תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — ניצבים וילך (2026-08-31)

גליון | 35יומא נ :עד ס"ה | .אלול ה'תשפ"ו
עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה מחתה ,שאח"כ היה הכהן גדול לוקח את המחתה בימינו נ :תמורה בפר יוה"כ -רבי אלעזר מסתפק אם פר
קומתו" .והא דכתיב "ושלושים אמה קומתו" הגמ' בב"ב ואת הכף בשמאלו והולך לקודש הקדשים .ולהלן יבואר
סדר הליכתו לקודש הקדשים ,וסדר הקטרת הקטורת יוה"כ עושה תמורה או לא ,ואף שהמתכפר הוא
מבארת דעשרים אמה היינו משפת כרובים ולמעלה ,ורש"י
ע"ג הגחלים. עושה תמורה ,מ"מ יש להסתפק אם הכהנים
במלכים מבאר שהיה גובה עשרים אמה עד עליית בית קדשי
מתכפרים מקופיא -כפרתם צפה ע"ג כפרתו של כה"ג,
הקדשים( .תוד"ה ועשרים) .ומדות המקדש כולו כולל נ"א :מקום הליכת הכה"ג בהיכל -לרבי יהודה ואין הקרבן נקרא על שמם אלא הוא קרבן יחיד( ,ואף שיורשים
הכתלים הם מאה אמה על מאה אמה בגובה מאה היה מהלך בדרום בין המזבח למנורה ,דסבר שפתח מתכפרים מקופיא ,ומ"מ אין ממירים בה כשותפין ,שאני התם
אמה ,והיינו כותל האולם ה' אמות ,ורוחב האולם הפרוכת החיצונית בדרום היה והפנימית מן הצפון .ולא שאביהם מת ,אבל כאן הכה"ג חי( .תוד"ה אחיו) .עוד כתבו
י"א אמות ,וכותל ההיכל ו' אמות ,ואורך ההיכל מ' היה הולך בין מנורה לכותל כדי שלא יתלכלכו בגדיו התוס' (ד"ה או) שגם בני ביתו של הכה"ג מתכפרים מקופיא),
אמות ,ואמה טרקסין ,ועשרים אמה אורך קודש מעשן המנורה שהשחיר את הכותל. או שהם מתכפרים בקביעותא כמו בקרבן שאחרים
הקדשים ,וכותלו ו' אמות ,והתא (-יציע שנמצא אחרי הפרישו בשבילם .ואף שהכה"ג היה מביא את הפר
ולרבי יוסי היה מהלך בצפון בין שלחן לכותל ,דסבר
בית הכפורת) ו' אמות ,וכותלו ה' אמות .ועיין בתוס' (ד"ה משלו ,ולא משל ציבור ,ולא משל הכהנים ,ואם
שפתח הפרוכת בצפון היה וס"ל שהיתה רק פרוכת אחת
כותל) מה שביארו על מידות המקדש. הביא פסול ,דכתיב ג' פעמים "אשר לו" ,מ"מ
וכדלהלן ,והוא מודה שפרפיתה היתה בצפון ושם הכניסה
אחיו התורה הפקירה לגבי הך כפרה את הפר לגבי
נ"ב :איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה לקודש הקדשים .ולר"מ היה מהלך בין שלחן למזבח,
דס"ל כר' יוסי שהפתח היה בצפון ,אמנם לא היה הכהנים.
(אבל בנביאים יש גם הפסוק הנ"ל בענין אמה
טרקסין) אין להם הכרע" :אם תיטיב שאת" אם אמר רבי יוחנן המקדיש עבור חבירו המקדיש הוא יכול ללכת בין שלחן לכותל מפני שהיו מונחים שם
הכונה לסליחה או לנשיאת עוון" .ארבעה גביעים מוסיף חומש דכתיב "ואם המקדיש" ,והמתכפר הוא השולחנות י' שולחנות שעשה שלמה ,דכתיב בהו "חמש
עושה תמורה ואם המיר המקדיש אינה תמורה ,דאין ממירין מימין וחמש משמאל" ,ואין לומר שהכונה מימין ומשמאל
משוקדים כפתוריה ופרחיה" -אם הגביעים משוקדים או
בשל אחרים ,והתורם משלו על של חבירו טובת הנאה לפתח ,דהתורה אמרה שהשלחן יהיה בצלע צפון ,אלא שלחן
הכפתורים והפרחים" .וצא הלחם בעמלק מחר אנוכי של משה באמצע וחמש מימינו וחמש משמאלו ,וס"ל שהיו
ניצב" אם הכונה להלחם מחר ,או להלחם מיד. שלו לתתה לכל כהן שירצה.
מונחים מצפון לדרום ,וכיון שכל שלחן היה אורכו ב'
"וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז" ,אם אפם ארור חילוקי דינים בין הקרבן לבין תמורתו -חומר אמות ,היו מוכרחים להצמיד את השלחן הפנימי לכותל כדי
או שהשור של שכם הוא מארור כנען" .הנך שוכב בזבח מבתמורה שנוהג ביחיד כבציבור ,ודוחה שבת שהשלחן האחרון ג"כ יהיה כולו בצפון ,שהרי ההיכל רחבו כ'
עם אבותיך וקם העם הזה וזנה" אם הכונה שיקום לתחית וטומאה (והיינו בקרבן ציבור) ,ועושה תמורה (והיינו אמה ,וללישנא בתרא היו מונחים ממזרח למערב,
המתים ,או שהעם יקום ויזנה( .ואין לדרוש תיבות אלו בקרבן יחיד ,ואילו של אהרן וקרבן פסח דוחים ומ"מ סבר ר"מ דכיון שהפתח היה שם אינו דרך
לפניהם ולאחריהם כמו הא דכתיב "את כספך לא תתן לו שבת וטומאה ועושים תמורה ,אך י"א שאין ארץ למיעל להדיא אצל הכותל הצפוני כשכל הדרך עיניו
בנשך ובמרבית לא תתן אכלך" ,משום שב' האפשרויות שוחטים את הפסח על היחיד ,ובפר יוה"כ הגמרא ניזונות מבית קדשי הקדשים דרך הפריפה שכנגדו( .ורבי
סותרים זה את זה בביאור התיבה ,ובמשוקדים יש סתירה
בין מה שיש אתנחתא בתיבת גביעים ,ומאידך כתיב במקום
הסתפקה לעיל אם עושה תמורה) ,משא"כ יוסי סובר שישראל חביבים לפני ד' שאינם זקוקים
לשליח אלא כל אחד מתפלל על עצמו ,הלכך חביב שלוחן
אחר שלשה גביעים משוקדים .תוד"ה שאת) .והא דכתיב בתמורה .וחומר בתמורה מבזבח שחלה קדושת הגוף
"וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו על בעל מום קבוע בשעת התמורה ,ואם בא לחללה אינה להכנס ישר).
זבחים שלמים לה' פרים" ,רב חסדא מסתפק אם יוצאה לחולין אלא לענין זביחה ואכילה בלבד אבל לא נ"ב .מקום הכניסה לקודש הקדשים-
עולות היינו כבשים וזבחים היינו פרים ,או ליגזז וליעבד ,דאין חילוק לענין תמורה בין תם לבעל מום ,לרבנן היה מהלך עד שמגיע לבין ב' הפרוכות
ששניהם פרים ,ואיסי בן יהודה לא מסתפק בזה. (וכן התמורה חלה בטעות .תוד"ה חומר) משא"כ בזבח המבדילות בין הקודש ובין קדשי הקדשים וביניהם
שאם הקדישו לפני שהומם אינו יוצא ע"י פדיון ליגזז וליעבד,
כניסת הכה"ג לקודש הקודשים -הפרוכת אבל אם קדם מומו להקדשו לא חלה עליו אלא קדושת דמים אמה .והטעם שעשו ב' פרוכות ,מפני שנסתפקו אם
החיצונה היתה פרופה מן הדרום (-כפולה לכיון החיצוני ויוצא בפדיונו להיות חולין גמורין .ובכור ומעשר חלים על קדושת "אמה טרקסין" -לשון פנים וחוץ( ,וי"מ מלשון
ותפוסה בקרס של זהב כדי שתהיה פתוחה) ,והפנימית מן סגירה ,שזה היה סוגר את הלוחות שניתנו בסיני תוד"ה
בעל מום קבוע ,דבכור קדושתו מרחם בין תם בין בעל מום,
טרקסין) ,והיינו כותל מחיצה שהפסיקה במקדש ראשון בין
הצפון ,לרבנן דס"ל שהיו ב' פרוכות .והכה"ג היה מהלך
וכן במעשר כתיב "לא יבקר בן טוב לרע" ,ואינם יוצאים הקודש לקודש הקדשים ,האם דינה כלחוץ או כלפנים,
בין הפרוכות עד שמגיע לצפון ,ושם כשנכנס לחלל
לחולין ליגזז וליעבד ,בכור אין לו שום פדיון דכתיב בבכור דכתיב "ודביר היא המחיצה בתוך הבית מפנימה הכין
קודש הקדשים היה הופך את פניו לדרום ,ומהלך י' ,לא תפדה" ,וכן במעשר כתיב "לא יגאל".
ליתן שם את ארון ברית ד' " ,והספק הוא אם
אמות (שהרי היו בקודש הקדשים י' אמות מכל צד של הארון,
נ"א .חגיגה נחשבת קרבן ציבור משום שהיא המילה מפנימה היא סוף המשפט שלפניו ,או
והבדים היו מגיעים עד הפרוכת ,וביניהם ב' אמות וחצי של
הארון) כשהפרוכת משמאלו עד שהגיע למקום באה בכנופיא -כשעולים לרגל ,משא"כ פסח שאף תחילת המשפט שאחריו ,ואמנם אמה זו לא היתה
שפסח ראשון בא בנופיא ,פסח שני לא בא מכלל האמות שמנו בגודל הקודש וקודש הקדשים ,הארון (דאיירי בבית שני שלא היה הארון ,שהרי גנזו
מפני שאותם אמות אינם כוללים את עובי הכתלים .יאשיהו יחד עם צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה בכנופיא.
וכתבו התוס' (ד"ה ועבוד) שלא עשו פרוכת אחת שעוביה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששיגרו
פסח ראשון דוחה שבת וטומאה ,ופסח שני לת"ק אמה ,דס"ל לרבנן שצריך שהצד החיצוני
הקדשים.של הפרוכת יהיה פלישתים דורון לאלוקי ישראל) ,ונתן את המחתה דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה ,שהרי כל לקודש ,ועובי הפרוכת יהיה בקודש
במקום שהיה אמור להיות בין שני הבדים.
מה שנדחה לפסח שני זה בגלל הטומאה .ולרבי ולרבי יוסי לא היתה אלא פרוכת אחת ,שנא'
יהודה דוחה אף את הטומאה ,דכתיב "ככל חוקת "והבדילה הפרוכת לכם וכו' " .והתוס' (שם) דנים אם צבר את הקטורת על גבי גחלים כדי שהעשן לא
הפסח יעשו אותו" ,והתורה החזירה עליו לעשותו היא היתה בעובי אמה ,וס"ל שאין דין שהפרוכת תהיה בקודש ,יעלה מיד( ,וי"א שמפזרה) ,ונתמלא כל הבית כולו
בטהרה ,אבל אם לא זכה יעשה בטומאה .ועיין בתוס' או שידעו שקדטושת אמה טרקסין כלפנים ,ומתחילת עוביה עשן ,י"א שצוברה מכיוון פנים קודש הקדשים
ולפנים הוי קודש קדשים.
לכיוון גופו ,וי"א איפכא ,ומסתברא כדעה ראשונה (ד"ה דוחה) שביארו מחלוקת ת"ק ור"י בדרשות.
כתיב "והבית אשר בנה המלך שלמה לד' שישים מהמשנה בתמיד שמלמדין אותו להזהר שלא יכווה.
אמה ארכו ,ועשרים רחבו ,ושלושים אמה קומתו", המשך סדר הקטרת הקטורת
ואורך ההיכל הוא "וארבעים באמה היה הבית הוא נ"ג .לא היה מתקן מבחוץ ומכניס לבפנים לעיל (מ"ז – .מ"ט ):נתבארו סדר ודיני חפינת הקטורת
ההיכל" ,ועל קודש הקדשים כתיב "ולפני הדביר דכתיב "ונתן את הקטורת על האש לפני ד' " ,והא בחוץ ונתינתה לתוך הכף ,ונטילת גחלים מהמזבח ע"י
עשית צורות -כתבו התוס' (ד"ה כרובים) שאין איסור "לא דכתיב "כי בענן אראה על הכפורת" לומדים מזה עמך ישראל צריכים להתפרנס זה מזה ,ולא תכנס
תעשה לך פסל" אלא בחקיקת פרצוף גמור או בצורה בולטת, שצריך לתת בקטורת מעלה עשן ,וכן לומדים לפניך תפילת עוברי דרכים.
