gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קצר וחזק - מוגדל · Katzar Vchazak - Bold — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: קצר וחזק - מוגדל · Katzar Vchazak - Bold

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

קצר וחזק - מוגדל · Katzar Vchazak - Bold — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פר שת נ י צב י ם ‪ -‬ו י ל ך‬ ‫תש פ" ו‬ ‫ג יל י ו ן מס' ‪1 8 0‬‬ ‫קצר וחזק ‪ -‬מוגדל‬ ‫קורץ אין שטארק‬ ‫בס"ד‬ ‫שהיא של יחיד היא צרה‪ ,‬וכל צרה שהיא של רבים אי‪‬ה‬ ‫"אתם ‪‬צבים היום כולכם לפ‪‬י ה' אלהיכם ראשיכם‬ ‫צרה‪ ,‬לכן בקללות שבפרשת בחוקותי ש‪‬אמרו בלשון‬ ‫שבטיכם זק‪‬יכם ושוטריכם כל איש ישראל" )כט‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫רבים‪ ,‬כל אחד חשב בלב שהקללות יחולו על האחרים‪ ,‬ולא‬ ‫הקביעה "כולכם לפ‪‬י ה' אלהיכם" מלמדת כי לפ‪‬י ה'‬ ‫עלה בדעתו שהכוו‪‬ה אליו‪ .‬לעומת זאת בפרשת כי תבוא‬ ‫כולכם שווים‪ .‬אמ‪‬ם בעי‪‬יים א‪‬ושיות בעולם הזה יש‪‬ן‬ ‫‪‬אמרו הקללות בלשון יחיד‪ ,‬לפיכך הוריקו פ‪‬יהם‪..‬‬ ‫חלוקות למעמדות ודרגות – "ראשיכם שבטיכם זק‪‬יכם‬ ‫תפארת הגרשו‪‬י‪ ,‬ילקוט מאיש לרעהו‬ ‫ושוטריכם"‪ ,‬אך בעומדם לפ‪‬י ה' מתבררת האמת‬ ‫האלוהית‪ :‬מי ש‪‬חשב בעי‪‬י ב‪‬י אדם כגדול‪ ,‬במרום אפשר‬ ‫א ‪‬קודל'ה‬ ‫ש‪‬חשב לקטן‪ ,‬כמאמר הכתוב "קטן וגדול שם הוא" )איוב‬ ‫"מחוטב עציך עד שואב מימיך"‬ ‫ג‪ ,‬יט( – שכן במרום ‪‬ראה מי הוא באמת הגדול ומי הקטן‪.‬‬ ‫ברש״י )פסוק ט(‪ :‬החשוב חשוב קודם‪ .‬ה‪‬ותן עצה טובה‬ ‫וזהו גם הביאור בהמשך הפסוק "ועבד חפשי מאדו‪‬יו"‪ :‬מי‬ ‫לחברו חשוב יותר מהלומד תורה לעצמו‪ .‬שאל הרה״ק‬ ‫שבעולם הזה ‪‬מצא בבחי‪‬ת עבד‪ ,‬שם במרום הוא חופשי‬ ‫החידושי הרי״ם זי״ע את הרה״ק רבי מ‪‬חם מ‪‬דל מווארקי‬ ‫וגדול יותר ממי שמכו‪‬ה כאן אדון‪ ,‬לפי שבשמיים עליו‪‬ים‬ ‫זי״ע‪ ,‬מדוע הקדימה התורה את חוטב העצים לשואב המים‪,‬‬ ‫למטה ותחתו‪‬ים למעלה‪.