שירת התורה · Shiras Hatorah — ניצבים וילך (2026-08-31)

פרשיות נצבים -וילך
תשפ"ו
שנה ו' גליון 311
תוכן העניינים
שתי חלקי תשובה כתרומה וקדשים ...............כו פרשת נצבים ................................................ג
טבילה הנפש במי הדעת לעומת טבילת הגוף עיקר הפרשה הוא ההתייצבות לפני ה' בתור כללז
במים ............................ ................................כו החילוקים בין מצות תוכחה וחובת ערבות .........ז
ביאור טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל .............כז
נצבים הכנה לר"ה ..........................................ח
כשמתחדש בהרגשתו ותודעתו כך מתייחסים עבודת ביטול לכלל ישראל למעשה ...................ח
אליו בשמים ................................................כח
בתוך עמי אנכי יושבת .....................................ח
הבדל עבודת ר"ה מיוהכ"פ ............................כט
מנהג אמירת תשליך בר"ה דוקא ...................כט התוכחות מקימין אתכם .................................ט
*הכרעת ההלכה אינה בשמים .......................כט הסבל והיסורים מחזקים באמונה ...................ט
*מחלוקת בשמים בספק בהרת קודם לשער לבן הקמת מצבה גשמית ורוחנית ..........................ט
................................... ................................כט הכריתת ברית עם הנשמות ..............................ט
*ספק נגעים קשה להשגה ולמי שמרוחק בר"ה גם המתים באים להתפלל .......................י
מהקב"ה .........................................................ל מה שמודגש בפרשה כמ"פ ענין הדורות .............י
*הפלוגתא עם הקב"ה בדרך הרמז .................לא חובת ההתרחקות משיקוצי הגוים ....................י
*ביאור שיטת רבי יהושע שקיהה וטיהר .........לא עצם הראייה משפיע לרעה .............................יא
*רבה בר נחמני גילה מה שרבי יהושע לא גילה לא האם דת הנוצרית דינו כע"ז גם לגוי ................יב
*כלל דיני ספק נגעים .....................................לב האיסור ליכנס לכנסיה של הנוצרים .................יג
*מחלוקת ר"ת ור"ש בביאור טעמא דרבי יהושע לראות תוך הכנסיה בתמונות ובשידור ............יד
.................................... ................................לג
יש להדר לא לגור בעיר שיש בו כנסיה .............יד
*מחלוקת ר"ש ורמב"ם אי קי"ל כמו שאמר
הקב"ה .........................................................לד מי שמברך את עצמו ......................................טו
*מה שלדעת הרמב"ם טמא רק מספק .............לד במה שנענש גם על השוגג ................................טו
*ביאור שי' הכס"מ דלפני הפטירה נחשב "לא ע"י מה שנכנס לכלל נחשב זדונות כשגגות .......טז
בשמים היא" ................................................לד כח נשמת ישראל ...........................................טז
*המח' ברקיע אינו המח' תנאים .....................לה מאיזה זמן נענשו על חטא אחרים ...................טז
*אין למדין מן האגדות ..................................לה הנוסח דכל ישראל ערבים זה לזה ....................יז
*החידושים והיסודות בביאור הצד לטהר .......לה לא כל נסתרות נענשים ....................................יז
*החזקה לענין הנגע לעומת חזקה לענין השערות הדמיון בין ערבות דמצוות לערבות דעונשין .....יח
..................................... ................................לו מי הם הנכללים בערבות ................................יח
בפיך תורה שבכתב ובלבבך תורה שבע"פ .........לו מח' רעק"א ודגול מרבבה לענין נשים ..............יח
פרשת וילך .................................................לח האם יש ערבות בברכת המזון .........................יט
בזמן גלות והסתר צריך שיהי' התורה כתובה ..לח בריש פ' נצבים רשומים נשים וגרים וקטנים ....יט
בס"ת גנוזים כל ההארות ...............................לח האם יש ערבות למומרים וחילונים ...................כ
פרשת וילך הכנה לכל הדורות ........................לח האם הי' עכן מומר ..........................................כ
ההליכות הכלולים בפרשת וילך .....................לט ביאור שי' הש"ך דא"צ להפריש מומר מעבירה כא
הנהגת משה רבינו לא מתאים לדור החדש .......מ מתי אומרים הלעיטהו לרשע וימות ................כב
כל דור צריך הנהגה אחרת ..............................מ נפק"מ למעשה ..............................................כג
החצוצרות להנהגת הדור משתנים בכל דור ....מא כי המצוה הזאת קאי על תורה .......................כג
הקב"ה הוא זה שמציל אותנו ודואג לנו .........מא הפקח לעומת הטפש ......................................כד
החיזוק והאומץ הוא לכל הדורות ..................מא לרמב"ן וספורנו קאי על תשובה .....................כד
ע"פ דרך הטבע ל"ש להנהיג לבד ....................מב חשיבות קבלות קטנות ..................................כה
כתיבת התורה הוא המשכת כוחו של משה חשיבות עצם הרצון לעשות תשובה ................כה
לדורות ........................................................מב
ב
תוכן העניינים
תקנת קריה"ת בחג ..........................................נ עיקרו של הקהל הוא כח קריאת התורה ........מב
ילפותא דברכת התורה ....................................נ הטעם שהקהל דוקא בסיום שנת השמיטה ואחרי
מצות כתיבת ס"ת .........................................נא החגים .........................................................מב
קריאת התורה אי בעי' ס"ת כשר ....................נא הכבוד והעסק עם הס"ת בשעת הקהל .............מג
בענין דברים שבכתב אסור לאומרן בע"פ ........נא מטרת הבאת הטף .........................................מג
חידושו של רב פורת .......................................נב התורה לא משפיע אא"כ יש התעוררות ...........מג
התורה שמותיו של הקב"ה .............................נג חיזוק למביא ילדיו לביהכ"נ ..........................מג
הבדל תורה שבכתב ותורה שבע"פ ...................נג האב מוכן להפסיד מדרגות כדי לחנך ילדיו .....מד
מעלה זו גם בנביאים וכתובים .........................נג חושב על רוחניות גם שהטף נמצא אתו ..........מד
תורה שבכתב מצד הנותן ושבע"פ מצד המקבל נד גם מי שלא מבין יש לשמוע היטב ..................מד
דברי החת"ס פרשת האזינו ............................נד ענינה של מצות כתיבת ס"ת ..........................מד
ברה"ת מחודשת על תורה שבכתב ..................נה קריאת התורה אי בעי' ס"ת כשר ...................מה
תורה שבכתב דוקא בכתב ..............................נה האם כה"ת כולה נקראת שירה ......................מה
מצות כתיבת ס"ת .........................................נה למה נענש דוד בקראו לתורה זמירות ..............מו
תקנת קריאת התורה .....................................נה שירת התורה קאי על הסדר שבתורה ..............מו
קריאה מעורר הזמן ........................................נו התורה היא שירת החיים של יהודי בכל מצב ...מז
ראיית כתב ס"ת .............................................נו מה ששירת התורה מתייחס ללילות דוקא ......מח
לימוד חומש רש"י ..........................................נו שירה נוגע לרגש ולא מתעייפים ולא שוכחים ..מח
כח אמירת פסוקים ........................................נז בשמים יש קריה"ת בתורה שכתב משה ..........מח
כח פסוקי מלכיות ..........................................נז ביאור תקנת קריאת התורה ..........................מט
כח כתבי הקודש במלכיות ...............................נז הקדושה הנשפעת מכח קריאת התורה ...........מט
השלמה לפרשת כי תבוא ................................נז "כמו שכתבת עלינו בתורתיך ע"י משה" .........מט
*האם שחין היא מעצם חפצא של הנגע ............נז בענין גודל מעלת "פסוקים" ותורה שבכתב,
וקריה"ת ,ומצות כתיבת ס"ת ושמו"ת ...........מט
*השלמה לפ' כי תצא ....................................נח
פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות ....................מט
*האם לפנות ערב שכתוב ביצחק הכוונה לפני
השקיעה .......................................................נח פסוקי פיוטים וסליחות ....................................נ
תקנת קריה"ת בשבת ושני וחמישי ...................נ
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות
אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
פרשת נצבים
פרשה זו נקראת פרשת נצבים ע"ש מה שמשה רבינו
הודיע לכלל ישראל שהם עתה כולם נצבים לפני ה',
ג
התורה פרשת נצבים שירת
א :אתם נצבים :פתיחה זו צ"ע טובא הרי כבר הם והוזכר גם ענין ההקמה לו לעם ,וגם מה שכולם עומדים
עומדים לפניו מקודם ,וכדכתב הרשב"ם דפסוק זה הוא לפני ה"א פה עמנו היום וגם מה שאיננו פה עמנו ,והמשך
המשך ממש"כ מקודם [כ"ט א'] "ויקרא משה אל כל הפרשה ענינו כריתת והעמדת הברית עם כאו"א מישראל
ישראל ויאמר עליהם אתם ראיתם" וגו' וא"כ למה לי' וגודל העונש במי שפורש מכלל הברית ,ובסוף הפרשה
למימר כל זה .וכן צ"ע מדוע מסדר הפרשיות חילק את איך שגם אחרי הקללות יש ביכולתם לחזור בתשובה וה'
הפרק הזה ומכאן עשה סדרה בפנ"ע .ובכלל צ"ע גם יחזירם לא"י .ויל"ע מה הכוונה בהתייצבות וההעמדה
מקודם למה הוצרך קריאה מיוחדת להגיד להם חסדי ה' לפני ה' ,ואיך כל עניני הפרשה נכללים בענין זה.
ואח"כ להמשיך ענין כריתת הברית הול"ל בפשיטות
ויאמר עליהם ומה איכפ"ל שקראם מקודם .עוד צ"ע גם יל"ע איך זה הכנה לר"ה ,דהרי מדקבעו שיהי' פ'
פשיטא דעומדים לפני' ה' ומה בעי בזה .עוד צ"ע למה נצבים לפני ר"ה ,כנראה יש לזה שייכות והכנה לר"ה,
נקט לשון נצבים ולא לשון עומדים .וכן הקשה בדרשות וע"ד שאמרו חז"ל לקרוא התוכחה סמוך לסוף השנה
חת"ס עמ' שמ"ו עי"ש מש"כ ,ורש"י מרמז להלן כדי שתכלה שנה וקללותי' ,בהכרח שגם פ' נצבים שייך
לשאלה זו ולכ"פ דבא לפייסם שלא יפחדו מן הקללות לסוף השנה ,ועוד יותר מכך דהרי פ' כי תבוא לא רצו
כיון דהרבה הכעסתם למקום ועדיין אתם קיימים לפניו להסמיך ממש לר"ה כיון דרצו לגמור עם הקללות לפני
ונצבים מתייחס למה שעדיין הם קיימים עכשיו .או פי' זה ,והסמיכו נצבים שאין בו קללות וכדהוכיחו זה התוס'
לפי שיצאו מפרנס לפרנס עשה אותם מצבה כדי לזרזם. מגילה ל"א :ד"ה קללות מב"ב פח :דגמר הקללות הוא
ב"ואין קונה" וכ' התוס' דלכן הפסיקו נצבים מוילך
ב :היום מה הדגיש במה שאמר היום. בשנה זו "כדי לקרות פרשה אחת בלי קללות לפני ר"ה"
וצ"ע הרי סו"ס יש בו קללות וחרון אף ,ומאי נ"מ בין כי
ג :כולכם צ"ע אם אמר כולכם אצ"ל כל ההמשך ואם תבוא ונצבים ,וגם אם אין בו קללות מה מיוחד כ"כ בפ'
אומר כל ההמשך ומפרש כל חלק מישראל תו אצ"ל נצבים שזכה להיות לפני ר"ה.
כולכם.
והנה זכה פ' נצבים שיש בו הרבה תורות ששייכים לר"ה,
ג :לפני ה' אלקיכם מה המשמעות דוקא עכשיו במה ראה לדוגמא בדרשות מרן החת"ס שרוב דרשותיו בהכנה
שהם עומדים לפני ה' וכן למה נקט שם הוי"ה וכן שם לר"ה הי' בפ' נצבים ולכן התחיל בעניני הפרשה וקשרו
אלקים. ליום הדין ,כן בשפ"א ושם משמואל ,וכן הרבה
ד :ראשיכם שבטיכם וגו' למה הוצרך לפרט כל חלק משיחותיו של המשגיח ר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל
וחלק מכלל ישראל ממדרגה העליונה עד המדרגה כהכנה לר"ה בנויים על פסוקים של פ' נצבים ועוד הרבה
התחתונה ,ולמה דוקא כאן יותר מכל מקום בתורה ספרים מקשרים פרשה זו לעניני ר"ה ,ובוודאי לא מקרה
שהקהילם ,פירט כל חלק וחלק לבד. הוא.
עוד צ"ע טובא ,מה הי' כל ענין הכריתת ברית דכאן ,הרי והנראה להקדים כמה הערות על פסוק ראשון בעז"ה:
כבר אמר כל דברי הברית בפ' כי תבוא שאם לא ישמעו אתם נצבים היום כלכם לפני ה"א ראשיכם
לכה"ת יבואו עליהם כל הקללות ,ופשיטא שמי שלא שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל:
ירצה לשמוע ירבץ בו כל הקללות ,ואיזה חומר מיוחד [כ"ט ט'] 1
נתחדש בכריתת הברית כאן .ופשטות ענין הפרשה פי'
רש"ר הירש דבא להפקיע מאיזה טעותים שיכולים
לעשות .דהיינו כאילו התחייבות הברית לקיום התורה 1במש"כ מחוטב עציך עד שואב מימיך ,סיפר מרן הגרא"מ שך זצ"ל
מוגבלת רק למעמדים ולדורות מסויימים ,או לזמן בהספידו על מרן הגרי"ז זצ"ל דהי' דרכו לשאול את מרן כל שבוע כל
השאלות שהתעוררו לו במשך השבוע והי' עונה לו ,פעם שאלו על
מסויים ,לזה בא לומר דאין הדבר כן ,אלא שהברית חלה לשון עד שואב מימיך דהול"ל "עד המלך" דהיינו מהכי פחות עד הכי
על כל הנמנים עם כלל ישראל ועל כל הדורות הבאים חשוב ,ומה ביאור לשון הפסוק ,וענה ע"ז מרן "אינני יודע" ואמר
אח"כ בלי יוצא מן הכלל ,וכן שא"א ליחיד להפריד הגרא"מ שבתשובה זו היה לו שמחה עוד יותר גדולה מכל משאר
התשובות ,שראה ששואל היטב[ .רשימות תלמידים מרן הגרי"ז]
עצמו מן הכלל ,ובסוף מבטא את העריבות ההדדית של ובאילת השחר כ' דאע"פ שכ' "עד" שואב מימך אין הכוונה שהיו
קיום התורה דיש לכ"א לפעול עבור הכלל. אנשים אחרים באמצע ומצינו כמ"פ שכ' "עד" אע"פ שאין עוד דברים
ביניהם .ומציין לרש"י סוטה ל :ד"ה עולל שעולל גדול מיונק וכדכתיב
[שמואל א' ט"ו] מעולל עד יונק ודרך המקרא לומר כן כלומר כלה הכל
מן החשוב עד הגרוע כמו משור ועד שה .ואכתי צ"ב למה שואב מים
יותר גרוע מחוטב עצים ויל"פ ע"פ פנים יפות כאן ,שביאר ע"פ רש"י
שכ' דקאי על הכנענים שבאו להתגייר ,דיש מהם שמסרו נפשם למול
לחטוב עצים למערכה ואותם שלא מסרו נפשם הם היו רק שואבי מים אף דבמדבר לא מלו ישראל עצמן מפני ספק פיקו"נ ,מ"מ כדי להתגייר
נמצא דחוטבי עצים היו יותר חשובים משואבי מים. מלו עצמן ,ויש שלא מלו עצמן ,ואותם שמסרו נפשם נתמנו ע"י משה
ד
התורה פרשת נצבים שירת
עוד יש להעיר בעיקר ענין הערבות דלשון כלי יקר ורמב"ן פי' שכרת אתם ברית כמו שכרת אתם אחרי
שהביאם במסורת ברית הערבות ואז כל אחד שיראה מעמד הר סיני ,וצ"ע דל"ל לעשות ברית עוה"פ .דסגי
חבירו עובר עבירה יוכיחנו על פניו ,א"כ עיקר התכלית לי' רק להפקיע טעותם ,ובאור החיים הקדוש וכלי יקר
כדי שיגיד תוכחה ,והלא חובת תוכחה כבר כתוב בפ' ביארו ,דכאן רצה להכניסם בברית חדשה להכניסם
קדושים דהוכיח תוכיח את עמיתך ,ונמצא דכל עיקר בערבות זה ע"ז כדי שישתדל כ"א בעד חבירו לבל
ענין הערבות בא רק לחזק מצות עשה שכבר קיים ולא כ' יעבור פי ה' ושיהי' כולם נתפסים א' עבור חבירו ,ובכלי
כאן דבר חדש .וכן ק' מה שנתחדש מלמד שכל ישראל יקר הוסיף דלכן נכשלו בעגל כיון שלא הי' עדיין דין
ערבים זה לזה דהוא רק באופן דהי' בידו למחות ,א"כ ערבות לכן כל איש הישר בעיניו יעשה ע"כ ראה
בלא"ה יהי' לו עונש בזה שלא קיים מצות תוכחה. להביאם במסורת ברית הערבות ואז כל אחד שיראה
חבירו עובר עבירה יוכיחנו על פניו.
והנראה בעז"ה ע"פ המבואר בדברי השפת אמת" ,כי
הכלל ישראל לעולם עומדין לפני הקב"ה והעבודה רק ויסוד דבריהם ממש"כ בסוף הפרשה [כ"ט כ"ח]
לכל פרט לבטל עצמו אל הכלל ,וזה היום הוא בכל יום "הנסתרות לה"א והנגלות לנו ולבנינו וגו'" ומבואר
ויום ,וגם מאחר שכתוב בתורה אתם נצבים ושפת אמת בסנהדרין מג :דקאי על מה שנענשים א' על השני ,אולם
תכון לעד כי אם הי' הפסק לדבר לא הי' נאמר זאת יש להעיר דתליא במח' תנאים שם דדוקא לר' יהודה
בתורה ,ומצד זה יכולין כל הרשעים לחזור בתשובה כי כבר ענש על הנגלות גם לפני שעברו את הירדן ,ורק על
החטא הוא רק במקרה שנפרש מכללות ישראל ,ולכן הנסתרות לא ענש רק כשעברו ,אבל לר' נחמי' מעולם
יכול לחזור לשורשו כמאמר לירושת אבותי אני חוזר. לא ענש על הנסתרות ורק על הנגלות נאמר שלא ענש רק
וכתיב והשבות אל לבבך כו' ושבת עד ה"א ,פי' שיש עד שעברו את הירדן וכן פי' רש"י עה"פ שם לקמן[ ,עי'
בכל איש ישראל נקודה מקודשת אליו ית' והיא נשמת מה שהארכנו על פסוק זה לקמן ,והבאנו מחקרי לב או"ח סי' מח
חיים ,רק ע"י החטאים מתרבה משא החומר וגשמיות על דס"ל דלכו"ע לא קיבלו ערבות רק אחרי שעברו את הירדן] וא"כ
אור הנשמה וא"י להאיר ,לכן בשבת זמן תשובה כי יש עתה עדיין לא הכניסם בכלל ערבות כלל ,וא"כ צ"ע על
לכ"א נשמה יתירה והוא התרבות כח הנשמה להאיר מה בדיוק היתה ברית וצ"ל דהי' עכשיו כריתת הברית
בגוף ,וז"ש והשבות זאת הנקודה אל לבבך והוא ע"ש העתיד כשיכנסו .ועדיין צ"ע דענין הערבות לכ'
התפשטות החיות בגוף כמאמר לבבך ב' יצריך ,וכפי מה הוא רק בסוף הפרשה ,אבל תחלת הפרשה היא רק שלא
שמחזיר כח הנשמה להיות מיושבת בתוך גופו כמו כן יטעו להפריד עצמן מן הכלל וכן שחלה הברית גם
מאיר הנשמה בשורשו למעלה ,וכתוב ושבת עד ה"א לדורות ,אבל זה דנענשים זע"ז הוא רק בסוף.
דרשו חז"ל שמגעת עד כה"כ וכמה רחוק זה החוטא
עוד צ"ע בעיקר הא דמבואר מדבריהם ע"פ גמ' סנהדרין
מכה"כ ,ופי' הדברים כי הקב"ה ברא מקומות מעוקמים
דעיקר ענין הערבות נתחדש רק עכשיו בסוף מ' שנה[ ,רק
גם בעולמות העליונים שיצטרכו תיקון ע"י עבודת הנדון בין ר"י ור' נחמי' הוא כבר נענשו על הנגלות מערבות מואב
האדם ובל"ז לא הי' שייכות חטא בעולם ,וכמו כן ע"י אבל הא מיהת לא לפני ערבות מואב] הרי עיקר המימרא
תשובה מתישבין אותן המקומות ליישר העקמומית וזה השגור בפי כל ד"כל ישראל ערבים זה לזה" נאמר בגמ'
זכותו של בע"ת ,וכל דבר תלוי במה שלמטה ממנו ,נמצא בשני מקומות [סנהדרין כז :שבועות לט ].עה"פ שכבר נאמר
זה השב מעורר חזרת כל המקומות להשיבם לדרך הישר, בפרשת בחקותי "וכשלו איש באחיו" [ויקרא כו לז]
ועי"ז מתעוררין עולמות העליונים יותר ויותר עד שנאמר "מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה" וא"כ מה נתחדש
שמגעת עד כה"כ ,מגעת דייקא ,לכן אחז"ל שכל יחיד עכשיו ,והנה לדעת רבי יהודה הי' אפשר ליישב דמפורש
ששב מביא רפואה לעולם[ .תרל"ה] בגמ' שם דעונש דערבות הוא רק בהי' בידם למחות ולא
עוד כתב במש"כ במדרש תנחומא כולכם הכוונה כולכם מיחו ,והרי שי' רבי יהודה דעכ"פ אחרי שעברו את
ערבים זה בזה צדיק אחד בם בזכותו כולם עומדים וכו' הירדן נענשו גם על הנסתרות וא"כ לא הי' בידם למחות
פי' כפי מה שמכניס אדם עצמו בזה הערבות לקבל כ"א ואעפ"כ נענשו וא"כ י"ל דזה מה שנתחדש ,אבל לר'
על עצמו עונש כללות ישראל עי"ז זוכין ג"כ לעמוד נחמי' דלעולם לא נענשו על הנסתרות רק על הנגלות,
בזכות זה הצדיק שזה בא בזכות הערבות ,ובאמת סטרא א"כ תיפו"ל מצד וכשלו איש באחיו ,וגם לדעת ר'
דקדושה נקודה קטנה כוללת הכל כי אין הפרש בין רב יהודה ק' דממנ"פ דאי מצד ערבות לא יתכן להעניש
למעט ,לכן אם יש צדיק אחד לפני השי"ת ניתקן ע"י כשלא הי' בידם למחות ,מהיכי תיתי שיתחדש כאן
הכל ,אך צריכין להכניס עצמו בכלל ישראל ע"י הערבות שיענשו גם על הנסתרות ,דאיפה מונח בכריתת ברית זו
ועי"ז יש לנו חלק במעשה הצדיק ,לכן אמר הכתוב כי זה חידוש לענוש גם כשלא הי' בידם למחות ולמה יהי' כן.
הרשע שמוציא עצמו מהכלל עליו חל העונשין אבל כלל
ה
התורה פרשת נצבים שירת
וקיים לעד ,וכ"ז שכל כלל ישראל נמצאים ביחד בתור ישראל לא יכלו ח"ו ,ומאד צריכין לעשות כל המצוות
כלל ,אז גם ע"י צדיק אחד יכול כל הכלל להיות עומד ומעש"ט בכלל בנ"י ,וגם צריכין לידע כי גם כל הדורות
לפני ה' ובזה יש לכל הכלל קיום נצחי ,וכל העבודה הוא שלאחרינו הכל תלוי במעשינו ,לכן נאמר לא אתכם
לבטל ולהכניס עצמו לכלל ואז ממילא יהי' לו קיום לבדכם וכו' וקשה למה אמר להם זה ,רק כדי שידעו כי
נצחי ,והביטול לכלל הוא בכל ענין בין בתפלה בין בקבלת הברית שהם מקבלים עי"ז מזכין לכל הדורות
בתורה ומצוות ,וכן ענין הערבות שיהיו נענשין א' על הבאים ,וכן הוא גם עתה בכל מעש"ט שבישראל.
השני ,אבל כ"ז עושה את כולם לכלל אחד שיוכלו [תרל"ו]
להיות נצבים וקיימים לפני ה' תמיד ה' ,וע"ז גופא הי'
כריתת הברית שיהיו כולם כאחד נצבים לפני ה' תמיד, עוד כתב אתם נצבים כולכם היום ,בכל יום כשמכניסים
ולזה האריך בענין הכלל ,להראותם כמה חביב לפניו עצמו להכלל כי הכלל תמיד נצבים לפני ה' כי כל הכתוב
ענין הכלל דבזה מקים אתכם להיות לעם תמיד ,וכן גודל בתורה הוא קיים לעד ,וכל העבודה תפלה שבלב להכניס
העונש למי שמפריד עצמו מן הכלל דתו אין לו קיום עצמו להכלל ,ובמדרש מכוון לבו לתפלה כו' פי' לבד
כלל וכ"ז הקדמה לערבות שיסכימו להיות ערב א' על הבקשה להיות נענה בתפלה רק להתאוות להיות עומד
השני .ובכלל זה דכל כלל ישראל לדורותיהם כולם לפניו ית' בתפלה ,וזה הקדמה אל קבלת הערבות שקיבלו
תלויים ז ה בזה ,ופגם של אחד פוגע בכולם וזכות של להיות כ"א ערב על חבירו ע"י שהראה להם כי הכלל
אחד מועיל לכולם ,וכן לפ"ז יוצא דענין החטא הוא רק חביב לפניו ית' וכמו שחטא אחד פוגם בכלל מכש"כ
במקרה שנפרש מן הכלל ,וגדר התשובה הוא רק לחזור זכות הציבור מסייע לכל פרט[ .תרל"ח]
ולהתבטל לכלל ,כיון דכאו"א יש כבר בתוך פנימיותו עוד כתב במ"ש בתנחומא אני ה' לא שניתי כו' בנ"י לא
כח זה מצד נשמתו ורק נתכסה ע"י חומר הגשמיות כליתם כי הנה חלק ה' עמו ולכן כנס"י אין להם השתנות
והחטא ,ולכן תשובה הוא גדר חזרה דהכוונה לחזור ויש להם בחי' השתוות בין בזמן הברכה והקללה ,מ"מ
לשורשו ולהכלל בכלל ישראל ואז ממילא חוזר לחיותו. פנימיות הנקודה של כנס"י לא ישתנה לעולם ,וע"ז נכרת
ובזה מיושב כל השאלות בעז"ה: ברית ,אכן עבודת כל פרט להכניס עצמו בכלל ישראל
להיות לו חלק בנקודה פנימיות של כללות בנ"י ,ומצד זו
א :דהנה אף שכבר קרא להם מקודם ,אולם תוכן פרשה הנקודה נקראו בני ישראל עומדים כמלאכי השרת שנק'
זו הוא העמדתם והתייצבותם לפני ה' בתור כלל אחד, עומדים מצד כי אין להם השתנות ולכן מביא המדרש
ולכן פתח לומר להם אתם נצבים שבזה העמידם ככלל כאן זמני תפלות ,כי בזמן השלש תפלות נפתח זאת
אחד .והא דנקט לשון נצבים ולא עומדים זה ע"ד דברי הנקודה שבתפלת עמידה באין לזה ההתקשרות ,אכן ע"י
רש"י דההבדל בין נצב ונעמד כ' רש"ר הירש הוא דנצב התשובה יכולין לעולם לחזור ולהתדבק בזו הבחינה
הכוונה לעמידה איתנה עמידה בכח ובהתמדה מלאה שזה שורש ענין התשובה ,כמ"ש אחר הברית הזה והי'
מרץ ,ולרש"י ע"י היסורים מתכפרים העבירות ונשארים כי יבואו עליך הברכה והקללה והשבות אל לבבך וכו'.
לעמוד כמו קודם החטא ,ולשפ"א נפרש דכ"ז שהם
נעמדים בתור "כלל" יש להם קיום נצחי לפני ה' .וענין וזה ענין תקיעת שופר בר"ה שהדיבור יש בו השתנות
הקריאה שקרא להם לעיל בסוף הפרשה כ' שפ"א [כי אבל הקול הבא דרך הקנה לא ישתנה ,וזה הרמז שנקרא
תבוא תרנ"ז] דקריאה הוא לשון חבה ודבקות ,עי"ש ע"פ קנה ע"ש קנה חכמה זקן שקנה חכמה פי' שהחכמה
דרכו ,ולהנ"ל י"ל דזה הי' קריאה של חבה לצורך כריתת נמצא בקביעות אצלו ,כמו כן זה הקול קול יעקב שיש
הברית לחברם בתור כלל שעי"ז יתקרבו לעמוד לפני ה'. בכללות בנ"י ,וזכו לזה בקבלת התורה אנכי ה"א וניתן
להם חלק אלקות שאינו מקבל שינוי ,וכן נקרא שופר
ב :מש"כ היום דכל יום ויום יש עבודה זו לבטל עצמו שהוא תפארת ישראל שעומד בתפארתו לעולם בלי
לכלל ,דמשה רבינו לא דיבר רק לדור ההוא דהרי דברי השתנות .....,ונקרא יובל ע"ש החירות שזו הנקודה
התורה נצחיים הם .וא"כ כל יום ויום כלל ישראל הפנימיות שאינו מקבל שינוי ,וזה עיקר החירות והיא כח
עומדים בכלליות לפני ה' אלא דעבודת כל יחיד ויחיד התורה דכ' תורת ה' תמימה פי' שאינו מקבל פגם דאין
הוא להכניס עצמו בכלל. עבירה מכבה תורה ולכן משיבת נפש שכל התשובה
בכח התורה כדכתיב קחו עמכם דברים ושובו וכו'.
ג :עיקר ההדגשה כאן הוא ה"כולכם" דרק אם אתם [תרנ"ו]
בתור "כולכם" ממילא אתם נצבים ויש לכם קיום.
העולה מדברי השפ"א דבעצם כללות נשמת ישראל
ד :מש"כ לפני ה"א כיון דעיקר העמידה כאן הוא לפני עומדים תמיד לפני ה' בלי השתנות וכגדר עמידה
ה' ,ורק ע"י העמידה לפני ה' יש קיום לכלל ישראל בתפלה לפני ה' ,כי מש"כ בתורה אתם נצבים הוא נצחי
ו
התורה פרשת נצבים שירת
ויש בכ"ז נפק"מ להלכה ,דמצד חובת תוכחה לא הי' זה ומכוחה ה' הוא האלקים שלהם ,ומצד זה יכול כל בעל
סבה שיוכל להוציא אחרים ידי חובה ,ורק ע"י חידוש עבירה לחזור בתשובה ע"י שמכניס עצמו להכלל
דערבות שנתחדש בפרשה זו ,נעשה כל אחד מישראל וממילא הוא עומד לפני ה'.
מחויב באותה חובה שחבירו חייב ,שאם חבירו לא קיים
החיוב שלו נחשב ממש כאילו הוא עדיין מחוייב בדבר ה :מנה כל המדרגות דכולם תלויים זה בזה וכל אחד
ולכן יכול להוציאו ,ולפ"ז מש"כ ברש"י ר"ה כט .ד"ה משפיע על השני ,הקטן יהי' לו זכות הגדול בזה שמכניס
אע"פ שיצא מוציא – "שהרי כל ישראל ערבין זה בזה עצמו לכלל ,והגדול יענש עבור הקטן ע"י שנכנס לכלל.
למצות" אינו מצד דינא דכל ישראל ערבין זל"ז דוכשלו וגם בכלל זה דצורת הביטול לכלל הוא ע"י שלא מתגאה
איש באחיו ,דזה רק עונש מצד חוסר קיום מצות תוכחה, גם על החוטב עצים והשואב מים שמרגיש שכולם הם
אבל דין ערבות במצוות יסודו ממה שנתחדש בפ' שווים לפני ה' ,וכמו שהם צריכים לו גם הוא צריך להם.
נצבים. עיקר הפרשה הוא ההתייצבות לפני ה' בתור
עוד נפק"מ פשוטה בין חובת תוכחה לחובת ערבות, כלל
למה שדנו בראשונים ואחרונים דיש שאינם בכלל ולפ"ז יבואר היטב ענין הפרשה דאין נושא הפרשה רק
ערבות כגון נשים ,גרים ,כהנים ולויים ,דזה פשוט להפקיע מטעות שלא יחשבו שהקללות לא יתקיימו
דאכתי יש מצות תוכחה .וכן מבואר בשו"ת הלכות באיזה זמן ובאיזה דור או לאיזה פרט שירצה להפרד,
קטנות חלק א סימן קלב בהא דאמרינן בקדושין ע' :גבי ובנוסף לכך סיים ענין הערבות ,אלא עיקר הפרשה הוא
קשין גרים לישראל דהביאו התוס' דזה משום ערבות, לייצב אותם כאחד בתור כלל לפני ה' דרק עי"ז יהי' להם
וכ' הלכות קטנות דאין כוונת התוס' לדינא דערבות, קיום כעם נצחי לפני ה' ,וזה ענין נצבים ועמידה והקמה
דהרי לא קבלו ישראל ערבות גרים עליהם ,אלא כוונתם שמוזכרים בפרשה ,וגם אם יהי' איזה קללה לא יהי'
לחובת תוכחה דנהי דלא קבלו עליהם ערבות אבל אם לשם כליון רק לשם העמדה וקיום ,ובזה מסביר להם
יעשו שלא כדין למה לא יענשו אם לא יוכיחום כשבידם משה דאם מישהו ירצה להפריד עצמו מן הכלל תו יחול
למחות ,ו בסוגריים יישב בזה מה שהקשו האחרונים על עליו הקללות בתור כליון ומיחוי השם ולא יהי' לו תקוה
שי' הרא"ש דס"ל דאין ערבות לנשים מע"ז י"ח :דגזרו כלל ,ובתוצאה מברית זה אמר להם משה שיצטרכו
על ר"ח בן תרדיון שריפה שהי' הוגה את השם ועל לקבל באיזה זמן דין ערבות להענש א' על השני ,ויתכן
אשתו להריגה שלא מיחה וכו' הרי משמע דנשים בכלל רק כשיעברו את הירדן ,וזה כבר תוצאה מעיקר ההעמדה
ערבות ולפי הנ"ל א"ש דזה מצד חובת תוכחה. כאחד ,אבל עיקר נקודת הפרשה אינו עצם הערבות רק
ובברכי יוסף או"ח סי' קכד סק"ג הביא דברי הלכות זה שהם נחשבים ככלל אחד ,ולכן א"ש מה דלא איכפ"ל
קטנות הנ"ל והקשה דהרי גם ערבות אינו אלא כשבידם מה דלרבי יהודה באמת לא חלה חלק הערבות עד
למחות ,כמבואר במס' שבועות [נקט דערבות דשבועות שעברו את הירדן.
וערבות דעלמא היינו הך והי' יכול להקשות גם משי' ר' נחמי'
דלעולם לא נענשים על הנסתרות] ותי' דההפרש שיש בין
החילוקים בין מצות תוכחה וחובת ערבות
נתערבו להיכא דהוי חס'ר שאינה מעורב'ת היינו דערבות ובזה א"ש מה נתחדש כעת יותר ממצות תוכחה ,דמצות
מסתמא יש עונש עד דברור ודאי דלא מקבלי ואין בידם תוכחה אינו מצד שכלל ישראל נחשבים כחד ,רק שזה
למחות ,וכי ליכא ערבות לא מחייבי עד דברור דודאי יש דין בין אדם לחבירו דיש לאדם לדאוג על מצב חבירו
בידם למחות ,עוד הביא מספר גינת ורדים א"ח כלל ג' ברוחניות וזה חלק מדין ואהבת לרעך כמוך הנאמר בפ'
סי' ט"ו שכתב לחדש דמצות תוכחה נאמר רק על לא קדושים ,וכן מש"כ בקללות דתו"כ וכשלו איש באחיו
תעשה ,ודייק לה מדברי הרמב"ם פ"ו מדעות ,וערבות מלמד שכל ישראל ערבים זל"ז ,הינו הרחבה ותוספת
הוי גם על מצות עשה .ולדברינו א"ש כל החילוקים לאותה מצות תוכחה הכ' בפ' קדושים ,דהתורה החמירה
האלו ,דעונש על חוסר תוכחה בא מחמת חובת הדאגה בדבר זה מאד על זה שלא קיים מצות תוכחה ,ולזה
על רוחניות חבירו וא"כ יתכן דזה רק בעושה דבר שלילי הגבילה הגמ' עונש זה רק בציור דהי' בידו למחות ולא
וקילקול ,ולא אם רק חסר מצות עשה ,וכן רק כשברור מחה ,אבל כאן בפ' נצבים נתחדש דכלל ישראל נחשבים
לו שעושה דבר רע אבל בספק א"צ לחשוש ולא יענש כחד ממש ,וא"כ כשאחד חוטא זה ממילא משפיע לכל
ע"ז ,אבל מצד ערבות עד כמה שחבירו לא קיים איזה הכלל ונחשב כאילו כולם חטאו באותה עבירה ממש,
מצוה הרי זה נחשב כאילו הוא מחוייב במצוה זו ולא ולכן יתכן להעניש גם על הנסתרות ,אלא דשי' רבי נחמי'
קיימו ולכן יש לו למחות על זה ולדאוג שחבירו יקיימו. דהגם דנעשה בזה פגם לכל הכלל מ"מ אין הקב"ה
מעניש ע"ז.
ז
התורה פרשת נצבים שירת
לכוון ענין זה באומרו בשמו"ע ברכנו אבינו "כולנו כאחד" באור ובספר חקרי לב או"ח בסוף סי' מ"ח ביאר החילוק בין
פניך ,דע"י תוספת זו אנו יכולים לזכות להארת פניו ית' ושלימות תוכחה לערבות ,דערבות ה וא במי שיש בידו לעשות
הברכות] ובפרט בר"ה יראה לנהוג כן דאז הוא עיקר זמן שאחרים יקיימו המצוות וכעין גדול הבית דאם לא
העמידה לפני ה' ואז הוא הזמן להקבע להיות לו קיום יקיימו בידו למונעם ממזון או להכותם וכן גדול העיר
נצחי[ .ומו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א מאריך תמיד לפני ימים שבידו להכות ולענוש ואם לא מיחה נתפס בעונתם
נוראים בענין לדון לכף זכות ולהשתייך בזה להיכל הזכות]
כאילו עבר בעצמו עבירה זו ,אבל תוכחה נאמר גם
יסוד זה כ' המאור עיניים [בליקוטים בסוה"ס על פ' נצבים] באופן דאין בידו להכריחו שלא יעשה החטא ,מ"מ
דיש ב' אופני דין בר"ה ,יש מהלך של כל אחד עובר נאמר מצוה ל הוכיחו בנחת ובלשון רכה אולי יצליח
לפניו כבני מרון ,ויש מהלך שכולם נסקרים בסקירה לשכנעו לא לעשות ,וע"ז מצווים גם נשים וגרים,
אחת ,וכשעובר כבני מרון הדין הוא חמור מאד ונפק"מ רבתה דאם לא קיים דין הערבות כשיכול נתפס
שבודקים אותו מראשי עד רגליו ,אבל כשמסתכל באותו חטא כאילו עשאו ,אבל בביטל מצות תוכחה כל
הקב"ה בסקירה אחת רואה את הצדיק וכולם זוכים ענשו הוא רק על ביטול מ"ע דתוכחה ולא נחשב כאילו
בדין ,וחידש המאור עיניים חידוש גדול דעד כמה חטא בעצמו אותו החטא.
שמבטל עצמו לכלל ישראל יכול לחסוך שלא יצטרך [להשלמת הדברים ע"ע לקמן על הפסוק הנסתרות לה"א
לעבור כבני מרון כלל. שהארכנו טובא בענין ערבות ותוכחה]
בתוך עמי אנכי יושבת עכ"פ נחזור ליסוד הדברים דכאן בפ' נצבים נתחדש
וכה הי' דורש הגה"צ ר' שמשון פינקוס זצ"ל [שיחות ימים דכלל ישראל עומדים כאחד לפני ה' ,ובזה א"ש המשך
נוראים ע' ק"ג] "יסוד פשוט וברור הוא שכל הירידה של הפרשה בענין התשובה דכיון דהכלל תמיד עומד לפני
עם ישראל לא גרעה כלל מהכלליות שלו כעם קדוש, ה' ,א"כ גם כשחטאו הוא רק במקרה וקל מאד לשוב,
בבחינת כלל הציבור ,הקב"ה עדיין אוהב אותנו בדיוק דצריך רק להתקשר לשורשו ולנשמתו שכבר ממילא
כפי שאהב אותנו מימי קדם ,הנפילה אינה אלא של מחובר לכללות ישראל ,וצריך רק לסלק מעליו חומר
יחידים ,כי יחידים שאינם אוחזים בכל כוחם בתורה משא הגשמי החוצץ ,וממילא יחזור לקדמותו.
ויר"ש אכן נתונים בסכנה גדולה ,אבל לכלל ישראל
בכללותו לא נשקפת כל סכנה ,הם תמיד יישארו בגדר נצבים הכנה לר"ה
עם אחד וגוי קדוש ,הכתב של התפילין שלנו ה"שמע וא"ש דפרשה זו וגם שם הפרשה הוא עיקר ההכנה לר"ה,
ישראל" הוא אותו כתב אין אצלינו כל הפסק במלה אחד דבעצם מצד דינו של הקב"ה מי יצדק לפניו בדין ,ורק
וכך גם יחס הקב"ה אלינו בכללות ,עלינו לדאוג שביום כלל ישראל בתור כלל הם תמיד נצבים ועומדים לפני ה'
הדין היחס אלינו לא יהי' כיחידים כל א' בפנ"ע אלא בלי שום השתנות ,ולזה עיקר עבודה בר"ה הוא לעמוד
ככלל. לפני ה' בתפלה בהרגשת בתוך עמי אנכי יושבת ולבטל
עצמו לכלל ישראל ,ולבקש על כלל ישראל ואז ממילא
עצה נפלאה זו להתייצב ביום הדין כציבור ולא כיחיד, יזכה לחיים ולקיום נצחי .וזה הרמז בקול שופר דזה קול
מצינו כבר בדברי חז"ל .בנביא [מ"ב ד' ח-יג] מסופר בלי השתנות ולזה אנחנו מתחברים בר"ה .וא"ש ד'
שאלישע שאלה את האשה השונמית היש לדבר לך אך
התוס' דנצבים אין בו קללות דאדרבה כאן כ' דרך ועצה
המלך או אל שר הצבא ,וענתה בתוך עמי אנכי יושבת,
איך לינצל מן הקללות ע"י שמכניס עצמו לכלל ישראל.
ודרשו חז"ל [זוה"ק נח ס"ט ]:דאותו יום הי' ר"ה שהוא יום
הדין ולכן שאל אלישע האם ידבר להקב"ה בשבילה, עבודת ביטול לכלל ישראל למעשה
ולזה ענתה דאינה רוצה שישגיחו עלי' בנפרד ,היינו
ובדרך העבודה למעשה איך לבטל עצמו לכלל ,נראה
דר"ה לא נועד עבור בקשות של הפרט אלא בתוך עמי
מתחלה לא לראות רע על שום יהודי ורק לדון אותם
אנכי יושבת .יש להשתדל להיות עם הכלל .מחמת הדין
לכף זכות דעי"ז יוכל להחשיב כל יהודי באשר הוא שם
של יום זה ,העמדת עצמו באופן פרטי לפני הקב"ה אפי'
ואל ירגיש שום עליונות על שום יהודי בין אם יהי'
ע"י נביא מהווה סכנה גדולה ,כי על הציבור הקב"ה
שואב מים או חוטב עצים או כל סוג עבודה ,וכן אם הוא
מרחם .ומי שנמצא בתוך הציבור בכוחו לעבור את הדין
שייך לשבט או קהלה אחרת ונוהג במנהגים אחרים
בשלום אבל העומד כיחיד מסכן את עצמו ,ביום זה אין
שאינו מוצא חן בעיניו ,יחפש תמיד צד הטוב בזה ,ובעת
יחידים ,ביום זה אנו עומדים בתור עם קדוש ,כמו
תפלתו ירגיש שרוצה להצטרף עם תפלות כל חלק וחלק
שעמדנו במעמד הר סיני וכיון שכך אנו מצפים שהקב"ה
מכלל ישראל ,והוא רוצה רק לתרום חלקו ,וכן בכל
ישפיע עלינו חסד כמו שהשפיע עלינו אז".
מצוה ומצוה שיעשה שיהי' זה בשם כל ישראל[ .ויכול
ח
התורה פרשת נצבים שירת
הישר ,נמצא התוכחות גרמו שיהי' להן הקמה וחוזק [וכבר האריכו בזה גדולי בעלי המוסר עד כמה נחוץ
להיות ולהשאר להקב"ה לעם. הדבר להיות חלק מן הציבור בר"ה]
הקמת מצבה גשמית ורוחנית התוכחות מקימין אתכם
וכיון שבענין מצבה והקמה עסקינן ,נזכרתי בענין למען הקים אתכם היום לו לעם וגו' [כ"ט י"ב]
"הקמת מצבה" שענינו להשאיר זכר לנפש הנפטר, 2
ואחז"ל שבעצם "אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן וברש"י דכששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים
הן זכרונן" ,דענין המצבה אצל הצדיק הוא המורשת הוריקו פניהם ,התחיל משה לפייסם שהרי הרבה
שהשאיר לדורות וזה יותר קבוע ונצחי מהקמת אבן הכעסתם ועדיין אתם קיימים ,וכו' "והקללות והיסורין
גשמי על הקבר .ונתעוררתי אחרי עמדי בלונדון על יד מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו" היינו דחשבו
קברה של זקנתי מ' חנה יהודית חי'[ ,אשת אבי זקיני
שע"י התוכחות יהי' להם ח"ו כליון ,לזה הסביר להם
הגריט"ל ראקאוו זצ"ל בתה של הג"ר נתן צבי רבינוביץ זצ"ל דאדרבה מי שלא מקבל ע"ע התוכחה הוא זה שיהי' לו
גאב"ד דלויקעווע ,הבאתי מדבריו בעניני ר"ה עי"ש בהג"ה] כליון ולא יהי' לו קיום אבל אלו המקבלים התוכחות אז
שכל חיי' מסרה נפשה עבור תורת בעלה וילדי' 3,וכבר הקב"ה ישלח היסורים באופן שיהי' להם לטובה,
נפטרה בשנת תש"ו והמצבה שלה כבר התחיל להתפורר ובפשוטו הכוונה דע"י היסורים מתכפרין העוונות
כיון שאא"ז לא הי' לו כסף לבנות מצבה חזקה [עכשיו וממילא ישארו קיימים לפני ה'.
כבר שופץ ע"י אאמו"ר שליט"א] מאידך הייתי בבתי עלמין
אחרים בלונדון שיש שם מצבות מלפני מאה שנים והם
הסבל והיסורים מחזקים באמונה
בנויים חזקים מאד ויש מהם כמגדלים גדולים ונאים, אולם יתכן לפרש ענין המצבה והקיום ביתר עומק ,כפי
כיון שהי' להם הרבה כסף ,וחשבתי לעצמי ,דלזקנתי מה שראינו אצל אבותינו ואבות אבותינו במשך הדורות,
היתה אולי מצבה חלשה בגשמיות ,אבל היתה לה מצבה שהצרות והיסורים והסבל שעברו זה גרם להם להתחזק
חזקה מאד ברוחניות דהשאירה דורות של ת"ח מופלגים יותר ויותר באמונה ובבטחון ,והתקרבו עי"ז להקב"ה
ויראי השם ,וזה רק מכח העוני והדחק ,מאידך אותם ביותר לפי שרק כשאדם נמצא בצרה הרי הוא פונה
שהי' להם כסף לבנות מצבות גשמיות חזקות יתכן להקב"ה באמת מעומק הלב ,וד"ז השרישו לבניהם
שהרבה מהם אין להם מצבה רוחנית ,וזה אמר להם אחריהם ,ונעשו עי"ז יותר ויותר מחוסנים מכל השפעות
משה לכלל ישראל אני רוצה שיהי' לכם מצבה רוחנית העולם ,וכן רוב דברי תורה המופלאים שנתחדשו בכלל
לדורות ,דגם מי שאינו פה היום רק דורותיכם אחריכם ישראל הי' מתוך צער ודחק גדול ,וכן ראינו אחרי
ימשיכו בדרך שלכם וזה רק ע"י יסורים ועוני ודחק. המלחמה דרק אלו שהי' בלא"ה חלשים קצת באמונה
הם ירדו לגמרי מן הדרך ,אבל אלו שהיו כבר מושרשים
הכריתת ברית עם הנשמות באמונה מנעוריהם ,אז ע"י מאורעות המלחמה התחזקו
ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית וגו' כי עוד יותר ויותר באמונתו ית' ויצאו מחוזקים מאוד
את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה"א וה שרישו זה לדורות ,וכמו שראינו בעינינו אצל מו"ז
ואת אשר איננו פה עמנו היום[ :שם י"ג -י"ד] הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל אשר איבד במלחמה
אשתו ואחד עשר ילדיו ,והקים אח"כ משפחה חדשה,
וברש"י ואף עם הדורות העתידים להיות .ומבואר והמורשת שהשאיר לנו הוא האמונה והבטחון החזק
בתנחומא ג' דהכוונה דכרת ברית עם נשמתם שהיו כאן, בהקב"ה ,וכן אצל מו"ז הג"ר בנציון ואביו הגריט"ל
ולכן לא כתוב לשון עמידה דעמידה ל"ש רק בגוף .ובזה זצ"ל אשר מתוך דחק גדול ואיבוד ילדים-אחים גדולי
א"ש מה שק' דאיך יוכל לחייב הדורות אחריהם הרי תורה מתלמידי טלז בשואה ,וכן מתוך עוני ויסורים,
התחזקו והמשיכו להתעלות בתורה ויר"ש והקימו דורות
3היתה לה תוקף מיוחד בילדותה דבנות הרבנים היו מושפעים מרוח ישרים מבורכים .והרבה מאלו שהיה להם טוב בחיים
הזמן והיא התחזקה ולא הושפעה .פעם פגש מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל את ולא סבלו כלום לא נשארו מהם זכר לדורות שילכו בדרך
הרבנית שטרנבוך ע"ה [אמו של מרן הגאון רבי משה שליט"א] וסיפר
לה משהו אודות קפידא של ביטול תורה של דוד שלו ,וענתה "אתה
מספר לי מאיש ת"ח שיכול להבין ביתר שאת ענין ביטול תורה ,אני
אספר לך מאשה" ,וסיפרה שבהיות זקנתי על ערש דוי והרבנית הנ"ל 2מה שנקט בלשון זה ולא כתב בקיצור צ"ח קללות כ' היעב"ץ
נכנסה לבקרה ,ובחדר השני ישבו א"ז ובני' ולמדו ,וראתה הרבנית [בדרשותיו שאגת אריה בספרו הקשורים ליעקב עמ' צ'] דרמז כאן על
שיסורים על אנושיים תוקפים את זקנתי ,אמרה "אולי אקרא לבעליך או מיתת צדיקים שלא מופיע בקללות ,שסילוקן של צדיקים קשה כפלים
בנך מחדר השני" ,ענתה ואמרה "ח"ו הלא הוא ביטול התורה" -א"ז מצ"ח קללות כמבואר במדרש איכה עה"פ טומאתה בשולי' – .ידידי
העיד עלי' שכל תורתו בזכותה וכן העיד דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל הרב אלכסנדר כהן שליט"א .ובפ' כי תבוא הבאנו ד' היערות דבש ועוד
בהקדמת ספרו ברכת יו"ט -כ"ז בארחות ישרים לאאמו"ר שליט"א עמ' בשם מדרש דגם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וגו' יעלם ה' עליך זה
ל"ט. מיתת צדיקים .ויש להוסיף דיעלם מלשון העלמה.
