gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הורינו · Horeinu — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: הורינו · Horeinu

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

הורינו · Horeinu — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בס"ד‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ"ו | שנה ג'‬ ‫‪141‬‬ ‫בעצמו מצווה‪.‬‬ ‫ומביא שכך מצינו גם ב"רוח החיים" להגאון רבי חיים מוואלז'ין‪ 2‬שהעובד‬ ‫הורינו דברות קדשך‬ ‫כיבוד אב ואם בפרשת השבוע‬ ‫את הקב"ה על מנת שלהקב"ה תהיה נחת רוח בזה שיוכל לתת לו‬ ‫שכר‪ ,‬אין זה נחשב על מנת לקבל פרס‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬זו עבודת ה' מעולה‪.‬‬ ‫ֹלֶקיָך ְּּבֹכֹל ַַמ ֲֲע ֵׂׂשה ֶָיֶָדָך (ל'‪ ,‬ט')‬ ‫ְוְהֹוִת ְיְרָך ה' ֱֱא ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ולפי זה כותב לבאר נפלא את דברי הר"ן במסכת קידושין‪ 3‬בעניין שיטת‬ ‫בספר 'כמוצא שלל רב' מביא ביאור של ה'קדושת לוי' על פסוק זה‪,‬‬ ‫רבינו תם הסובר שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וכתב‬ ‫השופך אור חדש על הנושא של שכר מצווה‪ .‬וכך לשון ה'קדושת לוי'‪:‬‬ ‫הר"ן שהסכימו האחרונים לדעתו שמברכות כיוון שנוטלות שכר וכו'‬ ‫והותירך – כלומר‪ :‬אפילו מה שיקבל טובות מאת ה' יתברך‪ ,‬טובות עולם‬ ‫ומקשה הר"ן ואיך יכולות לומר "וציוונו" הרי לא נצטוו‪ ,‬אומר הר"ן שכיון‬ ‫הזה‪ ,‬לא ינוכה לו מזה לעולם הבא‪ .‬כי טובות העולם הזה שמשפיע‬ ‫שהאנשים הצטוו‪ ,‬והן גם שייכות במצווה כיון שמקבלות עליה שכר‪,‬‬ ‫עלינו‪ ,‬יש לו (להקב"ה) כביכול נחת וחדווה‪ .‬וזה לשון "והותירך"‪ ,‬כלומר‪:‬‬ ‫לכן יכולות לומר "וציוונו"‪ .‬ולכאורה זה תמוה‪ ,‬איך מה שמקבלות שכר‬ ‫שהקב"ה לא ינכה לך מזכויותיך מחמת קבלת טובות העולם הזה‪ ,‬רק‬ ‫נחשב שהצטוו במצווה‪ .‬אולם מבאר הגאון רבי אברהם ווינפעלד בעל‬ ‫שטובות העולם הזה ייתן לך יותר על שכרך‪ ,‬וכל זכויותיך יותיר לך לעולם‬ ‫שו"ת 'לב אברהם' בהמשך למה שהובא כאן בשם ה"קדושת לוי"‪ ,‬ובעל‬ ‫הבא‪ .‬כי ה' יתברך יש לו תענוג כמשפיע עלינו טובה בעולם הזה‪ ,‬וזה‬ ‫ה"הפלאה"‪ ,‬שכאשר אדם מקבל שכר על מצווה שעשה‪ ,‬הרי קבלת‬ ‫"כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב"‪ .‬עד כאן דבריו‪.‬‬ ‫השכר מצד עצמה גם היא מצווה‪ ,‬וא"כ נפלאים דברי הר"ן שכיון‬ ‫מעין זה ובתוספת נופך‪ ,‬כותב ה"קדושת לוי" בפרשת יתרו‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫שנשים מקבלות שכר – הן יכולות לומר "וציוונו"‪.‬‬ ‫כשמשלם ה' יתברך שכר טוב עבור מצווה‪ ,‬אינו מחסר המצווה‪ ,‬אלא‬ ‫ולפי כל זה נמצא מחויב‪ ,‬שאם שכר המצווה הוא בעצמו מצווה‪ ,‬א"כ‬ ‫אדרבה‪ ,‬נעשית המצווה יותר גדולה‪ ,‬כי ה' יתברך מתענג בזה שמשפיע‬ ‫כאשר השכר גדול יותר – גם המצווה גדולה יותר‪ .‬ואם כך צא וחשב‬ ‫שפע‪ ,‬ונמצא מה שגרם שמשפיע – נעשה מצווה גדולה יותר וכו'‬ ‫כמה גדולה מצוות כיבוד אב ואם שהפליגה התורה בשכרה לאין שיעור‬ ‫בדומה לכך‪ ,‬פירש הגאון בעל ה'הפלאה' בספר 'פנים יפות'‪ ,‬את דברי‬ ‫יותר מכל מצוות שנאמר בהן שכרן‪ .