gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: עמק השבוע · Eimek Hashuvia

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת נצבים‪-‬וילך תשפ"ו והימים שסביבותי'ה‬ ‫גליון קל‬ ‫שנה ג‬ ‫‪ Û‬י"ז אלול יום הראוי להתﬠנות בו ‪Ü‬‬ ‫משום שבו מתו מוציאי דבת הארץ‬ ‫הנה בין להב"י ובין להב"ח יש להוסיף דכיון‬ ‫כמוהם לא זכו שתתקבל תשובתם משום‬ ‫עיין בשו"ע או"ח סימן תק"פ דאיתא וז"ל‬ ‫דלומדים מהאי תענית איך לנהוג בחודש‬ ‫שלא היתה תשובתם שלימה ויש לנו לדאוג‬ ‫אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו‬ ‫אלול‪ ,‬אין רק ללמוד ענין כללי שיש להכין‬ ‫על עצמינו שנזכה לתשובה שלימה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וראוי להתענות בהם וכו'‪ ,‬בי"ז באלול מתו‬ ‫לתשובה‪ ,‬אלא יש גם ללמוד ענין פרטי‪ ,‬דהנה‬ ‫מוציאי דבת הארץ‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫החטא המיוחד שמתו המרגלים מחמתו הוא‬ ‫לפ"ז נמצא דהאי תענית במיוחד שייכת‬ ‫למהותה דחודש אלול‪ .‬דהנה מבואר בשו"ע‬ ‫]ועיי"ש במ"ב בס"ק ז' דאיתא וז"ל ואף‬ ‫עון לשון הרע וכדאיתא להדיא במס' ערכין‬ ‫דבתורה משמע כפי מה שאמרו חז"ל‬ ‫דף ט"ו‪ ,‬וכמש"כ רבינו החפץ חיים זצללה"ה‬ ‫או"ח סי' תקפ"א דבחודש אלול מכינים‬ ‫להימים נוראים‪ ,‬יש שעושים כן על ידי‬ ‫שנשתרבב לשונם עד טבורם קודם לזה הזמן‬ ‫בההקדמה ובפתיחה לספרו‪ .‬וא"כ יש ללמוד‬ ‫י"ל דלא מתו תיכף ונמשך מחלתם עד זה‬ ‫מהתענית דהענין המיוחד שיש לעבוד לתקן‬ ‫תקיעת שופר ויש שעושים כן על ידי סליחות‪,‬‬ ‫אבל הא מיהא מכינים לימים נוראים‪ .‬והנה‬ ‫הזמן‪ .‬עכ"ל‪[.‬‬ ‫בחודש אלול‪ ,‬כהכנה לימים נוראים ותשובה‪,‬‬ ‫היינו עון לשון הרע‪.‬‬ ‫אם תשובה היא דבר קל‪ ,‬ולא צריכים להשקיע‬ ‫ועיין בחת"ס על במדבר פי"ד פל"ז דאיתא‬ ‫בה כוחות‪ ,‬לא היינו ציריכים הכנה לתשובה‪,‬‬ ‫וז"ל וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה‬ ‫ובאמת יש ללמוד דבר זה מהאי תענית‬ ‫אלא היינו מתחילים לשוב בראש השנה‪,‬‬ ‫במגפה לפני ה'‪ ,‬נראה מיד ביומו התחילו‬ ‫אף אם אין ללמוד ממנו הענין דקשה‬ ‫אבל מכיון שקשה לעשות תשובה‪ ,‬לכן‬ ‫לשונם להשתרבב דאל"ה מ"ט חזרו בהם‬ ‫לעשות תשובה ואף אם אין ללמוד הענין‬ ‫צריכים חודש אלול להכין לתשובה‪ .‬נמצא‬ ‫ישראל והאמינו ויתאבלו ויעפילו לעלות ההרה‬ ‫שמתענים לתשובה‪ ,‬דעכ"פ יש ללמוד ממנו‬ ‫דמהותה דחודש אלול היא שמלמדת דקשה‬ ‫אלא מפני שראו מכת האנשים ההמה‪ ,‬והנה‬ ‫דבאלול יש להדגיש שמירת הלשון‪ ,‬וזהו‬ ‫לעשות תשובה וצריכים הכנה והשקעה‬ ‫בשו"ע סי' תק"פ שמתו י"ז אלול‪ ,‬נמצא מן‬ ‫הכנה לימים נוראים‪.‬‬ ‫לתשובה‪ .‬וזהו מהות התענית שמתענים‬ ‫ח' אב עד י"ז אלול נתיסרו שהוא מכוון מ'‬ ‫באלול‪ ,‬דיש ללמוד ממיתת המרגלים שזהו‬ ‫יום כימים אשר תרו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה כתיב "מי האיש החפץ חיים אוהב‬ ‫קשה לעשות תשובה‪ ,‬ויש להתעורר ממיתת‬ ‫ימים לראות טוב"‪ ,‬ועיין בספר שמירת הלשון‬ ‫הנה האי יום‪ ,‬הוא היום היחיד מחודש אלול‬ ‫המרגלים והתענית מחמתה שצריכים להכין‬ ‫שער הזכירה פרק א' דאיתא וז"ל פירשו‬ ‫שהוזכר בהאי רשימה דתעניות‪ .