ט
התורה פרשת נצבים שירת
ולפני זה [שס"ז א'] כ' דלכן אין אומרים הלל בר"ה כיון בשבועה בעלמא א"א לעשות כן .ובש"ך עה"ת הוסיף
שאנו זוכים במשפט בשביל המתים. דבא לרמז גם לדורות שעברו שהם האבות שקיימו את
התורה וכלשון את אשר "ישנו" שהם ישנים בקבר .וכ"כ
ולדברינו לעיל עפ"י השפ"א ,נמצא דעיקר ענינו של פ' בתרגום יונתן.
נצבים הוא ממש עבודתינו בר"ה ,דבר"ה כשאנו עומדים
לפני ה' בבית הכנסת הרי אנו עומדים ביחד עם כל ובדרשות חת"ס [שס"ז ג'] כ' דאשר ישנו פה מיותר
הנשמות של כל הדורות כולם כאחד לפני ה' ,וזה דבר דהול"ל ולא אתכם לבדכם כי אם גם אשר איננו פה ,וכן
נורא למתבונן ,ומאידך זה חיזוק ומעלה גדולה שאנו למה לא אמר אשר איננו עומד פה עמנו היום ,ותי' דקאי
עומדים לפני ה' בשורה אחד עם כל גדולי הצדיקים אגופות ואנשמות ,דכל בן נתח מאביו והוא בכח גלגולת
לדורותיהם ,וע"י שנתבטל בתוך כלל ישראל ממילא יהי' מוח שלו עד אלף דור ,אמנם גם כל נשמה ניצוץ משורש
לנו זכות הצדיקים ,ונזכה בדין. נשמה עד הסוף והכל תלוי זה בזה ,וכן אותו השורש פרה
בנשמתו מושרש זה השורש וממנו פרה בחשכת נשמתו
מה שמודגש בפרשה כמ"פ ענין הדורות פגם ראש ולענה ,ע"כ אמר לא אתכם לבדכם ,אלא
ולדברי החת"ס א"ש מה שמודגש כמ"פ בפרשה ענין בדורות הבאים את אשר ישנו פה עומד היום היינו
הזרע "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם" הגופים של דורות הבאים שהם מושרשים בגופים
"ושבת עד ה"א וגו' אתה ובניך וגו' ומל ה"א את לבבך העומדים לפנינו ,ובנשמות אשר איננו פה עומדים ומ"מ
ואת לבב זרעך וגו' ובחרת בחיים למען תחי' אתה עמנו הם היום ,ואותו שרש פרה ומחה שמו מתחת
וזרעך ,כיון דהדורות הם המשך מהאב בין בגוף בין השמים כי הכרת תכרת מאילן עץ החיים.
בנשמה ,וכל השפעה שיושפע על האב וכל בחירה
שיעשה האב יהי' לו ממילא השפעה על הדורות .והוסיף בר"ה גם המתים באים להתפלל
מו"ז זצ"ל על כל זה דמשה בא להורות להם שיש להם ובזה ממשיך שם דמ"ש דספרי מתים נפתחים בר"ה,
אחריות על כל הדורות דכל מה שהם עושים משפיע היינו כיון שנמצא פגם בנשמת פלוני כך דנין מפגם נשמת
לדורות. אבי אביו נמשך לו ודנין את כולן או בהיפוך אם לא
נמצא במה לתלות ואפ"ה חטא יתגבר עליו מדת הדין,
חובת ההתרחקות משיקוצי הגוים וכן לענין הטובה בצדיק גמור משולשל מאבותיו וכולם
כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים נשכרים ,ולפ"ז בר"ה ויו"כ אנו מתפללים כאחד עם כל
ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם ותראו הנשמות ביחד [וכ"כ בעמ' ש"נ שקבלנו שבר"ה ויו"כ
את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב הנשמות הקדושות שכבר מתו ונשמות האבות מצטרפות
אשר עמהם[ :שם ט"ו – ט"ז] עמנו בביה"כ לתפלתינו ]4כיון שאנו נידונים כאחד ולכן
א"א לומר הלל דלא המתים יהללו קה .ע"כ מדברי
פי' הרמב"ן שבא משה לתת טעם מדוע לא הסתפק החת"ס.
בברית הראשונה של מתן תורה אשר היתה בלי אלות
וקללות ,לזה אמר מפני שחשש שנתפתו חלקם אחרי
שיקוצי מצרים כאשר עשו בעגל ,או לשיקוצי אדום
עמון ומואב ומדין אשר ראו בדרך .וכמ"ש לענין אדום
[לעיל ב' ד'] אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו ,ובעמון 4אולי כאן המקום להביא סיפור נפלא שממנו רואים שמרן החת"ס זי"ע
פועל גם היום בשמים ,ששמעתי מפי הרה"ח ר' ליפא ווידער שליט"א
ומואב [שם פסוקים י"ח י"ט] אתה עובר את גבול מואב וגו' מירושלים שכינו המסור בלב ונפש לש"ב מרת לאה בוכינגער ע"ה
וקרבת מול בני עמון ובמדין כתוב שעשו עמם מלחמה. [שכבר הזכרתי מגדלותה בפ' כי תבוא] בת הג"ר יונתן שטראססער
הי"ד [שהי' חתן אא"ז הגרב"צ סניידערס הי"ד] ונכדת מרן החת"ס ,ולא
הי' לה זש"ק ובשנים האחרונות היתה גם אלמנה ,ושכינה הנ"ל ואשתו
וצ"ב מה שכפל "את אשר עברנו בקרב הגוים אשר הי' מסורים אלי' ביותר ,אבל לפני 2-3שנים ראו שנחוץ ביותר שתהי'
עברתם" ועוד דמתחיל בעברנו שכולל משה רבינו לה עוזרת גויה מיוחדת שתגור אתה בביתה ושיהי' לה לב רחום
ומסיים בעברתם דקאי רק על כלל ישראל ופי' במשך וסבלנות ,וביקשו הרבה ולא מצאו ,באותה תקופה הי' ר' ליפא אצל קבר
מרן החת"ס וכשכבר יצא משם התקשר אליו אשתו ,שאולי יחזור לקבר
חכמה דכיון דקאי על חשש שלמדו ממעשיהם וד"ז ל"ש מרן להגיד לו שיש לו נכדה כ"כ יקרה וחשובה ,אם יוכל לפעול בשמים
א צל משה ,לכן ההעברה מתחלק דאף דבעצם עברו שימצאו עבורה עוזרת ,ואכן חזר והתפלל עלי' .ולא יאומן ,תוך חצי
שעה !!! התקשר איזה גויה מיוחדת מאד להציע עזרתה ,והיא היתה
כולם ביחד אבל סוג העברה שילמדו מהם הי' רק אצל לה עזר נפלא ביותר עד סוף ימי' ,והגוי' בעצמה סיפרה שכבר עזרה גם
ישראל ולא אצל משה. אצל אחרים אבל באותה שעה הלכה להתפלל בכותל המערבי להקב"ה
שישלח לה אשה מיוחדת שתוכל להיות לה לעזר .ואכן כנר' בשמים
התפלל החת"ס לה' וכביכול הקב"ה השיב לו מיד ,אל תירא עבדי משה,
הנה הגיע אלי עכשיו תפלה מאשה גוי' מיוחדת אני כבר אסדר את זה
תיכף ומיד!!
י
התורה פרשת נצבים שירת
חזור ,שוב הכל רצו עלו על הסיפון ,והנה אם כולם רצים עצם הראייה משפיע לרעה
אדם חושב לעצמו [בתת הכרה] כנראה שבכל זאת זה
ובמש"כ ותראו את שקוציהם פירש"י ע"ש שהם
דבר מעניין במיוחד עלה גם הוא ומה ראה? בתים לבנים
מאוסים כשקצים גלוליהם שמוסרחים ומאוסין כגלל.
וחשב לעצמו "מעניין איך בעצם הם עומדים על
וצ"ב למי זה מאוס הרי לגוים אינו מאוס ובהכרח
המים"? איך מיד הוסיף להרהר "טוב ,נו ,בסך הכל זה
דלישראל מאוס וא"כ ל"ל להשביעם ועוד דמ' דבשביל
לא כלום סך הכל זה דבר פשוט בנו בתים על גבול
שזה מאוס יש חשש שימשכו אחריו .וידוע מה שאמר
המים" .אבל בפעם השלישית שהזדמן לו לחלוף
בזה הגרי"ז והאריכו בזה הבעלי מוסר דאע"פ שיודעים
בנסיעה על יד ונצי' הי' זה לאחר ג' שנים ,ועלה על
שזה דבר מאוס מ"מ כיון ש"ותראו" יש חשש שיבואו
הסיפון האוני' ואז כבר התאמץ לראות ואפי' ביקש
לעבוד ע"ז ,וא"כ יל"פ דזה בדרך רבותא שהגם שבעת
מאחד הנוסעים שיתן לו המשקפת לראות בה ...כסף
ראיי' הי' בעיניכם משוקץ מאד וא"כ אתם חושבים שאין
וזהב אשר עמהם.
בזה שום חשש לזה אני אומר לכם שעצם הראיי' תגרום
בשנת תשפ"ב הי' בתקופה זו הלווייתה של מלכת אנגלי' לכם שתחשבו שיש בזה יופי וכמו שהגוים לא רואים
וכבר הארכנו בשבוע שעבר בענין חלק גוי לעוה"ב ,וכאן בזה שום מיאוס .והגרי"מ פיינשטיין זצ"ל אמר ששמע
ביררנו ענין ההשתתפות בהלווייתה והמסתעף להכנס מהמשגיח דמיר ר' ירוחם זצ"ל [ויש בזה אריכות בדעת תורה
בכנסיה של גוים.
כאן] וכן מחמיו הגרי"ז שמכאן למדנו עד כמה ראיית
והנה כיון שבימים אל ו בשנת תשפ"ב הי' העולם עסוק הרע הוי שורש רע להשחית הנפש ,שאע"פ שבשעת
בהלוויית המלכה של אנגלי' והתקרבנו קצת לגוים בענין ראיי' הי' בעיניים משוקץ ומתועב ,מ"מ יכול לבוא מזה
זה ורבים מלונדון גם השתתפו בהלוי' והארכנו בשבוע לשורש פורה ראש ולענה ,ואין הדרך לראות הרע
שעבר דיתכן דיש לה שכר לעוה"ב על מעשי' הטובים ולשקצו אלא עדיף שלא לראותו כלל ומי שהסתכל פעם
ובאמת אנו חייבים לה הכרת הטוב אשר אבותינו בספרים חיצוניים אם איש אמת הוא הוא סובל מזה
ורבותינו הי' להם אנגליא אכסניא בשעת הדחק ,ויש ג"כ רבות .והח"ח הי' מפליא בזה שבשביל חשש זה לבד
מה ללמוד ממנה איך צריך מלכות טובה להראות 7,וגם כבר הוצרך משה רבינו לחדש פרשה שלמה של קללות
מעוצם הפלגת כבוד המלכות שהי' שם שאין כדוגמתו ולרמב"ן שהבאנו לעיל זה הי' הסבה לכל הקללות בפ'
בכל העולם הי' מה ללמוד 8,ובכן הי' אפשר קצת ענין כי תבוא הרי למדנו עד כמה כחה של ראיי' רעה.
להשתתף בהלויי' ,מ"מ נחוץ מאוד לעשות "פלגינן"
ורבים שמעו מפי הג"ר שלום שבדרון זצ"ל 5שהי' מביא
ולחדד לצד השני מה שאין לנו שייכות בו ,דהרי חלק
ענין זה בשם הגרי"ז והי' מוסיף דפעם ראשונה שראיתם
עיקרי של הלויי' הי' הטקסים בבית התפלה של
הי' בגדר שיקוצים וגילולים ,בפעם שני' שפגשתם בהם
הנוצרים ,והמלכה היתה גם הראש של התפלה והיתה
כבר לא הי' בעיניכם כשקצים רק כעץ ואבן ,ובפעם
7מה שהבאנו בשבוע שעבר ,ברכת הרה"ק משאץ לאבי' גור'ג שתתרפא
השלישית כבר הי' ככסף וזהב ,וסיפר מעשה שהי' אתו
ממחלת הנפילה אם יעזור להכניס הקינדער טרנספורט ,העירוני הרב בשנת תשט"ז כשנסע לראשונה לחו"ל 6הפליג באני' על
אליהו גפני שליט"א מה שזקינו הג"ר אליקים שלזינגר שליט"א רגיל הים ובא' הימים הבחין כי כולם רצים ועולים על הגג עם
לספר שפעם יצאו הרבנים עם הרה"ק משאץ לקראת המלכה עם ספרי
תורה והמלכה כיבדם מאד ,ובעבור זה בירך אותה הרה"ק משאץ משקפות ומצלמות ומחאו כפיים ואמרו "הנה הנה"
שתזכה לאריכות ימים ,ויתכן דיש כאן שתי סיפורים נפרדים והברכה והסתכל וראה את ונציה ,שיש בתים על הים ,ומסביבם
הראשונה הי' לרפואה שלמה והברכה השני' הי' לאריכות ימים .עוד
שמעתי שפעם נפגשה המלכה עם רב קונסרבטיבי ואמרה לו האם אתה מים מלוכלכים כשכל כ"ה מטר הבחין בשתי וערב
חושב שאתה רב? אני יגיד לך מה זה רב וסיפרה לו על דבר ברכת שיקוצים וגלולים .אח"כ כתב לחבר מכתב שלא מבין
הרה"ק משאץ[ .לא ברור איזה סיפור]
8הארכנו בפ' כי תבוא שהי' אפשר לברך עלי' ,דהגריש"א אמר דמלך כלל ממה מתפעלים מה זה בסך הכל בתים על מים
בעצמו א"צ תנאי שיוכל להרוג ועד"ז הביאו מהגר"מ שטרנבוך מלוכלכים צלמים ובתים רגילים כמו כל העולם ,אלא
שליט"א .אולם שמעתי מאחי הרב יעקב שליט"א שזוכר שדו"ז הג"ר
בצלאל זצ"ל הסתפק בזה טובא ושלח לשאול להגריש"א שאמר לא שהבית אינו יבשה מכל הצדדים ,אלא על קו המים
לברך ורק אח"כ בירר שיש איזה מקום נידח שהיא שולטת שם ושמה ובמקום כביש ומדרכה יש סירה .וכי לא ראינו סירות
יש לה שליטה על הריגת בני אדם ולכן הורה דו"ז לברך ,שוב שמעתי בימינו ,ממה יש להתפעל? כששב מחו"ל באותה נסיעה
שבעצם הי' לה כח לעשות הכל והיתה מעל החוק ,וכל חוק וענין הי'
צריך להסכמתה ומי שנאשם בבית משפט זה הי' כאילו שנאשם ע"י
המלכה רק שלא השתמשה בכח זה בפועל שאין זה חכמה להשתמש
בכוחה נגד דעת הקהל ,אבל אילו למשל הי' הממשלה לא טובה לעם 5ידידי הרב ישראל וורשנר שליט"א שמעו מפיו ואביו הג"ר יעקב ירוחם
והיתה רואה שהעם לא מרוצה היתה יכולה לבטל הכל .וכאן המקום וורשנר שליט"א בספרו סדר יעקב על מס' ע"ז בחלק שעל התורה פ'
להעיר לאלו שטעו לברך בהתרגשות על המלך החדש "שחלק מכבודו נצבים הביא עצם הווארט של ר' שלום והרחיב בזה טובא בכמה
לבשר ודם" דצריך לברך שנתן מכבודו לבשר ודם כמבואר באו"ח סי' דוגמאות שהם מאוסים בתכלית אבל בעיני הגוים זה יפה והביא
רכ"ד ס"ח ובדרך צחות י"ל דטעות זה בא מריבוי ההתלהבות ולא מהגרי"ד קופלמן זצ"ל במ"ש כי לא דבר ריק הוא מכם דיש מציאות
מבחינים במשנ"ת לקמן באריכות דסו"ס היתה גויה וחושבים שדומה שהתוה"ק שהוא תכלית היופי יראה כדבר ריק עי"ש.
ממש למלכות שמים. 6כשהי' מגיע ללונדון הי' מתאכסן אצל מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל.
יא
התורה פרשת נצבים שירת
בענין דור אנוש ,ולכן בהכרח צ"ל דד' התוס' הוא לענין נוצרית אדוקה 9 ,ובכן הי' עלינו ליזהר מאד שלא
האיסור דלא ישמע על פיך דכשהוא נשבע לא מקרי להתקרב כלל לחלק זה גם בראיי' בעלמא וכמו שית'
שהזכיר שם ע"ז או דבני נח לא מצווים על לאו זה ,וכן לקמן באריכות ,וע"ז שייך מה שמשה רבינו מזהיר
הוכיח רעק"א בשו"ת ח"ד יו"ד סי' מ"ג מפשטות ד' אותנו ותראו את שיקוציהם וגו' ובפרט בזה שיש הרבה
הגמ' סנהדרין נו :דכל ע"ז שב"ד של ישראל ממיתין מהגוים שהם הגונים ובפרט בעת ההלויי' הי' נראה
עלי' בן נח מוזהר בה וכיון שבישראל ממיתין על שיתוף הסדר והמשמעת והערכה והכבוד שיש גם לגוים,
בוודאי גם בן נח מוזהר על כך .וכתב בספר אוצר פסקי ויהודים וגוים יחד התאבלו על המלכה ,וא"כ יש יותר
ע"ז להג"ר מיכאל פרץ שליט"א ע' 16דהכי קי"ל חשש התקרבות לגוים ,ולכן חשוב להרחיב קצת בגדר
10
להלכה. ע"ז של הנוצרים ובאיסור להכנס לכנסיה שלהם.
וחידוש מצינו בשו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' שי"ז האם דת הנוצרית דינו כע"ז גם לגוי
שנשאל אם יש מצוה לקרב האומות לקיים עכ"פ ז'
הנה לעי ל בפ' כי תבוא עסקנו אי שייך לומר שקיימה ז'
מצוות ,השיב בחריפות דלנוצרים יש בזה איסור חמור
מצוות בני נח ,וכתבנו דהגם דהאמינה בדת הנוצרית
דהנצרות אינו רק שיתוף די"א שאין מוזהרים עלי' ,רק
מ"מ אי"ז רק בגדר שיתוף בעלמא ,ופשטות שי' התוס'
האמת שהם מגשימים אלוקינו ית"ש עם ע"ז שלהם
בבכורות ב :ובסנהדרין סג :דב"נ אין מצווין על השיתוף
בתואר "בן" רח"ל ואין לך ע"ז כמותו ,והביא ד' ביאור
וכ"ה פשטות שי' הרמ"א באו"ח קנ"ו ובביאור הגר"א
הגר"א יו"ד קמ"ז שלא נמצא אצלינו מפני הצנזור [גם
שם .והנה מקודם יש להדגיש דכ"ז לענין הגוי אבל
לא בשו"ע פרידמן] ונמצא בהוצאת "אל המקורות" וז"ל
בשביל ישראל זה ע"ז גמור שממיתים עלי' וכדהדגיש
" ובכמה מקומות בתלמוד הזכיר יש"ו ותלמידיו ,ואין
בשו"ת בנין ציון בסי' ס"ג רק שאנו דנים לענין אם נקרא
אלהי הגויים יותר ממנו" וקבלנו שהכוונה כיון
שהגוי קיים ז' מצוות בני נח.
שמגשימים אלקי שמים וארץ ,ובפיה"מ ריש ע"ז
שהנוצרים עם שינוי כיתותיהם כולם עובדי ע"ז וכ"פ והנה יש לדעת דיש רבים החולקים וס"ל דבני נח
בפי"א ממאכ"א ה"ז 11ואם מחזקים אותם שיכריזו מצווים על השיתוף כמו ישראל ,כמבואר בפת"ת יו"ד
שמוכנים לקיים ז' מצוות ועדיין מחזיקים בדת הנצרות קמ"ז סק"ב ובמחצה"ש או"ח קנ"ו בשם שו"ת שער
אנו מכשילים אותם כאילו עושים בהיתר ואנו נותנים יד אפרים כ"ד בשם רבו החלקת מחוקק ומעיל צדקה סי'
להם יד שע"ז שלהם בהיתר ,והביא מד' החת"ס [שנדפס כ"ב ובשו"ת נובי"ת יו"ד קמ"ח מבנו הג"ר שמואל
בלונדון תשט"ו על יו"ד ח"ב מכת"י סי' קי"ב] דחדשים מקרוב לאנדא זצ"ל דטעות גדול הוא לומר דבני נח אין מצווין
באו אומות הממאסים בע"ז שלהם מכל וכל ומאמינים על השיתוף דמהיכי תיתי יהי' נפק"מ בין גוי לישראל
בבורא אחד אלא שהם מינים ומאמינים בדעות נשחתות בענין זה ,הלא גדר ע"ז הוא שלא לעבוד א' מן היצורים
מפסידי הדתות והאמונות כולם ,ויש להחמיר בהו טפי חוץ ממנו ית' ,ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא הבורא
דשאני מינות דמשכי .והיינו מפני שמאמינים באלקים והוא עובד רק לאמצעי כמבואר ברמב"ם פ"ב דע"ז
באופנים מסוכנים שאין לך טומאה כמוהו ,וכשמכשירים
אותם הם ממהרים להוסיף תחליף לדת שלנו ,ובכן אין 9לפני כמה מאות שנים הסתכסך מלך אנגלי' עם הפויפס שהם
הקאטוליקן והשליך מעליו עול הנצרות הישנה וחידש דת לעצמו
לנסות לקרבם כלל ואם מזכה אותם בהוספת מצוות יש שנקרא פרוטסטנטית ומאז מלכי אנגלי' הם גם הראש של התפלה
בזה חשש לא תחנם ,ועוד יש לחשוש למה שמבואר והמלכות והתפלה משתמשים ביחד .ולכן הכתרת המלך וחתונות בית
בב"ב דביבוש קצירה תשברנה דכשתכלה זכותם אז המלכות וההלויות נעשים שם.
10שמעתי אלה שהיה להם טענות על המלכה שאף שהלכה לבקר בכל
12
ישברו וא"כ אין להרבות להם זכיות עי"ש באריכות. העולם לא הגיעה לבקר בארץ ואין לנו ענין עכשיו להמליץ בעדה,
אולם נתעוררתי בקריאת ההפטרה בפ' כי תבוא [ישעי' ס' א' -כ"ב]
שהכל איירי בענין זה שבביאת המשיח יזרח האור על ירושלים והחושך
יכסה האומות והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך וגו' ובנו בני נכר
11לכ' אין ראי' משם דכלפי ישראל בוודאי הוא ע"ז .ועוד קשה לדבריו חומותיך ומלכיהם ישרתונך וגו' ופתחו שעריך תמיד וגו' ומלכיהם
על מה דיברו הפוסקים לסמוך על השיטות דב"נ אי"מ על השיתוף הרי נהוגים [ -שיבואו לפני מלך המשיח כעבדים לפני אדוניהם ]-כי הגוי
כולם מדברים על דת הנוצרית. והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו .עי"ש וא"כ כ"ז חלק מן הגלות
12הנצרות בעיקר הפרוטסטנטית [שזה מה שהאמינה בו המלכה שהגוים חושבים שהאור נמצא אצלם ואצלינו יש חושך אבל לע"ל
שהתחדש לפני כמה מאות שנים וכמשנ"ת לעיל] לבשה בעישורים יתברר שה' אלקינו הוא אחד וכל הדתות הם הבל שאין בהם מועיל
האחרונים צורה חדשה ומסוכנת ביותר לזהותו ולעתידו של העם ויבואו כולם להשתחוות להקב"ה ,וזה עיקר כוונתינו בתפלות דר"ה.
היהודי ,שמטרתם להעביר יהודים על דתם ולספחם לנצרות לא בכח וזה עוד מבט על עוצם כבוד המלכות שהי' נראה אצל המלכה דיש בזה
אלימות כבעבר אלא בפיתוי וברכות ,הרבה סוגי כתות נוצרים התוועדו מ שום עגמת נפש דאין העולם מכירים כבוד הקב"ה שהוא המלך
יחד לתכנן איך לרכז כוחות לקראת האלף השלישי למניינם שלאומנתם האמיתי וכבודו מתחלל בעולם ולמלך בשר ודם כל האומות חולקים
אמור משיחם להגלות .ויש לדעת שגם בתחלת התהוות דת הנצרית הי' כבוד עצום ,ושמעתי שבאמצע ההלויי' הי' קשת נראה בענן ,ואולי הי'
סכנה גדולה להתבוללות כיון שנתהווה ע"י ישראל ובעיקר הי' זה זה רמז דיש צער לשכינה בראותה כל עיר על תילה בנוי ועיר האלקים
יהודים שהתנהגו בהרבה דברים כיהודים ,עד שבא אחד מישראל מושפלת עד שאול תחתי' גם בסליחות בימים אלו אנו מתאוננים על
והתחפש לנוצרי וחיבר להם דינים חדשים וחגים חדשים כדי שיהי' ד"ז.
יב
התורה פרשת נצבים שירת
ע"ז .ומבואר בשו"ע יו"ד ק"נ ס"א דיש להתרחק מבית עכ"פ היוצא לפ"ז דיש צד גדול שכל הנוצרים בזמנינו
ע"ז ד' אמות וכן בשביל המיוחד לה. הם עובדי ע"ז גמורים ,וא"כ אין לך גוי נוצרי שיקיים ז'
מצות בני נח ,ואם כדי לזכות לעוה"ב צריך לפחות
ובדרכי תשובה שם הביא משו"ת חיים ביד להגר"ח שיקיים ז' מצוות בני נח ל"ש זה.
פאלאג'י סי' כ"ו שהאריך בחומר האיסור להכנס אל
מקום תפלתם עפ"י המראי מקומות שהבאנו לעיל, האיסור ליכנס לכנסיה של הנוצרים
ושבזה מטמא עצמו הרבה ,והביא מספר חסידים סי'
והנה כל הנדון הזה אי נחשב ע"ז זה לענין הגוי עצמו
תתשנ"ז ד ממש"כ ואנכי פיניתי הבית גבי אליעזר מבואר
אבל כלפי ישראל אין ספק דנחשב ע"ז גמורה ,ויש בזה
שאין ליכנס לבית ע"ז ובסי' תל"ה דמי שנכנס יש לו
הרבה דינים של הלכות ע"ז .והנה במשנה וגמ' ע"ז יא:
להתענות באותו יום כל שנה ,ושלא נימא דבזמה"ז ליכא
יב .מבואר דעיר שיש בה ע"ז אסור ליכנס לתוכה
ע"ז כמ"ש הפוסקים לכמה מילי ,דהרי הכנסיה הוא
ולרש"י אין האיסור מצד שיש בה ע"ז אלא דאיירי ביום
מקום מוכן לפרענות שמקטרים קטורת ועושים עבודתם
איד שלהם ומפני חשד שהולך לעובדה ,אולם הרמב"ם
לע"ז ,ובחיד"א בס' ברית עולם סי' תל"ה בשם חסד
בפיה"מ מ' שיש איסור להכנס גם שלא ביום אידם
לאברהם דהנכנס לבית ע"ז הרי הוא בכנפי הסט"א של
שכתב וז"ל "ולפיכך יש לדעת שכל עיר מערי האומה
הטומאה .ועוד פוסקים רבים אסרו לבקר בכנסיה של
הנוצרית שיש להם בה במה ,רצוני לומר בית תפלתם,
נוצרים כמובא בספר הנפלא אהל יעקב על הל' ע"ז סי'
אשר הוא בית ע"ז בלא ספק ,הרי זו העיר אין מותר
קמ"ט[ .בשו"ת הר צבי או"ח פ"ה אגרו"מ יו"ד ג' קכ"ט ו' רבבות
לעבור בה בכוונה ,וכש"כ לדור בה ,אבל ה' מסרנו
אפרים ה' ת"פ שבט הלוי ח"ב ס'] ובס' שבילי דוד סי' קנ"ד
בידיהם עד שנדור בעריהם בעל כרחינו ,לקיים יעודו
פסק שזה איסור דאורייתא וכנר' מצד הרחק מעליה
"ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן" ואם זה דין העיר
דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה ,ובשו"ת יביע אומר ח"ב
ק"ו לדין בית ע"ז בעצמו שכמעט אסור להביט בו וכש"כ
יו"ד סי' י"א כתב על מה שאירע עמו במצרים שנפטר גוי
לקרב אליו וכש"כ להכנס אליו ע"כ וכן בפ"ט מהל' ע"ז
מכובד ורצו שישתתף בתוך הכנסי' ללוי' שלו ,והאריך
ה"ט סתם ולא כתב דוקא יום איד .וכ' בתורת חיים ע"ז
לבסס חומר האיסור שזה דבר מוסכם בפוסקים ולא רק
יב .ד"ה אסור 13דלרמב"ם אין הטעם מפני החשד אלא
שי' הרמב" ם ,וגם במקום איבה ודרכי שלום אסור ליכנס
דאסור ליהנות בשום הנאה בעולם מעיר שיש בו ע"ז
דזה אסור מעיקר הדין ,ובס' פרי השדה ח"ב סי' ד'
ולכן אסרו אפי' להכנס לתוכה או לעבור דרכה לעיר
הוסיף לחדש דכל התאספות שלהם לצורך אדם חשוב
אחרת אא"כ יש דרך נוספת דאז לא נקרא הנאה .והובא
הוי כיום אידם וא"כ לכו"ע אסור[ .ובסוף כ' בהג"ה מכת"י
ד' רמב"ם אלו להלכה בש"ך סי' קמ"ט סק"א במש"כ
" וקבלתי עלי בעז"ה שאפי' אם יפטרוני מן הב"ד בשביל כך לא
אלך ויעבור עלי מה וב"ה שניצלתי מזה בלי כל צער"] שו"ע דאסור ליכנס לעירם ביום חגם .ועד"ז כ' הריטב"א
יא :דגם בלי חשד אסור דע"י ריבוי אנשים מתרבה
ומעניין לציין שלפני שבעים שנה [בשנת תשי"ג] בתוך שנה כבודה והוסיף דהוא בכלל אביזרייהו דע"ז דיהרג ואל
להכתרת המלכה הזה שאנו מתעסקים בה עכשיו ,שלרגל יעבור.
הכתרתה הסתובבה בעיר לונדון ,נשאל בעל המנחת
יצחק [ליקוטי תשובות סי' ע"א] מאחד שהי' ענין חשוב ובאמת גם לד' רש"י דהטעם מפני החשד ולכן רק ביום
שיבקר את המלכה אלא שהיא מגיעה לבית התפלות אידם אסור מ"מ כתב הטור בסי' קמ"ט בשם הרשב"א
האם מותר לבקר אותה ,והשיב שמאד קשה להתיר את ע"פ הב"ח שם דכ"ז בעיר שלהם אבל בחצר וכש"כ
זה דהפוסקים החמירו בזה מאד והביא ד' פיה"מ הנ"ל בביתו של ע"ז אסור לעולם ליכנס מפני החשד ואפי'
וד' הרשב"א דאפי' במקום פיקו"נ אסור ,ואף בזמה"ז במקום פיקו"נ אסור ,רק לד' הרא"ש במקום פיקו"נ
ולכבוד השררה אסור כמבואר בס' חיים ביד ,וגם א"א מותר וכ"פ בשו"ע סי' קנ"ז .ובד' הרשב"א דס"ל דיהרג
להמלט מליתן כבוד לע"ז ע"י הסרת כובע וכדו' ,וגם אי ואל יעבור אף דזה רק איסור מצד חשדא צ"ל כדכ' בס'
נימא דאין עכו"ם מצווין על שיתוף אבל לישראל סדר יעקב שם דאי"ז איסור כללי דחשד ,אלא עשאוהו
בוודאי הוי ע"ז ,וגם לגוים עצמם יש הרבה פוסקים כאיסור ע"ז עצמה .עוד מבואר בתוס' ע"ז יז :ד"ה ניזל
דס"ל דהוי ע"ז ,כמבואר בפת"ת בשם האחרונים וסיים דיש ללמוד מסוגיא דהתם שדרך להרחיק מפתח ע"ז כל
"סוף דבר קשה לי להורות היתר ובאשר כי המלכה מה שיכול ,דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה ואיירי בפתח
בעצמה תרום הודה תהי' שמה ,וכבודו קרוב למלכות,
היכר והבדל בין הנוצרים לישראל ,ורק אח"כ התפשט דת זה להרבה
גוים ,עי' בכ"ז באריכות גדולה בספר הנפלא אין עוד מלבדו להג"ר
יצחק אייזיק סילבר שליט"א בעמודים .624 565
13כך הביא בסדר יעקב ועוד ספרים ולע"ע לא מצאתי.
יג
התורה פרשת נצבים שירת
וכמ"ש לעיל בשם התורת חיים ,א"כ אין נפק"מ אי ויש חשש איבה ופגיעה בכבוד המלכות ע"כ לדעתי
מסתכל בתמונה או במצלמה דסו"ס נהנה מבית ע"ז, יתייעץ בזה עם הרב וכו' נ"י מה דעתו בזה"14 .
ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' צ"א שזכור מימי קטנותו
שכשהיו צריכים לעבור על כנסיה מובהקת שלהם היו לראות תוך הכנסיה בתמונות ובשידור
המבוגרים מאיצים בנו לא להסתכל לשם ולמהר ולעבור והנה כ"ז לענין ליכנס לכנסיה דשם אסור לכו"ע מצד
ובדרך המהירות לומר ג"פ שקץ תשקצנו וגו' וזה ע"פ חשד עכ"פ [גם לא מהני לעמוד בחוץ כיון שעומד בשביל,
פיה"מ הנ"ל .ובשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' פ"ז דן בענין שדרכו נכנסים לבית ע"ז הרי יש בה משום חשד] ,אולם יל"ע
שימוש בשעון שתלוי על הכנסיה בחוץ ,וכ' דכיון דכל מה הדין אם אינו נכנס לשם אבל יש לו דרך להסתכל
עיקר האיסור דהסתכלות להנאה הוי רק איסורא בעלמא בפנים באופן שאין חשד כלל כגון ע"י שידור או ע"י
וכדכ' ברבינו ירוחם מצד קול מראה וריח א"כ בכה"ג מצלמה או לראות תמונות ממה שיש בפנים ,והנה אם
די"ל דאין בזה נוי לע"ז כיון דבעיקר נעשה לטובת כוונתו לעיין איך הם דרכי עבודתם ולהסתכל על צורת
העולם יש להקל .אולם בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב הע"ז עצמה ,זה פשיטא שאסור וכמבואר ברמב"ם פ"ב
סי' תי"ב אף דמתחלה היקל בזה מ"מ בסוף צידד לאסור מע"ז ה"ב דאסור לקרות בספרים שמסבירים איך עיקר
כיון דמחוייבין לגנות בית ע"ז ולקרוא לה בית כריא עבודתה ומה משפטה ומעשי' ואין להרהר בה כלל ולא
כדאיתא בתמורה כח :ואם מסתכל על השעון ויש לו בדבר מדברי' ,ואפי' להסתכל בדמות הצורה אסור שנא'
תועלת מע"ז יש לחשוש שלא יבזה את המקום ,ולכן אל תפנו אל האלילים וגו' ובענין הזה נאמר ופן תדרש
למעשה יש להתרחק ולא להסתכל בשעון ,ואם ראה לאלקיהם לאמר איכה יעבדו שלא תשאל על דרך
בלא מתכוין ויודע עכשיו השעה נכון לומר הפסוק שקץ עבודתה איך הוא ואע"פ שאין אתה עובד שזה גורם לך
תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. ליפנות אחרי' ולעשות כמו שהן עושין[ ,עי' שבת קמט.
דאסור להסתכל בדיוקנאות של ע"ז מצד אל תפנו] וא"כ ז"פ
ובחשוקי חמד להגרי"צ זילברשטיין שליט"א ע"ז שם
דלראות טקסי הגוים בתוך התפלה לשם ע"ז אסור גם
אסר גם למהנדס ישראל ללמוד מבנין של ע"ז איך
ע"י תמונות או שידור מצד אל תפנו ומצד פן תדרוש
לבנות ע"פ ד' הרמב"ם הנ"ל ,ובספר תורתך שעשועי
לאלהיהם ,וגם עצם ראיית ע"ז ונוי ע"ז ונהנה בזה אסור,
עמ' 212סיפור על הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל שא' מבחורי
וכמבואר בב"י סו"ס קמ"ב בשם רבינו ירוחם ובשו"ע
הישיבה סיפר לו כי תקופה ארוכה יש לו הרהורי כפירה
שם סט"ו דאסור לשמוע כלי שיר של אליל או להסתכל
נוראים וכעת רוצה להמיר דתו לנצרות רח"ל ,ראש
בנוי של אליל כיון שנהנה בראי' וכדמוכח בפסחים כו.
הישיבה הזדעזע ולא ידע את נפשו מרוב צער וניסה בכל
דקול מראה וריח אין בו מעילה אבל איסורא מיהא
דרך להשפיע על הבחור ללא הועיל ,עד שהלך
איכא ,וכ' שם בברכי יוסף דמזה גופא הוכחה גם לאסור
להאדמו"ר מקופישניץ זי"ע שהשיב לו שיברר אצל
להכנס לבית תפלה ,ומ"מ מבואר ברמ"א דבאינו מתכוין
הבחור כיצד הוא מכוון את שעונו ,מיד בשובו לישיבה
לכך מותר וא"כ יתכן דאם כל עיקרו הוא רק לראות טקס
שאל ר' אהרן את הבחור איך הוא מכוון את שעונו
ההלווי' ולא מעניין אותו לראות צורת ע"ז יהי' מותר,
והשיב שמצא דרך לכוונו באופן מדוייק ביותר ,כי בכל
אולם בחכמת אדם הל' ע"ז כלל פ"ז סט"ז אסר מצד
בוקר בשעה שבע בדיוק מצלצל פעמון הכנסיה שממול
פסיק רישא ,וזה דלא כראשונים דמפורש דסגי באינו
חדרו ובזה מכוון שעונו ,ר' אהרן הזדעזע מזה וקנה לו
מתכוין.
שעון יקר שאין צורך לכוונו והתנה עם הבחור שאם
ירצה לכוון שעונו יכוונו ע"י שעון הישיבה ואכן לאח"ז אולם עדיין יש לנו דברי הרמב"ם בפיה"מ שהפליג
נתיישב הבחור בדעתו והסתלקו כל המחשבות הרעות. טובא בהתרחקות מע"ז וכתב ד"כמעט אסור להביט בה"
מ' גם על בית ע"ז מבחוץ ומשמע גם באינו מכוין
יש להדר לא לגור בעיר שיש בו כנסיה ליהנות ,ועד"ז פסק הגריש"א זצ"ל [שו"ת אבני ישפה ח"א
עוד יש לעורר ע"פ ד' הרמב"ם דבאמת הי' אסור לגור קנ"ג אות ד'] דאין להסתכל על כנסיה מבחוץ משום הרחק
בעיר שיש בו כנסיה רק שאנו נאנ סים בזה ,וזה כתב מן הכיעור ,וי"ל דלהביט מפנים הוא יותר חמור דאה"נ
החת"ס ביו"ד קל"ג לא' דכ' דאין לגור במבוי שיש בו מצד חשד ליכא כיון שנמצא במקום אחר ,אבל לרמב"ם
תיפלה וציין לו החת"ס דברי רמב"ם אלו וסיים "וה' דהטעם דאסור להכנס לבית ע"ז הוא מפני שנהנה
ירחם ויקבץ נדחינו בב"א" היינו שאין לנו ברירה בזה
כיון שאנחנו בגלות ,וא"כ יש לדעת בזמנינו מי שגר 14ושמעתי שהלווית אבי' של המלכה ,המלך גור'ג ,הי' בשבת ורב
בעיר שיש בו כנסיה זה רק מצב של דיעבד ויש להתאנח ה ראשי דאז הגיע למלון כדי להיות שם בשבת אבל לא נכנס לתפלה
עצמה רק ה מתין בחוץ ולדברינו לעיל הי' צריך להזהר גם לא להתקרב
באותה דרך משום חשדא דנר' כאילו נכנס לשם אם לא דהי' בולט בזה
שמחכה בחוץ כשכולם נכנסים.
יד
התורה פרשת נצבים שירת
להם לא חלק אבל לגוים כן חלק ,דבשבילם זה דת טוב, מזה ,וב"ה בכמה מקומות התבטלו הבית תיפלות 15אבל
אבל ליהודי שיש לו חלק אלק ממעל וכרת אתו הקב"ה עדיין יש הרבה מהם ,ובלית ברירה אנו דרים שם .ולפ"ז
ברית מיוחד ,זה פגיעה נוראה בהקב"ה ולזה באים כל יש לעורר למה אין מקום להדר לא לגור בירושלים כיון
הקללות. שהוא מלא מפה לפה עם כנסיות של נוצרים והרי
ירושלים הוא עיקר מקום טומאה שלהם[ .והעירוני לעיין
מי שמברך את עצמו בספר ויואל משה שעורר בענין ביעור ע"ז לפני שדרים שם]
והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך
עכ"פ לפי כ"ז יש לנו פי' נפלא בפסוקים אלו דאמר להם
בלבבו לאמר שלום יהי' לי וגו' למען ספות הרוה
משה רבינו דלכן אני צריך לעשות אתכם ברית מחודש
את הצמאה[ :שם י"ח]
עם קללות גדולות ,כיון שאתם ידעתם מה שישבנו בארץ
ל' והתברך בלבבו צ"ב ,ובתרגום כ' ויחשב בלבו ,אולם מצרים מסובב עם הכנסיות של הגוים ,ואת אשר עברנו
ברש"י פי' לשון ברכה יחשוב בלבו ברכת שלום לעצמו, בקרב הגוים אשר עברתם דהיינו הגם שהי' זה רק
והתברך בניר"א שוי"א בלע"ז והיינו "שיברך את עצמו" בהעברה בעלמא אבל וודאי עברנו על יד כנסיה של גוים
"וועט זיך בענטשן" ,וצ"ב איך מברך א"ע ,והג"ר אליהו והסתכלתם ע"ז ,ותראו את שקוציהם היינו גם אם הי'
דיסקין שליט"א פי' בדרך צחות דהנה בדרך כלל מי מאוס בעיניכם מ"מ כיון שכבר הסתכלתם על בית ע"ז
שצריך ישועה הולך לאדם גדול להתברך ,אבל מה קרה ואולי גם מה שקורה בפנים גם בלי ליכנס בו כבר יש
למחלל שבת כשהלך להתברך אצל הח"ח זי"ע ,א"ל חשש גדול דאולי יש פורה ראש ולענה .ולכן כ' לשון
הח"ח הרי אם אתה לא שומר שבת אין כח לישראל עברתם הגם שגם משה רבינו עבר שם ,אבל אצל משה
מאיר לברך ,ואז יהי' מוכרח לשמור שבת ,וזה אינו הי' העברה אחרת לגמרי שהוא לא הסתכל כלל ,והי'
רוצה ,לכן הולך אצל עצמו להתברך ואז א"צ שום משנן לעצמו "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא"
התחייבות וקבלות. וכחם של פסוקים אלו עצומים להשריש בלב האדם
המיאוס של ע"ז ,וא"כ הי' כאן שני סוגי העברות
ועדיין צ"ב מה ס"ד שלא יחולו עליו אלו הקללות וכי ההעברה של אלו שלא הסתכלו ולא התעניינו כלל
16
מדובר בכופר ,דאם כופר הוא לא יאמין גם להמשך, וההעברה של אלו שהסתכלו והתעניינו מה שקורה שם.
וביאר הגרא"י ברזל זצ"ל דהכוונה לענין הערבות דאינו
מוכן לקבל עונשים עבור חבירו ולכן מחליט שלא יקבל וא"ש גם ההמשך שיאמר כי בשרירות לבי אלך דצ"ב
עליו חיוב הערבות ואז א"צ לדאוג רק על עצמו. מהיכי תיתי יחשוב כן ,רק הפי' שיראה גוים הגונים שיש
להם דת משלהם שבנוי גם על אמונה בהקב"ה ,ויש להם
במה שנענש גם על השוגג עבור זה הצלחות גדולות ,ויחשוב אולי עדיף להיות גוי
ולזה אמרה תורה "למען ספות הרוה את הצמאה" טוב ,לזה אמר הקב"ה שיחולו עליו כל הקללות ,ובאמת
ופירש"י לפי שאוסיף לו פרענות לענוש על השוגג הנכרי ההגון הזה אשר בא מארץ רחוקה יתמה מאד מה
כמזיד .וצ"ב מהיכי תיתי יענישו על השוגג כמזיד ,ופי' חרי האף הגדול הזה הוא בסך הכל רוצה להיות גוי טוב
הרב זצ"ל ,דאי הי' מקבל כח הערבות ממילא הי' לו כמוני ,לזה יאמרו להם על אשר עזבו את ברית ה' אלקי
זכות וכח הציבור ואז לא הי' בא למכשולות של שוגג, אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים
ובמה שלא רצה להכלל עם הציבור לא הי' לו שמירה דהיינו הברית הישנה מאז ומקדם ,וילכו ויעבדו אלהים
ולזה נכשל בשוגג וא"כ הו"ל בגדר פשיעה ונענש ע"ז. אחרים וגו' אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם היינו
ובזה פי' מה דנקט כאן שוגג בלשון רוה דהוא מלשון 15במנטשסטר מול כולל הרבנים הי' כנסיה שמתחלה נעשה לביהכ"נ
שכרות ע"י יין ,דכמו מי שמזיק ע"י שכרות פושע הוא בלי הרבה שינויים [סענטרל שול] וזה ע"פ מש"כ המשנ"ב סי' קנ"ד
סקמ"ה בשם מג"א בשם הרא"ם דהמנהג להקל בזה וכן הי' מורה
הגריש"א כמבואר בס' אשרי האיש פ"י ס"ג רק שאמר עדיף לעשות
שיפוצים בבנין כזה ,אולם בהג' דגול מרבבה וחת"ס שם השיגו ע"ז
ובאגרו"מ או"ח ח"א סי' מ"ט דאין דעתו נוחה ממה שנהגו להקל
16ובספר הר צבי פי' בדרך צחות ע"פ מעשה באחד שחילל את השבת דמאוס זה למצוה .ואכן המנחת יצחק והגרי"ז סג"ל ראש ישיבת
וכאשר הוכיחו אותו על כך אמר עוד תיראו כיצד אתקן את חטאי, מנשסטר הקפידו לא ליכנס באותה בית הכנסת ,אבל בינתיים נשרף
במוצ"ש נתן נדבה גדולה והתפאר בפני כל לומר כי בוודאי מקובל הבנין ובנו אותו מחדש לקהלת "אהל תורה" ומעתה מותר לכו"ע כמ"ש
מעשהו יותר מאילו לא הי' מחלל שבת ולא הי' נותן צדקה ,וזה שאמר באגרו"מ שם .ומול ישיבת שערי תורה במנשסטר יש כנסיה שכבר נקנה
הכ' והי' בשמעו וגו' כשיוכיחו אותו על מעשיו הרעים והתברך היינו ע"י יהודי ,אבל ע"פ חוק א"א להחריבו ולחדשו ,ורק אם יהי' שם
שיתפאר בלבבו היינו בלב טוב שלו שבטוב לבו הוא נותן כ"כ הרבה שריפה יהי' אפשר לבנותו לכתחלה לבית הכנסת .וכבר סיפרנו שלפני
צדקה ובזה כביכול יתכפרו חטאיו לזה אמר הכ' לא יאבה ה' סלוח לו. כמה שנים עבר שם הגה"צ ר' שמעון גלאי שליט"א ברכב בלי להסתכל
וענין זה הרבה מאחינו התועים טועים בו שחושבים שהעיקר להיות בחוץ ואמר לנהג שלא יחנה את רכבו פה שמרגיש שם טומאה ,רק
יהודי בלב ,ושיהי' לו לב טוב ,ולא כ"כ חשוב להקפיד על כל פרט אח"כ כשעברו את ביתו של הגרי"ז סג"ל ר"י מנשסטר הורה לו לחנות
במצוות מעשיות. את רכבו שהרגיש שם קדושה גדולה.
טו
התורה פרשת נצבים שירת
עד שעברו את הירדן ,וע"ז מביא מח' תנאים בביאור דמי אמר לו לשתות ה"נ השוגג של איש הזה ע"י פשיעה
פסוק שלפנינו עם הניקוד ,דדעת רבי יהודה דרק לפני הוא.
שעברו את הירדן נאמר הנסתרות לה"א ,אבל אחרי
שעברו את הירדן נענשו גם על הנסתרות ,ולכן נענשו על ע"י מה שנכנס לכלל נחשב זדונות כשגגות
של עכן גם בלא ידעו כלום ,אבל דעת ר' נחמי' דלעולם והנה שמעתי מהג"ר ראובן הכסטר שליט"א משגיח
לא ענש על הנסתרות ,רק דגם עיקר העונש על הנגלות בישיבת מיר ברכפלד שאמר בשם רבו המשגיח הגה"צ ר'
הי' רק בעברם את הירדן ,ומה שנענשו על עכן כיון נתן ווכטפויגל זצ"ל בזה שאומרים בכל נדרי "ונסלח
דידעו אשתו ובניו וא"כ כבר נחשב חטא שבגלוי. לכל עדת בנ"י וגו' כי לכל העם בשגגה" ,דע"י מצב של
ורש"י כאן נקט בפשיטות כשי' ר' נחמי' וביאר בחקרי התכנסות ואחדות בנ"י נעשה לכל העם בשגגה ,היינו
לב שו"ע או"ח סי' מ"ח דכן מסתבר להלכה דאל"כ לא דגם אם מישהו עשה עבירה במזיד יחשב לו כשוגג,
שבקת חיי לאנשים כשרים ויראי ה' דיהיו נתפסים גם על ונראה הביאור ע"פ מה שהקדמנו בשם שפ"א דנקודת
הנסתרות. כנס"י לעולם לא ישתנה ,וע"י התכללות בכנס"י ל"ש
שיהי' לו כליון ולכן גם אם עשה עבירה במזיד שמגיע
וחשוב לציין דברי הירושלמי סוטה פ"ז ה"ה [הובא בתוס' לו עונש חמור ע"י התכללות בכנס"י יש לו תיקון.
