הורינו · Horeinu — ניצבים וילך (2026-08-31)

לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בס"ד
פרשת נצבים וילך תשפ"ו | שנה ג'
141
בעצמו מצווה.
ומביא שכך מצינו גם ב"רוח החיים" להגאון רבי חיים מוואלז'ין 2שהעובד
הורינו דברות קדשך
כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
את הקב"ה על מנת שלהקב"ה תהיה נחת רוח בזה שיוכל לתת לו
שכר ,אין זה נחשב על מנת לקבל פרס ,ואדרבה ,זו עבודת ה' מעולה. ֹלֶקיָך ְּּבֹכֹל ַַמ ֲֲע ֵׂׂשה ֶָיֶָדָך (ל' ,ט')
ְוְהֹוִת ְיְרָך ה' ֱֱא ֶ
ִ
ולפי זה כותב לבאר נפלא את דברי הר"ן במסכת קידושין 3בעניין שיטת בספר 'כמוצא שלל רב' מביא ביאור של ה'קדושת לוי' על פסוק זה,
רבינו תם הסובר שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא ,וכתב השופך אור חדש על הנושא של שכר מצווה .וכך לשון ה'קדושת לוי':
הר"ן שהסכימו האחרונים לדעתו שמברכות כיוון שנוטלות שכר וכו' והותירך – כלומר :אפילו מה שיקבל טובות מאת ה' יתברך ,טובות עולם
ומקשה הר"ן ואיך יכולות לומר "וציוונו" הרי לא נצטוו ,אומר הר"ן שכיון הזה ,לא ינוכה לו מזה לעולם הבא .כי טובות העולם הזה שמשפיע
שהאנשים הצטוו ,והן גם שייכות במצווה כיון שמקבלות עליה שכר, עלינו ,יש לו (להקב"ה) כביכול נחת וחדווה .וזה לשון "והותירך" ,כלומר:
לכן יכולות לומר "וציוונו" .ולכאורה זה תמוה ,איך מה שמקבלות שכר שהקב"ה לא ינכה לך מזכויותיך מחמת קבלת טובות העולם הזה ,רק
נחשב שהצטוו במצווה .אולם מבאר הגאון רבי אברהם ווינפעלד בעל שטובות העולם הזה ייתן לך יותר על שכרך ,וכל זכויותיך יותיר לך לעולם
שו"ת 'לב אברהם' בהמשך למה שהובא כאן בשם ה"קדושת לוי" ,ובעל הבא .כי ה' יתברך יש לו תענוג כמשפיע עלינו טובה בעולם הזה ,וזה
ה"הפלאה" ,שכאשר אדם מקבל שכר על מצווה שעשה ,הרי קבלת "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב" .עד כאן דבריו.
השכר מצד עצמה גם היא מצווה ,וא"כ נפלאים דברי הר"ן שכיון מעין זה ובתוספת נופך ,כותב ה"קדושת לוי" בפרשת יתרו ,וזה לשונו:
שנשים מקבלות שכר – הן יכולות לומר "וציוונו". כשמשלם ה' יתברך שכר טוב עבור מצווה ,אינו מחסר המצווה ,אלא
ולפי כל זה נמצא מחויב ,שאם שכר המצווה הוא בעצמו מצווה ,א"כ אדרבה ,נעשית המצווה יותר גדולה ,כי ה' יתברך מתענג בזה שמשפיע
כאשר השכר גדול יותר – גם המצווה גדולה יותר .ואם כך צא וחשב שפע ,ונמצא מה שגרם שמשפיע – נעשה מצווה גדולה יותר וכו'
כמה גדולה מצוות כיבוד אב ואם שהפליגה התורה בשכרה לאין שיעור בדומה לכך ,פירש הגאון בעל ה'הפלאה' בספר 'פנים יפות' ,את דברי
יותר מכל מצוות שנאמר בהן שכרן .למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך המשנה" 1שכר מצווה – מצווה" .דהיינו ,בכל מצווה ,חוץ ממעשה
על האדמה וכו' ו"כל המבקש ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים המצווה עצמו שהוא מקיים בעצם עשייתו את דבר ה' ,הרי גם קבלת
בעוה"ז ולעוה"ב ,חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית ,יעשה את רצון אביו השכר על המצווה יש לה מהות של מצווה ,כי גם היא קיום רצון הבורא
בשמים ואת רצון אביו ואמו."4 ית' שרוצה להיטיב עם בריותיו ,ואם כן שכר המצווה שהוא מקבל – זה
.1אבות ד' ב' .2על מסכת אבות א' ג' .3פרק א' עמוד י"ג בדפי הרי"ף .4תנא דבי אליהו רבה פכ״ו
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות ,כהלכות
ברכות ,שבת ,שמירת הלשון ועוד ,כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם ומוראם ,שמצווה זו היא תמידית בכל זמן ,וחמורה היא עד מאוד, כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
ואם לא ילמד את הלכותיה ,מאין ידע היאך לקיימן ,ויכשל בדברים רבים ,מבלי
לדעת שהוא נכשל.
