקיץ המזבח ,מכל החטאות הפר כדי להזות ממנו על הפרוכת מבחוץ
נלמד בהקש כגון הכא שרק מנין ההזאות נלמד בהקש והאשמות שדינם שירעו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה ,והיה
וכדלהלן .ולרבי יהודה לא היה שם אלא כן אחד
ולא עצם ההזאות ,חוזר ומלמד בהקש ,ולחולקים שופר מיוחד לכל בית אב ,וכל אחד מכיר את יומו ולוקח
ממנו אם המזבח בטל .וסובר רבי יהודה שלקיני בלבד ,ולכן היה נוטל תחילה את דם הפר ואח"כ
צ"ל שלומדים את המקומות זה מזה ואילו בהקש
מניח את דם השעיר.
הראשון למדו את הבהמות זה מזה ,או שלומדים חוץ חובה של זב וזבה ויולדת או מטמא מקדש לא היה
מפנים יחד והיינו שלומדים אחת למעלה של פר ושבע שופר כפי שהיה לקיני נדבה ,שהכהנים לוקחים במעות
קינים ומקריבים אותם ,אלא היו נותנים המעות ליד
טעמא דרבי יהודה שלא היה אלא כן
למטה של שעיר בפנים ובחוץ יחד ,כיון שגם את שבע
למטה של פר ואחת למעלה של שעיר שנכתבו מפורש כהן ,גזירה משום חטאת שנדע שמתו בעליה אחד
לומדים ,ורק היכא שמריך ללמוד רק את הדבר שנלמד שדינה ללכת לים המלח וזה יפסול את כל התערובת, כפי שנתבאר לעיל לאחר ההזאה מדם הפר היה
בהקש אומרים שדבר הלמד בהקש אינו חוזר ומלמד אבל בלא שנדע שמת לא חיישינן לומר כן ,שהרי הכה"ג מניחו על כן מיוחד שהיה בהיכל לצורך כך,
בהקש. הפר, והיה שוחט את השעיר ומזה גם ממנו כמו מדם
השולח חטאתו ממדינת הים מקריבים אותה
ונחלקו רבנן ור"י אם היה כן נוסף לדם השעיר ,או
הזאה על הפרוכת ביוה"כ ובפר העלם דבר של בחזקת שהוא קיים. שהיה רק כן אחד והיה צריך ליטול תחילה את דם
נ"ו ואין לומר שאם בעל החטאת מת נברור ד' ציבור ושעירי ע"ז ,אינה על הפרוכת ממש אלא הפר ואח"כ להניח את דם השעיר .ולהלן יבואר האם
זוזי מדינה (שיש ח' מהן בזוזי צורי ,והם דמי בהמה אחת) כנגד הפרוכת ,ואם נגעו נגעו .ור"א ברבי יוסי טעמו של רבי יהודה הוא מחשש שיתחלפו
אומר אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי המזרקות של הפר והשעיר בטעות ,וכדי לבאר דבר
ונזרוק למים ,דר"י לית ליה ברירה -שאין סומכים זה הגמרא דנה מדוע לפי רבי יהודה לא היו במקדש
דמים ,ומפרש בגמ' שראה כמה טיפי דמים
על ברירה להתיר איסורים ,דמהאי טעמא אמר ר"י שופרות מיוחדים לקיני חובה ,האם הטעם הוא
כסדרם מלמעלה למטה שהם של יוה"כ ,וכמה
(כדתני איו) שאם כבר בא חכם יכול אדם מחשש איחלופי ,או מחשש שימות אחד מהבעלים
שלא כסדרם שהם של פר העלם דבר של ציבור של החטאות ,ואם הטעם הוא מחשש שימות אחד
להתנות על העירוב ולומר שאם הוא בא למזרח
ושעירי ע"ז. מהם צריך לבאר למה לא יוציא מעות כשיעור שנתן
עירובו למזרח ,ואם בא למערב עירובי למערב,
מי שמת ומדין ברירה נאמר שהוברר שמה שהוא נתן
אבל לפני שבא החכם אינו יכול להתנות ,וכן אינו
נתערבו הדמים של פר ושעיר יצא.
יכול להתנות שילך למקום שירצה כשבאו ב'
סדר המתנות הוא להזות מדם הפר בפנים ואח"כ יתחלפו שמא הוא שטעמו לבאר רצתה הגמרא
חכמים א' למזרח וא' למערב ,דר"י לית ליה ברירה,
מדם השעיר ,ואח"כ מזה מדם הפר בחוץ ואח"כ המזרקות בטעות ,וס"ל שאף אם יכתבו איזה
מדם השעיר ,ואח"כ נותן מן הדם על המזבח הפנימי. והעירוב צריך לחול כבר בבין השמשות.
מזרק של הפר ואיזה של השעיר חוששים
הגמרא מבארת מה יעשה היכא שנתערבו הדמים לאיחלופי ,כדמצינו שבשופרות שהיו במקדש הפרשת תרומות ומעשרות בלוקח יין מבין
יחד ,כיצד יעשה כדי שיהיה ודאי שעשה את כל
(כדלהלן) לא היה שופר לקיני חובה ,והגמרא הכותים -הלוקח יין מבין הכותים לפני שגזרו
ההזאות הנצרכות לפי הסדר.
הבינה שזה מחשש שמא יתחלפו קיני חובה עליהם ,ואין לו כלים להפריש לתוכם תרומות ומעשרות
בנדבה ,ואם יתחלפו השופרות יפסלו הקינים ,מפני בערב שבת עם חשיכה ,לר"מ הוא יכול לומר אם נתערב לפני ההזאות אינו יכול להזות פעם
שקיני חובה אחת לעולה ואחת לחטאת ,ובנדבה כולם שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה ,אחת שיעלה לשתיהם ,דבעינן שיכלה דם הפר
עשרה מעשר ראשון ,תשעה מעשר שני ,ומיחל ואח"כ יזה דם השעיר ,דכתיב "וכלה מכפר את עולות ,ואין מעשה עולה ומעשה חטאת שוים.
שבימות השנה ,אי מין במינו חוצץ ונמצא שהקבלה צפונית מזרחית .ולכו"ע אע"פ שאין מעבירין על הקודש" ,ועל כן יזה פעמיים אחת למעלה ושבע
לא היתה ע"י כהן כיון שהוא מחזיק במזרק החיצוני ,או המצוות לא היה מתחיל בקרן שהיה מגיע לשם למטה ,א' לשם פר ואח"כ א' לשם שעיר.
בתחילה ,דכתיב "ויצא אל המזבח" -שיצא שאינו חוצץ. אם נתערב אחר הזאת דם הפר למעלה -אינו
ואין להוכיח מדתניא ונתן את המלא בריקן ,דאין בתחילה מכל המזבח.
יכול לתת שבע למטה לשם שניהם ,ואח"כ אחת
הכונה שנותן את המזרק המלא בתוך הריקן ,ביאור מחלוקתם -י"ל שלכו"ע כל פניות שאתה למעלה לשם שעיר ,דבעינן שנתינה למעלה של
אלא ששופך את המלא לריקן ,ואף שכבר עירבם פונה לא יהו אלא דרך ימין (דילפינן מים שעשה השעיר תהיה לפני הנתינה למטה ,אלא יתן שבע
שלמה שהפסוק מנה את סדר הרוחות לצד עושה כן כדי לערבם יפה. למטה לשם פר ,ואחת למעלה ושבע למטה
ואין להוכיח ממה שהעומד על כלי או על רגל ימין) ,אלא שריה"ג יליף פנים מחוץ להקיף דרך לשם שעיר.
