עמק השבוע · Eimek Hashuvia — ניצבים וילך (2026-08-31)

פרשת נצבים-וילך תשפ"ו והימים שסביבותי'ה גליון קל
שנה ג
Ûי"ז אלול יום הראוי להתﬠנות בו Ü
משום שבו מתו מוציאי דבת הארץ
הנה בין להב"י ובין להב"ח יש להוסיף דכיון כמוהם לא זכו שתתקבל תשובתם משום עיין בשו"ע או"ח סימן תק"פ דאיתא וז"ל
דלומדים מהאי תענית איך לנהוג בחודש שלא היתה תשובתם שלימה ויש לנו לדאוג אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו
אלול ,אין רק ללמוד ענין כללי שיש להכין על עצמינו שנזכה לתשובה שלימה .עכ"ל. וראוי להתענות בהם וכו' ,בי"ז באלול מתו
לתשובה ,אלא יש גם ללמוד ענין פרטי ,דהנה מוציאי דבת הארץ .עכ"ל.
החטא המיוחד שמתו המרגלים מחמתו הוא לפ"ז נמצא דהאי תענית במיוחד שייכת
למהותה דחודש אלול .דהנה מבואר בשו"ע ]ועיי"ש במ"ב בס"ק ז' דאיתא וז"ל ואף
עון לשון הרע וכדאיתא להדיא במס' ערכין דבתורה משמע כפי מה שאמרו חז"ל
דף ט"ו ,וכמש"כ רבינו החפץ חיים זצללה"ה או"ח סי' תקפ"א דבחודש אלול מכינים
להימים נוראים ,יש שעושים כן על ידי שנשתרבב לשונם עד טבורם קודם לזה הזמן
בההקדמה ובפתיחה לספרו .וא"כ יש ללמוד י"ל דלא מתו תיכף ונמשך מחלתם עד זה
מהתענית דהענין המיוחד שיש לעבוד לתקן תקיעת שופר ויש שעושים כן על ידי סליחות,
אבל הא מיהא מכינים לימים נוראים .והנה הזמן .עכ"ל[.
בחודש אלול ,כהכנה לימים נוראים ותשובה,
היינו עון לשון הרע. אם תשובה היא דבר קל ,ולא צריכים להשקיע ועיין בחת"ס על במדבר פי"ד פל"ז דאיתא
בה כוחות ,לא היינו ציריכים הכנה לתשובה, וז"ל וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה
ובאמת יש ללמוד דבר זה מהאי תענית אלא היינו מתחילים לשוב בראש השנה, במגפה לפני ה' ,נראה מיד ביומו התחילו
אף אם אין ללמוד ממנו הענין דקשה אבל מכיון שקשה לעשות תשובה ,לכן לשונם להשתרבב דאל"ה מ"ט חזרו בהם
לעשות תשובה ואף אם אין ללמוד הענין צריכים חודש אלול להכין לתשובה .נמצא ישראל והאמינו ויתאבלו ויעפילו לעלות ההרה
שמתענים לתשובה ,דעכ"פ יש ללמוד ממנו דמהותה דחודש אלול היא שמלמדת דקשה אלא מפני שראו מכת האנשים ההמה ,והנה
דבאלול יש להדגיש שמירת הלשון ,וזהו לעשות תשובה וצריכים הכנה והשקעה בשו"ע סי' תק"פ שמתו י"ז אלול ,נמצא מן
הכנה לימים נוראים. לתשובה .וזהו מהות התענית שמתענים ח' אב עד י"ז אלול נתיסרו שהוא מכוון מ'
באלול ,דיש ללמוד ממיתת המרגלים שזהו יום כימים אשר תרו .עכ"ל.
