gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרכי אורה · Darchei Oiru — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: דרכי אורה · Darchei Oiru

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

דרכי אורה · Darchei Oiru — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דרכי אורה‬ ‫נצבים ‪ -‬וילך תשפ"ו (‪)145‬‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א‬ ‫"עבד מלך – מלך"‬ ‫'צמאה לך נפשי'‬ ‫ְתְָּב�ֵּרְךְ ִּב�ְּלְָבָ בֹוֹ ֵלֵ אֹמֹר � ָׁׁשלֹוֹ ם ִיִ ְהְֶיֶ ה ִּל�ּ י ִּכ�ּ י � ׁ‬ ‫ִּב�ְּׁש ִִרר ּּות‬ ‫�ְּבְֵרי ָהָָאָָלָ ה ַַהֹּז�ּאת ְִוְִה ֵ‬ ‫ְוְָהָָיָ ה ְּב�ּׁשְׁמְ עֹוֹ ֶֶאת ִּד ֵ‬ ‫קבלת עול מלכות שמים – עמל ויגיעת התורה‬ ‫ְּצ�ֵּמָאָ ה (כ"ט‪ ,‬י"ח)‬ ‫ִלִ ִּב�ּ י ֵֵאֵלֵ ְךְ ַ‬ ‫ְלְַמ ַַען ְְספֹוֹ ת ָהָָרָָוָ ה ֶֶאת ַַה ֵ‬ ‫מכתב עוז וחיזוק גדול שכתב רבינו מרן שליט"א לבני ישיבה בארה"ב‪,‬‬ ‫בגמ' סנהדרין ע"ו ב' א"ר יהודה אמר רב המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן‪,‬‬ ‫לקראת ימי הדין והרחמים תשפ"א‪ ,‬בענין חובת ההתנזרות מן ה'כלים‬ ‫והמחזיר אבדה לכותי‪ ,‬עליו הכתוב אומר 'למען ספות הרוה את הצמאה'‪ ,‬ופירש"י‬ ‫הפסולים'‪ .‬מכתב זה נכתב לבקשת ההנהלה הרוחנית של הישיבה‪,‬‬ ‫'הרוה' אלו עובדי כוכבים שהם שבעים ואינם צמאים ליוצרם‪' ,‬הצמאה' זו כנסת‬ ‫לאחר תקופת הקורונה‪ ,‬בה נסגרה הישיבה ע"פ הוראת השלטונות ועם‬ ‫ישראל שצמאה ומתאוה ליראת יוצרה ולקיים מצוותיו עכ"ל‪.‬‬ ‫פתיחתה מחדש הורגש כי חל רפיון אצל הבחורים בענין הנ"ל‪.‬‬ ‫וצ"ב דלכאו' שובע וצמאון הם מצבים חולפים שקיימים בכל הבריות‪ ,‬ומהו שכינה‬ ‫רש"י את אומות העולם בשם 'הרוה' וכנס"י 'הצמאה'‪ ,‬וכי הגוי אינו חסר לעולם‬ ‫אלול תשפ"א‬ ‫מכל תאוותיו‪ .‬ונראה שחז"ל באים כאן ללמדנו שאין ההבדל נעוץ במה שחסר‬ ‫לכבוד בני הישיבה הק' והחשובה ‪ - - -‬ה' עליהם יחיו‬ ‫לאדם‪ ,‬אלא באופן שהוא תופס את תכלית חייו‪ .‬יש אדם שכל רצונו להגיע למצב‬ ‫נדרשתי על דבר שקשה לדבר עליו אצל בני ישיבה‪ ,‬אלא שההנהלה הרוחנית‬ ‫שיהי' בידו כל אשר הוא מבקש‪ .‬כאשר חסר לו דבר ‪ -‬יבקשו‪ ,‬וכאשר יקבל ‪ -‬הגיע‬ ‫ביקשו ממני לכתוב כמה דברים לחיזוק‪ ,‬ואינני בא לדבר כלל על מה שעבר‪,‬‬ ‫אל סיפוקו‪ .‬אין הכוונה שאין לו עוד רצונות‪ ,‬אלא שכך הוא תופס את השלמות‪,‬‬ ‫אלא על מה שמוטל עלינו מכאן ואילך‪.