‬ובאמת הוא‬ ‫ולהשקיע לתשובה‪.‬‬ ‫המפרשים דמה שאמר הכתוב "החפץ חיים"‪,‬‬ ‫היום היחיד שיש מאורע בחודש אלול‪ ,‬דאין‬ ‫היינו חיים הנצחיים בעולם הבא‪ ,‬ו"אהב ימים‬ ‫הנה עיי"ש בב"ח בסי' תק"פ שתירץ קושיית‬ ‫שום יום טוב או תענית אחר בחודש אלול‪.‬‬ ‫לראות טוב" היינו בעולם הזה‪ ,‬שהוא רק‬ ‫הב"י באופ"א וז"ל מה שקשה לב"י למה‬ ‫והנה מהא דזהו המאורע דחודש אלול אפשר‬ ‫בחינת ימים לגבי חיי הנצח‪ .‬עכ"ל‪ .‬והנה‬ ‫התקינו להתענות ביום זה אדרבה שמחה‬ ‫דא"ש לומר דהוא נוגע למהות החודש‪.‬‬ ‫מבואר בביאור הגר"א בשו"ע ובעוד מקומות‬ ‫מיבעי באותו יום דבאבוד רשעים רנה ומה‬ ‫והדברים צ"ב‪.‬‬ ‫שיש בר"ה "שני דינים"‪ ,‬הדין על עוה"ב והדין‬ ‫שתירץ על זה אינו מתקבל אבל לפענ"ד‬ ‫האמת הוא דלפי שכל ישראל נענשו על ידם‬ ‫הנה עיי"ש במ"ב ס"ק ח' דאיתא בשם הבית‬ ‫על עוה"ז‪ ,‬וא"כ האי פסוק מיירי בענין‬ ‫יוסף וז"ל דבת הארץ‪ ,‬וקשה הא כתיב באבוד‬ ‫ה"דינים" של ר"ה‪ ,‬והפסוק אומר בהמשך‬ ‫לפי ששמעו לקולם ונגזרה עליהם גזירה וצרה‬ ‫גדולה שימותו במדבר ועל כן מדרך התשובה‬ ‫רשעים רנה‪ ,‬ואפשר דמסתמא שבו ולא זכו‬ ‫"סור מרע ועשה טוב" שזהו עצה כללית‬ ‫שיקובל תשובתם ולכן מתענים‪ .‬עכ"ל‪ .‬הנה‬ ‫הכולל כל טוב ורע‪ ,‬אבל לפני זה כתיב "נצור‬ ‫קיבלו עליהן להתענות ביום זה לדורות כדי‬ ‫שישימו ללבם העון הגדול ששמעו לקול‬ ‫לפ"ז נמצא דהאי תענית שונה משאר תעניות‬ ‫לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה"‪ ,‬ומבואר‬ ‫צדיקים הנ"ל‪ ,‬דבשאר תעניות מתענים משום‬ ‫כנ"ל דעיקר האופן להכין להדין בחודש אלול‬ ‫הרשעים ולא יחזרו עוד לעשות כמעשה‬ ‫הרשעים‪ .‬עכ"ל‪ .‬וגם לפ"ז נמצא דהאי תענית‬ ‫שאירע מיתת צדיקים או משום שאירע איזה‬ ‫הוא על ידי שמירת הלשון‪.‬‬ ‫צרה לכלל ישראל‪ ,‬אבל בהאי תענית מתענים‬ ‫במיוחד שייכת למהותה דחודש אלול‪ ,‬דלפ"ז‬ ‫ופשוט שיש בזה עצה טובה לזכות בדין‪,‬‬ ‫האי תענית במיוחד היא תענית מדרך‬ ‫על זה שלא נתקבל תשובתם‪.‬‬ ‫דהקב"ה נוהג עמנו מידה במידה‪ ,‬ואם אנו‬ ‫התשובה‪ ,‬והענין דתענית מדרך התשובה הוא‬ ‫ועיין בשו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' י"ד שהוסיף‬ ‫שומרים לשוננו מלהגיד שום דבר רע‪ ,‬גם‬ ‫נוגע במיוחד לחודש אלול‪ ,‬דבחודש אלול‬ ‫לגבי כוונת הבית יוסף וז"ל כוונת הב"י אולי‬ ‫ב"ד של מעלה לא יתנו להקטגור להגיד עלינו‬ ‫לבדו יש ענין להתענות בכל החודש משום‬ ‫הוא שמצטערין על הא שלא נקל כל כך‬ ‫שום דבר רע‪.‬‬ ‫תשובה כדאיתא בהרבה פוסקים וכנ"ל‪.