gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

האור לחיים · Ha'or Lechaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: האור לחיים · Ha'or Lechaim

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

האור לחיים · Ha'or Lechaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ר"ת‬ ‫צאת השבת‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫‪20:21‬‬ ‫‪19:33‬‬ ‫י‪-‬ם ‪*18:44‬‬ ‫‪20:18‬‬ ‫‪19:32‬‬ ‫ת"א ‪18:42‬‬ ‫‪20:20‬‬ ‫‪19:33‬‬ ‫חיפה ‪18:44‬‬ ‫‪20:19‬‬ ‫‪19:32‬‬ ‫ב"ש ‪18:43‬‬ ‫* לנוהגים ‪ 40‬דק'‪18:24 :‬‬ ‫להארות או הערות‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫דיסקים של שיעורי הרב ניתן להשיג‬ ‫במשרדי אור החיים ‪02-5000455 -‬‬ ‫בס"ד ניתן לשמוע את השיעורים בשידור חי‬ ‫בימים שלישי וחמישי בין השעות ‪21:00-22:00‬‬ ‫קול הדף ‪02-6400000 -‬‬ ‫‪orhachaim.co.il‬‬ ‫המעוניינים לסייע בהדפסת החוברת לשם זיכוי הרבים‪,‬‬ ‫או להקדיש את העלון לרפואה‪ ,‬להצלחה‪ ,‬או לעילוי נשמה וכדו'‪,‬‬ ‫יוכלו לפנות באמצעות מייל‪:‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון‪02-5380014 02-5000455 :‬‬ ‫‪052-7129793‬‬ ‫יוצא לאור ע"י "מכון אור החיים"‬ ‫רח' עזרא ‪ 1‬ת‪.‬ד‪ 5512 .‬ירושלים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫פרשת ניצבים‪-‬וילך תשפ”ו‬ ‫חלק מהמאמרים נלקטו מתוך הספר "משכני אחריך" ‪ -‬חומש דברים‬ ‫‪1‬‬ ‫‪...........................................................................‬‬ ‫לא לאבד התקוה‬ ‫פרשה למעשה‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫מן המובחר ‪......................................................................................‬‬ ‫‪8‬‬ ‫כוח הציבור ‪.....................................................................................‬‬ ‫‪13‬‬ ‫לעשות רצון ה’ ‪.................................................................................‬‬ ‫‪14‬‬ ‫כי לא ידח ממנו נידח ‪.........................................................................‬‬ ‫‪18‬‬ ‫להודות לה’ בכל עת ‪..........................................................................‬‬ ‫‪21‬‬ ‫אין שלטון ביום המוות ‪......................................................................‬‬ ‫‪23‬‬ ‫זהירות מכל פניית לב קלה ‪.................................................................‬‬ ‫לא לאבד התקוה‬ ‫לא לאבד התקוה‬ ‫להצטער‪ '...‬אדם כזה‪ ,‬במקום לקום‬ ‫ַַא ֶֶּתם ִנִ ָּצָ ִִבים ַַהּיֹום ֻּכֻ ְּלְ ֶכֶ ם ִלִ ְְפֵנֵ י ה'‬ ‫ולהתאושש‪ ,‬ממשיך ליפול ולהידרדר‪.‬‬ ‫ֹלֵקיֶכֶ ם (דברים כט‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ֱֱא ֵ‬ ‫הנופל חייב לתפוס את עצמו בחוזקה‪,‬‬ ‫"אתם נצבים!" – קורא משה רבנו לעם‬ ‫בכל כוחו‪ ,‬שלא ימשיך ליפול עד‬ ‫ישראל ולכל אחד ואחד מאיתנו‪.‬‬ ‫התהום‪.‬‬ ‫עימדו תמיד ניצבים‪,‬‬ ‫בני אדם שמדרדרים‬ ‫"כל הנופל –‬ ‫החזיקו את עצמכם‪,‬‬ ‫לתהומות‪ ,‬הם אותם‬ ‫ולעולם אל תשברו!‬ ‫אלו שאינם עוצרים‬ ‫צריך לתפוס את‬ ‫דעו כי ה' יתברך‬ ‫את עצמם לאחר‬ ‫נמצא איתכם בכל‬ ‫עצמו ולקחת את‬ ‫נפילה ולוקחים את‬ ‫מצב‪ ,‬גם בעומקים‬ ‫על‬ ‫האחריות‬ ‫האחריות על מעשיו‪.‬‬ ‫הגדולים ובנפילות‬ ‫כתפיהם באומרם‬ ‫הקשות ביותר‪.‬‬ ‫'אני אשם‪ ,‬חטאתי‪,‬‬ ‫זוהי הדרך היחידה‬ ‫לעולם לא ישלים‬ ‫אחראי‬ ‫אני‬ ‫לצמוח ולגדול!"‬ ‫אדם עם נפילה‬ ‫למעשה'‪...‬‬ ‫ויאמר‪' :‬אין מה‬ ‫"ִהְנְ ִנִ י‬ ‫הקב"ה אומר‪ִ :‬‬ ‫אלא‬ ‫לעשות‪'...‬‬ ‫אִתי"‬ ‫אֹוָתְך ַַעל ָָא ְְמ ֵֵרְך ֹלא ָָח ָָט ִ‬ ‫תמיד ידע כי ה' איתו‪ ,‬ותמיד יש לו ִנִ ְְׁש ָָּפט ָ‬ ‫(ירמיה ב‪ ,‬לה) – על מה שופט הקב"ה את‬ ‫סיכוי לעלות!!‬ ‫הצרה הגדולה ביותר היא‪ ,‬שאדם האדם? על אומרו 'לא חטאתי'‪ ...‬זה‬ ‫בגלל פלוני‪...‬‬ ‫משלים עם נפילה ואומר‪' :‬אוי לי‪ ,‬אבל‬ ‫אנשים שנופלים מאשימים את כל‬ ‫אין מה לעשות‪ ...‬תראו אילו קללות‬ ‫העולם – את מי שנתן להם כסף‪ ...‬את‬ ‫צפויות לי‪ ,‬איזה צער עתיד אני‬ ‫‪1‬‬ ‫לא לאבד התקוה‬ ‫שלמד בישיבתו של רבי יהושע בן‬ ‫החברים שלא עצרו אותם בזמן‪ ,‬ואת‬ ‫פרחיה‪ .‬כשראה רבו שאינו מתנהג‬ ‫ההורים שלא חינכו אותם כראוי‪ ...‬רק‬ ‫כשורה ‪ -‬דחה אותו בשתי ידיים‪,‬‬ ‫הם נשארים נקיים ללא רבב!‬ ‫תסתלק מפה!‬ ‫נורא לראות כיצד אדם שנופל ואינו‬ ‫הלך אותו תלמיד למצרים ולמד‬ ‫לוקח את האחריות על עצמו ממשיך‬ ‫כישוף‪ .‬הוא עשה כל מיני כישופים‪,‬‬ ‫ליפול‪ ,‬ולאילו תהומות הוא מגיע‪.‬‬ ‫ועד מהרה החלו רבים לנהור אחריו‬ ‫בחושבם כי הוא בן אלוקים‪ ...‬יהודים‬ ‫וגויים רבים הלכו איתו‪ ,‬ובעקבותיו‬ ‫מיליוני יהודים בעולם נהרגו ונטבחו‬ ‫הוקמה דת הנצרות!