gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הארת השבת · He'aras Hashabbos — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: הארת השבת · He'aras Hashabbos

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

הארת השבת · He'aras Hashabbos — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫וילךך‬ ‫נצבים ויל‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫פרשת‬ ‫תשפ""ו‬ ‫תשפ‬ ‫‪327‬‬ ‫‪32‬‬ ‫גיליוןן ‪27‬‬ ‫‪27‬‬ ‫גיליו‬ ‫ש ּ ָבת‬ ‫ר ַ‬ ‫ער‬ ‫כ ִטייגֶֶגע‬ ‫ֶעכ‬ ‫ַא ֶלע ְ‬ ‫­·´‪¬·¼Ã¬ÅðŬŰ½®°¹°¸´Ã°½´ÄŰ»°‬‬ ‫‪ďƌĞƐůĞǀŵĂŝůΛŐŵĂŝů͘ĐŽŵ‬‬ ‫ֲע ֵר ִבים זֶה לָ זֶה‬ ‫שסרח‬ ‫רח‬ ‫ח‬‫שסר‬ ‫מלך ש‬ ‫מלך‬ ‫לבן מל‬ ‫בפרשה אנו קוראים את הפסוק "אתם נצבים היום כולכם מש‬ ‫שלל ללבן‬ ‫משל‬ ‫שה‬ ‫ּ ְפנִִני ֵנֵיי ּ ַפ ְר ׁ ָ‬ ‫וכה המשיל רבינו את משלו‪ :‬משל‪ ,‬למלך שכעס על בנו והרחיק‬ ‫אותו ממנו‪ .‬אח"כ הלך הבן ופייס את אביו וחזר וקרבו‪.‬‬ ‫לפני ה' אלוקיכם ראשיכם זקניכם ושוטריכם כל איש‬ ‫ישראל"‪.‬‬ ‫אחר איזה זמן חזר וחטא הבן לפני אביו‪ ,‬וחזר המלך וגרשו‬ ‫ה"אור החיים" הקדוש מקשה‪ ,‬הלא כבר נכנסו בברית‬ ‫מפניו‪ ,‬וחזר הבן ופייסו עוד הפעם‪ ,‬וכן היה כמה פעמים שהבן‬ ‫של שמירת התורה‪ ,‬כמו שנזכר בפרשת כי תבא בברכות‬ ‫יום" )ה ו(‬ ‫היום""‬ ‫ם"‬‫יום‬ ‫ם היו‬‫ים‬ ‫נצבים‬ ‫תם נצצבי‬‫ם‬ ‫"אתם‬ ‫את‬‫""א‬ ‫מלך כשחטא לפני המלך גרשו מפניו‪ ,‬וכשפייסו חזר המלך‬ ‫ובקללות‪ ,‬ובסמוך נאמר מפורשות "אלה דברי הברית‬ ‫אפ"ל ' ַאתם' אותיות ' ֶאמת'‪ ,‬וב'ספר המדות' )אמת‬ ‫וקרבו‪.‬‬ ‫אשר ציוה ה' את משה" ‪ .‬ולשם מה ברית נוספת? ועוד מה‬ ‫א(‪' :‬מי שרוצה לדבק עצמו בהשי"ת‪ ...‬ישמור את‬ ‫פעם אחת חזר וחטא הבן מלך לפני אביו‪ ,‬וכעס המלך עליו‬ ‫פשר הפירוט‪" :‬ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם"‪,‬‬ ‫עצמו מלומר שקר אפילו בטעות'‪ .‬וזהו‪ַ ' :‬אתם '–‬ ‫מאוד‪ .‬ונתיישב המלך מה יהיה התכלית שאני אגרשו‪ ,‬ואחר‬ ‫הלא כל אלו נכללים במילה "כולכם"‪.‬‬ ‫במידת ה' ֶאמת'‪ ,‬או אז‪' :‬נצבים לפני ה' אלוקיכם' –‬ ‫אולם מתרץ האור החיים‪ ,‬שכוונת משה בברית זה הוא‬ ‫כך כשילך הכעס ממני אזי יבוא ויפייס אותי עוד‪ ,‬איני רוצה‬ ‫דביקות והתחברות בבורא ב"ה‪.‬‬ ‫להכניס את בנ"י בערבות אחד על חברו‪ ,‬לבל יעברו פי ה'‬ ‫בכך‪ ,‬רק אני רוצה לגרשו בתחבולה כזו שלא יוכל עוד לבוא‬ ‫היום" )ה ו(‬ ‫ום"‬‫היום‬ ‫היו‬ ‫ם הי‬‫נצבים‬ ‫נצבי‬ ‫בי‬‫נצב‬ ‫ם נצ‬‫"אתם‬ ‫"את‬ ‫את‬ ‫לפני לפייס אותי‪ .‬מה עשה המלך‪ ,‬העמיד שר אחד מהשרים‬ ‫ויהיו נתפסים זה בעד זה‪ ,‬ואין זה הערבות של "כי תבא"‬ ‫בדברי המדרש )מדה"ג(‪ :‬על 'נצבים היום' דאע"פ‬ ‫שלו בינו ובין הבן מלך‪ ,‬וציווה להשר כשיבוא הבן מלך לילך‬ ‫ששם מכוונת האחריות של כל יחיד לתורתו הוא‪ ,‬ואילו‬ ‫שנופלים יש להן עמידה‪ ,‬כי 'שבע יפול צדיק וקם'‪.‬‬ ‫אצלי לרצות ולפייס אותי‪ ,‬אזי לא תניח אותו לילך אצלי‪.