gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קובץ תקפ״ח ה'תשפ״ו | שנה שלוש עשרה‬ ‫ק ו ב ץ ג לי ו נ ו ת‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫ממרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור‬ ‫רשת הכוללים "חפץ חיים בעיון״ בנשיאות מרן הגרמ״ש אדלשטיין שליט״א‬ ‫רבנו מרן עמוד ההוראה הגר״י זילברשטיין שליט״א במעונו במעמד פתיחת‬ ‫כולל ח״ח בעיון בקהילת כרם ישראל בראשות חתנו הגר״א רוט שליט״א‬ ‫״המסייעים בהחזקת רשת הכוללים ח״ח בעיון הוא סגולה להינצל מכל צרה‬ ‫וצוקה ומכל נגע ומחלה״‬ ‫ח נ י ב י ה י ע ז י מ ד ת ‪ -‬ננד־בש‬ ‫י גי ף‬ ‫י עז ל־ א ל׳‬ ‫»‬ ‫" י ' י י ־ ד •כאדך ־ ־ ‪ ,‬ד ו ל‬ ‫~ ‪' -‬כד כז “ '‬ ‫‪C/‬‬ ‫׳ ז י לב נמע י כ ג ׳ ד ‪• -‬ל י ג ‪-‬א‬ ‫‪ :‬ב ת ק‬ ‫הבית לאלמנות ויתומים‬ ‫מצו‪+‬רף לגליון‪:‬‬ ‫רבנו הגדול מרן ראש הישיבה רבי משה הלל הירש שליט״א‬ ‫” כל יהודי צריך להיות שותף ^‬ ‫קיומנו ?תורתנו‬ ‫בקרן עולם התורה כפי י כו ל תו”‬ ‫קהי‪?7‬ו‬ ‫‪J‬״ ‪J 5 5 5‬‬ ‫‪* 6 8 8 1‬‬ ‫ניתן לשלם באשראי במכשירי קהילות ונדרים שבבתי הכנסת | להקדשות ע״ג הקובץ ניתן לפנות למס׳ ‪k.gilyonot@gmail.com 1053-3145900‬‬ ‫לע"נ גאולה בת בלור ע"ה תנצב״ה‬ ‫■־‪ --£-‬לעילוי נשמת הרב ר' מרדכי ב"ר ישראל יחיאל ז"ל‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V3‬‬ ‫להלן זמני סגירת והפצת הקובץ‬ ‫"משנ‪+‬ת יוסף יעקב"‬ ‫גליונות לחודש תשרי הבעל״ט‬ ‫לימוד פרקי משניות‬ ‫ראש השנה ויו"כ‬ ‫)יופיע בקובץ אחד(‬ ‫לעילוי נשמתו של הרב ר יוסף יעקב ב״ו‬ ‫יסגר ביום שני כ״ה אלול‬ ‫אויה לייב גולדשטוף זצ״ל‬ ‫כל פרק משניות מזכה בכרטיס הגרלה המבצע‬ ‫)יופץ לפני ראש השנה(‬ ‫מיועד לבנים ובנות ולכל הגילאים יש לעדכן‬ ‫חג הסוכות‬ ‫(במכשירי האשראי שבביהכנ״ס או במייל‬ ‫)יסגר ביום שני ג' תשרי (יופץ לפני יו״כ‬ ‫מערכת ”קובץ גליונות״) על הלימוד מדי שבוע‬ ‫החל מצאת השבת ועד ליום ראשון בצהרים‬ ‫חג הסוכות‬ ‫‪ 8‬זוכים יקבלו כרטיס נטען לקנית ספרים‬ ‫קובץ פרסומי‬ ‫בסו ‪ 40‬ערח כי אחד‬ ‫‪ ~ ^ p y‬מו ר!‬ ‫שיופץ חינם בתפוצה ארצית גדולה‬ ‫יסגר ביום שלישי י״א תשרי‬ ‫נשמח לקבלעדכוןול שמור מקוםלפרסומים ‪I‬‬ ‫רשימת הזוכים‪:‬‬ ‫החשובים לכם לקבצים אלו‬ ‫דוד ביטון מירושלים‪ ,‬נפתלי קניגסברג מאשדוד‪ ,‬מוטי‬ ‫הלפרין מבני ברק‪ ,‬משה קלגסבלד ממודיעין עילית‪,‬‬ ‫בברכה מרובה‬ ‫מאיר אלישיב מנתיבות‪ ,‬ברוך ביטון מירושלים‪ ,‬יצחק‬ ‫ווייל מבני ברק‪ ,‬אלעזר מובשוביץ מבית שמש‬ ‫"מערכת "קובץ גליונות‬ ‫^‬ ‫‪(A‬‬ ‫יש לומר לפני הלימוד לעילוי נשמת‬ ‫ר יוסף יעקב בן אריה לייב גולדשטוף ז״ל‬ ‫חודש ירח האיתנים הבעל׳׳ט‬ ‫ולקראת השנה החדשה העומדת בפתחנו‬ ‫לתשלום על ה קו בץ ולתרומות‬ ‫נשמח להיות שליחים‬ ‫במכשירי האשראי שבבתי הכנסת‬ ‫ולהעביר את שמות ידידינו היקרים‬ ‫יש לבחור בלחצן קופות נוספות‪,‬‬ ‫חיפוש‪ ,‬ולרשום קובץ גליונות‬ ‫למרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור שליט״א‬ ‫או דרך הטלפון נדרים פלוס‬ ‫לברכת השנים‬ ‫במסי ‪ 03-7630585‬שלוחה ‪486‬‬ ‫איש איש כפי בקשתו וצרכיו‬ ‫ניתן לשלוח שמות למערכת ”קובץ גליונות”‬ ‫קהילות‬ ‫ואי״ה השמות יועברו ע”י למרנן ורבנן לקראת‬ ‫במס' ‪ 073-2757000‬שלוחה ‪4311‬‬ ‫הימים הנוראים הבעל״ט‬ ‫או בהעברה בנקאית‬ ‫בנק מרכנתיל ‪ 17 -‬סניף ‪ 745‬מס' חשבון ‪71262‬‬ ‫ע"ש קובץ גליונות‬ ‫ג גי כ תשועה טוגיה ו‪++‬מגויפ^‬ ‫להקדשות ע"ג הקובץ או לכל נושא אחר‬ ‫לכל גת״ישי‪+‬אל "‬ ‫ניתן לפנות למס' ‪0 5 3 -3 1 4 5 9 0 0‬‬ ‫מייל‪k.gilyonot@gmail.com :‬‬ ‫‪++‬מעיכת_״קו‪.‬יץג‪++‬לי‬ ‫‪I‬‬ ‫כתובת המערכת‪ :‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני ברק‬ ‫גליון (‬ ‫עידכונים‬ ‫ארחות תורה‬ ‫מהנעשה ונשמע‬ ‫להיות שותפים במיזם זה יפנו‬ ‫מאור התורה‬ ‫מרן הגר״ד כהן שליט״א הגיע‬ ‫ל ‪)050-4115056‬‬ ‫למסור שיחת חיזוק מיוחדת‬ ‫במעונו של מרן הגר״א סלים‬ ‫בישיבת 'ארחות תורה' לקראת‬ ‫שליט״א נערך מעמד לחיים לרגל ממלכת התורה ‪ -‬מיר‬ ‫יום הדין‪ ,‬בשיחה השתתפו בין‬ ‫רישום לזמן חורף‬ ‫צאת ספרו החדש 'נתיב התשובה'‪,‬‬ ‫היתר ראשי הישיבה הגרב״ד‬ ‫דיסקין שליט״א והגר״י קלרמן‬ ‫ובו שיחות שמסר מרן שליט״א בממלכת התורה ישיבת 'מיר'‬ ‫שליט״א ומאות בחורים‪.‬‬ ‫במשך יותר משלושים שנה בהיכל הודיעו על ימי הרישום לזמן חורף‬ ‫יצוין כי בישיבה מתכוננים לשיחה‬ ‫ישיבתו על מהות הימים הנוראים תשפ״ז לאברכים מארץ ישראל‬ ‫ודרכי התשובה‪.‬‬ ‫המיוחדת אשר נמסרת מידי שנה‬ ‫ומחו״ל‪ ,‬וכן לבחורים מאר״י‪,‬‬ ‫קודם הסליחות במוצאי שב״ק ע״י‬ ‫כשהרישום הוא עד ליום ראשון‬ ‫תורה בתפארתה‬ ‫המשגיח הגה״צ ר״ח מישקובסקי‬ ‫הגרמ״מ לובין שליט״א בדברי י״ז אלול בלבד‪.‬‬ ‫שליט״א כאשר לשיחה זו מגיעים‬ ‫כמו״כ בגיליון השבועי המרתק‬ ‫רבים מבוגרי הישיבה אשר‬ ‫חיזוק‬ ‫חיזוק רב בישיבת 'תורה היו״ל ע״י הישיבה 'בית מדרש'‪,‬‬ ‫מביאים אף את ילדיהם לקבל‬ ‫מהאווירה המיוחדת של הישיבה‪.‬‬ ‫בתפארתה' במעלת כבוד בית פורסם מכתב היסטורי בפרסום‬ ‫המדרש והימנעות משיחה ראשון ממרן המשגיח רבי ירוחם‬ ‫ז כרון יעקב‬ ‫בטלה בהיכל‪ .‬החיזוק החל עוד זללה״ה )מפורסם בנפרד ב'קובץ‬ ‫רבנו הגדול מרן הגר״ד לנדו‬ ‫בסוף זמן קיץ בשילוב עידוד רב גליונות')‪.‬‬ ‫שליט״א הגיע למסור שיעור‬ ‫למשתתפים‪ ,‬כאשר יסוד הקבלה‬ ‫מיוחד בישיבת 'זכרון יעקב'‪,‬‬ ‫חמד‬ ‫היא להימנע מדברים בטלים‬ ‫בדבריו האריך גם בדרך הלימוד‬ ‫הי״ד החזקה‬ ‫במשך שעה אחת ביום‪ ,‬וממנה‬ ‫ודברי הדרכה לבחורים‪.‬‬ ‫יתד ופינה לחיזוק רב בענין זה כבר נודע בעולם התורה החבורה‬ ‫קרי ת מלך‬ ‫המיוחדת חבורת "היד החזקה"‬ ‫במשך כל שעות היממה‪.‬‬ ‫בועד הבוגרים שע״י ישיבת 'קרית‬ ‫לרגל חשיבות הענין טרח ובא הקיימת בישיבת 'מאור יצחק'‬ ‫מלך' הודיעו על חלוקת לוחות‬ ‫במיוחד באופן נדיר הגאון הגדול חמד כשבני החבורה מקבלים‬ ‫שנה ייחודיים לשנת תשפ״ז‬ ‫רמ״מ לובין שליט״א המעורר רבות ע״ע ללמוד י״ד שעות בימי שישי‬ ‫לבוגרי הישיבה השותפים בעול‬ ‫על כך למסור דברי חיזוק קצרים ושב"ק‪ .‬עם פתיחת זמן אלול קרא‬ ‫החזקת הישיבה במשך ימות‬ ‫אחר סדר ג' בישיבה‪ ,‬כשבדבריו ראש הישיבה הגר״מ יעקבזון‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫עמד על גודל הזכות מחד שליט"א לבני ש"א להצטרף‬ ‫תור ת משה ( ליזרו ק)‬ ‫ומאידך גודל הניסיון לבני התורה ללגיונו של מלך ולהיות נמנים‬ ‫השוהים בבית המדרש במשך בחבורה זו שהמשתתפים בה‬ ‫הגאון ר״י קולדצקי שליט״א הגיע‬ ‫כל שעות היממה‪) .‬המעוניינים מושפעים לכל ימות השבוע‪.‬‬ ‫המשך בעמי הבא>>>‬ ‫המשך בעמי הבא>>>‬ ‫עיצוב‪:‬‬ ‫יו"ל ע”י מערכת ” קובץ גליונות” לשליחת חומרים ועדכונים ‪1 | k.gilyonot@gmail.com 053-3145900‬‬ ‫ה מ ש □‬ ‫ישיבת 'פונביז''‪ ,‬במסגרת‬ ‫התוכנית חוזרים בני הישיבה‬ ‫ן המשך‬ ‫עידכונים‬ ‫על המסכת שנלמדה בשנה‬ ‫שעברה )בשנה זו חוזרים‬ ‫עם תחילת הזמן והצטרפות‬ ‫מאות בני שיעור א' ללגיונו‬ ‫למסור שיחת חיזוק לקראת הימים הנוראים‬ ‫בהיכל ישיבת 'תורת משה' שבראשות הגאון‬ ‫על מסכת בבא בתרא)‪,‬‬ ‫של מלך‪ ,‬החלו בישיבת‬ ‫רבי איסר ליזרוק שליט"א הממוקמת בשכונת‬ ‫כאשר השנה לראשונה‬ ‫'עטרת שלמה' בהחתמות‬ ‫רמת שלמה בירושלים‪.‬‬ ‫לאחר השקעה מרובה מצד‬ ‫לתוכנית המפורסמת 'עשירי‬ ‫המארגנים ניתן יהיה לערוך‬ ‫קודש' בה מקבלים ע"ע בני‬ ‫כנס ת י חזקאל ( א טינגר)‬ ‫מבחנים והספקים במערכות‬ ‫העליה שלא להחזיק מכשיר‬ ‫שמחה גדולה בישיבת 'כנסת יחזקאל' )אטינגר)‬ ‫'נדרים פלוס' הפזורות‬ ‫נייד )כמובן אפי' הכשר‬ ‫ובפרט לבני ש"ב עם חזרתו של ר"מ הישיבה‬ ‫בהיכלי הישיבה ובבתי‬ ‫ביותר) עד לחתונתם בס"ד‪.‬‬ ‫הגר"מ בן שלמה שליט"א למסירת שיעורים‬ ‫הכנסת באזור‪.‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬זאת לאחר שבחלק מזמן קיץ נבצר‬ ‫כמו"כ שמחה רבה בקרב‬ ‫כמו"כ לראשונה ב'פונביז''‬ ‫שוחרי התורה והעבודה‬ ‫מהגאון שליט"א לבוא לישיבה בעקבות תאונת‬ ‫נמסר שיעור יומי במקום‬ ‫דרכים שעבר‪.‬‬ ‫בכלל ובוגרי הישיבה בפרט‬ ‫המיועד בדר"כ לשיעור כללי‬ ‫עת יצא לאור הקובץ 'דרך‬ ‫י שיבת‬ ‫כאשר הגאון הגדול ר"ד מילר‬ ‫חיים' מהגאון רח"מ אוזבנד‬ ‫מרן הגר"מ ש טרנבוך שליט"א‬ ‫שליט"א מוסר שיעור לבני‬ ‫שליט"א שיחות על עבודת‬ ‫שיעור ג' ב'היכל הגרח"ש'‬ ‫הימים הנוראים‬ ‫התרגשות גדולה בישיבתו של מרן פוסק הדור‬ ‫(מתחת לאהל קדושים)‬ ‫הגר"מ שטרנבוך שליט"א כאשר מרן שליט"א‬ ‫וזאת בעקבות מספרם הרב‬ ‫שהה בשב"ק בישיבה בבית שמש‪ ,‬כדרכו לשבות‬ ‫של התלמידים בש"ג )למעלה‬ ‫מאור התלמוד‬ ‫פעם בחודש יחד עם תלמידיו בישיבתו‪ .‬במהלך‬ ‫מ‪ 400‬כ"י)‪.‬‬ ‫’חוזרים’‬ ‫השבת נשא דברי חיזוק לבני הישיבה‪.‬‬ ‫יצוין כי בתחילת הזמן מונה‬ ‫עם הגידול הרב בבני הישיבה‬ ‫נחלת הלוי ם‬ ‫משיב חדש לבני ש"א הרה"ג‬ ‫כאשר כמאה בחורים‬ ‫מנהג ייחודי בישיבת 'נחלת הלוים' בחיפה‪ ,‬בימי‬ ‫ר"א אולמן שליט"א‪.‬‬ ‫נכנסו לש"א בישיבת 'מאור‬ ‫אלול וכהכנה לימים הנוראים מוסר המשגיח‬ ‫התלמוד'‪ ,‬לראשונה הרבנים‬ ‫הגה"צ ר"א וויסבלום שליט"א שיחה פעמיים‬ ‫לייקווד‬ ‫הגאונים שליט"א המשיבים‬ ‫בשבוע השיחה הקבועה במוצאי שבת‪ ,‬ושיחה‬ ‫בסד"א נכנסים לשיעורו‬ ‫הדים רבים בעולם התורה‬ ‫נוספת בימי רביעי‪.‬‬ ‫היומי של ראש הישיבה מרן‬ ‫לאחר מסירת שיעורו‬ ‫קול תורה‬ ‫הראשון של הגאון ר"ש‬ ‫הגרא"י קוק שליט"א כאשר‬ ‫קוטלר שליט"א בנו יחידו‬ ‫לאחמ"כ 'חוזרים' על יסודות‬ ‫בישיבת 'קול תורה' כואבים את סילוקו של‬ ‫השיעור לבחורים המבקשים‬ ‫המנהל המיתולוגי הרב בנימין דוד ליבסקינד ז"ל‬ ‫של הגאון הגדול ר"מ‬ ‫קוטלר שליט"א בישיבת‬ ‫להעמיק בדברי תורתו של‬ ‫ששימש כמנהל הישיבה במשך חצי יובל שנים‪,‬‬ ‫רה"י שליט"א‪.‬‬ ‫לאחר שנקרא ע"י רבו מרן הגרש"ז אוירבעך‬ ‫'לייקווד'‪) .‬יצוין כי בישיבה‬ ‫נמכרו 'קלטות' של השיעור‬ ‫זצ"ל לבוא ולפתח את הישיבה‪.‬‬ ‫כאשר למרות ההתקדמות‬ ‫פוניבז״‬ ‫י ד א הרון‪ -‬מאור התורה‬ ‫ממשיכים‬ ‫הטכנולוגית‬ ‫מבחנים בנדרים פלוס‬ ‫בישיבות 'יד אהרון' ו'מאור התורה' התחזקו‬ ‫בישיבה להקליט ולמכור‬ ‫ושיעור יומי בביהמ״ד‬ ‫בימים אלו ביתר שאת‪ ,‬למרות החסר הגדול‬ ‫קלטות של השיעורים‬ ‫בנסיעתם של ראשי הישיבה מרן הגר"א סלים‬ ‫הנאמרים בישיבה וזאת‬ ‫חידוש מיוחד בתוכנית‬ ‫שליט"א ומרן הגר"י אינשטיין שליט"א למסע‬ ‫מכמה טעמים)‪.‬‬ ‫'יקצורו' שע"י אם הישיבות‬ ‫עבור קרן עולם התורה בפנמה ומקסיקו‪.‬‬ ‫המשך בעמי ‪>>> 4‬‬ ‫יו"ל ע”י מערכת ” קובץ גליונות” לשליחת חומרים ועדכונים | ‪k.gilyonot@gmail.com 053-3145900 2‬‬ ‫ישיבהי‬ ‫ספר 'עמק ברכה'‬ ‫ישיבת 'תושיה' תפרח‬ ‫ויתורת זרעים׳‬ ‫מהגאון רבי אריה‬ ‫נוסדה‪:‬‬ ‫פו מרנצייק זצ״ל‬ ‫הספרים ’ עמק ברכה’ ו’ תורת‬ ‫תשכ״ו (‪ 60‬שנה)‬ ‫זרעים’ לבד ממה שמפורסמים המה‬ ‫■‪...‬‬ ‫'‬ ‫מאוד בעולם התורה‪ ,‬ייחודים הם‬ ‫ן ‪III‬‬ ‫ראשי הישיבה‪:‬‬ ‫שמחברם כתבם בגיל צעיר‪ ,‬ולימים‬ ‫‪",!,ft‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪l l‬‬ ‫‪*II‬‬ ‫זכה שדברי תורתו התבדרו בי‬ ‫מרן הגר״י פרידמן שליט״א‬ ‫^‬ ‫י״‬ ‫“■‬ ‫‪^m‬‬ ‫מדרשא עד למאוד‪.‬‬ ‫־‬ ‫ומרן הגר״א פילץ שליט״א ‪■ml‬‬ ‫הגאון רבי אריה פומרנצי’ ק גדל‬ ‫מקום של תורה‪:‬‬ ‫בבריסק ולמד בצעירותו בישיבת‬ ‫’ תורת חסד’ אצל הגאון ה’ אמרי‬ ‫ישיבת תפרח המפורסמת הוקמה לפני כשישים שנה תחילה במרכז‬ ‫משה’‪ ,‬ולאחמ”כ היה מהתלמידים‬ ‫החינוכי ’תושיה’ שבנגב הצפוני‪ ,‬ובהמשך עברה למשכנה כיום‬ ‫הקרובים ביותר למרן הרב מבריסק‬ ‫במושבה ’ תפרח’‪.‬‬ ‫זי”ע ושימשו שימוש שיש בו לימוד‬ ‫הישיבה נוסדה ע”י מרן הגר”י פרידמן שליט”א כשבהמשך מונה‬ ‫במשך עשר שנים‪ .‬בבואו לארץ‬ ‫מרן הגר”א פילץ שליט”א לראשות הישיבה‪ .‬כיום מושב תפרח הוא‬ ‫למד בישיבת ’ בית יוסף’ אצל מרן‬ ‫מושב חרדי ברובו וכן הוקמו ביישוב מספר ישיבות כך שתפרח‬ ‫הסטיפלער זצ” ל והתקרב מאוד‬ ‫הפכה לבירת התורה שבדרום‪.‬‬ ‫למרן החזו”א זצ”ל‪ .‬כך שזכה לקבל‬ ‫תורה מגדולי הדור זללה”ה‪.‬‬ ‫הידעת?‬ ‫כשהוציא את ספרו כתב לו מרן‬ ‫בהקמת הישיבה היה שותף הגאון המופלא ר”מ שפירא זצ”ל‪ .‬ראש הישיבה‬ ‫הרב מבריסק באופן נדיר הסכמה‬ ‫הראשון היה הגאון הגדול ר” נ לסמן זצ”ל‪ .‬גם מרן הגר”ח קמיל זצ”ל שימש‬ ‫”משעה שלמד וגדל אצלנו והוא‬ ‫כראש ישיבה‪.‬‬ ‫מבני עליה המצוינים מרגניתא דלית‬ ‫ליה טימי בתורה ויראת שמים ובכל‬ ‫המשגיח מרן הגר”ד סגל שליט”א שימש בתחילה כראש ישיבה בישיבה‪ ,‬כיום‬ ‫יקר וסגולה‪ ...‬ונפש עמל עמלה לו‪...‬‬ ‫הוא משמש כמשגיח ומוסר שיחות אחת לשבועיים‪.‬‬ ‫ויהגו רבים במאור תורתו כי הוא‬ ‫במהלך השנים רבים מגדולי ראשי הישיבות מסרו שם שיעורים וחבורות‬ ‫תלמיד חכם מצוין בכל הפרטים”‬ ‫פעמים אף לא באופן רשמי‪ ,‬בין היתר מרן הגרב”מ אזרחי זצ”ל‪ ,‬הגרש”ד פינקוס‬ ‫באור ליום ב’ ח’ שבט בשנת תש”ב‬ ‫זצ”ל (שמסר שיחות קבועות בישיבה) ולהבחל”ח הגר”צ פרידמן שליט”א‪.‬‬ ‫עוד ישב על התורה בביהמ״ד‪,‬‬ ‫ובשובו לביתו עוד כתב מחידושי‬ ‫רב היישוב תפרח הגרא”א יעקבזון שליט”א מוסר באופן קבוע שיחות בישיבה‪.‬‬ ‫תורתו עד שעה מאוחרת‪ ,‬ובשכבו‬ ‫ישיבת תפרח מתייחדת בזמנים מסוימים בהם מותר לקיים חתונות‪ ,‬כגון‬ ‫לישון מת בתוך שנתו מיתת‬ ‫בתחילת וסוף זמן אין לקיים חתונות וזאת בכדי שלא לפגוע בסדרי הישיבה‪.‬‬ ‫נשיקה‪ .‬פטירתו בפתע בגיל ‪34‬‬ ‫בלבד זעזעה את עולם התורה‬ ‫בין בוגרי הישיבה המפורסמים‪ :‬הגרא”י פינקל ר”י מיר‪ ,‬הגרי”ח סופר ר”י‬ ‫ובהלווייתו השתתף באופן נדיר‬ ‫כף החיים‪ ,‬הגר”א סטוארט ר”י רינה של תורה‪ ,‬והרה”צ רבי פנחס אבוחצירה‬ ‫מרן החזון איש זצ”ל‪ .‬ודברי תורתו‬ ‫שליט”א‪.‬‬ ‫הם זכרונו‪.‬‬ ‫יו” ל ע”י מערכת ” קובץ גליונות” לשליחת חומרים ועדכונים ‪3 | k.gilyonot@gmail.com 053-3145900‬‬ ‫>>> המשך מעמי ‪2‬‬ ‫מימות אבותינו‬ ‫כתר תורה (אברמוב)‬ ‫קונטרס לכל בחור‬ ‫מיזם מיוחד בישיבת 'כתר תורה'‬ ‫)אברמוב) בני הישיבה נקראים‬ ‫ישיבת ישער התורה״ גרודנא‬ ‫לכתוב מחידושי תורתם ולעלות‬ ‫ע"ג הכתב 'חבורות'‪ ,‬והישיבה‬ ‫דואגת להו"ל קונטרסים מפוארים‬ ‫לכבודה של תורה‪ .‬בימים אלו‬ ‫מסיימים הבחורים בהשקעה רבה‬ ‫את הסיכומים ובס"ד בתחילת זמן‬ ‫חורף יתקיים מעמד גדול להגדיל‬ ‫תורה ולהאדירה‪.‬‬ ‫קרית מלך‬ ‫סיום הש״ס לע״נ‬ ‫במוצש״ק כי תבוא התקיים מעמד‬ ‫סיום הש״ס בישיבת 'קרית מלך'‪,‬‬ ‫ע״י בני ועד ב' לע״נ אביו של אחד‬ ‫מבני החבורה הגאון ר' אליעזר‬ ‫ב״ר יוסף ז״ל‪ .‬המעמד נערך ברב‬ ‫'עתידין בתי מדרש שבבבל שיקבעו באר״י'‬ ‫פאר והדר לצד שולחנות ערוכים‬ ‫בנין ישיבת 'גרודנא' כיום המשמש כבית מלון על הבנין רשום "מלון דירות‬ ‫ותזמורת ע״י מיטב בעלי המנגנים‪.‬‬ ‫סמאשקו" צילום‪AsNory, c c b y - s a 4.0 :‬‬ ‫את המעמד כיבדו בהשתתפותם‬ ‫ראש הישיבה הגר"י קרפ שליט"א‬ ‫תקופת הישיבה‪ -‬תרע״ו ‪ -‬תש״א (‪ 24‬שנים)‬ ‫שאף נשא דברים‪ ,‬וכן הגר"א גנס‬ ‫ישיבת ’ שער התורה’ שהוקמה בעיר גרודנא שבליטא (כיום‬ ‫שליט״א מראשי הישיבה אשר‬ ‫בבלארוס) התפרסמה בעיקר בזכות ראש הישיבה רב רבנן מרן‬ ‫נשא דברים נלהבים לשבחו ולזכרו‬ ‫של הגאון ר' אליעזר בן ר' יוסף‬ ‫הגאון רבי שמעון שקופ זצ”ל שהעמיד תלמידים הרבה בקרן אורה‪.‬‬ ‫ז״ל שלימדו בישיבת חברון גאולה‬ ‫הישיבה כאמור התקיימה זמן מועט יחסית אך בשנים ספורות‬ ‫ועל גדולתו בתורה ויראת שמיים‪.‬‬ ‫אלו העמידה תלמידים שעתידים להאיר את עולם הישיבות בדור‬ ‫כן השתתפו רבני הישיבה הגאונים‬ ‫שאחרי השואה‪.‬‬ ‫ר"נ איזנשטיין שליט"א ור"ד ליכט‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫נקודות‬ ‫תחילה מוקמה הישיבה בבית הכנסת של בעל היסוד ושורש העבודה בגרודנא‪.‬‬ ‫ניתן לשלוח חומרים‬ ‫ישיבת גרודנא בארץ הקודש הוקמה לזכר הישיבה בליטא‪.‬‬ ‫ומידע על‬ ‫מתלמידי הישיבה‪ :‬רבי יצחק דב קופלמן ר”י ’ לוצרן’‪ ,‬רבי יהודה קולודצקי‪,‬‬ ‫עולם הישיבות ומהנעשה‬ ‫רבי שמואל רוזובסקי‪ ,‬רבי חיים שמואלביץ‪ ,‬רבי לייב מאלין‪ ,‬רבי אליהו‬ ‫ונשמע בימים הנוראים‬ ‫מישקובסקי ר”י כפר חסידים‪ ,‬רבי צבי מרקוביץ ראש ישיבת קרלין‪ ,‬רבי‬ ‫ישראל גוסטמן ר”י נצח ישראל‪ ,‬רבי אבא גרוסברד משגיח בישיבת פוניבז’‪,‬‬ ‫בהיכלי הישיבות וכן זמני‬ ‫רבי זיידל אפשטיין משגיח בישיבת תורה אור‪ ,‬רבי זלמן רוטברג‪ ,‬ר”י בית‬ ‫שמחות בית השואבה‬ ‫מאיר‪ ,‬רבי יוסף רוזובסקי ר”י אור ישראל‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫בטלפון‪053-3145900 :‬‬ ‫יו” ל ע”י מערכת ” קובץ גליונות” לשליחת חומרים ועדכונים | ‪k.gilyonot@gmail.com 053-3145900 4‬‬ ‫אם תוציא יקר ‪0‬ז‪1‬לל‬ ‫©‪6\v/‬‬ ‫תוומים ‪ ₪ 180‬ל׳קון החסד ‪ -‬זיכרון משה קאטו'‬ ‫לקירוב רחוקים וסיוע למשפחות נזקקות‬ ‫וווו‬ ‫קין‬ ‫וווו‬ ‫וזוכים לתפילה אישית מפי מאורי הדור בימי הרחמים והסליחות‪:‬‬ ‫החסד‬ ‫שליט״א‬ ‫רבנו הגדול מרן ראש הישיבה‬ ‫הגאון רבי משה ה‪ 77‬הירש‬ ‫סעסיזים שלם‬ ‫מרן הגאון הגדול‬ ‫‪I‬‬ ‫מרן הגאון הצדיק‬ ‫שלת‪1‬וה‪1‬צזקה‬ ‫שליט״א‬ ‫רבי מנחם מנדל לובין‬ ‫שליט״א‬ ‫רבי שמעון גלאי‬ ‫נדרים פלוס קרן החסד זכרון משה קאטו‬ ‫שיעתירו בעדך לשנה טובה מלאה בשפע ופרנסה טובה‬ ‫תורמים עכטיו‪ <<<<<180‬וגוזרים טנה טל רחמים! ‪* 8297‬‬ ‫‪053-3187009 fixviix‬‬ ‫בעשרות מוקדי חלוקה ברחביהארץ!!!‬ ‫^ סט חזו''א עם פיטם מיון כפול ‪ |f‬נרתיק‪f‬‬ ‫סט חזו''א בל"פ מיון כפול‬ ‫סט חזו''א בל"פ אי אי‬ ‫• אתרוג חזוייא עם פיטם מיון כפול‪.‬‬ ‫• אתרוג חזוייא בלי פיטם מיון כפול‪.‬‬ ‫אתרוג חזוייא בלי פיטם א’ א’‪.‬‬ ‫מחיר‬ ‫• לולב דרי מיון כפול ‪.‬‬ ‫• לולב דרי מיון כפול‪.‬‬ ‫לולב דרי אי א’‪.‬‬ ‫‪₪3‬‬ ‫הדסים שיעור חזוייא אי א' ^‬ ‫®‪! ■ ■ 5‬‬ ‫• הדסים מיןן כפול‬ ‫• הדסים ™ן כפול‬ ‫סט מהודר א'‬ ‫סט תמני מיון כפול‬ ‫סט מרוקאי מיון כפול‬ ‫לבחורים‬ ‫אתרוג תמני מיון כפול‪.‬‬ ‫אתרוג מרוקאי עם פיטם מיון כפול‪.‬‬ ‫לולב‬ ‫כולל אתרוג‬ ‫לולב‬ ‫כולל אתרוג‬ ‫לולב קורה מיון כפול‪.‬‬ ‫לולב קורה מיון כפול‪.‬‬ ‫והדסים‬ ‫והדסים‬ ‫הדסים מיון כפול‪.‬‬ ‫‪I 1111M‬‬ ‫הדסים מיון כפול‪.‬‬ ‫י להזמנה ובירור מוקדי החלוקה‪:‬‬ ‫‪ g 073-399-0650‬און ליין ע״ש'ולקחתם' © בנדרים פלום ע״ש'ולקחתם'‬ ‫הרשמה לחלוקה עד יום רביעי כ"ח אלול ב שעה ‪ |22:00‬א פ ש רו ת למשלוח עד הבית| לכמויות גדולות‪ ,‬בירורים ויצירת ק שר ‪v0733103190@gmail.com‬‬ ‫ולקחתם” ההידור ‪ .‬המחיר ‪ .‬השירות‬ ‫רצוף אהבה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫מיזם רצוף אהבה שע"י ״אחים לתורה״ שמחים להרחיב את עידוד הלימוד‬ ‫ברציפות‪ ,‬כל שעת לימוד מזכה בכרטיס הגרלה‪( .‬מינימום ‪ 5‬שעות שבועיות)‬ ‫‪PORCELANO‬‬ ‫למימוש ברשת‬ ‫אביי‪ 1‬בית שמש(‬ ‫טל'‪*08-6214946 :‬‬ ‫כל שבוע‬ ‫‪ 5‬זוכים ב‪ 500-‬ש"ח‬ ‫במשך ‪ 4‬שבועות‬ ‫בכ ופ ף ל תנ יא החברה‬ ‫לרישום ושמיעת כללי המיזם‪[ | 02-3132-735 :‬דרים פלוס אחים לתורה> טופס (יחוו בתענ״ד‬ ‫ניתן להרשם כל יום ראשון עד ‪ 15:00‬בצהריים | ההגרלות בכפוף לתקנון‪ .‬המיזם מיועד לאברכים בלבד‪.‬‬ ‫לע״נ האשה הצדקנית מרת מרים בת אורה ע״ה‬ ‫הנציחו את יקיריכם‪ ,‬הקדישו לרפואה או להצלחה‪,‬והיו שותפים בעשרות אלפי שעות‬ ‫של לימוד תורה‪ .‬ניתן להתקשר ‪ 02-3132735‬או דרך נדרים פלוס‬ ‫נפש אברהם‬ ‫תשובה‬ ‫ביאורים ועיונים‬ ‫על הרמב” ם הלכות תשובה‬ ‫מתורתו ומשנתו‬ ‫מאהבה!‬ ‫של מרן המשגיח הגאון הצדיק‬ ‫זללהה‬ ‫אברהם פולק‬ ‫משגיח ישיבת סלבודקה‬ ‫רבי‬ ‫בו נפר שת כ שמלה ת מ צית מ שנתו‬ ‫הרמב” ם‬ ‫בד ב רי‬ ‫הב הירה‬ ‫ו הר א שוני ם א שר ה ש מיע ל בני‬ ‫<םזדמיי^‬ ‫הי שיבה במ שך ע שרות ב שני ם‪.‬‬ ‫ה שער פתוח לכל א שר י בו א ל קי ם‬ ‫מצוות הת שובה כהלכה ‪ -‬להע מיק‬ ‫חקר במע שה הת שוב ה‪.‬‬ ‫בסוף הספר הוב או ג ליונו ת ר בינו‬ ‫מרן הגר” ד לנ דו שליט” א על‬ ‫הרמב”ם הל’ ת שוב ה‪.‬‬ ‫משנההודהלהרכב״ב‬ ‫תשובה‬ ‫עכביאוד־ברעדניכ‬ ‫מדברי רבינו מרן הגרמ”ה הירש שליט”א‪ ”... :‬שהרי בווד אי ספר זה י בי א‬ ‫מדברי רבינו מרן הגר” ד לנדו שליט”א‪”... :‬ובוד אי י או תו ר בי ם מספר זה‬ ‫תועלת רבה לכל מי שילמד בו הן מצד עצם הלי מוד ו הן מצד קיו ם מצות תשובה”‪...‬‬ ‫כ פי ש אי שיותו הנעלה ה שפיעה רבות בי מי חייו על תל מי דיו ו שו מ עי לקחו”‪...‬‬ ‫ניתן להשיג‪ :‬בני ברק‪ ,‬בישיבת סלבודקה‪ ,‬לפרטים ‪ .052.7656291‬לנדא ‪ 7‬משפ’ מאיר ‪ .053.394617‬עזרא ‪ 38‬משפ’ גינסברג ‪ .035709890‬אדמורי שאץ ‪ 8‬משפ’ פולק ‪.0527656291‬‬ ‫^‬ ‫אפשטין ‪ 9‬משפ’ הוכוולד ‪ .0583288834‬מימון ‪ 33‬משפ’ פולק ‪.0504111389‬‬ ‫למוקדים נוספים בארץ ניתן לשמוע במספר ‪ ,033204272‬לברורים נוספים ‪ | .0527656291‬תשלום בנדרים‪ :‬קופה ’בית הכנסת אגודת רעים’ ע״ש ’נפש אברהם’‪ ,‬ובנדרים פון ‪033204272‬‬ ‫הספר סוד החינוך כמעט ואינו נותן עצות חינוכיות למקרים ספציפיים‪ ,‬מטרתו לתת מבט‬ ‫תורני על מלאכת החינוך‪ ,‬שאם השקפת התורה בהירה בסוגיא זו ממילא הרבה בעיות‬ ‫נפתרות‪.‬‬ ‫בין דפי הספר אפשר לקרוא‪:‬‬ ‫כיצד אומרים תוכחה ומאידך חשיבות המחמאה והעידוד‬ ‫נלמד על נושא דחיית סיפוקים‪,‬‬ ‫נושא התדמית של תלמיד בעיני רבו ורב בעיני תלמידו‪,‬‬ ‫על המערכת החינוכית מול משברים במשפחה‪,‬‬ ‫כיצד נמנע בעיות פסיכיאטריות אצל ילדינו‪ ,‬נושא הסבלנות שכל כך נצרכת בתקופתנו‬ ‫הלוחצת‪,‬‬ ‫תובנות חינוכיות מימי הקורונה‪,‬‬ ‫תובנות חינוכיות מתקופת הקונספציה של מלחמת שמחת תורה‪ ,‬ועוד נושאים נוספים‪.‬‬ ‫כמו כן הצצה אל גדולי דורנו כיצד חינכו תלמידיהם‪.‬‬ ‫בסוף הספר מכתבים אל פורום המנהלים כיצד מתמודדים עם תלמידים שנחשפו למקרה‬ ‫התאבדות‪ ,‬על תלמידים גאוותנים‪ ,‬על‬ ‫הקשיים של תחילת לימוד גמ' ועוד‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫העולם רועש‪ ,‬טכנולוגיות מ ת פ ת חו ת‪,‬‬ ‫גם יש מדור של חוזרים אל המלמדים‬ ‫‪:‬‬ ‫ס ע רו ת ומלחמות מיטלטלות סביבנו‬ ‫שהיו יפים בשעתם ומחדדים את‬ ‫ההשקפה הברורה בכל עת‪.‬‬ ‫‪ ■,‬ס ‪»......‬ן‪:‬‬ ‫הספר מעוטר בהסכמותיהם של הגה״צ‬ ‫ר' אורי וייסבלום מנהלה הרוחני של‬ ‫מאז ומעולם‬ ‫ישיבת נחלת הלויים‬ ‫המשבח את הספר וכותב‪ :‬שענין החינוך‬ ‫ח ד ש‪.‬‬ ‫הרבאליהוסיח־ינדר‬ ‫באמת סוד גדול‪ ,‬וכל העוסק בחינוך חייב‬ ‫המחנך הרב אליהו פרידלנדר‬ ‫לדעת שהחינוך סוגיא שלמה ומורכבת‬ ‫פורש בספרו מב ‪ 0‬עכשווי ונוקב‬ ‫עד דרך החינוך לאור אתגרי‬ ‫ובלי לימוד והשקעה לפענח תעלומותיו‬ ‫זמננו‪.‬‬ ‫‪ -‬כמעט ונועד לכישלון‪ .‬וממליץ שכל‬ ‫בשילוב עדויות והדרכות‬ ‫העוסקים בחינוך ילמדוהו בעיון ואז‬ ‫מעשיות מגדולי ישראל‪,‬‬ ‫הצצה אל האופן שבו‬ ‫בודאי יצליחו בעז''ה‪.‬‬ ‫גם הגאון רבי שרגא שטיינמן שליט''א‬ ‫חינכו א ת תלמידיהם‪.‬‬ ‫כי בסער ת הזמן‪ ,‬מי שמחזיק‬ ‫סוד החיגיד‬ ‫פרק יס ומכתב י שעה במש נת הח ינ וך‬ ‫בסוד הישן ‪ -‬הוא זה שידע‬ ‫כותב במכתבו על המחבר ''שעוסק‬ ‫לחנך לעתיד‪.‬‬ ‫למח וכ ים מלמד יט וח ור ים‬ ‫כבר שנים רבות בהצלחה במצות‬ ‫החינוך וזכות אבותיו (בעל השפתי חיים)‬ ‫מסייעתו''‪.‬‬ ‫‪ Q‬יפה נוף‬ ‫ס פ רי ם‬ ‫ע ש רו ת סניפים בפריסה אר צי ת‬ ‫( ^ יפ ה נוף פלדהיים ^‬ ‫ל ר כי ש ה ב א ת ר‪:‬‬ ‫טלפון‪1-599-581-581 :‬‬ ‫להרוות צאן ‪7‬ןך שים במים חיים‬ ‫מנחלי האמונה המושכים את הלבבות‬ ‫פניני םנפל אי ם מאוצרו של מורנו הגה״צ‬ ‫ה?נךרדם‬ ‫רבי א לי מ ל ך בי ך ך מו ש לי ט״ א‬ ‫ערוך בשפה ‪7‬ןלה‬ ‫מעטר באיורים משובבי נפש‬ ‫ינים נכלאיםמאוצרו«למוליי‪::‬‬ ‫־י אברהם אלימלך ‪3‬יךךניושליט־‬ ‫לדןטמהיכןש<חותי‪??!1‬רול?‪nab‬ד!לה‬ ‫אגאל‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ?זי תשובה‪,‬‬ ‫יום כפור‪ ,‬חג הכזכות‪ ,‬הושענא רב א‪,‬‬ ‫שמיני עצרת שמחת תורה‬ ‫‪ H‬יפה‪<111‬‬ ‫ס פ רי ם‬ ‫לבירור הסניף ה ק רו ב אליכ ם‬ ‫♦ אופקי ם ♦ אלעד ♦ א ש דו ד ♦ בי ת ר עילית ♦ בי ת ש מ ש ♦ בני ב ר ק ♦ חיפה ♦ טבריה ♦ ירושלים ♦ לוד (אחיסמך)‬ ‫♦ מודי עין עילית ♦ נ תי בו ת ♦ נ תני ה ♦ עפולה ♦ פ ת ח ת קוו ה ♦ ק רי ת ג ת ♦ ק רי ת מ ל א כי ♦ ר חו בו ת ♦ רכסים‬ ‫מחר מתחילים מסכת סוטה כסדר 'בדרכו ‪ 8 -‬דף'‬ ‫הזדמנות להצטרפות להמוני הלומדים המשתתפים כשיעור היומי‬ ‫המסכם מפי הגאון הגדול רבי ישראל בונים שרייבר שליט׳׳א‬ ‫♦‬ ‫♦‬ ‫♦‬ ‫לבקשת רבים‪ :‬ני תן לחזור למיקום האחרון ב שיעורי ‪ 8‬ד ף‪ ,‬ע״י הקשה של שלוחה‪ ( 1‬שיעורי ם)‪ ,‬ולאחר מכן ‪6‬‬ ‫שמו ת הזוכי ם בהגרלות ש ה תקיי מו בקרב לו מדי‬ ‫סדרי ה חיזו ק המיוחדים ביום הי ארציי ט ש ל מרגא‬ ‫ה׳קהילות י ע ק ב׳ זי ע״ א‬ ‫מקרב מאות שולחי החבורות מתורת ה׳קהילות יעקב׳‪:‬‬ ‫דף היו מי‬ ‫♦ הרב א לי עזר היון‪ ,‬כולל ׳ליבו חפץ׳‪ ,‬מודיעין עילית‬ ‫במ שניות‬ ‫סט ספרי ה׳קהילות יעקב׳‬ ‫לסיים את ששה הסדרים‬ ‫בשנה אחת‬ ‫♦ הרב חיים צבי רוזנ ברג‪ ,‬כולל מורשה ודעת‪ ,‬בגי ברק‬ ‫סט ספרי ה׳קהילות יעקב׳‬ ‫♦ הבה"ח דב הלוי גרוסנס‪ ,‬ישיבת תפרח‬ ‫סט ספרי ה׳קהילות יעקב׳‬ ‫כוסייכ־יס לז ס־ז‬ ‫אלפי ערם שנלקחו‬ ‫♦ הבה"ח מאיר אדלר‪ ,‬ישיבה לצעירים פוניבז׳‪ ,‬בני ברק‬ ‫ללימוד לע״נ מדן‬ ‫סט ספרי ה׳קהילות יעקב׳‬ ‫זצוק״לבשנה זו‬ ‫♦ הרב מיכאל א לי עזר רו בין‪ ,‬כולל פוניבז׳‬ ‫תווי קניה ע"ס ‪ 500‬ש"ח‬ ‫♦ הבה"ח אל עזר הורן‪ ,‬ישיבת תפרח‬ ‫לעילוי נעוכותו‬ ‫תווי קניה ע"ס ‪ 500‬ש"ח‬ ‫'ארחות יושר'‬ ‫לימוד בכל יום ויום של‬ ‫♦ הבה"ח יוסף יהוד ה אריה פרסר‪ ,‬ישיבת פוניבז׳‬ ‫פרקי משניות‬ ‫תווי קניה ע"ס ‪ 500‬ש"ח‬ ‫ואמירת תהילים‬ ‫♦ הבה"ח נחום דוי ט ש‪ ,‬ישיבת סלבודקא‬ ‫תווי קניה ע"ס ‪ 500‬ש"ח‬ ‫כהנהגתו‬ ‫♦ ♦ ♦‬ ‫במיוחד לנשים‪ ,‬לקבל‬ ‫מקרב לומדי המשניות לעילוי נשמתו‪ ,‬והעוסקים בתורת‬ ‫ולהקפיד להתפלל שלוש‬ ‫מרן הקהילות יעקב‪:‬‬ ‫תפילות ביום‬ ‫♦ הרב נתנאל רז ‪ -‬כולל יצחק ירנן בני ברק‬ ‫סט ספרי ה׳קהילות יעקב׳‬ ‫י מי השנה‬ ‫♦ הבה"ח אברהם נויביר ט ‪ -‬ישיבת רינה של תורה‬ ‫סדרי לימוד מיוחדים‬ ‫תווי קניה ע"ס ‪ 500‬ש"ח‬ ‫בימי השנה של מרנן‬ ‫♦ התלמיד דו ד שפיר א ‪ -‬ת"ת חוות דעת ירושלים‬ ‫ה׳חזון איש׳ זיע״א‪,‬‬ ‫ה׳קהילות יעקב׳ זיע״א‬ ‫תווי קניה ע"ס ‪ 500‬ש"ח‬ ‫וה׳דדך אמונה׳ זיע״א‬ ‫‪Ml‬‬ ‫&ידז אכזוג־\‪-‬‬ ‫‪3‬דטי ‪ 106‬ההגדלות ב׳שיח התודה׳ בכל שבוע‬ ‫‪ 14‬זוכים ב‪ 100-‬ש"ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫‪ 1000‬ש"ח בכל שבוע בין לומדי ׳בדרכו׳‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪-‬כרטיס ספר ע"ס ‪ 100‬ש"ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪ 500-‬ש"ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫מכוך להאדרת ספרי רשכבה״ג‬ ‫מרן הגר״ח קניבסקי זצוק״כי‬ ‫‪ 70‬זוכים בספר מספרי מרן זיע"א‪ 10 ,‬זוכים בכל יום‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪ 300-‬ש"ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫ניתן להצטרף לכלל סדרי 'שיח התורה'‬ ‫בטלמסר של מכון 'שיח אמונה' ‪ 03-308-5000‬בשלוחת 'שיח התורה' שלוחה ‪ ,2‬וכן בעמדות 'נדרים פלוס'‬ ‫יש לבדוק ביום ההגעה בקו שיח אמונה‬ ‫חלוקת הזכיות במשרדי 'שיח אמונה'‬ ‫שמות הזוכים מתפרסים בקביעות‬ ‫שלוחה ‪ 3-2‬האם המשרד פתוח לחלוקה‬ ‫רחוב חפץ חיים ‪ 7‬בבני ברק בימים ראשון‪ ,‬שני ורביעי‬ ‫'שיח התורה' שבנדרים פלוס‬ ‫באותו היום‬ ‫בין השעות ‪ 7‬ל‪ 9 -‬בערב‬ ‫בכל עניני העלון‬ ‫נתנאל ד ו זנגל יט‬ ‫לע״נ אאמו״ר‬ ‫‪0556764501‬‬ ‫הג׳׳ר מנחם מנדל‬ ‫‪ner4499@gmail.com‬‬ ‫בן רבי יחיאל מיכל זצ׳׳ל‬ ‫נצבים וילך‬ ‫גליון ‪ 951‬תשפ׳׳ו‬ ‫מי שעבד עבודה זרה בילדותו ושב בתשובה שלימה ‪ -‬האם יכול‬ ‫נצבים ‪ -‬פרשת התשובה‪ :‬״ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו״‪<.‬ל'ב)‬ ‫להיות שליח ציבור ‪ -‬תשובת מוהר׳׳ר אליהו מזרחי‪ ,‬הרא׳׳ם‪:‬‬ ‫אשיבכם את אשר בלבבי לעניות דעתי כפי מה שהורוני מן השמים‪.‬‬ ‫שנת תשפ״ו‪ ,‬תכלה שנה וגניבותיה‪ ,‬תחל שנה וחסדיה ‪ -‬לפני זמן‬ ‫דבר פשוט הוא ולא צריך לפנים‪ ,‬כיון שהוא בעל תשובה פשוט‬ ‫היתה גניבה ממאפיה בעיר עפולה‪ .‬גנבו מהקופה סכום כסף‬ ‫שהוא יכול לעבור לפני התיבה להוציא את הרבים ידי חובתם‪,‬‬ ‫נכבד‪ .‬לאחר זמן המשטרה תפסה את הגנב‪ .‬בחיפוש בביתו‬ ‫שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים ‪...‬״‬ ‫נמצאה שקית ובה כסף‪.‬‬ ‫וכן ראיה מלשון הרמב״ם (הלי תפילהחי י״א) שלא הקפידו בשליח‬ ‫כדי לאמת שזה הכסף שנגנב מהמאפיה ולא ממקום אחר‪,‬‬ ‫ציבור על מעשיו הראשונים‪ ,‬אלא על מעשיו עכשיו‪.‬‬ ‫שאלו השוטרים את בעל המאפיה‪ ,‬כמה כסף היה לו בקופה‪.‬‬ ‫ומה שמצינו שצריך ששליח ציבור יהיה ״פרקו נאה״‪ ,‬מדובר‬ ‫בעל המאפיה אמר שהיו בקופה עשרת אלפים ושלש מאות‬ ‫בתעניות‪ ,‬שכיון שהציבור שרוי בצער והוא עומד להליץ לכפר‬ ‫וחמישים שקלים‪ .‬בשקית היו עשרת אלפים ושלש מאות‪.‬‬ ‫עוון הציבור על ידו‪ ,‬צריך שיהיה מעוטר בכל אותם תנאים‪.‬‬ ‫״אם כך ‪ -‬אמר השוטר ‪ -‬זה לא הכסף שלך‪...‬״‬ ‫(שו״תהרא״םפ״ו וכ״כמהרש״לכי ועוד ועודכדעתרבהאיגאוןור״ימיגאשוי״חעייןאו״ח נ״ג)‬ ‫בעל המאפיה נזעק‪ ,‬טען לעומתם שהגנב הוציא כנראה‬ ‫חמישים שקל לצרכיו‪ .‬״לא ולא‪ ,‬זה החוק!״ ביקש‪ ,‬התחנן‪,‬‬ ‫הסביר‪ ,‬אך ללא הועיל‪ ,‬לא הסכימו לתת לו את הכסף‪.‬‬ ‫אמר להם‪ :‬״אני אוכיח לכם שזה הכסף שלי‪ .‬תבדקו בשקית‬ ‫כתב המהרש׳׳ך‪ :‬מעשה שהיה כך היה‪ :‬ראובן לפני ט״ו שנים‪,‬‬ ‫אם יש בה שומשום!״ בדקו ומצאו גרגירי שומשום‪ ,‬כיון‬ ‫בהיותו פה סלוניקי דברי ריבות ואיבות נפלו בינו לבין זולתו‪,‬‬ ‫שהכסף עבר ידים על הדלפק ובמאפיה יש שומשומין בשפע‪,‬‬ ‫מתוך כעס עלה עשן באפו‪ ,‬שטף והלך אל ערכאות גויים להמיר‬ ‫השומשום נדבק לשטרות!‬ ‫דתו‪ .‬אלא שבין לילה היה ובין לילה נתחרט ותהה‪ ,‬מה עשה?!‬ ‫התפלא השוטר עד מאד‪ :‬״מאיפה ידעת דבר כזה‪ ,‬מהיכן הבאת‬ ‫בתוך ארבעה ימים שב לביתו לבל יתגאל בפתבג הגויים‪ .‬עזב‬ ‫הוכחה כה ניצחת?!״‬ ‫למלכות אחרת‪ ,‬שם יוכל לחזור ולקרוא בשם הי ולשוב בתשובה‪.‬‬ ‫השיבו בעל המאפיה‪ ,‬איש יקר‪ :‬״אני לומד עכשיו בשיעור‬ ‫שם קבע דירתו‪ .‬כל העם והזקנים יודעים כי היטה שכמו לסבול‬ ‫גמרא פרק ״אלו מציאות״ ושם מסופר על סימנים״‪ .‬הסביר‬ ‫עול תורה‪ .‬שם נכנע לפני הי על מה שעשה‪ ,‬גם בכה על חטאתו‪.‬‬ ‫לשוטר מה זה ״אלו מציאות״ ומה הם ״סימנים״‪ .‬השוטר‬ ‫כאשר ארכו הימים‪ ,‬רבים ונכבדים מאנשי הקהל בראותם את‬ ‫התרגש מאד ‪ -‬המאור בתורה החזירו בתשובה! <״נרלשולחןשבת״)‬ ‫כל התלאה שבאה עליו ובני ביתו‪ ,‬נכמרו רחמיהם עליו ונתנו‬ ‫לבם למנותו שליח ציבור וגם שוחט‪ .‬ויש מאנשי הקהל ממאנים‬ ‫ומרננים אחריו לסיבת המאורע הרע אשר עבר עליו לשנים‬ ‫ראשונות‪ .‬נדרשתי לחוות דעתי אם יכולים למנותו או לא?‬ ‫"ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך" ‪" -‬ויקבל ברעווא ית תיובתכון‬ ‫תשובה‪ :‬מצינו בכהן שהמיר ושב בתשובה מחלוקת גדולה אם‬ ‫וירחם עליכון" ‪" -‬ושב ‪ "...‬מדבר על תשובה! (תרגום יונתןבןעוזיאלליגי)‬ ‫נושא כפיו‪ .‬למעשה כתב הרב הגדול מוהר״י קארו שיש לסמוך‬ ‫הגאון רבי מאיר סולובייצייק ביאר דבריו על פי דברי ״נפש החיים״‬ ‫על הגדולים שהתירו לישא כפיו‪ ,‬גם לפתוח פתח לבעלי תשובה‪.‬‬ ‫בביאור הפסוק ״תורת ה' תמימה משיבת נפש״‪ ,‬שמי שעושה‬ ‫סוף דבר‪ ,‬מתשובת הרא״ם (לעיל) יראה שפסק בפשטות ובלי‬ ‫עבירה מרחיק עצמו מנפשו ונשמתו הטהורה‪ ,‬ועל ידי התשובה‬ ‫שום פקפוק למנות לשליח ציבור מי שעבד עבודה זרה ושב‪.‬‬ ‫הוא מחזיר את הנפש לעצמו‪ ,‬התורה משיבה את נפש החוטא‪.‬‬ ‫(״מאורותרבנומאירהלוי״)‬ ‫כל שכן ובן בנו של קל וחומר בנידון דידן‪ ,‬שכל העם יודעים‬ ‫שמה שראובן עשה בפתע‪ ,‬בכעס שנעשה תוגר‪ ,‬שאין כאן סרך‬ ‫עבודה זרה ולא עמד בהמרתו ימים ולא נתגאל באיסורים‪.‬‬ ‫ותיכף יצא מן העיר לעבוד קונו‪ ,‬ובאו עליו כמה וכמה הרפתקי‪,‬‬ ‫מעשה שהיה‪ ,‬היו שערערו על עדות שנמסרה בפני בית הדין‬ ‫והיה עושה מלאכות קשות בשמחה וטוב לבב‪ ,‬בהיותו עובד הי‪.‬‬ ‫וביקשו לפוסלה‪ .‬אמרו‪ ,‬לפי שאחד העדים השתמד לפני שנים‬ ‫לכן אין ראוי להרחיקו ואפשר למנותו לשליח ציבור ושוחט‪.‬‬ ‫מרצונו‪ ,‬אף שחזר לדת ישראל‪ ,‬אין אנו יודעים מדוע חזר‪ ,‬אם‬ ‫(שו״תמהרש״ךח״בק״ז‪-‬רבינושלמהכהן‪,‬מעמודיההוראהבדורו‪ ,‬נפטרשנתשס״ב)‬ ‫חזר מפני שהתחרט ושב בתשובה שלימה‪ ,‬או מחמת נוחות‪...‬‬ ‫טענו כי כל עוד שלא סיגף עצמו בסיגופים רבים לעיני כל‬ ‫ישראל לא יהיה כשר לעדות‪ .‬כפי שמצינו ברמב״ם (הלי עדות יי)‬ ‫כמה פעמים קראו בעיר מונקטש את פרשת נצבים?‬ ‫בעד שעבר‪ ,‬שכל עוד שלא לקה אינו כשר לעדות‪ .‬וכן בטבח‬ ‫שיצאה טריפה תחת ידו‪ ,‬פסול עד שילבש שחורים וילך ויחזיר‪.‬‬ ‫ביום השמיני לימי הסליחות הנקרא ״יום שלש עשרה מידות״‪,‬‬ ‫לאחר תפילת שחרית מוציאים שני ספרי תורה וקוראים בהם‪.‬‬ ‫השיב הגאון רבי רפאל מילדולה‪ :‬ידוע שרשעי ישראל פסולים‬ ‫בתחילה קוראים את פרשת היראה ואהבה‪( ,‬בפרשת עקב)‬ ‫לעדות (רמב״םעדות י״בדי)‪ ,‬אבל גדולה היא התשובה ‪ -‬הנה במומר‬ ‫ואחר כך יפרשת התשובהי בפרשת נצבים‪ .‬וכל הקהל אומרים‬ ‫חזרתו לדת היא תקנתו וטהרתו להכשירו לעדות‪ ,‬ותיכף‬ ‫בלחש את סדר הוידוי‪ .‬אחר כך ‪( ...‬״דרכיחיים ושלום״ ‪ -‬ימיהתשובהעיי״ש)‬ ‫שקיבל תשובה כשר לעדות ‪ -‬לפי שאין לך סיגופים גדולים‬ ‫ורעים שסובל‪ ,‬שהסתלק מכל הטובות וההנאות של חיי הגויים‬ ‫וחזר להיות יהודי החי בפחד ובהלה וצרות‪ ,‬שהאומות נוגשים‬ ‫לישראל‪ ,‬וקודם ששב לא היו לו דאגות וצרות אלו‪ ,‬לכן אותו‬ ‫לכבוד היארצייט! סיפר רבינו ירוחם ממיר‪ :‬״פעם אחת הייתי‬ ‫מומר שחזר ליהדות כשר לעדות‪ ,‬ואין לו לדיין אלא מה שעיניו‬ ‫בראדין אצל ה״חפץ חיים״ והיה איתי ספר אחד‪ ,‬והנה בא אלי‬ ‫רואות‪ ,‬ומי יודע מחשבות אדם כדי לדונם לפי מחשבתו‪.‬‬ ‫ה״חפץ חיים״ בעצמו לבקש לשאול ממני את הספר‪ .‬אמרתי לו‪,‬‬ ‫בוודאי שאלו החוזרים לדת ישראל שבים בלב שלם‪ .‬אמנם‪ ,‬אם‬ ‫למה בא כבודו בעצמו‪ ,‬הלא יכול היה כבודו לשלוח מישהו לבקש?!‬ ‫אותו מומר הינו מן הפוחזים שהמירו דתם ופעמים חוזרים‬ ‫השיב ה׳׳חפץ חיים"‪ :‬״לא בשמים היא‪ ,‬ואפילו היתה בשמים הייתי‬ ‫ומחזיקים עצמם כיהודים ופעמים כגויים‪ ,‬בוודאי שהם פסולים‬ ‫צריך לחזר אחריה!״ ‪ -‬״קיים הכל כפשוטו ממש!״ <״דעתתורה״נצכים)‬ ‫(שו״ת״מיםרבים״חו״מבי)‬ ‫לעדות ואין ראוי לכוללם בישראל‪.‬‬ ‫גיליון מס' ‪ 656‬פרשת נצבים וילך‬ ‫תשפ״ו שנה ארבע עשרה‬ ‫מדור זה נכתב לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי הרב ברוך מאיר ב״ר יעקב י שעיהו‬ ‫ויסברג זצ"ל‬ ‫ואמי מורתי מרת רבקה בת רבי פס ח יעקב אנגל‬ ‫זצ"ל תנצב״ה‬ ‫‪*C‬‬ ‫^בעלי אסופות ‪ -‬ראש השנה שחל בשבת (ח״ב)^‬ ‫שינה ביום בר"ה שחל בשבת‬ ‫להקדים תוקעים למתפללים בתקיעות ביום ב'‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬במה שהביאו הפוסקים מהאריז"ל‪ ,‬במש''כ‬ ‫נשאל רבינו זצ״ל‪ ,‬מי שאפשר לו להתפלל בראש השנה במנין של‬ ‫בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך כולא שתא‪ ,‬דאחר חצות‬ ‫בני תורה המתפללים בכוונה‪ ,‬אך התוקע שם אינו מומחה‪,‬‬ ‫בר''ה יכול לילך לישון כי כבר נתעורר המלאך ע"י תפילות‬ ‫ותקיעותיו אינם מהודרות‪ ,‬או בביהכנ״ס אחר שהתקיעות שם‬ ‫ותקיעות‪ ,‬האם בר''ה שחל בשבת שאין תקיעות ג''כ אפשר לישון‬ ‫עולות כהוגן ובהידור‪ ,‬אלא שהמתפללים שם אינם בני תורה‪ ,‬הי‬ ‫אחר חצות‪ ,‬האם סגי בתפילות גם ללא תקיעות‪ ,‬והשיב רבינו‪,‬‬ ‫מינייהו עדיף‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬תקיעה דאורייתא ותפילה דרבנן‪,‬‬ ‫זכרון תרועה כתקיעה (דעת נוטה ר''ה סי' תרנ״ג‪ ,‬וכמש''כ בשעה"צ סי'‬ ‫וכדאי' בגמ' ר''ה (ל״ד ב') ב' עיירות באחת תוקעין ובאחת מתפללין‬ ‫תקפ"א סקל"ג בהא דאין לתקוע גם בער''ה שחל בשבת‪ ,‬דכיון שאומרים זכרון‬ ‫הולכין למקום שתוקעין‪.‬‬ ‫תרועה הוא כמו תקיעה)‪ .‬ונשאל רבינו האם יש להתיר בר''ה שחל‬ ‫ונשאל רבינו‪ ,‬מהו ביום שני של ר''ה שבו גם התקיעות דרבנן‪,‬‬ ‫בשבת גם קודם לכן מטעם דשינה בשבת תענוג‪ ,‬כמבואר ברמ''א‬ ‫והשיב רבינו‪ ,‬עיקרו דאורייתא‪ ,‬וכן מבואר במשנ״ב (סי׳ תקצ״ה‬ ‫(סי' ר"צ ס״א)‪ ,‬והשיב רבינו אין נפק"מ בין שבת לחול‪( .‬ולכאו' הטעם‬ ‫סק״א) דקדימה דתוקעים הוא אפילו ביום שני שהתקיעות דרבנן‪,‬‬ ‫דלא מצינו ברמ"א שם כן רק על שינת צהרים וזה כבר אחר חצות)‪.‬‬ ‫(דעת נוטה דיני ר''ה סי' תקס''ב ועי' מש''כ המשנ״ב שם סק''ג דאם באחת נמצא תוקע‬ ‫שיר של יום בר"ה שחל בשבת‬ ‫הגון אך המתפללים שם אינם הגונים ובאחת מתפללים הגונים והתוקע אינו הגון ילך‬ ‫למקום שהתוקע מומחה וכשר דהתוקע מוציאו ידי חובתו משא"כ בתפלה אינו מוציאו ידי‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬במעשה רב הלכות ראש חודש (אות קנ"ח) מובא‬ ‫חובתו)‪.‬‬ ‫מהגר''א‪ ,‬בענין שיר של יום כלל זה נקוט בידך‪ .‬א"א שני מזמורים‬ ‫ובאמת גם להדעות שתפילה דרבנן מ''מ איכא קיום דאורייתא‪ ,‬עי'‬ ‫ביום אחד‪ .‬ושל ר"ח דוחה את כלם אפילו של שבת ושיר של שבת‬ ‫בס' תל תלפיות (סי' תמ״ב) דגם אם תפילה חיובה דרבנן יש בה קיום‬ ‫דוחה של יום טוב וחוה"מ וחנוכה‪ ,‬ונשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬איך יש‬ ‫דאורייתא‪ ,‬וכמש''כ בחי' הגר''ח מבריסק על הרמב״ם הלכות‬ ‫לנהוג בר''ה שחל בשבת‪ ,‬האם הוא כשאר יו״ט ששבת דוחה‬ ‫תפילה (פ״ד ה״א) ובעמק ברכה דיני נ''כ (סי' א')‪ ,‬ומ''מ חיוב דאורייתא‬ ‫אותם‪ ,‬או דכיון דהוא גם ר''ח‪ ,‬השיר שלו הרנינו לאלקים עוזינו‬ ‫עדיף‪ ,‬ויל״ע אם תפילה בר''ה אינה בכלל תפילה בעת צרה‪ ,‬אמנם‬ ‫(מזמור פ"א) ודוחה של שבת‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬בלוח של הגרימ"ט פסק‬ ‫רבינו השיבני דגם בעת צרה סגי בתפילה אחת‪ ,‬ובשם מרן הגרי״ז‬ ‫מזמור פ"א‪( ,‬דעת נוטה ר''ה סי' תרכ"ו‪ ,‬ועי' ארחות רבינו ח''ב עמוד ר''כ שהביא מרבינו‬ ‫מובא שגם התקיעות בר''ה הוא ענין תפילה כמו שאומרים "שומע‬ ‫שאצל מרן החזו"א ומרן הקה''י זצ"ל אמרו למנצח על הגיתית‪ ,‬וכן עי' בשו"ת הרמ"ע מפאנו‬ ‫סי' כ''ה דר''ח דוחה של שבת וכן של ר''ה דוחה של שבת‪ ,‬וכ''כ המנ"ח מצוה שי''ב לענין‬ ‫קול שופר ומאזין תרועה"‪ .‬והרמב"ן (סה״מ שרש ה') למד חיוב תפילה‬ ‫שיר של מקדש)‪.‬‬ ‫בעת צרה ממה שכתוב (בהעלותך י) וכי תבאו מלחמה בארצכם על‬ ‫למה אי"צ לפרסם שהוא ר"ח‬ ‫הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם‪,‬‬ ‫יש מחלוקת בענין שיש של יום בר''ה להנוהגים כהגר״א‪ ,‬איזה‬ ‫וכ' הרמב"ן‪ ,‬והיא מצוה על כל צרה וצרה שתבא על הצבור לצעוק‬ ‫מזמור אומרים בר"ה שחל בשבת‪ ,‬האם אומרים מזמור שיר של‬ ‫לפניו בתפלה ובתרועה‪ ,‬ונמצא דגם השופר מכלל התפילה‪ ,‬ויש‬ ‫יום השבת‪ ,‬או למנצח על הגיתית‪ ,‬ולכאו' כיון דשיר של ר''ח דוחה‬ ‫בזה יש קיום תפילה לפני ולפנים‪ ,‬וד''ז שייך גם ביום ב' שהחיוב‬ ‫של שבת כדי לפרסם שהוא ר''ח‪ ,‬הכא נמי נימא בר''ה שחל בשבת‪,‬‬ ‫דרבנן‪ ,‬דיש בו עכ"פ קיום מה"ת‪.‬‬ ‫והשיב רבינו‪ ,‬יתכן דר"ה שהוא יו"ט אי"צ לפרסם‪( ,‬דעת נוטה ר״ה סי'‬ ‫אמירת שלום עליכם בר״ה שחל בשבת‬ ‫תרכ''ו‪ ,‬ועי' משנ''ב סי' תי''ז סק''א שאין מברכין החדש בתשרי דכ' בכסה ליום‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬האם בליל ר''ה שחל בשבת שרים שלום עליכם‬ ‫חגינו‪ ,‬ועי' בלבוש סי' תקפ"א ס''א שלכן א"א ר''ח בקרבנות ובתפילה)‪.‬‬ ‫ככל שבת‪ ,‬והשיב‪ ,‬יש מנהגים בזה‪( ,‬דעת נוטה ר״ה תשובה רי״ג‪,‬‬ ‫אמירת תפילת היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל ע״י הקהל‬ ‫ובתשובות הגר''ח שם עמוד תשע''ח השיב רבינו דבר"ה שחל בשבת אפשר לומר‬ ‫נהגו רבים שבסיום פיוט היה עם פפיות שלוחי עמך בית ישראל‪,‬‬ ‫לומר שלום עליכם וכן לומר זמירות שבת שרגילין לזמר בכל שבת ואי''צ למעט‬ ‫מצטרפים כל הציבור לומר שלא יכשלו בלשונם כו'‪ ,‬ונשאל רבינו‬ ‫משום אימת הדין)‪ ,‬ונשאל רבינו אם אומרים ריבון העולמים‪,‬‬ ‫דלגבי הציבור ה''ז הפסק בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד‪,‬‬ ‫ומברכים הבנים‪ ,‬והשיב‪ ,‬איני יודע אצלינו לא נהגו כלל בזה‪ ,‬והביא‬ ‫וכתב רבינו דהמנהג הזה תמוה‪ ,‬וגם אם אין בזה הפסק‪ ,‬וכן כשחל‬ ‫רבינו מש''כ המטה אפרים (סימן תקפ׳׳ג ס"א) אחר התפלה נפטרין‬ ‫ר''ה בשבת ואין הפסק‪ ,‬מ''מ נתייסד כתפילה לש"צ ולא לציבור‪,‬‬ ‫לבתיהם לשלום‪ ,‬ומברכין הבנים שיזכו להכתב ולהחתם לחיים‬ ‫(דעת נוטה דיני ר''ה סי' תר''כ‪ ,‬ולא היה ניח"ל מה שהונהג כן גם בבית מדרשו ואמר שהש''ץ‬ ‫טובים‪ .‬ואם חל בשבת אומרים שלום עליכם עד צאתכם לשלום‬ ‫הביא עמו זה מירושלים והזכיר כמה הנהגות שנכנסו בבית מדרשו של החזו"א שלא לפי‬ ‫רצונו רק שלא היה מוחה‪ ,‬וחושבים שזה מנהג של החזו"א‪ ,‬כמו אמירת מגן אבות ע''י‬ ‫בנעימה ובשמחת הלב אך לא בשירה וזמרה כשאר ימות השנה כי‬ ‫הקהל ואנעים זמירות שהיה זה רצון א' המתפללים ולא מיחה בידו‪ ,‬ועי' ארחות רבינוח''ב‬ ‫הוא יום שספרי חיים נפתחים וספרי מתים פתוחים וצריך להיות‬ ‫עמוד ר''כ שמרן הקה''י היה אומר בקשה זו מתחילתה עם הש''ץ‪ ,‬ועי' מטה אפרים סימן‬ ‫תקצ"ב ס"ב‪ ,‬שמתחיל הש"ץ לנגן היה עם פיפיות והוא תפלה השייך להש"ץ אך נהגו‬ ‫ירא וחרד‪ ,‬מאימת הדין‪ .‬גם אין לומר פיוט אזמר בשבחין‪.‬‬ ‫כשמגיע הש"ץ ואתה מן השמים תשגיח כו' הצבור אומרים ג"כ עמו ואין למחות בידם)‪.‬‬ ‫שלום זכר בר״ה שחל בשבת‬ ‫לומר היום הרת עולם בשמו"ע בלחש בר״ה שחל בשבת‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל בענין עשיית שלום זכר האם יש להמנע‬ ‫נשאל רבינו זצ"ל‪ ,‬למי שנוהג לתקוע בתוך תפילת לחש‪ ,‬ומנהגם‬ ‫מלעשותו כשחל ר''ה בשבת‪ ,‬שהרי כתב המטה אפרים (סימן תקצ"ו‬ ‫לומר היום הרת עולם בתפילת לחש אחר התקיעות‪ ,‬גם בר''ה שחל‬ ‫ס"ה) דאם יש ברית מילה ויש שהות ביום מצוה שילכו שמה הסנדק‬ ‫בשבת‪ ,‬וכעת מתפלל אצל בני אשכנז שאין נוהגים כן‪ ,‬האם יאמר‬ ‫והמוהלים ובעלי כיבודין לעשות שמה קידוש ולאכול כזית מפת‬ ‫בתוך התפילה היום הרת עולם‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬לכאו' לא יאמר‪( ,‬דעת‬ ‫כסנין כי סעודת מצוה היא‪ .‬אבל אין עושין סעודה ממש שלא יבא‬ ‫נוטה ר''ה סי' תקפ"ד‪ ,‬ואף שדעת רבינו דבתוך התפילה אין חשש לא תתגודדו‬ ‫להקל ראש בקדושת היום וגם כי בשאר יום טוב נהגו שלא לעשות‬ ‫כמו שהביא ששמע מתלמיד מרנא הח"ח שהכריע כן‪ ,‬וכן הביא מהנצי"ב במשיב‬ ‫סעודת ברית מילה‪ ,‬וא"כ אולי יש להמנע מסעודת שלום זכור שלא‬ ‫דבר סי' י''ז‪ ,‬מ''מ כאן מעיקרא לא נהוג כן רק מחמת שתוקעים בתפילה‪ ,‬ולא‬ ‫במקום שאין תוקעין‪ ,‬ועי' מטה אפרים סימן תקצא סעיף יג שכתב‪ ,‬וכשתוקעין‬ ‫יבאו לקלות ראש‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬יכול לעשות‪( ,‬דעת נוטה דיני ר''ה סי'‬ ‫בלחש אומרים היום הרת עולם גם בתפלת הלחש)‪.‬‬ ‫רנ''א‪ ,‬דרק בסעודה ממש יש חשש לקלות ראש שמשתקעין בסעודה אבל כאן יאמרו ק''ש‬ ‫וד''ת ויטעמו מעט ויכנסו ויצאו)‪.‬‬ ‫”“׳‬ ‫ניתן לתרום גם במכ שירי"קהילות“ ו״נדרים פלוס" בבתי הכנסת‪,‬‬ ‫^‬ ‫עורך‪ :‬יצחק גולד שטוף‬ ‫יש ללחוץ על לחצן ׳קופות נוספות' ובחיפוש'דברי שי״ח‪ /‬או בטלפון‪:‬‬ ‫ליצירתק שר‪ig0533145900@gmail.eom S3 :‬‬ ‫נדרים פלוס ‪ 03-7630585‬שלוחה‪1584 -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ft‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני ברק ‪053-3145900 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫קהילות ‪ 073-2757000‬שלוחה‪ 10 -‬ג‪4‬‬ ‫‪j‬‬ ‫___________________________________________________________________________________________________‬ ‫”ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל”‬ ‫חשיפה!‬ ‫מכתב מיוחד בכתב יד ממרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצוק״ל‬ ‫בתשובה והדרכה לשאלות שנשאל ע״י נכדו של מרן ראש הישיבה הגרמ״י ליפקוביץ זצוק״ל‬ ‫בענין הכנסת ספר תורה‬ ‫בס״ד‬ ‫הו'י כ מרן שלי ט״א‬ ‫נתבק ש תי עייי מו״ז מרן הג און ר בי מיכל י הוד ה שלי ט"א ל שאול ק מי מרן ש לי ט״ א‪ ,‬היו ת שבס״ד מ סי ם‬ ‫לכתוב ס״ת ו מני חו ב בי תו‪ ,‬ורו צ ה להע מיד כספת ל הני ח שם הס״ ת‪ ,‬ו ר צונו גם שיוכל להשתמש בכספת‬ ‫לד ברי ה דיו ט‪ ,‬היינו ל הני ח שם כ ס פי ם‪ .‬האם שי ך או •צריך לע שות תנ אי על כ ך‪ ,‬ו א"כ ב איז ה או פן יו עי ל‪.‬‬ ‫מו״ז שלי ט״א ביק ש מ מני ל ה שיג ע בורו פ רי חדש ו כן־ תפר תי ע בורו בגד חדש לברכת ש ה חיינו‪ ,‬שרוצה‬ ‫לצאת בזה ולברך בעת מצות סיו ם הכ תיב ה‪ .‬מ תי הז מן הר צוי לברכה האם מיד שנג מר הכ תיבה של האות‬ ‫הא חרונה או בסעודת המצוה שלא חרי ה‪.‬‬ ‫מו״ז שלי ט״א רוצ ה לע שות את סיו ם כ תיבת ה או תיו ת והסעודה ב אופן צנו ע בתוך ה בי ת‪ ,‬האם י ש עניך‬ ‫לרקוד גם ב בית באבוקות של אש כ פי ה מנ הג ברחובה של עי ר‪ ,‬ו כן האם י ש איז ה מנ הגי ם שר אוי לנ הוג‬ ‫במ עמ ד זד!‪.‬‬ ‫בהדרת כבוד‬ ‫יו ס ף שלמה קורלנ ס קי‬ ‫‪,‬‬ ‫"‪r C'j? ■w‬‬ ‫)‪/*3‬ך‬ ‫‪.,jj * +‬‬ ‫‪JC‬‬ ‫‪/ w frt v‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־”‪t o ..‬‬ ‫‪I1 * 1‬‬ ‫*־*י‬ ‫‪. * -‬״■ ‪..‬ני״‬ ‫*״‪!/‬״־ ״ ׳ ׳־ ״‬ ‫־‬ ‫‪e‬‬ ‫י נ«הי‪l >-r<?r "'5‬׳‪ S‬׳*׳‪ v‬י״•‪,‬‬ ‫יז ^‬ ‫‪ ,‬״‬ ‫‪r‬‬ ‫י’ ‪*’ ,‬יי• ‪, 7‬‬ ‫׳*• ‪jj‬־‪,‬‬ ‫‪7‬י<‪.0‬‬ ‫ז>‬ ‫<‬ ‫‪y‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫"י•‬ ‫׳׳‬ ‫להלן תמלול הכתב יד‪:‬‬ ‫׳׳י‪ ,/*- /‬י‪1/‬‬ ‫מש״כ בשם מו״ר שליט״א כמה שאלות‬ ‫אכתוב הנלענ״ד ומו״ר שליט״א יראה אם זה נכון‬ ‫א‪ .‬לכאו' אם מתנה בעדים שאין מיוחד לס״ת אינו נאסר‬ ‫ב‪ .‬כיון דקי״ל אומן קונה בשבח כלי א״כ כשמוסר הספר לבעליו אז מקיים‬ ‫המצווה ואז יש לברך שהחינו‬ ‫ג‪ .‬אצל החזו״א כשסיים הספר לא רקדו באבוקות רק עשה סעודה צנועה‬ ‫בביתו‬ ‫ד‪ .‬ברכת מז״ט למרן על סיום הס״ת יזכה להאריך ימים ושנים על ממלכתו‬ ‫(מערכת וארכיון ” דברי שי“ ח“ שומרת לעצמה את כל הזכויות ואין להעתיק ללא רשות)‪ _____________ ^ ,‬־ י ד‬ ‫״דבריהם הם זכרונם״‬ ‫לעילוי נשמת מרן רבינו‬ ‫בס״ד‬ ‫ירחמיאל גרשון ב׳׳ר צבי יהודה‬ ‫זללה׳׳ה‬ ‫דרכי ה חיזו ק‬ ‫אר ב ע ה צ רי כי ם חיזוק (ברכות לב‪ - ):‬שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו (רש״י)‬ ‫‪3‬‬ ‫<‬ ‫משיחות רשכבה״ג מרן ראש הישיבה הגרי״ג אדלשטיין זללה״ה • נצבים וילך ‪ -‬אלול תשס״ו‬ ‫השבוע בכ' אלול חל יום פטירת מרן גאון ישראל הרב מפוניבז' זללה״ה‪,‬‬ ‫הזכויות באלול ‪ -‬חסד והעברה על המידות‬ ‫ומדי שנה מתקיימת בישיבה עצרת זכרון ולימוד מדרכיו לרגל היארצייט‬ ‫ובעמדנו בחודש אלול שצריכים זכויות לימי הדין המתקרבים‪ ,‬הרי כל‬ ‫ולקראת הימים הנוראים‪ ,‬וכבר הבאנו בעבר כמה ממשאות רבינו ביום‬ ‫אחד חושב מה הם הזכויות שאפשר לעשות‪ ,‬ויש הרבה פרטים‪ ,‬אבל יש‬ ‫היארצייט‪ ,‬ונביא כאן מדבריו שעדיין לא פורסמו‪ ,‬משנת תשס״ב‪.‬‬ ‫כללים‪ ,‬דברים עיקריים שכל אחד יכול להתחזק בהם‪ ,‬ואף שבתחילה זה לא‬ ‫בשלמות‪ ,‬אבל כיון שהוא הולך ומתקדם בדרך הטובה‪ ,‬כבר הוא נידון על‬ ‫השפעת תורה מתוך אהבת תורה‬ ‫שם סופו‪ ,‬כי השאיפה קיימת‪ ,‬וזוכה כבר בזכויות של העתיד‪.‬‬ ‫והדבר הראשון הוא חסד‪ ,‬ובשערי תשובה לרבינו יונה (א‪ ,‬כח) מביא‬ ‫בכל שנה אנו מדברים דברי התעוררות ביארצייט של הרב זכרונו לברכה‪,‬‬ ‫מדברי הגמרא (ר״ה יז‪ ,‬א) כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו‪,‬‬ ‫כדי להתעורר ממנו וממעשיו הטובים והגדולים להמשיך בהם‪ ,‬והיארצייט‬ ‫וזה גם כן ענין של חסד‪ ,‬להעביר על מידותיו‪ ,‬מתוך מידות טובות ואהבת‬ ‫יוצא באלול שהוא חודש שצריכים וחייבים חיזוק‪ ,‬והוא זמן המתאים‬ ‫הבריות‪ ,‬ובזה זוכה שמעבירין לו על כל 'פשעיו'‪ ,‬והיינו אפילו על עבירות‬ ‫להתחזקות‪ ,‬שיש בו סייעתא דשמיא לזה‪.‬‬ ‫חמורות‪ ,‬שהם בגדר פשע ומזיד‪ ,‬וכל שכן על חטאים שבשוגג‪ ,‬מן השמים‬ ‫ונתבונן מה היה המיוחד אצל הרב‪ ,‬לא נדבר על אישיותו ועל גדלותו‬ ‫מעבירין ומוחלים לו! והטעם בזה הוא מידה כנגד מידה‪ ,‬כיון שהוא עושה‬ ‫וגאונותו וצדקותו‪ ,‬אלא בעיקר על הפעולות והמעשים‪ ,‬כי צריכים ללמוד מן‬ ‫חסד עם אחרים עם אהבת הבריות ומעביר על מידותיו‪ ,‬מן השמים מעבירין‬ ‫המעשים‪ ,‬ואין בכוחנו להגיע לדרגות ההשגות של דורות הראשונים‪ ,‬אבל‬ ‫ומוחלים גם לו על הפשעים שעשה‪.‬‬ ‫ה'מעשים' נוכל לעשות כמותם‪ ,‬כמו שאמרו (תדא״ר פכ״ה) חייב אדם לומר‬ ‫וכתב רבינו יונה שזה ״פתח תקוה נכבד מאד״‪ ,‬והוא זכות גדולה מאד עם‬ ‫מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב‪.‬‬ ‫תקוה‪ ,‬כי לא כל כך קשה להעביר על מידותיו‪ ,‬ואם כן אפשר להתחיל מזה‪,‬‬ ‫המעשים של הרב היו חיזוק התורה‪ ,‬בייסוד הישיבה וחיזוקה‪ ,‬וחיזוק‬ ‫להעביר על מידותיו‪ ,‬שזה רק בשב ואל תעשה‪ ,‬ורק צריכים שזה יהיה מתוך‬ ‫התורה בכל העולם‪ ,‬בכל כלל ישראל‪ ,‬בזה הוא עסק ועבד‪ ,‬ועם הזכויות‬ ‫לב‪ ,‬מתוך פנימיות הלב‪ ,‬מצד אהבת הבריות‪.‬‬ ‫הגדולות שלו זכה לסייעתא דשמיא להצלחה גדולה‪.‬‬ ‫וכל שכן אם גם עוסקים בחסד בקום ועשה‪ ,‬ובפרט חסד בתורה‪ ,‬כמו‬ ‫מי שלא היה בתקופתו של הרב‪ ,‬לא יכול לתאר איך היה החיזוק בסדרי‬ ‫שאמרו אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪ ,‬שזה נקרא 'תורת חסד' (סוכה‬ ‫הלימוד‪ ,‬שהיו מגיעים בזמן לסדר‪ ,‬ולא היה מי שמאחר‪ ,‬ומי שבא באיחור‬ ‫מט‪ ,‬ב)‪ ,‬ודאי שזוכים בזה לסייעתא דשמיא ולזכויות גדולות ליום הדין‪.‬‬ ‫היה מתבייש להיכנס! ובתפילות כולם היו מגיעים לתפילה‪ ,‬ורק יחידים לא‬ ‫וידוע ענין מידה כנגד מידה גם בגשמיות וגם ברוחניות‪ ,‬ועל גשמיות‬ ‫הגיעו‪ ,‬ממש יחידים‪ ,‬וכן לסדר המוסר‪ ,‬כולם למדו מוסר‪ ,‬והיו מגיעים בזמן‬ ‫מפורש בהרבה מקומות בחז״ל‪ ,‬כגון מה שאמרו (ירושלמי ריש פאה) על‬ ‫ולא מאחרים‪ ,‬כי החשיבות של התורה ושל התפילה ושל יראת שמים ומוסר‬ ‫דורו של אחאב שהיו יורדים למלחמה ונוצחים‪ ,‬מפני שלא היו בהם‬ ‫הייתה כל כך גדולה‪ ,‬והיה בזה קידוש השם‪.‬‬ ‫דלטורים בעלי לשון הרע‪ ,‬והיו עם אהבת הבריות ומידות טובות‪ ,‬ואף שהם‬ ‫וגם כל הלימוד‪ ,‬כגון חזרת השיעורים‪ ,‬כולם חזרו על השיעור‪ ,‬וכך יצאו‬ ‫גדולים‪ ,‬ומי שלא היה שקוע בלימוד לא מצא את מקומו בחברה‪ ,‬ולא היו לו‬ ‫חברים‪ ,‬כך היה המצב בתקופות הקודמות של הישיבה‪ ,‬בזכותו של הרב‬ ‫ובכוח השפעתו‪ ,‬שהשפיע בכל העולם להכרת חשיבות התורה‪.‬‬ ‫^ בעניינא דיומא ^‬ ‫ובאיזה כוח אפשר לעשות ולהשפיע כל כך? אני זוכר שבאותה תקופה‬ ‫אמרו בשם אדם גדול מגדולי הדור‪ ,‬שזה בא מכוח אהבת התורה של הרב‪,‬‬ ‫ימי הרחמים ‪ -‬על רוחניות!‬ ‫שהייתה בו אהבת תורה במידה מופלאה וגדולה מאד‪.‬‬ ‫אלול זה זמן שיותר קל להתעורר‪ ,‬כי זה ימי הרחמים והסליחות‪,‬‬ ‫והענין בזה‪ ,‬כי כשיש אהבת תורה גדולה מאד‪ ,‬כל הפעולות לחיזוק‬ ‫ומה הפירוש רחמים? שיש סייע ת א דשמיא לרוחניות! כי על מה‬ ‫התורה באות מתוך אהבת תורה ומתוך לשם שמים‪ ,‬מתוך לשמה גדול מאד‪,‬‬ ‫אדם צריך רחמים‪ ,‬ועל מה צריכים לרחם עליו יותר‪ ,‬האם על‬ ‫ועל ידי זה יש סייעתא דשמיא וכך מצליחים‪ .‬זה הכלל‪.‬‬ ‫הגשמיות או על הרוחניות‪ ,‬ודאי שעל הרוחניות‪ ,‬כי בלי רוחניות‬ ‫הוא יותר מסכן‪ ,‬וכבר מצינו (ב״מ לג‪ ,‬א) שרבו שלימדו תורה‬ ‫השפעת תורה מתוך אהבת הבריות‬ ‫קודם לאביו‪ ,‬מפני שאביו הביאו לעולם הזה ורבו מביאו לחיי‬ ‫ואמנם מלבד אהבת התורה יש בזה גם ענין של אהבת הבריות‪ ,‬כי כדי‬ ‫העולם הבא‪ ,‬והיינו כי הרוחניות חשובה יותר מגשמיות‪.‬‬ ‫להשפיע צריך אהבת הבריות‪ ,‬כמו שאמרו (אבות א‪ ,‬יב) הוי מתלמידיו של‬ ‫(אלול תש"ע)‬ ‫אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪.‬‬ ‫החיוב לנצל את ימי הרחמים‬ ‫ומוזכרים במשנה ארבעה דברים‪ ,‬לפי הסדר‪ .‬תחילה אוהב שלום ורודף‬ ‫שלום‪ ,‬והם שני עניינים‪' :‬רודף שלום' היינו לעשות ולהשפיע שלום‪ ,‬אבל‬ ‫וכיון שבאלול יש סייע ת א דשמיא גדולה‪ ,‬אם לא מנצלים אותה‬ ‫לכך צריך קודם להיות 'אוהב שלום'‪ ,‬ומי שהוא אוהב שלום יש לו את‬ ‫זה יותר חמור‪ ,‬כמו שידוע מרבי ישראל סלנטר שהביא הכלל‬ ‫הכוחות גם להשפיע שלום‪ ,‬ואם חסר באהבת השלום אינו יכול להיות רודף‬ ‫שאמרו בגמרא (מנחות מג‪ ,‬ב) גדול עונשו של לבן יותר מעונשו‬ ‫שלום‪ ,‬כי צריך קודם שהפנימיות של המשפיע תהיה בשלמות‪.‬‬ ‫של תכלת‪ ,‬והיינו שבציצית יש לבן ותכלת‪ ,‬ומי שאינו לובש לבן‬ ‫חמור יותר ממי שלא לובש תכלת‪ ,‬כי התכלת עולה ביוקר וקשה‬ ‫ואחר כך מוזכרים עוד שני דברים‪' :‬אוהב את הבריות' רמקרבן לתורה'‪,‬‬ ‫להשיגו‪ ,‬אבל הלבן אינו יקר כל כך ואפשר לקיימו בנקל‪ ,‬וממילא‬ ‫ומבואר שכך הסדר‪ ,‬שאם רוצים להשפיע לקרב לתורה‪ ,‬צריך קודם להיות‬ ‫מי שלא מקיים זה חמור יותר‪ ,‬כי לפי הקשיים כך חומר החטא‪.‬‬ ‫אוהב את הבריות‪ ,‬ורק עם אהבת הבריות שייך לקרב לתורה‪.‬‬ ‫ולכן גם באלול שהוא זמן שיותר קל להתקרב לרוחניות‪ ,‬מי שאינו‬ ‫ובאמת אהבת הבריות עצמה גורמת שירצה לקרב לתורה‪ ,‬כי למה הוא‬ ‫עוסק בזה כמו שצריך‪ ,‬הרי זה יותר חמור מכל השנה‪ ,‬ולכן יש‬ ‫רוצה לקרב אחרים לתורה‪ ,‬ומדוע לא מספיק לו שהוא עצמו קרוב לתורה?‬ ‫מנהגים שהנהיגו באלול‪ ,‬מנהגי ישראל‪ ,‬שבכל יום תוקעים‬ ‫זהו מצד אהבת הבריות! כי תורה זה הדבר הטוב ביותר‪ ,‬הדבר הכי טוב‬ ‫בשופר‪ ,‬כדי להתעורר ולהתחזק‪ ,‬וגם אומרים הרבה סליחות‪ ,‬ובכל‬ ‫שיכול להיות‪ ,‬עם ההצלחה הגדולה ביותר‪ ,‬ומי שאוהב את הבריות רוצה‬ ‫יום אומרים לדוד השם אורי‪ ,‬שיש שם הרבה תפילות על‬ ‫לעשות להם טובות‪ ,‬וממילא כדי שיהיו מאושרים הוא מקרבן לתורה‪ ,‬ומי‬ ‫רוחניות‪ ,‬וכל זה כדי להגיע לדרגה של ה'אני לדודי'‪.‬‬ ‫שמשפיע מתוך שאיפה והרגשה כזו‪ ,‬מצליח לקרב לתורה‪.‬‬ ‫ויש מנהג ישן בישיבות שבכל יום באלול מוסיפים עוד רבע שעה‬ ‫והיינו שההשפעה של תורה באה רק אם מצורף לזה חסד‪ ,‬ואם זה בא‬ ‫ללימוד המוסר‪ ,‬כי בשביל ה'אני לדודי' צריכים להתחזק‪ ,‬ומעשה‬ ‫מתוך חסד ואהבת חסד אזי אפשר להשפיע תורה‪ ,‬ובזה נתייחד רבינו הרב‬ ‫החיזוק הוא על ידי הוספת רבע שעה מוסר‪.‬‬ ‫זללה״ה שהשפיע מתוך אהבת הבריות הגדולה מאד שלו‪ ,‬ומתוך אהבת‬ ‫(אלול תשס"א)‬ ‫תורה גדולה מאד‪ ,‬וכששני הדברים האלו משולבים יחדיו‪ ,‬אזי ה'מקרבן‬ ‫לתורה' הוא בהצלחה גדולה מאד כמו שהיה אצלו‪.‬‬ ‫לתרומות והנצחות ‪0527600485 -‬‬ ‫לקבלת השיחות במייל ‪A527600485@gmail.com‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫ניתן לתרום בעמדות 'קהילות' ו'נדרים פלוס' לפי החיפוש 'דרכי החיזוק' (קוד ‪(710‬‬ ‫היו עובדי עבודה זרה רח״ל‪ ,‬כי יצרא דעבודה זרה היה חזק‪ ,‬ובודאי נענשו‬ ‫על זה בגיהינום ובעולם הבא‪ ,‬אבל בעולם הזה חיו חיים טובים בזכות‬ ‫^ בענייני הפרשה ^‬ ‫המידות טובות‪ ,‬כי אם מתנהגים עם אחרים במידות טובות בעולם הזה‬ ‫ועושים חסד בגשמיות עם אחרים‪ ,‬זוכים מידה כנגד מידה לחסד בגשמיות‬ ‫מן השמים‪ ,‬וכן ברוחניות‪ ,‬אם עושים חסד ברוחניות עם אחרים‪ ,‬זוכים‬ ‫ושרת עד ה' אלקיל ושמעת ?לולו (ל‪ ,‬ב)‬ ‫להצלחה ברוחניות מידה כנגד מידה‪.‬‬ ‫ומל ה' אלקיך את לנ רן ואת לגג זר ען לאהגה (שם ו)‪.‬‬ ‫אהבת החסד בטבע כלל ישראל‬ ‫אני לדודי ‪ -‬ובזכות זה דודי לי‬ ‫אבל החסד צריך להיות בשלמות‪ ,‬עם אהבת חסד‪ ,‬כמו שכתוב (מיכה ו‪,‬‬ ‫חודש אלול הוא זמן המסוגל לתשובה ולהצלחה ברוחניות‪ ,‬ויש‬ ‫ח) "ומה השם דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד"‪ ,‬דהיינו שלא‬ ‫יהיו רק 'מעשים' של חסד‪ ,‬אלא בצירוף האהבה‪ ,‬וזהו החיוב והדרישה מן‬ ‫רמזים לזה כמו שכתבו הקדמונים רמז מהפסוק (שיר השירים ו‪ ,‬ג)‬ ‫האדם‪ ,‬שיהיה חסד מתוך אהבה!‬ ‫״אני לדודי ודודי לי״ שהוא ראשי תיבות אלול‪.‬‬ ‫ובאמת זוהי מידתו של אברהם אבינו‪ ,‬שביום השלישי למילתו חיפש‬ ‫וכתב המשנה ברורה (ריש סימן תקפ״א) ״כי באלו ארבעים יום‬ ‫אורחים כדי לעשות חסד‪ ,‬והצטער על מה שלא באים אורחים‪ ,‬ולכאורה מה‬ ‫התשובה מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב‬ ‫שייך להצטער ומה כאב לו בזה‪ ,‬ואף שחסרה המצוה‪ ,‬אבל הרי כשאין‬ ‫לו לקבל תשובתו מאהבה״‪ ,‬והיינו שיש סדר לזה‪ ,‬ותחילה צריך‬ ‫אורחים הוא לא חייב‪ ,‬ויכול לעשות מצוות אחרות‪ ,‬לעסוק בתורה ובעבודה‪,‬‬ ‫האדם לפנות אל בוראו כמו שכתוב 'אני לדודי'‪ ,‬ואחרי שהוא בא‬ ‫ומדוע דווקא חסד? אלא הביאור הוא‪ ,‬כיון שאהבת החסד היא בטבע‪,‬‬ ‫ממילא הטבע מצטער כשאינו יכול לעשות חסד!‬ ‫ליטהר ופותח פתח אפילו כחודו של מחט‪ ,‬כבר מסייעים אותו מן‬ ‫וכלל ישראל יש להם הטבע של אהבת חסד מאברהם אבינו‪ ,‬ורק יש כאלו‬ ‫השמים ויש כנגד זה השפעה גדולה מאד של 'ודודי לי'‪.‬‬ ‫שעל ידי בחירה והרגלים רעים מקלקלים את הטבע‪ ,‬אבל בטבע הישר של‬ ‫ועוד רמז הביא המשנה ברורה שם מן הפסוק ”ומל השם אלוקיך‬ ‫כלל ישראל יש אהבת חסד בגשמיות וברוחניות‪.‬‬ ‫את לככך ואת לכב זרעך לאהכה את השם אלוקיך”‪ ,‬את לבבך ואת‬ ‫לבב ראשי תיבות אלול‪ ,‬כי בחודש אלול יש סייעתא דשמיא‬ ‫ישיבה ‪ -‬מקום גדול לעשות חסד‬ ‫מיוחדת לזכות להשיג מעלת אהבת השם‪.‬‬ ‫והנה ישיבה היא מקום גדול לחסד‪ ,‬ונדמה שבישיבה יש רק 'גמרא'‬ ‫ויושבים ולומדים‪ ,‬והיכן החסד? אבל באמת זה מקום גדול לעשות חסד!‬ ‫וצריך ביאור כי ממה שכתוב ומל השם אלוקיך וגו'‪ ,‬משמע שיש‬ ‫שיכולים לזכות בו לדרגות גדולות של חסד ואהבת הבריות‪ ,‬עם שימת לב‬ ‫סייעתא דשמיא גם בלא שישתדל קודם האדם בעצמו‪ ,‬וכי זוהי‬ ‫קצת לחשוב על השני ולהרגיש אותו‪.‬‬ ‫סתירה בין הפסוקים? וכיצד יתכן לזכות לסייעתא דשמיא בלא‬ ‫וזו מצות עשה ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט‪ ,‬יח) שכל אחד חייב בה‪ ,‬ואם‬ ‫שישתדל קודם מצידו‪ ,‬הרי צריך קודם 'אני לדודי'!‬ ‫יש חיוב סימן שזה שייך‪ ,‬ואהבת כמוך! ומדובר על הפנימיות‪ ,‬לא רק‬ ‫מעשים אלא אהבת הלב‪ ,‬וזה שייך לא רק בשב ואל תעשה‪ ,‬אלא גם בקום‬ ‫הסייעתא דשמיא למי ששב כתשובה‬ ‫ועשה‪ ,‬לעשות חסד עם אהבה‪ ,‬וזהו הטבע של כלל ישראל‪ ,‬והחיוב הוא‬ ‫שהכוח הזה לא יהיה נסתר רק בטבע‪ ,‬אלא גם יהיה בגלוי‪.‬‬ ‫אבל באמת כבר כתב רבינו יונה מיד בתחילת ה'שערי תשובה' כי‬ ‫וזה בא על ידי תורה‪ ,‬כי בלי תורה יש יצר הרע והתורה היא תבלין לו‪,‬‬ ‫פסוק זה הולך על בעל תשובה‪ ,‬וכפי שנכתב בפסוקים הקודמים‬ ‫אבל צריכים גם שימת לב ומחשבה על זה‪ ,‬כי לכל אחד יש בטבע גם מידות‬ ‫”ושכת עד השם אלוקיך ושמעת כקולו”‪ ,‬ועל זה ממשיך ומל השם‬ ‫רעות‪ ,‬ואם לא שמים לב ולא חושבים על זה חסר השלמות‪ .‬וכאמור כך‬ ‫אלוקיך וגו'‪ ,‬והיינו שגם הסייעתא דשמיא המוזכרת כאן היא בזכות‬ ‫הטבע של כלל ישראל‪ ,‬שאפשר להגיע לשלמות בזה‪.‬‬ ‫התשובה שהאדם מתחיל ועושה מצידו‪.‬‬ ‫ומלבד הזכויות הגדולות שזוכים בזה‪ ,‬הרי זה גם נותן שמחה‪ ,‬ומי שעושה‬ ‫ומבאר רבינו יונה שיש סייעתא דשמיא מיוחדת לבעל תשובה‬ ‫חסד מתוך הכרת החשיבות‪ ,‬ומתוך אהבת חסד‪ ,‬זה לא טרחה וקושי אלא‬ ‫יותר מאדם רגיל‪ ,‬וכתב שם ״והתבאר בתורה כי יעזור השם לשבים‬ ‫שמחה‪ ,‬הנה הרב זללה׳׳ה היה עסוק כל הזמן בענייני הישיבה והרבצת‬ ‫התורה וכמעט שלא היה לו פנאי לישון‪ ,‬ומרוב עייפות היה נרדם על מקומו‬ ‫כאשר אין יד טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת‬ ‫בזמני נסיעות וכדומה‪ ,‬אבל כיון שהשפיע‪ ,‬היה תמיד מלא שמחה! כי אהבת‬ ‫אהבתו‪ ,‬שנאמר ושבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו וכו'‪ ,‬ואומר‬ ‫חסד ואהבת הבריות עם הקירוב לתורה נותנים שמחה‪.‬‬ ‫בגוף הענין ומל השם את לבבך ואת לבב זרעך ‪ -‬להשיג אהבתו״‪,‬‬ ‫ואם אחד יודע שהוא עושה את מה שהוא חייב וממלא את חובתו‪ ,‬והוא‬ ‫עכ״ד‪ .‬והיינו שבעל תשובה זוכה לסייעתא דשמיא גדולה מאד‬ ‫מרגיש את חובתו‪ ,‬ויש לו שאיפה אמיתית לקיימה‪ ,‬מתוך אהבת חסד‬ ‫'לאהבה' את השם אלוקיך‪.‬‬ ‫ואהבת הבריות‪ ,‬הרי כשזוכה לקיים זה שמחה גדולה! ומרגיש מאושר‪,‬‬ ‫ואילו מי שאינו בעל תשובה אפילו צדיק גמור שלא חטא מעולם‬ ‫אשריך בעולם הזה! שהוא עושה את מה שהוא שואף‪ ,‬ומגשים את‬ ‫שאיפותיו הטובות ‪ -‬שהם גם זכויות גדולות‪.‬‬ ‫קשה לו מאד להגיע לזה‪ ,‬וצריך לעבוד הרבה מאד להגיע לשער‬ ‫העשירי של החובות הלבבות ‪ -‬שער אהבת השם‪ ,‬ויש תשעה‬ ‫חסד עם מילה טובה ועזרה בלימוד‬ ‫שערים קודמים לזה שצריך להשיגם‪ ,‬אבל בעל תשובה יש לו מיד‬ ‫והחסד שייך גם בדיבור‪ ,‬כשמדברים עם מישהו‪ ,‬שלפעמים צריכים להגיד‬ ‫סייעתא דשמיא לזכות לדרגות הגבוהות של אהבת השם‪ ,‬כי הוא‬ ‫איזה מילה טובה‪ ,‬כמו שאמרו (כתובות יז‪ ,‬א) לעולם תהא דעתו של אדם‬ ‫במדרגה יותר גדולה‪ ,‬שכבר היה שקוע בחטא והתגבר ושינה את‬ ‫מעורבת עם הבריות‪ ,‬ופירש רש״י לעשות לאיש ואיש כרצונו‪ ,‬והיינו‬ ‫מעשיו‪ ,‬ובזכות זה זוכה לסייעתא דשמיא 'להשיג אהבתו'! ומן‬ ‫כשרואים מי שצריך לדבר דברים שישמחו אותו‪ ,‬זהו חיוב! מצד ואהבת‬ ‫השמים נותנים לו כוחות חדשים ומוסיפים לו קדושה לזכות מיד‬ ‫לרעך כמוך ומצד חסד‪ ,‬ועל זה נאמר ומה השם דורש ממך אהבת חסד‪,‬‬ ‫לדרגה הגבוהה של אהבת השם‪.‬‬ ‫להרגיש את השני אם חסר לו מילה טובה‪.‬‬ ‫וכן מי שצריך עזרה בלימוד‪ ,‬צריכים להסביר לו בסבלנות עד שיבין‪,‬‬ ‫וחודש אלול הוא הזמן המסוגל לזה כפי שנרמז בפסוק ”ומל השם‬ ‫מתוך אהבת הבריות‪ ,‬וזה זכויות גדולות מאד‪ ,‬כמו שמפורש בהרבה גמרות‬ ‫אלוקיך את לככך ואת לכב זרעך”‪.‬‬ ‫שמי שמלמד זוכה להצלחה גדולה בתורה‪ ,‬ואפילו לימוד שאינו בדרגה‬ ‫(אלול תשע״א‪ ,‬תשע״ח)‬ ‫גדולה של מתלמידי יותר מכולם (תענית ז‪ ,‬א)‪ ,‬מכל מקום תמיד זה מוסיף‬ ‫למלמד משהו‪ ,‬ואפילו כשמסביר לתלמיד החלש ביותר‪ ,‬זה מוסיף הבנה‬ ‫למלמד ומוסיף לו זכויות לגדלות בתורה‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫\‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לע” נ הגאון רבי יצחק גראס זצ”ל‬ ‫ועניינים אלו של החסד בגשמיות וגם ברוחניות‪ ,‬מתוך אהבת הבריות‪ ,‬זה‬ ‫מרת פראדל (פני) ב” ר יששכר ע” ה‬ ‫ב” ר שלמה זלמן זצ” ל‬ ‫מה שראינו וידענו מדרכיו של הרב זכרונו לברכה‪ ,‬ועל ידי ההתעוררות‬ ‫נלבייע כ"ה אלול תשסייו‬ ‫ר” מ בישיבה דבאבוב‬ ‫שתהיה מתוך זכרו‪ ,‬נזכה בזכויות גדולות ליום הדין להצלחה בגשמיות‬ ‫תנצב” ה‬ ‫נלב׳יע כ"ז אלול תשנ׳יו ‪ -‬תנצב"ה‬ ‫וגם ברוחניות‪ ,‬ונזכה לכתיבה וחתימה טובה!‬ ‫‪r‬‬ ‫‪ /‬ץ‬ ‫לעילוי נשמת האשה הצדקנית מרת רחל בת יוכבד רבי ע” ה‬ ‫___‪-‬י‬ ‫נלב׳׳ע כ"ג אלול תשפ׳׳ב ‪ -‬תנצב׳׳ה‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫ג‬ ‫תשפ״ו‬ ‫מרבן של י שראל ר בנו מרן הגר"ד לנדו שליט״א‬ ‫‪■Y t n l ^ J‬־ ‪r ■ f c #‬‬ ‫‪1■ /‬‬ ‫‪fcAl‬‬ ‫קהלת בזמן הקהל“‪ ,‬ויש לשאול‪ ,‬מדוע אין כאן בל תוסיף על מצות הקהל‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬שאם‬ ‫קהלת נאמרה ברוה״ק ודאי שאין כאן בל תוסיף‪ ,‬ואף אם לא נאמרה ברוה״ק אין כאן‬ ‫פנינים והערות בעניני הפרשה‬ ‫פניני דב‪+‬ר | פניניב‬ ‫הוספה שרק אמר מעצמו‪ ,‬וזה לימוד תורה‪ ,‬וכי ללמד תורה לעם ישראל הוא בל תוסיף‪.2‬‬ ‫(מדברים שנאמרו תחת השיחים כמו״מ עם מרן רבינו שליט״א)‪.‬‬ ‫[וכשנשאל לענין עצם חיבור קהלת מ״ט אינו בל תוסיף על דברי התורה‪ ,‬אמר רבינו‪,‬‬ ‫שכיון שנאמרה ברוה״ק אין כאן בל תוסיף‪ ,‬ואף אי נימא שאמרה שלמה מעצמו ורק‬ ‫נצבים‬ ‫נכתבה ברוה״ק‪ ,‬מ״מ הוא אמרה בתורת מוסר‪ ,‬ואין זה בל תוסיף]‪.‬‬ ‫אילו היתה ב ש מים‬ ‫מצות הקהל‬ ‫לא ^^^זי ם הוא לאמר מי‪.‬יזעליה ^נו‪ -‬דז^^יכזה ויעןחה ליבו‪ -‬דשמענו• אתה‬ ‫אמרו קמיה רבינו שליט״א‪ ,‬שביראים מבואר שבמצות הקהל יש ב' מצוות‪ ,‬א' מצוה על‬ ‫ונע שנ ה‪ ( ,‬ל' י" ב)‪.‬‬ ‫המלך לקרוא (ומנה זה במצוה רס״ו)‪ ,‬ב' מצוה על העם להיות בקריאתו (ומנה זה במצוה‬ ‫וברש״י כתב‪' ,‬שאלו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה'‪ ,‬ושאלו מקמיה‬ ‫תל״ג)‪ ,3‬ואמר רבינו‪ ,‬שהוא מחודש מאד‪ ,‬שבפשטות הוא מצוה על העם להעמיד קריאה‬ ‫רבינו שליט״א‪ ,‬דהחיי אדם (בנשמ״א כלל ס״ח אות ג') כתב שאין חיוב לילך מעיר לעיר‬ ‫בהקהל‪ ,‬אבל אין כאן מצוה על המלך‪ .‬ושאל רבינו כיצד כתב הרמב״ם‪ ,‬ואמרו‪ ,‬שהרמב״ם‬ ‫על מצוה‪ ,‬וא״כ מדוע היה להם חיוב לעלות לשמים אילו היתה בשמים דהרי הוא טפי‬ ‫מונה רק מצוה אחת‪.‬‬ ‫מעיר לעיר‪ ,‬והשיב רבינו‪ ,‬שקבלת התורה שאני‪.‬‬ ‫[ואמרו‪ ,‬שהאדר״ת כתב בשם הירוש' (ע״ז פ״א ה״א) שרחבעם וירבעם כל אחד מהם‬ ‫ואח״כ הוסיף‪ ,‬דהנה אנו אומרים בהגדה של פסח 'אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו‬ ‫רצה לעשות הקהל (וירבעם אילו היה בירושלים היה עושה הקהל)‪[ 4‬והכוונה היתה‬ ‫את התורה דינו'‪ ,‬ותמהו כולם‪ ,‬מה ענין בקירוב לפני הר סיני בלא נתינת התורה‪ ,‬וי״ל‪ ,‬שהרי‬ ‫דלפי״ד היראים יש לבאר הטעם‪ ,‬משום שיש גם מצוה על המלך]‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬שהוא‬ ‫בהר סיני הקב"ה הוריד את השמים למטה (וכמש״כ רש״י בשמות פי״ט פ״כ)‪ ,‬וא״כ היה‬ ‫מחודש‪ ,‬דבפשטות מצווה זו מוטלת רק במלך של בית דוד‪ ,‬שהרי מלך ישראל אף אם‬ ‫קל לעלות לשמים‪ ,‬ושפיר יש כאן שבח שקרבנו להר סיני שעל ידי כך גם בלא נתינת‬ ‫מלך ע״פ נביא‪ ,‬מ״מ אינו הצורה הרצויה שיהיה מלך ורק מחמת העונש היה כן‪ ,‬וא״כ‬ ‫התורה יכלנו לקחת ולעלות לשמים‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שנתן לנו הקב״ה את תורתו‪.‬‬ ‫אין לו תורת מלך לענין זה‪ ,‬וצריך לעיין היטב בדברי הירושלמי]‪.‬‬ ‫וילך‬ ‫נ שי ם ל שמוע‬ ‫רש״י‪' ,‬האנשים‪ ,‬ללמוד‪ ,‬והנשים‪ ,‬לשמוע‪ ,‬והטף למה בא‪ ,‬לתת שכר למביאיהם'‪.‬‬ ‫בל תו סיף בקהלת בהקהל‬ ‫שאלו קמיה רבינו שליט״א‪ ,‬דהנה תוס' (סוטה כ״א ב') הביאו בשם הירושלמי דנשים‬ ‫הקהל את העם האנ שים והנ שים והטף וגך^ א ?י ? ש עי? למען י שמעו‬ ‫לשמוע היינו לשמוע את המצוות המחויבות להם כדי שידעו לקיימם‪ ,5‬ותכף אמר‬ ‫רבינו‪ ,‬שאינו מובן כיצד ידעו מה המצוות המחויבות להם‪ ,‬וכי הכריזו שאלו המצוות‬ ‫ולמעויל מדו דראו• ?את יקו ק אלהיכם ו שמרו לע שות?את כל ‪:‬וברי התורה‬ ‫שחייבות בהם נשים‪ ,6‬ושמא לימדו אותם אח״כ‪ .‬ושאלו‪ ,‬אם חייבות לשמוע את שאר‬ ‫הזא ת‪( ,‬ל"א י" ב)‪.