עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — ניצבים וילך (2026-08-31)

בעזהשי " ת
עצה
ותבונה
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה
'עומק לב'
שיעורים ושיחות קודש
מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
'מים עמוקים '
'דולה התבונה '
פרשת נצבים וילך תשפ"ו
בקול רנה ושמחה מתוך הדרת כבוד וחרדת קודש באנו לשגר בזאת ברכת מזלא טבא
מעומקא דליבא קדם פני מורה דרכינו ומאיר נתיבותינו עטרת ראשינו ונזר תפארתינו עצה
כ"ק מﬨן אדמו"ר ש יט"א ותבונה
לרגל השמחה בהכנס בנו יקירו הבה"ח כמר שלמה זלמן נ"י לעול התורה והמצוות
אחת היא הברכה קדם הסב הדגול מורינו הגה"צ שליט"א
חדב"ן כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע
יהא רעוא מן קדם אבוהון דבשמיא שיגדל ויתעבד לאילנא רברבא לעטרת תפארת שושילתא קדישא
קובץ רכ"א
ושירוו רוב נחת ותענוג דקדושה ממנו ומכל יוצ"ח בבריות גופא ונהורא מעליא ,ומצלאין אנו לחיי מלכא
שיאריך ימים על ממלכתו וינחנו במעגלי צדק על מי מנוחות עד ביאת גואל צדק בב"א. ערש"ק
פרשת נצבים וילך
תשפ"ו
שמחת הבר מצוה אי"ה ביום ד' הבעל"ט
מנחה בשעה 6:00אחה"צ
נטילת ידיים בשעה 6:30ברכהמ"ז בשעה 9:30 לתרומות והנצחות:
בבית מדרשינו רח' דוד 32ירושלים 052-7620204
לקבלת הגליון בדוא"ל:
a609200101002@gmail.com
נדבת
הרב אברהם חיים הרשברג שליט"א
לע"נ זקנו
הרה"ח ר' אברהם יהודה הרשברג הי"ד
בן הרה"ח ישראל יצחק זצ"ל
נעקה"ש כ"ד אלול תרצ"ט
יו"ל ע"י
ת.נ.צ.ב.ה
רחוב דוד 32ירושלים
ניתן להאזין לשיעורי
סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
חבורת "בני עולם הבא" מדי ליל שישי בשידור חי
ק"ע י"ח – קע"א. השבוע -פר' נצבים וילך דחסידי סטריקוב במערכת 'קול סטריקוב'
בייסודו ובנשיאותו
ח"ו ,סי' תקפד' .וסי' תקפו' סעיף א'. שואלין ודורשין: של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מס' 072-3371263שלוחה .4
••• כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור
קו הבחינות077-437-9774 :
קע"ב – קע"ד ד'. שבוע הבא – ראש השנה מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה וכן בקו שיעורי כ"ק מרן
ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'
ח"ו ,סי' תקפד' .וסי' תקפו' סעיף א'. שואלין ודורשין:
מס' 073-2951269שלוחה .1
ג לב נצבים וילך עומק
נצבים
אם ח"ו יבואו בניהם אחריהם ויחטאו ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב
ח"ו אף אם יהיו הדורות הראשונים זרעך (ל ,ו).
בעלי תשובה ויראים ואוהבים מ"מ
יחטאו ויפגמו ע"י מעשי בניהם ,לכך ובישמח ישראל (או"ט) הביא מה
הבטיחם הקב"ה תיכף גם על תשובת ששמע להקשות מהו שכתוב
בניהם אחריהם ושיהיו ג"כ עובדי ה' 'ואת לבב זרעך' ,והלא התורה היא
באהבה וביראה ,ואז ממילא יתענגו כולם נצחית ולכל אחד מישראל ידבר ,וא"כ
על ה' ,עכדה"ק. במה שנאמר 'ומל ה"א את לבבך' כבר
נכלל לבב כל ישראל ,ומה מרבה 'לבב
וי"ל ג"כ להיפך ,שהנה מעשי האבות זרעך'.
