gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קרני אור · Karnei Ohr — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: קרני אור · Karnei Ohr

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

קרני אור · Karnei Ohr — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫לימוד היומי דקהילתינו‬ ‫קרני אור‬ ‫יום ליקוטי ליקוטי משנה השתפכות שולחן‬ ‫לחודש מוהר“ן הלכות ברורה הנפש ערוך‬ ‫יום‬ ‫חושן משפט‬ ‫ח“א ח“א ח“ג‬ ‫ק"ה ק"ו שמט‪/‬נ;‬ ‫חזרה‬ ‫רכז‬ ‫לט‪:‬‬ ‫כ״ג‬ ‫שבת‬ ‫ה‪-‬א‬ ‫ק"ז ק"ח שנא‪/‬ב;‬ ‫קנט‪.‬‬ ‫רכח‬ ‫מ‪.‬‬ ‫כ״ד‬ ‫א‬ ‫א‪-‬א‬ ‫ק"ט ק"י שנ"ג;‬ ‫קנט‪:‬‬ ‫רכט‬ ‫מ‪:‬‬ ‫כ״ה‬ ‫ב‬ ‫א‪-‬ב‬ ‫קי"א קי"ב שנ"ג;‬ ‫קס‪.‬‬ ‫רל‬ ‫מא‪.‬‬ ‫כ״ו‬ ‫ג‬ ‫ג‪-‬ד‬ ‫קי"ג קי"ד שנ"ד;‬ ‫קס‪:‬‬ ‫רלא‬ ‫מא‪:‬‬ ‫כ״ז‬ ‫ד‬ ‫א‪-‬ב‬ ‫קט"ו קט"ז שנ"ד;‬ ‫קסא‪.‬‬ ‫רלב‬ ‫מב‪.‬‬ ‫כ״ח‬ ‫ה‬ ‫ג‪-‬ד‬ ‫חזרה קי"ז קי"ח שנ"ד;‬ ‫רלג‬ ‫מב‪:‬‬ ‫כ״ט‬ ‫ו‬ ‫ה‪-‬ו‬ ‫יו"ל ע"י קהילת חסידי ברסלב‬ ‫בנשיאות הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א‬ ‫דבר המערכת‬ ‫‪ 485‬פרשת נצו''י כ''ג אלול תשפ''ו‬ ‫אנו מקווים ומייחלים לילך וליסע בשבוע הבא‬ ‫בעזרת ה' לראש השנה הקדוש והנורא שלו‪,‬‬ ‫אשרינו מה טוב חלקנו! גם הנסיעה עצמה; כל‬ ‫פסיעה ופסיעה‪ ,‬וכל יגיעה בהכנות לדרך קדושה‬ ‫זו‪ ,‬בוראת מלאכי מעלה‪ ,‬מליצי יושר נפלאים‪ ,‬כפי‬ ‫יֹושׁר‬ ‫ִּתּכֹון ְּת ִפלָ ִתי לְ ָפנֶ יְך ְּבתֹם ְּוב ֶ‬ ‫שגילה רבינו הקדוש (חיי מוהר"ן‪ ,‬רצא)‪.‬‬ ‫טוב ומה רע‪ ,‬אבל הרעל הזה של ההתחכמות מפעפעת והורסת‬ ‫שוב 'סליחות'‪ .‬הוא חושב בעגמה על השנה שחלפה‪ ,‬שדמתה‬ ‫בתוקף רום מעלת השגתו ובפסגות התעלותו של‬ ‫מבפנים‪ ,‬וגורמת לחשוב אולי בכל זאת ניתן להערים ולעבור את‬ ‫פחות או יותר לקודמותיה‪ .‬היו פה ושם התקדמויות זוטרות‪,‬‬ ‫רבינו הקדוש "בערב ראש השנה האחרון באומין‬ ‫פי ה' חלילה‪.‬‬ ‫אבל באופן כללי המצב נשאר כמו שהיה‪ ,‬הכשלונות והנפילות‬ ‫דיבר מזה" ‪ -‬וגילה טפח מעוצם קדושת הנסיעה‬ ‫הכואבות והצורבות‪ ,‬ההרגלים המרים והטבעים השפלים‪' .‬מה יתן‬ ‫וכאמור‪ ,‬רופאי הנפש האמיתיים מצאו את הפתרון‪ :‬לעסוק‬ ‫הזאת ‪" -‬ואמר‪ :‬אחלי שאזכה לראות אור בהירות‬ ‫ומה יוסיף אם אשב פה ואגיד סליחות ופיוטים כאחד הפשוטים‬ ‫בעבודה של תמימות ופשיטות‪ .‬כך‪ ,‬בלי שום תכנית‪ ,‬בלי שום‬ ‫הדרך שאתם נוסעים עליו אלי"‪.‬‬ ‫שבעם?! אני צריך איזו שהיא תכנית נפלאה ועמוקה שתשנה‬ ‫עמקות רעיונית‪ ,‬אלא לשבת ולהתמים עצמו בבקשה ותחינה של‬ ‫מי יעמוד בסוד קדושים‪ ,‬מי יכול לשער מעלת כל‬ ‫עוד פרק תהלים ועוד סליחה‪ ,‬עוד פעם לעורר רחמים באמירת‬ ‫אותי מן הקצה אל הקצה! מי יתן ואמצא איזו חכמה נפלאה‬ ‫זיז בנסיעה קדושה ונוראה זו‪ .‬וזה מחייב אותנו‬ ‫י"ג מדות ועוד צעקה פשוטה מאד מעמקי הלב היבש והערל‪.‬‬ ‫שתביא פתרון ומזור למכאובי נפשי'‪...‬‬ ‫לגשת ברוממות לנסיעה הזאת‪ ,‬ולא להניח לקטנות‬ ‫התמימות הזאת מטהרת את עומק הרעל הכי אכזרי‪ .‬זו לא תפילה‬ ‫המוחין שתגזול מאתנו את המתנה המופלאה‬ ‫זה ברור שביום הכי גורלי חיפשו וביקשו חכמי התורה וצדיקי‬ ‫באין ברירה אחרת‪ ,‬לא תרופה של 'טוב יותר מלא כלום'‪ ,‬אלא‬ ‫הזאת‪.‬‬ ‫האמת את התרופה הכי יקרה ועצומה‪ ,‬הם ידעו והעמיקו בעוצם‬ ‫עמקי העמקים של סם המרפא המיוחד במינו‪ ,‬מול עומק העמקים‬ ‫זה לא אומר שלא יתכן שבן אדם לא ירגיש טוב‬ ‫של הרע‪ .‬עומק החכמה שבתמימות‪ .‬וככל שנתמים עצמנו יותר‬ ‫ורוחב בינתם מה הכי נחוץ כדי להינצל להבא ולתקן העבר‬ ‫ח"ו בנסיעה כזאת‪ ,‬זה לא מכריח שיהיו לנו 'מוחין'‬ ‫בתפלות אלו ‪ -‬שעל אף שהלב לא רואה בכך שום תועלת נעסוק‬ ‫בשורש השורשים‪ .‬וראה זה פלא‪ :‬דוקא בימים הכי מכריעים‪,‬‬ ‫כל הזמן‪ .‬גם רבי נתן עצמו כותב (במכתב מיום ו'‬ ‫בשלנו בתמימות‪ ,‬כך תתרפא המחלה האיומה שבתוכנו שגורמת‬ ‫בימי המשפט שבהם חורצים גורלו של כל אחד לחיים או להפכו‬ ‫וארא תקצ"ה)‪" :‬היסורים שהיו לי עד הנה מהנסיעה‬ ‫לכל התוצאות המרות‪.‬‬ ‫ח"ו‪ ,‬דווקא אז תיקנו והנהיגו להניח את כל העמקויות והחכמות‪,‬‬ ‫בעצמה אי אפשר לספר‪ ,‬כי הדרך פה מקולקל מאד‬ ‫ולהתחיל לדבר אל ה' בתמימות ופשיטות גמורה‪ ,‬להתחנן‬ ‫והסוסים חלשים‪ ,‬כמעט כשל כח הסבל עינוי הדרך‬ ‫וכך כותב הרופא הגדול והמופלג במכתב לבנו (עלים לתרופה‪,‬‬ ‫ולבקש‪ ,‬לפייס ולרצות‪ ,‬ממש כמו כל פשוטי העם‪ ,‬בלי שום‬ ‫לאיש בא בימים כמוני"‪ .‬אבל בתוך כל הבלבול הזה‬ ‫מיום ב' בהעלותך תק"צ)‪" :‬דברי רבינו הנשגב זכרונו לברכה חיים‬ ‫תכניות עמוקות ומורכבות‪ ,‬רק לעמוד ולהתחנן על הנפש‪.‬‬ ‫הוא הבין שהנסיעה הזאת היא חלק נכבד מהצלחת‬ ‫וקיימים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים‪ ,‬ואם אמנם הם דברי‬ ‫"שכל זה עיקר עבודתינו בראש השנה ויום הכיפורים ‪ -‬כותב‬ ‫חייו‪ ,‬וכפי שממשיך שם‪" :‬ואף על פי כן‪ ,‬גם בזה‬ ‫פשיטות ותמימות‪ ,‬אבל כבד וקשה מאד לקבלם מריבוי המסכים‬ ‫רבי נתן ‪ -‬שאנו עוסקים רק לגלות מלכותו בלי שום חכמה‪,‬‬ ‫היו כמה הרחבות בלי שיעור‪ .