קרני אור · Karnei Ohr — ניצבים וילך (2026-08-31)

בס"ד
לימוד היומי דקהילתינו
קרני אור
יום ליקוטי ליקוטי משנה השתפכות שולחן
לחודש מוהר“ן הלכות ברורה הנפש ערוך יום
חושן משפט ח“א ח“א ח“ג
ק"ה ק"ו שמט/נ; חזרה רכז לט: כ״ג שבת
ה-א
ק"ז ק"ח שנא/ב; קנט. רכח מ. כ״ד א
א-א
ק"ט ק"י שנ"ג; קנט: רכט מ: כ״ה ב
א-ב
קי"א קי"ב שנ"ג; קס. רל מא. כ״ו ג
ג-ד
קי"ג קי"ד שנ"ד; קס: רלא מא: כ״ז ד
א-ב
קט"ו קט"ז שנ"ד; קסא. רלב מב. כ״ח ה
ג-ד
חזרה קי"ז קי"ח שנ"ד; רלג מב: כ״ט ו
ה-ו
יו"ל ע"י קהילת חסידי ברסלב
בנשיאות הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א
דבר המערכת 485פרשת נצו''י כ''ג אלול תשפ''ו
אנו מקווים ומייחלים לילך וליסע בשבוע הבא
בעזרת ה' לראש השנה הקדוש והנורא שלו,
אשרינו מה טוב חלקנו! גם הנסיעה עצמה; כל
פסיעה ופסיעה ,וכל יגיעה בהכנות לדרך קדושה
זו ,בוראת מלאכי מעלה ,מליצי יושר נפלאים ,כפי
יֹושׁר
ִּתּכֹון ְּת ִפלָ ִתי לְ ָפנֶ יְך ְּבתֹם ְּוב ֶ
שגילה רבינו הקדוש (חיי מוהר"ן ,רצא).
טוב ומה רע ,אבל הרעל הזה של ההתחכמות מפעפעת והורסת שוב 'סליחות' .הוא חושב בעגמה על השנה שחלפה ,שדמתה
בתוקף רום מעלת השגתו ובפסגות התעלותו של מבפנים ,וגורמת לחשוב אולי בכל זאת ניתן להערים ולעבור את פחות או יותר לקודמותיה .היו פה ושם התקדמויות זוטרות,
רבינו הקדוש "בערב ראש השנה האחרון באומין פי ה' חלילה. אבל באופן כללי המצב נשאר כמו שהיה ,הכשלונות והנפילות
דיבר מזה" -וגילה טפח מעוצם קדושת הנסיעה הכואבות והצורבות ,ההרגלים המרים והטבעים השפלים' .מה יתן
וכאמור ,רופאי הנפש האמיתיים מצאו את הפתרון :לעסוק
הזאת " -ואמר :אחלי שאזכה לראות אור בהירות ומה יוסיף אם אשב פה ואגיד סליחות ופיוטים כאחד הפשוטים
בעבודה של תמימות ופשיטות .כך ,בלי שום תכנית ,בלי שום
הדרך שאתם נוסעים עליו אלי". שבעם?! אני צריך איזו שהיא תכנית נפלאה ועמוקה שתשנה
עמקות רעיונית ,אלא לשבת ולהתמים עצמו בבקשה ותחינה של
מי יעמוד בסוד קדושים ,מי יכול לשער מעלת כל עוד פרק תהלים ועוד סליחה ,עוד פעם לעורר רחמים באמירת אותי מן הקצה אל הקצה! מי יתן ואמצא איזו חכמה נפלאה
זיז בנסיעה קדושה ונוראה זו .וזה מחייב אותנו י"ג מדות ועוד צעקה פשוטה מאד מעמקי הלב היבש והערל. שתביא פתרון ומזור למכאובי נפשי'...
לגשת ברוממות לנסיעה הזאת ,ולא להניח לקטנות
התמימות הזאת מטהרת את עומק הרעל הכי אכזרי .זו לא תפילה
המוחין שתגזול מאתנו את המתנה המופלאה זה ברור שביום הכי גורלי חיפשו וביקשו חכמי התורה וצדיקי
באין ברירה אחרת ,לא תרופה של 'טוב יותר מלא כלום' ,אלא
הזאת. האמת את התרופה הכי יקרה ועצומה ,הם ידעו והעמיקו בעוצם
עמקי העמקים של סם המרפא המיוחד במינו ,מול עומק העמקים
זה לא אומר שלא יתכן שבן אדם לא ירגיש טוב של הרע .עומק החכמה שבתמימות .וככל שנתמים עצמנו יותר ורוחב בינתם מה הכי נחוץ כדי להינצל להבא ולתקן העבר
ח"ו בנסיעה כזאת ,זה לא מכריח שיהיו לנו 'מוחין' בתפלות אלו -שעל אף שהלב לא רואה בכך שום תועלת נעסוק בשורש השורשים .וראה זה פלא :דוקא בימים הכי מכריעים,
כל הזמן .גם רבי נתן עצמו כותב (במכתב מיום ו' בשלנו בתמימות ,כך תתרפא המחלה האיומה שבתוכנו שגורמת בימי המשפט שבהם חורצים גורלו של כל אחד לחיים או להפכו
וארא תקצ"ה)" :היסורים שהיו לי עד הנה מהנסיעה לכל התוצאות המרות. ח"ו ,דווקא אז תיקנו והנהיגו להניח את כל העמקויות והחכמות,
בעצמה אי אפשר לספר ,כי הדרך פה מקולקל מאד ולהתחיל לדבר אל ה' בתמימות ופשיטות גמורה ,להתחנן
והסוסים חלשים ,כמעט כשל כח הסבל עינוי הדרך וכך כותב הרופא הגדול והמופלג במכתב לבנו (עלים לתרופה,
ולבקש ,לפייס ולרצות ,ממש כמו כל פשוטי העם ,בלי שום
לאיש בא בימים כמוני" .אבל בתוך כל הבלבול הזה מיום ב' בהעלותך תק"צ)" :דברי רבינו הנשגב זכרונו לברכה חיים תכניות עמוקות ומורכבות ,רק לעמוד ולהתחנן על הנפש.
הוא הבין שהנסיעה הזאת היא חלק נכבד מהצלחת וקיימים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים ,ואם אמנם הם דברי "שכל זה עיקר עבודתינו בראש השנה ויום הכיפורים -כותב
חייו ,וכפי שממשיך שם" :ואף על פי כן ,גם בזה פשיטות ותמימות ,אבל כבד וקשה מאד לקבלם מריבוי המסכים רבי נתן -שאנו עוסקים רק לגלות מלכותו בלי שום חכמה,
היו כמה הרחבות בלי שיעור .מי יתן ויזכני ה' המבדילים ובלבולי הדעות של כל אחד ,והשטותים של כל אחד כי אנו מסלקים דעתנו לגמרי ומבטלים עצמנו לגמרי ,שזהו
יתברך שאספר לכם הכל ,למען תבינו מזה נפלאות הנקראים אצל העולם 'חכמות' ,שהם מסבבים ומעקמים הלב עיקר עבודתינו באלו הימים הנוראים ,שאז עוסקים כל ישראל
השגחתו יתברך ,ואיך הוא יתברך מחדש בטובו בכל מאד בכמה דרכים נבוכים ,והעיקר במה שמחליש דעת האדם בתפילות ותחנונים ,ובשירות ותשבחות של ספר תהלים ,ושארי
יום תמיד מעשה בראשית ,ומצמצם את עצמו מאין ועושה עצמו כאיש אמת ,עד שרבים מחכמים כאלה אומרים מיני בקשות ותחינות וסליחות ופיוטים וכו' ,שכל זה הוא בחינת
סוף עד אין תכלית בכל מעשה דיבור ומחשבה של בלבם :מה יועילו לי דברים כאלה ,הלא אף על פי כן אני יודע תמימות ופשיטות בלי חכמות כלל ,כי אנו מגלין מלכותו יתברך
כל אדם כפי המקום והזמן ומרמז לו רמזים". בעצמי האמת מה שאני עושה ומה שנעשה עמי ,עד שמתחיל בתמימות לבד בלי שום חכמות" (ליקוטי הלכות ,נטילת ידים שחרית ג ,ה).