‬למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך‬ ‫המשנה‪" 1‬שכר מצווה – מצווה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬בכל מצווה‪ ,‬חוץ ממעשה‬ ‫על האדמה וכו' ו"כל המבקש ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים‬ ‫המצווה עצמו שהוא מקיים בעצם עשייתו את דבר ה'‪ ,‬הרי גם קבלת‬ ‫בעוה"ז ולעוה"ב‪ ,‬חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית‪ ,‬יעשה את רצון אביו‬ ‫השכר על המצווה יש לה מהות של מצווה‪ ,‬כי גם היא קיום רצון הבורא‬ ‫בשמים ואת רצון אביו ואמו‪."4‬‬ ‫ית' שרוצה להיטיב עם בריותיו‪ ,‬ואם כן שכר המצווה שהוא מקבל – זה‬ ‫‪ .1‬אבות ד' ב' ‪ .2‬על מסכת אבות א' ג' ‪ .3‬פרק א' עמוד י"ג בדפי הרי"ף ‪ .4‬תנא דבי אליהו רבה פכ״ו‬ ‫כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות‪ ,‬כהלכות‬ ‫ברכות‪ ,‬שבת‪ ,‬שמירת הלשון ועוד‪ ,‬כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות‬ ‫הורינו דרך חיים‬ ‫כיבוד אב ואם ומוראם‪ ,‬שמצווה זו היא תמידית בכל זמן‪ ,‬וחמורה היא עד מאוד‪,‬‬ ‫כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג‬ ‫ואם לא ילמד את הלכותיה‪ ,‬מאין ידע היאך לקיימן‪ ,‬ויכשל בדברים רבים‪ ,‬מבלי‬ ‫לדעת שהוא נכשל‪.‬‬ ‫לטייל לבד בלי מישהו שילווה אותו‪ ,‬צריך הבן לטייל עמו‪ .‬ואם חושש‬ ‫פרטים שונים בחיוב מצוות כיבוד אב ואם במיוחד לגבי הורים‬ ‫לביטול תורה‪ ,‬ישתדל לדבר עמו בד"ת ולקיים ובלכתך בדרך‪.‬‬ ‫מבוגרים‬ ‫הגמרא מביאה מעשה מרבי טרפון‪ ,‬שבכל פעם שרצתה אמו‬ ‫מי שיש לו הורים זקנים שאינם יכולים לבדם לארגן ענייניהם‪ ,‬מחויב‬ ‫לעלות למיטתה‪ ,‬היה מתכופף והייתה נסמכת עליו כדי לעלות‪.‬‬ ‫הבן ללכת אליהם בכל יום לעשות עבורם צרכיהם – להאכילם‪,‬‬ ‫ומתי שהייתה רוצה לרדת מהמיטה היה רוכן שוב ומתכופף והיא‬ ‫להשקותם‪ ,‬לקנות להם את הנדרש להם‪ ,‬לכבס מה שצריכים‪,‬‬ ‫נשענת עליו ויורדת‪.‬‬ ‫לסדר את החשבונות והתשלומים שלהם כמו ארנונה וחשמל‬ ‫ובירושלמי מובא עוד שנעלה של אימו של רבי טרפון נפסקה‬ ‫וכדו' (אמנם משלהם‪ ,‬אבל לטפל בכך)‪ .‬וכן אם צריכים להתארגן‬ ‫ברה"ר בשבת‪ ,‬והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת כפות רגליה כדי‬ ‫לנסיעה ‪ -‬לארוז ולקחת עבורם את החבילות או המזוודות וכיו"ב‪.‬‬ ‫שלא תצטרך לדרוך על הארץ‪ ,‬והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה‪,‬‬ ‫ואף שעל ידי הנ"ל מתרשל לסייע לאשתו בבית‪ ,‬כגון בשעות הערב‬ ‫ובכל זאת אמרו לו חבריו בבית המדרש‪ ,‬עדיין לא הגעת לחצי כיבוד‪.‬‬ ‫כשצריכים לסדר שהילדים ילכו לישון בזמן‪ ,‬היא אינה יכולה לעכב‬ ‫ומדוע? כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמת אותה? כלומר‪,‬‬ ‫בידו‪ .‬אבל האישה צריכה קודם כל לטפל בביתה ובבעלה ורק‬ ‫שאפילו בדרגה הגבוהה ביותר ‪ -‬הכיבוד השלם הוא גם לעמוד‬ ‫כשאין זה על חשבונם‪ ,‬מחויבת גם היא ללכת ולסייע להוריה בכל‬ ‫בניסיון כשנפגעים‪ ,‬ולא להכלימם‪.‬‬ ‫ענייניהם‪.‬‬ ‫אם אביו זקן שאינו יכול ללכת לבדו לבית הכנסת‪ ,‬חייב הבן ללכת‬ ‫על ידי יראה ‪ -‬דהיינו מורא שמים ומורא רבך ומורא אב ואם‪,‬‬ ‫אליו בכל יום בבוקר ולסייע לו ללכת לבית הכנסת‪ ,‬ואח"כ להחזירו‬ ‫ניצולים מחן של שקר וזוכים לעשירות (ספר 'אות ברית'‬ ‫לביתו אחר התפלה‪ ,‬ואף שעל ידי כך מתבטל ממלאכתו‪( .‬וצ"ע אם‬ ‫אות נ"ב)‬ ‫הבן יכול לומר לאביו שיקדים להתפלל)‬ ‫אם ציווה הרופא לאביו שיטייל בכל יום לצורך בריאותו‪ ,‬ואינו יכול‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לרפואה שלמה‬ ‫לזרע של קיימא‬ ‫לזיווג‬ ‫להצלחה וס"ד‬ ‫מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו ‪ //‬גליון ‪141‬‬ ‫יהודה בן מינה‬ ‫בעילום שם‬ ‫אליהו בן גולדה‬ ‫רחל בת חסיה‬ ‫בס"ד‬ ‫מעשה אבות‬ ‫סיפור מהחיים‬ ‫אביו ציווה אותו שישים אבנים על הסוס‪ ,‬ונתעשר מזה כיון ששמע לדברי‬ ‫אביו‬ ‫היה אחד צעיר בשנים שהיה גר באנקרה‪ ,‬עיר גדולה מערי טורקיה‪ ,‬והיה גר עם‬ ‫אביו והיה מכבדו‪ ,‬הוא היה לומד תורה ואביו מפרנסו‪ .