‬מי יתן ויזכני ה'‬ ‫המבדילים ובלבולי הדעות של כל אחד‪ ,‬והשטותים של כל אחד‬ ‫כי אנו מסלקים דעתנו לגמרי ומבטלים עצמנו לגמרי‪ ,‬שזהו‬ ‫יתברך שאספר לכם הכל‪ ,‬למען תבינו מזה נפלאות‬ ‫הנקראים אצל העולם 'חכמות'‪ ,‬שהם מסבבים ומעקמים הלב‬ ‫עיקר עבודתינו באלו הימים הנוראים‪ ,‬שאז עוסקים כל ישראל‬ ‫השגחתו יתברך‪ ,‬ואיך הוא יתברך מחדש בטובו בכל‬ ‫מאד בכמה דרכים נבוכים‪ ,‬והעיקר במה שמחליש דעת האדם‬ ‫בתפילות ותחנונים‪ ,‬ובשירות ותשבחות של ספר תהלים‪ ,‬ושארי‬ ‫יום תמיד מעשה בראשית‪ ,‬ומצמצם את עצמו מאין‬ ‫ועושה עצמו כאיש אמת‪ ,‬עד שרבים מחכמים כאלה אומרים‬ ‫מיני בקשות ותחינות וסליחות ופיוטים וכו'‪ ,‬שכל זה הוא בחינת‬ ‫סוף עד אין תכלית בכל מעשה דיבור ומחשבה של‬ ‫בלבם‪ :‬מה יועילו לי דברים כאלה‪ ,‬הלא אף על פי כן אני יודע‬ ‫תמימות ופשיטות בלי חכמות כלל‪ ,‬כי אנו מגלין מלכותו יתברך‬ ‫כל אדם כפי המקום והזמן ומרמז לו רמזים"‪.‬‬ ‫בעצמי האמת מה שאני עושה ומה שנעשה עמי‪ ,‬עד שמתחיל‬ ‫בתמימות לבד בלי שום חכמות" (ליקוטי הלכות‪ ,‬נטילת ידים שחרית ג‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫הוא חיפש הרחבות ורמזים‪ ,‬לא נתן לשקוע ב'שום‬ ‫לרחק עצמו מצעקה ותחנונים‪ ,‬וכתיב 'יום תעזבני יומיים אעזבך'‪,‬‬ ‫אם זה 'עיקר עבודתינו' הרי שזה לא במקרה‪ .‬אדרבה‪ ,‬רופאי הנפש‬ ‫כלום'‪ ,‬הוא נאבק וחיפש ורצה‪ .‬כמובן שהכל היה‬ ‫עד שחולפים ח"ו ימים או שנים שמתרחק מאד"‪...‬‬ ‫הקדושים ידעו והבינו היטב במה מרפאים את תחלואי נפשינו‪,‬‬ ‫לפי העת והכח שיש לו אז‪ ,‬וכפי שאמר פעם‪:‬‬ ‫ה'חכמה' הזאת שנדמית כל כך ישרה ‪' -‬לבחון על פי הבנתי‬ ‫הם ידעו את יצרינו וכיוונו את סמי המרפא המועילים ביותר‪.‬‬ ‫"הצדיק רבי זושא אמר‪ ,‬שעל הכל יוכל לתת דין‬ ‫אם התקדמתי על ידי כל התפלות והצעקות או לא' ‪ -‬נקראת‬ ‫רבי נתן מבאר שם‪ ,‬שהיות וביום ראש השנה שבו נברא אדם‬ ‫וחשבון‪ ,‬חוץ מיום הנסיעה‪ .‬ואני אומר‪ ,‬שאני מוכן‬ ‫אצל הרופא הגדול עיקום בדרך נבוכה‪ ,‬זה מה שמנתק את‬ ‫הראשון הוא נכשל וחטא בחטא עץ הדעת שהוא שורש כל‬ ‫לתת דין וחשבון גם על יום הנסיעה‪ ,‬רק תלוי לפי‬ ‫האדם משורש תקוותו ומרחיקתו מהצלת חייו‪ .‬ובימים אלו‬ ‫החטאים שבעולם‪ ,‬על כן עוסקים ביום הזה ולפניו ולאחריו‬ ‫היום"‪.‬‬ ‫אנו מתחדשים באמירת סליחות תחנונים ובקשות בתמימות‬ ‫בתיקון חטא זה שהוא גם שורש החטאים אצל כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫נכין עצמינו בכל יכולתינו לנצל כפי כוחינו את‬ ‫ופשיטות בלי שום הבנה אנושית‪ ,‬ושם דוקא טמונה תקוותנו‬ ‫שרשו של החטא היה שאדם הראשון התגאה והתחכם על ציווי‬ ‫הנסיעה הקדושה הזאת בקדושה ובטהרה‪ ,‬ברצונות‬ ‫העצומה‪.‬‬ ‫בוראו‪ ,‬הוא לא קיבל בתמימות ובפשיטות את אשר ציווה עליו‬ ‫ובערגה‪ ,‬ומלאכי מעלה היוצאים מנסיעה זו ימליצו‬ ‫נשנן ונזכור היטב ש"עיקר העבודה של כל ישראל בראש השנה‬ ‫וניסת על ידי הנחש שלא להיכנע למצוות ה' אלא "והייתם‬ ‫טוב בעדינו לבוא לשלום‪ ,‬ולפעול שם כל טוב‪.‬‬ ‫ויום הכיפורים וכל עשרת ימי תשובה הוא בפשיטות ובתמימות‬ ‫כאלקים יודעי טוב ורע"‪ ,‬כמי שאומר‪ :‬אתם בעצמכם תחליטו‬ ‫העורכים‬ ‫גמור בלי שום חכמות כלל‪ ,‬כי אז הכל שבים אל האמת ומתפללים‬ ‫מה טוב ומה רע עבורכם‪ ,‬תטעמו תרגישו ותכריעו לכאן או‬ ‫וצועקים להשם יתברך מעומק הלב בפשיטות ובתמימות בלי‬ ‫לכאן‪ .‬והסוף המר ידוע‪ ,‬ועדיין מדמם באופן כה אכזרי עד היום‬ ‫חכמות כלל ומבקשים רק מתנת חינם‪ ,‬כמו שאומרים 'לא בחסד‬ ‫הזה‪ ,‬ה' ישמרנו מעתה‪ .‬ההתחכמות הזאת היתה אסון הבריאה‬ ‫ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך'‪ .‬כי זה‬ ‫האיום ביותר‪ ,‬אשר ממנו נובעים כל המיתות‪ ,‬השחיטות‪ ,‬ההריגות‪,‬‬ ‫פניני אור‬ ‫אמרות טהורות מרביה"ק ותלמידיו‬ ‫עיקר דרך התשובה שמקבלין מהצדיק הגדול האמתי‪ ,‬שמאיר‬ ‫הגזירות‪ ,‬הצרות‪ ,‬האסונות‪ ,‬החשכויות‪ ,‬והגלויות בגוף בנפש‬ ‫בישראל דרכיו האמתיים להתנהג רק בתמימות ופשיטות באמת‬ ‫ובממון ברוחניות ובגשמיות מאז ועד עתה‪ ,‬ה' יצילנו‪.‬‬ ‫ָהיָ ה ְמ ָפ ֵר ׁש ַר ִ ּבי ִמיכַ לֶ י ב"ר יִ ְצ ָחק ֶ ּבן מוֹ ַה ְרנַ ְּ‬ ‫"ת‪,‬‬ ‫ובאמונה שלימה בלי שום חכמות כלל" (ליקו"ה‪ ,‬בית הכנסת ה‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫כל פיתויי היצר מאז ועד עתה יונקים מאותה התחכמות‪ ,‬כמה‬ ‫ְ ּב ֶד ֶר ְך ַצחוּת ֶאת ַה ֶ ּנ ֱא ַמר ַ ּב ְּסלִ יחוֹ ת ֲ"ע ֵשׂ ה לְ ַמ ַען‬ ‫והיא שתושיענו ותרפא כל תחלואי נפשינו‪,‬‬ ‫מתוקים היו חיינו אם היינו מאמינים ומצייתים בתמימות לאשר‬ ‫נִ ְצ ָח ְך ֲע ֵשׂ ה לְ ַמ ַען סוֹ ָד ְך"‪" :‬נֶ ַצח" ‪ -‬הוּא ַר ֵ ּבנוּ‪ֶ ׁ ,‬ש ָא ַמר‬ ‫ותמשיך לנו שנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫התורה הקדושה וכל צדיקי אמת מתחננים אלינו ללמדנו מה‬ ‫‪NH‬‬ ‫ימ ְט ִריָ א ְּכ ִמ ְס ּ ַפר 'נֶ ַצח'‪.‬‬ ‫"נִ צַּ ְח ִּתי וַ ֲאנַ צֵּ ַח" ו ׁ ְּשמוֹ ְ ּבגִ ַ‬ ‫"ת‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּג ֻד ָּלתוֹ ו ַּמ ֲעלָ תוֹ הוּא סוֹ ד‬ ‫"סוֹ ָד ְך" ‪ -‬הוּא מוֹ ַה ְרנַ ְּ‬ ‫לתגובות ‪3323796@gmail.com‬‬ ‫הדל"נ ‪ • 6:24‬נץ החמה ‪ • 6:13‬סוזק"ש ‪8:40‬‬ ‫(שיח שרפי קודש)‬ ‫ּ‪...‬‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫א‬ ‫ׁ ֶש ָּסתוּם וְ נֶ ְעלָ ם ַאף ֵמ ִ‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון באימייל מידי שבוע‬ ‫והערות‬ ‫צאת השבת ‪ • 7:35‬צאה''ש לר''ת ‪8:15‬‬ ‫ליבון נושאים וסוגיות במשנת ברסלב לעובדא ולמעשה‬ ‫תורת ההתחזקות‬ ‫משנת ברסלב‬ ‫כיצד מתוודים כשהלב סתום?‬ ‫לבבו רוצה לשוב‪ ,‬רק שמרוב כבידות הלב הרי הוא כאנוס‬ ‫אומרים “חטאתי עוויתי פשעתי” הלב שלנו מלא בבלבולים‬ ‫היות שמתחילים לומר סליחות במוצאי שבת באשמורת‬ ‫ואינו יכול להתעורר‪ .