‬‬ ‫ובמה הוא חשוב יותר? השיב לו רבי מ‪‬חם מ‪‬דל‪ ,‬ש׳חוטב‬ ‫אלשיך הק'‬ ‫עציך׳ מרמז לחוטב עצה ליהודי – אדם ש‪‬ותן עצה טובה‬ ‫לחבירו‪ ,‬ו׳שואב מימיך׳ מרמז לאדם השואב ממימי התורה‬ ‫"והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר‬ ‫הקדושה‪ .‬אדם העוזר לש‪‬י ו‪‬ותן לו עצות טובות ומדריכו‪,‬‬ ‫שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך" )כט‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫עולה בחשיבותו על אחד השותה רק לעצמו ממימי הבאר של‬ ‫דברים אלו מוסבים כלפי מי שהם "טובים לבריות ורעים‬ ‫התורה הקדושה‪.‬‬ ‫לשמים"‪ .‬כשמוכיחים אותם על עבירות שבין אדם למקום‪,‬‬ ‫באהלי צדיקים‪ ,‬ימ"ל‬ ‫הם מ‪‬חמים את עצמם בכך שיש להם לב טוב ורחמן כלפי‬ ‫הבריות‪ ,‬וזהו "והתברך בלבבו" – שהוא מוצא ‪‬חמה‬ ‫"וא‪‬כי הסתר אסתיר פ‪‬י ביום ההוא" )לא‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫והצדקה ב"לבו הטוב"‪ .‬מתוך כך הוא אומר לעצמו שגם‬ ‫אם ילך בשרירות לבו ויחטא‪" ,‬שלום יהיה לי"‪ .‬על כך‬ ‫הרה"ק הסבא משפולי זי"ע לא ‪‬הג לומר דברי תורה‬ ‫מזהירה התורה כי לא יאבה ה' סלוח לו‪ ,‬אלא יע‪‬ישו על‬ ‫באוז‪‬י החסידים‪ .‬פעם פגש בו הרה"ק בעל "מאור עי‪‬יים"‬ ‫העבירות וישלם לו שכר על המצוות‪ ,‬שהרי אין מצווה‬ ‫מטשר‪‬וביל זי"ע והפציר בו להשמיע דבר תורה‪ .‬השיב לו‬ ‫מכבה עבירה ואין עבירה מכבה מצווה‪.‬‬ ‫הסבא משפולי ברוב ע‪‬וות‪‬ותו‪ :‬שמעתי שכתוב בתורה‬ ‫פעמיים לשון הסתרה במקום אחד‪ .‬אמר לו ה"מאור‬ ‫כתב סופר‬ ‫עי‪‬יים" שאכן כתוב בפרשת‪‬ו "וא‪‬כי הסתר אסתיר"‪.‬‬ ‫"אתם ‪‬צבים היום כולכם לפ‪‬י ה' אלהיכם ראשיכם‬ ‫פירש הסבא קדישא‪" :‬וא‪‬כי" – ה' יתברך‪ ,‬אוהב "הסתר"‬ ‫שבטיכם זק‪‬יכם ושוטריכם כל איש ישראל" )כט‪ ,‬ט(‬ ‫– את מי שמסתיר את עצמו מן הרבים ומצ‪‬יע מעשיו‪,‬‬ ‫ודווקא אצל אדם כזה "אסתיר" – ה' יתברך מסתתר‬ ‫במדרש ת‪‬חומא מובא שכששמעו ישראל את תשעים‬ ‫ושוכן בקרבו‪.‬‬ ‫ושמו‪‬ה הקללות שבפרשת כי תבוא‪ ,‬ב‪‬וסף לארבעים ותשע‬ ‫שבפרשת בחוקותי‪ ,‬הוריקו פ‪‬יהם בחרדה ואמרו‪" :‬מי‬ ‫ילקוט מאיש לרעהו‬ ‫יוכל לעמוד באלו?"