דרכי אורה · Darchei Oiru — ניצבים וילך (2026-08-31)

בס"ד
דרכי אורה
נצבים -וילך תשפ"ו ()145 משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א
"עבד מלך – מלך" 'צמאה לך נפשי'
ְתְָּב�ֵּרְךְ ִּב�ְּלְָבָ בֹוֹ ֵלֵ אֹמֹר � ָׁׁשלֹוֹ ם ִיִ ְהְֶיֶ ה ִּל�ּ י ִּכ�ּ י � ׁ
ִּב�ְּׁש ִִרר ּּות �ְּבְֵרי ָהָָאָָלָ ה ַַהֹּז�ּאת ְִוְִה ֵ
ְוְָהָָיָ ה ְּב�ּׁשְׁמְ עֹוֹ ֶֶאת ִּד ֵ
קבלת עול מלכות שמים – עמל ויגיעת התורה ְּצ�ֵּמָאָ ה (כ"ט ,י"ח) ִלִ ִּב�ּ י ֵֵאֵלֵ ְךְ ַ
ְלְַמ ַַען ְְספֹוֹ ת ָהָָרָָוָ ה ֶֶאת ַַה ֵ
מכתב עוז וחיזוק גדול שכתב רבינו מרן שליט"א לבני ישיבה בארה"ב, בגמ' סנהדרין ע"ו ב' א"ר יהודה אמר רב המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן,
לקראת ימי הדין והרחמים תשפ"א ,בענין חובת ההתנזרות מן ה'כלים והמחזיר אבדה לכותי ,עליו הכתוב אומר 'למען ספות הרוה את הצמאה' ,ופירש"י
הפסולים' .מכתב זה נכתב לבקשת ההנהלה הרוחנית של הישיבה, 'הרוה' אלו עובדי כוכבים שהם שבעים ואינם צמאים ליוצרם' ,הצמאה' זו כנסת
לאחר תקופת הקורונה ,בה נסגרה הישיבה ע"פ הוראת השלטונות ועם ישראל שצמאה ומתאוה ליראת יוצרה ולקיים מצוותיו עכ"ל.
פתיחתה מחדש הורגש כי חל רפיון אצל הבחורים בענין הנ"ל. וצ"ב דלכאו' שובע וצמאון הם מצבים חולפים שקיימים בכל הבריות ,ומהו שכינה
רש"י את אומות העולם בשם 'הרוה' וכנס"י 'הצמאה' ,וכי הגוי אינו חסר לעולם
אלול תשפ"א מכל תאוותיו .ונראה שחז"ל באים כאן ללמדנו שאין ההבדל נעוץ במה שחסר
לכבוד בני הישיבה הק' והחשובה - - -ה' עליהם יחיו לאדם ,אלא באופן שהוא תופס את תכלית חייו .יש אדם שכל רצונו להגיע למצב
נדרשתי על דבר שקשה לדבר עליו אצל בני ישיבה ,אלא שההנהלה הרוחנית שיהי' בידו כל אשר הוא מבקש .כאשר חסר לו דבר -יבקשו ,וכאשר יקבל -הגיע
ביקשו ממני לכתוב כמה דברים לחיזוק ,ואינני בא לדבר כלל על מה שעבר, אל סיפוקו .אין הכוונה שאין לו עוד רצונות ,אלא שכך הוא תופס את השלמות,
אלא על מה שמוטל עלינו מכאן ואילך. מצב שבו לא יחסר לו דבר ממה שהוא מבקש .זוהי מידת ה'רוה'.