‬יום אחד הרגיש האב את‬ ‫עצמו שהולך כדרך כל הארץ‪ ,‬קרא לבנו ואמר לו – בני‪ ,‬אתה יודע מה הייתה‬ ‫הפרנסה שלי? שאני הולך בין כפר לכפר ומוכר משי לסוחרים‪ .‬אבל מעולם‬ ‫לא קניתי סחורה להם‪ ,‬אלא כפי מה שמזמינים‪ .‬מבקש אני ממך שני דברים‪:‬‬ ‫כבר יש לי הסוס והזמנות‪ ,‬וכתבתי למי למסור‪ ,‬וכשאתה הולך למסור להם את‬ ‫הסחורה בכפר פלוני‪ ,‬יש לך רשימה מיוחדת את מי תשאל מה שהם רוצים‪,‬‬ ‫ותלך בנאמנות‪ .‬ואם במקרה יזמינו ממך חצי שק משי‪ ,‬למען ה' אל תחלק‬ ‫את הסחורה לשנים כדי להעמיס על הסוס‪ ,‬אלא צד השני של הסוס תמלא‬ ‫אבנים‪ .‬במילים אלו שאמר האב הזקן‪ ,‬בטרם יספיק הבן לשאול ולהבין‪ ,‬צעק‬ ‫האב 'שמע ישראל' ונפטר אל בית עולמו‪.‬‬ ‫אחרי שבעה ימי אבלות לקח הבן את כל הסחורות והוליך אותן על פי הרשימה‬ ‫שכבר הייתה מוכנה עמו‪ .‬והנה מקרה היה‪ ,‬שבא גוי אחד והזמין אצלו חצי כיס‬ ‫רב הנסתר‬ ‫משי‪ .‬זכר את צווי אביו‪ ,‬לקח את המשי מצד אחד של הסוס וכיס אחד עם‬ ‫אבנים מצד השני‪ ,‬קם והלך‪.‬‬ ‫באמצע הדרך טעה ולא מצא את הדרך הנכונה‪ ,‬והיה מצטער מאד‪ .‬לפנות‬ ‫מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי‬ ‫ערב פתאום למעלה על ההר ראה ישמעאלי אחד יושב על יד צריף והוא מזויין‪.‬‬ ‫מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה‪,‬‬ ‫התקרב אליו בהשתחוויה ואמר לו‪ :‬אדוני טעיתי בדרך‪ ,‬ואיני יודע איפה אני‬ ‫גלו ושלחו לנו‪ ,‬ואולי תזכו בפרסים!‬ ‫נמצא‪ .‬ענה הגוי בזלזול ‪ -‬הדרך שאתה מחפש היא אחרי הצריף שלי ולא רחוק‪,‬‬ ‫אבל תגיד לי מה יש לך שם על הסוס‪ ,‬אמר לו מעט משי לפרנסתי‪ .‬קם הגוי‬ ‫‪horeinuorg@gmail.com‬‬ ‫והתחיל למשמש וראה את האבנים‪ ,‬שאל מהיהודי מה האבנים כאן? אז היה‬ ‫או בפקס‪077-6021640 :‬‬ ‫מוכרח לספר לו את צוואת אביו‪ .‬התרגז הגוי עוד יותר‪ ,‬פתח פיו בקללות ואמר‬ ‫איך יהודי כמוך לא תרחם על הבהמה ואתה גורם צער לבעלי חיים‪ .‬תיכף תוריד‬ ‫כל האבנים‪ ,‬תחלק את המשי בשני צדדי הסוס ותסתלק מכאן במהירות‪.‬‬ ‫היהודי התחיל לרעוד‪ ,‬ומרגיש שהגוי רוגז ומושיט ידו לרובהו‪ .‬בלב מלא פחד‬ ‫סידר המשא כרצון הגוי והתחיל ללכת לדרכו‪ ,‬מתפלל מקרב לבו שה' יצילנו‬ ‫משם‪ .‬כשהתחיל ללכת אמר לו הגוי‪ :‬תשמר לך עוד לא תעשה שטות כזאת‬ ‫לתת צער לבעלי חיים‪ .‬היהודי הודה לו והלך‪ .‬כשעבר מאותו הגבול והגוי כבר‬ ‫לא היה נראה לעין‪ ,‬ירד היהודי מהסוס ואמר; אבי צווה אותי לפני מותו שצריך‬ ‫לקחת אבנים במשקל המשי‪ .‬לקח אבנים מהשדה‪ ,‬לא היה שם אבנים גדולים‬ ‫כי אם קטנים קטנים וטרח וסידר לפי משקל המשי‪.‬‬ ‫קרוב לאותו מקום היה מלון של ישמעאלי‪ ,‬שכר היהודי חדר ונכנס ללון‪ ,‬ובעל‬ ‫פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת כי תבא‬ ‫המלון שאל מהיהודי ‪ -‬מה יש לך בכיס הזה? ענה היהודי בפשטות; אבנים‪.‬‬ ‫כאשר ההורים עצמם מבקשים מבנם להעיר אותם‬ ‫הגוי בעל המלון נכנס בליבו ספק‪ ,‬אמר לעצמו‪ ,‬היהודים פקחים‪ ,‬הוא יודע מה‬ ‫משנתם‪ ,‬כגון שהאב רוצה לקום משנתו לתפילת‬ ‫שיש שם והוא מרמה אותי בתור אבנים סתם‪ .‬המתין בעל המלון שהיהודי יישן‬ ‫שחרית‪ ,‬מותר לבן להעיר את הוריו ללא כל חשש‪,‬‬ ‫ונכנס בלחש לחדרו‪ ,‬עוד לא הספיק לפתוח הכיס של האבנים פתאום נתמלא‬ ‫ולהיפך‪ ,‬הוא מקיים בזה מצווה של כיבוד הורים‪,‬‬ ‫הבית אורה והרגיש שזה מרגליות‪ .