לטייל לבד בלי מישהו שילווה אותו ,צריך הבן לטייל עמו .ואם חושש פרטים שונים בחיוב מצוות כיבוד אב ואם במיוחד לגבי הורים
לביטול תורה ,ישתדל לדבר עמו בד"ת ולקיים ובלכתך בדרך. מבוגרים
הגמרא מביאה מעשה מרבי טרפון ,שבכל פעם שרצתה אמו מי שיש לו הורים זקנים שאינם יכולים לבדם לארגן ענייניהם ,מחויב
לעלות למיטתה ,היה מתכופף והייתה נסמכת עליו כדי לעלות. הבן ללכת אליהם בכל יום לעשות עבורם צרכיהם – להאכילם,
ומתי שהייתה רוצה לרדת מהמיטה היה רוכן שוב ומתכופף והיא להשקותם ,לקנות להם את הנדרש להם ,לכבס מה שצריכים,
נשענת עליו ויורדת. לסדר את החשבונות והתשלומים שלהם כמו ארנונה וחשמל
ובירושלמי מובא עוד שנעלה של אימו של רבי טרפון נפסקה וכדו' (אמנם משלהם ,אבל לטפל בכך) .וכן אם צריכים להתארגן
ברה"ר בשבת ,והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת כפות רגליה כדי לנסיעה -לארוז ולקחת עבורם את החבילות או המזוודות וכיו"ב.
שלא תצטרך לדרוך על הארץ ,והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה, ואף שעל ידי הנ"ל מתרשל לסייע לאשתו בבית ,כגון בשעות הערב
ובכל זאת אמרו לו חבריו בבית המדרש ,עדיין לא הגעת לחצי כיבוד. כשצריכים לסדר שהילדים ילכו לישון בזמן ,היא אינה יכולה לעכב
ומדוע? כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמת אותה? כלומר, בידו .אבל האישה צריכה קודם כל לטפל בביתה ובבעלה ורק
שאפילו בדרגה הגבוהה ביותר -הכיבוד השלם הוא גם לעמוד כשאין זה על חשבונם ,מחויבת גם היא ללכת ולסייע להוריה בכל
בניסיון כשנפגעים ,ולא להכלימם. ענייניהם.
אם אביו זקן שאינו יכול ללכת לבדו לבית הכנסת ,חייב הבן ללכת
על ידי יראה -דהיינו מורא שמים ומורא רבך ומורא אב ואם, אליו בכל יום בבוקר ולסייע לו ללכת לבית הכנסת ,ואח"כ להחזירו
ניצולים מחן של שקר וזוכים לעשירות (ספר 'אות ברית' לביתו אחר התפלה ,ואף שעל ידי כך מתבטל ממלאכתו( .וצ"ע אם
אות נ"ב) הבן יכול לומר לאביו שיקדים להתפלל)
אם ציווה הרופא לאביו שיטייל בכל יום לצורך בריאותו ,ואינו יכול
לעילוי נשמת לרפואה שלמה לזרע של קיימא לזיווג להצלחה וס"ד
מנחם מנדל בן יהושע דב
פרשת נצבים וילך תשפ”ו //גליון 141 יהודה בן מינה בעילום שם אליהו בן גולדה רחל בת חסיה
בס"ד
מעשה אבות
סיפור מהחיים
אביו ציווה אותו שישים אבנים על הסוס ,ונתעשר מזה כיון ששמע לדברי
אביו
היה אחד צעיר בשנים שהיה גר באנקרה ,עיר גדולה מערי טורקיה ,והיה גר עם
אביו והיה מכבדו ,הוא היה לומד תורה ואביו מפרנסו .יום אחד הרגיש האב את
עצמו שהולך כדרך כל הארץ ,קרא לבנו ואמר לו – בני ,אתה יודע מה הייתה
הפרנסה שלי? שאני הולך בין כפר לכפר ומוכר משי לסוחרים .אבל מעולם
לא קניתי סחורה להם ,אלא כפי מה שמזמינים .מבקש אני ממך שני דברים:
כבר יש לי הסוס והזמנות ,וכתבתי למי למסור ,וכשאתה הולך למסור להם את
הסחורה בכפר פלוני ,יש לך רשימה מיוחדת את מי תשאל מה שהם רוצים,
ותלך בנאמנות .ואם במקרה יזמינו ממך חצי שק משי ,למען ה' אל תחלק
את הסחורה לשנים כדי להעמיס על הסוס ,אלא צד השני של הסוס תמלא
אבנים .במילים אלו שאמר האב הזקן ,בטרם יספיק הבן לשאול ולהבין ,צעק
האב 'שמע ישראל' ונפטר אל בית עולמו.
אחרי שבעה ימי אבלות לקח הבן את כל הסחורות והוליך אותן על פי הרשימה
שכבר הייתה מוכנה עמו .והנה מקרה היה ,שבא גוי אחד והזמין אצלו חצי כיס רב הנסתר
משי .זכר את צווי אביו ,לקח את המשי מצד אחד של הסוס וכיס אחד עם
אבנים מצד השני ,קם והלך.
באמצע הדרך טעה ולא מצא את הדרך הנכונה ,והיה מצטער מאד .לפנות מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי
ערב פתאום למעלה על ההר ראה ישמעאלי אחד יושב על יד צריף והוא מזויין. מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה,
התקרב אליו בהשתחוויה ואמר לו :אדוני טעיתי בדרך ,ואיני יודע איפה אני גלו ושלחו לנו ,ואולי תזכו בפרסים!