‬‬ ‫הברית כאן של פרשת נצבים מטילה על היחיד אחריות‬ ‫ואפ"ל בדרך רמז‪ ,‬ע"פ המובא ב'ליקוטי מוהר"ן'‬ ‫וכן היה‪ ,‬שבא הבן מלך כמה פעמים‪ ,‬ורצה לילך לפייס את‬ ‫לתורתם של אחרים כפי היכולת שביד כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫)תורה רפ"ב( בקוטב דברי מדרש אלו‪ ,‬עה"פ‪' :‬אזמרה‬ ‫אביו‪ ,‬ולא הניחו השר כי כן ציווה עליו המלך‪ .‬וכן היה כמה‬ ‫אמנם ערבות הדדית אינה שווה אצל כל אחד‪ ,‬יש כאלו‬ ‫לאלוקי בעודי'‪ ,‬דתמיד יש להתחזק בנקודות טובות‪,‬‬ ‫פעמים‪.‬‬ ‫שבכוחם להשפיע רק על אנשים בודדים‪ ,‬אלו המקורבים‬ ‫ולא ליפול‪ .‬תורה זו נקראת‪' :‬אזמרה' )ע"ש פסוק זה(‬ ‫אחר כך ראה השר גודל הכיסופים שיש להבן מלך אל אביו‪,‬‬ ‫אליו וסרים למשמעתם‪ ,‬ולפיכך החובה המוטלת עליהם‬ ‫ורבינו הק' ציווה ללכת עם תורה זו‪ .‬וזהו‪' :‬נצבים‬ ‫ושיש לו ייסורים גדולים מאד בלי שיעור מזה שאינו יכול לבוא‬ ‫היא קטנה‪ .‬אך יש כאלו שבכוחם להשפיע על ציבור גדול‬ ‫היום' בגמטריא‪' :‬אזמרה'‪.‬‬ ‫לפני אביו‪ ,‬אפילו לפייסו‪ .‬ונתיישב השר מאחר שהוא מתגעגע‬ ‫עליהם מוטלת החובה לדאוג לרוחניותם‪ .‬וכמו שאמרו‬ ‫ם" )ה ו(‬‫כלכם""‬ ‫כלכם‬ ‫היום כללכ‬ ‫היוום‬ ‫ם‬ ‫ם הי‬‫נצבים‬ ‫נצבי‬ ‫בי‬ ‫ם נצ‬‫"אתם‬ ‫"את‬ ‫את‬ ‫כל כך אל אביו מסתמא יש להמלך גם כן ייסורים גדולים שאין‬ ‫חז"ל )שבת נד‪ :(:‬כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא‬ ‫ב'ליקוטי הלכות' )פקדון ה לו( דהכתוב מונה כאן‪:‬‬ ‫הבן יכול לבוא לפניו‪ .‬כי כפי גודל כוח החשק של החושק‪ ,‬כן‬ ‫מיחה נתפס על אנשי ביתו‪ ,‬באנשי עירו נתפס על אנשי‬ ‫'עשרה מדריגות בכלל ישראל'‪ ,‬ראשיכם שבטיכם‬ ‫הוא מעורר חשק גדול בהנחשק‪ .‬והיה לו רחמנות גדול עליהם‬ ‫עירו‪ ,‬בכל העולם נתפס על כל העולם"‪ .‬ובהמשך דבריו שם‬ ‫זקניכם וכו'‪ .‬שכלל נפשות בית ישראל גדולים קטנים‬ ‫וגם היו לו ייסורים גדולים מזה‪ ,‬כי אמר בדעתו כי הלא אני‬ ‫מבאר את פירוש הפסוק על דרך זה‪.‬‬ ‫ובינונים המתקבצים יחדיו אצל הצדיק‪ ,‬בחינת משה‪,‬‬ ‫הוא הגורם לזה‪ ,‬כי אני הוא המסך המבדיל ביניהם ואני גורם‬ ‫הערבות?!‬ ‫?!!‬ ‫ת?‬‫רבוות‬ ‫הערב‬ ‫העער‬ ‫תה‬‫חובת‬ ‫די חוובב‬ ‫ידיי‬ ‫א יד‬ ‫צא‬ ‫נצא‬ ‫יך נצ‬ ‫נצ‬ ‫איךך‬ ‫אי‬ ‫על ימי ראש השנה‪.‬‬ ‫ייסורים להמלך ולהבן מלך‪.‬‬ ‫מוהרנ"ת בליק"ה )אישות ה'( מאריך בעומק זכות קיבוץ‬ ‫ואפ"ל בדבריו; דהר"ת של ב' פסוקים אלו‪ ,‬מ‪':‬אתם‬ ‫ונתיישב השר בדעתו‪ ,‬מסתמא בוודאי יש איזה תחבולה‬ ‫נפשות בית ישראל‪ ,‬וחובת הערבות שיש לכל אחד מישראל‬ ‫נ'צבים ה'יום' ‪' -‬ש'אב מ'ימיך' בגימטריא‪:‬‬ ‫שיוכל להתפייס הבן מלך עם המלך‪ ,‬כי בוודאי לא יעשה המלך‬ ‫ומקשה בדבריו )שם אות י"ב י"ג( על ענים הערבות‪,‬‬ ‫'בראשיתו דשנה' )עם האותיות(‪ ,‬רמז 'לנצבים היום‬ ‫דבר כזה שיהיו לבנו ייסורים תמיד שלא יוכל לבוא לפניו‬ ‫וכדבריו‪ :‬עוצם הפחד והרעדה שנופל עלינו כשרואין דברי‬ ‫כלכם' – התכללות בית ישראל ב'ראשית השנה'‪,‬‬ ‫תמיד‪ ,‬וגם להמלך בעצמו יש גם כן ייסורים‪ .