‬‬ ‫הקריאה והיינו במצוות שאינם מחויבות‪ ,7‬והשיב רבינו בפשיטות שאינם מחויבות‪.‬‬ ‫הביאו קמיה רבינו‪ ,‬שבספר המנהיג (הל' סוכה עמ' תט״ז) כתב ששלמה המלך אמר את‬ ‫״קושיה טובה‪ ,‬סברא טובה של רבי עקיבא אייגר‪ ,‬להיות שקוע בלימוד‪ ,‬לא לחפש‪,‬‬ ‫ווארטים זה דבר יפה מאד‪ ,‬אבל זה לא הלימוד״‪,‬‬ ‫״השם יעזור שנוכל ללמוד‪ ,‬לחפש‪ ,‬כמו שהחזון איש כותב בגיליון‪ ,‬על הכסף משנה‪,‬‬ ‫הכסף משנה ידע שיש אמת בתורה‪ ,‬ואת האמת הזאת ביקש‪ ,‬לבקש את האמת כמה‬ ‫רבינו בסיום השיעור בישיבת ישיבת זכרון יעקב נשא דברי חיזוק לקראת הימים‬ ‫שאנחנו יכולים ומסוגלים להבין ולדעת ולחפש״‪.‬‬ ‫הנוראים‪.‬‬ ‫״השם יעזור שנחפש את האמת‪ ,‬זה כולל בזה שנודה למי שאומר את זה‪ ,‬אנחנו לא‬ ‫״צריכים ללמוד‪ ,‬לעסוק בלימוד‪ ,‬להיות שקועים בלימוד‪ ,‬לא ללמוד מלמעלה‪ ,‬אלא‬ ‫זכינו לדעת והשני זכה‪ ,‬לא נורא שהשני זכה זה לא אסון‪ ,‬לא קרה כלום‪ ,‬אם טעו זה‬ ‫ללמוד בשקיעות ובהתמדה‪ ,‬וזה המצב הזה הקשה שיש לנו כאן בארץ ישראל‪ ,‬ודאי‬ ‫לא קרה אסון‪ ,‬האסון שלא מודים בטעות‪ ,‬השם יעזור לנו שנלמד כמו שצריך‪ ,‬להיות‬ ‫מה שאנחנו חייבים לעשות‪ ,‬עם זה ובלי זה‪ ,‬לא משנה‪ ,‬להיות מונחים בלימוד‪ ,‬שקועים‬ ‫שקועים בלימוד‪ ,‬מונחים בלימוד‪ ,‬ואני מאחל לכולם כל טוב‪ ,‬כתיבה וחתימה טובה‪,‬‬ ‫בלימוד‪ ,‬לקום בבוקר אולי לא יכול לחשוב בלימוד התורה‪ ,‬זה אסור לפני ברכות‬ ‫כל טוב סלה״‪.‬‬ ‫התורה״‪,‬‬ ‫‪ . 1‬ז״ל‪’,‬מנהג צרפת לקרות בשמיני עצרת לפני קריאת התורה ספר הקהלת‪ ,‬ושמעתי טעם לדבר‪ ,‬משום דכתי' ביה’תן חלק לשבעה וגם לשמונה'‪ ,‬אלו זי ימי החג ושמיני עצרת‪ ,‬רוצים‬ ‫לומר לפי שהוא חג האסיף להזהיר על התרומו' והמעשרו' ונדרים שלא לעבור בבל תאחר‪ ,‬ובפ״ב דעירובי' [מ' ע״ב] דריש ליה לקרא לשבעה אלו ז' ימי הפסח‪ ,‬וגם לשמונה שמונת ימי‬ ‫החג יש לומ' להזהיר בראשון הראשון והאחרון‪ .‬ואני מצאתי טעם יפה‪ ,‬כי שלמה ע״ה בחג אמרו בהקהל כמו שכתו' במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראו' תקר' וגומ'‪,‬‬ ‫הקהל את העם האנשי' והנשי' והטף וגומ'‪ ,‬וכתי' ויקהלו אל המלך שלמ' בירח האתנים בחג וגומ'‪ ,‬והא אומרו בחג בהקהל להוכיח את ישראל על כן יתכן לומרו בחג'‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫‪ .2‬לכאו' הכוונה היא שאין כאן בל תוסיף אף שמוסיף אמירות‪ ,‬כיון שאינו מוסיף אותם בתורת תורה והמשך המצוה אלא אמירה בפנ״ע‪[ ,‬ויל״ע למ״ד דלא בעי כוונה אם יש כאן חסרון‬ ‫זה‪ ,‬ולכאו' יל״ד דהוה בעידניה‪ ,‬ועי' ריטב״א לגבי ישן בשמיני בסוכה דחשיב בעידניה כיון שהוא הוספה על המצוה ממש]‪ .‬ובעבר אמר רבינו‪ ,‬שקודם שנכתב ספר קהלת עוד לא היה‬ ‫קהלת חלק מן התורה‪ ,‬וא״כ לא היה כאן בל תוסיף‪ ,‬והיינו שבל תוסיף הוא רק הוספת ד״ת‪ ,‬אבל דבר אחר שאינו ד״ת אינו מענינא כלל‪.‬‬ ‫‪ .3‬וכ״ה ברס״ג שמנה ב' מצוות‪ ,‬עשה ט״ז ופרשה י'‪ ,‬ועי' מהר״י פערלא עשה ט״ז שהאריך בזה‪.‬‬ ‫‪ .4‬״א״ר יוסי בר יעקב במוצאי שמיטה מלך ירבעם על ישראל הה״ד מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר‬ ‫תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם‪ .‬אמר אנא מיתבעי מיקרי קאים אנא ואינון אמרין מלכא דאתרא קדם‪ .‬ואין מיקרי תיניין גנאי הוא לי ואין לא ניקרי ביזיון הוא לי‪ .‬ואין‬ ‫מרפינון אזלון סלקין אינון שבקין יתי אזלין לון גבי רחבעם בן שלמה״‪.‬‬ ‫‪ .5‬ז״ל‪ ,‬״ירושלמי דבן עזאי דלא כר״א בן עזריה דדריש (חגיגה דף ג‪ ).‬הקהל את העם האנשים והנשים והטף אנשים באו ללמוד נשים לשמוע ונראה דפי' דמצוה לשמוע הנשים כדי‬ ‫שידעו לקיים מצוה ולא משום שידעו שזכות תולה״‪ .‬ועי' בהגר״א יו״ד רמ״ו ח' שכ' שזהו מקור דינא דהרמ״א דנשים חייבות ללמוד המצוות שמצוות בהם‪.‬‬ ‫‪ .6‬והיינו דא״כ בטלה כל תכלית הענין‪ ,‬שהרי אינם יודעות גם אחר השמיעה במה מחוייבות ובמה לא‪.‬‬ ‫‪ .7‬והיינו האם הוא רק סיבה לחייבם בהקהל‪ ,‬או שזהו כל דינם לשמוע את המצוות הללו‪.‬‬ ‫ירל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫)‬ ‫היה זה בשנתו האחרונה ‪ -‬תשכ״ז בעת לימודו עם רבינו בחברותא משניות מס אהלות‬ ‫הלימוד היה מתוך יסורים רבים עד שנאלץ ללמוד בשכיבה‪.‬‬ ‫באותם ימים בעסקם יחדיו בעניני אהלות אדם כי ימות באהל באהלה של תורה שאל‬ ‫הר״ר שאול את הג״ר דב שליט״א שאלה קשה בטהרות באומרו אם אינך עונה לי עכשיו‬ ‫הג און ר בי ש אול קו סו ב ס קי ז ע״ל בעל הדבר ש אול‬ ‫לא אשמע ממך עוד‪ .‬הגר״ד נבהל והשתומם על כך עד מאד עד שהסביר לו מהות‬ ‫מחלתו ושמרגיש שנותרו לו מספר שבועות מפי הרה״ג ר' שמואל זקס שליט״א‪.‬‬ ‫נלב״ע כ״ג אלול ת שכ״ז‬ ‫ידידות עצומה היה בין רבינו יבדלח״ט לגאון בעל הדבר שאול‪ ,‬נביא מעט מהדברים‬ ‫היה ל עזר בפר שיות‬ ‫מהקונטרס הנפלא 'תפארת שאול' ורבינו הגדירו‪ :‬שהגדירוהו קופה מלאה כשרונות‪.‬‬ ‫בכח השפעתו בעוז מרצו וכישוריו אם היה חי עמנו עד כה היה יכול למנוע ולהועיל‬ ‫והוסיף בזה״ל היה בעל תפיסה וישרות באופן נדיר זה היה מרשים מאד‪.‬‬ ‫בהרבה פרשיות ציבוריות שהתחוללו בשנים האחרונות ‪ -‬מפי הג״ר דב לנדו שליט״א‪.‬‬ ‫לנכדו כתב בהסכמתו לס' חלת דבש בזה״ל‪ :‬בס״ד אור לכ' מנ״א תשס״ה למיודעי‬ ‫הנעלה ענף עץ אבות הדה״ג ד' שאול שלי״א בן לידידי הרה״ג ר' יצחק שליט״א ונכד‬ ‫איך אדבר‬ ‫לידיד נעודי הדגול והבלתי נשכח הגאון ר׳ שאול קוסובסקי זכרונו‬ ‫יומיים קודם פטירתו נסעתי לבקרו בביה״ח אסותא בדרך פגשתי‬ ‫לברכה‪ .‬שוכט״ס מאד נעמה לי השמועה על צאת לאור ספרך על‬ ‫את הג״ר דב לנדו שליט״א שאף הוא נסע לבקרו כשבאנו ראינו‬ ‫הלכות קנינים ואהני לך קמדא דבית אבות להתעלות במעלות‬ ‫בחדר את מוהר״ח זללה״ה והג״ר יהודא שפירא זצ״ל ששוחחו עמו‬ ‫התורה בלימודה ובעיונה וכפי שיעדתי אעתיק בזה מהרשום אצלי‬ ‫בלימוד אע״פ שדיבורו היה קשה ומעורפל כשיצאנו אח״כ אמר‬ ‫בענינים אלו‪.‬‬ ‫לי הג״ר דב לנדו הנידון שהם דברו בלימוד היה קושיא ששאלתי‬ ‫ב שחר נ עו ריו‬ ‫את החזו״א בזמנו ולא רציתי להתערב ולדבר כי האיך אדבר בפני‬ ‫כשר' שאול הגיע לישיבת חברון כבן שבע עשרה הפתיע והרשים‬ ‫גדולים כאלה ‪ -‬מפי ידידו הרה״ג ר' משה רוטנברג שליט״א‬ ‫את כולם בכשרונותיו וידיעותיו הנרחבות בתורה‪.‬‬ ‫הספד ר בינו‬ ‫כשראה בוטנים‬ ‫ובימי השבעה כתב רבינו‪:‬‬ ‫סיפר רבינו‪ :‬בשנת תשט״ו למד ר׳ שאול בחברותא עם הג״ר נתן‬ ‫נעים זמירות ישראל‪ ,‬בבואו לקשור מספד על רעו וידיד נפשו כי‬ ‫שולמן זצ״ל שגר באותה עת בירושלים ופעם נסעתי לבקרם על‬ ‫נפל‪ ,‬קונן‪ ,‬צר לי עליך אחי יהונתן‪ ,‬נעמת לי מאד‪ .‬ברבות הנועם באהבת רעים‪ ,‬כן ישגה‬ ‫השולחן היו מונחים בוטנים ומיד נסבה השיחה על כמה עניני זרעים הקשורים לבוטנים‪.‬‬ ‫הצער ויעמק הכאב בהלך הרע והידיד מארץ החיים‪ ,‬ומה אנוש המכאוב בהקפד פתיל‬ ‫חייו בעודו באבו‪ ,‬בפריחת לבלובו‪ ,‬באון מרצו‪ ,‬בתפארת עלומיו‪ .‬צר לי עליך אחי ר׳ שאול‬ ‫עבודה קשה שבמקדש‬ ‫כי נעמת לי מאד‪ ,‬מנועם ידידות נפש‪ ,‬מנועם סגולת נפשך הגדולה‪ ,‬מנועם אישיותך‬ ‫אמר לי ששמע ממרן החזו״א זללה״ה הוראה בנידון שהיה צריך להתנהג עם מאן דהוא‬ ‫הזוהרת והמבהיקה‪ ,‬מנועם קרון פניך וחק ערכך‪ ,‬צר לי עליך‪ ,‬צר לי מאד‪.‬‬ ‫באכזריות והתיר החזו״א בדיעבד לצורך הענין אך הוסיף תדע שאכזר יות בכגון זה הוא‬ ‫והנה דמותך לנגדי‪ ,‬מלאתי עזוז חיים‪ ,‬לוהטת באש קודש‪ .‬תוססת וסוערת‪ ,‬קורנת‬ ‫עבודה קשה שבמקדש ‪.‬‬ ‫ומאירה‪ ,‬וכולה קודש לה׳‪ .‬כי אכן קדשת כל סגולות כוחותיך‪ ,‬כל עוז מרצך וחוםנך‪ ,‬כל‬ ‫עתרת כשרונותיך הנפלאים‪ ,‬לעבודתו ית׳‪ ,‬ללמוד תורתו הק׳ ולשמירת פיקודיה‪ ,‬לאהבת‬ ‫לדבקה בו‬ ‫חסד והרבות טוב‪.‬‬ ‫בתחילת אלול תשכ״ז כשחש חולשה רבה באתי לבקרו ומצאתי אצלו את הג״ר דוב לנדו‬ ‫אזכרך בשפכך שיח לפני קונך‪ ,‬צור משגבך ומבטחך‪ ,‬בהתעטף עליך נפשך ובשוא גלי‬ ‫שליט״א ושוחחנו בד״ת ואמר לי ר שאול זצ״ל תכוין לקיים מ״ע של לדבקה בו להתדבק‬ ‫סערת רוחך‪ ,‬והיית כולך תפילה‪.‬‬ ‫בת״ח עי' רמב״ם הלכות דעות פרק ו הלכה ב‪ .‬והרגשתי ממש שהוא חש זאת ברמ״ח‬ ‫אזכרך בעת לימודך ועיונך‪ ,‬בהעמיקך חקר בנתיבות שמועתך‪ ,‬ובהפליגך שוט אל מכמני‬ ‫אבריו‪ - .‬מפי אחיו הג״ר עמנואל שליט״א‪.‬‬ ‫צפונותיה‪ ,‬בישרך הדוריה ובפענחך סתריה‪ ,‬ובדלותך בשגב‬ ‫בשנת תשכ״ז ראיתי את ר׳ שאול זצ״ל יוצא מביתו של הג״ר דב‬ ‫כשרונותיך פניני חכמה מעמקי נבכיה‪ ,‬ובלמדך‪ ,‬ופניך מאירות‬ ‫שליט״א ואומר בהתרגשות ובהתפעלות כל רז לא אניס ליה ‪-‬‬ ‫מזיו מיצוי החכמה‪ ,‬ובעינך‪ ,‬ונפשך תלהט מאור פליאות הדעת‪,‬‬ ‫מפי הרה״ג ר' שמעון שרייבר שליט״א‬ ‫ומלך אומר שירה‪ ,‬שירת בת השמים‪ ,‬אצולת מרומים‪ ,‬תורת ה׳‪.‬‬ ‫אזכרך משכיל אל דל‪ ,‬חרד לכל דואב ומוכה ־ חולי‪ ,‬בצרתם לך‬ ‫דיו ק בת פילה‬ ‫צר ובמצוקותיהם תדוה נפשך‪ ,‬ובנשאך בעול עם זולתך ובבקשך‬ ‫שמעתי מר' שאול שבהלל בפסוק שומר פתאים ה' צ״ל החיריק‬ ‫ישע לרעך כמוך‪ ,‬השקט לא ידעת ושלוה מנך רחקה‪ ,‬ותבא נפשך‬ ‫תחת היו״ד ולא תחת האל״ף ובהמשך שובי נפשי למנוחיכי‬ ‫‪ -‬אף כי בעצמך ידוע חולי ואיש מכאובות היית ‪ -‬במוסרות עמל‬ ‫המילה שובי צ״ל דווקא מלרע ולא מלעיל והוסיף ר' שאול‬ ‫ויגע‪ ,‬בכינון מפעלות ־ עוז‪ ,‬בסוד תושיה ועצה‪ ,‬להציל ולמלט‪,‬‬ ‫הכוונה שאשוב אני לתוכי‪.‬‬ ‫לגונן ולהושיע‪ ,‬להמציא תעלה ומזור לכל נפש נענה ודוה‪.‬‬ ‫עצמו חסדיך וגברו מפעלותיך ואתה טובה לנפשך לא החזקת‬ ‫[א״ה כ״כ הרד״ק שובי מלרע כמו עורי דבורה ושובי לתוכי‬ ‫ולא ראית כל סגולה במעשיך‪ ,‬כי מזוך לבבך נבעו ומאצילות נפש‬ ‫אפשר כעין שפירשו בזוהר פרשת תצוה דף קפ״ב עה” פ טורף‬ ‫הוקרו‪ ,‬ותדבק בדרכי בוראך ית׳ לחון ולרחם להרבות חסד ולהטיב‪.‬‬ ‫נפשו באפו איוב יח‪ ,‬ד איהו טריף ועקר נפשי ה' בגין רוגזיה‬ ‫ואזכרך בימי חליך ודויך‪ ,‬עת הציקוך רובי מכאוביך ואתה תלמודך לא זנחת‪ ,‬אך בתשוקת‬ ‫ואשרי בגויה אל זר וכדפרש״י שם אולם הרד ק פירש שובי למנוחיכי מהצרה שאת בה‬ ‫‪+‬מא‪1‬רומ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫נפש וחדוות עוז הבלגת על תוקף יסוריך‪ ,‬ותשקוד על לימודיך בשמחת נפש‪ ,‬כי רק‬ ‫שובי לא ל יתברך כי הוא יהיה לך למנוחה ‪ -‬ניקוד החיריק תחת היו״ד בשומר פתאים‬ ‫בזאת חפצת‪ ,‬ותהי לפלא בעיני כל רואיך‪.‬‬ ‫הוא ג״כ ברד״ק]‪.‬‬ ‫ועוד אחת אזכורה‪ ,‬עת חם לבך בקרבך ויהיו אלי אמריך‪ :‬ראה נא ידידי‪ ,‬הן סוד חיי האדם‬ ‫בימי הבלו ואמיתת נצח אושרו הוא התעלות בתורה שבעל פה‪ ,‬ואך אשר ירכוש האדם‬ ‫הק ביעות ב לי מוד ה מ שניות‬ ‫בעודו בימי חלדו הוא קנינו לעד וזולת זה אין! ועל זאת תדאב נפשי השואפת עלות‬ ‫סיפר רבינו נסעתי עמו בקיץ תשכ״ז לכותל המערבי ביחד עם מרנן הסטייפלר ומוהר״ח‬ ‫בסולם השלימות‪ ,‬המרא אל פסגות הנצחיות‪ ,‬בחרדי כי טפחות נתנו ימי ומנת שנותי‬ ‫גריינימן והג״ר יהודא שפירא זללה״ה‪.‬‬ ‫חוצצה‪ ,‬ומה אעשה לקנין השלימות כי היום קצר והמלאכה מרובה‪.‬‬ ‫וכל הדרך שינן משניות טהרות בע״פ מלבד מה שלמדנו בחברותא משניות טהרות עם‬ ‫כהנה וכהנה היו דבריך‪ ,‬ובהשיחך ותלהט נפשך הטהורה באור אהבת התורה ותגה בזוך‬ ‫ר״מ ור״ש בעמקות ובעיון וכמה פעמים באותה תקופה כשהלכתי ברחוב היה עוצר את‬ ‫ערגת השלימות‪ ,‬ותהי בעיני כאחד הקדושים אשר בארץ‪.‬‬ ‫מכוניתו מבקש שאכנס ודברנו בלימוד‪.‬‬ ‫ידידי ורעי‪ ,‬עת אזכרך תשוח עלי נפשי‪ ,‬כי בעודך באבך עזבתנו‪ ,‬ובתפארת פריחתך‬ ‫קביעות זו היתה על פי עצת מוהר״ח גרינמן זללה״ה שהמליץ לו על חברותא זו בכדי‬ ‫נקטוף נקטפת מעמנו‪ ,‬יעידו בשמי ־ חכמתך אשר הנחת‪ ,‬ויגידו צדקות ‪ -‬מעשיך אשר‬ ‫להבין כראוי את סדר טהרות‪ ,‬ששינן אז בע״פ כמעט כולו הם למדו עפ״י הרא״ש‪ .‬כאשר‬ ‫פעלת‪ ,‬מה רבה אבידתינו ומה יעצם חסרונינו‪ ,‬הלכה למנוחות ותעזבנו לאנחות‪.‬‬ ‫רבינו מוסיף מזכרונו את תמצית השיטות ודברי החזו״א ור' שאול זצ״ל קלט ענינים‬ ‫ותהי נפשך הטהורה צרורה בצרור החיים את ה׳ אלוקיך‪.‬‬ ‫חמורים אלו על אף שעיקר עיסוקו היה בחיבוריו‪( .‬מפי אחיו הג״ר עמנואל שליט״א)‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫ממרן פוסק הדור‬ ‫דכי משה שטרנבידשליפרא‬ ‫פרשת ניצבים תשפ”ו‬ ‫מישהו מכלל הציבור ע“י משפט יחיד זה‪ ,‬וכמו ששמעת י מפי מרן הגרי“ז זצ“ל‪,‬‬ ‫כל אחד נתבע לפי מצבו ויכולתו‬ ‫שאם אין מגיע לקרובי האדם עוגמת נפש וצער מחמת העונשים הראויים לו לפי‬ ‫אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם‬ ‫מעשיו‪ ,‬אין הקב“ ה מעניש את האדם בעולם הזה כדי שקרוביו לא יפסידו בסיבתו‪,‬‬ ‫וגו' טפכם נשיכם וגו' מחוטב עציך עד שאב מימיך“‪( ,‬כ“ ט‪ ,‬ט‪-‬י)‬ ‫ולכן אע“ פ שבתח ילת הפסוק הוזכרו כל אחד בנפרד‪ ,‬מ“ מ לבסוף מתאחד ים כולם‬ ‫במשפט בכך שאין הקב“ה שופט האחד בלא לקחת את השאר בחשבון משפטו ‪.‬‬ ‫יש לדקדק למה האריכה תורה וכתבה בפירוט ” ראש יכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם‬ ‫טפכם נשיכם“ וכוי‪ ,‬והרי כל אלו כבר נכללים בתיבת 'כולכם'‪ ,‬וכאשר נכתב בתחילת‬ ‫מצוות תשובה בזמנינו יותר מהדורות הקודמים‬ ‫הפסוק ” אתם ניצבים היום כולכם“‪.‬‬ ‫ונראה לפרש לפי“ מ דאיתא בזוה“ ק (פרשת בא ל“ב ע“א) ” אתם ניצבים היום‪ ,‬היום‬ ‫״ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצווך היום אתה ובניך בכל‬ ‫דא ראש השנה“‪ ,‬והיינו שהפסוק רומז על יום ראש השנה שבו כולנו ניצבים למשפט‬ ‫לבבך ובכל נפשך“‪( ,‬ל‪ ,‬ב)‬ ‫לפני הקב“ה‪ ,‬ולפי“ז מבואר היטב מדוע נתחלקו‬ ‫דעת הרמב“ן (להלן פס' י“א) שפס וק זה הוא מקור‬ ‫מלשכת הגזית‬ ‫כאן ישראל בפירוט שמותיהם לפי מדריגות שונות‪,‬‬ ‫למצוות תשובה מהתורה בכל השנה‪ ,‬אולם מלשון‬ ‫ומשום שכל אדם מישראל נתבע לפי מצבו ויכולתו‪,‬‬ ‫מעשה נורא התרחש לאחרונה במעונו של רבינו‪ ,‬כאשר במהלך‬ ‫ולא הרי תביעת הקב“ה מהטף כתביעתו מהנשים‪,‬‬ ‫הרמב“ ם משמע שאין מצוות עשה לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫קבלת הקהל בעת שעבר אחד הנוכחים לפני רבינו‪ ,‬הניח רבינו‬ ‫ולא הרי תביעתו מחוטבי עצים ושואב מים כתביעתו‬ ‫שהרמב“ ם כתב (פ“ א מהלכות תשובה ה“א) ” כל‬ ‫את ידיו הקדושות על עיניו וכיסה את עיניו והוריד את ראשו‪,‬‬ ‫מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם‬ ‫מראש יכם וזקניכם‪ ,‬שהראש ים והזקנים נתבעים יותר‬ ‫בלית ברירה נאלץ הלה לצאת מן החדר ללא ברכה‪.‬‬ ‫על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה‬ ‫על כל פעולה‪ ,‬ואפילו בין חוטבי עצים לשואבי מים יש‬ ‫אולם הא יש לא אמר נואש‪ ,‬ובעוד אנשים נוספים עוברים‬ ‫וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא“‪,‬‬ ‫חילוק בתב יעת הקב“ ה מהם‪ ,‬שכל אחד נתבע לפי כוחו‬ ‫בתורם להיכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬השתחל בחזרה אל התור‬ ‫ע“כ‪ .‬ומשמע מלשונו שאין מצווה לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫ויכולתו בעסק התורה ובהידור בקיום המצוות‪.‬‬ ‫וניסה את מזלו שוב‪ ,‬אולם להפתעת ו כך אירע גם בפעם‬ ‫אלא יש מצווה רק להתוודות בשעה שהוא שב‬ ‫השנייה‪ ,‬מיד כשנכנס אל החדר הניח רבינו את ידיו על עיניו‬ ‫קיום‬ ‫כלפי‬ ‫[ומיהו יש להדגיש‪ ,‬שאין הדברים אמורים‬ ‫בתשובה‪( ,‬ועי' מנח“ ח מצוה שס“ד‪ ,‬ובמשך חכמה‬ ‫והשפיל את ראשו‪.‬‬ ‫בשווה‬ ‫ישראל‬ ‫תרי“ג מצוות‪ ,‬דבקיום המצוות חייבים כל‬ ‫פס' י“ז‪ ,‬ובנצי“ב כאן פס' י“א)‪.‬‬ ‫מגדול ועד קטן‪ ,‬וכמו שנאמר ”תורה אחת יהיה לכם“‬ ‫היהודי יצא נפעם מהחדר ונשבר ברוחו וסיפר בפני אחד‬ ‫(במדבר ט“ו‪ ,‬כ“ט)‪ ,‬אלא הדברים אמורים כלפי ההידור‬ ‫וצריך ביאור למה לא החשיב הרמב“ ם את פסוק זה‬ ‫ממשמש י רבינו שליט“ א שבדיוק היום הוריד את הסינון‬ ‫במצוות וכלפי כוונת הלב במצוות וכן כלפי הנהגת‬ ‫למצווה‪ ,‬ובפשוטו י“ ל דס“ ל לרמב“ ם דפסוק זה לא‬ ‫מהטאבלאט שלו והוא כעת עם טאבלאט פרוץ לגמרי רח“ל!‬ ‫האדם בעסק חייו הגשמיים‪ ,‬שבזה נתבע כל אחד כפי‬ ‫נאמר בתורת ציווי אלא בתורת גילוי ונבואה מה יהיה‬ ‫וזה בחינת רוח הקודש ממש!‬ ‫יכולתו‪ ,‬וכמו כן גם כלפי התמדת התורה תלוי הדבר‬ ‫באחרית הימים‪.‬‬ ‫אצל כל אחד כפי כוחו‪ ,‬וכמו שביאר הגאון רבי ברוך‬ ‫בער זצ“ ל (ברכת שמואל קידושין סי' כ“ז) והאור שמח‬ ‫אולם‪ ,‬הרב דפוניבז' הגרי“ ש כהנמן זצ“ ל ביאר‬ ‫מעשה נוסף התרחש לאחרונה במהלך קבלת הקהל כאשר‬ ‫(פ“ א מהלכות תלמוד תורה)]‪.‬‬ ‫בדעת הרמב“ם‪ ,‬שגם הרמב“ ם מודה שנאמר כאן‬ ‫אחד מהנוכחים עבר לפני רבינו וביקש ברכה‪ ,‬הפט יר רבינו‬ ‫ציווי לשוב בתשובה‪ ,‬אלא דהרמב“ ם ס“ ל שמצווה‬ ‫” כל אויביו יפלו לפניו ולא יוכלו להרע לו“‪.‬‬ ‫ובמדרש (בר“ ר צ“ג‪ ,‬י) איתא ”אוי לנו מיום הדין אוי‬ ‫זו נוהגת רק באחרית הימים‪ ,‬שהלא פסוקים אלו‬ ‫לנו מיום התוכחה‪ ,‬יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו‬ ‫האיש התפלא עד מאד‪ ,‬ולא הבין מה טמון בדבריו של רבינו‪,‬‬ ‫מדברים על אחרית הימים וכמוש“כ בתחילת העניין‬ ‫שהרי אינו יודע על אי מי המ נסה להצר את צעדיו‪.‬‬ ‫יכולים לעמוד בתוכחתו‪ ,‬לכשיבוא הקדוש ברוך הוא‬ ‫” והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו' והשבת אל‬ ‫ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫לאחר כמה ימים חזר הא יש וסיפר כי ממש לאחר מכן קיבל‬ ‫לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה“‪ ,‬וכן‬ ‫תביעה על אחד מנכסיו‪ ,‬ובאופן פלאי הצליח להדוף התב יעה‬ ‫כל‬ ‫וכמה”‪ ,‬ע”כ‪ ,‬והרי מבואר בלשון המדרש שהקב”ה דן‬ ‫אח“כ כתיב ” ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב‬ ‫למעלה מדרך הטבע ‪ ,‬והבין למפרע את דברי רבינו‪.‬‬ ‫וכוחותיו‪.‬‬ ‫אחד ואחד ”לפי מה שהוא”‪ ,‬והיינו לפי מצבו‬ ‫וקבצך מכל העמים“ וגו'‪ ,‬ולכן ס“ ל להרמב“ ם שמה‬ ‫ומספרים על הרבי ר' זושא זי” ע שאמר ” כשאבוא‬ ‫שנצטווינו על התשובה זהו דווקא באחרית הימים‪.‬‬ ‫לשמים לא ישאלו אותי למה לא הייתה הבעש”ט‪ ,‬אלא‬ ‫ישאלו אותי מדוע לא היית רבי זושא”‪ ,‬שכן בשמים תובעים מכל אחד לפי מה שהוא לפי ומה שהרמב“ ם לא הביא מצווה זו בספר המצוות‪ ,‬זהו משום שהרמב“ ם לא מנה‬ ‫כוחותיו‪ ,‬וכן פירש הבעש” ט (פר' בראשית) מאמר הגמרא (ברכות ל”ה ב) ” הרבה עשו מצוות שאינם נוהגים בכל הדורות‪ ,‬וכמו שלא מנה הרמב“ ם מצוות לא תיסוב נחלה‬ ‫כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם”‪ ,‬שהרבה רצו להידמות לרשב”י ולעשות אחריו שהיא רק לדור אחד‪.‬‬ ‫כפי מעשיו‪ ,‬ולכן לא עלתה בידם כיון שאין כח ביד האדם להידמות לאדם אחר‪ ,‬ועל כל ובביאור הדבר יש לומר‪ ,‬דבאחרית הימים לא תהא תכלית התשובה רק כדי לשוב לה'‬ ‫כתשובה פרט ית של החוטא‪ ,‬אלא תכליתה להביא את גאולת ישראל‪ ,‬וכמפורש כאן‬ ‫אחד לשאוף לקיים את חיובו כפי מה שהוא ולא להידמות לצדיק אחר‪.‬‬ ‫בפסוקים ” ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו וגו' ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך‬ ‫ושב וקבצך מכל העמים“‪ ,‬והרי שהתשובה תגרום לגאולת ישראל‪ ,‬וס“ ל להרמב“ ם‬ ‫אמנם אע“ פ שבתח ילת הפסוק נאמר שכל אחד נידון כפי מצבו‪ ,‬מ“ מ לאחר מכן חזרה דדווקא באחרית הימים נצטוו ישראל במצוות עשה להתעורר לתשובה מחמת כובד‬ ‫תורה וכללה את כולם יחד וכמו שנאמר אתם ניצבים היום 'כולכם'‪ ,‬ונראה שרמז יש הצרות וכמו שנאמר כאן ”בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת‬ ‫בזה‪ ,‬שכולם נכנסים לדין ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬ואע“ פ ישנם מדריגות שונות בישראל‪ ,‬עד ה' אלוקיך“‪ ,‬כדי שהצרות יביאו את תכליתם לגרום לתשובה ולגאולת ישראל‪,‬‬ ‫מ“ מ גם היהודי השפל ביותר בישראל בכוחותיו ובמצבו‪ ,‬צריך ליתן דין וחשבון אם מילא אבל בזמן ש ישראל יושבים על אדמתם ‪ ,‬ואין החטא מעכב את גאולתן של ישראל‪ ,‬אין‬ ‫את תפקידו לפי כוחותיו בעולם הזה‪ ,‬ואינו יכול להיפטר מדין שמים בטענה שהוא כל מצווה בפני עצמה על התשובה‪.‬‬ ‫ולפי דבריו נמצא שבזמנינו לכו“ ע אנו מצווים לקיים מצוות תשובה שהלא אנחנו‬ ‫כך שפל ומה אפשר לצפות ממנו‪.‬‬ ‫עוד יש לבאר מה שנאמר ”כולכם“‪ ,‬שאע“ פ שמשפט ה' הוא על כל יחיד ויחיד לפי מצבו‪ ,‬כבר בוודאי נמצאים בתקופה זו דאחרית הימים הסמוכה מאוד לביאת משיח‪ ,‬וכל‬ ‫[וכמו שנמנו לפי דרגותיהם ולהורות שכל אחד נתבע בפני עצמו]‪ ,‬מ“ מ כאשר הקב“ ה הצרות שהקב“ה מעורר עלינו בדור האחרון הוא לעורר אותנו לתשובה וכמפורש‬ ‫&‬ ‫שופט את היחיד‪ ,‬הרי הוא מכניס בחשבון משפטו גם את כלל הציבור‪ ,‬שלא יפסיד כאן בפסוקים‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫>*‬ ‫מעונות אריות‬ ‫‪’1K £ T‬‬ ‫‪<1‬‬ ‫אמא של מלכות(פרק ג')‬ ‫להרגיש עניה‪ .‬אם תדברי ותתנהגי במסכנות ‪ -‬תחווי‬ ‫‪ 300‬חיילים הצבתי להשם יתברך בעולמו‪ .‬בנים נכדים‬ ‫(מתוך ספר 'מעונות אריות'‪ ,‬תשוח“ח למחבר הרב‬ ‫עניות‪ .‬אבל אם תחדירי בעצמך הרגשת עשירות‬ ‫ונינים‪ ,‬כולם בני תורה ועמליה בטהרה!“‬ ‫יעקב פרידמן שליט“א על רשותו להעתיק הדברים‬ ‫בעצם הציפיה והתקווה לישועת השם ‪ -‬תרגישי‬ ‫במסגרת זו לתועלת הרבים)‬ ‫הרגשת עשירות!“‬ ‫מאחר והתפטרה מחייה האישיים ‪ -‬כבשה את רצונה‬ ‫עם שובה לביתה‪ ,‬לאחר שכוסו רגבי העפר האחרונים‬ ‫הטבעי להינשא שנית‪ .‬ולמרות גילה הצעיר ושברון לבה‬ ‫על קבר בעל נעוריה‪ ,‬קידמה את פניה ריקנות עצומה‬ ‫ואבדן מטה‪-‬לחמה‪ ,‬נשארה כל ימיה בבדידות אלמנותה‪.‬‬ ‫בימי אבלה הראשונים‪ ,‬נעה בין תשעת הייעודים‬ ‫ובדידות קשה מנשוא‪ 13 .‬שנים חייתה כנסיכה לצד‬ ‫המופלאים שניצבו מולה ‪ -‬תשעת יתומיה ‪ -‬לבין‬ ‫רבי אשר‪ ,‬שבנה עבורה בית של תורה והעניק לה‬ ‫לימים סיפרה‪ ,‬כי לאחר מות בעלה עלה לרגע בדעתה‬ ‫המרירות ו^חור‪-‬הייאוש שצבע בקדרות צבעיו אפילו‬ ‫רווחה כלכלית‪ .‬היא מוצאת עצמה בודדה במדבר‬ ‫להינשא בשנית‪ .‬בתנאים הכלכליים והרוחניים בלונדון‬ ‫את אוויר הנשימה‪.‬‬ ‫השממה האנגלי‪ ,‬ללא תמיכת הורים או קרובים‪,‬‬ ‫שלפני המלחמה היו חייה של אלמנה מטופלת‬ ‫מוקפת תשעה יתומים שברי‪-‬כלים‪ .‬הגדולה הייתה‬ ‫בילדים רכים בלתי אפשריים‪ .‬אבל מחשש שדמות‬ ‫היא בכתה אז את בכי חייה‪ ,‬והתעלפה פעמים רבות‬ ‫אז בת ‪ 14‬והקטנה בת שנתיים‪ .‬בבת אחת איבדה עוגן‬ ‫חדשה בחיק משפחתה עלולה להעיק על מי מילדיה‪,‬‬ ‫מעוצמת הסבל‪ .‬ביום האבל השלישי פנה אליה אביה‬ ‫רגשי ואת מטה לחמה‪.‬‬ ‫קברה את הרעיון באיבו‪ ,‬ומסרה את כל חייה הצעירים‬ ‫הגאון רבי שלמה זלמן‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫כדי שעיני ילדיה‪ ,‬כדי שעיניו של משה בנה העילוי‬ ‫״בתי‪ ,‬ג' ימים לבכי אמרו רבותינו!‬ ‫הגדולים הסתגרו עם עצמם ואבלם‪ .‬הקטנים התקש ו‬ ‫הלונדוני ששמו כבר הלך לפניו‪ ,‬ייאורו באור התורה!‬ ‫להבין‪ ,‬ושאלו על אבא שוב ושוב‪.‬‬ ‫״ג' בלבד!“‬ ‫היא ניצבה כדוב שכול על משמר חינוך ילדיה‪ ,‬ולא‬ ‫אפילו לעצמה התקשתה האלמנה להשיב תשובות‪.‬‬ ‫איסור הבכי היה קשה עליה כמעט כמו האבל עצמו‪.‬‬ ‫סמכה על איש‪.‬‬ ‫אבל בכל הקשור לחינוך ילדיה הייתה בפיה תשובה‬ ‫היא שאלה את אביה אם איסור הבכי הוא הלכה‬ ‫באותם ימים הגיעו הצעות מפוארות מליטא‪ .‬מרן רבי‬ ‫סדורה‪:‬‬ ‫פסוקה או מידת חסידות‪ ,‬וכשהשיב כי ההלכה פסוקה‬ ‫אלחנן וסרמן‪ ,‬ידיד המשפחה ‪ ,‬שלח מכתב מברנוביץ‪,‬‬ ‫‪ -‬לא הזילה עוד על מות בעלה אפילו דמעה אחת כל‬ ‫״לאיפה אבא הלך?“‬ ‫בו הציע לשלוח את שלושת בניה לישיבתו בברנוביץ‪,‬‬ ‫ימי חייה!‬ ‫”ה' קרא לאבא‪ .‬ה' אוהב את אבא“‪.‬‬ ‫והוא הבטיח לגדל את של ושתם בביתו‪ .‬היה זה רגש‬ ‫וגם כאשר עלתה שנה בשנה לקברו‪ ,‬והייתה שואגת‪,‬‬ ‫״ומתי יחזור אבא מה'?“‬ ‫הכרת הטוב העמוק שרבי אלחנן הרגיש כלפי משפחת‬ ‫ומשוועת וחותרת חתירה להצלחתו של כל ילד‬ ‫” מהר מאד‪ .‬כשיבא המשיח במהרה תהיה תחיית‬ ‫שטרנבוך שתמכה בו לאורך השנים‪.‬‬ ‫מילדיה ‪ -‬שערי דמעות היו מחוץ לתחום!‬ ‫המתים‪ ,‬אבא יחזור לאהוב אותנו ולהיות אתנו! איזה‬ ‫הרעיון שבניה יגדלו בביתו של גאון ישראל היה שובה‬ ‫אושר יציף אז את ביתנו!“‬ ‫לב‪ ,‬והרטיט לב אלמנה‪ .‬אבל היא סירבה‪ .‬בתשובתה‬ ‫ילד צריך לצדו דמות אב‪ .‬דמות חסונה‪ ,‬תומכת‪ ,‬מנחה‬ ‫״ומתי יבא המשיח‪ ,‬ואבא ויחזור?“‬ ‫היא כותבת שהיא מתקשה להסיר עיניה מחינוך‬ ‫ומכוונת‪...‬‬ ‫ילדיה אפילו לרגע‪ .‬והיא שואפת לגדל אותם בעצמה‬ ‫”או‪ ,‬ילדים! זה תלוי בנו! אך ורק בנו! בואו ילדים‪ ,‬נהיה‬ ‫לתורה ויראה‪.‬‬ ‫ילד צריך לצדו לב של אמא‪ .‬וחיבוק ונישוק‪ ,‬וחמימות‬ ‫ראויים לרגע הזה!“‬ ‫ורכות‪...‬‬ ‫כעבור שנים אחדות‪ ,‬עם פרוץ המלחמה ופלישת‬ ‫זו הייתה דרכה‪ ,‬לנצל כל מצב‪ ,‬טוב או רע‪ ,‬לרומם‬ ‫הנאצים לברנוביץ התגלה הסירוב הזה כהצלת‬ ‫שני שותפים בבנייתו הרגשית של אדם‪ ...‬ומה עליה‬ ‫נפשות ולחזק אמונה בלבבות‪.‬‬ ‫נפשותיהם‪.‬‬ ‫לעשות כאשר השותף התומך נעלם מחייה?‬ ‫גם מקלצק הליטאית הגיעה באותם ימים מכתבו‬ ‫האם עליה לשטוף את ילדיה וייסורי יתמותם ברוך‬ ‫כעבור ‪ 70‬שנה‪ ,‬כששמו ושמעו של רבי משה פשטו‬ ‫הנרגש של בן דודה מרן הגאון רבי אהרן קוטלר‪.‬‬ ‫וחמימות‪ ,‬או להצעיד אותם בעוז ונחישות לקראת‬ ‫ברחבי העולם היהודי‪ ,‬היו נכנסים אליו מפעם לפעם‬ ‫רבי אהרן הציע לה לשלוח את שלושת בניה לליטא‪,‬‬ ‫האתגרים שדורש מהם העתיד?‪...‬‬ ‫יתומים וקשי‪-‬יום לתנות את שברם‪ ,‬ולשמוע דברי‬ ‫ללמוד בישיבתו קלצק‪” .‬כיוון שהילדים נותרו יתומים‬ ‫השאלות הללו הפכו לסוגיות‪ .‬מאז שוויתרה על שיקום‬ ‫חיזוק‪ .‬רבי משה האיר להם פנים‪ ,‬ושיתף אותם בדרך‬ ‫ללא אב ומורה“‪ ,‬כותב לה רבי אהרן‪ ” ,‬אם תשלחי אליי‬ ‫חייה ועל נישואין חדשים ‪ -‬אלו הנושאים היחידים‬ ‫בה חווה הוא עצמו את ימי יתמותו‪:‬‬ ‫את הילדים‪ ,‬אני מקבל על עצמי לגדל אותם בביתי‬ ‫שהעסיקו את האלמנה שטרנבוך‪ .‬היא נועצה בגאון‬ ‫” גם מי שאביו או אמו עזבו אותו בצעירותו‪ ,‬צריך‬ ‫בגשמיות וברוחניות“‪.‬‬ ‫רבי אליהו אליעזר דסלר‪ ,‬ידיד המשפחה שביקר מדי‬ ‫להתרכז בתקווה ובציפיה לישועת ה' בעתיד‪ .‬לא‬ ‫גם להצעה הזו השיבה תשובה דומה‪.‬‬ ‫שבוע בביתם‪ ,‬ובהשראתו אימצה את התפיסה הבאה‪:‬‬ ‫לשקוע בהרגשת הצער והרגשת המסכנות‪ .‬השק יעה‬ ‫רבי אהרן לא ויתר על תורתו של רבי משה‪ .‬וכעבור‬ ‫אם תשטוף אותם ברגש‪ ,‬אם תפנק אותם בשל‬ ‫הזו ‪ -‬תעמיק את הרגשת הסבל‪.‬‬ ‫שנים‪ ,‬כתום המלחמה באירופה‪ ,‬כשרבי אהרן כבר‬ ‫מצוקתם ‪ ,‬אם תרכך את גישתה למען יתמותם‪ ...‬מה‬ ‫” וזכורני מימי ילדותי‪ ,‬כשאבא נסתלק לעולמו בגיל‬ ‫מלך בלייקווד‪ ,‬שיגר שליחות נוספת לבקש מרבי‬ ‫יקרה אז?‬ ‫צעיר‪ ,‬והקטנים שאלו את אמא להיכן הלך‪ ,‬הייתה‬ ‫משה עצמו‪ ,‬שכבר האיר את שמי אירופה היהודית‪,‬‬ ‫הם ייצמדו לחום‪ .‬יסתגלו אליו‪ ,‬יתמכרו אליו‪ ...‬יתמכרו‬ ‫עונה‪” ,‬אבא הלך לה'‪ ,‬אבל הוא יחזור תיכף בשמחה‬ ‫והתפרסם כ'עילוי מלונדון'‪ ,‬לנסוע ללמוד במחיצתו‬ ‫לתפנוקים‪.‬‬ ‫גדולה לביאת משיח צדקנו ותחיית המתים!“ אמא‬ ‫בישיבת לייקווד‪.‬‬ ‫התמכרות היא חולשה‪ .‬תפנוקים הם חולשה‪.‬‬ ‫לא הניחה לנו לחשוב ולשקוע במחשבות על אבלנו‪.‬‬ ‫והחמימות הנעימה תהפוך לביצה טובענית‪...‬‬ ‫והחדירה בנו כל הזמן את הצורך לחיות בתקווה‬ ‫וציפיה לישועת השם יתברך‪.‬‬ ‫לפני הסתלקותה אמרה הרבנית דבורה כך‪:‬‬ ‫מוישל'ה העילוי שלה ואחיו הרכים יהיו שרויים במצב‬ ‫רגשי חלש כל כך‪ ,‬שלא יהיה בה די כוח להניף אותם‬ ‫וזכורני גם שכאשר אמא עליה השלום התאלמנה‬ ‫״כאשר אעלה לפני בית דין של מעלה‪ ,‬אבקש לפני‬ ‫לאתגרים המצפים להם!‬ ‫ומצבה הכלכלי התערער עם שבירת מטה לחמה‪ ,‬אמר‬ ‫תחילת המשפט להציג לפני הקדוש ברוך הוא את‬ ‫לה אביה הגאון רבי שלמה זלמן פינס כך‪:‬‬ ‫גדוד החיילים שלי‪ ...‬חיילים שהעמדתי במסירות‪-‬גוף‬ ‫הדרך הייתה מובנת מאליה‪:‬‬ ‫ומסירות‪-‬נפש לכבודו יתברך‪.‬‬ ‫לשתול כל יחס חמים בגבולות יצוקים‪.‬‬ ‫” גם אם ייגזרו עלייך חלילה וחס חיי עניות‪ ,‬אל לך‬ ‫‪.XeX.‬‬ ‫לתועלת הכלל ניתן ל שלוח עובדות והנהגות ממרן רבינו שליט׳׳א‪ ,‬וכן להצטרף לר שי מת ה תפוצ ה‬ ‫לקבלת העלון מידי ש בו ע במייל ‪ liam g@ 06050605hhh‬״‬ ‫בס״ד‬ ‫דרכי אורה‬ ‫נצבים ‪ -‬וילך תשפ״ו (‪) 145‬‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א‬ ‫״עבד מלך ‪ -‬מלך״‬ ‫'צמאה לך נפשי'‬ ‫היה !;;שק^עו■ את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו ?“אמיר עולזים‪1‬יהיה לי פי בשררות‬ ‫קבלת עול מלכות שמים ‪ -‬עמל ויגיעת התורה‬ ‫ילגבי קל^זנן ^פוית וזיוה }את הצמאה (כ״ט‪ ,‬י״ח)‬ ‫מכתב עוז וחיזוק גדול שכתב רבינו מרן שליט״א לבני ישיבה בארה״ב‪,‬‬ ‫בגמ' סנהדרין ע״ו ב' א״ר יהודה אמר רב המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן‪,‬‬ ‫לקראת ימי הדין והרחמים תשפ״א‪ ,‬בענין חובת ההתנזרות מן ה'כלים‬ ‫והמחזיר אבדה לכותי‪ ,‬עליו הכתוב אומר 'למען ספות הרוה את הצמאה'‪ ,‬ופירש״י‬ ‫הפסולים'‪ .‬מכתב זה נכתב לבקשת ההנהלה הרוחנית של הישיבה‪,‬‬ ‫'הרוה' אלו עובדי כוכבים שהם שבעים ואינם צמאים ליוצרם‪' ,‬הצמאה' זו כנסת‬ ‫לאחר תקופת הקורונה‪ ,‬בה נסגרה הישיבה ע״פ הוראת השלטונות ועם‬ ‫ישראל שצמאה ומתאוה ליראת יוצרה ולקיים מצוותיו עכ״ל‪.‬‬ ‫פתיחתה מחדש הורגש כי חל רפיון אצל הבחורים בענין הנ״ל‪.‬‬ ‫וצ״ב דלכאו' שובע וצמאון הם מצבים חולפים שקיימים בכל הבריות‪ ,‬ומהו שכינה‬ ‫רש״י את אומות העולם בשם 'הרוה' וכנס״י 'הצמאה'‪ ,‬וכי הגוי אינו חסר לעולם‬ ‫אלול תשפ״א‬ ‫מכל תאוותיו‪ .‬ונראה שחז״ל באים כאן ללמדנו שאין ההבדל נעוץ במה שחסר‬ ‫לכבוד בני הישיבה הק' והחשובה — ה' עליהם יחיו‬ ‫לאדם‪ ,‬אלא באופן שהוא תופס את תכלית חייו‪ .‬יש אדם שכל רצונו להגיע למצב‬ ‫נדרשתי על דבר שקשה לדבר עליו אצל בני ישיבה‪ ,‬אלא שההנהלה הרוחנית‬ ‫שיהי' בידו כל אשר הוא מבקש‪ .‬כאשר חסר לו דבר ‪ -‬יבקשו‪ ,‬וכאשר יקבל ‪ -‬הגיע‬ ‫ביקשו ממני לכתוב כמה דברים לחיזוק‪ ,‬ואינני בא לדבר כלל על מה שעבר‪,‬‬ ‫אל סיפוקו‪ .‬אין הכוונה שאין לו עוד רצונות‪ ,‬אלא שכך הוא תופס את השלמות‪,‬‬ ‫אלא על מה שמוטל עלינו מכאן ואילך‪.‬‬ ‫מצב שבו לא יחסר לו דבר ממה שהוא מבקש‪ .‬זוהי מידת ה'רוה'‪.‬‬ ‫הנה ישיבתכם ידועה בהיכלי התורה‪ ,‬אשר באים ללמוד בה כמה שנים אצל‬ ‫אבל ישראל נקראים 'הצמאה'‪ ,‬כי אצל יהודי קיימת תביעה אחרת‪ .‬אין רצונו רק‬ ‫ת״ח חשובים‪ ,‬הרחוקים מהויות העולם ושקועים כל ימיהם בתורה ויר״ש‪,‬‬ ‫להשלים את חסרונו‪ ,‬אלא להתקרב אל הקב״ה‪ ,‬וגם כאשר זכה וקיבל‪ ,‬אי״ז סוף‬ ‫ומוסרים לכם ממה שזכו ללמוד הרבה מגדולי התורה‪ ,‬ראשי הישיבות כאן‬ ‫דרכו‪ .‬אדרבה‪ ,‬עצם הזכי' מעוררת בו רצון להוסיף ולהתקרב‪ ,‬וככל שמתקרב יותר‬ ‫באה״ק‪ .‬וב״ה שכבר עשו פירות ופירי פירות והעמידו בני תורה חשובים‪ ,‬אשר‬ ‫להקב״ה‪ ,‬נוספת בו צמאון גדול יותר‪ ,‬ואין בעבודת ה' מדרגה שבה האדם יכול‬ ‫מרבים כבוד שמים‪.‬‬ ‫לומר‪ :‬הגעתי ואין לי עוד מה לבקש‪ .‬זהו שנא' 'צמאה לך נפשי‪ ,‬כמה לך בשרי'‪.‬‬ ‫אלא שבצוק העתים וכמה הרפתקי דעדו על העולם‪ ,‬נפרצה המחיצה והיצה״ר‬ ‫דוד המלך אינו אומר שהוא צמא מפני שאינו מכיר את הקב״ה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬דווקא‬ ‫הצליח לחתור חתירה ע״י המכשירים הפסולים שנאסרו ע״י שומרי משמרת‬ ‫מפני שהוא מכיר אותו‪ ,‬הוא צמא אליו ביותר‪ ,‬מפני שכבר טעם טעמה של קרבת ה'‪,‬‬ ‫וכבר פשט איסורם בכל ישראל‪.‬‬ ‫ולכן מבקש להוסיף ולהתקרב‪ .‬ע״ז אחז״ל 'צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה‬ ‫וכעת רבותיכם שליט״א ביקשו לי שאכתוב לכם כמה דברי חיזוק‪ ,‬ובאמת איני‬ ‫ולא בעולם הבא'‪ .‬אין הכוונה שאין להם מנוחת הנפש‪ ,‬אלא שאין אצלם הסתפקות‬ ‫ראוי לכך בפרט בזקנותי ובחולשתי‪ ,‬וגם איני יכול כ״כ להרגיש ולהלך כנגד‬ ‫במדרגה שכבר זכו אליה‪.‬‬ ‫הרוח של הדור הצעיר דהיום‪ ,‬אך מצווה אני למסור ד״ת העומדים וקיימים‬ ‫ומעתה נבין את דברי חז״ל על המחזיר אבדה לכותי‪ ,‬כי אדם מישראל שמוצא‬ ‫לעולם בכל מצב ועת‪ ,‬כפי שקיבלנו מסיני וכפי שראיתי וקבלתי מעודי אצל‬ ‫את אבידתו‪ ,‬אינו רואה רק את השבת החפץ לידיו‪ ,‬אלא מודה לה' ומכיר יותר‬ ‫רבותי הגדולים מו״ר החזון איש זצ״ל ומו״ר חמי מרן הרב שך זצ״ל‪ ,‬ולוואי‬ ‫בהשגחתו הפרטית‪ .‬אך אצל 'הרוה'‪ ,‬השבת האבידה היא רק השגת הדבר שהיה‬ ‫שיהיו הדברים לי לקצת זכות לקראת ימי המשפט הבעל״ט‪.‬‬ ‫חסר לו‪ .‬איבד ומצא‪ ,‬חסר וכעת יש לו‪ ,‬ובכך בא רצונו על סיפוקו‪ .‬נמצא שאותו‬ ‫ועיקר הדבר ידוע לכל כי בעוונותינו הרבים נפרצו פרצות גדולות בכרם בית‬ ‫מעשה עצמו מגלה שתי דרכים‪ ,‬הא' רואה רק את החפץ שקיבל‪ ,‬והב' רואה את‬ ‫ישראל ע״י האינטרנט‪ ,‬שהוא מציאות שיש בה סכנה רוחנית עצומה‪ ,‬והניסיון‬ ‫החסד שנעשה עמו ומתוך כך מתעורר בו צמאון ליוצרו‪ .‬ונמצא שהמחזיר אבידה‬ ‫מעיד שקשה עד מאוד להינצל ממכשולותיו‪ .‬והנה כבר אמרה תורה‪ :‬״ושמרתם‬ ‫לכותי הר״ז פוגם בעצם תכלית השבת האבידה שאינה רק להשלים את חסרונו של‬ ‫את משמרתי״‪ ,‬ולימדונו חז״ל שאסור להשאיר לעצמו אפשרות של מכשול‬ ‫האדם‪ ,‬אלא לעורר בו הכרה בטובתו של הקב״ה ומתוך כך להוסיף צמאון אליו‪,‬‬ ‫מתוך מחשבה שגם כך יכול להינצל‪ ,‬אלא חובתנו לגדור ולהתרחק ולהעמיד‬ ‫אבל כאשר טובה זו ניתנת לכותי‪ ,‬נעשית השבת האבידה כולה בגדר 'הרוה'‪' ,‬שלום‬ ‫סייגים‪ ,‬וגם מי שלא נכשל לבסוף‪ ,‬אבל באמת הי' אסור לו להכניס עצמו לניסיון‬ ‫יהיה לי' סיפוק החסרון ותו לא‪ ,‬ותחת שתוליד הטובה את הצמאון ליוצרו‪ ,‬היא‬ ‫כמאמרם‪' :‬סחור סחור אמרינן לנזירא‪ ,‬לכרמא לא תקרב'‪ ,‬וכך עלינו להתרחק‬ ‫גורמת את ההיפך‪ ,‬כמאה״כ 'למען ספות הרוה את הצמאה'‪.‬‬ ‫מן האינטרנט וכל מה שהעידו חז״ל כי נפשו של אדם מחמדתן‪.‬‬ ‫וכאן הסכנה שהאדם יכניס את מידת 'הרוה' אף לתוך עבודת ה'‪' .‬שלום יהיה לי'‬ ‫ברם‪ ,‬יש להתבונן כי העבודה אינה מסתיימת בגדרים בלבד‪ ,‬כיון שאנו בני‬ ‫פי' אני מבקש להגיע למצב שבו לא יחסר לי דבר ושוב לא אצטרך לבקש‪ .‬שגם‬ ‫תורה עבדי ה'‪ ,‬וצריכים לחיות מתוך קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ואמרו 'עבד‬ ‫בעבודת ה' תהיה תכלית של הגעה אל מצב של מנוחה‪ ,‬דהיינו רק כאשר יחסר לי ‪-‬‬ ‫מלך ‪ -‬מלך'‪ ,‬ומי שחי באמת בתחושת עבדות להקב״ה צריך להיות מרומם‬ ‫אבקש‪ ,‬וכשאקבל ‪ -‬נמלא חסרוני‪ .‬אבל זו אינה דרכה של כנסת ישראל‪ .‬עבודת ה'‬ ‫עד שדברים מעין אלו יהיו זרים לו מעיקרם‪ ,‬כמו שא״צ להזהיר מלך על דבר‬ ‫אינה מביאה את האדם אל מצב שבו אין לו עוד מה לבקש‪ ,‬אלא מקרבתו להקב״ה‪.‬‬ ‫שאינו לפי כבודו‪.‬‬ ‫ואדרבה‪ ,‬גם מה שכבר זכה בו הר״ז עבורו סיבה להכיר יותר ולהוסיף בעבודתו‪.‬‬ ‫וכאן עיקר הדבר‪ ,‬כי אין ענייננו רק לדעת הלכות איסור והיתר‪ ,‬אלא בן תורה‬ ‫ולעולם 'הצמאה' אי״ז מי שאין לה‪ ,‬אלא מי שאינה מסתפקת במה שכבר זכתה בו‪,‬‬ ‫צריך לחיות מתוך קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ועי״ז מרגיש בעצמו מה ראוי לו ומה‬ ‫ורואה בכל תוספת מדרגה סיבה להמשיך ולבקש‪ :‬״צמאה לך נפשי״‪.‬‬ ‫אינו ראוי‪ .‬ולעולם אינו מחפש את גבול ההיתר‪ ,‬לראות עד היכן יכול להתקרב‪,‬‬ ‫כי יש דברים שאינם לפי מעלתו‪ .‬ולכן החיזוק צריך להיות בשורש הכל‪ ,‬דהיינו‬ ‫'לא נפלאת היא ממך'‬ ‫בקבלת עול מלכות שמים ע״י עמל התורה בהתמדה ויגיעה‪ ,‬והתורה מרוממתו‬ ‫פי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך וגו' (ל‪ ,‬י״א)‬ ‫ומזככת את לבבו‪ ,‬והוא מתעלה ומתעדן עד שמתרחק מאליו מכל מה שיכול‬ ‫במד״ר כאן‪ :‬ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה‪ ,‬לא נתתי אותה לכם‬ ‫להזיקו‪.‬‬ ‫אלא לטובתכם‪ ,‬שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן וכו' בני‪ ,‬ממלאכי השרת‬ ‫ואני פונה אליכם‪ ,‬בני הישיבה היקרים‪ :‬אל תראו את הדברים רק כגדר נוסף‬ ‫היא נפלאת‪ ,‬אבל מכם אינה נפלאת עי״ש‪.‬‬ ‫שעליכם לקבל בעל כרחכם‪ ,‬אלא ראוי שיהי' זה חפצכם ורצונכם‪ .‬שמרו על‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬מה מקום יש להוה אמינא לומר שהתורה ניתנה 'לרעתכם'‪ .‬ונראה‬ ‫קדושת הישיבה‪ ,‬כדי שתמשיך להיות מקום של תורה ויר״ש‪.‬‬ ‫לבאר עפ״י דברי הגמ' שבת דפ״ח ב' שכאשר ביקשו מלאכי השרת שתינתן להם‬ ‫ויה״ר שתתחזק הישיבה ותעלה מעלה‪ ,‬ותזכו כולכם להתעלות בתורה ויר״ש‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬אמר הקב״ה למשה שיחזיר להם תשובה 'כלום קנאה יש ביניכם‪ ,‬יצה״ר יש‬ ‫למצא חן בעיני אלוקים ואדם ולהרבות כבוד שמים‪.‬‬ ‫ביניכם'‪ ,‬והביא לפניהם מצוות כגון 'לא תרצח' ו'לא תגנוב' עד שהודו לו‪ .‬ולכאורה‪,‬‬ ‫ממני המעתיר להצלחתכם מעומקא דליבא ( ‪) -‬‬ ‫מה תשובה היא זו‪ ,‬אם המלאכים מבקשים את התורה מפני מעלתה וקדושתה‪,‬‬ ‫‪ail‬‬ ‫בע״כ שיש להם שייכות ותועלת ממנה‪ ,‬ומדוע העובדה שאין בהם יצה״ר וקנאה ‪ifli‬‬ ‫עמוד ו‬ ‫‪ru‬‬ ‫לה‪ .‬וע”ז משיב המדרש‪' :‬לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם'‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬עצם‬ ‫מפקיעה מהם את הזכות לקבלה‪.‬‬ ‫היות האדם בעל יצר ובעל בחירה היא שמאפשרת לו להיות עובד ה' ובעל התורה‪.‬‬ ‫והנה מצינו בבקשתם 'תנה הודך על השמים'‪ ,‬שביקשו שהתורה תינתן בשמים‪,‬‬ ‫המלאך עושה את שליחותו כפי טבעו‪ ,‬ואילו האדם יכול לבחור גם כנגד טבעו‬ ‫ולכאו' מה איכפת להם היכן תינתן התורה‪ ,‬והלא גם לאחר שניתנה בארץ מצינו‬ ‫ולשעבד את רצונו לרצון ה'‪.‬‬ ‫שהתורה נלמדת בפמליא של מעלה והקב״ה אומר ד” ת בשם חכמי ישראל 'אליעזר‬ ‫ובזה י״ל המשך דברי המדרש 'ממלאכי השרת היא נפלאת‪ ,‬אבל מכם אינה נפלאת'‪,‬‬ ‫בני כך הוא אומר'‪' ,‬יונתן בני כך הוא אומר'‪ .‬וכן קשה להיפך‪ ,‬שהרי אף אילו היתה‬ ‫אין הכוונה שהאדם מסוגל להשיג את התורה מצד כוחותיו הטבעיים יותר מן‬ ‫התורה ניתנת בשמים‪ ,‬הי' אפשר לכאורה להורידה לאחר מכן לארץ וללמדה לבני‬ ‫המלאכים‪ .‬אדרבה‪ ,‬מדרגת המלאכים והשגתם גבוהה ממנו‪ ,‬אלא ש'נפלאת' אינה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫רק לשון של עומק והשגה‪ ,‬אלא גם של דבר הנמצא מחוץ לתחום שייכותו‪ .‬התורה‬ ‫אלא שיש לחלק בין לימוד התורה לבין נתינת התורה‪ .‬לימוד התורה יכול להיות אף‬ ‫יכולה להיות נשגבה מן האדם לאין שיעור‪ ,‬אך משניתנה לו שוב אינה מחוץ לתחום‬ ‫בשמים‪ ,‬אבל נתינת התורה היא מסירת התורה לרשות המקבלים וקביעת המקום‬ ‫עבודתו‪ .‬וזהו עומק 'לא בשמים היא'‪ ,‬התורה אמנם מקורה בשמים‪ ,‬אבל משניתנה‬ ‫שבו היא מתבררת ונפסקת‪ .‬כל עוד היתה תורה בשמים‪ ,‬היתה החכמה האלוקית‬ ‫לישראל נעשתה תורתם‪ .‬הם העוסקים בה‪ ,‬הם המבררים אותה‪ ,‬והם המכריעים‬ ‫במקורה‪ .‬אבל במתן תורה נתחדש גדר חדש‪ ,‬התורה נמסרה לישראל ומעתה גם‬ ‫בגדריה עפ”י כללי התורה‪ .‬בכך נתחדש גדר שלא הי' שייך במלאכים‪ ,‬התורה‬ ‫ההכרעה בגדריה מסורה לחכמי ישראל‪ .‬זהו עומק 'לא בשמים היא' אין ההלכה‬ ‫אינה רק דבר שהאדם מקבל מן השמים‪ ,‬אלא דבר שהוא נדרש להוציא מן הכח‬ ‫נקבעת עפ”י מה שנתגלה מן השמים‪ ,‬אלא עפ”י כללי התורה כפי שנמסרו לחכמי‬ ‫אל הפועל בתוך העולם‪ .‬ואכן המלאכים נתאוו לתורה מצד קדושתה‪ ,‬אבל האדם‬ ‫ישראל ומתבררים בשכלם‪ ,‬ומה שחכמי ישראל מחדשים ומכריעים על פי גדרי‬ ‫נעשה בעל התורה מצד עבודתו‪ .‬הם יכולים להתאוות אליה ולהשיג את קדושתה‪,‬‬ ‫התורה נעשה גופא חלק מתורת ישראל‪ ,‬עד שיכול הקב״ה כביכול לומר 'נצחוני בני'‪.‬‬ ‫אבל התורה ניתנה לאדם מפני שהיא נועדה להתגלות דווקא בתוך עולם הבחירה‪.‬‬ ‫ומעתה נבין מדוע דווקא האדם נבחר לקבל את התורה‪ ,‬כי יסוד התורה אינו רק‬ ‫ומעתה דברי המדרש מאירים 'שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה' שמא התורה‬ ‫בהשגת חכמה אלוקית‪ ,‬אלא בעבודת האדם עפ”י אותה חכמה‪ .‬התורה ניתנה‬ ‫ניתנה לכם רק מפני חסרונותיכם כדי לתקנם‪' .‬לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם'‪.‬‬ ‫לתוך מציאות של בחירה שבה יש יצה”ר‪ ,‬קנאה ותאוה‪ ,‬ועל האדם מוטל להכניעם‬ ‫לא כן‪ ,‬עצם היות האדם בעל יצר ובעל בחירה הוא שמעמידו במקום שבו התורה‬ ‫ולבחור ברצון ה'‪ ,‬ודווקא החסרונות שבאדם הם מעמידים את מעלתו‪ ,‬האפשרות‬ ‫יכולה להיעשות עבודתו‪ .‬ולכך נאמר 'ממלאכי השרת היא נפלאת‪ ,‬אבל מכם‬ ‫לעבוד את ה' מתוך בחירה‪.‬‬ ‫אינה נפלאת'‪ ,‬לא מפני שהאדם גדול מן המלאכים בהשגתו‪ ,‬אלא מפני שהתורה‬ ‫ומעתה יש לפרש את הס״ד 'שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה'‪ ,‬כי הי' מקום‬ ‫משניתנה לו‪ ,‬נעשתה תורתו‪ .‬הוא המשיג אותה בשכלו‪ ,‬מכריע בה עפ”י גדריה‪,‬‬ ‫לומר שהתורה ניתנה לאדם מפני שהוא חסר‪ :‬יש בו יצה”ר ותאוות והוא זקוק‬ ‫ועובד את ה' מכחה‪ .‬מן השמים באה‪ ,‬ובארץ נעשית 'תורה'‪.‬‬ ‫לתורה כדי לתקן את 'רעתו'‪ ,‬אבל המלאכים מזוככים מחסרונות אלו ואינם זקוקים‬ ‫׳ובו תדבק׳ ‪ -‬׳ולדבקה בו׳‬ ‫דבקות זו הקשו חז”ל‪ :‬וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה‪ ,‬ותי' אלא כך אמרו חכמים‬ ‫לאהבה את ה"א לשמע?‪:‬קלי" ולדבקה בו (ל‪ ,‬כ)‬ ‫וכו' הדבק בחכמים ותלמידיהם‪ .‬והיינו‪ ,‬דביחס ל'ובו תדבק'‪ ,‬הדבקות בחכמים‬ ‫כתב הרמב׳׳ם בפ”ו מהל' דעות ה״ב)‪ :‬מצות עשה להידבק בחכמים ותלמידיהם כדי‬ ‫אינה עצם הדבר שעליו נאמר הציווי‪ ,‬אלא היא ההיכי תמצי לקיום מצות הדבקות‬ ‫ללמוד ממעשיהם‪ ,‬כענין שנא' 'ובו תדבק'‪ .‬וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה‪ ,‬אלא‬ ‫בהקב”ה‪ ,‬שע”י הדבקות בחכמים ותלמידיהם והלימוד ממעשיהם‪ ,‬יבוא האדם‬ ‫כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו‪ :‬הדבק בחכמים ותלמידיהם‪ ...‬ולהתחבר להן בכל‬ ‫להתדבק בדרכי ה' ולהתקרב אליו‪ ,‬וזהו שכ' הרמב”ם‪ :‬מצות עשה להידבק בחכמים‬ ‫מיני חיבור‪ ,‬שנאמר 'ולדבקה בו'” עי” ש‪.‬‬ ‫ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם‪ ,‬כענין שנאמר 'ובו תדבק'‪ .‬אלא שמלבד זאת‪,‬‬ ‫ויש לעיין במה שראה הרמב” ם להביא ב' פסוקים לענין מצות הדבקות בחכמים‪,‬‬ ‫בפרשתנו נאמר 'ולדבקה בו'‪ ,‬וכאן הקדמת תיבת 'ולדבקה' מדגישה את עצם‬ ‫'ובו תדבק' ו'ולדבקה בו'‪ ,‬ומה נתחדש בכל א' משני הפסוקים‪ .‬ונראה עפ”י מ” ש‬ ‫צורת קיום מצות הדבקות ע”י הקירוב וההתחברות לתלמידי חכמים‪ ,‬וזהו שכתב‬ ‫הגאון רבי אלעזר משה הורוויץ אב” ד פינסק זצ”ל בחילופי הלשונות בפרשת אמור‪:‬‬ ‫הרמב”ם‪' :‬ולהתחבר להן בכל מיני חיבור‪ ,‬שנא' ולדבקה בו'‪ ,‬דעצם ההתחברות‬ ‫'אשר יהיה בו מום לא יקרב‪ ...‬כי כל ?איש אשר ביו מום‪ ...‬ואל המזבח לא יגש כי מום‬ ‫והקירוב לתלמידי חכמים הוא בכלל אותה מצות דבקות‪.‬‬ ‫בו' (ויקרא כא‪ ,‬יז‪-‬כא)‪ ,‬דבתחילה נאמר 'בו מום' ולבסוף 'מום בו'‪ ,‬וביאר שמדרך‬ ‫ולפי”ז מתבאר היטב שהוצרך הרמב” ם להביא את ב' הפסוקים‪' ,‬ובו תדבק' על‬ ‫לשון הקודש כאשר ב' עניינים עומדים זה לעומת זה‪ ,‬הקדמת המילה מלמדת מהו‬ ‫הדבקות בהקב”ה‪ ,‬שהדבקות בחכמים היא ההיכי תמצי לקיימה‪ ,‬ואילו 'ולדבקה‬ ‫עיקר הענין בפסוק‪ .‬וכעי”ז מצאתי בדברי הרוקח על חילופי הלשון בפרשת קרח‬ ‫בו' מלמד על עצם קיום מצות הדבקות בחכמים בהתחברות וקירוב אליהם בכל‬ ‫'יהיה לך' ו'לך יהיה' ואכמ”ל‪.‬‬ ‫מיני חיבור‪.‬‬ ‫ומעתה י”ל דבפסוק 'ובו תדבק'‪ ,‬שבו הוקדמה תיבת 'בו'‪ ,‬עיקר הענין הוא הדבקות‬ ‫בו‪ ,‬בהקב”ה‪ .‬אך בפרשתנו נאמר 'ולדבקה בו‪ ...‬כי הוא חייך וארך ימיך' ועל מצות‬ ‫׳חזקתי את ישראל׳‬ ‫רחמים על עצמו‪ ,‬הוא מזכיר את זכותו שחיזק את ישראל‪ .‬ללמדנו כמה גדולה בעיני‬ ‫וילך משה וידבר ?את הדברים האלה ?אל כל ישראל (ל"א‪ ,‬א)‬ ‫הקב”ה זכותו של המחזק את לבו של יהודי‪ .‬וזהו יסוד הנהגת משה רבינו‪ .‬בתחילת‬ ‫בפי' רמב”ן‪ :‬יאמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה לויה אל מחנה ישראל לכבדם‪,‬‬ ‫דרכו נאמר 'וירא בסבלותם' נתן לבו לצרתם של ישראל‪ ,‬וגם בסוף דרכו נאמר 'וילך‬ ‫כמי שירצה להיפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו וכו' ואעפ”י שמשה רבינו הי'‬ ‫משה' הלך אליהם לכבדם ולנחמם‪ .‬מתחילת הנהגתו ועד סופה עינו ולבו נתונים‬ ‫בתקפו ובבריאותו וכו' אמר להם כן לנחמם עי”ש‪.‬‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫והנה זה הי' יומו האחרון של משה רבינו‪ ,‬וכל מחשבתו נתונה לישראל‪ .‬הוא הולך‬ ‫זהו לימוד גדול עבורנו‪ .‬חיזוק לבו של יהודי אינו דברים של מה בכך‪ .‬לפעמים מילה‬ ‫אליהם לכבדם‪ ,‬ואומר 'לא אוכל עוד לצאת ולבוא' כדי לנחמם ולחזק את לבם‪ ,‬אף‬ ‫טובה או הארת פנים יש בהן כדי להעמיד רוחו של אדם‪ .‬ומשה רבינו מלמדנו כי‬ ‫שהתורה מעידה עליו 'לא כהתה עינו ולא נס ליחו'‪.‬‬ ‫זכות זו 'חזקתי את ישראל' היא זכות גדולה לפני הקב”ה‪.‬‬ ‫ומצינו דבר נפלא בדברי בעל הטורים ר” פ ואתחנן וז”ל‪' :‬ואתחנן' לעיל (פס' כב)‬ ‫כתיב לא תיראום‪ ,‬חזקתי את ישראל אולי ירחם עלי עכ”ל‪ .‬הנה כאשר משה מבקש‬ ‫׳ועזבני׳‬ ‫אותם כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬בפיו ושפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ר”ל‪ ,‬לא תכיר‬ ‫וקם העם הזה וזנה אחד אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו יעזבני והפר ?את‬ ‫באמת שיש לך להודות לבעל הבירה‪ ,‬זה עצמו הוא הזנות אחרי אלהי נכר הארץ‪.‬‬ ‫‪3‬ריתי אשר כרתי אתו (ל"א‪ ,‬ט׳׳ז)‬ ‫ובפרשה א' של ק” ש עה” פ (דברים ו') 'ובשכבך ובקומך'‪ ,‬כ' רבינו בעה”ט‪' :‬ובקומך'‬ ‫בפי' בעל הטורים‪' :‬וקם העם' תגין על הקו”ף‪ ,‬לומר שימאסו במאה ברכות‪ ,‬ובבנין‬ ‫תגין על הקו”ף‪ ,‬לומר כשיעמוד בבוקר יתפלל ק' ברכות וכו' עכ”ל‪ ,‬הנה מצות 'שמע‬ ‫של שלמה שהיה ההיכל ק' אמה‪ ,‬הע”ם הז”ה וזנ”ה אחר”י בגי' זה הוא מנשה עכ”ל‪.‬‬ ‫ישראל ה” א ה' אחד' שהוא קבלת מלכות שמים ואהבת ה' נכלל בזה שיקיים המאה‬ ‫והנה המיאוס בבנין שלמה‪ ,‬שהעמיד מנשה צלם בהיכל‪ ,‬זה מובן שנכלל בהפס' 'וזנה‬ ‫ברכות‪ ,‬וח”ו מיאוס במאה ברכות הוא זנות אחרי אלהי נכר הארץ‪.‬‬ ‫אחרי אלהים אחרים'‪ ,‬אבל איך מתפרש כאן מיאוס במאה ברכות‪ .‬ובע”כ כוונת‬ ‫ואגב‪ ,‬לכאו' יש להוכיח מכאן בד' רבינו הטור‪ ,‬שסדר המאה ברכות הוא מהבוקר‪,‬‬ ‫רבינו בעה”ט דק' ברכות הם הכרת טובה שמכירים במה שהקב”ה הוא הנותן והוא‬ ‫כמו שמדקדק מתיבת 'ובקומך' שיאמר ק' ברכות כשיעמוד בבוקר‪ ,‬ולפי”ז ביום‬ ‫המשפיע וצריך לברכו‪ ,‬והמיאוס במאה ברכות מורה שאינו מכיר בזה וא”כ הוי זנות‬ ‫ש”ק אפשר לצרף ג”כ הי”ט ברכות של ערבית וכן ברכות ההבדלה וי”ל‪.‬‬ ‫'אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו'‪.‬‬ ‫ויש להתבונן שלא כ' בעה”ט שיפסקו מלומר הק' ברכות‪ ,‬אלא ענין של מיאוס‪ ,‬לומר‬ ‫יו”ל על ידי מערכת”דרכי אורה” | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא”ל‪62112dw@gmail.com :‬‬ ‫עמ וד ‪2‬‬ ‫‪*T1‬‬ ‫ל‪ £1‬פרשת נצבים וילך תשפ״ו| גליון ‪ | 97‬שנה ג׳‬ ‫‪041‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪£0‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫‪JteP‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ממרן ראש לרא שי הי שיבות ר בינו הגרב״ד פוברסקי שליט״א‬ ‫‪£‬‬ ‫‪1.-0‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫&־‬ ‫‪0 4‬‬ ‫‪*P‬‬ ‫‪f j‬‬ ‫עלי שראל מוטל קיו ם ז' מצות אצל הכנענים שבאו כי מי משה‬ ‫אמם נצבים היום וגוי‪( .‬כ״ט ט')‬ ‫‪;V‬־*‪1‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫מחטב עציך עד שאב מימיך (כ''ט י'(‬ ‫כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר‪ ,‬כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם‪,‬‬ ‫‪110‬‬ ‫מחטב עציך מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה‪ ,‬כדרך שבאו גבעונים בימי‬ ‫והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו‪( .‬רש״י)‬ ‫‪f t‬‬ ‫יהושע‪ ,‬וזהו האמור בגבעונים ויעשו גם המה בערמה‪ ,‬ונתנם משה חוטבי עצים‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫ושואבי מים‪( .‬רש״י)‬ ‫וביאר בזה אדמוח״ז המשגיח רבי ירוחם זצ״ל‪ ,‬דכמו יום ולילה שאין הלילה‬ ‫‪£0‬‬ ‫‪0‬׳‬ ‫ביטול של הכח המאיר‪ ,‬וקיים הוא ועתיד להתגלות‪ ,‬רק שנתכסה לזמן מה‪,‬‬ ‫וצריך ביאור שהרי אסיפת משה את כל ישראל היה כדי להכניסם בערבות שכל‬ ‫י‪'> 5‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪5‬‬ ‫וכדי שיתחדש האור אין צריך חידוש מצב ושינוי הטבע‪ ,‬אלא שהות הזמן‬ ‫ישראל ערבים זה לזה‪) ,‬עיין באור החיים כאן ובסנהדרין מ״ג‪ ):‬ואם כן אותם‬ ‫‪$‬‬ ‫ר!‬ ‫‪0‬‬ ‫עד שיגיע זמנו של האור להאיר‪ ,‬כך הייסורים אינם הפסקת הטובה והארת‬ ‫ין‬ ‫כנענים הרי לא קבלם משה לכלל ישראל‪ ,‬ומה שייכות להם לענין הערבות‪.‬‬ ‫‪■0‬‬ ‫אמנם הביאור בזה שהרי הכול נצטוו בז' מצוות בני נח‪ ,‬אולם אצל ישראל‬ ‫הפנים לישראל‪ ,‬ורק כחושך הוא ומצב זמני בלבד‪ ,‬ועם הזמן ממילא יחזור‬ ‫י&‬ ‫‪f t‬‬ ‫בשעה שקבלו את התורה בטל ענין מצוות אלו מכוח מה שנצטוו על זה קודם‬ ‫האור בלא שינוי מחודש‪ ,‬ודברים אלו מחשלים ומחזקים לבנו שנוכל לעמוד‬ ‫‪041‬‬ ‫קבלת התורה‪ ,‬וכעת חיובם הוא מכוח התורה‪ ,‬מה שאין כן הגויים אין להם‬ ‫בתוקף הייסורים‪.‬‬ ‫<&(‬ ‫שייכות לקבלת התורה ונשאר אצלם חיוב מצוות אלו כשהיה‪.‬‬ ‫ונוסף עוד בזה הקללות והייסורים מקיימים אתכם ומציבים אתכם לפניו‪,‬‬ ‫ונראה דאותם כנענים שעשאם משה חוטבי עצים ושואבי מים‪ ,‬לא נעשו‬ ‫שלא רק שזה מצב זמני ואינו ביטול הטוב‪ ,‬אלא יותר מזה שהם מקיימים‬ ‫‪,%‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫בזה עבדים בעלמא‪ ,‬אלא כעת כבר ישראל מחוייבים לדאוג שיקיימו הם‬ ‫אותנו ומציבים אותנו לפניו‪.‬‬ ‫‪V 0‬‬ ‫את חיוביהם‪ ,‬דיש ענין גר תושב‪ ,‬והוא שאמנם לא קבלוהו להיות גר גמור‬ ‫'‪0‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ולהעשות כישראל‪ ,‬אבל מכל מקום עושים אותו לתושב בינינו‪ ,‬ואינם ככל‬ ‫והמשל בזה שפעמים נולד תינוק ויש לו פזילה בעיניו‪ ,‬וזה דבר שאפשר‬ ‫?‪5‬‬ ‫‪041‬‬ ‫הגויים שמנותקים מישראל ואין לנו שייכות אליהם‪.‬‬ ‫לתקנו על ידי ניתוח‪ ,‬וכשאמו של התינוק יודעת מלאכה זו‪ ,‬הרי היא עצמה‬ ‫‪0‬׳‬ ‫מתקנת לו את עיניו‪ ,‬והתינוק מרגיש כאוב ונפגע שאמו חותכת בו‪ ,‬אולם‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫והדברים מפורשים ברמב״ם (פ״י מהלכות מלכים הי״א) שכתב וז״ל‪:‬‬ ‫‪0‬־‬ ‫חייבין בית דין של ישראל לעשות שופטים לאלו הגרים התושבים‪ ,‬לדון להן על‬ ‫לכשיגדל ויבין סוד העניין הרי לא יהיו בפיו מילים להודות על זה לאימו‪ ,‬שאם‬ ‫‪£‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫פי המשפטים אלו‪ ,‬כדי שלא ישחת העולם‪ ,‬אם ראו בית דין שיעמידו שופטיהם‬ ‫לא הייתה מתקנת לו מום זה היה מקשה עליו הדבר במשך ימי חייו‪.‬‬ ‫‪)£00‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫מהן מעמידין‪ ,‬ואם ראו שיעמידו להן מישראל מעמידין;‬ ‫מבואר שחיוב הוא על ישראל לדאוג שיקויים אצל תושבים אלו חיוביהם‪ ,‬וזה‬ ‫כך גם ענין הייסורים כולם הם לטובתינו‪ ,‬ואף שבעת החושך והלילה הרי‬ ‫ההרגשה קשה ונוראה‪ ,‬אולם יסודם לתקן פזילת עינינו‪ ,‬לתקן ראייתנו לכוון‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫מה שנאמר כאן מחוטב עציך עד שואב מימיך‪ ,‬שישראל אחראים ונתבעים‬ ‫אורחותינו‪ ,‬וכתיב בישעיה )ס' ב' והוא הפטרת כי תבוא( כי הנה החשך יכסה‬ ‫״‪£‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫על זה‪[ .‬א‪.‬ה‪ .‬עיין חידושי מרן רי״ז הלוי לעיל פרשת ואתחנן על הכתוב ואמרו‬ ‫ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה‪ ,‬שמצב זה שהחושך‬ ‫‪%‬‬ ‫‪04‬‬ ‫רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה]‬ ‫יכסה ארץ הוא שיביא לבסוף שעליך יזרח ה'‪.‬‬ ‫‪.£ p‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪PW‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪Eo‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫נהנה מסעודת חתן‬ ‫הוספות להנהגות ר בינו ב סידור קידו שין‬ ‫‪%‬‬ ‫‪/^ V‬‬ ‫‪041‬‬ ‫נמצא בפנקסו של רבינו מרן שליט״א שכתב לעצמו כדלהלן‪ :‬נתעוררתי‬ ‫לאחר פרסום סדרת מאמרים בהנהגות רבינו שליט״א בסידור חו״ק‪ ,‬זכינו‬ ‫'‪r‬‬ ‫שאלה כשבאתי פעם לבית החתנות והיה קודם החופה‪ ,‬וישבנו עם החתן‬ ‫בהוספות שנמסרו לידנו מפי תלמידי רבינו שליט''א‪ .‬ובאנו בהזדמנות זו‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫וכבר נהניתי מכוס משקה שהיה על השולחן‪ ,‬אולם קודם החופה נאלצתי‬ ‫להודות לכל שולחי התגובות למאמרים השונים‪ ,‬וכותבי המכתבים המחזקים‬ ‫‪0S‬‬ ‫ללכת לחופה אחרת לסדר חו״ק‪ ,‬ועלה ספק בלבי כי יתכן שכבר נהניתי‬ ‫את העורכים במלאכת הקודש‪.‬‬ ‫‪V 0‬‬ ‫מסעודת חתן שהרי הכיבוד שהיה שם‪ ,‬היה לקראת החתונה‪ ,‬והרי זה סעודת‬ ‫ומכאן תצא הקריאה לכלל תלמידי רבינו מרן שליט''א שיוסיפו לשגר‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫חתן‪ ,‬ומפני שעזבתי קודם החופה עדיין לא קיימתי מצות שמחת חתן וכלה‬ ‫למערכת קובץ גליונות את הערותיהם על המתפרסם וכן מאשר בידם‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫שעדיין לא נכנס לחופה‪ ,‬ונמצא שהייתי נהנה מסעודת חתן ואינו משמחו‪,‬‬ ‫אך מסתבר לומר שגם ביקור קצר זה נותן שמחה בלבו של חתן גם אח״כ‪.‬‬ ‫אוצרות תורה והנהגה מרבינו מרן שליט''א למען תהא מלאכתנו שלימה‪.‬‬ ‫‪f ■o‬‬ ‫חדר י חוד עם ב' פת חים‬ ‫‪a‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫כלה דומה למלכה ׳‬ ‫מעשה שהיה בירושלים באולם שמחות ירושלמי‪ ,‬שהוסיפו עוד אולמות‬ ‫"‪I‬‬ ‫שח הגרא״מ הכהן קפלן שליט״א ‪ :‬שאלתי ממרן ראש הישיבה הגרב״ד‬ ‫שמחה‪ ,‬אך לא הספיקו לסדר במקום עוד חדרי ייחוד כפי מספר האולמות‪.‬‬ ‫‪II- O‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫פוברסקי שליט״א האם כשאמרו חז''ל חתן דומה למלך האם גם על כלה‬ ‫והציע בעל האולם שישמש משרדו כחדר ייחוד‪ .‬אלא שהתעוררה בעיה‬ ‫‪%‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪t‬‬ ‫יש בחז''ל בנוסח כזה שכלה דומה למלכה‪ ,‬וחשב מרן שליט''א כמה רגעים‬ ‫ואמר‪ :‬כמדומה שלא נמצא כן רק על חתן ולא על כלה‪.‬‬ ‫שלמשרד המדובר היו ב' פתחים‪ ,‬ומשכך אין המקום כשר לייחוד‪ .‬בעל‬ ‫המקום שיגר את שאלתו לחכמי ההוראה‪ ,‬שיורו לו האיך ניתן להכשיר את‬ ‫המקום‪ .‬באותם ימים נקלע רבינו מרן שליט''א למקום לסדר קידושין באולם‬ ‫&‬ ‫‪■O‬‬ ‫טעה החתן בנוס ח הא מירה‬ ‫סמוך‪ ,‬וכשראה בעל האולם את רבינו שליט''א הציע בפניו את מצוקתו‪.‬‬ ‫ורבינו מרן שליט''א אמר שיש פתרון פשוט‪ ,‬להעמיד עוד ב' עדים בדלת‬ ‫‪£o‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫שח מרן הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט''א ‪ :‬נשאלתי אודות חתן שטעה‬ ‫הנוספת‪ .‬ואז יכשר המקום כראוי‪ ,‬כי יש עדים שהתייחדו החתן והכלה‬ ‫&‬ ‫‪ft‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫בנוסח האמירה ואמר ‪ :‬הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫כנדרש‪ ,‬ולא בא איש זר במחיצתם‪.‬‬ ‫‪VO‬‬ ‫‪$‬‬ ‫‪lc‬‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪041‬‬ ‫חתימת העדים קודם החופה‬ ‫ע״י חופה וקידושין‪ .‬האם יש בזה איזה פקפוק בקידושין‪ ,‬אולי כוונתו לעשות‬ ‫קידושין לא בטבעת זו אלא בדרך אחרת‪ .‬ושאלתי דבר זה למורי ורבי מרן‬ ‫‪110‬‬ ‫במש״כ שמקפיד מרן שליט״א שיחתמו העדים על הכתובה קודם החופה‪,‬‬ ‫ולא תחת החופה‪ ,‬יש לציין ששמעתי מהרה״ג אוריאל פנחסי שליט״א‬ ‫הגרב״ד פוברסקי שליט״א‪ ,‬והשיב לי ‪ :‬אין בזה שום פקפוק‪ ,‬כי בוודאי כוונתו‬ ‫‪%‬‬ ‫(‪04‬‬ ‫שלאביו הגאון רבי בצלאל פנחסי שליט״א ראש ישיבת ברכת אפרים היה‬ ‫הייתה לקדש בטבעת זו‪ ,‬רק איתקיל לשונו במילים אלו היות ששמע אותן‬ ‫בסיום ברכות האירוסין לפני כמה דקות‪ ,‬וכוונתו שזה חלק מחופה וקידושין‬ ‫‪jteP‬‬ ‫ויכוח בענין זה עם מו''ר מרן שליט״א‪ ,‬שהגאון רבי בצלאל טען שלבני ספרד‬ ‫שבכתובה מופיע הפרט של הירושה‪ ,‬וא״כ צריך לעשות הקנין דוקא בחופה‬ ‫ואין לערער על זה כלל‪ .‬והסכים להוראתו זו מרן בעל שבט הלוי זצ''ל‪.‬‬ ‫‪PW‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫עצמה‪ ,‬היכא שסידור הכתובה קודם השקיעה והחופה עצמה לאחר השקיעה‪.‬‬ ‫‪JteP‬‬ ‫ברכות החופה בר מקול‬ ‫מכתבי תל מידו הג״ר חיים שמואלביץ שליט״א‪:‬‬ ‫בענין הקפדת מרן שליט״א שלא יברכו ברמקול‪ ,‬הנה זכינו שמרן שליט״א‬ ‫‪l'- 0‬‬ ‫סידר קידושין לכמה מבני משפחתי‪ ,‬ויש ברשותנו תיעוד וידיאו מחופת‬ ‫הגיע לחתונה והחתן בחדר י חוד‬ ‫אחותי שתחי׳ בה מרן שליט״א מברך הברכות במיקרופון‪ .‬ויש לדעת אם‬ ‫אחד שאל למרר מרן שליט״א (בחתונת רבי אליהו מקלב זצ״ל ט״ו תמוז‬ ‫תשע״ג) מי שנמצא בסעודת החתונה ואכל‪ ,‬והחתן היה בחדר ייחוד‪ ,‬ורוצה‬ ‫&־‬ ‫‪0 4‬‬ ‫באמת שם ליבו לזה ולא העיר בדבר האם מפני שהמיקרופון היה מרוחק‬ ‫המשתתף בחתונה ללכת לדרכו‪ ,‬האם צריך לחשוש לזה שנהנה מסעודת‬ ‫‪*P‬‬ ‫‪f j‬‬ ‫מפיו ואז החתן והכלה שמעו הברכות ישירות מפי המברך מרן שליט״א‪,‬‬ ‫לף‬ ‫‪p‬‬ ‫ולא מהמיקרופון‪ ,‬ואע״ג דלכאורה המיקרופון מפריע לשמוע את קול‬ ‫חתן ואינו משמחו‪ ,‬ועליו להישאר עד שיצא החתן מחדר הייחוד‪ .‬ואמר מו״ר‬ ‫‪^ V‬ן‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫המברך‪ ,‬כיון דחביבי‪ ,‬והוי אותו קול‪ ,‬לא אמרינן בכה״ג תרי קלי לא משתמעי‪,‬‬ ‫[ודלא כמ״ש הגר״ע יוסף בשו״ת יחוה דעת שאם יכול לשמוע ללא קול‬ ‫מרן שליט״א ‪ :‬החתן הלך לו‪ ,‬וכי צריך לחכות לו‪ ,‬אם הלך בעיה שלו‪.‬‬ ‫(א״ה ‪ :‬כנראה היינו שאין איסור ליהנות‪ ,‬אלא הנהנה חייב לשמח‪ ,‬ואם החתן‬ ‫‪110‬‬ ‫הלך הלך)‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫המיקרופון לית לן בה‪ ,‬אלא באופן שממש שומע את קול המברך]‪ ,‬והנה‬ ‫מעודי תמהתי על מנהג בני התורה המדקדקים במצוות שבשבע ברכות‬ ‫־ חדר י חוד שניתן לה שקיף א ליו‬ ‫‪£0‬‬ ‫‪ 0‬׳‬ ‫בחתונה עצמה מברכים ללא רמקול‪ ,‬ומשתיקים את כולם‪ ,‬כדי שהחתן‬ ‫‪05‬‬ ‫והכלה ישמעו ישירות‪ ,‬ובפועל אינו מועיל כיון שהכלה אינה שומעת‬ ‫בחתונת אחי רבי רפאל (שנת תשס״ז) אחר שהחתן וכלה כבר היו בחדר‬ ‫יחוד‪ ,‬ניגש אחד למו״ר מרן שליט״א שסידר הקידושין‪ ,‬ואמר לו שממקום‬ ‫?ן!‬ ‫‪f‬־‬ ‫ר!‬ ‫‪t‬‬ ‫את הברכה כלל‪ ,‬ומו״ח הגר״י טולידנו שליט״א אמר לי שאין דין להוציא‬ ‫‪■0‬‬ ‫יד״ח את החתן והכלה בז׳ ברכות שלא בחופה‪ ,‬אלא יש דין לומר בעשרה‪,‬‬ ‫פלוני ניתן לראות ממרחק לתוך חדר הייחוד‪.‬‬ ‫מו״ר מרן שליט״א חשב רגע‪ ,‬ואמר ‪ :‬הם יכולים לכבות את האור‪.‬‬ ‫׳&‬ ‫‪041‬‬ ‫ושעשרה ישמעו במעמד החתן והכלה‪ ,‬וע״כ עדיף לברך ללא מיקרופון‪ ,‬וע״כ‬ ‫מרוויחים שעשרה שומעים את הברכה מפי המברך‪ ,‬והנה יל״ד בזה שהנה‬ ‫(א״ה כפי הנראה מו''ר הבין מכח המציאות שהסיבה שניתן לראות לתוך‬ ‫‪is‬‬ ‫ידוע חידושו של האדר״ת שאם המברך בז׳ ברכות טעה בסדר הברכות‪ ,‬אע״ג‬ ‫החדר ייחוד היא בגלל שיש שם תאורה‪ .‬ונתחדש בדבריו דמצב שנמצאים‬ ‫&‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫שבדיעבד יצא יד״ח‪ ,‬מ״מ החתן יכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי‪,‬‬ ‫ויכול לברך שוב פעם‪ ,‬וא״כ מוכח שצריך להוציא את החתן יד״ח‪ ,‬ושמא י״ל‬ ‫בו החתן והכלה והאור מונע אותם מייחוד מיקרי כבר מצב של יחוד‬ ‫כשבאפשרותם לכבות האור‪ ,‬ונפק״מ יהיה בזה גם לאיסור יחוד דעלמא‪.‬‬ ‫‪% 0‬‬ ‫שאעפ״י שאין החתן יוצא יד״ח מ״מ הוא הבעלים על הברכה‪ ,‬וצ״ע‪[ ,‬וכמו״כ‬ ‫וכפי הנראה מו''ר שליט״א לשיטתו דסגי בייחוד של רגע אחד לקנין‪ ,‬כיון‬ ‫‪%‬‬ ‫‪/ -sV‬‬ ‫‪041‬‬ ‫יל״ד בזה בש״צ שטעה ואמר הא־ל הקדוש בעשי״ת‪ ,‬אמאי לא נימא לתקוני‬ ‫שדרתיך ולא לעוותי‪ ,‬וראיתי שדנו בזה‪ ,‬וצ״ע] וכמו״ב יש לציין שאמנם‬ ‫שהם במצב שיכולים להמשיך את היחוד‪ ,‬וכפי שרגיל מו''ר שליט״א לומר‬ ‫לעדים שמספיק לשמוע את נעילת הדלת של החדר יחוד)‪.‬‬ ‫‪Sto‬‬ ‫מקובל בעולם לדינא חידושו של הגרש״ז אוירבך זצ״ל במנחת שלמה [ח״א‬ ‫!•‬ ‫אתפסה צררי‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫סי׳ ט׳] שאין הקול היוצא מהמיקרופון הוא קולו של המברך‪ ,‬אולם בהע׳ שם‬ ‫כתב שאמר חידוש זה למרן החזו״א ולא קיבל את דבריו‪ ,‬ומשום מה‪ ,‬דעת‬ ‫מעשה שהיה בחופת אבי מורי זצ''ל שערכו את הכתובה מבעוד יום‪ ,‬וכבר‬ ‫‪) t oo‬‬ ‫החזו״א נשכחה בזה‪ ,‬ואף תלמידי החזו״א מקפידים כדברי הגרשז״א‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫עשה החתן קנין על הכתובה‪ ,‬אלא שלא חתמו העדים על הכתובה‪ ,‬ובנתיים‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫י חוד העדים‬ ‫נתאחר היום‪ ,‬והחופה היתה כבר בלילה‪ ,‬וכשהוצרכו העדים לחתום על שטר‬ ‫הכתובה התברר שאחד העדים הוצרך לצאת לזמן מה‪ ,‬ולא הספיק לחזור‬ ‫‪£o‬‬ ‫בדבר אשר כתבו שרבינו מרן שליט״א מקפיד שהחתן עצמו יאמר לעדים‬ ‫עד לאחר שהסתיימה כבר החופה‪ ,‬ונתעכבו החתן והכלה מלהיכנס לחדר‬ ‫\ ‪J,C‬‬ ‫״אתם עדיי״‪ .‬הנה יל״ע אמאי לא נימא שהחתן ימנה שליח את המסדר‬ ‫ייחוד‪ ,‬מפני שהעד התבושש מלהגיע‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪04‬‬ ‫קידושין לייחד את העדים‪ ,‬וממילא אם אחד מהעדים ימצא פסול‪ ,‬יאמר‬ ‫והתפתח שם דיון בין תלמידי החכמים שהשתתפו בחופה‪ ,‬האיך ניתן להציל‬ ‫‪jtp‬‬ ‫‪f j‬‬ ‫החתן למסדר קידושין לתקוני שדרתיך ולא לעוותי‪ ,‬ותתקיים העדות בשאר‬ ‫את המצב‪ ,‬ועלה הרעיון על ידי מרן רבינו שליט״א שיתפיס החתן צררי‬ ‫‪PW‬‬ ‫‪041‬‬ ‫הכשרים הנמצאים במעמד החופה‪[ ,‬ודכירנא שלפני חתונתי זכיתי להתארח‬ ‫בסעודת שבת בביתו של מו״ר מרן ראש הישיבה הגרי״ג אדלשטין זצוק״ל‪,‬‬ ‫בכתובתה שזה מהני בשעת הדחק‪ ,‬עיין כתובות דף ז'‪ .‬ומרן שליט״א הוריד‬ ‫את שעונו מידו ומסרו במתנה לאבי שייחד השעון לכתובתו‪.‬‬ ‫‪Eo‬‬ ‫' ‪6‬־‬ ‫והצעתי בפניו חומרא זו‪ ,‬ואמר לי שאסמוך על מרן הגרב״ד שכובד בסידור‬ ‫־ מרן שליט״א החליף כתובתו‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫קידושין בחתונתי]‪ ,‬וד״ז תליא בפלוגתא האם שייך יחוד בעדים פסולים‪ ,‬עי׳‬ ‫בריטב״א במכות [ו‪,‬א]‪ ,‬וע״ע בשו״ת חתם סופר [ח״ב אה״ע סי׳ ק׳]‪ ,‬שו״ת‬ ‫שמעתי ממרר מרן שליט״א שברבות השנים החליף את כתובתו‪ ,‬מפני‬ ‫‪/^ V‬‬ ‫'‪r‬‬ ‫אגרות משה [אה״ע ח״א סי׳ ע״ו וסי׳ ע״ז‪ ,‬ח״ד אה״ע סי׳ י״ג אות ד‪ '/‬וח״ה‬ ‫שבכתובות הישנות היו רגילים לכתוב את ההתחייבות לפי המטבע המקומי‪,‬‬ ‫אה״ע סי׳ י״ב]‪ ,‬קובץ תשובות מהגרי״ש אלישיב [ח״א סי׳ קנ״ג וקנ״ד‪ ,‬וח״ד‬ ‫ברבות השנים נוצרו פיחותים בשער המטבע‪ ,‬עד שלא היה בשווי המטבע‬ ‫‪0S‬‬ ‫סי׳ ק״ס] שו״ת שבט הלוי [ח״י סי׳ רמ״ג]‪ ,‬שו״ת יביע אומר [ח״ח אה״ע סי׳‬ ‫שיעור של מאתיים זוז‪ ,‬והחליף מו''ר שליט״א כתובתו לפי ערך המטבע‬ ‫‪% 0‬‬ ‫ג׳‪ ,‬ח״ט אה״ע סי׳ ח׳ סק״ד]‪ ,‬משפט הכתובה [ח״ו עמ׳ תכ״ב]‪.‬‬ ‫הנהוג כיום‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫אינו כותב שם משפחה בכתובה‬ ‫‪f‬‬ ‫‪■o‬‬ ‫עוד הזכירו מנהגו של מרן שליט״א שאינו כותב שם משפחה בכתובה‪ ,‬ואף‬ ‫מכתבי תל מידו הדר רפאל סויד שליט״א‬ ‫‪a‬‬ ‫(‪0,4‬‬ ‫מורה לעדים לחתום ללא שם משפחתם‪ .‬אמנם יל״ע אמאי לא דמי להא‬ ‫באשר הבאתם הנהגות מו״ר מרן ראש הישיבה הגרב״ד פוברסקי שליט״א‬ ‫"‪I‬‬ ‫דאמרי׳ דהיכא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת כותבים את שם‬ ‫בסידור חופה וקידושין‪ ,‬וישר כוחם שסידרו את הדברים בטוב טעם ודעת‪,‬‬ ‫‪II- 0‬‬ ‫הסב‪ ,‬וה״נ בעי׳ לכתוב את שם המשפחה‪ ,‬ואף בגט יש להקשות כן‪ ,‬וראה‬ ‫ומכיוון שזכיתי לדון לפני מו״ר מרן שליט״א בכמה מהדברים הנני להוסיף‬ ‫‪s‬‬ ‫\ ^‪J/‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫בשו״ת הר צבי [אה״ע בתחילת ענייני גיטין] מש״כ בזה‪.‬‬ ‫[ובדרך אגב שמעתי מהג״׳ר מתתיהו זאב שציגל שליט״א מראשי ישיבת‬ ‫בכך כמה הוספות ‪:‬‬ ‫‪&■ 0‬‬ ‫תורה בתפארתה ומח״ס מנחת אריאל‪ ,‬שבא להתברך אצל מו''ר מרן שליט״א‬ ‫אינו כותב ה מילה ב ס''ד בכתובה‬ ‫‪X1‬‬ ‫לקראת חתונת בתו‪ .‬וכשראה מרן שליט״א את ההזמנה העיר לו על אתר על‬ ‫שלוש טעויות‪ ,‬ואמר לו שאם זה היה גט היה זה חשש פסול‪ ,‬וכמדומה שאלו‬ ‫שמעתי ממו״ר שליט״א שאינו כותב בכתובה את המילה ״בס״ד״‪ ,‬והיינו‬ ‫עפ״י הרמב״ם שאין לכתוב בשטר את המילה בס״ד כדי שאדם לא יאמר‬ ‫״‪e‬‬ ‫היו הטעויות‪ ,‬א׳ שכתבו ״מר חשון״ ולא ״מרחשון״‪ .‬ועוד שכתבו שם החתן‬ ‫שבס״ד יקיים את החוב שבשטר‪ ,‬ואמר שנחלק ע״ז בויכוח ארוך בביאור‬ ‫‪%‬‬ ‫(‪0.4‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״לייב״ ולא ״ליב״‪ .‬וכן שכתבו שם הכלה ״איטה״ ולא ״איטא״]‪.‬‬ ‫דברי הרמב״ם אלו עם אב״ד תל אביב הגר״י גולדשמידט זצ״ל‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪m‬‬‫‪)to‬‬ ‫• תורת חמד | מענייני הפרשה •‬ ‫• ווי העמודים וחשוקיהם • שאלה משולחנו של מרן שליט״א‬ ‫ויקוא מעזה ליהושע ויאטו אליו לעיני כל־ישראל חזק ואמץ פי אמה תבוא את־העם הזה אל־הארץ‬ ‫נשים חרדיות העובדות בשירות לקוחות של רשת בתי מלון‬ ‫אשר נשבע ה׳ לאבתם לתת להם ואמה תנחילה אמם (לא‪ ,‬ז)‪ .‬הנה נאמר בשו”ע (או”ח סימן קמב‬ ‫שאלה‪ .‬אנו קבוצה של כעשרים נשים חרדיות שמפרנסות (והבעלים יושבים ולומדים‬ ‫ס”א) קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחתמחזירין אותו‪ .‬וכתב הרמ”א אבל אם טעה בנגינת הטעם‪...‬‬ ‫בכולל ב”ה) ועובדות במרכזיה ברשת בתי מלון גדולה הנמצאים בכל חלקי הארץ‬ ‫אין מחזירין אותו אבל גוערין בו‪ .‬וכתב המשנ”ב (סק”ד) דה”ה בנגינת הטעמים באופן שהענין‬ ‫[בהכשר הרבנות המקומית‪ ,‬אך לצערנו מחלל שבת ויו”ט בפרהסיא ובו׳]‪ ,‬אך אנו‬ ‫משתנה על ידי זה מחזירין אותו‪.‬‬ ‫נמצאות בעיר חרדית במשרד בו מנותבים כל שיחות הטלפון שמגיעות מאנשים‬ ‫והנה בפסוק כאן‪ ,‬אפשר לקרוא את הפסוק הזה בשני אופנים‪ ,‬דמצד אחד אפשר לקראו כך‪ :‬א‪.‬‬ ‫שבפיהם שאלות בענייני המלון‪ .‬השירות שלנו אינו כולל הזמנת חדרים במלון‪ ,‬אלא‬ ‫ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל‪ ,‬חזק ואמץ‪[ .