gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

שירת התורה · Shiras Hatorah — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשיות נצבים ‪ -‬וילך‬ ‫תשפ"ו‬ ‫שנה ו' גליון ‪311‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫שתי חלקי תשובה כתרומה וקדשים ‪ ...............‬כו‬ ‫פרשת נצבים ‪ ................................................‬ג‬ ‫טבילה הנפש במי הדעת לעומת טבילת הגוף‬ ‫עיקר הפרשה הוא ההתייצבות לפני ה' בתור כללז‬ ‫במים ‪ ............................ ................................‬כו‬ ‫החילוקים בין מצות תוכחה וחובת ערבות‪ .........‬ז‬ ‫ביאור טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל ‪ .............‬כז‬ ‫נצבים הכנה לר"ה ‪ ..........................................‬ח‬ ‫כשמתחדש בהרגשתו ותודעתו כך מתייחסים‬ ‫עבודת ביטול לכלל ישראל למעשה ‪ ...................‬ח‬ ‫אליו בשמים ‪ ................................................‬כח‬ ‫בתוך עמי אנכי יושבת ‪ .....................................‬ח‬ ‫הבדל עבודת ר"ה מיוהכ"פ ‪ ............................‬כט‬ ‫מנהג אמירת תשליך בר"ה דוקא ‪ ...................‬כט‬ ‫התוכחות מקימין אתכם ‪ .................................‬ט‬ ‫*הכרעת ההלכה אינה בשמים ‪ .......................‬כט‬ ‫הסבל והיסורים מחזקים באמונה ‪ ...................‬ט‬ ‫*מחלוקת בשמים בספק בהרת קודם לשער לבן‬ ‫הקמת מצבה גשמית ורוחנית ‪ ..........................‬ט‬ ‫‪ ................................... ................................‬כט‬ ‫הכריתת ברית עם הנשמות ‪ ..............................‬ט‬ ‫*ספק נגעים קשה להשגה ולמי שמרוחק‬ ‫בר"ה גם המתים באים להתפלל ‪ .......................‬י‬ ‫מהקב"ה ‪ .........................................................‬ל‬ ‫מה שמודגש בפרשה כמ"פ ענין הדורות ‪ .............‬י‬ ‫*הפלוגתא עם הקב"ה בדרך הרמז ‪ .................‬לא‬ ‫חובת ההתרחקות משיקוצי הגוים ‪ ....................‬י‬ ‫*ביאור שיטת רבי יהושע שקיהה וטיהר ‪ .........‬לא‬ ‫עצם הראייה משפיע לרעה ‪ .............................‬יא‬ ‫*רבה בר נחמני גילה מה שרבי יהושע לא גילה לא‬ ‫האם דת הנוצרית דינו כע"ז גם לגוי ‪ ................‬יב‬ ‫*כלל דיני ספק נגעים ‪ .....................................‬לב‬ ‫האיסור ליכנס לכנסיה של הנוצרים ‪ .................‬יג‬ ‫*מחלוקת ר"ת ור"ש בביאור טעמא דרבי יהושע‬ ‫לראות תוך הכנסיה בתמונות ובשידור ‪ ............‬יד‬ ‫‪ .................................... ................................‬לג‬ ‫יש להדר לא לגור בעיר שיש בו כנסיה ‪ .............‬יד‬ ‫*מחלוקת ר"ש ורמב"ם אי קי"ל כמו שאמר‬ ‫הקב"ה ‪ .........................................................‬לד‬ ‫מי שמברך את עצמו ‪ ......................................‬טו‬ ‫*מה שלדעת הרמב"ם טמא רק מספק ‪ .............‬לד‬ ‫במה שנענש גם על השוגג ‪ ................................‬טו‬ ‫*ביאור שי' הכס"מ דלפני הפטירה נחשב "לא‬ ‫ע"י מה שנכנס לכלל נחשב זדונות כשגגות ‪.......‬טז‬ ‫בשמים היא" ‪ ................................................‬לד‬ ‫כח נשמת ישראל ‪...........................................‬טז‬ ‫*המח' ברקיע אינו המח' תנאים ‪.....................‬לה‬ ‫מאיזה זמן נענשו על חטא אחרים ‪...................‬טז‬ ‫*אין למדין מן האגדות ‪..................................‬לה‬ ‫הנוסח דכל ישראל ערבים זה לזה ‪ ....................‬יז‬ ‫*החידושים והיסודות בביאור הצד לטהר ‪.......‬לה‬ ‫לא כל נסתרות נענשים ‪ ....................................‬יז‬ ‫*החזקה לענין הנגע לעומת חזקה לענין השערות‬ ‫הדמיון בין ערבות דמצוות לערבות דעונשין ‪ .....‬יח‬ ‫‪..................................... ................................‬לו‬ ‫מי הם הנכללים בערבות ‪ ................................‬יח‬ ‫בפיך תורה שבכתב ובלבבך תורה שבע"פ ‪.........‬לו‬ ‫מח' רעק"א ודגול מרבבה לענין נשים ‪ ..............‬יח‬ ‫פרשת וילך ‪.................................................‬לח‬ ‫האם יש ערבות בברכת המזון ‪ .........................‬יט‬ ‫בזמן גלות והסתר צריך שיהי' התורה כתובה ‪..‬לח‬ ‫בריש פ' נצבים רשומים נשים וגרים וקטנים ‪ ....‬יט‬ ‫בס"ת גנוזים כל ההארות ‪...............................‬לח‬ ‫האם יש ערבות למומרים וחילונים ‪...................‬כ‬ ‫פרשת וילך הכנה לכל הדורות ‪........................‬לח‬ ‫האם הי' עכן מומר ‪..........................................‬כ‬ ‫ההליכות הכלולים בפרשת וילך ‪ .....................‬לט‬ ‫ביאור שי' הש"ך דא"צ להפריש מומר מעבירה כא‬ ‫הנהגת משה רבינו לא מתאים לדור החדש ‪ .......‬מ‬ ‫מתי אומרים הלעיטהו לרשע וימות ‪................‬כב‬ ‫כל דור צריך הנהגה אחרת ‪ ..............................‬מ‬ ‫נפק"מ למעשה ‪ ..............................................‬כג‬ ‫החצוצרות להנהגת הדור משתנים בכל דור ‪ ....‬מא‬ ‫כי המצוה הזאת קאי על תורה ‪ .......................‬כג‬ ‫הקב"ה הוא זה שמציל אותנו ודואג לנו ‪ .........‬מא‬ ‫הפקח לעומת הטפש ‪......................................‬כד‬ ‫החיזוק והאומץ הוא לכל הדורות ‪ ..................‬מא‬ ‫לרמב"ן וספורנו קאי על תשובה ‪.....................‬כד‬ ‫ע"פ דרך הטבע ל"ש להנהיג לבד ‪ ....................‬מב‬ ‫חשיבות קבלות קטנות ‪ ..................................‬כה‬ ‫כתיבת התורה הוא המשכת כוחו של משה‬ ‫חשיבות עצם הרצון לעשות תשובה ‪ ................‬כה‬ ‫לדורות ‪ ........................................................‬מב‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫תקנת קריה"ת בחג ‪ ..........................................‬נ‬ ‫עיקרו של הקהל הוא כח קריאת התורה ‪ ........‬מב‬ ‫ילפותא דברכת התורה ‪ ....................................‬נ‬ ‫הטעם שהקהל דוקא בסיום שנת השמיטה ואחרי‬ ‫מצות כתיבת ס"ת ‪ .........................................‬נא‬ ‫החגים ‪ .........................................................‬מב‬ ‫קריאת התורה אי בעי' ס"ת כשר ‪ ....................‬נא‬ ‫הכבוד והעסק עם הס"ת בשעת הקהל ‪ .............‬מג‬ ‫בענין דברים שבכתב אסור לאומרן בע"פ ‪ ........‬נא‬ ‫מטרת הבאת הטף ‪ .........................................‬מג‬ ‫חידושו של רב פורת ‪ .......................................‬נב‬ ‫התורה לא משפיע אא"כ יש התעוררות ‪ ...........‬מג‬ ‫התורה שמותיו של הקב"ה ‪ .............................‬נג‬ ‫חיזוק למביא ילדיו לביהכ"נ ‪ ..........................‬מג‬ ‫הבדל תורה שבכתב ותורה שבע"פ ‪ ...................‬נג‬ ‫האב מוכן להפסיד מדרגות כדי לחנך ילדיו ‪ .....‬מד‬ ‫מעלה זו גם בנביאים וכתובים ‪ .........................‬נג‬ ‫חושב על רוחניות גם שהטף נמצא אתו ‪ ..........‬מד‬ ‫תורה שבכתב מצד הנותן ושבע"פ מצד המקבל נד‬ ‫גם מי שלא מבין יש לשמוע היטב ‪ ..................‬מד‬ ‫דברי החת"ס פרשת האזינו ‪ ............................‬נד‬ ‫ענינה של מצות כתיבת ס"ת ‪ ..........................‬מד‬ ‫ברה"ת מחודשת על תורה שבכתב ‪ ..................‬נה‬ ‫קריאת התורה אי בעי' ס"ת כשר ‪ ...................‬מה‬ ‫תורה שבכתב דוקא בכתב ‪ ..............................‬נה‬ ‫האם כה"ת כולה נקראת שירה ‪ ......................‬מה‬ ‫מצות כתיבת ס"ת ‪ .........................................‬נה‬ ‫למה נענש דוד בקראו לתורה זמירות ‪ ..............‬מו‬ ‫תקנת קריאת התורה ‪ .....................................‬נה‬ ‫שירת התורה קאי על הסדר שבתורה ‪ ..............‬מו‬ ‫קריאה מעורר הזמן ‪ ........................................‬נו‬ ‫התורה היא שירת החיים של יהודי בכל מצב ‪...‬מז‬ ‫ראיית כתב ס"ת ‪ .............................................‬נו‬ ‫מה ששירת התורה מתייחס ללילות דוקא ‪ ......‬מח‬ ‫לימוד חומש רש"י ‪ ..........................................‬נו‬ ‫שירה נוגע לרגש ולא מתעייפים ולא שוכחים ‪ ..‬מח‬ ‫כח אמירת פסוקים ‪ ........................................‬נז‬ ‫בשמים יש קריה"ת בתורה שכתב משה‪ ..........‬מח‬ ‫כח פסוקי מלכיות ‪ ..........................................‬נז‬ ‫ביאור תקנת קריאת התורה ‪..........................‬מט‬ ‫כח כתבי הקודש במלכיות ‪ ...............................‬נז‬ ‫הקדושה הנשפעת מכח קריאת התורה ‪...........‬מט‬ ‫השלמה לפרשת כי תבוא ‪ ................................‬נז‬ ‫"כמו שכתבת עלינו בתורתיך ע"י משה" ‪.........‬מט‬ ‫*האם שחין היא מעצם חפצא של הנגע ‪ ............‬נז‬ ‫בענין גודל מעלת "פסוקים" ותורה שבכתב‪,‬‬ ‫וקריה"ת‪ ,‬ומצות כתיבת ס"ת ושמו"ת ‪...........‬מט‬ ‫*השלמה לפ' כי תצא ‪ ....................................‬נח‬ ‫פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות ‪....................‬מט‬ ‫*האם לפנות ערב שכתוב ביצחק הכוונה לפני‬ ‫השקיעה ‪ .......................................................‬נח‬ ‫פסוקי פיוטים וסליחות ‪ ....................................‬נ‬ ‫תקנת קריה"ת בשבת ושני וחמישי ‪ ...................‬נ‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות‬ ‫אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫פרשה זו נקראת פרשת נצבים ע"ש מה שמשה רבינו‬ ‫הודיע לכלל ישראל שהם עתה כולם נצבים לפני ה'‪,‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫א‪ :‬אתם נצבים‪ :‬פתיחה זו צ"ע טובא הרי כבר הם‬ ‫והוזכר גם ענין ההקמה לו לעם‪ ,‬וגם מה שכולם עומדים‬ ‫עומדים לפניו מקודם‪ ,‬וכדכתב הרשב"ם דפסוק זה הוא‬ ‫לפני ה"א פה עמנו היום וגם מה שאיננו פה עמנו‪ ,‬והמשך‬ ‫המשך ממש"כ מקודם [כ"ט א'] "ויקרא משה אל כל‬ ‫הפרשה ענינו כריתת והעמדת הברית עם כאו"א מישראל‬ ‫ישראל ויאמר עליהם אתם ראיתם" וגו' וא"כ למה לי'‬ ‫וגודל העונש במי שפורש מכלל הברית‪ ,‬ובסוף הפרשה‬ ‫למימר כל זה‪ .‬וכן צ"ע מדוע מסדר הפרשיות חילק את‬ ‫איך שגם אחרי הקללות יש ביכולתם לחזור בתשובה וה'‬ ‫הפרק הזה ומכאן עשה סדרה בפנ"ע‪ .‬ובכלל צ"ע גם‬ ‫יחזירם לא"י‪ .‬ויל"ע מה הכוונה בהתייצבות וההעמדה‬ ‫מקודם למה הוצרך קריאה מיוחדת להגיד להם חסדי ה'‬ ‫לפני ה'‪ ,‬ואיך כל עניני הפרשה נכללים בענין זה‪.‬‬ ‫ואח"כ להמשיך ענין כריתת הברית הול"ל בפשיטות‬ ‫ויאמר עליהם ומה איכפ"ל שקראם מקודם‪ .‬עוד צ"ע‬ ‫גם יל"ע איך זה הכנה לר"ה‪ ,‬דהרי מדקבעו שיהי' פ'‬ ‫פשיטא דעומדים לפני' ה' ומה בעי בזה‪ .‬עוד צ"ע למה‬ ‫נצבים לפני ר"ה‪ ,‬כנראה יש לזה שייכות והכנה לר"ה‪,‬‬ ‫נקט לשון נצבים ולא לשון עומדים‪ .‬וכן הקשה בדרשות‬ ‫וע"ד שאמרו חז"ל לקרוא התוכחה סמוך לסוף השנה‬ ‫חת"ס עמ' שמ"ו עי"ש מש"כ‪ ,‬ורש"י מרמז להלן‬ ‫כדי שתכלה שנה וקללותי'‪ ,‬בהכרח שגם פ' נצבים שייך‬ ‫לשאלה זו ולכ"פ דבא לפייסם שלא יפחדו מן הקללות‬ ‫לסוף השנה‪ ,‬ועוד יותר מכך דהרי פ' כי תבוא לא רצו‬ ‫כיון דהרבה הכעסתם למקום ועדיין אתם קיימים לפניו‬ ‫להסמיך ממש לר"ה כיון דרצו לגמור עם הקללות לפני‬ ‫ונצבים מתייחס למה שעדיין הם קיימים עכשיו‪ .‬או פי'‬ ‫זה‪ ,‬והסמיכו נצבים שאין בו קללות וכדהוכיחו זה התוס'‬ ‫לפי שיצאו מפרנס לפרנס עשה אותם מצבה כדי לזרזם‪.‬‬ ‫מגילה ל"א‪ :‬ד"ה קללות מב"ב פח‪ :‬דגמר הקללות הוא‬ ‫ב"ואין קונה" וכ' התוס' דלכן הפסיקו נצבים מוילך‬ ‫ב‪ :‬היום מה הדגיש במה שאמר היום‪.‬‬ ‫בשנה זו "כדי לקרות פרשה אחת בלי קללות לפני ר"ה"‬ ‫וצ"ע הרי סו"ס יש בו קללות וחרון אף‪ ,‬ומאי נ"מ בין כי‬ ‫ג‪ :‬כולכם צ"ע אם אמר כולכם אצ"ל כל ההמשך ואם‬ ‫תבוא ונצבים‪ ,‬וגם אם אין בו קללות מה מיוחד כ"כ בפ'‬ ‫אומר כל ההמשך ומפרש כל חלק מישראל תו אצ"ל‬ ‫נצבים שזכה להיות לפני ר"ה‪.‬‬ ‫כולכם‪.‬‬ ‫והנה זכה פ' נצבים שיש בו הרבה תורות ששייכים לר"ה‪,‬‬ ‫ג‪ :‬לפני ה' אלקיכם מה המשמעות דוקא עכשיו במה‬ ‫ראה לדוגמא בדרשות מרן החת"ס שרוב דרשותיו בהכנה‬ ‫שהם עומדים לפני ה' וכן למה נקט שם הוי"ה וכן שם‬ ‫לר"ה הי' בפ' נצבים ולכן התחיל בעניני הפרשה וקשרו‬ ‫אלקים‪.‬‬ ‫ליום הדין‪ ,‬כן בשפ"א ושם משמואל‪ ,‬וכן הרבה‬ ‫ד‪ :‬ראשיכם שבטיכם וגו' למה הוצרך לפרט כל חלק‬ ‫משיחותיו של המשגיח ר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל‬ ‫וחלק מכלל ישראל ממדרגה העליונה עד המדרגה‬ ‫כהכנה לר"ה בנויים על פסוקים של פ' נצבים ועוד הרבה‬ ‫התחתונה‪ ,‬ולמה דוקא כאן יותר מכל מקום בתורה‬ ‫ספרים מקשרים פרשה זו לעניני ר"ה‪ ,‬ובוודאי לא מקרה‬ ‫שהקהילם‪ ,‬פירט כל חלק וחלק לבד‪.‬‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫עוד צ"ע טובא‪ ,‬מה הי' כל ענין הכריתת ברית דכאן‪ ,‬הרי‬ ‫והנראה להקדים כמה הערות על פסוק ראשון בעז"ה‪:‬‬ ‫כבר אמר כל דברי הברית בפ' כי תבוא שאם לא ישמעו‬ ‫אתם נצבים היום כלכם לפני ה"א ראשיכם‬ ‫לכה"ת יבואו עליהם כל הקללות‪ ,‬ופשיטא שמי שלא‬ ‫שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל‪:‬‬ ‫ירצה לשמוע ירבץ בו כל הקללות‪ ,‬ואיזה חומר מיוחד‬ ‫[כ"ט ט'] ‪1‬‬ ‫נתחדש בכריתת הברית כאן‪ .‬ופשטות ענין הפרשה פי'‬ ‫רש"ר הירש דבא להפקיע מאיזה טעותים שיכולים‬ ‫לעשות‪ .‬דהיינו כאילו התחייבות הברית לקיום התורה‬ ‫‪ 1‬במש"כ מחוטב עציך עד שואב מימיך‪ ,‬סיפר מרן הגרא"מ שך זצ"ל‬ ‫מוגבלת רק למעמדים ולדורות מסויימים‪ ,‬או לזמן‬ ‫בהספידו על מרן הגרי"ז זצ"ל דהי' דרכו לשאול את מרן כל שבוע כל‬ ‫השאלות שהתעוררו לו במשך השבוע והי' עונה לו‪ ,‬פעם שאלו על‬ ‫מסויים‪ ,‬לזה בא לומר דאין הדבר כן‪ ,‬אלא שהברית חלה‬ ‫לשון עד שואב מימיך דהול"ל "עד המלך" דהיינו מהכי פחות עד הכי‬ ‫על כל הנמנים עם כלל ישראל ועל כל הדורות הבאים‬ ‫חשוב‪ ,‬ומה ביאור לשון הפסוק‪ ,‬וענה ע"ז מרן "אינני יודע" ואמר‬ ‫אח"כ בלי יוצא מן הכלל‪ ,‬וכן שא"א ליחיד להפריד‬ ‫הגרא"מ שבתשובה זו היה לו שמחה עוד יותר גדולה מכל משאר‬ ‫התשובות‪ ,‬שראה ששואל היטב‪[ .‬רשימות תלמידים מרן הגרי"ז]‬ ‫עצמו מן הכלל‪ ,‬ובסוף מבטא את העריבות ההדדית של‬ ‫ובאילת השחר כ' דאע"פ שכ' "עד" שואב מימך אין הכוונה שהיו‬ ‫קיום התורה דיש לכ"א לפעול עבור הכלל‪.‬‬ ‫אנשים אחרים באמצע ומצינו כמ"פ שכ' "עד" אע"פ שאין עוד דברים‬ ‫ביניהם‪ .‬ומציין לרש"י סוטה ל‪ :‬ד"ה עולל שעולל גדול מיונק וכדכתיב‬ ‫[שמואל א' ט"ו] מעולל עד יונק ודרך המקרא לומר כן כלומר כלה הכל‬ ‫מן החשוב עד הגרוע כמו משור ועד שה‪ .‬ואכתי צ"ב למה שואב מים‬ ‫יותר גרוע מחוטב עצים ויל"פ ע"פ פנים יפות כאן‪ ,‬שביאר ע"פ רש"י‬ ‫שכ' דקאי על הכנענים שבאו להתגייר‪ ,‬דיש מהם שמסרו נפשם למול‬ ‫לחטוב עצים למערכה ואותם שלא מסרו נפשם הם היו רק שואבי מים‬ ‫אף דבמדבר לא מלו ישראל עצמן מפני ספק פיקו"נ‪ ,‬מ"מ כדי להתגייר‬ ‫נמצא דחוטבי עצים היו יותר חשובים משואבי מים‪.‬‬ ‫מלו עצמן‪ ,‬ויש שלא מלו עצמן‪ ,‬ואותם שמסרו נפשם נתמנו ע"י משה‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫עוד יש להעיר בעיקר ענין הערבות דלשון כלי יקר‬ ‫ורמב"ן פי' שכרת אתם ברית כמו שכרת אתם אחרי‬ ‫שהביאם במסורת ברית הערבות ואז כל אחד שיראה‬ ‫מעמד הר סיני‪ ,‬וצ"ע דל"ל לעשות ברית עוה"פ‪ .‬דסגי‬ ‫חבירו עובר עבירה יוכיחנו על פניו‪ ,‬א"כ עיקר התכלית‬ ‫לי' רק להפקיע טעותם‪ ,‬ובאור החיים הקדוש וכלי יקר‬ ‫כדי שיגיד תוכחה‪ ,‬והלא חובת תוכחה כבר כתוב בפ'‬ ‫ביארו‪ ,‬דכאן רצה להכניסם בברית חדשה להכניסם‬ ‫קדושים דהוכיח תוכיח את עמיתך‪ ,‬ונמצא דכל עיקר‬ ‫בערבות זה ע"ז כדי שישתדל כ"א בעד חבירו לבל‬ ‫ענין הערבות בא רק לחזק מצות עשה שכבר קיים ולא כ'‬ ‫יעבור פי ה' ושיהי' כולם נתפסים א' עבור חבירו‪ ,‬ובכלי‬ ‫כאן דבר חדש‪ .‬וכן ק' מה שנתחדש מלמד שכל ישראל‬ ‫יקר הוסיף דלכן נכשלו בעגל כיון שלא הי' עדיין דין‬ ‫ערבים זה לזה דהוא רק באופן דהי' בידו למחות‪ ,‬א"כ‬ ‫ערבות לכן כל איש הישר בעיניו יעשה ע"כ ראה‬ ‫בלא"ה יהי' לו עונש בזה שלא קיים מצות תוכחה‪.‬‬ ‫להביאם במסורת ברית הערבות ואז כל אחד שיראה‬ ‫חבירו עובר עבירה יוכיחנו על פניו‪.‬‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ המבואר בדברי השפת אמת‪" ,‬כי‬ ‫הכלל ישראל לעולם עומדין לפני הקב"ה והעבודה רק‬ ‫ויסוד דבריהם ממש"כ בסוף הפרשה [כ"ט כ"ח]‬ ‫לכל פרט לבטל עצמו אל הכלל‪ ,‬וזה היום הוא בכל יום‬ ‫"הנסתרות לה"א והנגלות לנו ולבנינו וגו'" ומבואר‬ ‫ויום‪ ,‬וגם מאחר שכתוב בתורה אתם נצבים ושפת אמת‬ ‫בסנהדרין מג‪ :‬דקאי על מה שנענשים א' על השני‪ ,‬אולם‬ ‫תכון לעד כי אם הי' הפסק לדבר לא הי' נאמר זאת‬ ‫יש להעיר דתליא במח' תנאים שם דדוקא לר' יהודה‬ ‫בתורה‪ ,‬ומצד זה יכולין כל הרשעים לחזור בתשובה כי‬ ‫כבר ענש על הנגלות גם לפני שעברו את הירדן‪ ,‬ורק על‬ ‫החטא הוא רק במקרה שנפרש מכללות ישראל‪ ,‬ולכן‬ ‫הנסתרות לא ענש רק כשעברו‪ ,‬אבל לר' נחמי' מעולם‬ ‫יכול לחזור לשורשו כמאמר לירושת אבותי אני חוזר‪.‬‬ ‫לא ענש על הנסתרות ורק על הנגלות נאמר שלא ענש רק‬ ‫וכתיב והשבות אל לבבך כו' ושבת עד ה"א‪ ,‬פי' שיש‬ ‫עד שעברו את הירדן וכן פי' רש"י עה"פ שם לקמן‪[ ,‬עי'‬ ‫בכל איש ישראל נקודה מקודשת אליו ית' והיא נשמת‬ ‫מה שהארכנו על פסוק זה לקמן‪ ,‬והבאנו מחקרי לב או"ח סי' מח‬ ‫חיים‪ ,‬רק ע"י החטאים מתרבה משא החומר וגשמיות על‬ ‫דס"ל דלכו"ע לא קיבלו ערבות רק אחרי שעברו את הירדן] וא"כ‬ ‫אור הנשמה וא"י להאיר‪ ,‬לכן בשבת זמן תשובה כי יש‬ ‫עתה עדיין לא הכניסם בכלל ערבות כלל‪ ,‬וא"כ צ"ע על‬ ‫לכ"א נשמה יתירה והוא התרבות כח הנשמה להאיר‬ ‫מה בדיוק היתה ברית וצ"ל דהי' עכשיו כריתת הברית‬ ‫בגוף‪ ,‬וז"ש והשבות זאת הנקודה אל לבבך והוא‬ ‫ע"ש העתיד כשיכנסו‪ .‬ועדיין צ"ע דענין הערבות לכ'‬ ‫התפשטות החיות בגוף כמאמר לבבך ב' יצריך‪ ,‬וכפי מה‬ ‫הוא רק בסוף הפרשה‪ ,‬אבל תחלת הפרשה היא רק שלא‬ ‫שמחזיר כח הנשמה להיות מיושבת בתוך גופו כמו כן‬ ‫יטעו להפריד עצמן מן הכלל וכן שחלה הברית גם‬ ‫מאיר הנשמה בשורשו למעלה‪ ,‬וכתוב ושבת עד ה"א‬ ‫לדורות‪ ,‬אבל זה דנענשים זע"ז הוא רק בסוף‪.‬‬ ‫דרשו חז"ל שמגעת עד כה"כ וכמה רחוק זה החוטא‬ ‫עוד צ"ע בעיקר הא דמבואר מדבריהם ע"פ גמ' סנהדרין‬ ‫מכה"כ‪ ,‬ופי' הדברים כי הקב"ה ברא מקומות מעוקמים‬ ‫דעיקר ענין הערבות נתחדש רק עכשיו בסוף מ' שנה‪[ ,‬רק‬ ‫גם בעולמות העליונים שיצטרכו תיקון ע"י עבודת‬ ‫הנדון בין ר"י ור' נחמי' הוא כבר נענשו על הנגלות מערבות מואב‬ ‫האדם ובל"ז לא הי' שייכות חטא בעולם‪ ,‬וכמו כן ע"י‬ ‫אבל הא מיהת לא לפני ערבות מואב] הרי עיקר המימרא‬ ‫תשובה מתישבין אותן המקומות ליישר העקמומית וזה‬ ‫השגור בפי כל ד"כל ישראל ערבים זה לזה" נאמר בגמ'‬ ‫זכותו של בע"ת‪ ,‬וכל דבר תלוי במה שלמטה ממנו‪ ,‬נמצא‬ ‫בשני מקומות [סנהדרין כז‪ :‬שבועות לט‪ ].‬עה"פ שכבר נאמר‬ ‫זה השב מעורר חזרת כל המקומות להשיבם לדרך הישר‪,‬‬ ‫בפרשת בחקותי "וכשלו איש באחיו" [ויקרא כו לז]‬ ‫ועי"ז מתעוררין עולמות העליונים יותר ויותר עד שנאמר‬ ‫"מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה" וא"כ מה נתחדש‬ ‫שמגעת עד כה"כ‪ ,‬מגעת דייקא‪ ,‬לכן אחז"ל שכל יחיד‬ ‫עכשיו‪ ,‬והנה לדעת רבי יהודה הי' אפשר ליישב דמפורש‬ ‫ששב מביא רפואה לעולם‪[ .‬תרל"ה]‬ ‫בגמ' שם דעונש דערבות הוא רק בהי' בידם למחות ולא‬ ‫עוד כתב במש"כ במדרש תנחומא כולכם הכוונה כולכם‬ ‫מיחו‪ ,‬והרי שי' רבי יהודה דעכ"פ אחרי שעברו את‬ ‫ערבים זה בזה צדיק אחד בם בזכותו כולם עומדים וכו'‬ ‫הירדן נענשו גם על הנסתרות וא"כ לא הי' בידם למחות‬ ‫פי' כפי מה שמכניס אדם עצמו בזה הערבות לקבל כ"א‬ ‫ואעפ"כ נענשו וא"כ י"ל דזה מה שנתחדש‪ ,‬אבל לר'‬ ‫על עצמו עונש כללות ישראל עי"ז זוכין ג"כ לעמוד‬ ‫נחמי' דלעולם לא נענשו על הנסתרות רק על הנגלות‪,‬‬ ‫בזכות זה הצדיק שזה בא בזכות הערבות‪ ,‬ובאמת סטרא‬ ‫א"כ תיפו"ל מצד וכשלו איש באחיו‪ ,‬וגם לדעת ר'‬ ‫דקדושה נקודה קטנה כוללת הכל כי אין הפרש בין רב‬ ‫יהודה ק' דממנ"פ דאי מצד ערבות לא יתכן להעניש‬ ‫למעט‪ ,‬לכן אם יש צדיק אחד לפני השי"ת ניתקן ע"י‬ ‫כשלא הי' בידם למחות‪ ,‬מהיכי תיתי שיתחדש כאן‬ ‫הכל‪ ,‬אך צריכין להכניס עצמו בכלל ישראל ע"י הערבות‬ ‫שיענשו גם על הנסתרות‪ ,‬דאיפה מונח בכריתת ברית זו‬ ‫ועי"ז יש לנו חלק במעשה הצדיק‪ ,‬לכן אמר הכתוב כי זה‬ ‫חידוש לענוש גם כשלא הי' בידם למחות ולמה יהי' כן‪.‬‬ ‫הרשע שמוציא עצמו מהכלל עליו חל העונשין אבל כלל‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫וקיים לעד‪ ,‬וכ"ז שכל כלל ישראל נמצאים ביחד בתור‬ ‫ישראל לא יכלו ח"ו‪ ,‬ומאד צריכין לעשות כל המצוות‬ ‫כלל‪ ,‬אז גם ע"י צדיק אחד יכול כל הכלל להיות עומד‬ ‫ומעש"ט בכלל בנ"י‪ ,‬וגם צריכין לידע כי גם כל הדורות‬ ‫לפני ה' ובזה יש לכל הכלל קיום נצחי‪ ,‬וכל העבודה הוא‬ ‫שלאחרינו הכל תלוי במעשינו‪ ,‬לכן נאמר לא אתכם‬ ‫לבטל ולהכניס עצמו לכלל ואז ממילא יהי' לו קיום‬ ‫לבדכם וכו' וקשה למה אמר להם זה‪ ,‬רק כדי שידעו כי‬ ‫נצחי‪ ,‬והביטול לכלל הוא בכל ענין בין בתפלה בין‬ ‫בקבלת הברית שהם מקבלים עי"ז מזכין לכל הדורות‬ ‫בתורה ומצוות‪ ,‬וכן ענין הערבות שיהיו נענשין א' על‬ ‫הבאים‪ ,‬וכן הוא גם עתה בכל מעש"ט שבישראל‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬אבל כ"ז עושה את כולם לכלל אחד שיוכלו‬ ‫[תרל"ו]‬ ‫להיות נצבים וקיימים לפני ה' תמיד ה'‪ ,‬וע"ז גופא הי'‬ ‫כריתת הברית שיהיו כולם כאחד נצבים לפני ה' תמיד‪,‬‬ ‫עוד כתב אתם נצבים כולכם היום‪ ,‬בכל יום כשמכניסים‬ ‫ולזה האריך בענין הכלל‪ ,‬להראותם כמה חביב לפניו‬ ‫עצמו להכלל כי הכלל תמיד נצבים לפני ה' כי כל הכתוב‬ ‫ענין הכלל דבזה מקים אתכם להיות לעם תמיד‪ ,‬וכן גודל‬ ‫בתורה הוא קיים לעד‪ ,‬וכל העבודה תפלה שבלב להכניס‬ ‫העונש למי שמפריד עצמו מן הכלל דתו אין לו קיום‬ ‫עצמו להכלל‪ ,‬ובמדרש מכוון לבו לתפלה כו' פי' לבד‬ ‫כלל וכ"ז הקדמה לערבות שיסכימו להיות ערב א' על‬ ‫הבקשה להיות נענה בתפלה רק להתאוות להיות עומד‬ ‫השני‪ .‬ובכלל זה דכל כלל ישראל לדורותיהם כולם‬ ‫לפניו ית' בתפלה‪ ,‬וזה הקדמה אל קבלת הערבות שקיבלו‬ ‫תלויים ז ה בזה‪ ,‬ופגם של אחד פוגע בכולם וזכות של‬ ‫להיות כ"א ערב על חבירו ע"י שהראה להם כי הכלל‬ ‫אחד מועיל לכולם‪ ,‬וכן לפ"ז יוצא דענין החטא הוא רק‬ ‫חביב לפניו ית' וכמו שחטא אחד פוגם בכלל מכש"כ‬ ‫במקרה שנפרש מן הכלל‪ ,‬וגדר התשובה הוא רק לחזור‬ ‫זכות הציבור מסייע לכל פרט‪[ .‬תרל"ח]‬ ‫ולהתבטל לכלל‪ ,‬כיון דכאו"א יש כבר בתוך פנימיותו‬ ‫עוד כתב במ"ש בתנחומא אני ה' לא שניתי כו' בנ"י לא‬ ‫כח זה מצד נשמתו ורק נתכסה ע"י חומר הגשמיות‬ ‫כליתם כי הנה חלק ה' עמו ולכן כנס"י אין להם השתנות‬ ‫והחטא‪ ,‬ולכן תשובה הוא גדר חזרה דהכוונה לחזור‬ ‫ויש להם בחי' השתוות בין בזמן הברכה והקללה‪ ,‬מ"מ‬ ‫לשורשו ולהכלל בכלל ישראל ואז ממילא חוזר לחיותו‪.‬‬ ‫פנימיות הנקודה של כנס"י לא ישתנה לעולם‪ ,‬וע"ז נכרת‬ ‫ובזה מיושב כל השאלות בעז"ה‪:‬‬ ‫ברית‪ ,‬אכן עבודת כל פרט להכניס עצמו בכלל ישראל‬ ‫להיות לו חלק בנקודה פנימיות של כללות בנ"י‪ ,‬ומצד זו‬ ‫א‪ :‬דהנה אף שכבר קרא להם מקודם‪ ,‬אולם תוכן פרשה‬ ‫הנקודה נקראו בני ישראל עומדים כמלאכי השרת שנק'‬ ‫זו הוא העמדתם והתייצבותם לפני ה' בתור כלל אחד‪,‬‬ ‫עומדים מצד כי אין להם השתנות ולכן מביא המדרש‬ ‫ולכן פתח לומר להם אתם נצבים שבזה העמידם ככלל‬ ‫כאן זמני תפלות‪ ,‬כי בזמן השלש תפלות נפתח זאת‬ ‫אחד‪ .‬והא דנקט לשון נצבים ולא עומדים זה ע"ד דברי‬ ‫הנקודה שבתפלת עמידה באין לזה ההתקשרות‪ ,‬אכן ע"י‬ ‫רש"י דההבדל בין נצב ונעמד כ' רש"ר הירש הוא דנצב‬ ‫התשובה יכולין לעולם לחזור ולהתדבק בזו הבחינה‬ ‫הכוונה לעמידה איתנה עמידה בכח ובהתמדה מלאה‬ ‫שזה שורש ענין התשובה‪ ,‬כמ"ש אחר הברית הזה והי'‬ ‫מרץ‪ ,‬ולרש"י ע"י היסורים מתכפרים העבירות ונשארים‬ ‫כי יבואו עליך הברכה והקללה והשבות אל לבבך וכו'‪.‬‬ ‫לעמוד כמו קודם החטא‪ ,‬ולשפ"א נפרש דכ"ז שהם‬ ‫נעמדים בתור "כלל" יש להם קיום נצחי לפני ה'‪ .‬וענין‬ ‫וזה ענין תקיעת שופר בר"ה שהדיבור יש בו השתנות‬ ‫הקריאה שקרא להם לעיל בסוף הפרשה כ' שפ"א [כי‬ ‫אבל הקול הבא דרך הקנה לא ישתנה‪ ,‬וזה הרמז שנקרא‬ ‫תבוא תרנ"ז] דקריאה הוא לשון חבה ודבקות‪ ,‬עי"ש ע"פ‬ ‫קנה ע"ש קנה חכמה זקן שקנה חכמה פי' שהחכמה‬ ‫דרכו‪ ,‬ולהנ"ל י"ל דזה הי' קריאה של חבה לצורך כריתת‬ ‫נמצא בקביעות אצלו‪ ,‬כמו כן זה הקול קול יעקב שיש‬ ‫הברית לחברם בתור כלל שעי"ז יתקרבו לעמוד לפני ה'‪.‬‬ ‫בכללות בנ"י‪ ,‬וזכו לזה בקבלת התורה אנכי ה"א וניתן‬ ‫להם חלק אלקות שאינו מקבל שינוי‪ ,‬וכן נקרא שופר‬ ‫ב‪ :‬מש"כ היום דכל יום ויום יש עבודה זו לבטל עצמו‬ ‫שהוא תפארת ישראל שעומד בתפארתו לעולם בלי‬ ‫לכלל‪ ,‬דמשה רבינו לא דיבר רק לדור ההוא דהרי דברי‬ ‫השתנות‪ .....,‬ונקרא יובל ע"ש החירות שזו הנקודה‬ ‫התורה נצחיים הם‪ .‬וא"כ כל יום ויום כלל ישראל‬ ‫הפנימיות שאינו מקבל שינוי‪ ,‬וזה עיקר החירות והיא כח‬ ‫עומדים בכלליות לפני ה' אלא דעבודת כל יחיד ויחיד‬ ‫התורה דכ' תורת ה' תמימה פי' שאינו מקבל פגם דאין‬ ‫הוא להכניס עצמו בכלל‪.‬‬ ‫עבירה מכבה תורה ולכן משיבת נפש שכל התשובה‬ ‫בכח התורה כדכתיב קחו עמכם דברים ושובו וכו'‪.‬‬ ‫ג‪ :‬עיקר ההדגשה כאן הוא ה"כולכם" דרק אם אתם‬ ‫[תרנ"ו]‬ ‫בתור "כולכם" ממילא אתם נצבים ויש לכם קיום‪.‬‬ ‫העולה מדברי השפ"א דבעצם כללות נשמת ישראל‬ ‫ד‪ :‬מש"כ לפני ה"א כיון דעיקר העמידה כאן הוא לפני‬ ‫עומדים תמיד לפני ה' בלי השתנות וכגדר עמידה‬ ‫ה'‪ ,‬ורק ע"י העמידה לפני ה' יש קיום לכלל ישראל‬ ‫בתפלה לפני ה'‪ ,‬כי מש"כ בתורה אתם נצבים הוא נצחי‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫ויש בכ"ז נפק"מ להלכה‪ ,‬דמצד חובת תוכחה לא הי' זה‬ ‫ומכוחה ה' הוא האלקים שלהם‪ ,‬ומצד זה יכול כל בעל‬ ‫סבה שיוכל להוציא אחרים ידי חובה‪ ,‬ורק ע"י חידוש‬ ‫עבירה לחזור בתשובה ע"י שמכניס עצמו להכלל‬ ‫דערבות שנתחדש בפרשה זו‪ ,‬נעשה כל אחד מישראל‬ ‫וממילא הוא עומד לפני ה'‪.‬‬ ‫מחויב באותה חובה שחבירו חייב‪ ,‬שאם חבירו לא קיים‬ ‫החיוב שלו נחשב ממש כאילו הוא עדיין מחוייב בדבר‬ ‫ה‪ :‬מנה כל המדרגות דכולם תלויים זה בזה וכל אחד‬ ‫ולכן יכול להוציאו‪ ,‬ולפ"ז מש"כ ברש"י ר"ה כט‪ .‬ד"ה‬ ‫משפיע על השני‪ ,‬הקטן יהי' לו זכות הגדול בזה שמכניס‬ ‫אע"פ שיצא מוציא – "שהרי כל ישראל ערבין זה בזה‬ ‫עצמו לכלל‪ ,‬והגדול יענש עבור הקטן ע"י שנכנס לכלל‪.‬‬ ‫למצות" אינו מצד דינא דכל ישראל ערבין זל"ז דוכשלו‬ ‫וגם בכלל זה דצורת הביטול לכלל הוא ע"י שלא מתגאה‬ ‫איש באחיו‪ ,‬דזה רק עונש מצד חוסר קיום מצות תוכחה‪,‬‬ ‫גם על החוטב עצים והשואב מים שמרגיש שכולם הם‬ ‫אבל דין ערבות במצוות יסודו ממה שנתחדש בפ'‬ ‫שווים לפני ה'‪ ,‬וכמו שהם צריכים לו גם הוא צריך להם‪.‬‬ ‫נצבים‪.‬‬ ‫עיקר הפרשה הוא ההתייצבות לפני ה' בתור‬ ‫עוד נפק"מ פשוטה בין חובת תוכחה לחובת ערבות‪,‬‬ ‫כלל‬ ‫למה שדנו בראשונים ואחרונים דיש שאינם בכלל‬ ‫ולפ"ז יבואר היטב ענין הפרשה דאין נושא הפרשה רק‬ ‫ערבות כגון נשים‪ ,‬גרים‪ ,‬כהנים ולויים‪ ,‬דזה פשוט‬ ‫להפקיע מטעות שלא יחשבו שהקללות לא יתקיימו‬ ‫דאכתי יש מצות תוכחה‪ .‬וכן מבואר בשו"ת הלכות‬ ‫באיזה זמן ובאיזה דור או לאיזה פרט שירצה להפרד‪,‬‬ ‫קטנות חלק א סימן קלב בהא דאמרינן בקדושין ע'‪ :‬גבי‬ ‫ובנוסף לכך סיים ענין הערבות‪ ,‬אלא עיקר הפרשה הוא‬ ‫קשין גרים לישראל דהביאו התוס' דזה משום ערבות‪,‬‬ ‫לייצב אותם כאחד בתור כלל לפני ה' דרק עי"ז יהי' להם‬ ‫וכ' הלכות קטנות דאין כוונת התוס' לדינא דערבות‪,‬‬ ‫קיום כעם נצחי לפני ה'‪ ,‬וזה ענין נצבים ועמידה והקמה‬ ‫דהרי לא קבלו ישראל ערבות גרים עליהם‪ ,‬אלא כוונתם‬ ‫שמוזכרים בפרשה‪ ,‬וגם אם יהי' איזה קללה לא יהי'‬ ‫לחובת תוכחה דנהי דלא קבלו עליהם ערבות אבל אם‬ ‫לשם כליון רק לשם העמדה וקיום‪ ,‬ובזה מסביר להם‬ ‫יעשו שלא כדין למה לא יענשו אם לא יוכיחום כשבידם‬ ‫משה דאם מישהו ירצה להפריד עצמו מן הכלל תו יחול‬ ‫למחות‪ ,‬ו בסוגריים יישב בזה מה שהקשו האחרונים על‬ ‫עליו הקללות בתור כליון ומיחוי השם ולא יהי' לו תקוה‬ ‫שי' הרא"ש דס"ל דאין ערבות לנשים מע"ז י"ח‪ :‬דגזרו‬ ‫כלל‪ ,‬ובתוצאה מברית זה אמר להם משה שיצטרכו‬ ‫על ר"ח בן תרדיון שריפה שהי' הוגה את השם ועל‬ ‫לקבל באיזה זמן דין ערבות להענש א' על השני‪ ,‬ויתכן‬ ‫אשתו להריגה שלא מיחה וכו' הרי משמע דנשים בכלל‬ ‫רק כשיעברו את הירדן‪ ,‬וזה כבר תוצאה מעיקר ההעמדה‬ ‫ערבות ולפי הנ"ל א"ש דזה מצד חובת תוכחה‪.‬‬ ‫כאחד‪ ,‬אבל עיקר נקודת הפרשה אינו עצם הערבות רק‬ ‫ובברכי יוסף או"ח סי' קכד סק"ג הביא דברי הלכות‬ ‫זה שהם נחשבים ככלל אחד‪ ,‬ולכן א"ש מה דלא איכפ"ל‬ ‫קטנות הנ"ל והקשה דהרי גם ערבות אינו אלא כשבידם‬ ‫מה דלרבי יהודה באמת לא חלה חלק הערבות עד‬ ‫למחות‪ ,‬כמבואר במס' שבועות [נקט דערבות דשבועות‬ ‫שעברו את הירדן‪.‬‬ ‫וערבות דעלמא היינו הך והי' יכול להקשות גם משי' ר' נחמי'‬ ‫דלעולם לא נענשים על הנסתרות] ותי' דההפרש שיש בין‬ ‫החילוקים בין מצות תוכחה וחובת ערבות‬ ‫נתערבו להיכא דהוי חס'ר שאינה מעורב'ת היינו דערבות‬ ‫ובזה א"ש מה נתחדש כעת יותר ממצות תוכחה‪ ,‬דמצות‬ ‫מסתמא יש עונש עד דברור ודאי דלא מקבלי ואין בידם‬ ‫תוכחה אינו מצד שכלל ישראל נחשבים כחד‪ ,‬רק שזה‬ ‫למחות‪ ,‬וכי ליכא ערבות לא מחייבי עד דברור דודאי יש‬ ‫דין בין אדם לחבירו דיש לאדם לדאוג על מצב חבירו‬ ‫בידם למחות‪ ,‬עוד הביא מספר גינת ורדים א"ח כלל ג'‬ ‫ברוחניות וזה חלק מדין ואהבת לרעך כמוך הנאמר בפ'‬ ‫סי' ט"ו שכתב לחדש דמצות תוכחה נאמר רק על לא‬ ‫קדושים‪ ,‬וכן מש"כ בקללות דתו"כ וכשלו איש באחיו‬ ‫תעשה‪ ,‬ודייק לה מדברי הרמב"ם פ"ו מדעות‪ ,‬וערבות‬ ‫מלמד שכל ישראל ערבים זל"ז‪ ,‬הינו הרחבה ותוספת‬ ‫הוי גם על מצות עשה‪ .‬ולדברינו א"ש כל החילוקים‬ ‫לאותה מצות תוכחה הכ' בפ' קדושים‪ ,‬דהתורה החמירה‬ ‫האלו‪ ,‬דעונש על חוסר תוכחה בא מחמת חובת הדאגה‬ ‫בדבר זה מאד על זה שלא קיים מצות תוכחה‪ ,‬ולזה‬ ‫על רוחניות חבירו וא"כ יתכן דזה רק בעושה דבר שלילי‬ ‫הגבילה הגמ' עונש זה רק בציור דהי' בידו למחות ולא‬ ‫וקילקול‪ ,‬ולא אם רק חסר מצות עשה‪ ,‬וכן רק כשברור‬ ‫מחה‪ ,‬אבל כאן בפ' נצבים נתחדש דכלל ישראל נחשבים‬ ‫לו שעושה דבר רע אבל בספק א"צ לחשוש ולא יענש‬ ‫כחד ממש‪ ,‬וא"כ כשאחד חוטא זה ממילא משפיע לכל‬ ‫ע"ז‪ ,‬אבל מצד ערבות עד כמה שחבירו לא קיים איזה‬ ‫הכלל ונחשב כאילו כולם חטאו באותה עבירה ממש‪,‬‬ ‫מצוה הרי זה נחשב כאילו הוא מחוייב במצוה זו ולא‬ ‫ולכן יתכן להעניש גם על הנסתרות‪ ,‬אלא דשי' רבי נחמי'‬ ‫קיימו ולכן יש לו למחות על זה ולדאוג שחבירו יקיימו‪.‬‬ ‫דהגם דנעשה בזה פגם לכל הכלל מ"מ אין הקב"ה‬ ‫מעניש ע"ז‪.‬‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫לכוון ענין זה באומרו בשמו"ע ברכנו אבינו "כולנו כאחד" באור‬ ‫ובספר חקרי לב או"ח בסוף סי' מ"ח ביאר החילוק בין‬ ‫פניך‪ ,‬דע"י תוספת זו אנו יכולים לזכות להארת פניו ית' ושלימות‬ ‫תוכחה לערבות‪ ,‬דערבות ה וא במי שיש בידו לעשות‬ ‫הברכות] ובפרט בר"ה יראה לנהוג כן דאז הוא עיקר זמן‬ ‫שאחרים יקיימו המצוות וכעין גדול הבית דאם לא‬ ‫העמידה לפני ה' ואז הוא הזמן להקבע להיות לו קיום‬ ‫יקיימו בידו למונעם ממזון או להכותם וכן גדול העיר‬ ‫נצחי‪[ .‬ומו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א מאריך תמיד לפני ימים‬ ‫שבידו להכות ולענוש ואם לא מיחה נתפס בעונתם‬ ‫נוראים בענין לדון לכף זכות ולהשתייך בזה להיכל הזכות]‬ ‫כאילו עבר בעצמו עבירה זו‪ ,‬אבל תוכחה נאמר גם‬ ‫יסוד זה כ' המאור עיניים [בליקוטים בסוה"ס על פ' נצבים]‬ ‫באופן דאין בידו להכריחו שלא יעשה החטא‪ ,‬מ"מ‬ ‫דיש ב' אופני דין בר"ה‪ ,‬יש מהלך של כל אחד עובר‬ ‫נאמר מצוה ל הוכיחו בנחת ובלשון רכה אולי יצליח‬ ‫לפניו כבני מרון‪ ,‬ויש מהלך שכולם נסקרים בסקירה‬ ‫לשכנעו לא לעשות‪ ,‬וע"ז מצווים גם נשים וגרים‪,‬‬ ‫אחת‪ ,‬וכשעובר כבני מרון הדין הוא חמור מאד‬ ‫ונפק"מ רבתה דאם לא קיים דין הערבות כשיכול נתפס‬ ‫שבודקים אותו מראשי עד רגליו‪ ,‬אבל כשמסתכל‬ ‫באותו חטא כאילו עשאו‪ ,‬אבל בביטל מצות תוכחה כל‬ ‫הקב"ה בסקירה אחת רואה את הצדיק וכולם זוכים‬ ‫ענשו הוא רק על ביטול מ"ע דתוכחה ולא נחשב כאילו‬ ‫בדין‪ ,‬וחידש המאור עיניים חידוש גדול דעד כמה‬ ‫חטא בעצמו אותו החטא‪.‬‬ ‫שמבטל עצמו לכלל ישראל יכול לחסוך שלא יצטרך‬ ‫[להשלמת הדברים ע"ע לקמן על הפסוק הנסתרות לה"א‬ ‫לעבור כבני מרון כלל‪.‬‬ ‫שהארכנו טובא בענין ערבות ותוכחה]‬ ‫בתוך עמי אנכי יושבת‬ ‫עכ"פ נחזור ליסוד הדברים דכאן בפ' נצבים נתחדש‬ ‫וכה הי' דורש הגה"צ ר' שמשון פינקוס זצ"ל [שיחות ימים‬ ‫דכלל ישראל עומדים כאחד לפני ה'‪ ,‬ובזה א"ש המשך‬ ‫נוראים ע' ק"ג] "יסוד פשוט וברור הוא שכל הירידה של‬ ‫הפרשה בענין התשובה דכיון דהכלל תמיד עומד לפני‬ ‫עם ישראל לא גרעה כלל מהכלליות שלו כעם קדוש‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬א"כ גם כשחטאו הוא רק במקרה וקל מאד לשוב‪,‬‬ ‫בבחינת כלל הציבור‪ ,‬הקב"ה עדיין אוהב אותנו בדיוק‬ ‫דצריך רק להתקשר לשורשו ולנשמתו שכבר ממילא‬ ‫כפי שאהב אותנו מימי קדם‪ ,‬הנפילה אינה אלא של‬ ‫מחובר לכללות ישראל‪ ,‬וצריך רק לסלק מעליו חומר‬ ‫יחידים‪ ,‬כי יחידים שאינם אוחזים בכל כוחם בתורה‬ ‫משא הגשמי החוצץ‪ ,‬וממילא יחזור לקדמותו‪.‬‬ ‫ויר"ש אכן נתונים בסכנה גדולה‪ ,‬אבל לכלל ישראל‬ ‫בכללותו לא נשקפת כל סכנה‪ ,‬הם תמיד יישארו בגדר‬ ‫נצבים הכנה לר"ה‬ ‫עם אחד וגוי קדוש‪ ,‬הכתב של התפילין שלנו ה"שמע‬ ‫וא"ש דפרשה זו וגם שם הפרשה הוא עיקר ההכנה לר"ה‪,‬‬ ‫ישראל" הוא אותו כתב אין אצלינו כל הפסק במלה אחד‬ ‫דבעצם מצד דינו של הקב"ה מי יצדק לפניו בדין‪ ,‬ורק‬ ‫וכך גם יחס הקב"ה אלינו בכללות‪ ,‬עלינו לדאוג שביום‬ ‫כלל ישראל בתור כלל הם תמיד נצבים ועומדים לפני ה'‬ ‫הדין היחס אלינו לא יהי' כיחידים כל א' בפנ"ע אלא‬ ‫בלי שום השתנות‪ ,‬ולזה עיקר עבודה בר"ה הוא לעמוד‬ ‫ככלל‪.‬‬ ‫לפני ה' בתפלה בהרגשת בתוך עמי אנכי יושבת ולבטל‬ ‫עצמו לכלל ישראל‪ ,‬ולבקש על כלל ישראל ואז ממילא‬ ‫עצה נפלאה זו להתייצב ביום הדין כציבור ולא כיחיד‪,‬‬ ‫יזכה לחיים ולקיום נצחי‪ .‬וזה הרמז בקול שופר דזה קול‬ ‫מצינו כבר בדברי חז"ל‪ .‬בנביא [מ"ב ד' ח‪-‬יג] מסופר‬ ‫בלי השתנות ולזה אנחנו מתחברים בר"ה‪ .‬וא"ש ד'‬ ‫שאלישע שאלה את האשה השונמית היש לדבר לך אך‬ ‫התוס' דנצבים אין בו קללות דאדרבה כאן כ' דרך ועצה‬ ‫המלך או אל שר הצבא‪ ,‬וענתה בתוך עמי אנכי יושבת‪,‬‬ ‫איך לינצל מן הקללות ע"י שמכניס עצמו לכלל ישראל‪.‬‬ ‫ודרשו חז"ל [זוה"ק נח ס"ט‪ ]:‬דאותו יום הי' ר"ה שהוא יום‬ ‫הדין ולכן שאל אלישע האם ידבר להקב"ה בשבילה‪,‬‬ ‫עבודת ביטול לכלל ישראל למעשה‬ ‫ולזה ענתה דאינה רוצה שישגיחו עלי' בנפרד‪ ,‬היינו‬ ‫ובדרך העבודה למעשה איך לבטל עצמו לכלל‪ ,‬נראה‬ ‫דר"ה לא נועד עבור בקשות של הפרט אלא בתוך עמי‬ ‫מתחלה לא לראות רע על שום יהודי ורק לדון אותם‬ ‫אנכי יושבת‪ .‬יש להשתדל להיות עם הכלל‪ .‬מחמת הדין‬ ‫לכף זכות דעי"ז יוכל להחשיב כל יהודי באשר הוא שם‬ ‫של יום זה‪ ,‬העמדת עצמו באופן פרטי לפני הקב"ה אפי'‬ ‫ואל ירגיש שום עליונות על שום יהודי בין אם יהי'‬ ‫ע"י נביא מהווה סכנה גדולה‪ ,‬כי על הציבור הקב"ה‬ ‫שואב מים או חוטב עצים או כל סוג עבודה‪ ,‬וכן אם הוא‬ ‫מרחם‪ .‬ומי שנמצא בתוך הציבור בכוחו לעבור את הדין‬ ‫שייך לשבט או קהלה אחרת ונוהג במנהגים אחרים‬ ‫בשלום אבל העומד כיחיד מסכן את עצמו‪ ,‬ביום זה אין‬ ‫שאינו מוצא חן בעיניו‪ ,‬יחפש תמיד צד הטוב בזה‪ ,‬ובעת‬ ‫יחידים‪ ,‬ביום זה אנו עומדים בתור עם קדוש‪ ,‬כמו‬ ‫תפלתו ירגיש שרוצה להצטרף עם תפלות כל חלק וחלק‬ ‫שעמדנו במעמד הר סיני וכיון שכך אנו מצפים שהקב"ה‬ ‫מכלל ישראל‪ ,‬והוא רוצה רק לתרום חלקו‪ ,‬וכן בכל‬ ‫ישפיע עלינו חסד כמו שהשפיע עלינו אז"‪.‬‬ ‫מצוה ומצוה שיעשה שיהי' זה בשם כל ישראל‪[ .‬ויכול‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫הישר‪ ,‬נמצא התוכחות גרמו שיהי' להן הקמה וחוזק‬ ‫[וכבר האריכו בזה גדולי בעלי המוסר עד כמה נחוץ‬ ‫להיות ולהשאר להקב"ה לעם‪.‬‬ ‫הדבר להיות חלק מן הציבור בר"ה]‬ ‫הקמת מצבה גשמית ורוחנית‬ ‫התוכחות מקימין אתכם‬ ‫וכיון שבענין מצבה והקמה עסקינן‪ ,‬נזכרתי בענין‬ ‫למען הקים אתכם היום לו לעם וגו' [כ"ט י"ב]‬ ‫"הקמת מצבה" שענינו להשאיר זכר לנפש הנפטר‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ואחז"ל שבעצם "אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן‬ ‫וברש"י דכששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים‬ ‫הן זכרונן"‪ ,‬דענין המצבה אצל הצדיק הוא המורשת‬ ‫הוריקו פניהם‪ ,‬התחיל משה לפייסם שהרי הרבה‬ ‫שהשאיר לדורות וזה יותר קבוע ונצחי מהקמת אבן‬ ‫הכעסתם ועדיין אתם קיימים‪ ,‬וכו' "והקללות והיסורין‬ ‫גשמי על הקבר‪ .‬ונתעוררתי אחרי עמדי בלונדון על יד‬ ‫מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו" היינו דחשבו‬ ‫קברה של זקנתי מ' חנה יהודית חי'‪[ ,‬אשת אבי זקיני‬ ‫שע"י התוכחות יהי' להם ח"ו כליון‪ ,‬לזה הסביר להם‬ ‫הגריט"ל ראקאוו זצ"ל בתה של הג"ר נתן צבי רבינוביץ זצ"ל‬ ‫דאדרבה מי שלא מקבל ע"ע התוכחה הוא זה שיהי' לו‬ ‫גאב"ד דלויקעווע‪ ,‬הבאתי מדבריו בעניני ר"ה עי"ש בהג"ה]‬ ‫כליון ולא יהי' לו קיום אבל אלו המקבלים התוכחות אז‬ ‫שכל חיי' מסרה נפשה עבור תורת בעלה וילדי'‪ 3,‬וכבר‬ ‫הקב"ה ישלח היסורים באופן שיהי' להם לטובה‪,‬‬ ‫נפטרה בשנת תש"ו והמצבה שלה כבר התחיל להתפורר‬ ‫ובפשוטו הכוונה דע"י היסורים מתכפרין העוונות‬ ‫כיון שאא"ז לא הי' לו כסף לבנות מצבה חזקה [עכשיו‬ ‫וממילא ישארו קיימים לפני ה'‪.