הנה ישיבתכם ידועה בהיכלי התורה ,אשר באים ללמוד בה כמה שנים אצל אבל ישראל נקראים 'הצמאה' ,כי אצל יהודי קיימת תביעה אחרת .אין רצונו רק
ת"ח חשובים ,הרחוקים מהויות העולם ושקועים כל ימיהם בתורה ויר"ש, להשלים את חסרונו ,אלא להתקרב אל הקב"ה ,וגם כאשר זכה וקיבל ,אי"ז סוף
ומוסרים לכם ממה שזכו ללמוד הרבה מגדולי התורה ,ראשי הישיבות כאן דרכו .אדרבה ,עצם הזכי' מעוררת בו רצון להוסיף ולהתקרב ,וככל שמתקרב יותר
באה"ק .וב"ה שכבר עשו פירות ופירי פירות והעמידו בני תורה חשובים ,אשר להקב"ה ,נוספת בו צמאון גדול יותר ,ואין בעבודת ה' מדרגה שבה האדם יכול
מרבים כבוד שמים. לומר :הגעתי ואין לי עוד מה לבקש .זהו שנא' 'צמאה לך נפשי ,כמה לך בשרי'.
אלא שבצוק העתים וכמה הרפתקי דעדו על העולם ,נפרצה המחיצה והיצה"ר דוד המלך אינו אומר שהוא צמא מפני שאינו מכיר את הקב"ה ,אלא להיפך ,דווקא
הצליח לחתור חתירה ע"י המכשירים הפסולים שנאסרו ע"י שומרי משמרת מפני שהוא מכיר אותו ,הוא צמא אליו ביותר ,מפני שכבר טעם טעמה של קרבת ה',
וכבר פשט איסורם בכל ישראל. ולכן מבקש להוסיף ולהתקרב .ע"ז אחז"ל 'צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה
וכעת רבותיכם שליט"א ביקשו לי שאכתוב לכם כמה דברי חיזוק ,ובאמת איני ולא בעולם הבא' .אין הכוונה שאין להם מנוחת הנפש ,אלא שאין אצלם הסתפקות
ראוי לכך בפרט בזקנותי ובחולשתי ,וגם איני יכול כ"כ להרגיש ולהלך כנגד במדרגה שכבר זכו אליה.
הרוח של הדור הצעיר דהיום ,אך מצווה אני למסור ד"ת העומדים וקיימים ומעתה נבין את דברי חז"ל על המחזיר אבדה לכותי ,כי אדם מישראל שמוצא
לעולם בכל מצב ועת ,כפי שקיבלנו מסיני וכפי שראיתי וקבלתי מעודי אצל את אבידתו ,אינו רואה רק את השבת החפץ לידיו ,אלא מודה לה' ומכיר יותר
רבותי הגדולים מו"ר החזון איש זצ"ל ומו"ר חמי מרן הרב שך זצ"ל ,ולוואי בהשגחתו הפרטית .אך אצל 'הרוה' ,השבת האבידה היא רק השגת הדבר שהיה
שיהיו הדברים לי לקצת זכות לקראת ימי המשפט הבעל"ט. חסר לו .איבד ומצא ,חסר וכעת יש לו ,ובכך בא רצונו על סיפוקו .נמצא שאותו
ועיקר הדבר ידוע לכל כי בעוונותינו הרבים נפרצו פרצות גדולות בכרם בית מעשה עצמו מגלה שתי דרכים ,הא' רואה רק את החפץ שקיבל ,והב' רואה את
ישראל ע"י האינטרנט ,שהוא מציאות שיש בה סכנה רוחנית עצומה ,והניסיון החסד שנעשה עמו ומתוך כך מתעורר בו צמאון ליוצרו .ונמצא שהמחזיר אבידה
מעיד שקשה עד מאוד להינצל ממכשולותיו .והנה כבר אמרה תורה" :ושמרתם לכותי הר"ז פוגם בעצם תכלית השבת האבידה שאינה רק להשלים את חסרונו של
את משמרתי" ,ולימדונו חז"ל שאסור להשאיר לעצמו אפשרות של מכשול האדם ,אלא לעורר בו הכרה בטובתו של הקב"ה ומתוך כך להוסיף צמאון אליו,
מתוך מחשבה שגם כך יכול להינצל ,אלא חובתנו לגדור ולהתרחק ולהעמיד אבל כאשר טובה זו ניתנת לכותי ,נעשית השבת האבידה כולה בגדר 'הרוה'' ,שלום
סייגים ,וגם מי שלא נכשל לבסוף ,אבל באמת הי' אסור לו להכניס עצמו לניסיון יהיה לי' סיפוק החסרון ותו לא ,ותחת שתוליד הטובה את הצמאון ליוצרו ,היא
כמאמרם' :סחור סחור אמרינן לנזירא ,לכרמא לא תקרב' ,וכך עלינו להתרחק גורמת את ההיפך ,כמאה"כ 'למען ספות הרוה את הצמאה'.