‬ ‫בגלל יהודי אחד‪ ,‬המכונה 'אותו האיש'‬ ‫יש"ו‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שכל השנאה של הנצרות כלפי‬ ‫יהודים מקורה ביהודי אחד‪ ,‬שלא ידע‬ ‫כמה טבח‪ ,‬שריפות‪ ,‬אינקויזיציה‬ ‫לבלום ולקבל על עצמו את האחריות‬ ‫ומסעי הצלב‪ ,‬שריפת התלמוד‪,‬‬ ‫ולומר לעצמו‪ :‬הרב הוציא אותי כי אני‬ ‫עלילות דם ושואה נגרמו בגללו!‬ ‫אשם‪ ,‬ועלי לתקן את דרכי!‬ ‫מה גרם לו לעשות מה שעשה?‬ ‫משבר אחד שהיה לו‪.‬‬ ‫אדם שאינו בולם את עצמו ופועל על‬ ‫הוא היה בסך הכל בחור ישיבה‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לא לאבד התקוה‬ ‫דעתה‪ ,‬והתפתתה לשוב‪ ,‬ורות דבקה‬ ‫פי יצריו – עלול למצוא את עצמו‬ ‫"ֶאל ֲֲא ֶֶׁשר ֵֵּתְלְ ִכִ י‬ ‫בחמותה‪ ,‬ואמרה לה‪ֶ :‬‬ ‫במקומות נוראים‪.‬‬ ‫ֵֵאֵלֵ ְך ּוַבַ ֲֲאֶׁשׁ ר ָּתִּלִ יִנִ י ָָאִלִ ין ַַעֵּמּ ְך ַַעִּמּ י‬ ‫ה"חפץ חיים" זצ"ל היה אומר‪ :‬רות‬ ‫ֹלָקי" (שם‪ ,‬טז) איני זזה ממך‬ ‫אֹלַקִיִ ְך ֱֱא ָ‬ ‫ֵוֵ ַ‬ ‫ועורפה היו שתי אחיות שהתחתנו עם‬ ‫בשום פנים ואופן!‬ ‫בני אלימלך ונעמי בשדה מואב‪ ,‬ויש‬ ‫מה קרה לערפה לבסוף? חז"ל אמרו‬ ‫אומרים שקיבלו על עצמן את עול‬ ‫שמיד הגיעה לדברים נוראים ולתיעוב‬ ‫היהדות‪.‬‬ ‫נורא‪ .‬ומי יצא ממנה? – גולית‬ ‫כעבור זמן קצר מתו אלימלך ושני‬ ‫הפלישתי‪ ,‬שחרף מערכות אלוקים‬ ‫בניו‪ ,‬ונעמי האלמנה עמדה לשוב‬ ‫יום יום‪.‬‬ ‫לארץ ישראל משדה מואב‪.‬‬ ‫ואילו מרות המואביה יצא דוד המלך‪,‬‬ ‫שתי האחיות‪ ,‬רות וערפה‪ ,‬ביקשו‬ ‫והוא זה שהרג את גולית הפלישתי‪,‬‬ ‫ללכת איתה‪ .‬אמרה להן נעמי‪ֹׁ" :‬שְֹבְ ָנָ ה‬ ‫נכדה של ערפה אשר עזבה את‬ ‫ְבְ ֹנ ַַֹתי ָלָ ָָּמה ֵֵתַלַ ְכְ ָנָ ה ִִע ִִּמי" (רות א‪ ,‬יא) וכי‬ ‫חמותה!‬ ‫צעירה אני שיכולה להביא לכן בנים‬ ‫כשאדם עוזב‪ ,‬אין הוא יודע לאיזה‬ ‫שיתחתנו איתכן? שובנה אל בית‬ ‫דרדור עלול הוא להידרדר‪ .‬כל הנופל‬ ‫אביכן‪.‬‬ ‫– צריך לתפוס את עצמו ולקחת את‬ ‫האחריות על מעשיו‪ .‬זוהי הדרך‬ ‫אך שתיהן התעקשו – נבוא איתך!‬ ‫היחידה לצמוח ולגדול!‬ ‫לבסוף לא עמדה ערפה בתוקף על‬ ‫‪3‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מן המובחר‬ ‫לשמו בדיו נאה‪ ,‬בקולמוס נאה‪ ,‬בלבלר‬ ‫ְוְ ַַע ָָּתה ִּכִ ְְתבּו ָלָ ֶכֶ ם ֶֶאת ַַה �ִִּׁשיָרָ ה ַַהֹּזֹאת‬ ‫אומן‪ ,‬וכורכו בשיראין נאין"‪.‬‬ ‫(דברים לא‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫ישנה חשיבות גדולה לכל תוספת של‬ ‫מן הפסוק בשירת הים (שמות טו‪ ,‬ב)‪ֶ" :‬זֶ ה‬ ‫יופי ונוי שמוסיפים למצוה‪ ,‬כי בכך אנו‬ ‫ֵֵא‪ִ-‬לִ י ְוְ ַַאְנְ ֵוֵ הּו" דורשים חז"ל (שבת קלג‬ ‫מבטאים את הכבוד והחשיבות שאנו‬ ‫ע"ב)‪" :‬ואנוהו ‪ -‬התנאה לפניו במצוות"‪.‬‬ ‫רוחשים למצוה ולבורא עולם שציווה‬ ‫כלומר‪ ,‬לא די בקיום מעשה המצוה‬ ‫אותנו עליה‪.‬‬ ‫גרידא‪ ,‬אלא יש לעשותה ביופי ובהדר‪.‬‬ ‫אדם קיבל טובה מחבירו‪ ,‬והוא מרגיש‬ ‫הנה‪ ,‬ישנה מצוה לכתוב ספר תורה ‪-‬‬ ‫צורך לקנות לו מתנה כדי לבטא את‬ ‫"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"‪.‬‬ ‫תודתו והוקרתו‪ ,‬אך הוא אינו עושה‬ ‫אומנם מעיקר הדין אפשר לעשות‬ ‫זאת מאהבה גדולה‪ ,‬אלא רק לצאת‬ ‫זאת בצורה הבסיסית ביותר‪ ,‬ליציאה‬ ‫ידי חובה‪ .‬מה הוא עושה? הולך לשוק‬ ‫לשם חובה בעלמא‪.‬‬ ‫וקונה איזה חפץ זול‪ ,‬מניח אותו בתוך‬ ‫אך אומרים חז"ל (שבת שם)‪" :‬עשה‬ ‫שקית פשוטה‪ ,‬ושולח לחבירו‪.‬‬ ‫לפניו‪ ...‬ספר תורה נאה‪ ,‬וכתוב בו‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫נותן המתנה ומעריך אותו על ההוצאה‬ ‫חבירו מקבל את המתנה ומחמיץ‬ ‫הכספית הגדולה ועל ההשקעה‬ ‫פנים‪ .‬נותן המתנה חושב בליבו‪ :‬מדוע‬ ‫ושימת הלב שלו לפרטים הקטנים‪.‬‬ ‫הוא מחמיץ לי פנים‪ ,‬הרי נתתי לו‬ ‫המתנה הירבתה והעצימה את האהבה‬ ‫מתנה שימושית ומועילה‪ ,‬ועליו‬ ‫והריעות ביניהם‪.‬‬ ‫להודות לי‪?...‬‬ ‫יתר על כן‪ ,‬לעיתים מקבל המתנה הוא‬ ‫למרות שהמתנה שימושית ויש בה‬ ‫אדם עשיר וכלל אינו זקוק למתנה‪.‬‬ ‫תועלת ‪ -‬אבל זה לא מספיק‪ .‬היא‬ ‫בכל זאת‪ ,‬המתנה היפה והמושקעת‬ ‫משדרת זלזול וחוסר הערכה‪ .‬המקבל‬ ‫גורמת לו הנאה ושמחה ‪ -‬לא בגלל‬ ‫חש היטב כי הנותן עשה זאת בלי לב‪,‬‬ ‫החפץ עצמו‪ ,‬אלא בגלל מה שהמתנה‬ ‫רק לשם יציאה ידי חובה‪.‬‬ ‫מבטאת‪.‬‬ ‫והתוצאה? במקום שהמתנה תסב‬ ‫ככל שהיא מושקעת יותר‪ ,‬מפוארת‪,‬‬ ‫למקבל הנאה ושמחה ותגרום לקרבה‬ ‫יפה ומוגשת בצורה מכובדת ומהודרת‬ ‫ואהבה בין הנותן למקבל‪ ,‬היא עלולה‬ ‫‪ -‬כך היא מלמדת על היחס של נותן‬ ‫לגרום את ההיפך הגמור‪.‬‬ ‫המתנה כלפי חבירו‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬כשאדם נותן לחבירו‬ ‫במתנה חפץ יקר‪ ,‬יפה ומהודר‪ ,‬והוא‬ ‫הקב"ה מצוה אותנו‪ :‬כיתבו לכם ספר‬ ‫עוטף אותו באריזה יוקרתית ומושקעת‬ ‫תורה‪ ,‬הניחו תפילין‪ ,‬שימו מזוזה‬ ‫‪ -‬המתנה הזאת מבטאת יחס של כבוד‬ ‫בפתח ביתכם‪.‬‬ ‫וחשיבות‪ .‬מקבל המתנה מוקיר את‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הדבר מיועד עבורו‪ ,‬הרי זה עבור‬ ‫מה עושה האדם? הולך לכמה סופרי‬ ‫עצמך!