הוא חיפש הרחבות ורמזים ,לא נתן לשקוע ב'שום לרחק עצמו מצעקה ותחנונים ,וכתיב 'יום תעזבני יומיים אעזבך', אם זה 'עיקר עבודתינו' הרי שזה לא במקרה .אדרבה ,רופאי הנפש
כלום' ,הוא נאבק וחיפש ורצה .כמובן שהכל היה עד שחולפים ח"ו ימים או שנים שמתרחק מאד"... הקדושים ידעו והבינו היטב במה מרפאים את תחלואי נפשינו,
לפי העת והכח שיש לו אז ,וכפי שאמר פעם: ה'חכמה' הזאת שנדמית כל כך ישרה ' -לבחון על פי הבנתי הם ידעו את יצרינו וכיוונו את סמי המרפא המועילים ביותר.
"הצדיק רבי זושא אמר ,שעל הכל יוכל לתת דין אם התקדמתי על ידי כל התפלות והצעקות או לא' -נקראת רבי נתן מבאר שם ,שהיות וביום ראש השנה שבו נברא אדם
וחשבון ,חוץ מיום הנסיעה .ואני אומר ,שאני מוכן אצל הרופא הגדול עיקום בדרך נבוכה ,זה מה שמנתק את הראשון הוא נכשל וחטא בחטא עץ הדעת שהוא שורש כל
לתת דין וחשבון גם על יום הנסיעה ,רק תלוי לפי האדם משורש תקוותו ומרחיקתו מהצלת חייו .ובימים אלו החטאים שבעולם ,על כן עוסקים ביום הזה ולפניו ולאחריו
היום". אנו מתחדשים באמירת סליחות תחנונים ובקשות בתמימות בתיקון חטא זה שהוא גם שורש החטאים אצל כל אחד ואחד.
נכין עצמינו בכל יכולתינו לנצל כפי כוחינו את ופשיטות בלי שום הבנה אנושית ,ושם דוקא טמונה תקוותנו שרשו של החטא היה שאדם הראשון התגאה והתחכם על ציווי
הנסיעה הקדושה הזאת בקדושה ובטהרה ,ברצונות העצומה. בוראו ,הוא לא קיבל בתמימות ובפשיטות את אשר ציווה עליו
ובערגה ,ומלאכי מעלה היוצאים מנסיעה זו ימליצו נשנן ונזכור היטב ש"עיקר העבודה של כל ישראל בראש השנה וניסת על ידי הנחש שלא להיכנע למצוות ה' אלא "והייתם
טוב בעדינו לבוא לשלום ,ולפעול שם כל טוב. ויום הכיפורים וכל עשרת ימי תשובה הוא בפשיטות ובתמימות כאלקים יודעי טוב ורע" ,כמי שאומר :אתם בעצמכם תחליטו
העורכים גמור בלי שום חכמות כלל ,כי אז הכל שבים אל האמת ומתפללים מה טוב ומה רע עבורכם ,תטעמו תרגישו ותכריעו לכאן או
וצועקים להשם יתברך מעומק הלב בפשיטות ובתמימות בלי לכאן .והסוף המר ידוע ,ועדיין מדמם באופן כה אכזרי עד היום
חכמות כלל ומבקשים רק מתנת חינם ,כמו שאומרים 'לא בחסד הזה ,ה' ישמרנו מעתה .ההתחכמות הזאת היתה אסון הבריאה
ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך' .כי זה האיום ביותר ,אשר ממנו נובעים כל המיתות ,השחיטות ,ההריגות,
פניני אור
אמרות טהורות מרביה"ק ותלמידיו
עיקר דרך התשובה שמקבלין מהצדיק הגדול האמתי ,שמאיר הגזירות ,הצרות ,האסונות ,החשכויות ,והגלויות בגוף בנפש
בישראל דרכיו האמתיים להתנהג רק בתמימות ופשיטות באמת ובממון ברוחניות ובגשמיות מאז ועד עתה ,ה' יצילנו.
ָהיָ ה ְמ ָפ ֵר ׁש ַר ִ ּבי ִמיכַ לֶ י ב"ר יִ ְצ ָחק ֶ ּבן מוֹ ַה ְרנַ ְּ
"ת, ובאמונה שלימה בלי שום חכמות כלל" (ליקו"ה ,בית הכנסת ה ,יז). כל פיתויי היצר מאז ועד עתה יונקים מאותה התחכמות ,כמה
ְ ּב ֶד ֶר ְך ַצחוּת ֶאת ַה ֶ ּנ ֱא ַמר ַ ּב ְּסלִ יחוֹ ת ֲ"ע ֵשׂ ה לְ ַמ ַען והיא שתושיענו ותרפא כל תחלואי נפשינו, מתוקים היו חיינו אם היינו מאמינים ומצייתים בתמימות לאשר
נִ ְצ ָח ְך ֲע ֵשׂ ה לְ ַמ ַען סוֹ ָד ְך"" :נֶ ַצח" -הוּא ַר ֵ ּבנוֶּ ׁ ,ש ָא ַמר ותמשיך לנו שנה טובה ומתוקה. התורה הקדושה וכל צדיקי אמת מתחננים אלינו ללמדנו מה
NH
ימ ְט ִריָ א ְּכ ִמ ְס ּ ַפר 'נֶ ַצח'.
"נִ צַּ ְח ִּתי וַ ֲאנַ צֵּ ַח" ו ׁ ְּשמוֹ ְ ּבגִ ַ
"תֶ ׁ ,ש ְ ּג ֻד ָּלתוֹ ו ַּמ ֲעלָ תוֹ הוּא סוֹ ד "סוֹ ָד ְך" -הוּא מוֹ ַה ְרנַ ְּ לתגובות 3323796@gmail.com הדל"נ • 6:24נץ החמה • 6:13סוזק"ש 8:40
(שיח שרפי קודש)
ּ...
ו נ ת ָ ּ א ׁ ֶש ָּסתוּם וְ נֶ ְעלָ ם ַאף ֵמ ִ ניתן לקבל את הגיליון באימייל מידי שבוע והערות צאת השבת • 7:35צאה''ש לר''ת 8:15
ליבון נושאים וסוגיות במשנת ברסלב לעובדא ולמעשה
תורת ההתחזקות משנת ברסלב
כיצד מתוודים כשהלב סתום?
