gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫נצבים וילך‬ ‫התשפ''ו‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫וְ הֵ ן חֹוז ְִּרין לִּ נְהַ ר אֵ ש שֶׁ יָּצְ אּו ִּממֶׁ ּנּו וְ שּוב‬ ‫ִּירן כְ שֵ ם שֶׁ הָּ יּו‬ ‫הָּ אֱֹלהִּ ים ְמחַ ְדשָּ ן ּומַ ֲחז ָּ‬ ‫נִ צָּ ִ ִ֤בים הַ ּיֹום‬ ‫בָּ ִּראשֹונָּה‪ ,‬שֶׁ ֶּׁנאֱמַ ר חֲדָּ ִשים לַבְ קָּ ִּרים‪,‬‬ ‫כְָּך י ְִּש ָּראֵ ל ִמ ְּשתַ קְּ עִ ין בַ עֲֹונֹות ִמּיצר‬ ‫אַ ֶּ֨תם נִ צָּ ִ ִ֤בים הַ ּיֹום כֻּלְּ ֶ֔כם לִ פְּ נֵ֖י יְּ הוָּ 'ה‬ ‫הָּ ָּרע שּיש ְּבגּופָּ ן‪ ,‬וְּ חֹוז ְִּרין ִב ְּתשּובָּ ה‪,‬‬ ‫יכם‬ ‫ִש ְּבט ֶ֗‬ ‫אֱֹלהיכֶ֑ם ָּראשיכם‬ ‫וְ הָּ אֱֹלהִּ ים בְ כָּל שָּ נָּה סֹולֵחַ ַלעֲֹונֹותֵ יהֶׁ ם‬ ‫יכם ֵ֖כל ִ ִ֥איש יִ ְּש ָּר ֵֽאל‪:‬‬ ‫זִקְּ ניכם וְּ ש ְּטר ֶ֔‬ ‫ּומחַ דֵ ש לִּ בָּ ם לְ י ְִּראָּ תֹו‪ ,‬שֶׁ ֶּׁנאֱמַ ר וְ נָּתַ ִּתי‬ ‫ְ‬ ‫שר ְּבקרב‬ ‫יכם וְּ ג ְֵּ֣ר ֶ֔ך אֲ ֵ֖‬‫טַ פְּ כם נְּ ש ֶ֔‬ ‫ָּלכֶׁם לב חָּ דָּ ש‪ .‬עכ''ל המדרש‪.‬‬ ‫מַ חֲנֶ֑יך מחטב ע ֶ֔ציך ַעֵ֖ד ש ִ֥אב‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬לעומקו של מקרא‪,‬‬ ‫ימיך‪.‬‬ ‫מ ֵֽ‬ ‫תרמוז הפרשה לתפילת העמידה‪.‬‬ ‫(כט‪,‬ט'‪-‬י')‬ ‫וידויק ברש"י באומרו מלמד שכִ נְּ סָּ ם‬ ‫על דרך הפשט פירש רש"י מלמד‬ ‫לפני הקב"ה ואין התפילה נשמעת אלא‬ ‫שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו‬ ‫בבית הכנסת‪[ ,‬ברכות ו‪ ]:‬וכדאמר ר'‬ ‫להכניסם בברית‪.‬‬ ‫אליעזר לתלמידיו [ברכות כח‪]:‬‬ ‫וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם‬ ‫ועל דרך הדרש מובא במדרש‬ ‫עומדים‪.‬‬ ‫רבה (שמות‪ ,‬פרשה טו‪,‬ו') שֶׁ ִּדמָּ ה‬ ‫הַ קָּ דֹוש בָּ רּוְך הּוא אֶׁ ת יִ ְּש ָּראל‬ ‫וכן מצינו בתפילת חנה שאמרה לעלי‬ ‫לַמַ לְּ אָּ כִ ים‪ ,‬בעת התפילה‪ ,‬בַ מַ לְ אָּ כִּ ים‬ ‫הכהן אני האשה הַ נִ צבת עמכה בזה‪.‬‬ ‫ֶׁנאֱמַ ר ְש ָּרפִּ ים ע ְּמ ִדים ִּממַ עַל לֹו‪,‬‬ ‫ומבואר במסכת ברכות [לא‪ ]:‬שהיתה‬ ‫ּובְ י ְִּש ָּראֵ ל ֶׁנאֱמַ ר אַ תם נִ צָּ ִבים הַ ּיֹום‪.‬‬ ‫מתפללת תפילת העמידה‪.‬‬ ‫אֹומ ִּרים בְ כָּל יֹום‪ :‬קָּ דֹוש‬ ‫ְ‬ ‫הַ מַ לְ אָּ כִּ ים‬ ‫ואשר על כן תדרש הפרשה כמין‬ ‫אֹומ ִּרים‪ֱ :‬אֹלהי‬ ‫קָּ דֹוש קָּ דֹוש‪ ,‬וְ י ְִּש ָּראֵ ל ְ‬ ‫חומר‪:‬‬ ‫אַ ְּב ָּרהָּ ם ֱאֹלהי יִ ְּצחָּ ק ואֹלהי ַיעֲקב‪.‬‬ ‫הַ מַ לְ אָּ כִּ ים נִּקְ ְראּו אש‪ ,‬דִּ כְ ִּתיב ְמשָּ ְרתָּ יו‬ ‫אַ ֶּ֨תם נִ צָּ ִ ִ֤בים העומדים בתפילה‪ .‬אַ ֶּ֨תם‬ ‫אש ֹלהֵ ט‪ ,‬וְ י ְִּש ָּראֵ ל כְ מֹו כֵן‪ִּ ,‬דכְ ִּתיב וְ הָּ יָּה‬ ‫לרבות שלוחכם‪ ,‬הוא הרמז לשליח‬ ‫בֵ ית ַיעֲקֹ ב אש‪ .‬הַ מַ לְ אָּ כִּ ים ִמ ְּתחַ ְּד ִשין‬ ‫צבור‪.‬‬ ‫ּומקַ לְ ִּסין לְ הַ קָּ דֹוש בָּ רּוְך הּוא‬ ‫בְ כָּל יֹום ְ‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫יכם פירש רש"י החשוב‬ ‫זִקְּ ניכם וְּ ש ְּטר ֶ֔‬ ‫הַ ּיֹום‪ ,‬שכל יום ויום תפילתו שלו‪ .‬שאם‬ ‫חשוב קודם‪ .‬ולפי זה יובן מדוע הזכיר‬ ‫עבר זמנו בטל קרבנו‪.‬‬ ‫יכם‪ ,‬כי החשוב‬‫הכתוב טַ פְּ כם לפני נְּ ש ֶ֔‬ ‫חשוב קודם‪ .‬שאין העולם מתקיים אלא‬ ‫או כלך לדרך זו שכוונתו להיום‬ ‫בשביל הבל תינוקות של בית רבן‪.‬‬ ‫המיוחד לתפילה הוא ראש השנה‪ ,‬שבו‬ ‫[שבת קיט‪]:‬‬ ‫כולם עומדים לדין ועוברים לפניו כבני‬ ‫מרון‪ .‬וכרש''י באיוב א‪,‬ו'‪ :‬ויהי היום‪.‬‬ ‫והזכיר עוד הכתוב מחטב ע ֶ֔ציך ַעֵ֖ד‬ ‫אותו יום שהיה ראש השנה‪.‬‬ ‫ימיך‪ ,‬שלעתים התפילה היא‬ ‫ש ִ֥אב מ ֵֽ‬ ‫לכן נאמר כֻּלְּ ֶ֔כם‪ .‬וכן תרמוז המלה‬ ‫עבודה מפרכת כחוטבי עצים‪ ,‬שצריך‬ ‫כֻּלְּ ֶ֔כם לתפילה בצבור‪ ,‬שכולם מכונסים‬ ‫לזמר בה עריצים‪ .‬ולכן אמר מחטב‬ ‫בה יחדיו‪ .‬לִ פְּ נֵ֖י ה' אֱֹלהיכֶ֑ם כדאמר‬ ‫ע ֶ֔ציך‪ .‬ולעתים התפילה היא נעימה‬ ‫להו ר' אליעזר לתלמידיו וכשאתם‬ ‫ועריבה‪ ,‬כגון בהלל והודאה‪ ,‬וכשאיבת‬ ‫מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים‬ ‫מים בששון‪ ,‬ואשר על כן הזכיר הכתוב‬ ‫ופירש רש"י שם‪ ,‬כדי שתתפללו‬ ‫ימיך‪ .‬כדפירש רש"י‬ ‫ַעֵ֖ד ש ִ֥אב מ ֵֽ‬ ‫ביראה ובכוונה‪.‬‬ ‫בברכות [ו‪ ]:‬במקום רנה‪ .‬בבהכ''נ‬ ‫ששם אומרים הצבור שירות‬ ‫יכם זִּקְ נֵיכֶׁם֙ וְ שֹֹׁ֣ ְט ֵרי ֶֶׁ֔כם‬ ‫ָּראשיכם ִש ְּבט ֶ֗‬ ‫ותשבחות בנעימת קול ערב‪.‬‬ ‫יכם וגו'‬ ‫ֹּ֖ ֹכל ִּ ִ֥איש י ְִּש ָּר ֵ ֵֽאל‪ ,‬טַ פְּ כם נְּ ש ֶ֔‬ ‫שחובת התפילה חלה על כולם‪ ,‬כי‬ ‫לְּ עָּ ְּב ְּר ֶ֗ך ִב ְּ ִב ִ֛רית ה' אלקיך ְּ‬ ‫ּובאָּ ל ֶָּ֑תֹו‬ ‫היא בקשת רחמים‪ .‬והחיוב לבקש‬ ‫ֲאשר ה' אלקיך כ ִ֥רת עִ ְּמךֵ֖ הַ ּיֵֽ ֹום‪.‬‬ ‫רחמים הוא לא רק על הגוף‪ ,‬אלא גם‬ ‫כאן רמז הכתוב שתפילת רבים‬ ‫על הצלת הנשמה‪ ,‬שהרי הנשמה היא‬ ‫אינה חוזרת ריקם‪ ,‬וכדאמר רב יהודה‬ ‫שמתפללת‪ ,‬ומבקשת גם על עצמה‪,‬‬ ‫[מגילה י"ז‪ ]:‬ברית כרותה לי''ג מדות‬ ‫שתשוב בבוא העת לבוראה בטהרה‪.‬‬ ‫שאינן חוזרות ריקם‪.‬‬ ‫שר ְּבקרב‬ ‫ולזה אמר הכתוב וְּ ג ְֵּ֣ר ֶ֔ך ֲא ֵ֖‬ ‫שר נִ ְּשבַ ע‬ ‫ַאֲשר ִדבר‪ֶ֑ ָּ -‬לְך וְּ כַאֲ ִ֤‬ ‫כ ֵ֖‬ ‫מַ חֲנֶ֑יך‪ ,‬שזה יורה על הנשמה‬ ‫לַאֲ ב ֶ֔תיך לְּ אַ ְּב ָּר ָּהִ֥ם לְּ יִ ְּצ ָּחֵ֖ק ּוֵֽ לְּ ַיע ֲֵֽקב‪:‬‬ ‫המתגוררת בתוכך‪.‬‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫בּורתֵ ּה‪,‬‬ ‫למטה‪ .‬קַ ִדיש עַל אַ ְרעָּא עֹובַ ד גְ ְ‬ ‫כאן ירמוז לג' ראשונות שהן ג' אבות‪,‬‬ ‫בּורה‪ ,‬וכנגד‬‫קָּ דֹוש לְּ תַ תָּ א‪.,‬הוא כנגד גְּ ָּ‬ ‫וכן לברכה ראשונה שנאמר בה אלקי‬ ‫זה אומרים אלהי יצחק‪ ,‬שבזכות יצחק‬ ‫אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב‪.‬‬ ‫נעשים גבורות ה' בהשגחתו ית' בארץ‪.‬‬ ‫קַ ִדיש לְ ָּעלַם ּולְ עָּלְ מֵ י עָּלְ מַ יָּא‪ ,‬הוא קָּ דֹוש‬ ‫ובשימת לב להמדרש הנ''ל‪ ,‬הַ מַ לְ אָּ כִּ ים‬ ‫ְּבא ְּמצָּ עִ יתָּ א‪ ,‬והוא כנגד ִתפְּ ארת‪ ,‬וכנגד‬ ‫אֹומ ִּרים בְ כָּל יֹום‪ :‬קָּ דֹוש קָּ דֹוש קָּ דֹוש‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫זה אומרים אלהי יעקב‪ ,‬שבזכות יעקב‬ ‫אֹומ ִּרים‪ֱ :‬אֹלהי אַ ְּב ָּרהָּ ם ֱאֹלהי‬ ‫וְ י ְִּש ָּראֵ ל ְ‬ ‫שהוא התפארת מקושר העולם למטה‬ ‫יִ ְּצחָּ ק ואֹלהי ַיעֲקב‪.‬‬ ‫עם העולם העליון דרך כל העולמות‪.