סוטה לד .ד"ה עודם] "אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה
יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות" 17ופי' ולפי הנ"ל דבפסוק זה כתו ב עונש הפוך ,דכלפי מה
קרבן העדה ביבנה הותרה הרצועה "ששם הלכו שאמרנו דע"י האחדות וההתכללות יחשב מזיד כשוגג,
הסנהדרין משרבו הרצחנין קודם חורבן הבית ושם לעומת זה ע"י שמפריד עצמו מכלל ישראל יחשבו גם
התפללו על הנסתרות שלא יענשו ויצתה בת קול ואמרה שגגותיו כזדונות.
אין לכם עסק בנסתרות"[ .אבל רבינו בחיי לא גרס כן ובזה מבואר גודל הנחיצות בפרט בימים אלו להכלל עם
בירושלמי דגרס "בכם הותרה הרצועה" ופי' שאתם לוקים עכשיו כלל ישראל וכמו שכבר כתבנו לעיל.
על הנסתרות .עוד פי' "בכם הותרה הרצועה" כשאמר משה
"בכם" ,כלומר "פן יש בכם" אז הותרה הרצועה להענש על
כח נשמת ישראל
הנסתרות] .וגם על הנגלות יש לציין לדברי הרמ"א יו"ד
סימן שלד סעיף מח בשם מהרי"ו סי' קנ"ז "אף על פי לא יאבה ה' סלח לו כי אז יעשן אף ה' וגו' [שם
שחייב אדם למחות בעוברי עבירה ,וכל מי שאינו מוחה, י"ט]
ובידו למחות ,נתפס באותו עון ,מכל מקום אין אדם העיר המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוונשטיין זצ"ל [אור
חייב להוציא ממונו על זה .ולכן נהגו להקל מלמחות יחזקאל ימים נוראים קס"ו] שהתורה הוצרך לפרט כמה
בעוברי עבירה ,שיש לחוש שיהיו עומדין על גופנו עונשים חמורים להבדילו מכלל ישראל ,דנראה דלולא
ומאודנו". שיתפרש היטב בפסוק לא יוכל להיות ,וחזינן מזה גודל
והנה לא נתבאר בגמ' היטב מצד איזה דין התחילו נפש הישראלי דהיא כאילו נוצרה מחומת ברזל ואינה
להענש א' על חבירו ,ופירש"י בד"ה עד שעברו דכ"ז נשמדת ונכרתת בנקל ,ולדברי שפ"א בריש דברינו א"ש
נעשה בברכות וקללות ששמעו בהר גריזים ובהר עיבל דעיקר נקודת פרשה זו הוא להראותם דנקודת כנס"י יש
שנעשו אז ערבים זה בזה ולכן נענשו זה על זה .ורש"י לו קיום נצחי לפני ה' ול"ש להכריתו כלל ,וא"כ כ"ז
מציין לזה דברי הגמ' סוטה לז ,:ושם הוא הסוגיא שעומד בתוך הכלל ל"ש הכרתה כלל רק כשמפריד
עצמו מן הכלל לגמרי אז יעשן אף ה' וקנאתו להבדילו
ולהכריתו מכלל ישראל.
17הג"ר ישעי' פיק זצ"ל בספרו יש סדר למשנה [ברכות פ"ג מ"ג] כתב
" וכבר שלחו אלי חברות של בעלי תורה להגיד להם איה מקומו מאיזה זמן נענשו על חטא אחרים
שמורגל בפי העולם בכתבם ובלשונם "הותרה הרצועה" .והודעתי להם
הכי איתא בתוס' סוטה ל"ד ד"ה עודם בירדן וכו' עודם בירדן קבלו הנסתרת לה"א והנגלת לנו ולבנינו עד עולם
עליהם את הנסתרות וכו' א"ר לוז ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול
ואמרה אין לכם עסק בנסתרות .ואגב נתתי ג"כ הודעה דהכי איתא לעשות את כל דברי התורה הזאת[ :שם כ"ח]
בירושלמי דסוטה פרק ז' ופי' הגאון בעל קרבן העדה ...כדהובא בפנים.
ויש להוסיף על דבריו דמכאן המקור לביטוי בעניני קבלה דאין לי עסק הנה בגמרא סנהדרין מג :איתא דעכן מעל בחרם כמה
בנסתרות בפרט למש"כ רבינו בחיי מה ששמע בשם הרמב"ם ז"ל פעמים שנים בימי משה וא' בימי יהושע ,ועל של ימי
בפירוש מש"כ הנסתרות לה' אלהינו ,דקאי על סודות התורה הנסתרים
וטעם המצות לשם יתעלה הם ,ואם יזכה אדם שיקח אזנו שמץ מנהם יהושע נענשו כלל ישראל שהכו בהם אנשי העי [יהושע ז
בידיעת שרש המצוה ועקרה בנסתר שבה אל יפטר בכך מן הנגלה שלא ה] ואמר ה' ליהושע "חטא ישראל" ,ופריך דלמה לא
יעשה המצוה בענין גופני ,אין לו להמנע מזה ,שהרי הנגלות לנו ולבנינו
לעשות .וסיים רבינו בחיי "והפירוש הזה בעצמו שהם יקר וספיר ,אבל נענשו על של ימי משה ,ומשני שלא נענשו על הנסתרות
אינו בענין הפרשה".
טז
התורה פרשת נצבים שירת
הפסוק דקללות שבתו"כ "וכשלו איש באחיו" [ויקרא דברכות וקללות דהר גריזים והר עיבל ויש שם מח'
כ"ו ל"ז] דרשו חז"ל [סנהדרין כז :שבועות לט" ].מלמד תנאים כמה בריתות קיבלו על כל מצוה ,דד' ת"ק דעל
שכולן ערבים זה בזה" וצ"ע דהרי דין ערבות נתחדש רק כל מצוה קיבלו מ"ח בריתות ג' פעמים ט"ז א' בסיני וא'
בערבות מואב ובשלמא אי ננקוט דגם בהר סיני כבר באהל מועד וא' בערבות מואב ,ור"ש בן יהודה מוסיף
נכרתו בריתות על ערבות א"ש ,אבל לנתבאר במפרשים דכל איש ישראל הי' ערב על כל מ"ח בריתות של חבירו,
שכאן בפ' נצבים נתחדש ענין הערבות ק' דכבר כ' בפ' נמצא דכ"א קיבל מ"ח בריתות של "שש מאות אלף
בחקותי ,והנה לדעת רבי יהודה הי' אפשר ליישב ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים" ורבי מוסיף בד'
דמפורש בגמ' שם דעונש דערבות הוא רק בהי' בידם ר"ש "ערבא דערבא" היינו דנעשה ערב גם על ערבותו
למחות ולא מיחו ,והרי שי' רבי יהודה דעכ"פ אחרי של חבירו[ ,והק' בתו' הרא"ש מנ"מ הא בלא"ה יש לו ערבות
שעברו את הירדן נענשו גם על הנסתרות וא"כ לא הי' על מי שחטא ,ותי' בחלק העונש של אותם שמתו אחר שחטא
בידם למחות ואעפ"כ נענשו וא"כ י"ל דזה מה היחיד ונחלק העונש לכל ישראל דלמאן דאית לי' ערבא דערבא
העונש של המתים מתחלק לשאר ישראל וצ"ב ,ובאוצר הגאונים
שנתחדש ,אבל לר' נחמי' דלעולם לא נענשו על
כ' דנפק"מ ברואה בחבירו שיכול למחות חייב למחות בחבירו
הנסתרות רק על הנגלות ,א"כ תיפו"ל מצד וכשלו איש ע"ז שלא מוחה מדין ערבא דערבא וצ"ע תיפו"ל מצד מצות
באחיו ,וגם לדעת ר' יהודה ק' דממנ"פ דאי מצד ערבות תוכחה ולנתבאר בריש הפרשה וכן לקמן החילוקים בין ערבות
לא יתכן להעניש כשלא הי' בידם למחות ,מהיכי תיתי ותוכחה א"ש] ובד' ת"ק לא נתבאר להדיא אי הי' כאן דין
שיתחדש כאן שיענשו גם על הנסתרות ,דאיפה מונח ערבות כלל ,דמ' דרק בד' ר"ש הי' כתוב דין ערבות רק
בכריתת ברית זו חידוש לענוש גם כשלא הי' בידם דנחלקו בדעתו אי נתחדש גם ערבות דערבות ,אבל
למחות ולמה יהי' כן .ועו"ק דאצל עכן משמע דבזה בספר מנחת סוטה דמדר"ש ס"ל שיש ברית על הערבות
גופא שידעו אשתו ובניו סגי שיהי' עליו תורת "נגלות" נר' דגם ת"ק מודה לזה ,ר ק דס"ל שנעשה ערב רק על
אף דעדיין לא הי' ביד כלל ישראל למחות דלא ידעו העבירה עצמה ולא על הבריתות של חבירו ובד' ר"ש
ומשמע דגם לר' יהודה לא תלוי באפשרות למחות רק הי' גם ערבות על מס' הבריתות.
בגדרי נסתרות ונגלות.
עכ"פ הרי מבואר דחלק מהבריתות שקיבלו ישראל הי'
וכבר הארכנו בתחלת הפרשה ליישב ,דערבות דפ' דין ערבות אחד על השני ,וכיון דנתבאר דבריתות אלו
בחקותי הוא הרחבה למצות תוכחה ולכן זה מוגבל רק הי' ג' פעמים בסיני באהל מועד ובהר גריזים ,נמצא
באם הי' בידו למחות ,אבל כעת נתחדש הא דכלל דהערבות כבר קיבלו בסיני ,וכ' מהרש"א בסוטה שם
ישראל נחשבים כנצבים ביחד לפני ה' ,וכל אחד נפסד דבהכרח דאתיא רק כשי' ר' יהודה דכבר נענשו על
ע"י חטא חבירו ואם חסר לאחד קיום מצוה חסר ממילא הנגלות לפני שעברו את הירדן ,אבל לר' נחמי' דלא
לחבירו ,ולכן יתכן להענש על חטא חבירו גם בנסתרות, נענשו גם על הנגלות רק כשעברו את הירדן לא הוי בכל
דסו"ס יש חטא בישראל .וא"כ י"ל דמש"כ בגמ' סוטה מצוה אלא ט"ז בריתות של שש מאות אלף וגו' של הר
דכבר בסיני הי' דין ערבות זה מצד הרחבת מצות גריזים והר עיבל .וצ"ע ממש"כ מהרש"א ב"ב פח :ד"ה
תוכחה ,אבל אכ תי לא נתחדש להיות כחד ,דזה נתחדש ואר"ל דלהכי קללות שבת"כ נאמרו בלשון רבים שהם
רק בפ' נצבים ,וא"ש דגם לר"י שמגביל דין ערבות על חטא רבים שעדיין במצות הר סיני לא נתחייבו רבים
לנגלות סגי בזה שיחול ע"ז שם "נגלה" אף דבפועל אינו על חטא יחיד עד ערבות מואב בשנת מ' שהיה להם
יודע .ונפק"מ בזה ג"כ דבערבות זה יש הגבלות דיתכן לעבור הירדן ,ומטעם דאז הוי כערב בשעת מתן מעות
דלא נתחדש לנשים וגרים ועוד ,אבל מצות תוכחה מיהא שכבר התחילו בכבוש א"י קצת ארץ סיחון ועוג ולכך
קיים בכל גווני ובאם הי' בידו למחות ולא מיחה עדיין נאמרו בלשון יחיד דאף על חטא יחיד נתחייבו רבים,
יענש מצד שלא קיים מצות תוכחה. מבואר דלכו"ע לא נתחדש דין ערבות רק בסוף ארבעים
שנה[ ,וכן הבאנו בתחלת הפרשה משפת אמת ואור החיים הק'
לא כל נסתרות נענשים וכלי יקר דחידוש דפ' נצבים הוא ענין הערבות] והרי מבואר
אלא דעדיין יק' לדברי רבי יהודה דנענשים גם על בסוגיא דסוטה דגם בהר סיני נכרתו בריתות וצ"ע.
הנסתרות ,ל"ל לומר בגמ' שבת נה .דצדיקים נענשו
בשביל הרשעים משום דבידם למחות ולא מיחו ,תיפו"ל הנוסח דכל ישראל ערבים זה לזה
דנענשים גם על הנסתרות לרבי יהודה מצד ערבות, והנה בסוגיות אלו לא מוזכר אף פעם אחת הנוסח
ודוחק לומר דההוא סוגיא אתיא רק כרבי נחמיה ,ועמד השגור בפי כל ד"כל ישראל ערבים זה לזה" שזה יסוד
בזה המהרש"א בח"א סנהדרין מג :וחידש דודאי אין דין ערבות להוציא אחרים יד"ח כמבואר ברש"י ר"ה כט.
סברא שיענשו בעלמא על הנסתרות משום ערבות דמה ד"ה אע"פ שיצא מוציא ,ומימרא זה מופיע בש"ס על
יז
התורה פרשת נצבים שירת
שם ערבות במצוות ,הגם דעיקר ערבות המוזכר בגמ' הי' להם לעשות ,ורק בציור דחרם דעכן ,כיון שחרם זה
בשבועות הוא לענין ליענש על חבירו ,וכן האי גמ' היה בלא רש ות הקב"ה כמבואר בסנהדרין שם שא"ל
דסוטה לז :דהי' הרבה בריתות ובהם הי' נכלל דין הקב"ה אתה גרמת כו' היה לך להעמיד שומרים שיפקחו
ערבות זה לענין עונשין אבל לא כתוב שם דין המחודש בדברים שלא יעברו על החרם ,וזה שאמר הכתוב
שמטעם זה יוכל להוציא את חבירו גם באינו מחוייב וימעלו בני ישראל מעל בחרם ויקח עכן גו' דבזה מעלו
בדבר. בני ישראל על שלקח עכן שהיה להם לעשות שמירה
טובה שלא יבא עכן לידי כך וזה שכתוב ויחר אף ה'
מי הם הנכללים בערבות בבני ישראל .ולפ"ז נצטמצם ההבדל בין חובת תוכחה
והנה אם נבוא לדון מי נכלל בכלל ערבות במצוות צריך וחובת ערבות דגם חובת ערבות הוא רק באופן שיש
מקודם לברר מי הוא בכלל ערבות לעונשין וממילא נדע תביעה עליו שגרם לזה .ובעיון יעקב [על עין יעקב סנהדרין
מי זה בכלל ערבות במצוות .והנה בפשטות מבואר בגמ' שם] דמגמ' שבת ל"ק דהתם הכוונה לדין חמור שזה רק
סוטה דקיבלו ע"ע ערבות רק לאותם שנמנו שם בכלל כשבידם למחות ,אבל מה שקשה הוא מהא דסנהדרין
הנמנין של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות ושבועות שדרשו עה"פ וכשלו איש באחיו איש בעון
וחמישים וכ"כ רש"י נדה יג :ד"ה כספחת ,ותוס' קידושין אחיו ודוקא כשיש בידם למחות ולא מיחו ,והרי לר"י
ע :ד"ה קשים לדייק מזה דאין גרים בכלל ולכן אין אנו ענש גם על הנסתרות ותי' דגם ר' יהודא ס"ל ההיקש
אחראים למעשיהם ,דאל"כ יש הרבה יותר ממנין זה נסתרות לנגלות ,דאין עונשין על הנסתרות אא"כ שגם
דהרי הרבה ערב רב עלה אתם[ .אולם תוס' נדה שם ד"ה על הנגלות לא היו מוחין ,משא"כ אם מוחין על הנגלות
קשים דחה דאולי לא ידע מספרם] ובצל"ח ברכות כ: אז אין הקדוש ברוך הוא מענש על הנסתרות רק מגלה
ד"ה והרשב"א כתב שלפי חשבון זה גם כהנים ולויים להם הנסתרות כדי שימחו בהם ,ומצא לזה ראי' ברורה
אינם בכלל ערבות שהרי המנין אינו כולל את שבט לוי. במדרש [במדבר רבה סוף פ"ג] וז"ל "עשיתם הגלוים
וביאר טעם לזה ע"פ דברי הילקוט שמעוני ר"פ נצבים אף אני אגלה לכם הנסתרות".
[רמז תתקמ] דמה דהוצרך לחדש הברית שכבר הי' בסיני
והחיד"א בספרו פתח עינים לסנהדרין שם הביא הקושיא
לפי שהברית שקבלו בחורב הפרו בחטא העגל ,ולפי"ז
מגמ' שבועות וכן הקושיא דמה מהני לר' נחמי' בעכן
כהנים ולוים שעמדו באמונתם ולא הפרו ברית של סיני
שידעו אשתו ובניו ,והלא ישראל לא ידעו וכיצד ימחו,
לא הוצרכו ליכנס עתה בברית .אולם בשו"ת פנים
והביא דברי העיון יעקב ,והק' עליו דהא מפורש
מאירות ח"א סי' ס"ו כ' דלא יתכן לומר כן דהא מבואר
בסנהדרין דענין עכן נסתרו' ונענשו דהוה משעברו
בשבועות לט .דוכשלו איש באחיו דכל ישראל ערבים
הירדן לר' יהודה ,ופשוט דבו בפרק לא היו נגלות שלא
זל"ז ,ולדברינו לעיל א"ש דזה מצד הרחבת מצות
מיחה יהושע וא"כ לא הי"ל להעניש לישראל על
תוכחה .ולחשבון הנ"ל דערבות במצוות תלוי בערבות
נסתרות דעכן ,והביא בשם הרב יפה מראה סוף פ' אלו
דעונשין דגמ' סוטה א"כ לשי' רש"י ותוס' אין ערבות
נאמרין שתי' דעונש נסתרות הוא רק ביש חשד עליהם
בגרים וא"א להוציאו יד"ח וכן להיפך .ולד' הצל"ח ה"ה
שיתכן שעוברים עבירות ויש בידו לחקור אחריהם .עוד
בכהנים ולוים.
הביא מחידושי רבינו יונה כתב יד שביאר שי' ר' יהודה
מח' רעק"א ודגול מרבבה לענין נשים "לפי שאי אפשר שלא יכירו שום פגם כשהוא עובר
בסתר" .עוד הביא להקשות לשי' הרא"ש דאין נשים
והנה הרא"ש בברכות [פ"ג סי' י"ג] כתב דדוקא איש אע"ג
בכלל ערבות איך אמרי' דנענשו ישראל בחטא עכן לפי
דלא אכל כלום מוציא אחרים יד"ח מדין ערבות כיון
שידעו אשתו ובניו ,ותי' ע"פ הנ"ל דגם אם נשים אינם
שערב הוא עבורם ועליו הוא להציל מן העוון ולפטור
בכלל ערבות מ"מ יש להם חובת תוכחה .או עכ"פ דסגי
אותן מן המצוות ,אבל אשה אינה בכלל הערבות לכך
כדי שיהי' ע"ז שם נגלות.
אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן.
הדמיון בין ערבות דמצוות לערבות דעונשין
והבין הדגול מרבבה [או"ח רע"א במ"א ס"ק ב'] את דברי
הרא"ש כפשוטו ע"פ החשבון הנ"ל דכיון דנשים לא היו והנה הבאנו לעיל מדברי רש"י ר"ה כט .ד"ה אע"פ
במנין השש מאות אלף וכו' לא הוו בכלל ערבות ואפילו שיצא מוציא ,דהאי דינא דאע"פ שיצא מוציא מיוסד על
במצוות שחייבים בהם אינם יכולים להוציא האחרים הא דכל ישראל ערבים זה לזה ונענשין אחד על השני
יד"ח אם יצאו כבר ,והוציא מזה לדינא דלא יוכל האיש וכ"כ כל הראשונים ר"ה שם ,ולשון הרא"ש בברכות [פ"ג
להוציא אשתו בקידוש היום באופן שהוא כבר התפלל סי' י"ג] שם כתב "דכיון שערב הוא עבורם ועליו הוא
והיא לא התפללה ,דאז הוא מחוייב רק מדרבנן והיא להציל מן העוון ולפטור אותן מן המצוות" ומזה יצא לנו
יח
התורה פרשת נצבים שירת
דהתם הערבות מיירי לענין ליענש על זה ,והוכיח כן מדאורייתא וצריך בכה"ג לדין ערבות ,ורק נסתפק שם
דהרי בלא"ה הרבה מצוות רק כהנים יכולים לקיים ,והא אם רק היא אינה יכולה להוציא אחרים או גם אחרים אין
קיי"ל לעיל דבאינו מחוייב בדבר א"א לו להוציא אחרים יכולים להוציא אותה ,עכ"פ מתוך דבריו מבואר פשוט
יד"ח וא"כ מה שייך ערבות לישראל ע"ז ,וע"כ דהתם דהבין מדעת הרא"ש דליכא ערבות בנשים כלל וכלל
קאי לענין עונשין ,ובזה שייכים ערבות אף למי שאינו אפילו בדברים שחייבים מדאורייתא.
מחוייב בדבר.
אולם רעק"א שם בהגהותיו חולק עליו בפי' דברי
בריש פ' נצבים רשומים נשים וגרים וקטנים הרא"ש וכתב דכוונתו דערבות שייך למי שמחוייב
עוד העיר אאמו"ר שליט"א על השיטות הסוברים דגרים במצוה זו הוא ערב על אחרים ,ואם נשים בברהמ"ז
ונשים לאו בכלל ערבות הם הרי מפורש בתחלת הפרשה דאורייתא באמת אם יצאו מוציאים לאנשים דכיון דהם
אתם נצבים היום וגו' טפכם נשיכם וגרכם וגו' הרי שייכים במצווה זו הוו בכלל ערבות להוציא אחרים
מפורש דהרי הם בכלל ערבות ,והי' אפש"ל דעיקר יד"ח וזה מש"כ הרא"ש דכיון דנשים פטורות מברהמ"ז
הערבות נלמד רק ממש"כ בסוף הנסתרות לה"א והנגלות מדאורייתא א"כ במצוה הזו ודייקא במצוה זו אין
וגו' וחלק זה לא הי' על כל הרשימה ,אולם זה קשה יכולים להוציא אחרים יד"ח אם כבר יצאו ,אבל לעולם
דהרי מפורש במדרש תנחומא כאן עה"פ "ראשיכם נשים ודאי בכלל ערבות הוו ואין צריכים שיהיו בכלל
שבטיכם אע"פ שמניתי לכם ראשים ושופטים זקנים השש מאות אלף וכו' ורק במצוות שהן עצמן פטורות
ושוטרים ,כולכם שוין לפני ,שנאמר כל איש ישראל ד"א בהו לא הוו בכלל ערבות לאחרים להוציא אחרים יד"ח
כולכם ערבים זה בזה ,אפי' צדיק אחד ביניכם ,כולכם בהן ,והוכיח כן מדין חרש במגילה עי"ש.
עומדין בזכותו ,ולא אתם בלבד ,אלא כל העולם כולו, ומרן הגריש"א זצ"ל [בהערות סוטה ל"ז ]:נתקשה טובא
שנאמר וצדיק יסוד עולם ,וכשאחד חוטא כל הדור בד' רעק"א ,דגם אי נימא לדחוק כן בכוונת דברי
לוקה ,וכן אתה מוצא בעכן ,וכו' לכך נאמר כל איש הרא"ש ,מ"מ היאך יוכל להתעלם מדברי התוס' ורש"י
ישראל ,ולא גדולים שבכם בלבד ,אלא טפכם נשיכם דהרי רש"י בר"ה כתב דטעם הדין דאם יצא מ"מ עדיין
וגרך ,לכך נאמר כל איש" הרי מפורש דכבר בפסוק מוציא הוא אחרים בזה מטעם דכל ישראל ערבין זה לזה
ראשון נאמר דין ערבות. במצות הרי דדינא דאם יצא מוציא הוא מטעם ערבות
שו"מ בספר חבצלת השרון שהביא שכבר העירו ורש"י בעצמו בנדה יג :שהבאנו לעיל דייק דגרים אינם
האחרונים בזה ,דהפמ"ג בתיבת גמא כאן סק"ב הק' כן בכלל ערבות מהא דלא נמנו במנין דשש מאות אלף
על שי' הדגול מרבבה סי' רע"א ,וטו"א מגילה יט ,:דקטן וכס"ל לתוס' בקידושין וכנ"ל ,א"כ לשיטה זו ודאי
אינו בכלל ערבות [דלא כרעק"א סי' ז'] ממש"כ וטפכם, דנשים לאו בכלל ערבות שמוציאין אחרים יד"ח א"כ
ופמ"ג או"ח סי' נ"ג סקי"ט דייק מפסוק זה דעבדים אינם אפילו דחק בדעת הרא"ש מ"מ דברי רש"י והתוס' נצבים
בכלל ערבות וא"א להיות ש"ץ דלא נרשם כאן עבדים ועומדים דנשים לאו בכלל ערבות וא"כ ההלכה שהוציא
[וצ"ע דמפורש מחוטב עציך וגו' דהוכיח מזה רש"י גיטין כג: הדגול מרבבה מדעת הרא"ש שרירא וקיימת.
ד"ה אף דעבדים הם בני ברית] ובספר חקרי לב או"ח מ"ח
הביא קושיא זו ממהרי"ט [קידושין ע :ד"ה קשים] לענין
האם יש ערבות בברכת המזון
גרים והביא ד' המדרש דבפסוק ראשון כבר כ' ענין והנה בברכות מח .מבואר דא"א להוציא אחר בברכת
ערבות ,והוסיף להקשות ממש"כ שבועות לט .דדרשינן המזון אא"כ אכל עכ"פ כזית ,וד' תוס' שם דוודאי
ממש"כ ואשר איננ ו פה לרבות גרים בכלל השבועה מדאורייתא א"צ לאכול כלום דאפשר להוציא מדין
וכיון דגרים בכלל שבועה הוו נמי בכלל ערבות ,וחידש ערבות רק דא"א לומר שאכלנו אא"כ אכל עכ"פ כזית,
החקרי לב דנחלקו הסוגיות אי הי' כריתת ברית על אבל מד' רש"י מבואר דלכן צריך לאכול כזית כדי שיהי'
ערבות לפני שעברו את הירדן ,דרק בגמ' סוטה לז: עכ"פ בר חיובא דרבנן והק' עליו הראשונים איך ב"ח
מבואר כן ,אבל בסוגיא דסנהדרין מג :דמובא שם מח' דרבנן מוציא בר חיובא דאורייתא ,אבל עכ"פ מבואר
רבי יהודה ור' נחמי' מבואר דלכו"ע לא קיבלו ערבות ברש"י דלענין בהמ"ז לא נאמר דין ערבות כלל ,וצ"ל
לפני שעברו את הירדן דמח' ר' יהודה ור' נחמי' הוא רק דכמו בכל ברכת הנהנין לא נאמר דין ערבות דלא יהנה
האם כשעברו את הירדן קבלו ערבות גם על הנסתרות, ולא יברך[ ,ר"ה כט ].ה"נ ברכת המזון לא הי' צריך
אבל לפני שעברו את הירדן לכו"ע לא קיבלו ערבות. להכניס עצמו לזה ,אבל מ"מ ק' דהרי עיקר דין ערבות
ולפ"ז א"ש קראי דפ' נצבים דעיקר כריתת הברית הי' על נאמר בסוטה ל"ז ושמה נכרתה ברית על כל התרי"ג
עצם קיום המצוות ולא על הערבות ,ומש"כ במדרש דכל מצוות וא' מהם ברכת המזון ,ואיך יתכן דע"ז ליכא
ערבות ,ועמד בזה הגריש"א זצ"ל [בהערות לר"ה כט ].ותי'
יט
התורה פרשת נצבים שירת
האם הי' עכן מומר איש ישראל קאי על ערבות היינו גדולי ישראל שבידם
למנוע אבל לא דינא דערבות שנאמר לכאו"א.
והנה יש מתחלה להביא הסוגיא דסנהדרין מד .בעכן
שאצלו כתוב ענין הזה דערבות ואמרי' שם ישראל אע"פ שו"ר שכן העיר מרן הגריש"א זצ"ל [בהערות לסוטה לז]:
שחטא ישראל הוא דלכ"כ "חטא ישראל" ואח"כ מבואר וביאר על דרך מה שייסדנו לעיל ,דתרי גוונא ערבות
בגמ' שעבר עכן על חמשה חומשי תורה ,והי' מושך איכא ,דיש ערבות שהוא הרחבה ממצות תוכחה שצריך
בערלתו ,ובעל נערה המאורסה .הרי דהי' מומר גמור, לעכב את חבירו מלעשות עבירות ולהוכיחו ע"ז ,וזהו
ואעפ"כ נאמר עליו דין ערבות ואמרי' עליו ישראל אע"פ דין נפרד מדין ערבות שזה סתם דין תוכחה ובזה אין
שחטא ישראל הוא .אלא דבחי' מהר"ל שם העיר דאי שום נפק"מ בין איש לאשה וגר וקטן ,ויש דין ערבות
באמת עבר על כה"ת כולה ל"ל להדגיש ענין נערה מחודשת שכל אחד כאילו מחוייב במצוותיו וחובותיו
מאורסה ומושך בערלתו ,ולכן פי' דאין הכוונה שעבר של חבירו ,וחידש הגריש"א דבפסוק זה נכללו שתי
ממש על כה"ת רק דעבר על מצוה ששקולה ככה"ת ,דזה ענינים ,וטף ונשים וגרים הם רק בכלל חלק התוכחה,
ענין הפרת ברית שבעבורה יש השראת השכינה בכלל אבל מה שנתחדש בקרא דהנסתרות וגו' והנגלות וגו' זה
ישראל עי"ש ,אולם מהרש"א הק' ג"כ קו' זו ותי' דצ"ל נאמר רק לאיש ישראל .גם בס' חבצלת השרון הלך
דעבר רק על רוב התורה ,הרי דפי' הגמ' כפשוטו .והנה בדרך זה ודקדק לפ"ז מה שנתחלק הרשימה בין שני
לענין אי ישראל מומר דינו כגוי לענין קידושין ורבית פסוקים דבפסוק א' כתוב ראשיכם שבטיכם וגו' ורק
נחלקו ראשונים ,דרמב"ן ב"מ עא :בשם רש"י הוכיח בפסוק ב' כתוב טפכם נשיכם וגו' דזה דין בפני עצמו.
מסוגיתינו דאסור להלוותו בריבית ,וכש"כ דקידושיו עי"ש עוד.
קידושין ,אבל הביא בשם ר"ת וכ"ה דעת היראים סי'
קנ"ו דמה דדינו כישראל הוא רק לענין קידושין שלא כ' ובאמת לדברינו בתחלת הפרשה ע"פ שפ"א דהא
בו אחיך אבל לענין רבית שכ' אחיך דינו כגוי .ולענין דערבות מיוסד על מה שכלל ישראל נצבים לפני ה'
קידושין הביא הטור אה"ע סי' מ"ד מח' דד' הרמב"ם כיחידה אחת ,וכבר ממילא יש דיני ערבות ,א"כ י"ל
דדינו כישראל וכ"ה פשטות סוגיות הש"ס [יבמות טז :מז: דוודאי גם גרים ונשים וטף הרי הם עומדים כאחד לפני
בכורות ל ]:וי"א דמומר לחלל שבת בפרהסיא ולעבוד ע"ז ה' ,אבל מצד חלק התוצאה שיוצא מזה דממילא יש
דינו כגוי .והטור חולק דזה נגד כמה סוגיות פשוטות חיובים ועונשים בזה לא נכללו דבטף ונשים הקיל
דמומר שקידש קידושיו קידושין .אבל מהרשד"ם אה"ע הכתוב כיון דנשים לא מנהיגים וקטנים לאו בני דעת
סי' י' צידד להלכה כשיטה זו דהבין בביאור השיטות ול"ש לחייבם ,ולענין גרים כיון דסו"ס הם רק טפלים
דמומר יש לו קידושין שזה רק ע"פ סוגיא דסנהדרין לכלל ישראל לא החמיר בם הכתוב .אלא דזה רק לצד
דישראל אע"פ שחטא ישראל הוא ולכן ביאר השיטות שהם לא יענשו עבור אחרים וכן לא יוכלו להוציא
הסוברות דדין מומר כגוי גמור ,דאין להביא ראי' מעכן אחרים אבל זה לא סבה שהאיש לא יהי' ערב עבורם.
שלא מצינו לו שום עון רק מה שמעל בחרם ולכן אע"פ האם יש ערבות למומרים וחילונים
שחטא ישראל הוא ,ולא קי"ל כאותם שיטות המובאות
בגמ' דעבר על הרבה עבירות חמורות דיחידאה הוא, הנה יש לדון אם יש ערבות על מומר להכעיס או מומר
אולם בשו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ד סי' פג כתב על לתיאבון לרוב התורה או מומר לחלל שבת בפרהסיא
מהרשד"ם שכתב "דבר זר ומשונה" דעיקר היסוד לומר דיצא מכלל עמיתך ואחיך ודינם כגוי לענין שחיטה
דמומר דינו כישראל לענין קידושין הוא מקרא דנאמר [שו"ע יו"ד סי' ב' ס"ה] ואין מצווין להחיותו ולפדותו [שם
בעכן חטא ישראל ואחז"ל אף על פי שחטא ישראל הוא, סי' רנ"א א-ב] ואין מחללין שבת עבורו [פמ"ג או"ח סי'
ולכן מדחה כל סוגיות הש"ס וכל הפוסקים בזה שמפרש שכ"ח מ"ז ס"ק ו'] ומ"מ לענין קידושין דינו כישראל גמור
דעכן לא הי' מומר דלא כפשטות הסוגיא ,ולבד שלדחות [טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ד ס"ט ע"פ גמ' יבמות טז :מ"ז :בכורות
סוגיא דגמ' אי אפשר אף אם איכא קושיא גדולה שא"א ל ]:א"כ יל"ע האם נאמר אצלו מצות תוכחה ואפי' נימא
לנו לתרץ הא מי אמר לו שמקור הגמ' הוא מקרא זה דל"ש תוכחה דהוכח תוכיח את עמיתך כתיב ומומר לאו
דדברי קבלה ,וגם אם היה מקרא זה היה זה חדוש גדול עמיתך הוא ,מ"מ אולי מדין ערבות לא נפקא דסו"ס כיון
והא חזינן שלא היה חדוש כלל משום שאין צריכין לזה דישראל הוא ואכתי מחוייב הוא במצוות כישראל גמור
לראיה ,ור' אבא בר זבדא לא אמר זה לענין הלכה אלא א"כ נחשב כאילו ישראל אחר ג"כ מחוייב בה .ונפק"מ
לדברי אגדה לומר שקרא זה משמיענו חביבות ישראל רבתא כאן בא"י האם אנו אחראים על כל החילונים גם
להקב"ה שאפילו בשעה שהן חוטאים קורא אותן ישראל אלו שבוודאי דינם כמומרים לדאוג עבורם ולעשות
דאמר חטא ישראל ולא חטא העם כדפרש"י התם מדלא טצדקי להצילם מן החטא ,ולהתפלל עבורם או לא.
אמר חטא העם עדיין שם קדושתן עליהן וכדמוכרח זה
כ
התורה פרשת נצבים שירת
אפילו אינו מומר גמור אין ישראל אחר מצווה להפרישו מהא דאמר ע"ז ר' אבא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי
לדעת הש"ך ,ומומר דנקט הש"ך הוא משום דהפוסקים ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה דלא שייך זה כלל
במומר דברו ומומר מסתמא מזיד הוא ,ועוד דכל עובר לענין הלכה אלא לענין החשיבות להקב"ה ולענין
עבירה במזיד נקרא מומר לאותו דבר .ונמצא לפשטות ד' קדושתם ,ומה דפשוט לגמ' בכל הש"ס דדינו כישראל
הש"ך דא"צ להפריש מומר מאיסור ל"ש דינא דערבות, לענין קידושין הוא דל"ש במציאות להתהפך לגוי ,דרק
אבל לד' הדגול מרבבה גם למומר יש דינא דערבות רק להיפך מגוי לישראל נתחדש בקרא דאפשר להיות ,אבל
דנאמר דין מסויים בעושה מעשה במזיד שא"צ להפרישו לא נאמר בתורה לא בקראי ולא בהלכה מסיני שיהיה דין
אבל באופן כללי יש ערבות למומר עכ"פ בעושה בשוגג. כזה שישראל יוכל להעשות עכו"ם וממילא הוא נשאר
[וע"ע בברכי יוסף שם שהאריך לחלוק על הש"ך] בדין ישראל ובקדושת ישראל בין לענין חיוב המצות
ובין לעניני חיתון ויחוס הבנים וממילא ודאי שבני
ובשו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן קכו הק' על הדגול
המומרות הם ישראלים גמורים כמו באשה כשרה
מרבבה ,דהרי בכל מצות עשה כופין אותו עד שתצא
שילדה מנכרי שהולד ישראל וקידושיהן קידושין ולכן
נפשו [כתובות פו ]:ומסתמא ה"ה בל"ת כשעדיין לא עבר.
פשוט וברור שהוא טעות שפלטה קולמוסו של הגאון
הרי מפורש דגם בעובר במזיד יש להפרישו ,ומבואר
מהרשד"ם לדחות בזה סוגיות הגמ' ודברי כל הפוסקים.
בר"ן כתובות נ .מדפי הרי"ף דצורת הכפי' יתכן גם
עכ"ד האגרו"מ .וע"ע בדברי רבי צדוק הכהן בתקנת
בלקיחת ממון ממנו ,דעד שאתה כופהו בגופו כופהו
השבין אות ט"ו שדחה ד' מהרשד"ם מצד דפשטות הגמ'
בממונו ,ולכ"כ דד' הש"ך הם כפשוטו דבמומר ל"ש
דלכו"ע עבר עכן עבירות חמורות ,ואעפ"כ אומרים עליו
ערבות ,והטעם דהנה יסוד הערבות הוא בשבועות לט.
ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא.
וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל
ערבין זה לזה .וכיון דקי"ל דמומר מותר להלוותו עכ"פ אם נבוא לדון במדרגת עכן ,הנה לפי פשטות הגמ'
בריבית דלאו אחיך הוא ממילא לאו בכלל ערבות הוא. הי' עכן מומר לרוב התורה דדינו כמומר להכעיס דיצא
עוד כ' חידוש גדול דאפי' לפוסקים האוסרין להלוות מכלל עמיתך ואעפ"כ נאמר עליו דין ערבות וגם נאמר
מומר ברבית דנחשב אחיך ,מ"מ יש מקום להתיר עפ"י עליו ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא ,אבל לד'
דברי מהר"ל מפראג זצ"ל [בנתיבות עולם נתיב הצדקה פ"ו] מהרשד"ם עכן שאני שעשה רק עבירה אחת דמעילה
בביאור טעם שלא נתערבו ישראל זה לזה רק אחר בחרם וכן למהר"ל שלא עבר ממש על כה"ת ,וא"כ
שעברו את הירדן דארץ ישראל מיוחדת לישראל והיא במומר גמור לא נאמר עליו דאע"פ שחטא ישראל הוא
עושה את כל ישראל השוכנים עלי' כאיש אחד ע"כ ושוב אין לנו ראי' דנאמר עליו דין ערבות.
כשבאו לא"י נעשו ערבים עכ"ד[ .ידידי הרב דוב זעליגר
שליט"א הוסיף דמדוייק בזה מש"כ ומי כעמך ישראל גוי אחד ביאור שי' הש"ך דא"צ להפריש מומר מעבירה
בארץ] והנה זה פשוט דאף עכשיו שישראל בגלות נשאר והנה בש"ך יו"ד סי' קנ"א סק"ו לענין מה דחידשו התוס'
הערבות ,והטעם ברור דאף שגלו מ"מ מקומם של והרא"ש שבת ג .דגם באופן דליכא לפני עור כגון בתרי
ישראל בא"י וכשאנחנו בארץ אחרת נחשבנו גולים כי עברי דנהרא מ"מ יש איסור מדרבנן לסייע ,כיון דבלא"ה
אין כאן מקומינו ,רק מקומינו בא"י ומצוה לדור בא"י, חובה להפרישו א"כ כש"כ דאסור לסייע ,לזה כ' הש"ך
ע"כ עדיין חשיב כאילו כולנו בא"י אף שאין אנו בפועל דכ"ז בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור וכדכתב
בא"י ,מ"מ זה מקומינו .והנה מומר אף דאפי' חטא הרא"ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שב"ד
ישראל הוא ,מ"מ גוי הוא ג"כ ועושה יי"נ ,וקנאים מצווים להפרישו כ"ש ישראל גדול משא"כ בעובד
פוגעים במומרת כמו בגוי' כמבואר בפוסקים באהע"ז כוכבי' וישראל מומר שאינו חייב להפרישו .מבואר
בענין מומר זוקק ליבום יע"ש [עי' תרוה"ד רי"ט רכ"ג]. מדבריו דאין חובה להפריש מומר מאיסור .וכ' עליו
ובדרישה [סי' קל"ט] דע"ז של מומר נאסר מיד כמו ע"ז הדגול מרבבה דלא יתכן לומר כן דהרי מפורש בגמ'
של נכרי .וכיון שדינו כנכרי ג"כ .פשוט שיש בו לאו דלא סנהדרין הנ"ל דגם בישראל מומר אע"פ שחטא ישראל
ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי .וכיון שאסור לדור הוא וא"כ מה בי נו לשאר ישראל לענין להפרישו
בארץ ישראל אין א"י מקומו כלל ופקע הערבות בעד מעבירה .ולכן פי' כוונת הש"ך דאין כוונתו למומר דוקא
המומר" .ואין לזוז מהוראת הש"ך" עכ"ד האבני נזר. רק כוונתו לאפוקי כל מי שעושה במזיד דחובת הפרשה
והנה בשו"ת עין יצחק להג"ר יצחק אלחנן זצ"ל אה"ע גם בישראל הוא רק כשעובר בשוגג ויש ביד איש אחר
סי' א' פי' בד' הש"ך דעיקר חובת הפרשת חבירו מן להפרישו ,חייב להפרישו ,וכמו בקטן אוכל נבילות
האיסור הוא משום מ"ע דהוכח תוכיח את עמיתך ע"כ שהקטן שוגג הוא ,וכן דינא דתוס' ורא"ש דריש שבת
בשוגג מיירי דכן איירי במשנה שם [רש"י ג .ד"ה פטורי]
כיון דמומר אינו בכלל עמיתך אינו מצווה עליו להוכיחו
אבל בישראל דרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה,
כא
התורה פרשת נצבים שירת
ושבועות דהך כל ישראל ערבין אינו רק היכא שיש בידו ולאפרושי מאיסורא ,וכן יל"פ בדברי הדגול מרבבה,
למחות כו' .מ"מ י"ל דה"ה היכא דיש בידינו לעשות אלא שהקשה דגם אי נימא דליכא חובת תוכחה ,עדיין
איזה עצה שע"י זה יופרש מהאיסור דודאי החיוב עלינו יהי' חייב להפרישו כדי שלא יענשו עבורו משום ערבות,
להשתדל ולעשות כן דגם זה בכלל יש בידינו למחות דהא כל ישראל ערבין זה בזה וכמבואר בסנהדרין
דמ"ש .וכלשון הרא"ש ברכות פ"ג סי' י"ג בסוף הסימן ושבועות ,אי לא דנימא דס"ל לש"ך דבמומר ליכא
דין הוא שיפטור אחרים כו' שערב הוא בעבורם ועליו ערבות ואע"פ שאמרו אף על פי שחטא ישראל הוא מ"מ
הוא להצילן מן העון וכו' עכ"ל .ומשום הסברא הזאת כיון דאינו בן ברית [כמבואר בתוס' סנהדרין עב :וכמש"כ
עלינו החיוב להשתדל בעצות כדי להצילן מן העון כדי הב"ש באה"ע סי' קמ"א ס"ק מ"ז בשם דברי תוס' הללו דמומר
שלא יענשו אחרים בשבילו .ולפ"ז יקשה טובא בהא אינו נעשה שליח מה"ט .וכ"כ המג"א בסי' קפ"ט ס"ק א' ].ויש
דמע"ש פ"ה משנה א' והובא בב"ק סט .דכרם רבעי מקום לדון לפ"ז דכיון דלא מקרי בן ברית ודינו כגוי
מציינין כו' בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע שהם ע"כ ממילא ה"ה לענין ערבות דלא שייך דין ערבות רק
באים לגזול יניחם ויאכלו דבר האסור דהלעיטהו לרשע למי שהוא בן ברית כדמשמע בפ' נצבים ושפיר כ' הש"ך
וימות וכו' 18וכ"פ הרמב"ם פ"ט מהלכות מע"ש וקשה דאין חיוב להפרישו מאיסור .אבל זה לא יהני לדברי
דלמה לא יהי' חייב להפרישו מן האיסור וכן להקל הדגול מרבבה ובלא"ה גם במומר יש לדון ע"פ שי' רוב
האיסור במה דאפשר ולהנצל מן עונש הערבות ואי הי' פוסקים באה"ע סי' קנ"ז גבי חליצה דמומר זוקק
אפש"ל כשי' הדגול מרבבה הי' א"ש דכאן ג"כ הוי מזיד לחליצה משום דמקרי אחיו .וגם לענין בן ברית הביא
ולכל אין חובה להפרישו מן האיסור ,אלא דק' כנ"ל הב"ש בסי' קמ"א ס"ק מ"ז לשיטת כמה פוסקים דס"ל
תיפו"ל מצד ערבות[ .ועי' גליון מהרש"א על הש"ך שם דמקרי בן ברית וא"כ עדיין יש לדון דיהי' לו דין ערבות.
שהשיג על הש"ך וכ' דאין לו ראי' מב"ק ,דהתם שאני דבלא"ה
נכשל בחטא יותר חמור בגזל עי"ש] עוד יש לו הוכחה גדולה דגם במומר שייך ערבות דהרי
בעכן הי' שייך ערבות ואמרו בסנהדרין שם דעכן עבר
ותי' בזה ע"פ דברי הירושלמי שהבאנו בריש דברינו על חמשה חומשי תורה ע"ש .ומבואר בחולין (ד' ה')
ד ביבנה הותרה הרצועה יצתה ב"ק ואמרה אין לכם עסק וכפי שכתב התבואות שור בסי' ב' ס"ק כ"ג ובשמלה
בנסתרות ,וע"כ אין בנסתרות שום חיוב כלל אף להדר חדשה אות ט"ו דמי שעובר על רוב המצות הוא מומר
אחר איזה עצה כדי להפרישן מאיסור וא"כ י"ל דהך גמור משום דרובו ככולו ע"ש .הרי דאף עבור מומר ג"כ
משנה דמע"ש הי' אחר שיצתה ב"ק הזה ,וגם עוברי יש דין ערבות דנענשו עבור חטאו .ומשמע שם דנענשו
דרכים הוא ענין נסתרות ,דהא אינו יודע מי הם הנוטלים בשביל מה שעבר על חמשה חומשי תורה והחרמים
את הפירות ולכן ליכא בזה דין ערבות .עכ"ד הג"ר יצחק דהא אמרו שם חטא ישראל אף על פי שחטא ישראל
אלחנן זצ"ל. הוא כו' וגם עברו את בריתי גם לקחו מן החרם גם גנבו
גם כחשו גם שמו בכליהם כו' מלמד שעבר עכן על
חמשה חומשי תורה שנא' חמשה גם דמשמע מזה
18כ' חזו"א דמאי סי' ח' סק"ט דמה דאמרי' הלעיטהו הוא לאו דוקא דנענשו כל ישראל עבור מה שעבר עכן על כל חמשה
ואינו אלא לשון בעלמא שאינו זקוק למעשהו ולשקוד על הצלתו ,ומזה
תקפו רבים את פסקו של הגרי"צ זילברשטיין שליט"א [עי' קובץ פעמי חומשי תורה וגם עבור מה שחטא בחרם .והא הי' לו דין
יעקב קובץ מ"ד מעמ' ק"ז והלאה] במה שקרה אצל גוי צעיר בבית ספר מומר כיון דעבר על חמשה חומשי תורה .והמהרש"א
בארצות הברית שסבל רבות מחביריו וא' מהם הי' גונב בקביעות את
הכריך שלו ,ולכן הי' לו עצה ויום אחד הכניס רעל לכריך שלו ועי"ז שם פירש דעבר על רובו של תורה ע"ש .וי"ל דזה גופא
תפס הגנב ,והי' שם צעיר יהודי שהפנה אח"כ השאלה להגרי"צ כוונת המאמר שם דאע"פ שחטא ישראל הוא דהכוונה
שליט"א האם יהודי מותר לו לעשות כן ,והשיב דמותר וגם מצוה
לעשות כן דהלעיטהו לרשע וימות ,והסכים לזה גיסו הגרח"ק זצ"ל ,וכן הוא דאע"פ שחטא עכן מ"מ מקרי בשם ישראל דשייך
פסק חמיו מרן הגריש"א זצ"ל לענין אשה שרוצה לדבק אחרים במחלה דין ערבות על כל ישראל שיענשו לפי דגם עברו בריתי
ע"י זנות האם יש לפרסם את שמה ,וענה הגריש"א "הלעיטהו לרשע
וימות" שאותם המזנים איתה רשעים הם ואדרבה עי"ז ימנעו מעבירה גם לקחו מן החרם כו' וגם שמו בכליהם דזהו קאי על כל
[עי' באריכות בספר מלואי שלמה להגר"ש לורינץ זצ"ל עמ' רעא-רצ ישראל ומשום הערבות .ומוכח מזה דגם במומר גמור
שניסה להתווכח עם פסק זה] והקשו עליו רבים דאין שום מקור משם
דמיירי רק דאין עליו חיוב למונעו מאיסור ,אבל איפה כ' כאן שמותר שייך דין עונש ערבות.
לכתחלה להכניס רעל כדי שימות ,ואפי' איסורא לא כתוב כאן שאפשר
להכניס שם איסור לכתחלה כדי שיכשל ,אבל הגרי"צ ענה להם ע"פ ד' מתי אומרים הלעיטהו לרשע וימות
המאירי שם שכתב וז"ל "הא בשאר שנים הואיל ונגיעתם אסורה אין
מתקנין לעוברי עברה אלא אם יגעו מוטב וישתרשו בחטא ויאכלו דבר אולם מ"מ יש ע"ז קושיא גדולה דהנה בכלל האי דינא
האסור וכגון זה הלעיטהו לרשע וימות" הרי דמצוה לעשות כן וכנר' לא
מיירי בגנב במקרה רק בגנבים מחריבי עולם וכמו הסטודנט בציור הנ"ל דערבות הוא דגם באין בידו למחות מ"מ היכא דיש בידו
שהי' רודפו ומשפילו כסדר וזה הי' חלק מהרדיפות[ .חוץ מזה הי' להשתדל אחר איזה עצה להצילן מן מכשול איסור דג"כ
להגרי"צ עוד סבות למה מותר לעשות כן וא' מהם דאדם יכול לעשות
בתוך שלו מה שרוצה ,והיעלה על הדעת דאם יש לו משקה ויסקי בביתו
זהו בכלל חיוב הערבות ,ואף דמבואר בסנהדרין
עם רעל ושמע שיש גנב שרוצה לגונבו שיצטרך להצילו]
כב
התורה פרשת נצבים שירת
להסתפק שנחשבים רק מומרים לתיאבון או תינוקות נמצא לפ"ז דלפשטות ד' הש"ך לא נאמר במומר דין
שנשבו [כגון חלק מהמסורתיים ויל"ע ברוב העם שהם ערבות וכ"פ האבני נזר להלכה ,אבל לד' העין יצחק יש
פשוט לא מודעים ליסודות הבסיסיים מיהדות] הם עדיין דין ערבות וליישב ד' הש"ך מקושיא דעכן י"ל כמהר"ל
בכלל אחיך לכל דבר ,אבל מה שיל"ע לאלו החילונים דלא עבר ממש על כה"ת או כמהרשד"ם דלא קי"ל
מחללי שבת בפרהסיא במזיד ולא איכפ"ל בשום דבר כאותם שיטות דעבר על כה"ת כולה אלא דכל העבירה
מיהדות וכש"כ שהם רודפי דת ,האם עלינו לדאוג שלו הי' רק מעילה בחרם.