חבירו הוי חציצה אף שרגל ברגל זה מין במינו ,ויש ימין ,ור"ע סובר שמדינא אין מעבירין על
חציצה בריצפה דילפינן מכלי שרת שדבר המקדש יש בו המצוות ,אלא כיון דילפינן שיצא מחוץ למזבח נ"ז :נתערבו לו הכוסות שאינו מכיר איזה של פר
חציצה ,דשאני רגל שא"א לבטלה עד שחבירו יגמור יתחיל שם ויחזור לקרן שדילג עליה שזה לצד ואיזה של שעיר -נותן ג' פעמים ,שאז ממ"נ הקדים של
שמאל .ביאור נוסף -לר"ע מקיף בידו ,ובזה אין עבודתו. פר לשל שעיר .רש"י כתב שמזה וכו' וכן בהיכל.
וללישנא בתרא הספק הוא אם דרך שירות בכך ,דין פניה לימין ,ולריה"ג מקיף ברגלו ,ונחלקו אם נתערבו מקצת הדמים ומקצת לא נתערבו כגון
ופשיט מדדריש תנא דבי רבי ישמעאל "כלי לומדים מזבח הפנימי ממזבח החיצון ,דבתרוייהו שנשפך מעט מכל מזרק למזרק שלישי ,נותן מהדם
כתיב "סביב" ,או שלא לומדים כיון שכל המזבח השרת אשר ישרתו" ,משמע ב' כלים ושירות אחת. הודאי ,ושאר הדם לרב פפא אינו שיריים אלא
הניח סיב בתוך המזרק וקיבל בו את הדם -הפנימי הוא כשיעור קרן אחת במזבח החיצון. הולכים לאמה המביאה את כל הלכלוך שבעזרה לנחל
קדרון ,אפילו למ"ד שכוס אחת עושה את חברתה
שיריים ,כיון שכאן הכוס של התערובת אינה הגמ' מסתפקת אם זה חוצץ כיון דשזה מין נ"ט .כיצד היה הכה"ג עובר מקרן לקרן -
ראויה .ולרב הונא בריה דרבי יהושע הוי שירים בשאינו מינו ,או שאינו חוצץ כיון דמחלחל .לת"ק היה מקיף את המזבח בהליכתו ועומד ליד
והולכים ליסוד מזבח העולה ואינו דחוי אפי' למ"ד הגמרא רוצה להוכיח מדתניא בפרה לענין נתינת כל קרן שנותן בה ,ונותן את הדם מלמעלה
שכוס עושה חבירו דחוי ,דכיון שאינו ראוי לא אפר לתוך מים חיים לקדשם ,זולף והולך ממי המעין למטה ,שכיון שהיה עומד סמוך לאותה קרן שנותן עליה,
שירדו לשוקת דרך חור שבדופנה עד שמגיע לספוג וגובה המזבח ב' אמות שזה יותר מגובה ידו ,וממילא היה
ומבואר שרק המים שנבלעו בספוג פסולים ,אבל שאר
נדחה.
צריך שראשי אצבעותיו יהיו למעלה ,ואם היה נותן
מלמטה למעלה היה מתלכלך הבית יד של כותנתו. המים אינם נפסלים בגלל חציצת הספוג ,והגמרא דוחה דין שיירי דם חטאת -קיבל דם החטאת בד'
ולר"א במקומו היה עומד ומחטא ,שכיון שגודלו דשאני מיא דקלישי שהם נמצאים מכל צידי הספוג כוסות ,כל כוס שזרק ממנה הדם הנשאר בה
אמה על אמה לא היה צריך להקיפו ברגליו ,ונחלקו ר"יבינו לבין הכלי ,אבל דם עב הוא .וי"א שבדם כשר הוי שיריים לכו"ע ונשפך ליסוד ,וכוס שלא
דקליש ,אבל בקומץ שהוא צריך להתקדש בכלי לאחר ור"מ בדעתו ,לר"מ על כולם היה נותן מלמעלה
זרק ממנה ,לת"ק נדחתה ונשפך הדם לאמה,
למטה בזו שלפניו כדי שלא יתלכלך ,וכן בשתי הקרנות הקמיצה ,וזה כנגד קבלת הדם ,פסול משום חציצה. דכתיב בשעיר נשיא "ואת דמו ישפוך" ,ולר"א
האחרות ,חוץ מאותה שבאלכסון שכיון שהיא רחוקה
בר"ש הוי שירים ונשפך ליסוד דכתיב בחטאת
אם היה נותן מלמעלה למטה זה טורח להיות כפוף נתינה מדם הפר והשעיר על מזבח הזהב יחיד "ואת כל דמה ישפוך אל יסוד" ,והא
ולפשוט זרועו עד סוף המתנה ,ויותר קל לכפוף גופו
לאחר ההזאות מדם הפר והשעיר בקודש הקדשים דכתיב "ואת דמו ישפוך" אתא למעוטי שיריים
ולפשוט זרועו מלמטה ונזקף והולך למעלה ,ומתני' כר"י ובהיכל היה הכהן גדול נותן מדם הפר והשעיר על
הסובר שעל כולם היה נותן מלמטה למעלה שכך המזבח הפנימי כדכתיב "ויצא אל המזבח אשר לפני שבצוואר בהמה.
נח לעשות בקרנות הרחוקות חוץ מאותה שלפניו. ד' וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על עירוב דם הפר ודם השעיר -היה מערה דם
ושתי כהנים גדולים נשתיירו ממקדש ראשון, קרנות המזבח סביב ,והזה עליו מן הדם באצבעו
שבע פעמים" .הגמ' להלן מבארת מהי דרך הליכת
הפר לתוך דם השעיר ,וחוזר ומערה מהמזרק
אחד אמר שהקיף בידו ,והשני אמר שהקיף המלא לתוך המזרק השני כדי שיתערבו היטב,
הכהן למזבח ומהו סדר וצורת הנתינה על קרנות
ברגליו. המזבח ועל ראש המזבח ,ומה היה עושה עם שיירי ומתני' כרבי יאשיה דס"ל שצריך לתת משניהם
אח"כ היה מזה על טהרו של מזבח ז' פעמים הדם ,והאם יש דין מעילה בשיירי הדם. יחד על קרנות המזבח ,דכתיב במתנות המזבח "ולקח
דכתיב "והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים" ,וטהרו מדם הפר ומדם השעיר" .ולרבי יונתן נותן מזה בפני נ"ח :היציאה ממקום ההזאה על הפרוכת
היינו מקום גלוי בגג המזבח ,שהיה חותה גחלים עצמו ומזה בפני עצמו דס"ל דהכי משמעתא דקרא.