‬שמשה אמר לו לעיני ישראל‪,‬‬ ‫בעיקר נתינת מידע כגון מחירים‪ ,‬שעות‪ ,‬וזמני פעילות‪.‬‬ ‫שיתחזק ויתאמץ] ב‪ .‬אך מאידך גיסא אפשר גם לקראו באופן אחר‪ :‬ויקרא משה ליהושע ויאמר‬ ‫רצוננו לקבל דעת תורה ממרן שליט” א לגבי מצבים שונים שאנחנו נתקלות ואיננו‬ ‫אליו‪ ,‬לעיני כל ישראל חזק ואמץ‪[ .‬שמשה אמר לו בינו לבין עצמו‪ ,‬שלעיני ישראל יתחזק ויתאמץ]‪.‬‬ ‫יודעים כיצד ראוי לנהוג‪ ,‬וכגון‪ :‬בירור לגבי זמני פתיחת הבריכה המעורבת או בשב” ק‬ ‫והנה לפי הטעמים האופן השני הוא הנכון שכך כתוב‪ :‬ויקו־א משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל‬ ‫רח”ל‪ ,‬מידע לגבי כניסה לארוחות בשב” ק או בחגים כשהאורח מגיע ברכבו רק לארוחה‬ ‫ישראל חזק‪.‬ואמץ‪ ,‬ד׳ויקרא משה ליהושע׳ הטעמים הם קדמא ואזלא רביעי‪ ,‬ואילו ׳ויאמר אליו׳‬ ‫ומשלם במקום‪ ,‬וכן מידע לגבי הזמנת ארוחות בימים של תעניות ואפי׳ ביום כיפור‬ ‫קדמא ואזלא‪ ,‬ואח”כ ׳לעיני כל ישראל חזק ואמץ׳‪ ,‬מונח זרקא מונח סגול‪.‬‬ ‫רח”ל‪ ,‬מידע לגבי חניה לאורחי המלון המגיעים בשבת‪ ,‬שאלות לגבי סיורים וטיולים‬ ‫וכתב על כך המשך חכמה שמוכח דכוונת משה רבנו היתה‪,‬שלעיני כל ישראל חזק ואמץ‪ ,‬ולא תראה‬ ‫הנערכים מטעם המלון בשבת קודש‪ ,‬וכן בקשת מידע לגבי מסיבות או הופעות‬ ‫להם מורך‪ ,‬אלא תהיה קשה כברזל וגבור כארי נגד העם‪ ,‬אבל בצנעא הרי המלך נצטוה לבלתי רום‬ ‫הנערכות במלונות בשבת‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫לבבו‪ ,‬ויהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת”ח היה מחבקו ומנשקו‪ ,‬יעוי”ש‪.‬‬ ‫להתחמק מהשאלה או לענות בשלילה אין לנו אפשרות‪ ,‬כי מטעם בית המלון דורשים‬ ‫לאור זאת לכאורה מי שקרא ויקרא משה ליהושע לעיני כל ישראל ‪( -‬ואמר לו) ‪ -‬חזק ואמץ‪ ,‬הוא‬ ‫שניתן את השירות ללקוחות‪ ,‬ולהפנות אותם למספרי הטלפון הנצרכים להמשך הזמנה‪,‬‬ ‫מאבד את כל הפשט הנפלא הזה‪ ,‬ואולי ראוי לכתחילה לחזור ולקרא את הפרשה בטעמים נכונים?‬ ‫ושאלתנו היא האם מותר לנו להמשיך לעבוד במקום כזה‪ ,‬והאם כשאנו משיבות בחיוב‬ ‫אולם למעשה יש להעיר שהמשך חכמה כתב על דבריו הנפלאים שהם דרך צחות‪ ,‬ולכאורה פשטות‬ ‫אנחנו מסייעות לעוברי עבירה‪ ,‬או שמא אין בזה חשש?‬ ‫הפסוקים היא שדיבר אתו לעיני כל ישראל‪ ,‬וכמו שכתבו בהדר זקנים‪ ,‬שה”ר יעקב מאויילינ” ש פי׳‬ ‫תשובה‪ .‬הן אמנם נראה דאין כאן איסור דאורייתא של ׳לפני עוור׳‪ ,‬משום דלפני עוור‬ ‫שקרא משה אל יהושע לעיני כל ישראל וכל ישראל היו במעמד לפיכך חלק לו כבוד ואמר כי אתה‬ ‫זה רק כשאדם נותן מכשול לחבירו‪ ,‬או כשמייעץ לו לעבור על איסור‪ ,‬אבל אם השואל‬ ‫תבוא את העם הזה‪.‬‬ ‫רוצה בלאו הכי לעבור על איסור‪ ,‬והוא רק מספק לו מידע‪ ,‬וכלל לא בטוח שיעבור‬ ‫וכעין זה פירש באלשיך שזה היה לעיני כל ישראל‪ ,‬על כן אמר תבא את העם‪ ,‬ולא אמר תביא אתבני‬ ‫לבסוף‪ ,‬נראה שאין בזה לפני עוור‪ ,‬ומשני טעמים‪ :‬א‪ .‬כי זה לפני דלפני‪ ,‬שעד שהוא יעבור‬ ‫ישראל אל הארץ‪ ,‬כאשר אמר לו אחר כך באומרו (להלן לא‪ ,‬כג) ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ כי‬ ‫על האיסור‪ ,‬עדיין צריך לברר עוד הרבה פרטים‪ .‬ב‪ .‬שהרי הלה רוצה לעבור על איסור‪,‬‬ ‫אתה תביא את בני ישראל אל הארץ כו׳‪.‬‬ ‫ואם לא יעשה את זה כאן‪ ,‬יעשה זאת במקום אחר‪.‬‬ ‫אמנם כעין פירוש המשך חכמה פירש בכלי יקר‪ ,‬וז”ל‪ :‬׳ואני אומר שדבר זה דומה ממש בעיני למה‬ ‫אלא דמ” מ יש בזה איסור של מסייע לדבר עבירה‪ ,‬וכמו שכתב הרמב” ם בפירוש‬ ‫שאמר הקב”ה למשה (במדבר כ‪ ,‬יב) יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו‬ ‫המשניות (תרומות פ”ו מ”ג)‪ :‬׳הכלל אצלינו‪ ,‬אין שליח לדבר עבירה‪ ,‬והעושה את‬ ‫את הקהל וגו׳‪ ,‬התחיל בבני ישראל וסיים בקהל‪ ,‬וכבר ביארנו למעלה פרשת חוקת (שם) שהיו‬ ‫העבירה בעצמו הוא שמענישין אותו בית דין‪ .‬והמתעהו ומביא אותו לידי מכשול‪ ,‬או‬ ‫בישראל תמיד שתי כיתות‪ ,‬בני ישראל הם זרע אברהם יצחק ויעקב מאמינים בני מאמינים‪ ,‬אבל‬ ‫שצווהו על העבירה‪ ,‬או שסייעו עליה באיזה סיוע שהוא‪ ,‬אפילו בדיבור מועט‪ ,‬נענש‬ ‫הערב רב וכן הפחותים שבישראל נקראו בשם קהל או עם‪ .‬והנה מה שחטא משה בהכאת הסלע‬ ‫בידי שמים כפי ערך מה שעשה בסייעו‪ ,...‬אבל עובר הוא על מה שאמר ה׳ ולפני עור‬ ‫שלא גרם אל הרואים להביאם לידי אמונה בה׳ ללמוד קל וחומר מן הסלע כמו שפירש רש”י שם‬ ‫לא תתן מכשול אם גרם לעבירה‪ ,‬או שעובר על דבר ה׳ אל תשת ידך עם רשע אם סייע‬ ‫וכמו שנאמר יען לא האמנתם בי‪ ,‬שלא גרמתם להאמין בי‪ ,‬ואילו לא היו שם כי אם בנים מאמינים לא‬ ‫לחוטא׳‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫היה צריך לעשות לעיניהם דבר הגורם להם חיזוק באמונה‪ ,‬אבל מצד שהיה שם קהל גרים הצריכים‬ ‫ועוד‪ ,‬דגם אם לא היה בזה חטא של מסייע לעוברי עבירה‪ ,‬בכל זאת יש מצוות מחאה‪,‬‬ ‫חיזוק באמונה על כן הקפיד ה׳ ואמר יען לא האמנתם בי לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל‪,‬‬ ‫דכשאדם שומע שחברו רוצה לעבור על איסור‪ ,‬יש למחות בידו‪ .‬אמנם אי משום הא ‪-‬‬ ‫כי אילו היו כולם בני ישראל לא הייתי חושש אבל מאחר שיש בהם גם קהל בנים לא אמון בם והם‬ ‫יתכן שאין אדם חייב להפסיד ממון כדי למחות בידי עוברי עבירה ולהתפטר מעבודתו‪,‬‬ ‫צריכים תמיד למעשים אשר יחזקו ברכים כושלות באמונה על כן לא תביאו את הקהל אל הארץ‪,‬‬ ‫ובפרט בעניננו שמדובר באנשים שלא יועיל ולא יעזור מאומה אם ימחו בהם‪.‬‬ ‫כי אותו קהל צריכין לאיש אשר רוח בו אשר יעשה תמיד לעיניהם ניסים המחזיקים ידים רפות‬ ‫אמנם‪ ,‬גם אם לא היה בזה שום איסור מצד הדין‪ ,‬יש לדעת שהדבר חמור מאד שנשים‬ ‫באמונה‪.‬‬ ‫צדקניות צריכים להתעדכן על כל הפעילות המבוצעת בשבת בבתי מלון‪ ,‬וכן על‬ ‫׳ודומה לזה ממש אמר משה ליהושע לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה ומלת‬ ‫שאר פעולות הפריצות שנערכות שם‪ ,‬ושהן בעצמן צריכות לעדכן ולהשיב לאנשים‬ ‫לעיני כל ישראל מוסב אשלמטה לומר לעיני כל ישראל כל לרבות הגרים והמוקצים שבעם לעיני‬ ‫המתקשרים‪ ,‬ולהוציא מפיהם משפטים כמו ׳כן‪ ,‬יש לנו בריכה פתוחה בשבת׳‪ ,‬או‬ ‫כולם חזק ואמץ‪ ,‬רצה לומר עשה לעיניהם דברים הגורמים חיזוק באמונה יען כי אתה תבוא את העם‬ ‫׳אפשר לשלם על הארוחה בשבת׳ וכדומה‪ ,‬והמציאות מראה שאדם העוסק עם דברים‬ ‫הזה‪ ,‬כי יש בבני ישראל גם מוקצים שנקראו בשם עם‪ ,‬והם אינן חזקים באמונה כי ברע הם תמיד‪,‬‬ ‫כאלו‪ ,‬מתכהה בעיניו שמירת התורה והמצוות‪ ,‬ובוודאי שעבודה כזו היא לא עבודה‬ ‫על כן צריך אתה לעשות לעיניהם דברי חיזוק ואימוץ באמונה כדי שלא יקרה לך כדרך שקרה לי‪ ,‬כי‬ ‫כשרה לבנות ישראל‪ ,‬וכשאנו מתפללים על פרנסה בהיתר ולא באיסור‪ ,‬אין הכוונה על‬ ‫מצדם נאמר לי לכן לא תביאו את הקהל אל הארץ יען לא הקדשתם ה׳ לעיני בני ישראל‪ ,‬על כן אני‬ ‫עבודה כזו‪ ,‬ואם כן זה אין זה בגדר ההשתדלות לעבוד בפרנסה כזו‪.‬‬ ‫מזהירך שלעיני כל ישראל תהיה חזק ואמץ בדברים המסבבים האמונה ואז אתה תבוא את העם הזה‬ ‫ולמעשה נראה שאינן צריכות מיד להתפטר מעבודתם‪ ,‬אלא אדרבה ימשיכו בעבודתם‪,‬‬ ‫אל הארץ ולא יקרה לך כדרך שקרה לי‪.‬‬ ‫ואם אחד יתקשר וישאל האם יש ארוחות במלון ביום הכיפורים רח”ל‪ ,‬יאמרו לו‪ :‬׳מצד‬ ‫'דבר אחר לעיני כל ישראל חזק ואמץ‪ ,‬לפישעיני כל ישראלעליו וממנו יראו וכן יעשו‪ ,‬על כן ביותר הוא‬ ‫המלון יש‪ ,‬אבל תדע שמי שאוכל ביום הכיפורים עלול להיחנק באמצע האכילה׳‪ ,‬וכן‬ ‫צריך להתחזק בתורה ויראתה׳ לעיניהם על דרך קשוט עצמך תחילה (בבא מציעא דף קז ע”ב) כי הוא‬ ‫אם ישאל האם הבריכה פתוחה בשבת‪ ,‬יאמרו לו‪ :‬׳הבריכה פתוחה‪ ,‬אך ההולך בשבת‬ ‫כיתד שהכל תולין בו‪ .‬וזה שאמר כי אתה תבוא את העם רצה לומר הטובים שבישראל אינן חושדין‬ ‫לבריכה עלול לטבוע‪ ,‬כי התורה אוסרת את זה‪ ,‬ומחלליה מות יומת׳‪ ,‬וכעין זה בשאר‬ ‫בכשרים כל כך כמו הפחותים ובעבורם צריך אתה להיות נזהר ביותר לעיניהם׳‪ ,‬עכ”ל הכלי יקר‪.‬‬ ‫השאלות שיענו את התשובות הנכונות‪ ,‬אך בד בבד גם ילבשו עוז למחות בידי עוברי‬ ‫לאור זאת כיון שיש שני פירושים בפסוק‪ ,‬יש לקרוא כפי הטעמים‪ ,‬ואם לא קרא עם הטעמים‪ ,‬אלא‬ ‫עבירה‪.‬‬ ‫קרא לעיני כל ישראל‪ ,‬חזק ואמץ‪ ,‬לפי פירושו של המשך חכמה [אמנם כתב על פירושו שהוא רק‬ ‫ואם יפטרו אותם עלשענו תשובות כאלו‪ ,‬שישמחו שפיטרו אותם על שמחו בידי עוברי‬ ‫דרך צחות]‪ ,‬והכלי יקר‪ ,‬שינה ממשמעות הפסוק‪ ,‬והיה מן הראוי לחזור על הפסוק‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫עבירה‪ ,‬ויש בידם שכר גדול‪ ,‬ובעזרת השם ימצאו פרנסה טובה וכשרה בנחת ובהיתר‪.‬‬ ‫‪C‬־‬ ‫יו״ל ע"י מערכת ״קובץ גליונות" ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫־כ‬ ‫• מעשה חמד • מהנעשה והנשמע בבית מרן שליט״א‬ ‫ואנחנו בלשנו אחריו וראינו שבקיץ הוא לא הולך בדרך הקצרה מעץ חיים עד הבית שלו‪ ,‬אלא הוא‬ ‫מרן רבינו שליט״א בפתיחת זמן אלול למלמדי תשב״ר‪:‬‬ ‫עושה סיבוב‪ .‬רצינו לדעת למה הוא עושה סיבוב‪ .‬את מי שואלים? רק את קרובי המשפחה‪ .‬הלכו‬ ‫'אתם צבא הגנה לישראל האמיתי! ‪ -‬הם גנבו לנו את השם'‬ ‫וניגשו לרבנית ואמרו לה‪ :‬אנחנו רוצים לדעת‪ ,‬הרבנית‪ ,‬למה רבי איסר זלמן הולך בדרך הזאת?‬ ‫בשיחת חיזוק מיוחדת שמסר מרן עמוד ההוראה הגרי׳י זילברשטיין שליטי׳א לצוות המלמדים‬ ‫והיא השיבה‪ :‬יש שם אבטיחים מאוד יפים‪ ,‬הוא מפחד שייתן עין הרע!‬ ‫בתי׳ת בית דוד בחולון לרגל פתיחת זמן אלול‪ ,‬אמר‪' :‬אתם הכח והנשק הכי גדול שיש בעולם נגד‬ ‫”אם מישהו אחר היה אומר לי את זה‪ ,‬הייתי אומר לו שאתה אומר בדיחה‪ ,‬או שאתה לא מכיר את‬ ‫האטום האיראני' | 'הזעם נגד לומדי התורה הוא נורא ממש' | 'סיפורי צדיקים של התעוררות‬ ‫רבי איסר זלמן‪ ,‬אולי אתה מתחלף במישהו אחר‪ ,‬מה פתאום שהוא יסתכל על האבטיחים בכלל?‬ ‫וירי׳ש יכולים מאד לעזור' | שני מעשים מופלאים שראה רבינו שליטי׳א בעיניו אצל מרן הגראי׳ז‬ ‫”אבל היות וזה כתוב בגמרא (בבא בתרא דף ב ע”ב)‪ ,‬דאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב‪ ,‬אסור‬ ‫מלצר זצי׳ל‪:‬‬ ‫לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה‪ ,‬וכמו שפירש רש”י שם 'שלא יזיקנו‬ ‫בימים האחרונים‪ ,‬נכנסו לחדר לימודו של מרן רבינו שליט”א צוות המלמדים והמחנכים בתלמוד‬ ‫בעין רעה'‪ .‬איזה תבואה יש לנו בירושלים? כשיש פירות טובים כמו אבטיח אדום‪ ,‬זה כמו מה‬ ‫תורה 'בית דוד' בחולון‪ ,‬אשר עומד בנשיאותו של מרן רבינו שליט”א‪ ,‬יחד עם מנהל הת” ת המסור‬ ‫שהגמרא דיברה‪ ,‬ולכן הוא ברוב טובו פחד וחשש לזה‪ ,‬ממש לא ייאמן‪.‬‬ ‫הרב אברהם עובדיה שליט”א‪ ,‬בכדי לשמוע דברי חיזוק והדרכה בפתח שנת הלימודים החדשה‪.‬‬ ‫”עוד סיפור קטן הדברים האלה הם קטנים‪ ,‬אבל באמת הם גדולים‪ ,‬וצריכים לספר לילדים סיפורי‬ ‫רבינו האריך בדברים היוצאים מן הלב‪ ,‬ודיבר על כמה נקודות מעשיות ומיוחדות‪ ,‬הנוגעות למצב‬ ‫צדיקים‪ .‬אני למדתי אצל רבי איסר זלמן בחיידר‪ .‬בא עני דפק וביקש צדקה‪ .‬אז אמר לו רבי איסר‬ ‫הכללי בו אנו נמצאים כעת‪ ,‬להלן תמלול מלא מדבריו הנרגשים של רבינו‪:‬‬ ‫זלמן‪ :‬אין לי כרגע כסף‪ .‬אז הוא הלך‪ .‬והנה כעבור רגע‪ ,‬נכנסה הרבנית ביילא הינדא ע”ה ואומרת לו‬ ‫תחילה פתח בהתייחסות על המצב הבטחוני הרגיש והלא‪-‬יציב‪” :‬תראו יקיריי‪ ,‬אתם יודעים מה‬ ‫שנשפך לה כל החלב מהסיר על האש‪ ,‬ואמרה שאינה יודעת מדוע זה התרחש‪ .‬אז אמר רבי איסר‬ ‫היום הפחד של ראשי הממשלה כאן? פצצת אטום‪ .‬ברור לו שלאיראן יש פצצת אטום‪ ,‬כי הרי‬ ‫זלמן‪ :‬אני כן יודע למה זה‪ ...‬כי הוא לא הביא צדקה לעני‪.‬‬ ‫ראש השקרנים שיש בעולם זה איראן‪ ,‬הם השקרנים הכי גדולים שיש בעולם‪ .‬הוא אומר שמתוך‬ ‫”הוא יצא לרחוב ורדף אחרי העני‪ ,‬רבי יענקל! אז ר' יענקל העני אומר לרבי איסר זלמן‪' :‬אה‪ ,‬כבר‬ ‫זה שמדברים בלהט ובאמונה‪ ,‬נראה לו שיש להם את האטום‪ .‬אטום זה הפחד הכי גדול היום‬ ‫נשפך אצלך משהו'‪ ,...‬ירושלים זה עיר של אמת‪ ,‬אך רבי איסר זלמן ראה את זה ולא הגיב‪ ,‬הוא רק‬ ‫בעולם‪ ,‬ושמעתי שהממשלה כאן מפחדים מהאטום‪.‬‬ ‫ביקש סליחה שלא היה לו כסף‪.‬‬ ‫״אתם יודעים מי זה הכוח הכי גדול נגד האטום? אתם!‪ ,‬איך? ‪ -‬יש ילדים שאין בהם חטא‪ ,‬זה‬ ‫”זה נקרא סיפורי צדיקים‪ ,‬וזה מה שצריכים לעשות‪ .‬מצווה על כל אחד מיקירינו האהובים לראות‬ ‫התינוקות של בית רבן האלה שנמצאים פה‪ .‬התפילה שלהם היא תפילה‪ ,‬הלימוד שלהם זה‬ ‫סיפור צדיקים‪ ,‬לספר דברים של איכות‪ ,‬כמו המעשה הזה שהיה בשבילי מוסר השכל גדול‪.‬‬ ‫לימוד‪ ,‬אין מקטרג‪ .‬כשהמן בא למרדכי והוא שמע שהוא לומד איתם הלכות קמיצה‪ ,‬אז הוא אמר‬ ‫'אני אבוד'‪ ,‬הוא גם ידע שלעם ישראל יש נשק‪ ,‬והנשק שיש לנו זה לא בתופים ולא במחולות‪,‬‬ ‫לסיום‪ ,‬שב רבינו וחיזק את צוות המלמדים‪ :‬״אלו הדברים שיש להגיד לתלמידי חכמים העוסקים‬ ‫הנשק שלנו זה הילדים!‬ ‫בצבא הגנה לישראל‪ .‬מי זה צבא הגנה לישראל? אתם! אתם הלומדים עם הילדים‪ ,‬זה צבא הגנה‬ ‫”אתם יקיריי‪ ,‬אתם הנשק של העם היהודי‪ .‬אתם מלמדי תינוקות שאין בהם חטא‪ ,‬שהם הנשק‬ ‫לישראל האמיתי‪ ,‬הם גנבו לנו את השם‪ ,‬זה שם לא שלהם‪ ,‬צבא הגנה לישראל זה אנחנו״‪.‬‬ ‫שלנו‪ .‬צריך שהילדים ילמדו טוב‪ ,‬זה רק בידינו אנחנו‪ ,‬ילדים שלומדים טוב‪ ,‬הם המגן על העם‬ ‫וכאן הפנה רבינו את מבטו מחדר לימודו‪ ,‬היישר להיכל הכולל המלא וגדוש בעשרות אברכים‬ ‫היהודי‪.‬‬ ‫תלמידי חכמים שיושבים ושוקדים על תלמודם‪ ,‬כאשר קול התורה נשמע ועולה למרחקים‬ ‫בלהבת אש התורה הבוערת ויוקדת בכולל‪ ,‬בצל האילן הגדול שעומד על כל אחד ואחד ואומר‬ ‫לאחר מכן התייחס רבינו על הצורך להתנהג בדרך ארץ‪ ,‬בכדי לא לעורר ולהוסיף זעם נוסף על‬ ‫לו 'גדל'‪:‬‬ ‫ציבור שומרי התורה והמצוות‪”:‬יש ילדים שאני רואה אותם ברחוב‪ ,‬משתוללים קצת ככה‪ ,‬הולכים‬ ‫”בואו תראו מה שהולך פה‪ ,‬יושבים פה אברכים ולא מורידים לרגע את הראש מהגמרא‪ ,‬תסתכלו‪,‬‬ ‫ככה‪ ,‬וזה מאוד לא טוב‪ ,...‬צריכים מאד להיזהר עם הילדים ברחוב‪ ,‬אם אנשים רואים אותם בחוץ‬ ‫מצוה להסתכל‪ ,‬בואו תסתכלו פה‪ ,‬הם כולם כמעט עם סמיכה להוראה‪ ,‬ואין פה אחד שמדבר‬ ‫ככה מסתובבים בחופשיות‪ ,...‬הזעם נגד לומדי התורה הוא נורא ממש‪ .‬הם אומרים‪' :‬כולנו כאן‬ ‫דברים בטלים‪ ,‬אין אחד שחולם על דברים בטלים‪ ,‬זה נקרא צבא הגנה לישראל‪ .‬תסתכלו פה‪,‬‬ ‫נמצאים במלחמה‪ ,‬ותראה איך שהם מהלכים ברחוב ככה‪ ,‬מסתכלים פה‪ ,‬מסתכלים שם‪ ,‬יש כאלה‬ ‫תראו פה‪ ,‬יושבים פה יומם ולילה‪ ,‬מילה אחת אף אחד לא ישמע פה”‪...‬‬ ‫שגם מעשנים כמה סיגריות‪ ,‬האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה'‪ ,‬זה הרס!‬ ‫בסיום דבריו בירך רבינו את צוות המלמדים מעומקא דליבא‪” :‬יקיריי אהוביי‪ ,‬שהקב”ה יעזור‬ ‫״אתם‪ ,‬יקיריי‪ ,‬הממונים היום על צבא הגנה לישראל‪ .‬מה זה הצבא שיש לנו? הצבא ‪ -‬זה הצבא‬ ‫ונצליח לעשות את המשימה שלנו‪ .‬האיראנים הרי רוצים להכין רק דבר אחד‪ ,‬פצצת אטום‪ ,‬וזה‬ ‫שלנו‪ .‬ילדים שהולכים ברחוב בדרך ארץ ומתנהגים בדרך ארץ וברצינות‪ ,‬זה הנשק הכי גדול שיש‬ ‫הפחד של כולם‪ ,‬אבל זו התשובה‪ :‬לא לפחד‪ ,‬אלא להיות פה (בכולל)‪ ,‬או להיות פה (בתלמוד תורה)‬ ‫בעולם‪ ,‬וזה בידכם‪.‬‬ ‫יותר נכון‪ .‬כל סוב יהיה לכם בעזרת השם״‪.‬‬ ‫וכאן עבר מרן שליט”א והתייחס לחלק הפרקטי‪ ,‬כיצד מוטלת עבודת הקודש על צוות המחנכים‬ ‫סי ^ טו ב‪-‬ו ד ד כ ^ טו ^‬ ‫והמלמדים‪”:‬להחדיר בהם ולספר להם שיש אטום‪ ,‬אני לא יודע אם זה בדיוק הדרך הנכונה‪ .‬אבל‬ ‫תראו את התמונה הזאת‪ ,‬זה מו”ח מרן הגרי” ש אלישיב זצ”ל‪ ,‬בואו ואספר לכם מה שהיה עמו‪:‬‬ ‫י ה א ?‪ 1‬ע ו ב י ש ר א ל‪1‬‬ ‫”בירושלים הגיע בזמנו לראשונה כדור פורח (צפלין)‪ .‬והרב אלישיב שמע שהגיע כדור פורח‪ ,‬אז‬ ‫ברכות ואיחולים נשגר מעומקא דליבא‬ ‫הוא יצא מהבית על מנת לראות את זה‪ .‬ואחרי פסיעה אחת‪ ,‬הוא מיד אמר לעצמו‪' :‬תתבייש‬ ‫לנכדו חביבו ותלמידו הגדול של מק רבעו ש^יטי׳א‬ ‫לך‪ ,‬עם ישראל זקוק לישועות ואתה הולך לראות כדור פורח? אתה משוגע אתה?‪ ,‬בשביל זה‬ ‫הרהי׳ג ר אדיה זילברשטיין שליטי׳א‬ ‫נולדת בעולם? לראות כדור פורח?'‪ ,‬ומיד חזר בחזרה‪ ,‬אע”פ שמאד רצה לראות את הפלא הזה‬ ‫המזכה את הרבים מתורת זקנו הגדולשליטי׳א‬ ‫הוא התאפק וסגר את עצמו במנעול‪ ,‬אין כדור‪ ,‬אין פורח‪ ,‬יש רק דבר אחד יש‪ ,‬תורה הקדושה!‬ ‫בגליון ׳דברי חמד׳ ובגאון ׳כארי יתנשא׳ ועוד‪...‬‬ ‫סיפורי צדיקים מאוד יכולים לעזור‪ ,‬סיפורים של צדיקים מאוד מאוד חשובים‪ ,‬סיפורי צדיקים‬ ‫לרגל הולרת כנו ככודו בשעטומוי׳צ‬ ‫של התעוררות ושל יראת שמים‪.‬‬ ‫יהי רצק שיזכה להכניסו בבריתו של אאעי׳ה בעתו ובזמנו‬ ‫ולגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים‬ ‫וכאן חשף מרן שליט”א שני סיפורי הוד עם ניחוח ירושלמי קדום‪ ,‬אותם ראה וספג בילדותו‬ ‫‪0‬‬ ‫ולהמשיך בעבודת הקודש להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫בעיה”ק ירושלים‪” :‬אתן לכן דוגמא נוספת לסיפורים של יר”ש‪ ,‬אני למדתי בת” ת עץ חיים‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מע^יא‪ ,‬וכל טוב סלה!‪) ,).‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬הייתי ילד קטן‪ ,‬והרבי שלנו היה מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ”ל (בעל אבן האזל)‪,‬‬ ‫אחודה נא חידה‬ ‫ניתן להאזין להקלטות ופסקי הלכה המתעדכנים מדי יום‬ ‫ממרן רבינו שליט״א‪ ,‬וכן שיעור יומי בהלכות שבת ועוד‪,‬‬ ‫שני אנשים קוראים ק״ש בריחוק ד׳ אמות זה מזה‪ ,‬ושני המקומות נקיים‪ ,‬ואין שם בית הקברות‪,‬‬ ‫בקו ׳שיח יצחק'‪03-313 0582 ,‬‬ ‫ואעפ״ה אחד יצא ידי חובתו‪ ,‬ואילו חברו לא יצא ידי חובתו?‬ ‫לעדכונים על דרשות ושיעורים‪ ,‬וכן על מיקומו של רבינו‬ ‫(התשובה לחידה‪ ,‬אי” ה בגליון הבא‪ ,‬החידה מ א ת ידידינו הרב ארז חזני שליט׳׳א)‬ ‫בשבת הקרובה בקו 'דברי חמד' ‪079-6077-468‬‬ ‫תשובה לחידה משבוע שעבר‪ :‬איך יתכן שאדם יקדש פעמיים זה אחר זה ובכל קידוש יצא ידי חובתו?‬ ‫‪+‬מאורימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫תשובה‪ .‬א‪ .‬חולה שלא התפלל וגם לא היה לו יין לקדש בליל ראש השנה שחל בשבת‪ ,‬וגם לא ביום עד בין השמשות ואז נתאפשר לו‬ ‫לקבלת העלון‪ ,‬פסקי הלכה‪ ,‬ועדכונים ממרן שליט״א‪,‬‬ ‫לקדש‪ .‬וגם בליל ב' דראש השנה לא יוכל לקדש כי אם בבין השמשות‪ ,‬נמצא‪ ,‬שכעת הוא חייב לקדש תחילה קידוש של שבת בשם‬ ‫ניתן להרשם במייל ‪, a0527642209@gmail.c0m‬‬ ‫ומלכות‪ ,‬מדין ספק דאורייתא לחומרא‪ .‬ולאחר מכן עליו לקדש קידוש של ליל ב' דראש השנה [יקה”ז ‪ -‬יין‪ ,‬קידוש‪ ,‬הבדלה‪ ,‬זמן]‪ .‬אך‬ ‫ובפלאפון הנ״ל‪ ,‬או בכתובת מייל ‪gmail.com @3126877‬‬ ‫לא יברך על הנר‪ ,‬מפני שהוא עדיין בין השמשות של שבת קודש‪ ,‬כמבואר בשו”ע (סימן רצג ס”ג) שהמבדיל במוצאי שבת מבעוד יום‬ ‫ובפלאפון ‪.05331268 77‬‬ ‫לא יברך על הנר‪ .‬ב‪ .‬אופן נוסף להשיב על חידתנו הוא על פי דברי רבינו החיד”א בברכי יוסף (סימן רעב סק”א)‪ ,‬שדן לומר שהמקדש‬ ‫על יין מגולה‪ ,‬ולאחר מכן הביאו לו יין שאינו מגולה‪ ,‬על אף שכבר יצא ידי חובת קידוש‪ ,‬יוכל לקדש שוב (והוכיח ממנחות דף סד ע”א)‪.‬‬ ‫‪X .‬‬ ‫יו"_ל ע"י מערכת "קובץ גליונות" ‪k. gilyonot@gmail. com‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫נ‬ ‫מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט׳׳א‬ ‫<ז ‪ 9‬תור־תיו שר ‪49‬‬ ‫במצות בתיבת ס״ת של מלך‬ ‫_____________במצות בתיבת ס״ת בזה״ז _____________‬ ‫לכאורה מלך שהניחו לו אבותיו ב' ס"ת וכ"ש כשהניח לו אביו המלך‬ ‫ועתה כתבו לכם א ת השירה הזאת (ל״א י״ט)‬ ‫גם ס"ת דמלך (המוגהת ע"פ ס פר העזרה)‪ ,‬מ"ש מלך מהדיוט שאינו‬ ‫אשכחן במצות כתיבת ס"ת ד מקרא מלא כתוב ועתה כתבו לכם את‬ ‫אלא ענין לכתחלה שיכתוב בעצמו אף שהניחו לו אבותיו והרי בשניהם‬ ‫השירה הזאת‪ ,‬ואפ"ה ד ע ת הרא"ש דבזה"ז יוצאים בשאר ספרי ם מכיון‬ ‫כתיבה כתיב בהו ומ"מ אינו לעיכובא‪ ,‬והי' אפ שר לומר דמצות כתיבת‬ ‫דענינו לימוד‪ ,‬ועי' ט"ז ובהגר"א ופ"ת יו"ד סימן ע"ר‪.‬‬ ‫ס"ת דמלך אינו אלא כשהוא מלך כדכתיב והי' כשבתו וגו' וכתב וגו'‪,‬‬ ‫ולדעת רמב"ן ודעימי' שברכות התורה מה"ת אם הוא דוקא על מקרא‬ ‫אבל לא משמע כן‪ ,‬דפ שטא דמילתא שמלך צריך שיהא לו ס"ת שניי'‬ ‫(ואולי בעי קריאה מס"ת‪ ,‬ועי' משכנ"י סימן ס"ג דס"ל שהוא דוקא‬ ‫כשמינוהו למלך והיינו והי' כשבתו וגו'‪ ,‬גם משמע מהך קרא שאין עליו‬ ‫בקריאה בציבור כההיא דמשה ומיהו במ"ב הנ"ל לא פ ס ק כן) או הא‬ ‫חיוב להקדים הכתיבה כדי שיהא לו מיד כשימלוך אף אם ידוע שעומדין‬ ‫דקיי"ל דאף למדר ש ומשנה ותלמוד הוא ג"כ מה"ת‪ ,‬וכן יש לעיין‬ ‫למנותו למלך‪ ,‬ואפשר דמיד כשמינוהו עליו להזדרז ע"י כמה סופרים‬ ‫בנביאים וכתובים מהו‪ ,‬ותו מ ס ת פ קנ א בלימוד מצוות דרבנן כנר חנוכה‬ ‫שיכתבו לו ומיהו אפ שר שלא תהא כ"כ נאה ע"י כמה כתיבות ושרי לי'‬ ‫מהו‪.‬‬ ‫לכתוב ס"ת נאה‪ ,‬ויש להסתפק בהא דבעי ס"ת שניי' דענינו והיתה עמו‬ ‫וקרא וגו' שתהא אצלו בתמידות‪ ,‬אם יש לו לנהוג כך בס"ת של עצמו כל‬ ‫ואין לומר דמאחר דגבי משה לא אשכחן אלא בתורה שבכתב אין לנו‬ ‫זמן שלא נכתבה השני' (וכן באם נאבדה לו השניי') או שאין המצוה אלא‬ ‫מקור ליותר מזה דאפ שר דחז"ל הבינו שענינו כבוד התורה ומצות‬ ‫בס"ת הנוספת וצל"ע בזה‪.‬‬ ‫לימודה ותורה שבע"פ שנ מסרה למשה כתורה שבכתב דמי לענין זה‪.‬‬ ‫משנרת יושר‬ ‫והמ"א סימן ס"א ועי' מ"ב שם‪( ,‬ועי' ח"א כלל כ"א דין י"ט שכבר העיר‬ ‫בענין מה שנוהגים לומר בסליחות אנו לקה ועיננו לקה‬ ‫בזה)‪.‬‬ ‫איתא במתני' בסוכה (נ"א ב') ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין אנו ליה‬ ‫אך מצוה ליישב המנהג‪ ,‬ואפשר לכאורה דדוקא בהיו אומרים המה‬ ‫וליה עינינו‪ ,‬ופריך בגמ' שם נ"ג ב' איני והאר"ז כל האומר שמע שמע‬ ‫משתחוים קדמה ואנו כו' דאיכא בזה קבלת מלכות שמים‪ ,‬משא"כ‬ ‫כאילו אמר מודים מודים אלא הכי אמרי המה משתחוים קדמה ואנו ליה‬ ‫בסליחות‪ ,‬והנה פריך בגמ' מדר"ז ולא ממתני' דמודים‪ ,‬דחשש ב' רשויות‬ ‫משתחוים (כגי' ב"ח) ועינינו ליה מיחלות‪ ,‬והנה בברכות ל"ג ובמגילה כ"ה‬ ‫בקבלת עול מלכות שמים מדר"ז למדנו‪ ,‬ואע"ג דבדר"ז ובמודים שכופל‬ ‫מסקינן דאיכא תרי גווני בהא דשמע שמע והיינו אי כופל כל הפסוק ב"פ‬ ‫ממש אותן תיבות היה אפ שר דהוי טפי חשש ב' רשויות‪ ,‬והכא הרי מצד‬ ‫או מילתא מילתא חוזר ושונה ובחדא משתקין ובחדא לא הוי רק מגונה‪,‬‬ ‫נוסח הלשון של השבח‪ ,‬י"ל דהוא נאות‪( ,‬לולא דמיחזי כב' רשויות)‪,‬‬ ‫ונחלקו הראשונים ז"ל אי בפסוקא משתקין או במילתא ואנן קיי"ל‬ ‫אפשר דס"ל לגמ' דב שעת היחוד וקבלת עומ"ש אין מקום אף לכפול‬ ‫כשניהם להחמיר כמ"ש הטור או"ח סימן ס"א‪ ,‬ולכאורה מדפריך מהא‬ ‫שבח בנוסח הנאות‪ ,‬ואפשר דעיקרו דשונין הוא מטעם חיזוק לאמרו‬ ‫דר"ז דמשתקין קאמר משמע דגוונא דמתניתין הוי דומיא דהך שמע‬ ‫ב"פ אלא דשינו קצת ל תפארת הלשון ופריך דכה"ג אין כפילה מעליותא‪,‬‬ ‫שמע דמשתקין‪ ,‬ואפשר לומר דבזה דומה לב' רשויות לכו"ע‪ ,‬דלפרש"י‬ ‫וצל"ע‪.‬‬ ‫דמילתא מילתא הוי כמתלוצץ ולא מיחזי כב' רשויות‪ ,‬לא שייך בהא‪ ,‬וגם‬ ‫להמפרשים דבפסוקא לא שייך בכפילתו ב' רשויות‪ ,‬ורק במילתא‪ ,‬יש‬ ‫אמירת ׳מלאבי רחמים משרתי עליון חלו נא ובו''‬ ‫לדמות בהא למילתא מילתא‪.‬‬ ‫מה שאומרים בסליחות מלאכי רחמים מ שרתי עליון חלו נא וכו'‪ ,‬עי'‬ ‫והנה למאי דמתרצינן דהכי אמרי כו' פרש"י משום דאתרי מילתא‬ ‫בכתר ראש הנהגות מרן הגר"ח מוולוזין ז"ל אות צ"ג שלא אמרו‪ ,‬והי'‬ ‫מדכרינן לא מיחזי כב' רשויות‪ ,‬ומה דנ שתנה בל' זה ל' המשנה‪ ,‬ועינינו‬ ‫אומר אבות העולם אהובי עליון חלו נא כו'‪ ,‬אבל לא מחה להאומרים‬ ‫לקה במקום ולקה עינינו‪( ,‬מיהו בפרש"י הגי' כמו במתני') אפ שר דהוא‬ ‫עי"ש‪ .‬וי"א משמי' דמרן החזו"א זללה"ה שאין קפידא לאומרו‪[ ,‬ועי'‬ ‫משום תיקון הלשון אבל לענין ב' רשויות לא בעינן אלא לאדכורי אתרי‬ ‫בשו"ת חת"ס או"ח סי' קס"ו שלא הקפיד מלאומרו‪ ,‬אך מכניסי רחמים‬ ‫מילתא וכבפרש"י‪ ,‬ולמדנו דאף שינוי לשון זה לא מהני אא"כ מדכר אתרי‬ ‫כו' לא הי' אומר והי' מאריך בנפ"א עד שהגיע ש"ץ לשומר ישראל‪,‬‬ ‫מילתא‪.‬‬ ‫ומובא שם שמהר"ל מפראג מיאן לאומרו‪( ,‬וע"ש לענין פיוט די"ג מדות‬ ‫ולפ"ז צ"ע במה שנהגו לומר בסליחות ובכל ז א ת אנו ל' ועינינו ל'‪,‬‬ ‫האמורות בחנינה])‪.‬‬ ‫גם אין להקל מ טעם דנהגו כך וכל הקהל אומרים אותו וכמ"ש הב"י‬ ‫‪053-3145900‬‬ ‫‪0‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪:‬‬ ‫)‬ ‫־כל אדם חייב להתעלות לדרגות יותר גבוהות‪ ,‬כל אחד כ‪5‬י דרגתו ויכלתו‬ ‫דרב הונא ועותריה דרב חסדא ויהבו לי ענותנותיה דרבה בר רב‬ ‫מתוך דר ש ת שב ת שובה שנ ת ת שס״ ט‬ ‫הונא לא יהבו לי‪ ,‬ולפעמים צריך תענית כהא דב’’ מ פיה א' ברב‬ ‫אי ת א בסוטה מייט משמת בן עזאי בטלו השקדנים כוי משמת‬ ‫יוסף ור' זירא‪ ,‬ועי' נדה ע' ב' על חכמה ועושר ובנים זכרים דצריך‬ ‫רבי בטלה ענוה ויראת חטא‪ ,‬והדבר צריך ביאור‪ ,‬ואפשר דהענין‬ ‫מלבד השתדלות לבקש רחמים עיש‪ ,‬ועי' מו׳׳ק שם ובתודייה אלא‪,‬‬ ‫להיות בתמידות בדרגה גבוהה כדבר הקנוי והמוטבע באדם בלי‬ ‫לענין במזלא תליא מילתא‪.‬‬ ‫שום חליפות למו‪ ,‬וזה כבר בטל‪ ,‬דתלמידיהם ואחרים אף שהיו ג"כ‬ ‫ענין המעלות באדם ומה נחשב לכשלון וחטא‪ ,‬תלוי בגודל נשמתו‬ ‫במדרגות הללו‪ ,‬אבל הי' יכול להיות בעולה ויורד‪ ,‬וקראוהו בלשון‬ ‫ובדרגתו הגדולה‪ ,‬וכענין מדקדק עם סביביו כחוט השערה‪ ,‬כשאנו‬ ‫בטלו‪ ,‬אמנם סת ם שינויים בדרגות מצאנו טובא וכגון תענית כיה‬ ‫אומרים נוסח הוידוי של רבינו נסים ביוייכ קטן נדמה לנו הרבה‬ ‫ב' לענין מעביר על מדותיו‪ ,‬אף שודאי שניהם היו מעבירין כו'‪,‬‬ ‫דברים כוידוי שוא‪ ,‬ובודאי שעלינו לראות כך עליו‪ ,‬אבל הגדול לפי‬ ‫ובסנהדרין פיח ב' יהבו בי' רבנן עיניהון כו'‪ ,‬וברייה י"ז א' הואיל ולא‬ ‫דרגתו הגבוהה מאוד מרגיש שעדיין חסר במדת השלימות‪ ,‬ותעלה‬ ‫מוקים כו'‪ ,‬אף שהיו עוד בכעין זה‪.‬‬ ‫על לבך חרדת ריבייז בגמ' ברכות כמייש הראייש במוסריו‪ ,‬שנראה‬ ‫והנה גם בכגון יראת חטא דאמרינן שבטלה אמנם מצאנו בזה‬ ‫לנו ג’’ כ פחדו כדברים רחוקים‪.‬‬ ‫דרגות שונות‪ ,‬ברבינו יונה בפייד דאבות מיה הלומד ע"מ ללמד‬ ‫והנה הדברים מתבארים ומאירים קצת עייפ המבואר בליקוטים‬ ‫כו'‪ ,‬וז״ל פי' חס ושלום שאין זה מדבר בלומד על מנת ללמד ולא‬ ‫הנדפס במשניות אבות פייב מייח אם למדת תורה הרבה כו'‪,‬‬ ‫לעשות שזה אין מספיקין בידו לא ללמוד ולא ללמד אלא על מנת‬ ‫שכתוב שם וזיל ושמעתי מפי הרב הגדול מרן מהרייר אברהם‬ ‫לעשות איסור והיתר כמשמעו ולא שיטרח ויעיין הרבה [אולי]‬ ‫סכנדרי ששמע מפי סופרים איש מפי איש מפי הרמביים שאדם‬ ‫ימצא איסור בדברים המותרים אך לוקח הדברים כפשוטן מפני‬ ‫גדול לא היה רוצה לקרות וידוי יוהייכ כי יודע בעצמו שלא עשה‬ ‫כך אין מספיקין בידו אלא כפי מחשבתו ללמוד וללמד‪ ,‬והלומד‬ ‫דבר עבירה ולמה ידבר שקרים לפניו יתברך והוא חותמו אמת‪,‬‬ ‫על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות‪ ,‬ר"ל שדעתו‬ ‫והשיבו הרמביים אלו ידעת אתה הנלבב כמה חומר עבודת השם‬ ‫לפלפל בלימוד כדי לדעת אמת הדברים ורצונו לטרוח כמה ימים‬ ‫יתעלה וכמה צריך לעבוד את האלוה הזה והיית מקיף העבודה‬ ‫ושנים להשיג דבר קטן ולנהוג עצמו על פי האמת הרי זה למד‬ ‫הראויה והמוכרחת לאדון הזה היית יודע בודאי שאין כל יום שאין‬ ‫ע"מ לעשות‪ ,‬שכל עיקר מחשבתו אין כי אם אל המעשה להיות‬ ‫אתה עושה כל האמור בוידוי ועוד נוסף כהנה וכהנה וכל אדם‬ ‫אמיתי‪ .‬ולפיכך מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות שהכל בכלל‬ ‫נידון לפי גודל חכמתו שהרי מצינו שדוד המלך עייה נכתב עליו‬ ‫המעשה עכייל‪ ,‬ודרגות הללו מצויים גם בזמנינו‪ ,‬ומיהו כגון אלו אין‬ ‫עון אייא והיא היתה מגורשת מאוריה ועון הריגתו אף כי היה חייב‬ ‫בזה ליישב הא דבטלה יראת חטא‪ ,‬דודאי היו גם אח"כ כאלו של‬ ‫מיתה ועון ציצית של המלך שאול אף כי היה רודפו והיה חייב מדין‬ ‫ע"מ לעשות‪.‬‬ ‫מחתרת וכן כל כיוצא בזה לפי מה שהוא אדם כן משפטו ושאתו‬ ‫ואולי י"ל בעייא דכמו דמשה ע"ה הי' עניו מכל האדם אשר על פני‬ ‫ואף על דבר זה שדברת עתיד אתה ליתן את הדין עכייל‪ ,‬ויעוייייש‪,‬‬ ‫האדמה ולא הי' אחד בדרגתו דבענוה איכא דרגות עד כמה יעביר‬ ‫ומצאנו כמה תביעות על אבותינו על יעקב על שסגר את דינה ולא‬ ‫על מדותיו ולא יקפיד אם על כל דבר או שתלוי מה וכגון הא דסוטה‬ ‫נתנה לעשו‪ ,‬וסבל ממעשה שכם‪ ,‬ועל אמרו לפרעה מעט ורעים‬ ‫מ' א' מריש כו' עינותנא אנא כיון דחזינא כו' ולא קפיד אמינא לאו‬ ‫כו' ונתקצרו ימיו‪ ,‬ולמשה נאמר סו׳׳פ שמות עתה תראה וגו' ולא‬ ‫עינותנא אנא‪ ,‬ואף שהי' עניו וג"כ לא הקפיד על הא דדביתהו‬ ‫בכניסת הארץ עי' רשייי שם‪ ,‬וליוסף הוסיפו שנתיים משום וזכרתני‬ ‫דאמורי'‪ ,‬וויתר על להיות רישא‪ ,‬ואפשר דרבי לא הקפיד על דברים‬ ‫אתך‪[ ,‬ובאברהם ושרה עם הגר לפי' רמביין שם עיש]‪ ,‬וכבר הזכרנו‬ ‫גדולים או על שום דבר (ול׳׳ק משלהי הוריות עייש) ובזה אמרו‬ ‫מדקדק עם סביביו כחוט השערה‪.‬‬ ‫דבטלה ענוה‪ ,‬דבכזה דרגא כבר לא היה‪ ,‬אבל בודאי שהיו ענוים‬ ‫והנה כל אדם חייב להתעלות לדרגות יותר גבוהות אך אייא לקבוע‬ ‫והרי אשכחן להדיא בהא דסוטה הנייל בריא ורייא דמן עכו‪ ,‬וכהא‬ ‫בזה גדרים כלליים לחייב את ההמון בכך וכך‪ ,‬אלא כל אחד כפי‬ ‫דסנהדרין פיח ב' יהבו בי' רבנן עיניהון כו'‪ ,‬ואף שמשמת רבי בטלה‬ ‫דרגתו ויכלתו‪ ,‬ומקור הדברים הוא מייע דאורייתא כפי משייכ‬ ‫ענוה‪ ,‬ומיהו משמע בגמ' שאין הכונה באופן כללי אבל אמנם יכול‬ ‫הרמביין במייע דקדושים תהיו להתנהג כפי המצוה ולא במותרות‬ ‫להיות שיש יוצא מן הכלל גם אח"כ‪ ,‬דא"כ מאי קאמרו ר"י ור"נ סוף‬ ‫‪+‬מאורימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫ותענוגים שלא יהי' כנבל ברשות התורה ויעוייייש‪ ,‬והנה צריך‬ ‫סוטה לתנא לא תיתני כו'‪ - .‬בכל הני דאמרו שבטלו משמע שלא‬ ‫לתקנת עזרא שלא יהיו מצויים כו' הרי שאף בדבר חיובי וכברמביין‬ ‫יחזור ואולי הי' בידם כן והרי הדורות הולכים ומתמעטים‪ - .‬ודע דיש‬ ‫הנייל צריך עזר ואף תפלה‪ ,‬וצריך כל אחד להשתדל כיכלתו וקשה‬ ‫דברים ודרגות שאין ביד האדם להגיע אליהם עיי השתדלותו אם‬ ‫לקבוע בזה דברים מתי עובר על המייע‪ ,‬וכבר אמרו ארבעה צריכים‬ ‫לא עיי תפלות אם יתקבלו‪ ,‬וענוה יתירה בכלל‪ ,‬וכהא דמוייק כיח א'‬ ‫חיזוק תורה כו'‪.‬‬ ‫ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא תרתי יהבו לי חוכמתיה‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע ניתן להרשם במייל‪gmail.com@3760435 :‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות‪053-3145900 :‬‬ ‫מרן המשגיח הגה״צ רבי דן סגלי שלייט״א‬ ‫” אני לדודי ודודי לי”‪ ,‬כך צריכה להיות המהות‪ ,‬שכלי המציאות שלי לדודי‬ ‫(מתוך ועד שמסר בבית מדרשו‪ ,‬מוצ״ש כי תצא תשפ״ו)‬ ‫המשנה אומרת‪ ,‬הנכנס לכרך מתפלל שתיים‪ ,‬אחת בכניסתו ואחת ביציאתו‪ .‬נותן הודיה על שעבר‪ ,‬וצועק על העתיד לבוא‪ .‬לדידן‪,‬‬ ‫זה הנכנס לזמן‪ .‬אז גם צריך לקיים ”נותן הודיה על לשעבר”‪ ,‬להודות לקדוש ברוך הוא על כל העבר שזיכה אותנו לבוא להתחזק‬ ‫יחד‪ .‬וצועק לעתיד לבוא‪ ,‬מתפללים על העתיד לבוא‪ .‬אבל לא סתם יוצא זיין ‪ ,‬צועק‪ ,‬הגם שזה עתיד לבוא‪ ,‬אבל צריך צעקה‪ ,‬צריך‬ ‫תפילה חזקה‪ .‬שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו הלאה‪.‬‬ ‫בפרט שכעת בחודש אלול זה כבר גדר כבר התחלה של השנה הבאה‪ .‬אז מבקשים מהריבונו של עולם‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא יעזור‬ ‫שנצליח בעזרת השם להיות כבריה חדשה‪ ,‬וללכת מחיל אל חיל‪ ,‬עד ייראה אלוקים בציון במהרה בימינו‪.‬‬ ‫יש תפילה שאנחנו אומרים אותה כל יום כמה פעמים‪ ”,‬עלינו לשבח”‪ .‬לא סתם להודות‪ ,‬לשבח לאדון הכל‪ .‬לכאורה‪ ,‬מי שהכל שלו‬ ‫אז מה אתה משבח אותו? הרי יש לו הכל‪ ,‬אין אצלו בעיה‪ .‬אף על פי כן בזה צריך להיות‪ ,‬עלינו לשבח לאדון הכל‪ ,‬לתת לו שבח‪,‬‬ ‫ויוצר בראשית‪.‬‬ ‫מה נקרא יוצר בראשית? לכאו' היה צריך לומר בראשית יצר‪ ,‬אבל מה זה יוצר בראשית? אז רואים שיש הנהגה מיוחדת שהקדוש‬ ‫ברוך הוא בורא תמיד דברים חדשים‪ ,‬יוצר בראשית‪ .‬הגם שהיה לך עבר‪ ,‬ולכל אחד שעבר שלו סוגה בשושנים‪ ,‬אף על פי כן תדע‪,‬‬ ‫שבגדר של ”ידו פשוטה לקבל שבים”‪ ,‬זה לאו דווקא מי ששקע בחטא הרבה יותר רחמנא ליצלן‪ .‬ידו פשוטה לקבל שבים‪ ,‬כל אחד‬ ‫מי שרוצה לשוב אליו יתברך‪ ,‬ידו פשוטה לקבל שבים‪ .‬פשוטה תרתי משמע‪ ,‬שהוא פורש את ידו‪ ,‬ופשוטה גם הכוונה בלי חכמות‪,‬‬ ‫בלי עניינים‪ ,‬בלי תביעות‪ ,‬פשוט‪ ,‬אתה רק רוצה לשוב‪ ,‬ידו פשוטה לקבל שבים‪.‬‬ ‫עד כדי כך שעלינו לשבח‪ ,‬מה לשבח? יוצר בראשית‪ .‬שהקדוש ברוך הוא יצר את הכוח של התחלות‪ .‬זו הכוונה‪ ,‬הוא יוצר בראשית‪.‬‬ ‫הוא יצר דברים שאתה יכול תמיד להתחיל מחדש‪ .‬ואתם רואים שככה ההנהגה‪ ,‬כל שנה ושוב פעם אלול‪ ,‬ראש השנה ויום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כל העת‪ .‬ברוך השם כבר עברנו את זה הרבה פעמים‪ ,‬צריך כל פעם מחדש‪ .‬אז עלינו לשבח שהקדוש ברוך הוא נתן את‬ ‫הכוח של התחלה‪.‬‬ ‫אלא מאי‪ ,‬תנאי להתחלה‪ ,‬זה כמו שהפסוק אומר‪( ,‬דברים כב ח)‪ ” :‬כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך”‪ .‬צריך לעשות מעקה לגגך‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬אפילו אם אדם נמצא במדרגות עליונות‪ ,‬בגג‪ ,‬ולא בתחתית בשפל המדרגה‪ ,‬אף על פי כן ”ועשית מעקה לגגך”‪ .‬התנאי‬ ‫הראשון להצלחה לבניין יציב זה לעשות מעקה‪ ,‬לעשות שמירה שלא תיפול משם‪ ” .‬פרצה קוראת לגנב”‪ ,‬עצם הדבר שיש פרצה זה‬ ‫יוצר את הכוח לגנב שהוא יכול לבוא‪ .‬לכן דבר ראשון צריך לעשות”ועשית מעקה לגגך”‪ ,‬בביתך‪ ,‬צריך לעשות מעקה ‪ -‬שמירה‪.‬‬ ‫וכעת אנחנו ברוך השם מתחילים עוד פעם את השנה החדשה‪ ,‬אז הגם שהקדוש ברוך הוא נתן את המתנה הזאת של בראשית‪,‬‬ ‫שאתה יכול להתחיל מהתחלה‪ ,‬עד כדי כך ” אל תבט מאחוריך”‪ .‬אל תסתכל מה שהיה עד כעת‪ ,‬כי אם תסתכל תהיה נציב מלח‪.‬‬ ‫” אל תבט מאחוריך”‪ .‬הקדוש ברוך הוא ברא את האדם עם הפנים כלפי קדימה‪ ,‬ללמדך שכך צריך להיות האדם‪ .‬תמיד הוא צריך‬ ‫לחיות עם ללכת הלאה‪ .‬אל תבט מאחוריך‪ ,‬אלא תמיד להתחיל מחדש‪.‬‬ ‫וכעת אנחנו צריכים להתחיל בעזרת השם מחדש‪ .‬אז מהדברים שצריך לעשות זה את העניין של ” בכל יום יהיו בעיניך כחדשים”‪.‬‬ ‫אל תגיד זה אני כבר יודע‪ ,‬זה כבר היה‪ ,‬בכל יום יהיו בעיניך כחדשים‪ .‬להתחיל מחדש עוד פעם‪.‬‬ ‫נדמה לי שכבר הזכרתי שבפוניבז' היה יהודי בשם רבי אלעזר זכרונו לברכה‪ ,‬הוא היה מסלבודקה עוד‪[ .‬היה כמה יהודים‬ ‫שהפוניבז'ער רב זכרונו לברכה רב החזיק אותם בישיבה לא בתור משרה‪ .‬הוא נתן להם חדר ואוכל והם יכולים להיות שם וללמוד‬ ‫שם‪ .‬היו לו כמה יהודים כאלו‪ ,‬ביניהם היה רבי אלעזר]‪.‬‬ ‫אז פעם נכנסנו אליו‪ ,‬אני ועוד כמה בחורים‪ ,‬ושאלנו אותו מה העצה ליראת שמיים? התחיל להגיד שהוא לא יודע מה רוצים ממנו‬ ‫וכו' ‪ .‬בקיצור אמרנו לו שלא נזוז משם עד שהוא יגיד‪ .‬טוב‪ ,‬הוא ראה שהמצב מסובך‪ ,‬אז הוא אמר ככה‪ :‬תלמדו את הפרק הראשון‬ ‫של מסילת ישרים כל כך הרבה פעמים עד שתדעו את זה בעל פה‪ .‬הוא הוסיף‪ ,‬זה לא משנה ולא גמרא שצריכים לדעת את זה בעל‬ ‫פה‪ .‬אבל כוונתי‪ ,‬אם תלמדו את זה כל כך הרבה עד שיהיה בעל פה אז זה ייכנס לכל התודעה שלכם‪ .‬והוא אמר שמי שיעשה את זה‬ ‫מובטח לו שהוא יהיה ירא שמיים‪ .‬בעיקרו של דבר‪ ,‬הפרק הראשון מדבר על אפסיות העולם‪ ,‬העולם חולף ולא נשאר‪ ,‬רק התכלית‬ ‫מה שזוכים‪.‬‬ ‫אז בשביל להצליח‪ ,‬עד כדי כך להתחיל מחדש בלי להתפעל ממה שהיה עד עתה‪ ,‬זה הדבר הזה של להיות ” בכל יום יהיו בעיניך‬ ‫כחדשים”‪ .‬ביותר אתם רואים שהתביעות הקשות שיש בתחילת השנה לאדם‪ ,‬זה ממש מדרגות‪.‬‬ ‫עד כדי כך ” אני לדודי ודודי לי”‪ ,‬כך צריכה להיות המהות‪ ,‬שכל המציאות שלי לדודי‪ .‬ובמדרגה כזאת שזה גורם שדודי יהיה לי גם‬ ‫כן‪ ,‬לא סתם‪.‬‬ ‫ומדובר פה על כל אחד שעבר את השנה שעברה‪ ,‬על כל אשר בא‪ .‬כרגיל יש לאדם נפילות‪ ,‬ירידות‪ ,‬אי הצלחות‪ .‬אף על פי כן‪ ” ,‬אל‬ ‫תבט מאחוריך”‪ .‬אל תסתכל מה שהיה פעם‪ ,‬אם תסתכל אחורנית תהיה נציב מלח‪ .‬אל תבט מאחוריך‪ ,‬אלא מה‪ ” ,‬בכל יום יהיו‬ ‫בעיניך כחדשים”‪ .‬להתחיל עוד פעם‪.‬‬ ‫הן מה שנוגע ללימוד התורה הקדושה‪ ,‬הן מה שנוגע למצוות‪ ,‬הן מה שנוגע למידות‪ .‬בין אדם לחברו‪ ,‬בין אדם למקום‪ ,‬כבריה‬ ‫יו״ל ע״י מערכת 'קובץ גליונות' ‪Lgilyonot@gmail.comj 0533145900‬‬ ‫•* חדשה‪ .‬וכך אומר רבנו יונה ב״יסוד התשובה”‪ ,‬שבן אדם שרוצה להצליח ולהתחיל‪ ,‬יחשוב כאילו היום נולד‪ .‬אין לו זכות ולא חובה‪•* ,‬‬ ‫והוא מתחיל כעת‪ .‬מדובר על אדם שיכול להיות גם בן ששים שבעים‪ ,‬וגם לו אומרים‪” :‬יחשוב כאילו היום נולד”‪.‬‬ ‫זה לא סתם דמיונות‪ ,‬רבנו יונה לא מדבר דמיונות‪ .‬הוא אומר שזה היסוד שיכול להביא את האדם להצלחה הכי גדולה‪ ,‬שיחשוב‬ ‫כאילו היום נולד‪.‬‬ ‫וצריך להתחיל מחדש‪ ,‬בלי להתפעל ממה שהיה‪ ,‬כבריה חדשה‪.‬‬ ‫זה לא מחשבה בעלמא‪ ,‬אלא זה כוח שהקדוש ברוך הוא נתן באדם‪ ,‬שיכול להתחיל מחדש בכל העניינים‪ .‬מידות‪ ,‬תורה‪ ,‬כל הדברים‪.‬‬ ‫מעלות‪ ,‬מדרגות‪ ,‬הכל אפשר‪ .‬וזה הקדוש ברוך הוא נתן לנו בכל שנה ושנה את העניין הזה שמתחילים מחדש‪ ,‬שזה מתחיל כעת‬ ‫באלול‪.‬‬ ‫עד כדי כך‪ ,‬ראשי תיבות ” אני לדודי ודודי לי”‪ .‬וזו מדרגה מאוד גבוהה‪ ,‬מי זוכה לזה כל כך? שכל ה” אני” שלי זה לדודי‪ ,‬ודודי לי‪.‬‬ ‫לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול‪ .‬אז רואים שהקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו נתן לכל יהודי באשר הוא‪ ,‬באיזה מקום שהוא‬ ‫נמצא‪ ,‬באיזה מדרגה שהוא נמצא‪ ,‬אתה יכול להתחיל כל שנה מחדש‪ ,‬ממש כבריאה חדשה‪.‬‬ ‫ולכן צריכים לנצל את המתנה הזאת שהקדוש ברוך הוא נתן לנו‪ ,‬ולא להתפעל ממה שהיה עד עתה‪ .‬אל תבט לאחוריך‪ ,‬אלא‬ ‫תתחיל מחדש בחיות‪ ,‬בין בלימוד התורה‪ ,‬במידות‪ ,‬בהנהגות‪ ,‬במצוות‪ ,‬כסדר‪ .‬ולזה זה ניתן‪ ,‬וזה ניתן כל שנה‪ .‬לכאו׳ פעם אחת‬ ‫בחיים זה היה מתאים לתת את זה? כל שנה נותנים מחדש! והרי ממילא‪ ,‬אם הקדוש ברוך הוא נתן את זה‪ ,‬אז יש את הכוח הזה‪.‬‬ ‫ועל דא קאתינא כעת‪ ,‬אנחנו כעת מתחילים שנה ברוך השם‪ ,‬הבאה עלינו לטובה‪ .‬אז צריכים לדעת לנצל את הדבר ולא להתפעל‬ ‫ממה שהיה עד עתה‪.‬‬ ‫כך אומר רבנו יונה‪ ,‬זה מפורש ב”יסוד התשובה”‪ ,‬שאפילו אם נכשל עד אין ספור‪ ,‬שלא ישים לב לזה‪ .‬יחשוב כאילו היום נולד‪ ,‬אין‬ ‫לו זכות ולא חובה‪ ,‬הוא כבר בן שמונים‪ ,‬והוא מתחיל מחדש‪ .‬אז זה לא רק יחשוב‪ ,‬הכוונה שיש את הכוח הזה באדם‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא נותן את הכוח הזה‪ ,‬שאתה יכול להתחיל תמיד‪ .‬עד כדי כך‪ ” ,‬שובה ישראל עד השם אלוק יך כי כשלת בעוונך”‪.‬‬ ‫” כשלת בעוונך”‪ ,‬לא רק סתם חטאת‪ ,‬כשלת בעוונך‪ .‬תהיה קצת יותר טוב‪ ,‬אל תחטא כל כך‪.‬‬ ‫” עד השם אלוקיך” ? ‪ -‬זו הרי מדרגה עצומה! איך אתה אומר לו‪ ” :‬שובה ישראל עד השם אלוקיך”‪ ,‬שישוב קצת‪ ,‬משהו‪ .‬אז רואים‬ ‫שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם‪ ,‬שהוא יכול להתחיל מחדש ולא משנה מה היה עד עתה‪.‬‬ ‫הדבר שבעכרינו זה שאנחנו מתפעלים מהעבר‪ ,‬ועל זה אמר‪ :‬אל תתפעל מהעבר‪ ,‬אל תבט מאחוריך‪ .‬כך אומר רבנו יונה‪ ,‬זה מפורש‬ ‫ב”יסוד התשובה”‪.‬‬ ‫אז כמובן כמו שאמרנו‪ ,‬אין הכוונה רק סתם יחשוב במחשבה בעלמא‪ ,‬הפשט שזו מציאות‪ ,‬אתה יכול להתחיל מחדש‪ .‬עד כדי כך‬ ‫שעלינו לשבח לאדון הכל‪” ,‬יוצר בראשית” ‪ -‬הוא יצר את הכוח של בראשית‪ ,‬של התחלה‪.‬‬ ‫ולא רק יצר פעם אחת בחיים‪ ,‬אלא ”יוצר” כסדר הוא נותן‪ .‬כל רגע שאתה מתעורר ונותן אל לבך ואתה רוצה להתחיל מחדש ‪ -‬אל‬ ‫תבט ליצר שהוא בא לרפות את האדם‪ ,‬ואז הוא בא עם כביכול מידת האמת‪ :‬הבטחת כל כך הרבה פעמים וזה לא הלך‪ ,‬את מי אתה‬ ‫מרמה? את עצמך? את הקדוש ברוך הוא? תהיה פרקטי‪ ,‬תהיה אדם ריאלי‪ ,‬עם כל הביטויים שיש‪ .‬אבל המסקנה היא שלו דבר אחד‪:‬‬ ‫אל תתחזק‪ ,‬אל תעשה‪ ,‬תתרפה‪.‬‬ ‫” מאויבי תחכמני” ‪ -‬מהאויב צריך ללמוד שמה? שבדיוק להפך‪ ,‬הכוח שלנו זה לא להתפעל ממה שהיה עד כה‪ ,‬אלא להתחיל מחדש‬ ‫בכל ענייני העבודה‪ .‬החל מלימוד התורה הקדושה וכלה במעלות האדם‪ .‬צריכים‬ ‫ללכת עם הכוח הזה‪ .‬לכן זה השבח והודיה להשם יתברך‪ ,‬ל”יוצר בראשית”‪ ,‬שיצר את הכוח הזה של בראשית‪.‬‬ ‫אני אגלה לכם סוד‪ ,‬סיפרו לי את זה בימים האלו‪ .‬אני לא רוצה להגיד את השם כי הוא לא יאהב את זה‪ ,‬תלמיד חכם גדול מאוד והוא‬ ‫לא בן עשרים היום‪ . ..‬שגריס באורייתא תדירא‪ ,‬קדשים‪ ,‬הכל הוא בקיא‪ .‬ואמר לי מישהו שהיה אצלו‪ ,‬שיש לו חמישה ספרי מוסר‬ ‫על השולחן‪ .‬שהוא לומד פעם את זה‪ ,‬פעם את זה‪ ,‬כדי להתחזק‪ .‬אז רואים שדברי תורה צריכים חיזוק‪ .‬ואחד הדברים שמחזקים‬ ‫את האדם זה לימוד המוסר‪.‬‬ ‫ואתם זוכרים‪ ,‬כבר הזכרנו את זה פעם‪ ,‬אבל אני מזכיר את זה עוד פעם כי זה לתועלת‪ :‬שמרן רבי נפתלי אמסטרדם בא פעם לרבו‪,‬‬ ‫רבי ישראל מסלנט‪ ,‬ורבי ישראל דחה אותו פעם‪ ,‬פעמיים‪ ,‬שלוש‪ .‬אז הוא שאל אותו‪ ” :‬על מה פשעי ועל מה חטאתי?” למה הוא לא‬ ‫מקבל אותו? אמר לו‪ ” :‬שמעתי עליך שאתה לומד עשר שעות מוסר ביום”‪ .‬אני לא זוכר כמה‪ ,‬אבל מספר מוגזם של שעות מוסר‬ ‫ביום‪ .‬רבי ישראל אמר‪ ” :‬מילא אני מבין שלוש שעות ביום‪ ,‬שעה בבוקר‪ ,‬שעה בצהריים‪ ,‬שעה בערב‪ ,‬אבל עשר שעות ביום מוסר?”‪.‬‬ ‫אז הוא טען שזה עלילה‪ ,‬והוא באמת לא לומד כל כך הרבה‪ ,‬רק שלוש שעות‪ .‬והוסיף‪ ,‬כך מקובל‪” :‬ואם הרבי היה אומר לי לא לומד‬ ‫מוסר בכלל‪ ,‬לא הייתי שומע לו”‪ .‬והרי ידוע שהיחס שלהם לרבי היה לא כמו אצלנו היום‪ ..‬אצלם רבי היה רבי‪ .‬אז מה הפשט‪ ,‬אם‬ ‫הרבי אומר לי לא לומד‪ ,‬לא הייתי שומע לו ‪ .‬התשובה‪ ,‬כמו שהרבי יגיד לו‪ ” :‬תאבד את עצמך לדעת‪ ,‬תזרוק את עצמך מהגג” ‪ -‬עד‬ ‫כאן רבי‪ .‬אם היה אומר לי לא ללמוד מוסר ‪ -‬זה ” נצרה כי היא חייך”‪.‬‬ ‫אז מדברים כאן בגדולי עולם‪ ,‬שכל המהות שלהם הייתה עבודת השם ומעלות האדם‪ ,‬והם לא חיו בתקופה כזאת כמו שיש היום‪.‬‬ ‫מה נאמר אנן‪ ,‬הרי כמה פשוט הוא שצריך ללמוד מוסר‪ .‬ובוודאי שצריך ללמוד גפ” ת (גמרא‪ ,‬פירוש רש”י‪ ,‬תוספות) כסדר‪.‬‬ ‫אבל חייבים גם את ההתעוררות של לימוד מוסר‪ .‬וצריך בפרט כעת בימי אלול‪ ,‬שהמהות שלהם היא כפי שהרמב” ם אומר‪ ” :‬עורו‬ ‫ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם”‪ .‬כל אלה שוגים בהבלי הזמן‪ ,‬זאת אומרת הזמן הזה הוא זמן שצריך להתעורר‪ .‬וא” כ‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫יו״ל ע״י מערכת 'קובץ גליונות' ‪Lgilyonot@gmail.comj 0533145900‬‬ ‫•* ממילא פשוט שצריך לראות‪( ,‬כמו שרבי ישראל אמר לא עשר שעות)‪ ,‬אבל להקדיש זמן‪” ,‬והשבות אל לבבך”‪.‬‬ ‫ועל זה היה אומר מורנו המשגיח ר' יחזקאל‪ ” :‬רעד מיט זיך” לדבר עם עצמו‪ ,‬זה מונח ב”והשבות אל לבבך”‪ ,‬שזה לא רק פעם אחת‪,‬‬ ‫אלא כסדר אתה צריך לדבר אל עצמך‪ ,‬כי אין מה שמשפיע על האדם יותר ממה שהוא עצמו‪ ,‬ממנו האדם מעצמו מקבל‪ ,‬הוא סומך‬ ‫עליו‪ .‬אז צריכים להיות רגילים‪ ” ,‬רעד מיט זיך”‪ ,‬לעורר את עצמנו‪ ” ,‬עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם”‪ ,‬כל אל ה‬ ‫השוגים בהבלי הזמן‪.‬‬ ‫ובפרט כעת‪ ,‬בימים האלה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו ברוב רחמיו מתנה‪ ,‬שהיא מתנה שקיימת כל שנה‪ ,‬להתחיל עוד פעם אחת‪.‬‬ ‫לכן מצד אחד זה מעלה עצומה‪ ,‬ומצד שני זה גם אם אתה לא מנצל את זה ‪ -‬אז זה פחד‪ .‬כי הימים האלה הם גם ימים של רעדה‪ ,‬האי‬ ‫יכול להיות טוב‪ ,‬אבל אם אתה לא מנצל אז זה לא טוב‪ .‬צריך לראות לנצל‪.‬‬ ‫ובפרט היום‪ ,‬שאתם רואים שעומדים עלינו לכלותינו‪ ,‬הערב רב‪ ,‬על כל אשר בו מנסה הרי לקעקע עד כמה שאפשר‪ .‬כמובן שלא‬ ‫יועיל להם כלום‪ ,‬כך אמר הפוניבז'ער רב זכר צדיק לברכה‪” :‬ואני זאת בריתי אותם‪ ,‬לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך”‪.‬‬ ‫אז הרב מפוניבז' אמר‪ ,‬אם זה היה ברית איתנו‪” ,‬ואני זאת בריתי איתכם”‪ ,‬מי יודע מה היה אם אנחנו צד פה? אולי נתרפה? אלא‬ ‫שהקדוש ברוך הוא עשה את הברית עלינו‪”,‬ואני זאת בריתי אותך”‪ ,‬לא” איתך” אלא ” אותך”‪ ,‬וממילא לא תמוש התורה הזאת מפיך‬ ‫ומפי זרעך‪ .‬נמצא שיש לנו בעזרת השם כוח שהקדוש ברוך הוא נתן לנו לדורות‪ ,‬את הכוח הזה‪.‬‬ ‫אבל לענייננו‪ ,‬בין השאר זה ” החזק במוסר אל תרף”‪ .‬תחזיק במוסר‪ ,‬לא רק פעם אחת ללמוד מוסר‪ ” ,‬אל תרף ‪ -‬אל תרפה‪ ,‬נצרה כי‬ ‫היא חייך”‪.‬‬ ‫תשמור את זה כי היא חייך‪ .‬מה הכוונה? זה החיות של כל דבר ‪ -‬לימוד התורה‪ ,‬קיום המצוות‪ ,‬מעלת האדם שזה יהיה עם הכוח שלו‪,‬‬ ‫כוח החיות‪ ,‬כוח המעלה‪ ,‬צריכים מוסר ‪ -‬מוכרחים‪.‬‬ ‫וכמו שהמשגיח אומר‪ ” :‬רעד מיט זיך”‪ .‬צריכים להתרגל‪”,‬והשבות אל לבבך”‪ .‬וכך אמר רבי שכנא זאהן זצ”ל‪ ,‬שהיה מרגלא בפומיה‬ ‫של החפץ חיים זכרונו לברכה‪ ,‬להגיד את זה‪ ,‬שכסדר צריכים לחיות‪ ,‬כל ערב‪ ,‬עם העניין של לדבר אל עצמו‪ ,‬לעורר ולחזק את‬ ‫עצמו ‪ -‬מוכרחים‪ .‬וממילא הרי פשוט‪ ,‬אם לא היה צריך התעוררות‪ ,‬נו‪ ,‬אבל אם צריך התעוררות אז מוכרחים בלימוד המוסר‪,‬‬ ‫ובאופן כמו שהמשגיח אמר לדבר עם עצמו‪ ,‬לעורר את עצמו‪ ,‬אל תסמוך רק על המשגיח‪ ,‬על המגיד שיעור‪ ,‬אתה עצמך צריך להיות‬ ‫רגיל‪ ,‬לחיות עם לעורר את עצמך כסדר‪ ,‬כי בעיקר בן אדם מקבל מעצמו יותר מכולם‪ .‬במי הוא מאמין הכי הרבה? במי הוא חושב‬ ‫שהוא הכי נאמן לו? הוא עצמו‪ .‬לכן הוא נוטה לקבל מעצמו‪ ,‬אז שבאה התעוררות מעצמו‪ ,‬שהוא עצמו מעורר‪ ,‬הוא עצמו מחזק‪ ,‬אז‬ ‫הדברים מתקבלים ביתר שאת וביתר עוז‪.‬‬ ‫”ה' עוז לעמו ייתן”‪ ,‬הקדוש ברוך הוא נתן לנו‪” ,‬עוז לעמו ייתן”‪ ,‬נותן מה? את הכוח הזה של עוז‪ ,‬עוצמה‪ ,‬כוח‪ .‬וזה לא ניתן בשביל‬ ‫לשחות את הכנרת”‪ ,‬אלא זה ניתן בשביל עבודת השם‪ ,‬שקידות התורה וכו'‪.‬‬ ‫עד כדי כך‪ ,‬שיבדל” ח שמעתי פעם מהרב אברמסקי זצ”ל‪ ,‬שהרב אברמסקי העיד על עצמו שמגיל עשרים הוא לא הסיח דעתו‬ ‫מהלימוד רגע‪ .‬ושאלו אותו אז למה לא נהיית החפץ חיים? אז הוא אמר כי החפץ חיים צריך להיות מההתחלה‪ ,‬לא מגיל עשרים‪.‬‬ ‫אבל על כל פנים מגיל עשרים הוא לא הסיח דעתו מהלימוד‪ ,‬זה דבר לא פשוט ‪.‬‬ ‫שמעתי מפיו נדמה לי‪ ,‬ממנו עצמו שהוא אמר שלפני שהוא מתחיל לחשוב סברה אחת כשהוא לומד את הגמרא או התוספות‪ ,‬הוא‬ ‫לא עושה את זה עד שהוא לא חוזר שבע פעמים על התוספות או הגמרא‪ ,‬רק אז הוא מתחיל לחשוב סברות על זה‪ .‬אבל קודם הוא‬ ‫עושה את זה‪.‬‬ ‫אם בארזים נאמר כך‪ ,‬אז מה נאמר אנן‪ ,‬לכן אומרים פשט ב” עמוד וחזור קאי‪ ,‬אז הפשט הפשוט שתחזור כסדר‪ ,‬עמוד וחזור תמיד‪,‬‬ ‫כל הזמן תחזור‪.‬‬ ‫אבל יש עוד פשט שאומרים‪ ” :‬עמוד וחזור”‪ ,‬על ידי שאתה עומד וחוזר ‪ ” -‬יתקאי ‪ ,‬אז הוא יהיה קיים אצלך‪ ,‬אם לא ‪ -‬זה יחלוף‪ .‬אם‬ ‫אתה רוצה שיהיה בר קימא‪ ,‬אז בעמוד וחזור אז קאי‪ ,‬אז זה עומד‪.‬‬ ‫אחד מהדברים שבעוכרינו קצת שאנו רגילים כבר שהיה אלול ר” ה וכו'‪ ,‬שמענו דיברנו וכו'‪ ,‬זה מרפה ‪ ,‬ההרגל הזה‪ ,‬זה מרפה את‬ ‫האדם‪ ,‬שלכן הוא חושב מה יצא מזה‪ ,‬בין כה וכה וכו'‪ .‬זה אחד השקרים של היצר הרע‪ ,‬כל יום יהיה בעיניך כחדשים‪ ,‬אתה יכול‬ ‫תמיד להתחיל מחדש עוד פעם‪ ,‬לכן אל תבט מאחוריך כמו שאמרנו פניך יהיו רק קדימה להתעלות‪ ,‬ואפילו אם נכשלת כמה‬ ‫פעמים אל תפן ליצר אלא בעמוד וחזור קאי‪ ,‬שני הפשטים‪.‬‬ ‫בפרט כעת שאנו רואים כמו שהזכרנו שעומדים עלינו לכלותינו בפרט מבחינה רוחנית‪ ,‬הרי כמה פשוט שהתשובה כנגד זה זה‬ ‫אדרבא להתחזק כסדר בלימוד התורה בקיום התורה‪.‬‬ ‫ועל דא קאתינא לעורר על עוד דבר שחייבים להתעורר‪ ,‬התורה הקדושה כוללת גם בין אדם לחבירו וגם בין אדם למקום‪ ,‬בבין‬ ‫אדם למקום רגילים לדקדק להדר‪ ,‬אבל בין אדם לחבירו‪ ...‬עולם כמנהגו נוהג‪ .‬אבל צריכים לדעת שלא ככה זה עובד‪ ,‬שאם אתה‬ ‫רוצה להצליח בכל אתה צריך את הבין אדם לחבירו שלך לחזק‪ ,‬להדר בבין אדם לחבירו לא סתם‪ ,‬וזה ממש צריכים בעמוד וחזור‬ ‫קאי בבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫הקב” ה יעזור ברוב רחמיו וחסדיו שנזכה באלול הזה להתחזק בעבודתו יתברך ונלך מחיל אל חיל‪ ,‬עד שנזכה במהרה ליראה‬ ‫אלוקים בציון‪.‬‬ ‫יו״לע״י מערכת 'קובץ גליונות' ‪k.gilyonot@ gm ail.com j 0533145900‬‬ ‫מכתבי רבותינו‬ ‫מכתב בפרסום ראשון‬ ‫הכרעה היסטורית בחודש אלול ‪-‬‬ ‫מאה שנה למכתב הנדיר של המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ זצ׳׳ל‬ ‫” ‪...‬מחיצה עבה מבדלת בין עולם התורה לעולם אשר בחוץ‪ ...‬מחבר ספר זה‬ ‫הקריאה מווילנא אל ישיבת מיר‬ ‫בהיותו צעיר לימים רוח סערה הביאתו לתוך מח יצת האדם הגדול בענקים‬ ‫אדמו” ר מאור עינינו מחיה מת ים במאמריו מרן ר' ירוחם הלוי‪.”...‬‬ ‫לפני כמאה שנה בדיוק בחודש אלול תרפ״ו נדרש מרן המשגיח הגאון הצדיק‬ ‫רבי ירוחם ליבוביץ זצ” ל להכרעה דרמט ית בין שני תפק יד ים ציבוריים כבדי‬ ‫ברכה נדירה לשנה החדשה‬ ‫משקל ‪ .‬באותם ימים התמודדו ישיבות ליטא עם משבר כלכלי משמעות י‬ ‫ומנהל ” ועד הישיבות” בווילנא רבי יוסף שו”ב שיגר קריאה דחופה אל המשגיח‪.‬‬ ‫את מכתבו מסיים המשגיח בברכות חמות לשנה טובה המהדהדות בעוצמה‬ ‫הוא ב יקש ממנו לעזוב את מיר ולבוא להשתתף ב” אס יפת הרמי” ם” במטרה‬ ‫גם מאה שנה לאחר כתיבתן‪ :‬״ידידו עוז דו״ש מברכו בכוח״ט בסשצ״ג‬ ‫לסייע ולחזק את המגביות למען הח זקת התורה‪.‬‬ ‫לאלתר לחיים טובים ומתוקים שנת מנוחה שלמה ושלום השקט‪ ...‬י‬ ‫ליוואוויץ״‪.‬‬ ‫דילמה מול ״הרבים הקדוש״‬ ‫‪ ■k . / M‬ר ‪.‬‬ ‫«‬ ‫המסמ ן ההיסטורי שפ ורסם בעקבות מכירתו בבית המכירות ״קדם״ ‪I‬‬ ‫'־י’‬ ‫‪-‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪f‬‬ ‫ך* ‪■a,‬‬ ‫^‬ ‫|‬ ‫חושף את תשובתו של המשגיח ואת הקושי העצום שלו לעזוב את‬ ‫הישיבה באותם ימים‪ .‬כפי שניתן לראות בבירור בתצלום הסמוך המכתב‬ ‫כולל ‪ 15‬שורות בכתב ידו המקורי ובחתימתו של המשגיח‪ .‬במסמך‬ ‫‪Z‬‬ ‫'‘ ‪ s r te /‬״ ‪%‬‬ ‫^ י‬ ‫"' ‪3‬‬ ‫המצולם הוא מציע דרך חלופית לחיזוק המגביות ומנמק מדוע לא יוכל‬ ‫להגיע בעצמו‪ .‬דבריו המשתקפ ים מבעד לכתב היד הישן מצביעים על‬ ‫עוצמת ההתרחש ות בישיבת מיר בימי הרחמים והסליחות כאשר הוא‬ ‫ז ‪_.‬‬ ‫' ‪ 4 *1‬׳ ‪0 V‬‬ ‫■ ‪%‬־‪/‬‬ ‫כותב ״בטח מובן לו ני קשה לפני לע״ע לעזוב את הרבים הקדוש‪...‬״‪.‬‬ ‫התופעה של אלול בהיכל הישיבה‬ ‫המילים ״הרבים הקדוש״ תיארו מציאות היסטורית ייחודית שח זרה‬ ‫על עצמה מדי שנה‪ .‬במהלך חודש אלול עזבו בוגרים רבים מרחבי‬ ‫תבל את עסק יהם ומשפחותיהם והתקבצו בישיבת מיר כדי לעסוק‬ ‫בתורה ובמוסר לקראת הימים הנוראים‪ .‬מרן המשגיח ניצח על ן‬ ‫^‬ ‫’ ‪;f 5‬״״**** » & ־ ‪, . j‬‬ ‫האווירה הרוחנית‪ ,‬עמם על עצמו שת י שיחות התעוררות נוספות ן‬ ‫בכל שבוע וקיים שיחות אישיות ארוכות עם האורחים והתלמידים‪I .‬‬ ‫הוא אף טרח באופן אישי לדאוג לסידור מקומות ישיבה נוספים ‪1‬‬ ‫בהיכל הישיבה העמום עבור כלל הבאים‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫השפעה לדורות וקירוב רחוקים‬ ‫תש ומת לב מיוחדת הקד יש המשגיח לבוגרים שהגיעו מארצות ‪I‬‬ ‫מרכז‪-‬אירופה‪ .‬הוא מסר להם ״וועדים״ מיוחדים שמהם הודפסו ‪I‬‬ ‫לימים חמשת חלקי סדרו ״דעת תורה״ ובהם השר יש את יסודות ‪I‬‬ ‫האמונה של ישיבות ליטא‪ .‬תלמידו הגר״ש וולבה זצ״ל תיאר‬ ‫בהקדמת ספרו ״עלי שור״ את הרושם הכביר של אותם ימים‬ ‫(ייש״כ לגליון בית המדרש שע״י ישיבת מיר על פרסום המכתב)‬ ‫‪o‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------- o‬‬ ‫משא מרן ראש הישיבה הגר״י אזרחי שליט׳׳א בישיבת זכרון מאיר‬ ‫״הקב׳׳ה מקרב אותנו יותר מאשר המלאכים"‬ ‫בפתח ימי הרחמים והרצון הגיע מרן ראש ישיבת מיר‪ ,‬הגאון הגדול רבי יצחק אזרחי שליט”א לשיחת חיזוק מרוממת‬ ‫בהיכל ישיבת 'זכרון מאיר' בירושלים‪ ,‬בראשות הגאון רבי איסר יהודה מלין שליט”א‪.‬‬ ‫”וקרבתנו לשמך הגדול סלה באמת להודות לך ולייחדך באהבה‪ .‬מה הפשט‪ .‬אנו אומרים‪ ,‬נקדש את שמך בעולם כשם‬ ‫שמקדישים אותו בשמי מרום‪ .‬נו‪ ,‬אז איך מקדישים בשמי מרום? קדוש‪ ,‬קדוש‪ ,‬קדוש‪ ,‬השם צבקות‪ .‬זאת אומרת שהמ­‬ ‫לאכים צריכים הקדמה של שלוש מילים‪ ,‬בלי זה אינם יכולים לקדש‪ .‬והנה ישראל‪ ,‬אנחנו‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מקרב אותנו‬ ‫יותר מאשר המלאכים‪ .‬אנחנו איננו צריכים דווקא שלוש מילים‪ ,‬אלא מיד לאחר שני מילים אנחנו כבר יכולים להזכיר‬ ‫את שם השם‪.‬‬ ‫”איפה? וקרבתנו לשמך הגדול‪ ,‬איפה? להודות לך‪ ,‬ברוך אתה‪ ,‬השם‪ .‬שמע ישראל‪ ,‬השם‪ .‬רק מספיק שתי מילים‪ ,‬הקדוש‬ ‫ברוך הוא מקרב אותנו יותר מאשר את המלאכים‪ .‬אנחנו אומרים‪ ,‬נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו‪ .‬אז‬ ‫אנחנו ראויים יותר ממלאכים? לא‪ .‬הקדוש ברוך הוא אומר שאני מקרב אתכם יותר מאשר מלאכים‪ .‬אם אתם מתנהגים‬ ‫באופן מיוחד‪ ,‬בעיקר ביראת שמיים‪ ,‬אני מקרב אתכם הרבה יותר‪ ,‬כעבור שתי מילים‪.‬‬ ‫"מפני שאתם יראים אותי‪ .‬ויראת שמיים זה הכל‪ .‬והיראה‪ ,‬כמו שכתוב‪ ,‬אינה מושגת‪ ,‬רבנו יונה אומר‪ ,‬ועוד‪ ,‬אלא שאדם‬ ‫צריך ללמוד וללמוד‪ .‬אבל כל זמן שהוא אינו לומד בצורה כל כך מיוחדת שבורא עולם רואה שמה הוא מחפש ומחפש?‬ ‫יראת שמיים‪ ,‬אז הקדוש ברוך הוא משנה את כל היחס אליו‪.‬‬ ‫” הגמרא במסכת שבת מספרת שאמא של רב נחמן בר יצחק‪ ,‬אמרו לה כלדאי ‪ -‬החוזים בכוכבים‪ ,‬הבן שלך יהיה גנב‪.‬‬ ‫מה עשתה? מיד אמרה לו‪ ,‬תכסה את ראשך כדי שתהיה עליך יראת שמיים‪ ,‬שלא תשאיר אף פעם את הראש שלך גלוי‪.‬‬ ‫אם אמא היתה אומרת לך היית מבין מה אימא רוצה‪ ,‬לא! והוסיפה עוד משהו‪ ,‬שהראש שלך לא יהיה גלוי אף פעם‪,‬‬ ‫ותבקש רחמים מהקדוש ברוך הוא‪ .‬תשמעו לי היטב‪ ,‬יום אחד הוה יתיב וגריס‪ ,‬הוא ישב ולמד‪ ,‬והוא לא הרגיש שכיסוי‬ ‫הראש נופל ממנו‪.‬‬ ‫”בגמרא מסכת שבת כתוב‪ :‬יום אחד הוה יתיב וגריס‪ ,‬ישב ולמד‪ ,‬הוא לא הרגיש שהכיסוי נפל ממנו‪ .‬מיד‪ ,‬כיוון שהוא‬ ‫ישב מתחת דקל‪ ,‬מיד הוא הרים את הידיים‪ ,‬אבל בידיים הוא לא קטף‪ .‬הרים את הראש וקטף בשיניו‪ ,‬הוא לא יכול‬ ‫לחכות‪ ,‬ורש”י‪ ,‬והדקל לא שלו היה‪ .‬אז פה רואים? שתורה לבד בלי יראת שמיים זה לא כלום‪ ,‬יתיב וגריס ‪ -‬יושב ולומד‪,‬‬ ‫וזה רב נחמן בר יצחק‪.‬‬ ‫” בלי יראת שמיים‪ ,‬מה יעשה אדם ויחכם? אומרת הגמרא‪ ,‬ירבה בישיבה‪ .‬הרבה עשו כן ולא עלתה בידם‪ ,‬אלא יתפלל‬ ‫למי שהחכמה שלו‪ ,‬שנאמר‪ ,‬כי השם יתן חכמה‪ ,‬מפיו‪ .‬ובאים אלי לפעמים בחורים‪ ,‬מבקשים ברכה‪ .‬ואני אומר‪ ,‬מה‬ ‫אתה‪ ,‬מה אתה חושב‪ ,‬אוי‪ ,‬אלמד בהתמדה‪ .‬זה מספיק? אלא אני אעמיק גם כן‪ .‬זה מספיק?‬ ‫”הוא מספר לי סיפורים‪ .‬מה הוא יעשה? אתה יכול להישאר עם הארץ‪ .‬אתה תעמיק ותהיה עם הארץ כל ימי חייך‪ .‬הגמרא‬ ‫שואלת מאי קא משמע לן? דהא בלא הא אי אפשר‪ .‬אדם יתפלל כל היום ולא ילמד‪ ,‬יישאר עם הארץ‪ .‬אדם ילמד כל‬ ‫היום ולא יתפלל‪ ,‬יישאר עם הארץ‪ .‬הא בלא הא אי אפשר‪.‬‬ ‫”ומה אנחנו רואים כאן? תראו דבר מאוד מעניין‪ .‬הגמרא אומרת שרב נחמן בר יצחק שמע שמישהו אומר ” היום אין‬ ‫יראת שמיים‪ ,‬די זה נגמר אין פה יראת שמיים”‪ .‬אמר רב נחמן בר יצחק ” אין יראת שמיים אבל אני ישנו‪ ,‬אחרי כל מה‬ ‫שקרה לו‪ ,‬הוא כל כך עבד על יראת שמיים שהוא היה גדול יראת שמים בדור‪ .‬שומעים? אל תאמר שאין יראת שמים‪ ,‬אני‬ ‫נמצא‪.‬‬ ‫”כשאדם שומע שזה חסר לו‪ ,‬והוא מבין מה חסר לו‪ ,‬אז הוא מקדיש את כל כולו לדבר‪ .‬מבינים? ואותו רב נחמן בר יצחק‬ ‫שרחמנא ליצלן נכשל‪ ,‬עבד מיד על יראת שמים עד שהוא נהיה גדול יראי שמים בעולם‪ .‬אז אם מישהו מרגיש שחסר‬ ‫לו יראת שמים‪ ,‬מה צריך לעשות? לעבוד על יראת שמים‪ .‬תראו את רבנו יונה במקום‪.‬‬ ‫” דבר מבהיל‪ .‬תורה לבד אינה מבטיחה יראת שמים‪ .‬בשביל יראת שמים צריכים לעבוד‪ .‬ורואים שאם עובדים אז תראו‬ ‫מה נהיה‪ .‬אם אדם מבין את הענין‪ ,‬לא להגיד‪ ,‬מה בסדר? אני נורא מצטער‪ ,‬אבל מה אני יכול לעשות?‪ ,‬מה אתה יכול‬ ‫לעשות? תעבוד על יראת שמיים! בלי עבודה אין יראת שמים בכלל‪ .‬זה צריכים לדעת‪.‬‬ ‫”ועכשיו אני אומר לכם משהו‪ ,‬לא דבר שלי‪ ,‬כתוב בחז”ל‪ :‬אמר רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬כך אמרה תורה‪ ”:‬הוו מכבדים את‬ ‫המצוות‪ ,‬שהמצוות הן שלוחיי‪ .‬אם אתם מכבדים‪ ,‬כיבדתם אותי‪ ,‬אם אין אתם מכבדים‪ ,‬ביזיתם אותי”‪ .‬אין דבר פרווה‪,‬‬ ‫יו״לע״י מערכת 'קובץ גליונות' ‪L g ilyonot@ gm ail.com j 0533145900‬‬ ‫‪o‬‬ ‫‪o‬‬ ‫אין דבר באמצע‪ ,‬או לכבד או חלילה לבזות‪.‬‬ ‫”וזה בין אדם למקום ובין אדם לחברו‪ .‬בכל דבר‪ .‬אדם צריך לקום מוקדם‪ ,‬או באיזו שעה מסוימת‪ ,‬והוא פתח את העי­‬ ‫ניים והסתובב‪ ,‬אז מה קרה לו? מבזה את הקדוש ברוך הוא‪ .‬כנראה שבכל מקום יש בחורים כאלה שקשה להם לקום‪...‬‬ ‫נכון? מה אני יכול לעשות? אני עייף‪ ,‬אני רעב‪ .‬אבל אם הוא היה יודע שעם כך אז הוא מבזה את בורא עולם!‬ ‫” ההוא פגע בי‪ ,‬נדמה לו שהוא נתן לו‪ ,‬אז הוא החזיר לו‪ ,‬אז הוא מבזה‪ .‬ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬אז הוא מכבד או מבזה?‬ ‫הרב׳ה אמר ” אני שולח אותך לעשות כך וכך”‪” ,‬בטח אני אעשה”‪ ,‬הוא חוזר כבר שלוש שעות‪ .‬הוא מבזה חלילה‪ ,‬או‬ ‫מכבד? כך אמרה תורה‪ :‬אין באמצע שום דבר אחר‪.‬‬ ‫” על כל דבר שאתה הולך לעשות‪ ,‬אתה צריך לעשות חשבון‪ :‬מה אני הולך לעשות? אני הולך לכבד את בורא עולם או‬ ‫חלילה להפך‪ .‬זה לא שצריך לבוא ולהגיד ” צריך לקום? זה נורא קשה‪ ,‬אוי ואבוי‪ ,‬מסכן”‪ .‬ברור לכם? אני רואה‪ .‬אתם‬ ‫מפחדים מזה‪ ,‬אתם צודקים‪ .‬כך אמרה תורה‪ ,‬אמר רבי שמעון בר יוחאי‪ :‬כך אמרה תורה‪ ,‬הוו מכבדים את המצוות‪,‬‬ ‫שהמצוות הן שלוחיי‪ ,‬ושלוחו של אדם כמותו‪.‬‬ ‫"אם אתם מכבדים‪ ,‬כיבדתם את הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אם אתם לא מכבדים את המצוות‪ ,‬חלילה ביזיתם אותי‪ .‬זה צריכים לח­‬ ‫שוב כל הזמן ותמיד‪ .‬ויש לך הזדמנות שאתה נקרא מכבד את הקדוש ברוך הוא‪ .‬אתם צריכים לדעת‪ ,‬וכל אחד לעשות‬ ‫חשבון‪ ,‬לא לרוץ סתם‪ .‬מה אני הולך עכשיו לעשות?‬ ‫” אמא ביקשה שאני ילך‪ .‬בטח אני אעשה‪ ,‬הוא יעשה עוד שלוש שעות‪ .‬הוא מכבד או מבזה? לא מדבר על אמא‪ ,‬את‬ ‫הקדוש ברוך הוא!!‪ ,‬זה צריכים לדעת‪ .‬אז רב נחמן בר יצחק הבין מה אמא רצתה‪ .‬מה פתאום את אומרת לי שאני צריך‬ ‫כיסוי ראש? מה פתאום אני צריך להתפלל? ”‪ .‬הוא לא הבין מה היא רוצה ממנו‪ .‬אבל אחר כך הוא כבר הבין היטב‪ .‬וב­‬ ‫רגע שהוא הבין אז הוא הקדיש את כל חייו ליראת שמים‪.‬‬ ‫” כשאנחנו מבינים‪ ,‬בסדר אנחנו מבינים‪ ,‬צריך להשתדל‪ ,‬אומרים כן בסדר‪ .‬אבל להרגיש זה לקנות מבט של יראת שמים‪.‬‬ ‫עד שרבי נחמן בן יצחק שומע אוי היום אין יראת שמיים‪ ,‬אל תגיד ככה‪ ,‬אני ישנו‪ .‬זה צריכים לדעת‪ .‬בלי זה‪ ,‬זה לא שווה‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫”נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו”‪ ,‬אומר רבנו יונה‪ :‬כתוב כבר ” תיתן”‪” ,‬נתון תיתן”‪ ,‬והרי אנחנו יודעים שעל ידי‬ ‫הפעולות יושפעו הלבבות‪ ,‬ועל ידי המעשים אנו נפעלים‪ .‬אומר רבנו יונה‪ ,‬שפה כתוב יסוד מהותי‪” .‬נתון תיתן”‪ ,‬על ידי‬ ‫הפעולות יושפעו הלבבות‪ .‬אבל כל זמן שלא יעבוד על הלב שלו‪ ,‬שהלב שלו ירצה‪ ,‬זה לא יועיל שום דבר‪ ,‬רבנו יונה אומר‬ ‫פה למדנות שאין כמותה‪.‬‬ ‫”נתון תיתן”‪ ,‬הרי על ידי המעשים אנו נפעלים‪ ,‬על ידי הפעולות יושפעו הלבבות‪ .‬לא‪ ,‬אומר רבנו יונה‪”.‬ולא ירע לבבך”‪,‬‬ ‫מה זה ”ולא ירע לבבך‪ ,‬אומר רבנו יונה‪ ,‬הוא צריך לעבוד במיוחד להפעיל את הלב שלו לרצות את הנתינה‪ .‬כל זמן שלא‬ ‫יפעיל‪ ,‬אז ה״נתון תיתן לו" זה כלום‪ .‬ואנחנו עוד פעם רואים דברים מבהילים‪ ,‬זה הלמדנות של רבנו יונה‪.‬‬ ‫ואני אתן לכם משל בסוף משפטים‪” .‬ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו‪ ,‬ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו”‪ .‬תקשיבו‬ ‫טוב‪ .‬בא תרגום יונתן במקום ואומר כך‪ :‬משעה שעבדו בטיט ובלבנים בשעבוד מצרים‪ ,‬היו גם נשים עובדות כמו גברים‪.‬‬ ‫והייתה שם נערה מפונקת‪ ,‬עדינה‪ ,‬מעוברת‪ ,‬והפילה את העובר שלה והוא התערב עם הטיט‪ .‬אמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫לגבריאל המלאך‪ :‬רד ותעשה מזה לבנה יחד ותביא אליי שאני אראה את זה‪ .‬מה הכוונה? הקדוש ברוך הוא צריך את‬ ‫זה לעצמו? מלמד אותנו‪ ,‬לפעמים אנחנו שומעים שמישהו קשה לו‪ ,‬כואב לו‪ ,‬הוא חולה‪ ,‬הוא בוכה‪ .‬זה נשמע לנו כמו‬ ‫מוזיקה‪ ,‬מה הוא מבלבל את הראש‪ ,‬מה הוא צועק?‬ ‫כתוב כאן ברבנו יונה שאדם צריך מיד לחשוב על המקרים הכי נוראים‪ .‬החזון איש כותב במפורש‪ ,‬החזון איש כותב‪ :‬חסר‬ ‫לך ההשתתפות בצער של חברו‪ .‬וזה על ידי שכשאתה שומע שחסר לו משהו‪ ,‬מיד תרוץ לעזור לו‪ .‬ואם אינך יכול לעזור לו‪,‬‬ ‫תתפלל עליו אפילו אם הוא הדיוט והמוני ופשוט‪.‬‬ ‫שמעתם? מי כותב את זה? החזון איש‪ .‬תתפלל עליו אפילו אם הוא הדיוט‪ ,‬המוני ופשוט‪ .‬ואם אתה לא עושה‪ ,‬חסר לך‬ ‫השתתפות בכלל‪ .‬וזו הדוגמה שתרגום יונתן מביא‪ .‬מה הוא מביא? שהקדוש ברוך הוא ישים כאן את הלבנה הזאת?‬ ‫עד הקדוש ברוך הוא יגיע חלילה? זה בא ללמד כל אחד מאיתנו‪ ,‬זה בא ללמד‪ .‬ואין דברים אמצעיים‪ ,‬זה מה שכתוב כאן‪.‬‬ ‫ואני מאחל לכולכם הצלחה‪ ,‬וגם לצוות‪ .‬שהקדוש ברוך הוא יסייע ביד כל אחד‪ .‬תדעו לכם‪ ,‬גם בשביל סיעתא דשמיא‬ ‫צריך סיעתא דשמיא‪ ,‬זה לא פשוט‪ .‬שתבינו ותדעו ותרגישו‪ ,‬אז תרגישו שאתם מצליחים‪ .‬כל אחד ואחד ישמח בהצלחת‬ ‫חברו‪ .‬כתיבה וחתימה טובה”‪.‬‬ ‫יו״לע״י מערכת 'קובץ גליונות' ‪k.gilyonot@ gm ail.com j 0533145900‬‬ ‫מנ ה ואמו ‪m‬‬ ‫מתורתו של‬ ‫הגאון וכי עמנואל טולידאגו שליט׳׳א‬ ‫גיליון מס'‬ ‫‪230‬‬ ‫עוזרני קל חי להכניע ‪ -‬אלמלא הקב״ה עוזרו אין יכול לו !‬ ‫באו לסחוב אותו להפגנה‪ ,‬מצאו את אשתו בדלת‪ ,‬והם לא יכולים‬ ‫תגער בו‬ ‫להסתכל בפריצות‪ ,‬אפי' שהם היו נגד משה רבינו ועשו הפגנה נגד משה‬ ‫זקני רבי ברוך עליו השלום היה רגיל לשיר את הפיוט‪" ,‬עוזרני קל חי‬ ‫רבינו‪ ,‬אבל היו שומרים את העיניים לא להסתכל בנשים מגולות‪ ,‬כי‬ ‫להכניע‪ ,‬את יצר המפתה המריע‪ ,‬מבלתך אין מושיע‪ ,‬להושיעני"‪ .‬הפיוט‬ ‫עם ישראל קדושים וצנועים‪ ,‬כי כל העדה כולם קדושים‪ ,‬וככה הצילה‬ ‫הזה מבוסס על הגמ' בקידושין דף ל ב‪" :‬יצרו של אדם מתגבר עליו‬ ‫אותו‪ ,‬שהם באו ולא יכלו להכנס מכח הדין של שמירת העיניים‪ ,‬היו‬ ‫בכל יום‪ ,‬ומבקש המיתו‪ ,‬ואלמלי הקב״ה עוזרו אין יכול לו" היצר של‬ ‫צריכים להתרחק‪ ,‬וככה הוא ניצל‪.‬‬ ‫האדם הוא כל הזמן מתגבר‪ ,‬ומבקש כל יום להמית את האדם‪ ,‬כמו‬ ‫ניצלה את הקדושה שלהם‬ ‫שיש בחובת הלבבות בשער יחוד המעשה פ״ה‪ :‬בן אדם ראוי לך לדעת‬ ‫היא ניצלה את הקדושה שלהם כדי להציל אותו‪ .‬זה ניקרא להתרחק‬ ‫כי השונא הגדול שיש לך בעולם‪ ,‬מי זה השונא הגדול? ‪ -‬זה היצר הרע‪,‬‬ ‫מהיצר הרע‪ ,‬מהניסיון‪ ,‬תראו שאפילו אנשי עדת קרח היו שומרים את‬ ‫הנימסך בכוחות נפשך‪ ,‬ומבקש לאבדך משני עולמות‪ ,‬ולשורשך משני‬ ‫העיניים‪ ,‬רק ראו פריצות ולא התקרבו לשם! אני זוכר שהרב שך אמר‬ ‫מעונות‪.‬‬ ‫פעם‪ :‬איך אפשר לצאת לרחוב‪ ,‬הרחוב כל כך פרוץ‪ ,‬הייתי השבוע בתל‬ ‫כל הקטע הזה זה גמרות‪ ,‬יש גמ' בב״ב טז ב'‪ :‬הוא יצר הרע‪ ,‬הוא שטן‪,‬‬ ‫אביב לעשות איזה בדיקה‪ ,‬וקשה מאוד להזהר‪ ,‬ויכול להיות שאסור‬ ‫הוא מלאך המוות‪ ,‬יורד ומפתה‪ ,‬עולה ומשטין‪ ,‬יורד ונוטל נשמה"‬ ‫ליסוע לתל אביב‪ ,‬אסור להיות במקום של פריצות‪.‬‬ ‫בהתחלה הוא מפתה אותו לעבור עבירה‪ ,‬אחרי שפיתה אותו עולה‬ ‫אז אני אומר לכם‪ ,‬כיון שהסבא היה שר את השיר הזה‪ ,‬אז נשיר יחד‪:‬‬ ‫לשמים להשטין עליו‪ ,‬אחרי שהשטין עליו והחליטו לגמור אותו‪ ,‬אז‬ ‫עוזרני קל חי להכניע‪ ,‬את יצר המפתה המריע‪ ,‬מבלתך אין מושיע‪,‬‬ ‫אותו היצר שפיתה אותך לעבור את העבירה ‪ -‬הוא בעצמו יורד להרוג‬ ‫להושיעני‪ ,‬אודה עלי פשעי אתה תשא עוני‪ ,‬הרחק נא מעליה חברת כת‬ ‫אותך‪ ,‬ליטול את נשמתך! זה ניקרא שהיצר הרע רוצה לאבד אותך גם‬ ‫הצפוני‪ ,‬גם מילים אלו הם מהגמ' בסוכה נב א' שיצר הרע נקרא 'צפוני'‬ ‫בעולם הזה שתמות כבר‪ ,‬וגם בעוה״ב שלא יהיה לך עולם הבא‪ ,‬זה‬ ‫שצפון בלב האדם‪.‬‬ ‫היצר!‬ ‫מברכות לא יוצאים תלמידי חכמים‬ ‫ולכן צריך להתחזק מאוד לא לשמוע ליצר‪ ,‬וכמו שאומר הרא״ש‬ ‫חז״ל אומרים שכשהקב״ה רואה אחד שמייגע בתורה הוא מתמלא עליו‬ ‫באורחות חיים‪ :‬״געור ביצרך המפתך ללכת בדרכי ליבך״ ‪ -‬תגער בו!‬ ‫רחמים‪ ,‬הקב״ה יברך אתכם ויתן לכם חשק ואהבה לתורה‪ ,‬והאמת שר'‬ ‫ארבעה אירגנו את ההפגנות‬ ‫חיים מוולוזין אומר על המשנה באבות של"כל העוסק בתורה לשמה‬ ‫צריך בכל מצב להתגבר על היצר ולא להכנס לנסיונות‪ ,‬כשנכנסים‬ ‫זוכה לדברים הרבה" שהכוונה שככל שעוסק בתורה זוכה לקבל יותר‬ ‫לנסיונות קשה להתגבר עליו‪ ,‬לכן צריך להתרחק מהנסיונות‪.‬‬ ‫חשק‪ ,‬שיהיה לו חשק ללמוד עוד ועוד‪ ,‬השם יעזור לכם‪.