והנה כתיב "מי האיש החפץ חיים אוהב קשה לעשות תשובה ,ויש להתעורר ממיתת
ימים לראות טוב" ,ועיין בספר שמירת הלשון הנה האי יום ,הוא היום היחיד מחודש אלול
המרגלים והתענית מחמתה שצריכים להכין
שער הזכירה פרק א' דאיתא וז"ל פירשו שהוזכר בהאי רשימה דתעניות .ובאמת הוא
ולהשקיע לתשובה.
המפרשים דמה שאמר הכתוב "החפץ חיים", היום היחיד שיש מאורע בחודש אלול ,דאין
היינו חיים הנצחיים בעולם הבא ,ו"אהב ימים הנה עיי"ש בב"ח בסי' תק"פ שתירץ קושיית שום יום טוב או תענית אחר בחודש אלול.
לראות טוב" היינו בעולם הזה ,שהוא רק הב"י באופ"א וז"ל מה שקשה לב"י למה והנה מהא דזהו המאורע דחודש אלול אפשר
בחינת ימים לגבי חיי הנצח .עכ"ל .והנה התקינו להתענות ביום זה אדרבה שמחה דא"ש לומר דהוא נוגע למהות החודש.
מבואר בביאור הגר"א בשו"ע ובעוד מקומות מיבעי באותו יום דבאבוד רשעים רנה ומה והדברים צ"ב.
שיש בר"ה "שני דינים" ,הדין על עוה"ב והדין שתירץ על זה אינו מתקבל אבל לפענ"ד
האמת הוא דלפי שכל ישראל נענשו על ידם הנה עיי"ש במ"ב ס"ק ח' דאיתא בשם הבית
על עוה"ז ,וא"כ האי פסוק מיירי בענין יוסף וז"ל דבת הארץ ,וקשה הא כתיב באבוד
ה"דינים" של ר"ה ,והפסוק אומר בהמשך לפי ששמעו לקולם ונגזרה עליהם גזירה וצרה
גדולה שימותו במדבר ועל כן מדרך התשובה רשעים רנה ,ואפשר דמסתמא שבו ולא זכו
"סור מרע ועשה טוב" שזהו עצה כללית שיקובל תשובתם ולכן מתענים .עכ"ל .הנה
הכולל כל טוב ורע ,אבל לפני זה כתיב "נצור קיבלו עליהן להתענות ביום זה לדורות כדי
שישימו ללבם העון הגדול ששמעו לקול לפ"ז נמצא דהאי תענית שונה משאר תעניות
לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" ,ומבואר צדיקים הנ"ל ,דבשאר תעניות מתענים משום
כנ"ל דעיקר האופן להכין להדין בחודש אלול הרשעים ולא יחזרו עוד לעשות כמעשה
הרשעים .עכ"ל .וגם לפ"ז נמצא דהאי תענית שאירע מיתת צדיקים או משום שאירע איזה
הוא על ידי שמירת הלשון. צרה לכלל ישראל ,אבל בהאי תענית מתענים
במיוחד שייכת למהותה דחודש אלול ,דלפ"ז
ופשוט שיש בזה עצה טובה לזכות בדין, האי תענית במיוחד היא תענית מדרך על זה שלא נתקבל תשובתם.
דהקב"ה נוהג עמנו מידה במידה ,ואם אנו התשובה ,והענין דתענית מדרך התשובה הוא ועיין בשו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' י"ד שהוסיף
שומרים לשוננו מלהגיד שום דבר רע ,גם נוגע במיוחד לחודש אלול ,דבחודש אלול לגבי כוונת הבית יוסף וז"ל כוונת הב"י אולי
ב"ד של מעלה לא יתנו להקטגור להגיד עלינו לבדו יש ענין להתענות בכל החודש משום הוא שמצטערין על הא שלא נקל כל כך
שום דבר רע. תשובה כדאיתא בהרבה פוסקים וכנ"ל. לשוב בתשובה שלימה שהרי אנשים גדולים
Ûהאם ﬠדיף לומר סליחות בחצות הלילה Ü
או אחרי ﬠלות השחר
משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו דאמצעיתא ואיבעית אימא כולהו סוף הנה ראיתי דהפוסקים חקרו לגבי מי שאינו
ובלילה שירה עמי וזה הנקרא עבד ה' כמ"ש משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא אומר סליחות באשמורת ,האם עדיף לומר
כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות .עכ"ל(. צריך למאי נפקא מינה למיקרי קריאת שמע סליחות בחצות הלילה או אחרי עלוה"ש.