למזבח -לאחר הזאות הדם היה יוצא אל המזבח
אילך ואילך ומזה ביניהם ,ולא היה מזה על גבי הגמרא אומרת שאף שבעלמא רבי יאשיה סובר
אשר לפני ד' ,והיינו מזבח הזהב ,דכתיב "ויצא
האפר או הגחלים( .ורבה בר רב שילא רצה לומר שאע"פ שלא כתוב יחדיו הכונה יחדיו ורבי יונתן
אל המזבח אשר לפני ד' " ומזבח החיצון אינו לפני
שהכונה שהיה מזה בחציו באמצע גובה כתלו של חולק ,ונ"מ בהא דכתיב "איש אשר יקלל את אביו ואת
ד' ,וכתיב לשון יציאה ללמדך שבשעת ההזאה
המזבח ,והגמרא דוחה את דבריו) .לחנניה היה אמו" אם המשמעות היא שניהם יחד (אי לאו סיפא דקרא
"אביו ואמו קילל") ,או שהמשמעות היא כל אחד בפני היה עומד בין המזבח לפרוכת( ,אבל בפר הבא
מזה בצד צפוני ,לרבי יוסי בצד דרומי ,דלכו"ע עצמו ,הכא י"ל שרבי יונתן סובר שצריך לערבם ,על כל המצוות היה עומד מן המזבח ולחוץ,
במקום שסיים מתנות הקרנות שם מזה על הגג, דכתיב "וכפר אהרן על קרנותיו אחת" ,אמנם דכתיב "לפני ד' " -המזבח לפני ד' והכהן אינו
דכתיב "וטהרו וקדשו" מקום שקדשו בקרנותיו
בברייתא מבואר להדיא שלרבי יאשיה מערבם לפני ד').
שם טהרו בהזאות ,ונחלקו אם פתח הפרוכת היה
בדרום או בצפון. ולרבי יונתן לא מערבם ,ולדידי' אחת היינו אחת סדר המתנות על קרנות המזבח הפנימי -
לתנא דמתני' סדר המתנות :מזרחית צפונית בפר ואחת בשעיר.
שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח דס"ל כרבי יוסי שהיתה רק פרוכת אחת והיא היתה
החיצון ,ששם היה פוגע כשיוצא ,וכתיב "ואת כל פרופה מן הצפון ,וממילא היה מגיע בתחילה לקרן צפונית דיני חציצה בקבלת הדם במזרק
דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח מערבית ,ושם לא היה נותן וכדלהלן ,והיה יוצא לקרן
קבלת הדם של כל הקרבנות היא ע"י כהן שאוחז
אהל מועד" ואף שפסוק זה נאמר על פר כהן משיח, מזרחית צפונית ונותן שם ,וחוזר דרך ימין לקרן צפונית
בידו מזרק שהוא כלי שרת ומקבל בו את הדם ,והנה
"הפר" מרבה פר יום הכיפורים .ושיירי הדם שהזה על מערבית ,מערבית דרומית ,דרומית מזרחית ,וזו לגבי כמה דינים בתורה יש דיני חציצה ,וכגון הנוטל
מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי ,ששם שיטת ריה"ג .ולר"ע הסדר היה מזרחית דרומית לולב עם סודר על ידו לא מהני ,והגמרא מבארת מתי
דס"ל שהיו ב' פרוכות והחיצונה היתה פרופה מן הדרום גם לענין קבלת דם הקרבנות יש דיני חציצה.
היה יורד מן הכבש וילפינן ירידתו מהכבש
וממילא הגיע בתחילה לקרן דרומית מערבית ,ושם לא
מיציאתו מן ההיכל דבסמוך לו ,ולרבי ישמעאל היה נותן וכדלהלן ,והיה יוצא לקרן מזרחית דרומית ונותן נ"ח .הגמ' מסתפקת מה הדין בהניח מזרק
שניהן נשפכים ליסוד מערבי ,דילמד סתום מן שם ,וחוזר לקרן דרומית מערבית ,מערבית צפונית, בתוך מזרק וקיבל בו את הדם בכל הקבלות
העיקר מעכב אף השיריים מעכבים כיון שגם יתחיל מתחילת אותה נתינה ,ולר"א ור"ש המפורש ,ולרשב"י שניהם נשפכים ליסוד דרומי,
עבודה זו מעכבת את הכפרה ומאי חזית למעוטה .ממקום שפסק משם מתחיל .ומתנות הראש דסבר דפתח ההיכל בדרום של המזבח ,וממילא
והגמרא מקשה שרבי יוחנן עצמו אמר שרבי דכתיב "ומיתר השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש היסוד הדרומי הוא נחשב "אשר פתח אהל מועד",
נחמיה שאמר ששיריים שהקריבם בחוץ חייב מדבר המיטהר" לכו"ע אינם מעכבות ,דגבי בהונות כתיב ותלמידי רשב"י משכו את רבי ישמעאל לומר
למ"ד ששיריים מעכבים אלמא עבודה הם וקרינן בהו "ומיתר" וגבי ראש כתיב "והנותר" והיינו שמה כדבריהם ,וסימנך משכוה גברי לגברא -הרבים
"ואל פתח אהל מועד לא הביאו" .הגמרא נשאר שנשאר מהשיריים יתן על הראש ,והוו שיירי שיריים. משכו את היחיד.
ס"א :אשם מצורע ששחטו שלא לשמו כגון
בקושיא. נ"ט :אלו ואלו מתערבים באמה ויוצאים לנחל
לשם עולה או שלמים ,שהדין הוא שכל הזבחים שנזבחו וכלה מכפר את הקודש -לר"ע דורשים שאם קדרון ונמכרים לגננים לזבל.
שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה כיפר כילה ואם לא כיפר לא כילה ,ולר"י דורשים
לריו"ח הדין בזה תלוי במחלוקת הנ"ל ,שלר"מ מעילה בדם -לר"מ ור"ש ומועלין בדמים הנ"ל
שאם כילה כיפר ואם לא כילה לא כיפר .י"מ
דס"ל שעבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה ,הכא נמי מדרבנן לשלם קרן ,ולחכמים אין מועלים בו אפילו
שאין המחלוקת אלא במשמעות דורשין ,וי"מ
אע"פ שנתן ממנו לבהונות הרי היא כמי שאינה ,וממילא מדרבנן ,אבל מדאורייתא להוסיף חומש לכו"ע אין
שנחלקו אם שיריים מעכבי לר"ע אין מעכבים אלא
יביא אחר ויתחיל מתחילה ,ולר"א ור"ש אין לו בדם מעילה ,לעולא ילפינן מדכתיב "לכם"
רק עיקר המתנות ,ולר"י רק אם כילה את הכל כיפר,
תקנה דהכא א"א לגומרה באחר ,דכתיב "כבש אחד שלכם יהא ,ודבי רבי שמעון תנא "לכפר" לכפרה
דשיריים מעכבי.
אשם" אשם אחד אמרתי לך ולא שתי אשמות .ולרב נתתיו ולא למעילה ,ולריו"ח ילפינן מדכתיב
חסדא הכא מודה ר"מ שאין לו תקנה דכתיב "הוא" דינו לפני כפרה כמו לאחר כפרה ,ובעינן קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא
"והקריב אותו לאשם" והיינו אותו שהונף עם הלוג, תלתא קראי ,למעטו מדין נותר שאם אכל דם נותר עשה כלום ,ואף לר"י שבדברים הנעשים בבגדי
שאינו יכול להביא אחר .ותניא כוותיה דריו"ח בשוגג אינו חייב אלא אחת משום דם ,ומדין מעילה ,לבן בחוץ אין הסדר מעכב ,הכא מעכב ,דצורך
שאם שחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו לגבי ומדין טומאה שאם אכל דם קדשים בטומאת הגוף פנים כפנים דמי.
