gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מבשר טוב · Mevaser Toiv — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: מבשר טוב · Mevaser Toiv

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

מבשר טוב · Mevaser Toiv — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫מבשר טוב‬ ‫ליל שבת קודש‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫תשס"ז‬ ‫עיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫מאמר‬ ‫נצבים היום‬ ‫ראש השנה ‪ -‬יום האמת‬ ‫א‬ ‫הקדמת הקושיות‬ ‫אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל‪.‬‬ ‫יש להבין לשון "נצבים" מה ענינו‪ ,‬ולמה לא אמר בלשון פשוט 'עומדים' או כיוצא בזה‪.‬‬ ‫"היום"‪ .‬מבואר בזוהר הק' (ח"ג דף רלא ע"א)‪" :‬בכל אתר 'ויהי היום'‪ ,‬דא ראש השנה‪' .‬ויהי היום ויבאו בני‬ ‫האלקים' (איוב א‪ ,‬ו) יום ראש השנה הוה וכו'" עכל"ק‪.‬‬ ‫וכן מתפרש בפרשא דידן "אתם נצבים היום"‪ ,‬דא יומא דראש השנה‪ ,‬שבו נצבים כולכם לפני ה' אלקיכם כבני‬ ‫מרון‪ ,‬כמבואר במשנה בר"ה (דף טז ע"א)‪ .‬וזו הסדרא מכינה את ישראל לקראת התייצבותם ביום הדין הבעל"ט‬ ‫לפני כסא הכבוד‪.‬‬ ‫ולפי זה אף ביטוי לשון "נצבים" שבכתוב‪ ,‬שעל שם זה נקראת כל הסדרא‪ ,‬יש בו בודאי תמצית יסוד ההכנה‬ ‫לקראת ראש השנה הבעל"ט‪ .‬ויש לדעת מהי אותה הכנה הנרמזת בלשון נצבים‪.‬‬ ‫בהמשך הפרשה (כט‪ ,‬יז‪-‬כ) נאמר‪" :‬פן יש בכם איש או אשה וגו' אשר לבבו פונה היום וגו' פן יש בכם שורש פורה‬ ‫ראש ולענה‪ .‬והיה בשמעו את דברי האלה הזאת‪ ,‬והתברך בלבבו לאמר‪ ,‬שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען‬ ‫ספות הרוה את הצמאה‪ .‬לא יאבה ה' סלח לו‪ ,‬כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא‪ ,‬ורבצה בו כל האלה הכתובה‬ ‫בספר הזה וגו'"‪.‬‬ ‫זה הפסוק לכאורה אין לו מובן‪ ,‬הפלא ופלא‪ ,‬הלא המדובר "בשמעו את דברי האלה הזאת"‪ ,‬שמע והבין תוצאות‬ ‫העבירות רח"ל‪ ,‬ועונש האלה והקללה שבתוכחה‪ ,‬ואף על פי כן "מתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי"‪ .‬ולא זו‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא שעדיין עומד ומחזיק במרדו‪ ,‬ואינו מודה ועוזב דרכו הרעה‪ ,‬אלא "בשרירות לבי אלך"‪ .‬וכדפירש"י‬ ‫ז"ל‪" :‬בשרירות לבי אלך‪ .‬במראות לבי‪ ,‬כמו 'אשורנו ולא קרוב (במדבר כד‪ ,‬יז)‪ .‬כלומר מה שלבי רואה לעשות"‬ ‫עכ"ל‪ .‬והוא תמוה מאוד‪ ,‬מה חשבון דעתו של אדם זה‪ ,‬שתיכף בשמעו את דברי האלה הקשה והנוראה‪ ,‬וידע‬ ‫והבין גודל הרעה אשר תמצאנו בעשיית הרע‪ ,‬אף על פי כן מחזיק הוא בעוז בשרירות ליבו‪ ,‬לעשות ככל העולה‬ ‫על ליבו‪ ,‬והדבר צ"ע‪.‬‬ ‫ובפרשת וילך (לא‪ ,‬טז‪-‬יח)‪" :‬וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים‪ ,‬והסתרתי פני מהם והיה לאכול‪ ,‬ומצאהו רעות‬ ‫רבות וצרות‪ .‬ואמר ביום ההוא‪ ,‬הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה‪ .‬ואנכי הסתר אסתיר פני ביום‬ ‫ההוא‪ ,‬על כל הרעה אשר עשה‪ ,‬כי פנה אל אלהים אחרים"‪.‬‬ ‫א‬ ‫וצ"ע שמאחר שהתודה האדם‪ ,‬וכבר נתעורר ליבו להבין סיבת הצרות הרבות אשר מצאוהו רח"ל‪ ,‬מחמת "על כי‬ ‫אין אלקי בקרבי"‪ .‬למה אם כן חוזר הכתוב ומענישו "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו'"‪ ,‬הלא זה עתה שב‬ ‫בתשובה והתחרט על עזבו את ה'‪ ,‬ומודה בפה מלא שעל כי אין אלקי בקרבי מצאוני וגו'‪.‬‬ ‫ומשמעות פשיטות סדר הכתוב מורה‪ ,‬שאדרבה מתוך וידוי זה שהתודה האדם ואמר על כי אין אלקי בקרבי וכו'‪,‬‬ ‫זה גרם "ואנכי הסתר אסתיר פני"‪ ,‬וזה בודאי תמוה מאוד‪ ,‬על מה ראוי זה האיש דוקא אחר שכבר מתודה‬ ‫והתעורר ליבו לדעת ריחוקו מהשי"ת‪ ,‬ורוצה לשוב אליו‪ .‬שיסתיר השי"ת פניו ממנו יותר והוא צ"ע‪.