gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ | 35‬יומא נ‪ :‬עד ס"ה‪ | .‬אלול ה'תשפ"ו‬ ‫עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה‬ ‫מחתה‪ ,‬שאח"כ היה הכהן גדול לוקח את המחתה בימינו‬ ‫נ‪ :‬תמורה בפר יוה"כ‪ -‬רבי אלעזר מסתפק אם פר‬ ‫קומתו"‪ .‬והא דכתיב "ושלושים אמה קומתו" הגמ' בב"ב‬ ‫ואת הכף בשמאלו והולך לקודש הקדשים‪ .‬ולהלן יבואר‬ ‫סדר הליכתו לקודש הקדשים‪ ,‬וסדר הקטרת הקטורת‬ ‫יוה"כ עושה תמורה או לא‪ ,‬ואף שהמתכפר הוא‬ ‫מבארת דעשרים אמה היינו משפת כרובים ולמעלה‪ ,‬ורש"י‬ ‫ע"ג הגחלים‪.‬‬ ‫עושה תמורה‪ ,‬מ"מ יש להסתפק אם הכהנים‬ ‫במלכים מבאר שהיה גובה עשרים אמה עד עליית בית קדשי‬ ‫מתכפרים מקופיא ‪-‬כפרתם צפה ע"ג כפרתו של כה"ג‪,‬‬ ‫הקדשים‪( .‬תוד"ה ועשרים)‪ .‬ומדות המקדש כולו כולל‬ ‫נ"א‪ :‬מקום הליכת הכה"ג בהיכל‪ -‬לרבי יהודה‬ ‫ואין הקרבן נקרא על שמם אלא הוא קרבן יחיד‪( ,‬ואף שיורשים‬ ‫הכתלים הם מאה אמה על מאה אמה בגובה מאה‬ ‫היה מהלך בדרום בין המזבח למנורה‪ ,‬דסבר שפתח‬ ‫מתכפרים מקופיא‪ ,‬ומ"מ אין ממירים בה כשותפין‪ ,‬שאני התם‬ ‫אמה‪ ,‬והיינו כותל האולם ה' אמות‪ ,‬ורוחב האולם‬ ‫הפרוכת החיצונית בדרום היה והפנימית מן הצפון‪ .‬ולא‬ ‫שאביהם מת‪ ,‬אבל כאן הכה"ג חי‪( .‬תוד"ה אחיו)‪ .‬עוד כתבו‬ ‫י"א אמות‪ ,‬וכותל ההיכל ו' אמות‪ ,‬ואורך ההיכל מ'‬ ‫היה הולך בין מנורה לכותל כדי שלא יתלכלכו בגדיו‬ ‫התוס' (ד"ה או) שגם בני ביתו של הכה"ג מתכפרים מקופיא)‪,‬‬ ‫אמות‪ ,‬ואמה טרקסין‪ ,‬ועשרים אמה אורך קודש‬ ‫מעשן המנורה שהשחיר את הכותל‪.‬‬ ‫או שהם מתכפרים בקביעותא כמו בקרבן שאחרים‬ ‫הקדשים‪ ,‬וכותלו ו' אמות‪ ,‬והתא (‪-‬יציע שנמצא אחרי‬ ‫הפרישו בשבילם‪ .‬ואף שהכה"ג היה מביא את הפר‬ ‫ולרבי יוסי היה מהלך בצפון בין שלחן לכותל‪ ,‬דסבר‬ ‫בית הכפורת) ו' אמות‪ ,‬וכותלו ה' אמות‪ .‬ועיין בתוס' (ד"ה‬ ‫משלו‪ ,‬ולא משל ציבור‪ ,‬ולא משל הכהנים‪ ,‬ואם‬ ‫שפתח הפרוכת בצפון היה וס"ל שהיתה רק פרוכת אחת‬ ‫כותל) מה שביארו על מידות המקדש‪.‬‬ ‫הביא פסול‪ ,‬דכתיב ג' פעמים "אשר לו"‪ ,‬מ"מ‬ ‫וכדלהלן‪ ,‬והוא מודה שפרפיתה היתה בצפון ושם הכניסה‬ ‫אחיו‬ ‫התורה הפקירה לגבי הך כפרה את הפר לגבי‬ ‫נ"ב‪ :‬איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה‬ ‫לקודש הקדשים‪ .‬ולר"מ היה מהלך בין שלחן למזבח‪,‬‬ ‫דס"ל כר' יוסי שהפתח היה בצפון‪ ,‬אמנם לא היה‬ ‫הכהנים‪.‬‬ ‫(אבל בנביאים יש גם הפסוק הנ"ל בענין אמה‬ ‫טרקסין) אין להם הכרע‪" :‬אם תיטיב שאת" אם‬ ‫אמר רבי יוחנן המקדיש עבור חבירו המקדיש הוא יכול ללכת בין שלחן לכותל מפני שהיו מונחים שם‬ ‫הכונה לסליחה או לנשיאת עוון‪" .‬ארבעה גביעים‬ ‫מוסיף חומש דכתיב "ואם המקדיש"‪ ,‬והמתכפר הוא השולחנות י' שולחנות שעשה שלמה‪ ,‬דכתיב בהו "חמש‬ ‫עושה תמורה ואם המיר המקדיש אינה תמורה‪ ,‬דאין ממירין מימין וחמש משמאל"‪ ,‬ואין לומר שהכונה מימין ומשמאל‬ ‫משוקדים כפתוריה ופרחיה" ‪-‬אם הגביעים משוקדים או‬ ‫בשל אחרים‪ ,‬והתורם משלו על של חבירו טובת הנאה לפתח‪ ,‬דהתורה אמרה שהשלחן יהיה בצלע צפון‪ ,‬אלא שלחן‬ ‫הכפתורים והפרחים‪" .‬וצא הלחם בעמלק מחר אנוכי‬ ‫של משה באמצע וחמש מימינו וחמש משמאלו‪ ,‬וס"ל שהיו‬ ‫ניצב" אם הכונה להלחם מחר‪ ,‬או להלחם מיד‪.‬‬ ‫שלו לתתה לכל כהן שירצה‪.‬‬ ‫מונחים מצפון לדרום‪ ,‬וכיון שכל שלחן היה אורכו ב'‬ ‫"וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז"‪ ,‬אם אפם ארור‬ ‫חילוקי דינים בין הקרבן לבין תמורתו‪ -‬חומר אמות‪ ,‬היו מוכרחים להצמיד את השלחן הפנימי לכותל כדי‬ ‫או שהשור של שכם הוא מארור כנען‪" .‬הנך שוכב‬ ‫בזבח מבתמורה שנוהג ביחיד כבציבור‪ ,‬ודוחה שבת שהשלחן האחרון ג"כ יהיה כולו בצפון‪ ,‬שהרי ההיכל רחבו כ'‬ ‫עם אבותיך וקם העם הזה וזנה" אם הכונה שיקום לתחית‬ ‫וטומאה (והיינו בקרבן ציבור)‪ ,‬ועושה תמורה (והיינו אמה‪ ,‬וללישנא בתרא היו מונחים ממזרח למערב‪,‬‬ ‫המתים‪ ,‬או שהעם יקום ויזנה‪( .‬ואין לדרוש תיבות אלו‬ ‫בקרבן יחיד‪ ,‬ואילו של אהרן וקרבן פסח דוחים ומ"מ סבר ר"מ דכיון שהפתח היה שם אינו דרך‬ ‫לפניהם ולאחריהם כמו הא דכתיב "את כספך לא תתן לו‬ ‫שבת וטומאה ועושים תמורה‪ ,‬אך י"א שאין ארץ למיעל להדיא אצל הכותל הצפוני כשכל הדרך עיניו‬ ‫בנשך ובמרבית לא תתן אכלך"‪ ,‬משום שב' האפשרויות‬ ‫שוחטים את הפסח על היחיד‪ ,‬ובפר יוה"כ הגמרא ניזונות מבית קדשי הקדשים דרך הפריפה שכנגדו‪( .‬ורבי‬ ‫סותרים זה את זה בביאור התיבה‪ ,‬ובמשוקדים יש סתירה‬ ‫בין מה שיש אתנחתא בתיבת גביעים‪ ,‬ומאידך כתיב במקום‬ ‫הסתפקה לעיל אם עושה תמורה)‪ ,‬משא"כ יוסי סובר שישראל חביבים לפני ד' שאינם זקוקים‬ ‫לשליח אלא כל אחד מתפלל על עצמו‪ ,‬הלכך חביב שלוחן‬ ‫אחר שלשה גביעים משוקדים‪ .‬תוד"ה שאת)‪ .‬והא דכתיב‬ ‫בתמורה‪ .‬וחומר בתמורה מבזבח שחלה קדושת הגוף‬ ‫"וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו‬ ‫על בעל מום קבוע בשעת התמורה‪ ,‬ואם בא לחללה אינה להכנס ישר)‪.‬‬ ‫זבחים שלמים לה' פרים"‪ ,‬רב חסדא מסתפק אם‬ ‫יוצאה לחולין אלא לענין זביחה ואכילה בלבד אבל לא נ"ב‪ .‬מקום הכניסה לקודש הקדשים‪-‬‬ ‫עולות היינו כבשים וזבחים היינו פרים‪ ,‬או‬ ‫ליגזז וליעבד‪ ,‬דאין חילוק לענין תמורה בין תם לבעל מום‪ ,‬לרבנן היה מהלך עד שמגיע לבין ב' הפרוכות‬ ‫ששניהם פרים‪ ,‬ואיסי בן יהודה לא מסתפק בזה‪.‬‬ ‫(וכן התמורה חלה בטעות‪ .‬תוד"ה חומר) משא"כ בזבח המבדילות בין הקודש ובין קדשי הקדשים וביניהם‬ ‫שאם הקדישו לפני שהומם אינו יוצא ע"י פדיון ליגזז וליעבד‪,‬‬ ‫כניסת הכה"ג לקודש הקודשים‪ -‬הפרוכת‬ ‫אבל אם קדם מומו להקדשו לא חלה עליו אלא קדושת דמים אמה‪ .‬והטעם שעשו ב' פרוכות‪ ,‬מפני שנסתפקו אם‬ ‫החיצונה היתה פרופה מן הדרום (‪-‬כפולה לכיון החיצוני‬ ‫ויוצא בפדיונו להיות חולין גמורין‪ .‬ובכור ומעשר חלים על קדושת "אמה טרקסין" ‪-‬לשון פנים וחוץ‪( ,‬וי"מ מלשון‬ ‫ותפוסה בקרס של זהב כדי שתהיה פתוחה)‪ ,‬והפנימית מן‬ ‫סגירה‪ ,‬שזה היה סוגר את הלוחות שניתנו בסיני תוד"ה‬ ‫בעל מום קבוע‪ ,‬דבכור קדושתו מרחם בין תם בין בעל מום‪,‬‬ ‫טרקסין)‪ ,‬והיינו כותל מחיצה שהפסיקה במקדש ראשון בין‬ ‫הצפון‪ ,‬לרבנן דס"ל שהיו ב' פרוכות‪ .‬והכה"ג היה מהלך‬ ‫וכן במעשר כתיב "לא יבקר בן טוב לרע"‪ ,‬ואינם יוצאים הקודש לקודש הקדשים‪ ,‬האם דינה כלחוץ או כלפנים‪,‬‬ ‫בין הפרוכות עד שמגיע לצפון‪ ,‬ושם כשנכנס לחלל‬ ‫לחולין ליגזז וליעבד‪ ,‬בכור אין לו שום פדיון דכתיב בבכור דכתיב "ודביר היא המחיצה בתוך הבית מפנימה הכין‬ ‫קודש הקדשים היה הופך את פניו לדרום‪ ,‬ומהלך י'‬ ‫‪,‬לא תפדה"‪ ,‬וכן במעשר כתיב "לא יגאל"‪.‬‬ ‫ליתן שם את ארון ברית ד' "‪ ,‬והספק הוא אם‬ ‫אמות (שהרי היו בקודש הקדשים י' אמות מכל צד של הארון‪,‬‬ ‫נ"א‪ .‬חגיגה נחשבת קרבן ציבור משום שהיא המילה מפנימה היא סוף המשפט שלפניו‪ ,‬או‬ ‫והבדים היו מגיעים עד הפרוכת‪ ,‬וביניהם ב' אמות וחצי של‬ ‫הארון) כשהפרוכת משמאלו עד שהגיע למקום‬ ‫באה בכנופיא ‪-‬כשעולים לרגל‪ ,‬משא"כ פסח שאף תחילת המשפט שאחריו‪ ,‬ואמנם אמה זו לא היתה‬ ‫שפסח ראשון בא בנופיא‪ ,‬פסח שני לא בא מכלל האמות שמנו בגודל הקודש וקודש הקדשים‪ ,‬הארון (דאיירי בבית שני שלא היה הארון‪ ,‬שהרי גנזו‬ ‫מפני שאותם אמות אינם כוללים את עובי הכתלים‪ .‬יאשיהו יחד עם צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה‬ ‫בכנופיא‪.‬‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה ועבוד) שלא עשו פרוכת אחת שעוביה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששיגרו‬ ‫פסח ראשון דוחה שבת וטומאה‪ ,‬ופסח שני לת"ק אמה‪ ,‬דס"ל לרבנן שצריך שהצד החיצוני‬ ‫הקדשים‪.‬של הפרוכת יהיה פלישתים דורון לאלוקי ישראל)‪ ,‬ונתן את המחתה‬ ‫דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה‪ ,‬שהרי כל לקודש‪ ,‬ועובי הפרוכת יהיה בקודש‬ ‫במקום שהיה אמור להיות בין שני הבדים‪.‬‬ ‫מה שנדחה לפסח שני זה בגלל הטומאה‪ .‬ולרבי ולרבי יוסי לא היתה אלא פרוכת אחת‪ ,‬שנא'‬ ‫יהודה דוחה אף את הטומאה‪ ,‬דכתיב "ככל חוקת "והבדילה הפרוכת לכם וכו' "‪ .‬והתוס' (שם) דנים אם צבר את הקטורת על גבי גחלים כדי שהעשן לא‬ ‫הפסח יעשו אותו"‪ ,‬והתורה החזירה עליו לעשותו היא היתה בעובי אמה‪ ,‬וס"ל שאין דין שהפרוכת תהיה בקודש‪ ,‬יעלה מיד‪( ,‬וי"א שמפזרה)‪ ,‬ונתמלא כל הבית כולו‬ ‫בטהרה‪ ,‬אבל אם לא זכה יעשה בטומאה‪ .‬ועיין בתוס' או שידעו שקדטושת אמה טרקסין כלפנים‪ ,‬ומתחילת עוביה עשן‪ ,‬י"א שצוברה מכיוון פנים קודש הקדשים‬ ‫ולפנים הוי קודש קדשים‪.‬‬ ‫לכיוון גופו‪ ,‬וי"א איפכא‪ ,‬ומסתברא כדעה ראשונה‬ ‫(ד"ה דוחה) שביארו מחלוקת ת"ק ור"י בדרשות‪.‬‬ ‫כתיב "והבית אשר בנה המלך שלמה לד' שישים מהמשנה בתמיד שמלמדין אותו להזהר שלא יכווה‪.‬‬ ‫אמה ארכו‪ ,‬ועשרים רחבו‪ ,‬ושלושים אמה קומתו"‪,‬‬ ‫המשך סדר הקטרת הקטורת‬ ‫ואורך ההיכל הוא "וארבעים באמה היה הבית הוא נ"ג‪ .‬לא היה מתקן מבחוץ ומכניס לבפנים‬ ‫לעיל (מ"ז‪ – .‬מ"ט‪ ):‬נתבארו סדר ודיני חפינת הקטורת‬ ‫ההיכל"‪ ,‬ועל קודש הקדשים כתיב "ולפני הדביר דכתיב "ונתן את הקטורת על האש לפני ד' "‪ ,‬והא‬ ‫בחוץ ונתינתה לתוך הכף‪ ,‬ונטילת גחלים מהמזבח ע"י‬ ‫עשית צורות‪ -‬כתבו התוס' (ד"ה כרובים) שאין איסור "לא‬ ‫דכתיב "כי בענן אראה על הכפורת" לומדים מזה עמך ישראל צריכים להתפרנס זה מזה‪ ,‬ולא תכנס‬ ‫תעשה לך פסל" אלא בחקיקת פרצוף גמור או בצורה בולטת‪,‬‬ ‫שצריך לתת בקטורת מעלה עשן‪ ,‬וכן לומדים לפניך תפילת עוברי דרכים‪.‬‬ ‫אבל במיני צבעים שאין בהם ממשות מותר‪ ,‬אך לא טוב לצייר‬ ‫מדכתיב "וכסה ענן הקטורת את הכפורת" שנותן‬ ‫במחזורים‪ ,‬מפני שזה מפריע לכווין ליבו לאביו שבשמים‪( .‬וי"ל‬ ‫ולא היה הכה"ג מאריך בתפילתו‪ ,‬שלא להבעית‬ ‫שגם בחקיקה אין האיסור אלא בתלוש‪ ,‬אבל במחובר מותר‬ ‫בה מעלה עשן (‪-‬עשב שגורם לעשן לעלות זקוף כמקל)‪.