gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים – האדמו"ר הָ ַרב ִ‬ ‫אּורי קְ לֹוגְהֹוי ְפט מסְ טְ ֶרלִ יסְ ק זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫האדמו"ר הרב אורי קלוגהויפט מסְ טְ ֶרלִ יסְ ק זצ"ל המכונה ה'שרף מסְ טְ ֶרלִ יסְ ק'‪-‬‬ ‫נולד בשנת ה'תקי"ז (‪ )7171‬ביאנוב לעת זקנותו של אביו ולאחר הבטחתו של המגיד‬ ‫ממזריטש לאמו‪ ,‬שתלד 'בן שיאיר את העולם'‪ .‬עוד בילדותו ניכרו בו אותות כי‬ ‫לגדולות נועד והיה בוכה על גלות השכינה‪ .‬מאחר שאביו לא היה בידו לשלם שכר‬ ‫לימוד למלמד‪ ,‬ביקש מעשיר אחד‪ ,‬ששכר מלמד לבנו‪ ,‬שיסכים לצרף גם את רבינו‬ ‫אליו‪ .‬בהמשך רבינו התאבק בעפר רגליהם של תלמידי חכמים‪ .‬בהיותו כבן ‪ 71‬נודע‬ ‫ברוב ידיעותיו בתורה‪ ,‬חריף ובקי והחל ללמוד את תורת הקבלה‪ .‬ביותו כבן ‪77‬‬ ‫נחשב לגדול בתורה ולאחד מיודעי הח"ן וכן בקי בגלגולי נשמות והחל להרביץ‬ ‫תורה ברבים‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬רוב חסידיו היו עניים‪ .‬תפילותיו נאמרו בלהט‬ ‫ובסערת הנפש ובכל יום היה נפרד מאנשי ביתו טרם תפילתו מאחר וגודל דבקותו‬ ‫בבורא העולם היה עצום ועד כלות הנפש ולכן היה חשש שיפטר בזמן זה‪.‬‬ ‫לא הסיר מחשבתו לרגע מאיתו יתברך‪ .‬לאחר שנישא לראשונה עבר ללבוב כאשר‬ ‫אשתו מכרה ירקות ורבינו שקד על התורה‪ .‬הם חיו בדוחק עצום‪ .‬בשנת ה'תקנ"ב‬ ‫(‪ )7171‬נרצח רבו האדמו"ר ר' שלמה הלוי סג"ל מקרלין ורבינו שב לביתו בלבוב‬ ‫כשחסידים רבים הצטרפו אליו‪ .‬כאשר מספר עשירים החזיקו ברבינו ונודע לו הדבר‪,‬‬ ‫עבר לסְ טְ ֶרלִיסְ ק ואמר‪' :‬טוב לחסות בה' מבטוח באדם'‪ .‬מעשי הצדקה והחסד שלו‬ ‫היו לשם דבר והוא תמך בהכנסת כלה‪ ,‬פדיון שבויים‪ ,‬עזרה לנזקקים‪ ,‬סיוע ליהודים‬ ‫שירדו מנכסיהם ועוד‪ .‬כ‪ 13-‬שנים שימש כאדמו"ר בסְ טְ ֶרלִיסְ ק‪ .‬תלמידו הרה"ק ר' שר‬ ‫שלום מבעלזא אמר עליו בפטירתו‪" :‬מימות אחיה השילוני לא היה אדם שיכיר‬ ‫בנשמות ישראל כמוהו"‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ג אלול ה'תקפ"ו (‪ .)7211‬חי כ‪ 17-‬שנים‪ .‬ציונו‬ ‫בסְ טְ ֶרלִיסְ ק‪ .