‬‬ ‫כבר שופץ ע"י אאמו"ר שליט"א] מאידך הייתי בבתי עלמין‬ ‫אחרים בלונדון שיש שם מצבות מלפני מאה שנים והם‬ ‫הסבל והיסורים מחזקים באמונה‬ ‫בנויים חזקים מאד ויש מהם כמגדלים גדולים ונאים‪,‬‬ ‫אולם יתכן לפרש ענין המצבה והקיום ביתר עומק‪ ,‬כפי‬ ‫כיון שהי' להם הרבה כסף‪ ,‬וחשבתי לעצמי‪ ,‬דלזקנתי‬ ‫מה שראינו אצל אבותינו ואבות אבותינו במשך הדורות‪,‬‬ ‫היתה אולי מצבה חלשה בגשמיות‪ ,‬אבל היתה לה מצבה‬ ‫שהצרות והיסורים והסבל שעברו זה גרם להם להתחזק‬ ‫חזקה מאד ברוחניות דהשאירה דורות של ת"ח מופלגים‬ ‫יותר ויותר באמונה ובבטחון‪ ,‬והתקרבו עי"ז להקב"ה‬ ‫ויראי השם‪ ,‬וזה רק מכח העוני והדחק‪ ,‬מאידך אותם‬ ‫ביותר לפי שרק כשאדם נמצא בצרה הרי הוא פונה‬ ‫שהי' להם כסף לבנות מצבות גשמיות חזקות יתכן‬ ‫להקב"ה באמת מעומק הלב‪ ,‬וד"ז השרישו לבניהם‬ ‫שהרבה מהם אין להם מצבה רוחנית‪ ,‬וזה אמר להם‬ ‫אחריהם‪ ,‬ונעשו עי"ז יותר ויותר מחוסנים מכל השפעות‬ ‫משה לכלל ישראל אני רוצה שיהי' לכם מצבה רוחנית‬ ‫העולם‪ ,‬וכן רוב דברי תורה המופלאים שנתחדשו בכלל‬ ‫לדורות‪ ,‬דגם מי שאינו פה היום רק דורותיכם אחריכם‬ ‫ישראל הי' מתוך צער ודחק גדול‪ ,‬וכן ראינו אחרי‬ ‫ימשיכו בדרך שלכם וזה רק ע"י יסורים ועוני ודחק‪.‬‬ ‫המלחמה דרק אלו שהי' בלא"ה חלשים קצת באמונה‬ ‫הם ירדו לגמרי מן הדרך‪ ,‬אבל אלו שהיו כבר מושרשים‬ ‫הכריתת ברית עם הנשמות‬ ‫באמונה מנעוריהם‪ ,‬אז ע"י מאורעות המלחמה התחזקו‬ ‫ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית וגו' כי‬ ‫עוד יותר ויותר באמונתו ית' ויצאו מחוזקים מאוד‬ ‫את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה"א‬ ‫וה שרישו זה לדורות‪ ,‬וכמו שראינו בעינינו אצל מו"ז‬ ‫ואת אשר איננו פה עמנו היום‪[ :‬שם י"ג‪ -‬י"ד]‬ ‫הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל אשר איבד במלחמה‬ ‫אשתו ואחד עשר ילדיו‪ ,‬והקים אח"כ משפחה חדשה‪,‬‬ ‫וברש"י ואף עם הדורות העתידים להיות‪ .‬ומבואר‬ ‫והמורשת שהשאיר לנו הוא האמונה והבטחון החזק‬ ‫בתנחומא ג' דהכוונה דכרת ברית עם נשמתם שהיו כאן‪,‬‬ ‫בהקב"ה‪ ,‬וכן אצל מו"ז הג"ר בנציון ואביו הגריט"ל‬ ‫ולכן לא כתוב לשון עמידה דעמידה ל"ש רק בגוף‪ .‬ובזה‬ ‫זצ"ל אשר מתוך דחק גדול ואיבוד ילדים‪-‬אחים גדולי‬ ‫א"ש מה שק' דאיך יוכל לחייב הדורות אחריהם הרי‬ ‫תורה מתלמידי טלז בשואה‪ ,‬וכן מתוך עוני ויסורים‪,‬‬ ‫התחזקו והמשיכו להתעלות בתורה ויר"ש והקימו דורות‬ ‫‪ 3‬היתה לה תוקף מיוחד בילדותה דבנות הרבנים היו מושפעים מרוח‬ ‫ישרים מבורכים‪ .‬והרבה מאלו שהיה להם טוב בחיים‬ ‫הזמן והיא התחזקה ולא הושפעה‪ .‬פעם פגש מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל את‬ ‫ולא סבלו כלום לא נשארו מהם זכר לדורות שילכו בדרך‬ ‫הרבנית שטרנבוך ע"ה [אמו של מרן הגאון רבי משה שליט"א] וסיפר‬ ‫לה משהו אודות קפידא של ביטול תורה של דוד שלו‪ ,‬וענתה "אתה‬ ‫מספר לי מאיש ת"ח שיכול להבין ביתר שאת ענין ביטול תורה‪ ,‬אני‬ ‫אספר לך מאשה"‪ ,‬וסיפרה שבהיות זקנתי על ערש דוי והרבנית הנ"ל‬ ‫‪ 2‬מה שנקט בלשון זה ולא כתב בקיצור צ"ח קללות כ' היעב"ץ‬ ‫נכנסה לבקרה‪ ,‬ובחדר השני ישבו א"ז ובני' ולמדו‪ ,‬וראתה הרבנית‬ ‫[בדרשותיו שאגת אריה בספרו הקשורים ליעקב עמ' צ'] דרמז כאן על‬ ‫שיסורים על אנושיים תוקפים את זקנתי‪ ,‬אמרה "אולי אקרא לבעליך או‬ ‫מיתת צדיקים שלא מופיע בקללות‪ ,‬שסילוקן של צדיקים קשה כפלים‬ ‫בנך מחדר השני"‪ ,‬ענתה ואמרה "ח"ו הלא הוא ביטול התורה"‪ -‬א"ז‬ ‫מצ"ח קללות כמבואר במדרש איכה עה"פ טומאתה בשולי'‪ – .‬ידידי‬ ‫העיד עלי' שכל תורתו בזכותה וכן העיד דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל‬ ‫הרב אלכסנדר כהן שליט"א‪ .‬ובפ' כי תבוא הבאנו ד' היערות דבש ועוד‬ ‫בהקדמת ספרו ברכת יו"ט ‪-‬כ"ז בארחות ישרים לאאמו"ר שליט"א עמ'‬ ‫בשם מדרש דגם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וגו' יעלם ה' עליך זה‬ ‫ל"ט‪.‬‬ ‫מיתת צדיקים‪ .‬ויש להוסיף דיעלם מלשון העלמה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫ולפני זה [שס"ז א'] כ' דלכן אין אומרים הלל בר"ה כיון‬ ‫בשבועה בעלמא א"א לעשות כן‪ .‬ובש"ך עה"ת הוסיף‬ ‫שאנו זוכים במשפט בשביל המתים‪.‬‬ ‫דבא לרמז גם לדורות שעברו שהם האבות שקיימו את‬ ‫התורה וכלשון את אשר "ישנו" שהם ישנים בקבר‪ .‬וכ"כ‬ ‫ולדברינו לעיל עפ"י השפ"א‪ ,‬נמצא דעיקר ענינו של פ'‬ ‫בתרגום יונתן‪.‬‬ ‫נצבים הוא ממש עבודתינו בר"ה‪ ,‬דבר"ה כשאנו עומדים‬ ‫לפני ה' בבית הכנסת הרי אנו עומדים ביחד עם כל‬ ‫ובדרשות חת"ס [שס"ז ג'] כ' דאשר ישנו פה מיותר‬ ‫הנשמות של כל הדורות כולם כאחד לפני ה'‪ ,‬וזה דבר‬ ‫דהול"ל ולא אתכם לבדכם כי אם גם אשר איננו פה‪ ,‬וכן‬ ‫נורא למתבונן‪ ,‬ומאידך זה חיזוק ומעלה גדולה שאנו‬ ‫למה לא אמר אשר איננו עומד פה עמנו היום‪ ,‬ותי' דקאי‬ ‫עומדים לפני ה' בשורה אחד עם כל גדולי הצדיקים‬ ‫אגופות ואנשמות‪ ,‬דכל בן נתח מאביו והוא בכח גלגולת‬ ‫לדורותיהם‪ ,‬וע"י שנתבטל בתוך כלל ישראל ממילא יהי'‬ ‫מוח שלו עד אלף דור‪ ,‬אמנם גם כל נשמה ניצוץ משורש‬ ‫לנו זכות הצדיקים‪ ,‬ונזכה בדין‪.‬‬ ‫נשמה עד הסוף והכל תלוי זה בזה‪ ,‬וכן אותו השורש פרה‬ ‫בנשמתו מושרש זה השורש וממנו פרה בחשכת נשמתו‬ ‫מה שמודגש בפרשה כמ"פ ענין הדורות‬ ‫פגם ראש ולענה‪ ,‬ע"כ אמר לא אתכם לבדכם‪ ,‬אלא‬ ‫ולדברי החת"ס א"ש מה שמודגש כמ"פ בפרשה ענין‬ ‫בדורות הבאים את אשר ישנו פה עומד היום היינו‬ ‫הזרע "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם"‬ ‫הגופים של דורות הבאים שהם מושרשים בגופים‬ ‫"ושבת עד ה"א וגו' אתה ובניך וגו' ומל ה"א את לבבך‬ ‫העומדים לפנינו‪ ,‬ובנשמות אשר איננו פה עומדים ומ"מ‬ ‫ואת לבב זרעך וגו' ובחרת בחיים למען תחי' אתה‬ ‫עמנו הם היום‪ ,‬ואותו שרש פרה ומחה שמו מתחת‬ ‫וזרעך‪ ,‬כיון דהדורות הם המשך מהאב בין בגוף בין‬ ‫השמים כי הכרת תכרת מאילן עץ החיים‪.‬‬ ‫בנשמה‪ ,‬וכל השפעה שיושפע על האב וכל בחירה‬ ‫שיעשה האב יהי' לו ממילא השפעה על הדורות‪ .‬והוסיף‬ ‫בר"ה גם המתים באים להתפלל‬ ‫מו"ז זצ"ל על כל זה דמשה בא להורות להם שיש להם‬ ‫ובזה ממשיך שם דמ"ש דספרי מתים נפתחים בר"ה‪,‬‬ ‫אחריות על כל הדורות דכל מה שהם עושים משפיע‬ ‫היינו כיון שנמצא פגם בנשמת פלוני כך דנין מפגם נשמת‬ ‫לדורות‪.‬‬ ‫אבי אביו נמשך לו ודנין את כולן או בהיפוך אם לא‬ ‫נמצא במה לתלות ואפ"ה חטא יתגבר עליו מדת הדין‪,‬‬ ‫חובת ההתרחקות משיקוצי הגוים‬ ‫וכן לענין הטובה בצדיק גמור משולשל מאבותיו וכולם‬ ‫כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים‬ ‫נשכרים‪ ,‬ולפ"ז בר"ה ויו"כ אנו מתפללים כאחד עם כל‬ ‫ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם ותראו‬ ‫הנשמות ביחד [וכ"כ בעמ' ש"נ שקבלנו שבר"ה ויו"כ‬ ‫את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב‬ ‫הנשמות הקדושות שכבר מתו ונשמות האבות מצטרפות‬ ‫אשר עמהם‪[ :‬שם ט"ו – ט"ז]‬ ‫עמנו בביה"כ לתפלתינו‪ ]4‬כיון שאנו נידונים כאחד ולכן‬ ‫א"א לומר הלל דלא המתים יהללו קה‪ .‬ע"כ מדברי‬ ‫פי' הרמב"ן שבא משה לתת טעם מדוע לא הסתפק‬ ‫החת"ס‪.‬‬ ‫בברית הראשונה של מתן תורה אשר היתה בלי אלות‬ ‫וקללות‪ ,‬לזה אמר מפני שחשש שנתפתו חלקם אחרי‬ ‫שיקוצי מצרים כאשר עשו בעגל‪ ,‬או לשיקוצי אדום‬ ‫עמון ומואב ומדין אשר ראו בדרך‪ .‬וכמ"ש לענין אדום‬ ‫[לעיל ב' ד'] אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו‪ ,‬ובעמון‬ ‫‪ 4‬אולי כאן המקום להביא סיפור נפלא שממנו רואים שמרן החת"ס זי"ע‬ ‫פועל גם היום בשמים‪ ,‬ששמעתי מפי הרה"ח ר' ליפא ווידער שליט"א‬ ‫ומואב [שם פסוקים י"ח י"ט] אתה עובר את גבול מואב וגו'‬ ‫מירושלים שכינו המסור בלב ונפש לש"ב מרת לאה בוכינגער ע"ה‬ ‫וקרבת מול בני עמון ובמדין כתוב שעשו עמם מלחמה‪.‬‬ ‫[שכבר הזכרתי מגדלותה בפ' כי תבוא] בת הג"ר יונתן שטראססער‬ ‫הי"ד [שהי' חתן אא"ז הגרב"צ סניידערס הי"ד] ונכדת מרן החת"ס‪ ,‬ולא‬ ‫הי' לה זש"ק ובשנים האחרונות היתה גם אלמנה‪ ,‬ושכינה הנ"ל ואשתו‬ ‫וצ"ב מה שכפל "את אשר עברנו בקרב הגוים אשר‬ ‫הי' מסורים אלי' ביותר‪ ,‬אבל לפני ‪ 2-3‬שנים ראו שנחוץ ביותר שתהי'‬ ‫עברתם" ועוד דמתחיל בעברנו שכולל משה רבינו‬ ‫לה עוזרת גויה מיוחדת שתגור אתה בביתה ושיהי' לה לב רחום‬ ‫ומסיים בעברתם דקאי רק על כלל ישראל ופי' במשך‬ ‫וסבלנות‪ ,‬וביקשו הרבה ולא מצאו‪ ,‬באותה תקופה הי' ר' ליפא אצל קבר‬ ‫מרן החת"ס וכשכבר יצא משם התקשר אליו אשתו‪ ,‬שאולי יחזור לקבר‬ ‫חכמה דכיון דקאי על חשש שלמדו ממעשיהם וד"ז ל"ש‬ ‫מרן להגיד לו שיש לו נכדה כ"כ יקרה וחשובה‪ ,‬אם יוכל לפעול בשמים‬ ‫א צל משה‪ ,‬לכן ההעברה מתחלק דאף דבעצם עברו‬ ‫שימצאו עבורה עוזרת‪ ,‬ואכן חזר והתפלל עלי'‪ .‬ולא יאומן‪ ,‬תוך חצי‬ ‫שעה !!! התקשר איזה גויה מיוחדת מאד להציע עזרתה‪ ,‬והיא היתה‬ ‫כולם ביחד אבל סוג העברה שילמדו מהם הי' רק אצל‬ ‫לה עזר נפלא ביותר עד סוף ימי'‪ ,‬והגוי' בעצמה סיפרה שכבר עזרה גם‬ ‫ישראל ולא אצל משה‪.‬‬ ‫אצל אחרים אבל באותה שעה הלכה להתפלל בכותל המערבי להקב"ה‬ ‫שישלח לה אשה מיוחדת שתוכל להיות לה לעזר‪ .‬ואכן כנר' בשמים‬ ‫התפלל החת"ס לה' וכביכול הקב"ה השיב לו מיד‪ ,‬אל תירא עבדי משה‪,‬‬ ‫הנה הגיע אלי עכשיו תפלה מאשה גוי' מיוחדת אני כבר אסדר את זה‬ ‫תיכף ומיד!!‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫חזור‪ ,‬שוב הכל רצו עלו על הסיפון‪ ,‬והנה אם כולם רצים‬ ‫עצם הראייה משפיע לרעה‬ ‫אדם חושב לעצמו [בתת הכרה] כנראה שבכל זאת זה‬ ‫ובמש"כ ותראו את שקוציהם פירש"י ע"ש שהם‬ ‫דבר מעניין במיוחד עלה גם הוא ומה ראה? בתים לבנים‬ ‫מאוסים כשקצים גלוליהם שמוסרחים ומאוסין כגלל‪.‬‬ ‫וחשב לעצמו "מעניין איך בעצם הם עומדים על‬ ‫וצ"ב למי זה מאוס הרי לגוים אינו מאוס ובהכרח‬ ‫המים"? איך מיד הוסיף להרהר "טוב‪ ,‬נו‪ ,‬בסך הכל זה‬ ‫דלישראל מאוס וא"כ ל"ל להשביעם ועוד דמ' דבשביל‬ ‫לא כלום סך הכל זה דבר פשוט בנו בתים על גבול‬ ‫שזה מאוס יש חשש שימשכו אחריו‪ .‬וידוע מה שאמר‬ ‫המים"‪ .‬אבל בפעם השלישית שהזדמן לו לחלוף‬ ‫בזה הגרי"ז והאריכו בזה הבעלי מוסר דאע"פ שיודעים‬ ‫בנסיעה על יד ונצי' הי' זה לאחר ג' שנים‪ ,‬ועלה על‬ ‫שזה דבר מאוס מ"מ כיון ש"ותראו" יש חשש שיבואו‬ ‫הסיפון האוני' ואז כבר התאמץ לראות ואפי' ביקש‬ ‫לעבוד ע"ז‪ ,‬וא"כ יל"פ דזה בדרך רבותא שהגם שבעת‬ ‫מאחד הנוסעים שיתן לו המשקפת לראות בה‪ ...‬כסף‬ ‫ראיי' הי' בעיניכם משוקץ מאד וא"כ אתם חושבים שאין‬ ‫וזהב אשר עמהם‪.‬‬ ‫בזה שום חשש לזה אני אומר לכם שעצם הראיי' תגרום‬ ‫בשנת תשפ"ב הי' בתקופה זו הלווייתה של מלכת אנגלי'‬ ‫לכם שתחשבו שיש בזה יופי וכמו שהגוים לא רואים‬ ‫וכבר הארכנו בשבוע שעבר בענין חלק גוי לעוה"ב‪ ,‬וכאן‬ ‫בזה שום מיאוס‪ .‬והגרי"מ פיינשטיין זצ"ל אמר ששמע‬ ‫ביררנו ענין ההשתתפות בהלווייתה והמסתעף להכנס‬ ‫מהמשגיח דמיר ר' ירוחם זצ"ל [ויש בזה אריכות בדעת תורה‬ ‫בכנסיה של גוים‪.‬‬ ‫כאן] וכן מחמיו הגרי"ז שמכאן למדנו עד כמה ראיית‬ ‫והנה כיון שבימים אל ו בשנת תשפ"ב הי' העולם עסוק‬ ‫הרע הוי שורש רע להשחית הנפש‪ ,‬שאע"פ שבשעת‬ ‫בהלוויית המלכה של אנגלי' והתקרבנו קצת לגוים בענין‬ ‫ראיי' הי' בעיניים משוקץ ומתועב‪ ,‬מ"מ יכול לבוא מזה‬ ‫זה ורבים מלונדון גם השתתפו בהלוי' והארכנו בשבוע‬ ‫לשורש פורה ראש ולענה‪ ,‬ואין הדרך לראות הרע‬ ‫שעבר דיתכן דיש לה שכר לעוה"ב על מעשי' הטובים‬ ‫ולשקצו אלא עדיף שלא לראותו כלל ומי שהסתכל פעם‬ ‫ובאמת אנו חייבים לה הכרת הטוב אשר אבותינו‬ ‫בספרים חיצוניים אם איש אמת הוא הוא סובל מזה‬ ‫ורבותינו הי' להם אנגליא אכסניא בשעת הדחק‪ ,‬ויש ג"כ‬ ‫רבות‪ .‬והח"ח הי' מפליא בזה שבשביל חשש זה לבד‬ ‫מה ללמוד ממנה איך צריך מלכות טובה להראות‪ 7,‬וגם‬ ‫כבר הוצרך משה רבינו לחדש פרשה שלמה של קללות‬ ‫מעוצם הפלגת כבוד המלכות שהי' שם שאין כדוגמתו‬ ‫ולרמב"ן שהבאנו לעיל זה הי' הסבה לכל הקללות בפ'‬ ‫בכל העולם הי' מה ללמוד‪ 8,‬ובכן הי' אפשר קצת ענין‬ ‫כי תבוא הרי למדנו עד כמה כחה של ראיי' רעה‪.‬‬ ‫להשתתף בהלויי'‪ ,‬מ"מ נחוץ מאוד לעשות "פלגינן"‬ ‫ורבים שמעו מפי הג"ר שלום שבדרון זצ"ל ‪ 5‬שהי' מביא‬ ‫ולחדד לצד השני מה שאין לנו שייכות בו‪ ,‬דהרי חלק‬ ‫ענין זה בשם הגרי"ז והי' מוסיף דפעם ראשונה שראיתם‬ ‫עיקרי של הלויי' הי' הטקסים בבית התפלה של‬ ‫הי' בגדר שיקוצים וגילולים‪ ,‬בפעם שני' שפגשתם בהם‬ ‫הנוצרים‪ ,‬והמלכה היתה גם הראש של התפלה והיתה‬ ‫כבר לא הי' בעיניכם כשקצים רק כעץ ואבן‪ ,‬ובפעם‬ ‫‪ 7‬מה שהבאנו בשבוע שעבר‪ ,‬ברכת הרה"ק משאץ לאבי' גור'ג שתתרפא‬ ‫השלישית כבר הי' ככסף וזהב‪ ,‬וסיפר מעשה שהי' אתו‬ ‫ממחלת הנפילה אם יעזור להכניס הקינדער טרנספורט‪ ,‬העירוני הרב‬ ‫בשנת תשט"ז כשנסע לראשונה לחו"ל ‪ 6‬הפליג באני' על‬ ‫אליהו גפני שליט"א מה שזקינו הג"ר אליקים שלזינגר שליט"א רגיל‬ ‫הים ובא' הימים הבחין כי כולם רצים ועולים על הגג עם‬ ‫לספר שפעם יצאו הרבנים עם הרה"ק משאץ לקראת המלכה עם ספרי‬ ‫תורה והמלכה כיבדם מאד‪ ,‬ובעבור זה בירך אותה הרה"ק משאץ‬ ‫משקפות ומצלמות ומחאו כפיים ואמרו "הנה הנה"‬ ‫שתזכה לאריכות ימים‪ ,‬ויתכן דיש כאן שתי סיפורים נפרדים והברכה‬ ‫והסתכל וראה את ונציה‪ ,‬שיש בתים על הים‪ ,‬ומסביבם‬ ‫הראשונה הי' לרפואה שלמה והברכה השני' הי' לאריכות ימים‪ .‬עוד‬ ‫שמעתי שפעם נפגשה המלכה עם רב קונסרבטיבי ואמרה לו האם אתה‬ ‫מים מלוכלכים כשכל כ"ה מטר הבחין בשתי וערב‬ ‫חושב שאתה רב? אני יגיד לך מה זה רב וסיפרה לו על דבר ברכת‬ ‫שיקוצים וגלולים‪ .‬אח"כ כתב לחבר מכתב שלא מבין‬ ‫הרה"ק משאץ‪[ .‬לא ברור איזה סיפור]‬ ‫‪ 8‬הארכנו בפ' כי תבוא שהי' אפשר לברך עלי'‪ ,‬דהגריש"א אמר דמלך‬ ‫כלל ממה מתפעלים מה זה בסך הכל בתים על מים‬ ‫בעצמו א"צ תנאי שיוכל להרוג ועד"ז הביאו מהגר"מ שטרנבוך‬ ‫מלוכלכים צלמים ובתים רגילים כמו כל העולם‪ ,‬אלא‬ ‫שליט"א‪ .‬אולם שמעתי מאחי הרב יעקב שליט"א שזוכר שדו"ז הג"ר‬ ‫בצלאל זצ"ל הסתפק בזה טובא ושלח לשאול להגריש"א שאמר לא‬ ‫שהבית אינו יבשה מכל הצדדים‪ ,‬אלא על קו המים‬ ‫לברך ורק אח"כ בירר שיש איזה מקום נידח שהיא שולטת שם ושמה‬ ‫ובמקום כביש ומדרכה יש סירה‪ .‬וכי לא ראינו סירות‬ ‫יש לה שליטה על הריגת בני אדם ולכן הורה דו"ז לברך‪ ,‬שוב שמעתי‬ ‫בימינו‪ ,‬ממה יש להתפעל? כששב מחו"ל באותה נסיעה‬ ‫שבעצם הי' לה כח לעשות הכל והיתה מעל החוק‪ ,‬וכל חוק וענין הי'‬ ‫צריך להסכמתה ומי שנאשם בבית משפט זה הי' כאילו שנאשם ע"י‬ ‫המלכה רק שלא השתמשה בכח זה בפועל שאין זה חכמה להשתמש‬ ‫בכוחה נגד דעת הקהל‪ ,‬אבל אילו למשל הי' הממשלה לא טובה לעם‬ ‫‪ 5‬ידידי הרב ישראל וורשנר שליט"א שמעו מפיו ואביו הג"ר יעקב ירוחם‬ ‫והיתה רואה שהעם לא מרוצה היתה יכולה לבטל הכל‪ .‬וכאן המקום‬ ‫וורשנר שליט"א בספרו סדר יעקב על מס' ע"ז בחלק שעל התורה פ'‬ ‫להעיר לאלו שטעו לברך בהתרגשות על המלך החדש "שחלק מכבודו‬ ‫נצבים הביא עצם הווארט של ר' שלום והרחיב בזה טובא בכמה‬ ‫לבשר ודם" דצריך לברך שנתן מכבודו לבשר ודם כמבואר באו"ח סי'‬ ‫דוגמאות שהם מאוסים בתכלית אבל בעיני הגוים זה יפה והביא‬ ‫רכ"ד ס"ח ובדרך צחות י"ל דטעות זה בא מריבוי ההתלהבות ולא‬ ‫מהגרי"ד קופלמן זצ"ל במ"ש כי לא דבר ריק הוא מכם דיש מציאות‬ ‫מבחינים במשנ"ת לקמן באריכות דסו"ס היתה גויה וחושבים שדומה‬ ‫שהתוה"ק שהוא תכלית היופי יראה כדבר ריק עי"ש‪.‬‬ ‫ממש למלכות שמים‪.‬‬ ‫‪ 6‬כשהי' מגיע ללונדון הי' מתאכסן אצל מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל‪.‬‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫בענין דור אנוש‪ ,‬ולכן בהכרח צ"ל דד' התוס' הוא לענין‬ ‫נוצרית אדוקה‪ 9 ,‬ובכן הי' עלינו ליזהר מאד שלא‬ ‫האיסור דלא ישמע על פיך דכשהוא נשבע לא מקרי‬ ‫להתקרב כלל לחלק זה גם בראיי' בעלמא וכמו שית'‬ ‫שהזכיר שם ע"ז או דבני נח לא מצווים על לאו זה‪ ,‬וכן‬ ‫לקמן באריכות‪ ,‬וע"ז שייך מה שמשה רבינו מזהיר‬ ‫הוכיח רעק"א בשו"ת ח"ד יו"ד סי' מ"ג מפשטות ד'‬ ‫אותנו ותראו את שיקוציהם וגו' ובפרט בזה שיש הרבה‬ ‫הגמ' סנהדרין נו‪ :‬דכל ע"ז שב"ד של ישראל ממיתין‬ ‫מהגוים שהם הגונים ובפרט בעת ההלויי' הי' נראה‬ ‫עלי' בן נח מוזהר בה וכיון שבישראל ממיתין על שיתוף‬ ‫הסדר והמשמעת והערכה והכבוד שיש גם לגוים‪,‬‬ ‫בוודאי גם בן נח מוזהר על כך‪ .‬וכתב בספר אוצר פסקי‬ ‫ויהודים וגוים יחד התאבלו על המלכה‪ ,‬וא"כ יש יותר‬ ‫ע"ז להג"ר מיכאל פרץ שליט"א ע' ‪ 16‬דהכי קי"ל‬ ‫חשש התקרבות לגוים‪ ,‬ולכן חשוב להרחיב קצת בגדר‬ ‫‪10‬‬ ‫להלכה‪.‬‬ ‫ע"ז של הנוצרים ובאיסור להכנס לכנסיה שלהם‪.‬‬ ‫וחידוש מצינו בשו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' שי"ז‬ ‫האם דת הנוצרית דינו כע"ז גם לגוי‬ ‫שנשאל אם יש מצוה לקרב האומות לקיים עכ"פ ז'‬ ‫הנה לעי ל בפ' כי תבוא עסקנו אי שייך לומר שקיימה ז'‬ ‫מצוות‪ ,‬השיב בחריפות דלנוצרים יש בזה איסור חמור‬ ‫מצוות בני נח‪ ,‬וכתבנו דהגם דהאמינה בדת הנוצרית‬ ‫דהנצרות אינו רק שיתוף די"א שאין מוזהרים עלי'‪ ,‬רק‬ ‫מ"מ אי"ז רק בגדר שיתוף בעלמא‪ ,‬ופשטות שי' התוס'‬ ‫האמת שהם מגשימים אלוקינו ית"ש עם ע"ז שלהם‬ ‫בבכורות ב‪ :‬ובסנהדרין סג‪ :‬דב"נ אין מצווין על השיתוף‬ ‫בתואר "בן" רח"ל ואין לך ע"ז כמותו‪ ,‬והביא ד' ביאור‬ ‫וכ"ה פשטות שי' הרמ"א באו"ח קנ"ו ובביאור הגר"א‬ ‫הגר"א יו"ד קמ"ז שלא נמצא אצלינו מפני הצנזור [גם‬ ‫שם‪ .‬והנה מקודם יש להדגיש דכ"ז לענין הגוי אבל‬ ‫לא בשו"ע פרידמן] ונמצא בהוצאת "אל המקורות" וז"ל‬ ‫בשביל ישראל זה ע"ז גמור שממיתים עלי' וכדהדגיש‬ ‫" ובכמה מקומות בתלמוד הזכיר יש"ו ותלמידיו‪ ,‬ואין‬ ‫בשו"ת בנין ציון בסי' ס"ג רק שאנו דנים לענין אם נקרא‬ ‫אלהי הגויים יותר ממנו" וקבלנו שהכוונה כיון‬ ‫שהגוי קיים ז' מצוות בני נח‪.‬‬ ‫שמגשימים אלקי שמים וארץ‪ ,‬ובפיה"מ ריש ע"ז‬ ‫שהנוצרים עם שינוי כיתותיהם כולם עובדי ע"ז וכ"פ‬ ‫והנה יש לדעת דיש רבים החולקים וס"ל דבני נח‬ ‫בפי"א ממאכ"א ה"ז ‪ 11‬ואם מחזקים אותם שיכריזו‬ ‫מצווים על השיתוף כמו ישראל‪ ,‬כמבואר בפת"ת יו"ד‬ ‫שמוכנים לקיים ז' מצוות ועדיין מחזיקים בדת הנצרות‬ ‫קמ"ז סק"ב ובמחצה"ש או"ח קנ"ו בשם שו"ת שער‬ ‫אנו מכשילים אותם כאילו עושים בהיתר ואנו נותנים יד‬ ‫אפרים כ"ד בשם רבו החלקת מחוקק ומעיל צדקה סי'‬ ‫להם יד שע"ז שלהם בהיתר‪ ,‬והביא מד' החת"ס [שנדפס‬ ‫כ"ב ובשו"ת נובי"ת יו"ד קמ"ח מבנו הג"ר שמואל‬ ‫בלונדון תשט"ו על יו"ד ח"ב מכת"י סי' קי"ב] דחדשים מקרוב‬ ‫לאנדא זצ"ל דטעות גדול הוא לומר דבני נח אין מצווין‬ ‫באו אומות הממאסים בע"ז שלהם מכל וכל ומאמינים‬ ‫על השיתוף דמהיכי תיתי יהי' נפק"מ בין גוי לישראל‬ ‫בבורא אחד אלא שהם מינים ומאמינים בדעות נשחתות‬ ‫בענין זה‪ ,‬הלא גדר ע"ז הוא שלא לעבוד א' מן היצורים‬ ‫מפסידי הדתות והאמונות כולם‪ ,‬ויש להחמיר בהו טפי‬ ‫חוץ ממנו ית'‪ ,‬ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא הבורא‬ ‫דשאני מינות דמשכי‪ .‬והיינו מפני שמאמינים באלקים‬ ‫והוא עובד רק לאמצעי כמבואר ברמב"ם פ"ב דע"ז‬ ‫באופנים מסוכנים שאין לך טומאה כמוהו‪ ,‬וכשמכשירים‬ ‫אותם הם ממהרים להוסיף תחליף לדת שלנו‪ ,‬ובכן אין‬ ‫‪ 9‬לפני כמה מאות שנים הסתכסך מלך אנגלי' עם הפויפס שהם‬ ‫הקאטוליקן והשליך מעליו עול הנצרות הישנה וחידש דת לעצמו‬ ‫לנסות לקרבם כלל ואם מזכה אותם בהוספת מצוות יש‬ ‫שנקרא פרוטסטנטית ומאז מלכי אנגלי' הם גם הראש של התפלה‬ ‫בזה חשש לא תחנם‪ ,‬ועוד יש לחשוש למה שמבואר‬ ‫והמלכות והתפלה משתמשים ביחד‪ .‬ולכן הכתרת המלך וחתונות בית‬ ‫בב"ב דביבוש קצירה תשברנה דכשתכלה זכותם אז‬ ‫המלכות וההלויות נעשים שם‪.‬‬ ‫‪ 10‬שמעתי אלה שהיה להם טענות על המלכה שאף שהלכה לבקר בכל‬ ‫‪12‬‬ ‫ישברו וא"כ אין להרבות להם זכיות עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫העולם לא הגיעה לבקר בארץ ואין לנו ענין עכשיו להמליץ בעדה‪,‬‬ ‫אולם נתעוררתי בקריאת ההפטרה בפ' כי תבוא [ישעי' ס' א'‪ -‬כ"ב]‬ ‫שהכל איירי בענין זה שבביאת המשיח יזרח האור על ירושלים והחושך‬ ‫יכסה האומות והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך וגו' ובנו בני נכר‬ ‫‪ 11‬לכ' אין ראי' משם דכלפי ישראל בוודאי הוא ע"ז‪ .‬ועוד קשה לדבריו‬ ‫חומותיך ומלכיהם ישרתונך וגו' ופתחו שעריך תמיד וגו' ומלכיהם‬ ‫על מה דיברו הפוסקים לסמוך על השיטות דב"נ אי"מ על השיתוף הרי‬ ‫נהוגים [‪ -‬שיבואו לפני מלך המשיח כעבדים לפני אדוניהם‪ ]-‬כי הגוי‬ ‫כולם מדברים על דת הנוצרית‪.‬‬ ‫והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו‪ .‬עי"ש וא"כ כ"ז חלק מן הגלות‬ ‫‪ 12‬הנצרות בעיקר הפרוטסטנטית [שזה מה שהאמינה בו המלכה‬ ‫שהגוים חושבים שהאור נמצא אצלם ואצלינו יש חושך אבל לע"ל‬ ‫שהתחדש לפני כמה מאות שנים וכמשנ"ת לעיל] לבשה בעישורים‬ ‫יתברר שה' אלקינו הוא אחד וכל הדתות הם הבל שאין בהם מועיל‬ ‫האחרונים צורה חדשה ומסוכנת ביותר לזהותו ולעתידו של העם‬ ‫ויבואו כולם להשתחוות להקב"ה‪ ,‬וזה עיקר כוונתינו בתפלות דר"ה‪.‬‬ ‫היהודי‪ ,‬שמטרתם להעביר יהודים על דתם ולספחם לנצרות לא בכח‬ ‫וזה עוד מבט על עוצם כבוד המלכות שהי' נראה אצל המלכה דיש בזה‬ ‫אלימות כבעבר אלא בפיתוי וברכות‪ ,‬הרבה סוגי כתות נוצרים התוועדו‬ ‫מ שום עגמת נפש דאין העולם מכירים כבוד הקב"ה שהוא המלך‬ ‫יחד לתכנן איך לרכז כוחות לקראת האלף השלישי למניינם שלאומנתם‬ ‫האמיתי וכבודו מתחלל בעולם ולמלך בשר ודם כל האומות חולקים‬ ‫אמור משיחם להגלות‪ .‬ויש לדעת שגם בתחלת התהוות דת הנצרית הי'‬ ‫כבוד עצום‪ ,‬ושמעתי שבאמצע ההלויי' הי' קשת נראה בענן‪ ,‬ואולי הי'‬ ‫סכנה גדולה להתבוללות כיון שנתהווה ע"י ישראל ובעיקר הי' זה‬ ‫זה רמז דיש צער לשכינה בראותה כל עיר על תילה בנוי ועיר האלקים‬ ‫יהודים שהתנהגו בהרבה דברים כיהודים‪ ,‬עד שבא אחד מישראל‬ ‫מושפלת עד שאול תחתי' גם בסליחות בימים אלו אנו מתאוננים על‬ ‫והתחפש לנוצרי וחיבר להם דינים חדשים וחגים חדשים כדי שיהי'‬ ‫ד"ז‪.‬‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫ע"ז‪ .‬ומבואר בשו"ע יו"ד ק"נ ס"א דיש להתרחק מבית‬ ‫עכ"פ היוצא לפ"ז דיש צד גדול שכל הנוצרים בזמנינו‬ ‫ע"ז ד' אמות וכן בשביל המיוחד לה‪.‬‬ ‫הם עובדי ע"ז גמורים‪ ,‬וא"כ אין לך גוי נוצרי שיקיים ז'‬ ‫מצות בני נח‪ ,‬ואם כדי לזכות לעוה"ב צריך לפחות‬ ‫ובדרכי תשובה שם הביא משו"ת חיים ביד להגר"ח‬ ‫שיקיים ז' מצוות בני נח ל"ש זה‪.‬‬ ‫פאלאג'י סי' כ"ו שהאריך בחומר האיסור להכנס אל‬ ‫מקום תפלתם עפ"י המראי מקומות שהבאנו לעיל‪,‬‬ ‫האיסור ליכנס לכנסיה של הנוצרים‬ ‫ושבזה מטמא עצמו הרבה‪ ,‬והביא מספר חסידים סי'‬ ‫והנה כל הנדון הזה אי נחשב ע"ז זה לענין הגוי עצמו‬ ‫תתשנ"ז ד ממש"כ ואנכי פיניתי הבית גבי אליעזר מבואר‬ ‫אבל כלפי ישראל אין ספק דנחשב ע"ז גמורה‪ ,‬ויש בזה‬ ‫שאין ליכנס לבית ע"ז ובסי' תל"ה דמי שנכנס יש לו‬ ‫הרבה דינים של הלכות ע"ז‪ .‬והנה במשנה וגמ' ע"ז יא‪:‬‬ ‫להתענות באותו יום כל שנה‪ ,‬ושלא נימא דבזמה"ז ליכא‬ ‫יב‪ .‬מבואר דעיר שיש בה ע"ז אסור ליכנס לתוכה‬ ‫ע"ז כמ"ש הפוסקים לכמה מילי‪ ,‬דהרי הכנסיה הוא‬ ‫ולרש"י אין האיסור מצד שיש בה ע"ז אלא דאיירי ביום‬ ‫מקום מוכן לפרענות שמקטרים קטורת ועושים עבודתם‬ ‫איד שלהם ומפני חשד שהולך לעובדה‪ ,‬אולם הרמב"ם‬ ‫לע"ז‪ ,‬ובחיד"א בס' ברית עולם סי' תל"ה בשם חסד‬ ‫בפיה"מ מ' שיש איסור להכנס גם שלא ביום אידם‬ ‫לאברהם דהנכנס לבית ע"ז הרי הוא בכנפי הסט"א של‬ ‫שכתב וז"ל "ולפיכך יש לדעת שכל עיר מערי האומה‬ ‫הטומאה‪ .‬ועוד פוסקים רבים אסרו לבקר בכנסיה של‬ ‫הנוצרית שיש להם בה במה‪ ,‬רצוני לומר בית תפלתם‪,‬‬ ‫נוצרים כמובא בספר הנפלא אהל יעקב על הל' ע"ז סי'‬ ‫אשר הוא בית ע"ז בלא ספק‪ ,‬הרי זו העיר אין מותר‬ ‫קמ"ט‪[ .‬בשו"ת הר צבי או"ח פ"ה אגרו"מ יו"ד ג' קכ"ט ו' רבבות‬ ‫לעבור בה בכוונה‪ ,‬וכש"כ לדור בה‪ ,‬אבל ה' מסרנו‬ ‫אפרים ה' ת"פ שבט הלוי ח"ב ס'] ובס' שבילי דוד סי' קנ"ד‬ ‫בידיהם עד שנדור בעריהם בעל כרחינו‪ ,‬לקיים יעודו‬ ‫פסק שזה איסור דאורייתא וכנר' מצד הרחק מעליה‬ ‫"ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן" ואם זה דין העיר‬ ‫דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה‪ ,‬ובשו"ת יביע אומר ח"ב‬ ‫ק"ו לדין בית ע"ז בעצמו שכמעט אסור להביט בו וכש"כ‬ ‫יו"ד סי' י"א כתב על מה שאירע עמו במצרים שנפטר גוי‬ ‫לקרב אליו וכש"כ להכנס אליו ע"כ וכן בפ"ט מהל' ע"ז‬ ‫מכובד ורצו שישתתף בתוך הכנסי' ללוי' שלו‪ ,‬והאריך‬ ‫ה"ט סתם ולא כתב דוקא יום איד‪ .‬וכ' בתורת חיים ע"ז‬ ‫לבסס חומר האיסור שזה דבר מוסכם בפוסקים ולא רק‬ ‫יב‪ .‬ד"ה אסור ‪ 13‬דלרמב"ם אין הטעם מפני החשד אלא‬ ‫שי' הרמב" ם‪ ,‬וגם במקום איבה ודרכי שלום אסור ליכנס‬ ‫דאסור ליהנות בשום הנאה בעולם מעיר שיש בו ע"ז‬ ‫דזה אסור מעיקר הדין‪ ,‬ובס' פרי השדה ח"ב סי' ד'‬ ‫ולכן אסרו אפי' להכנס לתוכה או לעבור דרכה לעיר‬ ‫הוסיף לחדש דכל התאספות שלהם לצורך אדם חשוב‬ ‫אחרת אא"כ יש דרך נוספת דאז לא נקרא הנאה‪ .‬והובא‬ ‫הוי כיום אידם וא"כ לכו"ע אסור‪[ .‬ובסוף כ' בהג"ה מכת"י‬ ‫ד' רמב"ם אלו להלכה בש"ך סי' קמ"ט סק"א במש"כ‬ ‫" וקבלתי עלי בעז"ה שאפי' אם יפטרוני מן הב"ד בשביל כך לא‬ ‫אלך ויעבור עלי מה וב"ה שניצלתי מזה בלי כל צער"]‬ ‫שו"ע דאסור ליכנס לעירם ביום חגם‪ .‬ועד"ז כ' הריטב"א‬ ‫יא‪ :‬דגם בלי חשד אסור דע"י ריבוי אנשים מתרבה‬ ‫ומעניין לציין שלפני שבעים שנה [בשנת תשי"ג] בתוך שנה‬ ‫כבודה והוסיף דהוא בכלל אביזרייהו דע"ז דיהרג ואל‬ ‫להכתרת המלכה הזה שאנו מתעסקים בה עכשיו‪ ,‬שלרגל‬ ‫יעבור‪.‬‬ ‫הכתרתה הסתובבה בעיר לונדון‪ ,‬נשאל בעל המנחת‬ ‫יצחק [ליקוטי תשובות סי' ע"א] מאחד שהי' ענין חשוב‬ ‫ובאמת גם לד' רש"י דהטעם מפני החשד ולכן רק ביום‬ ‫שיבקר את המלכה אלא שהיא מגיעה לבית התפלות‬ ‫אידם אסור מ"מ כתב הטור בסי' קמ"ט בשם הרשב"א‬ ‫האם מותר לבקר אותה‪ ,‬והשיב שמאד קשה להתיר את‬ ‫ע"פ הב"ח שם דכ"ז בעיר שלהם אבל בחצר וכש"כ‬ ‫זה דהפוסקים החמירו בזה מאד והביא ד' פיה"מ הנ"ל‬ ‫בביתו של ע"ז אסור לעולם ליכנס מפני החשד ואפי'‬ ‫וד' הרשב"א דאפי' במקום פיקו"נ אסור‪ ,‬ואף בזמה"ז‬ ‫במקום פיקו"נ אסור‪ ,‬רק לד' הרא"ש במקום פיקו"נ‬ ‫ולכבוד השררה אסור כמבואר בס' חיים ביד‪ ,‬וגם א"א‬ ‫מותר וכ"פ בשו"ע סי' קנ"ז‪ .‬ובד' הרשב"א דס"ל דיהרג‬ ‫להמלט מליתן כבוד לע"ז ע"י הסרת כובע וכדו'‪ ,‬וגם אי‬ ‫ואל יעבור אף דזה רק איסור מצד חשדא צ"ל כדכ' בס'‬ ‫נימא דאין עכו"ם מצווין על שיתוף אבל לישראל‬ ‫סדר יעקב שם דאי"ז איסור כללי דחשד‪ ,‬אלא עשאוהו‬ ‫בוודאי הוי ע"ז‪ ,‬וגם לגוים עצמם יש הרבה פוסקים‬ ‫כאיסור ע"ז עצמה‪ .‬עוד מבואר בתוס' ע"ז יז‪ :‬ד"ה ניזל‬ ‫דס"ל דהוי ע"ז‪ ,‬כמבואר בפת"ת בשם האחרונים וסיים‬ ‫דיש ללמוד מסוגיא דהתם שדרך להרחיק מפתח ע"ז כל‬ ‫"סוף דבר קשה לי להורות היתר ובאשר כי המלכה‬ ‫מה שיכול‪ ,‬דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה ואיירי בפתח‬ ‫בעצמה תרום הודה תהי' שמה‪ ,‬וכבודו קרוב למלכות‪,‬‬ ‫היכר והבדל בין הנוצרים לישראל‪ ,‬ורק אח"כ התפשט דת זה להרבה‬ ‫גוים‪ ,‬עי' בכ"ז באריכות גדולה בספר הנפלא אין עוד מלבדו להג"ר‬ ‫יצחק אייזיק סילבר שליט"א בעמודים ‪.624 565‬‬ ‫‪ 13‬כך הביא בסדר יעקב ועוד ספרים ולע"ע לא מצאתי‪.‬‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫וכמ"ש לעיל בשם התורת חיים‪ ,‬א"כ אין נפק"מ אי‬ ‫ויש חשש איבה ופגיעה בכבוד המלכות ע"כ לדעתי‬ ‫מסתכל בתמונה או במצלמה דסו"ס נהנה מבית ע"ז‪,‬‬ ‫יתייעץ בזה עם הרב וכו' נ"י מה דעתו בזה"‪14 .‬‬ ‫ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' צ"א שזכור מימי קטנותו‬ ‫שכשהיו צריכים לעבור על כנסיה מובהקת שלהם היו‬ ‫לראות תוך הכנסיה בתמונות ובשידור‬ ‫המבוגרים מאיצים בנו לא להסתכל לשם ולמהר ולעבור‬ ‫והנה כ"ז לענין ליכנס לכנסיה דשם אסור לכו"ע מצד‬ ‫ובדרך המהירות לומר ג"פ שקץ תשקצנו וגו' וזה ע"פ‬ ‫חשד עכ"פ [גם לא מהני לעמוד בחוץ כיון שעומד בשביל‪,‬‬ ‫פיה"מ הנ"ל‪ .‬ובשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' פ"ז דן בענין‬ ‫שדרכו נכנסים לבית ע"ז הרי יש בה משום חשד]‪ ,‬אולם יל"ע‬ ‫שימוש בשעון שתלוי על הכנסיה בחוץ‪ ,‬וכ' דכיון דכל‬ ‫מה הדין אם אינו נכנס לשם אבל יש לו דרך להסתכל‬ ‫עיקר האיסור דהסתכלות להנאה הוי רק איסורא בעלמא‬ ‫בפנים באופן שאין חשד כלל כגון ע"י שידור או ע"י‬ ‫וכדכ' ברבינו ירוחם מצד קול מראה וריח א"כ בכה"ג‬ ‫מצלמה או לראות תמונות ממה שיש בפנים‪ ,‬והנה אם‬ ‫די"ל דאין בזה נוי לע"ז כיון דבעיקר נעשה לטובת‬ ‫כוונתו לעיין איך הם דרכי עבודתם ולהסתכל על צורת‬ ‫העולם יש להקל‪ .‬אולם בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב‬ ‫הע"ז עצמה‪ ,‬זה פשיטא שאסור וכמבואר ברמב"ם פ"ב‬ ‫סי' תי"ב אף דמתחלה היקל בזה מ"מ בסוף צידד לאסור‬ ‫מע"ז ה"ב דאסור לקרות בספרים שמסבירים איך עיקר‬ ‫כיון דמחוייבין לגנות בית ע"ז ולקרוא לה בית כריא‬ ‫עבודתה ומה משפטה ומעשי' ואין להרהר בה כלל ולא‬ ‫כדאיתא בתמורה כח‪ :‬ואם מסתכל על השעון ויש לו‬ ‫בדבר מדברי'‪ ,‬ואפי' להסתכל בדמות הצורה אסור שנא'‬ ‫תועלת מע"ז יש לחשוש שלא יבזה את המקום‪ ,‬ולכן‬ ‫אל תפנו אל האלילים וגו' ובענין הזה נאמר ופן תדרש‬ ‫למעשה יש להתרחק ולא להסתכל בשעון‪ ,‬ואם ראה‬ ‫לאלקיהם לאמר איכה יעבדו שלא תשאל על דרך‬ ‫בלא מתכוין ויודע עכשיו השעה נכון לומר הפסוק שקץ‬ ‫עבודתה איך הוא ואע"פ שאין אתה עובד שזה גורם לך‬ ‫תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא‪.‬‬ ‫ליפנות אחרי' ולעשות כמו שהן עושין‪[ ,‬עי' שבת קמט‪.‬‬ ‫דאסור להסתכל בדיוקנאות של ע"ז מצד אל תפנו] וא"כ ז"פ‬ ‫ובחשוקי חמד להגרי"צ זילברשטיין שליט"א ע"ז שם‬ ‫דלראות טקסי הגוים בתוך התפלה לשם ע"ז אסור גם‬ ‫אסר גם למהנדס ישראל ללמוד מבנין של ע"ז איך‬ ‫ע"י תמונות או שידור מצד אל תפנו ומצד פן תדרוש‬ ‫לבנות ע"פ ד' הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬ובספר תורתך שעשועי‬ ‫לאלהיהם‪ ,‬וגם עצם ראיית ע"ז ונוי ע"ז ונהנה בזה אסור‪,‬‬ ‫עמ' ‪ 212‬סיפור על הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל שא' מבחורי‬ ‫וכמבואר בב"י סו"ס קמ"ב בשם רבינו ירוחם ובשו"ע‬ ‫הישיבה סיפר לו כי תקופה ארוכה יש לו הרהורי כפירה‬ ‫שם סט"ו דאסור לשמוע כלי שיר של אליל או להסתכל‬ ‫נוראים וכעת רוצה להמיר דתו לנצרות רח"ל‪ ,‬ראש‬ ‫בנוי של אליל כיון שנהנה בראי' וכדמוכח בפסחים כו‪.‬‬ ‫הישיבה הזדעזע ולא ידע את נפשו מרוב צער וניסה בכל‬ ‫דקול מראה וריח אין בו מעילה אבל איסורא מיהא‬ ‫דרך להשפיע על הבחור ללא הועיל‪ ,‬עד שהלך‬ ‫איכא‪ ,‬וכ' שם בברכי יוסף דמזה גופא הוכחה גם לאסור‬ ‫להאדמו"ר מקופישניץ זי"ע שהשיב לו שיברר אצל‬ ‫להכנס לבית תפלה‪ ,‬ומ"מ מבואר ברמ"א דבאינו מתכוין‬ ‫הבחור כיצד הוא מכוון את שעונו‪ ,‬מיד בשובו לישיבה‬ ‫לכך מותר וא"כ יתכן דאם כל עיקרו הוא רק לראות טקס‬ ‫שאל ר' אהרן את הבחור איך הוא מכוון את שעונו‬ ‫ההלווי' ולא מעניין אותו לראות צורת ע"ז יהי' מותר‪,‬‬ ‫והשיב שמצא דרך לכוונו באופן מדוייק ביותר‪ ,‬כי בכל‬ ‫אולם בחכמת אדם הל' ע"ז כלל פ"ז סט"ז אסר מצד‬ ‫בוקר בשעה שבע בדיוק מצלצל פעמון הכנסיה שממול‬ ‫פסיק רישא‪ ,‬וזה דלא כראשונים דמפורש דסגי באינו‬ ‫חדרו ובזה מכוון שעונו‪ ,‬ר' אהרן הזדעזע מזה וקנה לו‬ ‫מתכוין‪.‬‬ ‫שעון יקר שאין צורך לכוונו והתנה עם הבחור שאם‬ ‫ירצה לכוון שעונו יכוונו ע"י שעון הישיבה ואכן לאח"ז‬ ‫אולם עדיין יש לנו דברי הרמב"ם בפיה"מ שהפליג‬ ‫נתיישב הבחור בדעתו והסתלקו כל המחשבות הרעות‪.‬‬ ‫טובא בהתרחקות מע"ז וכתב ד"כמעט אסור להביט בה"‬ ‫מ' גם על בית ע"ז מבחוץ ומשמע גם באינו מכוין‬ ‫יש להדר לא לגור בעיר שיש בו כנסיה‬ ‫ליהנות‪ ,‬ועד"ז פסק הגריש"א זצ"ל [שו"ת אבני ישפה ח"א‬ ‫עוד יש לעורר ע"פ ד' הרמב"ם דבאמת הי' אסור לגור‬ ‫קנ"ג אות ד'] דאין להסתכל על כנסיה מבחוץ משום הרחק‬ ‫בעיר שיש בו כנסיה רק שאנו נאנ סים בזה‪ ,‬וזה כתב‬ ‫מן הכיעור‪ ,‬וי"ל דלהביט מפנים הוא יותר חמור דאה"נ‬ ‫החת"ס ביו"ד קל"ג לא' דכ' דאין לגור במבוי שיש בו‬ ‫מצד חשד ליכא כיון שנמצא במקום אחר‪ ,‬אבל לרמב"ם‬ ‫תיפלה וציין לו החת"ס דברי רמב"ם אלו וסיים "וה'‬ ‫דהטעם דאסור להכנס לבית ע"ז הוא מפני שנהנה‬ ‫ירחם ויקבץ נדחינו בב"א" היינו שאין לנו ברירה בזה‬ ‫כיון שאנחנו בגלות‪ ,‬וא"כ יש לדעת בזמנינו מי שגר‬ ‫‪ 14‬ושמעתי שהלווית אבי' של המלכה‪ ,‬המלך גור'ג‪ ,‬הי' בשבת ורב‬ ‫בעיר שיש בו כנסיה זה רק מצב של דיעבד ויש להתאנח‬ ‫ה ראשי דאז הגיע למלון כדי להיות שם בשבת אבל לא נכנס לתפלה‬ ‫עצמה רק ה מתין בחוץ ולדברינו לעיל הי' צריך להזהר גם לא להתקרב‬ ‫באותה דרך משום חשדא דנר' כאילו נכנס לשם אם לא דהי' בולט בזה‬ ‫שמחכה בחוץ כשכולם נכנסים‪.‬‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫להם לא חלק אבל לגוים כן חלק‪ ,‬דבשבילם זה דת טוב‪,‬‬ ‫מזה‪ ,‬וב"ה בכמה מקומות התבטלו הבית תיפלות ‪ 15‬אבל‬ ‫אבל ליהודי שיש לו חלק אלק ממעל וכרת אתו הקב"ה‬ ‫עדיין יש הרבה מהם‪ ,‬ובלית ברירה אנו דרים שם‪ .‬ולפ"ז‬ ‫ברית מיוחד‪ ,‬זה פגיעה נוראה בהקב"ה ולזה באים כל‬ ‫יש לעורר למה אין מקום להדר לא לגור בירושלים כיון‬ ‫הקללות‪.‬‬ ‫שהוא מלא מפה לפה עם כנסיות של נוצרים והרי‬ ‫ירושלים הוא עיקר מקום טומאה שלהם‪[ .‬והעירוני לעיין‬ ‫מי שמברך את עצמו‬ ‫בספר ויואל משה שעורר בענין ביעור ע"ז לפני שדרים שם]‬ ‫והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך‬ ‫עכ"פ לפי כ"ז יש לנו פי' נפלא בפסוקים אלו דאמר להם‬ ‫בלבבו לאמר שלום יהי' לי וגו' למען ספות הרוה‬ ‫משה רבינו דלכן אני צריך לעשות אתכם ברית מחודש‬ ‫את הצמאה‪[ :‬שם י"ח]‬ ‫עם קללות גדולות‪ ,‬כיון שאתם ידעתם מה שישבנו בארץ‬ ‫ל' והתברך בלבבו צ"ב‪ ,‬ובתרגום כ' ויחשב בלבו‪ ,‬אולם‬ ‫מצרים מסובב עם הכנסיות של הגוים‪ ,‬ואת אשר עברנו‬ ‫ברש"י פי' לשון ברכה יחשוב בלבו ברכת שלום לעצמו‪,‬‬ ‫בקרב הגוים אשר עברתם דהיינו הגם שהי' זה רק‬ ‫והתברך בניר"א שוי"א בלע"ז והיינו "שיברך את עצמו"‬ ‫בהעברה בעלמא אבל וודאי עברנו על יד כנסיה של גוים‬ ‫"וועט זיך בענטשן"‪ ,‬וצ"ב איך מברך א"ע‪ ,‬והג"ר אליהו‬ ‫והסתכלתם ע"ז‪ ,‬ותראו את שקוציהם היינו גם אם הי'‬ ‫דיסקין שליט"א פי' בדרך צחות דהנה בדרך כלל מי‬ ‫מאוס בעיניכם מ"מ כיון שכבר הסתכלתם על בית ע"ז‬ ‫שצריך ישועה הולך לאדם גדול להתברך‪ ,‬אבל מה קרה‬ ‫ואולי גם מה שקורה בפנים גם בלי ליכנס בו כבר יש‬ ‫למחלל שבת כשהלך להתברך אצל הח"ח זי"ע‪ ,‬א"ל‬ ‫חשש גדול דאולי יש פורה ראש ולענה‪ .‬ולכן כ' לשון‬ ‫הח"ח הרי אם אתה לא שומר שבת אין כח לישראל‬ ‫עברתם הגם שגם משה רבינו עבר שם‪ ,‬אבל אצל משה‬ ‫מאיר לברך‪ ,‬ואז יהי' מוכרח לשמור שבת‪ ,‬וזה אינו‬ ‫הי' העברה אחרת לגמרי שהוא לא הסתכל כלל‪ ,‬והי'‬ ‫רוצה‪ ,‬לכן הולך אצל עצמו להתברך ואז א"צ שום‬ ‫משנן לעצמו "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא"‬ ‫התחייבות וקבלות‪.‬‬ ‫וכחם של פסוקים אלו עצומים להשריש בלב האדם‬ ‫המיאוס של ע"ז‪ ,‬וא"כ הי' כאן שני סוגי העברות‬ ‫ועדיין צ"ב מה ס"ד שלא יחולו עליו אלו הקללות וכי‬ ‫ההעברה של אלו שלא הסתכלו ולא התעניינו כלל‬ ‫‪16‬‬ ‫מדובר בכופר‪ ,‬דאם כופר הוא לא יאמין גם להמשך‪,‬‬ ‫וההעברה של אלו שהסתכלו והתעניינו מה שקורה שם‪.‬‬ ‫וביאר הגרא"י ברזל זצ"ל דהכוונה לענין הערבות דאינו‬ ‫מוכן לקבל עונשים עבור חבירו ולכן מחליט שלא יקבל‬ ‫וא"ש גם ההמשך שיאמר כי בשרירות לבי אלך דצ"ב‬ ‫עליו חיוב הערבות ואז א"צ לדאוג רק על עצמו‪.‬‬ ‫מהיכי תיתי יחשוב כן‪ ,‬רק הפי' שיראה גוים הגונים שיש‬ ‫להם דת משלהם שבנוי גם על אמונה בהקב"ה‪ ,‬ויש להם‬ ‫במה שנענש גם על השוגג‬ ‫עבור זה הצלחות גדולות‪ ,‬ויחשוב אולי עדיף להיות גוי‬ ‫ולזה אמרה תורה "למען ספות הרוה את הצמאה"‬ ‫טוב‪ ,‬לזה אמר הקב"ה שיחולו עליו כל הקללות‪ ,‬ובאמת‬ ‫ופירש"י לפי שאוסיף לו פרענות לענוש על השוגג‬ ‫הנכרי ההגון הזה אשר בא מארץ רחוקה יתמה מאד מה‬ ‫כמזיד‪ .‬וצ"ב מהיכי תיתי יענישו על השוגג כמזיד‪ ,‬ופי'‬ ‫חרי האף הגדול הזה הוא בסך הכל רוצה להיות גוי טוב‬ ‫הרב זצ"ל‪ ,‬דאי הי' מקבל כח הערבות ממילא הי' לו‬ ‫כמוני‪ ,‬לזה יאמרו להם על אשר עזבו את ברית ה' אלקי‬ ‫זכות וכח הציבור ואז לא הי' בא למכשולות של שוגג‪,‬‬ ‫אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים‬ ‫ובמה שלא רצה להכלל עם הציבור לא הי' לו שמירה‬ ‫דהיינו הברית הישנה מאז ומקדם‪ ,‬וילכו ויעבדו אלהים‬ ‫ולזה נכשל בשוגג וא"כ הו"ל בגדר פשיעה ונענש ע"ז‪.‬‬ ‫אחרים וגו' אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם היינו‬ ‫ובזה פי' מה דנקט כאן שוגג בלשון רוה דהוא מלשון‬ ‫‪ 15‬במנטשסטר מול כולל הרבנים הי' כנסיה שמתחלה נעשה לביהכ"נ‬ ‫שכרות ע"י יין‪ ,‬דכמו מי שמזיק ע"י שכרות פושע הוא‬ ‫בלי הרבה שינויים [סענטרל שול] וזה ע"פ מש"כ המשנ"ב סי' קנ"ד‬ ‫סקמ"ה בשם מג"א בשם הרא"ם דהמנהג להקל בזה וכן הי' מורה‬ ‫הגריש"א כמבואר בס' אשרי האיש פ"י ס"ג רק שאמר עדיף לעשות‬ ‫שיפוצים בבנין כזה‪ ,‬אולם בהג' דגול מרבבה וחת"ס שם השיגו ע"ז‬ ‫ובאגרו"מ או"ח ח"א סי' מ"ט דאין דעתו נוחה ממה שנהגו להקל‬ ‫‪ 16‬ובספר הר צבי פי' בדרך צחות ע"פ מעשה באחד שחילל את השבת‬ ‫דמאוס זה למצוה‪ .‬ואכן המנחת יצחק והגרי"ז סג"ל ראש ישיבת‬ ‫וכאשר הוכיחו אותו על כך אמר עוד תיראו כיצד אתקן את חטאי‪,‬‬ ‫מנשסטר הקפידו לא ליכנס באותה בית הכנסת‪ ,‬אבל בינתיים נשרף‬ ‫במוצ"ש נתן נדבה גדולה והתפאר בפני כל לומר כי בוודאי מקובל‬ ‫הבנין ובנו אותו מחדש לקהלת "אהל תורה" ומעתה מותר לכו"ע כמ"ש‬ ‫מעשהו יותר מאילו לא הי' מחלל שבת ולא הי' נותן צדקה‪ ,‬וזה שאמר‬ ‫באגרו"מ שם‪ .