‬ ‫סת"ם ומתענין אצלם כמה עולה ספר‬ ‫כשאתה מגיש לו את המצוה רק כדי‬ ‫תורה‪ ,‬זוג תפילין ומזוזה‪.‬‬ ‫לצאת ידי חובה‪ ,‬אתה פוגם בידידות‬ ‫המחירים‪ ,‬כמובן‪ ,‬משתנים ‪ -‬לפי רמת‬ ‫ובקירבה שלך עם בורא עולם!‬ ‫הכשרות‪ ,‬האיכות‪ ,‬ההידור והיופי‬ ‫כל מה שיש לך ‪ -‬הכל ממנו יתברך‪.‬‬ ‫החיצוני‪ .‬אולם האדם מתעניין בפרט‬ ‫ּוִמָּיָ ְְדָך ָנָ ַַתּנּו ָלָ ְך" (דברי‬ ‫"ִּכִ י ִִמ ְְּמָך ַַהֹּכֹל ִ‬ ‫אחד ויחיד ‪ -‬במחיר‪ .‬הוא קונה את‬ ‫הימים א כט‪ ,‬יד)‪ .‬ה' חנן אותך בחיים‪,‬‬ ‫הזול ביותר‪ ,‬ומרגיש שלם עם עצמו‪...‬‬ ‫בבריאות; כל הכסף שיש לך ‪ -‬הכל‬ ‫הוא חושב בליבו‪ :‬הרי בין כך ובין כך‬ ‫ממנו‪ .‬ואם ה' מצוה עליך להשתמש‬ ‫אני מקיים את המצוה‪ ,‬אם כן מה זה‬ ‫בחלק מהכסף הזה לצורכי המצוות‪,‬‬ ‫משנה כמה שילמתי עליה? וכי אכפת‬ ‫אל תקמץ!‬ ‫לקב"ה אם התפילין עלו לי מאה דולר‬ ‫אדם מוציא עשרות אלפי שקלים על‬ ‫או אלף דולר?‪...‬‬ ‫הבר מצוה לבנו ‪ -‬אולם מפואר‪ ,‬בגדים‬ ‫אולם במחשבה שניה‪ ,‬וכי הקב"ה‬ ‫חדשים‪ ,‬צלם‪ ,‬פרחים‪ ...‬וכשהוא מגיע‬ ‫צריך את ה'מתנה' שלך בכלל? וכי‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לעשות המצוות במבחר נכסיו" (אוצר‬ ‫לדבר החשוב באמת ‪ -‬התפילין‪ ,‬הוא‬ ‫המדרשים‪ ,‬מדרש 'לעולם'‪ ,‬מובא במנורת המאור‪,‬‬ ‫מחפש את הזול ביותר‪ .‬איזה מראה‬ ‫חלק אור עולם פרק שישי)‪ .‬וכן מובא בספרי‬ ‫וצורה יש לזה?!‬ ‫(דברים יח‪ ,‬ד)‪" :‬מלמד שאין תורמין אלא‬ ‫בכך הוא בעצם הופך את היוצרות‪ .‬לא‬ ‫מן המובחר"‪.‬‬ ‫יקרה שום דבר אם יערוך לבנו בר‬ ‫לאדם יש בביתו שטיח ישן שהתבלה‪.‬‬ ‫מצוה צנועה‪ ,‬אבל בתפילין עליו‬ ‫הוא מחליט שהגיע הזמן לקנות שטיח‬ ‫להשקיע! לא להתפשר‪.‬‬ ‫חדש במקום השטיח הבלוי‪ .‬ומה‬ ‫יחפש סופר ירא שמים‪ ,‬שמדקדק‬ ‫יעשה עם השטיח הישן? הרי חבל‬ ‫לזרוק אותו‪ ...‬הוא מתקשר לגבאי של‬ ‫בקלה כבחמורה‪ ,‬ובקי בהלכות כתיבת‬ ‫בית הכנסת ומודיע לו שברצונו לתרום‬ ‫סת"ם‪ .‬גם אם זה עולה יותר ‪ -‬זה‬ ‫לבית הכנסת את השטיח הישן‪...‬‬ ‫שווה! ככל שישקיע במצוה מהודרת‬ ‫ויקרה יותר ‪ -‬כך יעיד על חשיבותה‬ ‫הוא בטוח שהוא נדיב גדול‪ ,‬אבל‬ ‫וחביבותה של המצוה בעיניו‪.‬‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬התרומה הזאת אינה‬ ‫מוסיפה לו זכויות‪ .‬להיפך‪ ,‬היא מעידה‬ ‫שביתו חשוב בעיניו יותר מבית‬ ‫המדרש מביא את דרשת הגמרא‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫"ואנוהו ‪ -‬התנאה לפניו במצוות"‪,‬‬ ‫"זה א‪-‬לי ואנוהו"‪ ,‬בית הכנסת הוא‬ ‫ואומר על כך‪" :‬לעולם ישתדל אדם‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אריה בן יונה חממה ז"ל‪ ,‬אריה בן שירלי ז"ל‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אותו בבית‪ .‬לבית הכנסת תקנה שטיח‬ ‫מקדש מעט‪ ,‬צריך להדרו ולפארו‪.‬‬ ‫ֹלֵקינּו"‬ ‫רֹוֵמם ֶֶאת ֵּבֵ ית ֱֱא ֵ‬ ‫ישנה מצוה "ְלְ ֵ‬ ‫חדש ומפואר‪.‬‬ ‫(עזרא ט‪ ,‬ט)‪ .‬יש לך שטיח ישן? תשאיר‬ ‫כוח הציבור‬ ‫לא כהתה עינו ולא נס ליחו‪ ,‬אבל מן‬ ‫ַוַ ֵּיֵ ֶלֶ ְך ֹמ ֶֶֹׁשה ַוַ ְיְ ַַדֵּבֵ ר ֶֶאת ַַה ְְּד ָָב ִִרים ָָה ֵֵאֶּלֶ ה‬ ‫השמים נגזר עליו שיסתתמו מעיינות‬ ‫ֹאֶמר ֲֲאֵלֵ ֶֶהם ֶּבֶ ן ֵֵמ ָָאה‬ ‫ֶֶאל ָּכָ ל ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל‪ַ ...‬וַ ֹּי ֶ‬ ‫חוכמתו‪ .‬אם כן כבר אין מקומו בבית‬ ‫ְוְ ֶֶע ְְׂש ִִרים ָָׁשָנָ ה ָָאֹנִֹכִ י ַַהּיֹום ֹלא אּוַכַ ל עֹוד‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫ָלָ ֵצֵ את ְוְ ָלָ בֹוא ַוַ ה' ָָא ַַמר ֵֵאַלַ י ֹלא ַַת ֲֲעֹבֹר‬ ‫אלא‪ ,‬רגליו של משה הוליכוהו‬ ‫ֶֶאת ַַהַּיַ ְְר ֵֵּדן ַַהֶּזֶ ה (דברים לא‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬כי שם מקומו! בעת‬ ‫"ַוַ ֵּיֵ ֶלֶ ְך ֹמ ֶֶֹׁשה" ‪ -‬להיכן הלך? אומר‬ ‫שנסתתמו מעיינות חוכמתו הוא לא‬ ‫התרגום יונתן‪" :‬ואזל משה למשכן בית‬ ‫יאבד את התקווה‪ .‬הוא ילך לבית‬ ‫אולפנא"‪ ,‬הלך משה לבית המדרש‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬יאמץ את כל כוחותיו בתורה‪,‬‬ ‫לשם מה הלך משה לבית המדרש?‬ ‫אולי מכוח הלימוד החדש תתעורר‬ ‫אם תמצי לומר שהלך ללמוד תורה‪,‬‬ ‫בו רוח חדשה ויפתחו לו מעיינות‬ ‫הרי אמר להם משה‪ֶּ" :‬בֶ ן ֵֵמ ָָאה ְוְ ֶֶע ְְׂש ִִרים‬ ‫החוכמה‪.‬‬ ‫ָָׁשָנָ ה ָָאֹנִֹכִ י ַַהּיֹום ֹלא אּוַכַ ל עֹוד ָלָ ֵצֵ את‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬מספרת הגמרא (ברכות ח‬ ‫ְוְ ָלָ בֹוא"‪ .‬אומר רש"י‪" :‬לצאת ולבוא‬ ‫ע"א)‪ :‬אמרו לו לרבי יוחנן‪ :‬יש זקנים‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬מלמד שנסתמו ממנו‬ ‫בבבל‪ .‬תמה ואמר‪ :‬הרי נאמר "ְלְ ַַמ ַַען‬ ‫מסורות ומעיינות החוכמה"‪ .‬הגיעה‬ ‫ִיִ ְְרּבּו ְיְ ֵֵמיֶכֶ ם ִוִ ֵיֵמי ְבְ ֵנֵ יֶכֶ ם ַַעל ָָה ֲֲא ָָד ָָמה"‪,‬‬ ‫שעתו להסתלק מן העולם‪ .