‬‬ ‫זה לעומת זה‪ .‬כנגד ג' פעמים קדוש‪,‬‬ ‫וכן מלכותא דארעא מקושרת עם‬ ‫אומרים בני ישראל ג' אבות‪.‬‬ ‫כתר עליון דאצילות דרך כל הספירות‪.‬‬ ‫והוא סולם יעקב המוצב ארצה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫וראשו מגיע השמימה‪ ,‬הוא הבריח‬ ‫בעניין מדרש זה‪ ,‬כפי שמובא בתפילת‬ ‫התיכון שבאבות המקשר בין הגבורה‬ ‫ובא לציון גואל‪ ,‬התרגום של ק'ק'ק'‪,‬‬ ‫והחסד‪ ,‬והוא צירופם וְ הֶׁ ְמשֶׁ ָּכם ונקרא‬ ‫ּומקַ בְ לִּ ין דֵ ין ִּמן דֵ ין וְ אָּ ְמ ִּרין קַ ִדיש בִּ ְשמֵ י‬ ‫ְ‬ ‫תפארת המקשרת את כל העולמות‬ ‫ְמרֹומָּ א עִּ לָּאָּ ה בֵ ית ְשכִּ ינְתֵ ּה‪ ,‬קַ ִדיש עַל‬ ‫להיות אחד‪.‬‬ ‫בּורתֵ ּה‪ ,‬קַ ִדיש לְ ָּעלַם‬ ‫אַ ְרעָּא עֹובַ ד גְ ְ‬ ‫ּולְ עָּלְ מֵ י עָּלְ מַ יָּא‪ ,‬וכן כפי שמובא בזוה''ק‬ ‫היא תפילת העמידה המקשרת כל‬ ‫בשלח נב עמ' א' קָּ דֹוש לְּ עילָּא‪ .‬קָּ דֹוש‬ ‫העולמות להיות אחד‪.‬‬ ‫ְּבא ְּמצָּ עִ יתָּ א‪ .‬קָּ דֹוש לְּ תַ תָּ א‪ .‬קָּ דֹוש חסד‪.‬‬ ‫בּורה‪ .‬קָּ דֹוש ִתפְּ ארת‪,‬‬ ‫קָּ דֹוש גְּ ָּ‬ ‫^^^^‬ ‫ואשר על כן יֵאָּ מֵ ר‪ :‬קַ ִדיש בִּ ְשמֵ י‬ ‫אֲשר‬ ‫וְּ ִ֥לא ִא ְּתכֵ֖ם לְּ בַ ְּדכֶ֑ם וגו'‪ ,‬וְּ ֶּ֨את ִ֥‬ ‫ְמרֹומָּ א עִּ לָּאָּ ה בֵ ית ְשכִּ ינְתֵ ּה הוא קָּ דֹוש‬ ‫אינִ֛נּו ֵ֖פה עִ ָּ ִ֥מנּו הַ ּיֵֽ ֹום‪ .‬כאן ירמוז‬ ‫לְּ עילָּא‪ ,‬הוא כנגד חסד‪ ,‬וכנגד זה‬ ‫הכתוב על החיוב להתפלל גם על‬ ‫אומרים אלהי אברהם‪ .‬שבזכות אברהם‬ ‫הנשמות אשר כבר אינם ֵ֖פה עִ ָּ ִ֥מנּו‬ ‫אבינו מושפעים החסדים מלמעלה‬ ‫הַ ּיֵֽ ֹום (כט‪,‬יג')‪.‬‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫יבואו אל ביתו להללו ולשבחו בפה‬ ‫וכן על הנשמות של אלו שעדין לא‬ ‫אשר ברא להם לכבודו‪ .‬ויהיו גם הם ֵ֖פה‬ ‫נולדו‪ ,‬כדתניא בברכות ס‪ .‬שלשה ימים‬ ‫עִ ָּ ִ֥מנּו הַ ּיֵֽ ֹום‪.‬‬ ‫הראשונים יבקש אדם רחמים וגו'‪,‬‬ ‫משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים‬ ‫^^^^‬ ‫שיהא זכר‪ ,‬וגו' משלשה חדשים ועד‬ ‫כִ י אַ תם יְּ דַ עְּ תם את אֲשר יָּשַ ְּבנּו‬ ‫ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל‬ ‫ְּבארץ ִמ ְּצ ָּריִ ם וְּ את אֲשר עָּ בַ ְּרנּו‬ ‫מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא‬ ‫בשלום‪.‬‬ ‫ְּבקרב הַ גֹויִ ם אֲשר עֲבַ ְּרתם (כט‪,‬טו')‪.‬‬ ‫או כַלְך לדרך זו‪ ,‬את אשר ישנו פה‪,‬‬ ‫יש ליתן טעם בכפילות ובחזרה על‬ ‫ירמוז למתפלל בצבור‪ ,‬ולכן אמר עִ מָּ נּו‬ ‫הדברים‪ֲ .‬אשר עָּ בַ ְּרנּו‪ ,‬אֲ שר עֲבַ ְּרתם‪.‬‬ ‫שר אינִ֛נּו ֵ֖פה עִ ָּ ִ֥מנּו‬‫עמד הַ ּיֶ֔ ֹום‪ ,‬וְּ ֶּ֨את ֲא ִ֥‬ ‫וכן מה היא הידיעה אשר אמר כִ י אַ תם‬ ‫הַ ּיֵֽ ֹום יכוון לעם שבשדות‪[ .‬כמובא‬ ‫יְּ דַ עְּ תם‪.‬‬ ‫במסכת ראש השנה לה‪].‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬אֲ שר‬ ‫שר‬‫ועל דרך הצח‪ ,‬באומרו וְּ ֶּ֨את ֲא ִ֥‬ ‫עָּבַ ְּרנּו כוונתו ברגלינו‪ ,‬אֲ שר עֲבַ ְּרתם‬ ‫אינִ֛נּו ֵ֖פה עִ ָּ ִ֥מנּו הַ ּיֵֽ ֹום אל תקרי ֵ֖פה אלא‬ ‫כוונתו על דברי תורה‪ ,‬כִ י אַ תם יְּ דַ עְּ תם‬ ‫פה‪ .‬וירמוז למה שאמר ר' יצחק [יבמות‬ ‫את מ"ט שערי טומאה שבמצרים אשר‬ ‫סד‪ ].‬שהקב"ה מתאוה לתפילתם של‬ ‫יצאתם מהם‪ ,‬ואשר עברתם שם על כל‬ ‫צדיקים‪ .‬שכביכול הקב"ה מצפה מתי‬ ‫דברי התורה הזאת והתחזקתם‬ ‫יבוא האדם לביתי להשמיע בַ פה אשר‬ ‫ונהייתם לעם‪ ,‬ואשר עברתם מחיי‬ ‫בראתי לו‪ ,‬את תפילתו‪.‬‬ ‫טומאה לחיי טהרה‪.‬‬ ‫שר אינִ֛נּו ֵ֖פה‬ ‫ועל דרך הרמז‪ ,‬וְּ ֶּ֨את ֲא ִ֥‬ ‫ולכן אמר [כט‪,‬יז] פֶׁן‪-‬יֵ ֹׁ֣ש בָּ ֶֶׁ֗כם שֹֹׁ֛ ֶׁרש‬ ‫עִ ָּ ִ֥מנּו הַ ּיֵֽ ֹום‪ ,‬בזה תרמוז פרשתנו‬ ‫פֹ ֶׁ ִ֥רה ֵ֖ראש וְּ ַ ֵֽלע ֲָּנֵֽה‪ .‬ובאומרו ראש‬ ‫לתינוקות שנשבו אשר אינם באים‬ ‫ולענה כוונתו בזה‪ ,‬שאחרי שטעם טעם‬ ‫לעמוד ולשפוך שיח לבם וכביכול אין‬ ‫ההתחזקות לא ירצה לחזור לראש‪,‬‬ ‫להם פה‪ ,‬להם מצפה ומיחל הקב''ה מתי‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫לבו ילך כדי שהתורה תוסיף עונש על‬ ‫לראשית היותו שרש ַלע ֲָּנֵֽה‪ ,‬בהיותו‬ ‫ענישתו‪ .‬ומה תלמוד לומר למען‪.‬‬ ‫במ"ט שערי טומאה כאשר עִ ָּנה את‬ ‫נשמתו שוכנת חיקו‪ .‬וזה נרמז במילה‬ ‫ואכן‪ ,‬פירש הרמב"ן ואין "למען"‬ ‫לענה‪ .‬וצריך להתחזק בזה ביותר‪ ,‬כי‬ ‫במקום הזה טעם שאלך בשרירות לבי‬ ‫לעתים יהיה נעים זכרון ההפקרות‪ ,‬לכן‬ ‫בעבור שאספה הרוה עם הצמאה‪ ,‬אבל‬ ‫אמר פעמיים באותו פסוק פֶׁן‪-‬יֵ ֹׁ֣ש ָּ֠בָּ ָּ֠ ֶׁכם‬ ‫הוא כמו "לספות" יאמר הכתוב כי‬ ‫פֶׁן‪-‬יֵ ֹׁ֣ש בָּ ֶֶׁ֗כם‪ ,‬ובשימת לב הראשון‬ ‫בעבור זה יהיה כך כי בכל סבה עם‬ ‫מוטעם בטעם תלישא גדולה‪ :‬פֶׁן‪-‬יֵ ֹׁ֣ש‬ ‫עלול יאמר "למען"‪ .‬כלומר שהלמען‬ ‫ָּ֠בָּ ָּ֠כם שהרי תלש עצמו מחיי ההפקר‪,‬‬ ‫כאן הוא בהוראה של תוצאה ישירה‬ ‫והשני ברביע‪ :‬פֶׁן‪-‬יֵ ֹׁ֣ש בָּ ֶ֗כם‪ ,‬שעדיין‬ ‫וטבעית ממעשיו‪ .‬ולא כדי ש‪ ,..‬אלא‬ ‫זכרון ההפקר רובץ עליו וצריך‬ ‫בגלל ש‪ ,...‬כלומר בגלל מעשיו אספה‬ ‫להתחזק כנגדו‪ .‬ורביע הוא לשון רובץ‬ ‫עליו רעותיו‪.‬‬ ‫בארמית‪ .‬וְ הִּ ְתבָּ ֵ ֵ֨רְך בִּ לְ בָּ ֤בֹו לֵאמֹ ר֙ שָּ לֹׁ֣ ֹום‬ ‫וכן התחבטו בזה עוד מפרשים כר'‬ ‫ִּ ֵֽיהְ יֶׁה‪-‬לִֶּ֔ י ִּ ֹׁ֛כי בִּ ְש ִּר ִ֥רּות לִּ ִּ ֹּ֖בי אֵ לֵ ְֵ֑ך לְּ ַ ִ֛מעַן‬ ‫אליהו מזרחי (הרא"ם)‪ ,‬וכן המהר"ל‬ ‫ְּס ִ֥פֹות ָּ ֵֽה ָּרוָּ ֵ֖ה את‪-‬הַ ְּצמ ָּ ֵֽאה (שם‪ ,‬יח') אם‬ ‫בספרו גור אריה על התורה מה הוא‬ ‫יחזור בו מצדיקותו‪.‬‬ ‫הלמען הכתוב כאן‪.‬‬ ‫בתרגום ָּ ֵֽה ָּרוָּ ֵ֖ה היינו שוגג‪ ,‬חטאי‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬אפשר לקיים את‬ ‫שלותא‪ ,‬והַ ְּצמ ָּ ֵֽאה היינו המזיד‬ ‫הלמען גם בהוראתו הרגילה כדי ש‪...‬‬ ‫כתרגומו זדנותא‪ .‬וכן פירש רש"י‪.‬‬ ‫ובעבור ש‪ ..‬בשני אופנים‪ .‬האחד‪,‬‬ ‫ולְּ ַ ִ֛מעַ ן ְּס ִ֥פֹות פירושו למען הוסיף‪ .‬למען‬ ‫שאכן החוטא עצמו רוצה ללכת‬ ‫הוסיף לו ענשי השגגה על ענשי המזיד‪.‬‬ ‫בשרירות ליבו למען כדי שיוסיף‬ ‫ולפי זה יהיה קשה מדוע אמר למען‪.‬‬ ‫חטאים של זדונות על השוגג‪ .‬כי זה‬ ‫שאין תלמוד לומר למען‪ .‬שהרי למען‬ ‫דרכו של שרש פורה ראש ולענה‪,‬‬ ‫הוא כדי ש‪ ..‬או בעבור ש‪ ...‬ובודאי‬ ‫שלא יסתפק בשגגות‪ .