‬‬ ‫תו קשיא סיפא דקרא‪" ,‬כי פנה אל אלהים אחרים"‪ ,‬וצ"ע שזה היה רק מתחילה‪ ,‬כאשר "קם העם הזה וזנה אחרי‬ ‫אלהי נכר הארץ וגו'" (בפסוק טז)‪ ,‬אבל אחר כך הלא כבר התנער עצמו מדבקותו באלהים אחרים‪ ,‬וחזר ואמר‬ ‫"על כי אין אלקי בקרבי וגו'" (פסוק יז)‪ ,‬ואם כן הלא שב לכאורה אל השם יתברך‪ ,‬ואינו פונה לאלהים אחרים‬ ‫וצ"ע‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך (או"ח סי' תכח ס"ד)‪" :‬לעולם קורין וכו' אתם נצבים קודם ראש השנה‪ ,‬ולכן כשראש השנה ביום ב'‬ ‫ג' שיש שתי שבתות בין ר"ה לסוכות‪ ,‬צריכים לחלק נצבים וילך כו'‪ .‬וסימן קומו ותקעו" ע"כ‪.‬‬ ‫והוא בגמרא מגילה (דף לא ע"ב)‪" :‬תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר‪ ,‬עזרא תיקן להן לישראל‪ ,‬שיהו קורין קללות‬ ‫שבתורת כהנים קודם עצרת‪ ,‬ושבמשנה תורה קודם ראש השנה‪ .‬מאי טעמא‪ ,‬אמר אביי ואיתימא ריש לקיש‪ ,‬כדי‬ ‫שתכלה השנה וקללותיה"‪.‬‬ ‫והסיקו בתוספות על אתר (ד"ה קללות בתוה"ד) וזה"ל‪" :‬שאלו בבית המדרש של רבינו נסים‪ ,‬למה מחלקים‬ ‫פרשת נצבים וילך לשנים‪ ,‬כשיש ב' שבתות בין ראש השנה לסוכות בלא יום הכיפורים‪ ,‬ואין מחלקין מטות ומסעי‬ ‫שארוכות יותר וכו'‪ .‬נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן‪ ,‬לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ראש‬ ‫השנה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל‪ ,‬שלא להסמיך הקללות לראש השנה‪ .‬ומטעם זה אנו קורין‬ ‫במדבר סיני קודם עצרת‪ ,‬כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת" ע"כ‪.‬‬ ‫נמצא למסקנת התוס'‪ ,‬שזו הסדרא מפסקת בין הקללות לראש השנה‪ .‬ויש לתת טעם בדבר‪ ,‬למה נבחרה זו‬ ‫הפרשה של נצבים דייקא‪ ,‬להיות היא המפסקת ביניהם‪ .‬שהפסקה זו מורה על כליון גמור של כל קללותיה של‬ ‫השנה שעברה‪ ,‬וקבלת השנה הבעל"ט וברכותיה‪.‬‬ ‫ומדחזינן שנבחרה זו הפרשה בדוקא להיות היא המפסקת בזה‪ ,‬עד שהעדיפו בשבילה לחלק כשצריך בין נצבים‬ ‫לוילך‪ ,‬כאשר תירצו התוס' בשאלת בית מדרשו של רבינו נסים ז"ל‪ .‬מוכח מזה‪ ,‬שיש בה במהותה של פרשת‬ ‫נצבים הכוח הנצרך להפסיק ולכלות שנה וקללותיה‪ ,‬ולכן בחרו בה ולא בפרשה אחרת‪ .‬וצ"ב מה כח יש בזו‬ ‫הפרשה יותר משאר פרשיותיה של תורה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫יש "יראה מלומדה"‪ ,‬ותכסיסי עצות להינצל מהפורענות‪ ,‬אף כי אין בהם תשובה ותיקון של אמת‬ ‫והנראה בעזהי"ת‪ ,‬כתיב (ישעיה כט‪ ,‬יג)‪" :‬ויאמר ה'‪ ,‬יען כי ניגש העם הזה‪ ,‬בפיו ובשפתיו כבדוני‪ ,‬ולבו רחק ממני‪.‬‬ ‫ותהי יראתם אותי‪ ,‬מצות אנשים מלומדה"‪.‬‬ ‫חידוש מלמדנו הנביא כאן בדבר השם‪ ,‬כי בשלמא רישא דקרא "כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו‬ ‫רחק ממני" מובן‪ ,‬שהפה מדבר והשפתיים נעות‪ ,‬וליבו בל עימו כדמפרש‪ – .‬אבל סיפא דקרא‪ ,‬הלא איירי בדבר‬ ‫שבלב‪" ,‬ותהי יראתם אותי"‪ ,‬ויראה אינה לא בפה ולא בשפתיים‪ ,‬ולא במעשה ידיים‪ ,‬כי משכן היראה בלב הוא‪– .‬‬ ‫ואף על פי כן משמעינו הכתוב‪ ,‬שיש יראה מלומדה‪ .‬וכמו שמתרגל האדם במעשים ופעולות ודיבורים ותפילות‬ ‫וכו'‪ ,‬לעשותם בדרך של "מלומדה"‪ ,‬בלא כוונת לב הראויה‪ ,‬ושלא לשמה‪ .‬כמו כן רעת המלומדה פוגעת אף‬ ‫בדברים שבלב‪ .‬ויתכן שיהיה האדם נתון ביראה ופחד מסוים בלבו‪ ,‬ועדיין אין זה יראה נכונה‪ ,‬יראה פנימית מתוך‬ ‫חשבון נפש נוקב בהכרת האמת‪ ,‬אלא מרגיל את ליבו בעתים שונים להיות ביראה חיצונית‪ ,‬לפי ענין העת‬ ‫ב‬ ‫והצורך‪ .‬ואין זו אלא הרגשה חיצונית של מעטה היראה‪ ,‬ורחוקה היא מאוד מעצמה של מידת היראה‪ ,‬הנכונה‬ ‫והראויה לקנן בתוככי לבב איש ישראל פנימה‪.‬‬ ‫והוא המכוון בלשון אבא אליהו זכור לטוב‪ ,‬שאנו אומרים בתפילת השחר (תנא דבי אליהו רבה פרק כא)‪" :‬מכאן‬ ‫אמרו‪ ,‬לעולם יהא אדם ירא שמים‪ ,‬יראה גמורה‪ ,‬יראה על האמת‪ ,‬ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וכו'" ע"כ‪.‬‬ ‫– הרי שלא הסתפק במה שהתחיל ואמר שיהי' "ירא שמים"‪ ,‬אלא הוסיף עוד תיבות לפרש ענינה של יראה זו‪,‬‬ ‫"יראה גמורה יראה על האמת"‪ .‬ומכלל הן אתה שומע לאו‪ ,‬שישנה יראה שאינה "גמורה"‪ ,‬ואינה "על האמת"‪ ,‬רק‬ ‫יראה חיצונית מצות אנשים מלומדה‪.‬‬ ‫כיוצא בדבר‪ ,‬מצינו ענינים נוספים שיכול האדם לזייף בהם‪ ,‬ואף כי ישתמש במידת מה במידה הטובה‪ ,‬אין זה‬ ‫אלא לפי צורכו וחסרונו הנצרך לו באותה עת‪ ,‬להשתמש מעט מאותה מידה להשלים ממנה חסרונו‪ .