אבל במיני צבעים שאין בהם ממשות מותר ,אך לא טוב לצייר
מדכתיב "וכסה ענן הקטורת את הכפורת" שנותן
במחזורים ,מפני שזה מפריע לכווין ליבו לאביו שבשמים( .וי"ל ולא היה הכה"ג מאריך בתפילתו ,שלא להבעית
שגם בחקיקה אין האיסור אלא בתלוש ,אבל במחובר מותר בה מעלה עשן (-עשב שגורם לעשן לעלות זקוף כמקל).
לרב יוסף הפסוק הראשון מלמד שיתן עלה של את ישראל ,ומעשה בכה"ג שהאריך בתפילתו
מפני שזה בטל לכותל ,אבל אין להורות כך למעשה) .ודווקא
צורת אדם או דמות ד' פרצופים שבכסא הכבוד יחד (אדם מעלה עשן ,והשני מלמד שיתן עיקר (-שורש) של שהתפלל על ישראל ועל ביהמ"ק שלא יחרב,
אריה שור נשר) אסור לחקוק ,אבל שאר פרצופים מותר מעלה עשן .ולאביי הפסוק הראשון מלמד שיתן את והבעית את אחיו הכהנים שחשבו שמת.
לעשות .ושמשים שבמדור העליון כגון חיות שרפים ואופנים
ומלאכי השרת אסור אפילו כשאחרים עשו לו ,ואף כשאין העיקר ,שהוא היה גורם שהעשן מיתמר ועולה משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים
חשד שעובד להם כגון שמצוים אצלו אחרים ,וכן הדין בפרצוף כמקל עד התקרה ואז הוא יורד בצד הכתלים עד ראשונים (-דוד ושמואל) ,גבוהה מן הארץ ג' אצבעות,
אדם לחוד או ד' פרצופים ביחד ,אבל שמשים שבמדור שנתמלא הבית עשן ,והפסוק השני מלמד שיתן ועליה היה נותן את הקטורת .והא דתניא שהארון
התחתון כגון חמה ולבנה וכוכבים ומזלות אסור כשהוא עשוה, עלה של מעלה עשן .ולרב ששת פסוק אחד מדבר ניטל ,היינו כמ"ד שהארון נלקח לבבל ע"י
אבל כשאחרים עושים לו מותר.
על יוה"כ והשני על שאר ימות השנה( ,וא"צ פסוק נבוכדנצאר ,דכתיב "ולתשובת השנה שלח המלך
אחד לאהל מועד שבמדבר ,ועוד פסוק לשילה נבוכדנצאר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ד' ",
סדר ההזאות מדם הפר והשעיר וביהמ"ק ,דהא כתיב "וכן יעשה לאהל מועד השוכן וי"א שהארון נגנז במקומו דכתיב "ויראו ראשי
אחרי שהכה"ג היה מתודה על הפר ,היה עושה את הגורל
על שני השעירים ,ואח"כ היה מתודה וידוי שני על הפר
איתם" למקום שיהא שכני אתם יעשו כן") .ולרב אשי הבדים מן הקודש על פני הדביר ולא יראו החוצה
ושוחטו ,ואח"כ היה מכניס את כף והמחתה ,ונותן את פסוק אחד למצוה והשני מלמד שזה לעיכובא .ויהיו שם עד היום הזה" (ורבה מוכיח ש"עד היום
הקטורת על האש ,וכפי שנתבאר לעיל (ל"ו -נ"ד) .ולהלן ולרבא פסוק אחד לעונש ואחד לאזהרה ,וכן מבואר הזה" אין הכונה לעולם ,דהא כתיב "וישב היבוסי
(נ"ד – נ"ט) יבואר סדר המשך העבודות ,שהם הזיה מדם בברייתא ,עוד מבואר בברייתא שהאזהרה נאמרה את בני בנימין עד היום הזה" ,וכתיב "על ההרים
הפר על הכפורת ,ואח"כ שחיטת השעיר ונתינה מדמו על לפני מיתת בני אהרן ,והעונש נאמר אחרי מיתתם ,אשא בכי ונהי וכו' כי נצתו מבלי איש עובר וכו'
הכפורת ,ואח"כ נתינה מדם הפר על הפרוכת ,ואח"כ
נתינה מדם השעיר על הפרוכת ,ואח"כ היה מערב את דם (והם נענשו מפני שהורו הלכה בפני משה רבם ,מעוף השמים ועד בהמ"ה בהמה בגימטריא נ"ב" והיינו
הפר והשעיר ונותן מהם על קרנות המזבח הפנימי ,ואח"כ שדרשו שאע"פ שיורדת אש מן השמים מצוה נ"ב שנים מגלות צדקיהו עד שעלו לבנות הבית בזמן כורש,
היה נותן מהם על ראש המזבח הפנימי ,ואח"כ היה שופך להביא מן ההדיוט ,דכתיב "ונתנו בני אהרן הכהן אש ורבי יוסי אומר ששבע שנים נתקיימה הקללה
את השיריים על יסוד מערבי של המזבח החיצון, על המזבח" ,ואע"פ שהורו כראוי נענשו על שלא נטלו "גפרית ומלח" בארץ ישראל ,וגם היכא דכתיב "שם
וכדלהלן. רשות .וכתבו התוס' (ד"ה שהורו) שבתורת כהנים יש עוד
דעות למה נענשו ,י"א שנענשו על מה שבהר סיני "ויחזו את עד היום הזה" אין הכונה לעולם) .וי"א שהארון היה
נטל את דם הפר ממי שהיה ממרס בו. האלוקים ויאכלו וישתו" ,וי"א על שאמרו מתי ימותו שני זקנים גנוז בלשכת דיר העצים.
הללו ואני ואתה ננהיג את הדור ,וי"א מפני שנכנסו פרועי ראש ,נ"ד .בדי הארון היו בולטים בפרוכת כלפי חוץ נכנס למקום שנכנס קודש הקדשים ,ועמד במקום
וי"א מפני שנכנסו שתויי יין ,וי"א מפני שנכנסו מחוסרי
שעמד בין הבדים.
בגדים) .והצדוקים דרשו מדכתיב "כי בענן אראה על ונראים כשני דדי אשה.
נ"ה .והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה ,ולא הכפורת" שישים את הקטורת על הגחלים בחוץ
ראית הכרובים בבית המקדש -בשעה שהיו
היה מתכוון להזות לא למעלה לחודה העליון של ורק אח"כ יכניס.
ישראל עולים לרגל מגלים להם את הפרוכת
הכפורת ולא למטה מאמצע עובי הכפורת ,אלא כמצליף
אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה
כל ח' ההזאות זו תחת זו ,והיינו כמנגדנא כמכה ברצועה
סמניה חייב מיתה ,ודין זה הוא גם היכא שאינו ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר
שמתחיל בכתפים ויורד למטה ,והיה מזה כנגד עוביה של
מתחייב על ביאה ריקנית וכתיב ואל יבוא ולא ימות ,כגון ונקיבה ,והא דכתיב "ולא יבואו לראות כבלע את
הכפורת .כשהיה מזה למעלה מצדד גב ידו למטה
ששגג בביאה ריקנית והזיד בהקטרה חסירה ,ואין עונש הקודש" והיינו בשעת הכנסת הכלים לכסוי שלהם
וכשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה וכולם נופלות
מיתה על השוגג ,או שהכניס ב' הקטרות בביאה אחת שאע"פ שהלוים היו נושאים את כלי הקודש בכתף לא היו
רשאים להכנס כשהיו מפרקים את הארון והמזבח כדי להסיעו לארץ ,דכתיב "והזה אותו על הכפורת ולפני וחיסר באחת מהם.
ממקומו עד שהיו אהרן ובניו מכסים אותו ,זה היה במשכן הכפורת" וזה מיותר שהרי אפשר ללמוד הזאות
יצא ובא לו דרך בית כניסתו לאחוריו( ,דאע"ג שביאה שהיו שם ככלה בבית אביה שאין גסים זה בזה ,אבל שעיר מהזאות פר כפי שלומדים משם את מספר ההזאות
(וכדלהלן) ,בשלמא למעלה דשעיר איצטריך לומר שמזים דרך אחוריו לאו שמה ביאה ,יציאה דרך אחוריו שמה יציאה.
במקדש ראשון היו ככלה בבית חמיה שאינה צנועה
למעלה הזאה אחת דכתיב "והזה אותו" ובפר לא פירש שזה תוד"ה יצא) ,כפי שעשה שלמה כשחזר מהבמה
בגבעון לירושלים ,וכן כהנים בעבודתם ולויים מבעלה ,ובבית המקדש השני היו כאשה שנתגרשה הזאה אחת ,אלא למטה דשעיר למאי איצטריך ,אלא
בדוכנם וישראל במעמדם כשהם יוצאים מצדדים וחזרה שחזרה לחיבתה הראשונה ככלה בבית אביה ,לומדים שכמו שלפני הכפורת אין הכונה על ד"לפני"
פניהם והולכים ,וכן תלמיד הנפטר מרבו יצדד פניו ואיירי במקדש ראשון ולא היתה שם פרוכת אלא על הארץ משמע ,גם על הכפורת אין הכונה על .ומ"על
וילך ,וכשרבי אלעזר היה נפרד מרבי יוחנן ,אם ריו"ח איירי בפרוכת שכנגד הפתחים (שהיו בביהמ"ק השני פני הכפורת קדמה" דכתיב בפר לומדים שכל מקום
היה הולך היה רבי אלעזר מתכופף במקומו עד שלא י"ג פרוכות ,ז' לז' שערים ,אחת לפתחו של היכל ,שנאמר "פני" הכונה לצד מזרח.
אחת לפתחו של אולם ,שתים בדביר במקום אמה
היה רואה את ריו"ח ,ואם רבי אלעזר היה הולך ,היה טרקסין ושתים כנגדם בעליה לחצוץ בין עלית ההיכל מנין ההזאות -בין בפר בין בשעיר מזים אחת
הולך לאחוריו עד שלא היה רואה אותו ריו"ח ,ורבא לעלית בין קדשי הקדשים ,וכמו שבמקדש שני היו פרוכות למעלה ושבע למטה ,דכתיב בפר "ולפני הכפורת
כשהיה נפרד מרב יוסף היה הולך לאחוריו עד כנגד הפתחים ,ה"ה במקדש ראשון) .וי"א דאיירי במקדש יזה שבע פעמים" והיינו שבע למטה ,ונאמר בשעיר
שרגליו היו נפצעות ומתלכלכות בדם הפצעים ,שני ואף שלא היו כרובים היה שם צורת כרובים "והזה אותו על הכפורת" והיינו אחת למעלה,
וכשאמרו זאת לרב יוסף שהיו סגי נהור אמר יה"ר מצויירים בכותל במיני סממנים ,ובשעה שנכנסו נכרים ולומדים למטה דשעיר מלמטה דפר ,ולמעלה דפר
להיכל ראו כרובים מעורים זה בזה והוציאום לשוק מלמעלה דשעיר ,ואין לומדים למטה דשעיר שירום ראשך ראש הישיבה על כל כרך זה.
נ"ג :המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות ע"י שקילפום מן הכותל וזלזלו בכלל ישראל ,ועל זה מלמעלה דשעיר ,ולמעלה דפר מלמטה דפר,
(דעדיף ללמוד פר מפר ושעיר משעיר) ,דהזאותיהם לאחוריו ואח"כ יתן שלום ,ואם לא עשה כך עדיף נאמר "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה".
הוקשו זה לזה דכתיב "ועשה אותו כאשר עשה לדם
שלא היה מתפלל מפני שנראה כמי שלא נטל רשות
נ"ד :אבן השתיה -שממנה הושתת העולם ,הפר".
ללכת .וימתין שם לפני שיחזור ,דאם חוזר לאלתר
דומה לכלב ששב אל קיאו ,ונותן שלום לימין כחכמים דס"ל שמציון נברא העולם -שציון נבראת וכך היה מונה -אחת ,אחת ואחת ,אחת ושתים וכו'
ואח"כ לשמאל ,וימין היינו של הקב"ה שהיא תחילה וסביבה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד .ולר"א דברי ר"מ ,ר"י אומר אחת ,אחת ואחת ,שתים ואחת
וכו' ,ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה כפי
העולם נברא מאמצעיתו .ולרבי יהושע נברא מן
שמאל שלו ,ואביי ורבא פסעו את ג' הפסיעות
הצדדים שבתחילה נבראו ד' הצדדים ונמתח מכל צד עד שרגילים באותו מקום למנות את הכלל תחילה או את הפרט בכריעה אחת.
שנדבק באמצע .ולרבי יצחק אבן ירה הקב"ה בים תחילה ,כגון עשרים ושתים או שתים ועשרים .והטעם
ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון -בהיכל ,יהי וממנו נשתת העולם .לחכמים אף תולדות השמים שמונה הזאה ראשונה עם כל הזאה ,ר"א אמר כדי
רצון מלפניך ד' אלוקינו שתהא שנה זו אם שחונה מציון נבראו ,ולר"א הגדול משמים נבראו תולדות שלא יטעה בהזאות ,ולריו"ח לומדים זאת מדכתיב
"ולפני הכפורת יזה" לימד על הזאה ראשונה תהא גשומה ,ולא תפסק המלכות מיהודה ,ולא יהיו השמים ,ומהארץ נבראו תולדות הארץ.