‬‬ ‫מצב שבו לא יחסר לו דבר ממה שהוא מבקש‪ .‬זוהי מידת ה'רוה'‪.‬‬ ‫הנה ישיבתכם ידועה בהיכלי התורה‪ ,‬אשר באים ללמוד בה כמה שנים אצל‬ ‫אבל ישראל נקראים 'הצמאה'‪ ,‬כי אצל יהודי קיימת תביעה אחרת‪ .‬אין רצונו רק‬ ‫ת"ח חשובים‪ ,‬הרחוקים מהויות העולם ושקועים כל ימיהם בתורה ויר"ש‪,‬‬ ‫להשלים את חסרונו‪ ,‬אלא להתקרב אל הקב"ה‪ ,‬וגם כאשר זכה וקיבל‪ ,‬אי"ז סוף‬ ‫ומוסרים לכם ממה שזכו ללמוד הרבה מגדולי התורה‪ ,‬ראשי הישיבות כאן‬ ‫דרכו‪ .‬אדרבה‪ ,‬עצם הזכי' מעוררת בו רצון להוסיף ולהתקרב‪ ,‬וככל שמתקרב יותר‬ ‫באה"ק‪ .‬וב"ה שכבר עשו פירות ופירי פירות והעמידו בני תורה חשובים‪ ,‬אשר‬ ‫להקב"ה‪ ,‬נוספת בו צמאון גדול יותר‪ ,‬ואין בעבודת ה' מדרגה שבה האדם יכול‬ ‫מרבים כבוד שמים‪.‬‬ ‫לומר‪ :‬הגעתי ואין לי עוד מה לבקש‪ .‬זהו שנא' 'צמאה לך נפשי‪ ,‬כמה לך בשרי'‪.‬‬ ‫אלא שבצוק העתים וכמה הרפתקי דעדו על העולם‪ ,‬נפרצה המחיצה והיצה"ר‬ ‫דוד המלך אינו אומר שהוא צמא מפני שאינו מכיר את הקב"ה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬דווקא‬ ‫הצליח לחתור חתירה ע"י המכשירים הפסולים שנאסרו ע"י שומרי משמרת‬ ‫מפני שהוא מכיר אותו‪ ,‬הוא צמא אליו ביותר‪ ,‬מפני שכבר טעם טעמה של קרבת ה'‪,‬‬ ‫וכבר פשט איסורם בכל ישראל‪.‬‬ ‫ולכן מבקש להוסיף ולהתקרב‪ .‬ע"ז אחז"ל 'צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה‬ ‫וכעת רבותיכם שליט"א ביקשו לי שאכתוב לכם כמה דברי חיזוק‪ ,‬ובאמת איני‬ ‫ולא בעולם הבא'‪ .‬אין הכוונה שאין להם מנוחת הנפש‪ ,‬אלא שאין אצלם הסתפקות‬ ‫ראוי לכך בפרט בזקנותי ובחולשתי‪ ,‬וגם איני יכול כ"כ להרגיש ולהלך כנגד‬ ‫במדרגה שכבר זכו אליה‪.‬‬ ‫הרוח של הדור הצעיר דהיום‪ ,‬אך מצווה אני למסור ד"ת העומדים וקיימים‬ ‫ומעתה נבין את דברי חז"ל על המחזיר אבדה לכותי‪ ,‬כי אדם מישראל שמוצא‬ ‫לעולם בכל מצב ועת‪ ,‬כפי שקיבלנו מסיני וכפי שראיתי וקבלתי מעודי אצל‬ ‫את אבידתו‪ ,‬אינו רואה רק את השבת החפץ לידיו‪ ,‬אלא מודה לה' ומכיר יותר‬ ‫רבותי הגדולים מו"ר החזון איש זצ"ל ומו"ר חמי מרן הרב שך זצ"ל‪ ,‬ולוואי‬ ‫בהשגחתו הפרטית‪ .‬אך אצל 'הרוה'‪ ,‬השבת האבידה היא רק השגת הדבר שהיה‬ ‫שיהיו הדברים לי לקצת זכות לקראת ימי המשפט הבעל"ט‪.‬‬ ‫חסר לו‪ .‬איבד ומצא‪ ,‬חסר וכעת יש לו‪ ,‬ובכך בא רצונו על סיפוקו‪ .