‬אומנם‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כשלעצמי לא אוכל לשנות את גזירת‬ ‫(דברים יא‪ ,‬כא) אבל בחוץ לארץ לא!‬ ‫שמים ולא אעבור את הירדן‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬הם משכימים ומעריבים‬ ‫אני עצמי‪ ,‬כיחיד‪ ,‬התפללתי לקב"ה‬ ‫לבית הכנסת‪ .‬אמר‪ :‬אם כך‪ ,‬זה מה‬ ‫תקט"ו תפילות ‪ָ" -‬וָ ֶֶא ְְת ַַחַּנַ ן ֶֶאל ה'"‪ ,‬אך‬ ‫שהועיל להם להאריך ימים‪ .‬וכך אמר‬ ‫למרות כל התפילות‪ ,‬לא היה בי את‬ ‫רבי יהושע בן לוי לבניו‪ :‬השכימו‬ ‫הכוח לשנות את הגזירה‪.‬‬ ‫והעריבו לבית הכנסת כדי שתאריכו‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫אבל אתם כציבור יש לכם כוח מיוחד‪.‬‬ ‫ואם תתפללו עלי מקירות ליבכם ‪-‬‬ ‫כאשר נודע למשה כי הגיעה שעתו‬ ‫תוכלו לשנות את הגזירה‪ .‬אם תבואו‬ ‫להסתלק מן העולם‪ ,‬מה עשה? "ַוַ ֵּיֵ ֶלֶ ְך‬ ‫לפני ה' ותדרשו ממנו שאכנס עימכם‬ ‫ֹמ ֶֶֹׁשה" ‪ -‬הלך לבית המדרש‪ ,‬כדי לקבל‬ ‫לארץ ‪ -‬ה' לא יוכל לסרב לכם!‬ ‫תוספת חיים‪.‬‬ ‫זהו כוח הציבור!‬ ‫"ַוַ ה' ָָא ַַמר ֵֵאַלַ י" ‪ -‬הכוח שלי כיחיד‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה ראה משה לספר לכלל‬ ‫מוגבל‪ ,‬אבל כוח הציבור הוא רב‬ ‫ישראל את כל הדברים המתוארים‬ ‫ועצום‪ .‬כך דורשים חז"ל (ברכות שם)‪:‬‬ ‫בפסוק?‬ ‫"מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס‬ ‫אלא‪ ,‬אמר להם משה‪ַ" :‬וַ ה' ָָא ַַמר ֵֵאַלַ י‬ ‫בתפילתן של רבים‪ ,‬שנאמר (איוב לו‪,‬‬ ‫ֹלא ַַת ֲֲעֹבֹר ֶֶאת ַַהַּיַ ְְר ֵֵּדן ַַהֶּזֶ ה" ‪ -‬הדגש‬ ‫ה)‪ֶ'ֶ :‬הן ֵֵא‪-‬ל ַּכַ ִּבִ יר ְוְ ֹלא ִיִ ְְמ ָָאס'"‪ ,‬מה הוא‬ ‫"ֵאַלַ י" (דברים לא‪ ,‬ב)‪ ,‬דהינו‪ ,‬אני‬ ‫הוא ֵ‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הוא זעק שכולם ישתתפו בסליחות‪.‬‬ ‫אינו מואס? תפילת הציבור‪ .‬וכן נאמר‬ ‫באותו ערב שבו נקבעו הסליחות‪,‬‬ ‫"ָּפ ָָדה ְבְ ָָׁשלֹום ַנַ ְְפ ִִׁשי ִִמ ְְּק ָָרב‬ ‫(תהלים נה‪ ,‬יט)‪ָ :‬‬ ‫נערכה חתונה של בן משפחה של‬ ‫ִלִ י ִּכִ י ְבְ ַַרִּבִ ים ָָהיּו ִִע ָָּמ ִִדי" ‪ -‬אם רבים היו‬ ‫חכם אבא שאול‪ .‬החתן למד שנתיים‬ ‫עימדי והתפללו עלי ‪ -‬מובטח לי שה'‬ ‫אצלנו בישיבה‪ ,‬ואחר כך עבר ללמוד‬ ‫יפדה בשלום את נפשי‪.‬‬ ‫בישיבת 'פורת יוסף'‪ .‬הגעתי לחתונה‬ ‫לזמן קצר והודעתי לציבור הגדול‬ ‫הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל‪,‬‬ ‫שהיה שם‪ ,‬כי הלילה אומרים סליחות‬ ‫בהיותו פחות מבן שישים‪ ,‬קיבל‬ ‫בישיבה‪ .‬כל תלמידי 'פורת יוסף' באו‬ ‫אירוע מוחי קשה‪ .‬בני המשפחה‬ ‫מהחתונה לישיבה‪.‬‬ ‫הביאו רופאים מומחים‪ ,‬אך הם לא‬ ‫בית המדרש היה מלא‪ .‬הציבור אמר‬ ‫נתנו שום סיכוי‪.‬‬ ‫את הסליחות בבכיות נוראות‪ ,‬קרעו‬ ‫אומנם‪ ,‬גם אם בדרך הטבע אין סיכוי‪,‬‬ ‫שערי שמים‪ .‬התפילות של רבבות‬ ‫ישנו כוח הציבור‪ .‬תפילת רבים יש לה‬ ‫אלפי ישראל בקעו רקיעים‪ ,‬ובחסדי‬ ‫כוח מיוחד‪ ,‬היא יכולה לקרוע גזירת‬ ‫שמים זכינו שהגאון רבי בן ציון הוסיף‬ ‫שמים!‬ ‫לחיות עימנו קרוב לחמש‪-‬עשרה‬ ‫קבענו לומר סליחות בישיבה ברוב‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫עם‪ ,‬במוצאי שבת לאחר השיעור‬ ‫הרופאים לא ידעו להסביר מה קרה‪.‬‬ ‫הקבוע של מרן זצוק"ל‪.‬‬ ‫להצלחת‬ ‫ישעיהו בן ג'ורג'ט‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אלפים קרעו שערי שמים‪ .‬ובחסדי‬ ‫מה הפלא? הם לא שמעו על כוח‬ ‫שמים‪ ,‬הרב אלישיב חזר לחיים וזכה‬ ‫הציבור ועל כוחה של תפילת רבים‪.‬‬ ‫לחיות עוד כעשר שנים‪.‬‬ ‫הוא שב לסדרי הלימוד הקבועים‬ ‫הגרי"ש אלישיב זצ"ל בהיותו קרוב‬ ‫שלו‪ ,‬ובתפילת העמידה הוא עמד‬ ‫לגיל מאה חלה מאוד‪ ,‬וכל הרופאים‬ ‫זקוף‪ .‬ממש נס ופלא‪.‬‬ ‫אמרו נואש‪.‬‬ ‫באותן שנים ראש הממשלה דאז‬ ‫הסיכוי היחיד היה לבצע בו ניתוח‪,‬‬ ‫אריאל שרון נכנס לתרדמת‪ .‬באו בני‬ ‫אבל מדובר היה בניתוח קשה ומורכב‬ ‫משפחתו לעסקנים ושאלו‪" :‬איך הרב‬ ‫מאוד‪ .‬לפי חוות הדעת הרפואית‪,‬‬ ‫אלישיב‪ ,‬אדם בגילו‪ ,‬קרוב למאה‬ ‫סיכויי ההצלחה של ניתוח כזה אצל‬ ‫שנה‪ ,‬הצליח לחזור לחיים? יש לכם‬ ‫אדם צעיר הם קלושים‪ ,‬וכאן מדובר‬ ‫'פטנט' סודי? בבקשה‪ ,‬תגלו לנו‪...‬‬ ‫באדם שמתקרב לגיל מאה‪.‬‬ ‫אנחנו רוצים להשתמש בו בשביל‬ ‫עם ישראל התאסף בכותל המערבי‬ ‫אבינו"‪.‬‬ ‫ובמקומות תפילה נוספים‪ .‬עשרות‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אך כל המיליונים לא הועילו לו‪.‬‬ ‫אמרו להם‪" :‬יש לכם מאה אלף‬ ‫כשהגיע זמנו הוא קיבל אירוע מוחי‬ ‫איש שמוכנים לזעוק בתפילה יומם‬ ‫"ֵאין ָָחְכְ ָָמה ְוְ ֵֵאין ְְּתבּוָנָ ה ְוְ ֵֵאין ֵֵעָצָ ה‬ ‫ומת‪ֵ .‬‬ ‫ולילה?"‪.‬‬ ‫ְלְ ֶנֶ ֶגֶ ד ה'" (משלי כא‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫מספר צאצאיו של הרב אלישיב לבדם‬ ‫מה שיכול להועיל הם לא מיליוני‬ ‫מגיע לכאלף איש‪ ,‬וכמה צאצאים יש‬ ‫דולרים‪ ,‬אלא עשרות אלפי יהודים‬ ‫לראש הממשלה ההוא? שלושה‬ ‫שזועקים ומתפללים לה'‪ .