והנה אם יש בזה שינוי בין הגמ' והשו"ע למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן קריאת והנה בגמ' בריש ברכות וברא"ש ובשו"ע או"ח
להזוה"ק ,א"כ חזינן דאשמורת וחצות הן שני שמע אימת כיון דאשה מספרת עם בעלה סי' א' איתא דמתחננים על החורבן באשמורת,
זמנים חלוקים ,וא"כ כשהשו"ע נקט ותינוק יונק משדי אמו ליקום וליקרי .ועי' והאחרונים הביאו דהמקובלים כתבו
"אשמורת" לגבי סליחות ,הכוונה היא דוקא במג"א על השו"ע שם בס"ק ד' דאיתא וז"ל דמתחננים על החורבן בחצות .והנה יש סוברים
לאשמורת ,ולא לחצות ,וא"כ שפיר יש לחקור המקובלים האריכו בענין תפלת חצות וכו' שיש בזה איזה סוג מחלוקת בין הזוה"ק
לגבי מי שאינו עושה כהמבואר בשו"ע ,ואינו ובגמרא דילן לתירוץ הראשון דנתן סימן למקורות אחרות ,ואה"נ להרא"ש והשו"ע
אומר סליחות באשמורת ,האם עדיף לומר לאמצעית דאמצעיתא והיינו חצות משמע הזמן העיקרי להתחנן על החורבן הוא
סליחות בחצות או אחרי עלוה"ש .אבל לפי דעת רצון הוא ולתירוץ השני לא משמע כן, באשמורת וע"פ הזוה"ק הזמן העיקרי להתחנן
הגר"א יש ללמוד מתיקון חצות דאף כשהשו"ע עכ"ל ,אולם עי' באמרי נועם להגר"א בברכות על החורבן הוא בחצות )ושורש השינוי הוא
נקט אשמורת ,גם חצות היא עת רצון באותה שם דאיתא וז"ל סוף משמרות קא חשיב דהרי כל הייחוד דחצות הוא מחמת המאורעות
דרגא ,וא"כ אף דהשו"ע נקט שאומרים ר"ל המשמר הראשון והאחרון חושב הסוף בחצות ע"פ הסוד( .אבל ידוע דהגר"א סובר
סליחות באשמורת ,אין זה לאפוקי חצות, שלהם אבל משמר האמצעי קאי כדאמר דלית בזה שום מחלוקת .דעיי"ש בריש ברכות
דחצות היא אותה סוג עת רצון כאשמורת, בתחילה "אמצעית דאמצעיתא" ומשום דחצות דאיתא דתניא רבי אליעזר אומר שלש
וא"כ פשוט דמי שאינו אומר סליחות לילה שהוא עת רצון הוא מפורסם בכל ספרי משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר
באשמורת דיאמרן בחצות. הקבלה ובזוהר על כרחך צריך לפרש כן .עכ"ל. יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר
)ועי' גם בשו"ע הרב מהדו"ת סי' א' ס"ק ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג
]ועיין בביאור הגר"א על השו"ע בסי' תקפ"א ג' דאיתא וז"ל בחצות הלילה וכו' נודע כבר ישאג על נוהו וסימן לדבר משמרה ראשונה
