gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: עצה ותבונה · Eitzah Isvunah

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי " ת‬ ‫עצה‬ ‫ותבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה‬ ‫'עומק לב'‬ ‫שיעורים ושיחות קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫'מים עמוקים '‬ ‫'דולה התבונה '‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בקול רנה ושמחה מתוך הדרת כבוד וחרדת קודש באנו לשגר בזאת ברכת מזלא טבא‬ ‫מעומקא דליבא קדם פני מורה דרכינו ומאיר נתיבותינו עטרת ראשינו ונזר תפארתינו‬ ‫עצה‬ ‫כ"ק מﬨן אדמו"ר ש׵ יט"א‬ ‫ותבונה‬ ‫לרגל השמחה בהכנס בנו יקירו הבה"ח כמר שלמה זלמן נ"י לעול התורה והמצוות‬ ‫אחת היא הברכה קדם הסב הדגול מורינו הגה"צ שליט"א‬ ‫חדב"ן כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע‬ ‫יהא רעוא מן קדם אבוהון דבשמיא שיגדל ויתעבד לאילנא רברבא לעטרת תפארת שושילתא קדישא‬ ‫קובץ רכ"א‬ ‫ושירוו רוב נחת ותענוג דקדושה ממנו ומכל יוצ"ח בבריות גופא ונהורא מעליא‪ ,‬ומצלאין אנו לחיי מלכא‬ ‫שיאריך ימים על ממלכתו וינחנו במעגלי צדק על מי מנוחות עד ביאת גואל צדק בב"א‪.‬‬ ‫ערש"ק‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫תשפ"ו‬ ‫שמחת הבר מצוה אי"ה ביום ד' הבעל"ט‬ ‫מנחה בשעה ‪ 6:00‬אחה"צ‬ ‫נטילת ידיים בשעה ‪ 6:30‬ברכהמ"ז בשעה ‪9:30‬‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫בבית מדרשינו רח' דוד ‪ 32‬ירושלים‬ ‫‪052-7620204‬‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪a609200101002@gmail.com‬‬ ‫נדבת‬ ‫הרב אברהם חיים הרשברג שליט"א‬ ‫לע"נ זקנו‬ ‫הרה"ח ר' אברהם יהודה הרשברג הי"ד‬ ‫בן הרה"ח ישראל יצחק זצ"ל‬ ‫נעקה"ש כ"ד אלול תרצ"ט‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫רחוב דוד ‪ 32‬ירושלים‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי‬ ‫סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫חבורת "בני עולם הבא"‬ ‫מדי ליל שישי בשידור חי‬ ‫ק"ע י"ח – קע"א‪.‬‬ ‫השבוע ‪ -‬פר' נצבים וילך‬ ‫דחסידי סטריקוב‬ ‫במערכת 'קול סטריקוב'‬ ‫בייסודו ובנשיאותו‬ ‫ח"ו‪ ,‬סי' תקפד'‪ .‬וסי' תקפו' סעיף א'‪.‬‬ ‫שואלין ודורשין‪:‬‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מס' ‪ 072-3371263‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫•••‬ ‫כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור‬ ‫קו הבחינות‪077-437-9774 :‬‬ ‫קע"ב – קע"ד ד'‪.‬‬ ‫שבוע הבא – ראש השנה‬ ‫מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה‬ ‫וכן בקו שיעורי כ"ק מרן‬ ‫ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב‬ ‫אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'‬ ‫ח"ו‪ ,‬סי' תקפד'‪ .‬וסי' תקפו' סעיף א'‪.‬‬ ‫שואלין ודורשין‪:‬‬ ‫מס' ‪ 073-2951269‬שלוחה ‪.1‬‬ ‫ג‬ ‫לב‬ ‫נצבים וילך‬ ‫עומק‬ ‫נצבים‬ ‫אם ח"ו יבואו בניהם אחריהם ויחטאו‬ ‫ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב‬ ‫ח"ו אף אם יהיו הדורות הראשונים‬ ‫זרעך (ל‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫בעלי תשובה ויראים ואוהבים מ"מ‬ ‫יחטאו ויפגמו ע"י מעשי בניהם‪ ,‬לכך‬ ‫ובישמח ישראל (או"ט) הביא מה‬ ‫הבטיחם הקב"ה תיכף גם על תשובת‬ ‫ששמע להקשות מהו שכתוב‬ ‫בניהם אחריהם ושיהיו ג"כ עובדי ה'‬ ‫'ואת לבב זרעך'‪ ,‬והלא התורה היא‬ ‫באהבה וביראה‪ ,‬ואז ממילא יתענגו כולם‬ ‫נצחית ולכל אחד מישראל ידבר‪ ,‬וא"כ‬ ‫על ה'‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫במה שנאמר 'ומל ה"א את לבבך' כבר‬ ‫נכלל לבב כל ישראל‪ ,‬ומה מרבה 'לבב‬ ‫וי"ל ג"כ להיפך‪ ,‬שהנה מעשי האבות‬ ‫זרעך'‪.