‬נמצא שאותו‬ ‫ועיקר הדבר ידוע לכל כי בעוונותינו הרבים נפרצו פרצות גדולות בכרם בית‬ ‫מעשה עצמו מגלה שתי דרכים‪ ,‬הא' רואה רק את החפץ שקיבל‪ ,‬והב' רואה את‬ ‫ישראל ע"י האינטרנט‪ ,‬שהוא מציאות שיש בה סכנה רוחנית עצומה‪ ,‬והניסיון‬ ‫החסד שנעשה עמו ומתוך כך מתעורר בו צמאון ליוצרו‪ .‬ונמצא שהמחזיר אבידה‬ ‫מעיד שקשה עד מאוד להינצל ממכשולותיו‪ .‬והנה כבר אמרה תורה‪" :‬ושמרתם‬ ‫לכותי הר"ז פוגם בעצם תכלית השבת האבידה שאינה רק להשלים את חסרונו של‬ ‫את משמרתי"‪ ,‬ולימדונו חז"ל שאסור להשאיר לעצמו אפשרות של מכשול‬ ‫האדם‪ ,‬אלא לעורר בו הכרה בטובתו של הקב"ה ומתוך כך להוסיף צמאון אליו‪,‬‬ ‫מתוך מחשבה שגם כך יכול להינצל‪ ,‬אלא חובתנו לגדור ולהתרחק ולהעמיד‬ ‫אבל כאשר טובה זו ניתנת לכותי‪ ,‬נעשית השבת האבידה כולה בגדר 'הרוה'‪' ,‬שלום‬ ‫סייגים‪ ,‬וגם מי שלא נכשל לבסוף‪ ,‬אבל באמת הי' אסור לו להכניס עצמו לניסיון‬ ‫יהיה לי' סיפוק החסרון ותו לא‪ ,‬ותחת שתוליד הטובה את הצמאון ליוצרו‪ ,‬היא‬ ‫כמאמרם‪' :‬סחור סחור אמרינן לנזירא‪ ,‬לכרמא לא תקרב'‪ ,‬וכך עלינו להתרחק‬ ‫גורמת את ההיפך‪ ,‬כמאה"כ 'למען ספות הרוה את הצמאה'‪.‬‬ ‫מן האינטרנט וכל מה שהעידו חז"ל כי נפשו של אדם מחמדתן‪.‬‬ ‫וכאן הסכנה שהאדם יכניס את מידת 'הרוה' אף לתוך עבודת ה'‪' .‬שלום יהיה לי'‬ ‫ברם‪ ,‬יש להתבונן כי העבודה אינה מסתיימת בגדרים בלבד‪ ,‬כיון שאנו בני‬ ‫פי' אני מבקש להגיע למצב שבו לא יחסר לי דבר ושוב לא אצטרך לבקש‪ .‬שגם‬ ‫תורה עבדי ה'‪ ,‬וצריכים לחיות מתוך קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ואמרו 'עבד‬ ‫בעבודת ה' תהיה תכלית של הגעה אל מצב של מנוחה‪ ,‬דהיינו רק כאשר יחסר לי ‪-‬‬ ‫מלך – מלך'‪ ,‬ומי שחי באמת בתחושת עבדות להקב"ה צריך להיות מרומם‬ ‫אבקש‪ ,‬וכשאקבל ‪ -‬נמלא חסרוני‪ .‬אבל זו אינה דרכה של כנסת ישראל‪ .‬עבודת ה'‬ ‫עד שדברים מעין אלו יהיו זרים לו מעיקרם‪ ,‬כמו שא"צ להזהיר מלך על דבר‬ ‫אינה מביאה את האדם אל מצב שבו אין לו עוד מה לבקש‪ ,‬אלא מקרבתו להקב"ה‪.‬‬ ‫שאינו לפי כבודו‪.‬‬ ‫ואדרבה‪ ,‬גם מה שכבר זכה בו הר"ז עבורו סיבה להכיר יותר ולהוסיף בעבודתו‪.‬‬ ‫וכאן עיקר הדבר‪ ,‬כי אין ענייננו רק לדעת הלכות איסור והיתר‪ ,‬אלא בן תורה‬ ‫ולעולם 'הצמאה' אי"ז מי שאין לה‪ ,‬אלא מי שאינה מסתפקת במה שכבר זכתה בו‪,‬‬ ‫צריך לחיות מתוך קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ועי"ז מרגיש בעצמו מה ראוי לו ומה‬ ‫ורואה בכל תוספת מדרגה סיבה להמשיך ולבקש‪" :‬צמאה לך נפשי"‪.