הם שורש להנהגת הבנים ,וכאשר
האבות חוטאים ר"ל אזי נעשה מזה פגם והישמח ישראל אמר ליישב ,על פי
בנפש הבנים הגורם להם לחטוא (אשר המבואר בספר עשרה
זהו הטעם שכאשר הבנים חוטאים נחשב מאמרות להרמ"ע מפאנו (מאמר חקור
הדבר לחטא גם עבור האבות (ראה ישמח הדין ח"ה פ"ד) שכשאדם מישראל חוטא
ישראל פרשת קדושים או"ב)) ,ולהיפך שכאשר הרי הוא מחטיא בכך גם את אבותיו אשר
האבות הולכים בדרך הישרה אזי הדבר כבר אינם בעולם הזה ,ולכן אומרים
משפיע לטובה גם על הבנים .וזהו 'ומל בווידוי 'העוינו' שהוא פועל יוצא ,שע"י
ה' את לבבך ואת לבב זרעך' ,שע"י עוונותינו אנו גורמים ר"ל גם מזכרת
שייטהר לב אבות ,וישובו בתשובה עוון לאבותינו .ולכן כאשר הבטיח
שלימה ,בזה כבר ניתן השורש לטהרת הקב"ה את בנ"י על התשובה שיזכו כולם
'לבב זרעך'. לתשובה שלימה ולאהבה ויראה ,והנה
לב נצבים וילך עומק ד
"והנה שבת זה שהוא שבת האחרון
מהשנה שעברה הוא נעוץ סופו
עוד י"ל ,כי הנה בכל חטא מלבד החטא
בתחילתו ,ועל ידי שמירתו בקדושה
בעצמו הרי זה מביא כל מיני
ובטהרה נוכל לתקן את כל מה שפגמנו
תולדות רעות הנולדות ונגררות מכח
בכל שבתות השנה שעברו ,שאמרו
החטא ,וכאשר הבטיח הקב"ה על
צדיקים הקדמונים זצ"ל כאשר אם
התשובה אזי מלבד מה שהבטיח
ירים איש את קצה המטה יתרומם כל
שהתשובה תועיל על עצם החטא ,הבטיח
המטה ,כן כאשר יתקן איש ביום האחרון
ג"כ שתועיל התשובה על כל ספיחי
יתוקן כל הזמן".
החטא ,וזה נרמז ב'זרעך' ,היינו
וצורך התיקון הוא במה שפגמו וחיסרו התולדות שנולדו ע"י האדם במעשיו
ובפרט השבת, ענייני בכל הרעים .ואע"פ שלפעמים דברים אלו
בשמירת שבת בפועל ,שמצויים בזה הם בגדר אונס ואין נענשים עליהם,
הרבה מכשולות ,וכדברי הרבי ר' בוודאי שיש בכך פגם כלשהוא ,והבטיח
יהונתן אייבשיץ זצ"ל (יערות דבש ח"ב הקב"ה שע"י התשובה יתוקן הכל.
דרוש ג) שהובאו בהקדמת משנה
ואמנם האדם עצמו בתשובתו על
ברורה ח"ג ,שלא ייתכן במציאות שיינצל
החטא עצמו צריך לכלול בה
האדם מאיסורי שבת בלי שילמד כל
גם תשובה על כל התוצאות שנגרמו ע"י
הדינים וידעם על בוריים הדק היטב.
חטאו זה ,ועי"ז יזכה לכפרה ולתיקון
ובשבת זו צריך להיזהר בתכלית בשמירת
השלם.
שבת כהלכה כדי לתקן עי"ז את כל מה
שנכשלו בזה במשך שבתות השנה.
והנה אמרו חז"ל בגמרא (שבת קיח): נודע מספה"ק שבשבת זו שהיא השבת
"אלמלי משמרין ישראל שתי האחרונה של השנה אפשר לתקן
שבתות כהלכתן מיד נגאלים" ,אבל את כל שבתות השנה ,ובישמח ישראל
במקום אחר (ירושלמי תענית פ"א ה"א; שמו"ר (נצבים וילך או"א) הביא משל על זה וז"ל:
ה לב נצבים וילך עומק
שכתוב (לעיל כו ,יב) "כי תכלה לעשר את פכ"ה סי"ב) איתא "אילו היו ישראל
כל מעשר תבואתך" וגו' -מורה שבעת משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן
אחרית דבר צריך להתבונן על כללותו דוד בא" .וי"ל דהך שבת אחת היא
ולעשות חשבון הנפש בכדי לתקן כל מה השבת המסוימת הזו -השבת האחרונה
שחיסר ועיוות. של השנה ,אשר בכוחה לתקן למפרע
שמירת השבת של כל השנה ועי"ז ייחשב
וכנגד זה הוא עניינם של שתי השבתות,
כאילו שמרו כל שבתות השנה כראוי
השבת האחרונה של השנה -
וכהוגן.
המיוחדת לתקן כל שבתות השנה,
והשבת הראשונה של השנה -המסוגלת וגם הגרסא של הבבלי 'שתי שבתות' יש
לרומם ולהעלות כל שבתות השנה הבאים לפרש שהכוונה לשבת האחרונה של
אחריה .ולכן שתי שבתות אלו הם שבתות השנה -שיש בה מעלת האחרית שעל
המיוחדות לתשובה ולתיקון המעשים. ידה אפשר להרים הכל ,ולשבת הראשונה
של השנה הבעל"ט -שיש בה מעלת
עוד יש לבאר עניין 'שתי שבתות' ושלא
הראשית וכידוע אשר הכל נמשך אחר
יהיו סותרים את דברי חז"ל
ההתחלה.