‬‬ ‫הם שורש להנהגת הבנים‪ ,‬וכאשר‬ ‫האבות חוטאים ר"ל אזי נעשה מזה פגם‬ ‫והישמח ישראל אמר ליישב‪ ,‬על פי‬ ‫בנפש הבנים הגורם להם לחטוא (אשר‬ ‫המבואר בספר עשרה‬ ‫זהו הטעם שכאשר הבנים חוטאים נחשב‬ ‫מאמרות להרמ"ע מפאנו (מאמר חקור‬ ‫הדבר לחטא גם עבור האבות (ראה ישמח‬ ‫הדין ח"ה פ"ד) שכשאדם מישראל חוטא‬ ‫ישראל פרשת קדושים או"ב))‪ ,‬ולהיפך שכאשר‬ ‫הרי הוא מחטיא בכך גם את אבותיו אשר‬ ‫האבות הולכים בדרך הישרה אזי הדבר‬ ‫כבר אינם בעולם הזה‪ ,‬ולכן אומרים‬ ‫משפיע לטובה גם על הבנים‪ .‬וזהו 'ומל‬ ‫בווידוי 'העוינו' שהוא פועל יוצא‪ ,‬שע"י‬ ‫ה' את לבבך ואת לבב זרעך'‪ ,‬שע"י‬ ‫עוונותינו אנו גורמים ר"ל גם מזכרת‬ ‫שייטהר לב אבות‪ ,‬וישובו בתשובה‬ ‫עוון לאבותינו‪ .‬ולכן כאשר הבטיח‬ ‫שלימה‪ ,‬בזה כבר ניתן השורש לטהרת‬ ‫הקב"ה את בנ"י על התשובה שיזכו כולם‬ ‫'לבב זרעך'‪.‬‬ ‫לתשובה שלימה ולאהבה ויראה‪ ,‬והנה‬ ‫לב‬ ‫נצבים וילך‬ ‫עומק‬ ‫ד‬ ‫"והנה שבת זה שהוא שבת האחרון‬ ‫מהשנה שעברה הוא נעוץ סופו‬ ‫עוד י"ל‪ ,‬כי הנה בכל חטא מלבד החטא‬ ‫בתחילתו‪ ,‬ועל ידי שמירתו בקדושה‬ ‫בעצמו הרי זה מביא כל מיני‬ ‫ובטהרה נוכל לתקן את כל מה שפגמנו‬ ‫תולדות רעות הנולדות ונגררות מכח‬ ‫בכל שבתות השנה שעברו‪ ,‬שאמרו‬ ‫החטא‪ ,‬וכאשר הבטיח הקב"ה על‬ ‫צדיקים הקדמונים זצ"ל כאשר אם‬ ‫התשובה אזי מלבד מה שהבטיח‬ ‫ירים איש את קצה המטה יתרומם כל‬ ‫שהתשובה תועיל על עצם החטא‪ ,‬הבטיח‬ ‫המטה‪ ,‬כן כאשר יתקן איש ביום האחרון‬ ‫ג"כ שתועיל התשובה על כל ספיחי‬ ‫יתוקן כל הזמן"‪.‬‬ ‫החטא‪ ,‬וזה נרמז ב'זרעך'‪ ,‬היינו‬ ‫וצורך התיקון הוא במה שפגמו וחיסרו‬ ‫התולדות שנולדו ע"י האדם במעשיו‬ ‫ובפרט‬ ‫השבת‪,‬‬ ‫ענייני‬ ‫בכל‬ ‫הרעים‪ .‬ואע"פ שלפעמים דברים אלו‬ ‫בשמירת שבת בפועל‪ ,‬שמצויים בזה‬ ‫הם בגדר אונס ואין נענשים עליהם‪,‬‬ ‫הרבה מכשולות‪ ,‬וכדברי הרבי ר'‬ ‫בוודאי שיש בכך פגם כלשהוא‪ ,‬והבטיח‬ ‫יהונתן אייבשיץ זצ"ל (יערות דבש ח"ב‬ ‫הקב"ה שע"י התשובה יתוקן הכל‪.‬‬ ‫דרוש ג) שהובאו בהקדמת משנה‬ ‫ואמנם האדם עצמו בתשובתו על‬ ‫ברורה ח"ג‪ ,‬שלא ייתכן במציאות שיינצל‬ ‫החטא עצמו צריך לכלול בה‬ ‫האדם מאיסורי שבת בלי שילמד כל‬ ‫גם תשובה על כל התוצאות שנגרמו ע"י‬ ‫הדינים וידעם על בוריים הדק היטב‪.‬‬ ‫חטאו זה‪ ,‬ועי"ז יזכה לכפרה ולתיקון‬ ‫ובשבת זו צריך להיזהר בתכלית בשמירת‬ ‫השלם‪.‬‬ ‫שבת כהלכה כדי לתקן עי"ז את כל מה‬ ‫שנכשלו בזה במשך שבתות השנה‪.‬‬ ‫והנה אמרו חז"ל בגמרא (שבת קיח‪):‬‬ ‫נודע מספה"ק שבשבת זו שהיא השבת‬ ‫"אלמלי משמרין ישראל שתי‬ ‫האחרונה של השנה אפשר לתקן‬ ‫שבתות כהלכתן מיד נגאלים"‪ ,‬אבל‬ ‫את כל שבתות השנה‪ ,‬ובישמח ישראל‬ ‫במקום אחר (ירושלמי תענית פ"א ה"א; שמו"ר‬ ‫(נצבים וילך או"א) הביא משל על זה וז"ל‪:‬‬ ‫ה‬ ‫לב‬ ‫נצבים וילך‬ ‫עומק‬ ‫שכתוב (לעיל כו‪ ,‬יב) "כי תכלה לעשר את‬ ‫פכ"ה סי"ב) איתא "אילו היו ישראל‬ ‫כל מעשר תבואתך" וגו' ‪ -‬מורה שבעת‬ ‫משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן‬ ‫אחרית דבר צריך להתבונן על כללותו‬ ‫דוד בא"‪ .‬וי"ל דהך שבת אחת היא‬ ‫ולעשות חשבון הנפש בכדי לתקן כל מה‬ ‫השבת המסוימת הזו ‪ -‬השבת האחרונה‬ ‫שחיסר ועיוות‪.‬‬ ‫של השנה‪ ,‬אשר בכוחה לתקן למפרע‬ ‫שמירת השבת של כל השנה ועי"ז ייחשב‬ ‫וכנגד זה הוא עניינם של שתי השבתות‪,‬‬ ‫כאילו שמרו כל שבתות השנה כראוי‬ ‫השבת האחרונה של השנה ‪-‬‬ ‫וכהוגן‪.