מן האינטרנט וכל מה שהעידו חז"ל כי נפשו של אדם מחמדתן. וכאן הסכנה שהאדם יכניס את מידת 'הרוה' אף לתוך עבודת ה'' .שלום יהיה לי'
ברם ,יש להתבונן כי העבודה אינה מסתיימת בגדרים בלבד ,כיון שאנו בני פי' אני מבקש להגיע למצב שבו לא יחסר לי דבר ושוב לא אצטרך לבקש .שגם
תורה עבדי ה' ,וצריכים לחיות מתוך קבלת עול מלכות שמים ,ואמרו 'עבד בעבודת ה' תהיה תכלית של הגעה אל מצב של מנוחה ,דהיינו רק כאשר יחסר לי -
מלך – מלך' ,ומי שחי באמת בתחושת עבדות להקב"ה צריך להיות מרומם אבקש ,וכשאקבל -נמלא חסרוני .אבל זו אינה דרכה של כנסת ישראל .עבודת ה'
עד שדברים מעין אלו יהיו זרים לו מעיקרם ,כמו שא"צ להזהיר מלך על דבר אינה מביאה את האדם אל מצב שבו אין לו עוד מה לבקש ,אלא מקרבתו להקב"ה.
שאינו לפי כבודו. ואדרבה ,גם מה שכבר זכה בו הר"ז עבורו סיבה להכיר יותר ולהוסיף בעבודתו.
וכאן עיקר הדבר ,כי אין ענייננו רק לדעת הלכות איסור והיתר ,אלא בן תורה ולעולם 'הצמאה' אי"ז מי שאין לה ,אלא מי שאינה מסתפקת במה שכבר זכתה בו,
צריך לחיות מתוך קבלת עול מלכות שמים ,ועי"ז מרגיש בעצמו מה ראוי לו ומה ורואה בכל תוספת מדרגה סיבה להמשיך ולבקש" :צמאה לך נפשי".
אינו ראוי .ולעולם אינו מחפש את גבול ההיתר ,לראות עד היכן יכול להתקרב,
כי יש דברים שאינם לפי מעלתו .ולכן החיזוק צריך להיות בשורש הכל ,דהיינו 'לא נפלאת היא ממך'
בקבלת עול מלכות שמים ע"י עמל התורה בהתמדה ויגיעה ,והתורה מרוממתו ִּכ�ּ י ַַהִּמ�ְּצְָוָ ה ַַהֹּז�ּאת ֲֲא � ֶׁׁשר ָאָֹנִֹכִ י ְמְַצַ ְּו�ָּךָ ַַהּיֹּוֹ ם ֹלֹא ִנִ ְפְֵלֵ את ִִהוא ִִמְּמ�ָּךָ וגו' (ל ,י"א)
ומזככת את לבבו ,והוא מתעלה ומתעדן עד שמתרחק מאליו מכל מה שיכול במד"ר כאן :ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה ,לא נתתי אותה לכם
להזיקו. אלא לטובתכם ,שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן וכו' בני ,ממלאכי השרת
ואני פונה אליכם ,בני הישיבה היקרים :אל תראו את הדברים רק כגדר נוסף היא נפלאת ,אבל מכם אינה נפלאת עי"ש.