‬‬ ‫לשוב בתשובה שלימה שהרי אנשים גדולים‬ ‫‪ Û‬האם ﬠדיף לומר סליחות בחצות הלילה ‪Ü‬‬ ‫או אחרי ﬠלות השחר‬ ‫משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו‬ ‫דאמצעיתא ואיבעית אימא כולהו סוף‬ ‫הנה ראיתי דהפוסקים חקרו לגבי מי שאינו‬ ‫ובלילה שירה עמי וזה הנקרא עבד ה' כמ"ש‬ ‫משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא‬ ‫אומר סליחות באשמורת‪ ,‬האם עדיף לומר‬ ‫כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות‪ .‬עכ"ל‪(.‬‬ ‫צריך למאי נפקא מינה למיקרי קריאת שמע‬ ‫סליחות בחצות הלילה או אחרי עלוה"ש‪.‬‬ ‫והנה אם יש בזה שינוי בין הגמ' והשו"ע‬ ‫למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן קריאת‬ ‫והנה בגמ' בריש ברכות וברא"ש ובשו"ע או"ח‬ ‫להזוה"ק‪ ,‬א"כ חזינן דאשמורת וחצות הן שני‬ ‫שמע אימת כיון דאשה מספרת עם בעלה‬ ‫סי' א' איתא דמתחננים על החורבן באשמורת‪,‬‬ ‫זמנים חלוקים‪ ,‬וא"כ כשהשו"ע נקט‬ ‫ותינוק יונק משדי אמו ליקום וליקרי‪ .‬ועי'‬ ‫והאחרונים הביאו דהמקובלים כתבו‬ ‫"אשמורת" לגבי סליחות‪ ,‬הכוונה היא דוקא‬ ‫במג"א על השו"ע שם בס"ק ד' דאיתא וז"ל‬ ‫דמתחננים על החורבן בחצות‪ .‬והנה יש סוברים‬ ‫לאשמורת‪ ,‬ולא לחצות‪ ,‬וא"כ שפיר יש לחקור‬ ‫המקובלים האריכו בענין תפלת חצות וכו'‬ ‫שיש בזה איזה סוג מחלוקת בין הזוה"ק‬ ‫לגבי מי שאינו עושה כהמבואר בשו"ע‪ ,‬ואינו‬ ‫ובגמרא דילן לתירוץ הראשון דנתן סימן‬ ‫למקורות אחרות‪ ,‬ואה"נ להרא"ש והשו"ע‬ ‫אומר סליחות באשמורת‪ ,‬האם עדיף לומר‬ ‫לאמצעית דאמצעיתא והיינו חצות משמע‬ ‫הזמן העיקרי להתחנן על החורבן הוא‬ ‫סליחות בחצות או אחרי עלוה"ש‪ .‬אבל לפי‬ ‫דעת רצון הוא ולתירוץ השני לא משמע כן‪,‬‬ ‫באשמורת וע"פ הזוה"ק הזמן העיקרי להתחנן‬ ‫הגר"א יש ללמוד מתיקון חצות דאף כשהשו"ע‬ ‫עכ"ל‪ ,‬אולם עי' באמרי נועם להגר"א בברכות‬ ‫על החורבן הוא בחצות )ושורש השינוי הוא‬ ‫נקט אשמורת‪ ,‬גם חצות היא עת רצון באותה‬ ‫שם דאיתא וז"ל סוף משמרות קא חשיב‬ ‫דהרי כל הייחוד דחצות הוא מחמת המאורעות‬ ‫דרגא‪ ,‬וא"כ אף דהשו"ע נקט שאומרים‬ ‫ר"ל המשמר הראשון והאחרון חושב הסוף‬ ‫בחצות ע"פ הסוד(‪ .‬אבל ידוע דהגר"א סובר‬ ‫סליחות באשמורת‪ ,‬אין זה לאפוקי חצות‪,‬‬ ‫שלהם אבל משמר האמצעי קאי כדאמר‬ ‫דלית בזה שום מחלוקת‪ .‬דעיי"ש בריש ברכות‬ ‫דחצות היא אותה סוג עת רצון כאשמורת‪,‬‬ ‫בתחילה "אמצעית דאמצעיתא" ומשום דחצות‬ ‫דאיתא דתניא רבי אליעזר אומר שלש‬ ‫וא"כ פשוט דמי שאינו אומר סליחות‬ ‫לילה שהוא עת רצון הוא מפורסם בכל ספרי‬ ‫משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר‬ ‫באשמורת דיאמרן בחצות‪.‬‬ ‫הקבלה ובזוהר על כרחך צריך לפרש כן‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר‬ ‫)ועי' גם בשו"ע הרב מהדו"ת סי' א' ס"ק‬ ‫ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג‬ ‫]ועיין בביאור הגר"א על השו"ע בסי' תקפ"א‬ ‫ג' דאיתא וז"ל בחצות הלילה וכו' נודע כבר‬ ‫ישאג על נוהו וסימן לדבר משמרה ראשונה‬ ‫דמבואר דהמקור לומר סליחות באשמורת‬ ‫מה שהפליגו במעלה זו בספר הזוהר וכן‬ ‫חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית‬ ‫הוא מהגמ' בריש ברכות‪ .