‬‬ ‫המיוחדת לתקן כל שבתות השנה‪,‬‬ ‫והשבת הראשונה של השנה ‪ -‬המסוגלת‬ ‫וגם הגרסא של הבבלי 'שתי שבתות' יש‬ ‫לרומם ולהעלות כל שבתות השנה הבאים‬ ‫לפרש שהכוונה לשבת האחרונה של‬ ‫אחריה‪ .‬ולכן שתי שבתות אלו הם שבתות‬ ‫השנה ‪ -‬שיש בה מעלת האחרית שעל‬ ‫המיוחדות לתשובה ולתיקון המעשים‪.‬‬ ‫ידה אפשר להרים הכל‪ ,‬ולשבת הראשונה‬ ‫של השנה הבעל"ט ‪ -‬שיש בה מעלת‬ ‫עוד יש לבאר עניין 'שתי שבתות' ושלא‬ ‫הראשית וכידוע אשר הכל נמשך אחר‬ ‫יהיו סותרים את דברי חז"ל‬ ‫ההתחלה‪.‬‬ ‫האחרים שאמרו 'שבת אחת'‪ ,‬שהנה‬ ‫ביסוד מצוות השבת מצאנו שני עניינים‪,‬‬ ‫ושתי מעלות אלו ‪ -‬האחרית והראשית‬ ‫וכמו שאומרים בקידוש‪ ,‬האחד שהיא‬ ‫‪ -‬נרמזו בפרשת כי תבוא ‪-‬‬ ‫זכר למעשה בראשית‪ ,‬והשני שהיא זכר‬ ‫שקוראים אותה בסוף השנה (מגילה לא‪,):‬‬ ‫ליציאת מצרים (ראה טור או"ח סי' רעא)‪ .‬וי"ל‬ ‫שיש בה פרשת ביכורים ופרשת וידוי‬ ‫שזהו 'שתי שבתות'‪ ,‬שבכל שבת יש שתי‬ ‫מעשרות‪ ,‬ועניין ביכורים מרמז על עניין‬ ‫בחינות הנ"ל‪ ,‬וא"כ כאשר ישראל‬ ‫הראשית‪ ,‬שצריך בה השתדלות מיוחדת‬ ‫משמרין שבת אחת ‪ -‬עם שני בחינותיה‪,‬‬ ‫להרימה ולהעלותה להקב"ה‪ ,‬כי עי"ז‬ ‫הן בחלק הזכירה למעשה בראשית והן‬ ‫בניקל יותר שכל ההמשך יהיה גם כן‬ ‫בחלק הזכירה ליציאת מצרים ‪ -‬אז מיד‬ ‫עד"ז מקודש ומרומם‪ .‬ועניין וידוי‬ ‫נגאלין‪.‬‬ ‫מעשר ‪ -‬שהוא בעת גמר דבר כמו‬ ‫לב‬ ‫נצבים וילך‬ ‫עומק‬ ‫ו‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬ובכח שמירת שבת מתגברים‬ ‫ובשבת האחרונה של השנה‪ ,‬המיוחדת‬ ‫על כח הרע‪ ,‬ולכן על ידה זוכים לגאולה‪.‬‬ ‫כאמור לתקן כל שבתות השנה‪,‬‬ ‫צריך ג"כ לתקן חלק המחשבה של השבת‪,‬‬ ‫עוד יש בשבת הכח של קבלת התורה‪,‬‬ ‫והוא הזכר למעשה בראשית והזכר‬ ‫כדאיתא בגמרא (שבת פו‪" ):‬דכולי‬ ‫ליציאת מצרים‪ ,‬ועי"ז אפשר לזכות‬ ‫עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב‬ ‫לגאולה‪.‬‬ ‫הכא (שמות כ‪ ,‬ח) 'זכור את יום השבת‬ ‫לקדשו' וכתיב התם (שם יג‪ ,‬ג) 'ויאמר‬ ‫ועצם סגולת השבת שיהיו בני ישראל‬ ‫משה אל העם זכור את היום הזה' מה‬ ‫נגאלין על ידה‪ ,‬י"ל דזהו מטעם‬ ‫להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של‬ ‫שהשבת היא זכר ליציאת מצרים‪,‬‬ ‫יום"‪ .‬וי"ל דלכן ע"י שמירת שבת‬ ‫ומתעורר בה הכח של יציאת מצרים‪,‬‬ ‫נגאליןא‪ .‬ולזה אפשר לזכות בייחוד בשבת‬ ‫ו'מצרים' רומז לכח הרע המשעבד את‬ ‫זו‪.‬‬ ‫בני ישראל בכל הדורות ברוחניות‬ ‫א) לכא' כוונת רבינו עפ"י מה שמצינו שבקבלת התורה זכו בנ"י לחירות משיעבוד מלכויות‪ ,‬ראה‬ ‫ע"ז (ה‪ ).‬ועירובין (נד‪.).‬‬ ‫ז‬ ‫התבונה‬ ‫שיעור ליל שישי‬ ‫דולה‬ ‫דולה התבונה‬ ‫ההכנה לראש השנה משפיעה על עבודת היום בהמלכת הקב"ה אשר‬ ‫בכוחה לשנות את האדם להיות נהפך לבריה חדשה‪,‬‬ ‫ואודות אופן עריכת התפלות בימים הנוראים‬ ‫שיחת קודש ליל שישי פרשת נצבים וילך תש"פ‬ ‫ענין ההכנה ליום הדין ולחלק היו"ט שבו‬ ‫אנו עומדים כעת בהכנה לקראת שבת קודש שתיכף לאחריה ‪ -‬במוצאי מנוחה ‪-‬‬ ‫יתחילו לומר 'סליחות'‪ ,‬וכעת הוא זמן ההכנה לקראת ראש השנה שהוא יום הדין‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬ההכנה צריכה להיות אל יום הדין שבו מלך במשפט יעמיד ארץ‪ .‬אמנם ראש‬ ‫השנה הוא גם יום טוב‪ ,‬וההכנה צריכה להיות גם אל חלק היום טוב של ראש השנה‪.‬‬ ‫ובמהותו של היום טוב של ראש השנה ביאר החינוך (מצוה שי"א)‪" :‬ומשרשי מצות‬ ‫המועד הזה‪ ,‬שהיה מחסדי האל על ברואיו לפקוד אותם ולראות מעשיהם‬ ‫יום אחד בכל שנה ושנה‪ ,‬כדי שלא יתרבו העוונות ויהיה מקום לכפרה‪ ,‬והוא רב חסד‬ ‫מטה כלפי חסד‪ ,‬וכיון שהם מועטים‪ ,‬מעביר עליהן‪ .