‬‬ ‫אינו ראוי‪ .‬ולעולם אינו מחפש את גבול ההיתר‪ ,‬לראות עד היכן יכול להתקרב‪,‬‬ ‫כי יש דברים שאינם לפי מעלתו‪ .‬ולכן החיזוק צריך להיות בשורש הכל‪ ,‬דהיינו‬ ‫'לא נפלאת היא ממך'‬ ‫בקבלת עול מלכות שמים ע"י עמל התורה בהתמדה ויגיעה‪ ,‬והתורה מרוממתו‬ ‫ִּכ�ּ י ַַהִּמ�ְּצְָוָ ה ַַהֹּז�ּאת ֲֲא � ֶׁׁשר ָאָֹנִֹכִ י ְמְַצַ ְּו�ָּךָ ַַהּיֹּוֹ ם ֹלֹא ִנִ ְפְֵלֵ את ִִהוא ִִמְּמ�ָּךָ וגו' (ל‪ ,‬י"א)‬ ‫ומזככת את לבבו‪ ,‬והוא מתעלה ומתעדן עד שמתרחק מאליו מכל מה שיכול‬ ‫במד"ר כאן‪ :‬ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה‪ ,‬לא נתתי אותה לכם‬ ‫להזיקו‪.‬‬ ‫אלא לטובתכם‪ ,‬שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן וכו' בני‪ ,‬ממלאכי השרת‬ ‫ואני פונה אליכם‪ ,‬בני הישיבה היקרים‪ :‬אל תראו את הדברים רק כגדר נוסף‬ ‫היא נפלאת‪ ,‬אבל מכם אינה נפלאת עי"ש‪.‬‬ ‫שעליכם לקבל בעל כרחכם‪ ,‬אלא ראוי שיהי' זה חפצכם ורצונכם‪ .‬שמרו על‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬מה מקום יש להוה אמינא לומר שהתורה ניתנה 'לרעתכם'‪ .‬ונראה‬ ‫קדושת הישיבה‪ ,‬כדי שתמשיך להיות מקום של תורה ויר"ש‪.‬‬ ‫לבאר עפ"י דברי הגמ' שבת דפ"ח ב' שכאשר ביקשו מלאכי השרת שתינתן להם‬ ‫ויה"ר שתתחזק הישיבה ותעלה מעלה‪ ,‬ותזכו כולכם להתעלות בתורה ויר"ש‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬אמר הקב״ה למשה שיחזיר להם תשובה 'כלום קנאה יש ביניכם‪ ,‬יצה"ר יש‬ ‫למצא חן בעיני אלוקים ואדם ולהרבות כבוד שמים‪.‬‬ ‫ביניכם'‪ ,‬והביא לפניהם מצוות כגון 'לא תרצח' ו'לא תגנוב' עד שהודו לו‪ .‬ולכאורה‪,‬‬ ‫ממני המעתיר להצלחתכם מעומקא דליבא ( ‪) -‬‬ ‫מה תשובה היא זו‪ ,‬אם המלאכים מבקשים את התורה מפני מעלתה וקדושתה‪,‬‬ ‫בע״כ שיש להם שייכות ותועלת ממנה‪ ,‬ומדוע העובדה שאין בהם יצה"ר וקנאה‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫לה‪ .‬וע"ז משיב המדרש‪' :‬לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם'‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬עצם‬ ‫מפקיעה מהם את הזכות לקבלה‪.‬‬ ‫היות האדם בעל יצר ובעל בחירה היא שמאפשרת לו להיות עובד ה' ובעל התורה‪.‬‬ ‫והנה מצינו בבקשתם 'תנה הודך על השמים'‪ ,‬שביקשו שהתורה תינתן בשמים‪,‬‬ ‫המלאך עושה את שליחותו כפי טבעו‪ ,‬ואילו האדם יכול לבחור גם כנגד טבעו‬ ‫ולכאו' מה איכפת להם היכן תינתן התורה‪ ,‬והלא גם לאחר שניתנה בארץ מצינו‬ ‫ולשעבד את רצונו לרצון ה'‪.