‬בנו‪ ,‬ר' שלמה מילא את מקומו כאדמו"ר‪ ,‬אך נפטר כארבעה חודשים‬ ‫אחרי אביו באמרו "אי אפשר לחיות בלי אבא שכזה"‪ .‬לאחר פטירת ר' שלמה‪ ,‬פנו‬ ‫רבים מהחסידים לתלמידו של רבינו‪ ,‬ר' יהודה צבי הירש ברנדויין מסטרטין‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' פינחס (אדם עני ופשוט)‪ .‬אימו‪ :‬מרת רבקה‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת פריידא (זיווג‬ ‫ראשון)‪ ,‬מרת בלומא (זיווג שני‪ -‬בת ר' יעקב קאפיל חסיד תלמיד הבעש"ט)‪ .‬ילדיו (מזיווג‬ ‫ראשון)‪ :‬האדמו"ר ר' שלמה‪ ,‬בתו (נישאה לר' יצחק)‪ .‬מרבותיו‪ :‬ר' שלמה הלוי סג"ל‬ ‫מקרלין (רבו המובהק)‪ ,‬ר' אלימלך וייסבלום מליז'נסק‪ ,‬ר' מרדכי מנשכיז‪ ,‬ר' יעקב יוסף‬ ‫(ייבי) מאוסטראה‪ ,‬ר' משולם זושא מאניפולי‪ ,‬ר' יעקב יצחק הורביץ (ה'חוזה מלובלין')‪.‬‬ ‫מתלמידיו‪ :‬ר' שלום רוקח (הַ שַ ר שָׁ לֹום מִ בֶע ְלזְא)‪ ,‬ר' יהודה צבי הירש ברנדויין‬ ‫ֵעריש מֵ אֹולְסְ ק‪ ,‬ר' משה אייכנשטיין‬ ‫מִ סְ טְ ֶרטִ ין‪ ,‬ר' צבי הירש מֵ ִרימִ ּנֹוב‪ ,‬ר' ד ֹּב ב ִ‬ ‫מִ סָׁ אמְ בּור‪ ,‬ר' בנימין זאב שינבלום‪ ,‬ר' יצחק אייזיק אייכנשטיין ז יטְ שֹוב‪ ,‬ר' גרשון‬ ‫ִידִ‬ ‫מִ‬ ‫אַ שְ ְכנַזִי (אב"ד קֹולֹומְ יָׁיא)‪ ,‬ר' מרדכי זִיסְ קִ ינְד מִ סְ טְ ֵרי‪ ,‬ר' אליעזר זאב מבוטשעטש‪ ,‬ר' הרשל מרימינוב‪ ,‬ר' אהרן משה‬ ‫מבראד‪ ,‬ר' זאב וולף מלבוב‪ .‬מספריו‪• :‬אִ מְ ֵרי קָ דֹוׁש‪ -‬דברי תורתו וסיפורי מעשיו המופלאים (הוצא ע"י תלמידו המובהק ר'‬ ‫ִבנְי ָׁמִ ין זְאֵ ב שֶ ענְבְלּום מִ לְבֹוב)‪.‬‬ ‫אשר כבר זרחה אורו של רבינו הקדוש סיפר פעם אחת בזה הלשון‪" :‬אבי ז"ל היה בעל עגלה‪ ,‬ואח"כ חייט עני ודר בכפר‪ ,‬באותו כפר לא‬ ‫כ‬ ‫היו עשרה יהודים‪ ,‬כשנולדתי והוצרך אבי להכניס אותי בבריתו של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬היה אז בעניות גדולה‪ ,‬לא היה לו כלום להכין עבור‬ ‫סעודת ברית‪ ,‬וגם לא יכל לשכור עשרה אנשים מהעיר הסמוכה שיבואו אל הכפר לברית כמנהג הכפרים אז‪ ,‬מובן כי היה בצער מאוד על‬ ‫זה ולא ידע לשית עצות בנפשו‪ .‬כבוא יום הברית הלך על הדרך שבין הכפר לעיר הסמוכה לראות אולי יש עובר אורח שיצטרף למניין‪ ,‬אבל‬ ‫לא ראה שום יהודי‪ .