‬זהו כוח‬ ‫ארבעה‪...‬‬ ‫הציבור!‬ ‫שמעון פרס‪ ,‬לאחר שעבר את גיל‬ ‫כשביקשו מהגאון רבי יוסף בער‬ ‫תשעים‪ ,‬אמר שהוא רוצה שיכתבו על‬ ‫סולוביצ'יק זצ"ל להתמנות לרב העיר‬ ‫מצבתו "מת בטרם עת"‪ ,‬כדי לבטא‬ ‫בריסק‪ ,‬הוא סירב בענוותנותו‪ .‬אמרו‬ ‫לו‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬מאה אלף איש מחכים‬ ‫את החיוניות והפעלתנות שלו כאדם‬ ‫לך"‪ .‬אמר‪" :‬מאה אלף איש מחכים‬ ‫צעיר‪.‬‬ ‫לי? אם כך אינני יכול לסרב"‪.‬‬ ‫הוא היה בטוח שהמוות לא יגיע‬ ‫הוסיף ואמר‪" :‬אם היו אומרים‬ ‫אליו‪ ...‬הוא הקים מכון מיוחד שיחקור‬ ‫למשיח‪' :‬משיח צדקנו‪ ,‬מיליוני יהודים‬ ‫את האירועים המוחיים וימצא להם‬ ‫מחכים לך'‪ ,‬הוא לא היה יכול לסרב‪,‬‬ ‫ריפוי‪ .‬לשם כך הוא גייס תקציבי עתק‬ ‫ומיד היה בא"‪.‬‬ ‫של מאות מיליוני שקלים‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לעשות רצון ה'‬ ‫האדמו"ר רבי דוד מלעלוב זצ"ל היה‬ ‫ִּכִ י ָיָ ַַד ְְע ִִּתי ֶֶאת ִיִ ְצְ רֹו (דברים לא‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫למדן עצום ועובד ה' גדול‪ .‬הקפדה‬ ‫היצר הרע מגיע אל האדם בפיתויים‬ ‫גדולה היה מקפיד באפיית המצות‬ ‫גדולים‪ ,‬אולם מי שרוצה ‪ -‬יכול לעמוד‬ ‫שלו‪ .‬היו אלו מצות שמורות בשמירה‬ ‫נגדו‪ ,‬לא להתפתות לו‪ ,‬ולנצחו!‬ ‫מעולה‪ ,‬שנעשות בדקדוק גדול‬ ‫וביראה עצומה‪ .‬הוא עצמו טחן את‬ ‫לפעמים מרגיש אדם‪' :‬זהו זה‪ ,‬עשיתי‬ ‫החיטים ואפה את המצות!‬ ‫ככל יכולתי‪ ,‬מעבר לכך אני פשוט לא‬ ‫מסוגל'‪ .‬לעיתים עובד היצר בכיוון‬ ‫שנה אחת‪ ,‬ימים ספורים לפני חג‬ ‫הפסח‪ ,‬נכנס לביתו עני וביקש‪" :‬רבי‪,‬‬ ‫הפוך‪ ,‬וממריץ את האדם לקבלות‬ ‫הצילני! תן לי משהו לאכול!"‪ .‬הושיבו‬ ‫ולחומרות שבאות על חשבון מצוות‬ ‫הצדיק ופנה לחפש אחר דבר מאכל –‬ ‫שהוא חייב בהן – אלו וגם אלו אינם‬ ‫אך לא מצא מאומה‪ .‬הבית היה ריק‪.‬‬ ‫אלא פיתויים של היצר‪ .‬צריך להתחכם‬ ‫כנגדו‪ ,‬ולזכור תמיד מה רוצה מאיתנו‬ ‫חשב‪ :‬מה אביא לו? איך ביכולתי‬ ‫להאכילו? ונזכר במצות השמורות‬ ‫ה' יתברך‪.‬‬ ‫שלו‪ ...‬נטל אותן‪ ,‬פורר אותן לחתיכות‪,‬‬ ‫להצלחת‬ ‫יקותיאל בן מרלן‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין‬ ‫והביאן לפני העני המורעב!‬ ‫את ַַה ִִּמְצְ ָוָ ה‪ ,‬אלא אם באה ִִּמְצְ ָוָ ה לידך‬ ‫בליל הסדר נבהלו בני ביתו לראות‬ ‫עשה אותה מיד"‪.‬‬ ‫כי המצות היקרות אינן‪ .‬ביררו‪ ,‬ונודע‬ ‫באה לידך ִִּמְצְ ָוָ ה? חטוף אותה! אל‬ ‫להם שהרב נתן אותן לעני!‬ ‫תאמר‪ :‬אלך ואחפש מישהו אחר‬ ‫נדהמו‪ :‬מדוע לא שלח את העני‬ ‫שיעשה זאת‪ ...‬לא! אתה עצמך! אל‬ ‫לחפש אוכל בבית אחר? למה לתת לו‬ ‫תחמיץ את ההזדמנות!"‪.‬‬ ‫את המצות השמורות היקרות?‬ ‫"וכי יפלא עוד בעיניכם שנתתי לו‬ ‫ענה להם הרב‪" :‬שוכחים אתם מניין‬ ‫את המצות השמורות שלי?!" סיים‬ ‫לומדים שהמצות צריכות להיות‬ ‫הצדיק‪ .‬היצר אורב לאדם‪ ,‬אך עבודתנו‬ ‫'ּוְׁש ַַמ ְְר ֶֶּתם‬ ‫שמורות‪ .‬התורה אמרה‪ְ :‬‬ ‫בעולם היא לנצחו ולהגיע לדבקות‬ ‫ֶֶאת ַַה ַַּמּצֹות' (שמות יב‪ ,‬ז)‪ .‬דרשו רבותינו‬ ‫עליונה בקב"ה‪ ,‬שממנה מגיעים לכל‬ ‫במכילתא (פרשה ט)‪' :‬אל תקרא כן אלא‬ ‫המידות הטובות‪.‬‬ ‫ושמרתם את ַַה ִִּמְצְ ֹות'‪ ,‬כדרך שאין‬ ‫כי לא ידח ממנו נידח‬ ‫יהודי מרוחק שאין לו שום קשר‬ ‫ִִאם ִיִ ְְהֶיֶ ה ִנִ ַַּד ֲֲחָך ִִּב ְְק ֵֵצה ַַה �ָָּׁש ָָמִיִ ם ִִמ �ָָּׁשם‬ ‫מעשי לתורה ולמצוות‪ ,‬והוא אינו‬ ‫ּוִמ �ָָּׁשם ִיִ ָָּק ֶֶחָך (דברים ל‪,‬‬ ‫ֹלֶקיָך ִ‬ ‫ְיְ ַַק ֶֶּב ְְצָך ה' ֱֱא ֶ‬ ‫מתעניין במשמעות העובדה שהוא בן‬ ‫ד)‪.‬‬ ‫לעם הנבחר‪.‬‬ ‫אולם גם ביהודי כזה‪ ,‬עוד תתקיים‬ ‫למרבה הצער‪ ,‬ישנה מציאות כזו של‬ ‫ֹלֶקיָך"‪.‬‬ ‫"ִמ �ָָּׁשם ְיְ ַַקֶּבֶ ְצְ ָך ה' ֱֱא ֶ‬ ‫ההבטחה‪ִ :‬‬ ‫'יהודי נידח'‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מבוגרת של אשתו שכנעה אותו כן‬ ‫כבר היום אנו זוכים לראות כיצד‬ ‫לערוך ברית מילה‪.‬‬ ‫מתעורר הניצוץ היהודי בליבותיהם‬ ‫היא הסכימה שהברית והסעודה‬ ‫של יהודים מרוחקים‪ ,‬וכיצד הם‬ ‫יתקיימו בביתה‪ ,‬והתחייבה לדאוג‬ ‫שבים ומתקרבים צעד אחר צעד מן‬ ‫לכל החלק הלוגיסטי של האירוע‪.‬‬ ‫השממה הרוחנית שבה חיו‪ ,‬לחממה‬ ‫הרוחנית של חיי תורה ומצוות‪.‬‬ ‫הגעתי לברית‪ ,‬שימשתי גם כסנדק‬ ‫– מושג שהאב כלל לא הכיר לפני‬ ‫כל יהודי עתיד לשוב‪ ,‬ולכן אל לנו‬ ‫ששמע אותו ממני‪ ,‬וברוך ה'‪ ,‬התינוק‬ ‫להתרשם מיהודי הטוען כי אינו‬ ‫– שסבו ואבי סבו היו מאנשי ה'שומר‬ ‫מאמין כלל רח"ל‪ ,‬או טענות דומות‪.‬‬ ‫הצעיר' בדור המייסד‪ ,‬זכה להיכנס‬ ‫ישראל‪ ,‬אף על פי שחטא ‪ -‬ישראל‬ ‫בבריתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬ובעומק ליבו‪ ,‬במודע או שלא‬ ‫במודע‪ ,‬הוא מחובר לקודשא בריך‬ ‫לאחר הברית שוחחתי מעט עם בעל‬ ‫השמחה‪ ,‬ולפני שנפרדנו אמרתי לו‬ ‫הוא‪ ,‬לאורייתא ולכלל ישראל‪.