בהונות ה"ז עולה ע"ג המזבח וטעון נסכים ,וצריך שהיא בכרת חייב רק משום דם ,וכן אם שגג בדם והזיד
ס"א .שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר באלו אינו חייב כרת ,אבל מדין פיגול א"צ למעטו,
אשם אחר להכשירו לטהרו לאכול בקדשים ,ור"ח
יפרש "צריך" ואין לו תקנה .לתוס' הסוגיה לא
ואם לא עשה כלום ,ויחזור וישחוט את השעיר, דכל דבר שיש לו מתירין בין לאדם לאכילה בין
הזה מדם השעיר קודם שגמר דם הפר ,יזה מדם מדברת בשחטו שלא לשמו ,דבזה כל מה שנתן ממנו למזבח להקטרה חייבים עליו משום פיגול ,והדם
כמאן דליתיה ,אלא איירי שנשפך דמו קודם מתן בהונות. הפר ויחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. הוא עצמו מתיר ועל המתיר אין חייבים משום פיגול.
נזיר ממורט שאינו יכול לגלח ,לב"ה א"צ ולאחר כפרה אין בו מעילה ,דאין לך דבר כפרת יוה"כ -כתיב "וכפר את מקדש הקודש ( -
העברת תער ,ולב"ש צריך העברת תער( ,ובנזיר לפני ולפנים אם נכנס לשם אדם טמא וידע מתחילה שנעשית מצוותו ומועלין בו.
גרס איפכא .תוד"ה נזיר) .לרב חסדא כוונת ב"ש ולא ידע בסוף ,ושעיר זה תולה להגן מפני היסורים עד
צריך ואין לו תקנה ,ולרב פדת ב"ש סוברים בזה ס .אין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד) ואת אהל מועד ( -
כר"א שנזיר שאין לו בוהן יד ורגל נותן על בו -אבל תרומת הדשן מועלין בה דכתיב "ושמו טומאה בהיכל) ואת המזבח (כמשמעו טומאה
שאירעה לאדם שהיה במזבח ושהה כדי השתחויה ,שזה אצל המזבח" דטעון גניזה ,אלמא אסור בהנאה משום
מקומם וטהור והכא נמי יעביר התער על מקום השיער,
שיעור שהיה למי שנטמאה בעזרה) יכפר ( -עזרות), קדושתו וממילא יש בו מעילה ,וכן בגדי כהונה -
(ולר"ש יכול לתת על של שמאל ,ולת"ק אין לו ארבעה בגדי לבן של כה"ג ביוה"כ לרבנן טעונים
טהרה עולמית דבעינן קרא כדכתיב). ועל הכהנים (כמשמעו) ועל כל עם הקהל ( -
ישראל) יכפר ( -לוים) ,לרבי יהודה הושוו כולם - גניזה ומועלים בהם ,אבל לרבי דוסא ראוים
קבלת דם אשם מצורע -ב' כהנים מקבלים כהנים לוים וישראלים להתכפר בוידוי שעיר הם לכהן הדיוט ובגדי כהונה אין בהם מעילה דלא
דמו ,אחד ביד לצורך נתינה על המצורע ,דכתיב המשתלח על שאר עבירות .ולר"ש כשם שדם ניתנה תורה למלאכי השרת ,עגלה ערופה מועלין
"ונתן" מה נתינה בעצמו של כהן ,אף לקיחה השעיר מכפר על ישראל בטומאת מקדש בה דכתיב "וערפו שם" שם תהא גניזתה ,ולא ילפינן
בעצמו של כהן ,ואחד בכלי לזריקה על המזבח, וקדשיו בלא וידוי ,כך דם הפר מכפר על הכהנים לעלמא ,דשני כתובין הבאים כאחד אין
דכתיב "כי כחטאת האשם הוא" מה חטאת בטומאת מקדש וקדשיו בלא וידוי ,וכשם שוידוי מלמדים ,ולמ"ד ששני כתובין מלמדין ,הכא
טעונה כלי דכתיב בעולה ושלמים "וישם באגנות" וכל שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כתיב תרי מיעוטי" ,ושמו" ו"הערופה".
הקרבנות נלמדים בהקש מעולה ושלמים ,אף האשם כך וידוי פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות,
טעון כלי. והושוו דבני כפרה נינהו ,מיהו כל חד מכפר בדידיה. מה מעכב בסדר עבודת יוה"כ
נשפך הדם באמצע ההזאות -לר"מ הזאה שריפת פרי ושעירי יוה"כ -לר"א ור"ש כולם כל מעשה יוה"כ האמור במתני' על הסדר ,אם
שבפנים ושעל הפרוכת ושעל המזבח כל אחד מטמאים בגדים ,ונשרפים בבית הדשן ,והיינו אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום .לרבי
הוא כפרה בפני עצמו ,ואם נשפך הדם באמצע נשפך הדם לאחר המתנות שבפנים והביא פר אחר יהודה דין זה הוא דווקא דברים הנעשים בבגדי
ההזאות יתחיל מתחילת אותו מקום שהוא מזה למתנות הפרוכת ואח"כ נשפך הדם והביא פר אחר לבן בפנים ,אבל דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ
למתנות המזבח ,כולם נשרפים בבית הדשן חוץ לג' כגון הגרלה ווידוי ושפיכת שיריים וכל מתנות הפרוכת
שם ,דכל מקום הוא כפרה בפני עצמו .ולר"א
מחנות ,ומטמאים את בגדי העסוקים בשריפתם, ומזבח הזהב מה שעשה עשוי ,אמנם בשחיטה וחפינה
ור"ש אינו חוזר על ההזאות כלל אפילו לא נגמרה
ולחכמים רק האחרון שגמר בו הכפרה. מודה ר"י שהם מעכבים ,דצורך פנים כפנים ,ולרבי
אותה כפרה ,אלא מתחיל ממקום שפסק .ונחלקו
בהא דכתיב "מדם חטאת הכיפורים אחת ס"ב .נשפך דם השעיר לאחר מתנות פנים חוזר ומגריל, נחמיה אף דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ כגון
בשנה" ,לר"מ הכונה חטאת אחת ולא לעשות ואם נשפך הדם שוב לאחר מתנות הפרוכת חוזר ומגריל, אילו ואיל העם שהקדים להם הוצאת כף ומחתה
כפרה אחת מ שני חטאות ,ולר"א ור"ש הכונה נמצאו ג' שעירים לעזאזל ,אבל אין משלח לעזאזל מעכבים ,אבל דברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ
חיטוי אחד ולא לעשות אותה הזאה שני חיטויים .אלא שעיר אחד דכתיב "אותו" לשלח אותו לעזאזל, אין מעכבים.