‬‬ ‫הנה תראו את אשתו של און בן פלת איך היא הצילה את בעלה‪ ,‬הרי‬ ‫אבל העיקר זה לא ברכות‪ ,‬העיקר זה העבודה של העמל בעצמו‪ ,‬אם‬ ‫היו ארבעה שאירגנו את ההפגנות נגד משה רבינו‪ ,‬קרח‪ ,‬דתן ואבירם‪,‬‬ ‫היה העיקר ברכות היינו כולנו הולכים לר' חיים שיברך את כולנו וזהו‪,‬‬ ‫ואון בן פלת‪ ,‬ובסוף מי נענש קרח ודתן ואבירם בלעה אותם האדמה‪,‬‬ ‫אין דבר כזה! בלי עבודה בעצמו אין כלום‪ ,‬מברכות לא יוצאים תלמידי‬ ‫אבל און בן פלת לא קרה לו כלום‪ ,‬לא כתוב עליו כלום‪ ,‬איפה הוא‪ ,‬מה‬ ‫חכמים! צריך כל אחד לעבוד בעצמו‪ ,‬אבל מה שכן שייך לברך שיהיה‬ ‫קרה לו? אומרים חז״ל שאשתו הצילה אותו‪ ,‬היא אמרה לו על מה‬ ‫סייעתא דשמיא לחברותא טובה נוחה שידבר איתו ושומע מה שאתה‬ ‫אתה רב‪ ,‬הרי אתה בין כך לא תהיה מנהיג הדור‪ ,‬או קרח יהיה שהוא‬ ‫אומר שיוכל ללמוד איתו טוב‪ ,‬וגם שחס ושלום לא יהיו חברים‬ ‫עשיר גדול‪ ,‬או משה רבינו‪ ,‬אבל אתה לא תהיה כלום אז למה אתה‬ ‫מקולקלים עם אייפונים‪ ,‬צריך להתפלל על זה‪ ,‬והשם יעזור לכם‬ ‫עושה מריבות בחינם‪ ,‬אבל זה לא מספיק שהרי יבאו קרח ודתן ואבירם‬ ‫שתגדלו בתורה ויראת שמים‪[ .‬נאמר לבחורים צעירים]‬ ‫וכל 'החברה' שלהם ויסחבו אותו להפגנה‪.‬‬ ‫אז מה עשתה? ישבה בפתח הבית והורידה את הכיסוי ראש שלה‪,‬‬ ‫והתחילה לסרק את השער שלה‪ ,‬וכשבאו אנשי קרח וכל 'החברה' שלו‪,‬‬ ‫כבר כילי ת י מיך ברצון ת אוו תך הלא ת שוב לכלו ת ימיך ברצון בור אך‬ ‫בוראך‪ .‬ז ה היו אומרי ם בנובהרדוק עם בכיות‪ ,‬היה בנובהרדוק עוד איז ה מאמר‬ ‫ביקשו שאומר דברי ה ת עו ררו ת אבל קודם כל שעורר א ת עצמי‪ .‬אני אקרא לכם‬ ‫מספר 'מבחר ה פנינים' ש היי תי חוז ר עליו אבל עכשיו שכחתי‪.‬‬ ‫א ת ה חו ב ת הלבבות שער ה ת שובה פ"■‪ ,‬בנובהרדוק היו לומדים א ת ז ה עם‬ ‫לב נאמן‬ ‫הנכבדת‬ ‫שהיא‬ ‫נפשך‬ ‫וחמול על‬ ‫פ תיו תך‪,‬‬ ‫מ שינ ת‬ ‫אחי‬ ‫"הקיצה‬ ‫בכיות‪:‬‬ ‫רבינו יונה ב שע״ת אומר‪" :‬ומה הועילה בכל קניניה אם רעה בעיני אדוניה" אפילו‬ ‫שבפקדונות הבורא אצלך" ‪ -‬השם ברא א ת האדם גוף ונשמה‪ ,‬מה ה עי קר?‬ ‫אם האדם ת"ח ולומד‪ ,‬אבל מה הועילה אם רעה בעיני אדוניה‪ ,‬וכמו שאומר‬ ‫העיקר הוא הנ שמה הנפש הרוח‪ ,‬אז תחמול על הנ שמה שלך! "וכבר כלית‬ ‫הפסוק‪ :‬ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי ותשא דברי עלי פיך‪ ,‬אדם צריך‬ ‫ימיך ברצון תאוותך‪ ,‬כאשר ■עשה העבד הרע‪ ,‬הלא תשוב לכלות שארית‬ ‫להיות שלם עם הקב"ה‪ ,‬בלב שלם ונפש חפצה‪.‬‬ ‫ימיך ברצון בוראך" ‪ -‬כבר ג מר ת א ת הימים שלך בת אוו ת‪ ,‬וכמה ועד מתי‬ ‫נאמר בפסוק על אברהם אבינו "ומצ א ת א ת לבבו נאמן לפניך" הנה המו שג‬ ‫העיכוב הז ה‪ ,‬עד מתי א תה מתעכב לעשות תשובה‪ ,‬מתי תעשה ת שו ב ה ? אחרי‬ ‫'נא מנו ת' ז ה מי ש אומר מילה ועומד במילה שלו‪ ,‬הבטיח ומקיים‪ ,‬למשל כי ק‪-‬ל‬ ‫ש ת מו ת?! אין מעשה וחשבון וחכמה ודעת בשאול א שר א תה הולך שמה‪ ,‬אחרי‬ ‫רופא רחמן ונאמן אתה‪ ,‬הקב"ה רופא נאמן‪ ,‬נאמן ז ה שאמר ומקיים‪ ,‬והיכן‬ ‫המיתה לא תוכל לעשות כלום‪ ,‬עכשיו בעודך בחיים יש לך אפ שרו ת לבקש‬ ‫הקב"ה אמר שהוא הרופא ש לנו? הפשט הוא כי כתוב בפר ש ת בשלח‪" :‬והיה‬ ‫סליחה מהקב"ה‪ ,‬להתוודות לפניו‪ ,‬חטאתי עוויתי לפניך‪ ,‬על כל הביטול זמן‪,‬‬ ‫אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך והי שר בעיניו תעשה ו ה אזנ ת למצוותיו כל‬ ‫ומח שבו ת לא טובות‪ ,‬כמה ביטול תורה‪ ,‬ובהרבה דברים חטאתי ופשעתי לפניך‪,‬‬ ‫המחלה א שר שמתי במצרים לא א שים עליך כי אני ה' רופאיך" השם אמר‬ ‫ואני מבקש ממך 'רב סליחות' ת ‪ 0‬לח לי‪ .‬הגיע הזמן ש ת שוב לכלות ש ארי ת ימיך‬ ‫שהוא הרופא שלנו ‪ -‬כי אני השם רופאיך‪ ,‬אז ז ה הכוונה שה שם הוא רופא עם‬ ‫ברצון בוראך!‬ ‫ישראל רחמן ונאמן‪ ,‬שהשם נאמן לקיים א ת דבריו שאמר שהוא הרופא שלנו‪,‬‬ ‫כל בן אדם צריך לעשות וידוי‪ ,‬ז ה מצות עשה של תשובה‪ ,‬ז ה לומר וידוי‪ ,‬תראה‬ ‫וא"כ צריך להבין מה הפירו ש ומצאת א ת לבבו נאמן לפניך‪ ,‬מה שייך המו שג‬ ‫כמה הולך קשה לאדם לומר וידוי‪ ,‬העיקר ש ב א מ ת בלבו ישוב‪ ,‬ז ה הולך קשה‪,‬‬ ‫נ אמנות בל ב? מה ז ה לב נ א מן? והפשט הוא‪ :‬כשרבינו אברהם אבינו עליו‬ ‫קשה לאדם להתוודות ב א מ ת להקב״ה‪ ,‬חטאתי עוויתי לפניך‪ .‬עד מתי אתה‬ ‫מתעכב? כבר כילית ימיך ברצון תאוותך ‪ -‬הלא תשוב לכלות ש ארי ת ימיך ברצון‬ ‫ז רו ע ך ואת ז רו ע בי ת אביך״ אני אגדע אותך כמו קרני רשעים אגדע‪ ,‬ואחרי כן‬ ‫השלום היה חו שב בליבו איז ה קבלה טובה‪ ,‬לא היה משקר‪ ,‬היה מקיים א ת מה‬ ‫מסופר שם בפרק ד' איך שעלי הכהן מ ת במיתה מ שונה מאוד‪ ,‬כשנודע לו שארון‬ ‫שעלה בליבו‪ ,‬כל קבלה טובה שהי תה לו היה שו מר א ת ז ה‪ ,‬ז ה ניקרא 'לב נאמן'‪.‬‬ ‫הקודש נישבה ע'^ הפלי שתים ״ויפול מעל הכסא א חורני ת ות שבר מפרקתו וי מו ת‬ ‫תראו מה ז ה עונ שי ש מי ם‬ ‫כי זקן האי ש״ מיתה מ שונה מאוד‪ ,‬שנפל מתוך הקדושה שלו‪ ,‬ש שמע שהארון‬ ‫צריכים ללמוד מו ‪ 0‬ר‪ ,‬רבינו יונה ב שע״ ת אומר‪ :‬יבין לבבו כי רע ו מ ר עוז בו א ת‬ ‫נישבה‪ ,‬נפל על גבו ומת‪.‬‬ ‫השם‪ ,‬מספיק המילים האלו לבד‪ ,‬אבל להבין א ת ז ה ב א מ ת שלא כדאי לך לעזוב‬ ‫תראו מה זה עונשי שמים! וכל ז ה בגלל מ ה?! בגלל שלא הוכיח א ת בניו‪ ,‬ולא‬ ‫את השם‪ ,‬כי רע ומר עוזבו א ת השם‪ ,‬שידע א ת ז ה באמת‪ ,‬לא כדאי להסתכסך‬ ‫שלא הוכיח‪ ,‬הוא הוכיח‪ ,‬רק לא הוכיח אותם בחוז קה‪ ,‬בגלל ז ה הוא ניתפס בעוון‬ ‫עם הקב״ה‪ ,‬כי הקב״ה ק‪-‬ל קנא‪ ,‬לא מוו תר‪ ,‬הוא מעניש! בספר שמואל פ״ב ראינו‬ ‫הזה‪ ,‬וגם בפר ש ת נצבים כתוב שם שאם יהיה בינכם אחד עובד ע״ז‪ ,‬פן יש בכם‬ ‫איך השם העניש א ת עלי הכהן‪ ,‬עלי הכהן היה נכבד מאוד‪ ,‬היה כהן גדול‪ ,‬נביא‪,‬‬ ‫איש או אשה‪ ,‬אפילו אדם אחד שעובד ע״ז ז ה יכול לגרום לחורבן הארץ‪ ,‬וז ה לא‬ ‫שופט‪ ,‬היה לו דין של מלך‪ ,‬והוא היה שומר על המקדש‪ ,‬אבל בגלל שלא הוכיח‬ ‫מובן וכי בגלל בן אדם אחד השם מעני ש א ת כולם? אלא ז ה בגלל שלא מיחו בו‪,‬‬ ‫את בניו בחוז קה‪ ,‬הוא הוכיח אותם אבל לא בחז קה‪ ,‬לריב אי תם‪ ,‬אז הוא ניתפס‬ ‫אז כל מי שבידו למחות ניתפס בעוונו‪ ,‬כמו שפר ש"י על הפסוק והנגלו ת לנו‬ ‫בעוונם‪ ,‬הם היו אוכלים א ת הב שר לפני ה ק טר ת החלבים‪ ,‬אז הקב״ה הקפיד‬ ‫ולבנינו עד עולם‪ .‬לעשות רצונך חפצתי ותורתך בתוך מעי‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬בשביל בניך אתה נותן להם לקחת הב שר לפני ההק טרה?! כי מכבדי אכבד‬ ‫ובוזי יקלו ‪ -‬ז ה נאמר על ז ה‪ ,‬והקב״ה או מר לו שם מילים חריפו ת‪" :‬וגדעתי א ת‬ ‫מצות תשובה לעקור מהלב את כל ה שייכות לעבירה‬ ‫הרמב׳׳ם בפ׳׳ב מהילכות תשובה ה׳׳ב‪ :‬ומה היא התשובה? שיעזוב החוטא חטאו‪ ,‬וי סירנו ממחשבתו‪ ,‬ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד‪ .‬הנה מבוא' ברמב״ם שמצות תשובה לא‬ ‫רק להפסיק לעשות את פעולת העבירה אלא צריך להסירה ממחשבתו ‪ -‬שיעקור מלבו את כל השייכות לעבירה‪ ,‬שלא יחשוב עוד על החטא‪ ,‬יוציא את מהראש‪ ,‬כמו שהסברתי‬ ‫את הפסוק‪ :‬ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‪ ,‬וצריך להבין הרי קודם העין רואה ואח״כ הלב חומד‪ ,‬כמו שכתוב וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה‪ ,‬קודם ראית‬ ‫ואח׳׳כ יגיעלו ח שקת בה‪ ,‬א״כ היה צריך לכתוב קודם ולא תתורו אחרי עיניכם ואח׳׳כ אחרי לבבכם? רק הפשט הוא שכל מה שאדם מתעניין בעריות ובנשים שעוברות‪ ,‬זה‬ ‫בגלל שהוא מחשיב את זה בלב שלו‪ ,‬אבל אם הוא מוציא את זה מהלב‪ ,‬הוא מפנים לליבו שזה שטיות‪ ,‬זה דברים בטלים‪ ,‬זה ני סיונו ת שעשה הקב׳׳ה בעולם הזה‪ ,‬אבל האמת‬ ‫שזה אסון‪ ,‬ומרחיק את כל העניין הזה מהלב‪ ,‬והוא מרגיל עצמו להיות שקוע בלימוד ולא להחשיב את כל השטיות האלו‪ ,‬הוא מונח בלימוד‪ ,‬אז גם לא יבא לראות‪ ,‬ולכן‬ ‫כתבה התורה קודם ולא תתורו אחרי לבבכם‪ ,‬שקודם כל בלב‪ ,‬יעקור מלבו כל חשיבות לעניין הזה‪ ,‬ואז גם לא יתור אחרי עיניכם כי זה לא מעניין כלל‪ ,‬אבל אם הלב עדיין‬ ‫מחשיב את הדברים האלה יכול להכשל‪.‬‬ ‫אבל יש עוד פשט בזה שאחרי לבבכם זה מינות‪ ,‬שיש לאדם מחשבות של ספיקות באמונה‪ ,‬בפרט כשאדם זקן‪ ,‬היצר הרע מעורר לו ספיקות באמונה‪ ,‬למשל יש לך אמונה‬ ‫שהשם מנהל את העולם‪ ,‬אז היצר הרע מתחיל לעשות לך ספיקות‪ ,‬ובפרט כשאדם זקן‪ ,‬כי היצר הרע הוא חכם ומביא לאדם מחשבות של כפירה כדי שימות עם כפירה‪.‬‬ ‫סיכום השיטות באורך התקיעה והתרועה‬ ‫כוחות‪ ,‬ואף שצריך להאריך בתקיעה דתש״ת כשיעור השברים‪ ,‬ובתקיעה‬ ‫דעת רש״י‬ ‫דעת רש״י ועוד‪ ,‬ששיעור תקיעה כתרועה אחת‪ .‬ולמ״ד תרועה זה יללה של תשר״ת‪ ,‬כששיעור ש״ת‪ ,‬זהו לפי המנהג שכאילו יש מחלוקת באמת בין‬ ‫דהיינו ג' כוחות‪ ,‬שיעור התקיעה הוא ג' כוחות‪ ,‬ולמ״ד תרועה זו שברים‪ ,‬המנהגים‪.‬‬ ‫והנה כ״ז י״ל ברא׳׳ש ז״ל‪ ,‬אך בדעת השו״ע בסימן תרצ ס״ב שפסק כדעת‬ ‫שיעור התקיעה כשיעור השברים‪ ,‬ואם התרועה היא תשר״ת‪ ,‬שיעור‬ ‫התקיעה כשיעור ג' שברים וג' כוחות‪ ,‬ולכן בתש״ת צריך להאריך בתקיעה הרמב״ם פ״ג משופר ה״ג‪ ,‬שהספק של רבי אבהו מהו התרועה הוא ספק‬ ‫כג' שברים‪ ,‬ובתשר״ת צריך להאריך בתקיעה כשיעור י״ב כוחות‪[ .‬א‪.‬ה נקט אמיתי מה״ת‪ ,‬אין מקום לדעה זו‪ ,‬ואולי השו״ע לא פסק בודאות כהרמב״ם‬ ‫ששיעור שבר לרש״י הוא ג' כוחות וכן העתיק במשנ״ב שם‪ ,‬אולם עיין ז״ל‪ ,‬ולכן הביא כאן דעת הרא״ש ז״ל‪.‬‬ ‫דעת ריב״א וריב״ם‬ ‫בריטב״א בר״ה שכתב שלרש״י שיעור שבר הוא שתי כוחות]‬ ‫ודעת הריב״א וריב״ם בתוס' וכ״ד דעת הרמב״ם בפ״ג משופר דתרועה‬ ‫ועיין ברא״ש ובתוס' והובא בשו״ע סי' תרצ ס׳׳ג דלדעה זו אין לעשות שבר‬ ‫כג' כוחות‪ ,‬דא״כ הו״ל תקיעה‪ ,‬וזה צ״ע מאוד דלמ״ד תרועה ג' שברים‪ ,‬גם שיעורה ג' יבבות‪ ,‬וכל יבבה ג' כוחות קצרים‪ ,‬שזה ט' כוחות‪.‬‬ ‫ולפי״ז אפשר להאריך בשבר כשיעור ח' כוחות‪ .‬וזה לדעת הראשונים‬ ‫התקיעה שיעורה כג' שברים‪ ,‬וא׳׳כ אפשר לעשות שבר גדול אפי' כח' כוחות‪,‬‬ ‫דלמ״ד זה תקיעה ט' כוחות‪ ,‬ועיין בב״י שתירוצו לא מיישב קושיא זו‪ ,‬וכן ששיעור תקיעה כתרועה‪ ,‬אולם דעת הרמב״ם בפ״ג ה״ד משופר ששיעור‬ ‫תקיעה כחצי תרועה‪ ,‬דהיינו ארבע כוחות וחצי‪ ,‬ולפי״ז השבר הוא לא יותר‬ ‫התפלא בט״ז‪.‬‬ ‫מארבע כוחות‪.‬‬ ‫ובאמת דעת ההג״א והתרוה״ד שאפי' אם תרועה ג' כוחות ותקיעה בתר״ת‬ ‫דעת הראב״ד‬ ‫כג' כוחות‪ ,‬בכ״ז בתש״ת אפשר להאריך בשבר כשיעור ח' כוחות‪ ,‬וכ״פ‬ ‫הרמ״א ז״ל שם‪ .‬ולפי״ז בתר״ת שיעור תקיעה לא פחותה מג' כוחות‪ ,‬ותרועה דעת הראב״ד ז״ל בהשגות על הרמב״ם בפ״ג מהילכות שופר ה״ד דשיעור‬ ‫תרועה ג' כוחות כל דהו‪ ,‬ושיעור תקיעה כג' תרועות שזה ט' כוחות גם‬ ‫ג' כוחות‪[ ,‬ואפשר להאריך בהם ואפי' באחת מהם כמה שרוצים‪ ,‬וכדמשמע‬ ‫ממתני' ל״ג ב' דהאריך בתקיעה כשתים יצא ידי אחת‪ ,‬ומשמע אף דעשה למ״ד שתרועה היא יללה‪ ,‬ולפי״ז יוצא שאין שיעור תקיעה תלוי בשיעור‬ ‫תרועה‪ .‬ולכן‪ ,‬גם בתשר״ת יכול לעשות תקיעה רק ט' כוחות ואין צורך‬ ‫תרועה כרגיל]‪ .‬ותש״ת שיעור התקיעה‪ ,‬כג' שברים ולמעלה‪ ,‬ושיעור השבר‬ ‫להאריך בתקיעה כשיעור י״ב כוחות (ג' שברים וג' כוחות)‪ ,‬וגם לפי״ז אין‬ ‫כשיעור‬ ‫כח' כוחות‪ ,‬ולא פחות מג' כוחות‪ ,‬ובתשר״ת התקיעה צריכה להיות‬ ‫צריך לקצר בשבר פחות מג' כוחות‪ ,‬דהא תקיעה שיעורה ט' כוחות‪ ,‬ואפשר‬ ‫י״ב כוחות‪.‬‬ ‫לעשות תקיעה כשיעור ט' כוחות‪ ,‬ושברים כל שבר כשיעור ח' כוחות‪ ,‬ודעה‬ ‫ובדעת השו״ע שאין להאריך בשבר כג' כוחות‪ ,‬נראה ליישב‪ ,‬משום דמה״ת‬ ‫כתבו הרא׳׳ש ורב האי גאון ז״ל‪ ,‬לכו״ע יצא בין בשברים בין בתרועה בין זו לא הובאה להלכה בשו״ע‪[ .‬מתוך ספר עטה אור מועדים]‬ ‫בשניהם‪ ,‬דכולם תרועות הן‪ ,‬ורק חילוק מנהגים איכא בניהם‪ ,‬עיין ברא״ש‬ ‫בארוכה‪ ,‬ולכן אין להאריך בשבר כשיעור ג' כוחות דמה״ת תקיעה הוי כג'‬ ‫דברים לזיכרו של מרן הרב מפונביז' זצ״ל‬ ‫מי זכה כמו הרב מפונביז' שהקים תורה בעם ישראל‪ ,‬בלוויה שלו לא הגיע לא ראש ממשלה ולא נשיא המדינה‪ ,‬הטיפשים האלה לא יודעים להעריך את מעשיו של הרב‪ .‬הרב‬ ‫שך שאל אותו למה הוא לא מחבר ספרים‪ ,‬אמר לו אני לא מחבר ספרים אני מחבר מחברים! כל המטרה שלו שיצאו להיות מגידי שיעור ורבנים‪ ,‬וכמה הוא שמח שהלכתי‬ ‫להיות ר״מ בחדרה‪ ,‬כ שהייתי ר״מ בחדרה אצל ר' אלחנן פרלמוטר ור' יענקלה גלינסקי זצ״ל נולד לי אז בני הראשון והם רצו שהרב יבוא לברית‪ ,‬כדי שככה אנשי חדרה יבואו‬ ‫לראות אותו‪ ,‬ולא ידעתי מה לעשות מצד אחד הייתי חייב לכבד אותו בסנדקאות לא שייך להגיד לו לבא בלי לכבד אותו‪ ,‬אבל מצד שני באותו זמן הגיע זקני רבי ברוך לארץ‬ ‫ולא היה שייך לא לכבד אותו הייתי הנכד הראשון שעושה ברית בארץ‪ ,‬הלכתי להתייעץ עם הרב שך מה לעשות‪ ,‬אמר לי אין לך מה לדאוג תזמין את הרב לסנדקאות אבל‬ ‫כשהוא יבא ויראה את הסבא הוא מייד יראה את הסבא הוא יכבד אותו להיות סנדק‪ ,‬וככה היה‪ ,‬אני אמרתי את זה לסבא מראש שאני מכבד את הרב‪ ,‬אבל הרב שך בטוח‬ ‫שכשהוא יראה אותך הוא יכבד אותך‪ ,‬הוא קיבל את זה‪ ,‬וככה היה‪ ,‬הזמנתי את הרב וכבדתי אותו בסנדקאות וכשהוא הגיע וראה שהסבא נימצא מייד אמר קודם מכבדים‬ ‫את הסבא‪ .‬זה היה הטוב לב של הרב כשמגיע לסנדקאות הוא קודם שואל האם הסבא קיבל כבר והאם הסבא השני קיבל‪ ,‬ואם לא קיבל מוותר לסבא‪ .‬היה עוד סיפור בחופה‬ ‫שלי באתי להביא לו את ההזמנה‪ ,‬הוא אמר לי לך אני לא מסדר קידושין‪ ,‬אתה מקורב לרב שך‪ ,‬לך הרב שך מסדר קידושין‪ ,‬וככה היה‪ ,‬הוא הגיע לחופה והרב שך סידר‬ ‫קידושין‪ ,‬והרב קיבל ברכה ראשונה‪ ,‬ושום דבר לא קרה‪ .‬זכורני בעת שלמדו בישיבה מכות‪ ,‬הרב רצה שהרב שך יגיד שיעור יומי והרב שך לא רצה‪ ,‬אז הרב אמר לו אם אתה‬ ‫לא אומר אז אני יאמר‪ ,‬וככה הרב אמר את השיעור הראשון במכות‪ ,‬אני זוכר שהוא שאל לגבי עדים שהעידו על קידוש החודש והוזמו‪ ,‬אז מה נעשה לעדים וכי נעשה את‬ ‫העדים ירח? ולמחרת הרב שך נכנע וניכנס להגיד שיעור‪ .‬הרב מפונביז' היה לו כלל לקחת לי שיבות רמי״ם גדולי תורה‪ ,‬הוא דגל בזה שיהיו בישיבות רמי״ם גדולי תורה‪ ,‬הוא‬ ‫אמר לר' ישכר מאיר זצ״ל כשפתח את י שיבת הנגב שיכניס רמי״ם גדולי תורה‪ ,‬והוא הכניס את ר' ראובן יוסף גרשנוביץ זצ״ל‪.‬‬ ‫ניתן להשיג את ספרי עטה אור‪ .‬ב״ק פ״ק‪ ,‬מרובה‪ ,‬ב״מ‪ ,‬ב״ב‪ ,‬מכות‪ ,‬שבועות‪ ,‬כתובות‪ ,‬גיטין‪ ,‬קידו שין‪ ,‬שבת‪ ,‬תרו״מ‪ ,‬שביעית‪ ,‬כיצד מברכין‪ ,‬בטל‪0548520936 :‬‬ ‫גליון זה נכתב על פי הבנת הכותב בלבד‪ ,‬מתוך שיחה הנאמרת מדי מוצאי שבת בשעה ‪ 9:15‬בבית מורינו הרב שליט״א רח' מתתיהו ‪25‬‬ ‫ניתן להאזין לשיחה גם בשידור חי בקו 'עוטה אור' ‪ 0733-718-148‬או במערכת 'קול יהודי מרוקו' ‪ 0747-962-335‬שמעו ותחי נפשכם‪:‬‬ ‫בכל ענייני הגיליון יש לפנות לטל' ‪ 05485-20-936‬כמו״כ ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪gmai1.com@6082566‬‬ ‫ניתן לתרוב דרך ׳נדרים פלוס׳ בחיפוש ׳עוטה אור׳ או בטל' ‪ 03-7630-585‬שלוחה ‪ 6465‬וזכות התורמים תעמוד להם לזכות בכל מילי דמיטב!‬ ‫‪|V‬‬ ‫‪k‬‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט״א‬ ‫פר ש ת נצבים וילך תשפ״ו‬ ‫גיליון ‪3‬‬ ‫‪■ kM I‬‬ ‫&‬ ‫‪i‬‬ ‫‪f i‬‬ ‫‪fs‬‬ ‫מ־‬ ‫ענינם של בקשת הסליחות ‪ -‬׳כאילו הקריב קרבן'‬ ‫כבודה של תורה‬ ‫פסק השו” ע סימן תקפ”ח‪ ,‬שמר”ח אלול משכימין לומר סליחות ותחנונים‪ ,‬וברמ” א שם כתב שהוא מיום ראשון שלפני‬ ‫אנחנו נמצאים היום בזמנים שלדאבון‬ ‫ר”ה‪ .‬וביאר שם במ”ב‪ ,‬עפ”י המבואר במדרש‪ ,‬שבכל הקרבנות כתוב”והקרבתם עולה” ובראש השנה כתוב”ועשיתם‬ ‫לב כבוד התורה מושפל מאוד‪ .‬כתוב‬ ‫עולה”‪ ,‬ללמד שבר”ה יעשה אדם כאילו מקריב את עצמו‪ ,‬ולכן קבעו ארבעה ימים לביקור לבקר חטאיו ולשוב עליהם‪.‬‬ ‫בגמרא בסוף כתובות‪ :‬״דור שבן דוד‬ ‫וצריך ביאור ‪ -‬היכן בא לידי ביטוי בר””ה ענין זה שיעשה האדם את עצמו כאלו הוא מקריב את עצמו‪ ,‬וגם צ” ב היכן‬ ‫בא קטגוריא בתלמידי חכמים״‪ .‬אומר‬ ‫בא לידי ביטוי באמירת הסליחות עניינים אלו שיעמיד אדם עצמו כקרבן ויבקר עצמו מחטאיו‪.‬‬ ‫רש״י‪ :‬״הרבה משטינים ומקטרגים‬ ‫והנה לכשנתבונן בפתיחה לסליחות נראה שהן מורכבות מד' חלקים‪ ,‬בתחילה ”נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה‬ ‫בתלמידי חכמים״‪ ,‬זה דור שבן דוד‬ ‫אליך”‪ ,‬שעניינה הוא ביקור החטאים ופשפוש המעשים‪ ,‬ובהמשך‪ ” ,‬לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך‬ ‫בא‪ .‬ורואים את המשטינים ומקטרגים‬ ‫כדלים וכרשים דפקנו דלתיך”‪ ,‬שהוא העמדה של עצמנו כדלים וכרשים שאין לנו כלום משל עצמנו‪ ,‬ואח” כ‬ ‫בתלמידי חכמים‪ .‬ובדור כזה שיש‬ ‫אנו אומרים דלתיך דפקנו וגו' כי אתה שומע תפילה‪ ,‬ואח” כ באים תשע פסוקים שעניינם הוא ההשתחוויה‬ ‫מסטינים ומקטרגים בתלמידי חכמים‪,‬‬ ‫להקב”ה‪ ,‬ובהמשך באים הפסוקים שעניינם גדלותו של הקב”ה‪ ,‬ובסוף אנו באים בבקשת הסליחה‪” ,‬בעבור כבוד‬ ‫דור של גזירות‪ ,‬דור של השפלה של‬ ‫שמך כי ק‪-‬ל חנון ורחום שמך למען שמך ד' וסלחת לעוונו כי רב הוא” ‪ .‬וצ” ב מהו תוכן הענין של הסדר הזה‬ ‫כבוד התורה‪ ,‬אין לך דבר יותר נעלה‪,‬‬ ‫באמירת הסליחות‪.‬‬ ‫אין לך דבר יותר מרומם‪ ,‬אין לך דבר‬ ‫יותר חשוב מלהעמיד את כבודה‬ ‫הנה שמוע מזבח טוב ‪ -‬אף מן הקרבנות חביבה היא התשובה‬ ‫של תורה‪ .‬הכבוד התורה האמיתי זה‬ ‫ומקודם נבאר את תוכן הענין שעבודת היום של ר”ה היא בבחינה של כאלו מקריב עצמו קרבן‪ ,‬דהנה לשון הפסוק‬ ‫לבטא את הערכה והחשיבות שאנחנו‬ ‫בשמואל א' ט” ו כ” ב שאמר שמואל לשאול ”החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב”‪,‬‬ ‫מייחסים לבני התורה היקרים שהם‬ ‫ופירש”י”שמוע בקול ה‪ ,‬טוב מזבח”‪ ,‬ועיין בפסיקתא רבתי מ”ה ז‪” ,‬הנה שמוע מזבח טוב ‪ -‬אף מן הקרבנות חביבה היא‬ ‫עמודי העולם‪ ,‬שמוסרים את כל נפשם‬ ‫התשובה שאמר שמואל הנביא הנה שמוע מזבח טוב”‪ ,‬וצ” ב מהו ענין זה שהתשובה חביבה מן הקרבנות ומה השייכות‬ ‫ואת כל כוחותיהם ללימוד התורה‪.‬‬ ‫בין התשובה ובין הקרבנות‪ ,‬וגם צ” ב היכן נזכר בפסוק זה של”שמוע בקול ה‪ ”,‬ענינה של התשובה‪.‬‬ ‫והמפעל הגדול הזה‪ ,‬מפעל החבורות‪,‬‬ ‫ובעצם השייכות שבין תשובה וקרבנות אפשר לבאר‪ .‬דהנה כתב המבי׳׳ט בבית אלקים שער התשובה פ” א ”חקרנו‬ ‫זכיתי ברוך השם כמה פעמים להשתתף‬ ‫על גדר התשובה ומצאנוהו נכון ושלם והיא קריבה לה‪ ,‬מריחוק החטא”‪ ,‬והרי כתב הרמב”ן בריש חומש ויקרא ”כל‬ ‫במפעל הגדול הזה‪ .‬הייתי עוד ביסוד‬ ‫קרבן לשון קריבה ואחדות”‪ ,‬ונמצא דתרוייהו הם ענין של קירבה להקב”ה‪ ,‬אמנם עדיין אין זה מבאר את הענין‪ ,‬שהרי‬ ‫של המפעל הגדול הזה שהתפתח בצורה‬ ‫הפסיקתא בא לבאר את הלשון”הנה שמוע מזבח טוב”‪ ,‬ומבואר דענין זה של ההשוואה בין התשובה והקרבנות מתיחס‬ ‫יוצאת מגדר הרגיל‪ .‬וכמו שהזכירו כאן‪:‬‬ ‫לענין של”הנה שמוע”‪.‬‬ ‫”אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו”‪,‬‬ ‫ונראה לבאר הדברים דהשמיעה היא שורש התשובה‪ ,‬דהנה בסידור הגר”א שיח יצחק בתפילת נעילה הביא מהזוה”ק‬ ‫אומר המהרש”א בבבא בתרא‪”:‬תלמודו‬ ‫”וילך שובב בדרכי לבו ‪ -‬דיצה” ר דביה תקיף ואתחזק ביה ועל דא אזיל שובב ולא בעי לאתבא בתיובתא”‪ ,‬ומבואר דמי‬ ‫בידו” זה התורה שנקנית על ידי כתיבה‪.‬‬ ‫שהולך שובב בדרכי לבו הוא אותו שאינו רוצה לחזור בתשובה‪ ,‬וגם הלשון בירמיה‪” ,‬שובו בנים שובבים” ומבואר‬ ‫ומשמעות הדברים היא‪ ,‬שבחור באמת‬ ‫דמה שהם מעוכבים מהתשובה הוא משום שהם שובבים‪ ,‬והולך שובב בדרכי לבו היינו מי שעושה כל מה שעולה‬ ‫מגיע לשלב של הכתיבה וכותב את‬ ‫מדעתו ואינו משעבד עצמו לקב”ה‪.‬‬ ‫הדברים בצורה מסודרת וברורה‪,‬‬ ‫ונראה דתוכן הענין שה”שמוע” הוא טוב מזבח‪ ,‬כיון ד”שמוע” היינו קבלת עול‪ ,‬דשמיעה היינו קבלה והשתעבדות‬ ‫הדברים מתבררים היטב‪ ,‬מתלבנים‬ ‫וענינה הוא קבלת עול מלכות שמים שלא יעשה כל העולה על רוחו‪ ,‬וכן ” שמע ישראל” הוא קבלת מלכות שמים‪,‬‬ ‫היטב‪ ,‬בנין הסוגיה נבנה בצורה נכונה‬ ‫ובהירה‪ .‬יש דברים שבכתב אי אפשר‬ ‫ותרגם אונקלוס”קביל ישראל”‪ ,‬וכן בכל מקום תרגם אונקלוס שמיעה מלשון”קבלה”‪ ,‬וזהו מה שאמר שמואל לשאול‬ ‫לגמגם‪ ,‬הדברים מוכרחים לצאת עם כל‬ ‫”הנה שמוע טוב מזבח טוב”‪ ,‬כיון שלא שעבד עצמו לציווי ה‪ ,‬ועשה עפ” י מה שחשב מעצמו שהוא הדבר הראוי‪ ,‬ולכן‬ ‫הבהירות‪ ,‬עם כל המבנה‪ ,‬וקונים את‬ ‫”שמוע מזבח טוב” דהשמיעה שהוא קבלת עול והשתעבדות היא יותר מזבח‪ ,‬דגם ב”שמיעה” יש ענין של זבח‪ ,‬דשמיעה‬ ‫הבהירות והקנין של הסוגיה על ידי‬ ‫היא מה שאדם מבטל את דעתו העצמיות ורצונותיו לעשות רצון ה‪ ,,‬וזהו בחינת קרבן שמקריב את עצמו במה שמבטל‬ ‫כתיבה‪ ,‬וזה נשאר לדורות‪ ,‬לבחורים‬ ‫את מציאותו העצמית לרצון הבורא‪.‬‬ ‫נשאר קניין‪ ,‬הקניין שהם קנו נשאר‬ ‫ונראה שזהו הענין שנרמז בפסוק של”הנה שמוע מזבח טוב” הענין של תשובה שהיא חביבה מקרבנות‪ ,‬שהרי מבואר‬ ‫למשך השנים האלה‪.‬‬ ‫בזוה” ק דשורש התשובה הוא לצאת מהבחינה של הולך שובב בדרכי לבו‪ ,‬דמי שהולך שובב בדרכי לבו אינו רוצה‬ ‫הייתי כאן לפני כמה שבועות בעיר‪ ,‬בכנס‬ ‫לחזור בתשובה‪ ,‬ונמצא דהשמיעה היא שורש התשובה‪ ,‬כיון דענינה של השמיעה הוא ההיפך מי שהולך שובב בדרכי‬ ‫הכנה של בני התורה היקרים שגמרו את‬ ‫לבו‪ ,‬דמשעבד עצמו ודרכי לבו לציווי הבורא‪ ,‬ונמצא דהשמיעה היא שורש התשובה‪ ,‬וזהו השייכות שבין תשובה‬ ‫הישיבות קטנות ובאים להיכנס לאהלה‬ ‫לקרבנות שתשובה מיוסדת על השמיעה שהיא מבחינת זבח שמבטל את דעתו העצמית ומשתעבד לציווי ה'‪ ,‬וזהו עצמו‬ ‫של תורה‪ ,‬לבית המדרש‪ ,‬לישיבות‬ ‫ענינה של התשובה להוציא עצמו מלהיות הולך שובב בדרכי לבו‪.‬‬ ‫הגדולות‪ .‬יצאתי מלא התפעלות לראות‬ ‫ראש השנה שהוא היום הראשון מעשרת ימי תשובה ‪ -‬שתקבלו עליכם עול מלכות שמים‬ ‫את הפנים המאירות של אותם בני‬ ‫והנה ר” ה הוא היום הראשון של עשי”ת‪ ,‬ומ”מ לא מצינו בר” ה את עבודת התשובה עצמה ואדרבא בר”ה לא מזכירין‬ ‫תורה יקרים כזו רוממות‪ .‬והזכרתי כאן‬ ‫החטא כלל‪ ,‬אמנם לדרכנו שורש התשובה הוא בר”ה‪ ,‬שהרי עיקר עבודת היום של ר”ה הוא המלכויות ועיקר הענין של‬ ‫דבר ואני לא אומר דברים שהם סתם‬ ‫המלכויות הוא קבלת מלכות שמים‪ ,‬וכמו שביאר הר”ח בר”ה דף ט”ז את מאמר הגמ' אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני‬ ‫גוזמא בעלמא‪ ,‬שיש יחוד מיוחד לאותם‬ ‫עליכם דהיינו ”כדי שתקבלו עליכם עול מלכות שמים”‪ ,‬והרי קבלת עול מלכות שמים היא ההפקעה מההולך שובב‬ ‫בני תורה שגדלו פה בעיר התורה‬ ‫בדרכי לבו‪ ,‬וזהו יסוד ושורש התשובה‪ ,‬ונמצא שהשמיעה שהיא בבחינה של זבח מיוחדת לר”ה שעיקר עבודת היום‬ ‫ביתר‪ .‬כנראה שהמקום הוא מסוגל‪,‬‬ ‫בקבלת מלכות שמים‪ ,‬ולכן הימים שקודם ר”ה הם ימי ביקור לבחינה זו שיש בר” ה שנחשב שהאדם כאלו הקריב את‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא©‬ ‫תחילת הסליחות מתחיל בפסוק של "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'״‪ ,‬שהוא ענין הביקור שמבקר האדם את עצמו‬ ‫לחקור ולחפש דרכיו שלא יהיה בעל מום ויהיה ראוי להיות קרבן לה‪ ,,‬וההמשך הוא ״כדלים וכרשים דפקנו דלתיך״‪,‬‬ ‫מ ר א ה ה שעה‬ ‫והענין של "כדלים וכרשים" דפקנו דלתיך‪ ,‬ביאר הגרנ׳׳ט זיע׳׳א שהוא לומר שאדם שיש לו אשה ובנים בריאות ופרנסה‬ ‫הוא חושב שהוא מוחזק במה שיש לו שמה שהיה הוא שיהיה‪ ,‬אמנם האמת אינו כן שבכל שנה ושנה האדם נדון מחדש‬ ‫המשך מעמוד קודם©‬ ‫על כל מה שיש לו‪ ,‬וזהו "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך"‪ ,‬לומר שאנו באים כדלים וכרשים שאין להם משל עצמם כלום‪,‬‬ ‫וצריכים לקבל הכל מחדש‪ ,‬ותולים עצמם בקב׳׳ה לקבל ממנו השפע לשנה הבאה‪.‬‬ ‫האווירה של המקום מסוגלת‪ ,‬הציבור‬ ‫שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה ‪ -‬קבלת עול באה מתוך שברון לב והכנעה‬ ‫הוא ציבור מסוגל‪ ,‬מושגים של רוממות‪.‬‬ ‫והנה ענין זה הוא מעיקר עבודת היום של ר״ה‪ ,‬וכמבואר בר״ה ט״ז ב‪ ,‬״כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה״‪,‬‬ ‫ורואים בישיבות הקדושות‪ .‬גם אני מכיר‬ ‫ופירשו שם התום׳ ״שמתוך שישראל רשים לבם נשבר ומרחמים עליהם מן השמים״‪ ,‬ומצאנו ענין זה בעיקר עבודת היום‬ ‫מהציבור שאני נמצא בו ושומע את זה‬ ‫של ר״ה בדברי החינוך במצוה ת״ה שכתב ״וקול השופר מעורר הרבה לב שומעו ומלבד ההתעוררות יש זכר לדבר‬ ‫בכל אתר ואתר‪ ,‬את הרוממות והחשיבות‬ ‫שישבור יצר לבו הרע בתאוות העולם ובחטאים בשומעו קולות נשברים״‪ ,‬ועיין בספר כתב והקבלה פרשת אמור ״זכרון‬ ‫והמעלה של בני התורה היקרים שבאים‬ ‫תרועה ‪ -‬לשבר הלב ולהכניע את הרוח לפני יוצר הכל״‪ ,‬ובהמשך שם כתב ״אשרי העם יודעי תרועה ‪ -‬ר״ל בהכנעת‬ ‫מביתר‪ ,‬רמה גבוהה בלימוד‪ ,‬רמה גבוהה‬ ‫ושברון הלב בתשובה״‪ ,‬וזהו עצמו מיסוד התשובה וכמש״כ ברבינו יונה בשערי תשובה ש״א כ״ג דרוח נשברה היא רוח‬ ‫באישיות‪ ,‬רמה גבוהה במוסריות שלהם‬ ‫נמוכה והיא ההכנעה כי ההכנעה מעיקרי התשובה‪ .‬וגם ענין זה הוא בדרך שנתבאר לעיל‪ ,‬דיסוד התשובה הוא בקבלת‬ ‫וברוממות שלהם‪ .‬ואין לך זכות גדולה‬ ‫עול שהוא ההיפך מהולך שובב בדרכי לבו‪ ,‬וקבלת עול באה מתוך שברון לב והכנעה‪.‬‬ ‫יותר מזה להיות עם הציבור הזה‪.‬‬ ‫ולפי״ז מבואר ההמשך של יסוד אמירת הסליחות באמירת ״כדלים וכרשים דפקנו דלתיך״ שהרי מבואר בתום׳ שע״י‬ ‫ברוך השם כבר מדובר על אלפים של‬ ‫ההעמדה של ישראל להיות רשים באים לידי שברון לב‪ ,‬ושברון הלב הוא היסוד של התשובה בר״ה להעמיד את שברון‬ ‫חבורות ברמה גבוהה‪ ,‬מושגים גבוהים‪ .‬אז‬ ‫הלב וההכנעה כדי לקבל מלכות שמים עליהם‪.‬‬ ‫הפשט הוא שזה יום חג בשבילנו ולכולנו‪,‬‬ ‫שאנחנו גומרים את זמן הקיץ ונכנסים‬ ‫ומצאנו בדברי המהר״ל בנתיב התשובה פ״א שענין זה עצמו של השברון לב הוא בבחינת קרבן‪ ,‬שהביא דברי המדרש‪,‬‬ ‫לאלול הבא עלינו לטובה עם 'תלמודו‬ ‫״כמה גדולים נמוכי רוח שבזמן בית המקדש אדם מביא עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו‬ ‫בידו'‪ ,‬עם קניין של המסכת שלמדנו‪,‬‬ ‫שפילה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה״‪ ,‬וביאר שם המהר״ל ״ופירוש‬ ‫את הקניין בעיון‪ ,‬בהבנה‪ ,‬בחבורות‬ ‫זה כי מי שיש לו לב נשבר ונדכא דבר זה נחשב כאלו מקריב עצמו אל הי״ת שהרי זובח רוחו ונשמתו״ ותוספת דברים‬ ‫המסודרות‪ .‬וכל הציבור הגדול והחשוב‬ ‫מצאנו בדבריו בנתיב הענוה פ״א ״מי שרוחו נשברה כאלו הוא מבטל עצמו מן המציאות ודבר זה עצמו כמו הקרבנות‬ ‫הזה באו ונתקבצו בשביל מה? בשביל‬ ‫שאין ענין הקרבנות רק להודיע כי הוא יתברך הכל ואפס זולתו ולפיכך שוחטין ומקריבין אליו הקרבן״‪ ,‬ולפי״ז מבואר‬ ‫דבר אחד‪ .‬לכבודה של תורה‪ ,‬לכבד את‬ ‫דבבחינה זו עצמה של ״כדלים וכרשים דפקנו דלתיך״ שהוא שברון לב‪ ,‬הוא בחינה של קרבן‪.‬‬ ‫לומדי התורה ועמלי התורה‪ .‬וכנגד כל‬ ‫אלו שמשפילים את כבוד התורה‪ ,‬אז‬ ‫אנחנו אומרים בפה מלא‪ :‬הדבר החשוב‪,‬‬ ‫מ ר א ה ב א צ ב עו‬ ‫הדבר המהותי ביותר הוא כבוד של‬ ‫קושיא מתורת רבינו רה״י שליט״א‬ ‫תורה‪ .‬כבודה של תורה מעמיד תורה‬ ‫הנה לשון התפילה ביוה״כ הוא ״ותתן לנו את יום הכיפורים הזה למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עוונותינו״‪,‬‬ ‫בכלל ישראל‪ .‬כבוד חכמים ינחלו‪ ,‬אין‬ ‫וזה תמוה‪ ,‬דמהו הלשון ״ולמחול בו את כל עוונותינו״ והרי אין יוה״כ מכפר על כל העוונות‪ ,‬דהעוונות החמורות של‬ ‫כבוד אלא תורה‪ .‬הערכה לעמלי התורה‬ ‫כריתות ומיתת ב״ד אין יוהכ״פ מכפר אלא תולה וכמבואר בגמ’ ביומא (פו‪ ,‬א)‪ ,‬וצ״ע‪( .‬וע״ע בדברי רבינו יונה בשע״ת‬ ‫שמוסרים נפשם ומאודם ומחזיקים את‬ ‫כולנו‪ ,‬מחזיקים את כל העולם כולו‪.‬‬ ‫ניתן לשלוח תשובות למייל המערכת‬ ‫שער ד’ אות יז)‪.‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא יעזור בעזרת השם‬ ‫שנזכה לראות בהרמת קרנה של תורה‪,‬‬ ‫נזכה לראות שכל צר ומשטין לא יוכל‬ ‫‪w‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ i‬׳>‬ ‫לקטרג ולא יוכל לפגוע בעולמה של‬ ‫* __*‬ ‫תורה‪ .‬וכל הציבור של בני התורה היקרים‬ ‫ע ב ו ד ת ה א ל י ל (ג)‬ ‫מתוך שדת והדרכה לבני הישיבות‬ ‫ימשיכו לעלות ולגדול ולכתוב חידושי‬ ‫תורה ולהעמיק בסוגיות ולהתחזק בלימוד‬ ‫האב עבודת חידש אליל של השניב האחרונות‪ ,‬שינה ממה שהיה בדורות הקודמיב?‬ ‫העיון ובלימוד הבקיאות ולהיות תלמידי‬ ‫כמדומה שחל איזה שינוי‪ ,‬אם אנו מדברים על התקופה כשאני הייתי בחור בישיבה‪ .‬ועיקר השינוי שהשתנה הוא‪,‬‬ ‫חכמים גדולים שימשיכו את מורשת‬ ‫שבזמנו היו אנשים שהכניסו לאטמוספירה של’אלול‪ ,‬ואוירה של’אימת הדין‪ ,,‬בזכרוני כי מרן רה"י הג׳׳ר יחזקאל‬ ‫התורה בכלל ישראל‪ .‬את אותה תורה‬ ‫סרנא זצוק׳׳ל היה מוסר שלש פעמים בשבוע שיחה באלול‪ ,‬ורק כשהיה עולה על הבימה היה מתחיל לבכות‪ ,‬ומכריז‬ ‫שנמסרה מהר סיני‪ ,‬אותה תורה שמשה‬ ‫׳עוד כך וכך ימים יום הדין'‪ .‬היינו גם הולכים לשמוע את מרן הגר׳׳ח שמואלביץ זצוק׳׳ל‪ ,‬וכשאנו ראינו אותו בחודש‬ ‫קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע‪,‬‬ ‫אלול‪ ,‬הוא נראה כמו אדם שעומד לפני משפט פשוטו כמשמעו‪ ,‬וכל שיחותיו היו סביב הנושא הזה‪ ,‬תמיד היה‬ ‫יהושע לזקנים‪ ,‬זקנים לנביאים‪ .‬אתם‬ ‫מדבר על עוד עצה לזכות בדין‪ ,‬ועל עוד כמה ימים יום הדין‪ .‬כמו״כ היינו הולכים לשמוע גם את מרן המשגיח ר’‬ ‫ממשיכים את מורשת התורה בדור שלנו‪,‬‬ ‫אלי’ לופיאן זצוק״ל‪ .‬גם הגאון רבי שלום שבדרון זצוק״ל היה מגיע למסור כסדר שיחות בישיבה באלול ומכניס את‬ ‫ואתם תהיו הדור שיעמידו תורה בכלל‬ ‫כל הציבור לאווירה של אלול‪ ,‬ובאמת היה אוירה חזקה של’אלול‪.,‬‬ ‫ישראל‪ .‬הדור שבעזרת השם עם כבוד‬ ‫משא״כ היום בזמנינו‪ ,‬האווירה הכללית היא אוירה פחותה‪ ,‬אבל כ״ז הוא רק ביחס לאוירה הכללית‪ ,‬אבל באופן‬ ‫התורה ורוממות התורה יקבלו במהרה‬ ‫פרטי איני חושב שיש בחור ישיבה ובן תורה אחד‪ ,‬שאינו מתפלל באלול יותר טוב מאשר כל השנה‪ ,‬או שאינו‬ ‫את פני משיח צדקנו במהרה בימינו‪,‬‬ ‫חושב יותר להיזהר מלשון הרע‪ ,‬כל בחור באלול שומר יותר על עינו יותר מאשר בחודש אב‪ ,‬ובחלק הזה וודאי‬ ‫ונכנס בעזרת השם לאלול הבא לטובה‬ ‫שיש יותר מודעות‪ .‬אבל גם בזה איננו נמצאים באותו מקום‪ ,‬וכמדומה שזה גם שייך לאוירה הכללית של האלול‪,‬‬ ‫עם כוחות‪ ,‬עם שאיפות יותר גדולות‪ ,‬עם‬ ‫כי האטמוספירה שמורגשת בחלל האויר יש לה מאד משמעות‪ ,‬ובזמנו הרגישו באוויר את אלול‪ ,‬והיום זה פחות‪,‬‬ ‫שבתי בבית השם במושגים יותר גבוהים‪,‬‬ ‫ההרגשה באלול הייתה שונה‪.‬‬ ‫ונזכה כולנו להיכתב ולהיחתם לשנה‬ ‫טובה ולכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫האב גב צורת העבודה בחודש זה השתנה?‬ ‫(נאמר במעמד לעידוד כתיבת חידד׳ת‬ ‫האמת היא שבעולם הישיבות דיברו תמיד על הרוממות הנפלאה שיש בימים אלו‪ ,‬אבל וודאי שגם דברו רבות על‬ ‫שנערך לעמלי התורה בעיר ביתר עילית‬ ‫הדין והמשפט‪ ,‬ואילו היום מה שיותר מדבר לבני הישיבות‪ ,‬הוא הענין הזה שמכיון שבחור נמצא בזמן של בניה‪,‬‬ ‫שלהי אב תשפ׳׳ו)‬ ‫ובניינו של כל בן תורה הוא באלול‪ ,‬אז צריך להיזהר מאוד לא לאבד את הבניין‪ ,‬כי הרי זהו הבניין לכל החיים‪ ,‬אבל‬ ‫פחות מדגישים את הענין של המשפט והדין‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫יו"ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה'‪ ,‬מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א‬ ‫ז״ל‬ ‫הרב‬ ‫לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל‪mc038009090@gmai Lcom‬‬ ‫הרב יעקב ב־ר בנימין הלוי !׳יל‬ ‫מי ש יש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‬ ‫הרב דוד ב׳יר שמואל לייב דיל‬ ‫פרשת נצבים וילך ‪ -‬סליחות תשפ״ו | שנה כ״ז ‪ -‬קובץ ל' [תתקנ״ח]‬ ‫שיעור מרן הגאון‬ ‫רבי אשר וייס שליט׳׳א‬ ‫ולכאורה זו דרך נפלאה ליישב סתירת הסוגיות‪ ,‬אך‬ ‫סמכו רבנן לתקוני הני פסוקי דתקיעתא‪ ,‬ומשום הכי‬ ‫"סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם‪,‬‬ ‫בטלה דעתי לדעת רבותינו‪.‬‬ ‫קתני ר” ע שאמר הקב”ה אמרו לפני מלכיות זכרונות‬ ‫וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע קדושת היום ותוקע‬ ‫אמנם בדרך זו יש ליישב דברי רש”י עה” ת (ויקרא כ” ג‬ ‫וכו’ שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר‬ ‫זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה‬ ‫כ”ד) שפירש יום זכרון תרועה דהכונה לפסוקי זכרונות‬ ‫הקב”ה שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו‬ ‫וברכת כהנים דברי רבי יוחנן בן נורי אמר לו רבי‬ ‫ושופרות‪ ,‬ודחה הרמב”ן דאין זה אלא אסמכתא‬ ‫לחכמים‪ ,‬וזה דבר ברור ואמת ולא כדברי המפרשים‬ ‫עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר אלא‬ ‫מדבריהם‪ .‬והביא את דברי הגמ’ דהולך למקום‬ ‫האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא‬ ‫אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות‬ ‫שכונת התורה לכך‪ ,‬ח”ו ישתקע הדבר ולא יאמר שזו‬ ‫עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות‬ ‫שתוקעין כיון שאין הברכות אלא מדרבנן‪ ,‬עי” ש‪.‬‬ ‫דעת מינות הוא‪ ,‬אבל התורה העירה בכך ומסרה חיוב‬ ‫ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים (משנה)‪.‬‬ ‫ולדרכנו ניחא דבאמת הוי מדאורייתא בהדי שופר‪.‬‬ ‫הדבר לקבעו לחכמים אם ירצו כמו שנאמר ועשית‬ ‫אמר לו רבי עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה‬ ‫על פי הדבר אשר יגידו לך‪ ,‬ולפיכך תמצא החכמים‬ ‫הוא מזכיר למה הוא מזכיר רחמנא אמר אידכר אלא‬ ‫ג‬ ‫נותנין בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם‬ ‫למה עשר לימא תשע דהואיל ואשתני אשתני‪ .‬תנו‬ ‫והנה יש לעיין בתקיעות ובברכות במזו” ש‪ ,‬מה בהן‬ ‫מן התורה כלומר שאינם מחדשים דבר מלבם” ‪.‬‬ ‫רבנן מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה’ בני אלים‬ ‫עיקר ומה בהן טפל‪ ,‬דלכאורה נראה שהברכות טפלות‬ ‫הרי לן דעת הריטב׳׳א דבכל מקום שהסמיכו חכמים‬ ‫ומנין שאומרים גבורות שנאמר (תהלים כ”ט) הבו לה’‬ ‫הן לתקיעות‪ ,‬ובאות ללוות את תקיעות השופר‪ .‬אך‬ ‫דבריהם על מקראי הקודש הו” ל מעין דאורייתא‬ ‫כבוד ועז ומנין שאומרים קדושות שנאמר הבו לה’‬ ‫יש מקום לומר דלאחר שכבר יצאנו יד”ח בעיקר מצות‬ ‫וחמור מדברי סופרים‪ ,‬דכיוונו חכמים לרצון התורה‬ ‫כבוד שמו השתחוו לה’ בהדרת קדש ומנין שאומרים‬ ‫השופר בתקיעות דמיושב אין תקיעות דמעומד אלא‬ ‫ונמסר בידם כח זה‪.‬‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות רבי אליעזר אומר דכתיב‬ ‫ללוות את ברכות התפילה‪ .‬ונראה דנחלקו בזה רבותינו‬ ‫וכך נראה גם בכונת בעל המאור שכתב (דף י” ב ע” א‬ ‫(ויקרא כ”ג) שבתון זכרון תרועה מקרא קדש שבתון זה‬ ‫הראשונים‪ ,‬ונבאר‪.‬‬ ‫מדפי הרי”ף) ” אותן שתוקעין מעומד הלא הם על סדר‬ ‫קדושת היום זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות‪...‬‬ ‫ברכות התפלה והן נראין כשל תורה וכדרבא דאמר‬ ‫מנין שאומרים מלכיות תניא רבי אומר (ויקרא כ”ג) אני‬ ‫הנה נחלקו הראשונים בענין מי ששח בין תקיעות‬ ‫ה’ אלקיכם ובחדש השביעי זו מלכות רבי יוסי בר‬ ‫רבא אמר הקב”ה אמרו לפני וכו’”‪ .‬ובודאי אין כונתו‬ ‫דמיושב לתקיעות דמעומד ושלש מחלוקות בדבר‪,‬‬ ‫יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר (במדבר י’) והיו‬ ‫דהוי מה” ת ממש‪ ,‬שהרי גמ’ מפורשת דהוי מדרבנן‬ ‫דעת רבינו שמחה הובא בהגהות מיימוניות (פ”ג אות‬ ‫כנ”ל‪ ,‬אלא נראה כונתו דהוי כעין דאורייתא ונראין‬ ‫לכם לזכרות לפני אלקיכם שאין תלמוד לומר אני ה’‬ ‫ט’)‪ ,‬ובבית יוסף סי’ תקצ”ב שחוזר ומברך‪ ,‬לעומתו‬ ‫כשל תורה‪ ,‬וכדעת הריטב׳׳א‪.‬‬ ‫אלקיכם ומה תלמוד לומר אני ה’ אלקיכם זה בנה אב‬ ‫דעת הרי” ד בפ” ד מר”ה דאף לכתחלה מותר לשוחח‪,‬‬ ‫לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן״ (ראש‬ ‫אמנם הרמב”ן במלחמות (י” א ע” א מדפי הרי”ף) כתב‬ ‫ובתווך שיטת הרמב׳׳ם (פ”גהי”א) והשו׳׳ע שם סעיף ג’)‬ ‫לגבי מש”כ (שם ט” ז ע” א) אמר הקב״ה לישראל תקעו‬ ‫השנה ל” ב ע” א)‪.‬‬ ‫דלכתחלה אין להפסיק כדי שברכת השופר תחול גם‬ ‫לפני בשופר של איל‪ ,‬דאין זה מה” ת ומצינו לשון זה‬ ‫"אמר רבה אמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני‬ ‫על תקיעות דמעומד אך בדיעבד אינו חוזר ומברך‪.‬‬ ‫אמר הקב”ה גם בדרבנן וכמו שאמרו אמר הקב”ה‬ ‫בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ .‬מלכיות כדי‬ ‫שיטת רבינו שמחה מובנת‪ ,‬דכיון שתיקנו חכמים‬ ‫אמרו לפני מלכויות‪ ,‬עי” ש‪ .‬הרי שהוכיח ממאמר זה‬ ‫שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם‬ ‫תקיעות דמעומד ועשאוהו כחיוב גמור‪ .‬אף שכבר‬ ‫דגם בדרבנן מצינו לשון זה דאמר הקב”ה‪.‬‬ ‫לטובה ובמה בשופר” (שם ל” ד ע” ב)‪.‬‬ ‫יצא יד” ח מה” ת חוזר ומברך על מצוה דרבנן‪ .‬שיטת‬ ‫(והנה כל הראשונים הנ” ל לא עמדו אלא על לשונם ” א מר‬ ‫הנה משמע מפשטות דברי הגמ’ דאמירת‬ ‫הרמב׳׳ם אף היא מובנת דכיון שיצא יד”ח עיקר המצוה‬ ‫הקב” ה” ולכאורה צריך עיון טפי לשונם רחמנא אמר‪ ,‬ולכאורה‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות בר”ה מה” ת היא‪ ,‬שהרי מן‬ ‫שוב אינו מברך ואין זה דומה למצוה דרבנן שמברך‬ ‫לשון זה משמע טפי דהוי דין תורה‪ ,‬ובמקומות שונים בש” ס מצינו‬ ‫המקראות דרשו כן‪ .‬ועוד דלשון הגמ’ ”רחמנא אמר‬ ‫עליה כגון נ”ח ומקרא מגילה כיון שבדרך כלל מברך‬ ‫לשון זה‪ ,‬וכמדומני שבכל מקום מדובר בדין דאורייתא ממש‪ ,‬עיין‬ ‫אידכר” משמע דמה” ת הוא וכעין מה שאמרו (שם ט” ז‬ ‫על תקיעות דמיושב ופוטר את אלה שבמעומד‪ ,‬אך‬ ‫סוטה ה’ ע”ב‪ ,‬ב” ק ז’ ע”ב‪ ,‬ב” מ קי” ד ע”ב‪ ,‬והרי אמרו לגבי מלכיות‬ ‫ע” א) למה תוקעין רחמנא אמר תקעו”‪ .‬וכך גם משמע‬ ‫שיטת הרי” ד צריכה ביאור‪ ,‬דלמה מותר לכתחלה‬ ‫זכרונות ושופרות (ר” ה ל” ד ע”ב) למה מזכירין רחמנא אמר‬ ‫מלשונם ”אמר הקב״ה אמרו לפני מלכויות וכו’”‪.‬‬ ‫להפסיק וכי לא נכון לברך על כל התקיעות כאחד‪.‬‬ ‫אידכר ומשמע דהוי מה” ת‪ ,‬וצ”ע)‪.‬‬ ‫אמנם באמת מבואר להדיא בגמ’ (שם ל” ד ע”ב) דאין‬ ‫ונראה ביאור שיטתו לפי המבואר בריטב׳׳א ר”ה‬ ‫הברכות אלא מדרבנן שהרי אמרו שם ”כיצד שתי‬ ‫ל” ד וז” ל והנכון בזה דמדינא הרי יצאנו ידי חובת‬ ‫ב‬ ‫עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום‬ ‫ולולי דברי הראשונים‪ ,‬היה נראה לכאורה לומר‬ ‫שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין‪ ,‬פשיטא הא‬ ‫מצות שופר בתקיעה דמיושב‪ ,‬ואין תקיעות שעל‬ ‫דבאמת הוי אמירת מלכיות זכרונות ושופרות מה” ת‬ ‫דאורייתא הא דרבנן לא צריכא דאף על גב דהא ודאי‬ ‫סדר ברכות באות לחובת מצות שופר‪ ,‬אלא לחובת‬ ‫וכדמשמע מפשטות לשונות הגמ’‪ ,‬וממה דדרשו‬ ‫והא ספק”‪.‬‬ ‫תפילה בציבור להעלות תפלה בתרועה‪ ,‬כענין‬ ‫מקרא דיש לומר מזו” ש‪ .‬אלא דאין זה מצוה אלא בהדי‬ ‫הרי לן להדיא דאין הברכות אלא מדרבנן ולא‬ ‫[שעושין] בתעניות שתוקעין על ז’ ברכות דמי שענה‬ ‫תקיעות השופר‪ ,‬וכפשטות דברי חז” ל ” אמרו לפני‬ ‫מה” ת‪.‬‬ ‫כדי להעלות (תקיעה) [תפילה] בשופר‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫מלכיות‪ ...‬אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם‬ ‫וכבר עמד הריטב׳׳א על שאלה זו בר”ה (ט” ז ע” א)‬ ‫ולמדנו מדבריו חידוש גדול דהתקיעות שעל סדר‬ ‫לפני לטובה‪ .‬ובמה בשופר”‪ .‬וזה גדר הדין דיש ללוות‬ ‫וכתב ”והא דקאמר אמר הקב״ה אמרו לפני מלכיות‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות בעצם לא שייכי למצות‬ ‫את תקיעת השופר בפסוקים וברכות של ענייני‬ ‫זכרונות ושופרות‪ ,‬משום דאע” ג דפסוקי מלכיות‬ ‫השופר אלא לענין התפלה ותקיעות אלה להעלות‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬אבל כשאין לנו שופר אין‬ ‫זכרונות ושופרות אינם מן התורה אלא מדרבנן‬ ‫את התפלה והברכות הן‪ .‬וכעין התקיעות שבתפלת‬ ‫ענין באמירת מזו” ש אלא מדרבנן‪ ,‬דכך תיקנו חכמים‬ ‫כדפרישנא‪ ,‬מ” מ ממה שאמרה (תורה) זכרון תרועה‬ ‫התענית‪ ,‬ולא כהבנה המקובלת שהברכות מלוות את‬ ‫מטבע של תפילת ר”ה‪ ,‬אבל כשיש תקיעת שופר יש‬ ‫יש ללמוד שראוי להזכיר פסוקי תרועה ופסוקי זכרון‪,‬‬ ‫התקיעות‪ ,‬אלא להיפך התקיעות טפלות ומלוות את‬ ‫בזה מצוה דאורייתא‪.‬‬ ‫ומלכיות נפקא לן כמו שדרשו רז” ל בסיפרי מפסוק‬ ‫ברכות המלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬ולפי”ז נקט הרי” ד‬ ‫ואתי שפיר מה שאמרו שם (ל” ד ע”ב) דאם במקום‬ ‫והיה לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה’ אלקיכם שאין‬ ‫דעל תקיעות אלה לא מברכים לשמוע קול שופר כיון‬ ‫אחד תוקעין בשופר ובעיר אחרת מתפללין מוסף אין‬ ‫תלמוד לומר אני ה’ אלקיכם אלא זה בנה אב בכל מקום‬ ‫דלא משום מצות השופר הן‪ ,‬ודו” ק בזה‪.‬‬ ‫הברכות אלא מדרבנן כיון שאין עמהם תקיעת שופר‪.‬‬ ‫שאתה אומר זכרונות אתה סומך לו מלכיות‪ ,‬ומהכא‬ ‫‪1‬‬ ‫שיעור מרן הגאון‬ ‫רבי אשר ויי ס שליט״א‬ ‫את הקב”ה על כל העולם כולו‪ ,‬וזה גם פתיחת הברכה‬ ‫ד‬ ‫מלוך על כל העולם כולו וכיון שזה עיצומו של יום‬ ‫ושיטה מחודשת עד למאד בענין תקיעות דמיושב‬ ‫כולו קדושת היום אלא שיש בו גם סיום במלכויות‪,‬‬ ‫ודמעומד מצינו בבעל המאור בר”ה פ” ד (דף י” ב ע” א‬ ‫הרי לן שתי דרכים בביאור שיטת הרי” ד דמותר וכן לרשב” ג שקדושת היום נאמרת עם זכרונות דהלא‬ ‫יום הזכרון הוא שבו הקב”ה זוכר מעשי עולם ופוקד‬ ‫מדפי הרי”ף) והיא‪ ,‬דתקיעות דמיושב היינו התקיעות לדבר בין תקיעות דמיושב לאלה דבמעומד‪.‬‬ ‫ומ” מ למדנו דנחלקו הראשונים בתקיעות שעל כל יצורי קדם אלא שיש בו גם סיום בזכרונות ודו” ק‪.‬‬ ‫שבחזרת הש” צ על סדר מלכויות זכרונות ושופרות‪,‬‬ ‫וקרויים תקיעות דמיושב משום דאף שהש” צ צריך סדר התפילה האם המה עיקר והברכות טפלות להן או‬ ‫ו‬ ‫ז‪.‬‬ ‫לעמוד הציבור רשאי לשבת‪ ,‬ותקיעות דמעומד הן שמא ברכות עיקר והתקיעות טפלות להן‪ ,‬ודו” ק בכ”‬ ‫מה שנהגו בימיהם לחזור ולתקוע את כל הסדר לאחר‬ ‫וידוע מה שנחלקו גדולי עולם הגרי” ז מבריסק‬ ‫והחזו” א בענין תקיעות דמלכויות זכרונות ושופרות‪,‬‬ ‫ה‬ ‫גמר התפילה‪ ,‬והן תקיעות דמעומד כיון שהציבור כבר‬ ‫עמד על רגליו לקראת היציאה מבית הכנסת‪ .‬ומה‬ ‫הנה נחלקו רבי ורשב” ג בראש השנה (ל” ב ע” א) אם דלדעת הגרי” ז רק מי ששמע כל חזרת הש” צ יוצא‬ ‫אינו‬ ‫שאנו נוהגין לתקוע לפני תפלת המוסף בברכה‬ ‫ברכת קדושת היום נאמרת במלכויות או בזכרונות‪ ,‬יד”ח בתקיעות אלה‪ ,‬ולדעת החזו” א בסי’ קל”ז אות‬ ‫לרבי אומרים קדושת היום במלכויות כמו בשבת ב’ די בכך שהתפלל תפלת הלחש כדי לתקוע אחר‬ ‫חולים‬ ‫אלא מנהג שנהגו לאחר חתימת התלמוד משום‬ ‫גמר תפלתו וקיים בכך את מצות התקיעות דמלכויות‬ ‫ג‬ ‫”‬ ‫ולרשב‬ ‫הרביעית‪,‬‬ ‫הברכה‬ ‫היא‬ ‫היום‬ ‫שקדושת‬ ‫ש‪.‬‬ ‫”‬‫עי‬ ‫שאינם יכולים לשהות בביהכ”נ עד חזרת הש” צ‬ ‫זכרונות ושופרות עי” ש‪.‬‬ ‫בברכה‬ ‫בשבת‬ ‫י‬ ‫”‬‫קדה‬ ‫שאומרים‬ ‫וכמו‬ ‫לשבת‪,‬‬ ‫מדמינן‬ ‫היו‬ ‫לא‬ ‫ולדרכו הוסיף עוד בעל המאור דבימי חז” ל‬ ‫וכיון ששיטת הגרי”ז אינה מבוארת בספרו הגדול‪,‬‬ ‫התפלה‬ ‫ברכות‬ ‫שבע‬ ‫מתוך‬ ‫הרביעית‬ ‫שהיא‬ ‫האמצעית‬ ‫דתקיעות‬ ‫מברכים על השופר ברכת המצוה דכיון‬ ‫הראשונות היו על סדר הברכות דמלכויות זכרונות כן בר”ה אומרים באמצעית שהיא החמישית מתוך ואין אנו חיים אלא מפי מעתיקי השמועה תלמידיו‬ ‫ותלמידי תלמידיו לא ידעתי לשיטתו אם צריך‬ ‫ושופרות שוב לא צריך לברך ברכת המצוה וכמו שאין תשעת הברכות‪.‬‬ ‫ויש לעיין לתרוויהו דלכאורה יש כאן סיום אחד לשמוע את כל חזרת הש” צ או די שישמע את ברכות‬ ‫ברכת המצוה על קריאת שמע כיון שמברכין עליה‬ ‫שעולה לשתי ברכות שונות ברכת המלכויות וברכת המלכויות זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫לפני‬ ‫ברכות קריאת שמע‪ ,‬אלא שלאחר שנהגו לתקוע‬ ‫ויהיה בזה נפ” מ בחקירתנו הנ” ל אם לא שמע‬ ‫סיום‬ ‫שהיא‬ ‫”‬‫הארץ‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫מלך‬ ‫”‬ ‫דהיינו‬ ‫היום‪,‬‬ ‫קדושת‬ ‫ש‬ ‫”‬‫עי‬ ‫התפילה שוב נהגו גם לברך לפני תקיעת השופר‪,‬‬ ‫סוף הברכה מקדש ישראל ויום הזכרון אם יצא יד”ח‬ ‫שהיא‬ ‫”‬‫הזכרון‬ ‫ויום‬ ‫ישראל‬ ‫מקדש‬ ‫”‬ ‫המלכויות‪,‬‬ ‫ברכת‬ ‫בדבריו המחודשים‪.‬‬ ‫וגם המאירי הלך בדרכו בר”ה שם ובברכות י” א ע”ב‪ ,‬סיום ברכת קדושת היום‪ ,‬אך לכאורה ברכה אחת עולה מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬אך אפשר דמ” מ כיון שזה‬ ‫והוסיף לפי דרכו דאף לאחר שנהגו לתקוע ולברך לפני לשני ענינים שונים וסיום הברכה כולל שני ענינים מטבע הברכה אם לא שמע כולה כאילו לא שמע‬ ‫ברכת המלכויות‪ ,‬ודו” ק בכ”ז כי הדברים אמורים בדרך‬ ‫תפילת המוסף אין ברכת השופר חלה על התקיעות שונים‪ ,‬ולענ” ד לא מסתבר לומר כן‪.‬‬ ‫ונראה יותר לפי פשטות הענין דכל סיום הברכה הערה ועדיין צ” ע‪.‬‬ ‫שעל סדר התפילה דאלה די להם בברכת מזו״ש‪,‬‬ ‫ובגדר אסמכתא הארכתי במנחת אשר (דברים סימן‬ ‫ומשו” כ מותר להפסיק בין התקיעות שלפני מוסף ”מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון” קדושת‬ ‫היום היא‪ ,‬דזה מהות היום הרת עולם שבו ממליכין מ”ג)‪ ,‬עי” ש‪.‬‬ ‫לאלה שעל סדר הברכות‪.‬‬ ‫♦ דברי אגדה •‬ ‫מלכויות וזכרונות‬ ‫שהרי רק משום שהוא ית״ש מלך על כל הארץ‬ ‫ונחלקו רבי ורשב״ג מה עיקר עיצומו של יום‪,‬‬ ‫”והיכן אומרה לקדושת היום‪ ,‬תניא רבי אומר‬ ‫מתייראים אנו מפניו ומריעים בשופר‪ ,‬והתקיעה‬ ‫מלכויות או זכרונות ומה עלינו להדגיש בעבודת‬ ‫עם המלכיות אומרה‪ ...‬רבן שמעון בן גמליאל עם‬ ‫שלאחר התרועה תקיעת זכרון היא‪ ,‬דלאחר שברון‬ ‫היום‪ .‬לשיטת רבינו הקדוש מהות היום ועיצומו‬ ‫הזכרונות אומרה״ (רייה לייב עייא)‪.‬‬ ‫לבב בתרועה ובתשובה שלימה בלב נשבר ונדכא‪,‬‬ ‫במלכויות ומשו״כ אומרים קדושת היום עם ברכת‬ ‫כל סוגיה זו תמוהה לכאורה‪ ,‬וכי למה נצרף‬ ‫בטוחים אנו שהקב״ה מוחל וסולח‪.‬‬ ‫המלכות‪ ,‬ולדעת רשב״ג עיקרו זכרונות ומשו״כ‬ ‫ברכת קדושת היום לברכה אחרת‪ ,‬ולמה לא נברך‬ ‫ושתי תקיעות אלה של מלכויות ושל זכרונות‬ ‫משלבים קדושת היום עם ברכת הזכרון‪.‬‬ ‫קדושת היום בפני עצמה כדרך שמברכים ברכה זו‬ ‫שלפני התרועה ושלאחריה‪ ,‬תקיעות של שמחה‬ ‫ובאמת היו בין גדולי הדורות הצדיקים דרכים‬ ‫בכל שבת קודש ״מקדש השבת״ ובכל יו״ט ״מקדש‬ ‫הפקה‪' :‬ו אנו הו' ‪05331.05646‬‬ ‫המה‪ ,‬כשם שאנו שמחים במלכות שמים ושמחים‬ ‫שונות‪ .‬היו מהם שעיקר עבודתם בקודש להדגיש‬ ‫ישראל והזמנים״‪ ,‬ורק בר״ה נחלקו אם אומרים‬ ‫אנו להיות עבדיו של מלך‪ ,‬שמחים אנו ובטוחים‬ ‫את המלכות‪ ,‬ולהמליך את הקב״ה בשמחה עצומה‪,‬‬ ‫קדושת היום עם מלכויות או עם זכרונות‪.‬‬ ‫עליו שייטיב לנו החתימה‪ ,‬וכדברי הטור (סימן‬ ‫״כי קדוש היום לאדוננו״‪ ,‬והיו מהם שעיקר עבודתם‬ ‫ונראה לומר דרבי ורשב״ג נחלקו לא רק בברכת‬ ‫תקפ״א) שיש לשמוח בר״ה ולבטוח שע״י תשובה‬ ‫בזכרונות‪ ,‬בהדגשת חשבון הנפש ואימת יום הדין‪.‬‬ ‫קדושת היום‪ ,‬אלא בעצם קדושת היום‪ ,‬מהותו‬ ‫שלימה הקב״ה מוחל וסולח‪ .‬וכך כתב הטור במתק‬ ‫אלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬דבאמת שני ענינים‬ ‫ועיצומו‪.‬‬ ‫לשונו‪:‬‬ ‫אלו הא בהא תלי' ומשלימים הם זה את זה דמשום‬ ‫״ורוחצין ומסתפרין ע״פ המדרש (ילקוט שמעוני‬ ‫שהקב״ה מלך אנו עבדיו‪ ,‬וכיון שעבדיו אנחנו‬ ‫דהנה מצינו שני ענינים שונים בראש השנה‪.‬‬ ‫רמז תתכייה) אמר ר' סימון כתיב (דברים ד׳ זי) כי מי‬ ‫מחוייבים אנו בעבודתו‪ ,‬ועתידים אנו ליתן את‬ ‫א‪ .‬מלכויות‪ .‬ביום זה שהוא תחלת מעשיך‪,‬‬ ‫גוי גדול וגוי ר׳ חנינא ור׳ יהושע אומרין איזו אומה‬ ‫הדין על חדלון ידינו‪ .‬ומשו״כ אכן תוקעים בשופר‬ ‫ממליכים את הקב״ה על כל הבריאה‪ ,‬ובמקום לומר‬ ‫כאומה זו שיודעת אופיה של אלקיה פי׳ מנהגיו‬ ‫ואומרים מלכויות זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫הא‪-‬ל הקדוש אומרים המלך הקדוש‪ .‬וכך אמר‬ ‫ודיניו שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש‬ ‫אך מ״מ נחלקו רבי ורשב״ג מה עיקר הדגש‬ ‫הקב״ה אמרו לפני מלכיות על מנת שתמליכוני‬ ‫שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך‬ ‫בעבודת היום‪.‬‬ ‫עליכם‪ .‬וכבר כתב רבינו סעדיה גאון אחד הטעמים‬ ‫צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו אבל ישראל‬ ‫*‬ ‫* *‬ ‫של תקיעת שופר‪ ,‬משום שכך מנהג המלכים‬ ‫אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין‬ ‫ולבי אומר לי עוד בענין זה‪ ,‬דהנה כבר נתבאר‬ ‫דבשעה שממליכים מלך חדש תוקעים בשופרות‬ ‫זקנם ואוכלין ושותין ושמחים בר״ה לפי שיודעין‬ ‫במק״א דהתקיעה והתרועה משמשים בערבוביא‪,‬‬ ‫ובחצוצרות‪ ,‬וזה ענין המלכות‪.‬‬ ‫שהקב״ה יעשה להם נס לפיכך נוהגין לספר ולכבס‬ ‫התקיעה מבטאת שמחה‪ ,‬והתרועה מבטאת שברון‬ ‫ב‪ .‬זכרונות‪ .‬דיום זה הוא יום זכרון תרועה‪,‬‬ ‫בערב ר״ה ולהרבות מנות בר״ה ומכאן תשובה‬ ‫לב (עיין מנחת אשר שיחות על המועדים חייא מאמר כייה)‪.‬‬ ‫וביום זה ״אתה זוכר כל מעשה עולם ופוקד כל‬ ‫למתענין בר״ה״‪.‬‬ ‫ולעומת שתי התקיעות יש תרועה אחת‪ .‬התרועה‬ ‫יצורי קדם״‪ .‬וכך אמר הקב״ה לישראל ״אמרו לפני‬ ‫התרועה מבטאת את אימת יום הדין ואת‬ ‫באמצע היא‪ ,‬היא הבריח התיכון‪ ,‬לפניה ולאחריה‬ ‫זכרונות על מנת שיעלה זכרונכם לפני לטובה״ (רייה‬ ‫שברון לבנו‪ ,‬והתקיעות של שמחה המה‪ ,‬זו שלפני‬ ‫שתי התקיעות‪ .‬ונראה לומר דשתי התקיעות אחת‬ ‫טייז עייא)‪ .‬יום זה יום הדין הוא והקב״ה יושב ודן בו‬ ‫התרועה שמחת המלכות‪ ,‬וזו שלאחריה שמחת‬ ‫למלכויות ואחת לזכרונות‪ .‬זו שלפני התרועה‬ ‫כל באי עולם לחיים ולמות כאשר ספרי חיים וספרי‬ ‫הזכרון‪.‬‬ ‫תקיעת מלכות היא‪ ,‬ולכן תקיעה זו קודמת לתרועה‪,‬‬ ‫מתים פתוחים לפניו‪.‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות למכון מנחת אשר‪ ,‬ת‪.‬ד‪ ,23170 .‬ירושלים‪ | .‬דוא״ל‪info@minchasasher.com :‬‬ ‫לקבלת הגליון מדי שבוע ניתן לפנות למייל הנ״ל | ניתן להאזין לשיעורי מרן הרב שליט״א בטלפון‪03-6171007 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫א <‪/‬‬ ‫‪12‬‬ ‫נצבים וילך‬ ‫משיעורי מרן הגאון לבי חיים פיינשטיין שליט״א ראש ישיבת עטרת שלמה‬ ‫ב' פרשיות של תוכחה‬ ‫כתוב (כ״ט‪ ,‬י״ז כי) יפן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט וגוי‪ .‬ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה׳ את שמו מתחת השמים‪.‬‬ ‫והבדילו ה' לרעה שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה׳‪ .‬יש לדקדק שבתחילה בפסוק י״ט כתוב 'הכתובה בספר הזה'‪ ,‬ואח״כ‬ ‫בפסוק כ׳ כתוב 'הכתובה בספר התורה הזה׳‪ ,‬וצריך ביאור למה שינה הכתוב לשונו‪.‬‬ ‫עוד צריך ביאור דאחר שכבר אמר הכתוב שימחה שמו מתחת השמים‪ ,‬כדכתיב 'ומחה ה' את שמו מתחת השמים'‪ ,‬מה הוסיף הכתוב במה שאמר‬ ‫'והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל'‪ ,‬ומה יש להוסיף עוד אחר ששמו כבר נמחה מתחת השמים‪.‬‬ ‫ונראה לבאר דשני הפסוקים איירי משני עניינים שונים‪ ,‬דהנה קודם לכן כתוב 'פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט'‪ ,‬והיינו דהכתוב‬ ‫מדבר משני אופנים‪ ,‬אופן של יחידים דהם איש או אשה או משפחה‪ ,‬שזה יחידים‪ ,‬ו'או שבט' שזה אופן נוסף של שבט שלם‪ .‬והנה בשבט הרי איתא‬ ‫בב״ב דף קט״ו 'גמירי דלא כלא שיבטא'‪ ,‬וכן איתא בתורת כהנים פר' בחוקותי על הפסוק 'וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ‬ ‫מצרים'‪ ,‬דנאמר בזה ברית על השבטים‪ ,‬ששבט שלם לא יכלה כולו‪.‬‬ ‫לפי זה נראה לבאר דהנה הכתוב 'כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא'‪ ,‬מבואר דמיירי מיחידים‪ ,‬וביחידים הקללה היא 'ומחה ה' את שמו מתחת‬ ‫השמים'‪ ,‬אבל פסוק כ' דכתיב 'והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל'‪ ,‬אשר מזה מבואר דמיירי בקללה על שבט‪ ,‬ובשבט לא שייך קללה של מחיית‬ ‫שמם דהרי גמירי דלא כלא שבטא‪ ,‬ועל כן בשבט הקללה היא ש'והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל וגו'‪.‬‬ ‫ולפי זה גם מבואר שפיר החילוק דבתחילה כתוב 'בספר הזה'‪ ,‬ואח״כ כתוב 'בספר התורה הזה'‪ ,‬דהנה במגילה דף ל״א מבואר דחלוקה התוכחה דכי‬ ‫תבוא מהתוכחה דבחוקותי‪ ,‬דכי תבא נאמרה בלשון יחיד ובחוקותי נאמרה בלשון רבים‪ ,‬והיינו דהתוכחה דכי תבא שנאמרה בלשון יחיד מיירי‬ ‫מחטאי יחידים‪ ,‬והתוכחה דבחוקותי שנאמרה בלשון רבים מיירי מחטאי ציבור‪ .‬לפי זה יש לבאר דבפסוק י״ט דמיירי מיחידים‪ ,‬א״כ קאי על‬ ‫התוכחה דפרשת כי תבא שנאמרה בלשון יחיד‪ ,‬לכן נקט הכתוב הלשון 'כל האלה הכתובה בספר הזה'‪ ,‬דהספר הזה היינו לספר דברים‪ ,‬דביחיד‬ ‫יחולו הקללות דכי תבא‪ ,‬אבל בפסוק כ' דמיירי מקללת שבט וזה חשיב ציבור וכלל‪ ,‬וכמו שמצינו דעת ר' יהודה דטומאה הותרה בציבור גם בשבט‬ ‫אחד‪ ,‬וכן מצינו דשבט אחד שחטא בהוראת בית דינו מביא פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬ובחטא של ציבור עליהם חלה התוכחה דבחוקותי שנאמרה‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬והיא הרי אינה כתובה בספר דברים‪ ,‬לכן נקט הלשון 'ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה'‪[ .‬ויעויין באדרת אליהו]‪.‬‬ ‫ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה‬ ‫כתוב (כ״ט‪ ,‬כ״א) 'ואמר הדור האחרון וגו' והנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא וגו'‪ .‬ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה‬ ‫וגו'‪ .‬ביאור למה האריך הכתוב במה שיאמרו הגויים והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה כשיראו את מכות הארץ‪ ,‬ומה הנפק״מ במה שהם אומרים‪.‬‬ ‫ונראה לבאר דהנה אחר חטא המרגלים‪ ,‬כתוב בפרשת שלח שאמר משה רבנו אל ה' 'והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגויים אשר שמעו‬ ‫את שמעך לאמר‪ ,‬מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ וגו' וישחטם במדבר'‪ ,‬ומשום טענה זו ביקש משה רבנו 'ועתה יגדל נא כח ה' וגו'‬ ‫סלח נא לעוון העם הזה וגו'‪ ,‬והקב״ה נתרצה בטענה זו וכדכתיב 'ויאמר ה' סלחתי כדברך'‪ ,‬וכמו שכתב רש״י שם‪ ,‬כדבריך‪ ,‬בשביל מה שאמרת פן‬ ‫יאמרו מבלתי יכולת ה'‪ .‬ומבואר דטענה דחילול השם‪ ,‬מחמת מה שיאמרו הגויים‪ ,‬הוא פתח לסליחה ומחילה‪.‬‬ ‫אשר לפי זה י״ל דזהו שאמרה תורה דאמרו כל הגויים והנכרי שיבא מארץ רחוקה‪ ,‬שהעונש בא להם על אשר עזבו את ברית ה' ולא יהא חילול‬ ‫השם בדבר‪ ,‬וממילא אין פתח למחילה וסליחה בטענה דחילול השם מחמת שיאמרו הגויים‪ ,‬כמו שהיה בחטא העגל‪ ,‬ועל כן כאן לא יאבה ה' סלוח‪.‬‬ ‫יסוד התשובה ‪ -‬יעשה עצמו כאלו בו ביום נולד‬ ‫מתוך משאות הכנה לימי הדין והרחמים בישיבות שבנשיאות רבנו שליט״א‬ ‫הישיבה הגדולה 'אמרי חכמה' אלעד‪ .‬ישיבת 'תורת חיים' מודיעין עילית‪ .‬ישיבת 'ארחות דוד' ראשל״צ‪.‬‬ ‫כתוב בפרשת כי תבא שהקב״ה כרת ברית עם ישראל ואמר להם 'היום הזה נהיית לעם'‪ ,‬וכתב רש״י בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו‬ ‫בברית‪ .‬והנה יש להתבונן דאם אין נכנסים כל יום בברית‪ ,‬למה צריך שבכל יום יהיה בעיננו כאילו היום אנו נכנסים לברית‪ .‬ובעל כרחך נלמד מזה‬ ‫שכן הוא באמת שבכל יום אנו נכנסים בברית‪ ,‬ובכל יום מתחדש הכריתת ברית‪ ,‬ולא רק שהיה זה כריתת ברית פעם אחת באותה שעה‪ ,‬ומאז כבר‬ ‫נמצאים בברית עם הקב״ה‪ ,‬אלא בכל יום מתחדש הכריתת ברית‪ .‬כתוב בפרשת נצבים 'לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך כורת‬ ‫עמך היום׳ כותב הגר״א 'היום‪ ,‬בכל יום ויום׳‪ ,‬מבואר בדבריו כמו שביארנו שהכריתת ברית מתחדשת בכל יום ויום‪ .‬ויש להוסיף בזה דזהו יסוד ענין‬ ‫התשובה‪ ,‬דהאפשרות לעשות תשובה הוא משום שכל יום הוא דבר העומד בפני עצמו‪ ,‬וכל יום אינו מצטרף לימים שלפניו‪ ,‬ואינו רק המשך וחשבון אחד‬ ‫עם הימים שלפניו‪ ,‬אלא יש בחינה שכל יום הוא גם עומד לעצמו‪ ,‬ולכן בכל יום יכול לחזור ולשוב אל השם‪ ,‬ואפילו אם בימים שלפני כן היה בעל עבירה‪,‬‬ ‫מרגע זה ואילך יכול הוא לחזור וליעשות צדיק גמור‪ ,‬כי כל עת הוא חשבון בפני עצמו‪ ,‬וממילא אינו תלוי ואינו מושפע במה שהיה בימים שלפני כן‪.‬‬ ‫רבנו יונה באגרת התשובה כותב ’ אדם אשר פשע וחטא ובא לחסות תחת‬ ‫כנפי השכינה ולהכנס בדרכי התשובה‪ ,‬אשכילך ואורך בדרך זו תלך‪ ,‬ביום‬ ‫ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה‪ ,‬ויעשה עצמו כאלו בו ביום נולד‪ ,‬ואין‬ ‫בידו לא זכות ולא תורה‪ ,‬וזה היום תחילת מעשיו‪ ,‬היום יפלס ארחותיו שלא‬ ‫יטו מעגלותיו מדרך הטוב וכוי‪ ,‬ואל יבהילוהו רעיוניו ולא יניחוהו לשוב כי‬ ‫יבוש מחטאיו‪ ,‬כי יחשוב איך אוכל להעיז פני ולשוב ואני חטאתי עויתי‬ ‫ופשעתי וכזאת וכזאת עשיתי עברתי ושניתי ושלשתי עד אין ספורות‪ ,‬ואיך אבא עוד לפניו כבושת גנב כי ימצא כן בושתי לעמוד לפניו ואף איך‬ ‫ארמוס חצריו ואיך אשמור חוקיו‪ ,‬אל יחשוב כן‪ ,‬כי המסית יושב כזבוב במפתחי הלב‪ ,‬מתחדש עליו בכל יום‪ ,‬צופה ומביט להכשילו‪ ,‬ומשים לבו‬ ‫לעצה הרעה הזאת‪ ,‬רק יחשוב כי כן מידת הבורא ית׳ ידו פשוטה לקבל שבים׳‪ .‬בחז״ל דרשו ׳ועתה ישראל מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך וגו׳׳ אין ועתה‬ ‫אלא תשובה‪ .‬ושאל החפץ חיים בשלמא במה שכתוב ׳ליראה את השם׳ נכלל גם תשובה‪ ,‬אבל היכן נרמז ענין התשובה בתיבת ׳ועתה׳‪ .‬ולפי דברי‬ ‫רבנו יונה יש לבאר דנרמז בזה יסוד התשובה‪ ,‬דדרך היצר הרע להסית את האדם מהתשובה בטענות איך יוכל להעיז פניו אחר שמלא סאתו בחטאים‬ ‫ועונות ופשעים ורבו עונותיו מנשא עצמו פשעיו מספר‪ ,‬והתשובה לזה כתב רבנו יונה שיראה את עצמו כאילו בו ביום נולד וזה היום תחילת מעשיו‪,‬‬ ‫דהיסוד של תשובה הוא שאינו מביט על העבר‬ ‫ולפי זה אפשר לבאר דזה נרמז במה שכתוב ׳ועתה׳‪,‬‬ ‫כתינוק שנולד‪ ,‬ואם כן היסוד של תשובה הוא‬ ‫ואינו חושב על מה שהיה כבר‪ ,‬אלא ברגע זה הוא‬ ‫העבר‪ .‬אלא שבאמת יש להתבונן בזה‪ ,‬דאם אינו‬ ‫׳ועתה׳ שהוא נותן בלבו רק את מה שעכשיו ולא את‬ ‫כן‪ ,‬ואפשר דבאמת אינו כן אבל מכל מקום זהו עצה‬ ‫כנולד בו ביום ואין זה תחילת מעשיו‪ ,‬איך ישים עצמו‬ ‫נראה דאין זה רק עצה בעלמא‪ ,‬אלא באמת הוא כן‪,‬‬ ‫איך שיעלה ביד האדם לשוב בתשובה‪ .‬אמנם לדברינו‬ ‫העתיד אין זה נוגע ואינו שייך‪ ,‬ומרגע זה הוא מחדש‬ ‫דאמנם הוא צריך כפרה ותיקון על העבר‪ ,‬אבל מ״מ לגבי‬ ‫את מצבו ואת דרגתו ושב לדרך השם‪ ,‬וכל יום ויום הוא זמן העומד לעצמו‪ ,‬הוא עומד לעצמו מצד הכריתת ברית‪ ,‬וממילא גם לגבי קיום הברית ושמירת‬ ‫המצות הוא חשבון חדש וענין העומד בפני עצמו‪ ,‬ולגבי חשבון זה וקיום הברית המחודשת הוא כנולד מחדש והיום הוא תחילת מעשיו‪.‬‬ ‫ההכנה היותר גדולה ־ חיזוק עמל התורה‬ ‫אנחנו כבר זמן קצר לפני ר״ה‪ ,‬בדיוק חצי אלול היום‪ ,‬בארבעה פרקים העולם נידון‪ ,‬בר״ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון‪ .‬כל אחד עובר לפני הקב״ה‬ ‫והוא נידון אם יהיה לו חיים‪ ,‬שיהיה לנו חיים‪ ,‬בריאות‪ ,‬רוצים להיות בריאים? כן‪ .‬אתה רוצה שההורים שלך יהיו בריאים? ודאי‪ ,‬איזה שאלה‪ .‬כל המשפחה‬ ‫שיהיו בריאים? ודאי‪ ,‬איזה שאלה‪ .‬כל שומרי שבת יהיו בריאים? ודאי‪ ,‬איזה שאלה‪ .‬כל כלל ישראל יהיו בריאים? ודאי‪ .‬אז צריך לעשות משהו כדי לזכות‬ ‫לזה‪ ,‬כי הקב״ה נותן למי שראוי‪ .‬רוצים לחם לאכול ובגד ללבוש? רוצים הצלחה? יש הרבה בקשות ורצונות‪ ,‬אז תשתדל ותבוא מלא בזכויות‪ .‬כעת זה זמן של‬ ‫התעוררות לתשובה‪ .‬אתם כולכם צדיקים‪ ,‬אבל כל אחד יש לו איזה נקודה שיכול לתקן‪ ,‬אז קצת לתקן‪ ,‬אנחנו שלומדים ועמלים בתורה‪ ,‬יש לנו ריבוי זכויות‪,‬‬ ‫מה שאין לכל אחד אחר שלא לומד תורה‪ .‬למה? כל מילה בתורה זה מצווה‪ .‬החפץ חיים מנה כמה מילים אפשר להגיד ברגע‪ ,‬מנה מאתים מילים‪ .‬זה מבחינת‬ ‫דיבור‪ ,‬ומבחינת מחשבה‪ ,‬כשחושבים על סברא‪ ,‬כל רגע שאתה חושב בעיון מה הסברא? מה התוספות התכוונו? מה הקושיה? מה התשובה? יש ריבוי‬ ‫מצוות‪ ,‬מי שיושב בבית מדרש יש לו ריבוי מצוות‪ .‬אנחנו צריכים להתחזק בתורה בימים האלה‪ ,‬זה התפקיד שלנו‪ ,‬פה אנחנו בבית המדרש‪ ,‬לקנות הרבה‬ ‫תורה‪ ,‬לעמול בתורה וללמוד‪ .‬זו הזכות הכי גדולה‪ ,‬זכות התורה‪ .‬איפה תוקעים בשופר? על יד הבימה‪ ,‬למה לא תוקעים בעמוד הש״ץ? כי בבימה קוראים‬ ‫בתורה‪ ,‬ושם יש זכות התורה‪ ,‬וזכות התורה זו הזכות היותר גדולה‪ .‬מבואר במסכת סוטה שזכות התורה מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא‬ ‫עסיק בה‪ .‬כל אחד יש את התפקיד שלו‪ ,‬התפקיד שלנו ללמוד תורה‪ ,‬להתחזק‪ ,‬להרבות תורה‪ ,‬לזכויות ליום הדין‪ ,‬לזכויות לכל לכל טוב שבעולם שאנחנו‬ ‫מבקשים ורוצים‪ ,‬בין לפרט בין לכלל ישראל בכלל‪ .‬עכשיו תפקידנו להרבות בתורה‪ ,‬וכמו שאמרנו להבין ברור את הסוגיות‪ ,‬שבזה נוכל לבוא ולמלאות את‬ ‫ימי הרצון וימי הרחמים של חודש אלול‪ ,‬לבוא לראש השנה ואחרי זה ליום כיפור‪ ,‬שנקבל סליחה כפרה ומחילה על כל העבירות‪ ,‬הקב״ה ייתן כוח ותעצומות‬ ‫להחזיק הלאה מקום התורה‪ ,‬זכות התורה תעמוד לנו‪ ,‬אני שמח לבוא מפעם לפעם פה ולראות בית המדרש מלא ברוך השם עמלי תורה‪ ,‬לשמוע קול התורה‪,‬‬ ‫זה הדבר הכי גדול‪ ,‬זה נותן שמחה ללב ולנפש ששומעים קול תורה‪ ,‬מתווכחים בלימוד‪ ,‬זה מלחמה של תורה מלחמתה של תורה‪ .‬הקב״ה יעזור שאתם כולכם‬ ‫תהיו תלמידי חכמים‪ ,‬להבין סברות‪ ,‬מה שיותר קצות ונתיבות‪ ,‬מה שיותר רשב״א‪ ,‬מה שיותר שיעורים של הרבנים‪ ,‬להרבות תורה וחידושים שלכם בעצמכם‪,‬‬ ‫אתם כותבים את השיעורים‪ ,‬גם כל אחד יכול מפעם לפעם לכתוב הערות שלו‪ ,‬כל יום יש איזה הערה טובה‪ ,‬לכל אחד יש‪ ,‬אין בית מדרש בלא חידוש‪ ,‬לכתוב‬ ‫את זה על מחברת בקצרה‪ ,‬לא אריכות‪ ,‬׳וקובץ על יד ירבה׳‪ ,‬ואז יש לך מחברת שלך עם קדושת תורה שלך‪ .‬זה טוב מכמה פנים ומכמה עניינים‪ ,‬הקב״ה יעזור‬ ‫שנזכה להארת עיניים בתורה ולהיות תלמידי חכמים בישראל‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫' מ’ "י•‬ ‫י יי »י *י ו‬ ‫^ ‪w‬‬ ‫י ‪ a‬י‬ ‫‪ — m‬י *׳ י‬ ‫*‬ ‫«‪.‬‬ ‫* ■ י יבד ז)‬ ‫^ י‬ ‫י‬ ‫נצדי‬ ‫*‪«t‬׳׳ ‪S‬‬ ‫‪ y‬י*י י‪ %s‬י ‪5‬‬ ‫‪\y‬‬ ‫גליון ‪ 1292‬תשפ״ו‬ ‫‪a‬‬ ‫־ן ־ ‪ * “, t t iii‬־ ‪>l f t - * '•A‬‬ ‫•‬ ‫‪M L‬‬ ‫'‬ ‫פניני‬ ‫י * י ‪ £‬י * י י * י*‬ ‫‪ \> £ ? n‬ו ו‬ ‫ת^?‪1‬ה שנה וקללותיה‪,‬‬ ‫‪t‬‬ ‫;•‬ ‫;‬ ‫* ‪I‬‬ ‫;‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪V‬‬ ‫‪J‬‬ ‫״‬ ‫להמשיך ולקרוע שערי שמים לרפואתו השלימה של רבינו שר התורה התפילה והצדקה‪,‬‬ ‫יחיד הדורות בשקידת התורה ועמלתה מתוך ייסורין‪ ,‬פה קדוש‪ ,‬דלא ידע בצורתא דזוזא‪,‬‬ ‫רבינו (חזקיהו) דב הכהן בן שושנה לרפדש בקרוב שיזכה לחזור לאיתנו הראשון מתוך‬ ‫בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫(אמרו בגמרא בסנהדרין סג ע"ב שעדת שקר לא חשיבה מעשה אלא‬ ‫ראשיכםשבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש‬ ‫דיבור או ראייה)‪ ,‬ומבואר שהעבירה מתחילה בראייה עצמה שלא‬ ‫נגלית לרבים ואפילו לא ליריב‪.‬‬ ‫ישראל (כט ט)‬ ‫שגרסת הספרים בגמרא יש לומר בפשיטות שעבירה זאת לא נגלתה‪,‬‬ ‫סדר הדרגות כאן מקבילות לע שרת הדברות‬ ‫שהרי שני עדים נאמנים מן התורה לכל דבר ודבר‪ ,‬ולא הוחזק שיתגלה‬ ‫יש כאן חמש חלוקות כמבואר‪ ,‬ובסמוך עוד חמש‪" :‬טפכם‪ ,‬נשיכם‪ ,‬וגרך‬ ‫שיקרם‪ .‬ולאו ד"לא תחמוד" עיקרו בלב לדעת הרמב"ם והמגיד משנה‬ ‫אשר בקרב מחניך‪ ,‬מחטב עציך‪ ,‬עד שואב מימיך"‪ .‬ואמרו כאן בזוהר‬ ‫(סוף פרק ט' מהלכות גזילה)‪.‬‬ ‫שעשר חלוקות אלו הן כנגד עשרת הדיברות‪ ,‬ולכאורה צריך להבין‬ ‫ונמצא שבשתיים אלה הרחוקות שאין בהן דין ערבות‪ ,‬כנגד זה נכתבו‬ ‫השייכות בין חלוקות טכניות אלו לעשרת הדברות‪.‬‬ ‫כאן "חוטב עצך ושואב מימיך" שבהם ליכא ערבות ‪ -‬כמו שכתבו‬ ‫ואפשר לבאר עפ''י פשט‪ ,‬שהנה סדר עשרת הדיברות אזילנן מן הכבד‬ ‫התוספות בריש שבועות ובדף ד' בנדה‪ ,‬חלקיהם שם כמשמעות רש"י‬ ‫לקל‪,‬‬ ‫דליכא ערבות אף בגרים‪ ,‬והקשו עליו מהא דמוכח שלא היו גרים‬ ‫בתחילה מדובר באלוקות גופה של "אנכי ה"‪ .‬אחר כך "לא יהיה לך"‪,‬‬ ‫בערבות מואב‪.‬‬ ‫שהוא רק בבחינת שלילת הרע‪ .‬אחר כך "לא תשא"‪ ,‬שהוא רק‬ ‫ואפשר דגיור של ערב רב שאני‪ ,‬שלא נעשה על ידי ישראל אלא משה‬ ‫השתמשות שלא כהוגן בשם ה'‪ .‬אחר כך איסור 'שבת'‪ ,‬שאין ביטולה‬ ‫קיבלם על דעתו‪ ,‬ומצינו שהתברר על כך בלכתו מהעגל‪ ,‬אבל גיור‬ ‫אלא חיסרון השתוות למעשה ה' בראשית‪ .‬אחר כך "כבד את אביך"‪,‬‬ ‫שנעשה על דעת ישראל חלה גם קבלת ערבות‪ .‬ולפי זה ניחא שהדיברה‬ ‫שאינו אלא כבוד למי שהוקש כבודו לכבוד המקום ולא כבוד ה' גופא‪.‬‬ ‫השמינית של "לא תגנוב"‪ ,‬שמכוונת גם כנגד "גרך אשר בשעריך"‪,‬‬ ‫אחר כך ענייני כבוד לצלם אלוקים של ישראל שגם כן הוקש‬ ‫שוגגתו שיש בה ערבות ‪ -‬זה גם בו עיקר הערבות לדעת רש"י‪.‬‬ ‫לכבוד המקום‪ ,‬אלא שדמותו של מלך ‪ -‬שהפגיעה היותר‬ ‫רק השתיים האחרונות שמכוונות כנגד הגבעונים שהתגיירו‬ ‫גדולה היא הריגה ("לא תרצח")‪ .‬אחר כך ניאוף באשת רעהו‬ ‫ברמה (כמו שאמרו חז"ל)‪ ,‬הן עבירות‬ ‫("לא תנאף")‪ ,‬כדפירש רש"י שאין ניאוף אלא‬ ‫שבסתר שאין בהן ערבות‪ ,‬שכשם שבאלו‬ ‫באשת איש‪ .‬אחר כך גניבת נפשו ("לא‬ ‫שנגדם דף חלק ‪ -‬אין ערבות‪.‬‬ ‫תגנוב")‪ .‬אחר כך עדות שקר ("לא תענה")‪,‬‬ ‫מחטב עציך עד שאב מימיך‬ ‫‪ ,‬שפה‬ ‫שני אלה בהיקפין‪.‬‬ ‫ובסוף "לא תחמוד"‪ ,‬שהיקפו בלב‪ ,‬כפי שכתב‬ ‫(כט י)‬ ‫מתי העת הנכונה לקבל ׳גרי ם׳‬ ‫לנאמנים‬ ‫הרמב"ם והמגיד משנה (סוף פרק ט' מהלכות‬ ‫גזילה)‪ ,‬ועיין מה שכתב בעל הנודע ביהודה‬ ‫פניני משא וסתן עם רבעו‬ ‫ברש״י מבואר שבאו הגבעונים להסתפח אצל‬ ‫הפסק בין תקיעות דמיו שב‬ ‫ואין זה כמובן דרגות בחומרת העבירה‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬ונתנם להיות חוטבי עצים ושואבי מים‪.‬‬ ‫לדמעומד‪.‬‬ ‫הדיברות‬ ‫ובדומה לזה‪ ,‬סדר הנאמר בעשרת‬ ‫ו'בשפתי חכמים' פירש שלא קיבלם משה‬ ‫משמעות הרמב"ם (פרק ג' מהלכות שופר‪,‬‬ ‫מעלות‬ ‫נפרטו‬ ‫שמנכה מן הכבד אל הקל ‪ -‬כך‬ ‫אלא בתנאי זה‪ ,‬שיהיו חוטבי עצים ושואבי‬ ‫כל ישראל‪" :‬ראשיכם" ברישא‪ ,‬ועל זה כסדר‬ ‫הלכה י"א) שהקפדה היא על ההפסק בין‬ ‫מים‪ ,‬ומבואר שאין זה מדין קנס כמו אצל‬ ‫עד "חוטב עצך ושואב מימיך"‪ .