כמו הפרשה ,ולהכי לא קתני בשל כותים שמחללו על המעות, ולוקחים מהם לבונה ומקטירים אותה נדבה על מזבח החיצון, שצריכה מנין עם כל אחת ואחת ,ונ"מ כשלא מנה
אלא ומיחל ושותה מיד ,דהיינו מתחיל לשתות מיד ,אבל לחלל זהב לכפורת –לכלי שרת והן המזרקות הקרויין כפורי זהב, ולא טעה דלריו"ח זה מעכב דהא כתיב חוקה.
אינו יכול כיון שלא קבע לו מקום .שם. שהמתנדב זהב נותן מעות לאותו שופר ,וששה שופרות
אחרי שהפריש מהמאה תרומה גדולה א"צ להפריש עשר יצא והניח את הדם שנשאר על כן הזהב שבהיכל.
של נדבה לקיץ המזבח ,מכל החטאות והאשמות שדינם
מעשר ראשון אלא מעט פחות ,וכן לענין מעשר שני ,ואין לומר
שחיטת השעיר והזאת דמו -הביאו לו את השעיר
שירעו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה ,והיה שופר מיוחד לכל בית
שיפריש עשר שמא הכותי כבר הפריש ,דאם הכותי הפריש
אב ,וכל אחד מכיר את יומו ולוקח ממנו אם המזבח בטל.
שחטו וקיבל במזרק את דמו ,נכנס למקום שנכנס
תרומה גדולה הוא הפריש גם את שאר המעשרות .תוד"ה
עשרה. וסובר רבי יהודה שלקיני חובה של זב וזבה ויולדת או
ועמד במקום שעמד ,והזה ממנו ומנה כמו שעשה
ר"מ סובר שיש ברירה היכא שמברר דבריו כמו הכא ,אבל מטמא מקדש לא היה שופר כפי שהיה לקיני נדבה, בדם הפר ,יצא והניחו על כן הזהב השני שבהיכל,
היכא שאינו מברר דבריו (האחין שחלקו) ר"מ מסתפק אם יש שהכהנים לוקחים במעות קינים ומקריבים אותם ,אלא היו
ואח"כ היה נוטל את דם הפר כדי להזות ממנו על
ברירה .וכן שמואל סובר שהיכא שבירר דבריו אפילו הפרוכת מבחוץ וכדלהלן .ולרבי יהודה לא היה שם נותנים המעות ליד כהן ,גזירה משום חטאת שנדע
בדאורייתא יש ברירה (אם מתי אם לא מתי) ,משא"כ היכא אלא כן אחד בלבד ,ולכן היה נוטל תחילה את דם שמתו בעליה שדינה ללכת לים המלח וזה יפסול את כל
שלא בירר דבריו ,ועוד יש לחלק בין דבר שעתיד להתברר לבין
התערובת ,אבל בלא שנדע שמת לא חיישינן לומר כן, הפר ואח"כ מניח את דם השעיר.
דבר שאינו עתיד להתברר .תוד"ה דברי.
שהרי השולח חטאתו ממדינת הים מקריבים אותה
טעמא דרבי יהודה שלא היה אלא כן אחד בחזקת שהוא קיים .וכתבו התוס' (ד"ה והתנן) דהא
ההזאות מדם הפר והשעיר על הפרוכת דאיתא בגיטין כ"ח .שאם הגיע לגבורות חוששים שמת ,זה לא
מבחוץ שכיח ,אי נמי רק משום חומר אשת איש חוששים שמת כפי שנתבאר לעיל לאחר ההזאה מדם הפר היה הכה"ג
בהגיע לגבורות .עוד כתבו התוס' (ד"ה אלא) שאף שרק שמא מניחו על כן מיוחד שהיה בהיכל לצורך כך ,והיה שוחט
לאחר ההזאות מדם הפר והשעיר לפני ולפנים היה מזה את השעיר ומזה גם ממנו כמו מדם הפר ,ונחלקו רבנן
מהדם גם כנגד הפרוכת מבחוץ ,וכדלהלן. מת לא חיישינן אבל שמא ימות חיישינן ,מ"מ זה נ"מ רק לענין
הנותן גט שעה אחת קודם מיתתו ,ששמא ימות בשעה ור"י אם היה כן נוסף לדם השעיר ,או שהיה רק כן אחד
היה מזה מדם הפר על הפרוכת כנגד הארון מבחוץ, הקרובה ,אבל בלאו הכי בכל שעה שרוצים להקריב יש חזקה והיה צריך ליטול תחילה את דם הפר ואח"כ להניח את
אחת למעלה ושבע למטה ,והיינו כמצליף וכנ"ל, שלא מת. דם השעיר .ולהלן יבואר האם טעמו של רבי יהודה הוא
מחשש שיתחלפו המזרקות של הפר והשעיר בטעות,
והיה מונה אחת ואחת וכו' כנ"ל .ואח"כ היה נוטל נ"ו ואין לומר שאם בעל החטאת מת נברור ד' זוזי וכדי לבאר דבר זה הגמרא דנה מדוע לפי רבי יהודה לא
את דם השעיר ומניח את דם הפר ומזה כמו מדם מדינה (שיש ח' מהן בזוזי צורי ,והם דמי בהמה אחת .רש"י. היו במקדש שופרות מיוחדים לקיני חובה ,האם הטעם
הפר .ואח"כ היה מערה את דם הפר לתוך דם ולתוס' (ד"ה ונברור) אין זה דמי בהמה אחת ,וד' זוזי לאו הוא מחשש איחלופי ,או מחשש שימות אחד מהבעלים
השעיר ,ושופך את הדם מהכלי המלא לכלי הריקן. דווקא) ונזרוק למים ,דר"י לית ליה ברירה -שאין של החטאות ,ואם הטעם הוא מחשש שימות אחד מהם
ומקור הזאות אלו הוא מדכתיב "וכן יעשה לאוהל צריך לבאר למה לא יוציא מעות כשיעור שנתן מי שמת
סומכים על ברירה להתיר איסורים ,דמהאי טעמא אמר ומדין ברירה נאמר שהוברר שמה שהוא נתן יצא.
מועד" שיזה על הפרוכת כמו שהזה בפנים ,והא ר"י (כדתני איו) שאם כבר בא חכם יכול אדם
דכתיב "השוכן אתם בתוך טומאתם" היינו שאפי' הגמרא רצתה לבאר שטעמו הוא שמא יתחלפו
להתנות על העירוב ולומר שאם הוא בא למזרח
בשעה שהם טמאים (כמו השתא בזמן הגלות) שכינה המזרקות בטעות ,וס"ל שאף אם יכתבו איזה מזרק
עירובו למזרח ,ואם בא למערב עירובי למערב ,אבל
עמהם. של הפר ואיזה של השעיר חוששים לאיחלופי,
לפני שבא החכם אינו יכול להתנות ,וכן אינו יכול כדמצינו שבשופרות שהיו במקדש (כדלהלן) לא
להתנות שילך למקום שירצה כשבאו ב' חכמים א'
נ"ז .אף שדבר הנלמד מהקש אינו חוזר ומלמד היה שופר לקיני חובה ,והגמרא הבינה שזה מחשש
למזרח וא' למערב ,דר"י לית ליה ברירה ,והעירוב צריך
בהקש לענין קדשים ,מ"מ הכא שלומדים אחת למעלה שמא יתחלפו קיני חובה בנדבה ,ואם יתחלפו השופרות
לחול כבר בבין השמשות.
של פר ושבע למטה של שעיר בהזאות שבפנים ע"י הקש יפסלו הקינים ,מפני שקיני חובה אחת לעולה ואחת לחטאת,
הפרשת תרומות ומעשרות בלוקח יין מבין ובנדבה כולם עולות ,ואין מעשה עולה ומעשה חטאת שוים.
ילפינן הזאות שבחוץ בהקש מהזאות שבפנים ,י"א
וכתבו התוס' (ד"ה מפני) שלא חוששים שיקח מקצת ממעות
שדבר שמקצתו אינו נלמד בהקש כגון הכא שרק מנין הכותים -הלוקח יין מבין הכותים לפני שגזרו עליהם, אשה אחת ויקריב עבור אשה אחרת ,דאפשר שכל אחת
ההזאות נלמד בהקש ולא עצם ההזאות ,חוזר ומלמד ואין לו כלים להפריש לתוכם תרומות ומעשרות בערב שבת צוררת מעותיה בפני עצמה ,כפי שהיו עושים לרבנן דס"ל
בהקש ,ולחולקים צ"ל שלומדים את המקומות זה עם חשיכה ,לר"מ הוא יכול לומר שני לוגין שאני שהיה שופר לקיני חובה ,והכהן לוקח קן מכל צרור ומקריב
מזה ואילו בהקש הראשון למדו את הבהמות זה מזה ,או עתיד להפריש הרי הם תרומה ,עשרה מעשר אותו לשם מי שהוא .עוד כתבו התוס' (ד"ה מפני) שלא עשו
שופרות אלא לחובה ולא לנדבה ,מפני שהנדבה יותר צריכה
שלומדים חוץ מפנים יחד והיינו שלומדים אחת למעלה ראשון ,תשעה מעשר שני ,ומיחל ושותה מיד (לרש"י שופרות ,מפני שהיה יותר קיני נדבה ,ועוד שהיו ממתינים ימים
של פר ושבע למטה של שעיר בפנים ובחוץ יחד ,כיון שגם את הכונה לחלל את המעשר שני על המעות כדי לתקן מה שבידו, רבים עם הקרבת קיני נדבה עד שיהא המזבח בטל ,אבל של
שבע למטה של פר ואחת למעלה של שעיר שנכתבו מפורש ולתוס' הכונה שיכול להתחיל לשתות ,אבל לחלל אסור), חובה יכלו להקריב לאלתר.
לומדים ,ורק היכא שמריך ללמוד רק את הדבר שנלמד בהקש וכשיהיו לו כלים יפריש את התרומה והמעשר ,דיש ברירה.
אומרים שדבר הלמד בהקש אינו חוזר ומלמד בהקש .רש"י. והגמרא דוחה שהרי על שאר השופרות כן היו
ולרבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אין לעשות כנ"ל ,והגמ'
והתוס' (ד"ה חוץ) מקשים על רש"י ,ומבארים ש"וכן יעשה כותבים ,ובהכרח שגם לר"י אין חוששים לאיחלופי
לאהל מועד" היינו שכמו שעשה אחת למעלה בשעיר בפנים
אומרת שמזה אין ראיה שרבי יהודה סובר שאין
כשכותבים.
כך יעשה בפר ובשעיר בחוץ ,וכמו שעשה שבע למטה בפר ברירה ,די"ל שטעמו משום שמא יבקע הנוד ונמצא
בפנים כך יעשה בפר ובשעיר בחוץ .וריצב"א מבאר כרש"י, ולכן הגמרא מבארת שגם לר"י סומכים על הכתיבה ,שזה טבלים למפרע( ,ור"מ לא חושש לזה דאפשר
ומה שהקשו התוס' תירץ ריצב"א דשאני הכא דכתיב "וכן אמנם ביום הכיפורים משום חולשא דכה"ג לא למסר לי' לשומר).
יעשה לאהל מועד" שיהיה ממש אותו דבר. סמכינן אכתיבה וממילא חיישינן שמא יתחלף דם
הפר בדם השעיר ,ומהאי טעמא לא סמכינן גם על מדברי התוס' בסוגיה-
הזאה על הפרוכת ביוה"כ ובפר העלם דבר של
הסימן שדם השעיר חיור ושל פר סומק ,אבל אין אף שר"מ גזר על יינם של כותים ,הכא איירי קודם גזירה.
ציבור ושעירי ע"ז ,אינה על הפרוכת ממש אלא סומכים על הסימן שכמות הדם של פר מרובה תוד"ה הלוקח.
כנגד הפרוכת ,ואם נגעו נגעו .ור"א ברבי יוסי אומר משל שעיר ,וצריך לקבלו כולו דכתיב "ואת כל הדם רבי יוסי ור"ש אע"ג דס"ל שהכותים הם גירי אריות ,מ"מ כיון
אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים, שהיו פורשים מע"ז יותר מנכרים ,ומחזיקים בתורה שבכתב,
ישפוך אל יסוד מזבח העולה" ,דשמא ישפך ממנו
ומפרש בגמ' שראה כמה טיפי דמים כסדרם כשגזרו על סתם יינם של נכרים לא גזרו על של כותים ,אע"פ
שגזרו על פיתם ,ואע"פ שהכותים מעשרים לעצמם ,מ"מ ויהיו שווים בכמות.