‬ומול ישיבת שערי תורה במנשסטר יש כנסיה שכבר נקנה‬ ‫הכ' והי' בשמעו וגו' כשיוכיחו אותו על מעשיו הרעים והתברך היינו‬ ‫ע"י יהודי‪ ,‬אבל ע"פ חוק א"א להחריבו ולחדשו‪ ,‬ורק אם יהי' שם‬ ‫שיתפאר בלבבו היינו בלב טוב שלו שבטוב לבו הוא נותן כ"כ הרבה‬ ‫שריפה יהי' אפשר לבנותו לכתחלה לבית הכנסת‪ .‬וכבר סיפרנו שלפני‬ ‫צדקה ובזה כביכול יתכפרו חטאיו לזה אמר הכ' לא יאבה ה' סלוח לו‪.‬‬ ‫כמה שנים עבר שם הגה"צ ר' שמעון גלאי שליט"א ברכב בלי להסתכל‬ ‫וענין זה הרבה מאחינו התועים טועים בו שחושבים שהעיקר להיות‬ ‫בחוץ ואמר לנהג שלא יחנה את רכבו פה שמרגיש שם טומאה‪ ,‬רק‬ ‫יהודי בלב‪ ,‬ושיהי' לו לב טוב‪ ,‬ולא כ"כ חשוב להקפיד על כל פרט‬ ‫אח"כ כשעברו את ביתו של הגרי"ז סג"ל ר"י מנשסטר הורה לו לחנות‬ ‫במצוות מעשיות‪.‬‬ ‫את רכבו שהרגיש שם קדושה גדולה‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫עד שעברו את הירדן‪ ,‬וע"ז מביא מח' תנאים בביאור‬ ‫דמי אמר לו לשתות ה"נ השוגג של איש הזה ע"י פשיעה‬ ‫פסוק שלפנינו עם הניקוד‪ ,‬דדעת רבי יהודה דרק לפני‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫שעברו את הירדן נאמר הנסתרות לה"א‪ ,‬אבל אחרי‬ ‫שעברו את הירדן נענשו גם על הנסתרות‪ ,‬ולכן נענשו על‬ ‫ע"י מה שנכנס לכלל נחשב זדונות כשגגות‬ ‫של עכן גם בלא ידעו כלום‪ ,‬אבל דעת ר' נחמי' דלעולם‬ ‫והנה שמעתי מהג"ר ראובן הכסטר שליט"א משגיח‬ ‫לא ענש על הנסתרות‪ ,‬רק דגם עיקר העונש על הנגלות‬ ‫בישיבת מיר ברכפלד שאמר בשם רבו המשגיח הגה"צ ר'‬ ‫הי' רק בעברם את הירדן‪ ,‬ומה שנענשו על עכן כיון‬ ‫נתן ווכטפויגל זצ"ל בזה שאומרים בכל נדרי "ונסלח‬ ‫דידעו אשתו ובניו וא"כ כבר נחשב חטא שבגלוי‪.‬‬ ‫לכל עדת בנ"י וגו' כי לכל העם בשגגה"‪ ,‬דע"י מצב של‬ ‫ורש"י כאן נקט בפשיטות כשי' ר' נחמי' וביאר בחקרי‬ ‫התכנסות ואחדות בנ"י נעשה לכל העם בשגגה‪ ,‬היינו‬ ‫לב שו"ע או"ח סי' מ"ח דכן מסתבר להלכה דאל"כ לא‬ ‫דגם אם מישהו עשה עבירה במזיד יחשב לו כשוגג‪,‬‬ ‫שבקת חיי לאנשים כשרים ויראי ה' דיהיו נתפסים גם על‬ ‫ונראה הביאור ע"פ מה שהקדמנו בשם שפ"א דנקודת‬ ‫הנסתרות‪.‬‬ ‫כנס"י לעולם לא ישתנה‪ ,‬וע"י התכללות בכנס"י ל"ש‬ ‫שיהי' לו כליון ולכן גם אם עשה עבירה במזיד שמגיע‬ ‫וחשוב לציין דברי הירושלמי סוטה פ"ז ה"ה [הובא בתוס'‬ ‫לו עונש חמור ע"י התכללות בכנס"י יש לו תיקון‪.‬‬ ‫סוטה לד‪ .‬ד"ה עודם] "אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה‬ ‫יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות" ‪ 17‬ופי'‬ ‫ולפי הנ"ל דבפסוק זה כתו ב עונש הפוך‪ ,‬דכלפי מה‬ ‫קרבן העדה ביבנה הותרה הרצועה "ששם הלכו‬ ‫שאמרנו דע"י האחדות וההתכללות יחשב מזיד כשוגג‪,‬‬ ‫הסנהדרין משרבו הרצחנין קודם חורבן הבית ושם‬ ‫לעומת זה ע"י שמפריד עצמו מכלל ישראל יחשבו גם‬ ‫התפללו על הנסתרות שלא יענשו ויצתה בת קול ואמרה‬ ‫שגגותיו כזדונות‪.‬‬ ‫אין לכם עסק בנסתרות"‪[ .‬אבל רבינו בחיי לא גרס כן‬ ‫ובזה מבואר גודל הנחיצות בפרט בימים אלו להכלל עם‬ ‫בירושלמי דגרס "בכם הותרה הרצועה" ופי' שאתם לוקים עכשיו‬ ‫כלל ישראל וכמו שכבר כתבנו לעיל‪.‬‬ ‫על הנסתרות‪ .‬עוד פי' "בכם הותרה הרצועה" כשאמר משה‬ ‫"בכם"‪ ,‬כלומר "פן יש בכם" אז הותרה הרצועה להענש על‬ ‫כח נשמת ישראל‬ ‫הנסתרות]‪ .‬וגם על הנגלות יש לציין לדברי הרמ"א יו"ד‬ ‫סימן שלד סעיף מח בשם מהרי"ו סי' קנ"ז "אף על פי‬ ‫לא יאבה ה' סלח לו כי אז יעשן אף ה' וגו' [שם‬ ‫שחייב אדם למחות בעוברי עבירה‪ ,‬וכל מי שאינו מוחה‪,‬‬ ‫י"ט]‬ ‫ובידו למחות‪ ,‬נתפס באותו עון‪ ,‬מכל מקום אין אדם‬ ‫העיר המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוונשטיין זצ"ל [אור‬ ‫חייב להוציא ממונו על זה‪ .‬ולכן נהגו להקל מלמחות‬ ‫יחזקאל ימים נוראים קס"ו] שהתורה הוצרך לפרט כמה‬ ‫בעוברי עבירה‪ ,‬שיש לחוש שיהיו עומדין על גופנו‬ ‫עונשים חמורים להבדילו מכלל ישראל‪ ,‬דנראה דלולא‬ ‫ומאודנו"‪.‬‬ ‫שיתפרש היטב בפסוק לא יוכל להיות‪ ,‬וחזינן מזה גודל‬ ‫והנה לא נתבאר בגמ' היטב מצד איזה דין התחילו‬ ‫נפש הישראלי דהיא כאילו נוצרה מחומת ברזל ואינה‬ ‫להענש א' על חבירו‪ ,‬ופירש"י בד"ה עד שעברו דכ"ז‬ ‫נשמדת ונכרתת בנקל‪ ,‬ולדברי שפ"א בריש דברינו א"ש‬ ‫נעשה בברכות וקללות ששמעו בהר גריזים ובהר עיבל‬ ‫דעיקר נקודת פרשה זו הוא להראותם דנקודת כנס"י יש‬ ‫שנעשו אז ערבים זה בזה ולכן נענשו זה על זה‪ .‬ורש"י‬ ‫לו קיום נצחי לפני ה' ול"ש להכריתו כלל‪ ,‬וא"כ כ"ז‬ ‫מציין לזה דברי הגמ' סוטה לז‪ ,:‬ושם הוא הסוגיא‬ ‫שעומד בתוך הכלל ל"ש הכרתה כלל רק כשמפריד‬ ‫עצמו מן הכלל לגמרי אז יעשן אף ה' וקנאתו להבדילו‬ ‫ולהכריתו מכלל ישראל‪.‬‬ ‫‪ 17‬הג"ר ישעי' פיק זצ"ל בספרו יש סדר למשנה [ברכות פ"ג מ"ג] כתב‬ ‫" וכבר שלחו אלי חברות של בעלי תורה להגיד להם איה מקומו‬ ‫מאיזה זמן נענשו על חטא אחרים‬ ‫שמורגל בפי העולם בכתבם ובלשונם "הותרה הרצועה"‪ .‬והודעתי להם‬ ‫הכי איתא בתוס' סוטה ל"ד ד"ה עודם בירדן וכו' עודם בירדן קבלו‬ ‫הנסתרת לה"א והנגלת לנו ולבנינו עד עולם‬ ‫עליהם את הנסתרות וכו' א"ר לוז ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול‬ ‫ואמרה אין לכם עסק בנסתרות‪ .‬ואגב נתתי ג"כ הודעה דהכי איתא‬ ‫לעשות את כל דברי התורה הזאת‪[ :‬שם כ"ח]‬ ‫בירושלמי דסוטה פרק ז' ופי' הגאון בעל קרבן העדה‪ ...‬כדהובא בפנים‪.‬‬ ‫ויש להוסיף על דבריו דמכאן המקור לביטוי בעניני קבלה דאין לי עסק‬ ‫הנה בגמרא סנהדרין מג‪ :‬איתא דעכן מעל בחרם כמה‬ ‫בנסתרות בפרט למש"כ רבינו בחיי מה ששמע בשם הרמב"ם ז"ל‬ ‫פעמים שנים בימי משה וא' בימי יהושע‪ ,‬ועל של ימי‬ ‫בפירוש מש"כ הנסתרות לה' אלהינו‪ ,‬דקאי על סודות התורה הנסתרים‬ ‫וטעם המצות לשם יתעלה הם‪ ,‬ואם יזכה אדם שיקח אזנו שמץ מנהם‬ ‫יהושע נענשו כלל ישראל שהכו בהם אנשי העי [יהושע ז‬ ‫בידיעת שרש המצוה ועקרה בנסתר שבה אל יפטר בכך מן הנגלה שלא‬ ‫ה] ואמר ה' ליהושע "חטא ישראל"‪ ,‬ופריך דלמה לא‬ ‫יעשה המצוה בענין גופני‪ ,‬אין לו להמנע מזה‪ ,‬שהרי הנגלות לנו ולבנינו‬ ‫לעשות‪ .‬וסיים רבינו בחיי "והפירוש הזה בעצמו שהם יקר וספיר‪ ,‬אבל‬ ‫נענשו על של ימי משה‪ ,‬ומשני שלא נענשו על הנסתרות‬ ‫אינו בענין הפרשה"‪.‬‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫הפסוק דקללות שבתו"כ "וכשלו איש באחיו" [ויקרא‬ ‫דברכות וקללות דהר גריזים והר עיבל ויש שם מח'‬ ‫כ"ו ל"ז] דרשו חז"ל [סנהדרין כז‪ :‬שבועות לט‪" ].‬מלמד‬ ‫תנאים כמה בריתות קיבלו על כל מצוה‪ ,‬דד' ת"ק דעל‬ ‫שכולן ערבים זה בזה" וצ"ע דהרי דין ערבות נתחדש רק‬ ‫כל מצוה קיבלו מ"ח בריתות ג' פעמים ט"ז א' בסיני וא'‬ ‫בערבות מואב ובשלמא אי ננקוט דגם בהר סיני כבר‬ ‫באהל מועד וא' בערבות מואב‪ ,‬ור"ש בן יהודה מוסיף‬ ‫נכרתו בריתות על ערבות א"ש‪ ,‬אבל לנתבאר במפרשים‬ ‫דכל איש ישראל הי' ערב על כל מ"ח בריתות של חבירו‪,‬‬ ‫שכאן בפ' נצבים נתחדש ענין הערבות ק' דכבר כ' בפ'‬ ‫נמצא דכ"א קיבל מ"ח בריתות של "שש מאות אלף‬ ‫בחקותי‪ ,‬והנה לדעת רבי יהודה הי' אפשר ליישב‬ ‫ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים" ורבי מוסיף בד'‬ ‫דמפורש בגמ' שם דעונש דערבות הוא רק בהי' בידם‬ ‫ר"ש "ערבא דערבא" היינו דנעשה ערב גם על ערבותו‬ ‫למחות ולא מיחו‪ ,‬והרי שי' רבי יהודה דעכ"פ אחרי‬ ‫של חבירו‪[ ,‬והק' בתו' הרא"ש מנ"מ הא בלא"ה יש לו ערבות‬ ‫שעברו את הירדן נענשו גם על הנסתרות וא"כ לא הי'‬ ‫על מי שחטא‪ ,‬ותי' בחלק העונש של אותם שמתו אחר שחטא‬ ‫בידם למחות ואעפ"כ נענשו וא"כ י"ל דזה מה‬ ‫היחיד ונחלק העונש לכל ישראל דלמאן דאית לי' ערבא דערבא‬ ‫העונש של המתים מתחלק לשאר ישראל וצ"ב‪ ,‬ובאוצר הגאונים‬ ‫שנתחדש‪ ,‬אבל לר' נחמי' דלעולם לא נענשו על‬ ‫כ' דנפק"מ ברואה בחבירו שיכול למחות חייב למחות בחבירו‬ ‫הנסתרות רק על הנגלות‪ ,‬א"כ תיפו"ל מצד וכשלו איש‬ ‫ע"ז שלא מוחה מדין ערבא דערבא וצ"ע תיפו"ל מצד מצות‬ ‫באחיו‪ ,‬וגם לדעת ר' יהודה ק' דממנ"פ דאי מצד ערבות‬ ‫תוכחה ולנתבאר בריש הפרשה וכן לקמן החילוקים בין ערבות‬ ‫לא יתכן להעניש כשלא הי' בידם למחות‪ ,‬מהיכי תיתי‬ ‫ותוכחה א"ש] ובד' ת"ק לא נתבאר להדיא אי הי' כאן דין‬ ‫שיתחדש כאן שיענשו גם על הנסתרות‪ ,‬דאיפה מונח‬ ‫ערבות כלל‪ ,‬דמ' דרק בד' ר"ש הי' כתוב דין ערבות רק‬ ‫בכריתת ברית זו חידוש לענוש גם כשלא הי' בידם‬ ‫דנחלקו בדעתו אי נתחדש גם ערבות דערבות‪ ,‬אבל‬ ‫למחות ולמה יהי' כן‪ .‬ועו"ק דאצל עכן משמע דבזה‬ ‫בספר מנחת סוטה דמדר"ש ס"ל שיש ברית על הערבות‬ ‫גופא שידעו אשתו ובניו סגי שיהי' עליו תורת "נגלות"‬ ‫נר' דגם ת"ק מודה לזה‪ ,‬ר ק דס"ל שנעשה ערב רק על‬ ‫אף דעדיין לא הי' ביד כלל ישראל למחות דלא ידעו‬ ‫העבירה עצמה ולא על הבריתות של חבירו ובד' ר"ש‬ ‫ומשמע דגם לר' יהודה לא תלוי באפשרות למחות רק‬ ‫הי' גם ערבות על מס' הבריתות‪.‬‬ ‫בגדרי נסתרות ונגלות‪.‬‬ ‫עכ"פ הרי מבואר דחלק מהבריתות שקיבלו ישראל הי'‬ ‫וכבר הארכנו בתחלת הפרשה ליישב‪ ,‬דערבות דפ'‬ ‫דין ערבות אחד על השני‪ ,‬וכיון דנתבאר דבריתות אלו‬ ‫בחקותי הוא הרחבה למצות תוכחה ולכן זה מוגבל רק‬ ‫הי' ג' פעמים בסיני באהל מועד ובהר גריזים‪ ,‬נמצא‬ ‫באם הי' בידו למחות‪ ,‬אבל כעת נתחדש הא דכלל‬ ‫דהערבות כבר קיבלו בסיני‪ ,‬וכ' מהרש"א בסוטה שם‬ ‫ישראל נחשבים כנצבים ביחד לפני ה'‪ ,‬וכל אחד נפסד‬ ‫דבהכרח דאתיא רק כשי' ר' יהודה דכבר נענשו על‬ ‫ע"י חטא חבירו ואם חסר לאחד קיום מצוה חסר ממילא‬ ‫הנגלות לפני שעברו את הירדן‪ ,‬אבל לר' נחמי' דלא‬ ‫לחבירו‪ ,‬ולכן יתכן להענש על חטא חבירו גם בנסתרות‪,‬‬ ‫נענשו גם על הנגלות רק כשעברו את הירדן לא הוי בכל‬ ‫דסו"ס יש חטא בישראל‪ .‬וא"כ י"ל דמש"כ בגמ' סוטה‬ ‫מצוה אלא ט"ז בריתות של שש מאות אלף וגו' של הר‬ ‫דכבר בסיני הי' דין ערבות זה מצד הרחבת מצות‬ ‫גריזים והר עיבל‪ .‬וצ"ע ממש"כ מהרש"א ב"ב פח‪ :‬ד"ה‬ ‫תוכחה‪ ,‬אבל אכ תי לא נתחדש להיות כחד‪ ,‬דזה נתחדש‬ ‫ואר"ל דלהכי קללות שבת"כ נאמרו בלשון רבים שהם‬ ‫רק בפ' נצבים‪ ,‬וא"ש דגם לר"י שמגביל דין ערבות‬ ‫על חטא רבים שעדיין במצות הר סיני לא נתחייבו רבים‬ ‫לנגלות סגי בזה שיחול ע"ז שם "נגלה" אף דבפועל אינו‬ ‫על חטא יחיד עד ערבות מואב בשנת מ' שהיה להם‬ ‫יודע‪ .‬ונפק"מ בזה ג"כ דבערבות זה יש הגבלות דיתכן‬ ‫לעבור הירדן‪ ,‬ומטעם דאז הוי כערב בשעת מתן מעות‬ ‫דלא נתחדש לנשים וגרים ועוד‪ ,‬אבל מצות תוכחה מיהא‬ ‫שכבר התחילו בכבוש א"י קצת ארץ סיחון ועוג ולכך‬ ‫קיים בכל גווני ובאם הי' בידו למחות ולא מיחה עדיין‬ ‫נאמרו בלשון יחיד דאף על חטא יחיד נתחייבו רבים‪,‬‬ ‫יענש מצד שלא קיים מצות תוכחה‪.‬‬ ‫מבואר דלכו"ע לא נתחדש דין ערבות רק בסוף ארבעים‬ ‫שנה‪[ ,‬וכן הבאנו בתחלת הפרשה משפת אמת ואור החיים הק'‬ ‫לא כל נסתרות נענשים‬ ‫וכלי יקר דחידוש דפ' נצבים הוא ענין הערבות] והרי מבואר‬ ‫אלא דעדיין יק' לדברי רבי יהודה דנענשים גם על‬ ‫בסוגיא דסוטה דגם בהר סיני נכרתו בריתות וצ"ע‪.‬‬ ‫הנסתרות‪ ,‬ל"ל לומר בגמ' שבת נה‪ .‬דצדיקים נענשו‬ ‫בשביל הרשעים משום דבידם למחות ולא מיחו‪ ,‬תיפו"ל‬ ‫הנוסח דכל ישראל ערבים זה לזה‬ ‫דנענשים גם על הנסתרות לרבי יהודה מצד ערבות‪,‬‬ ‫והנה בסוגיות אלו לא מוזכר אף פעם אחת הנוסח‬ ‫ודוחק לומר דההוא סוגיא אתיא רק כרבי נחמיה‪ ,‬ועמד‬ ‫השגור בפי כל ד"כל ישראל ערבים זה לזה" שזה יסוד‬ ‫בזה המהרש"א בח"א סנהדרין מג‪ :‬וחידש דודאי אין‬ ‫דין ערבות להוציא אחרים יד"ח כמבואר ברש"י ר"ה כט‪.‬‬ ‫סברא שיענשו בעלמא על הנסתרות משום ערבות דמה‬ ‫ד"ה אע"פ שיצא מוציא‪ ,‬ומימרא זה מופיע בש"ס על‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫שם ערבות במצוות‪ ,‬הגם דעיקר ערבות המוזכר בגמ'‬ ‫הי' להם לעשות‪ ,‬ורק בציור דחרם דעכן‪ ,‬כיון שחרם זה‬ ‫בשבועות הוא לענין ליענש על חבירו‪ ,‬וכן האי גמ'‬ ‫היה בלא רש ות הקב"ה כמבואר בסנהדרין שם שא"ל‬ ‫דסוטה לז‪ :‬דהי' הרבה בריתות ובהם הי' נכלל דין‬ ‫הקב"ה אתה גרמת כו' היה לך להעמיד שומרים שיפקחו‬ ‫ערבות זה לענין עונשין אבל לא כתוב שם דין המחודש‬ ‫בדברים שלא יעברו על החרם‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‬ ‫שמטעם זה יוכל להוציא את חבירו גם באינו מחוייב‬ ‫וימעלו בני ישראל מעל בחרם ויקח עכן גו' דבזה מעלו‬ ‫בדבר‪.‬‬ ‫בני ישראל על שלקח עכן שהיה להם לעשות שמירה‬ ‫טובה שלא יבא עכן לידי כך וזה שכתוב ויחר אף ה'‬ ‫מי הם הנכללים בערבות‬ ‫בבני ישראל‪ .‬ולפ"ז נצטמצם ההבדל בין חובת תוכחה‬ ‫והנה אם נבוא לדון מי נכלל בכלל ערבות במצוות צריך‬ ‫וחובת ערבות דגם חובת ערבות הוא רק באופן שיש‬ ‫מקודם לברר מי הוא בכלל ערבות לעונשין וממילא נדע‬ ‫תביעה עליו שגרם לזה‪ .‬ובעיון יעקב [על עין יעקב סנהדרין‬ ‫מי זה בכלל ערבות במצוות‪ .‬והנה בפשטות מבואר בגמ'‬ ‫שם] דמגמ' שבת ל"ק דהתם הכוונה לדין חמור שזה רק‬ ‫סוטה דקיבלו ע"ע ערבות רק לאותם שנמנו שם בכלל‬ ‫כשבידם למחות‪ ,‬אבל מה שקשה הוא מהא דסנהדרין‬ ‫הנמנין של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות‬ ‫ושבועות שדרשו עה"פ וכשלו איש באחיו איש בעון‬ ‫וחמישים וכ"כ רש"י נדה יג‪ :‬ד"ה כספחת‪ ,‬ותוס' קידושין‬ ‫אחיו ודוקא כשיש בידם למחות ולא מיחו‪ ,‬והרי לר"י‬ ‫ע‪ :‬ד"ה קשים לדייק מזה דאין גרים בכלל ולכן אין אנו‬ ‫ענש גם על הנסתרות ותי' דגם ר' יהודא ס"ל ההיקש‬ ‫אחראים למעשיהם‪ ,‬דאל"כ יש הרבה יותר ממנין זה‬ ‫נסתרות לנגלות‪ ,‬דאין עונשין על הנסתרות אא"כ שגם‬ ‫דהרי הרבה ערב רב עלה אתם‪[ .‬אולם תוס' נדה שם ד"ה‬ ‫על הנגלות לא היו מוחין‪ ,‬משא"כ אם מוחין על הנגלות‬ ‫קשים דחה דאולי לא ידע מספרם] ובצל"ח ברכות כ‪:‬‬ ‫אז אין הקדוש ברוך הוא מענש על הנסתרות רק מגלה‬ ‫ד"ה והרשב"א כתב שלפי חשבון זה גם כהנים ולויים‬ ‫להם הנסתרות כדי שימחו בהם‪ ,‬ומצא לזה ראי' ברורה‬ ‫אינם בכלל ערבות שהרי המנין אינו כולל את שבט לוי‪.‬‬ ‫במדרש [במדבר רבה סוף פ"ג] וז"ל "עשיתם הגלוים‬ ‫וביאר טעם לזה ע"פ דברי הילקוט שמעוני ר"פ נצבים‬ ‫אף אני אגלה לכם הנסתרות"‪.‬‬ ‫[רמז תתקמ] דמה דהוצרך לחדש הברית שכבר הי' בסיני‬ ‫והחיד"א בספרו פתח עינים לסנהדרין שם הביא הקושיא‬ ‫לפי שהברית שקבלו בחורב הפרו בחטא העגל‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫מגמ' שבועות וכן הקושיא דמה מהני לר' נחמי' בעכן‬ ‫כהנים ולוים שעמדו באמונתם ולא הפרו ברית של סיני‬ ‫שידעו אשתו ובניו‪ ,‬והלא ישראל לא ידעו וכיצד ימחו‪,‬‬ ‫לא הוצרכו ליכנס עתה בברית‪ .‬אולם בשו"ת פנים‬ ‫והביא דברי העיון יעקב‪ ,‬והק' עליו דהא מפורש‬ ‫מאירות ח"א סי' ס"ו כ' דלא יתכן לומר כן דהא מבואר‬ ‫בסנהדרין דענין עכן נסתרו' ונענשו דהוה משעברו‬ ‫בשבועות לט‪ .‬דוכשלו איש באחיו דכל ישראל ערבים‬ ‫הירדן לר' יהודה‪ ,‬ופשוט דבו בפרק לא היו נגלות שלא‬ ‫זל"ז‪ ,‬ולדברינו לעיל א"ש דזה מצד הרחבת מצות‬ ‫מיחה יהושע וא"כ לא הי"ל להעניש לישראל על‬ ‫תוכחה‪ .‬ולחשבון הנ"ל דערבות במצוות תלוי בערבות‬ ‫נסתרות דעכן‪ ,‬והביא בשם הרב יפה מראה סוף פ' אלו‬ ‫דעונשין דגמ' סוטה א"כ לשי' רש"י ותוס' אין ערבות‬ ‫נאמרין שתי' דעונש נסתרות הוא רק ביש חשד עליהם‬ ‫בגרים וא"א להוציאו יד"ח וכן להיפך‪ .‬ולד' הצל"ח ה"ה‬ ‫שיתכן שעוברים עבירות ויש בידו לחקור אחריהם‪ .‬עוד‬ ‫בכהנים ולוים‪.‬‬ ‫הביא מחידושי רבינו יונה כתב יד שביאר שי' ר' יהודה‬ ‫מח' רעק"א ודגול מרבבה לענין נשים‬ ‫"לפי שאי אפשר שלא יכירו שום פגם כשהוא עובר‬ ‫בסתר"‪ .‬עוד הביא להקשות לשי' הרא"ש דאין נשים‬ ‫והנה הרא"ש בברכות [פ"ג סי' י"ג] כתב דדוקא איש אע"ג‬ ‫בכלל ערבות איך אמרי' דנענשו ישראל בחטא עכן לפי‬ ‫דלא אכל כלום מוציא אחרים יד"ח מדין ערבות כיון‬ ‫שידעו אשתו ובניו‪ ,‬ותי' ע"פ הנ"ל דגם אם נשים אינם‬ ‫שערב הוא עבורם ועליו הוא להציל מן העוון ולפטור‬ ‫בכלל ערבות מ"מ יש להם חובת תוכחה‪ .‬או עכ"פ דסגי‬ ‫אותן מן המצוות‪ ,‬אבל אשה אינה בכלל הערבות לכך‬ ‫כדי שיהי' ע"ז שם נגלות‪.‬‬ ‫אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן‪.‬‬ ‫הדמיון בין ערבות דמצוות לערבות דעונשין‬ ‫והבין הדגול מרבבה [או"ח רע"א במ"א ס"ק ב'] את דברי‬ ‫הרא"ש כפשוטו ע"פ החשבון הנ"ל דכיון דנשים לא היו‬ ‫והנה הבאנו לעיל מדברי רש"י ר"ה כט‪ .‬ד"ה אע"פ‬ ‫במנין השש מאות אלף וכו' לא הוו בכלל ערבות ואפילו‬ ‫שיצא מוציא‪ ,‬דהאי דינא דאע"פ שיצא מוציא מיוסד על‬ ‫במצוות שחייבים בהם אינם יכולים להוציא האחרים‬ ‫הא דכל ישראל ערבים זה לזה ונענשין אחד על השני‬ ‫יד"ח אם יצאו כבר‪ ,‬והוציא מזה לדינא דלא יוכל האיש‬ ‫וכ"כ כל הראשונים ר"ה שם‪ ,‬ולשון הרא"ש בברכות [פ"ג‬ ‫להוציא אשתו בקידוש היום באופן שהוא כבר התפלל‬ ‫סי' י"ג] שם כתב "דכיון שערב הוא עבורם ועליו הוא‬ ‫והיא לא התפללה‪ ,‬דאז הוא מחוייב רק מדרבנן והיא‬ ‫להציל מן העוון ולפטור אותן מן המצוות" ומזה יצא לנו‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫דהתם הערבות מיירי לענין ליענש על זה‪ ,‬והוכיח כן‬ ‫מדאורייתא וצריך בכה"ג לדין ערבות‪ ,‬ורק נסתפק שם‬ ‫דהרי בלא"ה הרבה מצוות רק כהנים יכולים לקיים‪ ,‬והא‬ ‫אם רק היא אינה יכולה להוציא אחרים או גם אחרים אין‬ ‫קיי"ל לעיל דבאינו מחוייב בדבר א"א לו להוציא אחרים‬ ‫יכולים להוציא אותה‪ ,‬עכ"פ מתוך דבריו מבואר פשוט‬ ‫יד"ח וא"כ מה שייך ערבות לישראל ע"ז‪ ,‬וע"כ דהתם‬ ‫דהבין מדעת הרא"ש דליכא ערבות בנשים כלל וכלל‬ ‫קאי לענין עונשין‪ ,‬ובזה שייכים ערבות אף למי שאינו‬ ‫אפילו בדברים שחייבים מדאורייתא‪.‬‬ ‫מחוייב בדבר‪.‬‬ ‫אולם רעק"א שם בהגהותיו חולק עליו בפי' דברי‬ ‫בריש פ' נצבים רשומים נשים וגרים וקטנים‬ ‫הרא"ש וכתב דכוונתו דערבות שייך למי שמחוייב‬ ‫עוד העיר אאמו"ר שליט"א על השיטות הסוברים דגרים‬ ‫במצוה זו הוא ערב על אחרים‪ ,‬ואם נשים בברהמ"ז‬ ‫ונשים לאו בכלל ערבות הם הרי מפורש בתחלת הפרשה‬ ‫דאורייתא באמת אם יצאו מוציאים לאנשים דכיון דהם‬ ‫אתם נצבים היום וגו' טפכם נשיכם וגרכם וגו' הרי‬ ‫שייכים במצווה זו הוו בכלל ערבות להוציא אחרים‬ ‫מפורש דהרי הם בכלל ערבות‪ ,‬והי' אפש"ל דעיקר‬ ‫יד"ח וזה מש"כ הרא"ש דכיון דנשים פטורות מברהמ"ז‬ ‫הערבות נלמד רק ממש"כ בסוף הנסתרות לה"א והנגלות‬ ‫מדאורייתא א"כ במצוה הזו ודייקא במצוה זו אין‬ ‫וגו' וחלק זה לא הי' על כל הרשימה‪ ,‬אולם זה קשה‬ ‫יכולים להוציא אחרים יד"ח אם כבר יצאו‪ ,‬אבל לעולם‬ ‫דהרי מפורש במדרש תנחומא כאן עה"פ "ראשיכם‬ ‫נשים ודאי בכלל ערבות הוו ואין צריכים שיהיו בכלל‬ ‫שבטיכם אע"פ שמניתי לכם ראשים ושופטים זקנים‬ ‫השש מאות אלף וכו' ורק במצוות שהן עצמן פטורות‬ ‫ושוטרים‪ ,‬כולכם שוין לפני‪ ,‬שנאמר כל איש ישראל ד"א‬ ‫בהו לא הוו בכלל ערבות לאחרים להוציא אחרים יד"ח‬ ‫כולכם ערבים זה בזה‪ ,‬אפי' צדיק אחד ביניכם‪ ,‬כולכם‬ ‫בהן‪ ,‬והוכיח כן מדין חרש במגילה עי"ש‪.‬‬ ‫עומדין בזכותו‪ ,‬ולא אתם בלבד‪ ,‬אלא כל העולם כולו‪,‬‬ ‫ומרן הגריש"א זצ"ל [בהערות סוטה ל"ז‪ ]:‬נתקשה טובא‬ ‫שנאמר וצדיק יסוד עולם‪ ,‬וכשאחד חוטא כל הדור‬ ‫בד' רעק"א‪ ,‬דגם אי נימא לדחוק כן בכוונת דברי‬ ‫לוקה‪ ,‬וכן אתה מוצא בעכן‪ ,‬וכו' לכך נאמר כל איש‬ ‫הרא"ש‪ ,‬מ"מ היאך יוכל להתעלם מדברי התוס' ורש"י‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא גדולים שבכם בלבד‪ ,‬אלא טפכם נשיכם‬ ‫דהרי רש"י בר"ה כתב דטעם הדין דאם יצא מ"מ עדיין‬ ‫וגרך‪ ,‬לכך נאמר כל איש" הרי מפורש דכבר בפסוק‬ ‫מוציא הוא אחרים בזה מטעם דכל ישראל ערבין זה לזה‬ ‫ראשון נאמר דין ערבות‪.‬‬ ‫במצות הרי דדינא דאם יצא מוציא הוא מטעם ערבות‬ ‫שו"מ בספר חבצלת השרון שהביא שכבר העירו‬ ‫ורש"י בעצמו בנדה יג‪ :‬שהבאנו לעיל דייק דגרים אינם‬ ‫האחרונים בזה‪ ,‬דהפמ"ג בתיבת גמא כאן סק"ב הק' כן‬ ‫בכלל ערבות מהא דלא נמנו במנין דשש מאות אלף‬ ‫על שי' הדגול מרבבה סי' רע"א‪ ,‬וטו"א מגילה יט‪ ,:‬דקטן‬ ‫וכס"ל לתוס' בקידושין וכנ"ל‪ ,‬א"כ לשיטה זו ודאי‬ ‫אינו בכלל ערבות [דלא כרעק"א סי' ז'] ממש"כ וטפכם‪,‬‬ ‫דנשים לאו בכלל ערבות שמוציאין אחרים יד"ח א"כ‬ ‫ופמ"ג או"ח סי' נ"ג סקי"ט דייק מפסוק זה דעבדים אינם‬ ‫אפילו דחק בדעת הרא"ש מ"מ דברי רש"י והתוס' נצבים‬ ‫בכלל ערבות וא"א להיות ש"ץ דלא נרשם כאן עבדים‬ ‫ועומדים דנשים לאו בכלל ערבות וא"כ ההלכה שהוציא‬ ‫[וצ"ע דמפורש מחוטב עציך וגו' דהוכיח מזה רש"י גיטין כג‪:‬‬ ‫הדגול מרבבה מדעת הרא"ש שרירא וקיימת‪.‬‬ ‫ד"ה אף דעבדים הם בני ברית] ובספר חקרי לב או"ח מ"ח‬ ‫הביא קושיא זו ממהרי"ט [קידושין ע‪ :‬ד"ה קשים] לענין‬ ‫האם יש ערבות בברכת המזון‬ ‫גרים והביא ד' המדרש דבפסוק ראשון כבר כ' ענין‬ ‫והנה בברכות מח‪ .‬מבואר דא"א להוציא אחר בברכת‬ ‫ערבות‪ ,‬והוסיף להקשות ממש"כ שבועות לט‪ .‬דדרשינן‬ ‫המזון אא"כ אכל עכ"פ כזית‪ ,‬וד' תוס' שם דוודאי‬ ‫ממש"כ ואשר איננ ו פה לרבות גרים בכלל השבועה‬ ‫מדאורייתא א"צ לאכול כלום דאפשר להוציא מדין‬ ‫וכיון דגרים בכלל שבועה הוו נמי בכלל ערבות‪ ,‬וחידש‬ ‫ערבות רק דא"א לומר שאכלנו אא"כ אכל עכ"פ כזית‪,‬‬ ‫החקרי לב דנחלקו הסוגיות אי הי' כריתת ברית על‬ ‫אבל מד' רש"י מבואר דלכן צריך לאכול כזית כדי שיהי'‬ ‫ערבות לפני שעברו את הירדן‪ ,‬דרק בגמ' סוטה לז‪:‬‬ ‫עכ"פ בר חיובא דרבנן והק' עליו הראשונים איך ב"ח‬ ‫מבואר כן‪ ,‬אבל בסוגיא דסנהדרין מג‪ :‬דמובא שם מח'‬ ‫דרבנן מוציא בר חיובא דאורייתא‪ ,‬אבל עכ"פ מבואר‬ ‫רבי יהודה ור' נחמי' מבואר דלכו"ע לא קיבלו ערבות‬ ‫ברש"י דלענין בהמ"ז לא נאמר דין ערבות כלל‪ ,‬וצ"ל‬ ‫לפני שעברו את הירדן דמח' ר' יהודה ור' נחמי' הוא רק‬ ‫דכמו בכל ברכת הנהנין לא נאמר דין ערבות דלא יהנה‬ ‫האם כשעברו את הירדן קבלו ערבות גם על הנסתרות‪,‬‬ ‫ולא יברך‪[ ,‬ר"ה כט‪ ].‬ה"נ ברכת המזון לא הי' צריך‬ ‫אבל לפני שעברו את הירדן לכו"ע לא קיבלו ערבות‪.‬‬ ‫להכניס עצמו לזה‪ ,‬אבל מ"מ ק' דהרי עיקר דין ערבות‬ ‫ולפ"ז א"ש קראי דפ' נצבים דעיקר כריתת הברית הי' על‬ ‫נאמר בסוטה ל"ז ושמה נכרתה ברית על כל התרי"ג‬ ‫עצם קיום המצוות ולא על הערבות‪ ,‬ומש"כ במדרש דכל‬ ‫מצוות וא' מהם ברכת המזון‪ ,‬ואיך יתכן דע"ז ליכא‬ ‫ערבות‪ ,‬ועמד בזה הגריש"א זצ"ל [בהערות לר"ה כט‪ ].‬ותי'‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫האם הי' עכן מומר‬ ‫איש ישראל קאי על ערבות היינו גדולי ישראל שבידם‬ ‫למנוע אבל לא דינא דערבות שנאמר לכאו"א‪.‬‬ ‫והנה יש מתחלה להביא הסוגיא דסנהדרין מד‪ .‬בעכן‬ ‫שאצלו כתוב ענין הזה דערבות ואמרי' שם ישראל אע"פ‬ ‫שו"ר שכן העיר מרן הגריש"א זצ"ל [בהערות לסוטה לז‪]:‬‬ ‫שחטא ישראל הוא דלכ"כ "חטא ישראל" ואח"כ מבואר‬ ‫וביאר על דרך מה שייסדנו לעיל‪ ,‬דתרי גוונא ערבות‬ ‫בגמ' שעבר עכן על חמשה חומשי תורה‪ ,‬והי' מושך‬ ‫איכא‪ ,‬דיש ערבות שהוא הרחבה ממצות תוכחה שצריך‬ ‫בערלתו‪ ,‬ובעל נערה המאורסה‪ .‬הרי דהי' מומר גמור‪,‬‬ ‫לעכב את חבירו מלעשות עבירות ולהוכיחו ע"ז‪ ,‬וזהו‬ ‫ואעפ"כ נאמר עליו דין ערבות ואמרי' עליו ישראל אע"פ‬ ‫דין נפרד מדין ערבות שזה סתם דין תוכחה ובזה אין‬ ‫שחטא ישראל הוא‪ .‬אלא דבחי' מהר"ל שם העיר דאי‬ ‫שום נפק"מ בין איש לאשה וגר וקטן‪ ,‬ויש דין ערבות‬ ‫באמת עבר על כה"ת כולה ל"ל להדגיש ענין נערה‬ ‫מחודשת שכל אחד כאילו מחוייב במצוותיו וחובותיו‬ ‫מאורסה ומושך בערלתו‪ ,‬ולכן פי' דאין הכוונה שעבר‬ ‫של חבירו‪ ,‬וחידש הגריש"א דבפסוק זה נכללו שתי‬ ‫ממש על כה"ת רק דעבר על מצוה ששקולה ככה"ת‪ ,‬דזה‬ ‫ענינים‪ ,‬וטף ונשים וגרים הם רק בכלל חלק התוכחה‪,‬‬ ‫ענין הפרת ברית שבעבורה יש השראת השכינה בכלל‬ ‫אבל מה שנתחדש בקרא דהנסתרות וגו' והנגלות וגו' זה‬ ‫ישראל עי"ש‪ ,‬אולם מהרש"א הק' ג"כ קו' זו ותי' דצ"ל‬ ‫נאמר רק לאיש ישראל‪ .‬גם בס' חבצלת השרון הלך‬ ‫דעבר רק על רוב התורה‪ ,‬הרי דפי' הגמ' כפשוטו‪ .‬והנה‬ ‫בדרך זה ודקדק לפ"ז מה שנתחלק הרשימה בין שני‬ ‫לענין אי ישראל מומר דינו כגוי לענין קידושין ורבית‬ ‫פסוקים דבפסוק א' כתוב ראשיכם שבטיכם וגו' ורק‬ ‫נחלקו ראשונים‪ ,‬דרמב"ן ב"מ עא‪ :‬בשם רש"י הוכיח‬ ‫בפסוק ב' כתוב טפכם נשיכם וגו' דזה דין בפני עצמו‪.‬‬ ‫מסוגיתינו דאסור להלוותו בריבית‪ ,‬וכש"כ דקידושיו‬ ‫עי"ש עוד‪.‬‬ ‫קידושין‪ ,‬אבל הביא בשם ר"ת וכ"ה דעת היראים סי'‬ ‫קנ"ו דמה דדינו כישראל הוא רק לענין קידושין שלא כ'‬ ‫ובאמת לדברינו בתחלת הפרשה ע"פ שפ"א דהא‬ ‫בו אחיך אבל לענין רבית שכ' אחיך דינו כגוי‪ .‬ולענין‬ ‫דערבות מיוסד על מה שכלל ישראל נצבים לפני ה'‬ ‫קידושין הביא הטור אה"ע סי' מ"ד מח' דד' הרמב"ם‬ ‫כיחידה אחת‪ ,‬וכבר ממילא יש דיני ערבות‪ ,‬א"כ י"ל‬ ‫דדינו כישראל וכ"ה פשטות סוגיות הש"ס [יבמות טז‪ :‬מז‪:‬‬ ‫דוודאי גם גרים ונשים וטף הרי הם עומדים כאחד לפני‬ ‫בכורות ל‪ ]:‬וי"א דמומר לחלל שבת בפרהסיא ולעבוד ע"ז‬ ‫ה'‪ ,‬אבל מצד חלק התוצאה שיוצא מזה דממילא יש‬ ‫דינו כגוי‪ .‬והטור חולק דזה נגד כמה סוגיות פשוטות‬ ‫חיובים ועונשים בזה לא נכללו דבטף ונשים הקיל‬ ‫דמומר שקידש קידושיו קידושין‪ .‬אבל מהרשד"ם אה"ע‬ ‫הכתוב כיון דנשים לא מנהיגים וקטנים לאו בני דעת‬ ‫סי' י' צידד להלכה כשיטה זו דהבין בביאור השיטות‬ ‫ול"ש לחייבם‪ ,‬ולענין גרים כיון דסו"ס הם רק טפלים‬ ‫דמומר יש לו קידושין שזה רק ע"פ סוגיא דסנהדרין‬ ‫לכלל ישראל לא החמיר בם הכתוב‪ .‬אלא דזה רק לצד‬ ‫דישראל אע"פ שחטא ישראל הוא ולכן ביאר השיטות‬ ‫שהם לא יענשו עבור אחרים וכן לא יוכלו להוציא‬ ‫הסוברות דדין מומר כגוי גמור‪ ,‬דאין להביא ראי' מעכן‬ ‫אחרים אבל זה לא סבה שהאיש לא יהי' ערב עבורם‪.‬‬ ‫שלא מצינו לו שום עון רק מה שמעל בחרם ולכן אע"פ‬ ‫האם יש ערבות למומרים וחילונים‬ ‫שחטא ישראל הוא‪ ,‬ולא קי"ל כאותם שיטות המובאות‬ ‫בגמ' דעבר על הרבה עבירות חמורות דיחידאה הוא‪,‬‬ ‫הנה יש לדון אם יש ערבות על מומר להכעיס או מומר‬ ‫אולם בשו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ד סי' פג כתב על‬ ‫לתיאבון לרוב התורה או מומר לחלל שבת בפרהסיא‬ ‫מהרשד"ם שכתב "דבר זר ומשונה" דעיקר היסוד לומר‬ ‫דיצא מכלל עמיתך ואחיך ודינם כגוי לענין שחיטה‬ ‫דמומר דינו כישראל לענין קידושין הוא מקרא דנאמר‬ ‫[שו"ע יו"ד סי' ב' ס"ה] ואין מצווין להחיותו ולפדותו [שם‬ ‫בעכן חטא ישראל ואחז"ל אף על פי שחטא ישראל הוא‪,‬‬ ‫סי' רנ"א א‪-‬ב] ואין מחללין שבת עבורו [פמ"ג או"ח סי'‬ ‫ולכן מדחה כל סוגיות הש"ס וכל הפוסקים בזה שמפרש‬ ‫שכ"ח מ"ז ס"ק ו'] ומ"מ לענין קידושין דינו כישראל גמור‬ ‫דעכן לא הי' מומר דלא כפשטות הסוגיא‪ ,‬ולבד שלדחות‬ ‫[טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ד ס"ט ע"פ גמ' יבמות טז‪ :‬מ"ז‪ :‬בכורות‬ ‫סוגיא דגמ' אי אפשר אף אם איכא קושיא גדולה שא"א‬ ‫ל‪ ]:‬א"כ יל"ע האם נאמר אצלו מצות תוכחה ואפי' נימא‬ ‫לנו לתרץ הא מי אמר לו שמקור הגמ' הוא מקרא זה‬ ‫דל"ש תוכחה דהוכח תוכיח את עמיתך כתיב ומומר לאו‬ ‫דדברי קבלה‪ ,‬וגם אם היה מקרא זה היה זה חדוש גדול‬ ‫עמיתך הוא‪ ,‬מ"מ אולי מדין ערבות לא נפקא דסו"ס כיון‬ ‫והא חזינן שלא היה חדוש כלל משום שאין צריכין לזה‬ ‫דישראל הוא ואכתי מחוייב הוא במצוות כישראל גמור‬ ‫לראיה‪ ,‬ור' אבא בר זבדא לא אמר זה לענין הלכה אלא‬ ‫א"כ נחשב כאילו ישראל אחר ג"כ מחוייב בה‪ .‬ונפק"מ‬ ‫לדברי אגדה לומר שקרא זה משמיענו חביבות ישראל‬ ‫רבתא כאן בא"י האם אנו אחראים על כל החילונים גם‬ ‫להקב"ה שאפילו בשעה שהן חוטאים קורא אותן ישראל‬ ‫אלו שבוודאי דינם כמומרים לדאוג עבורם ולעשות‬ ‫דאמר חטא ישראל ולא חטא העם כדפרש"י התם מדלא‬ ‫טצדקי להצילם מן החטא‪ ,‬ולהתפלל עבורם או לא‪.‬‬ ‫אמר חטא העם עדיין שם קדושתן עליהן וכדמוכרח זה‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫אפילו אינו מומר גמור אין ישראל אחר מצווה להפרישו‬ ‫מהא דאמר ע"ז ר' אבא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי‬ ‫לדעת הש"ך‪ ,‬ומומר דנקט הש"ך הוא משום דהפוסקים‬ ‫ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה דלא שייך זה כלל‬ ‫במומר דברו ומומר מסתמא מזיד הוא‪ ,‬ועוד דכל עובר‬ ‫לענין הלכה אלא לענין החשיבות להקב"ה ולענין‬ ‫עבירה במזיד נקרא מומר לאותו דבר‪ .‬ונמצא לפשטות ד'‬ ‫קדושתם‪ ,‬ומה דפשוט לגמ' בכל הש"ס דדינו כישראל‬ ‫הש"ך דא"צ להפריש מומר מאיסור ל"ש דינא דערבות‪,‬‬ ‫לענין קידושין הוא דל"ש במציאות להתהפך לגוי‪ ,‬דרק‬ ‫אבל לד' הדגול מרבבה גם למומר יש דינא דערבות רק‬ ‫להיפך מגוי לישראל נתחדש בקרא דאפשר להיות‪ ,‬אבל‬ ‫דנאמר דין מסויים בעושה מעשה במזיד שא"צ להפרישו‬ ‫לא נאמר בתורה לא בקראי ולא בהלכה מסיני שיהיה דין‬ ‫אבל באופן כללי יש ערבות למומר עכ"פ בעושה בשוגג‪.‬‬ ‫כזה שישראל יוכל להעשות עכו"ם וממילא הוא נשאר‬ ‫[וע"ע בברכי יוסף שם שהאריך לחלוק על הש"ך]‬ ‫בדין ישראל ובקדושת ישראל בין לענין חיוב המצות‬ ‫ובין לעניני חיתון ויחוס הבנים וממילא ודאי שבני‬ ‫ובשו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן קכו הק' על הדגול‬ ‫המומרות הם ישראלים גמורים כמו באשה כשרה‬ ‫מרבבה‪ ,‬דהרי בכל מצות עשה כופין אותו עד שתצא‬ ‫שילדה מנכרי שהולד ישראל וקידושיהן קידושין ולכן‬ ‫נפשו [כתובות פו‪ ]:‬ומסתמא ה"ה בל"ת כשעדיין לא עבר‪.‬‬ ‫פשוט וברור שהוא טעות שפלטה קולמוסו של הגאון‬ ‫הרי מפורש דגם בעובר במזיד יש להפרישו‪ ,‬ומבואר‬ ‫מהרשד"ם לדחות בזה סוגיות הגמ' ודברי כל הפוסקים‪.‬‬ ‫בר"ן כתובות נ‪ .‬מדפי הרי"ף דצורת הכפי' יתכן גם‬ ‫עכ"ד האגרו"מ‪ .‬וע"ע בדברי רבי צדוק הכהן בתקנת‬ ‫בלקיחת ממון ממנו‪ ,‬דעד שאתה כופהו בגופו כופהו‬ ‫השבין אות ט"ו שדחה ד' מהרשד"ם מצד דפשטות הגמ'‬ ‫בממונו‪ ,‬ולכ"כ דד' הש"ך הם כפשוטו דבמומר ל"ש‬ ‫דלכו"ע עבר עכן עבירות חמורות‪ ,‬ואעפ"כ אומרים עליו‬ ‫ערבות‪ ,‬והטעם דהנה יסוד הערבות הוא בשבועות לט‪.‬‬ ‫ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא‪.‬‬ ‫וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל‬ ‫ערבין זה לזה‪ .‬וכיון דקי"ל דמומר מותר להלוותו‬ ‫עכ"פ אם נבוא לדון במדרגת עכן‪ ,‬הנה לפי פשטות הגמ'‬ ‫בריבית דלאו אחיך הוא ממילא לאו בכלל ערבות הוא‪.‬‬ ‫הי' עכן מומר לרוב התורה דדינו כמומר להכעיס דיצא‬ ‫עוד כ' חידוש גדול דאפי' לפוסקים האוסרין להלוות‬ ‫מכלל עמיתך ואעפ"כ נאמר עליו דין ערבות וגם נאמר‬ ‫מומר ברבית דנחשב אחיך‪ ,‬מ"מ יש מקום להתיר עפ"י‬ ‫עליו ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא‪ ,‬אבל לד'‬ ‫דברי מהר"ל מפראג זצ"ל [בנתיבות עולם נתיב הצדקה פ"ו]‬ ‫מהרשד"ם עכן שאני שעשה רק עבירה אחת דמעילה‬ ‫בביאור טעם שלא נתערבו ישראל זה לזה רק אחר‬ ‫בחרם וכן למהר"ל שלא עבר ממש על כה"ת‪ ,‬וא"כ‬ ‫שעברו את הירדן דארץ ישראל מיוחדת לישראל והיא‬ ‫במומר גמור לא נאמר עליו דאע"פ שחטא ישראל הוא‬ ‫עושה את כל ישראל השוכנים עלי' כאיש אחד ע"כ‬ ‫ושוב אין לנו ראי' דנאמר עליו דין ערבות‪.‬‬ ‫כשבאו לא"י נעשו ערבים עכ"ד‪[ .‬ידידי הרב דוב זעליגר‬ ‫שליט"א הוסיף דמדוייק בזה מש"כ ומי כעמך ישראל גוי אחד‬ ‫ביאור שי' הש"ך דא"צ להפריש מומר מעבירה‬ ‫בארץ] והנה זה פשוט דאף עכשיו שישראל בגלות נשאר‬ ‫והנה בש"ך יו"ד סי' קנ"א סק"ו לענין מה דחידשו התוס'‬ ‫הערבות‪ ,‬והטעם ברור דאף שגלו מ"מ מקומם של‬ ‫והרא"ש שבת ג‪ .‬דגם באופן דליכא לפני עור כגון בתרי‬ ‫ישראל בא"י וכשאנחנו בארץ אחרת נחשבנו גולים כי‬ ‫עברי דנהרא מ"מ יש איסור מדרבנן לסייע‪ ,‬כיון דבלא"ה‬ ‫אין כאן מקומינו‪ ,‬רק מקומינו בא"י ומצוה לדור בא"י‪,‬‬ ‫חובה להפרישו א"כ כש"כ דאסור לסייע‪ ,‬לזה כ' הש"ך‬ ‫ע"כ עדיין חשיב כאילו כולנו בא"י אף שאין אנו בפועל‬ ‫דכ"ז בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור וכדכתב‬ ‫בא"י‪ ,‬מ"מ זה מקומינו‪ .‬והנה מומר אף דאפי' חטא‬ ‫הרא"ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שב"ד‬ ‫ישראל הוא‪ ,‬מ"מ גוי הוא ג"כ ועושה יי"נ‪ ,‬וקנאים‬ ‫מצווים להפרישו כ"ש ישראל גדול משא"כ בעובד‬ ‫פוגעים במומרת כמו בגוי' כמבואר בפוסקים באהע"ז‬ ‫כוכבי' וישראל מומר שאינו חייב להפרישו‪ .‬מבואר‬ ‫בענין מומר זוקק ליבום יע"ש [עי' תרוה"ד רי"ט רכ"ג]‪.‬‬ ‫מדבריו דאין חובה להפריש מומר מאיסור‪ .‬וכ' עליו‬ ‫ובדרישה [סי' קל"ט] דע"ז של מומר נאסר מיד כמו ע"ז‬ ‫הדגול מרבבה דלא יתכן לומר כן דהרי מפורש בגמ'‬ ‫של נכרי‪ .‬וכיון שדינו כנכרי ג"כ‪ .‬פשוט שיש בו לאו דלא‬ ‫סנהדרין הנ"ל דגם בישראל מומר אע"פ שחטא ישראל‬ ‫ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי‪ .‬וכיון שאסור לדור‬ ‫הוא וא"כ מה בי נו לשאר ישראל לענין להפרישו‬ ‫בארץ ישראל אין א"י מקומו כלל ופקע הערבות בעד‬ ‫מעבירה‪ .‬ולכן פי' כוונת הש"ך דאין כוונתו למומר דוקא‬ ‫המומר‪" .‬ואין לזוז מהוראת הש"ך" עכ"ד האבני נזר‪.‬‬ ‫רק כוונתו לאפוקי כל מי שעושה במזיד דחובת הפרשה‬ ‫והנה בשו"ת עין יצחק להג"ר יצחק אלחנן זצ"ל אה"ע‬ ‫גם בישראל הוא רק כשעובר בשוגג ויש ביד איש אחר‬ ‫סי' א' פי' בד' הש"ך דעיקר חובת הפרשת חבירו מן‬ ‫להפרישו‪ ,‬חייב להפרישו‪ ,‬וכמו בקטן אוכל נבילות‬ ‫האיסור הוא משום מ"ע דהוכח תוכיח את עמיתך ע"כ‬ ‫שהקטן שוגג הוא‪ ,‬וכן דינא דתוס' ורא"ש דריש שבת‬ ‫בשוגג מיירי דכן איירי במשנה שם [רש"י ג‪ .‬ד"ה פטורי]‬ ‫כיון דמומר אינו בכלל עמיתך אינו מצווה עליו להוכיחו‬ ‫אבל בישראל דרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה‪,‬‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫ושבועות דהך כל ישראל ערבין אינו רק היכא שיש בידו‬ ‫ולאפרושי מאיסורא‪ ,‬וכן יל"פ בדברי הדגול מרבבה‪,‬‬ ‫למחות כו'‪ .‬מ"מ י"ל דה"ה היכא דיש בידינו לעשות‬ ‫אלא שהקשה דגם אי נימא דליכא חובת תוכחה‪ ,‬עדיין‬ ‫איזה עצה שע"י זה יופרש מהאיסור דודאי החיוב עלינו‬ ‫יהי' חייב להפרישו כדי שלא יענשו עבורו משום ערבות‪,‬‬ ‫להשתדל ולעשות כן דגם זה בכלל יש בידינו למחות‬ ‫דהא כל ישראל ערבין זה בזה וכמבואר בסנהדרין‬ ‫דמ"ש‪ .‬וכלשון הרא"ש ברכות פ"ג סי' י"ג בסוף הסימן‬ ‫ושבועות‪ ,‬אי לא דנימא דס"ל לש"ך דבמומר ליכא‬ ‫דין הוא שיפטור אחרים כו' שערב הוא בעבורם ועליו‬ ‫ערבות ואע"פ שאמרו אף על פי שחטא ישראל הוא מ"מ‬ ‫הוא להצילן מן העון וכו' עכ"ל‪ .‬ומשום הסברא הזאת‬ ‫כיון דאינו בן ברית [כמבואר בתוס' סנהדרין עב‪ :‬וכמש"כ‬ ‫עלינו החיוב להשתדל בעצות כדי להצילן מן העון כדי‬ ‫הב"ש באה"ע סי' קמ"א ס"ק מ"ז בשם דברי תוס' הללו דמומר‬ ‫שלא יענשו אחרים בשבילו‪ .‬ולפ"ז יקשה טובא בהא‬ ‫אינו נעשה שליח מה"ט‪ .‬וכ"כ המג"א בסי' קפ"ט ס"ק א'‪ ].‬ויש‬ ‫דמע"ש פ"ה משנה א' והובא בב"ק סט‪ .‬דכרם רבעי‬ ‫מקום לדון לפ"ז דכיון דלא מקרי בן ברית ודינו כגוי‬ ‫מציינין כו' בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע שהם‬ ‫ע"כ ממילא ה"ה לענין ערבות דלא שייך דין ערבות רק‬ ‫באים לגזול יניחם ויאכלו דבר האסור דהלעיטהו לרשע‬ ‫למי שהוא בן ברית כדמשמע בפ' נצבים ושפיר כ' הש"ך‬ ‫וימות וכו' ‪ 18‬וכ"פ הרמב"ם פ"ט מהלכות מע"ש וקשה‬ ‫דאין חיוב להפרישו מאיסור‪ .‬אבל זה לא יהני לדברי‬ ‫דלמה לא יהי' חייב להפרישו מן האיסור וכן להקל‬ ‫הדגול מרבבה ובלא"ה גם במומר יש לדון ע"פ שי' רוב‬ ‫האיסור במה דאפשר ולהנצל מן עונש הערבות ואי הי'‬ ‫פוסקים באה"ע סי' קנ"ז גבי חליצה דמומר זוקק‬ ‫אפש"ל כשי' הדגול מרבבה הי' א"ש דכאן ג"כ הוי מזיד‬ ‫לחליצה משום דמקרי אחיו‪ .‬וגם לענין בן ברית הביא‬ ‫ולכל אין חובה להפרישו מן האיסור‪ ,‬אלא דק' כנ"ל‬ ‫הב"ש בסי' קמ"א ס"ק מ"ז לשיטת כמה פוסקים דס"ל‬ ‫תיפו"ל מצד ערבות‪[ .‬ועי' גליון מהרש"א על הש"ך שם‬ ‫דמקרי בן ברית וא"כ עדיין יש לדון דיהי' לו דין ערבות‪.‬‬ ‫שהשיג על הש"ך וכ' דאין לו ראי' מב"ק‪ ,‬דהתם שאני דבלא"ה‬ ‫נכשל בחטא יותר חמור בגזל עי"ש]‬ ‫עוד יש לו הוכחה גדולה דגם במומר שייך ערבות דהרי‬ ‫בעכן הי' שייך ערבות ואמרו בסנהדרין שם דעכן עבר‬ ‫ותי' בזה ע"פ דברי הירושלמי שהבאנו בריש דברינו‬ ‫על חמשה חומשי תורה ע"ש‪ .‬ומבואר בחולין (ד' ה')‬ ‫ד ביבנה הותרה הרצועה יצתה ב"ק ואמרה אין לכם עסק‬ ‫וכפי שכתב התבואות שור בסי' ב' ס"ק כ"ג ובשמלה‬ ‫בנסתרות‪ ,‬וע"כ אין בנסתרות שום חיוב כלל אף להדר‬ ‫חדשה אות ט"ו דמי שעובר על רוב המצות הוא מומר‬ ‫אחר איזה עצה כדי להפרישן מאיסור וא"כ י"ל דהך‬ ‫גמור משום דרובו ככולו ע"ש‪ .‬הרי דאף עבור מומר ג"כ‬ ‫משנה דמע"ש הי' אחר שיצתה ב"ק הזה‪ ,‬וגם עוברי‬ ‫יש דין ערבות דנענשו עבור חטאו‪ .‬ומשמע שם דנענשו‬ ‫דרכים הוא ענין נסתרות‪ ,‬דהא אינו יודע מי הם הנוטלים‬ ‫בשביל מה שעבר על חמשה חומשי תורה והחרמים‬ ‫את הפירות ולכן ליכא בזה דין ערבות‪ .‬עכ"ד הג"ר יצחק‬ ‫דהא אמרו שם חטא ישראל אף על פי שחטא ישראל‬ ‫אלחנן זצ"ל‪.‬‬ ‫הוא כו' וגם עברו את בריתי גם לקחו מן החרם גם גנבו‬ ‫גם כחשו גם שמו בכליהם כו' מלמד שעבר עכן על‬ ‫חמשה חומשי תורה שנא' חמשה גם דמשמע מזה‬ ‫‪ 18‬כ' חזו"א דמאי סי' ח' סק"ט דמה דאמרי' הלעיטהו הוא לאו דוקא‬ ‫דנענשו כל ישראל עבור מה שעבר עכן על כל חמשה‬ ‫ואינו אלא לשון בעלמא שאינו זקוק למעשהו ולשקוד על הצלתו‪ ,‬ומזה‬ ‫תקפו רבים את פסקו של הגרי"צ זילברשטיין שליט"א [עי' קובץ פעמי‬ ‫חומשי תורה וגם עבור מה שחטא בחרם‪ .‬והא הי' לו דין‬ ‫יעקב קובץ מ"ד מעמ' ק"ז והלאה] במה שקרה אצל גוי צעיר בבית ספר‬ ‫מומר כיון דעבר על חמשה חומשי תורה‪ .‬והמהרש"א‬ ‫בארצות הברית שסבל רבות מחביריו וא' מהם הי' גונב בקביעות את‬ ‫הכריך שלו‪ ,‬ולכן הי' לו עצה ויום אחד הכניס רעל לכריך שלו ועי"ז‬ ‫שם פירש דעבר על רובו של תורה ע"ש‪ .