‬‬ ‫לרב יוסף הפסוק הראשון מלמד שיתן עלה של את ישראל‪ ,‬ומעשה בכה"ג שהאריך בתפילתו‬ ‫מפני שזה בטל לכותל‪ ,‬אבל אין להורות כך למעשה)‪ .‬ודווקא‬ ‫צורת אדם או דמות ד' פרצופים שבכסא הכבוד יחד (אדם‬ ‫מעלה עשן‪ ,‬והשני מלמד שיתן עיקר (‪-‬שורש) של שהתפלל על ישראל ועל ביהמ"ק שלא יחרב‪,‬‬ ‫אריה שור נשר) אסור לחקוק‪ ,‬אבל שאר פרצופים מותר‬ ‫מעלה עשן‪ .‬ולאביי הפסוק הראשון מלמד שיתן את והבעית את אחיו הכהנים שחשבו שמת‪.‬‬ ‫לעשות‪ .‬ושמשים שבמדור העליון כגון חיות שרפים ואופנים‬ ‫ומלאכי השרת אסור אפילו כשאחרים עשו לו‪ ,‬ואף כשאין‬ ‫העיקר‪ ,‬שהוא היה גורם שהעשן מיתמר ועולה משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים‬ ‫חשד שעובד להם כגון שמצוים אצלו אחרים‪ ,‬וכן הדין בפרצוף‬ ‫כמקל עד התקרה ואז הוא יורד בצד הכתלים עד ראשונים (‪-‬דוד ושמואל)‪ ,‬גבוהה מן הארץ ג' אצבעות‪,‬‬ ‫אדם לחוד או ד' פרצופים ביחד‪ ,‬אבל שמשים שבמדור‬ ‫שנתמלא הבית עשן‪ ,‬והפסוק השני מלמד שיתן ועליה היה נותן את הקטורת‪ .‬והא דתניא שהארון‬ ‫התחתון כגון חמה ולבנה וכוכבים ומזלות אסור כשהוא עשוה‪,‬‬ ‫עלה של מעלה עשן‪ .‬ולרב ששת פסוק אחד מדבר ניטל‪ ,‬היינו כמ"ד שהארון נלקח לבבל ע"י‬ ‫אבל כשאחרים עושים לו מותר‪.‬‬ ‫על יוה"כ והשני על שאר ימות השנה‪( ,‬וא"צ פסוק נבוכדנצאר‪ ,‬דכתיב "ולתשובת השנה שלח המלך‬ ‫אחד לאהל מועד שבמדבר‪ ,‬ועוד פסוק לשילה נבוכדנצאר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ד' "‪,‬‬ ‫סדר ההזאות מדם הפר והשעיר‬ ‫וביהמ"ק‪ ,‬דהא כתיב "וכן יעשה לאהל מועד השוכן וי"א שהארון נגנז במקומו דכתיב "ויראו ראשי‬ ‫אחרי שהכה"ג היה מתודה על הפר‪ ,‬היה עושה את הגורל‬ ‫על שני השעירים‪ ,‬ואח"כ היה מתודה וידוי שני על הפר‬ ‫איתם" למקום שיהא שכני אתם יעשו כן")‪ .‬ולרב אשי הבדים מן הקודש על פני הדביר ולא יראו החוצה‬ ‫ושוחטו‪ ,‬ואח"כ היה מכניס את כף והמחתה‪ ,‬ונותן את‬ ‫פסוק אחד למצוה והשני מלמד שזה לעיכובא‪ .‬ויהיו שם עד היום הזה" (ורבה מוכיח ש"עד היום‬ ‫הקטורת על האש‪ ,‬וכפי שנתבאר לעיל (ל"ו ‪ -‬נ"ד)‪ .‬ולהלן‬ ‫ולרבא פסוק אחד לעונש ואחד לאזהרה‪ ,‬וכן מבואר הזה" אין הכונה לעולם‪ ,‬דהא כתיב "וישב היבוסי‬ ‫(נ"ד – נ"ט) יבואר סדר המשך העבודות‪ ,‬שהם הזיה מדם‬ ‫בברייתא‪ ,‬עוד מבואר בברייתא שהאזהרה נאמרה את בני בנימין עד היום הזה"‪ ,‬וכתיב "על ההרים‬ ‫הפר על הכפורת‪ ,‬ואח"כ שחיטת השעיר ונתינה מדמו על‬ ‫לפני מיתת בני אהרן‪ ,‬והעונש נאמר אחרי מיתתם‪ ,‬אשא בכי ונהי וכו' כי נצתו מבלי איש עובר וכו'‬ ‫הכפורת‪ ,‬ואח"כ נתינה מדם הפר על הפרוכת‪ ,‬ואח"כ‬ ‫נתינה מדם השעיר על הפרוכת‪ ,‬ואח"כ היה מערב את דם‬ ‫(והם נענשו מפני שהורו הלכה בפני משה רבם‪ ,‬מעוף השמים ועד בהמ"ה בהמה בגימטריא נ"ב" והיינו‬ ‫הפר והשעיר ונותן מהם על קרנות המזבח הפנימי‪ ,‬ואח"כ‬ ‫שדרשו שאע"פ שיורדת אש מן השמים מצוה נ"ב שנים מגלות צדקיהו עד שעלו לבנות הבית בזמן כורש‪,‬‬ ‫היה נותן מהם על ראש המזבח הפנימי‪ ,‬ואח"כ היה שופך‬ ‫להביא מן ההדיוט‪ ,‬דכתיב "ונתנו בני אהרן הכהן אש ורבי יוסי אומר ששבע שנים נתקיימה הקללה‬ ‫את השיריים על יסוד מערבי של המזבח החיצון‪,‬‬ ‫על המזבח"‪ ,‬ואע"פ שהורו כראוי נענשו על שלא נטלו "גפרית ומלח" בארץ ישראל‪ ,‬וגם היכא דכתיב "שם‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫רשות‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה שהורו) שבתורת כהנים יש עוד‬ ‫דעות למה נענשו‪ ,‬י"א שנענשו על מה שבהר סיני "ויחזו את עד היום הזה" אין הכונה לעולם)‪ .‬וי"א שהארון היה‬ ‫נטל את דם הפר ממי שהיה ממרס בו‪.‬‬ ‫האלוקים ויאכלו וישתו"‪ ,‬וי"א על שאמרו מתי ימותו שני זקנים גנוז בלשכת דיר העצים‪.‬‬ ‫הללו ואני ואתה ננהיג את הדור‪ ,‬וי"א מפני שנכנסו פרועי ראש‪ ,‬נ"ד‪ .‬בדי הארון היו בולטים בפרוכת כלפי חוץ נכנס למקום שנכנס קודש הקדשים‪ ,‬ועמד במקום‬ ‫וי"א מפני שנכנסו שתויי יין‪ ,‬וי"א מפני שנכנסו מחוסרי‬ ‫שעמד בין הבדים‪.‬‬ ‫בגדים)‪ .‬והצדוקים דרשו מדכתיב "כי בענן אראה על ונראים כשני דדי אשה‪.‬‬ ‫נ"ה‪ .‬והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה‪ ,‬ולא‬ ‫הכפורת" שישים את הקטורת על הגחלים בחוץ‬ ‫ראית הכרובים בבית המקדש‪ -‬בשעה שהיו‬ ‫היה מתכוון להזות לא למעלה לחודה העליון של‬ ‫ורק אח"כ יכניס‪.‬‬ ‫ישראל עולים לרגל מגלים להם את הפרוכת‬ ‫הכפורת ולא למטה מאמצע עובי הכפורת‪ ,‬אלא כמצליף‬ ‫אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה‬ ‫כל ח' ההזאות זו תחת זו‪ ,‬והיינו כמנגדנא כמכה ברצועה‬ ‫סמניה חייב מיתה‪ ,‬ודין זה הוא גם היכא שאינו ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר‬ ‫שמתחיל בכתפים ויורד למטה‪ ,‬והיה מזה כנגד עוביה של‬ ‫מתחייב על ביאה ריקנית וכתיב ואל יבוא ולא ימות‪ ,‬כגון ונקיבה‪ ,‬והא דכתיב "ולא יבואו לראות כבלע את‬ ‫הכפורת‪ .‬כשהיה מזה למעלה מצדד גב ידו למטה‬ ‫ששגג בביאה ריקנית והזיד בהקטרה חסירה‪ ,‬ואין עונש הקודש" והיינו בשעת הכנסת הכלים לכסוי שלהם‬ ‫וכשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה וכולם נופלות‬ ‫מיתה על השוגג‪ ,‬או שהכניס ב' הקטרות בביאה אחת שאע"פ שהלוים היו נושאים את כלי הקודש בכתף לא היו‬ ‫רשאים להכנס כשהיו מפרקים את הארון והמזבח כדי להסיעו לארץ‪ ,‬דכתיב "והזה אותו על הכפורת ולפני‬ ‫וחיסר באחת מהם‪.‬‬ ‫ממקומו עד שהיו אהרן ובניו מכסים אותו‪ ,‬זה היה במשכן הכפורת" וזה מיותר שהרי אפשר ללמוד הזאות‬ ‫יצא ובא לו דרך בית כניסתו לאחוריו‪( ,‬דאע"ג שביאה שהיו שם ככלה בבית אביה שאין גסים זה בזה‪ ,‬אבל שעיר מהזאות פר כפי שלומדים משם את מספר ההזאות‬ ‫(וכדלהלן)‪ ,‬בשלמא למעלה דשעיר איצטריך לומר שמזים‬ ‫דרך אחוריו לאו שמה ביאה‪ ,‬יציאה דרך אחוריו שמה יציאה‪.‬‬ ‫במקדש ראשון היו ככלה בבית חמיה שאינה צנועה‬ ‫למעלה הזאה אחת דכתיב "והזה אותו" ובפר לא פירש שזה‬ ‫תוד"ה יצא)‪ ,‬כפי שעשה שלמה כשחזר מהבמה‬ ‫בגבעון לירושלים‪ ,‬וכן כהנים בעבודתם ולויים מבעלה‪ ,‬ובבית המקדש השני היו כאשה שנתגרשה הזאה אחת‪ ,‬אלא למטה דשעיר למאי איצטריך‪ ,‬אלא‬ ‫בדוכנם וישראל במעמדם כשהם יוצאים מצדדים וחזרה שחזרה לחיבתה הראשונה ככלה בבית אביה‪ ,‬לומדים שכמו שלפני הכפורת אין הכונה על ד"לפני"‬ ‫פניהם והולכים‪ ,‬וכן תלמיד הנפטר מרבו יצדד פניו ואיירי במקדש ראשון ולא היתה שם פרוכת אלא על הארץ משמע‪ ,‬גם על הכפורת אין הכונה על‪ .‬ומ"על‬ ‫וילך‪ ,‬וכשרבי אלעזר היה נפרד מרבי יוחנן‪ ,‬אם ריו"ח איירי בפרוכת שכנגד הפתחים (שהיו בביהמ"ק השני פני הכפורת קדמה" דכתיב בפר לומדים שכל מקום‬ ‫היה הולך היה רבי אלעזר מתכופף במקומו עד שלא י"ג פרוכות‪ ,‬ז' לז' שערים‪ ,‬אחת לפתחו של היכל‪ ,‬שנאמר "פני" הכונה לצד מזרח‪.‬‬ ‫אחת לפתחו של אולם‪ ,‬שתים בדביר במקום אמה‬ ‫היה רואה את ריו"ח‪ ,‬ואם רבי אלעזר היה הולך‪ ,‬היה טרקסין ושתים כנגדם בעליה לחצוץ בין עלית ההיכל מנין ההזאות‪ -‬בין בפר בין בשעיר מזים אחת‬ ‫הולך לאחוריו עד שלא היה רואה אותו ריו"ח‪ ,‬ורבא לעלית בין קדשי הקדשים‪ ,‬וכמו שבמקדש שני היו פרוכות למעלה ושבע למטה‪ ,‬דכתיב בפר "ולפני הכפורת‬ ‫כשהיה נפרד מרב יוסף היה הולך לאחוריו עד כנגד הפתחים‪ ,‬ה"ה במקדש ראשון)‪ .‬וי"א דאיירי במקדש יזה שבע פעמים" והיינו שבע למטה‪ ,‬ונאמר בשעיר‬ ‫שרגליו היו נפצעות ומתלכלכות בדם הפצעים‪ ,‬שני ואף שלא היו כרובים היה שם צורת כרובים "והזה אותו על הכפורת" והיינו אחת למעלה‪,‬‬ ‫וכשאמרו זאת לרב יוסף שהיו סגי נהור אמר יה"ר מצויירים בכותל במיני סממנים‪ ,‬ובשעה שנכנסו נכרים ולומדים למטה דשעיר מלמטה דפר‪ ,‬ולמעלה דפר‬ ‫להיכל ראו כרובים מעורים זה בזה והוציאום לשוק מלמעלה דשעיר‪ ,‬ואין לומדים למטה דשעיר‬ ‫שירום ראשך ראש הישיבה על כל כרך זה‪.‬‬ ‫נ"ג‪ :‬המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות ע"י שקילפום מן הכותל וזלזלו בכלל ישראל‪ ,‬ועל זה מלמעלה דשעיר‪ ,‬ולמעלה דפר מלמטה דפר‪,‬‬ ‫(דעדיף ללמוד פר מפר ושעיר משעיר)‪ ,‬דהזאותיהם‬ ‫לאחוריו ואח"כ יתן שלום‪ ,‬ואם לא עשה כך עדיף נאמר "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה"‪.‬‬ ‫הוקשו זה לזה דכתיב "ועשה אותו כאשר עשה לדם‬ ‫שלא היה מתפלל מפני שנראה כמי שלא נטל רשות‬ ‫נ"ד‪ :‬אבן השתיה‪ -‬שממנה הושתת העולם‪ ,‬הפר"‪.‬‬ ‫ללכת‪ .‬וימתין שם לפני שיחזור‪ ,‬דאם חוזר לאלתר‬ ‫דומה לכלב ששב אל קיאו‪ ,‬ונותן שלום לימין כחכמים דס"ל שמציון נברא העולם ‪-‬שציון נבראת וכך היה מונה‪ -‬אחת‪ ,‬אחת ואחת‪ ,‬אחת ושתים וכו'‬ ‫ואח"כ לשמאל‪ ,‬וימין היינו של הקב"ה שהיא תחילה וסביבה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד‪ .‬ולר"א דברי ר"מ‪ ,‬ר"י אומר אחת‪ ,‬אחת ואחת‪ ,‬שתים ואחת‬ ‫וכו'‪ ,‬ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה כפי‬ ‫העולם נברא מאמצעיתו‪ .‬ולרבי יהושע נברא מן‬ ‫שמאל שלו‪ ,‬ואביי ורבא פסעו את ג' הפסיעות‬ ‫הצדדים שבתחילה נבראו ד' הצדדים ונמתח מכל צד עד שרגילים באותו מקום למנות את הכלל תחילה או את הפרט‬ ‫בכריעה אחת‪.‬‬ ‫שנדבק באמצע‪ .‬ולרבי יצחק אבן ירה הקב"ה בים תחילה‪ ,‬כגון עשרים ושתים או שתים ועשרים‪ .‬והטעם‬ ‫ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון ‪-‬בהיכל‪ ,‬יהי וממנו נשתת העולם‪ .‬לחכמים אף תולדות השמים שמונה הזאה ראשונה עם כל הזאה‪ ,‬ר"א אמר כדי‬ ‫רצון מלפניך ד' אלוקינו שתהא שנה זו אם שחונה מציון נבראו‪ ,‬ולר"א הגדול משמים נבראו תולדות שלא יטעה בהזאות‪ ,‬ולריו"ח לומדים זאת מדכתיב‬ ‫"ולפני הכפורת יזה" לימד על הזאה ראשונה‬ ‫תהא גשומה‪ ,‬ולא תפסק המלכות מיהודה‪ ,‬ולא יהיו השמים‪ ,‬ומהארץ נבראו תולדות הארץ‪.