‬וא"כ מבואר כנ"ל‬ ‫אמרו בגמרא שחצות לילה הוא עת רצון‬ ‫תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם‬ ‫שלפי הגר"א דאין עדיפות לומר סליחות‬ ‫וכמ"ש ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור‬ ‫בעלה מאי קא חשיב רבי אליעזר אי תחלת‬ ‫באשמורת יותר מחצות‪ ,‬דומיא דתיקון חצות‪[.‬‬ ‫וגו' וגם אמרו כל העוסק בתורה בלילה שכינה‬ ‫משמרות קא חשיב תחלת משמרה ראשונה‬ ‫הנה כיון שיש מחלוקת בין הפסוקים אם‬ ‫כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמרות‬ ‫סימנא למה לי אורתא הוא אי סוף משמרות‬ ‫עדיף לומר סליחות בחצות או אחרי עלוה"ש‪,‬‬ ‫שפכי כמים לבך נוכח פני ה' כלומר שכינה‬ ‫קא חשיב סוף משמרה אחרונה למה לי‬ ‫אפשר דשפיר יש לצרף דברינו למעשה‬ ‫שרויה אצלך וראש אשמרות הוא חצות הלילה‬ ‫סימנא יממא הוא אלא חשיב סוף משמרה‬ ‫להעדיף לומר סליחות בחצות‪ .‬וצע"ע למעשה‪.‬‬ ‫וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד‬ ‫ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית‬ ‫‪ Û‬גדר התחלת זמן הסליחות להאשכנזים ‪Ü‬‬ ‫באלול כו' ע"כ בקיצור לפ"ז נהגו במדינותינו‬ ‫וזהו מ"ש בגמ' ר"א אומר בתשרי נברא‬ ‫עיין בשו"ע או"ח ריש סימן תקפ"א דאיתא‬ ‫ביום א' יום בריאת העולם לפי שכ"ה באלול‬ ‫העולם על בריית אדה"ר נאמר שבו נגמר‬ ‫וז"ל נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות‬ ‫אינו יום מוגבל בחרו יום השבוע וכת' עוד‬ ‫בריית העולם וגרסי' תו התם נמצאת אומר‬ ‫ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום‬ ‫הר"ן שם ומיהו ה"מ כר"א אתאן אבל לר"י‬ ‫בר"ה נברא אדה"ר שעה ראשונה עלה‬ ‫הכפורים‪ ,‬הג"ה ומנהג בני אשכנז אינו כן‪,‬‬ ‫הדק"ל ונ"ל שרצה המקום לזכות את ישראל‬ ‫במחשבה שניה נתייעץ עם מלאכי השרת‬ ‫אלא מראש חדש ואילך מתחילין לתקוע‬ ‫ולדונם בימי רצון כו' ואפשר שמר"ה התחיל‬ ‫בג' כנס עפרו בד' גבלו בה' רקמו בו' עשאו‬ ‫אחר התפלה שחרית‪ ,‬ויש מקומות שתוקעין‬ ‫הקב"ה לרצות למשה וביה"כ נתרצה לגמרי‬ ‫גולם בז' זרק בו נשמה בח' הכניסו לג"ע בט'‬ ‫ג"כ ערבית‪ ,‬ועומדים באשמורות לומר סליחות‬ ‫ובהכי אתי שפיר דנקטינן כר"י ולפ"ז אין‬ ‫נצטוה בעשירי סרח באחד עשר נידון בי"ב‬ ‫ביום א' שלפני ר"ה‪ ,‬ואם חל ראש השנה ב'‬ ‫מקום לקום בכ"ה באלול כו' ויש מקומות‬ ‫יצא בדימוס א"ל הקב"ה אתה סימן לבניך‬ ‫או ג'‪ ,‬אז מתחילין מיום א' שבוע שלפניו‪.