‬על כן נתיישב זה‬ ‫חז"ל הקדושים שהפליגו מאד בעניין הערבות של ישראל‪,‬‬ ‫אלוקיכם""‬ ‫)‬‫ם"‬ ‫יכם‬ ‫וקיכ‬ ‫אלוק‬ ‫ה' אל‬ ‫ני ה'‬ ‫לפניי‬ ‫לפנ‬ ‫ם לפ‬‫היום‬ ‫כם היו‬ ‫היו‬ ‫יו‬ ‫ם‬ ‫כלכם‬ ‫כלכ‬ ‫ם כל‬ ‫כל‬ ‫היום‬ ‫ים היו‬ ‫יו‬ ‫ם‬ ‫נצבים‬ ‫תם נצצבבי‬ ‫ם‬ ‫"אתם‬ ‫"את‬ ‫"א‬ ‫השר בוודאי זה הדבר אינו תלוי אלא בי‪ ,‬שאני בעצמי אלך אל‬ ‫שכל אחד ערב בעד חברו‪ ,‬ומזה תסמר שערות ראשינו מי‬ ‫המלך לבקש בעד הבן מלך שימחל לו עוד ויקרב אותו לפניו‪.‬‬ ‫ה ו(‬ ‫'נצבים' – ר"ת וס"ת‪' :‬מ"ן – מים נוקבין' דזהו‬ ‫יעמוד בזה‪ ,‬כי הלוואי שהיינו מפקיעים את עצמינו לקיים‬ ‫'איתערותא דלתתא'‪ ,‬וכידוע דזהו עיקר עבודותינו‬ ‫וכך עשה השר‪ ,‬והלך להמלך וסיפר להמלך גודל תשוקתו‬ ‫את כל דברי התורה הזאת‪ ,‬ואיך נוכל עוד לצאת ידי חובת‬ ‫בתורה ובמצוות )ויעויין בארכה בעץ חיים שער מ"ן‬ ‫שיש להבן מלך‪ ,‬וביקש מהמלך שימחל לו‪ .‬ותכף נתרצה המלך‬ ‫הערבות בפרט בדורות הללו אשר יראי חטא נמאסים ואין‬ ‫ומ"ד(‪ :‬וזהו" 'אתם נצבים היום' – העלאת מ"ן‪,‬‬ ‫ולקח הבן מלך והחזירו למקומו הראשון‪.‬‬ ‫תוכחה‪ ,‬והאמת נשלך ארצה‪ ...‬ואף על פי כן דבר אלקינו‬ ‫'לפני ה' אלוקיכם'‪ ,‬להעלותה לקב"ה כביכול‪.‬‬ ‫והנמשל מובן ממילא‪ ,‬כשיש לו לחברו חס ושלום איזה‬ ‫יקום לעולם והתורה נצחיית‪ ,‬ובוודאי אינה בטילה בשום‬ ‫ייסורים הן בגשמיות הן ברוחניות‪ ,‬צריך כל אחד לומר שזאת‬ ‫זמן גם בדורות הללו‪ ,‬ועל כן בוודאי החוב על כל אדם גם‬ ‫ת‬ ‫כרת‬‫אלקיךך כר‬ ‫כר‬ ‫אלקי‬ ‫קי‬ ‫ה' א‬‫שר ה'‬ ‫אלוקיך‪...‬אשר‬ ‫‪.‬אש‬ ‫‪...‬א‬ ‫‪...‬‬ ‫יך‪..‬‬ ‫יך‪.‬‬ ‫וקיך‬ ‫וקיך‬‫אלוק‬ ‫ה' אל‬ ‫ית ה'‬‫ת‬ ‫בברית‬ ‫ברי‬ ‫בבר‬ ‫רך בב‬‫"לעברךך‬ ‫""ללעעבבר‬ ‫בוודאי על ידי‪ ,‬על ידי עוונותי‪ ,‬ואני הוא המסך המבדיל בין‬ ‫ם"" )כט יא(‬ ‫היום"‬ ‫יום‬‫מך היו‬‫עמךך‬ ‫עמ‬ ‫עתה לצאת גם ידי הערבות כאשר קבלנו עלינו בסיני‪.‬‬ ‫המלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובין העולם‪ .‬כי הקדוש‬ ‫ומסיים שם בדבריו ע"פ דברי הפסוק שכתוב בהמשך‬ ‫'כרת' בגמטריא‪' :‬תרי"ג' ועוד ז' ‪ -‬כנגד ז' מצוות‬ ‫ברוך הוא רוצה תמיד להשפיע כל טוב לבניו‪ ,‬אך אני היינו‬ ‫דרבנן‪ .‬וזהו הרמוז בפסוק זה 'לעברך בברית ה'‬ ‫פרשתנו‪" :‬הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד‬ ‫העצה לזה שאני‬ ‫עוונותי‪ ,‬הם המסך המבדיל לזה‪ .‬והעעיקר ע‬ ‫עולם"‪ ,‬שפירשו רש"י ז"ל שזה סובב והולך על ענין‬ ‫אלוקיך'‪ .‬כלל המצוות הכלולים בברית זו‪.‬‬ ‫אבקש להמלךך בעד חברי‪...‬‬ ‫בעצמי ק‬ ‫הערבות‪" .‬היינו שהכתוב מיישב דעתנו ואומר לנו שלא‬ ‫ך" )כט יא(‬ ‫אלקיך""‬ ‫קיך‬ ‫אלקי‬ ‫ה' א‬‫ת ה'‬‫ית‬ ‫בברית‬ ‫רך בבברי‬‫"לעברךך‬ ‫""ללעעבר‬ ‫נפחד מזה‪ ,‬כי אינו בא ח"ו בטרוניא עמנו להעמיס עלינו‬ ‫בתיבת 'לעברך' אפשר להקישו‪' :‬לאברהם העברי'‪,‬‬ ‫דעמו הייתה הברית הראשונה‪ .