‬‬ ‫כמו הפרשה‪ ,‬ולהכי לא קתני בשל כותים שמחללו על המעות‪,‬‬ ‫ולוקחים מהם לבונה ומקטירים אותה נדבה על מזבח החיצון‪,‬‬ ‫שצריכה מנין עם כל אחת ואחת‪ ,‬ונ"מ כשלא מנה‬ ‫אלא ומיחל ושותה מיד‪ ,‬דהיינו מתחיל לשתות מיד‪ ,‬אבל לחלל‬ ‫זהב לכפורת –לכלי שרת והן המזרקות הקרויין כפורי זהב‪,‬‬ ‫ולא טעה דלריו"ח זה מעכב דהא כתיב חוקה‪.‬‬ ‫אינו יכול כיון שלא קבע לו מקום‪ .‬שם‪.‬‬ ‫שהמתנדב זהב נותן מעות לאותו שופר‪ ,‬וששה שופרות‬ ‫אחרי שהפריש מהמאה תרומה גדולה א"צ להפריש עשר‬ ‫יצא והניח את הדם שנשאר על כן הזהב שבהיכל‪.‬‬ ‫של נדבה לקיץ המזבח‪ ,‬מכל החטאות והאשמות שדינם‬ ‫מעשר ראשון אלא מעט פחות‪ ,‬וכן לענין מעשר שני‪ ,‬ואין לומר‬ ‫שחיטת השעיר והזאת דמו‪ -‬הביאו לו את השעיר‬ ‫שירעו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה‪ ,‬והיה שופר מיוחד לכל בית‬ ‫שיפריש עשר שמא הכותי כבר הפריש‪ ,‬דאם הכותי הפריש‬ ‫אב‪ ,‬וכל אחד מכיר את יומו ולוקח ממנו אם המזבח בטל‪.‬‬ ‫שחטו וקיבל במזרק את דמו‪ ,‬נכנס למקום שנכנס‬ ‫תרומה גדולה הוא הפריש גם את שאר המעשרות‪ .‬תוד"ה‬ ‫עשרה‪.‬‬ ‫וסובר רבי יהודה שלקיני חובה של זב וזבה ויולדת או‬ ‫ועמד במקום שעמד‪ ,‬והזה ממנו ומנה כמו שעשה‬ ‫ר"מ סובר שיש ברירה היכא שמברר דבריו כמו הכא‪ ,‬אבל‬ ‫מטמא מקדש לא היה שופר כפי שהיה לקיני נדבה‪,‬‬ ‫בדם הפר‪ ,‬יצא והניחו על כן הזהב השני שבהיכל‪,‬‬ ‫היכא שאינו מברר דבריו (האחין שחלקו) ר"מ מסתפק אם יש‬ ‫שהכהנים לוקחים במעות קינים ומקריבים אותם‪ ,‬אלא היו‬ ‫ואח"כ היה נוטל את דם הפר כדי להזות ממנו על‬ ‫ברירה‪ .‬וכן שמואל סובר שהיכא שבירר דבריו אפילו‬ ‫הפרוכת מבחוץ וכדלהלן‪ .‬ולרבי יהודה לא היה שם נותנים המעות ליד כהן‪ ,‬גזירה משום חטאת שנדע‬ ‫בדאורייתא יש ברירה (אם מתי אם לא מתי)‪ ,‬משא"כ היכא‬ ‫אלא כן אחד בלבד‪ ,‬ולכן היה נוטל תחילה את דם שמתו בעליה שדינה ללכת לים המלח וזה יפסול את כל‬ ‫שלא בירר דבריו‪ ,‬ועוד יש לחלק בין דבר שעתיד להתברר לבין‬ ‫התערובת‪ ,‬אבל בלא שנדע שמת לא חיישינן לומר כן‪,‬‬ ‫הפר ואח"כ מניח את דם השעיר‪.‬‬ ‫דבר שאינו עתיד להתברר‪ .‬תוד"ה דברי‪.‬‬ ‫שהרי השולח חטאתו ממדינת הים מקריבים אותה‬ ‫טעמא דרבי יהודה שלא היה אלא כן אחד בחזקת שהוא קיים‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה והתנן) דהא‬ ‫ההזאות מדם הפר והשעיר על הפרוכת‬ ‫דאיתא בגיטין כ"ח‪ .‬שאם הגיע לגבורות חוששים שמת‪ ,‬זה לא‬ ‫מבחוץ‬ ‫שכיח‪ ,‬אי נמי רק משום חומר אשת איש חוששים שמת‬ ‫כפי שנתבאר לעיל לאחר ההזאה מדם הפר היה הכה"ג‬ ‫בהגיע לגבורות‪ .‬עוד כתבו התוס' (ד"ה אלא) שאף שרק שמא‬ ‫מניחו על כן מיוחד שהיה בהיכל לצורך כך‪ ,‬והיה שוחט‬ ‫לאחר ההזאות מדם הפר והשעיר לפני ולפנים היה מזה‬ ‫את השעיר ומזה גם ממנו כמו מדם הפר‪ ,‬ונחלקו רבנן‬ ‫מהדם גם כנגד הפרוכת מבחוץ‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מת לא חיישינן אבל שמא ימות חיישינן‪ ,‬מ"מ זה נ"מ רק לענין‬ ‫הנותן גט שעה אחת קודם מיתתו‪ ,‬ששמא ימות בשעה‬ ‫ור"י אם היה כן נוסף לדם השעיר‪ ,‬או שהיה רק כן אחד‬ ‫היה מזה מדם הפר על הפרוכת כנגד הארון מבחוץ‪,‬‬ ‫הקרובה‪ ,‬אבל בלאו הכי בכל שעה שרוצים להקריב יש חזקה‬ ‫והיה צריך ליטול תחילה את דם הפר ואח"כ להניח את‬ ‫אחת למעלה ושבע למטה‪ ,‬והיינו כמצליף וכנ"ל‪,‬‬ ‫שלא מת‪.‬‬ ‫דם השעיר‪ .‬ולהלן יבואר האם טעמו של רבי יהודה הוא‬ ‫מחשש שיתחלפו המזרקות של הפר והשעיר בטעות‪,‬‬ ‫והיה מונה אחת ואחת וכו' כנ"ל‪ .‬ואח"כ היה נוטל‬ ‫נ"ו ואין לומר שאם בעל החטאת מת נברור ד' זוזי‬ ‫וכדי לבאר דבר זה הגמרא דנה מדוע לפי רבי יהודה לא‬ ‫את דם השעיר ומניח את דם הפר ומזה כמו מדם‬ ‫מדינה (שיש ח' מהן בזוזי צורי‪ ,‬והם דמי בהמה אחת‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫היו במקדש שופרות מיוחדים לקיני חובה‪ ,‬האם הטעם‬ ‫הפר‪ .‬ואח"כ היה מערה את דם הפר לתוך דם‬ ‫ולתוס' (ד"ה ונברור) אין זה דמי בהמה אחת‪ ,‬וד' זוזי לאו‬ ‫הוא מחשש איחלופי‪ ,‬או מחשש שימות אחד מהבעלים‬ ‫השעיר‪ ,‬ושופך את הדם מהכלי המלא לכלי הריקן‪.‬‬ ‫דווקא) ונזרוק למים‪ ,‬דר"י לית ליה ברירה ‪-‬שאין‬ ‫של החטאות‪ ,‬ואם הטעם הוא מחשש שימות אחד מהם‬ ‫ומקור הזאות אלו הוא מדכתיב "וכן יעשה לאוהל‬ ‫צריך לבאר למה לא יוציא מעות כשיעור שנתן מי שמת‬ ‫סומכים על ברירה להתיר איסורים‪ ,‬דמהאי טעמא אמר‬ ‫ומדין ברירה נאמר שהוברר שמה שהוא נתן יצא‪.‬‬ ‫מועד" שיזה על הפרוכת כמו שהזה בפנים‪ ,‬והא‬ ‫ר"י (כדתני איו) שאם כבר בא חכם יכול אדם‬ ‫דכתיב "השוכן אתם בתוך טומאתם" היינו שאפי'‬ ‫הגמרא רצתה לבאר שטעמו הוא שמא יתחלפו‬ ‫להתנות על העירוב ולומר שאם הוא בא למזרח‬ ‫בשעה שהם טמאים (כמו השתא בזמן הגלות) שכינה‬ ‫המזרקות בטעות‪ ,‬וס"ל שאף אם יכתבו איזה מזרק‬ ‫עירובו למזרח‪ ,‬ואם בא למערב עירובי למערב‪ ,‬אבל‬ ‫עמהם‪.‬‬ ‫של הפר ואיזה של השעיר חוששים לאיחלופי‪,‬‬ ‫לפני שבא החכם אינו יכול להתנות‪ ,‬וכן אינו יכול‬ ‫כדמצינו שבשופרות שהיו במקדש (כדלהלן) לא‬ ‫להתנות שילך למקום שירצה כשבאו ב' חכמים א'‬ ‫נ"ז‪ .‬אף שדבר הנלמד מהקש אינו חוזר ומלמד‬ ‫היה שופר לקיני חובה‪ ,‬והגמרא הבינה שזה מחשש‬ ‫למזרח וא' למערב‪ ,‬דר"י לית ליה ברירה‪ ,‬והעירוב צריך‬ ‫בהקש לענין קדשים‪ ,‬מ"מ הכא שלומדים אחת למעלה‬ ‫שמא יתחלפו קיני חובה בנדבה‪ ,‬ואם יתחלפו השופרות‬ ‫לחול כבר בבין השמשות‪.‬‬ ‫של פר ושבע למטה של שעיר בהזאות שבפנים ע"י הקש‬ ‫יפסלו הקינים‪ ,‬מפני שקיני חובה אחת לעולה ואחת לחטאת‪,‬‬ ‫הפרשת תרומות ומעשרות בלוקח יין מבין‬ ‫ובנדבה כולם עולות‪ ,‬ואין מעשה עולה ומעשה חטאת שוים‪.‬‬ ‫ילפינן הזאות שבחוץ בהקש מהזאות שבפנים‪ ,‬י"א‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה מפני) שלא חוששים שיקח מקצת ממעות‬ ‫שדבר שמקצתו אינו נלמד בהקש כגון הכא שרק מנין‬ ‫הכותים‪ -‬הלוקח יין מבין הכותים לפני שגזרו עליהם‪,‬‬ ‫אשה אחת ויקריב עבור אשה אחרת‪ ,‬דאפשר שכל אחת‬ ‫ההזאות נלמד בהקש ולא עצם ההזאות‪ ,‬חוזר ומלמד‬ ‫ואין לו כלים להפריש לתוכם תרומות ומעשרות בערב שבת‬ ‫צוררת מעותיה בפני עצמה‪ ,‬כפי שהיו עושים לרבנן דס"ל‬ ‫בהקש‪ ,‬ולחולקים צ"ל שלומדים את המקומות זה‬ ‫עם חשיכה‪ ,‬לר"מ הוא יכול לומר שני לוגין שאני‬ ‫שהיה שופר לקיני חובה‪ ,‬והכהן לוקח קן מכל צרור ומקריב‬ ‫מזה ואילו בהקש הראשון למדו את הבהמות זה מזה‪ ,‬או‬ ‫עתיד להפריש הרי הם תרומה‪ ,‬עשרה מעשר‬ ‫אותו לשם מי שהוא‪ .‬עוד כתבו התוס' (ד"ה מפני) שלא עשו‬ ‫שופרות אלא לחובה ולא לנדבה‪ ,‬מפני שהנדבה יותר צריכה‬ ‫שלומדים חוץ מפנים יחד והיינו שלומדים אחת למעלה‬ ‫ראשון‪ ,‬תשעה מעשר שני‪ ,‬ומיחל ושותה מיד (לרש"י‬ ‫שופרות‪ ,‬מפני שהיה יותר קיני נדבה‪ ,‬ועוד שהיו ממתינים ימים‬ ‫של פר ושבע למטה של שעיר בפנים ובחוץ יחד‪ ,‬כיון שגם את‬ ‫הכונה לחלל את המעשר שני על המעות כדי לתקן מה שבידו‪,‬‬ ‫רבים עם הקרבת קיני נדבה עד שיהא המזבח בטל‪ ,‬אבל של‬ ‫שבע למטה של פר ואחת למעלה של שעיר שנכתבו מפורש‬ ‫ולתוס' הכונה שיכול להתחיל לשתות‪ ,‬אבל לחלל אסור)‪,‬‬ ‫חובה יכלו להקריב לאלתר‪.‬‬ ‫לומדים‪ ,‬ורק היכא שמריך ללמוד רק את הדבר שנלמד בהקש‬ ‫וכשיהיו לו כלים יפריש את התרומה והמעשר‪ ,‬דיש ברירה‪.‬‬ ‫אומרים שדבר הלמד בהקש אינו חוזר ומלמד בהקש‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫והגמרא דוחה שהרי על שאר השופרות כן היו‬ ‫ולרבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אין לעשות כנ"ל‪ ,‬והגמ'‬ ‫והתוס' (ד"ה חוץ) מקשים על רש"י‪ ,‬ומבארים ש"וכן יעשה‬ ‫כותבים‪ ,‬ובהכרח שגם לר"י אין חוששים לאיחלופי‬ ‫לאהל מועד" היינו שכמו שעשה אחת למעלה בשעיר בפנים‬ ‫אומרת שמזה אין ראיה שרבי יהודה סובר שאין‬ ‫כשכותבים‪.‬‬ ‫כך יעשה בפר ובשעיר בחוץ‪ ,‬וכמו שעשה שבע למטה בפר‬ ‫ברירה‪ ,‬די"ל שטעמו משום שמא יבקע הנוד ונמצא‬ ‫בפנים כך יעשה בפר ובשעיר בחוץ‪ .‬וריצב"א מבאר כרש"י‪,‬‬ ‫ולכן הגמרא מבארת שגם לר"י סומכים על הכתיבה‪ ,‬שזה טבלים למפרע‪( ,‬ור"מ לא חושש לזה דאפשר‬ ‫ומה שהקשו התוס' תירץ ריצב"א דשאני הכא דכתיב "וכן‬ ‫אמנם ביום הכיפורים משום חולשא דכה"ג לא למסר לי' לשומר)‪.‬‬ ‫יעשה לאהל מועד" שיהיה ממש אותו דבר‪.‬‬ ‫סמכינן אכתיבה וממילא חיישינן שמא יתחלף דם‬ ‫הפר בדם השעיר‪ ,‬ומהאי טעמא לא סמכינן גם על מדברי התוס' בסוגיה‪-‬‬ ‫הזאה על הפרוכת ביוה"כ ובפר העלם דבר של‬ ‫הסימן שדם השעיר חיור ושל פר סומק‪ ,‬אבל אין אף שר"מ גזר על יינם של כותים‪ ,‬הכא איירי קודם גזירה‪.‬‬ ‫ציבור ושעירי ע"ז‪ ,‬אינה על הפרוכת ממש אלא‬ ‫סומכים על הסימן שכמות הדם של פר מרובה תוד"ה הלוקח‪.‬‬ ‫כנגד הפרוכת‪ ,‬ואם נגעו נגעו‪ .‬ור"א ברבי יוסי אומר‬ ‫משל שעיר‪ ,‬וצריך לקבלו כולו דכתיב "ואת כל הדם רבי יוסי ור"ש אע"ג דס"ל שהכותים הם גירי אריות‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים‪,‬‬ ‫שהיו פורשים מע"ז יותר מנכרים‪ ,‬ומחזיקים בתורה שבכתב‪,‬‬ ‫ישפוך אל יסוד מזבח העולה"‪ ,‬דשמא ישפך ממנו‬ ‫ומפרש בגמ' שראה כמה טיפי דמים כסדרם‬ ‫כשגזרו על סתם יינם של נכרים לא גזרו על של כותים‪ ,‬אע"פ‬ ‫שגזרו על פיתם‪ ,‬ואע"פ שהכותים מעשרים לעצמם‪ ,‬מ"מ‬ ‫ויהיו שווים בכמות‪.‬‬ ‫מלמעלה למטה שהם של יוה"כ‪ ,‬וכמה שלא כסדרם‬ ‫כשמוכרים לאחרים אינם מפרישים דחשידי אלפני עוור‪ ,‬ואינו שהם של פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז‪.‬‬ ‫נ"ה‪ :‬י"ג שופרות היו במקדש והיה כתוב עליהם‬ ‫נחשב גזל כיון דהוי ממון שאין לו תובעים‪ ,‬או דלא חשיב להו‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה אני) שכיון שבבית ראשון לא היתה פרוכת‪,‬‬ ‫תקלין חדתין (של אותה שנה‪ ,‬שמי שלא הביא שקלו‬ ‫ובבית שני לא היו מקריבים פר העלם דבר כיון שלא היה להם‬ ‫גזל כיון שעדיין לא הופרש‪ ,‬ועוד שהם סומכים על "ואכלת"‬ ‫ולא מוכר‪ .‬שם‪.