gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דפירשנו · Daph-irshuni — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: דפירשנו · Daph-irshuni

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

דפירשנו · Daph-irshuni — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫הדף‬ ‫מסכת תענית‬ ‫ביאורי‬ ‫גיליון שב שנה ו' פרשת נצבים וילך חודש אלול שנת ה׳ תשפ״ו‬ ‫לפ״ג‬ ‫חולין קכ‪ - .‬קכו‪:‬‬ ‫רה‪.‬‬ ‫רו‪.‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ב‬ ‫רח‪.‬‬ ‫רט‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ד‬ ‫• הא דהקשו בגמ' מאי רוטב וכו' אלא חלב דקריש מאי איריא‬ ‫קריש כי לא קריש נמי דאמר ריש לקיש ציר שעל גבי ירק מצטרף‬ ‫לככותבת ביום הכפורים התם משום יתובי דעתא הוא בכל דהוא‬ ‫מיתבא דעתיה הכא משום איצטרופי הוא אי קריש מצטרף אי‬ ‫לא קריש לא מצטרף‪ ,‬והיינו דגבי ככותבת ביום הכפורים על אף‬ ‫דאין אכילת ציר נחשב אכילה‪ ,‬מ''מ מיתבא דעתא הוא‪ ,‬דבכל‬ ‫דהוא מיתבא דעתא‪ ,‬ולכך הוא מצטרף לשיעור ככותבת לחייב‬ ‫על אכילה ביום הכפורים‪ ,‬אבל כאן לגבי טומאה להצטרף‬ ‫לשיעור אכילה אין הרוטב מצטרף אם הוא אינו קרוש‪ ,‬דאין זה‬ ‫בכלל אכילה‪ ,‬ואין בו דין דמיתבא דעתא ולכך לא בכל דהוא‬ ‫מצטרף‪ ,‬וקשה דהרי גם גבי יום הכפורים אכילה ושתיה יחד אינן‬ ‫מצטרפות לכשיעור‪ ,‬ועל אף דבשתיה לחוד כשיעור ואכילה לחוד‬ ‫כשיעור חייב‪ ,‬דב' איסורים שונים נינהו‪ ,‬וציר זה שאינו קרוש‬ ‫בכלל שתיה ולא בכלל אכילה‪ .‬ועל אף דביאר כאן רש''י דגבי‬ ‫שתיה ואכילה קים להו לרבנן דלאו מיתבא דעתא בכך‪ ,‬ומשא''כ‬ ‫רוטב כן מיתבא דעתא כמו אכילה‪ ,‬מ''מ קשה דסוף סוף ציר‬ ‫שאינו קרוש אם אין זה בכלל אכילה הרי הוא בכלל שתיה‪ ,‬ולמה‬ ‫יצטרף יחד עם אכילה‪ ,‬וגם אם מיתבא דעתא הוא מ''מ אין זה‬ ‫מיתבא דעתא דאכילה אלא דשתיה? (הערה ר''ד)‬ ‫ה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫• הא דת''ש בגמ' מודה ר' עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם‬ ‫והסיטן שהוא טמא אמאי והא לאו נישא הוא הכא נמי במרודד‪,‬‬ ‫והיינו דלכך כן מטמא ר' עקיבא על אף דלא נישא ואין זה נחשב‬ ‫כאחד‪ ,‬ומשום דאיירי במרודד שכן יש ביניהם חיבור‪ ,‬רק אינו‬ ‫נחשב כנישא