קצר וחזק - מוגדל · Katzar Vchazak - Bold — ניצבים וילך (2026-08-31)

פר שת נ י צב י ם -ו י ל ך
תש פ" ו
ג יל י ו ן מס' 1 8 0
קצר וחזק -מוגדל קורץ אין שטארק
בס"ד
שהיא של יחיד היא צרה ,וכל צרה שהיא של רבים איה "אתם צבים היום כולכם לפי ה' אלהיכם ראשיכם
צרה ,לכן בקללות שבפרשת בחוקותי שאמרו בלשון שבטיכם זקיכם ושוטריכם כל איש ישראל" )כט ,ט(.
רבים ,כל אחד חשב בלב שהקללות יחולו על האחרים ,ולא
הקביעה "כולכם לפי ה' אלהיכם" מלמדת כי לפי ה'
עלה בדעתו שהכווה אליו .לעומת זאת בפרשת כי תבוא
כולכם שווים .אמם בעייים אושיות בעולם הזה ישן
אמרו הקללות בלשון יחיד ,לפיכך הוריקו פיהם..
חלוקות למעמדות ודרגות – "ראשיכם שבטיכם זקיכם
תפארת הגרשוי ,ילקוט מאיש לרעהו ושוטריכם" ,אך בעומדם לפי ה' מתבררת האמת
האלוהית :מי שחשב בעיי בי אדם כגדול ,במרום אפשר
א קודל'ה שחשב לקטן ,כמאמר הכתוב "קטן וגדול שם הוא" )איוב
"מחוטב עציך עד שואב מימיך" ג ,יט( – שכן במרום ראה מי הוא באמת הגדול ומי הקטן.
ברש״י )פסוק ט( :החשוב חשוב קודם .הותן עצה טובה וזהו גם הביאור בהמשך הפסוק "ועבד חפשי מאדויו" :מי
לחברו חשוב יותר מהלומד תורה לעצמו .שאל הרה״ק שבעולם הזה מצא בבחית עבד ,שם במרום הוא חופשי
החידושי הרי״ם זי״ע את הרה״ק רבי מחם מדל מווארקי וגדול יותר ממי שמכוה כאן אדון ,לפי שבשמיים עליוים
זי״ע ,מדוע הקדימה התורה את חוטב העצים לשואב המים, למטה ותחתוים למעלה.
ובמה הוא חשוב יותר? השיב לו רבי מחם מדל ,ש׳חוטב
אלשיך הק'
עציך׳ מרמז לחוטב עצה ליהודי – אדם שותן עצה טובה
לחבירו ,ו׳שואב מימיך׳ מרמז לאדם השואב ממימי התורה "והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר
הקדושה .אדם העוזר לשי וותן לו עצות טובות ומדריכו, שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך" )כט ,יח(.
עולה בחשיבותו על אחד השותה רק לעצמו ממימי הבאר של דברים אלו מוסבים כלפי מי שהם "טובים לבריות ורעים
התורה הקדושה. לשמים" .כשמוכיחים אותם על עבירות שבין אדם למקום,
באהלי צדיקים ,ימ"ל הם מחמים את עצמם בכך שיש להם לב טוב ורחמן כלפי
הבריות ,וזהו "והתברך בלבבו" – שהוא מוצא חמה
"ואכי הסתר אסתיר פי ביום ההוא" )לא ,יח(. והצדקה ב"לבו הטוב" .מתוך כך הוא אומר לעצמו שגם
אם ילך בשרירות לבו ויחטא" ,שלום יהיה לי" .על כך
הרה"ק הסבא משפולי זי"ע לא הג לומר דברי תורה
מזהירה התורה כי לא יאבה ה' סלוח לו ,אלא יעישו על
באוזי החסידים .פעם פגש בו הרה"ק בעל "מאור עייים"
העבירות וישלם לו שכר על המצוות ,שהרי אין מצווה
מטשרוביל זי"ע והפציר בו להשמיע דבר תורה .השיב לו
מכבה עבירה ואין עבירה מכבה מצווה.