שעליכם לקבל בעל כרחכם ,אלא ראוי שיהי' זה חפצכם ורצונכם .שמרו על וצריך להבין ,מה מקום יש להוה אמינא לומר שהתורה ניתנה 'לרעתכם' .ונראה
קדושת הישיבה ,כדי שתמשיך להיות מקום של תורה ויר"ש. לבאר עפ"י דברי הגמ' שבת דפ"ח ב' שכאשר ביקשו מלאכי השרת שתינתן להם
ויה"ר שתתחזק הישיבה ותעלה מעלה ,ותזכו כולכם להתעלות בתורה ויר"ש, התורה ,אמר הקב״ה למשה שיחזיר להם תשובה 'כלום קנאה יש ביניכם ,יצה"ר יש
למצא חן בעיני אלוקים ואדם ולהרבות כבוד שמים. ביניכם' ,והביא לפניהם מצוות כגון 'לא תרצח' ו'לא תגנוב' עד שהודו לו .ולכאורה,
ממני המעתיר להצלחתכם מעומקא דליבא ( ) - מה תשובה היא זו ,אם המלאכים מבקשים את התורה מפני מעלתה וקדושתה,
בע״כ שיש להם שייכות ותועלת ממנה ,ומדוע העובדה שאין בהם יצה"ר וקנאה
עמוד 12
לה .וע"ז משיב המדרש' :לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם' ,כי אדרבה ,עצם מפקיעה מהם את הזכות לקבלה.
היות האדם בעל יצר ובעל בחירה היא שמאפשרת לו להיות עובד ה' ובעל התורה. והנה מצינו בבקשתם 'תנה הודך על השמים' ,שביקשו שהתורה תינתן בשמים,
המלאך עושה את שליחותו כפי טבעו ,ואילו האדם יכול לבחור גם כנגד טבעו ולכאו' מה איכפת להם היכן תינתן התורה ,והלא גם לאחר שניתנה בארץ מצינו
ולשעבד את רצונו לרצון ה'. שהתורה נלמדת בפמליא של מעלה והקב״ה אומר ד"ת בשם חכמי ישראל 'אליעזר
ובזה י״ל המשך דברי המדרש 'ממלאכי השרת היא נפלאת ,אבל מכם אינה נפלאת', בני כך הוא אומר'' ,יונתן בני כך הוא אומר' .וכן קשה להיפך ,שהרי אף אילו היתה
אין הכוונה שהאדם מסוגל להשיג את התורה מצד כוחותיו הטבעיים יותר מן התורה ניתנת בשמים ,הי' אפשר לכאורה להורידה לאחר מכן לארץ וללמדה לבני
המלאכים .אדרבה ,מדרגת המלאכים והשגתם גבוהה ממנו ,אלא ש'נפלאת' אינה האדם.
רק לשון של עומק והשגה ,אלא גם של דבר הנמצא מחוץ לתחום שייכותו .התורה אלא שיש לחלק בין לימוד התורה לבין נתינת התורה .לימוד התורה יכול להיות אף
יכולה להיות נשגבה מן האדם לאין שיעור ,אך משניתנה לו שוב אינה מחוץ לתחום בשמים ,אבל נתינת התורה היא מסירת התורה לרשות המקבלים וקביעת המקום
עבודתו .וזהו עומק 'לא בשמים היא' ,התורה אמנם מקורה בשמים ,אבל משניתנה שבו היא מתבררת ונפסקת .כל עוד היתה תורה בשמים ,היתה החכמה האלוקית
לישראל נעשתה תורתם .הם העוסקים בה ,הם המבררים אותה ,והם המכריעים במקורה .אבל במתן תורה נתחדש גדר חדש ,התורה נמסרה לישראל ומעתה גם
בגדריה עפ"י כללי התורה .בכך נתחדש גדר שלא הי' שייך במלאכים ,התורה ההכרעה בגדריה מסורה לחכמי ישראל .זהו עומק 'לא בשמים היא' אין ההלכה
אינה רק דבר שהאדם מקבל מן השמים ,אלא דבר שהוא נדרש להוציא מן הכח נקבעת עפ"י מה שנתגלה מן השמים ,אלא עפ"י כללי התורה כפי שנמסרו לחכמי
אל הפועל בתוך העולם .ואכן המלאכים נתאוו לתורה מצד קדושתה ,אבל האדם ישראל ומתבררים בשכלם ,ומה שחכמי ישראל מחדשים ומכריעים על פי גדרי
נעשה בעל התורה מצד עבודתו .הם יכולים להתאוות אליה ולהשיג את קדושתה, התורה נעשה גופא חלק מתורת ישראל ,עד שיכול הקב״ה כביכול לומר 'נצחוני בני'.