לבבו רוצה לשוב ,רק שמרוב כבידות הלב הרי הוא כאנוס אומרים “חטאתי עוויתי פשעתי” הלב שלנו מלא בבלבולים היות שמתחילים לומר סליחות במוצאי שבת באשמורת
ואינו יכול להתעורר .וכלשונו הזהב של בעל ה’יד הקטנה’: ומחשבות זרות .כלשון מוהרנ”ת בתפילתו“ :כי מי יאמר הבוקר ,ומיום זה ואילך עד ליום הכיפורים מרבים באמירת
“ועוד יש ענין גדול בזה ,אשר באמת אפילו ענין וידוי הפה זיכיתי לבי טהרתי מחטאתי ,כי אתה ידעת את לבבנו ,כי הלב ‘וידוי’ לפני השם יתברך ,אמרנו להתייחס בקצרה אל אחד
לבד היא רב וגדול למאד .והוא ,כי כבר ימצא איש ,אשר המים מעורבב בפסלת ובפניות הרבה ,ואפילו בשעה שאני מתודה הקשיים הגדולים שיש לאנשים כערכנו באמירת הוידוי,
הזידונים עברו ראשו ,וגברה התאוה עליו למאד והשמן לבבו, ואומר ‘חטאתי’ לפניך ,גם אז באים בלבי מחשבות זרות והוא :אטימות הלב ,שאין אנו מרגישים באמת כאב חטאינו,
ואי אפשר לו בשום ענין לשבר את לבבו הרע להתחרט בלב ופניות גדולות ,עד שאי אפשר לי לדבר דיבור אחד באמת ומחמת זה קשה לנו מאד לומר את הוידוי כראוי.
שלם על פשעיו אשר פשע נגד ה’ וכו’ -ציוה עליו במצות כראוי .ואפילו להתוודות על חטאתי מה שחטאתי ופשעתי
ולצערנו ,ישנם הרבה שמחמת זה כבר הורגלו לומר את
באמת לפניך ,גם זה נמנע ממני” (ליקוטי תפילות ,ו).
עשה להתוודות על חטאתו אשר עשה ,כלומר ,הגם אשר הוידוי במהירות ,ועוברים על כל ה’רשימה’ של “אשמנו
אין לו שלטון וממשלה על חוזק כובד לבבו להטותה באמת, ולכן אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו ,רק עלינו בגדנו גזלנו” בחיפזון כאמירת ‘יוצרות’ .עד שכמעט נהפך
על כל פנים עם כל זה כאשר יעבור על נפשו רוח טהרה להשתדל לעשות את שלנו ,כפי יכולתנו ,ואת השאר ישלים הדבר להרגל במשך כל ימות השנה ,שאומרים את הוידוי
מה ,תיכף יעשה את אשר ביכלתו לעשות ,והוא לכוף את ה’ באהבה. שאחר שמו”ע במהירות גדולה ,וכבר לכתחילה ממהר
גופו ורוח אמרי פיו להתודות על חטאיו לפני ה’ .ובזה אשר ועיקר מעלת הוידוי הוא – לאו דווקא ההתלהבות אלא השליח-ציבור לסיים את הוידוי ולהתחיל י”ג מידות ,עד
התחיל בשום ענין מה לכוף ולהתיש כח יצרו הרע ,על כל בעיקר – נקודת האמת שבלב .שמתוודה בכל לבו ,מתוך שאין אפילו פנאי לומר את הוידוי במתינות.
פנים לתשובת הפה ,וגם לקיים רצונו יתברך אשר ציונו על הכרת האמת שאכן לא התנהג כראוי.
ועיקר הסיבה לזה היא ,מחמת שאין יודעים עד כמה
ככה ,הרי אף אם אין לבבו שלם עמו ,מכל מקום הרי כבר “כי עיקר מעלת הוידוי שחשוב בעיני ה’ יתברך כשמתוודין חשוב אמירת הוידוי במתינות בכוונה גם בלי הרגשת הלב,
נקודת רצונו האמתי היא לתשובה ,אלא דאריה הוא דרביע לפניו ,הוא האמת ,דהיינו מה שהוא מודה על האמת .שזהו וחושבים שאין זה שוה מאומה .ולכן ,מאחר שלב יודע מרת
עליה ,אשר אי אפשר לו לשבר את לב האבן החזק ,והרי הוא עיקר לשון ‘וידוי’ מלשון ‘מודה’ .דהיינו שהוא מודה ומתוודה נפשו שאין מרגישים את הכאב הגדול של העוונות ואין
כמו אנוס מן חוזק כובד לבבו ,אבל באמת אמיתת רצונו היא שחטא ופשע נגדו יתברך וכזאת וכזאת עשה ,שזה יקר בעיני הוידוי נאמר מעומקא דליבא כדבעי ,לכן מתייאש האדם
לתשובה .והרי זאת וידוי פה כבר היא תשובה בפה וברצון, ה’ יתברך ,מאחר שעל כל פנים מכיר חטאו ומכניע את עצמו בלבו מלכתחילה ,ואומר לנפשו :מה בצע לומר את הוידוי
ולכן אף הוידוי לבד לתשובה יחשב!” (יד הקטנה על הרמב”ם, לפניו יתברך ,ומודה ומתוודה על האמת שעשה כך וכך נגדו
הלכות תשובה ,פרק א סימן קד). במתינות ,מאחר שממילא אין לי שום הרגשה בזה.
יתברך .וכמו שכתוב ‘מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב
ואם ירבה האדם להתוודות כפי יכולתו ,יזכה עם הזמן להגיע ירוחם’ .דהיינו ,מי שהוא שקרן ומכסה פשעיו ,לא יצליח. אמנם ,אם יאמין האדם בחשיבות אמירת הוידוי ,גם אם אין
ל”וידוי דברים” שתיאמר בהתעוררות עצומה באופן של “כל אבל ההיפך ,כשאינו שקרן ואינו מכסה פשעיו בשקר ,רק לבו מרגיש כראוי את הכאב הגדול – יתעורר מזה גופא שלא
עצמותי תאמרנה” .וכפי שנמסר מאת אנ”ש“ :שאלו :איך שהוא מודה ומתוודה על האמת ומכיר חטאו ועוזב אותם, לוותר על אמירת הוידוי במתינות וכוונה .וגם אם לבו אטום
אפשר להגיע לבחינת וידוי כזה של ‘כל עצמותי’? ותירצו ירוחם” (ליקוטי הלכות ,קריאת שמע שעל המטה ,ב). מלהרגיש באמת את כאבו ,עכ”פ יתגבר לומר את הוידוי
שמשום כן צריך האדם להתוודות בכל פעם ,ועל ידי רוב וגם אם לבו אטום לגמרי ,ואינו מצליח כלל לעורר את לבו מילה במילה ולחשוב על מה שמוציא בפיו.