הסבא משפולי ברוב עוותותו :שמעתי שכתוב בתורה
פעמיים לשון הסתרה במקום אחד .אמר לו ה"מאור כתב סופר
עייים" שאכן כתוב בפרשתו "ואכי הסתר אסתיר". "אתם צבים היום כולכם לפי ה' אלהיכם ראשיכם
פירש הסבא קדישא" :ואכי" – ה' יתברך ,אוהב "הסתר" שבטיכם זקיכם ושוטריכם כל איש ישראל" )כט ,ט(
– את מי שמסתיר את עצמו מן הרבים ומציע מעשיו,
ודווקא אצל אדם כזה "אסתיר" – ה' יתברך מסתתר במדרש תחומא מובא שכששמעו ישראל את תשעים
ושוכן בקרבו. ושמוה הקללות שבפרשת כי תבוא ,בוסף לארבעים ותשע
שבפרשת בחוקותי ,הוריקו פיהם בחרדה ואמרו" :מי
ילקוט מאיש לרעהו יוכל לעמוד באלו?" ,עד שבא משה ופייסם בדברי העידוד
"אתם צבים היום כולכם" .לכאורה ,מפי מה הוריקו
הגיליון לזכות ולבריאות אדויו מוריו
פיהם רק בקללות שבמשה תורה ולא בקללות שבתורת
ורבו ר' ישכר דוב בן מרים שליט"א
כהים? אלא ידוע המדרש על הפסוק ׳בצר לך' ,שכל צרה\
לתגובות ,הנצחות וכו' ולקבלת העלון במייל נא שלחו למיילkatsar.chazak@gmail.com :
בס"ד
עמוק בלבם ,השלימו את פשם ועשו תמימים ,כדכתיב בספר "תולדות יעקב יוסף" מובא בשם הבעל שם טוב
"תמים תהיה עם ה' אלקיך". זי"ע ,שכאשר אדם מרגיש ויודע שהוא שרוי בהסתר פים,
אין זה הסתר גמור ,לפי שעצם ההרגשה מעוררת בלבו
א זיס ווארט געגועים וכיסופים לגילוי השכיה ,ובכך הוא בוקע את
"והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו המחיצות המפרידות ושב אל קוו .הקללה הקשה
לאמר שלום יהיה לי ...ורבצה בו כל האלה הכתובה המרומזת בכפילות "הסתר אסתיר" היא כשההסתר עצמו
בספר הזה" )כט ,יח-יט( סתר מהאדם – דהייו שאיו מרגיש ואיו יודע כלל שהוא
במדרש מובא על הפסוק "גם כל חולי וכל מכה אשר לא מצא בהסתר ,ומתוך כך אין בו דרישה לאלוקות ואיו
כתוב בספר התורה הזאת" )כח ,סא( ,כי המכה שאיה משתוקק עוד לקרבת ה' יתברך.
כתובה בתורה היא מיתת צדיקים המכפרת על הדור .לפי זה תולדות יעקב יוסף ,ימ"ל
מתבארים דברי הכתוב :כשהרשע שומע את "דברי האלה"
"ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיי כל ישראל חזק
ואת דרשת חז"ל שאיה כתובה בתורה ,הוא מוצא לעצמו
ואמץ" )לא ,ז(
צידוק שקרי ו"מתברך בלבבו" כאילו שלום יהיה לו ,מתוך
מחשבה שהצדיקים ימותו ויכפרו על חטאיו במיתתם .על כך בגמרא במסכת כתובות )קג ע"ב( מובא שרבי ציווה את בו
מזהירה התורה כי "ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה" להוג שיאותו ברמה ,כדי שתהיה אימתו מוטלת על העם
– דווקא הקללות הכתובות בספר יחולו עליו במלואן ,ואילו וישמעו לקולו .וזהו ביאור הכתוב "לעיי כל ישראל":
המכה שאיה כתובה ,שהיא מיתת צדיקים ,לא תגן עליו ולא משה מורה ליהושע שכאשר העם רואה אותו ,עליו
תכפר על מעשיו. להראות תוקף ורוממות – "חזק ואמץ" – ולא להוג עמם
אוצר הפיים בעווה יתרה כדרכו בקודש ,כדי שתהיה אימתו מוטלת
עליהם ויקבלו את מרותו.