עבורם לנסות להצילם מעבירות ולהתפלל עבורם ,דלכ'
לד' הש"ך ודעימי' א"צ לדאוג עבורם ,אבל לד' הג"ר נפק"מ למעשה
יצחק אלחנן זצ"ל בעין יצחק צריך[ .הנה בנוסח שאנו והנה נפק"מ למעשה בכ"ז בנהג חילוני בשבת ומבקש
אומרים כל יום אחרי תהילים אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה משומר תורה ומצוות להראות לו הדרך ואם לא יראה לו
ובשבי' וכו' משמע דרק מי שנכלל ב"אחינו" אבל מי שהוא יסע בדרך ארוכה נמצא שע"י שמראה לו מציל אותו
ישראל ולא בכלל "אחינו" אין אנו מתפללים עבורם ויל"ע].
מריבוי חילול שבת האם יש לו אחריות לכך או שיאמר
כי המצוה הזאת קאי על תורה הלעיטהו לרשע וימות דלד' העין יצחק יש חיוב ערבות
אבל לד' הש"ך וכ"ה לד' הדגול מרבבה א"צ להפרישו,
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא
וכן פסק לדינא בשו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' י"ח .אלא
נפלאת וגו' לא בשמים וגו' ולא מעבר לים וגו' כי
שסיים שם דההיתר שלא להראות הוא לא רק אליבא
קרוב אליך וגו' [ל' י"א – י"ד]
דהש"ך והדגמ"ר ,דהא אינו מסייע לו בידים בשום דבר
לרש"י לקמן פסוק י"ד קאי על תורה שבכתב ותורה להשיג את האיסור אלא נמנע רק מלהדריכו הדרך היותר
שבע"פ ,וכ"פ רוב מפרשים .וכן מבואר בעירובין נ"ה. קצרה ,ולכן במקרה כזה כו"ע יודו בזה ,ואדרבה בזה
דדרשינן פסוקים אלו שלא תמצא את התורה במי שנמנע ואינו משיבו על שאלתו ומעלים עין ממנו זה
שמגבי' דעתו עלי' כשמים וכו' עי"ש .והנה בעצם זה בעצמו מהוה עוד מחאה כלפי העבריין על שמחלל
שכ' לא בשמים היא ופירש"י ומבואר זה בעירובין שם שבת ,ולכן מקרה כזה הוא המקרה הקלאסי ביותר שמן
דאילו הי' בשמים היית צריך לעלות אחרי' וללמדה, הצורך לפי ההלכה להעלים עין מהרשע השואל ולקיים
צ"ב איך יתכן זה הרי מבואר בגיטין פד .ובב"מ צ"ד,. בו המאמר הלעיטהו לרשע וימות.
דע"מ שתעלי לרקיע הוי גדר הפלגה דל"ש במציאות.
עוד נפק"מ למעשה האם יש ענין לתקן עירובי חצירות
וכ' המפרשים דהיינו שהי' צריך לחפש נביא שיגיד לנו
בשביל חילונים שבלא"ה מחללים שבת בפרהסיא,
מש"כ שם או שהי' צריך לעלות ע"י שם .ונפק"מ בזה
ובשו"ת אגרו"מ או"ח ח"ה סי' כ"ח נשאל ע"ז וכ'
לדידן מבואר בגמ' שם דר' אבדימי למד מזה דצריך
דלמאי דקי"ל כרשב"ג דהלעיטהו לרשע וימות א"כ
לטרוח ולהעמיד סימנין ולהערים בתחבולות כדי
א"צ ,וגם הא רוב המחללין שבת הם כופרין בכל התורה
שיתקיים התורה אצלו .ולענין מש"כ ולא מעבר לים
כולה ,שאולי כו"ע מודו שליכא חיוב ואף לא מצווה
נפק"מ דמי שבאמת יש לו רק רב מעבר לים הוא מחויב
להשתדל לתקן עירובין בשבילם .אלא שמסתפק מה עם
ליסע לשם ללמוד וכדכ' כאן בח"ח עה"ת .ומו"ז הג"ר
אלו שאין יודעין כלום ,דרשעותן ואף הכפירה שלהן בא
בנציון זצ"ל פי' דהגם דבעלמא עליה לרקיע נחשבת
להם רק מצד שחנכום כן אבותיהם הרשעים ,יש איזה
כדבר בלתי מציאותי ,אולם אם תבין שהחיים בלי
מעלה ואולי גם מצווה לתקן עירובין ,שלא יעברו גם על
התורה לא נחשב כלום ,אז יתגלו אצלך כוחות בלתי
איסור הוצאה שבידינו למנוע אותו בתיקון העירובין,
רגילים ,כמו שידע דבשעה שאדם נמצא בפאניקה
מאחר שיש לדונו כשוגג .אלא דיש לדון דאינו שוגג
מתגלים אצלו כוחות נפלאים ותוכל גם לעלות לרקיע.
ממש ,דאף שאביו חנכו לרשעותו ולכפירתו ,הא עכ"פ
והנצי"ב בהעמק דבר כ' כאן דמ"ש בפיך ובלבבך רואה ויודע משומרי תורה ומצוות ,ויודע שאיכא גדולים
לעשותו ,היינו ללמוד ביגיעה שיהא נוגע ללב ,וגם ובעלי דעת וחכמה יותר מאביו ,שלכן נוטה יותר לומר
ללמוד באופן פרקטי לדעת איך לקיים ,ונכלל בעשיי' שליכא חיוב למונעו מעבירה .ובפרט להש"ך יו"ד סימן
החידושים שהוא מחדש .ועצה עמוקה אמר שלמה ויותר קנ"א סק"ו ,להדגמ"ר שביאר טעמו ומשמע שהסכים
מהמה בני הזהר עשות ספרים אין קץ היינו שתכתוב עמו לדינא ,דהא משמע שמתירין למכור דברים אסורים
לעצמך כל רעיון וכל חידוש ולהג הרבה יגיעת בשר לכל ישראל מומר ,א פילו לבן המומר כשיכול לקנות
היינו לדבר הרבה בלימוד עם התלמידים. במקום אחר.
ומו"ז זצ"ל הוסיף בהא דבלבבך אצל לימוד תורה היינו עכ"פ לכל הנתבאר יש לדון באחריות שאנו צריכים
ללמוד בחשק והתלהבות בכל הלב והרגש ,וכמו להרגיש כלפי אחינו הטועים ,דוודאי באלו שיש
כג
התורה פרשת נצבים שירת
אומר לך שהוא נמצא מעבר לים וא"א להגיע אליו ,לכן שמסופר על גוי שהתחפש ובא ללמוד אצל היערות דבש
צריך משה להדגיש שכל מה שהם אומרים לא נכון כלל והבחין שהוא גוי בזה שלא התנונע בשעת הלימוד[ .עי'
וכלל כיון שהתורה באמת נמצאת קרוב מאד וממש על סו"פ וילך שהארכנו בענין בחינת השירה של תורה]
ידך.
הפקח לעומת הטפש
לרמב"ן וספורנו קאי על תשובה ע וד חיזוק בענין תורה יש להביא מש"כ במדרש כאן [ח
וכ"ז למפרשים דקאי פסוק זה על התורה ,אולם לרמב"ן במש"כ "רָ אמוֹת ֶלאֱוִ יל חָ כְמוֹת בַּ שַּ עַּר ֹלא יִפְ תַּ ח פִ יהּו"
וספורנו קאי על מצות התשובה 19דבכל מצב תוכל [משלי כד ז] "מהו ראמות לאויל חכמות ,א"ר תנחומא
לחזור בתשובה ,ובפיך הכוונה לווידוי ,ובספורנו כ' הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת והוא רואה אותן
דברים נפלאים "לא נפלאת היא ממך שתצטרך לנביאים שנושאים ונותנים בתלמוד והוא אינו יודע מה הן אומרין
ולא רחוקה היא שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים הוא מתבייש ,שנא' בשער לא יפתח פיהו ואין שער אלא
שיפרשו לך ,באופן שתוכל לעשותה גם בגלות .ולא סנהדרין דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ,ד"א
מעבר לים שתצטרך לחכמי הדור שיפרשו לך וגו' ולא רבנן אמרי הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן
יק' עליך כמו שיקרה באיזה מצוה שנפל בה ספק עוסקים בתורה והוא אומר להן היאך אדם למד תורה
ותצטרך לפי' חכמי הדור או שהיא נמנעת בחו"ל" תחלה ,אומרים לו תחלה קורא במגילה ואח"כ בספר
עכ"ד. ואח"כ בנביאים ואח"כ בכתובים ,משהוא גומר את
המקרא שונה את התלמוד ואח"כ בהלכות ואח"כ
ונראה דזה מאד נוגע לנו דאנחנו חושבים דכדי לעשות באגדות כיון ששומע כך אומר בלבו אימתי אני למד כל
תשובה צריך דוקא לשמוע איזה שיחות ודרשות יפות, זאת וחוזר מן השער הוי בשער לא יפתח פיהו ,א"ר ינאי
או ללמוד בספרים מסויימים שיסבירו לך ויתנו לך כל למה"ד לככר שהיה תלוי באויר טיפש אומר מי יוכל
מיני עצות איך לעשות תשובה ולהחזיק בקבלות ,ועי"ז להביאו ופקח או' לא אחד תלה אותו מביא סולם או קנה
קונה לעצמו הרבה ספרים ושומע להרבה שיחות במשך ומוריד אותו כך כל מי שהוא טיפש אומר אימתי אקרא
השנים ,ובסופו של דבר רואה שכמעט לא נשתנה .לזה כל התורה ומי שהוא פיקח מהו עושה שונה פרק אחד
אמר לנו משה שא"צ שום ספר ולא דרשא ,רק תקח את בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה ,אמר הקדוש
הפה ואת הלב ביחד 20ותתבונן בעצמך איפה אתה אוחז ב"ה לא נפלאת היא ואם נפלאת היא ממך שאין אתה
ומה עליך לתקן ,ותגיד בפה מאמרי חז"ל בענין מה עסוק בה הוי כי המצוה הזאת" כתוב כאן עצה עמוקה
שאתה רוצה לתקן כגדר לימוד המוסר ,ותדבר אל נגד היצה"ר שבא לפתות את האדם ולייאשו מלהתעלות
הקב"ה שיעזרך לשוב ,ותבטא דיבורי חרטה להקב"ה, בלימוד ,ע"י שמראה אותו גדלותו העצומה של התורה,
וכמו שאמר הנביא קחו עמכם דברים ושובו אל ה' איני ואינו רואה בעצמו איך יוכל להגיע לזה ,ועד"ז מזלזל
מבקש מכם אלא דברים ,ואם זה קשה מדאי ,תפרש את בשעה אחת או יום אחד ,כיון דמה כבר יכול שעה או
הדברים להקב"ה ואז יתן לך הקב"ה סייעתא דשמיא יום זה להוסיף כלפי מה שעוד צריך לדעת מן התורה,
לזה אמר הקב"ה שאדרבה עיקר התעלותו של האדם
19עפי"ז ביאר במשך חכמה מש"כ לקמן פסוק ט"ו ראה נתתי לפניך הוא דייקא ממה שמנצל כל יום וכל שעה ללמוד אותו
היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ואילו בפ' ראה י"א כ"ו קצת שיכול לעשות באותה שעה ,ופרוטה לפרוטה
כ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה ולא כ' חיים ומות ,אלא
דלפני שניתן מצות התשובה הי' זה רק בגדר ברכה וקללה ,אבל אחרי מצטרף עד שפתאום ימצא עצמו שהוא ת"ח מופלג.
שניתן מצות התשובה וניתן האפשרות לזכות למחילה ולא ניצל ובביאור תוספת המשל של הסולם י"ל דלמשל אם רואה
ההזדמנות אז עבירה גדולה זו ,הופכת את הברכה והקללה לחיים ומות,
ולכן מסיים הפסוק העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ -שנתתי ספר חזו"א ומתייאש מי יכול לחדש וללמוד כל זה,
לכם מצות תשובה -החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה היינו יתבונן האם החזו"א בעצמו הי' מסוגל לזה בלי סייעתא
שאחר שניתנה דרך התשובה נהפכה הקללה למות ע"כ ובחרת בחיים
למען תחי' אתה וזרעיך וזה מוסר נורא ע"כ ד' המשך חכמה. דשמיא וא"כ גם אתה יכול לקבל עזר מה'.
20מה שהקדים הכ' הפה לפני הלב והרי המחשבה קודם להוצאת הפה,
כ' בספר פרחי שושנה ששמע מרבו הצדיק הג"ר צבי לוינסון זצ"ל חתן והמתיק הדברים הג"ר אלחנן פרץ שליט"א אב"ד חקת
הח"ח שאם לב האדם טרוד בדאגות וק' לו להתרכז בד"ת אל ימתין עד משפט ,בשאלו הרי אם תרצה להראות על בן אדם
שישתפר מצב רוחו ויוכל לעסוק בתורה כדבעי ,אלא יוציא מפיו ד"ת
גם ללא מחשבה והם ישפיעו על הלב והמוח כי הדיבור במיוחד בנגינה שנמצא כאן שתדע כי הנה הוא כאן לידך ,האם תגיד
ובנעימה יש בהם כח רב להשפיע על מחשבת האדם ,ולזה הקדים פה "תדע שהוא לא בירח וגם לא באוסטרליה או בארה"ב,
ללב שאפי' אם לבו בל עמו ואין בו כל חפץ פנימי לעשות המצוה הרי
אחרי הפעולות נמשכים הלבבות ובפעולה חיצונית שבדיבור הפה יוכל גם לא בעיר אחרת רק הוא יושב ממש לידך"??? אלא
לעורר את לבבו ונפשו אל עבודת ה' ,וזה נוגע גם לימים הבאים עלינו הפי' הוא דכאן יש הרבה סוגי יצה"ר שכן אומרים לך
לטובה שנעמוד הרבה בתפלה בסליחות ובתפלות ימים נוראים ויש
שאינו מרגיש בלבבו שום התרוממות וחשק לתפלה ,אז יתחיל בהוצאת שהוא נמצא רחוק ,א' אומר שהוא נמצא בשמים וא'
המילים בכוונה ולאט לאט ישפיעו קדו' המילים על לבו.
כד
התורה פרשת נצבים שירת
אומר הקב"ה כי המצוה וגו' לא נפלאת היא ממך וגו' ומעצמך כבר תדע מה לעשות ואיך להתחזק וכמש"כ
הח"ח הי' אומר דתשובה לא קשה זה סך הכל חרטה על רבינו יונה דאם לא יעורר אדם את עצמו מה יועילנו
העבר וקבלה על העתיד ,בפיך מרמז על וידוי בפה, המוסרים.
ובלבבך חרטה וקבלה לעתיד ,לעשותו זה עזיבת החטא,
הנה וידוי כולנו עושים ,ולענין חרטה וקבלה ועזיבת חשיבות קבלות קטנות
החטא ,הנה יש דרגות של תשובה בלי סוף וכל משהו והנה מש"א חז"ל לענין לימוד התורה שפקח שונה פרק
של חרטה או קבלה זה כבר חלק של תשובה ,יש הבדל אחד ליום וזהו הצורה איך לבטל את מחשבות הייאוש,
בין החטאים דמה שנכשל רק לעיתים רחוקות קל יותר ה"נ בעבודת התשובה שיצה"ר בא לייאש את האדם
להתחרט ,אבל מה שנכשל בה כסדר ,שם קשה ,אבל גם שיש כ"כ הרבה מה לשוב וזה כ"כ קשה ,ולזה יש
בזה יש עצה אם לומדים ספרי מוסר ורואים חומר החטא לעשות תשובה בצעדים קטנים מאד ע"י קבלת קטנות,
אז מגיעים לאיזהו משהו של חרטה ,כל קרעכץ שווה ובסופו של דבר יראה שינוי עצום לטובה ויגיע לדרכי
הרבה ,וכמ"ש רבינו יונה דגם תשובה חלקית נחשב התשובה האמיתית .וחשוב לצטט דברי הגה"צ ר'
תשובה ,ואין אנו משיגים כמה כל פירור של חרטה וצער אבגדור מילר זצ"ל שאמר דהגם שאנו אומרים כדלים
מנקה אותו גם בלא תיקן עצמו לגמרי ,וכן לענין עזיבת וכר שים דפקנו דלתיך ומשמע שאנו מגיעים להקב"ה
החטא כמבואר בע"מ שאני צדיק גמור דאפשר לההפך ריקם ממש ,אבל זה לא נכון שהרי כתוב "שאו מנחה
לצדיק גמור גם לפני כל התיקונים ,ומקובלנו מרבותינו ובואו לפניו" א"א לבוא לפני אדם חשוב שאתה מבקש
שבימים אלו יש לקבל ע"ע כמה קבלות קטנות ונאריך ממנו טובה גדולה בלי להביא עכ"פ משהו סמלי בידך
בזה בעז"ה בעשי"ת" .ע"כ מדברי הגר"א דיסקין להכרת הטוב ,וכן כשאנו באים לפני ה' בר"ה לבקש על
שליט"א. נפשותינו א"א לבוא לפניו בלי שום מנחה ,ולזה צריך
לעשות איזה קבלה קטנה ,אבל עדיין נקרא שאנו באים
חשיבות עצם הרצון לעשות תשובה כדלים וכרשים דלעומת מה שאנו מבקשים כל הכסף
והנה גודל החשיבות בעצם הרצון לעשות תשובה יש והמתנות שבעולם אין לו ערך כלל ,ומ"מ עדיין בזה
לראות מדברי הזוה"ק פ' תרומה [ח"ב קנ" ].חמי כמה שאנו מביאים איזה מנחה קטנה אנו מראים שאנו רוצים
רחמנותא דקודשא בריך הוא עם בריוהי דאפילו דאיהו באמת להכיר טובה להקב"ה על מה שנותן לנו ואנו
חייבא יתיר והרהר תשובה ולא יכיל למעבד תשובה מבינים שיש לנו לקיים מצותיו .ונתן דוגמא לג' קבלות
ומית ,האי בודאי מקבל עונשא על דאזיל בלא תשובה, קטנות במחשבה ובדיבור ובמעשה נגד מ"ש "בפיך
לבתר ההוא רעותא דשוי למעבד תשובה לא אעדיאת ובלבבך לעשותו" א :לחשוב חצי דקה ליום על עוה"ב
מקמי מלכא עלאה ,וקודשא בריך הוא אתקין לההוא שזהו התכלית ,ב :להגיד להקב"ה כמ"פ ביום "אני
חייבא דוכתא במדורא דשאול ,ותמן מצפצפא תשובה אוהב אותך" ג :לעשות לפחות חסד אחד ביום בצנעא.
דהא ההוא רעותא נחית מקמי קודשא בריך הוא ותבר ואל יפתנו היצר שזה לא שווה ,דבאבנים טובות
כל גזיזין דתרעי מדורי גיהנם ומטי לההוא אתר דההוא ומרגליות כל משהו וכל פירור שווה לאין ערוך וה"נ
חייבא תמן ובטש ביה ואתער ליה ההוא רעותא בתשובה ותיקון המעשים.
כמלקדמין" היינו דגם מי שרק הי' לו רצון לעשות
תשובה ,רק שלא הספיק לעשות כן בפועל ,ולכן בוודאי גם נביא בזה דבריו של הג"ר אליהו דיסקין שליט"א:
הוא נענש בגיהנם על חטאיו ,מ"מ רצון זה עולה לפני "יש יצה"ר מאד מסוכן כשאדם מתעורר לעשות תשובה,
כסא הכבוד ובסופו של דבר יוציאו מגיהנם .וי"ל דבהא שמנסה לתאר לו שהמצב שחור מאד ,יש לך כ"כ הרבה
דאמרי' בקידושין מט" :המקדש את האשה ע"מ שאני דברים לתקן ,למשל על ביטול תורה יביא לו מחז"ל אם
צדיק ,אפילו רשע גמור מקודשת ,שמא הרהר תשובה אתה לומד פחות מי"ד שעות ביום האם זה צורה של
בדעתו" א"צ לזה שיתחיל תשובה בפועל ,דמספיק עצם תשובה ,וכן אתה לא מקיים בשלימות ודברת בם ולא
זה שיש לו רצון להתחיל בתהליך התשובה ,כבר בדברים בטלים ,וכן הוא מביא לו מאמרי חז"ל דאסור
מסתכלים עליו בשמים כצדיק גמור ומעשיו רצויים. לו למלא שחוק פיו בעוה"ז ,וכן יש לך תפלות וברכות
ובהכי א"ש דלשון הרא"ש [קידושין פ"ב סי' י"ד] ומאירי בלי כוונה ,האם אתה אוכל באמת לש"ש או למלאות
קידושין יב" :חיישינן שמא הרהר בלבו לעשות תשובה" התאוות שלך ,הוא מתאר לו שאם הוא רוצה לחזור
היינו דא"א לשוב ברגע אחד אבל עכ"פ החליט בלבו בתשובה צריך להיות לפחות כמו ר' יחזקאל לעוונשטיין
להתחיל תהליך של תשובה ,וע"ע פסיקתא רבתי [פיסקא
זצ"ל ,הוא מביא לו מספה"ק תיקוני תשובה וסיגופים
מד -שובה ישראל הובא חלק מזה בראשית חכמה שער התשובה ותעניות ,עד שאדם מתייאש לגמרי וחושב שזה טוב
פ"ב והחץ חיים בספרו מחנה ישראל ח"א פכ"ו ובנדחי ישראל כשאני יהי' זקן ,אבל איש צעיר בחברה לא נוח לי ,לזה
כה
התורה פרשת נצבים שירת
לרצון ,אבל עוד יש ענין והוא הכפרה ,והוא לתקן העבר פרק ל"ד] עה"פ שובה ישראל וגו' "דרש רבינו הקדוש
ולכפר החטא ,וזה דוקא ע"י קרבן או דוגמתו תפילה או גדול כחה של תשובה שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות
תענית וצדקה .אולם כפרה לא מעכבת מלהיות מעשיו תשובה מיד היא עולה ,לא עד עשרה מילים ולא עשרים
מרוצים להקב"ה. ולא עד מאה אלא עד מהלך חמש מאות שנים ,ולא עד
הרקיע הראשון אלא עד רקיע השביעי ,ולא עד רקיע
ויתכן דדבר זה נרמז בהא דמבואר ברכות ב .ויבמות עד: השביעי אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד ,כן הושע
דכפרה לא מעכבת מלאכול תרומה ,ורק לענין קדשים אומר שובה ישראל עד ה' אלהיך".
מעכבת ,דתרומה מרמז למה שמורם מלהיות בגדר חול
גמור ,להיות עכ"פ בגדר צדיק ,ולזה מספיק אפי' רק ובכוכבי אור מאמר ד' ובמאמר ס"א הביא מדרש זה
הרהר בלבו הירהור תשובה הרי זה צדיק גמור ,אבל והעיר דמצד אחד יש מאמרי חז"ל בגודל קלות התשובה
לענין קדשים דהיינו הרוצה להתקדש ולהיות קדוש צריך ומצד שני מבואר בחז"ל דיש הרבה גדרי תשובה ונר'
גם כן לרפא את הקודם. שזה כבד מאד וכ' דיש לדמות זה לב' סוגי טהרה
בטומאת מת דמתחלה יש הזאת אפר פרה דסגי במשהו
ובזה א"ש למה בריש ברכות תלי זמן קבלת עול מלכות וזה משל לראשית ההתעוררות דתשובה דכבר פועל
שמים בתרומה ,לומר דכפרה לא מעכב לקבלת עול טהרה ,אבל בסוף בעי' טבילת כל הגוף שמסמל גמר
מלכות שמים ,וכן בקריאת שמע נכלל מצות ת"ת מהלך התשובה דלא סגי במשהו דצריך לתקן ולהקיף כל
כדפירש רש"י שם דלכן קוראים ק"ש בביהכ"נ לפני חלקי עבודתו בפועל .וביאור שתי השלבים דהרי באמת
זמנה כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ,וע"ע מנחות צט: ל"ש לשוב לגמרי בלי סייעתא דשמיא ,אבל מה שמוטל
דאפשר לצאת בק"ש מצות ת"ת ,והלא באמת כתוב על האדם לבדו הוא ראשית ההתעוררות מעומקא דלבא
"ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי" [תהלים נ ט"ז] שרוצה באמת לשוב ולתקן דרכיו שמגיע בדרך כלל ע"י
אבל מיד שנטהר על להבא הרי זה צדיק גמור ויכול לימוד המסור ברצינות ,ואז רצון זה עולה לפניו ומכינים
לקבל עול מלכות שמים .ורק הערב שמש צריך דהיינו לו בשביל זה הרבה סייעתא דשמיא ,אבל עדיין
שעבר יומו שהיה טמא והעריב עליו השמש בטהרה, בבחירתו לא להשתמש בזה ,והמשילו לאיש שנולד
וזהו שינוי זמן על דרך מש"כ הרמב"ם [פ"ב מהלכות
במדבר ונתגדל שם ,ובבואו לעיר ראה מרכבות רצות
תשובה ה"ד] בשינוי השם ,כלומר איני עומד עכשיו באותו ושבות ונשאר אצלו בהסכם לקנות ג"כ סוס ורכב ,וכן
זמן וגבול כעת שנטמאתי כי ההוא יומא דקא גרים עשה קנה ואסר אותם אל עגלה וישב בעגלה והסוסים
שבכל יום האדם עומד בענין אחר ,ושימשא ממילא עומדים על מקומם ,והרי הוא יושב ומתפלא וחושב כי
ערבא על ידי הקב"ה כי אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו בודאי הטעו אותו במרמה ,וישאל לעוברים ושבים מה
וכו' .עכ"ד ר' צדוק זי"ע. הדבר ,וישחקו על חלומותיו ואמרו לו כי הסוסים יעמדו
הרי לן דראשית התשובה לענין שיהי' נחשב צדיק כן לעולם ,כי מתחלה צריך להכות אותם בשוט ואח"כ
ושיתקבלו מעשיו לרצון ,סגי בהחלטה מכאן ולהבא ילכו ,כן החומר מעצמו לא יזוז ממקומו ,עד שבעים
להשתנות ,ובמה שמוסיף בלימודו שזה גורם טהרה שנה -אם האדם לא יניע אותו -יעמוד על עמדו! ע"כ
לענין מכאן ולהבא ,וכבר נחשב אדם חדש ,וממילא דברי הכוכבי אור.
מתייחסים לו בגדר צדיק ,ורק לענין כפרה ותיקון העבר שתי חלקי תשובה כתרומה וקדשים
בזה צריך עוד מהלכים .ויש להוסיף לדברי ר' צדוק,
דלכן נרמז ענין זה בתחלת מס' ברכות ,להורות ליהודי עוד דבר יסודי בענין קלות התשובה חשוב להזכיר כאן
שרוצה לפתוח דף חדש בחיים שלו ,ובא היצה"ר לומר מש"כ ר' צדוק זי"ע [בספרו צדקת הצדיק אות יב] דבתשובה
שיש לו כ"כ הרבה עבירות ,יתחזק שעד כמה שהחליט יש שני ענינים להבא ,ותיקון העבר ,וזהו טעמא שצריך
לפתוח דף חד ש ולקבל עליו עומ"ש ,וכבר לא נמצא שני דברים טהרה על להבא וזה במי הדעת שהוא תורה
באותו יום של רושם הטומאה ,כבר מעשיו רצויים תבלין ומציל מעבירות להבא ,שהמאור מחזיר למוטב
להקב"ה ,ונחשב כצדיק ,ורק בהמשך יצטרך עוד לטפל כמ"ש במדרש [ריש איכה פתיחתא ב'] .וכמ"ש [בתנא דבי
בחטאיו. אליהו ובמדרש ויק"ר כ"ה א] דאם נכשל אדם בעבירה וחייב
מיתה ביד"ש מה יעשה ויחיה ,אם היה למוד לקרות דף
טבילה הנפש במי הדעת לעומת טבילת אחד קורא שני דפים ,ואם היה למוד לשנות פרק אחד
הגוף במים ישנה שנים ,ואם אינו למוד לקרות ולשנות ילך ויעשה
פרנס על הצבור וגבאי של צדקה והוא חי ,וכ"ז מצד
עוד יש להביא כאן דבריו הנפלאים של הרמב"ם סוף העתיד שיוכל להמשיך לחיות ,ושהמצוות שלו יתקבלו
הלכות מקוואות "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות
כו
התורה פרשת נצבים שירת
אבל הרשב"א חולין שם פסק כריו"ח דמוכיח דדינא גזירות הכתוב הן ,ואינן מדברים שדעתו של אדם
דריו"ח הוא מדאורייתא וא"כ בשל תורה הלך אחר מכרעתו והרי הן מכלל החוקים ,וכן הטבילה מן
המחמיר ,ובהערות הגריש"א חגיגה יט .כ' דרשב"א הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או
לשיטתי' א"ש למה לא הוזכר שי' ריו"ח בחגיגה ,דהתם צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי
מיירי במעלות דרבנן שיש לתרומה וקודש וזה וודאי בכוונת הלב ,ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק
הוא רק דין דרבנן ולענין מעלה דרבנן גם רשב"א מודה כאילו לא טבל ,ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין
דחולין א"צ כוונה ,ונפק"מ דדינא דריו"ח רק בכעין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש
טבילת נדה שהוא טבילה דאורייתא אבל נטילה או בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות
טבילה דרבנן כגון לענין נטילת ידים גם לריו"ח א"צ הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות ,כיון
כוונה .ומה דבשו"ע [או"ח קנ"ח ס"ז] מביא דיש מחמירין שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי
להצריך כוונה גם גבי נט"י ,אין הטעם משום דחיישינן הדעת טהור ,הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים
לריו"ח ,אלא כמ"ש בביאור הגר"א שם [ס"ק י"ח] דכיון וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם,
דנטילת ידים הוא משום סרך תרומה יש מקום להחמיר השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו
בו כתרומה שיש לו מעלה דרבנן להצריך כוונה גם אמן" הרי דלד' הרמב"ם ברגע שהחליט לפרוש מן
בנטילה. המחשבות הרעות ולהעמיק נפשו במחשבות נכונות,
כבר נטהר ,והו"ל כטבילה במקוה שפועל האדם בלי
והנה מש"כ רש"י במשנה דטבל ולא הוחזק היינו שלא שיש איזה התחדשות בגופו.
התכוון לשם טבילה כלל רק לרחיצה בעלמא ,צ"ל דזה
רק להוו"א דחולין בעי כוונה אבל למסקנא בסוגיין כשי' ביאור טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל
רב דא"צ כוונה אז גם בטבל לשם טהרה לחולין לא
ובעיקר מה שדימה הרמב"ם למה שאמרו חכמים טבל
מהני למעשר[ ,עי' בטורי אבן יח :ד"ה טבל] ,אולם לד'
ולא הוחזק כאילו לא טבל צ"ב דהנה מקורו של מימרא
הרשב"א הנ"ל א"ש דסוגיין אתיא גם כשי' ריו"ח לענין
זו הוא במשנה חגיגה יח :ומתחלה מבואר שם דבטבל
מעלות דרבנן ,ובמשנה יל"פ גם כשי' ריו"ח לענין
לשם חולין הוחזק רק לשם חולין אבל עדיין אסור
טבילה דאורייתא ובזה יל"פ המשנה כפשוטו דלא
למעשר ,וכן בטבל לשם מעשר עדיין אסור בתרומה וכן
התכוון לשם טבילה כלל.
מתרומה לקודש ומקודש לחטאת ,ואח"כ כתוב "טבל
עכ"פ נחזור לד' הרמב"ם שהביא הך מימרא דטבל ולא ולא הוחזק כאילו לא טבל" ופירש"י לא נתכוון לשם
הוחזק כאילו לא טבל להראות דעיקר כח הטבילה תלוי טבילת טהרה אלא לרחיצה בעלמא ,ומשמע דגם טבילה
בכוונת הלב ,וצ"ע דהרי הרמב"ם פסק כשי' רב דחולין לחולין בעי כוונה ,אולם בגמ' מוכיח רב נחמן מגל
א"צ כוונה גם בטבילה דאורייתא ,וא"כ בהכרח ביאור שנתלש דחולין א"צ כוונה וזה גם לענין טבילת כל גופו
מימרא זו הוא מעלה דרבנן לענין מעשר ותרומה וקודש בטומאה דאורייתא[ ,ולכן הוצרך להוכיח מגל שנתלש ולא סגי
דגם אם התכוון לשם טבילת טהרה לא יהני אם לא יכוון בברייתא המובא שם לענין נטילה -תוס' חולין לא :ד"ה הוא סבר]
להדיא לשם כך ,וזה מעלה דרבנן ,וא"כ איך יהי' זה והק' לו רבה ממשנה הנ"ל והשיב לו דאין הכוונה כאילו
פירוש לעיקר כח טבילה דאורייתא .שו"ר שהעיר בזה לא טבל כלל רק לענין מעשר נחשב כאילו לא טבל,
הגריש"א זצ"ל בהערות שם וכתב דצ"ל דאף דהטעם ומפורש כן בברייתא טבל ולא הוחזק אסור במעשר
שהצריכו חכמים כוונה וזה מעכב את הטבילה הוא ומותר בחולין[ ,ועי"ש בתוד"ה ד"ה לא למה לי בבא זו
משום דרצו חכמים שישמור את טהרתו והוה דין מעלות במשנה] הרי לן סתימת הגמ' דכל עיקר מימרא זו דטבל
דרבנן גרידא ,מ"מ ודאי לא היו מתקנים כוונה אי לאו ולא הוחזק לא נאמר בחולין ,וזה מעלה במעשר ותרומה
דאיכא מעלה בכל טבילה לכתחילה מה שמתכוין ליטהר וקודש ,מאידך בגמ' חולין לא .נחלקו אמוראים בנדה
על ידה ,ואף דבדיעבד אם לא נתכוין טבילתו כשירה שטבלה לאונסה דדעת רב דטהורה לביתה ורק בתרומה
לחולין ומדאורייתא כשירה אף לתרומה וקדשים ,מ"מ אסורה ,וד' ריו"ח דגם לביתה לא טהרה דס"ל גם חולין
כיון דהוה מעלה בטבילה מה שנתכוין ליטהר שייך בעי כוונה ,ונחלקו הראשונים איך קי"ל להלכה ,דדעת
לומר דמדרבנן יהיה דין בתרומה וקדשים דמעכבת הרמב"ם [פ"א מקוואות ה"ח] דקי"ל כרב דלחולין לא בעי
הכוונה את טהרתו. כוונה ,ואף דלעולם רב וריו"ח הלכה כריו"ח הכא שאני,
ופי' הר"ן [חולין ז .מדה"ר] דמחגיגה חזינן דהלכה כרב,
עכ"פ למדנו מכאן כח הכוונה בכל מעשה טבילה, ד לא הזכיר כלל שי' ריו"ח דחולין א"צ כוונה .וכ"פ רוב
ולעומת זה יסד מכאן הרמב"ם לענין טומאת הנפשות, הראשונים.
דע"י שמכוון לבו לפרוש מן המחשבות הרעות ומשיב
כז
התורה פרשת נצבים שירת
אינו מחוייב בזה ,ונקודת החילוק בין נדר לנדבה ,דנדר נפשו במי הדעת הרי הוא טהור ממילא גם אם לא
פי' שההקדשה נובע מחמת נדר שעשה בעבר ,ונדבה התחדש בגופו שום דבר.
מיוסד על ההווה ,והרי כל עיקר תשובה בנוי על מה
שעשה בעבר וא"כ ל"ש שיהי' נדבה ,ומ"מ עושה ה' כשמתחדש בהרגשתו ותודעתו כך
אתו חסד להיות נחשב כאילו זה נדבה ,וכיון שכן גדר מתייחסים אליו בשמים
הקבלה להבא צריך להיות דוקא באופן שמרגיש שעושה
ובדברי רמב"ם אלו ראוי להביא דבריו הנפלאים של
חתך בעצם החיים שלו ומה שהי' לפני התשובה איננו
הגר"י הוטנער זצ"ל בפחד יצחק [ר"ה מאמר כט] וכדי
חלק מהחיים שלו שלאחר התשובה ,ורק אז הוא מקבל
להבין החידוש שלו נקדים מהו הפשטות ,דהנה ידוע
מעלת בעל תשובה.
מש"כ ברמב"ם פ"ב מתשובה ה"ד דא' מדרכי התשובה
בזה ביאר ג"כ דברי הרמב"ם בסוף הל' מקוואות הנ"ל, הוא שינוי השם דהיינו "אני אחר ואיני אותו האיש
דהעיר במה שהעמיד הרמב"ם את ענין התשובה בכאן שעשה אותן המעשים" ורבינו יונה ביסוד התשובה כתב
רק ביחס למדות ומחשבות רעות והשמיט לגמרי את "אדם אשר פשע וחטא ובא לחסות תחת כנפי השכינה
התשובה היסודית ממעשים רעים ,ויל"פ ע"פ מש"כ ולהכנס בדרכי התשובה אשכילך ואורך בדרך זו תלך.
הרמב"ם בעצמו בהלכות תשובה "אל תאמר שאין ביום ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה .ויעשה עצמו
תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה וגומר ,אבל כשם כאלו בו ביום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה .וזה
שצריך אדם לשוב מאלו ,כך הוא צריך לחפש בדעות היום תחלת מעשיו .היום יפלס אורחותיו שלא יטו
רעות שיש לו ולשוב" הרי דהרמב"ם מצא לנכון מעגלותיו מדרך הטוב .ודרך זו תביאנו לשוב בתשובה
להעמיד לפנינו הלכה מיוחדת ולהשמיענו חידוש ,כי שלמה .כי הוא יעשה עצמו כמשליך מעליו כובד העונות
נוהגת היא התשובה גם במדות רעות ובמחשבות רעות. ועוצם החטאים אשר עשה" ....עי"ש באריכות,
וצ"ע מאי ס"ד דא"צ תשובה ע"ז ,אולם באמת המפתח ובפשטות דרך זה של עשיית תשובה הוא רק עצה כדי
להבין הוו"א זה ,נמצא בלשונו של הרמב"ם בהל' שלא יתייאש ויחשוב הרי יש לי כ"כ הרבה לתקן ,ולזה
מקואות הנ"ל .כשמשווה הרמב"ם הטובל במי הדעת ניתן לו עצה שיצטייר אצלו כאילו השליך מעליו כל
לטובל את גופו כ' דהחידוש הוא אע"פ שלא נתחדש פשעיו ונעשה אדם חדש ,וממילא יהי' לו קל יותר לתקן
דבר בגופו של הטובל ,מ"מ פועל וה"ה בטובל במי - מעשיו וכן מצינו בד' השלה"ק ביומא פ' נר מצוה
הדעת .ור"ל דבשלמא אדם החוזר ממעשים רעים ,הרי שהביא כנוסח רבינו יונה הנ"ל בשם ספר באר מים חיים
יש כאן שינוי בגופו .דהרי מעשים נתפסים הם בחוש. והוסיף "ומדה זו תביאנו לשוב בתשובה .כי אם לא
וכל שהתשובה פועלת שינוי ניכר ,הרי תועלתה היא יעשה עצמו כמשליך גלוליו ,כובד העוונות ועוצם
יותר מוסברת .ובזה א"ש דצריך הרמב"ם לחדש לנו דגם החטאים אשר עשה ,הם יבהילוהו ולא יניחוהו לשוב
במדות שאין התשובה פועלת שינוי ניכר בגוף נוהגת וכו' .לכן טוב להשליך כל פשעיו מעליו במחשבתו
תשובה ,וזה מצינו בטבילה דמהני בלי התחדשות בגוף ולעשות לו לב חדש".
האדם.
אולם הגר"י הוטנער זצ"ל הקדים להעיר במשנ"ת
הרי חזינן לפ"ז מד' הרמב"ם היסוד הנ"ל עד כמה יונקת ברמב"ם דעיקר מעלת בעל תשובה על צדיקים גמורים
התשובה מתחושת -השינוי ותודעת החידוש .דלכן הי' הוא שכובש את יצרו גם אחרי שכבר טעם טעמו של
מקום לומר דבחסר בכח החידוש ממילא חסר בתשובה. חטא ,וה רי בעצם שייך כבישת היצר אחרי שכבר חטא
ולזה הי' צריך חידוש דין בהל' תשובה ורמז מיוחד גם בלי תשובה על העבר ,וא"כ מה נתוסף במעלת בעל
מגזה"כ של מקואות .והם הם הדברים שהיו מרגלא תשובה ,עוד העיר ממש"כ הגרי"ס דל"ש לפום צערא
בפומייהו של גדולי חכמי העבודה בדור שלפנינו: אגרא בנסיונות שהביא אדם על עצמו ,וא"כ צערו
"תשובה איז נישט דער טייטש בעסער ווערען ,תשובה בכבישת היצר נגרם מחמת שנכשל מקודם בחטא ולמה
איז דער טייטש אנדערש ווערען"-[ .תשובה אין הפי' יהי' לו מעלה בזה ,ולזה חידש דזה גופא מחידוש
להיות טוב יותר אלא להשתנות] אימרה זו מקפל בתוכה התשובה דכיון דכל עיקר עסקו הוא ניתוקו מן העבר ,אז
כל מה שנאמר לעיל .עכ"ד הפחד יצחק. בשמים גם מנתקים אותו כ"כ מן העבר עד כדי גם עצם
תשובתו נחשבת כמו נדבה ,וכאילו לא נתחייב כלל
ובכוכבי אור שהבאנו לעיל הביא גם מחז"ל ענין של בתשובה מסבה קודמת ,וכן צערו בכבישת היצר לא
השלכת כל פשעיו ,וכתב דזה מקביל לראשית התעוררות מתחשב דזה בא מחמת המכשולות של פעם ,ובזה
התשובה שהבאנו מד' הזוה"ק והמדרש שגם מחשבה זו מבואר משנ"ת בגמ' יומא שהקב"ה מקבל התשובה
עולה עד הכבוד ,ולד' הפחד יצחק י"ל דגדר רצון זה בגדר נדבה וכמ"ש ארפא משובתם אהבם נדבה ,וכאילו
כח
התורה פרשת נצבים שירת
*הכרעת ההלכה אינה בשמים הוא להעמיד עצמו כאיש חדש לגמרי בלי שייכות אל
לא בשמים היא וגו' [שם י"ב]
העבר.
והנה דברי הרמב"ם בטהרה ממחשבות רעות ,דמ'
כמה פירושים יש בדברי חז"ל במש"כ "לא בשמים
דאפשר לעשות כן מהרה שפורש ממחשבות הרעות
היא" בעירובין נה .יש ב' פירושים:
ומשיב נפשו במי הדעת ,לכ' לא מתייחס לכפרה ותיקון
א :שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה וכו' וזהו על העבר דהרי לזה צריך מהלך של תשובה ,רק עיקרו
פשוטו של מקרא וכדפירש"י כאן והיינו שאין הקב"ה למה שנוגע להבא ,דאף שעד עכשיו הי' במצב של
מצוה לכם דבר שא"א לעשותו אא"כ עולה לשמים. טומאה ,יכול ברגע אחד להיות טהור ,וזה על דרך ע"מ
שאני צדיק גמור חיישי' שמא הרהר תשובה בלבו דא"צ
ב :לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים ,או גסי לזה חילוקי כפרה ,דסגי בהחלטה לבד ,וזה מחדש לנו
הרוח .וזה דרך דרוש שלא מתאים עם המשך הפסוק מי הרמב"ם דלא רק במעשים חיצוניים אפשר להתחדש
יעלה לנו השמימה וגו'. ע"י שינוי הפעולות רק גם במחשבות רעות שהם
ג :בכמה מקומות בחז"ל השתמשו בפסוק זה לומר מטמאים את נפשו ,שייך להיות טהור מיד ע"י החלטה
שההלכה לא נפסקת בשמים ,בב"מ נט .לענין מח' רבי לפרוש מזה ולהשיב עצמו במי הדעת.
אליעזר וחכמים בתנורו של עכנאי ,שאמר ר' אליעזר הבדל עבודת ר"ה מיוהכ"פ
"אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו .יצאתה בת קול
ואמרה :מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל ובזה אפש"ל החילוק בין עבודת ר"ה ועבודת יו"כ ,דיסוד
מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר :לא בשמים עבודת ר"ה הוא קבלת עומ"ש וגדר ק"ש של השנה ,וזה
היא - .מאי לא בשמים היא? -אמר רבי ירמיה :שכבר בראשית התחדשות השנה ,דאז הוי גדר הערב שמש של
נתנה תורה מהר סיני ,אין אנו משגיחין בבת קול ,שכבר השנה הקודמת שאז נכשל בעבירות ,אבל כעת בר"ה
כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת" וע"ז כתוב ה"ה מקבל עומ"ש מחדש ,וכבר מתייחסים לו כצדיק
"אשכחיה רבי נתן לאליהו ,אמר ליה :מאי עביד קודשא גמור ,ויכול כבר לזכות לכתיבה וחתימה טובה ,אבל
בריך הוא בההיא שעתא? -אמר ליה :קא חייך ואמר המשך עבודת עשי"ת הוא להגיע ליום הקדוש ביותר של
נצחוני בני ,נצחוני בני" וכן בתמורה טז" .אמר רב יהודה השנה שאז יזכה לכפרה ותיקון על העבר.
אמר שמואל ,שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו
מנהג אמירת תשליך בר"ה דוקא
של משה ,אמרו לו ליהושע שאל ,אמר להו לא בשמים
היא" .ולרש"ר הירש זה משלים פשוטו של מקרא שכך ובזה אפשר לבאר מנהג אשכנז של תשליך בר"ה [רמ"א
הוא מפרש הפסוק "ההכרות והמעשים שהיא מתכוונת תקפ"ג ס"ב] שהוא בפשטות ע"ש הפסוק ותשליך
אליהם אינם בתחום העל -חושי ,השמימי ,וכל במצולות ים כל חטאתם 21וכ' במטה אפרים תקצ"ח ס"ד
ההתגלויות האלוהיות הדרושות להבנתה ולקיומה כבר ש מנערים שם שולי הבגדים והוא לרמז בעלמא ליתן לב
ניתנו לנו במלואן ודבר לא נותר מהן בשמים .לפיכך לא להשליך החטאים ולחפש ולחקור דרכים מן היום ההוא
תוכל לומר :היכן נמצא איש בעל רוח על -אנושית והלאה שיהיו בגדיו לבנים ונקיים מכל חטא ,וצ"ע דלכ'
שיחדור למעננו לסודות השמים או שיוריד לנו מן עיקר תשובה על עבירות הוא בהמשך עשי"ת ובעיקר
השמים התגלות חדשה שתשלים את הכרתנו ,ורק אם ביוהכ"פ אבל בר"ה אין אנו עוסקים בעבירות ,אבל
נמצא איש כזה אשר רוח אלהים בו ,נוכל לקיים את להנ"ל י"ל דתשליך הוא מעמד עשיית יסוד התשובה של
התורה על פי רצון ה'" ומובן דנכלל בזה שא"א לפסוק רבינו יונה ש"יום ההוא ישליך מעליו כל פשעיו" וזה
ע"פ התגלות משמים דא"כ תוכל תמיד לטעון אולי אם שלב מוקדם לתשובה וזה מתאים שיהי' ביום ר"ה שהוא
הי' התגלות משמים היינו יודעים מה לעשות אבל כעת יום קבלת עומ"ש שאנו מראים שמהיום והלאה אנו
אנחנו נמצאים בחושך ,לזה אמר שהתורה לא נשארה מתחדשים ואין אנו אותו בן אדם של השנה החולפת,
בשמים כלל וכל ההחלטות והפסקים מה לעשות אפשר ורק אח"כ בעשי"ת וביוכ"פ יהי' לנו תיקון וכפרה על
למצוא כאן בעוה"ז בלי התגלות שמימי. עצם העבירות.
*מחלוקת בשמים בספק ב הרת קודם לשער לבן
והנה פעם אחת בש"ס [בב"מ פו ].מצינו דבר נורא 21אולם רמ"א בתורת העולה ח"ג סי' נ"ו ביאר דממצולות ים ניכר ענין
מחלוקת מפורשת בין הקב"ה ומתיבתא דרקיעא בריאת העולם ,ומזה יכיר שהעולם מחודש ושהקב"ה הוא המלך
ויתחרט מחטאיו ולפ"ז א"ש דזה השלמת עבודת ר"ה .ובזה מיושב
בהלכות נגעים ,והוא במה דקי"ל בפ"ד דנגעים מי"א למה לא פי' הרמ"א כפשוטו ע"ש השלכת עבירות לשם .ואכן גם
מהרי"ל כ' טעם אחר זכר לעקידה והובא במשנ"ב אולי הי' ק' לי' כנ"ל.
כט
התורה פרשת נצבים שירת
אם יוכל להכריע שגם ע"פ שכל אנושי וכפי התורה שרק אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ,אבל אם שער
והמדות שהתורה נדרשת בהן יהי' הדין שטהור ,ומה לבן קדם לבהרת טהור ,והטעם ממש"כ "והיא הפכה
שהיו מטמאים לא היה רק מקוצר שכלם בערך השכל שער לבן" [ויקרא יג י] היינו שהבהרת צריך להפך את
האנושי ,או מהתרשלם בלמוד התורה בחייהם .ואמנם השער ללבן ,ואם השער לבן קדם לבהרת נמצא שלא
אם ירבו על רבה בר נחמני שהיה מטהר ,הגם שהוא הבהרת הפכוה ללבן וטהור .וכעת יל"ע מה הדין בספק
מסכים לאמת יותר מהם ,לא יוכלו לטהר ע"פ יחיד ,דכך איזה קדים ,ולזה אמר שם "ספק ,הקדוש ברוך הוא
הוא הדין שאחרי רבים להטות. אומר :טהור ,וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא" ולא
נתבאר טעם המחלוקת .ומובא שם סיפור נפלא על רבה
ובהקדמה לקצות החושן הביא דברי הר"ן להצדיק בר נח מני שברח מן המלכות ותפסוהו וביקש רחמים
חידושי תורה אף שאינם נכונים ולזה נקראים חידושים ונפל הקיר של החדר שהי' כלוא בו ,וברח אל האגם
ממש כיון שלא הי' מעולם ,ומ"מ בתוך דבריו הביא והתיישב על גזע של דקל קצוץ ולמד .ובדיוק באותה
לשון הר"ן הנ"ל ש"מה שהיו מטמאים לא הי' רק מקוצר העת נחלקו ברקיע בספק הנ"ל ,ואמרי מי יבא לכאן
שכלם בערך השכל האנושי או מהתרשלם בלימוד ויכריע בשאלה זו? ואמרו שיבא רבה בר נחמני ויכריע
התורה" וכתב "וכל הרואה זה ישתומם ולבבו יחרד .אם כיון שהוא אמר על עצמו פעם "אני יחיד בנגעים! אני
בני עליה שזכו להיות מבני מתיבתא העליונים .לפני יחיד באהלות!" ואכן שלחו מהשמים את המלאך המות
אדון האדונים .לא השלימו שכלם שכל האנושי מפני שיביא את רבה בר נחמני לישיבה של מעלה ,ולא הי'
עומק המושג וקוצר המשיגים .או מהתרשלות בלימוד יכול להתקרב אליו עד שנעשה איזה רעש וחשב שבא
התורה בחייהם ואם הראשונים כמלאכים ומה יעשו המלכות וביקש את נפשו למות ,וכין שהפסיק ללמוד
חלושי השכל כמונו אשר בטרדת הזמן טרודים .ובעתות הצליח מלאת המות לקחת את נשמתו ,ובשעה שנפטר
הפנאי שוכן ענן העצלות עליהם .בהתרפות מן התורה אמר על השאלה בהלכות נגעים שנידונה בישיבה של
ידיהם .ואפילו דבר קלה במסכת כלה .לא ידעו השיב מעלה :טהור! טהור! יצאת בת קול ואמרה :אשריך
כתורה .אוי לנו מעלבונה של תורה". רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאת נשמתך בטהור!