‬אבל באמת‬ ‫אין בו מזו המידה כמעט כלום‪.‬‬ ‫ואבאר בעזה"י‪ ,‬כמה וכמה דוגמאות בדבר‪:‬‬ ‫א) איתא במדרש (במדבר רבה כ‪ ,‬טו)‪" :‬ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי (במדבר לב‪ ,‬לד)‪ .‬שהיה רשע ערום‪,‬‬ ‫ויודע שאין עומד מפני הפורעניות אלא תשובה‪ ,‬שכל מי שחוטא ואומר 'חטאתי'‪ ,‬אין רשות למלאך ליגע בו" ע"כ‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אף כי לכאורה עשה בלעם תשובה ואמר "חטאתי"‪ ,‬ועמדה לו תשובתו בפני הפורענות‪ ,‬שלא היה למלאך‬ ‫רשות ליגע בו‪ .‬עם כל זאת נקרא על זו התשובה בשם "רשע ערום"‪ .‬והיינו משום שבאמת זה הרשע לא נתן אל‬ ‫ליבו כלל לשוב באמת‪ ,‬כאשר התעקש עצמו לילך כנגד רצון השי"ת‪ .‬ואף כי אמר 'חטאתי' לא חזר בו כלל מדרכו‬ ‫הרעה‪ ,‬ולא לזאת נתכוין‪ .‬אלא שהיה "רשע ערום"‪ ,‬ויודע שאמירת "חטאתי" בלבד‪ ,‬אף כי בערמה ולא מתוך לב‬ ‫מלא חרטה‪ ,‬גם היא יש בה כוח לדחות מעט הפורענות‪.‬‬ ‫כי השי"ת ברוב תשוקתו הגדולה בתשובת הרשעים‪ ,‬מקבל כל אמירה ופעולה כל שהיא של תשובה‪ .‬ואף אמירת‬ ‫"חטאתי" בלבד‪ ,‬והכרה רגעית חיצונית בחטא‪ ,‬הנאמרת בפה בלא לב ולב‪ ,‬כי ליבו חורש מזימות אוון‬ ‫בערמימותו‪ .‬עם כל זאת יש בה בכח אמירה זו‪ ,‬למנוע ממנו כרגע הפורענות‪.‬‬ ‫ולכן לא היה לו למלאך רשות ליגע בו‪ ,‬אף כי מן הדין היה שלא להניחו לילך‪ ,‬ולהורגו מיד‪ ,‬כאשר רצה המלאך‪.‬‬ ‫מחמת זו האמירה שהיה אותו רשע ערום אומר בפיו‪ ,‬מנע הרשות מן המלאך שלא יכל לבצע בו זממו‪ ,‬וניצל מן‬ ‫הפורענות באותה עת‪.‬‬ ‫והנה פשוט שאין זו תשובה של אמת כלל‪ ,‬אלא השתמשות מזויפת באיזה חלק מן התשובה‪ ,‬לצורך עצמו‬ ‫והגנתו‪ .‬ובודאי תשובה כזו אין בה לא תיקון ולא כפרה לחטא‪ ,‬ועדיין החטא ועונשו מונחים וקיימים‪ ,‬ורק לשעה‬ ‫היתה לו איזו הגנה מהם‪ .‬וזה הוא כעין לשון המשנה (אבות ד‪ ,‬יא)‪" :‬תשובה ומעשים טובים‪ ,‬כתריס בפני‬ ‫הפרענות"‪ .‬היינו אף תשובה בעלמא‪ ,‬שחזר מעט למעשים הטובים‪ .‬בנה בזה "תריס" בפני הפורענות‪ ,‬שאף בהיות‬ ‫הפורענות קיימת בעולם‪ ,‬ולא נתבטלה בשורשה‪ ,‬כי לא תיקן עדיין חטאו‪ .‬מכל מקום התריס מגן עליו מפניה‪,‬‬ ‫באותה שעה שחלף בו ההרהור תשובה‪.‬‬ ‫ב) אא"ז היהודי הקדוש זצוקללה"ה זי"ע אמר‪ ,‬שמי שהוא בשפלות וענוה‪ ,‬אין מידת הדין שולטת בו‪ .‬כי אין כאן‬ ‫על מה לחול‪ ,‬בהיותו אין ואפס הגמור‪.‬‬ ‫וכן כתב הקדושת לוי זי"ע וזל"ק (לראש השנה)‪" :‬באין מליץ יושר כו'‪ .‬דעיקר הוא דאדם אף על פי שחטא‪ ,‬רק‬ ‫כיון שיודע שחטא‪ ,‬ומבקש מלפניו יתברך שימחול לו‪ ,‬ומכיר בשפלותו‪ ,‬זה הוא גופא למליץ יושר לפניו‪ .‬וזהו‬ ‫'באין'‪ ,‬במדה שאדם מחזיק עצמו לאין‪ ,‬זה גופא 'מליץ יושר'" עכל"ק‪.‬‬ ‫וזו עצה נוספת לפני האדם להינצל ביום הדין‪ ,‬אף כי רחוק הוא עדיין מן התשובה הראויה‪ ,‬ועדיין רובצים על‬ ‫נפשו כבד חטאיו רח"ל‪ .‬בהיותו שפל אין ואפס‪ ,‬אי אפשר להענישו‪ .‬כי שפלותו מונעת הפורענות‪ ,‬ומידת 'אין'‬ ‫גופא נעשה עליו מליץ יושר כנ"ל‪.‬‬ ‫ג‬ ‫אולם אף בזאת יש מדרגות‪ ,‬כי יש "ענוה מזויפת"‪ ,‬שאינה ענוה שלמה בתכלית‪ ,‬ולא ענוה של אמת מתוך הכרתו‬ ‫בחסרונות נפשו וריחוקו הנורא מאמיתה של תורה וקדושתה‪ .‬אלא העטה על עצמו כמין ענוה חיצונה‪ ,‬ורגשות‬ ‫חיצוניים של ענוה במקיף בלבד‪ ,‬ובפנימיות ליבו יכול להיות מלא גאווה רח"ל‪ – .‬אך עם כל זה‪ ,‬סוף סוף יש כאן‬ ‫משהו ממידת הענוה‪ ,‬ויש אפילו בכוחה של כזו ענוה למנוע ולהגן לשעתה מן הפורענות‪.‬‬ ‫ג) מאמר זקה"ק משידלאווצא זיע"א‪ ,‬בפסוקי בדור המבול (בראשית ו‪ ,‬ו)‪" :‬וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ‪,‬‬ ‫ויתעצב אל לבו"‪ .‬ופירש‪ ,‬שכל זמן שהיה השמחה בעולם‪ ,‬לא היה שייך להביא המבול‪ ,‬כי אין שום רעה ושום‬ ‫פורענות יכול לחול במקום שמחה‪ .‬ולפיכך בכדי להביא עליהם המבול ולהענישם כראוי להם‪ ,‬הוצרך השי"ת‬ ‫להתעצב אל ליבו‪ ,‬ובזה החדיר העצבות בעולם‪ .‬ונתפרדה חבילת השמחה שהיה באותה עת‪ ,‬והיה יכול להביא‬ ‫עליהם המבול‪[ .