והרגל הוידוי יבוא פעם לבחינת וידוי כזה של בחינת ‘כל ברגשי חרטה ובושה .אף על פי כן עצם הוידוי ,מה שמתגבר
עצמותי תאמרנה’ ,שעל ידי זה יוציא כל צירופיו הרעים ומוציא מפיו את דיבורי הוידוי ומזכיר את חטאיו בפה –
החקוקים בעצמותיו” (נחל שורק ,אות ע). חשובה מאד לפני ה’ ,ונחשבת לתשובה .שהרי בפנימיות כי באמת ,השם יתברך יודע את לבבנו ,שאפילו כשאנחנו
פניני התחזקות והתעוררות
שנערכו ונעבדו מתוך אוצרות שיחותיו של הגרי"מ שכטער שליט"א שביבי אור
סדר ההנהגה בציונו הק'
לענין הנהוג שמזכים פרוטה בידי שליח שיאמרו עבורו תיקון העולם יהיה מהעשרה מיני נגינה -כנאמר ,עתיד הקדוש ברוך מתוך קונטרס 'העליה' – תיאור חי מנסיעת מורינו
הכללי -משיב ר' יעקב מאיר כי אמנם יש בזה איזה ענין ,אבל הוא לחדש את עולמו ,וזה יהיה על ידי העשרה מיני נגינה (שזה הגרי"מ שליט"א לציון הק' בשנת תשמ"ח פרי עטיו של
ודאי שאין זה נחשב למכירה ממש. כידוע ליודעי חן שיר פשוט ,כפול ,משולש ,מרובע שבמילואם הם י' אותיות כנגד הגה"ח ר' בצלאל פרידמן שליט"א ,ומתוך חינו המיוחד
עשרה מיני נגינה ,שהם בגימטריא ע"ב שהם כינור של ע"ב נימין ,שלעתיד יתנגן
שאלה :פרוטה לצדקה -מה ענינה? תשובה :לטובת נשמת העתקנום כלשונו:
שיר זה אשר ירפא את כל החליים ,הפצעים וההתעלפויות ,ויוציא את כל החצים
הצדיק! המורעלים -כמבואר בסיפורי מעשיות) כל כמה שאנו מתקרבים לציון נעשית האוירה רצינית יותר
שאלה :ואיך ולשם איזה ענין נותנים הצדקה? תשובה :מקנים וכל אחד עושה את חשבון נפשו לפני מי עומד הוא להתראות.
אמנם -מדגיש ר' יעקב מאיר -תיקונים נעלים ונפלאים נעשים
אותה על ידי אחר ,לשם תלמוד תורה "תורה תמימה" ...או כל אחד ואחד רוצה בכל לב לקיים את המוטל עליו בתכלית
ע"י אמירת עשרה מיני נגינה אלו -אך לעובדא למעשה צריך
להכנסת כלה וכיוצא בזה כך שכבר בשעה מעשה שייכת השלימות .ר' יעקב מאיר נעשה מעתה מרכז לשאלות שונות
לאמרם פשוט ,מילה במילה בכוונת התיבות ,וכל התיקונים
הפרוטה למקבל הצדקה. של הנוסעים כיצד להתנהג בכמה ענינים בהיותנו בציון .והרי
הנשגבים נעשים מאליהם.
שאלה :פרוטה ותיקון הכללי מה קודם? אמנם נאמר פעם כך כמה מהן:
שאלה :האם יש ענין גם באמירת התפילה שלאחר העשרה מלבד הפרוטה לצדקה ואמירת עשרת המזמורים -קובע ר'
ופעם כך -מנתח ר' יעקב מאיר -אך בפשטות נראה לתת
אותה קודם האמירה ,כי בכך מעוררים זכותו( .וברמז ,על שם הפסוק
מזמורים? תשובה :אמנם תפילה נפלאה ונוראה היא -אך יעקב מאיר יש לקיים את ענין וידוי דברים לפני הצדיק.
צדק "לפניו" יהלך) ...ומוסיף ר' חיים זילברמן שבכל הספרים כתוב בציון ישנם שלשה דברים :תיקון הכללי ,פרוטה לצדקה ,וידוי!
לשאלת ר' חיים זילברמן אם נוהג ענין זה גם כיום לאחר
לתת צדקה לפני התפילה ,אך בפשטות נראה זה מלשון קדשו שאלה :בזמן הנותר ,האם לחזור על תיקון הכללי כמה וכמה ההסתלקות -הוא משיב :בקבר הצדיק שייך ענין זה.
של רבינו בהבטחתו :שמי שיבוא על קברו ויתן פרוטה לצדקה פעמים ,או לומר תהלים וכדומה ? תשובה קצרה :כל חד כפום
ויאמר אלו העשרה קאפיטל תהלים .ומאן דהו מסר בשם ר' שאלה :מה זה השתטחות? תשובה :בחב"ד ישנו ספר מיוחד
דמשער בלבי' ...אך ישנה שיחה מעניינת מרבינו שאמר שיהיה
לוי יצחק ,שמאז ומתמיד תלויה היתה קופה של "נר תמיד" על הנקרא "השתטחות" שם מונה חמש דרגות בהשתטחות,
לו "חילוץ עצמות" אם יאמרו תהלים על ציונו (יצויין גם כי פעם
כותל הציון ונתנו לפני האמירה. בעת ששח רבינו הקדוש מציונו שרצונו עז שיבואו אליו ,אמר אז שיהיו לו שכללותה היא ענין הדביקות ההתקשרות לצדיק ,האחת היא
שעשועים גדולים ותענוג רב אם יבואו על קברו "ללמוד ולהתפלל"). הפשוטה -שבאים בפשיטות אל הצדיק מבקשים שימליץ
ר' יעקב מאיר מעורר ומזרז לא לשכוח להתפלל ולבקש
טוב ,וזה כבר להשתטחות ייחשב .עוד יש ענין בהשתטחות,
רחמים על הכלל כולו ,כי הרי רבינו הוא "צדיק הכללי" וראוי ר' יעקב מאיר חוזר ומדגיש שכדאי לומר את התפילה שלאחר עמוק יותר ,והוא ההתדבקות רוחא ברוחא ,להמשיך ולהחדיר
מאד לעורר רחמים אצלו על שתן של ישראל בכללותן. העשרה מזמורים פעם אחת ,אך אין זה "חיוב" לאמרה כל בקרבו את אור הצדיק ,דעתו ואמונתו וקדושתו .ואנו צריכים
שאלה אחרונה :מה עם ההשתטחות שמשתטחים בפשיטות אימת שאומרים את המזמורים. להאמין בי באמירתנו את "תיקון הכללי" שזה ענין העשרה
על קבר הצדיק? זאת לדעת ,שכל "תיקון הכללי" הוא תקון בפני עצמו .עוד פעם מיני נגינה שזה מחיה את הבת מלכה (כידוע מסיפורי מעשיות)
תשובתו של ר' יעקב מאיר חד משמעית :לא כולם ראויים -עוד תיקון נצחי ,וכן הלאה. זהו התיקון הגדול ביותר .רבינו אומר בתורה ח' שכל חידוש
המשך בעמוד ד'
אליבא דהלכתא לאסוקי שמעתתא
נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדארפער שליט"א
פניני 'הלכה למעשה' ראש כולל בקהילתינו ומו''צ דעדתינו
לבקש מהצדיק בהשתטחות מזוודה שהגיע בשבת ויום טוב
כתב המשנה ברורה (סי' תקפא סקכ"ז) מגמת הצדיקים לתקן פני הדור ולהתפלל במקום הפסד או צורך גדול או מצוה (עי' סי' מצוי כשנוסעים לאומן שלפעמים נשארים
שהמשתטח על הקברים לא ישים מגמתו על החיים. שכה משנ"ב סקנ"ט ושעה"צ סקנ"ד וסי' שז ס"ה). המזוודות בדרך ואינם מגיעים מיד עם נחיתת
וכך מובא בזוהר הקדוש פרשת אחרי (עא):
נגד המתים אך יבקש מהשי"ת שיתן עליו אך ,אם הגוי מסיע את המזוודות ברכב אסור המטוס ,וחברות התעופה עם הסוכנים
רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר .ובחיי אמר רבי ייסא בשעתא דאצטריך עלמא לומר לו בפירוש להיכנס לתוך העירוב אפילו דואגים שיגיעו המזוודות עד מקום מושבם
אדם (כלל קלח ד"ה) כתב ,שקרוב הדבר שיהיה במקום הפסד ,דנסיעה ברכב הוא איסור של הנוסעים ,ולפעמים המזוודות מגיעים
למטרא אמאי אזלינן לגביהון דמיתייא והא
בכלל ודורש אל המתים. דאורייתא ולא הותר אמירה לנכרי במקום בשבת או ביום טוב .ויש לדון בזה בכמה
כתיב ודורש אל המתים ואסיר ,אמר ליה עד
כען לא חמיתא גדפא דצפרא דעדן ודורש כתב סקט"ז) תקפא סי' אמנם הפרי מגדים (א"א הפסד באיסור דאורייתא .אלא אם כן יש פרטים כפי שנבאר;
אל המתים אל המתים דייקא דאינון חייבי שאומרים תפלות יש דבסידור מענה לשון באמת אפשרות ושיקול דעת שהגוי יביא הגוי מביא מעצמו עד הבית
על הקברים ומשמע קצת שמבקשים עלמא דאינון מעמין דאשתכחו תדיר מתים, את המזוודה ברגליו ומחמת נוחיותו הוא
הנה מצד איסור אמירה לגוי כל עוד שלא
מאת הנפש שיליץ טוב בעדנו .ובאמת אבל ישראל דאינון זכאי קשוט שלמה משתמש ברכב יש להקל (עי' סי' רעו משנ"ב ס"ק
דובר בפירוש עם הגוי שיביא את המזוודות
שכן מפורש בגמרא סוטה (לד :):וכך מובא קרא עלייהו ושבח אני את המתים שכבר כז בשם הט"ז).