משום דהקטן אינו יכול לישא הגדול‪ ,‬קשה דאם‬ ‫בלא קיסם אין מטמא ר' עקיבא ומשום דלאו נישא הוא‪ ,‬למה‬ ‫בקיסם כן מטמא‪ ,‬הרי עולא אומר כאן דקיסם בלא נישא אינו‬ ‫טמא‪ ,‬ומה יועיל שם הקיסם לטמאו? (הערה ר''ח)‬ ‫• מה דתנו רבנן בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול אפי' ניקבה‬ ‫תלמוד לומר הנוגע יטמא את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר‬ ‫ליגע טהור וכו' בעי רב אושעיא חישב עליה לנוקבה ולא ניקבה‬ ‫מהו מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי או לא הדר פשטה‬ ‫מחוסר נקיבה לאו כמחוסר מעשה דמי‪ ,‬והיינו דרב אושעיא פשט‬ ‫ספיקו דאם חישב עליה לנוקבה אפי' עדיין לא ניקב מטמאה‬ ‫בנגיעה בעצם הקולית‪ ,‬דלאו כמחוסר מעשה דמי‪ ,‬וכמי שניקבה‬ ‫דמי‪ ,‬וקשה דגם אם בכל הש''ס אפשר לומר דדבר שחישב עליו‬ ‫כמי שעשאו‪ ,‬ולכך גם כאן אמר דחישב עליה לנוקבה מטמא כמי‬ ‫שניקב‪ ,‬ולאו כמחוסר מעשה דמי‪ ,‬מ''מ כאן דלמידים למעט‬ ‫עצם הקולית מקרא דבנבלתה ולא בקולית סתומה‪ ,‬ואפי' למה‬ ‫שבניקבה כן מטמא גם בעינן לימוד מיוחד לכך מהנוגע יטמא‪,‬‬ ‫ובלאו הכי גם היא לא היתה מטמאה‪ ,‬א''כ איך אפשר להחשיב‬ ‫מי שעדיין לא ניקבה ושתטמא כמי שניקבה‪ ,‬הרי להדיא מיעטה‬ ‫הכתוב דאינה מטמאה‪ ,‬דממילא כאן קשה האיך אומרים חישב?‬ ‫(הערה רי''א)‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ו‬ ‫כשיעור ואכילה לחוד כשיעור‬ ‫דף קכ ע''א‬ ‫חייב‪ ,‬דב' איסורים שונים נינהו‪,‬‬ ‫רד‪ .‬בגמ' מאי רוטב וכו' אלא חלב‬ ‫וציר זה שאינו קרוש בכלל שתיה‬ ‫דקריש מאי איריא קריש כי לא‬ ‫ולא בכלל אכילה‪ .‬ועל אף דביאר‬ ‫קריש נמי דאמר ריש לקיש ציר‬ ‫כאן רש''י דגבי שתיה ואכילה‬ ‫שעל גבי ירק מצטרף לככותבת‬ ‫קים להו לרבנן דלאו מיתבא‬ ‫ביום הכפורים התם משום יתובי‬ ‫דעתא בכך‪ ,‬ומשא''כ רוטב כן‬ ‫דעתא הוא בכל דהוא מיתבא‬ ‫מיתבא דעתא כמו אכילה‪ ,‬מ''מ‬ ‫דעתיה הכא משום איצטרופי‬ ‫קשה דסוף סוף ציר שאינו קרוש‬ ‫הוא אי קריש מצטרף אי לא‬ ‫אם אין זה בכלל אכילה הרי הוא‬ ‫קריש לא מצטרף‪ .‬היינו דגבי‬ ‫בכלל שתיה‪ ,‬ולמה יצטרף יחד‬ ‫ככותבת ביום הכפורים על אף‬ ‫עם אכילה‪ ,‬וגם אם מיתבא‬ ‫דאין אכילת ציר נחשב אכילה‪,‬‬ ‫דעתא הוא מ''מ אין זה מיתבא‬ ‫מ''מ מיתבא דעתא הוא‪ ,‬דבכל‬ ‫דעתא דאכילה אלא דשתיה‪.