י"א שמשלח את הראשון ,דמצוה בראשון (כרבי שיריים לכו"ע לא מעכבי כלל. ס :לרבי יוחנן נחלקו בהא דכתיב "והיתה זאת
וכן נחלקו ב לוגין של מצורע שלר"מ מתנות יוסי בהפריש פסחו ואבד והפריש אחר ונמצא לכם לחוקת עולם אחת בשנה" ,לרבי יהודה אחד
שבפנים דכתיב "והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים" ,שמצוה בראשון אע"פ שהופרש השני קודם חצות ממעט בגדי לבן בחוץ ואחד ממעט בגדי זהב,
ומתנות שבבהונות דכתיב "ומן השמן אשר על כפו וכשהגיע זמן שחיטת הפסח שניהם נעשו ראוים יחד, ולרבי נחמיה אחד ממעט בגדי זהב ואחד ממעט
יתן הכהן על תנוך אוזן המיטהר הימנית ועל בוהן ידו ואם השני מובחר יביאנו .אבל ממה שבתרומת שיריים שאינם מעכבים אף הנעשים בבגדי לבן
הימנית" כ"א כפרה בפני עצמה ,ואם נשפך השמן הלשכה לרבי יוסי היה כתוב על הקופות א' ב' ג' אם הקדימו להם דבר המאוחר להם ,ולרבי יהודה אם
השעירים ראוים לבוא אל פתח אוהל מועד, ישחט מחוץ למחנה ,ואל פתח אהל מועד לא הביאו משום שמצוה בראשון א"א ללמוד לכאן ,די"ל
דרשינן "אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח וכו' ונכרת האיש ההוא מקרב עמו" .אמנם חז"ל דשאני התם שבזמן שהראשונה היתה ראויה
דרשו שחיוב זה אינו אלא בקרבן הראוי להקרבה
אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לד' " להקריב ממנה עדיין לא היתה השניה ראויה
בעזרה ,ולהלן יבואר בכמה אופנים האם הקרבן נקרא
להוציא של עזאזל שאינו מיוחד לד'. ראוי להקרבה או לא. שהראשונה נראית להקרבה משנתרמה ,אבל כאן השעיר
השוחט קדשי בדק הבית בחוץ פטור משום הראשון אינו ראוי לשילוח עד גמר מתנות הדמים) ,וי"א שני שעירי יוה"כ ששחטם בחוץ קודם הגרלה
שחוטי חוץ ,ואף שהם נחשבים קרבן דכתיב שהם קדושים שהרי הם נקנים מתרומת הלשכה ,חייב שמשלח את האחרון הואיל וגמר בו הכפרה.
"ונקרב את קרבן ד' וכו' כלי זהב וכו' " ,מ"מ הא על שניהם משום שחוטי חוץ ,אע"פ שהם עצמם עדיין
כתיב "ואל פתח אוהל מועד לא הביאו" וזה אינו אינם ראוים להקרבתם .רב חסדא (וי"א רבה) מבאר
הטעם הואיל וראוים הם לשעיר הנעשה בחוץ -
ראוי לפתח אוהל מועד דאין קדשי בדק הבית
עתידים לבוא לפתח אהל מועד .וי"מ הטעם משום חטאת מוסף יוה"כ ,דלא בעי עקירה אע"פ שלקחו
שני שעירי
שסתם קדשי בדק הבית הם בעלי מומים שהרי המתפיס לשם שעיר הנעשה בפנים ,דשניהם שמם חטאת ,ואע"ג
תמימים לבדק הבית עובר בעשה ,אך בגמרא בזבחים דמחסרי עבודת היום -מתן דמי הפר והשעיר וחפינת שני שעירים שוים
מבואר דלא כדבריהם. הקטורת והקטרתה הראוים ליקדם למוספין ,קסבר אין שני שעירי יום הכיפורים מצוה שיהיו שוים זה לזה
מחוסר זמן לבו ביום ,אבל אין חשובים ראויים בכמה דברים ,וכן הדין בשני כבשי מצורע ובשני
צפורי מצורע ,וכן בשני הכבשים של מוסף שבת,
דיני שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים ,הואיל ומחוסר הגרלה ובדיעבד אין זה מעכב .הגמרא מבארת במה צריך
שעיר המשתלח ושאר קרבנות בעלי מום או ועלית גורל מתוך הקלפי מעכבת אע"פ שהנחה אינה שיהיו שוים ,ומנין לומדים דינים אלו לכתחילה
מעכבת ,ומחוסר הגרלה כמחוסר מעשה אע"פ ובדיעבד.
מחוסר זמן -מחוסר זמן בהמת קרבן קודם יום
שאינו מעשה בגופן דרק עליית הגורל מעכבת אבל לא
השמיני אין נותנים ממנו על המזבח ,ואף אין ההנחה ,אפ"ה הואיל ומצוה האמורה בהן היא כמחסור שני שעירי יוה"כ מצותם שיהיו שווים במראה
מקדישים אותו ,ואינו ראוי לשעיר המשתלח, מעשה דמי .ואם שחטם לאחר הגרלה ,חייב על -לבנים או שחורים או שחומים ,בקומה ,בדמים,
דכתיב "ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה של שם ופטור על של עזאזל. ובלקיחתם כאחד ,דכתיב "שני שעירי עיזים",
לד' "( ,והכא דרשינן "לד' " לרבות דכל מקום ו"שני" מיותר שהרי מיעוט "שעירי" שנים .ואם
שלמים ששחטם קודם שנפתחו דלתות היכל דורשים לפי עניינא דקרא) ,ובאמת א"צ לזה אינם שווים או לא נלקחו באותו יום כשרים,
פסולים ,דכתיב "ושחטו פתח אהל מועד" בזמן דרשה שהרי אין הגורל קובע לד' אלא בראוי לד' דכתיב ב' פעמים "שעיר" ,ולולא רבוי זה היינו
שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול .ולרב חסדא וכיון שאינו יודע איזו בהמה תצא בגורל אינו יכול להביא אומרים שזה לעיכובא ,דכתיב ג' פעמים "שני",
אם שחטם בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל אחד מהם מחוסר זמן( ,ואף לחנן המצרי דס"ל ומ"חוקה" ליכא למילף ,דלא כתיב חוקה אלא על
פטור ,דמחוסר פתיחה אע"פ שאינו מעשה בגופן שאפילו אם דם השעיר לד' נמצא בכוס ומת העבודה ,ולא על הלקיחה שהיא מתמול שלשום.
כמחוסר מעשה הואיל ובהן נאמר הוי כמעשה בגופן .המשתלח ,מביא שעיר לעזאזל ובפשוטו הכונה ללא והשתא דילפינן שאינו מעכב חד קרא למראה
הגרלה ,י"ל דהיינו שהדם שבכוס אינו נדחה ,אבל וחד לקומה וחד לדמים.
ס"ג .פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות
צריך להגריל ואותו שיצא לד' ירעה ,ויתכפר בדם של
השנה - ס"ב :כבשי מצורע וציפורי מצורע ומוספים
הראשון ) ,אבל לר"ש הסובר שאם מת אחד מביא
לרב חסדא -לשמו פטור דאינו ראוי לשמו בפנים ,חבירו שלא בהגרלה בעינן דרשה ,או דאיצטריך של שבת מצוותם שיהיו שווים ,דכתיב בכבשי
ושלא לשמו אלא לשם שלמים חייב דראוי הוא לשם קרא להיכא שהומם וחיללו על שעיר אחר שבזה מצורע ומוספין "שני כבשים" ו"שני" מיותר
שלמים בפנים ,וסתמא לשמו ופטור ,ולא חשיב א"צ הגרלה כיון שהוא בא מכח הראשון ,ומום פוסל שהרי מיעוט כבשים שנים ,ובצפורים כתוב
ראוי לשלא לשמו בפנים ,דבעי עקירה אינו ראוי בשעיר המשתלח דכתיב "ואשה לא תתנו מהם "שתי צפורים" .אמנם דין זה במצורע אינו
על המזבח לד' " ,ו"אשה" אלו החלבים ,ואסור בפנים לשלמים אא"כ עקר שם פסח ממנו. לעיכובא ,דכתיב ב' פעמים "הכבש" וב' פעמים
לריו"ח -י"א בין לשמו בין שלא לשמו פטור ,להקטיר אפילו מקצתם כזית מהם דכתיב "מהם", "צפור" (וקמ"ל שלא לומדים מ"תהיה" שזה
דעקירת חוץ לאו שמה עקירה ,דלא הכשיר הכתוב ולא לזרוק דמם על המזבח דכתיב "מזבח". לעיכובא ,אלא לומדים שעכב בשאר דיני
פסח בשאר ימות השנה לשם שלמים אלא בפנים וצריך ילפותא לשעיר המשתלח גם לפסול מצורע).