‬חלפו השעות וכבר היה חצות היום ועוד לא היה מניין עשרה‪ .‬התחיל אבי לבכות ולבקש מבורא עולם‪ ,‬שיזמין לו‬ ‫יהודים אחדים בכדי שיוכל לקיים המצווה הגדולה כדת‪ .‬עודנו עומד בבקשתו והוא רואה מרחוק עגלה נוסעת ומתקרבת אליו‪ ,‬ומיד הכיר כי‬ ‫הנוסעים המה יהודים‪ ,‬וגם הנוסעים ראו שהוא עומד ובוכה‪ ,‬התקרבו אליו ושאלו‪" :‬מדוע אתה בוכה?"‪ .‬השיב להם‪ " :‬נולד לי בן והיום עלי‬ ‫להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ופה בכפר אין מניין‪ ,‬וגם אין לי כלום לצרכי סעודה"‪ .‬מיד אמרו לו‪" :‬אל תדאג‪ ,‬אנחנו מחותנים ונוסעים‬ ‫מהחתונה ויש איתנו כל מיני מתיקה וגם יי"ש לרוב‪ ,‬בתוכנו יש גם רב וגם מנגן‪ .‬ובכן ניסע אצלך ונכניס את בנך בבריתו של אאע"ה‪ ,‬וגם‬ ‫נעשה סעודת ברית כיד המלך"‪ .‬וסיים רבינו‪" :‬הסנדק היה אברהם אבינו‪ ,‬הרב היה משה רבינו‪ .‬המנגן היה דוד המלך ע"ה"‪.‬‬ ‫שרבינו היה ילד כבן עשר שנים נכנס עם אביו לבית כנסת‪ .‬הוא נעמד להתפלל את תפילת העמידה‪ .‬היות והוא היה יותר נמוך‬ ‫כ‬ ‫מהשולחן‪ ,‬סבר אביו שהוא יצא לשחק בחוץ‪ .‬יצאו כולם‪ ,‬סגרו את בית הכנסת‪ ,‬חיפשו אותו בכל מקום ולא מצאו‪ .‬למחרת הגיעו בשעה‬ ‫שש בבוקר‪ ,‬כדי להתפלל את תפילת השחרית‪ ,‬וראו אותו כי עדיין נמצא בתפילת העמידה!‬ ‫עם אחת בערב יום הקדוש‪ ,‬בעת שהלך רבינו להתפלל מנחה‪ ,‬עמד תלמידו הרה"ק המקובל הרב יהודה צבי ברנדויין (הראשון)‬ ‫פ‬ ‫מסטרטין בעמוד בקרן מזרחית דרומית בהתלהבות ודבקות‪ .‬באמצע רצה לשאוף טבק‪ ,‬ולא היה לו‪ ,‬והיה לו בלבול הדעת‪ .‬ראה זאת חסיד‬ ‫אחד‪ ,‬הלך ומילא את קופסת הטבק שלו‪ ,‬והחיה את נפשו‪ .‬אמר לו ר' יהודה צבי‪" :‬היות שעשית לי טובה‪ ,‬בעד זה אראה לך דבר אחד"‪,‬‬ ‫ונתן מטפחתו בעיניו‪ ,‬וראה כי במקום שעמד שם רבינו היה עמוד אש עד לב השמים‪ ,‬וכל בית התפילה היה מלא נשמות אנשים‬ ‫נפטרים‪ .‬החסיד התעלף מפחד ואימה‪ .‬לקח הרה"ק ר' יהודה צבי את המטפחת ממנו‪ ,‬ושוב לא ראה עוד‪( .‬אור עולם‪ ,‬תולדות רבני)‬ ‫‪2/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב יִצְחָ ק מְ ַנחֵ ם מֶ נ ְֶדל ָד ְנצִי ֵגר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫האדמו"ר הרב יצחק מנחם מנדל דנציגר הי"ד‪ -‬נולד ב‪-‬י"ט חשוון ה'תר"ם (‪)7221‬‬ ‫באלכסנדר‪ .