אבל התורה ניתנה לאדם מפני שהיא נועדה להתגלות דווקא בתוך עולם הבחירה. ומעתה נבין מדוע דווקא האדם נבחר לקבל את התורה ,כי יסוד התורה אינו רק
ומעתה דברי המדרש מאירים 'שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה' שמא התורה בהשגת חכמה אלוקית ,אלא בעבודת האדם עפ"י אותה חכמה .התורה ניתנה
ניתנה לכם רק מפני חסרונותיכם כדי לתקנם' .לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם'. לתוך מציאות של בחירה שבה יש יצה"ר ,קנאה ותאוה ,ועל האדם מוטל להכניעם
לא כן ,עצם היות האדם בעל יצר ובעל בחירה הוא שמעמידו במקום שבו התורה ולבחור ברצון ה' ,ודווקא החסרונות שבאדם הם מעמידים את מעלתו ,האפשרות
יכולה להיעשות עבודתו .ולכך נאמר 'ממלאכי השרת היא נפלאת ,אבל מכם לעבוד את ה' מתוך בחירה.
אינה נפלאת' ,לא מפני שהאדם גדול מן המלאכים בהשגתו ,אלא מפני שהתורה ומעתה יש לפרש את הס״ד 'שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה' ,כי הי' מקום
משניתנה לו ,נעשתה תורתו .הוא המשיג אותה בשכלו ,מכריע בה עפ"י גדריה, לומר שהתורה ניתנה לאדם מפני שהוא חסר :יש בו יצה"ר ותאוות והוא זקוק
ועובד את ה' מכחה .מן השמים באה ,ובארץ נעשית 'תורה'. לתורה כדי לתקן את 'רעתו' ,אבל המלאכים מזוככים מחסרונות אלו ואינם זקוקים
'ובו תדבק' – 'ולדבקה בו'
דבקות זו הקשו חז"ל :וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה ,ותי' אלא כך אמרו חכמים ְלְַא ֲֲהָבָ ה ֶֶאת ה"א ִלִ � ְׁׁשֹמ ַַֹע ְּב�ֹּקֹלֹוֹ ּּוְלְדְבְָקָ ה בֹוֹ (ל ,כ) ַ
וכו' הדבק בחכמים ותלמידיהם .והיינו ,דביחס ל'ובו תדבק' ,הדבקות בחכמים כתב הרמב"ם בפ"ו מהל' דעות ה"ב) :מצות עשה להידבק בחכמים ותלמידיהם כדי
אינה עצם הדבר שעליו נאמר הציווי ,אלא היא ההיכי תמצי לקיום מצות הדבקות ללמוד ממעשיהם ,כענין שנא' 'ובו תדבק' .וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה ,אלא
בהקב"ה ,שע"י הדבקות בחכמים ותלמידיהם והלימוד ממעשיהם ,יבוא האדם כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו :הדבק בחכמים ותלמידיהם ...ולהתחבר להן בכל
להתדבק בדרכי ה' ולהתקרב אליו ,וזהו שכ' הרמב"ם :מצות עשה להידבק בחכמים מיני חיבור ,שנאמר 'ולדבקה בו'" עי"ש.
ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם ,כענין שנאמר 'ובו תדבק' .אלא שמלבד זאת, ויש לעיין במה שראה הרמב"ם להביא ב' פסוקים לענין מצות הדבקות בחכמים,
בפרשתנו נאמר 'ולדבקה בו' ,וכאן הקדמת תיבת 'ולדבקה' מדגישה את עצם 'ובו תדבק' ו'ולדבקה בו' ,ומה נתחדש בכל א' משני הפסוקים .ונראה עפ"י מ"ש
צורת קיום מצות הדבקות ע"י הקירוב וההתחברות לתלמידי חכמים ,וזהו שכתב הגאון רבי אלעזר משה הורוויץ אב"ד פינסק זצ"ל בחילופי הלשונות בפרשת אמור:
הרמב"ם' :ולהתחבר להן בכל מיני חיבור ,שנא' ולדבקה בו' ,דעצם ההתחברות ֲ'ֲאֶׁש�ׁ ר ְִיְִהֶיֶ ה בֹוֹ מּוּם ֹלֹא ְִיְִקַרַ בִּ ...כ�ּ י ָכָ ל ִאִ ׁיׁש ֲֲאֶׁש�ׁ ר ּבּ ֹוֹ מּוּםְ ...וְ ֶֶאל ַהִַּמ�ּ ְזְ ֵּּב� ַחַ ֹלֹא ִּיִַּג� ׁׁש ִּכ�ּ י מּוּם
והקירוב לתלמידי חכמים הוא בכלל אותה מצות דבקות. ּבּ ֹוֹ ' (ויקרא כא ,יז–כא) ,דבתחילה נאמר 'בו מום' ולבסוף 'מום בו' ,וביאר שמדרך
ולפי"ז מתבאר היטב שהוצרך הרמב"ם להביא את ב' הפסוקים' ,ובו תדבק' על לשון הקודש כאשר ב' עניינים עומדים זה לעומת זה ,הקדמת המילה מלמדת מהו
הדבקות בהקב"ה ,שהדבקות בחכמים היא ההיכי תמצי לקיימה ,ואילו 'ולדבקה עיקר הענין בפסוק .וכעי"ז מצאתי בדברי הרוקח על חילופי הלשון בפרשת קרח
בו' מלמד על עצם קיום מצות הדבקות בחכמים בהתחברות וקירוב אליהם בכל 'יהיה לך' ו'לך יהיה' ואכמ"ל.
מיני חיבור. ומעתה י"ל דבפסוק 'ובו תדבק' ,שבו הוקדמה תיבת 'בו' ,עיקר הענין הוא הדבקות
בו ,בהקב"ה .אך בפרשתנו נאמר 'ּוְּלְ ָָדְבְ ָָקה בֹוֹ ִּ ...כ�ּ י הּוּא ַחֶַּי�ּ ָיָך ְוְ ֹא ֶֶֹר ְְך ָיָ ֶֶמ ָיָך' ועל מצות
'חזקתי את ישראל'
רחמים על עצמו ,הוא מזכיר את זכותו שחיזק את ישראל .ללמדנו כמה גדולה בעיני ָׂרֵָאל (ל"א ,א)
ָהֵָאֶּל�ּ ה ֶֶאל כל ִיִ �ְׂש ֵ ַוַ ֵּי�ֶּלֶ ְךְ ֹמ � ֶֹׁׁשה ַוַ ְַיְַדֵּב�ּ ר ֶֶאת ַַה ִ
ְּד�ָּבִָרים ֵ
הקב”ה זכותו של המחזק את לבו של יהודי .וזהו יסוד הנהגת משה רבינו .בתחילת בפי' רמב”ן :יאמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה לויה אל מחנה ישראל לכבדם,
דרכו נאמר 'וירא בסבלותם' נתן לבו לצרתם של ישראל ,וגם בסוף דרכו נאמר 'וילך כמי שירצה להיפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו וכו' ואעפ"י שמשה רבינו הי'
משה' הלך אליהם לכבדם ולנחמם .מתחילת הנהגתו ועד סופה עינו ולבו נתונים בתקפו ובבריאותו וכו' אמר להם כן לנחמם עי"ש.
