gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לב שומע - אידיש · Lev Shomea - Yiddish — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: לב שומע - אידיש · Lev Shomea - Yiddish

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

לב שומע - אידיש · Lev Shomea - Yiddish — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫חו‬‫"‬ ‫יני‬‫ד‬ ‫‪ú‬‬ ‫קים‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫הור‬ ‫ם‬ ‫וני‬ ‫"‬‫ם‬ ‫ענ‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ינ‬ ‫ד‬ ‫א‬‫יומ‬ ‫שיעורי הרה"ג‬ ‫רבי שמעי' לעוו שליט"א‬ ‫דומ"ץ קהל יטב לב דסאטמאר‬ ‫לונדון‬ ‫על פרשת השבוע‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫ניתן לשמוע השיעורים ב'קול הלשון'‬ ‫‪020 81917000‬‬ ‫[‪]ex3,1.11.1‬‬ ‫שגיאות מי יבין ‪ -‬אי אפשר לבר בלא תבן‬ ‫בבקשה‪ ,‬המוצא שגיאה כלשהוא יואיל להודיע למו''ל למען יתוקן אי''ה‬ ‫להערות והארות ולקבלת הגליון‬ ‫יש לשלוח לאימעל‪levshomeya@gmail.com :‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח מקים עולה של תורה‬ ‫ר' ישעי' זאב בן הרה"ח ר' ישראל ישכר זלה"ה‬ ‫נלב"ע י"ב תשרי תשע"ו‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫עורך‪ :‬יצחק אייכלר‬ ‫‪052-7121811‬‬ ‫סדר ועימוד‪ :‬א‪ .‬י‪ .‬גרינוואלד‬ ‫‪054-8494370‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫פרשת נצבי‪‬‬ ‫את‪ ‬נצבי‪ ‬היו‪ ‬כולכ‪ ‬לפני ה' אלוקיכ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ‬ד‬ ‫‪' ‬את‪ ‬נצבי‪ ‬היו‪  '‬יומא דדינא ‪ ‬זה היו‪ ‬תחלת מעשי‪ ‬זכרו‪ ‬ליו‪ ‬ראשו‪  ‬הדברי‪‬‬ ‫חוזרי‪ ‬בזמנ‪ ‬בכל השנה למציאות הראשו‪  ‬התעלות הנשמות למקור‪ ‬הראשו‪'  ‬אורי'‬ ‫‪ ‬בראש השנה‬ ‫את‪ ‬נצבי‪  ‬התייצבות מכח התפילה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫‪ ‬צרה ויגו‪ ‬אמצא ובש‪ ‬ה' אקרא ‪ ‬בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה ‪ ‬בראש‬ ‫השנה יצא יוס‪ ‬מבית האסורי‪  ‬תפלה אחת נשתיירה לה‪‬‬ ‫'ושבת עד ה' אלקי‪  '‬כוחה של תשובה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫‪ ‬ושבת עד ה' אלוקי‪  ‬מנשה המל‪ ‬הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו ‪ ‬כהצר‬ ‫לו חלה את פני ה' אלקיו ‪ ‬וכהצר לו חלה את פני ה' ‪ ‬חביבי‪ ‬יסורי‪  ‬הלימוד ממנשה‬ ‫מל‪ ‬יהודה שתפילתו נשמעה מעומק שפל מצבו ‪ ‬תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני‬ ‫אד‪  ‬אי‪ ‬ל‪ ‬דבר העומד בפני התשובה ‪ ‬לבלתי ידח ממנו נידח ‪ ‬את‪ ‬נצבי‪ ‬‬ ‫הבטחה שנזכה לשוב בתשובה‬ ‫פרשת ויל‪‬‬ ‫ועתה כתבו לכ‪ ‬את השירה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כא‬ ‫‪ ‬כי קול‪ ‬ערב ‪ ‬השמיעני את קול‪  ‬לימוד התורה מתו‪ ‬מתיקות וערבות ‪ ‬ומתוקי‪‬‬ ‫מדבש ונופת צופי‪'  ‬שימה בפיה‪  '‬בזכות לימוד התורה מתמלא הפה במזו‪ ‬ומחיה‬ ‫‪‬‬ ‫פרשת נצבי‪  ‬לב שומע‬ ‫ד‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫את‪ ‬נצבי‪ ‬היו‪ ‬כולכ‪ ‬לפני ה' אלוקיכ‪‬‬ ‫‪' ‬את‪ ‬נצבי‪ ‬היו‪  '‬יומא דדינא ‪ ‬זה היו‪ ‬תחלת מעשי‪ ‬זכרו‪ ‬ליו‪ ‬ראשו‪  ‬הדברי‪‬‬ ‫חוזרי‪ ‬בזמנ‪ ‬בכל השנה למציאות הראשו‪  ‬התעלות הנשמות למקור‪ ‬הראשו‪'  ‬אורי'‬ ‫‪ ‬בראש השנה‬ ‫שבראש השנה נצבים כולם‪' ,‬ראשיכם‬ ‫'אתם נצבים היום' ‪ ‬יומא דדינא‬ ‫שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל'‬ ‫'אתם נצבים היום כולכם לפני ה'‬ ‫וכו'‪ .‬ויש לבאר ענינו של יום‪.‬‬ ‫אלוקיכם‪ ,‬ראשיכם שבטיכם‬ ‫זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל‪ .‬טפכם‬ ‫זה היום תחלת מעשיך‬ ‫נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך‪ ,‬מחוטב‬ ‫זכרון ליום ראשון‬ ‫עציך עד שואב מימיך' )כט ט‪‬י(‪ .‬הנה בכל‬ ‫ונראה לבאר זאת עפ"י מה שתיקנו אנשי‬ ‫שנה ושנה קודם ראש השנה אנו קוראים‬ ‫כנסת הגדולה לומר )סדר זכרונות( 'זה‬ ‫פר' נצבים )כמובא בשו"ע או"ח סי' תכח סעי' ד(‪.‬‬ ‫היום תחילת מעשיך ‪ ‬זיכרון ליום ראשון'‪.‬‬ ‫ובזוה"ק )פר' בא לב‪ (:‬מובא‪ ,‬שכשנאמר 'היום'‪,‬‬ ‫והיינו כדעתו של ר' אליעזר שבתשרי נברא‬ ‫הכוונה לראש השנה‪ ,‬שהוא היום שהקב"ה‬ ‫העולם‪ ,‬כמובא בגמ' )ראש השנה כז‪' (.‬אמר רב‬ ‫עומד לדון את העולם א‪.‬‬ ‫שמואל בר יצחק‪ ,‬כמאן מצלינן האידנא 'זה‬ ‫היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון'‪.‬‬ ‫זה כתב הבאר מים חיים )פרשתן ד"ה‬ ‫ולפי‬ ‫כמאן ‪ ‬כרבי אליעזר‪ ,‬דאמר בתשרי נברא‬ ‫ובזה נבוא( ובעוד ספרים הק'‪ ,‬שהתורה‬ ‫העולם' ב‪.‬‬ ‫באה לרמז על יום הדין של ראש השנה‪,‬‬ ‫א‪ .‬זו לשו‪ ‬הזוה"ק 'רבי אלעזר פתח‪' :‬ויהי היו‪ ‬ויבואו בני האלוקי‪ ‬להתיצב על ה' ויבוא ג‪‬‬ ‫השט‪ ‬בתוכ‪) '‬איוב א ו(‪' ,‬ויהי היו‪  '‬דא ראש השנה‪ ,‬דקודשא ברי‪ ‬הוא קאי‪ ‬למיד‪‬‬ ‫עלמא'‪ .‬וכ‪ ‬מצינו בזוה"ק )במדבר רלא‪' (.‬ובכל אתר 'ויהי היו‪  '‬דא ראש השנה'‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וא‪ ‬שר' יהושע חולק וסובר )ש‪ (‬שבניס‪ ‬נברא העול‪ ,‬כבר כתב על כ‪ ‬הרמב"‪) ‬בראשית‬ ‫ח ה( 'ודע‪ ,‬כי אחרי שהסכימו שבתשרי נברא העול‪ ,‬כאשר תקנו 'זה היו‪ ‬תחלת מעשי‪‬‬ ‫זכרו‪ ‬ליו‪ ‬ראשו‪ ,'‬וכ‪ ‬הוא סדר הזמני‪ ,‬זרע וקציר וקור וחו‪ ,‬יהיה ראש השני‪ ‬מתשרי'‪.‬‬ ‫וכ‪ ‬מצינו באב‪ ‬עזרא )ויקרא כה ט( שכתב 'יש מחלוקת א‪ ‬נברא העול‪ ‬בניס‪ ‬או בתשרי‪ .‬ואי‪‬‬ ‫ה‬ ‫לב שומע ‪ ‬את‪ ‬נצבי‪ ‬היו‪ ‬כולכ‪ ‬לפני ה' אלוקיכ‪‬‬ ‫א' בניסן''‪ .‬וכן מצינו בירושלמי )עבודה זרה‬ ‫ויש ללמוד מדברי המדרש רבה )פר' בראשית‬ ‫פ"א ה"ב( 'אמר ר' יוסי בי רבי בון‪ ,‬מאן סבר‬ ‫כב ג(‪ ,‬שלדעת האומר שבתשרי נברא‬ ‫בראש השנה נברא העולם‪ .‬רב דתני‬ ‫העולם‪ ,‬יום בריאת העולם היה בא' תשרי ‪‬‬ ‫בתקיעתא דבי רב‪' ,‬זה היום תחילת מעשיך‬ ‫ראש השנה‪ .‬וזו לשון המדרש '']ויהי מקץ‬ ‫זכרון ליום ראשון וכו''‪ ,‬הוי‪ :‬בראש השנה‬ ‫ימים' )בראשית ד ג([‪ ,‬ר' אליעזר ור' יהושע‪ .‬ר'‬ ‫נברא העולם' ג‪.‬‬ ‫אליעזר‪ :‬א' בתשרי נברא העולם‪ .‬ר' יהושע‪:‬‬ ‫צור‪ ‬להארי‪ ,‬כי מעתיקי הדת תקנו לנו בתפלות ראש השנה 'זה היו‪ ‬תחלת מעשי‪ ‬זכרו‪‬‬ ‫ליו‪ ‬ראשו‪.''‬‬ ‫אמנ‪ ‬מצינו בתוספות )ראש השנה כז‪ .‬ד"ה כמא‪ (‬שדחו ראיה זו – שאי‪ ‬ממנה קושיא על דעת‬ ‫ר' יהושע‪ ,‬וזו לשונ‪' ‬הא דאמרינ‪ ‬ליה‪ ,‬לאו משו‪ ‬ברייתו של עול‪ ‬אלא משו‪ ‬תחלת מעשה‬ ‫די‪ ,‬שהעול‪ ‬נדו‪ ‬בו להתקיי‪ ‬או לאו'‪.‬‬ ‫והתוס' הביאו בהמש‪ ‬דבריה‪' ‬אומר רבינו ת‪ ,‬דאלו ואלו דברי אלוקי‪ ‬חיי‪ ,‬ואיכא למימר‬ ‫דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניס‪ .'‬ולפי דבריו ניחא הלשו‪ ‬היו‪' ‬הרת' עול‪,‬‬ ‫א‪ ‬א‪ ‬נפרש את דעת ר' אליעזר כפשוטו שהעול‪' ‬נברא' בתשרי‪ ,‬א"כ יש לבאר מה שאומרי‪:‬‬ ‫היו‪' ‬הרת'‪.‬‬ ‫אכ‪ ,‬מצינו בפרי מגדי‪) ‬או"ח‪ ,‬משבצות זהב סי' תקצב ס"ק ב( שמיישב זאת וכתב 'פיוטי‪ ‬ראוי ללמוד‬ ‫ע‪ ‬פירושי‪ .‬היו‪' ‬הרת' עול‪ ,‬א' הריו‪ ,‬ולידה ג‪ ‬כ‪ ‬נקרא]ת[ הריו‪ .‬ויש אומרי‪) ‬עיי‪ ‬אור‬ ‫החיי‪ ‬הק' בראשית א טז(‪ ,‬בתשרי ‪ ‬במחשבה ובניס‪  ‬נברא‪ ,‬א"כ שפיר 'הרת' על המחשבה'‪.‬‬ ‫ובמחצית השקל )או"ח סי' תקצב ס"ק א( פירש באופ‪ ‬אחר מהו היו‪' ‬הרת'‪ .‬וזו לשונו 'ולעניות‬ ‫דעתי יש להמתיק הדברי‪ ,‬ועל ידי זה אתי שפיר טפי ג‪ ‬לשו‪ ‬היו‪' ‬הרת' שאנו אומרי‪.‬‬ ‫על פי מה דאיתא בילקוט ]שמעוני‪ ,‬תהלי‪ [‬מזמור ק"ב )רמז תתנה(‪ ,‬על פסוק )ש‪ ‬קב יח – יט(‬ ‫'פנה אל תפלת הערער כו' וע‪ ‬נברא יהלל י‪‬ה'‪ .‬וכי עד עכשיו עתיד אומה אחרת להבראות‬ ‫כו'‪ .‬ורבנ‪ ‬אמרו‪ ,‬אלו הדורות שה‪ ‬מתי‪ ‬במעשיה‪ ‬ובאי‪ ‬ומתפללי‪ ‬לפני‪ ‬בראש השנה וביו‪‬‬ ‫הכיפורי‪ ‬ואתה בורא אות‪ ‬בריאה חדשה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי מה שאנו יוצאי‪ ‬בדימוס בראש‬ ‫השנה נקרא בריאה‪ .‬ואתי שפיר מה שאנו אומרי‪' ‬היו‪ ‬הרת''‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אמנ‪ ‬המהרש"א )חידושי אגדות ש‪ ‬ד"ה כמא‪ (‬העיר והאיר וזו לשונו 'כמא‪ ‬מצלינ‪ ‬האידנא 'זה‬ ‫היו‪ ‬תחלת מעשי‪ '‬כו'‪ ,‬כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא עול‪ ‬כו'‪ .‬וכבר כתבנו דבפרקי ר'‬ ‫אליעזר מפורש דתחלת הבריאה ביו‪ ‬א' היה בכ"ה באלול‪ ,‬וביו‪ ‬ו' )הוא( נברא אד‪ ,‬ועל ש‪‬‬ ‫זה נקרא ראש השנה 'תחלת מעשי‪ ,'‬שהאד‪ ‬היה תכלית של כל הבריאה וכאלו לא נברא‬ ‫שו‪ ‬דבר קוד‪ ‬בריאת אד‪ .‬ונקרא ראש השנה 'תחלת מעשי‪ ,'‬שהאד‪ ‬הוא עיקר המעשי‪.‬‬ ‫ומסיי‪' ‬זכרו‪ ‬ליו‪ ‬ראשו‪ ,'‬שעל כ‪ ‬נקרא יו‪ ‬ו' ראש השנה‪ ,‬שבו נברא האד‪ ‬זכרו‪ ,‬שהוא‬ ‫זכרו‪ ‬ליו‪ ‬ראשו‪  ‬שיהיה יו‪ ‬זה ראשו‪ ‬של השנה‪ ,‬אבל יו‪ ‬כ"ה באלול לא נקרא יו‪ ‬ראשו‪,‬‬ ‫אלא 'יו‪ ‬אחד' מטע‪ ‬המפורש במדרשות ‪ ‬שבו היה ה' אחד'‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬דברי המהרש"א כבר כתב‪ ‬רבינו בחיי )בראשית א ג ד"ה ויש ל‪ ‬לדעת( 'ומ"ש )ראש השנה כז‪(.‬‬ ‫פרשת נצבי‪  ‬לב שומע‬ ‫ו‬ ‫שביום שהבריאה חוזרת לקדמותה‪ ,‬ראשית‬ ‫הדברים חוזרים בזמנם‬ ‫הכל הוא המלכת מלכו של עולם על כל‬ ‫בכל השנה למציאות הראשון‬ ‫ברואיו‪ ,‬מתוך בקשה על התגלות כבוד‬ ‫אכן‪ ,‬לא זו בלבד שראש השנה הוא יום‬ ‫מלכותו‪ ,‬שבמהרה ידע כל פעול ‪ ‬מי פעלו‪,‬‬ ‫זיכרון ל'תחילת מעשיך'‪ ,‬אלא בכל‬ ‫ויבין כל יצור ‪ ‬מי יצרו‪ ,‬עד אשר יאמר כל‬ ‫שנה ושנה מתעורר כמו שהיה בפעם‬ ‫אשר נשמה באפו 'ה' אלוקי ישראל מלך‬ ‫הראשונה‪ ,‬כמובא בכתבי האריז"ל )פרי עץ‬ ‫ומלכותו בכל משלה'‪.‬‬ ‫חיים שער ראש השנה פרק א( 'אלא להיות כי‬ ‫הדברים חוזרים בזמנם בכל השנה למציאות‬ ‫ובזה יבואר מדוע הוקבע אחד בתשרי‬ ‫הראשון וכו'‪ .‬והנה בתשרי נברא העולם‪,‬‬ ‫להיות יום הדין ‪' ‬משפט לאלוקי‬ ‫וחזר הדבר לקדמותו וכו''‪.‬‬ ‫יעקב'‪ .‬מפני שביום זה הכל חוזר לשורשו‬ ‫ולקדמותו‪ ,‬וזהו הזמן והשעה לדון את‬ ‫ועל פי זה יובן מדוע עיקר התפילות‬ ‫העולם עם כל היקום אשר עליו ‪ ‬על‬ ‫והבקשות ביום גדול זה‪ ,‬המה על‬ ‫תכליתו ותפקידו להבא‪ ,‬וכפי שכתב הרה"ק‬ ‫מלכות שמים וגילוי כבודו ית'‪ .