‬‬ ‫שמקדימין בא' באלול ויש סמך למנהגן לפי‬ ‫כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בביאור הגר"א דאיתא וז"ל‬ ‫שבו התחילו מ' יום כו' כנ"ל‪ ,‬ובזה פליגי‬ ‫בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדין לפני‬ ‫ס"א נוהגין כו' שהן ימי רצון ימי משה בהר‬ ‫המקומות מקומותנו ס"ל כסברא ראשונה‬ ‫בדין ביום זה ויוצאין בדימוס וכל זה אימתי‬ ‫לקבל לוחות האחרונות וכו'‪ ,‬ביום א' ז"ל‬ ‫וכר"א ומקומות שכ' בש"ע ס"ל כסברא שניה‬ ‫בחדש השביעי באחד לחדש ולפ"ז מ"ש בפ"ג‬ ‫הר"ן בפ"ק דר"ה ויש לשאול למה אדם נידון‬ ‫וכר"י‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר דבעצם יש‬ ‫כמאן מצלינן האידנא זה היום כו' על יצירת‬ ‫בר"ה בשלמא שאר דברים כ"א בזמנו נידון‬ ‫להאשכנזים להתחיל סליחות ביום בריאת‬ ‫אדה"ר קאמרינן אבל בכ"ה באלול תחלת‬ ‫דפסח זמן תבואה כו' כמ"ש בגמ' ותי' דבר‬ ‫העולם‪ ,‬אלא שבחרו ביום ראשון בשבוע כדי‬ ‫בריאת העולם היא ולכך נהגו בברצלונא‬ ‫זה למדנו ממ"ש בפסיקתא בשם ר"א בפ'‬ ‫שיהא יום מוגבל‪.‬‬ ‫וגלילותיה להשכים באשמורת הבוקר בכ"ה‬ ‫דרשו ה' בהמצאו בכ"ה באלול נברא העולם‬ ‫‪ Û‬לימוד מיוחד ביום כ"ה אלול ]וביום כ"ד אלול[ ‪Ü‬‬ ‫השייכים למלך בלע בן בעור שמלך כבר‬ ‫]ועיין בכף החיים על או"ח סימן תקפ"א‬ ‫עיי"ש בסימן תקפ"א בברכי יוסף דאיתא‬ ‫מיום י"ח באלול כי בלע בן בעור יצא‬ ‫ס"ק כ"א דאיתא וז"ל בכ"ה אלול נברא‬ ‫וז"ל בכ"ה אלול נברא העולם וטוב ללמוד‬ ‫למלוך ביום זה שהוא בחינת אור הדעת‬ ‫העולם וטוב ללמוד פרשת בראשית עד‬ ‫פרשת בראשית עד יום אחד‪ ,‬וכן בכל‬ ‫שנכנס בתוך כלי הז"א וביום י"ט אלול‬ ‫יום אחד‪ ,‬וכן בכל יום עד שביום ראש‬ ‫יום עד שביום ר"ה ילמוד פרשת יום‬ ‫לקרוא פסוקים השייכים למלך יובב בן‬ ‫השנה ילמוד פרשת יום הששי שבו נברא‬ ‫הששי שבו נברא העולם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫זרח וכן על זה הדרך שבעה ימים כנגד‬ ‫האדם‪ ,‬מהר"ר ישראל לינגו בכ"י משם‬ ‫ז' מלכים וביום השביעי להוסיף לקרוא‬ ‫ספר מספרים תהלות ה'‪ ,‬ברכי יוסף אות‬ ‫ועיין בספר מועד לכל חי סימן י"א‬ ‫את פסוקים השייכים למלך הדר‪ ,‬ונראה‬ ‫י"ט‪ ,‬אלף למטה אות ב'‪ ,‬והמנהג דביום‬ ‫סעיף נ' דאיתא וז"ל בכ"ה באלול נברא‬ ‫דלא נהגו כן וכו' שתכלית הקריאה‬ ‫כ"ד באלול קורין בפרשת וישלח ואלה‬ ‫העולם‪ ,‬וטוב ללמוד פרשת בראשית עד‬ ‫הנאמנה הזאת הוא ענין התיקון ולא‬ ‫המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכו' עד‬ ‫יום ראשון‪ ,‬וכן בכל יום עד שביום ראש‬ ‫השבירה ולכן כיון שאור מ"ה שיצא‬ ‫בת מי זהב‪ ,‬דבהם נרמזו בחינת שבעה‬ ‫השנה ילמוד פרשת יום הששי שבו נברא‬ ‫ממצח דא"ק לתקן את שברי ז' מלכי‬ ‫מלכים שהיו קודם ששה ימי בראשית‬ ‫האדם‪ ,‬ברכי יוסף סימן תקפא‪ ,‬וראוי‬ ‫אדום בכ"ד אלול לכן מזכירים בחדא‬ ‫כמבואר בעץ חיים‪ ,‬והם בסוד מה שאמרו‬ ‫לגבאי הקהלה הקדושה שיצוו לשליח‬ ‫מחתא את כל השתלשלות שהיתה‬ ‫ז"ל שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות‬ ‫ציבור‪ ,‬דאחר גמר התפילה דכבר אמרו‬ ‫בבחינה רוחנית מזמן שמלך בלע שהיה‬ ‫ומחריבן‪ ,‬והתחלתן היה בי"ז באלול וגמרם‬ ‫ברכו האחרון‪ ,‬יקרא השליח ציבור בקול‬ ‫המלך הראשון עד חנן בן עכבור שהיה‬ ‫ביום כ"ד וביום כ"ה התחילו ששה ימי‬ ‫רם מתוך החומש