‬נקרא ע"ש האדמו"ר הזקן מווארקי ר' יצחק ובנו הרבי השותק ר' יצחק‬ ‫מנחם‪ .‬כבר בימי ילדותו ניכר בכישרונותיו הנדירים ובכוחות הנפש העצומים בו‪ .‬הגה‬ ‫בתורה הקדושה בשקידה עצומה ימים ולילות‪ .‬במשך כל ימי חייו ציטט מילה במילה דפים‬ ‫רצופים מהגמרא‪ ,‬מהמדרש ומהזוהר הקדוש‪ .‬שמו יצא לתהילה בכל רחבי פולין‪ .‬למרות‬ ‫ראיי תו החלשה מגיל הילדות‪ ,‬אימץ את עיניו ולמד יומם ולילה ואמר‪" :‬חובתי היא ללמוד‬ ‫מה שיותר‪ ,‬ומה שיהיה עם עיניי‪ -‬ה' יעזור"‪ .‬כשהיה בגיל ‪ 71‬שנים בלבד התחילו לדבר בו‬ ‫נכבדות‪ .‬שליחים של רבנים אדמו"רים ות"ח מופלגים הגיעו וביקשו להשתדך עימו‪ .‬לאחר‬ ‫פטירת אביו בשנת ה'תרפ"ד (‪ )7713‬סירב לקבל עליו את האדמורו"ת ואמר שאחיו ראויים‬ ‫יותר ממנו‪ .‬לאחר פנייתם של למעלה מ‪ 11-‬רבנים שהסתופפו בחצר אלכסנדר נענה‬ ‫להפצרתם והתמנה לאדמו"ר לאלפי חסידי אלכסנדר בפולין‪ .‬סירב לשבת בראש השולחן‬ ‫ושינה את מקום תפילתו‪ ,‬שכן לא רצה לשבת במקום שישבו אבותיו‪.‬‬ ‫ענוותן‪ .‬קירב רחוקים‪ .‬עורר את לבבות העם לאביהם שבשמיים‪ .‬חולים נהרו אליו מכל רחבי פולין כדי להתברך מפיו‪.‬‬ ‫נודע כפועל ישועות‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬תמך בישיבת 'בית ישראל' שהקים אביו באלכסנדר‪ ,‬והקים ישיבה בלוד'ז‪ .‬הקים‬ ‫את ישיבת 'בית ישראל' באלכסנדר וישיבה בלודז'‪ ,‬כשחסידיו הקימו רשת של ישיבות אלכסנדר ברחבי פולין‪ .‬תחת‬ ‫נשיאותו היו פזורים על פני למעלה מ‪ 11-‬עיירות ברחבי פולין‪ .‬אלפי חסידיו באו אליו בימים נוראים ומאות מדי שבת‪ .‬חי‬ ‫בצמצום‪ .‬רוב היום עסק בלימוד תורה בנגלה ובנסתר‪ .‬באלול ה'תרצ"ט (‪ )7717‬עוד לפני שפרצה המלחמה‪ ,‬רמז כי סבל‬ ‫היהודים יהיה גדול בהרבה מאשר בפרעות ת"ח ות"ט‪ .‬באותה שנה ביום הראשון של אמירת הסליחות (למנהג האשכנזים‪,‬‬ ‫כ"ו אלול) הנאצים נכנסו לאלכסנדר והציתו את ביה"כ והחרימו את ביהמ"ד‪ .‬בהמשך שרפו את דירתו ואת כתביו‪ .‬זמן קצר‬ ‫הסתתר בלודז'‪ .‬בהמשך נאלץ לעזוב לגטו ורשה‪ .‬במהלך נדודיו חסידיו השיגו לו אישור עליה לארץ‪ ,‬אבל הוא החליט‬ ‫להישאר עם חסידיו‪ .