‬משום‬ ‫'בתשרי נברא העול‪ ,'‬ב]י[אורו‪ ,‬בתשרי נשלמה הבריאה‪ ,‬כי בו נברא אד‪ ‬שהוא תשלו‪‬‬ ‫הבריאה וגמר הכל‪ ,‬כי הוא חות‪ ‬תכנית‪ ,‬ומפני זה לא יכלו לומר באלול נברא העול‪ ,‬כי הלכו‬ ‫אחר הגמר והחתימה'‪.‬‬ ‫ועיי‪ ‬בר"‪) ‬תחילת פרק ארבעה ראשי שני‪ ‬ד"ה בראש השנה( שהביא מחלוקת מנהגי‪ ‬בי‪ ‬ברצלונה לבי‪‬‬ ‫גירונה ‪ ‬הא‪ ‬מתחילי‪ ‬לקו‪ ‬לאמירת סליחות בכ"ה באלול‪ .‬ותולה את שורש טעמיה‪‬‬ ‫במחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע‪ ,‬ומפרש את דעתו של ר' אליעזר כפי שהבאנו מרבינו בחיי‬ ‫והמהרש"א‪ .‬וזו לשונו 'ולפ"ז הא דאמרינ‪ ‬בפרק ראוהו בי"ד )סוטה כז‪' (.‬כמא‪ ‬מצלינ‪ ‬האידנא‬ ‫וכו' כרבי אליעזר‪ ,‬על יצירת אד‪ ‬קאמרינ‪ ,‬אבל בכ"ה באלול תחילת בריאת העול‪ ‬הוא‪ ,‬ולכ‪‬‬ ‫נהגו בברצלונה וגלילותיה להשכי‪ ‬באשמורת הבוקר בכ"ה באלול'‪.‬‬ ‫וממשי‪ ‬הר"‪ ‬ומקשה 'ומיהו אכתי תמיהא לי‪ ,‬דתינח לרבי אליעזר‪ ,‬אבל לרבי יהושע דאמר‬ ‫'בניס‪ ‬נברא העול‪ ,'‬אכתי הדרא קושיי‪ ‬לדוכתה‪ ,‬למה נדו‪ ‬בראש השנה יותר מבשאר ימי‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שרצה המקו‪ ‬לזכות את ישראל בדינ‪ ,‬ורצה לדו‪ ‬את ישראל בזמ‪ ‬שהוקבע‬ ‫לכפרה ולסליחה‪ ,‬שלפי שנתרצה הקב"ה ביו‪ ‬הכיפורי‪ ,‬הוקבע סליחה לדורות )תנחומא פר' כי‬ ‫תשא לא(‪ .‬לפיכ‪ ‬גזר ה' שיהא אד‪ ‬נידו‪ ‬בראש השנה‪ ,‬שצדיקי‪ ‬גמורי‪ ‬נכתבי‪ ‬ונחתמי‪‬‬ ‫לאלתר לחיי‪ ,‬ובינוני‪ ,‬הרי גזר די‪ ‬שלה‪ ‬אינו נחת‪ ‬אלא עד יו‪ ‬הכיפורי‪ – ‬שהוא יו‪‬‬ ‫סליחה וכפרה‪ .‬הרי נתנה לה‪ ‬התורה זמ‪ ,‬כדי שבו יפשפשו ]ב[מעשיה‪ ‬וישובו אל ה'‪ .‬ואפשר‬ ‫עוד‪ ,‬שמראש השנה ועד יו‪ ‬הכיפורי‪ ‬התחיל ה' להתרצות למשה‪ ,‬וביו‪ ‬הכיפורי‪ ‬נתרצה לו‬ ‫לגמרי‪ ,‬ולפיכ‪ ‬רצה הקב"ה לדו‪ ‬בריותיו בזמ‪ ‬שהוקבע לכפרה ולסליחה וכו'‪ .‬ולפ"ז אי‪ ‬לקו‪‬‬ ‫באשמורת בכ"ה באלול‪ ,‬ולפיכ‪ ‬נהגו בגירונה וגלילותיה שלא לקו‪ ‬עד ראש השנה‪ .‬ומיהו‪ ,‬יש‬ ‫מקומות שמקדימי‪ ‬בא' באלול‪ .‬ויש סמ‪ ‬למנהג‪ ,‬לפי שבו התחילו ארבעי‪ ‬יו‪ ‬שנתרצה הקב"ה‬ ‫למשה )מדרש תנחומא הנ"ל('‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לב שומע ‪ ‬את‪ ‬נצבי‪ ‬היו‪ ‬כולכ‪ ‬לפני ה' אלוקיכ‪‬‬ ‫שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים‬ ‫ר' קאפיל זיע"א בסידורו 'קול יעקב' )עפ"י‬ ‫במקורם הראשון ביום זה ‪ ‬עד 'לפני הוי"ה'‪.‬‬ ‫תורת האריז"ל‪ ,‬קודם תפילת נעילה( 'בראש השנה‬ ‫הוא תחלת מעשיו‪ ,‬שביום זה נברא אדם‬ ‫'ראשיכם שבטיכם וגו'‪ ,‬מחוטב עציך עד‬ ‫הראשון שהיה כולל כל בחינת הנשמות של‬ ‫שואב מימיך'‪ .‬פירט הכתוב‬ ‫כל הקומה‪ ,‬ובכל ראש השנה חוזר הדבר‬ ‫עשר מדרגות‪ ,‬שכמו שיש עשר מדרגות‬ ‫לקדמותו‪ ,‬לכן נדונים כל העולם' ד‪.‬‬ ‫בנפש האדם‪ ,‬דהיינו ג' שכלים וז' מדות‪ ,‬כך‬ ‫הנה כל ישראל הם קומה אחת שלימה‪,‬‬ ‫התעלות הנשמות למקורם הראשון‬ ‫וכללות נשמותיהן נקרא 'כנסת ישראל'‬ ‫ובליקוטי תורה )מבעל התניא זיע"א‪ ,‬פר' נצבים‬ ‫שנחלקת לעשר מדרגות‪ .‬ובראש השנה‬ ‫דף מד טור א( מובא דברים‬ ‫מתעלים כל המדרגות אפילו מחוטב עציך‬ ‫נפלאים על התעלות נשמותיהם של ישראל‬ ‫עד שואב מימיך שהם בחינות ומדרגות‬ ‫ביומא דראש השנה‪ ,‬ונעתיק לפנינו את‬ ‫התחתונות להיות כולם מתעלים למעלה‬ ‫לשון קדשו‪ ,‬וזו לשונו ''אתם נצבים היום‬ ‫במקור חוצבם‪ .‬וזהו )לג ה( 'ויהי בישורון מלך‬ ‫כלכם וגו'‪ .‬הנה פרשה זו קורין לעולם קודם‬ ‫בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל'‪,‬‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ומרומז במלת 'היום' דקאי על‬ ‫פירוש‪ ,‬שכולם מתאספים יחד להיות‬ ‫ראש השנה )עיין בזוה"ק פר' בא לב‪ ,(:‬כי 'זה‬ ‫לאחדים כאחד' ה‪.‬‬ ‫היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון'‪,‬‬ ‫ד‪ .‬להרחבת הדברי‪ ,‬נביא את המשל המובא ביסוד העבודה )מכתב יב(‪ ,‬על מל‪ ‬שיסד מדינה‬ ‫אחת בכדי שתתגלה מלכותו עליה‪ ‬ויעשה עמה‪ ‬טובות גדולות וכו'‪ .‬וקבע יו‪ ‬אחד בשנה‬ ‫לחקור את מעשיה‪ ‬ומציאות‪ ‬של בני המדינה ‪ ‬הא‪ ‬כדאי הוא בני‪ ‬המדינה אשר עשה לה‪.‬‬ ‫וביו‪ ‬ההוא בא יראה ופחד לבני המדינה פ‪ ‬יתחרט המל‪ ‬מכל בני‪ ‬המדינה‪ .‬לכ‪ ‬ה‪ ‬התבוננו‬ ‫ביסוד ושורש כוונת הבניי‪ – ‬מהי הכוונה העליונה של המל‪ ‬שבשבילה יסד את המדינה‪ ,‬וקבלו‬ ‫עליה‪ ‬שמעתה ישמרו לקיי‪ ‬בכל ענייניה‪ ‬שיהיו ע"פ הכוונה הזאת – לעשות נחת רוח לפניו‪,‬‬ ‫ועל ידי כ‪ ‬גרמו שיתחדש הרצו‪ ‬בלב המל‪ ‬להמשי‪ ‬את קיו‪ ‬המדינה כמימי‪ ‬ימימה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ולהל‪ ‬ממשי‪ ‬לבאר את חשיבותו של כל אחד מישראל 'מחוטב עצי‪ – ‬עד שואב מימי‪,'‬‬ ‫שעל ידי חלקו של כל אחד נשלמת קומת‪ ‬של ישראל‪ .‬וזו לשונו 'כי זהו כלל גדול‪ ,‬דכל‬ ‫דאתי מסטרא דקדושה הוא בבחינת 'נעו‪ ‬סופ‪ ‬בתחלת‪ ,'‬שאי‪ ‬לו בחינת ראש וסו‪ ,‬והוא‬ ‫בחינת עגולי‪ ‬שנמש‪ ‬מבחינת סובב כל עלמי‪ .‬ולכ‪ ‬אמרו רבותינו ז"ל )אבות פ"ד מ"י( 'הוי שפל‬ ‫רוח בפני כל אד‪ ,'‬לפי שיש בכל אחד ואחד בחינות ומדרגות מה שאי‪ ‬בחבירו וכול‪ ‬צריכי‪‬‬ ‫זה לזה‪ .‬ונמצא שיש יתרו‪ ‬ומעלה בכח אחד ואחד שגבוה מחבירו וחבירו צרי‪ ‬לו‪ .‬וכמשל‬ ‫האד‪ ‬שהוא בעל קומה בראש ורגלי‪ ,‬שא‪ ‬שרגלי‪ ‬ה‪ ‬סו‪ ‬המדרגה ולמטה והראש הוא‬ ‫העליו‪ ‬ומעולה ממנו‪ ,‬מ"מ הרי בבחינה אחת יש יתרו‪ ‬ומעלה להרגלי‪ ,‬שצרי‪ ‬להל‪ ‬בה‪ ‬וג‪‬‬ ‫ה‪ ‬מעמידי הגו‪ ‬והראש‪ .‬וג‪ ‬כשאירע כובד בראש‪ ,‬מקיזי‪ ‬ד‪ ‬ברגלי‪ ‬ונרפא ומקבל חיותו‬ ‫ממנו‪ ,‬ונמצא שאי‪ ‬שלימות להראש בלתי הרגלי‪ ,‬כ‪ ‬הנה כל ישראל קומה אחת שלימה‪.‬‬ ‫ונמצא‪ ,‬אפילו מי שמחשב בדעתו שהוא בחינת ראש לגבי חבירו‪ ,‬הרי אי‪ ‬לו שלימות בלי‬ ‫פרשת נצבי‪  ‬לב שומע‬ ‫ח‬ ‫באפילה‪ ,‬אף נשמתו של אדם‬ ‫מאיר)ה(‬ ‫'אורי' ‪ ‬בראש השנה‬ ‫מאירה לגוף' ו‪.‬‬ ‫ובזה נבוא לבאר את המובא במדרש רבה‬ ‫והנה דרכו של הנר‪ ,‬שבשעה שהוא דולק‪,‬‬ ‫)פר' אחרי מות כא ד( על הפסוק )תהלים‬ ‫האש להבת מתחדשת פעם אחר‬ ‫כז א( 'לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא'‪ .‬וזו‬ ‫פעם‪ ,‬ואין צריך להדליק את הנר שוב ושוב‪.‬‬ ‫לשון המדרש 'רבנן פתרין קרא בראש‬ ‫אמנם מתחילה קודם שהבעירו את האש‪,‬‬ ‫השנה ויום הכפורים‪' .‬אורי' ‪ ‬בראש השנה‪.‬‬ ‫צריך בפעם הראשונה להטיב את הנר‬ ‫ו'ישעי' ‪ ‬ביום הכפורים'‪ .‬ובפשטות יש‬ ‫ולהדליק אותו‪ ,‬ומאז הוא הולך ודולק ‪ ‬עד‬ ‫להבין מה השייכות של ראש השנה ל'אורי'‬ ‫שנגמר השמן שיונק האש ממנו‪ .‬ויש לומר‪,‬‬ ‫‪ ‬יותר משבת קודש שאמרו עליו במדרש‬ ‫שכן הוא בראש השנה ‪ ‬שורש ההתחדשות‬ ‫רבה )פר' וישלח פב טו( ''ויברך אלקים את יום‬ ‫של כל השנה ‪ ‬ראש לכל ימות השנה‪,‬‬ ‫השביעי‪ ,‬במה ברכו ‪ ‬באורה'‪ .‬וכן במה‬ ‫שביום הזה מתחדש ה'נר נשמת אדם' של‬ ‫ראש השנה נקרא 'אורי' יותר משאר‬ ‫כל יהודי‪ ,‬ומכוח היום הגדול הזה‪ ,‬דולק‬ ‫המועדים שמאירים לישראל את כל ימות‬ ‫ומאיר נר נשמתו כל ימות השנה‪.‬‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫ובזה יובן היטב מדוע ראש השנה נקרא‬ ‫ונראה לבאר זאת עפ"י האמור ובהקדם‬ ‫'אורי' יותר מכל המועדים ושבתות‬ ‫הקדמה ידועה‪ ,‬שנשמתו של יהודי‬ ‫השנה‪ ,‬מפני שהיום הזה הוא השורש‬ ‫נקראת 'נר ה''‪ ,‬כמו שנאמר )משלי כ כז( 'נר‬ ‫והראשית שבו הקב"ה מחדש את הבריאה‬ ‫ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן'‪.‬‬ ‫ומאיר את נשמתו של יהודי באורו ית'‪.‬‬ ‫ובזוה"ק )זוהר חדש‪ ,‬מגילת רות מה‪ (:‬מובא 'פתח‬ ‫ומי שמתאמץ ומשתדל בעבודת היום‬ ‫חד ואמר‪' :‬נר ה' נשמת אדם חופש כל‬ ‫'כח"ם היום' ז‪,‬‬ ‫בחמימות ואש קודש ‪ֹ ‬‬ ‫חדרי בטן'‪ .‬נר ה' נשמת אדם ודאי‪ .‬מה הנר‬ ‫חבירו‪ ,‬וימצא חסרו‪ ‬בנפשו מה שחבירו משלימו‪ ,‬ועל ידי זה יהיה בטל ושפל רוח לגבי חבירו‬ ‫מבלי ]ש[ימצא האד‪ ‬ראש וסו‪ ,‬וע"י ביטול זה יתאחדו להשראת יחודו ית'‪ ,‬שמסטרא דקדושה‬ ‫בלי ראש וסו‪ .‬מה שאינו כ‪ ‬מי שמחשב בדעתו נפרד במעלתו לגבי חבירו ועושה ראש וסו‪‬‬ ‫נפרדי‪ ,‬הרי הוא נופל בעלמא דפרודא שמסט"א‪.‬‬ ‫והנה בראש השנה הוא בחינת התשובה‪ ,‬שכללות נשמות ישראל תשובנה למקור‪ ‬ושרש‪,‬‬ ‫וזהו 'בהתאס‪ ‬ראשי ע‪  '‬ראש הוא בחינת המחשבה‪ .‬ו'ראשי ע‪ '‬ה‪ ‬בחינות המחשבות‬ ‫של כללות ישראל‪ ,‬שה‪ ‬מתאספי‪ ‬מעלמא דפרודא שנפלו מחשבות‪ ‬להיות זה פונה לכא‪‬‬ ‫וכו' ונעשי‪ ‬רשות היחיד ליחודו ית''‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ועל דר‪ ‬זה כתב האלשי‪) ‬משלי ש‪'' (‬נר ה' נשמת אד‪ ,'‬כלומר אחד מאורות ונרות ה'‬ ‫נמשכות מאתו ית' ‪ ‬היא נשמת אד‪ ‬הממלאה את כל הגו‪ ,‬ואפילו חדרי בט‪ ‬המלאי‪‬‬ ‫טינופת לא יעדרו ממנה‪ ,‬כי בלעדיה לא יחיו‪ ,‬כי היא חיי בשרי‪.'‬‬ ‫ז‪ .‬היינו מ"ח שעות של ימי ראש השנה‪' .‬היו‪ '‬רומז ליומא דדינא )עיי‪ ‬בזוה"ק פר' בא לב‪ :‬ובפר'‬ ‫פנחס רלא‪.(.‬‬ ‫ט‬ ‫לב שומע ‪ ‬את‪ ‬נצבי‪  ‬התייצבות מכח התפילה‬ ‫כמובא בגמ' )קידושין ל‪ (:‬אמר רב יצחק‪ :‬יצרו‬ ‫זוכה להידלק באש קודש ולהאיר באור‬ ‫של אדם מתחדש עליו בכל יום‪ ,‬שנאמר‬ ‫גדול את כל ימות השנה ח‪.‬‬ ‫)בראשית ו ה( 'רק רע כל היום''‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שמכח האש‬ ‫התחדש כנגדו באש קודש והאיר את כל‬ ‫שמתחדשת בקרבו‪ ,‬יכול להתגבר‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫ולנצח את יצרו שמתחדש עליו בכל יום‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫את‪ ‬נצבי‪  ‬התייצבות מכח התפילה‬ ‫‪ ‬צרה ויגו‪ ‬אמצא ובש‪ ‬ה' אקרא ‪ ‬בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה ‪ ‬בראש‬ ‫השנה יצא יוס‪ ‬מבית האסורי‪  ‬תפלה אחת נשתיירה לה‪‬‬ ‫ישראל וגו'‪ ,‬המסות הגדולות וגו'‪ ,‬ותבואו‬ ‫צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא‬ ‫אל המקום הזה' וגו'‪ .‬ואתם לא שמעתם‬ ‫'אתם נצבים היום כולכם לפני ה'‬ ‫בקולי‪ ,‬ואמרתם לפני דברים שאתם חייבין‬ ‫אלוקיכם‪ ,‬ראשיכם שבטיכם‬ ‫עליהם כלייה ולא עשיתי אתכם כלייה‪,‬‬ ‫זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל' )כט ט(‪.