‬‬ ‫באדר ומביאו אח"כ מניחים אותו בשופר זה והגזברים היו‬ ‫כהן משוח שהרי יאשיהו גנז את שמן המשחה‪ ,‬צ"ל דאיירי‬ ‫אם קנה דמאי מעמי הארץ א"צ להפריש‪ ,‬דעמי הארץ לא‬ ‫נותנים אותם בלשכה ותורמים מהם בפרוס הפסח בפרוס‬ ‫בבית ראשון ובפרוכת שהיתה כנגד הפתח‪ ,‬או בבית שני ורק‬ ‫בהוראת כהן לעצמו צריך כהן משיח‪ ,‬אבל פר העלם דבר של‬ ‫נחשדו על התרומה‪ .‬ועוד דבדמאי אם קרא לו שם מבעוד יום‬ ‫עצרת ובפרוס החג)‪ ,‬תקלין עתיקין (של מי ששוקל‬ ‫ציבור יכול להקריבו אף כהן הדיוט‪.‬‬ ‫מותר להפרישו בשבת‪( ,‬ובודאי טבל אסור‪ ,‬ובבין השמשות‬ ‫במקום השנה שעברה‪ ,‬והגזברים נותנים אותם לשיירי‬ ‫מותר להפריש בדמאי אפילו בלי קריאת שם)‪ .‬ועוד דבדמאי‬ ‫הלשכה של אשתקד‪ ,‬ומהם בונים חומת העיר ומגדלותיה)‪,‬‬ ‫יכול לשתות את המעשר ראשון (אם הוא לוי‪ ,‬או למ"ד מעשר‬ ‫קינין (‪-‬תורים)‪ ,‬גוזלי עולה (בני יונה‪ ,‬והם עולות‪ ,‬וכן‬ ‫נתערבו הדמים של פר ושעיר‬ ‫ראשון מותר לזרים)‪ ,‬אבל בודאי אסור‪ ,‬ואם ישתה הוי כמו אם‬ ‫סדר המתנות הוא להזות מדם הפר בפנים ואח"כ מדם‬ ‫נבקע הנוד דהוי טבל למפרע‪ .‬ועוד דבודאי צריך לתת את‬ ‫הקינין‪ ,‬והיינו לרבי יהודה שלא היו שופרות לקיני חובה)‪,‬‬ ‫השעיר‪ ,‬ואח"כ מזה מדם הפר בחוץ ואח"כ מדם השעיר‪,‬‬ ‫המעשר ללוי כדי לקיים מצות נתינה‪ .‬ועוד דבדמאי יכול לקבוע‬ ‫עצים ‪-‬המתנדב עצים נותן מעות לאותו שופר ולא יפחות‬ ‫ואח"כ נותן מן הדם על המזבח הפנימי‪ .‬הגמרא מבארת‬ ‫בבין השמשות מקום בצפונו או בדרומו‪ ,‬אבל בודאי אסור דהוי‬ ‫משני גזירין‪ ,‬לבונה ‪-‬המתנדב לבונה נותן מעות לאותו שופר‬ ‫ימין לקרן צפונית מערבית‪ ,‬מערבית דרומית‪ ,‬דרומית‬ ‫דיני חציצה בקבלת הדם במזרק‬ ‫מה יעשה היכא שנתערבו הדמים יחד‪ ,‬כיצד יעשה כדי‬ ‫מזרחית‪ ,‬וזו שיטת ריה"ג‪ .‬ולר"ע הסדר היה מזרחית‬ ‫שיהיה ודאי שעשה את כל ההזאות הנצרכות לפי הסדר‪.‬‬ ‫קבלת הדם של כל הקרבנות היא ע"י כהן שאוחז בידו‬ ‫דרומית דס"ל שהיו ב' פרוכות והחיצונה היתה פרופה מן‬ ‫מזרק שהוא כלי שרת ומקבל בו את הדם‪ ,‬והנה לגבי‬ ‫אם נתערב לפני ההזאות אינו יכול להזות פעם‬ ‫הדרום וממילא הגיע בתחילה לקרן דרומית מערבית‪ ,‬ושם לא‬ ‫כמה דינים בתורה יש דיני חציצה‪ ,‬וכגון הנוטל לולב עם‬ ‫אחת שיעלה לשתיהם‪ ,‬דבעינן שיכלה דם הפר‬ ‫היה נותן וכדלהלן‪ ,‬והיה יוצא לקרן מזרחית דרומית ונותן שם‪,‬‬ ‫סודר על ידו לא מהני‪ ,‬והגמרא מבארת מתי גם לענין‬ ‫ואח"כ יזה דם השעיר‪ ,‬דכתיב "וכלה מכפר את‬ ‫וחוזר לקרן דרומית מערבית‪ ,‬מערבית צפונית‪ ,‬צפונית‬ ‫קבלת דם הקרבנות יש דיני חציצה‪.‬‬ ‫הקודש"‪ ,‬ועל כן יזה פעמיים אחת למעלה ושבע‬ ‫מזרחית‪ .‬ולכו"ע אע"פ שאין מעבירין על המצוות‬ ‫נ"ח‪ .‬הגמ' מסתפקת מה הדין בהניח מזרק בתוך‬ ‫למטה‪ ,‬א' לשם פר ואח"כ א' לשם שעיר‪.‬‬ ‫לא היה מתחיל בקרן שהיה מגיע לשם בתחילה‪,‬‬ ‫מזרק וקיבל בו את הדם בכל הקבלות שבימות השנה‪,‬‬ ‫דכתיב "ויצא אל המזבח" ‪-‬שיצא בתחילה מכל‬ ‫אם נתערב אחר הזאת דם הפר למעלה‪ -‬אינו‬ ‫אי מין במינו חוצץ ונמצא שהקבלה לא היתה ע"י כהן כיון‬ ‫המזבח‪.‬‬ ‫שהוא מחזיק במזרק החיצוני‪ ,‬או שאינו חוצץ‪ .‬והנה בסוכה‬ ‫יכול לתת שבע למטה לשם שניהם‪ ,‬ואח"כ אחת‬ ‫ביאור מחלוקתם‪ -‬י"ל שלכו"ע כל פניות שאתה‬ ‫מבואר שלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה‪ ,‬והיינו היכא‬ ‫למעלה לשם שעיר‪ ,‬דבעינן שנתינה למעלה של‬ ‫פונה לא יהו אלא דרך ימין (דילפינן מים שעשה‬ ‫שכורך סודר סביב הלולב ומאריכו ועושה לו כמין בית יד ואוחז‬ ‫השעיר תהיה לפני הנתינה למטה‪ ,‬אלא יתן שבע‬ ‫בו‪ ,‬אבל אם כורך ידו בסודר הוי חציצה‪ .‬ומזרק בתו מזרק איירי‬ ‫למטה לשם פר‪ ,‬ואחת למעלה ושבע למטה לשם‬ ‫שלמה שהפסוק מנה את סדר הרוחות לצד ימין)‪,‬‬ ‫שאוחזו מלמטה‪ ,‬אבל אם אוחזו בשפתותיו הוי כמו בית יד‬ ‫אלא שריה"ג יליף פנים מחוץ להקיף דרך ימין‪ ,‬ור"ע‬ ‫שעיר‪.‬‬ ‫וחשיב לקיחה ע"י דבר אחר דשמה לקיחה‪ ,‬אלא דפשיטא‬ ‫סובר שמדינא אין מעבירין על המצוות‪ ,‬אלא כיון‬ ‫דהכא אינו אוחז שתי מזרקות כבדות בשפתותיהם‪ .‬ודעת‬ ‫נ"ז‪ :‬נתערבו לו הכוסות שאינו מכיר איזה של פר ואיזה‬ ‫דילפינן שיצא מחוץ למזבח יתחיל שם ויחזור לקרן‬ ‫ריצב"א שגבי כלי שרת דבעינן "ולקח הכהן" לא מועיל לקיחה‬ ‫ע"י דבר אחר‪ .‬תוד"ה מין‪.‬‬ ‫של שעיר‪ -‬נותן ג' פעמים‪ ,‬שאז ממ"נ הקדים של פר לשל‬ ‫שדילג עליה שזה לצד שמאל‪ .‬ביאור נוסף‪ -‬לר"ע‬ ‫שעיר‪ .‬רש"י כתב שמזה וכו' וכן בהיכל‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה‬ ‫מקיף בידו‪ ,‬ובזה אין דין פניה לימין‪ ,‬ולריה"ג מקיף‬ ‫ואין להוכיח מדתניא ונתן את המלא בריקן‪ ,‬דאין‬ ‫נותן) שמשמע שהתערובת היתה לפני שהזה לפני ולפנים‪ .‬אך‬ ‫ברגלו‪ ,‬ונחלקו אם לומדים מזבח הפנימי ממזבח‬ ‫הכונה שנותן את המזרק המלא בתוך הריקן‪ ,‬אלא‬ ‫קשה שהרי שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא‬ ‫החיצון‪ ,‬דבתרוייהו כתיב "סביב"‪ ,‬או שלא לומדים‬ ‫ששופך את המלא לריקן‪ ,‬ואף שכבר עירבם עושה‬ ‫כלום‪ ,‬ולכן ביארו דאיירי רק בהזאות שבהיכל‪.‬‬ ‫כיון שכל המזבח הפנימי הוא כשיעור קרן אחת‬ ‫כן כדי לערבם יפה‪.‬‬ ‫נתערבו מקצת הדמים ומקצת לא נתערבו כגון‬ ‫במזבח החיצון‪.‬‬ ‫ואין להוכיח ממה שהעומד על כלי או על רגל חבירו‬ ‫שנשפך מעט מכל מזרק למזרק שלישי‪ ,‬נותן מהדם הודאי‪,‬‬ ‫הוי חציצה אף שרגל ברגל זה מין במינו‪ ,‬ויש חציצה בריצפה‬ ‫נ"ט‪ .‬כיצד היה הכה"ג עובר מקרן לקרן‪ -‬לת"ק‬ ‫ושאר הדם לרב פפא אינו שיריים אלא הולכים לאמה‬ ‫דילפינן מכלי שרת שדבר המקדש יש בו חציצה‪ ,‬דשאני רגל‬ ‫המביאה את כל הלכלוך שבעזרה לנחל קדרון‪ ,‬אפילו למ"ד‬ ‫היה מקיף את המזבח בהליכתו ועומד ליד כל קרן‬ ‫שא"א לבטלה עד שחבירו יגמור עבודתו‪.‬‬ ‫שנותן בה‪ ,‬ונותן את הדם מלמעלה למטה‪ ,‬שכיון‬ ‫שכוס אחת עושה את חברתה שיריים‪ ,‬כיון שכאן‬ ‫שהיה עומד סמוך לאותה קרן שנותן עליה‪ ,‬וגובה המזבח ב'‬ ‫וללישנא בתרא הספק הוא אם דרך שירות בכך‪,‬‬ ‫הכוס של התערובת אינה ראויה‪ .‬ולרב הונא בריה‬ ‫אמות שזה יותר מגובה ידו‪ ,‬וממילא היה צריך שראשי‬ ‫ופשיט מדדריש תנא דבי רבי ישמעאל "כלי השרת‬ ‫דרבי יהושע הוי שירים והולכים ליסוד מזבח העולה‬ ‫אצבעותיו יהיו למעלה‪ ,‬ואם היה נותן מלמטה למעלה היה‬ ‫אשר ישרתו"‪ ,‬משמע ב' כלים ושירות אחת‪.‬‬ ‫ואינו דחוי אפי' למ"ד שכוס עושה חבירו דחוי‪ ,‬דכיון‬ ‫מתלכלך הבית יד של כותנתו‪ .‬ולר"א במקומו היה עומד‬ ‫הניח סיב בתוך המזרק וקיבל בו את הדם‪ -‬הגמ'‬ ‫שאינו ראוי לא נדחה‪.‬‬ ‫ומחטא‪ ,‬שכיון שגודלו אמה על אמה לא היה צריך להקיפו‬ ‫מסתפקת אם זה חוצץ כיון דשזה מין בשאינו מינו‪,‬‬ ‫ברגליו‪ ,‬ונחלקו ר"י ור"מ בדעתו‪ ,‬לר"מ על כולם היה‬ ‫דין שיירי דם חטאת‪ -‬קיבל דם החטאת בד'‬ ‫או שאינו חוצץ כיון דמחלחל‪ .‬הגמרא רוצה להוכיח‬ ‫נותן מלמעלה למטה בזו שלפניו כדי שלא יתלכלך‪ ,‬וכן‬ ‫כוסות‪ ,‬כל כוס שזרק ממנה הדם הנשאר בה הוי‬ ‫מדתניא בפרה לענין נתינת אפר לתוך מים חיים לקדשם‪,‬‬ ‫בשתי הקרנות האחרות‪ ,‬חוץ מאותה שבאלכסון שכיון‬ ‫שיריים לכו"ע ונשפך ליסוד‪ ,‬וכוס שלא זרק‬ ‫שהיא רחוקה אם היה נותן מלמעלה למטה זה טורח להיות‬ ‫זולף והולך ממי המעין שירדו לשוקת דרך חור שבדופנה עד‬ ‫שמגיע לספוג ומבואר שרק המים שנבלעו בספוג פסולים‪,‬‬ ‫דכתיב‬ ‫ממנה‪ ,‬לת"ק נדחתה ונשפך הדם לאמה‪,‬‬ ‫כפוף ולפשוט זרועו עד סוף המתנה‪ ,‬ויותר קל לכפוף גופו‬ ‫ולפשוט זרועו מלמטה ונזקף והולך למעלה‪ ,‬ומתני' כר"י‬ ‫בשעיר נשיא "ואת דמו ישפוך"‪ ,‬ולר"א בר"ש הוי אבל שאר המים אינם נפסלים בגלל חציצת הספוג‪ ,‬והגמרא‬ ‫דוחה דשאני מיא דקלישי שהם נמצאים מכל צידי הספוג‬ ‫שירים ונשפך ליסוד דכתיב בחטאת יחיד "ואת כל‬ ‫הסובר שעל כולם היה נותן מלמטה למעלה שכך נח‬ ‫לעשות בקרנות הרחוקות חוץ מאותה שלפניו‪ .‬ושתי‬ ‫דמה ישפוך אל יסוד"‪ ,‬והא דכתיב "ואת דמו בינו לבין הכלי‪ ,‬אבל דם עב הוא‪ .‬וי"א שבדם כשר דקליש‪,‬‬ ‫כהנים גדולים נשתיירו ממקדש ראשון‪ ,‬אחד אמר‬ ‫אבל בקומץ שהוא צריך להתקדש בכלי לאחר הקמיצה‪ ,‬וזה‬ ‫ישפוך" אתא למעוטי שיריים שבצוואר בהמה‪.‬‬ ‫שהקיף בידו‪ ,‬והשני אמר שהקיף ברגליו‪.‬‬ ‫עירוב דם הפר ודם השעיר‪ -‬היה מערה דם הפר כנגד קבלת הדם‪ ,‬פסול משום חציצה‪.‬‬ ‫אח"כ היה מזה על טהרו של מזבח ז' פעמים דכתיב‬ ‫לתוך דם השעיר‪ ,‬וחוזר ומערה מהמזרק המלא‬ ‫"והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים"‪ ,‬וטהרו היינו‬ ‫לתוך המזרק השני כדי שיתערבו היטב‪ ,‬ומתני' כרבי נתינה מדם הפר והשעיר על מזבח הזהב‬ ‫מקום גלוי בגג המזבח‪ ,‬שהיה חותה גחלים אילך‬ ‫לאחר ההזאות מדם הפר והשעיר בקודש הקדשים‬ ‫יאשיה דס"ל שצריך לתת משניהם יחד על קרנות‬ ‫ובהיכל היה הכהן גדול נותן מדם הפר והשעיר על המזבח‬ ‫ואילך ומזה ביניהם‪ ,‬ולא היה מזה על גבי האפר או‬ ‫הפנימי כדכתיב "ויצא אל המזבח אשר לפני ד' וכפר עליו‬ ‫המזבח‪ ,‬דכתיב במתנות המזבח "ולקח מדם הפר ומדם‬ ‫הגחלים‪( .‬ורבה בר רב שילא רצה לומר שהכונה‬ ‫ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח‬ ‫השעיר"‪ .‬ולרבי יונתן נותן מזה בפני עצמו ומזה בפני‬ ‫שהיה מזה בחציו באמצע גובה כתלו של המזבח‪,‬‬ ‫סביב‪ ,‬והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים"‪ .‬הגמ'‬ ‫עצמו דס"ל דהכי משמעתא דקרא‪ .‬הגמרא אומרת שאף‬ ‫והגמרא דוחה את דבריו)‪ .‬לחנניה היה מזה בצד‬ ‫להלן מבארת מהי דרך הליכת הכהן למזבח ומהו סדר‬ ‫שבעלמא רבי יאשיה סובר שאע"פ שלא כתוב‬ ‫צפוני‪ ,‬לרבי יוסי בצד דרומי‪ ,‬דלכו"ע במקום שסיים‬ ‫וצורת הנתינה על קרנות המזבח ועל ראש המזבח‪ ,‬ומה‬ ‫יחדיו הכונה יחדיו ורבי יונתן חולק‪ ,‬ונ"מ בהא דכתיב‬ ‫היה עושה עם שיירי הדם‪ ,‬והאם יש דין מעילה בשיירי‬ ‫מתנות הקרנות שם מזה על הגג‪ ,‬דכתיב "וטהרו‬ ‫"איש אשר יקלל את אביו ואת אמו" אם המשמעות היא‬ ‫הדם‪.‬‬ ‫וקדשו" מקום שקדשו בקרנותיו שם טהרו בהזאות‪,‬‬ ‫שניהם יחד (אי לאו סיפא דקרא "אביו ואמו קילל")‪ ,‬או‬ ‫נ"ח‪ :‬היציאה ממקום ההזאה על הפרוכת ונחלקו אם פתח הפרוכת היה בדרום או בצפון‪.