‬בגטו עבד בשם בדוי בבית חרושת לנעליים‪ .‬גם שם המשיך לחזק את חסידיו ושלח מכתבי חיזוק‬ ‫לחסידים בגטאות אחרים ועודדם ללמוד ולהתפלל‪ .‬בגטו השתתף גם בפעילות שנועדה להביא את המתים לקבורה‬ ‫ולמנוע ביזיון מגופותיהם‪ .‬בחודש אלול ה'תש"ב (‪ )7731‬התגלתה זהותו והגרמנים שלחו אותו לטרבלינקה‪ .‬ניחם את‬ ‫היהודים שהיו איתו בקרון הרכבת‪ .‬כשהגיעו לטרבלינקה לבש את תכריכיו שהכין ואמר וידוי בקול רם ובלב נשבר‪ .‬נרצח‬ ‫ב‪-‬כ"ג אלול ה'תש"ב (‪ )7731‬במחנה ההשמדה טרבלינקה‪ ,‬יחד עם בנו ר' ירחמיאל יוסף הי"ד‪ .‬חי כ‪ 11-‬שנים‪.‬‬ ‫סבא (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' יחיאל (מייסד החסידות)‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' שמואל צבי (האדמו"ר השלישי של חסידות אלכסנדר‪.‬‬ ‫מח"ס 'תפארת שמואל')‪ .‬אמו‪ :‬מרת שרה רבקה לבית גורמן‪ .‬אשתו‪ :‬מרת חנה לבית אאורבך‪ .‬צאצאיו‪ :‬חמישה‪-‬עשר (שישה‬ ‫בנים ותשע בנות)‪ .‬רוב המשפחה נספו בשואה‪ .‬מילדיו‪ :‬האדמו"ר ר' אברהם חיים הי"ד‪ ,‬ר' יחיאל‪ ,‬האדמו"ר ר יעקב בונם‪,‬‬ ‫ר' ירחמיאל ישראל יוסף‪ ,‬האדמו"ר ר' שמואל‪ ,‬ר' יעקב פנחס שרגא פייבל (נפטר בחור)‪ .‬מרת רוזה מינדיל הי"ד (נישאה לר'‬ ‫אלימלך שפירא‪ ,‬ראב"ד גלובנה)‪ ,‬מרת פייגה הי"ד (נישאה לר' חיים אלתר באומגרטן)‪ ,‬מרת הינדה פרל הי"ד (נישאה לר' יוסף הלוי‬ ‫הורוביץ‪-‬שטרנפלד)‪ ,‬מרת אסתר מלכה הי"ד (נישאה לר' יעקב יחזקאל הכהן רבינוביץ)‪ ,‬מרת רחל הי"ד (נישאה לר' מנחם‬ ‫מנדל הלברשטאם)‪ ,‬מרת לאה הי"ד (נישאה לר' חיים הלוי הולשטוק)‪ ,‬מרת סימה הי"ד (נישאה לר' שלמה דוד יהושע וינברג)‪ ,‬מרת‬ ‫בריינדיל (נישאה לר' נפתלי צבי בורנשטיין)‪ ,‬דבורה הדסה‪ .‬מרבותיו‪ :‬סבו‪ ,‬האדמו"ר רבי יחיאל מאלכסנדר‪ ,‬דודו‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר (האדמו"ר מאלכסנדר השני‪ .‬מח"ס 'ישמח ישראל')‪ ,‬אביו‪ ,‬האדמו"ר ר' שמואל צבי‪.‬‬ ‫מתלמידיו‪ :‬ר' יחזקאל יעקובוביץ‪ .‬מספריו‪• :‬עקדת יצחק‪ -‬מדברי תורתו על התורה והמועדים שנלקטו לאחר השואה‪.‬‬ ‫רה״ח ר' מנדל גוטהיינר מלודז׳ חלה באחת השבתות בצורה פתאומית ומסוכנת‪ .