‬‬ ‫שנאמר )תהלים קו ז( 'אבותינו במצרים לא‬ ‫מובא במדרש תנחומא )פרשתן סי' ג( 'אמר‬ ‫השכילו נפלאותיך' וגו'‪ .‬ולא עוד אלא‬ ‫חזקיה בנו של רבי חייא‪ :‬למה נסמכה‬ ‫שאמרתם לעגל 'אלה אלהיך ישראל' )שמות‬ ‫פרשה זו לפרשת קללות‪ .‬לפי ששמעו‬ ‫לב ד(‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬מפני מה העכו"ם נתחייבו‬ ‫ישראל מאה קללות חסר אחת או שתים‬ ‫כלייה ואנו קיימין‪ .‬לפי שבשעה שבאו‬ ‫שנאמר בפרשה זו‪ ,‬חוץ מארבעים ותשע‬ ‫עליהן יסורין מבעטים בהן ואינם מזכירין‬ ‫שנאמרו בתורת כהנים‪ .‬מיד הוריקו פניהם‬ ‫שמו של הקב"ה‪ ,‬שנאמר )תהלים עט ו( 'שפוך‬ ‫ואמרו‪ :‬מי יכול לעמוד באלו‪ .‬מיד קרא‬ ‫חמתך על הגוים אשר לא ידעוך' וגו'‪ .‬אבל‬ ‫אותן משה והיה מפייסן‪ .‬מה כתיב למעלה‬ ‫ישראל כשהיסורין באין עליהן הן נכנעין‬ ‫מן הענין )כט א‪‬ו( 'ויקרא משה אל כל זקני‬ ‫ח‪ .‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬למנורה מפואר ע‪ ‬שס"ה נרות‪ ,‬שהיתה תלויה ומחוברת ע‪ ‬מסמר‬ ‫אל תקרת ההיכל‪ .‬באחד מ‪ ‬הימי‪ ,‬שוטה אחד הסתובב על גג ההיכל‪ ,‬וכשראה את המסמר‬ ‫תקוע אל גג הבני‪ ,‬הוציאו ממקומו בלא דעת והל‪ ‬לדרכו‪ ,‬א‪ ‬באותו רגע נשמטה ונפלה‬ ‫ונשתבר לרסיסי‪ .‬והנמשל על חודש אלול ויו‪ ‬ראש השנה‪ ,‬שה‪ ‬המסמר אשר כל ימות‬ ‫השנה תלויי‪ ‬עליו‪ ,‬שא‪ ‬יהודי משקיע את כל כוחותיו ובוער כאש בעבודת חודש אלול‬ ‫ובתפילות ראש השנה‪ ,‬הריהו מעמיד ומחזיק את כל ימות השנה‪ ,‬שיאירו ויתברכו שס"ה ימות‬ ‫השנה‪ .‬א‪ ‬א‪ ‬הוא מזלזל ב'מסמר של השנה'‪ ,‬אחריתו מי ישורנה‪.‬‬ ‫פרשת נצבי‪  ‬לב שומע‬ ‫י‬ ‫אלא לשון תפילה'‪ ,‬מפני שהתפילה היא‬ ‫ומתפללין‪ ,‬שנאמר )תהלים קטז ג‪‬ד( 'כוס‬ ‫הכח המעמיד את ישראל בכל היסורין‬ ‫ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא' וגו'‪.‬‬ ‫שעוברים עליהם‪ ,‬שהרי 'כשהיסורין באין‬ ‫לפיכך אמר להם הקב"ה‪ ,‬אף על פי‬ ‫עליהן ‪ ‬הן נכנעין ומתפללין'‪.‬‬ ‫שקללות הללו באות עליכם‪ ,‬הן מעמידות‬ ‫ועל כך נאמר 'אתם נצבים ‪ ‬היום'‬ ‫אתכם‪ .‬וכן הוא אומר )ח טז( 'למען ענותך‬ ‫שההתייצבות שלנו 'היום' ‪ ‬ביומא‬ ‫ולמען נסותך' וגו'‪ .‬וכך אמר להם משה‬ ‫דדינא‪ ,‬היא מכח התפילה‪ .‬וזו עבודת יומא‬ ‫לישראל אף על פי שהיסורין הללו באין‬ ‫דדינא ‪ ‬להתפלל מתוך הכנעה‪ ,‬כלשון‬ ‫עליכם‪ ,‬יש לכם עמידה‪ .‬לכך נאמר 'אתם‬ ‫הרמב"ם )פירוש המשניות‪ ,‬ראש השנה פ"ד אות ז(‬ ‫נצבים היום כולכם'' ט‪.‬‬ ‫'אין קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום‬ ‫לפרש לפי דברי המדרש‪ ,‬את‬ ‫ונראה‬ ‫הכפורים‪ ,‬לפי שהם ימי תפלה והכנעה לפני‬ ‫המובא בגמ' )ברכות כו‪' (:‬אין עמידה‬ ‫ט‪ .‬עוד מצינו בראשית המדרש )ש‪ ,(‬על העכו"‪ ‬שמבעטי‪ ‬ואינ‪ ‬קוראי‪ ‬לה' בעת צרת‪.‬‬ ‫וזו לשו‪ ‬המדרש ''את‪ ‬נצבי‪ ‬היו‪) '‬כט ט(‪ .‬זה שאמר הכתוב 'הפו‪ ‬רשעי‪ ‬ואינ‪ ,‬ובית‬ ‫צדיקי‪ ‬יעמוד' וגו' )משלי יב ז(‪ .‬כל זמ‪ ‬שהקב"ה מסתכל במעשיה‪ ‬של רשעי‪ ‬ומהפ‪ ‬בה‪ ‬‬ ‫אי‪ ‬לה‪ ‬תקומה‪ .‬הפ‪ ‬במעשיה‪ ‬של דור המבול לא היתה לה‪ ‬תקומה‪ ,‬שנאמר )בראשית ז כג(‬ ‫'וימח את כל היקו‪ ‬הפ‪ ‬במעשיה‪ .'‬של אנשי סדו‪ ‬ולא היתה בה‪ ‬תקומה‪ ,‬שנאמר )בראשית‬ ‫יט כה( 'ויהפ‪ ‬את הערי‪ ‬האל'‪ .‬הפ‪ ‬במעשיה‪ ‬של מצרי‪ ‬ולא היתה לה‪ ‬תקומה‪ ,‬שנאמר‬ ‫)שמות יד כח( 'ולא נשאר בה‪ ‬עד אחד'‪ .‬הפ‪ ‬במעשה של בבל ולא היתה לה תקומה‪ ,‬שנאמר‬ ‫)ישעיה יד כב( 'והכרתי לבבל ש‪ ‬ושאר וני‪ ‬ונכד'‪ .‬ועל כול‪ ‬אמר דוד )תהלי‪ ‬לו יג( 'ש‪ ‬נפלו‬ ‫פועלי או‪ '‬וגו'‪ ,‬אבל ישראל נופלי‪ ‬ועומדי‪ ,‬וכ‪ ‬הוא אומר )מיכה ז ח( 'אל תשמחי אויבתי לי‬ ‫כי נפלתי קמתי' וגו'‪.‬‬ ‫'כי אני ה' לא שניתי' וגו'‪ .‬אמר רבי חנינא בר פפא‪ ,‬אמר הקב"ה‪ :‬מעול‪ ‬לא הכיתי אומה‬ ‫ושניתי לה‪ ,‬אבל את‪ ‬בני יעקב לא כלית‪ ,‬שנאמר )דברי‪ ‬לב כג( 'חצי אכלה ב‪ ,'‬חצי כלי‪ ‬וה‪‬‬ ‫אינ‪ ‬כלי‪ .‬וכ‪ ‬אמרה כנסת ישראל‪' :‬דר‪ ‬קשתו ויציבני' וגו' )איכה ג יב(‪ .‬משל למה הדבר דומה‪,‬‬ ‫לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בו את החצי‪ ,‬חציו כלי‪ ‬והקורה במקומה עומדת‪ .‬א‪‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כל זמ‪ ‬שהיסורי‪ ‬באי‪ ‬עליה‪ ,‬היסורי‪ ‬כלי‪ ‬וה‪ ‬במקומ‪ ‬עומדי‪ ‬ואינ‪ ‬כלי‪ ,‬לכ‪ ‬נאמר‬ ‫)משלי יב ז( 'הפו‪ ‬רשעי‪ ‬ואינ‪.''‬‬ ‫וכ‪ ‬כאשר קשה לעכו"‪ ‬לקיי‪ ‬את המצוות‪ ,‬ה‪ ‬מבעטי‪ ‬ומזלזלי‪ ‬במצוות‪ ,‬כמובא בגמ' )עבודה‬ ‫זרה ג‪ (.‬שלעתיד לבוא יבואו העכו"‪ ‬ויאמרו לפניו 'אמרו לפניו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬תנה לנו מראש ונעשנה‪,‬‬ ‫אמר לה‪ ‬הקדוש ברו‪ ‬הוא שוטי‪ ‬שבעול‪ ,‬מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת‪ ,‬מי שלא טרח‬ ‫בערב שבת מהיכ‪ ‬יאכל בשבת‪ .‬אלא א‪ ‬על פי כ‪ ,‬מצוה קלה יש לי וסוכה שמה‪ ,‬לכו ועשו‬ ‫אותה וכו'‪ .‬מיד כל אחד ]ואחד[ נוטל והול‪ ‬ועושה סוכה בראש גגו‪ ,‬והקב"ה מקדיר עליה‪‬‬ ‫חמה בתקופת תמוז‪ ,‬וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא‪ ,‬שנאמר )תהלי‪ ‬ב ג( 'ננתקה את‬ ‫מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו' וכו'‪ .‬והאמר רבא‪ ,‬מצטער פטור מ‪ ‬הסוכה‪ .‬נהי דפטור‪,‬‬ ‫בעוטי מי מבעטי'‪.‬‬ ‫יא‬ ‫לב שומע ‪ ‬את‪ ‬נצבי‪  ‬התייצבות מכח התפילה‬ ‫ובכדי לסבר את האוזן עד כמה גדול כח‬ ‫ה' ויראה ממנו‪ ,‬וניסה אליו ותשובה ותחנה‬ ‫התפילה ביום זה‪ ,‬עלינו ללמוד את‬ ‫ובקשת מחילה וכו'' י‪.‬‬ ‫גודל הישועה בפקידתן של שרה וחנה‪.‬‬ ‫שלא זו בלבד ששרה היתה זקנה בת‬ ‫תשעים שנה בעת שנפקדה‪ ,‬אלא יתר על‬ ‫בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה‬ ‫כן‪ ,‬אף אם היתה נערה‪ ,‬בדרך הטבע לא‬ ‫והנה מובא במדרש רבה )לך לך מה ד( 'ולמה‬ ‫יכלה ללדת מחמת שלא היה לה בית ולד‪,‬‬ ‫נתעקרו האמהות‪ ,‬ר' לוי משם רבי‬ ‫כמובא במדרש אגדה )פר' לך לך טז סי' א( יא‪.‬‬ ‫שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר'‬ ‫יוחנן‪ ,‬שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה‬ ‫וכן פקידת חנה בראש השנה‪ ,‬היה נס‬ ‫לשיחתן‪ ,‬שנאמר )שיר השירים ב יד( 'יונתי‬ ‫מופלא למעלה מכל דרך הטבע‪ ,‬שהרי‬ ‫בחגוי הסלע'‪ ,‬יונתי בחגוי‪ ,‬למה עקרתי‬ ‫היא היתה בת מאה ושלושים שנה‪ ,‬כמובא‬ ‫אתכם‪ .‬בשביל 'הראיני את מראיך‬ ‫במדרש שמואל )ד א( 'רבי שמואל בר נחמן‬ ‫השמיעיני את קולך''‪ .‬אמנם‪ ,‬העת‬ ‫בשם רבי יונתן‪ ,‬בת מאה ושלשים נפקדה‬ ‫שהתקבלה תפילתן לרצון ונפקדו בישועה‪,‬‬ ‫חנה'‪ ,‬ועם כל זאת‪ ,‬נפקדה ביום זה מגודל‬ ‫היה בראש השנה‪ ,‬כמובא בגמ' )ראש השנה‬ ‫ה'עת רצון' שמתעורר בו יב‪.‬‬ ‫י‪' (:‬בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה'‪.‬‬ ‫י‪ .‬וזהו סוד הכפרה ביו‪ ‬הכיפורי‪ ,‬התפילה )שעומדת לנו במקו‪ ‬עבודת הכה‪ ‬גדול( יחד ע‪ ‬ההכנעה‪,‬‬ ‫כמובא בקדושת לוי )ליו‪ ‬הכפורי‪ ‬ד"ה וידוע(‪ ,‬שההכנעה בתכלית‪ ,‬היא סוד הכפרה של יו‪‬‬ ‫הכיפורי‪ .‬וזו לשונו 'וידוע שיו‪ ‬הכפורי‪ ‬אינו מכפר רק עד שיכניס עצמו לגדר האי"‪ ,‬שיאמר‬ ‫אני ומה שיש לי וכל הכוחות שלי הכל הוא מהבורא יתבר‪ ,‬ואז מדבק עצמו במדת אי"‪.‬‬ ‫ואפשר שזהו כוונת השתחויה של יו‪ ‬הכפורי‪ ‬של כה‪ ‬גדול בקדשי קדשי‪ ,‬שבשעה‬ ‫שהשתחוה היה מכוי‪ ‬שכל מה שיש בו‪ ,‬הכל להבורא ברו‪ ‬הוא‪ ,‬וש‪ ‬יחליפו כח'‪.‬‬ ‫יא‪ .‬האדמו"ר הגה"ק מפאפא זיע"א היה דורש ומעורר בדברי כיבושי‪ ‬קוד‪ ‬התקיעות‪ ,‬ותו‪‬‬ ‫כדי תוכחותיו אמר דברי פיוס ותחנוני‪ ‬לפני ריבו‪ ‬כל העולמי‪ ‬בכדי להמתקת הדיני‪.‬‬ ‫כמה פעמי‪ ‬באמצע דבריו הטיח את ראשו על הבימה בבכיות נוראות ובאי‪ ‬מעצור לרוחו‬ ‫הסוערת‪ .‬עד כדי כ‪ ,‬שמדי פע‪ ‬פרצה מלבו אנחה וגעה בבכיה‪ ,‬וכל הע‪ ‬גועי‪ ‬אחריו בקול‬ ‫בוכי‪ ‬מתו‪ ‬התרגשות עצומה‪ ,‬כשעיניה‪ ‬יורדות נחלי דמעה‪ .‬שנה אחת‪ ,‬נזדעק פתאו‪‬‬ ‫בהשתפ‪ ‬נפשו‪' :‬הלא היו‪ ‬נפקדו אמותינו הקדושות‪ .‬מאמע שרה‪ ,‬דו האסט דא‪ ‬אזוי‬ ‫שטארק געוואלט האב‪ ‬א קינד‪ ,‬יעצט קוק זי‪ ‬ארו‪ ‬ווי אזוי דיינע קינדער זע‪ ‬אויס אי‪‬‬ ‫גלות‪ .‬בקשי רחמי‪ ,‬בעט פאר דיינע קינדער לפני כסא הכבוד' )תולדות ויחי יוס‪ ,‬חלק ב עמ' קצא(‪.‬‬ ‫יב‪ .‬ותפילתה התקבלה בשלימות‪ ,‬כמובא בגמ' )ברכות לא‪ (:‬מחלוקת אמוראי‪ ‬כיצד לפרש את‬ ‫כוונתה של חנה‪ ,‬כשהתפללה )שמואל א' א יא( 'ונתתה לאמת‪ ‬זרע אנשי‪ .'‬שלדעת רב כוונת‬ ‫חנה היתה‪ ,‬שיהיה בנה 'גברא בגוברי‪ ,'‬כלומר אד‪ ‬חשוב להימנות בי‪ ‬אנשי‪ ,‬וכ‪ ‬הווה –‬ ‫ששמואל היה נביא בישראל‪ .‬ולדעת שמואל‪ ,‬חנה ביקשה שיהיה לה זרע שימשח ב' אנשי‪‬‬ ‫למלוכה‪ .‬ותפילתה התקבלה‪ ,‬ששמואל בנה משח את דוד ושאול למלוכה‪ .‬ור' יוחנ‪ ‬פירש את‬ ‫פרשת נצבי‪  ‬לב שומע‬ ‫יב‬ ‫איש ישראל יוצא מבית האסורים שלו‪,‬‬ ‫בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים‬ ‫שהיה הלב מוקף מצודים וחרמים ‪ ‬כאילו‬ ‫עוד מצינו על גודל ה'עת רצון' של ראש‬ ‫הוא אסור בעבותים‪ ,‬ורשעים יצר הרע‬ ‫השנה להיוושע בדבר ישועה ורחמים‪,‬‬ ‫שופטם‪ ,‬היינו שתוקף אותם בכח ואינו‬ ‫מן המובא בגמ' )ראש השנה י‪' (:‬בראש השנה‬ ‫מניחם לעשות תשובה‪ ,‬ובראש השנה‬ ‫יצא יוסף מבית האסורין' יג‪.‬‬ ‫יוצאים ממאסר זה‪ ,‬וכל איש ישראל בידו‬ ‫וברשותו לעשות תשובה' טו‪.‬‬ ‫משמואל )ראש השנה תרע"ו ד"ה בש"ס‬ ‫ובשם‬ ‫ר"ה( כתב‪ ,‬שבכל ראש השנה כל‬ ‫ובהמשך דברי הגמ' )שם( למדנו עוד‪,‬‬ ‫יהודי יוצא מבית האסורים הפרטי ‪ ‬ששבוי‬ ‫שמסגולת היום לצאת לחירות‬ ‫בידי יצרו‪ ,‬ויכול לעשות תשובה‪ .‬וזו לשון‬ ‫הן ברוחני והן בגשמי ולהיגאל גאולת עולם‪.‬‬ ‫קדשו 'בש"ס ראש השנה )י‪' (:‬בראש השנה‬ ‫וזו לשון הגמ' 'בראש השנה בטלה עבודה‬ ‫יצא יוסף מבית האסורים'‪ .‬הנה כל ישראל‬ ‫מאבותינו במצרים‪ .‬בניסן נגאלו‪ ,‬בתשרי‬ ‫נקראו על שם יוסף יד‪ ,‬ובכל שנה מתעוררת‬ ‫עתידין ליגאל' טז‪.‬‬ ‫יציאת יוסף מבית האסורים‪ .‬ובהכרח כל‬ ‫כוונתה‪ ,‬שיהיה זרעה שקול כשני אנשי‪ ‬יחדיו‪ .