נמצא .ענה הגוי בזלזול -הדרך שאתה מחפש היא אחרי הצריף שלי ולא רחוק,
אבל תגיד לי מה יש לך שם על הסוס ,אמר לו מעט משי לפרנסתי .קם הגוי horeinuorg@gmail.com
והתחיל למשמש וראה את האבנים ,שאל מהיהודי מה האבנים כאן? אז היה או בפקס077-6021640 :
מוכרח לספר לו את צוואת אביו .התרגז הגוי עוד יותר ,פתח פיו בקללות ואמר
איך יהודי כמוך לא תרחם על הבהמה ואתה גורם צער לבעלי חיים .תיכף תוריד
כל האבנים ,תחלק את המשי בשני צדדי הסוס ותסתלק מכאן במהירות.
היהודי התחיל לרעוד ,ומרגיש שהגוי רוגז ומושיט ידו לרובהו .בלב מלא פחד
סידר המשא כרצון הגוי והתחיל ללכת לדרכו ,מתפלל מקרב לבו שה' יצילנו
משם .כשהתחיל ללכת אמר לו הגוי :תשמר לך עוד לא תעשה שטות כזאת
לתת צער לבעלי חיים .היהודי הודה לו והלך .כשעבר מאותו הגבול והגוי כבר
לא היה נראה לעין ,ירד היהודי מהסוס ואמר; אבי צווה אותי לפני מותו שצריך
לקחת אבנים במשקל המשי .לקח אבנים מהשדה ,לא היה שם אבנים גדולים
כי אם קטנים קטנים וטרח וסידר לפי משקל המשי.
קרוב לאותו מקום היה מלון של ישמעאלי ,שכר היהודי חדר ונכנס ללון ,ובעל פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת כי תבא
המלון שאל מהיהודי -מה יש לך בכיס הזה? ענה היהודי בפשטות; אבנים. כאשר ההורים עצמם מבקשים מבנם להעיר אותם
הגוי בעל המלון נכנס בליבו ספק ,אמר לעצמו ,היהודים פקחים ,הוא יודע מה משנתם ,כגון שהאב רוצה לקום משנתו לתפילת
שיש שם והוא מרמה אותי בתור אבנים סתם .המתין בעל המלון שהיהודי יישן שחרית ,מותר לבן להעיר את הוריו ללא כל חשש,
ונכנס בלחש לחדרו ,עוד לא הספיק לפתוח הכיס של האבנים פתאום נתמלא ולהיפך ,הוא מקיים בזה מצווה של כיבוד הורים,
הבית אורה והרגיש שזה מרגליות .היהודי הקיץ ואמר לו מה אתה עושה פה? שמסייע להם במה שהם מבקשים ממנו.
ענה לו; יהודי ,רק אבן אחת ממה שיש פה תמכור לי לסגולה .ופתאום ראה
היהודי שבאמת לא היו אבנים פשוטות אלא מרגליות טובות ויקרות .בכדי
שלא להרים רעש מכר לו אבן אחת ,היהודי קם בבקר במקום ללכת למסור הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל.
הסחורה שב לביתו וכשהוריק הכיס הבין שאביו הקדוש היה תם וישר וירא
אלוקים מרע ,וכל מעשיו בסתר רצונו הק' היה לתת פרנסה לבנו לכל החיים
כדי שישב ויעסוק בתורה כל ימי חייו.
(מובא בספר 'אהבת חיים' לחכם מנחם מנשה ,מייסד חברת "אהבת חיים"
בירושלים ,פרשת תולדות)
ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל
גם באנגלית ובאידיש
כתבו לנו הצטרפות – אנגלית /אידיש
וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם
הצטרפו עכשיוhoreinuorg@gmail.com :
פרשת נצבים וילך תשפ”ו //גליון 141
ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה והשיב לב
בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון .סודיות מובטחת. שאלות ותשובות משולחנם של
יועצים רבניים ומטפלים
גם לביתך ,גם לבעלך ,וגם לאמך ,שלוש מערכות יחסים תודה רבה לעלון הנפלא .שנזכה לקיים ולכבד גם אם
חשובות שכולן דורשות מקום. לעיתים לא פשוט .אני התחתנתי בשנית ומצויה בתהליך
קודם כל ,צריך להדגיש נקודת מוצא :מבחינה הלכתית של מכירת הדירה בה התגוררתי ,כדי לקנות דירה יותר קטנה
ההחלטה היכן לסייע לביתך במגורים ,ואיך תבנו את ביתכם באזור הנוכחי .בגלל בעיה של ייחוד לאחר נישואי ,בתי הבוגרת
החדש ,היא החלטה שלך ושל בעלך .זו זכותכם וחובתכם לנהל ( )30+שעדיין לא נשואה ,לא יכולה לגור איתנו ,וחשבתי למכור
את משק ביתכם ואת הדאגה לילדיכם על פי שיקול דעתכם. את הדירה הישנה ולרכוש דירה או יחידה קטנה סמוכה אלינו
מצוות כיבוד אב ואם חשובה ויקרה עד מאוד ,אולם מדובר על שבה תוכל להתגורר במקביל.