דמבואר דהמקור לומר סליחות באשמורת מה שהפליגו במעלה זו בספר הזוהר וכן חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית
הוא מהגמ' בריש ברכות .וא"כ מבואר כנ"ל אמרו בגמרא שחצות לילה הוא עת רצון תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם
שלפי הגר"א דאין עדיפות לומר סליחות וכמ"ש ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בעלה מאי קא חשיב רבי אליעזר אי תחלת
באשמורת יותר מחצות ,דומיא דתיקון חצות[. וגו' וגם אמרו כל העוסק בתורה בלילה שכינה משמרות קא חשיב תחלת משמרה ראשונה
הנה כיון שיש מחלוקת בין הפסוקים אם כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמרות סימנא למה לי אורתא הוא אי סוף משמרות
עדיף לומר סליחות בחצות או אחרי עלוה"ש, שפכי כמים לבך נוכח פני ה' כלומר שכינה קא חשיב סוף משמרה אחרונה למה לי
אפשר דשפיר יש לצרף דברינו למעשה שרויה אצלך וראש אשמרות הוא חצות הלילה סימנא יממא הוא אלא חשיב סוף משמרה
להעדיף לומר סליחות בחצות .וצע"ע למעשה. וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית
Ûגדר התחלת זמן הסליחות להאשכנזים Ü
באלול כו' ע"כ בקיצור לפ"ז נהגו במדינותינו וזהו מ"ש בגמ' ר"א אומר בתשרי נברא עיין בשו"ע או"ח ריש סימן תקפ"א דאיתא
ביום א' יום בריאת העולם לפי שכ"ה באלול העולם על בריית אדה"ר נאמר שבו נגמר וז"ל נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות
אינו יום מוגבל בחרו יום השבוע וכת' עוד בריית העולם וגרסי' תו התם נמצאת אומר ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום
הר"ן שם ומיהו ה"מ כר"א אתאן אבל לר"י בר"ה נברא אדה"ר שעה ראשונה עלה הכפורים ,הג"ה ומנהג בני אשכנז אינו כן,
הדק"ל ונ"ל שרצה המקום לזכות את ישראל במחשבה שניה נתייעץ עם מלאכי השרת אלא מראש חדש ואילך מתחילין לתקוע
ולדונם בימי רצון כו' ואפשר שמר"ה התחיל בג' כנס עפרו בד' גבלו בה' רקמו בו' עשאו אחר התפלה שחרית ,ויש מקומות שתוקעין
הקב"ה לרצות למשה וביה"כ נתרצה לגמרי גולם בז' זרק בו נשמה בח' הכניסו לג"ע בט' ג"כ ערבית ,ועומדים באשמורות לומר סליחות
ובהכי אתי שפיר דנקטינן כר"י ולפ"ז אין נצטוה בעשירי סרח באחד עשר נידון בי"ב ביום א' שלפני ר"ה ,ואם חל ראש השנה ב'
מקום לקום בכ"ה באלול כו' ויש מקומות יצא בדימוס א"ל הקב"ה אתה סימן לבניך או ג' ,אז מתחילין מיום א' שבוע שלפניו.