‬אלא בשרירות‬ ‫החוטא לא יגיד כן כדי להוסיף ולהרבות‬ ‫לבו ירצה גם את הזדונות‪ .‬ובזה ינתן‬ ‫את ענשו‪ .‬וגם התורה לא תגיד כן‪,‬‬ ‫טעם למפרש הצמאה אלו הזדונות‪.‬‬ ‫שכביכול יאמר החוטא כי בשרירות‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫עונש השגגות‪ ,‬על מה שהיתה הברית‬ ‫שצמא לעבור בזדון‪ .‬כעין מה שאמר‬ ‫בחורב עונש רק על הזדונות‪ .‬וזהו‬ ‫רב הונא‪ ,‬עבר עבירה ושנה בה נעשית‬ ‫למען ספות הרוה את הצמאה‪.‬‬ ‫לו כהיתר‪ .‬ואף כי בתחילה היה שוגג‪,‬‬ ‫ההיתר יתיר לו עתה בשרירות לבו‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬ספות מלשון סוף‪ .‬הרוה‬ ‫לעשות חטאיו במזיד‪ .‬לכן לפי זה יאמר‬ ‫שוגגים הצמאה מזידים‪ .‬וכך הם ערך‬ ‫החוטא‪ ,‬בשרירות לבי אלך למען ספות‪,‬‬ ‫הדברים‪ :‬לא יאבה ה' סלוח לו‪ ,‬וכו' וכל‬ ‫למען אוסיף גם את הזדונות על השגגות‬ ‫זאת כדי ליראו‪ ,‬ויתן לב לשוב מיראה‪,‬‬ ‫שעשה עד כה‪ .‬ויהיה ערך המילה את‪,‬‬ ‫והשב מיראה זדונות נעשים לו‬ ‫כמו עִ ם‪ .‬הרוה עם הצמאה‪.‬‬ ‫כשגגות‪ .‬וזה למען ספות‪ .‬שיהיה סוף‬ ‫לזדונות וייהפכו לשגגות על ידי תשובה‬ ‫האופן השני‪ ,‬שיהיה הלמען נאמר לא‬ ‫מיראה‪ .‬ואחרי כן יתן לב לשוב גם‬ ‫על ידי החוטא‪ ,‬אלא על ידי הבורא‪,‬‬ ‫מאהבה‪ ,‬ויתוספו גם השגגות ליהפך‬ ‫ויחזור הענין לראש הפרשה‪ .‬לְּ ע ְָּּב ְּר ֶ֗ך‬ ‫לזכויות‪ ,‬ולא ישוב לכסלה עוד‪.‬‬ ‫ּובאָּ ל ֶָּ֑תֹו אֲשר ה'‬ ‫ִב ְּ ִב ִ֛רית ה' אלקיך ְּ‬ ‫[תהלים פה ט']‪.‬‬ ‫אלקיך כ ִ֥רת עִ ְּמךֵ֖ הַ ּיֵֽ ֹום‪ .‬כי יש לשאול‬ ‫הרי כבר כרת אתנו ברית בחורב‪ ,‬ולמה‬ ‫ולכן נסמכה פרשת התשובה מאהבה‬ ‫יכרות שוב את הברית הזאת‪ .‬לכן‬ ‫לכאן‪( ,‬פרק ל') ללמד התועים בינה‬ ‫המשיך ואמר לְּ ַמעַן הָּ ִּ ֵֽקים‪-‬אֹ ְת ָ֩ך הַ יֵ֨ ֹום |‬ ‫ואחרי שובם מיראה יתנו לב לשוב‬ ‫֜לֹו לְ ֶָּ֗עם וְ ֤הּוא ִּ ֵֽיהְ יֶׁה‪-‬לְ ך֙ ֵ ֵֽלאֹלקים וגו'‪.‬‬ ‫מאהבה‪ ,‬וגם השגגות יתהפכו להם‬ ‫והמשיך ואמר פעם שנייה למען‪ .‬כי‬ ‫לזכויות‪ .‬ולכן אמר למען ספות הרוה‬ ‫הברית בחורב‪ ,‬היה בה לכאורה כדי‬ ‫את הצמאה‪ .‬ויהיה ערך ספות כמו‬ ‫לענוש רק על הזדונות ולא על‬ ‫להביאה לסופה‪ .‬שבתחילה התשובה‬ ‫השגגות‪ .‬ועתה אני כורת עמכם שוב‬ ‫מיראה תסוף את הצמאה‪ ,‬כלומר תעשה‬ ‫ברית‪ ,‬אומר הקב"ה למען ידע החוטא‬ ‫סוף לצמאה‪ ,‬לזדון‪ ,‬ותשאר רק רוה‪,‬‬ ‫שיענש גם על השגגות‪ .‬וזה הכוונה‬ ‫ולאחר מכן גם הרוה תסוף‪ .‬ויהיה נצב‬ ‫למען ספות הרוה את הצמאה‪.‬‬ ‫ביום הדין למשפט כשכולו זכאי‪.‬‬ ‫שהברית הזאת בהר גריזים והר עיבל‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫יש בה תוספת‪ .‬היא למען התוספת של‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫יהיו רק עשר נקודות רק על לנו‬ ‫נָּקּוד על ִָָּ֤֤ׄלנָ֤ׄ ּוָ֤ׄ ּוָ֤ׄ לְָּ֤ׄ ָ֤ׄ ָּב ָ֤ׄניָ֤ׄ נָ֤ׄ ּוָ֤ׄ עַ ֹ‬ ‫ולבנינו‪.‬‬ ‫ֹלהינּו וְּ הַ נִ גְּ ֹֹ֞לת‬ ‫הֶַּ֨ נִ ְּסתָּ ֶ֔רת לַיהוָּ ֵ֖ 'ה אֱ ֶ֑‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬שאכן‬ ‫ִָָּ֤֤ׄלנָ֤ׄ ּוָ֤ׄ ּוָ֤ׄ לְָּ֤ׄ ָ֤ׄ ָּב ָ֤ׄניָ֤ׄ נָ֤ׄ ּוָ֤ׄ ַעד‪-‬עֹו ֶָּ֔לם ַלע ֲׂ֕שֹות את‪-‬‬ ‫בדווקא יש כאן י"א נקודות‪ .‬שהיו‬ ‫צריכות להיות הנקודות על האותיות‬ ‫תֹורה הַ ֵֽזאת‪( .‬כט‪,‬כח')‬ ‫ָּכל‪ִ -‬ד ְּב ֵ֖רי הַ ָּ ִ֥‬ ‫למעט‬ ‫א'ל'ה'י'נ'ו'‬ ‫ל'י'ה'ו'ה'‬ ‫ממשמעות הכתוב את כל באי עולם‬ ‫נקוד על ִָָּ֤֤ׄלנָ֤ׄ ּוָ֤ׄ ּוָ֤ׄ לְָּ֤ׄ ָ֤ׄ ָּב ָ֤ׄניָ֤ׄ נָ֤ׄ ּוָ֤ׄ עַ ֹ‬ ‫שאין להם חלק בנסתרות‪ ,‬אלא רק לה'‬ ‫לבדו‪ .‬שהרי נאמר הנסתרות לה'‬ ‫אלקינו‪ ,‬שרק הוא יודע את סתרינו‬ ‫פירש רש"י נקוד על לנו ולבנינו‪,‬‬ ‫להעניש על הנסתרות‪ .‬ולכן יש י"א‬ ‫[ועל "ע" שבמילה ַעד] לדרוש שאף‬ ‫נקודות כמנין האותיות ל'י'ה'ו'ה‬ ‫על הנגלות לא ענש את הרבים עד‬ ‫א'ל'ה'י'נ'ו'‪.‬‬ ‫שעברו את הירדן (סנהדרין מג‪,):‬‬ ‫משקבלו עליהם את השבועה בהר‬ ‫ומכיון שהנקודות באות למַ עט‪ ,‬אין‬ ‫גרזים ובהר עיבל‪ ,‬ונעשו ערבים זה‬ ‫זה דרך ארץ למעט משם ה'‬ ‫לזה‪:‬‬ ‫אלקינו‪ ,‬ולכן כביכול ָּזזּו הנקודות‬ ‫ְשמ ֹא ָּלה לתיבות הבאות לנו ולבנינו‪,‬‬ ‫והם י"א נקודות מעל המלים כדי‬ ‫אלא מכיון שהם י"א במספר‪ ,‬לכן‬ ‫למעט ממשמעות הכתוב‪ ,‬כפירש"י‬ ‫הנקודה צריכה להיות גם על האות ע'‬ ‫שגם על הנגלות לא ענש עד שעברנו‬ ‫שב"עד"‪.‬‬ ‫את הירדן‪.‬‬ ‫ובהיות הנקודות באות למעט את‬ ‫ויש לשאול אם כן‪ ,‬מדוע יהיה נקוד‬ ‫הערבות על הנסתרות‪ ,‬ממילא הן גם‬ ‫רק על ה"ע" שבמילה ַעד‪ .‬שיכול היה‬ ‫ממעטות את התוכחות‪ ,‬שאין אדם יכול‬ ‫במקום י"א נקודות לנקד י"ב נקודות‬ ‫להוכיח על הנסתרות‪ ,‬שאין אדם יודע‬ ‫ויהיה נקוד גם על כל המילה עד‪ .‬או‬ ‫מה במטמוניות לבו של חבירו‪.‬‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫לפני יום הדין וניתן לב לשוב מיראה‪,‬‬ ‫ואשר על כן יובן לעומקו של‬ ‫כהכנה לתשובה מאהבה‪.‬‬ ‫מקרא‪ ,‬ועל דרך המוסר‪ ,‬מדוע תהיה‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד‪ ,‬אָּ ֶָּ֔לה הוא‬ ‫ה"ע" שבעד נקודה‪ :‬שהרי בהלכות‬ ‫אחד מע"ב שמות הקדש היוצאים מג'‬ ‫יום הכיפורים (תרח‪,‬סעיף ב'‪ ,‬בהגה)‬ ‫פסוקים בפרשת בשלח‪ ,‬ויסע ויבא ויט‪.‬‬ ‫מובא שצריך אדם להוכיח את חבירו‬ ‫והוא שם של חסד ורחמים‪.‬‬ ‫עד שיכהו‪ .‬ולא עד בכלל‪ .‬שלא יגיע‬ ‫ובא הכתוב לְּ בַ ְּשרנּו‪ ,‬שגם כאשר‬ ‫לכלל שנאה ולכלל הכאה‪.‬‬ ‫תרבוץ עלינו ָּהאָּ ֶָּ֔לה והשבועה‪ ,‬הרי‬ ‫לכן תהיה הנקודה ב"עד" רק על ה"ע"‪,‬‬ ‫היא רק לְ ָּי ְראֵ נּו‪ ,‬ולא לכלותנו‪ .‬כי טוב‬ ‫לומר עד ולא עד בכלל‪.‬‬ ‫ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו‪.‬‬ ‫ועוד על דרך הצח‪ְ ,‬ת ַלמֵ ד ה"ע" על‬ ‫טוב‪-‬עין‪ .‬שגם כאשר הוא מוכיחו‬ ‫^^^^‬ ‫לחבירו‪ ,‬ש ִּי ְראֵ הּו בעין טובה‪ .‬ועל ידי‬ ‫כך תישמע תוכחתו ביותר‪.‬‬ ‫ַוּי ְַּשלִ כִ֛ם אל‪ִ֥ -‬ארץ אַ ֵ֖חרת כַּיִ֥ ֹום‬ ‫הַ זֵֽה‪( .‬שם‪ ,‬כז')‬ ‫^^^^‬ ‫יש ליתן טעם מדוע במסורת ל' גדולה‪,‬‬ ‫וְּ ָּ ִ֤ר ְּבצָּ ה בֹו כָּל‪ָּ -‬האָּ ֶָּ֔לה‬ ‫ומה הוא שאמר כיום הזה‪ .‬ויש לומר‪,‬‬ ‫תּובה בַ ספר הַ זֶ֑ה (שם יט')‪.‬‬ ‫הַ כְּ ָּ ֵ֖‬ ‫על דרך הצח‪ ,‬כך אומר הקב"ה‪ ,‬אף על‬ ‫פי שהשלכתי אתכם‪ ,‬עדיין אתם לִ י‪.‬‬ ‫וְּ ָּ ִ֤ר ְּבצָּ ה‪ .