‬וי"ל דזה גופא‬ ‫תפס הגנב‪ ,‬והי' שם צעיר יהודי שהפנה אח"כ השאלה להגרי"צ‬ ‫כוונת המאמר שם דאע"פ שחטא ישראל הוא דהכוונה‬ ‫שליט"א האם יהודי מותר לו לעשות כן‪ ,‬והשיב דמותר וגם מצוה‬ ‫לעשות כן דהלעיטהו לרשע וימות‪ ,‬והסכים לזה גיסו הגרח"ק זצ"ל‪ ,‬וכן‬ ‫הוא דאע"פ שחטא עכן מ"מ מקרי בשם ישראל דשייך‬ ‫פסק חמיו מרן הגריש"א זצ"ל לענין אשה שרוצה לדבק אחרים במחלה‬ ‫דין ערבות על כל ישראל שיענשו לפי דגם עברו בריתי‬ ‫ע"י זנות האם יש לפרסם את שמה‪ ,‬וענה הגריש"א "הלעיטהו לרשע‬ ‫וימות" שאותם המזנים איתה רשעים הם ואדרבה עי"ז ימנעו מעבירה‬ ‫גם לקחו מן החרם כו' וגם שמו בכליהם דזהו קאי על כל‬ ‫[עי' באריכות בספר מלואי שלמה להגר"ש לורינץ זצ"ל עמ' רעא‪-‬רצ‬ ‫ישראל ומשום הערבות‪ .‬ומוכח מזה דגם במומר גמור‬ ‫שניסה להתווכח עם פסק זה] והקשו עליו רבים דאין שום מקור משם‬ ‫דמיירי רק דאין עליו חיוב למונעו מאיסור‪ ,‬אבל איפה כ' כאן שמותר‬ ‫שייך דין עונש ערבות‪.‬‬ ‫לכתחלה להכניס רעל כדי שימות‪ ,‬ואפי' איסורא לא כתוב כאן שאפשר‬ ‫להכניס שם איסור לכתחלה כדי שיכשל‪ ,‬אבל הגרי"צ ענה להם ע"פ ד'‬ ‫מתי אומרים הלעיטהו לרשע וימות‬ ‫המאירי שם שכתב וז"ל "הא בשאר שנים הואיל ונגיעתם אסורה אין‬ ‫מתקנין לעוברי עברה אלא אם יגעו מוטב וישתרשו בחטא ויאכלו דבר‬ ‫אולם מ"מ יש ע"ז קושיא גדולה דהנה בכלל האי דינא‬ ‫האסור וכגון זה הלעיטהו לרשע וימות" הרי דמצוה לעשות כן וכנר' לא‬ ‫מיירי בגנב במקרה רק בגנבים מחריבי עולם וכמו הסטודנט בציור הנ"ל‬ ‫דערבות הוא דגם באין בידו למחות מ"מ היכא דיש בידו‬ ‫שהי' רודפו ומשפילו כסדר וזה הי' חלק מהרדיפות‪[ .‬חוץ מזה הי'‬ ‫להשתדל אחר איזה עצה להצילן מן מכשול איסור דג"כ‬ ‫להגרי"צ עוד סבות למה מותר לעשות כן וא' מהם דאדם יכול לעשות‬ ‫בתוך שלו מה שרוצה‪ ,‬והיעלה על הדעת דאם יש לו משקה ויסקי בביתו‬ ‫זהו בכלל חיוב הערבות‪ ,‬ואף דמבואר בסנהדרין‬ ‫עם רעל ושמע שיש גנב שרוצה לגונבו שיצטרך להצילו]‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫להסתפק שנחשבים רק מומרים לתיאבון או תינוקות‬ ‫נמצא לפ"ז דלפשטות ד' הש"ך לא נאמר במומר דין‬ ‫שנשבו [כגון חלק מהמסורתיים ויל"ע ברוב העם שהם‬ ‫ערבות וכ"פ האבני נזר להלכה‪ ,‬אבל לד' העין יצחק יש‬ ‫פשוט לא מודעים ליסודות הבסיסיים מיהדות] הם עדיין‬ ‫דין ערבות וליישב ד' הש"ך מקושיא דעכן י"ל כמהר"ל‬ ‫בכלל אחיך לכל דבר‪ ,‬אבל מה שיל"ע לאלו החילונים‬ ‫דלא עבר ממש על כה"ת או כמהרשד"ם דלא קי"ל‬ ‫מחללי שבת בפרהסיא במזיד ולא איכפ"ל בשום דבר‬ ‫כאותם שיטות דעבר על כה"ת כולה אלא דכל העבירה‬ ‫מיהדות וכש"כ שהם רודפי דת‪ ,‬האם עלינו לדאוג‬ ‫שלו הי' רק מעילה בחרם‪.‬‬ ‫עבורם לנסות להצילם מעבירות ולהתפלל עבורם‪ ,‬דלכ'‬ ‫לד' הש"ך ודעימי' א"צ לדאוג עבורם‪ ,‬אבל לד' הג"ר‬ ‫נפק"מ למעשה‬ ‫יצחק אלחנן זצ"ל בעין יצחק צריך‪[ .‬הנה בנוסח שאנו‬ ‫והנה נפק"מ למעשה בכ"ז בנהג חילוני בשבת ומבקש‬ ‫אומרים כל יום אחרי תהילים אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה‬ ‫משומר תורה ומצוות להראות לו הדרך ואם לא יראה לו‬ ‫ובשבי' וכו' משמע דרק מי שנכלל ב"אחינו" אבל מי שהוא‬ ‫יסע בדרך ארוכה נמצא שע"י שמראה לו מציל אותו‬ ‫ישראל ולא בכלל "אחינו" אין אנו מתפללים עבורם ויל"ע‪].‬‬ ‫מריבוי חילול שבת האם יש לו אחריות לכך או שיאמר‬ ‫כי המצוה הזאת קאי על תורה‬ ‫הלעיטהו לרשע וימות דלד' העין יצחק יש חיוב ערבות‬ ‫אבל לד' הש"ך וכ"ה לד' הדגול מרבבה א"צ להפרישו‪,‬‬ ‫כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא‬ ‫וכן פסק לדינא בשו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' י"ח‪ .‬אלא‬ ‫נפלאת וגו' לא בשמים וגו' ולא מעבר לים וגו' כי‬ ‫שסיים שם דההיתר שלא להראות הוא לא רק אליבא‬ ‫קרוב אליך וגו' [ל' י"א – י"ד]‬ ‫דהש"ך והדגמ"ר‪ ,‬דהא אינו מסייע לו בידים בשום דבר‬ ‫לרש"י לקמן פסוק י"ד קאי על תורה שבכתב ותורה‬ ‫להשיג את האיסור אלא נמנע רק מלהדריכו הדרך היותר‬ ‫שבע"פ‪ ,‬וכ"פ רוב מפרשים‪ .‬וכן מבואר בעירובין נ"ה‪.‬‬ ‫קצרה‪ ,‬ולכן במקרה כזה כו"ע יודו בזה‪ ,‬ואדרבה בזה‬ ‫דדרשינן פסוקים אלו שלא תמצא את התורה במי‬ ‫שנמנע ואינו משיבו על שאלתו ומעלים עין ממנו זה‬ ‫שמגבי' דעתו עלי' כשמים וכו' עי"ש‪ .‬והנה בעצם זה‬ ‫בעצמו מהוה עוד מחאה כלפי העבריין על שמחלל‬ ‫שכ' לא בשמים היא ופירש"י ומבואר זה בעירובין שם‬ ‫שבת‪ ,‬ולכן מקרה כזה הוא המקרה הקלאסי ביותר שמן‬ ‫דאילו הי' בשמים היית צריך לעלות אחרי' וללמדה‪,‬‬ ‫הצורך לפי ההלכה להעלים עין מהרשע השואל ולקיים‬ ‫צ"ב איך יתכן זה הרי מבואר בגיטין פד‪ .‬ובב"מ צ"ד‪,.‬‬ ‫בו המאמר הלעיטהו לרשע וימות‪.‬‬ ‫דע"מ שתעלי לרקיע הוי גדר הפלגה דל"ש במציאות‪.‬‬ ‫עוד נפק"מ למעשה האם יש ענין לתקן עירובי חצירות‬ ‫וכ' המפרשים דהיינו שהי' צריך לחפש נביא שיגיד לנו‬ ‫בשביל חילונים שבלא"ה מחללים שבת בפרהסיא‪,‬‬ ‫מש"כ שם או שהי' צריך לעלות ע"י שם‪ .‬ונפק"מ בזה‬ ‫ובשו"ת אגרו"מ או"ח ח"ה סי' כ"ח נשאל ע"ז וכ'‬ ‫לדידן מבואר בגמ' שם דר' אבדימי למד מזה דצריך‬ ‫דלמאי דקי"ל כרשב"ג דהלעיטהו לרשע וימות א"כ‬ ‫לטרוח ולהעמיד סימנין ולהערים בתחבולות כדי‬ ‫א"צ‪ ,‬וגם הא רוב המחללין שבת הם כופרין בכל התורה‬ ‫שיתקיים התורה אצלו‪ .‬ולענין מש"כ ולא מעבר לים‬ ‫כולה‪ ,‬שאולי כו"ע מודו שליכא חיוב ואף לא מצווה‬ ‫נפק"מ דמי שבאמת יש לו רק רב מעבר לים הוא מחויב‬ ‫להשתדל לתקן עירובין בשבילם‪ .‬אלא שמסתפק מה עם‬ ‫ליסע לשם ללמוד וכדכ' כאן בח"ח עה"ת‪ .‬ומו"ז הג"ר‬ ‫אלו שאין יודעין כלום‪ ,‬דרשעותן ואף הכפירה שלהן בא‬ ‫בנציון זצ"ל פי' דהגם דבעלמא עליה לרקיע נחשבת‬ ‫להם רק מצד שחנכום כן אבותיהם הרשעים‪ ,‬יש איזה‬ ‫כדבר בלתי מציאותי‪ ,‬אולם אם תבין שהחיים בלי‬ ‫מעלה ואולי גם מצווה לתקן עירובין‪ ,‬שלא יעברו גם על‬ ‫התורה לא נחשב כלום‪ ,‬אז יתגלו אצלך כוחות בלתי‬ ‫איסור הוצאה שבידינו למנוע אותו בתיקון העירובין‪,‬‬ ‫רגילים‪ ,‬כמו שידע דבשעה שאדם נמצא בפאניקה‬ ‫מאחר שיש לדונו כשוגג‪ .‬אלא דיש לדון דאינו שוגג‬ ‫מתגלים אצלו כוחות נפלאים ותוכל גם לעלות לרקיע‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬דאף שאביו חנכו לרשעותו ולכפירתו‪ ,‬הא עכ"פ‬ ‫והנצי"ב בהעמק דבר כ' כאן דמ"ש בפיך ובלבבך‬ ‫רואה ויודע משומרי תורה ומצוות‪ ,‬ויודע שאיכא גדולים‬ ‫לעשותו‪ ,‬היינו ללמוד ביגיעה שיהא נוגע ללב‪ ,‬וגם‬ ‫ובעלי דעת וחכמה יותר מאביו‪ ,‬שלכן נוטה יותר לומר‬ ‫ללמוד באופן פרקטי לדעת איך לקיים‪ ,‬ונכלל בעשיי'‬ ‫שליכא חיוב למונעו מעבירה‪ .‬ובפרט להש"ך יו"ד סימן‬ ‫החידושים שהוא מחדש‪ .‬ועצה עמוקה אמר שלמה ויותר‬ ‫קנ"א סק"ו‪ ,‬להדגמ"ר שביאר טעמו ומשמע שהסכים‬ ‫מהמה בני הזהר עשות ספרים אין קץ היינו שתכתוב‬ ‫עמו לדינא‪ ,‬דהא משמע שמתירין למכור דברים אסורים‬ ‫לעצמך כל רעיון וכל חידוש ולהג הרבה יגיעת בשר‬ ‫לכל ישראל מומר‪ ,‬א פילו לבן המומר כשיכול לקנות‬ ‫היינו לדבר הרבה בלימוד עם התלמידים‪.‬‬ ‫במקום אחר‪.‬‬ ‫ומו"ז זצ"ל הוסיף בהא דבלבבך אצל לימוד תורה היינו‬ ‫עכ"פ לכל הנתבאר יש לדון באחריות שאנו צריכים‬ ‫ללמוד בחשק והתלהבות בכל הלב והרגש‪ ,‬וכמו‬ ‫להרגיש כלפי אחינו הטועים‪ ,‬דוודאי באלו שיש‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫אומר לך שהוא נמצא מעבר לים וא"א להגיע אליו‪ ,‬לכן‬ ‫שמסופר על גוי שהתחפש ובא ללמוד אצל היערות דבש‬ ‫צריך משה להדגיש שכל מה שהם אומרים לא נכון כלל‬ ‫והבחין שהוא גוי בזה שלא התנונע בשעת הלימוד‪[ .‬עי'‬ ‫וכלל כיון שהתורה באמת נמצאת קרוב מאד וממש על‬ ‫סו"פ וילך שהארכנו בענין בחינת השירה של תורה]‬ ‫ידך‪.‬‬ ‫הפקח לעומת הטפש‬ ‫לרמב"ן וספורנו קאי על תשובה‬ ‫ע וד חיזוק בענין תורה יש להביא מש"כ במדרש כאן [ח‬ ‫וכ"ז למפרשים דקאי פסוק זה על התורה‪ ,‬אולם לרמב"ן‬ ‫במש"כ "רָ אמוֹת ֶלאֱוִ יל חָ כְמוֹת בַּ שַּ עַּר ֹלא יִפְ תַּ ח פִ יהּו"‬ ‫וספורנו קאי על מצות התשובה ‪ 19‬דבכל מצב תוכל‬ ‫[משלי כד ז] "מהו ראמות לאויל חכמות‪ ,‬א"ר תנחומא‬ ‫לחזור בתשובה‪ ,‬ובפיך הכוונה לווידוי‪ ,‬ובספורנו כ'‬ ‫הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת והוא רואה אותן‬ ‫דברים נפלאים "לא נפלאת היא ממך שתצטרך לנביאים‬ ‫שנושאים ונותנים בתלמוד והוא אינו יודע מה הן אומרין‬ ‫ולא רחוקה היא שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים‬ ‫הוא מתבייש‪ ,‬שנא' בשער לא יפתח פיהו ואין שער אלא‬ ‫שיפרשו לך‪ ,‬באופן שתוכל לעשותה גם בגלות‪ .‬ולא‬ ‫סנהדרין דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים‪ ,‬ד"א‬ ‫מעבר לים שתצטרך לחכמי הדור שיפרשו לך וגו' ולא‬ ‫רבנן אמרי הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן‬ ‫יק' עליך כמו שיקרה באיזה מצוה שנפל בה ספק‬ ‫עוסקים בתורה והוא אומר להן היאך אדם למד תורה‬ ‫ותצטרך לפי' חכמי הדור או שהיא נמנעת בחו"ל"‬ ‫תחלה‪ ,‬אומרים לו תחלה קורא במגילה ואח"כ בספר‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫ואח"כ בנביאים ואח"כ בכתובים‪ ,‬משהוא גומר את‬ ‫המקרא שונה את התלמוד ואח"כ בהלכות ואח"כ‬ ‫ונראה דזה מאד נוגע לנו דאנחנו חושבים דכדי לעשות‬ ‫באגדות כיון ששומע כך אומר בלבו אימתי אני למד כל‬ ‫תשובה צריך דוקא לשמוע איזה שיחות ודרשות יפות‪,‬‬ ‫זאת וחוזר מן השער הוי בשער לא יפתח פיהו‪ ,‬א"ר ינאי‬ ‫או ללמוד בספרים מסויימים שיסבירו לך ויתנו לך כל‬ ‫למה"ד לככר שהיה תלוי באויר טיפש אומר מי יוכל‬ ‫מיני עצות איך לעשות תשובה ולהחזיק בקבלות‪ ,‬ועי"ז‬ ‫להביאו ופקח או' לא אחד תלה אותו מביא סולם או קנה‬ ‫קונה לעצמו הרבה ספרים ושומע להרבה שיחות במשך‬ ‫ומוריד אותו כך כל מי שהוא טיפש אומר אימתי אקרא‬ ‫השנים‪ ,‬ובסופו של דבר רואה שכמעט לא נשתנה‪ .‬לזה‬ ‫כל התורה ומי שהוא פיקח מהו עושה שונה פרק אחד‬ ‫אמר לנו משה שא"צ שום ספר ולא דרשא‪ ,‬רק תקח את‬ ‫בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה‪ ,‬אמר הקדוש‬ ‫הפה ואת הלב ביחד ‪ 20‬ותתבונן בעצמך איפה אתה אוחז‬ ‫ב"ה לא נפלאת היא ואם נפלאת היא ממך שאין אתה‬ ‫ומה עליך לתקן‪ ,‬ותגיד בפה מאמרי חז"ל בענין מה‬ ‫עסוק בה הוי כי המצוה הזאת" כתוב כאן עצה עמוקה‬ ‫שאתה רוצה לתקן כגדר לימוד המוסר‪ ,‬ותדבר אל‬ ‫נגד היצה"ר שבא לפתות את האדם ולייאשו מלהתעלות‬ ‫הקב"ה שיעזרך לשוב‪ ,‬ותבטא דיבורי חרטה להקב"ה‪,‬‬ ‫בלימוד‪ ,‬ע"י שמראה אותו גדלותו העצומה של התורה‪,‬‬ ‫וכמו שאמר הנביא קחו עמכם דברים ושובו אל ה' איני‬ ‫ואינו רואה בעצמו איך יוכל להגיע לזה‪ ,‬ועד"ז מזלזל‬ ‫מבקש מכם אלא דברים‪ ,‬ואם זה קשה מדאי‪ ,‬תפרש את‬ ‫בשעה אחת או יום אחד‪ ,‬כיון דמה כבר יכול שעה או‬ ‫הדברים להקב"ה ואז יתן לך הקב"ה סייעתא דשמיא‬ ‫יום זה להוסיף כלפי מה שעוד צריך לדעת מן התורה‪,‬‬ ‫לזה אמר הקב"ה שאדרבה עיקר התעלותו של האדם‬ ‫‪ 19‬עפי"ז ביאר במשך חכמה מש"כ לקמן פסוק ט"ו ראה נתתי לפניך‬ ‫הוא דייקא ממה שמנצל כל יום וכל שעה ללמוד אותו‬ ‫היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ואילו בפ' ראה י"א כ"ו‬ ‫קצת שיכול לעשות באותה שעה‪ ,‬ופרוטה לפרוטה‬ ‫כ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה ולא כ' חיים ומות‪ ,‬אלא‬ ‫דלפני שניתן מצות התשובה הי' זה רק בגדר ברכה וקללה‪ ,‬אבל אחרי‬ ‫מצטרף עד שפתאום ימצא עצמו שהוא ת"ח מופלג‪.‬‬ ‫שניתן מצות התשובה וניתן האפשרות לזכות למחילה ולא ניצל‬ ‫ובביאור תוספת המשל של הסולם י"ל דלמשל אם רואה‬ ‫ההזדמנות אז עבירה גדולה זו‪ ,‬הופכת את הברכה והקללה לחיים ומות‪,‬‬ ‫ולכן מסיים הפסוק העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ ‪ -‬שנתתי‬ ‫ספר חזו"א ומתייאש מי יכול לחדש וללמוד כל זה‪,‬‬ ‫לכם מצות תשובה ‪ -‬החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה היינו‬ ‫יתבונן האם החזו"א בעצמו הי' מסוגל לזה בלי סייעתא‬ ‫שאחר שניתנה דרך התשובה נהפכה הקללה למות ע"כ ובחרת בחיים‬ ‫למען תחי' אתה וזרעיך וזה מוסר נורא ע"כ ד' המשך חכמה‪.‬‬ ‫דשמיא וא"כ גם אתה יכול לקבל עזר מה'‪.‬‬ ‫‪ 20‬מה שהקדים הכ' הפה לפני הלב והרי המחשבה קודם להוצאת הפה‪,‬‬ ‫כ' בספר פרחי שושנה ששמע מרבו הצדיק הג"ר צבי לוינסון זצ"ל חתן‬ ‫והמתיק הדברים הג"ר אלחנן פרץ שליט"א אב"ד חקת‬ ‫הח"ח שאם לב האדם טרוד בדאגות וק' לו להתרכז בד"ת אל ימתין עד‬ ‫משפט‪ ,‬בשאלו הרי אם תרצה להראות על בן אדם‬ ‫שישתפר מצב רוחו ויוכל לעסוק בתורה כדבעי‪ ,‬אלא יוציא מפיו ד"ת‬ ‫גם ללא מחשבה והם ישפיעו על הלב והמוח כי הדיבור במיוחד בנגינה‬ ‫שנמצא כאן שתדע כי הנה הוא כאן לידך‪ ,‬האם תגיד‬ ‫ובנעימה יש בהם כח רב להשפיע על מחשבת האדם‪ ,‬ולזה הקדים פה‬ ‫"תדע שהוא לא בירח וגם לא באוסטרליה או בארה"ב‪,‬‬ ‫ללב שאפי' אם לבו בל עמו ואין בו כל חפץ פנימי לעשות המצוה הרי‬ ‫אחרי הפעולות נמשכים הלבבות ובפעולה חיצונית שבדיבור הפה יוכל‬ ‫גם לא בעיר אחרת רק הוא יושב ממש לידך"??? אלא‬ ‫לעורר את לבבו ונפשו אל עבודת ה'‪ ,‬וזה נוגע גם לימים הבאים עלינו‬ ‫הפי' הוא דכאן יש הרבה סוגי יצה"ר שכן אומרים לך‬ ‫לטובה שנעמוד הרבה בתפלה בסליחות ובתפלות ימים נוראים ויש‬ ‫שאינו מרגיש בלבבו שום התרוממות וחשק לתפלה‪ ,‬אז יתחיל בהוצאת‬ ‫שהוא נמצא רחוק‪ ,‬א' אומר שהוא נמצא בשמים וא'‬ ‫המילים בכוונה ולאט לאט ישפיעו קדו' המילים על לבו‪.‬‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫אומר הקב"ה כי המצוה וגו' לא נפלאת היא ממך וגו'‬ ‫ומעצמך כבר תדע מה לעשות ואיך להתחזק וכמש"כ‬ ‫הח"ח הי' אומר דתשובה לא קשה זה סך הכל חרטה על‬ ‫רבינו יונה דאם לא יעורר אדם את עצמו מה יועילנו‬ ‫העבר וקבלה על העתיד‪ ,‬בפיך מרמז על וידוי בפה‪,‬‬ ‫המוסרים‪.‬‬ ‫ובלבבך חרטה וקבלה לעתיד‪ ,‬לעשותו זה עזיבת החטא‪,‬‬ ‫הנה וידוי כולנו עושים‪ ,‬ולענין חרטה וקבלה ועזיבת‬ ‫חשיבות קבלות קטנות‬ ‫החטא‪ ,‬הנה יש דרגות של תשובה בלי סוף וכל משהו‬ ‫והנה מש"א חז"ל לענין לימוד התורה שפקח שונה פרק‬ ‫של חרטה או קבלה זה כבר חלק של תשובה‪ ,‬יש הבדל‬ ‫אחד ליום וזהו הצורה איך לבטל את מחשבות הייאוש‪,‬‬ ‫בין החטאים דמה שנכשל רק לעיתים רחוקות קל יותר‬ ‫ה"נ בעבודת התשובה שיצה"ר בא לייאש את האדם‬ ‫להתחרט‪ ,‬אבל מה שנכשל בה כסדר‪ ,‬שם קשה‪ ,‬אבל גם‬ ‫שיש כ"כ הרבה מה לשוב וזה כ"כ קשה‪ ,‬ולזה יש‬ ‫בזה יש עצה אם לומדים ספרי מוסר ורואים חומר החטא‬ ‫לעשות תשובה בצעדים קטנים מאד ע"י קבלת קטנות‪,‬‬ ‫אז מגיעים לאיזהו משהו של חרטה‪ ,‬כל קרעכץ שווה‬ ‫ובסופו של דבר יראה שינוי עצום לטובה ויגיע לדרכי‬ ‫הרבה‪ ,‬וכמ"ש רבינו יונה דגם תשובה חלקית נחשב‬ ‫התשובה האמיתית‪ .‬וחשוב לצטט דברי הגה"צ ר'‬ ‫תשובה‪ ,‬ואין אנו משיגים כמה כל פירור של חרטה וצער‬ ‫אבגדור מילר זצ"ל שאמר דהגם שאנו אומרים כדלים‬ ‫מנקה אותו גם בלא תיקן עצמו לגמרי‪ ,‬וכן לענין עזיבת‬ ‫וכר שים דפקנו דלתיך ומשמע שאנו מגיעים להקב"ה‬ ‫החטא כמבואר בע"מ שאני צדיק גמור דאפשר לההפך‬ ‫ריקם ממש‪ ,‬אבל זה לא נכון שהרי כתוב "שאו מנחה‬ ‫לצדיק גמור גם לפני כל התיקונים‪ ,‬ומקובלנו מרבותינו‬ ‫ובואו לפניו" א"א לבוא לפני אדם חשוב שאתה מבקש‬ ‫שבימים אלו יש לקבל ע"ע כמה קבלות קטנות ונאריך‬ ‫ממנו טובה גדולה בלי להביא עכ"פ משהו סמלי בידך‬ ‫בזה בעז"ה בעשי"ת"‪ .‬ע"כ מדברי הגר"א דיסקין‬ ‫להכרת הטוב‪ ,‬וכן כשאנו באים לפני ה' בר"ה לבקש על‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫נפשותינו א"א לבוא לפניו בלי שום מנחה‪ ,‬ולזה צריך‬ ‫לעשות איזה קבלה קטנה‪ ,‬אבל עדיין נקרא שאנו באים‬ ‫חשיבות עצם הרצון לעשות תשובה‬ ‫כדלים וכרשים דלעומת מה שאנו מבקשים כל הכסף‬ ‫והנה גודל החשיבות בעצם הרצון לעשות תשובה יש‬ ‫והמתנות שבעולם אין לו ערך כלל‪ ,‬ומ"מ עדיין בזה‬ ‫לראות מדברי הזוה"ק פ' תרומה [ח"ב קנ‪" ].‬חמי כמה‬ ‫שאנו מביאים איזה מנחה קטנה אנו מראים שאנו רוצים‬ ‫רחמנותא דקודשא בריך הוא עם בריוהי דאפילו דאיהו‬ ‫באמת להכיר טובה להקב"ה על מה שנותן לנו ואנו‬ ‫חייבא יתיר והרהר תשובה ולא יכיל למעבד תשובה‬ ‫מבינים שיש לנו לקיים מצותיו‪ .‬ונתן דוגמא לג' קבלות‬ ‫ומית‪ ,‬האי בודאי מקבל עונשא על דאזיל בלא תשובה‪,‬‬ ‫קטנות במחשבה ובדיבור ובמעשה נגד מ"ש "בפיך‬ ‫לבתר ההוא רעותא דשוי למעבד תשובה לא אעדיאת‬ ‫ובלבבך לעשותו" א‪ :‬לחשוב חצי דקה ליום על עוה"ב‬ ‫מקמי מלכא עלאה‪ ,‬וקודשא בריך הוא אתקין לההוא‬ ‫שזהו התכלית‪ ,‬ב‪ :‬להגיד להקב"ה כמ"פ ביום "אני‬ ‫חייבא דוכתא במדורא דשאול‪ ,‬ותמן מצפצפא תשובה‬ ‫אוהב אותך" ג‪ :‬לעשות לפחות חסד אחד ביום בצנעא‪.‬‬ ‫דהא ההוא רעותא נחית מקמי קודשא בריך הוא ותבר‬ ‫ואל יפתנו היצר שזה לא שווה‪ ,‬דבאבנים טובות‬ ‫כל גזיזין דתרעי מדורי גיהנם ומטי לההוא אתר דההוא‬ ‫ומרגליות כל משהו וכל פירור שווה לאין ערוך וה"נ‬ ‫חייבא תמן ובטש ביה ואתער ליה ההוא רעותא‬ ‫בתשובה ותיקון המעשים‪.‬‬ ‫כמלקדמין" היינו דגם מי שרק הי' לו רצון לעשות‬ ‫תשובה‪ ,‬רק שלא הספיק לעשות כן בפועל‪ ,‬ולכן בוודאי‬ ‫גם נביא בזה דבריו של הג"ר אליהו דיסקין שליט"א‪:‬‬ ‫הוא נענש בגיהנם על חטאיו‪ ,‬מ"מ רצון זה עולה לפני‬ ‫"יש יצה"ר מאד מסוכן כשאדם מתעורר לעשות תשובה‪,‬‬ ‫כסא הכבוד ובסופו של דבר יוציאו מגיהנם‪ .‬וי"ל דבהא‬ ‫שמנסה לתאר לו שהמצב שחור מאד‪ ,‬יש לך כ"כ הרבה‬ ‫דאמרי' בקידושין מט‪" :‬המקדש את האשה ע"מ שאני‬ ‫דברים לתקן‪ ,‬למשל על ביטול תורה יביא לו מחז"ל אם‬ ‫צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור מקודשת‪ ,‬שמא הרהר תשובה‬ ‫אתה לומד פחות מי"ד שעות ביום האם זה צורה של‬ ‫בדעתו" א"צ לזה שיתחיל תשובה בפועל‪ ,‬דמספיק עצם‬ ‫תשובה‪ ,‬וכן אתה לא מקיים בשלימות ודברת בם ולא‬ ‫זה שיש לו רצון להתחיל בתהליך התשובה‪ ,‬כבר‬ ‫בדברים בטלים‪ ,‬וכן הוא מביא לו מאמרי חז"ל דאסור‬ ‫מסתכלים עליו בשמים כצדיק גמור ומעשיו רצויים‪.‬‬ ‫לו למלא שחוק פיו בעוה"ז‪ ,‬וכן יש לך תפלות וברכות‬ ‫ובהכי א"ש דלשון הרא"ש [קידושין פ"ב סי' י"ד] ומאירי‬ ‫בלי כוונה‪ ,‬האם אתה אוכל באמת לש"ש או למלאות‬ ‫קידושין יב‪" :‬חיישינן שמא הרהר בלבו לעשות תשובה"‬ ‫התאוות שלך‪ ,‬הוא מתאר לו שאם הוא רוצה לחזור‬ ‫היינו דא"א לשוב ברגע אחד אבל עכ"פ החליט בלבו‬ ‫בתשובה צריך להיות לפחות כמו ר' יחזקאל לעוונשטיין‬ ‫להתחיל תהליך של תשובה‪ ,‬וע"ע פסיקתא רבתי [פיסקא‬ ‫זצ"ל‪ ,‬הוא מביא לו מספה"ק תיקוני תשובה וסיגופים‬ ‫מד ‪ -‬שובה ישראל הובא חלק מזה בראשית חכמה שער התשובה‬ ‫ותעניות‪ ,‬עד שאדם מתייאש לגמרי וחושב שזה טוב‬ ‫פ"ב והחץ חיים בספרו מחנה ישראל ח"א פכ"ו ובנדחי ישראל‬ ‫כשאני יהי' זקן‪ ,‬אבל איש צעיר בחברה לא נוח לי‪ ,‬לזה‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫לרצון‪ ,‬אבל עוד יש ענין והוא הכפרה‪ ,‬והוא לתקן העבר‬ ‫פרק ל"ד] עה"פ שובה ישראל וגו' "דרש רבינו הקדוש‬ ‫ולכפר החטא‪ ,‬וזה דוקא ע"י קרבן או דוגמתו תפילה או‬ ‫גדול כחה של תשובה שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות‬ ‫תענית וצדקה‪ .‬אולם כפרה לא מעכבת מלהיות מעשיו‬ ‫תשובה מיד היא עולה‪ ,‬לא עד עשרה מילים ולא עשרים‬ ‫מרוצים להקב"ה‪.‬‬ ‫ולא עד מאה אלא עד מהלך חמש מאות שנים‪ ,‬ולא עד‬ ‫הרקיע הראשון אלא עד רקיע השביעי‪ ,‬ולא עד רקיע‬ ‫ויתכן דדבר זה נרמז בהא דמבואר ברכות ב‪ .‬ויבמות עד‪:‬‬ ‫השביעי אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד‪ ,‬כן הושע‬ ‫דכפרה לא מעכבת מלאכול תרומה‪ ,‬ורק לענין קדשים‬ ‫אומר שובה ישראל עד ה' אלהיך"‪.‬‬ ‫מעכבת‪ ,‬דתרומה מרמז למה שמורם מלהיות בגדר חול‬ ‫גמור‪ ,‬להיות עכ"פ בגדר צדיק‪ ,‬ולזה מספיק אפי' רק‬ ‫ובכוכבי אור מאמר ד' ובמאמר ס"א הביא מדרש זה‬ ‫הרהר בלבו הירהור תשובה הרי זה צדיק גמור‪ ,‬אבל‬ ‫והעיר דמצד אחד יש מאמרי חז"ל בגודל קלות התשובה‬ ‫לענין קדשים דהיינו הרוצה להתקדש ולהיות קדוש צריך‬ ‫ומצד שני מבואר בחז"ל דיש הרבה גדרי תשובה ונר'‬ ‫גם כן לרפא את הקודם‪.‬‬ ‫שזה כבד מאד וכ' דיש לדמות זה לב' סוגי טהרה‬ ‫בטומאת מת דמתחלה יש הזאת אפר פרה דסגי במשהו‬ ‫ובזה א"ש למה בריש ברכות תלי זמן קבלת עול מלכות‬ ‫וזה משל לראשית ההתעוררות דתשובה דכבר פועל‬ ‫שמים בתרומה‪ ,‬לומר דכפרה לא מעכב לקבלת עול‬ ‫טהרה‪ ,‬אבל בסוף בעי' טבילת כל הגוף שמסמל גמר‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬וכן בקריאת שמע נכלל מצות ת"ת‬ ‫מהלך התשובה דלא סגי במשהו דצריך לתקן ולהקיף כל‬ ‫כדפירש רש"י שם דלכן קוראים ק"ש בביהכ"נ לפני‬ ‫חלקי עבודתו בפועל‪ .‬וביאור שתי השלבים דהרי באמת‬ ‫זמנה כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת‪ ,‬וע"ע מנחות צט‪:‬‬ ‫ל"ש לשוב לגמרי בלי סייעתא דשמיא‪ ,‬אבל מה שמוטל‬ ‫דאפשר לצאת בק"ש מצות ת"ת‪ ,‬והלא באמת כתוב‬ ‫על האדם לבדו הוא ראשית ההתעוררות מעומקא דלבא‬ ‫"ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי" [תהלים נ ט"ז]‬ ‫שרוצה באמת לשוב ולתקן דרכיו שמגיע בדרך כלל ע"י‬ ‫אבל מיד שנטהר על להבא הרי זה צדיק גמור ויכול‬ ‫לימוד המסור ברצינות‪ ,‬ואז רצון זה עולה לפניו ומכינים‬ ‫לקבל עול מלכות שמים‪ .‬ורק הערב שמש צריך דהיינו‬ ‫לו בשביל זה הרבה סייעתא דשמיא‪ ,‬אבל עדיין‬ ‫שעבר יומו שהיה טמא והעריב עליו השמש בטהרה‪,‬‬ ‫בבחירתו לא להשתמש בזה‪ ,‬והמשילו לאיש שנולד‬ ‫וזהו שינוי זמן על דרך מש"כ הרמב"ם [פ"ב מהלכות‬ ‫במדבר ונתגדל שם‪ ,‬ובבואו לעיר ראה מרכבות רצות‬ ‫תשובה ה"ד] בשינוי השם‪ ,‬כלומר איני עומד עכשיו באותו‬ ‫ושבות ונשאר אצלו בהסכם לקנות ג"כ סוס ורכב‪ ,‬וכן‬ ‫זמן וגבול כעת שנטמאתי כי ההוא יומא דקא גרים‬ ‫עשה קנה ואסר אותם אל עגלה וישב בעגלה והסוסים‬ ‫שבכל יום האדם עומד בענין אחר‪ ,‬ושימשא ממילא‬ ‫עומדים על מקומם‪ ,‬והרי הוא יושב ומתפלא וחושב כי‬ ‫ערבא על ידי הקב"ה כי אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו‬ ‫בודאי הטעו אותו במרמה‪ ,‬וישאל לעוברים ושבים מה‬ ‫וכו'‪ .‬עכ"ד ר' צדוק זי"ע‪.‬‬ ‫הדבר‪ ,‬וישחקו על חלומותיו ואמרו לו כי הסוסים יעמדו‬ ‫הרי לן דראשית התשובה לענין שיהי' נחשב צדיק‬ ‫כן לעולם‪ ,‬כי מתחלה צריך להכות אותם בשוט ואח"כ‬ ‫ושיתקבלו מעשיו לרצון‪ ,‬סגי בהחלטה מכאן ולהבא‬ ‫ילכו‪ ,‬כן החומר מעצמו לא יזוז ממקומו‪ ,‬עד שבעים‬ ‫להשתנות‪ ,‬ובמה שמוסיף בלימודו שזה גורם טהרה‬ ‫שנה ‪ -‬אם האדם לא יניע אותו ‪ -‬יעמוד על עמדו! ע"כ‬ ‫לענין מכאן ולהבא‪ ,‬וכבר נחשב אדם חדש‪ ,‬וממילא‬ ‫דברי הכוכבי אור‪.‬‬ ‫מתייחסים לו בגדר צדיק‪ ,‬ורק לענין כפרה ותיקון העבר‬ ‫שתי חלקי תשובה כתרומה וקדשים‬ ‫בזה צריך עוד מהלכים‪ .‬ויש להוסיף לדברי ר' צדוק‪,‬‬ ‫דלכן נרמז ענין זה בתחלת מס' ברכות‪ ,‬להורות ליהודי‬ ‫עוד דבר יסודי בענין קלות התשובה חשוב להזכיר כאן‬ ‫שרוצה לפתוח דף חדש בחיים שלו‪ ,‬ובא היצה"ר לומר‬ ‫מש"כ ר' צדוק זי"ע [בספרו צדקת הצדיק אות יב] דבתשובה‬ ‫שיש לו כ"כ הרבה עבירות‪ ,‬יתחזק שעד כמה שהחליט‬ ‫יש שני ענינים להבא‪ ,‬ותיקון העבר‪ ,‬וזהו טעמא שצריך‬ ‫לפתוח דף חד ש ולקבל עליו עומ"ש‪ ,‬וכבר לא נמצא‬ ‫שני דברים טהרה על להבא וזה במי הדעת שהוא תורה‬ ‫באותו יום של רושם הטומאה‪ ,‬כבר מעשיו רצויים‬ ‫תבלין ומציל מעבירות להבא‪ ,‬שהמאור מחזיר למוטב‬ ‫להקב"ה‪ ,‬ונחשב כצדיק‪ ,‬ורק בהמשך יצטרך עוד לטפל‬ ‫כמ"ש במדרש [ריש איכה פתיחתא ב']‪ .‬וכמ"ש [בתנא דבי‬ ‫בחטאיו‪.‬‬ ‫אליהו ובמדרש ויק"ר כ"ה א] דאם נכשל אדם בעבירה וחייב‬ ‫מיתה ביד"ש מה יעשה ויחיה‪ ,‬אם היה למוד לקרות דף‬ ‫טבילה הנפש במי הדעת לעומת טבילת‬ ‫אחד קורא שני דפים‪ ,‬ואם היה למוד לשנות פרק אחד‬ ‫הגוף במים‬ ‫ישנה שנים‪ ,‬ואם אינו למוד לקרות ולשנות ילך ויעשה‬ ‫פרנס על הצבור וגבאי של צדקה והוא חי‪ ,‬וכ"ז מצד‬ ‫עוד יש להביא כאן דבריו הנפלאים של הרמב"ם סוף‬ ‫העתיד שיוכל להמשיך לחיות‪ ,‬ושהמצוות שלו יתקבלו‬ ‫הלכות מקוואות "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫אבל הרשב"א חולין שם פסק כריו"ח דמוכיח דדינא‬ ‫גזירות הכתוב הן‪ ,‬ואינן מדברים שדעתו של אדם‬ ‫דריו"ח הוא מדאורייתא וא"כ בשל תורה הלך אחר‬ ‫מכרעתו והרי הן מכלל החוקים‪ ,‬וכן הטבילה מן‬ ‫המחמיר‪ ,‬ובהערות הגריש"א חגיגה יט‪ .‬כ' דרשב"א‬ ‫הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או‬ ‫לשיטתי' א"ש למה לא הוזכר שי' ריו"ח בחגיגה‪ ,‬דהתם‬ ‫צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי‬ ‫מיירי במעלות דרבנן שיש לתרומה וקודש וזה וודאי‬ ‫בכוונת הלב‪ ,‬ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק‬ ‫הוא רק דין דרבנן ולענין מעלה דרבנן גם רשב"א מודה‬ ‫כאילו לא טבל‪ ,‬ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין‬ ‫דחולין א"צ כוונה‪ ,‬ונפק"מ דדינא דריו"ח רק בכעין‬ ‫לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש‬ ‫טבילת נדה שהוא טבילה דאורייתא אבל נטילה או‬ ‫בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות‬ ‫טבילה דרבנן כגון לענין נטילת ידים גם לריו"ח א"צ‬ ‫הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות‪ ,‬כיון‬ ‫כוונה‪ .‬ומה דבשו"ע [או"ח קנ"ח ס"ז] מביא דיש מחמירין‬ ‫שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי‬ ‫להצריך כוונה גם גבי נט"י‪ ,‬אין הטעם משום דחיישינן‬ ‫הדעת טהור‪ ,‬הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים‬ ‫לריו"ח‪ ,‬אלא כמ"ש בביאור הגר"א שם [ס"ק י"ח] דכיון‬ ‫וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם‪,‬‬ ‫דנטילת ידים הוא משום סרך תרומה יש מקום להחמיר‬ ‫השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו‬ ‫בו כתרומה שיש לו מעלה דרבנן להצריך כוונה גם‬ ‫אמן" הרי דלד' הרמב"ם ברגע שהחליט לפרוש מן‬ ‫בנטילה‪.‬‬ ‫המחשבות הרעות ולהעמיק נפשו במחשבות נכונות‪,‬‬ ‫כבר נטהר‪ ,‬והו"ל כטבילה במקוה שפועל האדם בלי‬ ‫והנה מש"כ רש"י במשנה דטבל ולא הוחזק היינו שלא‬ ‫שיש איזה התחדשות בגופו‪.‬‬ ‫התכוון לשם טבילה כלל רק לרחיצה בעלמא‪ ,‬צ"ל דזה‬ ‫רק להוו"א דחולין בעי כוונה אבל למסקנא בסוגיין כשי'‬ ‫ביאור טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל‬ ‫רב דא"צ כוונה אז גם בטבל לשם טהרה לחולין לא‬ ‫ובעיקר מה שדימה הרמב"ם למה שאמרו חכמים טבל‬ ‫מהני למעשר‪[ ,‬עי' בטורי אבן יח‪ :‬ד"ה טבל]‪ ,‬אולם לד'‬ ‫ולא הוחזק כאילו לא טבל צ"ב דהנה מקורו של מימרא‬ ‫הרשב"א הנ"ל א"ש דסוגיין אתיא גם כשי' ריו"ח לענין‬ ‫זו הוא במשנה חגיגה יח‪ :‬ומתחלה מבואר שם דבטבל‬ ‫מעלות דרבנן‪ ,‬ובמשנה יל"פ גם כשי' ריו"ח לענין‬ ‫לשם חולין הוחזק רק לשם חולין אבל עדיין אסור‬ ‫טבילה דאורייתא ובזה יל"פ המשנה כפשוטו דלא‬ ‫למעשר‪ ,‬וכן בטבל לשם מעשר עדיין אסור בתרומה וכן‬ ‫התכוון לשם טבילה כלל‪.‬‬ ‫מתרומה לקודש ומקודש לחטאת‪ ,‬ואח"כ כתוב "טבל‬ ‫עכ"פ נחזור לד' הרמב"ם שהביא הך מימרא דטבל ולא‬ ‫ולא הוחזק כאילו לא טבל" ופירש"י לא נתכוון לשם‬ ‫הוחזק כאילו לא טבל להראות דעיקר כח הטבילה תלוי‬ ‫טבילת טהרה אלא לרחיצה בעלמא‪ ,‬ומשמע דגם טבילה‬ ‫בכוונת הלב‪ ,‬וצ"ע דהרי הרמב"ם פסק כשי' רב דחולין‬ ‫לחולין בעי כוונה‪ ,‬אולם בגמ' מוכיח רב נחמן מגל‬ ‫א"צ כוונה גם בטבילה דאורייתא‪ ,‬וא"כ בהכרח ביאור‬ ‫שנתלש דחולין א"צ כוונה וזה גם לענין טבילת כל גופו‬ ‫מימרא זו הוא מעלה דרבנן לענין מעשר ותרומה וקודש‬ ‫בטומאה דאורייתא‪[ ,‬ולכן הוצרך להוכיח מגל שנתלש ולא סגי‬ ‫דגם אם התכוון לשם טבילת טהרה לא יהני אם לא יכוון‬ ‫בברייתא המובא שם לענין נטילה ‪ -‬תוס' חולין לא‪ :‬ד"ה הוא סבר]‬ ‫להדיא לשם כך‪ ,‬וזה מעלה דרבנן‪ ,‬וא"כ איך יהי' זה‬ ‫והק' לו רבה ממשנה הנ"ל והשיב לו דאין הכוונה כאילו‬ ‫פירוש לעיקר כח טבילה דאורייתא‪ .‬שו"ר שהעיר בזה‬ ‫לא טבל כלל רק לענין מעשר נחשב כאילו לא טבל‪,‬‬ ‫הגריש"א זצ"ל בהערות שם וכתב דצ"ל דאף דהטעם‬ ‫ומפורש כן בברייתא טבל ולא הוחזק אסור במעשר‬ ‫שהצריכו חכמים כוונה וזה מעכב את הטבילה הוא‬ ‫ומותר בחולין‪[ ,‬ועי"ש בתוד"ה ד"ה לא למה לי בבא זו‬ ‫משום דרצו חכמים שישמור את טהרתו והוה דין מעלות‬ ‫במשנה] הרי לן סתימת הגמ' דכל עיקר מימרא זו דטבל‬ ‫דרבנן גרידא‪ ,‬מ"מ ודאי לא היו מתקנים כוונה אי לאו‬ ‫ולא הוחזק לא נאמר בחולין‪ ,‬וזה מעלה במעשר ותרומה‬ ‫דאיכא מעלה בכל טבילה לכתחילה מה שמתכוין ליטהר‬ ‫וקודש‪ ,‬מאידך בגמ' חולין לא‪ .‬נחלקו אמוראים בנדה‬ ‫על ידה‪ ,‬ואף דבדיעבד אם לא נתכוין טבילתו כשירה‬ ‫שטבלה לאונסה דדעת רב דטהורה לביתה ורק בתרומה‬ ‫לחולין ומדאורייתא כשירה אף לתרומה וקדשים‪ ,‬מ"מ‬ ‫אסורה‪ ,‬וד' ריו"ח דגם לביתה לא טהרה דס"ל גם חולין‬ ‫כיון דהוה מעלה בטבילה מה שנתכוין ליטהר שייך‬ ‫בעי כוונה‪ ,‬ונחלקו הראשונים איך קי"ל להלכה‪ ,‬דדעת‬ ‫לומר דמדרבנן יהיה דין בתרומה וקדשים דמעכבת‬ ‫הרמב"ם [פ"א מקוואות ה"ח] דקי"ל כרב דלחולין לא בעי‬ ‫הכוונה את טהרתו‪.‬‬ ‫כוונה‪ ,‬ואף דלעולם רב וריו"ח הלכה כריו"ח הכא שאני‪,‬‬ ‫ופי' הר"ן [חולין ז‪ .‬מדה"ר] דמחגיגה חזינן דהלכה כרב‪,‬‬ ‫עכ"פ למדנו מכאן כח הכוונה בכל מעשה טבילה‪,‬‬ ‫ד לא הזכיר כלל שי' ריו"ח דחולין א"צ כוונה‪ .‬וכ"פ רוב‬ ‫ולעומת זה יסד מכאן הרמב"ם לענין טומאת הנפשות‪,‬‬ ‫הראשונים‪.‬‬ ‫דע"י שמכוון לבו לפרוש מן המחשבות הרעות ומשיב‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫אינו מחוייב בזה‪ ,‬ונקודת החילוק בין נדר לנדבה‪ ,‬דנדר‬ ‫נפשו במי הדעת הרי הוא טהור ממילא גם אם לא‬ ‫פי' שההקדשה נובע מחמת נדר שעשה בעבר‪ ,‬ונדבה‬ ‫התחדש בגופו שום דבר‪.‬‬ ‫מיוסד על ההווה‪ ,‬והרי כל עיקר תשובה בנוי על מה‬ ‫שעשה בעבר וא"כ ל"ש שיהי' נדבה‪ ,‬ומ"מ עושה ה'‬ ‫כשמתחדש בהרגשתו ותודעתו כך‬ ‫אתו חסד להיות נחשב כאילו זה נדבה‪ ,‬וכיון שכן גדר‬ ‫מתייחסים אליו בשמים‬ ‫הקבלה להבא צריך להיות דוקא באופן שמרגיש שעושה‬ ‫ובדברי רמב"ם אלו ראוי להביא דבריו הנפלאים של‬ ‫חתך בעצם החיים שלו ומה שהי' לפני התשובה איננו‬ ‫הגר"י הוטנער זצ"ל בפחד יצחק [ר"ה מאמר כט] וכדי‬ ‫חלק מהחיים שלו שלאחר התשובה‪ ,‬ורק אז הוא מקבל‬ ‫להבין החידוש שלו נקדים מהו הפשטות‪ ,‬דהנה ידוע‬ ‫מעלת בעל תשובה‪.‬‬ ‫מש"כ ברמב"ם פ"ב מתשובה ה"ד דא' מדרכי התשובה‬ ‫בזה ביאר ג"כ דברי הרמב"ם בסוף הל' מקוואות הנ"ל‪,‬‬ ‫הוא שינוי השם דהיינו "אני אחר ואיני אותו האיש‬ ‫דהעיר במה שהעמיד הרמב"ם את ענין התשובה בכאן‬ ‫שעשה אותן המעשים" ורבינו יונה ביסוד התשובה כתב‬ ‫רק ביחס למדות ומחשבות רעות והשמיט לגמרי את‬ ‫"אדם אשר פשע וחטא ובא לחסות תחת כנפי השכינה‬ ‫התשובה היסודית ממעשים רעים‪ ,‬ויל"פ ע"פ מש"כ‬ ‫ולהכנס בדרכי התשובה אשכילך ואורך בדרך זו תלך‪.‬‬ ‫הרמב"ם בעצמו בהלכות תשובה "אל תאמר שאין‬ ‫ביום ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה‪ .‬ויעשה עצמו‬ ‫תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה וגומר‪ ,‬אבל כשם‬ ‫כאלו בו ביום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה‪ .‬וזה‬ ‫שצריך אדם לשוב מאלו‪ ,‬כך הוא צריך לחפש בדעות‬ ‫היום תחלת מעשיו‪ .‬היום יפלס אורחותיו שלא יטו‬ ‫רעות שיש לו ולשוב" הרי דהרמב"ם מצא לנכון‬ ‫מעגלותיו מדרך הטוב‪ .‬ודרך זו תביאנו לשוב בתשובה‬ ‫להעמיד לפנינו הלכה מיוחדת ולהשמיענו חידוש‪ ,‬כי‬ ‫שלמה‪ .‬כי הוא יעשה עצמו כמשליך מעליו כובד העונות‬ ‫נוהגת היא התשובה גם במדות רעות ובמחשבות רעות‪.‬‬ ‫ועוצם החטאים אשר עשה"‪ ....‬עי"ש באריכות‪,‬‬ ‫וצ"ע מאי ס"ד דא"צ תשובה ע"ז‪ ,‬אולם באמת המפתח‬ ‫ובפשטות דרך זה של עשיית תשובה הוא רק עצה כדי‬ ‫להבין הוו"א זה‪ ,‬נמצא בלשונו של הרמב"ם בהל'‬ ‫שלא יתייאש ויחשוב הרי יש לי כ"כ הרבה לתקן‪ ,‬ולזה‬ ‫מקואות הנ"ל‪ .‬כשמשווה הרמב"ם הטובל במי הדעת‬ ‫ניתן לו עצה שיצטייר אצלו כאילו השליך מעליו כל‬ ‫לטובל את גופו כ' דהחידוש הוא אע"פ שלא נתחדש‬ ‫פשעיו ונעשה אדם חדש‪ ,‬וממילא יהי' לו קל יותר לתקן‬ ‫דבר בגופו של הטובל‪ ,‬מ"מ פועל וה"ה בטובל במי ‪-‬‬ ‫מעשיו וכן מצינו בד' השלה"ק ביומא פ' נר מצוה‬ ‫הדעת‪ .‬ור"ל דבשלמא אדם החוזר ממעשים רעים‪ ,‬הרי‬ ‫שהביא כנוסח רבינו יונה הנ"ל בשם ספר באר מים חיים‬ ‫יש כאן שינוי בגופו‪ .‬דהרי מעשים נתפסים הם בחוש‪.‬‬ ‫והוסיף "ומדה זו תביאנו לשוב בתשובה‪ .‬כי אם לא‬ ‫וכל שהתשובה פועלת שינוי ניכר‪ ,‬הרי תועלתה היא‬ ‫יעשה עצמו כמשליך גלוליו‪ ,‬כובד העוונות ועוצם‬ ‫יותר מוסברת‪ .‬ובזה א"ש דצריך הרמב"ם לחדש לנו דגם‬ ‫החטאים אשר עשה‪ ,‬הם יבהילוהו ולא יניחוהו לשוב‬ ‫במדות שאין התשובה פועלת שינוי ניכר בגוף נוהגת‬ ‫וכו'‪ .‬לכן טוב להשליך כל פשעיו מעליו במחשבתו‬ ‫תשובה‪ ,‬וזה מצינו בטבילה דמהני בלי התחדשות בגוף‬ ‫ולעשות לו לב חדש"‪.‬‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫אולם הגר"י הוטנער זצ"ל הקדים להעיר במשנ"ת‬ ‫הרי חזינן לפ"ז מד' הרמב"ם היסוד הנ"ל עד כמה יונקת‬ ‫ברמב"ם דעיקר מעלת בעל תשובה על צדיקים גמורים‬ ‫התשובה מתחושת ‪ -‬השינוי ותודעת החידוש‪ .‬דלכן הי'‬ ‫הוא שכובש את יצרו גם אחרי שכבר טעם טעמו של‬ ‫מקום לומר דבחסר בכח החידוש ממילא חסר בתשובה‪.‬‬ ‫חטא‪ ,‬וה רי בעצם שייך כבישת היצר אחרי שכבר חטא‬ ‫ולזה הי' צריך חידוש דין בהל' תשובה ורמז מיוחד‬ ‫גם בלי תשובה על העבר‪ ,‬וא"כ מה נתוסף במעלת בעל‬ ‫מגזה"כ של מקואות‪ .‬והם הם הדברים שהיו מרגלא‬ ‫תשובה‪ ,‬עוד העיר ממש"כ הגרי"ס דל"ש לפום צערא‬ ‫בפומייהו של גדולי חכמי העבודה בדור שלפנינו‪:‬‬ ‫אגרא בנסיונות שהביא אדם על עצמו‪ ,‬וא"כ צערו‬ ‫"תשובה איז נישט דער טייטש בעסער ווערען‪ ,‬תשובה‬ ‫בכבישת היצר נגרם מחמת שנכשל מקודם בחטא ולמה‬ ‫איז דער טייטש אנדערש ווערען"‪-[ .‬תשובה אין הפי'‬ ‫יהי' לו מעלה בזה‪ ,‬ולזה חידש דזה גופא מחידוש‬ ‫להיות טוב יותר אלא להשתנות] אימרה זו מקפל בתוכה‬ ‫התשובה דכיון דכל עיקר עסקו הוא ניתוקו מן העבר‪ ,‬אז‬ ‫כל מה שנאמר לעיל‪ .‬עכ"ד הפחד יצחק‪.‬‬ ‫בשמים גם מנתקים אותו כ"כ מן העבר עד כדי גם עצם‬ ‫תשובתו נחשבת כמו נדבה‪ ,‬וכאילו לא נתחייב כלל‬ ‫ובכוכבי אור שהבאנו לעיל הביא גם מחז"ל ענין של‬ ‫בתשובה מסבה קודמת‪ ,‬וכן צערו בכבישת היצר לא‬ ‫השלכת כל פשעיו‪ ,‬וכתב דזה מקביל לראשית התעוררות‬ ‫מתחשב דזה בא מחמת המכשולות של פעם‪ ,‬ובזה‬ ‫התשובה שהבאנו מד' הזוה"ק והמדרש שגם מחשבה זו‬ ‫מבואר משנ"ת בגמ' יומא שהקב"ה מקבל התשובה‬ ‫עולה עד הכבוד‪ ,‬ולד' הפחד יצחק י"ל דגדר רצון זה‬ ‫בגדר נדבה וכמ"ש ארפא משובתם אהבם נדבה‪ ,‬וכאילו‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫*הכרעת ההלכה אינה בשמים‬ ‫הוא להעמיד עצמו כאיש חדש לגמרי בלי שייכות אל‬ ‫לא בשמים היא וגו' [שם י"ב]‬ ‫העבר‪.‬‬ ‫והנה דברי הרמב"ם בטהרה ממחשבות רעות‪ ,‬דמ'‬ ‫כמה פירושים יש בדברי חז"ל במש"כ "לא בשמים‬ ‫דאפשר לעשות כן מהרה שפורש ממחשבות הרעות‬ ‫היא" בעירובין נה‪ .‬יש ב' פירושים‪:‬‬ ‫ומשיב נפשו במי הדעת‪ ,‬לכ' לא מתייחס לכפרה ותיקון‬ ‫א‪ :‬שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה וכו' וזהו‬ ‫על העבר דהרי לזה צריך מהלך של תשובה‪ ,‬רק עיקרו‬ ‫פשוטו של מקרא וכדפירש"י כאן והיינו שאין הקב"ה‬ ‫למה שנוגע להבא‪ ,‬דאף שעד עכשיו הי' במצב של‬ ‫מצוה לכם דבר שא"א לעשותו אא"כ עולה לשמים‪.‬‬ ‫טומאה‪ ,‬יכול ברגע אחד להיות טהור‪ ,‬וזה על דרך ע"מ‬ ‫שאני צדיק גמור חיישי' שמא הרהר תשובה בלבו דא"צ‬ ‫ב‪ :‬לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים‪ ,‬או גסי‬ ‫לזה חילוקי כפרה‪ ,‬דסגי בהחלטה לבד‪ ,‬וזה מחדש לנו‬ ‫הרוח‪ .‬וזה דרך דרוש שלא מתאים עם המשך הפסוק מי‬ ‫הרמב"ם דלא רק במעשים חיצוניים אפשר להתחדש‬ ‫יעלה לנו השמימה וגו'‪.‬‬ ‫ע"י שינוי הפעולות רק גם במחשבות רעות שהם‬ ‫ג‪ :‬בכמה מקומות בחז"ל השתמשו בפסוק זה לומר‬ ‫מטמאים את נפשו‪ ,‬שייך להיות טהור מיד ע"י החלטה‬ ‫שההלכה לא נפסקת בשמים‪ ,‬בב"מ נט‪ .‬לענין מח' רבי‬ ‫לפרוש מזה ולהשיב עצמו במי הדעת‪.‬‬ ‫אליעזר וחכמים בתנורו של עכנאי‪ ,‬שאמר ר' אליעזר‬ ‫הבדל עבודת ר"ה מיוהכ"פ‬ ‫"אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו‪ .‬יצאתה בת קול‬ ‫ואמרה‪ :‬מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל‬ ‫ובזה אפש"ל החילוק בין עבודת ר"ה ועבודת יו"כ‪ ,‬דיסוד‬ ‫מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר‪ :‬לא בשמים‬ ‫עבודת ר"ה הוא קבלת עומ"ש וגדר ק"ש של השנה‪ ,‬וזה‬ ‫היא‪ - .‬מאי לא בשמים היא? ‪ -‬אמר רבי ירמיה‪ :‬שכבר‬ ‫בראשית התחדשות השנה‪ ,‬דאז הוי גדר הערב שמש של‬ ‫נתנה תורה מהר סיני‪ ,‬אין אנו משגיחין בבת קול‪ ,‬שכבר‬ ‫השנה הקודמת שאז נכשל בעבירות‪ ,‬אבל כעת בר"ה‬ ‫כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת" וע"ז כתוב‬ ‫ה"ה מקבל עומ"ש מחדש‪ ,‬וכבר מתייחסים לו כצדיק‬ ‫"אשכחיה רבי נתן לאליהו‪ ,‬אמר ליה‪ :‬מאי עביד קודשא‬ ‫גמור‪ ,‬ויכול כבר לזכות לכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬אבל‬ ‫בריך הוא בההיא שעתא? ‪ -‬אמר ליה‪ :‬קא חייך ואמר‬ ‫המשך עבודת עשי"ת הוא להגיע ליום הקדוש ביותר של‬ ‫נצחוני בני‪ ,‬נצחוני בני" וכן בתמורה טז‪" .‬אמר רב יהודה‬ ‫השנה שאז יזכה לכפרה ותיקון על העבר‪.‬‬ ‫אמר שמואל‪ ,‬שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו‬ ‫מנהג אמירת תשליך בר"ה דוקא‬ ‫של משה‪ ,‬אמרו לו ליהושע שאל‪ ,‬אמר להו לא בשמים‬ ‫היא"‪ .‬ולרש"ר הירש זה משלים פשוטו של מקרא שכך‬ ‫ובזה אפשר לבאר מנהג אשכנז של תשליך בר"ה [רמ"א‬ ‫הוא מפרש הפסוק "ההכרות והמעשים שהיא מתכוונת‬ ‫תקפ"ג ס"ב] שהוא בפשטות ע"ש הפסוק ותשליך‬ ‫אליהם אינם בתחום העל ‪ -‬חושי‪ ,‬השמימי‪ ,‬וכל‬ ‫במצולות ים כל חטאתם ‪ 21‬וכ' במטה אפרים תקצ"ח ס"ד‬ ‫ההתגלויות האלוהיות הדרושות להבנתה ולקיומה כבר‬ ‫ש מנערים שם שולי הבגדים והוא לרמז בעלמא ליתן לב‬ ‫ניתנו לנו במלואן ודבר לא נותר מהן בשמים‪ .