‪ ,‬עד שבא משה ופייסם בדברי העידוד‬ ‫"אתם ‪‬צבים היום כולכם"‪ .‬לכאורה‪ ,‬מפ‪‬י מה הוריקו‬ ‫הגיליון לזכות ולבריאות אדו‪‬י‪‬ו מורי‪‬ו‬ ‫פ‪‬יהם רק בקללות שבמש‪‬ה תורה ולא בקללות שבתורת‬ ‫ורב‪‬ו ר' ישכר דוב בן מרים שליט"א‬ ‫כה‪‬ים? אלא ידוע המדרש על הפסוק ׳בצר לך'‪ ,‬שכל צרה\‬ ‫לתגובות‪ ,‬הנצחות וכו' ולקבלת העלון במייל נא שלחו למייל‪katsar.chazak@gmail.com :‬‬ ‫בס"ד‬ ‫עמוק בלבם‪ ,‬השלימו את ‪‬פשם ו‪‬עשו תמימים‪ ,‬כדכתיב‬ ‫בספר "תולדות יעקב יוסף" מובא בשם הבעל שם טוב‬ ‫"תמים תהיה עם ה' אלקיך"‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬שכאשר אדם מרגיש ויודע שהוא שרוי בהסתר פ‪‬ים‪,‬‬ ‫אין זה הסתר גמור‪ ,‬לפי שעצם ההרגשה מעוררת בלבו‬ ‫א זיס ווארט‬ ‫געגועים וכיסופים לגילוי השכי‪‬ה‪ ,‬ובכך הוא בוקע את‬ ‫"והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו‬ ‫המחיצות המפרידות ושב אל קו‪‬ו‪ .‬הקללה הקשה‬ ‫לאמר שלום יהיה לי‪ ...‬ורבצה בו כל האלה הכתובה‬ ‫המרומזת בכפילות "הסתר אסתיר" היא כשההסתר עצמו‬ ‫בספר הזה" )כט‪ ,‬יח‪-‬יט(‬ ‫‪‬סתר מהאדם – דהיי‪‬ו שאי‪‬ו מרגיש ואי‪‬ו יודע כלל שהוא‬ ‫במדרש מובא על הפסוק "גם כל חולי וכל מכה אשר לא‬ ‫‪‬מצא בהסתר‪ ,‬ומתוך כך אין בו דרישה לאלוקות ואי‪‬ו‬ ‫כתוב בספר התורה הזאת" )כח‪ ,‬סא(‪ ,‬כי המכה שאי‪‬ה‬ ‫משתוקק עוד לקרבת ה' יתברך‪.‬‬ ‫כתובה בתורה היא מיתת צדיקים המכפרת על הדור‪ .‬לפי זה‬ ‫תולדות יעקב יוסף‪ ,‬ימ"ל‬ ‫מתבארים דברי הכתוב‪ :‬כשהרשע שומע את "דברי האלה"‬ ‫"ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעי‪‬י כל ישראל חזק‬ ‫ואת דרשת חז"ל שאי‪‬ה כתובה בתורה‪ ,‬הוא מוצא לעצמו‬ ‫ואמץ" )לא‪ ,‬ז(‬ ‫צידוק שקרי ו"מתברך בלבבו" כאילו שלום יהיה לו‪ ,‬מתוך‬ ‫מחשבה שהצדיקים ימותו ויכפרו על חטאיו במיתתם‪ .‬על כך‬ ‫בגמרא במסכת כתובות )קג ע"ב( מובא שרבי ציווה את ב‪‬ו‬ ‫מזהירה התורה כי "ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה"‬ ‫ל‪‬הוג ‪‬שיאותו ברמה‪ ,‬כדי שתהיה אימתו מוטלת על העם‬ ‫– דווקא הקללות הכתובות בספר יחולו עליו במלואן‪ ,‬ואילו‬ ‫וישמעו לקולו‪ .