עניין שלא קשור ישירות לרווחת אימך או עניין שקשור בכבודה העניין הוא שאימי היקרה שתחי' ממש מפצירה בי לא לעשות
או צרכיה. זאת ומתנגדת למהלך הזה נחרצות .לטענתה זה עלול להנציח
את כבר עושה בדיוק את הדבר הנכון :מסבירה לאימך בכבוד את מצבה העצמאי של ביתי וידחה אצלה את הדחיפות להקים
ובסבלנות .זה חשוב להמשיך ,אך גם חשוב שתביני :לא כל בית משלה וכו' אמנם אני מנסה להסביר לאמא שלי בכבוד
התנגדות ניתנת לפתרון באמצעות הסבר טוב יותר .יכול להיות ובדרכי נועם שבמקום שנשלם שכירות עבורה ,שהרי חייבת
שמאחורי ההתנגדות של אימך מסתתר כאב אמיתי ,ואם תוכלי להתגורר בנפרד ,מבחינה כלכלית עדיף שנשלם משכנתה
לגשת לזה מתוך הבנה (מבלי צורך לוותר על ההחלטה עצמה), קטנה וזה כמעט אותו הדבר (אפילו פחות) .אז אימי אומרת –
זה עשוי לרכך את השיח .את משתפת את אמך בתהליך מתוך תרכשי דירה ותשכירי אותה ,אבל אל תתני לבת שלך להתגורר
כבוד והערכה לדעתה ,לא מתוך צורך באישורה. בדירה קטנה משלה.
ואחרי שכל זה נאמר ,חשוב להזכיר שלאמא שלך יש ניסיון בתחושה שלי אמא שלי לא מבינה שמבחינה כלכלית אני
וחכמת חיים שלך עדיין אין ,ויש לה רצון אמיתי בטובתך .לפי קורסת ,כי אני צריכה לשלם שתי שכירויות .ורק אם אמכור
מה שהזכרת ,היא אומרת הצעה לא רעה בכלל ,לרכוש באמת את הדירה ואקנה דירה ועוד יחידה קטנה אכנס בעז"ה לאיזון
יחידה ולהשכיר אותה ולשכור יחידה אחרת .כך העול הכלכלי כלכלי .לעיתים אני מרגישה ממש חסרת אונים .מה עושים,
ישתפר ,אבל הקביעות בדירה קטנה לא תעורר חששות אשמח לעצה והכוונה.
מיותרים .ומלבד זאת ,הרי לשמוע לעצתה ולכבדה גם כשאת
לא מחויבת ,וודאי יביא ברכה אל ביתך בכל התחומים ,ובעז"ה כואב לשמוע על התחושה של חוסר האונים שאת נושאת.
תזכו לראות בעיניכם את ברכת התורה "למען ייטב לך". זו לא תחושה קלה ,במיוחד כשמדובר בהחלטה שנוגעת
ספר החיים
התעוררות בימי הרחמים,
לזכות "למען יאריכון ימיך ולמעט ייטב לך".
חיותנו .כאשר אנו מבקשים להיכתב בספר החיים ,אנו התורה היא תורת חיים, מדוע תפילת 'זכרנו
נתלים באבותנו הקדושים ובהמשך הדבקות בדרכם לחיים' מוזכרת דווקא בהיותה מורה לכל אדם
דרך החיים שהינם מרכיב מרכזי בספר החיים המקורי את הדרך על כל צעד ושעל בברכת 'אבות'?
-שהיא התורה ,לפיכך מן הראוי להביע בקשה זו דווקא בחיים ,היא בעצם "ספר
בברכת האבות. החיים" במובן שכל חיינו בעולם הזה צומחים ממנה .היא
בספר החיים חקוקים שמותיהם של כל צדיקי הדורות הסיבה ,היא המשמעות ,היא התכלית ,והיא ההוראה
מאז בריאת העולם ועד ימינו אלה (מחזור ויטרי סימן כיצד להתנהל בכל מהלך חיינו .כשאנחנו מבקשים
שכ"ח) אין ספק ששמותיהם של האבות מתנוססים בו "כתבנו בספר החיים" ,אנחנו מבקשים בעצם להיות
לתפארה .בבקשנו להיכלל גם אנו בספר זה ,אנו בעצם דבוקים בחיי תורה ומצוות – כי עמך מקור חיים ,באורך
מבקשים להצטרף לאבות ועל כן יש להסמיך בקשה נראה אור .אולם לא רק זאת.
זו לאזכורם. במושגים אחרים ,התורה היא גם "ספר הזכרונות",
בנוסף ,אנו מזכירים בכך גם זכות אבות – זכותו של בספר התורה הקדושה מפורטים גם סיפורי האבות
אברהם בעקידת יצחק ,שזה עניין מהותי ומרכזי בראש וקורות חייהם .משמעותם של סיפורים אלו אינם חלילה
השנה ,ובמצות היום העיקרית של תקיעת שופר .דווקא תיעוד היסטורי גרידא אלא הם חלק בלתי נפרד מתורת
ביום זה אנו מתחילים באמירת 'זכרנו לחיים' לפיכך מן החיים אשר אנו הולכים לאורה ושואבים ממנה את כל
הראוי לכרוך אותה עם ברכת האבות.