‬ובמדרש )מד"ר‬ ‫שה‬ ‫ירת הַ ּ ַפ ְר ׁ ָ‬ ‫ִׁש ַ‬ ‫עול שלא נוכל לקיימו‪ ,‬כי אין אנו צריכים לעשות רק מה‬ ‫שבידינו לראות לחנך בנינו ותלמידנו בדרך הקודש‪,‬‬ ‫בראשית מב( עה"פ )בראשית יד‪ ,‬יג(‪' :‬ויגד לאברם‬ ‫ושיתוספו אל הקיבוץ הקדוש‪ ,‬ועל ידי זה ממילא נצא ידי‬ ‫העברי'‪' ,‬כל העולם כלו מעבר אחד והוא מעבר אחד'‪.‬‬ ‫ערבוּת‬ ‫בוּת‬‫כּוֹח הָהעַע ְר‬ ‫ֹדל כּוֹחַ‬ ‫ִמפּ ְַרשָׁ ֵתנוּ ָאנוּ לְמֵ ִדים ִמגֹּדֶ ל‬ ‫הערבות על ידי ריבוי הבתים שיתוספו‪ .‬וזהו‪ :‬הנסתרות‬ ‫ו'בליקוטי מוהר"ן' )השמטה( עה"פ )יחזקאל לג(‪' :‬אחד‬ ‫לָחוּשׁ גַּם עַ ל חֲ בֵ רוֹ ִמדַּ ת הָ ַא ְח ָריוּת‪.‬‬ ‫לה' אלקינו‪ ,‬כי רק הוא יתברך לבד יודע נסתרות ובוודאי‬ ‫היה אברהם'‪ :‬שאברהם היה עבד השם רק ע"י‬ ‫לא יעניש אותנו על הנסתרות ממנו‪ ,‬וכמו שפירש רש"י לפי‬ ‫שהיה 'אחד'‪ ,‬דלא הסתכל על המניעות שסביבו‪ .‬ולכך‬ ‫וּמ ְתי ְַשּׁבִ ים‬ ‫לְהָ ִאיר לְזוּלַת בִּ ְדבָ ִרים ע ֲֵרבִ ים ִ‬ ‫ענינו ושיטתו‪ ,‬רק והנגלות לנו ולבנינו דייקא שאנו צריכין‬ ‫כאן‪ ,‬שמשה רבינו הכניסם בברית ביום מותו )כמובא‬ ‫בוֹהים‪.‬‬ ‫גַּם ל ֵָאלּוּ שֶׁ לְּמַ טָּ ה וְ גַם ל ְֵאלּוּ שֶׁ הֶ עְ פִּ ילוּ לִגְ ִ‬ ‫העיקר להשתדל לקרב בנינו ותלמידינו שנקראים גם כן‬ ‫ברש"י(‪ ,‬ישנו החיזוק של 'אחד היה אברהם' הרמוז‬ ‫בנים‪ ,‬לקרב מה שנוכל לעבודתו יתברך‪ ,‬ולצרפם ולהוסיפם‬ ‫בתיבת‪' :‬לעברך'‪ ,‬דכל העולם מעבר אחד‪ ,‬והוא מעבר‬ ‫ל ְָק ֵרב ֶאת בָּ נֵינוּ וְ ַתל ְִמידֵ נוּ בִּ נְעִ ימוּת‬ ‫אל הקיבוץ הקדוש‪ ,‬ועל ידי זה יתרבו הבתים מאד עד‬ ‫ואפשר להוסיף‪ :‬ד'לעברך' בגמטריא‪:‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫שיתקרבו ממילא כולם לפנים‪.‬‬ ‫'אברהם אבינו' )עם חמשת האותיות של אברהם(‪.‬‬ ‫ְעוֹר ָרם בְּ גֹדֶ ל הַ זְּ כוּת‪.‬‬ ‫לְשַׁ ְתּפָם בַּ ִקּבּוּץ הַ ָקּדוֹשׁ וּל ְ‬ ‫וזהו "עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת"‪ ,‬היינו‬ ‫רמז בכאן על עבודתו של אברהם אבינו – לכל אחד‪.‬‬ ‫שעל ידי זה לבד שנקרב את בנינו ותלמידינו המועטים אל‬ ‫ל ְִה ְת ַפּלֵּל עַ ל חֲ בֵ ֵרינוּ לִפְ נֵי מֶ ֶל מַ ְלכֵי הַ ְמּלָכִ ים‬ ‫לעם"" )כט יב(‬ ‫לעם‬ ‫תך ללוו לע‬ ‫אתך‬ ‫ים את‬‫קים‬ ‫הקים‬ ‫הק‬‫"למעןן ה‬ ‫מעע‬ ‫""ללמ‬ ‫הקיבוץ כנ"ל‪ ,‬על ידי זה בוודאי יתקיים עד עולם קיום‬ ‫'עם' בגימטריא 'מאה ועשר' כמנין שנותיו של יוסף‪.‬‬ ‫בּוּרים ַנ ֲעלִים‪.‬‬ ‫ֵגוֹריהָ בְּ ִד ִ‬ ‫וֹרר עַ לֵיהֶ ם סָ נ ֶ‬ ‫וּבַ ד בְּ בַ ד לְע ֵ‬ ‫התורה והתפלה לעשות את כל דברי התורה הזאת‪ ,‬כי על‬ ‫דהא בזכות עצמותיו נגאלו ממצרים‪ .‬וכן עיקר‬ ‫ידי זה סוף כל סוף יתקרבו כולם להשם יתברך באמת"‪.‬‬ ‫טלפון‪02-5829920 :‬‬ ‫מוסדות ברסלב "אהבת משה" ‪ -‬תלמוד תורה * ישיבה לצעירים * הישיבה הגדולה * כוללי אברכים * חבורות בוגרים‬ ‫ש ְך ּ ְפ ִנִני ֵניֵי ּ ַפ ְר ׁ ָ‬ ‫שה‬ ‫ֶהֶה ְמ ׁ ֵ‬ ‫ִסי ּפ ּו ִרים ְמ ִא ִירים‬ ‫סיפורי פרשה במשנת רביה"ק מוהר"ן מברסלב ותלמידיו זי"ע‬ ‫ה'ברית'‪ ,‬הכתוב בפסוקים אלו‪ ,‬הוא ב'קדושה' – ענינו של יוסף כמובא‪.