‬הרופאים שהובהלו אליו‪ ,‬ציוו עליו לעבור ניתוח מידי‬ ‫ה‬ ‫במעיו‪ ,‬שאם לא כן נשקפת סכנה חמורה לחייו‪ .‬ר׳ מנדל סרב לעבור את הניתוח מבלי לשאול בעצת רבו‪ .‬הרופאים הודיעו לו באופן חד‬ ‫משמעית שהזמן יקר וכל רגע שעובר מסכן את חייו‪ ,‬לכן אסור לו לחכות עד שתגיע התשובה מהרבי שגר רחוק מלודז׳ מרחק של שעת‬ ‫נסיעה‪ .‬ר׳ מנדל גוטהיינר לא השגיח בדברי הרופאים‪ .‬מכיוון שהדבר היה כרוך בפיקוח נפש ממש‪ ,‬הוא ביקש מחתנו ר׳ יחיאל בן ר׳‬ ‫שלמה חסיד זצ"ל‪ ,‬שהיה מורה־צדק בלודז׳‪ ,‬לנסוע מיד לאלכסנדר‪.‬‬ ‫כאשר ר׳ יחיאל הגיע לאלכסנדר ובפיו הבשורה המרה על מחלת חמיו‪ ,‬הרבי ציווה עליו להישאר במקום עד צאת השבת‪ .‬ללודז׳ נשלח גוי‬ ‫להודיע למשפחה המודאגת שר' מנדל לא יעבור את הניתוח‪ ,‬אלא יסע לרופא אחר בוורשה הבירה‪ .‬למחרת השבת ר׳ מנדל נסע לוורשה‪.‬‬ ‫כשהרופאים שם בדקו אותו‪ ,‬הם הודיעו לו שאין כלל צורך בניתוח‪ .‬הם נדהמו לשמוע שהרבי הוא זה שיעץ לחולה להימנע מהניתוח‪.‬‬ ‫השתוממותם גברה כשנודע להם שהרבי נתן את עצתו מרחוק‪" .‬כיצד זה אפשר לקבוע אבחנה כל כך מדויקת מבלי לבדוק כלל את‬ ‫החולה?"‪ ,‬שאלו בפליאה‪ .‬כעבור שבוע של טיפול רפואי ר׳ מנדל שב לאיתנו וחזר לביתו בלודז׳ כשהוא בריא ושלם‪.‬‬ ‫עם אחת הרבי לא חש בטוב‪ .‬הוא קרא לאברך ר' ירחמיאל אלעזר ז"ל‪ ,‬שלמד אז בישיבה באלכסנדר וביקש שיכנסו לחדרו יחד עם עוד‬ ‫פ‬ ‫מניין בחורים ולהתפלל מנח ה‪ .‬לאחר תפילת מנחה‪ ,‬נכנס לפתע איש שאוחז בידו של ילד כבן שבע‪ .‬היהודי התחיל לבכות בדמעות שליש‬ ‫וביקש רחמים על ילדו שעדיין לא מדבר‪ .‬הרבי‪ ,‬שהזדעזע מבכיו של האב האומלל ומצרתו הנוראה של הילד המסכן‪ ,‬לא ענה דבר‪ ,‬הוא‬ ‫רמז לנוכחים להתפלל תפילת ערבית‪ .‬לאחר התפילה היהוד י לא התאפק ושוב התחיל לבקש רחמים על בנו‪ .‬רבינו לא ענה לאב הבוכה‪.‬‬ ‫חולשתו מנעה ממנו להאריך בדברים‪ .‬בקול שקט ציווה להכניס לחדרו תפוח‪ .‬כשהביאו לרבי את הפרי המבוקש הוא נתן את התפוח ביד‬ ‫הילד האילם‪ ,‬וציווה לאב לברך עם הבן את ברכת 'בורא פרי העץ'‪ .‬לתדהמת כל הנוכחים בחדר הילד התחיל לומר את הברכה מילה‬ ‫במילה עם אביו‪ .