‬‬ ‫דהוא מיתבא דעתא‪ ,‬ולכך הוא‬ ‫ואולי יש לומר דכוונת רש''י לומר‬ ‫מצטרף לשיעור ככותבת לחייב‬ ‫דקים להו לרבנן דשתיית ציר‬ ‫על אכילה ביום הכפורים‪ ,‬אבל‬ ‫דעתא‬ ‫מיתבא‬ ‫קרוש‬ ‫שאינו‬ ‫להצטרף‬ ‫טומאה‬ ‫לגבי‬ ‫כאן‬ ‫דשתיה‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫דאכילה‬ ‫הרוטב‬ ‫אין‬ ‫אכילה‬ ‫לשיעור‬ ‫דמרגיש האשם השותהו כאוכל‬ ‫מצטרף אם הוא אינו קרוש‪ ,‬דאין‬ ‫דבר המשביעו‪ ,‬ולא רק כשתיה‬ ‫זה בכלל אכילה‪ ,‬ואין בו דין‬ ‫לכך‬ ‫וממילא‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫שמרווה‬ ‫דמיתבא דעתא ולכך לא בכל‬ ‫מצטרף הציר שאינו קרוש הגם‬ ‫דהוא מצטרף‪ .‬אבל קשה דהרי‬ ‫דאינו מאכל לאכילת מאכל‪ ,‬וביש‬ ‫גם גבי יום הכפורים אכילה‬ ‫בשניהם יחד ככותבת חייב‪,‬‬ ‫מצטרפות‬ ‫אינן‬ ‫יחד‬ ‫ושתיה‬ ‫ומשא''כ סתם שתיה דרק מרווהו‬ ‫לכשיעור‪ ,‬ועל אף דבשתיה לחוד‬ ‫ז‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫במלחמה‪ .‬ועוד דאם היה זה דבר‬ ‫מצטרף‬ ‫אינו‬ ‫משביעו‬ ‫ולא‬ ‫רגיל כל כך עד כדי שאמרו דאין‬ ‫לאכילה לשיעור אחד‪.‬‬ ‫לך כל ליגעון וליגיון שאין לו כמה‬ ‫דף קכג ע''א‬ ‫קרקפלין עמם‪ ,‬א''כ למאי צריך‬ ‫ראיה לכך כלל‪ ,‬הרי דבר מצוי‬ ‫רה‪ .‬בגמ' ת''ר ליגיון העובר ממקום‬ ‫היה לראותם‪ ,‬וממילא מה היה‬ ‫למקום ונכנס לבית הבית טמא‬ ‫כוונת הגמ' באמרם ואל תתמה‪.‬‬ ‫שאין לך כל ליגיון וליגיון שאין‬ ‫רק צריך ביאור מה היה החשש‬ ‫לו כמה קרקפלין ואל תתמה‬ ‫לטמא הבית בשביל קרקפלין‬ ‫שהרי קרקפלו של ר' ישמעאל‬ ‫אלו‪ ,‬הרי לכאורה אם בעור אדם‬ ‫היינו‬ ‫מלכים‪.‬‬ ‫בראש‬ ‫מונח‬ ‫מת של נכרי איירי‪ ,‬למה יטמא‪,‬‬ ‫דהטעם שהליגיון הנכנס לבית‬ ‫הרי לר' שמעון בר יוחאי ביבמות‬ ‫מטמא אותו‪ ,‬זהו משום שנוהגין‬ ‫(סא‪ ).‬אין בשרם מטמא באוהל‪,‬‬ ‫ליקח עמהם עור של אדם מת‬ ‫דבשרם בשר חמור‪ ,‬ורק בישראל‬ ‫והוא נעשה לכישוף כדי לנצח‬ ‫מטמא באוהל‪ ,‬וממילא כאן שלא‬ ‫במלחמה‪ ,‬וראיה לכך הביאו בגמ'‬ ‫מדובר שנגעו במת אלא בבית‬ ‫מהא דברומי אחר שהרגו את ר'‬ ‫שיטמא למה הוא טמא‪ ,‬ואולי‬ ‫ישמעאל כהן גדול שהיה מהרוגי‬ ‫מדובר לפי חכמים שכן מטמאין‬ ‫ושמרו‬ ‫אותו‬ ‫חנטו‬ ‫מלכות‪,‬‬ ‫במת נכרי באוהל‪ ,‬ודוחק לומר‬ ‫קרקפלו דהיינו עור ראשו אצלם‪.