סליחות
מבחר הפיים
בוסח "שמע קולו" שבסליחות או מבקשים" :אל
"הן בעודי חי עמכם ממרים היתם עם ה' ואף כי אחרי
תשליכו לעת זקה" ,ושאלת השאלה :מה עיין תפילה על
מותי" )לא ,כז(
ימי הזקה לעסוק בסליחות שעיין תשובה ומחילה? רש"י
)תהלים עא( מפרש" :לעת זקה – זקה בחטאים ,כלומר מציו בחז"ל ,שבשעה שעלה משה לקבל את התורה,
שחטאתי הרבה" .ה"זקה" איה רק גיל ,אלא מצב פשי החטיא השטן את ישראל כשהראה להם את מיטתו פורחת
של שקיעה ממושכת בהרגלים רעים ובהרגלי חטא – מצב באוויר ,ומתוך שסברו שמת – חטאו בעגל .וזהו שרמז
שבו האדם מאבד את המרץ והרצון להתחדש ולשפר את להם משה בדבריו" :הן בעודי חי עמכם" – בשעה שהייתי
מעשיו .על כך או מתחים בסליחות :גם אם הגעו למצב עוד בחיים ורק חשבתם שמתתי ,כבר "ממרים הייתם"
של "זקה בחטאים" וקשה לו להשתות ,אא אל ועשיתם את העגל; קל וחומר "ואף כי אחרי מותי" –
תשליכו מלפיך. כשאסתלק מן העולם באמת ,בודאי יש לחוש שמא
תחטאו.
תשובה וספת מובאת בשם הבעל שם טוב )בספר "שפתי
צדיקים"( :המושג "זקה" מסמל את השחיקה והקרירות מחת יהודה
הפוגעות בעבודת ה' ,כאשר המצוות והתפילות עשות
"וידבר משה באזי כל קהל ישראל את דברי השירה
מתוך שגרה יבשה בבחית "פרוטגמא ישה" )צו שגרתי הזאת עד תמם" )לא ,ל(.
שאיו מעורר התרגשות( .לפי זה ,הבקשה "אל תשליכו
לעת זקה" היא תפילה עמוקה שלא דרדר למצב פשי של בספר "כתב סופר" מבאר את הלשון "עד תמם" :משה
"זקה" בעבודת ה' ,אלא שהתורה ,המצוות והתשובה רבו אמר את דברי השירה הזאת אל בי ישראל
ימשיכו להיות בעייו תמיד כחדשות ,מתוך חיויות, בהתלהבות כה גדולה ועצומה ,עד שהדברים עשו רושם
התלהבות ורעות מתמדת.
בס"ד
"וילך משה… בן מאה ועשרים שה אכי היום לא אוכל "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה
עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה" אשר תתי לפיך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר
)לא ,א-ב( הדיחך ה׳ אלקיך שמה" )ל,א(
אומר רש"י :יכול שתשש כחו? ,תלמוד לומר לא כהתה "והיה כי יבאו...והקללה" כתוב ש"אין והיה אלא לשון
עיו ולא ס לחה ,אלא מהו 'לא אוכל' ,איי רשאי ,שטלה שמחה" מה שייך שמחה בקללה? אלא התורה מלמדת
ממי הרשות ותה ליהושע ,מוסיף על כך הכלי יקר :את אותו שאדם צריך לשמוח בכל מצב כי כל מה שהקב"ה
המילים לא אוכל עוד לצאת ולבוא ,יתן להבין בשי עושה לו בין אם זה טוב ובין עם זה רע ,תמיד תמיד עליו
אופים :האפשרות האחת – מרוב זקה תשש כוחו ,וכבר לדעת שאלוקים איתו בכל מצב גם כשרע לו ,וזהו לשון
אין הוא מסוגל ללכת .האפשרות השייה – הקב"ה איו הפסוק "והיה" – לשון שמחה' ,כי יבאו עליך כל הדברים
מרשה לו .על כן" ,וילך משה" – משה רביו הלך הלוך האלה הברכה והקללה אשר תתי לפיך' -כשהקב"ה ותן
ושוב בכל מחה ישראל ,כדי להראות לכולם שלא חסר לו לאדם ברכה/קללה ,צריך הוא להגיד לעצמו – 'והשבות אל
כוח ולא תשישות הם שגורמים להעברת המהיגות לבבך' ש'בכל הגויים אשר הדיחך' – שבכל המקומות
ליהושע .משה רביו רצה ,שידעו כולם שרק משום צווי ה' הגויים ,המוכים שהקב"ה שם אותך ,תמיד תמיד "ה'
עוברת הההגה ליהושע – משום "וה' אמר אלי לא תעבר אלוקיך שמה" – ה' מצא איתך שם באש ובמים ,בטוב
את הירדן הזה". וברע.