‬יש ליתן טעם מדוע נאמר‬ ‫לכן נאמר ַוּי ְַּשלִ כִ֛ם‪ ,‬כאומרו ויש לִ י‬ ‫ורבצה‪ .‬ויש לומר מאי ורבצה‪ ,‬ככתוב‬ ‫אתכם‪.‬‬ ‫לפתח חטאת רובץ‪ .‬כאריה הזה הרובץ‬ ‫בפתח והבריות חוששות ממנו‪ .‬ולכן‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬על דרך הרמז‪ ,‬שירמוז על‬ ‫רובץ החטאת כאריה‪ ,‬כדי לירא בו את‬ ‫שובנו מגלות ראשונה לאחר ע' שנה‪.‬‬ ‫הבריות‪ .‬ואריה הוא לשון יראה‪ .‬לכן‬ ‫וכאומרו‪ ,‬ארבעים שנה אקוט בדור‪.‬‬ ‫נאמר וְ ָּ ֤רבְ צָּ ה בֹו֙ כָּל‪ָּ -‬הֹׁ֣אָּ ֶָּ֔לה כדי ליראנו‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫וכנסת ישראל אומרת השיבנו אליך‪,‬‬ ‫ַוּי ְַּשלִ כִ֛ם‪ ,‬הוא‬ ‫וכך הוא החשבון‪.‬‬ ‫ונשובה‪ .‬בתחילה השיבנו אתה‪ ,‬ואז‬ ‫וישלך ם‪ .‬שהשליך ם' שנה ועוד ל'‬ ‫אנחנו נשובה‪.‬‬ ‫שנה‪ .‬ולאחר מכן הֶׁ ֱח ִּז ָּירנּו אליו‪,‬‬ ‫שנאמר ויש לי‪ .‬שהם ראשית המילה‬ ‫ֲשיבנּו ה' אליך‬ ‫וכן דברי המדרש‪ :‬ה ִ‬ ‫של וישליכם‪ .‬וכנ"ל‪ ,‬וכאומרו ועדיין‬ ‫יִּש ָּראֵ ל לִּ פְ נֵי‬ ‫וְּ נָּשּובָּ ה‪ ,‬אָּ ְמ ָּרה כְ נֶׁסֶׁ ת ְ‬ ‫הַ קָּ דֹוש בָּ רּוְך הּוא ִּרבֹונֹו שֶׁ ל עֹולָּם שלְּ ך‬ ‫י ְּשכם לִ י‪ .‬או יש לי אתכם‪.‬‬ ‫ֲשיבנּו‪ .‬אָּ מַ ר לָּהם שלָּכם הּוא‪,‬‬ ‫הּוא ה ִ‬ ‫שנאֱמַ ר (מלאכי ג‪ ,‬ז)‪ :‬שּובּו אלַי‬ ‫וְּ אָּ שּובָּ ה אֲליכם‪ ,‬נְ אֻם ה'‪ ,‬אָּ ְמ ָּרה לְ ָּפנָּיו‬ ‫^^^^‬ ‫ִּרבֹונֹו שֶׁ ל עֹולָּם שלְּ ך הּוא‪ ,‬שנאֱמַ ר‬ ‫(תהלים פה‪ ,‬ה)‪ :‬שּובנּו אֱ ֹלהי יִ ְּשענּו‪,‬‬ ‫ֲשיבנּו ה' אליך וְּ נָּשּובָּ ה‪.‬‬ ‫לְּ כְָּך נאֱמַ ר‪ :‬ה ִ‬ ‫לפרשת התשובה‬ ‫[פרק ל']‬ ‫נראה לכאורה שהמדרש הכריע לטענת‬ ‫כנסת ישראל‪ ,‬שנאמר השיבנו‪.‬‬ ‫וְּ שַ ְּבתָֹּ֞ עַד ה' אלקיך וגו' וְּ שֶָּּ֨ ב ה'‬ ‫שתחילה הקב"ה ישיבנו ואח"כ אנחנו‬ ‫בּותךֵ֖ וגו'‪.‬‬ ‫אלקיך את‪ְּ -‬ש ְּ‬ ‫נשובה‪.‬‬ ‫ירמוז למה שאמרו חז"ל [מדרש רבה‬ ‫אלא שמהפסוקים שבפרשתנו מוכח‬ ‫איכה רבתי פרשה ה]‪ ,‬שלכאורה יש‬ ‫ההיפך‪ .‬ושבת עד ה'‪ ,‬ושב ה'‪ .‬וְּ שַ ְּבתָֹּ֞‬ ‫ויכוח בין כנסת ישראל להקב"ה‪.‬‬ ‫עד ה' קודם אתם כנסת ישראל‪,‬‬ ‫ואח"כ הקב"ה ישיבכם‪ ,‬שנאמר ושב‬ ‫הקב"ה אומר שובו אלי‪ ,‬ואשובה‬ ‫ה'‪ .‬ואיך יכריע המדרש נגד פסוקים‬ ‫אליכם‪ .‬כלומר בתחילה אתם תשובו‪,‬‬ ‫מפורשים?!‬ ‫ואז אשובה אליכם‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לתרץ‬ ‫ולומר‪ .‬שאמנם‪ ,‬גם המדרש יעיד‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫וְּ שַ ְּבתָּ עַ ד‪ ,‬כי תשוב אל‬ ‫כהפסוקים שבפרשתנו‪ ,‬שהצעד‬ ‫הראשון לתשובה עושה האדם‪ ,‬אע''פ‬ ‫מיראה ומאהבה‬ ‫ֲשיבנּו ושּובנּו‪ ,‬שהרי‬ ‫שנאמר בו ה ִ‬ ‫עצם פנייתו של האדם לבוראו לומר‬ ‫ה'‬ ‫בתחילה אמר ושבת עַ ד‬ ‫לו השיבנו‪ ,‬עצם פנייתו זאת‪ ,‬כבר‬ ‫ולבסוף אמר ִ ִ֤כי תָּ שּוב אל ה' [ל‪,‬י']‪,‬‬ ‫נחשב לו שהוא האדם‪ ,‬הוא עושה את‬ ‫שבתחילה הוא שב מיראה‪ ,‬ותשובה זו‬ ‫הצעד הראשון תחילה‪.‬‬ ‫היא עד ה' ולא עד בכלל‪ ,‬ואח"כ הוא‬ ‫שב מאהבה‪ ,‬ובכך הוא שב אל ה' ועד‬ ‫נמצאנו למדים שכאשר המבקש‬ ‫בכלל‪.‬‬ ‫ֲשיבנּו‪ ,‬בזה‬ ‫לשוב אל ה' פותח ואומר ה ִ‬ ‫מתקיימים דברי המדרש ופסוקי התורה‬ ‫^^^^‬ ‫כאחד‪.‬‬ ‫שכן נאמר בפרשתנו‪ :‬וְּ שַ ְּבתָֹּ֞ עַד ה'‬ ‫וְּ י ְַּש ִמעִ֥נּו א ָּ ֵ֖תּה וְּ ַנע ֲֵֽשנָּה‬ ‫אלקיך‪ .‬והאדם ממלא ההוראה באומרו‪:‬‬ ‫ֲשיבנּו‪.‬‬ ‫אל בוראו‪ :‬ה ִ‬ ‫שר אָּ נ ִ ִ֥כי ְּמצַ ּוְּ ךֵ֖‬ ‫ִּ֚ ִכי הַ ִמ ְּצוָּ ה הַ ֶ֔זאת אֲ ִ֛‬ ‫וכן נאמר בפרשתנו‪ :‬וְּ שֶָּּ֨ ב ה' אלקיך‬ ‫הַ ּיֶ֑ ֹום ֵֽלא‪-‬נִ פְּ ִ֥לאת ִהוא ִמ ְּמ ֶ֔ך וְּ ִ֥לא‬ ‫בּותךֵ֖ ‪ ,‬הרי שנענה לבקשתך‬ ‫את‪ְּ -‬ש ְּ‬ ‫ְּרח ָּ ֵ֖קה ִ ֵֽהוא‪{ :‬יב} ִ֥לא בַ שָּ ַ ֵ֖מיִ ם ִ ֶ֑הוא‬ ‫"השיבנו"‪.‬‬ ‫אמר ִמי ַיעֲלה‪ִ֤ ָּ -‬לנּו הַ שָּ מַ יְּ מָּ ה‬ ‫ל ֶ֗‬ ‫וְּ יִ קָּ חהָּ ֶָּ֔לנּו וְּ י ְַּש ִמעִ֥נּו א ָּ ֵ֖תּה וְּ ַנע ֲֵֽשנָּה‪:‬‬ ‫וכן נאמר במדרש לעיל‪ :‬שהאדם פותח‬ ‫אמר ִמי‬ ‫{יג} וְּ ֵֽלא‪-‬מעִ֥בר לַּיָּ ֵ֖ם ִ ֶ֑הוא ל ֶ֗‬ ‫ואומר‪ :‬שּובנּו אֱֹלהי יִ ְּשענּו‪ ,‬הרי עצם‬ ‫ַיעֲבָּ ר‪ָָּ֜ -‬לנּו אל‪-‬עִ֤בר הַ ּיָּם וְּ יִ קָּ חהָּ ֶָּ֔לנּו‬ ‫פניית האדם לבוראו מוכיחה שהצעד‬ ‫וְּ י ְַּש ִמעִ֥נּו א ָּ ֵ֖תּה וְּ ַנע ֲֵֽשנָּה‪{ :‬יד} ִ ֵֽכי‪-‬‬ ‫הראשון הוא בידי האדם‪.‬‬ ‫קָּ ִ֥רֹוב א ִ֛ליך הַ דָּ ָּ ֵ֖בר ְּמ ֶ֑אד ְּב ִ ִ֥פיך‬ ‫ּובלְּ בָּ ְּבךֵ֖ ַלעֲש ֵֽתֹו‪( :‬ל‪,‬יא‪-‬יד')‬ ‫ִ ֵֽ‬ ‫^^^^‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫ולכן קבלו עליהם בנעשה ונשמע‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬מדוע תקדים התורה‬ ‫כמלאכי השרת‪.‬‬ ‫נשמע לנעשה‪ .‬וְּ י ְַּש ִמעִ֥נּו אֹ ָּ ֹּ֖תּה וְּ ַנע ֲֵֽשנָּה‪.‬‬ ‫והרי במתן תורה הקדמנו נעשה‬ ‫אך לאחר מתן תורה התעלו יותר‬ ‫לנשמע‪.‬‬ ‫להיות בדרגת מקבלי התורה והיא‬ ‫דרגה יותר קרובה למשה רבנו‪,‬‬ ‫ויש לומר שהקדמת נשמע לנעשה הוא‬ ‫ומעולה מן המלאכים‪ ,‬כי התורה לא‬ ‫כעין מה שנאמר בפר' ואתחנן‪( ,‬ה‪,‬כד')‬ ‫נתנה למלאכי השרת‪ ,‬וצריך לעמול‬ ‫וְ אַ ְת | ְתדַ בֵ ר אֵ לֵינּו אֵ ת כָּל‪-‬אֲשֶׁ ר יְדַ בֵ ר ה'‬ ‫בה כדי להבינה‪.‬‬ ‫אֱֹלהֵ ינּו אֵ לֶׁיך וְּ שָּ מַ עְּ נּו וְּ עָּ ִ ֵֽשינּו‪.‬‬ ‫וכדי להגיע לדרגה זאת לא ניתן‬ ‫לעשות בלי לשמוע תחילה‪ .‬והיינו‬ ‫וגם שם יש לשאול‪ ,‬והרי אמרו היפך‬ ‫ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪.‬‬ ‫הדברים ממה שאמרו במעמד הר סיני‪,‬‬ ‫נעשה ונשמע‪ .‬ותגדל הקושיה‪ ,‬שהרי‬ ‫הכי נמי‪ ,‬בפרשת נצבים אמרו‬ ‫יטיבּו כָּל אֲשֶׁ ר‬ ‫בהמשך אומר הקב"ה ה ִ‬ ‫וְּ י ְַּש ִמעִ֥נּו א ָּ ֵ֖תּה וְּ ַנע ֲֵֽשנָּה‪ ,‬כי זה לאחר‬ ‫דִּ בֵ רּו (שם כה')‪ .‬ומאי היטיבו‪ ,‬הרי‬ ‫מתן תורה‪ ,‬ודייקא נמי שנאמר כאן ִ֥לא‬ ‫לכאורה היטיבו יותר באמרם נעשה‬ ‫בַ שָּ ַ ֵ֖מיִ ם ִ ֶ֑הוא‪.‬‬ ‫ונשמע‪.‬‬ ‫ִ֥לא בַ שָּ ַ ֵ֖מיִ ם ִ ֶ֑הוא לֵאמֶֹ֗ ר ִּ ֹׁ֣מי ַי ֲעלֶׁה‪-‬לָּ ֤נּו‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫הַ שָּ ַ֙מיְ מָּ ה֙ וְ יִּקָּ ֶׁחֹׁ֣הָּ ֶָּ֔לנּו וְּ י ְַּש ִמעִ֥נּו א ָּ ֵ֖תּה‬ ‫שהדברים האלו שאמרו וְּ שָּ מַ עְּ נּו‬ ‫וְּ ַנע ֲֵֽשנָּה‪:‬‬ ‫וְּ ָּע ִ ֵֽשינּו‪ ,‬הם מה שאמרו לאחר מתן‬ ‫תורה‪ .