‬וזהו המכוון‬ ‫יהושע‪ .‬שהרי באותה שעה עדיין לא נצטוו‬ ‫תקיעות דמיושב לדמעומד היא רק על‬ ‫הבולט בפירוש עשרת הדיברות דאחר עשרת‬ ‫שלא לקבל גרים מן האומות‪ ,‬כמבואר‬ ‫התוקע ולא על השומעים‪ .‬וכן נקט המגיד‬ ‫הדיברות שבסיני‪.‬‬ ‫בילקוט שיהושע שלח שלוש איגרות קודם‬ ‫משנה בדבריו‪.‬‬ ‫אפשר להוסיף בהקבלה זו של עשרת‬ ‫כניסתו לארץ‪ :‬מי שרוצה לברוח ‪ -‬יברח‪ ,‬מי‬ ‫ואפשר לבאר דבריו על פי הרמ"א (בסימן‬ ‫הדיברות לעשרה שמנויים כאן‪ ,‬שהנה אמרו‬ ‫שרוצה להשלים ‪ -‬ישלים‪ ,‬ומי שרוצה‬ ‫קס"ז)‪ ,‬שפסק שאם בירך המברך‬ ‫חז"ל שהחשש של ערבות של ישראל היא‬ ‫להילחם ‪ -‬ילחם‪ .‬הרי שעדיין לא חל האיסור‬ ‫"המוציא" בשביל כולם ואכל לאלתר‪,‬‬ ‫"ערבים זה לזה" ‪ -‬דמי יודע מחשבתו של‬ ‫"לא תחיה כל נשמה"‪ .‬אם כן‪ ,‬מותר היה‬ ‫והשומעים דיברו לפני אכילתם שלהם ‪-‬‬ ‫חברו? אמר להם משה‪" :‬הנסתרות לה'‬ ‫למשה לקבלם כגרים גמורים‪ ,‬ואף על פי כן‬ ‫אין הדבר הפסק למברך‪ ,‬שצריך שלא יהא‬ ‫אלוקינו"‪ ,‬שאין אחד נענש על מחשבתו של‬ ‫לא קיבלם אלא על מנת שיהיו חוטבי עצים‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫חברו‪ .‬והנה שתי האזהרות האחרונות של "לא‬ ‫ושואבי מים ‪ -‬וצ"ע‪.‬‬ ‫תענה" ו"לא תחמוד" ישנן בסתר; שבהן עדות‬ ‫הדברים נכתבו ונערכו על דעת העורכים בלבד‪ .‬להערות‪ ,‬תרומות והנצחות‪,‬‬ ‫ולקבלת הגליון בדוא"ל ניתן לפנות לטלפון‪ 0 5 2 -7 6 6 -0 9 7 5 :‬או ‪s c 0 5 2 7 6 6 0 9 7 5 @ g m a il.c o m‬‬ ‫שפתי כהן‬ ‫נצדי‬ ‫ב‬ ‫שב מידיעתו ‪ -‬אינו מביא קרבן על חטאו‪ .‬נמצא שיש חומרא בשוגג‬ ‫ונראה לבאר על פי דברי הגמרא שבימי דוד ושלמה לא קיבלו גרים‪,‬‬ ‫אצל מי שאינו שב‪ ,‬שאף שבפועל עשה בשוגג ‪ -‬נחשב לו הדבר כזדון‪.‬‬ ‫משום שישראל שרויים היו בטובה‪ ,‬וכל הבא להתגייר בזמנם ‪ -‬היה‬ ‫הטעם בזה‪ :‬בכל שוגג אחר יש צד קולא‪ ,‬שהרי מעשהו נעשה בטעות‬ ‫הדבר בחשש שמחמת כבוד או עושר הוא בא‪ ,‬ולא לשם שמים‪ ,‬ולכן‬ ‫‪ -‬אילו היה יודע את המציאות לא היה חוטא כלל‪ .‬אבל מי שאינו שב‬ ‫גיורו פסול‪ .‬והקשו שם לגבי בת פרעה שנתגיירה בימי שלמה‪ ,‬ותירצו‬ ‫מידיעתו ‪ -‬אין החטא שלו נחשב כטעות‪ ,‬שהרי גם אילו ידע את האמת‬ ‫שמכיוון שהיא בת מלך ‪ -‬לא שייך שתבוא לגירות מחמת עושר או‬ ‫לא היה נמנע מן העבירה‪ ,‬כי בלבו ובמהותו אין העבירה בעיניו‬ ‫כבוד‪ ,‬ולכן גיורה היה כשר‪.‬‬ ‫ריעותא‪ .‬זהו מה שנאמר על מי שאומר "שלום יהיה לי כי בשרירות‬ ‫ומבואר מזה‪ ,‬שבזמן שישראל נתונים במעלה ובטובה ‪ -‬אי אפשר לקבל‬ ‫לבי אלך" ‪ -‬אצלו גם עבירת שוגג נחשבת כזדון‪.‬‬ ‫גרים‪ ,‬אלא אם כן ברור שאין להם מניע גשמי בגירותם‪ .‬ואפשר לומר‬ ‫שכאן היה הדבר כן בפשיטות‪ :‬ישראל עמדו אז להיכנס לארץ‪ ,‬והיו‬ ‫כי הוא חייכם ובדבד הזה תאדיכו ימים על‬ ‫שרויים בטובה וברחבה‪ ,‬וממילא לא היה ניתן לקבל גרים‪ ,‬אלא בתנאי‬ ‫האדמה (לב מז)‬ ‫שייעשו חוטבי עצים ושואבי מים‪ .‬בתנאי זה ‪ -‬מתבטל כל חשש של‬ ‫מניע גשמי‪ ,‬ומתגלה שגירותם היא לשם שמים‪ ,‬ולכן רק כך יכלו‬ ‫התורה עצם החיים‬ ‫להתקבל‪.‬‬ ‫מתפרש ע"פ המשנה באבות 'מאן דלא יוסיף יסף'‪ ,‬וכן הוא בזוהר פ'‬ ‫שלח מאן דפסק מילין דאורייתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי‬ ‫ואת אשד איננו פהעינגנו היום (כט יד)‬ ‫עלמא‪ ,‬ומסתבר שלא בכדי הוא האי לשון נופל על לשון‪ ,‬שבשני‬ ‫מדוע תרגום יונ תן ני תן לקראו ב שמו״ת‬ ‫המאמרים הנז'‪ ,‬אלא מעיד הדבר על כך שיש שייכות ממש בין מציאות‬ ‫בפסוק זה "דרשו חז"ל בגמרא (שבת קמו‪ ):‬שאלו הן נשמות הגרים‪.‬‬ ‫החיים למציאות התורה‪ ,‬שככל שמתחזק הלימוד מתחזקים החיים‪ ,‬וזהו‬ ‫ובספרים נתבאר שנשמות אלו היו במעמד הר סיני רק בבחינת כוח‪,‬‬ ‫כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים כפשוטו ממש‪ ,‬שלא כמו ככבוד‬ ‫ולא בפועל‪.‬‬ ‫או"א ושילוח הקן שכתוב 'אריכות הימים' בלשון למען שהוא ענין של‬ ‫ולפי זה אפשר לדייק‪ :‬התרגום שבתורה ‪ -‬שתיקנו לקרוא בציבור‬ ‫קבלת שכר‪.‬‬ ‫תרגום אונקלוס ‪ -‬גם הוא ניתן בסיני‪ .‬משום כך כתבו הפוסקים שיש‬ ‫[א‪.‬ה‪ .‬וכידוע המעשה שהיה עם מרן הגרב''ב לייואויץ זיע''א באסיפה‬ ‫בו מעלה מיוחדת לענין מצות השלמת הפרשה בציבור‪ ,‬אפילו יותר‬ ‫שאחד מהרבנים נשא דברו ובתוך דבריו אמר שהתורה הרי היא כאוויר‬ ‫מפירוש רש"י‪ .‬אלא שהתרגום לא ניתן אז בגילוי‪ ,‬אלא בבחינת "סתום"‪,‬‬ ‫לנשימה‪ ,‬ותיכף היסה אותו הגרב''ב ואמר שה שה‪ .‬אויר לנשמיה הוא‬ ‫בכוח ולא בפועל‪ .‬וכמו שכתבו התוספות (ברכות לא‪ ):‬שכל דיבור‬ ‫תנאי לחיות ואילו התורה זו החיים עצמם‪.‬‬ ‫שיצא מפי הקב"ה בסיני היה בלשון הקודש לכל הדעות‪.‬‬ ‫ומה נואלו ראשי השלטון ובג''צ הצורר על עולם התורה להכחידו‪ ,‬ואינו‬ ‫ומעתה מבואר היטב‪ :‬דווקא אונקלוס הגר הוא שגילה את התרגום‪ ,‬כי‬ ‫יכול להבין כיצד חרף כל הגזירות הנוראות עדיין היכלי התורה‬ ‫שורש נשמתו היה כלול באותו חלק של "בכוח" במעמד הר סיני‪ .‬וכשם‬ ‫והישיבות מלאים מפה אל פה בכל שעות היום והלילה‪ ,‬כי אין זה תנאי‬ ‫שנשמות הגרים נכללו אז בבחינת בכוח‪ ,‬כך גם התרגום נמסר שם‬ ‫לחיים אלא החיים עצמם ומי הפתי שיכרות עצמו ונשמתו מאילן‬ ‫בהעלם‪ ,‬ואונקלוס ‪ -‬ששורש נשמתו בגדר זה ‪ -‬זכה לגלות בפועל את‬ ‫החיים]‪.‬‬ ‫חלקו במתן תורה‪.‬‬ ‫למעןספות דדוה את הצמאה (כט יח)‬ ‫מתי נח שבת העבירה לזדון‬ ‫ברש"י מבואר שעוונות נעשים לשוגג‪ ,‬ושגגות נעשות כזדונות‪ .‬וניתן‬ ‫ר בינו ב ת פיל תו ל א חלי ו ל א מ ר גי ש לנ ע ש ה ס בי בו‬ ‫לפרש זאת בדרך פשט‪ :‬הדבר דומה למה שאמרו בגמרא שמי שאינו‬ ‫ידוע שרבינו בתפילתו מתנתק לגמרי מסביבתו‪ ,‬עד שנראה לסובבים שאינו‬ ‫שייך כלל לעולם באותה העת‪ ,‬ומידי פעם שומעים שיוצא מפיו כל מיני‬ ‫מילים אשר הינם מובנים רק למבינים בתורת הח‪-‬ן ולא לכל אדם‪ ,‬ופעמים‬ ‫רבות שמעו אותו אומר בתפילה 'פר ושעיר 'פר ושעיר'‪.‬‬ ‫וכך שח מקורבו של רבינו‪ ,‬הסמוך ומסור על מיטת חוליו‪ ,‬באחת מההזדמנויות‬ ‫שהיה נראה שעת רצון‪ ,‬אחד מהשומעים אמר לרבינו הנה נראה שיש כעת‬ ‫‪II‬‬ ‫דעת‬ ‫'עת רצון'‪ ,‬ברצוני לשאול את רבינו שאלה‪ ,‬ואמר לו רבינו שאל‪ .‬ואז שאל‬ ‫חכמה ומוסד‬ ‫אותו אדם מה פשרם של המילים יפר ושעיר שרבינו מוציא תכופות מפיו בתפילתו‪ ,‬נענה רבינו‬ ‫ואמר אם עכשיו זו באמת 'עת רצון' הלא תחטוף תיכף להתפלל על פלוני שיש לו חולי קשה‬ ‫במעיים או על פלונית הזקוקה דחוף לזיווגה‪ ,‬ואל תבזבז זמן כה יקר על שאלות ב'עניינים'‪.‬‬ ‫כוס של ברכה נשגר קמיה הו''כ מעלת הרה״ג המופלג ת״ח שדעתו‬ ‫יפה‪ ,‬חביבו של רבינו ה״ה הגר״י בריזל שליט״א מפעיה״ק טבריה ראש‬ ‫כולל 'דרכי התלמוד' ואב״ד 'דרכי הריבית' לרגל השמחה השרויה‬ ‫במעונו בהולדת בתו שתחי' יתן ה' ויזכו הוריה לגדלה לתורה לחופה‬ ‫ולמעש״ט‪ ,‬אכי״ר‪ ,‬המברכים נאמנה רבנן ותלמידהון‪.‬‬ ‫העלון יוצא בסיוע התוכנה הנהדדת לזכדון ולשינון הש׳׳ס ׳ש׳׳ס הדדן׳‬ ‫אכן‪ ,‬הרי רוב האחרונים חלקו שם על הרמ"א וכתבו שאם הפסיקו‬ ‫שפה לנאמנים ‪ -‬המשד‬ ‫השומעים בדיבור ‪ -‬לא מהני מה שאצל המברך לא היה הפסק‪ .‬ויש‬ ‫לתמוה ביותר מדוע לא הביאו ראיה מדברי הרמב"ם הזה‪ ,‬וצריך עיון‪.‬‬ ‫הפסק בברכה שלו‪ ,‬ולכן לא מיקרי הפסק דיבור‪ ,‬מכיון שלא הוא הפסיק‬ ‫גם לפי זה מבואר מהרמביים דלא כהריטבייא‪ ,‬שכתב דמה שהקפיד‬ ‫בדיבור אלא השומעים‪.‬‬ ‫הרי"ף שלא להפסיק בדיבור אינו אלא בין מיושב למעומד ולא בתוך‬ ‫ואם כן‪ ,‬הכא נמי כן הוא‪ :‬שאם התוקע שהוא גם המברך לא הפסיק ‪-‬‬ ‫המיושב והמעומד גופא‪ .‬והיינו שסובר הריטבייא דהקפידה של ההפסק‬ ‫כמו כן הדבר שיחשב שגם אצל השומעים לא הייתה הפסקה משום‬ ‫בדיבור אינה משום לתא דברכות‪ ,‬אלא שלא ראוי שיהיה הפסק בין שני‬ ‫שיצאו בברכה שלו‪ ,‬אף אם הם עצמם כן הפסיקו בדיבור‪.‬‬ ‫החלקים של אותה מצווה (שמיושב ומעומד)‪ .‬ולפי זה לא שייך מה‬ ‫שכתבנו בדעת הרמב״ם‪.‬‬ ‫הדפס ת העלון לע״נ רבני טבריא‪:‬‬ ‫רבה הרא שי של טבריא‪ ,‬הצדיק החכם רבי חיים בן רבי יצחק סמאג'א זצ"ל‬ ‫רבה הרא שי של טבריא‪ ,‬הצדיק החכם רבי י ע ק ב חי בן רבי ברוך זריהן זצ"ל‬ ‫מיי סד ה״ה ביבאס‪ ,‬הצדיק החכם רבי ר פ אל ביבאס זצ"ל‬ ‫־‪>o c‬ד‬ ‫משנת הפרשה‬ ‫הערות וביאורים ע״ס פרשיות התורה —‪o— 0‬‬ ‫מ תו ר ת רבינו ר א ש הי שיבה‬ ‫הגאון רבי אי ת מר גרבוז שליט״א‬ ‫בענין פרשיות פתוחות וסתומות ובדין הפסק ד' שיטין בין חומש לחומש‬ ‫פרשה לפרשה‪ ,‬דיש ריוח של פתוחה ויש ריוח של סתומה‪ ,‬וריוח של פתוחה‬ ‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען‬ ‫שיעורו טי אותיות בין בתחילת השיטה ובין בסוף השיטה‪ ,‬וריוח דסתומה היינו‬ ‫תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל (לא‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫ריוח כשיעור גי אותיות באמצע השיטה‪ ,‬וכן במניח שיטה חלקה חשיב ג” כ‬ ‫בגמ' (סנהדרין כ”א בי) דרשו מהך קרא דמצוה על כל אדם מישראל לכתוב‬ ‫כריוח באמצע השיטה וכלשון הרא” ש (שם) 'כיון דאין פתוחה לא בתחילת‬ ‫ס” ת לעצמו‪ ,‬והנה במצוות כתיבת ס” ת רבו הפרטים ונדון כאן במקצת מהם‪.‬‬ ‫שיטה ולא בסוף שיטה‪ ,‬ושיטה חלק הוי כמו ריוח באמצע השיטה'‪ ,‬ויסוד הדבר‬ ‫דלהרא” ש החילוק בין פתוחה לסתומה הוא בדין הריוח שבין פרשה לפרשה‪,‬‬ ‫הנה כתב הרמב” ם (הלי ס” ת פ”ח ה”ג) וז”ל‪ ,‬יספר שאינו מוגה במלא וחסר‪,‬‬ ‫ולכן חלוקין הפתוחה והסתומה בשיעור הריוח‪ ,‬ומשו”ה חלוקין גם בזה‬ ‫אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שביארנו‪ ,‬אבל אם טעה בריוח הפרשיות וכתב‬ ‫שפתוחה הוא ריוח בתחילת שיטה או בסוף שיטה‪ ,‬וסתומה הוא ריוח באמצע‬ ‫פתוחה סתומה או סתומה פתוחה‪ ,‬או שהפס יק והניח מקום פנוי במקום שאין‬ ‫שיטה‪ ,‬אבל להרמב” ם יסוד הדין דפתוחה וסתומה הוא דין בשם הפרשה‪ ,‬והוא‬ ‫בו פרשה‪ ,‬או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה‪ ,‬או ששינה צורת‬ ‫מלבד הדין שצריך ליתן ריוח בין פרשה לפרשה כשיעור טי אותיות‪.‬‬ ‫השירות‪ ,‬הרי זה פסול ואין לו תקנה אלא לסלק את כל הדף שטעה בוי‪ ,‬עכ”ל‪,‬‬ ‫ובטור (יו” ד ריש סי' ער”ה) הביא ג”כ דעת הרמב״ם וכתב 'פרשה פתוחה לא‬ ‫ועפ”ז יש לבאר פלוגתת הרמב” ם והרא” ש לגבי פתוחה שעשה סתומה‬ ‫יעשנה סתומה‪ ,‬וסתומה לא יעשנה פתוחה‪ ,‬ואם שינה בשניהם פסולה‪ ,‬וכתב‬ ‫וסתומה שעשאה פתוחה אם מהני תיקון או לא‪ ,‬די” ל דאזלי בזה לשיטתם‪,‬‬ ‫הרמב” ם שאין לו תקנה וצריך להסיר את כל היריעה׳‪.‬‬ ‫דלהרא” ש דכל הדין פתוחה וסתומה הוא דין רק בריוח שבין הפרשיות‪ ,‬א” כ‬ ‫אמנם הרא” ש בתשו' (כלל ג' סי' זי) כתב דמהני תיקון אף בפתוחה שעשאה‬ ‫אע”ג דלכתחילה אין יכול לתקן משום דממעט את הכתב וכיוצא בזה‪ ,‬אבל אם‬ ‫סתומה וסתומה שעשאה פתוחה‪ ,‬והביאו הטור שם וכתב 'ואדוני אבי הרא” ש‬ ‫עבר ותיקן מהני התיקון והפרשה נעשתה כמו פרשה הכתובה כדינה‪ ,‬אבל‬ ‫ז” ל כתב בתשובה דודאי מועיל לו תיקון‪ ,‬כיון שמועיל תיקון בטעות של‬ ‫לשיטת הרמב” ם דס” ל דהדין פתוחה וסתומה הוא בחלות שם הפרשה ‪,‬‬ ‫‪ t‬חסירות ויתירות‪ ,‬כל שכן בתיקון הפרשיות‪ ,‬אלא שאיני יודע איך יתקן עיוות‬ ‫דנעשית פרשה זו פתוחה או סתומה‪ ,‬א” כ בעבר ושינה י” ל דס”ל להרמב” ם‬ ‫‪ 0‬הפתוחות והסתומות‪ ,‬כי היה צריך למחוק הרבה לפניו ולאחריו ושמא יזדמן לו‬ ‫דנפסל כל הפרשה ‪ ,‬דכיון דחל עליה שם פרשה פתוחה במקום פרשה סתומה‪,‬‬ ‫‪ r‬שם‪ ,‬וגם היה צריך למעט הכתב בשביל ריוח שבין פרשה לפרשה ודבר זה‬ ‫א”כ לא יועיל לתקן את הריוח בתחילת הפרשה ‪ ,‬דפרשה זו נכתבה שלא כדין‬ ‫אסור'‪ ,‬והיינו דנקט הרא” ש דמהני תיקון אף בפתוחה שעשה סתומה וסתומה‬ ‫ובשעת הכתיבה נקבעה לפרשה סתומה ונפסלה‪ ,‬ומשו”ה כתב הרמב” ם דיגנוז‬ ‫שעשאה פתוחה‪.‬‬ ‫פרשה זו‪.‬‬ ‫ובדעת הרמב” ם הביא הבית יוסף שם ובכסף משנה (שם)‪ ,‬דבתשו' הריב” ש (סי'‬ ‫[ויש להביא דוגמא לדבר‪ ,‬מהא דמבואר בשו” ע (יו” ד סי' רע”ד סעי' זי) דספר‬ ‫זי) פירש דאף לדעת הרמב” ם אם עבר ותיקנו כשר‪ ,‬אלא דיגנז משום שקשה‬ ‫המנוקד פסול ואפילו אם הסירו ממנו את הניקוד‪[ ,‬ומקורו ממסכת סופרים‬ ‫לתקנו‪ ,‬אמנם מדברי הטור משמע דהרמב” ם פוסל אף בדיעבד‪ ,‬וכ”כ הב”ח שם‬ ‫וכמש”כ הגר” א שם‪ ,‬ובבאר הגולה שם כתב בשם תשו' הרמב”ן דהטעם בזה‬ ‫[ועיי תשו' תשב” ץ (ח” א סי' קכ”ז) שהובא בבדק הבית שם]‪ ,‬וצ” ע דא”כ אמאי‬ ‫משום דאין לנו אלא כנתינתו מסיני]‪ ,‬ומבואר דכיון שנכתב שלא כדין לא‬ ‫באמת יפסל הספר תורה בדיעבד ומ” ט לא יועיל התיקון של פתוחה וסתומה‪.‬‬ ‫מועיל תיקון כיון שכבר נכתב שלא כתיקונו‪ ,‬ויעו” ש בט”ז (סק”ו) שכתב לבאר‬ ‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬דהנה נחלקו הרמב” ם והרא” ש בדין פרשיות פתוחות‬ ‫הא דלא מהני תיקון כיון שנכתב שלא כתיקונו עיי”ש‪ ,‬ובהגהות רעק”א שם‬ ‫וסתומות‪ ,‬דש יטת הרמב” ם (שם ה”א) דפרשה פתוחה לעולם מתחלת בראש‬ ‫ובפתחי תשו' (שם סק”ח) הביאו מדברי האחרונים דאם ניקד אחר הכתיבה‬ ‫השיטה‪ ,‬אמנם הרא” ש (הלי ס” ת סי' י”ג) ס”ל דאף אם הניח בראש השיטה ריוח‬ ‫מהני להסיר הניקוד עיי”ש‪ ,‬והיינו משום דהפרשה נכתבה בכשרות‪ ,‬וה” נ הכא‬ ‫כשיעור טי אותיות הוי פרשה פתוחה‪ ,‬ועוד נחלקו‪ ,‬באופן שהניח שיטה שלימה‬ ‫כיון דבשעת כתיבת הפרשה נכתבה הפתוחה כפרשה סתומה הרי חל עליה דין‬ ‫בלא כתב והתחיל לכתוב הפרשה בשיטה שלישית‪ ,‬דלהרא” ש (שם) הוי‬ ‫פרשה סתומה ולא יועיל לתקן את הריוח]‪.‬‬ ‫סתומה ולהרמב” ם (שם) הוי פתוחה‪ ,‬וכן נחלקו עוד‪ ,‬דהרמב” ם (שם ה”א‪-‬בי)‬ ‫ולפ”ז נמצא דאף לשיטת הרמב” ם אם ימחוק את כל הפרשה הפתוחה שכתבה‬ ‫ס”ל דבין בפרשה פתוחה ובין בפרשה סתומה הריוח הוא כשיעור טי אותיות‪,‬‬ ‫סתומה‪ ,‬ויכתבנה מחדש פתוחה‪ ,‬דודאי יועיל התיקון ויהא כשר בדיעבד‪ ,‬אבל‬ ‫והרא” ש (שם) ס”ל דפתוחה הוא ריוח טי אותיות וסתומה הוא ריוח גי אותיות‬ ‫לתקן את הריוח שבתח ילת הפרשה גרידא‪ ,‬זה לא מהני להרמב” ם דאזיל‬ ‫[והובא גם בדברי הטור (שם)]‪.‬‬ ‫לשיטתיה דנקבע שם 'פרשה סתומה' על פרשה זו וכמשנ”ת‪[ ,‬ולעיקר דבר זה‬ ‫וביסוד פלוגתיהו י”ל‪ ,‬דהרמב” ם ס” ל דיש בי הלכות‪ ,‬אי יש הלכה דצריך להיות‬ ‫העירני הג” ר יצחק קורלנסקי שליט”א]‪.‬‬ ‫ריוח בין פרשה לפרשה והריוח הוא כשיעור טי אותיות‪ ,‬ויש עוד הלכה ש יש‬ ‫והנה בגמ' (ב”ב י”ג בי) מבואר דבכתיבת ס” ת צריך להפסיק בין חומש לחומש‬ ‫פרשה פתוחה ויש פרשה סתומה‪ ,‬ובזה ס”ל להרמב” ם דשם פרשה פתוחה‬ ‫שיעור של ארבעה שיטין [וכן בין כל נביא לנביא‪ ,‬ובנביא של תרי עשרה צריך‬ ‫ופרשה סתומה נקבע בתחילת הפרשה ‪ ,‬וכמו שכתב הרמב” ם (שם ה”א) בלשונו‬ ‫להניח ריוח של גי שיטין]‪.‬‬ ‫'פרשה פתוחה יש לה שני צורות וכוי נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה‬ ‫ובתוס' בריש גיטין (דף בי ע”א ד”ה המביא גט) כתבו יומה שנוהגים לכתוב י”ב‬ ‫בתחילת השיטה לעולם'‪ ,‬וכן בפרשה סתומה כתב הרמב” ם (שם ה”ב) 'ופרשה‬ ‫סתומה יש לה שלש צורות וכוי נמצאת אומר וכוי ופרשה סתומה תחלתה‬ ‫שורות בגט‪ ,‬אומר רבינו תם משום דגט גימטריא י”ב‪ ,‬ור”י שמע בשם רב האי‬ ‫גאון ובשם רבינו סעדיה משום דכתיב יספר כריתות' כשיעור י”ב שיטין‬ ‫מאמצע השיטה לעולם'‪ ,‬והיינו דשם פתוחה ושם סתומה נקבע בתחילת‬ ‫המפסיקין בין ארבעה חומשי ספר תורה‪ ,‬כדאמר בבבא בתרא שצריך להניח‬ ‫כתיבת הפרשה אם נעשית פתוחה או סתומה‪ ,‬והוי חלות דין בפרשה ‪ ,‬דיש‬ ‫ארבעה שיטין בין כל ספר וספר‪ ,‬והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא חשיב‬ ‫^ פרשה פתוחה ויש פרשה סתומה‪ ,‬וזה נקבע ע”י תחילתה‪ ,‬וזהו דין נוסף מלבד‬ ‫שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה'‪ ,‬והיינו דכיון שבגט כתוב 'כריתות'‬ ‫הדין לעשות בין פרשה לפרשה ריוח ששיעורו טי אותיות וכמשנ”ת‪ ,‬ומשו”ה‬ ‫משו”ה כותבין אותו כשיעור השורות שמפס יקות וכורתות בין החומשים‪ ,‬שהם!׳‬ ‫י ולש יטת הרמב” ם פרשה פתוחה מתחלת רק בתחילת שיטה‪ ,‬דזה קובע את‬ ‫‪ps‬‬ ‫די שורות בין חומש לחומש‪ ,‬ואת ההפסק שבין במדבר לדברים לא‬ ‫תחילת הפרשה שתהא פרשה פתוחה‪ ,‬וכן בהניח שיטה ריקה‬ ‫(‬ ‫מונים משום דכיון שחוזר ושונה מה שלמעלה ‪ ,‬בזה חשיב דהספרים ‪0‬‬ ‫‪ q‬והתחיל הפרשה בתחילת השורה שלאחריה נעשית הפרשה‬ ‫לפרשה פתוחה כיון שהתחיל בתחילת השיטה ‪.‬‬ ‫מופסקין גם בלא הפסק של די שיטין ולא חשיב דההפסק נעשה ^” ‪Y J‬‬ ‫הרא” ש ס” ל דיסוד דין פתוחה וסתומה הוא דין בריוח שבין‬ ‫|‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ׳סוב?גליונות׳ ‪k.ailvonot (®am ail.com 053-3145900‬‬ ‫—)‬ ‫—■‬ ‫־‪ C‬׳ ' ‪'v0‬‬ ‫‪tot‬‬ ‫׳‪V‬־ '״> נ ־‬ ‫ץ‬ ‫דברי הרמב” ם שם שכתב 'ספר בראש ית יהי רקיע‪ ,‬יקוו המים וכו'‬ ‫ובחידושי אנשי שם על המרדכי (ריש גיטין) הביא מדברי המהר” ם‬ ‫]‪SV2JJ3‬‬ ‫ו רח יד‬ ‫” ‪ v‬־ ׳✓‬ ‫כולן פתוחות‪ ,‬וכתב הכס”מ דמדשתק ולא הזכיר את הפרשיות ‪QJ O‬‬ ‫שכתב 'והר” ר אברהם מענצל כתב‪ ,‬כיון שבכל פרשה פתוחה צריך‬ ‫‪f‬‬ ‫שבראש י הספרים [וכגון בראש ית ברא שבתחי' חומש בראשית]‬ ‫להניח שיטה‪ ,‬אין למנותה בשיטין שבין ספר לספר‪ ,‬דבלא”ה צריך‬ ‫ץ‬ ‫^‬ ‫משמע שאותן הפרשיות אין לכללן לא בפתוחות ולא בסתומות‬ ‫להניח שיעור פתוחה‪ ,‬יעלה לך כל ספר ג' שיטין‪ ,‬הרי י”ב עם ד' של‬ ‫( ^‬ ‫לפי שהן תח ילת ספר‪ ,‬והביא ג” כ שכן נמצא בספר קרית ספר לה” ר מנחם‬ ‫י משנה תורה׳‪ ,‬וראיתי שהביאו ליישב עפ” ז דברי העיטור (ריש הלי גיטין)‬ ‫לבית מאיר יעו”ש‪ ,‬ולכאו' כוונתו דלהרמב” ם הרי ל”ה בכלל פתוחות וא” כ‬ ‫‪ °‬שכתב יונהגו לכתוב י”ב שיטין בגט‪ ,‬ומפרשינן טעמא כנגד ג' שיטין בין כל‬ ‫יהיה הדין דלא יפסל בדיעבד אם לא הניח אפי' שיטה אחת בין ספר לספר‪.‬‬ ‫ספר וספר של חומש והן י”ב שיטין‪ ,‬ולכך נקרא כריתות'‪ ,‬ובפשוטו צ”ב דהרי‬ ‫אמנם זהו חידוש גדול לומר כן‪ ,‬דלא מצינו לאחד מן הפוסקים שח ילק בזה‬ ‫בין כל חומש לחומש צריך להניח ד' שיטין ולא רק ג' שיטין‪ ,‬אמנם לפ” ד‬ ‫דבין פרשה לפרשה יהא דין פתוחה לעיכובא‪ ,‬ובין חומש לחומש לא יהא‬ ‫המרדכי אשה” ט די” ל דכוונתו דהתוספת שנוסף בין כל חומש לחומש יותר‬ ‫לעיכובא‪ ,‬והוא מחודש מאד‪ ,‬וא”כ צ”ב מ” ט באמת יצטרכו להפס יק בין‬ ‫מההפסק שבין כל פרשה לפרשה הוא רק ג' שיטין כיון דשיטה אחת בלא”ה‬ ‫חומש לחומש לש יטת הרמב” ם והרי ס” ל דבין חומש לחומש לא חשיב לא‬ ‫צריך להניח מדין כל פרשה פתוחה‪.‬‬ ‫פתוחה ולא סתומה‪.‬‬ ‫והנה בביאור דברי העיטור והחי' אנשי שם‪ ,‬בפשוטו היה אפשר לפרש דס” ל‬ ‫אמנם למשנ” ת לעיל דלש יטת הרמב” ם יש ב' דינים בפרשה פתוחה‪ ,‬א' יש‬ ‫דמדין הפסק בין ספר לספר מע יקה” ד היה צריך להניח רק ג' שיטין‪ ,‬ומה‬ ‫דין להניח ריוח בין פרשה לפרשה ‪ ,‬וב' יש עוד דין ש יש שם פרשה פתוחה‬ ‫שצריך להניח ד' שיטין הוא משום דצריך להניח עוד שורה מדין פרשה‬ ‫ויש שם פרשה סתומה ‪ ,‬וא”כ נראה לבאר בדעת הרמב”ם‪ ,‬דכל מה ש נקט‬ ‫פתוחה‪ ,‬אמנם א”כ צ” ע אמאי לא נימא דאותו שיטה של ריוח תעלה להנך‬ ‫דתח ילת ספרים אינם בכלל פתוחות וסתומות‪ ,‬היינו דאי”ז בכלל שם פרשה‬ ‫שני דינים בבת אחת ‪ ,‬ואמאי צריך להניח ריוח של ד' שיטין ולא סגי בג'‬ ‫פתוחה וסתומה‪ ,‬אבל ודאי אף בתח ילת החומשים יש דין ריוח בין פרשה‬ ‫שיטין‪[ ,‬ומכח זה הכריחו התוס' דיש דין להניח ד' שיטין ולא רק ג' שיטין]‪.‬‬ ‫לפרשה ‪ ,‬ומשו”ה אם לא יניח ריוח ט' אותיות הוי לעיכובא וכמו שפסקו‬ ‫וצ”ל דכוונת העיטור והחי' אנשי שם‪ ,‬דכיון שש יטה אחת בלא”ה צריך‬ ‫התשב” ץ והנודע ביהודה‪.‬‬ ‫להניח‪ ,‬א”כ אין ניכר שש יטה זו באה להפס יק בין חומש לחומש כיון דבלא”ה‬ ‫[ויתכן לחדש עוד לפ”ז‪ ,‬דיתכן דאף בראש י ספרים צריך להתחיל בתח ילת‬ ‫צריך להניח משום ההפסק שבין פרשה לפרשה‪ ,‬ורק שאר הג' שיטין ניכר‬ ‫השורה וכמו בפרשה פתוחה‪ ,‬ואף דאין לכלול ראשי ספרים בכלל פתוחות‬ ‫שבאו ולהפסיק בין הפרשיות‪ ,‬ומשו”ה נהגו בגט לרמוז רק על שיטין אלו‪.‬‬ ‫וסתומות‪ ,‬אפייה תח ילת חומש הוי כ” ש מפרשה פתוחה לענין זה‪ ,‬ורק דכתב‬ ‫אמנם אפשר לבאר בזה באופ”א‪ ,‬די”ל דס” ל דבאמת מדין בין ספר לספר‬ ‫הכסף משנה שאין לכללם במנין הפרשיות הפתוחות והסתומות‪ ,‬אבל בדין‬ ‫צריך להניח רק ג' שיטין‪[ ,‬וראיה לזה מדברי הרמב” ם שגרס בגמ' שם דבין‬ ‫תחילת השורה י” ל דשוין הם לפתוחה דכ” ש הוא ודו”ק]‪.‬‬ ‫נביא לנביא צריך להניח רק ג' שיטין וה” נ י”ל דבין חומש לחומש סגי בג'‬ ‫והנה בגמ' (ב”ב י” ד ב') מבואר לגבי הא דבין חומש לחומש צריך להניח ד'‬ ‫שיטין מדין הפסק החומש]‪ ,‬ורק דהדין הוא שצריך להניח ריוח זה בנוסף על‬ ‫שיטין‪ ,‬דמסיים למטה ומתחיל למעלה ‪ ,‬ופירש”י שם דאם נזדמן לו סיום‬ ‫מה שהיה צריך להניח בלא”ה‪ ,‬ומשו”ה אין יכול לצרף את הריוח של‬ ‫הספר מלמטה בסוף הדף מתחיל ספרו האחר בראש הדף ואינו צריך להניח‬ ‫הפתוחה שבין פרשה לפרשה‪ ,‬דהדין הוא שצריך עוד הפסק בין החומשין‬ ‫ריוח חלק ביניהם‪ ,‬ולכאו' מבואר בדברי רש”י דהא דצריך להניח בין ספר‬ ‫מלבד ההפסק שבין הפרשיות מדין פתוחה‪.‬‬ ‫לספר ד' שיטין הוא רק מדין הפסק בין ספר לספר‪ ,‬ולא מדין פרשה פתוחה‪,‬‬ ‫ויש להביא נפק” מ בין ב' ביאורים אלו‪ ,‬במי שהניח ט' אותיות בסוף השיטה‬ ‫ומשו”ה בסוף העמוד דאי” צ הפסק בין ספר לספר‪ ,‬יכול להתחיל מלמעלה‬ ‫שבסוף החומש‪ ,‬דאם נאמר דבסוף החומש צריך להניח ד' שיטות‪ ,‬א”כ יל” ד‬ ‫בלא הפסק שורה כלל‪ ,‬דאם נימא דצריך להניח אף מדין פרשה פתוחה‪ ,‬א” כ‬ ‫דלדין בין ספר לספר לא סגי בחצאי שיטות וצריך ד' שיטות שלימות‬ ‫איך מתחיל מלמעלה והרי קיי” ל דאם גמר הפרשה בסוף הדף וצריך להתחיל‬ ‫^ שיפסיקו בין החומשין‪ ,‬ומשא”כ אם נאמר דסגי בג' שיטות להפסיק בין‬ ‫פרשה פתוחה בתח ילת הדף שאחריו‪ ,‬ישייר שיטה אחת מלמעלה ‪ ,‬וכדאי'‬ ‫‪ c‬חומש לחומש‪ ,‬ורק דצריך שיהיו מלבד ההפסק בין הפרשיות‪ ,‬א” כ הכא‬ ‫במס' סופרים (פ” א הי”ד) והביאוה התוס' (מנחות ל”ב א' ד”ה והאידנא)‬ ‫" דלדין הפסק הפרשיות סגי בט' אותיות א”כ יצטרך להרחיק בין החומשין רק‬ ‫והרא” ש (הל' ס” ת סי' י”ג)‪ ,‬ומשמע לכאו' דנקט דאי” צ לשייר בין חומש‬ ‫כשיעור ג' שיטין‪.‬‬ ‫לחומש מדין פרשה פתוחה‪.‬‬ ‫והנה בתשו' תשב” ץ (ח” א תשו' קע”ה) כתב 'תשובה‪ ,‬מה שהצריכו חכמים‬ ‫אמנם אי” ז מוכרח די”ל דכוונת רש”י היא דאי” צ להניח ד' שיטין ביניהם כדין‬ ‫להניח ד' שיטין בין חומש לחומש‪ ,‬נראה ודאי דלמצוה בלחוד הוא ולא‬ ‫בין חומש לחומש‪ ,‬אבל אה”נ שיטה אחת ישייר ביניהם‪ ,‬ובלא”ה יש לדחות‬ ‫לעיכוב‪ ,‬דדבר הלמד מענינו הוא‪ ,‬דבפרק קמא דבתרא כי תניא דבין כל‬ ‫ראיה זו‪ ,‬דיעוי' בתוס' שם שכתבו 'ונראה לר”י דבין חומש לחומש של תורה‬ ‫חומש וחומש צריך להניח ארבע שיטין‪ ,‬תני בתר הכי וכן בין כל נביא ונביא‪,‬‬ ‫צריך להניח‪ ,‬ואנביאים דוקא קאמר דאין צריך כדמפרש טעמא לקמן שאם‬ ‫וליכא למימר דבנביאים מתני לעיכובא‪ ,‬שלא שמענו פסול בדיעבד‬ ‫בא לחתוך חותך‪ ,‬אבל בין חומש לחומש של תורה לא‪ ,‬מידי דהוה אפרשה‬ ‫בנביאים‪ ,‬והוא הדין נמי לבין כל חומש וחומש דמיתני בהדיה‪ ,‬דהא וכן קתני‪,‬‬ ‫פתוחה שאם היה מסיים מלמטה היה צריך להניח שיטה אחת‪ ,‬הכי נמי דין‬ ‫וליכא לאיפלוגי בינייהו‪ ,‬וכן נראה דעת הרמב” ם ז” ל שלא כתב זה בכלל‬ ‫הוא להניח בסוף כל חומש פרשה של ד' שיטין'‪ ,‬ואי נימא דרש”י ג” כ סבר‬ ‫הדברים הפוסלים ספר תורה'‪.‬‬ ‫כתוס'‪ ,‬א”כ לא איירי כלל בהפסק שבין החומשים אלא בהפסק שבין נביא‬ ‫[ויש להוכיח עוד כדבריו‪ ,‬דהא הרמב” ם כתב להאי דינא (פ” ז מהל' ס” ת ה”ט)‬ ‫לנביא‪ ,‬וא” א להוכיח דס” ל דאי” צ כלל הפסק בין חומש לחומש כשסיים‬ ‫וז” ל 'ומניח בין כל חומש וחומש ארבע שיטין פנויות בלא כתיבה לא פחות‬ ‫חומש בסוף הדף‪.‬‬ ‫ולא יותר‪ ,‬ויתחיל החומש מתח ילת ש יטה חמישית'‪ ,‬ולאחמ”כ (ה”ט) כתב 'כל‬ ‫ובעיקר דברי התוס' שם‪ ,‬משמע דנקטו דבין חומש לחומש אי” צ להניח‬ ‫הדברים הללו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר']‪.‬‬ ‫שורה מדין פרשה פתוחה‪ ,‬דהא רק הוכיחו מדצריך להניח שיטה בתחי' הדף‬ ‫והמשיך התשב” ץ שם וכתב 'ומיהו היינו אם הוסיף ואם גרע‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫בפרשה פתוחה דה”ה בין חומש לחומש‪ ,‬ולא כתבו דיצטרכו להניח מדין‬ ‫שביק רווחא כלל‪ ,‬נראה ודאי דמפסיל ספר תורה בהכי‪ ,‬דלא נפיק בין כל‬ ‫הפסק בין הפרשיות‪ ,‬ויעוי' בשי' הגרש” ר (ב”ב אות רפ”ז) מש”כ לדון לחלק‬ ‫חומש וחומש מכללא דפרשיות‪ ,‬דאם שינה צורתן מיפסיל ס” ת בהכי‬ ‫בין פתוחה דהוי דין בפרשה ולכן נוהג גם בסוף הדף‪ ,‬לבין דין ההפסק בין‬ ‫כדאיתא בפרק הבונה (שבת ק”ג ב')‪ ,‬הלכך אי לא שביק אפילו רווחא דפרשה‬ ‫חומש לחומש‪ ,‬יעו”ש‪.‬‬ ‫פתוחה מ וחשת ודאי מפסיל ספר תורה אפילו בדיעבד‪ ,‬כך נראה לי' יעו”ש‪,‬‬ ‫ובעיקר פלוגתת הרמב” ם והרא” ש בדיני ההפסק דפרשה פתוחה ופרשה‬ ‫וכן פסק להלכה בקסת הסופר (סי' י” ד אות ד')‪ ,‬וכן פסק בשו” ת נודע ביהודה‬ ‫סתומה‪ ,‬יעוי' בתשו' נודע ביהודה (שם) שכתב דלדעת הרא” ש במניח ש יטה‬ ‫(תנינא יו” ד תשו' קע”ט) לגבי הנידון במי שגמר חומש שמות בסוף הדף‪,‬‬ ‫שלימה ריקה הוי פרשה סתומה ‪ ,‬וא” כ כל תח ילת חומש שמניחין בין חומש‬ ‫והתחיל ויקרא מיד בתח ילת דף אחר‪ ,‬ופסק שם עפ” ד התשב” ץ דפסול כיון‬ ‫לחומש ד' שורות ריקות הוי כפרשה סתומה‪ ,‬ולפ” ז אם סיים הספר באמצע‬ ‫שלא הניח לכה”פ כמו ריוח דבין פרשה לפרשה ‪[ ,‬ויעו” ש מש”כ ע” ז בתשו'‬ ‫השיטה האחרונה שבדף כדין פרשה פתוחה והתחיל בתח ילת הדף ספר אחר‬ ‫מבן המחבר]‪ ,‬ומבואר בדבריהם דנקטו כמו שכתבו החי' אנשי שם והעיטור‬ ‫בלי הפסק שורה ריקה‪ ,‬הוי לעיכובא וצריך למחוק שיהיה לו שיטה שלימה‬ ‫דאף בין חומש לחומש צריך להניח שיטה אחת מדין פרשה פתוחה‪.‬‬ ‫ריוח בשביל שתהא הפרשה סתומה‪ ,‬ולפ” ז נמצא דלהרמב” ם תח ילת‬ ‫והנה בקסת הסופר (סי' י” ד אות ב') פסק כדברי התשב” ץ דאם לא הניח ריוח‬ ‫הספרים דינו כפרשה פתוחה כיון דשורה ריוח לשיטתו היא כפתוחה‪,‬‬ ‫‪-‬־‪ c‬כלל בין חומש לחומש דפסול כיון דלא גרע מבין פרשה לפרשה‪ ,‬ובלשכת‬ ‫ולהרא” ש תח ילת הספרים הוי כסתומות יעו”ש‪.‬‬ ‫‪ J‬הסופר (שם סק”ג) כתב ע”ז דכן כתב התשב” ץ אבל בב”י (או”ח סי' ל”ב) הביא‬ ‫(^‪1‬‬ ‫אמנם בביאוה” ל (סי' ל”ב סעי' ל”ו) הביא בשם המש נת אברהם‬ ‫י ן ^שם מהרי”ן חביב ז” ל שמצא בקרית ספר לה” ר מנחם לבית מאיר (מאמר ג'‬ ‫דבמניח ב' שיטות ריוח מודה הרא” ש דהוי פתוחה‪ ,‬ולפ” ז הרי שפיר‬ ‫ח” א ד”ה ולא) שכתב דהפרשיות שבראש י חמשה ספרים שבתורה‬ ‫^‬ ‫י” ל דתח ילת ספר הוי פתוחה אף לדעת הרא” ש שהר י משייר שם ד^> ( ‪) 5‬‬ ‫‪ q (T( 1‬אין מקום לכללם לא בפתוחות ולא בסתומות לפי שהן תח ילת ספר‪,‬‬ ‫שיטין ריוח‪ ,‬ומדברי הנוב”י מוכח דנקט שלא כדברי המש נת אברהם‪,,‬‬ ‫וכעי” ז מצינו גם בדברי הכסף משנה (פ”ח מס” ת ה”ד) שהביא לבאר‬ ‫‪JO C‬‬ ‫‪ C ■^v‬ג_‬ ‫יו” ל ע”י מערכת ’סומו גליונות' ‪k. ailvonot®amail. com 053-3145900‬‬ ‫שיחת המשגיח‬ ‫‪A‬‬ ‫הגה"צ רבי חזקיהו יוסף‬ ‫כזישקובסקי שליט״א‬ ‫גליון ‪371‬‬ ‫וו‬ ‫תשפ״ו‬ ‫‪A‬‬ ‫האבן עזר א כו תב ״ו הנ ה ז ה כ מו א פי קור ס‪ ,‬כי לא יבק ש חיי‬ ‫דוכי הצדיקים נקרא או חו ת‪ -‬דה״נו תווה ומצוות ומידות (בי™™״א מ״ל׳ב)‬ ‫ל אן אנ חנו צרי כי ם ל הגי ע‪.‬‬ ‫העולם הז ה כי אם ל ה תענג בכל מיני מאכל ו מ שתה״‪.‬‬ ‫המ שגיח הגר״ ש וולב ה ז צ״ל סי פר שפעם הי ת ה לו הרג שה‬ ‫[נ עזו ב כרגע את ה שאלה הפ שוטה שרו אי ם היו ם בע לי ת שוב ה‪,‬‬ ‫בעבודת ה׳ שלו שהוא לא מגיע לנ קוד ה שהוא י כו ל ל הגיע א לי ה‪,‬‬ ‫וכ שהם היו ק טני ם הם הי ו‪ ..‬ו כיו ם הם ב מעלות ה ע ליונו ת‪ .‬זו לא‬ ‫וז ה מאד כאב לו‪ ,‬הו א פנה אל המ שגי ח הג און ר בי י חז ק אל‬ ‫כ״כ שאל ה‪ ,‬אבל ז ה לא הנו שא שלנו כ ע ת‪ ].‬אבל כ תוב לנו פה‬ ‫לוינ ש טיין ז צ״ל לקבל עצ ה‪ .‬א מר לו ר בי י חז ק א ל‪ ,‬ר בי של מ ה‪.‬‬ ‫י סו ד גדול‪ :‬אדם שלא מ תי צ ב על דרך ל היו ת ״קדו שי ם ת היו״‬ ‫מה אתה מתעסק בדברי ם ק טני ם כ אלו‪ ,‬בא ת ת חיל לח שוב‬ ‫הו א ני דון על שם סו פו ו אין לו ז כו ת קיו ם‪ .‬או מר ר בינו יונ ה‪ ,‬״ו מ ה‬ ‫בג דו ל‪ .‬ה חיו ב שלך הו א הרבה יו ת ר ג דו ל‪ .‬ו הו א ה בי א לו ׳ שערי‬ ‫ת קו ת הנבר א אם לא י שי ם עמל נפ שו ו עי קר עסקו בדברי ם‬ ‫ת שוב ה׳‪.‬‬ ‫שנברא בע בור ם״‪ .‬הו א נ בר א ב ש ביל " קדו שי ם ת היו "‪ ,‬ו בו‬ ‫אנ חנו בדרך כלל חו ש בי ם‪ ,‬כל י הו די חיי ב ב ת רי״ג מצוו ת וי ש‬ ‫ת ד ב קון‪ ,‬לדעת דר כי ה'‪ .‬אנ חנו נ בר אנו ב ש ביל ל היו ת ג דו לי ם‪ ,‬אל‬ ‫י הו די ם מיו חדי ם ג דו לי ם מ אי תנו שמהם נדר ש יו ת ר‪ ,‬י ש להם‬ ‫לנו ל הי ש אר בד ב רי ם ה ק טני ם‪ .‬מה דעתכם שי הי ה עי לוי גדול‬ ‫מצוו ת מיו חדו ת כ מו ״קדו שי ם ת היו ״‪ ,‬״ו בו תדבק״ וכדו מ ה‪.‬‬ ‫שיכל ל היו ת כ מו מרן הרב ש ך‪ ,‬ולבסוף הו א בז בז את ה חיי ם‬ ‫ר בינו יונ ה ( שער ג׳ או ת י ״ז) כו תב‪ :‬׳ו ד ע‪ ,‬כי ה מעלות ה ע ליונו ת‬ ‫ונ הי ה פ קיד זו ט ר‪ .‬ב ש ביל ז ה נ תנו לך את ה כי שרון הז ה ? !‪.‬‬ ‫נ מ סרו לנו ב מצוו ת ע ש ה׳‪ .‬ו הו א מונ ה ר שימה א רו כ ה‪ .‬כ מו‬ ‫יכל ת ל היו ת ג און הגאונים!!! לכל י הו די נ תנו נ שמה חצובה‬ ‫מעלות הב חיר ה שנא מר "וב חר ת ב חיי ם "‪ ,‬ו מעלו ת תל מוד תור ה‪,‬‬ ‫מתחת כס א הכ בו ד‪ ,‬תגדל! אתה בן של ה׳! אתה יהודי!!!‬ ‫ו מעלו ת לכת בדרכי ה'‪ ,‬ו מעלו ת שלמות ה ב ט חון‪ ,‬ו מעלו ת ה ת בונן‬ ‫ת שנה כיוו ן‪..‬‬ ‫בגדול ת ה'‪ ,‬ו מעלו ת ז כ רון ח ס דיו ו ה ת בונן ב ה ם‪ ,‬ו מעלו ת‬ ‫אבל המח שבה שעולה לנו כע ת‪ ,‬נ כו ן‪ ..‬אבל ב ש ביל ל הגיע ל מעלות‬ ‫הקדו ש ה‪ ,‬ו מעלו ת ה עבוד ה‪ ,‬ו מעלו ת היר א ה‪ ,‬ו מעלו ת ה א הב ה‪,‬‬ ‫ה ע ליונו ת ז ה עבודה של שני ם‪ ,‬לא יו ם או יו מיי ם וג ם לא שנה ול א‬ ‫ו מעלות הד ב קו ת‪ ,‬לכל אחת מ הנ ה כ מה מ דרגו ת‪' ,‬ו ב ע בור‬ ‫שנ תיי ם‪ .‬מה העבודה שלנו ב אלול ?‪.‬‬ ‫ה מעלות האלה נבר א האד ם'! בר או או תך דו ק א ב ש ביל המעלה‬ ‫ה ע ליונ ה‪ ,‬לא נב חרת ב ש ביל להסתפק ב מו ע ט‪ .‬נ שמתך חצובה‬ ‫או מר ר בי י חז ק אל לוינ ש טיין ז צ״ל ( הו א הי ה אדם מ אוד פרק טי‬ ‫מתחת כסא הכ בו ד‪ ,‬חלק אלו ק ממעל‪ ,‬ו ה בי או או תך לעולם הז ה‬ ‫ו מע שי) העבודה שלנו היו ם הי א ״ל ה תי צ ב על דרך טו ב ״‪ .‬ו הו א‬ ‫כ די ל הגיע למעלות ה ע ליונו ת‪ ,‬שנאמר ״כל הנ קר א ב ש מי ול כ בו די‬ ‫נו תן דוג מ א‪ ,‬אחד שרוצה ל הגיע לירו שלי ם ו הו א תעה ב דר כו‪,‬‬ ‫בר א תיו ״‪.‬‬ ‫וב טעו ת נ ס ע ל כיוון חיפה ו הו א הגי ע לנ תני ה‪ .‬הו א שואל מי שהו‬ ‫אי ך אני מגיע לירו שלי ם‪ ,‬ו הו א או מר לו ‪ -‬ז ה ב כיוון ה ה פו ך‪.‬‬ ‫ו מ סיי ם ר בינו יונ ה במשפט נו ר א‪' ,‬ו מ ה ת קו ת הנבר א אם לא‬ ‫ת חזור ב חזר ה לכ בי ש גהה ומ שם תמ שיך לירו שלי ם‪ .‬ברגע ו הו א‬ ‫י שי ם עמל נפ שו ו עי קר ע ס קו בד ב רי ם שנברא ב ע בור ם'‪ .‬אם‬ ‫מסובב את ההגה ‪ -‬הוא כבר מ תי צ ב על הדרך הנ כונ ה‪ .‬נ כון‪,‬‬ ‫בר או או תך ב ש ביל ז ה ו א ת ה לא עו שה את ז ה‪ ,‬אז ב ש ביל מה‬ ‫כעת י ק ח לו יו ת ר ז מן ל הגיע ל ש ם‪ ,‬אבל הו א כבר הולך בדרך‬ ‫נ ב ר א ת‪ .‬וז ה מעורר או תנו‪ ,‬אחרת מה אני שוו ה‪.‬‬ ‫הנ כונ ה‪.‬‬ ‫אבל אנ חנו רו אי ם דבר מאד מ עניין בפר ש ה‪ ,‬הפר שה או מר ת לנו‬ ‫ברגע ו בן אדם מ חלי ט ' אני הולך בדרך הנ כונ ה'‪ ,‬אני מ תי צ ב על‬ ‫‪ -‬כן! האדם נבר א ר ק ב ש ביל ז ה‪ ,‬ו א ם לא ב ש ביל ז ה ‪ -‬למה לו‬ ‫' דר ך טו ב ה'‪ ,‬ב או תו רגע הוא שינ ה את כל המצב שלו!‬ ‫חיי ם‪.‬‬ ‫עד כ די כך שהמ שגיח ר בי י חז ק אל ז צ״ל א מר פעם כ תוב בפסוק‪:‬‬ ‫הפר שה מת חילה עם ״בן סורר ו מור ה ״‪ .‬למה הו א חיי ב‪ ,‬האם ז ה‬ ‫״ראה נ ת תי ל פניכ ם היו ם את ה חי ם ו א ת ה טוב ו א ת ה מות ו א ת‬ ‫רק ב ש ביל שי מות ז כ אי ול א י מו ת חיי ב ?‪ .‬או מר הר מב״ן ״בן‬ ‫הרע ‪ -‬וב חרת ב חיי ם ״‪ .‬ז ה נר א ה כ ביכול כ מו ל הגיד לבן אדם י ש‬ ‫סורר ו מור ה על דעת ר בו תינו ‪ -‬אינו ק טן‪ ,‬שהקטן פ טור מכל‬ ‫לך שני סוגי אוכ ל‪ ,‬אוכל אחד ט עים ו מ שוב ח‪ ,‬ה שני אוכל מורעל‬ ‫עונ שין שבתורה ו מכל מצוו ת ה א מורו ת ב תור ה‪ ,‬אבל הו א ה מ ביא‬ ‫ו מ או ס ו אני או מר לך לב חור את ה אוכל ה ט עי ם‪ .‬הרי כו לנו‬ ‫ש תי שערו ת״‪ .‬ז א ת או מר ת שהרמב״ן למד שזה עונ ש על ב סו״ מ‪,‬‬ ‫יו ד עי ם שזה לא ממש כ כ ה‪ .‬לעבוד את ה׳ זו עבודה ק ש ה‪ ,‬ז ה לא‬ ‫ול א ר ק ״י מו ת ז כ אי ״‪.‬‬ ‫ש תי ד ב רי ם או תו דבר שאתה מ מליץ לי מה ל ב חו ר‪ ,‬לב חור ב חיי ם‬ ‫ממ שיך הר מב״ן‪ :‬״ו הנ ה י ש ע ליו שני עונ שין האחד שהוא מקלה‬ ‫ז ה עבודה ק ש ה‪ .‬עבודה של שני ם‪ .‬מ שא״כ עולם הז ה ז ה דבר‬ ‫א ביו ו א מו ו מ מר ה ב ה ם‪ ,‬ו ה שני שהוא זו ל ל ו סו ב א‪ ,‬עובר על מה‬ ‫נ ח‪ ,‬ק ל‪ ,‬נ עי ם‪ ,‬הרבה יו ת ר מו ש ך‪ .‬אז אי ך מ שוים או ת ם ז ה מול‬ ‫שנ צ טוינו ״קדו שי ם ת היו ״‪ .‬ונ א מר עוד ״ו או תו תעבודו ו בו‬ ‫ז ה ?‪ .‬אלא או מר ר בי י חז ק אל מבק שים ממך דבר א ח ד‪ .‬לך‬ ‫ת ד ב קון ״‪ ,‬כא שר פיר ש תי שנ צ טוינו לדעת השם בכל ד ר כינו‬ ‫ב כיוון הנ כון‪ .‬תסובב את ה הג ה‪ .‬לא מבק שים ממך בבת א ח ת‪.‬‬ ‫ו סו ב א וזו ל ל לא יד ע דרך ה שם״‪.‬‬ ‫ל כו לנו י ש ס בלנו ת‪ ,‬ולקב״ ה בו ד אי‪ ,‬אבל ת שנה כיוו ן‪ ..‬ת ת חיל‬ ‫י ש פה עונ ש מוו ת לילד בר מצוה הזולל ו סו ב א ועובר על‬ ‫ללכת בדרך הנ כונ ה‪.‬‬ ‫" קדו שי ם ת היו"!! ו מ סיי ם הר מב״ן ‪ -‬״ועל הכל ל‪ ,‬אין בו עתה‬ ‫תיז כר מי אתה ב א מ ת‪.‬‬ ‫חטא מו ת‪ ,‬ועל שם סו פו הו א נ דון כ מו ש הזכירו ר בו תינו ״‪.‬‬ ‫אנ חנו ת מיד או ה בי ם לספר סי פור ש סיפר הרב וול ף ז צ״ל הז קן‪.‬‬ ‫אז בעצם הו א מקבל כעת מ שפט מוו ת‪ .‬למה? כי אתה לעול ם לא‬ ‫הם נ כ די ם של בעל ה׳נ חל א שכו ל׳‪ .‬בז מנו הי ת ה משפחה בגר מני ה‬ ‫תגי ע אל ה מעלות ה ע ליונו ת‪ ,‬אתה ת מיד תי ש אר ל מ ט ה‪ .‬זו ל ל‬ ‫ש היתה להם מ שרתת נו צ רי ה‪ .‬ב ליל שבת אחד הם הלכו להתפל ל‪,‬‬ ‫ו סו ב א עבר על " קדו שי ם ת היו" ו אינו י כו ל ל הגי ע לדבקו ת‬ ‫וכ ש חזרו ר או שהמ שרתת נעלמה י חד עם הילד שלה ם‪ .‬נעל מו‬ ‫ולדעת את דרך ה'‪ .‬ז ה דבר נו ר א‪.‬‬ ‫הבא לי ט הר ‪ -‬מ סיי עין בי דו‬ ‫ע ק בו תי ה ם‪ .‬הם הפכו את העולם אבל לא י ד עו כ לו ם‪ ,‬המ שטרה‬ ‫אבל בכל או פן‪ ,‬אי ך אני מגי ע ?‪.‬‬ ‫הגר מני ת לא שיתפה אי ת ם פ עו ל ה‪.‬‬ ‫י ש ר מב״ם ( הלכו ת ת שובה פ״ו הלכה ה׳) שאומר י סו ד מ עניין‪:‬‬ ‫לאחר ז מן הם שמעו שהוא נ מצ א ב מנז ר‪ .‬ה תברר שהמ שרתת‬ ‫׳ו מ ה הו א ז ה שאמר דו ד ״ טוב וי שר ה׳ על כן יו ר ה ח ט אים בדרך״‬ ‫חטפה או תו ו הע ביר ה או תו ל מנז ר‪ .‬ז ה אחד ה׳ מ צוו ת׳ שלה ם‪,‬‬ ‫ז ה ששלח להם נ בי אי ם מודי עי ם להם דר כי ה׳ ו מ חזי רין או תן‬ ‫לנצר י הו די ם‪ ,‬ה׳ יר ח ם‪.‬‬ ‫בת שוב ה‪ .‬ו עוד שנ תן בהם כח לל מוד ו ל ה בין‪ ,‬שמדה זו בכל אד ם‪,‬‬ ‫הם תבעו או ת ם למשפט ו ה בי או ר איו ת שזה הבן שלה ם‪ .‬הנזי רי ם‬ ‫שכל ז מן שהוא נ מ שך בדר כי החכמה ו הצדק ‪ -‬מתאוה ל הן‬ ‫י מ ח שמם טענו ‪ -‬מ ה ?‪ .‬אנ חנו חו ט פי ם י ל די ם ? !‪ .‬ה בי או א לינו‬ ‫ורוד ף או תן‪ .‬ו הו א שא מרו חכ מי ם הבא לי ט הר מ סיי עין או תו‪,‬‬ ‫ילד רע ב‪ ,‬מוכה ו מו שפ ל‪ ,‬שנרחם ע ליו וני ק ח עליו ח סו ת‪ .‬אם הו א‬ ‫כלו מר י מצ א עצ מו נ עזר על ה ד ב ר׳‪ .‬ת תי צ ב על דרך טו ב‪ ,‬ת ת חיל‬ ‫רוצ ה ה בי ת ה ‪ -‬שייל ך‪.‬‬ ‫לעבו ד‪ ,‬ופ ת או ם תראה שאתה מתאוה להם ורו ד ף או ת ם‪ ,‬אבל‬ ‫ו ה ם י ד עו שהוא יר צ ה ל שו ב‪ ,‬אז ליל ה קוד ם הם נ תנו לו את כל‬ ‫צ ריך ל ע בו ד‪ .‬לאט לאט לאט אתה תתקדם ל כיוון ה הו א‪.‬‬ ‫מעדני עולם ו פי תו או תו בכל מה שהוא רצ ה‪ .‬וי ל ד ז ה י ל ד‪ .‬בפרט‬ ‫הבא לי ט הר מ סיי עין בידו! זו הלכ ה‪ .‬הבטחה! בא ת ת חיל‬ ‫ילד ק טן‪ ,‬התבלבל‪ .‬הם ב או אל ה שופט ו א מרו בא נ שאל את‬ ‫לעבו ד‪.‬‬ ‫הי ל ד‪ ,‬שאלו את הילד איפה אתה רוצ ה ל היו ת‪ ,‬ו הו א א מר‬ ‫כל מי שהת חיל לעבוד י כו ל לספר את ז ה על עצ מו‪ .‬כ מו בן‪ ,‬ב תנ אי‬ ‫ב מנז ר‪ .‬מה עו שי ם ?‪ .‬הי ה להם עורך דין ממולח ו הו א ערער‪,‬‬ ‫שהוא לא יע שה ד ב רי ם שימ שכו או תו חזר ה‪ ,‬אם אדם יעל ה‬ ‫אין ילד שלא או הב את ה הורי ם‪ ,‬ג ם אם הם הורי ם ה כי ר עי ם‪.‬‬ ‫ב מדרגו ת ופ ת או ם הו א יר ד למטה בו ד אי‪ .‬צ רי ך לעלות‬ ‫אבל מ ה‪ ,‬הילד הז ה נ מצא ב מ סיון כבר ח צי שנ ה‪ ,‬ו הו א שכח מה‬ ‫מהתחל ה‪ ,‬אבל אם אתה באמת עולה ונ ש מר מלרדת אתה תראה‬ ‫ז ה אבא ו א מ א‪ .‬תנו או תו ל הו רי ם שלו ל שבו ע‪ ,‬ו א חרי ז ה ת שאלו‬ ‫אי ך שלאט לאט אתה מ שתנ ה‪ .‬וזו מיד ה בכל אדם ללא יו צ א מן‬ ‫או תו‪.‬‬ ‫הכל ל‪.‬‬ ‫הם י ד עו טוב מה ת הי ה ת שובת הילד כעבור ש בו ע‪ .‬אבל מצד‬ ‫היו ם ז ה ׳ ע ת ר צון׳‬ ‫שני ז ה טענה נ כו ח ה‪ ,‬ג ם הגר מני ם ה׳נ או רי ם׳ מ ביני ם שיש בז ה‬ ‫י שנ ם ש שואלים‪ :‬מה עו שים מהאלול כז ה ׳עבוד ה ז ר ה׳ ?‪.‬‬ ‫ממ ש‪ .‬אז פסק ה׳ שופ ט׳ ברוב חכ מ תו‪ ,‬נ כון‪ ,‬זו טענ ה‪ ,‬אבל ל היז כר‬ ‫א צלנו הרי לא נו הגי ם להת חתן ב אלו ל‪ ,‬ה ח סי די ם כן מ ת ח תני ם‪,‬‬ ‫באבא ו א מ א לא צ רי ך יו ת ר מחמש ד קו ת‪ .‬ש ה הורי ם י ד ברו א תו‬ ‫עכ״פ מה עו שים כז ה רו ח מאלול? ת שובה צ ריך לע שות כל ה שנ ה‪.‬‬ ‫חמש ד קו ת בלבד ו א ח״כ נ שאל את הי ל ד‪ .‬מה י ש לדבר בחמש‬ ‫ו קוד ם כל מי שרוצה לר או ת במעלת ה׳ א לו ל׳ שיראה ב׳ אור‬ ‫ד קו ת ?‪ .‬ה הו רי ם לא י ד עו אי ך אפ שר ל הס פיק ל הז כיר לילד תוך‬ ‫י חז ק א ל׳ ז ה ספר נ ה ד ר‪ .‬הו א או מר דבר מאד פ שו ט‪ .‬כ תוב‬ ‫חמש ד קו ת מי הו א ב א מ ת‪ .‬בצר להם הם פנו אל רבם ה׳נ חל‬ ‫ב חז״ל ש הי מי ם ה אלו הם י מי ר צון‪ .‬ארב עי ם י מי ם שמשה ר בינו‬ ‫א שכו ל׳ ו א מרו לו ‪ -‬אי ב דנו את ה כ ל‪ .‬א מר להם ה׳נ חל א שכו ל׳‬ ‫עלה לקבל את הלו חו ת שניו ת‪.‬‬ ‫‪ -‬מ צויין‪ .‬צ ריך ר ק את החמש ד קו ת ה ל לו‪ .‬ז ה יס פי ק! תתפללו‬ ‫בר ש״י ב שמות ( לג‪ ,‬י ח) על הפסוק ״ הר איני נ א את כ בודך ״‪ ,‬זו‬ ‫ע לי ו אני אלך א ליו‪.‬‬ ‫בק שה קצת נו עז ת‪ .‬כי לא י ר אני האדם ו חי‪ .‬או מר ר ש״י ׳ר א ה‬ ‫הנו צרי ם ר צו ל עי ף את מי שבא ל שכנע את הי ל ד‪ ,‬ה מ סדרון‬ ‫מ שה ש היה עת ר צון ו ד ב ריו מ קו בלי ם‪ ,‬ו הו סי ף ל שאול ל הר או תו‬ ‫ב מנזר הי ה ארוך מ א ד‪ ,‬ו ש מו את הילד בסוף ה מ סדרון בחדר‬ ‫מר אי ת כ בו דו׳‪.‬‬ ‫ה א ח רון‪ .‬הנ חל א שכול דו ק א שמח מ ה ר עיון‪ .‬הו א לבש כ מו יו ם‬ ‫כל אחד יו ד ע שיש לפע מים שעת ר צון‪ ,‬וכ שאתה מבק ש בעת ר צון‬ ‫כי פו ר‪ ,‬כו לו לבן מכף רגל ועד רא ש‪ ,‬כ מנ הג אנ שי ג ר מני ה‪ .‬ולב ש‬ ‫‪ -‬ז ה הולך יו ת ר ב קלו ת‪ .‬וני תן דוג מ א‪ :‬כ שב אים לג בירי ם ל אסוף‬ ‫ט לי ת על ר א שו‪ ,‬וכ בר מת חילת ה מ סדרון הו א ה ת חיל לנגן את‬ ‫כ ס ף‪ ,‬ז ה ת ה ליך שלם עד שהוא נו תן ל ך‪ .‬אבל אם הי ה איז ה ג ביר‬ ‫הניגוני ם של ׳כ ל נ ד רי׳‪.‬‬ ‫שיש לו בת שמצפה לי ל די ם כבר עשר שני ם‪ ,‬ו ב דיו ק הרגע הו די עו‬ ‫הילד הי ה בחדר לב ד‪ ,‬ו הו א לא מ בין מ איפ ה מגי עי ם ה שירי ם‬ ‫לו ש היא ילד ה בן‪ ,‬הו א כו לו מרוג ש עם הרא ש ב ענני ם‪ .‬י ב א‬ ‫ה ל לו‪ .‬לאט לאט הו א נז כ ר מה ש הי ה ב בי ת הו ריו‪ .‬ולא ט לאט‬ ‫ה שנורר הר א שון הו א י ק בל ג ם ע שרים אלף דו ל ר‪ .‬ז ה עת ר צון‪,‬‬ ‫ה׳נ חל א שכו ל' מ ת קר ב‪ ,‬ו ה שיר ה יו ת ר גדול ה ו ברור ה‪ ,‬ו היל ד‬ ‫בעת ר צון אפ שר לפעול הרב ה‪ .‬אצל הרבה בני אדם ז ה ככ ה‪ ,‬בעת‬ ‫מת חיל ל ב כו ת‪ .‬ל ב כו ת‪ .‬מ איפ ה ז ה מגי ע ל מנזר כ אן ?‪.‬‬ ‫ר צון פו עלי ם‪ .‬או מר ר ש״י ככה ז ה ג ם אצל הקב״ ה‪ .‬היו ם ז ה עת‬ ‫ופ ת או ם הדלת נפתחת ו הו א רו א ה את גדול ה דו ר‪ ,‬הרב שלהם‬ ‫ר צון‪.‬‬ ‫כ מו ביו ם כי פו ר‪ ,‬עם קי טל ו ט לי ת‪ .‬הו א נבהל כו לו‪ .‬ו אז הרב‬ ‫ב חז״ל כ תוב שכשמשה ביק ש מהקב״ה ״ הר איני נ א את כ בודך ״‪.‬‬ ‫שואל או תו אתה י הו די או גוי ? א מר לו הילד אני י הו די!!! אז‬ ‫א מר לו הקב״ה ׳כ שר צי תי לא ר צי ת עכ שיו שאתה רוצ ה אני איני‬ ‫מה אתה עו שה פ ה ?‪ .‬אתה רוצ ה ל חזור ל א ב א ?‪ .‬בטח! ה שיב‬ ‫רו צ ה׳‪ .‬מ תי ז ה הי ה ׳ כ ש ר צי תי׳ ?‪ .‬ב סנ ה‪ .‬ול מה משה לא רצה?‬ ‫הי ל ד‪ ,‬אז ת תן לי י ד ו תגי ד לכול ם שאתה רוצ ה ללכת א תי‪ ,‬הו א‬ ‫כ תוב בפסוק‪ :‬״וי ס תר משה פניו כי יר א מה בי ט אל ה א לו קי ם ״‪,‬‬ ‫נ תן לו י ד וכך הם י צ או מ ה מנזר חזר ה ל בי ת הו ריו‪.‬‬ ‫יר א ת ש מי ם‪ .‬אז למה מגיע לו עונ ש ?‪ .‬או מר הג און ר בי חיי ם‬ ‫על הרקע של הניגוני ם ה א ל ה‪ .‬יו ם ה דין מ ת קר ב‪ .‬יו ם‬ ‫ק מיל ז צ"ל ז ה לא עונ ש‪ ,‬אז הי ת ה עת ר צון‪ ,‬בעת ר צון אפ שר‬ ‫ה מ ש פ ט‪ .‬איפ ה אתה רוצ ה ל היו ת פה או ש ם ?‪ .‬לך ל כיוון‬ ‫ל ה שיג ד ברי ם שבאופן רגי ל בכלל לא מ ק בלי ם‪ .‬כעת העת ר צון‬ ‫הנ כון‪ .‬ת חזור לאבא!!!‬ ‫הזו חלפ ה‪.‬‬ ‫נ כון‪ ,‬הי צר הרע כבש או תך ולק ח או תך ל מקו מו ת לא ה כי‬ ‫הי מי ם ה אלו ז ה עת ר צון‪ .‬אפ שר לפעול היו ם הרבה מאד! ג ם‬ ‫טו בי ם‪ .‬ת חזו ר‪ .‬אבא או הב אותך! רב ש״ע או הב או ת ך‪ ,‬הו א‬ ‫ל חזור בת שוב ה‪ ,‬ג ם הז מן מעורר ל ת שו ב ה‪ .‬מקב לי ם או תך יו ת ר‬ ‫מחכה לך ש ת חזור כבר שנה ש לי מ ה‪ .‬בא א ליו! מה רו צי ם ממך?‬ ‫מ הר‪ .‬וי ש ג ם הרבה קולו ת בי מי ה דין‪ .‬ב ש מים מקב לי ם כל‬ ‫ש ת חזור ה בי ת ה‪ .‬לאט ל א ט‪ .‬אבל ת תי צ ב על דרך טוב ה‪ .‬וכ מו‬ ‫ת שובה! ג ם חצ אי ת שו בו ת‪ ,‬ג ם ש לי ש‪ .‬היו ם ה ק ב׳ ה רוצ ה‬ ‫שאמר המ שגיח ר בי י חז ק אל לוינ ש טיין‪ ,‬איפ ה שאתה או חז‬ ‫שתזכה ב דין‪.‬‬ ‫ת ת חיל להתקדם! מי שרוצה לעלות ב בנין רב קו מו ת‪ ,‬עו לי ם‬ ‫הוא ב כוונ ה ע שה את י מי ה דין ב תוך י מי הר ח מי ם כ די שתוכל‬ ‫מדרגה א ח רי מדרג ה‪ .‬תעלה מדרגה! ת ת ק ד ם‪ .‬ולא ט ‪ -‬תגי ע‪.‬‬ ‫לז כו ת‪ .‬הו א אבא או הב ו הו א רוצ ה ש תזכ ה‪.‬‬ ‫אלו ל‪ .‬ז ה דבר טוב לחטוף ול הר בו ת ז כויו ת‪ .‬אך עי קר העבודה‬ ‫אז היו ם הכל הרבה יו ת ר ק ל‪ .‬ו ל כן כ תוב מי שנו תני ם לו כ אלו‬ ‫ב אלול הי א ‪ -‬תתקדם!!! איפ ה שאתה או חז תעלה עוד מדרג ה‪.‬‬ ‫או צרו ת ו הו א לא מנצל או ת ם ז ה מראה ז לזו ל ‪ -‬ו ה ת ביע ה גדול ה‬ ‫לאט ל א ט‪ .‬י ש ס ב לנו ת‪ .‬אבל ת תקד ם‪ ,‬תרגי ש שאתה לא או תו‬ ‫הרבה יו ת ר‪.‬‬ ‫דבר כ מו ש היי ת‪.‬‬ ‫ב מז מור ״לדוד ה׳ או רי וי ש עי״ ( ת הי לי ם כז) כ תוב‪ ” :‬לך א מר ל בי‬ ‫ו אנ חנו רו צי ם קצת ל ה בין את עצ מנו‪:‬‬ ‫בק שו פני ״‪ ,‬לכ אור ה ה מי לי ם לא כ״כ ב רו רו ת‪ .‬לך ‪ -‬לקב״ ה‪,‬‬ ‫אנ חנו מבק שים כל הז מן ל חזור בת שוב ה‪ .‬ל אן אני חוזר? מיל א‬ ‫א מר ל בי בק שו פני‪ ,‬מהו ״פני״? בק שו פניך!‬ ‫לע שות ת שובה אני מ בין‪ ,‬אך מהו ל חזור? די ב רנו שבוע שעבר‪,‬‬ ‫או מר ר ש״י שבכל נפ ש ונ ש מה שבי שראל י ש קו ל פני מי שקורא‬ ‫אני נ סי ך‪ .‬אני בא מ בי ת ה מלכו ת‪ ,‬״ו א ת ם ת היו לי ממלכת‬ ‫לו ל שו ב‪ .‬ז ה קול ה׳ שמדבר א לי‪ .‬לך א מר לבי! או מר הקב״ה ‪-‬‬ ‫כ הני ם ו גוי קדו ש״‪ ,‬״ בני ם אתם ל ה׳ א לו קי כ ם ״‪ ,‬כעת אני חוזר‬ ‫ד בר תי א לי ך‪ ,‬ו הלב שלי שמע את ז ה‪ ,‬״בק שו פני״! ״ו א ת פני ך ה׳‬ ‫לאבא ש לי‪ ,‬ל אר מון‪.‬‬ ‫אבק ש״‪ .‬ב טלז הו סי פו שיש כינו ר ש מתנגן לכל אדם ב תוך הל ב‪,‬‬ ‫ר בי ירו ח ם ז צ״ל או מר אני חוזר לעצ מי‪ .‬על אדם הר א שון כ תוב‬ ‫ו א ת נ עי ם ז מי רו תיו שומע הלב ה פני מי‪ ,‬ו דו ד שמע את ז ה‬ ‫שהוא הי ה מסוף העולם ועד סו פו‪ .‬היו ם אנ חנו מטר ש מוני ם‬ ‫ש ה כינור קור א לו ״בק שו פני ״‪ .‬לכל י הו די י ש את ז ה לא ר ק ל דו ד‪.‬‬ ‫מטר ת ש עי ם‪ .‬אתם מ ביני ם את ה ה בדל ?‪ .‬ז ה לא פרו פור צי ה‪,‬‬ ‫בק שו פני‪ ..‬אני רוצ ה ל עזור ל ך‪ .‬ב א‪ ,‬בא אלי! י ש הרג שה יו ת ר‬ ‫ת ארו לכם שבן אדם י כו ל ל היו ת מסוף העולם ועד סו פו‪ .‬אך ג ם‬ ‫נ עי מה? יו ת ר מרו מ מ ת ?‪.‬‬ ‫אם אין לנו את הדרגה הג ש מית הזו‪ ,‬אבל בדרג ה הרו חני ת אנ חנו‬ ‫פתח ל בי ‪ -‬בתורתך!‬ ‫י כו לי ם ל חזור לעצ מנו ולפרו ח מחד ש‪ .‬לעלות ול פרו ח‪ ,‬ל היו ת‬ ‫אי ך העבודה המע שית שלנו ב אלול‪:‬‬ ‫אדם א חר לג מרי‪.‬‬ ‫ר בי י חז ק אל לוינ ש טיין ז צ״ל א מר דבר ר א שון ל היו ת שקוע‬ ‫ה בנין של אלול ז ה בנין שבן אדם י כו ל ל חזור ול ה ת חיל את כל‬ ‫ב לי מו ד‪ .‬כול ם מ ביני ם שזה מ דין ׳ תו ר ה׳‪ ,‬אך ר בי י חז ק אל‬ ‫העבודה שלו עם כל הכו חו ת‪.‬‬ ‫לוינ ש טיין ז צ״ל א מר שזה מ דין ׳ מו ס ר׳‪.‬‬ ‫הב אנו פעם בשם ה מהר״ל שאדם הו א מל שון ״ מן האדמה‬ ‫ר בי שמואל רוזו ב ס קי ז צ״ל א מר ״פתח ל בי ‪ -‬ב תור תך ״‪ ,‬אי ך‬ ‫לו ק ח ת ״‪ .‬ז ה די מ ביי ש‪ .‬אך ה מהר״ל או מר לא ז ה הפ ש ט‪.‬‬ ‫קור אי ם למפתח שפותח את הל ב ?‪ .‬בתורתך! ז ה המפתח‬ ‫כ שאתה רו א ה אדמה מה אתה רואה? כ לו ם‪ .‬ו א ם ת שים גר עין‬ ‫שפות ח‪.‬‬ ‫אחד ק טן באדמה ות שקה או תו תקופ ה ארוכ ה‪ ,‬כעבור כמה‬ ‫ר בי י חז ק אל לוינ ש טיין או מר שכל ז מן שלא שקו עים ב לי מוד לא‬ ‫חוד שים ו שני ם אתה רו א ה עץ שלם מלא פירו ת! הא מנת‬ ‫נ תפס ת בלב מחשבה של יר א ת ש מי ם‪ .‬ר ק תור ת ה׳ ת מי מה‬ ‫שמהאדמה י כו ל לצמוח כז ה ד בר ? !‪ .‬ככה ז ה באמת אצל כל‬ ‫מ שיבת נפ ש‪ ,‬כ שהנפ ש מיו שבת בדעה צלולה עם לב ט הור אז‬ ‫י הו די וי הו די‪ .‬אתם ת היו בעזר ת ה׳ רא שי י שי בו ת או מ שגי חי ם‪,‬‬ ‫י הי ה אפ שר להת חיל ל שמוע מו סר ויר א ת ה׳‪ .‬ול הגי ע לז ה ז ה ע ״י‬ ‫כל ב חור בפו טנ צי אל שלו ט מון כח לצמו ח ל היו ת ״עץ עו שה פרי ״‪,‬‬ ‫התמדה וע מל ה תור ה‪ .‬וככל שההתמדה ת הי ה יו ת ר גדול ה ועמל‬ ‫גם ב תור ה ג ם ביר א ה‪ ,‬לא מ שנה אי ך שהוא נ כנ ס לי שי ב ה‪ ,‬הו א‬ ‫ה תור ה י הי ה יו ת ר גדול ‪ -‬הת שובה ת הי ה יו ת ר ח שוב ה‪ .‬ו הו סי ף‬ ‫יו צ א אחרת לג מרי‪ .‬ז ה ד ברי ם י דו עי ם‪ .‬בא ת חזור לעצ מך‪ ,‬ת ת חיל‬ ‫ה מ שגי ח‪ ,‬שלסבא מקלם ז צ״ל הי ה סדר לי מוד קבוע של שמונה‬ ‫לנ טוע שור שי ם‪ .‬אתה מקבל אדמה רי ק ה ב לי שום ע שבים‬ ‫שעות בר צי פו ת בעמל ה תור ה ב לי ל ה פ סי ק‪.‬‬ ‫ר עי ם‪ .‬ת ת חיל ל חזור לעצמך ל היו ת עץ עו שה פ רי‪ ,‬שטעם עצו‬ ‫[ז ה הו א א מר ב שי ח ה‪ .‬בוועד הו א א מר בנוכ חו ת המ שגיח ר בי‬ ‫ו פ ריו שוו ה‪ .‬וזו המעלה הגדול ה בי מי ם ה אלו‪ ,‬הקב״ה נו תן לך‬ ‫אלי הו לו פי אן ז צ״ל ‪ -‬ש היה תל מידו של הסבא ‪ -‬ש היה לו חוץ‬ ‫ל מ חוק את כל העבר ול ה ת חיל חיי ם חד שי ם‪ ,‬ז ה ת שוב ה‪.‬‬ ‫מהסדר שמונה שעו ת‪ ,‬עוד סדר של שש שעות מוסר! ו הו א שאל‬ ‫אדם ז ה מן האדמה לו ק ח ת‪ ,‬ואד מה ל ע ליון‪ .‬תהפוך את ה׳ אד מ ה׳‬ ‫את ר בי א לי הו אם ז ה נ כון‪ ,‬ו ר בי א לי הו ה ס כי ם‪].‬‬ ‫ל׳אד מ ה ל ע ליון׳‪ ,‬ש טייג ען‪ ,‬ע ליי ה‪ ,‬הכל הכל נ הי ה א חר ת‪.‬‬ ‫אנ חנו מדברי ם על ש מונה שעות של תור ה‪.‬‬ ‫ר בי י חז ק א ל לוינ ש טיין ז צ״ל א מר פעם מי שעושה את אלול‬ ‫ר בי י חז ק א ל הי ה או מר וג ם מרן ר ה ״י זי ע״ א הי ה מדבר על ז ה‪,‬‬ ‫כאחד מי מו ת ה שנ ה‪ ,‬רע ו מר א חרי תו‪ ,‬כי הרא שית הנובע ת‬ ‫ג ם אם ק שה לנו כ״כ הרבה בר צי פו ת‪ ,‬אבל שעה ר א שונ ה תבוא‬ ‫מ אי תנו בי מי ה אלול ‪ -‬בק שת עצות ו דרכי ם ל ה תעלו ת‪ .‬ז ה הז מן‬ ‫בז מן ות שב ו תל מ ד‪ .‬מת שע עד ע שר קוד ש ל ה׳‪ .‬ז ה כל אחד‬ ‫שבן אדם מבק ש ורו צ ה להתעלות ו מן ה ש מים מ סיי עין אותו!‬ ‫י כו ל‪ .‬כל אחד יכול! ול ב חו רי ם בי שיבה ק טנ ה הר ה ״י א מר ח צי‬ ‫להת חיל לח שוב ו ל ה ת בונן אי ך אני עו ל ה‪ .‬מה מ ת אי ם לי‪ ,‬בכ לי ם‬ ‫שעה הר א שונ ה‪ .‬אפ שר לבוא בז מן לשבת ולל מוד ב לי לדבר וככ ה‬ ‫ש לי‪ .‬לא כל דבר ש מת אים לך מ ת אי ם לי‪ ,‬וכ שעו שים את ז ה‬ ‫לאט לאט ת תקד ם‪.‬‬ ‫הקב״ה עוז ר‪ ,‬ז ה הבא לי ט הר מ סיי עין בי דו‪ ,‬בא ל היטהר!‬ ‫להתקד ם בדרג ה הרו חני ת‬ ‫באלול ה א חרון שלו א מר ה מ שגי ח ז צ׳ ל מה קור ה לב חור שלא‬ ‫מ ת כונן‪ ,‬ו כי לא י הי ה לו מ שפ ט? !‪ .‬לכול ם י ש מ שפ ט‪ ,‬ר ק‬ ‫י ש ש תי עבודו ת ב אלול‪ :‬דבר ר א שון כ תוב בג מ׳ ( עי רו בין נ ד‪ ,‬א)‬ ‫ה שאלה אי ך הוא יו צ א מ ש ם‪ ,‬מי ש מ תכונן יו צ א ז כ אי ו מי שלא‬ ‫״ ח טוף ו א כו ל חטוף ו שתה ד ה אי עלמא כ בי הילול א ד מי ״‪.‬‬ ‫מ תכונן ‪ -‬ר ח מנו ת ע ליו‪ .‬מה הב עי ה ל ה ת כונן ?‪ .‬מה מבק שים‬ ‫ו מ ס ביר ר בי י שראל סלנ טר ז צ״ל מהו ״ ח טו ף״ ?‪ .‬או מר ר בי‬ ‫מ אי תנו ?‪ .‬ת ת חיל ל ח שו ב‪ ,‬ת תפל ל‪ ,‬תבק ש‪ ,‬תקלו ט שזה לא‬ ‫י שר א ל‪ ,‬כל אדם שבא ל סעוד ה‪ ,‬י ש כמה מנו ת‪ ,‬י ש מנה ר א שונ ה‬ ‫י מי ם רגי לי ם ו צ רי כי ם ל ה ש קיע ב ה ם‪.‬‬ ‫דגי ם‪ ,‬א ח״כ מנ ת מר ק‪ ,‬אח״כ ב שר עם תו ס פו ת‪ ,‬ו ב סיו ם י ש ל פ תן‪.‬‬ ‫החלטה חזק ה וי סו די ת‬ ‫אם י בי או לבעל ה בי ת את ה לי פ תן ב ת חיל ה‪ ,‬הו א יגי ד ז ה ע דיין‬ ‫לא הז מן‪ ,‬ת ח כו‪ .‬כל ז ה אם הו א בעל ה בי ת ב בי תו‪ ,‬אבל אם ז ה‬ ‫א מר לי מרן רא ש הי שיב ה זי ע ״ א‪ ,‬אנ חנו ת מיד או ה בי ם ל הגיע‬ ‫אור ח‪ ,‬אדם עני שמתאר ח‪ ,‬מה שנו תני ם לו הו א מיד חוטף ו או כ ל‪,‬‬ ‫ל של מו ת‪ ,‬כ ש אנ חנו קור אי ם את ה׳ שערי ת שוב ה׳ אנ חנו רו אי ם‬ ‫אחרת הו א י ש אר רע ב‪ ,‬הו א לא י כו ל לה חלי ט לבעל ה בי ת מה‬ ‫שיש ע שרים עי קרי ם לת שוב ה‪ ,‬ו רו צי ם לע שות את כו ל ם‪ .‬ו הר א ה‬ ‫ל ה בי א‪ .‬אתה הגעת לפה תיק ח מה ש מ בי אים לך פה ול א ת שאר‬ ‫הרא ש י שיב ה את ד ברי מרן ר בי חיי ם מו א לוז׳ין ז צ״ל; א מר‬ ‫רע ב‪.‬‬ ‫ר בינו י ש ב מסור ה ( ש איל תו ת ל״א) שת שובה מד אורי ת א הי א‬ ‫׳ חר טה ו עזי ב ת ה ח ט א׳‪ .‬ו חז״ל ה ח מירו בצו ם ו ב בכי ו מספד‬ ‫ב אלול תחטוף מה שאתה יכול! אבל ז ה ע דיין לא העבודה של‬ ‫איני יו ד ע מה ל ענו ת‪ .‬ת שאל את הרב שך‪.‬‬ ‫וב שאר ד ברי ם‪ .‬עכ שיו מ קיי מי ם צו ם ו ב כי ו מספד אבל ״ עזי ב ת‬ ‫הו א ניג ש לרב שך ו הרב שך א מר זו א שווערא ש אל ה‪ .‬ח שב‪,‬‬ ‫החטא״ לא מ קיי מי ם‪ .‬ז ה דבר א ח ד‪.‬‬ ‫ח שב‪ ,‬ח שב‪ ,‬ול ב סוף הכריע ש אין בריר ה ת שאר ב או פ קי ם‪.‬‬ ‫ו א ח״כ מ ביא (ב או ת ל״ז) ' על דבר הת שובה א מר שע"פ דין‬ ‫אז הו א סי כ ם ‪ -‬זו שאלה של ה מ שגי ח‪ ,‬ו של ה ס טיי פ ל ר‪ ,‬וקרכץ‬ ‫הג מרא נ ק ל לצ א ת‪ ,‬שיג מור בדע תו שלא י שו ב לכסלה עוד אם‬ ‫של הרב שך ש אין בריר ה א חר ת‪.‬‬ ‫יב א לי דו‪ .‬ו מרירו ת הלב לי תר שאת ו מיד ת ח סי דו ת'‪.‬‬ ‫ה׳ברכ ת מר דכי׳ מספר (אחד מ אגדו ת ס ל בו ד ק ה‪ )..‬ש היה ב חור‬ ‫כל הצו מו ת ו ה ב כיו ת ז ה ד ברי ם טו בי ם‪ ,‬אבל דינ א דג מר א יו צ אי ם‬ ‫שבא ל שאול את הסבא מסלבודקה שב עיר שלו אין בעל תוקע‬ ‫יד״ ח ע ״י שיג מור בדעתו שלא י שוב לכסלה עו ד‪ .‬רק תעשה לך‬ ‫ו מבק שים מ מנו שהוא י בו א ל ת קו ע‪ ,‬הו א בא ל שאול אם לנ סו ע‬ ‫דר כי ם ל הצ לי ח‪ ,‬על החלטה לבד ב לי י סו דו ת אין לז ה ענין‪ ,‬אי‬ ‫או ל א‪ ,‬א מר לו הסבא מה ה שאלה בכל ל‪ ,‬י ש לך הו ה א מינ א‬ ‫אפ שר ל בנו ת בנין בלי י סו דו ת‪ ,‬אם אין י סו דו ת ה בנין נו פ ל‪ ,‬אז‬ ‫לה ש איר עיר שלימה בי שראל ב לי בעל תו ק ע ? !‪ .‬זו מצוה‬ ‫צ ריך לע שות י סו דו ת לז ה‪.‬‬ ‫ד או ריי ת א‪ .‬אז הו א נ ס ע‪.‬‬ ‫י דו ע שהבעלים של אול ם וג של הי ה ח סי ד‪ ,‬הו א בא לבק ש עצה‬ ‫כ שהוא חזר לי שיבה ‪ -‬הו א ת מיד הי ה מ ה מקור בי ם של הסב א‪,‬‬ ‫מ ה חזו״ א אי ך ל בנו ת‪ ,‬א״ל ה חזו״ א אני לא קבלן ול א א דריכ ל‪,‬‬ ‫הסבא יד ע את מי לקרב יו ת ר ו א ת מי פ חו ת‪ ,‬כ שהוא חוזר הו א‬ ‫אך הו א לא וי ת ר‪ .‬שהרב יגי ד לי אי ך בוני ם‪ ,‬א מר לו ה חזו״ א‬ ‫רו א ה פתאום שהסבא מתחמק מ מנו‪ ,‬וכ שהוא מנס ה לג שת‬ ‫או מר לך עצה טו ב ה‪ ,‬כ מה ש או מרי ם לך הקבלן ו ה אד ריכל‬ ‫ול שאול הסבא בו ר ח‪ .‬הו א נבהל ו ה בין שיש ד ב רי ם בגו‪ .‬פעם‬ ‫ל ה ש קיע בי סו דו ת ת ש קיע עוד יו ת ר‪ ,‬כי כל כמה ש הי סודו ת יו ת ר‬ ‫אחת הו א מצא הזד מנו ת שהסבא לא יכ ל לברו ח ו הו א שאל‬ ‫חז קי ם ה בנין יו ת ר אי תן ו הו א י כו ל להתנ שא לג ב הי ם ו הו א לא‬ ‫י ל מ דנו ר בינו מה לא טוב ע שי תי‪ ,‬למה הסבא מק פיד ע לי ?‪.‬‬ ‫י פו ל‪.‬‬ ‫א מר לו הסבא ב ת מי ה ה‪ ,‬׳ ב חור לא הי ה בי מי ם נו ר אי ם בי שיב ה‬ ‫היו ם אנ חנו מ ש קי עי ם בי סו דו ת‪ .‬מה בסך הכל הי סו ד ?‪ .‬דבר‬ ‫ו הו א שואל עוד מה ע שי תי׳ ? !‪ .‬אבל הסבא א מר לי‪ ..‬התפלא‬ ‫ר א שון יג מור בדעתו שלא י שוב לכסלה עו ד‪ .‬לר או ת אי ך באמת‬ ‫הב חו ר‪ .‬אך הסבא כבר חמק עבר‪.‬‬ ‫אני מ ת חזק ב לי מו ד‪ ,‬ב ת פיל ה‪ ,‬ביר א ת ש מי ם‪ .‬אי ך אני מת חיל‬ ‫אז ר בי ברוך מרד כי מ ס ביר את ז ה בלו מדו ת כי ד ה׳ הטובה ע ליו‪.‬‬ ‫לעבוד את ה׳ כ מו ש צרי ך‪.‬‬ ‫אנ חנו נ ס בי ר את ה מי לי ם ה פ שו טו ת‪ .‬ת לוי אי ך שו א לי ם‪ .‬מה‬ ‫ח שיבו ת ה ת פיל ה בי שיב ה‬ ‫י הי ה אם י צי עו ל מי שהו ת שמע‪ ,‬אנ חנו עו שים מנין ב איז ש הו‬ ‫י ש אחד מ הדברי ם שצריך לתת ע ליו את הדעת‪ :‬להתפלל‬ ‫מ קו ם‪ ,‬אם אתה בא להתפלל א תנו אתה מקבל ח מי שים אלף‬ ‫בי שיב ה‪.‬‬ ‫שקל! א ח״כ י ת ברר לו שבמקום א חר אין בעל תוקע ו מ פ צירי ם‬ ‫בר חובו ת י ש י הו די ח שוב הג״ר משה גינז בו רג שליט״א ( ח תן של‬ ‫בו שיבו א ל ת קו ע‪ ,‬אם הו א י בו א ל שאול את הרב אי ך הו א י ציג‬ ‫ר בי טו בי ה ויין) ו הו א סי פר שפעם חיפ שו ב או פ קי ם ממלא מקו ם‬ ‫את ה ש אל ה‪ .‬אני חיי ב ל בז בז ח מי שים אלף שקל ב ש ביל לז כו ת‬ ‫ל הגיד שי עו ר‪ ,‬ו הו א למד אז בכולל פוני בז׳ ו ה צי עו או תו‪ .‬הו א בא‬ ‫או ת ם ב ת קי עו ת ? !‪ .‬הו א ירגי ש את ההפסד הג דו ל‪ ,‬ו א ם הרב יגי ד‬ ‫ל שאול את המ שגיח ר בי י חז ק אל לוינ ש טיין ז צ״ל אם ללכ ת‪ ,‬הי ה‬ ‫לו שהוא חיי ב‪ ,‬הו א ילך לשם עם הרג שה גדול ה של ה קר ב ה‪ .‬אין‬ ‫ז ה בת חילת חוד ש א לו ל‪ ,‬להת חיל שם את הז מן‪ .‬א מר לו המ שגיח‬ ‫בריר ה‪.‬‬ ‫אתה י כו ל ללכת אבל ב תנ אי ש בי מי ם נו ר אי ם תתפלל בי שיב ה‪.‬‬ ‫כ שאחד בא אל הסבא ו שואל אם לנ סו ע או לא לנ סו ע ‪ -‬בו ד אי‬ ‫ו הו א הל ך‪.‬‬ ‫שצריך ללכת! אבל ככה שו א לי ם ? !‪ .‬ה שאלה צ ריכ ה ל היו ת ‪-‬‬ ‫אח״כ היו צרי כי ם מי שהו שיתקע ב שופר ב״לדוד ה׳ או רי וי ש עי״ ‪,‬‬ ‫האם אני חיי ב לוו תר על רא ש ה שנה בי שי ב ה ב שבילם?! ז ה‬ ‫ו הו א תקע ל ה ם‪ .‬א ח״כ א מרו לו ת שאר כ אן ברא ש ה שנה ל תקוע‬ ‫הרבה יו ת ר מ ח מי שי ם אלף שק ל‪ !!!..‬וכ שה שאלה ככה נר אי ת‬ ‫לנו‪ ,‬אין לנו מי שהו א ח ר‪ .‬א מר להם הרב גינז בו רג הב טח תי לר בי‬ ‫אז שול חים את ה שאלה מר בי י חז ק אל לס טייפלער‬ ‫י חז ק א ל לוינ ש טיין ש בי מי ם נו ר אי ם אני חוזר לי שי ב ה‪ ,‬ל פוני בז׳‪.‬‬ ‫ו מ הס טייפלער לרב שך ולבסוף עם קו שי עוני ם לך ללכ ת‪.‬‬ ‫הם ה מ שיכו ללחוץ ע ליו שוב ו שו ב‪ ,‬אין מי שהו א חר! כמה שנ סינו‬ ‫אתה יו ד ע מה ז ה להתפלל בי שיב ה? !‪ .‬ת פילה ב אלול בי שיב ה ז ה‬ ‫לחפש לא מ צ אנו‪ .‬אתה רוצ ה לה ש איר או תנו בלי בעל תוקע? !‪.‬‬ ‫אחרת! ז ה קרי טי בי מי ם א לו‪ .‬או מר לכם את האמת כ ש אני רו א ה‬ ‫א מר להם אני ב לי ר שות מהמ שגיח לא עו שה כלום!‬ ‫ב חור ש מסוגל ב אלול לא להתפלל בי שי ב ה‪ ,‬צ רי ך עיון לג בי‬ ‫הו א בא אל ר בי י חז ק אל לוינ ש טיין ו שאל או תו‪ ,‬ר בי י חז ק אל‬ ‫קי דו שיו אם ז ה קידו שי בר ד ע ת‪ .‬חיי ם ו מוו ת בי דיי ם שלך!‬ ‫חשב וח שב וח שב ו א מר לו זו א שווער א ש א ל ה‪ .‬אני לא יו ד ע‬ ‫חיי ם ו מו ת וב חרת ב חי ם! עם מה אתה מ ש ח ק‪ ,‬עם ה חיי ם‬ ‫לה שיב ל ך‪ ,‬ת שאל את ה ס טיי פ ל ע ר‪ .‬הו א ניג ש לס טייפלער‬ ‫שלך?! ז ה הז מן!‬ ‫ו ש א ל‪ ,‬א מר לו הס טייפלער למה אתה לא שואל את המ שגיח?‬ ‫חז ק חז ק ונ ת חז ק‪.‬‬ ‫הו א ענה לו אני שאל תי או תו ו הו א א מר לי ל שאול א ת כ ם‪.‬‬ ‫(נמסר בישיה״ק יום ג׳ פרשת כי תצא תשפ״ו)‪.‬‬ ‫הס טייפלער חשב וח שב וח ש ב‪ ,‬ו אז הו א א מר לו ז ה שאלה ק ש ה‪,‬‬ ‫לע״נ‬ ‫לע״נ‬ ‫מרן הג און הגדול ר׳ אברהם יעקב‬ ‫הר״ר י שר אל בן ציון היי מן‬ ‫בן הגה״ג ר' שלמה זל מן ז לזני ק זצוקללה״ה‬ ‫בן הרב אבר ה ם שלמה ז צ״ ל‬ ‫חבר מועצת ג דו לי התורה‬ ‫נלב״ע כ א׳ אלול תש״ע‬ ‫נלב״ע י ״ז אלול ת שמ״א‬ ‫תנצב״ה‬ ‫תנצב״ ה‬ ‫ניתן לשמוע את השיחה ביום שלישי בערב ולאחמ״ב בשידור חוזר וכן שיעור דף היומי ועוד‪ ,‬בקו השיחות שמספרו ‪074-740-3629‬‬ ‫ני מן ל מרום לג ליון מכל עמדומ נ דרי ם פלוס בר ח בי הארץ באמצעומ לחצן קופו מ נו ס פו מ ב חיפו ש י ש לה קי ש אר חו מ חיי ם או קוד מוסד ‪1000729‬‬ ‫כמו״כ נימן למרום דרך המערכמ הטלפונית הממוחשבת נדרים פון בחיוג לטלפון ‪ 037630585‬שלוחה ‪ 2071‬או במספר פלא׳ ‪053-415-3025‬‬ ‫כל מי שיכול לעשות הוראת קבע אפילו של כ‪ 5‬ש"ח תבוא עליו ברכה‪ ,‬וכל המוסיף‪ ...‬ניתן לקבל את הגליון במייל‪gmail.com@4166058 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫^ י־ י ר ו ע ז ^ ס י ^ ‪/‬‬ ‫נצבים‪-‬וילך תשפ׳׳ו‪ ,‬גליון ‪426‬‬ ‫‪ £‬שואלין ודורשין‬ ‫פנינים משיחותיו ותשובותיו של מרן הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט״א‬ ‫גאב״ד בית הוראה הכללי ירושלים‪ ,‬רב דק״ק אבי עזרי וביהמ׳ ד משכן שמואל אשר מרכז פ״ת‬ ‫\י־‬ ‫שו״ת הלכה למעשה‬ ‫מאוצר תשובות מרן הגרכ״צ הכהן קוק שליט״א‬ ‫במשנת מרן רבינו הגרי״ש אלי שיב זצוק״ל‬ ‫כוח התורה בהסתרה‬ ‫הוצאת ספרי תורה‬ ‫לקראת ספר חדש‬ ‫‪ E S3‬בהכנסת ספר תורה‪ ,‬עד היכן‬ ‫שבתוך ההסתרה‬ ‫מותר להוציא את ספרי התורה הישנים‬ ‫שיםשלום) ׳כי באור פניך נתת לנו ה׳ אלוקינו תורת‬ ‫ועתה כתבו! לכם את ה שרה הזאת ולמדה א‪ 4‬ת מי‬ ‫לקראת ספר התורה החדש‪.‬‬ ‫חיים׳‪ .‬התורה היא אור פניו של הקב״ה שזה‬ ‫בפיהם (דבריםלא‪,‬יט)‬ ‫ישזראל‬ ‫‪ Q 0 9‬עד דלת בית הכנסת‪ .‬כלומר‬ ‫ההיפך הגמור מהסתר פנים‪ .‬ואם כן כל דף גמרא‬ ‫זכות גדולה לקיים את המצווה האחרונה‬ ‫כל שהוא בתוך בניין בית הכנסת אפילו‬ ‫וכל דבר תורה הוא אור פני ה׳‪.‬‬ ‫שבתורה‪ ,‬מצות עשה התרי״ג )כמבוארברמב"םהלכותספר‬ ‫חוץ למקום שמתפללים בו וכמו שכתב‬ ‫נאמר בגמ׳ (סנהדרין צח‪ ,‬ב) ׳שאלו תלמידיו את רבי‬ ‫ספר תורה חדש הוא זריחתו של אור חדש‬ ‫שערי אפרים ״להוציא לעזרה שלפני בית‬ ‫אליעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח‪ .‬אמר‬ ‫בעולם‪ ,‬כפי שנאמר (משלי ו‪ ,‬כג) ׳תורה אורי‪ .‬וכתב‬ ‫הכנסת״ (בפתחי שערים שם כתב ״לעזרת‬ ‫להם‪ :‬יעסוק בתורה וגמילות חסדים׳‪ .‬אמר על כך‬ ‫הרמח״ל (בתחילתדרךעץהחיים) ״לא מראה אור בדרך‬ ‫נשים״ ונראה דל או דווקא)‪.‬‬ ‫החפץ חיים שאף אם יאספו כל החכמים בעולם‬ ‫דמיון אלא אור ממש‪ .‬כי זו מציאותה‪ ,‬ובהכנסה‬ ‫‪ H 3B H‬רבינו מרן הגרי״ש זצוק״ל‬ ‫ויחפשו עצה‪ ,‬אין עצה יותר טובה מלעסוק בתורה‬ ‫בנשמה יכנס אור בה כאשר יכנס ניצוץ השמש‬ ‫לא הניח לצאת עם ספרי התורה לקראת‬ ‫וגמילות חסדים‪ .‬יהי רצון שנזכה כולנו לאורה של‬ ‫באחד הבתים״‪ .‬נמצינו למדים כי התורה היא אור‬ ‫הספר החדש אלא רק עד פתח בית הכנסת‬ ‫תורה‪ ,‬׳ויהי נועם ה׳ אלוקינו עלינו׳ אמן‪.‬‬ ‫ממשי המאיר את הנשמה‪.‬‬ ‫בלבד‪ .‬ולא כנוהגים לצאת לקראתו עם‬ ‫זכות השתתפות בהכנס״ת‬ ‫תורה‬ ‫ספר‬ ‫להכניס‬ ‫היא‬ ‫זכות גדולה עוד יותר‬ ‫ספרי התורה שבבית הכנסת לרחובה של‬ ‫אמרו חז״ל (שבתקיט‪ ,‬א) שחורבן בית המקדש היה‬ ‫התורה‬ ‫בספר‬ ‫משתמשים‬ ‫לבית מדרש שבו לא‬ ‫עיר‪ .‬משום שאין זה כבוד לספר התורה‬ ‫מפני שלא היתה התורה חשובה בעיניהם ״שלא‬ ‫וחמישי‬ ‫שני‬ ‫ושל‬ ‫שבת‬ ‫של‬ ‫רק בקריאת התורה‬ ‫להוציאו חוץ לבית הכנסת‪ .‬כן הוא מנהג‬ ‫בירכו בתורה תחילה״‪ ,‬והרי מידה טובה מרובה‬ ‫דיבורים‪,‬‬ ‫ללא‬ ‫ומקשיבים‬ ‫אותה‬ ‫בלבד כשמכבדים‬ ‫אשכנז הקדום כדאיתא בספר נוהג כצאן‬ ‫ממידת פורענות פי חמש מאות‪,‬‬ ‫בתורה‬ ‫ועוסקים‬ ‫אלא לומדים‬ ‫יוסף לרבי יוזפא שמש »פ׳קלה) סדר הכנסת‬ ‫הרי שכאשר מכבדים את התורה‬ ‫מתייעצים‬ ‫‪-‬‬ ‫מזאת‬ ‫תדיר‪ ,‬ויתרה‬ ‫ספר תורה חדש ״והולכים אנשים לבית‬ ‫ושמחים עם ספר תורה חדש‪,‬‬ ‫ושעל‬ ‫צעד‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫עם התורה‬ ‫הכנסת ומוציאים כל הס״ת שבהיכל‬ ‫מראים בזה שהתורה חשובה‬ ‫יותר‬ ‫גדולה‬ ‫זכות‬ ‫ללא‬ ‫ציווייה‬ ‫את‬ ‫ומקיימים‬ ‫ויוצאים לקראת הס״ת עד פתח בה״כ‪,‬‬ ‫בעינינו‪ .‬בזה אנחנו בונים את‬ ‫להכניס ספר‬ ‫הלומדים‬ ‫גם‬ ‫כך‬ ‫התחכמויות‪.‬‬ ‫אח״כ חוזרים לאחוריהם ומכניסים הס״ת‬ ‫בית המקדש‪ ,‬כל נתינת חשיבות‬ ‫מאירים וזורחים באור התורה‪.‬‬ ‫להיכל״‪.‬‬ ‫לתורה היא זכות גדולה‪.‬‬ ‫תורה לבית מדרש‬ ‫לאורו נסע ונלך‬ ‫‪ B Q 3 B33‬בברכי יוסף (או״חקלה‪,‬יג) הביא‬ ‫הרבנית שלי תחי׳ גדלה בשכנות‬ ‫שבו לא רק‬ ‫במצות כתיבת ס״ת מקדימה‬ ‫דברי הפוסקים ״להוציא ס״ת מבית הכנסת‬ ‫לקראת ספר תורה אחר הבא מחדש‬ ‫עם מרן הגראי״ל שטינמן והיא‬ ‫קוראים בתורה‪,‬‬ ‫התורה (דברים לא‪ ,‬יט) ׳ועתה' כתבו‬ ‫מספרת שתמיד כשהיתה‬ ‫לכם‪ .‬צריך להבין מתי הוא‬ ‫לבית הכנסת‪ ,‬מיחו חכמים בדבר‪ .‬ומהר״י‬ ‫עוברת תהלוכה של הכנסת ס״ת‬ ‫אלא לומדים‬ ‫׳ועתה' זה‪ .‬החפץ חיים (פרשת וילך)‬ ‫סרגוס כתב דע״ד הסוד לא נכון לעשות כן‬ ‫‪ -‬הרמ״ך בשבחי תודה‪ .‬אבל מהר״ר יעקב‬ ‫ברחוב ליד ביתם ‪ -‬וזה היה מצוי‬ ‫ועוסקים בתורה‬ ‫מבאר שזהו המשך למה שנאמר‬ ‫מאד בצומת הרחובות חזון איש‬ ‫קודם לכן (שם‪ ,‬יז‪-‬יח) ׳והסתרתי פני‬ ‫אבוהב בתשובה כ״י התיר להוציא ס״ת‬ ‫רבי עקיבא ‪ -‬הייתה הרבנית‬ ‫מהם‪ ...‬ואנכי הסתר אסתיר פני תדיר‪ ,‬מתייעצים‬ ‫לקראת ס״ת אחר‪ ...‬ודוקא ביום צרה אסרו‬ ‫של ראש הישיבה מעוררת את‬ ‫עם התורה על‬ ‫ביום ההוא'‪ .‬כלומר כשמגיע זמן‬ ‫בזהר אבל לשמחת התורה ולכבודה שרי״‪.‬‬ ‫כל השכנות כמדומני בשמו‪ :‬על‬ ‫קשה של הסתרת פנים‪ ,‬הסתרה‬ ‫בשערי אפרים (ט‪ ,‬מו ובפתחי שערים) הביא‬ ‫גודל הזכות לצאת להשתתף‬ ‫כל צעד ושעל‬ ‫שבתוך הסתרה‪ ,‬יש עצה אחת ‪-‬‬ ‫מחלוקתם וכתב ״ולענ״ד גם האוסר‬ ‫במעמד‪.‬‬ ‫ומקיימים את‬ ‫׳ועתה כתבו לכם את השירה׳‪.‬‬ ‫לקראת ס״ת אפשר דלא אסר רק לצאת‬ ‫כל טיפה בכבוד התורה זו‬ ‫למדנו שבכוחה של שירת‬ ‫עמהם חוץ לבה״כ אבל בבה״כ עצמו או‬ ‫זכות עצומה‪ .‬המקור לזה כמו‬ ‫ציווייה ללא‬ ‫התורה להגן ולהציל מכל צרה‬ ‫אפילו לעזרת נשים בכדי להקביל פנים‬ ‫בשמחת תורה כתב הרמ״א‬ ‫התחכמויות‬ ‫ויגון‪ ,‬אפילו בעת הסתר פנים‬ ‫חדשות שבאו לכאן‪ ,‬מודה דמותר״‪ .‬ולכן‬ ‫(תרסט‪,‬א) ״שמחין ועושין בו משתה‬ ‫כבדורנו ‪ -‬אור התורה מפיץ‬ ‫כתב ״יש נוהגין כשנותן ס״ת חדשה לבה״כ‬ ‫לגמרה של תורה״‪ ,‬וכתב הגר״א‬ ‫אור‪ ,‬לאורו נסע ונלך‪.‬‬ ‫אזי מוציאין הס״ת שבארון והולכין עמהם‬ ‫כמ״ש במדרש ריש (קהלת) [ שיר‬ ‫והנה בפסוק נאמר ׳הסתר‬ ‫לקראת הס״ת החדשה‪ ...‬ומ״מ כשרוצים‬ ‫אסתיר׳ כלומר שיש כמה סוגים של הסתר פנים‪ .‬השירים] ״ויעשה משתה לכל עבדיו מכאן‬ ‫ללכת לקראת ס״ת אין להוציאם לחוץ‬ ‫שעשוין סעודה לגמרה של תורה״ וכל שכן‬ ‫גם היום לצערנו יש חושך והסתר פנים‪ ,‬אך בתורה‬ ‫לבית הכנסת רק עד פתח ביה״כ או בעזרה‬ ‫אין שום הסתר פנים‪ ,‬כפי שאומרים בתפילה (בברכת כשגומרים ספר תורה ממש‪.‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪---------------------------------------‬‬ ‫‪----------------------------------------------‬‬ ‫____‬ ‫‪----------------------------------------------------- « < r‬‬ ‫ואמנם כאשר רבינו שימש כסנדק‪ ,‬אמרו תחנון בסליחות‪,‬‬ ‫שלפני בה״כ ולא יותר״‪.‬‬ ‫השמחה ביום ט״ו‬ ‫ובשחרית לא אמרו‪ .‬אך חתן בוודאי פוטר אף בלילה‪ ,‬כיון‬ ‫והנה האוסרים מדמים זאת לאיסור להוציא את ספר התורה‬ ‫המובאת‬ ‫באב‬ ‫שזהו חלק משבעת ימי המשתה שלו‪.‬‬ ‫חוץ לבית הכנסת כדי לקרוא בו כמבואר בשו״ע(ארחקלה‪ ,‬יד)‪,‬‬ ‫במשנה האחרונה‬ ‫ומאידך בסליחות ערב ראש השנה הנאמרות לאחר שהאיר‬ ‫ויש להוסיף אף שהותר שם לטלטלה עבור אדם חשוב‪,‬‬ ‫של מסכת תענית‬ ‫השחר‪ ,‬למרות שביום זה לא אומרים תחנון‪ ,‬בסליחות יש‬ ‫ומאי שנא לקראת ספר תורה‪ .‬אכן כתב שם בביאור הגר״א‬ ‫(ני‪ 0 ,‬״אמר רבן‬ ‫לומר‪ ,‬כיון שזמנם בלילה (תקפא‪,‬כג)‪.‬‬ ‫(הובאבמ׳יב) דהיינו דווקא חשוב מחמת שהוא גדול בתורה‬ ‫שמעון בן גמליאל‬ ‫שזהו כבוד התורה‪ .‬ומעתה י״ל דכבוד ספר תורה שאני‬ ‫לא היו ימים טובים‬ ‫הכדלה כיין‬ ‫____‬ ‫שהוא פחות מכבוד גדול בתורה כדאיתא במכות (כב‪,‬ב) ״כמה‬ ‫לישראל כחמשה‬ ‫ידוע מה שהקפיד מרן הגר״ח קניבסקי להבדיל‬ ‫טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי‬ ‫עשר באב וכיום‬ ‫במוצש״ ק על יין דייקא‪ .‬מה היתה דעת מרן הגרי״ש אלישיב‪.‬‬ ‫מקמיה גברא רבה״‪.‬‬ ‫הכפורים שבהן בנות‬ ‫‪ Q Q 3‬דעת רבינו דמעלת המבדיל על היין נאמרה אף על‬ ‫יוצאות‬ ‫ירושלים‬ ‫המבדיל במיץ ענבים שהוא בכלל זה‪ .‬ולא באו הדברים אלא‬ ‫סליחות קודם חצות‬ ‫____‬ ‫בכלי לבן שאולין‬ ‫לאפוקי המבדיל על חמר מדינה‪.‬‬ ‫האם אפשר להתחיל ׳אשרי׳ ולך ה' הצדקה' של‬ ‫שלא לבייש את‬ ‫סליחות קודם חצות‪ ,‬ולומר י״ג מידות בחצות‪.‬‬ ‫מי שאין לו ובנות‬ ‫‪ Q3 3 3‬כתב המשנה ברורה (תקסה‪,‬יב) ״אין לומר קודם‬ ‫יוצאות‬ ‫ירושלים‬ ‫הריגת שרצים ורמשים‬ ‫____‬ ‫וחולות בכרמים"‪.‬‬ ‫‪ g ggg‬כשמצוי בבית זבובים ושאר שרצים‪ ,‬האם רצוי‬ ‫חצות לילה שום סליחות ולא י״ג מידות‪ ,‬בשום פנים לעולם‬ ‫חוץ מביום הכפורים״‪ .‬ובעניין אשרי ולך ה׳ הצדקה‪ ,‬מותר‬ ‫מהרא״ל‬ ‫הקשה‬ ‫לעשות השתדלות לפנותם מבלי להרוג אותם‪.‬‬ ‫לאמרם קודם חצות‪ ,‬אך עת רצון היא דווקא לאחר חצות‪.‬‬ ‫צינץ )בספרושמחת ירט פ׳יד‬ ‫‪ Q S 3‬כך קראתי על הנהגת גדול אחד‪ ,‬כמדומני ש״ב‬ ‫ואם רוצים לומר בעת רצון אזי יתחילו רק לאחר חצות‪.