תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy — ניצבים וילך (2026-08-31)

[ ]1
שנה ט' ,גיליון מס427 . בס"ד 'נצבים -וילך' תשפ"ו.
יו"ל ע"י בית מדרש לבעלי בתים ולגמלאים -קרית הבעש"ט פתח תקוה
יטבְ ָך וְ ִה ְרבְ ָך מֵ אֲ ב ֶֹתיָך" (דברים ל' ,ה')
"וְ הֵ ִ
(א) וְ הָ יָה כִ י ָיבֹאּו עָ לֶיָך כָל הַ ְדבָ ִרים הָ ֵאלֶה הַ בְ ָרכָה וְ הַ ְק ָללָה אֲ שֶ ר נ ַָת ִתי ְל ָפנֶיָך ,וַהֲ שֵ ב ָֹת ֶאל לְבָ בֶ ָך בְ כָל הַ ּגֹויִם אֲ שֶ ר ִה ִדיחֲ ָך ה' אֱ ֹלהֶ יָך שָ מָ ה.
בּותָך
(ב) וְ שַ בְ ָת עַ ד ה' אֱ ֹלהֶ יָך וְ שָ מַ עְ ָת בְ קֹלֹו כְ כֹל אֲ שֶ ר ָאנֹכִ י ְמצַ ּוְ ָך הַ ּיֹוםַ ,א ָתה ּובָ נֶיָך בְ כָל לְבָ בְ ָך ּובְ כָל נַפְ שֶ ָך( .ג) וְ שָ ב ה' אֱ ֹלהֶ יָך ֶאת ְש ְ
ּומשָ ם י ִָקחֶ ָך.
וְ ִרחֲ מֶ ָך ,וְ שָ ב וְ ִקבֶ צְ ָך ִמכָל הָ עַ ִמים אֲ שֶ ר הֱ פִ יצְ ָך ה' אֱ ֹלהֶ יָך שָ מָ ה( .ד) ִאם י ְִהיֶה נִדַ חֲ ָך בִ ְקצֵ ה הַ שָ מָ יִםִ ,משָ ם י ְַקבֶ צְ ָך ה' אֱ ֹלהֶ יָך ִ
יטבְ ָך וְ ִה ְרבְ ָך מֵ אֲ ב ֶֹתיָך.
(ה) וֶהֱ בִ יאֲ ָך ה' אֱ ֹלהֶ יָך ֶאל הָ ָא ֶרץ אֲ שֶ ר י ְָרשּו אֲ ב ֶֹתיָך וִ ִיר ְש ָתּה ,וְ הֵ ִ
(ו) ּומָ ל ה' אֱ ֹלהֶ יָך ֶאת לְבָ בְ ָך וְ ֶאת לְבַ ב ז ְַרעֶ ָך ,ל ְַאהֲ בָ ה ֶאת ה' אֱ ֹלהֶ יָך בְ כָל לְבָ בְ ָך ּובְ כָל נַפְ ְשָך לְמַ עַ ן חַ ּיֶיָך( .ז) וְ נ ַָתן ה' אֱ ֹלהֶ יָך ֵאת כָל הָ ָאלֹות
ֹותיו אֲ שֶ ר ָאנֹכִ י ְמצַ ּוְ ָך הַ ּיֹום.
ית ֶאת כָל ִמצְ ָ איְבֶ יָך וְ עַ ל ׂשנ ְֶאיָך אֲ שֶ ר ְרדָ פּוָך( .ח) וְ ַא ָתה ָתשּוב וְ שָ מַ עְ ָת בְ קֹול ה' ,וְ עָ ִׂש ָהָ ֵאלֶה ,עַ ל ֹ
הֹות ְירָך ה' אֱ ֹלהֶ יָך בְ כֹל מַ עֲׂשֵ ה יָדֶ ָך בִ פְ ִרי בִ ְטנְָך ּובִ פְ ִרי בְ הֶ ְמ ְתָך ּובִ פְ ִרי ַא ְדמָ ְתָך ְלטֹבָ ה ,כִ י יָשּוב ה' לָׂשּוׂש עָ לֶיָך לְטֹוב כַאֲ שֶ ר
(ט) וְ ִ
ׂשָ ׂש עַ ל אֲ ב ֶֹתיָך.