‬‬ ‫ך" )ד ר‬ ‫)דברים לא טזז(‬ ‫אבותיך‬ ‫"הנך שוכב עעם א ות‬ ‫ו"" )כט יד(‬ ‫אלוקינו"‬ ‫ינו‬ ‫וקינ‬ ‫וקינ‬ ‫אללוק‬ ‫אלוק‬‫ה' א‬ ‫ני ה'‬ ‫לפני‬ ‫ם ללפפנ‬ ‫היום‬ ‫עומדד היו‬ ‫יו‬ ‫נו עעומ‬ ‫ומ‬ ‫עמנוו‬ ‫עמנ‬ ‫ה מ‬‫נוו פפה‬ ‫ישנו‬ ‫שנ‬ ‫אשרר ייש‬ ‫ת אש‬ ‫אש‬ ‫את‬‫כי א‬ ‫"כיי‬ ‫""ככ‬ ‫ינו‬ ‫רבינ‬ ‫רבי‬ ‫אצלל רב‬ ‫ת אצ‬ ‫אצ‬ ‫האמת‬ ‫לם האמ‬ ‫אמ‬ ‫ם‬ ‫מעולם‬ ‫יד מעעול‬ ‫למיד‬ ‫התלמיד‬ ‫מי‬‫התללמ‬ ‫תל‬ ‫הת‬ ‫שלל ה‬ ‫תו ש‬ ‫וביאתוו‬ ‫את‬ ‫ובייא‬ ‫פטירתוו ב‬ ‫טיררת‬ ‫ת‬ ‫פט‬ ‫בזכות מה – 'את ישנו פה עמנו'‪ ,‬בזכות ה'תפילה' דזהו‪' :‬עומד עמנו היום'‪,‬‬ ‫היה זה עוד בחיי רבינו ‪ -‬לקראת ראש השנה שנת תקס"ו‪ ,‬נהרו החסידים והתקבצו מכל‬ ‫ע"פ דבריהם‪) :‬ברכות ו'‪' (:‬אין עמידה אלא תפלה'‪.‬‬ ‫מקומות פזוריהם לעיר ברסלב‪ ,‬כדי לשהות במחיצה של הרבי בימי הדין‪.‬‬ ‫ה" )כט יז(‬ ‫וענה"‬ ‫ראש ועענה‬ ‫פרה ראש‬ ‫אש‬ ‫רש פררה‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫שרש‬ ‫כם שר‬ ‫ם‬ ‫ש בבכם‬ ‫"פן ייש‬ ‫"פן‬ ‫"פ‬ ‫ערב ראש השנה אתא ובא‪ ,‬בזה אחר זה נכנסים החסידים אל הקודש פנימה‪ ,‬ובהתאם‬ ‫בדברי ה'תרגום'‪' :‬גבר מהרהר חטאין או זדון' – ענינו פגם במחשבה‪ .‬וזהו‬ ‫להוראתו של רבינו התוודו לפניו‪ ,‬והוא נתן להם דרך של תשובה לפי שורש נשמותיהם‪ .‬כך‬ ‫'שרש פרה ראש' דפגם ה'מחשבה' הוא בשורש ‪ -‬בראשית חלל הבריאה‪,‬‬ ‫הייתה ההנהגה‪.‬‬ ‫וכמובא )ליקו"מ מט(‪ .‬ופגמו הוא‪' :‬בראש ‪ -‬בחכמה' וכמובא ע"כ בארכה‬ ‫רבינו עמד כשפניו אל הקיר‪ ,‬וכשהגיע תורו של כל חסיד ‪ ,‬החל לספר על עוונותיו‪ ,‬ואחרי‬ ‫)עיין ליקו"מ לה סא(‪ .‬ובליקוטי ש"ס להאריז"ל )ברכות ד"ה ע"ב(‪:‬‬ ‫שהזכיר שניים‪ -‬שלושה פרטים‪ ,‬הרים רבינו את ידו לאות סיום‪ ,‬ואותו חסיד‪ ,‬שנזכר בכל‬ ‫'מחשבה הוא חכמה הנקרא יש מאין‪ ,‬שהוא הכתר'‪.‬‬ ‫מה שעבר עליו מעודו‪ ,‬התעורר לבכיה עצומה והתמלא הרהור תשובה עזים‪ ,‬ואחר כך יצא‬ ‫ו" )כט כח(‬ ‫ינו"‬ ‫ולבנינו"‬ ‫ינו‬ ‫בנינ‬ ‫לנוו ולבבני‬ ‫ת לנ‬ ‫לנ‬ ‫והנגלות‬ ‫נגלו‬ ‫לו‬‫אלקינוו ווהנג‬ ‫והנג‬ ‫לקייננ‬ ‫ת לה אלק‬ ‫אלק‬ ‫"הנסתרות‬ ‫סתרו‬ ‫רו‬‫סת‬ ‫ת‬ ‫הנס‬ ‫"הנ‬ ‫מן החדר‪ ,‬כך נכנסו מאות אנשים‪ ,‬כשכל אחד שוהה רגעים ספורים בחדרו‪.‬‬ ‫מעל 'לנו ולבנינו' נקוד‪' :‬י"א נקודות'‪ ,‬ויעוין בפרש"י ע"כ‪ ,‬ואפ"ל בדרך רמז‪.‬‬ ‫בטרם יצא כל חסיד מעם רבינו‪ ,‬הניח על שולחנו של רבינו 'קוויטל' )פתק לברכה( שבו רשום‬ ‫דענינו של‪' :‬אחד עשר' הוא ענין של בירור והעלאת הניצוצת‪ ,‬וכמובא ע"כ‬ ‫שמו ‪ .‬מנהגו של רבינו היה‪ ,‬שכאשר חזה כי הכותב עתיד להסתלק מן העולם בשנה הקרובה‪,‬‬ ‫בענין 'פרשת הקטורת'‪ .‬וזהו בכאן‪' :‬הנסתרות והנגלות' ‪ -‬ענין של בירור‪.‬‬ ‫היה משליך את פיתקתו אל מתחת לשולחנו‪.‬‬ ‫ו" )ל יד(‬ ‫לעשותו"‬ ‫ותו"‬ ‫עשותו‬ ‫עשוות‬ ‫ת‬ ‫ובלבבך לעש‬ ‫לעש‬ ‫לבבך‬ ‫בך‬ ‫לבבך‬ ‫ובלב‬ ‫"בפיך וב‬ ‫פיך‬ ‫""בבפי‬ ‫והנה נכנס אל חדרו של רבינו תלמידו הגדול רבי נתן‪ ,‬עיניו נחו על ריצפת החדר‪ ,‬ותדהמה‬ ‫'בפיך' ‪ -‬ר"ת וס"ת 'כ"ב' ‪ -‬כנגד כ"ב אותיות הא"ב‪ ,‬דזה מרומז ב'בפיך'‪.