*ספק נגעים קשה להשגה ולמי שמרוחק [כלומר בעודך אומר "טהור"] נפל פתק מהשמים
בפומבדיתא שם היה רבה ראש הישיבה ,והיה כתוב בו
מהקב"ה
"רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה" .ויצאו אביי
ובחי' אגדות למהר"ל בב"מ שם ,ביאר דהגמ' באה ורבא וכל החכמים שבפומבדיתא להתעסק בקבורתו של
להפליג במעלת רבה וגודל והשגתו ודבקותו בהקב"ה, רבה ולא ידעו היכן נמצא גופו עד שראו צפרים
דהנה דיני נגעים הוא הכי רחוק מהשגת האדם מחמת מסוככים על גופו ,עי"ש בענין הספדו.
העומק שבהם ,כמואר בחגיגה יד .כלך אצל נגעים
ואהלות ,ואם הוא ספק נגע הוא יותר קשה ועמוק וקשה והנה בשטמ"ק שם בשם רבינו חננאל שביאר שוודאי לא
לבררו ולהשיגו ,והנהגת הקב"ה הוא שרוצה שיהיו הי' כאן מח' עם הקב"ה ,אלא שהי' נראה לרבה בר
גזירותיו מקובלים על המקבלים ,ואם אותם האמורים נחמני כעין חלום ששתי כתות צדיקים חולקות ביניהם
לקבל גזירותיו אינם משיגים אותו נקרא מחלוקת היינו בדין זה וכת הצדיקים הקרובים יותר לא השכינה אמרו
שאינם משתתפים עם הקב"ה בהשגה ,וזה מחמת שהם טהור ,והסכימו בניהם שרבה יכריע בדבר .וכ"ז הראו
כ"כ מרוחקים ונבדלים מהקב"ה ,אף שבאמת מסכימים לרבה בחלום כדי שיצא מן העולם ביישוב הדעת ונחת
שזה אמת מ"מ כיון שלא מבינים ומשיגים אותה נקרא רוח .אולם בדרשות הר"ן [דרוש ז ודרוש י"א] נקט הגמ'
פירוד ,שראוי שיהי' גזירת הקב"ה מקובל גם מצד כפשוטו ,ומה שאמרו טמא אף שידעו בוודאי שהאמת
הנמצאים ,ולזה שאלו מאן נוכח האם יש מי מהנמצאים היא שטהור כמו שהקב"ה אומר ,אבל מכיון שהכרעת
שיכול לברר אמיתת הדין גם מצד הנמצאים ,וממילא התורה נמסרה לחכמי ישראל ,והם בחייהם השיגו בשכל
יוכל גזירת הקב"ה להתקבל נגד הכל ,והנה רבה לפי האנושי שיהי' טמא ,הי' מן הראוי שבאמת יהי' טמא
שהשגתו הגדולה במה שהיה יחיד בנגעים ובאהלות, להלכה ,הגם שאינו אמת ,כיון שכך מחייב שכל האנושי,
אמר טהור ,וזהו מצד עוצם השגתו בנגעים היה עומד על וכמו שלא התחשבו עם הבת קול שיצא לומר שהלכה
אמתת השגה הזאת ,אבל שאר מתיבתא דרקיע לא היה כר' אליעזר בתנור של עכנאי אף שהי' פשוט להם שזה
השגתה כל כך לעמוד על דבר זה ,מה שהשגה הזאת הוא מהקב"ה ,מ"מ לא בשמים היא ,ה"נ גם אם אליבא
השגה עליונה בתכלית ,ולכן כיון שרבה זכה להשיג זה דאמת הדין היא שטהור הם צריכים לטמא ,ולזה אמרו
לכן הי' לו דביקות עמו ית' ,עד שיצאתה נשמתו בטהרה "מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני" ולא שהוא גילה להם
כי הטהרה שלימות הנשמה .וע"י רבה שהתאחד בהשגה מהו האמת שזה כבר ידעו מפי הקב"ה ,רק שרצו לדעת
ל
התורה פרשת נצבים שירת
אנו מבקשים מהקב"ה שילמד עלינו זכות ויגיד שלא יכלו כבר כולם להתאחד וממילא כבר יכלו להשיג שאם
אנחנו גרמנו למצב שלנו ,ואולי זה נכלל במה שאנו הוסר ההבדל ממילא יכלו להשיג 22 .ועי"ש עוד שנגעים
מתפללין בימי הסליחות "אל תשליכנו לעת זקנה" שאל שהם רק במקרה מסמל את המקרים בעולם כמו פגעי
תנקוט שאנו גרמנו לזקנה שלנו ,רק להיפך תלמד עלינו הזמן הבאים רק במקרה ,והקב"ה שהוא המציאות
זכות ותאמר שהזקנה שבטבע גורם לנו. האמיתות משולל מן המקרה וכש"כ ספק נגעים ,והשגה
הפשוטה אינו נותן מציאות למקרים ,אבל מי שאין
*ביאור שיטת רבי יהושע שקיהה וטיהר השגתו פשוטה נותן יותר מציאות לפגעי הזמן ומקריו
והנ ה לעיקר המח' להלכה בספק בהרת קדמה לשער וזה נקרא שמטמא היינו שנותן לו מציאות .ורבה שטיהר
לבן ,באמת כבר מפורש מחלוקת זו ממש בין התנאים הספק מורה שהי' השגתו פשוטה ומשולל מן המקרה
במשניות נגעים שם פ"ד הי"א בהמשך לדין הנ"ל שצריך ולכן הי' דבוק להשי"ת ועל ידו התאחדו כל הנמצאים
שיוקדם בהרת לשער לבן וע"ז איתא שם "ואם ספק להקב"ה .עי"ש ביתר ביאור.
טמא ורבי יהושע קיהה" ורבה עצמו בנזיר סה :פירש
דמש"כ קיהה הכוונה שטיהר ,ובפיה"מ ביאר קהה *הפלוגתא עם הקב"ה בדרך הרמז
מלשון תקהינה שיניו [ירמי' לא כט] והוא ענין הרחקת ויש מפרשים כל הגמ' בדרך הרמז ,כמו המלבי"ם ר"פ
ומניעת הדבר היינו שהי' מתרחק מדברי האומר טמא חקת שכ' שהנושא בין הקב"ה ומתיבתא דרקיעא
שהי' ס"ל ספק טהור .ותוס' סנהדרין פז :והר"ש בנגעים וההוכחה מרבה הי' האם יתכן שאדם יפרד מגופו ללא
שם פי' קיהה שהק' ודקדק בדבר מלשון מקהו אקהייתא הרגשת יסורים עי"ש באריכות ,ובבן יהוידע ב"מ שם כ'
[יבמות קי ]:כלומר מאספים אסופות של בני אדם לדקדק שהכל הי' רק בכח הדמיון של רבה ע"י שהתפשט לגמרי
בדבר ולעמוד במנין .והרע"ב פי' שהיו שיניו קהות מכל עניני עוה"ז ואז נמשך לפניו מראה זה כדי שיהי'
מדברי האומר ספק טמא וע"ע מלאכת שלמה בשם מוכן למסור נפשו ויגיד "טהור" ויצא נשמתו בטהרה
רמב"ן עה"ת פ' ויחי .ובגמ' סנהדרין הגי' ור' יהושע עי"ש ,ובהגהות יעב"ץ ביאר כל המח' שהיא על כלל
אומר כהה ופירש"י שם כאילו כהה הנגע וזה מסימני ישראל אם ראויים לגאולה ,ופ' נגעים נאמר עליהם
טהרה כשמשתנה הלובן אחר הסגר .עכ"פ נראה וכדאיתא בסנהדרין צז .עה"פ כולו הפך לבן טהור שאין
שהתנאים כאן נחלקו במה שעתידים לחלוק במתיבתא בן דוד בא עד שתהפך המלכות למינות ,וב"ד שלמעלה
דרקיעא בימי רבה בר נחמני וחכמים ס"ל כמתיבתא קובעים שכל הדור במצב של חובה ,ולכן הקב"ה אומר
דרקיעא ור' יהושע ס"ל כהקב"ה וכמו רבה וצ"ע שבגמ' טהור וראויים לגאולה כיון שאף אחד לא ראה זכות ,או
שלא הזכירו כלל מח' התנאים אם לא שמובן בפשיטות י"ל כיון שכולנו חייבים הו"ל כמו הפורח כולו מן
שהכוונה לאותה מח' או שהכל הי' רק בדרך הרמז הטמא שהדין הוא שטהור והיינו דמהפך הקב"ה בזכותא
וכנ"ל ,ולמשנ"ת בשם הר"ן והמהר"ל דמה שטימאו הי' דישראל שיהיו ראויים לגאולה ,וכעי"ז בדרשות חת"ס
מחמת קוצר השגתם ,א"ש לשון קיהה היינו שלא הי' ח' טבת עמ' פ"ד ,דשער לבן הוא שיעבוד מלכיות והנגע
כ"כ פשוט לטהר רק ע"י התאמצות ודיקדוק גדול זה עוונות בנ"י ,והספק הוא האם עוונות שלהם גרמו
הצליח להתרחק מאותו צד המטמא ,ולזה רק רבה בר שישתעבדו ,וא"כ הם אשמים וטמאים ,או להיפך הגלות
נחמני הי' זה שהי' יכול לפרש דברי ר' יהושע שהכוונה גרם שיתקלקלו ,ומתיבתא דרקיעא מחמיר עליהם ,אבל
קיהה וטיהר ,דעד שבא רבה הי' ס"ד שעדיין הוא מטמא ה קב"ה אב הרחמים מהפך בזכותן שהגלות גרם להם
ועי' תוס' נזיר סה :שהק' דמאי ס"ד לפרש כן דא"א מאי ולזה מטהר אותם ,ולזה צריכים צדיק המבין את מצב
נפק"מ בין ת"ק לר' יהושע ותי' דס"ד דת"ק טמא מספק הדור וזה רבה שיחיד להבין בנגעים היינו ברשעים וגם
ולר"י טמא וודאי ומשני ממש"כ לטהור או לטמאו יחיד להבין באהלות היינו צדיקים היושבים באהלה של
הקדים טהור לטמא ,ורבה הוא זה שגילה לפרש כן תורה .ובדרך החת"ס יל"פ עוד דשער לבן מורה על זקנה
הפסוק ,ומהר"ל שם ביאר העומק בזה שפתח בטהרה וחוסר חיות בעבודת ה' ,ויתכן שזה גופא בא מחמת
תחלה מורה שטהרה הוא בעצם וטומאה הוא רק שנכשל בעוונות והתרחק מהקב"ה לכן אין לו חשק
במקרה. ושמחה בעבודת ה' ,אבל יתכן להיפוך שנזדקן בטבע
העולם וזה גרם שלא יהי' לו חיות בעבודת ה' ,ובספק
*רבה בר נחמני גילה מה שרבי יהושע לא גילה
ולפרש יותר מה שנקט אצל ר' יהושע לשון קיהה ,ורק 22הוסיף ידידי הרב יוסף שיין שליט"א לפרש ע"פ מה שמובא בספר
רבה הוסיף לפרש טהור י"ל דר' יהושע בעצמו לא רצה בניהו יומא עב :ד"ה נאמנה על הב"י שעמל הרבה שעות לפרש איזה
רמב"ם מוקשה ,ובסוף השיגו תלמידו בקלות ,והי' לו חלישות הדעת
לומר טהור בפירוש ,דלשיטתו בב"מ נט .שחלק על ר"א מזה ,עד שאמר לו המגיד שע"י שהוא השיגו והוציאו בפה נקלט
בתנור של עכנאי והכריז שאין משגיחין בבת קול ותורה הביאור הזה באויר ונשמת אותה תלמיד קלטו ה"נ אחרי שהשיגו רבה
והוציא בפה "טהור טהור" זה נקלט באויר וכולם יכלו להשיגו.
לא
התורה פרשת נצבים שירת
מוסגר או מוחלט והספק אם לטהרו בזה הדין שספיקו לא בשמים היא ,ולכן אף שידע שהדין צריך להיות
טמא .והציור הוא בשנים שבאו לכהן בא' בהרת כגריס שטהור כפי מה שאו מר הקב"ה מ"מ כיון שעדיין לא
ובא' כסלע שהוא יותר מגריס ובסוף שבוע ראשון השיגו כן בעוה"ז א"א לטהר ולכן התאמץ בכל כוחו
בשניהם כסלע ואינו יודע אצל מי פשה ,טהור ,ולת"ק זה להגיע כן בהשגת שכל האנושי וגם עשה אסיפות ע"ז
גם באיש א' שיש לו שתי נגעים ולרע"ק דוקא בב' כדי לקבל כח הרבים שנוכל להכריע כן גם מצד כללא
אנשים דבאיש א' ממנ"פ טמא ,וכן להיפך ששניהם באו דאחרי רבים להטות ,אבל לא הצליח שיבוא לידי גמר
אצל כהן בא' כגריס ובא' כסלע ובסו"ש ראשון פשו רק עד שבא רבה בר נחמני שהי' יחיד בנגעים והוא
בשניהם לסלע ועוד והוחלטו לטומאה ואח"כ נתמעטו הביא את ההשגה לעולם ,ואז ממילא יכלו כולם להשיג
אצל שתיהם לכסלע וא"כ יש ספק מי התמעט לגמרי שאכן טהור.
למקודם בזה הדין שטמאים .ושורש המח' האם אנו דנים
על הגברא ורק אם לו יש חזקת טהרה אפשר לטהר ,או והנה אי נפרש כר"ן ומהר"ל שהמח' כאן הוא דוגמא
שאנו דנים על גוף הנגע ויש חזקה שנגע זה לא הי' עי"ש למה שקשה מאד להשגה ,א"כ מוכח שיש עומק גדול
במפרשים. במח' זה ,וא"כ צ"ע טובא מהו עומק המח' לפי השגתינו
במס' נגעים ,וכן למה לא נחלקו בכל ספק נגעים .וכן
עכ"פ מבואר דדינו של ספק נגעים תלוי אם באים יל"ע איך פוסקים להלכה במח' זה ואם שייך בזה כללא
לטמאו או לטהרו דאם באים לטהרו טמא מספק ,אבל דלא בשמים היא .והנה וודאי יש לנו זכי' עצומה בזה
אם באים לטמאו טהור מספק ,חוץ אם כבר הי' נגע שניתן לנו האפשרות להשיג אפס קצהו מן המשא ומתן
מקודם והספק אם התחלף לנגע חדשה דבכה"ג לא במתיבתא דרקיעא בין פמליא של מעלה והקב"ה ,הלא
נחשב ספק כלל דמהיכי תיתי נתחלף ,ואעפ"כ בספק אנו מקווים שיבוא יום ונזכה לשמוע תורה מפי הקב"ה
שער לבן קדם לבהרת נחלקו ,ובפשוטו מיירי שהנדון בכבודו ובעצמו .וכמו שאנו מבקשים "ישקני מנשיקות
אם לטמאו מחדש וא"כ צ"ב מ"ש דבכה"ג טמא פיהו" היינו לשמוע תורה עוד הפעם מפי הקדוש ברוך
לחכמים .וכן לא נתבאר הטעם בחילוק דין ספק נגעים הוא בעצמו[ ,שיר השירים רבה פ"א ד] ובכן הבה ננסה
אי בא לטמא או בא לטהר. להתעמק קצת בביאור המח' כפי מה שהורונו רבותינו
הראשונים והאחרונים.
והנה במשנה נזיר סה :הובא דין הנ"ל בקצרה ש"כל ספק
נגעים בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה ,משנזקק *כלל דיני ספק נגעים
לטומאה -ספקו טמא" ובגמ' פריך "מנא הני מילי? אמר
ומקודם יל"ע מהו דין כל ספק נגעים בעלמא ויש לנו
רב יהודה אמר רב ,אמר קרא :לטהרו או לטמאו ,הואיל
בזה משנה מפורשת בפ"ה דנגעים מ"א "כל ספק נגעים
ופתח [בו] הכתוב בטהרה תחילה .וס"ד שבא ליישב
טהור חוץ מזה ועוד אחר ,ואיזה זה מי שהיתה בו בהרת
למה בשלא נזקק לטומאה טהור ולכן פריך א"כ אפילו
כגריס והסגירה בסוף שבוע והרי היא כסלע ספק שהיא
משנזקק לטומאה נמי יהי' ספקו טהור! ומשני אלא כי
היא ספק שאחרת באה תחתיה טמא" ובפשטות ר"ל
איתמר דרב יהודה אמר רב -אהא איתמר :אם בהרת
דבעצם בכל מקום הדין פשוט שספק נגע טהור חוץ
קדמה לשער לבן -טמא ,ואם שער לבן קודם לבהרת -
משני ציורים א :המשנה הקודמת בסוף פרק ד' והוא
טהור ,ספק -טמא ור' יהושע אמר :כיהה; מאי כיהה?
מח' הנ"ל בספק שער לבן קדמה לבהרת ,דלחכמים
אמר רב יהודה :כיהה וטהור; ודילמא כיהה וטמא! אמר
טמא ,ב :כשהי' לו נגע בשיעור גריס ללא סימן טומאה
רב יהודה אמר רב ,אמר קרא :לטהרו או לטמאו ,הואיל
והסגירה הכהן ובסוף שבוע נתרחב והסתפק הכהן אולי
ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה".
זה בהרת חדשה וכבר הלכה הראשונה וא"כ הו"ל נגע
ולד' התוס' שם בשם ר"ת ,ביאור הקושיא דהרי בלא בתחלה שצריך הסגר בזה לכו"ע טמא ומחליטין אותו
נזקק לטומאה מסברא טהור דאוקמינן אחזקת טהרה והטעם דרגלים לדבר שהיא היא שמסתמא לא הלכה
וא"צ קרא ובהכרח שהפסוק בא שגם בנזקק לטומאה, הראשונה דמהיכי תיתי נימא שהראשונה הלכה וזו באה
ולזה משני דבאמת דין המשנה א"צ מקור דמסברא יש תחתי' .וביאר התוס' יו"ט דציור זה השני הוא טומאת
לחלק בין הוזקק לטומאה או לא הוזקק לטומאה אם יש וודאי דמהיכי תיתי להסתפק שנתחלף הנגע.
חזקת טהרה או חזקת טומאה ,ובהכרח שבא פסוק זה
עוד מפורש במשניות שם מ"ד שכל מה שאמרנו שספק
לספק שער לבן קודם לבהרת ולבאר שיטת ר' יהושע
נגעים טהור זה רק "עד שלא נזקק לטומאה" היינו
שמטהר בכל גווני אפי' באופן שכבר נזקק לטומאה,
שעדיין אינו לא טמא מוחלט ולא טמא מוסגר והנדון
ולזה מביא פסוק שהקדים לטהרו לפני לטמאו לומר
היא אם להחליטו או להסגירו אז הדין שאין מסגירין או
שבכה"ג טהור .ולא נתבאר איפה מצינו בשי' ר' יהושע
מחליטין מספק ,אבל "משנזקק לטומאה" שכבר טמא
לב
התורה פרשת נצבים שירת
נגד חזקת טומאה .כ"ז דעת ר"ת .ואם באנו לדון בד' ר"ת שמטהר אפי' בנזקק לטומאה וצריכים אנו להשלמת
אי ס"ל שמח' בשמים עם הקב"ה הוא אותו מח' דברי ר"ת המובא בתוס' כתובות עה :ד"ה ספק טמא
שבמשניות יש לפשוט ממש"כ תוס' כתובות עה :ד"ה שהק' ר"ת בטעמא דחכמים המטמאים דאי לא נזקק
אמר רבה בשם ר"ת דגרסינן רבה ולא רבא ע"פ עובדא לטומאה למה לא ניזל בתר חזקה כמבואר בחולין י:
דרבה בר נחמני בב"מ פו .מבואר דס"ל דהמח' מתיבתא ומזה הכריח ר"ת דמיירי כשנזקק לטומאה כגון שהיה בו
דרקיעא הוא המח' תנאים במשנה. נגע אחד שחין או מכוה קודם 23והיה מוחלט ממנו
ולפני שנטהר נולד בו ספק ואחר שנטהר מן הראשון לא
אולם הר"ש נגעים חלק על ר"ת בביאור הציור של נשאר בו אלא ספק זה ,וא"כ א"ש מה דאמרי' בנזיר דר'
המח' ,והבין דר"ת פי' משנה דנזיר דנזקק לטומאה יהושע המטהר צריך קרא שהרי הוא מטהר גם בנזקק
טמא ,דמיירי בציור דספק בהרת ושער לבן ,ולכן הק' לטומאה וא"כ יש חזקת טומאה ואעפ"כ מטהר.
דמפורש בפ"ה דנגעים דציור דנזקק לטומאה הוא בב'
אנשים שהגיעו לכהן והוחלטו וכנ"ל ,עוד הראה *מחלוקת ר"ת ור"ש בביאור טעמא דרבי יהושע
שבתו"כ יש דרשות גם על נזקק לטומאה וגם על לא והנה בפשוטו לפ"ז מה שטיהר רבי יהושע הוא מגזה"כ
נזקק לטומאה ,דממש"כ "וטמא הכהן אותו" דרשי' דלטהרו או לטמאו ולכן אפי' שכבר הוחזק לטומאה,
שבלא נזקק את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את אלא שא"כ מ"ש מכל נזקק לטומאה דלכו"ע טמא ,אולם
הספק וממש"כ "והיא כהה וכו' וטהרו הכהן" ילפי' הדברים מתבארים בגמ' כתובות שם דהובא שם שי' רבי
בנזקק לטומאה דאת הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את יהושע לענין מומי אשה דמספקינן אי נעשה אחרי
הספק .ואא"ל דמש"כ במשנה נזיר נזקק לטומאה גם אירוסין וממילא תוכל להוציא כתובה מבעלה ,וס"ל
בכה"ג מיירי דא"כ סתם משנה בנזיר ונגעים כרבנן דר' לר"י דאינה נאמנת להוציא ממון דנקטי' דהמומין היו
יהושע ,וא"כ הוה לן לפסוק כרבנן ובפ' השוכר את כבר בבית אבי' והו"ל מקח טעות ,ולא מוקמינן אותה
הפועלים [ב"מ פו ].משמע דהלכה כר' יהושע דקודשא בחזקת הגוף שהמומין הגיעו בבית בעלה דחזקת פנוי'
בריך הוא אומר טהור [עי' לקמן כ' הלשון "ולא מסתבר למימר מסייע לחזקת ממון ,וע"ז אמרי' דלא תימא שר"י לעולם
דסתם לן תנא דלא כמסקנא דרקיעא"] ומסתמא בנזקק לא אזיל בתר חזקת הגוף נגד חזקה אחרת דזה רק
לטומאה הוו פליגי במתיבתא דרקיע דאי בלא נזקק מאי במקום חזקת ממון אבל בליכא חזקת ממון מודה,
טעמייהו ,ולכן עדיף לומר דבנזקק דמשנה הכל מודים ומוכיח מספק בהרת ושער לבן דטעם ר"י שמטהר כיון
כיון שהוחזק לטומאה באותה נגע עצמה ,עוד הק' על דאזיל בתר חזקת הגוף שלא הי' בו נגע מקודם .ולשי'
ר"ת דס"ל דמיירי בנזקק ,מפ"ה מ"א שכל ספק נגעים ר"ת דמיירי שכבר הי' לו נגע מקודם א"ש שמוכיח
טהור חוץ מזה ועוד אחר ,ור"ל הספק של שער לבן דלר"י מעמידין אותו בחזקת שלא היה בו נגע גם נגד
ובהרת וספק נגע שהוחלף וכנ"ל ואי ציור שער לבן חזקת טומאה.
ובהרת בנזקק לטומאה ,הרי כן הוא בכל מקום וכמבואר
במשנה לקמן. עכ"פ מבואר דטעמא דר"י דאזיל בתר חזקת הגוף ,וזה
גופא נלמד מקרא דלטהרו או לטמאו ומשם ילפי' לכל
ולכן ס"ל לר"ש דלא מיירי בנזקק לטומאה ,רק בציור מקום כמבואר בתוס' .וא"ש שבכל מקום בנזקק
שכ' במשנה פ"ד לפני זה ,בבהרת כחצי גריס שלא הי' לטומאה כו"ע מודי דטמא מספק דליכא חזקת הגוף
בה שום סימן טומאה ,ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שלא הי' בו נגע זו ,דבוודאי הי' בו נגע זו המטמא רק
שערות ובאותו חצי גריס אחרון ספק אם קדם את השער הספק אי נטהר מזה אבל כאן לא ברור אם הי' נגע זה
או לא ,וטעמא דרבנן שמטמאים מצד אומדנא דכיון החדש ,וא"כ אתיא חזקת הגוף ודחיה לחזקת טומאה
שבא חצי גריס ראשון קודם לשער מסתמא גם חצי גריס ובטעמא דרבנן צ"ל דס"ל דחזקת טומאה עדיפא מחזקת
האחרון הי' לפני השער ,אבל גריס שלם הבא עם הגוף .ומבואר לפ"ז דמה דמחלקינן במשנה בין נזקק
השערות ואין ידוע אי זה קדם לכו"ע טהור כמו כל ספק לטומאה או לא נזקק לטומאה א"צ קרא כלל דאזלי' בתר
בלא נזקק לטומאה ,עוד תי' דספק שער לבן שאני מכל חזקת טומאה או חזקת טהרה ,והפסוק צריך דוקא לציור
ספק דדרך השערות לבא שחורות והנגע מלקה אותן דבהרת ושער ובנזקק לנגע קודמת דאיכא חזקת הגוף
והופכן ללבן וסימן לדבר שער זקנים שמתלבן מתוך
חלשו וא"כ יש אומדנא כעין רוב שהנגע קדם לשער
הלבן .ו אכתי ק' שהרי בוודאי קי"ל כר"י בזה וכנ"ל 23פי' מהר"מ שיף שם מה שלא נקטו בהרת אחרת קודם שנזקק
לטומאה ,דא"כ ל"ש לומר העמידנו בחזקת שלא היה בו נגע שהרי הי'
וא"כ למה סתם המשנה בריש פ"ה כת"ק וצל"פ דזה בו נגע ,ואף דשחין ומכוה קרוי ג"כ נגע מ"מ קודם ספק זה היה בחזקת
לאו סתמא היא רק ש ה"ק כל ספק נגע טהור לכ"ע חוץ שאין בו נגע בהרת ועכשיו נחזיקנו לבהרת .ומזה מבואר דשחין ומכוה
מזה דפליגי ועוד אחר דלא פליגי .ובתוס' יו"ט סוף פ"ד הוא חפצא של נגע שנקרא שחין ומכוה ולא שהוא נגע רגיל שנמצא ע"ג
שחין שמתרפא .עי' מש"כ בסוף הפרשה בהשלמות לפ' כי תבוא.
לג
התורה פרשת נצבים שירת
טמא וודאי ומוכח שזה טמא רק מספק .והק' האחרונים הביא ממהר"ם מרוטנבורג שכתב וז"ל "אבל מורי קרובי
דאם ספק הוא חזרנו לכללא שספק נגעים טהור כ"ז ורבי הרב ר' יהודה הכהן זצ"ל אמר לי משום אדם חשוב
שלא נזקק לטומאה ,והנה למשנ"ת בתוס' נזיר סה: בארץ ישמעאל דלאו סתמא הוא ולא קאי אדלעיל כלל
וביארנו כן לעיל בד' ר"ת וכ"ה ד' המשנה למלך פ"ב אלא אלקמיה וה"פ חוץ מנגע זה ועוד אחרת נולדה
מטו"צ ה"א והשערי יושר שער ב' פ"ז דהאי כללא דספק אצלו ספק שהיא ספק שאחרת באה תחתיה".
נגעים טהור מיוסד על חזקת טהרה א"ש דכאן ליתא
*מחלוקת ר"ש ורמב"ם אי קי"ל כמו שאמר הקב"ה
לחזקת טהרה כיון דאיתרע ע"פ רוב ואומדנא אבל אי
נימא דילפי' מקרא ד"את הוודאי הוא מטמא ולא את עכ"פ מבואר דשי' הר"ש דבציור דר"ת שהוחזק לטמא
הספק" וזה גזה"כ דספק נגעים טהור כ"ז שלא נזקק מחמת נגע אחר הו"ל נזקק לטומאה דלכו"ע טמא ,וכל
לטומאה ,הרי סו"ס ספק היא וה"ל להיות טהור, המח' הוא באופן שיש לו חזקת טהרה ,ומ"מ יש כאן
ושמעתי לתרץ מפי הג"ר איתמר גרבוז שליט"א דדעת אומדנא או רוב לומר דבהרת קדמה לשער לבן וזה הצד
הרמב"ם דיסוד הדין דספק נגעים טהור ,דאת הודאי הוא שחכמים מטמאים .עוד מבואר בדבריו דהמח'
מטמא ואינו מטמא את הספק ,אינו דין דאין הכהן במתיבתא דרקיעא שווה למח' התנאים ,דבאם אין
מטמא בספק ,וכן אין הביאור דנגע שהוא ספק הוא ריעותא כלל לצד המטמא פשיטא שלכו"ע הוה מוקמינן
טהור ,או כמו מיעוט "ממזר וודאי ולא ממזר ספק" אחזקת טהרה כמו כל ספק נגעים בלא נזקק לטומאה.
דהכוונה שלא נאמר כלל דין ממזר על הספק ,אלא וכן מבואר בדבריו דפשיטא דלהלכה קי"ל כמו שאמר
הביאור הוא דבספק נגעים צריך לנקוט כצד הטהרה הקב"ה וגם נקט שלא נשאר מח' עם מתיבתא דרקיעא
ולטהרו ,ובזה יתבאר הא דכ' המל"מ [רפ"ב מטו"צ] שאחרי ששאלו דעת רבה והסכים לדעת קונו הסכימו
דבספיקא דדינא ליכא דין דספק נגעים להקל וטמא כולם שהוא טהור ,וזהו מסקנא דרקיעא וא"כ אף שת"ק
מספק ,דל"ה דין דאין טומאת נגעים בספק [דאז ליכא מטמא לא מסתבר כלל שהתנא יסתום כן דבוודאי
נפ"מ בין ספד"ד לספיקא דמציאות] ,אלא הלכה היא לנקוט ההלכה הוא שטהור .ולא מתפרש בדבריו למה ל"ש
את הצד של הספק המטהר ומשו"ה בספד"ד ל"ש לומר לכאן כללא דתורה לא בשמים היא ,ונר' דס"ל דרק אם
כן וממילא הוא טמא בספק ,ולפ"ז יש ליישב היטב הכא היינו יודעים שיש מח' יחיד ורבים בהאי עלמא ורבים
דבספק בהרת קדמה לשער לבן דטמא מספק הביאור ס"ל לטמא היינו פוסקים כמו הרבים כמ"ש בתורה אחרי
הוא משום דאיכא מצד אחד חזקה"ג לטהרה ולומר רבים להטות ,אבל כיון דלא מוכח כלל שת"ק דר'
דשע"ל קדם ,ומאידך גיסא איכא רוב דהשער לבן הוא יהושע הוא רבים ,א"כ אין לנו הכרעה ברורה מצד אחרי
מחמת הנגע ובהרת קדמה ,ולכן הוי ספק דאיכא בירור רבים להטות וא"כ בוודאי יש לנו לנקוט כפי מה שנקטו
כנגד בירור ,וא"כ א"א לנקוט ולהכריע כצד הטהרה כיון בשמים[ .ויל"ע אי לא הי' מסקנא בשמים כמו הקב"ה הי' נוקט
דטמא דמתחלה כ' דמשמע שהלכה כר"י כיון שהקב"ה אמר כך,
דאיכא בירור כנגדו ,וממילא בזה הוי טמא בספק.
מ' שזה לבד שכך אמר הקב"ה סגי ,ואח"כ כ' דלא מסתבר שהתנא
*ביאור שי' הכס"מ דלפני הפטירה נחשב "לא בשמים יסתום דלא כמסקנא דרקיעא מ' רק כיון שברקיע הסכימו
להקב"ה].
היא"
אולם בעיקר מה שפסק הרמב"ם טמא נגד מה שאמר והנה הרמב"ם פ"ב מטומאת צרעת ה"ט הקדים הציור
הקב"ה כ' הכס"מ דכלל בידינו דהלכה כת"ק וגם יש לנו של המשנה בנולד חצי גריס בלי שערות ואח"כ נולד עוד
סתם משנה בתחלת פ"ה שפסק כן ,ואף שאמר הקב"ה חצי גריס עם שערות ,וע"ז סיים "ספק שיער לבן קדם
טהור יש לנו כלל לא בשמים היא ,ואף על גב דאמרינן ספק הבהרת קדמה הרי זו טמא ,ויראה לי שטומאתו
מאן נוכח רבה בר נחמני ואיהו אמר טהור ויצתה נשמתו בספק".
בטהרה י"ל דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי
הוי בכלל לא בשמים היא ואינו כדאי להוציא מכלל *מה שלדעת הרמב"ם טמא רק מספק
שבידינו דהלכה כת"ק וסתם משנה. וכדי לצאת מקו' הר"ש והר"ת למה לא נטהר מספק כמו
כל ספק נגעים כשלא נזקק לטומאה ,משמע שהרמב"ם
ובמש"כ לענין רבה בר נחמני הק' בשו"ת חת"ס או"ח יתרץ כמו הר"ש דמיירי שכבר נולד חצי גריס מקודם
סי' ר"ח ד"ה והנה דאיזה מקור או סברא הוא לומר ללא שערות ,וכמו תחלת דבריו ,ולזה יש סברא שגם
שהלכה שת"ח אומר סמוך לפטירתו נחשבת כגילוי מן חצי השני נולד ללא השערות ולכן יש לטמא יותר משאר
השמים [וכן הק' בתוס' אנשי שם על משניות סו"פ ד' דנגעים
ספק נגעים .ובמ"ש שזה רק ספק טמא [ולא כרש"י סנהדרין
בשם מהר"ש אלגזי בספר זהב שבא] וכ' שהטעם שהרמב"ם פז :ד"ה כהה דלרבנן אי נכנס למקדש חייב כרת] פי' הכס"מ
לא פסק ע"פ מעשה זה הוא מפני שכל ידיעת המקרה לא משום דכיון דספק הוא אי זה מהם קדם ל"ש לומר שזה
נודעה ע"י אדם שהי' שם אלא כנר' נתגלה ע"י אליהו
לד
התורה פרשת נצבים שירת
שערות וכנ"ל ,אבל בגמ' ב"מ במח' ברקיע לא הוזכר זה הנביא או בחלום לא' החכמים שסיפר זאת ואף שאליהו
כלל ולכן הדין שטהור דמוקמינן בחזקת טהרה ולכן נאמן לומר שכך פסק רבה בר נחמני בעודו חי מ"מ
כפל רבה טהור טהור לומר שטעם הטהרה כיו שיש לו נאמר כללא דלא בשמים היא כדי שלא יטעו אותנו ע"י
חזקה ,ומזה גופא נלמד דכשיש ריעותא טמא מספק כישוף ולכן לא נפסק שום דבר ע"י מה שאין אנו רואים
וכחכמים החולקים על רבי יהושע ,וא"ש שזה גופא בעינינו ממש[ .ובד' הר"ש צ"ל דס"ל שהי' שם אדם ששמע
מקור הרמב"ם שהוא מיירי בנולד חצי גריס בקודם ממנו -ערוה"ש העתיד סי' פ"ג סי"ג].
כמבואר בתחלת ההלכה .אלא שצ"ע מאי ס"ד מתיבתא
ובתוס' אנשי שם ביאר דבוודאי ל"ש לחלוק על הקב"ה
דרקיעא לטמא והלא יש לו חזקת טהרה וזה הכריח
ואה"נ כאן בעוה"ז יתכן דל"ש לפסוק רק ע"פ הכללים
הר"ש לומר דגם שם נחלקו כשהי' ריעותא בחזקת
שלנו אבל איך ברקיע גופא אפשר לחלוק על הקב"ה,
טהרה.
לזה אמר דוודאי עיקר ההלכה כמו הקב"ה אבל כאן
*אין למדין מן האגדות בעוה"ז שלא קיבלנו אותו ממשה רבינו או שנשתכח
בימי אבלו של משה א"א לפסוק כן ויש להחמיר וזה הי'
ובערוך השלחן העתיד סי' פ"ג סי"ג אחרי שהעתיק דברי כוונת מתיבתא דרקיעא ,אבל כדי שלא יהי' זילזול ח"ו
הכס"מ בביאור שי' הרמב"ם הוסיף "דאין לנו לזוז בכבודו ית' רצו שרבה שהשיג אמיתות ההלכה מתוך
מהלכות הקבועות דיחיד ורבים הלכה כרבים אם לא פילפולו יגיד טהור בעת עלותו השמימה ואף שכאן
כשהש"ס אומר דכך וכך הלכה ,אבל מהאגדות אין בעוה"ז לא הי' יכול לחלוק על חבריו דאחרי רבים
למידין כשסותרת הלכה קבועה" ובאמת כבר יש לנו להטות מ"מ לאפוקי מידי זילזול הי' סגי שיגיד סברתו
כלל בירוש' פ"ב דפאה הלכה ד' ש"אין למדין מן ולזה אמר הכס"מ שא"א לפסוק ע"פ זה שלא אמר כן רק
ההגדות" [מובא ברשב"ם ב"ב קל :ד"ה עד] ובתוס' יו"ט בשעת מיתה ולא הי' אומר כן בחייו.
ברכות פ"ה מ"ד ובשו"ת הרמ"ע מפאנו ל"ו שגם אין
לומדים ממדרשי רבה שהם בכלל האגדות אף שהם ומפי הג"ר איתמר גרבוז שליט"א שמעתי לפרש ד'
מהמקובלים ומהמפורסמים ביותר ,וכן אין למדין מן הכס"מ ע"פ לשון התוס' מנחות קט :ד"ה בתחילה כל
ההגדות שבתלמוד ,אף שכתב ר"ה גאון כי האגדות "ושלשה דברים הגיה רבינו קלונימוס אביו של רבי
שנכנסו בתלמוד הם ממובחר האגדות .וי"א [תוס' יו"ט משולם כמפי נבואה בשעת פטירתו" היינו שזה הי'
שם ושו"ת נוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קסא] גם כשאין סתירא משהו שמימי ונזרקה מפיו כנבואה ,ללא שיקול דעת
מפורשת מן הש"ס ,אבל לרוב פוסקים [פרי חדש או"ח סי' רגיל עם שכל אנושי ,וה"נ רבה הי' אז במדרגה עצומה
קכח שו"ת שבו"י ח"ב סי' קעח וביד מלאכי ח"א ע"ב בשם כ"כ עד שדבריו הי' בגדר נבואה ורוה"ק ,ואף שכך הי'
הכנה"ג וכ"ה בספר הישר לר"ת סי' תרי"ט] דווקא אם זה סותר סברתו תמיד מ"מ ממה שאמר באותו מעמד א"א לפסוק
להלכה המפורש בש"ס או לכללי פסקי התלמוד ,אבל הלכה .וזה לימוד גדול בהגדרת "לא בשמים היא"
הלכה שלא נזכר בגמרא הלכה היא ולמידין ממנה דלענין הכרעת הלכה כמה שיותר שמימי עם רוה"ק היא
והרבה גופי הלכות מקורם הוא רק בהגדה .וא"כ י"ל פחות מקובל בהלכה ,דהכרעת ההלכה צריך להיות
ד ס"ל לרמב"ם דכיון שלפי כללי הפסק יש לנו לפסוק מתוך שיקול דעת אנושי המעובד לגמרי ע"פ שכל
שטמא אין לנו להתחשב באגדתא כלל .ועוד יש להוסיף התורה ,וכך לא יוכל שום אדם לתרץ עצמו שאם הי' לו
דבאגדה לא מבינים תמיד מה הכוונה ובפרט בגמ' זו רב יותר בעל רוה"ק הייתי יודע התשובה האמיתית,
שכבר הבאנו לעיל כמה אופנים בדרך הרמז ,לכן אין דההיפך הוא הנכון שהתורה ניתנה דוקא בצורה שתוכל
להביא ראי' כלל מגמ' זו לענין הלכה גם בלי לעשות לשאול את הרב שלך שעומד בשתי רגליים על קרקע
אוקימתות .ועד"ז י"א לענין כמה דברים שכ' בזוה"ק המציאות ופוסק לך לפי כללי התורה ולפי מה שהבין
שא"א לפסוק כן כיון שלא מבינים פשט בזוהר. מתוך מה שעמל בתורה.
*החידושים והיסודות בביאור הצד לטהר *המח' ברקיע אינו המח' תנאים
והנה לד' מהר"ל שהי' כאן משהו קשה להשגה ,ורק ובחי' חת"ס על הש"ס נדה יט .כ' ששמע ליישב ד'
רבה בגודל השגתו ומדרגתו זכה להבין הצד לטהר ,ולד' הרמב"ם דהנה יל"ע למה במח' ברקיע לא הוזכר שי' ר'
הר"ן והר"ש דהמח' הי' בהלכה כפשוטו א"כ יש לנו יהושע כלל ולמה לא אמר הקב"ה הלכה כשי' ר"י ,וכפי
לעיין עכ"פ ע"פ נגלה באיזה נקודה יתכן שיש קושי שרגיל הקב"ה לומר אליעזר בני כך הוא אומר ,והבני
ודקות לפי השגתינו וזה ע"י שנביא כמה שאלות מתיבתא הי' להם לומר הלכה כת"ק ,ובהכרח שלא
מרבותינו על צד הטהרה .וזה בהקדם משנ"ת בגמ' נחלקו כלל במחלוקתם דהמח' במשנה הי' לר"ת בהי'
כתובות עה :דטעמא דר' יהושע לטהר כיון דאזיל בתר כבר נגע אחר מקודם ולר"ש שכבר נולד חצי גריס ללא
לה
התורה פרשת נצבים שירת
נחלק עליו דא"כ בספק דרוסת איש ספק מוכת עץ נמי חזקת הגוף .והנה אי נפרש כחת"ס בנדה שהמח' בשמים
נימא דאיכא חזקה דאינה מוכת עץ ,וכוונתו להוכיח הי' בלא נזקק לטומאה כלל ואיננו המח' של חכמים ור'
דע"כ דבר שאינו שינוי לית ביה חזקה וה"נ בשיגרונא יהושע ,הרי קל מאד להבין הסבה לטהר דהרי יש חזקת
ליכא למימר בה חזקה ,והוא כסברת הגר"ח ,אבל טהרה ,ויש לנו גם כלל שספק נגעים טהור ,ואז קשה
התבו"ש נקט דגם בזה איכא חזקה דל"ה שיגרונא, להבין מה כ"כ קשה להשיג ,אבל אי נפרש כשי' הר"ש
ולפ"ז צ"ע דה"נ איכא חזקה דל"ה שער לבן מתחילה שבשמים נחלקו במח' ר"י וחכמים ונפרש כשיטתו שיש
אלא אחר בוא הבהרת. אומדנא שכמו שהחצי הגריס הראשון נולד ללא שערות
ה"נ החצי השני ,י"ל דא"כ הו"ל כמו רוב נגד החזקת
עוד שמעתי לתרץ מפי הגאון שליט"א ע"פ מה דיסד טהרה ורובא וחזקה רובא עדיף ,וכדי לפרש שי' ר'
האבני נזר [יו"ד סי' שמ"א] דבספק נולד ע"ש ספק בשבת יהושע נצטרך לחדש או דחזקת הגוף עדיף מרוב
לא מהני חזקה לומר דנולד בשבת כדי למולו בשבת, וכמש"כ הש"ש ש"ב פ"א בשם הפנ"י ,וגם אי לא ננקוט
דחזקה מהני רק לומר דל"ה קודם אבל אינה מבררת כהפנ"י י"ל דהכא ל"ה רוב גמור אלא רוב דשקול
דנעשה אח"כ ,וכ"כ החזו"א ביו"ד סי' קט"ו סק"א לגבי כחזקה ובזה בוודאי חזקת הגוף עדיפא.
ספק מתי ילדה דלא מהני חזקה לברר דילדה אח"כ לגבי
ליתן לה ימ י טוהר אח"כ ,ולפ"ז י"ל דה"נ הכא רק לענין * החזקה לענין הנגע לעומת חזקה לענין השערות
לטהר מהני החזקה דלא קדמה הבהרת ,אבל לגבי לטמא ואי נפרש כשי' ר"ת דאיירי בכבר הי' לו נגע מקודם
בשער לבן ,צריך שהחזקה תכריע דהגיע אחר הנגע, וא"כ יש לו חזקת טומאה ע"י הנגע הקודם ומ"מ
ובזה ליכא דין חזקה .אולם רעק"א נדה כז .צירף חזקת מטהרינן כיון דכלפי נגע זה יש חזקת הגוף אז אפשר
מעוברת בספק אם נולד ביה"ש ספק נולד אחר צאה"כ, להבין יותר הקושי בזה ,דהרי לשי' ר"ת יש לו חזקת
דמוקמינן אחזקת מעוברת כדי למול בשבת כנראה לא טומאה מחמת נגע הראשון רק החזקת הגוף שלא נעשה
ס"ל סברא זו. בו שינוי של נגע חדש זה מתנגד לחזקת טומאה ,וק' הא
עוד העירו האחרונים למה לא נטמא מדין ס"ט ברה"י הרי כשם שיש חזקה דגופא לומר דהבהרת באה אח"כ,
גם נגד חזקת טהרה ,וחזקת הגוף הרי לא מהני בס"ט ה"נ איכא חזקה על השער לבן דבא אח"כ ,וא"כ איכא
ברה"י כמבואר מנגע באחד בלילה ובבוקר נמצא מת נמי חזקה"ג לטמא ולומר דבהרת קדמה לשער לבן,
דלא מוקמינן המת על חזקה שמת רק אח"כ[ ,ודלא כש"ש שהרי גם הבהרת וגם השערות שינויים הם בגוף ,ויש
ש"א פט"ו] ומהרש"א נדה י"ט .תוד"ה ור"י תי' דבספק בזה כמה תירוצים באחרונים בקו"ש כתובות אות רס"ב
ראיה לא אמרינן ס"ט ברה"י טמא .ובחידושי הגר"ח על תי' דכיון דהתורה טיהרה בשער קדם ,אי"ז נחשב נגע
הש"ס תי' דנגעים כיון דאין הטומאה והטהרה אלא ע"י כלל ורק אם בהרת קדם הוא נחשב איש מנוגע ,ולזה יש
כהן א"כ ל"ש כלל לומר ס"ט ברה"י טמא ,דאין חזקה שאיננו איש מנוגע ,ובנוס"א כ' בחי' הגרי"ז נזיר
הטומאה חלה אלא ע"י כהן ,וכ"כ החזו"א [אה"ע סי' פ"ב סה :מס' נאות יעקב ששמע מקרובו הגר"ח שהשיב
סקי"ג דאי"ז ספק טומאה וטהרה אלא ספק במצוות הכהן וכיון ש בדבר שאין לנו ממנו נפקא מיניה לדינא ,אין זה ספק
דאיכא חזקה מצוותו לטהרו וליזל בתר החזקה]. כלל ולא שייך לדון עליו דין חזקה ,ולכן בשער לבן בפני
עצמו שאין בו שום דין טומאה ,אין זה בסוג ספק כיון
עכ"פ אחרי שיש לנו כמה קושיות בצד המטהר את הספק שאין שום נפקא מיניה במה שהקדים או נתאחר לבוא,
וכמה יסודות שהצריכו לחדש וגם זה אינו מוסכם כבר ולא שייך דין חזקה כל שאין נפק"מ לדינא ,משא"כ
אפשר להבין שבכ"ז גופא הי' ג"כ הדו"ד במתיבתא בבהרת דגם כשהיא לבדה בלי השער לבן ,יש בה דין
דרקיעא. טומאה שצריכה הסגר על כל פנים ,ולכן הוי זה ספק
ושייך בו דין חזקה[ .ונפק"מ בין הקו"ש והגר"ח בהיה לו נגע
בפיך תורה שבכתב ובלבבך תורה שבע"פ בשעה ידועה וספק מתי הגיע השער לבן ,דלהקו"ש דהחזקה היא
כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו: דאינו מנוגע ה"נ תיהני החזקה ,אבל לפ"ד הגר"ח דהחזקה היא
[שם] דהבהרת נולדה אח"כ ועל השער ל"ש חזקה א"כ כה"ג דידוע
מתי הגיע הנגע ל"ש חזקה ,והוי ספק] אולם שמעתי להעיר
לד' רש"י דקאי על תורה שבכתב ותורה שבע"פ ,פי' מפי הג"ר איתמר גרבוז שליט"א דבסברא זו נחלקו
הג"ר אליהו דיסקין שליט"א ,דב"פיך" קאי על תורה התבו"ש והחוו"ד ,דבהא דאמרינן בחולין נא .גבי בהמה
שבכתב דתלוי בעצם המילים שמוציא בפה ,ו"ובלבבך" דשדרה כרעיה בתרייתא דנקטינן שיגרונא נקטיה ,ופריך
תורה שבע"פ דתלוי בהבנת הלב ,ועד"ז כ' בזוה"ק ודילמא חוט השדרה איפסיק ,וק' דלמה לא נימא דיש
בפסוק "רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" [ישעי' חזקה דלא נעשית טריפה ,ותי' התבו"ש סי' כ"ט דאיכא
נמי חזקה שלא היתה שיגרונא ,אבל החוו"ד בסי' נ'
לו
התורה פרשת נצבים שירת
ולפ"ז מובן חידושו של הגר"ז הל' ת"ת שלא מצינו לזה נ"ט כ"א] דרוחי קאי על תורה שבע"פ ,ו"דברי" אשר
חולק ,דהא דכ' מג"א סי' נ' סק"ב דאם לא יבין משניות שמתי בפיך קאי על תורה שבכתב.