‬ואם אולי יש בהם עוונות שצריכין‬ ‫מירוק‪ ,‬נפרע מהם מעט מעט‪ ,‬וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (ע"ז ד ע"א) אוהבו נפרע‬ ‫ממנו מעט מעט‪ .‬ואם לא יפקדם עד זמן רב‪ ,‬יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט‬ ‫כלייה חלילה‪.‬‬ ‫נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם‪ ,‬ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו‬ ‫במנין מועדי השנה היקרים‪ .‬ואולם מהיותו יום מועד לדון כל חי‪ ,‬ראוי לעמוד‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תש"פ‬ ‫דולה‬ ‫ח‬ ‫בו ביראה ופחד יותר מכל שאר מועדי השנה‪ ,‬וזהו ענין זכרון תרועה הנזכרים בו‪ ,‬כי‬ ‫התרועה קול שבור‪ ,‬לרמז שישבור כל אחד תוקף יצרו ויתנחם על מעשיו הרעים‪ .‬וזהו‬ ‫הטעם שלא קבעו ז"ל לומר הלל במועד הזה‪ ,‬וכמו שאמרו‪ ,‬שאין ראוי לו לאדם לומר‬ ‫שירה והוא עומד בדין‪ ,‬וכדאמר רבי אבהו בפרק אחרון דראש השנה (ל"ב ע"ב) אמרו‬ ‫מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים הלל בראש השנה ויום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין‬ ‫לפניו וישראל אומרים שירה"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫להתבונן במהות טובת היום‬ ‫ודברי החינוך הללו צריך להחדירם ולחוקקם על לוח לבנו‪ ,‬ולהבינם היטב על מכונם‬ ‫ובוריים ‪ ,‬לידע לקראת איזה יום אנו מתקרבים ובאים‪ ,‬שהיום הזה של ראש‬ ‫השנה אכן מצד אחד הוא יום הדין‪ ,‬אבל מאידך גיסא צריך לאהוב את היום הזה‬ ‫ולהכיר בטיב ערכו ומעלתו‪ ,‬כי על אף היותו יום של יראה ופחד מאימת הדין‪ ,‬אבל‬ ‫בהא גופא אין מטרת היראה כדי לגרום לברוח ולנוס ממנו‪ ,‬אלא אדרבה הוא נובע‬ ‫מצד מדת חסדו ורחמנותו של הקב"ה לצורך קיום העולם‪ ,‬כדי שלא יעבור זמן רב מידי‬ ‫שבו יוסיפו ריבוי חטאים עוונות ופשעים‪.‬‬ ‫השפעת ר"ה על קומתו הרוחנית של האדם‬ ‫והאמת הוא שבנוסף לזה טמונה טובה גדולה ביום זה של ראש השנה‪ ,‬כי בו נבנית‬ ‫כל קומת חייו הרוחניים של כל אחד מישראל‪ ,‬אשר כתוצאה מהמצב הנוצר‬ ‫ביום זה בקבלת עול מלכות שמים והמלכת הקב"ה‪ ,‬הרי זה משפיע על צלם דמות‬ ‫תבניתו ומצבו ומעמדו של האדם במעלות הקדושה ובקבלת עול מלכות שמים‪ .‬כי יום‬ ‫הדין הזה משפיע ומביא על האדם השראה עצומה על כל השנה כולה‪ ,‬על כל רמ"ח‬ ‫איבריו ושס"ה גידיו‪ ,‬ומשאיר חותם ורושם דקדושה לכל ימי חייו‪.‬‬ ‫והרי כן גילו לנו חז"ל (ר"ה טז ע"א) "אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם"‪ ,‬שבהאי‬ ‫יומא מקבל כל אחד מישראל השפעה של מלכות שמים בבחינת "שתמליכוני‬ ‫עליכם"‪ ,‬אשר נחרת בנשמתו ורישומה נשאר לאורך ימים‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התבונה‬ ‫שיעור ליל שישי‬ ‫דולה‬ ‫כל אחד כפי הכנתו כן מקבל ההשפעה‬ ‫ואם כי השפעת קבלת עול מלכות שמים של ראש השנה נשפעת על כל אשר בשם‬ ‫ישראל יכונה‪ ,‬אבל בוודאי שיש בזה שינוי מדרגות כפי ההכנה שכל אחד הכין‬ ‫עצמו כדי לזכות להיות כלי מוכשר וראוי לקבל את ההשראה של ראש השנה שתופיע‬ ‫ותשפיע עליו‪.‬‬ ‫ענינם של ימי הסליחות‬ ‫וזהו אמיתת הענין והסיבה שבגינה תיקנו את אמירת הסליחות לפני ראש השנה‪,‬‬ ‫באופן שיהיה שהות של לכל הפחות ארבעה ימים קודם ראש השנה‪ ,‬כדי שבהם‬ ‫נעשה את ההכנה הראויה לראש השנה כל אחד כפי יכלתו‪ ,‬ואז כפי איכות ההכנה‬ ‫שהאדם מכין את עצמו בימי הסליחות‪ ,‬כך יהיה הכח בידו לערוך את ימי ראש השנה‬ ‫בהתרוממות ובהתעלות‪ ,‬וכאשר ימי ראש השנה נערכים באופן הראוי‪ ,‬אזי כל קומת‬ ‫האדם מתרוממת ומתעלית‪ ,‬וכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו מתקדשים ומיטהרים באופן‬ ‫שזה משפיע על הנהגתו של כל השנה כולה‪.