‬היהודי הקיץ ואמר לו מה אתה עושה פה?‬ ‫שמסייע להם במה שהם מבקשים ממנו‪.‬‬ ‫ענה לו; יהודי‪ ,‬רק אבן אחת ממה שיש פה תמכור לי לסגולה‪ .‬ופתאום ראה‬ ‫היהודי שבאמת לא היו אבנים פשוטות אלא מרגליות טובות ויקרות‪ .‬בכדי‬ ‫שלא להרים רעש מכר לו אבן אחת‪ ,‬היהודי קם בבקר במקום ללכת למסור‬ ‫הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל‪.‬‬ ‫הסחורה שב לביתו וכשהוריק הכיס הבין שאביו הקדוש היה תם וישר וירא‬ ‫אלוקים מרע‪ ,‬וכל מעשיו בסתר רצונו הק' היה לתת פרנסה לבנו לכל החיים‬ ‫כדי שישב ויעסוק בתורה כל ימי חייו‪.‬‬ ‫(מובא בספר 'אהבת חיים' לחכם מנחם מנשה‪ ,‬מייסד חברת "אהבת חיים"‬ ‫בירושלים‪ ,‬פרשת תולדות)‬ ‫ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל‬ ‫גם באנגלית ובאידיש‬ ‫כתבו לנו הצטרפות – אנגלית ‪ /‬אידיש‬ ‫וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם‬ ‫הצטרפו עכשיו‪horeinuorg@gmail.com :‬‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו ‪ //‬גליון ‪141‬‬ ‫ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה‬ ‫והשיב לב‬ ‫בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון‪ .‬סודיות מובטחת‪.‬‬ ‫שאלות ותשובות משולחנם של‬ ‫יועצים רבניים ומטפלים‬ ‫גם לביתך‪ ,‬גם לבעלך‪ ,‬וגם לאמך‪ ,‬שלוש מערכות יחסים‬ ‫תודה רבה לעלון הנפלא‪ .‬שנזכה לקיים ולכבד גם אם‬ ‫חשובות שכולן דורשות מקום‪.‬‬ ‫לעיתים לא פשוט‪ .‬אני התחתנתי בשנית ומצויה בתהליך‬ ‫קודם כל‪ ,‬צריך להדגיש נקודת מוצא‪ :‬מבחינה הלכתית‬ ‫של מכירת הדירה בה התגוררתי‪ ,‬כדי לקנות דירה יותר קטנה‬ ‫ההחלטה היכן לסייע לביתך במגורים‪ ,‬ואיך תבנו את ביתכם‬ ‫באזור הנוכחי‪ .‬בגלל בעיה של ייחוד לאחר נישואי‪ ,‬בתי הבוגרת‬ ‫החדש‪ ,‬היא החלטה שלך ושל בעלך‪ .‬זו זכותכם וחובתכם לנהל‬ ‫(‪ )30+‬שעדיין לא נשואה‪ ,‬לא יכולה לגור איתנו‪ ,‬וחשבתי למכור‬ ‫את משק ביתכם ואת הדאגה לילדיכם על פי שיקול דעתכם‪.‬‬ ‫את הדירה הישנה ולרכוש דירה או יחידה קטנה סמוכה אלינו‬ ‫מצוות כיבוד אב ואם חשובה ויקרה עד מאוד‪ ,‬אולם מדובר על‬ ‫שבה תוכל להתגורר במקביל‪.‬‬ ‫עניין שלא קשור ישירות לרווחת אימך או עניין שקשור בכבודה‬ ‫העניין הוא שאימי היקרה שתחי' ממש מפצירה בי לא לעשות‬ ‫או צרכיה‪.‬‬ ‫זאת ומתנגדת למהלך הזה נחרצות‪ .‬לטענתה זה עלול להנציח‬ ‫את כבר עושה בדיוק את הדבר הנכון‪ :‬מסבירה לאימך בכבוד‬ ‫את מצבה העצמאי של ביתי וידחה אצלה את הדחיפות להקים‬ ‫ובסבלנות‪ .‬זה חשוב להמשיך‪ ,‬אך גם חשוב שתביני‪ :‬לא כל‬ ‫בית משלה וכו' אמנם אני מנסה להסביר לאמא שלי בכבוד‬ ‫התנגדות ניתנת לפתרון באמצעות הסבר טוב יותר‪ .‬יכול להיות‬ ‫ובדרכי נועם שבמקום שנשלם שכירות עבורה‪ ,‬שהרי חייבת‬ ‫שמאחורי ההתנגדות של אימך מסתתר כאב אמיתי‪ ,‬ואם תוכלי‬ ‫להתגורר בנפרד‪ ,‬מבחינה כלכלית עדיף שנשלם משכנתה‬ ‫לגשת לזה מתוך הבנה (מבלי צורך לוותר על ההחלטה עצמה)‪,‬‬ ‫קטנה וזה כמעט אותו הדבר (אפילו פחות)‪ .‬אז אימי אומרת –‬ ‫זה עשוי לרכך את השיח‪ .‬את משתפת את אמך בתהליך מתוך‬ ‫תרכשי דירה ותשכירי אותה‪ ,‬אבל אל תתני לבת שלך להתגורר‬ ‫כבוד והערכה לדעתה‪ ,‬לא מתוך צורך באישורה‪.‬‬ ‫בדירה קטנה משלה‪.‬‬ ‫ואחרי שכל זה נאמר‪ ,‬חשוב להזכיר שלאמא שלך יש ניסיון‬ ‫בתחושה שלי אמא שלי לא מבינה שמבחינה כלכלית אני‬ ‫וחכמת חיים שלך עדיין אין‪ ,‬ויש לה רצון אמיתי בטובתך‪ .