‬וזהו ביאור הכתוב "לעי‪‬י כל ישראל"‪:‬‬ ‫המכה שאי‪‬ה כתובה‪ ,‬שהיא מיתת צדיקים‪ ,‬לא תגן עליו ולא‬ ‫משה מורה ליהושע שכאשר העם רואה אותו‪ ,‬עליו‬ ‫תכפר על מעשיו‪.‬‬ ‫להראות תוקף ורוממות – "חזק ואמץ" – ולא ל‪‬הוג עמם‬ ‫אוצר הפ‪‬י‪‬ים‬ ‫בע‪‬ווה יתרה כדרכו בקודש‪ ,‬כדי שתהיה אימתו מוטלת‬ ‫עליהם ויקבלו את מרותו‪.‬‬ ‫סליחות‬ ‫מבחר הפ‪‬י‪‬ים‬ ‫ב‪‬וסח "שמע קול‪‬ו" שבסליחות א‪‬ו מבקשים‪" :‬אל‬ ‫"הן בעוד‪‬י חי עמכם ממרים היתם עם ה' ואף כי אחרי‬ ‫תשליכ‪‬ו לעת זק‪‬ה"‪ ,‬ו‪‬שאלת השאלה‪ :‬מה ע‪‬יין תפילה על‬ ‫מותי" )לא‪ ,‬כז(‬ ‫ימי הזק‪‬ה לעסוק בסליחות שע‪‬יי‪‬ן תשובה ומחילה? רש"י‬ ‫)תהלים עא( מפרש‪" :‬לעת זק‪‬ה – זק‪‬ה בחטאים‪ ,‬כלומר‬ ‫מצי‪‬ו בחז"ל‪ ,‬שבשעה שעלה משה לקבל את התורה‪,‬‬ ‫שחטאתי הרבה"‪ .‬ה"זק‪‬ה" אי‪‬ה רק גיל‪ ,‬אלא מצב ‪‬פשי‬ ‫החטיא השטן את ישראל כשהראה להם את מיטתו פורחת‬ ‫של שקיעה ממושכת בהרגלים רעים ובהרגלי חטא – מצב‬ ‫באוויר‪ ,‬ומתוך שסברו שמת – חטאו בעגל‪ .‬וזהו שרמז‬ ‫שבו האדם מאבד את המרץ והרצון להתחדש ולשפר את‬ ‫להם משה בדבריו‪" :‬הן בעוד‪‬י חי עמכם" – בשעה שהייתי‬ ‫מעשיו‪ .‬על כך א‪‬ו מתח‪‬ים בסליחות‪ :‬גם אם הגע‪‬ו למצב‬ ‫עוד בחיים ורק חשבתם שמתתי‪ ,‬כבר "ממרים הייתם"‬ ‫של "זק‪‬ה בחטאים" וקשה ל‪‬ו להשת‪‬ות‪ ,‬א‪‬א אל‬ ‫ועשיתם את העגל; קל וחומר "ואף כי אחרי מותי" –‬ ‫תשליכ‪‬ו מלפ‪‬יך‪.‬‬ ‫כשאסתלק מן העולם באמת‪ ,‬בודאי יש לחוש שמא‬ ‫תחטאו‪.‬‬ ‫תשובה ‪‬וספת מובאת בשם הבעל שם טוב )בספר "שפתי‬ ‫צדיקים"(‪ :‬המושג "זק‪‬ה" מסמל את השחיקה והקרירות‬ ‫מ‪‬חת יהודה‬ ‫הפוגעות בעבודת ה'‪ ,‬כאשר המצוות והתפילות ‪‬עשות‬ ‫"וידבר משה באז‪‬י כל קהל ישראל את דברי השירה‬ ‫מתוך שגרה יבשה בבחי‪‬ת "פרוטגמא יש‪‬ה" )צו שגרתי‬ ‫הזאת עד תמם" )לא‪ ,‬ל(‪.‬‬ ‫שאי‪‬ו מעורר התרגשות(‪ .