ובעקירת השם ,וי"א בין לשמו בין שלא לשמו מחוסר זמן וגם לפסול בעל מום ,דמחוסר זמן אמנם כבשי התמיד א"צ להיות שווים ,והא
חייב ,דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא, דכתיב "שניים ליום" היינו שצריך לשוחטם כנגד
חמור כיון שעדיין לא הגיע זמנו ,ובעל מום חמור
וא"צ עקירה. היום -כנגד זריחת השמש ,תמיד של שחר בקרן
משום דמאיס.
צפונית מערבית שכיון שהשמש במזרח בשיפולי
מחוסר זמן בין בגופו כגון בתוך ז' ימים ללידתו ,בין ס"ד .לרבא הריבוי בשעיר המשתלח הוא לדין הרקיע והכתלים היו גבוהים היה צל הכותל הרבה לכיוון
בבעלים ,השוחטו בחוץ פטור ,ואיזה מחוסר זמן
מחוסר זמן של אותו ואת בנו לומר שאינו ראוי מערב ,ולכן צריך להרחיקו לצד מערב ככל יכולתו,
בבעלים ,כגון זב וזבה ומצורע שצריכים להביא
קרבנותיהם לסוף שבעה ,ויולדת שצריכה להביא לשעיר המשתלח ,וכגון ששחט אמו לחולה וצפונית משום שקדשי קדשים שחיטתם על ירך המזבח
קרבנותיה בסוף מלאת ימי טהרה ,שהקריבו לפני הזמן ביו"כ ,ואף שהאיסור הוא על שחיטת שניהם, צפונה ,ושם היה בית המטבחיים והיו קבועים ברצפה כ"ד
טבעות בריבוע של כ"ד אמות על כ"ד אמות ,כמנין כ"ד
דחייתו לצוק זו היא שחיטתו.
חטאת או אשם בחוץ ,דבפנים א"א להביאם לשם משמרות ,ונותנים ראש הבהמה לתוכם ,בטבעת
חובה כיון שלא הגיע הזמן ,ולא לנדבה כיון שחטאת השניה לכיוון צפון( ,כדי שהטבעת הראשונה תסייע
מת אחד מן השעירים ואשם אינם באים בנדבה( ,אבל בעולה ושלמים לאחוז רגלי הבהמה שלא תתהפך) ,ופני השוחט וצואר
שני שעירי יום הכיפורים נקבעים למצותם ע"י גורל, חייבים כיון שאפשר להביאם בפנים לנדבה ,ושלמים הבהמה היו באלכסון לצד מזרחי צפוני ,ושל בין
והיכא שמת אחד מהם לאחר ההגרלה צריך להביא היינו בנזיר ) .לרב חלקיה בר טובי אם שחט אשם הערבים בקרן מזרחית צפונית בטבעת השניה
שנים חדשים ,ויש לדון איזה שעיר אין עובדים בו,
שלא לשמו כגון לשם עולה או שלמים חייבים ,כיון ופניו למערב דרום באלכסון ,שזריחת החמה באה משם.
ומה יעשה עם אותו שעיר ,וזה תלוי בדין בעלי חיים
שהוא ראוי לעולה ושלמים בפנים ,דכל הזבחים שנזבחו
שנדחו מהקרבה אם הם חוזרים להיות ראוים ,או
שדינם לרעות עד שיפול בהם מום ,או שדינם
שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, דין "ראוי לפתח אוהל מועד" בשוחט
וס"ל שעקירת חוץ שמי' עקירה.
למיתה ,וכדלהלן. בחוץ
ס"ג :שחט השעירים בחוץ לאחר הגרלה חייב אם מת אחד השעירים לפני ההגרלה ,יביא שעיר השוחט קרבן מחוץ לעזרה חייב כרת ,דכתיב "איש
על של שם ופטור על של עזאזל ,דאף ששני אחר שיהיה זוג לשני. איש מבית ישראל אשר ישחט שור וכו' או אשר
להביאו בלא הגרלה ,וכיון דס"ל שבעלי חיים נדחים ימות ממעט מ"בהם" שאברים של עולה תמימה אם מת אחד מהשעירים אחרי ההגרלה ,יביא זוג
המשתלח הראשון ,ואם מת המשתלח ישפך הדם, שנתערבו באברים של בעלת מום ,כל אבר חדש ויגריל עליהם בתחילה ,אם של שם מת
דאע"פ שקיים מצות הגרלה ורק הגרלה מעכבת בו שקרב אחד ממנו לפני ששמו לב לתערובת ,יכול יאמר זה שעלה עליו הגורל לד' יתקיים תחתיו,
ולא וידוי לר' יהודה ,וכ"ש ששילוח אינו מעכב לכו"ע שהרי להקריב כולם ותולים האיסור באותו שקרב ,ותולין ואם של עזאזל מת יאמר זה שעלה עליו הגורל
הוא נעשה ע"י איש עיתי ולא כתיב חוקה אלא על דברים לעזאזל יתקיים תחתיו ,והשני (להלן יבואר מיהו
לקולא הואיל ואין כאן ספק איסור דאורייתא,דילפינן
הנעשים בבגדי לבן ,מ"מ הא כתיב "יעמד חי לפני ד' השני) ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו
שלא הזהירה תורה על בעלי מומין אלא כשהם בעצמם
לכפר" דבעינן שיהיה חי עד שעת מתן דמים של לנדבה ,שאין חטאת ציבור מתה( ,ולרבי יהודה
ולא בתערובת ,וכשיטת ר"א( ,אבל לחכמים אפי'
חבירו ואם מת קודם אין כפרת הדם כלום ,וממילא צריך
קרבו כולם חוץ מאחד יצא לבית השריפה), תמות ,ושיטתו תבואר להלן).
להביא אחר ,וכיון שא"א להביא אחר בלא הגרלה צריך
להביא שנים ,וממילא ראשון נדחה ,דשחוטים נדחים וריו"ח לומד דין זה מדכתיב בהם ולא כתיב בם, שיטת רב שהשעיר השני מהגורל הראשון קרב,
לכו"ע. ורב בם בהם לא דריש. והשעיר השני מהגורל השני ירעה .ולריו"ח של
ראשון ירעה ושל שני קרב .ומחלוקתם היא
פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו ס"ד :שיטת רבי יהודה שהשעיר השני שבזוג שלריו"ח בעלי חיים נדחים ,ולרב רק בשחוטים
שקלים שנגנבו או אבדו -בני העיר ששלחו הראשון ימות ולא ירעה ,ויתכפר בשני שבזוג אמרינן הואיל ונדחה ידחה ,ולכן אם מת המשתלח ישפך
שני .לרב סובר ר"י שבעלי חיים נדחים ולכן הדם ,אבל בעלי חיים אינם נדחים ,דיליף מבעל
שקליהם לירושלים ע"י שליח ונגנבו או שנאבדו,
אם נתרמה התרומה לפני שנודע שאבדו נשבעים מום עובר שהוא חוזר להיות ראוי לקרבן ,דכתיב ימות ,ובזה נחלקו .ולריו"ח צ"ב במה נחלקו,
"כי משחתם בהם מום בם לא ירצו" אבל כשאין ומתני' דייקא כרב .והא דתלי רבנן טעמא דרועה
השלוחים שבועת השומרים לגזברים כיון שההפסד
משום שאין חטאת ציבור מתה ,לריו"ח ביחיד מום בם ירצו.