‬לפי‬ ‫קורסת‪ ,‬כי אני צריכה לשלם שתי שכירויות‪ .‬ורק אם אמכור‬ ‫מה שהזכרת‪ ,‬היא אומרת הצעה לא רעה בכלל‪ ,‬לרכוש באמת‬ ‫את הדירה ואקנה דירה ועוד יחידה קטנה אכנס בעז"ה לאיזון‬ ‫יחידה ולהשכיר אותה ולשכור יחידה אחרת‪ .‬כך העול הכלכלי‬ ‫כלכלי‪ .‬לעיתים אני מרגישה ממש חסרת אונים‪ .‬מה עושים‪,‬‬ ‫ישתפר‪ ,‬אבל הקביעות בדירה קטנה לא תעורר חששות‬ ‫אשמח לעצה והכוונה‪.‬‬ ‫מיותרים‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬הרי לשמוע לעצתה ולכבדה גם כשאת‬ ‫לא מחויבת‪ ,‬וודאי יביא ברכה אל ביתך בכל התחומים‪ ,‬ובעז"ה‬ ‫כואב לשמוע על התחושה של חוסר האונים שאת נושאת‪.‬‬ ‫תזכו לראות בעיניכם את ברכת התורה "למען ייטב לך"‪.‬‬ ‫זו לא תחושה קלה‪ ,‬במיוחד כשמדובר בהחלטה שנוגעת‬ ‫ספר החיים‬ ‫התעוררות בימי הרחמים‪,‬‬ ‫לזכות "למען יאריכון ימיך ולמעט ייטב לך"‪.‬‬ ‫חיותנו‪ .‬כאשר אנו מבקשים להיכתב בספר החיים‪ ,‬אנו‬ ‫התורה היא תורת חיים‪,‬‬ ‫מדוע תפילת 'זכרנו‬ ‫נתלים באבותנו הקדושים ובהמשך הדבקות בדרכם‬ ‫לחיים' מוזכרת דווקא בהיותה מורה לכל אדם‬ ‫דרך החיים שהינם מרכיב מרכזי בספר החיים המקורי‬ ‫את הדרך על כל צעד ושעל‬ ‫בברכת 'אבות'?‬ ‫‪ -‬שהיא התורה‪ ,‬לפיכך מן הראוי להביע בקשה זו דווקא‬ ‫בחיים‪ ,‬היא בעצם "ספר‬ ‫בברכת האבות‪.‬‬ ‫החיים" במובן שכל חיינו בעולם הזה צומחים ממנה‪ .‬היא‬ ‫בספר החיים חקוקים שמותיהם של כל צדיקי הדורות‬ ‫הסיבה‪ ,‬היא המשמעות‪ ,‬היא התכלית‪ ,‬והיא ההוראה‬ ‫מאז בריאת העולם ועד ימינו אלה (מחזור ויטרי סימן‬ ‫כיצד להתנהל בכל מהלך חיינו‪ .‬כשאנחנו מבקשים‬ ‫שכ"ח) אין ספק ששמותיהם של האבות מתנוססים בו‬ ‫"כתבנו בספר החיים"‪ ,‬אנחנו מבקשים בעצם להיות‬ ‫לתפארה‪ .‬בבקשנו להיכלל גם אנו בספר זה‪ ,‬אנו בעצם‬ ‫דבוקים בחיי תורה ומצוות – כי עמך מקור חיים‪ ,‬באורך‬ ‫מבקשים להצטרף לאבות ועל כן יש להסמיך בקשה‬ ‫נראה אור‪ .‬אולם לא רק זאת‪.‬‬ ‫זו לאזכורם‪.‬‬ ‫במושגים אחרים‪ ,‬התורה היא גם "ספר הזכרונות"‪,‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬אנו מזכירים בכך גם זכות אבות – זכותו של‬ ‫בספר התורה הקדושה מפורטים גם סיפורי האבות‬ ‫אברהם בעקידת יצחק‪ ,‬שזה עניין מהותי ומרכזי בראש‬ ‫וקורות חייהם‪ .‬משמעותם של סיפורים אלו אינם חלילה‬ ‫השנה‪ ,‬ובמצות היום העיקרית של תקיעת שופר‪ .‬דווקא‬ ‫תיעוד היסטורי גרידא אלא הם חלק בלתי נפרד מתורת‬ ‫ביום זה אנו מתחילים באמירת 'זכרנו לחיים' לפיכך מן‬ ‫החיים אשר אנו הולכים לאורה ושואבים ממנה את כל‬ ‫הראוי לכרוך אותה עם ברכת האבות‪.‬‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ”ו ‪ //‬גליון ‪141‬‬ ‫כתיבה‪ :‬י‪ .‬בנימין‬ ‫מני מספר על אבא ואמא‬ ‫ומצוות כיבוד הורים‬ ‫ַַה ְְּסִלִ יחֹות ֶֶׁשִּלִ י ִִה ְְת ִִחילּו ְְׁש ָָע ַַתִיִם ֹקֶֶֹדם‬ ‫רֹוֶצה ָלָ בֹוא‬ ‫ָָעֵיֵף! ַַא ָָּבא ִִחֵּיְֵך‪ֹ .‬לא ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ֶֶׁש ַַא ָָּתה ָָעֵיֵף‪ֲֲ ,‬א ָָבל ִִאם ַַא ָָּתה ֶ‬ ‫ֵיֵ ׁש ֵלֵ ילֹות ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ְְמַנַ ֶֶּסה ְלְ ִִה ָָּׁש� ֵֵאר ָָּב ֶֶהם ֵֵער‪ְ ,‬וְֵיֵׁש ֵלֵ ילֹות ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ְְמַנַ ֶֶּסה‬ ‫ִִא ִִּתי ְוְ ִלִ ְְהיֹות ְְמ ֻֻסָּגָ ל ַּגַ ם ְלְ ַַהִּגִ יד ְְסִלִ יחֹות ְוְֹלא ַַרק ַלַ ֲֲעֹמֹד ָָׁשם ִִעם ֵֵעיַנַ ִיִם‬ ‫יֹוֵתר ָָק ֶֶׁשה ַַהּסּוג ַַה ֵֵּׁש�ִנִ י‪ֲֲ .