האחרים שאמרו 'שבת אחת' ,שהנה
ביסוד מצוות השבת מצאנו שני עניינים, ושתי מעלות אלו -האחרית והראשית
וכמו שאומרים בקידוש ,האחד שהיא -נרמזו בפרשת כי תבוא -
זכר למעשה בראשית ,והשני שהיא זכר שקוראים אותה בסוף השנה (מגילה לא,):
ליציאת מצרים (ראה טור או"ח סי' רעא) .וי"ל שיש בה פרשת ביכורים ופרשת וידוי
שזהו 'שתי שבתות' ,שבכל שבת יש שתי מעשרות ,ועניין ביכורים מרמז על עניין
בחינות הנ"ל ,וא"כ כאשר ישראל הראשית ,שצריך בה השתדלות מיוחדת
משמרין שבת אחת -עם שני בחינותיה, להרימה ולהעלותה להקב"ה ,כי עי"ז
הן בחלק הזכירה למעשה בראשית והן בניקל יותר שכל ההמשך יהיה גם כן
בחלק הזכירה ליציאת מצרים -אז מיד עד"ז מקודש ומרומם .ועניין וידוי
נגאלין. מעשר -שהוא בעת גמר דבר כמו
לב נצבים וילך עומק ו
ובגשמיות ,ובכח שמירת שבת מתגברים ובשבת האחרונה של השנה ,המיוחדת
על כח הרע ,ולכן על ידה זוכים לגאולה. כאמור לתקן כל שבתות השנה,
צריך ג"כ לתקן חלק המחשבה של השבת,
עוד יש בשבת הכח של קבלת התורה,
והוא הזכר למעשה בראשית והזכר
כדאיתא בגמרא (שבת פו" ):דכולי
ליציאת מצרים ,ועי"ז אפשר לזכות
עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב
לגאולה.
הכא (שמות כ ,ח) 'זכור את יום השבת
לקדשו' וכתיב התם (שם יג ,ג) 'ויאמר ועצם סגולת השבת שיהיו בני ישראל
משה אל העם זכור את היום הזה' מה נגאלין על ידה ,י"ל דזהו מטעם
להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של שהשבת היא זכר ליציאת מצרים,
יום" .וי"ל דלכן ע"י שמירת שבת ומתעורר בה הכח של יציאת מצרים,
נגאליןא .ולזה אפשר לזכות בייחוד בשבת ו'מצרים' רומז לכח הרע המשעבד את
זו. בני ישראל בכל הדורות ברוחניות
א) לכא' כוונת רבינו עפ"י מה שמצינו שבקבלת התורה זכו בנ"י לחירות משיעבוד מלכויות ,ראה
ע"ז (ה ).ועירובין (נד.).
ז התבונה שיעור ליל שישי דולה
דולה התבונה
ההכנה לראש השנה משפיעה על עבודת היום בהמלכת הקב"ה אשר
בכוחה לשנות את האדם להיות נהפך לבריה חדשה,
ואודות אופן עריכת התפלות בימים הנוראים
שיחת קודש ליל שישי פרשת נצבים וילך תש"פ
ענין ההכנה ליום הדין ולחלק היו"ט שבו
אנו עומדים כעת בהכנה לקראת שבת קודש שתיכף לאחריה -במוצאי מנוחה -
יתחילו לומר 'סליחות' ,וכעת הוא זמן ההכנה לקראת ראש השנה שהוא יום הדין.
ואם כן ,ההכנה צריכה להיות אל יום הדין שבו מלך במשפט יעמיד ארץ .אמנם ראש
השנה הוא גם יום טוב ,וההכנה צריכה להיות גם אל חלק היום טוב של ראש השנה.
ובמהותו של היום טוב של ראש השנה ביאר החינוך (מצוה שי"א)" :ומשרשי מצות
המועד הזה ,שהיה מחסדי האל על ברואיו לפקוד אותם ולראות מעשיהם
יום אחד בכל שנה ושנה ,כדי שלא יתרבו העוונות ויהיה מקום לכפרה ,והוא רב חסד
מטה כלפי חסד ,וכיון שהם מועטים ,מעביר עליהן .ואם אולי יש בהם עוונות שצריכין
מירוק ,נפרע מהם מעט מעט ,וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (ע"ז ד ע"א) אוהבו נפרע
ממנו מעט מעט .ואם לא יפקדם עד זמן רב ,יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט
כלייה חלילה.
נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם ,ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו
במנין מועדי השנה היקרים .ואולם מהיותו יום מועד לדון כל חי ,ראוי לעמוד
התבונה פר' נצבים וילך תש"פ דולה ח
בו ביראה ופחד יותר מכל שאר מועדי השנה ,וזהו ענין זכרון תרועה הנזכרים בו ,כי
התרועה קול שבור ,לרמז שישבור כל אחד תוקף יצרו ויתנחם על מעשיו הרעים .וזהו
הטעם שלא קבעו ז"ל לומר הלל במועד הזה ,וכמו שאמרו ,שאין ראוי לו לאדם לומר
שירה והוא עומד בדין ,וכדאמר רבי אבהו בפרק אחרון דראש השנה (ל"ב ע"ב) אמרו
מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים הלל בראש השנה ויום
הכיפורים ,אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין
לפניו וישראל אומרים שירה" ,ע"כ.
להתבונן במהות טובת היום
ודברי החינוך הללו צריך להחדירם ולחוקקם על לוח לבנו ,ולהבינם היטב על מכונם
ובוריים ,לידע לקראת איזה יום אנו מתקרבים ובאים ,שהיום הזה של ראש
השנה אכן מצד אחד הוא יום הדין ,אבל מאידך גיסא צריך לאהוב את היום הזה
ולהכיר בטיב ערכו ומעלתו ,כי על אף היותו יום של יראה ופחד מאימת הדין ,אבל
בהא גופא אין מטרת היראה כדי לגרום לברוח ולנוס ממנו ,אלא אדרבה הוא נובע
מצד מדת חסדו ורחמנותו של הקב"ה לצורך קיום העולם ,כדי שלא יעבור זמן רב מידי
שבו יוסיפו ריבוי חטאים עוונות ופשעים.
השפעת ר"ה על קומתו הרוחנית של האדם
והאמת הוא שבנוסף לזה טמונה טובה גדולה ביום זה של ראש השנה ,כי בו נבנית
כל קומת חייו הרוחניים של כל אחד מישראל ,אשר כתוצאה מהמצב הנוצר
ביום זה בקבלת עול מלכות שמים והמלכת הקב"ה ,הרי זה משפיע על צלם דמות
תבניתו ומצבו ומעמדו של האדם במעלות הקדושה ובקבלת עול מלכות שמים .כי יום
הדין הזה משפיע ומביא על האדם השראה עצומה על כל השנה כולה ,על כל רמ"ח
איבריו ושס"ה גידיו ,ומשאיר חותם ורושם דקדושה לכל ימי חייו.
והרי כן גילו לנו חז"ל (ר"ה טז ע"א) "אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם" ,שבהאי
יומא מקבל כל אחד מישראל השפעה של מלכות שמים בבחינת "שתמליכוני
עליכם" ,אשר נחרת בנשמתו ורישומה נשאר לאורך ימים.
ט התבונה שיעור ליל שישי דולה
כל אחד כפי הכנתו כן מקבל ההשפעה
ואם כי השפעת קבלת עול מלכות שמים של ראש השנה נשפעת על כל אשר בשם
ישראל יכונה ,אבל בוודאי שיש בזה שינוי מדרגות כפי ההכנה שכל אחד הכין
עצמו כדי לזכות להיות כלי מוכשר וראוי לקבל את ההשראה של ראש השנה שתופיע
ותשפיע עליו.
ענינם של ימי הסליחות
וזהו אמיתת הענין והסיבה שבגינה תיקנו את אמירת הסליחות לפני ראש השנה,
באופן שיהיה שהות של לכל הפחות ארבעה ימים קודם ראש השנה ,כדי שבהם
נעשה את ההכנה הראויה לראש השנה כל אחד כפי יכלתו ,ואז כפי איכות ההכנה
שהאדם מכין את עצמו בימי הסליחות ,כך יהיה הכח בידו לערוך את ימי ראש השנה
בהתרוממות ובהתעלות ,וכאשר ימי ראש השנה נערכים באופן הראוי ,אזי כל קומת
האדם מתרוממת ומתעלית ,וכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו מתקדשים ומיטהרים באופן
שזה משפיע על הנהגתו של כל השנה כולה.