‬ותפילתה התקבלה‪ ,‬שהרי שמואל היה שקול‬ ‫כנגד משה ואהר‪ ,‬כפי שנאמר )תהלי‪ ‬צט ו( 'משה ואהר‪ ‬ושמואל בקוראי שמו' )עיי‪ ‬בילקוט שמעוני‬ ‫שמואל א' רמז פט ד"ה זה שאמר הכתוב(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬בדעת זקני‪ ‬מבעלי התוספות )בראשית מא יד( רמזו זאת בפסוק‪ ,‬וזו לשונ‪'' ‬ויחל‪ ‬שמלותיו'‪.‬‬ ‫מכא‪ ‬רמז למה שאמרו רז"ל 'בראש השנה יצא יוס‪ ‬מבית האסורי‪ ,‬שהרי 'ויחל‪ ‬שמלותיו'‬ ‫'‪‬מלתיו' ‪ ‬חסר ו'‪ .‬א‪ ‬לא נאמר יש א‪‬‬ ‫בגימטריא 'בחד בתשרי'‪ .‬וקשיא לי‪ ,‬כי מצאתי ִ ְ ֹ ָ‬ ‫למקרא'‪.‬‬ ‫יד‪ .‬כמו שנאמר )תהלי‪ ‬פ ב( 'רועה ישראל האזינה‪ ,‬נהג כצא‪ ‬יוס‪ .'‬ופירש"י 'רעה ישראל ‪‬‬ ‫מנהיג‪ ‬ופרנס שלה‪  ‬יוס‪ .‬וכל ישראל נקראי‪ ‬על ש‪ ‬יוס‪ ,‬לפי שהוא פירנס‪ ‬וכלכל‪‬‬ ‫בימי הרעב'‪.‬‬ ‫טו‪ .‬ולפ"ז ממשי‪ ‬ומבאר עוד 'ולפי האמור יוב‪ ‬הא )ראש השנה טז‪ (:‬דבינוני‪ ‬תלויי‪ ‬ועומדי‪‬‬ ‫עד יו‪ ‬הכיפורי‪ ,‬זכו נכתבי‪ ‬לחיי‪ ‬לא זכו וכו'‪ .‬ואינו מוב‪ ‬למה נדוני‪ ‬כרשעי‪ ,‬הלוא‬ ‫די שישארו כבינוני‪ ‬מחצה על מחצה‪ ,‬ויהיה רב חסד מטה כלפי חסד ‪ ‬כמו ביו‪ ‬הדי‪ ‬הגדול‪.‬‬ ‫ולהנ"ל יוב‪ ,‬שעד כה מה שלא עשה תשובה‪ ,‬לא היתה עליו קושיא כל כ‪ ,‬שהרי היה קצת‬ ‫אונס בדבר‪ ,‬אבל אחר שיצא בראש השנה מבית האסורי‪ ‬ומ"מ לא עשה תשובה‪ ,‬תגדל עליו‬ ‫הקושיא‪ ,‬כבמדרש )קהלת רבה ז כו( ביש גדא‪ ,‬שהיתה מחתרת פתוחה לפני‪ ‬למה לא נמלטת‪.‬‬ ‫ומאחר שעד כה היתה כ‪ ‬המאזני‪ ‬מכרעת‪ ,‬ממילא עתה שתתגדל עליו הקושיא‪ ,‬שוב כ‪‬‬ ‫העוונות מכריעה'‪.‬‬ ‫טז‪ .‬מדברי השפת אמת )ראש השנה תרנ"ו( למדנו רמז לזה 'ומורי זקני ז"ל אמר כי תשרי זמ‪‬‬ ‫גאולה‪ .‬כמ"ש ז"ל )ויקרא רבה‪ ,‬פר' אמור כט ח( 'תשרי ותשבוק''‪.‬‬ ‫יג‬ ‫לב שומע ‪ ‬את‪ ‬נצבי‪  ‬התייצבות מכח התפילה‬ ‫אלו הדורות שחייבין במעשיהם הרעים‪,‬‬ ‫תפלה אחת נשתיירה להן‬ ‫ובאין ועושים תשובה ומתפללין לפניך‬ ‫ועד הנה‪ ,‬אפילו בדורות האחרונים‬ ‫בראש השנה וביום הכפורים‪ ,‬ולפי שהם‬ ‫'שחייבין במעשיהן הרעים'‪ ,‬מסוגלת‬ ‫מחדשים את מעשיהם‪ ,‬הקב"ה בורא אותם‬ ‫תפילת ראש השנה להביא התחדשות‬ ‫ברייה חדשה' יז‪.‬‬ ‫ופקידה לחיים‪ ,‬כמובא במדרש תהלים )קב‬ ‫ג( על הפסוקים )תהלים קב יח‪‬יט( 'פנה אל‬ ‫ויהי רצון מלפני שומע תפילת כל פה‪,‬‬ ‫תפלת הערער ולא בזה את תפלתם‪ ,‬תכתב‬ ‫שנזכה להתפלל כראוי את ה'תפילה‬ ‫זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י‪‬ה'‪' .‬אמר‬ ‫אחת' שניתנה לנו בדור אחרון‪ ,‬ובזכותה‬ ‫ר' יצחק‪ :‬כלפי הדורות אמרו‪ ,‬שאין להם לא‬ ‫נתחדש כבריה חדשה וניוושע בכל מילי‬ ‫נביא ולא כהן מורה צדק‪ ,‬ולא בית המקדש‬ ‫דמיטב ברוחני וגשמי‪ ,‬ובקרוב נזכה לישועת‬ ‫שיכפר עליהם‪ .‬אלא תפלה אחת נשתיירה‬ ‫הכלל בביאת הגואל במהרה בימינו‪ ,‬וכמובא‬ ‫להן שהם מתפללין בראש השנה וביום‬ ‫במדרש תנחומא )פרשתן סי' א( 'אתם נצבים‬ ‫הכפורים‪ ,‬אל תבזה אותה מהם‪ ,‬שנאמר )כי(‬ ‫היום'‪ ,‬מה היום מאיר פעמים ומאפיל‬ ‫'ולא בזה את תפלתם'‪' .‬תכתב זאת לדור‬ ‫פעמים‪ ,‬אף אתם כשאפלה לכם‪ ,‬עתיד‬ ‫אחרון ועם נברא יהלל י‪‬ה'‪ .‬וכי עד עכשיו‬ ‫להאיר לכם אור עולם‪ ,‬שנאמר )ישעיה ס יט(‬ ‫עתידה אומה אחרת להבראות ‪ ‬שהוא‬ ‫'והיה לך ה' לאור עולם'‪.‬‬ ‫אומר ועם נברא וכו' )בתמיהה(‪ .‬ורבנין אמרו‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫יז‪ .‬ועל דר‪ ‬המובא ברמב"‪) ‬הל' תשובה פ"ב ה"ד( בזו הלשו‪' ‬מדרכי התשובה וכו'‪ .‬ומשנה שמו‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אות‪ ‬המעשי‪.'‬‬ ‫פרשת נצבי‪  ‬לב שומע‬ ‫יד‬ ‫'ושבת עד ה' אלקי‪  '‬כוחה של תשובה‬ ‫‪ ‬ושבת עד ה' אלוקי‪  ‬מנשה המל‪ ‬הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו ‪ ‬כהצר‬ ‫לו חלה את פני ה' אלקיו ‪ ‬וכהצר לו חלה את פני ה' ‪ ‬חביבי‪ ‬יסורי‪  ‬הלימוד ממנשה‬ ‫מל‪ ‬יהודה שתפילתו נשמעה מעומק שפל מצבו ‪ ‬תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני‬ ‫אד‪  ‬אי‪ ‬ל‪ ‬דבר העומד בפני התשובה ‪ ‬לבלתי ידח ממנו נידח ‪ ‬את‪ ‬נצבי‪ ‬‬ ‫הבטחה שנזכה לשוב בתשובה‬ ‫ובגמ' )יבמות מט‪ (:‬איתא 'תני‪ ,‬שמעון בן‬ ‫ושבת עד ה' אלוקיך‬ ‫עזאי אומר‪ :‬מצאתי מגלת יוחסין‬ ‫'ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו' )ל ב(‪.‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬וכתוב בה‪ :‬איש פלוני ממזר‬ ‫משבאנו לעסוק בפרשת התשובה‪,‬‬ ‫מאשת איש‪ ,‬וכתוב בה‪ :‬משנת ר' אליעזר‬ ‫עלינו ללמוד על גודל כוחה‪ ,‬מהחוטאים‬ ‫בן יעקב קב ונקי‪ ,‬וכתוב בה‪ :‬מנשה הרג את‬ ‫הגדולים שנפלו עד לדיוטא התחתונה‬ ‫ישעיה'‪.‬‬ ‫והכעיסו את הקב"ה ר"ל‪ ,‬וכשביקשו לחזור‬ ‫בתשובה ‪ ‬התקבלה תשובתם לרצון ונעשו‬ ‫ולהלן מספרת הגמ' את קורות הדברים וזו‬ ‫לבעלי תשובה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫לשון הגמרא 'אמר רבא‪ :‬מידן‬ ‫דייניה וקטליה‪ .‬אמר ליה‪ ,‬משה רבך אמר‪:‬‬ ‫'כי לא יראני האדם וחי' )שמות לג כ(‪ ,‬ואת‬ ‫מנשה המלך הרבה לעשות‬ ‫אמרת‪' :‬ואראה את ה' יושב על כסא רם‬ ‫הרע בעיני ה' להכעיסו‬ ‫ונשא' )ישעיהו ו א(‪ .‬משה רבך אמר‪' :‬מי כה'‬ ‫על גודל רשעו של מנשה המלך‪ ,‬נאמר‬ ‫אלקינו בכל קראנו אליו' )ד ז(‪ ,‬ואת אמרת‬ ‫בדברי הימים )ב' לג א‪‬ז( 'בן שתים‬ ‫)ישעיהו נה ו(‪' :‬דרשו ה' בהמצאו' )משמע פעמים‬ ‫עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש‬ ‫שאינו מצוי‪ ,‬רש"י(‪ .‬משה רבך אמר‪' :‬את מספר‬ ‫שנה מלך בירושלם‪ .‬ויעש הרע בעיני ה'‪,‬‬ ‫ימיך אמלא' )שמות כג כו(‪ ,‬ואת אמרת‪:‬‬ ‫כתועבות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני‬ ‫'והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה' )מלכים‬ ‫ישראל‪ .‬וישב ויבן את הבמות אשר נתץ‬ ‫ב' כ ו(‪.‬‬ ‫יחזקיהו אביו ויקם מזבחות לבעלים‪ ,‬ויעש‬ ‫אשרות וישתחו לכל צבא השמים ויעבד‬ ‫אמר ישעיה‪ :‬ידענא ביה דלא מקבל מה‬ ‫אתם‪ .‬ובנה מזבחות בבית ה' אשר אמר ה'‬ ‫דאימא ליה‪ ,‬ואי אימא ליה אישוייה‬ ‫בירושלם יהיה שמי לעולם‪ .‬ויבן מזבחות‬ ‫מזיד‪ .‬אמר ֵ‪Ł‬ם‪ ,‬איבלע בארזא‪ .‬אתיוה‬ ‫לכל צבא השמים בשתי חצרות בית ה'‪.‬‬ ‫לארזא ונסרוה‪ .‬כי מטא להדי פומא נח‬ ‫והוא העביר את בניו באש בגי בן הנם ועונן‬ ‫נפשיה‪ ,‬משום דאמר )ישעיהו ו ה( 'ובתוך עם‬ ‫ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני‪ ,‬הרבה‬ ‫טמא שפתים אנכי יושב' )ומשום הכי איענש‬ ‫לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו‪ .‬וישם את‬ ‫לנסורי פומיה‪ ,‬משום דקרינהו לישראל 'עם טמא‬ ‫פסל הסמל אשר עשה בבית האלקים וכו'‪.‬‬ ‫טו‬ ‫לב שומע ‪' ‬ושבת עד ה' אלקי‪  '‬כוחה של תשובה‬ ‫עבודה זרה בעולם שלא הזכירה‪ .‬כיון שלא‬ ‫שפתים' ‪ ‬מדעתו‪ ,‬שלא צוה לו הקב"ה ולא מחמת‬ ‫הועיל לו כלום‪ ,‬אמר‪ :‬זכור אני שהיה אבי‬ ‫תוכחה‪ ,‬רש"י(' יח‪.‬‬ ‫מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת‬ ‫)ד ל‪‬לא( 'בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה‬ ‫כהצר לו חלה את פני ה' אלקיו‬ ‫באחרית הימים‪ ,‬ושבת עד ה' אלהיך‬ ‫ולהלן )דברי הימים שם פסוק י‪‬יג( נאמר 'וידבר‬ ‫ושמעת בקולו‪ ,‬כי א‪‬ל רחום ה' אלקיך לא‬ ‫ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו‪.‬‬ ‫ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית‬ ‫ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך‬ ‫אבותיך אשר נשבע להם'‪ .‬הרי אני קורא‬ ‫אשור‪ ,‬וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו‬ ‫אותו‪ ,‬אם עונה אותי ‪ ‬מוטב‪ ,‬ואם לאו ‪‬‬ ‫בנחשתים ויוליכהו בבלה‪ ,‬וכהצר לו חלה‬ ‫הא כל אפייא שוין‪ .‬והיו מלאכי השרת‬ ‫את פני ה' אלקיו ויכנע מאד מלפני אלקי‬ ‫מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו‬ ‫אבותיו‪ .‬ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע‬ ‫של מנשה לפני הקב"ה‪ ,‬והיו מלאכי השרת‬ ‫תחנתו‪ ,‬וישיבהו ירושלם למלכותו וידע‬ ‫אומרים לפני הקב"ה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אדם‬ ‫מנשה כי ה' הוא האלקים'‪.‬‬ ‫שעבד עבודה זרה והעמיד צלם בהיכל אתה‬ ‫ובתלמוד ירושלמי )סנהדרין פ"י ה"ב( מובאת‬ ‫מקבלו בתשובה )בתמיהה(‪ .‬אמר להן‪ :‬אם‬ ‫בסדר‬ ‫דברים‬ ‫אריכות‬ ‫איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את‬ ‫השתלשלות הדברים ‪ ‬כיצד לבסוף שב‬ ‫הדלת בפני כל בעלי תשובה‪ .‬מה עשה לו‬ ‫מנשה בתשובה‪ .‬וזו לשון הירושלמי 'כתיב‬ ‫הקב"ה‪ ,‬חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד‬ ‫)דברי הימים ב' לג י‪‬יא( 'וידבר ה' אל מנשה ואל‬ ‫שלו ושמע תחינתו‪ ,‬הדא היא דכתיב )דברי‬ ‫עמו ולא הקשיבו‪ ,‬ויבא עליהם את שרי‬ ‫הימים ב' לג יג( ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע‬ ‫הצבא אשר למלך‪ ,‬וילכדו את מנשה‬ ‫תחינתו וישיבהו וכו' יט‪ .‬וידע מנשה כי ה'‬ ‫בחחים' וכו'‪ .‬אמר ר' לוי‪ ,‬מולא של נחושת‬ ‫הוא האלקים‪ .‬באותה שעה אמר מנשה‪:‬‬ ‫עשו לו ונתנו אותה בתוכה והיו מסיקין‬ ‫אית דין ואית דיין' כ‪.‬‬ ‫תחתיו‪ .‬כיון שראה שצרתו צרה‪ ,‬לא הניח‬ ‫יח‪ .‬ובירושלמי )סנהדרי‪ ‬פ"י ה"ב( מובא 'הכתיב )מלכי‪ ‬ב' כא טז( 'וג‪ ‬ד‪ ‬נקי שפ‪ ‬מנשה הרבה‬ ‫מאד‪ ,‬עד אשר מלא את ירושלי‪ ‬פה לפה'‪ .‬וכי איפשר לבשר וד‪ ‬למלאות את ירושלי‪‬‬ ‫ד‪ ‬נקי פה לפה‪ .‬אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה'‪.‬‬ ‫יט‪ .‬בתלמוד בבלי )סנהדרי‪ ‬קג‪ (.‬איתא 'אמר רבי יוחנ‪ ‬משו‪ ‬רבי שמעו‪ ‬ב‪ ‬יוחי‪ :‬מאי דכתיב‬ ‫'וישמע אליו ויחתר לו'‪ ,‬ויעתר לו מיבעי ליה‪ .‬מלמד שעשה לו הקב"ה כמי‪ ‬מחתרת ברקיע‬ ‫‪ ‬כדי לקבלו בתשובה‪ ,‬מפני מדת הדי‪.'‬‬ ‫כ‪ .‬בבעל הטורי‪) ‬כט כא( כתב על הפסוק )כט כא( 'ואמר הדור האחרו‪ ,‬בניכ‪ ‬אשר יקומו‬ ‫מאחריכ‪ ,‬והנכרי אשר יבא מאר‪ ‬רחוקה‪ ,‬וראו את מכות האר‪ ‬ההוא ואת תחלאיה אשר‬ ‫חלה ה' בה'‪ .‬וזו לשונו ''אשר יקומו מאחריכ‪ ,'‬ראשי תיבות‪ :‬אחאב ירבע‪ ‬מנשה‪ ,‬שה‪ ‬הרשיעו‬ ‫בעבודת גילולי‪ ‬יותר מכל )סנהדרי‪ ‬צ‪ (.‬וכו'‪ .