‬בעיניים דומעות משמחה ובלב נפעם ענה האב המאושר 'אמן' אחרי ברכת בנו‪ .‬מאז הבן התחיל לדבר כפי שכל ילד אחר‬ ‫(הסיפורים מעובדים מתוך 'רועה נאמן' ו'אור הצפון')‬ ‫בגילו‪.‬‬ ‫‪3/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב י ִשְ ָראֵ ל מֵ אִ יר הַ כ ֹּהֵ ן מֵ ָר ִ‬ ‫אדין הָ 'חָ פֵ ץ חַ יִים' זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫מרן הגאון הרב ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל‪ :‬נולד ב‪-‬י"א שבט ה'תקצ"ח (‪ )7212‬בעיירה‬ ‫ז'טל‪ .‬בגיל ‪ 71‬עבר ללמוד בוווילנה ושם נודע לעילוי‪ .‬בגיל ‪ 73‬התייתם מאביו‪ .‬לאחר נישואיו‬ ‫הראשוניים התגורר בראדין על שולחם חותנו (שהיה גם אביו החורג)‪ .‬כיהן במשך תקופה קצרה‬ ‫כרבה של ראדין אולם רבינו התפטר מתפקידו‪ .‬בשנת ה'תרכ"ט (‪ )7217‬הקים את 'ישיבת‬ ‫ראדין' ועמד בראשה‪ .‬מגדולי הפוסקים ובעלי המוסר‪ .‬בשנת ה'תרל"ג (‪ )7211‬כתב את ספרו‬ ‫ה'חפץ חיים' בעילום שם‪ .‬התפרנס מחנות מכולת ובמכירת ספריו‪.‬‬ ‫השתתף בייסוד אגודת ישראל ותמך בהקמת רשת בתי הספר לבנות 'בית יעקב'‪ .‬כעבור‬ ‫שנים אחדות כתב את ספרו 'שמירת הלשון'‪ .‬הספר 'משנה ברורה' התקבל כספר הלכה‬ ‫ברוב תפוצות ישראל בדור האחרון‪ .‬משך כתיבתו ארך כ‪ 52-‬שנים‪ .‬הרב עבר ממקום למקום‬ ‫והכריז שם על ספריו‪ ,‬כאשר אף אחד לא ידע כי המוכר הוא המחבר‪ .‬בנו העיד שימים‬ ‫שלמים אביו והוא ישבו יחד מהזריחה ועד השקיעה‪ ,‬ללא אוכל‪ ,‬כדי ללבן סוגיה אחת‪.‬‬ ‫לעתים פסיקת הלכה המופיעה בשורה אחת‪ -‬ישבו עליה מספר ימים! הקים מערך הספקת‬ ‫מזון כשר לחיילים היהודים בצבא הפולני בכל מקום שהיו‪ .‬הקים עם ר' חיים עוזר גרודוזנסקי‬ ‫את 'ועד הישיבות'‪ .‬על שמו קרויים רחובות רבים בישראל‪ .‬גם הקיבוץ הדתי 'חפץ חיים' על‬ ‫שמו‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ד אלול ה'תרצ"ג (‪ .)7711‬חי כ‪ 77-‬שנים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' אריה זאב כגן‪ .‬אמו‪ :‬מרת דוברושה‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת פרידא (זיווג ראשון)‪ ,‬מרת מרים‬ ‫פריידא (בת ר' הילל מלאפיס)‪ .