תֹורה הַ זֶה ,כִ י ָתשּוב ֶאל ה' אֱ ֹלהֶ יָך בְ כָל לְבָ בְ ָך ּובְ כָל נַפְ שֶ ָך.
ֹותיו וְ חֻ ק ָֹתיו הַ כְ תּובָ ה בְ סֵ פֶר הַ ָ
ִשמֹר ִמצְ ָ
(י) כִ י ִת ְשמַ ע בְ קֹול ה' אֱ ֹלהֶ יָך ל ְ
בפרשת 'נצבים' ה' מבטיח לעם ישראל שכאשר יהיה בגלות ויחזור בתשובה ,ה' ישיב אותו לארץ ,וייטיב לו וירבה אותו יותר מאבותיו
הֹות ְירָך ה' אֱ ֹלהֶ יָך בְּ כֹל
יטבְ ָך וְ ִה ְרבְ ָך מֵ אֲ ב ֶֹתיָך" .וכן בפסוק ט' מובאת הבטחה שנראה שיש לה משמעות זהה " :וְ ִ ככתוב בפסוק ה' " :וְ הֵ ִ
מַ עֲשֵׂ ה יָדֶ ָך" .וכמו שמבואר שם ב'ספורנו' " :והותירך ה' .יתן לך הצלחה יתירה מכל הצלחה הקודמת" .וכן מפרש שם בעל 'העמק דבר'
" :והותירך ה' ."...כבר נתבאר לעיל כ"ח א' משמעות ברכה זו שיהי' שפע ברכה".
שאלה א'
יש להבין ,מדוע אם יחזרו בתשובה תהיה מגיעה להם ברכה ,שה' יטיב להם וירבה אותם יותר מאבותיהם .במה המעלה שלהם תהיה
גדולה יותר מאבותיהם? ובמיוחד ,שהכוונה כאן לאבותיהם שזכו להיכנס לארץ ,ככתוב בתחילת הפסוק " :וֶהֱ בִ יאֲ ָך ה' אֱ ֹלהֶ יָך ֶאל הָ ָא ֶרץ
אֲ שֶ ר י ְָרשּו אֲ ב ֶֹתיָך" ,והרי אבותיהם יורשי הארץ לא היו חוטאים ,כי כל החוטאים מתו במדבר ,אז מדוע בניהם שגלו בגלל חטאיהם,
וחזרו בתשובה ,תהיה מעלתם גדולה ממעלת אבותיהם?
על איזו ירושה של הארץ מדובר ,ובמה תתבטא ההטבה
בירושה שניה בימי עזרא הארץ תתקדש גם לעתיד לבא ' -רבנו בחיי' מביא מדרש מ'סדר עולם רבא' (לתנא ר' יוסי בן חלפתא,
פרק ל') הדורש את הפסוק שלנו" :אשר ירשו אבותיך וירשתה ,ירושה ראשונה ושניה יש להן ,שלישית אין להן .כלומר ,ירושה ראשונה
שקדשה יהושע לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא יש להן ,ושניה גם כן שקדשה עזרא ובית דינו לשעתה ולעתיד לבוא יש להן ,שלישית אין
להן ,אינה צריכה קדושה שהרי מקודשת ועומדת היא על ידי עזרא ובית דינו שקדשה לשעתה ולדורות ,כן פירש הרב מורי ר' שלמה נ"ר".
ממדרש זה משמע שהירושה המחודשת כוונתה לעליית עזרא לאחר גלות בבל ,וההטבה תהיה בזה שהקדושה שתחול מאז על הארץ
תהיה לשעתה ולעתיד לבא.
יטבְ ָך' ,אך לא נראה שזה מסביר את ההבטחה של ' -וְ ִה ְרבְ ָך' .ואם נאמר שההבטחה של ' -וְ ִה ְרבְ ָך' אולי זה מסביר את ההבטחה של ' -וְ הֵ ִ
יטבְ ָך' וגם - מלמדת על ריבוי הקדושה של הארץ ,שהקדושה תישאר לתמיד ,אז נצטרך להסביר מה כוונת שתי הברכות :גם ' -וְ הֵ ִ
יטבְ ָך וְ ִה ְרבְ ָך' ,עם כינוי הגוף ָ' -ך' בשניהם ,מלמד שההטבה והריבוי יהיו בעם ישראל בעצמו ,ולאו דווקא 'וְ ִה ְרבְ ָך' .ועוד ,שהברכות ' -וְ הֵ ִ
בארץ ישראל ,כי אחרת היה צריך לכתוב ' -וְ ִה ְרבָ ה ְלָך'.