‬‬ ‫דהחשש למת ישראל‪ ,‬דהרי איירי‬ ‫אבל באמת צריך ביאור מה‬ ‫בליגיון נכרי ולמה נחשוש שלקחו‬ ‫הראיה מהא דר' ישמעאל לליגיון‬ ‫עמם עור מת ישראל דווקא‪.‬‬ ‫ולמלחמה‪ ,‬הרי שם בר' ישמעאל‬ ‫ואולי יש לומר דבאמת כן היה‬ ‫היתה זאת בת הקיסר שרצתה‬ ‫חשש למת ישראל דווקא‪ ,‬וכפי‬ ‫עור פניו מחמת יופיו של ר'‬ ‫שמצינו בר' ישמעאל שדווקא‬ ‫כלל‬ ‫שייכות‬ ‫ואין‬ ‫ישמעאל‪,‬‬ ‫עור שלו הוא המונח בראש‬ ‫לכישוף ולמלחמה‪ ,‬וממילא מה‬ ‫מלכים‪ ,‬דממילא אולי לכך חששו‬ ‫לכישוף‬ ‫כן‬ ‫שעושים‬ ‫הראיה‬ ‫שגם הליגיונות היו מחפשים‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ח‬ ‫קריעתה סמכינן שקרעה רובה‪,‬‬ ‫דווקא עור מת ישראל להניח‬ ‫אבל בשעדיין אינה טבולת יום‬ ‫אצלם‪ ,‬דממילא לפי זה ניחא למה‬ ‫ועדיין לא אטבלה חיישינן שלא‬ ‫הביאו ראיה מר' ישמעאל‪ ,‬ועל‬ ‫יקרע רובה ויחוס עליה‪ ,‬ולכך‬ ‫אף ששם לא איירי בכישוף‬ ‫אינה טהורה‪ .‬אבל באמת קשה‬ ‫למלחמה‪ ,‬דמ''מ זה מצינו שם‬ ‫דהרי כאן איירי בשכבר קרעה‬ ‫דדווקא עור מת ישראל הוא‬ ‫רובה‪ ,‬וממילא מה החשש כאן‬ ‫המונח בראש מלכים‪ ,‬ולכך בכל‬ ‫עדיין שיחוס עליה ולא יקרעה‬ ‫ליגיון חיישינן לעור מת ישראל‪,‬‬ ‫רובה‪ ,‬הרי לאחר מעשה כבר‬ ‫ולכך הבית טמא אפי' לרשב''י‪.‬‬ ‫איירי ומה החשש‪ ,‬וכי משום‬ ‫רו‪ .‬בגמ' תנן התם טלית שהתחיל‬ ‫אחרת שלא‬ ‫לפעם‬ ‫דחיישינן‬ ‫בה לקורעה כיון שנקרע רובה‬ ‫יקרעה רובה נאסור עכשיו‪ ,‬הרי‬ ‫שוב אינו חבור וטהורה אמר רב‬ ‫לפעם אחרת אפשר לאוסרה אם‬ ‫נחמן אמר רבה בר אבוה לא‬ ‫לא קרעה רובה‪ ,‬ולמאי נאסור‬ ‫שנו אלא בטלית טבולת יום‬ ‫כבר עכשיו בשכן קרעה רובה‪.‬‬ ‫דמיגו שלא חס עלה ואטבלה לא‬ ‫ומדברי רש''י נראה דכוונת רב‬ ‫חייס עלה וקרע לה רובה אבל‬ ‫נחמן הוא דהחשש הוא שעכשיו‬ ‫טלית שאינה טבולצ יום לא‬ ‫לא קרעה רובה‪ ,‬וכגון שקרעה רק‬ ‫גזרה דלמא לא אתי למיקרעה‬ ‫פלגא‪ ,‬והוא אומר שכבר קרעה‬ ‫רובה‪ .‬היינו דבמשנה אמרו שם‬ ‫רובה‪ ,‬דממילא לכך לא מטהרינן‬ ‫דרק בנקרע רובה של טלית כבר‬ ‫שמא יחוס עליה ולא ימשיך‬ ‫אינו חבור להחשיבה כבגד ולכך‬ ‫לקורעה שתהא קרועה רובה‪ .‬רק‬ ‫נטהרה מטומאתה וטהורה‪ ,‬ועל‬ ‫דלכאורה עדיין קשה למה לא‬ ‫זה חילק רב נחמן דזהו דווקא‬ ‫נבדוק ורק אם תימצא שנקרעה‬ ‫בטלית טבולת יום שחסר בה רק‬ ‫רובה תהא טהורה‪ .