‬ומה שאמרו נעשה ונשמע זה‬ ‫ומשום שעתה לא בשמים היא‪ ,‬על כן‬ ‫לפני מתן תורה‪.‬‬ ‫יש להקדים קודם שמיעה‪ ,‬וְּ י ְַּש ִמעִ֥נּו‬ ‫א ָּ ֵ֖תּה שהיא עמל התורה ורק לאחר מכן‬ ‫וביאור הדברים הוא‪ ,‬שלפני מתן‬ ‫עשייה‪ .‬וְּ ַנע ֲֵֽשנָּה‪ .‬שאם לא יִּלְ מַ ד‪ ,‬כיצד‬ ‫תורה היו בדרגת המלאכים גבורי כח‬ ‫יעשה‪.‬‬ ‫עושי דברו לשמוע בקול דברו‪ ,‬עוד‬ ‫טרם הבינו פירושי התורה ממשה רבנו‪.‬‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫וכאומרו‪ :‬שאי אפשר לזכות לתורה‬ ‫ומה ש ָּכפַ ל הענין לומר וְּ ֵֽלא‪-‬מעִ֥בר‬ ‫ללא עמל התורה‪ .‬ואשר על כן הקדים‬ ‫לַּיָּ ֵ֖ם ִ ֶ֑הוא‪ ,‬כוונתו לומר שהתורה לא‬ ‫הכתוב נשמע לנעשה‪ :‬וְּ י ְַּש ִמעִ֥נּו א ָּ ֵ֖תּה‬ ‫ִּתמָּ צֵ א בסחרנים ובתגרנים ללא עמל‬ ‫וְּ ַנע ֲֵֽשנָּה‪ .‬והוא עמל התורה המביא‬ ‫התורה‪ .‬כמובא בעירובין נה‪.‬‬ ‫לידי מעשה‪.‬‬ ‫וכמעשה בר' יוחנן ואילפא‪ ,‬בתענית‬ ‫או ַכלְך לדרך זו‪ :‬שידברו פסוקים‬ ‫כא‪ .‬שר' יוחנן המית עצמו באהלה של‬ ‫אלו במצות התשובה‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫תורה‪ ,‬ואילפא יצא אל מעבר לים‬ ‫לתשובה שתיעשה אם לא ישמע ויקבל‬ ‫לסחורה‪ ,‬ואע''ג כשחזר אילפא מצאוהו‬ ‫תחילה כל ענייניה‪.‬‬ ‫שהוא בקי בכל חדרי התורה‪ ,‬ואולי אף‬ ‫ואשר על כן הקדים בה נשמע לנעשה‪.‬‬ ‫יותר מר' יוחנן‪ ,‬שאילפא נחשב‬ ‫וְּ י ְַּש ִמעִ֥נּו א ָּ ֵ֖תּה וְּ ַנע ֲֵֽשנָּה‪.‬‬ ‫ל"סיני"‪ ,‬ור' יוחנן ל"עוקר הרים"‬ ‫וקבעו חכמים ש"סיני" עדיף‪ ,‬שיודע‬ ‫^^^^‬ ‫ובקי בכל התורה כולה‪ ,‬אע"פ כן לא‬ ‫הסכים אילפא להיות ראש ישיבה‬ ‫יד ִתי בָּ כם הַ ּיֹום֮ את‪-‬הַ שָּ ַמיִ ם‬ ‫הַ עִ ֶּ֨‬ ‫במקום ר' יוחנן‪ ,‬ורמז בתשובה‬ ‫וְּ את‪-‬הָּ אָּ רץ (שם‪ ,‬יט')‬ ‫לשואלים אותו‪" ,‬מצוה לשמוע דברי‬ ‫המת"‪ .‬שפְּ שַ ט כוונתו הוא לשמוע‬ ‫לצוואת שכיב מרע‪ ,‬כפי ששאלוהו‪ .‬אך‬ ‫פירש רש"י אֶׁ ת הַ שָּ ַ ֹׁ֣מיִּ ם וְ אֶׁ ת הָּ אָּ ֶׁרץ‬ ‫רמז בזה לר' יוחנן שהמית עצמו‬ ‫שהם קיימים לעולם‪ .‬ויהיו עדים שאני‬ ‫באהלה של תורה כל אותו זמן‬ ‫התריתי בכם‪ .‬וכן בהאזינו פירש שהם‬ ‫שאילפא עסק במסחר מעבר לים‪.‬‬ ‫קיימים לעולם‪.‬‬ ‫ונרמזו הדברים גם בפרשתנו‪,‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬שהרי בנדרים דף לב‬ ‫אמר ִמי‬ ‫באומרו‪ :‬וְּ ֵֽלא‪-‬מעִ֥בר לַּיָּ ֵ֖ם ִ ֶ֑הוא ל ֶ֗‬ ‫תֹורה‬‫ָּ‬ ‫ע''א אָּ מַ ר ִּרבִּ י אֶׁ לְ ָּעזָּר גְ דֹולָּה‬ ‫ַיעֲבָּ ר‪ָָּ֜ -‬לנּו אל‪-‬עִ֤בר הַ ּיָּם וְּ יִ קָּ חהָּ ֶָּ֔לנּו‬ ‫תֹורה לא נִ ְּתקַ ּיְּ מּו שָּ מַ יִ ם‬ ‫ָּ‬ ‫שֶׁ ִּאלְ מָּ לֵא‬ ‫וְּ י ְַּש ִמעִ֥נּו א ָּ ֵ֖תּה וְּ ַנע ֲֵֽשנָּה‪.‬‬ ‫יתי‬‫וָּאָּ רץ שֶׁ ֶּׁנאֱמַ ר (ירמיה לג) ִּאם ל ֹא בְ ִּר ִּ‬ ‫יֹומָּ ם ָּולַיְ לָּה חֻקֹות שָּ מַ יִּם וָּאָּ ֶׁרץ ל ֹא‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫שָּ ְמ ִּתי‪ .‬אם כן לכאורה אינם קיימים‬ ‫וַּיֵ֖לְך‬ ‫לעולם בפני עצמם‪ ,‬אלא תלויים הם‬ ‫בשמירת התורה‪ .‬והיאך יעידו בהם‬ ‫בישראל‪ ,‬אם יסורו מן הדרך‪ ,‬והרי‬ ‫אּוכִ֥ל ֵ֖עֹוד‬ ‫לא‪ַ -‬‬ ‫שה וגו'‬ ‫וַּיֵ֖לְך מ ֶ֑‬ ‫אם אין תורה אין שמים וארץ‪.‬‬ ‫לָּצאת וְּ ל ֶָּ֑בֹוא וגו'‬ ‫אלא יש לומר לפי מה שנאמר בפר'‬ ‫וַּילְך משה ַויְדַ בֵ ר אֶׁ ת הַ דְ בָּ ִּרים הָּ אֵ לֶׁה‬ ‫וילך‪( ,‬לא‪ ,‬כא') וְ הָּ יָּה ִּ ֵֽכי‪ִּ -‬ת ְמצֶׁ אן ָּ אֹ תֹו‬ ‫אֶׁ ל כָּל י ְִּש ָּראֵ ל (לא‪,‬א')‬ ‫ָּרעֹות ַרבֹות וְ צָּ רֹות וְ עָּנְתָּ ה הַ ִּש ָּירה הַ ז ֹאת‬ ‫ַוי ֹאמֶׁ ר ֲאלֵהֶׁ ם בֶׁ ן מֵ אָּ ה וְ ע ְֶׁש ִּרים שָּ נָּה אָּ נֹ כִּ י‬ ‫לְ ָּפנָּיו לְ עֵד כִ י לא ִתשָּ כַח ִמפִ י ז ְַּרעֹו‪.‬‬ ‫הַ יֹום ל ֹא אּוכַל עֹוד לָּצאת וְּ לָּבֹוא וה'‬ ‫אָּ מַ ר אֵ לַי ל ֹא תַ עֲבֹ ר אֶׁ ת הַ י ְַרדֵ ן הַ זֶׁה‬ ‫ופירש רש"י שם הרי זו הבטחה‬ ‫(לא‪,‬ב')‬ ‫לישראל שאין תורה משתכחת מזרעם‬ ‫לגמרי‪ ,‬ולכן בכח ההבטחה הזאת יהיו‬ ‫פירש רש"י לא אוכל איני רשאי‪.‬‬ ‫השמים והארץ קיימים לעולם ויוכלו‬ ‫וזה לשונו‪ :‬יכול שתשש כחו‪ ,‬תלמוד‬ ‫להעיד בהם בישראל לזרזם להרבות‬ ‫לומר לא‪ֵֽ ָּ -‬כה ָּ ֲִ֥תה עינֵ֖ ֹו וְּ לא‪-‬נָּ ִ֥ס ל ֵֽחה‬ ‫חֵ ילִּ ים בתורה‪.‬‬ ‫(דברים לד‪ ,‬ז‪ ,).‬אלא מהו לא אוכל‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫איני רשאי‪ ,‬שנטלה ממני הרשות‬ ‫ונתנה ליהושע‪.‬‬ ‫מתיחס רש''י בפירושו‬ ‫לכאורה‬ ‫לרשות להכנס לארץ‪ ,‬שכן פירש‬ ‫שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע‪,‬‬ ‫וכפי שמטעים הפסוק‪ :‬וה' אָּ מַ ר אֵ לַי לא‬ ‫תַ עֲבר את הַ ּי ְַּרדן הַ זה (לא‪,‬ב') וכאומרו‬ ‫ל ֹא אּוכַל עֹוד לָּבֹוא אל הארץ‪.‬‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫בבית אולפנא‪ .‬ומשנכנס לבית המדרש‪,‬‬ ‫ויש ליתן טעם לפירושו של רש''י גם‬ ‫למשכן בית אולפנא‪ ,‬כל מעיינותיו‬ ‫לעניין אומרו ל ֹא אּוכַל עֹוד לָּצאת‪.‬‬ ‫נפתחות מחדש מכח בית המדרש‪ .‬וזו‬ ‫היא מעין ההבטחה ִ ִ֛כי ִ֥לא ִתשָּ ַכֵ֖ח ִמ ִפי‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫ז ְַּר ֶ֑עֹו‪.‬‬ ‫שבאומרו נטלה ממני הָּ ְּרשּות אין‬ ‫כוונתו רק לעניין הרשאה‪ ,‬האם הוא‬ ‫^^^^‬ ‫רשאי או לא לָּבֹוא לארץ‪ .‬כלומר האם‬ ‫יש לו ְּרשּות והוא ינוקד בשווא תחת‬ ‫שה‪ .‬על דרך הרמז והסוד‪,‬‬ ‫וַּיֵ֖לְך מ ֶ֑‬ ‫הרי''ש‪ .‬אלא גם יכוון שנטלה ממנו‬ ‫שהיו מלווים לו למשה שני מלאכים‬ ‫הָּ ָּרשּות ובלי קשר לביאתו לארץ‪.‬‬ ‫קדושים‪ ,‬מה"ש ו‪-‬כל"י‪ ,‬והם משמות‬ ‫ָּרשּות בניקוד קמץ‪ָּ .‬רשּות בהוראה של‬ ‫ע"ב היוצאים מג' פסוקין ויסע ויבא ויט‬ ‫ְּש ָּר ָּרה‪ .‬כמו שאמרו בפרקי אבות [א‪,‬י']‬ ‫שבפר' בשלח‪ .‬והם אותיות ויל"ך‬ ‫"אל תתודע ל ָָּּרשּות"‪.‬‬ ‫מש"ה‪.‬‬ ‫ומאותו היום נטלה ממנו הָּ ָּרשּות ונתנה‬ ‫ליהושע‪ ,‬אלא שיהושע לא השתמש‬ ‫ובשרשי השמות לרמ"ז מובא על‬ ‫בָּ ָּרשּות בחייו של משה‪.‬‬ ‫השם הק' מה"ש שהוא מע"ב שמות‪,‬‬ ‫שהוא הממונה על המות ועל החיים‪,‬‬ ‫ואשר על כן ילוה אותו ביום מותו‬ ‫ובזה יבוא על מקומו בשלום הפירוש‬ ‫לחיים הנצחיים‪ .‬והמילה יל"ך היא‬ ‫לָּצאת וְּ לָּבֹוא‪ .‬לָּצאת בענייני ָּרשות‬ ‫השם הק' כל"י‪ ,‬והוא משמות ע"ב‬ ‫ושררה‪ ,‬וְּ לָּבֹוא אל הארץ ללא ְרשּות‬ ‫ומכוון כנגד המילה "לבבכם" [ולעבדו‬ ‫הקב''ה‪.