‬‬ ‫שנהניתי להכירו‪ ,‬החלפנו מספרי‬ ‫טלפון‪ ,‬נתתי לו את כתובתי‪ ,‬וציינתי‬ ‫באחת השנים‪ ,‬בתקופת הקיץ‪ ,‬פנה‬ ‫שאשמח אם יבואו לביקור‪.‬‬ ‫אלי יהודי צעיר שהתגורר באחד‬ ‫האיש לא הביע התלהבות מהרעיון‪,‬‬ ‫הקיבוצים‪ .‬נולד לו בן‪ ,‬ואף על פי‬ ‫אולם חודשים אחדים לאחר מכן‪,‬‬ ‫שבתחילה לא תכנן למול אותו‪ ,‬דודה‬ ‫לרפואת‬ ‫תקוה בת רחל רוחאם‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫עצום של בורות וניתוק מזעזעים‪ .‬בתי‬ ‫בערב חג הסכות‪ ,‬התקשרתי אליו‬ ‫הספר בציבור הכללי אינם מנחילים‬ ‫והזמנתי אותו לביקור חג‪.‬‬ ‫מינימום של ידיעות בסיסיות ביהדות‪,‬‬ ‫הוא הגיע‪ ,‬הראיתי לו את הישיבה‪,‬‬ ‫בבית ההורים לא מדברים‪ ,‬ופעמים‬ ‫ואחר כך נכנסנו לסוכה ונתתי לו‬ ‫רבות הם בורים לחלוטין בעצמם –‬ ‫ארבעה מינים‪ ,‬כדי שיברך ויטול‪ .‬הוא‬ ‫והתוצאה היא‪ :‬דור שיודע על איסלאם‬ ‫נטל את המינים‪ ,‬התבונן בהם‪ ,‬ושאל‬ ‫יותר מאשר על היהדות רח"ל‪.‬‬ ‫אותי‪" :‬יש לרב סכין?"‬ ‫לאחר הביקור ההוא המשכתי לשמור‬ ‫"לשם מה אתה זקוק לסכין?"‬ ‫על קשר טלפוני איתו‪ ,‬ומידי פעם‬ ‫התפלאתי‪.‬‬ ‫הייתי מתקשר לשאול בשלומו‪.‬‬ ‫התברר שהוא הבין שאני נותן לו את‬ ‫כמעט שנה חלפה‪ ,‬והגיע חודש אלול‪.‬‬ ‫האתרוג כדי לטעום ממנו‪ ,‬ולשם כך –‬ ‫סליחות של חודש אלול בישיבה – גם‬ ‫נזקק‪ ,‬כמובן‪ ,‬לסכין‪.‬‬ ‫לב אבן אינו יכול להן‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬באותה עת‪ ,‬זה היה המרחק בין‬ ‫הצעתי לו להגיע‪ ,‬להיכנס ‪ -‬אפילו רק‬ ‫אותו יהודי לקיום מצוות‪ .‬מרחק‬ ‫‪16‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫עד שביתו הפך לבית שמתנהל על‬ ‫לחמש דקות‪ ,‬לומר '"שמע ישראל"‬ ‫טהרת הקודש‪.‬‬ ‫ולשמוע אלפי יהודים זועקים יחד‪" :‬ה'‬ ‫בהמשך סיפר לי גם כי הוא מקפיד על‬ ‫הוא האלוקים"‪.‬‬ ‫סדרי לימוד קבועים בגמרא ובהלכה‪.‬‬ ‫הוא הגיע‪.‬‬ ‫ובפעם האחרונה שהגיע‪ ,‬בישר על‬ ‫כשנכנס‪ ,‬הזמנתי אותו לשבת לצידי‪.‬‬ ‫ציון דרך משמעותי נוסף‪ .‬הוא החליט‬ ‫אפשר היה לראות בחוש כיצד הוא‬ ‫לשלוח את ילדיו לחינוך תורני‪ .‬היתה‬ ‫נכבש בקסם המנגינה‪ ,‬האווירה‬ ‫זו החלטה קשה מאוד עבורו‪ ,‬אולם‬ ‫וההתרגשות שמילאה את החלל‪.‬‬ ‫בסייעתא דשמיא מצא בעצמו את‬ ‫היתה זו הפעם הראשונה שלו במעמד‬ ‫הכוחות‪ ,‬וכיום ‪ -‬בניו עטורים בציציות‬ ‫הסליחות‪ ,‬אך לגמרי לא האחרונה‪.‬‬ ‫ומתחנכים לאמונה בה' ולשמירת‬ ‫היהודי החל בתהליך מופלא של‬ ‫תורה ומצוות‪.‬‬ ‫חזרה והתקרבות‪ ,‬הוא מגיע מידי פעם‬ ‫אכן – "מקצה השמים"‪ ,‬מקיבוץ‬ ‫לישיבה‪ ,‬ובכל שנה משתתף פעמיים‬ ‫חילוני‪ ,‬אסף אותו הקב"ה ונטע אותו‬ ‫או שלוש במעמד הסליחות‪.‬‬ ‫ואת משפחתו במקום תורה‪ .‬ודור‬ ‫הוא התקדם אט אט‪ ,‬והחל לשמור‬ ‫רביעי ישובו הנה!‬ ‫שבת‪ ,‬כשרות‪ ,‬טהרת המשפחה ועוד‪,‬‬ ‫‪17‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫להודות לה' בכל עת‬ ‫המשל שלפנינו מלמד עד כמה על‬ ‫ְוְ ָָע ָָׂשה ה' ָלָ ֶֶהם ַּכַ ֲֲא ֶֶׁשר ָָע ָָׂשה ְלְ ִִסיחֹון‬ ‫האדם להודות לה' יתברך על כל‬ ‫ּוְלְ עֹוג ַַמְלְ ֵכֵ י ָָה ֱֱאֹמ ִִֹרי ּוְלְ ַַא ְְרָצָ ם ֲֲא ֶֶׁשר‬ ‫הטובות שעושה עימו‪.‬‬ ‫ִִה ְְׁש ִִמיד ֹא ָָֹתם (דברים לא‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫יהודי עשיר ירד מנכסיו‪ ,‬והגיע עד‬ ‫במילים אלו מלמד משה את עם‬ ‫לפת לחם ממש‪ .‬לאחר שמכר את כל‬ ‫ישראל להכיר תודה לה' על כל‬ ‫נכסיו כדי לשלם לנושים‪ ,‬לא היה לו‬ ‫הטובות שעשה עימם‪.‬‬ ‫כסף אפילו לקנות לחם‪ .‬ניסה למצוא‬ ‫על כל צעד ושעל אנו יכולים לראות‬ ‫עבודה כדי שיוכל לכלכל את ביתו‪ ,‬אך‬ ‫כמה הקב"ה מיטיב עימנו‪.‬‬ ‫לא הצליח בשום אופן למצוא מקום‬ ‫אם רק נסתכל סביבנו‪ ,‬נראה כמה‬ ‫שירצו להעסיק אותו וכך התהלך‬ ‫אנשים היו עימנו לפני שנה בזמן זה‬ ‫אובד עצות‪.‬‬ ‫בבית הכנסת והתפללו עם הצבור‪,‬‬ ‫ליהודי זה היה מנוי קבוע לאחד‬ ‫והנה הם אינם עימנו כאן‪ .‬נגזר עליהם‬ ‫מהעיתונים החרדים‪ .‬בכל בוקר לאחר‬ ‫להיפטר מן העולם במהלך השנה‪.‬‬ ‫התפילה היה האיש פותח את העיתון‬ ‫ואילו אנו‪ ,‬זוכים לחיות‪ ,‬בריאים‬ ‫לראות את החדשות בעולם‪.‬‬ ‫ושלמים‪ ,‬ממשיכים ללכת‪ ,‬להתפלל‪,‬‬ ‫ללמוד ולשמוח!‬ ‫באותו יום‪ ,‬כשישב מיואש ומדוכדך‪,‬‬ ‫פתח את העיתון והנה כאשר הגיע‬ ‫במהלך היום איננו שמים לב לחסדים‬ ‫לעמוד שש‪ ,‬ראה לתדהמתו שטר‬ ‫הרבים שאנו מוקפים בהם‪ ,‬בגלל‬ ‫מגוהץ של מאתים שקלים מונח‬ ‫ההרגל ומרוצת החיים‪ .‬אך אם נעצור‬ ‫וממתין לו‪ .‬מיד אורו עיניו ותיכף ומיד‬ ‫לרגע לחשוב כמה טובה ה' מרעיף‬ ‫הלך לבנק לוודא שהשטר אמיתי‪,‬‬ ‫עלינו‪ ,‬הלב יתמלא רגש של הכרת‬ ‫ושם אישרו לו שאכן השטר אמיתי‬ ‫תודה‪.‬‬ ‫והוא יכול להשתמש בו כרצונו‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ובטעות לקחה את העיתון שלו‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫האיש לא הבין כיצד הגיעו אותם‬ ‫כמובן‪ ,‬יכול לקחת תמורתו את העיתון‬ ‫מאתים שקלים לעיתון‪ ,‬וחשב שאולי‬ ‫החדש שלה‪ ,‬שעדיין לא פתחה‪.