דאומר בשחרית לא עשה כלום ,זה רק בתורה שבע"פ
דתלוי בהבנה דבלא הבין לא קיים מצוה כלל ,אבל וטעם ההבדל בין תורה שבכתב ותורה שבע"פ ,יבואר
בתורה שבכתב גם אם לא הבין כלום יצא ידי מצות ת"ת היטב לד' הרמב"ן בהקדמה לתורה ,דמבו' בדבריו
ולהנ"ל מובן כיון דבתורה שבכתב עצם המילים יש בזה דבתורה שבכתב מלבד התוכן שיש לנו ממש"כ ,ישנו
משמעות עמוקה חוץ מן התוכן ולכן גם אם לא התחבר בעצם המילים משמעות עמוקה מעבר להשגתינו א:
אל התוכן יש מצוה ,אבל בתורה שבע"פ שעיקרו מצד מצד כל הרמזים והגימטריאות וכל חכמת הבריאה
התוכן אז כ"ז שלא התחבר אל התוכן לא עשה כלום, שהכל נרמז בעצם המילים והתיבות של התורה .ב :מצד
ובזה הצלנו את הברכת התורה שלנו שלפי הרבה שמותיו של הקב"ה שנכללים בתיבות התורה ,וכ"ז ליכא
פוסקים צריך ללמוד מיד ,ואנו אומרים ג' פסוקים בלי בתורה שבע"פ ,דבתורה בע"פ עיקר הדבר הוא ה"תוכן"
כוונה כלל ,אלא דכיון שזה תורה שבכתב יצא יד"ח. המובן לנו מן המילים ,והמילים הם היכי תמצי בעלמא
להביא לנו את התוכן ,וכן הא דשמותיו של הקב"ה לא
והנה מעלה זו שנמצא בתורה שבכתב יש בכל הכ"ד נאמר כלל בתורה שבע"פ .וכמש"כ החת"ס בדרשותיו
ספרים ,לא מיבעיא בספרי הנביאים שהרי הם נבואה (קיד :בגליון) דבתורה שבכתב כולן הוא שמותיו של
מפי הקב"ה ,אלא גם הכ תובים כגון ספר תהילים שאיננו הקב"ה ואפי' שמות הרשעים ושמות ע"ז שבתורה ,כי
נבואה מפי הקב"ה ,רק שדוד אמרו ברוה"ק ,מ"מ יש גם אין לך רע שאין בו שורש טוב ,ושמותיו של הקב"ה הם
בעצם המילים משמעות עמוקה מעבר לתוכן הפשוטה לא פחות ולא יותר לכן לא הי' אפשר לכתוב יותר
של המילים ,ומפו' ענין זה בדברי המלבי"ם שמואל ב' ונשארו יתר דבר ה' תורה שבע"פ ,אבל תורה שבע"פ
כ"ג בדברי דוד האחרונים בפסוק ב' כ' "רוח ה' דבר בי ל"ה שמותיו של הקב"ה לכן אין לו גבול מסויים[ .שו"מ
ומלתו על לשוני" וכ' המלבי"ם "הודיע כי כל הזמירות הובא בשם רמ"ק בשער האותיות פ"א "כי כל המדרשים והמשניות
נאמרו ברוח ה' אשר עליו ויען שהרוח האלקי יחול על וכן הדינין יש להם פנימיות וסוד נעים" ואי"ז סתירא כלל דהכוונה
דל"תוכן" הפרטים והדינים יש משמעות עמוקה ולאו דוקא לעצם
המשורר בשתי מדרגות ,אם רק לעוררו בכח אלקי על
ענין השיר ,והמלות והמליצה ודבר המליץ משכלו ,או המילים ,וגם ל"ה שמותיו של הקב"ה] .וע"ע בדברי הגר"א
שגם המלות והמליצה יהי' ברוח ה' אמר כי שניהם הי' משלי א' ו' עה"פ "להבין משל ומליצה דברי חכמים
וחידתם" תורה שבכתב מכנה בשם משל כי המשל תמיד
מהופעה אלקית רוח ה' דבר בי וגם מלתו על לשוני שגם
מובן אך הוא מלבוש לדוגמתו וענין פלא ,וכן דברי
סדר המלות הי' מה'" ,עכ"ל.
תורה שבכתב הוא מובן אך נתלבש בה ענינים פלאיים
וזהו שצריך להבין המשל שהוא הלבוש והמליצה שהוא
הנמ של ,ודברי חכמים דבריהם אינם מובנים כמו חידה
וא"א לחברם אם לא יבין תכליתו הנלבש בתורה ואז
יבין גם החידה".
לז
התורה פרשת וילך שירת
בזמן גלות והסתר צריך שיהי' התורה כתובה פרשת וילך
והנראה בעז"ה ע"פ דברי השפ"א עה"פ הנך שוכב עם פרשה זו נקראת פרשת וילך ע"ש ההליכה של משה לכלל
אבותיך וקם העם וזנה וגו' ואנכי הסתר אסתיר וגו' ועתה ישראל לחזקם ולעודדם לפני הסתלקותו מן העולם,
כתבו לכם את השירה הזאת וגו' הענין כי בזמן שהי' וביחס לפרשת "נצבים" שכולם עמדו ונתכנסו והתייצבו
משרע"ה קיים הי' התגלות אלקות בהתגלות בלבות בנ"י, סביב משה רבינו כדי לעמוד לפני ה' ,בפרשה זו הוא
ולא הוצרך להיות התורה כתובה ,דאורייתא וקוב"ה ההיפך ,משה הוא זה שהולך לכאו"א מישראל.
וישראל כולהו חד ,ובזמן הגלות אמרו אין אלקי בקרבי
היינו שהוא בבחי' הסתר אספקלריא שאינה מאירה ,אבל גם מוזכר כאן לשון הליכה כמה פעמים .א :הליכת משה
בוודאי לא עזב ה' אותנו ,וזה הרמז הסתר אסתיר ,כמ"ש ב :שה' אלקיך הוא ההולך עם כלל ישראל ג :שה' אלקיך
במדרש בפסוק דומה דודי לצבי וכו' נגלה ונסתר רואה הולך עם יהושע .ויל"פ ענין הליכה זו מהו.
בעין אחת ע"ש ,ובזוה"ק פ' בחקותי קיד :ולעולם יש
זמנים שמתגלה איזה הארה ומיד אתכסיאת וז"ש הסתר ותוכן הפרשה הוא לא רק חיזוק שיהושע יכניסם לא"י
תסתיר ,אכן ע"י התורה יכולין למצוא התגלות אלקותו ושהקב"ה הוא יעבור לפניהם ,רק כתוב כאן כל הנושא
ית' ,וז"ש ועתה כתבו לכם וגו' ובתורה יש חלק לכל של מצות הקהל ,והתוכחה שיהי' זמן שהקב"ה יסתיר
הדורות .והרי כל הפרשיות האלו הם רק לדורות פניו מכלל ישראל ,ואח"כ כל ענין כתיבת התורה ונתינתה
השפלים אחרי החטאים והעוונות א"כ יש לנו חלק לכלל ישראל .וצ"ב איך זה קשור לענין ההליכה של משה
בתורה ,וזה הרמז שאמרו חז"ל כי מצות כתיבת ס"ת רבינו ,ועוד מה משמעות ההליכה של משה והליכת
נלמד מכתבו לכם את השירה הזאת ,רק שאין כותבין הקב"ה עם ישראל ועם יהושע ומה איכפ"ל בזה.
התורה מגילה מגילה וצריכין לכתוב כל התורה ע"ש ויש להקדים כמה הערות על פסוק ראשון:
והרמז היא כנ"ל ,כעין שכ' במד' כי תשא אכתוב לך
רובי תורתי כמו זר נחשבו כי מקודם הי' רק עשרת וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל
הדברות בלוחות ,ואחרי החטא הוצרך להיות כתיבה כל ישראל[ :ל"א א']
התורה ,ובדורות אחרונים התירו לכתוב גם תורה
א :וילך משה לא כתוב להיכן הלך ולמה הלך ,גם רש"י
שבע"פ ,והיינו כנ"ל כי עצם התורה ניתנה שתהי'
הביא רק המילים וילך משה וגו' ולא פירש לן כלום,
אותיותי' מאירות בלב איש ישראל ,כעין שאמרו על רבי
ובתרגום יונתן פי' שהלך לביהמ"ד ,וצ"ב מה איכפ"ל
מאיר עפעפיך ישורו נגדך ,אך אחר החטא כ' כתבו לכם
שהלך לשם ,וברמב"ן ורבינו בחיי כ' דאחרי שהלכו
את השירה הזאת ,האזינו שניתנה לדורות השפלים ,והיא
מלפניו בפ' נצבים בא אליהם למחנה ישראל לכבדם כמי
התגלות הדרך האחרון שבתורה שיהי' כתובה בגשמיות,
שירצה להפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו .ובכלי
וזה הדרך היא נוקב והולך עד התיקון השלם שיהי' יקר פי' שרצה להראות שהגם שאומר לא אוכל עוד
בביאת המשיח בב"א[ .תרמ"ח] לצאת ולבוא מ"מ יש לו כח ללכת כמקדם רק שאינו
בס"ת גנוזים כל ההארות רשאי ע"פ ה' ,ובספורנו כ' דהכוונה שהתעורר ,דהיינו
שאחרי כריתת הברית התעורר לנחם ישראל על מיתתו,
עד"ז כתב במקו"א כי קודם החטא הי' השכינה שרוי ובאור החיים הק' תמה שלא נתפרש בקרא כלום ,ופי'
בתוך בנ"י בהתגלות ובעת הגלות כ' ואמר וגו' אין אלקי דקאי על נפש והרוח החיים של משה שכבר הלכה
בקרבי כו' הסתר אסתיר וכו' אבל השי"ת נמצא בבנ"י עכשיו כמבואר בזוה"ק דמ' יום לפני פטירת האדם
באמצעיות התורה ,והקב"ה צוה למשה רבינו לגנוז כל נשמתו הולכת ממנו ,וצ"ב דא"כ כבר הלכה מקודם ולא
ההארות בתוך הספר התורה ,ולכן נקרא התורה עדות עכשיו שהוא יומו האחרון.
שהשכינה שורה בישראל ,וע"י היגיעה בתורה מתגלה
הארת הקדושה וכ' וענתה מלשון עני' ע"י אתערותא ב :וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל משמע שיש
דלתתא[ ...תרמ"ה] כאן חידוש מיוחד שביכולתו לדבר את הדברים האלה,
וצ"ב איזה חידוש יש בדבר ,הלא הרבה דברים דיבר עד
פרשת וילך הכנה לכל הדורות עכשיו ולא כתוב כאן בפרשה כ"כ הרבה דברים ,והרי זה
עוד כתב דהשי"ת ברא רפואה קודם המכה כמ"ש אסתיר הפרשה הכי קצר בתורה שיש בו רק ל' פסוקים[ .נצבים
פני ביום ההיא דייקא ,ע"כ גילה להם אז איך הכל נגנז יש בו ארבעים]
בשירה הזאת והכין אז כל התיקונים שנוכל למצוא בעת
הסתר פנים ,כמאמר וענתה השירה הזאת וגו' כי לא
לח
התורה פרשת וילך שירת
ובזה יובן שתוכן הפרשה יש בו גם ענין הקהל דשם תשכח מפי זרעו ושכחה ל"ש בפה והול"ל מלב זרעו ,רק
נתחדש ענין קריאת התורה דאורייתא אחת לשבע שנים, הפי' ע"י היגיעה בפה נוכל לעורר אותם ההארות כמ"ש
דהיינו שקבע הקב"ה שלפחות פעם א' בשבע שנים, שימה בפיהם דייקא ופרשה זו היא הכנה עד סוף כל
כשהם בשיא שלמותם ובשיא אחדותם ,דהיינו אחרי הדורות לכן כתוב עד תומם[ .תרמ"א] 24
שנה של התעלות של שמיטה ע"י בטחון ועסק התורה
ודאגה לעניים ,ואחרי גמר סולם המדרגות של ג' רגלים, העולה מדברי השפ"א דקודם החטא ובזמן שהי' משה
והשלימות של עלי' לרגל ,והכח המיוחד של ביאת כל רבינו בחיים לא הי' צורך לכתיבת התורה לפי שהתורה
ישראל ליראות את פני ה' ,ממילא יש כח התכללות הי' גלויה בלבם כי קב"ה ואו' וישראל חד ,ורק אחרי
גדולה ,ואם אז יקריא להם הגדול שבאומה הוא המלך, החטא ונעשה מצב של הסתרת פנים שוב ל"ש להתחבר
דבר ד' תוכחה ומוסר מתוך הס"ת יושפע עליהם כח לאלקות ,ולכן צווה הקב"ה למשה רבינו לכתוב כל
עצום ע"י משה רבינו לשבע שנים הבאות .ראה לקמן התורה בגשמיות ולהכניס שם כל ההארות וכל הענינים,
שהרחבנו בזה. ואז ע"י שנקרא בו בפה ונתייגע בו שוב נוכל לעורר כל
ההארות הקדושות ולהכניסם בלבנו.
ההליכות הכלולים בפרשת וילך ונראה לפרש הדברים יותר ,דהיינו דעיקר הדבקות
ובזה יתבאר היטב ענינה של פרשת וילך .דנוכל לפרש להקב"ה לא יתכן כלל רק ע"י דביקות בדבר ה'
במלת וילך דכלול בו שתי ענינים א :ע"ד דברי האור ובתורתו ,וזה ל"ש כלל רק ע"י משה רבינו ע"ה שדרכו
החיים הקדוש דקאי על פטירת משה דהיינו שמשה התגלה דבר ה' ,ובדור המדבר שמשה רבינו הי' חי אתם
רבינו הולך ונפרד מאתנו לעולם העליון ,ומאידך נפרש בפועל היו דבקים בעצמותם לדבר ה' ע"י משה וממילא
שמשה רבינו הולך לכל יהודי ויהודי בנפרד ומשאיר הי' דברי התורה גלוי ומאיר בלבם ולא הוצרכו לס"ת,
כוחו אצלו לדורות ע"י כתיבת דברי התורה על ספר, אבל ע"י הקלקול ומיתת משה רבינו שוב לא הי' שייך
דעי"ז יוכל כל יהודי באשר הוא שם להתקשר לכוחו זה ,לכן הי' מן הצורך למצוא עצה איך להמשיך כוחו
המתפשט בכל דרא ודרא ,וכל פעם שקורא ומתייגע של משה שעי"ז נוכל להיות דבוק בדבר ה'.
בתורה שבכתב הרי הוא מעורר בזה כוחו של משה
רבינו ,שהולך אליו להיות אתו .ג :עוד יש לרמז בהליכת ולזה גילה הקב"ה למשה דע"י שהוא יקריא לו דברי
משה מה שהובא בחת"ס ע' קכ"ט דבצדיקים יש הליכה התורה ,ומשה יכתבנה על פיו ית' בזה יקלטו עצם דברי
ממדרגה למדרגה לאחר מיתתם ע"י שזיכו את הרבים הקב"ה ע"ג קלף גשמי ,וכ"ז בתנאי שיהיו כתובים בכל
והעמידו תלמידים הרבה וכן מצינו ביהושע כה"ג ונתתי הלכותי' של כתיבת ס"ת שנמסרו למשה מסיני ,ואז
לך מהלכים בין העומדים האלה וא"כ מי לנו גדול ממשה ממילא יהי' בו כוחו של משה שמוסר בזה דברי הקב"ה
רבינו שזכות הרבים תלוי בו בכל דור ודור ,וכ"ז בפועל ,ויהי' חל ע"ז שם "תורת משה" ואז ממילא כל
שעוסקים בתורתו יש הילוך למשה רבינו בעולם עי"ש פעם שיקראו בו ישראל יתעורר בזה כוחו של משה,
עוד ,וא"כ וילך מ שה מרמז להא דע"י פרשה זו שנתן לנו ועי"ז יתדבקו בדבר ה' גופא ויושפע עליהם שפע עצום
את התורה יש הליכה למשה ממדרגה למדרגה .ולקמן של קדושה וטהרה ויראת ה' מכל מה שכתוב וטמון
יתבאר ענין הליכתו של הקב"ה עם ישראל ועם יהושע. בפסוקים הנקראים ,ויהי' נחשב להם כאילו הם שומעים
המילים ממשה רבינו בהר סיני25 .
ובזה מיושב ההערות על הפסוק:
א :וילך כבר ביארנו דקאי על הליכת משה לעולם 24מש"כ דשירת התורה הוא ההצלה מההסתר פנים ,עי' ברשימות
העליון ומאידך הליכת משה לכל יהודי ויהודי .וא"ש תלמידים מרן הגרי"ז שסיפר ר' שלמה לורינץ דא"ל מרן הגרי"ז זצ"ל
מש"כ רש"י וילך משה וגו' בלי שיפרש כלום דנבין הבא ואלמדך פרשה בחומש איך שהייתי רגיל ללמד את בני .הנה כתוב
"ויאמר ה' אל משה הנך שוכב וגו' וזנה אחרי אלהי נכר הארץ" אין הפי'
דההליכה בו אינו דבר פרטי לפני שמדבר אל ישראל שלא התפללו שחרית אלא פשוטו כמשמעו שיעבדו ע"ז ,ואם לא די
שהלך לאיזה מקום ומשם דיבר ,אלא דההליכה הוא דבר בזה ממשיך הפסוק "ועזבני" אין הפי' שלא יתפללו מנחה אלא שלא
יעבדו אותי אפי' בשיתוף ,ואם גם בזה לא יספיק הרי לפנינו המשך
המתקיים והולך כסדר ,ומשה רבינו הולך אלינו תמיד הפסוק "והפר את בריתי" אין פירושו שלא יתפללו מעריב אלא שלא
ע"י ספר התורה" .ותמיד זה מצב של וגומר היינו שלא ימולו ,וכן המשיך מרן הפסוק והסתרתי פני מהם וגו' נו! הרים מרן את
ראשו ואמר ,וודאי תסכים שזה מצב גרוע יותר ממה שאתה יכול
מסתיים". לחשוב ,אמנם נמשיך ללמוד "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה
את בנ"י" לימוד תורה הוא יהי' התרופה לכל אפי' עד כדי ע"ז והפרת
ב :וידבר את הדברים האלה אף דפרשה זו היא פרשה ברית ויחזיר את בנ"י לתורת ה' ,עלינו רק לדאוג לענין זה של ללמדה
את בני ישראל.
קצרה מ"מ פרשה זו היא הכנה עד סוף כל הדורות כדכ' 25ושמעתי בשם מקובלים דעיקר כוחו של משה מתגלה בשעת פתיחת
שפ"א דכאן הוקבע ספר התורה שמכוחה משה רבינו הס"ת לקריאה.
לט
התורה פרשת וילך שירת
שבת שובה דפעם היו הדרשות ארוכות וקשות ,ולדוגמא עדיין מדבר אתנו עד היום ,ושפיר היא הפרשה הכי
מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל שבסוגיא שעלי' דרש בשבת ארוכה בתורה וזה כוונת את הדברים האלה דכולל כל
שובה השקיע בזה עבודה רבה והי' עובר עלי' לפני כן הדברים שיהיו נאמרים עד סוף כל הדורות מתוך ספר
עם בניו בפרוטרוט שעות ארוכות והדרשה בעצמה לקח תורה.
28
שעתיים ,שעה וחצי פילפול ואח"כ עניני אגדה ומוסר,
והיום אין אף ציבור שיוכל לעמוד בכזה דרשה ארוכה, הנהגת משה רבינו לא מתאים לדור החדש
ואין הדור אשם בכך אלא שכך סיבב הקב"ה שיהי' ויאמר אליהם וגו' לא אוכל עוד לצאת ולבוא וגו'
ירידת הדורות וכל דור חלש יותר מחבירו ,וכבר אמרו [שם ב']
"ומביא גאולה לבני בניהם למען שמו באהבה" היינו
שחתימת הגלות יהי' בצורה של אהבה ,וגם אם פעם הי' ובאבן עזרא פי' דלא אוכל עוד לצאת ולבוא במלחמה,
מועיל יותר ע"י גערות ותוכחות מוסר ,אבל כיום כבר אולם רש"י פי' יכול שתשש כוחו ת"ל לא כהתה עינו
אומרים כל המחנכים שצריך להיות יותר בימין מקרבת. ולא נס ליחו אלא מהו לא אוכל ,איני רשאי שנטלה ממנו
וזה פשוט דלא יתכן מצב שיהי' דור שלא יוכלו לקבל הרשות ונתנה ליהושע ,ד"א לצאת ולבוא בדברי התורה
חיזוק באיזה צורה שהיא ,שהרי כך כתוב כאן "לא ירפך מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה .ורמב"ן
ולא יעזבך" היינו הקב"ה ידאג שלעולם תוכל להתחזק כ' שמשה א"ל ב' דברים א' שאני זקן ואין לכם עוד
שלא יהי' לך רפיון ואל תהי' נעזב ,ומי שמחפש יוכל תועלת ממני ועוד כי ה' ציוני שלא אעבור וצ"ב דכיון
תמיד למצוא חיזוק ע"י ספר או שיחות חיזוק המדברים שכבר אמר ה' שלא יעבור למה הוצרך להוסיף שאין בו
ללבו. תועלת.
ועה"פ בסוף פ' בשלח [י"ז ט'] שאמר משה ליהושע ויל"פ דמשה בא לומר להם דגם אילו הייתי בכוחי
בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר וגו' וביומא והייתי נשאר בכוחי ממש כמו עכשיו לא הי' בכוחי
נ"ב :דיתכן דמחר קאי אלעיל ,ושמעתי מפי הדיין הג"ר להנהיג אתכם ,כיון שהקב"ה רוצה שמעכשיו ינהיג
גבריאל קרויס שליט"א ממנטשסטר לרמז בזה דמחר יהושע כיון שהנהגה שלי לא מתאימה לכם ,וכמ"ש
היינו לאחר זמן אתה צריך להיות המנהיג ולא אני ,כיון שפ"א הרבה מקומות דדור החדש לא נמשכו אחר
שאני לא יכול להנהיג הדור החדש דכל דור צריך מדרגת משה.
המנהיג שלו29 .
כל דור צריך הנהגה אחרת
והלימוד בזה לדורות שלכל דור מתאים הנהגה אחרת,
28ארחות ישרים ע' קי"ז. ולא נימא דאילו הי' הגדול הדור הקודם עדיין חי אתנו
29ושמעתי רמז נאה מהרב יהונתן סאלם שליט"א במש"כ שמלכי צדק היום הי' הדור נראה אחרת ,דיתכן להיפוך דהגדול של
מלך שלם הוציא לחם ויין ,יין כמה שיותר ישן עדיף ,מאידך לחם כמה
שיותר טרי עדיף ,ה"נ בחינוך מצד אחד יש להתקשר לדורות הקודמים פעם אינו מתאים לדור הצעיר ,כיון שלא הי' מבין הדור
ולדבר על מה שהי' פעם ,מאידך צריך גם להכיר השפה של הדור החדש הירוד והי' מדבר מידי חזק בשבילם ,ולדוגמא השיחות
ולהבין הנסיונות שלהם ,דאל"כ לא יתחברו לדבריו ,ויש להוסיף דזה
מלת שלם היינו זה השלימות שיהי' משניהם ,עוד יש לרמז כן בסעודת של המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוונשטיין זי"ע שהיו
שבת שמקדשין על היין לרמז שדבר ראשון מתקשרים למה שהי' פעם חריפים מאד לפני ר"ה והי' תובע הרבה מהתלמידים26 ,
שזהו היסוד וההתחלה ,אבל אח"כ בוצעים על הלחם לרמז שצריך ואילו היו נאמרים היום לא הי' משפיע כ"כ דהיום
למצוא השפה לכל מי שיושב בשלחן שבת שיתחבר לדברי תורה כפי
שמתאים למצבו ולגיל שלו. אנשים אוהבים יותר לשמוע דברים של חיזוק ואהבה
דוגמא להבנת גדול בישראל את הדור הצעיר ,מסופר בס' שי"ח שידוך לדוגמא איך כל מעשה קטן חביב מאד לפני הקב"ה,
עמ' רמ"ב על מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל דהג"ר רפאל שמואלביץ זצ"ל
סיפר שבחור בן ל"ו שאלו שעמד להפגש עם צעירה ממנו ט' שנים האם והקב"ה אתנו בכל עת גם במצב ירוד [כמו שהרבה נמשכים
יכול להנמיך את הגיל שלו אם תשאל אותו בן כמה הוא ,והשיב שיכול לשיחות החיזוק של המשפיעים הגרצ"מ זילברברג שליט"א
דכך הוא מקובל תמיד ,אח"כ החליט הבחור להתייעץ עם הגראי"ל
זצ"ל שאמר לו "חסרון אחד היא כבר יודעת עליך שאתה מבוגר ,אתה והרה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א ועוד ]27ועד"ז דרשות
רוצה שתדע שגם שקרן אתה" והוסיף "הרי אם באמת תשאל אותך ,זה
לא בגלל שהיא לא יודעת ,הרי וודאי בדקה במחשב הגיל שלך[ ,אז
התחילו להפיץ תוכנים שאפשר לבדוק הגיל] אלא כיון שיודעת שבני " 26רק אחר ר"ה הי' מלטף אותנו ומחזק אותנו שכולנו קבלנו מלכיות
הגיל הזה פעמים רבות משקרים בגילם ,לכן היא שואלת כדי לבדוק אם ואני הרגשתי שזה טוב למשגיח שכ"כ השקיע בר"ה אבל איפה אני
אתה דובר אמת" ,ואכן כשנפגשו שאלה אותו המשודכת וענה האמת בזה" – מפי הגה"צ ר' חיים ברוורמן שליט"א מתלמידי המשגיח זצ"ל.
ונגמר השידוך בכי טוב ,אח"כ גילתה לו שזה הי' כוונתה ,חזר הבחור 27והמגיד הרב אברהם מרדכי מלאך שליט"א אמר דבזמנינו לפי מצב
לר' רפאל שאמר לו אני מתפעל לא רק מחכמת הגראי"ל לראות הנולד, הדור ,הפי' בהא דליצנות אחת דוחה מאה תוכחות הוא שע"י ליצנות
רק זה שאני שנים רבות כבר כותב על מחשב ,ולא העליתי בדעתי אחת אפשר לדחוף לתוך האדם מאה תוכחות .וידוע דר' שלום שוודרן
שתבדוק הגיל במחשב ,אבל הגראי"ל שבקושי יודע כיצד נראה מחשב, זצ"ל הגיע לחזו"א ושאל אותו שיש הסוברים שזה זילזול לכבוד התורה
הוא חשב על אפשרות בדיקת מחשב. שעושה הרבה בדיחות בדרשות שלו ,וחזו"א רצה לשמוע אחד
מדרשותיו וצחק החזו"א ואמר שכך בדיוק תדרוש.
מ
התורה פרשת וילך שירת
יעזבם .וצ"ע למה הם כ"כ מפחדים והם צריכים כ"כ החצוצרות להנהגת הדור משתנים בכל דור
הרבה חיזוק ואומץ ,האם לא ראו כל הנסים שעשה אתם
וכאן המקום להעתיק מש"כ בעז"ה בפ' בהעלתך בענין
הקב"ה עד עכשיו .עוד יל"ע למה הדגיש כמ"פ "הוא"
זה עה"פ עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו' והיו לך
"הוא" עובר לפניך "הוא" ישמיד אותם "הוא" ההולך
למקרא העדה ולמסע את המחנות [במדבר י' ב'] וברש"י
עמך ,וכ"כ לקמן כשדיבר ליהושע וה' הוא ההולך לפניך
שיהיו תוקעין לפניך כמלך ,ומש"כ "לך" שרק אתה
הוא יהי' עמך וגו' כאילו בא לאפוקי מאיזה טעות
תשתמש בו ולא אחר והוא ממנחות כ"ח :דלך ולא
שנחשוב כאילו מישהו אחר ינהיג אותנו.
לדורות .ובספר מאורי שערים להג"ר לייב גורביץ זצ"ל
ויל"פ ע"פ דברי אור החיים הק' כאן שהם קילורין ע' רכ"ה בהספדו על הג"ר יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר
לעיניים שפי' דמשה בא לנחמם על פטירתו שיחסרו שני מה ששמע ממנו ,להקשות ע"ז ד מ"ש חצוצרות משאר
ענינים גדולים א :שהי' להם למגן לפני הקב"ה שלא כלי המקדש שלא הי' מצוה להחליפם בארץ ,ותי' דכלי
יכלם בחטא העגל והמרגלים .ב :כי הוא הכה שני מלכי המקדש הם כלי עבודה והעבודה שהי' במדבר לא
האמורי ומי יקום במקומו ללחום המלחמות הגדולות ישתנה בא"י ,אבל החצוצרות הי' למקרא העדה ולכוונם
אשר הם מעותדים לפניהם ,לזה אמר להם ,לענין ההגנה בדרך הנכונה ,וזה אינו שווה בכל דור ,ובא"י כבר א"א
מן הכליון שהקב"ה הוא זה שעובר על פשעכם ואליו יש לעורר את העם ולכוונם באותה צורה כמו שהי' במדבר
להחזיק טובה כי הוא זה שהעיר רוחו של משה להתפלל כיו ן שזה כבר דור אחר ,וכן כל דור ודור צריך השפה
דכתיב הניחה לי ,ולענין המלחמה אמר כי בלא"ה לא והסגנון שלו ,ומורינו הגרמ"ח סלומון זצ"ל אמר בשמו
כוחו של משה הוא זה הלוחם ,רק הקב"ה הוא הלוחם קצת בנוס"א 30דהנה אם הי' הגדול הדור לנו להחליף
ומשה הי' רק השליח וא"כ מעתה יהי' יהושע השליח. לימוד הגמרא ללימוד הלכה ,לא היינו שומעים לו ,אבל
וזהו הדגשת "הוא" כי גם מה שחשבתם שהי' איזה נס אילו הי' אומר לנו שבמקום מסילת ישרים נלמד חפץ
הצלה או כפרה ומחילה על ידי ,לא הי' אלא ע"י הקב"ה חיים היינו שומעים לו ,וביאור החילוק ,דלימוד הגמרא
וא"כ גם כשאני הולך ידאג הקב"ה בשבילכם להעמיד הוא עצם החיים ועל עצם החיים ל"ש לוותר ,אבל לימוד
לכם מנהיג טוב. מוסר הוא רק מורה דרך איך להגיע לחיים הנכונים וזה
כל דור כפי המצב שלו וזה רק גדולי הדור יכולים
החיזוק והאומץ הוא לכל הדורות לדעת31 .
וא"כ יל"פ דבפחד של כלל ישראל הי' מונח פחד לכל נמצא דזה מיסודות פ' וילך שענינו הליכת המנהיג
הדורות ,דהרי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, הקודם ,והקב"ה מסבב מנהיג חדש שעל ידו ילך הקב"ה
ויש גם הרבה קטרוגים על כלל ישראל מחמת רוב אתנו ,ואדרבה עי"ז גופא ימשיך הכוח של המנהיג
עוונותיהם ,ומי יגן עליהם ללמד עליהם זכות לפני הקודם ,כמו שיהושע הי' עיקר כוחו רק מחמת רבו משה
הקב"ה ,ואיך יהי' להם קיום .לזה אמר להם משה חיזוק ומחמת התורה של משה כמו שנתב' לעיל ,ה"נ כל כח
הנוגע לכל דור ודור ,שהקב"ה הוא זה שדאג בשבילכם של מנהיג חדש הוא רק בזה שממשיך כוחו של המנהיג
עד עכשיו ,והוא זה שדאג להעמיד אותי לטובתכם והוא הקודם מדורי דורות עד משה רבינו.
זה שידאג לכם לכל הדורות ולכל המצבים.
הקב"ה הוא זה שמציל אותנו ודואג לנו
וא"כ פסוקים אלו הם חיזוק לכל דור ,בכל פעם שמנהיג
הדור או איש ציבור חשוב מסתלק ,וחושבים ודואגים ה"א הוא עבר לפניך הוא ישמיד את הגוים
מה יהי' מעתה אל מי נפנה לעצה והדרכה ומי יפעל האלה וגו' חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו
ישועות עבור כלל ישראל ,צריך לדעת שהקב"ה הוא זה מפניהם כי ה"א הוא ההולך עמך לא ירפך ולא
שהעמיד את אותו מנהיג והוא זה שיעמיד מנהיג אחר, יעזבך [שם ג-ו']
וכמו שידוע שא' הגדולים אמר בהספידו של הח"ח זי"ע תוכן הפסוקים הוא ,שמשה אומר לכלל ישראל שלא
שגם אם הפסדנו את הח"ח אבל הקב"ה עדיין נמצא ידאגו מהכנענים כיון שהקב"ה יעבור לפניהם ולא
אתנו .דהיינו שהקב"ה הי' זה שנתן את הח"ח כמתנה
לכלל ישראל שמכוחו נוכל להתחזק בכל עניני עבודת
30מש"ב הג"ר יחזקאל יעקבזון שליט"א.
ה' ,ומעתה יעמיד הקב"ה מנהיג אחר. 31וד"ז נוגע להרבה ענינים ,כגון אם גדולי הדור החליטו לבחור בראש
ממשלה מסויים ,או לדוגמא ימין לעומת שמאל ,דמוקרטים לעומת
ובזה מוסבר מה שהערנו בריש דברינו שכ' כמ"פ ריפבליקנס ולהיפך ,אין הדבר מתחייב שכן הוא תמיד דהכל תלוי
הליכה ,הליכת משה והליכת הקב"ה עם ישראל ועם במצב ,וכן הוא בענין חינוך הילדים ,דצריך תמיד לראות מצב הדור
ועפי"ז להתנהג וא"א תמיד להתעקש שיהי' דוקא כמו פעם .ופשוט
יהושע ,להורות דגם בהליכת משה או כל מנהיג אחר, דהכל צריך להיות בהכוונת גדולי הדור.
מא
התורה פרשת וילך שירת
עיקרו של הקהל הוא כח קריאת התורה ידעו שהקב"ה הוא זה שהולך אתכם והוא זה שמלווה
את המנהיג החדש ,ועי"ז יהי' לכם קיום לדורות.
והנראה בעז"ה ע"פ מה שהקדמנו בריש דברינו ,דענין
כתיבת ס"ת ומסירתה לכלל ישראל ופ' הקהל הוא כולה אולם יש להוסיף מה שאמר המשגיח רבי יחזקאל
חדא ענינא ,דנושא פרשה זו דהוא הליכת משה מכלל לוינשטיין זצ"ל [ס' מליץ יושר] דממה שצווה אותם
ישראל ומה שהולך לקראתינו בכל מצב ע"י כח התורה, להתחזק ולהתאמץ ולא הי' מספיק לומר שה' לא יעזבם,
דבתורה שבכתב הכניס כל כוחו ,וזה רק ע"י כתיבת כל מ' דהאדם מצדו חייב להקדים "חזק ואמץ" ולנסות
התורה כולה עד תומם עם כל הלכותי' של ס"ת אז יהי' בו להתחזק ,ורק אז מובטח הוא שה' לא יעזבנו.
קדושה עצומה ובאם יקראו בה יושפע ממנו קדושה
עצומה מכוחו של משה על כל השומעים ,ולכן צוום ע"פ דרך הטבע ל"ש להנהיג לבד
משה על מצות הקהל דכל ענינו הי' להקריא מספר כי אתה תבוא את העם הזה [שם ז']
התורה הזה עניני הקריאה הכתובים בספר דברים אבל
רק כיון שכתוב בס"ת כשר לכן יהי' בכוחו להשפיע על וברש "י דמשה אמר ליהושע זקנים שבדור יהיו עמך,
הציבור .וראה להלן המשך ענין הקהל. אבל הקב"ה אמר כי אתה תביא על כרחם ,הך על
קדקדם דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור .וביאר
הטעם שהקהל דוקא בסיום שנת מהרש"א סנהדרין ח' דכוונת משה דלא יוכל להנהיגם
השמיטה ואחרי החגים לבדו בלי עזר מהזקנים ,אולם הקב"ה אמר שיתן כח
והנהגה אלקית לפי הדור ההוא המקבלים ההנהגה.
ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד ועדיין צ"ב איך אמר משה ליהושע שלא כדברי הקב"ה,
שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל וגו' וביאר בזה דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל 32דכוונת משה הי'
[שם י'] שעל יהושע לדעת דבדרך הטבע ל"ש לשאת את משא
וצ"ב למה נקבע מצות הקהל דוקא במוצאי שמיטה ורק העם הזה לולא עזר הזקנים שבדור ,אלא דביד הקב"ה
א' לשבע שנים .ועי' כלי יקר דעיקר ענין הקהל הי' בענין הוא מה שתוכל להנהיג את העם הזה לבדך .ולדברינו
תשובה והכנה אל התשובה עדיף שיהי' בכח הציבור, לעיל י"ל דזה נאמר לכל מנהיג בכל דור ,דבעצם ע"פ
ושנת השמיטה גורם התקהלות והתאחדות ע"י שיאכלו דרך הטבע ל"ש להנהיג כלל ישראל לבד ,אבל הקב"ה
אתו העניים וכן חג הסוכות שכ"א יוצא מדירת קבע נותן סייעתא דשמיא עצומה למנהיג שיוכל לבד להחליט
וממילא אין הבדל בין אנשים ואין מריבה וזה הכל ולהנהיג הדור כפי שצריך.
מעלה לתשובה. כתיבת התורה הוא המשכת כוחו של משה
ולדברינו הנ"ל א"ש ,דכאן בא משה רבינו לקבוע עיקר לדורות
תוקף כח קריאת התורה דהיינו שלפחות פעם א' בשבע ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה וגו' [שם ט']
שנים ,כשהם בשיא שלמותם ובשיא אחדותם ,דהיינו
א חרי שנה של התעלות של שמיטה ע"י בטחון ועסק וברש"י דכשנגמרה כולה נתנה לבני שבטו ופי' רמב"ן
התורה ודאגה לעניים ,ואחרי גמר סולם המדרגות של ג' דהכוונה לכל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל.
רגלים ,והשלימות של עלי' לרגל ,והכח המיוחד של והקשה דא"כ לא מתאים מש"כ אחר "תקרא את התורה
ביאת כל ישראל ליראות את פני ה' ,ממילא יש כח הזאת נגד כל ישראל" דזה קאי על ספר דברים ,אלא
התכללות גדולה ,וכמ"ש שפ"א תרמ"ב דע"י מצות דבהכרח קאי כאן על כה"ת דהרי חזר ובאר בסוף
השמיטה זכו לבחינת התכללות ,ואם אז יקריא להם הפרשה ויהי ככלות משה התורה הזאת על ספר עד
הגדול שבאומה הוא המלך ,דבר ד' תוכחה ומוסר מתוך תומם .וזה הרי קאי על כה"ת כולה דהרי כתוב עד תומם.
הס"ת יושפע עליהם כח עצום ע"י משה רבינו לשבע
שנים הבאות .עוד כתב שפ"א שם דהתעורר אז כח ולפ"ז באמת צ"ב למה הקדים ענין כתיבת כל התורה
ההקהל של קבלת התורה שנא' בו הקהל לי את העם לפני שצווה על ענין ההקהל ,וגם צ"ב איך נכנס בפרשה
ואשמיעם את דברי כי בוודאי הי' סיוע מן השמים שיוכל זו כל מצות הקהל.
המלך להשמיע לכל העם את התורה דבדרך הטבע ל"ש
זה ובפרט שהיו שם הטף שהם דרך כלל מרעישים
[ועי"ש שהוסיף דיתכן דשלמה חיבר ספר קהלת ע"ש
מצות הקהל שהיא בסוכות ,וכשראה שיתבטל בהמ"ק 32מדברים שאמר לאאמו"ר שליט"א ולאחי הרב יעקב ובנציון נ"י בעת
שהלכו לבקרו שלהי אלול תשס"ב – בצל הקודש ע' ר"ד.
מב
התורה פרשת וילך שירת
גדול ליראה עי"ש באריכות ,אבל לא יישב בזה דברי ומצות הקהל שנתחדש אז הארת התורה בכל שמיטה,
חז"ל .ובאילת השחר תי' דאולי בהקהל יש חיוב על הניח זה הכח בספר קהלת שחיבר על ימי הסוכות]
הקטן לבוא ,אבל כיון שהוא קטן הטילה התורה החיוב
על האב וכמ"ש ריב"ש בענין מצות מילה ,ולתת שכר וראה לשון החת"ס [ע' קכ"ז] "כי כשהם כולם צדיקים
למביאיהם הוא דבר נוסף. עוסקים בתורה רוב ימיהם ,מ"מ כשתוסיף עליהם
קדושת שנת השמיטה שכל השנה קודש ,ונוסף לזה אח"כ
התורה לא משפיע אא"כ יש התעוררות ימים המקודשים ר"ה ויוה"כ וימי החג ,ואז כי יתחברו
כל ישראל והם אנשים צדיקים עד שהם כלם באים
והשפ"א [שנת תרל"ד] כתב בזה דברים נפלאים ,דהנה לראות פני ה' להשיג רוה"ק אין בהם נפתל ועקש,
באמת אין חידוש כלל שיכלו לקבל הארה בנפשותם ע"י ויק ובצו אז במקום מקדש ה' והוא המקום אשר יבחר ה'
התורה דהרי כתוב אתם נצבים היום כולכם וגו' טפכם, וכו' א"כ בקהלה הנבחרה הזאת תקרא התורה באזניהם
ובפרט להנתבאר לעיל בגודל כוחו של קדושת ס"ת א"כ כי האזנה לשון הבנה יתירה נפלאה כי לא יצטרכו לגוף
ע"י קריאת התורה ממילא נשפעת קדושה גדולה בתוך התורה רק להשיג עי"ז השגה נפלאה".
נשמתם של כל השומעים גם למי שלא מבין כלום,
ומכוח זה יושפעו עליהם כוחות עצומים לכל החיים הכבוד והעסק עם הס"ת בשעת הקהל
לעוזרם בעבודת ה' [ובחת"ס ע' קכח הוסיף דהוי ע"ד דאיתא
בירושלמי פ"א דיבמות ה"ו דאמו של רבי יהושע בן חנניא ולדרך זו בהבנת מצות הקהל יובן מה שנתב' בגמ' סוטה
הכניסה עריסה שלו לביהמ"ד שיכנס באזנו קול דברי תורה וזה מא .ונפסק ברמב"ם פ"ג מחגיגה ה"ד צורת הבאת ס"ת
מסוגל דלכשיגדל יהי' ת"ח וצדיק] אלא דלכל דבר קדושה אל המלך ,ד"חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת
צריך איזה התעוררות מצד האדם ולכ"כ כי לא תשכח וראש הכנסת נותנו לסגן וסגן לכה"ג וכה"ג למלך והמלך
מפי זרעו דאף דיש הבטחה שלא תשכח אבל דוקא מפי עומד ומקבלו" ובפשטות ענינו הי' להדר ולכבד את
כ"ז שמתייגעין בפה בתורה ובתפלה ,דהכלל כי אין שום המלך וכ"כ הרמב"ם שם ,אולם לדברינו הי' אפש"ל
דבר נגמר בלי עזר עליון ,וגם כל המצוות ועבודת ה' אך דכיון שעיקר הכח בא ע"י קדושת ס"ת לכן הי' חשוב
בוודאי יש לאדם חלק קצת והוא ע"י הרצון וההתעוררות שיעשו עסק גדול סביב הס"ת וימסר מחזן הכנסת לראש
שלו ,ולכן הקשו טף למה באים כי בשכר טירחא שלהם הכנסת וכן הלאה כדי שיתרבה יקרת התורה בלבותם
אין תועלת כלל ,וע"ז התשובה לתת שכר למביאיהם כי וממילא יאיר להם כח התורה ביותר.
טירחת האב ורצונו להמשיך את טפיו לעבודתו ית' הוא
גורמת שכר שיתן הש"י הארה לבניו ,ודבר זה נוהג בכל מטרת הבאת הטף
פשוטי בנ"י שאין להם שכל ורצון כראוי מ"מ ע"י הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו' למען
הביטול לגדולים וטובים ממנו יכול להועיל רצון הצדיק ישמעו ולמען ילמדו ויראו וגו' ובניהם אשר לא
לתת שכר להדבקים בו וכו' עי"ש עוד. ידעו ישמעו ולמדו וגו' [שם י"ב – י"ג]
העולה מדבריו דוודאי מגיע קדושה עצומה לכאו"א וכתב הרמב"ן דגם הנשים שומעות ולומדות ליראה את
מהשומעים הקריאת התורה ,אלא דכדי שיהי' לזה קיום ה' והטף ישמעו וישאלו והאבות ירגילום ויחנכו אותם,
בעי' התעוררות ורצון מצד השומע ,ובטף ל"ש זה ,אבל כי אין הטף הזה יונקי שדים אבל הם קטני שנים
ע"י שאביו מביאו ומתעורר לזה ורוצה שיאיר בו קדושת הקרובים להתחנך ,וזה טעם ולמדו ליראה בעתיד ,כי
התורה אז יתן לו הקב"ה שכר שיאיר בטף שלו קדושת למעלה אמר ולמדו ויראו עכשיו .אבל רבותינו אמרו
התורה. חגיגה ג .האנשים ללמוד והנשים לשמוע והטף למה
באים כדי לתת שכר למביאיהם .וכ' אור החיים הק'
חיזוק למביא ילדיו לביהכ"נ דאולי כוונת חז"ל לקטני קטנים שאינם מבינים שום דבר
ויוצא מזה לימוד עצום לכל מי שמביא ילדיו לביהכ"נ שגם הם נכללים בטף שאמר הכתוב.
[כמובן באופן שלא מפריעים לציבור] ורואה שאינו מתפלל
וצ"ב באמת לאיזה תכלית יביאו הטף כשלא מבינים
כלל ואינו אוהב כלל לבוא לביה"כ וחושב לעצמו איזה
כלום ,ומה שתירצו חז"ל לתת שכר למביאיהם ,הקשה
תועלת יש לי בזה ,בזה ידע שהתעוררות והרצון שלו
הכלי יקר דזה דוחק גדול כי זה דומה כאילו צוה שישאו
יגרום שהקדושה המושפע בביה"כ ובפרט ע"י קריאת
עליהם משא מעצים ואבנים לבית ה' כדי לתת שכר
התורה יעשה פעולה לטובה בילד שלו.
למביאיהם ,ולכ"פ דקאי על הדורות הבאים שלא ידעו
ולא ראו כל הניסים שאתם ראיתם ולכן הם צריכין זירוז
מג
התורה פרשת וילך שירת
שיהי׳ טפ ם עמהם ואעפ"כ נתנו לבם לדברי תורה לכן האב מוכן להפסיד מדרגות כדי לחנך ילדיו
שכרם כפול .עכ"ד החת"ס.
והחת"ס בדרשות לשבת שובה [כ"ג ד' וכן בדף כ"ו ב'] פי'
גם מי שלא מבין יש לשמוע היטב דבעצם הטף מפריעים לו בשעת הקהל שיצטרך להבינם
הדברים הפשוטים ,והם מבטלים הגדולים מתענוגם
הקהל וגו' וגרך אשר בשעריך [שם] בשמעם דברי המלך במקום הקודש ויום הקדוש ,ועוד
כדאי להעתיק דברי הרמב"ם הנפלאים במצות הקהל, יותר דע"י שהם עסוקים להסביר לילדיהם לא יוכל
בספ"ג מהל' חגיגה ,וז"ל" :וגרים שאינם מכירין חייבין לצאת מצוותו של הקהל דא"א לכוון ב' כוונות ביחד,
להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה וביראה וגילה אבל בני אברהם אבינו כ"כ מתאוים וחושקים להעמיד
ברעדה כיום שניתנה בסיני .אפי' חכמים גדולים בנים שיהי' חזקים לה' ולתורתו ,עד שלא איכפ"ל
שיודעים כל התורה כולה ,חייבין לשמוע בכוונה גדולה שמפסיד לעצמו דכאש בוער בו תשוקה זו ללמד לבניו
ויתירה .ומי שאינו יכול לשמוע מכוון לבו לקריאה זו, יראת ה' ובאמת מפסיד מ"ע של עצמו ,דכוונת מצות
שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת .ויראה עצמו חינוך מפסיד כוונת מצות עצמו אך לעומת זה שכרו של
כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה .שהמלך האב גדול יותר ויותר על שהפסיד לעצמו כדי להעמיד בן
שליח הוא להשמיע דברי האל" עכ"ל. ת"ח וצדיק ,והאריך שם בהבדל אברהם אבינו וחנוך בן
ירד ,דחנוך התעלה והתעלה יותר ויותר ולא השגיח על
ולדברינו הנ"ל א"ש דהמלך הוא שליח הקב"ה כמו בני דור ונעשה מזה דור המבול ,אבל אברהם אבינו
משה רבינו ,וע"י שהוא מקריא דברי תורת משה ,נשפע הפסיק תענוגיו להתענג על ה' כדי לגייר גרים ולהכניסם
כוחו של משה ממש כאילו נאמר מפי הגבורה ,ולכן גם תחת כנפי השכינה ולהדריך בני ביתו והי' לו בזה צער
חכמים גדולים חייבים לשמוע היטב דאחרי כל מה גדול לבלות זמנו עם המתחילים בעיון מ"מ סבל צער זה
שיודעים ומבינים זה לא מגיע כלל למה שזוכים לשמוע כדי שישארו אחריו עבדי ה' ומכירים נפלאותיו וע"ז
מפי הגבורה ממש .וראה לקמן בסוה"פ מש"כ בענין מגיע לו שכר באמת כי לפום צערא אגרא.
קריאת התורה שלנו עפי"ז.
חושב על רוחניות גם שהטף נמצא אתו
ענינה של מצות כתיבת ס"ת ובמקום אחר כתב מרן [דרשות לסליחות ח"ג ב ]:כי עיקר
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואין שכר בעוה"ז כי אם
בנ"י שימה בפיהם וגו' [שם י"ט] שכר שמחת המצוה וחיבתה ,וכמ"ש תחת אשר לא
עבדת ה"א בשמחה וגו' ש"מ דההיפוך בהיפוך ,ורצה
וברש"י דקאי על שירת האזינו ,אולם בסנהדרין כא: הקב"ה לזכות את ישראל לכן ציוה להם להביא הטף
ילפי' מפסוק זה מצות כתיבת ס"ת וזהו המצוה האחרונה להורות לעין כל שהם מחבבים התורה שהרי יהבו
שבתורה ומנין תרי"ג בחינוך וכ"כ הרמב"ם פ"ז מהל' דעתייהו ושמעי איידי דחביבא להו [כר"ה כז ].ויתן להם
כתיבת ס"ת ד"מ"ע היא לכל איש ישראל לכתוב ס"ת שכר טוב בעמלם בהסכמת ב"ד שלמעלה והיינו טף
לעצמו ,שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר למה באים ליתן שכר טוב למביאיהם .עוד כ' דחשש
כתבו לכם ס"ת שיש בו שירה" ,דא"א לפרש רק פ' בילבול הטף אינו בלבול גשמי הגופני ,אלא בילבול
האזינו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות, המחשבה כי עיקר תפלתינו וכוונת מחשבותינו בימים
[ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' רנ"ד נתק' טובא מנ"ל דלא נצטוו לכתוב
הקדושים האלו הוא על גאולתינו ועל פדות נפשינו מדי
רק שירת האזינו כמו שנצטוו לכתוב פ' תפילין ומזוזה ופ' סוטה
"ושאלתי לחכמים גדולים ואין פותר לי" ותי' בדוחק דאם נצטוו המעיק היצה"ר והשטן ,ולזכות להדבק באור החיים ולא
לכתוב מה שהוא רק ההתראה כש"כ שיש לכתוב עצם התורה תהיה עיקר מחשבותינו על פרנסת הגוף ולחמול על
אלא דעדיין לא יהי' נכלל בזה הפרשיות שאין בהם צורך כ"כ עוללינו וטפנו ,ע״כ טוב שלא להביאם בבה״כ ,כי
כגון מגילת בראשית ואבות ובלעם ומרגלים לזה הוצרך הרמב"ם בעמדם לפנינו יכמרו רחמנו עליהם ,ונשית לבנו
לומר מצד שאין כתובין פרשיות פרשיות] ובשו"ת תשובה להתפלל עליהם בייחוד ,ויתבלבל המחשבה מהכוונה
מאהבה סי' קכ"ח כ' שהי' מפרש לולא ד' הרמב"ם דכיון הנרצית .וכמו כן בעסק התורה אמרו חז"ל [עירובין כ״ב].