בדרך רמז
כלי יקר
"והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשררות לבי "ותראו את שקוציהם ואת גילליהם עץ ואבן כסף וזהב
אשר עמהם" )כט ,טז(
אלך" )כט ,יח(
היה פעם יהודי שלא הקפיד על שמירת המצוות אף כלפי הקשה הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל :מה היה בארץ
חוץ ,שאל על ידי הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר למה הוא מצרים בשה האחרוה לפי צאתם? בית ספר למופתים,
לא מקיים את חובתו כיהודי .עה הלה בהתחכמות: עטופים ביסים ללא שעבוד ,הכיו אותם לצאת ביד רמה,
"רחמא ליבא בעי" .אין צורך לשיטתו לקיים את המצוות לקריעת ים סוף ,ועוד יסים גדולים ומכות גדולים שהם
בפועל ,מספיק להיות יהודי בלב" .אף כשתבוא לעולם ראו בעייהם .והה פוה אליהם התורה "פן יש בכם שורש
האמת" ,חרץ לעומתו הרבי" ,יפסקו עבורך בשמים שמי פורה ראש ולעה"? מי ירצה בכלל להתקרב אל השיקוצים
שהיה יהודי רק בלבו ולא במעשיו ,יקבל את שכרו הללו ? ומבאר בשם הרב מבריסק דבר גדול בכוחות הפש
במחשבה בלבד ולא למעשה"… של האדם .כי בפעם הראשוה התורה כותבת "את
שיקוציהם וגילוליהם" – אתם רואים את העבודה זרה
במחשבה תחילה
הזו ,פוי ,שקץ ומיאוס .אח"כ כותבת התורה "עץ ואבן" –
"לא בשמים הוא ..ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לו אדם מסתכל בפעם השייה .בסדר ,לא דבר מכוער ודוחה
כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו" וגם לא יפה ,עץ ואבן .אבל כשכבר התרגל לזה זה היה יפה
בעייו ,זה כבר "כסף וזהב" .לכן כותבת התורה "פן יש
כל דבר קשה שיהיה ,אם יש לאדם רצון עז לדבר -קל
בכם איש או אשה וכו'".
יהיה לו לעשותו ,אומרת התורה -אם רצוך הוא להידבק
בתורה ,אפילו אם הייתה בשמים ,או מעבר לים ,מוכן הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל
אתה ללכת אחריה לקבלה ,אזי באמת 'קרוב אליך הדבר',
"פן יש בכם שרש פרה ראש ולעה"
כי רצון כזה ,יתגבר על כל המעצורים אשר ייח לו היצר.
שורש כל הרע ,הוא האדם שמצא במצב של "פן",
חידושי הרי״ם ז״ל
בספקות וחקרות יתירה ,ואין בו אמוה תמימה ופשוטה,
"ראה תתי לפיך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואז הוא שורש פרה ראש ולעה….
ואת הרעה" )ל-טו(
'היהודי הקדוש' מפשיסחא
בס"ד
"איך יתכן שעורך דין גר בוילה כה מפוארת ,ואלו הרב גר תתי לפיך היום ,אמר בלשון יחיד -כדי להגיד לאדם
בדירה פשוטה ודלה?" "מדוע איך מבין?" – השיבו האור שיחשוב ,כאלו הוא יחידי בעולם ,ולא ברא העולם אלא
שמחה מייה וביה – "הלא הוא מתפרס מצרות של בשבילו ,לכן לא יהא הוא הגורם לאבוד העולם.