‬‬ ‫דביצהל‪,‬ב) הרי שנינו )ביצה‬ ‫הגרא״י צוקער זצ״ל‪ ,‬שמצד ׳ורחמיו על כל מעשיו׳ נזהר לא‬ ‫לו‪,‬ב) ״ואלו הן משום‬ ‫להורגם‪ .‬אך לא ראיתי מקפידים בזה‪ ,‬ופוק חזי מאי עמא דבר‪.‬‬ ‫שבות לא מטפחין‬ ‫עמידה כסליחות‬ ‫ולא מספקין ולא‬ ‫גילוי מאכלים‬ ‫שאלה באלו קטעים יש לעמוד בסליחות‪.‬‬ ‫מרקדין״‪ .‬ומפרש‬ ‫שאלה לנוהגים להחמיר בגילוי‪ ,‬האם שקית חלב שעמדה‬ ‫תשובה אם זה מעוררו לתפלה יותר מרוממת‪ ,‬בוודאי‬ ‫שם בגמרא ״גזרה‬ ‫שמא יתקן כלי‬ ‫לסוגרה באטב וכדו׳‪.‬‬ ‫יכול לעמוד רק בשעה שאומר י״ג מידות והווידוי (מטהאפרים‬ ‫שיר״‪ .‬ופשוט שאף‬ ‫‪ Q S 9‬בוודאי שכן‪ .‬תבוא הברכה על בתי הכנסת‬ ‫תקפא)‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים קיים‬ ‫שמקפידים לסגור את החלב בלילה‪ .‬אכן יש לציין כי נוסח‬ ‫והנני לציין כי בשנותיו האחרונות של רבינו כשהיה חלוש‬ ‫איסור זה‪ ,‬שהרי‬ ‫השאלה ״כל הלילה״ אינו מדויק‪ ,‬כי איסור גילוי אף ביום כל‬ ‫עד כדי שלא נעמד בשחרית ל׳ברוך שאמר׳ וב׳ויברך דוד׳‪,‬‬ ‫במלאכה‬ ‫אסור‬ ‫שעומד מגולה ואינו רק בלילה ורבים שוגים בזה‪.‬‬ ‫הקפיד לאזור כח ולעמוד כשאמר וידוי‪.‬‬ ‫שבתון״‬ ‫״שבת‬ ‫ושמעתי שרבינו זצוק״ל שוחח עם אחד מיצרני הדבש‬ ‫ואסור לתקן כלי‬ ‫אודות גילוי בכוורת ושמח לקבל ממנו דבש ללא חשש גילוי‪.‬‬ ‫סליחות ככית האכל‬ ‫____‬ ‫שיר‪.‬‬ ‫אלו סליחות אומרים בבית האבל‪.‬‬ ‫אכן בכל פעם‬ ‫פניה לצדדים כאמירת קדושה‬ ‫אומרים עד ״זכור רחמיך״‪ ,‬לאחר מכן פסוקי‬ ‫ס״ת‬ ‫שהוכנס‬ ‫‪ Q gg‬מה המקור והשורש למנהג ישראל לפנות אנה‬ ‫׳שמע קולנו׳ ואבינו מלכנו (ציוניהלכה‪-‬אבלותשמה)‪.‬‬ ‫לבית מדרשו של‬ ‫ואנה בשעת הקדושה כשאומרים ״וקרא זה אל זה ואמר״‪.‬‬ ‫רבינו‪ ,‬הדבר נעשה‬ ‫‪ Q Q 9‬יש שכתבו שאין לזה מקור‪ .‬רבינו מרן הגריש״א‬ ‫סליחות ‪ -‬חתן וכעל כרית‬ ‫____‬ ‫בשמחה של מצוה‬ ‫לא נהג לעשות כן‪ .‬אמנם מו״ר הגר״ש וולבה בספרו עלי‬ ‫חתן ובעל ברית‪ ,‬האם אומרים סליחות כרגיל‪.‬‬ ‫בהמון חוגג כנהוג‬ ‫שור (חלקב תלא) מביא מסידורים ישנים שביארו מנהג זה‬ ‫קלא‪,‬יב) כתב ״חתן או אבל‬ ‫אמנם הפרי מגדים‬ ‫בהשתתפות רבינו‪.‬‬ ‫כי המלאכים בשמי מרום מקדישים את הקב״ה ויש שלום‬ ‫אין אומרים סליחות״‪ ,‬אך רבינו הורה שיאמרו בקיצור והיינו‬ ‫אכן בסעודת המצוה‬ ‫ואחדות ביניהם‪ ,‬וכמש״כ במדרש שכל מלאך אומר לחברו‬ ‫סדר הסליחות עד ״הרחמים והסליחות״‪ ,‬פסוקי שמע קולנו‪,‬‬ ‫לכבוד‬ ‫שנערכה‬ ‫אתה גדול ממני אתה פותח בשבחו של מקום תחילה‪ ,‬ועל‬ ‫אבינו מלכנו‪.‬‬ ‫המצוה לא נכח רבינו‬ ‫זה נאמר וקרא זה לזה ואמר‪ ,‬אף כשאנו רוצים לקדש שמו‬ ‫אף לא כשהוכנס‬ ‫יתברך בעולם בשם שמקדישים אותו בשמי מרום צריך גם‬ ‫פטור נפילת אפיים כסליחות‬ ‫____‬ ‫ספר התורה שנכתב‬ ‫בינינו לשרות שלום ואחדות‪ ,‬לכן אנו בונים לפני הקדושה‬ ‫האם חתן ובעל ברית פוטרים מתחנון הנאמר‬ ‫בשליחותו‪ .‬השמחה‬ ‫לכל צד כדי לבדוק אם אמנם אנו אוהבים את כל הנמצאים‬ ‫בסליחות‪.‬‬ ‫והריקודים עם ספר‬ ‫איתנו יחד בבית הכנסת‪ ,‬ומ״מ אי״ז חובה‪ .‬ובספר שיבת ציון‬ ‫התורה החדש הם‬ ‫‪ QQS 3‬לעניין בעל ברית דן המטה אפרים (תקפא) כשאומר‬ ‫(הגרב׳יצמוצפיבשערזסעיףקו) שיש לפנות קודם לימין ואח״כ לשמאל‪,‬‬ ‫סליחות בבוקר‪ ,‬האם כיון שזמן הסליחות שייך ללילה‬ ‫הם העיקר‪ ,‬אף יותר‬ ‫ועוד כתב שם בשם אביו שיש לזה מקור בזוהר הק׳ יעו״ש‪.‬‬ ‫שהוא עוד קודם זמן המילה‪ ,‬נפטר אף כשאומרם ביום‪.‬‬ ‫מסעודת המצוה‪.‬‬ ‫מוקד בית ההוראה שע״י בית הוראה הכללי‬ ‫היו שותפים‬ ‫לשאלות בהלכה לרבני ביתההוראה‬ ‫‪0722-133-466‬‬ ‫בזיכוי הרבים האדיר‬ ‫להנצחה בגיליון לע״נ או לרגל שמחה במעונכם‬ ‫‪B eithorah@ gm ail.com‬‬ ‫קבלת קהל בבית מורינו הרב שליט״א‬ ‫טלפון ‪ 0722-133-466‬שלוחה ‪4‬‬ ‫ניתן לקבל גליון ׳שואלין ודורשין׳ מדי שבוע‬ ‫בירושלים‬ ‫גם דדך נדרים פלוס(!יל‪ )#‬מכון ציוני הלכה‬ ‫בדוא״ל במשלוח בקשה לכתובת‪:‬‬ ‫בתיאום מראש בלבד‬ ‫או באימייל ‪beithorah@gmail.com‬‬ ‫‪B eitho rah @ g m ail.co m‬‬ ‫‪ 0722-133-466‬שלוחה ‪ 4‬בשעות הערב‬ ‫חדש! למכון החזר מס סעיף ‪ 46‬על תרומה‬ ‫‪2‬‬ ‫שואלין ודורשין‪.‬‬ ‫׳“'*‪L‬‬ ‫‪ . v ■_ v t * * . r*1U fe i,.:m‬־‬ ‫‪ . /‬י ‪,fi‬‬ ‫‪ ^ a!^v!ffaik - .** ’v r 4‬ז ‪ .‬י ‪■<0 l* 55*r‬״‪ueBCa&jraaTrf: ■.‬‬ ‫כטייער־!א ‪7‬־תמירא‬ ‫גליון ‪ • 356‬שבה שמינית‬ ‫‪ 9‬ר ש ת בצבים ‪1‬ילך תשפ"‪1‬‬ ‫‪4‬י‬ ‫משיעורי הגאון רבי ‪ 3‬פזתל־‪1‬י הכ הן קופשיץ שליט׳׳א‬ ‫‪/‬‬ ‫‪f‬‬ ‫כענין האם עשה של צניעות דוחה הה״ת דכלאים‬ ‫במבואות המטונפים‪ ,‬דמבואר בגמ' דכדי להימנע מאיסור מותר לומר‬ ‫בג מ' בברכות (דף י"ט ע׳׳ב) אית' אמר רב יהודה אמר רב המוצא כלאים‬ ‫דברי תורה במבואות המטונפים‪ ,‬ולא חשיב איסור כלל‪ ,‬וכדיבואר‪.‬‬ ‫בבגדו פושטן אפילו בשוק‪ ,‬מאי טעמא אין חכמה ואין תבונה ואין‬ ‫עצה לנגד ד'‪ ,‬כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב‪.‬‬ ‫דהנ ה בגמ' בשבת )דף מ' ע"ב( איתא א"ר יצחק בר אבדימי פעם א'‬ ‫ו מ בו א ר שם בגמ' דאע"פ שבכל מקום אמרי' דגדול כבוד הבריות‬ ‫נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובק שתי להניח לו פך של שמן‬ ‫שדוחה את לא תע שה שבתורה‪ ,‬מ"מ כל זה אינו אלא באיסור‬ ‫באמבטי ואמר לי טול בכלי שני ותן‪ ,‬ש"מ תל ת וכו'‪ ,‬והיכי עביד הכי‬ ‫דרבנן כמו שאמרו שם בגמ'‪ ,‬ומה שאמרו לא תע שה שבתורה היינו לאו‬ ‫והאמר רבה בב"ח א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ‬ ‫דלא תסור‪ ,‬וגם מבואר שם דכבוד הבריות דוחה איסור תורה בשב ואל‬ ‫וביה"כ וכו' ומשנינן אפרושי מאיסורא שאני‪ ,‬תד ע דא"ר יהודה אמר‬ ‫תעשה‪ ,‬כדחזינן שקבורת מת מצוה דוחה הקרבת הפסח בשב ואל‬ ‫שמואל מע שה בתלמידו של ר"מ שנכנס אחריו לבית המרחץ וביקש‬ ‫תעשה‪ ,‬אבל היכא שעובר איסור תורה בקום ועשה לעולם אינו נדחה‬ ‫להדיח קר ק ע ואמר לו אין מדיחין‪ ,‬לסוך לו קר ק ע א"ל אין סכין‪ ,‬אלמא‬ ‫מפני כבוד הבריות‪ ,‬וכמו שאמרו בהמוצא כלאים בבגדו שפושטו אפי'‬ ‫אפרושי מאיסורא שאני הכ"נ אפרושי מאיסורא שאני‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בשוק‪.‬‬ ‫וכן פסק השו"ע )או"ח סי' פ"ה ס"ב( דלאפרושי מאיסורא מותר לומר‬ ‫יבואר דהסמ” ק מנה צניעות למצוות עשה‬ ‫הלכה בבית המרחץ ובביה"כ‪.‬‬ ‫ו ב נ ש מ ת אדם )כלל ג' סק׳׳ח( תמה בזה‪ ,‬איך מתירין לעבור איסור‬ ‫ו ה עי ר ני חכם אחד‪ ,‬דהנה בביאור הלכה )סי' ג' סעי' ב' ד"ה יהא( הביא‬ ‫דאורייתא כדי להפריש חבירו מאיסור‪ ,‬והרי אין אומרים‬ ‫שהסמ"ק )מ"ע נ׳׳ז( מונה מצוות צניעות למצוה דאורייתאא‪,‬‬ ‫לאדם חטא כדי שיזכה חבירך כדאי' בשבת )דף ד' ע"א(‪.‬‬ ‫וא"כ תיק שי מאי טעמא אם מוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק‪ ,‬הא‬ ‫קעבר על עשה דאורייתא של מצות צניעות‪ ,‬ואמאי לא נימא דעשה‬ ‫יבואר אם כשאומר דברי תורה ל אפרו שי מאיסורא ח שיב דברי תורה‬ ‫דצניעות ידחה לל"ת דכלאים‪ ,‬וזו הערה נפלאה‪.‬ב‬ ‫ו אין לומר דאיירי רק בבגד עליון‪ ,‬ובאופן שאין בזה חסרון צניעות‪ ,‬אך‬ ‫ו ב ס פ ר עמק ברכה )ענין והיה מחניך קדוש( חקר במה שהתירו‬ ‫מ"מ יש בזה משום כבוד הבריות‪ ,‬חדא ד מס תי מ ת הגמ' מ שמע‬ ‫לאפרושי מאיסורא במבואות המטונפות‪ ,‬אם הוא משום‬ ‫דאיירי בכל גוונא‪ ,‬ועוד דהרמ"א )יו"ד סי' שע"ב סעי' א'( כתב דכהן שהי'‬ ‫דלאפרושי מאיסורא לא חשיב דברי תורה‪[ ,‬ואפשר דמשום דאין‬ ‫שוכב ערום והוא באהל עם המת אם כבר הגידו לו שיש שם מת אסור‬ ‫אמירתו לשם דברי תורה אלא לאפרושי מאיסורא הלכך לא חשיב דברי‬ ‫להמתין עד שילביש עצמו‪ ,‬ומקורו מתרו מת הדשן )ח"א סי' רפ׳׳ה(‪ ,‬ושם‬ ‫תורה]‪ ,‬או דכך קיבלו חכמים דלצורך אפרושי מאיסורא הותר איסורא‬ ‫מבואר דלמד דין זה מהאמור בגמ' לענין כלאיםג‪ ,‬וא"כ מבואר דאיירי גם‬ ‫ד׳׳והיה מחניך קדוש"‪.‬‬ ‫באופן שהוא ערום‪.‬‬ ‫וכן מבואר בתוס' בב"מ )דף ל' ע"ב ד"ה אלא( וז"ל אע"ג דבפ' מי שמתו‬ ‫ו ה בי א ראיה לזה ממש"כ בספר חסידים )הובא במג"א או"ח סימן פ"ה‬ ‫מוכח דאי הוי כלאים שב ואל תע שה היה נדחה מפני כבוד הבריות‪,‬‬ ‫סק׳׳ד( שאם נכנס בלבו הרהור עבירה והוא במבואות המטונפות‪,‬‬ ‫היינו מ שו ם דערו ם הוי גנות ו בזיון גדול‪ ,‬כדאמר (יבמו ת דף ס"ג ע"ב) אין‬ ‫מותר להרהר בדברי תורה דהוי לאפרושי מאיסורא‪ .‬והרי בזה שמהרהר‬ ‫לך מ שו ק ץ יותר מ אותו ש הו א מהלך ערום‪ ,‬עכ"ל‪.‬ד‬ ‫בדברי תורה בוודאי חשיב דברי תורה‪ ,‬שהרי מהרהר בעומקה של הלכה‬ ‫כדי לינצל מהרהור עבירה‪.‬‬ ‫יבואר דמותר ל אפרו שי מאיסורא בבית המרחץ‬ ‫ו ע" כ דההיתר לאפרושי מאיסורא אינו משום דלא חשיב כדברי תורה‪,‬‬ ‫אלא משום דכך קיבלו חכמים דהתורה התירה לאיסורא דוהיה‬ ‫דכשפושט בגדו בשביל להימנע מאיסור‪ ,‬ליתא כלל לעשה‬ ‫ונר א ה‬ ‫מחניך קדוש כדי לאפרושי מאיסורא‪.‬‬ ‫דצניעות‪ ,‬וכדאשכחן כה"ג לגבי האיסור של דברי תורה‬ ‫ירוחם והב"י בספיקו של השאגת אריה‪.‬‬ ‫א וז"ל הסמ"ק להיות צנוע דכתיב )דברים כ"ג( והיה מחניך קדוש‪ ,‬וכתיב )מיכה‬ ‫וא"כ גם הכא הא עשה דצניעות יכול לקיים בלא דחיית לאו דכלאים‪ ,‬אלא‬ ‫ו'( והצנע לכת עם אלהיך‪ ,‬ואמרו חכמים אין צנוע אלא הצנוע בבית הכסא‪,‬‬ ‫שבאדם זה שנמצא כלאים בבגדו אי אפשר לקיים עשה דצניעות רק בדחיית‬ ‫והנפנה בלילה יפנה כדרך שהוא נפנה ביום מגלה לפניו טפחיים ואחוריו טפח‬ ‫הלאו‪ ,‬וזה תלוי בפלוגתת הב"י ורבינו ירוחם‪.‬‬ ‫ואינו מגלה עד שישב‪ ,‬וגם בתשמיש המיטה צריך להיות צנוע‪ ,‬גם בכל דבר צריך‬ ‫ג אכן לגבי כהן השוכב ערום שצריך לצאת מהבית אם יש שם מת לא תיקשי‬ ‫להיות בצניעות ולא בפריצות‪ ,‬ובכלל זה יש וכסית את צאתך דסמוך ליה‪.‬‬ ‫לדעת הסמ"ק דעשה דצניעות ידחה ל"ת דטומאת מת‪ ,‬דבטומאת מת איכא נמי‬ ‫ב אכן דבר זה תלוי בספיקו של השאגת אריה )סי' צ"ו(‪ ,‬דנסתפק בהא דאמרי'‬ ‫עשה‪ ,‬אבל מ"מ מבואר בדבריו דהגמ' לגבי כלאים איירי גם באופן שצריך לפשוט‬ ‫דעשה דוחה ל"ת כשאי אפשר לקיים שניהם הוא דוקא כשהדבר א"א בשום אופן‬ ‫בגדיו ויהי' ערום‪.‬‬ ‫בלא דחיית הלאו‪ ,‬אבל כשרק לאדם זה חסר האפשרות לעשות על צד היתר לא‬ ‫ד אולם נראה פשוט דהא דאמרו בגמ' דהמוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק‬ ‫אמרי' עדל"ת‪ ,‬ובקה"י )שבועות סי' ב' אות ה'( האריך בזה‪ ,‬והביא שנחלקו בזה‬ ‫אין זה אלא באיש אבל באשה ודאי שאין הדין כן‪ ,‬דכיון שע"י שתפשוט בגדיה‬ ‫רבינו ירוחם והבית יוסף בסי' י"א‪ ,‬דרבינו ירוחם כתב חוטי פשתן פוטרים בבגד‬ ‫היא מכשילה רבים באיסור‪ ,‬אין לה היתר לפשוט בגדיה‪ ,‬והא דאמרו בגמ'‬ ‫של צמר וכן בהיפוך דכלאים בציצית מותר ודוקא כשאינו מוצא ממינו אבל אם‬ ‫בברכות )דף כ' ע"א( דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא‬ ‫מוצא ממינו לא יטיל בו כלאים כדאמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא וכו'‪ ,‬וכתב ע"ז‬ ‫כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה עי' שם‪ ,‬צריך לומר‬ ‫הבית יוסף ואינו נראה לי אלא אע"פ שאינו מצוי לו ממינו מאחר שאפשר לקיים‬ ‫דאיירי רק בבגד עליון אך לא שהיתה ערומה בשוק‪.‬‬ ‫שניהם אילו הוי מצוי לו לא דחינן את ל"ת‪ ,‬עכ"ד‪ .‬הרי להדיא דנחלקו רבינו‬ ‫נערך משיעור שמסר ובינו שליט״א בישיבת בית מדרש עליון בערש״ק פ' כי תצא‪ ,‬תשפ״ו‪.‬‬ ‫לתגובות ולעניני הגליון ‪ 058.32.888.34‬וכן במייל ‪gmail.com@3126877‬‬ ‫‪- -‬־ • ‪-‬‬ ‫—י ‪-‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫יבואר גדר האיסור ש ל והיה מחניך ק דו ש מ שו ם כי דבר ד ’ בזה‬ ‫ו בז ה מיושב שפיר קו שיית הח"א איך התירו איסור ד׳׳והיה מחניך‬ ‫קדוש" שהוא איסור דאורייתא כדי להפריש חבירו מאיסור דרבנן‪,‬‬ ‫ו י ש לומר באופן אחר‪ ,‬דהנה ברמ"א (ירד סימן רפ"ב בסופו) כתב ואסור‬ ‫ולפמשנ׳׳ת א"ש‪ ,‬דמעולם לא הותר האיסור דוהיה מחניך קדוש כדי‬ ‫מ שו ם כבוד תורה‪,‬‬ ‫להרהר בדברי תורה במבואות המטונפות‬ ‫להפריש חבירו מן האיסור‪ ,‬אלא דבמקום שמפרי ש חבירו מן האיסור אין‬ ‫ובפמ"ג (משב"ז סימן פ"ה בסופו) הקשה על הרמ"א שהרי בגמ' שבת (דף‬ ‫כאן איסורא דוהיה מחניך קדו ש כלל‪ ,‬כיון שאין כאן משום כי דבר ה' בזה‬ ‫ק"נ ע"א) מבואר דהאיסור הוא מן התורה מקרא ד׳׳והיה מחניך קדוש"‪,‬‬ ‫שהרי עוסק בכבוד התורה וכמשנ׳׳ת‪ ,‬ולהכי שרי אפילו כדי להימנע‬ ‫ואמאי כתב הרמ"א דהטעם הוא מפני כבוד תורה‪ ,‬ונשאר בצ"ע כעת‪.‬‬ ‫מאיסור דרבנן‪ ,‬דגם כדי להימנע מאיסור דרבנן אי"ז בכלל כי דבר ד' בזהו‪.‬‬ ‫וכן הק׳ הנ שמת אדם (כלל ג' סוף אות ב') דברמ"א מ שמע דאיסור הרהור‬ ‫בדברי תורה במבואות המטונפות אינו אלא מדרבנן משום כבוד‬ ‫יבואר דבמקום איסור ליכא כלל לעשה דצניעות‬ ‫תורה‪ ,‬ואינו משום והיה מחניך קדוש‪ ,‬והא ברש"י בשבת (דף ק"נ) מ שמע‬ ‫דאיסור הרהור בדברי תורה במבואות המטונפות הוא מה"ת‪ ,‬וכן מ שמע‬ ‫ו ל פ ״ז נראה דבמקום איסור גם עשה דצניעות ליכא‪ ,‬דהנה מבואר שם‬ ‫ברא"ש בברכות בפרק מי שמתו‪ ,‬ואמאי הרמ"א סתם שלא כדבריהם‪.‬‬ ‫בסמ"ק דהמצוות עשה של צניעות הוא מקרא ד׳׳והיה מחניך‬ ‫ו הנר א ה בזה דהנה בגמ' ברכות (דף כ"ד ע"ב) איתא היה מהלך במבואות‬ ‫קדוש"‪ ,‬והרי בתחילת הפסוק שם כתוב "כי ד' אלוקיך מתהלך בקרב‬ ‫המטונפות לא יקרא ק"ש‪ ,‬ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא‪,‬‬ ‫מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך" וגו'‪ ,‬ומבואר דיסוד המצוה הוא‬ ‫פוסק‪ ,‬לא פסק מאי‪ ,‬רב אדא בר אהבה אמר מהכא כי דבר ד' בזה‪ ,‬ואם‬ ‫מחמת שד' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך‪.‬‬ ‫פסק מה שכרו אמר ר' אבהו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים‪.‬‬ ‫ו א״כ גם בזה יש לומר כמשנ"ת לגבי האיסור של ד"ת במקומות‬ ‫המטונפים‪ ,‬דכיון שהאיסור הוא מחמת שד' אלוקיך מתהלך בקרב‬ ‫ו מ בו' דהאיסור בדברי תורה במבואות המטונפות הוא משום כי דבר ד'‬ ‫מחניך‪ ,‬א"כ אם עובר אדם על איסור כלאים אין לך סתירה גדולה מזה‬ ‫בזה‪ ,‬ואפשר דזהו גם יסוד האיסור ד׳׳והיה מחניך קדוש"‪ ,‬דהיינו‬ ‫למה שד' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך‪ ,‬וכשפושט בגדו בשביל למנוע‬ ‫משום הבזיון לדבר ד'‪ ,‬שמהרהר בדבר ד' במבואות המטונפות‪ .‬וזהו‬ ‫מאיסור אי"ז כלל סתירה למה שד' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך‪,‬‬ ‫כוונת הרמ"א שהאיסור הוא מפני כבוד התורה‪ ,‬דלעולם האיסור הוא‬ ‫דאדרבה בזה הוא גורם שיהא יותר ה שראת השכינהז‪.‬‬ ‫מדאו׳‪ ,‬אבל יסוד האיסור הוא משום דבר ה' בזה‪ ,‬שהוא מבזה דבר ד'‪.‬‬ ‫יבואר דבבית המרחץ ליכא איסור כלל ל פ שו ט בגדיו‬ ‫יבואר דכ שאומר דברי תורה ל אפרו שי מאיסורא במבואות המטונפים אין‬ ‫זה בכלל כי דבר ד ’ בזה‬ ‫ו י ש שרצו לומר שכשם שמותר לאדם להוריד בגדיו בבית המרחץ‬ ‫לצורך רחיצה‪ ,‬ואין בזה חסרון צניעות‪ ,‬הכי נמי לכל צורך‪ ,‬וכ"ש‬ ‫ו ל פ ״ז נראה פשוט דכשמדבר בדברי תורה כדי לאפרושי מאיסורא אין‬ ‫לצורך מצוה ד שרי לפשוט בגדיו‪ ,‬והיינו דהאי איסורא אינו אלא משום‬ ‫כאן בזיון של דברי תורה כלל‪ ,‬דאדרבה אין לך בזיון גדול מהעובר‬ ‫כבוד השכינה המהלכת בינינו‪ ,‬אבל כפושט בגדיו לצורך אינו פוגם‬ ‫על דברי תורהה‪ ,‬ולהכי כשמדבר בדברי תורה לאפרושי מאיסורא‪ ,‬אין‬ ‫בכבוד השכינה שהרי התורה נותנת ר שות לאדם לע שות צרכיו‪.‬‬ ‫כאן איסור כלל‪ ,‬שבזה שמפרי ש חבירו מאיסור הרי זה עוסק בכבוד‬ ‫עכי ידי חפד עם העזני זוכים בדין‬ ‫והוא משום שעולם חסד יבנה שכל מה שברא הקב״ה את‬ ‫נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע״ וגו' ואמר‬ ‫שמעתי שמרן הגרמי״ל זצ״ל סיפר סיפור נורא שסיפר‬ ‫האדם כדי להתחסד עמו‪ ,‬ולכן רצון הבורא שהאדם יתנהג‬ ‫הנביא מהו הצום שבחר בו ד' יתברך‪ ,‬״הלא פרוס לרעב‬ ‫לו רבי מאיר שפירא זצ״ל‪ ,‬שהסבא מסלבודקא באחת‬ ‫במדה זו בשלימות וכן אמרו בגמ' תענית על ר' ברוקא‬ ‫לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו״‬ ‫השנים דיבר על אלול כ״כ הרבה‪ ,‬והוא תיאר אותו בצורה‬ ‫שהיה בשוקא דבי לפט ואליהו הנביא אמר לו על שני בני‬ ‫וגו' וכן ״ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע״‪ ,‬ועל זה‬ ‫של אלול שחור משחור‪ ,‬נורא ואיום‪ ,‬הוא עשה להם את‬ ‫האדם שהם בני עולם הבא משום שהם משמחים בני‬ ‫הבטיח הנביא שבע עשרה ברכות כמבואר בבבא בתרא‬ ‫אלול מר ממוות‪ ,‬עד שכולם קראו לאותו אלול‪' ,‬האלול‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫(דף ט״ז) הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות‬ ‫השחור'‪ ,‬ובאותה שנה הסבא דיבר גם בליל ר״ה מה שלא‬ ‫וראה הברכות הנוראות שמתברך המפייס את העני וכל‬ ‫והמפייסו מתברך באחת עשרה ברכות‪ ,‬ובביאור הגר״א‬ ‫היה מקובל כל השנים‪ ,‬והם חשבו שהוא בא לפייס אותם‪,‬‬ ‫אדם הוא בגדר עני שצריך לאיזה דבור טוב לעודדו‬ ‫כתב דיחד הם שבע עשרה ברכות‪.‬‬ ‫אך לא‪ ,‬זה נהיה רק יותר גרוע‪ ,‬ולפני שהוא ירד מהבימה‪,‬‬ ‫ולשמחו כידוע ואמרו שם על זה ונחך ד' תמיד והשביע‬ ‫ועל זה אמר וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים והיינו‬ ‫הוא סיים איך כן שייך לעבור את הדין הנורא הזה‪ ,‬ואמר‬ ‫בצחצחות נפשך וגו' והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא‬ ‫‪ -‬לחייך יפה לחבר ולברך אותו בבוקר טוב זה דרך שעל שכמה שיום הדין נראה נורא ואיום‪ ,‬אבל בזה זוכה שיזרח‬ ‫יכזבו מימיו וכל מה שכתוב שם צריך להתקיים עם כל הע'‬ ‫בחשך אורך ואפלתך כצהרים וגו'‪.‬‬ ‫ידה אפשר לעבור את הדין‪.‬‬ ‫פנים לתורה שמתפרשים פסוקים אלו וכמה צריך‬ ‫וכתיב אחריו‪ ,‬״אז תקרא וד' יענה תשוע ויאמר הנני״‪,‬‬ ‫והגרמי״ל זצ״ל הוסיף בזה‪ ,‬שהרי ר' איצל'ה מואלוז'ין‬ ‫להתאמץ כדי לקיים מצוות אלו וזה כוונת הסבא‬ ‫כותב בהקדמה לנפה״ח שאביו זצ״ל תמיד הזהיר אותו והוא הבטחה מהנביא שכל מה שיקרא אל ד' יענהו‪ ,‬והרי‬ ‫מסלבודקא שאע״פ שיום הדין הוא נורא אבל עם חיוך‬ ‫שהאדם לא נברא אלא להועיל לאחריני‪ ,‬וא״כ כל מה אם החפץ חיים היה מבטיחנו על זה שאם נדבר דברים‬ ‫לשמח את חבירו הרי הוא זוכה בדין‪.‬‬ ‫שיכול להועיל לשני הוא עושה התכלית שבעבורו נברא‪ ,‬טובים עם בני אדם ונפייסם ונשמחם‪ ,‬היינו בוודאי‬ ‫יזכנו ד' יתברך שנזכה לקיים בנפשינו פסוקים אלו‬ ‫משתדלים לקיים דבריו ועתה שהנביא מבטיחנו בשם ד'‬ ‫ולכן יכול להנצל מן הדין‪.‬‬ ‫בשלימות והקב״ה יקיים הבטחתו ונזכה לכל הברכות‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬דהנה בהפטרה של יוה״כ קורין כמה צריך אדם להשתדל לשמח הסובבים אותו בדברים‪.‬‬ ‫הכתובים בנביא ישעיה ונזכה לכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫ובאגרת הגר״א כתב שרוב התורה לשמח בני האדם‪,‬‬ ‫בישעיה (נ״ח) ״הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם‬ ‫בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר דבעבור תהיה יראתו על פניכם הוא‬ ‫הוז"ל הרמב"ם (פרק כ"ד מהלכות סנהדרין הלכה י')"שכל המבזה את התורה גופו מחולל‬ ‫על ידי הבושה‪ ,‬ובגמ' שם מבואר דקאי על צניעות‪ ,‬דמי שמתבייש הוא צנוע במעשיו‪,‬‬ ‫על הבריות‪ ,‬והמכבד את התורה גופו מכובד על הבריות‪ ,‬ואין כבוד התורה אלא לעשות‬ ‫והוא מביא לידי יראת שמים‪.‬‬ ‫על פי חוקיה ומשפטיה"‪.‬‬ ‫וכן מבואר בגמ' שבת (דף קנו ע"ב) שאמרו שם ומדרב נחמן בר יצחק נמי‪ ,‬אין מזל‬ ‫לישראל‪ ,‬דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה‪ ,‬לא שבקתיה גלויי‬ ‫ו וכעין סברא זו כתב החזו"א (יו"ד סימן קס"ד אות ב') לגבי איסור מחיקת השם‪ ,‬וז"ל‬ ‫רישיה‪ ,‬אמרה ליה כסי רישיך‪ ,‬כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא‪ ,‬ובעי רחמי‪ ,‬לא הוה ידע‬ ‫והאיסור מחיקת ד' הוא מן התורה שחייבין בכבוד של כל דבר שנקרא עליו שם השם‪,‬‬ ‫אמאי קאמרה ליה‪ ,‬יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא‪ ,‬נפל גלימא מעילויה רישיה‪ ,‬דלי‬ ‫וגורם כליון פוגם בכבודן‪ ,‬ומ"מ לטבילת מצוה שרי‪ ,‬דזהו כבוד המקום ב"ה לעשות‬ ‫עיניה חזא לדיקלא‪ ,‬אלמיה יצריה‪ ,‬סליק פסקיה לקיבורא בשיניה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר דכיסוי‬ ‫מצותיו‪ ,‬וכיון שהוא לכבודו ית’ אין כאן פגם בכבוד כתב קדש‪ ,‬ומיהו בל"ת גמורה לא שרי‪,‬‬ ‫הראש מביא לידי יראת שמים‪ ,‬והיינו טעמא שכל שמכסה את ראשו הוא צנוע‪ ,‬שגם את‬ ‫וזה מסור לחכמים לפלס הענינים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ראשו הוא מכסה‪ ,‬וחזינן שהצניעות מביא לידי יראת שמים‪.‬‬ ‫זוהנה אמרו בגמ' נדרים (דף כ' ע"א) תניא בעבור תהיה יראתו על פניכם ‪ -‬זו בושה‪ ,‬לבלתי‬ ‫וכמה יש להצטער על מה שיש שאין מקפידין בשעת שינה להיות מכוסה כדין‪ ,‬והרי כל‬ ‫תחטאו ‪ -‬מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא‪ ,‬מיכן אמרו סימן יפה באדם שהוא‬ ‫שמדקדק יותר על צניעותו במלבושיו‪ ,‬הרי הוא זוכה ליראת שמים יתירה‪.‬‬ ‫ביישן‪ .‬אחרים אומרים כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא‪ ,‬ומי שאין לו בושת פנים‬ ‫לעילוי נשמת היקר יקרים רודף צדקה וחסד באופן מופלא ובפנים מאירות הרב ר' יוסף ‪ p‬סטי ז״ל נלב״עליל שבתא' דר״ה תשפ״א‪ ,‬וזוגתו שעמדה לימינו בכל מעשיו הכבירים מרת דחל ב ת לטיפה ע" ה נלב״עכ״ו מנחם אבת שפ״ה‬ ‫לע״ו הרה״ה ר׳ מנחם מנדל ב״ר נ‪ 1‬וביה זצ״ל וזוהתומבתלאה ב״ר אברהם משה ע״ה הבה״ח ר׳ שלמה נחמיה ב״ביעקב צבי זצ״ל וזוגתו מבת רויזא שושנה בת ר׳ יחיאל מיכאל ע״ה ר׳ יעקב צבי בן ר שלמה נחמיה ז״ל‬ ‫מתוך דברי מורנו המשגיח שליט״א בועד לאברכים‬ ‫ליל שישי פרשת כי תצא תשפ״ו ישיבת מיד ברכפלד‬ ‫העתידה‪ ,‬ומשום הכי מחובתנו להזהר באמרם כי איו לו התנצלות ואחת דתו‬ ‫שבת שקזלה‬ ‫במיחד בשתי שבתות אלו בשמירת שבת‪ .‬להענש והשר בראותו כי אין איש עומד ליו‬ ‫כנגד כל מכלומת שבת ודה‬ ‫זכורני בקעלם בשנה הראשונה בהיותי שם בשעת דחקו ויצר ליו מאד ויגד לאשתו את כל‬ ‫רואים בחז״ל שיש מצוות שהתורה נתנה היתה הקבלה המרכזית ביוה"כ להזהר הדברים האלה ותנחמהו אשתו ותאמר אליו‬ ‫להם משקל מיוחד‪ .‬אחד המצוות זה מצוות בשמירת שבת” (אור יחזקאל‪ -‬ימים נוראים ‪-‬שמירת למה פניך נופלים ומה לך פניות אגל המליצים‬ ‫הלא אנכי יוצאת ובאה בחצר בית המלך‬ ‫שבת‪ ” .‬אמר רבי אלעזר בר אבינא‪ ,‬מצינו שבת)‪.‬‬ ‫?;תורה ובנביאים ובכתובים ששקולה שבת ואם בכל שנה ושנה מצינו שרבותינו עשו הפנימית ו*ם שם לי אוהבת קשירה בנפשי‬ ‫כנ*ד כל המצוות‪ ...‬אגנור להם הקדוש ברוך מזה עסק‪ ,‬צריכים לדעת שבזאת השנה יש שתעמד בעת צרתי השקט ושמע אנכי אדבר‬ ‫הוא לישראל‪ ,‬אם תזכו לשמר שבת מעלה לנו עניין חשוב מאוד לעשות עסק משבת לך אגל המלך !ואגל השפטים‪ .‬ויהי כן כאשר‬ ‫אמרה כשהגיע יום הדין ותעמד האשה‬ ‫אני עליכם כאלו שמרתם כל המצוות יותר משנים אחרות‪.‬‬ ‫שבתורה‪ ,‬ואם חללתם אותה מעלה אני ידוע מה שה״ערוך לנר” (בספרו מנחת עני פרשת למליצה טובה בצד אשה ומשפט השר נחרץ‬ ‫עליכם כאלו חללתם כל המצוות‪ .‬וכו הוא האזינו) כתב שמצינו בסדר הדורות של כלל לזכותו‪.‬‬ ‫אומר (ישעיה נז‪,‬ב)‪ :‬שמר שבת מהללו ושמר ידו ישראל‪ ,‬ששנים שראש השנה חל להיות ואך יגזים מועטים עברו והנה *ם שר אחר‬ ‫מעשיות כל רע‪ ,‬בעת שאדם שומר את בשבת היו שנים מאוד משמעותיות לכלל בעבודת המלך חטא כחטא שר הראשון ו*ם‬ ‫אותו צוה המלך להתיצב לפני‬ ‫השבת‪ ,‬גוזר *זרה והקדוש ברוך הוא‬ ‫השופטים שיעבר עליו המשפט‬ ‫מקימה‪ ,‬שנאמר(ישעיה נח‪ ,‬י‪ :0‬אם‬ ‫ויאמרו לו אוהביו לך נא ובקש‬ ‫תשיב משבת ר*לך‪ ,‬מה כתיב‬ ‫לך איש שימליץ בעדך לפני‬ ‫את דברי ה׳׳ערוך לנר״ הזה‪,‬‬ ‫אחריו (ישעיה נח‪ ,‬יד)‪ :‬אז תתענג על‬ ‫מסתמא יזכירו אותו הרבה ביום ראש ה שנה‪ ,‬ך‪ : -‬השופטים‪ .‬והשר בזכרו כי זה‬ ‫ה'‪ ,‬כמה דתימא (תהלים לו‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫זמן קצר אשר גם חברו צדק‬ ‫|‬ ‫והתענג על ה' ויתן לך משאלת ‪<—J‬־ ־‬ ‫‪ C f‬בדין צחק להם והשיב הלא גם‬ ‫אך החכמה היא להזכיר אותי עבשיי׳‬ ‫<‪£‬י'‬ ‫לבך” (שמו׳׳רכה‪,‬יב)‪.‬‬ ‫;*=< לאשתי מכירים רבים בחצר‬ ‫שיש לנו עוד כמה שבתות עד ראש השנה‪,‬‬ ‫החפץ חיים מביא חז״ל‪<==> :‬‬ ‫״ואחז"ל כל המשמר את השבת ‪ A d‬ואם אנ חנו נ ת חז ^ ב ש מו ר ת ה שב ת בבך\ הח ^ ם ‪ q I‬בית המלך *ם היא תדבר טוב‬ ‫עלי אל המלך והשופטים וגם‬ ‫•‬ ‫כאלו מקים כל התורה וכל ך^< ‪.‬‬ ‫‪...........S‬‬ ‫ודאי שאנחנו‪T—1‬‬ ‫באים‬ ‫שנוגעים לנו‪ ,‬דאו ת‬ ‫השבת« כאלו כפר ‪ U‬וויןזוד‪ 1‬דיו! וד*«ו‬‫‪1‬‬ ‫המהלל את‬ ‫אני אצא נקי• אמנם השר‬ ‫האחרון הזה היה איש זעף‬ ‫עם הזכות הזאת של השבת‪.‬‬ ‫בכל התורה כולה״ (מחנה ישראלפר׳‬ ‫וקצף ולא שמר כלאוי אהבת‬ ‫ז׳)‪.‬‬ ‫וכבוד אשתו ובחמתו קם והכה‬ ‫הרמב״ם כותב‪ ” :‬השבת‬ ‫אותה מכות אכזריות עד אשר‬ ‫ועבודת כוכבים ומזלות כל אחת‬ ‫ישראל‪ .‬ההצלחות הגדולות של כלל ישראל‬ ‫משתיהן שיקולה כנ*ד שיאגר כל מצות היו בשנים שראש השנה חל להיות בשבת‪ ,‬נשארו סימני אכזריותו בחוץ לעין כל‪ .‬ובכל‬ ‫התירה‪ .‬והשבת וגיא וגאיות שביו הקדוש וכנגד זה גם שנים קשות לכלל ישראל היו זאת האשה הלכה עמו אןל הבית דין להמליץ‬ ‫ברוך הוא ובינינו לעלם• לפיכך כל העובר על בשנים שראש השנה חל להיות בשבת‪ .‬שני בעדו לפני המלך‪ .‬אכן אך פתחה פיה לדבר‬ ‫שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל‪ .‬שנים שנחרב בית המקדש‪ ,‬היה ראש השנה והמלך בראותו צרבת המכה על פניה שאלה‬ ‫אבל המהלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד בשבת‪ .‬ומאידך מחילת עוון העגל היה בשנה מה זה ועל מה זה? ותתחלחל האשה וענתה‬ ‫עבודת כוכבים ומזלות ושניהם כעובדי שחל ראש השנה בשבת‪ ,‬וכן הקמת המשכן‪ .‬כך וכך כדי לבקש אמתלה לאשה ולא הצליח‬ ‫כוכבים ומזלות לכל דבריהם” (הלכותשבת פרק לפי״ז חוקר הערוך לנר‪ ,‬ראש השנה בשבת‪ ,‬בידה‪ .‬ויען אחד מן העומדים שם ויאמר‬ ‫הלא הם הסימנים ממכות אש מ האכזרי‪.‬‬ ‫ל׳הלכהטו׳)‪.‬‬ ‫זה סימן טוב או לא?!‬ ‫עונה הערוך לנר עפ״י משל‪ ,‬וז”ל‪ ” :‬ויובן זה ויתמה המלך מאד וידבר אל האשה‪ ,‬לאיש‬ ‫שת י שבת ות ומ יד נגאלין‬ ‫אמר רבי יחזקאל לוינשטיין זצ” ל‪ ” :‬נמצאים במשל שר אחד בעבודת המלך חטא והמלך אשר אגלה ליו נעשית סנ*יור הלא רק לקט*יור‬ ‫אגנו שבועים לפני ראש השנה ומזכירים אגנו קצף עליו עד מאד וצוה להשיופטים לדונו תוכל להגיש לפנינו‪ ,‬ומשפט השופטים יצא‬ ‫תמיד מאמר חז״ל (שבת קיח ע׳׳ב) "אלמלי כפי שורת הדין וילך השר לבקש לו מליצים להרשיע את השר להענישו‪.‬‬ ‫משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתו מיד היותר טובים שיעמדו ליו בשעת זיינו אבל ובזה יתבאר איך ראש השנה שחל בשבת‬ ‫נ*אלים"‪ ,‬ואם כן שתי שבתות אחרונות של המליצים שמטו להם אחד אחד ולא נשאר פעמים שהוא לטובתנו ופעמים שהוא סימן‬ ‫השנה לו נשמרם כראוי היינו זוכים לגאלה איש שרצה לקבל עליו המשרה הזאת לרעה חס ושלום‪ ,‬כי ישראל שחטאו כל‬ ‫כשאנחנו עומדים ״כדלים וכרשים״‪ ,‬אף‬ ‫״מלכ ותא ׳דדקיעא״‬ ‫השנה‪ ,‬בועלות קול השופר ביום הדיו מצפים‬ ‫אחד לא יכול לבוא עם הזכויות שלו‪ .‬אנחנו‬ ‫שלגקיעיותינו יערבב השטן וזכות התקיעות‬ ‫כעין ״מלכ ותא דאדעא״‬ ‫באים עם מליצי יושר‪ ,‬והמליצי יושר‬ ‫יהיו לסנגור‪ .‬ווכל זה כשחל ראש השנה בחל‬ ‫הטובים ביותר זה אלו שהקב״ה אומר‬ ‫כתוב בחז״ל ״מלכותא דרקיעא כעין‬ ‫אבל כשחל בשבת איך ימצא לנו זכות‬ ‫עליהם שהם המליצי יושר‪.‬‬ ‫מלכותא דארעא‪ ”.‬אומר רבי ירוחם ממיר‪,‬‬ ‫לצךקנו ביום הדיו? אכן לזה בא השבת‬ ‫ואם הרמב״ם (הלכותתשובה ג'ב') מתאר לנו שזה‬ ‫במלכותא דארעא אנחנו יודעים שעולם‬ ‫שהיא בת זוגה לישראל כמה דאמרו רז״ל‬ ‫עניין של משקל של המצוות‪ ,‬״ ושקול זה אינו‬ ‫המסחר בנוי על אשראי ‪ -‬קרדיט‪ .‬אדם שאין‬ ‫(בר׳׳ר יא) להיות סנגור בעדינו לפני נלך מלכי‬ ‫לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גזלם‪ .‬יש‬ ‫לו כסף‪ ,‬הוא לוקח באשראי‪ ,‬וככה עולם‬ ‫המסחר מתקיים‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬אדם יכול‬ ‫המלכים והשבת יוצאת ובאה לפני כסא‬ ‫זכות שהיא כנגד כמה עונות‪ ...‬ויש עיון שהוא‬ ‫לקחת כסף באשראי ולשלם אותו במשך‬ ‫כבודו כדכתיב ביני וביו בני ישראל אות וגיא‬ ‫כנגד כמה זכיות‪.‬״ ואין שייקלין אלא בדעתו‬ ‫שלושים שנה‪ .‬אדם לוקח משכנתא ופורע‬ ‫לעלם (שמות ל״א י״ז) ובזכות שישראל‬ ‫של אגל דעות והוא היודע היאך עורכין‬ ‫אותה במשך שלושים שנה‪ .‬זה הרבה זמן‪,‬‬ ‫משמרים השבת כראוי הקב״ה מוחל‬ ‫הזכיות כנגד העונות״‪ .‬וחז״ל אומרים לנו‬ ‫ששקולה שבת ככל המצוות‪ ,‬זה פשוט וברור‬ ‫והעולם בנוי ככה‪ .‬אדם יכול לקבל באשראי‬ ‫עונותיהם‪ .‬אבל כל זה דוקא כל זמן שישראל‬ ‫איזה משקל עצום יש לשבת‪ .‬והשבת כוללת‬ ‫סכומים גדולים מאוד‪ ,‬ובמה זה תלוי?‬ ‫מקימין את השבת‪ ,‬אבל כשאין משפרים‬ ‫הלכות שבת וכל ענייני השבת‪.‬‬ ‫באמון שיש לו‪.‬‬ ‫את בת זוגם כראוי‪ ,‬ואדרבא מחללין את‬ ‫אדם שהוא אמין‪ ,‬הוא יכול להוציא עשרות‬ ‫כבדה ברבים בפרהסיא‪ ,‬איך תעשה השבת‬ ‫״מק ׳דש שב יע י כדאז י לן״‬ ‫משכנתאות‪ .‬אנשים בעלי עסקים גדולים‬ ‫סנגור להצדיק משפטנו‪ ,‬הלא תעשה‬ ‫או ״ש ומד שבת כדת מחלל ו״‬ ‫יכולים לקחת מיליונים בתשלומים ארוכים‪,‬‬ ‫קטגור‪.‬‬ ‫החפץ חיים כותב‪ :‬״ והנה אנו אומרים‬ ‫כיוון שיש להם אשראי‪ ,‬וככה עולם העסקים‬ ‫ועל כן כשרז״ל אסרו לתקע בשבת הוי כךי‬ ‫בזמירות של ליל שבת‪ ,‬כל מקדש שביעי‬ ‫יכול להתקיים‪ ,‬כשאין מזומנים‪.‬‬ ‫להרחיק מחלול שבת משום *זרה שמא‬ ‫כראוי לו‪ ,‬כל שומר שבת כזית מחלליו‪ ,‬שכרו‬ ‫אומר רבי ירוחם‪ ,‬אותו הדבר גם במלכותא‬ ‫יעבירנו ך' אמות ברשות הרבים (ר׳׳הכט') אבל‬ ‫הרבה מאד על פי פעלו !וגו' ‪ :‬ולכאורה צריך‬ ‫דרקיעא‪ .‬כשאין לאדם מזומנים‪ ,‬כשאין לו‬ ‫מי שמחלל כל ד‪^ 1‬נ ה את השבת בטלטול‬ ‫להבין כפל הלשון "מקדש שביעי כראוי‪,‬‬ ‫מספיק מליצי יושר‪ ,‬אדם יכול לקבל‬ ‫הלא אז לא לבד שלא נעשה סנגור לפנינו‬ ‫שמר שבת מחללו״ו ויש לבאר‪ ,‬דקדוש‬ ‫באשראי‪ .‬אדם שעושה קבלה טובה‪ ,‬הקב״ה‬ ‫אלא אחרי שלא איערבב שטן שוב צריכים‬ ‫השבת כראוי קאי על איתם האנשים‬ ‫נותן לו באשראי‪ ,‬יכול להיות שיש לאדם‬ ‫לךאג לדברי רבי יצחק כל שנה שאין תיוקעין‬ ‫שמקדשים את השבת במעשיהם ודבוריהם‬ ‫אשראי שמחזיק ‪ 360‬תשלומים‪ ,‬יכול להיות‬ ‫שכל שנה מחדש אדם מקבל אשראי חדש‬ ‫בתחלתה מריעין לה בסופה‪ .‬ובפרט בשנים‬ ‫ומחשבותיהם‪ ,‬ואינם מסיחים דעתם‬ ‫מקדשת השבת והם נקראים מקדשי שביעי‬ ‫לעשרות שנים‪ .‬ואם אדם אמין‪ ,‬הוא יכול‬ ‫כאלו שראש השנה חל בשבת נתאמץ‬ ‫כראוי‪ ,‬וישנם אנשים שנזהרים בשבת רק‬ ‫להחזיק אשראי שנים רבות‪.‬‬ ‫בתשובה בלי הפסק‪ ,‬כי המפלא ממנו בל נדע‬ ‫שלא לחלל איותו במעשה‪ ,‬אבל אינם שמים‬ ‫אם אדם משלם את המשכנתא שלו‪ ,‬אפילו‬ ‫ובמכסה מגמגנו בל נשאל‪ ,‬ומי יודע‪ :‬אחרית‬ ‫על לבם לקדשי כראוי בדבור ובמחשבה והם‬ ‫שזה תשלום קטן‪ ,‬זה אחד חלקי ‪ ,360‬אבל‬ ‫השנה אם טוב ואם רע הוא‪ ,‬וכבר אמרינן‬ ‫נקראים שומרי שבת מחללו‪ ,‬ואף שלשניהם‬ ‫אם הוא משלם‪ ,‬מחזיקים את העסק‪ .‬ואם‬ ‫(ר״ה טז' ע״א) כל שנה שאין תוקעין לה‬ ‫יש שכר שמירת השבת אבל בכ״ז איניו דומה‬ ‫חס ושלום הוא מפסיק לשלם‪ ,‬שוברים את‬ ‫בת חלתה מריעין לה בסופה״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫שכרם זל"ז‪ ,‬תהו מ״ש שכרו הרבה מאד על‬ ‫כל העסק‪.‬‬ ‫אומר הערוך לנר‪ ,‬הבנה מאוד ברורה‪ .‬שבת‬ ‫פי פעלו‪ ,‬ששכרו של כל ™ם הוא כפי‬ ‫יכולה להמליץ טוב בעדינו ולהביא לנו ברכה‬ ‫פעלו‪...‬״ (בית ישראל ‪ -‬פרק ב)‪ .‬שבת זה יום‬ ‫אומר רבי ירוחם אותו הדבר מלכותא‬ ‫יותר מאשר שופר‪ .‬ובפרט איך שהמשך‬ ‫שאנחנו יכולים וצריכים להטעין את הנשמה‬ ‫דרקיעא‪ ,‬אם השם יתברך רואה שהאדם‬ ‫חכמה מדבר שחז״ל ביטלו את השופר מפני‬ ‫שלנו‪ ,‬לא רק את הגוף‪ .‬שבת זה יום שאדם‬ ‫הוא אמין‪ ,‬אדם יכול לקבל קבלה קטנה‬ ‫כבוד השבת‪ .‬זה גופא מגדיל את כבוד השבת‪,‬‬ ‫מתמלא‪ ,‬יום שהנשמה שלו מתרוממת‪.‬‬ ‫והקב׳׳ה מחשיב לו את מה שהוא יעשה‬ ‫ועד כמה שמכבדים את השבת‪ ,‬השבת‬ ‫ובשביל זה צריך לעסוק גם כן בחלקים של‬ ‫בהמשך‪ .‬ואם למדנו פה איזה כוח יש למצוות‬ ‫מליצה טובה לישראל ויכולה להביא‬ ‫הנשמה‪ ,‬לא רק בחלקים של הגוף‪" .‬דכלהו‬ ‫שבת‪ ,‬אם כתוב פה ששבת יכולה להביא לנו‬ ‫הצלחות וברכות לכלל ישראל‪ .‬אבל אם חס‬ ‫שיתא יומא מיניה מתברכין״ השבת היא‬ ‫כתיבה וחתימה טובה יותר מבשנים שיש‬ ‫ושלום מכים אותה או שלא מכבדים אותה‪,‬‬ ‫מקור הברכה‪ .‬ולכן כתוב מפורש שיש נפקא‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬והכל תלוי ועומד בשמירת‬ ‫הסנגור הזה חס ושלום מתהפך‪.‬‬ ‫מינה גדולה איך אדם מקבל את השבת‪.‬‬ ‫השבת ובכבוד השבת‪ .‬אם אדם נרתם‪ ,‬מקבל‬ ‫״לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור‬ ‫על עצמו משהו‪ ,‬מה שלא יהיה‪ ,‬אם הוא נוגע‬ ‫את דברי הערוך לנר הזה‪ ,‬מסתמא יזכירו‬ ‫הברכה״‪ .‬בזה שיש את הקבלה‪ ,‬את ההכנה‪,‬‬ ‫בכבוד השבת‪ ,‬בשמירת השבת‪ ,‬במעלת‬ ‫זה גופא משייך את האדם למקור הברכה‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬אין לשער ואין לתאר כמה שאדם‬ ‫אותו הרבה ביום ראש השנה‪ ,‬אך החכמה‬ ‫וזה עבודה נפלאה שיש לנו‪ ,‬שזה ממש הלכה‬ ‫יכול לזכות‪ .‬ודווקא עכשיו‪ ,‬כמה שבתות‬ ‫היא להזכיר אותו עכשיו‪ ,‬שיש לנו עוד כמה‬ ‫למעשה‪.‬‬ ‫לפני ראש השנה‪ ,‬זה הזמן שאנחנו יכולים‬ ‫שבתות עד ראש השנה‪ ,‬ואם אנחנו נתחזק‬ ‫וזה התפילה שלנו‪ ,‬לשמור שבת כראוי‪,‬‬ ‫וצריכים לחפש את הפרקליטים שיכולים‬ ‫בשמירת השבת בכל החלקים שנוגעים לנו‪,‬‬ ‫ולזכות יחד עם כל כלל ישראל לכתיבה‬ ‫לעמוד לימיננו‪ ” .‬כי יעמד לימין אביון‬ ‫ודאי שאנחנו באים עם עם הזכות הזאת של‬ ‫וחתימה טובה‪.‬‬ ‫להושיע משפטי נפשו״(תהליםקט‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫לר פו א ת ה ה של מה של ה ד ס ה כ ת שו שנה כ תו ש ה״י‬ ‫הגליון מו ק ד ש‬ ‫ב תו ר ה‬ ‫אי ש ■‬ ‫ק ני ן‬ ‫ל חיזו ק‬ ‫ל ר פז א ת‬ ‫יגיע הגאון הגדול‬ ‫דכי י ש ר א ל ‪m u‬‬ ‫כ ן חי ה ר דז א‬ ‫‪wohv‬‬ ‫עיונים ופנינים בפרשיות התודה ובענייני דיומא מבית ׳תודה דיליה׳‬ ‫‪-----------------‬‬ ‫גליון מס' ‪ | 59‬פרשת נצבים וילך תשפ״ו‬ ‫‪------------------‬‬ ‫של ר״ה‪ ,‬ובראש השנה ט״ז ע״א במתני' איתא‪ ,‬״כל באי‬ ‫רשכבהג מרן ראש הישיבה‬ ‫עולם נידונים בר״ה״‪ ,‬ולא הוזכר יום טוב‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫חדוותא דעיונא‬ ‫שליט״א‬ ‫הגאון רבי דב לנדו‬ ‫והנראה לומר‪ ,‬דאתי הרמב״ם להשמיענו‪ ,‬דהמשפט דר״ה‬ ‫הוא תלוי בשם י‪1‬״ט דר״ה ודלא כמש״כ החינוך‪ .‬והנפק״מ‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי עקיבא מדלוב‬ ‫בגדר האיסור לגמול חסד עם נכרי‬ ‫לענין יו״ט שני דר״ה דאף דחדא קדושה היא כדאיתא‬ ‫בביצה ד ע״א היינו לענין קדושתו‪ ,‬ומ״מ יום השני דר״ה‬ ‫ר”מ ישיבת’אור ישראל‪,‬‬ ‫״למען ספות הרוה את הצמאה״ (כט‪ ,‬יח)‬ ‫הנה בגמ בסנהדרין ע״ו ב' מבואר שהמחזיר‬ ‫אינו ״א תשרי״ אף דחיל ביה שם יו״ט‪ ,‬והרי דנים את האדם‬ ‫אף ביום השני כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דינא קשיא‬ ‫יסוד המשפט והשופר בר״ה‬ ‫אבידה לנכרי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה‬ ‫ביום א ודינא רפיא ביום ב‪ ,‬וכן הוא בנוסח התפילה ״היום‬ ‫תליא בא׳ תשרי או ב׳ירט׳ דר״ה‬ ‫את הצמאה‪ ,‬ונפסק ברמב״ם בפי״א מהלכות‬ ‫יעמיד במשפט״ וכו והיינו דחז״ל הוסיפו יום שני דר״ה‬ ‫בראש השנה נתחדש מצות שופר וכן הוא יום משפט‪,‬‬ ‫גזילה ואבידה‪.‬‬ ‫לענין קדושת ר״ה‪ ,‬ו״הדנים״ את האדם‪ ,‬הוא מכח השם יו״ט‬ ‫השופר והמשפט תלוים הא בהא כדאיתא בר״ה דף ח'‬ ‫ובט״ז יו״ד סי' קנ״א משמע שבזה נאמר איסור‬ ‫דר״ה‪ ,‬וזהו דכתב הר״מ כל באי עולם נדונים ביו״ט של ר״ה‬ ‫על הפסוק ׳תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו משפט‬ ‫לפרנס ולגמול חסד עם נכרי אם לא במקום שיש‬ ‫ואיכלל בזה יו״ט שני דר״ה‪ ,‬וכמש״כ‪.‬‬ ‫הוא לאלוקי יעקב‪ .‬ועיין עוד בריטב״א ר״ה א ד דא' מעניני שופר‬ ‫איבה במניעתו או קידוש ה' בעשיתו‪.‬‬ ‫והא דאיתא במתני' טז ע״א כל באי עולם נדונים בר״ה‬ ‫לרצות למדת הדין ביום זה‪ .‬ועוד יש בו תורת יו״ט‪ ,‬ויל״ע האם‬ ‫ורבינו שליט״א נתקשה בזה דלכאו' אין צורך‬ ‫ולא הוזכר הך מילתא ד'יו״ט' דר״ה‪ ,‬י״ל דמתני' קאי קודם‬ ‫המצות שופר והמשפט הם תולדה מ ‪ -‬היו״ט דר״ה‪ ,‬או‬ ‫להגיע בזה לאיסור מיוחד מקרא דלמען ספות‬ ‫לתקנת המשנה דף ל' 'התקינו שיהיו מקבלים וכו׳ נוהגין‬ ‫דילמא המחייב דשופר והמשפט תלי' בתאריך ‪ -‬בחודש‬ ‫הרוה וגו‪ ,,‬דלכאו׳ בלאו הכי אסור מצד איסור לא‬ ‫אותו היום קודש ולמחר קודש'‪ ,‬יעויין ביצה דף ה׳ דזהו‬ ‫השביעי באחד לחודש‪ ,‬והתורת יו״ט מתחדש בתולדה‬ ‫תחנם שעושה לו פעולה בחנם‪ ,‬עכ״פ כשהיא‬ ‫המקור לקדושת יו״ט שני בתורת ודאי‪ .‬וא״כ איתא לר״ה‬ ‫מיום נכבד זה‪ .‬ויבואר לקמן בזה פלוגתת הראשונים‪.‬‬ ‫פעולה שיש לה ערך‪.‬‬ ‫אך יום אחד‪ ,‬וא״כ ליכא נפק״מ בשם יו״ט‪ ,‬ואכן למאי‬ ‫והנפק״מ למש״כ הריטב״א חולין דף ק״א ע״ב דיתכן‬ ‫ולכאו' משמע מדברי הט״ז שבאיסור לא‬ ‫דקי״ל לשני ימים דר״ה וקדושה אחת‪ ,‬א״כ איכא נפק״מ‬ ‫דבי״ד לא יקדשו החודש כבזמן השמד ויש גזירת מלכות‬ ‫תחנם לא אסרו אלא מתנה ממש [ויעוי' באור‬ ‫דהמשפט תלוי ביו״ט דר״ה והיינו לענין יו״ט שני‪ ,‬והן הן‬ ‫ונמצא שלא יתקדשו המועדים של אותו חודש אף‬ ‫שמח פ״י מהלכות ע״ז ע״ז שמותר ליתן לנכרי‬ ‫דברי הר״מ דהוסיף ביו״ט דר״ה‪ ,‬וכמש״נ‪.‬‬ ‫דודאי התאריך קיים דהרי אין חודש יותר מל׳ יום‪ ,‬ויסוד‬ ‫חפץ הפקר כיון שאינו נותן משלו]‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫דברי התה״ד לענין הזכרות ימים טובים‬ ‫הדברים כמש״כ הרשב״ם ב״ב קכ״א דבכל קידוש‬ ‫ביו״ט שני מדוע אין מיחזי כשיקרא‬ ‫החודש מלבד הקביעות ר״ח ע״י בי״ד הרי נכלל בקידוש‬ ‫בתרומת הדשן בפסקים סי' קט״ז ביאר מה שאומרים‬ ‫הבי״ד קידוש מיוחד דהמועדות‪ ,‬וא״כ באופן שלא‬ ‫מרן הגאון הגדול‬ ‫קידשו הבי״ד מועדי החודש אף דהתאריך ישנו מ״מ אין‬ ‫בתפילות דיו״ט שני של גלויות בלשון ימים טובים‬ ‫שליט׳א‬ ‫חיים פיינשטיין‬ ‫רבי‬ ‫וזמנים והרי מיחזי כשיקרא‪ ,‬ותירץ דמדרבנן קרויין 'ימים‬ ‫את קדושת המועד‪.‬‬ ‫בכתבי הגאון ד׳ יצחק הוטנר זצ״ל ספר זכרון פחד יצחק‬ ‫ראש ישיבת’ עהרת שלמה’‬ ‫טובים' דיש כח ביד חכמים לעשות יו״ט חול או חול‬ ‫יו״ט מאשר תקראו אותם קרי ביה תקראו אתם'‪.‬‬ ‫סי י״ח דן עפ״ד הריטב״א הנ״ל לענין יוה״כ באופן דלא‬ ‫נשיאת הארון ע״י הכהנים‬ ‫ויל״ע דדבריו מישבים היטב הזכרת עניני יו״ט ביום‬ ‫קידשו בי״ד מועדי החודש וא״כ לא נתקדש העשירי‬ ‫״ויכתוב סשה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים‬ ‫השני משום דחל בזה תורת יו״ט מדרבנן‪ ,‬ואכתי תקשי‬ ‫לתשרי בדין מקרא קודש ואין בו איסור מלאכה אף דהוא‬ ‫בני לוי הנושאים את ארון ברית ה וגו״ (לא‪ ,‬ט)‬ ‫מר״ה דמזכירין 'היום יעמיד במשפט' 'והנה יום הדין'‬ ‫׳עשור לחודש‪ .‬ובעטרת המועדים ה יוה״כ הארכנו בפלוגתת‬ ‫צ״ב דכתוב דמסר את הספר לכהנים‪ ,‬ולהלן בפס'‬ ‫ועוד‪ ,‬דהרי אין זה ענין לשם יו״ט אלא לעיקר המשפט‬ ‫קמאי אי החיוב 'ועיניתב׳ תלי ביו״ט דיוה״כ או בעשור‬ ‫כ״ה כתוב ״ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית‬ ‫ביום זה וא״כ הדרא קושי' לדוכתא דמיחזי כשיקרא‪.‬‬ ‫לחודש‪ ,‬ולהנך דתלי' בעשור לחודש א״כ באופן הנ״ל יהי‬ ‫ה לאמר לקוח את ספר התורה הזה וגו“‪ /‬הרי‬ ‫חובת עינוי בלא איסורי מלאכה דהמקרא קודש‪.‬‬ ‫ואמנם לפמש״נ מהרמב״ם דהמשפט תלי' בשם יו״ט‬ ‫ועד״ז יש לדון לענין ר״ה באופן הנ״ל דגזרה מלכות‬ ‫דמסרה ללוים ולא לכהנים‪ .‬עוד צ״ב דנשיאת הארון‬ ‫ניחא היטב‪ ,‬דלאחר דיש כח לחכמים לאשווי בשם יו״ט‬ ‫היא מהעבודות שנמסרו ללוים וממשא בני קהת‬ ‫מאשר תקראו אותם‪ ,‬שוב ממילא יש כאן משפט וכש״נ‬ ‫ר״ל דלא קידשו הבי״ד את מועדי החודש ונמצא שיש‬ ‫הוא ולא לכהנים‪ ,‬ואיך אומר כאן דהכהנים הם‬ ‫מהר״מ דהמשפט תלי' ביו״ט דר״ה‪ ,‬ושפיר מזכירין ענין‬ ‫את התאריכים בחודש בלא שיתקדשו המועדות‪ ,‬דנהי‬ ‫נושאי ארון ברית ה׳‪.‬‬ ‫המשפט ביו״ט שני‪.‬‬ ‫דלא חל קדושת יו״ט דר״ה מ״מ י״ל דהמשפט ויום‬ ‫ונראה לבאר בזה עפי״מ שכ' בחי' מרן רי״ז הלוי‬ ‫תרועה תלי' בא' תשרי ולא במקרא קודש דר״ה‪ .‬והנה‬ ‫חידוש המהרי״ל לא לקבל תוספת יו״ט דר״ה‬ ‫לענין יוה״כ נראה אף דהועיניתם לא תלי' במקרא קודש‬ ‫דבדין נשיאת הארון יש שתי מצות‪ ,‬האחת מצוה‬ ‫לשעתה שנוהג עד בואם לבית עולמים‪ ,‬והוא מדין‬ ‫מפני שמקדים יומא דדינא‬ ‫לדעת הב״י ודעימי' מ״מ לשון הקרא בעשור לחודש 'יום‬ ‫נשיאת המקדש‪ ,‬ועוד דין נשיאה לדורות שהוא דין‬ ‫כתב המהרי״ל בתשובה סי ל׳ג‪ ,‬די״א דלא לקבל תוספת‬ ‫הכיפורים הוא׳ והיינו יש שם מועד דיוה״כ וזהו הגורם‬ ‫בפ״ע של נשיאת הארון‪ ,‬והוא נוהג מעת שבאו‬ ‫ראש השנה [לכה״פ בקידוש מבעי״י] משום דיומא דדינא‬ ‫לחיוב של ועיניתם וא״כ אף שם זה תלי' בקידוש‬ ‫לבית עולמים‪ ,‬ודין נשיאת המשכן הוא נמסר ללוים‬ ‫הוא‪ ,‬ונמצא דמקדים ע״י התוספת יו״ט‪ ,‬את יום הדין‪.‬‬ ‫המועדות דבי״ד אף דלא תלי' במקרא קדש דיוה״כ‬ ‫והוא מעבודות הלוים‪ ,‬אבל דין נשיאת הארון‬ ‫ולהמבואר מדברי החינוך‪ ,‬הרי התוספת דיו״ט דר״ה‬ ‫האוסר במלאכה‪ ,‬אבל לענין ר״ה לא הוזכר רק בחדש‬ ‫לדורות הוא ניתן לכהנים דוקא‪.‬‬ ‫מהני לענין קדושת היו״ט‪ ,‬אכן אין יום הדין תלוי בשם‬ ‫השביעי באחד לחודש זכרון תרועה‪.‬‬ ‫ונמצא דבאמת גם הכהנים וגם הלוים הם נושאי‬ ‫יו״ט בר״ה כי אם ביום א' תשרי‪ ,‬ואדרבה השם יו״ט תלי'‬ ‫פלוגתת החינוך והרמב״ם אם יום הדין‬ ‫ארון ברית ה‪ ,‬דבמדבר הלוים הם נושאי הארון‪ ,‬ומעת‬ ‫ביום הדין‪ ,‬וא״כ אף דע״י התוספת יו״ט חלה קדושת‬ ‫תלי* ביו״ט דר״ה או בא' תשרי‬ ‫שבאו לבית עולמים הכהנים הם נושאי הארון‪ .‬ולפי‬ ‫היו״ט דר״ה אכן אכתי לא הגיע זמנו דא׳ תשרי‪.‬‬ ‫מדברי החינוך מצוה שי״א מבואר ‪ ,‬דהמשפט ותקיעת‬ ‫זה יש לבאר דבאמת גם מסירת ספר התורה הייתה‬ ‫אשר יראה מוכרח בדעת המהרי״ל‪ ,‬דאה״נ אליבא‬ ‫שופר דר״ה‪ ,‬הוא תלוי בא' תשרי‪ ,‬ולאו מחמת קדושת‬ ‫גם לכהנים וגם ללוים‪ ,‬דללוים נמסרה עד שיבואו‬ ‫דהחינוך לכאורה כל התוספת לענין התורת יו״ט ולא אהני‬ ‫היו״ט הוא‪ .‬וז״ל‪ ,‬״והיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם‬ ‫לבית עולמים‪ ,‬דעד בואם לבית עולמים הלוים הם‬ ‫לאקדומי יום הדין דהוא תלוי בא׳ תשרי‪ .‬אכן נתבאר‬ ‫ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במנין מועדי‬ ‫הנושאים את ארון ברית ה‪ ,‬ונמסרה גם לכהנים שהם‬ ‫מדברי הרמב״ם דחולק בזה‪ ,‬וקסבר דדנים את האדם‬ ‫השנה היקרים״‪ .‬ומבואר מדבריו דהמשפט אינו מכח‬ ‫יהיו נושאי הארון לאחר שיבואו אל בית עולמים‪ ,‬וזהו‬ ‫ביו״ט של ר״ה וכיון דהמשפט תלוי ביו״ט דר״ה‪ ,‬א״כ היכא‬ ‫השם יו״ט דר״ה‪ ,‬כי אם דתלוי ביום א׳ תשרי דהוא יום‬ ‫שכפל הכתוב הדבר שנמסרה ספר התורה גם לכהנים‬ ‫דמוסיף תוספת ר״ה הרי הוא אף מקדים יום הדין‪ ,‬וזהו‬ ‫הדין‪ ,‬והשם והתורת יו״ט הוא תולדה מהיום הנכבד הזה‬ ‫וגם ללוים‪ ,‬ושניהם נקראים נושאי הארון‪.‬‬ ‫דהובא במהרי״ל דיש דהחמירו בזה‪ ,‬ואתיין היטב‪.‬‬ ‫דמשפט ושופר כמש״כ שם‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר שינוי הלשון שכתוב אצל הלוים‬ ‫ואשר לפי״ז‪ ,‬זהו עוד רבותא בדברי הר״מ דדנים את‬ ‫והנה כתב הרמב״ם פ״ג מהלכות תשובה ה״ג‪ ,‬״כל באי‬ ‫שמשה אמר להם 'לקוח את ספר התורה הזה'‪ ,‬ולא‬ ‫האדם ביו״ט של ראש השנה היינו מלבד מש״נ לענין‬ ‫עולם נדונים ביום טוב של ראש השנה״‪ .‬ויל״ע במאי‬ ‫כתב כן אצל הכהנים‪ ,‬דאצל הלוים היה ציווי שיקחו‬ ‫יו״ט שני‪ ,‬כן הוא נפק״מ לענין תוספת יו״ט דר״ה‪ ,‬ואמנם‬ ‫דדייק הר״מ בלשונו ביו״ט של ראש השנה‪ ,‬והרי הדנים‬ ‫השתא‪ ,‬משא״כ אצל הכהנים שהם השתא אינם‬ ‫לשיטת הר״מ דליכא דין תוספת כי אם לענין יוה״כ‪,‬‬ ‫את האדם הוא בראש השנה‪ ,‬ואמנם ודאי ר״ה הוא אף‬ ‫נוטלים את ספר התורה‪ ,‬ורק לאחר זמן בעת‬ ‫ליכא נפק״מ כי אם לענין יו״ט שני דר״ה‪.‬‬ ‫יו״ט‪ ,‬ונאמר דין שבתון וכל מלאכת עבודה ל״ת‪ ,‬מ״מ‬ ‫שיבואו לבית עולמים הוא שיקחוהו‪.‬‬ ‫< המשך בעמוד הבא‬ ‫לענין כל באי עולם נידונים אמאי תלה זאת ביום טוב‬ ‫וא"כ כל אדם שיש לו ספרים יש לו לכוון לשם מצות‬ ‫"שובה עד ה׳" שמשמע שיעשו כן בפועל‪ .‬וצ"ב כיצד‬ ‫כתיבת ס"ת‪ ,‬ובלא כוונה לא יקיים את המצוה‪.‬‬ ‫ויש לברר האם גם ס"ת של מלך אפשר לקיים בש"ס‬ ‫ס"ד שנאמר מצוה בתורה לשוב עד ה' ולא יהיה שייך‬ ‫לקיימה‪.‬‬ ‫יפרא דחדוותא‬ ‫ופוסקים או ששם צריך דוקא כתיבה של ס"ת‪ ,‬דלכאו'‬ ‫בענין ס"ת ממש‪.‬‬ ‫כמה צריך להוציא על מצות תשובה‬ ‫שליטא‬ ‫מנחם כהן‬ ‫הגאון רבי‬ ‫ר”מ ישיבות 'נתיב הדעת' ו'יסודות'‬ ‫"כי תשוב אל ה‪ 1‬אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (ל‪,‬‬ ‫התורה היא שירת החיים‬ ‫י)‬ ‫מילת גרים במדבר‬ ‫"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת‪,‬׳ (לא‪ ,‬יט)‬ ‫יש מי שכתב להקשות מדוע הכא כתיב "בכל לבבך‬ ‫"וגרך אשר בקרב מחניך" (כט‪ ,‬י)‬ ‫הנה עמדו רבותינו בעיקר הדבר מדוע התורה נקראת‬ ‫ובכל נפשך"‪ ,‬ואילו בקר"ש כתוב "בכל לבבך בכל נפשך‬ ‫ובכל מאודך"‪ ,‬ומ"ט לא כתיב אף הכא "בכל מאודך"‪.‬‬ ‫יל"ע דאמרינן בגמ' דבני ישראל לא מלו במדבר כיון‬ ‫בשם 'שירה'‪ ,‬וכבר נודעו בשער בת רבים דברי מרן הרב‬ ‫דכל מ שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית‪,‬‬ ‫מפוניבז׳ זצ"ל שפירש על פי פשוטו‪ ,‬שהתורה היא אכן‬ ‫והנה "ובכל מאודך" דרשינן בגמ בכל ממונך‪ ,‬ואי‬ ‫וא"כ קשה איך שייך גרים במדבר והא בעינן מילה ולא‬ ‫שירת חיים למיימינים בה‪ .‬ועל פי זה ביאר את האמור‬ ‫איירי כאן על מצוות תשובה‪ ,‬א"כ י"ל דאינו חייב‬ ‫יכלו למול‪.‬‬ ‫בגמ במגילה (ג‪ ,‬א) דהמלאך שאמר ליהושע "עתה‬ ‫להוציא ע"ז את כל ממונו שהרי הוי מצוות עשה‪ ,‬משא"כ‬ ‫באתי" תבעו על ביטול תורה‪ ,‬והביאו שם התוס' (ד"ה‬ ‫קר"ש הוי לתא דע"ז‪ ,‬אלא דהגרא"ו כתב דצריך למסור‬ ‫ונראה לבאר עפי״ד הגמ ביבמות )עב‪ ,‬א( דבחצות‬ ‫עתה) בשם הריב"ן דהיינו משום דבד"ת כתיב "ועתה‬ ‫נפשו על התשובה וכמעשה דר"א בן דורדיא‪ ,‬ולדברי‬ ‫לילה כן נשבה רוח צפונית‪ ,‬ובני ישראל לא מלו בחצות‬ ‫כתבו לכם את השירה הזאת"‪ ,‬וביאר הרב מפוניבז'‬ ‫הגרא"ו א"א לומר כדברנו‪.‬‬ ‫כיון דמילה פסולה בלילה‪ ,‬אלא דיתרו היה יכול למול‬ ‫שאלמלא היתה התורה שירת חיים לא היה שייך לתבוע‬ ‫בלילה דשאני מילה דגרות דכשרה בלילה‪ .‬כדמוכח‬ ‫והנה הדין הוא דעל מצוות עשה יש לאדם להוציא‬ ‫במהר״ל דכתב דיתרו בגימטריא שש מאות ושש עשרה‬ ‫על תלמודה גם בזמנים קשים כמו מלחמה‪ ,‬ורק כיון‬ ‫עד חומש מנכסיו‪ ,‬ואילו על לאו יש לו להוציא כל נכסיו‪.‬‬ ‫שהיא מהווה שירת חיים הצמודה ללב האדם מבלי‬ ‫כנגד תרי״ג מצוות והג' הנותרים כנגד מצוות דגר חייב‪,‬‬ ‫ויש לדון כמה כסף יש לאדם להוציא על מצוות תשובה‪,‬‬ ‫מילה טבילה וקרבן‪ ,‬ולכאורה יל׳׳ע דמילה גם ישראל‬ ‫הפסק לכן שייך לתבוע עליה בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫והיינו כגון שאינו יודע מהי מצוות תשובה ונצרך לנסוע‬ ‫חייבים ומה נוסף בגר‪ ,‬אלא מוכח דשאני מילה דגרות‬ ‫עוד נמצא כתוב בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬ ‫לאדם שילמדו וכדו'‪ ,‬האם יש לו להוציא חומש מנכסיו‬ ‫ממילה דישראל‪ .‬וכן פסק בשו״ע (יו"ד רמ״ח ס"ג) דגר‬ ‫לבאר ע"ד משל‪ ,‬דהנה כאשר שומעים הבריות שנואם‬ ‫או כל ממונו‪ ,‬שהרי ע"י התשובה מתקן את הלאווים‬ ‫שהתחילו להתעסק ביום מלים אפי' בלילה‪.‬‬ ‫מסויים עתיד לישא הרצאה בענין מקצוע מסויים‬ ‫שעבר‪ ,‬ובשביל שלא לעבור על לאו יש לאדם להוציא‬ ‫ומוגדר‪ ,‬לא יבואו אל ההרצאה כי אם אנשים המבינים‬ ‫כל ממונו‪.‬‬ ‫ובפנים יפות תירץ (ריש נצבים) שמחוץ לענן נשבה‬ ‫באותו מקצוע ויש להם שייכות אליו‪ ,‬לעומת זאת אם‬ ‫רוח צפונית כדאיתא בגמרא (שם) דבגלל העננים לא‬ ‫ויש להוכיח מגמ' בב"ק פרק הגוזל שהגוזל את חבירו‬ ‫נשבה רוח צפונית והגרים עמדו מחוץ לעננים ויכלו‬ ‫יתפרסם שעומדים לבוא משוררים ומנעימי זמר‬ ‫ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי‪ ,‬ודוקא אם נשבע‬ ‫המומחים במלאכתם‪ ,‬גם אותם שאינם מתמחים בענייני‬ ‫למול‪.‬‬ ‫אבל אם לא נשבע לא‪ ,‬ולכאו׳ ק' שהרי מתקן בכך את‬ ‫הזמרה יתעניינו לשומעם‪ ,‬לפי שכל בני האדם נהנים מן‬ ‫הלאו של גזל‪ ,‬וא"כ אף בלי שנשבע יש לו לשלם וללכת‬ ‫ועוד יש ליישב לשיטות דמהניא פריעה למילת גירות‪,‬‬ ‫השירה‪ ,‬אלא שיש חילוק גדול ביניהם שאין כל בני אדם‬ ‫למדי‪ ,‬וחזינן שמה שמתקן בכך את הלאו אי"ז סיבה‬ ‫ואולי עשו רק פריעה (עיין מנח״ח מצוה ב')‪.‬‬ ‫נהנים בשווה מן השירה אלא כל אחד לפי רמת הדקות‬ ‫שיהיה צריך להוציא על כך את כל ממנו‪.‬‬ ‫ועוד נראה ליישב דכמו דשבט לוי מלו אף דהיה‬ ‫וההבחנה הדקה שלו כך נהנה מהשירה‪ .‬וכן הוא גבי תורה‬ ‫פיקוח נפש‪ ,‬מ"מ יש דרגות שאינם כ״כ סכנה ואדם יכול‬ ‫שכולם לומדים את אותה תורה‪ ,‬אבל כל אחד לפי‬ ‫לימוד לאחרים ע״י כתיבה‬ ‫לבטוח בה' שלא יינזק‪ ,‬וא"כ י"ל שגם אותם גרים סיכנו‬ ‫הדקות והרמה שלו נהנה בה‪.‬‬ ‫את עצמם ומלו‪.‬‬ ‫‪ -‬מדור זה נערך בסיוע ׳מכון שם אבותי׳ ‪-‬‬ ‫"למען ישמעו ולמען ילמדו" (לא‪ ,‬יב)‬ ‫בגמ בחגיגה (ג‪ ,‬א) איתא דאילם פטור מהקהל‬ ‫חוטבי עצים למערבה‬ ‫תורתך שעשועי‬ ‫מדכתיב "למען ילמדו" דהיינו לימוד לאחרים‪ ,‬ואילם‬ ‫אינו יכול ללמד לאחרים‪.‬‬ ‫"מחוטב עציך ועד שואב מימיך" (כט‪ ,‬י)‬ ‫יש להקשות דלכאורה היה צריך הפסוק לומר מן‬ ‫וק' שאפשר לו ללמד ע"י כתיבת חידושי תורה‪ .‬וי"ל‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי נתן רוטמן‬ ‫דכיון דבזמן מתן תורה היה אסור לכתוב תורה שבע"פ‬ ‫הגדול ועד הקטן‪ ,‬ומדוע אמר שני תפקידים קטנים‪.‬‬ ‫השבת מציאה ופקדון לנכרי‬ ‫א"כ לא היה שייך לקיימה ע"י כתיבה ולכך לא חשיב‬ ‫ונראה לבאר בזה דכל הפסוק איירי על גרים דקאי על‬ ‫יכול ללמד לאחרים‪.‬‬ ‫תחילת הפסוק "וגרך אשר בקרב מחנך"‪.‬‬ ‫"למען ספות הרוה את הצמאה" (כט‪ ,‬יח)‬ ‫ויתבאר לפמש"כ רש"י שאיירי בגרים ועשאום‬ ‫כתוב בגמרא בסנהדרין (עו‪ ,‬ב) שכל המחזיר אבידה‬ ‫ספר תורה שיש פה רק שירה‬ ‫לחוטבי העצים וכו'‪ ,‬וכתוב במפרשים שהכוונה שגרים‬ ‫לנכרי עליו הכתוב אומר למען ספות הרווה את הצמאה‪.‬‬ ‫אלו זכו חלקם להיות חוטבי עצים למערכה‪ ,‬וזהו תפקיד‬ ‫"ועתה כתבו לכם" (לא‪ ,‬יט)‬ ‫והנה רע"א חקר אם גוי הפקיד אצל ישראל אי יש‬ ‫נכבד ומיוחד ביותר‪ ,‬וכמבואר בגמ' (תענית לא‪ ,‬א)‬ ‫להחזיר כדי שהישראל לא יפסיד או שזה אבידת עכו"ם‬ ‫כתב הרמב"ם (הל' ספר תורה פ"ז ה"א) "מצות עשה‬ ‫שאחד הטעמים שט״ו באב הוי יו״ט משום שסיימו בו‬ ‫ולא מחזירים‪ ,‬והוא נשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו‬ ‫את חטיבת העצים למערכה וסיימו מצוה חשובה‪ ,‬ואילו‬ ‫ויש לדון האם אבידה שמבוטחת בחברת ביטוח של‬ ‫שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה‪ ,‬כלומר כתבו לכם‬ ‫שואבי המים היינו לסתם מים‪ ,‬ושפיר קאמר קרא‬ ‫ישראל זה כמו שומר או ששומר יש לו שימוש באבידה‬ ‫תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה‬ ‫"מחוטב עציך"‪ ,‬דהיינו גר חשוב "ועד שואב מימיך"‪,‬‬ ‫להיפטר על ידה מחיובי השמירה וכשישראל משלם‬ ‫פרשיות פרשיות"‪ .‬משמע מדברי הרמב"ם דמעיקר הדין‬ ‫דהיינו גר שאינו חשוב‪ ,‬ושפיר שייך לומר הכי כיון‬ ‫מחברת הביטוח שלו זה לא נחשב 'דמי החפץ'?‬ ‫היה מצוה לכתוב רק שירה (האזינו) אלא שאין כותבין‬ ‫שדיבר רק על גרים‪.‬‬ ‫פרשיות פרשיות‪ .‬ולכאו' נפק"מ לדינא איכא במי שהיה‬ ‫לו ס"ת ובלה כולו חוץ מהשירה‪ ,‬דאם איכא חיוב לכתוב‬ ‫< המשך דברי הגר"ע מדלוב שליט"א מעמוד קודם‬ ‫ס"ת א"כ למעשה אין לו ס"ת‪ ,‬אבל אם כל הענין הוא‬ ‫״גדולה תשובה שמגעת‬ ‫דעת הא"ר דלא אמרינן לשנה טובה תכתב‬ ‫השירה א"כ יוצא יד"ח דהא השירה קיימת‪.‬‬ ‫עד כסא הכבוד׳‬ ‫ביום השני‪ ,‬דאין זה יום הדין‬ ‫קיום מצוות כתיבת ס״ת בספרים‬ ‫"ושבת עד ה׳ אלוקיך" (ל‪ ,‬ב)‬ ‫והנה דעת האלי' רבה סי' תקצ"ו דלא אומרין לשנה טובה‬ ‫איתא ביומא (פו‪ ,‬א) אמר רבי לוי גדולה תשובה‬ ‫תכתב וכו' בליל שני דר"ה משום דאנו בקיאין בקביעא‬ ‫"ועתה כתבו לכם" (לא‪ ,‬יט)‬ ‫שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה'‬ ‫דירחא וא"כ לא נכתבין ביום זה‪ ,‬וחולק בזה על הט"ז‪.‬‬ ‫עיין רמב"ם (פ"ז מהל' ס"ת) שמכאן מקור המצוה לכל‬ ‫אלוקיך‪.‬‬ ‫ומתבאר דעת הא"ר דהמשפט תלי׳ בא' תשרי ולא‬ ‫איש ישראל לכתוב לו ס"ת לעצמו‪ .‬ועיין שאג"א (סי'‬ ‫והקשה המהרש׳׳א מ"ט נקט פסוק מנביא ולא נקט‬ ‫בתורת יו"ט דר"ה‪ ,‬וכל היו"ט שני דר"ה זהו רק לענין‬ ‫ל"ד)‪ ,‬ומ"מ סמכינן היום על שיטת הראשונים שיוצאים‬ ‫פסוק מהתורה "ושבת עד ה' אלוקיך"‪.‬‬ ‫קדושת היו"ט‪ ,‬אבל הוא ב' בתשרי ואין כאן דין ביום‬ ‫יד"ח בש"ס ופוסקים‪ ,‬כיון שזה עיקר הלימוד שלנו‪.‬‬ ‫ובתוס' יוה"כ כתב לחלק בין תשובה מאהבה לתשובה‬ ‫השני‪ ,‬וזה עולה לדעת החינוך‪ ,‬ואילו דעית הט"ז כשיטת‬ ‫ועוררנו כמה פעמים למבואר בספרי הח"ח שאף‬ ‫מיראה‪ .‬ובמהרש׳׳א תי' דמקרא דפרשה דידן איכא‬ ‫הרמב"ם‪ .‬וש בזה עוד כמה נפק"מ ובאנו בזה רק בעיקרי‬ ‫במצוות של תוצאה כגון פריעת שכר פועל אמרינן‬ ‫למימר שיש מצוה לשוב לה'‪ ,‬אבל לא כתוב שהקב"ה‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫מצוות צריכות כוונה‪[ ,‬ודלא כמו שיסד בעל הקוב״ש]‪,‬‬ ‫יקבל את התשובה ובאמת נגיע לדרגה זו‪ ,‬לכך נאמר‬ ‫לתיאום משלוח פנינים ונידונים קצרים מתורת ראשי הישיבות‬ ‫הקלדה ♦ עריכה ♦ עימוד ♦ ע יצ וב ♦ הדפסה‬ ‫שליט”א בעיון‪ ,‬בהלכה ובאגדה בענייני הפרשיות הבאות‪,‬‬ ‫ניתן לפנות לכתובת הדוא”ל של המערכת‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫זר‪J W‬ל יצ ירת קשר וקבלת יע וץ‬ ‫לפניות למערכת ׳חדוותא׳ ולהוספה לרשימת התפוצה‪,‬‬ ‫ניתן לפגות לכתובת המייל‪b033064200@gm ail.com :‬‬ ‫־ ‪ 6 0‬־ ‪ 5 0‬־ ‪c038009090@gmail.com 0 3 5 4 3‬‬ ‫‪J‬‬ ‫הבית למחבר תספר‬ ‫סבית תורה דליה‬ ‫♦‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫♦‬ ‫פניני נחלה‬ ‫בענין תשובה וכפרת החטא‬ ‫ולזה צ רי ך ט ה ר ה כ ד א מ ר ר״ ע (יומא דף פה‪ ,‬ב) א ש רי כ ם‬ ‫כי קר וב אליך הדבר מאד בפ יך‬ ‫י ש ר א ל ל פני מי א ת ם מי ט ה רי ם ו מי מ ט ה ר א ת כ ם‪.‬‬ ‫ונ ר א ה ד ת שו ב ה ש לי מ ה ל א ר ק מ כ פ ר ת א ל א דג ם‬ ‫ובלבבך לעש ות ו (ל‪ ,‬יד)‬ ‫מ ט ה ר ת‪ ,‬ו בל א״ ה אינ ה ת שו ב ה א מי תי ת‪.‬‬ ‫הר מ ב״ן פי' ד ק אי ע ל מ צו ת ה ת שו ב ה‪ ,‬וזה ה ט ע ם‬ ‫ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר‬ ‫ונ ר א ה ד א ע״ג ד ת שו ב ה ווידוי מו עי לי ם‪ ,‬כ״ז הו א‬ ‫ב פי ך ו ב ל ב ב ך ל ע שו תו שי תוו דו א ת עונ ם ו א ת עון‬ ‫ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי‬ ‫ר ק שי כו פ ר העון‪ ,‬או ל ם ל ט ה ר ת ה ח ט א א״א ב לי‬ ‫א בו ת ם ב פי ה ם וי שובו ב ל ב ם א ל ה'‪ .‬ו כ ב ר ה ק שו ע״ז‬ ‫בקרבי מצאוני הרעות האלה (לא‪ ,‬יז)‬ ‫תו ר ה‪ ,‬ו ה כי תני א ב ס פ ר י פ ר ש ת ע ק ב (פיס' מח) ״ ל מ ה‬ ‫ד ה רי ב ס ד ר ה ת שו ב ה ת שו ב ה ב ל ב ק ו ד מ ת לווי דוי‬ ‫הנה פתח הכתוב שמצאוהו רעות רבות וגם צרות ואילו בסוף‬ ‫נ מ ש לו ד ב רי תו ר ה ל מי ם‪ ,‬מ ה מי ם מ ע לי ם א ת ה ט מ א‬ ‫פה‪ ,‬ו כ ד מ בו א ר ב ת ע ני ת (טז‪ ,‬א) ב מ תו ד ה ו אינו חוז ר בו‬ ‫הפסוק איתא רק הרעות ולא הצרות‪ ,‬והדבר צריך ביאור‪.‬‬ ‫מ טו מ א תו כ ך ד ב רי תו ר ה מ ע לי ם א ת ה א ד ם מ טו מ א ה‬ ‫ד דו מ ה ל טו ב ל ו שר ץ בי דו‪ .‬וע' ב ר מ ב ״ ם (בפ״ב מהלכות‬ ‫וי״ל בזה דהנה בחגיגה (ה‪ ,‬א) איתא דמאי רעות וצרות אמר‬ ‫תשובה ה״ב) ש צ רי ך לג מו ר ב ל בו ש ל א י ע ש ה עו ד וא ח״כ‬ ‫ל ט ה ר ה מ ד ר ך ר ע ה ל ד ר ך טו ב ה שנ א מ ר תו ר ת ה'‬ ‫רב שנעשו צרות זל״ז כגון זבורא ועקרבא יעו״ש‪ ,‬דהיינו‬ ‫י תוו ד ה ב ש פ תיו ה ד ב רי ם שג מ ר ב ל בו‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬ ‫שהרעות עצמן הם צרות זו לזו‪ ,‬ורפואתו של אחד מהן היא‬ ‫ת מי מ ה מ שי ב ת נפ ש״ יעו״ש‪.‬‬ ‫סתירה וקשה למחלה השנייה והם צרות זל״ז‪ .‬מעתה י״ל‬ ‫והן הן ד ב רי ה ר מ ב ״ ם ב סו ף הל' מ קו או ת (פי״א הי״ב)‬ ‫ונ ר א ה ה בי או ר בז ה ע״פ מ ה ד א מ רינן ב ת פי ל ה‬ ‫דכ״ז הוא רק בשעת הסתר פנים שאינו מכיר בבורא עולם‪,‬‬ ‫״ ה שיבנו א בינו ל תו ר ת ך וגו' ו ה חזי רנו ב ת שו ב ה ש לי מ ה‬ ‫ש כ ת ב וז״ל ״ ד ב ר ב ר ו ר וגלוי ש ה טו מ או ת ו ה ט ה רו ת‬ ‫והרפואה באה לו ע״י בשר ודם‪ ,‬אולם כל שהגיע להכרה‬ ‫לפניך״‪ .‬וע' בנ פ ש ה חיי ם (שער ד' פרק לא) שכ' וז״ל ״כי‬ ‫ש״על כי אין אלוקי בקרבי״‪ ,‬דהקב״ה הוא הממציא לו הרעות‬ ‫גזה״כ הן וכו' וכן ה ט בי ל ה מן ה טו מ או ת מ כ ל ל ה חו קי ם‬ ‫האלו‪ ,‬הרי בידו של הקב״ה הרופא לכל בשר לרפאות כל‬ ‫הוא וכו' ו א ע פ״כ ר מז י ש ב ד ב ר כ ש ם ש ה מכוון ל בו‬ ‫עי ק ר ה ת שו ב ה ש לי מ ה ה א מ תי ת ש הי א א ה ב ה הו א ר ק‬ ‫המחלות גם אותם שרפואתם הם תרתי דסתרי‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫ל ט ה ר כיון ש ט ב ל ט הו ר וכו' כ ך ה מ כוין ל בו ל ט ה ר‬ ‫ע״י ע ס ק ה תו ר ה כ ר אוי וכו' וכ מ ש״ כ ה שי בנו א בינו‬ ‫הכתוב דאמנם הרעות עדיין ישנם‪ ,‬אבל כיון שהגיע להכרה‬ ‫נ פ שו מ טו מ א ת הנ פ שו ת ש הן מ ח ש בו ת ה און ו ד עו ת‬ ‫ל תו ר ת ך וכו'״ יעו״ש‪ .‬ו ה בי או ר בז ה נ ר א ה ע״פ ד ב רי‬ ‫ומכיר בבורא עולם‪ ,‬שוב אינם צרות זל״ז‪.‬‬ ‫הגמ' יו מ א (פו‪ ,‬ב) ״ א מ ר ר ״ ל ג דו ל ה ת שו ב ה שז דונו ת‬ ‫ה ר עו ת כיון ש ה ס כי ם ב ל בו ל פ רו ש מ או תן ה ע צו ת‬ ‫ובדברינו אלו יתבאר היטב מה דאיתא בתהלים (לד‪ ,‬יז‪-‬כ)‬ ‫נ ע שו ת לו כ שגגו ת שנ א מ ר שו ב ה י ש ר א ל ע ד ה' וגו'‬ ‫״פני ה' בעושי רע וגו' צעקו וה' שמע ומכל צרותם הצילם‪,‬‬ ‫והבי א נ פ שו ב מי ה ד ע ת ט הור״ עכ״ל‪ .‬ה רי ל ה די א ד ל א‬ ‫רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'״‪ ,‬דאצל הרשע הזכיר‬ ‫די בז ה ש ה ס כי ם ב ל בו ל פ רו ש‪ ,‬ש ע ש ה ת שו ב ה ווידוי‬ ‫כי כ ש ל ת ב עונ ך‪ ,‬איני ו ה א מ ר ר״ל ג דו ל ה ת שו ב ה‬ ‫גם ענין צרות ואילו אצל הצדיק הזכיר רק רבות רעות‪,‬‬ ‫[ואע״ג דווי דוי הו א ב פ ה מ״מ עי ק רו ל הו צי א ב פ ה‬ ‫שז דונו ת נ ע שו ת לו כז כיו ת וכו'‪ ,‬ל ״ ק כ אן מ א ה ב ה כ אן‬ ‫ולפמש״כ אתיין היטב דרק אצל הרשע יש ענין שצרות זל״ז‬ ‫מ ה שי ש ב ל בו וכ מ ש״ כ ה ר מ ב ״ ם]‪ ,‬א ל א ד צ רי ך ל ה בי א‬ ‫מירא ה״‪ .‬ה רי ד ב ת שו ב ה מי ר א ה ע דיין ח שי ב שי ש כ אן‬ ‫נוסף על הרעות‪ ,‬אולם אצל הצדיק גם כי באו עליו יסורים‬ ‫ע בי ר ה ב שוגג‪ ,‬ו ר ק כ ש חוז ר מ א ה ב ה הו א ד ח שי ב לי ה‬ ‫נ פ שו ב מי ה ד ע ת‪ ,‬ד הי א ה ט בי ל ה ל טו מ א ת הנפ ש‪ .‬ו כ מו‬ ‫ומכאובים כ״ז הוא רק בבחינת רבות רעות‪ ,‬אבל צרות אין‬ ‫ש ה ט בי ל ה ב מי ה מ קו ה הי א ה ט ה ר ה ל טו מ א ת הגוף‪,‬‬ ‫כזכויו ת‪ .‬ול כן ע י ק ר ה ת שו ב ה ה א מי תי ת הי א ת שו ב ה‬ ‫כאן‪ ,‬ויש להוסיף דאצל הרשע כיון שצעק לה' כלומר שכבר‬ ‫הגיע לדרגה שמכיר שעל כי אין אלוקי בקרבי מצאוני‬ ‫ה״נ ה ט בי ל ה ב מי ה ד ע ת‪ ,‬ד היינו ה תו ר ה‪ ,‬הי א ה ט ה ר ה‬ ‫מ א הב ה‪ ,‬וזה א״א כ״ א ע״י ע ס ק ה תו ר ה ד ר ק עי״ז‬ ‫הרעות והצרות‪ ,‬שוב ניצל לא רק מהרעות אלא גם מהצרות‬ ‫ל טו מ א ת הנ פ ש‪ .‬ול כן כ די ל הגי ע ל ת שו ב ה ה א מי תי ת‬ ‫י כו ל א ד ם ל הגי ע לי די א ה ב ת ה'‪ ,‬ו כ ד תני א ב ס פ רי פ'‬ ‫וכמש״כ‪ ,‬ודו״ק היטב כי נכון הוא‪ .‬ובמקום אחר ביארתי בזה‬ ‫לא די בז ה ש ה ס כי ם ב ל בו ל פ רו ש‪ ,‬ד כ״ז מ הני ל ענין‬ ‫ו א ת חנן (פיס' לג) ״ו א ה ב ת א ת ה' וגו' איני יו ד ע כי צ ד‬ ‫תברכת רפאינו וחתימתה‪.‬‬ ‫או ה בי ם א ת ה מ קו ם ת״ ל והיו ה ד ב רי ם ה א ל ה א ש ר‬ ‫כ פ ר ת ה ח ט א‪ ,‬א ב ל כ די ל ט ה ר ע צ מו מ ה טו מ א ה ב עי‬ ‫עוד יש לומר בישוב הקושי' מ״ט פתח ברעות וצרות וסיים‬ ‫ט בי ל ה ב מי ה ד ע ת‪ ,‬וזה ב א ר ק ע״י ה ע ס ק ב תו ר ה‬ ‫אנ כי מ צו ך היו ם ע ל ל ב ב ך‪ ,‬תן ה ד ב רי ם ה א ל ה ע ל‬ ‫ברעות לבד‪ ,‬והוא ע״פ דברי הרמב״ן לקמן עה״פ (דברים‬ ‫לא‪ ,‬יח) ״ואנכי הסתר אסתיר פני מהם״ שכתב וז״ל ״וטעם‬ ‫שבע״פ כ ר אוי‪ ,‬ש אינו לו מ ד או ת ה א ל א מי ש או ה ב‬ ‫ל ב ך ש מ תו ך כ ך א ת ה מ כי ר מי ש א מ ר ו הי ה ה עול ם״‪,‬‬ ‫ואנכי הסתר אסתיר פני פעם אחרת‪ ,‬כי בעבור שהרהרו‬ ‫ה ק ב״ ה ב כ ל ל בו ו ב כ ל נ פ שו‪ ,‬ו כ ד אי ת א ב מ ד ר ש‬ ‫ו ב מ ד ר ש תנ חו מ א ר״פ נ ח (סי' ג) מ פו ר ש יו ת ר ״ואי ז ה‬ ‫ישראל בלבם כי חטאו לא‪-‬להים ועל כי אין אלוקיהם‬ ‫תנ חו מ א ר״פ נ ח (סי' ג) יעו״ ש‪ ,‬ול כן אין ה ת שו ב ה‬ ‫זה ת ל מו ד״‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫בקרבם מצאום הרעות האלה היה ראוי לרוב חסדי השם‬ ‫שיעזרם ויצילם וכו' ולכן אמר כי על כל הרעה הגדולה‬ ‫ש לי מ ה ב א ה כ״א ב א ה ב ת ה' ד ר ק ע״י זו כ ה ל ע סו ק‬ ‫או ל ם נ ר א ה די ש לו מ ר בז ה עו ד‪ ,‬ד ה נ ה מ צינו א צ ל‬ ‫שעשו לבטוח בע״ז יסתיר עוד פנים מהם לא כמסתר פנים‬ ‫ב תו ר ה כ ר אוי ו ל ה בי א נ פ שו ב מי ה ד ע ת וכמ ש״כ‪.‬‬ ‫יוה״כ שני ענייני ם‪ ,‬ח ד א ד ע צ מו של יו ם ה כי פו רי ם‬ ‫הראשון שהסתיר פניו רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות רק‬ ‫מ ע ת ה נ ר א ה דז הו מ ה ד כ תי ב ״כי ק רו ב א לי ך ה ד ב ר‬ ‫מ כ פ ר ו כ ד כ תי ב (ויקרא טז‪ ,‬ל) ״כי ביו ם הז ה י כ פ ר‬ ‫שיהיו בהסתר פני הגאולה״ עכת״ד‪.‬‬ ‫ע לי כ ם וגו'״‪ ,‬ו עו ד דיו ה ״ כ מ ט ה ר ו כ ד כ תי ב (שם)‬ ‫מ א ד ב פי ך ו ב ל ב ב ך לע שותו״‪ .‬ד ק אי ע ל מ צו ת ת שו ב ה‬ ‫מעתה מבואר הדבר היטב‪ ,‬דאילו רישי' דקרא דאיירי לפני‬ ‫ב ש ל מו ת ה‪ ,‬ד הי א כו ל ל ת כ פ ר ה ו ט ה ר ה וכ מ ש״כ‪,‬‬ ‫״ ל ט ה ר א ת כ ם‪ ,‬ל פני ה' ת ט הרו״‪.‬‬ ‫שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לא‪-‬להים ועומדים בהסתר‬ ‫פנים‪ ,‬על כן מצאהו רעות רבות וצרות‪ ,‬וכדאיתא בחגיגה (ה‪,‬‬ ‫והן הן שני ה ד ב רי ם ב פי ך ו ב ל ב ב ך‪ ,‬ד ב פי ך ק אי ע ל‬ ‫ו ה בי אור בז ה הו א ד ב א מ ת ב ח ט א ע צ מו י שנ ם שני‬ ‫א) ״ר״י כי מטי להאי קרא בכי אמר עבד שרבו ממציא לו‬ ‫מ ע ש ה ה כ פ ר ה‪ ,‬ד ל א נ ג מ ר מ ע ש ה ה ת שו ב ה ו כ פ ר ת‬ ‫ענייני ם‪ ,‬ש ה ח ט א מ חיי ב ו ה ח ט א מ ט מ א‪ ,‬ה ח ט א מ חיי ב‬ ‫רעות רבות וצרות תקנה יש לו‪ ,‬מאי רעות וצרות אמר רב‬ ‫ה ח ט א ב ח ר ט ה ב ל ב ב ל ב ד ו ב עינן נ מי שי תוו ד ה‬ ‫עונ ש ו כ ל ה או מ ר ה ק ב ״ ה ו ת רן הו א יו ת רו מ עיו (ב״ק‬ ‫שנעשו צרות זל״ז כגון זבורא ועקרבא״ יעו״ש‪ ,‬ר״ל דמזה‬ ‫שהרעות הם צרות זל״ז דעי״ז אין להם תקנה כמבואר בגמ'‬ ‫ויוציא ד ב רי ם א לו שג מרו ל בו ב פיו‪ ,‬וזהו ב פי ך‪ .‬או ל ם‬ ‫דף נ‪ ,‬א) ‪ ,‬ול כן ב עינן ל כ פ ר ת ה ח ט א‪ ,‬ש הי א ענין ש ל‬ ‫שם (יעויין בפירש״י שם) דמבואר שעומד בהסתר פני רחמיו‬ ‫גם ל א ח ר ש נ ת כ פ ר לו ע״י ה ח ר ט ה ו ס ד ר ה ת שו ב ה‪,‬‬ ‫מ חיל ה‪ .‬ועי' ב ר א שי ת (לב‪ ,‬כא) ב פ ר ש ״י ש כ ת ב ש ם וז״ל‬ ‫לגמרי‪ ,‬ומאי תקנה יש לו‪ .‬אולם סיפא דקרא דאיירי לאחר‬ ‫עוד ט עון ט ה ר ה מ טו מ א ת ה ח ט א‪ ,‬ו צ רי ך לכוון ל בו‬ ‫״ונ ר א ה ב עיני ש כ ל כ פ ר ה ש א צ ל עון ו ח ט א וכו' ל שון‬ ‫שהרהרו בתשובה‪ ,‬נהי דעדיין יסתיר פנים מהם וימצאהו‬ ‫ו ל ה בי א נ פ שו ב מי ה ד ע ת‪ ,‬ו ד ב ר זה נ ע ש ה ב מ ח ש ב תו‬ ‫קנו ח ו ה ע ב ר ה הן״ עכ״ל‪ .‬או ל ם ה ח ט א ג ם מ ט מ א‪,‬‬ ‫רעות‪ ,‬מ״מ כיון שאינו כמסתיר פנים הראשון שוב אין הרעות‬ ‫ב ל ב בו‪ ,‬ש מ ק ב ל ע ליו ה תו ר ה ו ה מ צוו ת ו מ בי א נ פ שו‬ ‫וכ מ ש״כ ה ר מ ב ״ן ב ש ע ר הג מו ל ש כ ל ד ב ר ה א סו ר‬ ‫צרות זל״ז ופשוט‪.‬‬ ‫ב מי ה ד ע ת‪.‬‬ ‫מ ל כ ל ך הנ פ ש ו מ ט מ א או ת ה ד כ תי ב ״ונ ט מ ת ם ב ם‬ ‫וגו'״ ש הו א צ רי ך מי רו ק מ או תו עון ל ה ת ק ד ש ו ל ה ט ה ר‬ ‫מ מנו יעו״ש‪.‬‬ ‫בענין ערבות‬ ‫אתם נצבים היום כלכם לפני ה׳ וגו׳ כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב וגו׳ לעברך בברית ה׳ וגו׳ <־ט‪,‬ט)‬ ‫ובתנחומא (נצבים סי' ב) ד״א כלכם ערבים זה בזה לכך נאמר כל איש ברוך בער (בדר שה לראש השנה נדפ ס ה ב ס פר 'מכתם לדוד' שי"ל‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא גדולים שבכם בלבד אלא אפילו טפכם נ שיכם וגרך לכך ע״י ישיבת פוניבז') שהרי קי"ל דאין נפרעין מן הערב תחילה ואמאי‬ ‫נפרעים מן הצדיקים קודם‪ ,‬ותי'‬ ‫נאמר כל איש ישראל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דשני מיני ערבות הם‪ ,‬ערב ס ת ם‬ ‫והנה בברכו ת (כ‪ ,‬ב) ‪ ,‬כתב הרא׳׳ש‬ ‫וערב קבלן‪ ,‬וסתם ערב לא נעשה‬ ‫מחויב בעצם החוב‪ ,‬אלא דנע שה‬ ‫ערב בעד התשלומין ועל כן אינו‬ ‫ביאורי תפילה‬ ‫דאשה אינה בכלל ערבות ומש׳׳ה‬ ‫אינה יכולה להוציא אחרים ידי‬ ‫חובתם‪ ,‬וכבר הקשו על הרא׳׳ש‬ ‫חייב לשלם אלא אם אין ללוה‪,‬‬ ‫מרבה מחילה לחטאים‬ ‫מהא דאיתא בע׳׳ז (יח‪ ,‬א) דגזרו‬ ‫משא"כ בערב קבלן הרי נעשה‬ ‫הנה קודם אמירת י״ג מדות של רחמים אומרים ה ‪3‬יוש א‪-‬ל מלך ירעיב על‬ ‫הריגה‬ ‫על אשת ר׳׳ח בן תרדיון‬ ‫כסא רחמים מתנהג בחסידות מוחל עונות עמו‪ ,‬מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מרבה‬ ‫מחויב על עצם החוב כאילו הוא‬ ‫מחילה לחטאים וסליחה לפושעים‪.‬‬ ‫בשביל שלא מיחתה בו‪ ,‬וכן מהגמ'‬ ‫קיבל את ההלואה‪ ,‬ועל כן אפשר‬ ‫והנה באמת לשון זה ד׳מרבה׳ מצינו אצל סליחה‪ ,‬חנון המרבה לסלוח‪ ,‬ולא‬ ‫בסנ הדרין (מד‪ ,‬א) נראה דאשתו של‬ ‫לתבוע ממנו תחילה‪ .‬ואמר בשם‬ ‫אצל מחילה‪ ,‬ואע׳׳פ שבתחילת הברכה איתא לשון ״סלח לנו אבינו מחל לנו‬ ‫עכן נענ שה מפני שלא מיחתה בו‪.