‬וצריך לומר‬ ‫הערב שמש‪ ,‬דלכך טהורה דאין‬ ‫דחיישינן שמא לא יבדקו אותה‬ ‫חשש שלא קרעה רובה‪ ,‬דהרי‬ ‫כראוי וייראה כאילו קרעה רובה‬ ‫עלה‬ ‫חס‬ ‫שלא‬ ‫ראינו‬ ‫כבר‬ ‫בעוד שלמעשה תהא קרועה רק‬ ‫ואטבלה במים‪ ,‬דממילא גם לגבי‬ ‫ט‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫משום דאיירי שרצה לעשותו‬ ‫פלגא‪ ,‬ולכך אמר רב נחמן דברוב‬ ‫מחמשה‬ ‫ובפחות‬ ‫זב‪,‬‬ ‫מושב‬ ‫טהורה‪,‬‬ ‫יום‬ ‫בטבולת‬ ‫רק‬ ‫וטפחים אין זה ראוי לכך‪ ,‬ולכן‬ ‫בעינן‬ ‫יום‬ ‫טבולת‬ ‫ובשאינה‬ ‫טהור הוא‪ ,‬אבל בעור שרוצה‬ ‫לקורעה לגמרי ורק בכך תהא‬ ‫לעשות ממנו דבר קטן יותר‬ ‫טהורה‪ ,‬דבה אין חשש שלא‬ ‫באמת חשיב הוא וכריש לקיש‪.‬‬ ‫יבדקו כראוי‪ ,‬דהרי קרועה לגמרי‬ ‫אבל קשה דאיך שייך לומר‬ ‫היא‪.‬‬ ‫דלחכמים איירי בשרצה לעשות‬ ‫דף קכד ע''א‬ ‫מושב זב‪ ,‬הרי חכמים נחלקו על‬ ‫ר' יהודה דאיירי שם בשחישב‬ ‫רז‪ .‬בגמ' איתיביה ר' יוחנן לריש‬ ‫לעשותו רצועות וסנדלים‪ ,‬ועל זה‬ ‫לקיש עור טמא מדרס חישב‬ ‫אמרו חכמים דעד שימעיטנו‬ ‫עליו לרצועות וסנדלים כיון‬ ‫מחמשה טפחים‪ ,‬ממילא משמע‬ ‫שנתן בו איזמל טהור דברי ר'‬ ‫דלא במושב זב איירי‪ ,‬ואדרבא‬ ‫עד‬ ‫אומרים‬ ‫וחכמים‬ ‫יהודה‬ ‫משמע דגם בשחישב לרצועות‬ ‫שימעיטנו מחמשה טפחים כי‬ ‫מחמשה‬ ‫בפחות‬ ‫הוא‬ ‫טהור‬ ‫ממעט מיהא טהור אמאי לימא‬ ‫טפחים‪ ,‬ולרצועות הוא כן ראוי‬ ‫חשיב הכא במאי עסקינן דקא‬ ‫בפחות מחמשה טפחים‪ ,‬וממילא‬ ‫זב‪ .‬היינו‬ ‫למושב‬ ‫ליה‬ ‫בעי‬ ‫הדרא קושיא לדוכתא למה לא‬ ‫דהקשה ר' יוחנן על ריש לקיש‬ ‫חשיב הוא כריש לקיש‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫מהא דחכמים טיהרו אותו אם‬ ‫טפחים‪,‬‬ ‫מחמשה‬ ‫פחות‬ ‫הוא‬ ‫דף קכד ע''ב‬ ‫דלמה לא יטמאו גם בפחות‬ ‫רח‪ .‬בגמ' ת''ש מודה ר' עקיבא בשני‬ ‫מחמשה טפחים והא דלמה לא‬ ‫חצאי זיתים שתחבן בקיסם‬ ‫מחמשה‬ ‫בפחות‬ ‫גם‬ ‫יטמאו‬ ‫והסיטן שהוא טמא אמאי והא‬ ‫טפחים והא לריש לקיש עור‬ ‫נמי‬ ‫הכא‬ ‫הוא‬ ‫נישא‬ ‫לאו‬ ‫חשיב‪ ,‬ותירצו בגמ' דכאן טימאו‬ ‫במרודד‪ .‬היינו דלכך כן מטמא ר'‬ ‫חכמים בפחות מחמשה טפחים‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫י‬ ‫דף קכה ע''א‬ ‫עקיבא על אף דלא נישא ואין זה‬ ‫דאיירי‬ ‫ומשום‬ ‫כאחד‪,‬‬ ‫נחשב‬ ‫רט‪ .