להאמין שהר"ה משפיעה גם מבלי שרואה בעיני בשר
ונדרשת לזה גם חיזוק האמונה הטהורה במשנה תוקף ,להאמין באמת בדברי חז"ל
ובמה שגילו הצדיקים על תוקף קדושת היום ועל השפעתה על כל השנה,
כי מחמת היותינו בשר ודם קרוצי חומר ,עינינו טחו מלראות את מה שמתרחש בפועל
ברוחניות הדברים ,וכמו שנבצר מאתנו לחזות מה פועלת כל קיום מצוה וכל תיבה
ותיבה של לימוד התורה שמוציאים מהפה מה שכרה מרב טוב הצפון ,ואת העונש
והפגם שנוצר כתוצאה מעשיית עבירות ,כי לא ניתן בידינו כח הראיה לראות בחוש
את הדברים הגדולים והעליונים האלה ,אך בכל זאת כל היסוד מושתת ובנוי על כך
שמושרשת בנו אמונה שלימה וטהורה בכל מה שחכמינו ז"ל אמרו ,שכן הוא האמת
והמציאות ללא כחל ושרק ,וזה הכח שיש בידינו.
וכך הוא גם בענין זה ,כי האדם מוגבל בראייתו ואינו יכול לראות בעיני בשר במוחש
במה והאיך שינתה אותו הראש השנה ,אבל מה שנדרש מאתו הוא שיראה
התבונה פר' נצבים וילך תש"פ דולה י
לעשות הכנה דרבה כראוי לפני ראש השנה ,כי הרי כל אחד חפץ בנפשו לקבל השפעה
לטובה מן השמים ולעורר את נפשו לשפר דרכיו ולתקן אורחותיו ,דהרי זוהי תשוקתו
ומגמתו של כל אחד מישראל ואיליו הוא נושא את תאות נפשו – שה' יפתח את לבבו
ויערה עליו רוח מלעילא שייהפך לאיש אחר .וצריך שיידע שהדבר לא נפלאת ממנו,
ויש מציאות כזו ,ולשם מטרה זו נועדו המועדים והימים טובים ,כדי להביא את האדם
למקום אחר ושלא ישאר על מעמדו ומצבו שהיה נמצא בו מקודם .אלא שאין בידינו
כלי המדה הנכונים האיך למדוד ולהשיג על נכון עד כמה היו"ט שינתה אותנו ,כי דבר
זה נסתר מנגד עינינו ,וזאת בכדי שתהא הבחירה נתונה ביד כל אחד ,ולכן מוכרחים
להסתיר מעינינו את כל מה שנעשה ונפעל על ידי מעשינו ,אבל האמונה חזקה ואיתנה
שאם חכמינו ז"ל והצדיקים הגידו ,אז כן הוא האמת וכך הוא הדבר במציאות.
עשיית ההכנה הראויה
ועל כן צריך השתדלות רב לעשות פעולות טובות של הכנה ,ואנו נמצאים כבר
בעיצומם של ימי ההכנה אשר החלו כבר מראש חודש אלול ,שבו התחילו לתקוע
בשופר ולומר מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי' ,אמנם כעת אנו מגיעים לימי ההכנה
האחרונים לפני בוא יום ה' ,שבהם צריכה ההכנה להתחזק ולהתעצם ביתר שאת וביתר
עוז.
ובוודאי שכל פעולה טובה שעושים יש בזה משום הכנה אל היום טוב ,אם זה בלימוד
בענינו של יום מתוך ספרי הקודש ,לקנות ידיעות על מהות היום וגודל
ההשפעות שנשפעים בו ,באופן שההתעוררות של היום טוב לא תהא אצלו כעיוור
המגשש באפילה ,אלא יידע את אשר לפניו ובמה צריך לחשוב ולכוון בעת התפילות
ובשאר עבודות ומצוות היום.
אופן וצורת התפילה ואמירת הסליחות
אמנם תחלה וראש יש את הדבר הפשוט והוא – אמירת הסליחות ותפילות היום של
ראש השנה .ומקום אתנו להגיד בזה דברים אחדים על האופן הראוי והנרצה
האיך צריכים הם להיראות ,בכדי שיהיו אמרינו לרצון באמירת הסליחות ובתפילות
ראש השנה.
יא התבונה שיעור ליל שישי דולה
לעשות פעולות חיצוניות והם יעוררו את הלב
ונתחיל במאמר מהישמח ישראל (לר"ה ,אות י"א) על הנוסח 'וכל מאמינים שהוא עונה
לחש הפותח שער לדופקי בתשובה' ,דידוע דרכו של היצר הרע להעציב
ולהשפיל את האדם אפילו בימים הנוראים ,באמרו איך יערב לבך להרים ראש ולמללא
מילי קדם מלכא עילאה ,הלא אינך מרגיש שום הארה והתעוררות דקדושה ,וכוונתו
כי בנפילה ניחא ליה דליקני .ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ט י) 'כל אשר תמצא
ידך לעשות "בכוחך" עשה' ,היינו אף בכח החיצון ,עד שיתעורר אור הפנימיות ,והאדם
צריך להתחיל לעשות כל אשר בכוחו ולאל ידו לעשות ,עד שיתעורר הפנימיות.