פרשת אותו היום כמו‬ ‫המלך השביעי ותיכף מסמיכים לו את‬ ‫בראשית‪ ,‬כמו שכתב בפתח עינים ריש‬ ‫שעושים וכו'‪ ,‬וליכא משום טירחא‬ ‫פסוק השייך למלך הדר כדי לידע שהוא‬ ‫כוונות ראש השנה יעו"ש‪ ,‬ועל כן המנהג‬ ‫דציבורא דהוא דבר מועט מן המועט‪,‬‬ ‫בא לתקן את ז' המלכים שקדמו לו אבל‬ ‫דביום כ"ד קורים ואלה המלכים וכו'‪,‬‬ ‫ומזכה את הרבים‪ ,‬וראיתי להר"ן דכתב‬ ‫לא שז' המלכים שנשברו הם עיקר אלא‬ ‫וביום כ"ה מתחילין לקרות בששת ימי‬ ‫דבברצלונה נוהגים בעבור זה לקום‬ ‫להראות למי שהוא תיקן לכן נהגו לקרוא‬ ‫בראשית בכל יום פרשה אחת עד יום‬ ‫באשמורת בסליחות מיום הזה ואילך‪,‬‬ ‫את כל פרשת ואלה המלכים דוישלח‪,‬‬ ‫ראש השנה שבו קורין פרשת ביום הששי‬ ‫דהוא כ"ה אלול שהתחיל בריאת העולם‪,‬‬ ‫עוד ראיתי בספר לשון חכמים חלק א'‬ ‫ופרשת ויכלו‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בספר דברי‬ ‫וכן כתב בעמודי שמים דף פ' ע"ב יעוין‬ ‫דף רפ"א ואילך שכתב סדר של אותו‬ ‫שלום באו"ח סי' תקפ"א שהביא דברי‬ ‫שם‪ ,‬ומי שאין לו כח לקום בכל לילה‪,‬‬ ‫היום שינהג בכ"ה אלול שסמוך לבין‬ ‫הכף החיים וכתב וז"ל לכאורה ע"פ האמור‬ ‫לפחות מהיום הזה והלאה יקום כגבור‬ ‫השמשות של ליל כ"ה יטבול וכו'‪ .‬עכ"ל‪[.‬‬ ‫היה ראוי יותר לנהוג לקרוא פסוקים‬ ‫וכארי יתנשא לומר סליחות‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ Û‬התﬠוררות ליום כ"ה אלול בכל שנה ‪Ü‬‬ ‫תוהו ובוהו הבל וריק‪ ,‬ומתעורר הלב‬ ‫וכמו אז שנעקר תוהו ובוהו מן העולם‪,‬‬ ‫עיין בספר שם משמואל בפרשת מקץ‬ ‫לתשובה‪ ,‬וזהו מנהגנו שמשכימין‬ ‫כן בכל כ"ה אלול נעקר קצת התוהו‬ ‫שנת תרע"ב דאיתא וז"ל בכל שנה‬ ‫לסליחות מאז והלאה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובוהו‪ ,‬היינו השתדלות גשמית שהיא‬ ‫בכ"ה באלול באה התעוררות מחדש‪,‬‬ ‫‪ Û‬ﬠוד מאורﬠ שאירﬠ ביום כ"ה אלול ‪Ü‬‬ ‫פרי מעלליהם יאכלו‪ ,‬יכלו הימים ביום כ"ה‬ ‫הכל תוספת קדושה כי תשעים הוא צדי"ק‬ ‫עיין בחת"ס על תהילים פכ"ה פ"א דאיתא‬ ‫אלול יום טוב הוא לישראל כי הוא יום‬ ‫ועוד י"ז גמטריא "טוב" אמרו "לצדיק" כי‬ ‫וז"ל מה דאיתא במזמור )תהלים כ"ה( אליך‬ ‫בריאת עולם כמו שכתב הר"ן בראש השנה‬ ‫"טוב" כי פרי מעלליהם יאכלו וזהו עד ק"ז‬ ‫ה' נפשי אשא יש כל א"ב חוץ מאותיות‬ ‫שמשום הכי מתחילין להשכים בבוקר‬ ‫ומכאן ואילך אוי לרשע רע כי גמול ידיו‬ ‫קב"ו שהוא גמטריא "גיהנם"‪ ,‬והענין כי‬ ‫באותו היום זה היום תחלת מעשי העולם‬ ‫יעשה לו‪ ,‬והנה נראה לומר כי עמרם‬ ‫ק"ח לעולם מורה על מדת הדין הקשה כי‬ ‫שנברא בשביל ישראל וגם הוא בתכלית‬ ‫בחזירתו את יוכבד בנשואיה שנית הטיב‬ ‫"חק" הוא מדת הדין זאת חקת התורה דא‬ ‫ימי רצון לישראל אף על גב שעדיין לא‬ ‫לראות וחשב ימי עיבורה ט' חדשים ויהיה‬ ‫גזירת אורייתא ומשם יניקת החיצונים‬ ‫היה זה ולא ידעו ברור הענין מכל מקום‬ ‫הלידה בז' סיון וכשיצפון הבן ק"ז ימים‬ ‫ומשום