‬אשר חלה ה' בה – 'וכהצר לו חלה את פני ה'' וגו'‬ ‫ויעתר לו )דברי הימי‪ ‬ב' לג יב‪‬יג(‪ ,‬ודרשינ‪) ‬סנהדרי‪ ‬קג‪' (.‬ויחתור לו'‪ ,‬מלמד שחתר הקב"ה תחת כסא‬ ‫פרשת נצבי‪  ‬לב שומע‬ ‫טז‬ ‫אמר לו‪ :‬עקיבא‪ ,‬זו מנין לך‪  .‬אמר‪ :‬מקרא‬ ‫והרי זה פלאי פלאים ‪ ‬עד כמה גדול כוחה‬ ‫אני דורש‪) ,‬מלכים א' כא א( 'בן שתים‬ ‫של תשובה‪ ,‬שהרי מנשה שהכעיס‬ ‫עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש‬ ‫את ה' באופן נורא ואיום בכל דרך שהיה‬ ‫שנה מלך בירושלים ]וגו'[ ויעש הרע בעיני‬ ‫יכול‪ .‬ואף בצר לו‪ ,‬בתחילה ניסה אצל כל‬ ‫ה''‪ .‬וכתיב )משלי כה א( 'גם אלה משלי שלמה‬ ‫האלילים וביקש מהם שיצילו אותו‪,‬‬ ‫אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה'‪ .‬וכי‬ ‫ומשראה שלא נענה ניסה את הקב"ה ברוב‬ ‫חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד‬ ‫עזותו וחוצפתו‪ ,‬לבדוק האם יושיע אותו‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬ולמנשה בנו לא לימד תורה‪ .‬אלא‪:‬‬ ‫ומשום כך המלאכים סתמו את חלונות‬ ‫מכל טורח שטרח בו‪ ,‬ומכל עמל שעמל בו‬ ‫הרקיע שלא תעלה תפילתו‪ ,‬ואף תמהו לפני‬ ‫‪ ‬לא העלהו למוטב אלא יסורין‪ ,‬שנאמר‬ ‫הקב"ה כיצד שייך לקבל בתשובה את מי‬ ‫)דברי הימים ב' לג י( 'וידבר ה' אל מנשה ואל‬ ‫שהעמיד צלם בהיכל‪ .‬אך עם כל זאת‬ ‫עמו ולא הקשיבו‪ ,‬ויבא ה' עליהם את שרי‬ ‫הקב"ה השיב להם‪' :‬אם איני מקבלו‬ ‫הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה‬ ‫בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל‬ ‫בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה'‪,‬‬ ‫בעלי תשובה'‪ ,‬וחתר לו חתירה מתחת כסא‬ ‫וכתיב )שם פסוק יב( 'וכהצר לו חלה את פני‬ ‫כבודו ושמע את תפילתו וקיבל את‬ ‫ה' אלקיו ויכנע מאד מלפני )ה'( אלקי‬ ‫תשובתו כא‪.‬‬ ‫אבותיו ויתפלל אליו‪ ,‬ויעתר לו וישמע‬ ‫תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו‪ ,‬וידע‬ ‫מנשה כי ה' הוא האלקים'‪ .‬הא למדת‬ ‫וכהצר לו חלה את פני ה'‬ ‫שחביבין יסורין'‪.‬‬ ‫‪ ‬חביבין יסורין‬ ‫ועל כך אמר רבי עקיבא 'חביבין יסורין'‪,‬‬ ‫הלימוד ממנשה מלך יהודה שתפילתו‬ ‫כמובא בגמ' )סנהדרין קא‪' (.‬נענה רבי‬ ‫נשמעה מעומק שפל מצבו‬ ‫אלעזר בן עזריה ואמר‪ :‬טוב אתה לישראל‬ ‫ובספר העקרים )לרבינו יוסף אלבו זיע"א‪ ,‬מאמר‬ ‫יותר מאב ואם‪ ,‬שאב ואם בעולם הזה‪ ,‬ורבי‬ ‫ד טז( למד ממעשה דמנשה ב'‬ ‫בעולם הזה ובעולם הבא‪ .‬נענה רבי עקיבא‬ ‫ענינים‪ ,‬ואלו הם דבריו 'מנשה בן חזקיה‬ ‫ואמר‪ :‬חביבין יסורין‪ .‬אמר להם‪ :‬סמכוני‬ ‫מלך יהודה‪ ,‬שהיה רשע גמור ולא היה מי‬ ‫ואשמעה דברי עקיבא תלמידי‪ ,‬שאמר‬ ‫שמרה והפליג בעוול כמוהו ‪ ‬לפניו‬ ‫חביבין יסורין‪.‬‬ ‫הכבוד וקבלו בתשובה‪ .‬והיינו‪ ,‬מה 'חלה' דהכא לשו‪ ‬שבירה באר‪] ,‬דכתיב 'את מכות האר‪‬‬ ‫ההוא ואת תחלואיה'[‪ ,‬א‪ ‬חלה דגבי מנשה‪ ,‬לשו‪ ‬חתירה שנעשה לו חתירה ברקיע'‪.‬‬ ‫כא‪ .‬אגב הדברי‪ ‬יש ללמוד עד כמה רבה השפעת האב על בנו‪ ,‬שאפילו לאחר שמנשה לא‬ ‫הניח עבודה זרה בעול‪ ‬שלא עבדה‪ ,‬עדיי‪ ‬נשאר חקוק בו ה'גירסא דינקותא'‪ ,‬וכלשו‪‬‬ ‫הירושלמי 'כיו‪ ‬שלא הועיל לו כלו‪ ,‬אמר‪ :‬זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה‬ ‫בבית הכנסת )ד ל‪‬לא( 'בצר ל‪ ‬ומצאו‪ ‬כל הדברי‪ ‬האלה באחרית הימי‪ '‬וכו'‪ .‬וע‪ ‬פסוק זה‬ ‫התקרב ושב בתשובה עד שנתקבלה תשובתו‪.‬‬ ‫יז‬ ‫לב שומע ‪' ‬ושבת עד ה' אלקי‪  '‬כוחה של תשובה‬ ‫ואלישע השיב לו שאינו יכול‪ .‬וזו לשון‬ ‫ולאחריו‪ ,‬ואעפ"כ נאמר בו )דברי הימים ב' לג‬ ‫הירושלמי 'ולית את חזר בך‪ .‬אמר ליה‪ :‬לית‬ ‫יב‪‬יג( 'ובהצר לו חילה את פני ה' אלוקיו וגו'‬ ‫אנא יכיל‪ .‬אמר ליה‪ :‬למה‪ .‬אמר ליה‪ :‬שפעם‬ ‫ויתפלל אליו‪ ,‬ויעתר לו וישמע תחנתו‪,‬‬ ‫אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים‬ ‫וישיבהו ירושלים למלכותו'‪ .‬ולמדנו מזה‬ ‫רכוב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות‬ ‫שני דברים‪ :‬האחד שאף אם יהיה המתפלל‬ ‫בשבת‪ ,‬ושמעתי בת קול יצאה מבית קודש‬ ‫י‪ä‬כן לקבל החסד על‬ ‫בתכלית הרוע כמנשה‪ַ ,‬‬ ‫הקדשים ואומרת‪ :‬שובו בנים חוץ מאלישע‬ ‫ידי התפלה‪ .‬והשני‪ ,‬שהתפלה היא נשמעת‬ ‫בן אבויה שידע כחי ומרד בי'‪.‬‬ ‫אף מתוך הצרה‪ ,‬כמו שהעיד הכתוב 'ובהצר‬ ‫לו' וגו'‪ .‬וזה מורה על גודל הפלגת חסד ה'‬ ‫ובהמשך דברי הירושלמי )שם(‪ ,‬מסופר‬ ‫יתברך על ברואיו‪ ,‬שמדרך האנשים לומר‪:‬‬ ‫השתלשלות הדברים ‪ ‬מה היה‬ ‫ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם‪,‬‬ ‫במיתתו של 'אחר'‪ ,‬וזו לשון הירושלמי‬ ‫אבל ה' יתברך הוא חפץ חסד‪ ,‬וימינו‬ ‫'לאחר ימים חלה אלישע‪ .‬אתון ואמרון לר'‬ ‫פשוטה לקבל שבים בכל עת ועת‪ .‬אמר‬ ‫‪à‬איש )חולה(‪ .‬אזל בעי‬ ‫מאיר‪ ,‬הא רבך ָ ִ‬ ‫המשורר )תהלים קז( 'ויצעקו אל ה' בצר להם'‬ ‫‪à‬איש‪ .‬אמר ליה‪ :‬לית‬ ‫מבקרתיה‪ ,‬ואשכחיה ָ ִ‬ ‫וגו'‪ .‬ואמר יונה )יונה ב ג( 'קראתי מצרה לי‬ ‫את חזר בך )אין אתה חוזר בך בתשובה(‪ .‬אמר‬ ‫אל ה'‪ ,‬ויענני'‪ .‬כלומר אף אם לא היה ראוי‬ ‫ואין חזרין מתקבלין )כלומר‪ ,‬האם שייך‬‫ליה‪ִ ְ :‬‬ ‫שתקובל תפלתי מתוך הצרה‪ ,‬אחר שברחתי‬ ‫לחזור בתשובה כשחולים(‪ .‬אמר ליה‪ :‬ולא כן‬ ‫מלפניו‪ .‬לא בעבור זה נמנע מלענות אותי‪,‬‬ ‫כתיב )תהילים צ ג( 'תשב אנוש עד דכא' ‪ ‬עד‬ ‫וזהו קראתי מצרה לי אל ה'‪ ,‬ויענני' כב‪.‬‬ ‫דיכדוכה של נפש מקבלין‪ .‬באותה שעה‬ ‫בכה אלישע ונפטר ומת‪ .‬והיה רבי מאיר‬ ‫שמח בלבו ואומר‪ ,‬דומה שמתוך תשובה‬ ‫תשב אנוש עד דכא‬ ‫נפטר רבי‪.‬‬ ‫ותאמר שובו בני אדם‬ ‫עוד יש ללמוד על כוחה של תשובה‬ ‫מן דקברוניה )כשקברו אותו(‪ ,‬ירדה האש מן‬ ‫מסיפורו של אלישע בן אבויה ‪ ‬רבו‬ ‫השמים ושרפה את קברו‪ .‬אתון ואמרין‬ ‫של רבי מאיר‪ ,‬שקיצץ בנטיעות ונקרא‬ ‫לר' מאיר‪ :‬הא קבריה דרבך אייקד )קברו של‬ ‫'אחר'‪ ,‬ועליו יצתה בת קול ואמרה‪ :‬שובו‬ ‫רבך נשרף(‪ .‬נפק בעי מבקרתיה ואשכחין‬ ‫בנים שובבים ‪ ‬חוץ מאחר' )חגיגה טו‪.(.‬‬ ‫אייקד )מצאו שרוף(‪ .‬מה עבד‪ ,‬נסב גולתיה‬ ‫ובירושלמי )חגיגה פ"ב ה"א( מסופר‪ ,‬שרבי‬ ‫)גלימתו( ופרסיה עלוי‪ ,‬אמר‪' :‬ליני הלילה' וגו'‬ ‫מאיר שאל את אלישע האם הוא חוזר בו‪.‬‬ ‫כב‪ .‬ראה את דברי סנגור‪ ‬של ישראל )קדושת לוי פר' ויחי ד"ה או יבואר( על מעלת התפילה של כל‬ ‫אחד מישראל‪ ,‬ואפילו של הנמצא בדיוטא התחתונה‪ .‬וזו לשונו 'כי ידוע שכל אד‪ ‬צרי‪‬‬ ‫להתחזק בלבו אמונה זאת‪ ,‬שבודאי אי‪ ‬הקב"ה מואס חס ושלו‪ ‬בשו‪ ‬תפילת עמו ישראל‪.‬‬ ‫א‪ ‬שהקב"ה נקרא 'הגדול' 'הגבור' 'והנורא'‪ ,‬לו דומיה תהלה‪ ,‬א‪ ‬על פי כ‪ ,‬יקר בעיניו דיבורי‪‬‬ ‫של עמו ישראל אפילו ממי שהוא חס ושלו‪ ‬בדיוטא תחתונה‪ ,‬א‪ ‬על פי כ‪ ‬מגיע מזה תענוג‬ ‫להבורא יתבר‪.'‬‬ ‫פרשת נצבי‪  ‬לב שומע‬ ‫יח‬ ‫הלא ידוע ומפורסם שאין לך דבר בעולם‬ ‫)רות ג יג(‪ ,‬ליני בעולם הזה שדומה ללילה‪.‬‬ ‫שעומד בפני התשובה‪ ,‬וכמו שקיבל השי"ת‬ ‫'והיה בבוקר' ‪ ‬זה העולם הבא שכולו בוקר‪.‬‬ ‫תשובת מנשה הגם שהכעיס בוראו מאוד‪.‬‬ ‫'אם יגאלך טוב' ‪ ‬יגאל זה הקב"ה שהוא‬ ‫'טוב'‪ ,‬דכתיב ביה )תהלים קמה ט( 'טוב ה' לכל‬ ‫אך באמת נראה לי‪ ,‬דאין הכוונה דגם אם‬ ‫ורחמיו על כל מעשיו'‪' .‬ואם לא יחפוץ‬ ‫היה שב בתשובה לא היה הקב"ה‬ ‫לגאלך וגאלתיך אנכי‪ ,‬חי ה'' )רות ג יג(‪,‬‬ ‫מקבלו‪ .‬חלילה לה' יתברך מעשות כדבר‬ ‫ואיטפיית )וכבתה האש('‪.‬‬ ‫הזה ולא כיוצא בו‪ .‬אכן שורש הדבר הוא‬ ‫כך‪ ,‬מגודל רחמי ה' יתברך שמרחם על כל‬ ‫ולכאורה תמוה כיצד 'רבי היה שמח בלבו‬ ‫בריותיו וגם על החוטאים נגדו ית' וחושב‬ ‫ואומר‪ :‬דומה שמתוך תשובה‬ ‫מחשבות לבל ידח ממנו נדח‪ ,‬לזאת שולח‬ ‫נפטר רבי'‪ ,‬הלא בת קול יצתה ואמרה 'שובו‬ ‫השי"ת הרהורי תשובה בלבם‪ ,‬בזה הכרוז‬ ‫בנים שובבים ‪ ‬חוץ מאחר'‪ ,‬משמע שאין‬ ‫היוצא בכל יום‪ :‬שובו בנים כו' כנודע‬ ‫לו לאלישע דרך תשובה‪.‬‬ ‫מספרים הקדושים‪ ,‬ומעורר אותם שישובו‬ ‫בתשובה שלימה‪ .‬או על ידי איזה סיבה‬ ‫אין לך דבר העומד בפני התשובה‬ ‫מעוררם שישובו‪ ,‬היינו כמו שכתוב )תהלים צ‬ ‫אך האמת היא‪ ,‬שגם לאלישע ‪' ‬אחר'‬ ‫ג( 'תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני‬ ‫היתה דרך תשובה לשוב אל ה'‪,‬‬ ‫אדם'‪ ,‬והקב"ה בעצמו פותח להם שערי‬ ‫וכמובא במהרש"א )חידושי אגדות חגיגה שם(‬ ‫תשובה ושואל ומבקש מכל אחד ואחד‬ ‫''יצתה בת קול ואמר‪ :‬שובו בנים שובבים‬ ‫לעשות תשובה‪.‬‬ ‫חוץ מאחר כו'‪ .‬וכהאי גונא אמר לקמן‬ ‫אכן יש עבירות חמורות כל כך‪ ,‬כמו‬ ‫'שמעתי מאחורי הפרגוד' כו'‪ .‬ולשון‬ ‫'האומר אחטא ואשוב' )יומא פה‪(:‬‬ ‫הירושלמי‪ ,‬פעם אחת הייתי עובר לפני בית‬ ‫וכדומה‪ ,‬אז אין מהראוי שה' יתברך יחזור‬ ‫קודש הקדשים רוכב על סוס ביום‬ ‫אחריו לעוררו ולבקש ממנו שיעשה‬ ‫הכיפורים שחל להיות בשבת‪ ,‬ושמעתי בת‬ ‫תשובה‪ .‬רק צריך האדם להתעורר מעצמו‬ ‫קול יוצאת מבית קדשי הקדשים ואומרת‪:‬‬ ‫ולשום אל לבו בלא אתערותא דלעילא‬ ‫שובו בנים חוץ מאחר שידע כחי ומרד בי‪,‬‬ ‫מקודם‪ ,‬ולהתודות לפניו ית' בכל לבבו‪,‬‬ ‫עד כאן‪ .‬ומיהו‪ ,‬הוא לא היה לו להשגיח‬ ‫וישפוך שיחו לפניו ית' שישלח לו עזר‬ ‫בכך‪ ,‬וכמו שאמר לו רבי מאיר בחליו‪' :‬תשב‬ ‫וסיוע מן השמים שיגמור תשובתו בכי טוב‪.‬‬ ‫אנוש עד דכא'‪ ,‬ואמרינן )ירושלמי פאה פ"א ה"א(‬ ‫ואז באמת מקבלין תשובתו גם כן בשובו‬ ‫'אין לך דבר שעומד בפני התשובה''‪.‬‬ ‫מדרכו‪ ,‬וחי‪.‬‬ ‫ומה באמת היתה כוונת הבת קול‪ ,‬מצינו‬ ‫וזהו מאמרם ז"ל )שם( 'אין מספיקין בידו‬ ‫באוהב ישראל )דברים לימי הרצון‬ ‫לעשות תשובה'‪ ,‬ולא אמרו אין‬ ‫והתשובה( שביאר זאת באופן מחודש ונפלא‪,‬‬ ‫'מקבלין' תשובתו‪ .‬אך ודאי כוונתם הוא‪,‬‬ ‫וזו לשונו 'גמ' חגיגה )טו‪' (.‬יצאה בת קול‬ ‫שאין מעוררין אותו מן השמים שישוב‪ ,‬אך‬ ‫ואמרה‪ :‬שובו בנים שובבים חוץ מאחר'‪.‬‬ ‫ורק ממתינין ומצפים ומייחלין מתי יתעורר‬ ‫והוא תמיה גדולה לעיני כל בר דעה‪ ,‬כי‬ ‫יט‬ ‫לב שומע ‪' ‬ושבת עד ה' אלקי‪  '‬כוחה של תשובה‬ ‫היה‪ ,‬שהשכיל והבין משה רבינו ע"ה כוונתו‬ ‫מעצמו לעשות תשובה שלימה ואז בלי‬ ‫ית'‪ ,‬והתפלל לפניו ית' לעורר רחמים על‬ ‫ספק שמקבלין תשובתו בשמחה‪.