‬בגמ' ואי מוח מבפנים מעלה‬ ‫במרודד שכן יש ביניהם חיבור‪,‬‬ ‫נבלה‬ ‫קולית‬ ‫מבחוץ‬ ‫ארוכה‬ ‫רק אינו נחשב כנישא משום‬ ‫וקולית השרץ כי לא נקבו אמאי‬ ‫דהקטן אינו יכול לישא הגדול‪.‬‬ ‫טהורים אמר ר' בנימין בר גידל‬ ‫אבל קשה דאם בלא קיסם אין‬ ‫אמר ר' יוחנן הכא במאי עסקינן‬ ‫מטמא ר' עקיבא ומשום דלאו‬ ‫מוח‬ ‫כזית‬ ‫דאיכא‬ ‫כגון‬ ‫נישא הוא‪ ,‬למה בקיסם כן מטמא‪,‬‬ ‫טומאה‬ ‫המתקשקש גבי מת‬ ‫הרי עולא אומר כאן דקיסם בלא‬ ‫כיון‬ ‫נבלה‬ ‫ועולה‬ ‫בוקעת‬ ‫נישא אינו טמא‪ ,‬ומה יועיל שם‬ ‫דמתקשקש הוא ניקבה אין לא‬ ‫לומר‬ ‫וצריך‬ ‫לטמאו‪.‬‬ ‫הקיסם‬ ‫ניקבה לא‪ .‬היינו דהקשו בגמ'‬ ‫דבאמת קיסם לבד אינו מטמא‪,‬‬ ‫דאם אמרת דאיירי כאן בדאיכא‬ ‫ורק כאן כיון דאיירי במרודד‬ ‫כזית מוח בקולית‪ ,‬ואתה סובר‬ ‫ושכן יש איזה חיבור‪ ,‬לכך סבר ר'‬ ‫דמוח מבפנים מעלה ארוכה‬ ‫עקיבא דגם אם בלא קיסם טהור‬ ‫מבחוץ‪ ,‬וממילא נחשב הקולית‬ ‫הוא ומשום דהקטן אינו נושא‬ ‫לאבר‪ ,‬א''כ למה בלא ניקבה גבי‬ ‫הגדול‪ ,‬מ''מ כיון דהקיסם מסייעו‬ ‫נבלה ושרץ טהורים‪ ,‬הרי איכא‬ ‫וכן יכול לישא שניהם לכך‬ ‫כאן אבר והוא עצמו מטמא‪ ,‬וכיון‬ ‫מטמא‪ ,‬דחיבור דמרודד וקיסם‬ ‫שנוגע בעצם עצמו נטמא‪ ,‬ואין‬ ‫יחד מטמאים‪ ,‬אבל בסתם כשלא‬ ‫צורך ליגע דווקא במוח שבפנים‪.‬‬ ‫איירי במרודד דבלא הקיסם אין‬ ‫כאן‬ ‫דבאמת‬ ‫בגמ'‬ ‫ותירצו‬ ‫כאן חיבור כלל‪ ,‬אין זה מחשיבו‬ ‫הקולית דהיינו העצם לא נחשב‬ ‫לחיבור ומודה ר' עקיבא כעולא‬ ‫כאבר לעצמו‪ ,‬דהמוח שבתוכו‬ ‫דבקיסם אינו מטמאו דלאו נישא‬ ‫איירי כאן במוח המתקשקש‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫דהיינו שנתייבש‪ ,‬דאין זה מעלה‬ ‫ארוכה ולכך אין זה נחשב כאבר‪,‬‬ ‫דממילא לגבי נבלה ועצם אינו‬ ‫יא‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫דקאמרת כי יש בצוארו פותח‬ ‫נטמא אא א''כ יגע באותו מוח‬ ‫טפח מביא את הטומאה אנן‬ ‫שבקולית‪ ,‬ולכך אם לא ניקבה‬ ‫בתר חללה אזלינן ודקא אמרת‬ ‫טהור‪,‬‬ ‫שאינו יכול ליגע בו‬ ‫על האסקופה כולה טמא מכנגד‬ ‫ומשא''כ גבי מת כן נטמא ממנו‬ ‫טמא‬ ‫הבית‬ ‫ולפנים‬ ‫השקוף‬ ‫דהמוח‬ ‫כיון‬ ‫באוהל‪,‬‬ ‫ואפי'‬ ‫הבית‬ ‫ולחוץ‬ ‫השקוף‬ ‫מכנגד‬ ‫המתקשקש טומאה בוקעת ועולה‬ ‫טהור‪ .