‬עי' חלקת יהושע פרשת תבוא (דף לה ע"ב טו"א)‪" :‬ושמחת בכל הטוב‪ ,‬לרמז באם יש לנו מדרגת‬ ‫שמחה‪ ,‬אז זה בעצמו כל הטוב‪ .‬כמ"ש זקני זצללה"ה‪ ,‬שבאם רוצים להעניש ח"ו האדם‪ ,‬מוכרחים מקודם להביא‬ ‫לעצבות‪ .‬גם לרמז על ידי שמחה יכולים להביא על עצמו כל טוב‪ ,‬אכי"ר" עכל"ק]‪.‬‬ ‫והרי‪ ,‬שאפילו רשעים גמורים כמו דור המבול‪ ,‬שהרבו להרשיע עד מאוד‪ .‬עם כל זאת‪ ,‬בהיות שהיה שורה עליהם‬ ‫ממידת השמחה‪ ,‬לא היתה הפורענות יכולה להגיע אליהם‪ .‬ומעטה השמחה שהתעטפו עצמם בו‪ ,‬היה מונע‬ ‫הפורענות‪ ,‬עד שנכנסה בהם העצבות וביטלה כל שמחה שלהם‪[ .‬אף כי בודאי לא היתה שמחה שלמה של אמת‪,‬‬ ‫בהיותם מלאים חמס ועבירות]‪.‬‬ ‫ד) כיוצא בדבר מצינו עוד בדור המבול‪ ,‬דאיתא בש"ס (סנהדרין דף קח ע"א) שכל שבעת ימי אבלו של מתושלח‬ ‫הצדיק‪ ,‬חס הקב"ה על כבודו ועכב את פורענות המבול עי"ש‪ ,‬והובא ברש"י פרשת נח (ז‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫וכענין שדרשו (בבא בתרא דף טו ע"א) בפסוק (במדבר יג‪ ,‬כ)‪ :‬היש בה עץ – אם יש בהם אדם כשר‪ ,‬שיגין עליהם‬ ‫בזכותו"‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שהאדם הכשר מיגן על הדור ומעכב מהם הפורענות‪ ,‬אף שמצידם לא עשו התשובה הראויה להינצל‬ ‫מעוונם‪ ,‬תולים עצמם בצל האילן הגדול‪ ,‬שמגין ושומר עליהם מכל נזק וצער ועגמ"נ חלילה‪ ,‬ומבטל הדינין‬ ‫והמקטרגים‪ ,‬כאימא דפרסה גדפוהי ומגונן על בני הדור‪[ .‬עד כי לפעמים מחמת כח הגנה הזו של הצדיקים‪,‬‬ ‫ארז"ל שפוגע הדין בצדיקים תחילה רח"ל‪ .‬כאשר אין בני הדור נותנים אל לב לשוב כלל‪ ,‬ומשליכים הכל על כתפי‬ ‫הצדיק בלבד‪ ,‬ואין נושאים בנפשם העצות הנוספות המבוארות‪ ,‬כמידת השמחה האחדות והשפלות כנ"ל ודוק]‪.‬‬ ‫ה) איתא בגמרא (סנהדרין דף קג ע"ב‪ ,‬אליבא דרבי יוחנן)‪" :‬גדולה לגימה [אכילה שמאכילין אורחים]‪ ,‬שמרחקת‬ ‫את הקרובים ומקרבת את הרחוקים‪ ,‬ומעלמת עינים מן הרשעים"‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬מעלמת עינים מן הרשעים –‬ ‫מעלמת מעיני המקום‪ ,‬שלא להביט ברשעו לשלם לו כדרכו הרעה‪ ,‬אלא עושה כאילו אינו רואה במעשיו" עכ"ל‪.‬‬ ‫וילפינן לה התם (דף קד ע"א) ממיכה שפיתו היתה מצויה לעוברי דרכים עי"ש‪.‬‬ ‫הרי לפנינו "העלמה" מדרכי הרשעים ומעשיהם‪ ,‬שמכוחה של הלגימה להסתיר רשעותו‪ ,‬שלא להביט בו‪ ,‬ועושה‬ ‫השי"ת עצמו כאילו אינו רואה במעשיו כלל‪ .‬אף שלא חזר בו מרשעותו כלל וכלל‪ ,‬רק הגלימה מונעת הפורענות‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫ו) מצינו בדור הפלגה‪ ,‬עם כל רשעותם וכפירתם בבנין המגדל‪ ,‬מעיד עליהם הכתוב (בראשית יא‪ ,‬ו) "ויאמר ה' הן‬ ‫עם אחד ושפה אחת לכולם‪ ,‬וזה החילם לעשות‪ ,‬ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"‪ .‬כי בכוח האחדות‬ ‫למנוע כל פורענות ולהביא כל ברכה‪.‬‬ ‫וכן מצינו בירושלמי (פאה דף ד ע"ב)‪" :‬אמר רבי אבא בר כהנא‪ ,‬דורו של דוד כולם צדיקים היו‪ ,‬וע"י שהיה להן‬ ‫דילטורים‪ ,‬היו יוצאים במלחמה והיו נופלים‪ .‬אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו‪ ,‬וע"י שלא היה להן דילטורין‪ ,‬היו‬ ‫יורדים למלחמה ונוצחין" ע"כ‪ .‬הרי‪ ,‬שאף בעת שהם עובדי עבו"ז‪ ,‬אם אין בהם דילטורין והינם באחדות לב‬ ‫ישראל‪ ,‬נוצחים במלחמה ואין הפורענות שולטת בהם‪.‬‬ ‫ד‬ ‫נמצא לפנינו‪ ,‬כמה וכמה עצות ודרכים לזכות ביום הדין‪ ,‬ולמנוע הפורענות והעונש שלא יוכל לשלוט חלילה‪ .‬אף‬ ‫אם אין האדם שב בתשובה שלימה‪ ,‬לתקן כל חטאיו ופגמיו‪ .‬ולפעמים יכול האדם להשתמש בהם כעין‬ ‫"תכסיסים"‪ ,‬להציל עצמו מן הפורענות‪ ,‬אף שלא תיקן נפשו בהם באמת‪.‬‬ ‫ג‬ ‫יישוב ענין שלום יהיה לי כי בשריות לבי אלך‬ ‫ובזה יתבארו פסוקי פרשא דידן שתמהנו בהם‪" ,‬והיה בשמעו את דברי האלה הזאת‪ ,‬והתברך בלבבו לאמר‪ ,‬שלום‬ ‫יהיה לי כי בשררות לבי אלך"‪ .‬בודאי כשמעו את דברי האלה‪ ,‬לא התעלם ממנה‪ ,‬ולא התהלך כסומא בארובה‪,‬‬ ‫להתכחש לדבר המוחש לנגד עיניו‪ – .