‬לפיכך לא‬ ‫להשליך החטאים ולחפש ולחקור דרכים מן היום ההוא‬ ‫תוכל לומר‪ :‬היכן נמצא איש בעל רוח על ‪ -‬אנושית‬ ‫והלאה שיהיו בגדיו לבנים ונקיים מכל חטא‪ ,‬וצ"ע דלכ'‬ ‫שיחדור למעננו לסודות השמים או שיוריד לנו מן‬ ‫עיקר תשובה על עבירות הוא בהמשך עשי"ת ובעיקר‬ ‫השמים התגלות חדשה שתשלים את הכרתנו‪ ,‬ורק אם‬ ‫ביוהכ"פ אבל בר"ה אין אנו עוסקים בעבירות‪ ,‬אבל‬ ‫נמצא איש כזה אשר רוח אלהים בו‪ ,‬נוכל לקיים את‬ ‫להנ"ל י"ל דתשליך הוא מעמד עשיית יסוד התשובה של‬ ‫התורה על פי רצון ה'" ומובן דנכלל בזה שא"א לפסוק‬ ‫רבינו יונה ש"יום ההוא ישליך מעליו כל פשעיו" וזה‬ ‫ע"פ התגלות משמים דא"כ תוכל תמיד לטעון אולי אם‬ ‫שלב מוקדם לתשובה וזה מתאים שיהי' ביום ר"ה שהוא‬ ‫הי' התגלות משמים היינו יודעים מה לעשות אבל כעת‬ ‫יום קבלת עומ"ש שאנו מראים שמהיום והלאה אנו‬ ‫אנחנו נמצאים בחושך‪ ,‬לזה אמר שהתורה לא נשארה‬ ‫מתחדשים ואין אנו אותו בן אדם של השנה החולפת‪,‬‬ ‫בשמים כלל וכל ההחלטות והפסקים מה לעשות אפשר‬ ‫ורק אח"כ בעשי"ת וביוכ"פ יהי' לנו תיקון וכפרה על‬ ‫למצוא כאן בעוה"ז בלי התגלות שמימי‪.‬‬ ‫עצם העבירות‪.‬‬ ‫*מחלוקת בשמים בספק ב הרת קודם לשער לבן‬ ‫והנה פעם אחת בש"ס [בב"מ פו‪ ].‬מצינו דבר נורא‬ ‫‪ 21‬אולם רמ"א בתורת העולה ח"ג סי' נ"ו ביאר דממצולות ים ניכר ענין‬ ‫מחלוקת מפורשת בין הקב"ה ומתיבתא דרקיעא‬ ‫בריאת העולם‪ ,‬ומזה יכיר שהעולם מחודש ושהקב"ה הוא המלך‬ ‫ויתחרט מחטאיו ולפ"ז א"ש דזה השלמת עבודת ר"ה‪ .‬ובזה מיושב‬ ‫בהלכות נגעים‪ ,‬והוא במה דקי"ל בפ"ד דנגעים מי"א‬ ‫למה לא פי' הרמ"א כפשוטו ע"ש השלכת עבירות לשם‪ .‬ואכן גם‬ ‫מהרי"ל כ' טעם אחר זכר לעקידה והובא במשנ"ב אולי הי' ק' לי' כנ"ל‪.‬‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫אם יוכל להכריע שגם ע"פ שכל אנושי וכפי התורה‬ ‫שרק אם בהרת קדמה לשער לבן טמא‪ ,‬אבל אם שער‬ ‫והמדות שהתורה נדרשת בהן יהי' הדין שטהור‪ ,‬ומה‬ ‫לבן קדם לבהרת טהור‪ ,‬והטעם ממש"כ "והיא הפכה‬ ‫שהיו מטמאים לא היה רק מקוצר שכלם בערך השכל‬ ‫שער לבן" [ויקרא יג י] היינו שהבהרת צריך להפך את‬ ‫האנושי‪ ,‬או מהתרשלם בלמוד התורה בחייהם‪ .‬ואמנם‬ ‫השער ללבן‪ ,‬ואם השער לבן קדם לבהרת נמצא שלא‬ ‫אם ירבו על רבה בר נחמני שהיה מטהר‪ ,‬הגם שהוא‬ ‫הבהרת הפכוה ללבן וטהור‪ .‬וכעת יל"ע מה הדין בספק‬ ‫מסכים לאמת יותר מהם‪ ,‬לא יוכלו לטהר ע"פ יחיד‪ ,‬דכך‬ ‫איזה קדים‪ ,‬ולזה אמר שם "ספק‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫הוא הדין שאחרי רבים להטות‪.‬‬ ‫אומר‪ :‬טהור‪ ,‬וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא" ולא‬ ‫נתבאר טעם המחלוקת‪ .‬ומובא שם סיפור נפלא על רבה‬ ‫ובהקדמה לקצות החושן הביא דברי הר"ן להצדיק‬ ‫בר נח מני שברח מן המלכות ותפסוהו וביקש רחמים‬ ‫חידושי תורה אף שאינם נכונים ולזה נקראים חידושים‬ ‫ונפל הקיר של החדר שהי' כלוא בו‪ ,‬וברח אל האגם‬ ‫ממש כיון שלא הי' מעולם‪ ,‬ומ"מ בתוך דבריו הביא‬ ‫והתיישב על גזע של דקל קצוץ ולמד‪ .‬ובדיוק באותה‬ ‫לשון הר"ן הנ"ל ש"מה שהיו מטמאים לא הי' רק מקוצר‬ ‫העת נחלקו ברקיע בספק הנ"ל‪ ,‬ואמרי מי יבא לכאן‬ ‫שכלם בערך השכל האנושי או מהתרשלם בלימוד‬ ‫ויכריע בשאלה זו? ואמרו שיבא רבה בר נחמני ויכריע‬ ‫התורה" וכתב "וכל הרואה זה ישתומם ולבבו יחרד‪ .‬אם‬ ‫כיון שהוא אמר על עצמו פעם "אני יחיד בנגעים! אני‬ ‫בני עליה שזכו להיות מבני מתיבתא העליונים‪ .‬לפני‬ ‫יחיד באהלות!" ואכן שלחו מהשמים את המלאך המות‬ ‫אדון האדונים‪ .‬לא השלימו שכלם שכל האנושי מפני‬ ‫שיביא את רבה בר נחמני לישיבה של מעלה‪ ,‬ולא הי'‬ ‫עומק המושג וקוצר המשיגים‪ .‬או מהתרשלות בלימוד‬ ‫יכול להתקרב אליו עד שנעשה איזה רעש וחשב שבא‬ ‫התורה בחייהם ואם הראשונים כמלאכים ומה יעשו‬ ‫המלכות וביקש את נפשו למות‪ ,‬וכין שהפסיק ללמוד‬ ‫חלושי השכל כמונו אשר בטרדת הזמן טרודים‪ .‬ובעתות‬ ‫הצליח מלאת המות לקחת את נשמתו‪ ,‬ובשעה שנפטר‬ ‫הפנאי שוכן ענן העצלות עליהם‪ .‬בהתרפות מן התורה‬ ‫אמר על השאלה בהלכות נגעים שנידונה בישיבה של‬ ‫ידיהם‪ .‬ואפילו דבר קלה במסכת כלה‪ .‬לא ידעו השיב‬ ‫מעלה‪ :‬טהור! טהור! יצאת בת קול ואמרה‪ :‬אשריך‬ ‫כתורה‪ .‬אוי לנו מעלבונה של תורה"‪.‬‬ ‫רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאת נשמתך בטהור!‬ ‫*ספק נגעים קשה להשגה ולמי שמרוחק‬ ‫[כלומר בעודך אומר "טהור"] נפל פתק מהשמים‬ ‫בפומבדיתא שם היה רבה ראש הישיבה‪ ,‬והיה כתוב בו‬ ‫מהקב"ה‬ ‫"רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה"‪ .‬ויצאו אביי‬ ‫ובחי' אגדות למהר"ל בב"מ שם‪ ,‬ביאר דהגמ' באה‬ ‫ורבא וכל החכמים שבפומבדיתא להתעסק בקבורתו של‬ ‫להפליג במעלת רבה וגודל והשגתו ודבקותו בהקב"ה‪,‬‬ ‫רבה ולא ידעו היכן נמצא גופו עד שראו צפרים‬ ‫דהנה דיני נגעים הוא הכי רחוק מהשגת האדם מחמת‬ ‫מסוככים על גופו‪ ,‬עי"ש בענין הספדו‪.‬‬ ‫העומק שבהם‪ ,‬כמואר בחגיגה יד‪ .‬כלך אצל נגעים‬ ‫ואהלות‪ ,‬ואם הוא ספק נגע הוא יותר קשה ועמוק וקשה‬ ‫והנה בשטמ"ק שם בשם רבינו חננאל שביאר שוודאי לא‬ ‫לבררו ולהשיגו‪ ,‬והנהגת הקב"ה הוא שרוצה שיהיו‬ ‫הי' כאן מח' עם הקב"ה‪ ,‬אלא שהי' נראה לרבה בר‬ ‫גזירותיו מקובלים על המקבלים‪ ,‬ואם אותם האמורים‬ ‫נחמני כעין חלום ששתי כתות צדיקים חולקות ביניהם‬ ‫לקבל גזירותיו אינם משיגים אותו נקרא מחלוקת היינו‬ ‫בדין זה וכת הצדיקים הקרובים יותר לא השכינה אמרו‬ ‫שאינם משתתפים עם הקב"ה בהשגה‪ ,‬וזה מחמת שהם‬ ‫טהור‪ ,‬והסכימו בניהם שרבה יכריע בדבר‪ .‬וכ"ז הראו‬ ‫כ"כ מרוחקים ונבדלים מהקב"ה‪ ,‬אף שבאמת מסכימים‬ ‫לרבה בחלום כדי שיצא מן העולם ביישוב הדעת ונחת‬ ‫שזה אמת מ"מ כיון שלא מבינים ומשיגים אותה נקרא‬ ‫רוח‪ .‬אולם בדרשות הר"ן [דרוש ז ודרוש י"א] נקט הגמ'‬ ‫פירוד‪ ,‬שראוי שיהי' גזירת הקב"ה מקובל גם מצד‬ ‫כפשוטו‪ ,‬ומה שאמרו טמא אף שידעו בוודאי שהאמת‬ ‫הנמצאים‪ ,‬ולזה שאלו מאן נוכח האם יש מי מהנמצאים‬ ‫היא שטהור כמו שהקב"ה אומר‪ ,‬אבל מכיון שהכרעת‬ ‫שיכול לברר אמיתת הדין גם מצד הנמצאים‪ ,‬וממילא‬ ‫התורה נמסרה לחכמי ישראל‪ ,‬והם בחייהם השיגו בשכל‬ ‫יוכל גזירת הקב"ה להתקבל נגד הכל‪ ,‬והנה רבה לפי‬ ‫האנושי שיהי' טמא‪ ,‬הי' מן הראוי שבאמת יהי' טמא‬ ‫שהשגתו הגדולה במה שהיה יחיד בנגעים ובאהלות‪,‬‬ ‫להלכה‪ ,‬הגם שאינו אמת‪ ,‬כיון שכך מחייב שכל האנושי‪,‬‬ ‫אמר טהור‪ ,‬וזהו מצד עוצם השגתו בנגעים היה עומד על‬ ‫וכמו שלא התחשבו עם הבת קול שיצא לומר שהלכה‬ ‫אמתת השגה הזאת‪ ,‬אבל שאר מתיבתא דרקיע לא היה‬ ‫כר' אליעזר בתנור של עכנאי אף שהי' פשוט להם שזה‬ ‫השגתה כל כך לעמוד על דבר זה‪ ,‬מה שהשגה הזאת הוא‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬מ"מ לא בשמים היא‪ ,‬ה"נ גם אם אליבא‬ ‫השגה עליונה בתכלית‪ ,‬ולכן כיון שרבה זכה להשיג זה‬ ‫דאמת הדין היא שטהור הם צריכים לטמא‪ ,‬ולזה אמרו‬ ‫לכן הי' לו דביקות עמו ית'‪ ,‬עד שיצאתה נשמתו בטהרה‬ ‫"מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני" ולא שהוא גילה להם‬ ‫כי הטהרה שלימות הנשמה‪ .‬וע"י רבה שהתאחד בהשגה‬ ‫מהו האמת שזה כבר ידעו מפי הקב"ה‪ ,‬רק שרצו לדעת‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫אנו מבקשים מהקב"ה שילמד עלינו זכות ויגיד שלא‬ ‫יכלו כבר כולם להתאחד וממילא כבר יכלו להשיג שאם‬ ‫אנחנו גרמנו למצב שלנו‪ ,‬ואולי זה נכלל במה שאנו‬ ‫הוסר ההבדל ממילא יכלו להשיג‪ 22 .‬ועי"ש עוד שנגעים‬ ‫מתפללין בימי הסליחות "אל תשליכנו לעת זקנה" שאל‬ ‫שהם רק במקרה מסמל את המקרים בעולם כמו פגעי‬ ‫תנקוט שאנו גרמנו לזקנה שלנו‪ ,‬רק להיפך תלמד עלינו‬ ‫הזמן הבאים רק במקרה‪ ,‬והקב"ה שהוא המציאות‬ ‫זכות ותאמר שהזקנה שבטבע גורם לנו‪.‬‬ ‫האמיתות משולל מן המקרה וכש"כ ספק נגעים‪ ,‬והשגה‬ ‫הפשוטה אינו נותן מציאות למקרים‪ ,‬אבל מי שאין‬ ‫*ביאור שיטת רבי יהושע שקיהה וטיהר‬ ‫השגתו פשוטה נותן יותר מציאות לפגעי הזמן ומקריו‬ ‫והנ ה לעיקר המח' להלכה בספק בהרת קדמה לשער‬ ‫וזה נקרא שמטמא היינו שנותן לו מציאות‪ .‬ורבה שטיהר‬ ‫לבן‪ ,‬באמת כבר מפורש מחלוקת זו ממש בין התנאים‬ ‫הספק מורה שהי' השגתו פשוטה ומשולל מן המקרה‬ ‫במשניות נגעים שם פ"ד הי"א בהמשך לדין הנ"ל שצריך‬ ‫ולכן הי' דבוק להשי"ת ועל ידו התאחדו כל הנמצאים‬ ‫שיוקדם בהרת לשער לבן וע"ז איתא שם "ואם ספק‬ ‫להקב"ה‪ .‬עי"ש ביתר ביאור‪.‬‬ ‫טמא ורבי יהושע קיהה" ורבה עצמו בנזיר סה‪ :‬פירש‬ ‫דמש"כ קיהה הכוונה שטיהר‪ ,‬ובפיה"מ ביאר קהה‬ ‫*הפלוגתא עם הקב"ה בדרך הרמז‬ ‫מלשון תקהינה שיניו [ירמי' לא כט] והוא ענין הרחקת‬ ‫ויש מפרשים כל הגמ' בדרך הרמז‪ ,‬כמו המלבי"ם ר"פ‬ ‫ומניעת הדבר היינו שהי' מתרחק מדברי האומר טמא‬ ‫חקת שכ' שהנושא בין הקב"ה ומתיבתא דרקיעא‬ ‫שהי' ס"ל ספק טהור‪ .‬ותוס' סנהדרין פז‪ :‬והר"ש בנגעים‬ ‫וההוכחה מרבה הי' האם יתכן שאדם יפרד מגופו ללא‬ ‫שם פי' קיהה שהק' ודקדק בדבר מלשון מקהו אקהייתא‬ ‫הרגשת יסורים עי"ש באריכות‪ ,‬ובבן יהוידע ב"מ שם כ'‬ ‫[יבמות קי‪ ]:‬כלומר מאספים אסופות של בני אדם לדקדק‬ ‫שהכל הי' רק בכח הדמיון של רבה ע"י שהתפשט לגמרי‬ ‫בדבר ולעמוד במנין‪ .‬והרע"ב פי' שהיו שיניו קהות‬ ‫מכל עניני עוה"ז ואז נמשך לפניו מראה זה כדי שיהי'‬ ‫מדברי האומר ספק טמא וע"ע מלאכת שלמה בשם‬ ‫מוכן למסור נפשו ויגיד "טהור" ויצא נשמתו בטהרה‬ ‫רמב"ן עה"ת פ' ויחי‪ .‬ובגמ' סנהדרין הגי' ור' יהושע‬ ‫עי"ש‪ ,‬ובהגהות יעב"ץ ביאר כל המח' שהיא על כלל‬ ‫אומר כהה ופירש"י שם כאילו כהה הנגע וזה מסימני‬ ‫ישראל אם ראויים לגאולה‪ ,‬ופ' נגעים נאמר עליהם‬ ‫טהרה כשמשתנה הלובן אחר הסגר‪ .‬עכ"פ נראה‬ ‫וכדאיתא בסנהדרין צז‪ .‬עה"פ כולו הפך לבן טהור שאין‬ ‫שהתנאים כאן נחלקו במה שעתידים לחלוק במתיבתא‬ ‫בן דוד בא עד שתהפך המלכות למינות‪ ,‬וב"ד שלמעלה‬ ‫דרקיעא בימי רבה בר נחמני וחכמים ס"ל כמתיבתא‬ ‫קובעים שכל הדור במצב של חובה‪ ,‬ולכן הקב"ה אומר‬ ‫דרקיעא ור' יהושע ס"ל כהקב"ה וכמו רבה וצ"ע שבגמ'‬ ‫טהור וראויים לגאולה כיון שאף אחד לא ראה זכות‪ ,‬או‬ ‫שלא הזכירו כלל מח' התנאים אם לא שמובן בפשיטות‬ ‫י"ל כיון שכולנו חייבים הו"ל כמו הפורח כולו מן‬ ‫שהכוונה לאותה מח' או שהכל הי' רק בדרך הרמז‬ ‫הטמא שהדין הוא שטהור והיינו דמהפך הקב"ה בזכותא‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬ולמשנ"ת בשם הר"ן והמהר"ל דמה שטימאו הי'‬ ‫דישראל שיהיו ראויים לגאולה‪ ,‬וכעי"ז בדרשות חת"ס‬ ‫מחמת קוצר השגתם‪ ,‬א"ש לשון קיהה היינו שלא הי'‬ ‫ח' טבת עמ' פ"ד‪ ,‬דשער לבן הוא שיעבוד מלכיות והנגע‬ ‫כ"כ פשוט לטהר רק ע"י התאמצות ודיקדוק גדול‬ ‫זה עוונות בנ"י‪ ,‬והספק הוא האם עוונות שלהם גרמו‬ ‫הצליח להתרחק מאותו צד המטמא‪ ,‬ולזה רק רבה בר‬ ‫שישתעבדו‪ ,‬וא"כ הם אשמים וטמאים‪ ,‬או להיפך הגלות‬ ‫נחמני הי' זה שהי' יכול לפרש דברי ר' יהושע שהכוונה‬ ‫גרם שיתקלקלו‪ ,‬ומתיבתא דרקיעא מחמיר עליהם‪ ,‬אבל‬ ‫קיהה וטיהר‪ ,‬דעד שבא רבה הי' ס"ד שעדיין הוא מטמא‬ ‫ה קב"ה אב הרחמים מהפך בזכותן שהגלות גרם להם‬ ‫ועי' תוס' נזיר סה‪ :‬שהק' דמאי ס"ד לפרש כן דא"א מאי‬ ‫ולזה מטהר אותם‪ ,‬ולזה צריכים צדיק המבין את מצב‬ ‫נפק"מ בין ת"ק לר' יהושע ותי' דס"ד דת"ק טמא מספק‬ ‫הדור וזה רבה שיחיד להבין בנגעים היינו ברשעים וגם‬ ‫ולר"י טמא וודאי ומשני ממש"כ לטהור או לטמאו‬ ‫יחיד להבין באהלות היינו צדיקים היושבים באהלה של‬ ‫הקדים טהור לטמא‪ ,‬ורבה הוא זה שגילה לפרש כן‬ ‫תורה‪ .‬ובדרך החת"ס יל"פ עוד דשער לבן מורה על זקנה‬ ‫הפסוק‪ ,‬ומהר"ל שם ביאר העומק בזה שפתח בטהרה‬ ‫וחוסר חיות בעבודת ה'‪ ,‬ויתכן שזה גופא בא מחמת‬ ‫תחלה מורה שטהרה הוא בעצם וטומאה הוא רק‬ ‫שנכשל בעוונות והתרחק מהקב"ה לכן אין לו חשק‬ ‫במקרה‪.‬‬ ‫ושמחה בעבודת ה'‪ ,‬אבל יתכן להיפוך שנזדקן בטבע‬ ‫העולם וזה גרם שלא יהי' לו חיות בעבודת ה'‪ ,‬ובספק‬ ‫*רבה בר נחמני גילה מה שרבי יהושע לא גילה‬ ‫ולפרש יותר מה שנקט אצל ר' יהושע לשון קיהה‪ ,‬ורק‬ ‫‪ 22‬הוסיף ידידי הרב יוסף שיין שליט"א לפרש ע"פ מה שמובא בספר‬ ‫רבה הוסיף לפרש טהור י"ל דר' יהושע בעצמו לא רצה‬ ‫בניהו יומא עב‪ :‬ד"ה נאמנה על הב"י שעמל הרבה שעות לפרש איזה‬ ‫רמב"ם מוקשה‪ ,‬ובסוף השיגו תלמידו בקלות‪ ,‬והי' לו חלישות הדעת‬ ‫לומר טהור בפירוש‪ ,‬דלשיטתו בב"מ נט‪ .‬שחלק על ר"א‬ ‫מזה‪ ,‬עד שאמר לו המגיד שע"י שהוא השיגו והוציאו בפה נקלט‬ ‫בתנור של עכנאי והכריז שאין משגיחין בבת קול ותורה‬ ‫הביאור הזה באויר ונשמת אותה תלמיד קלטו ה"נ אחרי שהשיגו רבה‬ ‫והוציא בפה "טהור טהור" זה נקלט באויר וכולם יכלו להשיגו‪.‬‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫מוסגר או מוחלט והספק אם לטהרו בזה הדין שספיקו‬ ‫לא בשמים היא‪ ,‬ולכן אף שידע שהדין צריך להיות‬ ‫טמא‪ .‬והציור הוא בשנים שבאו לכהן בא' בהרת כגריס‬ ‫שטהור כפי מה שאו מר הקב"ה מ"מ כיון שעדיין לא‬ ‫ובא' כסלע שהוא יותר מגריס ובסוף שבוע ראשון‬ ‫השיגו כן בעוה"ז א"א לטהר ולכן התאמץ בכל כוחו‬ ‫בשניהם כסלע ואינו יודע אצל מי פשה‪ ,‬טהור‪ ,‬ולת"ק זה‬ ‫להגיע כן בהשגת שכל האנושי וגם עשה אסיפות ע"ז‬ ‫גם באיש א' שיש לו שתי נגעים ולרע"ק דוקא בב'‬ ‫כדי לקבל כח הרבים שנוכל להכריע כן גם מצד כללא‬ ‫אנשים דבאיש א' ממנ"פ טמא‪ ,‬וכן להיפך ששניהם באו‬ ‫דאחרי רבים להטות‪ ,‬אבל לא הצליח שיבוא לידי גמר‬ ‫אצל כהן בא' כגריס ובא' כסלע ובסו"ש ראשון פשו‬ ‫רק עד שבא רבה בר נחמני שהי' יחיד בנגעים והוא‬ ‫בשניהם לסלע ועוד והוחלטו לטומאה ואח"כ נתמעטו‬ ‫הביא את ההשגה לעולם‪ ,‬ואז ממילא יכלו כולם להשיג‬ ‫אצל שתיהם לכסלע וא"כ יש ספק מי התמעט לגמרי‬ ‫שאכן טהור‪.‬‬ ‫למקודם בזה הדין שטמאים‪ .‬ושורש המח' האם אנו דנים‬ ‫על הגברא ורק אם לו יש חזקת טהרה אפשר לטהר‪ ,‬או‬ ‫והנה אי נפרש כר"ן ומהר"ל שהמח' כאן הוא דוגמא‬ ‫שאנו דנים על גוף הנגע ויש חזקה שנגע זה לא הי' עי"ש‬ ‫למה שקשה מאד להשגה‪ ,‬א"כ מוכח שיש עומק גדול‬ ‫במפרשים‪.‬‬ ‫במח' זה‪ ,‬וא"כ צ"ע טובא מהו עומק המח' לפי השגתינו‬ ‫במס' נגעים‪ ,‬וכן למה לא נחלקו בכל ספק נגעים‪ .‬וכן‬ ‫עכ"פ מבואר דדינו של ספק נגעים תלוי אם באים‬ ‫יל"ע איך פוסקים להלכה במח' זה ואם שייך בזה כללא‬ ‫לטמאו או לטהרו דאם באים לטהרו טמא מספק‪ ,‬אבל‬ ‫דלא בשמים היא‪ .‬והנה וודאי יש לנו זכי' עצומה בזה‬ ‫אם באים לטמאו טהור מספק‪ ,‬חוץ אם כבר הי' נגע‬ ‫שניתן לנו האפשרות להשיג אפס קצהו מן המשא ומתן‬ ‫מקודם והספק אם התחלף לנגע חדשה דבכה"ג לא‬ ‫במתיבתא דרקיעא בין פמליא של מעלה והקב"ה‪ ,‬הלא‬ ‫נחשב ספק כלל דמהיכי תיתי נתחלף‪ ,‬ואעפ"כ בספק‬ ‫אנו מקווים שיבוא יום ונזכה לשמוע תורה מפי הקב"ה‬ ‫שער לבן קדם לבהרת נחלקו‪ ,‬ובפשוטו מיירי שהנדון‬ ‫בכבודו ובעצמו‪ .‬וכמו שאנו מבקשים "ישקני מנשיקות‬ ‫אם לטמאו מחדש וא"כ צ"ב מ"ש דבכה"ג טמא‬ ‫פיהו" היינו לשמוע תורה עוד הפעם מפי הקדוש ברוך‬ ‫לחכמים‪ .‬וכן לא נתבאר הטעם בחילוק דין ספק נגעים‬ ‫הוא בעצמו‪[ ,‬שיר השירים רבה פ"א ד] ובכן הבה ננסה‬ ‫אי בא לטמא או בא לטהר‪.‬‬ ‫להתעמק קצת בביאור המח' כפי מה שהורונו רבותינו‬ ‫הראשונים והאחרונים‪.‬‬ ‫והנה במשנה נזיר סה‪ :‬הובא דין הנ"ל בקצרה ש"כל ספק‬ ‫נגעים בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה‪ ,‬משנזקק‬ ‫*כלל דיני ספק נגעים‬ ‫לטומאה ‪ -‬ספקו טמא" ובגמ' פריך "מנא הני מילי? אמר‬ ‫ומקודם יל"ע מהו דין כל ספק נגעים בעלמא ויש לנו‬ ‫רב יהודה אמר רב‪ ,‬אמר קרא‪ :‬לטהרו או לטמאו‪ ,‬הואיל‬ ‫בזה משנה מפורשת בפ"ה דנגעים מ"א "כל ספק נגעים‬ ‫ופתח [בו] הכתוב בטהרה תחילה‪ .‬וס"ד שבא ליישב‬ ‫טהור חוץ מזה ועוד אחר‪ ,‬ואיזה זה מי שהיתה בו בהרת‬ ‫למה בשלא נזקק לטומאה טהור ולכן פריך א"כ אפילו‬ ‫כגריס והסגירה בסוף שבוע והרי היא כסלע ספק שהיא‬ ‫משנזקק לטומאה נמי יהי' ספקו טהור! ומשני אלא כי‬ ‫היא ספק שאחרת באה תחתיה טמא" ובפשטות ר"ל‬ ‫איתמר דרב יהודה אמר רב ‪ -‬אהא איתמר‪ :‬אם בהרת‬ ‫דבעצם בכל מקום הדין פשוט שספק נגע טהור חוץ‬ ‫קדמה לשער לבן ‪ -‬טמא‪ ,‬ואם שער לבן קודם לבהרת ‪-‬‬ ‫משני ציורים א‪ :‬המשנה הקודמת בסוף פרק ד' והוא‬ ‫טהור‪ ,‬ספק ‪ -‬טמא ור' יהושע אמר‪ :‬כיהה; מאי כיהה?‬ ‫מח' הנ"ל בספק שער לבן קדמה לבהרת‪ ,‬דלחכמים‬ ‫אמר רב יהודה‪ :‬כיהה וטהור; ודילמא כיהה וטמא! אמר‬ ‫טמא‪ ,‬ב‪ :‬כשהי' לו נגע בשיעור גריס ללא סימן טומאה‬ ‫רב יהודה אמר רב‪ ,‬אמר קרא‪ :‬לטהרו או לטמאו‪ ,‬הואיל‬ ‫והסגירה הכהן ובסוף שבוע נתרחב והסתפק הכהן אולי‬ ‫ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה‪".‬‬ ‫זה בהרת חדשה וכבר הלכה הראשונה וא"כ הו"ל נגע‬ ‫ולד' התוס' שם בשם ר"ת‪ ,‬ביאור הקושיא דהרי בלא‬ ‫בתחלה שצריך הסגר בזה לכו"ע טמא ומחליטין אותו‬ ‫נזקק לטומאה מסברא טהור דאוקמינן אחזקת טהרה‬ ‫והטעם דרגלים לדבר שהיא היא שמסתמא לא הלכה‬ ‫וא"צ קרא ובהכרח שהפסוק בא שגם בנזקק לטומאה‪,‬‬ ‫הראשונה דמהיכי תיתי נימא שהראשונה הלכה וזו באה‬ ‫ולזה משני דבאמת דין המשנה א"צ מקור דמסברא יש‬ ‫תחתי'‪ .‬וביאר התוס' יו"ט דציור זה השני הוא טומאת‬ ‫לחלק בין הוזקק לטומאה או לא הוזקק לטומאה אם יש‬ ‫וודאי דמהיכי תיתי להסתפק שנתחלף הנגע‪.‬‬ ‫חזקת טהרה או חזקת טומאה‪ ,‬ובהכרח שבא פסוק זה‬ ‫עוד מפורש במשניות שם מ"ד שכל מה שאמרנו שספק‬ ‫לספק שער לבן קודם לבהרת ולבאר שיטת ר' יהושע‬ ‫נגעים טהור זה רק "עד שלא נזקק לטומאה" היינו‬ ‫שמטהר בכל גווני אפי' באופן שכבר נזקק לטומאה‪,‬‬ ‫שעדיין אינו לא טמא מוחלט ולא טמא מוסגר והנדון‬ ‫ולזה מביא פסוק שהקדים לטהרו לפני לטמאו לומר‬ ‫היא אם להחליטו או להסגירו אז הדין שאין מסגירין או‬ ‫שבכה"ג טהור‪ .‬ולא נתבאר איפה מצינו בשי' ר' יהושע‬ ‫מחליטין מספק‪ ,‬אבל "משנזקק לטומאה" שכבר טמא‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫נגד חזקת טומאה‪ .‬כ"ז דעת ר"ת‪ .‬ואם באנו לדון בד' ר"ת‬ ‫שמטהר אפי' בנזקק לטומאה וצריכים אנו להשלמת‬ ‫אי ס"ל שמח' בשמים עם הקב"ה הוא אותו מח'‬ ‫דברי ר"ת המובא בתוס' כתובות עה‪ :‬ד"ה ספק טמא‬ ‫שבמשניות יש לפשוט ממש"כ תוס' כתובות עה‪ :‬ד"ה‬ ‫שהק' ר"ת בטעמא דחכמים המטמאים דאי לא נזקק‬ ‫אמר רבה בשם ר"ת דגרסינן רבה ולא רבא ע"פ עובדא‬ ‫לטומאה למה לא ניזל בתר חזקה כמבואר בחולין י‪:‬‬ ‫דרבה בר נחמני בב"מ פו‪ .‬מבואר דס"ל דהמח' מתיבתא‬ ‫ומזה הכריח ר"ת דמיירי כשנזקק לטומאה כגון שהיה בו‬ ‫דרקיעא הוא המח' תנאים במשנה‪.‬‬ ‫נגע אחד שחין או מכוה קודם ‪ 23‬והיה מוחלט ממנו‬ ‫ולפני שנטהר נולד בו ספק ואחר שנטהר מן הראשון לא‬ ‫אולם הר"ש נגעים חלק על ר"ת בביאור הציור של‬ ‫נשאר בו אלא ספק זה ‪ ,‬וא"כ א"ש מה דאמרי' בנזיר דר'‬ ‫המח'‪ ,‬והבין דר"ת פי' משנה דנזיר דנזקק לטומאה‬ ‫יהושע המטהר צריך קרא שהרי הוא מטהר גם בנזקק‬ ‫טמא‪ ,‬דמיירי בציור דספק בהרת ושער לבן‪ ,‬ולכן הק'‬ ‫לטומאה וא"כ יש חזקת טומאה ואעפ"כ מטהר‪.‬‬ ‫דמפורש בפ"ה דנגעים דציור דנזקק לטומאה הוא בב'‬ ‫אנשים שהגיעו לכהן והוחלטו וכנ"ל‪ ,‬עוד הראה‬ ‫*מחלוקת ר"ת ור"ש בביאור טעמא דרבי יהושע‬ ‫שבתו"כ יש דרשות גם על נזקק לטומאה וגם על לא‬ ‫והנה בפשוטו לפ"ז מה שטיהר רבי יהושע הוא מגזה"כ‬ ‫נזקק לטומאה‪ ,‬דממש"כ "וטמא הכהן אותו" דרשי'‬ ‫דלטהרו או לטמאו ולכן אפי' שכבר הוחזק לטומאה‪,‬‬ ‫שבלא נזקק את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את‬ ‫אלא שא"כ מ"ש מכל נזקק לטומאה דלכו"ע טמא‪ ,‬אולם‬ ‫הספק וממש"כ "והיא כהה וכו' וטהרו הכהן" ילפי'‬ ‫הדברים מתבארים בגמ' כתובות שם דהובא שם שי' רבי‬ ‫בנזקק לטומאה דאת הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את‬ ‫יהושע לענין מומי אשה דמספקינן אי נעשה אחרי‬ ‫הספק‪ .‬ואא"ל דמש"כ במשנה נזיר נזקק לטומאה גם‬ ‫אירוסין וממילא תוכל להוציא כתובה מבעלה‪ ,‬וס"ל‬ ‫בכה"ג מיירי דא"כ סתם משנה בנזיר ונגעים כרבנן דר'‬ ‫לר"י דאינה נאמנת להוציא ממון דנקטי' דהמומין היו‬ ‫יהושע‪ ,‬וא"כ הוה לן לפסוק כרבנן ובפ' השוכר את‬ ‫כבר בבית אבי' והו"ל מקח טעות‪ ,‬ולא מוקמינן אותה‬ ‫הפועלים [ב"מ פו‪ ].‬משמע דהלכה כר' יהושע דקודשא‬ ‫בחזקת הגוף שהמומין הגיעו בבית בעלה דחזקת פנוי'‬ ‫בריך הוא אומר טהור [עי' לקמן כ' הלשון "ולא מסתבר למימר‬ ‫מסייע לחזקת ממון‪ ,‬וע"ז אמרי' דלא תימא שר"י לעולם‬ ‫דסתם לן תנא דלא כמסקנא דרקיעא"] ומסתמא בנזקק‬ ‫לא אזיל בתר חזקת הגוף נגד חזקה אחרת דזה רק‬ ‫לטומאה הוו פליגי במתיבתא דרקיע דאי בלא נזקק מאי‬ ‫במקום חזקת ממון אבל בליכא חזקת ממון מודה‪,‬‬ ‫טעמייהו‪ ,‬ולכן עדיף לומר דבנזקק דמשנה הכל מודים‬ ‫ומוכיח מספק בהרת ושער לבן דטעם ר"י שמטהר כיון‬ ‫כיון שהוחזק לטומאה באותה נגע עצמה‪ ,‬עוד הק' על‬ ‫דאזיל בתר חזקת הגוף שלא הי' בו נגע מקודם‪ .‬ולשי'‬ ‫ר"ת דס"ל דמיירי בנזקק‪ ,‬מפ"ה מ"א שכל ספק נגעים‬ ‫ר"ת דמיירי שכבר הי' לו נגע מקודם א"ש שמוכיח‬ ‫טהור חוץ מזה ועוד אחר‪ ,‬ור"ל הספק של שער לבן‬ ‫דלר"י מעמידין אותו בחזקת שלא היה בו נגע גם נגד‬ ‫ובהרת וספק נגע שהוחלף וכנ"ל ואי ציור שער לבן‬ ‫חזקת טומאה‪.‬‬ ‫ובהרת בנזקק לטומאה‪ ,‬הרי כן הוא בכל מקום וכמבואר‬ ‫במשנה לקמן‪.‬‬ ‫עכ"פ מבואר דטעמא דר"י דאזיל בתר חזקת הגוף‪ ,‬וזה‬ ‫גופא נלמד מקרא דלטהרו או לטמאו ומשם ילפי' לכל‬ ‫ולכן ס"ל לר"ש דלא מיירי בנזקק לטומאה‪ ,‬רק בציור‬ ‫מקום כמבואר בתוס'‪ .‬וא"ש שבכל מקום בנזקק‬ ‫שכ' במשנה פ"ד לפני זה‪ ,‬בבהרת כחצי גריס שלא הי'‬ ‫לטומאה כו"ע מודי דטמא מספק דליכא חזקת הגוף‬ ‫בה שום סימן טומאה‪ ,‬ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי‬ ‫שלא הי' בו נגע זו‪ ,‬דבוודאי הי' בו נגע זו המטמא רק‬ ‫שערות ובאותו חצי גריס אחרון ספק אם קדם את השער‬ ‫הספק אי נטהר מזה אבל כאן לא ברור אם הי' נגע זה‬ ‫או לא‪ ,‬וטעמא דרבנן שמטמאים מצד אומדנא דכיון‬ ‫החדש‪ ,‬וא"כ אתיא חזקת הגוף ודחיה לחזקת טומאה‬ ‫שבא חצי גריס ראשון קודם לשער מסתמא גם חצי גריס‬ ‫ובטעמא דרבנן צ"ל דס"ל דחזקת טומאה עדיפא מחזקת‬ ‫האחרון הי' לפני השער‪ ,‬אבל גריס שלם הבא עם‬ ‫הגוף‪ .‬ומבואר לפ"ז דמה דמחלקינן במשנה בין נזקק‬ ‫השערות ואין ידוע אי זה קדם לכו"ע טהור כמו כל ספק‬ ‫לטומאה או לא נזקק לטומאה א"צ קרא כלל דאזלי' בתר‬ ‫בלא נזקק לטומאה‪ ,‬עוד תי' דספק שער לבן שאני מכל‬ ‫חזקת טומאה או חזקת טהרה‪ ,‬והפסוק צריך דוקא לציור‬ ‫ספק דדרך השערות לבא שחורות והנגע מלקה אותן‬ ‫דבהרת ושער ובנזקק לנגע קודמת דאיכא חזקת הגוף‬ ‫והופכן ללבן וסימן לדבר שער זקנים שמתלבן מתוך‬ ‫חלשו וא"כ יש אומדנא כעין רוב שהנגע קדם לשער‬ ‫הלבן‪ .‬ו אכתי ק' שהרי בוודאי קי"ל כר"י בזה וכנ"ל‬ ‫‪ 23‬פי' מהר"מ שיף שם מה שלא נקטו בהרת אחרת קודם שנזקק‬ ‫לטומאה‪ ,‬דא"כ ל"ש לומר העמידנו בחזקת שלא היה בו נגע שהרי הי'‬ ‫וא"כ למה סתם המשנה בריש פ"ה כת"ק וצל"פ דזה‬ ‫בו נגע‪ ,‬ואף דשחין ומכוה קרוי ג"כ נגע מ"מ קודם ספק זה היה בחזקת‬ ‫לאו סתמא היא רק ש ה"ק כל ספק נגע טהור לכ"ע חוץ‬ ‫שאין בו נגע בהרת ועכשיו נחזיקנו לבהרת‪ .‬ומזה מבואר דשחין ומכוה‬ ‫מזה דפליגי ועוד אחר דלא פליגי‪ .‬ובתוס' יו"ט סוף פ"ד‬ ‫הוא חפצא של נגע שנקרא שחין ומכוה ולא שהוא נגע רגיל שנמצא ע"ג‬ ‫שחין שמתרפא‪ .‬עי' מש"כ בסוף הפרשה בהשלמות לפ' כי תבוא‪.‬‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫טמא וודאי ומוכח שזה טמא רק מספק‪ .‬והק' האחרונים‬ ‫הביא ממהר"ם מרוטנבורג שכתב וז"ל "אבל מורי קרובי‬ ‫דאם ספק הוא חזרנו לכללא שספק נגעים טהור כ"ז‬ ‫ורבי הרב ר' יהודה הכהן זצ"ל אמר לי משום אדם חשוב‬ ‫שלא נזקק לטומאה‪ ,‬והנה למשנ"ת בתוס' נזיר סה‪:‬‬ ‫בארץ ישמעאל דלאו סתמא הוא ולא קאי אדלעיל כלל‬ ‫וביארנו כן לעיל בד' ר"ת וכ"ה ד' המשנה למלך פ"ב‬ ‫אלא אלקמיה וה"פ חוץ מנגע זה ועוד אחרת נולדה‬ ‫מטו"צ ה"א והשערי יושר שער ב' פ"ז דהאי כללא דספק‬ ‫אצלו ספק שהיא ספק שאחרת באה תחתיה"‪.‬‬ ‫נגעים טהור מיוסד על חזקת טהרה א"ש דכאן ליתא‬ ‫*מחלוקת ר"ש ורמב"ם אי קי"ל כמו שאמר הקב"ה‬ ‫לחזקת טהרה כיון דאיתרע ע"פ רוב ואומדנא אבל אי‬ ‫נימא דילפי' מקרא ד"את הוודאי הוא מטמא ולא את‬ ‫עכ"פ מבואר דשי' הר"ש דבציור דר"ת שהוחזק לטמא‬ ‫הספק" וזה גזה"כ דספק נגעים טהור כ"ז שלא נזקק‬ ‫מחמת נגע אחר הו"ל נזקק לטומאה דלכו"ע טמא‪ ,‬וכל‬ ‫לטומאה‪ ,‬הרי סו"ס ספק היא וה"ל להיות טהור‪,‬‬ ‫המח' הוא באופן שיש לו חזקת טהרה‪ ,‬ומ"מ יש כאן‬ ‫ושמעתי לתרץ מפי הג"ר איתמר גרבוז שליט"א דדעת‬ ‫אומדנא או רוב לומר דבהרת קדמה לשער לבן וזה הצד‬ ‫הרמב"ם דיסוד הדין דספק נגעים טהור‪ ,‬דאת הודאי הוא‬ ‫שחכמים מטמאים‪ .‬עוד מבואר בדבריו דהמח'‬ ‫מטמא ואינו מטמא את הספק‪ ,‬אינו דין דאין הכהן‬ ‫במתיבתא דרקיעא שווה למח' התנאים‪ ,‬דבאם אין‬ ‫מטמא בספק‪ ,‬וכן אין הביאור דנגע שהוא ספק הוא‬ ‫ריעותא כלל לצד המטמא פשיטא שלכו"ע הוה מוקמינן‬ ‫טהור‪ ,‬או כמו מיעוט "ממזר וודאי ולא ממזר ספק"‬ ‫אחזקת טהרה כמו כל ספק נגעים בלא נזקק לטומאה‪.‬‬ ‫דהכוונה שלא נאמר כלל דין ממזר על הספק‪ ,‬אלא‬ ‫וכן מבואר בדבריו דפשיטא דלהלכה קי"ל כמו שאמר‬ ‫הביאור הוא דבספק נגעים צריך לנקוט כצד הטהרה‬ ‫הקב"ה וגם נקט שלא נשאר מח' עם מתיבתא דרקיעא‬ ‫ולטהרו‪ ,‬ובזה יתבאר הא דכ' המל"מ [רפ"ב מטו"צ]‬ ‫שאחרי ששאלו דעת רבה והסכים לדעת קונו הסכימו‬ ‫דבספיקא דדינא ליכא דין דספק נגעים להקל וטמא‬ ‫כולם שהוא טהור‪ ,‬וזהו מסקנא דרקיעא וא"כ אף שת"ק‬ ‫מספק‪ ,‬דל"ה דין דאין טומאת נגעים בספק [דאז ליכא‬ ‫מטמא לא מסתבר כלל שהתנא יסתום כן דבוודאי‬ ‫נפ"מ בין ספד"ד לספיקא דמציאות]‪ ,‬אלא הלכה היא לנקוט‬ ‫ההלכה הוא שטהור‪ .‬ולא מתפרש בדבריו למה ל"ש‬ ‫את הצד של הספק המטהר ומשו"ה בספד"ד ל"ש לומר‬ ‫לכאן כללא דתורה לא בשמים היא‪ ,‬ונר' דס"ל דרק אם‬ ‫כן וממילא הוא טמא בספק‪ ,‬ולפ"ז יש ליישב היטב הכא‬ ‫היינו יודעים שיש מח' יחיד ורבים בהאי עלמא ורבים‬ ‫דבספק בהרת קדמה לשער לבן דטמא מספק הביאור‬ ‫ס"ל לטמא היינו פוסקים כמו הרבים כמ"ש בתורה אחרי‬ ‫הוא משום דאיכא מצד אחד חזקה"ג לטהרה ולומר‬ ‫רבים להטות‪ ,‬אבל כיון דלא מוכח כלל שת"ק דר'‬ ‫דשע"ל קדם‪ ,‬ומאידך גיסא איכא רוב דהשער לבן הוא‬ ‫יהושע הוא רבים‪ ,‬א"כ אין לנו הכרעה ברורה מצד אחרי‬ ‫מחמת הנגע ובהרת קדמה‪ ,‬ולכן הוי ספק דאיכא בירור‬ ‫רבים להטות וא"כ בוודאי יש לנו לנקוט כפי מה שנקטו‬ ‫כנגד בירור‪ ,‬וא"כ א"א לנקוט ולהכריע כצד הטהרה כיון‬ ‫בשמים‪[ .‬ויל"ע אי לא הי' מסקנא בשמים כמו הקב"ה הי' נוקט‬ ‫דטמא דמתחלה כ' דמשמע שהלכה כר"י כיון שהקב"ה אמר כך‪,‬‬ ‫דאיכא בירור כנגדו‪ ,‬וממילא בזה הוי טמא בספק‪.‬‬ ‫מ' שזה לבד שכך אמר הקב"ה סגי‪ ,‬ואח"כ כ' דלא מסתבר שהתנא‬ ‫*ביאור שי' הכס"מ דלפני הפטירה נחשב "לא בשמים‬ ‫יסתום דלא כמסקנא דרקיעא מ' רק כיון שברקיע הסכימו‬ ‫להקב"ה]‪.‬‬ ‫היא"‬ ‫אולם בעיקר מה שפסק הרמב"ם טמא נגד מה שאמר‬ ‫והנה הרמב"ם פ"ב מטומאת צרעת ה"ט הקדים הציור‬ ‫הקב"ה כ' הכס"מ דכלל בידינו דהלכה כת"ק וגם יש לנו‬ ‫של המשנה בנולד חצי גריס בלי שערות ואח"כ נולד עוד‬ ‫סתם משנה בתחלת פ"ה שפסק כן‪ ,‬ואף שאמר הקב"ה‬ ‫חצי גריס עם שערות‪ ,‬וע"ז סיים "ספק שיער לבן קדם‬ ‫טהור יש לנו כלל לא בשמים היא‪ ,‬ואף על גב דאמרינן‬ ‫ספק הבהרת קדמה הרי זו טמא‪ ,‬ויראה לי שטומאתו‬ ‫מאן נוכח רבה בר נחמני ואיהו אמר טהור ויצתה נשמתו‬ ‫בספק"‪.‬‬ ‫בטהרה י"ל דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי‬ ‫הוי בכלל לא בשמים היא ואינו כדאי להוציא מכלל‬ ‫*מה שלדעת הרמב"ם טמא רק מספק‬ ‫שבידינו דהלכה כת"ק וסתם משנה‪.‬‬ ‫וכדי לצאת מקו' הר"ש והר"ת למה לא נטהר מספק כמו‬ ‫כל ספק נגעים כשלא נזקק לטומאה‪ ,‬משמע שהרמב"ם‬ ‫ובמש"כ לענין רבה בר נחמני הק' בשו"ת חת"ס או"ח‬ ‫יתרץ כמו הר"ש דמיירי שכבר נולד חצי גריס מקודם‬ ‫סי' ר"ח ד"ה והנה דאיזה מקור או סברא הוא לומר‬ ‫ללא שערות‪ ,‬וכמו תחלת דבריו‪ ,‬ולזה יש סברא שגם‬ ‫שהלכה שת"ח אומר סמוך לפטירתו נחשבת כגילוי מן‬ ‫חצי השני נולד ללא השערות ולכן יש לטמא יותר משאר‬ ‫השמים [וכן הק' בתוס' אנשי שם על משניות סו"פ ד' דנגעים‬ ‫ספק נגעים‪ .‬ובמ"ש שזה רק ספק טמא [ולא כרש"י סנהדרין‬ ‫בשם מהר"ש אלגזי בספר זהב שבא] וכ' שהטעם שהרמב"ם‬ ‫פז‪ :‬ד"ה כהה דלרבנן אי נכנס למקדש חייב כרת] פי' הכס"מ‬ ‫לא פסק ע"פ מעשה זה הוא מפני שכל ידיעת המקרה לא‬ ‫משום דכיון דספק הוא אי זה מהם קדם ל"ש לומר שזה‬ ‫נודעה ע"י אדם שהי' שם אלא כנר' נתגלה ע"י אליהו‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫שערות וכנ"ל‪ ,‬אבל בגמ' ב"מ במח' ברקיע לא הוזכר זה‬ ‫הנביא או בחלום לא' החכמים שסיפר זאת ואף שאליהו‬ ‫כלל ולכן הדין שטהור דמוקמינן בחזקת טהרה ולכן‬ ‫נאמן לומר שכך פסק רבה בר נחמני בעודו חי מ"מ‬ ‫כפל רבה טהור טהור לומר שטעם הטהרה כיו שיש לו‬ ‫נאמר כללא דלא בשמים היא כדי שלא יטעו אותנו ע"י‬ ‫חזקה‪ ,‬ומזה גופא נלמד דכשיש ריעותא טמא מספק‬ ‫כישוף ולכן לא נפסק שום דבר ע"י מה שאין אנו רואים‬ ‫וכחכמים החולקים על רבי יהושע‪ ,‬וא"ש שזה גופא‬ ‫בעינינו ממש‪[ .‬ובד' הר"ש צ"ל דס"ל שהי' שם אדם ששמע‬ ‫מקור הרמב"ם שהוא מיירי בנולד חצי גריס בקודם‬ ‫ממנו ‪ -‬ערוה"ש העתיד סי' פ"ג סי"ג]‪.‬‬ ‫כמבואר בתחלת ההלכה‪ .‬אלא שצ"ע מאי ס"ד מתיבתא‬ ‫ובתוס' אנשי שם ביאר דבוודאי ל"ש לחלוק על הקב"ה‬ ‫דרקיעא לטמא והלא יש לו חזקת טהרה וזה הכריח‬ ‫ואה"נ כאן בעוה"ז יתכן דל"ש לפסוק רק ע"פ הכללים‬ ‫הר"ש לומר דגם שם נחלקו כשהי' ריעותא בחזקת‬ ‫שלנו אבל איך ברקיע גופא אפשר לחלוק על הקב"ה‪,‬‬ ‫טהרה‪.‬‬ ‫לזה אמר דוודאי עיקר ההלכה כמו הקב"ה אבל כאן‬ ‫*אין למדין מן האגדות‬ ‫בעוה"ז שלא קיבלנו אותו ממשה רבינו או שנשתכח‬ ‫בימי אבלו של משה א"א לפסוק כן ויש להחמיר וזה הי'‬ ‫ובערוך השלחן העתיד סי' פ"ג סי"ג אחרי שהעתיק דברי‬ ‫כוונת מתיבתא דרקיעא‪ ,‬אבל כדי שלא יהי' זילזול ח"ו‬ ‫הכס"מ בביאור שי' הרמב"ם הוסיף "דאין לנו לזוז‬ ‫בכבודו ית' רצו שרבה שהשיג אמיתות ההלכה מתוך‬ ‫מהלכות הקבועות דיחיד ורבים הלכה כרבים אם לא‬ ‫פילפולו יגיד טהור בעת עלותו השמימה ואף שכאן‬ ‫כשהש"ס אומר דכך וכך הלכה‪ ,‬אבל מהאגדות אין‬ ‫בעוה"ז לא הי' יכול לחלוק על חבריו דאחרי רבים‬ ‫למידין כשסותרת הלכה קבועה" ובאמת כבר יש לנו‬ ‫להטות מ"מ לאפוקי מידי זילזול הי' סגי שיגיד סברתו‬ ‫כלל בירוש' פ"ב דפאה הלכה ד' ש"אין למדין מן‬ ‫ולזה אמר הכס"מ שא"א לפסוק ע"פ זה שלא אמר כן רק‬ ‫ההגדות" [מובא ברשב"ם ב"ב קל‪ :‬ד"ה עד] ובתוס' יו"ט‬ ‫בשעת מיתה ולא הי' אומר כן בחייו‪.‬‬ ‫ברכות פ"ה מ"ד ובשו"ת הרמ"ע מפאנו ל"ו שגם אין‬ ‫לומדים ממדרשי רבה שהם בכלל האגדות אף שהם‬ ‫ומפי הג"ר איתמר גרבוז שליט"א שמעתי לפרש ד'‬ ‫מהמקובלים ומהמפורסמים ביותר‪ ,‬וכן אין למדין מן‬ ‫הכס"מ ע"פ לשון התוס' מנחות קט‪ :‬ד"ה בתחילה כל‬ ‫ההגדות שבתלמוד‪ ,‬אף שכתב ר"ה גאון כי האגדות‬ ‫"ושלשה דברים הגיה רבינו קלונימוס אביו של רבי‬ ‫שנכנסו בתלמוד הם ממובחר האגדות‪ .‬וי"א [תוס' יו"ט‬ ‫משולם כמפי נבואה בשעת פטירתו" היינו שזה הי'‬ ‫שם ושו"ת נוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קסא] גם כשאין סתירא‬ ‫משהו שמימי ונזרקה מפיו כנבואה‪ ,‬ללא שיקול דעת‬ ‫מפורשת מן הש"ס‪ ,‬אבל לרוב פוסקים [פרי חדש או"ח סי'‬ ‫רגיל עם שכל אנושי‪ ,‬וה"נ רבה הי' אז במדרגה עצומה‬ ‫קכח שו"ת שבו"י ח"ב סי' קעח וביד מלאכי ח"א ע"ב בשם‬ ‫כ"כ עד שדבריו הי' בגדר נבואה ורוה"ק‪ ,‬ואף שכך הי'‬ ‫הכנה"ג וכ"ה בספר הישר לר"ת סי' תרי"ט] דווקא אם זה סותר‬ ‫סברתו תמיד מ"מ ממה שאמר באותו מעמד א"א לפסוק‬ ‫להלכה המפורש בש"ס או לכללי פסקי התלמוד‪ ,‬אבל‬ ‫הלכה‪ .‬וזה לימוד גדול בהגדרת "לא בשמים היא"‬ ‫הלכה שלא נזכר בגמרא הלכה היא ולמידין ממנה‬ ‫דלענין הכרעת הלכה כמה שיותר שמימי עם רוה"ק היא‬ ‫והרבה גופי הלכות מקורם הוא רק בהגדה‪ .‬וא"כ י"ל‬ ‫פחות מקובל בהלכה‪ ,‬דהכרעת ההלכה צריך להיות‬ ‫ד ס"ל לרמב"ם דכיון שלפי כללי הפסק יש לנו לפסוק‬ ‫מתוך שיקול דעת אנושי המעובד לגמרי ע"פ שכל‬ ‫שטמא אין לנו להתחשב באגדתא כלל‪ .‬ועוד יש להוסיף‬ ‫התורה‪ ,‬וכך לא יוכל שום אדם לתרץ עצמו שאם הי' לו‬ ‫דבאגדה לא מבינים תמיד מה הכוונה ובפרט בגמ' זו‬ ‫רב יותר בעל רוה"ק הייתי יודע התשובה האמיתית‪,‬‬ ‫שכבר הבאנו לעיל כמה אופנים בדרך הרמז‪ ,‬לכן אין‬ ‫דההיפך הוא הנכון שהתורה ניתנה דוקא בצורה שתוכל‬ ‫להביא ראי' כלל מגמ' זו לענין הלכה גם בלי לעשות‬ ‫לשאול את הרב שלך שעומד בשתי רגליים על קרקע‬ ‫אוקימתות‪ .‬ועד"ז י"א לענין כמה דברים שכ' בזוה"ק‬ ‫המציאות ופוסק לך לפי כללי התורה ולפי מה שהבין‬ ‫שא"א לפסוק כן כיון שלא מבינים פשט בזוהר‪.‬‬ ‫מתוך מה שעמל בתורה‪.‬‬ ‫*החידושים והיסודות בביאור הצד לטהר‬ ‫*המח' ברקיע אינו המח' תנאים‬ ‫והנה לד' מהר"ל שהי' כאן משהו קשה להשגה‪ ,‬ורק‬ ‫ובחי' חת"ס על הש"ס נדה יט‪ .‬כ' ששמע ליישב ד'‬ ‫רבה בגודל השגתו ומדרגתו זכה להבין הצד לטהר‪ ,‬ולד'‬ ‫הרמב"ם דהנה יל"ע למה במח' ברקיע לא הוזכר שי' ר'‬ ‫הר"ן והר"ש דהמח' הי' בהלכה כפשוטו א"כ יש לנו‬ ‫יהושע כלל ולמה לא אמר הקב"ה הלכה כשי' ר"י‪ ,‬וכפי‬ ‫לעיין עכ"פ ע"פ נגלה באיזה נקודה יתכן שיש קושי‬ ‫שרגיל הקב"ה לומר אליעזר בני כך הוא אומר‪ ,‬והבני‬ ‫ודקות לפי השגתינו וזה ע"י שנביא כמה שאלות‬ ‫מתיבתא הי' להם לומר הלכה כת"ק‪ ,‬ובהכרח שלא‬ ‫מרבותינו על צד הטהרה‪ .‬וזה בהקדם משנ"ת בגמ'‬ ‫נחלקו כלל במחלוקתם דהמח' במשנה הי' לר"ת בהי'‬ ‫כתובות עה‪ :‬דטעמא דר' יהושע לטהר כיון דאזיל בתר‬ ‫כבר נגע אחר מקודם ולר"ש שכבר נולד חצי גריס ללא‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫נחלק עליו דא"כ בספק דרוסת איש ספק מוכת עץ נמי‬ ‫חזקת הגוף‪ .‬והנה אי נפרש כחת"ס בנדה שהמח' בשמים‬ ‫נימא דאיכא חזקה דאינה מוכת עץ‪ ,‬וכוונתו להוכיח‬ ‫הי' בלא נזקק לטומאה כלל ואיננו המח' של חכמים ור'‬ ‫דע"כ דבר שאינו שינוי לית ביה חזקה וה"נ בשיגרונא‬ ‫יהושע‪ ,‬הרי קל מאד להבין הסבה לטהר דהרי יש חזקת‬ ‫ליכא למימר בה חזקה‪ ,‬והוא כסברת הגר"ח‪ ,‬אבל‬ ‫טהרה‪ ,‬ויש לנו גם כלל שספק נגעים טהור‪ ,‬ואז קשה‬ ‫התבו"ש נקט דגם בזה איכא חזקה דל"ה שיגרונא‪,‬‬ ‫להבין מה כ"כ קשה להשיג‪ ,‬אבל אי נפרש כשי' הר"ש‬ ‫ולפ"ז צ"ע דה"נ איכא חזקה דל"ה שער לבן מתחילה‬ ‫שבשמים נחלקו במח' ר"י וחכמים ונפרש כשיטתו שיש‬ ‫אלא אחר בוא הבהרת‪.‬‬ ‫אומדנא שכמו שהחצי הגריס הראשון נולד ללא שערות‬ ‫ה"נ החצי השני‪ ,‬י"ל דא"כ הו"ל כמו רוב נגד החזקת‬ ‫עוד שמעתי לתרץ מפי הגאון שליט"א ע"פ מה דיסד‬ ‫טהרה ורובא וחזקה רובא עדיף‪ ,‬וכדי לפרש שי' ר'‬ ‫האבני נזר [יו"ד סי' שמ"א] דבספק נולד ע"ש ספק בשבת‬ ‫יהושע נצטרך לחדש או דחזקת הגוף עדיף מרוב‬ ‫לא מהני חזקה לומר דנולד בשבת כדי למולו בשבת‪,‬‬ ‫וכמש"כ הש"ש ש"ב פ"א בשם הפנ"י‪ ,‬וגם אי לא ננקוט‬ ‫דחזקה מהני רק לומר דל"ה קודם אבל אינה מבררת‬ ‫כהפנ"י י"ל דהכא ל"ה רוב גמור אלא רוב דשקול‬ ‫דנעשה אח"כ‪ ,‬וכ"כ החזו"א ביו"ד סי' קט"ו סק"א לגבי‬ ‫כחזקה ובזה בוודאי חזקת הגוף עדיפא‪.‬‬ ‫ספק מתי ילדה דלא מהני חזקה לברר דילדה אח"כ לגבי‬ ‫ליתן לה ימ י טוהר אח"כ‪ ,‬ולפ"ז י"ל דה"נ הכא רק לענין‬ ‫* החזקה לענין הנגע לעומת חזקה לענין השערות‬ ‫לטהר מהני החזקה דלא קדמה הבהרת‪ ,‬אבל לגבי לטמא‬ ‫ואי נפרש כשי' ר"ת דאיירי בכבר הי' לו נגע מקודם‬ ‫בשער לבן‪ ,‬צריך שהחזקה תכריע דהגיע אחר הנגע‪,‬‬ ‫וא"כ יש לו חזקת טומאה ע"י הנגע הקודם ומ"מ‬ ‫ובזה ליכא דין חזקה‪ .‬אולם רעק"א נדה כז‪ .‬צירף חזקת‬ ‫מטהרינן כיון דכלפי נגע זה יש חזקת הגוף אז אפשר‬ ‫מעוברת בספק אם נולד ביה"ש ספק נולד אחר צאה"כ‪,‬‬ ‫להבין יותר הקושי בזה‪ ,‬דהרי לשי' ר"ת יש לו חזקת‬ ‫דמוקמינן אחזקת מעוברת כדי למול בשבת כנראה לא‬ ‫טומאה מחמת נגע הראשון רק החזקת הגוף שלא נעשה‬ ‫ס"ל סברא זו‪.‬‬ ‫בו שינוי של נגע חדש זה מתנגד לחזקת טומאה‪ ,‬וק' הא‬ ‫עוד העירו האחרונים למה לא נטמא מדין ס"ט ברה"י‬ ‫הרי כשם שיש חזקה דגופא לומר דהבהרת באה אח"כ‪,‬‬ ‫גם נגד חזקת טהרה‪ ,‬וחזקת הגוף הרי לא מהני בס"ט‬ ‫ה"נ איכא חזקה על השער לבן דבא אח"כ‪ ,‬וא"כ איכא‬ ‫ברה"י כמבואר מנגע באחד בלילה ובבוקר נמצא מת‬ ‫נמי חזקה"ג לטמא ולומר דבהרת קדמה לשער לבן‪,‬‬ ‫דלא מוקמינן המת על חזקה שמת רק אח"כ‪[ ,‬ודלא כש"ש‬ ‫שהרי גם הבהרת וגם השערות שינויים הם בגוף‪ ,‬ויש‬ ‫ש"א פט"ו] ומהרש"א נדה י"ט‪ .‬תוד"ה ור"י תי' דבספק‬ ‫בזה כמה תירוצים באחרונים בקו"ש כתובות אות רס"ב‬ ‫ראיה לא אמרינן ס"ט ברה"י טמא‪ .‬ובחידושי הגר"ח על‬ ‫תי' דכיון דהתורה טיהרה בשער קדם‪ ,‬אי"ז נחשב נגע‬ ‫הש"ס תי' דנגעים כיון דאין הטומאה והטהרה אלא ע"י‬ ‫כלל ורק אם בהרת קדם הוא נחשב איש מנוגע‪ ,‬ולזה יש‬ ‫כהן א"כ ל"ש כלל לומר ס"ט ברה"י טמא‪ ,‬דאין‬ ‫חזקה שאיננו איש מנוגע‪ ,‬ובנוס"א כ' בחי' הגרי"ז נזיר‬ ‫הטומאה חלה אלא ע"י כהן‪ ,‬וכ"כ החזו"א [אה"ע סי' פ"ב‬ ‫סה‪ :‬מס' נאות יעקב ששמע מקרובו הגר"ח שהשיב‬ ‫סקי"ג דאי"ז ספק טומאה וטהרה אלא ספק במצוות הכהן וכיון‬ ‫ש בדבר שאין לנו ממנו נפקא מיניה לדינא‪ ,‬אין זה ספק‬ ‫דאיכא חזקה מצוותו לטהרו וליזל בתר החזקה]‪.‬‬ ‫כלל ולא שייך לדון עליו דין חזקה‪ ,‬ולכן בשער לבן בפני‬ ‫עצמו שאין בו שום דין טומאה‪ ,‬אין זה בסוג ספק כיון‬ ‫עכ"פ אחרי שיש לנו כמה קושיות בצד המטהר את הספק‬ ‫שאין שום נפקא מיניה במה שהקדים או נתאחר לבוא‪,‬‬ ‫וכמה יסודות שהצריכו לחדש וגם זה אינו מוסכם כבר‬ ‫ולא שייך דין חזקה כל שאין נפק"מ לדינא‪ ,‬משא"כ‬ ‫אפשר להבין שבכ"ז גופא הי' ג"כ הדו"ד במתיבתא‬ ‫בבהרת דגם כשהיא לבדה בלי השער לבן‪ ,‬יש בה דין‬ ‫דרקיעא‪.‬‬ ‫טומאה שצריכה הסגר על כל פנים‪ ,‬ולכן הוי זה ספק‬ ‫ושייך בו דין חזקה‪[ .‬ונפק"מ בין הקו"ש והגר"ח בהיה לו נגע‬ ‫בפיך תורה שבכתב ובלבבך תורה שבע"פ‬ ‫בשעה ידועה וספק מתי הגיע השער לבן‪ ,‬דלהקו"ש דהחזקה היא‬ ‫כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו‪:‬‬ ‫דאינו מנוגע ה"נ תיהני החזקה‪ ,‬אבל לפ"ד הגר"ח דהחזקה היא‬ ‫[שם]‬ ‫דהבהרת נולדה אח"כ ועל השער ל"ש חזקה א"כ כה"ג דידוע‬ ‫מתי הגיע הנגע ל"ש חזקה‪ ,‬והוי ספק] אולם שמעתי להעיר‬ ‫לד' רש"י דקאי על תורה שבכתב ותורה שבע"פ‪ ,‬פי'‬ ‫מפי הג"ר איתמר גרבוז שליט"א דבסברא זו נחלקו‬ ‫הג"ר אליהו דיסקין שליט"א‪ ,‬דב"פיך" קאי על תורה‬ ‫התבו"ש והחוו"ד‪ ,‬דבהא דאמרינן בחולין נא‪ .