‬היינו דמה שרצו להקשות‬ ‫הוא‪ ,‬דסוף סוף איכא כאן כזית‬ ‫סתירה בדברי ר' יוסי דכאן יהא‬ ‫ממנו‪ .‬אבל באמת קשה דאם‬ ‫משמע דטומאה טמונה בוקעת‬ ‫המוח המתקשקש במה שאינו‬ ‫ועולה‪ ,‬ודלא כפי שאמר ר' יוסי‬ ‫מעלה ארוכה אינו נחשב כאבר‪,‬‬ ‫בוקעת‬ ‫דאינה‬ ‫אחר‬ ‫במקום‬ ‫ולכך אינו מטמא גבי נבלה‬ ‫ועולה‪ ,‬ביאר רבא דבאמת ר' יוסי‬ ‫ושרץ‪ ,‬למה לגבי טומאה בוקעת‬ ‫לא איירי באופן שליכא פותח‬ ‫ועולה כן דינו כאבר לטמא‬ ‫טומאה‬ ‫בצוארו דהיינו‬ ‫טפח‬ ‫באוהל‪ .‬וצריך לומר דדין בוקעת‬ ‫טמונה‪ ,‬אלא איירי באופן שאיכא‬ ‫ועולה אינו שייך כלל לאם אבר‬ ‫פותח טפח בצוארו‪ ,‬דעל זה בא‬ ‫הוא או לא‪ ,‬דזהו תלוי באם איכא‬ ‫ר' יוסי לחלק דזהו רק כשבחלל‬ ‫כאן כזית מן המת או לא‪ ,‬וכזית‬ ‫הגרון עצמו איכא טפח‪ ,‬אבל אין‬ ‫מוח המתקשקש הוא כזית מן‬ ‫לצרץ עובי הכתלים של גרונו‬ ‫המת הגם דנתייבש‪ ,‬וממילא לכך‬ ‫לטפח‪ ,‬ועוד בא ר' יוסי לחלוק גבי‬ ‫בוקעת ועולה הגם דאינו מחשיב‬ ‫בכל‬ ‫דלא‬ ‫הטומאה‬ ‫מקום‬ ‫את העצם הקולית לאבר בפני‬ ‫האסקופה הבית טמא‪ ,‬אלא רק‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫כשנמצא מן השקוף ולפנים‪ .‬אבל‬ ‫דף קכו ע''א‬ ‫קשה מניין לו לרבא דר' יוסי בא‬ ‫לחלוק על שני עניינים‪ ,‬דהיכן‬ ‫רי‪ .‬בגמ' אמר רבא רואין את חלל‬ ‫מצינו דלר' מאיר בתר חלל ועובי‬ ‫הטומאה קתני ור' יוסי בתרתי‬ ‫הכתלים יחד אזלינן‪ ,‬והיכן מצינו‬ ‫פליג וקאמר ליה לר' מאיר‬ ‫דר' יוסי רק בתר חלל אזיל‪ ,‬דהרי‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫יב‬ ‫טמונה‪ ,‬ובכך היה מתורץ גם מאי‬ ‫לא הוזכרו כל זה כלל בדבריהם‪,‬‬ ‫היא רואין‪ ,‬דזה בדקינן היכן‬ ‫וגם לא משמע בפשיטות בדברי‬ ‫נמצא חלל הטומאה דצוארו‪ ,‬ולא‬ ‫ר' יוסי דחולק בב' עניינים‪ .‬ועיין‬ ‫די לראות לפנינו היכן הוא נמצא‪,‬‬ ‫בתוס' שביאר דהיה קשה לרבא‬ ‫אלא היכן נמצא חלל גרונו הוא‬ ‫מהו דאמר ר' יוסי רואין‪ ,‬דרואין‬ ‫דבעינ לבדוק‪ ,‬ובזה יהא גם ניחא‬ ‫היינו לשון בדיקה‪ ,‬ואם איירי כאן‬ ‫נחדש בדבריהם מחלוקת שאינה‬ ‫רק על מקום הטומאה היכן הוא‬ ‫כתובה בדבריהם‪ ,‬וגם לא נצריך‬ ‫בשקוף ולפנים או לבחוץ‪ ,‬לא‬ ‫בכך לומר דנחלקו בב' עניינים‪,‬‬ ‫שייך בו לשון רואין‪ ,‬דהרי הוא‬ ‫וכפי שבפשיטות נראה בדברי ר'‬ ‫לפנינו ואין צריך לבודקו‪ ,‬ולכך‬ ‫יוסי דבחד עניין איירו דבריו‪,‬‬ ‫ביאר רבא דאיכא כאן מחלוקת‬ ‫דרואין על מן המשקוף ולפנים‬ ‫היאך‬ ‫הטפח‬ ‫גבי‬ ‫נוספת‬ ‫הוא עולה‪ ,‬וממילא קשה למה‬ ‫משערינן‪ .