בירושה שלישית יירשו ארצות נוספות -ואולי לכן מביא 'רבנו בחיי' הסבר נוסף " :ויתכן לומר ,ירושה ראשונה ושניה יש להן,
שירשו ארץ ישראל בראשונה ובשנייה ,בראשונה על ידי יהושע ובשנייה על ידי עזרא ,אבל לא ירשו שאר ארצות ,אבל שלישית לא תהיה
להם ירושת הארץ לבדה אלא כל העולם ,וזהו שאמר והיטיבך והרבך מאבותיך ,ולכך הזכיר בשני הבתים ירושה ,ובשלישי הזכיר מעלה
היתרה על שניהם".
וכדומה מפרש גם בעל 'צרור המור' אך לא על ירושת כל העולם אלא על ירושת עשרת העמים" :ואמר והרבך מאבותיך לפי שאמר וירשת,
על ארץ כנען ,שהיא ארץ שבעה עממים שירשו ישראל בראשונה .אבל עכשיו בגאולה האחרונה ,אנו בטוחים שיתן לנו השם עוד ארץ
קני קניזי וקדמוני .כאומרם ז"ל ,ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך (לעיל יט ,ח) ,לרבות קני קניזי וקדמוני ...ולכן אמר בכאן והטיבך
והרבך מאבותיך ,לרבות קני קניזי וקדמוני".
ולפי הפירושים הנ"ל מתברר שמדובר בפסוק על הגאולה הסופית בימי המשיח .ו'רבנו בחיי' חוזר על כך גם בפירושו לפסוק ט' " :כי
ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך .יתכן שירמוז הכתוב הזה לחזרת המלך עם הכלה בזמן הגאולה" .וא"כ ברור למה ה'
יטיב לבני ישראל באותו זמן יותר מאשר לאבותיהם .אך אם הכוונה לגאולה שנייה או שלישית שה' יחזירם מהגלות ,אך לא על הגאולה
האחרונה ,אז עדיין צריך להבין ,מדוע שה' יטיב וירבה לבנים שחזרו בתשובה לאחר שחטאו יותר מאשר לאבותיהם שנכנסו לארץ.
רעיון א'
ונראה לומר ,שהסיבה שה' יטיב לחוזרים בתשובה יותר מאשר לאבותיהם ,על דרך דברי חז"ל שמקום שבעלי תשובה עומדים אין
צדיקים גדולים יכולים לעמוד .וכמו שמביא בעל 'אזנים לתורה' " :והיטבך והרבך מאבותיך .על דרך שאמרו ,במקום שבעלי תשובה
עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" (סנהדרין צ"ט ע"א) .ויש מסבירים זאת ,כפי שמסביר כאן 'ספורנו' " :וזה מפני שתהיה
תשובתך בכל לב ובכל נפש באופן שעונות נחשבים כזכיות" ,ואם כל העוונות של החוטאים יהפכו לזכויות אז יהיו להם הרבה זכויות,
ואולי אף יותר מאשר לצדיקים.
[ ]2
ומובא במס' 'ברכות' (ל"ד ע"ב) " :ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה ,אבל
צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך .ופליגא דרבי אבהו .דאמר רבי אבהו -מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם
עומדין ,שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב ,לרחוק ברישא והדר לקרוב .ורבי יוחנן אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא
ומאי קרוב שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו".
ואמנם ,לדעת ר' יוחנן צדיקים גמורין נמצאים במעלה גדולה יותר ,אך נראה לומר שאין מחלוקת ביניהם ,וכל אחד מדבר על בחינה
אחרת של הקב"ה אליהם .מצד אחד ,צדיק גמור שלא חטא אף פעם ,וודאי שהוא בדרגה גבוהה וקרוב מאד לקב"ה .אך מצד שני ,אדם
שהיה חוטא והחליט לחזור בתשובה ,ולהתקרב אל ה' ,וודאי שהקב"ה שמח בו שמחה גדולה ,כי עשה דבר שהצדיק הגמור לא עשה ,כי
היה כל הזמן קרוב לה' .ולכן ,אין סתירה ואפשר לומר על כל אחד מהם שהוא קרוב יותר אל ה' ,אלא כל אחד ממבט שונה.