שמקדימין בא' באלול ויש סמך למנהגן לפי כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת עכ"ל .ועיי"ש בביאור הגר"א דאיתא וז"ל
שבו התחילו מ' יום כו' כנ"ל ,ובזה פליגי בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדין לפני ס"א נוהגין כו' שהן ימי רצון ימי משה בהר
המקומות מקומותנו ס"ל כסברא ראשונה בדין ביום זה ויוצאין בדימוס וכל זה אימתי לקבל לוחות האחרונות וכו' ,ביום א' ז"ל
וכר"א ומקומות שכ' בש"ע ס"ל כסברא שניה בחדש השביעי באחד לחדש ולפ"ז מ"ש בפ"ג הר"ן בפ"ק דר"ה ויש לשאול למה אדם נידון
וכר"י .עכ"ל .הרי מבואר דבעצם יש כמאן מצלינן האידנא זה היום כו' על יצירת בר"ה בשלמא שאר דברים כ"א בזמנו נידון
להאשכנזים להתחיל סליחות ביום בריאת אדה"ר קאמרינן אבל בכ"ה באלול תחלת דפסח זמן תבואה כו' כמ"ש בגמ' ותי' דבר
העולם ,אלא שבחרו ביום ראשון בשבוע כדי בריאת העולם היא ולכך נהגו בברצלונא זה למדנו ממ"ש בפסיקתא בשם ר"א בפ'
שיהא יום מוגבל. וגלילותיה להשכים באשמורת הבוקר בכ"ה דרשו ה' בהמצאו בכ"ה באלול נברא העולם
Ûלימוד מיוחד ביום כ"ה אלול ]וביום כ"ד אלול[ Ü
השייכים למלך בלע בן בעור שמלך כבר ]ועיין בכף החיים על או"ח סימן תקפ"א עיי"ש בסימן תקפ"א בברכי יוסף דאיתא
מיום י"ח באלול כי בלע בן בעור יצא ס"ק כ"א דאיתא וז"ל בכ"ה אלול נברא וז"ל בכ"ה אלול נברא העולם וטוב ללמוד
למלוך ביום זה שהוא בחינת אור הדעת העולם וטוב ללמוד פרשת בראשית עד פרשת בראשית עד יום אחד ,וכן בכל
שנכנס בתוך כלי הז"א וביום י"ט אלול יום אחד ,וכן בכל יום עד שביום ראש יום עד שביום ר"ה ילמוד פרשת יום
לקרוא פסוקים השייכים למלך יובב בן השנה ילמוד פרשת יום הששי שבו נברא הששי שבו נברא העולם .עכ"ל.
זרח וכן על זה הדרך שבעה ימים כנגד האדם ,מהר"ר ישראל לינגו בכ"י משם
ז' מלכים וביום השביעי להוסיף לקרוא ספר מספרים תהלות ה' ,ברכי יוסף אות ועיין בספר מועד לכל חי סימן י"א
את פסוקים השייכים למלך הדר ,ונראה י"ט ,אלף למטה אות ב' ,והמנהג דביום סעיף נ' דאיתא וז"ל בכ"ה באלול נברא
דלא נהגו כן וכו' שתכלית הקריאה כ"ד באלול קורין בפרשת וישלח ואלה העולם ,וטוב ללמוד פרשת בראשית עד
הנאמנה הזאת הוא ענין התיקון ולא המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכו' עד יום ראשון ,וכן בכל יום עד שביום ראש
השבירה ולכן כיון שאור מ"ה שיצא בת מי זהב ,דבהם נרמזו בחינת שבעה השנה ילמוד פרשת יום הששי שבו נברא
ממצח דא"ק לתקן את שברי ז' מלכי מלכים שהיו קודם ששה ימי בראשית האדם ,ברכי יוסף סימן תקפא ,וראוי
אדום בכ"ד אלול לכן מזכירים בחדא כמבואר בעץ חיים ,והם בסוד מה שאמרו לגבאי הקהלה הקדושה שיצוו לשליח
מחתא את כל השתלשלות שהיתה ז"ל שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ציבור ,דאחר גמר התפילה דכבר אמרו
בבחינה רוחנית מזמן שמלך בלע שהיה ומחריבן ,והתחלתן היה בי"ז באלול וגמרם ברכו האחרון ,יקרא השליח ציבור בקול
המלך הראשון עד חנן בן עכבור שהיה ביום כ"ד וביום כ"ה התחילו ששה ימי רם מתוך החומש פרשת אותו היום כמו