‬‬ ‫להאמין שהר"ה משפיעה גם מבלי שרואה בעיני בשר‬ ‫ונדרשת לזה גם חיזוק האמונה הטהורה במשנה תוקף‪ ,‬להאמין באמת בדברי חז"ל‬ ‫ובמה שגילו הצדיקים על תוקף קדושת היום ועל השפעתה על כל השנה‪,‬‬ ‫כי מחמת היותינו בשר ודם קרוצי חומר‪ ,‬עינינו טחו מלראות את מה שמתרחש בפועל‬ ‫ברוחניות הדברים‪ ,‬וכמו שנבצר מאתנו לחזות מה פועלת כל קיום מצוה וכל תיבה‬ ‫ותיבה של לימוד התורה שמוציאים מהפה מה שכרה מרב טוב הצפון‪ ,‬ואת העונש‬ ‫והפגם שנוצר כתוצאה מעשיית עבירות‪ ,‬כי לא ניתן בידינו כח הראיה לראות בחוש‬ ‫את הדברים הגדולים והעליונים האלה‪ ,‬אך בכל זאת כל היסוד מושתת ובנוי על כך‬ ‫שמושרשת בנו אמונה שלימה וטהורה בכל מה שחכמינו ז"ל אמרו‪ ,‬שכן הוא האמת‬ ‫והמציאות ללא כחל ושרק‪ ,‬וזה הכח שיש בידינו‪.‬‬ ‫וכך הוא גם בענין זה‪ ,‬כי האדם מוגבל בראייתו ואינו יכול לראות בעיני בשר במוחש‬ ‫במה והאיך שינתה אותו הראש השנה‪ ,‬אבל מה שנדרש מאתו הוא שיראה‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תש"פ‬ ‫דולה‬ ‫י‬ ‫לעשות הכנה דרבה כראוי לפני ראש השנה‪ ,‬כי הרי כל אחד חפץ בנפשו לקבל השפעה‬ ‫לטובה מן השמים ולעורר את נפשו לשפר דרכיו ולתקן אורחותיו‪ ,‬דהרי זוהי תשוקתו‬ ‫ומגמתו של כל אחד מישראל ואיליו הוא נושא את תאות נפשו – שה' יפתח את לבבו‬ ‫ויערה עליו רוח מלעילא שייהפך לאיש אחר‪ .‬וצריך שיידע שהדבר לא נפלאת ממנו‪,‬‬ ‫ויש מציאות כזו‪ ,‬ולשם מטרה זו נועדו המועדים והימים טובים‪ ,‬כדי להביא את האדם‬ ‫למקום אחר ושלא ישאר על מעמדו ומצבו שהיה נמצא בו מקודם‪ .‬אלא שאין בידינו‬ ‫כלי המדה הנכונים האיך למדוד ולהשיג על נכון עד כמה היו"ט שינתה אותנו‪ ,‬כי דבר‬ ‫זה נסתר מנגד עינינו‪ ,‬וזאת בכדי שתהא הבחירה נתונה ביד כל אחד‪ ,‬ולכן מוכרחים‬ ‫להסתיר מעינינו את כל מה שנעשה ונפעל על ידי מעשינו‪ ,‬אבל האמונה חזקה ואיתנה‬ ‫שאם חכמינו ז"ל והצדיקים הגידו‪ ,‬אז כן הוא האמת וכך הוא הדבר במציאות‪.‬‬ ‫עשיית ההכנה הראויה‬ ‫ועל כן צריך השתדלות רב לעשות פעולות טובות של הכנה‪ ,‬ואנו נמצאים כבר‬ ‫בעיצומם של ימי ההכנה אשר החלו כבר מראש חודש אלול‪ ,‬שבו התחילו לתקוע‬ ‫בשופר ולומר מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי'‪ ,‬אמנם כעת אנו מגיעים לימי ההכנה‬ ‫האחרונים לפני בוא יום ה'‪ ,‬שבהם צריכה ההכנה להתחזק ולהתעצם ביתר שאת וביתר‬ ‫עוז‪.‬‬ ‫ובוודאי שכל פעולה טובה שעושים יש בזה משום הכנה אל היום טוב‪ ,‬אם זה בלימוד‬ ‫בענינו של יום מתוך ספרי הקודש‪ ,‬לקנות ידיעות על מהות היום וגודל‬ ‫ההשפעות שנשפעים בו‪ ,‬באופן שההתעוררות של היום טוב לא תהא אצלו כעיוור‬ ‫המגשש באפילה‪ ,‬אלא יידע את אשר לפניו ובמה צריך לחשוב ולכוון בעת התפילות‬ ‫ובשאר עבודות ומצוות היום‪.‬‬ ‫אופן וצורת התפילה ואמירת הסליחות‬ ‫אמנם תחלה וראש יש את הדבר הפשוט והוא – אמירת הסליחות ותפילות היום של‬ ‫ראש השנה‪ .‬ומקום אתנו להגיד בזה דברים אחדים על האופן הראוי והנרצה‬ ‫האיך צריכים הם להיראות‪ ,‬בכדי שיהיו אמרינו לרצון באמירת הסליחות ובתפילות‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫התבונה‬ ‫שיעור ליל שישי‬ ‫דולה‬ ‫לעשות פעולות חיצוניות והם יעוררו את הלב‬ ‫ונתחיל במאמר מהישמח ישראל (לר"ה‪ ,‬אות י"א) על הנוסח 'וכל מאמינים שהוא עונה‬ ‫לחש הפותח שער לדופקי בתשובה'‪ ,‬דידוע דרכו של היצר הרע להעציב‬ ‫ולהשפיל את האדם אפילו בימים הנוראים‪ ,‬באמרו איך יערב לבך להרים ראש ולמללא‬ ‫מילי קדם מלכא עילאה‪ ,‬הלא אינך מרגיש שום הארה והתעוררות דקדושה‪ ,‬וכוונתו‬ ‫כי בנפילה ניחא ליה דליקני‪ .