מלמעלה למטה שהם של יוה"כ ,וכמה שלא כסדרם
כשמוכרים לאחרים אינם מפרישים דחשידי אלפני עוור ,ואינו שהם של פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז. נ"ה :י"ג שופרות היו במקדש והיה כתוב עליהם
נחשב גזל כיון דהוי ממון שאין לו תובעים ,או דלא חשיב להו
וכתבו התוס' (ד"ה אני) שכיון שבבית ראשון לא היתה פרוכת, תקלין חדתין (של אותה שנה ,שמי שלא הביא שקלו
ובבית שני לא היו מקריבים פר העלם דבר כיון שלא היה להם גזל כיון שעדיין לא הופרש ,ועוד שהם סומכים על "ואכלת"
ולא מוכר .שם. באדר ומביאו אח"כ מניחים אותו בשופר זה והגזברים היו
כהן משוח שהרי יאשיהו גנז את שמן המשחה ,צ"ל דאיירי
אם קנה דמאי מעמי הארץ א"צ להפריש ,דעמי הארץ לא נותנים אותם בלשכה ותורמים מהם בפרוס הפסח בפרוס
בבית ראשון ובפרוכת שהיתה כנגד הפתח ,או בבית שני ורק
בהוראת כהן לעצמו צריך כהן משיח ,אבל פר העלם דבר של נחשדו על התרומה .ועוד דבדמאי אם קרא לו שם מבעוד יום עצרת ובפרוס החג) ,תקלין עתיקין (של מי ששוקל
ציבור יכול להקריבו אף כהן הדיוט. מותר להפרישו בשבת( ,ובודאי טבל אסור ,ובבין השמשות במקום השנה שעברה ,והגזברים נותנים אותם לשיירי
מותר להפריש בדמאי אפילו בלי קריאת שם) .ועוד דבדמאי הלשכה של אשתקד ,ומהם בונים חומת העיר ומגדלותיה),
יכול לשתות את המעשר ראשון (אם הוא לוי ,או למ"ד מעשר קינין (-תורים) ,גוזלי עולה (בני יונה ,והם עולות ,וכן
נתערבו הדמים של פר ושעיר ראשון מותר לזרים) ,אבל בודאי אסור ,ואם ישתה הוי כמו אם
סדר המתנות הוא להזות מדם הפר בפנים ואח"כ מדם נבקע הנוד דהוי טבל למפרע .ועוד דבודאי צריך לתת את
הקינין ,והיינו לרבי יהודה שלא היו שופרות לקיני חובה),
השעיר ,ואח"כ מזה מדם הפר בחוץ ואח"כ מדם השעיר, המעשר ללוי כדי לקיים מצות נתינה .ועוד דבדמאי יכול לקבוע עצים -המתנדב עצים נותן מעות לאותו שופר ולא יפחות
ואח"כ נותן מן הדם על המזבח הפנימי .הגמרא מבארת בבין השמשות מקום בצפונו או בדרומו ,אבל בודאי אסור דהוי משני גזירין ,לבונה -המתנדב לבונה נותן מעות לאותו שופר
ימין לקרן צפונית מערבית ,מערבית דרומית ,דרומית דיני חציצה בקבלת הדם במזרק מה יעשה היכא שנתערבו הדמים יחד ,כיצד יעשה כדי
מזרחית ,וזו שיטת ריה"ג .ולר"ע הסדר היה מזרחית שיהיה ודאי שעשה את כל ההזאות הנצרכות לפי הסדר.
קבלת הדם של כל הקרבנות היא ע"י כהן שאוחז בידו
דרומית דס"ל שהיו ב' פרוכות והחיצונה היתה פרופה מן מזרק שהוא כלי שרת ומקבל בו את הדם ,והנה לגבי אם נתערב לפני ההזאות אינו יכול להזות פעם
הדרום וממילא הגיע בתחילה לקרן דרומית מערבית ,ושם לא כמה דינים בתורה יש דיני חציצה ,וכגון הנוטל לולב עם אחת שיעלה לשתיהם ,דבעינן שיכלה דם הפר
היה נותן וכדלהלן ,והיה יוצא לקרן מזרחית דרומית ונותן שם, סודר על ידו לא מהני ,והגמרא מבארת מתי גם לענין ואח"כ יזה דם השעיר ,דכתיב "וכלה מכפר את
וחוזר לקרן דרומית מערבית ,מערבית צפונית ,צפונית קבלת דם הקרבנות יש דיני חציצה.
הקודש" ,ועל כן יזה פעמיים אחת למעלה ושבע
מזרחית .ולכו"ע אע"פ שאין מעבירין על המצוות נ"ח .הגמ' מסתפקת מה הדין בהניח מזרק בתוך למטה ,א' לשם פר ואח"כ א' לשם שעיר.
לא היה מתחיל בקרן שהיה מגיע לשם בתחילה, מזרק וקיבל בו את הדם בכל הקבלות שבימות השנה,
דכתיב "ויצא אל המזבח" -שיצא בתחילה מכל אם נתערב אחר הזאת דם הפר למעלה -אינו
אי מין במינו חוצץ ונמצא שהקבלה לא היתה ע"י כהן כיון
המזבח. שהוא מחזיק במזרק החיצוני ,או שאינו חוצץ .והנה בסוכה
יכול לתת שבע למטה לשם שניהם ,ואח"כ אחת
ביאור מחלוקתם -י"ל שלכו"ע כל פניות שאתה מבואר שלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ,והיינו היכא למעלה לשם שעיר ,דבעינן שנתינה למעלה של
פונה לא יהו אלא דרך ימין (דילפינן מים שעשה שכורך סודר סביב הלולב ומאריכו ועושה לו כמין בית יד ואוחז השעיר תהיה לפני הנתינה למטה ,אלא יתן שבע
בו ,אבל אם כורך ידו בסודר הוי חציצה .ומזרק בתו מזרק איירי למטה לשם פר ,ואחת למעלה ושבע למטה לשם
שלמה שהפסוק מנה את סדר הרוחות לצד ימין), שאוחזו מלמטה ,אבל אם אוחזו בשפתותיו הוי כמו בית יד
אלא שריה"ג יליף פנים מחוץ להקיף דרך ימין ,ור"ע שעיר.
וחשיב לקיחה ע"י דבר אחר דשמה לקיחה ,אלא דפשיטא
סובר שמדינא אין מעבירין על המצוות ,אלא כיון דהכא אינו אוחז שתי מזרקות כבדות בשפתותיהם .ודעת נ"ז :נתערבו לו הכוסות שאינו מכיר איזה של פר ואיזה
דילפינן שיצא מחוץ למזבח יתחיל שם ויחזור לקרן ריצב"א שגבי כלי שרת דבעינן "ולקח הכהן" לא מועיל לקיחה
ע"י דבר אחר .תוד"ה מין. של שעיר -נותן ג' פעמים ,שאז ממ"נ הקדים של פר לשל
שדילג עליה שזה לצד שמאל .ביאור נוסף -לר"ע שעיר .רש"י כתב שמזה וכו' וכן בהיכל .וכתבו התוס' (ד"ה
מקיף בידו ,ובזה אין דין פניה לימין ,ולריה"ג מקיף ואין להוכיח מדתניא ונתן את המלא בריקן ,דאין נותן) שמשמע שהתערובת היתה לפני שהזה לפני ולפנים .אך
ברגלו ,ונחלקו אם לומדים מזבח הפנימי ממזבח הכונה שנותן את המזרק המלא בתוך הריקן ,אלא קשה שהרי שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא
החיצון ,דבתרוייהו כתיב "סביב" ,או שלא לומדים ששופך את המלא לריקן ,ואף שכבר עירבם עושה כלום ,ולכן ביארו דאיירי רק בהזאות שבהיכל.
כיון שכל המזבח הפנימי הוא כשיעור קרן אחת כן כדי לערבם יפה. נתערבו מקצת הדמים ומקצת לא נתערבו כגון
במזבח החיצון. ואין להוכיח ממה שהעומד על כלי או על רגל חבירו שנשפך מעט מכל מזרק למזרק שלישי ,נותן מהדם הודאי,
הוי חציצה אף שרגל ברגל זה מין במינו ,ויש חציצה בריצפה
נ"ט .כיצד היה הכה"ג עובר מקרן לקרן -לת"ק ושאר הדם לרב פפא אינו שיריים אלא הולכים לאמה
דילפינן מכלי שרת שדבר המקדש יש בו חציצה ,דשאני רגל המביאה את כל הלכלוך שבעזרה לנחל קדרון ,אפילו למ"ד
היה מקיף את המזבח בהליכתו ועומד ליד כל קרן שא"א לבטלה עד שחבירו יגמור עבודתו.
שנותן בה ,ונותן את הדם מלמעלה למטה ,שכיון שכוס אחת עושה את חברתה שיריים ,כיון שכאן
שהיה עומד סמוך לאותה קרן שנותן עליה ,וגובה המזבח ב'
וללישנא בתרא הספק הוא אם דרך שירות בכך, הכוס של התערובת אינה ראויה .ולרב הונא בריה
אמות שזה יותר מגובה ידו ,וממילא היה צריך שראשי ופשיט מדדריש תנא דבי רבי ישמעאל "כלי השרת דרבי יהושע הוי שירים והולכים ליסוד מזבח העולה
אצבעותיו יהיו למעלה ,ואם היה נותן מלמטה למעלה היה אשר ישרתו" ,משמע ב' כלים ושירות אחת.
ואינו דחוי אפי' למ"ד שכוס עושה חבירו דחוי ,דכיון
מתלכלך הבית יד של כותנתו .ולר"א במקומו היה עומד
הניח סיב בתוך המזרק וקיבל בו את הדם -הגמ' שאינו ראוי לא נדחה.
ומחטא ,שכיון שגודלו אמה על אמה לא היה צריך להקיפו
מסתפקת אם זה חוצץ כיון דשזה מין בשאינו מינו,
ברגליו ,ונחלקו ר"י ור"מ בדעתו ,לר"מ על כולם היה דין שיירי דם חטאת -קיבל דם החטאת בד'
או שאינו חוצץ כיון דמחלחל .הגמרא רוצה להוכיח
נותן מלמעלה למטה בזו שלפניו כדי שלא יתלכלך ,וכן כוסות ,כל כוס שזרק ממנה הדם הנשאר בה הוי
מדתניא בפרה לענין נתינת אפר לתוך מים חיים לקדשם,
בשתי הקרנות האחרות ,חוץ מאותה שבאלכסון שכיון שיריים לכו"ע ונשפך ליסוד ,וכוס שלא זרק
שהיא רחוקה אם היה נותן מלמעלה למטה זה טורח להיות זולף והולך ממי המעין שירדו לשוקת דרך חור שבדופנה עד
שמגיע לספוג ומבואר שרק המים שנבלעו בספוג פסולים,
דכתיב ממנה ,לת"ק נדחתה ונשפך הדם לאמה,
כפוף ולפשוט זרועו עד סוף המתנה ,ויותר קל לכפוף גופו
ולפשוט זרועו מלמטה ונזקף והולך למעלה ,ומתני' כר"י בשעיר נשיא "ואת דמו ישפוך" ,ולר"א בר"ש הוי אבל שאר המים אינם נפסלים בגלל חציצת הספוג ,והגמרא
דוחה דשאני מיא דקלישי שהם נמצאים מכל צידי הספוג
שירים ונשפך ליסוד דכתיב בחטאת יחיד "ואת כל
הסובר שעל כולם היה נותן מלמטה למעלה שכך נח
לעשות בקרנות הרחוקות חוץ מאותה שלפניו .ושתי דמה ישפוך אל יסוד" ,והא דכתיב "ואת דמו בינו לבין הכלי ,אבל דם עב הוא .וי"א שבדם כשר דקליש,
כהנים גדולים נשתיירו ממקדש ראשון ,אחד אמר אבל בקומץ שהוא צריך להתקדש בכלי לאחר הקמיצה ,וזה ישפוך" אתא למעוטי שיריים שבצוואר בהמה.
שהקיף בידו ,והשני אמר שהקיף ברגליו. עירוב דם הפר ודם השעיר -היה מערה דם הפר כנגד קבלת הדם ,פסול משום חציצה.