דפ' האזינו הוא פרשה אחרונה ,א"כ בכותבו פרשה זו עה"פ שחורות כעורב במי דברי תורה מתקיימים במי
יהי' כבר השלמת כל התורה וממילא מבואר דיש חיוב שנעשה אכזרי על בניו כעורב ,והראשונים ז״ל היו
לכתוב כל התורה. נוסעים מביתם והניחו בניהם כדי שלא יבלבלו דעתם
וא״כ הכא טף למה באו ,אלא כיון שכל כך עצרו כח
וכ' השאג"א סי' ל"ד דלפ"ז עיקר כוונת המצוה על
השירה וא"כ א ם כתב כה"ת ונפסלה עד שם יצא ,והוכיח
מד
התורה פרשת וילך שירת
בתשובה כ' דאין שום סיבה שיהי' צריך דוקא ס"ת כשר, שאינו כן וצל"פ דהמצוה לכתוב התורה שיש בה השירה
דגם על ס"ת פסול אפשר לברך[ ,עי"ש בב"י דלא קי"ל כן וכ"ה באמת לשון החינוך מצוה תרי"ג ובשו"ת חת"ס
כיון דגם הרמב"ם בעצמו חזר בו בחיבורו ובסוף הביא הכרעת יו"ד רנ"ד תמה על השואל שהסתפק בזה וכ' דלא יטעה
מהר"י בי רב דרק לכתחלה לא מברכין ,אבל אם כבר קרא א"צ בזה בר בי רב דחד יומא דפשוט דעיקר הכוונה על
לחזור ולקרוא ,רק יוציא ס"ת אחר בשביל המשך הקריאה] וא"כ כה"ת ,ואפי' אי נתעקש דקאי על השירה אבל איננה
הניחא לד' הרשב"א דבעי' ס"ת כשר י"ל דמצות כתיבת גזה"כ בלי טעם הרי עיקר הטעם משום ולמדה את בנ"י
ס"ת הוא בשביל קריה"ת ,אבל לד' הרמב"ם בשביל מה שימה בפיהם דקאי על כה"ת[ .וע"ע מש"כ בזה החת"ס
צריך ס"ת כשר דוקא ,והנה בקרא מפו' דזה בשביל בחי' גיטין ס].
"ולמדה את בנ"י שימה בפיהם" הרי דעיקר כתיבת
התורה בשביל ללמד את השירה ,אבל למה לי בשביל זה וכ' הרא"ש הל' ס"ת סי' א' "דזהו בדורות הראשונים
ס"ת כשר ושלם דוקא ,וגם לד' הרשב"א דס"ל דבעי' שהיו כותבים ס"ת ולומדים בו ,אבל האידנא שכותבין
ס"ת כשר ,צ"ע אי קריה"ת דרבנן [כשי' התוס' מגילה יז]: ס"ת ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים ,מ"ע
א"כ מה מטרת המצוה דאו' דכתיבת ס"ת. היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי
התורה ומשנה וגמרא ופירושי' להגות בהן הוא ובניו ,כי
וגם תקשי באמת על הראשונים קו' הרמב"ם דאיפה מצות כתיבת ס"ת היא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את
מצאו בתקנת קריה"ת שיהי' דוקא על ס"ת כשר ,מה בנ"י שימה בפיהם ,וע"י הגמ' והפי' ידע פי' המצוות
יחסר לנו בקריה"ת אם יש חסרון אות אחד במקום אחר והדינים על בוריים לכן הם הם הספרים שאדם מצווה
בתורה שאינו קורא שם כלל ,ולמה צריך באמת כל לכתבם וגם לא למכרם אם לא ללמוד תורה ולישא
הדינים של קדו' ס"ת .וגם לד' הרמב"ם ,אבל הרי מודה אשה" והובא בטור יו"ד סי' ר"ע.
דלמצות כתיבת ס"ת צריך שיהי' ס"ת כשר ואם יחסר
אות אחת ובפשטות אפי' דבר שאינה משתנה הפירוש ולפו"ר נר' דר"ל דכיון דמצות כתיבת ס"ת היא היכי
אינו יוצא[ ,אולם המנ"ח מצוה תרי"ג חידש דיש שני מיני חסר תמצי ללימוד ,א"כ בדורותינו לא נאמר כלל המצוה על
ויתר ,ואם הדין והמשמעות לא משתנה כלל בזה לא מעכב ,ולכן ס"ת רק על ספרים דהעיקר הוא הלימוד למעשה ,וכבר
גם בזמה"ז דלא בקיאים בחסירות ויתירות (קידושין ל ).אכתי אנו תמה ב"י שם ,איך בא הרא"ש לפטור ממצות כתיבת
מקיימים מצות כתיבת ס"ת בשלימות ,אולם שאג"א סי' ל"ו כ' ס"ת הרי עיקר ההבדל אמר דמניחים אותו בביהכ"נ
דמה"ט אנו לא נזהרים כ"כ במצוה זו כיון דבלא"ה אנו לא
מקיימים המצוה ,דס"ל דכל חסירות ויתירות הוא לעיכובא וכן
לרבים וא"כ הול"ל להיפך שגם עכשיו יכתוב ס"ת
מבו' ברמב"ן בהקדמתו עה"ת ועוד] וצ"ע מה איכפ"ל בקדו' וילמדו בהם ,כשם שהיו לומדים בהם דורות הראשונים.
ס"ת בשביל התכלית שהוא הלימוד בה? ולכ"כ ב"י דנר' לו פשוט שלא בא הרא"ש "אלא לחדש
לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמ' שג"ז בכלל
אולם לדברינו בריש הפרשה בעוצם הקדושה המונח מצות כתיבת ס"ת ושזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת
בס"ת ,יובן היטב דל"ש כלל לקבל התועלת מקדושתו ולהניחו בב"ה לקרות בו ברבים אבל לכתוב ס"ת לקרות
של התורה שבכתב ,שיהי' כאילו ממשה רבינו מפי בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו עיקר קיום מ"ע
הגבורה אא"כ נכתב בס"ת כשר בכל הלכותי' ,ואז יש שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים".
לפסוקים הנקראים מתוכה תוקף גדול להאיר בנפשותינו עכ"פ מבו' מזה דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא עדיין
קדושת התורה ,ומכוחה נוכל גם להבין כל הלימודים בס"ת גמור ,ותמוה באמת ,דאם מצות כתיבת ס"ת הוא
שאנו לומדים כל היום מספרים אחרים וראה בנספח רק היכי תמצי ללמוד תורה הרי אצלינו לא מתקיים כלל
שהבאנו הכל באריכות. ענין זה דכל לימודנו הוא רק מספרים ובאמת למה לא
ישתנה המצוה לגמרי לספרים ,וכפשטות ל' הרא"ש?
האם כה"ת כולה נקראת שירה
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו' למען קריאת התורה אי בעי' ס"ת כשר
תהי' לי השירה הזאת לעד וגו' ויכתוב משה את והנה הי' אפשר לומר דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא רק
השירה הזאת וגו' [שם י"ט -כ"ב] בשביל תקנת משה רבינו דקריאת התורה ,אלא דזה תלוי
באשלי רברבי ,דהנה נחלקו הראשונים האם מברכין על
בפשטות קאי מצות הכתיבה על פרשת שירת האזינו ס"ת פסול וד' הרשב"א בתשובה [סי' ת"פ תת"ה] דס"ת
שזה מעיד שהקב"ה התרה בהם על כל שיקרה עם שחסר אות אחד או אם יש בו א' מן הדברים הפוסלים בו
ישראל אם לא ישמרו את התורה ,וכ"פ רש"י כאן ,וכן דאסור לברך עליו ,וכן הסכים הרמ"ה והראב"ד כדהביא
עולה מד' הרמב"ן ,וכן מבואר מדברי הרמב"ם שהבאנו כ"ז בב"י סי' קמ"ג וכ"ה שי' הרא"ש ,אולם הרמב"ם
לעיל שביאר איך יודעים מכאן מצות כתיבת ס"ת ,כיון
מה
התורה פרשת וילך שירת
וחת"ס בדרשות שם כ' דמהאי טעמא גופא דחה דא"א לכתוב פרשיות פרשיות הרי בהכרח דנצטוו
הרמב"ם סוגיא דנדרים ויסוד המח' תלוי אי מותר לכתוב כה"ת עי' לעיל בשם שו"ת חת"ס בזה ,הרי
לכתוב התורה מגילות וא"כ תק' מנ"ל דיש מצוה לכתוב מבואר דמש"כ שירה מתייחס להאזינו.
כה"ת ובהכרח דכה"ת אקרי שירה ולא נענש דוד ע"ז,
אבל אי חתומה ניתנה הרי יתכן דרק האזינו נקרא שירה אולם כבר העיר השאג"א סי' ל"ד מגמ' מפורשת בנדרים
רק דיש לכתוב כה"ת דאין כותבין פרשיות ושפיר נענש לח .דפריך במה שאמר שם דתורה ניתן רק למשה ונהג
דוד. בו טובת עין ונתנה לישראל ,והרי נצטוו ישראל לכתוב
את השירה הזאת ,ומשני דקאי רק על פ' האזינו ופריך
שירת התורה קאי על הסדר שבתורה והרי כ' למען תהי' לי השירה הזאת לעד ופי' הר"ן דמזה
מוכח דקאי על כה"ת דאי שירה לבדה מאי עדות יש,
ובחי' חת"ס גיטין ס .תי' דיש הבדל בין שירה לזמרה, וכ"ה בדרשות חת"ס [ח"ב עמ' ת"א בדרשה לחינוך ס"ת]
דשירה לא מתייחס לעצם הניגון אלא על מאמר או כתוב בשם ס' מעיין החכמה ובחי' לגיטין ס .בשם ס' עץ חיים
שמסודר היטב כשורת הבנין ע"ד שאמרו כל השירות אלפאנדרי לפ' וילך ,אולם כבר כ' השאג"א שם דלד'
לבינה ע"ג לבינה ,ועכשיו נהגו לסדר בחרוזים הידועים הרא"ש שם ל"ק דפי' דאי לא ניתן להם תורה על מה
והנביאים הי' להם סידור אשר לא נודע לנו כוונתם תעיד ,א"כ עדיין י"ל דקאי רק על האזינו.
וענינם מ"מ שירה הוא הסידור הנערך בערך ידוע ואח"כ
מנגנים אותם בניגונים הניאותים לזה ,והנה פרשה אולם החת"ס בחידושיו לגיטין שם כ' דפשטות הגמ'
בתורה הבנוי והמסודרת ובנוי' שירות ידועים כגון שירת סנהדרין כא :במה שכ' שם שנלמד מכאן מצות כתיבת
הים והאזינו וכדו' נקרא שירה וכל התורה בכלל ס"ת הוא דשירה מתייחס לכה"ת כולה[ ,דרמב"ם הוא זה
המסודרת ובנוי' חמשה ספרים זה אח"ז נקרא שירה אבל שהמציא דזה רק מצד הכלל דאין כותבין פרשיות] ובאמת יש
חומש אחד לא נקרא שירה ,ואילו הי' דוד קורא אותו להוכיח מעוד מקומות דתורה בכללותה נקראת שירה,
שירה לא הי' נענש עי"ש באריכות 34,ועד"ז ביאר ר' מגמ' ע"ז ג :אמר ר"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה
צדוק זי"ע בס' דובר צדק אות ה' דהוראת שיר הוא דבר מושך עליו חוט של חסד ביום שנא' יומם יצוה ה' חסדו
המקיף סדר והיקף איזה ענין וכענין כל בעלי השיר ובלילה שירו עמי מה טעם יומם יצוה ה' חסדו כיון
יוצאין בשיר [שבת נא ]:וכן זמר וניגון מקיף כל חלקי שבלילה שירו עמי וביאר בח"א מהרש"א שם דתורה
התנועות וסידורם ושירת האזינו מקפת כל הקומות נקראת שירה שנא' ועתה כתבו לכם וגו' וברמב"ם פ"ג
לבנ"י בכל הדורות וסדר היקף זה נקרא שירה ,וכה"ת מת"ת ה"ג ע"פ מדרש חזית [עי' ביאור הגר"א סי' רמ"ו
כולה כוללות סדר היקף לכל החיים אשר ע"פ האדמה סקע"ג] דאין רינה של תורה אלא בלילה שנא' קומי רוני
סדר חיותם של כל פרטי הנבראים וע"כ נקרא שירה, בלילה [איכה ב' י"ט] וכן יש להוכיח מגמ' מגילה ג.
ולכן דוקא במצות כתבו אשר ענינה גילוי ומפורש לעין דהמלאך בא ליהושע על ביטול עסק התורה שנא'
כתוב לשון זה ,כי האדם השלם יסוד העולם אשר כל "עתה" באתי וכ' התוס' שם ד"ה עתה בשם ריב"ן דקאי
העולם בעבורו אז לו נאמר כתבו לכם משלכם מחלק על ת"ת שנא' בו ועתה כתבו לכם את השירה הזאת.
חיותו אשר חלק לו ה' יבחר ויגלה כל חלקי החיות של [שוב הראני ידידי הרב אברהם לייטנר שליט"א דברי הנצי"ב
כל הברואים ,ולכך זה מצוה אחרונה שזה א"א רק אחרי בהעמק דבר כאן שכ' דיש ב' אופנים איך לפרש שירה אי קאי רק
שכבר השלים נפשו בכל השערים הקודמים ונשתלם על האזינו או על כה"ת עי"ש ועי' בהקדמתו לתורה שביאר מה
שנקרא שירה דבדרך כלל שירה הוא על פיוט שיש בו רמזים ולא
בכל מיני שלימות שהוא כל התורה הכוללות חיי עולם מפורש וכן התורה הרבה דברים לא מפורשים]
אז יכול לכתוב ולברר הכל ,ולכן דוקא בכתיבת ס"ת
למה נענש דוד בקראו לתורה זמירות
ולנתב' בפנים לפשטות הראשונים אי"ז ראי' דקאי רק על פ' האזינו
וא"כ שם החיבור הוא לפמש"כ החת"ס דפשטות הגמ' דקאי על כה"ת. אלא דא"כ תק' ממה דמבואר בסוטה לה" .דרש רבא
וע"ע בהקדמה לספר שירת דוד עה"ת בבואו לפרש למה קראו "שירה" מפני מה נענש דוד מפני שקרא לד"ת זמירות שנא'
הביא המראי מקומות בענין זה.
34ואאמו"ר שליט"א רצה ליישב לשי' מרן הגרח"ק זצ"ל בספרו דרך זמירות היו לי חוקך בבית מגורי [תהילים קי"ט נ"ד] א"ל
חכמה בפ"ג מכלי המקדש ה"ז ביאור ההלכה ד"ה חמש דענין שירה גם הקב"ה ד"ת שכ' בו התעיף עיניך בו ואיננו ,אתה קורא
אצל לויים לא מתייחס לניגון רק בטעמי המקרא וכענין שאנו קוראין
שירת הים בבית הכנסת וזה נקרא בנעימה ובנגינה כמ"ש בא"ח סי' נ"א אותן זמירות ,הריני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של
ב"ר וכו'33 .
לענין מזמור לתודה והיינו בקול צלול וברור ולא בניגון אלא בקול יפה
ואף דמסתבר שהלוים אכן ניגנו וכמ"ש במאירי ריש החליל אבל מנ"ל
דהיו חייבין בכך ,עי"ש באריכות ,וא"כ י"ל דשירת התורה מתייחס למה
שנקרא בקול נעים בטעמי המקרא ,אבל זמירות דדוד הכונה לניגון
ממש וע"ז נענש .וע"ע בדרשות חת"ס ז' אדר תק"ס עוד דרך ליישב 33כן נשאלתי על מה שקראתי שם החיבור הזה "שירת התורה" ,הלא
למה נענש דוד. נענש דוד ע"ז ועניתי הלא כתוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת",
מו
התורה פרשת וילך שירת
התורה היא שירת החיים של יהודי בכל מצב הזהיר רי"ש לר"מ תלמידו שיהא זהיר מאד שאם יחסר
ובמה שהמלאך בא בטענה ליהושע על עסק התורה נקט או יוסיף אות אחת מחריב כל העולם כולו [עירובין יג].
דוקא ענין השירה ידוע מאמר הרב מפונוביז זצ"ל [מה כיון שזה מרמז על סדר הבריאה שמכוון מאד וכמו
שאמר הגר"ש רוזובסקי זצ"ל בשמו בתום שנת האבל כ' אלול מורה שעות אם יגעו או יוסיפו יתקלקל כל מכוון הבנין
תש"ל בירחי כלה הובא בזכרון שמואל עמ' תקע"ד] דיש שתי כך סדר העולם דכולו היקף סדר אחד ועל שמו נקרא
בחינות של תורה יש הלימוד הרגיל מצד מ"ע של ת"ת, התורה שירה עי"ש עוד.
ויש הבחינה שהתורה היא שירת החיים של כל איש
ובשם הגר"א ראיתי שתי' דיש נפק"מ בין זמירות
יהודי ,ההרגשים העמוקים ביותר של אדם באים לידי
ושירה ,דזמירות הן דבר קצוב ומוגבל של מילים ,אולם
ביטוי בעסק התורה והאדם צריך לבטא בתורה את כל
שירה היא הבעה והשתפכות הנפש ללא גבול וקצבה,
לבו ונשמתו דהתורה נוגעת במיתרים ובנימים העדינים
ע"כ קרוי' התורה שירה .ובגליוני הש"ס לר' יוסף ענגל
ביותר של נפש האדם ,וזה כוונת המלאך דמצד עצם
סוטה שם כ' ע"פ מש"כ מהרי"ו סי' קצ"א דנקראו
מצוות ת"ת הרגיל אולי יש לכם פטור כיון דהיו עוסקים
זמירות שמזמרים ומכריתים המקטרגים ,ובתורה יש ב'
במלחמה כל היום ,אבל מבחי' השירה שיש בתורה אין
סגולות להציל מן המקטרגים ולהעלות את האדם
שום הגבלות ואין שום פטורים כי שירת התורה ממלאת
למעלות רוחניות ושיהי' מושלם ,וכיון שקראו דוד
כל ישותו של האדם וכשיש שעה פנוי' כל שהיא על
זמירות הי' משמע שיש לתורה רק המעלה של ביעור
האדם לעסוק בתורה ,גם המצבים הקשים ביותר אינם
הרע ולא של השתלמות רוחניות .ועד"ז כ' בפחד יצחק
פוטרים האדם מעסק התורה ,וזה מה שאמרו חז"ל מיד
שבועות סי' י"ח דזמירות מתייחס לחלק המנגד הצד
וילן יהושע בלילה הוא בתוך העמק אר"י מלמד שלן
השני והוא התנגדות לצד הרע ,וכלשון לזמר עריצים,
בעומקה של הלכה כי השירה של תורה באה לידי ביטוי
אבל תורה הוא יותר גבוה ממדרגה זה של זה לעומת זה
דוקא בעומקה של הלכה כאשר האדם משקיע כל כולו
וזה מדרגת שירה שהוא איחוד גמור עי"ש דברים
כל לבו ונשמתו ונפשו בעסק התורה .עכ"ד[ .והוסיף הג"ר
שמואל זצ"ל דזה הי' מטרת הרב בהקמת ירחי כלה ,שלא הי' רק
עמוקים .ויש לצרף זה לד' חת"ס ור' צדוק הנ"ל דהתורה
עצם המצוה של ת"ת לשעתה אלא שהתורה תמלא את לבו בכוחה לאחד כל פרטי וחלקי עבודת ה' של האדם
ונשמתו של אדם מישראל ונפשו תתמלא בדביקות לתורה באהבת להשלימו ולעשותו לאדם השלם.
תורה שתהא התורה שירת חייו ,וע"כ נתן הרב נפשו על כך
שמדורינו תצא שירת התורה לחלל העולם 35ויהא דורינו בבחינת אלא שבכ"ז צ"ב מגמ' עירובין יח :כל בית שנשמעין בו
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וזוהי מטרת ירחי כלה ,לא רק ד"ת בלילה שוב אינו נחרב שנא' [איוב ל"ה י'] ולא אמר
שתי השבועות שנמצאים בישיבה ,אלא שהישיבה תשמש מקור איה אלוק עושי הנותן זמירות בלילה ומבואר שהגמ'
של השתוקקות וצמאון להסתופף בבית ה' ולהיות בן ישיבה, כינתה את התורה בשם זמירות ,ועוד דאם באמת הי'
להתעמק בתורה בבחינת לינה בעומקה של הלכה ,עם דרך גנאי לדוד בזה למה זה נכתב בתהילים כדי שגם אנחנו
הלימוד הישיבתי ,עם הריתחא דאורייתא בבחי' ועתה כתבו לכם
את השירה הזאת – ע"כ מד' הגר"ש .ועד כמה הדברים מתאימים נאמר זה ובהכרח דבזמירות גופא יש בחינה אחרת.
לר' שמואל בעצמו שמסירת התורה שלו הי' בבחי' שירה כידוע
וכבר העיר בזה אבי עזרי בהקדמתו לס' הפלאה במה
ולא בחנם צירף אותו הרב מפונוביז לישיבתו ,ואכן מישיבת
פונוביז יצאו הרבה מרביצי תורה שהכניסו לעולם הישיבות צורת שנענש דוד בקראו לתורה זמירות דא"כ למה זה פסוק
הלימוד בגדר שירה] בתהלים דמ' דיש לאמרו ,ותי' דלשון זמירות יש לו שתי
מובנים יש מובן דקיום תורה ומצוות הוא דבר קל לקיים
כמו זמירות ,וע"ז נענש דוד דאדרבה הגדול מחבירו
יצרו גדול ממנו ,וכשיגיע למדרגה דהמצוות הם קלים
35סיפר אאמו"ר שליט"א שכשהי' הרב מפונוביז בלונדון ועבר על יד יתגבר עליו יצרו ביותר ,וצריך שמירה גדולה ,אבל
הבנין בגולדרס גרין שהרב אלעזר וורהפטיג זצ"ל ביקש לקנות וחלם
ששם יהי' ישיבה ,ורבים חשבו שזה לא מציאותי [בסוף הי' שם ישיבת לעומת זאת להמתבונן ומתעמק בתורה ומצוות ,האושר
חיי עולם בראשות מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל] עודד וחיזק הרב מאד הרוחני והנעימות שהוא מרגיש בהן ,אז אין בארץ ובכל
והכריז "אכן כאן תהי' ישיבה" שדרכו הי' לעודד ולחזק בבניית מוסדות
התורה בכל מקום בעולם ,עוד זוכר אאמו"ר שליט"א בהיותו ילד שהרב חיי עוה"ז וכל האושר שבה כדי להשוות גם לשעה אחת
זצ"ל הגיע לישיבה הנ"ל ומסר שיעור והזכיר דברי האור שמח וכמה של קורת רוח ממה שיש לו להתבונן בתורה ,ובמובן זה
פעמים התבטא "אזא זיסער אור שמח" [-כזה אור שמח מתוק] הרי
שהתורה אצלו הי' ממש בגדר שירה .ואגב בענין השירה והשמחה מצוה לומר זמירות היו לי חוקיך עכ"ד[ .וצ"ב דמבואר
בעסק התורה סיפר אאמו"ר שליט"א ששמע מהרב יוסף לוונשטיין ז"ל בסוטה שם דטענת הקב"ה הי' דהרי אצל תורה כ' התעיף עיניך בו
חברותא של אא"ז הגריט"ל ראקאוו זצ"ל שפעם בע"ש אחה"צ נפגש ואיננו מ' דר"ל דעסק התורה הוא דבר רציני מאד אשר א"א
עם אא"ז זצ"ל וראה עליו שמחה כ"כ גדולה שהי' בטוח שזכה בלוטו,
אבל הטעם הי' בשביל שהי' לו קושיא גדולה שאף אחד לא הי' יכול להסיח דעת ממנו אפי' רגע ואין להתייחס לתורה כמו זמר ששרים
ליישבו עד שבמקרה הי' שם באותו יום הג"ר אליעזר קירזנר זצ"ל ואמר אותו מידי פעם וכדביאר בח"א מהרש"א שם]
לו תי' טוב לכן הי' כ"כ שמח.
מז
התורה פרשת וילך שירת
וזה גופא הסבה שאפשר לחזור עלי' פעמים רבות ולכן מה ששירת התורה מתייחס ללילות דוקא
שירה גורם לפרסום ולזכרון הדבר לטווח ארוך ,השירה
ולדבריו יש להוסיף במש"כ כאן הדגשה שיהושע לן
סוחפת ומתנגנת מאדם לאדם ומכה גלים מעיר לעיר,
בלילה ההוא ,ומ' דסוג לימוד כזה יש לו שייכות מיוחדת
יכולים לשיר אותה שוב ושוב הן ביחיד הן ברבים ,נושא
ללילה ,דכ"ה בגמ' ע"ז ג :שהזכרנו דהעוסק בתורה
השירה נשאר טרי ורענן וחודר עמוק לרבדי הרגש ובזה
בלילה הקב"ה מושך עלי חוט של חסד ביום שנא' יומם
מבואר למה דוקא התורה בלילה נקראת שירה ,דרק למי
וגו' ובלילה שירה עמי וכן במה שהביא הרמב"ם דאין
שהתורה אצלו כשירה יכול ללמוד תורה בלילה ולא
רינה של תורה אלא בלילה שנא' קומי רוני בלילה,
להתעייף דאז התורה לא מתישה אותו אדרבה היא
מבואר דענין שירת התורה מתייחס ביותר ללימוד
נעימה ומרגיעה .וא"ש דדוקא הלימוד בעומק נקרא
בלילה ,ויש בזה דברים נפלאים במשך חכמה ויקרא ג' ב'
שירה כמבואר אצל יהושע ,דשירה הוא ניגון הלב ולא
דענין לימוד בלילה הוא הלימוד בעת האופל לא לכבוד
ניגון הפה הפנימיות נמצאת במצב של שירה וזה רק ע"י
רק בסתר ,בצנעא בעת הדחק ,דהלומד ע"מ להתכבד או
העסק בעומקה של הלכה .וא"ש דהערובה היחידה
לעשות רב או להשלים נפשו הוא כזורע ואח"כ כשבא
שמצא רשב"י שלא תשתכח תורה מישראל [שבת קלח]:
התועלת הוי כקוצר ,וא"כ נאמר ע"ז הזורעים בדמעה
הוא מפסוק זה כי לא תשכח מפי זרעו ששמה התורה
כמו כל מפעלות האדם שלא יהי' לו השמחה רק כשבא
נקראת שירה דכיון דהתורה היא שירת נפשם של ישראל
התוצאה ,לא כן העוסק בתורה במסתרים בלי איזה
הנלמדת מתוך אהבה ונעימות לא תשכח מאתנו
תכלית א"כ השכר שלו הוא כבר משיג מיד בשעת
לעולמים.
הלימוד ,וזהו שכ' קומי רוני בלילה שתיכף בשעת
וע"ע באגרות חזו"א ח"ב ג' "נא להודיעני אם כבר הלימוד ירונן מטוב לב כי קשור הוא להשי"ת מדי עסקו
נתפזרו העבים מעל שמי נשמתך העדינה ונפשך שבה בתורה וטועם נועם התורה האלקית עכ"ד[ .ובזה י"ל מה
לשיר שירת בת השמים ,התוה"ק ,אהבת בינתך הצחה". שהרב מפונוביז הצליח להקים תורה מיד אחרי המלחמה גם שהי'
מצב של לילה וחושך ואפל ורבים התייאשו ,אבל כיון שאצלו הי'
עפ"י כ"ז יש ליישב עיקר הקושיא מדוד המלך דהוכחנו התורה בבחינת שירה לא הי' איכפ"ל מזה]
דאין נקודת החילוק בין שירה לזמירות מעירובין יח: ואם נצרף לכ"ז ד' החת"ס ור' צדוק הנ"ל דגדר שירה
דנקרא זמירות ,אלא עיקר הנקודה הוא בין יום ללילה הוא צירוף הרבה פרטים לסדר מיוחד ,י"ל דעיקר שירת
דעיקר מה שנקרא תורה שירה וזמרה הוא בלילה דזה התורה מתייחס ללימוד עיוני בעומק ,דדוקא בלימוד
מבטא דגם במצב של חושך ואופל ועייפות או גם כשלא העיוני מתבהרים כל הפרטים בסוגיא להיותם אחד וזה
יהי' לו מזה שום תועלת גשמית ואף אחד אינו יודע, גופא מביא שמחה ואושר פנימי בשעתו ,משא"כ
מ"מ הוא מתענג מעצם הלימוד והעמל ,לזה נקרא בלימוד השטחי אוסף של פרטים וידיעות אי"ז בגדר
התורה שירה ,אבל אם מתייחסים לתורה לשירה באופן שירה ובאמת אין בזה כ"כ סיפוק בשעתו רק אח"כ בסוף
כללי יוכל להיות בזה משמעות דלימוד תורה הוא דבר כשזוכר כל הפרטים.
קל וא"צ להשקיע בו כ"כ דבקל אפשר לזכרו ,וע"ז
הקפיד הקב"ה דהרי בתורה כ' התעיף עינך בו ואיננו, שירה נוגע לרגש ולא מתעייפים ולא שוכחים
ואיך אפשר לקרוא אותו זמירות בסתמא ,וא"כ י"ל
והג"ר מרדכי גראס שליט"א בספרו מחשבה אחת [בענין
דאחרי שהאדם לוקח התורה כדבר רציני מאד
תורה בשמחה עמ' שט"ו והלאה] הביא לבאר לענין מה נקרא
ובמחשבה זו הולך ומשקיע ועמל בתורה ,שוב אפשר
התורה שירה ולמה זה גורם להיות לעד ולפרסום
לקרוא אותו שירה וזמירות גם בסתמא ולכן נשאר
ולזכרון וכמ"ש שיהי' לעד וגם כ' שלא תשכח מפי זרעו,
הפסוק בתהילים על מכונו.
כי מעלתה של השירה שהיא מצוי' תדיר בפיהם של בני
בשמים יש קריה"ת בתורה שכתב משה אדם ,וחוזרים עלי' שוב ושוב שהרי נעים לשיר ולזמר
אותה ,מילים יבישות אדם מתעייף מלאומרן אחר מס'
ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת פעמים אבל השירה אפי' שכבר ידע המילים אפשר
עד תומם ויצו משה וגו' לקח את ספר התורה לשיר ולזמר אותה פעמים רבות ,קך לך דוגמא באדם
הזה וגו' [שם כ"ד -כ"ו] שהולך לדרכו ,לעולם לא תמצא אותו מדקלם לעצמו
ובדעת זקנים לבעלי התוס' ובפי' הרא"ש הביאו מדרש מילים בדרך הילוכו ואילו השירה מצוי' היא תדיר
"דבאותו היום ז' אדר קודם פטירת משה רבינו ,כתב י"ג בפיהם של עוברי דרכים ,המפזמים להם להנאתם .עוד
ספרי תורה לי"ב שבטים וקרא לכל שבט ושבט והוכיחן מעלה נוספת ומיוחדת בשירה ,בעוד שהמילים מכוונת
והזהירן על התורה ועל המצוות ,אנשים בפני עצמן לידיעה ושכל השירה משפיע ביותר על הרגש ועל הלב
מח
התורה פרשת וילך שירת
קריה"ת גם אם היינו עמלים כל ימי חיינו ,וכל החיים ונשים בפני עצמן ואמר להם הזהרו כלכם בסה"ת הזה
שלנו משתנים מכוחו של הקריאה ,ולזה צריך שהקריאה שאני נותן לכם לשמור ולעשות ,וס"ת אחד לקח והניחו
יהי' דוקא מס"ת ,ושיכבדו את הס"ת ,ושכל המצב בצד ארון הברית וכו' וי"א שירד גבריאל ונטל את
בקריה"ת יהי' דומיא דמעמד הר סיני כמבואר בפוסקים. התורה מידו של משה והעלה אותו לב"ד הגדול
וא"ש מש"א חז"ל שכל הכותב ס"ת כאילו קיבלה בהר שבשמים ,כדי להודיע צדקתו של משה בפמליא של
סיני דע"י הכתיבה הוא מתחבר למשה רבינו שכותב משה וגו' ולא עוד אלא שצדיקים שבמרום קוראים בו
ד"ת מפי הקב"ה. בשני וחמישי ובשבתות וראשי חדשים ובימים טובים".
"כמו שכתבת עלינו בתורתיך ע"י משה" וזה דבר נורא שבשמים ג"כ עוסקים בקריאת התורה
בתורתו של משה ,כמו שאנו קוראים ,ולדברינו הנ"ל
ולפ"ז נבין היטב מה שתיקנו לנו חכמינו בכל דבר שאין א"ש דבתורתו של משה גנוזים כל האורות שהי' בגלוי
לנו בזמננו ואנו רוצים לקיים ונשלמה פרים שפתינו, בחייו של משה ואין גבול לגילויים והשגות שאפשר
שנקרא פרשה בתורת משה ,ונקדים שזה ע"י משה עבדך לקבל מכח שמיעת קריאת תורתו של משה ,עד שגם
מפי כבודך ,כמו בפ' הקרבנות בתפלת שחרית ,ונקריב נשמות הצדיקים בעולמות עליונים מקבלים תועלת
לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדינו כמו שכתבת עלינו מקריאת התורה שני וחמישי ושבתות ור"ח ומועדים.
בתורתיך ע"י משה עבדך מפי כבודיך וכו' וכן בתפלת
מוסף ,שאנו מדגישים ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ביאור תקנת קריאת התורה
ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך ,כמו שכתבת עלינו
בתורתך ע"י משה עבדך מפי כבודך כאמור וביום השבת ובזה יאיר לנו אור חדש במה שתיקן לנו משה רבינו
וגו' דרק ע"י התחברות לדבר ה' ע"י משה אז אנו קריאת התורה ,בשני וחמישי ,ובשבת ויו"ט ,וזה יהי'
מחברים לקדו' הקרבנות[ .וממו"ר הג"ר משה שפירא נוגע לנו לימים הבאים לקראתינו ימי חג הסכות
זצ"ל שמעתי דנוסח זה הוא מיוחד דוקא בקרבנות ציבור שקוראים בתורה כל יום ,דלכאורה יקשה מאד דהרי
דכוחו של הציבור בא דוקא ע"י משה שהוא זה שאסף "אפי' כולנו חכמים כולנו נבונים" צריכים לשמוע
השקלים והוא זה זה שמאסף ומאחד כוחם של ישראל קריה"ת ,והרי כולנו יודעים לכה"פ התוכן הפשוט של
שיהי' להם כח ציבור]. הפסוקים ,וקשה מאד דמה יתוסף לנו לשמוע קריאת
התורה ,וכן ביו"ט שיסודו מדין ידיעת הל' חג בחג
כיון שהרחבנו דעיקר מה שהוריש לנו משה רבינו [כמבואר בסו"מ מגילה והאריך בזה מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל
שמכוחה יש לנו קיום לדורות הוא ע"י תורתו שבכתב, בספרו ילקוט שיעורים מועדים ח"ב סי' כ"ח דקריה"ת דמועדים
וגם מצות כתיבת ס"ת הוא המצוה האחרונה והתכלית איננו מדין שמיעת תורה כל ג' ימים אלא מדין שואלין ודורשין
של התורה ,וענין זה נוגע גם לפסוקי סליחות שאנו בענינו של יום כמבואר ברמב"ם פי"ג מתפלה ה"ח] וקשה מאד
מתחילים בעז"ה ,וכן למלכיות וזכרונות ,וכן בכל חודש האם יתוסף לנו איזה ידיעות מחודשות שלא ידענו ,וכי
תשרי נקרא הרבה פעמים בתורה הקדושה בציבור וזה יעלה על הדעת שמשה תיקנו בעיקר לעמי הארץ שלא
מהווה חלק בלתי נפרד מכל סדר התפלות שלנו ,לכן נביא ידעו בין ימינם לשמאלם ,ולא שמעו מעולם שהי' יצי"מ
כאן מה שנתבאר בעז"ה באריכות בענין קדושת ס"ת וכח ולא ידעו שיש איסור חמץ ושיש חיוב לשבת בסוכה,
פסוקי התורה. הרי לאנשים כאלה גם קריאת התורה לא יספיק להם
לדעת את המעשה אשר יעשון ,והלא אפי' גדול הדור
בענין גודל מעלת "פסוקים" ותורה צריך להקפיד על קריה"ת ,וא"כ מה ענינה של קריאת
התורה.
שבכתב ,וקריה"ת ,ומצות כתיבת ס"ת
ושמו"ת הקדושה הנשפעת מכח קריאת התורה
אבל להנ"ל א"ש דאין אנו עוסקים כעת בידיעה גרידא,
פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות דע"ז א"צ לס"ת דוקא ,אלא דאנו עוסקים בקבלת דבר ה'
א .איתא בגמ' ר"ה טז" .אמר הקב"ה אמרו לפני בראש בטהרתה ,וכל הקדושה וכל העוצמה המונח בדבר ה',
השנה מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות כדי ואם נשמע הסיפור על אברהם אבינו מכוחו של משה
שתמליכוני עליכם ,זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני מפי הקב"ה ,אז יושפע בנפשותינו הרבה יותר מעצם
הפשטות של המילים ,ואם ביו"ט נשמע הקריאה על
לטובה ,ובמה בשופר" והנה עיקר הקיום בזה מבו' לב.
פסח מ מילא יושפע עלינו שפע עצום של קדושת החג
במשנה אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות
ונקבל השגות חדשות מה שלא הי' שייך כלל לקבל בלי
מט
התורה פרשת וילך שירת
ג' ימים במדבר ולא מצאו מים ,דורשי רשומות אמרו אין מעשרה שופרות ולריב"נ אפי' אם אמר ג' ג' מכולן יצא,
מים אלא תורה וכו' עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם דהיינו ד בתוך הברכה הנתוסף במוסף ,יש להקפיד
שיהו קורין בשבת ובשני וחמישי כדי שלא ילינו ג' ימים להגיד פסוקים מסויימים בעניני מלכיות זכרונות
בלא תורה" .וכבר תמה פמ"ג (א"א ריש סי' קל"ה) הא ושופרות ,ובזה נתקיים הא דאמרו לפני מלכיות ,ויש גם
בכל יום קורין ק"ש והוי תורה ,וצ"ל דמלבד זה צריך צד דבאמירת ובתורתך כתוב לאמר יצא כדאמר רב
לעסוק בתורה ואפשר שלא ילכו בלא תורה "מתוך הכתב חננאל אמר רב לקמן לה .כיון שאמר ובתורתך כתוב
דוקא" .וצ"ב מה כ"כ חשוב בזה שיהי' מתוך הכתב, לאמר שוב אינו צריך ולדעת רבותיו של רש"י (שם ד"ה
וביותר תמוה לדידן שאנחנו ב"ה עוסקים בתורה יומם אלא) ולדעת ר"ת (תוס' שם ד"ה אילימא) קאי על
ולילה ,בש"ס ופוסקים ,מה יוסיף לנו ענין קריה"ת הרי מלכיות זכרונות ושופרות ,וכ"פ רמ"א תקצ"א ס"ד.
בלא"ה ל"ש ללמוד ממנו שום דין למעשה בלי לימוד
ש"ס ופוסקים ,וגם מצד לקחת מוסר השכל ,הרי עדיף ב .והנה הדבר פשוט דעיקר קבלת מלכיות הוא לא
לשמוע שיחה מוסרית על פ' השבוע ,או ללמוד הרבה באמירת פסוקים גרידא ,רק באמת לקבל עליו עול
מוסר ,ובשלמא בזמן הגמ' דנר' דהיו עמי הארץ גדולים מלכותו ית' על כל עניניו ,וכל המצבים שלו ,ולזה נדרש
ולא ידעו שום דבר ולכן הי' מתרגמין הקריאה ,אז עי"ז עבודה גדולה ,וא"כ אולי הי' עדיף ללמוד מוסר כל היום
הי' להם שייכות לתורה ,אבל בשבילנו זה נר' קצת או לשמוע שיחות מוסריות בענין קבלת עומ"ש ,והאיך
מיותר? יתכן דבאמירת כמה פסוקים מתנ"ך כבר יצא יד"ח
שתמליכוני עליכם? וכן יש להקשות בשופרות דבשלמא
תקנת קריה"ת בחג בפסוקי מתן תורה או לעתיד לבוא יש להבין הקשר
לשופר שלנו דזה פועל גילויים עצומים כמו מ"ת ולע"ל
ה .ועד"ז יש להקשות על תקנת משה רבינו שהובא וכמש"כ רמח"ל בביאור ענין השופר ,אבל אם יקרא
במשנה סוף מגילה ובירוש' שם .דתיקן שיהו קורין הפסוק דביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם (דבוודאי
בתורה בשבתות וימים טובים ור"ח וחוה"מ דלכ' זה יצא כ"ז שאינו שופר של פרענות שם לב ):איך זה קשור
מדין הלכות חג בחג כדדייק מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל לשופר של ר"ה?
[בספרו ילקוט שיעורים סי' כ"ט] מדברי הרמב"ם שכ' בפי"ג
מהל' תפלה ה"ח ד"משה תיקן להם לישראל שיהו פסוקי פיוטים וסליחות
קוראין בכל מועד ענינו ושואלין ודורשין בענינו של
מועד בכל מועד ומועד" ולכ' תמוה איך יתקיים ג .עד"ז יש לתמוה במה שמצאנו במג"א סי' ס"ח בשם
בשמיעת קריה"ת במהירות ענין שואלין ודורשין ,הרי ספר חסידים סי' רנ"ו בענין פיוטים שגם הפסוקים
בקושי כ' בתורה רק עצם הדין דיאכל מצה ואסור לאכול שאומרים על הפיוטים צריך לנגן כמו שמנגנים הקרוב"ץ
חמץ ,וכדו' וכדי לדעת ההלכות צריך ללמוד הרבה ש"ס והוסיף מחצה"ש דכ' שם בס"ח הטעם "דעל אלו
ופוסקים ,וא"כ מה נתוסף לנו בזה ,הרי תוכן הפסוקים הפסוקים שמוזכרים קודם הקרוב"ץ ניתקן הקרוב"ץ
ידענו גם בלא"ה ,ומה יתחדש לנו בקריה"ת? ובפרט וא"כ הפסוקים שנאמרו ברוה"ק עדיפא מן הקרוב"ץ"
בימים הנוראים שאנו עוסקים הרבה בתפלה ועבודה ע"ש והוסיף מחצה"ש " דא"כ ה"ה בפסוקים שקודם
שבלב ,ובאמצע צריך לשמוע קריה"ת ואנו מרגישים הסליחות י"ל הפסוקים בנחת דלא כמנהג העולם"
שעכשיו אפשר להתאוורר! ולכאורה מצד הרגשת הלב בוודאי הפיוטים נאמר יותר
בצורת תפלה ,ומה לנו באמירת פסוקים ,ולמה זה כ"כ
ילפותא דברכת התורה חשוב? ובאמת דמצינו כן בכ"מ בסליחות ,כגון פיוט
זכור לנו ברית אבות כאשר אמרת וכו' המצא לנו וכו'
ו .והנה בברכות כא" .מנין לברכת התורה לפני' מן כמו שכתוב וכו' ומול את לבבינו וכו' כמה שכתוב וכו'
התורה שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" וכן הרבה ,וצ"ע למה להביא מראי מקום מפסוק כל
ופירש"י "כשבא משה לפתוח בדברי שירה א"ל לישראל פעם?
אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן כי שם ה' אקרא
בברכה אתם הבו גודל לאלקינו באמן" אבל פשטות תקנת קריה"ת בשבת ושני וחמישי
הדרשא היא דעצם הלימוד הוא קריאת שם ה' .ותמוה
מה זה קשור למצות ת"ת דקרא זה הוא ילפותא גם ד .והנה כתב הרמב"ם פי"ב מהל' תפלה "משה רבינו
לברכת הזימון (מה ).וכן למה דאיתא ביומא לז .דאמר ע"ה תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים
להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה בשבת ובשני וחמישי .בשחרית כדי שלא ישהו שלשה
אתם הבו גודל ,ומשם ילפי' דאחרי שאמר כה"ג "אנא ימים בלא שמיעת תורה ועזרא תיקן שיהו קורין גם
במנחה בכל שבת וכו'" והוא ע"פ הגמ' ב"ק פב" .וילכו
נ
התורה פרשת וילך שירת
קריאת התורה אי בעי' ס"ת כשר השם" הן עונין אחריו בשכמל"ו אבל איך ילפי' דבשעה
ש"קורא בתורה" צריך ליתן גודל לאלקינו הרי זה לא
ט .והנה הי' אפשר לומר דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא
נכנס ב"כי שם ה' אקרא"?
רק בשביל תקנת משה רבינו דקריאת התורה ,אלא דזה
תלוי באשלי רברבי ,דהנה נחלקו הראשונים האם ז .ובברכות יא :א"ר הונא למקרא צריך לברך (ברה"ת)
מברכין על ס"ת פסול וד' הרשב"א בתשובה (סי' ת"פ ולמדרש א"צ לברך ולהלכה קי"ל כרבא שם דגם לגמ'
תת"ה) דס"ת שחסר אות אחד או אם יש בו א' מן צריך לברך ,אבל מ"מ מבו' בגמ' דעיקר ברה"ת הוא על
הדברים הפוסלים בו דאסור לברך עליו ,וכן הסכים מקרא ,ותמוה הרי עיקר עסק התורה הוא העמל
הרמ"ה והראב"ד כדהביא כ"ז בב"י סי' קמ"ג וכ"ה שי' והיגיעה ,שע"ז אנו אומרים "והערב נא" ולכ' הי' צריך
הרא"ש .אולם הרמב"ם בתשובה כ' דאין שום סיבה להיות להיפך דעיקר ברה"ת יהי' על גמ' בעיון ,ועל
שיהי' צריך דוקא ס"ת כשר ,דגם על ס"ת פסול אפשר מקרא שלומדים בשטחיות יהי' פחות סבה לברכה"ת?
לברך( ,עי"ש בב"י דלא קי"ל כן כיון דגם הרמב"ם בעצמו חזר
בו בחיבורו ובסוף הביא הכרעת מהר"י בי רב דרק לכתחלה לא שני קטעים הבאים כבר נכתבו לעיל בעמוד ט' עה"פ
מברכין ,אבל אם כבר קרא א"צ לחזור ולקרוא ,רק יוציא ס"ת ועתה כתבו לכם וגו' והעתקנו זה כאן משום הסדר הטוב.
אחר בשביל המשך הקריאה) וא"כ הניחא לד' הרשב"א
דבעי' ס"ת כשר י"ל דמצות כתיבת ס"ת הוא בשביל מצות כתיבת ס"ת
קריה"ת ,אבל לד' הרמב"ם בשביל מה צריך ס"ת כשר ח .והנה בענין מצות כתיבת ס"ת כ' הרמב"ם פ"ז מהל'
דוקא .והנה בקרא מפו' דזה בשביל "ולמדה את בנ"י כתיבת ס"ת ד"מ"ע היא לכל איש ישראל לכתוב ס"ת
שימה בפיהם" הרי דעיקר כתיבת התורה בשביל ללמד לעצמו ,שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר
את השירה ,אבל למה לי בשביל זה ס"ת כשר ושלם כתבו לכם ס"ת שיש בו שירה" ,וכ' הרא"ש הל' ס"ת סי'
דוקא ,וגם לד' הרשב"א דס"ל דבעי' ס"ת כשר ,צ"ע אי א' "דזהו בדורות הראשונים שהיו כותבים ס"ת ולומדים
קריה"ת דרבנן (כשי' התוס' מגילה יז ):א"כ מה מטרת בו אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בבתי
המצוה דאו' דכתיבת ס"ת ,וגם תקשי באמת על כנסיות לקרות בו ברבים מ"ע היא על כל איש מישראל
הראשונים קו' הרמב"ם דאיפה מצאו בתקנת קריה"ת אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא
שיהי' דוקא על ס"ת כשר ,מה יחסר לנו בקריה"ת אם יש ופירושי' להגות בהן הוא ובניו כי מצות כתיבת ס"ת היא
חסרון אות א' במקום אחר בתורה שאינו קורא שם כלל, ללמוד בה כדכתיב ולמדה את בנ"י שימה בפיהם ,וע"י
ולמה צריך באמת כל הדינים של קדו' ס"ת ,וגם לד' הגמ' והפי' ידע פי' המצוות והדינים על בוריים לכן הם
הרמב"ם ,אבל הרי מודה דלמצות כתיבת ס"ת צריך הם הספרים שאדם מצווה לכתבם וגם לא למכרם אם לא
שיהי' ס"ת כשר ואם יחסר אות אחת ובפשטות אפי' דבר ללמוד תורה ולישא אשה" והובא בטור יו"ד סי' ר"ע.
שאינה משתנה הפירוש אינו יוצא( ,אולם המנ"ח מצוה ולפו"ר נר' דר"ל דכיון דמצות כתיבת ס"ת היא היכי
תרי"ג חידש דיש שני מיני חסר ויתר ,ואם הדין תמצי ללימוד ,א"כ בדורותינו לא נאמר כלל המצוה על
והמשמעות לא משתנה כלל בזה לא מעכב ,ולכן גם ס"ת רק על ספרים דהעיקר הוא הלימוד למעשה ,וכבר
בזמה"ז דלא בקיאים בחסירות ויתירות (קידושין ל). תמה ב"י שם ,איך בא הרא"ש לפטור ממצות כתיבת
אכתי אנו מקיימים מצות כתיבת ס"ת בשלימות ,אולם ס"ת הרי עיקר ההבדל אמר דמניחים אותו בביהכ"נ
שאג"א סי' ל"ו כ' דמה"ט אנו לא נזהרים כ"כ במצוה זו לרבים וא"כ הול"ל להיפך שגם עכשיו יכתוב ס"ת
כיון דבלא"ה אנו לא מקיימים המצוה ,דס"ל דכל וילמדו בהם ,כשם שהיו לומדים בהם דורות הראשונים
חסירות ויתירות הוא לעיכובא וכן מבו' ברמב"ן ולכ"כ ב"י דנר' לו פשוט שלא בא הרא"ש "אלא לחדש
בהקדמתו עה"ת ועוד) וצ"ע מה איכפ"ל בקדו' ס"ת לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמ' שג"ז בכלל
בשביל התכלית שהוא הלימוד בה? מצות כתיבת ס"ת ושזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת
ולהניחו בב"ה לקרות בו ברבים אבל לכתוב ס"ת לקרות
בענין דברים שבכתב אסור לאומרן בע"פ בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו עיקר קיום מ"ע
י .והנר' בעז"ה ,בהקדם מה שידוע דהתורה נחלקת שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים"
לשתים א :תורה שבכתב ב :תורה שבע"פ ,והגר"א עכ"פ מבו' מזה דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא עדיין
במשלי כ' בזה הרבה פעמים (לדוגמא פ"א ו' ח' פ"ד בס"ת גמור ,ותמוה באמת ,דאם מצות כתיבת ס"ת הוא
כ"א פ"ה י"ג פ"ו ח') ובגמ' גיטין ס :נחלקו ר' אלעזר ור' רק היכי תמצי ללמוד תורה הרי אצלינו לא מתקיים כלל
יוחנן אי רוב התורה בכתב או רוב התורה בע"פ ,עוד ענין זה דכל לימודינו הוא רק מספרים ובאמת למה לא
מבו' שם כתיב "כתוב לך את הדברים האלה" (אלמא ישתנה המצוה לגמרי לספרים ,וכפשטות ל' הרא"ש?