‬‬ ‫שהתורה נלמדת בפמליא של מעלה והקב״ה אומר ד"ת בשם חכמי ישראל 'אליעזר‬ ‫ובזה י״ל המשך דברי המדרש 'ממלאכי השרת היא נפלאת‪ ,‬אבל מכם אינה נפלאת'‪,‬‬ ‫בני כך הוא אומר'‪' ,‬יונתן בני כך הוא אומר'‪ .‬וכן קשה להיפך‪ ,‬שהרי אף אילו היתה‬ ‫אין הכוונה שהאדם מסוגל להשיג את התורה מצד כוחותיו הטבעיים יותר מן‬ ‫התורה ניתנת בשמים‪ ,‬הי' אפשר לכאורה להורידה לאחר מכן לארץ וללמדה לבני‬ ‫המלאכים‪ .‬אדרבה‪ ,‬מדרגת המלאכים והשגתם גבוהה ממנו‪ ,‬אלא ש'נפלאת' אינה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫רק לשון של עומק והשגה‪ ,‬אלא גם של דבר הנמצא מחוץ לתחום שייכותו‪ .‬התורה‬ ‫אלא שיש לחלק בין לימוד התורה לבין נתינת התורה‪ .‬לימוד התורה יכול להיות אף‬ ‫יכולה להיות נשגבה מן האדם לאין שיעור‪ ,‬אך משניתנה לו שוב אינה מחוץ לתחום‬ ‫בשמים‪ ,‬אבל נתינת התורה היא מסירת התורה לרשות המקבלים וקביעת המקום‬ ‫עבודתו‪ .‬וזהו עומק 'לא בשמים היא'‪ ,‬התורה אמנם מקורה בשמים‪ ,‬אבל משניתנה‬ ‫שבו היא מתבררת ונפסקת‪ .‬כל עוד היתה תורה בשמים‪ ,‬היתה החכמה האלוקית‬ ‫לישראל נעשתה תורתם‪ .‬הם העוסקים בה‪ ,‬הם המבררים אותה‪ ,‬והם המכריעים‬ ‫במקורה‪ .‬אבל במתן תורה נתחדש גדר חדש‪ ,‬התורה נמסרה לישראל ומעתה גם‬ ‫בגדריה עפ"י כללי התורה‪ .‬בכך נתחדש גדר שלא הי' שייך במלאכים‪ ,‬התורה‬ ‫ההכרעה בגדריה מסורה לחכמי ישראל‪ .‬זהו עומק 'לא בשמים היא' אין ההלכה‬ ‫אינה רק דבר שהאדם מקבל מן השמים‪ ,‬אלא דבר שהוא נדרש להוציא מן הכח‬ ‫נקבעת עפ"י מה שנתגלה מן השמים‪ ,‬אלא עפ"י כללי התורה כפי שנמסרו לחכמי‬ ‫אל הפועל בתוך העולם‪ .‬ואכן המלאכים נתאוו לתורה מצד קדושתה‪ ,‬אבל האדם‬ ‫ישראל ומתבררים בשכלם‪ ,‬ומה שחכמי ישראל מחדשים ומכריעים על פי גדרי‬ ‫נעשה בעל התורה מצד עבודתו‪ .‬הם יכולים להתאוות אליה ולהשיג את קדושתה‪,‬‬ ‫התורה נעשה גופא חלק מתורת ישראל‪ ,‬עד שיכול הקב״ה כביכול לומר 'נצחוני בני'‪.‬‬ ‫אבל התורה ניתנה לאדם מפני שהיא נועדה להתגלות דווקא בתוך עולם הבחירה‪.‬‬ ‫ומעתה נבין מדוע דווקא האדם נבחר לקבל את התורה‪ ,‬כי יסוד התורה אינו רק‬ ‫ומעתה דברי המדרש מאירים 'שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה' שמא התורה‬ ‫בהשגת חכמה אלוקית‪ ,‬אלא בעבודת האדם עפ"י אותה חכמה‪ .‬התורה ניתנה‬ ‫ניתנה לכם רק מפני חסרונותיכם כדי לתקנם‪' .