‬‬ ‫אחזה בו; על אחת הפתקאות המונחות על הארץ ראה לחרדתו‪ ,‬את שמו של אחד החסידים‬ ‫'ובלבבך' ‪ -‬ר"ת וס"ת 'כ"ו' – 'יראת אלוקים' ‪ -‬דדבר המסור ל'לב' נאמר‬ ‫המוכרים לו היטב‪.‬‬ ‫בו‪ :‬ויראת מאלוקיך )ב"מ נח‪' .(:‬לעשותו' ‪ -‬ר"ת וס"ת 'ל"ו' הרומזים על‬ ‫הצדיקים )סוכה מה‪ (:‬דבכוחם אנו יכולים לעשות ולקיים‪ ,‬דהם אשר‬ ‫שמו היה רבי יהושע מ'זערין‪.‬‬ ‫מנחילים לנו את התורה‪ ,‬וכדברי המשנה )אבות א(‪' :‬משה קיבל תורה מסיני‬ ‫עובד ה' נלהב היה רבי יהושע‪ ,‬פעם‪ ,‬כשנסע רבינו בדרך‪ ,‬עבר בעיירו ז'ערין ושמע אותו‬ ‫ומסרה ליהושע' וכו'‪.‬‬ ‫מתפלל תפילת מנחה בהתלהבות ובדביקות‪ ,‬לאחר מכן אמר רבינו לכל מי שבא אליו‪" :‬אה!‬ ‫לעשותו"" )ל יד(‬ ‫תו‬ ‫עשוות‬ ‫עשו‬ ‫ובלבבך לעש‬ ‫לעש‬ ‫לבבך‬ ‫לבבך‬ ‫בך‬ ‫ובלב‬ ‫"בפיך וב‬ ‫""בבפפיך‬ ‫איזו תפילת מנחה התפלל יהושע שלי!" ולרבי נתן אמר‪" :‬הייתי אצל יהושע'לה שלי‬ ‫אפ"ל ע"פ דבריהם )ע''ז י''ט(‪' :‬ליגרס איניש והדר ליסבר'‪ .‬וזהו 'בפיך' –‬ ‫ושמעתיו מתפלל 'חתיכת מנחה' )א שטיק מנחה(‪.‬‬ ‫בריש‪ .‬והדר‪' :‬בלבבך'‪ ,‬וענין הבנה בלב‪ ,‬הוא ברש"י )ברכות סא‪' (.‬ומנין‬ ‫מעניין לציין מה שרבי אברהם ב"ר נחמן כותב עליו ועל רבי אהרון רבה של ברסלב‪ ,‬בספר‬ ‫שהלב מבין שנאמר )ישעיהו ו( ולבבו יבין'‪ .‬וב'תיקוני זוהר' )יז‪' (.‬בינא ליבא‬ ‫כוכבי אור‪" :‬תבערת הלב בעבודת ה' של רבי אהרן ורבי יהושע מז'שערין – אין לשער"‪.‬‬ ‫ובה הלב מבין'‪.‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬רבי נתן הצטער מאוד שרבי יהושע ייאלץ להיפרד מן החבורה במהרה‪ ,‬מכיוון‬ ‫למות" )לא יד(‬ ‫ות"‬ ‫למות‬ ‫ימיך למ‬ ‫מיך‬ ‫בו ימ‬ ‫קרבוו‬ ‫קרב‬ ‫"הןן קר‬ ‫""ה‬ ‫ה‬ ‫שלא היה כה מבוגר בשנים‪ ,‬אך הוא נאלץ לשים מחסום לפיו ולא לספר זאת לאיש‪.‬‬ ‫אפ"ל בהדגשו של 'היום'‪ ,‬ע"ד הכתוב באברהם‪' :‬ואברהם זקן בא בימים'‬ ‫דהגיע עם כל ימיו‪ ,‬לכך הדגיש בכאן 'ימיך'‪.‬‬ ‫במוצאי ראש‪-‬השנה‪ ,‬כשנכנסו החסידים אל רבינו ליטול ממנו ברכת פרידה‪ ,‬הבחין רבי נתן‬ ‫ובדברי האר"י )ספר הליקוטים בראשית כז( על ימי האדם‪ :‬ידוע כי‬ ‫כי רבי יהושע שוהה בפנים זמן ממושך יותר מהרגיל‪ ,‬ולאחר מכן יצא כשפניו שטופות‬ ‫הימים הם נבראים ויש בהם ממש‪ ,‬והם כמו מלאכים ויותר עליונים‬ ‫דמעות‪.‬‬ ‫וחשובים מהם‪ ,‬כמו שאומר הכתוב )תהלים קלט(‪' :‬ימים יוצרו'‪ .‬וכן‬ ‫רבי יהושע שב לעיירת מגוריו והתמסר כולו לעבודת ה'‪ ,‬כשהוא מכין את עצמו לקראת‬ ‫)בראשית מז( 'ויקרבו ימי ישראל'‪' - .‬ויקרבו ימי דוד' )מלכים א ב(‪.‬‬ ‫המעבר לעולם האמת‪ ,‬כפי שהדריך אותו רבינו‪.‬‬ ‫האדמה'‬ ‫ה'‬ ‫דמה‬ ‫האדמ‬ ‫האד‬ ‫)ל א יג(‬‫ים עעלל הא‬ ‫ם‬ ‫חיים‬ ‫ם חי‬ ‫חי‬ ‫אתם‬ ‫אשרר את‬ ‫את‬ ‫ם אש‬ ‫אש‬ ‫הימים‬ ‫מי‬ ‫הימ‬ ‫כם ככלל ה‬ ‫ם‬ ‫אלוקיכם‬ ‫קיכ‬ ‫אלללווק‬ ‫ה' א‬ ‫תה‬‫את‬ ‫הא‬‫אה‬ ‫ליראה‬ ‫ירא‬ ‫דו ליר‬ ‫ליר‬ ‫'ולמדוו‬ ‫למדו‬ ‫למד‬ ‫'ולמ‬ ‫''וו‬ ‫כשחלו ימי הפסח‪ ,‬קרא רבינו לרבי נ תן‪ ,‬ומסר בידו פתק שיוליכו לרבי יהושע‪ .