הוא להקדש ,דכיון שתורמים על האבוד שלא נודע ,אין
הבעלים חייבים להביא שקלים אחרים( ,והא דתניא ובאמת רב מודה שאפשר להקריב את השני ,מודים חכמים שתמות ,וכדרבי אבא שאמר
תורמין על האבוד ועל הגבוי ,לרש"י (ב"מ נ"ח) הכונה אלא דסבר כרבי יוסי דמצוה בראשון ,דאמר רבי במפריש חטאתו ונאבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאה
הראשונה ,לרבי מתכפר באחת מהם והשניה תמות,
אבוד שבא ליד שליח ואבד ולא נודע לבעלים קודם יוסי המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו
ולרבנן רק בנמצאת לאחר כפרה תמות השניה ,אבל
התרומה ,ועל הגבוי ביד שליח ולא אבד) ,ואם לא
ואח"כ נמצא הראשון מצוה להקריב את הראשון בנמצאת קודם כפרה לאחר הפרשה רועה ,ואמר רבי אבא
נתרמה התרומה נשבעים לבני העיר ,ובני העיר אע"פ שכשהגיע חצות שהוא זמן שחיטת הפסח שניהם שלכו"ע אם נתכפר באינה אבודה תמות
מביאים שקלים חדשים ,ואם נמצאו השקלים ראוים להקרבה ,ואם היה השני מובחר ממנו יביאנו האבודה ,דכך נאמרה הלכה למשה מסיני חטאת
הראשונים שאבדו או שהחזירום הגנבים, שאבדה ונתכפרו בעליה באחרת מתה ,ורק בנתכפר (והתוס' (ד"ה ואם) מסתפקים אם גם בשעירי יוה"כ אם
לחכמים אלו ואלו שקלים ואין עולים להם בראשונה והשניה עומדת נחלקו אם מפריש לצורך היה השני מובחר ממנו יביאנו ,או לא) ,ולחכמים איזה
לשנה הבאה ,ולרבי יהודה עולים להם לשנה תשלומי אבוד כאבוד דמי או לא ,ולכן לרבי יוחנן אמרי שירצה יקריב( ,ומקופות שאמר רבי יוסי
רבנן שאין חטאת ציבור מתה ,אבל חטאת דיחיד תמות,
הבאה .ורבא מבאר שרבי יהודה סובר שחובות שכותבים א' ב' ג' לידע איזה תרומה ראשונה אין
דהוי כנתכפר באינה אבודה והדחויה קיימת ,ולרב
של שנה זו קרבות לשנה הבאה. שמקריבים את השניה שבזוג הראשון אמאי בשל יחיד
ראיה לכאן ,דילמא שאני התם דשם הראשון
תמות ,דאפילו לרבי לא תמות כיון שלא הופרשה היה ראוי לפני השני וכאן אין ראוים אלא אחרי מתן
פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז ( -ציבור
שחטאו בע"ז בהוראת בי"ד ומביאים פר לעולה ושעיר
לתשלומי אבוד ,שהרי המשתלח מת ,וכיון שאין בעלי דם הפר ואז שניהם ראויים).
חיים נדחים היה יכול להקריב גם אותו ,לכאורה דינו רבא מדייק ממתני' כרב ,ובברייתא מבואר כרבי
לחטאת) ,שאבדו ,והפריש אחרים תחתיהם
יוחנן ,ודורשים מ"יעמד חי" ולא שכבר עמד כמפריש שתי חטאות לאחריות שהוא מתכפר
ונמצאו הראשונים לרבי יהודה הראשונים ימותו,
ונדחה ע"י חבירו ,דבעינן עמידה אחת ולא שתי עמידות ,באחד מהם והשניה תרעה .ומיישבת הגמ' דכיון
(ולר"א ור"ש ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו
שאמר רבי יוסי מצוה בראשון מעיקרא כמפריש שהשעיר מהזוג השני נשלח לעזאזל.
דמיהם לנדבה ,שאין חטאת ציבור מתה ,ולא נקט
לאיבוד דמי ,ומתני' רבי היא.
פר העלם דבר של ציבור ,משום שפר העלם דבר של כהן א"א ללמוד ממחוסר זמן ששייך להיות ראוי
משיח שטעה ועשה בהוראת עצמו ,בזה מודים ר"א ור"ש.
אחרי שלא היה ראוי ,דהיכא שנראה ונדחה ס"ה .ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות
תוד"ה וכן).
חמור יותר מהיכא שלא היה ראוי עדיין .ולריו"ח המשתלח כיון שעדיין לא הזה דמו וכתיב חוקה
הגמרא שואלת למה לא ישמרם לשנה הבאה. "בהם" ממעט שאר בעלי חיים שנדחו ,ורב בדברים הנעשים בבגדי לבן ,וצריך להביא דם אחר ,וא"א
מבצע סיכומי סוגיות קורס ללמוד להנות ולזכור סיכומי 'תמצית'
מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית 13שיעורים לשמיעה טלפונית ₪ 500בלבד
ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית
חדשה של כתיבת ושליחת סיכומים ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית ,שיעור
החודשיים על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר
ע"י כלל הלומדים ושליחתם למערכת. הפתיחה חינם בקו 02-3131-465שלוחה 4
(לפי סדר הדף היומי בהלכה).
מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות מבחני 'לדעת' בנקודות ההפצה -
וזכרון .שיעור הסברה על המתווה בקו במייל 7692282@gmail.com -
מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי,
תמצית .02-3131-465שלוחה .7
משנה ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל
הנרשמים (בנדרים פלוס קופת תמצית)
ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי מסכתות הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל
לשליחת הסיכומים ,זכאים לשמיעה
עד יום שלישי בשעה 5:00בבוקר: תנ"ך וספרי מוסר ,או סיכומים לפי סדר הלימוד
טלפונית של הקורס המלא 'אומנות
בטלפון 0737-289-669 - של :העמוד היומי ,חבורת ש"ס ,קנין ירושלמי,
הסיכום – כדרך להתענג בידיעת
דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף ,אורייתא ,אהבת
התורה' במחיר ₪ 120במקום ,500 במייל 7692282@gmail.com -
שלום ,ומפעל הש"ס.
ולבחורים ₪ 60במקום .300 בנדרים פלוס קופת לדעת. -
הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים . הגרלות בכל שבוע על ₪ 500במזומן, קו עדכונים ושיעורים 02-3131-465 -
ו 5זוכים בזכות קניה ₪ 100ביפה נוף.
מבחן < 110ראש השנה מבחן < 109פרשת נצבים וילך מבחן < 108פרשת כי תבא מבחן < 107כי תצא
יומא ס"ז .עד ע. יומא ס"ג :עד ס"ו: יומא ס .עד ס"ג. יומא נ"ו :עד נ"ט:
ס"ז .האם היו מלוים את המשלח עד לצוק? ס .באיזה אופן נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה האם נ"ו :מדוע סובר רבי יהודה למסקנה שלא היה אלא
ס"ג :האם אפשר להביא שעיר המשתלח שאינו בן הסדר מעכב? כן אחד לדם הפר והשעיר?
א' כן. ח' ימים או בעל מום? א' מפני שתמיד חוששים שלא ישים לב לכתיבה
א' בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים.