‬לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם'‪.‬‬ ‫לתוך מציאות של בחירה שבה יש יצה"ר‪ ,‬קנאה ותאוה‪ ,‬ועל האדם מוטל להכניעם‬ ‫לא כן‪ ,‬עצם היות האדם בעל יצר ובעל בחירה הוא שמעמידו במקום שבו התורה‬ ‫ולבחור ברצון ה'‪ ,‬ודווקא החסרונות שבאדם הם מעמידים את מעלתו‪ ,‬האפשרות‬ ‫יכולה להיעשות עבודתו‪ .‬ולכך נאמר 'ממלאכי השרת היא נפלאת‪ ,‬אבל מכם‬ ‫לעבוד את ה' מתוך בחירה‪.‬‬ ‫אינה נפלאת'‪ ,‬לא מפני שהאדם גדול מן המלאכים בהשגתו‪ ,‬אלא מפני שהתורה‬ ‫ומעתה יש לפרש את הס״ד 'שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה'‪ ,‬כי הי' מקום‬ ‫משניתנה לו‪ ,‬נעשתה תורתו‪ .‬הוא המשיג אותה בשכלו‪ ,‬מכריע בה עפ"י גדריה‪,‬‬ ‫לומר שהתורה ניתנה לאדם מפני שהוא חסר‪ :‬יש בו יצה"ר ותאוות והוא זקוק‬ ‫ועובד את ה' מכחה‪ .‬מן השמים באה‪ ,‬ובארץ נעשית 'תורה'‪.‬‬ ‫לתורה כדי לתקן את 'רעתו'‪ ,‬אבל המלאכים מזוככים מחסרונות אלו ואינם זקוקים‬ ‫'ובו תדבק' – 'ולדבקה בו'‬ ‫דבקות זו הקשו חז"ל‪ :‬וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה‪ ,‬ותי' אלא כך אמרו חכמים‬ ‫ְלְַא ֲֲהָבָ ה ֶֶאת ה"א ִלִ � ְׁׁשֹמ ַַֹע ְּב�ֹּקֹלֹוֹ ּּוְלְדְבְָקָ ה בֹוֹ (ל‪ ,‬כ)‬ ‫ַ‬ ‫וכו' הדבק בחכמים ותלמידיהם‪ .‬והיינו‪ ,‬דביחס ל'ובו תדבק'‪ ,‬הדבקות בחכמים‬ ‫כתב הרמב"ם בפ"ו מהל' דעות ה"ב)‪ :‬מצות עשה להידבק בחכמים ותלמידיהם כדי‬ ‫אינה עצם הדבר שעליו נאמר הציווי‪ ,‬אלא היא ההיכי תמצי לקיום מצות הדבקות‬ ‫ללמוד ממעשיהם‪ ,‬כענין שנא' 'ובו תדבק'‪ .‬וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה‪ ,‬אלא‬ ‫בהקב"ה‪ ,‬שע"י הדבקות בחכמים ותלמידיהם והלימוד ממעשיהם‪ ,‬יבוא האדם‬ ‫כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו‪ :‬הדבק בחכמים ותלמידיהם‪ ...‬ולהתחבר להן בכל‬ ‫להתדבק בדרכי ה' ולהתקרב אליו‪ ,‬וזהו שכ' הרמב"ם‪ :‬מצות עשה להידבק בחכמים‬ ‫מיני חיבור‪ ,‬שנאמר 'ולדבקה בו'" עי"ש‪.‬‬ ‫ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם‪ ,‬כענין שנאמר 'ובו תדבק'‪ .‬אלא שמלבד זאת‪,‬‬ ‫ויש לעיין במה שראה הרמב"ם להביא ב' פסוקים לענין מצות הדבקות בחכמים‪,‬‬ ‫בפרשתנו נאמר 'ולדבקה בו'‪ ,‬וכאן הקדמת תיבת 'ולדבקה' מדגישה את עצם‬ ‫'ובו תדבק' ו'ולדבקה בו'‪ ,‬ומה נתחדש בכל א' משני הפסוקים‪ .