‬וכלשונו הזהב של בעל ה’יד הקטנה’‪:‬‬ ‫ומחשבות זרות‪ .‬כלשון מוהרנ”ת בתפילתו‪“ :‬כי מי יאמר‬ ‫הבוקר‪ ,‬ומיום זה ואילך עד ליום הכיפורים מרבים באמירת‬ ‫“ועוד יש ענין גדול בזה‪ ,‬אשר באמת אפילו ענין וידוי הפה‬ ‫זיכיתי לבי טהרתי מחטאתי‪ ,‬כי אתה ידעת את לבבנו‪ ,‬כי הלב‬ ‫‘וידוי’ לפני השם יתברך‪ ,‬אמרנו להתייחס בקצרה אל אחד‬ ‫לבד היא רב וגדול למאד‪ .‬והוא‪ ,‬כי כבר ימצא איש‪ ,‬אשר המים‬ ‫מעורבב בפסלת ובפניות הרבה‪ ,‬ואפילו בשעה שאני מתודה‬ ‫הקשיים הגדולים שיש לאנשים כערכנו באמירת הוידוי‪,‬‬ ‫הזידונים עברו ראשו‪ ,‬וגברה התאוה עליו למאד והשמן לבבו‪,‬‬ ‫ואומר ‘חטאתי’ לפניך‪ ,‬גם אז באים בלבי מחשבות זרות‬ ‫והוא‪ :‬אטימות הלב‪ ,‬שאין אנו מרגישים באמת כאב חטאינו‪,‬‬ ‫ואי אפשר לו בשום ענין לשבר את לבבו הרע להתחרט בלב‬ ‫ופניות גדולות‪ ,‬עד שאי אפשר לי לדבר דיבור אחד באמת‬ ‫ומחמת זה קשה לנו מאד לומר את הוידוי כראוי‪.‬‬ ‫שלם על פשעיו אשר פשע נגד ה’ וכו’ ‪ -‬ציוה עליו במצות‬ ‫כראוי‪ .‬ואפילו להתוודות על חטאתי מה שחטאתי ופשעתי‬ ‫ולצערנו‪ ,‬ישנם הרבה שמחמת זה כבר הורגלו לומר את‬ ‫באמת לפניך‪ ,‬גם זה נמנע ממני” (ליקוטי תפילות‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫עשה להתוודות על חטאתו אשר עשה‪ ,‬כלומר‪ ,‬הגם אשר‬ ‫הוידוי במהירות‪ ,‬ועוברים על כל ה’רשימה’ של “אשמנו‬ ‫אין לו שלטון וממשלה על חוזק כובד לבבו להטותה באמת‪,‬‬ ‫ולכן אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו‪ ,‬רק עלינו‬ ‫בגדנו גזלנו” בחיפזון כאמירת ‘יוצרות’‪ .‬עד שכמעט נהפך‬ ‫על כל פנים עם כל זה כאשר יעבור על נפשו רוח טהרה‬ ‫להשתדל לעשות את שלנו‪ ,‬כפי יכולתנו‪ ,‬ואת השאר ישלים‬ ‫הדבר להרגל במשך כל ימות השנה‪ ,‬שאומרים את הוידוי‬ ‫מה‪ ,‬תיכף יעשה את אשר ביכלתו לעשות‪ ,‬והוא לכוף את‬ ‫ה’ באהבה‪.‬‬ ‫שאחר שמו”ע במהירות גדולה‪ ,‬וכבר לכתחילה ממהר‬ ‫גופו ורוח אמרי פיו להתודות על חטאיו לפני ה’‪ .‬ובזה אשר‬ ‫ועיקר מעלת הוידוי הוא – לאו דווקא ההתלהבות אלא‬ ‫השליח‪-‬ציבור לסיים את הוידוי ולהתחיל י”ג מידות‪ ,‬עד‬ ‫התחיל בשום ענין מה לכוף ולהתיש כח יצרו הרע‪ ,‬על כל‬ ‫בעיקר – נקודת האמת שבלב‪ .‬שמתוודה בכל לבו‪ ,‬מתוך‬ ‫שאין אפילו פנאי לומר את הוידוי במתינות‪.‬‬ ‫פנים לתשובת הפה‪ ,‬וגם לקיים רצונו יתברך אשר ציונו על‬ ‫הכרת האמת שאכן לא התנהג כראוי‪.‬‬ ‫ועיקר הסיבה לזה היא‪ ,‬מחמת שאין יודעים עד כמה‬ ‫ככה‪ ,‬הרי אף אם אין לבבו שלם עמו‪ ,‬מכל מקום הרי כבר‬ ‫“כי עיקר מעלת הוידוי שחשוב בעיני ה’ יתברך כשמתוודין‬ ‫חשוב אמירת הוידוי במתינות בכוונה גם בלי הרגשת הלב‪,‬‬ ‫נקודת רצונו האמתי היא לתשובה‪ ,‬אלא דאריה הוא דרביע‬ ‫לפניו‪ ,‬הוא האמת‪ ,‬דהיינו מה שהוא מודה על האמת‪ .‬שזהו‬ ‫וחושבים שאין זה שוה מאומה‪ .‬ולכן‪ ,‬מאחר שלב יודע מרת‬ ‫עליה‪ ,‬אשר אי אפשר לו לשבר את לב האבן החזק‪ ,‬והרי הוא‬ ‫עיקר לשון ‘וידוי’ מלשון ‘מודה’‪ .‬דהיינו שהוא מודה ומתוודה‬ ‫נפשו שאין מרגישים את הכאב הגדול של העוונות ואין‬ ‫כמו אנוס מן חוזק כובד לבבו‪ ,‬אבל באמת אמיתת רצונו היא‬ ‫שחטא ופשע נגדו יתברך וכזאת וכזאת עשה‪ ,‬שזה יקר בעיני‬ ‫הוידוי נאמר מעומקא דליבא כדבעי‪ ,‬לכן מתייאש האדם‬ ‫לתשובה‪ .‬והרי זאת וידוי פה כבר היא תשובה בפה וברצון‪,‬‬ ‫ה’ יתברך‪ ,‬מאחר שעל כל פנים מכיר חטאו ומכניע את עצמו‬ ‫בלבו מלכתחילה‪ ,‬ואומר לנפשו‪ :‬מה בצע לומר את הוידוי‬ ‫ולכן אף הוידוי לבד לתשובה יחשב!” (יד הקטנה על הרמב”ם‪,‬‬ ‫לפניו יתברך‪ ,‬ומודה ומתוודה על האמת שעשה כך וכך נגדו‬ ‫הלכות תשובה‪ ,‬פרק א סימן קד)‪.‬‬ ‫במתינות‪ ,‬מאחר שממילא אין לי שום הרגשה בזה‪.‬‬ ‫יתברך‪ .‬וכמו שכתוב ‘מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב‬ ‫ואם ירבה האדם להתוודות כפי יכולתו‪ ,‬יזכה עם הזמן להגיע‬ ‫ירוחם’‪ .‬דהיינו‪ ,‬מי שהוא שקרן ומכסה פשעיו‪ ,‬לא יצליח‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬אם יאמין האדם בחשיבות אמירת הוידוי‪ ,‬גם אם אין‬ ‫ל”וידוי דברים” שתיאמר בהתעוררות עצומה באופן של “כל‬ ‫אבל ההיפך‪ ,‬כשאינו שקרן ואינו מכסה פשעיו בשקר‪ ,‬רק‬ ‫לבו מרגיש כראוי את הכאב הגדול – יתעורר מזה גופא שלא‬ ‫עצמותי תאמרנה”‪ .‬וכפי שנמסר מאת אנ”ש‪“ :‬שאלו‪ :‬איך‬ ‫שהוא מודה ומתוודה על האמת ומכיר חטאו ועוזב אותם‪,‬‬ ‫לוותר על אמירת הוידוי במתינות וכוונה‪ .‬וגם אם לבו אטום‬ ‫אפשר להגיע לבחינת וידוי כזה של ‘כל עצמותי’? ותירצו‬ ‫ירוחם” (ליקוטי הלכות‪ ,‬קריאת שמע שעל המטה‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫מלהרגיש באמת את כאבו‪ ,‬עכ”פ יתגבר לומר את הוידוי‬ ‫שמשום כן צריך האדם להתוודות בכל פעם‪ ,‬ועל ידי רוב‬ ‫וגם אם לבו אטום לגמרי‪ ,‬ואינו מצליח כלל לעורר את לבו‬ ‫מילה במילה ולחשוב על מה שמוציא בפיו‪.‬‬ ‫והרגל הוידוי יבוא פעם לבחינת וידוי כזה של בחינת ‘כל‬ ‫ברגשי חרטה ובושה‪ .‬אף על פי כן עצם הוידוי‪ ,‬מה שמתגבר‬ ‫עצמותי תאמרנה’‪ ,‬שעל ידי זה יוציא כל צירופיו הרעים‬ ‫ומוציא מפיו את דיבורי הוידוי ומזכיר את חטאיו בפה –‬ ‫החקוקים בעצמותיו” (נחל שורק‪ ,‬אות ע)‪.‬‬ ‫חשובה מאד לפני ה’‪ ,‬ונחשבת לתשובה‪ .