אח"כ היה מזה על טהרו של מזבח ז' פעמים דכתיב לתוך דם השעיר ,וחוזר ומערה מהמזרק המלא
"והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים" ,וטהרו היינו לתוך המזרק השני כדי שיתערבו היטב ,ומתני' כרבי נתינה מדם הפר והשעיר על מזבח הזהב
מקום גלוי בגג המזבח ,שהיה חותה גחלים אילך לאחר ההזאות מדם הפר והשעיר בקודש הקדשים יאשיה דס"ל שצריך לתת משניהם יחד על קרנות
ובהיכל היה הכהן גדול נותן מדם הפר והשעיר על המזבח
ואילך ומזה ביניהם ,ולא היה מזה על גבי האפר או הפנימי כדכתיב "ויצא אל המזבח אשר לפני ד' וכפר עליו
המזבח ,דכתיב במתנות המזבח "ולקח מדם הפר ומדם
הגחלים( .ורבה בר רב שילא רצה לומר שהכונה ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח השעיר" .ולרבי יונתן נותן מזה בפני עצמו ומזה בפני
שהיה מזה בחציו באמצע גובה כתלו של המזבח, סביב ,והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים" .הגמ' עצמו דס"ל דהכי משמעתא דקרא .הגמרא אומרת שאף
והגמרא דוחה את דבריו) .לחנניה היה מזה בצד להלן מבארת מהי דרך הליכת הכהן למזבח ומהו סדר שבעלמא רבי יאשיה סובר שאע"פ שלא כתוב
צפוני ,לרבי יוסי בצד דרומי ,דלכו"ע במקום שסיים וצורת הנתינה על קרנות המזבח ועל ראש המזבח ,ומה
יחדיו הכונה יחדיו ורבי יונתן חולק ,ונ"מ בהא דכתיב
היה עושה עם שיירי הדם ,והאם יש דין מעילה בשיירי
מתנות הקרנות שם מזה על הגג ,דכתיב "וטהרו "איש אשר יקלל את אביו ואת אמו" אם המשמעות היא
הדם.
וקדשו" מקום שקדשו בקרנותיו שם טהרו בהזאות, שניהם יחד (אי לאו סיפא דקרא "אביו ואמו קילל") ,או
נ"ח :היציאה ממקום ההזאה על הפרוכת ונחלקו אם פתח הפרוכת היה בדרום או בצפון. שהמשמעות היא כל אחד בפני עצמו( ,ואף שלרבי יונתן
משמע או שניהם כאחד או אחד בפני עצמו ,הכא ההזאה היא
למזבח -לאחר הזאות הדם היה יוצא אל המזבח שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח דווקא כל אחד בפני עצמו ,כיון שלפני ולפנים ובהיכל מזה מכל
אשר לפני ד' ,והיינו מזבח הזהב ,דכתיב "ויצא אל החיצון ,ששם היה פוגע כשיוצא ,וכתיב "ואת כל אחד בפני עצמו ,ולומדים סתום מן המפורש .תוד"ה רבי
המזבח אשר לפני ד' " ומזבח החיצון אינו לפני ד' ,וכתיב דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח יונתן) .הכא י"ל שרבי יונתן סובר שצריך לערבם,
לשון יציאה ללמדך שבשעת ההזאה היה עומד בין אהל מועד" ואף שפסוק זה נאמר על פר כהן משיח" ,הפר" דכתיב "וכפר אהרן על קרנותיו אחת" ,אמנם בברייתא
המזבח לפרוכת( ,אבל בפר הבא על כל המצוות היה מרבה פר יום הכיפורים .ושיירי הדם שהזה על מזבח מבואר להדיא שלרבי יאשיה מערבם ולרבי יונתן
עומד מן המזבח ולחוץ ,דכתיב "לפני ד' " -המזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי ,ששם היה יורד מן לא מערבם ,ולדידי' אחת היינו אחת בפר ואחת
הכבש וילפינן ירידתו מהכבש מיציאתו מן ההיכל לפני ד' והכהן אינו לפני ד').
בשעיר .וכתבו התוס' (ד"ה עירה) שמבואר במנחות שמכאן
סדר המתנות על קרנות המזבח הפנימי -לתנא דבסמוך לו ,ולרבי ישמעאל שניהן נשפכים ליסוד לומדים ש"עולין" אין מבטלים זה את זה ,שהרי ידוע שדם הפר
דמתני' סדר המתנות :מזרחית צפונית דס"ל כרבי יוסי מערבי ,דילמד סתום מן המפורש ,ולרשב"י שניהם מרובה מדם השעיר .והא דלא אמרינן קמא קמא בטיל ,משום
שהיתה רק פרוכת אחת והיא היתה פרופה מן הצפון ,וממילא נשפכים ליסוד דרומי ,דסבר דפתח ההיכל בדרום שיש מ"ד שבשופך מפי חבית דנפיש עמודיה לא אמרינן קמא
של המזבח ,וממילא היסוד הדרומי הוא נחשב "אשר פתח היה מגיע בתחילה לקרן צפונית מערבית ,ושם לא היה נותן קמא בטיל ,ואפילו למ"ד שבחבית נמי אמרינן קמא קמא
וכדלהלן ,והיה יוצא לקרן מזרחית צפונית ונותן שם ,וחוזר דרך אהל מועד" ,ותלמידי רשב"י משכו את רבי ישמעאל בטיל ,במזרק דנפיש עמודיה טפי לא אמרינן קמא קמא בטיל.
בהונות כתיב "ומיתר" וגבי ראש כתיב "והנותר" אמר שרבי נחמיה שאמר ששיריים שהקריבם בחוץ חייב לומר כדבריהם ,וסימנך משכוה גברי לגברא -הרבים
והיינו שמה שנשאר מהשיריים יתן על הראש ,והוו שיירי מדבר למ"ד ששיריים מעכבים אלמא עבודה הם וקרינן משכו את היחיד .רש"י .והתוס' (ד"ה משכוה) מבארים
שיריים .והקשו התוס' (ד"ה דברי) שבזבחים ו :מבואר שאם בהו "ואל פתח אהל מועד לא הביאו" .רש"י .והתוס' (ד"ה תנא) שרשב"י שנזכר בשמו ובשם אביו משך את רבי ישמעאל
לא נתן מהשמן על הראש ,לרבי יוחנן בן נורי יביא לוג אחר הקשו שבזבחים משמע שלרבי נחמיה גם שיריים של חטאות שנזכר רק בשמו.
ויתן על הראש ,ולר"ע יתחיל בבהונות .ותירצו התוס' שכוונת החיצוניות שזרקם בחוץ ,אע"פ שאינם מעכבים .ורבינו חיים
רבי יוחנן בן נורי שאף שנטהר מצרעתו ואף כלפי שמיא נתכפר כהן מתרץ שר"נ סובר ששיריים הפנימיים מעכבים וממילא נ"ט :אלו ואלו מתערבים באמה ויוצאים לנחל
מהעונש מ"מ חסר לו מצות מתנות הראש ,וי"מ שכוונת הגמ' אם זרקם בחוץ חייב ,ולומדים שיריים החיצוניים מהפנימיים. קדרון ונמכרים לגננים לזבל.
שם שמתנות הראש אינם מעכבות שמתן הבהונות יעשו ריצוי ולריצב"א לומדים שיריים החיצוניים מאברים ופדרים.
גמור. מעילה בדם -לר"מ ור"ש ומועלין בדמים הנ"ל הגמרא נשאר בקושיא.
מדרבנן לשלם קרן ,ולחכמים אין מועלים בו אפילו
ס"א :אשם מצורע ששחטו שלא לשמו כגון לשם מדרבנן ,אבל מדאורייתא להוסיף חומש לכו"ע אין וכלה מכפר את הקודש -לר"ע דורשים שאם
עולה או שלמים ,שהדין הוא שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן בדם מעילה (דאם מועלים מדאורייתא היאך נמכרים לגננים כיפר כילה ואם לא כיפר לא כילה ,ולר"י דורשים
כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה לריו"ח הדין בזה לזבל .תוד"ה עד) ,לעולא ילפינן מדכתיב "לכם" שלכם שאם כילה כיפר ואם לא כילה לא כיפר .י"מ שאין
תלוי במחלוקת הנ"ל ,שלר"מ דס"ל שעבודה שלא יהא ,ודבי רבי שמעון תנא "לכפר" לכפרה נתתיו המחלוקת אלא במשמעות דורשין ,וי"מ שנחלקו
נגמרה הרי היא כמי שאינה ,הכא נמי אע"פ שנתן ממנו
ולא למעילה ,ולריו"ח ילפינן מדכתיב "הוא" דינו אם שיריים מעכבי לר"ע אין מעכבים אלא רק עיקר
לבהונות הרי היא כמי שאינה ,וממילא יביא אחר ויתחיל
לפני כפרה כמו לאחר כפרה (והיינו אחר שחיטה קודם המתנות ,ולר"י רק אם כילה את הכל כיפר ,דשיריים
מתחילה ,ולר"א ור"ש אין לו תקנה דהכא א"א לגומרה
זריקה ,ששייך בדם כפרה ,אבל מחיים שלא שייך כפרה בדם מעכבי.
באחר ,דכתיב "כבש אחד אשם" אשם אחד אמרתי לך ולא
שתי אשמות .ולרב חסדא הכא מודה ר"מ שאין לו יש בו מעילה .תוד"ה הוא) .ובעינן תלתא קראי ,למעטו קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה
תקנה דכתיב "והקריב אותו לאשם" והיינו אותו שהונף עם מדין נותר שאם אכל דם נותר בשוגג אינו חייב אלא אחת כלום ,ואף לר"י שבדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ
הלוג ,שאינו יכול להביא אחר .ותניא כוותיה דריו"ח משום דם ,ומדין מעילה ,ומדין טומאה שאם אכל דם אין הסדר מעכב ,הכא מעכב ,דצורך פנים כפנים
קדשים בטומאת הגוף שהיא בכרת חייב רק משום דם ,וכן אם
שאם שחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו לגבי דמי. שגג בדם והזיד באלו אינו חייב כרת ,אבל מדין פיגול א"צ
בהונות ה"ז עולה ע"ג המזבח וטעון נסכים ,וצריך
למעטו ,דכל דבר שיש לו מתירין בין לאדם לאכילה
ס"א .שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא אשם אחר להכשירו לטהרו לאכול בקדשים ,ור"ח יפרש
בין למזבח להקטרה חייבים עליו משום פיגול ,והדם
עשה כלום ,ויחזור וישחוט את השעיר ,ואם הזה "צריך" ואין לו תקנה .לתוס' הסוגיה לא מדברת בשחטו
מדם השעיר קודם שגמר דם הפר ,יזה מדם הפר שלא לשמו ,דבזה כל מה שנתן ממנו כמאן דליתיה ,אלא איירי הוא עצמו מתיר ועל המתיר אין חייבים משום פיגול.
שנשפך דמו קודם מתן בהונות. ויחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. ולאחר כפרה אין בו מעילה ,דאין לך דבר שנעשית
מצוותו ומועלין בו.
נזיר ממורט שאינו יכול לגלח ,לב"ה א"צ העברת כפרת יוה"כ -כתיב "וכפר את מקדש הקודש (-
תער ,ולב"ש צריך העברת תער( ,ובנזיר גרס איפכא. ס .אין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין בו -לפני ולפנים אם נכנס לשם אדם טמא וידע מתחילה ולא
תוד"ה נזיר) .לרב חסדא כוונת ב"ש צריך ואין לו אבל תרומת הדשן מועלין בה דכתיב "ושמו אצל ידע בסוף ,ושעיר זה תולה להגן מפני היסורים עד שיודע לו
תקנה ,ולרב פדת ב"ש סוברים בזה כר"א שנזיר המזבח" דטעון גניזה ,אלמא אסור בהנאה משום קדושתו ויביא קרבן עולה ויורד) ואת אהל מועד (-טומאה בהיכל)
שאין לו בוהן יד ורגל נותן על מקומם וטהור והכא וממילא יש בו מעילה ,לתוס' (ד"ה והרי) יש בו מעילה ,ואת המזבח (כמשמעו טומאה שאירעה לאדם שהיה
נמי יעביר התער על מקום השיער( ,ולר"ש יכול לתת על ולריצב"א אין בו מעילה אלא איסור הנאה .וקודם דישון
במזבח ושהה כדי השתחויה ,שזה שיעור שהיה למי שנטמאה
מועלין בו לכו"ע ,ודשן של מזבח הפנימי אין בו מעילה
של שמאל ,ולת"ק אין לו טהרה עולמית דבעינן קרא בעזרה .רש"י .ולתוס' (ד"ה וכפר) הכונה לענין נשפך הדם,
אפילו לפני דישון ,דאין הדישון נחשב שהוא מחוסר עבודה
כדכתיב). שהכל נחשב כמתנה אחת ,וכתבו שגם לרש"י י"ל שכוונתו
שהמתנות נחשבות כאחד וזה מכפר על טומאה שאירעה שם, כיון שהדישון שלו אינו מצריך בגדי כהונה) ,וכן בגדי
קבלת דם אשם מצורע -ב' כהנים מקבלים דמו, וכן להלן גבי היכל וכו') יכפר (-עזרות) ,ועל הכהנים כהונה -ארבעה בגדי לבן של כה"ג ביוה"כ לרבנן טעונים
אחד ביד לצורך נתינה על המצורע ,דכתיב "ונתן" (כמשמעו) ועל כל עם הקהל (-ישראל) יכפר (- גניזה ומועלים בהם ,אבל לרבי דוסא ראוים הם
מה נתינה בעצמו של כהן (דכתיב אצבע גבי שמן ,וילמוד לוים) ,לרבי יהודה הושוו כולם -כהנים לוים וישראלים לכהן הדיוט ובגדי כהונה אין בהם מעילה דלא ניתנה
סתום (דם) מן המפורש (שמן) .תוד"ה מה) ,אף לקיחה להתכפר בוידוי שעיר המשתלח על שאר עבירות. תורה למלאכי השרת ,עגלה ערופה מועלין בה דכתיב
בעצמו של כהן ,ואחד בכלי לזריקה על המזבח, ולר"ש כשם שדם השעיר מכפר על ישראל "וערפו שם" שם תהא גניזתה ,ולא ילפינן לעלמא,
דכתיב "כי כחטאת האשם הוא" מה חטאת טעונה בטומאת מקדש וקדשיו בלא וידוי ,כך דם הפר מכפר דשני כתובין הבאים כאחד אין מלמדים ,ולמ"ד
כלי דכתיב בעולה ושלמים "וישם באגנות" וכל הקרבנות על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו בלא וידוי ,וכשם ששני כתובין מלמדין ,הכא כתיב תרי מיעוטי,
נלמדים בהקש מעולה ושלמים ,אף האשם טעון כלי. שוידוי שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר "ושמו" ו"הערופה" .ואי הוי כתיב רק חד מיעוטא,
אמרינן דכיון ששני מיעוטים כתובים באותו דבר אין מיעוט
שריפת פרי ושעירי יוה"כ -לר"א ור"ש כולם בשאר עבירות כך וידוי פר מכפר על הכהנים אחר מיעוט אלא לרבות ,ולכן צריך ב' מיעוטים .תוד"ה תרי.
