gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון ‪ | 255‬שנה ו'‬ ‫בסייעתא‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך תשפ"ו‬ ‫דשמיא‬ ‫הכתוב לחיים‬ ‫תדיחו‬ ‫• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •‬ ‫אותם!‬ ‫• אין חיילים! •‬ ‫• מחוטב עציך עד שואב מימך •‬ ‫מתכוננים לר"ה תשפ"ז‬ ‫את מי לא נדיח מאתנו? לאור הפרשה‬ ‫גיליון ‪ | 255‬שנה ו'‬ ‫בסייעתא‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך תשפ"ו‬ ‫דשמיא‬ ‫הכתוב לחיים‬ ‫• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •‬ ‫מחוטב עציך עד שואב מימך‬ ‫אין חיילים!‬ ‫את מי לא נדיח מאתנו ביום הדין המתקרב? לאור הפרשה‬ ‫מתכוננים ליום הדין תשפ"ז‬ ‫(יבמות סג‪,).‬שאומות העולם נהרג אחד מהם הכל‬ ‫לעברך בברית ה’ אלקיך ‪ ...‬אשר ה’ אלקיך‬ ‫כבר מימות קדם הזכיר החסיד ב"חובת‬ ‫שמחים במפלתו ואין חשים בצערו‪ ,‬ואילו‬ ‫כורת עמך היום‪( .‬דברים כט יא)‬ ‫הלבבות" את מפגשו של החכם עם עורכי‬ ‫ישראל קרויים אדם וגוף אחד וכל שלוקה‬ ‫המלחמה בשובם משדה המערכה ופנינת‬ ‫אחד מהם הכל מצטערים‪.‬‬ ‫הברית אשר כרת אתם בחורב ומפורשת בכי‬ ‫חכמתו קדמתם‪ַ :‬שבתם מן המלחמה‬ ‫תשא (שמות לד) כתב לך את הדברים האלה כי‬ ‫הקטנה‪ ,‬ועתה הכינו עצמכם אל המלחמה‬ ‫מי כעמך ישראל ‪ -‬גוי אחד בארץ‪.‬‬ ‫על פי הדברים האלה ‪ -‬כרתי אתך ברית ואת‬ ‫הגדולה‪ .‬מלחמת האדם עם היצר הסוכן‬ ‫ישראל ‪ ,‬ואמר ר’ יוחנן לא כרת הקב”ה ברית‬ ‫בו וכל חילותיו‪ ,‬אשר אתה ישן לו והוא‬ ‫בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ‪-‬‬ ‫עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה (גיטין‬ ‫ער לך‪ ,‬עטה לך את בגדי הידידות ומכין‬ ‫בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם‬ ‫ס‪ ):‬אינה נשלמת אלא שקבלוה עליהם בארור‬ ‫בתחבולתיו את המלכודת והפח להפילך‪.‬‬ ‫ובברוך‪ .‬כן הוא בסוטה (לז‪ ):‬ו”כן בסיני”‬ ‫ופירש”י מדכתיב (דברים כח סט) מלבד הברית‬ ‫בעמדנו בערב יום הדין שומה עלינו‬ ‫בפרוש המשניות לאבות‬ ‫אשר כרת אתם בחורב למדנו שברית חורב‬ ‫להשקיף בנעשה בעולמו של הקב"ה‬ ‫ולהקיש אל האמור להתרחש בתוכנו‬ ‫האריך הרמב”ם בבאור‬ ‫גם כן כרותה באלות וברכות‪ ,‬ואלו הקללות‬ ‫שבתורת כהנים שנאמרו בסיני‪( .