פרשת נצבים וילך תשפ”ו //גליון 141
כתיבה :י .בנימין
מני מספר על אבא ואמא
ומצוות כיבוד הורים ַַה ְְּסִלִ יחֹות ֶֶׁשִּלִ י ִִה ְְת ִִחילּו ְְׁש ָָע ַַתִיִם ֹקֶֶֹדם
רֹוֶצה ָלָ בֹוא ָָעֵיֵף! ַַא ָָּבא ִִחֵּיְֵךֹ .לא ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ֶֶׁש ַַא ָָּתה ָָעֵיֵףֲֲ ,א ָָבל ִִאם ַַא ָָּתה ֶ ֵיֵ ׁש ֵלֵ ילֹות ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ְְמַנַ ֶֶּסה ְלְ ִִה ָָּׁש� ֵֵאר ָָּב ֶֶהם ֵֵערְ ,וְֵיֵׁש ֵלֵ ילֹות ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ְְמַנַ ֶֶּסה
ִִא ִִּתי ְוְ ִלִ ְְהיֹות ְְמ ֻֻסָּגָ ל ַּגַ ם ְלְ ַַהִּגִ יד ְְסִלִ יחֹות ְוְֹלא ַַרק ַלַ ֲֲעֹמֹד ָָׁשם ִִעם ֵֵעיַנַ ִיִם יֹוֵתר ָָק ֶֶׁשה ַַהּסּוג ַַה ֵֵּׁש�ִנִ יֲֲ .אִנִ י ַַמ ָָּמׁש ְְּבֹכ ַַֹח ְלְ ֵֵה ָָר ֵֵדםַַּ .ת ֲֲא ִִמינּו ִלִ יַַ ,ה ְְר ֵֵּבה ֵ
ֲֲח ִִצי ְְסגּורֹותַַ ,א ָָּתה ַַחָּיָב ִלִ יֹׁשֹן ֹק ֶֶֹדם ֹּכֹל ְְׁש ָָע ַַתִיִם. מֹוָצ ֵֵאי ַַה ַַּׁש� ָָּבת ָָה ִִראׁשֹון ֶֶׁשל ְְסִלִ יחֹות. ּמּוָבן ַַעל ָ ְְמ ַַד ֵֵּבר ַַּכ ָ
חֹוֵׁשב ֶֶׁש ַַא ָָּתה ְְּכ ָָבר ַַמ ְְס ִִּפיק אֹוְתָך ִִּכי ֲֲאִנִ י ֵלֹוֵק ַַח ְ הֹוִסיף ַַא ָָּבאֲֲ :אִנִ י ֵ ְוְ ָָאז ִ ִִאם ַַאף ַַּפ ַַעם ֹלא ֲֲהַלַ ְְכ ֶֶּתם ִלִ ְְסִלִ יחֹות ְְּב ֶֶא ְְמ ַַצע ַַהַּלַ ְיְָלָ ה ִִעם ַַא ָָּבא
ָּגָ דֹול ְלְ ָָה ִִבין ָָמה ֶזֶ ה ְְסִלִ יחֹותָָ .אז ַַּת ְְר ֶֶאה ִלִ י ֶֶׁש ַַא ָָּתה ַַמ ְְס ִִּפיק ָּגָ דֹול ַּגַ ם יֹוֵד ַַע ֵֵאיְך ְלְ ַַה ְְס ִִּביר ָלָ ֶֶכם ֶֶאת ֶזֶ הָָּ .כל ֵֵּבית ַַה ְְּכֶנֶ ֶֶסת ִנִ ְְר ֶֶאה ֶֶׁשָּלָ ֶֶכםֲֲ ,אִנִ י ֹלא ֵ
ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע ְְּבקֹול ַַא ָָּבאֶ .זֶ ה ְְּכ ָָבר ָָהָיָה ִִמ ְְׁש ָָּפט ֶֶׁשֹּלא ִִה ְְׁש ִִאיר ִלִ י ַַה ְְר ֵֵּבה ְלְ ָָאן אֹוָתם ְְס ֶֶטְנְ ֵֵּד ִִרים ,אֹותֹו ֲֲארֹון ֹק ֶֶֹדׁשֲֲ ,א ִִפּלּו אֹוָתם ַַס ְְפ ָָסִלִ יםָ , ַַא ֶֶח ֶֶרתָ .
ִלִ ְְבֹר ַַֹח. יֹוָסֶלֶ 'ה ַַהַּגַ ַַּבאיֲֲ ,א ָָבל ְְּב ָָׁש ָָעה ַַא ַַחת ַַּבַּלַ ְיְָלָ ה יֹוָסֶלֶ 'ה ַַהַּגַ ַַּבאי הּוא אֹותֹו ָ ָ
אֹוָתןָָ .ע ְְברּוְ ,לְ ִִפי ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ַלַ ִִּמ ָָּטהִ .נִ ְְׁש ַַּכ ְְב ִִּתיָָ ,ע ַַצ ְְמ ִִּתי ֵֵעיַנַ ִיִםָָּ ,פ ַַת ְְח ִִּתי ָ יֹוֵתר.