‬ונראה עפ"י מ"ש‬ ‫צורת קיום מצות הדבקות ע"י הקירוב וההתחברות לתלמידי חכמים‪ ,‬וזהו שכתב‬ ‫הגאון רבי אלעזר משה הורוויץ אב"ד פינסק זצ"ל בחילופי הלשונות בפרשת אמור‪:‬‬ ‫הרמב"ם‪' :‬ולהתחבר להן בכל מיני חיבור‪ ,‬שנא' ולדבקה בו'‪ ,‬דעצם ההתחברות‬ ‫ֲ'ֲאֶׁש�ׁ ר ְִיְִהֶיֶ ה בֹוֹ מּוּם ֹלֹא ְִיְִקַרַ ב‪ִּ ...‬כ�ּ י ָכָ ל ִאִ ׁיׁש ֲֲאֶׁש�ׁ ר ּבּ ֹוֹ מּוּם‪ְ ...‬וְ ֶֶאל ַהִַּמ�ּ ְזְ ֵּּב� ַחַ ֹלֹא ִּיִַּג� ׁׁש ִּכ�ּ י מּוּם‬ ‫והקירוב לתלמידי חכמים הוא בכלל אותה מצות דבקות‪.‬‬ ‫ּבּ ֹוֹ ' (ויקרא כא‪ ,‬יז–כא)‪ ,‬דבתחילה נאמר 'בו מום' ולבסוף 'מום בו'‪ ,‬וביאר שמדרך‬ ‫ולפי"ז מתבאר היטב שהוצרך הרמב"ם להביא את ב' הפסוקים‪' ,‬ובו תדבק' על‬ ‫לשון הקודש כאשר ב' עניינים עומדים זה לעומת זה‪ ,‬הקדמת המילה מלמדת מהו‬ ‫הדבקות בהקב"ה‪ ,‬שהדבקות בחכמים היא ההיכי תמצי לקיימה‪ ,‬ואילו 'ולדבקה‬ ‫עיקר הענין בפסוק‪ .‬וכעי"ז מצאתי בדברי הרוקח על חילופי הלשון בפרשת קרח‬ ‫בו' מלמד על עצם קיום מצות הדבקות בחכמים בהתחברות וקירוב אליהם בכל‬ ‫'יהיה לך' ו'לך יהיה' ואכמ"ל‪.‬‬ ‫מיני חיבור‪.‬‬ ‫ומעתה י"ל דבפסוק 'ובו תדבק'‪ ,‬שבו הוקדמה תיבת 'בו'‪ ,‬עיקר הענין הוא הדבקות‬ ‫בו‪ ,‬בהקב"ה‪ .‬אך בפרשתנו נאמר 'ּוְּלְ ָָדְבְ ָָקה בֹוֹ ‪ִּ ...‬כ�ּ י הּוּא ַחֶַּי�ּ ָיָך ְוְ ֹא ֶֶֹר ְְך ָיָ ֶֶמ ָיָך' ועל מצות‬ ‫'חזקתי את ישראל'‬ ‫רחמים על עצמו‪ ,‬הוא מזכיר את זכותו שחיזק את ישראל‪ .‬ללמדנו כמה גדולה בעיני‬ ‫ָׂרֵָאל (ל"א‪ ,‬א)‬ ‫ָהֵָאֶּל�ּ ה ֶֶאל כל ִיִ �ְׂש ֵ‬ ‫ַוַ ֵּי�ֶּלֶ ְךְ ֹמ � ֶֹׁׁשה ַוַ ְַיְַדֵּב�ּ ר ֶֶאת ַַה ִ‬ ‫ְּד�ָּבִָרים ֵ‬ ‫הקב”ה זכותו של המחזק את לבו של יהודי‪ .‬וזהו יסוד הנהגת משה רבינו‪ .‬בתחילת‬ ‫בפי' רמב”ן‪ :‬יאמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה לויה אל מחנה ישראל לכבדם‪,‬‬ ‫דרכו נאמר 'וירא בסבלותם' נתן לבו לצרתם של ישראל‪ ,‬וגם בסוף דרכו נאמר 'וילך‬ ‫כמי שירצה להיפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו וכו' ואעפ"י שמשה רבינו הי'‬ ‫משה' הלך אליהם לכבדם ולנחמם‪ .‬מתחילת הנהגתו ועד סופה עינו ולבו נתונים‬ ‫בתקפו ובבריאותו וכו' אמר להם כן לנחמם עי"ש‪.‬‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫והנה זה הי' יומו האחרון של משה רבינו‪ ,‬וכל מחשבתו נתונה לישראל‪ .‬הוא הולך‬ ‫זהו לימוד גדול עבורנו‪ .‬חיזוק לבו של יהודי אינו דברים של מה בכך‪ .‬לפעמים מילה‬ ‫אליהם לכבדם‪ ,‬ואומר 'לא אוכל עוד לצאת ולבוא' כדי לנחמם ולחזק את לבם‪ ,‬אף‬ ‫טובה או הארת פנים יש בהן כדי להעמיד רוחו של אדם‪ .