לישראל. והנה זה הי' יומו האחרון של משה רבינו ,וכל מחשבתו נתונה לישראל .הוא הולך
זהו לימוד גדול עבורנו .חיזוק לבו של יהודי אינו דברים של מה בכך .לפעמים מילה אליהם לכבדם ,ואומר 'לא אוכל עוד לצאת ולבוא' כדי לנחמם ולחזק את לבם ,אף
טובה או הארת פנים יש בהן כדי להעמיד רוחו של אדם .ומשה רבינו מלמדנו כי שהתורה מעידה עליו 'לא כהתה עינו ולא נס ליחו'.
זכות זו 'חזקתי את ישראל' היא זכות גדולה לפני הקב”ה. ומצינו דבר נפלא בדברי בעל הטורים ר"פ ואתחנן וז"ל' :ואתחנן' לעיל (פס' כב)
כתיב לא תיראום ,חזקתי את ישראל אולי ירחם עלי עכ"ל .הנה כאשר משה מבקש
'ועזבני'
אותם כמצות אנשים מלומדה ,בפיו ושפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ר"ל ,לא תכיר ְּב�ִּקְרְּבּ ֹוֹ ַוַ ֲֲעָזַָבַ ִנִ י ְֵוְֵה ֵֵפר ֶֶאת
ָהָָאֶָרץ ֲֲא � ֶׁׁשר ה ּּוא ָבָ א � ָׁׁשָּמ�ּ ה ִ
ְוְָקָ ם ָהָָעָ ם ַַהֶּז�ּה ְוְָזָָנָ ה ַַא ֲֲח ֵֵרי ֱֱאֹל ֵֵֹהי ֵנֵ ַכַ ר ֶ
באמת שיש לך להודות לבעל הבירה ,זה עצמו הוא הזנות אחרי אלהי נכר הארץ. ְִּב�ִּר ִיִתי ֲֲא � ֶׁׁשר ַָּכ�ַּרִּת�ּ י ִִא ּּתֹוֹ (ל"א ,ט"ז)
ובפרשה א' של ק"ש עה"פ (דברים ו') 'ובשכבך ובקומך' ,כ' רבינו בעה"ט' :ובקומך' בפי' בעל הטורים' :וקם העם' תגין על הקו"ף ,לומר שימאסו במאה ברכות ,ובבנין
תגין על הקו"ף ,לומר כשיעמוד בבוקר יתפלל ק' ברכות וכו' עכ"ל ,הנה מצות 'שמע של שלמה שהיה ההיכל ק' אמה ,הע"ם הז"ה וזנ"ה אחר"י בגי' זה הוא מנשה עכ"ל.
ישראל ה"א ה' אחד' שהוא קבלת מלכות שמים ואהבת ה' נכלל בזה שיקיים המאה והנה המיאוס בבנין שלמה ,שהעמיד מנשה צלם בהיכל ,זה מובן שנכלל בהפס' 'וזנה
ברכות ,וח"ו מיאוס במאה ברכות הוא זנות אחרי אלהי נכר הארץ. אחרי אלהים אחרים' ,אבל איך מתפרש כאן מיאוס במאה ברכות .ובע"כ כוונת
ואגב ,לכאו' יש להוכיח מכאן בד' רבינו הטור ,שסדר המאה ברכות הוא מהבוקר, רבינו בעה"ט דק' ברכות הם הכרת טובה שמכירים במה שהקב"ה הוא הנותן והוא
כמו שמדקדק מתיבת 'ובקומך' שיאמר ק' ברכות כשיעמוד בבוקר ,ולפי"ז ביום המשפיע וצריך לברכו ,והמיאוס במאה ברכות מורה שאינו מכיר בזה וא"כ הוי זנות
ש"ק אפשר לצרף ג"כ הי"ט ברכות של ערבית וכן ברכות ההבדלה וי"ל. 'אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו'.
ויש להתבונן שלא כ' בעה"ט שיפסקו מלומר הק' ברכות ,אלא ענין של מיאוס ,לומר
יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל62112dw@gmail.com :
עמוד 2