‬ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ט י) 'כל אשר תמצא‬ ‫ידך לעשות "בכוחך" עשה'‪ ,‬היינו אף בכח החיצון‪ ,‬עד שיתעורר אור הפנימיות‪ ,‬והאדם‬ ‫צריך להתחיל לעשות כל אשר בכוחו ולאל ידו לעשות‪ ,‬עד שיתעורר הפנימיות‪.‬‬ ‫וזהו "וכל מאמינים שהוא עונה לחש"‪ ,‬היינו להנקודה הפנימית המסותרת ומוצנעת‪,‬‬ ‫"הפותח שער לדופקי בתשובה"‪ ,‬שפותח שערי הלב הפנימיים לדופקי בתשובה‬ ‫להמעוררים בכח החיצון אפילו רק בדפיקא בעלמא‪ ,‬עכתד"ה‪.‬‬ ‫וככה נאמר ג"כ לגבי ההתעוררות בעשיית ההכנה הנדרשת לקראת ראש השנה‪,‬‬ ‫שאין הכוונה לפעול לגילוי התעוררות נימי הלב חוצה‪ ,‬אלא הכוונה לעסוק‬ ‫בעשיית כל אשר לאל ידו בפעולות טובות בחיצוניות בבחינת "כל אשר תמצא ידך‬ ‫לעשות בכוחך עשה"‪ ,‬ובזה הוא עושה את ההכנה הנדרשת ממנו‪.‬‬ ‫הוראתו של ר"י בן יקר על צעקה בתפלה‬ ‫ונכלל בענין זה גם ענין התפילה בכח ובקול רם המעורר את הכוונה‪ .‬ובוא וראה את‬ ‫לשונו של אחד מהראשונים רבינו יהודה בן יקר רבו של הרמב"ן‪ ,‬הכותב‬ ‫בספרו 'פירוש התפלות והברכות' (חלק תעניות)‪" :‬וטוב להתפלל וכו' ולצעוק בקול רם‬ ‫עם החזן בעשרה כשאומר סליחות‪ ,‬וכדאמרינן במסכת שלשה דברים תדע לך שכן‬ ‫ישראל אינן נגאלים אלא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך הטלטול ולא מתוך‬ ‫הדחק ולא מתוך שאין להם מזונות‪ ,‬אלא מתוך עשרה בני אדם שהן שרויים זה עם זה‬ ‫והיה אחד מהם קורא לחבירו ואין קולו נשמע‪ ,‬שנאמר (עובדיה א יז) 'ובהר ציון תהיה‬ ‫פליטה'‪ ,‬לומר שצועקים כל כך ומתכוונים בתפילתם שאם קורא האחד חבירו לא יוכל‬ ‫חבירו לשמוע‪ ,‬וזו היא צעקה בקול רם"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תש"פ‬ ‫דולה‬ ‫יב‬ ‫וזה שייך ג"כ להבחינה שהבאנו מהישמח ישראל של כל אשר תמצא ידך לעשות‬ ‫"בכוחך" עשה‪ ,‬דהיינו להכניס רב אונים ואמיץ כח בתפילתו שתהא באופן של‬ ‫צעקה ובקול רם‪ ,‬שבזה הוא עושה פעולה חיצונית שמעוררת את הפנימיות שבלב‬ ‫לגלותה ולהוציא לאור תעלומתה‪.‬‬ ‫המלכת ה' ברוממות הקול בתפלה‬ ‫ועל דרך זה הם ג"כ כוונת לשון קדשו של הרמב"ן בדבריו הידועים בסוף פרשת בא‪,‬‬ ‫שאנו מרבים להביאם תמיד‪ ,‬שבתוך דבריו כותב‪" :‬וכוונת רוממות הקול בתפלות‬ ‫וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים‪ ,‬זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו‬ ‫לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו"‪ .‬הרי דנקט בלשונו‬ ‫בהדגשת הענין של "רוממות הקול בתפלות"‪ ,‬כי יש בזה ענין מיוחד בהגבהת הקול‬ ‫בכח ותוקף עוז ותעצומות‪.‬‬ ‫ונראה לומר דדבריו הנוראים של הרמב"ן שייכים במיוחד אל ראש השנה‪ ,‬כי ראש‬ ‫השנה הוא זמן של קבלת המלכות‪" ,‬אמרו לפני מלכיות"‪ ,‬ולכן מה נאה ומה‬ ‫יאה אז ענין זה של "ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו"‪ ,‬כי זהו כל מהותו של יום ראש‬ ‫השנה‪" ,‬שתמליכוני עליכם"‪ ,‬לקבל עול מלכות שמים ולומר לפניו ית' בריותיך אנחנו‪.‬‬ ‫והדברים מתיישבים ביותר עם מה שכותב הרמב"ן שם בהמשך דבריו‪" :‬וזו כוונתם‬ ‫במה שאמרו ז"ל (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) ויקראו אל אלקים בחזקה (יונה ג ח)‪,‬‬ ‫מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול‪ ,‬חציפא נצח לבישא"‪ .‬ודבריו צריכים ביאור‪.‬‬ ‫אמנם הדבר יומתק כאשר נאמר שהכוונה מוסב גם על ראש השנה‪ ,‬שאז הזמן גרמא‬ ‫וצריך ביותר לבחינת "ויקראו אל אלקים בחזקה"‪ ,‬כדי לעורר רחמים בשמים‬ ‫להמתיק את הקטרוג של מדת הדין המתעורר ביום זה‪ ,‬שזה בחינת "חציפא נצח‬ ‫לבישא"‪ ,‬שצריך לנצח ולהשמיד ולהכניע את המקטריגים והמסטינים‪ ,‬והאיך הוא‬ ‫הדרך לנצח אותם‪ ,‬על ידי "חציפא" – תפלה בקול ובכח לעשות כל אשר בכוחו‪ ,‬ואז‬ ‫על ידי שקוראים אל אלקים בחזקה‪ ,‬זוכים להשבית אויב ומתנקם ולסתום פי כל מקטרג‪.