‬אלא שממציא כל מיני עצות וערמות להינצל מן הפורענות‪ ,‬כדוגמת אלו‬ ‫העצות שפרטנו לעיל‪ .‬ולא בא לתקן נפשו באמת‪ ,‬ולעזוב את חטאיו ומעלליו‪ ,‬רק משתמש באיזו מידה או‬ ‫פעולה‪ ,‬מתוך אלו העצות‪ .‬ובכך מתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי‪ ,‬וחושב שיגן על עצמו בהם מן הפורענות‪,‬‬ ‫והוא יוכל להמשיך בשלו‪ ,‬כי בשרירות לבי אלך‪ ,‬לעשות ככל העולה על לבו רחמנא ליצלן‪ .‬וכנגד הפחד מן האלה‬ ‫והפורענות‪ ,‬ממציא איזה טכסיסים לומר שלום עלי נפשי‪.‬‬ ‫וכגון על ידי אמירת חטאתי‪ ,‬בפיו ובשפתיו בלבד‪ ,‬וליבו רחק ממנו‪ ,‬מרחק רב מאוד‪ .‬אלא שלפי העת והמצב‬ ‫והשפעת אווירת הימים הללו‪ ,‬שישראל מתעוררים עצמם לתשובה‪ ,‬אומר גם הוא בפיו חטאתי‪ .‬או בהתעטפות‬ ‫מעטה ענוה מסוימת‪ ,‬שאין בה ביטול היש כאין ואפס באמת‪ ,‬שבזה בודאי יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו‪.‬‬ ‫אלא דבוק הוא ברעתו ושחץ ליבו‪ ,‬רק העטה על עצמו איזו ענוה חיצונית‪ .‬וכן על זה הדרך בשאר העצות‬ ‫שנתבארו‪ ,‬או בלקיחת הלגימה ודומיה‪ .‬שלא בא לתקן החטאים מביאי הפורענות עליו‪ ,‬רק הצליח אולי להתחמק‬ ‫מהם לשעה חדא‪.‬‬ ‫ועל כך הוכיחו הכתוב‪" ,‬לא יאבה ה' סלוח לו‪ ,‬כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה וגו'"‪ .‬כי‬ ‫הרי סוף דבר‪ ,‬חטאיו קיימים‪ ,‬וברשעו הוא מחזיק ואינו חוזר בו מרעתו באמת כלל‪ .‬ובודאי שכמו כן הפורענות‬ ‫הבאה בעטיין של העבירות‪ ,‬קיימת אף היא לפניו‪ .‬ואי אפשר לו להינצל ממנה תמיד‪ ,‬כי אלו העצות והתכסיסים‬ ‫אולי מועילים לרגעא חדא ולאותה עת בלבד‪ .‬כאשר הניח לו המלאך לבלעם להמשיך בדרכו באותה עת על‬ ‫מאמרו חטאתי‪.‬‬ ‫אבל בודאי לא לעולם חוסן‪ ,‬ויש גבול ומידה להשתמשות בתכסיסים בלבד‪ .‬וכדוגמא המצויה כיום בבתי‬ ‫המשפט‪ ,‬שלפעמים נרקמת 'עסקת טיעון' בין שני הצדדים היריבים‪ .‬ובזה אין צורך להתייחס למעשה הנאשם‬ ‫והענשתו‪ ,‬כי באו הצדדים ביניהם לעמק השווה‪ .‬אבל בודאי פשוט שיש גבול ומידה לעסקות הטיעון‪ ,‬ולא יוכל‬ ‫להמשיך בפשיעותיו בלי שום חשבון‪ ,‬ולסמוך עצמו שבכל פשיעותיו יוכל להתחמק ולהינצל מהם‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שמזהיר הכתוב‪ ,‬שלא יועילו לו אלו התכסיסים לנצח‪ ,‬ובעל כרחו תגיענו האלה והרעה הנולדת ממעשיו‬ ‫הרעים כמבואר‪[ .‬ויתרה מזו יבואר להלן בעז"ה‪ ,‬שלפעמים עוד יכול לעורר עליו הקטרוג‪ ,‬בחזרת תכסיס שכזו‬ ‫כשאינה תשובה שבלב]‪.‬‬ ‫ד‬ ‫יישוב סתירת מקראי קודש שבפרשת וילך‬ ‫ועתה נעתיק עצמנו‪ ,‬ליישוב מקראי קודש שבפרשת וילך שתמהנו בהם‪" ,‬ואמר ביום ההוא‪ ,‬הלא על כי אין אלקי‬ ‫בקרבי מצאוני הרעות האלה‪ .‬ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'"‪.‬‬ ‫ובספר צרור המור בפסוק זה פירש בזה"ל (בתוה"ד)‪" :‬או שיאמר‪' ,‬ומצאוהו רעות רבות וצרות‪ ,‬ואמר ביום ההוא‬ ‫הלא על כי אין אלקי בקרבי וגו''‪ .‬לרמוז‪ ,‬שאע"פ שהיו חוזרים בתשובה‪ ,‬ראוי להסתיר פני מהם‪ .‬אחר שהתשובה‬ ‫לא היתה שלימה אלא מתוך צרה‪ ,‬כאומרו (ישעיה כו‪ ,‬טז) 'ה' בצר פקדוך וגו''‪ .‬ואפילו במלך בשר ודם זה הדבר‬ ‫מגונה‪ ,‬כאומרו (שופטים יא‪ ,‬ז) 'מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם'‪ .‬כל שכן במלך מלכי המלכים הקב"ה"‪.‬‬ ‫ה‬ ‫"לכן אמר בכאן‪' ,‬ומצאוהו רעות רבות וצרות'‪ ,‬וכשיראו אלו הצרות‪' ,‬ואמר ביום ההוא'‪ ,‬שהוא יום הצרות‪' .‬הלא‬ ‫על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה'‪ .‬ואולי אחר שיצאו מהצרה ישובו לקלקולם‪ ,‬כמו שנזכר בפרעה‬ ‫ובנבוכדנצר‪ .‬לזה אמר 'ואנכי הסתר אסתיר פני מהם'‪ ,‬עד שישובו בתשובה שלימה" עכ"ל‪.‬‬ ‫ולנתיב פירושו תתיישב סתירת הפסוקים שעוררנו יפה‪ ,‬כי מפרש ענין וידוי זה שאמר "על כי אין אלקי בקרבי‬ ‫מצאוני הרעות האלה"‪ .‬היינו‪ ,‬שמתודה רק כשרואה עצמו מוקף ברעות רבות וצרות רח"ל‪ ,‬ואינו מוצא שום‬ ‫ברירה בנפשו לצאת מן הסבך‪ .‬ולכן אומר ומתודה בפיו חטאתי‪ .‬ואין זו תשובה שלמה‪ ,‬אלא מתוך הצרה והכרח‬ ‫המציאות שנתון בה‪ ,‬מוכרח כמעט בעל כורחו לשוב ולהודות‪ ,‬שעל כי אין אלקי בקרבי מצאוני וגו'‪.