‬‬ ‫שהמשמעות היא כל אחד בפני עצמו‪( ,‬ואף שלרבי יונתן‬ ‫משמע או שניהם כאחד או אחד בפני עצמו‪ ,‬הכא ההזאה היא‬ ‫למזבח‪ -‬לאחר הזאות הדם היה יוצא אל המזבח שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח‬ ‫דווקא כל אחד בפני עצמו‪ ,‬כיון שלפני ולפנים ובהיכל מזה מכל‬ ‫אשר לפני ד'‪ ,‬והיינו מזבח הזהב‪ ,‬דכתיב "ויצא אל החיצון‪ ,‬ששם היה פוגע כשיוצא‪ ,‬וכתיב "ואת כל‬ ‫אחד בפני עצמו‪ ,‬ולומדים סתום מן המפורש‪ .‬תוד"ה רבי‬ ‫המזבח אשר לפני ד' " ומזבח החיצון אינו לפני ד'‪ ,‬וכתיב דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח‬ ‫יונתן)‪ .‬הכא י"ל שרבי יונתן סובר שצריך לערבם‪,‬‬ ‫לשון יציאה ללמדך שבשעת ההזאה היה עומד בין אהל מועד" ואף שפסוק זה נאמר על פר כהן משיח‪" ,‬הפר"‬ ‫דכתיב "וכפר אהרן על קרנותיו אחת"‪ ,‬אמנם בברייתא‬ ‫המזבח לפרוכת‪( ,‬אבל בפר הבא על כל המצוות היה מרבה פר יום הכיפורים‪ .‬ושיירי הדם שהזה על מזבח‬ ‫מבואר להדיא שלרבי יאשיה מערבם ולרבי יונתן‬ ‫עומד מן המזבח ולחוץ‪ ,‬דכתיב "לפני ד' " ‪-‬המזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי‪ ,‬ששם היה יורד מן‬ ‫לא מערבם‪ ,‬ולדידי' אחת היינו אחת בפר ואחת‬ ‫הכבש וילפינן ירידתו מהכבש מיציאתו מן ההיכל‬ ‫לפני ד' והכהן אינו לפני ד')‪.‬‬ ‫בשעיר‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה עירה) שמבואר במנחות שמכאן‬ ‫סדר המתנות על קרנות המזבח הפנימי‪ -‬לתנא דבסמוך לו‪ ,‬ולרבי ישמעאל שניהן נשפכים ליסוד‬ ‫לומדים ש"עולין" אין מבטלים זה את זה‪ ,‬שהרי ידוע שדם הפר‬ ‫דמתני' סדר המתנות‪ :‬מזרחית צפונית דס"ל כרבי יוסי מערבי‪ ,‬דילמד סתום מן המפורש‪ ,‬ולרשב"י שניהם‬ ‫מרובה מדם השעיר‪ .‬והא דלא אמרינן קמא קמא בטיל‪ ,‬משום‬ ‫שהיתה רק פרוכת אחת והיא היתה פרופה מן הצפון‪ ,‬וממילא נשפכים ליסוד דרומי‪ ,‬דסבר דפתח ההיכל בדרום‬ ‫שיש מ"ד שבשופך מפי חבית דנפיש עמודיה לא אמרינן קמא‬ ‫של המזבח‪ ,‬וממילא היסוד הדרומי הוא נחשב "אשר פתח‬ ‫היה מגיע בתחילה לקרן צפונית מערבית‪ ,‬ושם לא היה נותן‬ ‫קמא בטיל‪ ,‬ואפילו למ"ד שבחבית נמי אמרינן קמא קמא‬ ‫וכדלהלן‪ ,‬והיה יוצא לקרן מזרחית צפונית ונותן שם‪ ,‬וחוזר דרך אהל מועד"‪ ,‬ותלמידי רשב"י משכו את רבי ישמעאל‬ ‫בטיל‪ ,‬במזרק דנפיש עמודיה טפי לא אמרינן קמא קמא בטיל‪.‬‬ ‫בהונות כתיב "ומיתר" וגבי ראש כתיב "והנותר"‬ ‫אמר שרבי נחמיה שאמר ששיריים שהקריבם בחוץ חייב‬ ‫לומר כדבריהם‪ ,‬וסימנך משכוה גברי לגברא ‪-‬הרבים‬ ‫והיינו שמה שנשאר מהשיריים יתן על הראש‪ ,‬והוו שיירי‬ ‫מדבר למ"ד ששיריים מעכבים אלמא עבודה הם וקרינן‬ ‫משכו את היחיד‪ .‬רש"י‪ .‬והתוס' (ד"ה משכוה) מבארים‬ ‫שיריים‪ .‬והקשו התוס' (ד"ה דברי) שבזבחים ו‪ :‬מבואר שאם‬ ‫בהו "ואל פתח אהל מועד לא הביאו"‪ .‬רש"י‪ .‬והתוס' (ד"ה תנא)‬ ‫שרשב"י שנזכר בשמו ובשם אביו משך את רבי ישמעאל‬ ‫לא נתן מהשמן על הראש‪ ,‬לרבי יוחנן בן נורי יביא לוג אחר‬ ‫הקשו שבזבחים משמע שלרבי נחמיה גם שיריים של חטאות‬ ‫שנזכר רק בשמו‪.‬‬ ‫ויתן על הראש‪ ,‬ולר"ע יתחיל בבהונות‪ .‬ותירצו התוס' שכוונת‬ ‫החיצוניות שזרקם בחוץ‪ ,‬אע"פ שאינם מעכבים‪ .‬ורבינו חיים‬ ‫רבי יוחנן בן נורי שאף שנטהר מצרעתו ואף כלפי שמיא נתכפר‬ ‫כהן מתרץ שר"נ סובר ששיריים הפנימיים מעכבים וממילא‬ ‫נ"ט‪ :‬אלו ואלו מתערבים באמה ויוצאים לנחל‬ ‫מהעונש מ"מ חסר לו מצות מתנות הראש‪ ,‬וי"מ שכוונת הגמ'‬ ‫אם זרקם בחוץ חייב‪ ,‬ולומדים שיריים החיצוניים מהפנימיים‪.‬‬ ‫קדרון ונמכרים לגננים לזבל‪.‬‬ ‫שם שמתנות הראש אינם מעכבות שמתן הבהונות יעשו ריצוי‬ ‫ולריצב"א לומדים שיריים החיצוניים מאברים ופדרים‪.‬‬ ‫גמור‪.‬‬ ‫מעילה בדם‪ -‬לר"מ ור"ש ומועלין בדמים הנ"ל הגמרא נשאר בקושיא‪.‬‬ ‫מדרבנן לשלם קרן‪ ,‬ולחכמים אין מועלים בו אפילו‬ ‫ס"א‪ :‬אשם מצורע ששחטו שלא לשמו כגון לשם‬ ‫מדרבנן‪ ,‬אבל מדאורייתא להוסיף חומש לכו"ע אין וכלה מכפר את הקודש‪ -‬לר"ע דורשים שאם‬ ‫עולה או שלמים‪ ,‬שהדין הוא שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן‬ ‫בדם מעילה (דאם מועלים מדאורייתא היאך נמכרים לגננים כיפר כילה ואם לא כיפר לא כילה‪ ,‬ולר"י דורשים‬ ‫כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה לריו"ח הדין בזה‬ ‫לזבל‪ .‬תוד"ה עד)‪ ,‬לעולא ילפינן מדכתיב "לכם" שלכם שאם כילה כיפר ואם לא כילה לא כיפר‪ .‬י"מ שאין‬ ‫תלוי במחלוקת הנ"ל‪ ,‬שלר"מ דס"ל שעבודה שלא‬ ‫יהא‪ ,‬ודבי רבי שמעון תנא "לכפר" לכפרה נתתיו המחלוקת אלא במשמעות דורשין‪ ,‬וי"מ שנחלקו‬ ‫נגמרה הרי היא כמי שאינה‪ ,‬הכא נמי אע"פ שנתן ממנו‬ ‫ולא למעילה‪ ,‬ולריו"ח ילפינן מדכתיב "הוא" דינו אם שיריים מעכבי לר"ע אין מעכבים אלא רק עיקר‬ ‫לבהונות הרי היא כמי שאינה‪ ,‬וממילא יביא אחר ויתחיל‬ ‫לפני כפרה כמו לאחר כפרה (והיינו אחר שחיטה קודם המתנות‪ ,‬ולר"י רק אם כילה את הכל כיפר‪ ,‬דשיריים‬ ‫מתחילה‪ ,‬ולר"א ור"ש אין לו תקנה דהכא א"א לגומרה‬ ‫זריקה‪ ,‬ששייך בדם כפרה‪ ,‬אבל מחיים שלא שייך כפרה בדם מעכבי‪.‬‬ ‫באחר‪ ,‬דכתיב "כבש אחד אשם" אשם אחד אמרתי לך ולא‬ ‫שתי אשמות‪ .‬ולרב חסדא הכא מודה ר"מ שאין לו‬ ‫יש בו מעילה‪ .‬תוד"ה הוא)‪ .‬ובעינן תלתא קראי‪ ,‬למעטו קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה‬ ‫תקנה דכתיב "והקריב אותו לאשם" והיינו אותו שהונף עם‬ ‫מדין נותר שאם אכל דם נותר בשוגג אינו חייב אלא אחת כלום‪ ,‬ואף לר"י שבדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ‬ ‫הלוג‪ ,‬שאינו יכול להביא אחר‪ .‬ותניא כוותיה דריו"ח‬ ‫משום דם‪ ,‬ומדין מעילה‪ ,‬ומדין טומאה שאם אכל דם אין הסדר מעכב‪ ,‬הכא מעכב‪ ,‬דצורך פנים כפנים‬ ‫קדשים בטומאת הגוף שהיא בכרת חייב רק משום דם‪ ,‬וכן אם‬ ‫שאם שחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו לגבי‬ ‫דמי‪.‬‬ ‫שגג בדם והזיד באלו אינו חייב כרת‪ ,‬אבל מדין פיגול א"צ‬ ‫בהונות ה"ז עולה ע"ג המזבח וטעון נסכים‪ ,‬וצריך‬ ‫למעטו‪ ,‬דכל דבר שיש לו מתירין בין לאדם לאכילה‬ ‫ס"א‪ .‬שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא אשם אחר להכשירו לטהרו לאכול בקדשים‪ ,‬ור"ח יפרש‬ ‫בין למזבח להקטרה חייבים עליו משום פיגול‪ ,‬והדם‬ ‫עשה כלום‪ ,‬ויחזור וישחוט את השעיר‪ ,‬ואם הזה "צריך" ואין לו תקנה‪ .‬לתוס' הסוגיה לא מדברת בשחטו‬ ‫מדם השעיר קודם שגמר דם הפר‪ ,‬יזה מדם הפר שלא לשמו‪ ,‬דבזה כל מה שנתן ממנו כמאן דליתיה‪ ,‬אלא איירי‬ ‫הוא עצמו מתיר ועל המתיר אין חייבים משום פיגול‪.‬‬ ‫שנשפך דמו קודם מתן בהונות‪.‬‬ ‫ויחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר‪.‬‬ ‫ולאחר כפרה אין בו מעילה‪ ,‬דאין לך דבר שנעשית‬ ‫מצוותו ומועלין בו‪.‬‬ ‫נזיר ממורט שאינו יכול לגלח‪ ,‬לב"ה א"צ העברת‬ ‫כפרת יוה"כ‪ -‬כתיב "וכפר את מקדש הקודש (‪-‬‬ ‫תער‪ ,‬ולב"ש צריך העברת תער‪( ,‬ובנזיר גרס איפכא‪.‬‬ ‫ס‪ .‬אין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין בו‪ -‬לפני ולפנים אם נכנס לשם אדם טמא וידע מתחילה ולא‬ ‫תוד"ה נזיר)‪ .‬לרב חסדא כוונת ב"ש צריך ואין לו‬ ‫אבל תרומת הדשן מועלין בה דכתיב "ושמו אצל ידע בסוף‪ ,‬ושעיר זה תולה להגן מפני היסורים עד שיודע לו‬ ‫תקנה‪ ,‬ולרב פדת ב"ש סוברים בזה כר"א שנזיר‬ ‫המזבח" דטעון גניזה‪ ,‬אלמא אסור בהנאה משום קדושתו ויביא קרבן עולה ויורד) ואת אהל מועד (‪-‬טומאה בהיכל)‬ ‫שאין לו בוהן יד ורגל נותן על מקומם וטהור והכא‬ ‫וממילא יש בו מעילה‪ ,‬לתוס' (ד"ה והרי) יש בו מעילה‪ ,‬ואת המזבח (כמשמעו טומאה שאירעה לאדם שהיה‬ ‫נמי יעביר התער על מקום השיער‪( ,‬ולר"ש יכול לתת על‬ ‫ולריצב"א אין בו מעילה אלא איסור הנאה‪ .‬וקודם דישון‬ ‫במזבח ושהה כדי השתחויה‪ ,‬שזה שיעור שהיה למי שנטמאה‬ ‫מועלין בו לכו"ע‪ ,‬ודשן של מזבח הפנימי אין בו מעילה‬ ‫של שמאל‪ ,‬ולת"ק אין לו טהרה עולמית דבעינן קרא‬ ‫בעזרה‪ .‬רש"י‪ .‬ולתוס' (ד"ה וכפר) הכונה לענין נשפך הדם‪,‬‬ ‫אפילו לפני דישון‪ ,‬דאין הדישון נחשב שהוא מחוסר עבודה‬ ‫כדכתיב)‪.‬‬ ‫שהכל נחשב כמתנה אחת‪ ,‬וכתבו שגם לרש"י י"ל שכוונתו‬ ‫שהמתנות נחשבות כאחד וזה מכפר על טומאה שאירעה שם‪,‬‬ ‫כיון שהדישון שלו אינו מצריך בגדי כהונה)‪ ,‬וכן בגדי‬ ‫קבלת דם אשם מצורע‪ -‬ב' כהנים מקבלים דמו‪,‬‬ ‫וכן להלן גבי היכל וכו') יכפר (‪-‬עזרות)‪ ,‬ועל הכהנים‬ ‫כהונה ‪-‬ארבעה בגדי לבן של כה"ג ביוה"כ לרבנן טעונים‬ ‫אחד ביד לצורך נתינה על המצורע‪ ,‬דכתיב "ונתן"‬ ‫(כמשמעו) ועל כל עם הקהל (‪-‬ישראל) יכפר (‪-‬‬ ‫גניזה ומועלים בהם‪ ,‬אבל לרבי דוסא ראוים הם‬ ‫מה נתינה בעצמו של כהן (דכתיב אצבע גבי שמן‪ ,‬וילמוד‬ ‫לוים)‪ ,‬לרבי יהודה הושוו כולם ‪-‬כהנים לוים וישראלים‬ ‫לכהן הדיוט ובגדי כהונה אין בהם מעילה דלא ניתנה‬ ‫סתום (דם) מן המפורש (שמן)‪ .‬תוד"ה מה)‪ ,‬אף לקיחה‬ ‫להתכפר בוידוי שעיר המשתלח על שאר עבירות‪.‬‬ ‫תורה למלאכי השרת‪ ,‬עגלה ערופה מועלין בה דכתיב‬ ‫בעצמו של כהן‪ ,‬ואחד בכלי לזריקה על המזבח‪,‬‬ ‫ולר"ש כשם שדם השעיר מכפר על ישראל‬ ‫"וערפו שם" שם תהא גניזתה‪ ,‬ולא ילפינן לעלמא‪,‬‬ ‫דכתיב "כי כחטאת האשם הוא" מה חטאת טעונה‬ ‫בטומאת מקדש וקדשיו בלא וידוי‪ ,‬כך דם הפר מכפר‬ ‫דשני כתובין הבאים כאחד אין מלמדים‪ ,‬ולמ"ד‬ ‫כלי דכתיב בעולה ושלמים "וישם באגנות" וכל הקרבנות‬ ‫על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו בלא וידוי‪ ,‬וכשם‬ ‫ששני כתובין מלמדין‪ ,‬הכא כתיב תרי מיעוטי‪,‬‬ ‫נלמדים בהקש מעולה ושלמים‪ ,‬אף האשם טעון כלי‪.‬‬ ‫שוידוי שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר‬ ‫"ושמו" ו"הערופה"‪ .‬ואי הוי כתיב רק חד מיעוטא‪,‬‬ ‫אמרינן דכיון ששני מיעוטים כתובים באותו דבר אין מיעוט‬ ‫שריפת פרי ושעירי יוה"כ‪ -‬לר"א ור"ש כולם‬ ‫בשאר‬ ‫עבירות כך וידוי פר מכפר על הכהנים‬ ‫אחר מיעוט אלא לרבות‪ ,‬ולכן צריך ב' מיעוטים‪ .