‬‬ ‫זרע ישראל והועיל בתפלתו‪ .‬כמו כן רמז לו‬ ‫ה' יתברך ל'אחר'‪ ,‬שיבין כוונתו ית' שהוא‬ ‫גדול אמרו חכמינו ז"ל )ירושלמי פאה‬ ‫וכלל‬ ‫פ"א ה"א(‪ ,‬באמת שאין לך דבר‬ ‫לטובתו ושב ורפא לו‪ ,‬כי אין דבר כו' כנ"ל‪.‬‬ ‫העומד בפני התשובה‪ .‬וזאת היתה כוונת‬ ‫והכל נמתק וניתקן בתשובה‪ .‬וכן יהי רצון‬ ‫הבת קול שהכריז 'שובו בנים כו' חוץ‬ ‫שנשוב אליו באמת כראוי‪ ,‬אמן' כג‪.‬‬ ‫מאחר'‪ ,‬היינו שהקב"ה הוא בעל הרחמים‬ ‫לבלתי ידח ממנו נידח‬ ‫ומתאווה מאוד שכל החוטאים ישובו אליו‬ ‫באמת‪ ,‬לבל ידח ממנו נדח‪ ,‬ובפרט נשמה‬ ‫בתורת אמת )מהרה"ק ר' אברהם יהושע‬ ‫וראה‬ ‫היקרה כמוהו שהיה גדול בתורה ובחכמה‪.‬‬ ‫העשיל מאפטא זיע"א‪ ,‬פר' ואתחנן ד"ה והנה‬ ‫אך שורש הדין וקו האמת והמשפט ניתן ‪‬‬ ‫לפעמים‪ ,‬אוהב ישראל ליקוטים חדשים לפר' עקב ד"ה‬ ‫שלא לעוררו ולבקש ממנו שישוב‪ .‬לזאת‬ ‫אמנם בהעיר( מה שהאריך בדברי חיזוק‬ ‫עשה השי"ת ברוב רחמיו וחסדו הגדול‬ ‫נפלאים כנגד טענות ומענות היצר הרע‪,‬‬ ‫סיבה זו‪ ,‬כדי שישכיל ויבין 'אחר'‪ ,‬וישיג‬ ‫שמבקש להפיל ולייאש את לבבות בני‬ ‫בחכמתו כוונת השי"ת‪ ,‬שבאמת רוצה‬ ‫ישראל‪ ,‬שאבד תקוותם ושברם מלשוב‬ ‫שישוב אליו ויקבלו בסבר פנים יפות‪ .‬אך‬ ‫בתשובה‪ ,‬חלילה‪ .‬וזו לשונו הזהב 'והנה‬ ‫שכביכול אינו יכול לומר לו בפירוש ולעוררו‬ ‫לפעמים עולה על לב האדם מה שהיצר‬ ‫שישוב בתשובה‪ ,‬כמו שמתנהג את עצמו‬ ‫הרע משליך במחשבתו ואומר לו‪ :‬הלא‬ ‫עם שאר החוטאים מחמת שהכעיסו הרבה‬ ‫עברו רוב שנותיך אשר פגמת בהם והרבית‬ ‫וידע רבונו כו'‪.‬‬ ‫לפשוע ואין לך שום תקנה לשוב על‬ ‫עונותיך‪ .‬כי יכלה הזמן ותשובתך לא יכלה‪,‬‬ ‫וזה שאמרה הבת קול‪' :‬שובו בנים' כו'‪,‬‬ ‫ואין בכוחך לעשות תשובה כראוי על כל‬ ‫היינו לכם אני אומר ומעורר אתכם‬ ‫חטא ועון‪ .‬על כן שמע לעצתי‪ ,‬שמח לבך‬ ‫ומבקש מכם שתשובו אלי‪' ,‬חוץ מאחר'‪,‬‬ ‫ועשה מה שבכחך‪ .‬הרוג בקר ושחט צאן‪ ,‬כי‬ ‫איני יכול לעוררו ולומר לו זה כנ"ל‪ .‬אך‬ ‫בלאו הכי כבר אבדת חלקך בעולם הבא‪,‬‬ ‫כשיבין זה מעצמו וישוב בכל לבבו כראוי לו‬ ‫מאחר שקלקלת עד הנה‪ ,‬והוא מעוות אשר‬ ‫באמת‪ ,‬אז מה טוב ומה נעים‪.‬‬ ‫לא תוכל לתקן‪ .‬כך הוא פיתוי היצר הרע‬ ‫וכמו שמצינו בעון העגל‪ ,‬שרמז השי"ת‬ ‫הרוצה לאבד את האדם משני עולמות‪.‬‬ ‫למשה‪ ,‬באומרו )שמות לב י( 'ועתה‬ ‫אבל החכם עיניו בראשו‪ ,‬ישכיל וידע כי אי‬ ‫הניחה לי' כו'‪ ,‬כדי שישכיל ויבין שבו הדבר‬ ‫אפשר לשום זרע אברהם יצחק ויעקב‬ ‫תלוי )שמות רבה סוף פ' מב(‪ .‬וכמו שבאמת כן‬ ‫כג‪ .‬אגב חביבותא נעתיק מה שכתב החת‪ ‬סופר )פר' כי תצא ד"ה כי תצא( 'כי אמרו חז"ל )ברכות‬ ‫לד‪ :‬סנהדרי‪ ‬צט‪' (.‬במקו‪ ‬שבעלי תשובה עומדי‪ ,‬אי‪ ‬צדיקי‪ ‬גמורי‪ ‬יכולי‪ ‬לעמוד'‪ .‬והטע‪,‬‬ ‫כי השב בכל לבו ואהבה שלימה‪ ,‬הוא מכיר יותר גדולת נפשו ואור תורתו ‪ ‬מהצדיק הגמור‪,‬‬ ‫כי אי‪ ‬הטוב ניכר אלא בהעדרו‪ .‬ואמרו החכמי‪ ,‬אי‪ ‬אהבה שלימה אלא אחר השנאה'‪.‬‬ ‫פרשת נצבי‪  ‬לב שומע‬ ‫כ‬ ‫על כל פנים בסוף ויהיה עובד ד'‪ ,‬ומתוך‬ ‫אשר יש להם חלק אלקי ממעל שח"ו‬ ‫אמונה זו לבו מתחרט ומתלהב לצפות מתי‬ ‫שיאבדו ולא יהיה להם תקנה‪ .‬ויאמין בדברי‬ ‫יגיע יום ויבוא העת שאתחיל לתקן את‬ ‫חכמינו ז"ל האמיתיים‪ ,‬שאמרו דאף אם‬ ‫מעשי ולשמור את מצות ה'‪ .‬ואז כשהוא‬ ‫עובר על מצות ה'‪ ,‬מכל מקום אל יתיאש‬ ‫שומר ומצפה על זה‪ ,‬אז נעשה משמירה זו‬ ‫מן הרחמים‪ .‬כי אף אם יגולגל אלף פעמים‪,‬‬ ‫כלי ובית קיבול‪ ,‬והבא לטהר מסייעין לו מן‬ ‫מוכרח הוא לשוב ולתקן ולקיים את כל‬ ‫השמים )שבת קד‪ ,(.‬וד' בעזרו ומוציא מחשבתו‬ ‫מצות ד' ודיקדוקי סופרים‪ ,‬כי לא ידח ממנו‬ ‫מכח אל הפועל שיבוא לידי עשיה'‪.‬‬ ‫נדח ‪ ‬מה שיש לו שורש בקדושה‪ .‬אף אם‬ ‫הוא בעמקי שאול‪ ,‬הקב"ה מסבב סיבות‬ ‫אתם נצבים ‪ ‬הבטחה‬ ‫ומגלגל גילגולים עד אשר יעלה מתהומות‪,‬‬ ‫שנזכה לשוב בתשובה‬ ‫וכל הניצוצות הקדושות צריכין לשוב‬ ‫והבטיחנו הקב"ה שנזכה כולנו לעשות‬ ‫למקומן ולשורשן ולמקורן של הקדושה‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬כמובא בחתם סופר‬ ‫)פרשתן( ''אתם נצבים היום כולכם' וכו'‪.‬‬ ‫א"כ כשאדם מאמין באמונה שלימה‬ ‫ונראה לעניות דעתי‪ ,‬דעיקר הקיבוץ הלז‬ ‫שבודאי הסוף יהיה שמוכרח לשוב‬ ‫היה אחרי ככלות פר' התוכחה‪ ,‬קיבצם‬ ‫ולהטיב ולתקן את מעשיו‪ ,‬א"כ ע"י זה‬ ‫לברכם בברכה ‪ ‬שהיא תכלית כל הברכות‬ ‫האדם ישום אל לבו‪ ,‬מה לי לסבול צער‬ ‫והטובות שבתורתנו הקדושה‪ ,‬והיא פר'‬ ‫בגלגולים ולטעום טעם מרירות המוות כמה‬ ‫התשובה‪ ,‬בהבטיחו )להלן ל א( 'והיה כי יבואו‬ ‫פעמים‪ ,‬הלא הסוף יהיה בעל כרחך שאחזור‬ ‫עליך כל הדברים האלה‪ ,‬הברכה והקללה‬ ‫לשוב להשי"ת ב"ה לקיים התורה והמצות‪,‬‬ ‫ושבת עד ה' אלקיך'‪ .‬וכתב רמב"ן )ל יא(‪,‬‬ ‫מוטב שאשוב מיד בעודי בחיים חיותי‬ ‫שהוא הבטחה שמבטיח אותנו‪ ,‬שבודאי‬ ‫ואתקן את מעשי לשוב מכל הרע אשר‬ ‫נזכה לשוב אל ה' בכל לבבנו ונפשנו‪ ,‬וה'‬ ‫עשיתי ולעבוד את השם בתורה ובמצות‪,‬‬ ‫ישוב שבותנו והיטיבך והרבך מאבותיך‪,‬‬ ‫ומה ש]לא[ יעשה הזמן יעשה השכל‪.‬‬ ‫ושוב 'ונתן ה' אלקיך כל האלות האלה על‬ ‫ועיקר תלוי באמונה‪ ,‬כשאדם מאמין בדברי‬ ‫אויביך' וגו'‪ ,‬ושוב 'ואתה תשוב ושמעת‪,‬‬ ‫חכמים שבודאי יהיה כן‪ ,‬אזי בא לו‬ ‫‪‬‬ ‫והותירך ה' לטובה'' כד‪.‬‬ ‫שמחה מזה שמאמין שיהיה דבוק בקדושה‬ ‫כד‪ .‬וראה עוד מה שכתב החת‪ ‬סופר )פרשת‪'' (‬ושבת עד ה' אלקי‪ '‬וגו'‪ ,‬ונת‪ ‬ה' אלקי‪ ‬את‬ ‫כל האלות האלה על אויבי‪ ‬ועל שונאי‪ ‬אשר רדפו‪ ,‬ואתה תשוב ושמעת בקול ה' וגו'‪,‬‬ ‫כי ישוב ה' לשוש עלי‪ ‬לטוב כאשר שש על אבותי‪ .'‬מבואר מזה‪ ,‬מתחלה ישובו בתשובה‬ ‫בגולה‪ ,‬ויזכו שינקו‪ ‬ה' נקמת‪ ‬משונאיה‪ ‬ויביא‪ ‬אל אר‪ ‬הקדושה‪ ,‬וש‪ ‬ישובו בתשובה‬ ‫יותר מעולה מ‪ ‬הראשונה ‪ ‬שהיתה במקו‪ ‬קליפות עמי‪ ‬רבי‪ .‬ואחר שנעקר פולחנא נוכראה‬ ‫מארעא‪ ,‬ישובו בתשובה ויזכו לנוע‪ ‬ה' עליה‪ ,‬ישוב ה' לשוש לטוב‪ .‬אבל הראשונה היתה‬ ‫לעורר שנאה על אומות העול‪ ,‬והשניה לעורר אהבת ה' לישראל'‪.‬‬ ‫כא‬ ‫לב שומע ‪ ‬ועתה כתבו לכ‪ ‬את השירה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫ועתה כתבו לכ‪ ‬את השירה‬ ‫‪ ‬כי קול‪ ‬ערב ‪ ‬השמיעני את קול‪  ‬לימוד התורה מתו‪ ‬מתיקות וערבות ‪ ‬ומתוקי‪‬‬ ‫מדבש ונופת צופי‪'  ‬שימה בפיה‪  '‬בזכות לימוד התורה מתמלא הפה במזו‪ ‬ומחיה‬ ‫השמיעני את קולך‬ ‫כי קולך ערב‬ ‫ושירה זו עריבה ביותר אצל הקב"ה‪,‬‬ ‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה‬ ‫כמובא במדרש רבה )שיר השירים ב‬ ‫את בני ישראל שימה בפיהם למען‬ ‫ה( בזו הלשון 'כי קולך ערב ‪ ‬זה התלמוד'‪.‬‬ ‫תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל'‬ ‫ובמדרש משלי )א כא( מובא ''בראש הומיות‬ ‫)לא יט(‪ .‬הנה כל התורה כולה נקראת 'שירה'‪,‬‬ ‫תקרא' )משלי א כא(‪ ,‬מה הים הזה הומה‬ ‫כמובא בגמ' )נדרים לח‪ (.‬על מה שנאמר )לא‬ ‫בגליו‪ ,‬כך תלמידי חכמים בשעה שיושבין‬ ‫יט( 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת‬ ‫ומפרשין דברי תורה‪ ,‬הן הומין ויוצאין‬ ‫ולמדה את בני ישראל'‪ ,‬שאין הכוונה רק‬ ‫מלבן‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שקולן ערב לפני‬ ‫לשירת האזינו האמורה שם )לב א‪‬מב(‪ ,‬שהרי‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שנאמר )שיר השירים ב ה( 'כי קולך‬ ‫הפסוק ממשיך ואומר 'למען תהיה השירה‬ ‫ערב ומראך נאוה'' כו‪ .‬אשרינו מה טוב‬ ‫לי לעד בבני ישראל'‪ ,‬ואיזו עדות יש בשירת‬ ‫חלקינו‪ ,‬שהקב"ה מתאווה לשמוע מאתנו‬ ‫האזינו‪ .‬ובהכרח יש לפרש שהשירה‬ ‫את 'שירת התורה'‪ ,‬ומבקש ‪' ‬השמיעיני את‬ ‫הנזכרת‪ ,‬הכוונה לכל התורה כולה‪,‬‬ ‫קולך‪ ,‬כי קולך ערב'‪.‬‬ ‫שלימודה נקרא 'שירה' כה‪.‬‬ ‫כה‪ .‬וכ‪ ‬יש ללמוד ממעשה יהושע ביריחו‪ ,‬שנאמר ש‪) ‬יהושע ה יג( 'ויהי בהיות יהושע ביריחו‪,‬‬ ‫וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו‪ ,‬ויל‪ ‬יהושע אליו ויאמר לו‪:‬‬ ‫הלנו אתה א‪ ‬לצרינו‪ .‬ויאמר‪ :‬לא‪ ,‬כי אני שר צבא ה' עתה באתי'‪ .‬ובגמ' )מגילה ג‪ (.‬מובא שהמלא‪‬‬ ‫אמר ליהושע 'אמש בטלת‪ ‬תמיד של בי‪ ‬הערבי‪ ,‬ועכשיו בטלת‪ ‬תלמוד תורה‪ .‬אמר לו‪ ,‬על‬ ‫איזה מה‪ ‬באת‪ ,‬אמר לו 'עתה באתי'‪ .‬וכתבו התוס' )ד"ה עתה באתי( 'פירש ריב"‪ ,‬על תלמוד‬ ‫תורה באתי‪ ,‬דכתיב ביה )לא יט( 'ועתה כתבו לכ‪] ‬את[ השירה הזאת''‪.‬‬ ‫כו‪ .‬מרגניתא טבא מתאמרא בש‪ ‬הגה"ק מטשעבי‪ ‬זצ"ל על מאמר חז"ל )מגילה לב‪' (.‬כל הקורא‬ ‫בלא נעימה ושונה בלא זמרה‪ ,‬עליו הכתוב אומר )יחזקאל כ כה( 'וג‪ ‬אני נתתי וגו' חוקי‪‬‬ ‫פרשת ויל‪  ‬לב שומע‬ ‫כב‬ ‫נבלעין בדמו‪ ,‬ומאחר שנהנה מדברי תורה‬ ‫לימוד התורה מתוך מתיקות וערבות‬ ‫הוא נעשה דבוק לתורה'‪.‬‬ ‫ואף מצד ישראל‪ ,‬שירת התורה צריכה‬ ‫להיות מתוך עריבות ומתיקות אצל‬ ‫ומסיים שם‪ ,‬שאף שמי שלומד שלא לשם‬ ‫הלומד אותה‪ ,‬שלא להיות בבחינת מה‬ ‫מצות לימוד‪ ,‬אלא מחמת תענוג‬ ‫שנאמר )משלי כה כ( 'ושר בשירים על לב‬ ‫שיש לו בלימודו הרי זה נקרא לימוד‬ ‫רע' כז‪.‬‬ ‫לשמה‪ ,‬וכלשונו 'אבל הלומד לשם מצוה‬ ‫ומתענג בלימודו‪ ,‬הרי זה נקרא 'לימוד‬ ‫לשמה'‪ ,‬וכולו קודש‪ ,‬כי גם התענוג‬ ‫ומי שלומד את התורה ומשורר אותה‬ ‫מצוה' כח‪.‬‬ ‫מתוך תענוג ושמחה‪ ,‬הריהו מקיים‬ ‫את מצות תלמוד תורה כראוי וכנכון‪,‬‬ ‫ומתוקים מדבש ונופת צופים‬ ‫כמובא באגלי טל )להרה"ק האדמו"ר מסאכטשוב‬ ‫זיע"א‪ ,‬הקדמה לספרו אגלי טל( וזו לשונו 'זכור‬ ‫ובתהלים )יט ט‪‬יא(‪ ,‬דוד המלך ע"ה משבח‬ ‫אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין‬ ‫את ט‪ä‬ב התורה‪ ,‬שהיא המקור‬ ‫מדרך השכל בענין לימוד התורה הקדושה‪,‬‬ ‫לשמחה ומתיקות ‪' ‬פיקודי ה' ישרים‬ ‫ואמרו‪ ,‬כי הלומד ומחדש חידושים ושמח‬ ‫משמחי לב‪ ,‬הנחמדים מזהב ומפז רב‬ ‫ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כל‬ ‫ומתוקים מדבש ונפת צופים' כט‪.