‬לפי זה‪ ,‬הבקשה "אל תשליכ‪‬ו‬ ‫לעת זק‪‬ה" היא תפילה עמוקה שלא ‪‬דרדר למצב ‪‬פשי של‬ ‫בספר "כתב סופר" מבאר את הלשון "עד תמם"‪ :‬משה‬ ‫"זק‪‬ה" בעבודת ה'‪ ,‬אלא שהתורה‪ ,‬המצוות והתשובה‬ ‫רב‪‬ו אמר את דברי השירה הזאת אל ב‪‬י ישראל‬ ‫ימשיכו להיות בעי‪‬י‪‬ו תמיד כחדשות‪ ,‬מתוך חיו‪‬יות‪,‬‬ ‫בהתלהבות כה גדולה ועצומה‪ ,‬עד שהדברים עשו רושם‬ ‫התלהבות ורע‪‬ות מתמדת‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫"וילך משה… בן מאה ועשרים ש‪‬ה א‪‬כי היום לא אוכל‬ ‫"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה‬ ‫עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה"‬ ‫אשר ‪‬תתי לפ‪‬יך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר‬ ‫)לא‪ ,‬א‪-‬ב(‬ ‫הדיחך ה׳ אלקיך שמה" )ל‪,‬א(‬ ‫אומר רש"י‪ :‬יכול שתשש כחו?‪ ,‬תלמוד לומר לא כהתה‬ ‫"והיה כי יבאו‪...‬והקללה" כתוב ש"אין והיה אלא לשון‬ ‫עי‪‬ו ולא ‪‬ס לחה‪ ,‬אלא מהו 'לא אוכל'‪ ,‬אי‪‬י רשאי‪ ,‬ש‪‬טלה‬ ‫שמחה" מה שייך שמחה בקללה? אלא התורה מלמדת‬ ‫ממ‪‬י הרשות ו‪‬ת‪‬ה ליהושע‪ ,‬מוסיף על כך הכלי יקר‪ :‬את‬ ‫אות‪‬ו שאדם צריך לשמוח בכל מצב כי כל מה שהקב"ה‬ ‫המילים לא אוכל עוד לצאת ולבוא‪ ,‬יתן להבין בש‪‬י‬ ‫עושה ל‪‬ו בין אם זה טוב ובין עם זה רע‪ ,‬תמיד תמיד עלי‪‬ו‬ ‫אופ‪‬ים‪ :‬האפשרות האחת – מרוב זק‪‬ה תשש כוחו‪ ,‬וכבר‬ ‫לדעת שאלוקים אית‪‬ו בכל מצב גם כשרע ל‪‬ו‪ ,‬וזהו לשון‬ ‫אין הוא מסוגל ללכת‪ .‬האפשרות הש‪‬ייה – הקב"ה אי‪‬ו‬ ‫הפסוק "והיה" – לשון שמחה‪' ,‬כי יבאו עליך כל הדברים‬ ‫מרשה לו‪ .‬על כן‪" ,‬וילך משה" – משה רבי‪‬ו הלך הלוך‬ ‫האלה הברכה והקללה אשר ‪‬תתי לפ‪‬יך' ‪ -‬כשהקב"ה ‪‬ותן‬ ‫ושוב בכל מח‪‬ה ישראל‪ ,‬כדי להראות לכולם שלא חסר לו‬ ‫לאדם ברכה‪/‬קללה‪ ,‬צריך הוא להגיד לעצמו – 'והשבות אל‬ ‫כוח ולא תשישות הם שגורמים להעברת המ‪‬היגות‬ ‫לבבך' ש'בכל הגויים אשר הדיחך' – שבכל המקומות‬ ‫ליהושע‪ .‬משה רבי‪‬ו רצה‪ ,‬שידעו כולם שרק משום צווי ה'‬ ‫הגויים‪ ,‬ה‪‬מוכים שהקב"ה שם אותך‪ ,‬תמיד תמיד "ה'‬ ‫עוברת הה‪‬הגה ליהושע – משום "וה' אמר אלי לא תעבר‬ ‫אלוקיך שמה" – ה' ‪‬מצא איתך שם באש ובמים‪ ,‬בטוב‬ ‫את הירדן הזה"‪.‬‬ ‫וברע‪.