‬תוד"ה תרי‪.‬‬ ‫מטמאים בגדים‪ ,‬ונשרפים בבית הדשן‪ ,‬והיינו אם‬ ‫עבירות‪ ,‬והושוו דבני כפרה נינהו‪ ,‬מיהו כל חד מכפר בדידי'‪.‬‬ ‫נשפך הדם באמצע ההזאות‪ -‬לר"מ הזאה נשפך הדם לאחר המתנות שבפנים והביא פר אחר למתנות‬ ‫מה מעכב בסדר עבודת יוה"כ‬ ‫הפרוכת ואח"כ נשפך הדם והביא פר אחר למתנות המזבח‪,‬‬ ‫כולם נשרפים בבית הדשן חוץ לג' מחנות‪ ,‬ומטמאים את בגדי‬ ‫שבפנים ושעל הפרוכת ושעל המזבח כל אחד הוא‬ ‫כל מעשה יוה"כ האמור במתני' על הסדר‪ ,‬אם הקדים‬ ‫העסוקים בשריפתם‪ ,‬ולחכמים רק האחרון שגמר בו‬ ‫ההזאות‬ ‫כפרה בפני עצמו‪ ,‬ואם נשפך הדם באמצע‬ ‫מעשה לחבירו לא עשה כלום‪ .‬לרבי יהודה דין זה‬ ‫יתחיל מתחילת אותו מקום שהוא מזה שם‪ ,‬דכל הכפרה‪.‬‬ ‫הוא דווקא דברים הנעשים בבגדי לבן בפנים‪ ,‬אבל‬ ‫מקום הוא כפרה בפני עצמו‪ .‬ולר"א ור"ש אינו חוזר‬ ‫דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ כגון הגרלה ווידוי‬ ‫על ההזאות כלל אפילו לא נגמרה אותה כפרה‪ ,‬אלא ס"ב‪ .‬נשפך דם השעיר לאחר מתנות פנים חוזר ומגריל‪ ,‬ואם‬ ‫ושפיכת שיריים וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב מה‬ ‫מתחיל ממקום שפסק‪ .‬ונחלקו בהא דכתיב "מדם נשפך הדם שוב לאחר מתנות הפרוכת חוזר ומגריל‪ ,‬נמצאו ג'‬ ‫שעשה עשוי‪ ,‬אמנם בשחיטה וחפינה מודה ר"י שהם‬ ‫חטאת הכיפורים אחת בשנה"‪ ,‬לר"מ הכונה חטאת שעירים לעזאזל‪ ,‬אבל אין משלח לעזאזל אלא שעיר‬ ‫מעכבים‪ ,‬דצורך פנים כפנים‪ ,‬ולרבי נחמיה אף דברים‬ ‫אחת ולא לעשות כפרה אחת משני חטאות‪ ,‬ולר"א אחד דכתיב "אותו" לשלח אותו לעזאזל‪ ,‬י"א שמשלח‬ ‫הנעשים בבגדי לבן בחוץ כגון אילו ואיל העם שהקדים‬ ‫ור"ש הכונה חיטוי אחד ולא לעשות אותה הזאה שני את הראשון‪ ,‬דמצוה בראשון (כרבי יוסי בהפריש‬ ‫להם הוצאת כף ומחתה מעכבים‪ ,‬אבל דברים הנעשים‬ ‫פסחו ואבד והפריש אחר ונמצא שמצוה בראשון‬ ‫חיטויים‪ .‬שיריים לכו"ע לא מעכבי כלל‪.‬‬ ‫בבגדי זהב בחוץ אין מעכבים‪.‬‬ ‫אע"פ שהופרש השני קודם חצות וכשהגיע זמן שחיטת הפסח‬ ‫וכן נחלקו בלוגין של מצורע שלר"מ מתנות שניהם נעשו ראוים יחד‪ ,‬ואם השני מובחר יביאנו‪ .‬אבל‬ ‫ס‪ :‬לרבי יוחנן נחלקו בהא דכתיב "והיתה זאת לכם‬ ‫שבפנים דכתיב "והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים"‪ ,‬ממה שבתרומת הלשכה לרבי יוסי היה כתוב על‬ ‫לחוקת עולם אחת בשנה"‪ ,‬לרבי יהודה אחד ממעט‬ ‫ומתנות שבבהונות דכתיב "ומן השמן אשר על כפו יתן הקופות א' ב' ג' משום שמצוה בראשון א"א ללמוד‬ ‫בגדי לבן בחוץ ואחד ממעט בגדי זהב‪ ,‬ולרבי נחמיה‬ ‫הכהן על תנוך אוזן המיטהר הימנית ועל בוהן ידו הימנית" כ"א לכאן‪ ,‬די"ל דשאני התם שבזמן שהראשונה היתה‬ ‫אחד ממעט בגדי זהב ואחד ממעט שיריים שאינם‬ ‫כפרה בפני עצמה‪ ,‬ואם נשפך השמן יתחיל מתחילת ראויה להקריב ממנה עדיין לא היתה השניה ראויה‬ ‫מעכבים אף הנעשים בבגדי לבן אם הקדימו להם דבר‬ ‫אותה נתינה‪ ,‬ולר"א ור"ש ממקום שפסק משם שהראשונה נראית להקרבה משנתרמה‪ ,‬אבל כאן השעיר‬ ‫המאוחר להם‪ ,‬ולרבי יהודה אם העיקר מעכב אף‬ ‫מתחיל‪ .‬ומתנות הראש דכתיב "ומיתר השמן אשר על כף הראשון אינו ראוי לשילוח עד גמר מתנות הדמים)‪ ,‬וי"א‬ ‫השיריים מעכבים כיון שגם עבודה זו מעכבת את הכפרה‬ ‫הכהן יתן על ראש המיטהר" לכו"ע אינם מעכבות‪ ,‬דגבי שמשלח את האחרון הואיל וגמר בו הכפרה‪.‬‬ ‫ומאי חזית למעוטה‪ .‬והגמרא מקשה שרבי יוחנן עצמו‬ ‫לבוא אל פתח אהל מועד‪ ,‬וא"כ ה"ה בקדשי בדק הביץ‬ ‫בפנים‪ ,‬דשניהם שמם חטאת‪ ,‬ואע"ג דמחסרי עבודת‬ ‫תמימין‪ .‬תוד"ה וכל)‪.‬‬ ‫היום ‪-‬מתן דמי הפר והשעיר וחפינת הקטורת והקטרתה‬ ‫שני שעירי‬ ‫הראוים ליקדם למוספין‪ ,‬קסבר אין מחוסר זמן לבו‬ ‫דיני שעיר המשתלח‬ ‫ביום‪ ,‬אבל אין חשובים ראויים לשעיר הנעשה‬ ‫שני שעירים שוים‬ ‫שעיר המשתלח ושאר קרבנות בעלי מום או‬ ‫בפנים‪ ,‬הואיל ומחוסר הגרלה ועלית גורל מתוך הקלפי‬ ‫שני שעירי יום הכיפורים מצוה שיהיו שוים זה לזה בכמה‬ ‫מחוסר זמן‪ -‬מחוסר זמן בהמת קרבן קודם יום השמיני‬ ‫מעכבת אע"פ שהנחה אינה מעכבת‪ ,‬ומחוסר הגרלה‬ ‫דברים‪ ,‬וכן הדין בשני כבשי מצורע ובשני צפורי מצורע‪,‬‬ ‫וכן בשני הכבשים של מוסף שבת‪ ,‬ובדיעבד אין זה‬ ‫כמחוסר מעשה אע"פ שאינו מעשה בגופן דרק עליית אין נותנים ממנו על המזבח‪ ,‬ואף אין מקדישים‬ ‫מעכב‪ .‬הגמרא מבארת במה צריך שיהיו שוים‪ ,‬ומנין‬ ‫הגורל מעכבת אבל לא ההנחה‪ ,‬אפ"ה הואיל ומצוה האמורה אותו‪ ,‬ואינו ראוי לשעיר המשתלח‪ ,‬דכתיב "ומיום‬ ‫לומדים דינים אלו לכתחילה ובדיעבד‪.‬‬ ‫בהן היא כמחסור מעשה דמי‪ .‬ואם שחטם לאחר הגרלה‪ ,‬השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד' "‪( ,‬והכא‬ ‫שני שעירי יוה"כ מצותם שיהיו שווים במראה ‪-‬‬ ‫דרשינן "לד' " לרבות דכל מקום דורשים לפי עניינא‬ ‫חייב על של שם ופטור על של עזאזל‪.‬‬ ‫לבנים או שחורים או שחומים‪ ,‬בקומה‪ ,‬בדמים‪,‬‬ ‫שלמים ששחטם קודם שנפתחו דלתות היכל דקרא)‪ ,‬ובאמת א"צ לזה דרשה שהרי אין הגורל‬ ‫ובלקיחתם כאחד‪ ,‬דכתיב "שני שעירי עיזים"‪,‬‬ ‫קובע לד' אלא בראוי לד' וכיון שאינו יודע איזו בהמה‬ ‫פסולים‪ ,‬דכתיב "ושחטו פתח אהל מועד" בזמן‬ ‫ו"שני" מיותר שהרי מיעוט "שעירי" שנים‪ .‬ואם‬ ‫שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול‪ .‬ולרב חסדא אם תצא בגורל אינו יכול להביא אחד מהם מחוסר זמן‪( ,‬ואף‬ ‫אינם שווים או לא נלקחו באותו יום כשרים‪ ,‬דכתיב‬ ‫שחטם בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור‪ ,‬לחנן המצרי דס"ל שאפילו אם דם השעיר לד'‬ ‫ב' פעמים "שעיר"‪ ,‬ולולא רבוי זה היינו אומרים שזה‬ ‫דמחוסר פתיחה אע"פ שאינו מעשה בגופן כמחוסר נמצא בכוס ומת המשתלח‪ ,‬מביא שעיר לעזאזל‬ ‫לעיכובא‪ ,‬דכתיב ג' פעמים "שני"‪ ,‬ומ"חוקה" ליכא‬ ‫מעשה הואיל ובהן נאמר הוי כמעשה בגופן‪ .‬וכתבו התוס' ובפשוטו הכונה ללא הגרלה‪ ,‬י"ל דהיינו שהדם שבכוס‬ ‫למילף‪ ,‬דלא כתיב חוקה אלא על העבודה‪ ,‬ולא על הלקיחה‬ ‫(ד"ה שלמים) דהאי טעמא השוחט בזמן הזה בחוץ פטור‪ ,‬דכיון אינו נדחה‪ ,‬אבל צריך להגריל ואותו שיצא לד' ירעה‪,‬‬ ‫שהיא מתמול שלשום‪ .‬והשתא דילפינן שאינו מעכב‬ ‫שנהרס המזבח חשיב אינו ראוי לפתח אהל מועד‪ ,‬ורק המעלה ויתכפר בדם של הראשון)‪ ,‬אבל לר"ש הסובר שאם מת‬ ‫חד קרא למראה וחד לקומה וחד לדמים‪ .‬וכתבו התוס'‬ ‫קטורת או מנחה בחוץ חייב כיון שאין המזבח מעכב בהם‪ .‬וכן אחד מביא חבירו שלא בהגרלה בעינן דרשה‪ ,‬או‬ ‫(ד"ה שני) שר"ש (שבועות י"ג‪ ):‬דורש מ"שני השעירים"‬ ‫אם המזבח בנוי במקומו למ"ד קדושה ראשונה קידשה לעתיד דאיצטריך קרא להיכא שהומם וחיללו על שעיר‬ ‫להקיש שכמו ששעיר הפנימי אינו מכפר על ישראל בשאר‬ ‫לבוא חייב אם שחט קרבן בחוץ‪.‬‬ ‫אחר שבזה א"צ הגרלה כיון שהוא בא מכח הראשון‪ ,‬ומום‬ ‫עבירות‪ ,‬כך שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר‬ ‫ס"ג‪ .‬פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה‪ -‬פוסל בשעיר המשתלח דכתיב "ואשה לא תתנו‬ ‫עבירות‪ ,‬ולדבריו הדין שיהיו שוים בקומה ומראה נלמד מאותו‬ ‫פסוק‪ ,‬דשקולין הם‪ ,‬והפסוק השני מלמד שיהיו שוים בדמים‪,‬‬ ‫לרב חסדא‪ -‬לשמו פטור דאינו ראוי לשמו בפנים‪ ,‬ושלא מהם על המזבח לד' "‪ ,‬ו"אשה" אלו החלבים‪ ,‬ואסור‬ ‫והפסוק השלישי מלמד כנ"ל לענין כפרה‪.‬‬ ‫לשמו אלא לשם שלמים חייב דראוי הוא לשם שלמים להקטיר אפילו מקצתם כזית מהם דכתיב "מהם"‪,‬‬ ‫בפנים‪ ,‬וסתמא לשמו ופטור‪ ,‬ולא חשיב ראוי לשלא ולא לזרוק דמם על המזבח דכתיב "מזבח"‪ .‬וצריך‬ ‫ס"ב‪ :‬כבשי מצורע וציפורי מצורע ומוספים של‬ ‫לשמו בפנים‪ ,‬דבעי עקירה אינו ראוי בפנים לשלמים ילפותא לשעיר המשתלח גם לפסול מחוסר זמן‬ ‫שבת מצוותם שיהיו שווים‪ ,‬דכתיב בכבשי מצורע‬ ‫וגם לפסול בעל מום‪ ,‬דמחוסר זמן חמור כיון שעדיין‬ ‫אא"כ עקר שם פסח ממנו‪.‬‬ ‫ומוספין "שני כבשים" ו"שני" מיותר שהרי מיעוט‬ ‫לא הגיע זמנו‪ ,‬ובעל מום חמור משום דמאיס‪.‬‬ ‫כבשים שנים‪ ,‬ובצפורים כתוב "שתי צפורים"‪ .‬אמנם‬ ‫לריו"ח‪ -‬י"א בין לשמו בין שלא לשמו פטור‪,‬‬ ‫דעקירת חוץ לאו שמה עקירה‪ ,‬דלא הכשיר הכתוב פסח ס"ד‪ .‬לרבא הריבוי בשעיר המשתלח הוא לדין‬ ‫דין זה במצורע אינו לעיכובא‪ ,‬דכתיב ב' פעמים‬ ‫בשאר ימות השנה לשם שלמים אלא בפנים ובעקירת השם‪ ,‬מחוסר זמן של אותו ואת בנו לומר שאינו ראוי‬ ‫"הכבש" וב' פעמים "צפור" (וקמ"ל שלא לומדים‬ ‫מ"תהיה" שזה לעיכובא‪ ,‬אלא לומדים שעכב בשאר‬ ‫וי"א בין לשמו בין שלא לשמו חייב‪ ,‬דפסח בשאר לשעיר המשתלח‪ ,‬וכגון ששחט אמו לחולה ביו"כ‪,‬‬ ‫ימות השנה שלמים הוא‪ ,‬וא"צ עקירה‪.‬‬ ‫דיני מצורע)‪ .‬י"א שבמוספין זה מעכב שיהיו שוים‪ ,‬ודעת‬ ‫ואף שהאיסור הוא על שחיטת שניהם‪ ,‬דחייתו לצוק‬ ‫רש"י שאינו מעכב‪ ,‬דמנלן לומר שזה מעכב‪ ,‬והתוס' (ד"ה‬ ‫מחוסר זמן בין בגופו כגון בתוך ז' ימים ללידתו‪ ,‬בין זו היא שחיטתו‪ .‬והקשו התוס' (ד"ה דחייתו) בהא דאיתא‬ ‫מוספין) כתבו דהא דכתיב "עולת שבת בשבתו הוי כמו שנה‬ ‫בחולין שבשור הנסקל אין דין אותו ואת בנו לפי ר"ש‪ ,‬כיון דהוי‬ ‫עליו הכתוב לעכב‪.‬‬ ‫שחיטה שאינה ראויה‪ ,‬אבל בעגלה ערופה יש דין אותו ואת‬ ‫בבעלים‪ ,‬השוחטו בחוץ פטור‪ ,‬ואיזה מחוסר זמן‬ ‫בבעלים‪ ,‬כגון זב וזבה ומצורע שצריכים להביא‬ ‫אמנם כבשי התמיד א"צ להיות שווים‪ ,‬והא דכתיב‬ ‫בנו‪ ,‬דכיון שאם נמצא ההורג לפני שנערפה העגלה תצא‬ ‫ותרעה בעדר‪ ,‬ומבואר שמחיים אינה אסורה‪ ,‬ואמאי לא קאמר‬ ‫קרבנותיהם לסוף שבעה‪ ,‬ויולדת שצריכה להביא קרבנותיה‬ ‫"שניים ליום" היינו שצריך לשוחטם כנגד היום ‪-‬כנגד‬ ‫שגם בעגלה ערופה נחלקו ר"ש ורבנן היכא שערפה‪ ,‬שלר"ש‬ ‫בסוף מלאת ימי טהרה‪ ,‬שהקריבו לפני הזמן חטאת או‬ ‫זריחת השמש‪ ,‬תמיד של שחר בקרן צפונית מערבית‬ ‫פטור כיון שאינה ראויה לאכילה‪ ,‬ולרבנן חייב משום שעריפתה‬ ‫שכיון שהשמש במזרח בשיפולי הרקיע והכתלים היו גבוהים‬ ‫אשם בחוץ‪ ,‬דבפנים א"א להביאם לשם חובה כיון שלא‬ ‫זו היא שחיטתה‪.