ולפי זה אפשר גם להסביר את הברכה שבתפילת שמונה עשרה " :ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה" .ויש להבין ,איך ה' רוצה בתשובה,
הרי בשביל שאדם יעשה תשובה הוא צריך מקודם לחטא ,ובוודאי שה' לא רוצה שאדם יחטא ,אז איך הוא רוצה בתשובה.
ואמנם ,בפשטות הכוונה היא שאם אדם חטא ,אז הקב"ה רוצה בתשובתו .אך אולי אפשר גם לומר ,שה' רוצה בתשובה ,לא רק בגלל
שהאדם חטא ,אלא שבעצם מושג התשובה שאדם שהיה מרוחק מחליט להתקרב להקב"ה ,ישנה מעלה גדולה שה' רוצה בה ,ולמרות
שהתשובה תיתכן רק אם אדם חטא ,אך אין זה סותר שיש בה כשלעצמה מעלה גדולה ,ומעלה זו אינה קיימת אצל הצדיק הגמור ,למרות
שמעלתו הכללית גבוהה יותר מהחוזר בתשובה.
ואולי ,בגלל המעלה הגדולה של עצם החזרה בתשובה ,לכן ה' יצר את האפשרות הזאת עוד לפני בריאת העולם ,וכמו שמובא במס'
'פסחים' (נ"ד ע"א) " :והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן ,תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית
המקדש ושמו של משיח ...תשובה דכתיב בטרם הרים ילדו וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" .ונאמר ,שהאפשרות הזו
לא נוצרה רק בשביל מצב של בדיעבד אם האדם חטא ,אלא גם בגלל עצם מעלתה החשובה.
ולפי זה נבין ,מדוע ה' יטיב לחוזרים בתשובה יותר מאשר לאבותיהם שנכנסו לארץ ,כי יש בהם מעלה שלא היתה באבותיהם ,וסוג
ההטבה תלויה בסוג המעלה ,ולכן נוכל לומר שמבחינה מסוימת יטיב יותר להם יותר מאשר לאבותיהם ,ומצד שני יטיב לאבותיהם יותר
מהם.
בדרך נוספת ניתן אולי להסביר את הקושי דלעיל ,ע"י שנסביר את משמעות האות מ"ם במילה ' -מֵ אֲ ב ֶֹתיָך' לא כמ"ם היתרון ,אלא כמ"ם
הסיבה והמקור המבטאת את המקור להטבה שהיא תגיע ' -מֵ אֲ ב ֶֹתיָך' בזכות אבותיך.
שאלה ב'
יטבְ ָך וְ ִה ְרבְ ָך מֵ אֲ ב ֶֹתיָך" ,כלומר שיהיה להם יתרון על אבותיהם .ומדוע בפסוק ט' נאמר " :כִ י יָשּוב ה' לָׂשּוׂש עָ לֶיָך בפסוק ה' נאמר" :וְ הֵ ִ
לְטֹוב כַאֲ שֶ ר ׂשָ ׂש עַ ל אֲ ב ֶֹתיָך" ,ומשווה אותם לאבותיהם.
ומצאתי ב"ה שבעל 'הכתב סופר' שואל שאלה זו .ומתרץ ,שכאשר אנו עושים רצונו של מקום ראוי לנו שכר יותר מאשר לאבותינו
הקדושים ,כי הם היו בגדר אינם מצווים ועושים ואנחנו מצווים ועושים ,וגדול המצווה ,כי יצרו מתגבר ביותר ,וזה שאמר והיטבך והרבך
מאבותיך ,כי כן ראוי .אך בהמשך בפסוק ו' מבטיח ה' -ומל ה' אלקיך את לבבך וכו' ,ופי' 'רמב"ן' שיסיר מאתנו היצר הרע ,וע"י זה
נהיה גם אנחנו כאבותינו שלא תגבור עלינו עצת יצר הרע ולא נהיה ראויים לשכר אלא כמו מי שאינו מצווה ועושה ,אבל מ"מ ייטיב לנו
בבחינת אוהב כמו לאבותינו .וז"ש כי ישוש ה' עליך לטוב כאשר שש על אבותיך ,עבור האהבה שאוהב אותנו כאהבת אב לבנו.