‬‬ ‫בדרך רמז‬ ‫כלי יקר‬ ‫"והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשררות לבי‬ ‫"ותראו את שקוציהם ואת גילליהם עץ ואבן כסף וזהב‬ ‫אשר עמהם" )כט‪ ,‬טז(‬ ‫אלך" )כט‪ ,‬יח(‬ ‫היה פעם יהודי שלא הקפיד על שמירת המצוות אף כלפי‬ ‫הקשה הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל‪ :‬מה היה בארץ‬ ‫חוץ‪ ,‬שאל על ידי הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר למה הוא‬ ‫מצרים בש‪‬ה האחרו‪‬ה לפ‪‬י צאתם? בית ספר למופתים‪,‬‬ ‫לא מקיים את חובתו כיהודי‪ .‬ע‪‬ה הלה בהתחכמות‪:‬‬ ‫עטופים ב‪‬יסים ללא שעבוד‪ ,‬הכי‪‬ו אותם לצאת ביד רמה‪,‬‬ ‫"רחמ‪‬א ליבא בעי"‪ .‬אין צורך לשיטתו לקיים את המצוות‬ ‫לקריעת ים סוף‪ ,‬ועוד ‪‬יסים גדולים ומכות גדולים שהם‬ ‫בפועל‪ ,‬מספיק להיות יהודי בלב‪" .‬אף כשתבוא לעולם‬ ‫ראו בעי‪‬יהם‪ .‬וה‪‬ה פו‪‬ה אליהם התורה "פן יש בכם שורש‬ ‫האמת"‪ ,‬חרץ לעומתו הרבי‪" ,‬יפסקו עבורך בשמים שמי‬ ‫פורה ראש ולע‪‬ה"? מי ירצה בכלל להתקרב אל השיקוצים‬ ‫שהיה יהודי רק בלבו ולא במעשיו‪ ,‬יקבל את שכרו‬ ‫הללו ? ומבאר בשם הרב מבריסק דבר גדול בכוחות ה‪‬פש‬ ‫במחשבה בלבד ולא למעשה"…‬ ‫של האדם‪ .‬כי בפעם הראשו‪‬ה התורה כותבת "את‬ ‫שיקוציהם וגילוליהם" – אתם רואים את העבודה זרה‬ ‫במחשבה תחילה‬ ‫הזו‪ ,‬פוי‪ ,‬שקץ ומיאוס‪ .‬אח"כ כותבת התורה "עץ ואבן" –‬ ‫"לא בשמים הוא‪ ..‬ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר ל‪‬ו‬ ‫אדם מסתכל בפעם הש‪‬ייה‪ .‬בסדר‪ ,‬לא דבר מכוער ודוחה‬ ‫כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו"‬ ‫וגם לא יפה‪ ,‬עץ ואבן‪ .‬אבל כשכבר התרגל לזה זה ‪‬היה יפה‬ ‫בעי‪‬יו‪ ,‬זה כבר "כסף וזהב"‪ .‬לכן כותבת התורה "פן יש‬ ‫כל דבר קשה שיהיה‪ ,‬אם יש לאדם רצון עז לדבר ‪ -‬קל‬ ‫בכם איש או אשה וכו'"‪.‬‬ ‫יהיה לו לעשותו‪ ,‬אומרת התורה ‪ -‬אם רצו‪‬ך הוא להידבק‬ ‫בתורה‪ ,‬אפילו אם הייתה בשמים‪ ,‬או מעבר לים‪ ,‬מוכן‬ ‫הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל‬ ‫אתה ללכת אחריה לקבלה‪ ,‬אזי באמת 'קרוב אליך הדבר'‪,‬‬ ‫"פן יש בכם שרש פרה ראש ולע‪‬ה"‬ ‫כי רצון כזה‪ ,‬יתגבר על כל המעצורים אשר י‪‬יח לו היצר‪.