חּוָׁשה ֶֶׁש ַַהֵּלֵ ב ִנִ ְְפ ָָּתח ֵ הּוא ִנִ ְְר ֶֶאה ָָּפׁשּוט ַַא ֶֶח ֶֶרתֵ ,יֵׁש ְְּת ָ
ָּׁשעֹון, ַַּד ְְע ִִּתיַַ ,א ְְר ָָּב ִִעים ַַּדּקֹותִִ .ה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ַַּב ָ � אֹוִתי ַַּב ַַּפ ַַעם ַַּב ָָּׁש�ָנָ ה ֶֶׁש ָָע ְְב ָָרה ַַא ָָּבא ָלָ ַַקח ִ
ָָׁשלֹוׁש ַַּדּקֹותָָ .ע ַַצ ְְמ ִִּתי ׁשּובֵֵ ,מ ַַה ָָּסלֹון זֹוֵכר ַַעד ַַהּיֹום ָָה ִִראׁשֹוָנָ ה ִלִ ְְסִלִ יחֹותֲֲ .אִנִ י ֵ
ָָׁש ַַמ ְְע ִִּתי ֶֶאת ַַא ָָּבא ְְמ ַַס ֵֵּדר ַַמ ֶֶּׁש�הּוָָ .ר ִִצ ִיִתי ֵֵאיְך ָיָ ָָצאנּו ֵֵמ ַַה ַַּבִיִת ְְּכ ֶֶׁש ָָּכל ָָה ְְרחֹוב ָָהָיָה
ָלָ קּוםַַ ,רק ִלִ ְְׁשּתֹותַַ ,רק ִלִ ְְבֹּדֹק ָָמה ַַה ָָּׁש� ָָעה, ָָׁש ֵֵקטְ ,וְ ַַרק ִִמ ָָּכל ִִמיֵנֵ י ִִּבְנְ ָיָ ִנִ ים ְָיְָצאּו ִִּפ ְְתאֹום
ַַרק ְלְ ֵַוֵַּדא ֶֶׁש ַַא ָָּבא ֹלא ָָׁש ַַכח ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ָָּבא ִִאּתֹו. עֹוד ִִמ ְְת ַַּפְּלְ ִלִ ים ַַּב ֶֶּד ֶֶרְך ְלְ ֵֵבית ַַה ְְּכֶנֶ ֶֶסת.
ֲֲא ָָבל ָָאז ִנִ ְזְ ַַּכ ְְר ִִּתי ְְּב ָָמה ֶֶׁשהּוא ָָא ַַמרִִ :אם ֲֲאִנִ י ִִה ְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי ָּגָ דֹולֲֲ ,א ָָבל ֶֶּב ֱֱא ֶֶמתַַ .רק ֶֶא ְְתמֹול
ַַמ ְְס ִִּפיק ָּגָ דֹול ִלִ ְְסִלִ יחֹותֲֲ ,אִנִ י ַַמ ְְס ִִּפיק ָּגָ דֹול ִיִיִתי ֶיֶֶלֶ ד ֶֶּבן ֶֶׁש ַַבעְ ,וְ ַַהּיֹום ֲֲאִנִ י ְְּכ ָָבר הֹוֵלֵ ְך ָָה ִ
ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע ְְּבקֹולֹוָָ .אז ִנִ ְְׁש ַַא ְְר ִִּתי ַַּב ִִּמ ָָּטה. ִלִ ְְסִלִ יחֹות ְְּב ָָחצֹות.
ְוְ ֶזֶ ה ָָהָיָה ַַמ ְְצ ִִחיקִִּ .כי ָָּכל ֹח ֶֶֹדׁש ֱֱאלּול ֲֲאִנִ י ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ְְּכ ָָבר ִִח ִִּכ ִיִתי ָלָ ֶזֶ ה ֵֵמֹרֹאׁשְְּ .ב ֵֵע ֶֶרְך
חֹוֵׁשב ָָמה ֲֲאִנִ י ָָצ ִִריְך ְלְ ִִה ְְׁש ַַּת ֵֵּפרְ ,לְ ִִה ְְת ַַּפֵּלֵ ל ֵ ֵֵמֹרֹאׁש ֹח ֶֶֹדׁש ֱֱאלּול ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי ֶֶאת ַַא ָָּבא,
יֹוֵתר ִִּב ְְר ִִצינּותִ ,לִ ְְהיֹות יֹוֵתר טֹובִ ,לִ ְלְ ֹמֹד ֵ ֵ ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ֲֲאִנִ י ׁשּוב ָָּבא ִִא ְְּתָך ִלִ ְְסִלִ יחֹות
יֹוֵתר ְְּב ֵֵס ֶֶדרְִ .וְִהֵּנֵ ה ,עֹוד ֹלא ִִהַּגַ ְְע ִִּתי ֲֲא ִִפּלּו ֵ ָָה ִִראׁשֹונֹותָ ,נָ כֹון? ִנִ ְְר ֶֶאהֵֵ ,הִגִ יב ַַא ָָּבאֲֲ .אִנִ י
ִלִ ְְסִלִ יחֹותְּ ,וְכ ָָבר ִִק ַַּבְלְ ִִּתי ִנִ ָָּסיֹון ָָּ -פׁשּוט אֹוְמ ִִרים "ִנִ ְְר ֶֶאה", אֹוֵהב ְְּכ ֶֶׁש ְְּמ ֻֻבָּגָ ִִרים ְ ֹלא ֵ
ִלִ ְְׁש ַַּכב ַַּב ִִּמ ָָּטה ִִּכי ַַא ָָּבא ָָא ַַמר. ֹזֹאת ִִמָּלָ ה ֶֶׁש ֵֵאין ָָּבּה ׁשּום ֵֵמ ָיָדעֶ .זֶ ה ֵֵּכן? ֶזֶ ה
יֹוֵד ַַע ָָמ ַַתי ִנִ ְְר ַַּד ְְמ ִִּתיֲֲ ,א ָָבל ִִּפ ְְתאֹום ֲֲאִנִ י ֹלא ֵ יֹוַמִיִם ֹלא? ָָמה ֲֲאִנִ י ָָאמּור ְלְ ָָה ִִבין? ָָאז ַַא ֲֲח ֵֵרי ַ
ִִה ְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי ָיָד ַַעל ַַה ָָּכ ֵֵתףֵֵ .מִּנִ י. ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי ׁשּובַַ ...א ָָּבאְְּ ,ב ֶֶק ֶֶׁשר ִלִ ְְסִלִ יחֹות...