אך נראה ,שלמרות שהדברים כמובן נכונות כשלעצמן ,אך נראה שהרצון לשלב רעיון בפסוקים שלנו ,גורם למספר קשיים :א .כי
יטבְּ ָך וְּ ִה ְּרבְּ ָךבתחילת אותו פסוק ממש ,בפסוק ה' מוזכרים אבותיהם " :וֶהֱ בִ יאֲ ָך ה' אֱ ֹלהֶ יָך ֶאל הָ ָא ֶרץ אֲ שֶ ר י ְָּרשּו אֲ ב ֶֹתיָך וִ ִיר ְּש ָתּה ,וְּ הֵׂ ִ
מֵ אֲ ב ֶֹתיָך" ,ומפורש שהכוונה לאבותיהם הנכנסים לארץ בימי יהושע .וכן אומר 'אבן עזרא' " :כאשר שש על אבותיך -שנחלו הארץ ,כי
עם הגולים ממנה ידבר" .אז איך אפשר לפרש שהביטוי ' -מֵ אֲ ב ֶֹתיָך' שבסוף הפסוק הכוונה לאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב? ב.
הרעיון שמי שמצווה ועושה מגיע לו יותר ממי שאינו מצווה ,נכון כבר לכל בני ישראל מאז שקיבלו את התורה בהר סיני ,ולא רק לבני
ישראל שיחזרו בתשובה וה' ישיב אותם מהגלות.
ונראה לומר ,שבעצם אין סתירה בין שני הפסוקים ,כי שניהם מדברים על עניינים שונים .פסוק ט' מדבר על כך שה' ישיש עליהם להטיב
להם כמו שֶ שָ ש על אבותיהם .ומבחינת הרצון החזק ,והשמחה לפי התרגומים ,של ה' להיטיב להם ,הוא אותו רצון ושמחה להיטיב בין
להם בין לאבותיהם .אך פסוק ה' מדבר ב פועל עד כמה הוא יטיב להם ,ובזה נאמר שהוא יטיב להם יותר מאשר לאבותיהם .הרצון
והשמחה להיטיב הוא שווה ,אך בהטבה בפועל יכולים להיות הבדלים ביניהם לפי מעלתם ומצבם.
ועוד אפשר לומר ,שאין סתירה בין הפסוקים ,כי הם מדברים על תקופות שונות .וזאת על פי דברי בעל 'שפתי כהן' שאומר בפסוק ט' :
"והותירך ה' בכל מעשה ידיך .זהו על ימות מלך המשיח" .ואפשר לומר שפסוק ה' מדבר על חזרה מהגלות לאחר שיחזרו בתשובה ,אך
לא בגאולה הסופית ,ואז ה' יטיב להם יותר מאשר לאבותם.
התודה והברכה -למשפ' ר' משה חיים הלוי שוורץ ז"ל על השתתפותם בהחזקת הכולל.
לעילוי נשמות :מרת מרים בת משה ע"ה אשת חבר של ידידנו לומד הכולל ר' דוד הופנברג.
ר' ישראל יצחק בן יעקב קנר ז"ל .ר' משה חיים בן שרגא פייבל הלוי שוורץ ז"ל .ר' אברהם הכהן בן חנום ז"ל.
ר' אשר בר יוסף פרחי ז"ל .ולע"נ ' -חללי נצר אחרון' שמטעם ארגון ' -עמיתים'.
שעה – 10.30שיעור בפרשת השבוע חומש עם רש"י .שעה - 11.15שיעור בגמרא מסכת פסחים.
שעה - 12:00שיעור באור החיים הקדוש .ביום ה' שיעור בפרשת השבוע.
ניתן להצטרף גם דרך הזום .לתגובות הערות והארות ולקבלת הגיליון במייל ,גם במהדורה מורחבת,
נא לפנות למייל – ingber@bezeqint.netאו בטלפון .0545398058 -