נא
התורה פרשת וילך שירת
הכתב דוקא (ערוה"ש רפ"ד ס"ו) (ולענין תהילים יש נכתבה) וכתיב "כי ע"פ הדברים האלה" (אלמא לא
חידוש גדול מחת"ס שו"ת יו"ד קצ"א דמעיקרא תיקנו נכתבה) הא כיצד דברים שבכתב א"א רשאי לאומרן ע"פ
דוד שיהיו אומרים אותו בע"פ בעת צרה ,או להודי' ולכן (מה שאמרתי לך בכתב א"א רשאי למוסרם לישראל על
בשירת הלויים לא הקפידו) פה רש"י) דברים שבע"פ א"א רשאי לאומרן בכתב
(וברש"י כנר' גרס ודברים שבע"פ אינו רשאי לכותבן"
חידושו של רב פורת וזה הדרשא דלקמן) דבי רי"ש תנא "אלה אתה כותב
יב .עוד יש לדעת חידושו של רב פורת (תוס' שבת קטו .ד"ה וא"א כותב הלכות" עכ"ד הגמ' .הרי מבו' דתורה
לא ניתנו) בביאור המ"ד דכתבי הקודש שנכתבו בכל לשון שבכתב ותורה שבע"פ חלוקים הם ביסוד דינם ,דתורה
דאסור לקרות בהן למ"ד דאסור לכותבן בכל לשון, שבכתב ניתן אך ורק בכתב וצריך ללמדם לישראל מתוך
דכיון שלא ניתנו ליכתב יש בזה משום דברים שבכתב הכתב דוקא .ותורה שבע"פ אסור שיהי' בכתב ונאמרו
אסור לאומרן ע"פ( ,תוס' שם תמה ע"ז) ומבו' דכל שלא בזה שתי הלכות נפרדות א :דאסור לכותבן ב :דאסור
נכתב כדין ס"ת יש בזה איסור ע"פ ,והרחיב בזה מו"ז לאומרן מתוך הכתב (כן מתבאר מתוך דברי האבנ"ז יו"ד
זצ"ל בילקוט שיעורים שם סי' ל"א דגם אי נימא דמצד שע"ו הובא ע"י מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בילקוט שיעורים מועדים
ח"ב סי' ל"ה ,שדן אחרי שהתירו לכתוב תורה שבע"פ משום עת
עת לעשות לה' א"צ לכותבו ככל דיני ס"ת מ"מ לענין לעשות לה' ,דלא הוצרכו להתיר רק עצם האיסור כתיבה ,אבל
קריאת התורה והפטרות כדי להוציא רבים יד"ח ,בעי' עדיין לא נחשב כקורא מתוך הכתב ,דלא החשיבוהו ככתב ,דלא
כל דיני ס"ת בקלף ודיו ואשורית .ובזה הסביר ד' משנ"ב הותר רק האיסור שנלמד מ"אלה" ולא "כי ע"פ" עי"ש מה שבאר
רפ"ד סק"ח בשם חיי אדם (כלל ל"א ס"מ) דבזמנינו עפי"ז ד' התוס' מגילה ח ):וכן הי' צריך להיות תמיד אלא
שהמנהג בכמה מקומות לכתוב נביאים על קלף ובגלילה משום "עת לה' לעשות לה' הפרו תורתך" התירו לכתוב
בס"ת ,וא"כ הקורא בנביא מוציא כל הציבור כקריה"ת הלכות כיון דהתורה משתכחת כמבו' בע"א שם( ,וראה
ולכן אפי' לכתחלה מותר לקרות למפטיר אפי' מי שא"י מהרש"א שם דהטעם שהי' צריך להיות בע"פ שלא יסמוך אדם
לקרות בעצמו .וצ"ע דגם בחומש י"ל דהעולה יוצא ע"י על הכתיבה ולא ילמוד ולא יחזור ולא יעשה ,אבל כיון דבזה"ז
שומע כעונה וא"כ למה לא יוכל העולה לברך גם בלי ישתכח לגמרי וכש"כ שלא יבוא לידי עשי' ,אז העדיפו שיהי'
כתוב לכה"פ ,אף שעי"ז הפרו תורתך ולא יחזור על משנתו
לקרוא ולא יהי' לבטלה ,ותי' דכל שאינו בגליון כס"ת תמיד).
הו"ל דברים שבכתב שאסור בע"פ ורק מצד עת לעשות
התירו לקרוא מחומש (כמבו' במג"א ריש סי' רפ"ד בביאור יא .ובאמת מעיקר הדין כל פסוק בתורה שבכתב צריך
קו' הלבוש למה לא קורין ההפטרה מקלף ,ותי' דדפוס הוי כתיבה להיות נאמר מתוך הכתב ,אלא דיש בזה כמה התירים
מעלייתא ושאר דברים א"צ דיו ולא קלף ולכן ל"ש ההיתר לכתוב כמבו' בשו"ע או"ח סי' מ"ט .א :טור בשם רבינו חיים
רק הפטרה אבל לפ"ז צריך דוקא נביאים שלם או כתובים שלם, דכ"ד ששגור ורגיל בפי כל מותר .ב :בשם הרא"ש
וההפטרה שנדפס בתוך החומש לא מספיקה וצ"ע .שו"מ בשו"ת
חת"ס או"ח סי' ס"ח דגם אי דפוס מקרי כתיבה מ"מ מקרי בע"פ דדוקא להוציא אחרים יד"ח אבל לעצמו שרי .ג :כל
כיון דל"ה נביא שלם רק מגילה מגילה) .וזה היתר לקורא, פסוק שניתן למצוה או לחובה לאמרו ע"פ יכול לאומרן
אבל להשומעים ל"מ מדין שומע כעונה רק גדר שמיעה כמה שירצה אפי' כשאין בו מצוה כלל( .ב"י שם ע"פ
ולא גדר קריאה עי"ש .שו"מ עד"ז בשו"ת חת"ס (או"ח רבינו יונה) ד :משום עת לעשות לה' דא"א לכ"א להביא
סי' ס"ח וסי' קצ"ז) דהא דחייבו קריאה מתוך הכתב הוא ס"ת לקרות בו ,בכל בוקר( .שם בשם כלבו) ה :דוקא
דוקא מס"ת או נ"ך כשרים בקלף ודיו ,ולפ"ז בזמן הזה בניגון הטעמים אסור( .שם) ו :דוקא מתוך ס"ת אסור
שאין קלף מצוי לכל ,מותר לקרוא בע"פ משום עת שמא יאמרו חסר משם ,אבל בתפלה אין לחוש כלל.
לעשות ולכן אפשר לציבור ג"כ לומר ההפטרה ביחד עם (שם ע"פ ירוש') (וי"א דוקא מש"כ בחומש אסור כ"כ
הש"ץ דבלא"ה אינו יוצא. הב"ח ע"פ תוס' תמורה יד :אבל כבר כ' בשו"ת חת"ס
או"ח ס"ח דלא קי"ל כהאי שינויא וכן מבו' בכל
יג .עכ"פ מבו' דבעיקר הדין דברים שבכתב צריך להיות הפוסקים דדנו בענין פסד"ז) ועוד סניפים יש להתיר.
נאמר מתוך ס"ת כשר או לכה"פ מדפוס ,רק דיש התירים אולם כבר כ' מג"א סק"א ד"יש ליזהר שלא לומר שום
לזה ,וצ"ע למה באמת יש כ"כ קפידא ואיסור בזה בפרט דבר בע"פ רק מה שמוזכר בשו"ע" כיון דהקולות
להסוברים דהוי איסור דאו' ,דאי זה דרבנן י"ל כסברת בראשונים אינם מוסיפים זע"ז ,רק חולקים זע"ז ,ולכן
ב"י וזה ע"פ ריטב"א גיטין שם ור"ן מגילה יד :מדפי צריך תמיד לחשוש לשאר הדעות ,ובעי' כמה סברות
הרי"ף דכיון דיש דרשות דנדרש דוקא מתוך הכתב כגון להתיר ,ונ"מ כגון אמירת "ויכולו" ליל שבת דמוציא את
חסירות ויתירות ואי אמר לה בע"פ בציר להו ,או לסברת הרבים יד"ח ,ובקריאת התורה וההפטרות ,שגם בשגור
תורי"ד ויראים מגילה יז :שלא יתרגלו לקרוא בתורה בפיו ,יזהר מאוד ,בפרט שהי' תקנה מיוחדת שיהי' מתוך
בע"פ ולימים יאמרו ע"פ שלא כך ניתנה וחכמים מטים
נב
התורה פרשת וילך שירת
בגליון) דבתורה שבכתב כולן הוא שמותיו של הקב"ה הדברים כרצונם וזה א"ש אי זה רק דין דרבנן כדכ'
ואפי' שמות הרשעים ושמות עבודה זרה שבתורה ,כי החיד"א לד' היראים ,אבל לפי מה שהעלה החת"ס (גיטין
אין לך רע שאין בו שורש טוב ,ושמותיו של הקב"ה הם מה :ובשו"ת או"ח סי' ל"ח) וכמבו' בשו"ת תשב"ץ ח"א סי'
לא פחות ולא יותר לכן לא הי' אפשר לכתוב יותר א' ובשו"ת רשב"ש סי' רעז דאיסורו מה"ת קשה לומר
ונשארו יתר דבר ה' תורה שבע"פ ,אבל תורה שבע"פ דיהא מחמת גזירה וחשש טעות? ובפרט דכ' חת"ס
ל"ה שמותיו של הקב"ה לכן אין לו גבול מסויים( .שו"מ דקי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא א"כ ל"ש לומר מצד
הובא בשם רמ"ק בשער האותיות פ"א "כי כל המדרשים חשש טעות.
והמשניות וכן הדינין יש להם פנימיות וסוד נעים" ואי"ז
סתירא כלל דהכוונה דל"תוכן" הפרטים והדינים יש התורה שמותיו של הקב"ה
משמעות עמוקה ולאו דוקא לעצם המילים ,וגם ל"ה יד .ובביאור ד"ז חשוב להקדים דבריו היסודיים של
שמותיו של הקב"ה) .וע"ע בדברי הגר"א משלי א' ו' הרמב"ן בהקדמה לפירושו עה"ת ,שכ' הטעם שמשה
עה"פ "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם" תורה רבינו כ' התורה כאילו מדבר בעד שנים אחרים ,כיון
שבכתב מכנה בשם משל כי המשל תמיד מובן אך הוא שמבו' בחז"ל (שבת פח ):דתורה קדמה לעולם ,ובא לנו
מלבוש לדוגמתו וענין פלא ,וכן דברי תורה שבכתב הוא בקבלה שהיתה כתובה באש שחורה ע"ג אש לבנה (עי'
מובן אך נתלבש בה ענינים פלאיים וזהו שצריך להבין דב"ר ג' י"ב) ואז הוי משה כסופר המעתיק מספר קדמון
המשל שהוא הלבוש והמליצה שהוא הנמשל ,ודברי וכותב ,עוד כ' שם דכל מה שנמסר למשה במ"ט שערי
חכמים דבריהם אינם מובנים כמו חידה וא"א לחברם בינה הכל נכתב בתורה בפירוש או ברמיזה בתיבות או
אם לא יבין תכליתו הנלבש בתורה ואז יבין גם החידה". בגימטריאות או בצורת האותיות בכתובות כהלכתן או
המשתנים בצורתן כגון הלפופות והעקומות או בקוצי
מעלה זו גם בנביאים וכתובים
האותיות וכתריהן עי"ש מש"כ עוד בענין התגין ,וכל
טז .והנה מעלה זו שנמצא בתורה שבכתב יש בכל הכ"ד חכמת שלמה הכל מן התורה הי' לו ,עי"ש שהאריך בזה.
ספרים ,לא מיבעיא בספרי הנביאים שהרי הם נבואה עוד כ' שם דיש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה
מפי הקב"ה ,אלא גם הכתובים כגון ספר תהילים שאיננו שמותיו של הקב"ה ,שהתיבות מתחלקות לשמות בענין
נבואה מפי הקב"ה ,רק שדוד אמרו ברוה"ק ,מ"מ יש גם אחר כאילו תחשוב עד"מ כי פסוק בראשית יתחלק
בעצם המילים משמעות עמוקה מעבר לתוכן הפשוטה לתיבות אחרות כגון בראש יתברא אלקים וכל התורה
של המילים ,ומפו' ענין זה בדברי המלבי"ם שמואל ב' כן ,ונר' שהתורה הכתובה באש שחורה ע"ג אש לבנה
כ"ג בדברי דוד האחרונים בפסוק ב' כ' "רוח ה' דבר בי בענין הזה שהזכרנו הי' שהיתה התורה רצופה בלי
ומלתו על לשוני" וכ' המלבי"ם "הודיע כי כל הזמירות הפסק תיבות ,והי' אפשר קריאתה שתקרא על דרך
נאמרו ברוח ה' אשר עליו ויען שהרוח האלקי יחול על השמות ,ונתנה למשה רבינו על דרך חילוק קריאת
המשורר בשתי מדרגות ,אם רק לעוררו בכח אלקי על התורה והמצוה ,ונמסר לו בע"פ קריאתה בשמות עכת"ד
ענין השיר ,והמלות והמליצה ודבר המליץ משכלו ,או הרמב"ן.
שגם המלות והמליצה יהי' ברוח ה' אמר כי שניהם הי'
מהופעה אלקית רוח ה' דבר בי וגם מלתו על לשוני שגם ג' קטעים הבאים כבר נדפסו בפ' נצבים ואעפ"כ
סדר המלות הי' מה'" ,עכ"ל. העתקנוהו להשלמת הדברים.
יז .ועפ"י הנ"ל שמעתי מפי הג"ר אליהו דיסקין שליט"א הבדל תורה שבכתב ותורה שבע"פ
לפרש הא דכ' כי קרוב אליך הדבר מאוד "בפיך ובלבבך טו .לפ"ז יובן היטב ההבדל בין תורה שבכתב ותורה
לעשותו" נרמזין כאן שתי התורות ,ב"פיך" על תורה שבע"פ דלד' הרמב"ן מבו' דבתורה שבכתב מלבד
שבכתב דתלוי בעצם המילות שמוציא בפה ,ו"ובלבבך" התוכן שיש לנו ממש"כ ,ישנו בעצם המילים משמעות
תורה שבע"פ דתלוי בהבנת הלב ,ועד"ז כ' בזוה"ק עמוקה מעבר להשגתינו .א :מצד כל הרמזים
בפסוק "רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" דרוחי והגימטריאות וכל חכמת הבריאה שהכל נרמז בעצם
קאי על תורה שבע"פ ,ו"דברי" אשר שמתי בפיך קאי על המילות והתיבות של התורה .ב :מצד שמותיו של
תורה שבכתב ,ויובנו לפ"ז ד' הגר"א על הא דב"ב טו. הקב"ה שנכללים בתיבות התורה .וכ"ז ליכא בתורה
בשמונה פסוקים אחרונים של התורה דקאמר ר"ש דלא שבע"פ ,דבתורה בע"פ עיקר הדבר הוא ה"תוכן" המובן
יתכן דלא כתבו משה ,דא"כ הו"ל ס"ת חסר אלא עד כאן לנו מן המילים ,והמילים הם היכי תמצי בעלמא להביא
הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב ,מכאן ואילך הקב"ה לנו את התוכן ,וכן הא דשמותיו של הקב"ה לא נאמר
אומר ומשה כותב בדמע ,והקשה הגר"א דסו"ס איך כלל בתורה שבע"פ ,וכמש"כ החת"ס בדרשותיו (קיד:
נג
התורה פרשת וילך שירת
דברי החת"ס פרשת האזינו מותר למשה לשקר לכתוב וימת משה כשעדיין לא מת,
ומה נ"מ אם כותב בדמעות ,ולכן פי' בדמע ל' דימוע
יט .ויש להביא כאן דבריו הנפלאים של החת"ס (בתורת
ועירבוב דהיינו דכתבו לפי הצירופים שהי' כתוב לפני
משה פ' האזינו) עה"פ כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו
בריאת העולם דאז נכתבה כפי סדר צירופי שמות
שלמדו מזה ברכת התורה וכן למדו מזה (יומא לז).
כמש"כ לעיל בשם רמב"ן ,וכאן שעדיין לא קרה
שעונין בשכמל"ו אחר ברכה שבמקדש .והקשה וכי כל
המעשה לא הי' נקרא ס"ת חסר ,ורק אחרי שכבר קרה
מ' שנה לא אמרו ברכת התורה ,גם צ"ב ד' מג"א הל'
הסיפור אין לכתוב כן .ולפ"ז פי' הרב הנ"ל ד' הגמ' דעד
יוה"כ (תרי"ט סק"ח) דבשכמל"ו גנבו משרע"ה
כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב אומר קאי על
מהמלאכים ,ומה שייך גניבה בזה ,עי"ש שהקדים משל,
התוכן ,וכותב הוא עצם המילים ,ולכן מכאן ואילך
ופי' דברי חז"ל (שבת פח ).דאמר למלאכים כלום ירדתם
הקב"ה אומר ומשה רק "כותב" בלי אמירה ,דעדיין לא
למצרים ,וצ"ב הלא מלאכים ידעו זה ומה חשבו ,אלא
הי' ה"תוכן" רק עצם התיבות .וא"צ למחוק תיבת
הענין עפמש"כ רמב"ן וכ"כ בזוה"ק יתרו ,דכה"ת כולה
"אומר" בגמ' כדכ' בהג' הב"ח שם ,ולפ"ז הסביר הרב
שמותיו של הקב"ה ואעפ"כ שהיא כתובה לפנינו,
הנ"ל חידושו של הגר"ז הל' ת"ת שלא מצינו לזה חולק,
כמעשה מצרים ומרגלים ודינים ומשפטים גשמיים מ"מ
דהא דכ' מג"א סי' מ"ז דאם לא יבין משניות דאומר
טמון בתוכו מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור
בשחרית לא עשה כלום ,זה רק בתורה שבע"פ דתלוי
מעשי מרכבה ומעשה בראשית ,וע"ז נתקנאו מלאכי
בהבנה דבלא הבין לא קיים מצוה כלל ,אבל בתורה
השרת ורצו לדחותו .אמנם משרע"ה בתחבולה עשה
שבכתב גם אם לא הבין כלום יצא ידי מצות ת"ת,
מלחמה ועשה עצמו כלא יודע ומבין תוכיות התורה
ולהנ"ל מ ובן כיון דבתורה שבכתב עצם המילים יש בזה
אלא חיצוניות ,ואמר להם כלום למצרים ירדתם וכיון
משמעות עמוקה חוץ מן התוכן ולכן גם אם לא התחבר
שראו מלאכי השרת שלא נמסר לו אלא החיצוניות שאין
אל התוכן יש מצוה ,אבל בתורה שבע"פ שעיקרו מצד
להם בו שום תועלת הניחוהו ,אבל אח"כ כשמרע"ה בא
התוכן אז כ"ז שלא התחבר אל התוכן לא עשה כלום,
למטה לישראל הראה להם אבנים טובות ומרגליות היינו
ובזה הצלנו את הברכה"ת שלנו שלהרבה פוסקים צריך
סתרי התורה ,ובזה י"ל דהנה כשאנו מברכין ברה"ת הוא
ללמוד מיד ,ואנו אומרים ג' פסוקים בלי כוונה כלל,
על הפשטיות נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו
אלא דכיון שזה תורה שבכתב יצא יד"ח.
כי הלביש התורה בגשמיות חיי עולם ,אבל מי שזוכה
להפשיט הגשמיות וללמוד צרופי השמות רגילים תורה שבכתב מצד הנותן ושבע"פ מצד המקבל
העוסקים בסתרי התורה לומר על כל ענין ברוך ה'
יח .ועפ"י הנ"ל יש לחדד הדברים יותר ,דתורה שבכתב
לעולם אמן ואמן .כמש"כ בזה"ק כמ"פ ,וי"ל דברכתן
הוא דברי הקב"ה אלינו ,ותורה שבע"פ הוא מצד
של מלאכי השרת על עסק השמות הוא בשכמל"ו וא"כ
המקבלים ,איך שאנו מפרשים ומקבלים ומקיימים את
י"ל דאע"פ שישראל הי' מברכין כל יום ברה"ת כשעסקו
התורה שקיבלנו ,ועד"ז כ' מהרש"א גיטין ס .על הא
בהל' התורה ,אבל היום אחר שירת האזינו בפשטות
שע"ז אמר יערף כמטר לקחי חזר ופי' להם סודות דתורה חתומה ניתנה ,וכ' ד"ידוע כי התורה אחת גמורה
היא לפי הנותן יתברך ב"ה אמנם לפי המקבלים יש בה
השירה וכל הטמון בתורה.
שינויים מחולקים והוא כי סוד ונסתר של התורה מורה
וכ"כ ההפלאה בפנים יפות סוף הסדרה עי"ש עה"פ כי על שמו המיוחד כמ"ש מי שיודע לצרף אותיות שבתורה
לא דבר ריק הוא מכם ופירש"י אין לך דבר ריקן בתורה כו' ,והנגלה של התורה הוא מבואר שהן מצות האדם
שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר וכו' ואחות לוטן תמנע, וז"ש מגילה ניתנה מחולקים בשינוי ענינים לפי המקבל
וכ' ההפלאה כי כל הפרשיות שבתורה כגון אלופי שעיר ושאמר חתומה היינו חתומה וסתומה בחיבור אחד לפי
וכיו"ב הוא כדי להוציא ניצוצות הקדושות שנפלו הנותן ב"ה" עכ"ל ומבו' מדבריו דגם בתורה שבכתב
ביניהם וכמ"ש בפסוק והייתם לי סגולה מכם העמים, גופא יש חלק לפי המקבלים וזה פשוט ,ועד"ז מבו'
וכו' ,וז"ש הקב"ה ליעקב ופרצת וגו' שירבו ויפרצו במהר"ל (תפא"י פס"ח) דתורה שבכתב הוא "עצם
בניצוצות קדושות המפוזרות בכל ד' כנפות הארץ וכיון המצוה" ותורה שבע"פ הוא "פרטי המצוה" ועצם
שחטאו ישראל ולא תיקנו אותם להכניסם לא"י הוצרכו המצוה וודאי מורה על ציור שכלי אלקי אבל פרטי
להיות גולים וזה אמר משה להם שלא ימנעו מלעיין המצוה מתייחס אל המקבל איך יעשה עצם המצוה
וללמוד פרשיות של אלופי אדום וכיו"ב שכולם נצרכים עי"ש באריכות ,ולכן בתורה שבכתב ל"ש שיהי' כתוב
מאוד כדי להוציא ניצוצות קדושות להביאם לא"י בדיוק איך לעשותו דזה מצד האדם ,איך שיוכל לקבלו,
דאל"כ יצטרכו לילך לגלות עכ"ד ההפלאה ,ע"ז אמר אבל מצד הנותן של המצוה ל"ש בזה.
משרע"ה כי שם ה' אקרא פי' כשאגלה לכם השמות
נד
התורה פרשת וילך שירת
מיוחדות כגון שיהי' בדיו ועל הקלף ,ואז מקבל עי"ז הקדושים הנסתרים בשירה זו אז הבו גודל לאלקינו
קדושה גדולה ועצומה .וע"ע ברמח"ל בדרך עץ חיים לומר בשכמל"ו והיינו שגנב משרע"ה עי' תחבולה עכ"ד
דהמשיל אותיות התורה כגחלים כמעט עמומים וע"י הנפלאים של החת"ס.
העסק הם מתלהבים לשלהבת גדולה ,והאורות העליונים
מזהירות על האותיות ומשם נמשך קדו' ס"ת ותפילין ברה"ת מחודשת על תורה שבכתב
ומזוזות וכל כתבי הקודש ולכך ס"ת שיש בו פסול אחד כ .המבו' בד' החת"ס דהי' נצרך ברה"ת מחודשת על
נפסל כולו כי אין ההארה עומדת עליו כראוי שתמשך חלק הנסתר והנגנז בתורה שבכתב שגילה להם עכשיו,
ממנו קדושה לעם בכח הקריאה בו ,עיי"ש. ועפי"ז י"ל דגם אנחנו כל פעם שאנו קוראים בתורה
כב .ולפ"ז מובן היטב דכל פעם שאדם קורא את המקרא שבכתב בצורתה המקורית ע"י ס"ת וקדו' ס"ת אז אנחנו
מתוך הכתב הרי הוא מתחבר לכל הקדושה המונח מתחברים לכל מה שמונח וגנוז בתיבותי' ואותיותי' של
בדברים אלו שהם חלק ממערכה שלימה ותמימה של תורה שבכתב ולכן צריך ברה"ת מחודשת בקריאת
דברי הקב"ה ,ואז גם בלא מבין כלום מקיים בזה מצות התורה .ואגב יש להביא ד' החת"ס דהטעם לקריאת
ת"ת וכדכ' הגר"ז ,ומובן מזה איך למדנו דין ברה"ת שמו"ת ד' פעמים ב' מקרא א' תרגום וא' רש"י דהוא
מפסוק כי שם ה' אקרא ,דבאמת כשקורא בתורה כנגד פרד"ס שבתורה וז"ל בדרשותיו ח"ג עמ' צ"ה
שבכתב הרי הוא ממילא באמת קורא בשמותיו של וז"ל" :כי התורה היא בסוד פרד"ס לכן שנים מקרא נגד
הקב"ה שמונח בזה ,ומובן למה עיקר ברה"ת נאמר על הרמז והסוד שנעלמו ממנו ואנו קורין המקרא כמו שהוא
תורה שבכתב ,רק שהרחיבו זה גם לתורה שבע"פ .שו"מ ומכוון בו הרמז והסוד כאשר המה ,והתרגום הוא פי'
שכ"כ מהרש"א ברכות כא .בהא דלמדנו ברה"ת מפסוק הפשוט ,ופי' רש"י הוא דרשות חז"ל או פי' אחר וכיו"ב,
זה וכ' ד"מ"כ דהכי מ' לי' ברה"ת כי שם ה' אקרא ולכן אחז"ל צריך להשלים וכו' כי כל אדם יש לו חלק
דהיינו כשאני קורא בתורה שהיא כולה שמותיו של בתורה ואין התורה שלימה אם לא ישלים כ"א מישראל
ה קב"ה שכל התורה באותיותי' היא שמותיו של הקב"ה חלקו בה בד' אופנים הנ"ל ,והיינו שמשלים פרשיותיו
כדאיתא במדרשות". בד' חלקים הנ"ל שבזה יושלם הפרשה עם הציבור שגם
הציבור נשלם עי"ז וד' אופנים אלו נגד ד' הנ"ל" עכ"ל.
מצות כתיבת ס"ת ומבו' שגם אם אנחנו לא יודעים זה אבל ע"י עצם
קריאת הפסוקים אנו מתחברים לכל מה שגנוז בפסוקים
כג .ולפ"ז יוסבר היטב מצות כתיבת ס"ת לד' הרמב"ם בין ברמז בין בסוד ולכ"צ לאומרו.
דזהו עכ"פ בשביל השירה הזאת ,וכ' בתורה כדי שלא
תשכח מפי זרעו די"ל דעיקר הכח שלא ישכח מפי זרעו תורה שבכתב דוקא בכתב
הוא רק ע"י התחברות לעוצם הסגולה המונחת בדברי
הקב"ה הנתפסים בקדו' ס"ת דאז מתחברים עם זה היטב כא .עפ"י הנ"ל מובן היטב למה יש קפידא גדולה
ורק אז זה ישאר בכלל ישראל ,וס"ת הוא לא רק היכי דדברים שבכתב צריך שיהי' דוקא בכתב ,ועפ"י דברים
תמצי שלא תשכח ,ועד"ז יתיישב הקו' על הרא"ש דלמה הנפלאים של המהר"ל (תפא"י פס"ח) שהקדים לשאול
לא נימא בזמה"ז דסגי בספרים ,ולמה עדיין עיקר מצות למה באמת לא ניתן כל התורה בכתב ותי' דתורה
כתיבת ס"ת הוא בס"ת כשר ,די"ל דרק ע"י ההתחברות שבע"פ ל"ש שיהי' בכתב דתורה שבע"פ הם פרטי
לס"ת כשר זה ממילא ישפיע על כל הלימוד שלנו וכל המצוה ופירושי' וד"ז אין לו קץ וסוף כי פרטים אין להם
החיים שלנו שיהי' בדרגה מעולה ,גם אם הלימוד בשאר קץ ולא הי' דבר שלם אם הי' כותב מקצת לכן ל"ש
ספרים הוא יותר בעומק אבל זה כבר גדר תורה שבע"פ לכותבו כלל ,כי הכתיבה מורה על התמימות שיהי' כאן
שזה מצד המקבלים איך לעשות את המצוה ,וכדכ' הכל ביחד ,אבל כל ענין הפה הוא שאין הכל ביחד כי
מהר"ל ,אבל מקודם אנו צריכים להתחבר אל דברי כאשר מדבר דיבור ואח"כ השני כבר הלך לו הדיבור
הקב"ה בעצמם. הראשון ול"ש בדיבור תמימות לכן בתורה שבע"פ ל"ש
כתיבה ,אבל התורה שבכתב הוא שלימה ותמימה מחויב
תקנת קריאת התורה שתהא בכתב ולא בע"פ דאם יאמרו בע"פ אין כאן
שלימות ואפילו אם יאמר כל התורה ביחד מ"מ הרי
כד .ועפי"ז מיושב היטב ענין קריאת התורה מתוך ס"ת בשעה שיאמר חלק האחד כבר אין החלק הראשון עי"ש
כשר דוקא ,והקשנו דגם ענין ג' ימים בלי תורה ל"ש עוד באריכות בזה .ולפ"ז יש להוסיף עוד דלכן בעי' קדו'
דהרי בלא"ה אנו לומדים יומם ולילה ,ומה נתוסף לנו ס"ת בדוקא דבעי' שכל דברי ה' ביחד יהי' נתפסים על
בקריה"ת ,וכן הקו' בקריה"ת בחג דאיך יתוסף לנו ענין הקלף להיות תורה שלימה ותמימה ,ובזה יש הלכות
הלכות חג בחג וכדו' הרי כמעט לא כ' בתורה כלום,
נה
התורה פרשת וילך שירת
קדושת יום א' דפסח ופ' ראה כח קדושת שביעי של פסח, אבל להנ"ל א"ש דעיקר ההשפעה של תורה שבא
ופ' יתרו כח קדושת מ"ת ,וכן אמרו לענין ק"ש שלא מהקב"ה אלינו הוא רק דרך תורה שבכתב שזה קבלנו
בזמנה דמעורר בחי' ק"ש וזה"פ הקורא מכאן ואילך לא מהקב"ה ולזה צריך להתחבר ,וכדי שנוכל ללמוד כל
הפסיד כאדם הקורא בתורה. הזמן צריך כל ג' ימים לשמוע דבר הקב"ה ,ובחג כדי
שנוכל לקבל השפעת וקדו' היום צריכים אנו להתחבר
ראיית כתב ס"ת לדברי הקב"ה אלינו דשם מונח כל האור והסודות
כו .ולפי"ז יתבאר לנו ג"כ הא דפסק בשו"ע סי' קל"ד וההשפעות שישנו בזמן מסוים זה ,וכמש"כ השלה"ק
ס"ב ע"פ מס' סופרים (פי"ד הי"ד) דמראה פני כתיבת והרמח"ל דהקריאה מעורר הזמן וכמו שנעתיק בעז"ה
ס"ת לכל העם ,שמצוה על כל אנשים ונשים לראות להלן וענינה של תפלה הוא שאנו מדברים אל הקב"ה
הכתב וכ' מג"א בשם ס' הכוונות דטוב שיראה האותיות אבל בקריה"ת הקב"ה מדבר אלינו ,ומובן מאוד דכל
עד שיהי' יכול לקרותם כי כתבו המקובלים שעי"ז נמשך הצורה של קריה"ת הוא כצורת מעמד הר סיני כמבו'
אור גדול על האדם ,וברמב"ן עה"ת פ' כי תבוא כ' בירוש' מגילה דיש סרסור ,והבעל קורא הוא כמו
דנכלל בארור אשר לא יקים ע"פ ירוש' דקאי על החזן השכינה וכדו' כיון שקריה"ת הוא באמת כמו מעמד הר
שצריך להראות הכתב לכל הקהל ,ובפשוטו צ"ב למה סיני כיון שיש לנו ס"ת כשר ויש קדו' ס"ת ,ועי"ז אנו
זה כ"כ נחוץ עד כדי שנכלל בארור ,ולהנ"ל י"ל דעיקר חוזרים כסדר על מעמד הר סיני.
קיום התורה הוא ע"י שמתחברים לתורה שבכתב ,וזה
דוקא ע"י הסתכלות על הכתב דעי"ז מתחברים לכלל
קריאה מעורר הזמן
התורה וכלל קדו' התורה ואז ממילא יוכל הקריאה של כה .ויש לצטט כאן דבריו הנפלאים של הרמח"ל בדרך
החזן להשפיע על כלל הציבור ,ובאמת הי' צריך להיות ה' (ח"ד פ"ח אות ו') "והנה צריך שתדע שמן התיקונים
להיות ההגבהה לפני קריאת התורה וכמש"כ בשו"ע וכן הגדולים שסידרו הנביאים לישראל הי' ענין הקריאה
מנהג הספרדים ,אלא שרמ"א כ' דנהגו לעשותו אח"כ, בתורה ...קריאת פרשיות מיוחדות בזמנים מיוחדים ,וזה
ופי' בשיירי כנה"ג הטעם דהמון העם חושבים שראיית כי הנה ספר התורה הוא כלל מה שנמסר לנו ממנו ית'
הס"ת עדיפא מקריאה ולכן כדי שיתעכבו שם וישמעו להיותו הוגים בו שעי"ז תמשך לנו הארתו ...והנה לקבל
קריאת התורה קוראים תחלה ואח"כ מראים הכתיבה. הארה זו בתמידות תיקנו שנהי' הוגים בו במקהלותינו
בתמידות על הסדר וזה מלבד ההגיון הפרטי הראוי
לימוד חומש רש"י לכאו"א בפרטות .והנה ע"י הקריאה התמידיות הזאת
כז .ולפ"ז יתבאר לנו היטב הענין של לימוד חורש"י תתמיד בנו אור הקדושה הזאת ,וגם בזמנים מיוחדים כפי
שהקפידו חז"ל ע"ז מאד ,ואמרו לעולם ישלים אדם עניינם ראוי שנקרא הפרשיות הנוגעות לעניינים ההם,
פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא וא' תרגום ,דלא מובן להחזיק הארת הימים ע"י כח היותר חזק שיש לנו" וכ"כ
לנו כ"כ העסק הזה ,ולמה צריך שנים מקרא וגם תרגום השלה"ק (ריש מס' פסחים) ד"מנהג טוב לקרות בכל יום
וגם רש"י (כמבו' בשו"ע רפ"ה ס"ב) ,הרי בלא"ה אנו ויום פרשת הנשיא של זה היום כי כל נשיא ונשיא הי' לו
יודעין תוכן המקרא ,וגם ע"י לימוד ש"ס אנו יודעים סודות גדולות אשר המשיכו שפע הרוחניות כ"א לשבטו
הרבה יותר ממש"כ במקרא ,ולכן אנו נוטים להעביר כל ימי עולם ...ובקריאת הפרשה הוא מעורר קדושת
הסדרה מהר מאוד ,וכבר הזהיר המגיד לב"י בזה, היום וכאשר נהגו הספרדיים לומר בכל זמן וזמן
ולהנ"ל מובן היטב ,דאין אנו באים להתחבר רק לחלק מזמורים מעיינים של יום" [והג"ר ישראל דוד שלעזינגר
המובן הפשוט של התורה ,דהרי אנו באין להתחבר בכל שליט"א ציין בזה לדברי מרן הב"י הל' חנוכה (סי'
העומק והסודות המונח בתיבותי' של תורה שבכתב, תרפ"ג) בשם שבלי הלקט בהא דגומרים בחנוכה הלל כל
ולכ"כ חת"ס הנ"ל אות כ' דב"פ מקרא הוא כנגד רמז יום "שהרי קוראים בנשיאים ובכל יום נשיא שלו חלוק
וסוד ,וזה משפיע על כל התורה שלנו וכל החיים שלנו, משל חבירו א"כ כל נשיא צריך לגמור ההלל על
ובזה אנו מתחברים אל נותן התורה בעצמו ,וההצלחה קרבנותיו ואין ראוי לחדש קריאה בלא קריאת ההלל"
של האדם עי"ז הוא הרבה יותר מאילו היה משקיע רק ומבו' דקריאת הנשיאים בעצם פועל הקרבת הנשיאים
בתורה שבע"פ גרידא ,ויש בענין להביא מכתבו של עד כדי שעושה נפק"מ לענין ההלל] .וזה ע"ד מה
הג"ר חיים סופר זצ"ל (בעל המחנה חיים) שכ' שבזה שאחז"ל (מנחות קי ).כל העוסק בתורת חטאת כאילו
הצליח החת"ס כי היו הכל שוחקים עליו בנעוריו והוא הקריב חטאת ,ובספרי חסידות הרחיבו בזה הרבה כגון
נעשה ראש הדור לכל גדולי עולם" רואים מה גודל דבפ' פינחס נתעורר כח קדושת הרגלים ,ובפ' וירא כח
הענין להשקיע בחומש רש"י. קדושת ר"ה ,ובפ' אחרי כח קדושת יוהכ"פ ופ' בא כח
נו
התורה פרשת וילך שירת
אנו הכח של כתבי הקודש ודברי ה' ולכן צריך להדגיש כח אמירת פסוקים
עכשיו ענין זה.
כח .והנה אף דעיקר השפעת תורה שבכתב הוא דוקא
השלמה לפרשת כי תבוא בס"ת כשר מ"מ גם באומר פסוקים גרידא מתוך כתב,
יש לזה כח עצום הרבה יותר מסתם תורה ,דכל פסוק
*האם שחין היא מעצם חפצא של הנגע כיון שהוא דבר ה' זה מהווה כמו פצצה ,שטומן בתוכו
במה שהערנו על המשך חכמה שפי' יככה ה' בשחין רע כח עצום ,וממילא מובן הקפידא הגדולה שיש בפסוקי
וגו' דקאי על נגע וצ"ע שאין נגע שנקרא שחין ,רק שנגע הפיוטים שע"ז מיוסד כל הפיוט ,דהפסוק הוא היסוד,
שנולד ע"ג שחין שהתחיל להתרפא יש לו דינים והפיוט הוא הרחבה ,ולכן צריך לאומרו לאט ובמתון
מיוחדים ,שוב שמעתי מפי הג"ר אתמר גרבוז שליט"א ובדקדוק התיבות ,וכן מה שאומרים בסליחות זכור לנו
שיצא לחדש דשחין ומכוה ה"ה חלק מעצם הנגע ודקדק ברית אבות וכו' "כמו שכתוב" איננו מראה מקום בעלמא
כן מלשון המשנה פ"ט מ"ב דשחין שנעשה עליו קרום רק שכאן טמון עיקר הכח ,וכך שמעתי ממו"ר הגה"צ ר'
כקליפת השום זו היא צרבת השחין האמורה בתורה, מתתיהו סלומון זצ"ל בשם הגה"צ ר' אליהו לאפיאן זצ"ל
וכה"ל הרמב"ם בפ"ה מטו"צ ה"ד ומבואר דמש"כ וכן בקדושה שאנו מעתיקים פסוקים "ככתוב על יד
בתורה [ויקרא יג כג] " ִאם תַּ ְחתֶ יהָ תַּ עֲמֹ ד הַּ בַּ הֶ ֶרת ֹלא פָ שָ תָ ה נביאך" וכדו' צריך להזהר מאוד באמירת הפסוקים,
צָ ֶרבֶ ת הַּ ְש ִחין ִהוא וְ ִטהֲר ֹו הַּ כֹהֵ ן" אין הפי' שזה רק וכמש"כ בס' חסידים שהבאנו לעיל אות ג'.
"צרבת השחין" ולכן זה טהור ,אלא דכ"ה עיקר שם
הנגע צרבת השחין ולזה גופא יש לו דין שונה שנטהר כח פסוקי מלכיות
בשבוע אחד ואין בו מחיה .ובזה יישב שי' רש"י חולין כט .ועפי"ז יובן היטב הענין שהתחלנו בו ,איך יתקיים
ח .שהסכים דבשחין או מכוה אם הנגע עמד בעיניו ענין תמליכוני עליכם באמירת פסוקים גרידא ,ולהנ"ל
בסוף שבוע ראשון טהור ,וצ"ע דהא שיטת רש"י עה"ת א"ש דהפסוקים שמוזכר בתוכו ענין מלכות כשאומר
[פר' תזריע ,והובא בר"ש פ"ק מ"ג] דבכל נגעי עור הבשר אם פסוק זה ה"ה מתחבר לכל העומק המונח בפסוק זה ,וזה
עמד בעיניו ב' שבועות טמא ,ורק אם כהה טהור ,וצ"ל גורם לעצמו המלכה עצומה שזה משפיע גם על כל
דס"ל לרש"י היינו דוקא בנגעי עור הבשר ,אבל בשחין השנה ,גם כשאומר זה באופן הכי חלש ,דבאמירת
ומכוה טהור גם בעמד בעינו ואי"צ שיכהה ,ולהנ"ל פסוקים אלו בפרט בר"ה הוי בחי' מעמד הר סיני כאילו
א"ש דשם הנגע היא צרבת השחין וכך היא דינו של שהקב"ה אמר עכשיו מילים אלו ,וכל הפסוקים הם
צרבת השחין שגם בעמד בעיניו הוא טהור ,ומה"ט גילויים מיוחדים של מלכויות ,וכש"כ אם הוא משקיע
מספיק שבוע אחד .והנה כבר הזכרנו בפ' נצבים עה"פ באמירת פסוקים אלו ואומרו מתוך כוונה ,אז בוודאי יש
לא בשמים היא שי' ר"ת בביאור מח' ת"ק ור' יהושע לזה כח השפעה עצומה וזה נחקק בלבו לכל ימות
בספק בהרת קודם לשער לבן דמיירי שכבר הי' לו נגע השנה ,וכדכ' ביסוד ושורש העבודה דכשמגיע לפסוקים
מקודם והוחלט ,ולפני שנטהר נולד לו ספק טומאה, אלו יאמרנו במתון ובדקדוק ובכוונה עצומה ,ובזה
והנדון הוא אי אזלי' בתר חזקת הגוף נגד חזקת טומאה, יתפרש היטב אמרו לפני מלכיות ,דזה גדר של אמירה
ולשון התוס' שם "כשהיה לו נגע שחין או מכוה קודם" לפני הקב"ה ממש כיון שזה מעין מעמד הר סיני.
וכ' המהר"ם שיף שם דנקטו שחין או מכוה דאם היה
סתם נגע עור בשר ל"ש חזקה דאין לו נגע כיון דיש לו כח כתבי הקודש במלכיות
נגע ,וצ"ע דמ"ש נגע אחר משחין או מכוה ,וכן צ"ע ל .וידידי הרב עזרי' גרינבוים שליט"א הראה לי דבר
דא"כ הו"ל למינקט קרחת או גבחת דהוי נמי דין נגע נפלא בדברי הריטב"א דהנה מבו' במתני' (ר"ה לב).
אחר ,ולפמש"נ א"ש דדוקא שחין או מכוה דבזה חשיב דמתחיל בתורה ומשלים בנביא ופסוקי כתובים באמצע
הנגע מחמת השחין או מכוה ,ובזה אמרינן דחשיב חזקה והקשה בתוס' דבכל דוכתי מ' דנביאי עדיף מכתובים
דאין לו נגעי הגוף ,אלא נגע דצרבת השחין ,אבל נגע ותי' דפסוקי תהילים משלי ואיוב קדמו לנביאים,
אחר אין נפק"מ אם זה נגע אחר דסו"ס הרי הוא מנוגע וריטב"א תי' ד"כיון שאין חושבין קדושה גדולה
ול"ל חזקה"ג ,ולכן גם קרחת וגבחת ל"ה חזקה"ג לכתובים לפי שהוא כולו מזמור לדוד ולמשוררים ולא
דעכ"פ הוי נגעי עור בשר ,ורק שחין או מכוה דחשיב נאמר בהם שהם דברי ה' כמ"ש בנביאים וכדי שלא
הנגע של צרבת השחין בזה אית ליה חזקה דאין לו נגע יזלזלו בקדושתן ולהראות שכולן ברוח הקודש תקנו
בפנ"ע ומבואר היטב .ע"כ דברי הגאון שליט"א .ולכ' ד' לאומרם תחלה" ולדברינו הנ"ל יומתק שפיר ,דדוקא
המשך חכמה שפי' יככה ה' בשחין רע שזה נגע מסייע כשאנו רוצים לקבל עומ"ש ע"י פסוקי מלכיות צריכים
לדבריו ואמרתי זה להגאון שליט"א והסכים.
נז
התורה פרשת וילך שירת
הוא שהי' מומחה גדול הי' יודע להבחין בדיוק רגע של *השלמה לפ' כי תצא
חצות ,אבל יצחק הי' לו מהלך עבודה אחרת ומדתו מדת *האם לפנות ערב שכתוב ביצחק הכוונה לפני השקיעה
הדין ולזה הי' מתפלל דוקא סמוך לערב שמתחזקים
הדינים ,וי"ל שכ"ז שיצחק הי' בביתו הי' מתפלל מיד במשנ"ת במש"כ ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב
שיצחק התפלל סמוך לערב ממש ,והרחבנו שם להשוות
בחצות כאביו ,אבל כשיצא לקראת השידוך שלו והתחיל
למש"כ והי' לפנות ערב ירחץ במים סמוך לערב ,וכן
לבנות את ביתו אז שינה לעבודה המיוחדת שלו ורק אז
התפלל לפנות ערב וזה ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות בענין תפלת נעילה שנתחדש הרחבה גם אחרי שכבר
ערב דייקא ואז ראה והנה גמלים באים עם השידוך שלו, פנה יום ,וזה הכל מכוחו של יצחק שהתפלל לפנות ערב
ורק מעצם זה שזמן התפלה הוא לפני השקיעה מורה והגם שבעלמא במנחה ל"ש להמשיך אחרי שקיעה ,אבל
בנעילה נתחדש שגם אחרי שפנה יום השערים פתוחים,
שהזמן מתחיל מעצם פניית הערב עד השקיעה שכולו
זמן אחד הוא ,ופשיטא לי' לגמ' שאברהם מחמת זריזותו העירני ידידי הרב יצחק קונינסקי שליט"א מגמ'
התפלל מיד מכי משחרי כותלי אבל יצחק התפלל לפני וראשונים מפורשים ביומא כח" :צלותא דאברהם מכי
השקיעה ,ובזה א"ש איך זה נכנס לסוגיא דיומא שם, משחרי כותלי" היינו תפלת מנחה התפלל מיד בחצות
כיון שהפרק מתחיל ביצאו לראות אם האיר השחר שמתחיל השמש לשקוע ,עי"ש שהק' א"כ למה אנו
והזכירו את חברון והשכמה בבוקר זה כח של אברהם מקריבין קרבן תמיד רק בשש וחצי ומשני שרק אברם
אבינו ,ולכן ממשיך בענין כח הזריזות של אברהם גם הי' מומחה בחצות עי"ש והק' בתוס' ישנים מנין לנו
שאברהם היה מתפלל בחצות שלא כדין אולי באמת
לענין תפלת המנחה ולא מיירי מיצחק כלל.
התפלל רק בשש וחצי ,ותי' דלפנות ערב דיצחק משמע
ובאמת להלכה בעיקר זמן תפלת מנחה אי מנחה גדולה ליה מכי משחרי כותלי .הרי דביאור לפנות ערב הוא מיד
עדיף או מנחה קטנה או לפני השקיעה ,יש חילוקי בחצות.
מנהגים ,דבשו"ע סי' רל"ג ע"פ רמב"ם וכ"פ מג"א עיקר
אולם י"ל ע"פ דרוש בהקדם מה שנתקשו הראשונים
הזמן הוא במנחה קטנה זמן הקרבת התמיד ,ואריז"ל
בסוגיא שם דלמה נקט אברהם הרי יצחק תיקן תפלת
הקפיד להתפלל סמוך לשקיעה ע"פ הגמ' ברכות כט:
שמצוה להתפלל עם דמדומי חמה ומסתמא גם ע"פ מנחה ותי' דגם אברהם התפלל מנחה רק שלא תיקנו
קבלה עי' שע"ת סי' רל"ה סק"ב ,אולם לשי' הרא"ש לבני ביתו ,או שאחרי שיצחק התחילו גם אברהם
אפשר לכתחלה להתפלל במנחה גדולה וכך הקפידו התפלל כן ,ועדיין צ"ע למה נקט אברהם ,עוד הקשו איך
הגר"ח והגרי"ז מבריסק ,והחזו"א ומרן הגרח"ק זצ"ל, נכנס תפלת מנחה זה לסוגיא שם דמיירי במה שהשכימו
[עי' ריטב"א יומא כח :שיש להתפלל במנחה גדולה כמו שעשה לראות אם האיר השחר והזכירו את חברון ,וי"ל דבדוקא
אברהם אבינו .ועי' בפסקי תשובות סי' רל"ג כל המראי מקומות נקט אברהם דהנה זה פשיטא לי' דתפלת מנחה תלוי
בענין זה] וי"ל דזה תלוי בשני הבחינות הנ"ל דבבחינת בצהרים אבל כיון דיסוד עבודת אברהם אבינו היה
אברהם המיוחד במדת הזריזות יש להתפלל מיד ,אבל מושתת על מדת הזריזות אז בוודאי הי' מתפלל מנחה
בבחינת יצחק אזלי' בתר מה שמובחר יותר ע"פ ענינים ברגע הראשון שכבר אפשר להתפלל מנחה לכתחלה,
גם ע"פ קבלה ולכן מתפללים עם דמדומי חמה. ולזה דנו בסוגיא אי שייך ללמוד ד"ז מאברהם או שרק
נח