‬‬ ‫בכל לבבכם] שבפרשה שניה של ק"ש‪,‬‬ ‫והיא כנגד כח התפילה כדאָּ ְמרּו איזו‬ ‫ושמא י"ל שלכן תרגם יונתן וילך‬ ‫היא עבודה שבלב זו היא תפילה‪.‬‬ ‫משה ַו ֲאזַל משה לְּ מַ ְּשכַן בית אּולְּ ָּפנָּא‪.‬‬ ‫שגם מי שנטלה ממנו ה ָּרשות‪ ,‬ונסתתמו‬ ‫מסורות ומעינות חכמה ממנו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫מוצא את עיקר חיותו בבית המדרש‪,‬‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫לבא‪ :‬בשגם הוא בשר‪ .‬בשגם‬ ‫וְּ אלּו שני השמות שבאו ללוות את‬ ‫בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו‬ ‫משה ביומו האחרון‪ ,‬הם כנגד כח‬ ‫ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי‬ ‫התפילה וכח התורה‪ .‬וכפי שאמרו אין‬ ‫חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה‬ ‫מלוין לו לאדם ביומו האחרון אלא‬ ‫מן הנולדים וכן ימיו‪.‬‬ ‫תורה ומעשים טובים‪ ,‬והיינו שלימדנו‬ ‫כלומר‪ ,‬גם השם מש''ה שהוא‬ ‫משה רבנו כח התפילה וכח התורה‪,‬‬ ‫בגימטר'יה קטנה ‪ ,3‬מורה על כך‬ ‫שה‪.‬‬‫ולכן נאמר וַּיֵ֖לְך מ ֶ֑‬ ‫שעתיד משה לחיות ‪ 120‬שנה שהם‬ ‫בגימטרי'ה קטנה ‪.3‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬ירמזון ִּאילֵין ִּמי ַליָּא‬ ‫לשנותיו של משה שהם מאה ועשרים‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬יש לומר‬ ‫שנה‪ .‬כיצד‪ :‬האותיות יו''ד למ''ד מן‬ ‫שנרמז שמו של משה בפסוק זה לא רק‬ ‫וילך‪ ,‬במילואן‪ ,‬הרי הן ‪ ,94‬ועוד ו' כ'‬ ‫מן המילה בשגם ולא רק מהמשך‬ ‫הרי בגימטריה ‪ .120‬לומר לך שכל‬ ‫ש ֵ֖רים שָּ ָּנֵֽה‪,‬‬ ‫הפסוק וְּ הָּ יּו י ֶ֔ ָָּּמיו מ ָּ ִ֥אה וְּ ע ְּ ִ‬ ‫המאה ועשרים שנותיו הלכו עמו אל‬ ‫שר שנאמר‪:‬‬ ‫אלא גם מאומרו הּוא בָּ ָּ ֶ֑‬ ‫כל בני ישראל להיפרד מהם ביומו‬ ‫רּוחי ָּ ֵֽבאָּ דָּ ם֙ לְ עֹ ֶָּ֔לם‪,‬‬ ‫ַו ֹׁ֣י ֹאמֶׁ ר ה' ֵֽל ֹא‪-‬יָּדֵ֨ ֹון ִּ ֤‬ ‫האחרון‪.‬‬ ‫שר‪ .‬ועל דרך אל תקרי‪.‬‬ ‫בְ שַ גַ ֹּ֖ם הּוא בָּ ָּ ֶ֑‬ ‫שר בשני קמצים‪ ,‬אלא‬ ‫אל תקרי בָּ ָּ ֶ֑‬ ‫וכן‪ ,‬ויל"ך בגימטרי'ה קטנה ‪ ,3‬וגם‬ ‫שר‪ ,‬בפתח וקמץ‪ ,‬שהוא האדם‬ ‫בַ ָּ ֶ֑‬ ‫‪ 120‬בגימטריה קטנה ‪.3‬‬ ‫הַ ְּמבַ שר‪ .‬הוא משה‪ ,‬הוא יְּ בַ שר לבני‬ ‫ישראל את גאולתם‪ ,‬והוא יְּ בַ שר לבני‬ ‫וכן השם מש"ה אשר נרמז לו כבר‬ ‫אדם כי המשפט נתון בידיהם‪ .‬כפי‬ ‫מימי בראשית‪ ,‬יורה על מאה ועשרים‬ ‫רּוחי ָּ ֵֽבאָּ דָּ ם֙‬ ‫שאומר הקב''ה‪ֵֽ :‬לא‪-‬י ֶָּּ֨דֹון ִּ ֤‬ ‫שנה‪ ,‬שכן אמרו בגמ' (חולין קלט עמ'‬ ‫לְ עֹ ֶָּ֔לם‪ ,‬לא אני אהיה דן אותם‪ ,‬כי בשעת‬ ‫ב') אמרי ליה פפונאי לרב מתנה‪ :‬משה‬ ‫כעסי אין מידי מציל‪ .‬אלא בשר ודם‬ ‫מן התורה מנין‪ ,‬אמר להם {בראשית ו‪-‬‬ ‫יהיו דנים אותם‪ .‬שנאמר (תהלים‬ ‫שר‪.‬‬‫ג} ְּבשַ גַ ֵ֖ם הּוא בָּ ָּ ֶ֑‬ ‫ֹלהים יִ ְּשפט‪ .‬וכאשר‬ ‫פב‪,‬א') ְּבקרב ֱא ִ‬ ‫ופירש רש''י שם ועוד זה שאלו ממנו‬ ‫מנין למשה רמז קודם שבא ‪ -‬שסופו‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫וכן נרמז באומרו‪ :‬אֶׁ ל כָּל‪-‬יִ ְּש ָּר ֵֽאל‪,‬‬ ‫יעשו דין למטה‪ ,‬לא יהיה דין למעלה‪,‬‬ ‫כָּל‪-‬יִ ְּש ָּר ֵֽאל ר"ת כל"י‪.‬‬ ‫אלא רחמים בדין‪.‬‬ ‫או כַלְך לדרך זו‪ ,‬שעתה היא שעת‬ ‫^^^^‬ ‫כְּ לֹות הנפש‪ ,‬בכיסופיה וגעגועיה לבורא‬ ‫עולם‪ ,‬להיות במחיצתו‪ .‬לכן כתיב וַּיֵ֖לְך‬ ‫שה‪ ,‬אל תקרי וַּיֵ֖לְך אלא וַיְּ ַכל‪ .‬וכמו‬ ‫מ ֶ֑‬ ‫שה וגו'‬ ‫או כַלְך לדרך זו‪ ,‬וַּיֵ֖לְך מ ֶ֑‬ ‫שנאמר וַיְּ כַל משה את הַ ְּמלָּאכָּה‪.‬‬ ‫אל‪-‬כָּל‪-‬יִ ְּש ָּר ֵֽאל‪ ,‬שהלך אל כל ישראל‬ ‫(שמות‪ ,‬מ‪,‬לג') והוא מלשון גָּמַ ר‪ ,‬וכן‬ ‫שבכל הדורות ליתן לכל אחד ואחד‬ ‫הוא מלשון חָּ מַ ד‪.‬‬ ‫משרש נשמתו‪ ,‬כפי שאמרו בגמרא‬ ‫משה שפיר קאמרת‪ .‬שהוליך את שרש‬ ‫וכמבואר בלעומקו של מקרא לפר'‬ ‫נשמתו אל כל ישראל‪.‬‬ ‫פקודי ‪:‬‬ ‫או כַלְך לדרך זו‪ ,‬שיצק מנשמתו אל‬ ‫משה את הַ ְּמלָּאכָּה (שמות‪,‬‬ ‫וַיְּ כַל‬ ‫כל ישראל שיהיו כלי מחזיק ברכה‪,‬‬ ‫מ‪,‬לג') מלשון וַיְּ כַל אֱֹלקים בַ יֹום‬ ‫וכפי שדרשו דורשי רשומות כל"י‬ ‫הַ ְשבִּ יעִּ י ְמלַאכְ תֹו אֲשֶׁ ר עָּשָּ ה‪ .‬והביאו‬ ‫כהנים לוויים ישראל‪ .‬ונרמז כאן‬ ‫בעל הטורים מהתרגום ירושלמי ויכל ‪-‬‬ ‫באמרו וַּיֵ֖לְך בטעם הטיפחא‪,‬‬ ‫וחמד‪ .‬שחמד הקב"ה את השבת ואת‬ ‫שהטיפחא היא בפני עצמה ואינה‬ ‫כל אשר עשה‪ .‬ואשר על כן קרויה‬ ‫בהכרח מחוברת עם שלאחריה‪ ,‬ונאמר‬ ‫השבת חמדת ימים‪ .‬כן משה‪ ,‬חמד את‬ ‫שה בטעם אתנחתא‪ .‬וכאילו כתוב‬ ‫מ ֶ֑‬ ‫המלאכה‪.‬‬ ‫שה‪.‬‬ ‫ּוכְּ לֵ֖ "י מ ֶ֑‬ ‫ואשר על כן הכי נמי בענינינו גילה‬ ‫לרמוז שהנִ יחַ משה עצמו בלב כל‬ ‫משה רבנו את חמדתו הגדולה לכל‬ ‫אחד ואחד מישראל להיות כלי מחזיק‬ ‫איש ישראל אשר בכל הדורות‪.‬‬ ‫ברכה‪ ,‬היא ברכת התורה‪.‬‬ ‫באשר כלתה נפשו לא רק לבוראו‪ ,‬אלא‬ ‫גם אל כל ישראל‪ .‬שנאמר וילך משה‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫ואם אין יצר הרע אין תכלית להפכו‬ ‫‪ -‬ויכל משה‪ .‬ולכן כל המשתדל בתורת‬ ‫לעפר‪ .‬לכן כפי ששכב כך קם‪ .‬מה‬ ‫משה עליו נאמר‪ ,‬משה‪ ,‬שפיר‬ ‫שאין כן בשאר ישראל‪ .‬לכן לא קם‬ ‫קאמרת!‬ ‫בישראל כמשה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ומינה‪ ,‬יש ללמוד מכאן שגם מי‬ ‫שסובר שהמילה וְּ קָּ ֩ם היא על העם וְּ קָּ ֩ם‬ ‫ו ִַּ֤יאמר יהו'ה אל‪-‬מ ֶ֔שה ִהנְּ ךִ֥ שכֵ֖ב‬ ‫הָּ ֶָּּ֨עם הַ ָ֜זה וכו'‪ ,‬הרי נרמז כאן שלא רק‬ ‫עִ ם‪-‬אֲ ב ֶ֑תיך וְּ קָּ ֩ם הָּ עֶָּּ֨ ם הַ ָ֜זה וְּ זָּנָּ ה |‬ ‫משה רבנו יקום בתחיית המתים אלא‬ ‫אַ חֲרי | אֱֹלהי ֵֽנכַר‪-‬הָּ ֶ֗ ָּארץ (לא‪,‬טז')‬ ‫כל העם הזה‪ ,‬ואף על פי שזנה אחרי‬ ‫ִהנְּ ךִ֥ שכֵ֖ב עִ ם‪-‬אֲ ב ֶ֑תיך וְּ קָּ ֩ם‬ ‫אלהים אחרים‪ ,‬הרי עם התשובה‬ ‫תקומה תהיה לו‪ ,‬וְּ קָּ ֩ם הָּ ֶָּּ֨עם הַ ָ֜זה‪,‬‬ ‫פירשו רבותינו‬ ‫לתחיית המתים‪ .‬ויהיו הטעמים רומזים‬ ‫זה אחד המקראות שאין להם הכרע אם‬ ‫לכך‪ .‬וְּ קָּ ֩ם ב"תלישא"‪ ,‬שנתלש ממנו‬ ‫קאי ארישא או אסיפא‪ .‬אם קאי ארישא‬ ‫יצר הרע בעת תחיית המתים‪ ,‬הָּ עֶָּּ֨ ם הַ ָ֜זה‬ ‫וכוונתו למשה ותחיית המתים‪ ,‬כאומרו‬ ‫ב"קדמא ואזלא" כתרגום הטעמים‬ ‫ִהנְּ ךִ֥ שכֵ֖ב וְּ קָּ ֩ם או יכוון על העם‬ ‫מקדים והולך‪ ,‬לקראת משה רבנו‬ ‫וכאומרו וְּ קָּ ֩ם הָּ עֶָּּ֨ ם הַ ָ֜זה וכו'‪ .