‬‬ ‫זו אטרקציה חדשה בעיתון‪ ,‬או‬ ‫אלא שהאיש סירב לכך בתוקף‪ .‬הוא‬ ‫שמישהו חומד לו לצון‪.‬‬ ‫אמר לה שהוא רוצה את העיתון‬ ‫למחרת הוא שוב פותח בעמוד שש‪,‬‬ ‫שלו‪ .‬ובליבו דאג מה שלום מאתים‬ ‫ושוב מונח לו שם שטר מגוהץ של‬ ‫השקלים שלו‪.‬‬ ‫מאתים שקלים‪ .‬כך היה מידי יום‪ ,‬עד‬ ‫התנצלה השכנה והסבירה שבנה‬ ‫שנהפך לו הדבר להרגל‪ .‬במשך ארבע‬ ‫הקטן לקח את העיתון ובדקות אלו‬ ‫שנים היה אותו יהודי מקבל בכל יום‬ ‫ממש הוא משחק בעיתון‪ ,‬קורע וגוזר‬ ‫שטר של מאתים שקלים בעיתון‬ ‫אותו‪ .‬ניגש אותו אדם במהרה אל‬ ‫הבוקר‪ ,‬הוא התרגל לקבל את הקצבה‬ ‫הילד‪ ,‬והצליח לקחת מידו את העיתון‬ ‫היומית לאותו יום בין דפי העיתון ‪-‬‬ ‫הגזור‪ ,‬פתח בשאריות העיתון בעמוד‬ ‫משכורת מכובדת וללא שום טרחה‬ ‫שש‪ ,‬והנה אורו עיניו ‪ -‬עדיין שכן שם‬ ‫מצידו‪.‬‬ ‫אחר כבוד השטר שלו!‬ ‫יום אחד כשחזר מבית הכנסת נבהל‬ ‫באחד הימים ניגש אליו אדם ואומר‬ ‫לראות שהעיתון אינו נמצא בפתח‬ ‫לו‪" :‬אתה חוצפן!"‪.‬‬ ‫ביתו‪ .‬הוא ניגש מיד לשכנה ושאל‬ ‫הלה לא הבין‪" .‬מה עשיתי?" תמה‬ ‫אותה אם היא יודעת היכן העיתון‪,‬‬ ‫באוזני האיש‪.‬‬ ‫והיא ענתה לו בצער שהיא התבלבלה‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫זוכרים מי מיטיב עימנו? האם אנו‬ ‫"בכל יום אתה מקבל שטר מגוהץ‬ ‫מודים לו מספיק?‬ ‫של מאתים שקלים בעיתון‪ ,‬בעמוד‬ ‫שש‪ ,‬ואפילו פעם אחת אינך אומר על‬ ‫אנשים שאינם מאמינים שואלים‪:‬‬ ‫כך תודה?! כל יום אני מגהץ לך את‬ ‫'האם אני רואה את ה' יתברך שאגיד‬ ‫השטר‪ ,‬ומניח לך אותו בעיתון‪ ,‬ואתה‬ ‫לו תודה רבה? מאין לי לדעת מי‬ ‫לא טורח אפילו להודות?!"‪.‬‬ ‫עושה איתי את הטובה הזו?'‬ ‫הזדעזע האיש וכמעט התעלף‪" ,‬אבל‬ ‫אבל התשובה היא – תחקור‪ ,‬תדרוש‬ ‫לא ידעתי מי נתן לי את הכסף!"‬ ‫ותבדוק‪ .‬מי נותן לך חיים‪ ,‬בריאות‪,‬‬ ‫הצטדק לפני מיטיבו‪.‬‬ ‫פרנסה והצלחה בכל מעשה ידיך? מי‬ ‫"לא ידעת?! היית חוקר ודורש‪ ,‬שואל‬ ‫מניח את כל הטוב הזה לפניך?‬ ‫ובודק‪ ,‬מי זה שנותן לך מתנה כל כך‬ ‫עלינו להתעורר ולהבחין בטוב שה'‬ ‫נדיבה בכל יום‪ ,‬מי זה שמניח לך‬ ‫יתברך נותן לנו‪ ,‬ולשים אל ליבנו‬ ‫בעיתון מאתים שקלים!"‪.‬‬ ‫להכיר לה' יתברך טובה‪ ,‬ולהודות לו‬ ‫ה' יתברך נותן לנו חיים בכל רגע ורגע‪,‬‬ ‫בכל עת‪.‬‬ ‫נותן לנו בריאות ופרנסה‪ .‬האם אנחנו‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫גבריאל בן עליזה ז"ל‬ ‫‪20‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אין שלטון ביום המוות‬ ‫ָכָ ֲֲה ָָתה ֵֵעינֹו ְוְ ֹלא ֵנֵ ס ֵלֵ ֹחֹה' (שם לד‪ ,‬ז)‪ .‬אלא‬ ‫ַוַ ֵּיֵ ֶלֶ ְך ֹמ ֶֶֹׁשה ַוַ ְיְ ַַדֵּבֵ ר ֶֶאת ַַה ְְּד ָָב ִִרים ָָה ֵֵאֶּלֶ ה‬ ‫מהו 'ֹלא אּוַכַ ל'? איני רשאי‪ ,‬שניטלה‬ ‫ֹאֶמר ֲֲאֵלֵ ֶֶהם ֶּבֶ ן ֵֵמ ָָאה‬ ‫ֶֶאל ָּכָ ל ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל; ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫ממני הרשות וניתנה ליהושע"‪.‬‬ ‫ְוְ ֶֶע ְְׂש ִִרים ָָׁשָנָ ה ָָאֹנִֹכִ י ַַהּיֹום ֹלא אּוַכַ ל עֹוד‬ ‫לקרוא את הדברים ולבכות!‬ ‫ָלָ ֵצֵ את ְוְ ָלָ בֹוא (דברים לא‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫בשעה שהגיע זמנו של רבן של כל‬ ‫ה"אור החיים" הקדוש תמה מדוע‬ ‫ישראל‪ ,‬המלך והמנהיג‪ ,‬להיפטר מן‬ ‫נאמר בתורה‪ַ" :‬וַ ֵּיֵ ֶלֶ ְך ֹמ ֶֶֹׁשה"‪ ,‬שהרי לא‬ ‫העולם‪ ,‬הוא נותר עדיין בשיא כוחו‬ ‫מצינו בכל התורה שמשה רבנו הלך‬ ‫וגבורתו‪ ,‬כמאמר הכתוב‪ּ" :‬וֹמ ֶֶֹׁשה ֶּבֶ ן‬ ‫אחר בני ישראל כדי להשמיע להם‬ ‫ֵֵמ ָָאה ְוְ ֶֶע ְְׂש ִִרים ָָׁשָנָ ה ְּבְ ֹמֹתֹו ֹלא ָכָ ֲֲה ָָתה‬ ‫את דבריו‪.‬‬ ‫ֵֵעינֹו ְוְ ֹלא ָנָ ס ֵלֵ ֹחֹה"‪ .‬אך מאחר שהגיע‬ ‫רש"י התקשה גם הוא בדבר‪ ,‬והביא‬ ‫זמנו להסתלק מן העולם‪ ,‬הוצרך משה‬ ‫את דברי חז"ל המזעזעים את הנשמה‪,‬‬ ‫להשמיע לבני ישראל את דבריו‪.‬‬ ‫וזו לשונו‪ֹ" :‬לא אּוַכַ ל עֹוד ָלָ ֵצֵ את ְוְ ָלָ בֹוא‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬במשך כל שנות הנהגתו‪ ,‬כאשר‬ ‫יכול שתשש כוחו? תלמוד לומר 'ֹלא‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫"ֵאין ִִׁשְלְ טֹון ְּבְ יֹום‬ ‫התשובה לכך היא‪ ,‬כי ֵ‬ ‫ביקש משה רבנו לדבר עם בני ישראל‪,‬‬ ‫ַַה ָָּמֶוֶ ת" (קהלת ח‪ ,‬ח)‪ .‬לקראת הסתלקותו‬ ‫היו כולם מתקבצים סביבו ומאזינים‬ ‫מהעולם איבד משה רבנו‪ ,‬רבן של‬ ‫לאשר בפיו‪ .‬והנה לפתע הוא נאלץ‬ ‫ישראל‪ ,‬את השלטון לחלוטין‪.‬‬ ‫ללכת אחריהם ולבקש מהם להקשיב‬ ‫הדבר מזעזע ומחריד את הנשמה‪ ,‬אך‬ ‫לדבריו‪.‬‬ ‫עד כאן תחום שבת! כל זמן שהנשמה‬ ‫הלב כואב לשמוע הדברים! כיצד‬ ‫בקירבי‪ ,‬כל עוד האדם שייך לעולם‬ ‫יתכן שמשה רבנו‪ ,‬אשר "ֹלא ָכָ ֲֲה ָָתה‬ ‫הזה‪ ,‬הוא יכול להנהיג ולמלוך‪ .