‬גבי בהמה‬ ‫שבכתב דתלוי בעצם המילים שמוציא בפה‪ ,‬ו"ובלבבך"‬ ‫דשדרה כרעיה בתרייתא דנקטינן שיגרונא נקטיה‪ ,‬ופריך‬ ‫תורה שבע"פ דתלוי בהבנת הלב‪ ,‬ועד"ז כ' בזוה"ק‬ ‫ודילמא חוט השדרה איפסיק‪ ,‬וק' דלמה לא נימא דיש‬ ‫בפסוק "רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" [ישעי'‬ ‫חזקה דלא נעשית טריפה‪ ,‬ותי' התבו"ש סי' כ"ט דאיכא‬ ‫נמי חזקה שלא היתה שיגרונא‪ ,‬אבל החוו"ד בסי' נ'‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫שירת‬ ‫ולפ"ז מובן חידושו של הגר"ז הל' ת"ת שלא מצינו לזה‬ ‫נ"ט כ"א] דרוחי קאי על תורה שבע"פ‪ ,‬ו"דברי" אשר‬ ‫חולק‪ ,‬דהא דכ' מג"א סי' נ' סק"ב דאם לא יבין משניות‬ ‫שמתי בפיך קאי על תורה שבכתב‪.‬‬ ‫דאומר בשחרית לא עשה כלום‪ ,‬זה רק בתורה שבע"פ‬ ‫דתלוי בהבנה דבלא הבין לא קיים מצוה כלל‪ ,‬אבל‬ ‫וטעם ההבדל בין תורה שבכתב ותורה שבע"פ‪ ,‬יבואר‬ ‫בתורה שבכתב גם אם לא הבין כלום יצא ידי מצות ת"ת‬ ‫היטב לד' הרמב"ן בהקדמה לתורה‪ ,‬דמבו' בדבריו‬ ‫ולהנ"ל מובן כיון דבתורה שבכתב עצם המילים יש בזה‬ ‫דבתורה שבכתב מלבד התוכן שיש לנו ממש"כ‪ ,‬ישנו‬ ‫משמעות עמוקה חוץ מן התוכן ולכן גם אם לא התחבר‬ ‫בעצם המילים משמעות עמוקה מעבר להשגתינו א‪:‬‬ ‫אל התוכן יש מצוה‪ ,‬אבל בתורה שבע"פ שעיקרו מצד‬ ‫מצד כל הרמזים והגימטריאות וכל חכמת הבריאה‬ ‫התוכן אז כ"ז שלא התחבר אל התוכן לא עשה כלום‪,‬‬ ‫שהכל נרמז בעצם המילים והתיבות של התורה‪ .‬ב‪ :‬מצד‬ ‫ובזה הצלנו את הברכת התורה שלנו שלפי הרבה‬ ‫שמותיו של הקב"ה שנכללים בתיבות התורה‪ ,‬וכ"ז ליכא‬ ‫פוסקים צריך ללמוד מיד‪ ,‬ואנו אומרים ג' פסוקים בלי‬ ‫בתורה שבע"פ‪ ,‬דבתורה בע"פ עיקר הדבר הוא ה"תוכן"‬ ‫כוונה כלל‪ ,‬אלא דכיון שזה תורה שבכתב יצא יד"ח‪.‬‬ ‫המובן לנו מן המילים‪ ,‬והמילים הם היכי תמצי בעלמא‬ ‫להביא לנו את התוכן‪ ,‬וכן הא דשמותיו של הקב"ה לא‬ ‫והנה מעלה זו שנמצא בתורה שבכתב יש בכל הכ"ד‬ ‫נאמר כלל בתורה שבע"פ‪ .‬וכמש"כ החת"ס בדרשותיו‬ ‫ספרים‪ ,‬לא מיבעיא בספרי הנביאים שהרי הם נבואה‬ ‫(קיד‪ :‬בגליון) דבתורה שבכתב כולן הוא שמותיו של‬ ‫מפי הקב"ה‪ ,‬אלא גם הכ תובים כגון ספר תהילים שאיננו‬ ‫הקב"ה ואפי' שמות הרשעים ושמות ע"ז שבתורה‪ ,‬כי‬ ‫נבואה מפי הקב"ה‪ ,‬רק שדוד אמרו ברוה"ק‪ ,‬מ"מ יש גם‬ ‫אין לך רע שאין בו שורש טוב‪ ,‬ושמותיו של הקב"ה הם‬ ‫בעצם המילים משמעות עמוקה מעבר לתוכן הפשוטה‬ ‫לא פחות ולא יותר לכן לא הי' אפשר לכתוב יותר‬ ‫של המילים‪ ,‬ומפו' ענין זה בדברי המלבי"ם שמואל ב'‬ ‫ונשארו יתר דבר ה' תורה שבע"פ‪ ,‬אבל תורה שבע"פ‬ ‫כ"ג בדברי דוד האחרונים בפסוק ב' כ' "רוח ה' דבר בי‬ ‫ל"ה שמותיו של הקב"ה לכן אין לו גבול מסויים‪[ .‬שו"מ‬ ‫ומלתו על לשוני" וכ' המלבי"ם "הודיע כי כל הזמירות‬ ‫הובא בשם רמ"ק בשער האותיות פ"א "כי כל המדרשים והמשניות‬ ‫נאמרו ברוח ה' אשר עליו ויען שהרוח האלקי יחול על‬ ‫וכן הדינין יש להם פנימיות וסוד נעים" ואי"ז סתירא כלל דהכוונה‬ ‫דל"תוכן" הפרטים והדינים יש משמעות עמוקה ולאו דוקא לעצם‬ ‫המשורר בשתי מדרגות‪ ,‬אם רק לעוררו בכח אלקי על‬ ‫ענין השיר‪ ,‬והמלות והמליצה ודבר המליץ משכלו‪ ,‬או‬ ‫המילים‪ ,‬וגם ל"ה שמותיו של הקב"ה]‪ .‬וע"ע בדברי הגר"א‬ ‫שגם המלות והמליצה יהי' ברוח ה' אמר כי שניהם הי'‬ ‫משלי א' ו' עה"פ "להבין משל ומליצה דברי חכמים‬ ‫וחידתם" תורה שבכתב מכנה בשם משל כי המשל תמיד‬ ‫מהופעה אלקית רוח ה' דבר בי וגם מלתו על לשוני שגם‬ ‫מובן אך הוא מלבוש לדוגמתו וענין פלא‪ ,‬וכן דברי‬ ‫סדר המלות הי' מה'"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫תורה שבכתב הוא מובן אך נתלבש בה ענינים פלאיים‬ ‫וזהו שצריך להבין המשל שהוא הלבוש והמליצה שהוא‬ ‫הנמ של‪ ,‬ודברי חכמים דבריהם אינם מובנים כמו חידה‬ ‫וא"א לחברם אם לא יבין תכליתו הנלבש בתורה ואז‬ ‫יבין גם החידה"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫בזמן גלות והסתר צריך שיהי' התורה כתובה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ דברי השפ"א עה"פ הנך שוכב עם‬ ‫פרשה זו נקראת פרשת וילך ע"ש ההליכה של משה לכלל‬ ‫אבותיך וקם העם וזנה וגו' ואנכי הסתר אסתיר וגו' ועתה‬ ‫ישראל לחזקם ולעודדם לפני הסתלקותו מן העולם‪,‬‬ ‫כתבו לכם את השירה הזאת וגו' הענין כי בזמן שהי'‬ ‫וביחס לפרשת "נצבים" שכולם עמדו ונתכנסו והתייצבו‬ ‫משרע"ה קיים הי' התגלות אלקות בהתגלות בלבות בנ"י‪,‬‬ ‫סביב משה רבינו כדי לעמוד לפני ה'‪ ,‬בפרשה זו הוא‬ ‫ולא הוצרך להיות התורה כתובה‪ ,‬דאורייתא וקוב"ה‬ ‫ההיפך‪ ,‬משה הוא זה שהולך לכאו"א מישראל‪.‬‬ ‫וישראל כולהו חד‪ ,‬ובזמן הגלות אמרו אין אלקי בקרבי‬ ‫היינו שהוא בבחי' הסתר אספקלריא שאינה מאירה‪ ,‬אבל‬ ‫גם מוזכר כאן לשון הליכה כמה פעמים‪ .‬א‪ :‬הליכת משה‬ ‫בוודאי לא עזב ה' אותנו‪ ,‬וזה הרמז הסתר אסתיר‪ ,‬כמ"ש‬ ‫ב‪ :‬שה' אלקיך הוא ההולך עם כלל ישראל ג‪ :‬שה' אלקיך‬ ‫במדרש בפסוק דומה דודי לצבי וכו' נגלה ונסתר רואה‬ ‫הולך עם יהושע‪ .‬ויל"פ ענין הליכה זו מהו‪.‬‬ ‫בעין אחת ע"ש‪ ,‬ובזוה"ק פ' בחקותי קיד‪ :‬ולעולם יש‬ ‫זמנים שמתגלה איזה הארה ומיד אתכסיאת וז"ש הסתר‬ ‫ותוכן הפרשה הוא לא רק חיזוק שיהושע יכניסם לא"י‬ ‫תסתיר‪ ,‬אכן ע"י התורה יכולין למצוא התגלות אלקותו‬ ‫ושהקב"ה הוא יעבור לפניהם‪ ,‬רק כתוב כאן כל הנושא‬ ‫ית'‪ ,‬וז"ש ועתה כתבו לכם וגו' ובתורה יש חלק לכל‬ ‫של מצות הקהל‪ ,‬והתוכחה שיהי' זמן שהקב"ה יסתיר‬ ‫הדורות‪ .‬והרי כל הפרשיות האלו הם רק לדורות‬ ‫פניו מכלל ישראל‪ ,‬ואח"כ כל ענין כתיבת התורה ונתינתה‬ ‫השפלים אחרי החטאים והעוונות א"כ יש לנו חלק‬ ‫לכלל ישראל‪ .‬וצ"ב איך זה קשור לענין ההליכה של משה‬ ‫בתורה‪ ,‬וזה הרמז שאמרו חז"ל כי מצות כתיבת ס"ת‬ ‫רבינו‪ ,‬ועוד מה משמעות ההליכה של משה והליכת‬ ‫נלמד מכתבו לכם את השירה הזאת‪ ,‬רק שאין כותבין‬ ‫הקב"ה עם ישראל ועם יהושע ומה איכפ"ל בזה‪.‬‬ ‫התורה מגילה מגילה וצריכין לכתוב כל התורה ע"ש‬ ‫ויש להקדים כמה הערות על פסוק ראשון‪:‬‬ ‫והרמז היא כנ"ל‪ ,‬כעין שכ' במד' כי תשא אכתוב לך‬ ‫רובי תורתי כמו זר נחשבו כי מקודם הי' רק עשרת‬ ‫וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל‬ ‫הדברות בלוחות‪ ,‬ואחרי החטא הוצרך להיות כתיבה כל‬ ‫ישראל‪[ :‬ל"א א']‬ ‫התורה‪ ,‬ובדורות אחרונים התירו לכתוב גם תורה‬ ‫א‪ :‬וילך משה לא כתוב להיכן הלך ולמה הלך‪ ,‬גם רש"י‬ ‫שבע"פ‪ ,‬והיינו כנ"ל כי עצם התורה ניתנה שתהי'‬ ‫הביא רק המילים וילך משה וגו' ולא פירש לן כלום‪,‬‬ ‫אותיותי' מאירות בלב איש ישראל‪ ,‬כעין שאמרו על רבי‬ ‫ובתרגום יונתן פי' שהלך לביהמ"ד‪ ,‬וצ"ב מה איכפ"ל‬ ‫מאיר עפעפיך ישורו נגדך‪ ,‬אך אחר החטא כ' כתבו לכם‬ ‫שהלך לשם‪ ,‬וברמב"ן ורבינו בחיי כ' דאחרי שהלכו‬ ‫את השירה הזאת‪ ,‬האזינו שניתנה לדורות השפלים‪ ,‬והיא‬ ‫מלפניו בפ' נצבים בא אליהם למחנה ישראל לכבדם כמי‬ ‫התגלות הדרך האחרון שבתורה שיהי' כתובה בגשמיות‪,‬‬ ‫שירצה להפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו‪ .‬ובכלי‬ ‫וזה הדרך היא נוקב והולך עד התיקון השלם שיהי'‬ ‫יקר פי' שרצה להראות שהגם שאומר לא אוכל עוד‬ ‫בביאת המשיח בב"א‪[ .‬תרמ"ח]‬ ‫לצאת ולבוא מ"מ יש לו כח ללכת כמקדם רק שאינו‬ ‫בס"ת גנוזים כל ההארות‬ ‫רשאי ע"פ ה'‪ ,‬ובספורנו כ' דהכוונה שהתעורר‪ ,‬דהיינו‬ ‫שאחרי כריתת הברית התעורר לנחם ישראל על מיתתו‪,‬‬ ‫עד"ז כתב במקו"א כי קודם החטא הי' השכינה שרוי‬ ‫ובאור החיים הק' תמה שלא נתפרש בקרא כלום‪ ,‬ופי'‬ ‫בתוך בנ"י בהתגלות ובעת הגלות כ' ואמר וגו' אין אלקי‬ ‫דקאי על נפש והרוח החיים של משה שכבר הלכה‬ ‫בקרבי כו' הסתר אסתיר וכו' אבל השי"ת נמצא בבנ"י‬ ‫עכשיו כמבואר בזוה"ק דמ' יום לפני פטירת האדם‬ ‫באמצעיות התורה‪ ,‬והקב"ה צוה למשה רבינו לגנוז כל‬ ‫נשמתו הולכת ממנו‪ ,‬וצ"ב דא"כ כבר הלכה מקודם ולא‬ ‫ההארות בתוך הספר התורה‪ ,‬ולכן נקרא התורה עדות‬ ‫עכשיו שהוא יומו האחרון‪.‬‬ ‫שהשכינה שורה בישראל‪ ,‬וע"י היגיעה בתורה מתגלה‬ ‫הארת הקדושה וכ' וענתה מלשון עני' ע"י אתערותא‬ ‫ב‪ :‬וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל משמע שיש‬ ‫דלתתא‪[ ...‬תרמ"ה]‬ ‫כאן חידוש מיוחד שביכולתו לדבר את הדברים האלה‪,‬‬ ‫וצ"ב איזה חידוש יש בדבר‪ ,‬הלא הרבה דברים דיבר עד‬ ‫פרשת וילך הכנה לכל הדורות‬ ‫עכשיו ולא כתוב כאן בפרשה כ"כ הרבה דברים‪ ,‬והרי זה‬ ‫עוד כתב דהשי"ת ברא רפואה קודם המכה כמ"ש אסתיר‬ ‫הפרשה הכי קצר בתורה שיש בו רק ל' פסוקים‪[ .‬נצבים‬ ‫פני ביום ההיא דייקא‪ ,‬ע"כ גילה להם אז איך הכל נגנז‬ ‫יש בו ארבעים]‬ ‫בשירה הזאת והכין אז כל התיקונים שנוכל למצוא בעת‬ ‫הסתר פנים‪ ,‬כמאמר וענתה השירה הזאת וגו' כי לא‬ ‫לח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫ובזה יובן שתוכן הפרשה יש בו גם ענין הקהל דשם‬ ‫תשכח מפי זרעו ושכחה ל"ש בפה והול"ל מלב זרעו‪ ,‬רק‬ ‫נתחדש ענין קריאת התורה דאורייתא אחת לשבע שנים‪,‬‬ ‫הפי' ע"י היגיעה בפה נוכל לעורר אותם ההארות כמ"ש‬ ‫דהיינו שקבע הקב"ה שלפחות פעם א' בשבע שנים‪,‬‬ ‫שימה בפיהם דייקא ופרשה זו היא הכנה עד סוף כל‬ ‫כשהם בשיא שלמותם ובשיא אחדותם‪ ,‬דהיינו אחרי‬ ‫הדורות לכן כתוב עד תומם‪[ .‬תרמ"א] ‪24‬‬ ‫שנה של התעלות של שמיטה ע"י בטחון ועסק התורה‬ ‫ודאגה לעניים‪ ,‬ואחרי גמר סולם המדרגות של ג' רגלים‪,‬‬ ‫העולה מדברי השפ"א דקודם החטא ובזמן שהי' משה‬ ‫והשלימות של עלי' לרגל‪ ,‬והכח המיוחד של ביאת כל‬ ‫רבינו בחיים לא הי' צורך לכתיבת התורה לפי שהתורה‬ ‫ישראל ליראות את פני ה'‪ ,‬ממילא יש כח התכללות‬ ‫הי' גלויה בלבם כי קב"ה ואו' וישראל חד‪ ,‬ורק אחרי‬ ‫גדולה‪ ,‬ואם אז יקריא להם הגדול שבאומה הוא המלך‪,‬‬ ‫החטא ונעשה מצב של הסתרת פנים שוב ל"ש להתחבר‬ ‫דבר ד' תוכחה ומוסר מתוך הס"ת יושפע עליהם כח‬ ‫לאלקות‪ ,‬ולכן צווה הקב"ה למשה רבינו לכתוב כל‬ ‫עצום ע"י משה רבינו לשבע שנים הבאות‪ .‬ראה לקמן‬ ‫התורה בגשמיות ולהכניס שם כל ההארות וכל הענינים‪,‬‬ ‫שהרחבנו בזה‪.‬‬ ‫ואז ע"י שנקרא בו בפה ונתייגע בו שוב נוכל לעורר כל‬ ‫ההארות הקדושות ולהכניסם בלבנו‪.‬‬ ‫ההליכות הכלולים בפרשת וילך‬ ‫ונראה לפרש הדברים יותר‪ ,‬דהיינו דעיקר הדבקות‬ ‫ובזה יתבאר היטב ענינה של פרשת וילך‪ .‬דנוכל לפרש‬ ‫להקב"ה לא יתכן כלל רק ע"י דביקות בדבר ה'‬ ‫במלת וילך דכלול בו שתי ענינים א‪ :‬ע"ד דברי האור‬ ‫ובתורתו‪ ,‬וזה ל"ש כלל רק ע"י משה רבינו ע"ה שדרכו‬ ‫החיים הקדוש דקאי על פטירת משה דהיינו שמשה‬ ‫התגלה דבר ה'‪ ,‬ובדור המדבר שמשה רבינו הי' חי אתם‬ ‫רבינו הולך ונפרד מאתנו לעולם העליון‪ ,‬ומאידך נפרש‬ ‫בפועל היו דבקים בעצמותם לדבר ה' ע"י משה וממילא‬ ‫שמשה רבינו הולך לכל יהודי ויהודי בנפרד ומשאיר‬ ‫הי' דברי התורה גלוי ומאיר בלבם ולא הוצרכו לס"ת‪,‬‬ ‫כוחו אצלו לדורות ע"י כתיבת דברי התורה על ספר‪,‬‬ ‫אבל ע"י הקלקול ומיתת משה רבינו שוב לא הי' שייך‬ ‫דעי"ז יוכל כל יהודי באשר הוא שם להתקשר לכוחו‬ ‫זה‪ ,‬לכן הי' מן הצורך למצוא עצה איך להמשיך כוחו‬ ‫המתפשט בכל דרא ודרא‪ ,‬וכל פעם שקורא ומתייגע‬ ‫של משה שעי"ז נוכל להיות דבוק בדבר ה'‪.‬‬ ‫בתורה שבכתב הרי הוא מעורר בזה כוחו של משה‬ ‫רבינו‪ ,‬שהולך אליו להיות אתו‪ .‬ג‪ :‬עוד יש לרמז בהליכת‬ ‫ולזה גילה הקב"ה למשה דע"י שהוא יקריא לו דברי‬ ‫משה מה שהובא בחת"ס ע' קכ"ט דבצדיקים יש הליכה‬ ‫התורה‪ ,‬ומשה יכתבנה על פיו ית' בזה יקלטו עצם דברי‬ ‫ממדרגה למדרגה לאחר מיתתם ע"י שזיכו את הרבים‬ ‫הקב"ה ע"ג קלף גשמי‪ ,‬וכ"ז בתנאי שיהיו כתובים בכל‬ ‫והעמידו תלמידים הרבה וכן מצינו ביהושע כה"ג ונתתי‬ ‫הלכותי' של כתיבת ס"ת שנמסרו למשה מסיני‪ ,‬ואז‬ ‫לך מהלכים בין העומדים האלה וא"כ מי לנו גדול ממשה‬ ‫ממילא יהי' בו כוחו של משה שמוסר בזה דברי הקב"ה‬ ‫רבינו שזכות הרבים תלוי בו בכל דור ודור‪ ,‬וכ"ז‬ ‫בפועל‪ ,‬ויהי' חל ע"ז שם "תורת משה" ואז ממילא כל‬ ‫שעוסקים בתורתו יש הילוך למשה רבינו בעולם עי"ש‬ ‫פעם שיקראו בו ישראל יתעורר בזה כוחו של משה‪,‬‬ ‫עוד‪ ,‬וא"כ וילך מ שה מרמז להא דע"י פרשה זו שנתן לנו‬ ‫ועי"ז יתדבקו בדבר ה' גופא ויושפע עליהם שפע עצום‬ ‫את התורה יש הליכה למשה ממדרגה למדרגה‪ .‬ולקמן‬ ‫של קדושה וטהרה ויראת ה' מכל מה שכתוב וטמון‬ ‫יתבאר ענין הליכתו של הקב"ה עם ישראל ועם יהושע‪.‬‬ ‫בפסוקים הנקראים‪ ,‬ויהי' נחשב להם כאילו הם שומעים‬ ‫המילים ממשה רבינו בהר סיני‪25 .‬‬ ‫ובזה מיושב ההערות על הפסוק‪:‬‬ ‫א‪ :‬וילך כבר ביארנו דקאי על הליכת משה לעולם‬ ‫‪ 24‬מש"כ דשירת התורה הוא ההצלה מההסתר פנים‪ ,‬עי' ברשימות‬ ‫העליון ומאידך הליכת משה לכל יהודי ויהודי‪ .‬וא"ש‬ ‫תלמידים מרן הגרי"ז שסיפר ר' שלמה לורינץ דא"ל מרן הגרי"ז זצ"ל‬ ‫מש"כ רש"י וילך משה וגו' בלי שיפרש כלום דנבין‬ ‫הבא ואלמדך פרשה בחומש איך שהייתי רגיל ללמד את בני‪ .‬הנה כתוב‬ ‫"ויאמר ה' אל משה הנך שוכב וגו' וזנה אחרי אלהי נכר הארץ" אין הפי'‬ ‫דההליכה בו אינו דבר פרטי לפני שמדבר אל ישראל‬ ‫שלא התפללו שחרית אלא פשוטו כמשמעו שיעבדו ע"ז‪ ,‬ואם לא די‬ ‫שהלך לאיזה מקום ומשם דיבר‪ ,‬אלא דההליכה הוא דבר‬ ‫בזה ממשיך הפסוק "ועזבני" אין הפי' שלא יתפללו מנחה אלא שלא‬ ‫יעבדו אותי אפי' בשיתוף‪ ,‬ואם גם בזה לא יספיק הרי לפנינו המשך‬ ‫המתקיים והולך כסדר‪ ,‬ומשה רבינו הולך אלינו תמיד‬ ‫הפסוק "והפר את בריתי" אין פירושו שלא יתפללו מעריב אלא שלא‬ ‫ע"י ספר התורה‪" .‬ותמיד זה מצב של וגומר היינו שלא‬ ‫ימולו‪ ,‬וכן המשיך מרן הפסוק והסתרתי פני מהם וגו' נו! הרים מרן את‬ ‫ראשו ואמר‪ ,‬וודאי תסכים שזה מצב גרוע יותר ממה שאתה יכול‬ ‫מסתיים‪".‬‬ ‫לחשוב‪ ,‬אמנם נמשיך ללמוד "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה‬ ‫את בנ"י" לימוד תורה הוא יהי' התרופה לכל אפי' עד כדי ע"ז והפרת‬ ‫ב‪ :‬וידבר את הדברים האלה אף דפרשה זו היא פרשה‬ ‫ברית ויחזיר את בנ"י לתורת ה'‪ ,‬עלינו רק לדאוג לענין זה של ללמדה‬ ‫את בני ישראל‪.‬‬ ‫קצרה מ"מ פרשה זו היא הכנה עד סוף כל הדורות כדכ'‬ ‫‪ 25‬ושמעתי בשם מקובלים דעיקר כוחו של משה מתגלה בשעת פתיחת‬ ‫שפ"א דכאן הוקבע ספר התורה שמכוחה משה רבינו‬ ‫הס"ת לקריאה‪.‬‬ ‫לט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫שבת שובה דפעם היו הדרשות ארוכות וקשות‪ ,‬ולדוגמא‬ ‫עדיין מדבר אתנו עד היום‪ ,‬ושפיר היא הפרשה הכי‬ ‫מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל שבסוגיא שעלי' דרש בשבת‬ ‫ארוכה בתורה וזה כוונת את הדברים האלה דכולל כל‬ ‫שובה השקיע בזה עבודה רבה והי' עובר עלי' לפני כן‬ ‫הדברים שיהיו נאמרים עד סוף כל הדורות מתוך ספר‬ ‫עם בניו בפרוטרוט שעות ארוכות והדרשה בעצמה לקח‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫שעתיים‪ ,‬שעה וחצי פילפול ואח"כ עניני אגדה ומוסר‪,‬‬ ‫והיום אין אף ציבור שיוכל לעמוד בכזה דרשה ארוכה‪,‬‬ ‫הנהגת משה רבינו לא מתאים לדור החדש‬ ‫ואין הדור אשם בכך אלא שכך סיבב הקב"ה שיהי'‬ ‫ויאמר אליהם וגו' לא אוכל עוד לצאת ולבוא וגו'‬ ‫ירידת הדורות וכל דור חלש יותר מחבירו‪ ,‬וכבר אמרו‬ ‫[שם ב']‬ ‫"ומביא גאולה לבני בניהם למען שמו באהבה" היינו‬ ‫שחתימת הגלות יהי' בצורה של אהבה‪ ,‬וגם אם פעם הי'‬ ‫ובאבן עזרא פי' דלא אוכל עוד לצאת ולבוא במלחמה‪,‬‬ ‫מועיל יותר ע"י גערות ותוכחות מוסר‪ ,‬אבל כיום כבר‬ ‫אולם רש"י פי' יכול שתשש כוחו ת"ל לא כהתה עינו‬ ‫אומרים כל המחנכים שצריך להיות יותר בימין מקרבת‪.‬‬ ‫ולא נס ליחו אלא מהו לא אוכל‪ ,‬איני רשאי שנטלה ממנו‬ ‫וזה פשוט דלא יתכן מצב שיהי' דור שלא יוכלו לקבל‬ ‫הרשות ונתנה ליהושע‪ ,‬ד"א לצאת ולבוא בדברי התורה‬ ‫חיזוק באיזה צורה שהיא‪ ,‬שהרי כך כתוב כאן "לא ירפך‬ ‫מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה‪ .‬ורמב"ן‬ ‫ולא יעזבך" היינו הקב"ה ידאג שלעולם תוכל להתחזק‬ ‫כ' שמשה א"ל ב' דברים א' שאני זקן ואין לכם עוד‬ ‫שלא יהי' לך רפיון ואל תהי' נעזב‪ ,‬ומי שמחפש יוכל‬ ‫תועלת ממני ועוד כי ה' ציוני שלא אעבור וצ"ב דכיון‬ ‫תמיד למצוא חיזוק ע"י ספר או שיחות חיזוק המדברים‬ ‫שכבר אמר ה' שלא יעבור למה הוצרך להוסיף שאין בו‬ ‫ללבו‪.‬‬ ‫תועלת‪.‬‬ ‫ועה"פ בסוף פ' בשלח [י"ז ט'] שאמר משה ליהושע‬ ‫ויל"פ דמשה בא לומר להם דגם אילו הייתי בכוחי‬ ‫בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר וגו' וביומא‬ ‫והייתי נשאר בכוחי ממש כמו עכשיו לא הי' בכוחי‬ ‫נ"ב‪ :‬דיתכן דמחר קאי אלעיל‪ ,‬ושמעתי מפי הדיין הג"ר‬ ‫להנהיג אתכם‪ ,‬כיון שהקב"ה רוצה שמעכשיו ינהיג‬ ‫גבריאל קרויס שליט"א ממנטשסטר לרמז בזה דמחר‬ ‫יהושע כיון שהנהגה שלי לא מתאימה לכם‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫היינו לאחר זמן אתה צריך להיות המנהיג ולא אני‪ ,‬כיון‬ ‫שפ"א הרבה מקומות דדור החדש לא נמשכו אחר‬ ‫שאני לא יכול להנהיג הדור החדש דכל דור צריך‬ ‫מדרגת משה‪.‬‬ ‫המנהיג שלו‪29 .‬‬ ‫כל דור צריך הנהגה אחרת‬ ‫והלימוד בזה לדורות שלכל דור מתאים הנהגה אחרת‪,‬‬ ‫‪ 28‬ארחות ישרים ע' קי"ז‪.‬‬ ‫ולא נימא דאילו הי' הגדול הדור הקודם עדיין חי אתנו‬ ‫‪ 29‬ושמעתי רמז נאה מהרב יהונתן סאלם שליט"א במש"כ שמלכי צדק‬ ‫היום הי' הדור נראה אחרת‪ ,‬דיתכן להיפוך דהגדול של‬ ‫מלך שלם הוציא לחם ויין‪ ,‬יין כמה שיותר ישן עדיף‪ ,‬מאידך לחם כמה‬ ‫שיותר טרי עדיף‪ ,‬ה"נ בחינוך מצד אחד יש להתקשר לדורות הקודמים‬ ‫פעם אינו מתאים לדור הצעיר‪ ,‬כיון שלא הי' מבין הדור‬ ‫ולדבר על מה שהי' פעם‪ ,‬מאידך צריך גם להכיר השפה של הדור החדש‬ ‫הירוד והי' מדבר מידי חזק בשבילם‪ ,‬ולדוגמא השיחות‬ ‫ולהבין הנסיונות שלהם‪ ,‬דאל"כ לא יתחברו לדבריו‪ ,‬ויש להוסיף דזה‬ ‫מלת שלם היינו זה השלימות שיהי' משניהם‪ ,‬עוד יש לרמז כן בסעודת‬ ‫של המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוונשטיין זי"ע שהיו‬ ‫שבת שמקדשין על היין לרמז שדבר ראשון מתקשרים למה שהי' פעם‬ ‫חריפים מאד לפני ר"ה והי' תובע הרבה מהתלמידים‪26 ,‬‬ ‫שזהו היסוד וההתחלה‪ ,‬אבל אח"כ בוצעים על הלחם לרמז שצריך‬ ‫ואילו היו נאמרים היום לא הי' משפיע כ"כ דהיום‬ ‫למצוא השפה לכל מי שיושב בשלחן שבת שיתחבר לדברי תורה כפי‬ ‫שמתאים למצבו ולגיל שלו‪.‬‬ ‫אנשים אוהבים יותר לשמוע דברים של חיזוק ואהבה‬ ‫דוגמא להבנת גדול בישראל את הדור הצעיר‪ ,‬מסופר בס' שי"ח שידוך‬ ‫לדוגמא איך כל מעשה קטן חביב מאד לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫עמ' רמ"ב על מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל דהג"ר רפאל שמואלביץ זצ"ל‬ ‫סיפר שבחור בן ל"ו שאלו שעמד להפגש עם צעירה ממנו ט' שנים האם‬ ‫והקב"ה אתנו בכל עת גם במצב ירוד [כמו שהרבה נמשכים‬ ‫יכול להנמיך את הגיל שלו אם תשאל אותו בן כמה הוא‪ ,‬והשיב שיכול‬ ‫לשיחות החיזוק של המשפיעים הגרצ"מ זילברברג שליט"א‬ ‫דכך הוא מקובל תמיד‪ ,‬אח"כ החליט הבחור להתייעץ עם הגראי"ל‬ ‫זצ"ל שאמר לו "חסרון אחד היא כבר יודעת עליך שאתה מבוגר‪ ,‬אתה‬ ‫והרה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א ועוד ‪ ]27‬ועד"ז דרשות‬ ‫רוצה שתדע שגם שקרן אתה" והוסיף "הרי אם באמת תשאל אותך‪ ,‬זה‬ ‫לא בגלל שהיא לא יודעת‪ ,‬הרי וודאי בדקה במחשב הגיל שלך‪[ ,‬אז‬ ‫התחילו להפיץ תוכנים שאפשר לבדוק הגיל] אלא כיון שיודעת שבני‬ ‫‪" 26‬רק אחר ר"ה הי' מלטף אותנו ומחזק אותנו שכולנו קבלנו מלכיות‬ ‫הגיל הזה פעמים רבות משקרים בגילם‪ ,‬לכן היא שואלת כדי לבדוק אם‬ ‫ואני הרגשתי שזה טוב למשגיח שכ"כ השקיע בר"ה אבל איפה אני‬ ‫אתה דובר אמת"‪ ,‬ואכן כשנפגשו שאלה אותו המשודכת וענה האמת‬ ‫בזה" – מפי הגה"צ ר' חיים ברוורמן שליט"א מתלמידי המשגיח זצ"ל‪.‬‬ ‫ונגמר השידוך בכי טוב‪ ,‬אח"כ גילתה לו שזה הי' כוונתה‪ ,‬חזר הבחור‬ ‫‪ 27‬והמגיד הרב אברהם מרדכי מלאך שליט"א אמר דבזמנינו לפי מצב‬ ‫לר' רפאל שאמר לו אני מתפעל לא רק מחכמת הגראי"ל לראות הנולד‪,‬‬ ‫הדור‪ ,‬הפי' בהא דליצנות אחת דוחה מאה תוכחות הוא שע"י ליצנות‬ ‫רק זה שאני שנים רבות כבר כותב על מחשב‪ ,‬ולא העליתי בדעתי‬ ‫אחת אפשר לדחוף לתוך האדם מאה תוכחות‪ .‬וידוע דר' שלום שוודרן‬ ‫שתבדוק הגיל במחשב‪ ,‬אבל הגראי"ל שבקושי יודע כיצד נראה מחשב‪,‬‬ ‫זצ"ל הגיע לחזו"א ושאל אותו שיש הסוברים שזה זילזול לכבוד התורה‬ ‫הוא חשב על אפשרות בדיקת מחשב‪.‬‬ ‫שעושה הרבה בדיחות בדרשות שלו‪ ,‬וחזו"א רצה לשמוע אחד‬ ‫מדרשותיו וצחק החזו"א ואמר שכך בדיוק תדרוש‪.‬‬ ‫מ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫יעזבם‪ .‬וצ"ע למה הם כ"כ מפחדים והם צריכים כ"כ‬ ‫החצוצרות להנהגת הדור משתנים בכל דור‬ ‫הרבה חיזוק ואומץ‪ ,‬האם לא ראו כל הנסים שעשה אתם‬ ‫וכאן המקום להעתיק מש"כ בעז"ה בפ' בהעלתך בענין‬ ‫הקב"ה עד עכשיו‪ .‬עוד יל"ע למה הדגיש כמ"פ "הוא"‬ ‫זה עה"פ עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו' והיו לך‬ ‫"הוא" עובר לפניך "הוא" ישמיד אותם "הוא" ההולך‬ ‫למקרא העדה ולמסע את המחנות [במדבר י' ב'] וברש"י‬ ‫עמך‪ ,‬וכ"כ לקמן כשדיבר ליהושע וה' הוא ההולך לפניך‬ ‫שיהיו תוקעין לפניך כמלך‪ ,‬ומש"כ "לך" שרק אתה‬ ‫הוא יהי' עמך וגו' כאילו בא לאפוקי מאיזה טעות‬ ‫תשתמש בו ולא אחר והוא ממנחות כ"ח‪ :‬דלך ולא‬ ‫שנחשוב כאילו מישהו אחר ינהיג אותנו‪.‬‬ ‫לדורות‪ .‬ובספר מאורי שערים להג"ר לייב גורביץ זצ"ל‬ ‫ויל"פ ע"פ דברי אור החיים הק' כאן שהם קילורין‬ ‫ע' רכ"ה בהספדו על הג"ר יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר‬ ‫לעיניים שפי' דמשה בא לנחמם על פטירתו שיחסרו שני‬ ‫מה ששמע ממנו‪ ,‬להקשות ע"ז ד מ"ש חצוצרות משאר‬ ‫ענינים גדולים א‪ :‬שהי' להם למגן לפני הקב"ה שלא‬ ‫כלי המקדש שלא הי' מצוה להחליפם בארץ‪ ,‬ותי' דכלי‬ ‫יכלם בחטא העגל והמרגלים‪ .‬ב‪ :‬כי הוא הכה שני מלכי‬ ‫המקדש הם כלי עבודה והעבודה שהי' במדבר לא‬ ‫האמורי ומי יקום במקומו ללחום המלחמות הגדולות‬ ‫ישתנה בא"י‪ ,‬אבל החצוצרות הי' למקרא העדה ולכוונם‬ ‫אשר הם מעותדים לפניהם‪ ,‬לזה אמר להם‪ ,‬לענין ההגנה‬ ‫בדרך הנכונה‪ ,‬וזה אינו שווה בכל דור‪ ,‬ובא"י כבר א"א‬ ‫מן הכליון שהקב"ה הוא זה שעובר על פשעכם ואליו יש‬ ‫לעורר את העם ולכוונם באותה צורה כמו שהי' במדבר‬ ‫להחזיק טובה כי הוא זה שהעיר רוחו של משה להתפלל‬ ‫כיו ן שזה כבר דור אחר‪ ,‬וכן כל דור ודור צריך השפה‬ ‫דכתיב הניחה לי‪ ,‬ולענין המלחמה אמר כי בלא"ה לא‬ ‫והסגנון שלו‪ ,‬ומורינו הגרמ"ח סלומון זצ"ל אמר בשמו‬ ‫כוחו של משה הוא זה הלוחם‪ ,‬רק הקב"ה הוא הלוחם‬ ‫קצת בנוס"א ‪ 30‬דהנה אם הי' הגדול הדור לנו להחליף‬ ‫ומשה הי' רק השליח וא"כ מעתה יהי' יהושע השליח‪.‬‬ ‫לימוד הגמרא ללימוד הלכה‪ ,‬לא היינו שומעים לו‪ ,‬אבל‬ ‫וזהו הדגשת "הוא" כי גם מה שחשבתם שהי' איזה נס‬ ‫אילו הי' אומר לנו שבמקום מסילת ישרים נלמד חפץ‬ ‫הצלה או כפרה ומחילה על ידי‪ ,‬לא הי' אלא ע"י הקב"ה‬ ‫חיים היינו שומעים לו‪ ,‬וביאור החילוק‪ ,‬דלימוד הגמרא‬ ‫וא"כ גם כשאני הולך ידאג הקב"ה בשבילכם להעמיד‬ ‫הוא עצם החיים ועל עצם החיים ל"ש לוותר‪ ,‬אבל לימוד‬ ‫לכם מנהיג טוב‪.‬‬ ‫מוסר הוא רק מורה דרך איך להגיע לחיים הנכונים וזה‬ ‫כל דור כפי המצב שלו וזה רק גדולי הדור יכולים‬ ‫החיזוק והאומץ הוא לכל הדורות‬ ‫לדעת‪31 .‬‬ ‫וא"כ יל"פ דבפחד של כלל ישראל הי' מונח פחד לכל‬ ‫נמצא דזה מיסודות פ' וילך שענינו הליכת המנהיג‬ ‫הדורות‪ ,‬דהרי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו‪,‬‬ ‫הקודם‪ ,‬והקב"ה מסבב מנהיג חדש שעל ידו ילך הקב"ה‬ ‫ויש גם הרבה קטרוגים על כלל ישראל מחמת רוב‬ ‫אתנו‪ ,‬ואדרבה עי"ז גופא ימשיך הכוח של המנהיג‬ ‫עוונותיהם‪ ,‬ומי יגן עליהם ללמד עליהם זכות לפני‬ ‫הקודם‪ ,‬כמו שיהושע הי' עיקר כוחו רק מחמת רבו משה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואיך יהי' להם קיום‪ .‬לזה אמר להם משה חיזוק‬ ‫ומחמת התורה של משה כמו שנתב' לעיל‪ ,‬ה"נ כל כח‬ ‫הנוגע לכל דור ודור‪ ,‬שהקב"ה הוא זה שדאג בשבילכם‬ ‫של מנהיג חדש הוא רק בזה שממשיך כוחו של המנהיג‬ ‫עד עכשיו‪ ,‬והוא זה שדאג להעמיד אותי לטובתכם והוא‬ ‫הקודם מדורי דורות עד משה רבינו‪.‬‬ ‫זה שידאג לכם לכל הדורות ולכל המצבים‪.‬‬ ‫הקב"ה הוא זה שמציל אותנו ודואג לנו‬ ‫וא"כ פסוקים אלו הם חיזוק לכל דור‪ ,‬בכל פעם שמנהיג‬ ‫הדור או איש ציבור חשוב מסתלק‪ ,‬וחושבים ודואגים‬ ‫ה"א הוא עבר לפניך הוא ישמיד את הגוים‬ ‫מה יהי' מעתה אל מי נפנה לעצה והדרכה ומי יפעל‬ ‫האלה וגו' חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו‬ ‫ישועות עבור כלל ישראל‪ ,‬צריך לדעת שהקב"ה הוא זה‬ ‫מפניהם כי ה"א הוא ההולך עמך לא ירפך ולא‬ ‫שהעמיד את אותו מנהיג והוא זה שיעמיד מנהיג אחר‪,‬‬ ‫יעזבך [שם ג‪-‬ו']‬ ‫וכמו שידוע שא' הגדולים אמר בהספידו של הח"ח זי"ע‬ ‫תוכן הפסוקים הוא‪ ,‬שמשה אומר לכלל ישראל שלא‬ ‫שגם אם הפסדנו את הח"ח אבל הקב"ה עדיין נמצא‬ ‫ידאגו מהכנענים כיון שהקב"ה יעבור לפניהם ולא‬ ‫אתנו‪ .‬דהיינו שהקב"ה הי' זה שנתן את הח"ח כמתנה‬ ‫לכלל ישראל שמכוחו נוכל להתחזק בכל עניני עבודת‬ ‫‪ 30‬מש"ב הג"ר יחזקאל יעקבזון שליט"א‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬ומעתה יעמיד הקב"ה מנהיג אחר‪.‬‬ ‫‪ 31‬וד"ז נוגע להרבה ענינים‪ ,‬כגון אם גדולי הדור החליטו לבחור בראש‬ ‫ממשלה מסויים‪ ,‬או לדוגמא ימין לעומת שמאל‪ ,‬דמוקרטים לעומת‬ ‫ובזה מוסבר מה שהערנו בריש דברינו שכ' כמ"פ‬ ‫ריפבליקנס ולהיפך‪ ,‬אין הדבר מתחייב שכן הוא תמיד דהכל תלוי‬ ‫הליכה‪ ,‬הליכת משה והליכת הקב"ה עם ישראל ועם‬ ‫במצב‪ ,‬וכן הוא בענין חינוך הילדים‪ ,‬דצריך תמיד לראות מצב הדור‬ ‫ועפי"ז להתנהג וא"א תמיד להתעקש שיהי' דוקא כמו פעם‪ .‬ופשוט‬ ‫יהושע‪ ,‬להורות דגם בהליכת משה או כל מנהיג אחר‪,‬‬ ‫דהכל צריך להיות בהכוונת גדולי הדור‪.‬‬ ‫מא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫עיקרו של הקהל הוא כח קריאת התורה‬ ‫ידעו שהקב"ה הוא זה שהולך אתכם והוא זה שמלווה‬ ‫את המנהיג החדש‪ ,‬ועי"ז יהי' לכם קיום לדורות‪.‬‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ מה שהקדמנו בריש דברינו‪ ,‬דענין‬ ‫כתיבת ס"ת ומסירתה לכלל ישראל ופ' הקהל הוא כולה‬ ‫אולם יש להוסיף מה שאמר המשגיח רבי יחזקאל‬ ‫חדא ענינא‪ ,‬דנושא פרשה זו דהוא הליכת משה מכלל‬ ‫לוינשטיין זצ"ל [ס' מליץ יושר] דממה שצווה אותם‬ ‫ישראל ומה שהולך לקראתינו בכל מצב ע"י כח התורה‪,‬‬ ‫להתחזק ולהתאמץ ולא הי' מספיק לומר שה' לא יעזבם‪,‬‬ ‫דבתורה שבכתב הכניס כל כוחו‪ ,‬וזה רק ע"י כתיבת כל‬ ‫מ' דהאדם מצדו חייב להקדים "חזק ואמץ" ולנסות‬ ‫התורה כולה עד תומם עם כל הלכותי' של ס"ת אז יהי' בו‬ ‫להתחזק‪ ,‬ורק אז מובטח הוא שה' לא יעזבנו‪.‬‬ ‫קדושה עצומה ובאם יקראו בה יושפע ממנו קדושה‬ ‫עצומה מכוחו של משה על כל השומעים‪ ,‬ולכן צוום‬ ‫ע"פ דרך הטבע ל"ש להנהיג לבד‬ ‫משה על מצות הקהל דכל ענינו הי' להקריא מספר‬ ‫כי אתה תבוא את העם הזה [שם ז']‬ ‫התורה הזה עניני הקריאה הכתובים בספר דברים אבל‬ ‫רק כיון שכתוב בס"ת כשר לכן יהי' בכוחו להשפיע על‬ ‫וברש "י דמשה אמר ליהושע זקנים שבדור יהיו עמך‪,‬‬ ‫הציבור‪ .‬וראה להלן המשך ענין הקהל‪.‬‬ ‫אבל הקב"ה אמר כי אתה תביא על כרחם‪ ,‬הך על‬ ‫קדקדם דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור‪ .‬וביאר‬ ‫הטעם שהקהל דוקא בסיום שנת‬ ‫מהרש"א סנהדרין ח' דכוונת משה דלא יוכל להנהיגם‬ ‫השמיטה ואחרי החגים‬ ‫לבדו בלי עזר מהזקנים‪ ,‬אולם הקב"ה אמר שיתן כח‬ ‫והנהגה אלקית לפי הדור ההוא המקבלים ההנהגה‪.‬‬ ‫ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד‬ ‫ועדיין צ"ב איך אמר משה ליהושע שלא כדברי הקב"ה‪,‬‬ ‫שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל וגו'‬ ‫וביאר בזה דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל ‪ 32‬דכוונת משה הי'‬ ‫[שם י']‬ ‫שעל יהושע לדעת דבדרך הטבע ל"ש לשאת את משא‬ ‫וצ"ב למה נקבע מצות הקהל דוקא במוצאי שמיטה ורק‬ ‫העם הזה לולא עזר הזקנים שבדור‪ ,‬אלא דביד הקב"ה‬ ‫א' לשבע שנים‪ .‬ועי' כלי יקר דעיקר ענין הקהל הי' בענין‬ ‫הוא מה שתוכל להנהיג את העם הזה לבדך‪ .‬ולדברינו‬ ‫תשובה והכנה אל התשובה עדיף שיהי' בכח הציבור‪,‬‬ ‫לעיל י"ל דזה נאמר לכל מנהיג בכל דור‪ ,‬דבעצם ע"פ‬ ‫ושנת השמיטה גורם התקהלות והתאחדות ע"י שיאכלו‬ ‫דרך הטבע ל"ש להנהיג כלל ישראל לבד‪ ,‬אבל הקב"ה‬ ‫אתו העניים וכן חג הסוכות שכ"א יוצא מדירת קבע‬ ‫נותן סייעתא דשמיא עצומה למנהיג שיוכל לבד להחליט‬ ‫וממילא אין הבדל בין אנשים ואין מריבה וזה הכל‬ ‫ולהנהיג הדור כפי שצריך‪.‬‬ ‫מעלה לתשובה‪.‬‬ ‫כתיבת התורה הוא המשכת כוחו של משה‬ ‫ולדברינו הנ"ל א"ש‪ ,‬דכאן בא משה רבינו לקבוע עיקר‬ ‫לדורות‬ ‫תוקף כח קריאת התורה דהיינו שלפחות פעם א' בשבע‬ ‫ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה וגו' [שם ט']‬ ‫שנים‪ ,‬כשהם בשיא שלמותם ובשיא אחדותם‪ ,‬דהיינו‬ ‫א חרי שנה של התעלות של שמיטה ע"י בטחון ועסק‬ ‫וברש"י דכשנגמרה כולה נתנה לבני שבטו ופי' רמב"ן‬ ‫התורה ודאגה לעניים‪ ,‬ואחרי גמר סולם המדרגות של ג'‬ ‫דהכוונה לכל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל‪.‬‬ ‫רגלים‪ ,‬והשלימות של עלי' לרגל‪ ,‬והכח המיוחד של‬ ‫והקשה דא"כ לא מתאים מש"כ אחר "תקרא את התורה‬ ‫ביאת כל ישראל ליראות את פני ה'‪ ,‬ממילא יש כח‬ ‫הזאת נגד כל ישראל" דזה קאי על ספר דברים‪ ,‬אלא‬ ‫התכללות גדולה‪ ,‬וכמ"ש שפ"א תרמ"ב דע"י מצות‬ ‫דבהכרח קאי כאן על כה"ת דהרי חזר ובאר בסוף‬ ‫השמיטה זכו לבחינת התכללות‪ ,‬ואם אז יקריא להם‬ ‫הפרשה ויהי ככלות משה התורה הזאת על ספר עד‬ ‫הגדול שבאומה הוא המלך‪ ,‬דבר ד' תוכחה ומוסר מתוך‬ ‫תומם‪ .‬וזה הרי קאי על כה"ת כולה דהרי כתוב עד תומם‪.‬‬ ‫הס"ת יושפע עליהם כח עצום ע"י משה רבינו לשבע‬ ‫שנים הבאות‪ .‬עוד כתב שפ"א שם דהתעורר אז כח‬ ‫ולפ"ז באמת צ"ב למה הקדים ענין כתיבת כל התורה‬ ‫ההקהל של קבלת התורה שנא' בו הקהל לי את העם‬ ‫לפני שצווה על ענין ההקהל‪ ,‬וגם צ"ב איך נכנס בפרשה‬ ‫ואשמיעם את דברי כי בוודאי הי' סיוע מן השמים שיוכל‬ ‫זו כל מצות הקהל‪.‬‬ ‫המלך להשמיע לכל העם את התורה דבדרך הטבע ל"ש‬ ‫זה ובפרט שהיו שם הטף שהם דרך כלל מרעישים‬ ‫[ועי"ש שהוסיף דיתכן דשלמה חיבר ספר קהלת ע"ש‬ ‫מצות הקהל שהיא בסוכות‪ ,‬וכשראה שיתבטל בהמ"ק‬ ‫‪ 32‬מדברים שאמר לאאמו"ר שליט"א ולאחי הרב יעקב ובנציון נ"י בעת‬ ‫שהלכו לבקרו שלהי אלול תשס"ב – בצל הקודש ע' ר"ד‪.‬‬ ‫מב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫גדול ליראה עי"ש באריכות‪ ,‬אבל לא יישב בזה דברי‬ ‫ומצות הקהל שנתחדש אז הארת התורה בכל שמיטה‪,‬‬ ‫חז"ל‪ .‬ובאילת השחר תי' דאולי בהקהל יש חיוב על‬ ‫הניח זה הכח בספר קהלת שחיבר על ימי הסוכות]‬ ‫הקטן לבוא‪ ,‬אבל כיון שהוא קטן הטילה התורה החיוב‬ ‫על האב וכמ"ש ריב"ש בענין מצות מילה‪ ,‬ולתת שכר‬ ‫וראה לשון החת"ס [ע' קכ"ז] "כי כשהם כולם צדיקים‬ ‫למביאיהם הוא דבר נוסף‪.‬‬ ‫עוסקים בתורה רוב ימיהם‪ ,‬מ"מ כשתוסיף עליהם‬ ‫קדושת שנת השמיטה שכל השנה קודש‪ ,‬ונוסף לזה אח"כ‬ ‫התורה לא משפיע אא"כ יש התעוררות‬ ‫ימים המקודשים ר"ה ויוה"כ וימי החג‪ ,‬ואז כי יתחברו‬ ‫כל ישראל והם אנשים צדיקים עד שהם כלם באים‬ ‫והשפ"א [שנת תרל"ד] כתב בזה דברים נפלאים‪ ,‬דהנה‬ ‫לראות פני ה' להשיג רוה"ק אין בהם נפתל ועקש‪,‬‬ ‫באמת אין חידוש כלל שיכלו לקבל הארה בנפשותם ע"י‬ ‫ויק ובצו אז במקום מקדש ה' והוא המקום אשר יבחר ה'‬ ‫התורה דהרי כתוב אתם נצבים היום כולכם וגו' טפכם‪,‬‬ ‫וכו' א"כ בקהלה הנבחרה הזאת תקרא התורה באזניהם‬ ‫ובפרט להנתבאר לעיל בגודל כוחו של קדושת ס"ת א"כ‬ ‫כי האזנה לשון הבנה יתירה נפלאה כי לא יצטרכו לגוף‬ ‫ע"י קריאת התורה ממילא נשפעת קדושה גדולה בתוך‬ ‫התורה רק להשיג עי"ז השגה נפלאה‪".‬‬ ‫נשמתם של כל השומעים גם למי שלא מבין כלום‪,‬‬ ‫ומכוח זה יושפעו עליהם כוחות עצומים לכל החיים‬ ‫הכבוד והעסק עם הס"ת בשעת הקהל‬ ‫לעוזרם בעבודת ה' [ובחת"ס ע' קכח הוסיף דהוי ע"ד דאיתא‬ ‫בירושלמי פ"א דיבמות ה"ו דאמו של רבי יהושע בן חנניא‬ ‫ולדרך זו בהבנת מצות הקהל יובן מה שנתב' בגמ' סוטה‬ ‫הכניסה עריסה שלו לביהמ"ד שיכנס באזנו קול דברי תורה וזה‬ ‫מא‪ .‬ונפסק ברמב"ם פ"ג מחגיגה ה"ד צורת הבאת ס"ת‬ ‫מסוגל דלכשיגדל יהי' ת"ח וצדיק] אלא דלכל דבר קדושה‬ ‫אל המלך‪ ,‬ד"חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת‬ ‫צריך איזה התעוררות מצד האדם ולכ"כ כי לא תשכח‬ ‫וראש הכנסת נותנו לסגן וסגן לכה"ג וכה"ג למלך והמלך‬ ‫מפי זרעו דאף דיש הבטחה שלא תשכח אבל דוקא מפי‬ ‫עומד ומקבלו" ובפשטות ענינו הי' להדר ולכבד את‬ ‫כ"ז שמתייגעין בפה בתורה ובתפלה‪ ,‬דהכלל כי אין שום‬ ‫המלך וכ"כ הרמב"ם שם‪ ,‬אולם לדברינו הי' אפש"ל‬ ‫דבר נגמר בלי עזר עליון‪ ,‬וגם כל המצוות ועבודת ה' אך‬ ‫דכיון שעיקר הכח בא ע"י קדושת ס"ת לכן הי' חשוב‬ ‫בוודאי יש לאדם חלק קצת והוא ע"י הרצון וההתעוררות‬ ‫שיעשו עסק גדול סביב הס"ת וימסר מחזן הכנסת לראש‬ ‫שלו‪ ,‬ולכן הקשו טף למה באים כי בשכר טירחא שלהם‬ ‫הכנסת וכן הלאה כדי שיתרבה יקרת התורה בלבותם‬ ‫אין תועלת כלל‪ ,‬וע"ז התשובה לתת שכר למביאיהם כי‬ ‫וממילא יאיר להם כח התורה ביותר‪.‬‬ ‫טירחת האב ורצונו להמשיך את טפיו לעבודתו ית' הוא‬ ‫גורמת שכר שיתן הש"י הארה לבניו‪ ,‬ודבר זה נוהג בכל‬ ‫מטרת הבאת הטף‬ ‫פשוטי בנ"י שאין להם שכל ורצון כראוי מ"מ ע"י‬ ‫הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו' למען‬ ‫הביטול לגדולים וטובים ממנו יכול להועיל רצון הצדיק‬ ‫ישמעו ולמען ילמדו ויראו וגו' ובניהם אשר לא‬ ‫לתת שכר להדבקים בו וכו' עי"ש עוד‪.‬‬ ‫ידעו ישמעו ולמדו וגו' [שם י"ב – י"ג]‬ ‫העולה מדבריו דוודאי מגיע קדושה עצומה לכאו"א‬ ‫וכתב הרמב"ן דגם הנשים שומעות ולומדות ליראה את‬ ‫מהשומעים הקריאת התורה‪ ,‬אלא דכדי שיהי' לזה קיום‬ ‫ה' והטף ישמעו וישאלו והאבות ירגילום ויחנכו אותם‪,‬‬ ‫בעי' התעוררות ורצון מצד השומע‪ ,‬ובטף ל"ש זה‪ ,‬אבל‬ ‫כי אין הטף הזה יונקי שדים אבל הם קטני שנים‬ ‫ע"י שאביו מביאו ומתעורר לזה ורוצה שיאיר בו קדושת‬ ‫הקרובים להתחנך‪ ,‬וזה טעם ולמדו ליראה בעתיד‪ ,‬כי‬ ‫התורה אז יתן לו הקב"ה שכר שיאיר בטף שלו קדושת‬ ‫למעלה אמר ולמדו ויראו עכשיו‪ .‬אבל רבותינו אמרו‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫חגיגה ג‪ .‬האנשים ללמוד והנשים לשמוע והטף למה‬ ‫באים כדי לתת שכר למביאיהם‪ .‬וכ' אור החיים הק'‬ ‫חיזוק למביא ילדיו לביהכ"נ‬ ‫דאולי כוונת חז"ל לקטני קטנים שאינם מבינים שום דבר‬ ‫ויוצא מזה לימוד עצום לכל מי שמביא ילדיו לביהכ"נ‬ ‫שגם הם נכללים בטף שאמר הכתוב‪.‬‬ ‫[כמובן באופן שלא מפריעים לציבור] ורואה שאינו מתפלל‬ ‫וצ"ב באמת לאיזה תכלית יביאו הטף כשלא מבינים‬ ‫כלל ואינו אוהב כלל לבוא לביה"כ וחושב לעצמו איזה‬ ‫כלום‪ ,‬ומה שתירצו חז"ל לתת שכר למביאיהם‪ ,‬הקשה‬ ‫תועלת יש לי בזה‪ ,‬בזה ידע שהתעוררות והרצון שלו‬ ‫הכלי יקר דזה דוחק גדול כי זה דומה כאילו צוה שישאו‬ ‫יגרום שהקדושה המושפע בביה"כ ובפרט ע"י קריאת‬ ‫עליהם משא מעצים ואבנים לבית ה' כדי לתת שכר‬ ‫התורה יעשה פעולה לטובה בילד שלו‪.‬‬ ‫למביאיהם‪ ,‬ולכ"פ דקאי על הדורות הבאים שלא ידעו‬ ‫ולא ראו כל הניסים שאתם ראיתם ולכן הם צריכין זירוז‬ ‫מג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫שיהי׳ טפ ם עמהם ואעפ"כ נתנו לבם לדברי תורה לכן‬ ‫האב מוכן להפסיד מדרגות כדי לחנך ילדיו‬ ‫שכרם כפול‪ .‬עכ"ד החת"ס‪.‬‬ ‫והחת"ס בדרשות לשבת שובה [כ"ג ד' וכן בדף כ"ו ב'] פי'‬ ‫גם מי שלא מבין יש לשמוע היטב‬ ‫דבעצם הטף מפריעים לו בשעת הקהל שיצטרך להבינם‬ ‫הדברים הפשוטים‪ ,‬והם מבטלים הגדולים מתענוגם‬ ‫הקהל וגו' וגרך אשר בשעריך [שם]‬ ‫בשמעם דברי המלך במקום הקודש ויום הקדוש‪ ,‬ועוד‬ ‫כדאי להעתיק דברי הרמב"ם הנפלאים במצות הקהל‪,‬‬ ‫יותר דע"י שהם עסוקים להסביר לילדיהם לא יוכל‬ ‫בספ"ג מהל' חגיגה‪ ,‬וז"ל‪" :‬וגרים שאינם מכירין חייבין‬ ‫לצאת מצוותו של הקהל דא"א לכוון ב' כוונות ביחד‪,‬‬ ‫להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה וביראה וגילה‬ ‫אבל בני אברהם אבינו כ"כ מתאוים וחושקים להעמיד‬ ‫ברעדה כיום שניתנה בסיני‪ .‬אפי' חכמים גדולים‬ ‫בנים שיהי' חזקים לה' ולתורתו‪ ,‬עד שלא איכפ"ל‬ ‫שיודעים כל התורה כולה‪ ,‬חייבין לשמוע בכוונה גדולה‬ ‫שמפסיד לעצמו דכאש בוער בו תשוקה זו ללמד לבניו‬ ‫ויתירה‪ .‬ומי שאינו יכול לשמוע מכוון לבו לקריאה זו‪,‬‬ ‫יראת ה' ובאמת מפסיד מ"ע של עצמו‪ ,‬דכוונת מצות‬ ‫שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת‪ .‬ויראה עצמו‬ ‫חינוך מפסיד כוונת מצות עצמו אך לעומת זה שכרו של‬ ‫כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה‪ .‬שהמלך‬ ‫האב גדול יותר ויותר על שהפסיד לעצמו כדי להעמיד בן‬ ‫שליח הוא להשמיע דברי האל" עכ"ל‪.‬‬ ‫ת"ח וצדיק‪ ,‬והאריך שם בהבדל אברהם אבינו וחנוך בן‬ ‫ירד‪ ,‬דחנוך התעלה והתעלה יותר ויותר ולא השגיח על‬ ‫ולדברינו הנ"ל א"ש דהמלך הוא שליח הקב"ה כמו‬ ‫בני דור ונעשה מזה דור המבול‪ ,‬אבל אברהם אבינו‬ ‫משה רבינו‪ ,‬וע"י שהוא מקריא דברי תורת משה‪ ,‬נשפע‬ ‫הפסיק תענוגיו להתענג על ה' כדי לגייר גרים ולהכניסם‬ ‫כוחו של משה ממש כאילו נאמר מפי הגבורה‪ ,‬ולכן גם‬ ‫תחת כנפי השכינה ולהדריך בני ביתו והי' לו בזה צער‬ ‫חכמים גדולים חייבים לשמוע היטב דאחרי כל מה‬ ‫גדול לבלות זמנו עם המתחילים בעיון מ"מ סבל צער זה‬ ‫שיודעים ומבינים זה לא מגיע כלל למה שזוכים לשמוע‬ ‫כדי שישארו אחריו עבדי ה' ומכירים נפלאותיו וע"ז‬ ‫מפי הגבורה ממש‪ .‬וראה לקמן בסוה"פ מש"כ בענין‬ ‫מגיע לו שכר באמת כי לפום צערא אגרא‪.