בשבת ויום טוב ,והגוי מביא מעצמו ,אין
שם :ויעלו בנגב ויבואו עד חברון -מלמד ואם בתוך המזוודות יש בגדי שבת ויום טוב
מתו בזמנא אחרא ,ולא השתא שכבר מתו איסור אמירה לגוי ,ואפילו אם הגוי מביא את
שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח ואין לאיש מה ללבוש ,ואי אפשר לו ללבוש
והשתא אינון חיין. המזוודות לתוך הבית אין צריך למחות בו
על קברי אבות ,אמר להן אבותי בקשו עלי את הבגדים במקום שהמזודוה נמצא .יש
רחמים שאנצל מעצת מרגלים .וכך מובא וכעין דברי הזוהר הקדוש מובא בשו"ת חתם שהרי הוא עוסק במלאכתו כשכיר אצל חברת
להתיר בכל אופן אמירה לגוי ,כי מי שאינו המשלוחים בלא ציווי ישראל (כמבואר בסי' רמז
בספר חסידים (סי' תנ) :הנאה יש למתים סופר (שם) שמותר ומצוה לבקש מצדיק
לבוש בבגדי שבת המתאימים לו יש בזה ס"ד וכאן הוי כקצץ).
שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים ותלמיד חכם שיתפלל עבורו ,ואין זה דומה
משום כבוד הבריות ,וכפי שכתבנו שבמקום
על נשמותיהם טובה ומטיבים להם באותו למי שמבקש מהמלאך ,כי המבקש ממלאך להתקשר לחברה בערב יום טוב
כבוד הבריות לא גזרו על שבות דרבנן.
עולם ,וגם כשמבקשים מהם הם מתפללים יש בזה קטנות אמנה ,שנראה שאינו מודה
הגוי הביא בתוך העירוב וכן הדבר פשוט שמותר להתקשר לחברת
על החיים ,וכלב בן יפונה נשתטח על קברי שבני ישראל ספונים וחשובים לפני הקב"ה
התעופה לברר על המזוודה ולבקש מהם
לשמוע תפילתם ,וצריך מליץ אחר עבורם. האבות .ע"כ. אם חברת המשלוחים הביא את המזוודות או מחברת משלוחים אחרת שיביאו את
ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' סח) הוכיח אבל לבקש מתלמיד חכם טוב ויפה הוא, במקום מרכזי בתוך העירוב ,ועל כל אחד המזוודה עד הבית כל עוד שיש להם אפשרות
מהרבה מקומות בש"ס מדרש וזוהר שנהגו כי כל ישראל שותפים וגוף אחד ונפש אחד לדאוג לקחת את המזוודה שלו לתוך ביתו להביא את זה קודם כניסת החג ,כפי שנפסק
לבקש מהנפטר שיעורר עליו רחמים ,ואין וכשאחד מצטער גם חבירו מרגיש ,וכיון הפרטי ,יש לדעת שעל פי הלכה אסור לסחוב בשולחן ערוך (סי' רנב ס"ב) שמותר להזמין
חשש ודורש אל המתים רק במרעיב עצמו ששניהם בצער טוב יותר שיכנס הראש מזוודות ברחוב בשבת ויום טוב במקום סחורה אצל הגוי אם קוצץ לו דמים ואינו
ללון בבית הקברות או שכוונתו שישרה משיכנס הרגל ,והתלמיד חכם הוא הראש שאנשים מסתובבים שם משום עובדא דחול, קובע לו לעשות מלאכה בשבת דוקא.
עליו רוח הטומאה ח"ו ,אבל לבקש מצדיק והוא בעצמו בעל דבר לבקש ואינו כמליץ גם אם יש עירוב ואין מוקצה במזוודה (סי'
על קברו מצוה גדולה היא ,וזהו כל בעד אחר .ע"כ. תקי ס"ח) .אבל אפשר לבקש מגוי שיסחוב אמנם במקרה שרואים בערב החג שהיום
את המזוודה ואין לאסור בזה משום אמירה מתקרב ובא ועדיין לא הגיעו המזוודות ,ואין
לנכרי ,כיון שעיקר האיסור אינו אלא משום מצב שיגיעו רק באמצע שבת ויום טוב אסור
עם החפצים עד מוצאי שבת ויום טוב בכדי הנאה ממעשה גוי לבקש מהם להביא את המזוודה בשבת ויום
עובדא דחול (עי' ביה"ל סי' שלג ד"ה וכל).
שיעשו ,ואין נראה כן .ואף שכתב הביאור טוב שבזה קובע מלאכתם בשבת ויום טוב.
והנה ידוע שגם במקום שאין איסור כל זה מדובר שעיקרי הדברים שבמזוודה
הלכה (סי' תקטו ס"א ד"ה דורון) שמי שקצץ ואפילו במקום הפסד אסור דהנסיעה ברכב
אמירה לגוי יש איסור הנאה ממעשה גוי, אינם חפצי מוקצה ,אבל אם עיקרי החפצים
עם חנווני גוי להביא פירות בערב יום טוב כרוך באיסורי תורה ,וגם תחומין יותר מי"ב
כפי שמבואר כמה פעמים בשולחן ערוך שבמזוודה הם חפצי מוקצה אסור לטלטלם
ונתעכב והביאו ביום טוב שאסור ליקח מיל לדעת הרבה פוסקים אסור מן התורה,
שגוי שהדליק נר לצורך ישראל אפילו שלא משום שהמזוודה נעשית בסיס לאיסור,
ממנו ,היינו דשם לא עיוות כלום אלא שלא ולא הותר אמירה לנכרי באיסור דאורייתא.