‬ומשה רבינו מלמדנו כי‬ ‫שהתורה מעידה עליו 'לא כהתה עינו ולא נס ליחו'‪.‬‬ ‫זכות זו 'חזקתי את ישראל' היא זכות גדולה לפני הקב”ה‪.‬‬ ‫ומצינו דבר נפלא בדברי בעל הטורים ר"פ ואתחנן וז"ל‪' :‬ואתחנן' לעיל (פס' כב)‬ ‫כתיב לא תיראום‪ ,‬חזקתי את ישראל אולי ירחם עלי עכ"ל‪ .‬הנה כאשר משה מבקש‬ ‫'ועזבני'‬ ‫אותם כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬בפיו ושפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ר"ל‪ ,‬לא תכיר‬ ‫ְּב�ִּקְרְּבּ ֹוֹ ַוַ ֲֲעָזַָבַ ִנִ י ְֵוְֵה ֵֵפר ֶֶאת‬ ‫ָהָָאֶָרץ ֲֲא � ֶׁׁשר ה ּּוא ָבָ א � ָׁׁשָּמ�ּ ה ִ‬ ‫ְוְָקָ ם ָהָָעָ ם ַַהֶּז�ּה ְוְָזָָנָ ה ַַא ֲֲח ֵֵרי ֱֱאֹל ֵֵֹהי ֵנֵ ַכַ ר ֶ‬ ‫באמת שיש לך להודות לבעל הבירה‪ ,‬זה עצמו הוא הזנות אחרי אלהי נכר הארץ‪.‬‬ ‫ְִּב�ִּר ִיִתי ֲֲא � ֶׁׁשר ַָּכ�ַּרִּת�ּ י ִִא ּּתֹוֹ (ל"א‪ ,‬ט"ז)‬ ‫ובפרשה א' של ק"ש עה"פ (דברים ו') 'ובשכבך ובקומך'‪ ,‬כ' רבינו בעה"ט‪' :‬ובקומך'‬ ‫בפי' בעל הטורים‪' :‬וקם העם' תגין על הקו"ף‪ ,‬לומר שימאסו במאה ברכות‪ ,‬ובבנין‬ ‫תגין על הקו"ף‪ ,‬לומר כשיעמוד בבוקר יתפלל ק' ברכות וכו' עכ"ל‪ ,‬הנה מצות 'שמע‬ ‫של שלמה שהיה ההיכל ק' אמה‪ ,‬הע"ם הז"ה וזנ"ה אחר"י בגי' זה הוא מנשה עכ"ל‪.‬‬ ‫ישראל ה"א ה' אחד' שהוא קבלת מלכות שמים ואהבת ה' נכלל בזה שיקיים המאה‬ ‫והנה המיאוס בבנין שלמה‪ ,‬שהעמיד מנשה צלם בהיכל‪ ,‬זה מובן שנכלל בהפס' 'וזנה‬ ‫ברכות‪ ,‬וח"ו מיאוס במאה ברכות הוא זנות אחרי אלהי נכר הארץ‪.‬‬ ‫אחרי אלהים אחרים'‪ ,‬אבל איך מתפרש כאן מיאוס במאה ברכות‪ .‬ובע"כ כוונת‬ ‫ואגב‪ ,‬לכאו' יש להוכיח מכאן בד' רבינו הטור‪ ,‬שסדר המאה ברכות הוא מהבוקר‪,‬‬ ‫רבינו בעה"ט דק' ברכות הם הכרת טובה שמכירים במה שהקב"ה הוא הנותן והוא‬ ‫כמו שמדקדק מתיבת 'ובקומך' שיאמר ק' ברכות כשיעמוד בבוקר‪ ,‬ולפי"ז ביום‬ ‫המשפיע וצריך לברכו‪ ,‬והמיאוס במאה ברכות מורה שאינו מכיר בזה וא"כ הוי זנות‬ ‫ש"ק אפשר לצרף ג"כ הי"ט ברכות של ערבית וכן ברכות ההבדלה וי"ל‪.‬‬ ‫'אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו'‪.‬‬ ‫ויש להתבונן שלא כ' בעה"ט שיפסקו מלומר הק' ברכות‪ ,‬אלא ענין של מיאוס‪ ,‬לומר‬ ‫יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל‪62112dw@gmail.com :‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