הכי אומות העולם והשטן משיבין‬ ‫אצטגנונית גדול היתה בלבם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫להמשיך עליו זכות אבותיו צדיק טוב אשר‬ ‫על ה"חק"‪ ,‬אמנם מאחד עד ק"ז ובכלל‬ ‫נצבים וילך סדרא אחד‬ ‫כי לא ¦ ¨ ©‬ ‫תשּׁכח מפי זרעו וגו' ]ל"א‪ ,‬כ"א[‬ ‫עיין בשו"ע או"ח סימן תכ"ח סעיף ד' דאיתא וז"ל אתם נצבים‬ ‫תשּׁכח מפי זרעו'‪ ,‬הרי זו‬ ‫עיין בפירוש רש"י‪ ,‬וזה לשונו – 'כי לא ִ ָ ַ‬ ‫קודם ר"ה ולכן כשר"ה ביום ב"ג‪ ,‬שיש שתי שבתות בין ר"ה‬ ‫הבטחה לישראל‪ ,‬שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לסוכות‪ ,‬צריכים לחלק נצבים וילך כדי שיקראו וילך בין ר"ה‬ ‫והנה בגמ' שבת דף קל"ח ע"ב תנו רבנן‪ ,‬כשנכנסו רבותינו לכרם‬ ‫לצום כפור‪ ,‬והאזינו בין צום כפור לסוכות‪ ,‬וסימן ב"ג המלך פת‬ ‫ביבנה‪ ,‬אמרו‪ ,‬עתידה תורה שתשתכח מישראל‪ ,‬שנאמר 'הנה ימים‬ ‫וילך‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועי' במ"ב ס"ק ו' וז' שביאר וז"ל ביום ב"ג ר"ל‬ ‫והשׁלחתּי רעב בארץ‪ ,‬לא רעב ללחם‪,‬‬ ‫באים נאום השם אלקים‪ִ ְ ַ ְ ִ ְ ,‬‬ ‫שחל יום א' של ר"ה ביום ב' או ביום ג'‪ ,‬בג המלך פת וילך‬ ‫ולא צמא למים‪ ,‬כי אם לשמוע את דברי השם'‪ ,‬וכתיב 'ונעוּ מיּם‬ ‫ָ‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ְ‬ ‫פי' המלך היינו ר"ה שאומרים המלך המשפט כשחל ביום ב' או‬ ‫עד ָים‪ ,‬ומצפון ועד מזרח‪ ,‬ישוטטו לבקש את דבר השם ולא‬ ‫ג' פת וילך מלשון פתות אותה פתים שמחלקים נצבים וילך‬ ‫ימצאו'‪' ,‬דבר השם'‪ ,‬זו הלכה וכו'‪ .‬ומאי 'ישוטטו לבקש את דבר‬ ‫לשנים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫השם'‪ ,‬אמרו‪ ,‬עתידה אשה שתטול ככר של תרומה‪ ,‬ותחזור בבתי‬ ‫כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא‪,‬‬ ‫הנה לפ"ז משמע דאף דבשאר מקומות שקוראים שתי פרשיות‬ ‫ואין מבין‪ .‬ופריך‪' ,‬אם טהורה היא ואם טמאה היא'‪ ,‬בהדיא כתיב‬ ‫בשבת אחת‪ ,‬הפירוש הוא שקוראים שתי פרשיות נפרדות‪ ,‬הכא‬ ‫יאכל'‪ .‬ומשני‪ ,‬אלא לידע אם ראשונה היא‬ ‫ביה 'מכל האוכל אשר ֵ ָ ֵ‬ ‫שאני‪ ,‬ד"נצבים" ו"וילך" הם בעצם פרשה אחת‪ ,‬ורק כשראש‬ ‫ואם שניה היא‪ ,‬ואין מבין‪ .‬ופריך‪ ,‬הא נמי מתניתין היא‪ ,‬כדתנן‪,‬‬ ‫השנה חל ביום ב' או ביום ג' אז מחלקים הפרשה אחת להיות‬ ‫השרץ שנמצא בתנור‪ ,‬הפת שבתוכו שניה‪ ,‬שהתנור תחילה‪ .‬ומשני‪,‬‬ ‫שתי חצאי פרשיות‪] .‬ראיתי בהרבה חומשים דבסוף פרשת נצבים‬ ‫מסתפקא להו הא דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא‪ ,‬ליחזייה‬ ‫כתוב שיש בה מ' פסוקים‪ ,‬ובסוף פרשת וילך כתוב שיש בה‬ ‫האי תנורא כמאן דמלי טומאה‪ ,‬ותיהוי פת ראשונה וכו'‪ .‬תניא‪,‬‬ ‫ע' פסוקים‪ .‬ותמוה לכאורה‪ ,‬למה כתוב ע' פסוקים‪ ,‬ולא ל'‬ ‫רבי שמעון בן יוחאי אומר‪ ,‬חס ושלום שתשתכח תורה מישראל‪,‬‬ ‫פסוקים‪ ,‬דזהו מה שיש בפרשת וילך‪ .