בציווי ישראל אסור להנות ממנו (סי' רעו ס"א), ואסור לבקש מגוי שיטלטל את המזוודה
עמד בהסכם ,וכשמביא הפירות ביום טוב אכן אם יש במזוודה דברים הנוגעים לכבוד
וגוי שהביא מחוץ לתחום בשביל ישראל בשביל לשמור את חפצי המוקצה שבתוכו.
מביאו לצורך ישראל .מה שאין כן בנדון דידן הבריות מותר ,דבמקום כבוד הבריות לא גזרו
אסור למי שהובא בשבילו (סי' שכה ס"ח) ,וכן אבל אם צריך לחפצי ההיתר שבתוך המזוודה,
שאחריות המזוודה על חברת התעופה והם על שבות דרבנן (כמבואר בסי' יג ס"ג).
גוי שמילא מים לבהמת ישראל מבור שהיא או שצריך לפנות את המקום שהמזוודה
עיוותו והתרשלו הם מביאים כדי לנקות ונראה שאם אינו מבקש מחברת התעופה
רשות היחיד לרשות הרבים אסור להשתמש מונחת שם מותר לבקש מגוי לטלטל את
אשמתם. בפירוש שיביאו בשבת ויום טוב ,רק צועק
עם המים (שם ס"י) .ואם כן לכאורה גם בנדון המזוודה עד הבית (יעו' משנ"ב סי' רעו ס"ק לא).
אך ,אם חברת התעופה שייך ליהודים לא דידן שאין איסור אמירה לגוי ,עדיין היינו עליהם למה לא הביאו את המזוודות כפי
ויש להעיר ,שמזוודה שנתעכבה והגיעה אינה
שייך היתר זה ,דיהודי אסור לו לעשות צריכים לאסור להנות מן החפצים שהביא שמוטל עליהם אין בזה חשש איסור אמירה
מוקצה אף שהגיע מחוץ לתחום מכיון שדעת
מלאכה עבור אחר גם בשביל לנקות אשמתו. שהביא משני סיבות ,הן משום שהביא מחוץ (עסי' שז ס"ב וע"ע בביה"ל ד"ה ואפי' בשם החת"ס דחשוב
הבעלים עליה וידע שיתכן שתגיע בשבת ויום
אמנם מכיון שעל פי רוב גם כשיש חברת לתחום ומחוץ לעירוב ,והן משום שהביא אמירה דאמירה).
טוב .אבל מי שהיה דעתו בבירור שבודאי
תעופה יהודי המשלוחים נעשים על ידי גוים, החפצים עם מכונית. לא יגיע המזוודה ביום טוב מכיון שלא היה הגוי הביא מחוץ העירוב
אם כן לא מיבעיא באופן שהחברה לא קבעו דעתו עליו מערב שבת ויום טוב ושהו בבין
אכן נראה שבנדון דידן יש להתיר על פי מה במקרה שהגוי הביא את המזוודות בשבת
בפירוש עם הגוי לעשות מלאכתו בשבת השמשות של כניסת היום מחוץ לתחום ,יש
שכתב הביאור הלכה (סי' רעו ס"א ד"ה לצרכו) ויום טוב מחוץ לעירוב אסור לומר לו להכניס
שאין איסור כלל כפי שמפורש בהלכות יום מחמירים שזה מוקצה בשבילו (עסי' תקטו ס"ט
שגוי שרצה לתקן נר של ישראל ונכבה המזוודות לתוך העירוב ,וכן במקום שאין
טוב (סי' תקטו ס"ט) ,אלא אפילו באופן שקבעו וסי' תקפו משנ"ב ס"ק פז).
בידו וחזר והדליקו הרי זה כמי שעשאו הגוי עירוב אסור לומר לו להכניס את המזוודות
עמו נראה שאם הם תינוקות שנשבו ושוגגים
לצורך עצמו ,שעיקר כוונתו היה כדי לתקן לחתום על מסמכים לתוך הבית ,כפי שמבואר כמה פעמים
יש לצדד להתיר ההנאה (עיי"ש במשנ"ב ס"ק סח
טעותו ולהוריד אשמתו .דגם בנדון דידן בשולחן ערוך (סי' רנב ס"ב סי' שז סכ"ב משנ"ב ס"ק
ובביה"ל סי' שיח ס"א ד"ה אחת). בדרך כלל כשמגיע המזוודות השליח הגוי
מכיון שעל פי חוק חברת התעופה אמורה עז וסי' שכה ס"א) שאסור לומר לגוי לטלטל חפץ
מבקש לחתום על מסמכים שאכן הגיעו
קנו שביתה בתחום הבעלים לדאוג שיגיעו המזוודות ליד בעליהם ,ומה
החפצים לייעדם .ונראה שמותר לומר לגוי מרשות לרשות.
והנה בכל זה אין חשש איסור מדין כלים שנתעכב המזוודה ונאבדה היא כקולר התלוי אכן אם יש הפסד רציני אם לא יכניסו את
שיחתום במקומו על המסמכים ואין בזה
ששבתו מחוץ לתחום ,דהכלל שחפצים של על צוארם ,ועיקר כוונתם לתקן את אשר איסור אמירה לגוי ,שעיקר כוונת הגוי לחתום המזוודות לתוך העירוב ,או שיש צורך גדול
אדם נגררים אחריו וקונים שביתה אצלו עיוותו והתרשלו .וכן פסקו בשו"ת ויען דוד לצורך עצמו כדי לקבל משכורת מהחברה אחר ,או שיש בזה דבר מצוה ,מותר לומר לגוי
אפילו כשלא היו עמהם בשעה כשקידש (או"ח סי' מו אות ד) בשם הגר"מ הלברשטאם ז"ל שאכן עשה שליחותו ,ואינו מכוין לחתום להכניס את המזוודות אם הגוי מביא סוחב
היום ,וגם כן המזוודה קונה שביתה במקום ובשמירת שבת כהלכתה (פל"א סכ"ד). לטובת המקבל בשביל לוודא שלא יקחנו את המזוודות ברגליו ,דרשות הרבים שלנו
הבעלים ומותר לטלטלם בתוך התחום (עי' אלא שבספר ארחות שבת (ח"ב פכ"ג סל"ו וח"ג מישהו אחר ,שאז היה המקבל בעצמו צריך דינו ככרמלית ,ואמירה לעכו"ם בכרמלית
סי' שצז ס"ג). פכ"ה אות סד) החמיר בזה שאסור להשתמש לחתום (וכעין סי' שז סכ"א). הוא שבות דשבות ,ושבות דשבות מותר
אנשי הצדיק תולדותיהם ואורחותיהם
של אנשי שלומנו תלמידי מוהרנ''ת
הליכות ועובדות
מרביה''ק זיע''א עם צדיקי דורו בקרב קדושים
(מ') רבי נחמן טולטשינער
אל המנוחה ואל הנחלה
(י''א) הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א
גם אחר שנגמרה הדפסת הספרים עדיין לא הייתה
הישועה בשלימות ,כי היו צריכין להביא הספרים "תנו כבוד לשר האלף!" הביקור השני
מלמברג אל תוככי מדינת אוקראינה. בהגיע בעל התניא לעיר ברסלב מיהר להיכנס לבית רבינו כעבור למעלה מעשר שנים מעת פגישתם הראשונה של