‬רש”י עה”ת שם)‬ ‫בקרב שלומי אמוני ישראל המתעתדים‬ ‫דעתו שחובת תלמיד חכם‬ ‫לומר לפניו מלכויות כדי שתמליכוני‬ ‫אלה דברי הברית אשר צוה ה’ את משה‬ ‫עליכם ובזה יעלה זכרוננו לפניו לטובה‪.‬‬ ‫להתפרנס ממלאכת כפיו‬ ‫לכרות את בני ישראל בארץ מואב (כח סט) היא‬ ‫האם לדאבון לבנו אין אנו מתנהלים‬ ‫ולא ליהנות מדברי תורה‬ ‫הברית שכרתו עמו בערבות מואב והתחומות‬ ‫בקללות שמשנה תורה‪.‬‬ ‫כאותו ענק שלא חסרים לו אמצעים‬ ‫בעולם הזה והביא מהלל‬ ‫כספיים ומשופע ברכוש צבאי ובאמצעים‬ ‫החדישים ביותר ומשקיע שנות אימונים‬ ‫הזקן שהיה חוטב עצים‬ ‫לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים‬ ‫‪ -‬חוץ ממ”ט שבתורת כהנים ‪ -‬הוריקו פניהם‬ ‫והדרכה ליתן אפשרות למקורביו להיות‬ ‫והיה עני בתכלית‪ ,‬וקרנא‬ ‫ואמרו‪ :‬מי יוכל לעמוד באלו‪( .‬כט יב ברש”י)‬ ‫מוכנים ליום פקודה‪ ,‬לירד לקרב ולהחזיק‬ ‫חרב ומגן וללחום עד שתהא ידו על‬ ‫שהיה דיין בארץ ישראל‬ ‫אתם נצבים היום‪.‬‬ ‫העליונה‪,‬ולצערו ולמפח נפשו מגלה הוא‬ ‫והיה דולה מים‪ .‬והנראה‬ ‫כהיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר‬ ‫כי "חייליו" אינם והוא קורא ואין איש‪,‬‬ ‫מצפה ואין אדם‪.‬‬ ‫ששתי מלאכות אלו‬ ‫כך האיר לכם וכן עתיד להאיר לכם והקללות‬ ‫מאן מלכי ‪ -‬רבנן! ותורתנו הקדושה‬ ‫היו המלאכות השפלות‬ ‫והיסורין מקיימים אתכם ומציבים אתכם‬ ‫לפניו‪ .‬הכיצד? ואל תשיבני שכחה של‬ ‫משתבחת ואומרת שבה ‪ -‬מלכים ימלוכו!‬ ‫והגרועות שהשתדל בהם‬ ‫הערבות ההדדית שכל ישראל ערבים זה לזה‬ ‫(סוף הניזקין) והיושבים ראשונה במלכות‬ ‫זוהו כבעלי תריסין במלחמתה של תורה‬ ‫אדם לפרנסתו והרבותא‬ ‫היא המקיימתם והמציבתם שהרי מבואר‬ ‫בסנהדרין (מג‪ ):‬שעל הנסתרות שביד עוברי‬ ‫ואותם שמלאו כריסם בש"ס ופוסקים‪,‬‬ ‫שלמרות כן זכו לעסוק‬ ‫עבירה לא נתערבו עד שעברו את הירדן‬ ‫וכל הדבר הקשה יביאו אליהם ועל פיהם‬ ‫יהיה כל ריב וכל דין‪.‬‬ ‫בתורה ביום ובלילה‬ ‫ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר‬ ‫גריזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה בזה (רש”י‬ ‫וכשפנו את כס ממלכתם להשקיע‬ ‫ולהכלל בין מעתיקי‬ ‫ד”ה עד) ‪ -‬לר’ יהודה‪ ,‬ולר’ נחמיה לעולם לא‬ ‫בתפילה ִבקרום בתמיה‪ :‬מניחין חיי עולם‬ ‫השמועה מפי משה רבנו‬ ‫ענש אחרים על הנסתרות‪.