‬‬ ‫יג‬ ‫התבונה‬ ‫שיעור ליל שישי‬ ‫דולה‬ ‫ברוב עם דר"ה מועיל להוציא הדיבור מהגלות‬ ‫ואזי בשלישי נביא עוד מאמר בענין זה של מעלת הרמת הקול בתפלה‪ ,‬מה שכתב‬ ‫בספה"ק תולדות יעקב יוסף (פרשת קדושים) "דנודע כי עשר בחינות יש בתפלה‪,‬‬ ‫והוא נגד עשר לשונות של תפלה‪ ,‬וצעקה אחת מהם‪ ,‬והיא גדולה מכולם‪ ,‬כדאיתא‬ ‫במדרש‪ ,‬וגם שהיא בוקע כל אוירים שהם מלא מקליפות שהיא המחיצה של ברזל‬ ‫שבינינו לבין אבינו שבשמים מיום שחרב בהמ"ק"‪.‬‬ ‫ומבאר התולדות שבמצרים היה הדיבור בגלות‪ ,‬וגם משה רבינו שלא היה בגלות‪,‬‬ ‫מ"מ הדיבור שלו היה בגלות‪ ,‬כי איך ירום קולו באין אנשים עמו והוא יחיד‬ ‫בדבר זה‪ ,‬מה שאין כן במתן תורה שאז כל ישראל עלו במדרגת משה‪ ,‬אז יצא הדיבור‬ ‫מהגלות‪ ,‬לכך 'וידבר אלקים את כל הדברים האלה' וגו' (שמות כ א)‪ ,‬ר"ל בהכרזה ובקול‬ ‫רם‪ ,‬ומאז והלאה לא היה הדיבור בגלות‪ ,‬שהיו כולם כאחד מרימין קולם בתפלתם‬ ‫ותורתם‪ .‬והנה מה שהיה הוא הוה ויהיה עד ביאת משיחנו במהרה בימינו‪ ,‬שזה הגלות‬ ‫מצוי בכל דור ודור‪ ,‬שהיא מלחמה לד' בעמלק מדור דור‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫והנה כי כן בראש השנה כאשר כולם מתקבצים ברוב עם לחלות פני עליון‪ ,‬הרי זה‬ ‫בחינה שהדיבור יוצאת אז מהגלות‪ .‬והתחלת הדבר הוא מעת שמתחילים לומר‬ ‫סליחות‪ ,‬שמאז מתעורר ענין זה‪.‬‬ ‫טעם להתאספות יחד בתפילות ר"ה‬ ‫ואולי ניתן להאמר על פי זה להבין את מעלת וחשיבות הענין להתפלל כל אחד בחברת‬ ‫אנשי לבבו‪ ,‬כי החוש יעיד שכאשר האדם נמצא בחברת אנשי שלומו קרוביו‬ ‫ומיודעיו‪ ,‬הדבר גורם שהתפלה תהא בקול רם‪ ,‬כי הבושה פחות שוררת אז מאשר‬ ‫כשמתפללים עם אנשים שאינו מכיר‪.‬‬ ‫להשקיע גם בחלק השבח והעסק בגדלות ה'‬ ‫היוצא לנו מכל זה‪ ,‬שראש השנה הוא זמן שמסוגל וראוי ביותר להתעורר בו ברוממות‬ ‫הקול בעת התפלה‪ ,‬לקיים "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה"‪,‬‬ ‫בתפילות היום של ראש השנה וכן בתחנונים של פיוטי הסליחות‪ ,‬ולא להמתין‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תש"פ‬ ‫דולה‬ ‫יד‬ ‫להתעוררות הפנימית שהלב יתעורר מעצמו‪ ,‬כי הפנימיות קיימת כבר בתוך הלב‬ ‫פנימה‪ ,‬ואיך לגלותו תלוי אך בידו של הקב"ה‪ ,‬אבל הוא צריך לעשות מה שבידו ובכוחו‬ ‫בפעולות חיצוניות‪ ,‬ואז אחר כך בוא תבוא ההתעוררות ממילא‪.‬‬ ‫והנה בסדר אמירת הסליחות מתחילים באמירת מזמור 'אשרי יושבי ביתך'‪ ,‬ואח"כ‬ ‫קדיש‪ ,‬ולאחריו אומרים פסוקים המתחילים 'לך ה' הצדקה'‪ ,‬ואח"כ אומרים את‬ ‫פיוטי הסליחות יחד עם אמירת 'אל מלך' וקריאת י"ג מדות של רחמים‪ .‬ובפרט זה‬ ‫ההרגל אצל בני אדם הוא להיפך ממה שנכון שיהיה על פי האמת‪ ,‬שאת ה'אשרי'‬ ‫והפסוקים שלאחריו מחמת שרגילים לאומרם תמיד וגם מחמת שחוזרים עליהם מידי‬ ‫יום בסליחות‪ ,‬הם נשפכים מהפה מבלי שימת לב הראויה‪ ,‬ורק את פיוטי הסליחות‬ ‫שאין רגילים באמירתם‪ ,‬כגון הפיוט של 'במוצאי מנוחה' וכדו'‪ ,‬אותם אומרים‬ ‫בהשתפכות הנפש‪ .‬אבל האמת הוא שהפסוקים שאומרים בסדר המתחיל ב'לך ה'‬ ‫הצדקה' הם עיקר ושורש ביסוד עבודת אמירת הסליחות‪ ,‬כי הרי כל הענין של‬ ‫הסליחות הם לחלות ולחנן ולרצות את קוננו ‪ -‬לעורר כביכול את רצונו ית' שנזכה‬ ‫לסליחה ממנו‪ ,‬ועל קוטב זה סובבים והולכים כל עניני הפסוקים האלו‪ ,‬כדי לעורר רצון‬ ‫העליון לזכות שיתקבלו תפלותינו ברחמים וברצון בזה היום של ראש השנה‪.