אנ"ש ידעו והבינו שגם זה יהיה מהעבודות קשות הקדוש .רבינו כיבדו עד מאוד ואמר :תנו כבוד לשר האלף! רבינו זי"ע עם הרה"ק בעל התניא זי"ע ,נועדו שוב הצדיקים
שבמקדש ,כי ספרי רבינו ז"ל היו אסורים בהדפסה באותו עת נכח שם הגביר משה חינקעס (שבאותו זמן היה מקורב יחדיו .היה זה בסוף החורף של שנת תק"ע ,אז הגיע בעל
באוקריינא ,והיה יראים מאד פן יתוודע הדבר לרבינו) ,רבינו פנה אליו ואמר" :גיב צדקה פאר אן אמת'ן תלמיד התניא לבקר אצל רבינו בעיר ברסלב .באותה עת יצא הבעל
להממשלה שהודפסו ספרי רבינו ז"ל חוץ לגבולי חכם( ...תן צדקה לתלמיד חכם אמיתי!) ,כשכוונתו למצות הצדקה התניא מעירו ליאדי לדרכו הארוכה לעבר עיר טולטשין,
המדינה וכו' .גם אפשר שיתראה לאנשים זרים לעניי ארץ ישראל שהבעל התניא היה מראש המתעסקים כדי לבקר בהיכלו של הרה"ק רבי ברוכ'ל ממעזיבוז זי"ע דוד
שמביטים בעין רעה על ספרי רבינו ז"ל ,שכשיתוודע במצוה רבה זו .הוציא משה רענדל של זהב שהיה בזמנו הון רבינו ,על מנת ליישר את ההדורים ביניהם אודות חלוקת
להם שהדפיסו ספרים יתחילו עוד הפעם במסירות רב מאוד והניחו על השולחן ,פנה אליו רבינו בתמיהה" :אה?! מעות ארץ ישראל( .ה'מגידות' של הרבי ר' ברוך פרוסה היתה גם במע'בוז'
ומלשינות .לכן הוצרכו אנ"ש להביא את הספרים דאס גיבט מען אן אמת'ן תלמיד חכם" (וכי זה נותנים לתלמיד חכם וגם בטולטשין ,והיה לו בית דירה בשני הערים הללו ,והיה שוהה לסירוגין
אמיתי?) הוציא משה עוד רענדל והניח על השולחן ,ומשראה חודש אחד בטולטשין וחודש אחד במעז'בוז' -מפי החסיד רבי לוי יצחק בנדר
בצנעה שלא ישלוט עליהם רע עין .ר' נחמן מצדו שלח
את פני רבינו שעדיין אינו מרוצה הוסיף עוד רענדל ועוד זצ"ל הובא בשיח שרפי קודש) .בדרך מסעו עבר בעל התניא בערים
לאט לאט בכל פעם עוד ספרים ועוד ספרים לגבולי
רענדל ,עד שהוריק סכום של עשרה רענדלאך! הון עצום עד טעפליק ,הייסין ,לאדיזין ,וברסלב ,כי כן היא הדרך.
אוקריינא ,עוד לפני בואו.
"שיבוא לשלום מהרה עם הסחורה בכי טוב"
מאוד ...לאחר שנערמו כל המטבעות אחז רבינו באצבעותיו הון רב ופרוטה
את כנף בגדו ובאמצעות בגדו קירב ["צוגעשארט"] את כל
בהיותו על אם הדרך עצר בעל התניא למנוחה בעיר טעפליק.
תלמידי מוהרנ"ת הנאמנים ,השתדלו בכל כוחם המטבעות לעבר הרב בעל התניא ולקחם בתשואות חן.
באותה עת סערה טעפליק בעקבות פרשת היתר עגונה,
ואונם ,ועשו יותר מכוחם ,והמציאו בכל פעם דרכים
איך להעביר הספרים שנדפסו מעבר הגבול לתוך ערי "הוא היה אדם גדול מאוד ,גיבור מלחמה" שלא מצאו לה דרך להתירה .על כס הרבנות בטעפליק ישבו
גם בכתבי חסידי חב"ד מתואר הביקור המרומם בהערכה אז כסאות למשפט שני דיינים ,האחד היה הגאון רבי מרדכי
אוקריינא ,ושלא יתוודעו הדבר לאנשי הרשות שעמדו
רבה כפי שמופיע גם בספר "בית רבי" (דף מ"ו א) בזה"ל :גם דיין זצ"ל שהיה תלמיד רבינו ז"ל ונתמנה לרבנות טעפליק
בשמירה יתרה נגד זה ,ולאט לאט עלה בידם בסייעתא
בפקודתו של רבינו ז"ל (על כך מסופר ,שרבינו אמר פעם לתושבי
דשמיא מרובים והכניסו את כל הספרים. שמענו שהתראה [הרב רש"ז בעל התניא] עם הרב מבראסלב
נכד הבעל שם טוב נ"ע ,כשנסע בערי פולין להתראות עם טעפליק "איך האב אייך צו געשטעלט א גוטער דיין") .הדיין השני לא
מוהרנ"ת ז"ל במכתביו הזכיר זה ,ושמחתו הקדושה לא נמנה על אנ"ש .לאחר שרבי מרדכי הפך בדבר מכל הצדדים
ידעה גבול ,בראותו שאחר יגיעות וטירחות כאלה ,לא הרב רבי ברוך נסע דרך עיר בראסלב ,ויצא הרה"ק נגדו חוץ
לעיר ,והביאו לביתו ,וכבוד גדול עשה לו .ובהערות שם בשולי הגיע למסקנה שקיימת אפשרות מעשית להתיר את האשה
הייתה היגיעה לריק ,וז"ל: מכבלי עגינותה ,אולם הדיין השני התעקש לצדד לאיסור.
הגיליון מופיע כתוב :ושמענו בשם אחד מהרבנים מנכדי
"ב' אלול תר"ג טשעהרין ...ואודות העסק שלנו יש משכך ,חשש רבי מרדכי לפרסם לבדו כתב היתר עגונה,
רבינו [הרש"ז] שאמר שבעת שנתעורר המחלוקת על הרב
לי נחת גדול מה שאתם עוסקים בזה ,השי"ת יזכינו ומאת ה' הייתה זאת שנזדמן אז הרב בעל התניא לעירם,
מבראסלב מרבני פולין ,רצה רבינו [הרש"ז] לעמוד עבור
שיבוא לשלום מהרה עם הסחורה בכי טוב ,וכל אנ"ש מיהרו אפוא רבי מרדכי יחד עם עמיתו לשטוח לפניו את
כבוד הרב הנ"ל [מוהר"נ] .ואמר עוד שדרך הרב היה להעמיד
מחכים מאד לזה ,ומהסתם תכתוב לי בזריזות לאומאן כל נימוקיהם וסברותיהם להיתר ולאיסור .בעל התניא
עצמו בנסיונות ,וזה אסור כי אנו מבקשים ואל תביאנו לידי
ישועות ה' אשר יעשה בענין זה בחסדו יתברך ,ולפה צלל לעומקה של הלכה כשהוא שומע בתשומת לב מרובה
נסיון ,אבל הוא היה אדם גדול מאד גיבור מלחמה וכו' עכ"ל
אין לך לכתוב עוד ,ובדעתי לנסוע על שבת הבאה עלינו את כל צדדי ההיתר והאיסור ,ודבריו הישרים הנכוחים של
שם.