‬‬ ‫כך לשמה ‪ ‬כמו אם היה לומד בפשטות ‪‬‬ ‫וידועים דברי האור החיים הק' הנלהבים‬ ‫שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק‬ ‫)כו יא( על הפסוק 'ושמחת בכל‬ ‫לשם מצוה‪ ,‬אבל הלומד ומתענג בלימודו‬ ‫הטוב'‪ ,‬שהכוונה לעריבות ומתיקות טוב‬ ‫הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו‪.‬‬ ‫מ‪Ł‬לה‪ ,‬וזו לשונו 'גם‬ ‫התורה שאין עלי תבל ְ ָ ָ‬ ‫ובאמת זה טעות מפורסם‪ ,‬ואדרבא‪ ,‬כי זהו‬ ‫ירמוז במאמר 'בכל הטוב' אל התורה‪,‬‬ ‫עיקר מצות לימוד התורה‪ ,‬להיות שש‬ ‫כאומרם ז"ל )ברכות ה‪' (.‬ואין טוב אלא תורה'‪,‬‬ ‫ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה‬ ‫לא טובי‪ '‬וגו'‪ ,‬שהניגו‪ ‬של הפסוק הוא בלשו‪ ‬תמיהה ‪ ‬וכי אני נתתי לה‪ ‬חוקי‪ ‬לא טובי‪,‬‬ ‫א‪ ‬הקורא בלי ניגו‪ ‬הריהו קוראו בניחותא‪ ,‬והב‪.‬‬ ‫כז‪ .‬וכפי שרש"י פירש פסוק זה על התורה‪ ,‬וזו לשונו 'ומה הוא שר בשירי‪ ,‬זה המלמד תורה‬ ‫לתלמיד רשע אשר אי‪ ‬בלבו לקיימה'‪.‬‬ ‫כח‪ .‬עד היכ‪ ‬מגיעה אהבת תורה ותענוגה‪ ,‬יש ללמוד ממה שכתב האור החיי‪ ‬הק')יא כז ד"ה‬ ‫את הברכה( וזו לשונו ''אשר תשמעו'‪ ,‬כי השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש‪,‬‬ ‫כאומרו )ישעיהו נה ג( 'שמעו ותחי נפשכ‪ ,'‬והמרגיש בטע‪ ‬התורה‪ ,‬תשיחנו נפשו‪ ,‬כי עליו לשל‪‬‬ ‫גמול טוב למת‪ ‬מתנה טובה מופלאת‪ ,‬ואי‪ ‬צרי‪ ‬לומר שאי‪ ‬לתבוע שכר עליה'‪.‬‬ ‫כט‪ .‬על דר‪ ‬זה מובא במדרש רבה )שיר השירי‪ ‬ב ג( בזו הלשו‪'' ‬ופריו מתוק לחכי'‪ .‬אמר ר'‬ ‫יצחק‪ :‬אלו שני‪ ‬עשר חדש שעשו ישראל לפני הר סיני מתמתקי‪ ‬בדברי תורה‪ .‬מה‬ ‫טע‪' ,‬ופריו מתוק לחכי'‪ .‬לחכי היה מתוק אבל לחי‪ ‬אומות העול‪ ‬היה מר כלענה'‪.‬‬ ‫כג‬ ‫לב שומע ‪ ‬ועתה כתבו לכ‪ ‬את השירה‬ ‫להם למלאת פיהם‪ .‬וזהו הנרמז ב'ואתה‬ ‫שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות‬ ‫תצוה' וגו'‪ ,‬שאמר הקב"ה למשה רבינו‬ ‫ועריבות טוב התורה היו משתגעים‬ ‫ע"ה‪ ,‬שיאמר לבני ישראל שילמדו תורתנו‬ ‫ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא‬ ‫הק' ‪' ‬ויקחו אליך שמן זית זך'‪ ,‬כידוע‬ ‫עולם כסף וזהב למאומה‪ ,‬כי התורה כוללת‬ ‫שהשמן רומז לחכמת התורה‪ .‬ואם יחשבו‬ ‫כל הטובות שבעולם'‪ .‬ומי אינו חפץ לטעום‬ ‫שעל ידי זה יחסר להם לחם‪ ,‬הרי 'ואתה‬ ‫ולהתענג מטוב התורה ‪ ‬שאפילו עולם‬ ‫תצוה את בני' ‪ ‬ראשי תבות 'תורה‬ ‫מלא כסף וזהב לא ישווה לו ל‪.‬‬ ‫וגדולה במקום אחד'‪ ,‬שאדרבה יהיה‬ ‫להפך‪ ,‬שככל שירבו לעסוק בתורה‪ ,‬יהיה‬ ‫'שימה בפיהם' ‪ ‬בזכות לימוד התורה‬ ‫שפע פרנסה וכלכלה'‪.‬‬ ‫מתמלא הפה במזון ומחיה‬ ‫והנה לפעמים בא היצר הרע ומפתה את‬ ‫ולא זו בלבד שהתורה אינה גורמת היזק‬ ‫לב האדם‪ ,‬שעל ידי עסקו בתורה‬ ‫לפרנסה‪ ,‬אלא יתר על כן‪ ,‬העצה‬ ‫יפסיד את פרנסתו וממונו‪ ,‬אך האמת היא‬ ‫לכל מי שמתקשה בפרנסה היא קביעת‬ ‫להיפך‪ ,‬מפני שעל התורה נאמר )משלי ג‬ ‫עתים לתורה‪ ,‬שעל ידי שיקבע לו עתים‬ ‫טז( 'אורך ימים בימינה בשמאלה עושר‬ ‫לתורה ‪ ‬יקבע לו הקב"ה פרנסה קבועה‬ ‫וכבוד'‪.‬‬ ‫וטובה‪ ,‬כמובא בחתם סופר )סוף פר' תרומה‬ ‫ד"ה ושמת( ''ושמת את השלחן מחוץ‬ ‫)מהרה"ק ר' יהושע מדז'יקוב‬ ‫גנוזה‬ ‫ובחמדה‬ ‫לפרוכת ואת המנורה נוכח השלחן על‬ ‫זיע"א‪ ,‬עמ' לז בשם עטרת ישועה פר'‬ ‫צלע המשכן תימנה והשולחן תתן על צלע‬ ‫תצוה( רמז זאת וכתב ''ואתה תצוה את‬ ‫צפון' )כו לה(‪ .‬הקדים שולחן למנורה‪ ,‬כמו‬ ‫בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך'‪ ,‬בפר'‬ ‫שכתב מהרי"א בפירושו לרש"י‪ ,‬דהכנה‬ ‫האזינו נאמר )לא יט( 'כתבו לכם את‬ ‫וצרכי עולם הזה קודמים לתורה‪ .‬ואמנם‬ ‫השירה הזאת שימה בפיהם'‪ ,‬לרמז על‬ ‫קביעות מקומם הקדים מקום מנורה‬ ‫טענת האפיקורסים שעל ידי לימוד‬ ‫בתימנה לשולחן בצפון‪ ,‬להורות נתן‪ ,‬אע"ג‬ ‫התורה וההליכה הנרצית בדרכי ה' תחסר‬ ‫שצריך להקדים שולחן שהוא צרכי פרנסה‬ ‫הפרנסה‪ .‬וזהו שאע"פ שתכתבו את‬ ‫למנורה שהיא תורה‪ ,‬מכל מקום לא נקבע‬ ‫השירה הזאת ותעסקו בתורה‪ ,‬עם כל זה‬ ‫פרנסתו אלא ע"י קביעתו של התורה‪,‬‬ ‫'שימה בפיהם'‪ ,‬שלא יחסר מזון‪ ,‬ויהיה‬ ‫ל‪ .‬מסופר על אחד מתלמידי הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק זיע"א )יומ"ד כ"ג אלול(‪ ,‬ששמו היה‬ ‫ר' זאב – ר' וולפטשע‪ ,‬שבשנה אחת לאחר חג השבועות‪ ,‬התקשה זמ‪ ‬רב להכניס לפיו‬ ‫דבר מאכל‪ .‬מאמצי בני ביתו והרופאי‪ ‬להחיות את נפשו במאכלי‪ ‬מבושמי‪ ‬ומעודני‪ ‬לא‬ ‫הועילו מאומה‪ .‬משלא הבינו מה אירע עמו‪ ,‬סיפר לה‪ ‬ר' וולפטשע‪ ,‬שבחג השבועות בתפילת‬ ‫שחרית‪ ,‬כשאמר את הפסוק 'ומתוקי‪ ‬מדבש ונופת צופי‪ ,'‬הרגיש בפיו מתיקות רבה מהתורה‬ ‫ועבודת השי"ת‪ ,‬עד שנמאס בעיניו כל דבר מאכל‪ ,‬ומאז הוא אינו מסוגל לסבול שו‪ ‬מאכל‬ ‫מרוב מתיקות התורה‪...‬‬ ‫פרשת ויל‪  ‬לב שומע‬ ‫כד‬ ‫קודם ליששכר בברכת משה רבינו ע"ה‪,‬‬ ‫שאם יקבע תורתו קבע ‪ ‬יקבע לו הקב"ה‬ ‫ומ"מ איננו אלא בזכות יששכר באהלך' לא‪.‬‬ ‫פרנסתו קבועה ומזומנת‪ ,‬שהרי זבולון‬ ‫‪‬‬ ‫לא‪ .‬וראה את המובא בויגד יעקב מפאפא )סגולות אות ד( וזו לשונו 'שמעתי משמו של מר‪‬‬ ‫הגה"ק מבעלזא זי"ע בש‪ ‬הרה"ק ר' אורי מסטרעליסק זי"ע‪' :‬תלמוד' בגימטריא 'פת'‪,‬‬ ‫שלימוד תלמוד מסוגל לפרנסה )ועיי‪ ‬במסכת עבודה זרה )יט‪ ,(:‬דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאי‪‬‬ ‫ומשולש בכתובי‪ ,‬כל העוסק בתורה נכסיו מצליחי‪ ‬לו‪ ,‬עיי"ש(‪ .‬ובש‪ ‬הרה"ק רבי צבי‬ ‫מזידיטשוב זי"ע מה דאיתא בגמ' )בבא מציעא קז‪' (:‬פת שחרית מבטל פ"ג חלאי‪ ,‬היינו תלמוד‬ ‫שבגימטריא 'פת''‪.‬‬ ‫הלכות והליכות‬ ‫מתוך שיעורי ההלכה‪,‬‬ ‫והוספות פסקים בעל פה‬ ‫שנמסרו מפי הגאון‬ ‫רבי שמעיה לעוו שליט"א‬ ‫מדיני סליחות – ר"ה‬ ‫תקיעת שופר ‪ -‬תשובה‬ ‫לשאלות והערות‪ ,‬יש לפנות ל‪07538-654-646 -‬‬ ‫קצת מדיני סליחות – ר"ה – תקיעת שופר – תשובה ‪ ‬לב שומע‬ ‫כו‬ ‫קצת מדיני סליחות – ר"ה – תקיעת שופר – תשובה‬ ‫עיקר אמירת הסליחות הוא באשמורת הבוקר דוקא‬ ‫א‪ .‬כתב הרמב"ם )בפ"ג מהלכות תשובה הל"ד( 'ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים‬ ‫אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום'‪,‬‬ ‫והמבואר מדבריו שעיקר תקנת אמירת סליחות היינו לאמרם קודם אשמורת‬ ‫הבוקר א‪ ,‬וכ"ה לשון השו"ע 'נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות'‪ ,‬ומכאן‬ ‫תוכחת מגולה לאשר נפרץ מאד בדור האחרון שמאחרים הסליחות עד חצות‬ ‫א‪ .‬ובביאור הדברי‪ ‬בזה נראה דהנה ז"ל הרמב"‪" ,‬אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב‪,‬‬ ‫רמז יש בו כלומר עורו ישני‪ ‬משנתכ‪ ‬ונרדמי‪ ‬הקיצו מתרדמתכ‪ ‬וחפשו במעשיכ‪ ‬וחזרו‬ ‫בתשובה וזכרו בוראכ‪ ‬וכו'‪ ,‬לפיכ‪ ‬צרי‪ ‬כל אד‪ ‬שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו‬ ‫זכאי וחציו חייב וכ‪ ‬כל העול‪ ‬חציו זכאי וחציו חייב‪ ,‬חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו‬ ‫ואת כל העול‪ ‬כולו לכ‪ ‬חובה וגר‪ ‬לו השחתה‪ ,‬עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת‬ ‫כל העול‪ ‬כולו לכ‪ ‬זכות וגר‪ ‬לו ולה‪ ‬תשועה והצלה וכו'‪ ,‬ונהגו כול‪ ‬לקו‪ ‬בלילה בעשרה‬ ‫ימי‪ ‬אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנוני‪ ‬ובכיבושי‪ ‬עד שיאור היו‪ "‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה צ"ב במש"כ הר"מ דלעול‪ ‬יראה עצמו כאילו הוא חציו זכאי וחציו חייב‪ ,‬וכ‪ ‬את כל‬ ‫העול‪ ‬כולו חציו זכאי וחציו חייב‪ ,‬דהוא דבר שכמעט ואינו בנמצא שיהיה בדיוק רב חציו‬ ‫מצוות וחציו עבירות‪ ,‬ואי‪ ‬שיי‪ ‬לדרוש שיצייר אד‪ ‬לעצמו דבר כזה‪ ,‬ועל כרח‪ ‬צרי‪ ‬לומר‬ ‫דלא מיירי הר"מ בחשבו‪ ‬המצוות והעבירות‪ ,‬כי א‪ ‬בנטיית לבו לטוב ולרע‪ ,‬ור"ל שכל שבנטיית‬ ‫לבו הוא נמש‪ ‬לקיו‪ ‬מצוות יותר מלעבירות ה"ה זכאי‪ ,‬וכל שלהיפ‪ ‬ה"ה חייב‪ ,‬ובא‪ ‬נמש‪‬‬ ‫לבו לשניה‪ ‬באופ‪ ‬שוה והיינו שפעמי‪ ‬נמש‪ ‬לבו לטוב ופעמי‪ ‬להיפ‪ ‬באופ‪ ‬שוה ה"ה חציו‬ ‫זכאי וחציו חייב‪ ,‬ולזה בעינ‪ ‬שיתאמ‪ ‬בימי‪ ‬אלו יותר מרגילותו שבזה מכריע את מהותו‬ ‫באותה שעה שמתאמ‪ ‬יותר לעשיית מצוות מאשר להיפ‪.‬‬ ‫וזהו שכתב הרמב"‪ ‬דלפיכ‪ ‬נהגו כול‪ ‬לקו‪ ‬בלילה דייקא‪ ,‬ולפי שא‪ ‬יאמר סליחות ביו‪ ‬עדיי‪‬‬ ‫אי‪ ‬בזה שינוי במהותו‪ ,‬ורק כשק‪ ‬בלילה שמתאמ‪ ‬בזה שלא כהרגלו לקו‪ ‬ממיטתו בזמ‪‬‬ ‫שינה‪ ,‬אזי מראה בזה על שינוי מהותו‪ .‬ומ‪ ‬האמור נלמד שעיקר המכוו‪ ‬באמירת הסליחות‬ ‫אינו באמירת‪ ,‬כי א‪ ‬בכ‪ ‬שמתאמ‪ ‬לקו‪ ‬ממיטתו באשמורת הבוקר ומכניע את יצרו‪ ,‬ובאופ‪‬‬ ‫דנמצא שא‪ ‬אינו משנה מרגילותו של כל השנה הרי הוא נאחז בהטפל והניח את העיקר‪.‬‬ ‫כז‬ ‫לב שומע ‪ ‬קצת מדיני סליחות – ר"ה – תקיעת שופר – תשובה‬ ‫היום ואוי לאותה בושה שמעולם לא היתה כזאת בישראל והרי הם מחטיאים‬ ‫בזה לעיקר המטרה שבאמירת הסליחות ב‪.‬‬ ‫המנהג באמירת סליחות ביום הראשון‬ ‫ב‪ .‬מנהג הרבה מקומות לומר סליחות ביום הראשון במוצאי שבת אחר חצות ג‪,‬‬ ‫ואולם מנהגינו לאומרם באשמורת הבוקר כבשאר ימים‪.‬‬ ‫אמירת סליחות בלילה קודם חצות‬ ‫ג‪' .‬אין לומר קודם חצות לילה שום סליחות ולא שלש עשרה מדות בשום פנים‬ ‫לעולם חוץ מביום הכיפורים' ]מ"ב תקס"ה סקי"ב[‪ .‬ובספר משמרת שלום כתב‬ ‫ליישב מנהג האומרים סליחות לפני חצות הלילה‪ ,‬על פי מה שכתב התניא‬ ‫בסידורו שזמן אמירת תיקון חצות הוא מראש אשמורה התיכונה‪ ,‬והנה אף‬ ‫לדבריו אין היתר אלא עכ"פ לומר סליחות באשמורה התיכונה ד‪.‬‬ ‫ברכות התורה וברכת על נט"י קודם הסליחות‬ ‫ד‪ .‬הקם משינתו לאמירת הסליחות צריך לברך ברכות התורה קודם הסליחות‪,‬‬ ‫ב‪ .