‬אִנִ י‬ ‫ַַמ ָָּמׁש ְְּבֹכ ַַֹח ְלְ ֵֵה ָָר ֵֵדם‪ַַּ .‬ת ֲֲא ִִמינּו ִלִ י‪ַַ ,‬ה ְְר ֵֵּבה ֵ‬ ‫ֲֲח ִִצי ְְסגּורֹות‪ַַ ,‬א ָָּתה ַַחָּיָב ִלִ יֹׁשֹן ֹק ֶֶֹדם ֹּכֹל ְְׁש ָָע ַַתִיִם‪.‬‬ ‫מֹוָצ ֵֵאי ַַה ַַּׁש� ָָּבת ָָה ִִראׁשֹון ֶֶׁשל ְְסִלִ יחֹות‪.‬‬ ‫ּמּוָבן ַַעל ָ‬ ‫ְְמ ַַד ֵֵּבר ַַּכ ָ‬ ‫חֹוֵׁשב ֶֶׁש ַַא ָָּתה ְְּכ ָָבר ַַמ ְְס ִִּפיק‬ ‫אֹוְתָך ִִּכי ֲֲאִנִ י ֵ‬‫לֹוֵק ַַח ְ‬ ‫הֹוִסיף ַַא ָָּבא‪ֲֲ :‬אִנִ י ֵ‬ ‫ְוְ ָָאז ִ‬ ‫ִִאם ַַאף ַַּפ ַַעם ֹלא ֲֲהַלַ ְְכ ֶֶּתם ִלִ ְְסִלִ יחֹות ְְּב ֶֶא ְְמ ַַצע ַַהַּלַ ְיְָלָ ה ִִעם ַַא ָָּבא‬ ‫ָּגָ דֹול ְלְ ָָה ִִבין ָָמה ֶזֶ ה ְְסִלִ יחֹות‪ָָ .‬אז ַַּת ְְר ֶֶאה ִלִ י ֶֶׁש ַַא ָָּתה ַַמ ְְס ִִּפיק ָּגָ דֹול ַּגַ ם‬ ‫יֹוֵד ַַע ֵֵאיְך ְלְ ַַה ְְס ִִּביר ָלָ ֶֶכם ֶֶאת ֶזֶ ה‪ָָּ .‬כל ֵֵּבית ַַה ְְּכֶנֶ ֶֶסת ִנִ ְְר ֶֶאה‬ ‫ֶֶׁשָּלָ ֶֶכם‪ֲֲ ,‬אִנִ י ֹלא ֵ‬ ‫ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע ְְּבקֹול ַַא ָָּבא‪ֶ .‬זֶ ה ְְּכ ָָבר ָָהָיָה ִִמ ְְׁש ָָּפט ֶֶׁשֹּלא ִִה ְְׁש ִִאיר ִלִ י ַַה ְְר ֵֵּבה ְלְ ָָאן‬ ‫אֹוָתם ְְס ֶֶטְנְ ֵֵּד ִִרים‪ ,‬אֹותֹו ֲֲארֹון ֹק ֶֶֹדׁש‪ֲֲ ,‬א ִִפּלּו‬ ‫אֹוָתם ַַס ְְפ ָָסִלִ ים‪ָ ,‬‬ ‫ַַא ֶֶח ֶֶרת‪ָ .‬‬ ‫ִלִ ְְבֹר ַַֹח‪.‬‬ ‫יֹוָסֶלֶ 'ה ַַהַּגַ ַַּבאי‪ֲֲ ,‬א ָָבל ְְּב ָָׁש ָָעה ַַא ַַחת ַַּבַּלַ ְיְָלָ ה‬ ‫יֹוָסֶלֶ 'ה ַַהַּגַ ַַּבאי הּוא אֹותֹו ָ‬ ‫ָ‬ ‫אֹוָתן‪ָָ .‬ע ְְברּו‪ְ ,‬לְ ִִפי‬ ‫ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ַלַ ִִּמ ָָּטה‪ִ .‬נִ ְְׁש ַַּכ ְְב ִִּתי‪ָָ ,‬ע ַַצ ְְמ ִִּתי ֵֵעיַנַ ִיִם‪ָָּ ,‬פ ַַת ְְח ִִּתי ָ‬ ‫יֹוֵתר‪.‬‬ ‫חּוָׁשה ֶֶׁש ַַהֵּלֵ ב ִנִ ְְפ ָָּתח ֵ‬ ‫הּוא ִנִ ְְר ֶֶאה ָָּפׁשּוט ַַא ֶֶח ֶֶרת‪ֵ ,‬יֵׁש ְְּת ָ‬ ‫ָּׁשעֹון‪,‬‬ ‫ַַּד ְְע ִִּתי‪ַַ ,‬א ְְר ָָּב ִִעים ַַּדּקֹות‪ִִ .‬ה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ַַּב ָ �‬ ‫אֹוִתי ַַּב ַַּפ ַַעם‬ ‫ַַּב ָָּׁש�ָנָ ה ֶֶׁש ָָע ְְב ָָרה ַַא ָָּבא ָלָ ַַקח ִ‬ ‫ָָׁשלֹוׁש ַַּדּקֹות‪ָָ .‬ע ַַצ ְְמ ִִּתי ׁשּוב‪ֵֵ ,‬מ ַַה ָָּסלֹון‬ ‫זֹוֵכר ַַעד ַַהּיֹום‬ ‫ָָה ִִראׁשֹוָנָ ה ִלִ ְְסִלִ יחֹות‪ֲֲ .‬אִנִ י ֵ‬ ‫ָָׁש ַַמ ְְע ִִּתי ֶֶאת ַַא ָָּבא ְְמ ַַס ֵֵּדר ַַמ ֶֶּׁש�הּו‪ָָ .‬ר ִִצ ִיִתי‬ ‫ֵֵאיְך ָיָ ָָצאנּו ֵֵמ ַַה ַַּבִיִת ְְּכ ֶֶׁש ָָּכל ָָה ְְרחֹוב ָָהָיָה‬ ‫ָלָ קּום‪ַַ ,‬רק ִלִ ְְׁשּתֹות‪ַַ ,‬רק ִלִ ְְבֹּדֹק ָָמה ַַה ָָּׁש� ָָעה‪,‬‬ ‫ָָׁש ֵֵקט‪ְ ,‬וְ ַַרק ִִמ ָָּכל ִִמיֵנֵ י ִִּבְנְ ָיָ ִנִ ים ְָיְָצאּו ִִּפ ְְתאֹום‬ ‫ַַרק ְלְ ֵַוֵַּדא ֶֶׁש ַַא ָָּבא ֹלא ָָׁש ַַכח ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ָָּבא ִִאּתֹו‪.‬‬ ‫עֹוד ִִמ ְְת ַַּפְּלְ ִלִ ים ַַּב ֶֶּד ֶֶרְך ְלְ ֵֵבית ַַה ְְּכֶנֶ ֶֶסת‪.‬‬ ‫ֲֲא ָָבל ָָאז ִנִ ְזְ ַַּכ ְְר ִִּתי ְְּב ָָמה ֶֶׁשהּוא ָָא ַַמר‪ִִ :‬אם ֲֲאִנִ י‬ ‫ִִה ְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי ָּגָ דֹול‪ֲֲ ,‬א ָָבל ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת‪ַַ .‬רק ֶֶא ְְתמֹול‬ ‫ַַמ ְְס ִִּפיק ָּגָ דֹול ִלִ ְְסִלִ יחֹות‪ֲֲ ,‬אִנִ י ַַמ ְְס ִִּפיק ָּגָ דֹול‬ ‫ִיִיִתי ֶיֶֶלֶ ד ֶֶּבן ֶֶׁש ַַבע‪ְ ,‬וְ ַַהּיֹום ֲֲאִנִ י ְְּכ ָָבר הֹוֵלֵ ְך‬ ‫ָָה ִ‬ ‫ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע ְְּבקֹולֹו‪ָָ .‬אז ִנִ ְְׁש ַַא ְְר ִִּתי ַַּב ִִּמ ָָּטה‪.‬‬ ‫ִלִ ְְסִלִ יחֹות ְְּב ָָחצֹות‪.