‬שהרי בפנימיות‬ ‫כי באמת‪ ,‬השם יתברך יודע את לבבנו‪ ,‬שאפילו כשאנחנו‬ ‫פניני התחזקות והתעוררות‬ ‫שנערכו ונעבדו מתוך אוצרות שיחותיו של הגרי"מ שכטער שליט"א‬ ‫שביבי אור‬ ‫סדר ההנהגה בציונו הק'‬ ‫לענין הנהוג שמזכים פרוטה בידי שליח שיאמרו עבורו תיקון‬ ‫העולם יהיה מהעשרה מיני נגינה ‪ -‬כנאמר‪ ,‬עתיד הקדוש ברוך‬ ‫מתוך קונטרס 'העליה' – תיאור חי מנסיעת מורינו‬ ‫הכללי ‪ -‬משיב ר' יעקב מאיר כי אמנם יש בזה איזה ענין‪ ,‬אבל‬ ‫הוא לחדש את עולמו‪ ,‬וזה יהיה על ידי העשרה מיני נגינה (שזה‬ ‫הגרי"מ שליט"א לציון הק' בשנת תשמ"ח פרי עטיו של‬ ‫ודאי שאין זה נחשב למכירה ממש‪.‬‬ ‫כידוע ליודעי חן שיר פשוט‪ ,‬כפול‪ ,‬משולש‪ ,‬מרובע שבמילואם הם י' אותיות כנגד‬ ‫הגה"ח ר' בצלאל פרידמן שליט"א‪ ,‬ומתוך חינו המיוחד‬ ‫עשרה מיני נגינה‪ ,‬שהם בגימטריא ע"ב שהם כינור של ע"ב נימין‪ ,‬שלעתיד יתנגן‬ ‫שאלה‪ :‬פרוטה לצדקה ‪ -‬מה ענינה? תשובה‪ :‬לטובת נשמת‬ ‫העתקנום כלשונו‪:‬‬ ‫שיר זה אשר ירפא את כל החליים‪ ,‬הפצעים וההתעלפויות‪ ,‬ויוציא את כל החצים‬ ‫הצדיק!‬ ‫המורעלים ‪ -‬כמבואר בסיפורי מעשיות)‬ ‫כל כמה שאנו מתקרבים לציון נעשית האוירה רצינית יותר‬ ‫שאלה‪ :‬ואיך ולשם איזה ענין נותנים הצדקה? תשובה‪ :‬מקנים‬ ‫וכל אחד עושה את חשבון נפשו לפני מי עומד הוא להתראות‪.‬‬ ‫אמנם ‪ -‬מדגיש ר' יעקב מאיר ‪ -‬תיקונים נעלים ונפלאים נעשים‬ ‫אותה על ידי אחר‪ ,‬לשם תלמוד תורה "תורה תמימה"‪ ...‬או‬ ‫כל אחד ואחד רוצה בכל לב לקיים את המוטל עליו בתכלית‬ ‫ע"י אמירת עשרה מיני נגינה אלו ‪ -‬אך לעובדא למעשה צריך‬ ‫להכנסת כלה וכיוצא בזה כך שכבר בשעה מעשה שייכת‬ ‫השלימות‪ .‬ר' יעקב מאיר נעשה מעתה מרכז לשאלות שונות‬ ‫לאמרם פשוט‪ ,‬מילה במילה בכוונת התיבות‪ ,‬וכל התיקונים‬ ‫הפרוטה למקבל הצדקה‪.‬‬ ‫של הנוסעים כיצד להתנהג בכמה ענינים בהיותנו בציון‪ .‬והרי‬ ‫הנשגבים נעשים מאליהם‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬פרוטה ותיקון הכללי מה קודם? אמנם נאמר פעם כך‬ ‫כמה מהן‪:‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש ענין גם באמירת התפילה שלאחר העשרה‬ ‫מלבד הפרוטה לצדקה ואמירת עשרת המזמורים ‪ -‬קובע ר'‬ ‫ופעם כך ‪ -‬מנתח ר' יעקב מאיר ‪ -‬אך בפשטות נראה לתת‬ ‫אותה קודם האמירה‪ ,‬כי בכך מעוררים זכותו‪( .‬וברמז‪ ,‬על שם הפסוק‬ ‫מזמורים? תשובה‪ :‬אמנם תפילה נפלאה ונוראה היא ‪ -‬אך‬ ‫יעקב מאיר יש לקיים את ענין וידוי דברים לפני הצדיק‪.‬‬ ‫צדק "לפניו" יהלך)‪ ...‬ומוסיף ר' חיים זילברמן שבכל הספרים כתוב‬ ‫בציון ישנם שלשה דברים‪ :‬תיקון הכללי‪ ,‬פרוטה לצדקה‪ ,‬וידוי!‬ ‫לשאלת ר' חיים זילברמן אם נוהג ענין זה גם כיום לאחר‬ ‫לתת צדקה לפני התפילה‪ ,‬אך בפשטות נראה זה מלשון קדשו‬ ‫שאלה‪ :‬בזמן הנותר‪ ,‬האם לחזור על תיקון הכללי כמה וכמה‬ ‫ההסתלקות ‪ -‬הוא משיב‪ :‬בקבר הצדיק שייך ענין זה‪.‬‬ ‫של רבינו בהבטחתו‪ :‬שמי שיבוא על קברו ויתן פרוטה לצדקה‬ ‫פעמים‪ ,‬או לומר תהלים וכדומה ? תשובה קצרה‪ :‬כל חד כפום‬ ‫ויאמר אלו העשרה קאפיטל תהלים‪ .‬ומאן דהו מסר בשם ר'‬ ‫שאלה‪ :‬מה זה השתטחות? תשובה‪ :‬בחב"ד ישנו ספר מיוחד‬ ‫דמשער בלבי'‪ ...‬אך ישנה שיחה מעניינת מרבינו שאמר שיהיה‬ ‫לוי יצחק‪ ,‬שמאז ומתמיד תלויה היתה קופה של "נר תמיד" על‬ ‫הנקרא "השתטחות" שם מונה חמש דרגות בהשתטחות‪,‬‬ ‫לו "חילוץ עצמות" אם יאמרו תהלים על ציונו (יצויין גם כי פעם‬ ‫כותל הציון ונתנו לפני האמירה‪.‬‬ ‫בעת ששח רבינו הקדוש מציונו שרצונו עז שיבואו אליו‪ ,‬אמר אז שיהיו לו‬ ‫שכללותה היא ענין הדביקות ההתקשרות לצדיק‪ ,‬האחת היא‬ ‫שעשועים גדולים ותענוג רב אם יבואו על קברו "ללמוד ולהתפלל")‪.‬‬ ‫הפשוטה ‪ -‬שבאים בפשיטות אל הצדיק מבקשים שימליץ‬ ‫ר' יעקב מאיר מעורר ומזרז לא לשכוח להתפלל ולבקש‬ ‫טוב‪ ,‬וזה כבר להשתטחות ייחשב‪ .‬עוד יש ענין בהשתטחות‪,‬‬ ‫רחמים על הכלל כולו‪ ,‬כי הרי רבינו הוא "צדיק הכללי" וראוי‬ ‫ר' יעקב מאיר חוזר ומדגיש שכדאי לומר את התפילה שלאחר‬ ‫עמוק יותר‪ ,‬והוא ההתדבקות רוחא ברוחא‪ ,‬להמשיך ולהחדיר‬ ‫מאד לעורר רחמים אצלו על שתן של ישראל בכללותן‪.‬‬ ‫העשרה מזמורים פעם אחת‪ ,‬אך אין זה "חיוב" לאמרה כל‬ ‫בקרבו את אור הצדיק‪ ,‬דעתו ואמונתו וקדושתו‪ .‬ואנו צריכים‬ ‫שאלה אחרונה‪ :‬מה עם ההשתטחות שמשתטחים בפשיטות‬ ‫אימת שאומרים את המזמורים‪.‬‬ ‫להאמין בי באמירתנו את "תיקון הכללי" שזה ענין העשרה‬ ‫על קבר הצדיק?‬ ‫זאת לדעת‪ ,‬שכל "תיקון הכללי" הוא תקון בפני עצמו‪ .‬עוד פעם‬ ‫מיני נגינה שזה מחיה את הבת מלכה (כידוע מסיפורי מעשיות)‬ ‫תשובתו של ר' יעקב מאיר חד משמעית‪ :‬לא כולם ראויים‬ ‫‪ -‬עוד תיקון נצחי‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫זהו התיקון הגדול ביותר‪ .‬רבינו אומר בתורה ח' שכל חידוש‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫אליבא דהלכתא‬ ‫לאסוקי שמעתתא‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדארפער שליט"א‬ ‫פניני 'הלכה למעשה'‬ ‫ראש כולל בקהילתינו ומו''צ דעדתינו‬ ‫לבקש מהצדיק בהשתטחות‬ ‫מזוודה שהגיע בשבת ויום טוב‬ ‫כתב המשנה ברורה (סי' תקפא סקכ"ז) מגמת הצדיקים לתקן פני הדור ולהתפלל‬ ‫במקום הפסד או צורך גדול או מצוה (עי' סי'‬ ‫מצוי כשנוסעים לאומן שלפעמים נשארים‬ ‫שהמשתטח על הקברים לא ישים מגמתו על החיים‪.‬‬ ‫שכה משנ"ב סקנ"ט ושעה"צ סקנ"ד וסי' שז ס"ה)‪.