‬‬ ‫ועוסקים בחיי שעה [תפילה צורך חיי שעה‬ ‫היא‪ -‬לרפואה‪ ,‬לשלום‪ ,‬למזונות ‪-‬רש"י שבת י‪].‬‬ ‫ותשובתך בצדו‪ :‬כולכם!‬ ‫‪ -‬אז ויהי בישורון מלך ‪ -‬הוא מלכם‪.‬‬ ‫נמצינו למדים שעל מנת להצטרף לחיל‬ ‫שה פזורה ישראל ‪ -‬משולים ישראל כשה‬ ‫השם צריך להצרף ולהתחשל בעמל‬ ‫מה דרכו של שה לוקה אחד מחבריו וכולם‬ ‫ב‪.‬‬ ‫מרגישים‪ ,‬כך הם ישראל אחד מהם לוקה‬ ‫התורה וביגיעתה ולהבדל לעמוד לפני ה'‬ ‫ולשרתו‪.‬‬ ‫וכולם מצטערים‪( .‬ילקוט יתרו רע”ו)‬ ‫(כט י)‬ ‫כלל ישראל ‪ -‬כל איש ישראל‪.‬‬ ‫וכאן הבן שואל ותמה‪ :‬היאך על ידי‬ ‫דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לפרֵט ‪-‬‬ ‫וכן המליץ הגר”מ שפירא הי”ד בפני שופטי‬ ‫"שטר שותפות" אפשר בקלות לרכוש‬ ‫ללמד על הכלל כולו יצא‪.‬‬ ‫בייליס כי לכך נתכוונו חז”ל במאמר אתם ‪-‬‬ ‫"חלק בתורתו" וכי עמל ויגיעה הוא בר‬ ‫קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם‬ ‫נפשו עליה נאמר לו בא ברוך ה’‪ ,‬והיא שעמדה‬ ‫גופו אליו לעשות מלאכתו ולשרתו בעבודת‬ ‫ומעתה תינח שמונה הכתוב ומפרט את‬ ‫לו ליצא מכלל ארור‪.‬‬ ‫עבד נטפל אליו ונעשה כמותו בבחינת השקה‬ ‫החשובים שבעם ‪ -‬החשוב חשוב קודם ‪ -‬ראשי‬ ‫למים המטהרת ומעלה מטומאה‪.‬‬ ‫שבטיכם זקן ונשוא פנים הוא הראש‪ ,‬ואחר‬ ‫ג‪.‬‬ ‫כך כל איש ישראל ועמם הנשים והטף‪ .‬וכל‬ ‫ומינה נילף שכאשר שעבד משה את אותם‬ ‫המחובר לטהור כטהור המה הגרים שנטשו‬ ‫גדולי חכמי ישראל היה מהם חוטבי עצים‬ ‫שבאו בערמה מעמי כנען הארורים לעבודת‬ ‫אלהי נכר הארץ ובאו לחסות תחת כנפי‬ ‫ומהם שואבי מים‪ ...‬ואעפ”כ היו עוסקים‬ ‫המשכן ושמם לחוטבי עצים ולשואבי מים‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫בתורה ביום ובלילה‪ ,‬והם מכלל מעתיקי‬ ‫לצרכי גבוה נתחברו ונטפלו להיות כאבר מן‬ ‫השמועה איש מפי איש מפי משה רבנו‪.‬‬ ‫אך כיצד מצטרף משה בנשימה אחת את‬ ‫קבוצת האוכלסיה “מחטב עציך עד שואב‬ ‫ובפרוש המשניות לאבות (פרק ד משנה ה’) האריך‬ ‫הרמב”ם (פ”א מתלמוד תורה ה”ט) בבאור דעתו (פרק‬ ‫נשכיל ונתאחד כולנו‬ ‫מימיך” שאמונים אנו על פרוש רש”י שהיו‬ ‫אלו הכנענים שנצטוינו עליהם “לא תחייה כל‬ ‫ג מת”ת הלכה י’) שחובת תלמיד חכם להתפרנס‬ ‫לקראת יום בואו‬ ‫נשמה”‪( .