‬ולהנ"ל הוא מובן היטב‪,‬‬ ‫תשּׁכח מפי זרעו'‪ ,‬אלא מה אני מקיים 'ישוטטו‬ ‫שנאמר 'כי לא ִ ָ ַ‬ ‫שבעצם יש ע' פסוקים בהאי פרשה אחת‪ ,‬אלא דלפעמים‬ ‫לבקש את דבר השם ולא ימצאו'‪ ,‬שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה‬ ‫מחלקים הפרשה לשני חלקים‪ ,‬חלק א' עם מ' פסוקים וחלק‬ ‫ברורה במקום אחד‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫א' עם ל' פסוקים‪[.‬‬ ‫ואשר לכאורה צ"ע בשיטת רבותינו בכרם ביבנה‪ ,‬דהא באמת‬ ‫הנה הערוך השלחן ועוד מפרשים הביאו המבואר בזוה"ק שיש‬ ‫תשּׁכח התורה מפי זרעו‪ ,‬והיכי קאמרי דעתידה‬ ‫מקרא מלא הוא שלא ִ ָ ַ‬ ‫ג"ן פרשיות בתורה‪ ,‬ותמוה הא יש לן נ"ד פרשיות‪ .‬ולהנ"ל הוא‬ ‫תורה שתשתכח מישראל‪ ,‬וישוטטו לבקש דבר הלכה ולא ימצאו‪.‬‬ ‫מיושב דכיון ד"נצבים" ו"וילך" הוו פרשה אחת‪ ,‬לכן באמת יש‬ ‫ונראה דזהו שדקדק רש"י כאן לומר דההבטחה היא שאין תורה‬ ‫רק ג"ן פרשיות‪ .‬ובחמלת ד' עלי שוב הראו לי הא דאיתא בביאור‬ ‫משתכחת מזרעם 'לגמרי'‪ ,‬והיינו דאף שבאמת עתידים חלקים מן‬ ‫הגר"א בפירושו לתיקו"ז וז"ל תלת וחמשין סדרין שנצבים וילך‬ ‫התורה להשתכח מישראל‪ ,‬מכל מקום לא תשתכח התורה מהם‬ ‫סדרא אחד הוא ולא חלקו אלא להפסיק בין תבא לר"ה כשחל‬ ‫לגמרי‪ ,‬וכמבואר בגמ' בשבת שם‪ ,‬שלא ישתכח מהם עצם הדין‬ ‫בב"ג‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דטומאת אוכלין‪ ,‬וגם לא ישתכח מהם הדין שהתנור מטמא את‬ ‫הנה עיין באו"ח בהל' קריאת התורה שהמשנה ברורה הביא‬ ‫האוכלין‪ ,‬ורק לא ידעו אם הפת שבתנור נעשית ראשונה או שניה‪,‬‬ ‫שיטות שסוברים דאם לא קראו פרשת השבוע צריכים להשלים‬ ‫וזו היא שיטת רבותינו בכרם ביבנה‪ ,‬ורבי שמעון בן יוחאי פליג‬ ‫בשבוע הבא אבל אם לא קראו לשתי שבועות אינם יכולים‬ ‫עלייהו וסבירא ליה דבהבטחה זו ד'לא תשכח מפי זרעו' נאמר‬ ‫להשלים שלש פרשיות בשבת שלישית‪ ,‬ועפ"ז כתבו דאם קראו‬ ‫שלא תשתכח התורה כלל‪ ,‬ומה שנאמר שישוטטו לבקש דבר הלכה‪,‬‬ ‫היינו רק שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד‪.‬‬ ‫שתי פרשיות בשבת אחת כגון אחרי מות קדושים וכיו"ב‪ ,‬אינם‬ ‫יכולים להשלים בשבוע הבא‪ .‬הנה לפי הנ"ל לכאורה י"ל‬ ‫באופן דנמצא‪ ,‬דפירוש רש"י כאן דהבטחה היא לישראל שאין‬ ‫דנצבים וילך שאני‪ ,‬דאם לא קראו "נצבים וילך" בשבת אחת‬ ‫התורה משתכחת מזרעם‪ ,‬אינו כמו שנראה בפשוטו דהיינו כשיטת‬ ‫אז שפיר יכולים לקרוא שתיהם בהדי האזינו בשבת הבאה‪.‬‬ ‫רבי שמעון בן יוחאי דיליף מהך קרא ד'חס ושלום שתשתכח תורה‬ ‫מישראל'‪ ,‬אלא דרש"י אזיל בשיטת רבותינו בכרם ביבנה ד'עתידה‬ ‫אולם בשנים שמחלקים נצבים וילך לשני חצאים‪ ,‬ולא קראום‬ ‫תורה שתשתכח מישראל'‪ ,‬ומיישב שיטתם‪ ,‬דאין כוונת הכתוב כאן‬ ‫בשתי שבתות‪ ,‬יל"ע אם יכולים לקרוא אף נצבים בהדי האזינו‬ ‫שלא תשתכח תורה מהם כלל‪ ,‬אלא כוונת הכתוב‪ ,‬דאף כשתשתכח‬ ‫בשבת שלישית‪.‬‬ ‫תורה מישראל‪ ,‬מכל מקום לא תשתכח מהם לגמרי‪.‬‬