יהודים ,וכאלו יש הרבה ,אך אי מתפרס משמחות של
שפתי כהן
יהודים ,וכמה יש כאלו?…"
"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בי ישראל
"וה' הוא ההולך לפיך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא
שימה בפיהם" )לא ,יט(
יעזבך"
אפשר לומר בדרך צחות ,כי על פי הרוב כתיבת ספר תורה
על כל עבד שומרים ב 7עייים אך עבד שרכש את אמוו של
היא ע"י העשירים ,אבל את קיום התורה והלימוד זאת
המלך והוא עבד אמן ומסור למלכו ,אין המלך חושש
עוזבים עבור עיים כאילו המה פטורים מזה ,לכן מזהיר
מלהיחו ללכת מאחוריו ,כי הוא סמוך ובטוח שלא יברח
הכתוב ,ועתה כתבו 'לכם' ,כלומר עבורכם ולמעכם ,למען
ממו ,וזהו פירוש הפסוק שלפיו " -וה' הוא ההולך
תקיימו ותלמדו גם אתם ,את התורה ,לתכלית זו כתבו,
לפיך" ,פי' שאם תזכה למדרגת עבד אמן עד שתהא
לא רק עבור העיים.
בבחית ה' הוא ההולך לפיך וכ"ל ,אזי הוא יהיה עמך
לשמרך בכל דרכך אשר תלך ,בין בגשמיות ובין ברוחיות, לקוטי בתר לקוטי
להצילך ולתת אויבך לפיך.
"אם יהיה דחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך
אהבת שלום ומשם יקחך" )ל ,ד(
לכאורה צריך להבין מה המובן של ׳דחך בקצה השמים׳
אלול האם לא ראוי יותר לומר ״בקצה הארץ״? הבעש"ט היה
מלמד זכות על ישראל ,שאפילו בשעה שאדם מישראל
"ומל ה' את לבבך ואת לבב" )ל,ו(
עושה איזה מרמה בעסקיו ,סוף סוף גם בזה יש איזו כווה
"את לבבך ואת לבב" – ר"ת 'אלול' ,והמילה 'אלול' עם טובה ,כי רוצה להרוויח כסף כדי שיוכל לתת צדקה ,לשלם
הכולל בגימטרייה "חלל" וגם "חיים" ,וסופי תיבות של שכר לימוד עבור ילדיו ,לצורכי שבת וכדומה .וזה הפירוש
"את לבבך ואת לבב" –"תכתב" ,וזה בא לרמז שבחודש בפסוק "אם יהיה דחך בקצה השמים" – אם בדחייתך,
אלול ויום הדין או כתבים או לחיים או למוות )חלל(. בעבירותיך ,בקצה המחשבה ישה איזו כווה לשם שמים,
חיד"א "משם יקבצך ה'" – מהיצוץ הקטן הזה של לשם שמים
המצא בתוך העבירה ,משם יקחך ה' .המחשבה העלה
הזאת מצילה אותו שלא יפול בופלים ומביאה אותו
"בקרב עלי מרעים לאכול את בשרי...,אחת שאלתי מאת לתשובה שלמה.
ה'...שבתי בבית ה" ועם מגדים
כתוב שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה
"מצאוי הרעות האלה" )לא ,יז(
רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה אך אצל הגויים כן
מצרפה ,וזה מה שמרומז כאן בפסוקים "בקרב אלי בחשכת הגלות סובלים היהודים מצרות וגזרות התכות
מרעים" -מספיק שהם התקרבו במחשבתם להרע לי -וה' עליהם חדשות לבקרים ,והרעות הרבות מכבידות עליהן
מחשיב להם את זה ו"המה כשלו" ,ואצל כלל ישראל את עולן .בעין זה מופיע בהגדה של פסח – מעשה רב
מספיק שיהודי ירצה לעבוד את ה' "אחת שאלתי" -בשביל הסיפור הבא :אל רבי מאיר שמחה מדויסק ,בעל "האור
שייחשב כאילו "שבתי בבית ה' כל ימי חיי". שמח" ,הגיע אורח ,ובדרכם לבית הכסת חלפו על פי
חזיתו של בית מפואר" .של מי הבית הזה?" התעין
חתם סופר
האורח" .כאן גר עורך דין" ,השיב הרב .תהה האורח:
הגליון השבוע לע"נ האישה החשובה מרת אליס בת פרחה ע"ה