‬וזה‬ ‫בתחיית המתים‪.‬‬ ‫לפשוטו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא אפשר לומר כי‬ ‫יש הכרע‪ ,‬ורמוז במה שכתוב (בפר'‬ ‫וַיְּ דַ בר מ ֶ֗שה ְּבאָּ זְּני כָּל‪-‬קְּ ַהל‬ ‫האזינו) ולא קם בישראל כמשה‪ .‬מאי‬ ‫ירה הַ ֶ֑זאת‬‫יִ ְּש ָּר ֶ֔אל את‪ִ -‬ד ְּב ִ֥רי הַ ִש ָּ ֵ֖‬ ‫ולא קם‪ .‬ולא קם בתחיית המתים‬ ‫ַעֵ֖ד תֻּ ָּ ֵֽמם‪( .‬לא‪,‬ל')‬ ‫כמשה‪ ,‬שקם כפי ששכב‪ .‬שהרי היה‬ ‫עַד תֻּ מָּ ם‪.‬‬ ‫בלי יצר הרע כששכב‪ ,‬וכן כשקם‪ .‬כי‬ ‫בדרך הפשט פירושו עַ ד תֻּ מָּ ם של‬ ‫כל תכלית השכיבה היא להיפרד מיצר‬ ‫ירה הַ ֶ֑זאת‬ ‫ִד ְּב ִ֥רי הַ ִש ָּ ֵ֖‬ ‫הרע כאשר נהפך לעפר‪.‬‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫{פרק סב‪ ,‬א'} לְ מַ עַן צִּ יֹון ל ֹא אֶׁ חֱשֶׁ ה‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬יֵאָּ מֵ ר כמובא בשם‬ ‫ּולְ מַ עַן ְירּושָּ ַל ִּם ל ֹא אֶׁ ְשקֹוט עַד יֵצֵ א כַּנֹ גַּה‬ ‫היהודי הקדוש רבו של ר' בונים‬ ‫צִּ ְדקָּ ּה וִּ ישּועָּתָּ ּה כְ לַפִּ יד יִּבְ עָּר‪{ :‬ב} וְ ָּראּו‬ ‫מפשיסחא‪ :‬עַד תֻּ מָּ ם של ישראל‪,‬‬ ‫גֹו ִּים צִּ ְדקֵ ְך וְ כָּל ְמלָּכִּ ים כְ בֹודֵ ְך וְ קֹ ָּרא לְָּך‬ ‫הנזכרים בראש הפסוק‪.‬‬ ‫שֵ ם חָּ דָּ ש אֲשֶׁ ר פִּ י יהו'ה יִּקֳּ בֶׁ ּנּו‪:‬‬ ‫שלימדם וחזר ולימדם בְ אָּ ְזנֵיהם עד‬ ‫ית עֲטרת ִתפְּ ארת ְּביַד‬ ‫{ג} וְּ הָּ יִ ְּ‬ ‫שנהיו כָּל‪-‬קְּ ַהל יִ ְּש ָּר ֶ֔אל תמימים‪,‬‬ ‫ּוצנִ יף ְּמלּוכָּה ְּבכַף‬ ‫יהו'ה (וצנוף) ְּ‬ ‫כיעקב איש תם יושב אהלים‪.‬‬ ‫אֱֹלהָּ יִ ְך‪{ :‬ד} ל ֹא יֵאָּ מֵ ר לְָּך עֹוד עֲזּובָּ ה‬ ‫ּולְ אַ ְרצֵ ְך ל ֹא יֵאָּ מֵ ר עֹוד ְשמָּ מָּ ה כִּ י לְָּך‬ ‫^^^^‬ ‫יִּקָּ ֵרא חֶׁ פְ צִּ י בָּ ּה ּולְ אַ ְרצֵ ְך בְ עּולָּה כִּ י חָּ פֵץ‬ ‫יהו'ה בָּ ְך וְ אַ ְרצֵ ְך ִּתבָּ עֵל‪{ :‬ה} כִּ י ִּיבְ עַל‬ ‫ּומשֹוש חָּ תָּ ן‬ ‫בָּ חּור בְ תּולָּה יִּ בְ עָּלּוְך בָּ נָּיְִּך ְּ‬ ‫להפטרת נצבים וילך‬ ‫ַעל ַכלָּה י ִָּשיש עָּ לַיִ ְך אֱֹלהָּ יִ ְך‪{ :‬ו} עַל‬ ‫חֹומֹ תַ יְִּך יְרּושָּ ַל ִּם הִּ פְ קַ ְד ִּתי שֹ ְמ ִּרים כָּל‬ ‫ז' דנחמתא‬ ‫הַ יֹום וְ כָּל הַ ַל ְילָּה תָּ ִּמיד ל ֹא ֶׁיחֱשּו‬ ‫הַ מַ זְכִּ ִּרים אֶׁ ת יהו'ה אַ ל ד ֳִּּמי ָּלכֶׁם‪:‬‬ ‫ישעיה פרק‪-‬סא י' ‪ -‬סג‪,‬ט'‬ ‫{ז} וְ אַ ל ִּת ְתנּו ד ֳִּּמי לֹו עַד יְכֹונֵן וְ עַד‬ ‫י ִָּּשים אֶׁ ת ְירּושָּ ַל ִּם ְתהִּ לָּה בָּ אָּ ֶׁרץ‪:‬‬ ‫פסוקי ההפטרה‬ ‫ימינֹו ּובִּ זְרֹו ַע עֻזֹו ִּאם‬ ‫נִּשבַ ע יהו'ה בִּ ִּ‬ ‫{ח} ְ‬ ‫אֶׁ תֵ ן אֶׁ ת ְד ָּגנְֵך עֹוד מַ ֲאכָּל לְ אֹ יְ בַ יְִּך וְ ִּאם‬ ‫פרק סא {פסוק י'} שֹוש אָּ ִשיש‬ ‫י ְִּשתּו בְ נֵי ֵנכָּר ִּתירֹושֵ ְך אֲשֶׁ ר ָּי ַגע ְַת בֹו‪:‬‬ ‫בַ יהו'ה תָּ גל נַפְּ ִשי באֹלהַ י כִ י‬ ‫{ט} כִּ י ְמאַ ְספָּיו י ֹאכְ לֻהּו וְ הִּ לְ לּו אֶׁ ת‬ ‫ִהלְּ ִבישַ נִ י ִבגְּ די ישַ ע ְּמעִ יל ְּצדָּ קָּ ה‬ ‫ּומקַ בְ צָּ יו י ְִּשתֻהּו בְ חַ צְ רֹות קָּ דְ ִּשי‪:‬‬ ‫יהו'ה ְ‬ ‫יְּ עָּ טָּ נִ י כחָּ תָּ ן יְּ כַהן פְּ אר וְּ ַכ ַכלָּה‬ ‫(ס) {י} עִּ בְ רּו עִּ בְ רּו בַ ְשע ִָּּרים פַּנּו דֶׁ ֶׁרְך‬ ‫תַ עְּ דה כליהָּ ‪{ :‬יא} כִּ י כָּאָּ ֶׁרץ תֹוצִּ יא‬ ‫הָּ עָּם סֹ לּו סֹ לּו הַ ְמ ִּסלָּה סַ קְ לּו מֵ אֶׁ בֶׁ ן הָּ ִּרימּו‬ ‫צִּ ְמחָּ ּה ּוכְ ַגּנָּה זֵרּועֶׁיהָּ תַ צְ ִּמיחַ כֵן אֲדֹ נָּי‬ ‫נֵס עַל הָּ ע ִַּמים‪{ :‬יא} הִּ ּנֵה יהו'ה הִּ ְש ִּמי ַע‬ ‫ּותהִּ לָּה ֶׁנגֶׁד כָּל‬ ‫א'להים יַצְ ִּמיחַ צְ דָּ קָּ ה ְ‬ ‫אֶׁ ל קְ צֵ ה הָּ אָּ ֶׁרץ ִא ְּמרּו לְּ בַ ת ִצּיֹון ִהנה‬ ‫הַ גֹו ִּים‪:‬‬ ‫יִ ְּשעְך בָּ א הִּ ּנֵה ְשכָּרֹו ִּאתֹו ּופְ ֻעלָּתֹו‬ ‫לְ ָּפנָּיו‪{ :‬יב} וְ קָּ ְראּו לָּהֶׁ ם עַם הַ קֹ דֶׁ ש‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫שהביאו אבודרהם‪ ,‬שכנסת ישראל לא‬ ‫גְ אּולֵי יהו'ה וְ לְָּך יִּקָּ ֵרא דְ רּושָּ ה עִּ יר ל ֹא‬ ‫נתרצתה בחמש הנחמות הראשונות‪,‬‬ ‫ֶׁנ ֱעזָּבָּ ה‪( :‬ס)‬ ‫שבהן הבטיח לה הקב''ה נחמה לעתיד‬ ‫{פרק סג‪ ,‬א'} ִּמי זֶׁה בָּ א מֵ אֱדֹום חֲמּוץ‬ ‫לבוא‪ .‬שכן אין היא מתרצית על נחמה‬ ‫בְ גָּדִּ ים ִּמבָּ צְ ָּרה זֶׁה הָּ דּור בִּ לְ בּושֹו צֹ עֶׁה‬ ‫שלעתיד‪ .‬מה שאין כן בנחמה הששית‬ ‫הֹושיעַ‪:‬‬ ‫בְ רֹ ב כֹ חֹו אֲנִּ י ְמדַ בֵ ר בִּ צְ דָּ קָּ ה ַרב לְ ִּ‬ ‫שבה קורא הקב''ה לכנסת ישראל‬ ‫{ב} מַ דּו ַע אָּ דֹ ם לִּ לְ בּושֶׁ ך ּובְ גָּדֶׁ יך כְ דֹ ֵרְך‬ ‫קּומי‬ ‫בלשון עבר‪[ :‬ישעיהו ס‪,‬א'] " ִ‬ ‫פּורה דָּ ַרכְ ִּתי לְ בַ דִּ י ּומֵ ע ִַּמים‬ ‫בְ גַת‪{ :‬ג} ָּ‬ ‫אֹורי כִ י בָּ א אֹורְך ּוכְּ בֹוד ה' עָּ לַיִ ְך‬ ‫ִ‬ ‫אֵ ין ִּאיש ִּא ִּתי וְ אֶׁ דְ ְרכֵם בְ אַ פִּ י וְ אֶׁ ְר ְמסֵ ם‬ ‫ז ָָּּרח"‪ ,‬דייקא נמי ז ָָּּרח בלשון עבר‪,‬‬ ‫בַ חֲמָּ ִּתי וְ יֵז נִּצְ חָּ ם עַל בְ גָּדַ י וְ כָּל מַ לְ בּושַ י‬ ‫כלומר זרח כבר‪ .‬ואשר על כן‪ ,‬בזה היא‬ ‫נאותה להתרצות‪.‬‬ ‫ּושנַת‬ ‫אֶׁ גְ אָּ לְ ִּתי‪{ :‬ד} כִּ י יֹום נָּקָּ ם בְ לִּ בִּ י ְּ‬ ‫גְּ אּולַי בָּ אָּ ה‪{ :‬ה} וְ אַ בִּ יט וְ אֵ ין עֹ זֵר‬ ‫ועתה בנחמה השביעית מודיעה כנסת‬ ‫וְ אֶׁ ְשתֹומֵ ם וְ אֵ ין סֹומֵ ְך וַתֹושַ ע לִּ י זְרֹ עִּ י‬ ‫ישראל ביד הנביא כי אכן נתרצתה‪:‬‬ ‫ַוחֲמָּ ִּתי הִּ יא סְ מָּ כ ְָּתנִּ י‪{ :‬ו} וְ אָּ בּוס ע ִַּמים‬ ‫{י} שֹוש אָּ ִשיש בַ יהו'ה תָּ גל נַפְּ ִשי‬ ‫אֹוריד לָּאָּ ֶׁרץ‬ ‫בְ אַ פִּ י ַואֲשַ כְ ֵרם בַ חֲמָּ ִּתי וְ ִּ‬ ‫נִּצְ חָּ ם‪( :‬ס) {ז} חַ סְ דֵ י יהו'ה אַ זְכִּ יר‬ ‫באֹלהַ י כִ י ִהלְּ ִבישַ נִ י ִבגְּ די ישַ ע ְּמעִ יל‬ ‫ְתהִּ ֹּלת יהו'ה כְ עַל כֹ ל אֲשֶׁ ר גְ מָּ לָּנּו יהו'ה‬ ‫ְּצדָּ קָּ ה יְּ ָּעטָּ נִ י כחָּ תָּ ן יְּ כַהן פְּ אר וְּ ַכ ַכלָּה‬ ‫וְ ַרב טּוב לְ בֵ ית י ְִּש ָּראֵ ל אֲשֶׁ ר גְ מָּ לָּם‬ ‫תַ עְּ דה כליהָּ ‪.‬‬ ‫כְ ַרחֲמָּ יו ּוכְ רֹ ב חֲסָּ דָּ יו‪{ :‬ח} ַוי ֹאמֶׁ ר אַ ְך‬ ‫ולא עוד אלא שמתבשרת היא על‬ ‫ע ִַּמי הֵ מָּ ה בָּ נִּ ים ל ֹא יְשַ קֵ רּו וַיְהִּ י לָּהֶׁ ם‬ ‫ּושנַת גְּ אּולַי בָּ אָּ ה‬ ‫ְּ‬ ‫גאולתה שנאמר‪:‬‬ ‫מֹושיעַ‪{ :‬ט} ְּבכָּל צָּ ָּרתָּ ם (לא) לֹו‬ ‫לְ ִּ‬ ‫[סג‪,‬ד']‪.