‬כ טז)‬ ‫ממלאכת כפיו ולא ליהנות מדברי תורה בעולם‬ ‫הזה והביא מהלל הזקן שהיה חוטב עצים והיה‬ ‫הממשמש ובא‪ ,‬ובל נשכח‬ ‫שהוקשו לאנשי גבעון שהצליחו להערים‬ ‫עני בתכלית‪ ,‬וקרנא שהיה דיין בארץ ישראל‬ ‫לצרף אל ראשי שבטינו‬ ‫על יהושע ולשכנעו שבאו מארץ רחוקה‬ ‫והיה דולה מים‪.‬‬ ‫וזקנינו גם את הנשים‬ ‫וכרת עמהם ברית להחיותם וכשנודע לו על‬ ‫רמאותם נתנם ל”חוטבי עצים ושאובי מים‬ ‫והנראה ששתי מלאכות אלו היו המלאכות‬ ‫והטף‪ ,‬ושימת לב גם אל‬ ‫במשכן‪ ,‬וכן עשה משה בימיו‪.‬‬ ‫השפלות והגרועות שהשתדל בהם אדם‬ ‫לפרנסתו והרבותא שלמרות כן זכו לעסוק‬ ‫אותם הנאלצים להיות‬ ‫והלא כדי לזכות ולעמוד בצ”ח הקללות‬ ‫בתורה ביום ובלילה ולהכלל בין מעתיקי‬ ‫משואבי המים או חוטבי‬ ‫ולהתקיים הוצרכו ישראל כמאמר משה‬ ‫השמועה מפי משה רבנו‪.‬‬ ‫העצים‪ ,‬שמא המה מכלל‬ ‫לסגולה של שה ‪ -‬שהאחד חש בצערו של‬ ‫חבריו ולהתכלל עם כלל ישראל‪ ,‬והיאך אבר‬ ‫ויתפרש המקרא שהתיצבות כולם לפני ה’‬ ‫מעתיקי השמועה איש‬ ‫המדולדל שמרחוק באו מתאחים ומתאחדים‬ ‫ולהיות לו לעם היתה מאיגרא רמא ‪ -‬ראשיכם‬ ‫ושבטיכם עד לשפל המעלה והם חובטי העצים‬ ‫איש מפי משה רבנו‬ ‫עם גוף השה להיות לאחדים ולעבור בברית ה’‬ ‫ולהקים אותו לו לעם‪.‬‬ ‫ושואבי המים‪.‬‬ ‫ונראה ללמדו מהכהנים שנתקדשו בקדושתו‬ ‫הכלל שמעלה ארוכה ונחשבו ככלל ישראל‬ ‫איש הכלל‪ ,‬יחיד שהרבים צריכים לו‬ ‫של אהרן וזכה אותם הבורא באכילת תרומה‬ ‫שחובה לצרפם לברית ה’ אלקינו שיקימם‬ ‫שאני‪.‬‬ ‫להיות לו לעם‪.‬‬ ‫וכל האוכל בתרומה מברך ברכת אותו המאכל‬ ‫ואח”כ אקב”ו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול‬ ‫נשכיל ונתאחד כולנו לקראת יום בואו‬ ‫וממנו למד יהושע תלמידו שמאחר ונשבעו‬ ‫תרומה (רמב”ם סוף הלכות תרומות) ומיגו דזכי‬ ‫הממשמש ובא‪ ,‬ובל נשכח לצרף אל ראשי‬ ‫לגבעונים ואינם יכולים לרחקם‪ ,‬ראוי להופכם‬ ‫לנפשיה גלי רחמנא שכהן שקנה עבדים הרי‬ ‫שבטינו וזקנינו גם את הנשים והטף‪ ,‬ושימת לב‬ ‫לעבדי גבוה בהיותם חוטבי עצים ושואבי מים‪.‬‬ ‫זה אוכלים בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש‬ ‫גם אל אותם הנאלצים להיות משואבי המים‬ ‫קנין כספו (יבמות סו‪“ ,).‬ובמשנה ראשונה” (תרומות‪-‬‬ ‫או חוטבי העצים‪ ,‬שמא המה מכלל מעתיקי‬ ‫וכן מוצאים אנו באליעזר עבד אברהם שמאן‬ ‫פרק ח’) נוקט שיכול העבד האוכל בתרומה‬ ‫השמועה איש איש מפי משה רבנו‪.