‬‬ ‫ְוְ ֶזֶ ה ָָהָיָה ַַמ ְְצ ִִחיק‪ִִּ .‬כי ָָּכל ֹח ֶֶֹדׁש ֱֱאלּול ֲֲאִנִ י‬ ‫ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ְְּכ ָָבר ִִח ִִּכ ִיִתי ָלָ ֶזֶ ה ֵֵמֹרֹאׁש‪ְְּ .‬ב ֵֵע ֶֶרְך‬ ‫חֹוֵׁשב ָָמה ֲֲאִנִ י ָָצ ִִריְך ְלְ ִִה ְְׁש ַַּת ֵֵּפר‪ְ ,‬לְ ִִה ְְת ַַּפֵּלֵ ל‬ ‫ֵ‬ ‫ֵֵמֹרֹאׁש ֹח ֶֶֹדׁש ֱֱאלּול ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי ֶֶאת ַַא ָָּבא‪,‬‬ ‫יֹוֵתר ִִּב ְְר ִִצינּות‪ִ ,‬לִ ְְהיֹות‬ ‫יֹוֵתר טֹוב‪ִ ,‬לִ ְלְ ֹמֹד ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ֲֲאִנִ י ׁשּוב ָָּבא ִִא ְְּתָך ִלִ ְְסִלִ יחֹות‬ ‫יֹוֵתר ְְּב ֵֵס ֶֶדר‪ְִ .‬וְִהֵּנֵ ה‪ ,‬עֹוד ֹלא ִִהַּגַ ְְע ִִּתי ֲֲא ִִפּלּו‬ ‫ֵ‬ ‫ָָה ִִראׁשֹונֹות‪ָ ,‬נָ כֹון? ִנִ ְְר ֶֶאה‪ֵֵ ,‬הִגִ יב ַַא ָָּבא‪ֲֲ .‬אִנִ י‬ ‫ִלִ ְְסִלִ יחֹות‪ְּ ,‬וְכ ָָבר ִִק ַַּבְלְ ִִּתי ִנִ ָָּסיֹון ‪ָָּ -‬פׁשּוט‬ ‫אֹוְמ ִִרים "ִנִ ְְר ֶֶאה"‪,‬‬ ‫אֹוֵהב ְְּכ ֶֶׁש ְְּמ ֻֻבָּגָ ִִרים ְ‬ ‫ֹלא ֵ‬ ‫ִלִ ְְׁש ַַּכב ַַּב ִִּמ ָָּטה ִִּכי ַַא ָָּבא ָָא ַַמר‪.‬‬ ‫ֹזֹאת ִִמָּלָ ה ֶֶׁש ֵֵאין ָָּבּה ׁשּום ֵֵמ ָיָדע‪ֶ .‬זֶ ה ֵֵּכן? ֶזֶ ה‬ ‫יֹוֵד ַַע ָָמ ַַתי ִנִ ְְר ַַּד ְְמ ִִּתי‪ֲֲ ,‬א ָָבל ִִּפ ְְתאֹום‬ ‫ֲֲאִנִ י ֹלא ֵ‬ ‫יֹוַמִיִם‬ ‫ֹלא? ָָמה ֲֲאִנִ י ָָאמּור ְלְ ָָה ִִבין? ָָאז ַַא ֲֲח ֵֵרי ַ‬ ‫ִִה ְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי ָיָד ַַעל ַַה ָָּכ ֵֵתף‪ֵֵ .‬מִּנִ י‪.‬‬ ‫ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי ׁשּוב‪ַַ ...‬א ָָּבא‪ְְּ ,‬ב ֶֶק ֶֶׁשר ִלִ ְְסִלִ יחֹות‪...‬‬ ‫ָָּפ ַַת ְְח ִִּתי ֵֵעיַנַ ִיִם‪ַַ ,‬א ָָּבא ָָע ַַמד ְלְ ִָיִָדי‪ְְּ ,‬כ ָָבר ָלָ בּוׁש‬ ‫ַַא ָָּבא ָָא ַַמר ‪ֶֶ -‬מִנִ י‪ְְּ ,‬ב ֶֶעְזְ ַַרת ה'‪ֶ .‬זֶ ה ְְּכ ָָבר ָָהָיָה‬ ‫ַַּב ֲֲחִלִ ָיָפה‪ .‬קּום‪ַַ ,‬צ ִִּדיק‪ְְ .‬סִלִ יחֹות! ֲֲאִנִ י ֹלא‬ ‫ִִׁשּפּור‪.‬‬ ‫יֹוֵד ַַע ִִאם ֵֵאי ַַּפ ַַעם ַַק ְְמ ִִּתי ָָּכל ָָּכְך ַַמ ֵֵהר‪ּ ,‬תֹוְך‬ ‫ֵ‬ ‫ְְּכ ָָבר ָָּב ַַד ְְק ִִּתי ֵֵאיֹפֹה ַַה ְְּסִלִ יחֹות ֶֶׁשִּלִ י‪ָָּ ,‬ב ַַד ְְק ִִּתי‬ ‫ַַּכ ָָּמה ַַּדּקֹות ְְּכ ָָבר ָָהִיִינּו ַַּבחּוץ‪ָָ .‬ה ְְרחֹוב ָָהָיָה ָָׁש ֵֵקט ְְּב ִִדּיּוק ְְּכמֹו ֶֶׁשָּזָ ַַכ ְְר ִִּתי‪,‬‬ ‫ּלּוַח ָָמ ַַתי ֲֲחצֹות ְוְ ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי ֶֶאת ַַא ָָּבא ְְּב ֵֵאיזֹו ָָׁש ָָעה ָָצ ִִריְך ָלָ ֵֵצאת ֵֵמ ַַה ַַּבִיִת‬ ‫ַַּב ַ‬ ‫ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ְלְ ַיַד ַַא ָָּבא‪ֲֲ ,‬ע ַַדִיִ ן ְְק ָָצת ְְמ ֻֻט ְְׁש ָָטׁש‪ֲֲ ,‬א ָָבל ַַּבֵּלֵ ב ָָהְיְ ָָתה ִלִ י ַַה ְְרָּגָ ָָׁשה‬ ‫ְְּכ ֵֵדי ִלִ ְְהיֹות ְְּב ָָחצֹות ְְּב ֵֵבית ְְּכֶנֶ ֶֶסת‪.‬‬ ‫טֹוָבה‪.‬‬‫ָ‬ ‫רֹוֶצה‪ ,‬הּוא ָָא ַַמר‪ַַ .‬א ָָּתה ָָק ָָטן‪ִ ,‬נִ ַַּצְלְ ִִּתי‬ ‫ֵלֵ ְיְ ִִּבי ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י ְְּב ִִקְנְ ָָאה‪ַּ ,‬גַ ם ֲֲאִנִ י ֶ‬ ‫"ַא ְְׁש ֵֵרי‬‫ֵֵּבית ַַה ְְּכֶנֶ ֶֶסת ְְּכ ָָבר ָָהָיָה ָָמֵלֵ א ְְּכ ֶֶׁש ִִהַּגַ ְְענּו‪ְ .‬וְ ָָאז ִִה ְְת ִִחילּו ַ‬ ‫ֶֶאת ַַה ִִהְזְ ַַּד ְְּמנּות ְלְ ַַהְזְ ִִּכיר לֹו‪ֲֲ .‬אִנִ י ֶֶּבן ֶֶׁש ַַבע‪ ,‬הּוא ַַה ְְּת ִִריס‪ְְּ .‬ב ִִדּיּוק‪ָָ ,‬א ַַמ ְְר ִִּתי‪.‬‬ ‫נֹוָר ִִאים‪ִּ ,‬וִפ ְְתאֹום ָָּכל‬ ‫יֹוְׁש ֵֵבי ֵֵב ֶיֶתָך"‪ַַ ...‬ה ַַחָּזָ ן ִִה ְְת ִִחיל ְְּבִנִ ּגּון ֶֶׁשל ָיָ ִִמים ָ‬ ‫ְ‬ ‫ָָמה ְְּב ִִדּיּוק? ָָׁש ַַאל ֵלֵ ְיְ ִִּבי‪ָָ .