‬‬ ‫אולם כמו שמפרש תשובת וידוי שכזו‪ ,‬שבולט בה שנעשית באונס ובהכרח כמו שכפוי ועומד עליה‪ ,‬עוד יכולה‬ ‫לעורר עליו הקטרוג יותר רח"ל‪ .‬כי "אפילו במלך בשר ודם זה הדבר מגונה‪ ,‬כאומרו 'מדוע באתם אלי עתה כאשר‬ ‫צר לכם'‪ ,‬כל שכן במלך מלכי המלכים הקב"ה"‪.‬‬ ‫ולכן ממשיך הכתוב העונש על וידוי שכזה הנעשה רק "ביום ההוא"‪ ,‬הוא יום הצרות‪" .‬ואנכי הסתר אסתיר פני‬ ‫מהם"‪ ,‬עד שישובו בתשובה שלימה‪ .‬אבל על תשובת הצרה אי אפשר לסמוך‪ ,‬כי "אחר שיצאו מהצרה ישובו‬ ‫לקלקולם"‪.‬‬ ‫וכאשר הוכיח ממה שמצינו בפרעה‪ ,‬שאף אחר שביקש ממשה‪ ,‬והעתיר אל ה' בכל מכה‪ ,‬כאשר חלפה הצרה‬ ‫והיתה הרווחה שוב הקשה את ליבו כבראשונה‪ .‬וכן בנבוכדנצר איתא במדרש (שמו"ר יב‪ ,‬מ) "נבוכדנצר בזמן‬ ‫שהיה בצרה היה מקלס להקב"ה‪ ,‬כיון שראה עצמו בגדולה התחיל מתגאה וכו'"‪.‬‬ ‫ועד כדי כך שהפסוק מכנה תשובה שכזו בלשון "כי פנה אל אלהים אחרים"‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬שלא היתה תשובה‬ ‫להשי"ת‪ ,‬אלא מחמת סיבות ונגיעות אחרות‪ ,‬וכל מיני רווחים וטובת הנאה דקא משתרשא לי' באותה תשובה‪,‬‬ ‫ואין כוונתו להשי"ת כלל‪ .‬והרי זה כענין אלהים אחרים ועבודה זרה‪ ,‬שעובד ופועל לסיבה זרה‪ ,‬לא לכבודו ורצונו‬ ‫של המלך ב"ה‪.‬‬ ‫וביאור הדברים כמשנ"ת‪ ,‬שזהו כמו האיש המתברך בלבבו לאמר‪" ,‬שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך"‪,‬‬ ‫שבמקום לפשפש במעשיו באמת‪ ,‬ולבקר המומים שבנפשו‪ ,‬ולחתור בדקי לבבו לגלות חסרונותיו ולתקנם‪ .‬הרי‬ ‫הוא פוטר את נפשו‪ ,‬באיזה תכסיס חיצוני‪ ,‬של וידוי בפה בלבד‪ .‬ומחמת הצרות והדחק מוכרח לומר אל כי אין‬ ‫אלקי בקרבי וכו'‪ .‬אבל בתוככי ליבו ונפשו הרי הוא עומד במרדו כבראשונה‪ .‬ונמצא זה הודוי מרמה וערמה ואיך‬ ‫יבוא לפני הצופה המלך ברוך הוא הבוחן ובודק גנזי נסתרות‪ .‬ולפניו לא תבוא מרמה שכזו‪ ,‬כנוסח וידוי יוהכ"פ‪:‬‬ ‫"אתה יודע רזי עולם‪ ,‬ותעלומות סתרי כל חי‪ ,‬אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב‪ ,‬אין דבר נעלם ממך ואין‬ ‫נסתר מנגד עיניך"‪.‬‬ ‫ומהאי טעמא נראה לבאר מה שכתב האריז"ל והביאוהו הפוסקים להלכה‪ ,‬שאין להתודות בראש השנה כלל‪ ,‬ואין‬ ‫להזכיר חטא‪ .‬עי' מטה אפרים (סי' תקפד סי"א) "שבראש השנה אין להזכיר חטא ועון בדרך וידוי וכו'"‪[ .‬ועי'‬ ‫משנ"ב שם ס"ק ג]‪.‬‬ ‫והיינו משום‪ ,‬כי ראש השנה הוא יום האמת‪ ,‬כדכתיב (תהלים קיט‪ ,‬קס) "ראש דברך אמת"‪ ,‬וזה היום תחילת‬ ‫מעשיך זכרון ליום ראשון‪ .‬ובראשית הבריאה לא היה שייך שום שקר בעולם‪ ,‬שכל הבריאה היתה זורחת באור‬ ‫השכינה הקדו'‪ ,‬ומעיד כל יציר וכל נברא על עושהו ופועלו‪ .‬כן ממש ביומא דראש השנה שמחדש השי"ת את‬ ‫עולמו‪ ,‬וכל הבריאה חוזרת כבראשיתה‪ .‬ובורא השי"ת את עולמו מחדש‪ ,‬שולטת בזה היום מידת האמת בעולם‪.‬‬ ‫"וידע כל פעול כי אתה פעלתו‪ ,‬ויבין כל יציר כי אתה יצרתו"‪ ,‬כאשר ביום זה מחדשו היוצר ב"ה בכל פרטיו‬ ‫וענייניו‪.‬‬ ‫והיינו שתקנו בנוסח ברכת ראש השנה‪" ,‬ודברך מלכנו אמת וקיים לעד"‪ ,‬כי בזה היום מתגלה אמיתת מלכנו ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬ומתברר האמת במוחש לבני ישראל‪.‬‬ ‫ובזה יש להעלות ארוכה למה שתמה בספה"ק קדושת לוי‪ ,‬בטעם שתקנו במוסף דראש השנה בתפילת שופרות‪,‬‬ ‫נוסח "אתה נגלית"‪ ,‬שהוא שייך לחג השבועות ולא לר"ה‪ .‬כמ"ש‪" :‬אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר‬ ‫ו‬ ‫עמם‪ ,‬מן השמים השמעתם קולך‪ ,‬ונגלית עליהם בערפלי טהר‪ .‬גם כל העולם כלו חל מפניך‪ ,‬ובריות בראשית‬ ‫חרדו ממך‪ ,‬בהגלותך מלכנו על הר סיני‪ ,‬ללמד לעמך תורה ומצוות‪ .‬ותשמיעם את הוד קולך‪ ,‬ודברות קדשך‬ ‫מלהבות אש וכו'"‪ .‬ואין מובן מה ענין כל זאת ליומא דראש השנה‪.‬‬ ‫אך בהאמור ניחא‪ ,‬כאשר יומא דראש השנה הוא יום האמת‪ ,‬שהוא יום הדין לדון האמת לאמיתו‪ .‬ובעת מתן תורה‬ ‫על הר סיני‪ ,‬נתגלה האמת הברור לעין כל‪ .‬כאשר מעיד הכתוב (דברים ד‪ ,‬לה) "אתה הראת לדעת כי ה' הוא‬ ‫האלהים אין עוד מלבדו"‪ .