‬אבל עדיין קשה איך‬ ‫בגמ' לא תירצו כן‪ ,‬ולפי דברי‬ ‫מכך נבוא ללמוד דבר שלא נכתב‬ ‫רבא בגמ' קשה כל הנ''ל‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫בדברי שניהם לא בדברי ר'‬ ‫מאיר ולא בדברי ר' יוסי‪ .‬ולכך אי‬ ‫דף קכו ע''ב‬ ‫לאו דברי הגמ' היה נראה לומר‬ ‫ריא‪ .‬בגמ' תנו רבנן בנבלתה ולא‬ ‫דר' יוסי בא לומר דבדקינן היכן‬ ‫בקולית סתומה יכול אפי' ניקבה‬ ‫נמצא חלל הטומאה של מוארו‬ ‫תלמוד לומר הנוגע יטמא את‬ ‫שיש בו הטפח‪ ,‬דאם הוא נמצא‬ ‫שאפשר ליגע טמא ואת שאי‬ ‫מן השקוף ולפנים מועיל לנו מה‬ ‫אפשר ליגע טהור וכו' בעי רב‬ ‫דיש בו טפח לטמא הבית‪ ,‬אבל‬ ‫אושעיא חישב עליה לנוקבה ולא‬ ‫באופן שהוא נמצא מן השקוף‬ ‫נקיבה‬ ‫מחוסר‬ ‫מהו‬ ‫ניקבה‬ ‫ולחוץ‪ ,‬הגם שיש בו טפח לא‬ ‫כמחוסר מעשה דמי או לא הדר‬ ‫יטמא הבית‪ ,‬דאין זה נחשב‬ ‫לאו‬ ‫נקיבה‬ ‫מחוסר‬ ‫פשטה‬ ‫מאהיל על הבית‪ .‬ובכך היה‬ ‫כמחוסר מעשה דמי‪ .‬היינו דרב‬ ‫מתורץ גם דאיירי כאן ר' יוסי רק‬ ‫אושעיא פשט ספיקו דאם חישב‬ ‫בטומאה‬ ‫ולא‬ ‫טפח‬ ‫בדאיכא‬ ‫יג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫לכך מהנוגע יטמא‪ ,‬ובלאו הכי גם‬ ‫עליה לנוקבה אפי' עדיין לא ניקב‬ ‫היא לא היתה מטמאה‪ ,‬א''כ איך‬ ‫מטמאה בנגיעה בעצם הקולית‪,‬‬ ‫אפשר להחשיב מי שעדיין לא‬ ‫דלאו כמחוסר מעשה דמי‪ ,‬וכמי‬ ‫ניקבה ושתטמא כמי שניקבה‪,‬‬ ‫שניקבה דמי‪ .‬אבל באמת קשה‬ ‫הרי להדיא מיעטה הכתוב דאינה‬ ‫דגם אם בכל הש''ס אפשר לומר‬ ‫מטמאה‪ ,‬ואפי' בשניקבה ממש‬ ‫דדבר שחישב עליו כמי שעשאו‪,‬‬ ‫אי לאו דלמידין כן מקרא לא‬ ‫ולכך גם כאן אמר דחישב עליה‬ ‫היתה מטמאה‪ ,‬דממילא כאן‬ ‫לנוקבה מטמא כמי שניקב‪ ,‬ולאו‬ ‫קשה האיך אומרים חישב‪ ,‬ובפרט‬ ‫כמחוסר מעשה דמי‪ ,‬מ''מ כאן‬ ‫דהלימוד שם הוא גם איפכא דאם‬ ‫דלמידים למעט עצם הקולית‬ ‫אי אפשר ליגע בו טהור‪ ,‬וזה‬ ‫מקרא דבנבלתה ולא בקולית‬ ‫שלא ניקבה עדיין אי אפשר ליגע‬ ‫סתומה‪ ,‬ואפי' למה שבניקבה כן‬ ‫בו ואיך יהא טמא‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫מטמא גם בעינן לימוד מיוחד‬