ָָּפ ַַת ְְח ִִּתי ֵֵעיַנַ ִיִםַַ ,א ָָּבא ָָע ַַמד ְלְ ִָיִָדיְְּ ,כ ָָבר ָלָ בּוׁש ַַא ָָּבא ָָא ַַמר ֶֶ -מִנִ יְְּ ,ב ֶֶעְזְ ַַרת ה'ֶ .זֶ ה ְְּכ ָָבר ָָהָיָה
ַַּב ֲֲחִלִ ָיָפה .קּוםַַ ,צ ִִּדיקְְ .סִלִ יחֹות! ֲֲאִנִ י ֹלא ִִׁשּפּור.
יֹוֵד ַַע ִִאם ֵֵאי ַַּפ ַַעם ַַק ְְמ ִִּתי ָָּכל ָָּכְך ַַמ ֵֵהרּ ,תֹוְך ֵ ְְּכ ָָבר ָָּב ַַד ְְק ִִּתי ֵֵאיֹפֹה ַַה ְְּסִלִ יחֹות ֶֶׁשִּלִ יָָּ ,ב ַַד ְְק ִִּתי
ַַּכ ָָּמה ַַּדּקֹות ְְּכ ָָבר ָָהִיִינּו ַַּבחּוץָָ .ה ְְרחֹוב ָָהָיָה ָָׁש ֵֵקט ְְּב ִִדּיּוק ְְּכמֹו ֶֶׁשָּזָ ַַכ ְְר ִִּתי, ּלּוַח ָָמ ַַתי ֲֲחצֹות ְוְ ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי ֶֶאת ַַא ָָּבא ְְּב ֵֵאיזֹו ָָׁש ָָעה ָָצ ִִריְך ָלָ ֵֵצאת ֵֵמ ַַה ַַּבִיִת ַַּב ַ
ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ְלְ ַיַד ַַא ָָּבאֲֲ ,ע ַַדִיִ ן ְְק ָָצת ְְמ ֻֻט ְְׁש ָָטׁשֲֲ ,א ָָבל ַַּבֵּלֵ ב ָָהְיְ ָָתה ִלִ י ַַה ְְרָּגָ ָָׁשה ְְּכ ֵֵדי ִלִ ְְהיֹות ְְּב ָָחצֹות ְְּב ֵֵבית ְְּכֶנֶ ֶֶסת.
טֹוָבה.ָ רֹוֶצה ,הּוא ָָא ַַמרַַ .א ָָּתה ָָק ָָטןִ ,נִ ַַּצְלְ ִִּתי ֵלֵ ְיְ ִִּבי ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י ְְּב ִִקְנְ ָָאהַּ ,גַ ם ֲֲאִנִ י ֶ
"ַא ְְׁש ֵֵריֵֵּבית ַַה ְְּכֶנֶ ֶֶסת ְְּכ ָָבר ָָהָיָה ָָמֵלֵ א ְְּכ ֶֶׁש ִִהַּגַ ְְענּוְ .וְ ָָאז ִִה ְְת ִִחילּו ַ ֶֶאת ַַה ִִהְזְ ַַּד ְְּמנּות ְלְ ַַהְזְ ִִּכיר לֹוֲֲ .אִנִ י ֶֶּבן ֶֶׁש ַַבע ,הּוא ַַה ְְּת ִִריסְְּ .ב ִִדּיּוקָָ ,א ַַמ ְְר ִִּתי.
נֹוָר ִִאיםִּ ,וִפ ְְתאֹום ָָּכל יֹוְׁש ֵֵבי ֵֵב ֶיֶתָך"ַַ ...ה ַַחָּזָ ן ִִה ְְת ִִחיל ְְּבִנִ ּגּון ֶֶׁשל ָיָ ִִמים ָ ְ ָָמה ְְּב ִִדּיּוק? ָָׁש ַַאל ֵלֵ ְיְ ִִּביָָ .ק ָָטןָָ ,א ַַמ ְְר ִִּתי לֹו.