‬וברש"י‪" :‬כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם ז' רקיעים‪ ,‬וכשם שקרע את העליונים כך‬ ‫קרע את התחתונים‪ ,‬וראו שהוא יחידי‪ .‬לכך נאמר אתה הראת לדעת" ע"כ‪.‬‬ ‫נמצא שהיו ישראל קדושים רואים האמת בחוש בעת מתן תורה‪ ,‬ולפיכך מזכירים אנו זה המעמד ביום ר"ה‪ ,‬כי יש‬ ‫בו אותה מדרגה של ראיית האמת בבירור‪ ,‬כאשר אתה נגלית בענן כבודך בהר סיני‪ ,‬כן באותה מדרגה אפשר‬ ‫לזכות בראש השנה לגלות ולראות אמיתת הבורא ברוך הוא‪.‬‬ ‫ולפיכך בהיותו יום האמת‪ ,‬לא יימצא בו שום וידוי והזכרת החטאים‪ ,‬כי קשה מאוד לומר וידוי שלם‪ ,‬ללא שום‬ ‫פניות ונגיעות בשביל עצמו‪ .‬רק כאשר יודע נאמנה גודל הפורענות שמביא החטא‪ ,‬ומתיירא מיום הדין הנורא‪ ,‬אז‬ ‫ממציא התשובה בלבו‪ ,‬ומתחרט ומתוודה‪ .‬אבל ביום האמת אין מקום לוידוי שכזה כלל‪ ,‬כי הכל מתגלה ועולה‬ ‫לפניו ב"ה באמת‪ .‬ובהארת האמת‪ ,‬תפגום מאוד כוונת הפניה והנגיעה בוידוי‪ ,‬ובמקום שוידוי כזה יכפר בעדו‪ ,‬עוד‬ ‫יוכל חלילה לחזק הקטרוג עליו‪ ,‬כמו שייסד בצרור המור הנ"ל‪ ,‬ולכן עדיפא שלא להזכיר כלל הוידוי בראש‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫וכנראה שהוא צריך להיות ליום הדין של ר"ה באמת לאמיתו ובעומק האמת‪ ,‬כי באמת גם כן ישנם מדריגות‬ ‫ואכמ"ל בזה‪ .‬וכמו שכתב בספה"ק שם משמואל לראש השנה (שנת תרע"ח דף נח טו"א) וזל"ק‪" :‬והנה בכל ר"ה‬ ‫זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון‪ ,‬מתעורר ענין הנסירה הראשונה והוא כח מפריד‪ ,‬ועי"ז בא נמי כח‬ ‫המפריד את חלקי הרע‪ ,‬ולזה בא הדין בר"ה לברר מהו רע ומהו טוב ולהפריד זה מזה‪ .‬והיינו הך שהגיד זקיני‬ ‫האדומו"ר הגדול זצלל"ה מקאצק שבר"ה ווערט אויסגע'משפט וואס וואהר איז (יוצא לאור משפט מה שהוא‬ ‫אמת) עכלה"ק וכו'" עכל"ק עי"ש‪.‬‬ ‫וכן אומרים אנו בוידוי על חטא שביום הכיפורים‪" :‬על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה"‪ .‬והלא וידוי מצוה הוא‪,‬‬ ‫כמבואר ברמב"ם ריש הלכות תשובה (פ"א הל' א)‪ ,‬שתחילת יסודה של התשובה הוא בוידוי‪ ,‬וכיצד נכנס הוידוי‬ ‫בעל חטא‪ .‬אך זאת מתודה שהיה וידוי "פה" בלבד‪ ,‬בלא לב ולב‪ ,‬כי רחוק ממנו הוידוי האמתי שבלב‪.‬‬ ‫ועל זאת גופא צריך להתודות ולשוב בתשובה נכונה‪ ,‬על הזיוף והשקר שעיוות בנפשו‪ ,‬ורימה בדבר בערמומיות‪,‬‬ ‫כמי שעושה תשובה ומתודה‪ ,‬ואין זה וידוי אמיתי‪.‬‬ ‫וכענין שכתב עוד הצרור המור‪ ,‬בפירוש האחר בפסוקים אלו‪[ ,‬וכתב על פירוש זה שהוא נראה נאה ומתקבל]‬ ‫וז"ל‪" :‬או שיאמר‪ ,‬שהם עשו תשובה‪ ,‬ואמר כל אחד אני מכיר בחטאי‪ ,‬כי לפי ש'אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות‬ ‫האלה'‪ .‬לומר‪ ,‬שאע"פ שהיו אומרים 'חטאנו' בפה‪ ,‬לבם לא כן יחשוב‪ ,‬כאומרו (ישעיה כט‪ ,‬יג) 'בפיו ובשפתיו‬ ‫כבדוני ולבם רחק ממני'"‪.‬‬ ‫"ואחר שהם הכירו זה‪' ,‬אסתיר פני' של זעם 'מהם על כל אשר עשה'‪ .‬אע"פ שפנה לאלהים אחרים‪ ,‬שהוא עוון‬ ‫חמור‪ .‬וזה 'כי פנה אל אלהים אחרים'‪ ,‬כמו (שמות לד‪ ,‬ט) 'כי עם קשה עורף הוא'" עכ"ל‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬לפי דרך זו מפרש הצרור המור ומיישב סתירת הפסוקים לטובה‪ ,‬כי מפרש הוידוי כאן‪" ,‬על כי אין אלקי‬ ‫בקרבי כו'"‪ ,‬היינו שבקרבי פנימה‪ ,‬לא היתה כוונת תשובה ורצון לתיקון של אמת‪ ,‬כי אלקי בקרב ליבי‪ .‬אלא מן‬ ‫השפה ולחוץ היה זה הוידוי כוידוי פה בלבד‪ ,‬וליבם רחק ממני‪.‬‬ ‫ועל כן מכיון שהכירו בזה הוידוי שאינו נכון‪ ,‬ואינו מתוך עמקי לב באמת‪ ,‬וחזרו ונתחרטו מאותו וידוי‪ ,‬אז ימתין‬ ‫להם השי"ת בסבלנות ויאריך אפו עוד עבורם‪ .‬כאשר מפרש "הסתר אסתיר פני – של זעם – מהם"‪ ,‬מחמת עצם‬ ‫ההכרה שהכירו בכך שאין זה וידוי נכון‪ ,‬ועדיין רחוקים מאוד מן האמת הגמור‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫הכנת פרשת נצבים לראש השנה‪ ,‬והפסקתה את קללות התוכחה‬ ‫נמצינו למדין‪ ,‬שזו העצה היעוצה לנו לקראת יום הדין הגדול הבעל"ט‪ ,‬יום האמת‪ ,‬להבין ולהכיר האמת‪ ,‬שעדיין‬ ‫רחוקים אנו מן התשובה הנכונה והראויה‪ ,‬ולא הגענו למידה זו באמת‪ .