‬‬ ‫קריאת התורה שלנו עפי"ז‪.‬‬ ‫חושב על רוחניות גם שהטף נמצא אתו‬ ‫ענינה של מצות כתיבת ס"ת‬ ‫ובמקום אחר כתב מרן [דרשות לסליחות ח"ג ב‪ ]:‬כי עיקר‬ ‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואין שכר בעוה"ז כי אם‬ ‫בנ"י שימה בפיהם וגו' [שם י"ט]‬ ‫שכר שמחת המצוה וחיבתה‪ ,‬וכמ"ש תחת אשר לא‬ ‫עבדת ה"א בשמחה וגו' ש"מ דההיפוך בהיפוך‪ ,‬ורצה‬ ‫וברש"י דקאי על שירת האזינו‪ ,‬אולם בסנהדרין כא‪:‬‬ ‫הקב"ה לזכות את ישראל לכן ציוה להם להביא הטף‬ ‫ילפי' מפסוק זה מצות כתיבת ס"ת וזהו המצוה האחרונה‬ ‫להורות לעין כל שהם מחבבים התורה שהרי יהבו‬ ‫שבתורה ומנין תרי"ג בחינוך וכ"כ הרמב"ם פ"ז מהל'‬ ‫דעתייהו ושמעי איידי דחביבא להו [כר"ה כז‪ ].‬ויתן להם‬ ‫כתיבת ס"ת ד"מ"ע היא לכל איש ישראל לכתוב ס"ת‬ ‫שכר טוב בעמלם בהסכמת ב"ד שלמעלה והיינו טף‬ ‫לעצמו‪ ,‬שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר‬ ‫למה באים ליתן שכר טוב למביאיהם‪ .‬עוד כ' דחשש‬ ‫כתבו לכם ס"ת שיש בו שירה"‪ ,‬דא"א לפרש רק פ'‬ ‫בילבול הטף אינו בלבול גשמי הגופני‪ ,‬אלא בילבול‬ ‫האזינו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות‪,‬‬ ‫המחשבה כי עיקר תפלתינו וכוונת מחשבותינו בימים‬ ‫[ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' רנ"ד נתק' טובא מנ"ל דלא נצטוו לכתוב‬ ‫הקדושים האלו הוא על גאולתינו ועל פדות נפשינו מדי‬ ‫רק שירת האזינו כמו שנצטוו לכתוב פ' תפילין ומזוזה ופ' סוטה‬ ‫"ושאלתי לחכמים גדולים ואין פותר לי" ותי' בדוחק דאם נצטוו‬ ‫המעיק היצה"ר והשטן‪ ,‬ולזכות להדבק באור החיים ולא‬ ‫לכתוב מה שהוא רק ההתראה כש"כ שיש לכתוב עצם התורה‬ ‫תהיה עיקר מחשבותינו על פרנסת הגוף ולחמול על‬ ‫אלא דעדיין לא יהי' נכלל בזה הפרשיות שאין בהם צורך כ"כ‬ ‫עוללינו וטפנו‪ ,‬ע״כ טוב שלא להביאם בבה״כ‪ ,‬כי‬ ‫כגון מגילת בראשית ואבות ובלעם ומרגלים לזה הוצרך הרמב"ם‬ ‫בעמדם לפנינו יכמרו רחמנו עליהם‪ ,‬ונשית לבנו‬ ‫לומר מצד שאין כתובין פרשיות פרשיות] ובשו"ת תשובה‬ ‫להתפלל עליהם בייחוד‪ ,‬ויתבלבל המחשבה מהכוונה‬ ‫מאהבה סי' קכ"ח כ' שהי' מפרש לולא ד' הרמב"ם דכיון‬ ‫הנרצית‪ .‬וכמו כן בעסק התורה אמרו חז"ל [עירובין כ״ב‪].‬‬ ‫דפ' האזינו הוא פרשה אחרונה‪ ,‬א"כ בכותבו פרשה זו‬ ‫עה"פ שחורות כעורב במי דברי תורה מתקיימים במי‬ ‫יהי' כבר השלמת כל התורה וממילא מבואר דיש חיוב‬ ‫שנעשה אכזרי על בניו כעורב‪ ,‬והראשונים ז״ל היו‬ ‫לכתוב כל התורה‪.‬‬ ‫נוסעים מביתם והניחו בניהם כדי שלא יבלבלו דעתם‬ ‫וא״כ הכא טף למה באו‪ ,‬אלא כיון שכל כך עצרו כח‬ ‫וכ' השאג"א סי' ל"ד דלפ"ז עיקר כוונת המצוה על‬ ‫השירה וא"כ א ם כתב כה"ת ונפסלה עד שם יצא‪ ,‬והוכיח‬ ‫מד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫בתשובה כ' דאין שום סיבה שיהי' צריך דוקא ס"ת כשר‪,‬‬ ‫שאינו כן וצל"פ דהמצוה לכתוב התורה שיש בה השירה‬ ‫דגם על ס"ת פסול אפשר לברך‪[ ,‬עי"ש בב"י דלא קי"ל כן‬ ‫וכ"ה באמת לשון החינוך מצוה תרי"ג ובשו"ת חת"ס‬ ‫כיון דגם הרמב"ם בעצמו חזר בו בחיבורו ובסוף הביא הכרעת‬ ‫יו"ד רנ"ד תמה על השואל שהסתפק בזה וכ' דלא יטעה‬ ‫מהר"י בי רב דרק לכתחלה לא מברכין‪ ,‬אבל אם כבר קרא א"צ‬ ‫בזה בר בי רב דחד יומא דפשוט דעיקר הכוונה על‬ ‫לחזור ולקרוא‪ ,‬רק יוציא ס"ת אחר בשביל המשך הקריאה] וא"כ‬ ‫כה"ת‪ ,‬ואפי' אי נתעקש דקאי על השירה אבל איננה‬ ‫הניחא לד' הרשב"א דבעי' ס"ת כשר י"ל דמצות כתיבת‬ ‫גזה"כ בלי טעם הרי עיקר הטעם משום ולמדה את בנ"י‬ ‫ס"ת הוא בשביל קריה"ת‪ ,‬אבל לד' הרמב"ם בשביל מה‬ ‫שימה בפיהם דקאי על כה"ת‪[ .‬וע"ע מש"כ בזה החת"ס‬ ‫צריך ס"ת כשר דוקא‪ ,‬והנה בקרא מפו' דזה בשביל‬ ‫בחי' גיטין ס‪].‬‬ ‫"ולמדה את בנ"י שימה בפיהם" הרי דעיקר כתיבת‬ ‫התורה בשביל ללמד את השירה‪ ,‬אבל למה לי בשביל זה‬ ‫וכ' הרא"ש הל' ס"ת סי' א' "דזהו בדורות הראשונים‬ ‫ס"ת כשר ושלם דוקא‪ ,‬וגם לד' הרשב"א דס"ל דבעי'‬ ‫שהיו כותבים ס"ת ולומדים בו‪ ,‬אבל האידנא שכותבין‬ ‫ס"ת כשר‪ ,‬צ"ע אי קריה"ת דרבנן [כשי' התוס' מגילה יז‪]:‬‬ ‫ס"ת ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים‪ ,‬מ"ע‬ ‫א"כ מה מטרת המצוה דאו' דכתיבת ס"ת‪.‬‬ ‫היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי‬ ‫התורה ומשנה וגמרא ופירושי' להגות בהן הוא ובניו‪ ,‬כי‬ ‫וגם תקשי באמת על הראשונים קו' הרמב"ם דאיפה‬ ‫מצות כתיבת ס"ת היא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את‬ ‫מצאו בתקנת קריה"ת שיהי' דוקא על ס"ת כשר‪ ,‬מה‬ ‫בנ"י שימה בפיהם‪ ,‬וע"י הגמ' והפי' ידע פי' המצוות‬ ‫יחסר לנו בקריה"ת אם יש חסרון אות אחד במקום אחר‬ ‫והדינים על בוריים לכן הם הם הספרים שאדם מצווה‬ ‫בתורה שאינו קורא שם כלל‪ ,‬ולמה צריך באמת כל‬ ‫לכתבם וגם לא למכרם אם לא ללמוד תורה ולישא‬ ‫הדינים של קדו' ס"ת‪ .‬וגם לד' הרמב"ם‪ ,‬אבל הרי מודה‬ ‫אשה" והובא בטור יו"ד סי' ר"ע‪.‬‬ ‫דלמצות כתיבת ס"ת צריך שיהי' ס"ת כשר ואם יחסר‬ ‫אות אחת ובפשטות אפי' דבר שאינה משתנה הפירוש‬ ‫ולפו"ר נר' דר"ל דכיון דמצות כתיבת ס"ת היא היכי‬ ‫אינו יוצא‪[ ,‬אולם המנ"ח מצוה תרי"ג חידש דיש שני מיני חסר‬ ‫תמצי ללימוד‪ ,‬א"כ בדורותינו לא נאמר כלל המצוה על‬ ‫ויתר‪ ,‬ואם הדין והמשמעות לא משתנה כלל בזה לא מעכב‪ ,‬ולכן‬ ‫ס"ת רק על ספרים דהעיקר הוא הלימוד למעשה‪ ,‬וכבר‬ ‫גם בזמה"ז דלא בקיאים בחסירות ויתירות (קידושין ל‪ ).‬אכתי אנו‬ ‫תמה ב"י שם‪ ,‬איך בא הרא"ש לפטור ממצות כתיבת‬ ‫מקיימים מצות כתיבת ס"ת בשלימות‪ ,‬אולם שאג"א סי' ל"ו כ'‬ ‫ס"ת הרי עיקר ההבדל אמר דמניחים אותו בביהכ"נ‬ ‫דמה"ט אנו לא נזהרים כ"כ במצוה זו כיון דבלא"ה אנו לא‬ ‫מקיימים המצוה‪ ,‬דס"ל דכל חסירות ויתירות הוא לעיכובא וכן‬ ‫לרבים וא"כ הול"ל להיפך שגם עכשיו יכתוב ס"ת‬ ‫מבו' ברמב"ן בהקדמתו עה"ת ועוד] וצ"ע מה איכפ"ל בקדו'‬ ‫וילמדו בהם‪ ,‬כשם שהיו לומדים בהם דורות הראשונים‪.‬‬ ‫ס"ת בשביל התכלית שהוא הלימוד בה?‬ ‫ולכ"כ ב"י דנר' לו פשוט שלא בא הרא"ש "אלא לחדש‬ ‫לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמ' שג"ז בכלל‬ ‫אולם לדברינו בריש הפרשה בעוצם הקדושה המונח‬ ‫מצות כתיבת ס"ת ושזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת‬ ‫בס"ת‪ ,‬יובן היטב דל"ש כלל לקבל התועלת מקדושתו‬ ‫ולהניחו בב"ה לקרות בו ברבים אבל לכתוב ס"ת לקרות‬ ‫של התורה שבכתב‪ ,‬שיהי' כאילו ממשה רבינו מפי‬ ‫בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו עיקר קיום מ"ע‬ ‫הגבורה אא"כ נכתב בס"ת כשר בכל הלכותי'‪ ,‬ואז יש‬ ‫שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים"‪.‬‬ ‫לפסוקים הנקראים מתוכה תוקף גדול להאיר בנפשותינו‬ ‫עכ"פ מבו' מזה דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא עדיין‬ ‫קדושת התורה‪ ,‬ומכוחה נוכל גם להבין כל הלימודים‬ ‫בס"ת גמור ‪ ,‬ותמוה באמת‪ ,‬דאם מצות כתיבת ס"ת הוא‬ ‫שאנו לומדים כל היום מספרים אחרים וראה בנספח‬ ‫רק היכי תמצי ללמוד תורה הרי אצלינו לא מתקיים כלל‬ ‫שהבאנו הכל באריכות‪.‬‬ ‫ענין זה דכל לימודנו הוא רק מספרים ובאמת למה לא‬ ‫ישתנה המצוה לגמרי לספרים‪ ,‬וכפשטות ל' הרא"ש?‬ ‫האם כה"ת כולה נקראת שירה‬ ‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו' למען‬ ‫קריאת התורה אי בעי' ס"ת כשר‬ ‫תהי' לי השירה הזאת לעד וגו' ויכתוב משה את‬ ‫והנה הי' אפשר לומר דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא רק‬ ‫השירה הזאת וגו' [שם י"ט‪ -‬כ"ב]‬ ‫בשביל תקנת משה רבינו דקריאת התורה‪ ,‬אלא דזה תלוי‬ ‫באשלי רברבי‪ ,‬דהנה נחלקו הראשונים האם מברכין על‬ ‫בפשטות קאי מצות הכתיבה על פרשת שירת האזינו‬ ‫ס"ת פסול וד' הרשב"א בתשובה [סי' ת"פ תת"ה] דס"ת‬ ‫שזה מעיד שהקב"ה התרה בהם על כל שיקרה עם‬ ‫שחסר אות אחד או אם יש בו א' מן הדברים הפוסלים בו‬ ‫ישראל אם לא ישמרו את התורה‪ ,‬וכ"פ רש"י כאן‪ ,‬וכן‬ ‫דאסור לברך עליו‪ ,‬וכן הסכים הרמ"ה והראב"ד כדהביא‬ ‫עולה מד' הרמב"ן‪ ,‬וכן מבואר מדברי הרמב"ם שהבאנו‬ ‫כ"ז בב"י סי' קמ"ג וכ"ה שי' הרא"ש‪ ,‬אולם הרמב"ם‬ ‫לעיל שביאר איך יודעים מכאן מצות כתיבת ס"ת‪ ,‬כיון‬ ‫מה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫וחת"ס בדרשות שם כ' דמהאי טעמא גופא דחה‬ ‫דא"א לכתוב פרשיות פרשיות הרי בהכרח דנצטוו‬ ‫הרמב"ם סוגיא דנדרים ויסוד המח' תלוי אי מותר‬ ‫לכתוב כה"ת עי' לעיל בשם שו"ת חת"ס בזה‪ ,‬הרי‬ ‫לכתוב התורה מגילות וא"כ תק' מנ"ל דיש מצוה לכתוב‬ ‫מבואר דמש"כ שירה מתייחס להאזינו‪.‬‬ ‫כה"ת ובהכרח דכה"ת אקרי שירה ולא נענש דוד ע"ז‪,‬‬ ‫אבל אי חתומה ניתנה הרי יתכן דרק האזינו נקרא שירה‬ ‫אולם כבר העיר השאג"א סי' ל"ד מגמ' מפורשת בנדרים‬ ‫רק דיש לכתוב כה"ת דאין כותבין פרשיות ושפיר נענש‬ ‫לח‪ .‬דפריך במה שאמר שם דתורה ניתן רק למשה ונהג‬ ‫דוד‪.‬‬ ‫בו טובת עין ונתנה לישראל‪ ,‬והרי נצטוו ישראל לכתוב‬ ‫את השירה הזאת‪ ,‬ומשני דקאי רק על פ' האזינו ופריך‬ ‫שירת התורה קאי על הסדר שבתורה‬ ‫והרי כ' למען תהי' לי השירה הזאת לעד ופי' הר"ן דמזה‬ ‫מוכח דקאי על כה"ת דאי שירה לבדה מאי עדות יש‪,‬‬ ‫ובחי' חת"ס גיטין ס‪ .‬תי' דיש הבדל בין שירה לזמרה‪,‬‬ ‫וכ"ה בדרשות חת"ס [ח"ב עמ' ת"א בדרשה לחינוך ס"ת]‬ ‫דשירה לא מתייחס לעצם הניגון אלא על מאמר או כתוב‬ ‫בשם ס' מעיין החכמה ובחי' לגיטין ס‪ .‬בשם ס' עץ חיים‬ ‫שמסודר היטב כשורת הבנין ע"ד שאמרו כל השירות‬ ‫אלפאנדרי לפ' וילך‪ ,‬אולם כבר כ' השאג"א שם דלד'‬ ‫לבינה ע"ג לבינה‪ ,‬ועכשיו נהגו לסדר בחרוזים הידועים‬ ‫הרא"ש שם ל"ק דפי' דאי לא ניתן להם תורה על מה‬ ‫והנביאים הי' להם סידור אשר לא נודע לנו כוונתם‬ ‫תעיד‪ ,‬א"כ עדיין י"ל דקאי רק על האזינו‪.‬‬ ‫וענינם מ"מ שירה הוא הסידור הנערך בערך ידוע ואח"כ‬ ‫מנגנים אותם בניגונים הניאותים לזה‪ ,‬והנה פרשה‬ ‫אולם החת"ס בחידושיו לגיטין שם כ' דפשטות הגמ'‬ ‫בתורה הבנוי והמסודרת ובנוי' שירות ידועים כגון שירת‬ ‫סנהדרין כא‪ :‬במה שכ' שם שנלמד מכאן מצות כתיבת‬ ‫הים והאזינו וכדו' נקרא שירה וכל התורה בכלל‬ ‫ס"ת הוא דשירה מתייחס לכה"ת כולה‪[ ,‬דרמב"ם הוא זה‬ ‫המסודרת ובנוי' חמשה ספרים זה אח"ז נקרא שירה אבל‬ ‫שהמציא דזה רק מצד הכלל דאין כותבין פרשיות] ובאמת יש‬ ‫חומש אחד לא נקרא שירה‪ ,‬ואילו הי' דוד קורא אותו‬ ‫להוכיח מעוד מקומות דתורה בכללותה נקראת שירה‪,‬‬ ‫שירה לא הי' נענש עי"ש באריכות‪ 34,‬ועד"ז ביאר ר'‬ ‫מגמ' ע"ז ג‪ :‬אמר ר"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה‬ ‫צדוק זי"ע בס' דובר צדק אות ה' דהוראת שיר הוא דבר‬ ‫מושך עליו חוט של חסד ביום שנא' יומם יצוה ה' חסדו‬ ‫המקיף סדר והיקף איזה ענין וכענין כל בעלי השיר‬ ‫ובלילה שירו עמי מה טעם יומם יצוה ה' חסדו כיון‬ ‫יוצאין בשיר [שבת נא‪ ]:‬וכן זמר וניגון מקיף כל חלקי‬ ‫שבלילה שירו עמי וביאר בח"א מהרש"א שם דתורה‬ ‫התנועות וסידורם ושירת האזינו מקפת כל הקומות‬ ‫נקראת שירה שנא' ועתה כתבו לכם וגו' וברמב"ם פ"ג‬ ‫לבנ"י בכל הדורות וסדר היקף זה נקרא שירה‪ ,‬וכה"ת‬ ‫מת"ת ה"ג ע"פ מדרש חזית [עי' ביאור הגר"א סי' רמ"ו‬ ‫כולה כוללות סדר היקף לכל החיים אשר ע"פ האדמה‬ ‫סקע"ג] דאין רינה של תורה אלא בלילה שנא' קומי רוני‬ ‫סדר חיותם של כל פרטי הנבראים וע"כ נקרא שירה‪,‬‬ ‫בלילה [איכה ב' י"ט] וכן יש להוכיח מגמ' מגילה ג‪.‬‬ ‫ולכן דוקא במצות כתבו אשר ענינה גילוי ומפורש לעין‬ ‫דהמלאך בא ליהושע על ביטול עסק התורה שנא'‬ ‫כתוב לשון זה‪ ,‬כי האדם השלם יסוד העולם אשר כל‬ ‫"עתה" באתי וכ' התוס' שם ד"ה עתה בשם ריב"ן דקאי‬ ‫העולם בעבורו אז לו נאמר כתבו לכם משלכם מחלק‬ ‫על ת"ת שנא' בו ועתה כתבו לכם את השירה הזאת‪.‬‬ ‫חיותו אשר חלק לו ה' יבחר ויגלה כל חלקי החיות של‬ ‫[שוב הראני ידידי הרב אברהם לייטנר שליט"א דברי הנצי"ב‬ ‫כל הברואים‪ ,‬ולכך זה מצוה אחרונה שזה א"א רק אחרי‬ ‫בהעמק דבר כאן שכ' דיש ב' אופנים איך לפרש שירה אי קאי רק‬ ‫שכבר השלים נפשו בכל השערים הקודמים ונשתלם‬ ‫על האזינו או על כה"ת עי"ש ועי' בהקדמתו לתורה שביאר מה‬ ‫שנקרא שירה דבדרך כלל שירה הוא על פיוט שיש בו רמזים ולא‬ ‫בכל מיני שלימות שהוא כל התורה הכוללות חיי עולם‬ ‫מפורש וכן התורה הרבה דברים לא מפורשים]‬ ‫אז יכול לכתוב ולברר הכל‪ ,‬ולכן דוקא בכתיבת ס"ת‬ ‫למה נענש דוד בקראו לתורה זמירות‬ ‫ולנתב' בפנים לפשטות הראשונים אי"ז ראי' דקאי רק על פ' האזינו‬ ‫וא"כ שם החיבור הוא לפמש"כ החת"ס דפשטות הגמ' דקאי על כה"ת‪.‬‬ ‫אלא דא"כ תק' ממה דמבואר בסוטה לה‪" .‬דרש רבא‬ ‫וע"ע בהקדמה לספר שירת דוד עה"ת בבואו לפרש למה קראו "שירה"‬ ‫מפני מה נענש דוד מפני שקרא לד"ת זמירות שנא'‬ ‫הביא המראי מקומות בענין זה‪.‬‬ ‫‪ 34‬ואאמו"ר שליט"א רצה ליישב לשי' מרן הגרח"ק זצ"ל בספרו דרך‬ ‫זמירות היו לי חוקך בבית מגורי [תהילים קי"ט נ"ד] א"ל‬ ‫חכמה בפ"ג מכלי המקדש ה"ז ביאור ההלכה ד"ה חמש דענין שירה גם‬ ‫הקב"ה ד"ת שכ' בו התעיף עיניך בו ואיננו‪ ,‬אתה קורא‬ ‫אצל לויים לא מתייחס לניגון רק בטעמי המקרא וכענין שאנו קוראין‬ ‫שירת הים בבית הכנסת וזה נקרא בנעימה ובנגינה כמ"ש בא"ח סי' נ"א‬ ‫אותן זמירות‪ ,‬הריני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של‬ ‫ב"ר וכו'‪33 .‬‬ ‫לענין מזמור לתודה והיינו בקול צלול וברור ולא בניגון אלא בקול יפה‬ ‫ואף דמסתבר שהלוים אכן ניגנו וכמ"ש במאירי ריש החליל אבל מנ"ל‬ ‫דהיו חייבין בכך‪ ,‬עי"ש באריכות‪ ,‬וא"כ י"ל דשירת התורה מתייחס למה‬ ‫שנקרא בקול נעים בטעמי המקרא‪ ,‬אבל זמירות דדוד הכונה לניגון‬ ‫ממש וע"ז נענש‪ .‬וע"ע בדרשות חת"ס ז' אדר תק"ס עוד דרך ליישב‬ ‫‪ 33‬כן נשאלתי על מה שקראתי שם החיבור הזה "שירת התורה"‪ ,‬הלא‬ ‫למה נענש דוד‪.‬‬ ‫נענש דוד ע"ז ועניתי הלא כתוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"‪,‬‬ ‫מו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫התורה היא שירת החיים של יהודי בכל מצב‬ ‫הזהיר רי"ש לר"מ תלמידו שיהא זהיר מאד שאם יחסר‬ ‫ובמה שהמלאך בא בטענה ליהושע על עסק התורה נקט‬ ‫או יוסיף אות אחת מחריב כל העולם כולו [עירובין יג‪].‬‬ ‫דוקא ענין השירה ידוע מאמר הרב מפונוביז זצ"ל [מה‬ ‫כיון שזה מרמז על סדר הבריאה שמכוון מאד וכמו‬ ‫שאמר הגר"ש רוזובסקי זצ"ל בשמו בתום שנת האבל כ' אלול‬ ‫מורה שעות אם יגעו או יוסיפו יתקלקל כל מכוון הבנין‬ ‫תש"ל בירחי כלה הובא בזכרון שמואל עמ' תקע"ד] דיש שתי‬ ‫כך סדר העולם דכולו היקף סדר אחד ועל שמו נקרא‬ ‫בחינות של תורה יש הלימוד הרגיל מצד מ"ע של ת"ת‪,‬‬ ‫התורה שירה עי"ש עוד‪.‬‬ ‫ויש הבחינה שהתורה היא שירת החיים של כל איש‬ ‫ובשם הגר"א ראיתי שתי' דיש נפק"מ בין זמירות‬ ‫יהודי‪ ,‬ההרגשים העמוקים ביותר של אדם באים לידי‬ ‫ושירה‪ ,‬דזמירות הן דבר קצוב ומוגבל של מילים‪ ,‬אולם‬ ‫ביטוי בעסק התורה והאדם צריך לבטא בתורה את כל‬ ‫שירה היא הבעה והשתפכות הנפש ללא גבול וקצבה‪,‬‬ ‫לבו ונשמתו דהתורה נוגעת במיתרים ובנימים העדינים‬ ‫ע"כ קרוי' התורה שירה‪ .‬ובגליוני הש"ס לר' יוסף ענגל‬ ‫ביותר של נפש האדם‪ ,‬וזה כוונת המלאך דמצד עצם‬ ‫סוטה שם כ' ע"פ מש"כ מהרי"ו סי' קצ"א דנקראו‬ ‫מצוות ת"ת הרגיל אולי יש לכם פטור כיון דהיו עוסקים‬ ‫זמירות שמזמרים ומכריתים המקטרגים‪ ,‬ובתורה יש ב'‬ ‫במלחמה כל היום‪ ,‬אבל מבחי' השירה שיש בתורה אין‬ ‫סגולות להציל מן המקטרגים ולהעלות את האדם‬ ‫שום הגבלות ואין שום פטורים כי שירת התורה ממלאת‬ ‫למעלות רוחניות ושיהי' מושלם‪ ,‬וכיון שקראו דוד‬ ‫כל ישותו של האדם וכשיש שעה פנוי' כל שהיא על‬ ‫זמירות הי' משמע שיש לתורה רק המעלה של ביעור‬ ‫האדם לעסוק בתורה‪ ,‬גם המצבים הקשים ביותר אינם‬ ‫הרע ולא של השתלמות רוחניות‪ .‬ועד"ז כ' בפחד יצחק‬ ‫פוטרים האדם מעסק התורה‪ ,‬וזה מה שאמרו חז"ל מיד‬ ‫שבועות סי' י"ח דזמירות מתייחס לחלק המנגד הצד‬ ‫וילן יהושע בלילה הוא בתוך העמק אר"י מלמד שלן‬ ‫השני והוא התנגדות לצד הרע‪ ,‬וכלשון לזמר עריצים‪,‬‬ ‫בעומקה של הלכה כי השירה של תורה באה לידי ביטוי‬ ‫אבל תורה הוא יותר גבוה ממדרגה זה של זה לעומת זה‬ ‫דוקא בעומקה של הלכה כאשר האדם משקיע כל כולו‬ ‫וזה מדרגת שירה שהוא איחוד גמור עי"ש דברים‬ ‫כל לבו ונשמתו ונפשו בעסק התורה‪ .‬עכ"ד‪[ .‬והוסיף הג"ר‬ ‫שמואל זצ"ל דזה הי' מטרת הרב בהקמת ירחי כלה‪ ,‬שלא הי' רק‬ ‫עמוקים‪ .‬ויש לצרף זה לד' חת"ס ור' צדוק הנ"ל דהתורה‬ ‫עצם המצוה של ת"ת לשעתה אלא שהתורה תמלא את לבו‬ ‫בכוחה לאחד כל פרטי וחלקי עבודת ה' של האדם‬ ‫ונשמתו של אדם מישראל ונפשו תתמלא בדביקות לתורה באהבת‬ ‫להשלימו ולעשותו לאדם השלם‪.‬‬ ‫תורה שתהא התורה שירת חייו‪ ,‬וע"כ נתן הרב נפשו על כך‬ ‫שמדורינו תצא שירת התורה לחלל העולם ‪ 35‬ויהא דורינו בבחינת‬ ‫אלא שבכ"ז צ"ב מגמ' עירובין יח‪ :‬כל בית שנשמעין בו‬ ‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וזוהי מטרת ירחי כלה‪ ,‬לא רק‬ ‫ד"ת בלילה שוב אינו נחרב שנא' [איוב ל"ה י'] ולא אמר‬ ‫שתי השבועות שנמצאים בישיבה‪ ,‬אלא שהישיבה תשמש מקור‬ ‫איה אלוק עושי הנותן זמירות בלילה ומבואר שהגמ'‬ ‫של השתוקקות וצמאון להסתופף בבית ה' ולהיות בן ישיבה‪,‬‬ ‫כינתה את התורה בשם זמירות‪ ,‬ועוד דאם באמת הי'‬ ‫להתעמק בתורה בבחינת לינה בעומקה של הלכה‪ ,‬עם דרך‬ ‫גנאי לדוד בזה למה זה נכתב בתהילים כדי שגם אנחנו‬ ‫הלימוד הישיבתי‪ ,‬עם הריתחא דאורייתא בבחי' ועתה כתבו לכם‬ ‫את השירה הזאת – ע"כ מד' הגר"ש‪ .‬ועד כמה הדברים מתאימים‬ ‫נאמר זה ובהכרח דבזמירות גופא יש בחינה אחרת‪.‬‬ ‫לר' שמואל בעצמו שמסירת התורה שלו הי' בבחי' שירה כידוע‬ ‫וכבר העיר בזה אבי עזרי בהקדמתו לס' הפלאה במה‬ ‫ולא בחנם צירף אותו הרב מפונוביז לישיבתו‪ ,‬ואכן מישיבת‬ ‫פונוביז יצאו הרבה מרביצי תורה שהכניסו לעולם הישיבות צורת‬ ‫שנענש דוד בקראו לתורה זמירות דא"כ למה זה פסוק‬ ‫הלימוד בגדר שירה]‬ ‫בתהלים דמ' דיש לאמרו‪ ,‬ותי' דלשון זמירות יש לו שתי‬ ‫מובנים יש מובן דקיום תורה ומצוות הוא דבר קל לקיים‬ ‫כמו זמירות‪ ,‬וע"ז נענש דוד דאדרבה הגדול מחבירו‬ ‫יצרו גדול ממנו‪ ,‬וכשיגיע למדרגה דהמצוות הם קלים‬ ‫‪ 35‬סיפר אאמו"ר שליט"א שכשהי' הרב מפונוביז בלונדון ועבר על יד‬ ‫יתגבר עליו יצרו ביותר‪ ,‬וצריך שמירה גדולה‪ ,‬אבל‬ ‫הבנין בגולדרס גרין שהרב אלעזר וורהפטיג זצ"ל ביקש לקנות וחלם‬ ‫ששם יהי' ישיבה‪ ,‬ורבים חשבו שזה לא מציאותי [בסוף הי' שם ישיבת‬ ‫לעומת זאת להמתבונן ומתעמק בתורה ומצוות‪ ,‬האושר‬ ‫חיי עולם בראשות מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל] עודד וחיזק הרב מאד‬ ‫הרוחני והנעימות שהוא מרגיש בהן‪ ,‬אז אין בארץ ובכל‬ ‫והכריז "אכן כאן תהי' ישיבה" שדרכו הי' לעודד ולחזק בבניית מוסדות‬ ‫התורה בכל מקום בעולם‪ ,‬עוד זוכר אאמו"ר שליט"א בהיותו ילד שהרב‬ ‫חיי עוה"ז וכל האושר שבה כדי להשוות גם לשעה אחת‬ ‫זצ"ל הגיע לישיבה הנ"ל ומסר שיעור והזכיר דברי האור שמח וכמה‬ ‫של קורת רוח ממה שיש לו להתבונן בתורה‪ ,‬ובמובן זה‬ ‫פעמים התבטא "אזא זיסער אור שמח" [‪-‬כזה אור שמח מתוק] הרי‬ ‫שהתורה אצלו הי' ממש בגדר שירה‪ .‬ואגב בענין השירה והשמחה‬ ‫מצוה לומר זמירות היו לי חוקיך עכ"ד‪[ .‬וצ"ב דמבואר‬ ‫בעסק התורה סיפר אאמו"ר שליט"א ששמע מהרב יוסף לוונשטיין ז"ל‬ ‫בסוטה שם דטענת הקב"ה הי' דהרי אצל תורה כ' התעיף עיניך בו‬ ‫חברותא של אא"ז הגריט"ל ראקאוו זצ"ל שפעם בע"ש אחה"צ נפגש‬ ‫ואיננו מ' דר"ל דעסק התורה הוא דבר רציני מאד אשר א"א‬ ‫עם אא"ז זצ"ל וראה עליו שמחה כ"כ גדולה שהי' בטוח שזכה בלוטו‪,‬‬ ‫אבל הטעם הי' בשביל שהי' לו קושיא גדולה שאף אחד לא הי' יכול‬ ‫להסיח דעת ממנו אפי' רגע ואין להתייחס לתורה כמו זמר ששרים‬ ‫ליישבו עד שבמקרה הי' שם באותו יום הג"ר אליעזר קירזנר זצ"ל ואמר‬ ‫אותו מידי פעם וכדביאר בח"א מהרש"א שם]‬ ‫לו תי' טוב לכן הי' כ"כ שמח‪.‬‬ ‫מז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫וזה גופא הסבה שאפשר לחזור עלי' פעמים רבות ולכן‬ ‫מה ששירת התורה מתייחס ללילות דוקא‬ ‫שירה גורם לפרסום ולזכרון הדבר לטווח ארוך‪ ,‬השירה‬ ‫ולדבריו יש להוסיף במש"כ כאן הדגשה שיהושע לן‬ ‫סוחפת ומתנגנת מאדם לאדם ומכה גלים מעיר לעיר‪,‬‬ ‫בלילה ההוא‪ ,‬ומ' דסוג לימוד כזה יש לו שייכות מיוחדת‬ ‫יכולים לשיר אותה שוב ושוב הן ביחיד הן ברבים‪ ,‬נושא‬ ‫ללילה‪ ,‬דכ"ה בגמ' ע"ז ג‪ :‬שהזכרנו דהעוסק בתורה‬ ‫השירה נשאר טרי ורענן וחודר עמוק לרבדי הרגש ובזה‬ ‫בלילה הקב"ה מושך עלי חוט של חסד ביום שנא' יומם‬ ‫מבואר למה דוקא התורה בלילה נקראת שירה‪ ,‬דרק למי‬ ‫וגו' ובלילה שירה עמי וכן במה שהביא הרמב"ם דאין‬ ‫שהתורה אצלו כשירה יכול ללמוד תורה בלילה ולא‬ ‫רינה של תורה אלא בלילה שנא' קומי רוני בלילה‪,‬‬ ‫להתעייף דאז התורה לא מתישה אותו אדרבה היא‬ ‫מבואר דענין שירת התורה מתייחס ביותר ללימוד‬ ‫נעימה ומרגיעה‪ .‬וא"ש דדוקא הלימוד בעומק נקרא‬ ‫בלילה‪ ,‬ויש בזה דברים נפלאים במשך חכמה ויקרא ג' ב'‬ ‫שירה כמבואר אצל יהושע‪ ,‬דשירה הוא ניגון הלב ולא‬ ‫דענין לימוד בלילה הוא הלימוד בעת האופל לא לכבוד‬ ‫ניגון הפה הפנימיות נמצאת במצב של שירה וזה רק ע"י‬ ‫רק בסתר‪ ,‬בצנעא בעת הדחק‪ ,‬דהלומד ע"מ להתכבד או‬ ‫העסק בעומקה של הלכה‪ .‬וא"ש דהערובה היחידה‬ ‫לעשות רב או להשלים נפשו הוא כזורע ואח"כ כשבא‬ ‫שמצא רשב"י שלא תשתכח תורה מישראל [שבת קלח‪]:‬‬ ‫התועלת הוי כקוצר‪ ,‬וא"כ נאמר ע"ז הזורעים בדמעה‬ ‫הוא מפסוק זה כי לא תשכח מפי זרעו ששמה התורה‬ ‫כמו כל מפעלות האדם שלא יהי' לו השמחה רק כשבא‬ ‫נקראת שירה דכיון דהתורה היא שירת נפשם של ישראל‬ ‫התוצאה‪ ,‬לא כן העוסק בתורה במסתרים בלי איזה‬ ‫הנלמדת מתוך אהבה ונעימות לא תשכח מאתנו‬ ‫תכלית א"כ השכר שלו הוא כבר משיג מיד בשעת‬ ‫לעולמים‪.‬‬ ‫הלימוד‪ ,‬וזהו שכ' קומי רוני בלילה שתיכף בשעת‬ ‫וע"ע באגרות חזו"א ח"ב ג' "נא להודיעני אם כבר‬ ‫הלימוד ירונן מטוב לב כי קשור הוא להשי"ת מדי עסקו‬ ‫נתפזרו העבים מעל שמי נשמתך העדינה ונפשך שבה‬ ‫בתורה וטועם נועם התורה האלקית עכ"ד‪[ .‬ובזה י"ל מה‬ ‫לשיר שירת בת השמים‪ ,‬התוה"ק‪ ,‬אהבת בינתך הצחה"‪.‬‬ ‫שהרב מפונוביז הצליח להקים תורה מיד אחרי המלחמה גם שהי'‬ ‫מצב של לילה וחושך ואפל ורבים התייאשו‪ ,‬אבל כיון שאצלו הי'‬ ‫עפ"י כ"ז יש ליישב עיקר הקושיא מדוד המלך דהוכחנו‬ ‫התורה בבחינת שירה לא הי' איכפ"ל מזה]‬ ‫דאין נקודת החילוק בין שירה לזמירות מעירובין יח‪:‬‬ ‫ואם נצרף לכ"ז ד' החת"ס ור' צדוק הנ"ל דגדר שירה‬ ‫דנקרא זמירות‪ ,‬אלא עיקר הנקודה הוא בין יום ללילה‬ ‫הוא צירוף הרבה פרטים לסדר מיוחד‪ ,‬י"ל דעיקר שירת‬ ‫דעיקר מה שנקרא תורה שירה וזמרה הוא בלילה דזה‬ ‫התורה מתייחס ללימוד עיוני בעומק‪ ,‬דדוקא בלימוד‬ ‫מבטא דגם במצב של חושך ואופל ועייפות או גם כשלא‬ ‫העיוני מתבהרים כל הפרטים בסוגיא להיותם אחד וזה‬ ‫יהי' לו מזה שום תועלת גשמית ואף אחד אינו יודע‪,‬‬ ‫גופא מביא שמחה ואושר פנימי בשעתו‪ ,‬משא"כ‬ ‫מ"מ הוא מתענג מעצם הלימוד והעמל‪ ,‬לזה נקרא‬ ‫בלימוד השטחי אוסף של פרטים וידיעות אי"ז בגדר‬ ‫התורה שירה‪ ,‬אבל אם מתייחסים לתורה לשירה באופן‬ ‫שירה ובאמת אין בזה כ"כ סיפוק בשעתו רק אח"כ בסוף‬ ‫כללי יוכל להיות בזה משמעות דלימוד תורה הוא דבר‬ ‫כשזוכר כל הפרטים‪.‬‬ ‫קל וא"צ להשקיע בו כ"כ דבקל אפשר לזכרו‪ ,‬וע"ז‬ ‫הקפיד הקב"ה דהרי בתורה כ' התעיף עינך בו ואיננו‪,‬‬ ‫שירה נוגע לרגש ולא מתעייפים ולא שוכחים‬ ‫ואיך אפשר לקרוא אותו זמירות בסתמא‪ ,‬וא"כ י"ל‬ ‫והג"ר מרדכי גראס שליט"א בספרו מחשבה אחת [בענין‬ ‫דאחרי שהאדם לוקח התורה כדבר רציני מאד‬ ‫תורה בשמחה עמ' שט"ו והלאה] הביא לבאר לענין מה נקרא‬ ‫ובמחשבה זו הולך ומשקיע ועמל בתורה‪ ,‬שוב אפשר‬ ‫התורה שירה ולמה זה גורם להיות לעד ולפרסום‬ ‫לקרוא אותו שירה וזמירות גם בסתמא ולכן נשאר‬ ‫ולזכרון וכמ"ש שיהי' לעד וגם כ' שלא תשכח מפי זרעו‪,‬‬ ‫הפסוק בתהילים על מכונו‪.‬‬ ‫כי מעלתה של השירה שהיא מצוי' תדיר בפיהם של בני‬ ‫בשמים יש קריה"ת בתורה שכתב משה‬ ‫אדם‪ ,‬וחוזרים עלי' שוב ושוב שהרי נעים לשיר ולזמר‬ ‫אותה‪ ,‬מילים יבישות אדם מתעייף מלאומרן אחר מס'‬ ‫ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת‬ ‫פעמים אבל השירה אפי' שכבר ידע המילים אפשר‬ ‫עד תומם ויצו משה וגו' לקח את ספר התורה‬ ‫לשיר ולזמר אותה פעמים רבות‪ ,‬קך לך דוגמא באדם‬ ‫הזה וגו' [שם כ"ד ‪-‬כ"ו]‬ ‫שהולך לדרכו‪ ,‬לעולם לא תמצא אותו מדקלם לעצמו‬ ‫ובדעת זקנים לבעלי התוס' ובפי' הרא"ש הביאו מדרש‬ ‫מילים בדרך הילוכו ואילו השירה מצוי' היא תדיר‬ ‫"דבאותו היום ז' אדר קודם פטירת משה רבינו‪ ,‬כתב י"ג‬ ‫בפיהם של עוברי דרכים‪ ,‬המפזמים להם להנאתם‪ .‬עוד‬ ‫ספרי תורה לי"ב שבטים וקרא לכל שבט ושבט והוכיחן‬ ‫מעלה נוספת ומיוחדת בשירה‪ ,‬בעוד שהמילים מכוונת‬ ‫והזהירן על התורה ועל המצוות‪ ,‬אנשים בפני עצמן‬ ‫לידיעה ושכל השירה משפיע ביותר על הרגש ועל הלב‬ ‫מח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫קריה"ת גם אם היינו עמלים כל ימי חיינו‪ ,‬וכל החיים‬ ‫ונשים בפני עצמן ואמר להם הזהרו כלכם בסה"ת הזה‬ ‫שלנו משתנים מכוחו של הקריאה‪ ,‬ולזה צריך שהקריאה‬ ‫שאני נותן לכם לשמור ולעשות‪ ,‬וס"ת אחד לקח והניחו‬ ‫יהי' דוקא מס"ת‪ ,‬ושיכבדו את הס"ת‪ ,‬ושכל המצב‬ ‫בצד ארון הברית וכו' וי"א שירד גבריאל ונטל את‬ ‫בקריה"ת יהי' דומיא דמעמד הר סיני כמבואר בפוסקים‪.‬‬ ‫התורה מידו של משה והעלה אותו לב"ד הגדול‬ ‫וא"ש מש"א חז"ל שכל הכותב ס"ת כאילו קיבלה בהר‬ ‫שבשמים‪ ,‬כדי להודיע צדקתו של משה בפמליא של‬ ‫סיני דע"י הכתיבה הוא מתחבר למשה רבינו שכותב‬ ‫משה וגו' ולא עוד אלא שצדיקים שבמרום קוראים בו‬ ‫ד"ת מפי הקב"ה‪.‬‬ ‫בשני וחמישי ובשבתות וראשי חדשים ובימים טובים‪".‬‬ ‫"כמו שכתבת עלינו בתורתיך ע"י משה"‬ ‫וזה דבר נורא שבשמים ג"כ עוסקים בקריאת התורה‬ ‫בתורתו של משה‪ ,‬כמו שאנו קוראים‪ ,‬ולדברינו הנ"ל‬ ‫ולפ"ז נבין היטב מה שתיקנו לנו חכמינו בכל דבר שאין‬ ‫א"ש דבתורתו של משה גנוזים כל האורות שהי' בגלוי‬ ‫לנו בזמננו ואנו רוצים לקיים ונשלמה פרים שפתינו‪,‬‬ ‫בחייו של משה ואין גבול לגילויים והשגות שאפשר‬ ‫שנקרא פרשה בתורת משה‪ ,‬ונקדים שזה ע"י משה עבדך‬ ‫לקבל מכח שמיעת קריאת תורתו של משה‪ ,‬עד שגם‬ ‫מפי כבודך‪ ,‬כמו בפ' הקרבנות בתפלת שחרית‪ ,‬ונקריב‬ ‫נשמות הצדיקים בעולמות עליונים מקבלים תועלת‬ ‫לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדינו כמו שכתבת עלינו‬ ‫מקריאת התורה שני וחמישי ושבתות ור"ח ומועדים‪.‬‬ ‫בתורתיך ע"י משה עבדך מפי כבודיך וכו' וכן בתפלת‬ ‫מוסף‪ ,‬שאנו מדגישים ואת מוסף יום השבת הזה נעשה‬ ‫ביאור תקנת קריאת התורה‬ ‫ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך‪ ,‬כמו שכתבת עלינו‬ ‫בתורתך ע"י משה עבדך מפי כבודך כאמור וביום השבת‬ ‫ובזה יאיר לנו אור חדש במה שתיקן לנו משה רבינו‬ ‫וגו' דרק ע"י התחברות לדבר ה' ע"י משה אז אנו‬ ‫קריאת התורה‪ ,‬בשני וחמישי‪ ,‬ובשבת ויו"ט‪ ,‬וזה יהי'‬ ‫מחברים לקדו' הקרבנות‪[ .‬וממו"ר הג"ר משה שפירא‬ ‫נוגע לנו לימים הבאים לקראתינו ימי חג הסכות‬ ‫זצ"ל שמעתי דנוסח זה הוא מיוחד דוקא בקרבנות ציבור‬ ‫שקוראים בתורה כל יום‪ ,‬דלכאורה יקשה מאד דהרי‬ ‫דכוחו של הציבור בא דוקא ע"י משה שהוא זה שאסף‬ ‫"אפי' כולנו חכמים כולנו נבונים" צריכים לשמוע‬ ‫השקלים והוא זה זה שמאסף ומאחד כוחם של ישראל‬ ‫קריה"ת‪ ,‬והרי כולנו יודעים לכה"פ התוכן הפשוט של‬ ‫שיהי' להם כח ציבור‪].‬‬ ‫הפסוקים‪ ,‬וקשה מאד דמה יתוסף לנו לשמוע קריאת‬ ‫התורה‪ ,‬וכן ביו"ט שיסודו מדין ידיעת הל' חג בחג‬ ‫כיון שהרחבנו דעיקר מה שהוריש לנו משה רבינו‬ ‫[כמבואר בסו"מ מגילה והאריך בזה מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל‬ ‫שמכוחה יש לנו קיום לדורות הוא ע"י תורתו שבכתב‪,‬‬ ‫בספרו ילקוט שיעורים מועדים ח"ב סי' כ"ח דקריה"ת דמועדים‬ ‫וגם מצות כתיבת ס"ת הוא המצוה האחרונה והתכלית‬ ‫איננו מדין שמיעת תורה כל ג' ימים אלא מדין שואלין ודורשין‬ ‫של התורה‪ ,‬וענין זה נוגע גם לפסוקי סליחות שאנו‬ ‫בענינו של יום כמבואר ברמב"ם פי"ג מתפלה ה"ח] וקשה מאד‬ ‫מתחילים בעז"ה‪ ,‬וכן למלכיות וזכרונות‪ ,‬וכן בכל חודש‬ ‫האם יתוסף לנו איזה ידיעות מחודשות שלא ידענו‪ ,‬וכי‬ ‫תשרי נקרא הרבה פעמים בתורה הקדושה בציבור וזה‬ ‫יעלה על הדעת שמשה תיקנו בעיקר לעמי הארץ שלא‬ ‫מהווה חלק בלתי נפרד מכל סדר התפלות שלנו‪ ,‬לכן נביא‬ ‫ידעו בין ימינם לשמאלם‪ ,‬ולא שמעו מעולם שהי' יצי"מ‬ ‫כאן מה שנתבאר בעז"ה באריכות בענין קדושת ס"ת וכח‬ ‫ולא ידעו שיש איסור חמץ ושיש חיוב לשבת בסוכה‪,‬‬ ‫פסוקי התורה‪.‬‬ ‫הרי לאנשים כאלה גם קריאת התורה לא יספיק להם‬ ‫לדעת את המעשה אשר יעשון‪ ,‬והלא אפי' גדול הדור‬ ‫בענין גודל מעלת "פסוקים" ותורה‬ ‫צריך להקפיד על קריה"ת‪ ,‬וא"כ מה ענינה של קריאת‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫שבכתב‪ ,‬וקריה"ת‪ ,‬ומצות כתיבת ס"ת‬ ‫ושמו"ת‬ ‫הקדושה הנשפעת מכח קריאת התורה‬ ‫אבל להנ"ל א"ש דאין אנו עוסקים כעת בידיעה גרידא‪,‬‬ ‫פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות‬ ‫דע"ז א"צ לס"ת דוקא‪ ,‬אלא דאנו עוסקים בקבלת דבר ה'‬ ‫א‪ .‬איתא בגמ' ר"ה טז‪" .‬אמר הקב"ה אמרו לפני בראש‬ ‫בטהרתה‪ ,‬וכל הקדושה וכל העוצמה המונח בדבר ה'‪,‬‬ ‫השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות כדי‬ ‫ואם נשמע הסיפור על אברהם אבינו מכוחו של משה‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני‬ ‫מפי הקב"ה‪ ,‬אז יושפע בנפשותינו הרבה יותר מעצם‬ ‫הפשטות של המילים‪ ,‬ואם ביו"ט נשמע הקריאה על‬ ‫לטובה‪ ,‬ובמה בשופר" והנה עיקר הקיום בזה מבו' לב‪.‬‬ ‫פסח מ מילא יושפע עלינו שפע עצום של קדושת החג‬ ‫במשנה אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות‬ ‫ונקבל השגות חדשות מה שלא הי' שייך כלל לקבל בלי‬ ‫מט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫ג' ימים במדבר ולא מצאו מים‪ ,‬דורשי רשומות אמרו אין‬ ‫מעשרה שופרות ולריב"נ אפי' אם אמר ג' ג' מכולן יצא‪,‬‬ ‫מים אלא תורה וכו' עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם‬ ‫דהיינו ד בתוך הברכה הנתוסף במוסף‪ ,‬יש להקפיד‬ ‫שיהו קורין בשבת ובשני וחמישי כדי שלא ילינו ג' ימים‬ ‫להגיד פסוקים מסויימים בעניני מלכיות זכרונות‬ ‫בלא תורה"‪ .‬וכבר תמה פמ"ג (א"א ריש סי' קל"ה) הא‬ ‫ושופרות‪ ,‬ובזה נתקיים הא דאמרו לפני מלכיות‪ ,‬ויש גם‬ ‫בכל יום קורין ק"ש והוי תורה‪ ,‬וצ"ל דמלבד זה צריך‬ ‫צד דבאמירת ובתורתך כתוב לאמר יצא כדאמר רב‬ ‫לעסוק בתורה ואפשר שלא ילכו בלא תורה "מתוך הכתב‬ ‫חננאל אמר רב לקמן לה‪ .‬כיון שאמר ובתורתך כתוב‬ ‫דוקא"‪ .‬וצ"ב מה כ"כ חשוב בזה שיהי' מתוך הכתב‪,‬‬ ‫לאמר שוב אינו צריך ולדעת רבותיו של רש"י (שם ד"ה‬ ‫וביותר תמוה לדידן שאנחנו ב"ה עוסקים בתורה יומם‬ ‫אלא) ולדעת ר"ת (תוס' שם ד"ה אילימא) קאי על‬ ‫ולילה‪ ,‬בש"ס ופוסקים‪ ,‬מה יוסיף לנו ענין קריה"ת הרי‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬וכ"פ רמ"א תקצ"א ס"ד‪.‬‬ ‫בלא"ה ל"ש ללמוד ממנו שום דין למעשה בלי לימוד‬ ‫ש"ס ופוסקים‪ ,‬וגם מצד לקחת מוסר השכל‪ ,‬הרי עדיף‬ ‫ב‪ .‬והנה הדבר פשוט דעיקר קבלת מלכיות הוא לא‬ ‫לשמוע שיחה מוסרית על פ' השבוע‪ ,‬או ללמוד הרבה‬ ‫באמירת פסוקים גרידא‪ ,‬רק באמת לקבל עליו עול‬ ‫מוסר‪ ,‬ובשלמא בזמן הגמ' דנר' דהיו עמי הארץ גדולים‬ ‫מלכותו ית' על כל עניניו‪ ,‬וכל המצבים שלו‪ ,‬ולזה נדרש‬ ‫ולא ידעו שום דבר ולכן הי' מתרגמין הקריאה‪ ,‬אז עי"ז‬ ‫עבודה גדולה‪ ,‬וא"כ אולי הי' עדיף ללמוד מוסר כל היום‬ ‫הי' להם שייכות לתורה‪ ,‬אבל בשבילנו זה נר' קצת‬ ‫או לשמוע שיחות מוסריות בענין קבלת עומ"ש‪ ,‬והאיך‬ ‫מיותר?‬ ‫יתכן דבאמירת כמה פסוקים מתנ"ך כבר יצא יד"ח‬ ‫שתמליכוני עליכם? וכן יש להקשות בשופרות דבשלמא‬ ‫תקנת קריה"ת בחג‬ ‫בפסוקי מתן תורה או לעתיד לבוא יש להבין הקשר‬ ‫לשופר שלנו דזה פועל גילויים עצומים כמו מ"ת ולע"ל‬ ‫ה‪ .‬ועד"ז יש להקשות על תקנת משה רבינו שהובא‬ ‫וכמש"כ רמח"ל בביאור ענין השופר‪ ,‬אבל אם יקרא‬ ‫במשנה סוף מגילה ובירוש' שם‪ .‬דתיקן שיהו קורין‬ ‫הפסוק דביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם (דבוודאי‬ ‫בתורה בשבתות וימים טובים ור"ח וחוה"מ דלכ' זה‬ ‫יצא כ"ז שאינו שופר של פרענות שם לב‪ ):‬איך זה קשור‬ ‫מדין הלכות חג בחג כדדייק מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל‬ ‫לשופר של ר"ה?‬ ‫[בספרו ילקוט שיעורים סי' כ"ט] מדברי הרמב"ם שכ' בפי"ג‬ ‫מהל' תפלה ה"ח ד"משה תיקן להם לישראל שיהו‬ ‫פסוקי פיוטים וסליחות‬ ‫קוראין בכל מועד ענינו ושואלין ודורשין בענינו של‬ ‫מועד בכל מועד ומועד" ולכ' תמוה איך יתקיים‬ ‫ג‪ .‬עד"ז יש לתמוה במה שמצאנו במג"א סי' ס"ח בשם‬ ‫בשמיעת קריה"ת במהירות ענין שואלין ודורשין‪ ,‬הרי‬ ‫ספר חסידים סי' רנ"ו בענין פיוטים שגם הפסוקים‬ ‫בקושי כ' בתורה רק עצם הדין דיאכל מצה ואסור לאכול‬ ‫שאומרים על הפיוטים צריך לנגן כמו שמנגנים הקרוב"ץ‬ ‫חמץ‪ ,‬וכדו' וכדי לדעת ההלכות צריך ללמוד הרבה ש"ס‬ ‫והוסיף מחצה"ש דכ' שם בס"ח הטעם "דעל אלו‬ ‫ופוסקים‪ ,‬וא"כ מה נתוסף לנו בזה‪ ,‬הרי תוכן הפסוקים‬ ‫הפסוקים שמוזכרים קודם הקרוב"ץ ניתקן הקרוב"ץ‬ ‫ידענו גם בלא"ה‪ ,‬ומה יתחדש לנו בקריה"ת? ובפרט‬ ‫וא"כ הפסוקים שנאמרו ברוה"ק עדיפא מן הקרוב"ץ"‬ ‫בימים הנוראים שאנו עוסקים הרבה בתפלה ועבודה‬ ‫ע"ש והוסיף מחצה"ש " דא"כ ה"ה בפסוקים שקודם‬ ‫שבלב‪ ,‬ובאמצע צריך לשמוע קריה"ת ואנו מרגישים‬ ‫הסליחות י"ל הפסוקים בנחת דלא כמנהג העולם"‬ ‫שעכשיו אפשר להתאוורר!‬ ‫ולכאורה מצד הרגשת הלב בוודאי הפיוטים נאמר יותר‬ ‫בצורת תפלה‪ ,‬ומה לנו באמירת פסוקים‪ ,‬ולמה זה כ"כ‬ ‫ילפותא דברכת התורה‬ ‫חשוב? ובאמת דמצינו כן בכ"מ בסליחות‪ ,‬כגון פיוט‬ ‫זכור לנו ברית אבות כאשר אמרת וכו' המצא לנו וכו'‬ ‫ו‪ .‬והנה בברכות כא‪" .‬מנין לברכת התורה לפני' מן‬ ‫כמו שכתוב וכו' ומול את לבבינו וכו' כמה שכתוב וכו'‬ ‫התורה שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו"‬ ‫וכן הרבה‪ ,‬וצ"ע למה להביא מראי מקום מפסוק כל‬ ‫ופירש"י "כשבא משה לפתוח בדברי שירה א"ל לישראל‬ ‫פעם?‬ ‫אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן כי שם ה' אקרא‬ ‫בברכה אתם הבו גודל לאלקינו באמן" אבל פשטות‬ ‫תקנת קריה"ת בשבת ושני וחמישי‬ ‫הדרשא היא דעצם הלימוד הוא קריאת שם ה'‪ .‬ותמוה‬ ‫מה זה קשור למצות ת"ת דקרא זה הוא ילפותא גם‬ ‫ד‪ .‬והנה כתב הרמב"ם פי"ב מהל' תפלה "משה רבינו‬ ‫לברכת הזימון (מה‪ ).‬וכן למה דאיתא ביומא לז‪ .‬דאמר‬ ‫ע"ה תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים‬ ‫להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה‬ ‫בשבת ובשני וחמישי‪ .‬בשחרית כדי שלא ישהו שלשה‬ ‫אתם הבו גודל‪ ,‬ומשם ילפי' דאחרי שאמר כה"ג "אנא‬ ‫ימים בלא שמיעת תורה ועזרא תיקן שיהו קורין גם‬ ‫במנחה בכל שבת וכו'" והוא ע"פ הגמ' ב"ק פב‪" .‬וילכו‬ ‫נ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫קריאת התורה אי בעי' ס"ת כשר‬ ‫השם" הן עונין אחריו בשכמל"ו אבל איך ילפי' דבשעה‬ ‫ש"קורא בתורה" צריך ליתן גודל לאלקינו הרי זה לא‬ ‫ט‪ .‬והנה הי' אפשר לומר דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא‬ ‫נכנס ב"כי שם ה' אקרא"?‬ ‫רק בשביל תקנת משה רבינו דקריאת התורה‪ ,‬אלא דזה‬ ‫תלוי באשלי רברבי‪ ,‬דהנה נחלקו הראשונים האם‬ ‫ז‪ .‬ובברכות יא‪ :‬א"ר הונא למקרא צריך לברך (ברה"ת)‬ ‫מברכין על ס"ת פסול וד' הרשב"א בתשובה (סי' ת"פ‬ ‫ולמדרש א"צ לברך ולהלכה קי"ל כרבא שם דגם לגמ'‬ ‫תת"ה) דס"ת שחסר אות אחד או אם יש בו א' מן‬ ‫צריך לברך‪ ,‬אבל מ"מ מבו' בגמ' דעיקר ברה"ת הוא על‬ ‫הדברים הפוסלים בו דאסור לברך עליו‪ ,‬וכן הסכים‬ ‫מקרא‪ ,‬ותמוה הרי עיקר עסק התורה הוא העמל‬ ‫הרמ"ה והראב"ד כדהביא כ"ז בב"י סי' קמ"ג וכ"ה שי'‬ ‫והיגיעה‪ ,‬שע"ז אנו אומרים "והערב נא" ולכ' הי' צריך‬ ‫הרא"ש‪ .‬אולם הרמב"ם בתשובה כ' דאין שום סיבה‬ ‫להיות להיפך דעיקר ברה"ת יהי' על גמ' בעיון‪ ,‬ועל‬ ‫שיהי' צריך דוקא ס"ת כשר‪ ,‬דגם על ס"ת פסול אפשר‬ ‫מקרא שלומדים בשטחיות יהי' פחות סבה לברכה"ת?‬ ‫לברך‪( ,‬עי"ש בב"י דלא קי"ל כן כיון דגם הרמב"ם בעצמו חזר‬ ‫בו בחיבורו ובסוף הביא הכרעת מהר"י בי רב דרק לכתחלה לא‬ ‫שני קטעים הבאים כבר נכתבו לעיל בעמוד ט' עה"פ‬ ‫מברכין‪ ,‬אבל אם כבר קרא א"צ לחזור ולקרוא‪ ,‬רק יוציא ס"ת‬ ‫ועתה כתבו לכם וגו' והעתקנו זה כאן משום הסדר הטוב‪.‬‬ ‫אחר בשביל המשך הקריאה) וא"כ הניחא לד' הרשב"א‬ ‫דבעי' ס"ת כשר י"ל דמצות כתיבת ס"ת הוא בשביל‬ ‫מצות כתיבת ס"ת‬ ‫קריה"ת‪ ,‬אבל לד' הרמב"ם בשביל מה צריך ס"ת כשר‬ ‫ח‪ .‬והנה בענין מצות כתיבת ס"ת כ' הרמב"ם פ"ז מהל'‬ ‫דוקא‪ .‬והנה בקרא מפו' דזה בשביל "ולמדה את בנ"י‬ ‫כתיבת ס"ת ד"מ"ע היא לכל איש ישראל לכתוב ס"ת‬ ‫שימה בפיהם" הרי דעיקר כתיבת התורה בשביל ללמד‬ ‫לעצמו‪ ,‬שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר‬ ‫את השירה‪ ,‬אבל למה לי בשביל זה ס"ת כשר ושלם‬ ‫כתבו לכם ס"ת שיש בו שירה"‪ ,‬וכ' הרא"ש הל' ס"ת סי'‬ ‫דוקא‪ ,‬וגם לד' הרשב"א דס"ל דבעי' ס"ת כשר‪ ,‬צ"ע אי‬ ‫א' "דזהו בדורות הראשונים שהיו כותבים ס"ת ולומדים‬ ‫קריה"ת דרבנן (כשי' התוס' מגילה יז‪ ):‬א"כ מה מטרת‬ ‫בו אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בבתי‬ ‫המצוה דאו' דכתיבת ס"ת‪ ,‬וגם תקשי באמת על‬ ‫כנסיות לקרות בו ברבים מ"ע היא על כל איש מישראל‬ ‫הראשונים קו' הרמב"ם דאיפה מצאו בתקנת קריה"ת‬ ‫אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא‬ ‫שיהי' דוקא על ס"ת כשר‪ ,‬מה יחסר לנו בקריה"ת אם יש‬ ‫ופירושי' להגות בהן הוא ובניו כי מצות כתיבת ס"ת היא‬ ‫חסרון אות א' במקום אחר בתורה שאינו קורא שם כלל‪,‬‬ ‫ללמוד בה כדכתיב ולמדה את בנ"י שימה בפיהם‪ ,‬וע"י‬ ‫ולמה צריך באמת כל הדינים של קדו' ס"ת‪ ,‬וגם לד'‬ ‫הגמ' והפי' ידע פי' המצוות והדינים על בוריים לכן הם‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬אבל הרי מודה דלמצות כתיבת ס"ת צריך‬ ‫הם הספרים שאדם מצווה לכתבם וגם לא למכרם אם לא‬ ‫שיהי' ס"ת כשר ואם יחסר אות אחת ובפשטות אפי' דבר‬ ‫ללמוד תורה ולישא אשה" והובא בטור יו"ד סי' ר"ע‪.