‬‬ ‫המזוודות בדרך ואינם מגיעים מיד עם נחיתת‬ ‫וכך מובא בזוהר הקדוש פרשת אחרי (עא‪):‬‬ ‫נגד המתים אך יבקש מהשי"ת שיתן עליו‬ ‫אך‪ ,‬אם הגוי מסיע את המזוודות ברכב אסור‬ ‫המטוס‪ ,‬וחברות התעופה עם הסוכנים‬ ‫רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר‪ .‬ובחיי אמר רבי ייסא בשעתא דאצטריך עלמא‬ ‫לומר לו בפירוש להיכנס לתוך העירוב אפילו‬ ‫דואגים שיגיעו המזוודות עד מקום מושבם‬ ‫אדם (כלל קלח ד"ה) כתב‪ ,‬שקרוב הדבר שיהיה‬ ‫במקום הפסד‪ ,‬דנסיעה ברכב הוא איסור‬ ‫של הנוסעים‪ ,‬ולפעמים המזוודות מגיעים‬ ‫למטרא אמאי אזלינן לגביהון דמיתייא והא‬ ‫בכלל ודורש אל המתים‪.‬‬ ‫דאורייתא ולא הותר אמירה לנכרי במקום‬ ‫בשבת או ביום טוב‪ .‬ויש לדון בזה בכמה‬ ‫כתיב ודורש אל המתים ואסיר‪ ,‬אמר ליה עד‬ ‫כען לא חמיתא גדפא דצפרא דעדן ודורש‬ ‫כתב‬ ‫סקט"ז)‬ ‫תקפא‬ ‫סי'‬ ‫אמנם הפרי מגדים (א"א‬ ‫הפסד באיסור דאורייתא‪ .‬אלא אם כן יש‬ ‫פרטים כפי שנבאר;‬ ‫אל המתים אל המתים דייקא דאינון חייבי‬ ‫שאומרים‬ ‫תפלות‬ ‫יש‬ ‫דבסידור מענה לשון‬ ‫באמת אפשרות ושיקול דעת שהגוי יביא‬ ‫הגוי מביא מעצמו עד הבית‬ ‫על הקברים ומשמע קצת שמבקשים עלמא דאינון מעמין דאשתכחו תדיר מתים‪,‬‬ ‫את המזוודה ברגליו ומחמת נוחיותו הוא‬ ‫הנה מצד איסור אמירה לגוי כל עוד שלא‬ ‫מאת הנפש שיליץ טוב בעדנו‪ .‬ובאמת אבל ישראל דאינון זכאי קשוט שלמה‬ ‫משתמש ברכב יש להקל (עי' סי' רעו משנ"ב ס"ק‬ ‫דובר בפירוש עם הגוי שיביא את המזוודות‬ ‫שכן מפורש בגמרא סוטה (לד‪ :):‬וכך מובא קרא עלייהו ושבח אני את המתים שכבר‬ ‫כז בשם הט"ז)‪.‬‬ ‫בשבת ויום טוב‪ ,‬והגוי מביא מעצמו‪ ,‬אין‬ ‫שם‪ :‬ויעלו בנגב ויבואו עד חברון ‪ -‬מלמד‬ ‫ואם בתוך המזוודות יש בגדי שבת ויום טוב‬ ‫מתו בזמנא אחרא‪ ,‬ולא השתא שכבר מתו‬ ‫איסור אמירה לגוי‪ ,‬ואפילו אם הגוי מביא את‬ ‫שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח‬ ‫ואין לאיש מה ללבוש‪ ,‬ואי אפשר לו ללבוש‬ ‫והשתא אינון חיין‪.‬‬ ‫המזוודות לתוך הבית אין צריך למחות בו‬ ‫על קברי אבות‪ ,‬אמר להן אבותי בקשו עלי‬ ‫את הבגדים במקום שהמזודוה נמצא‪ .‬יש‬ ‫רחמים שאנצל מעצת מרגלים‪ .‬וכך מובא וכעין דברי הזוהר הקדוש מובא בשו"ת חתם‬ ‫שהרי הוא עוסק במלאכתו כשכיר אצל חברת‬ ‫להתיר בכל אופן אמירה לגוי‪ ,‬כי מי שאינו‬ ‫המשלוחים בלא ציווי ישראל (כמבואר בסי' רמז‬ ‫בספר חסידים (סי' תנ)‪ :‬הנאה יש למתים סופר (שם) שמותר ומצוה לבקש מצדיק‬ ‫לבוש בבגדי שבת המתאימים לו יש בזה‬ ‫ס"ד וכאן הוי כקצץ)‪.‬‬ ‫שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים ותלמיד חכם שיתפלל עבורו‪ ,‬ואין זה דומה‬ ‫משום כבוד הבריות‪ ,‬וכפי שכתבנו שבמקום‬ ‫על נשמותיהם טובה ומטיבים להם באותו למי שמבקש מהמלאך‪ ,‬כי המבקש ממלאך‬ ‫להתקשר לחברה בערב יום טוב‬ ‫כבוד הבריות לא גזרו על שבות דרבנן‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬וגם כשמבקשים מהם הם מתפללים יש בזה קטנות אמנה‪ ,‬שנראה שאינו מודה‬ ‫הגוי הביא בתוך העירוב‬ ‫וכן הדבר פשוט שמותר להתקשר לחברת‬ ‫על החיים‪ ,‬וכלב בן יפונה נשתטח על קברי שבני ישראל ספונים וחשובים לפני הקב"ה‬ ‫התעופה לברר על המזוודה ולבקש מהם‬ ‫לשמוע תפילתם‪ ,‬וצריך מליץ אחר עבורם‪.‬‬ ‫האבות‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫אם חברת המשלוחים הביא את המזוודות‬ ‫או מחברת משלוחים אחרת שיביאו את‬ ‫ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' סח) הוכיח אבל לבקש מתלמיד חכם טוב ויפה הוא‪,‬‬ ‫במקום מרכזי בתוך העירוב‪ ,‬ועל כל אחד‬ ‫המזוודה עד הבית כל עוד שיש להם אפשרות‬ ‫מהרבה מקומות בש"ס מדרש וזוהר שנהגו כי כל ישראל שותפים וגוף אחד ונפש אחד‬ ‫לדאוג לקחת את המזוודה שלו לתוך ביתו‬ ‫להביא את זה קודם כניסת החג‪ ,‬כפי שנפסק‬ ‫לבקש מהנפטר שיעורר עליו רחמים‪ ,‬ואין וכשאחד מצטער גם חבירו מרגיש‪ ,‬וכיון‬ ‫הפרטי‪ ,‬יש לדעת שעל פי הלכה אסור לסחוב‬ ‫בשולחן ערוך (סי' רנב ס"ב) שמותר להזמין‬ ‫חשש ודורש אל המתים רק במרעיב עצמו ששניהם בצער טוב יותר שיכנס הראש‬ ‫מזוודות ברחוב בשבת ויום טוב במקום‬ ‫סחורה אצל הגוי אם קוצץ לו דמים ואינו‬ ‫ללון בבית הקברות או שכוונתו שישרה משיכנס הרגל‪ ,‬והתלמיד חכם הוא הראש‬ ‫שאנשים מסתובבים שם משום עובדא דחול‪,‬‬ ‫קובע לו לעשות מלאכה בשבת דוקא‪.‬‬ ‫עליו רוח הטומאה ח"ו‪ ,‬אבל לבקש מצדיק והוא בעצמו בעל דבר לבקש ואינו כמליץ‬ ‫גם אם יש עירוב ואין מוקצה במזוודה (סי'‬ ‫על קברו מצוה גדולה היא‪ ,‬וזהו כל בעד אחר‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫תקי ס"ח)‪ .‬אבל אפשר לבקש מגוי שיסחוב‬ ‫אמנם במקרה שרואים בערב החג שהיום‬ ‫את המזוודה ואין לאסור בזה משום אמירה‬ ‫מתקרב ובא ועדיין לא הגיעו המזוודות‪ ,‬ואין‬ ‫לנכרי‪ ,‬כיון שעיקר האיסור אינו אלא משום‬ ‫מצב שיגיעו רק באמצע שבת ויום טוב אסור‬ ‫עם החפצים עד מוצאי שבת ויום טוב בכדי‬ ‫הנאה ממעשה גוי‬ ‫לבקש מהם להביא את המזוודה בשבת ויום‬ ‫עובדא דחול (עי' ביה"ל סי' שלג ד"ה וכל)‪.‬‬ ‫שיעשו‪ ,‬ואין נראה כן‪ .‬ואף שכתב הביאור‬ ‫טוב שבזה קובע מלאכתם בשבת ויום טוב‪.