ב' לא. א' כן. ויחליף.
ב' בדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ.
ג' מחלוקת. ב' לא. ב' שמא מתוך חולשתו של הכה"ג לא ישים לב
ג' בדברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ.
ג' כשאינו בן ח' ימים כן ובעל מום לא. לכתיבה ויחליף.
ס"ז :מהי קושית הגמרא )לפי רש"י( על מה ג' שמא יניח את שניהם ויקרוש הדם.
ס"ד .באיזה אופן מודה רבי יוחנן שאין דיחוי ס :כהן שחפן את הקטורת לפני שחיטת הפר ,האם
שכתוב נתנם במגיס והקטירם על גבי המזבח? זה מועיל? נ"ז .אם נתערבו דם הפר השעיר לפני שנתן
א' שאין להקטירם עם המגיס. בבעלי חיים ,ובאיזה אופן מודה רב שיש דיחוי
)גמרא ורש"י(? א' לא. משניהם ,מדוע אין נתינה אחת עולה לשניהם?
ב' שאין להקטירם בבגדי לבן. ב' כן. א' משום שצריך נתינה מכל אחד בפני עצמו.
ג' שאם מקטירים אותם מיד לא צריכים מגיס. א' רבי יוחנן מודה רק במחוסר זמן ,ולרב תמיד אין ב' משום שצריך לתת מדם השעיר דווקא אחרי נתינה
דיחוי. ג' מחלוקת.
מדם הפר.
ב' רבי יוחנן מודה גם בבעל מום עובר ,ורב מודה ג' משום שדינם חלוק.
ס"ח .היכן היו נשרפים הפר והשעיר? בשחוטים. ס"א .באיזה אופן נחלקו תנאים האם חוזר לתחילת
א' במזבח. ג' רבי יוחנן מודה שמחיים אין דיחוי ,ולרב גם בשחוטים אותו דבר או שמתחיל ממקום שפסק? נ"ז :האם היה נותן מדם הפר והשעיר יחד או מכל
ב' מחוץ לעזרה. אין דיחוי. א' בנשפך הדם באמצע ההזאות. אחד בפני עצמו?
ג' מחוץ לג' מחנות. ב' בנשפך השמן של מצורע. א' בקודש הקודשים ובהיכל היה נותן מכל אחד בפני
ס"ד :למה לפי רבי יהודה אליבא דרב אם נשפך דם ג' שתי התשובות נכונות. עצמו ,ועל מזבח הזהב משניהם יחד.
ס"ח :מתי הכהן גדול יכול להמשיך בעבודה השעיר לד' ימות השעיר המשתלח? ב' בקודש הקודשים ובהיכל היה נותן מכל אחד בפני
אחרי שליחת השעיר לעזאזל? א' משום דס"ל שבעלי חיים נדחים. עצמו ,ועל מזבח הזהב מחלוקת.
ב' משום שעדיף לשלח את השעיר החדש. ס"א :נזיר קרח ,כיצד ינהג בדין תגלחת? ג' בכל מקום היה נותן מכל אחד בפני עצמו.
א' י"א מיד ,וי"א כשהגיע לצוק. ג' מחלוקת. א' י"א שא"צ לגלח ,וי"א שצריך ואין לו תקנה.
ב' י"א מיד וי"א אחרי ג' מילין. ב' י"א שא"צ לגלח ,וי"א שיעביר תער על מקום השיער. נ"ח .למסקנת הגמרא )ללישנא קמא( האם יש
ג' י"א אחרי ג' מילין וי"א כשהגיע לצוק. ס"ה .פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו והקריב ג' י"א שא"צ לגלח ,וי"א שצריך ואין לו תקנה ,וי"א חציצה כשמניח מזרק בתוך מזרק ומקבל בו את
אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים ,מה דינם? שיעביר תער על מקום השיער. הדם?
ס"ט .מה אסור לעשות עם כלאים? א' ימותו. א' יש חציצה.
א' לבישה והעלאה אסורים מדאורייתא ,ומדרבנן ב' ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה. ס"ב .המפריש פסחו ואבד והפריש אחר ,באיזה ב' אין חציצה.
ג' מחלוקת. ג' הגמרא נשארת בספק.
אסור אף להציעם תחתיו. אופן אמר רבי יוסי שמצוה להקריב את הראשון
ב' לבישה והעלאה אסורים מדאורייתא ,ולהציע )גמרא ורש"י(? נ"ח :איזה חילוק בין הזאת פר העלם דבר של
תחתיו מותר. ס"ה :למסקנה מה הטעם שלא שומרים את הפר א' רק אם השני הופרש אחרי חצות. ציבור להזאת פר יום הכיפורים אינו נכון?
ג' לבישה אסורה מדאורייתא ,העלאה אסורה של יוה"כ שנאבד לשנה הבאה? ב' גם אם השני הופרש קודם חצות. א' פר העלם דבר של ציבור היו הזאותיו מפוזרות ,ושל
מדרבנן ,ולהציע תחתיו מותר. א' מפני שקרבן ציבור צריך לבוא מתרומה חדשה. ג' מחלוקת. יוה"כ מלמעלה למטה.
ב' גזירה משום חטאת שמתו בעליה. ב' פר העלם דבר של ציבור היה עומד אחרי המזבח,
ג' גזירה משום תקלה. ובפר יום הכיפורים בין המזבח לפרוכת.
ס"ט :היכן היתה קריאת התורה ביום ס"ב :אלו קרבנות צריכים להיות שוים? ג' פר העלם דבר של ציבור היה מזה על הפרוכת ממש,
הכיפורים? ס"ו .האם ישראל כשר להולכת השעיר לעזאזל? א' שעירי יום הכיפורים ,כבשי וצפורי מצורע ,תמידין ופר יוה"כ כנגד הפרוכת.
א' בעזרת ישראל. א' כן. ומוספין.
ב' בעזרת נשים. ב' לא. ב' שעירי יום הכיפורים ,כבשי מצורע ,תמידין ומוספין. נ"ט .מה היה עושה עם שיירי דם הפר?
ג' בהר הבית. ג' מחלוקת. ג' שעירי יום הכיפורים ,כבשי וצפורי מצורע ,ומוספין. א' שופך ישר לתוך האמה.
ב' שופך ליסוד הדרומי של המזבח הפנימי.
ס"ו :אם השעיר לעזאזל חולה ,האם מותר להרכיבו ס"ג .קרבן שהוקרב מחוץ לעזרה כשהוא בן ז' ימים ג' שופך ליסוד המערבי של המזבח החיצון.
ע .מתי ביום הכיפורים היה הכהן גדול עושה
על כתפו ביוה"כ שחל בשבת? או בזב לפני ז' מלאת לו ז' ימים ,האם יש בזה חיוב
את אילו ואיל העם? א' אסור. נ"ט :באיזה דבר מצינו שיש בו איסור הנאה
כרת?
א' בטבילה שניה בבגדי לבן. ב' מותר רק לרבי נתן שהחי נושא את עצמו. מדאורייתא אע"פ שנעשית מצוותו?
א' כן. א' תרומת הדשן.
ב' בטבילה שלישית בבגדי זהב. ג' מותר לכולי עלמא. ב' לא. ב' דם לאחר כפרה.
ג' בטבילה חמישית בבגדי זהב.
ג' אם הקרבן בן ז' ימים לא ,ואם לא מלאו ז' ימים לזב כן. ג' שתי התשובות נכונות.