‬‬ ‫שאינה משתנה הפירוש אינו יוצא‪( ,‬אולם המנ"ח מצוה‬ ‫ולפו"ר נר' דר"ל דכיון דמצות כתיבת ס"ת היא היכי‬ ‫תרי"ג חידש דיש שני מיני חסר ויתר‪ ,‬ואם הדין‬ ‫תמצי ללימוד‪ ,‬א"כ בדורותינו לא נאמר כלל המצוה על‬ ‫והמשמעות לא משתנה כלל בזה לא מעכב‪ ,‬ולכן גם‬ ‫ס"ת רק על ספרים דהעיקר הוא הלימוד למעשה‪ ,‬וכבר‬ ‫בזמה"ז דלא בקיאים בחסירות ויתירות (קידושין ל‪).‬‬ ‫תמה ב"י שם‪ ,‬איך בא הרא"ש לפטור ממצות כתיבת‬ ‫אכתי אנו מקיימים מצות כתיבת ס"ת בשלימות‪ ,‬אולם‬ ‫ס"ת הרי עיקר ההבדל אמר דמניחים אותו בביהכ"נ‬ ‫שאג"א סי' ל"ו כ' דמה"ט אנו לא נזהרים כ"כ במצוה זו‬ ‫לרבים וא"כ הול"ל להיפך שגם עכשיו יכתוב ס"ת‬ ‫כיון דבלא"ה אנו לא מקיימים המצוה‪ ,‬דס"ל דכל‬ ‫וילמדו בהם‪ ,‬כשם שהיו לומדים בהם דורות הראשונים‬ ‫חסירות ויתירות הוא לעיכובא וכן מבו' ברמב"ן‬ ‫ולכ"כ ב"י דנר' לו פשוט שלא בא הרא"ש "אלא לחדש‬ ‫בהקדמתו עה"ת ועוד) וצ"ע מה איכפ"ל בקדו' ס"ת‬ ‫לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמ' שג"ז בכלל‬ ‫בשביל התכלית שהוא הלימוד בה?‬ ‫מצות כתיבת ס"ת ושזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת‬ ‫ולהניחו בב"ה לקרות בו ברבים אבל לכתוב ס"ת לקרות‬ ‫בענין דברים שבכתב אסור לאומרן בע"פ‬ ‫בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו עיקר קיום מ"ע‬ ‫י‪ .‬והנר' בעז"ה‪ ,‬בהקדם מה שידוע דהתורה נחלקת‬ ‫שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים"‬ ‫לשתים א‪ :‬תורה שבכתב ב‪ :‬תורה שבע"פ‪ ,‬והגר"א‬ ‫עכ"פ מבו' מזה דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא עדיין‬ ‫במשלי כ' בזה הרבה פעמים (לדוגמא פ"א ו' ח' פ"ד‬ ‫בס"ת גמור‪ ,‬ותמוה באמת‪ ,‬דאם מצות כתיבת ס"ת הוא‬ ‫כ"א פ"ה י"ג פ"ו ח') ובגמ' גיטין ס‪ :‬נחלקו ר' אלעזר ור'‬ ‫רק היכי תמצי ללמוד תורה הרי אצלינו לא מתקיים כלל‬ ‫יוחנן אי רוב התורה בכתב או רוב התורה בע"פ‪ ,‬עוד‬ ‫ענין זה דכל לימודינו הוא רק מספרים ובאמת למה לא‬ ‫מבו' שם כתיב "כתוב לך את הדברים האלה" (אלמא‬ ‫ישתנה המצוה לגמרי לספרים‪ ,‬וכפשטות ל' הרא"ש?‬ ‫נא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫הכתב דוקא (ערוה"ש רפ"ד ס"ו) (ולענין תהילים יש‬ ‫נכתבה) וכתיב "כי ע"פ הדברים האלה" (אלמא לא‬ ‫חידוש גדול מחת"ס שו"ת יו"ד קצ"א דמעיקרא תיקנו‬ ‫נכתבה) הא כיצד דברים שבכתב א"א רשאי לאומרן ע"פ‬ ‫דוד שיהיו אומרים אותו בע"פ בעת צרה‪ ,‬או להודי' ולכן‬ ‫(מה שאמרתי לך בכתב א"א רשאי למוסרם לישראל על‬ ‫בשירת הלויים לא הקפידו)‬ ‫פה רש"י) דברים שבע"פ א"א רשאי לאומרן בכתב‬ ‫(וברש"י כנר' גרס ודברים שבע"פ אינו רשאי לכותבן"‬ ‫חידושו של רב פורת‬ ‫וזה הדרשא דלקמן) דבי רי"ש תנא "אלה אתה כותב‬ ‫יב‪ .‬עוד יש לדעת חידושו של רב פורת (תוס' שבת קטו‪ .‬ד"ה‬ ‫וא"א כותב הלכות" עכ"ד הגמ'‪ .‬הרי מבו' דתורה‬ ‫לא ניתנו) בביאור המ"ד דכתבי הקודש שנכתבו בכל לשון‬ ‫שבכתב ותורה שבע"פ חלוקים הם ביסוד דינם‪ ,‬דתורה‬ ‫דאסור לקרות בהן למ"ד דאסור לכותבן בכל לשון‪,‬‬ ‫שבכתב ניתן אך ורק בכתב וצריך ללמדם לישראל מתוך‬ ‫דכיון שלא ניתנו ליכתב יש בזה משום דברים שבכתב‬ ‫הכתב דוקא‪ .‬ותורה שבע"פ אסור שיהי' בכתב ונאמרו‬ ‫אסור לאומרן ע"פ‪( ,‬תוס' שם תמה ע"ז) ומבו' דכל שלא‬ ‫בזה שתי הלכות נפרדות א‪ :‬דאסור לכותבן ב‪ :‬דאסור‬ ‫נכתב כדין ס"ת יש בזה איסור ע"פ‪ ,‬והרחיב בזה מו"ז‬ ‫לאומרן מתוך הכתב (כן מתבאר מתוך דברי האבנ"ז יו"ד‬ ‫זצ"ל בילקוט שיעורים שם סי' ל"א דגם אי נימא דמצד‬ ‫שע"ו הובא ע"י מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בילקוט שיעורים מועדים‬ ‫ח"ב סי' ל"ה‪ ,‬שדן אחרי שהתירו לכתוב תורה שבע"פ משום עת‬ ‫עת לעשות לה' א"צ לכותבו ככל דיני ס"ת מ"מ לענין‬ ‫לעשות לה'‪ ,‬דלא הוצרכו להתיר רק עצם האיסור כתיבה‪ ,‬אבל‬ ‫קריאת התורה והפטרות כדי להוציא רבים יד"ח‪ ,‬בעי'‬ ‫עדיין לא נחשב כקורא מתוך הכתב‪ ,‬דלא החשיבוהו ככתב‪ ,‬דלא‬ ‫כל דיני ס"ת בקלף ודיו ואשורית‪ .‬ובזה הסביר ד' משנ"ב‬ ‫הותר רק האיסור שנלמד מ"אלה" ולא "כי ע"פ" עי"ש מה שבאר‬ ‫רפ"ד סק"ח בשם חיי אדם (כלל ל"א ס"מ) דבזמנינו‬ ‫עפי"ז ד' התוס' מגילה ח‪ ):‬וכן הי' צריך להיות תמיד אלא‬ ‫שהמנהג בכמה מקומות לכתוב נביאים על קלף ובגלילה‬ ‫משום "עת לה' לעשות לה' הפרו תורתך" התירו לכתוב‬ ‫בס"ת‪ ,‬וא"כ הקורא בנביא מוציא כל הציבור כקריה"ת‬ ‫הלכות כיון דהתורה משתכחת כמבו' בע"א שם‪( ,‬וראה‬ ‫ולכן אפי' לכתחלה מותר לקרות למפטיר אפי' מי שא"י‬ ‫מהרש"א שם דהטעם שהי' צריך להיות בע"פ שלא יסמוך אדם‬ ‫לקרות בעצמו‪ .‬וצ"ע דגם בחומש י"ל דהעולה יוצא ע"י‬ ‫על הכתיבה ולא ילמוד ולא יחזור ולא יעשה‪ ,‬אבל כיון דבזה"ז‬ ‫שומע כעונה וא"כ למה לא יוכל העולה לברך גם בלי‬ ‫ישתכח לגמרי וכש"כ שלא יבוא לידי עשי'‪ ,‬אז העדיפו שיהי'‬ ‫כתוב לכה"פ‪ ,‬אף שעי"ז הפרו תורתך ולא יחזור על משנתו‬ ‫לקרוא ולא יהי' לבטלה‪ ,‬ותי' דכל שאינו בגליון כס"ת‬ ‫תמיד)‪.‬‬ ‫הו"ל דברים שבכתב שאסור בע"פ ורק מצד עת לעשות‬ ‫התירו לקרוא מחומש (כמבו' במג"א ריש סי' רפ"ד בביאור‬ ‫יא‪ .‬ובאמת מעיקר הדין כל פסוק בתורה שבכתב צריך‬ ‫קו' הלבוש למה לא קורין ההפטרה מקלף‪ ,‬ותי' דדפוס הוי כתיבה‬ ‫להיות נאמר מתוך הכתב‪ ,‬אלא דיש בזה כמה התירים‬ ‫מעלייתא ושאר דברים א"צ דיו ולא קלף ולכן ל"ש ההיתר לכתוב‬ ‫כמבו' בשו"ע או"ח סי' מ"ט‪ .‬א‪ :‬טור בשם רבינו חיים‬ ‫רק הפטרה אבל לפ"ז צריך דוקא נביאים שלם או כתובים שלם‪,‬‬ ‫דכ"ד ששגור ורגיל בפי כל מותר‪ .‬ב‪ :‬בשם הרא"ש‬ ‫וההפטרה שנדפס בתוך החומש לא מספיקה וצ"ע‪ .‬שו"מ בשו"ת‬ ‫חת"ס או"ח סי' ס"ח דגם אי דפוס מקרי כתיבה מ"מ מקרי בע"פ‬ ‫דדוקא להוציא אחרים יד"ח אבל לעצמו שרי‪ .‬ג‪ :‬כל‬ ‫כיון דל"ה נביא שלם רק מגילה מגילה)‪ .‬וזה היתר לקורא‪,‬‬ ‫פסוק שניתן למצוה או לחובה לאמרו ע"פ יכול לאומרן‬ ‫אבל להשומעים ל"מ מדין שומע כעונה רק גדר שמיעה‬ ‫כמה שירצה אפי' כשאין בו מצוה כלל‪( .‬ב"י שם ע"פ‬ ‫ולא גדר קריאה עי"ש‪ .‬שו"מ עד"ז בשו"ת חת"ס (או"ח‬ ‫רבינו יונה) ד‪ :‬משום עת לעשות לה' דא"א לכ"א להביא‬ ‫סי' ס"ח וסי' קצ"ז) דהא דחייבו קריאה מתוך הכתב הוא‬ ‫ס"ת לקרות בו‪ ,‬בכל בוקר‪( .‬שם בשם כלבו) ה‪ :‬דוקא‬ ‫דוקא מס"ת או נ"ך כשרים בקלף ודיו‪ ,‬ולפ"ז בזמן הזה‬ ‫בניגון הטעמים אסור‪( .‬שם) ו‪ :‬דוקא מתוך ס"ת אסור‬ ‫שאין קלף מצוי לכל‪ ,‬מותר לקרוא בע"פ משום עת‬ ‫שמא יאמרו חסר משם‪ ,‬אבל בתפלה אין לחוש כלל‪.‬‬ ‫לעשות ולכן אפשר לציבור ג"כ לומר ההפטרה ביחד עם‬ ‫(שם ע"פ ירוש') (וי"א דוקא מש"כ בחומש אסור כ"כ‬ ‫הש"ץ דבלא"ה אינו יוצא‪.‬‬ ‫הב"ח ע"פ תוס' תמורה יד‪ :‬אבל כבר כ' בשו"ת חת"ס‬ ‫או"ח ס"ח דלא קי"ל כהאי שינויא וכן מבו' בכל‬ ‫יג‪ .‬עכ"פ מבו' דבעיקר הדין דברים שבכתב צריך להיות‬ ‫הפוסקים דדנו בענין פסד"ז) ועוד סניפים יש להתיר‪.‬‬ ‫נאמר מתוך ס"ת כשר או לכה"פ מדפוס‪ ,‬רק דיש התירים‬ ‫אולם כבר כ' מג"א סק"א ד"יש ליזהר שלא לומר שום‬ ‫לזה‪ ,‬וצ"ע למה באמת יש כ"כ קפידא ואיסור בזה בפרט‬ ‫דבר בע"פ רק מה שמוזכר בשו"ע" כיון דהקולות‬ ‫להסוברים דהוי איסור דאו'‪ ,‬דאי זה דרבנן י"ל כסברת‬ ‫בראשונים אינם מוסיפים זע"ז‪ ,‬רק חולקים זע"ז‪ ,‬ולכן‬ ‫ב"י וזה ע"פ ריטב"א גיטין שם ור"ן מגילה יד‪ :‬מדפי‬ ‫צריך תמיד לחשוש לשאר הדעות‪ ,‬ובעי' כמה סברות‬ ‫הרי"ף דכיון דיש דרשות דנדרש דוקא מתוך הכתב כגון‬ ‫להתיר‪ ,‬ונ"מ כגון אמירת "ויכולו" ליל שבת דמוציא את‬ ‫חסירות ויתירות ואי אמר לה בע"פ בציר להו‪ ,‬או לסברת‬ ‫הרבים יד"ח‪ ,‬ובקריאת התורה וההפטרות‪ ,‬שגם בשגור‬ ‫תורי"ד ויראים מגילה יז‪ :‬שלא יתרגלו לקרוא בתורה‬ ‫בפיו‪ ,‬יזהר מאוד‪ ,‬בפרט שהי' תקנה מיוחדת שיהי' מתוך‬ ‫בע"פ ולימים יאמרו ע"פ שלא כך ניתנה וחכמים מטים‬ ‫נב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫בגליון) דבתורה שבכתב כולן הוא שמותיו של הקב"ה‬ ‫הדברים כרצונם וזה א"ש אי זה רק דין דרבנן כדכ'‬ ‫ואפי' שמות הרשעים ושמות עבודה זרה שבתורה‪ ,‬כי‬ ‫החיד"א לד' היראים‪ ,‬אבל לפי מה שהעלה החת"ס (גיטין‬ ‫אין לך רע שאין בו שורש טוב‪ ,‬ושמותיו של הקב"ה הם‬ ‫מה‪ :‬ובשו"ת או"ח סי' ל"ח) וכמבו' בשו"ת תשב"ץ ח"א סי'‬ ‫לא פחות ולא יותר לכן לא הי' אפשר לכתוב יותר‬ ‫א' ובשו"ת רשב"ש סי' רעז דאיסורו מה"ת קשה לומר‬ ‫ונשארו יתר דבר ה' תורה שבע"פ‪ ,‬אבל תורה שבע"פ‬ ‫דיהא מחמת גזירה וחשש טעות? ובפרט דכ' חת"ס‬ ‫ל"ה שמותיו של הקב"ה לכן אין לו גבול מסויים‪( .‬שו"מ‬ ‫דקי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא א"כ ל"ש לומר מצד‬ ‫הובא בשם רמ"ק בשער האותיות פ"א "כי כל המדרשים‬ ‫חשש טעות‪.‬‬ ‫והמשניות וכן הדינין יש להם פנימיות וסוד נעים" ואי"ז‬ ‫סתירא כלל דהכוונה דל"תוכן" הפרטים והדינים יש‬ ‫התורה שמותיו של הקב"ה‬ ‫משמעות עמוקה ולאו דוקא לעצם המילים‪ ,‬וגם ל"ה‬ ‫יד‪ .‬ובביאור ד"ז חשוב להקדים דבריו היסודיים של‬ ‫שמותיו של הקב"ה)‪ .‬וע"ע בדברי הגר"א משלי א' ו'‬ ‫הרמב"ן בהקדמה לפירושו עה"ת‪ ,‬שכ' הטעם שמשה‬ ‫עה"פ "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם" תורה‬ ‫רבינו כ' התורה כאילו מדבר בעד שנים אחרים‪ ,‬כיון‬ ‫שבכתב מכנה בשם משל כי המשל תמיד מובן אך הוא‬ ‫שמבו' בחז"ל (שבת פח‪ ):‬דתורה קדמה לעולם‪ ,‬ובא לנו‬ ‫מלבוש לדוגמתו וענין פלא‪ ,‬וכן דברי תורה שבכתב הוא‬ ‫בקבלה שהיתה כתובה באש שחורה ע"ג אש לבנה (עי'‬ ‫מובן אך נתלבש בה ענינים פלאיים וזהו שצריך להבין‬ ‫דב"ר ג' י"ב) ואז הוי משה כסופר המעתיק מספר קדמון‬ ‫המשל שהוא הלבוש והמליצה שהוא הנמשל‪ ,‬ודברי‬ ‫וכותב‪ ,‬עוד כ' שם דכל מה שנמסר למשה במ"ט שערי‬ ‫חכמים דבריהם אינם מובנים כמו חידה וא"א לחברם‬ ‫בינה הכל נכתב בתורה בפירוש או ברמיזה בתיבות או‬ ‫אם לא יבין תכליתו הנלבש בתורה ואז יבין גם החידה"‪.‬‬ ‫בגימטריאות או בצורת האותיות בכתובות כהלכתן או‬ ‫המשתנים בצורתן כגון הלפופות והעקומות או בקוצי‬ ‫מעלה זו גם בנביאים וכתובים‬ ‫האותיות וכתריהן עי"ש מש"כ עוד בענין התגין‪ ,‬וכל‬ ‫טז‪ .‬והנה מעלה זו שנמצא בתורה שבכתב יש בכל הכ"ד‬ ‫חכמת שלמה הכל מן התורה הי' לו‪ ,‬עי"ש שהאריך בזה‪.‬‬ ‫ספרים‪ ,‬לא מיבעיא בספרי הנביאים שהרי הם נבואה‬ ‫עוד כ' שם דיש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה‬ ‫מפי הקב"ה‪ ,‬אלא גם הכתובים כגון ספר תהילים שאיננו‬ ‫שמותיו של הקב"ה‪ ,‬שהתיבות מתחלקות לשמות בענין‬ ‫נבואה מפי הקב"ה‪ ,‬רק שדוד אמרו ברוה"ק‪ ,‬מ"מ יש גם‬ ‫אחר כאילו תחשוב עד"מ כי פסוק בראשית יתחלק‬ ‫בעצם המילים משמעות עמוקה מעבר לתוכן הפשוטה‬ ‫לתיבות אחרות כגון בראש יתברא אלקים וכל התורה‬ ‫של המילים‪ ,‬ומפו' ענין זה בדברי המלבי"ם שמואל ב'‬ ‫כן‪ ,‬ונר' שהתורה הכתובה באש שחורה ע"ג אש לבנה‬ ‫כ"ג בדברי דוד האחרונים בפסוק ב' כ' "רוח ה' דבר בי‬ ‫בענין הזה שהזכרנו הי' שהיתה התורה רצופה בלי‬ ‫ומלתו על לשוני" וכ' המלבי"ם "הודיע כי כל הזמירות‬ ‫הפסק תיבות‪ ,‬והי' אפשר קריאתה שתקרא על דרך‬ ‫נאמרו ברוח ה' אשר עליו ויען שהרוח האלקי יחול על‬ ‫השמות‪ ,‬ונתנה למשה רבינו על דרך חילוק קריאת‬ ‫המשורר בשתי מדרגות‪ ,‬אם רק לעוררו בכח אלקי על‬ ‫התורה והמצוה‪ ,‬ונמסר לו בע"פ קריאתה בשמות עכת"ד‬ ‫ענין השיר‪ ,‬והמלות והמליצה ודבר המליץ משכלו‪ ,‬או‬ ‫הרמב"ן‪.‬‬ ‫שגם המלות והמליצה יהי' ברוח ה' אמר כי שניהם הי'‬ ‫מהופעה אלקית רוח ה' דבר בי וגם מלתו על לשוני שגם‬ ‫ג' קטעים הבאים כבר נדפסו בפ' נצבים ואעפ"כ‬ ‫סדר המלות הי' מה'"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫העתקנוהו להשלמת הדברים‪.‬‬ ‫יז‪ .‬ועפ"י הנ"ל שמעתי מפי הג"ר אליהו דיסקין שליט"א‬ ‫הבדל תורה שבכתב ותורה שבע"פ‬ ‫לפרש הא דכ' כי קרוב אליך הדבר מאוד "בפיך ובלבבך‬ ‫טו‪ .‬לפ"ז יובן היטב ההבדל בין תורה שבכתב ותורה‬ ‫לעשותו" נרמזין כאן שתי התורות‪ ,‬ב"פיך" על תורה‬ ‫שבע"פ דלד' הרמב"ן מבו' דבתורה שבכתב מלבד‬ ‫שבכתב דתלוי בעצם המילות שמוציא בפה‪ ,‬ו"ובלבבך"‬ ‫התוכן שיש לנו ממש"כ‪ ,‬ישנו בעצם המילים משמעות‬ ‫תורה שבע"פ דתלוי בהבנת הלב‪ ,‬ועד"ז כ' בזוה"ק‬ ‫עמוקה מעבר להשגתינו‪ .‬א‪ :‬מצד כל הרמזים‬ ‫בפסוק "רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" דרוחי‬ ‫והגימטריאות וכל חכמת הבריאה שהכל נרמז בעצם‬ ‫קאי על תורה שבע"פ‪ ,‬ו"דברי" אשר שמתי בפיך קאי על‬ ‫המילות והתיבות של התורה‪ .‬ב‪ :‬מצד שמותיו של‬ ‫תורה שבכתב‪ ,‬ויובנו לפ"ז ד' הגר"א על הא דב"ב טו‪.‬‬ ‫הקב"ה שנכללים בתיבות התורה‪ .‬וכ"ז ליכא בתורה‬ ‫בשמונה פסוקים אחרונים של התורה דקאמר ר"ש דלא‬ ‫שבע"פ‪ ,‬דבתורה בע"פ עיקר הדבר הוא ה"תוכן" המובן‬ ‫יתכן דלא כתבו משה‪ ,‬דא"כ הו"ל ס"ת חסר אלא עד כאן‬ ‫לנו מן המילים‪ ,‬והמילים הם היכי תמצי בעלמא להביא‬ ‫הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב‪ ,‬מכאן ואילך הקב"ה‬ ‫לנו את התוכן‪ ,‬וכן הא דשמותיו של הקב"ה לא נאמר‬ ‫אומר ומשה כותב בדמע‪ ,‬והקשה הגר"א דסו"ס איך‬ ‫כלל בתורה שבע"פ‪ ,‬וכמש"כ החת"ס בדרשותיו (קיד‪:‬‬ ‫נג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫דברי החת"ס פרשת האזינו‬ ‫מותר למשה לשקר לכתוב וימת משה כשעדיין לא מת‪,‬‬ ‫ומה נ"מ אם כותב בדמעות‪ ,‬ולכן פי' בדמע ל' דימוע‬ ‫יט‪ .‬ויש להביא כאן דבריו הנפלאים של החת"ס (בתורת‬ ‫ועירבוב דהיינו דכתבו לפי הצירופים שהי' כתוב לפני‬ ‫משה פ' האזינו) עה"פ כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו‬ ‫בריאת העולם דאז נכתבה כפי סדר צירופי שמות‬ ‫שלמדו מזה ברכת התורה וכן למדו מזה (יומא לז‪).‬‬ ‫כמש"כ לעיל בשם רמב"ן‪ ,‬וכאן שעדיין לא קרה‬ ‫שעונין בשכמל"ו אחר ברכה שבמקדש‪ .‬והקשה וכי כל‬ ‫המעשה לא הי' נקרא ס"ת חסר‪ ,‬ורק אחרי שכבר קרה‬ ‫מ' שנה לא אמרו ברכת התורה‪ ,‬גם צ"ב ד' מג"א הל'‬ ‫הסיפור אין לכתוב כן‪ .‬ולפ"ז פי' הרב הנ"ל ד' הגמ' דעד‬ ‫יוה"כ (תרי"ט סק"ח) דבשכמל"ו גנבו משרע"ה‬ ‫כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב אומר קאי על‬ ‫מהמלאכים‪ ,‬ומה שייך גניבה בזה‪ ,‬עי"ש שהקדים משל‪,‬‬ ‫התוכן‪ ,‬וכותב הוא עצם המילים‪ ,‬ולכן מכאן ואילך‬ ‫ופי' דברי חז"ל (שבת פח‪ ).‬דאמר למלאכים כלום ירדתם‬ ‫הקב"ה אומר ומשה רק "כותב" בלי אמירה‪ ,‬דעדיין לא‬ ‫למצרים‪ ,‬וצ"ב הלא מלאכים ידעו זה ומה חשבו‪ ,‬אלא‬ ‫הי' ה"תוכן" רק עצם התיבות‪ .‬וא"צ למחוק תיבת‬ ‫הענין עפמש"כ רמב"ן וכ"כ בזוה"ק יתרו‪ ,‬דכה"ת כולה‬ ‫"אומר" בגמ' כדכ' בהג' הב"ח שם‪ ,‬ולפ"ז הסביר הרב‬ ‫שמותיו של הקב"ה ואעפ"כ שהיא כתובה לפנינו‪,‬‬ ‫הנ"ל חידושו של הגר"ז הל' ת"ת שלא מצינו לזה חולק‪,‬‬ ‫כמעשה מצרים ומרגלים ודינים ומשפטים גשמיים מ"מ‬ ‫דהא דכ' מג"א סי' מ"ז דאם לא יבין משניות דאומר‬ ‫טמון בתוכו מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור‬ ‫בשחרית לא עשה כלום‪ ,‬זה רק בתורה שבע"פ דתלוי‬ ‫מעשי מרכבה ומעשה בראשית‪ ,‬וע"ז נתקנאו מלאכי‬ ‫בהבנה דבלא הבין לא קיים מצוה כלל‪ ,‬אבל בתורה‬ ‫השרת ורצו לדחותו‪ .‬אמנם משרע"ה בתחבולה עשה‬ ‫שבכתב גם אם לא הבין כלום יצא ידי מצות ת"ת‪,‬‬ ‫מלחמה ועשה עצמו כלא יודע ומבין תוכיות התורה‬ ‫ולהנ"ל מ ובן כיון דבתורה שבכתב עצם המילים יש בזה‬ ‫אלא חיצוניות‪ ,‬ואמר להם כלום למצרים ירדתם וכיון‬ ‫משמעות עמוקה חוץ מן התוכן ולכן גם אם לא התחבר‬ ‫שראו מלאכי השרת שלא נמסר לו אלא החיצוניות שאין‬ ‫אל התוכן יש מצוה‪ ,‬אבל בתורה שבע"פ שעיקרו מצד‬ ‫להם בו שום תועלת הניחוהו‪ ,‬אבל אח"כ כשמרע"ה בא‬ ‫התוכן אז כ"ז שלא התחבר אל התוכן לא עשה כלום‪,‬‬ ‫למטה לישראל הראה להם אבנים טובות ומרגליות היינו‬ ‫ובזה הצלנו את הברכה"ת שלנו שלהרבה פוסקים צריך‬ ‫סתרי התורה‪ ,‬ובזה י"ל דהנה כשאנו מברכין ברה"ת הוא‬ ‫ללמוד מיד‪ ,‬ואנו אומרים ג' פסוקים בלי כוונה כלל‪,‬‬ ‫על הפשטיות נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו‬ ‫אלא דכיון שזה תורה שבכתב יצא יד"ח‪.‬‬ ‫כי הלביש התורה בגשמיות חיי עולם‪ ,‬אבל מי שזוכה‬ ‫להפשיט הגשמיות וללמוד צרופי השמות רגילים‬ ‫תורה שבכתב מצד הנותן ושבע"פ מצד המקבל‬ ‫העוסקים בסתרי התורה לומר על כל ענין ברוך ה'‬ ‫יח‪ .‬ועפ"י הנ"ל יש לחדד הדברים יותר‪ ,‬דתורה שבכתב‬ ‫לעולם אמן ואמן‪ .‬כמש"כ בזה"ק כמ"פ‪ ,‬וי"ל דברכתן‬ ‫הוא דברי הקב"ה אלינו‪ ,‬ותורה שבע"פ הוא מצד‬ ‫של מלאכי השרת על עסק השמות הוא בשכמל"ו וא"כ‬ ‫המקבלים‪ ,‬איך שאנו מפרשים ומקבלים ומקיימים את‬ ‫י"ל דאע"פ שישראל הי' מברכין כל יום ברה"ת כשעסקו‬ ‫התורה שקיבלנו‪ ,‬ועד"ז כ' מהרש"א גיטין ס‪ .‬על הא‬ ‫בהל' התורה‪ ,‬אבל היום אחר שירת האזינו בפשטות‬ ‫שע"ז אמר יערף כמטר לקחי חזר ופי' להם סודות‬ ‫דתורה חתומה ניתנה‪ ,‬וכ' ד"ידוע כי התורה אחת גמורה‬ ‫היא לפי הנותן יתברך ב"ה אמנם לפי המקבלים יש בה‬ ‫השירה וכל הטמון בתורה‪.‬‬ ‫שינויים מחולקים והוא כי סוד ונסתר של התורה מורה‬ ‫וכ"כ ההפלאה בפנים יפות סוף הסדרה עי"ש עה"פ כי‬ ‫על שמו המיוחד כמ"ש מי שיודע לצרף אותיות שבתורה‬ ‫לא דבר ריק הוא מכם ופירש"י אין לך דבר ריקן בתורה‬ ‫כו'‪ ,‬והנגלה של התורה הוא מבואר שהן מצות האדם‬ ‫שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר וכו' ואחות לוטן תמנע‪,‬‬ ‫וז"ש מגילה ניתנה מחולקים בשינוי ענינים לפי המקבל‬ ‫וכ' ההפלאה כי כל הפרשיות שבתורה כגון אלופי שעיר‬ ‫ושאמר חתומה היינו חתומה וסתומה בחיבור אחד לפי‬ ‫וכיו"ב הוא כדי להוציא ניצוצות הקדושות שנפלו‬ ‫הנותן ב"ה" עכ"ל ומבו' מדבריו דגם בתורה שבכתב‬ ‫ביניהם וכמ"ש בפסוק והייתם לי סגולה מכם העמים‪,‬‬ ‫גופא יש חלק לפי המקבלים וזה פשוט‪ ,‬ועד"ז מבו'‬ ‫וכו'‪ ,‬וז"ש הקב"ה ליעקב ופרצת וגו' שירבו ויפרצו‬ ‫במהר"ל (תפא"י פס"ח) דתורה שבכתב הוא "עצם‬ ‫בניצוצות קדושות המפוזרות בכל ד' כנפות הארץ וכיון‬ ‫המצוה" ותורה שבע"פ הוא "פרטי המצוה" ועצם‬ ‫שחטאו ישראל ולא תיקנו אותם להכניסם לא"י הוצרכו‬ ‫המצוה וודאי מורה על ציור שכלי אלקי אבל פרטי‬ ‫להיות גולים וזה אמר משה להם שלא ימנעו מלעיין‬ ‫המצוה מתייחס אל המקבל איך יעשה עצם המצוה‬ ‫וללמוד פרשיות של אלופי אדום וכיו"ב שכולם נצרכים‬ ‫עי"ש באריכות‪ ,‬ולכן בתורה שבכתב ל"ש שיהי' כתוב‬ ‫מאוד כדי להוציא ניצוצות קדושות להביאם לא"י‬ ‫בדיוק איך לעשותו דזה מצד האדם‪ ,‬איך שיוכל לקבלו‪,‬‬ ‫דאל"כ יצטרכו לילך לגלות עכ"ד ההפלאה‪ ,‬ע"ז אמר‬ ‫אבל מצד הנותן של המצוה ל"ש בזה‪.‬‬ ‫משרע"ה כי שם ה' אקרא פי' כשאגלה לכם השמות‬ ‫נד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫מיוחדות כגון שיהי' בדיו ועל הקלף‪ ,‬ואז מקבל עי"ז‬ ‫הקדושים הנסתרים בשירה זו אז הבו גודל לאלקינו‬ ‫קדושה גדולה ועצומה‪ .‬וע"ע ברמח"ל בדרך עץ חיים‬ ‫לומר בשכמל"ו והיינו שגנב משרע"ה עי' תחבולה עכ"ד‬ ‫דהמשיל אותיות התורה כגחלים כמעט עמומים וע"י‬ ‫הנפלאים של החת"ס‪.‬‬ ‫העסק הם מתלהבים לשלהבת גדולה‪ ,‬והאורות העליונים‬ ‫מזהירות על האותיות ומשם נמשך קדו' ס"ת ותפילין‬ ‫ברה"ת מחודשת על תורה שבכתב‬ ‫ומזוזות וכל כתבי הקודש ולכך ס"ת שיש בו פסול אחד‬ ‫כ‪ .‬המבו' בד' החת"ס דהי' נצרך ברה"ת מחודשת על‬ ‫נפסל כולו כי אין ההארה עומדת עליו כראוי שתמשך‬ ‫חלק הנסתר והנגנז בתורה שבכתב שגילה להם עכשיו‪,‬‬ ‫ממנו קדושה לעם בכח הקריאה בו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ועפי"ז י"ל דגם אנחנו כל פעם שאנו קוראים בתורה‬ ‫כב‪ .‬ולפ"ז מובן היטב דכל פעם שאדם קורא את המקרא‬ ‫שבכתב בצורתה המקורית ע"י ס"ת וקדו' ס"ת אז אנחנו‬ ‫מתוך הכתב הרי הוא מתחבר לכל הקדושה המונח‬ ‫מתחברים לכל מה שמונח וגנוז בתיבותי' ואותיותי' של‬ ‫בדברים אלו שהם חלק ממערכה שלימה ותמימה של‬ ‫תורה שבכתב ולכן צריך ברה"ת מחודשת בקריאת‬ ‫דברי הקב"ה‪ ,‬ואז גם בלא מבין כלום מקיים בזה מצות‬ ‫התורה‪ .‬ואגב יש להביא ד' החת"ס דהטעם לקריאת‬ ‫ת"ת וכדכ' הגר"ז‪ ,‬ומובן מזה איך למדנו דין ברה"ת‬ ‫שמו"ת ד' פעמים ב' מקרא א' תרגום וא' רש"י דהוא‬ ‫מפסוק כי שם ה' אקרא‪ ,‬דבאמת כשקורא בתורה‬ ‫כנגד פרד"ס שבתורה וז"ל בדרשותיו ח"ג עמ' צ"ה‬ ‫שבכתב הרי הוא ממילא באמת קורא בשמותיו של‬ ‫וז"ל‪" :‬כי התורה היא בסוד פרד"ס לכן שנים מקרא נגד‬ ‫הקב"ה שמונח בזה‪ ,‬ומובן למה עיקר ברה"ת נאמר על‬ ‫הרמז והסוד שנעלמו ממנו ואנו קורין המקרא כמו שהוא‬ ‫תורה שבכתב‪ ,‬רק שהרחיבו זה גם לתורה שבע"פ‪ .‬שו"מ‬ ‫ומכוון בו הרמז והסוד כאשר המה‪ ,‬והתרגום הוא פי'‬ ‫שכ"כ מהרש"א ברכות כא‪ .‬בהא דלמדנו ברה"ת מפסוק‬ ‫הפשוט‪ ,‬ופי' רש"י הוא דרשות חז"ל או פי' אחר וכיו"ב‪,‬‬ ‫זה וכ' ד"מ"כ דהכי מ' לי' ברה"ת כי שם ה' אקרא‬ ‫ולכן אחז"ל צריך להשלים וכו' כי כל אדם יש לו חלק‬ ‫דהיינו כשאני קורא בתורה שהיא כולה שמותיו של‬ ‫בתורה ואין התורה שלימה אם לא ישלים כ"א מישראל‬ ‫ה קב"ה שכל התורה באותיותי' היא שמותיו של הקב"ה‬ ‫חלקו בה בד' אופנים הנ"ל‪ ,‬והיינו שמשלים פרשיותיו‬ ‫כדאיתא במדרשות"‪.‬‬ ‫בד' חלקים הנ"ל שבזה יושלם הפרשה עם הציבור שגם‬ ‫הציבור נשלם עי"ז וד' אופנים אלו נגד ד' הנ"ל" עכ"ל‪.‬‬ ‫מצות כתיבת ס"ת‬ ‫ומבו' שגם אם אנחנו לא יודעים זה אבל ע"י עצם‬ ‫קריאת הפסוקים אנו מתחברים לכל מה שגנוז בפסוקים‬ ‫כג‪ .‬ולפ"ז יוסבר היטב מצות כתיבת ס"ת לד' הרמב"ם‬ ‫בין ברמז בין בסוד ולכ"צ לאומרו‪.‬‬ ‫דזהו עכ"פ בשביל השירה הזאת‪ ,‬וכ' בתורה כדי שלא‬ ‫תשכח מפי זרעו די"ל דעיקר הכח שלא ישכח מפי זרעו‬ ‫תורה שבכתב דוקא בכתב‬ ‫הוא רק ע"י התחברות לעוצם הסגולה המונחת בדברי‬ ‫הקב"ה הנתפסים בקדו' ס"ת דאז מתחברים עם זה היטב‬ ‫כא‪ .‬עפ"י הנ"ל מובן היטב למה יש קפידא גדולה‬ ‫ורק אז זה ישאר בכלל ישראל‪ ,‬וס"ת הוא לא רק היכי‬ ‫דדברים שבכתב צריך שיהי' דוקא בכתב‪ ,‬ועפ"י דברים‬ ‫תמצי שלא תשכח‪ ,‬ועד"ז יתיישב הקו' על הרא"ש דלמה‬ ‫הנפלאים של המהר"ל (תפא"י פס"ח) שהקדים לשאול‬ ‫לא נימא בזמה"ז דסגי בספרים‪ ,‬ולמה עדיין עיקר מצות‬ ‫למה באמת לא ניתן כל התורה בכתב ותי' דתורה‬ ‫כתיבת ס"ת הוא בס"ת כשר‪ ,‬די"ל דרק ע"י ההתחברות‬ ‫שבע"פ ל"ש שיהי' בכתב דתורה שבע"פ הם פרטי‬ ‫לס"ת כשר זה ממילא ישפיע על כל הלימוד שלנו וכל‬ ‫המצוה ופירושי' וד"ז אין לו קץ וסוף כי פרטים אין להם‬ ‫החיים שלנו שיהי' בדרגה מעולה‪ ,‬גם אם הלימוד בשאר‬ ‫קץ ולא הי' דבר שלם אם הי' כותב מקצת לכן ל"ש‬ ‫ספרים הוא יותר בעומק אבל זה כבר גדר תורה שבע"פ‬ ‫לכותבו כלל‪ ,‬כי הכתיבה מורה על התמימות שיהי' כאן‬ ‫שזה מצד המקבלים איך לעשות את המצוה‪ ,‬וכדכ'‬ ‫הכל ביחד‪ ,‬אבל כל ענין הפה הוא שאין הכל ביחד כי‬ ‫מהר"ל‪ ,‬אבל מקודם אנו צריכים להתחבר אל דברי‬ ‫כאשר מדבר דיבור ואח"כ השני כבר הלך לו הדיבור‬ ‫הקב"ה בעצמם‪.‬‬ ‫הראשון ול"ש בדיבור תמימות לכן בתורה שבע"פ ל"ש‬ ‫כתיבה‪ ,‬אבל התורה שבכתב הוא שלימה ותמימה מחויב‬ ‫תקנת קריאת התורה‬ ‫שתהא בכתב ולא בע"פ דאם יאמרו בע"פ אין כאן‬ ‫שלימות ואפילו אם יאמר כל התורה ביחד מ"מ הרי‬ ‫כד‪ .‬ועפי"ז מיושב היטב ענין קריאת התורה מתוך ס"ת‬ ‫בשעה שיאמר חלק האחד כבר אין החלק הראשון עי"ש‬ ‫כשר דוקא‪ ,‬והקשנו דגם ענין ג' ימים בלי תורה ל"ש‬ ‫עוד באריכות בזה‪ .‬ולפ"ז יש להוסיף עוד דלכן בעי' קדו'‬ ‫דהרי בלא"ה אנו לומדים יומם ולילה‪ ,‬ומה נתוסף לנו‬ ‫ס"ת בדוקא דבעי' שכל דברי ה' ביחד יהי' נתפסים על‬ ‫בקריה"ת‪ ,‬וכן הקו' בקריה"ת בחג דאיך יתוסף לנו ענין‬ ‫הקלף להיות תורה שלימה ותמימה‪ ,‬ובזה יש הלכות‬ ‫הלכות חג בחג וכדו' הרי כמעט לא כ' בתורה כלום‪,‬‬ ‫נה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫קדושת יום א' דפסח ופ' ראה כח קדושת שביעי של פסח‪,‬‬ ‫אבל להנ"ל א"ש דעיקר ההשפעה של תורה שבא‬ ‫ופ' יתרו כח קדושת מ"ת‪ ,‬וכן אמרו לענין ק"ש שלא‬ ‫מהקב"ה אלינו הוא רק דרך תורה שבכתב שזה קבלנו‬ ‫בזמנה דמעורר בחי' ק"ש וזה"פ הקורא מכאן ואילך לא‬ ‫מהקב"ה ולזה צריך להתחבר‪ ,‬וכדי שנוכל ללמוד כל‬ ‫הפסיד כאדם הקורא בתורה‪.‬‬ ‫הזמן צריך כל ג' ימים לשמוע דבר הקב"ה‪ ,‬ובחג כדי‬ ‫שנוכל לקבל השפעת וקדו' היום צריכים אנו להתחבר‬ ‫ראיית כתב ס"ת‬ ‫לדברי הקב"ה אלינו דשם מונח כל האור והסודות‬ ‫כו‪ .‬ולפי"ז יתבאר לנו ג"כ הא דפסק בשו"ע סי' קל"ד‬ ‫וההשפעות שישנו בזמן מסוים זה‪ ,‬וכמש"כ השלה"ק‬ ‫ס"ב ע"פ מס' סופרים (פי"ד הי"ד) דמראה פני כתיבת‬ ‫והרמח"ל דהקריאה מעורר הזמן וכמו שנעתיק בעז"ה‬ ‫ס"ת לכל העם‪ ,‬שמצוה על כל אנשים ונשים לראות‬ ‫להלן וענינה של תפלה הוא שאנו מדברים אל הקב"ה‬ ‫הכתב וכ' מג"א בשם ס' הכוונות דטוב שיראה האותיות‬ ‫אבל בקריה"ת הקב"ה מדבר אלינו‪ ,‬ומובן מאוד דכל‬ ‫עד שיהי' יכול לקרותם כי כתבו המקובלים שעי"ז נמשך‬ ‫הצורה של קריה"ת הוא כצורת מעמד הר סיני כמבו'‬ ‫אור גדול על האדם‪ ,‬וברמב"ן עה"ת פ' כי תבוא כ'‬ ‫בירוש' מגילה דיש סרסור‪ ,‬והבעל קורא הוא כמו‬ ‫דנכלל בארור אשר לא יקים ע"פ ירוש' דקאי על החזן‬ ‫השכינה וכדו' כיון שקריה"ת הוא באמת כמו מעמד הר‬ ‫שצריך להראות הכתב לכל הקהל‪ ,‬ובפשוטו צ"ב למה‬ ‫סיני כיון שיש לנו ס"ת כשר ויש קדו' ס"ת‪ ,‬ועי"ז אנו‬ ‫זה כ"כ נחוץ עד כדי שנכלל בארור‪ ,‬ולהנ"ל י"ל דעיקר‬ ‫חוזרים כסדר על מעמד הר סיני‪.‬‬ ‫קיום התורה הוא ע"י שמתחברים לתורה שבכתב‪ ,‬וזה‬ ‫דוקא ע"י הסתכלות על הכתב דעי"ז מתחברים לכלל‬ ‫קריאה מעורר הזמן‬ ‫התורה וכלל קדו' התורה ואז ממילא יוכל הקריאה של‬ ‫כה‪ .‬ויש לצטט כאן דבריו הנפלאים של הרמח"ל בדרך‬ ‫החזן להשפיע על כלל הציבור‪ ,‬ובאמת הי' צריך להיות‬ ‫ה' (ח"ד פ"ח אות ו') "והנה צריך שתדע שמן התיקונים‬ ‫להיות ההגבהה לפני קריאת התורה וכמש"כ בשו"ע וכן‬ ‫הגדולים שסידרו הנביאים לישראל הי' ענין הקריאה‬ ‫מנהג הספרדים‪ ,‬אלא שרמ"א כ' דנהגו לעשותו אח"כ‪,‬‬ ‫בתורה‪ ...‬קריאת פרשיות מיוחדות בזמנים מיוחדים‪ ,‬וזה‬ ‫ופי' בשיירי כנה"ג הטעם דהמון העם חושבים שראיית‬ ‫כי הנה ספר התורה הוא כלל מה שנמסר לנו ממנו ית'‬ ‫הס"ת עדיפא מקריאה ולכן כדי שיתעכבו שם וישמעו‬ ‫להיותו הוגים בו שעי"ז תמשך לנו הארתו‪ ...‬והנה לקבל‬ ‫קריאת התורה קוראים תחלה ואח"כ מראים הכתיבה‪.‬‬ ‫הארה זו בתמידות תיקנו שנהי' הוגים בו במקהלותינו‬ ‫בתמידות על הסדר וזה מלבד ההגיון הפרטי הראוי‬ ‫לימוד חומש רש"י‬ ‫לכאו"א בפרטות‪ .‬והנה ע"י הקריאה התמידיות הזאת‬ ‫כז‪ .‬ולפ"ז יתבאר לנו היטב הענין של לימוד חורש"י‬ ‫תתמיד בנו אור הקדושה הזאת‪ ,‬וגם בזמנים מיוחדים כפי‬ ‫שהקפידו חז"ל ע"ז מאד‪ ,‬ואמרו לעולם ישלים אדם‬ ‫עניינם ראוי שנקרא הפרשיות הנוגעות לעניינים ההם‪,‬‬ ‫פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא וא' תרגום‪ ,‬דלא מובן‬ ‫להחזיק הארת הימים ע"י כח היותר חזק שיש לנו" וכ"כ‬ ‫לנו כ"כ העסק הזה‪ ,‬ולמה צריך שנים מקרא וגם תרגום‬ ‫השלה"ק (ריש מס' פסחים) ד"מנהג טוב לקרות בכל יום‬ ‫וגם רש"י (כמבו' בשו"ע רפ"ה ס"ב)‪ ,‬הרי בלא"ה אנו‬ ‫ויום פרשת הנשיא של זה היום כי כל נשיא ונשיא הי' לו‬ ‫יודעין תוכן המקרא‪ ,‬וגם ע"י לימוד ש"ס אנו יודעים‬ ‫סודות גדולות אשר המשיכו שפע הרוחניות כ"א לשבטו‬ ‫הרבה יותר ממש"כ במקרא‪ ,‬ולכן אנו נוטים להעביר‬ ‫כל ימי עולם‪ ...‬ובקריאת הפרשה הוא מעורר קדושת‬ ‫הסדרה מהר מאוד‪ ,‬וכבר הזהיר המגיד לב"י בזה‪,‬‬ ‫היום וכאשר נהגו הספרדיים לומר בכל זמן וזמן‬ ‫ולהנ"ל מובן היטב‪ ,‬דאין אנו באים להתחבר רק לחלק‬ ‫מזמורים מעיינים של יום" [והג"ר ישראל דוד שלעזינגר‬ ‫המובן הפשוט של התורה‪ ,‬דהרי אנו באין להתחבר בכל‬ ‫שליט"א ציין בזה לדברי מרן הב"י הל' חנוכה (סי'‬ ‫העומק והסודות המונח בתיבותי' של תורה שבכתב‪,‬‬ ‫תרפ"ג) בשם שבלי הלקט בהא דגומרים בחנוכה הלל כל‬ ‫ולכ"כ חת"ס הנ"ל אות כ' דב"פ מקרא הוא כנגד רמז‬ ‫יום "שהרי קוראים בנשיאים ובכל יום נשיא שלו חלוק‬ ‫וסוד‪ ,‬וזה משפיע על כל התורה שלנו וכל החיים שלנו‪,‬‬ ‫משל חבירו א"כ כל נשיא צריך לגמור ההלל על‬ ‫ובזה אנו מתחברים אל נותן התורה בעצמו‪ ,‬וההצלחה‬ ‫קרבנותיו ואין ראוי לחדש קריאה בלא קריאת ההלל"‬ ‫של האדם עי"ז הוא הרבה יותר מאילו היה משקיע רק‬ ‫ומבו' דקריאת הנשיאים בעצם פועל הקרבת הנשיאים‬ ‫בתורה שבע"פ גרידא‪ ,‬ויש בענין להביא מכתבו של‬ ‫עד כדי שעושה נפק"מ לענין ההלל]‪ .‬וזה ע"ד מה‬ ‫הג"ר חיים סופר זצ"ל (בעל המחנה חיים) שכ' שבזה‬ ‫שאחז"ל (מנחות קי‪ ).‬כל העוסק בתורת חטאת כאילו‬ ‫הצליח החת"ס כי היו הכל שוחקים עליו בנעוריו והוא‬ ‫הקריב חטאת‪ ,‬ובספרי חסידות הרחיבו בזה הרבה כגון‬ ‫נעשה ראש הדור לכל גדולי עולם" רואים מה גודל‬ ‫דבפ' פינחס נתעורר כח קדושת הרגלים‪ ,‬ובפ' וירא כח‬ ‫הענין להשקיע בחומש רש"י‪.‬‬ ‫קדושת ר"ה‪ ,‬ובפ' אחרי כח קדושת יוהכ"פ ופ' בא כח‬ ‫נו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫אנו הכח של כתבי הקודש ודברי ה' ולכן צריך להדגיש‬ ‫כח אמירת פסוקים‬ ‫עכשיו ענין זה‪.‬‬ ‫כח‪ .‬והנה אף דעיקר השפעת תורה שבכתב הוא דוקא‬ ‫השלמה לפרשת כי תבוא‬ ‫בס"ת כשר מ"מ גם באומר פסוקים גרידא מתוך כתב‪,‬‬ ‫יש לזה כח עצום הרבה יותר מסתם תורה‪ ,‬דכל פסוק‬ ‫*האם שחין היא מעצם חפצא של הנגע‬ ‫כיון שהוא דבר ה' זה מהווה כמו פצצה‪ ,‬שטומן בתוכו‬ ‫במה שהערנו על המשך חכמה שפי' יככה ה' בשחין רע‬ ‫כח עצום‪ ,‬וממילא מובן הקפידא הגדולה שיש בפסוקי‬ ‫וגו' דקאי על נגע וצ"ע שאין נגע שנקרא שחין‪ ,‬רק שנגע‬ ‫הפיוטים שע"ז מיוסד כל הפיוט‪ ,‬דהפסוק הוא היסוד‪,‬‬ ‫שנולד ע"ג שחין שהתחיל להתרפא יש לו דינים‬ ‫והפיוט הוא הרחבה‪ ,‬ולכן צריך לאומרו לאט ובמתון‬ ‫מיוחדים‪ ,‬שוב שמעתי מפי הג"ר אתמר גרבוז שליט"א‬ ‫ובדקדוק התיבות‪ ,‬וכן מה שאומרים בסליחות זכור לנו‬ ‫שיצא לחדש דשחין ומכוה ה"ה חלק מעצם הנגע ודקדק‬ ‫ברית אבות וכו' "כמו שכתוב" איננו מראה מקום בעלמא‬ ‫כן מלשון המשנה פ"ט מ"ב דשחין שנעשה עליו קרום‬ ‫רק שכאן טמון עיקר הכח‪ ,‬וכך שמעתי ממו"ר הגה"צ ר'‬ ‫כקליפת השום זו היא צרבת השחין האמורה בתורה‪,‬‬ ‫מתתיהו סלומון זצ"ל בשם הגה"צ ר' אליהו לאפיאן זצ"ל‬ ‫וכה"ל הרמב"ם בפ"ה מטו"צ ה"ד ומבואר דמש"כ‬ ‫וכן בקדושה שאנו מעתיקים פסוקים "ככתוב על יד‬ ‫בתורה [ויקרא יג כג] " ִאם תַּ ְחתֶ יהָ תַּ עֲמֹ ד הַּ בַּ הֶ ֶרת ֹלא פָ שָ תָ ה‬ ‫נביאך" וכדו' צריך להזהר מאוד באמירת הפסוקים‪,‬‬ ‫צָ ֶרבֶ ת הַּ ְש ִחין ִהוא וְ ִטהֲר ֹו הַּ כֹהֵ ן" אין הפי' שזה רק‬ ‫וכמש"כ בס' חסידים שהבאנו לעיל אות ג'‪.‬‬ ‫"צרבת השחין" ולכן זה טהור‪ ,‬אלא דכ"ה עיקר שם‬ ‫הנגע צרבת השחין ולזה גופא יש לו דין שונה שנטהר‬ ‫כח פסוקי מלכיות‬ ‫בשבוע אחד ואין בו מחיה‪ .‬ובזה יישב שי' רש"י חולין‬ ‫כט‪ .‬ועפי"ז יובן היטב הענין שהתחלנו בו‪ ,‬איך יתקיים‬ ‫ח‪ .‬שהסכים דבשחין או מכוה אם הנגע עמד בעיניו‬ ‫ענין תמליכוני עליכם באמירת פסוקים גרידא‪ ,‬ולהנ"ל‬ ‫בסוף שבוע ראשון טהור‪ ,‬וצ"ע דהא שיטת רש"י עה"ת‬ ‫א"ש דהפסוקים שמוזכר בתוכו ענין מלכות כשאומר‬ ‫[פר' תזריע‪ ,‬והובא בר"ש פ"ק מ"ג] דבכל נגעי עור הבשר אם‬ ‫פסוק זה ה"ה מתחבר לכל העומק המונח בפסוק זה‪ ,‬וזה‬ ‫עמד בעיניו ב' שבועות טמא‪ ,‬ורק אם כהה טהור‪ ,‬וצ"ל‬ ‫גורם לעצמו המלכה עצומה שזה משפיע גם על כל‬ ‫דס"ל לרש"י היינו דוקא בנגעי עור הבשר‪ ,‬אבל בשחין‬ ‫השנה‪ ,‬גם כשאומר זה באופן הכי חלש‪ ,‬דבאמירת‬ ‫ומכוה טהור גם בעמד בעינו ואי"צ שיכהה‪ ,‬ולהנ"ל‬ ‫פסוקים אלו בפרט בר"ה הוי בחי' מעמד הר סיני כאילו‬ ‫א"ש דשם הנגע היא צרבת השחין וכך היא דינו של‬ ‫שהקב"ה אמר עכשיו מילים אלו‪ ,‬וכל הפסוקים הם‬ ‫צרבת השחין שגם בעמד בעיניו הוא טהור‪ ,‬ומה"ט‬ ‫גילויים מיוחדים של מלכויות‪ ,‬וכש"כ אם הוא משקיע‬ ‫מספיק שבוע אחד‪ .‬והנה כבר הזכרנו בפ' נצבים עה"פ‬ ‫באמירת פסוקים אלו ואומרו מתוך כוונה‪ ,‬אז בוודאי יש‬ ‫לא בשמים היא שי' ר"ת בביאור מח' ת"ק ור' יהושע‬ ‫לזה כח השפעה עצומה וזה נחקק בלבו לכל ימות‬ ‫בספק בהרת קודם לשער לבן דמיירי שכבר הי' לו נגע‬ ‫השנה‪ ,‬וכדכ' ביסוד ושורש העבודה דכשמגיע לפסוקים‬ ‫מקודם והוחלט‪ ,‬ולפני שנטהר נולד לו ספק טומאה‪,‬‬ ‫אלו יאמרנו במתון ובדקדוק ובכוונה עצומה‪ ,‬ובזה‬ ‫והנדון הוא אי אזלי' בתר חזקת הגוף נגד חזקת טומאה‪,‬‬ ‫יתפרש היטב אמרו לפני מלכיות‪ ,‬דזה גדר של אמירה‬ ‫ולשון התוס' שם "כשהיה לו נגע שחין או מכוה קודם"‬ ‫לפני הקב"ה ממש כיון שזה מעין מעמד הר סיני‪.‬‬ ‫וכ' המהר"ם שיף שם דנקטו שחין או מכוה דאם היה‬ ‫סתם נגע עור בשר ל"ש חזקה דאין לו נגע כיון דיש לו‬ ‫כח כתבי הקודש במלכיות‬ ‫נגע‪ ,‬וצ"ע דמ"ש נגע אחר משחין או מכוה‪ ,‬וכן צ"ע‬ ‫ל‪ .‬וידידי הרב עזרי' גרינבוים שליט"א הראה לי דבר‬ ‫דא"כ הו"ל למינקט קרחת או גבחת דהוי נמי דין נגע‬ ‫נפלא בדברי הריטב"א דהנה מבו' במתני' (ר"ה לב‪).‬‬ ‫אחר‪ ,‬ולפמש"נ א"ש דדוקא שחין או מכוה דבזה חשיב‬ ‫דמתחיל בתורה ומשלים בנביא ופסוקי כתובים באמצע‬ ‫הנגע מחמת השחין או מכוה‪ ,‬ובזה אמרינן דחשיב חזקה‬ ‫והקשה בתוס' דבכל דוכתי מ' דנביאי עדיף מכתובים‬ ‫דאין לו נגעי הגוף‪ ,‬אלא נגע דצרבת השחין‪ ,‬אבל נגע‬ ‫ותי' דפסוקי תהילים משלי ואיוב קדמו לנביאים‪,‬‬ ‫אחר אין נפק"מ אם זה נגע אחר דסו"ס הרי הוא מנוגע‬ ‫וריטב"א תי' ד"כיון שאין חושבין קדושה גדולה‬ ‫ול"ל חזקה"ג‪ ,‬ולכן גם קרחת וגבחת ל"ה חזקה"ג‬ ‫לכתובים לפי שהוא כולו מזמור לדוד ולמשוררים ולא‬ ‫דעכ"פ הוי נגעי עור בשר‪ ,‬ורק שחין או מכוה דחשיב‬ ‫נאמר בהם שהם דברי ה' כמ"ש בנביאים וכדי שלא‬ ‫הנגע של צרבת השחין בזה אית ליה חזקה דאין לו נגע‬ ‫יזלזלו בקדושתן ולהראות שכולן ברוח הקודש תקנו‬ ‫בפנ"ע ומבואר היטב‪ .‬ע"כ דברי הגאון שליט"א‪ .‬ולכ' ד'‬ ‫לאומרם תחלה" ולדברינו הנ"ל יומתק שפיר‪ ,‬דדוקא‬ ‫המשך חכמה שפי' יככה ה' בשחין רע שזה נגע מסייע‬ ‫כשאנו רוצים לקבל עומ"ש ע"י פסוקי מלכיות צריכים‬ ‫לדבריו ואמרתי זה להגאון שליט"א והסכים‪.‬‬ ‫נז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וילך‬ ‫שירת‬ ‫הוא שהי' מומחה גדול הי' יודע להבחין בדיוק רגע של‬ ‫*השלמה לפ' כי תצא‬ ‫חצות‪ ,‬אבל יצחק הי' לו מהלך עבודה אחרת ומדתו מדת‬ ‫*האם לפנות ערב שכתוב ביצחק הכוונה לפני השקיעה‬ ‫הדין ולזה הי' מתפלל דוקא סמוך לערב שמתחזקים‬ ‫הדינים‪ ,‬וי"ל שכ"ז שיצחק הי' בביתו הי' מתפלל מיד‬ ‫במשנ"ת במש"כ ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב‬ ‫שיצחק התפלל סמוך לערב ממש‪ ,‬והרחבנו שם להשוות‬ ‫בחצות כאביו‪ ,‬אבל כשיצא לקראת השידוך שלו והתחיל‬ ‫למש"כ והי' לפנות ערב ירחץ במים סמוך לערב‪ ,‬וכן‬ ‫לבנות את ביתו אז שינה לעבודה המיוחדת שלו ורק אז‬ ‫התפלל לפנות ערב וזה ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות‬ ‫בענין תפלת נעילה שנתחדש הרחבה גם אחרי שכבר‬ ‫ערב דייקא ואז ראה והנה גמלים באים עם השידוך שלו‪,‬‬ ‫פנה יום‪ ,‬וזה הכל מכוחו של יצחק שהתפלל לפנות ערב‬ ‫ורק מעצם זה שזמן התפלה הוא לפני השקיעה מורה‬ ‫והגם שבעלמא במנחה ל"ש להמשיך אחרי שקיעה‪ ,‬אבל‬ ‫בנעילה נתחדש שגם אחרי שפנה יום השערים פתוחים‪,‬‬ ‫שהזמן מתחיל מעצם פניית הערב עד השקיעה שכולו‬ ‫זמן אחד הוא‪ ,‬ופשיטא לי' לגמ' שאברהם מחמת זריזותו‬ ‫העירני ידידי הרב יצחק קונינסקי שליט"א מגמ'‬ ‫התפלל מיד מכי משחרי כותלי אבל יצחק התפלל לפני‬ ‫וראשונים מפורשים ביומא כח‪" :‬צלותא דאברהם מכי‬ ‫השקיעה‪ ,‬ובזה א"ש איך זה נכנס לסוגיא דיומא שם‪,‬‬ ‫משחרי כותלי" היינו תפלת מנחה התפלל מיד בחצות‬ ‫כיון שהפרק מתחיל ביצאו לראות אם האיר השחר‬ ‫שמתחיל השמש לשקוע‪ ,‬עי"ש שהק' א"כ למה אנו‬ ‫והזכירו את חברון והשכמה בבוקר זה כח של אברהם‬ ‫מקריבין קרבן תמיד רק בשש וחצי ומשני שרק אברם‬ ‫אבינו‪ ,‬ולכן ממשיך בענין כח הזריזות של אברהם גם‬ ‫הי' מומחה בחצות עי"ש והק' בתוס' ישנים מנין לנו‬ ‫שאברהם היה מתפלל בחצות שלא כדין אולי באמת‬ ‫לענין תפלת המנחה ולא מיירי מיצחק כלל‪.‬‬ ‫התפלל רק בשש וחצי‪ ,‬ותי' דלפנות ערב דיצחק משמע‬ ‫ובאמת להלכה בעיקר זמן תפלת מנחה אי מנחה גדולה‬ ‫ליה מכי משחרי כותלי‪ .‬הרי דביאור לפנות ערב הוא מיד‬ ‫עדיף או מנחה קטנה או לפני השקיעה‪ ,‬יש חילוקי‬ ‫בחצות‪.‬‬ ‫מנהגים‪ ,‬דבשו"ע סי' רל"ג ע"פ רמב"ם וכ"פ מג"א עיקר‬ ‫אולם י"ל ע"פ דרוש בהקדם מה שנתקשו הראשונים‬ ‫הזמן הוא במנחה קטנה זמן הקרבת התמיד‪ ,‬ואריז"ל‬ ‫בסוגיא שם דלמה נקט אברהם הרי יצחק תיקן תפלת‬ ‫הקפיד להתפלל סמוך לשקיעה ע"פ הגמ' ברכות כט‪:‬‬ ‫שמצוה להתפלל עם דמדומי חמה ומסתמא גם ע"פ‬ ‫מנחה ותי' דגם אברהם התפלל מנחה רק שלא תיקנו‬ ‫קבלה עי' שע"ת סי' רל"ה סק"ב‪ ,‬אולם לשי' הרא"ש‬ ‫לבני ביתו‪ ,‬או שאחרי שיצחק התחילו גם אברהם‬ ‫אפשר לכתחלה להתפלל במנחה גדולה וכך הקפידו‬ ‫התפלל כן‪ ,‬ועדיין צ"ע למה נקט אברהם‪ ,‬עוד הקשו איך‬ ‫הגר"ח והגרי"ז מבריסק‪ ,‬והחזו"א ומרן הגרח"ק זצ"ל‪,‬‬ ‫נכנס תפלת מנחה זה לסוגיא שם דמיירי במה שהשכימו‬ ‫[עי' ריטב"א יומא כח‪ :‬שיש להתפלל במנחה גדולה כמו שעשה‬ ‫לראות אם האיר השחר והזכירו את חברון‪ ,‬וי"ל דבדוקא‬ ‫אברהם אבינו‪ .‬ועי' בפסקי תשובות סי' רל"ג כל המראי מקומות‬ ‫נקט אברהם דהנה זה פשיטא לי' דתפלת מנחה תלוי‬ ‫בענין זה] וי"ל דזה תלוי בשני הבחינות הנ"ל דבבחינת‬ ‫בצהרים אבל כיון דיסוד עבודת אברהם אבינו היה‬ ‫אברהם המיוחד במדת הזריזות יש להתפלל מיד‪ ,‬אבל‬ ‫מושתת על מדת הזריזות אז בוודאי הי' מתפלל מנחה‬ ‫בבחינת יצחק אזלי' בתר מה שמובחר יותר ע"פ ענינים‬ ‫ברגע הראשון שכבר אפשר להתפלל מנחה לכתחלה‪,‬‬ ‫גם ע"פ קבלה ולכן מתפללים עם דמדומי חמה‪.‬‬ ‫ולזה דנו בסוגיא אי שייך ללמוד ד"ז מאברהם או שרק‬ ‫‪‬‬ ‫נח‬