מטמאים בגדים ,ונשרפים בבית הדשן ,והיינו אם
עבירות ,והושוו דבני כפרה נינהו ,מיהו כל חד מכפר בדידי'.
נשפך הדם באמצע ההזאות -לר"מ הזאה נשפך הדם לאחר המתנות שבפנים והביא פר אחר למתנות מה מעכב בסדר עבודת יוה"כ
הפרוכת ואח"כ נשפך הדם והביא פר אחר למתנות המזבח,
כולם נשרפים בבית הדשן חוץ לג' מחנות ,ומטמאים את בגדי
שבפנים ושעל הפרוכת ושעל המזבח כל אחד הוא כל מעשה יוה"כ האמור במתני' על הסדר ,אם הקדים
העסוקים בשריפתם ,ולחכמים רק האחרון שגמר בו ההזאות כפרה בפני עצמו ,ואם נשפך הדם באמצע מעשה לחבירו לא עשה כלום .לרבי יהודה דין זה
יתחיל מתחילת אותו מקום שהוא מזה שם ,דכל הכפרה. הוא דווקא דברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ,אבל
מקום הוא כפרה בפני עצמו .ולר"א ור"ש אינו חוזר דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ כגון הגרלה ווידוי
על ההזאות כלל אפילו לא נגמרה אותה כפרה ,אלא ס"ב .נשפך דם השעיר לאחר מתנות פנים חוזר ומגריל ,ואם ושפיכת שיריים וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב מה
מתחיל ממקום שפסק .ונחלקו בהא דכתיב "מדם נשפך הדם שוב לאחר מתנות הפרוכת חוזר ומגריל ,נמצאו ג' שעשה עשוי ,אמנם בשחיטה וחפינה מודה ר"י שהם
חטאת הכיפורים אחת בשנה" ,לר"מ הכונה חטאת שעירים לעזאזל ,אבל אין משלח לעזאזל אלא שעיר מעכבים ,דצורך פנים כפנים ,ולרבי נחמיה אף דברים
אחת ולא לעשות כפרה אחת משני חטאות ,ולר"א אחד דכתיב "אותו" לשלח אותו לעזאזל ,י"א שמשלח הנעשים בבגדי לבן בחוץ כגון אילו ואיל העם שהקדים
ור"ש הכונה חיטוי אחד ולא לעשות אותה הזאה שני את הראשון ,דמצוה בראשון (כרבי יוסי בהפריש להם הוצאת כף ומחתה מעכבים ,אבל דברים הנעשים
פסחו ואבד והפריש אחר ונמצא שמצוה בראשון חיטויים .שיריים לכו"ע לא מעכבי כלל. בבגדי זהב בחוץ אין מעכבים.
אע"פ שהופרש השני קודם חצות וכשהגיע זמן שחיטת הפסח
וכן נחלקו בלוגין של מצורע שלר"מ מתנות שניהם נעשו ראוים יחד ,ואם השני מובחר יביאנו .אבל ס :לרבי יוחנן נחלקו בהא דכתיב "והיתה זאת לכם
שבפנים דכתיב "והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים" ,ממה שבתרומת הלשכה לרבי יוסי היה כתוב על לחוקת עולם אחת בשנה" ,לרבי יהודה אחד ממעט
ומתנות שבבהונות דכתיב "ומן השמן אשר על כפו יתן הקופות א' ב' ג' משום שמצוה בראשון א"א ללמוד בגדי לבן בחוץ ואחד ממעט בגדי זהב ,ולרבי נחמיה
הכהן על תנוך אוזן המיטהר הימנית ועל בוהן ידו הימנית" כ"א לכאן ,די"ל דשאני התם שבזמן שהראשונה היתה אחד ממעט בגדי זהב ואחד ממעט שיריים שאינם
כפרה בפני עצמה ,ואם נשפך השמן יתחיל מתחילת ראויה להקריב ממנה עדיין לא היתה השניה ראויה מעכבים אף הנעשים בבגדי לבן אם הקדימו להם דבר
אותה נתינה ,ולר"א ור"ש ממקום שפסק משם שהראשונה נראית להקרבה משנתרמה ,אבל כאן השעיר המאוחר להם ,ולרבי יהודה אם העיקר מעכב אף
מתחיל .ומתנות הראש דכתיב "ומיתר השמן אשר על כף הראשון אינו ראוי לשילוח עד גמר מתנות הדמים) ,וי"א השיריים מעכבים כיון שגם עבודה זו מעכבת את הכפרה
הכהן יתן על ראש המיטהר" לכו"ע אינם מעכבות ,דגבי שמשלח את האחרון הואיל וגמר בו הכפרה. ומאי חזית למעוטה .והגמרא מקשה שרבי יוחנן עצמו
לבוא אל פתח אהל מועד ,וא"כ ה"ה בקדשי בדק הביץ בפנים ,דשניהם שמם חטאת ,ואע"ג דמחסרי עבודת
תמימין .תוד"ה וכל). היום -מתן דמי הפר והשעיר וחפינת הקטורת והקטרתה
שני שעירי
הראוים ליקדם למוספין ,קסבר אין מחוסר זמן לבו
דיני שעיר המשתלח ביום ,אבל אין חשובים ראויים לשעיר הנעשה שני שעירים שוים
שעיר המשתלח ושאר קרבנות בעלי מום או בפנים ,הואיל ומחוסר הגרלה ועלית גורל מתוך הקלפי שני שעירי יום הכיפורים מצוה שיהיו שוים זה לזה בכמה
מחוסר זמן -מחוסר זמן בהמת קרבן קודם יום השמיני מעכבת אע"פ שהנחה אינה מעכבת ,ומחוסר הגרלה דברים ,וכן הדין בשני כבשי מצורע ובשני צפורי מצורע,
וכן בשני הכבשים של מוסף שבת ,ובדיעבד אין זה
כמחוסר מעשה אע"פ שאינו מעשה בגופן דרק עליית אין נותנים ממנו על המזבח ,ואף אין מקדישים מעכב .הגמרא מבארת במה צריך שיהיו שוים ,ומנין
הגורל מעכבת אבל לא ההנחה ,אפ"ה הואיל ומצוה האמורה אותו ,ואינו ראוי לשעיר המשתלח ,דכתיב "ומיום לומדים דינים אלו לכתחילה ובדיעבד.
בהן היא כמחסור מעשה דמי .ואם שחטם לאחר הגרלה ,השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד' "( ,והכא
שני שעירי יוה"כ מצותם שיהיו שווים במראה -
דרשינן "לד' " לרבות דכל מקום דורשים לפי עניינא חייב על של שם ופטור על של עזאזל.
לבנים או שחורים או שחומים ,בקומה ,בדמים,
שלמים ששחטם קודם שנפתחו דלתות היכל דקרא) ,ובאמת א"צ לזה דרשה שהרי אין הגורל
ובלקיחתם כאחד ,דכתיב "שני שעירי עיזים",
קובע לד' אלא בראוי לד' וכיון שאינו יודע איזו בהמה
פסולים ,דכתיב "ושחטו פתח אהל מועד" בזמן ו"שני" מיותר שהרי מיעוט "שעירי" שנים .ואם
שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול .ולרב חסדא אם תצא בגורל אינו יכול להביא אחד מהם מחוסר זמן( ,ואף
אינם שווים או לא נלקחו באותו יום כשרים ,דכתיב
שחטם בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור ,לחנן המצרי דס"ל שאפילו אם דם השעיר לד'
ב' פעמים "שעיר" ,ולולא רבוי זה היינו אומרים שזה
דמחוסר פתיחה אע"פ שאינו מעשה בגופן כמחוסר נמצא בכוס ומת המשתלח ,מביא שעיר לעזאזל
לעיכובא ,דכתיב ג' פעמים "שני" ,ומ"חוקה" ליכא
מעשה הואיל ובהן נאמר הוי כמעשה בגופן .וכתבו התוס' ובפשוטו הכונה ללא הגרלה ,י"ל דהיינו שהדם שבכוס
למילף ,דלא כתיב חוקה אלא על העבודה ,ולא על הלקיחה
(ד"ה שלמים) דהאי טעמא השוחט בזמן הזה בחוץ פטור ,דכיון אינו נדחה ,אבל צריך להגריל ואותו שיצא לד' ירעה,
שהיא מתמול שלשום .והשתא דילפינן שאינו מעכב
שנהרס המזבח חשיב אינו ראוי לפתח אהל מועד ,ורק המעלה ויתכפר בדם של הראשון) ,אבל לר"ש הסובר שאם מת חד קרא למראה וחד לקומה וחד לדמים .וכתבו התוס'
קטורת או מנחה בחוץ חייב כיון שאין המזבח מעכב בהם .וכן אחד מביא חבירו שלא בהגרלה בעינן דרשה ,או (ד"ה שני) שר"ש (שבועות י"ג ):דורש מ"שני השעירים"
אם המזבח בנוי במקומו למ"ד קדושה ראשונה קידשה לעתיד דאיצטריך קרא להיכא שהומם וחיללו על שעיר להקיש שכמו ששעיר הפנימי אינו מכפר על ישראל בשאר
לבוא חייב אם שחט קרבן בחוץ.
אחר שבזה א"צ הגרלה כיון שהוא בא מכח הראשון ,ומום עבירות ,כך שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר
ס"ג .פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה -פוסל בשעיר המשתלח דכתיב "ואשה לא תתנו עבירות ,ולדבריו הדין שיהיו שוים בקומה ומראה נלמד מאותו
פסוק ,דשקולין הם ,והפסוק השני מלמד שיהיו שוים בדמים,
לרב חסדא -לשמו פטור דאינו ראוי לשמו בפנים ,ושלא מהם על המזבח לד' " ,ו"אשה" אלו החלבים ,ואסור והפסוק השלישי מלמד כנ"ל לענין כפרה.
לשמו אלא לשם שלמים חייב דראוי הוא לשם שלמים להקטיר אפילו מקצתם כזית מהם דכתיב "מהם",
בפנים ,וסתמא לשמו ופטור ,ולא חשיב ראוי לשלא ולא לזרוק דמם על המזבח דכתיב "מזבח" .וצריך ס"ב :כבשי מצורע וציפורי מצורע ומוספים של
לשמו בפנים ,דבעי עקירה אינו ראוי בפנים לשלמים ילפותא לשעיר המשתלח גם לפסול מחוסר זמן שבת מצוותם שיהיו שווים ,דכתיב בכבשי מצורע
וגם לפסול בעל מום ,דמחוסר זמן חמור כיון שעדיין אא"כ עקר שם פסח ממנו. ומוספין "שני כבשים" ו"שני" מיותר שהרי מיעוט
לא הגיע זמנו ,ובעל מום חמור משום דמאיס. כבשים שנים ,ובצפורים כתוב "שתי צפורים" .אמנם
לריו"ח -י"א בין לשמו בין שלא לשמו פטור,
דעקירת חוץ לאו שמה עקירה ,דלא הכשיר הכתוב פסח ס"ד .לרבא הריבוי בשעיר המשתלח הוא לדין דין זה במצורע אינו לעיכובא ,דכתיב ב' פעמים
בשאר ימות השנה לשם שלמים אלא בפנים ובעקירת השם ,מחוסר זמן של אותו ואת בנו לומר שאינו ראוי "הכבש" וב' פעמים "צפור" (וקמ"ל שלא לומדים
מ"תהיה" שזה לעיכובא ,אלא לומדים שעכב בשאר
וי"א בין לשמו בין שלא לשמו חייב ,דפסח בשאר לשעיר המשתלח ,וכגון ששחט אמו לחולה ביו"כ,
ימות השנה שלמים הוא ,וא"צ עקירה. דיני מצורע) .י"א שבמוספין זה מעכב שיהיו שוים ,ודעת
ואף שהאיסור הוא על שחיטת שניהם ,דחייתו לצוק
רש"י שאינו מעכב ,דמנלן לומר שזה מעכב ,והתוס' (ד"ה
מחוסר זמן בין בגופו כגון בתוך ז' ימים ללידתו ,בין זו היא שחיטתו .והקשו התוס' (ד"ה דחייתו) בהא דאיתא מוספין) כתבו דהא דכתיב "עולת שבת בשבתו הוי כמו שנה
בחולין שבשור הנסקל אין דין אותו ואת בנו לפי ר"ש ,כיון דהוי עליו הכתוב לעכב.