‬ק ָָטן‪ָָ ,‬א ַַמ ְְר ִִּתי לֹו‪.‬‬ ‫ַַה ִִה ְְת ַַרְּגְ ׁשּות ֶֶׁש ִִח ִִּכ ִיִתי ָלָ ּה ָָּכל ָָּכְך ַַה ְְר ֵֵּבה ְזְ ַַמן ִנִ ְְכְנְ ָָסה ִלִ י ַלַ ֵּלֵ ב‪.‬‬ ‫ֵלֵ ְִיְִּבי ָָהַלַ ְך ְלְ ִִה ְְתלֹוֵנֵ ן ְלְ ַַא ָָּבא‪ֲֲ ,‬א ָָבל ַַא ָָּבא ִִה ְְס ִִּביר לֹו ְְּב ִִחּיּוְך ֶֶׁשעֹוד ִיִ ְְהיּו‬ ‫עֹוְמ ִִדים ָָּכאן ְּוְמ ַַב ְְּק ִִׁשים‬ ‫ּתֹוְך ְְּכ ֵֵדי ַַה ְְּסִלִ יחֹות ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ַַמ ֶֶּׁש�הּו‪ֲֲ .‬אַנַ ְְחנּו ְ‬ ‫ָּׁשָנָ ה הּוא ָָצ ִִריְך ִלִ יֹׁשֹן‪ְ .‬וְ ָָאז‬ ‫לֹו ַַמ ְְס ִִּפיק ָָׁשִנִ ים ָלָ ֶלֶ ֶֶכת ִלִ ְְסִלִ יחֹות‪ֲֲ ,‬א ָָבל ַַה ָ �‬ ‫"ֲה ִִׁש ֵיֵבנּו ה' ֵֵאֶלֶ יָך‬ ‫יֹוֵתר‪ֶֶׁ ,‬שְּנְ ַַת ֵֵּקן‪ֶֶׁ ,‬שִּנִ ְְת ָָק ֵֵרב‪ֲ .‬‬ ‫טֹוִבים ֵ‬ ‫מהקב"ה ֶֶׁשִּנִ ְְהֶיֶה ִ‬ ‫ַַא ָָּבא ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ י ְוְ ָָא ַַמר‪ְ ,‬וְַגַ ם ַַא ָָּתה‪.‬‬ ‫ׁשּוָבה"‪ֲֲ .‬א ָָבל אּוַלַ י ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ַַה ִִּתּקּון ֹלא ַַמ ְְת ִִחיל ִִּב ְְד ָָב ִִרים ְּגְ דֹוִלִ ים‪,‬‬ ‫ְוְ ָנָ ָ‬ ‫ָָמה ֲֲאִנִ י? ָָׁש ַַאְלְ ִִּתי ַַּב ֲֲח ָָר ָָדה‪ַַ .‬א ָָּתה הֹוֵלֵ ְך ִלִ יֹׁשֹן ִלִ ְְפֵנֵ י ְְסִלִ יחֹות‪ָָ ,‬עָנָ ה ַַא ָָּבא‪.‬‬ ‫רֹוֶצה‬‫ִלִ ְְפ ָָע ִִמים הּוא ַַמ ְְת ִִחיל ְְׁש ָָע ַַתִיִם ֹק ֶֶֹדם‪ְְּ ,‬כ ֶֶׁשֶּיֶ ֶלֶ ד ֶֶּבן ֵֵּת ַַׁשע ְְמאֹוד ֶ‬ ‫גּוַע ‪ְְּ -‬ב ִִדּיּוק ִִּבְגְ ַלַ ל‬‫ֲֲא ָָבל ַַא ָָּבא‪ַַ ,‬ה ְְּסִלִ יחֹות ַַא ֲֲח ֵֵרי ֲֲחצֹות! ַַא ָָּבא ִנִ ְְׁש ַַאר ָָר ַ‬ ‫עֹוֶׂשה‪ֹ .‬לא ִִּכי ִִמ ְְת ַַח ֵֵּׁש�ק‬ ‫אֹוֵמר לֹו ַלַ ֲֲעׂשֹות ַַא ֶֶח ֶֶרת‪ְ ,‬וְהּוא ֶ‬ ‫ַַמ ֶֶּׁש�הּו‪ְַ ,‬וְַא ָָּבא ֵ‬ ‫אֹוְתָך ִלִ ְְפֵנֵ י ֶֶׁשֵּנֵ ֵלֵ ְך‪.‬‬ ‫יֹוֵתר ְְׁש ָָע ַַתִיִם‪ַ ,‬וַ ֲֲאִנִ י ָָא ִִעיר ְ‬ ‫יַׁשן ֻֻמ ְְק ָָּדם ֵ‬ ‫ֶזֶ ה‪ַַ .‬א ָָּתה ִִּת ַ‬ ‫לֹו‪ֶֶ ,‬אָּלָ א ִִּכי ֶזֶ ה ַַא ָָּבא ֶֶׁשּלֹו‪ִ .‬לִ ְְפ ָָע ִִמים ְְּכ ֵֵדי ִלִ ְְהיֹות ָּגָ דֹול ַַמ ְְס ִִּפיק ָלָ ֶלֶ ֶֶכת‬ ‫ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ַַעל ַַא ָָּבא‪ִ .‬לִ יֹׁשֹן? ֻֻמ ְְק ָָּדם? ֲֲאִנִ י ָָּכל ֻֻּכִּלִ י ְְּכ ָָבר ְְּב ְְסִלִ יחֹות‪,‬‬ ‫ִִעם ַַא ָָּבא ִלִ ְְסִלִ יחֹות‪ָָ ,‬צ ִִריְך ֹק ֶֶֹדם ִלִ ְְהיֹות ָּגָ דֹול ַַמ ְְס ִִּפיק ָָּפׁשּוט ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע‬ ‫ׁשֹוֵמ ַַע ָָּבֹרֹאׁש ֶֶאת ַַה ַַחָּזָ ן ְְמַנַ ֵּגֵ ן ֶֶאת ַַה ַַּק ִִּדיׁש ַַה ְְּמ ָֻיָֻחד‪ֵֵ ,‬איְך ֲֲאִנִ י ֵֵא ָָר ֵֵדם‬ ‫ֵ‬ ‫ְְּבקֹולֹו‪.‬‬ ‫ַַע ְְכ ָָׁשו? ֲֲאִנִ י ַַמ ְְפֶנֶ ה ֶֶאת ָָה ֵֵעיַנַ ִיִם ֲֲה ִִכי ִִמ ְְת ַַחְּנְ נֹות ְלְ ַַא ָָּבא ‪ֲֲ -‬א ָָבל ֲֲאִנִ י ֹלא‬ ‫יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל‬ ‫ע”ר ‪ | 580780617‬רח' יוסלה רוזנבלט ‪ 2‬ירושלים‪.‬‬ ‫תרומות יתקבלו בברכה‪ .‬אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה‪ ,‬זש"ק וזיווג ‪ -‬למען ייטב לך!‬ ‫לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל‪ ,‬וכן לפניות בנושאי תוכן‪ ,‬פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים‬ ‫בנושאי כיבוד הורים‪ horeinuorg@gmail.com :‬או בפקס‪Zelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :‬‬ ‫‪ /‬טעון גניזה ‪/‬‬ ‫‪www.horeinu.com‬‬