‬בפתק היה‬ ‫בכאן נראה החיבור בין 'לימוד התורה' ל'ארץ ישראל'‪ .‬ובדבריהם )קידושין‬ ‫רשום שם קדוש בן שש אותיות‪ ,‬וכך היה סידרן‪ :‬למעלה שלש אותיות‪ ,‬באמצע שתי אותיות‬ ‫מט‪' :(:‬י' קבין חכמה ירדו לעולם ט' נטלה ארץ ישראל'‪ ,‬וכן הוא במדרש‬ ‫ולמטה אות אחת‪ .‬רבינו הורה לו לומר לרבי יהושע שיכניס היטב בזיכרונו את תוכנו של‬ ‫)ב"ר טז(‪' :‬וזהב הארץ ההיא טוב מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫הפתק‪ ,‬ושהדבר יהיה לו לטובה גדולה‪ .‬עוד אמר לו למסור לרבי יהושע שיחשוב עליו‪ ,‬על‬ ‫ולא חכמה כחמת ארץ ישראל'‪.‬‬ ‫רבינו בכל יום עד לרגע פטירתו‪.‬‬ ‫האלה"" )לא יז(‬ ‫האלה‬ ‫ת האל‬ ‫אל‬ ‫ות‬ ‫הרעות‬ ‫רעו‬ ‫ני הרע‬ ‫מצאוניי‬ ‫אונ‬ ‫אונ‬ ‫מצצא‬ ‫בקרביי מ‬ ‫קר ב‬ ‫רב‬ ‫בקרב‬ ‫אלוקיי בבק‬ ‫אלוק‬ ‫וק‬ ‫איןן א‬ ‫"כיי אי‬ ‫אי‬ ‫"כ‬ ‫"כ‬ ‫יצא רבי נתן בשליחות רבינו‪ ,‬וכשהגיע אל בית רבי יהושע‪ ,‬מצאו כבר מוטל על ערש דווי‪,‬‬ ‫מחוסר אמונה באים אלו הצרות‪ .‬בשיחות הר"ן‪' :‬מי שיש לו אמונה חייו‬ ‫הוא ישב עמו יחד‪ ,‬שינן לו את השם הקדוש הכתוב בפתק ומסר לו את דברי רבינו‪ .‬רבי נתן‬ ‫וזהו‪' :‬אין א‪-‬להי' בגימטריא 'אמונה' )עם האותיות( דחסר לו‬ ‫חיים'‪ .‬וזהו‬ ‫נשאר ללינת לילה בז'ערין ‪ ,‬למחרת בבוקר פשטה השמועה בעיר‪ ,‬כי רבי יהושע הסתלק‬ ‫באמונה‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫לעולמו‪.‬‬ ‫הזאת" )לא יט(‬ ‫ת"‬ ‫את‬‫רה הזזא‬ ‫ה‬ ‫השירה‬ ‫שיר‬ ‫את הש‬ ‫ם את‬ ‫לכם‬ ‫כתבוו ללככ‬ ‫תבב‬ ‫תה כת‬ ‫ה‬ ‫"ועתה‬ ‫ועת‬ ‫"וע‬ ‫כשחזר רבי נתן משליחותו‪ ,‬שיבחו רבינו על שזכה לקיים מצוה נשגבה כזו‪ ,‬ואמר לו‪" :‬ידעתי‬ ‫בדברי ה'מגלה העמוקות' מקשר מצוה אחרונה זו של 'כתיבת ספר תורה‬ ‫שכך יהיה‪ ,‬אבל מהר כל כך?! עוד לפני הקבורה היה רבי יהושע אצלי!"‬ ‫ולרבות בתורה'‪ ,‬למצוה הראשונה בתורה של‪' :‬פרו ורבו'‪.‬‬ ‫רבי נתן שהבין כי שם זה מסוגל להביא את הנפטר אל רבינו לתיקון נשמתו‪ ,‬שינן אותו על‬ ‫ואפ"ל ע"פ המובא ב'ליקוטי מוהר"ן' )ז ב( עה"פ‪' :‬לא תוהו בראה לשבת‬ ‫יצרה' שצריכים ליישב את העולם‪ ,‬שיהיה מיושב מבני דעה שיודעים את‬ ‫מנת לזוכרו ביום פקודה‪ .‬אולם‪ ,‬כשדיבר על כך עם רבינו‪ ,‬אמר לו‪" :‬אתה אינך זקוק לזה"‬ ‫ה'‪ .‬ולפי דבריו אלו‪ ,‬מקושרים ב' מצוות אלו כחד‪ .‬דהתכלית של 'פרו ורבו'‬ ‫וראה זה פלא‪ :‬למרות זיכרונו החד של רבי נתן‪ ,‬ואף כי שינן את השם הקדוש‪ ,‬הוא נשכח‬ ‫הוא עבור 'התורה'‪.‬‬ ‫)ע"פ ספר רבינו(‬ ‫מזיכרונו לחלוטין‪.‬‬ ‫הַ יּוֹם ֶשׁמַּ כְ ִתּ ִירים אֶ ת הַ מֶּ ֶל‬ ‫"זוחלים‬ ‫נּוֹר ִאים‪ ,‬יוֹם ַה ִדּין ֶשׁל כָּל בָּ ֵאי עוֹלָם‬ ‫ם‬ ‫ִימי ר ֹאשׁ ַהשָּׁ נָה הַ ָ‬‫וּסמוּכִ ים ל ֵ‬ ‫ְ ְיל ִָדים י ְָק ִרים ! נ ְִמצָ ִאים ָאנוּ ְקרוֹבִ ים ְ‬ ‫ורועדים"‬ ‫בּוֹרא‬ ‫יהם‪.