שחיטה שאינה ראויה ,אבל בעגלה ערופה יש דין אותו ואת
בבעלים ,השוחטו בחוץ פטור ,ואיזה מחוסר זמן
בבעלים ,כגון זב וזבה ומצורע שצריכים להביא אמנם כבשי התמיד א"צ להיות שווים ,והא דכתיב
בנו ,דכיון שאם נמצא ההורג לפני שנערפה העגלה תצא
ותרעה בעדר ,ומבואר שמחיים אינה אסורה ,ואמאי לא קאמר קרבנותיהם לסוף שבעה ,ויולדת שצריכה להביא קרבנותיה "שניים ליום" היינו שצריך לשוחטם כנגד היום -כנגד
שגם בעגלה ערופה נחלקו ר"ש ורבנן היכא שערפה ,שלר"ש בסוף מלאת ימי טהרה ,שהקריבו לפני הזמן חטאת או זריחת השמש ,תמיד של שחר בקרן צפונית מערבית
פטור כיון שאינה ראויה לאכילה ,ולרבנן חייב משום שעריפתה שכיון שהשמש במזרח בשיפולי הרקיע והכתלים היו גבוהים
אשם בחוץ ,דבפנים א"א להביאם לשם חובה כיון שלא
זו היא שחיטתה. היה צל הכותל הרבה לכיוון מערב ,ולכן צריך להרחיקו לצד
הגיע הזמן ,ולא לנדבה כיון שחטאת ואשם אינם באים בנדבה, מערב ככל יכולתו ,וצפונית משום שקדשי קדשים שחיטתם
(אבל בעולה ושלמים חייבים כיון שאפשר להביאם על ירך המזבח צפונה ,ושם היה בית המטבחיים והיו קבועים
מת אחד מן השעירים בפנים לנדבה ,ושלמים היינו בנזיר) .לרב חלקיה בר טובי ברצפה כ"ד טבעות בריבוע של כ"ד אמות על כ"ד אמות ,כמנין
שני שעירי יום הכיפורים נקבעים למצותם ע"י גורל, אם שחט אשם שלא לשמו כגון לשם עולה או שלמים כ"ד משמרות ,ונותנים ראש הבהמה לתוכם ,בטבעת השניה
והיכא שמת אחד מהם לאחר ההגרלה צריך להביא שנים לכיוון צפון( ,כדי שהטבעת הראשונה תסייע לאחוז רגלי
חדשים ,ויש לדון איזה שעיר אין עובדים בו ,ומה יעשה חייבים ,כיון שהוא ראוי לעולה ושלמים בפנים ,דכל הזבחים
שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם הבהמה שלא תתהפך ,ולתוס' (ד"ה על) גזירה שמא יטיל
עם אותו שעיר ,וזה תלוי בדין בעלי חיים שנדחו גללים) ,ופני השוחט וצואר הבהמה היו באלכסון לצד מזרחי
מהקרבה אם הם חוזרים להיות ראוים ,או שדינם לרעות חובה ,וס"ל שעקירת חוץ שמי' עקירה.
צפוני ,ושל בין הערבים בקרן מזרחית צפונית
עד שיפול בהם מום ,או שדינם למיתה ,וכדלהלן.
ס"ג :שחט השעירים בחוץ לאחר הגרלה חייב בטבעת השניה ופניו למערב דרום באלכסון ,שזריחת
אם מת אחד השעירים לפני ההגרלה ,יביא שעיר החמה באה משם.
על של שם ופטור על של עזאזל ,דאף ששני
אחר שיהיה זוג לשני.
השעירים ראוים לבוא אל פתח אוהל מועד ,דרשינן
אם מת אחד מהשעירים אחרי ההגרלה ,יביא זוג "אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא דין "ראוי לפתח אוהל מועד" בשוחט
חדש ויגריל עליהם בתחילה ,אם של שם מת יאמר הביאו להקריב קרבן לד' " להוציא של עזאזל שאינו בחוץ
זה שעלה עליו הגורל לד' יתקיים תחתיו ,ואם של מיוחד לד' .ופרת חטאת לרש"י א"צ למעטה ,כיון שאינה השוחט קרבן מחוץ לעזרה חייב כרת ,דכתיב "איש איש
עזאזל מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל ראויה לבוא אל פתח אוהל מועד ,ולתוס' (ד"ה ולא) יש לגמרא מבית ישראל אשר ישחט שור וכו' או אשר ישחט מחוץ
יתקיים תחתיו ,והשני (להלן יבואר מיהו השני) צד שצריך למעטה. למחנה ,ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו' ונכרת האיש
ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה ,שאין ההוא מקרב עמו" .אמנם חז"ל דרשו שחיוב זה אינו אלא
השוחט קדשי בדק הבית בחוץ פטור משום בקרבן הראוי להקרבה בעזרה ,ולהלן יבואר בכמה אופנים
חטאת ציבור מתה( ,ולרבי יהודה תמות ,ושיטתו
שחוטי חוץ ,ואף שהם נחשבים קרבן דכתיב "ונקרב האם הקרבן נקרא ראוי להקרבה או לא.
תבואר להלן).
שני שעירי יוה"כ ששחטם בחוץ קודם הגרלה את קרבן ד' וכו' כלי זהב וכו' " ,מ"מ הא כתיב "ואל
שיטת רב שהשעיר השני מהגורל הראשון קרב, פתח אוהל מועד לא הביאו" וזה אינו ראוי לפתח
והשעיר השני מהגורל השני ירעה .ולריו"ח של שהם קדושים שהרי הם נקנים מתרומת הלשכה ,חייב על
אוהל מועד דאין קדשי בדק הבית עתידים לבוא לפתח אהל
ראשון ירעה ושל שני קרב .ומחלוקתם היא שניהם משום שחוטי חוץ ,אע"פ שהם עצמם עדיין אינם
מועד .וי"מ הטעם משום שסתם קדשי בדק הבית הם בעלי
שלריו"ח בעלי חיים נדחים ,ולרב רק בשחוטים אמרינן ראוים להקרבתם .רב חסדא (וי"א רבה) מבאר הטעם מומים שהרי המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה ,אך
הואיל וראוים הם לשעיר הנעשה בחוץ -חטאת מוסף בגמרא בזבחים מבואר דלא כדבריהם .רש"י( .דמבואר בזבחים הואיל ונדחה ידחה ,ולכן אם מת המשתלח ישפך הדם ,אבל
יוה"כ ,דלא בעי עקירה אע"פ שלקחו לשם שעיר הנעשה קי"ב .שפרת חטאת אע"פ שהיא תמימה פטור כיון שאין סופה בעלי חיים אינם נדחים ,דיליף מבעל מום עובר
דאע"פ שקיים מצות הגרלה ורק הגרלה מעכבת בו ולא אפי' קרבו כולם חוץ מאחד יצא לבית השריפה .ורב שהוא חוזר להיות ראוי לקרבן ,דכתיב "כי משחתם
וידוי לר' יהודה ,וכ"ש ששילוח אינו מעכב לכו"ע שהרי הוא בהם מום בם לא ירצו" אבל כשאין מום בם ירצו.
ס"ל כר"א ,אי נמי אפילו לרבנן מדאורייתא יכול להקריבם,
נעשה ע"י איש עיתי ולא כתיב חוקה אלא על דברים הנעשים שהרי אם עלו לא ירדו ,ורק מדרבנן אין להקריבם .תוד"ה הא),
ובאמת רב מודה שאפשר להקריב את השני ,אלא
בבגדי לבן ,מ"מ הא כתיב "יעמד חי לפני ד' לכפר" דסבר כרבי יוסי דמצוה בראשון ,דאמר רבי יוסי וריו"ח לומד דין זה מדכתיב בהם ולא כתיב בם ,ורב
דבעינן שיהיה חי עד שעת מתן דמים של חבירו ואם המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ בם בהם לא דריש.
מת קודם אין כפרת הדם כלום ,וממילא צריך להביא אחר ,וכיון
שא"א להביא אחר בלא הגרלה צריך להביא שנים ,וממילא נמצא הראשון מצוה להקריב את הראשון אע"פ ס"ד :שיטת רבי יהודה שהשעיר השני שבזוג
ראשון נדחה ,דשחוטים נדחים לכו"ע. שכשהגיע חצות שהוא זמן שחיטת הפסח שניהם ראוים
הראשון ימות ולא ירעה ,ויתכפר בשני שבזוג שני.
להקרבה ,ואם היה השני מובחר ממנו יביאנו (והתוס'
פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו לרב סובר ר"י שבעלי חיים נדחים ולכן ימות ,ובזה (ד"ה ואם) מסתפקים אם גם בשעירי יוה"כ אם היה השני
נחלקו .ולריו"ח צ"ב במה נחלקו ,ומתני' דייקא כרב. מובחר ממנו יביאנו ,או לא) ,ולחכמים איזה שירצה
שקלים שנגנבו או אבדו -בני העיר ששלחו
והא דתלי רבנן טעמא דרועה משום שאין חטאת יקריב( ,ומקופות שאמר רבי יוסי שכותבים א' ב' ג'
שקליהם לירושלים ע"י שליח ונגנבו או שנאבדו ,אם
ציבור מתה ,לריו"ח ביחיד מודים חכמים שתמות,
נתרמה התרומה לפני שנודע שאבדו נשבעים לידע איזה תרומה ראשונה אין ראיה לכאן ,דילמא
וכדרבי אבא שאמר במפריש חטאתו ונאבדה והפריש
השלוחים שבועת השומרים לגזברים כיון שההפסד הוא שאני התם דשם הראשון היה ראוי לפני השני וכאן
אחרת תחתיה ונמצאה הראשונה ,לרבי מתכפר באחת מהם
להקדש ,דכיון שתורמים על האבוד שלא נודע ,אין הבעלים אין ראוים אלא אחרי מתן דם הפר ואז שניהם ראויים).
והשניה תמות ,ולרבנן רק בנמצאת לאחר כפרה תמות השניה,
חייבים להביא שקלים אחרים( ,והא דתניא תורמין על
רבא מדייק ממתני' כרב ,ובברייתא מבואר כרבי אבל בנמצאת קודם כפרה לאחר הפרשה רועה ,ואמר רבי אבא
האבוד ועל הגבוי ,לרש"י (ב"מ נ"ח) הכונה אבוד שבא ליד
שליח ואבד ולא נודע לבעלים קודם התרומה ,ועל הגבוי ביד יוחנן ,ודורשים מ"יעמד חי" ולא שכבר עמד ונדחה שלכו"ע אם נתכפר באינה אבודה תמות האבודה,
שליח ולא אבד .והתוס' (ד"ה נשבעים) מבארים שאבוד ע"י חבירו ,דבעינן עמידה אחת ולא שתי עמידות ,שהשעיר דכך נאמרה הלכה למשה מסיני חטאת שאבדה ונתכפרו
היינו שהגיע ללשכה ונאבד לפני שנתרמה התרומה ,ועל בעליה באחרת מתה ,ורק בנתכפר בראשונה והשניה עומדת מהזוג השני נשלח לעזאזל.