‬‬ ‫היה צל הכותל הרבה לכיוון מערב‪ ,‬ולכן צריך להרחיקו לצד‬ ‫הגיע הזמן‪ ,‬ולא לנדבה כיון שחטאת ואשם אינם באים בנדבה‪,‬‬ ‫מערב ככל יכולתו‪ ,‬וצפונית משום שקדשי קדשים שחיטתם‬ ‫(אבל בעולה ושלמים חייבים כיון שאפשר להביאם‬ ‫על ירך המזבח צפונה‪ ,‬ושם היה בית המטבחיים והיו קבועים‬ ‫מת אחד מן השעירים‬ ‫בפנים לנדבה‪ ,‬ושלמים היינו בנזיר)‪ .‬לרב חלקיה בר טובי‬ ‫ברצפה כ"ד טבעות בריבוע של כ"ד אמות על כ"ד אמות‪ ,‬כמנין‬ ‫שני שעירי יום הכיפורים נקבעים למצותם ע"י גורל‪,‬‬ ‫אם שחט אשם שלא לשמו כגון לשם עולה או שלמים‬ ‫כ"ד משמרות‪ ,‬ונותנים ראש הבהמה לתוכם‪ ,‬בטבעת השניה‬ ‫והיכא שמת אחד מהם לאחר ההגרלה צריך להביא שנים‬ ‫לכיוון צפון‪( ,‬כדי שהטבעת הראשונה תסייע לאחוז רגלי‬ ‫חדשים‪ ,‬ויש לדון איזה שעיר אין עובדים בו‪ ,‬ומה יעשה‬ ‫חייבים‪ ,‬כיון שהוא ראוי לעולה ושלמים בפנים‪ ,‬דכל הזבחים‬ ‫שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם‬ ‫הבהמה שלא תתהפך‪ ,‬ולתוס' (ד"ה על) גזירה שמא יטיל‬ ‫עם אותו שעיר‪ ,‬וזה תלוי בדין בעלי חיים שנדחו‬ ‫גללים)‪ ,‬ופני השוחט וצואר הבהמה היו באלכסון לצד מזרחי‬ ‫מהקרבה אם הם חוזרים להיות ראוים‪ ,‬או שדינם לרעות‬ ‫חובה‪ ,‬וס"ל שעקירת חוץ שמי' עקירה‪.‬‬ ‫צפוני‪ ,‬ושל בין הערבים בקרן מזרחית צפונית‬ ‫עד שיפול בהם מום‪ ,‬או שדינם למיתה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫ס"ג‪ :‬שחט השעירים בחוץ לאחר הגרלה חייב‬ ‫בטבעת השניה ופניו למערב דרום באלכסון‪ ,‬שזריחת‬ ‫אם מת אחד השעירים לפני ההגרלה‪ ,‬יביא שעיר‬ ‫החמה באה משם‪.‬‬ ‫על של שם ופטור על של עזאזל‪ ,‬דאף ששני‬ ‫אחר שיהיה זוג לשני‪.‬‬ ‫השעירים ראוים לבוא אל פתח אוהל מועד‪ ,‬דרשינן‬ ‫אם מת אחד מהשעירים אחרי ההגרלה‪ ,‬יביא זוג‬ ‫"אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא‬ ‫דין "ראוי לפתח אוהל מועד" בשוחט‬ ‫חדש ויגריל עליהם בתחילה‪ ,‬אם של שם מת יאמר‬ ‫הביאו להקריב קרבן לד' " להוציא של עזאזל שאינו‬ ‫בחוץ‬ ‫זה שעלה עליו הגורל לד' יתקיים תחתיו‪ ,‬ואם של‬ ‫מיוחד לד'‪ .‬ופרת חטאת לרש"י א"צ למעטה‪ ,‬כיון שאינה‬ ‫השוחט קרבן מחוץ לעזרה חייב כרת‪ ,‬דכתיב "איש איש‬ ‫עזאזל מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל‬ ‫ראויה לבוא אל פתח אוהל מועד‪ ,‬ולתוס' (ד"ה ולא) יש לגמרא‬ ‫מבית ישראל אשר ישחט שור וכו' או אשר ישחט מחוץ‬ ‫יתקיים תחתיו‪ ,‬והשני (להלן יבואר מיהו השני)‬ ‫צד שצריך למעטה‪.‬‬ ‫למחנה‪ ,‬ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו' ונכרת האיש‬ ‫ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה‪ ,‬שאין‬ ‫ההוא מקרב עמו"‪ .‬אמנם חז"ל דרשו שחיוב זה אינו אלא‬ ‫השוחט קדשי בדק הבית בחוץ פטור משום‬ ‫בקרבן הראוי להקרבה בעזרה‪ ,‬ולהלן יבואר בכמה אופנים‬ ‫חטאת ציבור מתה‪( ,‬ולרבי יהודה תמות‪ ,‬ושיטתו‬ ‫שחוטי חוץ‪ ,‬ואף שהם נחשבים קרבן דכתיב "ונקרב‬ ‫האם הקרבן נקרא ראוי להקרבה או לא‪.‬‬ ‫תבואר להלן)‪.‬‬ ‫שני שעירי יוה"כ ששחטם בחוץ קודם הגרלה את קרבן ד' וכו' כלי זהב וכו' "‪ ,‬מ"מ הא כתיב "ואל‬ ‫שיטת רב שהשעיר השני מהגורל הראשון קרב‪,‬‬ ‫פתח אוהל מועד לא הביאו" וזה אינו ראוי לפתח‬ ‫והשעיר השני מהגורל השני ירעה‪ .‬ולריו"ח של‬ ‫שהם קדושים שהרי הם נקנים מתרומת הלשכה‪ ,‬חייב על‬ ‫אוהל מועד דאין קדשי בדק הבית עתידים לבוא לפתח אהל‬ ‫ראשון ירעה ושל שני קרב‪ .‬ומחלוקתם היא‬ ‫שניהם משום שחוטי חוץ‪ ,‬אע"פ שהם עצמם עדיין אינם‬ ‫מועד‪ .‬וי"מ הטעם משום שסתם קדשי בדק הבית הם בעלי‬ ‫שלריו"ח בעלי חיים נדחים‪ ,‬ולרב רק בשחוטים אמרינן‬ ‫ראוים להקרבתם‪ .‬רב חסדא (וי"א רבה) מבאר הטעם מומים שהרי המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה‪ ,‬אך‬ ‫הואיל וראוים הם לשעיר הנעשה בחוץ ‪-‬חטאת מוסף בגמרא בזבחים מבואר דלא כדבריהם‪ .‬רש"י‪( .‬דמבואר בזבחים הואיל ונדחה ידחה‪ ,‬ולכן אם מת המשתלח ישפך הדם‪ ,‬אבל‬ ‫יוה"כ‪ ,‬דלא בעי עקירה אע"פ שלקחו לשם שעיר הנעשה קי"ב‪ .‬שפרת חטאת אע"פ שהיא תמימה פטור כיון שאין סופה בעלי חיים אינם נדחים‪ ,‬דיליף מבעל מום עובר‬ ‫דאע"פ שקיים מצות הגרלה ורק הגרלה מעכבת בו ולא‬ ‫אפי' קרבו כולם חוץ מאחד יצא לבית השריפה‪ .‬ורב‬ ‫שהוא חוזר להיות ראוי לקרבן‪ ,‬דכתיב "כי משחתם‬ ‫וידוי לר' יהודה‪ ,‬וכ"ש ששילוח אינו מעכב לכו"ע שהרי הוא‬ ‫בהם מום בם לא ירצו" אבל כשאין מום בם ירצו‪.‬‬ ‫ס"ל כר"א‪ ,‬אי נמי אפילו לרבנן מדאורייתא יכול להקריבם‪,‬‬ ‫נעשה ע"י איש עיתי ולא כתיב חוקה אלא על דברים הנעשים‬ ‫שהרי אם עלו לא ירדו‪ ,‬ורק מדרבנן אין להקריבם‪ .‬תוד"ה הא)‪,‬‬ ‫ובאמת רב מודה שאפשר להקריב את השני‪ ,‬אלא‬ ‫בבגדי לבן‪ ,‬מ"מ הא כתיב "יעמד חי לפני ד' לכפר"‬ ‫דסבר כרבי יוסי דמצוה בראשון‪ ,‬דאמר רבי יוסי וריו"ח לומד דין זה מדכתיב בהם ולא כתיב בם‪ ,‬ורב‬ ‫דבעינן שיהיה חי עד שעת מתן דמים של חבירו ואם‬ ‫המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ בם בהם לא דריש‪.‬‬ ‫מת קודם אין כפרת הדם כלום‪ ,‬וממילא צריך להביא אחר‪ ,‬וכיון‬ ‫שא"א להביא אחר בלא הגרלה צריך להביא שנים‪ ,‬וממילא‬ ‫נמצא הראשון מצוה להקריב את הראשון אע"פ ס"ד‪ :‬שיטת רבי יהודה שהשעיר השני שבזוג‬ ‫ראשון נדחה‪ ,‬דשחוטים נדחים לכו"ע‪.‬‬ ‫שכשהגיע חצות שהוא זמן שחיטת הפסח שניהם ראוים‬ ‫הראשון ימות ולא ירעה‪ ,‬ויתכפר בשני שבזוג שני‪.‬‬ ‫להקרבה‪ ,‬ואם היה השני מובחר ממנו יביאנו (והתוס'‬ ‫פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו‬ ‫לרב סובר ר"י שבעלי חיים נדחים ולכן ימות‪ ,‬ובזה‬ ‫(ד"ה ואם) מסתפקים אם גם בשעירי יוה"כ אם היה השני‬ ‫נחלקו‪ .‬ולריו"ח צ"ב במה נחלקו‪ ,‬ומתני' דייקא כרב‪.‬‬ ‫מובחר ממנו יביאנו‪ ,‬או לא)‪ ,‬ולחכמים איזה שירצה‬ ‫שקלים שנגנבו או אבדו‪ -‬בני העיר ששלחו‬ ‫והא דתלי רבנן טעמא דרועה משום שאין חטאת‬ ‫יקריב‪( ,‬ומקופות שאמר רבי יוסי שכותבים א' ב' ג'‬ ‫שקליהם לירושלים ע"י שליח ונגנבו או שנאבדו‪ ,‬אם‬ ‫ציבור מתה‪ ,‬לריו"ח ביחיד מודים חכמים שתמות‪,‬‬ ‫נתרמה התרומה לפני שנודע שאבדו נשבעים‬ ‫לידע איזה תרומה ראשונה אין ראיה לכאן‪ ,‬דילמא‬ ‫וכדרבי אבא שאמר במפריש חטאתו ונאבדה והפריש‬ ‫השלוחים שבועת השומרים לגזברים כיון שההפסד הוא‬ ‫שאני התם דשם הראשון היה ראוי לפני השני וכאן‬ ‫אחרת תחתיה ונמצאה הראשונה‪ ,‬לרבי מתכפר באחת מהם‬ ‫להקדש‪ ,‬דכיון שתורמים על האבוד שלא נודע‪ ,‬אין הבעלים‬ ‫אין ראוים אלא אחרי מתן דם הפר ואז שניהם ראויים)‪.‬‬ ‫והשניה תמות‪ ,‬ולרבנן רק בנמצאת לאחר כפרה תמות השניה‪,‬‬ ‫חייבים להביא שקלים אחרים‪( ,‬והא דתניא תורמין על‬ ‫רבא מדייק ממתני' כרב‪ ,‬ובברייתא מבואר כרבי אבל בנמצאת קודם כפרה לאחר הפרשה רועה‪ ,‬ואמר רבי אבא‬ ‫האבוד ועל הגבוי‪ ,‬לרש"י (ב"מ נ"ח) הכונה אבוד שבא ליד‬ ‫שליח ואבד ולא נודע לבעלים קודם התרומה‪ ,‬ועל הגבוי ביד‬ ‫יוחנן‪ ,‬ודורשים מ"יעמד חי" ולא שכבר עמד ונדחה שלכו"ע אם נתכפר באינה אבודה תמות האבודה‪,‬‬ ‫שליח ולא אבד‪ .‬והתוס' (ד"ה נשבעים) מבארים שאבוד‬ ‫ע"י חבירו‪ ,‬דבעינן עמידה אחת ולא שתי עמידות‪ ,‬שהשעיר דכך נאמרה הלכה למשה מסיני חטאת שאבדה ונתכפרו‬ ‫היינו שהגיע ללשכה ונאבד לפני שנתרמה התרומה‪ ,‬ועל‬ ‫בעליה באחרת מתה‪ ,‬ורק בנתכפר בראשונה והשניה עומדת‬ ‫מהזוג השני נשלח לעזאזל‪.‬‬ ‫הגבוי היינו שבשעת התרומה היה ביד שליח‪ ,‬אפילו אם‬ ‫נחלקו אם מפריש לצורך תשלומי אבוד כאבוד דמי או לא‪,‬‬ ‫סופו שנאבד‪ ,‬ועל העתיד שיגבות היינו שלא נתנו עדיין‬ ‫ולכן לרבי יוחנן אמרי רבנן שאין חטאת ציבור מתה‪ ,‬אבל‬ ‫אחרי‬ ‫ראוי‬ ‫להיות‬ ‫ששייך‬ ‫א"א ללמוד ממחוסר זמן‬ ‫לשליח)‪ ,‬ואם לא נתרמה התרומה נשבעים לבני‬ ‫שלא היה ראוי‪ ,‬דהיכא שנראה ונדחה חמור יותר חטאת דיחיד תמות‪ ,‬דהוי כנתכפר באינה אבודה והדחויה‬ ‫העיר‪ ,‬ובני העיר מביאים שקלים חדשים‪ ,‬ואם‬ ‫מהיכא שלא היה ראוי עדיין‪( .‬ואפילו לריו"ח דס"ל קיימת‪ ,‬ולרב שמקריבים את השניה שבזוג הראשון אמאי‬ ‫נמצאו השקלים הראשונים שאבדו או שהחזירום‬ ‫בשל יחיד תמות‪ ,‬דאפילו לרבי לא תמות כיון שלא הופרשה‬ ‫בקידושין ז‪ :‬שדיחוי מעיקרא הוי דיחוי ואפילו בבעלי חיים‪,‬‬ ‫לתשלומי אבוד‪ ,‬שהרי המשתלח מת‪ ,‬וכיון שאין בעלי חיים‬ ‫לגבי בהמה של שני שותפין שהקדיש חציה וחזר וקנה את‬ ‫הגנבים‪ ,‬לחכמים אלו ואלו שקלים ואין עולים‬ ‫נדחים היה יכול להקריב גם אותו‪ ,‬לכאורה דינו כמפריש‬ ‫החצי השני והקדישו‪ ,‬שחלה הקדושה אבל אינה ראויה‬ ‫להם לשנה הבאה‪ ,‬ולרבי יהודה עולים להם לשנה‬ ‫להקרבה‪ ,‬שאני התם שמשעה שהקדישה היתה דחויה‪ .‬ואע"פ‬ ‫שתי חטאות לאחריות שהוא מתכפר באחד מהם‬ ‫הבאה‪ .‬ורבא מבאר שרבי יהודה סובר שחובות‬ ‫שמחוסר זמן יכול להקדישו בלילה אע"פ שאינו ראוי להקרבה‬ ‫והשניה תרעה‪ .‬ומיישבת הגמ' דכיון שאמר רבי יוסי‬ ‫של שנה זו קרבות לשנה הבאה‪.‬‬ ‫אלא ביום‪ ,‬כיון שאינו מחוסר מעשה בגופו לא חשיב נדחה‪,‬‬ ‫מצוה בראשון מעיקרא כמפריש לאיבוד דמי‪ ,‬ומתני'‬ ‫ועוד דלילה אינו דוחה כיון שאינו ראוי להקרבת שום קרבן‪,‬‬ ‫פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז (‪-‬ציבור שחטאו‬ ‫רבי היא‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה הוה) שאין לומר דמתני' כר"ש‬ ‫ומטעם זה לא אומרים בכל הקרבנות שעבר עליהם לילה שהם‬ ‫בע"ז בהוראת בי"ד ומביאים פר לעולה ושעיר לחטאת)‪,‬‬ ‫שבכל גוונא חטאת יחיד אינה רועה‪ ,‬אפילו במפריש ב' חטאות‬ ‫נדחים מהקרבה‪ .‬תוד"ה התם)‪ .‬ולריו"ח "בהם" ממעט‬ ‫שאבדו‪ ,‬והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים‬ ‫לאחריות‪ ,‬שהרי ר"ש סובר שאם מת אחד השעירים מביא‬ ‫שאר בעלי חיים שנדחו‪ ,‬ורב ממעט מ"בהם"‬ ‫אחר שלא בהגרלה‪ ,‬ובמתני' מבואר שצריך הגרלה‪.