‬כאשר מפרש בצרור המור‪ ,‬שבזה מדחים‬ ‫לכל הפחות‪ ,‬ומוסיפים סבלנות במידת ארך אפיים‪ ,‬להאריך הזמן עד כי ישוב בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫ובזה נוכל לפרש "אתם נצבים היום"‪ ,‬לשון 'נצבים' יתפרש ע"ש הכתוב (שמות טו‪ ,‬ח) "נצבו כמו נד נוזלים"‪ ,‬והיינו‬ ‫שאף כי המים הנוזלים ומתנועעים תמיד‪ ,‬כאן נצבו דום בלא שום תנועה‪ .‬וכענין זה הוא כוונת הכתוב באשת לוט‬ ‫(בראשית יט‪ ,‬כו) "ותהי נציב מלח"‪ ,‬היינו גם כן כנציב תקוע ללא שום תזוזה ותנועה‪.‬‬ ‫הוא שהכתוב מלמדנו בזו הסדרא‪ ,‬המכינה את ישראל לקראת ראש השנה הבעל"ט‪" ,‬אתם נצבים היום"‪ ,‬ניצבים‬ ‫בלא שום תנועה ותזוזה‪ .‬כי בהתקרבנו אל שלמות אמיתת האמת ית"ש בר"ה‪ ,‬אי אפשר לנו לעשות שום תנועה‬ ‫ותזוזה‪ ,‬כי בכל דבר מתערבים פניות ונגיעות רח"ל‪ .‬על כן ההכנה היותר טובה היא העדר הוידוי‪ ,‬והעדר העשיה‬ ‫והפעולה המלאה פניות‪ .‬רק ניצבים על עומדם בלא תנועה‪ ,‬ומחשבים חשבונו של עולם כמה נתרחקו באמת‬ ‫בתוככי ליבם ונפשם מקרבת אלקים טוב‪ ,‬וכמה הי' כל התורה ומצוות תפילות ותשובה שלנו מלא בנגיעות‬ ‫ופניות רח"ל‪ ,‬זו עבודת ההכנה שמכינה אותו לקראת ר"ה הבעל"ט‪.‬‬ ‫ובזה מתבאר טעם שהיה הרה"ק הר"ר נטע מחלם זצללה"ה נוהג בראש השנה ויום הקדוש‪ ,‬לעמוד ניצב בלא‬ ‫שום תנועה במשך כ"ד שעות היום‪ ,‬וכששאלו להרה"ק מלובלין זצללה"ה לפשר סדר תפילה והנהגה זו‪ .‬אמר‬ ‫שהיא הנהגת אמת‪ ,‬ומעיקר שורש הדבר היו כולם צריכים להתפלל כך‪ ,‬אך מי שלא הגיע למדרגת הרה"ק הנ"ל‬ ‫לא יתפלל כן‪.‬‬ ‫כמו שהביא בספה"ק שם משמואל (מועדים ראש השנה ליל ב) וזל"ק‪" :‬כמו שסיפר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה‬ ‫הרכ"מ‪ ,‬שהרה"ק ר' נטע מחעלם ז"ל הי' יוהכ"פ בלובלין אצל הרבי זצוללה"ה‪ ,‬ולא נכנס לבהמ"ד כל יוהכ"פ‪ ,‬רק‬ ‫ישב מבחוץ כאבן דומם‪ .‬ואמר הרבי ז"ל מלובלין שכך היתה הכוונה בבריאת העולם‪ .‬והנה בכל ר"ה נתגלה זה‬ ‫בצד מה‪ ,‬ע"כ נקרא ר"ה בחי' ראש‪ .‬וסיפר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה‪ ,‬שהוא התפלל ר"ה בקאצק בחדר מיוחד‬ ‫הנסמך לבית המדרש‪ ,‬שבחדר ההוא התפלל תמיד כ"ק זקיני זצללה"ה‪ ,‬וראה אותו בעת התפילות והתקיעות כמו‬ ‫עמוד בלי שום תנועה‪ ,‬רק פניו היו בוערות כלפידים‪ .‬ונראה שהתקיעות מעוררין זה‪ ,‬באשר באין מפנימיות הלב‬ ‫בלתי תנועת ה' מוצאות הפה‪ ,‬ע"כ בכחם לעורר ג"כ בחי' זו שהיא למעלה מן התנועה בכל אחד ואחד כפי מהותו‬ ‫בצד מה וכו'" עכל"ק‪.‬‬ ‫והיינו משום שהרה"ק הנ"ל הי' משוכנע שאינו יכול לעשות תנועה אחת של אמת בימים הקדושים‪ ,‬ולכן התפלל‬ ‫בלא שום תנועה‪ ,‬שחס ושלום לא תהי' מעורב בתפילה שמץ של אי אמת‪ .‬וכאשר הכתוב מעיד על צורת העמידה‬ ‫לפני ה' בזה היום‪" ,‬אתם נצבים היום"‪ ,‬דא יומא דר"ה‪ ,‬ניצבים ללא שום תנועה כמבואר ודוק ואכמ"ל בזה‪.‬‬ ‫ובספה"ט חלקת יהושע על התורה פרשא דידן כתב וזל"ק (דף מא ע"ב טו"ב)‪" :‬אתם‪ .‬אותיות אמת‪ ,‬באמת יכולים‬ ‫לעמוד לפני השי"ת‪ ,‬אכי"ר" עכל"ק‪ – .‬הרי שגם לפי דרכו בפירושא דקרא‪ ,‬מכין אותנו זה הכתוב למידת האמת‪,‬‬ ‫ובמידת האמת עלינו להכין עצמו לקראת עמידתנו לפני השי"ת בראש השנה כבני מרון‪.‬‬ ‫והיינו טעמא שנבחרה זו הסדרה דוקא להיות המפסקת בין הקללות שבתוכחה לראש השנה‪ ,‬כאשר בכוח‬ ‫"נצבים"‪ ,‬ללא תנועה וללא שום זיוף שקר וערמה‪ ,‬מסיר מעצמו כל הקללות‪ ,‬ומכלה בזה קללותיה של השנה‬ ‫החולפת‪ ,‬בהיותו מכיר ויודע נאמנה שעדיין רחוק מן האמת מאד‪ ,‬ואין וידויו ותשובתו כלום‪ ,‬כי אם מן השפה‬ ‫ולחוץ‪ – .‬בזה גופא נדחים כל הקללות‪ ,‬ומביא על עצמו כל הברכות כמו שכתב בצרור המור‪ ,‬שזוכים לסבלנות‬ ‫ואריכת אפיים בזכות זה‪.‬‬ ‫ויהי רצון שתביאנו זו השבת אל ייעודה האמור‪ ,‬תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה‪ ,‬לכתיבה וחתימה‬ ‫טובה‪ ,‬ומהרה נזכה לשמוע קול שופרו של משיח במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫לקבלת הגליון מידי שבוע למייל שילחו ל ‪m0732951213@gmail.com‬‬ ‫ח‬