‬ובדרכי חיי‪ ‬ושלו‪ ‬תרצ"ו שהגה"ק ממונקאטש הנהיג בבית מדרשו שלא לקיי‪ ‬מני‪‬‬ ‫לסליחות אחר השעה שבע בבוקר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וכפה"נ שהמקור למנהג זה הוא בלקט יושר ]הנהגות התרומה"ד שנכתבו ע"י תלמידו[ וז"ל‪,‬‬ ‫"עומדי‪ ‬ביו‪ ‬ראשו‪ ‬משו‪ ‬שהוא סמו‪ ‬לשבת ונהג כל אד‪ ‬ללמוד בשבת וכו' משו‪ ‬דאי‪‬‬ ‫לאד‪ ‬עסקי‪ ‬וג‪ ‬יש לו פנאי ללמוד‪ ,‬והביא משל כשבאו ישראל לאר‪ ‬ישראל רוצה תורה‬ ‫לחגור שק משו‪ ‬שכשהיו ישראל במדבר היו פנויי‪ ‬ממלאכה והיו לומדי‪ ‬תורה אבל עתה‬ ‫כל אחד ואחד הול‪ ‬לכרמו ואינ‪ ‬לומדי‪ ‬תורה וכו'‪ ,‬לכ‪ ‬טוב להתחיל ביו‪ ‬ראשו‪ ‬כי הע‪‬‬ ‫שמחי‪ ‬מחמת מצוות התורה שה‪ ‬לומדי‪ ‬בשבת וג‪ ‬מחמת עונג שבת ואמרינ‪ ‬אי‪ ‬השכינה‬ ‫שורה לא מחמת עצלות ולא מחמת עצבות אלא מתו‪ ‬שמחה של מצוה לכ‪ ‬טוב להתחיל‬ ‫להתפלל מתו‪ ‬שמחה של מצוה‪ ,‬וג‪ ‬הפייט התחיל במוצאי מנוחה" עכ"ל‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ואמנ‪ ‬במניי‪ ‬המיועד לחולי‪ ‬וזקני‪ ‬שפיר יש להקל א‪ ‬ביותר מזה‪ ,‬ולסמו‪ ‬עמש"כ בשו"ת‬ ‫אגרו"מ או"ח ח"ב סי' ק"ה‪ ,‬שבשעת הדחק שא‪ ‬לא יאמרו סליחות יתבטלו לגמרי מאמירת‬ ‫סליחות ]וכגו‪ ‬חולי‪ ‬וזקני‪ ‬שאי‪ ‬באפשרות‪ ‬לחכות[ אזי יש להתיר‪ ,‬ולסמו‪ ‬על כ‪ ‬שכל‬ ‫הקפידא שלא לומר בתחילת הלילה היינו משו‪ ‬שאז רק ליכא להבטחת הקב"ה שהאומר י"ג‬ ‫מדות לא תשוב תפילתו ריק‪ ,‬אבל מ"מ לא גרע זה מסת‪ ‬תפילה וכשאומרה בציבור בביהכ"נ‬ ‫שפיר הוי עת רצו‪.‬‬ ‫קצת מדיני סליחות – ר"ה – תקיעת שופר – תשובה ‪ ‬לב שומע‬ ‫כח‬ ‫ויאמר אחר הברכה יברכך וכו' ומשנת אלו דברים שאין להם שיעור‪ ,‬כנהוג‪.‬‬ ‫ושוב לא יחזור ויברך ברכות התורה קודם התפילה‪ .‬וכן בשעת הנטילה מברך‬ ‫על נט"י אע"פ שהוא קודם היום‪ ,‬וכשיאיר היום יחזור ויטול ידיו ג"פ לסירוגין‬ ‫בלא ברכה ה‪.‬‬ ‫התעטפות הש"ץ בטלית‬ ‫ה‪ .‬הש"ץ צריך להתעטף בטלית משום כבוד הציבור וכן משום אמירת י"ג מידות‬ ‫שצריך לאומרם בעטיפה‪ ,‬ולפי שבלילה יש ספק אם לברך על הטלית וכדין כל‬ ‫כסות יום בלילה‪ ,‬על כן לא יתעטף בטלית שלו ואף לא בטלית של הקהל‪ ,‬רק‬ ‫יטול טלית שאולה מחבירו ויכוין שנוטלו ע"מ שלא לקנותו ולא יברך‪ ,‬ואם אין‬ ‫לו אלא טלית שלו יתעטף בה בלא ברכה וכשיאור היום ימשמש ויברך ו‪.‬‬ ‫שכח יעלה ויבא בברכת המזון שבר"ה‬ ‫ו‪ .‬בכל יו"ט אם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז והתחיל כבר ברכת הטוב והמטיב חוזר‬ ‫לראש ]שו"ע קפ"ח ס"ו[‪ ,‬ואולם ביו"ט של ר"ה נחלקו הפוסקים – דדעת‬ ‫המג"א שם סק"ז שאין מחזירין אותו‪ ,‬ואולם בא"ר שם פליג עליה וסבירא ליה‬ ‫דאף ביו"ט של ר"ה מחזירין אותו ז‪ ,‬ובמ"ב שם סקי"ט הביא פלוגתתם ולא‬ ‫ה‪ .‬מ"ב סי' ו' סקי"א‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מ"ב תקפ"א סק"ו‪.‬‬ ‫ז‪ .‬וסברת המג"א מבוארת ש‪ ‬בתו"ד‪ ,‬דהנה קיי"ל בר"ח שהשוכח יעלה ויבא בבהמ"ז אי‪‬‬ ‫מחזירי‪ ‬אותו‪ ,‬ולפי שאי‪ ‬חיוב סעודה בר"ח ועל כ‪ ‬א‪ ‬ההזכרה של ר"ח לא נתקנה כחובה‪,‬‬ ‫והכי נמי דכוותה י"ל גבי ר"ה שהרי לשיטת כמה ראשוני‪ ‬איכא מצוה להתענות בר"ה‪ ,‬וכיו‪‬‬ ‫שאי‪ ‬בה חיוב סעודה הרי הדר דינה להיות כר"ח שא‪ ‬הזכרת יעלה ויבא שבה אינה חובה‪,‬‬ ‫וא‪ ‬שקיי"ל עיקר להלכה בסי' תקצ"ז דלא כהני ראשוני‪ ‬רק כהראשוני‪ ‬דפליגי וסבירא להו‬ ‫שאסור להתענות בר"ה‪ ,‬מיהו לעני‪ ‬לחזור ולבר‪ ‬הלא קיי"ל בכל דוכתא דספק ברכות להקל‬ ‫משו‪ ‬חומר איסורא דלא תשא‪ ,‬ושוב יש לחוש בזה לשיטת אלו הראשוני‪ ‬הסוברי‪ ‬שמצוה‬ ‫להתענות בר"ה ושליכא חיוב סעודה‪.‬‬ ‫ובא"ר ש‪ ‬הביא דברי המג"א הנ"ל והקשה עליו‪ ,‬שהרי א‪ ‬לשיטת הראשוני‪ ‬דס"ל שמצוה‬ ‫להתענות בר"ה‪ ,‬מיהו א‪ ‬אינו מתענה ואכל איזה דבר‪ ,‬שפיר חלה עליו חובת אכילת סעודה‪,‬‬ ‫וא"כ אד‪ ‬זה שאינו מתענה ואכל סעודה הרי סעודה זו שאכל חובה היא עליו‪ ,‬ושוב יש לומר‬ ‫שהזכרת יעלה ויבא בברכת המזו‪ ‬שלו היא חובה ומחזירי‪ ‬אותו‪.‬‬ ‫כט‬ ‫לב שומע ‪ ‬קצת מדיני סליחות – ר"ה – תקיעת שופר – תשובה‬ ‫הכריע בזה‪ .‬וכל זה בסעודת היום‪ ,‬אבל אם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ליל‬ ‫ר"ה לכו"ע צריך לחזור‪ ,‬שהרי איכא ביה חובת סעודה לכו"ע‪ ,‬וכן הוא באמת‬ ‫להדיא בסידור הרב בעל התניא ח‪.‬‬ ‫שתיית קאווע ואכילת מזונות קודם תקיעת שופר‬ ‫א[ טעימה קודם קידושא רבא‬ ‫הנה בדין טעימה קודם קידושא רבא נחלקו הרמב"ם והראב"ד בפכ"ט משבת הל"י‪,‬‬ ‫וקיי"ל להלכה בשו"ע רפ"ט ס"ב כהרמב"ם שאסור לטעום כלום קודם קידושא‬ ‫רבא‪ ,‬ואולם בשעת הדחק כתב המג"א בסי' רפ"ט סק"ד דכדאי הוא הראב"ד‬ ‫ודעימיה לסמוך עליהם בשעת הדחק ט‪.‬‬ ‫ב[ שתיית מים לפני קידוש‬ ‫דעת הרמב"ם )שם הל"ה( להתיר שתיית מים לפני קידוש‪ ,‬ואולם שאר ראשונים פליגי‬ ‫עליו ואסרו אפי' שתיית מים וכן קיי"ל להלכה בסי' רפ"ט ס"א‪.‬‬ ‫ג[ האם חל חובת קידוש קודם מוסף‬ ‫הנה בשו"ע רפ"ט ס"א מבואר דמותר לשתות מים קודם התפילה ולפי שעדיין לא‬ ‫חל עליו אז חובת קידוש ]שהרי אסור לאכול קודם התפילה[‪ ,‬ונחלקו‬ ‫ח‪ .‬ויל"ע בזה מדברי השעה"צ בסי' תקפ"ב סק"ד בש‪ ‬הגאו‪ ‬ר' אבלי פאסוולער שא‪ ‬טעה‬ ‫בליל ר"ה ולא אמר המל‪ ‬הקדוש שאי‪ ‬צרי‪ ‬לחזור‪ ,‬וכמו שא‪ ‬שכח בליל ר"ח יעלה ויבא‬ ‫שאי‪ ‬צרי‪ ‬לחזור ולפי שאי‪ ‬מקדשי‪ ‬את החודש בלילה וה"נ דכוותה‪ ,‬ובשעה"צ ש‪ ‬הק' עליו‬ ‫דזה היה שיי‪ ‬א‪ ‬היה מתפלל תפילת חול ומשא"כ בזה שמתפלל תפלת יו"ט דממ"נ אינו‬ ‫יוצא ע"כ‪ ,‬והנה כל טענת השעה"צ היינו רק בתפילה שהוא כתרתי דסתרי שמצד אחד אומר‬ ‫האל הקדוש‪ ,‬ומאיד‪ ‬מתפלל תפלת יו"ט‪ ,‬אבל בבהמ"ז לכאו' שפיר יודה להג"ר אבלי שאי‪‬‬ ‫ההזכרה מעכבת כיו‪ ‬שאי‪ ‬מקדשי‪ ‬את החודש בלילה‪ .‬ויל"ע לפי"ז בליל שני של ר"ה כיו‪ ‬דב'‬ ‫הימי‪ ‬של ר"ה ה‪ ‬קדושה אחת ולא שיי‪ ‬בזה הסברא של אי‪ ‬מקדשי‪ ‬את החודש בלילה‪.‬‬ ‫ושו"ר במחזור המפורש מכתב מהגרשז"א שבתחילה ר"ל ג"כ שא‪ ‬שכח יעלה ויבא בבהמ"ז‬ ‫של ליל ר"ה אינו חוזר ואלא ששוב חזר בו עיי"ש בדבריו ויל"פ בזה הרבה‪ .‬ולעני‪ ‬הלכה‪ ,‬אנו‬ ‫אי‪ ‬לנו אלא את דברי הרב בסידורו שא‪ ‬שכח יעלה ויבא בליל ר"ה שפיר חוזר ומבר‪.‬‬ ‫ט‪ .‬דכשי' הראב"ד כ‪ ‬ס"ל נמי להרז"ה‪ ,‬ולהרשב"א בשו"ת ח"ז תקכ"ט‪ ,‬וכ"ה במאירי פסחי‪‬‬ ‫ק"ו ובחי' רבינו דוד ומהר"‪ ‬חלאווה ש‪.‬‬ ‫קצת מדיני סליחות – ר"ה – תקיעת שופר – תשובה ‪ ‬לב שומע‬ ‫ל‬ ‫האחרונים כמו"כ האם מותר גם לאכול קודם מוסף בלא קידוש י‪ ,‬ושורש השאלה‬ ‫אם כבר חל עליו אז חובת קידוש כיון שעדיין אסור לקבוע סעודה קודם מוסף‪,‬‬ ‫והכרעת המג"א השוע"ה והמ"ב בסי' רפ"ו בזה לאיסורא‪.‬‬ ‫ד[ לאכול קודם מוסף בלא קידוש בשעת הדחק‬ ‫בשעת הדחק שחלש ליבו ואין לו דבר לקדש עליו‪ ,‬יכול לסמוך על שי' הראב"ד‬ ‫הנ"ל אות א' דשרי לטעום קודם קידושא רבא‪ ,‬ובצירוף שי' האחרונים הנ"ל‬ ‫אות ג' בהערה דלא חל חובת קידוש קודם מוסף ]משנ"ב רפ"ו סק"ט ב' א"ר[‪.‬‬ ‫ה[ האם חל חובת קידוש קודם קריאה"ת‬ ‫בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ' כתב דהאיסור אכילה שקודם התפילה נמשך‬ ‫עד אחר סיום ההפטרה‪ ,‬ונפקא לדבריו שעדיין לא חל עליו אז חובת‬ ‫קידוש וכמו קודם התפילה‪ .‬וכן מתאמרא נמי בשם מרנא הה"ק בעל הדברי‬ ‫חיים‪ .‬ובספר דברי יחזקאל הביא כעין זה בשם הה"ק השר שלום מבעלזא‬ ‫דמה"ט שרי נמי לטעום קודם תקיעת שופר כי השופר שייך לשחרית וקודם‬ ‫התקיעה עדיין לא נגמרה התפילה ואין עליו חובת קידוש‪ .‬והנה לפי"ז לא יהא‬ ‫מותר רק לשתות אבל לא לאכול שהרי אסור לאכול קודם שגמר להתפלל וכמבו'‬ ‫ביעב"ץ הנ"ל‪.‬‬ ‫ו[ האם חל חובת קידוש קודם תקיעת שופר‬ ‫בספר מטה אפרים תקפ"ח ס"ב איתא דהטועם קודם תקיע"ש צריך לקדש‪ ,‬וכ"ד‬ ‫הרעק"א )בספר פסקים ותקנות( והחת"ס ביו"ד ס"ז‪ ,‬וכ"כ רביה"ק בדברי יואל‬ ‫או"ח סכ"ט‪ .‬ואולם דעת כמה אחרונים שקודם תקיע"ש לא חל עדיין חובת קידוש‬ ‫וכנ"ל אות ה'‪ ,‬ועיי"ב בהג' אלף למטה סק"ה‪ ,‬ובדע"ת רפ"ו ס"ג‪.‬‬ ‫י‪ .‬דדעת המג"א ר"ס רפ"ו לאיסורא וכ"ה בשוע"ה ובמ"ב ש‪ ,‬וכ"ד החיי"א )כלל ו' סי"ט( הדה"ח‬ ‫)דיני קידוש( והקיצוש"ע )הל' שבת סי' ע"ז סט"ו(‪ ,‬ואול‪ ‬בדע"ז )סי' פ"ט ד'( וכ"ה בבאה"ט )סי' פ"ט‬ ‫סקי"ב( בש‪ ‬מהרש"ל דקוד‪ ‬מוס‪ ‬עדיי‪ ‬לא הגיע זמ‪ ‬קידוש‪ ,‬וכ"ד הפרישה ש‪ ,‬ובעיקרי‬ ‫הד"ט או"ח סי"ג הביא כ‪ ‬ג"כ בש‪ ‬אגרות הרמ"ז ומעיד שכ"ה המנהג בכל א"י ושהמחמיר‬ ‫בזה אינו אלא הדיוט‪.‬‬ ‫לא‬ ‫לב שומע ‪ ‬קצת מדיני סליחות – ר"ה – תקיעת שופר – תשובה‬ ‫ז[ אכילה קודם תקיעת שופר‬ ‫לכתחילה אין לאכול קודם תקיעת שופר ולא התירו אלא טעימה בשעת הדחק יא‪,‬‬ ‫ובזה"ז שירדה חולשה לעולם רבים המקילים בזה יב‪ ,‬ומ"מ יזהר שלא‬ ‫יאכל מזונות יותר משיעור 'טעימה' שהוא לערך ‪ 50‬גרם‪ ,‬ואולם מותר לאכול פירות‬ ‫או טשולנ"ט וכיו"ב שאר מאכלים שאינם מיני מזונות‪.‬‬ ‫ח[ שתיה קודם תקיעת שופר‬ ‫מותר לשתות קודם תקיעת שופר יג‪ ,‬ומהיות טוב שישמע קידוש מאחר ויסמוך על‬ ‫מש"כ בספר ילקוט מעם לועז פ' יתרו דסגי בכך שרק המקדש מקיים קידוש‬ ‫במקום סעודה‪.‬‬ ‫עבודת התשובה בזמן הזה‬ ‫ח‪ .‬הקדוש האריז"ל כתב כי תשוב"ה הוא ר"ת ת'ענית ש'ק ו'אפר ב'כיה ה'ספד‪,‬‬ ‫ואולם הוסיף שבדורינו שהדור חלש ואין בכוחנו לסבול כל זאת שפיר יש‬ ‫לקיים בזה נוטריקון ת'ורה ש'בת ו'ידוי ב'רכות ה'ילול יד‪ ,‬ויש המביאים דבריו‬ ‫בנוסח אחר דהוא ר"ת ת'ורה ש'בת ו'ידוי ב'ושה ה'כנעה טו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫יא‪ .‬וכמו דמצינו כ‪ ‬לגבי לולב בסי' תרנ"ב שלא התירו אלא טעימה בשעת הדחק‪ ,‬ועיי' בזה‬ ‫במט"א סי' תקפ"ח ובהג' קצה המטה סק"ד ש‪.‬‬ ‫יב‪ .‬עיי' בשו"ת התעוררות תשובה או"ח שע"ד‪ ,‬ובכה"ח תקפ"ה סקכ"ו‪ ,‬ובשו"ת בצה"ח ח"ד‬ ‫סי' קמ"ז‪.‬‬ ‫יג‪ .‬עיי' בשו"ת השיב משה סי"ט לעני‪ ‬שתיה לפני נטילת לולב‪ ,‬וכ"ה בערוה"ש תרנ"ב ס"ה‪,‬‬ ‫ובשד"ח מע' ר"ה סי' ב' שהמנהג להקל בשתיה קוד‪ ‬תקיע"ש‪ ,‬וכ"ה בקצה המטה סק"ה‪.‬‬ ‫יד‪ .‬והה"ק רי"צ מראזלא פי' בזה 'הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה'‪ ,‬שאות‬ ‫ה' שהיה מורה על הספד נהפ‪ ‬למחול דהיינו הילול שהוא דר‪ ‬שמחה ומחול‪ ,‬וכ‪ ‬אות ש'‬ ‫שהיה מורה על שק נתחל‪ ‬בשבת שהוא זמ‪ ‬שמחה וכדאי' בספרי וביו‪ ‬שמחתכ‪ ‬אלו‬ ‫השבתות‪.‬‬ ‫טו‪ .‬כ"ה בבני יששכר מאמר ד' אות ל"ו‪ ,‬ובש‪ ‬הרבי ר' זושא מיתאמרא בזה דהוא ר"ת ת'מי‪‬‬ ‫תהיה ע‪ ‬ד' אלוקי‪ ,‬ש'ויתי ד' לנגדי תמיד‪ ,‬ו'אהבת לרע‪ ‬כמו‪ ,‬ב'כל דרכי‪ ‬דעהו‪ ,‬ה'צנע‬ ‫לכת ע‪ ‬ד' אלוקי‪.‬‬