‬‬ ‫שורש כל הרע‪ ,‬הוא האדם ש‪‬מצא במצב של "פן"‪,‬‬ ‫חידושי הרי״ם ז״ל‬ ‫בספק‪‬ות וחקר‪‬ות יתירה‪ ,‬ואין בו אמו‪‬ה תמימה ופשוטה‪,‬‬ ‫"ראה ‪‬תתי לפ‪‬יך היום את החיים ואת הטוב ואת המות‬ ‫ואז הוא שורש פרה ראש ולע‪‬ה…‪.‬‬ ‫ואת הרעה" )ל‪-‬טו(‬ ‫'היהודי הקדוש' מפשיסחא‬ ‫בס"ד‬ ‫"איך יתכן שעורך דין גר בוילה כה מפוארת‪ ,‬ואלו הרב גר‬ ‫‪‬תתי לפ‪‬יך היום‪ ,‬אמר בלשון יחיד ‪ -‬כדי להגיד לאדם‬ ‫בדירה פשוטה ודלה?" "מדוע אי‪‬ך מבין?" – השיבו האור‬ ‫שיחשוב‪ ,‬כאלו הוא יחידי בעולם‪ ,‬ולא ‪‬ברא העולם אלא‬ ‫שמחה מי‪‬יה וביה – "הלא הוא מתפר‪‬ס מצרות של‬ ‫בשבילו‪ ,‬לכן לא יהא הוא הגורם לאבוד העולם‪.‬‬ ‫יהודים‪ ,‬וכאלו יש הרבה‪ ,‬אך א‪‬י מתפר‪‬ס משמחות של‬ ‫שפתי כהן‬ ‫יהודים‪ ,‬וכמה יש כאלו?…"‬ ‫"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את ב‪‬י ישראל‬ ‫"וה' הוא ההולך לפ‪‬יך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא‬ ‫שימה בפיהם" )לא‪ ,‬יט(‬ ‫יעזבך"‬ ‫אפשר לומר בדרך צחות‪ ,‬כי על פי הרוב כתיבת ספר תורה‬ ‫על כל עבד שומרים ב‪ 7‬עי‪‬יים אך עבד שרכש את אמו‪‬ו של‬ ‫היא ע"י העשירים‪ ,‬אבל את קיום התורה והלימוד זאת‬ ‫המלך והוא עבד ‪‬אמן ומסור למלכו‪ ,‬אין המלך חושש‬ ‫עוזבים עבור ע‪‬יים כאילו המה פטורים מזה‪ ,‬לכן מזהיר‬ ‫מלה‪‬יחו ללכת מאחוריו‪ ,‬כי הוא סמוך ובטוח שלא יברח‬ ‫הכתוב‪ ,‬ועתה כתבו 'לכם'‪ ,‬כלומר עבורכם ולמע‪‬כם‪ ,‬למען‬ ‫ממ‪‬ו‪ ,‬וזהו פירוש הפסוק שלפ‪‬י‪‬ו ‪" -‬וה' הוא ההולך‬ ‫תקיימו ותלמדו גם אתם‪ ,‬את התורה‪ ,‬לתכלית זו כתבו‪,‬‬ ‫לפ‪‬יך"‪ ,‬פי' שאם תזכה למדרגת עבד ‪‬אמן עד שתהא‬ ‫לא רק עבור הע‪‬יים‪.‬‬ ‫בבחי‪‬ת ה' הוא ההולך לפ‪‬יך וכ‪"‬ל‪ ,‬אזי הוא יהיה עמך‬ ‫לשמרך בכל דרכך אשר תלך‪ ,‬בין בגשמיות ובין ברוח‪‬יות‪,‬‬ ‫לקוטי בתר לקוטי‬ ‫להצילך ולתת אויבך לפ‪‬יך‪.