המלך השביעי ותיכף מסמיכים לו את בראשית ,כמו שכתב בפתח עינים ריש שעושים וכו' ,וליכא משום טירחא
פסוק השייך למלך הדר כדי לידע שהוא כוונות ראש השנה יעו"ש ,ועל כן המנהג דציבורא דהוא דבר מועט מן המועט,
בא לתקן את ז' המלכים שקדמו לו אבל דביום כ"ד קורים ואלה המלכים וכו', ומזכה את הרבים ,וראיתי להר"ן דכתב
לא שז' המלכים שנשברו הם עיקר אלא וביום כ"ה מתחילין לקרות בששת ימי דבברצלונה נוהגים בעבור זה לקום
להראות למי שהוא תיקן לכן נהגו לקרוא בראשית בכל יום פרשה אחת עד יום באשמורת בסליחות מיום הזה ואילך,
את כל פרשת ואלה המלכים דוישלח, ראש השנה שבו קורין פרשת ביום הששי דהוא כ"ה אלול שהתחיל בריאת העולם,
עוד ראיתי בספר לשון חכמים חלק א' ופרשת ויכלו .עכ"ל .ועיין בספר דברי וכן כתב בעמודי שמים דף פ' ע"ב יעוין
דף רפ"א ואילך שכתב סדר של אותו שלום באו"ח סי' תקפ"א שהביא דברי שם ,ומי שאין לו כח לקום בכל לילה,
היום שינהג בכ"ה אלול שסמוך לבין הכף החיים וכתב וז"ל לכאורה ע"פ האמור לפחות מהיום הזה והלאה יקום כגבור
השמשות של ליל כ"ה יטבול וכו' .עכ"ל[. היה ראוי יותר לנהוג לקרוא פסוקים וכארי יתנשא לומר סליחות .עכ"ל.
Ûהתﬠוררות ליום כ"ה אלול בכל שנה Ü
תוהו ובוהו הבל וריק ,ומתעורר הלב וכמו אז שנעקר תוהו ובוהו מן העולם, עיין בספר שם משמואל בפרשת מקץ
לתשובה ,וזהו מנהגנו שמשכימין כן בכל כ"ה אלול נעקר קצת התוהו שנת תרע"ב דאיתא וז"ל בכל שנה
לסליחות מאז והלאה .עכ"ל. ובוהו ,היינו השתדלות גשמית שהיא בכ"ה באלול באה התעוררות מחדש,
Ûﬠוד מאורﬠ שאירﬠ ביום כ"ה אלול Ü
פרי מעלליהם יאכלו ,יכלו הימים ביום כ"ה הכל תוספת קדושה כי תשעים הוא צדי"ק עיין בחת"ס על תהילים פכ"ה פ"א דאיתא
אלול יום טוב הוא לישראל כי הוא יום ועוד י"ז גמטריא "טוב" אמרו "לצדיק" כי וז"ל מה דאיתא במזמור )תהלים כ"ה( אליך
בריאת עולם כמו שכתב הר"ן בראש השנה "טוב" כי פרי מעלליהם יאכלו וזהו עד ק"ז ה' נפשי אשא יש כל א"ב חוץ מאותיות
שמשום הכי מתחילין להשכים בבוקר ומכאן ואילך אוי לרשע רע כי גמול ידיו קב"ו שהוא גמטריא "גיהנם" ,והענין כי
באותו היום זה היום תחלת מעשי העולם יעשה לו ,והנה נראה לומר כי עמרם ק"ח לעולם מורה על מדת הדין הקשה כי
שנברא בשביל ישראל וגם הוא בתכלית בחזירתו את יוכבד בנשואיה שנית הטיב "חק" הוא מדת הדין זאת חקת התורה דא
ימי רצון לישראל אף על גב שעדיין לא לראות וחשב ימי עיבורה ט' חדשים ויהיה גזירת אורייתא ומשם יניקת החיצונים
היה זה ולא ידעו ברור הענין מכל מקום הלידה בז' סיון וכשיצפון הבן ק"ז ימים ומשום הכי אומות העולם והשטן משיבין
אצטגנונית גדול היתה בלבם .עכ"ל. להמשיך עליו זכות אבותיו צדיק טוב אשר על ה"חק" ,אמנם מאחד עד ק"ז ובכלל
נצבים וילך סדרא אחד כי לא ¦ ¨ ©
תשּׁכח מפי זרעו וגו' ]ל"א ,כ"א[
עיין בשו"ע או"ח סימן תכ"ח סעיף ד' דאיתא וז"ל אתם נצבים תשּׁכח מפי זרעו' ,הרי זו עיין בפירוש רש"י ,וזה לשונו – 'כי לא ִ ָ ַ
קודם ר"ה ולכן כשר"ה ביום ב"ג ,שיש שתי שבתות בין ר"ה הבטחה לישראל ,שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי ,עכ"ל.