‬‬ ‫אברהם ליתן לו את בנו העולה תמימה כחתן‬ ‫לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן‪.‬‬ ‫לבתו מפני שהוא מזרע כנען הארור ואינו ראוי‬ ‫כתיבה וחתימה טובה!‬ ‫לידבק בברוך‪ ,‬וכשהתמיד בשליחותו ונתן‬ ‫הראנו לדעת שהמחובר לקדוש ומשעבד את‬ ‫(שבת סג‪ ).‬וברש"י‪ :‬הוי זהיר לחזור על משנתך‬ ‫שום אחד מסימני הלילה‪ ,‬ויש שהתאמצו‬ ‫הקנאה במילי? ומדוע מטריחים אנו אותו‬ ‫שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה‬ ‫בתפילה שנערכה ‪ 4‬שעות לפני כניסת היום‪.‬‬ ‫בהקדשת "בתי מזוזה" ומטבעות ברכה‬ ‫כחרב על ירך גבור לנַ ֵצח במלחמתה והוא‬ ‫אך כאשר יכנס היום [היום ‪ -‬הוא יומא דראש‬ ‫ומזל‪ ,‬וכי קדושת הגוף שבו פקעה בכדי‬ ‫הודך והדרך‪.‬‬ ‫השנה] ויבאו להתיצב על ה' ‪-‬והוה ביומא‬ ‫כדי להורידה ל"קדושת דמים"‪ ,‬והיאך אנו‬ ‫דדינא בריש שתאואתו כתי מלאכיא למיקם‬ ‫מבקשים ממנו "כתב עדות" בידענו כי אין‬ ‫את אחי אנוכי מבקש! מי לה' ‪ -‬אלי!‬ ‫בדינא קדם ה'‪ ,‬ויבוא גם השטן עמהם (איוב‬ ‫לעדים לשלוח אגרתם ‪-‬כי עדות מתקבלת‬ ‫כל המוכן להבדל קדש קדשים ולהתגייס‬ ‫א' ו') תהא שכינה מיללת מי לה' ‪-‬חגרו איש‬ ‫רק מפיהם ולא מפי כתבם‪.‬‬ ‫ולרצֹותֹו‬ ‫ללגיונו של מלך ולחיל השם ַ‬ ‫חרבו ועברו ושובו משער לשער במחנה‬ ‫כאשר יעבור מלכו של עולם ויעבירנו‬ ‫ולהודיע לו שישנם בעולמו עשרה שיושבים‬ ‫והחזיקו מגן וצנה כדי לעמוד בקשרי‬ ‫החרדי ַ‬ ‫כבני מרון ויצפה כמה חיילים אמיתים‬ ‫ועוסקים בתורה וקולם נשמע‪ ,‬והוא יקיים‬ ‫מלחמה‪ -‬אוי לנו כי יגלו שהעמדות ננטשו‬ ‫עומדים תחת פקודו וממשלתו‪ ,‬יתאכזב‬ ‫מאמרו‪ :‬ונשאתי לכל המקום בעבורם!‬ ‫ואין איש מחזיק בחרבה של תורה ולובש‬ ‫ויצטער לראות כי הרבה ממחננו קנו סכין‬ ‫מגינה וצנתה‪ .‬שהרי חגור חרבך על ירך‬ ‫הברו ‪-‬נושאי כלי ה'!‬ ‫חדשה שעל ידה יחתכו חיים‪ ,‬ורבים אף‬ ‫גבור הודך והדרך ‪-‬ההוא בדברי תורה כתיב‬ ‫הדרו כמנהגי ירושלים לא לותר על הכנת‬ ‫במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה? בהיכל הישיבה!‬ ‫מ ו צ א י ש ב ת נצ ב ים ו י ל ך תש פ " ו • ‪ 0 0 : 0 0‬שי ח ה • ‪ 0 0: 40‬סלי חו ת‬ ‫יו"ל ע"י המכון להוצאת כתבי הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א | לקבלת הגיליון בדוא"ל‪mlkr8114@gmail.com :‬‬