‬‬ ‫"אם יהיה ‪‬דחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך‬ ‫אהבת שלום‬ ‫ומשם יקחך" )ל‪ ,‬ד(‬ ‫לכאורה צריך להבין מה המובן של ׳‪‬דחך בקצה השמים׳‬ ‫אלול‬ ‫האם לא ראוי יותר לומר ״בקצה הארץ״? הבעש"ט היה‬ ‫מלמד זכות על ישראל‪ ,‬שאפילו בשעה שאדם מישראל‬ ‫"ומל ה' את לבבך ואת לבב" )ל‪,‬ו(‬ ‫עושה איזה מרמה בעסקיו‪ ,‬סוף סוף גם בזה יש איזו כוו‪‬ה‬ ‫"את לבבך ואת לבב" – ר"ת 'אלול'‪ ,‬והמילה 'אלול' עם‬ ‫טובה‪ ,‬כי רוצה להרוויח כסף כדי שיוכל לתת צדקה‪ ,‬לשלם‬ ‫הכולל בגימטרייה "חלל" וגם "חיים"‪ ,‬וסופי תיבות של‬ ‫שכר לימוד עבור ילדיו‪ ,‬לצורכי שבת וכדומה‪ .‬וזה הפירוש‬ ‫"את לבבך ואת לבב" –"תכתב"‪ ,‬וזה בא לרמז שבחודש‬ ‫בפסוק "אם יהיה ‪‬דחך בקצה השמים" – אם בדחייתך‪,‬‬ ‫אלול ויום הדין א‪‬ו ‪‬כתבים או לחיים או למוות )חלל(‪.‬‬ ‫בעבירותיך‪ ,‬בקצה המחשבה יש‪‬ה איזו כוו‪‬ה לשם שמים‪,‬‬ ‫חיד"א‬ ‫"משם יקבצך ה'" – מה‪‬יצוץ הקטן הזה של לשם שמים‬ ‫ה‪‬מצא בתוך העבירה‪ ,‬משם יקחך ה'‪ .‬המחשבה ה‪‬עלה‬ ‫הזאת מצילה אותו שלא יפול ב‪‬ופלים ומביאה אותו‬ ‫"בקרב עלי מרעים לאכול את בשרי‪...,‬אחת שאלתי מאת‬ ‫לתשובה שלמה‪.‬‬ ‫ה'‪...‬שבתי בבית ה"‬ ‫‪‬ועם מגדים‬ ‫כתוב שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה‬ ‫"מצאו‪‬י הרעות האלה" )לא‪ ,‬יז(‬ ‫רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה אך אצל הגויים כן‬ ‫מצרפה‪ ,‬וזה מה שמרומז כאן בפסוקים "בקרב אלי‬ ‫בחשכת הגלות סובלים היהודים מצרות וגזרות ה‪‬תכות‬ ‫מרעים" ‪ -‬מספיק שהם התקרבו במחשבתם להרע לי ‪ -‬וה'‬ ‫עליהם חדשות לבקרים‪ ,‬והרעות הרבות מכבידות עליהן‬ ‫מחשיב להם את זה ו"המה כשלו"‪ ,‬ואצל כלל ישראל‬ ‫את עולן‪ .‬בע‪‬ין זה מופיע בהגדה של פסח – מעשה רב‬ ‫מספיק שיהודי ירצה לעבוד את ה' "אחת שאלתי" ‪-‬בשביל‬ ‫הסיפור הבא‪ :‬אל רבי מאיר שמחה מדוי‪‬סק‪ ,‬בעל "האור‬ ‫שייחשב כאילו "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"‪.‬‬ ‫שמח"‪ ,‬הגיע אורח‪ ,‬ובדרכם לבית הכ‪‬סת חלפו על פ‪‬י‬ ‫חזיתו של בית מפואר‪" .‬של מי הבית הזה?" התע‪‬ין‬ ‫חתם סופר‬ ‫האורח‪" .‬כאן גר עורך דין"‪ ,‬השיב הרב‪ .‬תהה האורח‪:‬‬ ‫הגליון השבוע לע"נ האישה החשובה מרת אליס בת פרחה ע"ה‬