לסוכות ,צריכים לחלק נצבים וילך כדי שיקראו וילך בין ר"ה והנה בגמ' שבת דף קל"ח ע"ב תנו רבנן ,כשנכנסו רבותינו לכרם
לצום כפור ,והאזינו בין צום כפור לסוכות ,וסימן ב"ג המלך פת ביבנה ,אמרו ,עתידה תורה שתשתכח מישראל ,שנאמר 'הנה ימים
וילך .עכ"ל .ועי' במ"ב ס"ק ו' וז' שביאר וז"ל ביום ב"ג ר"ל והשׁלחתּי רעב בארץ ,לא רעב ללחם, באים נאום השם אלקיםִ ְ ַ ְ ִ ְ ,
שחל יום א' של ר"ה ביום ב' או ביום ג' ,בג המלך פת וילך ולא צמא למים ,כי אם לשמוע את דברי השם' ,וכתיב 'ונעוּ מיּם
ָ ִ ָ ְ
פי' המלך היינו ר"ה שאומרים המלך המשפט כשחל ביום ב' או עד ָים ,ומצפון ועד מזרח ,ישוטטו לבקש את דבר השם ולא
ג' פת וילך מלשון פתות אותה פתים שמחלקים נצבים וילך ימצאו'' ,דבר השם' ,זו הלכה וכו' .ומאי 'ישוטטו לבקש את דבר
לשנים .עכ"ל. השם' ,אמרו ,עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ,ותחזור בבתי
כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא,
הנה לפ"ז משמע דאף דבשאר מקומות שקוראים שתי פרשיות
ואין מבין .ופריך' ,אם טהורה היא ואם טמאה היא' ,בהדיא כתיב
בשבת אחת ,הפירוש הוא שקוראים שתי פרשיות נפרדות ,הכא
יאכל' .ומשני ,אלא לידע אם ראשונה היא ביה 'מכל האוכל אשר ֵ ָ ֵ
שאני ,ד"נצבים" ו"וילך" הם בעצם פרשה אחת ,ורק כשראש
ואם שניה היא ,ואין מבין .ופריך ,הא נמי מתניתין היא ,כדתנן,
השנה חל ביום ב' או ביום ג' אז מחלקים הפרשה אחת להיות השרץ שנמצא בתנור ,הפת שבתוכו שניה ,שהתנור תחילה .ומשני,
שתי חצאי פרשיות] .ראיתי בהרבה חומשים דבסוף פרשת נצבים מסתפקא להו הא דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא ,ליחזייה
כתוב שיש בה מ' פסוקים ,ובסוף פרשת וילך כתוב שיש בה האי תנורא כמאן דמלי טומאה ,ותיהוי פת ראשונה וכו' .תניא,
ע' פסוקים .ותמוה לכאורה ,למה כתוב ע' פסוקים ,ולא ל' רבי שמעון בן יוחאי אומר ,חס ושלום שתשתכח תורה מישראל,
פסוקים ,דזהו מה שיש בפרשת וילך .ולהנ"ל הוא מובן היטב, תשּׁכח מפי זרעו' ,אלא מה אני מקיים 'ישוטטו שנאמר 'כי לא ִ ָ ַ
שבעצם יש ע' פסוקים בהאי פרשה אחת ,אלא דלפעמים לבקש את דבר השם ולא ימצאו' ,שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה
מחלקים הפרשה לשני חלקים ,חלק א' עם מ' פסוקים וחלק ברורה במקום אחד ,ע"כ.