‬‬ ‫הגר׳׳ח דערבות די שראל דנעשו‬ ‫מלכנו וכו׳״ סוף הברכה הוא ״חנון המרבה לסלוח״‪ ,‬ומקור הדברים הוא‬ ‫בקרא דכתיב יעזוב רשע דרכו וגו׳ וישוב אל ה׳ וירחמהו ואל א‪-‬לוהינו כי‬ ‫וע' ברש׳׳י נד ה (יג‪ ,‬ב) ‪ ,‬שכתב וז"ל‬ ‫ערבים זל"ז היינו על קיום המצות‬ ‫ירבה לסלוח‪ ,‬וזהו לשון סיום הברכה חנון המרבה לסלוח‪ ,‬אלא דצ׳׳ב ענין‬ ‫"שלא נתערבו ישראל בעד הגרים‬ ‫גופא‪ ,‬כערב קבלן‪ ,‬שהרי קי"ל דכל‬ ‫זה דמרבה לסלוח‪ ,‬דבמה הוא מרבה‪ ,‬וי׳׳ל דהרי גם לאחר ששב וחזר וחטא‬ ‫הוא סולח ומוחל‪ ,‬ואכתי צ׳׳ב‪.‬‬ ‫כדא מרינן במס' סוטה (לז‪ ,‬ב) ‪ ,‬נמצא‬ ‫הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא‬ ‫ואולי י״ל בזה‪ ,‬דהא דמרבה לסלוח הוא משום דבאמת גם בסליחה עצמה‬ ‫לכל אחד מי שראל שש מאות אלף‬ ‫כיון דערבים זל"ז וזה לא שייך ר ק‬ ‫מצינו שני אופנים‪ ,‬וכבר כתב בבית אלוקים ;בשער התשובה פ׳׳א) דהא‬ ‫ושלשת אלפים ותק"נ ברי תו ת כמנין‬ ‫אם נעשו ערבים על עצם קיום‬ ‫דכתיב ׳ארפא משובתם אוהבם נדבה׳‪ ,‬כי באמת מי ששב בתשובה על‬ ‫מספר ישראל שכולן נתערבו זב׳׳ז‬ ‫המצות דאילו הוי הערבות ר ק לגבי‬ ‫חטאיו הקב׳׳ה מעביר את חטאו והיה כלא היה ומתרצה אליו כמי שלא‬ ‫במדת‬ ‫עליו‬ ‫יענישהו‬ ‫ולא‬ ‫חטאותיו‬ ‫על‬ ‫שיעביר‬ ‫מספיק‬ ‫היה‬ ‫כי‬ ‫חטא‪,‬‬ ‫אלמא לא נתערבו על הגרים" עכ"ל‪.‬‬ ‫העונש האיך יכול לומר וצונו שכבר‬ ‫אינו מצווה יעו׳׳ש‪ ,‬ובע"כ ד הערב‬ ‫הרחמים‪ ,‬אבל לא שיהיה מהעומדים לפניו ומרוצים אצלו כבתחילה‪ ,‬וזהו‬ ‫ובצל׳׳ח ברכו ת (שם) כ' דלפירושו‬ ‫שאמר אני הוא קודם שחטא האדם אני הוא אחר שחטא האדם ושב‪ ,‬וזהו‬ ‫מחויב בקיום המצות של חברו [ורק‬ ‫שאמר הכתוב ׳ארפא משובתם אוהבם נדבה׳‪ ,‬דלא ר ק שיסולק העון אלא‬ ‫ערבות‬ ‫גם כהנים ולוים אינם בכלל‬ ‫דשאני בזה שהוא עצמו אינו יכול‬ ‫שגם יהיה מרוצה לפניו כבתחילה‪ ,‬וע״ז אמר לשון נדבה בענין הריצוי‬ ‫שהרי מספר שש מאות אלף הוא‬ ‫לקיימו‪ ,‬ורק דיכול להוציא חבירו]‪.‬‬ ‫והאהבה להורות כי הגם ששב הקב׳׳ה מחרון אפו ואינו מעניש על החטאים‬ ‫לבד שבט לוי‪ .‬וכ' הצל׳׳ח שהטעם‬ ‫הקודמים מ׳׳מ לענין הריצוי אינו כן‪ ,‬כי זאת האהבה והריצוי לבעלי תשובה‬ ‫אינה כוללת כלום וזו היא נדבה‪ ,‬כי לא הבטיח אלא לענין קבלת התשובה‬ ‫ת‬ ‫דכהנים ולוים לא היו בכלל ברי‬ ‫ולפי׳׳ז י"ל דאע׳׳ג דשבט לוי וכן נשים‬ ‫שלא יעניש החוטא אחר ששב אבל בענין הריצוי הוא דרך נדבה למי‬ ‫בערבות מואב‪ ,‬דבמדר ש תנחומא‬ ‫לא נכנ סו לברית בערבו ת מואב‪ ,‬כ"ז‬ ‫שיראה בעיניו‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬ ‫מבואר דהא דנכנ סו עכשיו לברי ת‬ ‫הוא דלא נעשו כ ער ב קבלן ועל כן‬ ‫ונראה דזהו ענין הטמון במחילת מרבה לסלוח‪ ,‬דמרבה לסלוח לו היינו‬ ‫לפי שאת הברית שקבלו בחורב‬ ‫אינם יכולים להוציא אחרים‪ ,‬אבל‬ ‫לא רק שאינו מעניש אותו אלא שגם יהא מרוצה לפניו כבתחילה‪ ,‬וזהו‬ ‫הריבוי שיש בסליחה [דבאמת לשון סליחה שונה מלשון מחילה‪ ,‬דמחילה‬ ‫הפרו ואמרו אלה אלהיך ישראל‪,‬‬ ‫מ"מ הם בכלל ערבו ת דעונשין‪,‬‬ ‫יסוד ענינה הוא ר ק שהוא מוחל לו על העונש‪ ,‬כלשון מחילה דמצינו אצל‬ ‫לפיכך הכניסם בשבועת האלה‪,‬‬ ‫דנעשו ערבים לעניין זה ב ברי ת של‬ ‫ממון‪ ,‬דהחוב נמחל‪ ,‬וה״נ החוב שהוא חייב מחמת העבירה מוחל לו הקב׳׳ה‬ ‫ולפי׳׳ז כ הנים ולוים שעמדו‬ ‫מתן תורה‪ ,‬וכמבואר בד ברי הגמ'‬ ‫אבל סליחה ענינה סליחה וכפרה‪ ,‬דבמה שע׳׳י העון אינו מרוצה להקב׳׳ה‬ ‫לא די בזה במחילה ונצרך הוא לסליחה כפרה וטהרה] ונראה דזה הוא‬ ‫באמונתם ולא הפרו ברי ת שקבלו‬ ‫שבועות (לט‪ ,‬א) ‪ ,‬דמאי דכתיב בפ'‬ ‫רק בתשובה מאהבה אבל תשובה מיראה מועילה ר ק לגבי העונש‪ ,‬וזהו‬ ‫בחורב וכדכתיב במעשה עגל‬ ‫בחוקותי (ויקרא כו‪ ,‬ל) וכשלו איש‬ ‫דכתיב ׳עד ה׳ א‪-‬לוהיך׳ ולא עד בכלל‪ ,‬ורק בתשובה מאהבה הוא דחשיב‬ ‫ויאספו אליו כל בני לוי לא הוצרכו‬ ‫באחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה‬ ‫כרצוי כלפי הקב״ה ואז מגיע ה׳עד ה׳ א‪-‬לוהיך‪ ,‬ועד בכלל‪ ,‬ואז יש לו גם‬ ‫טהרה וגם כפרה‪.‬‬ ‫וכ'‬ ‫להכניסם בשבועת האלה יעו׳׳ש‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬וכן הוא בתנחומא יתרו (סי' יג)‬ ‫ונראה עוד‪ ,‬בזה הענין שעבירות נהפכות להיות כזכויות‪ ,‬דהביאור בזה הוא‬ ‫דבכל‬ ‫הצל׳׳ח דלפי׳׳ז אע׳׳ג דקי"ל‬ ‫ויענו כל העם יחדיו ויאמרו יעו׳׳ש‪,‬‬ ‫דמחילת העון והתשובה מהני ר ק בכדי שלא יענש‪ ,‬ולכן בתשובה מיראה‬ ‫הברכות אע"פ שיצא מוציא מטעם‬ ‫הרי דגם קודם ערבו ת מואב היו‬ ‫הזדונות נעשו כשגגות‪ ,‬כלומר שאינו נענש על עשייתם דהוי כשגגות‪ ,‬אבל‬ ‫ערבות‪ ,‬כ הנים ולוים אינם בכלל‬ ‫ערבים זה לזה‪ ,‬אולם חלוק הערבות‬ ‫בתשובה מאהבה הזדונות נהפכות לזכויות‪ ,‬והביאור בזה דכיון דהעבירות‬ ‫גרמו לו לעשות תשובה מאהבה‪ ,‬א״כ זהו גופא זכות‪ ,‬דהרי מחמתן חזר‬ ‫ערבות ממילא דא"י להוציא אחרים‬ ‫של מתן תורה מהערבות של ערבות‬ ‫בתשובה שלימה לפניו‪ ,‬והעבירות הן שגרמו לו להתקרב להקב׳׳ה ולשוב‬ ‫יעו׳׳ש‪.‬‬ ‫מואב‪ ,‬דאילו הערבות של מתן תורה‬ ‫באהבה‪ ,‬הוי אומר דזה עצמו הוא זכות והעבירות נעשו זכויות‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫לא נעשו ערבים על קיום המצות‬ ‫ולכאורה היה נר אה דלפי׳׳ז דה"נ‬ ‫והנה בביאור הגר׳׳א כפי׳ לשה״ש ד‪ ,‬יד) כ׳ לפרש הנפ׳׳מ בין רחום לחנון‪,‬‬ ‫רק קיבלו על עצמם שאם לא‬ ‫דמדת רחום היינו שסולח ומוחל החטא ומדת חנון היא שהופכת את‬ ‫נשים לא היו בכלל ברי ת דערבו ת‬ ‫יקיימו המצות יהיה נענ שים כדין‬ ‫הזדונות לזכויות‪ ,‬וזהו דאמרינן חנון המרבה לסלוח‪ ,‬דע׳׳י ריבוי הסליחה‬ ‫מואב כיון דגם הם לא הפרו הברית‬ ‫חשיב כרצוי לפניו וכאילו לא חטא‪ ,‬ונמצא דע״י התשובה נעשה קרוב וידיד‬ ‫וכדמבואר במדר ש שם שהם לא‬ ‫ערב‪ ,‬וכדכתיב וכשלו איש באחיו‪,‬‬ ‫ואהוב ונהפכים הזדונות לזכויות ע׳׳י מדת חנון‪ ,‬וחנון המרבה לסלוח‪.‬‬ ‫ובערבות זו גם הכהנים גם הלוים‬ ‫פרקו נזמיהם‪ ,‬וחד דינא להו עם‬ ‫לפי׳׳ז י׳׳ל דזהו דכתיב בקרא שעי׳ נה‪ ( ,‬״וישוב אל ה׳ וירחמהו ואל‬ ‫גם הנשים איכללו ביה‪.‬‬ ‫א‪-‬לוהינו כי ירבה לסלוח׳׳‪ ,‬דמדת רחמים שייכת לה‪ /‬ואילו מידת ריבוי‬ ‫ברי‬ ‫הכהנים והלוים‪ ,‬וזה דלא כד‬ ‫הסליחה שייכת לא‪-‬לוהינו‪ ,‬והיינו דע׳׳י מדת הרחמים שהיא מדת ה׳ הרי‬ ‫הד"א בתנחומא‪.‬‬ ‫והשתא אתי שפיר מה דנענ שו‬ ‫הוא מוחל לו על עוונתיו‪ ,‬ומחילה זו היא גם ע׳׳י מי שחוזר בתשובה גם‬ ‫הנשים משום שלא מיחו באחרים‪,‬‬ ‫מיראה‪ ,‬דהרי הזדונות נעשים לו כשגגות וכ״ז הוא במדת הרחמים‪ ,‬דאע׳׳ג‬ ‫[ובאמת שלדעת הרמב׳׳ן חזר‬ ‫משום שלענין עונש דוכשלו איש‬ ‫דאין כאן תשובה שלימה מ״מ במדת הרחמים מוחל לו הקב׳׳ה על עוונותיו‪,‬‬ ‫והכניסם ב ברי ת מיד אחרי חטא‬ ‫באחיו נכללו גם הנשים‪ ,‬ואף שאינם‬ ‫אולם מדת סליחה‪ ,‬אינה במדת הרחמים‪ ,‬דכ׳׳ז הוא ר ק בתשובה שלימה‪,‬‬ ‫העגל עיי׳׳ש בפר שת משפטים‪,‬‬ ‫והיא תשובה גם במידת הדין‪ ,‬ודו׳׳ק‪.‬‬ ‫כיון שהפרו הברית‪ ,‬ומ"מ חזר‬ ‫בכלל ערבו ת דמצוות‪ ,‬היינו משום‬ ‫דלא נכנ סו ל ברי ת של ערבות‬ ‫מואב‪,‬‬ ‫והכניסם ב ברי ת בערבות‬ ‫מואב ולא נעשו כ ער ב קבלן ולא‬ ‫לדעת‬ ‫הצל׳׳ח‬ ‫וא"כ אין מקום לדברי‬ ‫נעשו ערבים לגוף המצוה לכן אינם‬ ‫הרמב׳׳ן]‪.‬‬ ‫יכולים להוציא אחרים במצות‪,‬‬ ‫והנה ב שבת (לג‪ ,‬ב) ‪ ,‬איתא בזמן‬ ‫שהצדיקים בדור צדיקים נ ת פסי ם על הדור אין צדיקי ם בדור תשב׳׳ר משא"כ בערבו ת דמתן תורה שהוא לענין העונשין בלבד‪.‬‬ ‫נתפסין על הדור‪ ,‬והטעם משום דכל ישראל ערבים זל"ז‪ ,‬והקשה ר'‬ ‫גליון ל״ד ‪ -‬אלול תשפ״ו‬ ‫שיחה מהגאון הגדול רבי דוד אברהם שליט״א • פרשת נצבים התשפ״ו • שנה שישית‬ ‫בס״ד‬ ‫ביתא דלא נשיב זיקא‬ ‫והאדיקות מוסטים אל האגפים הצדדיים‪ ,‬טרוד אדם אם השיג‬ ‫מתוך כל עולם הסגולות שנכרכו לחודש הרחמים‪ ,‬ספק יועילו‬ ‫ראש של כבש או סכין חדשה לליל ראש השנה‪ ,‬יותר מאשר אם‬ ‫וספק לא יועילו‪ ,‬מנו רבותינו שתי סגולות‪ ,‬שהוראתם עטויה לוט‪,‬‬ ‫השיג תשובה עילאה ליום הדין‪.‬‬ ‫אם יבין האדם את העומד בפניו‪ ,‬כי אז הובטחה לו שנה מבורכת!‬ ‫האמנם יסוד החסידות הוא ביום התשיעי ובשעה התשיעית‪,‬‬ ‫שבוע ימים קודם ראש השנה‪ ,‬עומד האדם נפעם וחרד לקראת‬ ‫או בפעירת פה לגשמים בין פסח לעצרת? האמנם עלינו לשתות‬ ‫יום המשפט הגדול‪ .‬מעבר למפתן ניצב מלך המשפט‪ ,‬אשר לפניו‬ ‫כל מימי הכנרת שמא נזכה לטיפה אחת מבארה של מרים או‬ ‫יעברו כל באי עולם כבני מרון‪ ,‬יבואו במשפט על כל נעלם‪ ,‬אם‬ ‫להימנות על רושמי שמות על גבי בקבוקי שכר ביום הילולא של‬ ‫טוב ואם רע‪.‬‬ ‫צדיק נשגב‪ ,‬תחת לעמול בתורתו ובספרי חידושיו?‬ ‫במציאות אנושית פשוטה‪ ,‬כפי שנוהג כל אדם במלכותא‬ ‫כלל גדול נקטו צדיקים בענייני סגולות‪ ,‬הנהגה שהחזיקו בה‬ ‫דארעא ‪ -‬כאשר מגיע יום פקודה או עמידה בדין פלילי או אזרחי‪,‬‬ ‫אבותיך ואבות אבותיך שלושה דורות לאחור ‪ -‬אחוז בה בכל‬ ‫הופך הוא כל אבן ומחפש כל תחבולה‪ ,‬עצה וטצדקי כדי להיחלץ‬ ‫עוז‪ ,‬שמור עליה מכל משמר והנחל אותה לבניך אחריך‪ .‬אך אשר‬ ‫מן המצר ולצאת בדימוס זכאי ‪ -‬על אחת כמה וכמה מוטל עלינו‬ ‫לא נהגו‪ ,‬אף כי ממקור קדוש יהלכון‪ ,‬אין לרוץ ולאוספם מחנויות‬ ‫לחפש עצות ותחבולות לעמוד בדין שמיים שאין לפניו שכחה ולא‬ ‫הסגולות‪ .‬י״ב חלונות יש ברקיע כנגד י״ב שבטים‪ ,‬ואי אפשר לפרוץ‬ ‫משוא פנים‪.‬‬ ‫חלון נוסף שיכיל את הכול‪ ,‬ואינך יכול לחבוש שמונה כובעים בבת‬ ‫מתוך החרדה הזו‪ ,‬עם ישראל‪ ,‬בהיותו עם סגולה‪ ,‬מחבב את‬ ‫אחת בכל שבת כדי לצאת ידי חובת כל המנהגים‪.‬‬ ‫המצוות עד כלות‪ ,‬ומתוך כך מחבב גם את הסגולות והמנהגים‪.‬‬ ‫אלא שכאן חובה עלינו לעשות הבדלה מוחלטת וצריכה להימתח‬ ‫לא נשיב זיקא‬ ‫שורת הבחנה בהירה‪.‬‬ ‫ואחר כל זאת‪ ,‬נגיע לסגולה הכתובה בדברי רבותינו (כריתות‬ ‫ה‪' .):‬אמר רב אמי‪ ,‬האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתיה אי לא‪,‬‬ ‫טפלי תלויים בו‬ ‫נייתי שרגא בהלין עשרה יומין דבין ריש שתא ליומא דכיפורי‪,‬‬ ‫התורה ציוותה אותנו במילים ספורות‪' ,‬יום תרועה יהיה לכם'‪,‬‬ ‫וניתלי בביתא דלא נשיב זיקא‪ ,‬אי משיך נהוריה ‪ -‬נידע דמסיק‬ ‫ומתוך חרדתם של ישראל לקיים את המצווה בשלמותה ולצאת‬ ‫שתיה'‪ .‬כלומר‪ ,‬הרוצה לדעת אם ישלים את שנתו‪ ,‬יביא נר בעשרת‬ ‫ידי חובת כל השיטות‪ ,‬השתלשלו והתעבו סדרי התקיעות לאורך‬ ‫הימים שבין ר״ה לכיפור ויתלה אותו בבית שאין הרוח מנשבת בו‪.‬‬ ‫הדורות‪ .‬מיושב ומעומד‪ ,‬בלחש ובחזרת הש״ץ‪ ,‬עד למניין של מאה‬ ‫אם לא כבה הנר‪ ,‬גם חייו לא יכבו באותה שנה‪.‬‬ ‫ואחת תקיעות‪ ,‬ויש קהילות הנוהגות במאה תקיעות בדיוק‪ .‬כל‬ ‫הדקדוקים הללו נולדו מתוך השורש המקורי של המצווה הכתובה‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬הרי סגולה לפרטיה ודקדוקיה‪ .‬אלא שצריך לדאוג‬ ‫שהנר ידלק עוד קודם ראש השנה‪ ,‬כדי שיספיק לבעור עשרה‬ ‫אצל חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬המדקדקים במצווה קלה‬ ‫ימים‪ .‬בפועל‪ ,‬זה מורכב לייחד דירה לצורך הנר‪ ,‬העונה לתנאים‬ ‫כבחמורה‪ ,‬כל תוספת כזו אינה עומדת לעצמה‪ .‬חייהם מוקדשים‬ ‫הללו‪ ,‬בו לא תנשב הרוח‪.‬‬ ‫לעשות רצון בוראם בכל מכל כל‪ ,‬מבלי שיהיו 'חרום ושרוע' ‪-‬‬ ‫שלא תבוא מצווה אחת על חשבון חברתה‪ ,‬והחיזור אחר מצוות‬ ‫חז״ל לא פירטו מה גודל החדר לעומת גודל הנר‪ ,‬ואיזה נר‬ ‫תקיעת שופר ‪ -‬לפי כל השיטות‪ ,‬הדעות והמנהגים ונוסחאות‬ ‫צריך‪ ,‬שמן זית‪ ,‬שמן שומשמין‪ ,‬שמן אגוזים או נר של חלב? ומהו‬ ‫העדות השונים ‪ -‬אינו מלמד על עצמו בלבד‪ ,‬אלא אות ומופת לכל‬ ‫הגדר של 'ביתא דלא נשיב זיקא'‪ ,‬וכי צריך לשאוב את האוויר‬ ‫תהלוכותיהם בקודש‪ .‬אשריהם ואשרי חלקם‪.‬‬ ‫במשאבות ואקום כדי שלא תהיה תנועת אוויר כלל?!‬ ‫אך לעומת זאת‪ ,‬עולם הסגולות הולך ומתרחב משנה לשנה‬ ‫‪o o o‬‬ ‫במינים ממינים שונים‪ ,‬עד שנראה לעיתים שעיקר המאמץ‬ ‫■‪fl‬‬ ‫נכתב ונערך ע״י הרב אביאל חיים חורי שליט״א‬ ‫בכל ענייני הגיליון ‪ 058-3264289 -‬לקבלת השיחה בדוא"ל‪gmail.com@8544298 :‬‬ ‫'טופח על מנת להטפיח'? האם אתה משפיע על סביבתך‪ ,‬על‬ ‫וברור הדבר‪ ,‬כי רב אמי לא בא ללמד 'מעשי כשפים' חלילה‪,‬‬ ‫ביתך ועל הדורות הבאים‪ ,‬עד שגם בתוך החושך יש לצילך צל‬ ‫ואף לא ניסויים פיזיקליים‪ ,‬אלא הגדרת מציאות רוחנית ‪ -‬המקום‬ ‫של קדושה?‬ ‫היחיד בעולם שמוגדר כ'ביתא דלא נשיב זיקא' ‪ -‬הוא בית המדרש‬ ‫והישיבה הקדושה‪.‬‬ ‫אם רואה האדם שמעשיו עושים פירות ופירי פירות‪ ,‬ואינו‬ ‫נבלע בתוך החושך ‪ -‬הרי זה סימן מובהק שהצליח להגשים את‬ ‫כאן אין כניסה להבלי העולם‪ ,‬לחדשות הרחוב‪ ,‬לאופנות‬ ‫ייעודו בעולם‪ ,‬והוא עתיד לשוב לביתו שלם ומבורך‪.‬‬ ‫מתחלפות ולסערות השעה‪ .‬כאן 'מרחב סטרילי' שבו האוויר‬ ‫מנוטר היטב‪.‬‬ ‫דילמא חלשא דעתיה‬ ‫זאת אשר לימד רב אמי ‪ -‬כאשר אדם מטמין את עצמו‪ ,‬נר‬ ‫ה' נשמת אדם‪ ,‬בעשרת ימי תשובה‪ ,‬שקוד על דלתי בית המדרש‪,‬‬ ‫אך מיד לאחר שמביאה הגמרא את שני הסימנים הללו‪,‬‬ ‫עוסק בחשבון נפשו הדק היטב‪ ,‬משליך מעליו את כל החשבונות‬ ‫חותמים חז״ל במשפט קצר ונוקב שהופך את כל הקערה על פיה‬ ‫הרבים ואינו נותן לרוח סועה וסער לבלבל את דעתו ‪ -‬שם נרו‬ ‫‪' -‬ולאו מילתא היא‪ ,‬דילמא חלשא דעתיה ומתרע מזליה'‪ .‬אל‬ ‫דולק‪ ,‬ושם מובטח לו שישלים את שנתו בקדושה ובטהרה‪ .‬זוהי‬ ‫יתרגל אדם לנסות זאת‪ ,‬אולי יראה סימן לא טוב ותחלש דעתו‬ ‫הסגולה האמיתית של רב אמי!‬ ‫ומזלו (רש״י)‪.‬‬ ‫הרי זה שולחן ערוך מפורש של חז״ל לענייני הסגולות‪ ,‬אל‬ ‫בבואה דבבואה‬ ‫תנסה אותן‪ ,‬ואל תבנה עליהן את מסלול חייך‪ ,‬משום שאם יעשה‬ ‫ועוד סימן נמסר בידינו (שם)‪' :‬האי מאן דבעי למיפק באורחא‬ ‫האדם את הסימנים הללו‪ ,‬ובשל סיבה צדדית ייכבה הנר או שלא‬ ‫ובעי למידע אי הדר לביתיה‪ ,‬ניעול ניקום בביתא דבהתא; אי חזי‬ ‫יבחין בצל בבית האפל ‪ -‬תיחלש דעתו‪ ,‬ייפול לייאוש גמור וירגיש‬ ‫בבואה דבבואה ‪ -‬נידע דאתי לביתיה'‪ .‬כלומר‪ ,‬אדם היוצא לדרך‬ ‫שכל שערי שמיים ננעלו בפניו‪ .‬ומתוך אותה חלישות הדעת הוא‬ ‫ומבקש לדעת אם יזכה לשוב לביתו לשלום‪ ,‬ייכנס לבית אפל‬ ‫עלול להמיט על עצמו רעה‪ ,‬בעוד שמשפטי ה' עמוקים מני ים וגזר‬ ‫במקצת‪ ,‬אם רואה הוא צל של הצל שלו (בבואה דבבואה) ‪ -‬ידע‬ ‫דינו של אדם נחתם ומשתנה בכל יום ובכל שעה על פי מעשיו‪.‬‬ ‫שישוב לביתו‪.‬‬ ‫ומה לנו כי נחפש סגולות לבטל דינים‪ ,‬אם כבר ידענו שתשובה‬ ‫לאמר‪ ,‬בראש השנה יוצא כל אדם לדרך חדשה‪ .‬יש קהילות‬ ‫מכפרת‪ ,‬תפילה ממתקת דינים וצדקה מקרעת גזר דינו של אדם‪.‬‬ ‫הנוהגות לברך במוצאי שבת בראשית איש את רעהו בברכת‬ ‫'ויעקב הלך לדרכו' ‪ -‬החגים תמו‪ ,‬והאדם יוצא לשגרת השנה‬ ‫אישי הדעת אינם נשענים על בדיקת נרות בחדרים אטומים‬ ‫ולמסלול מעשיו‪ .‬השאלה הבוערת ביותר היא 'אי הדר לביתיה'‪,‬‬ ‫ולא על צללים באפלה‪ ,‬יודעים שחייהם תלויים בבית המדרש‬ ‫כיצד ישוב בסוף השנה אל כור מחצבתו‪.‬‬ ‫אשר שם אין רוח מנשבת בו‪ ,‬תוקעים במאה ואחת תקיעות כדת‬ ‫הבית האפל הוא עולם החומר המעורפל והחשוך‪ .‬אומרים‬ ‫וכהלכה‪ ,‬ועומדים לפני מלך המשפט בנמיכות קומה ‪-‬‬ ‫לאדם‪ ,‬כשאתה פוסע בתוך חשיכת הרחוב והחולין‪ ,‬עליך לבדוק‬ ‫'עשינו מה שציוויתנו ‪ -‬עשה אתה מה שהבטחתנו'!‬ ‫האם יש לך 'בבואה דבבואה'‪ .‬האם מעשיך ותורתך הם בבחינת‬ ‫<‪<>000000000<0>00<x>00000<>00000000c>00<x>00000<>00000‬‬ ‫׳‪oooooooooooooo<x>oo<x>oooooooo‬׳‪<oooooooo<x>oo<c‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫איש תם וישר‬ ‫איש תם וישר‪ ,‬ענוותן ושפל ברך‬ ‫מעלותיו ומידותיו הטובות נודעות לכל מכיריו‬ ‫רב פעלים לתורה ודעת‪ ,‬ולא החזיק טיבותא לנפשיה‬ ‫האדון הנכבד‬ ‫וכתר שם טוב עולה על גביהן‬ ‫אברהם בן אד ל דרויש ז״ל‬ ‫רבי עזרא רוטשטיין ד ל‬ ‫נלב״ע בשם טוב כ״ד אלול תשמ׳׳ה‬ ‫בן ר' אלכסנדר זושא‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫נלב׳׳ע כעלות המנחה יום ב' דר״ה תשפ׳׳ג‬ ‫נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫‪''^yyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyj‬‬ ‫נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ‬ ‫<>‪/00<XX><XXXXXXXXXXXXXXXXX>00<X>0<X><XX‬‬ ‫■‪>oooooooo<xxxxx>oo<>ooc>ooooooo<x>oo<x>ooc>ooooo‬‬ ‫<‪00000000<XXxXX>00<>0C>00000000<XXxXX>00C>0C>00000000<XXxXX>00C>0C>000‬‬ ‫\‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫‪r‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫איש חי רב פעלים לתורה ויראה ‪I‬‬ ‫ן‬ ‫האי גברא רבא ויקירא‬ ‫<‬ ‫מזכה הרבים לתורה ויראה‬ ‫| פעל רבות למען לא תשתכח תורת רבותינו מעתיקי השמועה‬ ‫חניך ישיבת בית יוסף גייטסהד ?‬ ‫עשה אזנים לתורה ודובב שפתי ישנים‬ ‫|‬ ‫נתייסר בייסורים וקיבלם באהבה ‪I‬‬ ‫הרב מאיר אביטבול זצ״ל‬ ‫|‬ ‫‪I‬‬ ‫הרב אהרן שרביט זצ״ל‬ ‫' מקים ומייסד 'הספריה הספרדית‬ ‫|‬ ‫\‬ ‫יום היא״צ ד תשרי‬ ‫נלב״ע בשם טוב ה ת שרי תשפ״ד‬ ‫|‬ ‫\‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ן‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ ‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ‬ ‫‪*'yyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyy‬‬ ‫‪'/:*yyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyy.‬‬ ‫שיעור חומש‬ ‫מרבינו הגאון רבי ישראלייעק^ש&ואלביץ שליט״א‬ ‫ראש ישיבת'מגדלעוז '‬ ‫מתוך שיחה קודם ליל א' דסליחות ‪ -‬שנת התשפ״ה ‪ 1‬פרשת נצבים‪-‬וילך תשפ״ו ‪ 1‬גליון ‪27‬‬ ‫עבודתנו בימי האלול והסליחות‬ ‫וב׳יסוד ושורש העבודה׳ (שער העשירי פרק חמישי) כתב‪ ,‬דבעת‬ ‫כתבו הפוסקים‪ 1‬שמתחילים לומר הסליחות לפחות ד׳ ימים קודם‬ ‫אמירת הסליחות יקבל בליבו לשוב בתשובה שלימה‪ ,‬וז״ל‪ :‬הנה‬ ‫ר״ה‪ ,‬וקבעו להתחיל במוצאי שבת שהוא יום קבוע‪ .‬וכתב המ״ב‬ ‫אחי ורעי‪ ,‬צריכין אנו למודעי ידיעה בתחילה בקוראי שמו‬ ‫( סי תקפ״א ס״ק ‪ 0‬בטעם השני בשם הא״ר‪ :‬שבר׳׳ה יעשה אדם‬ ‫'סליחות'‪ ,‬שהוא על שם וכו' שימחל לנו הבורא יתברך שמו‬ ‫עצמו כאילו מקריב עצמו‪ ,‬ולכן קבעו ד' ימים לבקר כל מומי חטאו‬ ‫עוונותינו ופשעינו וכו'‪ .‬והנה‪ ,‬בני אדם זה לזה שואלים אם 'אמרת‬ ‫ולשוב עליהם‪ ,‬ע״כ‪ .‬היינו שד׳ ימים אלו שאומרים בהם סליחות הם‬ ‫הסליחות'‪ ,‬ואומר 'הן‪ ,‬כבר אמרתי הסליחות'‪ ,‬ואינו שם על לב מה‬ ‫ימי חזרה בתשובה‪ ,‬לבקר ולנקות עצמו מעוונותיו‪.‬‬ ‫בצע אמירתו הסליחות‪ ,‬הלוואי שיאמר הקב׳׳ה ה'סליחות'‪ ,‬וזה אי‬ ‫אפשר זולת התשובה‪ ,‬לכן יזהר האדם בעת אמירת הסליחות לקבל‬ ‫ויש להקשות‪ ,‬איך אמירת הסליחות שהם בקשת כפרה‪ ,‬מעמידים‬ ‫בליבו תשובה גמורה‪ ,‬ע״כ‪ .‬א״כ לפי״ז י״ל‪ ,‬שבוודאי העניין באמירת‬ ‫את ימים אלו כימים של חזרה בתשובה‪[ .‬ולכאו׳ היה יותר מתאים‬ ‫הסליחות הוא החזרה בתשובה‪ ,‬רק האופן לעורר חזרה בתשובה‬ ‫לתקן להוסיף בלימוד מוסר בימים אלו]‪.‬‬ ‫הוא ע״י אמירת הסליחות‪ ,‬שאין עניין באמירתם אם לא חוזר‬ ‫והנה‪ ,‬בטעם מה דנהגו ד׳ ימים הביא המ״ב (שם) ב׳ טעמים‪ ,‬הטעם‬ ‫בתשובה‪ ,‬ומבקשים מהקב״ה סליחה בשביל שיסלח ונתנקה‬ ‫הא׳ הוא מהלבוש‪ ,‬וז״ל המ״ב‪ :‬משום שהרבה נוהגים להתענות‬ ‫מהעוונות‪ ,‬והוא רק בצירוף התשובה מצד האדם‪.‬‬ ‫עשרה ימים עם יוה”כ‪ ,‬ולעולם יחסרו ד' ימים מר”ה עד יוה”כ שלא‬ ‫אך אכתי יש להעיר בעיקר דברי הא״ר שכתב שימים אלו עניינם‬ ‫יוכלו להתענות‪ ,‬והיינו ב' ימים ר”ה ושבת שובה וערב יו”כ‪ ,‬לכך‬ ‫ימי ביקור וחזרה בתשובה‪ ,‬דהלא עבודת התשובה עיקרה בעשרת‬ ‫צריך להשלים ד' ימים קודם ר” ה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וכוונתו דנהגו לעשות ד׳‬ ‫ימי תשובה‪ .3‬וכן יש להבין החילוק שבין עבודת התשובה שיש‬ ‫ימי תענית‪ ,‬ובימי תענית אומרים סליחות‪ ,‬ולכך‪ ,‬כיון שנהגו‬ ‫בחודש אלול לבין עבודת התשובה של עשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫להתענות ד׳ ימים‪ ,‬המנהג נקבע לומר סליחות ד׳ ימים‪ .‬טעם נוסף‬ ‫הביא המ״ב מהא״ר‪ ,‬וז״ל הא״ר‪ :‬שיעשה אדם עצמו קרבן בר”ה‪,‬‬ ‫וליישב י״ל בהקדם‪ ,‬דהנה האחרונים כתבו‪ 4‬שבכל עבירה יש ב׳‬ ‫ולהכי צריך ד' ימים‪ ,‬שע”י התענית יבקר ויפשפש בחטאיו דומיא‬ ‫חלקים‪ ,‬החלק הראשון הוא גוף הקלקול היוצא מהעבירה‪ ,‬דהא‬ ‫דקרבן מפני המומין‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ובלשונו נראה דטעם זה הוא כלפי‬ ‫נאסר לעשות את העבירה מפני הקלקול שזה מביא‪ ,‬והאדם‬ ‫ה׳תענית׳ ד׳ ימים‪ ,‬שבימי תענית אומרים סליחות‪ ,‬ולא כלפי‬ ‫החוטא מקלקל קלקול זה‪ .‬והחלק הנוסף הוא מה ש׳עבר אמימרא‬ ‫אמירת הסליחות ד׳ ימים‪.2‬‬ ‫דרחמנא׳ (לשון הגמ׳ בתמורה ד׳ ע״ב)‪ ,‬שאחר שהקב״ה אמר לא‬ ‫לעשות כך והוא עבר ועשה‪ ,‬הוא מורד בדבר ה׳‪ .‬ובזה יש לבאר דברי‬ ‫ולפי״ז לק״מ‪ ,‬דגם לטעם הב׳ דהוא משום ביקור עצמו ממום אי״ז‬ ‫חז״ל‪ ,‬דאיתא בגמ׳ בקידושין(פ״א ע״ב) ובנזיר (כ״ג ע״א)‪' :‬תניא‪,‬‬ ‫טעם לאמירת הסליחות‪ ,‬אלא הוא טעם לד׳ ימי תענית‪ ,‬ובתענית‬ ‫” אישה הפרם וה' יסלח לה”(ב מדבר ל‪ ,‬יג)‪ ,‬במה הכתוב מדבר‪,‬‬ ‫אומרים סליחות‪ .‬אך המ״ב עצמו לא הדגיש בדבריו דזה טעם‬ ‫באישה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה‪ ,‬והיא לא ידעה שהפר‬ ‫ל׳תענית׳ ד׳ ימים‪ ,‬ונראה בדבריו שהוא טעם לד׳ ימי סליחות‪,‬‬ ‫לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים‪ .‬רבי עקיבא כי הוה מטי‬ ‫ולפי״ז הסליחות הם גופא הביקור והתשובה‪ ,‬וצ״ב איך בקשת‬ ‫להאי פסוקא הוה בכי‪ ,‬אמר‪ ,‬ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה‬ ‫כפרה שבסליחות שייכי לחזרה בתשובה‪.‬‬ ‫‪ 1‬כתב הרמ״א (סי׳ תקפ״א סעיף א׳)‪ :‬ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום ראשון שלפני ר”ה‪ ,‬ואם חל ר”ה שני או שלישי מתחילים מיום ראשון שבוע שלפניו‪.‬‬ ‫ובלבוש כתב‪ :‬וכדי שיהיה יום מסוים להתחלה‪ ,‬תיקנו יום ראשון בכל פעם‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫‪ 2‬ובמ״ב השמיט בדברי הא״ר כמה מילים‪ ,‬אך בשעה״צ (סק״א) שהביא מהפמ״ג נראה שלמד כן בא״ר‪[ .‬לשון הא״ר שם (אות ח׳)‪ :‬עוד טעם‪ ,‬דבכל הקרבנות נאמר‪:‬‬ ‫׳והקרבתם׳‪ ,‬ובראש השנה נאמר‪ :‬׳ועשיתם׳‪ ,‬שיעשה האדם עצמו קרבן בראש השנה‪ ,‬ולהכי צריך ארבע ימים‪ ,‬על ידי התענית יבקר ויפשפש בחטאו דומיא דקרבן‬ ‫מפני המומין‪ .‬ע״כ‪ .‬ולשון המ״ב שם (סק״ו)‪ :‬ועוד טעם שקבעו ד' ימים‪ ,‬שכן מצינו בקרבנות שטעונים ביקור ממום ד' ימים קודם הקרבה‪ ,‬ובכל הקרבנות בפ' פנחס‬ ‫כתיב‪' :‬והקרבתם עולה'‪ ,‬ובר”ה כתיב‪' :‬ועשיתם עולה'‪ ,‬ללמד שבר”ה יעשה אדם עצמו כאלו מקריב את עצמו‪ ,‬ולכן קבעו ד' ימים לבקר כל מומי חטאתו ולשוב עליהם‪.‬‬ ‫והשמיט את המילים‪ :‬׳על ידי התענית׳‪ .‬אך בשעה״צ (סק״א) מוכח דלמד בא״ר דהוא ענין בתענית‪ ,‬דהשעה״צ (סק״א) הביא את דברי הפרמ״ג דכתב נפק״מ בין ב׳‬ ‫הטעמים באדם המענה בב׳ ימי ר״ה‪ ,‬דלטעם הלבוש דהוא עשרה ימי תענית אין צריך להתענות קודם ר״ה אלא ב׳ ימים‪ ,‬אך לטעם הא״ר דהוא ימי ביקור יתענה קודם‬ ‫ר״ה ד׳ ימים‪ .‬ומבואר דנקט דטעמו דהא״ר הוא על התענית]‪.‬‬ ‫‪ 3‬כל זה הוא חוץ מהתשובה של שאר השנה‪[ .‬עיין לשון הרמב״ם (פ״ב מתשובה ה״ו)‪ :‬אע”פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם‪ ,‬בעשרה ימים שבין ר”ה ויוה”כ היא יפה‬ ‫ביותר ומתקבלת היא מיד‪ ,‬שנאמר‪”:‬דרשו ה' בהמצאו”(ישעיה נה‪ ,‬ו)‪ ,‬ע״כ] ‪.‬‬ ‫‪[ 4‬הנה הרמח״ל בספרו דרך ה׳ (ח״א פ״ד אות ז׳) כתב כלפי דבמצוות ה׳ יש ב׳ עניינים‪ ,‬וז״ל‪ :‬מעשה המצוות‪ ,‬הנה תכלית בו לאדם שיעשהו מבואר הוא‪ ,‬שהוא לקיים‬ ‫מצות בוראו ולעשות חפצו‪ ,‬והנה הוא מקיים חפצו ית' בזה בשני דרכים נמשכים זה מזה‪ ,‬והיינו כי הוא מקיים חפצו במה שציווהו שיעשה המעשה ההוא והוא עושהו‪.‬‬ ‫והשנית‪ ,‬כי הנה במעשה ההוא הנה הוא משתלם באחת ממדרגות השלימות שהיא תולדת המצוה ההיא וכמ”ש‪ ,‬והנה מתקיים חפצו ית'‪ ,‬שהוא חפץ שיהיה האדם‬ ‫משתלם ומגיע ליהנות בטובו יתברך‪ .‬ע״כ‪ .‬ור׳ אלחנן ב׳קובץ הערות׳ (חידושי אגדות בסוף הספר‪ ,‬סי׳ ג׳ אות ב׳) כתב על דבריו וז״ל‪ :‬ונמצא לפי” ז כי בכל מצווה ישנם‬ ‫ב' דברים‪ :‬א'‪ ,‬תועלת ותיקון הנעשה מהמצוה‪ ,‬אשר בשביל זה ציווה הקב”ה לעשותה‪ ,‬כי לכל מצוה יש טעם‪ ,‬כמו שכתב הרמב”ן פ' כי תצא במצות שילוח הקן‪ ,‬וז”ל‪:‬‬ ‫'וזה העניין שגזר הרב (הרמב״ם) במצוות שיש להם טעם מבואר הוא מאד‪ ,‬כי בכל אחד טעם ותועלת ותיקון לאדם‪ ,‬מלבד שכרם' וכו'‪ ,‬עיי” ש באורך‪ ,‬ובשביל זה היה‬ ‫ראוי לעשות המצוות אפי' לא נצטווינו עליהם‪ ,‬וע”כ קיימו האבות את התורה קודם שנצטוו עליה מפני שהבינו התועלת והתיקון מזה‪ .‬ב'‪ ,‬אחרי שנצטווינו לקיים‬ ‫המצוות‪ ,‬הוא ענין בפני עצמו לקיים ציווי ה' יתברך‪ .‬ע״כ‪ .‬וכל דבריהם היה כלפי המצוות‪ ,‬ועיי״ש ב׳קובץ הערות׳ שהוסיף דכמו״כ הוא בעבירות‪ ,‬וז״ל‪ :‬וכן בעבירה ישנם‬ ‫שני העניינים הנ”ל‪ ,‬היינו הטעם אשר בשבילו הוזהרנו שלא לעשות המעשה ההיא‪ ,‬ובשביל זה היה ראוי למנוע מלעשות המעשה אפילו בלא אזהרה‪ .‬ועכשיו‬ ‫שנצטוינו‪ ,‬צריך שלא לעבור על אזהרת הקב”ה‪ ,‬עכ״ל]‪.‬‬ ‫מ״מ כלפי חלק המרידה התכפר לו לגמרי‪ ,‬ורק כלפי גוף החטא‬ ‫בידו בשר טלה אמרה תורה צריך כפרה וסליחה‪ ,‬מי שנתכוין לאכול‬ ‫והקלקול נעשה לו כשגגה‪ ,‬והוא הלשון 'נעשים לו כשגגה'‪ ,‬דבשגגה‬ ‫בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה‪ .‬כיוצא בדבר‬ ‫בעלמא אין כלל את חלק המרידה‪ ,‬אלא רק את חלק של גוף‬ ‫אתה אומר‪” ,‬ולא ידע ואשם ונשא עונו” (ויקרא ה‪ ,‬יז)‪ ,‬כשהיה רבי‬ ‫העבירה‪.8‬‬ ‫עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה‪ ,‬ומה מי שנתכוין לאכול שומן‬ ‫ועלה בידו חלב אמרה תורה 'ולא ידע ואשם ונשא עונו'‪ ,‬מי שנתכוין‬ ‫ואפשר לחדש לפי״ז‪ ,‬דכל פרטי התשובה‪ 9‬הם רק כלפי חלק‬ ‫לאכול חלב ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה'‪ .‬ע״כ‪ .‬ולכאו' צ״ב‬ ‫הקלקול וגוף העבירה‪ ,‬אך כלפי המרידה בקב״ה אין צורך בכל‬ ‫מה התחדש לר״ע בב' הדברים‪.‬‬ ‫הפרטים‪ ,‬ומה שהאדם רוצה להתקרב למלך הוא תיקון מספיק‬ ‫לזה‪ ,‬דהעבירה היה המרידה בדברי ה'‪ ,‬ואת זה מתקן ע״י‬ ‫והביאור י״ל דאלו הם ב' העניינים הנ״ל‪ ,‬דבמקרה של’נתכוין לאכול‬ ‫שמשתוקק לקירוב‪ ,‬והוא תיקון כמעט גמור‪.‬‬ ‫בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה' התחדש דאף בכוונה לעבירה‬ ‫ולבסוף לא עבר יש חיסרון בחלק המרידה‪ .‬ובמקרה של ’נתכוין‬ ‫ומעתה י״ל שזו היא 'עבודת האלול'‪ ,‬ובזה חלוקים אלו הימים‬ ‫לאכול שומן ועלה בידו חלב'‪ ,‬לבסוף כשאכל שומן ועבר עבירה‬ ‫מעשרת ימי תשובה‪ ,‬דעשרת הימים הם לעשיית תשובה עם כל‬ ‫בשוגג‪ ,‬שם לא היה מרידה אלא רק את עצם פעולת העבירה‪[ .‬ולא‬ ‫גדריה ופרטיה‪ ,‬ובפרט יוה״כ עצמו דלרבינו יונה הוא מצווה דאו' של‬ ‫מיבעיא אי נימא שבשגג ועבר עבירה החטא הוא בגלל עצם מה‬ ‫תשובה‪ ,‬שם וודאי הם ימים לתשובה שלימה על הקלקול וגוף‬ ‫שעבר ולא בגלל שהיה לו להיזהר טפי‪ ,‬אלא אפי' אי נימא שכל‬ ‫העבירה וזה ע״י כל חלקי התשובה‪ ,‬ומשא״כ ימי האלול שהם‬ ‫שוגג החטא הוא משום שהיה לו להיזהר‪ ,5‬מ״מ י״ל שמה שהיה לו‬ ‫לתיקון על המרידה‪ ,‬וכמו שרמזו רבותינו ש'אני לדודי ודודי לי' הוא‬ ‫להיזהר הוא רק סיבה שיש עליו תביעה‪ ,‬אולם לא חשיב מרידה]‪.‬‬ ‫ר״ת אלול‪ ,‬היינו הקירבה לקב״ה‪ ,‬בזה לא צריך לכל חלקי התשובה‪.‬‬ ‫א״כ י״ל שכוונת הגמ' היא כלפי ב' חלקי העבירה‪ ,‬שכלפי חלק‬ ‫ולפי״ז י״ל עוד‪ ,‬דאף ימים אלו של אמירת הסליחות אף שכתוב‬ ‫המרידה הייתי אומר שכלל לא חייבים על זה כפרה‪ ,‬וע״ז בכה ר״ע‬ ‫לבקר אותם מכל מום‪ ,‬מ״מ אין הכוונה אף כלפי גוף העבירה‪ ,‬אלא‬ ‫ואמר ק״ו‪ ,‬ומה 'נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה׳‬ ‫לחלק המרידה‪ ,‬שהרי אנו רוצים שנקריב עצמנו לקרבן מהודר ללא‬ ‫שהוא נתכוין למרוד ולא עלה בידו ומ״מ אמרה תורה שצריך כפרה‬ ‫מום‪ ,‬ועיקר המום הוא המרידה בה'‪ ,‬שחפצא שמרד בה' יש בו מום‬ ‫וסליחה‪ ,‬א״כ כ״ש ב'נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר'‪,‬‬ ‫להקריב קרבן כזה‪ ,‬אך חפץ שעבר וקלקל הוא פחות מום‪ .‬וא״כ‬ ‫שגם נתכוין למרוד וגם עלתה בידו שיצטרך סליחה וכפרה גם על‬ ‫עיקר העבודה באמירת הסליחות היא להוריד את החלק של‬ ‫המרידה ולא רק על הקלקול‪ .‬וכמו״כ כלפי החלק של הקלקול אמר‬ ‫המרידה בה'‪ .‬ולכך בימים אלו יש להתחזק בתורה‪ ,‬שזה מעיד גם‬ ‫ר״ע‪ ,‬שהייתי יכול לומר שהכפרה היא רק על המרידה ולא על‬ ‫על הרצון לקשר עם הקב״ה‪ ,‬דקוב״ה ואורייתא חד הוא‪ ,‬ואף חיזוק‬ ‫הקלקול‪ ,‬אך כשראה שאפי' 'נתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב'‪,‬‬ ‫בתורה גורם לקרבן מהודר‪.‬‬ ‫שזה רק קיום בפועל של קלקול ועבירה‪ ,‬אמרה תורה צריך כפרה‬ ‫וסליחה‪ ,‬א״כ מי שנתכוין לקלקל ולעבור עבירה ש'נתכוין לאכול‬ ‫וברשימות של המשגיח ר' נתן מאיר וואכטפויגל זצוק״ל ('לקט‬ ‫חלב ועלה בידו חלב' על אחת כמה וכמה שצריך סליחה וכפרה גם‬ ‫רשימות' עמ' נא‪ ,‬סליחות) איתא‪ :‬שאלו את המשגיח אודות נוסח‬ ‫על חלק הקלקול‪.‬‬ ‫הסליחות‪ ,‬הרי חלק גדול מהסליחות אינם בקשת סליחה ומחילה‪,‬‬ ‫אלא תיאור של הגלות הקשה והמרה שאנו סובלים מבית ומחוץ‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬כתב ה'מסילת ישרים' (סו' פ״ד) שתשובה היא לפנים‬ ‫ומה ענין זה לבקשת מחילה‪ .‬עיי״ש מה שכתב בזה‪.‬‬ ‫משורת הדין‪ ,‬אך מצד הדין החרטה לא יכולה לעקור את המעשה‪,6‬‬ ‫וכתב הגר״א וסרמן הי״ד ב'קובץ הערות' (חידושי אגדות בסוף‬ ‫ועל דרכו יש ליישב באופ״א‪ ,‬ש'גלות' הוא מצב של ריחוק מה'‪,‬‬ ‫הספר סי' ג' אות ג') דכל זה הוא על גוף העבירה והקלקול שקלקל‪,‬‬ ‫שבמצב זה לא רואים את קירבת האב ובן שיש לנו עם הקב״ה‪,‬‬ ‫אך על המרידה שעבר אמימרא דרחמנא‪ ,‬שייך בסברא שיבקש‬ ‫ובעבור זה נתן לנו האבא הקב״ה את הגלות בשביל שאנו הבנים‬ ‫מחילה‪ ,‬וכמו להבדיל במלך בשר ודם‪.7‬‬ ‫נכיר בו ונתקרב אליו‪ .‬ולכך בקשת מחילה על העוונות ותיאור‬ ‫הגלות הקשה הם על אותו הענין‪ ,‬דבזה שאנו מבקשים סליחה על‬ ‫ובגמ' (יומא פו‪ ):‬איתא‪ ,‬ד'תשובה מיראה זדונות נעשים לו‬ ‫המרידה בו‪ ,‬זהו רצון לקירבה אליו‪ ,‬וכמו״כ רצון חזרה מהגלות הוא‬ ‫כשגגות'‪ ,‬היינו שכשעושה תשובה מיראה לא מבטל את החטא‬ ‫קירבה אל הקב״ה‪.‬‬ ‫לגמרי ורק מיקל ממנו‪ ,‬ויש לפרש דאף כשעשה תשובה מיראה‬ ‫‪ -‬ע” ד הכ‪1‬תב ‪-‬‬ ‫לקבלת הגליון בקביעות יש לשלוח מייל לכתובת‪6 1 3 sh iu r@ g m ail.com :‬‬ ‫כמריב נשמח לקבלת הארות והערות במייל הנ"ל‬ ‫‪ 5‬וברמב״ן כתב בזה ב' דרכים‪.‬‬ ‫‪[ 6‬ז״ל ה'מסילת ישרים'‪ :‬לפי שורת הדין ממש‪ ,‬היה ראוי שהחוטא ייענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל‪ ,‬וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף‪ ,‬כראוי למי שממרה פי‬ ‫הבורא יתברך שמו‪ ,‬ושלא יהיה תיקון לחטא כלל‪ ,‬כי הנה באמת‪ ,‬איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה‪ ,‬הרי שרצח האדם את חברו‪ ,‬הרי שנאף‪ ,‬איך יוכל‬ ‫לתקן הדבר הזה‪ ,‬היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות‪ .‬אמנם‪ ,‬מדת הרחמים היא הנותנת וכו׳ שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שבהיות השב‬ ‫מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה‬ ‫נעשה הדבר ההוא ומצטער בליבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו‪ ,‬הנה עקירת הדבר מרצונו‪ ,‬ייחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו‪ .‬והוא‬ ‫מה שאמר הכתוב‪” :‬וסר עוונך וחטאתך תכופר” (ישעיה ו‪ ,‬ז)‪ ,‬שהעוון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע‪ .‬וזה חסד ודאי‬ ‫שאינה משורת הדין וכו׳‪ ,‬עיי״ש]‪.‬‬ ‫‪7‬וז״ל שם‪ :‬החרטה מועלת לעקור מה שעבר על ציווי ה׳ יתברך‪ ,‬אבל הקלקול וההפסד שיצא מהמעשה עצמו‪ ,‬זה אינו נעקר מצד הדין ע”י חרטה‪ ,‬ורק לפנים משורת‬ ‫הדין נמחק העוון לגמרי ע”י תשובה‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫‪ 8‬ולפי״ז ייצא נפק״מ ב'נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה'‪ ,‬ששם בעבירה יש רק את חלק המרידה‪ ,‬דאי יעשה תשובה מיראה יתבטל עוונו לגמרי‪.‬‬ ‫‪ 9‬היינו‪ ,‬ווידוי‪ ,‬חרטה‪ ,‬קבלה לעתיד‪ ,‬יעיד עליו יודע תעלומות וכו'‪ ,‬ועוד פרטי וגדרי התשובה‪ .‬עי' ברמב״ם‪.‬‬ ‫‪m m‬‬ ‫במשנתו של מורינו ראש הישיבה ‪ -‬הגר״ב פרן שליט״א‬ ‫כי קרוב אליך הדבר מאד‬ ‫מסירו׳׳נ לתורה‬ ‫א‪ .‬בפרשת ניצבים פ״ל פס׳ י״א‪ ,‬כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא (פס׳‬ ‫י״ב) לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה (פס׳ י״ג) ולא מעבר לים היא‬ ‫לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה (פס׳ י״ד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך‬ ‫לעשותו‪.‬‬ ‫פרשה נפלאה זו צ״ב‪ ,‬מאי אתא לאשמועינן בכך שאם היתה בשמים הי׳ צריך לעלות אחרי׳‪( ,‬רש״י)‪ ,‬וכן מעבר לים‪,‬‬ ‫שאם היתה מעבר לים הי׳ צריך לעבור אל מעבר לים‪ ,‬לרש״י לענין לימוד התורה‪ ,‬ולרמב״ן לענין מצות התשובה‪,‬‬ ‫הול״ל בקיצור דע לך שהתוה״ק קרובה אליך מאוד בפיך ובלבבך לעשותו‪ .‬וכן לענין התשובה‪ .‬ומלבד האריכות‪ ,‬עצם‬ ‫הענין בשמים ומעבר לים‪ ,‬מהיכי תיתי ס״ד מציאות כזו אחרי שהתוה״ק נמסרה לעם ישראל‪ ,‬והיא פליאה נשגבה‪.‬‬ ‫ומצאתי בספר ישורון בשם ראש הישיבה דמיר הגאון הרב נתן צבי פינקל זצוקללה״ה‪ ,‬ואח״ז מצאתי כן בשפ״א ריש‬ ‫פרשת ניצבים‪ ,‬דודאי התורה והתשובה קרובים אליך מאוד‪ ,‬אבל מתי‪ ,‬רק כאשר גם אם זה הי׳ בשמים היית עולה‬ ‫אחרי׳ במסי״נ מעל לכוחות אנוש‪ ,‬וכן מעבר לים שכרוך בסכנות אין סוף‪ ,‬כלומר אם אתה מבין שאין לך ״חיים״ ואין‬ ‫לך שום תקוה בלא זה‪ ,‬וע״ז אתה מוסר כל עצמך על הד״ת ועל התשובה‪ ,‬אז אכן קרוב אליך הדבר מאוד‪ .‬גיוועלדיק‬ ‫הפשט!!!‬ ‫א"א לתשובה בלי תורה‬ ‫ב‪ .‬ועדיין צריך להבין‪ ,‬מדוע פתח בלשון נקיבה כל הפרשה מלבד הפסוק האחרון שמסיים בלשון זכר‪ ,‬כי קרוב אליך‬ ‫הדבר וכו׳ לעשותו‪ .‬ועוד צ״ב סיפא דקרא ״בפיך ובלבבך לעשותו״‪ ,‬פה‪ ,‬לב ‪ -‬מעשה‪ ,‬מחשבה‪ ,‬ואינו כסדר הנהוג‬ ‫במציאות‪ ,‬לב‪ ,‬פה ‪ -‬מחשבה‪ ,‬מעשה‪ ,‬כן הקשה האלשיך הקדוש‪.‬‬ ‫מבאר האלשיך הקדוש זיע״א‪ ,‬שלמעלה (חמישי) (פס׳ ח׳) נאמר ״ואתה תשוב ושמעת בקול ד׳ ועשית את כל מצוותיו‬ ‫אשר אנכי מצוך היום״‪ ,‬הרי כאן תשובה ותורה‪ ,‬ופסוק אח״כ נא׳ (פס׳ ט׳) ״והותירך ד׳ אלוקיך בכל מעשה ידך בפרי‬ ‫בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי ישוב ד׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך״‪ ,‬וחוזר הפס׳ שוב‬ ‫שזאת הברכה תבוא ע״י (פס׳ י׳) ״כי תשמע בקול ד׳ אלוקיך לשמור מצוותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה‪ ,‬כי‬ ‫תשוב אל ד׳ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך״‪( ,‬שישי)‪ .‬הא קמן‪ ,‬שע״י התשובה והתורה מגיע כל הטוב מאיתו יתב״ש‪,‬‬ ‫וא״כ ודאי שכדאי ללמוד תורה ולשוב בתשובה‪ ,‬אבל האדם מרגיש ״שבוי״ ביד יצרו‪ ,‬לא מצליח לצאת ממסגר לבבו‪,‬‬ ‫הלב אטום וסתום‪ ,‬והעבירה קשורה בו ככלב‪ ,‬ועבירה גוררת עבירה‪ ,‬והוא ככלב שב אל קיאו‪ ,‬ונופל שוב ושוב ביד‬ ‫יצרו‪ ,‬ואומר נואש‪ ,‬ויש להוסיף ונראה הדבר שרק אם יעלה השמימה שכולו רוחני יוכל להתגבר על יצרו‪ ,‬אבל כאן‬ ‫בארץ שכולו חומרי אין יכול לו‪ ,‬ורק מעבר לים‪ ,‬שהוא התרוממות מן הארץ החומרי‪ ,‬שם יכול להתנתק מן הגשמיות‪,‬‬ ‫אבל בארץ החומרי אין יכול להתגבר על יצרו‪ ,‬ונמצא שמצות התשובה [נקיבה] רחוקה היא עד מאוד‪ ,‬ואין להשיגה‪.‬‬ ‫אומר הקב״ה לא כן הוא כמו שאתה חושב‪ ,‬משכהו לביהמ״ד אם ברזל הוא נימוח אם אבן הוא מתפוצץ‪ ,‬וזהו הלשון‬ ‫זכר קאי על התוה״ק‪.‬‬ ‫ומעתה אומר האלשיך הקדוש זיע״א‪ ,‬א״ש סדר הכתוב בפסוק ״בפיך ובלבבך לעשותו״‪ ,‬תחילה ״הפה״‪ ,‬הדברי תורה‪,‬‬ ‫דבל״ז הרי אין לו לב‪ ,‬הלב שבוי ביד יצרו‪ ,‬אך ע״י הד״ת‪ ,‬כח האש שבתוה״ק שורף את היצה״ר התאוני שבקרבו‪,‬‬ ‫וליבו נמשך למעיינות של התוה״ק‪ ,‬ואין מים אלא תורה‪ .‬ומקבל ״לב״ חדש עם רצונות רוחניים שמימיים‪ ,‬ויש להוסיף‬ ‫וליתן טעם ערב בדבר‪ ,‬שהתורה״ק שהיא בת השמים‪ ,‬כשמחדיר האדם את התוה״ק לתוך ליבו‪ ,‬היא נעשית בת השמים‪,‬‬ ‫ועל ידה מתנתק האדם מן הארץ וכאילו עבר מעבר לים‪ ,‬אינו חי את העוה״ז ומקרי הארץ‪ ,‬מה קורה כאן ומה קורה‬ ‫שם‪ ,‬הוא מנותק‪ ,‬נעשה מעל השמים ומעבר לים‪ ,‬ואחרי זאת כלי המעשה נמשכים מאליו לעשות רצון אביו שבשמים‪.‬‬ ‫כח התורה״ק לקרב האדם לקב״ה‬ ‫ג‪ .‬נמצא‪ ,‬שהקב״ה מורה לנו באצבע‪ ,‬עצה היחידה להינצל ממוקשי היצה״ר הוא התשו׳ והיאך יזכה לתשובה זהו מכח‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫ועל כן ידע האדם אשר לפניו‪ ,‬להציל נפשו משביית היצר שהוא ״המוות״ לעד ומאבד תורת ״חי״‪ ,‬ויתן כל נפשו‬ ‫לתוה״ק‪ ,‬וכל ליבו‪ ,‬ויכוף פיו לד״ת‪ ,‬ואז המאור שבתורה יחזירנו למוטב‪ ,‬ויברא לו לב חדש‪.‬‬ ‫וכשיתן כל עצמו לכך‪ ,‬שיהי׳ מוכן אפילו לעלות השמימה אם היא בשמים‪ ,‬מיד תפעל התוה״ק פעולתה‪ ,‬והדברי תורה‬ ‫שאומר ומוציא מפיו‪ ,‬אין קרוב מהם אליו קרוב מאוד‪ ,‬ועל אתר נעשה שמימי‪ ,‬ומתמלא בערגה ואהבה לד׳‪.‬‬ ‫עיקר כח התוה״ק הוא ע׳׳י העמל והיגיעה‬ ‫ד‪ .‬כח התוה״ק לדבק האדם לקונו‪ ,‬אכן עיקר סגולתה ע״י העכול והיגיעה בה‪ ,‬ואספר בזה מעשה נפלא עם כוורינו ראה״י‬ ‫הגאון רבי יששכר כואיר זצוקללה״ה‪ .‬בחור אחד ניגש אלי בבחרותי(אינני זוכר אם הייתי עדיין בחור או כבר אברך)‪,‬‬ ‫ושאל אותי כלה אני עושה יש לי ספיקות באכוונה‪ ,‬ויש לי בני כושפחה כלן הכוזרחי‪ ,‬שיש להם כל כויני שאלות‪ .‬לא ידעתי‬ ‫מה לומר לו‪ ,‬איזה ספרים יכולים להועיל לכזו בעי' וצרה צרורה‪ ,‬האם יש תרופה לספיקות באמונה? ניגשתי למורינו‬ ‫ראה״י זצוקלל״ה וענה לי בחריפות המיוחדת שלו‪ ,‬תאמר לו שיפסיק ללמוד בשטחיות שילמד בעמקות [ויכתוב]‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫מה ענין זל״ז תמהתי‪ ,‬אך מה שהגדולים אומרים עושים מיד בלי שאלות‪ .‬לאחר שבוע‪ ,‬ניגש אלי הבחור למדתי יותר‬ ‫בעמקות ועמל‪ ,‬כעת אין לי יותר שום ספיקות‪ .‬פלאי פלאים‪ .‬אך זהו כח התורה‪ ,‬לא משנה איזה סוגיא ואיזה חלק‬ ‫בתורה‪ ,‬כולה ״תורה תמימה משיבת נפש״‪ .‬וע״כ יש בימים קדושים אלו חובה גדולה לעמול בתוה״ק‪ ,‬וממילא ישוש‬ ‫עלינו הקב״ה לטוב כאשר שש על אבותינו‪.‬‬ ‫תלמד תורה‪ ,‬יהיה ברכה‬ ‫ה‪ .‬ואוסיף בזה מעשה נפלא שהי׳ לי עם מרן רשכבה״ג הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצוקללה״ה‪ .‬בבחרותי תקופה‬ ‫קצרה לאחר שהתחלתי ללמוד בישיבת הנגב‪ ,‬באתי במיוחד לישיבת פוניבז׳‪ ,‬לראות הישיבה ולהתברך מפי רשכבה״ג‬ ‫זיע״א‪ ,‬והנה לאחר משמר ליל שישי מרן זצוקללה״ה יורד במדריגות‪ ,‬ואני הקטן בא כנגדו ומבקש ברכה‪ ,‬תשובת מרן‬ ‫היתה לי כמו רעם ביום בהיר‪ ,‬״אני לא מחלק ברכות״‪ ,‬התעקשתי‪ ,‬זה בנפשי‪ ,‬א״א לחזור לנתיבות בלי ברכה‪ ,‬רבי אני‬ ‫מבקש ברכה חזרתי ושילשתי‪ ,‬ואז הגיעה ההכרזה‪ ,‬״אני לא מחלק ברכות‪ ,‬תלמד תורה‪ ,‬יהיה ברכה‪ ,‬התורה מברכת״‪,‬‬ ‫והן הן הדברים האמורים בפסוקים הנ״ל להדיא‪ ,‬״ואתה תשוב ושמעת בקול ד׳״‪ ,‬ופירשו האוהחה״ק והאלשיך הקדוש‬ ‫דזהו תלמוד תורה‪ ,‬ועי״ז ״והותירך ד׳ אלוקיך בכל מעשה ידך וגו׳ לטובה ״תלמד תורה‪ ,‬התורה מברכת״‪.‬‬ ‫נפש עמל עמלה לו‬ ‫ו‪ .‬ידועים הם ד׳ מו״ר ציס״ע הגאון רבי ראובן יוסף גרשונוביץ זצוקללה״ה‪ ,‬בספרו על הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ‬ ‫זיע״א בעל הברכ״ש‪ ,‬שהי׳ עמל כל היום בד׳ מרנא הגר״ח זצוקללה״ה לברר כוונתו‪ .‬וחבירו בישיבה א״ל מה אתה יגע‬ ‫כ״כ שעות הרבה ע״ד הגר״ח‪ ,‬ובין כך ובין כך הש״ס מונח בארון ספרים‪ ,‬יותר טוב שתחרוש ש״ס‪ .‬מה יצא מאותו בחור‬ ‫(או יונגרמן)‪ ,‬ומה יצא מר׳ ברוך בער‪ ,‬מאותו אחד יצא רב ביהכנ״ס‪ ,‬ומר׳ ברוך בער מגדולי הדור ממש‪ .‬והי׳ מוסיף‬ ‫שמשטחיות ומרוצה יש רק חמור נושא ספרים‪ ,‬אבל עמל התורה מרומם ומהפך האדם למשהו אחר‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת אמר בימים הנוראים‪ ,‬אדם מתפלל אבל יש מעכבים‪ ,‬המצוות אין בהם מצוה אחת מושלמת‪ ,‬מה יכול‬ ‫לעזור לנו לעמוד בדין‪ ,‬הרי זה בלתי אפשרי‪ ,‬לא מע״ט ולא תפילות‪ ,‬הדבר היחיד זה תורה‪ ,‬שנפש עמל עמלה לו‪ ,‬הוא‬ ‫עמל כאן‪ ,‬והתורה עומלת לו במק״א‪ ,‬ומבקשת מהרבש״ע שיתן לו שנה של חיים ועלי׳ בתוה״ק‪[ .‬ע״ד ד׳ רש״י סנהדרין‬ ‫צ״ט ב׳]‪.‬‬ ‫והעיקר העיקר‪ ,‬שהראש יהי׳ כל הזמן תפוס בד״ת‪ ,‬וכל העלי׳ וסיייע״ד מגיע עי״ז‪ ,‬דזהו חלק ההגיון בתוה״ק‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫רבינו יונה בשע״ת‪ ,‬אמנם מביא שם גם ד׳ חז״ל שתשובה היא ע״י עסק התורה‪ ,‬ואם הי׳ למוד ללמוד דף ילמוד שנים‪.‬‬ ‫הרי שחלק הבקיאותי גם פועל פעולת המאור שבתורה‪ ,‬וצ״ל שזהו ג״כ על ידי ״עמל״‪.‬‬ ‫ע׳׳י קביעות בתורה נכנס למציאות אחרת‬ ‫עוד נראה גודל הענין של ילמוד דף או שני דפים הוא ״הקביעות״ שקובע עצמו עתה בחלק מן היום שהוא בתוך קדושת‬ ‫התורה‪ ,‬ומפנה זמן מתוך ענייניו ועסקיו לעסק התורה‪ ,‬וזה דבר גדול‪ ,‬שבאותו זמן שקורא בתורה בקביעות נכנס‬ ‫למציאות אחרת‪ .‬וכד׳ האורחות צדיקים‪ ,‬על אחד שלא הי׳ מבין מה שלומד‪ ,‬והי׳ קורא וקורא גמרות בלי להבין‪ ,‬ולאחר‬ ‫פטירתו נתגלה והי׳ עליו אור גדול‪ ,‬אכן י״ל דזהו בא לו ממה שקרא בתוה״ק ולא עסק בסידורי לשה״ר‪.‬‬ ‫ברם ידועים ד׳ רש״י ברכות ו׳ ב׳‪ ,‬ששכר לימוד התורה בירחי כלה שעמי הארצות באים לשמוע השיעור הוא ״רהטא״‬ ‫המרוצה לבוא לשמוע השיעור‪ ,‬דאין שכר עסק התורה‪ ,‬רק ליודע להעמיד גירסת הדברים אחר זמן‪ ,‬ומעתה י״ל דזהו‬ ‫הדף שעליו דיבר רבינו יונה‪ ,‬שמשננו היטב ויודע להעמיד גירסת הדף לאחר זמן‪.‬‬ ‫הקבלה הטובה לדין‪ ,‬להגדיל איכות השקיעות בתורה‬ ‫ונראה עוד‪ ,‬עיקר גדול ונורא בעסק התורה‪ ,‬שצורת הלימוד צריך להיות באופן שאין לו בעולמו אלא זה בלבד‪ ,‬לא‬ ‫אוכל‪ ,‬לא שתי׳‪ ,‬לא טלפון‪ ,‬אין דיבורים‪ ,‬אין כלום כלום‪ ,‬רק כל ליבו ונפשו ואיבריו נתונים במה שלומד‪ ,‬ואם חפצו‬ ‫לאכול ילך לאכול‪ ,‬אבל לא לערבב זה עם זה‪ .‬יש חציו לכם ויש חציו לד׳‪ ,‬אבל החציו לד׳ הוא חציו לד׳‪ .‬וכך ראינו‬ ‫אצל רבותינו זי״ע שבעיסקם בתורה‪ ,‬הי׳ כל עצמיותם בתורה‪ .‬כזו תורה שכרה רב‪ ,‬ויכולה להיות מליץ גדול ליום הדין‬ ‫וכן ההיפך חלילה‪ ,‬אוי לבריות מעלבונה של תורה‪ ,‬והלומד ופוסק אסף רוח כלשון מרן החזו״א‪ ,‬זו הקבלה הטובה ביותר‬ ‫ליום הדין‪ ,‬להגדיל איכות השקיעות בעסק התורה‪.‬‬ ‫וזה ברור‪ ,‬שמאחר והתורה היא הכלי היחיד ליתן את ה״לב״ מבין לאדם‪ ,‬ועי״ז בלחוד הוא שיוכל להשיג התשובה‪ ,‬א״כ‬ ‫כל תוספת קבלה בערך איכות הלימוד או בכמות (תוספת זמן ללימוד או תוספת כמות ״הספק״ בלימוד כשהוא בקביעות‬ ‫שיצא מזה חשבון גדול של היקף בתוה״ק)‪.‬‬ ‫ואף שכל השנה אומרים לנו תורה תורה‪ ,‬ומצפים אנו שעתה בימי התשובה‪ ,‬תשובה זה משהו אחר‪ .‬הנה בודאי דרוש‬ ‫התבוננות בעצמו‪ ,‬ובודאי צריך ״מוסר״‪ ,‬ותפילה ולומר תהילים בכוונה ולהתפלל לישועת ד׳‪ ,‬וצריך לפעול ״שינוי״‬ ‫בעצמו‪ ,‬כ״ז הוא פשוט ומובן‪ ,‬אבל בלי תוספת עמל ויגיעה בתורה״ק לא יוכל להזיז בעצמו כלום ונשאר במצבו הראשון‪,‬‬ ‫רק מכח התורה כ״א כפי שיעורא דיליה‪ ,‬א‪ .‬לפי יכולתו‪ ,‬ב‪ .‬לפי הצורך שמרגיש בעצמו‪ ,‬שמצבו קשה‪ ,‬קשור בטומאת‬ ‫חטאים‪ ,‬כך צריך יותר עמל ויגיעה בתוה״ק‪.‬‬ ‫יו"ל ע"י מערכת 'יתפאר' להוצאת תורת מורינו ראש הישיבה שליט"א‬ ‫בכל ענייני הגליון ניתן לפנות ‪y580823623@ gm ail.com‬‬ ‫לתרומות הנצחות והשתתפות בהוצאות הרבים ניתן לפנות להנ"ל‬ ‫גליון‬ ‫‪265‬‬ ‫^ נ ע ר ך מ תו ר תו ש ‪ 7‬הרב צבי שפיץ שלי ט״ א‬ ‫‪■o fan o j /tfia •?ItJIeo h‬׳ <‪/" thin afnfc w hff?tiljl ,?•?It» njz>r‬‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ״ו‬ ‫‪U‬‬ ‫‪’ W‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪im‬‬ ‫מקורות‬ ‫‪I‬‬ ‫הליכות חיים‬ ‫ז‬ ‫בס"ד‬ ‫‪ . 1‬בשו"ע (חו׳׳מ סי' קא‪ ,‬ט) כתב לגבי בית דין שגבו מנכסי לוה‬ ‫כדי לפרוע מהם את חובו למלוה‪ ,‬כיצד שמים ומעריכים את‬ ‫אופן התשלום על גניבת עתיקות‬ ‫שווי הנכסים שגבו‪ ,‬וז"ל‪ :‬כל מה שיתן לו [הלוה] מקרקעי או‬ ‫שאלה‬ ‫מטלטלין‪ ,‬ישומו לו כפי מה שיוכל למוכרם מיד ואפילו בביתו‬ ‫גנב הסוחר בספרים עתיקים גנב מדירת אנשים מבוגרים שעלו‬ ‫‪ -‬לפי השעה ולפי הזמן‪ .‬ולא שיצטרך [המלוה] לחזור ולמוכרו‬ ‫לארץ ישראל מגוון ספרים עתיקים‪ .‬כעבור שנה חזר הגנב‬ ‫בעיירות ובשווקים או לעכבו [ברשותו] עד שימצאו להם קונים‬ ‫בתשובה‪ ,‬ומעוניין לתקן את המעוות ולשלם עבור גניבתו‪ ,‬ויש‬ ‫או עד שיתייקר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ברשותו כסף רב‪ .‬אלא שאינו יודע כיצד עליו לנהוג במספר‬ ‫וכן כתב השו"ע (שם סי' קג‪ ,‬א) וז"ל‪ :‬כששמין שלושה שמאין‬ ‫מקרים‪:‬‬ ‫קרקע הלוה ‪ -‬אין שמין אלא כפי הזמן וכפי השעה שנמכרים‬ ‫א‪ .‬כיון שהנגנבים היו אנשים שלא מבינים מאומה בעתיקות‪,‬‬ ‫הקרקעות אז באותו המקום‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וחלק מהספרים העתיקים שגנב היו ספרי ילדים וספרי סיפורים‬ ‫כיצד נקבעת שומת חפצים‬ ‫מדומיינים וכו'‪ ,‬באופן שברור שבמוקדם או במאוחר הם היו‬ ‫נמצאנו למדים ששומת חפץ‪ ,‬בין אם גובים אותו כדי לפרוע‬ ‫משליכים ספרים אלו לאשפה או נותנים אותם בחינם למישהו‪.‬‬ ‫את חוב הלוה למלוה‪ ,‬ובין אם רוצים להעריכו כמה היה שווה‬ ‫האם צריך לשלם להם עבור ספרים אלו שבעיניהם לא שווים‬ ‫בזמן שהזיקוהו או גנבוהו [דקימ"ל שכל המזיקים או הגזלנים‬ ‫מאומה?‬ ‫משלמים כפי שהיה שווה החפץ בעת שהוציאוהו מרשות‬ ‫ב‪ .‬אחד הספרים שגנב נמכר בארץ ישראל בחמש מאות שקל‪.‬‬ ‫בעליו] לעולם מעריכים כמה כסף היה ניתן לקבל עבורו באותו‬ ‫אולם בגלל הידע והמומחיות שיש לו לאיתור אספני עתיקות‬ ‫הזמן בשוק המקומי‪.‬‬ ‫בכל קצוות תבל‪ ,‬הצליח למצוא אספן גוי באחת ממדינות העולם‬ ‫ואם כן‪ ,‬מאחר וישנו ציבור שקונים ומוכרים חפצים עתיקים‪ ,‬אף‬ ‫שהסכים לקנותו בסכום השווה לחמשת אלפים שקל‪ .‬וברור‬ ‫שהם מיעוט מאנשי העולם‪ ,‬אולם ודאי שישנו מסחר בדברים‬ ‫שהנגנבים‪ ,‬וכן שאר סוחרי העתיקות‪ ,‬לא היו מגיעים לאותו‬ ‫אלו לאספנים שמעוניינים בחפצים אלו‪ .‬וממילא נחשב הדבר‬ ‫אדם שאינו מוכר כאספן עתיקות‪ .‬מהו הסכום שצריך הגנב‬ ‫שיש שוויות ממונית לחפצים עתיקים‪ .‬ולכן בנידון השאלה‬ ‫לשלם לנגנבים עבור אותו הספר?‬ ‫הראשונה שהעתיקות אבדו לגנב וצריך לשום כמה היו שווים‬ ‫תשובה‬ ‫בעת הגניבה‪ ,‬אפילו אם הנגנבים היו אנשים מבוגרים שאינם‬ ‫א‪ .‬בנידון השאלה הראשונה‪ :‬עתיקות שגנב ועדיין קיימים‬ ‫מבינים ולא קשורים כלל למסחר בעתיקות‪ ,‬עדין אין בכך כדי‬ ‫ברשותו ‪ -‬עליו להשיב מיד לנגנבים‪ .‬ויכול לעשות זאת בהסתר‬ ‫לבטל את שוויות החפצים שברשותם שנמדד תמיד בכמה‬ ‫מבלי שידעו מיהו הגנב‪.‬‬ ‫כסף ניתן לקבל עבורו במסחר של סוחרי עתיקות‪ ,‬ולכן עליו‬ ‫על עתיקות שגנב ואבדו ממנו ‪ -‬צריך לשלם כפי שמשלמים‬ ‫לשלם לנגנבים סכום זה‪ .‬ואין השומא לפי כמה כסף הפסיד להם‬ ‫עליהם למוכרי עתיקות‪ ,‬בניכוי עשרים אחוז ‪ -‬דמי עמלת התיווך‬ ‫הגנב אם הם היו מוכרים זאת‪ ,‬כי הכלל הוא שבשומת חפצים‬ ‫שנהוג לשלם במסחר הזה‪ .‬שהרי הנגנבים [כמו כל אחד שאינו‬ ‫מסתכלים אך ורק על שוויות החפץ עצמו כפי מחיר השוק‬ ‫אספן או סוחר] לא היו מוכרים חפצים אלו ישירות לאספנים‬ ‫באותו המקום‪ ,‬ולא על פי אורחות חייהם של בעלי החפץ‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬אלא באמצעות מתווכים או "בתי מכירה" שמוכרים‬ ‫השינוי בזמן הזה לגבי שומת חפצים מסוימים‬ ‫עתיקות‪ ,‬נמצא שלעולם לא היו מקבלים הנגנבים עבור עתיקות‬ ‫וכיון שהגנב חיסר מהם חפץ שהיה שווה ממון באותו מקום אצל‬ ‫אלו יותר משמונים אחוז מהסכום ששווים להימכר‪.‬‬ ‫סוחרי העתיקות ‪ -‬שהם נחשבים השוק שלו‪ ,‬לכן עליו לשלם‬ ‫ובזמן הזה שמסחר העתיקות הוא בינלאומי באמצעות התקשורת‬ ‫להם כפי מה שניתן היה לקבל עבורו בארץ ישראל ‪ -‬המקום בו‬ ‫האלקטרונית‪ ,‬כל העולם נחשב כמקום המכירה‪ .‬והיות ויש‬ ‫גנבו‪ .‬אמנם מאחר ובזמן הזה שכיח במסחר העתיקות [והוא הדין‬ ‫כעת מאגר לקוחות גדול יותר‪ ,‬יתכן שהעתיקות שגנב שווים‬ ‫במכירת חפצים נוספים] שמפרסמים את החפצים שמעוניינים‬ ‫יותר כסף‪ ,‬ויש לקחת נתון זה בחשבון ולהתייעץ עם המומחים‬ ‫למכור באמצעות התקשורת האלקטרונית העולמית‪ ,‬נמצא‬ ‫המתעסקים בכך כששמין את שווי העתיקות הגנובים שאבדו‬ ‫שכעת כל העולם נחשב כמקום המכירה‪ ,‬ולכן ישנם סיכויים‬ ‫מהגנב‪1.‬‬ ‫טובים שיתרבו הקונים ויגדל המחיר שישלמו לבסוף עבור‬ ‫ב‪ .‬בנידון השאלה השניה‪ ,‬ישלם הגנב חמשת אלפים שקל כמו‬ ‫העתיקות הללו‪ ,‬ויש לקחת גם נתון זה בחשבון כששמין את‬ ‫שקיבל מאת הקונה‪ ,‬אולם מסכום זה לא ינכה עשרים אחוז דמי‬ ‫שווי הספרים העתיקים שגנב ואיבד‪ ,‬ולהתייעץ עם מומחים‬ ‫תיווך‪2.‬‬ ‫לעילוי נשמת‪ :‬מרת שושנה יפה בת הרב ר' פסח שמשון ע"ה‬ ‫ומשכך אע"פ שגרם לחבירו הנאה ששווה כסף‪ ,‬פטור החבר‬ ‫בתחום זה בכמה אחוזים נראה להם שהיה ניתן לקבל יותר‬ ‫מלשלם לפועל‪.‬‬ ‫עבור עתיקות אלו‪ ,‬מעבר למה ששווים להמכר בארץ ישראל‪.‬‬ ‫לפיכך בנידון השאלה השניה‪ ,‬הרי ודאי שהגנב בשעת מכירת‬ ‫קיזוז דמי התיווך משומת החפצים שנגנבו‬ ‫החפץ הגנוב התכוון לקחת את כל התמורה שיקבל עבורו בלבד‪,‬‬ ‫אמנם מאחר ובמסחר זה מקובל שרוב האנשים שיש להם‬ ‫שהרי לצורך כך גנב את החפץ העתיק‪ ,‬ומעולם לא התכוון‬ ‫חפצים עתיקים‪ ,‬ובפרט אנשים שאינם מבינים בעתיקות ולא‬ ‫להיות מתווך עבור הנגנב במכירת החפץ‪ .‬כך שמסקנת הדברים‪,‬‬ ‫מכירים את האספנים הפזורים ברחבי העולם‪ ,‬מוכרים את‬ ‫שבנידון השאלה הראשונה היות והחפץ אבד מהגנב‪ ,‬והשאלה‬ ‫העתיקות שברשותם באמצעות מתווכים או "בית מכירות"‪,‬‬ ‫היא כמה כסף הפסיד הגנב לנגנב מחמת איבוד ממונו‪ ,‬אנו דנים‬ ‫שגובים ברוב המקרים כעשרים אחוז עבור דמי תיווך‪ .‬הרי שגם‬ ‫שמאחר וגם אם הנגנב היה מוכרו היה נאלץ לשלם דמי תיווך כדי‬ ‫אם הנגנבים היו מוכרים בעצמם את העתיקות‪ ,‬הם היו נעזרים‬ ‫למוכרו‪ ,‬נמצא שההפסד הממוני שהגנב גרם לו מסתכם בשווי‬ ‫במתווכים‪ .‬כך שהיה נשאר להם לבסוף לאחר קיזוז דמי התיווך‬ ‫שמונים אחוז משוויות החפץ שנגנב‪ .‬משא"כ בנידון השאלה‬ ‫רק שמונים אחוז מהמחיר שמשלם הקונה‪ ,‬וא"כ זהו המחיר‬ ‫שהפסיד להם הגנב בנידון דנן‪ ,‬ואותו עליו לשלם‪.‬‬ ‫השניה‪ ,‬קיבל הגנב מהקונה חמשת אלפים שקלים עבור החפץ‬ ‫שגנב‪ .‬נמצא שכל הכסף מוגדר כ ‪" -‬פרתו של הנגנב"‪ .‬אלא‬ ‫רווח מסחורה ששייכת לאדם אחר‬ ‫שכעת רוצה הגנב לקזז את דמי התיווך‪ ,‬מאחר שמכר את חפץ‬ ‫‪ . 2‬במשנה בב"מ (לה‪ :‬וכן פסק ב שרע חו׳מ סי' שז‪ ,‬ה) אומר רבי יוסי‬ ‫הנגנב לאספן העתיקות כמתווך‪ ,‬וביחס לכך טוען הנגנב‪ ,‬היות‬ ‫כלל יסודי "כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו"‪ .‬וביאור‬ ‫שהרמ"א פסק שאם התכוונת למכור את החפץ רק עבור עצמך‬ ‫הדברים‪ ,‬שבכל האופנים שאדם מקבל כסף בתמורה לחפץ‬ ‫ולא עבור בעל החפץ‪ ,‬נחשב אתה "כיורד לשדה של עצמך" הרי‬ ‫ששייך לחבירו‪ ,‬הכסף שקיבל שייך אך ורק לבעל החפץ‪ ,‬שהרי‬ ‫שלא מגיע לך דמי תיווך‪.‬‬ ‫עבור חפץ זה שילמו לו‪ .‬דין זה קיים גם אם הקונה או משלם‬ ‫הכסף לא יודע מי הוא בעליו האמיתיים של החפץ‪ ,‬וחשב שזה‬ ‫אדם אחר‪.‬‬ ‫גנבו אבנים והניחום באמצע הכביש‬ ‫דינו של רבי יוסי נאמר‪ ,‬בין אם היה למוכר החפץ רשות‬ ‫להשתמש בחפץ‪ ,‬כגון ששכרו מבעליו ע"מ להשתמש בו‪ .‬ובין‬ ‫שאלה‬ ‫אם לא היה לו רשות להשתמש עמו‪ ,‬כגון גנב שמכר חפץ שגנב‬ ‫בשכונה מסוימת היו הגנבים פורצים בלילה לרכבים מסחריים‬ ‫לאחר‪ .‬שלמרות שהחפץ נמצא ברשות הגנב‪ ,‬אולם לעולם הוא‬ ‫וגונבים את תכולתם‪ .‬משכך החליטו שני בחורים להתל בהם‪,‬‬ ‫לא ייחשב כחפץ ששייך לו‪ ,‬שגם כשהוא ברשות הגנב נחשב‬ ‫והביאו לשכונה רכב מסחרי גדול ומילאו את תכולתו בעשרות‬ ‫הוא כחפץ ששייך לנגנב בלבד‪ ,‬כדברי רבי יוחנן בב"ק (סח‪:‬‬ ‫ארגזים מלאים באבנים‪ .‬לאחר שסגרו היטב את הארגזים‪,‬‬ ‫שנפסקו בשרע חו׳׳מ סי' שנג‪ ,‬ב)‪ .‬ומשכך גם כשמכרו הגנב‪ ,‬מאחר‬ ‫הדביקו עליהם תמונות של כל מיני סוגי מזון‪ ,‬כדי שיראה כאילו‬ ‫והקונה שילם את כספו עבור החפץ שהיה שייך בזמן מכירתו‬ ‫הארגזים מכילים בתוכם סחורה זו‪ ,‬והחנו את הרכב במקום מרכזי‬ ‫לנגנב‪ ,‬הכסף שקיבל הגנב עבורו צריך להינתן לנגנב‪.‬‬ ‫בשכונה‪ ,‬מבלי לנעול במנעול את דלת התא בו הונחו הארגזים‪.‬‬ ‫לא מקזזים דמי תיווך עבור הגנב‬ ‫ואכן בלילה שלמחרת‪ ,‬באו הגנבים‪ ,‬רוקנו את תכולת המשאית‬ ‫אלא שלכאורה היה מקום לומר‪ ,‬שגם בנידון זה יהיה צריך‬ ‫לשני רכבים שהיו ברשותם ונסעו מחוץ לעיר‪ ,‬כאשר שני‬ ‫להפחית משווי החפץ עשרים אחוז עבור דמי התיווך אותם‬ ‫הבחורים עוקבים אחריהם ונוסעים במכונית פרטית בעקבותם‪.‬‬ ‫יקבל הגנב שמכר את החפץ‪ ,‬ובמקום שהגנב ישלם לנגנב‬ ‫כשהגיעו הגנבים למקום המסתור שלהם ופרקו את הסחורה‪,‬‬ ‫חמשת אלפים שקל‪ ,‬ישלם רק ארבעת אלפים שקל‪ .‬שהרי‬ ‫גילו לתדהמתם את העורמה שעשו להם‪ ,‬ומרוב כעס החליטו‬ ‫הנגנב מודה שהוא לא היה יכול למוכרו לאספן העתיקות ללא‬ ‫לשוב לשכונה ולשפוך את תכולת האבנים על כבישי השכונה‬ ‫תיווך‪ ,‬וגם לדבריו היה מקבל לבסוף על החפץ רק ארבעת‬ ‫ועל המדרכות‪.‬‬ ‫אלפים שקל‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר תושבי השכונה לא יכלו ליסוע ברכביהם‪ ,‬והזמינו‬ ‫אולם לענ"ד ישנו הבדל מהותי בין השאלה הראשונה לשניה;‬ ‫כתוב ברמ"א (חו׳מ סי' רסד‪ ,‬ד) שפועל או כל אדם אחר שעושה‬ ‫קבלן פרטי בכדי לפנות במהירות את האבנים‪ ,‬כאשר עלות‬ ‫מלאכה שנהוג לשלם עבורה כסף‪ ,‬הנהנה מכך חייב לשלם לו‬ ‫הפינוי הסתכמה באלפיים שקל‪.‬‬ ‫עבור עבודתו מדין "יורד לשדה חבירו" (המבוארבב׳׳מ קא‪ .).‬אמנם‬ ‫האם שני הבחורים שהיתלו בגנבים חייבים לשלם את הסכום‬ ‫חיוב זה קיים רק כאשר הפועל התכוון לעשות את עבודתו‬ ‫הנזה‪ ,‬כי למעשה האבנים שלהם נהפכו ל"בור ברשות הרבים"?‬ ‫עבור חבירו תמורת שכר‪ ,‬באופן שלא יוכל מקבל ההנאה לומר‬ ‫עשית לי זאת בחינם בטובה‪ .‬ואפילו אם הפועל עשה את‬ ‫תשובה‬ ‫עבודתו גם לצורכו וגם לצורך חבירו ‪ -‬יקבל מחצית מהשכר‬ ‫א‪ .‬הבחורים פטורים גם בדיני שמים מלשלם עבור עלות הפינוי‪.‬‬ ‫המקובל‪ .‬ואם ברור לנו שעשה את עבודתו רק עבור עצמו ולא‬ ‫ב‪ .‬אם הגנבים יחזרו בתשובה‪ ,‬הם יצטרכו לשלם אלפיים שקל‬ ‫עבור חבירו ‪ -‬לא מגיע לו כל שכר‪ ,‬ואינו נחשב בגדר "יורד"‬ ‫למי ששילם עבור פינויים מהכביש‪.‬‬ ‫המשביח את נכסי חבירו‪ ,‬אלא מוגדר "כיורד לשדה של עצמו"‪,‬‬ ‫מעלת עשיית פשרה‪ ,‬וההנהגה לפנים משורת הדין‬ ‫מקורות‬ ‫כתוב בפ' שופטים (טז‪ ,‬כ) "צדק‪ ,‬צדק תרדוף" ולמדה הגמ'‬ ‫הגדרת האבנים כשהיו ברכב המסחרי‬ ‫בסנהדרין (לב‪ ):‬מכפל המילים "צדק‪ ,‬צדק" שמצווה על הדיינים‬ ‫תחילה נגדיר את מהות האבנים כשהיו ברכב המסחרי לפני‬ ‫לעשות דין בין בעלי הדין‪ .‬וכמו כן גם בית הדין‪ ,‬וגם בעלי הדין‬ ‫הגניבה‪ .‬במצב שבו היו ברכב ‪ -‬הם לא נחשבים תקלה או בור‪,‬‬ ‫נצטוו לפשר ביניהם‪ ,‬וכפי שדרשה הגמ' (סנהדרין ו‪ ):‬על הפסוק‬ ‫מאחר והם שמורים בתוך הרכב‪ ,‬במקום שלא עוברים שם אנשים‪.‬‬ ‫"משפט שלום שפטו בשעריכם"‪ .‬ובפרט נצרך הדבר כאשר‬ ‫כמו כן הבחורים שהניחו אותם במכונית ‪ -‬הפקירו אותם מראש‪,‬‬ ‫הטענות וההוכחות של כל צד מהמתדיינים אינן ברורות דיין‬ ‫כי הרי הם לא שווים מאומה‪ ,‬ומבחינתם כל אחד יכול לקחת‬ ‫בכדי להכריע את הדין על פיהן‪ .‬והנסיון הוכיח‪ ,‬שכשמפשרים‬ ‫אותם‪ ,‬ולא יחשב הדבר כגניבת ממונם‪ .‬כי כאמור אין לאבנים‬ ‫שוכך הריב האישי בין הצדדים ומתרבה השלום‪ ,‬ולפחות נמנעת‬ ‫אלו כל שוויות ממונית‪ .‬נמצא שהבחורים לא הביאו ולא יצרו‬ ‫המחלוקת‪ .‬מאחר ושני הצדדים יוצאים בהרגשה שהם לא‬ ‫תקלה ברה"ר מאחר והאבנים הללו הונחו במקום משתמר שאינו‬ ‫הפסידו לשני‪ ,‬ואפילו עוד הצדיקו אותם בחלק מטענותיהם‪.‬‬ ‫מזיק‪ .‬ולכן ההפקר נעשה בהיתר‪ ,‬ולא נחשב כאדם שהפקיר בורו‬ ‫וברוב המקרים הפשרה בביה"ד אינה נובעת מחמת חוסר ידיעת‬ ‫שחפר באיסור ברה"ר‪ ,‬שאז ההפקר לאחר חפירתו ‪ -‬לא מועיל‪,‬‬ ‫הדיינים את ההלכות‪ ,‬אלא אדרבה דווקא מההיבט החיובי‪,‬‬ ‫והחופר נחשב עדיין בעל הבור‪.‬‬ ‫כדי להרבות שלום ואחוה בין המתדיינים‪ ,‬דהיינו ‪ -‬לטובתם‪.‬‬ ‫אלו שיצרו בור מאבנים שהיו ברשותם‪ ,‬והיו צריכים לזורקם‬ ‫ובפרט שכאמור לעיל במקרים רבים ישנו חוסר ממשי בטענות‬ ‫במקום שלא יוצרים תקלה‪ .‬ונידון דנן הוא כל שכן ממה שמבואר‬ ‫ובראיות המתדיינים‪ ,‬באופן שדבריהם הינם בגדר טענות‬ ‫בגמ' ב"ק (כט‪ ):‬לגבי גלל שהונח בפשיעה‪.‬‬ ‫"שמא" ולא "ברי"‪ ,‬שודאי שלכתחילה ראוי שהצדדים יגיעו‬ ‫ביניהם לפשרה בהסכמה מבלי שיצטרכו להתדיין בביה"ד‪,‬‬ ‫מי נחשב בעל התקלה‬ ‫אולם כשלא ניתן הדבר להעשות‪ ,‬יפנו לביה"ד שיישב ביניהם‬ ‫וממילא הגנבים כשלקחו את האבנים לרשותם‪ ,‬נעשו מעתה‬ ‫את ההדורים‪.‬‬ ‫הבעלים לשמור עליהם שלא יזיקו‪ .‬ולכן כשהניחו אותם אח"כ‬ ‫הנוהג לפנים משורת הדין עם חבירו‬ ‫ברה"ר ‪ -‬הם אלו שיצרו בור מאבנים שהיו ברשותם‪ ,‬והיו צריכים‬ ‫‪ -‬מתנהגים עמו כך בשמים‬ ‫לזורקם במקום שלא יוצרים תקלה‪ .‬ונידון דנן הוא כל שכן ממה‬ ‫בנוסף למעלת הפשרה‪ ,‬מצאנו בחז"ל‪ ,‬שקיימת הנהגה מיוחדת‬ ‫שמבואר בגמ' ב"ק (כט‪ ):‬לגבי גלל שהונח בפשיעה ברה"ר ע"י‬ ‫בשמים שקיימת גם בימינו‪ ,‬ועם כל יהודי באשר הוא‪ ,‬שבוחר‬ ‫בעליו שניתן להתקל בו ולהנזק‪ ,‬ולמרות זאת אם לאחר מכן הגיע‬ ‫להתנהג לפנים משורת הדין‪ .‬שהנוהג כך ‪ -‬זוכה שגם משמים‬ ‫אדם אחר לרה"ר והגביה את הגלל‪ ,‬אפילו אם הגביהו רק טפח‬ ‫נוהגים עמו לטובה ולפנים משורת הדין‪ ,‬וזוכה לישועות שלא‬ ‫כדי לזכות בו או שהגביהו שלושה טפחים‪ ,‬אז למרות שהמגביה‬ ‫מגיעות לו על פי הדין‪ ,‬ולא על פי המזל שנולד עמו‪ .‬ואפילו אם‬ ‫לא התכוון לזכות בגלל‪ ,‬בכל זאת ע"י מעשיו הוא נעשה מעתה‬ ‫אינו נחשב צדיק גדול‪ ,‬ביחס לקיום המצוות שבין אדם למקום‪.‬‬ ‫"בעל הבור" היחידי‪ ,‬ואילו הראשון שהניחו בפשיעה ברה"ר‪,‬‬ ‫ונביא להלן בס"ד מספר דוגמאות לכך‪ ,‬ומהם יבין כל בר דעת‬ ‫פקע ממנו כל שייכות לבור זה‪ .‬ומכאן ואילך חייב השני בלבד על‬ ‫מהי הדרך הראויה להתנהג כשיקלע למצבים כאלו‪ .‬וכל שכן מי‬ ‫נזקי הבור‪ ,‬והראשון שהניחו פטור על הנזק שנגרם מחמת הגלל‬ ‫שזקוק לישועות בכל הקשור לבני‪ ,‬חיי‪ ,‬ומזוני ‪ -‬שעליו להשכיל‬ ‫אפילו בדיני שמים‪ ,‬למרות שהוא זה שהביאו בתחילה לרה"ר‪.‬‬ ‫ולהבין שאם רוצה שייענו לבקשותיו וינהגו עמו משמים לפנים‬ ‫וכל שכן בנידון דנן‪ ,‬ששני הבחורים לא יצרו מעולם את האבנים‬ ‫משורת הדין‪ ,‬ראשית עליו לנהוג כך עם בריאותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫כבור ברה"ר‪ ,‬והגנבים ששפכו את האבנים ברה"ר הם אלו שעשו‬ ‫כאן תקלה‪ ,‬וממילא רק הם נחשבים "בעל הבור"‪ ,‬ועליהם מוטל‬ ‫הצלת חיי היהודים בתקופת חורבן הבית הראשון‬ ‫החיוב לסלק מרה"ר את התקלה שעשו‪ ,‬או בעצמם או לשלם‬ ‫א‪ .‬כתוב במגילת איכה (ד‪ ,‬ו) "ויגדל עוון עמי ‪ -‬מחטאת סדום"‪.‬‬ ‫את עלות הפועלים‪ .‬וכמו כן מי שינזק מחמת בורם ‪ -‬הם בלבד‬ ‫ושואלת על כך הגמ' בסנהדרין (קד‪ ,):‬שאם בני ישראל שחיו‬ ‫חייבים לשלם לו את נזקו‪.‬‬ ‫בזמן חורבן הבית הראשון חטאו באופן כל כך חמור‪ ,‬יותר‬ ‫ולכן אם הם יזכו ויחזרו בתשובה‪ ,‬עליהם יהיה לשלם את אלפיים‬ ‫מאשר חטאי אנשי סדום‪ ,‬למה חלקם נשארו בחיים וגלו לבבל‪,‬‬ ‫השקל שעלה כדי לסלק את תקלתם מרה"ר‪.‬‬ ‫ולא נענשו במיתה ובהפיכת כל ירושלים לתל חרבות‪ ,‬כמו‬ ‫שנעשה לאנשי סדום‪ ,‬ולמה נשא להם הקב"ה פנים‪ ,‬לפנים‬ ‫משורת הדין?‬ ‫מסרים ורעיונות לפרשת השבוע‬ ‫ותירץ על כך רבא בשם ר' יוחנן‪ ,‬שהיתה לאנשי ירושלים מעלת‬ ‫רחמנות שלא היתה קיימת בסדום והיא ‪ -‬שבסדום לא נתנו‬ ‫"והלכת בדרכיו״‬ ‫צדקה ואוכל לאף עני ונזקק ‪ -‬למרות שהיו משופעים בכסף‬ ‫רב‪ .‬ואילו בירושלים כתוב באיכה (ד‪ ,‬א) "ידי נשים רחמניות‬ ‫כתוב בפ' נצבים (ל‪ ,‬טז) שישנו ציווי "לאהבה את ה' אלוקיך ‪-‬‬ ‫בישלו ילדיהן ‪ -‬היו לברות למו"‪ .‬כלומר‪ ,‬גם בעת הרעב הגדול‬ ‫ללכת בדרכיו"‪ .‬ואמרו חז"ל שהכוונה היא‪ ,‬שכשם שה' ית"ש‬ ‫שלא היה לאף אחד מה לאכול‪ ,‬ובמקרה זה ברור שאין שום‬ ‫רחום וחנון ונוהג עם בני אדם לפנים משורת הדין ‪ -‬כך אנו‬ ‫חיוב על אף אדם לתת לחברו ממעט האוכל שנותר לו כדי‬ ‫צריכים לנהוג עם זולתנו‪ ,‬ואפילו באותם המקרים שלדעתנו אנו‬ ‫לחיות באותו היום‪ ,‬למרות זאת היו הנשים שם מבשלות את‬ ‫צודקים‪ .‬וכדי לקרב את הדברים באופן מעשי נתחיל עם השלב‬ ‫בשר ילדיהן שמתו‪ ,‬וקוראות לשכנות שלהן שיבואו לאכול עמן‬ ‫הראשון שמתבטא בעשיית פשרה‪.‬‬ ‫ההוראה המעשית שנלמדת מהגמרות שהובאו‬ ‫מבשר זה ‪ -‬כדי שגם הן יחזיקו מעמד בחיים זמן נוסף‪ ,‬וזאת‬ ‫נמצאנו למדים מהגמרות שהובאו‪ ,‬שאפילו שישנם מקרים רבים‬ ‫למרות שידעו שע"י כך יגרע מהן אוכל שהיה הכרחי עבורן כדי‬ ‫שעל פי גדרי הלכות צדקה המבוארות בשו"ע אותו אדם פטור‬ ‫להישאר בחיים זמן נוסף‪.‬‬ ‫מלתת צדקה או עכ"פ מעבר לסכום מועט‪ .‬וכל שכן באותם‬ ‫והרחמנות הזאת שהיתה מהולה בטרגדיה הנוראית של אכילת‬ ‫המקרים שנתן כבר מעשר או אפילו חומש מהרווחים שלו‪ ,‬שאין‬ ‫בשר ילדיהן ‪ -‬היא למעשה מה שהצילה את חייהן ‪ -‬למרות‬ ‫ספק שעל פי ההלכה כל אותם שדחוקים בממונם ‪ -‬פטורים‬ ‫שהיו חייבות מיתה על שאר העבירות החמורות שעשו‪ ,‬שהיו‬ ‫מלתת צדקה נוספת או עכ"פ לא יותר משקלים בודדים‪ ,‬ובודאי‬ ‫בחומרתן גדולות מהעבירות שעשו אנשי סדום‪ .‬כמו כן בזכות‬ ‫שלא יתבעו בשמים כל מי שנוהג כראוי לפי ההלכות המובארות‬ ‫רחמנותן של נשים אלו‪ ,‬שהיתה לפנים משורת הדין‪ ,‬הן גרמו‬ ‫בשו"ע‪ .‬וכן ודאי שיקבל על כך שכר רב‪ ,‬הן בעולם הזה‪ ,‬והן‬ ‫גם לשינוי גזר הדין לטובה ‪ -‬עבור כל אנשי ירושלים הנותרים‬ ‫בעולם הבא ‪ -‬ואשרי חלקו שזכה לכך‪.‬‬ ‫שישארו בחיים‪ ,‬ושיגלו במקום זה לבבל‪ .‬ומגולים אלו הוקם‬ ‫לאחר שבעים שנה בית המקדש השני‪ ,‬שהתקיים ארבע מאות‬ ‫אולם לימדונו חז"ל כלל יסודי שמי שמתנהג לפנים משורת‬ ‫ועשרים שנה‪ ,‬ובזכותן שוקם מחדש כל הישוב בארץ ישראל‪,‬‬ ‫הדין‪ ,‬ובפרט כלפי הזקוק לעזרתו בין אם זה בעזרה בכסף או‬ ‫ועם ישראל נבנה מחדש‪.‬‬ ‫שטורח בגופו לעזור לזולת למרות הקושי ושאינו מחויב בכך‬ ‫או שמקיים מיוזמתו גמ"ח קבוע כפי האפשרויות שלו‪ ,‬עבור‬ ‫מכאן אנו לומדים‪ ,‬שהנוהג בחסד וברחמים עם זולתו ‪ -‬למרות‬ ‫הדברים שנצרכים לציבור באותו מקום וכיו"ב‪ ,‬וזאת למרות‬ ‫שאינו חייב ע"פ ההלכה בכך‪ ,‬אפילו שאינו צדיק גדול לגבי‬ ‫הטירחא שיש לו בגלל זה‪ ,‬טרדת האנשים‪ ,‬וכפיות טובה הרבה‬ ‫קיום שאר המצוות‪ ,‬בכל זאת ינהגו עמו בשמים בעולם הזה‬ ‫ובפרט ממי שהטיב לו במיוחד‪ ,‬ועוד סובל מחמת כך‪ .‬במקרים‬ ‫גם כן לפנים משורת הדין ‪ -‬ויזכה לשפע טובה וברכה מעבר‬ ‫רבים יזכה מחמת כך שגם בשמים ינהגו עמו לפנים משורת הדין‪,‬‬ ‫למה שמגיע לו‪ .‬אע"פ שאם לא יעשה תשובה על חטאיו‪ ,‬ודאי‬ ‫וישתנה לטובה גזר דינו ושל בני משפחתו ממה שנקבע להם בעת‬ ‫שידונו עמו על כך בעולם הבא‪.‬‬ ‫לידתם‪ .‬ולכן נכתבו בגמ' מקרים אלו [ועוד רבים]‪ ,‬כדי להורות‬ ‫סיבת הוספת עשרים ושתים שנה לחיי בנימין הצדיק‬ ‫לכל הדורות הלכה למעשה ‪ -‬שישנה הנהגה שונה בשמים‪ ,‬למי‬ ‫ב‪ .‬נאמר בגמ' ב"ב (יא‪ ).‬לגבי בנימין הצדיק‪ ,‬שחי בתקופת‬ ‫שנוהג לעשות לפנים משורת הדין עם הזולת‪ .‬ובפרט מסוגל‬ ‫התנאים הקדושים בארץ ישראל‪ ,‬והיה גבאי צדקה‪ .‬ובשנה‬ ‫הדבר ביותר ‪ -‬כשזקוקים לישועה בכל הקשור לבני‪ ,‬חיי‪ ,‬ומזוני‪.‬‬ ‫מסוימת שהיתה בה בצורת ולא היה מה לאכול‪ ,‬פנתה אליו‬ ‫אמנם נוסיף שודאי טוב שהנוהג כך‪ ,‬יצרף להנהגתו גם תפילה‬ ‫אשה שגידלה לבדה את שבעת ילדיה‪ ,‬וביקשה ממנו צדקה‬ ‫ובקשה מיוחדת לקב"ה‪ ,‬שינהגו עמו בשמים לפנים משורת‬ ‫בגלל היותם רעבים ללחם‪ .‬ונשבע לה בנימין הצדיק‪ ,‬שאין שום‬ ‫הדין‪ ,‬ויוושע מאוצר מתנת חינם שנמצא בשמים‪.‬‬ ‫כסף בקופת הצדקה‪ .‬ולאחר שאמרה לו‪ ,‬שבמצב הזה בימים‬ ‫וכעין זה מפורסם ברבים הוראתו של אחד מגדולי פוסקי דורינו‬ ‫הקרובים היא וכל שבעת ילדיה ימותו מרעב ‪ -‬פרנסה בנימין‬ ‫זצ"ל שיעץ לאנשים שלא נפקדו בילדים‪ ,‬לעשות מעשי חסד‬ ‫הצדיק מהמעט שהיה ברשותו‪ ,‬מלחמו ומכספו הפרטי‪ ,‬כדי‬ ‫לפנים משורת הדין‪ ,‬ובפרט בעזרה לחולים ומשפחותיהם‬ ‫שיוכלו לשרוד בחיים עד שהמצב ישתפר‪.‬‬ ‫והמסתעף מכך‪ .‬ואכן חלק מהאנשים שעשו כך נושעו ונפקדו‪.‬‬ ‫והנה ברור שעל פי הדין ‪ -‬בנימין הצדיק היה פטור מלעשות‬ ‫אמנם צריך להדגיש‪ ,‬שישנם גם מקרים שלמרות הכל לא נושעו‪,‬‬ ‫כך‪ .‬כי חייו וחיי משפחתו‪ ,‬שהינו מחויב מהתורה ומדרבנן לזון‬ ‫ואין אנו יודעים חשבונות שמים‪ .‬אע"פ שודאי שגם אלו יקבלו‬ ‫אותם ‪ -‬קודמים לאחרים‪ .‬ובפרט שבנימין היה גם כן עני ודל‬ ‫שכר רב על מעשיהם‪ ,‬מעבר למה שהיו מקבלים לולא מעשי‬ ‫בממונו‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬לפנים משורת הדין‪ ,‬חלק עמהם את‬ ‫החסד שעשו לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫פרוסות הלחם המועטות שהיו ברשותו‪ .‬ובזכות מעשה נאצל‬ ‫זה כתוב שם בגמ'‪ ,‬שכשהגיע זמנו למות ‪ -‬כפי שנגזר עליו‬ ‫מעלת הנהגת לפנים משורת הדין ‪ -‬בכל ענפי החיים‬ ‫בעת לידתו‪ ,‬סנגרו עליו מלאכי השרת‪ ,‬שיאריכו את ימיו לפנים‬ ‫ומהראוי להוסיף‪ ,‬שההנהגה של לפנים משורת הדין אינה‬ ‫משורת הדין‪ ,‬כפי שגם הוא נהג לפנים משורת הדין כשהחיה‬ ‫מתבטאת רק בעזרה כספית או גופנית לזולת‪ ,‬אלא גם בויתור‬ ‫מפרוסת לחמו הדלה את האשה ושבעת ילדיה‪ .‬ואכן בקשתם‬ ‫לשכן שרוצה לבנות ‪ -‬למרות שנגרם לו נזק מסוים מחמת כך‪,‬‬ ‫התקבלה‪ ,‬והוסיפו לו עוד עשרים ושנים שנה לחיות [וע"ש‬ ‫ועל פי הדין אינו חייב לוותר‪ .‬או במקרים שונים ששכיחים בחיינו‬ ‫במפרשים‪ ,‬למה דווקא מספר שנים זה]‪.