וזהו "וכל מאמינים שהוא עונה לחש" ,היינו להנקודה הפנימית המסותרת ומוצנעת,
"הפותח שער לדופקי בתשובה" ,שפותח שערי הלב הפנימיים לדופקי בתשובה
להמעוררים בכח החיצון אפילו רק בדפיקא בעלמא ,עכתד"ה.
וככה נאמר ג"כ לגבי ההתעוררות בעשיית ההכנה הנדרשת לקראת ראש השנה,
שאין הכוונה לפעול לגילוי התעוררות נימי הלב חוצה ,אלא הכוונה לעסוק
בעשיית כל אשר לאל ידו בפעולות טובות בחיצוניות בבחינת "כל אשר תמצא ידך
לעשות בכוחך עשה" ,ובזה הוא עושה את ההכנה הנדרשת ממנו.
הוראתו של ר"י בן יקר על צעקה בתפלה
ונכלל בענין זה גם ענין התפילה בכח ובקול רם המעורר את הכוונה .ובוא וראה את
לשונו של אחד מהראשונים רבינו יהודה בן יקר רבו של הרמב"ן ,הכותב
בספרו 'פירוש התפלות והברכות' (חלק תעניות)" :וטוב להתפלל וכו' ולצעוק בקול רם
עם החזן בעשרה כשאומר סליחות ,וכדאמרינן במסכת שלשה דברים תדע לך שכן
ישראל אינן נגאלים אלא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך הטלטול ולא מתוך
הדחק ולא מתוך שאין להם מזונות ,אלא מתוך עשרה בני אדם שהן שרויים זה עם זה
והיה אחד מהם קורא לחבירו ואין קולו נשמע ,שנאמר (עובדיה א יז) 'ובהר ציון תהיה
פליטה' ,לומר שצועקים כל כך ומתכוונים בתפילתם שאם קורא האחד חבירו לא יוכל
חבירו לשמוע ,וזו היא צעקה בקול רם" ,ע"כ.
התבונה פר' נצבים וילך תש"פ דולה יב
וזה שייך ג"כ להבחינה שהבאנו מהישמח ישראל של כל אשר תמצא ידך לעשות
"בכוחך" עשה ,דהיינו להכניס רב אונים ואמיץ כח בתפילתו שתהא באופן של
צעקה ובקול רם ,שבזה הוא עושה פעולה חיצונית שמעוררת את הפנימיות שבלב
לגלותה ולהוציא לאור תעלומתה.
המלכת ה' ברוממות הקול בתפלה
ועל דרך זה הם ג"כ כוונת לשון קדשו של הרמב"ן בדבריו הידועים בסוף פרשת בא,
שאנו מרבים להביאם תמיד ,שבתוך דבריו כותב" :וכוונת רוממות הקול בתפלות
וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים ,זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו
לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו" .הרי דנקט בלשונו
בהדגשת הענין של "רוממות הקול בתפלות" ,כי יש בזה ענין מיוחד בהגבהת הקול
בכח ותוקף עוז ותעצומות.
ונראה לומר דדבריו הנוראים של הרמב"ן שייכים במיוחד אל ראש השנה ,כי ראש
השנה הוא זמן של קבלת המלכות" ,אמרו לפני מלכיות" ,ולכן מה נאה ומה
יאה אז ענין זה של "ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו" ,כי זהו כל מהותו של יום ראש
השנה" ,שתמליכוני עליכם" ,לקבל עול מלכות שמים ולומר לפניו ית' בריותיך אנחנו.
והדברים מתיישבים ביותר עם מה שכותב הרמב"ן שם בהמשך דבריו" :וזו כוונתם
במה שאמרו ז"ל (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) ויקראו אל אלקים בחזקה (יונה ג ח),
מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול ,חציפא נצח לבישא" .ודבריו צריכים ביאור.
אמנם הדבר יומתק כאשר נאמר שהכוונה מוסב גם על ראש השנה ,שאז הזמן גרמא
וצריך ביותר לבחינת "ויקראו אל אלקים בחזקה" ,כדי לעורר רחמים בשמים
להמתיק את הקטרוג של מדת הדין המתעורר ביום זה ,שזה בחינת "חציפא נצח
לבישא" ,שצריך לנצח ולהשמיד ולהכניע את המקטריגים והמסטינים ,והאיך הוא
הדרך לנצח אותם ,על ידי "חציפא" – תפלה בקול ובכח לעשות כל אשר בכוחו ,ואז
על ידי שקוראים אל אלקים בחזקה ,זוכים להשבית אויב ומתנקם ולסתום פי כל מקטרג.