‬‬ ‫לרבי יהודה הראשונים ימותו‪( ,‬ולר"א ור"ש ירעו עד‬ ‫שאברים של עולה תמימה שנתערבו באברים של‬ ‫בעלת מום‪ ,‬כל אבר שקרב אחד ממנו לפני ששמו לב ס"ה‪ .‬ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה‪ ,‬שאין חטאת‬ ‫לתערובת‪ ,‬יכול להקריב כולם ותולים האיסור באותו המשתלח כיון שעדיין לא הזה דמו וכתיב חוקה ציבור מתה‪ ,‬ולא נקט פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬משום שפר‬ ‫העלם דבר של כהן משיח שטעה ועשה בהוראת עצמו‪ ,‬בזה‬ ‫בדברים הנעשים בבגדי לבן‪ ,‬וצריך להביא דם אחר‪ ,‬וא"א‬ ‫שקרב‪ ,‬ותולין לקולא הואיל ואין כאן ספק איסור דאורייתא‪,‬‬ ‫מודים ר"א ור"ש‪ .‬תוד"ה וכן)‪.‬‬ ‫להביאו בלא הגרלה‪ ,‬וכיון דס"ל שבעלי חיים נדחים ימות‬ ‫דילפינן שלא הזהירה תורה על בעלי מומין אלא כשהם‬ ‫הגמרא שואלת למה לא ישמרם לשנה הבאה‪.‬‬ ‫המשתלח הראשון‪ ,‬ואם מת המשתלח ישפך הדם‪,‬‬ ‫בעצמם ולא בתערובת‪ ,‬וכשיטת ר"א‪( ,‬אבל לחכמים‬ ‫מבצע סיכומי סוגיות‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית‬ ‫‪ 13‬שיעורים לשמיעה טלפונית ‪ ₪ 500‬בלבד‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית‬ ‫חדשה של כתיבת ושליחת סיכומים‬ ‫ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית‪ ,‬שיעור‬ ‫החודשיים על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר‬ ‫ע"י כלל הלומדים ושליחתם למערכת‪.‬‬ ‫הפתיחה חינם בקו ‪ 02-3131-465‬שלוחה ‪4‬‬ ‫(לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪.‬‬ ‫מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫‪-‬‬ ‫וזכרון‪ .‬שיעור הסברה על המתווה בקו‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪,‬‬ ‫תמצית ‪ .02-3131-465‬שלוחה ‪.7‬‬ ‫משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל‬ ‫הנרשמים (בנדרים פלוס קופת תמצית)‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי‬ ‫מסכתות הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל‬ ‫לשליחת הסיכומים‪ ,‬זכאים לשמיעה‬ ‫עד יום שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫תנ"ך וספרי מוסר‪ ,‬או סיכומים לפי סדר הלימוד‬ ‫טלפונית של הקורס המלא 'אומנות‬ ‫של‪ :‬העמוד היומי‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪,‬‬ ‫הסיכום – כדרך להתענג בידיעת‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫דף הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪ ,‬אורייתא‪ ,‬אהבת‬ ‫התורה' במחיר ‪ ₪ 120‬במקום ‪,500‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שלום‪ ,‬ומפעל הש"ס‪.‬‬ ‫ולבחורים ‪ ₪ 60‬במקום ‪.300‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים‪.‬‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬במזומן‪,‬‬ ‫קו עדכונים ושיעורים‪02-3131-465 -‬‬ ‫וזכיות נוספות‪.‬‬ ‫מבחן ‪ < 110‬ראש השנה‬ ‫מבחן ‪ < 109‬פרשת נצבים וילך‬ ‫מבחן ‪ < 108‬פרשת כי תבא‬ ‫מבחן ‪ < 107‬כי תצא‬ ‫יומא ס"ז‪ .‬עד ע‪.‬‬ ‫יומא ס"ג‪ :‬עד ס"ו‪:‬‬ ‫יומא ס‪ .‬עד ס"ג‪.‬‬ ‫יומא נ"ו‪ :‬עד נ"ט‪:‬‬ ‫ס"ז‪ .‬האם היו מלוים את המשלח עד לצוק?‬ ‫ס‪ .‬באיזה אופן נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה האם‬ ‫נ"ו‪ :‬מדוע סובר רבי יהודה למסקנה שלא היה אלא‬ ‫ס"ג‪ :‬האם אפשר להביא שעיר המשתלח שאינו בן‬ ‫הסדר מעכב?‬ ‫כן אחד לדם הפר והשעיר?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ח' ימים או בעל מום?‬ ‫א' מפני שתמיד חוששים שלא ישים לב לכתיבה‬ ‫א' בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ויחליף‪.‬‬ ‫ב' בדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ב' שמא מתוך חולשתו של הכה"ג לא ישים לב‬ ‫ג' בדברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ‪.‬‬ ‫ג' כשאינו בן ח' ימים כן ובעל מום לא‪.‬‬ ‫לכתיבה ויחליף‪.‬‬ ‫ס"ז‪ :‬מהי קושית הגמרא )לפי רש"י( על מה‬ ‫ג' שמא יניח את שניהם ויקרוש הדם‪.‬‬ ‫ס"ד‪ .‬באיזה אופן מודה רבי יוחנן שאין דיחוי‬ ‫ס‪ :‬כהן שחפן את הקטורת לפני שחיטת הפר‪ ,‬האם‬ ‫שכתוב נתנם במגיס והקטירם על גבי המזבח?‬ ‫זה מועיל?‬ ‫נ"ז‪ .‬אם נתערבו דם הפר השעיר לפני שנתן‬ ‫א' שאין להקטירם עם המגיס‪.‬‬ ‫בבעלי חיים‪ ,‬ובאיזה אופן מודה רב שיש דיחוי‬ ‫)גמרא ורש"י(?‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫משניהם‪ ,‬מדוע אין נתינה אחת עולה לשניהם?‬ ‫ב' שאין להקטירם בבגדי לבן‪.‬‬ ‫ב' כן‪.‬‬ ‫א' משום שצריך נתינה מכל אחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫ג' שאם מקטירים אותם מיד לא צריכים מגיס‪.‬‬ ‫א' רבי יוחנן מודה רק במחוסר זמן‪ ,‬ולרב תמיד אין‬ ‫ב' משום שצריך לתת מדם השעיר דווקא אחרי נתינה‬ ‫דיחוי‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫מדם הפר‪.‬‬ ‫ב' רבי יוחנן מודה גם בבעל מום עובר‪ ,‬ורב מודה‬ ‫ג' משום שדינם חלוק‪.‬‬ ‫ס"ח‪ .‬היכן היו נשרפים הפר והשעיר?‬ ‫בשחוטים‪.‬‬ ‫ס"א‪ .‬באיזה אופן נחלקו תנאים האם חוזר לתחילת‬ ‫א' במזבח‪.‬‬ ‫ג' רבי יוחנן מודה שמחיים אין דיחוי‪ ,‬ולרב גם בשחוטים‬ ‫אותו דבר או שמתחיל ממקום שפסק?‬ ‫נ"ז‪ :‬האם היה נותן מדם הפר והשעיר יחד או מכל‬ ‫ב' מחוץ לעזרה‪.‬‬ ‫אין דיחוי‪.‬‬ ‫א' בנשפך הדם באמצע ההזאות‪.‬‬ ‫אחד בפני עצמו?‬ ‫ג' מחוץ לג' מחנות‪.‬‬ ‫ב' בנשפך השמן של מצורע‪.‬‬ ‫א' בקודש הקודשים ובהיכל היה נותן מכל אחד בפני‬ ‫ס"ד‪ :‬למה לפי רבי יהודה אליבא דרב אם נשפך דם‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ועל מזבח הזהב משניהם יחד‪.‬‬ ‫ס"ח‪ :‬מתי הכהן גדול יכול להמשיך בעבודה‬ ‫השעיר לד' ימות השעיר המשתלח?‬ ‫ב' בקודש הקודשים ובהיכל היה נותן מכל אחד בפני‬ ‫אחרי שליחת השעיר לעזאזל?‬ ‫א' משום דס"ל שבעלי חיים נדחים‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ועל מזבח הזהב מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' משום שעדיף לשלח את השעיר החדש‪.‬‬ ‫ס"א‪ :‬נזיר קרח‪ ,‬כיצד ינהג בדין תגלחת?‬ ‫ג' בכל מקום היה נותן מכל אחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫א' י"א מיד‪ ,‬וי"א כשהגיע לצוק‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫א' י"א שא"צ לגלח‪ ,‬וי"א שצריך ואין לו תקנה‪.‬‬ ‫ב' י"א מיד וי"א אחרי ג' מילין‪.‬‬ ‫ב' י"א שא"צ לגלח‪ ,‬וי"א שיעביר תער על מקום השיער‪.‬‬ ‫נ"ח‪ .‬למסקנת הגמרא )ללישנא קמא( האם יש‬ ‫ג' י"א אחרי ג' מילין וי"א כשהגיע לצוק‪.‬‬ ‫ס"ה‪ .‬פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו והקריב‬ ‫ג' י"א שא"צ לגלח‪ ,‬וי"א שצריך ואין לו תקנה‪ ,‬וי"א‬ ‫חציצה כשמניח מזרק בתוך מזרק ומקבל בו את‬ ‫אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים‪ ,‬מה דינם?‬ ‫שיעביר תער על מקום השיער‪.‬‬ ‫הדם?‬ ‫ס"ט‪ .‬מה אסור לעשות עם כלאים?‬ ‫א' ימותו‪.‬‬ ‫א' יש חציצה‪.‬‬ ‫א' לבישה והעלאה אסורים מדאורייתא‪ ,‬ומדרבנן‬ ‫ב' ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה‪.‬‬ ‫ס"ב‪ .‬המפריש פסחו ואבד והפריש אחר‪ ,‬באיזה‬ ‫ב' אין חציצה‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' הגמרא נשארת בספק‪.‬‬ ‫אסור אף להציעם תחתיו‪.‬‬ ‫אופן אמר רבי יוסי שמצוה להקריב את הראשון‬ ‫ב' לבישה והעלאה אסורים מדאורייתא‪ ,‬ולהציע‬ ‫)גמרא ורש"י(?‬ ‫נ"ח‪ :‬איזה חילוק בין הזאת פר העלם דבר של‬ ‫תחתיו מותר‪.‬‬ ‫ס"ה‪ :‬למסקנה מה הטעם שלא שומרים את הפר‬ ‫א' רק אם השני הופרש אחרי חצות‪.‬‬ ‫ציבור להזאת פר יום הכיפורים אינו נכון?‬ ‫ג' לבישה אסורה מדאורייתא‪ ,‬העלאה אסורה‬ ‫של יוה"כ שנאבד לשנה הבאה?‬ ‫ב' גם אם השני הופרש קודם חצות‪.‬‬ ‫א' פר העלם דבר של ציבור היו הזאותיו מפוזרות‪ ,‬ושל‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ולהציע תחתיו מותר‪.‬‬ ‫א' מפני שקרבן ציבור צריך לבוא מתרומה חדשה‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫יוה"כ מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫ב' גזירה משום חטאת שמתו בעליה‪.‬‬ ‫ב' פר העלם דבר של ציבור היה עומד אחרי המזבח‪,‬‬ ‫ג' גזירה משום תקלה‪.‬‬ ‫ובפר יום הכיפורים בין המזבח לפרוכת‪.‬‬ ‫ס"ט‪ :‬היכן היתה קריאת התורה ביום‬ ‫ס"ב‪ :‬אלו קרבנות צריכים להיות שוים?‬ ‫ג' פר העלם דבר של ציבור היה מזה על הפרוכת ממש‪,‬‬ ‫הכיפורים?‬ ‫ס"ו‪ .‬האם ישראל כשר להולכת השעיר לעזאזל?‬ ‫א' שעירי יום הכיפורים‪ ,‬כבשי וצפורי מצורע‪ ,‬תמידין‬ ‫ופר יוה"כ כנגד הפרוכת‪.‬‬ ‫א' בעזרת ישראל‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ומוספין‪.‬‬ ‫ב' בעזרת נשים‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ב' שעירי יום הכיפורים‪ ,‬כבשי מצורע‪ ,‬תמידין ומוספין‪.‬‬ ‫נ"ט‪ .‬מה היה עושה עם שיירי דם הפר?‬ ‫ג' בהר הבית‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' שעירי יום הכיפורים‪ ,‬כבשי וצפורי מצורע‪ ,‬ומוספין‪.‬‬ ‫א' שופך ישר לתוך האמה‪.‬‬ ‫ב' שופך ליסוד הדרומי של המזבח הפנימי‪.‬‬ ‫ס"ו‪ :‬אם השעיר לעזאזל חולה‪ ,‬האם מותר להרכיבו‬ ‫ס"ג‪ .‬קרבן שהוקרב מחוץ לעזרה כשהוא בן ז' ימים‬ ‫ג' שופך ליסוד המערבי של המזבח החיצון‪.‬‬ ‫ע‪ .‬מתי ביום הכיפורים היה הכהן גדול עושה‬ ‫על כתפו ביוה"כ שחל בשבת?‬ ‫או בזב לפני ז' מלאת לו ז' ימים‪ ,‬האם יש בזה חיוב‬ ‫את אילו ואיל העם?‬ ‫א' אסור‪.‬‬ ‫נ"ט‪ :‬באיזה דבר מצינו שיש בו איסור הנאה‬ ‫כרת?‬ ‫א' בטבילה שניה בבגדי לבן‪.‬‬ ‫ב' מותר רק לרבי נתן שהחי נושא את עצמו‪.‬‬ ‫מדאורייתא אע"פ שנעשית מצוותו?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫א' תרומת הדשן‪.‬‬ ‫ב' בטבילה שלישית בבגדי זהב‪.‬‬ ‫ג' מותר לכולי עלמא‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ב' דם לאחר כפרה‪.‬‬ ‫ג' בטבילה חמישית בבגדי זהב‪.‬‬ ‫ג' אם הקרבן בן ז' ימים לא‪ ,‬ואם לא מלאו ז' ימים לזב כן‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