ַַה ִִה ְְת ַַרְּגְ ׁשּות ֶֶׁש ִִח ִִּכ ִיִתי ָלָ ּה ָָּכל ָָּכְך ַַה ְְר ֵֵּבה ְזְ ַַמן ִנִ ְְכְנְ ָָסה ִלִ י ַלַ ֵּלֵ ב. ֵלֵ ְִיְִּבי ָָהַלַ ְך ְלְ ִִה ְְתלֹוֵנֵ ן ְלְ ַַא ָָּבאֲֲ ,א ָָבל ַַא ָָּבא ִִה ְְס ִִּביר לֹו ְְּב ִִחּיּוְך ֶֶׁשעֹוד ִיִ ְְהיּו
עֹוְמ ִִדים ָָּכאן ְּוְמ ַַב ְְּק ִִׁשים ּתֹוְך ְְּכ ֵֵדי ַַה ְְּסִלִ יחֹות ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ַַמ ֶֶּׁש�הּוֲֲ .אַנַ ְְחנּו ְ ָּׁשָנָ ה הּוא ָָצ ִִריְך ִלִ יֹׁשֹןְ .וְ ָָאז לֹו ַַמ ְְס ִִּפיק ָָׁשִנִ ים ָלָ ֶלֶ ֶֶכת ִלִ ְְסִלִ יחֹותֲֲ ,א ָָבל ַַה ָ �
"ֲה ִִׁש ֵיֵבנּו ה' ֵֵאֶלֶ יָך יֹוֵתרֶֶׁ ,שְּנְ ַַת ֵֵּקןֶֶׁ ,שִּנִ ְְת ָָק ֵֵרבֲ . טֹוִבים ֵ
מהקב"ה ֶֶׁשִּנִ ְְהֶיֶה ִ ַַא ָָּבא ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י ְוְ ָָא ַַמרְ ,וְַגַ ם ַַא ָָּתה.
ׁשּוָבה"ֲֲ .א ָָבל אּוַלַ י ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ַַה ִִּתּקּון ֹלא ַַמ ְְת ִִחיל ִִּב ְְד ָָב ִִרים ְּגְ דֹוִלִ ים, ְוְ ָנָ ָ ָָמה ֲֲאִנִ י? ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי ַַּב ֲֲח ָָר ָָדהַַ .א ָָּתה הֹוֵלֵ ְך ִלִ יֹׁשֹן ִלִ ְְפֵנֵ י ְְסִלִ יחֹותָָ ,עָנָ ה ַַא ָָּבא.
רֹוֶצהִלִ ְְפ ָָע ִִמים הּוא ַַמ ְְת ִִחיל ְְׁש ָָע ַַתִיִם ֹק ֶֶֹדםְְּ ,כ ֶֶׁשֶּיֶ ֶלֶ ד ֶֶּבן ֵֵּת ַַׁשע ְְמאֹוד ֶ גּוַע ְְּ -ב ִִדּיּוק ִִּבְגְ ַלַ לֲֲא ָָבל ַַא ָָּבאַַ ,ה ְְּסִלִ יחֹות ַַא ֲֲח ֵֵרי ֲֲחצֹות! ַַא ָָּבא ִנִ ְְׁש ַַאר ָָר ַ
עֹוֶׂשהֹ .לא ִִּכי ִִמ ְְת ַַח ֵֵּׁש�ק אֹוֵמר לֹו ַלַ ֲֲעׂשֹות ַַא ֶֶח ֶֶרתְ ,וְהּוא ֶ ַַמ ֶֶּׁש�הּוְַ ,וְַא ָָּבא ֵ אֹוְתָך ִלִ ְְפֵנֵ י ֶֶׁשֵּנֵ ֵלֵ ְך.
יֹוֵתר ְְׁש ָָע ַַתִיִםַ ,וַ ֲֲאִנִ י ָָא ִִעיר ְ יַׁשן ֻֻמ ְְק ָָּדם ֵ ֶזֶ הַַ .א ָָּתה ִִּת ַ
לֹוֶֶ ,אָּלָ א ִִּכי ֶזֶ ה ַַא ָָּבא ֶֶׁשּלֹוִ .לִ ְְפ ָָע ִִמים ְְּכ ֵֵדי ִלִ ְְהיֹות ָּגָ דֹול ַַמ ְְס ִִּפיק ָלָ ֶלֶ ֶֶכת ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ַַעל ַַא ָָּבאִ .לִ יֹׁשֹן? ֻֻמ ְְק ָָּדם? ֲֲאִנִ י ָָּכל ֻֻּכִּלִ י ְְּכ ָָבר ְְּב ְְסִלִ יחֹות,
ִִעם ַַא ָָּבא ִלִ ְְסִלִ יחֹותָָ ,צ ִִריְך ֹק ֶֶֹדם ִלִ ְְהיֹות ָּגָ דֹול ַַמ ְְס ִִּפיק ָָּפׁשּוט ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע ׁשֹוֵמ ַַע ָָּבֹרֹאׁש ֶֶאת ַַה ַַחָּזָ ן ְְמַנַ ֵּגֵ ן ֶֶאת ַַה ַַּק ִִּדיׁש ַַה ְְּמ ָֻיָֻחדֵֵ ,איְך ֲֲאִנִ י ֵֵא ָָר ֵֵדם ֵ
ְְּבקֹולֹו. ַַע ְְכ ָָׁשו? ֲֲאִנִ י ַַמ ְְפֶנֶ ה ֶֶאת ָָה ֵֵעיַנַ ִיִם ֲֲה ִִכי ִִמ ְְת ַַחְּנְ נֹות ְלְ ַַא ָָּבא ֲֲ -א ָָבל ֲֲאִנִ י ֹלא
יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל
ע”ר | 580780617רח' יוסלה רוזנבלט 2ירושלים.
תרומות יתקבלו בברכה .אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה ,זש"ק וזיווג -למען ייטב לך!
לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל ,וכן לפניות בנושאי תוכן ,פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים
בנושאי כיבוד הורים horeinuorg@gmail.com :או בפקסZelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :
/טעון גניזה / www.horeinu.com