‬אך‬ ‫ֵֵעינֹו ְוְ ֹלא ָנָ ס ֵלֵ ֹחֹה" עד יום מותו‪ ,‬נצרך‬ ‫כאשר מגיע זמן פטירתו‪ ,‬הוא מאבד‬ ‫ללכת בעצמו לאסוף את בני ישראל‬ ‫את העוצמה וניטלת ממנו ההנהגה‪.‬‬ ‫ולבקש מהם‪" :‬בואו ותשמעו"‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫זהירות מכל פניית לב קלה‬ ‫לפני כמאתיים שנה קמו אנשים פורקי‬ ‫ֶֶּפן ֵיֵ ׁש ָּבָ ֶכֶ ם ִִאיׁש אֹו ִִא �ָָּׁשה אֹו ִִמ ְְׁש ָָּפ ָָחה‬ ‫עול‪ ,‬וביקשו להנהיג רפורמה‪ ,‬לעשות‬ ‫אֹו ֵֵׁש ֶֶבט ֲֲא ֶֶׁשר ְלְ ָָבבֹו ֹפֶֹנֶ ה ַַהּיֹום ֵֵמ ִִעם ה'‬ ‫לעצמם כל מיני "הקלות" בדת‪ .‬הם‬ ‫ֹלֵקינּו (דברים כט‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫ֱֱא ֵ‬ ‫רצו ללכת אחר תאוותיהם‪ ,‬ולכן‬ ‫"ֶּפן ֵיֵ ׁש ָּבָ ֶכֶ ם ִִאיׁש" ‪ -‬בהתחלה היה סך‬ ‫ֶ‬ ‫החליטו להוריד קצת מהלכות שבת‪,‬‬ ‫הכל "איש" אחד בודד מכל יושבי‬ ‫להקל במאכלות אסורות‪ ,‬לעבור על‬ ‫העיר‪ ,‬אשר לבבו פנה מעם ה'‪ ,‬אבל‬ ‫איסורי צניעות וכו'‪.‬‬ ‫פתאום גם "אישה" הולכת איתו‪,‬‬ ‫"ֶּפן ֵיֵ ׁש ָּבָ ֶכֶ ם‬ ‫אותם אנשים היו בגדר ֶ‬ ‫ואחר כך "משפחה" שלימה‪ ,‬ולבסוף‬ ‫ִִאיׁש‪ֲֲ ...‬א ֶֶׁשר ְלְ ָבָ בֹו ֹפֶֹנֶ ה ַַהּיֹום ֵֵמ ִִעם ה'‬ ‫לא רק המשפחה מדרדרת אלא שבט‬ ‫ֹלֵקינּו"‪ .‬ולהיכן יגיע אותו איש?‬ ‫ֱֱא ֵ‬ ‫שלם נסחף כולו וסוטה מן הדרך‪ .‬וכל‬ ‫"ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם"‪,‬‬ ‫זה ממה? מאדם אחד אשר לבבו פונה‬ ‫ואחר כך הוא הופך להיות "שורש‬ ‫מעם ה' אלוקיו‪.‬‬ ‫פורה ראש ולענה"‪ ,‬ומפרה ומרבה‬ ‫בהתחלה יש רק פניה קלה‪ ,‬רק סטייה‬ ‫רשע בעם ישראל‪.‬‬ ‫קטנה‪ ,‬אבל מהר מאוד רואים את‬ ‫הוא מדרדר עד תהום‪ ,‬ואומר לעצמו‪:‬‬ ‫ההידרדרות הנוראה‪ ,‬עד התהום‬ ‫'לא יבאוני קללות הללו‪ ,‬אך שלום‬ ‫השפל‪.‬‬ ‫יהיה לי‪ ,'...‬וסבור שיוכל להמשיך‬ ‫‪23‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אלא יענש רק על עוון אחד ‪ -‬שלא‬ ‫ללכת בדרכו הרעה ולעשות כל מה‬ ‫קיבל את השבועה‪.‬‬ ‫שליבו חפץ‪.‬‬ ‫אבל אין הדבר כן‪ ,‬אלא יהיה עונשו‬ ‫ֹלַח לֹו‪ִּ ,‬כִ י ָָאז ֶיֶ ְְע ַַׁשן‬ ‫אבל‪ֹ" ,‬לא ֹיֹאֶבֶ ה ה' ְְס ַ‬ ‫חמור במיוחד שלא יאבה ה' סלח לו‬ ‫ַַאף ה'‪ְ ...‬וְ ָָרְבְ ָצָ ה ּבֹו ָּכָ ל ָָה ָָאָלָ ה ַַהְּכְ תּוָבָ ה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫ַּבַ ֵֵּס ֶֶפר ַַהֶּזֶ ה‪ָּ ,‬וָמ ָָחה ה' ֶֶאת ְְׁשמֹו ִִמ ַַּת ַַחת‬ ‫אם אדם כופר‪ ,‬ומחמת כן אינו מקבל‬ ‫ַַה �ָָּׁש ָָמִיִ ם"‪( .‬דברים כט‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫עליו עול מצוות‪ ,‬לא ידונו אותו רק על‬ ‫אומר ה"אור החיים" הקדוש דבר‬ ‫עוון אחד ‪ -‬על הכפירה שכפר‪ ,‬אלא‬ ‫נפלא מאוד‪ :‬יש אדם הסבור שיוכל‬ ‫יענישו אותו על כל חטא ועוון שעשה‪.‬‬ ‫להתחמק מלשמור תרי"ג מצוות‪ ,‬ועם‬ ‫אם הוא מחלל שבת ברבים‪ ,‬נוסע‬ ‫כל זאת לא יבואו עליו כל הקללות‬ ‫במכונית בשבת ומדליק אש ‪ -‬מובן‬ ‫הנוראות‪ .‬הא כיצד? אדם כזה מחליט‬ ‫שיהיה עונשו נורא ואיום‪ ,‬אבל ידונו‬ ‫בליבו‪ ,‬שלא יקבל על עצמו את‬ ‫אותו אפילו על אבן שטלטל בשבת‬ ‫השבועה שמשביע משה את ישראל‬ ‫ועבר בכך על איסור "מוקצה" מדרבנן‪.‬‬ ‫על קיום המצוות‪.‬‬ ‫דנים את האדם על כל מעשה ומעשה‪,‬‬ ‫הוא אומנם יענה "אמן" בפיו‪ ,‬אבל‬ ‫על איסורים של יהרוג ואל יעבור‪,‬‬ ‫יבטלנו בליבו‪.‬‬ ‫כעבודה זרה ושפיכות דמים‪ ,‬וגם על‬ ‫מאחר והעיקר בשבועה הוא הלב‪,‬‬ ‫גדרים וסייגים שקבעו חז"ל (ראה ביאור‬ ‫אותו אדם סבור שהתבטלה שבועתו‪,‬‬ ‫הלכה סימן קצט ס"ג ד"ה מזמנין)‪.‬‬ ‫ולא יתחייב בכל העונשים והקללות‪,‬‬ ‫‪24‬‬ ‫החוברת הודפסה על ידי התורמים והמסייעים הי"ו‬ ‫לחסויות‪ ,‬להפצה‪,‬להנצחות‬ ‫לרפואת והצלחת‪ :‬מיכל בת אסתר הי"ו‪ ,‬נטע בת ג'והנה הי"ו‪,‬‬ ‫רּוַחאם הי"ו‪,‬‬ ‫רמי בן חוה הי"ו‪ ,‬רמי בן אסתר הי"ו‪ ,‬תקוה בת רחל ַ‬ ‫ולקבלת העלון‬ ‫ראובן בן יערית הי"ו‪ ,‬זכריה בן ציונה טנג'י הי"ו‪,‬‬ ‫דוד וראובן בני שרית הי"ו‪ ,‬אילה בת שושנה הי"ו‪ ,‬ישראל בן רימה הי"ו‪,‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫מאיר מאור בן חיה רבקה הי"ו‪ ,‬ליאת בת בלה סעדה הי"ו‬ ‫ולעילוי נשמת‪ :‬ר' דוד בן איזה ז"ל‪ ,‬מרים בת זהרה ז"ל‪,‬‬ ‫או בטלפון‪02-5000455 :‬‬ ‫מזל בת מרים ז"ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יהודה בן עישה ז"ל‪ ,‬גרשון חי בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫נא לציין "עבור חוברת האור לחיים"‬ ‫רחל רוחאם ַלַ ֵלֵ ה בת נרקיס ז"ל‪ ,‬תמר בת רגינה ז"ל‪ ,‬עופר בן ציונה ז"ל‪,‬‬ ‫רחל בת נג'מה כוכבה ז"ל‪ ,‬לאה בת פנינהז"ל‪ ,‬חיים בן חביבהז"ל‪,‬‬ ‫מרדכי צבי בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יגאל בן מלכה ז"ל‪ ,‬יעקב בן ברטה ז"ל‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהונתן בן מרים ז"ל‪ ,‬יוסף בן ציונה ז"ל‪ ,‬ר' יצחק בן נעימה ז"ל‬