א' עם ל' פסוקים[. ואשר לכאורה צ"ע בשיטת רבותינו בכרם ביבנה ,דהא באמת
הנה הערוך השלחן ועוד מפרשים הביאו המבואר בזוה"ק שיש תשּׁכח התורה מפי זרעו ,והיכי קאמרי דעתידה מקרא מלא הוא שלא ִ ָ ַ
ג"ן פרשיות בתורה ,ותמוה הא יש לן נ"ד פרשיות .ולהנ"ל הוא תורה שתשתכח מישראל ,וישוטטו לבקש דבר הלכה ולא ימצאו.
מיושב דכיון ד"נצבים" ו"וילך" הוו פרשה אחת ,לכן באמת יש ונראה דזהו שדקדק רש"י כאן לומר דההבטחה היא שאין תורה
רק ג"ן פרשיות .ובחמלת ד' עלי שוב הראו לי הא דאיתא בביאור משתכחת מזרעם 'לגמרי' ,והיינו דאף שבאמת עתידים חלקים מן
הגר"א בפירושו לתיקו"ז וז"ל תלת וחמשין סדרין שנצבים וילך התורה להשתכח מישראל ,מכל מקום לא תשתכח התורה מהם
סדרא אחד הוא ולא חלקו אלא להפסיק בין תבא לר"ה כשחל לגמרי ,וכמבואר בגמ' בשבת שם ,שלא ישתכח מהם עצם הדין
בב"ג .עכ"ל. דטומאת אוכלין ,וגם לא ישתכח מהם הדין שהתנור מטמא את
הנה עיין באו"ח בהל' קריאת התורה שהמשנה ברורה הביא האוכלין ,ורק לא ידעו אם הפת שבתנור נעשית ראשונה או שניה,
שיטות שסוברים דאם לא קראו פרשת השבוע צריכים להשלים וזו היא שיטת רבותינו בכרם ביבנה ,ורבי שמעון בן יוחאי פליג
בשבוע הבא אבל אם לא קראו לשתי שבועות אינם יכולים עלייהו וסבירא ליה דבהבטחה זו ד'לא תשכח מפי זרעו' נאמר
להשלים שלש פרשיות בשבת שלישית ,ועפ"ז כתבו דאם קראו שלא תשתכח התורה כלל ,ומה שנאמר שישוטטו לבקש דבר הלכה,
היינו רק שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.
שתי פרשיות בשבת אחת כגון אחרי מות קדושים וכיו"ב ,אינם
יכולים להשלים בשבוע הבא .הנה לפי הנ"ל לכאורה י"ל באופן דנמצא ,דפירוש רש"י כאן דהבטחה היא לישראל שאין
דנצבים וילך שאני ,דאם לא קראו "נצבים וילך" בשבת אחת התורה משתכחת מזרעם ,אינו כמו שנראה בפשוטו דהיינו כשיטת
אז שפיר יכולים לקרוא שתיהם בהדי האזינו בשבת הבאה. רבי שמעון בן יוחאי דיליף מהך קרא ד'חס ושלום שתשתכח תורה
מישראל' ,אלא דרש"י אזיל בשיטת רבותינו בכרם ביבנה ד'עתידה
אולם בשנים שמחלקים נצבים וילך לשני חצאים ,ולא קראום תורה שתשתכח מישראל' ,ומיישב שיטתם ,דאין כוונת הכתוב כאן
בשתי שבתות ,יל"ע אם יכולים לקרוא אף נצבים בהדי האזינו שלא תשתכח תורה מהם כלל ,אלא כוונת הכתוב ,דאף כשתשתכח
בשבת שלישית. תורה מישראל ,מכל מקום לא תשתכח מהם לגמרי.