‬‬ ‫כמו בכיבודים בבהכנ"ס או בשמחות‪ ,‬בקדימות להתפלל כשליח‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬שלמרות צדקתו הגדולה‪ ,‬וזכות לימוד התורה‬ ‫ציבור כשיש לו חיוב‪ ,‬ואע"פ שעל פי הדין הוא קודם‪ .‬או ויתור‬ ‫שלמד התנא הגדול רבי בנימין‪ ,‬עדיין לא הספיקו זכויות אלו‬ ‫במקום עבודתו לזולתו וכדו'‪ .‬שבכל אותם המקרים וכיוצ"ב‪,‬‬ ‫שינהגו עמו בעולם הזה לפנים משורת הדין‪ ,‬אע"פ שודאי‬ ‫הנוהגים בעין יפה ומוותרים לזולת למרות שאינם חייבים בכך‬ ‫בעולם האמת יקבל שכר רב על מעשים טובים אלו‪ .‬ורק בגלל‬ ‫‪ -‬זוכים בזכות זה במקרים רבים‪ ,‬לראות אח"כ סייעתא דשמיא‬ ‫אותו מעשה צדקה‪ ,‬שהיה פטור מלעשותו על פי הדין‪ ,‬ובכל‬ ‫מיוחדת באופנים שונים שנעשה עמם ועם בני ביתם‪ ,‬בצורות‬ ‫זאת דחק את עצמו ופרנס שמונה נפשות מלחמו הדל לפנים‬ ‫ובמקרים שונים שלא היו מובנים מאליהם‪ ,‬ואפילו אם אינם‬ ‫משורת הדין ‪ -‬זכה שבאופן הזה ינהגו גם עמו‪ ,‬וישנו לטובה‬ ‫נמנים על גדולי צדיקי הדור‪.‬‬ ‫את גזר דינו‪.‬‬ ‫העלון יוצא לע״נ‪ :‬הריר חיים יצחק דל בהר״ר צבי הי״ד‪ ,‬ומרת נחמה בת הריר יחיאל הלוי ‪y‬״‪n‬‬ ‫‪rav5869690@gmail.com‬‬ ‫‪ nfap y>o!5fopv 'orJpe /"5fl 153-2-5869690 opvf*nff> /!Jin 'j'jtn ntojfo nlfef/ay‬מ‪«/6‬מ‪!0! .‬‬ ‫ר־גיקוני עידובין‬ ‫‪I‬‬ ‫וזלנתיות‬ ‫גליון שאלות הלכתיות‬ ‫עיון ן שימוש ן כעירות‬ ‫‪I‬‬ ‫המתחדשות מידי«נ‪1‬ע כנדיקת העידוגים‬ ‫׳מתהעידוגיפהעומנתיים‬ ‫ואפשר אפילו לשבת תחתיו(סי תרל״ב ס״א)‪ .‬בסוכה זו הוא ראה שהקורות‬ ‫האם לעעווח טוכה הוא דבד פעווט או עוצדיך לטואול דג‬ ‫אינן רחבות‪ ,‬אבל קורה אחת שנמצאת לרוחב הקורות היתה יותר רחבה‪,‬‬ ‫בימים אלו נפתחים שיעורי הסוכה החדשים‪ ,‬עם מאות אברכים כ״י‬ ‫וחשש שתחתיה יהיה פסול‪ .‬הוא הזמין נציג שיבדוק את הסוכה‪ ,‬והנציג מדד‬ ‫שבאים ללמוד הלכה למעשה במצווה החשובה הנוהגת כל שבעת ימי החג‪,‬‬ ‫וראה שבאמת הקורה הזו רחבה ‪64‬‬ ‫כל היום וכל הלילה‪ ,‬מהתורה גם בזמן הזה‪ ,‬ויש בה הרבה מאוד הלכות‬ ‫‪0‬״מ‪ ,‬יותר מדי טפחים‪ ,‬והיא פוסלת את‬ ‫מורכבות שצריך לדעת אותם על בוריין כדי לעשות נכון‪ ,‬והם אינן ידועות‬ ‫השטח שתחתיה וכך נפסל לו שליש‬ ‫רוב הציבור חושב שלעשות סוכה זה דבר פשוט מאוד‪ ,‬שכל אחד יודע‬ ‫מהמקום של הסוכה‪.‬‬ ‫לעשות אותו‪ ,‬ואפילו שלא למד את ההלכות במשנ״ב‪ ,‬כי הוא רואה מה‬ ‫אלא שהנציג אמר לו‪ ,‬שכאשר יש‬ ‫עושים אחרים‪.‬‬ ‫קורה ברוחב ד׳ טפחים לאורך כל‬ ‫אבל זו טעות גדולה‪ ,‬כי הלכות סוכה הם הלכות מורכבות מאוד‪ ,‬ואפילו‬ ‫הסוכה‪ ,‬היא מחלקת אותה לשנים‪ ,‬וכל‬ ‫במצות לולב ואתרוג שאין הרבה הלכות בכל זאת אנשים בודקים שוב ושוב‪,‬‬ ‫צד צריך שיעור סוכה לבד וגי דפנות‬ ‫ועומדים בתור לרב לשאול על הכשרות כי אינם בטוחים וסמוכים על‬ ‫לבד כמבואר בשו׳׳ע שם‪ .‬והנה בסוכה‬ ‫הבנתם‪ ,‬ובכל מקום מוסיפים עשרות רבנים כדי לתת מענה לאלפי‬ ‫זו הקורה היתה באמצע‪ ,‬ואחריה היה ‪0 44‬״מ מקום לסכך כשר‪ ,‬אבל בזה‬ ‫השואלים‪ ,‬ק׳׳ו בהלכות סוכה שיש הרבה פרטים ותנאים מתי אי אפשר‬ ‫פחות מזי טפחים‪ ,‬וא״כ גם כל החלק הזה נפסל‪ .‬יוצא בינתיים שנפסל רוחב‬ ‫לעשות לבוד או צורת הפתח‪ ,‬ובמה מועיל דופן עקומה ומתי לא‪ ,‬ומה הדין‬ ‫‪0 110‬״מ לכל אורך הסוכה‪.‬‬ ‫מחיצות של סורגים‪ ,‬או בד מתוח‪ ,‬ויש הרבה טעויות שאנשים לא שואלים‬ ‫הקודוח ‪5‬םלו אח כל הסוכה עד©־לא נעואד מקום אחד כעוד‬ ‫עליהם כלל‪ .‬וכן כאשר עושים סוכות בבתים ובמרפסות‪ ,‬יש כ״כ הרבה‬ ‫לא די היה בזה‪ ,‬אלא שהנציג המשיך למדוד האם הקורות הדקות אינן‬ ‫מגבלות בקירות ובפתחים‪ ,‬שיש הרבה מקרים שהבודקים של המוקד הגיעו‬ ‫פוסלות את השאר‪ ,‬והנה הקורות אכן צרות כעשרים ‪0‬״מ‪ ,‬אבל חלקן מגיעות‬ ‫לסוכה ואמרו לו אין לן דפנות כשרות ואין סוף לדוגמאות הרי שבדברים‬ ‫ל‪ 24‬ס”מ‪ ,‬בגלל ציפוי הטיח שעשו עליהם‪ .‬ומ”מ זה לא פוסל את השטח‬ ‫אלו באמת צריך לשאול תג ואם אי אפשר להביא את הסוכה אל הרב‪ ,‬צריך‬ ‫שתחתיהן‪ ,‬כי כתב השו׳׳ע (שם) שסכך פסול פוסל רק בד טפחים‪ ,‬אבל‬ ‫להביא את הרב אל הסוכה‬ ‫פחות מד כשר וישנים תחתיו‪ .‬אמנם המשנ״ב(סק׳׳ד) כותב שלכתחילה יש‬ ‫נזופה ע״י לבוד ומנזה נפטוך אץ גה טויעוד כהלכה‬ ‫להחמיר את דעת הראב׳ד שלא לשבת תחת ג־ טפחים ג”כ‪ ,‬בכל זאת‬ ‫דוגמא אחת שסיפר אחד מהבודקים בסניף ירושלים‪ ,‬שבחג שעבר הוא‬ ‫הפוסקים נוקטים שזו חומרא ואינו פוסל מעיקר הדין‪ .‬אבל לאחר מדידה‬ ‫מיהר לאוטובוס‪ ,‬ובדרכו ברחוב ראה סוכה נחלים‪ ,‬שהבד מתנדנד מאוד ואינו‬ ‫מכל הכיוונים מתברר שיש מעל הסוכה שלש קומות עם קורות‪ ,‬והקורות‬ ‫כשר למחיצה [כדעת המג״א והמשנ״ב ושאר פוסקים‪ ,‬דלא כחזו׳׳א]‪ ,‬והוסיפו‬ ‫אינן מקבילות אחת מעל השניה‪ ,‬אלא יש סטיה שאחת משוכה לצד‬ ‫שם פסים מברזל או מרצועות שיש לבוד ביניהם לכל אורך כל הסוכה‪ ,‬אבל‬ ‫מהאחרת שתחתיה‪ ,‬ויוצא שבסה״כ יש רצף של ‪ 35‬ס׳׳מ מהסוכה שהוא תחת‬ ‫נראה לו משהו מוזר ברווח ביניהם‪ .‬מכיון שלא היה לו זמן להתעכב למדוד‪,‬‬ ‫בטון‪ .‬הפוסל שוב את הקטע של הסוכה‬ ‫הוא התקשר לנציג אחר שגר באותו אזור‪ ,‬שילך לסוכה פלונית ברחוב‪,‬‬ ‫שתחתיהם‪ ,‬וגם מחלק בין החלקים‪,‬‬ ‫ויבדוק שהיא כשרה‪ .‬הלך הנציג וגילה שאכן יש בה בעיה‪ ,‬הרווח שבין הפסים‬ ‫ובסופו של דבר אין בכל הסוכה מקום‬ ‫הוא ‪ 24‬ס״מ‪ ,‬כלומר אין לבוד לפי שיעור רח״נ‪ ,‬ואין לו דופן של סוכה‪ .‬אך‬ ‫אחד עם ז על ד טפחים כשרים!‬ ‫עדיין הוא הסתפק אולי הוא סומך על שיעור חזו׳׳א שלבוד הוא עד כ‪”0 28‬מ‬ ‫הדבר הנורא שהתברר‪ ,‬שזה לא רק‬ ‫ולשיעור חזו׳׳א יש דופן‪ .‬הוא מדד את גובה הכללי של כל הפסים‪ ,‬והוא‬ ‫סוכה אחת אלא מודל של כל‬ ‫בסה״כ ‪0 90‬׳’מ‪ ,‬כלומר אין גובה י טפחים לשיעור חזו׳׳א‪ .‬זאת אומרת שממה‬ ‫הפרויקט‪ ,‬ארבעה בנינים חדשים של‬ ‫נפשך הסוכה פסולה‪ ,‬והמשפחה לא מקיימת מצות סוכה‪.‬‬ ‫אנשים שכעת נכנסים לדירות ואין להם‬ ‫הדבר הזה מצוי כ” כ שזו הזדמנות כאן לפרסם אותה‪ ,‬יש הרבה סוכות‬ ‫סוכה כלל! מלבד הקומות העליונות‬ ‫שהפסים המיוצרים בהם אינם קרובים בשיעור לבוד לשיעור רח״נ‪ ,‬ובודאי‬ ‫שאין עליהם קורות‪ ,‬יש עשרות דירות שהסוכה פסולה‪ .‬ומי יודע אם יהיה‬ ‫שאין להקל לשבת בסוכה הפסולה לאחד מהשיעורים המקובלים‪ .‬ובפרט‬ ‫שייך להוריד את הקורות שיתכן שמשים גם לחיזוק יציבות הבניה‪.‬‬ ‫שיש כאלה שמתקלקל משהו בחיבור הפסים‪ ,‬ואז מחברים לבד את הפס‬ ‫לגלוח אח הפטול בטוכה הוא המעשה הטוב‬ ‫במיקום שאינו מדויק ואין לבוד‪ ,‬והסוכה פסולת‬ ‫הנציג של המוקד היה נסער מאוד‪ ,‬לחשוב על כך שעשרות אנשים נותרו‬ ‫בנוסף יש לציין ולהדגיש שבשיעורי הסוכה אנו לומדים‪ ,‬שגם אם יש לבוד‬ ‫ללא סוכה כשרה‪ ,‬ויצטרכו לרדת לרחוב ולחפש מקום להעמיד סוכה‪ ,‬אם‬ ‫בין הפסים‪ ,‬אינו כשר לכל הדעות כיון שזו מחיצת ״ערב בלי שתי׳׳‪ ,‬ועי‬ ‫נותר שם מקום לכולם‪ .‬איזה צער גדול הוא מגלה להם כעת מצד שני‬ ‫במשנה ברורה(סי תד׳ל סק״ז) שזה לא מועיל בדי שתיים כהלכתן‪ ,‬ואכמ׳׳ל‪.‬‬ ‫אמרנו לו תראה איזה דבר טוב אתה עשית להם‪ ,‬שגילית להם שלא ישבו‬ ‫והראוי הוא לעשות את הדפנות ע״י רשת שיש בה גם שתי וגם ערב‪ ,‬וכך‬ ‫תחת םכך שאינו סוכה ויבטלו ח׳׳ו מצוה מהתורה‪.‬‬ ‫המציאו בשנים האחרונות שמוכרים סוכות ירושלים עם רשת וזה הרבה‬ ‫ושוב אנו רואים כמה חשוב לבדוק את כשרות הסוכה‪ ,‬ולהביא מומחה‬ ‫יותר מהודר גם מהצד ההלכתי של המחלוקת בשתי בלי ערב‪ ,,‬וגם שלא‬ ‫שיודע לשים לב לבעיות המצויות‪ ,‬כפי שמלמדים בשיעורי הסוכות ובהדרכת‬ ‫יהיה תקלה ברווח שבין הפסים‪.‬‬ ‫הבודקים‪ ,‬כי אמנם יש סוכות כשרות בתכלית‪ ,‬אבל ביותר ממחצית‬ ‫עניינים החדשים עועוים קודוח בטון מעל אויד הסוכה‬ ‫מהסוכות יש דברים שצריכים שימת לב‪ ,‬להוסיף בדפנות‪ ,‬או שלא לשבת‬ ‫דבר נוסף שהתגלה בשבוע האחרון ע׳׳י הנציג של המוקד בעיר עפולה‪.‬‬ ‫תחת חלק מסוים‪ .‬לכן כדאי וראוי לכל אדם להזמין בודק מומחה לסוכתו‪.‬‬ ‫אחד התושבים שנכנס לאחרונה לדירה החדשה בפרויקט בעפולה עילית‬ ‫כעת ניתן להזמין בודק לסוכה‬ ‫(רחוב חפץ חיים)‪ ,‬הודה לקב״ה על הדירה הנפלאה והרחבה‪ ,‬והביט אל‬ ‫בימים אלו נפתח שוב מערך הבדיקות של נציגי מוקד העירוב בכל חלקי‬ ‫הסוכה הגדולה שתהיה לו‪ .‬הרים עיניו לשמים‪ ,‬וראה שהקבלן עשה קורות‬ ‫הארץ‪ ,‬הבקשות מתקבלות דרך המערכת של מוקד העירוב בשלוחה ‪ ,4‬עם‬ ‫בטון מעל הסוכה‪ ,‬לקישוט לבנין‪ .‬הדבר הזה נפוץ מאוד בבנינים החדשים‪,‬‬ ‫נתב שיחות משוכלל להזמנה במערכת הממוחשבת או ע״י נציג וכן לשאלות‬ ‫ומלמדים אותם להק™ שהקורות יהיו ברוחב ‪0 20‬׳׳מ בלבד‪ ,‬שהוא פחות‬ ‫בהלכה ומענה ע׳׳י אחד מהרבנים‪.‬‬ ‫מג־ טפחים‪ ,‬כדי שלא יפסלו את הסוכה שתחתיהם‪ .‬ופחות מגי אינו פוסל‪,‬‬ ‫! להזמנת ב‪1‬דק לם‪1‬בתן ־ ‪ 05484-83320‬של‪1‬ו‪1‬ה ‪ 4‬־ מענה ממוחשב‪ ,‬א‪1‬ע״« נציג‪ pi .‬בנדרים ‪ 9‬אס‬ ‫במג״א (סי־ שס״ג ס״ק כ״ח) שהקיר אינו עמוד‪ ,‬והאחרונים ביארו בכמה‬ ‫מעמד מיום כעיד כיתד ללומדי קודם העידוכין למעעוה‬ ‫אופנים [המקור חיים כתב בגלל שארוך ד אמות אינו לחי והחזו״א בגלל‬ ‫במקביל נערכים מעמדים מיוחדים של סיומים ללומדי מחזור העירובין‬ ‫שאינו בולט וסותם מקצת מהרשות]‪ .‬והנה זה דבר שאפשר להבין בקלות‬ ‫למעשה‪ ,‬שהתקיים בחמשה ערים ברחבי הארץ‪ ,‬עם מאות לומדים‪ .‬המעמד‬ ‫שאינו כשר לעירוב‪ ,‬ובכל זאת האחראי המסור החזיק את העירוב בצורה כזו‬ ‫הגדול התקיים בעיר ביתר‪ ,‬עם הקבוצה הגדולה מביניהם‪ ,‬שנערכה בזכות‬ ‫במשך תקופה ארוכה‪.‬‬ ‫שיתוף פעולה עם נציגי הקהילות ״בתנופה״‪ ,‬שנטלו חלק בארגון השיעורים‬ ‫אבל יש דברים שצריכים הבחנה טובה‪ ,‬שבאמת מי שלא למד היטב את‬ ‫וסיוע לציבור‪.‬‬ ‫ההלכות המעשיות בעירובין בצורה טובה‪ ,‬כאשר החוט קשור לעמוד בראשו‪,‬‬ ‫ובכל זאת הוא מהצד‪ ,‬בגלל שבראש העמוד עשו צורת ח־ הפוכה‪ ,‬דהיינו‬ ‫המדא דאתדא כמעלת לימוד ההלכה למעעוה‬ ‫שמקום הנחת החוט רחב ולא כמו ‪ v‬שהוא צר‪ ,‬ואז לפעמים החוט מגיע‬ ‫המעמד התקיים בהשתתפות המרא דאתרא הגאון רבי חיים וייס שליט״א‪,‬‬ ‫לקצה והוא מחוץ לעמוד‪ .‬וזה דבר שפוסל את העירוב לכרע‪ ,‬וחייבים‬ ‫והגאון רבי אדלר שליט״א‪ ,‬והגאון רבי אברהם שטרן שליט״א הגר״ח ציין את‬ ‫להחליפו‪.‬‬ ‫חשיבות הלימוד למעשה‪ ,‬כמ״ש‬ ‫לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‪ ,‬זה‬ ‫למה לא לתקן את העמודים הפסולים כיעווכ עם לחיים‬ ‫מעלה מיוחדת שלא כל אדם זוכה לזה‪.‬‬ ‫יש שאלה שהרבה שואלים‪ ,‬מדוע צריכים להחליף את העמוד‪ ,‬או לתקן‬ ‫זכיתם‪.‬‬ ‫את ראש העמוד‪ ,‬הרי אפשר בקלות להעמיד לחי‪ ,‬כמו שעושים בעירובי‬ ‫למה אוהב ה׳ שערי ציון מכל‬ ‫השכונות המהודרים‪.‬‬ ‫משכנות יעקב‪ ,‬משחרב ביהמ׳׳ק אין לו‬ ‫והתשובה היא שבשיעורים של מוקד העירוב‬ ‫להקב״ה אלא ד אמות של הלכה‪ ,‬למה‬ ‫לומדים שבמתכונת שיש כיום בעירובים בישובים‬ ‫זה כ״כ מיוחד‪ .‬הביאור מבואר בפרקי‬ ‫זה ודאי יפסל‪ ,‬א כי לא יידעו לכוון אותו במקום‬ ‫היכלות כיון שבבית ראשון היה‬ ‫הנכון‪ .‬ב גם אם בהתחלה יעמידו אותו נכון‪ ,‬הרי‬ ‫השראת השכינה‪ ,‬אבל בבית שני שלא היה השראת השכינה ונחסר חמשה‬ ‫במשך הזמן הוא יכול לזוז והאחראי לא ישים לב‬ ‫דברים‪ ,‬אבל בבית שני נתגלה כבוד התורה‪ ,‬קדושתה של התורה‪ ,‬שהתורה‬ ‫לשינוי‪ .‬כמו כן אם ישים לב הוא לא יודע למדוד‬ ‫שבע״פ התרבה בבית שני‪ ,‬זה הפיוס שקיבל כלל ישראל נחמה שלא היה‬ ‫את המקום הנכון‪ .‬ג גם אם תחבר את הלחי היטב‬ ‫שכינה כבבית ראשון‪ .‬רואים שהתורה זה הממשיך של השראת השכינה‪.‬‬ ‫שלא יזוז‪ ,‬בכל זאת העמוד יתעקם במשך הזמן‬ ‫אתם שלמדתם למעשה‪ ,‬לא ימלט שיהיה לכל אחד נפק״מ לקיום למעשה‪,‬‬ ‫ולא יהיה מעל הלחי‪ .‬ד‪ .‬האחראי לא יכול לבדוק‬ ‫ויהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם‪ .‬ואתם ממשיכים למחיצות של‬ ‫את הלחיים כי אינו מגיע קרוב‪ ,‬ובפרט בחורף שאי‬ ‫סוכה‪ ,‬במיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה‪ ,‬שיהיה בהצלחה ונזכה בקרוב‬ ‫אפשר לדרוך בשדות ולא ידע כשצריך לתקן את הלחי‪ .‬ועוד מקרים רבים‬ ‫לגאולה עולם‪ ,‬וכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫שהתברר שדוקא בלחיים יש הרבה מכשולות לכן פתרון הלחיים הוא רק‬ ‫לעירובים שכונתיים שיודעים לבדוק ובודקים אותם‪ ,‬ולא מתאים לישובים‬ ‫כלימוד הלכה למעעוה התודה חוזדת לכדיאה עוהיא מציאות‬ ‫הגאון רבי אדלר שליט״א פתח בברכה ואמר‪ ,‬הנה הרבה לומדים הלכה‪,‬‬ ‫העמידו לחי לתקן והוא דחוק חצי מטד ממקום החוט‬ ‫אבל לא הרבה מגיעים למעשה‪ .‬וכשמגיעים למעשה זה משהו אחר לגמרי‪,‬‬ ‫גם בישוב הזה היתה לנו הדגמה לתשובה הזו‪ .‬באחד מהמקומות שהגיעו‬ ‫זה נהיה תורת חיים‪ ,‬שהתורה יורדת לחיים והופכת למציאות שמתנהגים‬ ‫מתנדבים‪ ,‬והבחינו בבעיה‪ ,‬הם רצו לתקן כבר לשבת הקרובה בלי לשנות את‬ ‫למעשה ע״פ התורה‪ ,‬אז התורה חוזרת למה שהיתה‪ .‬וזה התכלית של‬ ‫ראש העמוד‪ ,‬והעמידו לחי לפני העמוד‪ .‬כשהגענו אחרי שבת לבדוק ולציין‬ ‫הבריאה‪ ,‬שהקב׳׳ה אין לו אלא ד‬ ‫את הדברים הדרושים תיקון דחוף ראינו את הלחי צמוד לעמוד‪ ,‬והעמוד‬ ‫אמות של הלכה‪ ,‬התורה זה מציאות‬ ‫נוטה מעל הלחי ועובר אותו כמעט חצי מטר‪ ,‬כלומר הלחי אינו תחת החוט‬ ‫העולם ומציאות הבריאה‪ ,‬הקב״ה‬ ‫כלל‪ ,.‬ואם רוצים שיהיה תחת החוט‪ ,‬צריך להרחיק אותו מהעמוד כחצי מטר‪,‬‬ ‫הסתכל באורייתא וברא עלמא‪ ,‬ולכן‬ ‫[ואז נהיה גם בעיה של פירצה בין העמוד ללחי]‪.‬‬ ‫כאשר לומדים הלכה למעשה ומגיעים‬ ‫מדבר זה למדנו שוב‪ ,‬שאי אפשר לעשות פתרונות של לחיים‪ ,‬או קרשים‬ ‫למעשה‪ ,‬זה עושה שוב שהבריאה ע״פ‬ ‫מאולתרים‪ ,‬ולחשוב שנהיה עירוב כשר‪ ,‬כי זה מחזיק בקושי שבת אחת‬ ‫התורה‬ ‫ונפסל‪ .‬בישובים שאינם מתחזקים את העירוב ברמה מקצועית ע״י הכשרה‬ ‫ידוע שהגאון רבי ישראל סלנט זצ״ל‬ ‫נכונה‪ ,‬אי אפשר לסמוך שהם יתקנו נכון‪ ,‬אלא רק לעשות עמודים תקניים‬ ‫היה לו תכנית‪ ,‬כאשר הוא ראה‬ ‫עם וי מסודר‪ ,‬שרק אז ניתן לקוות שהעירוב יישאר תקין גם בעוד תקופה‪.‬‬ ‫שהתורה משתכחת‪ ,‬רצה שיהיה לכל נושא ת״ח אחד שיהיה בקי בנושא אחד‬ ‫כדכת מזל טוכ למסיימים כמסגרת דדעוו‬ ‫לעומק‪ ,‬כמובן במושגים של ר ישראל‪ .‬והנה כאן יש לנו אברכים שהשקיעו‬ ‫ברכת מזל טוב למסיימי המשנ״ב חלק ד‪ ,‬בשבוע זה במסגרת דרשו‪,‬‬ ‫בלימוד מקיף ולמעשה בנושא של עירובין‪ ,‬יש לנו ת״ח שבקיאים בנושא הזה‬ ‫לאחר עמל ולימוד במשך שנה את הלכות עירובין‪ ,‬ורבים מצאו בהם טעם‬ ‫בצורה טובה‪ .‬ובנוסף יש בזה עוד מעלה‪ ,‬שאברך שלמד נושא אחד וראה אין‬ ‫חדש‪ ,‬וחידוש‪ ,‬בגלל הדוגמאות המעשיות המבוארות שיזכו להמשיך ללמוד‬ ‫שהוא יכול להגיע איתו למעשה‪ ,‬זה עוזר לו אח״כ גם בנושאים אחרים לברר‬ ‫וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה‪.‬‬ ‫עד ההלכה למעשה‪ .‬וכבר עכשיו ממשיכים הלאה להלכות סוכה‪ ,‬שתזכו‬ ‫ללמוד עוד נושאים עד הלכה למעשה‪.‬‬ ‫יעווכ עונכדק כל עוכוע וכל החוטים ׳קטוודים׳ אך לא ׳כעורים’‬ ‫בהמשך לפרויקט הישובים שהבאנו בגליון הקודם‪ ,‬שהתקיים בימי בין‬ ‫הזמנים בבדיקת הרבה ישובים‪ ,‬נביא קצת דברים מאחד הישובים שהיה‬ ‫שיתוף פעולה עם הרב של הישוב שליט׳׳א והבודק המסור‪ ,‬שאכן הביאו‬ ‫לתיקון העירוב בשבוע האחרון‪ .‬בישוב הנמצא קרוב לקוממיות‪ ,‬יש ציבור‬ ‫גדול של שומרי שבת‪ ,‬וגם הרבה מסורתיים‪ ,‬ובאמצע בין הזמנים הגיע הצוות‬ ‫לעבור על העירוב בהתנדבות האמת‬ ‫שחוץ מעמוד אחד שנעקר באותו שבוע‪,‬‬ ‫כל החוטים היו ”קשורים״‪ ,‬אבל לא‬ ‫כולם היו ״כשרים״‪ .‬היו לא מעט בעיות‬ ‫שחלקם היו דורשות שימת לב מיוחדת‬ ‫וחלקם פשוטות מאוד‪.‬‬ ‫במקום אחד אדם בנה טירה‬ ‫מפוארת ולא נתן להעמיד עמוד סמוך‬ ‫לקיר החצר שלו‪ ,‬ולכן האחראי קשר‬ ‫את החוט לצד של הקיר בלי עמוד‪ .‬הנה זה דבר פשוט שהעירוב אינו רק חוט‬ ‫דזעויעוריפ יי מסרו א ח ת לעוגדע ג מעוף עולועודז עובועות‬ ‫אלא צורת הפתח‪ ,‬וכשהחוט אינו מעל שני עמודים‪ ,‬אינו צורת הפתח‪,‬‬ ‫ירושל«ט ‪ -‬גימי ראג‪8‬זן ‪ /‬גהייגד ‪& -‬י«י עוני ‪3 /‬או ‪ 8‬ק ע ‪ -‬בימי עולימזי‪3‬‬ ‫והעירוב פסול‪ .‬גם באופן שהחוט יהיה על הקיר‪ ,‬אינו נחשב עמוד‪ ,‬כמבואר‬ ‫‪kkowss‬גימידמעי‪933/‬־‪3‬דק ‪■- rtbv?9*ffKS1/'nmsn'*2<z- 0\-‬גמיצ׳ש‬ ‫>‪ nz‬־‪ 1‬־ך ״‪ 1‬ד ד»ם פ ל נ ס” ב ק ו פ ת‪ !pi n 1‬־ ה ע >ו‪ 1‬ב‬ ‫נ צי ג ־ ו‪ 1‬״ ג ‪0 54 8 4 -8 3 3 2 0 / 0 55 -678-3323 VUI3V‬‬ ‫ניתן לקגל את העלון גמייל כשי‪ ,‬לשלוח גקשה ל‪A83320@GMAIL.C0M -‬‬ ‫תשפ׳׳ו‬ ‫ךצלדת אביגח־ך‬ ‫הג און ר' א בי ג דו ר מי ל ר ז צ" ל‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫המוכיח הגדול ‪ -‬לאומה הגדולה‬ ‫‪ | 1‬ב' ‪ -‬ח ט אי ה ג דו לי ם ‪ | 3 -‬ג' ‪ -‬ה מ ש ב ח ה ג דו ל ‪6 -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫א' ‪ -‬ה מו כי ח ה ג דו ל‬ ‫היה במדבר; היה זה ל מ ע ל ה מ א ל ף שני ם ל א חר פ טי ר ת מ ש ה‬ ‫רבינו‪ .‬א ב ל ה ס כי תו ו ש מ עו ל ד ברי ם ש הו א כ ת ב ב ס פ רו 'נגד‬ ‫א' ‪ -‬המוכיח הגדול‬ ‫אפיון׳‪ ,‬ד ברי ם מדהי מים‪" :‬כל א ח ד ו א חד מ אי תנו‪ ,‬גם כיום‪ ,‬אילו‬ ‫יעלה ב ד ע תו ל ע שו ת מ ע ש ה א ש ר ל א י ע ש ה‪ ,‬יח שוב מה מ ש ה‬ ‫המילים ה א חרונות‬ ‫רבינו היה או מר עליו״‪.‬‬ ‫ב פ ר ש ת ה ש בו ע מו פי עו ת חל ק מ מילו ת ה תוכ ח ה ה א ח רונו ת‬ ‫צריך ל ד ע ת שיו סי פו ס ל א היה צ די ק גדול ‪ -‬הוא היה ר חוק‬ ‫ש א מר מ ש ה רבינו ל ע ם י שר אל‪ ,‬ואנחנו רואים ש הו א די בר‬ ‫מזה‪ .‬לכ ל היו תר הוא היה יהודי ס טנ ד ר טי‪ .‬וז א ת או מ ר ת ש הו א‬ ‫ב מילי ם די ק שות‪?" :‬י אנ כי י ד ע תי א ת מךיף ו א ת ערפ ף ה ק ש ה וזן‬ ‫מ ת אר לנו א ת מ ח שבו תיו של יהודי פ שו ט ברחוב‪ .‬והוא או מר‬ ‫בעודני וחי ע מ כ ם וקיום מ מרי ם הי ת ם ע ם ה׳ ואף פי א ח רי מותי״‬ ‫ש מ ש ה רבינו ה מ שיך ל חיו ת בתוך ה ר א ש ש ל ה או מה הי הודית‪.‬‬ ‫(דברים לא‪ ,‬כז)‪ .‬הוא די בר ב חרי פו ת רבה!‬ ‫ואם מי ש הו ש ק ל ל ע שו ת ד בר ש ל א כדין‪ ,‬מ ח ש ב תו הר א שונ ה‬ ‫ולא מדובר ב אירו ע יוצא דופן‪ .‬כך דיבר מ ש ה ת מי ד א ל ה ע ם‪.‬‬ ‫היתה‪ :‬״מה מ ש ה רבינו היה חו שב עלי?"‬ ‫מ שה רבינו ה שגי ח ת מי ד ע ל י שר א ל בעינו הפקו חה‪ ,‬והיה ד מו ת‬ ‫וזה היה גורם מ ר תי ע ביותר!‬ ‫תו ב עני ת‪ .‬כפי שכ בר הזכרנו בעבר‪ ,‬ה מילי ם ״ישמח מ שה"‬ ‫מופיעות בסידור‪ ,‬א ב ל ל א ב חו מ ש‪ .‬ב חו מ ש ל א מוצ אי ם א ת זה;‬ ‫דבר כזה ל א קורה מאליו; זה מגי ע כ תו צ א ה ממ שהו‪ .‬זה הגיע‬ ‫שם מוצ אי ם רק ״!יקציף משה״‪ ,‬ועוד פ ע ם ״!יקציף משה״‪ .‬הוא‬ ‫כתוצאה מ ת קי פו תו‪ .‬וזו ה סי ב ה שהקב״ה ב חר ב אי ש הנ חר ץ‬ ‫א מר ל ה ם כל הז מן ש ע לי ה ם ל ה ק פי ד ו ל ד ק ד ק ב ש מי ר ת הדין‪,‬‬ ‫ביותר ש ר א ה ה עו ל ם אי פעם; מורה‪ ,‬רב׳ה‪ ,‬ש לי ט ש ה ק פי ד מ אוד‬ ‫ו שעלי ה ם ל ה ש ת פ ר‪.‬‬ ‫על כל פ ר ט ו פר ט מדיני ה תור ה‪ .‬ל א ת מי ד הוא היה ד ב ש ונופת‬ ‫וכולם פחדו ממנו‪ .‬א ל ת ח ש בו שהיה ק ל ל אנ שי ם ל חיו ת ע ם‬ ‫צופים; א ב ל זה מה ש היינו צריכי ם ‪ -‬מ ש ה רבינו‪ ,‬שי ל מ ד או תנו‬ ‫מ שה‪ .‬הם ידעו שהו א ל א י ש תו ק לנוכח שום עבירה‪ ,‬ולו ה ק ל ה‬ ‫מהי ה תורה‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬ולכן קיי מו הכל‪ .‬הם ד ק ד קו ב ק ל ה כבח מורה‪ ,‬כי הם כל‬ ‫א ת א ש ר יאהב יוכיח‬ ‫הזמן ח שבו לעצ מם‪ :‬״מה יגיד מ ש ה רבינו?"‬ ‫אנ חנו יודעי ם כמובן ש ל א היה מי ש א ה ב א ת ע ם י ש ר א ל יותר‬ ‫יקוב הדין א ת ההר‬ ‫מ מ שה רבינו‪ .‬הוא ה ת פ ל ל ע בור ם יותר מ כ ל א ד ם א חר‪ .‬מה קר ה‬ ‫כי מה קר ה ל מי ש ע בר ע ל שור ת הדין? מ ש ה ל א קי בל ז א ת‪.‬‬ ‫מיד ל א חר ש מ ש ה הוכיח או ת ם ברבי ם ע ל כך ש ה ם ממרים?‬ ‫"רצון ה׳ חייב להתקיים! א ם רצוננו ל היו ת ע ם התורה‪ ,‬אזי תו ר ת‬ ‫הוא סי פר ל ה ם ש הו א ה ת פ ל ל ע בור ם ב מ שך א ר ב עי ם יום‬ ‫ה׳ תיקוב א ת ה הר א ם י ש צורך! יקוב הדין א ת ההר! זו דרכו ש ל‬ ‫ו אר בעים לילה‪ .‬הוא ל א אמר‪" :‬טוב‪ ,‬א ת ם ת ס ב לו א ת ה ה ש ל כו ת‬ ‫עם התורה!״ (עי׳ סנ ה ד רין ו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫של מ ע שי כ ם ‪ -‬זו בעיה שלכם״‪ .‬הוא ה ת פ ל ל עליהם! ב מ שך‬ ‫א ת ם מביני ם מה ה מ ש מ עו ת ש ל ע ם ה תורה‪ ,‬או מה ש ת הי ה‬ ‫א ר ב עי ם יום ו אר ב עי ם לילה!‬ ‫נ א מנ ת לה׳ לעד? או מה כזו חייבת ל ה ת ל בן באש! ל א יתכן או מ ה‬ ‫א ת ם מביני ם מה ה מ ש מ עו ת ש ל ל ה ת פ ל ל ע ל א ח רי ם ב מ שך‬ ‫של מיליונים ‪ -‬ז א ת או מ ר ת אנ שי ם ונשים; בני ם ובנות; חכ מי ם‬ ‫א ר ב עי ם יום‪ .‬ל א פ ע ם א ח ת ביום ב מ ש ך א ר ב עי ם יום‪ .‬א ר ב עי ם‬ ‫ופחות חכמים; אנ שי ם ע דיני ם ופ חות ע דיני ם ‪ -‬ש ת מ ל א א ת‬ ‫יום ברציפות! ב ש ביל ל ע שו ת ד בר כזה צרי כי ם ל א הוב או ת ם‬ ‫ייעודה ל היו ת ע ם ה׳‪ ,‬א ל א א ם כן הם יל מדו כי צד ל חיו ת לפי קו‬ ‫מכל הלב‪ .‬א צלנו‪ ,‬אילו היינו מ ת פ ל לי ם ע ל ה שני ב מ שך ע ש ר‬ ‫התור ה ה ק פדני‪.‬‬ ‫ד קו ת בר ציפו ת‪ ,‬היינו מרגי שי ם צ די קי ם גדולים‪ .‬ומ שה ה ת פ ל ל‬ ‫״מה מ ש ה היה אומר?"‬ ‫ב מ שך א ר ב עי ם יום ו אר ב עי ם לילה! לז א ת תי ק ר א א ה ב ת ישראל!‬ ‫וזה חדר ל ה ם ל ע צ מו ת‪ .‬א ת ם יודעי ם ע ד כמה? ע ד כדי כך‬ ‫עם ז א ת‪ ,‬א ה ב תו הגדולה ביו תר ל או מ ה ה ת ב ט א ה דו ק א‬ ‫שגם כעבור א ל פיי ם שנה‪ ,‬הם עדיין חשבו‪" :‬מה מ ש ה רבינו היה‬ ‫ב ה שג ח תו ה ת מי די ת ו ה ק פ דני ת ש ל מ ש ה ע ל הע ם‪ ,‬ועל תוכ ח תו‬ ‫אומר?״‪ .‬יו סי פו ס פל א ביו ס חי ב סו ף ת קו פ ת בי ת שני ‪ -‬הוא ל א‬ ‫‪ .2‬תורת אביגדור‪ .‬הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל‬ ‫יש לנו א פו א ש תי ד עו ת ‪ -‬רבי ע קי ב א ורבי א לי עז ר‪ .‬וכ שי ש‬ ‫המרה‪ ,‬כי זה מה שגר ם ל או מ ה ל ה שיג א ת ש ל מו ת‪ -‬ה ע ל ש ל ע ם‬ ‫מ ח לו ק ת בין ה תנ אי ם‪ ,‬עלינו ל ש מו ע ל מ ה ש או מרי ם ע ל כך‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫ה חכ מים שבאו א חרי ה ם‪ .‬כי צ ד הם הכריעו?‬ ‫ומה הי תה ה תוצאה? כבר א מ ר תי לכ ם ש ה תו צ או ת הורג שו‬ ‫רבי יוחנן ‪ -‬ה ק ד מ ה‬ ‫גם כעבור א ל ף שנה‪ ,‬א ב ל זה היה רק ה שיריי ם‪ .‬כ עבור א ל ף‬ ‫שנים‪ ,‬הד חיפ ה ק די מ ה ש ל דור ה מד בר עדיין הי ת ה מורג ש ת‬ ‫או מ ר ת הגמרא‪ :‬״א מר רבה בר בר חנה א מ ר רבי יוחנן״‪ .‬הו!‬ ‫ב קר ב ע ם י שר א ל גם א חרי א ל ף שנה‪ ,‬א ב ל הם ל א ה שתוו לדור‬ ‫רבי יוחנן מדבר‪ .‬א ב ל ל פני ש או מר ל כ ם מה הוא אומר‪ ,‬אני רוצה‬ ‫ה מדבר כ ל ל וכלל‪.‬‬ ‫להציג ב פניכ ם א ת רבי יוחנן‪ .‬רבי יוחנן נ מ צ א ב כ ל מ קו ם ב ת ל מוד‪.‬‬ ‫הוא היה א מור א‪ ,‬א ב ל הוא היה רבם ה עי ק רי ש ל כל א מור אי‬ ‫ה טעו ת ש ל "לכו נרננה"‬ ‫א ר ץ י שר א ל‪ .‬ה ת ל מו ד ירו ש ל מי כולו הוא או ד ברי רבי יוחנן‬ ‫קיי מ ת ט עו ת ב ת פי ס ה כל פי דור ה מדבר‪ ,‬כי אנ חנו או מרי ם‬ ‫עצמו‪ ,‬או ד ברי ת ל מי דיו ב א ר ץ י שר א ל‪ .‬מעניין ל שי ם לב לזה‪.‬‬ ‫כל הזמן ש ה ם היו ל א טובים‪ .‬ו ה א מ ת היא‪ ,‬ש אנ חנו או מרי ם א ת‬ ‫ה תל מו ד ירו ש ל מי הוא כולו רבי יוחנן‪ .‬ו ב ת ל מוד בבלי נוכחותו‬ ‫זה ע ל פי מקור מוס מך‪ .‬מדי ליל שבת‪ ,‬מיד ע ם ת חי ל ת “ ל כו‬ ‫דו מיננ טי ת כ מ ע ט במידה שוה‪ .‬רבי יוחנן מ ת פ ר ס ע ל כל‬ ‫נרננה״‪ ,‬אנ חנו מגני ם אותם‪ :‬״ א ר ב עי ם שנה א קו ט בדור״ ‪-‬‬ ‫ה תל מו ד בבלי‪.‬‬ ‫ה ת קו ט ט תי אי ת ם ב מ שך א ר ב עי ם שנה‪ ,‬או מר ה'‪ .‬״ואמר ע ם ת עי‬ ‫כולם יודעי ם ש ה כ ל ל הוא ש ב מ ח לו ק ת רב ו שמואל‪ ,‬הלכ ה‬ ‫והם ל א ‪:‬ידעו ‪:‬דרכי״ ( ת הילי ם צה‪ ,‬י)‪ .‬אז הנה לנו! הם היו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫לבב הם‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪T ..‬‬ ‫כרב ב אי סורי ם וכ ש מו אל בדיני מ מונות‪ .‬ומה קור ה כ שר ב‬ ‫לא טובים‪ .‬וככה‪ ,‬מדי ש בו ע אנ חנו הולכים ו מ ש ת כנ עי ם יותר‬ ‫ו ש מואל מ ס כי מי ם ל ד ע ה א ח ת ? אין ס פ ק ש ל ד ב רי ה ם י ש מ ש ק ל‬ ‫ויותר ש ה ם היו ל א טובים‪.‬‬ ‫עצום!‬ ‫אנ חנו ‪ -‬אנ חנו טובים מאוד‪ .‬מה ה ש אל ה? אנ חנו ש או מרי ם‬ ‫אול ם כל זה ע ד שרבי יוחנן פותח א ת פיו‪ .‬כי ד ברי רבי יוחנן‬ ‫ק ב ל ת שבת‪ ,‬אנ חנו טובים מאוד; אין לנו שום ח סרונו ת‪ .‬בין א ם‬ ‫גוברים ע ל דברי ה ם‪ .‬הלכ ה כרבי יוחנן נגד רבותינו הגדולים רב‬ ‫א ת ה מ תגו רר בווילי א מ ס בורג ויש לך זקן ארוך ופאות ארוכו ת‪,‬‬ ‫ו שמואל‪ .‬אז כ ע ת א ת ם מבינים מיהו רבי יוחנן‪.‬‬ ‫ובין א ם א ת ה מ תגו רר ב'פייב ט אונ ס' ואין לך זקן ופאות‪ ,‬מה שזה‬ ‫לא יהיה‪ ,‬כל א ח ד יודע שהו א טוב מאוד‪ .‬א ב ל הם ‪ -‬הם היו‬ ‫הכרעתו ש ל רבי יוחנן ‪ -‬ה כ ר ע ת ה ש"ס‬ ‫גרועים‪ .‬א ת זה אנ חנו יודעים‪.‬‬ ‫הבה נ ט ה אוזן א פו א לדבריו ש ל רבי יוחנן בנו ש א הזה‪ ,‬מה‬ ‫כמובן ש ה כל טעו ת‪ .‬ה מ תינו ע ד הסוף‪ ,‬ואני מקווה שיהיה לנו‬ ‫הוא א מ ר כ ש ש מ ע שרבי ע קי ב א א מ ר ש״דור ה מד בר אין ל ה ם‬ ‫זמן ל ב אר א ת ה פ סו ק הזה‪ ,‬א ת ה מ ש מ עו ת ה א מי תי ת שלו‪ ,‬א ב ל‬ ‫חלק ל עו ל ם הבא״‪ .‬שי מו לב למילים‪ :‬״ שבקיה רבי ע קי ב א‬ ‫קוד ם כל הבה נ ש מ ע א ת מה שנ א מ ר ע ל הנו שא הזה ע ל ידי‬ ‫ל חסידו תי ה״ ‪ -‬רבי ע קי ב א נ ט ש א ת חסידו תו‪ .‬הרי שרבי יוחנן‬ ‫ה מבינים בנו ש אי ם אלו‪.‬‬ ‫לא רק ה ס כי ם ע ם רבי א לי עז ר כנג ד רבי עקי ב א‪ ,‬א ל א מ ת ח‬ ‫ב קור ת מ הו תי ת ע ל ע צ ם ד ברי רבי ע קי ב א ‪ -‬ע ד כדי ש הגדיר‬ ‫מ חלו ק ת ה תנ אי ם‬ ‫ז א ת ש״נ ט ש א ת חסידותו״‪ ,‬כלו מר שהיו ב ד ברי ם א ל ה ניגוד‬ ‫בג מר א ב סנ ה ד רין (קי‪ ,‬ב) י ש ד ע ה ש״דור ה מד בר אין ל ה ם‬ ‫גדול ל ח סידו תו‪.‬‬ ‫חלק ל עו ל ם הבא״ ‪ -‬זו ד ע ת רבי ע קי ב א‪ .‬והוא מביא לכך ר איה‬ ‫ורבי יוחנן מ צ ט ט פ סו ק המוכיח א ת גודל מ ד רג ת ם ש ל דור‬ ‫מסוף ה פ סו ק הנ״ל ב״לכו נרננה״‪ :‬״ א שר נ ש ב ע תי ב א פי א ם‬ ‫‪.‬יבאין א ל מנוחתי״ ( ש ם פ סו ק יא)‪.‬‬ ‫ה מדבר‪ ,‬פ סו ק מיר מי ה הנביא (ב‪ ,‬ב)‪ ,‬ש א מר לו ה'‪ :‬״הליו ו ק ר א ת‬ ‫כך‪ :‬״ כיה דא ­מ ר ה'״‬ ‫‪t‬‬ ‫ליהודי‪ :‬ם‬ ‫‪•• : t -‬‬ ‫‪:‬ב‪1‬אזני ירו של ם לאמיר״ ‪ -‬פירוש‪ ,‬א מור‬ ‫והנה‪ ,‬ב פ ש טו ת‪" ,‬מנוחתי״ הכוונה א ר ץ י ש ר א ל ‪ -‬ל א חר ח ט א‬ ‫­ ה' מד בר כ ע ת‪ ,‬והוא אומר‪ :‬״זכר תי ל ו ח ס ד נ עו ריו א ה ב ת‬ ‫ה מרגלים‪ ,‬הקב״ה ק ב ע ש ה ם ל א יכנ סו ל א ר ץ י שר אל‪ .‬א ב ל רבי‬ ‫כלולתיף״ ‪ -‬אני זוכר לך א ת ה ח ס ד ו א ת ה א ה ב ה שלך כלפיי‬ ‫ע קי ב א או מר ש״מנוחתי״ אין פירו שו א ר ץ י שר אל‪ ,‬ש הרי ב א ר ץ‬ ‫'בימי נעורייך‪ ,‬בזמן כלולותיך'‪ ,‬היינו ב מ תן תורה; אז נ ע שי ת ם‬ ‫י שר אל גם כן אין מנוחה‪ .‬כ מה זמן ה א ד ם כבר חי‪ ,‬גם א ם הוא חי‬ ‫ה ע ם שלי‪ ,‬ו ל ק ח תי א ת כ ם אלי‪ ,‬ואני זוכר איך ש ״ ל כ ^ו א ח רי‬ ‫ב אר ץ י שר אל ? הל א מל אך ה מות ע סו ק גם ש ם‪ .‬מ קו ם ה מנו חה‬ ‫ב מד בר בא‪.‬רץ ל א זרועה״‪.‬‬ ‫ה א מי תי הוא ב עול ם הבא‪ .‬ולכן מ פ ר ש רבי ע קי ב א א ת ה פ סו ק‬ ‫מה או מר ה פ סו ק הזה? מה או מר יר מיהו ב ש ם ה'? ה' או מר‬ ‫כך‪ ,‬שנ ש ב ע הקב״ה שדור ה מד בר ל א יבואו ״אל מנוחתי״ ‪-‬‬ ‫בעול ם הבא‪ .‬כך או מר רבי ע קי ב א‪.‬‬ ‫לאומה הי הודי ת שהו א יי חס ל ה ם ל ע ד א ת זכו ת מ סי רו ת ם ש ל‬ ‫אבו תי ה ם‪ .‬״לעולם ל א א עזו ב א תכ ם״ או מר ה'‪ ,‬״מתוך א ה ב ה‬ ‫א בל ״רבי א לי עז ר אומר‪ ,‬באין הן ל עו ל ם הבא‪ ,‬שנ א מ ר‬ ‫לדור ה מדבר‪ .‬א ה ב תי ל ע ם י ש ר א ל היא א ה ב ת עול מי ם‪ ,‬בזכו ת‬ ‫( ת הילי ם נ‪ ,‬ה) ' א ס פו לי ח סי די כ’ ר תי ברי תי ע לי זבח'״ ( סנ ה ד רין‬ ‫הדור ההוא ש ה ל ך א ח רי ב א ר ץ ל א זרועה״‪ .‬ו מסיי ם רבי יוחנן‪:‬‬ ‫שם)‪ .‬פירוש‪ ,‬דור ה מד בר ש קי בלו י שר א ל א ת התורה‪ ,‬נ ק ר אי ם‬ ‫״ומה א חרי ם ב אי ם בזכו תם‪ ,‬הם ע צ מן ל א כל שכן?״‬ ‫''חסידי״‪ ,‬ה מ סורי ם א לי ודבוקים בי‪ ,‬ו עלי ה ם או מר ה ק ב״ ה" א ס פו‬ ‫ליי״ ‪ -‬פירוש‪ ,‬ע מי ב עו ל ם הבא‪ .‬דור מ ק ב לי ה תור ה יהיה ע מי‬ ‫הרי לנו כאן ה כר ע ה ברור ה ש ל הגמרא! ה ת ל מו ד הוא זה‬ ‫לנצ ח נצ חי ם ב עול ם הבא‪.‬‬ ‫ש מד בר כאן‪ .‬רבי יוחנן הוא קולו ש ל ה תל מו ד‪ .‬כפי ש א מ ר תי‪ ,‬רבי‬ ‫יוחנן הוא הוא ה ה תג ל מו ת ש ל ה ת ל מו ד ירו ש ל מי וכן ה ת ל מו ד‬ ‫וכיצד מ פ ר ש רבי א לי עז ר א ת ה פ סו ק ״א שר נ ש ב ע תי ב א פי‬ ‫בבלי‪ .‬זהו פ ס ק ההלכה!‬ ‫א ם יבאין א ל מנוחתי״? או מר רבי אלי עזר‪ :‬״נ ש ב ע תי וחוזרני בי״‪.‬‬ ‫כ א שר הקב״ה נ ש ב ע להי טיב‪ ,‬הוא ל עו ל ם אינו חוזר בו; ל עו מ ת‬ ‫המכה ב פ טי ש‬ ‫זאת‪ ,‬כ ש הו א נ ש ב ע ל הר ע‪ ,‬הוא חוזר בו א ם ה א ד ם חוזר ב ת שו ב ה‪.‬‬ ‫וב מקרה ש עו ד ל א ה ש ת כנ ע ת ם‪ ,‬וכדי ל חז ק עוד א ת הענין‪,‬‬ ‫ודור ה מד בר חזרו ב ת שו ב ה כל כך של מ ה‪ ,‬שהקב״ה חזר בו‬ ‫א צ ט ט לכם א ת ד ברי ה מ ד ר ש ת הי לי ם (קי ט‪ ,‬א)‪ .‬ה פ סו ק או מר‬ ‫מ שבוע תו‪.‬‬ ‫‪ .3‬תורת אביגדור‪ .‬הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל‬ ‫א ב ל נניח ש ל א ה ל כ ת ש ש שעו ת‪ ,‬א ל א שלו ש ה ימים‪ .‬ו ת שכ ח‬ ‫"אש‪.‬רי ת מי מי ךרף" ‪ -‬א ש רי מי שדרכו מו ש ל מ ת‪ .‬מושלמת?!‬ ‫מ חנויות מכול ת‪ .‬אין מה לשתות! נ ס ש א ת ה מ סוג ל עדיין ללכ ת‪.‬‬ ‫דרך מו ש ל מ ת זה דבר ב ה ח ל ט ל א קל‪ .‬״ה הלכים ב ת ^ ת ה׳" ‪-‬‬ ‫ולא רק א ת ה הולך‪ ,‬א ל א ב מ ק ר ה י ש לך גם א ש ה וילדים ‪ -‬ילדי ם‬ ‫הפ סו ק מד בר ע ל אנ שי ם ש ה ם גם מו של מי ם‪ ,‬וגם הולכים ב תו ר ת‬ ‫ק טני ם‪ .‬וכבר ב א מ צ ע היום הר א שון ה ל שונו ת ש ל ה ם תלויי ם‬ ‫ה׳! מי הם אלה?‬ ‫מחוץ לפ ה ‪ -‬ויוצא לך הלב אלי ה ם‪.‬‬ ‫שימו לב מה או מרי ם חז״ל ב מ ד ר ש‪ .‬הם מ ס בירי ם ש ה פ סו ק‬ ‫אז ב א מ צ ע היום הר א שון א ת ם חושבים‪" :‬מה יהיה? ת ס ת כ ל‬ ‫מ תיי ח ס לדור א ח ד ב הי ס טורי ה ש ל או מ תנו‪ " .‬ת מי מי ם ו ח סידי ם‬ ‫ע ל הילדים!״‬ ‫היו דור המדבר״ ‪ -‬פירוש‪ ,‬הם היו מ סורי ם ל חלו טין לה׳!‬ ‫ו א ש ת ך או מרת‪" :‬חיים! תראה! א ל תשתוק! הילדי ם הולכים‬ ‫אז כ ע ת נגמרו כל ה ס פ קו ת‪ .‬ת שכ חו מ מה ש ח ש ב ת ם‪ ,‬ת שכ חו‬ ‫למות!״‬ ‫מכל מה ש ל מ ד ת ם בילדו תכ ם; דור ה מד בר היו ה טובי ם ביותר!‬ ‫אז חיים או מר לה‪" :‬חכי‪ ,‬חכי‪ .‬מ ש ה רבינו א מ ר לנו ש ה כ ל‬ ‫ואם ת שאלו‪ :‬מה ע ם ה פ סו ק הנ״ל ש או מרי ם ב ק ב ל ת שבת? אני‬ ‫יהיה ב ס ד ר‪ .‬עלינו ל ה א מין בו״‪.‬‬ ‫א ס בי ר א ת זה ל ק ר א ת הסוף‪ ,‬א ב ל איך שיהיה‪ ,‬זו ה מ ס קנ ה‪ :‬דור‬ ‫ה מד בר היו טובים; טובים מ אוד מאוד!‬ ‫אז ה א ש ה מ מ תינ ה ש ע ה נו ס פ ת‪ ,‬ואז היא כבר יו צ א ת מכליה‪.‬‬ ‫והילדים ב א מ ת כבר מ ת ע ל פי ם‪ .‬נר א ה ש עו ד רג ע הם קו ר סי ם‬ ‫התוכחה האחרונה‬ ‫ת ח תי ה ם‪ .‬וחיים מזד ה ה ע ם זה‪ ,‬כי עוד רג ע הוא ב ע צ מו מתעלף!‬ ‫וכיצד הם הפכו לכל כך טובים? רק בג ל ל שהיה ל ה ם א ת‬ ‫ה א מ ת מא חורי התלונה‬ ‫מ שה שי א מר ל ה ם כל מה ש ל א טוב בהם; ש ע לי ה ם ל ה ש ת פ ר‬ ‫בכך ובכך‪ .‬הוא ה צ בי ע ל ה ם תדיר ע ל ח סרונו תי ה ם‪ ,‬גם ה ק טני ם‬ ‫ואז עובר יום נוסף‪ .‬יום נוס ף בלי ל ש תו ת מים! ועוד יום!‬ ‫ביותר‪ ,‬והוכיח או ת ם ב מילי ם ק שו ת ביותר‪.‬‬ ‫וכעבור שלו ש ה ימים הם א מ רו מ שהו‪ .‬״וילכו ש ל ש תי מי ם " ( ש ם‬ ‫טו‪ ,‬כב) ‪ -‬הם הלכו ב מ ש ך שלו ש ה ימים! וכי ל א היה צפוי‬ ‫וכעת‪ ,‬כ ש הגי ע ה ה ע ת ל הי פר ד מהם‪ ,‬הית ה זו ה הז ד מנו ת‬ ‫שב של ב זה ת ב אנ ה תגובות‪ ,‬א פי לו חריפות? ומה הם עשו? הם‬ ‫הא חרונ ה ש ל מ ש ה ל ע צ ב א ת ה או מה הגדולה הזו ולהפוך או ת ה‬ ‫ה תלוננו ב דר ך אר ץ‪ .‬וכי אנ חנו ל א היינו מגיבים בצור ה חריפ ה‬ ‫ל ע ם ה׳‪ .‬נוכחותו ש ל מ ש ה רבינו הי תה ת מ רי ץ א דיר ע בור ם‬ ‫הרבה יותר ל א חר חצי יום ש ל ט ל טו ל כל ה מ ש פ ח ה ל ל א מים?‬ ‫לתיקון ה מ ע ש ה‪ ,‬וכ ע ת כ ש הו א ע מ ד ל עזו ב או ת ם‪ ,‬הוא יד ע הי ט ב‬ ‫אדר ב ה‪ ,‬איזו או מ ה מפוארת! אדר ב ה‪ ,‬ה סי פור הזה רק מ מ חי ש‬ ‫כמה גדול יהיה ח סרון נוכחותו‪ .‬ולכן הוא הוכיח או ת ם בימיו‬ ‫באיזו או מ ה מ פו א ר ת מדובר!‬ ‫האחרונים! הוא אמר‪" :‬פי אנ כי י ד ע תי א ת מריף ו א ת עתפף‬ ‫הבעיה היא ש כ ש ל מ דנו חו מ ש ב חיידר‪ ,‬הצורה שבה לי מדו‬ ‫ה ק שה הן ב עודני וחי ע מ כ ם היום מ מרי ם הי ת ם ע ם ה׳ ואף כי‬ ‫או תנו היא‪" :‬תראו מה זה‪ .‬שלו ש ה ימים הם הלכו‪ ,‬וכבר הם‬ ‫א חרי מותי״‪.‬‬ ‫ביק שו מים! איזה רשעים!״‬ ‫בואו נר א ה א ת הרב׳ה הולך ש ע תיי ם בלי ל ש תו ת מים‪...‬‬ ‫ב' ‪ -‬חטאי הגדולים‬ ‫שיעור חו מ ש ס ל בו ד ק אי‬ ‫פ ע ם מ ס ר תי שי חה ע ל הנו ש א הזה‪ .‬די בר תי ב פני קבוצה ש ל‬ ‫התמונה ה א מי תי ת‬ ‫מורות‪ .‬היה איזה מ פג ש אי פ ה שהוא‪ ,‬וביק שו מ מני ל ד בר אלי הן‪.‬‬ ‫וכ ע ת נ ש א ל ת ה ש אלה‪ :‬א ם אכן הם היו או מ ה כל כך קדו ש ה‬ ‫א מ ר תי להן‪ :‬״אתן מו צי או ת ל עז ע ל ע ם ישראל!"‬ ‫כפי ש אני מצייר או ת ם ‪ -‬זה ל א אני‪ ,‬זו ה כ ר ע ת ה תור ה ‪ -‬כי צד‬ ‫ז א ת ה א מ ת‪ .‬ת א רו ל ע צ מ כ ם מורה צ די ק ה ויר א ת ש מי ם‪ .‬היא‬ ‫נבין א ת כל ה ב עיו ת ש ה ם ע שו במדבר? הם כל הז מן ה תלוננו ‪-‬‬ ‫יוד ע ת חומ ש‪ ,‬היא יו ד ע ת רש״י‪ .‬היא מ עו ל ם ל א י שבה‬ ‫״אנחנו רוצים מים‪ ,‬תן לנו מים!" א ת ם זוכרים איך הם הלכו‬ ‫ב״ שמועסן״ ש ל ס ל בו ד ק ה‪ .‬היא יוד ע ת חו מ ש כפי ש הי א ל מד ה‪,‬‬ ‫ב מדבר כמה ימים‪ ,‬ותכף ומיד ה חלו להתלונן‪" :‬וילינו ה ע ם ע ל‬ ‫ב ש ט חיו ת‪ ,‬והיא או מר ת‪" :‬הם ביק שו מים והם מרדו‪ .‬הם ה תלוננו‬ ‫מ שה לאמיר מה נ ש תה״ ( ש מו ת טו‪ ,‬כד)‪ .‬ככה‪ ,‬תכ ף ומיד ‪-‬‬ ‫וקיטרו ובכו‪ .‬איזו רשעות!״‬ ‫מ תלונני ם‪.‬‬ ‫מי ש מ ל מ ד חו מ ש בצור ה כזו‪ ,‬כמובן ש הו א מ חנך ל הו צ א ת‬ ‫הבה נצייר ל ע צ מו א פו א ציור רי אלי ש ל הדברי ם‪ .‬נ ת א ר א ת‬ ‫ל עז ע ל או מ תנו‪ .‬וזה מה ש קר ה ל ע ם כ תו צ א ה מלי מוד ה חו מ ש‬ ‫ע צ מנו הולכים ב מ ד בר שלו ש ה ימים‪ .‬ל א שלו ש ה ימים ‪ -‬ת א רו‬ ‫בצורה ב ל תי‪ -‬א ח ר אי ת‪.‬‬ ‫ל ע צ מ כ ם ש היי ת ם צריכי ם ל ל כ ת ב מ ש ך חצי יום‪ ,‬ואין מים‪ .‬ואין‬ ‫זה ל א ריאלי! ה ש כ ל הי שר מורה ש מי ש ע דיין מ ד בר בדרך‬ ‫גם קו ק ה‪ -‬קו ל ה ב ט ע ם דובדבן‪ .‬כלום‪ .‬היי ת ם מ תלונני ם?‬ ‫א ר ץ א חרי שלו ש ה ימים‪ ,‬הוא בוודאי ה א ד ם ה א צי ל ביו תר ש חי‬ ‫א בל הבה נלך א חור ה‪ .‬נ ת חי ל מ ה ה ת ח ל ה‪ ,‬ונ ת א ר א ת הד ברי ם‬ ‫עלי א ד מו ת‪ .‬זו או מ ה מושלמת!‬ ‫ב מו שגי ם שלנו‪ .‬א ת ה נ מ צ א ב מצרי ם‪ ,‬ומגיע א ד ם ומודיע ב ש ם‬ ‫ארבעים שנ ה ללא פ שי ע ה‬ ‫ה׳ שהו א נ של ח ל הוצי א א ת ה ע ם מ מ צרי ם‪ ,‬ו ל ק ח ת או ת ם בדרך‬ ‫לא ידועה א ל א ר ץ טובה‪ .‬א ת ה מ ק ב ל א ת דבריו‪ ,‬א ת ה סו מך‬ ‫כמובן ש א צ ל בני א ד ם אין ש ל מו ת‪ .‬הכוונה ש בי ח ס ל או מו ת‬ ‫א חרו ת‪ ,‬דור ה מ ד בר היה דור מו של ם‪ .‬הם חיו י חד בצ פיפו ת‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬א ב ל כמובן ש א ת ה רואה בו א ת ה א חר אי ל שלו מך‪.‬‬ ‫ל פ חו ת שני מיליון בני אדם! ד מיינו ל ע צ מ כ ם שני מיליון ע ר בי ם‬ ‫והנה‪ ,‬הוא מוביל א ת כ ם ל צ עי ד ה רג לי ת ארוכ ה‪ .‬ו א ת ם הולכים‬ ‫החיים יחד ב מ ש ך א ר ב עי ם שנה‪ .‬כמה מ קרי רצ ח היו מ תר ח שי ם ?‬ ‫והולכים והולכים ול א חר ש ש ש עו ת ש ל הליכה‪ ,‬אין חנות מ כו ל ת‬ ‫דמיינו שני מיליון פו ר טו‪-‬רי קני ם החיים ב צ פי פו ת ב אזור ק טן‬ ‫א ח ת בנ מ צ א‪ ,‬א פילו ל א קיו ס ק א חד‪ .‬וכי ל א ס ביר ש ת ש מי עו‬ ‫ב מ שך א ר ב עי ם שנה‪ .‬כמה מ קרי גילוי ע ריו ת היו מ תר ח שי ם ?‬ ‫א ת קו ל כ ם ב ש ל ב זה?‬ ‫‪ .4‬תורת אביגדור‪ .‬הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל‬ ‫תוכחת ה של מי ם‬ ‫שני מיליון גר מני ם ב מ שך א ר ב עי ם שנה‪ .‬כמה פ ש עי ם היו‬ ‫מ תב צ עי ם ? ואילו ב מ ד בר ‪ -‬ל א מוזכר א ף מ קר ה ש ל פ שי ע ה‪.‬‬ ‫על או מו ת ה עו ל ם אי א פ ש ר לו מר ש ה ם ל א ידעו דרכי‪ .‬מ ה ם‬ ‫אנ חנו מיוא שי ם‪ .‬א ב ל ע ם י שר א ל הם ה או מה ש או ת ה מנ ס ה ה'‬ ‫היה זה א פו א דור מו של ם מאין כמותו‪ .‬ל א היה מ קר ה א ח ד‬ ‫ל שפר‪ ,‬כי או ת ם שווה ל ש פר‪ .‬וכ שהו א מוכיח או ת ם ואו מר ש"הם‬ ‫של גילוי עריות! זהו הדור ה מו ש ל ם ביו תר ש ק ם אי פעם‪ .‬דור‬ ‫לא ידעו דרכי"‪ ,‬פירו שו ש ה ם ידעו דרכי‪ ,‬א ב ל היה ל ה ם ל ד ע ת‬ ‫שאין לו ולא היה לו מ אז א ח ורע‪ .‬ל א רק ש ל א היה דור שי שווה‬ ‫יותר‪ .‬זה ה פ ש ט ‪ -‬היה ל ה ם ל ד ע ת א ת דר כי יותר‪ .‬היה ע לי ה ם‬ ‫לו‪ ,‬א ל א ש ל א היה דור ש א פילו התקרב לגדלו תו ש ל דור‬ ‫לח שוב יותר‪ .‬היה ל ה ם לגדול יותר‪ ,‬ל ה שיג ש ל מו ת עוד יותר‬ ‫המדבר‪.‬‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ ,‬הנביא י חז ק א ל (כ‪ ,‬יג) מוכיח א ת י שראל‪ " :‬ב מ ת בי‬ ‫לה סיר א ת הבלבול‬ ‫ואת‬ ‫‪v :‬‬ ‫מאסו‪...‬‬ ‫‪ t‬ד‬ ‫הלכו ‪:‬ו ‪v‬א ת מ ‪:‬ש ‪t‬פ ־טי‬ ‫בי ת ״י ‪1‬שדר "א ל ־ב •מ ‪:‬ד ‪t‬בר ‪:‬ב \ח 'קו ‪-‬תי ל א דד‬ ‫ע ם ז א ת‪ ,‬מו טל עלינו ל ה ס בי ר א ת כל ד ברי התוכ ח ה ה מרי ם‬ ‫שבתיתי ח ל לן מאד"‪ .‬חיללו מאוד? זה ל א יתכן! ב עיי רו ת ק טנו ת‬ ‫של מ ש ה רבינו‪ .‬זה מה ש מ ב ל ב ל אנ שי ם‪ .‬הם רואים א ת ד ברי‬ ‫ב לי ט א ש ל ל פני ש מוני ם שנ ה אי א פ ש ר היה ל ח ל ל שבת! אי‬ ‫התוכ חה ש ל מ ש ה רבינו ב פ ר ש ת וילך ובעוד מ קו מו ת רבים‪ ,‬וזה‬ ‫א פ ש ר היה ל ט ל ט ל מ חוץ לעירוב‪ .‬א ם איזה נ ער או נ ער ה נצפו‬ ‫מבלבל או ת ם‪ .‬אני זוכר כי צד ל פני שני ם היה לי ויכוח גדול ע ם‬ ‫מ ט ל ט לי ם מ חוץ לעירוב‪ ,‬הם היו נ ק ר אי ם לרב‪ .‬והם היו נ ענ שי ם‪.‬‬ ‫יהודי מבני ק הי ל תי‪ .‬הוא ל א היה מ סוג ל ל הכיל א ת מה ש א מ ר תי‬ ‫כולם קיי מו הכל‪ .‬הי תכן א פו א שב מדבר‪ ,‬שבו הי ת ה ל מ ש ה רבינו‬ ‫שהקב״ה א ה ב א ת דור ה מד בר א ה ב ה עזה‪ .‬אני א מ ר תי ש ה ע ם‬ ‫ס מ כו ת מו חל ט ת‪ ,‬ע ם צב א ענ ק ש ל שו פ טי ם ו שו טרי ם ש ה שגי חו‬ ‫היוצא מ מ צרי ם היה אהוב א צ ל ה'‪ ,‬וכי הוא כינה או ת ם "ידידים“‬ ‫על האו מה‪ ,‬הם "חיללו ש ב ת מאוד"?! זה מו פ ק ע לגמרי!‬ ‫‪" -‬ונתנו ידידי ם ז מירו ת ו ת ש ב חו ת“‪ .‬א ב ל הוא כבר היה רגיל ל מ ה‬ ‫ולמען ה א מ ת‪ ,‬ל א היה ש ם שום חילול שב ת‪ .‬זה א ר ע רק‬ ‫ש ל מ ד כילד ב חיידר ‪ -‬ש בני י שר א ל ע שו עגל‪ ,‬והם ל א טובים‪.‬‬ ‫פע מיים ב מ שך א ר ב עי ם שנה‪ .‬או מה ב ת שני מיליון נ פ שו ת‬ ‫הם ה ק שי בו ל מרגלי ם‪ .‬הם ה תלוננו ע ל ד א ועל הא‪ “ .‬ה ם ב כ ל ל‬ ‫לפחות‪ ,‬ב מ ש ך א ר ב עי ם שנה ‪ -‬ו שני מ קרי ם ק טני ם ב ל ב ד ש ל‬ ‫לא היו טובים"‪ ,‬כך א מר‪.‬‬ ‫חילול שבת! פ ע ם א ח ת‪ ,‬כ א ש ר "יצאו מן ה‪7‬עם ל ל ק ט" ( ש מו ת‬ ‫והוא א ה ב ל צ ט ט א ת ה פ סו ק הזה‪ ":‬א ר ב עי ם שנה א קו ט‬ ‫טז‪ ,‬כז) ‪ -‬חז"ל ( מ ד ר ש תנ חו מ א ב של ח או ת י) מ פ ר שי ם שהיו‬ ‫בדור"‪ .‬מדי ליל ש ב ת הוא ה פני ם א ת הי סוד הגדול הזה‪' ,‬׳ואמר‬ ‫אלו שני אנ שי ם‪ ,‬ד תן ואבירם‪ .‬י תכן א מנ ם ש ה ם לק חו אי ת ם עוד‬ ‫מכך ‘ ׳ א ״ש ר‬ ‫‪I‬‬ ‫דרכי"‪ .‬וכתוצ א ה‬ ‫ידעו ‪T T :‬‬ ‫והם ל א ‪: T‬‬ ‫הם ‪. . .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫לבב‬ ‫עי ‪T ..‬‬ ‫עם ת ‪..‬‬‫‪-‬‬ ‫כמה אנ שי ם‪ ,‬א ב ל בוודאי ל א הית ה פה יציאה ש ל רוב ה ע ם‪.‬‬ ‫נ ש ב ע תי ב א פי א ם יבאון א ל מנוחתי!" ‪ -‬ה ענ ש תי או ת ם‪ ,‬ש ל א‬ ‫ול מע שה‪" ,‬ויייא מצאו" ‪ -‬ל ב סו ף הם ל א מ צ או כלום‪ ,‬כך ש ה ם ל א‬ ‫יכנסו ל א ר ץ י שר אל‪ ,‬א ל א ימותו ב מדבר‪ .‬מ ב חינ תו זה היה סו ף‬ ‫ל ק טו ולא חיללו‪ .‬א ב ל הם יצאו‪ .‬מ קר ה א ח ד נוס ף ש ל חילול‬ ‫פסוק!‬ ‫ש ב ת היה מ קו ש ש ה ע צי ם (ב מד בר טו‪ ,‬לב) ‪ -‬וזהו! מ ל ב ד שני‬ ‫מ קרי ם אלו‪ ,‬ל א מ צ אנו שום מ ק ר ה ש ל חילול שבת! ואכן‪ ,‬דור‬ ‫לרחוץ א ת ה מו של מי ם‬ ‫ה מד בר היה דור שבו נ ש מר ה ה ש ב ת בר מ ה ש ל א היה כדוג מ ת ה‬ ‫בכל ה הי ס טורי ה ש ל ע ם י שר א ל‪ .‬א פילו ב ל ע מ ב ערג‪ ,‬בווילנא או‬ ‫הת שובה היא‪ ,‬ש מי לו ת התנ"ך נועדו לר חו ץ אותנו‪ .‬הנבי אי ם‬ ‫בירו שלים‪ ,‬ל א הי תה ת קו פ ה ש ל ש מי ר ת ש ב ת כזו‪.‬‬ ‫רחצו או תנו מ ה כ ת מי ם ה ק טני ם‪ .‬מ של ל מ ה הדבר דו מה ‪ -‬א ד ם‬ ‫הולך ברחוב ע ם דלי‪ ,‬סבון‪ ,‬ו מ בר שו ת גדולות; ברור שהו א הולך‬ ‫כן ידעו דרכי‬ ‫לנ קו ת איז ה מקום‪ .‬ל אן פניו מועדות? היתכן ש הו א בדרך‬ ‫ובכל ז א ת‪ ,‬לזה קור א הנבי א " שבתיתי ח ל לן מאד"! וזה מ ל מ ד‬ ‫ל מזבל ה העירוני ת? לא‪ .‬זו מ שי מ ה גדולה מדי עבורו‪ .‬הוא ל א‬ ‫או תנו י סוד גדול ב ה בנ ת תו כ ח ת ם ש ל הנבי אי ם‪ .‬הנבי אי ם דיברו‬ ‫ינסה לנ קו ת א ת ה מזבל ה‪ .‬הוא בדרך ל איז ה או ל ם אירו עי ם‪,‬‬ ‫ב שם ה'‪ ,‬וביטאו א ת צור ת ה ה ס ת כ לו ת שלו יתברך‪ .‬הם דיברו‬ ‫ובכוונתו ל ש טו ף אותו‪.‬‬ ‫ב' הי מ ע ל ש פר א ך' ‪ -‬ש פה ש מיי מי ת‪ .‬א ב ל ב עיני ב שר ודם‪ ,‬ל א‬ ‫האולם הזה אינו מל א בבוץ; גם אין בו חיו ת פר א או ע לי ם‬ ‫ניתן ל ר או ת ב הנ הג ת ם שום ט ענ ה או פגם‪ .‬וכמו שכו ת ב הכוזרי‬ ‫פזורים ע ל הרצ פ ה‪ .‬י ש ש ם ק צ ת לכלוך ע ל הרצ פ ה‪ .‬אז הוא‬ ‫(א‪ ,‬צג) בענין אחר‪" :‬ח טא ש הגדילו הו ע לי ה ם לגדלו ת ם" ‪ -‬ככל‬ ‫מגיע ו מנ ק ה א ת מ ע ט הלכלוך הזה‪ ,‬ע ל מנ ת ש ה מ קו ם יהיה‬ ‫ש ה א ד ם גדול יותר‪ ,‬כך מג די לי ם א ת חטאו‪ .‬כל פי אנ שי ם פ שו טי ם‬ ‫מו שלם‪ .‬אך מקו ם שכולו לכלוך‪ ,‬כגון מזבלה ‪ -‬הוא אינו טור ח‬ ‫‪ -‬ט ענו ת כ אלו אין ל ה ם ש חר‪ .‬ודוקא מ ה ט ענו ת ש הנ בי אי ם ט ענו‬ ‫לנ סו ת לנקו ת‪ ,‬כי זה מ קר ה א בוד מר א ש‪.‬‬ ‫על דור ה מדבר‪ ,‬יכולים אנו להבין כמה גדולי ם הם היו‪ .‬זהו י סוד‬ ‫גדול ב ה בנ ת ד ברי ה תוכ ח ה ש מו צ אי ם אנו ב מר ח בי התנ"ך‪.‬‬ ‫או מו ת ה עול ם עו ס קי ם ב טו מ א ה כל חייהם‪ ,‬ולכן הקב"ה ל א‬ ‫אני ת מיד או מר א ת מה ש מ קו ב לני מ מורי ורבי הגרי"א שר‬ ‫של ח ל ה ם נבי אי ם שיוכיחו או ת ם‪ .‬יהיה זה בזבוז זמן א ם הנביא‬ ‫זצ"ל‪ .‬הוא א מ ר ש כ א ש ר ה' או מר ש הו א ה ת קו ט ט ע ם ע ם י ש ר א ל‬ ‫יקח ד לי מים וסבון וינס ה לר חו ץ א ת הגויים‪ .‬א ב ל א צ ל ע ם‬ ‫אר ב עי ם שנה‪" ,‬והם ל א ידעו דר כי“‪ ,‬פירושו‪" ,‬והם ידעו דרכי“ ‪-‬‬ ‫י שר אל ‪ -‬כל רבב ק טן הוא טרגדי ה‪ .‬ולכן מ ש ה רבינו קורא‪:‬‬ ‫כך חיד ש מורי ורבי‪ .‬הם כן ידעו דרכי! א ת ם שו מ עי ם א ת ה חידו ש‬ ‫"גוואלד! י ש ע לי כ ם כ ת ם קטן!“ ‪ -‬ועו שה מזה ע ס ק גדול‪ .‬ואנחנו‪,‬‬ ‫הגדול הזה?‬ ‫אנ חנו קור אי ם א ת זה כיום ו מ ת פ ע לי ם מ ק רי א ת ה'גוואלד' הזו‪,‬‬ ‫ובטוחים ש ה ם היו ר ש עי ם גדולים ח ס ו שלום‪" .‬לא ידעו דרכי!“‬ ‫ו אס ביר א ת דבריו‪ .‬מי כן יד ע א ת דר כי ה'? ה ס קנ דינ בי ם ?‬ ‫ה אפריקני ם ? ה מ ק סי קני ם ? היוונים? מי יד ע א ת ה'? א ם "הם“ ‪-‬‬ ‫אך זו ט עו ת גדולה! הנבי אי ם ל א א מ רו ע ל הגויים ש"הם ל א‬ ‫עם י שר א ל‪" ,‬לא ידעו דר כי“ ‪ -‬אז מי כן ידע? כמה טי פ שי להבין‬ ‫ידעו דרכי"‪ .‬ל א ידעו דרכי? הם ל א יודעי ם כלום! הגויים הולכים‬ ‫א ת הד ברי ם בצורה ש ט חי ת‪.‬‬ ‫בחושך‪.‬‬ ‫‪ .5‬תורת אביגדור‪ .‬הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל‬ ‫מה חו מ ש‪ ,‬א ל א בזכו ת עצמו! א ם קר ח היה גר בבורו פ אר ק והוא‬ ‫א ל א הפירו ש הוא כנ״ל‪ ,‬ש ה ם כן ידעו א ת דרכיו ש ל הקב״ה‪,‬‬ ‫היה מ ש פי ל א ת ע צ מו ומגיע לכאן‪ ,‬היינו צריכי ם ל קו ם לכבודו‪.‬‬ ‫אול ם ה סי ב ה לי די ע ת ם היתה אך ורק מ שו ם שהקב״ה רב אי ת ם‪,‬‬ ‫גם ד תן ואבירם אינ ם הד מויו ת ה מ רו ש עו ת ש ה צ טיירו לנו‬ ‫ואמר ל ה ם כל הזמן‪ :‬״אינכם יודעים א ת דרכי"‪ .‬כך הם ל מדו א ת‬ ‫בילדותנו‪ .‬הרי גם הם א מ רו שיר ה ע ל הים‪ ,‬וגם הם צ ע קו נ ע ש ה‬ ‫דרכי ה׳‪.‬‬ ‫ונשמע!‬ ‫מ של ל מה הדבר דומה‪ ,‬ל ת ל מי ד ב חיידר שרבו שו אל אותו‪:‬‬ ‫הרי בכל ה סי פור ש ל ה מר ד הם ל א ע שו כל שי מו ש ב א לי מו ת‬ ‫״אתה יודע א ת הגמרא?" והוא עונה‪ :‬״כן"‪ .‬והוא ב א מ ת יודע א ת‬ ‫או א פילו באיו מים‪ .‬קר ח גם ל א פ ק פ ק ב מנ היגו תו ש ל משה;‬ ‫זה‪ .‬הוא חזר בבי ת ע ל הסוגי א פ ע ם ופע מיים‪ .‬א ב ל הרב׳ה בוחן‬ ‫ט ענ תו הית ה ש מ ש ה ני צל א ת מ ע מ דו א צ ל ה׳ כדי ל ה ש פי ע ע ל‬ ‫אותו ואומר לו‪ :‬״אתה ל א יודע א ת הג מרא"‪ .‬הילד מ תיי ש ב א פו א‬ ‫מינוי א ה רן א חיו ל מ ש ר ת הכהן הגדול‪ .‬וקרח‪ ,‬מ תוך ה כ ר ת‬ ‫בפינה וחוזר שוב ע ל הסוגי א‪ ,‬ו ב א מ ת הוא רואה ש הו א ה ח מי ץ‬ ‫גדלו תו וגדלו ת כל הע ם‪ ,‬ר אה א ת ע צ מו ר ש אי ל ב קר א ת מ ש ה‬ ‫נקודה א ח ת‪ .‬הוא חוזר א פו א לרבו והרב׳ה שו א ל אותו‪" :‬כ ע ת‬ ‫על כך‪.‬‬ ‫א ת ה יודע א ת הסוגיא?״ ״כן" עונה ה תל מיד‪ .‬א ך א חר ב חינה‬ ‫נו ס פ ת הרב׳ה שוב או מר לו‪" :‬לא‪ ,‬א ת ה עדיין ל א יודע א ת‬ ‫א ל א שבכך יכול היה קר ח ל ה טי ל ס פ קו ת בכל מה ש מ ש ה‬ ‫הסוגיא״‪ .‬הנ ע ר חוזר שוב ע ל הג מר א‪ ,‬והוא חו שב לעצמו‪" :‬הכל‬ ‫לי מד ‪ -‬ולכן נ ח ש ב ה פ ק פו ק ל ד בר חמור ו מסוכן ביותר‪ .‬ע ל כן‬ ‫נר א ה מובן‪ .‬אה‪ ,‬פ ס פ ס תי א ת ה מיל ה הזו‪ .‬אני ב א מ ת ל א י ד ע תי‬ ‫בא ה עונ ש הנורא‪ ,‬כדי ליי ס ד א ח ת ו ל ת מי ד ״כי ל א מלבי" ‪ -‬כל‬ ‫א ת הגמרא!״ וכך‪ ,‬ב א מ צ עו ת בי קו ר ת ת מידי ת‪ ,‬הוא מגי ע א ל‬ ‫מה ש מ ש ה א מ ר הנו אך ורק ד בר ה׳‪ .‬מ סי פור זה ל מדנו‪ ,‬אז‬ ‫ה של מו ת‪.‬‬ ‫ולדורות‪ ,‬ש תו ר ת מ ש ה היא היא תו ר ת ה׳‪.‬‬ ‫מבט א מי תי ע ל ח טא ה עג ל‬ ‫ואכן‪ ,‬מ אור ע זה הביא ל תו צ או ת גדולו ת ביותר‪ .‬א ם ה א ד מ ה‬ ‫פוצה א ת פיה כדי ל ב לו ע א ת ה מ פ ק פ קי ם בציוויו ש ל מ שה‪ ,‬רא ה‬ ‫ח ט א העגל? מה היה העגל? זה היה ד ק מאוד‪ .‬צריך זכוכי ת‬ ‫כל ה ע ם ב ע לי ל שדברו ש ל מ ש ה נ ח ש ב לדברו ש ל ה שי״ת‬ ‫מג ד ל ת כדי לז הו ת א ת זה כ ח ט א‪ .‬הרי האו מה מנ ת ה ל פ חו ת שני‬ ‫בעצמו‪ .‬ו כ א שר מ א תיי ם ו ח מ שי ם מ קרי בי ה ק טו ר ת נ שר פו ב א ש‪,‬‬ ‫מיליון יהודים‪ ,‬אך רק ש לו ש ת א ל פי ם הוצאו להורג‪ ,‬והיו א ל ה‬ ‫וכא שר ה מ ט ה ש ל א ה רן פרח ב ש ק די ם‪ ,‬הדבר שינה א ת ה או מה‬ ‫ב עי קר ה ע ר ב רב‪ .‬ומאידך‪ ,‬ה א ש מ ה ע ל ח ט א ה עג ל מו ט ל ת ע ל‬ ‫לנצח‪ .‬מ ע מ דו ש ל מ ש ה כ׳ מ שה רבינו׳‪ ,‬הפך כ ע ת ל ח ל ק מ תו ד ע ת‬ ‫האומה הי הודי ת כולה‪ .‬ואפילו או ת ם ש לו ש ת אל פי ם‪ ,‬הרי הכוזרי‬ ‫ע ם י שר א ל‪ .‬ל א רק ל מ ש ך ש ל שי ם ו שמונה ה שני ם הבאות‪ ,‬בהן‬ ‫מבאר ש ל א היה זה ע״ז כפ שוטו‪.‬‬ ‫איננו מוצאים עוד מ קר ה א ח ד ש ל מ ח לו ק ת או פקפוק‪ ,‬א ל א‬ ‫א ל ת ט עו בדבר‪ .‬א ל לנו לל מוד ע ם ר א ש ילדותי‪ ,‬א ל א עלינו‬ ‫ל מ שך מ או ת ב שני ם ל א חר מכן ‪ -‬ד מו תו ש ל מ ש ה ע מ ד ה מול‬ ‫לל מוד ע ם הר א שוני ם‪ .‬ת ס ת כ לו בכוזרי ו תר או ש הו א מ ס בי ר‬ ‫עיניהם‪.‬‬ ‫ש ח ט א ה עג ל היה כ מ ע ט ב ל תי נר א ה‪.‬‬ ‫מבט א מי תי ע ל ח טא ה מרגלים‬ ‫ט עו ת גדולה היא ל ח שוב שדור כזה יכלו ל הי כ ש ל ב ע בוד ה‬ ‫זרה כ פ שו ט ה‪ .‬עג ל הזהב נו עד ל ש מ ש א ת או ת ה ה מ טר ה ש ל‬ ‫ומה ע ם ה מרגלי ם? אנ חנו ‪ -‬מ ת ביי שי ם שכך א ר ע ל ע ם קדו ש‪.‬‬ ‫הכרובים שנכ חו ל א חר מכן במ שכן‪ ,‬והכוונה הית ה ל ק ר ב א ת‬ ‫הקב״ה הב טי ח ל ה ם ש ה ם יכנ סו ב ה צ ל ח ה ל א ר ץ ויכב שו או ת ה‪,‬‬ ‫ה שכינ ה א ל תוכם‪ ,‬בדיוק כפי ש ה שכינ ה ש ר ת ה בין הכרובים‪.‬‬ ‫ו ה מרגלי ם ש חזרו ייא שו והפחידו א ת ה ע ם‪ ,‬ב או מר ם ש ה ם ל א‬ ‫אולם‪ ,‬ה מ ח ש ב ה ש אכן ב חר ה שי״ת א ת ה פ ס ל הזה כ מ קו ם‬ ‫יצליחו‪ ,‬והקב״ה כ ע ס ע לי ה ם וגזר ע לי ה ם ל היו ת ב מ ד בר א ר ב עי ם‬ ‫לה שכין א ת שכינתו‪ ,‬בדו מה לכרובים‪ ,‬גר מ ה ל ח ט א‪ .‬היתה זו‬ ‫שנה‪ .‬ככה אנ חנו ל מ דנו כ שהיינו ילדים‪ ,‬וזו פ ש טו ת ה פ סו קי ם‬ ‫עבירה ע ל ציוויו ית׳ ש ל א ל ע שו ת שום פ ס ל או ת מונה‪ .‬ט עו ת זו‬ ‫ה ש ט חי ת ביותר‪.‬‬ ‫נבעה מכך ש ע ד הנה‪ ,‬אנ שי ם גדולים א ל ה עבדו א ת ה׳ ב א מ צ עו ת‬ ‫א בל ל מ ע ש ה‪ ,‬ה מ רג לי ם חזרו מ א ר ץ י ש ר א ל ו א מרו ש ב ל תי‬ ‫שכלם‪ ,‬בלי שום תורה מ חוץ ל מ צ פונ ם ו חכ מ ת ם‪ .‬ב ש ע ת מ תן‬ ‫א פ ש רי לכבו ש או ת ה ‪ -‬ואל ת ח ש בו ש ה ם ל א צדקו! זה ב א מ ת‬ ‫תורה‪ ,‬ד בר זה ה ש תנ ה ל חלו טין ‪ -‬מ ע ת ה‪ ,‬נדר שו ל ה כני ע א ת‬ ‫היה ב ל תי אפ שרי; א ל א שהקב״ה א מ ר שזה א פ שרי‪ .‬היה זה‬ ‫ד עו תי ה ם ל חוקי התור ה‪ .‬מ א חר וה מ שיכו ל ה ש ת מ ש ב שי קול‬ ‫ניסיון גדול ביותר‪ .‬מנ קו ד ת מ ב ט ם ש ל ה מרגלי ם‪ ,‬ל הי כנ ס ל א ר ץ‬ ‫ד ע ת ם ב ע בו ד ת ה׳‪ ,‬הוכחו ב חו מר א‪ ,‬וה׳ כינה או ת ם "עם ק ש ה‬ ‫היה בדיוק כמו ל ק פו ץ מחלון ב קו מ ה ה ע שי רי ת‪ .‬ת א ר ל ע צ מ ך‬ ‫עורף״‪ .‬אך איך שיהיה‪ ,‬כוונ ת ם הי ת ה אך ורק ל ש ם ע בו ד ת ה׳‬ ‫ש א ת ה עו מ ד ע ל יד חלון‪ ,‬והנביא עו מ ד ש ם ואו מר לך‪" :‬אל‬ ‫ו ה ת קר בו ת אליו‪.‬‬ ‫תפחד! ׳ה' אתנו!׳ הוא הבטיח!״ ה א ם היה ק ל לקפוץ? תד מיין ‪-‬‬ ‫אכן‪ ,‬ה תור ה ב ה מ ש ך מ עיד ה ש הדור הגדול הזה ל מ ד לכופף‬ ‫מה היי ת עו שה? ל פ חו ת היית מ ה ס ס ק צ ת ל פני ה קפי צ ה‪ .‬היי ת‬ ‫א ת רצונ ם ו א ת ש כ ל ם לג מרי ל פני תו ר ת ה׳‪ .‬בבנין ה מ שכן‪,‬‬ ‫זקוק ל מיד ה גדולה ש ל ב טחון בה׳‪ .‬א פילו א ם ה׳ היה או מר לך‪:‬‬ ‫התור ה מ ש ב ח ת או ת ם שוב ושוב ע ל כך ש ע שו "כ א שר צווה ה׳‬ ‫״חיימ׳ל‪ ,‬קפוץ"‪ ,‬וא תה מציץ כל פי מטה‪ ...‬א ת ה פ שו ט ל א מ סוג ל‬ ‫א ת משה״‪ .‬ב מ שך א ר ב עי ם שנה‪" ,‬על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו‪,‬‬ ‫א ת מ ש מ ר ת ה׳ ש מרו ע ל פי ה׳ ביד מ שה״ (ב מד בר ט‪ ,‬כג)‪ .‬בכך‬ ‫אנ שי ם גדולים‪ ,‬ח טאי ם גדולים‬ ‫סי פ קו דוג מ א לכך שג ם ה מו חו ת הגדולי ם ביו תר חייבים ל כרו ע‬ ‫אז כ ע ת אנ חנו מ ת חי לי ם להבין שזה כל ל ל א היה פ שו ט‪ .‬ואם‬ ‫ברך ל פני ד בר ה׳‪ ,‬ול הכני ע א ת ע צ מ ם ל מצוותיו וחוקיו‪.‬‬ ‫מו ט ל ת ע לי ה ם א ש מ ה‪ ,‬הרי ש הבי אור הוא כמו ש הב אנו מ הכוזרי‬ ‫בענין א חר‪ ,‬ש ח ט א ם היה גדול מ פני ש ה ם היו גדולים‪ .‬הם היו‬ ‫מבט א מי תי ע ל ח טא קר ח‬ ‫אנ שי ם גדולים מאוד! ולכן ציפו מ ה ם לגדלו ת‪ .‬אילו אנ חנו היינו‬ ‫גם מ ע ש ה קר ח ל א היה סי פור ש ל ״פו שע פשוט״‪ .‬קר ח היה‬ ‫ש ם והיינו מ ס ר בי ם ל הי כנ ס ל אר ץ‪ ,‬ל א הי ת ה עלינו שום תבי ע ה‪.‬‬ ‫אד ם גדול ב תור ה ובצדקות‪ .‬אילו קר ח היה נ כנ ס ל ח דר הזה‪ ,‬היה‬ ‫אנ חנו ל א גדולים מ ס פי ק כדי ל ה תג בר ע ל ה פ ח ד ה טב עי‪ ,‬ע ל‬ ‫עלינו ל קו ם לכבודו‪ .‬אין כל ס פ ק בכך‪ .‬ל א בג ל ל שהוא ד מו ת‬ ‫‪ .6‬תורת אביגדור‪ .‬הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל‬ ‫ב מדבר‪ ,‬ל א חר ש כ ל ה ע בי רו ת כבר נ עברו ו ער מו ת ה תו כ חו ת‬ ‫יצר ה הי שרדו ת‪ .‬נר א ה לכ ם ש היי ת ם קופצים‪ ,‬ש היי ת ם נ כנ סי ם‬ ‫נ ער מו ע ל ר א ש ם‪ ,‬ו כ ע ת ב ל ע ם נו שא א ת עיניו ״_ו_יו־א א ת י ש ר א ל‬ ‫ל א ר ץ כנען?‬ ‫ש’ כ‪ 1‬לל ב טיו״‪ .‬הוא ר א ה א ת אופן מגורי ה ם ב או ה לי ם ש ל ה ם‪,‬‬ ‫א ח ד מ מ ל כי כנ ען היה מלך חצור‪ ,‬והוא היה א ח ד מבין‬ ‫והוא כל כך ה ת רג ש ע ד ש הו א נ ס ח ף ע ל כנפי ה ה ת ל ה בו ת‪.‬‬ ‫שלו שים וא חד ה מלכי ם‪ .‬וכתוב ב ס פ ר שו פ טי ם (ד‪ ,‬ג) שהיו לו‬ ‫מה טובו אהליך‬ ‫ת ש ע מ או ת מרכבות! ת ארו ל ע צ מ כ ם מלך ש ל מ מלכ ה ק טנ ה‪,‬‬ ‫שלר שו תו ת ש ע מ או ת מרכבות! ולבני י ש ר א ל ל א היו שום‬ ‫ממה הוא כל כך הופתע? ה א ם ה או הלי ם הללו היו ע שויי ם‬ ‫מרכבות! וכ ע ת מ צ פי ם מ ה ם ל ש עו ט ק די מ ה ל מ רו ת הכל‪.‬‬ ‫ממ שי? מזהב? מפרווה? לא‪ ,‬היו א ל ה או ה לי ם בלויים‪ ,‬או הלי ם‬ ‫ל היל ח ם ל א רק נגד מלך חצור א ל א נגד כל מלכי כנען! היו ש ם‬ ‫שב הם נ ע ש ה שי מו ש כבר א ר ב עי ם שנה‪ .‬מה היה ב או ה ל ש כ ל‬ ‫מ מלכו ת גדולו ת יותר‪ ,‬של הן היו א ף יותר מ ת ש ע מ או ת מרכבו ת‪.‬‬ ‫כך ה פ תי ע אותו?‬ ‫צריך להבין שציפו מ ה ם ל או מ ץ ע ל‪ -‬אנו שי‪ ,‬ע ל ב סי ס הבנה ע ל‪-‬‬ ‫הת שוב ה היא ש הו א רא ה ש ה או ה לי ם היו מ מו ק מי ם כך‬ ‫אנו שי ת שה' מנ היג א ת העולם! ולכן מנ קו ד ת ה מ ב ט שלנו ל א‬ ‫ש א פילו או הל א ח ד ל א היה פת חו מכוון ל פ ת ח חבירו‪ ,‬כדי ש ל א‬ ‫היתה ב הם שום א ש מ ה‪ .‬ה א ש מ ה ה מו ט ל ת ע לי ה ם הי ת ה רק‬ ‫י ס ת כ לו לתוך ב תי ה שכני ם‪ .‬היו ש ם כ מ ע ט מיליון או הלי ם‪,‬‬ ‫מצד ה' שפה ה ש מיי מי ת' שבה די בר ה'‪.‬‬ ‫ובלע ם נ ד ה ם מכך ש ל א היה א פי לו פת ח א ח ד ש הי ה מכוון כנגד‬ ‫הגיע הז מן א פו א ל שי ם ב צ ד א ת כל ה פר שנויו ת הילדו תיו ת‬ ‫חבירו‪ .‬כי אנ שי ם הציבו א ת או ה לי ה ם כך ש ל א יביטו א ל תוך‬ ‫שלנו‪ ,‬ולגדול ולהבין ש כ ל מה ש ת ק ר או בתנ״ך ע ל או מ תנו‪ ,‬כל‬ ‫בי ת השכן‪.‬‬ ‫התוכחה‪ ,‬אינו מ ב ט א א ת ד רג ת ם ה א מי תי ת ש ל י שר אל‪.‬‬ ‫הוא רא ה יותר מזה‪ .‬הוא היה נביא‪ ,‬והוא ר א ה מה קור ה בתוך‬ ‫ה ביקור ת ש ל מ ש ה רבינו‪ ,‬מילו ת התוכ חה ש ל הנביאים‪ ,‬מילו ת‬ ‫האוהלי ם ‪ -‬והוא ר אה ש ם או מ ה קדו ש ה ביותר‪ .‬והוא ה ת ל ה ב כל‬ ‫התוכ חה של ה' ‪ -‬נכתבו ב ש פ ה ה ש מיי מי ת‪ ,‬תוך ה ס ת כ לו ת‬ ‫כך ואמר‪ :‬״נמה טיבי א חליף יעקב״‪ .‬ב ל ע ם הכריז ש כ ל או הל‬ ‫בזכוכי ת מג ד ל ת ו מ צי א ת נ קודו ת ק טנ טנו ת ש ל פגם‪ ,‬מתוך רצון‬ ‫ואוהל יהיה מעיין מים חיים שי עורר ה ש ר א ה ב כ ל הדורו ת‬ ‫ל עורר ולהביא א ת י ש ר א ל ליו תר ויותר של מו ת‪ ,‬ולכן בי ט או א ת‬ ‫נמים״ ‪ -‬הוא‬‫;גליי ‪■T‬‬ ‫ארזי ם ‪ 8‬־ ”‬ ‫נטיו‪ ...‬־כ ‪:‬־‪ T‬־‬ ‫״כנחלי ם ’‪T‬‬ ‫ה ע תי די ם ל צ א ת ממנו‪’ T: ’ .‬‬ ‫ח ט אי ה ם‪ .‬א ב ל ב עיני ב שר ודם ‪ -‬אי א פ ש ר כ ל ל להבחין ב שו ם‬ ‫השווה א ת ה או הלי ם הללו ש הו א רא ה ב מדבר‪ ,‬ל מ עיינו ת ש ל‬ ‫פגם‪ .‬זהו ה מ פ ת ח להבין א ת ל שונו ת הגנ אי והתוכ חה ש מ צינו‬ ‫מים חיים‪ ,‬שי מ שיכו לנ בו ע ל עו ל מי עד‪ .‬ה מ סו רו ת ש ל מ ש פ חו ת‬ ‫בתנ״ך‪.‬‬ ‫אלו י מ שיכו לנ בו ע ל עו ל מי עד‪.‬‬ ‫בין אוהב לאויב‬ ‫ג' ‪ -‬המשבח הגדול‬ ‫ועל איזה דור ה ס ת כ ל בלע ם? ע ל א לו ש הו א ש מו כמי ש״לא‬ ‫ידעו דרכי״‪ .‬זהו הדור ש ר א ה ב ל ע ם ל ק ר א ת סו ף א ר ב עי ם ה שנ ה‪,‬‬ ‫והוא כל כך ה ת רג ש ע ד שרוח ה' נחה עליו והוא ל א יכל ל ה פ סי ק‬ ‫נבואה ש ל גוי‬ ‫ל ס פ ר ב שב ח ם‪.‬‬ ‫א ת ם יודעים היכן נוכל ל ש מו ע א ת ה א מ ת ה עו בד תי ת ? גוי‬ ‫כי כיון ש הו תר ל ב ל ע ם ל שב ח א ת י שר אל‪ ,‬אז הוא שיבח‬ ‫אחד! ב ל ע ם פ ת ח א ת הפה וא מר דברי שבח ע ל ע ם י שר אל‪ ,‬כפי‬ ‫או ת ם ע ד ל ש מי ש מי ם‪ .‬נביאי י שר א ל היו אוהבינו‪ ,‬הם ביק שו‬ ‫ש אי ש מ עול ם ל א א מ ר‪ .‬א ם ת ס ת כ לו ב מילי ם ש ל בל ע ם‪ ,‬זהו‬ ‫ל סיי ע לנו ל היו ת טובים יותר‪ ,‬ולכן הם הוכיחו אותו‪ .‬א ב ל ב ל ע ם‬ ‫שיר א ח ד ארוך ש ל ד ברי שבח ו תהילה ל ע ם י שר אל‪ .‬״מה טיבו‬ ‫לא היה אוהב שלנו‪ ,‬ולכן א פ ש רו לו ל שב ח אותנו‪.‬‬ ‫א חליף _יעק'ב מ ש כנ תי ף י שראל״ (ב מד בר כד‪ ,‬ה)‪ .‬ת פ ת חו חו מ ש‬ ‫ו תקר או א ת המילים; זו נבואה‪ ,‬פ סו ק א ח רי פ סו ק ש ל ד ברי שב ח‬ ‫א ח ר ת אנ חנו ע שויי ם ל ט עו ת ול ש מו ע א ת בי קור תו ש ל מ ש ה‬ ‫עצו מי ם ע ל כ ל ל י שר אל‪.‬‬ ‫רבינו‪ ,‬ו ל ק ח ת א ת הד ברי ם כ פ שו ט ם‪ .‬אך זו ט עו ת גורלית! בל תי‬ ‫א פ ש רי ל א הוב א ת ע ם י ש ר א ל ע ם ת פי ס ה מו ט עי ת שכזו‪,‬‬ ‫רגע! זה ל א מה ש מ ש ה א מ ר לנו! בו בז מן ש מ ש ה הוכיח‪,‬‬ ‫והקב״ה הוא ״אוהב ע מו י שראל״‪ ,‬״ א ה ב ת עו ל ם א הבתיך״‬ ‫ב ל ע ם שיבח‪ .‬מה קורה כאן?‬ ‫(ירמיהו לא‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫הת שוב ה היא‪ ,‬ש ב ל ע ם נ של ח ל מ ט ר ה א ח ת בלבד; לו מר א ת‬ ‫ה א מ ת ה א מי תי ת‪ ,‬ש אנ חנו האו מה היפה ביותר מבין כל או מו ת‬ ‫מלח מתו הגדולה ש ל היצר הר ע‬ ‫העולם‪ .‬א ת מ ש ה רבינו ה' ל א של ח ל מ ט ר ה זו‪ .‬מ ש ה ה מ שיך‬ ‫זוהי נקודה ח שובה ביותר‪ ,‬כי היצר ה ר ע ע סו ק מ אוד ב עול ם‬ ‫להוכיח או תנו ע ד סו ף ימיו‪ .‬מג מ תו ו שליחותו ש ל מ ש ה רבינו‬ ‫הזה‪ .‬י שנו מ ל אך שנ ק ר א הי צר הרע‪ ,‬ש ת פ קי דו הוא להוליך‬ ‫לא היתה ל ס פ ר א ת העובדו ת‪ .‬שלי חו תו הי תה ל הי טי ב לנו‪.‬‬ ‫שולל ולגרום לבני א ד ם ל ט עו ת‪ ,‬וא חד ה מ שי מו ת ה מר כזיו ת‬ ‫מ שה רבינו א מ ר לנו א ת מה ש ח שוב ביותר שנ ש מ ע ‪ -‬א ת‬ ‫שלו היא לגרו ם לי הודי ם ל שנו א א ת ע צ מ ם‪ .‬א ח ת ה ה צ ל חו ת‬ ‫ה ח סרונו ת שלנו‪ .‬כ ש א ד ם ש ם לב ל ח ס רונו ת שלו‪ ,‬ל מה ש ל א‬ ‫הגדולות ש ל היצר הר ע היא לגרו ם ליהודי ם ל ה ערי ך א ת ע צ מ ם‬ ‫טוב בו‪ ,‬זו ה טובה הגדול ה ביו תר ש א פ ש ר ל ה עני ק לו‪ ,‬כי הקב״ה‬ ‫פחות מכפי שר אוי להם‪.‬‬ ‫לא בר א א ת ה עו ל ם רק כדי שנ חי ה ב שלו ם וב שלוה‪ .‬ה עול ם נוצר‬ ‫ולכן הי סו ד הר א שון ש ע ל הי הודים ל ל מו ד הוא ש ל א נב חרנו‬ ‫עבור האדם‪ ,‬כדי שי מ צ ה א ת הכו חות ה ט מוני ם בו‪ ,‬ויהפוך ל טוב‬ ‫לל א כל סיב ה‪ .‬״אתה ב חר תנו מכל העמים״ ‪ -‬למה? כי היינו‬ ‫ביותר שהו א יכול להיות‪ .‬ולכן עלינו ל ש מו ע א ת ה ח ס רונו ת‬ ‫המובחרים‪ .‬אין כל ס פ ק בכך‪ .‬א ף א ח ד ל א ה ש תוו ה לנו‪.‬‬ ‫שלנו‪.‬‬ ‫ולח שוב א ח ר ת ‪ -‬זו ל א ט עו ת ק טנ ה‪ .‬זו א ח ת ה טעויו ת‬ ‫א בל הקב״ה ע ש ה מ ש הו כדי ש ל א נ ת בל בל‪ .‬הוא של ח א ת‬ ‫הגדולות ביותר‪ ,‬ה ח ט אי ם הגדולים ביו תר עבור יהודי ‪ -‬ש הו א‬ ‫בלע ם‪ .‬הוא של ח א ד ם א ח ד ב הי ס טורי ה כדי לו מר א ת ה א מ ת‬ ‫אינו חו שב טוב ע ל עמו‪ .‬א ם הוא מ שוה א ת ע מו בצורה בי קו ר תי ת‬ ‫אודו ת ע ם י שר אל‪ .‬היה זה ל ק ר א ת סיו מ ם ש ל א ר ב עי ם ה שני ם‬ ‫‪ .7‬תורת אביגדור‪ .‬הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל‬ ‫תהילה א מ רי ק אי ת‬ ‫לגויים‪ ,‬זהו עוול גדול מאין כמותו‪ .‬ומי ש לו מ ד א ת התנ״ך‬ ‫כפ שו טו ורואה א ת ד ברי ה מו ס ר והתוכ חה‪ ,‬יו שפ ע מזה‪ ,‬א ל א א ם‬ ‫גם ב א מרי ק ה‪ .‬כנ ע ר צ עי ר היי תי הולך בר חובו ת ל פ ע מי ם‬ ‫כן הוא י ק פיד ל ל מוד א ת ה א מ ת ש ל ה תור ה‪ .‬א ם הוא ל א י ק פי ד‬ ‫ב מוצ אי שב ת‪ .‬ב תי ה מרז ח היו ע מו סי ם‪ .‬בכל רחוב היה בי ת‬ ‫לל מוד מי זה ע ם י שר א ל ב א מ ת‪ ,‬הוא ילך וי טע ה ב מו ק ד ם או‬ ‫מרזח‪ ,‬וכולם היו ע מו סי ם ב אנ שי ם לבנים‪ ,‬כולם ש תו וכולם היו‬ ‫ב מאו חר‪.‬‬ ‫שיכורים כלו ט‪ .‬היה זה מ סוכן ל ה ס תו ב ב ברחוב‪ .‬הם דידו החוצה‬ ‫א ל הרחוב‪ .‬הם היכו זה א ת זה‪ ,‬רבו‪ ,‬ודקרו זה א ת זה‪ .‬מ ע צ רי ם‬ ‫מי כע מך י ש ר א ל‬ ‫רבים בוצעו מדי מוצ אי שב ת‪ .‬או מו ת ה עו ל ם הם כל כך ח ס רי‬ ‫יהודי חייב ל ד ע ת ש או מ תו היא ה מו ב חר ת מבין האומות‪ .‬אין‬ ‫שלי ט ה ב כל הנוג ע ל אל כו הו ל ע ד ש ל ב סו ף נ א ל צו ל חו ק ק חוקים‬ ‫מי שי שוה לה ולו ב מ ע ט‪ .‬״ומי כע מף כי ש ר א ל גוי א ח ד בארץ"‬ ‫נגד מ כי ר ת מ ש ק או ת חריפים‪.‬‬ ‫( ש מו אל ב׳ ז‪ ,‬כג)‪ .‬אני ל א מד בר ע ל היהודי ם שרו אי ם ברחוב‪.‬‬ ‫גם כיום רואי ם א ת זה‪ .‬פע ם‪ ,‬ב ש ב ת בבוקר‪ ,‬י צ א תי ל הליכ ה‪,‬‬ ‫אני מד בר ע ל יהודים שו מרי תורה ומצוות; יהודים ש מ מ שי כי ם‬ ‫וראיתי גוי‪ ,‬מבוגר ‪ -‬הוא היה נר א ה ב שנו ת ה ח מי שי ם לחייו ‪-‬‬ ‫א ת ה מ סו ר ת‪ ,‬שלו מדי ם א ת תו ר ת ה׳ ‪ -‬אין ו מ עול ם ל א היה מי‬ ‫א ד ם מכובד‪ ,‬לבו ש היטב‪ ,‬ש ע רו מ סו ר ק ומ שומן היטב‪ ,‬שוכב‪,‬‬ ‫שי שוה א לי ה ם בכל ה הי ס טורי ה‪ .‬א ף א ח ד אינו יכול ל ה ש תוו ת‬ ‫שיכור כלוט‪ ,‬ע ל ה מ דר כ ה‪ ,‬כ ש לי דו בקבו ק ריק‪ .‬מזג האוויר היה‬ ‫אלינו‪.‬‬ ‫קפוא‪ ,‬והוא שכב ש ם כמו קרחון‪.‬‬ ‫קחו א ת הרחוב הנ ח מ ד ביו תר ב שכונ ה ש ל גויים ‪ -‬נר א ה לכ ם‬ ‫מדובר היה ב שכונ ה טובה‪ ,‬שכונה ש ל גויים לבני ם נ ח מדי ם‪,‬‬ ‫ש א פ ש ר ל ה ס תו ב ב ש ם בחופ שיות‪ ,‬מבלי שי קר ה לכ ם שום‬ ‫ו אנ שים ל בני ם חלפו ע ל ידו ולא נגעלו‪ .‬ב מיד ה מ סוי מ ת הם‬ ‫דבר? א ל תהיו כל כך ב טו חים‪ .‬גם ב שכונו ת ה טו בו ת ביו תר ש ל‬ ‫העריצו א ת הגיבור הזה‪ .‬מ ב חינ ת ם הוא מייצג א ת ה אידי אל‪ .‬הם‬ ‫הגויים‪ ,‬מי שי ס תו ב ב ש ם בלילה‪ ,‬גם א ם ל א יזוהה כיהודי‪ ,‬אין לו‬ ‫א מנ ם ק צ ת מחייכים‪ ,‬א ב ל מ בי טי ם בו ב ה ער צ ה‪ .‬הם מ ע רי צי ם‬ ‫ערובה ל צ א ת מ ש ם ל ל א פגע‪ .‬ל עו מ ת ז א ת מי שי ס תו ב ב ב שכונ ה‬ ‫א ת ה אירי הזה שמהווה דוג מ א הרו אי ת‪ .‬הוא ש ת ה כהוגן‪ .‬ת ר או‬ ‫יהודית‪ ,‬זהו ה מ קו ם הב טו ח ביו תר ב ת בל‪ .‬זה ה מ קו ם הי חיד שבו‬ ‫אותו! הוא עדיין שוכב ש ם בבוקר!‬ ‫יש אנ שי ם מ תו ר ב תי ם ב א מ ת‪.‬‬ ‫ואני ב טו ח ש א ם היה א פ ש ר ל ה עיר אותו‪ ,‬הוא ל א היה‬ ‫גויים‪ ,‬גויים צ עירי ם‪ ,‬הם ת מי ד מסוכני ם‪ ,‬גם ב שכונו ת ה טו בו ת‬ ‫מתביי ש‪ ,‬כי ב ש ביל גוי מדובר ב מ ש הו נ ח מד‪ ,‬ב הרו איז ם‪ .‬הוא‬ ‫ביותר‪ .‬וכך הם ת מי ד היו‪ .‬׳ שקצים' ‪ -‬כך היינו מכני ם או ת ם ‪-‬‬ ‫היה מ ס פ ר ע ל כך ל ח ברי ם שלו‪ :‬״ א ת ם יודעים"‪ ,‬הוא היה אומר‪,‬‬ ‫ת מי ד היוו ס כנ ה‪ .‬גויים צ עירי ם‪ ,‬גם מ ה מ ש פ חו ת ה טו בו ת ביותר‪,‬‬ ‫" א ת מול בליל ה ה ש ת כ ר תי כל כך‪ ,‬שי שנ תי ע ל ה מ דר כ ה כל‬ ‫מהווים סכנ ה‪ .‬א ב ל ב חורי ם יהודים צ עירי ם‪ ,‬אין מה לה שוו ת‪.‬‬ ‫הלילה״‪ .‬הוא היה מ ת פ א ר בזה‪.‬‬ ‫א ת ם ל א מכירי ם גויים‪ .‬אני מכיר או ת ם‪ ,‬מכיר או ת ם היטב‪ .‬איך‬ ‫אז ע ל הגויים אין מה לדבר‪ .‬מ אז ו מ עול ם ע ס קו הגויים בגילוי‬ ‫אני מכיר או ת ם? ג ד ל תי בין גויים‪ .‬ר אי תי גויים‪ .‬ל מ ד תי א ת‬ ‫עריו ת ב קנ ה‪ -‬מי ד ה עצום‪ ,‬בכל מ קו ם שבו התגוררו‪ .‬וכן ב עוד כל‬ ‫ה הי ס טורי ה של ה ם‪ .‬אני יכול ל ס פ ר לכ ם עו בדו ת ע ל גויים‪ .‬אין‬ ‫מיני מ ע שי ר ש ע‪ .‬ה ל ק א ת נ שים‪ ,‬חו סר מוסריו ת‪ ,‬קר בו ת אגרו פי ם‪,‬‬ ‫ה שוואה כ ל ל וכלל; ל א קר ב זה א ל זה‪.‬‬ ‫כל ד בר רע‪.‬‬ ‫ער מו ת לי טאיו ת‬ ‫חוזרים אנו א פו א ל א מ ת‪ .‬כי צד הפכו ע ם י ש ר א ל ל טובי ם‬ ‫לכו ל שכונ ה אי ט ל קי ת‪ ,‬שכונה ק תו לי ת‪ .‬כולם ש ם נו ש אי ם‬ ‫ביותר? כי מ ש ה רבינו ל א ה ח מי א לנו‪ .‬הוא ת מי ד הוכיח אותנו‪.‬‬ ‫סכינים‪ .‬לכו ל ש כונו ת ש ל ה פו ר טו‪-‬רי קני ם ‪ -‬גם הם ק תו לי ם ‪-‬‬ ‫והיתה לכך סיבה‪ .‬כי ״ ד רו חיים תו כ חו ת מוסר" ( מ ש לי ו‪ ,‬כג) ‪ -‬זו‬ ‫הם מ חזי קי ם סכיני ם‪ .‬א ם ל א סכין אז מ ס פריי ם‪ .‬הם מ חזי קי ם‬ ‫הדרך לחיות‪ ,‬להצליח‪ :‬ע ל ידי תוכ חו ת מוסר‪.‬‬ ‫משהו‪.‬‬ ‫א בל א ל תנ סו א ת זה כיום‪ .‬בימינו אין להוכיח א ף א חד‪ ,‬כי‬ ‫אני זוכר ש כ ש היי תי ב אירופה‪ ,‬כל לי ט אי ה חזי ק סכין בתוך‬ ‫הוא יברח‪ ,‬ול עול ם ל א ת ר או אותו יותר‪ .‬א ב ל בי מי ם ה טובים‬ ‫המגף‪ .‬והוא ע ש ה בו שימו ש‪ .‬מדי יום שני בבוקר הופיעה בעי תון‬ ‫שהיה ל אנ שי ם ק צ ת ש כ ל י שר והם ידעו ש מ ט ר ת החיי ם היא‬ ‫הגויי ה מ קו מי ר שי מ ה ש ל ד קי רו ת ש ה ת ר ח שו ב מ הלך יום‬ ‫ל ה ש ת פ ר‪ ,‬אנ שי ם חיפ שו תוכ חה‪ .‬הם חיפ שו בי קור ת‪ .‬וזו ה סי ב ה‬ ‫ראשון‪ ,‬שהיה יום ׳קדוש'‪ .‬כולם ה ש ת כ רו ודקרו א ח ד א ת ה שני‪.‬‬ ‫שבימי ק ד ם היו נביאים‪ .‬הנבי אי ם נ של חו כי אנ שי ם העריכו‬ ‫והיהודים? ל א היה בעי תון א פילו דיווח א ח ד אודו ת ד קיר ה א צ ל‬ ‫אותם‪ ,‬והנביא הוכיח או ת ם ע ל פניהם‪.‬‬ ‫יהודים‪.‬‬ ‫מ שי מ תו הגדולה ש ל מ ש ה‬ ‫הייתי הולך בר חו בות עייר ה ק טנ ה ביום שבו הגויים היו‬ ‫ומי ש קיי ם א ת ה ת פ קי ד הזה ב מיו חד היה נביאנו הגדול‪ ,‬מ ש ה‬ ‫מגיעי ם ליריד‪ .‬מדי ש בו ע היה יריד‪ ,‬ו אנ שי ם הגיעו מכ ל ה אזור‬ ‫רבינו‪ .‬כתוב‪ :‬״ה׳ א ש ר ע ש ה א ת מ שה" ( ש מו א ל א׳ יב‪ ,‬ו) ‪ -‬מה‬ ‫כדי ל מכור א ת מר כו ל ת ם‪ .‬וברגע ש מכרו א ת ה ס חור ה הם הלכו‬ ‫משה"? הוא ע ש ה א ת מ ש ה לדור ההוא! הוא‬ ‫״ע‪T‬שה ‪V‬א ת ‪V‬‬ ‫הפירו ש ‪T‬‬ ‫ישר ל בי ת ה מרז ח והזמינו ויסקי‪ ,‬גברים ונ שים‪ ,‬ו ה ש תכרו‪ .‬ב עיני‬ ‫ע ש ה א ת מ ש ה כי הדור ההוא היה מ סוג ל למשה!‬ ‫ר אי תי ער מ ה גבוהה ש ל אנ שי ם‪ ,‬שוכבים כולם יחד‪ .‬הם שכבו‬ ‫כפגרי ם מ תי ם‪ ,‬א ח ד ע ל ה שני‪ .‬ע ר מ ה גדולה ש ל אנ שי ם‪ ,‬שנ ע ר מו‬ ‫״למה הוא ל א נ תן לנו א ת משה?" אנ שי ם שו אלי ם‪ .‬כי אנ חנו‬ ‫כמו א ש פ ה‪.‬‬ ‫לא היינו מ סוג לי ם ל ה ת מו ד ד איתו! היינו מ ת ח צ פי ם פי א ל ף‬ ‫מקרח! ה ל א אנ חנו רואי ם איך אנ שי ם מ ד ברי ם נגד הגדולים‪ ,‬נגד‬ ‫וכ שיהודי היה חולף ע ל ידם הוא היה מחייך ל ע צ מו חיוך‬ ‫׳אגודת הרבנים'‪ ,‬איך הם מ ד ברי ם נגד ר א שי הי שיבות‪ .‬בימינו י ש‬ ‫קטן‪ .‬הוא י ד ע ש אין כל ה שוואה‪ .‬אנ חנו ל א מ ש ת כ רי ם‪ .‬ואם‬ ‫חצופים ה מ ת ב ט אי ם נגד גדולי י ש ר א ל ב עי תוני ם‪ .‬הם לו עגי ם‬ ‫אנ חנו מ ש ת כ רי ם‪ ,‬זה ב ש מ ח ת תורה או בפורים‪ ,‬ו אצלנו בבית‪.‬‬ ‫ובזים להם!‬ ‫אנ חנו ל א נ ע ר מי ם בר חו בות קרי ה‪.‬‬