לטובה" (סי' תל"ה). רבי מרדכי הוטבו בעיניו מאוד ,הוא הסכים להכרעתו ואף
"הייתי עובר את הגבול באור יום"... תורה ע"ב חיים נצחיים הצטרף עמו להתרת העגונה.
מקובל בקרב אנ"ש כי את התורה "חיים נצחיים" בליקוטי בעת פרידתו מבני טעפליק כאשר ליווהו כל אנשי העיר
בסוף חודש מנחם-אב התחיל ר' נחמן לנסוע מעיר יאס
תנינא סימן ע"ב אמר רבינו בפני הרה"ק בעל התניא( .אולם בכבוד גדול ,התבטא" :יש כאן שני רבנים שיחדיו שוים הם הון
לאוקריינא עם הספרים הנשארים אצלו ,בלב מלא פחד
לגירסא אחרת אמר רבינו תורה זו בפני הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע רב ופרוטה" ...כוונתו הייתה ,שרבי מרדכי שווה הון רב לרוב
ורעדה חשש פן ואולי יתפסו אותו שומרי הגבול .ויהי
בעת שביקר בהיכלו ,ועיין טעם זקנים גיליון ס''ז הערה ב'). גדלותו בתורה ,ואילו הרב השני לעומתו שוה רק פרוטה...
כשהגיע באמצע הדרך שמע שהממשלה מחפשת מאד
אצל הגבול כל מי שמכניס סחורה אסורה .מרוב פחדו
נסע בחזרה ערך עשרים וויערסט ,להמתין עד יעבור המשך מעמוד ב'
זעם ,ונתארח במלון אחד.
הינם בגדר של טומאת מת ,כריתות רח"ל – והשמירה מן הפגם, להשתטחות באופן זה -כך מובא .ולשאלה האם הוא שולל זאת
בליל שבת קודש דיבר שם ר' נחמן עם הבעל הבית וגדרי הקדושה ,הם ענין של נצחיות כנאמר ש"יסוד הוא חי לגמרי -נענה :חלילה ,אך לא כולם נוהגים בכך( ...ובהיותנו בציון
הרבה דיבורי אמונה והתעוררות לעבודת השי"ת, עלמין" -חיי עולם ,נצחיות ,וזה הוא גם ענין התפילה (עיין לקו"מ
הבחנו שר' יעקב מאיר לא עשה בימים הראשונים "השתטחות" אלא הוא עמד כל
דיבורים נפלאים ממה שקיבל ממוהרנ"ת ומתלמידי הזמן במרחק מה מהציון ,רק בפעם האחרונה ברגעים האחרונים טרם פרידתנו
תנינא סי' פ"ג) .הבה ונחזק התקשרותנו אל רבינו שכל עסקו היו מהציון התקרב ר' יעקב מאיר ונשתטח לשניות ספורות כאשר כל גופו מרתת ,מיד
רבינו ז"ל .שאלו בעל אכסניא :תאמר לי מאין לכם כל כך
בשני הענינים היסודיים הללו ,ויומשכו הם עלינו .וכאן ממקום התרומם כשפניו לחים מדמעות).
דיבורים יפים אמיתיים ונחמדים? ענה לו ר' נחמן :תדע
ציונו המקודש בכל מיני קדושות הוא ממשיך את הענינים ואגב -מעורר ר' יעקב מאיר בזאת ודאי צריכים להיזהר :שכל
שהכל הם נכתבים בתוך הספרים הללו שיש לי ,היינו
הנשגבים האלו בכפליים ,רק צריכים "להתכופף" ולשאוב --- התפילות יהיו מופנות לקב"ה בלבד וחלילה לא אל הצדיק,
בה'ליקוטי הלכות' .אז נתלהב האיש ואמר לו :תמחל
לי כבודו ,למה הייתם מפחדים להעביר את הגבול עם ומדיבורי התעוררות אל דיבורים של התחזקות :ר' יונה לעבל ורק המקום מסוגל שיתקבלו התפילות ,וכן מבקשים מהצדיק
הספרים הללו?! הלא עם ספרים כאלו הייתי הולך זצ"ל היה קשור תמיד אל ציון הרשב"י ,וכידוע היה גם מרבה שימליץ טוב וזכותו תגן עלינו.
עמהם בימים האלה ,ימי בין המצרים ,אפילו באמצע בטהרה בטבילות במקוואות (ר' יעקב מאיר מציין שר' יונה לא בחל
היום ,ולא הייתי מתפחד כלל מהממשלה ,כי כדאי זכות בשום עבודה לפרנסת ביתו ,רק שיהיו בה את שני התנאים :שיוכל ללכת למקוה
הדיבורים הקדושים הללו להגין .ומזה נתעורר ר' נחמן מתי שירצה ,יאפשרו לו לנסוע למירון כל אימת שיעלה רצון לפניו )...אי מי "ציון רבינו -זועק רבי יעקב מאיר מקרב לבו -הוא ענין
ונסע עם כל הספרים דרך הגבולות ,ולא אונה אליו כל שמע אותו פעם מוציא אנחת רווחה מלבו לפני טבילה :כל ה"קדושה וטהרה" וענין "התפילה" ,וזה כל האדם! זכה האדם
רע ובא לביתו בשלום. זמן שאפשר לטבול לבד בכוחות עצמנו ...אז אשרינו ! ...ובכן והתחילו להתעורר אצלו ולהאיר לו שני הענינים היסודיים
מזדעק ר' יעקב מאיר בקול מאושש -אם יכולים לבוא לרבינו הללו ,אשריו וטוב לו ,כי אז אות וסימן הוא שכבר התחיל
לעמוד אצל הגבול... בחיים חיותנו ולהשתטח על ציונו הקדוש בעוד נשמתנו בגופנו להתעורר אצלו תיקונו הכללי -ענין המשיח שבו ,וכל זמן שאין
אחר כך כשסיפר ר' נחמן סדר נסיעתו למוהרנ"ת, אשרינו !"...... לו שייכות לשני ענינים אלו עבודתו לריק ח"ו ,כי הפגמים בזה
וסיפר לו גם כן שמחמת פחד הממשלה ברח בחזרה
כמה וויערסט ושבת אצל אכסניה וכו' כנ"ל ,אמר לו ברכת מזל טוב ברכת מזל טוב ברכת מזל טוב ברכת מזל טוב
מוהרנ"ת שלא טוב עשה ,כי אם היית צריך לישועה להר"ר מאיר וייס הי"ו להר"ר נתן גודלבסקי הי''ו
להר"ר אברהם משה מנה הי"ו להר"ר יהודה אריה צבי פרידמן הי"ו
אצל הגבול ,היית צריך לעמוד שמה ולהתפלל להשי"ת לרגל היכנס בנו יחיאל משה ני''ו
לרגל הולדת הבן והבת לרגל הולדת הבת לרגל הולדת הבן
לעול תורה ומצוות
בדיבורי תפילה והתבודדות ,ולחכות אצל הגבול על יה"ר שיזכה לגדלם לתורה לחופה יה"ר שיזכה לגדלה לתורה לחופה יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה
יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה
הרגע והשעה של הישועה ,ואז כשיגיע זמן הישועה ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה
היית שם כרגע ,ומדוע ברחת? (אבניה ברזל ,נח).
נערך ע"י הרה"ח רבי נחמי' שווארטץ שליט"א בעמח"ס "אוצרות עלים לתרופה".