‬‬‫עוֹב ִרים לִפְ נֵי ַהשֵּׁ ם י ְִתבָּ ַר ‪ ,‬ל ְִה ָשּׁפֵט עַ ל כְּ לַל ַמעֲשֵׂ ֶ‬ ‫נוּסיָא ִדּ ְמ ַלכָא' – יוֹם ַהכְ ָתּ ַרת וְ הֻ לּ ֶֶדת הַ מֶּ ֶל ‪ָ ,‬אנוּ מַ ְמלִיכִ ים ֵמחָ ָדשׁ ֶאת ַה ֵ‬ ‫יוֹם זֶה נ ְִק ָרא גַּם‪' :‬יוֹם גְּ ְ‬ ‫ָה ְ‬ ‫אומרים בסדר‬ ‫רוֹאים שֶׁ בִּ ְתפִ לּוֹת 'ר ֹאשׁ ַהשָּׁ נָה' – ָאנוּ ַמזְ כִּ ִירים כָּל ָכּ ַה ְרבֵּ ה פְּ עָ ִמים עִ ְניָן שֶׁ ל 'מֶ ֶל '‬ ‫י ְִתבָּ ֵר עָ לֵינוּ‪ ,‬וּ ְל ָכ ָאנוּ ִ‬ ‫סליחותנ ּו‪:‬‬ ‫וּ'מַ לְכוּת'‪.‬‬ ‫וְ ָכ נ ָָשׂא ַרבֵּ נוּ ֶאת ְמ ָשׁלוֹ‪ִ :‬מפְּ נֵי ַה ֶמּ ֶל ֻכּלָּם ָתּ ִמיד י ְֵר ִאים וַחֲ ֵר ִדים ‪ִ -‬מפּ ַַחד גְּ אוֹנוֹ וְ ִתפְ ַא ְרתּוֹ‪ַ ,‬א ְבּיוֹם הֻ לּ ֶֶדת‬ ‫נכניס‬ ‫רוֹאים ז ֹאת‬ ‫יוֹתר‪ ,‬כְּ ֶשׁ ֵהם ִ‬ ‫יוֹתר וְ ֵ‬ ‫יוֹתר‪.‬‬ ‫הַ מֶּ ֶל ‪ְ ,‬בּיוֹם ַהכְ ָתּ ָרתוֹ בְּ כָל שָׁ נָה‪ִ ,‬מ ְת ַגּלֶּה ַהיּ ְִר ָאה וְ ַהפּ ַַחד ַה ְרבֵּ ה ֵ‬ ‫ְשׁי ַה ֶמּ ֶל – תָּ ִמיד י ְֵר ִאים ִמ ֶמּנּוּ‪ַ ,‬א נַפְ ָשׁם ִמ ְתפַּעֶ לֶת ֵ‬ ‫ֶאמת נָכוֹן שֶׁ ַאנ ֵ‬ ‫רעדה זו‬ ‫יוֹתר – ֵמאֲ ֶשׁר ַרק עֶ צֶ ם ַהיּ ְִדיעָ ה‪.‬‬ ‫וּבחוּש‪ִ ,‬מ ְתלַהֲ ִבים ַה ְרבֵּ ה ֵ‬ ‫ֵיהם‪ָ .‬דּבָ ר הַ נּ ְִר ֶאה בְּ עֵ י ַניִם ְ‬‫ְבּעֵ ינ ֶ‬ ‫ילוֹתיו‪,‬‬ ‫וּמנ ְִהיג ֶאת ֵח ָ‬ ‫ֵיה ם‪ֶ ,‬את גְּ ֻדלַּת ַה ֶמּ ֶל ‪ ,‬כְּ שֶׁ הוּא לָבוּשׁ ְבּבִ גְ ֵדי ִה ְתפָּאֲ רוּתוֹ‪ַ ,‬‬ ‫רוֹאים ְבּעֵ ינ ֶ‬ ‫וּ ְל ָכ ‪ ,‬כְּ שֶׁ ֻכּלָּם ִ‬ ‫בליבנ ּו‪,‬‬ ‫רוֹממוּת ַמלְכוּתוֹ‪.‬‬ ‫וְ כָל הַ כָּבוֹד שֶׁ ִמּ ְסּבִ יבוֹ‪ ,‬נוֹ ֶפלֶת י ְִר ֶאה גְּ דוֹלָה עַ ל ֻכּלָּם‪ ,‬מֵ הוֹד ְ‬ ‫יכופר‬ ‫'ה ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא' ִמ ְת ַגּלֶּה בְּ מַ לְכוּתוֹ עַ ל פְּ נֵי כָּל הָ עוֹלָם‪ ,‬הוּא ִמ ְת ַגּלֶּה לָנוּ בְּ רֹב‬ ‫רוֹאה ֶאת הַ מֶּ ֶל‬ ‫וּמי ל ֹא ְיפ ֵַחד כְּ שֶׁ ֶ‬ ‫יוֹתר ְבּי ִָמים ֵאלּוּ – ֵאימַ ת הַ מֶּ ֶל עָ לֵינוּ‪ִ ,‬‬ ‫כָּעֵ ת ְבּ'ר ֹאשׁ הַ ָשּׁנָה' הַ מֶּ ֶל – ַ‬ ‫הֲ דָ רוֹ וְ עֻזּוֹּ‪ְ ,‬ל ָכ ָאנוּ גַּם י ְֵר ִאים ֵ‬ ‫עוונותינ ּו‬ ‫נוֹתן מַ ָתּנוֹת ל ְִבנֵי עַ מּוֹ‪ ,‬זֶה יוֹם גָּדוֹל עֲבוּר נ ְִתינֵי ַה ֶמּ ֶל ‪ ,‬יוֹם ֶשׁיְּכוֹלִים‬ ‫ִבּ ְמלוֹא הֲ דַ ר ִתּפְ ַא ְרתּוֹ‪.‬‬ ‫ַא כְּ שֶׁ הַ מֶּ ֶל ִמ ְת ַגּלֶּה – הוּא גַּם ֵ‬ ‫ונתקרב‬ ‫זוֹהי ְסגֻלּ ָָתהּ ֶשׁל יוֹם ְמי ָֻחד זֶה‪,‬‬ ‫יח ַה ְרבֵּ ה ְמאוֹד – מֵ הַ ֶמּ ֶל ‪ִ ,‬בּכְ בוֹדוֹ וּבְ עַ צְ מו‪ֹ,‬שֶׁ ֵ‬ ‫יּוֹרד ל ְִבנֵי עַ מּוֹ הָ ָאהוּב‪ִ .‬‬ ‫ל ְַה ְרוִ ַ‬ ‫לאבינ ּו‪...‬‬ ‫ֲבוֹד ֵתנוּ‬ ‫וּבכָל ע ָ‬ ‫נוּ‪,,‬בּ ְשׁ ִמיעַ ת קוֹל ַהשּׁוֹפָר‪ְ ,‬‬ ‫את ִבּ ְתפִ לּ ֵָת ִ‬ ‫בּוֹ ָאנוּ מַ כְ ִתּ ִירים ֶאת הַ מֶּ ֶל ְבּי ְִר ָאה וְ גַם בְּ ִשׂ ְמ ָחה‪ְ ,‬נ ַכוֵּן ז ֹאת‬ ‫ד‪.‬‬ ‫וּמנּ ְָהגֵינוּ בְּ יוֹם ָקדוֹשׁ זֶה‪ ,‬נ ְַקבֵּ ל עֹל ַמלְכוּתוֹ וְ נ ְַרוִ יחַ ְמאוֹד‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫לקבלת העלון‪ | 052-7168275 ys0527168275@gmail.com :‬לשמיעת שיעורי הרב יהודה צבי שפירא ב'קול הלשון'‪ 03-6171111 :‬שלוחה‪*7999126 :‬‬ ‫לעילוי נשמת ר' נחמן ב"ר משה הלוי ז"ל ומרת רחל בת ר' שבתי ע"ה‬