יג התבונה שיעור ליל שישי דולה
ברוב עם דר"ה מועיל להוציא הדיבור מהגלות
ואזי בשלישי נביא עוד מאמר בענין זה של מעלת הרמת הקול בתפלה ,מה שכתב
בספה"ק תולדות יעקב יוסף (פרשת קדושים) "דנודע כי עשר בחינות יש בתפלה,
והוא נגד עשר לשונות של תפלה ,וצעקה אחת מהם ,והיא גדולה מכולם ,כדאיתא
במדרש ,וגם שהיא בוקע כל אוירים שהם מלא מקליפות שהיא המחיצה של ברזל
שבינינו לבין אבינו שבשמים מיום שחרב בהמ"ק".
ומבאר התולדות שבמצרים היה הדיבור בגלות ,וגם משה רבינו שלא היה בגלות,
מ"מ הדיבור שלו היה בגלות ,כי איך ירום קולו באין אנשים עמו והוא יחיד
בדבר זה ,מה שאין כן במתן תורה שאז כל ישראל עלו במדרגת משה ,אז יצא הדיבור
מהגלות ,לכך 'וידבר אלקים את כל הדברים האלה' וגו' (שמות כ א) ,ר"ל בהכרזה ובקול
רם ,ומאז והלאה לא היה הדיבור בגלות ,שהיו כולם כאחד מרימין קולם בתפלתם
ותורתם .והנה מה שהיה הוא הוה ויהיה עד ביאת משיחנו במהרה בימינו ,שזה הגלות
מצוי בכל דור ודור ,שהיא מלחמה לד' בעמלק מדור דור ,יעו"ש.
והנה כי כן בראש השנה כאשר כולם מתקבצים ברוב עם לחלות פני עליון ,הרי זה
בחינה שהדיבור יוצאת אז מהגלות .והתחלת הדבר הוא מעת שמתחילים לומר
סליחות ,שמאז מתעורר ענין זה.
טעם להתאספות יחד בתפילות ר"ה
ואולי ניתן להאמר על פי זה להבין את מעלת וחשיבות הענין להתפלל כל אחד בחברת
אנשי לבבו ,כי החוש יעיד שכאשר האדם נמצא בחברת אנשי שלומו קרוביו
ומיודעיו ,הדבר גורם שהתפלה תהא בקול רם ,כי הבושה פחות שוררת אז מאשר
כשמתפללים עם אנשים שאינו מכיר.
להשקיע גם בחלק השבח והעסק בגדלות ה'
היוצא לנו מכל זה ,שראש השנה הוא זמן שמסוגל וראוי ביותר להתעורר בו ברוממות
הקול בעת התפלה ,לקיים "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה",
בתפילות היום של ראש השנה וכן בתחנונים של פיוטי הסליחות ,ולא להמתין
התבונה פר' נצבים וילך תש"פ דולה יד
להתעוררות הפנימית שהלב יתעורר מעצמו ,כי הפנימיות קיימת כבר בתוך הלב
פנימה ,ואיך לגלותו תלוי אך בידו של הקב"ה ,אבל הוא צריך לעשות מה שבידו ובכוחו
בפעולות חיצוניות ,ואז אחר כך בוא תבוא ההתעוררות ממילא.
והנה בסדר אמירת הסליחות מתחילים באמירת מזמור 'אשרי יושבי ביתך' ,ואח"כ
קדיש ,ולאחריו אומרים פסוקים המתחילים 'לך ה' הצדקה' ,ואח"כ אומרים את
פיוטי הסליחות יחד עם אמירת 'אל מלך' וקריאת י"ג מדות של רחמים .ובפרט זה
ההרגל אצל בני אדם הוא להיפך ממה שנכון שיהיה על פי האמת ,שאת ה'אשרי'
והפסוקים שלאחריו מחמת שרגילים לאומרם תמיד וגם מחמת שחוזרים עליהם מידי
יום בסליחות ,הם נשפכים מהפה מבלי שימת לב הראויה ,ורק את פיוטי הסליחות
שאין רגילים באמירתם ,כגון הפיוט של 'במוצאי מנוחה' וכדו' ,אותם אומרים
בהשתפכות הנפש .אבל האמת הוא שהפסוקים שאומרים בסדר המתחיל ב'לך ה'
הצדקה' הם עיקר ושורש ביסוד עבודת אמירת הסליחות ,כי הרי כל הענין של
הסליחות הם לחלות ולחנן ולרצות את קוננו -לעורר כביכול את רצונו ית' שנזכה
לסליחה ממנו ,ועל קוטב זה סובבים והולכים כל עניני הפסוקים האלו ,כדי לעורר רצון
העליון לזכות שיתקבלו תפלותינו ברחמים וברצון בזה היום של ראש השנה.
ועל דרך דאיתא בתפארת שלמה (פרשת וירא)" :נותן הודאה לשעבר וצועק אלהבא.