‬‬ ‫והנה ידוע שגם במקום שאין איסור‬ ‫כל זה מדובר שעיקרי הדברים שבמזוודה‬ ‫הלכה (סי' תקטו ס"א ד"ה דורון) שמי שקצץ‬ ‫ואפילו במקום הפסד אסור דהנסיעה ברכב‬ ‫אמירה לגוי יש איסור הנאה ממעשה גוי‪,‬‬ ‫אינם חפצי מוקצה‪ ,‬אבל אם עיקרי החפצים‬ ‫עם חנווני גוי להביא פירות בערב יום טוב‬ ‫כרוך באיסורי תורה‪ ,‬וגם תחומין יותר מי"ב‬ ‫כפי שמבואר כמה פעמים בשולחן ערוך‬ ‫שבמזוודה הם חפצי מוקצה אסור לטלטלם‬ ‫ונתעכב והביאו ביום טוב שאסור ליקח‬ ‫מיל לדעת הרבה פוסקים אסור מן התורה‪,‬‬ ‫שגוי שהדליק נר לצורך ישראל אפילו שלא‬ ‫משום שהמזוודה נעשית בסיס לאיסור‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬היינו דשם לא עיוות כלום אלא שלא‬ ‫ולא הותר אמירה לנכרי באיסור דאורייתא‪.‬‬ ‫בציווי ישראל אסור להנות ממנו (סי' רעו ס"א)‪,‬‬ ‫ואסור לבקש מגוי שיטלטל את המזוודה‬ ‫עמד בהסכם‪ ,‬וכשמביא הפירות ביום טוב‬ ‫אכן אם יש במזוודה דברים הנוגעים לכבוד‬ ‫וגוי שהביא מחוץ לתחום בשביל ישראל‬ ‫בשביל לשמור את חפצי המוקצה שבתוכו‪.‬‬ ‫מביאו לצורך ישראל‪ .‬מה שאין כן בנדון דידן‬ ‫הבריות מותר‪ ,‬דבמקום כבוד הבריות לא גזרו‬ ‫אסור למי שהובא בשבילו (סי' שכה ס"ח)‪ ,‬וכן‬ ‫אבל אם צריך לחפצי ההיתר שבתוך המזוודה‪,‬‬ ‫שאחריות המזוודה על חברת התעופה והם‬ ‫על שבות דרבנן (כמבואר בסי' יג ס"ג)‪.‬‬ ‫גוי שמילא מים לבהמת ישראל מבור שהיא‬ ‫או שצריך לפנות את המקום שהמזוודה‬ ‫עיוותו והתרשלו הם מביאים כדי לנקות‬ ‫ונראה שאם אינו מבקש מחברת התעופה‬ ‫רשות היחיד לרשות הרבים אסור להשתמש‬ ‫מונחת שם מותר לבקש מגוי לטלטל את‬ ‫אשמתם‪.‬‬ ‫בפירוש שיביאו בשבת ויום טוב‪ ,‬רק צועק‬ ‫עם המים (שם ס"י)‪ .‬ואם כן לכאורה גם בנדון‬ ‫המזוודה עד הבית (יעו' משנ"ב סי' רעו ס"ק לא)‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬אם חברת התעופה שייך ליהודים לא‬ ‫דידן שאין איסור אמירה לגוי‪ ,‬עדיין היינו‬ ‫עליהם למה לא הביאו את המזוודות כפי‬ ‫ויש להעיר‪ ,‬שמזוודה שנתעכבה והגיעה אינה‬ ‫שייך היתר זה‪ ,‬דיהודי אסור לו לעשות‬ ‫צריכים לאסור להנות מן החפצים שהביא‬ ‫שמוטל עליהם אין בזה חשש איסור אמירה‬ ‫מוקצה אף שהגיע מחוץ לתחום מכיון שדעת‬ ‫מלאכה עבור אחר גם בשביל לנקות אשמתו‪.‬‬ ‫שהביא משני סיבות‪ ,‬הן משום שהביא מחוץ‬ ‫(עסי' שז ס"ב וע"ע בביה"ל ד"ה ואפי' בשם החת"ס דחשוב‬ ‫הבעלים עליה וידע שיתכן שתגיע בשבת ויום‬ ‫אמנם מכיון שעל פי רוב גם כשיש חברת‬ ‫לתחום ומחוץ לעירוב‪ ,‬והן משום שהביא‬ ‫אמירה דאמירה)‪.‬‬ ‫טוב‪ .‬אבל מי שהיה דעתו בבירור שבודאי‬ ‫תעופה יהודי המשלוחים נעשים על ידי גוים‪,‬‬ ‫החפצים עם מכונית‪.‬‬ ‫לא יגיע המזוודה ביום טוב מכיון שלא היה‬ ‫הגוי הביא מחוץ העירוב‬ ‫אם כן לא מיבעיא באופן שהחברה לא קבעו‬ ‫דעתו עליו מערב שבת ויום טוב ושהו בבין‬ ‫אכן נראה שבנדון דידן יש להתיר על פי מה‬ ‫במקרה שהגוי הביא את המזוודות בשבת‬ ‫בפירוש עם הגוי לעשות מלאכתו בשבת‬ ‫השמשות של כניסת היום מחוץ לתחום‪ ,‬יש‬ ‫שכתב הביאור הלכה (סי' רעו ס"א ד"ה לצרכו)‬ ‫ויום טוב מחוץ לעירוב אסור לומר לו להכניס‬ ‫שאין איסור כלל כפי שמפורש בהלכות יום‬ ‫מחמירים שזה מוקצה בשבילו (עסי' תקטו ס"ט‬ ‫שגוי שרצה לתקן נר של ישראל ונכבה‬ ‫המזוודות לתוך העירוב‪ ,‬וכן במקום שאין‬ ‫טוב (סי' תקטו ס"ט)‪ ,‬אלא אפילו באופן שקבעו‬ ‫וסי' תקפו משנ"ב ס"ק פז)‪.‬‬ ‫בידו וחזר והדליקו הרי זה כמי שעשאו הגוי‬ ‫עירוב אסור לומר לו להכניס את המזוודות‬ ‫עמו נראה שאם הם תינוקות שנשבו ושוגגים‬ ‫לצורך עצמו‪ ,‬שעיקר כוונתו היה כדי לתקן‬ ‫לחתום על מסמכים‬ ‫לתוך הבית‪ ,‬כפי שמבואר כמה פעמים‬ ‫יש לצדד להתיר ההנאה (עיי"ש במשנ"ב ס"ק סח‬ ‫טעותו ולהוריד אשמתו‪ .‬דגם בנדון דידן‬ ‫בשולחן ערוך (סי' רנב ס"ב סי' שז סכ"ב משנ"ב ס"ק‬ ‫ובביה"ל סי' שיח ס"א ד"ה אחת)‪.‬‬ ‫בדרך כלל כשמגיע המזוודות השליח הגוי‬ ‫מכיון שעל פי חוק חברת התעופה אמורה‬ ‫עז וסי' שכה ס"א) שאסור לומר לגוי לטלטל חפץ‬ ‫מבקש לחתום על מסמכים שאכן הגיעו‬ ‫קנו שביתה בתחום הבעלים‬ ‫לדאוג שיגיעו המזוודות ליד בעליהם‪ ,‬ומה‬ ‫החפצים לייעדם‪ .‬ונראה שמותר לומר לגוי‬ ‫מרשות לרשות‪.‬‬ ‫והנה בכל זה אין חשש איסור מדין כלים‬ ‫שנתעכב המזוודה ונאבדה היא כקולר התלוי‬ ‫אכן אם יש הפסד רציני אם לא יכניסו את‬ ‫שיחתום במקומו על המסמכים ואין בזה‬ ‫ששבתו מחוץ לתחום‪ ,‬דהכלל שחפצים של‬ ‫על צוארם‪ ,‬ועיקר כוונתם לתקן את אשר‬ ‫איסור אמירה לגוי‪ ,‬שעיקר כוונת הגוי לחתום‬ ‫המזוודות לתוך העירוב‪ ,‬או שיש צורך גדול‬ ‫אדם נגררים אחריו וקונים שביתה אצלו‬ ‫עיוותו והתרשלו‪ .‬וכן פסקו בשו"ת ויען דוד‬ ‫לצורך עצמו כדי לקבל משכורת מהחברה‬ ‫אחר‪ ,‬או שיש בזה דבר מצוה‪ ,‬מותר לומר לגוי‬ ‫אפילו כשלא היו עמהם בשעה כשקידש‬ ‫(או"ח סי' מו אות ד) בשם הגר"מ הלברשטאם ז"ל‬ ‫שאכן עשה שליחותו‪ ,‬ואינו מכוין לחתום‬ ‫להכניס את המזוודות אם הגוי מביא סוחב‬ ‫היום‪ ,‬וגם כן המזוודה קונה שביתה במקום‬ ‫ובשמירת שבת כהלכתה (פל"א סכ"ד)‪.‬‬ ‫לטובת המקבל בשביל לוודא שלא יקחנו‬ ‫את המזוודות ברגליו‪ ,‬דרשות הרבים שלנו‬ ‫הבעלים ומותר לטלטלם בתוך התחום (עי'‬ ‫אלא שבספר ארחות שבת (ח"ב פכ"ג סל"ו וח"ג‬ ‫מישהו אחר‪ ,‬שאז היה המקבל בעצמו צריך‬ ‫דינו ככרמלית‪ ,‬ואמירה לעכו"ם בכרמלית‬ ‫סי' שצז ס"ג)‪.‬‬ ‫פכ"ה אות סד) החמיר בזה שאסור להשתמש‬ ‫לחתום (וכעין סי' שז סכ"א)‪.‬‬ ‫הוא שבות דשבות‪ ,‬ושבות דשבות מותר‬ ‫אנשי הצדיק‬ ‫תולדותיהם ואורחותיהם‬ ‫של אנשי שלומנו תלמידי מוהרנ''ת‬ ‫הליכות ועובדות‬ ‫מרביה''ק זיע''א עם צדיקי דורו‬ ‫בקרב קדושים‬ ‫(מ')‬ ‫רבי נחמן טולטשינער‬ ‫אל המנוחה ואל הנחלה‬ ‫(י''א)‬ ‫הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א‬ ‫גם אחר שנגמרה הדפסת הספרים עדיין לא הייתה‬ ‫הישועה בשלימות‪ ,‬כי היו צריכין להביא הספרים‬ ‫"תנו כבוד לשר האלף!"