‬‬ ‫ועל דרך דאיתא בתפארת שלמה (פרשת וירא)‪" :‬נותן הודאה לשעבר וצועק אלהבא‪.‬‬ ‫ידוע כי האדם הרוצה לבקש על צרכיו‪ ,‬הנה צריך מקודם לתת הודאה לשעבר‪,‬‬ ‫ואח"כ יכול למשוך חסדים להבא‪ ,‬כמו שנאמר (תהלים קיח א) 'הודו לה' כי טוב כי לעולם‬ ‫חסדו'‪ ,‬פירוש כשאדם נותן הודאה לשעבר כי טוב אז מביא חסדים טובים לעולם‬ ‫חדשים לבקרים‪ .‬וזהו שכתוב בנוסח התפלה בר"ה ויו"כ ועשי"ת "ועל כולם יתברך‬ ‫ויתרומם כו' וכתוב לחיים טובים"‪ ,‬כשנותן הודאה על שנה העברה‪ ,‬אח"כ יוכל‬ ‫להתפלל על השנה הזאת הבאה עלינו לטובה"‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫וכשנתבונן נראה דסדר הסליחות נתקן על יסוד סדר זה‪ ,‬כי תחילה וראש מתחילים‬ ‫באמירת מזמור 'אשרי יושבי ביתך' שכולו רצוף אהבה בהכרת טובת ה'‪,‬‬ ‫ושכל מה שעובר על האדם הוא מצד 'טוב ה' לכל'‪' ,‬חנון ורחום ה''‪ ,‬ושאר פסוקים‬ ‫המביעים את גדלות ה' והיכולת להתקרב אליו ולעבדו באמת‪ .‬וכך על דרך זה‬ ‫טו‬ ‫התבונה‬ ‫שיעור ליל שישי‬ ‫דולה‬ ‫ממ שיכים בפסוקי הרצון שלאחר מכן‪ .‬וכאשר מתקרבים אל ה' אזי יש את הכח לבוא‬ ‫ולבקש סליחה ותחנונים מלפניו‪ ,‬אבל ראשית דבר צריך את פעולת ההתקרבות אליו‪.‬‬ ‫ואי לכך מה טעם יש בהפיכת הטפל לעיקר ולהתמקד רק באמירת פיוטי הסליחות‪,‬‬ ‫בעוד שאת הפסוקים הראשונים אומרים במרוצה וכמצות אנשים מלומדה‪.‬‬ ‫ועל דרך זה איתא ביושר דברי אמת (קונטרס שני‪ ,‬אות כ"ב) בשם המגיד הק'‬ ‫ממעזריטש זי"ע לגבי התפילות של ראש השנה עצמו‪ ,‬שהיה זועק ומדבר‬ ‫בגנותם של אותם האנשים ששמים עיקר מגמתם וכוונתם בפיוטים ובתפלות החדשות‪,‬‬ ‫אבל התפלה הסדורה בפסוקי דזמרה וקרבנות וק"ש ותפלה הם אומרים במרוצה כמו‬ ‫בכל השנה‪ ,‬ואינם יודעים כי זה העיקר וזה התוספות‪ ,‬ולא יקובל התוספות בלתי‬ ‫העיקר‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫וצריך להתחזק בזה ולהשתדל בימים אלו להתעורר להתבונן בגדלות ה' בעת התפלה‬ ‫כשעוסקים בשבחו של מקום ובקבלת עול מלכות שמים‪ ,‬והאמת שגם בפיוטים‬ ‫החדשים שמוסיפים בתפלה יש ביניהם את הפיוט הנורא 'ה' מלך ה' מלך' וכו'‪,‬‬ ‫שחוזרים בו שוב ושוב הרבה פעמים על אמירת פסוק זה 'ה' מלך' וגו'‪ ,‬וגם שם צריך‬ ‫להחדיר בק רבו שכל פעם כשאומר שוב 'ה' מלך' וגו'‪ ,‬הוא מוסיף עוד נדבך ותוספת‬ ‫יתירה של קבלת עול המלכות‪ ,‬וא"כ כמה צריך להוסיף בכל פעם תוספת כוונה‬ ‫והתעוררות באמירתו‪ ,‬וכמו שבאמירת הפיוט של 'ונתנה תוקף' מבין כל אחד שצריך‬ ‫להאריך באמירתו‪ ,‬כך צריכים להבין שכל שכן שכשעוסקים באמירה של ענין השייך‬ ‫לעצם מהות ענינו של יום‪ ,‬שהוא קבלת עול מלכותו‪ ,‬ואומרים 'ה' מלך' וגו'‪ ,‬מן הראוי‬ ‫היה שמשך אמירתו יתארך לכה"פ משך שעה שלימה‪ ,‬כי שם הוא עיקר הדבר שצריך‬ ‫להשקיע ולהכניס בו כוחות‪ ,‬בבחינת "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה"‪ ,‬וכל‬ ‫פעם שחוזר שוב על התיבות "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד"‪ ,‬הוא מתעלה‬ ‫ועולה למדרגה יותר גבוהה‪ ,‬כי זהו כל מהותו של יום זה‪ ,‬להשפיע על האדם את הענין‬ ‫של מלכות שמים‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נצבים וילך תש"פ‬ ‫דולה‬ ‫טז‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה ותהיה היכולת בידינו לעשות את ההכנה הראויה במשך הימים‬ ‫האחדים שנשארו עד ראש השנה‪ ,‬ונזכה לעסוק בהם בעבודת ההודאה על‬ ‫העבר ובתפלה ותחנה שנוכל לזכות בהגיע יום הדין לפעול להמתקת כל הדינים‬ ‫ולהמשיך חסדים‪ ,‬ובשבתו על הכסא ביום הדין יומתק הדין בכולו רחמים‪ ,‬ונזכה לשנה‬ ‫טובה ומבורכת‪.‬‬