ידוע כי האדם הרוצה לבקש על צרכיו ,הנה צריך מקודם לתת הודאה לשעבר,
ואח"כ יכול למשוך חסדים להבא ,כמו שנאמר (תהלים קיח א) 'הודו לה' כי טוב כי לעולם
חסדו' ,פירוש כשאדם נותן הודאה לשעבר כי טוב אז מביא חסדים טובים לעולם
חדשים לבקרים .וזהו שכתוב בנוסח התפלה בר"ה ויו"כ ועשי"ת "ועל כולם יתברך
ויתרומם כו' וכתוב לחיים טובים" ,כשנותן הודאה על שנה העברה ,אח"כ יוכל
להתפלל על השנה הזאת הבאה עלינו לטובה" ,עכלה"ק.
וכשנתבונן נראה דסדר הסליחות נתקן על יסוד סדר זה ,כי תחילה וראש מתחילים
באמירת מזמור 'אשרי יושבי ביתך' שכולו רצוף אהבה בהכרת טובת ה',
ושכל מה שעובר על האדם הוא מצד 'טוב ה' לכל'' ,חנון ורחום ה'' ,ושאר פסוקים
המביעים את גדלות ה' והיכולת להתקרב אליו ולעבדו באמת .וכך על דרך זה
טו התבונה שיעור ליל שישי דולה
ממ שיכים בפסוקי הרצון שלאחר מכן .וכאשר מתקרבים אל ה' אזי יש את הכח לבוא
ולבקש סליחה ותחנונים מלפניו ,אבל ראשית דבר צריך את פעולת ההתקרבות אליו.
ואי לכך מה טעם יש בהפיכת הטפל לעיקר ולהתמקד רק באמירת פיוטי הסליחות,
בעוד שאת הפסוקים הראשונים אומרים במרוצה וכמצות אנשים מלומדה.
ועל דרך זה איתא ביושר דברי אמת (קונטרס שני ,אות כ"ב) בשם המגיד הק'
ממעזריטש זי"ע לגבי התפילות של ראש השנה עצמו ,שהיה זועק ומדבר
בגנותם של אותם האנשים ששמים עיקר מגמתם וכוונתם בפיוטים ובתפלות החדשות,
אבל התפלה הסדורה בפסוקי דזמרה וקרבנות וק"ש ותפלה הם אומרים במרוצה כמו
בכל השנה ,ואינם יודעים כי זה העיקר וזה התוספות ,ולא יקובל התוספות בלתי
העיקר ,יעו"ש.
וצריך להתחזק בזה ולהשתדל בימים אלו להתעורר להתבונן בגדלות ה' בעת התפלה
כשעוסקים בשבחו של מקום ובקבלת עול מלכות שמים ,והאמת שגם בפיוטים
החדשים שמוסיפים בתפלה יש ביניהם את הפיוט הנורא 'ה' מלך ה' מלך' וכו',
שחוזרים בו שוב ושוב הרבה פעמים על אמירת פסוק זה 'ה' מלך' וגו' ,וגם שם צריך
להחדיר בק רבו שכל פעם כשאומר שוב 'ה' מלך' וגו' ,הוא מוסיף עוד נדבך ותוספת
יתירה של קבלת עול המלכות ,וא"כ כמה צריך להוסיף בכל פעם תוספת כוונה
והתעוררות באמירתו ,וכמו שבאמירת הפיוט של 'ונתנה תוקף' מבין כל אחד שצריך
להאריך באמירתו ,כך צריכים להבין שכל שכן שכשעוסקים באמירה של ענין השייך
לעצם מהות ענינו של יום ,שהוא קבלת עול מלכותו ,ואומרים 'ה' מלך' וגו' ,מן הראוי
היה שמשך אמירתו יתארך לכה"פ משך שעה שלימה ,כי שם הוא עיקר הדבר שצריך
להשקיע ולהכניס בו כוחות ,בבחינת "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה" ,וכל
פעם שחוזר שוב על התיבות "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" ,הוא מתעלה
ועולה למדרגה יותר גבוהה ,כי זהו כל מהותו של יום זה ,להשפיע על האדם את הענין
של מלכות שמים.
התבונה פר' נצבים וילך תש"פ דולה טז
יעזור השי"ת שנזכה ותהיה היכולת בידינו לעשות את ההכנה הראויה במשך הימים
האחדים שנשארו עד ראש השנה ,ונזכה לעסוק בהם בעבודת ההודאה על
העבר ובתפלה ותחנה שנוכל לזכות בהגיע יום הדין לפעול להמתקת כל הדינים
ולהמשיך חסדים ,ובשבתו על הכסא ביום הדין יומתק הדין בכולו רחמים ,ונזכה לשנה
טובה ומבורכת.