‬ ‫הביקור השני‬ ‫מלמברג אל תוככי מדינת אוקראינה‪.‬‬ ‫בהגיע בעל התניא לעיר ברסלב מיהר להיכנס לבית רבינו‬ ‫כעבור למעלה מעשר שנים מעת פגישתם הראשונה של‬ ‫אנ"ש ידעו והבינו שגם זה יהיה מהעבודות קשות‬ ‫הקדוש‪ .‬רבינו כיבדו עד מאוד ואמר‪ :‬תנו כבוד לשר האלף!‬ ‫רבינו זי"ע עם הרה"ק בעל התניא זי"ע‪ ,‬נועדו שוב הצדיקים‬ ‫שבמקדש‪ ,‬כי ספרי רבינו ז"ל היו אסורים בהדפסה‬ ‫באותו עת נכח שם הגביר משה חינקעס (שבאותו זמן היה מקורב‬ ‫יחדיו‪ .‬היה זה בסוף החורף של שנת תק"ע‪ ,‬אז הגיע בעל‬ ‫באוקריינא‪ ,‬והיה יראים מאד פן יתוודע הדבר‬ ‫לרבינו)‪ ,‬רבינו פנה אליו ואמר‪" :‬גיב צדקה פאר אן אמת'ן תלמיד‬ ‫התניא לבקר אצל רבינו בעיר ברסלב‪ .‬באותה עת יצא הבעל‬ ‫להממשלה שהודפסו ספרי רבינו ז"ל חוץ לגבולי‬ ‫חכם‪( ...‬תן צדקה לתלמיד חכם אמיתי!)‪ ,‬כשכוונתו למצות הצדקה‬ ‫התניא מעירו ליאדי לדרכו הארוכה לעבר עיר טולטשין‪,‬‬ ‫המדינה וכו'‪ .‬גם אפשר שיתראה לאנשים זרים‬ ‫לעניי ארץ ישראל שהבעל התניא היה מראש המתעסקים‬ ‫כדי לבקר בהיכלו של הרה"ק רבי ברוכ'ל ממעזיבוז זי"ע דוד‬ ‫שמביטים בעין רעה על ספרי רבינו ז"ל‪ ,‬שכשיתוודע‬ ‫במצוה רבה זו‪ .‬הוציא משה רענדל של זהב שהיה בזמנו הון‬ ‫רבינו‪ ,‬על מנת ליישר את ההדורים ביניהם אודות חלוקת‬ ‫להם שהדפיסו ספרים יתחילו עוד הפעם במסירות‬ ‫רב מאוד והניחו על השולחן‪ ,‬פנה אליו רבינו בתמיהה‪" :‬אה?!‬ ‫מעות ארץ ישראל‪( .‬ה'מגידות' של הרבי ר' ברוך פרוסה היתה גם במע'בוז'‬ ‫ומלשינות‪ .‬לכן הוצרכו אנ"ש להביא את הספרים‬ ‫דאס גיבט מען אן אמת'ן תלמיד חכם" (וכי זה נותנים לתלמיד חכם‬ ‫וגם בטולטשין‪ ,‬והיה לו בית דירה בשני הערים הללו‪ ,‬והיה שוהה לסירוגין‬ ‫אמיתי?) הוציא משה עוד רענדל והניח על השולחן‪ ,‬ומשראה‬ ‫חודש אחד בטולטשין וחודש אחד במעז'בוז' ‪ -‬מפי החסיד רבי לוי יצחק בנדר‬ ‫בצנעה שלא ישלוט עליהם רע עין‪ .‬ר' נחמן מצדו שלח‬ ‫את פני רבינו שעדיין אינו מרוצה הוסיף עוד רענדל ועוד‬ ‫זצ"ל הובא בשיח שרפי קודש)‪ .‬בדרך מסעו עבר בעל התניא בערים‬ ‫לאט לאט בכל פעם עוד ספרים ועוד ספרים לגבולי‬ ‫רענדל‪ ,‬עד שהוריק סכום של עשרה רענדלאך! הון עצום עד‬ ‫טעפליק‪ ,‬הייסין‪ ,‬לאדיזין‪ ,‬וברסלב‪ ,‬כי כן היא הדרך‪.‬‬ ‫אוקריינא‪ ,‬עוד לפני בואו‪.‬‬ ‫"שיבוא לשלום מהרה עם הסחורה בכי טוב"‬ ‫מאוד‪ ...‬לאחר שנערמו כל המטבעות אחז רבינו באצבעותיו‬ ‫הון רב ופרוטה‬ ‫את כנף בגדו ובאמצעות בגדו קירב ["צוגעשארט"] את כל‬ ‫בהיותו על אם הדרך עצר בעל התניא למנוחה בעיר טעפליק‪.‬‬ ‫תלמידי מוהרנ"ת הנאמנים‪ ,‬השתדלו בכל כוחם‬ ‫המטבעות לעבר הרב בעל התניא ולקחם בתשואות חן‪.‬‬ ‫באותה עת סערה טעפליק בעקבות פרשת היתר עגונה‪,‬‬ ‫ואונם‪ ,‬ועשו יותר מכוחם‪ ,‬והמציאו בכל פעם דרכים‬ ‫איך להעביר הספרים שנדפסו מעבר הגבול לתוך ערי‬ ‫"הוא היה אדם גדול מאוד‪ ,‬גיבור מלחמה"‬ ‫שלא מצאו לה דרך להתירה‪ .‬על כס הרבנות בטעפליק ישבו‬ ‫גם בכתבי חסידי חב"ד מתואר הביקור המרומם בהערכה‬ ‫אז כסאות למשפט שני דיינים‪ ,‬האחד היה הגאון רבי מרדכי‬ ‫אוקריינא‪ ,‬ושלא יתוודעו הדבר לאנשי הרשות שעמדו‬ ‫רבה כפי שמופיע גם בספר "בית רבי" (דף מ"ו א) בזה"ל‪ :‬גם‬ ‫דיין זצ"ל שהיה תלמיד רבינו ז"ל ונתמנה לרבנות טעפליק‬ ‫בשמירה יתרה נגד זה‪ ,‬ולאט לאט עלה בידם בסייעתא‬ ‫בפקודתו של רבינו ז"ל (על כך מסופר‪ ,‬שרבינו אמר פעם לתושבי‬ ‫דשמיא מרובים והכניסו את כל הספרים‪.‬‬ ‫שמענו שהתראה [הרב רש"ז בעל התניא] עם הרב מבראסלב‬ ‫נכד הבעל שם טוב נ"ע‪ ,‬כשנסע בערי פולין להתראות עם‬ ‫טעפליק "איך האב אייך צו געשטעלט א גוטער דיין")‪ .‬הדיין השני לא‬ ‫מוהרנ"ת ז"ל במכתביו הזכיר זה‪ ,‬ושמחתו הקדושה לא‬ ‫נמנה על אנ"ש‪ .‬לאחר שרבי מרדכי הפך בדבר מכל הצדדים‬ ‫ידעה גבול‪ ,‬בראותו שאחר יגיעות וטירחות כאלה‪ ,‬לא‬ ‫הרב רבי ברוך נסע דרך עיר בראסלב‪ ,‬ויצא הרה"ק נגדו חוץ‬ ‫לעיר‪ ,‬והביאו לביתו‪ ,‬וכבוד גדול עשה לו‪ .‬ובהערות שם בשולי‬ ‫הגיע למסקנה שקיימת אפשרות מעשית להתיר את האשה‬ ‫הייתה היגיעה לריק‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫מכבלי עגינותה‪ ,‬אולם הדיין השני התעקש לצדד לאיסור‪.‬‬ ‫הגיליון מופיע כתוב‪ :‬ושמענו בשם אחד מהרבנים מנכדי‬ ‫"ב' אלול תר"ג טשעהרין ‪...‬ואודות העסק שלנו יש‬ ‫משכך‪ ,‬חשש רבי מרדכי לפרסם לבדו כתב היתר עגונה‪,‬‬ ‫רבינו [הרש"ז] שאמר שבעת שנתעורר המחלוקת על הרב‬ ‫לי נחת גדול מה שאתם עוסקים בזה‪ ,‬השי"ת יזכינו‬ ‫ומאת ה' הייתה זאת שנזדמן אז הרב בעל התניא לעירם‪,‬‬ ‫מבראסלב מרבני פולין‪ ,‬רצה רבינו [הרש"ז] לעמוד עבור‬ ‫שיבוא לשלום מהרה עם הסחורה בכי טוב‪ ,‬וכל אנ"ש‬ ‫מיהרו אפוא רבי מרדכי יחד עם עמיתו לשטוח לפניו את‬ ‫כבוד הרב הנ"ל [מוהר"נ]‪ .‬ואמר עוד שדרך הרב היה להעמיד‬ ‫מחכים מאד לזה‪ ,‬ומהסתם תכתוב לי בזריזות לאומאן‬ ‫כל נימוקיהם וסברותיהם להיתר ולאיסור‪ .‬בעל התניא‬ ‫עצמו בנסיונות‪ ,‬וזה אסור כי אנו מבקשים ואל תביאנו לידי‬ ‫ישועות ה' אשר יעשה בענין זה בחסדו יתברך‪ ,‬ולפה‬ ‫צלל לעומקה של הלכה כשהוא שומע בתשומת לב מרובה‬ ‫נסיון‪ ,‬אבל הוא היה אדם גדול מאד גיבור מלחמה וכו' עכ"ל‬ ‫אין לך לכתוב עוד‪ ,‬ובדעתי לנסוע על שבת הבאה עלינו‬ ‫את כל צדדי ההיתר והאיסור‪ ,‬ודבריו הישרים הנכוחים של‬ ‫שם‪.