‬‬ ‫הֹושיעָּם ְּבאַ הֲבָּ תֹו‬ ‫ִ‬ ‫צָּ ר ּומַ לְּ אַ ְך פָּ נָּיו‬ ‫ּובח ְּמלָּתֹו הּוא גְּ אָּ לָּם וַיְּ נ ְַּטלם‬ ‫ְּ‬ ‫ובזה נמצאת שייכות ההפטרה גם‬ ‫וַיְּ נ ְַּשאם כָּל יְּ מי עֹולָּם‪:‬‬ ‫לפרשת נצבים‪ ,‬אע''פ שהיא מן‬ ‫ההפטרות שלא בהכרח משוייכות‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫לפרשה‪ ,‬מכל מקום נראה בעליל‬ ‫ושייכותה לפרשה‬ ‫שייכות הבטחת גאולתה לעניין‬ ‫התשובה שבפרק ל‪ ,‬בפרשת נצבים‪,‬‬ ‫כבר נתבאר בנחמות הקודמות‪ ,‬על פי‬ ‫שבה נאמר וְּ שֶָּּ֨ ב ה' אלקיך את‪-‬‬ ‫המדרש פסיקתא דרב כהנא וכפי‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫יְּ כַהן פְּ אר וְּ ַכ ַכלָּה תַ עְּ דה כליהָּ ‪ ,‬אשר‬ ‫בּותךֵ֖ וגו'‬ ‫ְּש ְּ‬ ‫מוחלין להם על כל עוונותיהם ביום‬ ‫וכפי שפסק הרמב''ם בהלכות‬ ‫חופתם‪.‬‬ ‫תשובה פרק ז' הלכה ה'‪:‬‬ ‫ועם תקומת בית המקדש היא‬ ‫"כל הנביאים כולן צוו על התשובה‬ ‫מתבשרת על חידוש המלוכה ביד‬ ‫ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה‪.‬‬ ‫הקב''ה בהעניקו לה כתר מלוכה‬ ‫וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל‬ ‫באומרו‪ּ :‬וצְ נִּ יף ְמלּוכָּה בְ כַף אֱֹלהָּ יְִּך‪:‬‬ ‫לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן‬ ‫ּוצנִ יף‬ ‫ית עֲטרת ִתפְּ ארת ְּביַד יהו'ה ְּ‬ ‫וְּ הָּ יִ ְּ‬ ‫נגאלין‪ ,‬שנאמר‪[ :‬בפרשת נצבים‪,‬‬ ‫ְּמלּוכָּה ְּבכַף ֱאֹלהָּ יִ ְך‪.‬‬ ‫דברים ל‪ ,‬א‪-‬ג''] וְּ הָּ יָּה כִ י יָּבאּו עָּ ליך‬ ‫ובזה היא באה אל המלך בראש השנה‬ ‫כָּל הַ ְּדבָּ ִרים הָּ אלה וגו' וְּ שַ ְּבתָּ עַ ד ה'‬ ‫לפניו‬ ‫להמליכו וליחדו ולהזכיר‬ ‫אֱ ֹלקיך וְּ שָּ מַ עְּ תָּ ְּבקלֹו וגו' וְּ שָּ ב ה'‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫בּותך וְּ ִרחֲמך"‬ ‫אֱֹלקיך את ְּש ְּ‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬תהיה זאת הנחמה‬ ‫ומעתה‪ ,‬לאחר שהודיעה כנסת ישראל‬ ‫השביעית על פי הסוד מכוונת כנגד‬ ‫כי מתרצית היא‪ ,‬מודיע לה הקב''ה‬ ‫ספירת המלכות‪.‬‬ ‫בזאת ז' דנחמתא על תקומתה ועל כל‬ ‫הטובות שהוא מעניק לה ובראשה‬ ‫וכל שאר הנחמות המכוונות כנגד שאר‬ ‫ּוצנִ יף ְּמלּוכָּה‪.‬‬ ‫עֲטרת ִתפְּ ארת ְּ‬ ‫הספירות‪ ,‬כולן נשאבות אליה‪ ,‬להודיע‬ ‫מלכותו יתברך בעולם‪.‬‬ ‫עֲטרת ִתפְּ ארת היא עטרת תפארת בית‬ ‫וכמים הפנים לפנים כן לב האדם‬ ‫המקדש‪ ,‬כנגד מה שקונן ירמיהו‬ ‫לאלקיו‪ ,‬וכשם שמעיד הקב''ה על בניו‬ ‫במגילת איכה [ה‪,‬טז'] על חורבן הבית‬ ‫בסוף הנחמתא השביעית הזאת‪[ :‬סג‪,‬י']‬ ‫באומרו נָּפְּ לָּה עֲטרת ראשנּו אֹוי נָּא לָּנּו‬ ‫ַו ְינ ְַטלֵם וַיְּ נ ְַּשאם כָּל יְ מֵ י עֹולָּם‪ ,‬כן באים‬ ‫כִּ י חָּ טָּ אנּו‪ ,‬עתה שמחה כנסת ישראל על‬ ‫הבנים ומתפללים בראש השנה לפני‬ ‫אשר מושב לה בית המקדש בשומעה‬ ‫בוראם באומרם‪ְּ :‬מֹלְך וְּ ִהנָּשא‪ְּ ,‬מֹלְך‬ ‫ית עֲטרת ִתפְּ ארת בְ יַד‬ ‫מפי הקב''ה‪ :‬וְ הָּ ִּי ְ‬ ‫יהו'ה‪ ,‬עת נרצה עוונה‪ ,‬כאומרה‪ :‬כחָּ תָּ ן‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫ְּבכָּל צָּ ָּרתָּ ם‪ .‬בכל זמן שהיו בצרה היה‬ ‫עַל כָּל הָּ עֹולָּם כֻלֹו בִּ כְ בֹודֶׁ ך וְּ ִהנָּשא עַל‬ ‫לֹו צָּ ר‪ .‬פירוש‪ :‬בכל זמן שהיו ישראל‬ ‫כָּל הָּ אָּ ֶׁרץ בִּ יקָּ ֶׁרך‪.‬‬ ‫בצרה היה לֹו להקב''ה‪ ,‬צָּ ר‪ .‬כביכול היה‬ ‫להקב''ה צר בצרתם‪.‬‬ ‫ואשר על כן היא הנחמה השביעית‬ ‫והאחרונה בשלשלת הנחמות בהגיענו‬ ‫וכן מפרש המלבי''ם‪ְּ :‬בכָּל צָּ ָּרתָּ ם‪ .‬בעת‬ ‫לפני כסא כבודו בראש השנה‪ ,‬להמליכו‬ ‫שהיו בצרה בגלות‪ ,‬לֹו צָּ ר‪ .‬היה דומה‬ ‫וליחדו להקב''ה כָּל יְּ מי עֹולָּם‪.‬‬ ‫להם כְ אָּ ב שֶׁ צָּ ַרת בניו צר לו כאילו היה‬ ‫צרה לו לעצמו‪ ,‬ועי''כ מלאך פניו‬ ‫וכן חותמת ההפטרה את שבע‬ ‫הושיעם‪ ,‬הושיעם תמיד ע''י שליח של‬ ‫דנחמתא‪:‬‬ ‫פניו והשגחתו כי היה השגחתו דבוק‬ ‫עמהם תמיד‪.‬‬ ‫{ט} ְּבכָּל צָּ ָּרתָּ ם (לא) לֹו צָּ ר ּומַ לְּ אַ ְך‬ ‫ּובח ְּמלָּתֹו הּוא‬ ‫הֹושיעָּם ְּבאַ הֲבָּ תֹו ְּ‬ ‫ִ‬ ‫ָּפנָּיו‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר כי בא‬ ‫גְּ אָּ לָּם וַיְּ נ ְַּטלם וַיְּ נ ְַּשאם כָּל יְּ מי עֹולָּם‪:‬‬ ‫הקרי ולימד על הכתיב‪ ,‬מדוע לא היצר‬ ‫להם הקב''ה כפי מעלליהם [כפירוש‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬יש בפסוק קרי וכתיב‪.‬‬ ‫רש''י]‪ ,‬כדי שלא יהיה בהם עוון צער‬ ‫כתוב ְּבכָּל צָּ ָּרתָּ ם לא צָּ ר‪ ,‬לא באל'ף‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬שצָּ ַרת בניו צר לו כאילו‬ ‫וקרי ְּבכָּל צָּ ָּרתָּ ם לֹו צָּ ר‪ ,‬לֹו בוי''ו‪ .‬ועל‬ ‫היה צרה לו לעצמו‪[ .‬וכפירוש מצודת‬ ‫דרך הסוד‪ ,‬הקרי בא לגלות את ההעלם‬ ‫דוד והמלבי''ם]‪.‬‬ ‫שבכתיב‪ .‬ועל כן יש ליתן טעם מה בא‬ ‫ללמדנו‪.‬‬ ‫ואשר על כן שלח להם מלאך להושיעם‪.‬‬ ‫שנאמר בְ כָּל צָּ ָּרתָּ ם (לא) לֹו צָּ ר ּומַ לְּ אַ ְך‬ ‫רש''י בפירושו לנביא‪ ,‬נותן טעם‬ ‫הֹושיעָּם‪.‬‬ ‫ָּפנָּיו ִ‬ ‫לכתיב‪ ,‬ומגלה את צפונותיו‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫ְּבכָּל צָּ ָּרתָּ ם‪ .‬שהביא עליהם‪ .‬לא צָּ ר‪ .‬לא‬ ‫ועל דרך הצח יש לפרש צָּ ר מלשון‬ ‫הֵ יצֵ ר להם כפי מעלליהם שהיו ראויין‬ ‫צורה‪ .‬שהקב''ה כביכול צר צורת גילוי‬ ‫הֹושיעָּם‪ ,‬הוא‬ ‫ִ‬ ‫ללקות כי ּומַ לְּ אַ ְך ָּפנָּיו‬ ‫שכינה על ידי מלאך כדי שיקיימו‬ ‫מיכאל שר הפנים ממשמשיו לפניו‬ ‫בעצמם "שיויתי ה' לנגדי תמיד" ועל‬ ‫הֹושיעָּם תמיד בשליחותו של מקום‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ידי כך יחזרו בתשובה ליתן פתח‬ ‫לגאולתם‪ ,‬וזה שנאמר בְ כָּל צָּ ָּרתָּ ם לֹו‬ ‫והמצודת דוד בפירושו נותן טעם לקרי‬ ‫המגלה את העלם הכתוב וזה לשונו‪:‬‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נצבים וילך‬ ‫צָּ ר ּומַ לְּ אַ ְך ָּפנָּיו‪ ,‬ועל ידי כך יתנו לב‬ ‫הֹושיעָּם‪.‬‬ ‫לשוב ויתקיים בהם ִ‬ ‫כן מהרה יתקיים בנו ְּבאַ הֲבָּ תֹו‬ ‫ּובח ְּמלָּתֹו הּוא גְּ אָּ לָּם וַיְּ נ ְַּטלם וַיְּ נ ְַּשאם‬ ‫ְּ‬ ‫כָּל יְּ מי עֹולָּם‪:‬‬ ‫בב''א‪.‬‬ ‫^^^^‬