הגבוי היינו שבשעת התרומה היה ביד שליח ,אפילו אם נחלקו אם מפריש לצורך תשלומי אבוד כאבוד דמי או לא,
סופו שנאבד ,ועל העתיד שיגבות היינו שלא נתנו עדיין ולכן לרבי יוחנן אמרי רבנן שאין חטאת ציבור מתה ,אבל אחרי ראוי להיות ששייך א"א ללמוד ממחוסר זמן
לשליח) ,ואם לא נתרמה התרומה נשבעים לבני שלא היה ראוי ,דהיכא שנראה ונדחה חמור יותר חטאת דיחיד תמות ,דהוי כנתכפר באינה אבודה והדחויה
העיר ,ובני העיר מביאים שקלים חדשים ,ואם מהיכא שלא היה ראוי עדיין( .ואפילו לריו"ח דס"ל קיימת ,ולרב שמקריבים את השניה שבזוג הראשון אמאי
נמצאו השקלים הראשונים שאבדו או שהחזירום בשל יחיד תמות ,דאפילו לרבי לא תמות כיון שלא הופרשה בקידושין ז :שדיחוי מעיקרא הוי דיחוי ואפילו בבעלי חיים,
לתשלומי אבוד ,שהרי המשתלח מת ,וכיון שאין בעלי חיים לגבי בהמה של שני שותפין שהקדיש חציה וחזר וקנה את
הגנבים ,לחכמים אלו ואלו שקלים ואין עולים
נדחים היה יכול להקריב גם אותו ,לכאורה דינו כמפריש החצי השני והקדישו ,שחלה הקדושה אבל אינה ראויה
להם לשנה הבאה ,ולרבי יהודה עולים להם לשנה להקרבה ,שאני התם שמשעה שהקדישה היתה דחויה .ואע"פ
שתי חטאות לאחריות שהוא מתכפר באחד מהם
הבאה .ורבא מבאר שרבי יהודה סובר שחובות שמחוסר זמן יכול להקדישו בלילה אע"פ שאינו ראוי להקרבה
והשניה תרעה .ומיישבת הגמ' דכיון שאמר רבי יוסי
של שנה זו קרבות לשנה הבאה. אלא ביום ,כיון שאינו מחוסר מעשה בגופו לא חשיב נדחה,
מצוה בראשון מעיקרא כמפריש לאיבוד דמי ,ומתני' ועוד דלילה אינו דוחה כיון שאינו ראוי להקרבת שום קרבן,
פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז (-ציבור שחטאו רבי היא .וכתבו התוס' (ד"ה הוה) שאין לומר דמתני' כר"ש ומטעם זה לא אומרים בכל הקרבנות שעבר עליהם לילה שהם
בע"ז בהוראת בי"ד ומביאים פר לעולה ושעיר לחטאת), שבכל גוונא חטאת יחיד אינה רועה ,אפילו במפריש ב' חטאות נדחים מהקרבה .תוד"ה התם) .ולריו"ח "בהם" ממעט
שאבדו ,והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים לאחריות ,שהרי ר"ש סובר שאם מת אחד השעירים מביא
שאר בעלי חיים שנדחו ,ורב ממעט מ"בהם"
אחר שלא בהגרלה ,ובמתני' מבואר שצריך הגרלה.
לרבי יהודה הראשונים ימותו( ,ולר"א ור"ש ירעו עד שאברים של עולה תמימה שנתערבו באברים של
בעלת מום ,כל אבר שקרב אחד ממנו לפני ששמו לב ס"ה .ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה ,שאין חטאת
לתערובת ,יכול להקריב כולם ותולים האיסור באותו המשתלח כיון שעדיין לא הזה דמו וכתיב חוקה ציבור מתה ,ולא נקט פר העלם דבר של ציבור ,משום שפר
העלם דבר של כהן משיח שטעה ועשה בהוראת עצמו ,בזה
בדברים הנעשים בבגדי לבן ,וצריך להביא דם אחר ,וא"א שקרב ,ותולין לקולא הואיל ואין כאן ספק איסור דאורייתא,
מודים ר"א ור"ש .תוד"ה וכן). להביאו בלא הגרלה ,וכיון דס"ל שבעלי חיים נדחים ימות דילפינן שלא הזהירה תורה על בעלי מומין אלא כשהם
הגמרא שואלת למה לא ישמרם לשנה הבאה. המשתלח הראשון ,ואם מת המשתלח ישפך הדם, בעצמם ולא בתערובת ,וכשיטת ר"א( ,אבל לחכמים
מבצע סיכומי סוגיות קורס ללמוד להנות ולזכור סיכומי 'תמצית'
מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית 13שיעורים לשמיעה טלפונית ₪ 500בלבד ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית
חדשה של כתיבת ושליחת סיכומים ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית ,שיעור החודשיים על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר
ע"י כלל הלומדים ושליחתם למערכת. הפתיחה חינם בקו 02-3131-465שלוחה 4
(לפי סדר הדף היומי בהלכה).
מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות מבחני 'לדעת' בנקודות ההפצה -
וזכרון .שיעור הסברה על המתווה בקו במייל 7692282@gmail.com -
מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי,
תמצית .02-3131-465שלוחה .7
משנה ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל
הנרשמים (בנדרים פלוס קופת תמצית)
ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי מסכתות הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל
לשליחת הסיכומים ,זכאים לשמיעה
עד יום שלישי בשעה 5:00בבוקר: תנ"ך וספרי מוסר ,או סיכומים לפי סדר הלימוד
טלפונית של הקורס המלא 'אומנות
של :העמוד היומי ,חבורת ש"ס ,קנין ירושלמי,
הסיכום – כדרך להתענג בידיעת בטלפון 0737-289-669 -
דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף ,אורייתא ,אהבת
התורה' במחיר ₪ 120במקום ,500 במייל 7692282@gmail.com -
שלום ,ומפעל הש"ס.
ולבחורים ₪ 60במקום .300 בנדרים פלוס קופת לדעת. -
הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים. הגרלות בכל שבוע על ₪ 500במזומן, קו עדכונים ושיעורים02-3131-465 -
וזכיות נוספות.
מבחן < 110ראש השנה מבחן < 109פרשת נצבים וילך מבחן < 108פרשת כי תבא מבחן < 107כי תצא
יומא ס"ז .עד ע. יומא ס"ג :עד ס"ו: יומא ס .עד ס"ג. יומא נ"ו :עד נ"ט:
ס"ז .האם היו מלוים את המשלח עד לצוק? ס .באיזה אופן נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה האם נ"ו :מדוע סובר רבי יהודה למסקנה שלא היה אלא
ס"ג :האם אפשר להביא שעיר המשתלח שאינו בן הסדר מעכב? כן אחד לדם הפר והשעיר?
א' כן. ח' ימים או בעל מום? א' מפני שתמיד חוששים שלא ישים לב לכתיבה
א' בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים.
ב' לא. א' כן. ויחליף.
ב' בדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ.
ג' מחלוקת. ב' לא. ב' שמא מתוך חולשתו של הכה"ג לא ישים לב
ג' בדברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ.
ג' כשאינו בן ח' ימים כן ובעל מום לא. לכתיבה ויחליף.
ס"ז :מהי קושית הגמרא )לפי רש"י( על מה ג' שמא יניח את שניהם ויקרוש הדם.
ס"ד .באיזה אופן מודה רבי יוחנן שאין דיחוי ס :כהן שחפן את הקטורת לפני שחיטת הפר ,האם
שכתוב נתנם במגיס והקטירם על גבי המזבח? זה מועיל? נ"ז .אם נתערבו דם הפר השעיר לפני שנתן
א' שאין להקטירם עם המגיס. בבעלי חיים ,ובאיזה אופן מודה רב שיש דיחוי
)גמרא ורש"י(? א' לא. משניהם ,מדוע אין נתינה אחת עולה לשניהם?
ב' שאין להקטירם בבגדי לבן. ב' כן. א' משום שצריך נתינה מכל אחד בפני עצמו.
ג' שאם מקטירים אותם מיד לא צריכים מגיס. א' רבי יוחנן מודה רק במחוסר זמן ,ולרב תמיד אין ב' משום שצריך לתת מדם השעיר דווקא אחרי נתינה
דיחוי. ג' מחלוקת.
מדם הפר.
ב' רבי יוחנן מודה גם בבעל מום עובר ,ורב מודה ג' משום שדינם חלוק.
ס"ח .היכן היו נשרפים הפר והשעיר? בשחוטים. ס"א .באיזה אופן נחלקו תנאים האם חוזר לתחילת
א' במזבח. ג' רבי יוחנן מודה שמחיים אין דיחוי ,ולרב גם בשחוטים אותו דבר או שמתחיל ממקום שפסק? נ"ז :האם היה נותן מדם הפר והשעיר יחד או מכל
ב' מחוץ לעזרה. אין דיחוי. א' בנשפך הדם באמצע ההזאות. אחד בפני עצמו?
ג' מחוץ לג' מחנות. ב' בנשפך השמן של מצורע. א' בקודש הקודשים ובהיכל היה נותן מכל אחד בפני
ס"ד :למה לפי רבי יהודה אליבא דרב אם נשפך דם ג' שתי התשובות נכונות. עצמו ,ועל מזבח הזהב משניהם יחד.
ס"ח :מתי הכהן גדול יכול להמשיך בעבודה השעיר לד' ימות השעיר המשתלח? ב' בקודש הקודשים ובהיכל היה נותן מכל אחד בפני
אחרי שליחת השעיר לעזאזל? א' משום דס"ל שבעלי חיים נדחים. עצמו ,ועל מזבח הזהב מחלוקת.
ב' משום שעדיף לשלח את השעיר החדש. ס"א :נזיר קרח ,כיצד ינהג בדין תגלחת? ג' בכל מקום היה נותן מכל אחד בפני עצמו.
א' י"א מיד ,וי"א כשהגיע לצוק. ג' מחלוקת. א' י"א שא"צ לגלח ,וי"א שצריך ואין לו תקנה.
ב' י"א מיד וי"א אחרי ג' מילין. ב' י"א שא"צ לגלח ,וי"א שיעביר תער על מקום השיער. נ"ח .למסקנת הגמרא )ללישנא קמא( האם יש
ג' י"א אחרי ג' מילין וי"א כשהגיע לצוק. ס"ה .פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו והקריב ג' י"א שא"צ לגלח ,וי"א שצריך ואין לו תקנה ,וי"א חציצה כשמניח מזרק בתוך מזרק ומקבל בו את
אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים ,מה דינם? שיעביר תער על מקום השיער. הדם?
ס"ט .מה אסור לעשות עם כלאים? א' ימותו. א' יש חציצה.
א' לבישה והעלאה אסורים מדאורייתא ,ומדרבנן ב' ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה. ס"ב .המפריש פסחו ואבד והפריש אחר ,באיזה ב' אין חציצה.
ג' מחלוקת. ג' הגמרא נשארת בספק.
אסור אף להציעם תחתיו. אופן אמר רבי יוסי שמצוה להקריב את הראשון
ב' לבישה והעלאה אסורים מדאורייתא ,ולהציע )גמרא ורש"י(? נ"ח :איזה חילוק בין הזאת פר העלם דבר של
תחתיו מותר. ס"ה :למסקנה מה הטעם שלא שומרים את הפר א' רק אם השני הופרש אחרי חצות. ציבור להזאת פר יום הכיפורים אינו נכון?
ג' לבישה אסורה מדאורייתא ,העלאה אסורה של יוה"כ שנאבד לשנה הבאה? ב' גם אם השני הופרש קודם חצות. א' פר העלם דבר של ציבור היו הזאותיו מפוזרות ,ושל
מדרבנן ,ולהציע תחתיו מותר. א' מפני שקרבן ציבור צריך לבוא מתרומה חדשה. ג' מחלוקת. יוה"כ מלמעלה למטה.
ב' גזירה משום חטאת שמתו בעליה. ב' פר העלם דבר של ציבור היה עומד אחרי המזבח,
ג' גזירה משום תקלה. ובפר יום הכיפורים בין המזבח לפרוכת.
ס"ט :היכן היתה קריאת התורה ביום ס"ב :אלו קרבנות צריכים להיות שוים? ג' פר העלם דבר של ציבור היה מזה על הפרוכת ממש,
הכיפורים? ס"ו .האם ישראל כשר להולכת השעיר לעזאזל? א' שעירי יום הכיפורים ,כבשי וצפורי מצורע ,תמידין ופר יוה"כ כנגד הפרוכת.
א' בעזרת ישראל. א' כן. ומוספין.
ב' בעזרת נשים. ב' לא. ב' שעירי יום הכיפורים ,כבשי מצורע ,תמידין ומוספין. נ"ט .מה היה עושה עם שיירי דם הפר?
ג' בהר הבית. ג' מחלוקת. ג' שעירי יום הכיפורים ,כבשי וצפורי מצורע ,ומוספין. א' שופך ישר לתוך האמה.
ב' שופך ליסוד הדרומי של המזבח הפנימי.
ס"ו :אם השעיר לעזאזל חולה ,האם מותר להרכיבו ס"ג .קרבן שהוקרב מחוץ לעזרה כשהוא בן ז' ימים ג' שופך ליסוד המערבי של המזבח החיצון.
ע .מתי ביום הכיפורים היה הכהן גדול עושה
על כתפו ביוה"כ שחל בשבת? או בזב לפני ז' מלאת לו ז' ימים ,האם יש בזה חיוב
את אילו ואיל העם? א' אסור. נ"ט :באיזה דבר מצינו שיש בו איסור הנאה
כרת?
א' בטבילה שניה בבגדי לבן. ב' מותר רק לרבי נתן שהחי נושא את עצמו. מדאורייתא אע"פ שנעשית מצוותו?
א' כן. א' תרומת הדשן.
ב' בטבילה שלישית בבגדי זהב. ג' מותר לכולי עלמא. ב' לא. ב' דם לאחר כפרה.
ג' בטבילה חמישית בבגדי זהב.
ג' אם הקרבן בן ז' ימים לא ,ואם לא מלאו ז' ימים לזב כן. ג' שתי התשובות נכונות.