‬‬ ‫לטובה" (סי' תל"ה)‪.‬‬ ‫רבי מרדכי הוטבו בעיניו מאוד‪ ,‬הוא הסכים להכרעתו ואף‬ ‫"הייתי עובר את הגבול באור יום‪"...‬‬ ‫תורה ע"ב חיים נצחיים‬ ‫הצטרף עמו להתרת העגונה‪.‬‬ ‫מקובל בקרב אנ"ש כי את התורה "חיים נצחיים" בליקוטי‬ ‫בעת פרידתו מבני טעפליק כאשר ליווהו כל אנשי העיר‬ ‫בסוף חודש מנחם‪-‬אב התחיל ר' נחמן לנסוע מעיר יאס‬ ‫תנינא סימן ע"ב אמר רבינו בפני הרה"ק בעל התניא‪( .‬אולם‬ ‫בכבוד גדול‪ ,‬התבטא‪" :‬יש כאן שני רבנים שיחדיו שוים הם הון‬ ‫לאוקריינא עם הספרים הנשארים אצלו‪ ,‬בלב מלא פחד‬ ‫לגירסא אחרת אמר רבינו תורה זו בפני הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע‬ ‫רב ופרוטה"‪ ...‬כוונתו הייתה‪ ,‬שרבי מרדכי שווה הון רב לרוב‬ ‫ורעדה חשש פן ואולי יתפסו אותו שומרי הגבול‪ .‬ויהי‬ ‫בעת שביקר בהיכלו‪ ,‬ועיין טעם זקנים גיליון ס''ז הערה ב')‪.‬‬ ‫גדלותו בתורה‪ ,‬ואילו הרב השני לעומתו שוה רק פרוטה‪...‬‬ ‫כשהגיע באמצע הדרך שמע שהממשלה מחפשת מאד‬ ‫אצל הגבול כל מי שמכניס סחורה אסורה‪ .‬מרוב פחדו‬ ‫נסע בחזרה ערך עשרים וויערסט‪ ,‬להמתין עד יעבור‬ ‫המשך מעמוד ב'‬ ‫זעם‪ ,‬ונתארח במלון אחד‪.‬‬ ‫הינם בגדר של טומאת מת‪ ,‬כריתות רח"ל – והשמירה מן הפגם‪,‬‬ ‫להשתטחות באופן זה ‪ -‬כך מובא‪ .‬ולשאלה האם הוא שולל זאת‬ ‫בליל שבת קודש דיבר שם ר' נחמן עם הבעל הבית‬ ‫וגדרי הקדושה‪ ,‬הם ענין של נצחיות כנאמר ש"יסוד הוא חי‬ ‫לגמרי ‪ -‬נענה‪ :‬חלילה‪ ,‬אך לא כולם נוהגים בכך‪( ...‬ובהיותנו בציון‬ ‫הרבה דיבורי אמונה והתעוררות לעבודת השי"ת‪,‬‬ ‫עלמין" ‪ -‬חיי עולם‪ ,‬נצחיות‪ ,‬וזה הוא גם ענין התפילה (עיין לקו"מ‬ ‫הבחנו שר' יעקב מאיר לא עשה בימים הראשונים "השתטחות" אלא הוא עמד כל‬ ‫דיבורים נפלאים ממה שקיבל ממוהרנ"ת ומתלמידי‬ ‫הזמן במרחק מה מהציון‪ ,‬רק בפעם האחרונה ברגעים האחרונים טרם פרידתנו‬ ‫תנינא סי' פ"ג)‪ .‬הבה ונחזק התקשרותנו אל רבינו שכל עסקו היו‬ ‫מהציון התקרב ר' יעקב מאיר ונשתטח לשניות ספורות כאשר כל גופו מרתת‪ ,‬מיד‬ ‫רבינו ז"ל‪ .‬שאלו בעל אכסניא‪ :‬תאמר לי מאין לכם כל כך‬ ‫בשני הענינים היסודיים הללו‪ ,‬ויומשכו הם עלינו‪ .‬וכאן ממקום‬ ‫התרומם כשפניו לחים מדמעות)‪.‬‬ ‫דיבורים יפים אמיתיים ונחמדים? ענה לו ר' נחמן‪ :‬תדע‬ ‫ציונו המקודש בכל מיני קדושות הוא ממשיך את הענינים‬ ‫ואגב ‪ -‬מעורר ר' יעקב מאיר בזאת ודאי צריכים להיזהר‪ :‬שכל‬ ‫שהכל הם נכתבים בתוך הספרים הללו שיש לי‪ ,‬היינו‬ ‫הנשגבים האלו בכפליים‪ ,‬רק צריכים "להתכופף" ולשאוב ‪---‬‬ ‫התפילות יהיו מופנות לקב"ה בלבד וחלילה לא אל הצדיק‪,‬‬ ‫בה'ליקוטי הלכות'‪ .‬אז נתלהב האיש ואמר לו‪ :‬תמחל‬ ‫לי כבודו‪ ,‬למה הייתם מפחדים להעביר את הגבול עם‬ ‫ומדיבורי התעוררות אל דיבורים של התחזקות‪ :‬ר' יונה לעבל‬ ‫ורק המקום מסוגל שיתקבלו התפילות‪ ,‬וכן מבקשים מהצדיק‬ ‫הספרים הללו?! הלא עם ספרים כאלו הייתי הולך‬ ‫זצ"ל היה קשור תמיד אל ציון הרשב"י‪ ,‬וכידוע היה גם מרבה‬ ‫שימליץ טוב וזכותו תגן עלינו‪.‬‬ ‫עמהם בימים האלה‪ ,‬ימי בין המצרים‪ ,‬אפילו באמצע‬ ‫בטהרה בטבילות במקוואות (ר' יעקב מאיר מציין שר' יונה לא בחל‬ ‫היום‪ ,‬ולא הייתי מתפחד כלל מהממשלה‪ ,‬כי כדאי זכות‬ ‫בשום עבודה לפרנסת ביתו‪ ,‬רק שיהיו בה את שני התנאים‪ :‬שיוכל ללכת למקוה‬ ‫הדיבורים הקדושים הללו להגין‪ .‬ומזה נתעורר ר' נחמן‬ ‫מתי שירצה‪ ,‬יאפשרו לו לנסוע למירון כל אימת שיעלה רצון לפניו‪ )...‬אי מי‬ ‫"ציון רבינו ‪ -‬זועק רבי יעקב מאיר מקרב לבו ‪ -‬הוא ענין‬ ‫ונסע עם כל הספרים דרך הגבולות‪ ,‬ולא אונה אליו כל‬ ‫שמע אותו פעם מוציא אנחת רווחה מלבו לפני טבילה‪ :‬כל‬ ‫ה"קדושה וטהרה" וענין "התפילה"‪ ,‬וזה כל האדם! זכה האדם‬ ‫רע ובא לביתו בשלום‪.‬‬ ‫זמן שאפשר לטבול לבד בכוחות עצמנו‪ ...‬אז אשרינו !‪ ...‬ובכן‬ ‫והתחילו להתעורר אצלו ולהאיר לו שני הענינים היסודיים‬ ‫מזדעק ר' יעקב מאיר בקול מאושש ‪ -‬אם יכולים לבוא לרבינו‬ ‫הללו‪ ,‬אשריו וטוב לו‪ ,‬כי אז אות וסימן הוא שכבר התחיל‬ ‫לעמוד אצל הגבול‪...‬‬ ‫בחיים חיותנו ולהשתטח על ציונו הקדוש בעוד נשמתנו בגופנו‬ ‫להתעורר אצלו תיקונו הכללי ‪ -‬ענין המשיח שבו‪ ,‬וכל זמן שאין‬ ‫אחר כך כשסיפר ר' נחמן סדר נסיעתו למוהרנ"ת‪,‬‬ ‫אשרינו !‪"......‬‬ ‫לו שייכות לשני ענינים אלו עבודתו לריק ח"ו‪ ,‬כי הפגמים בזה‬ ‫וסיפר לו גם כן שמחמת פחד הממשלה ברח בחזרה‬ ‫כמה וויערסט ושבת אצל אכסניה וכו' כנ"ל‪ ,‬אמר לו‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫מוהרנ"ת שלא טוב עשה‪ ,‬כי אם היית צריך לישועה‬ ‫להר"ר מאיר וייס הי"ו‬ ‫להר"ר נתן גודלבסקי הי''ו‬ ‫להר"ר אברהם משה מנה הי"ו‬ ‫להר"ר יהודה אריה צבי פרידמן הי"ו‬ ‫אצל הגבול‪ ,‬היית צריך לעמוד שמה ולהתפלל להשי"ת‬ ‫לרגל היכנס בנו יחיאל משה ני''ו‬ ‫לרגל הולדת הבן והבת‬ ‫לרגל הולדת הבת‬ ‫לרגל הולדת הבן‬ ‫לעול תורה ומצוות‬ ‫בדיבורי תפילה והתבודדות‪ ,‬ולחכות אצל הגבול על‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלם לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלה לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫הרגע והשעה של הישועה‪ ,‬ואז כשיגיע זמן הישועה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫היית שם כרגע‪ ,‬ומדוע ברחת? (אבניה ברזל‪ ,‬נח)‪.‬‬ ‫נערך ע"י הרה"ח רבי נחמי' שווארטץ שליט"א בעמח"ס "אוצרות עלים לתרופה"‪.‬‬