‬מרבותיו‪ :‬ר' נחומקה מהורדנא‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' אלחנן‬ ‫וסרמן הי"ד‪ ,‬ר' משה לודינסקי‪ ,‬בנו‪ ,‬ר' לייב‪ ,‬ר' אליהו דושניצר‪ ,‬ר' יוסף שלמה כהנמן‪ ,‬ר'‬ ‫מרדכי צוקרמן‪ ,‬ר' חיים יצחק חייקין‪ .‬ילדיו (זיווג ראשון)‪ :‬ר' אריה לייב פופקא‪ ,‬מרת גיטל‬ ‫(נישאה לר' אהרון הכהן)‪ ,‬מרת שרה (נישאה לר' צבי הירש לוינסון)‪ ,‬אברהם (נפטר בצעירותו)‪ .‬ילדיו‬ ‫(זיווג שני)‪ :‬ר' אהרון (רב ביה"כ במונטריאול)‪ ,‬מרת פייגא חיה (נישאה לר' מנחם מנדל זקס)‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬חפץ חיים •שמירת הלשון •זכור למרים •שפת תמים •משנה ברורה •ביאור‬ ‫הלכה •שער הציון •שומרי ההלכה •מחנה ישראל‪ -‬התנהגות חיילים יהודים בצבא הנכרי‬ ‫•ליקוטי הלכות‪ -‬סדר קודשים וזרעים •שם עולם‪ -‬מוסר על לימוד סדר קודשים •פירוש על‬ ‫התורה •אגרות החפץ חיים •נדחי ישראל‪ -‬חזרה בתשובה •אהבת חסד‪ -‬מצוות שבין אדם‬ ‫לחברו (הלוואה‪ ,‬איסורי ריבית‪ ,‬הכנסת אורחים‪ ,‬ניחום אבלים וכו') •תורת הבית •ספר מצוות הקצר‪.‬‬ ‫ס יפר ר' משה דבראשווילי זצ"ל‪ ,‬זקן חכמי יהדות גרוזיה‪ ,‬תלמיד ישיבת ראדין‪" :‬בשנות לימודי בישיבה‪,‬‬ ‫פעם אחת למדתי משמר בליל שישי‪ ,‬ועזבתי את בית‪-‬המדרש בשעה מאוד מאוחרת ללכת לחדרי‪.‬‬ ‫בחוץ שרר קור עז ושלג כבד‪ .‬עודני ממהר לדרכי‪ ,‬לפתע הבחנתי מרחוק בדמות אדם ההולך ברחוב הלוך‬ ‫ושוב כל הזמן‪ .‬מראה זה של אדם המשוטט ברחוב בשעת ליל כה מאוחרת‪ ,‬כשהשלג יורד והקור עז‬ ‫כל כך‪ ,‬הטיל בי פחד של ממש‪ ,‬וכמעט החלטתי לסור תיכף על עקבותיי חזרה לישיבה‪ ,‬אך בכל זאת‬ ‫התחזקתי והלכתי הלאה‪ .‬כשהתקרבתי‪ ,‬ראיתי להפתעתי את 'החפץ חיים'!‬ ‫כאשר הוא הבחין בי‪ ,‬הוא מיד גער בי‪" :‬באמצע הלילה? בקור כזה? לך מיד לחדרך לישון!"‪ .‬רצתי‬ ‫לחדרי‪ ,‬בבית אחותו של ה"חפץ חיים"‪ ,‬שהייתה מכלכלת אותי בכל‪ .‬בבוקר סיפרתי לה את המעשה‪ ,‬ואז‬ ‫היא אמרה‪" :‬מה אתה מתפלא? זה שלושה לילות שהוא מסתובב בחוץ‪ ,‬בקור ובשלג‪ ,‬ומחכה שהלבנה‬ ‫תתגלה כדי שיוכל לברך עליה"‪( .‬מעובד מתוך 'אור דניאל')‬ ‫רבינו פעם אחת שמע שני סוחרים ביריד שעמדו בקור העז כדי למכור את סחורתם‪ .‬האחד מחמת הקור‬ ‫אמר לשני‪" :‬אולי כדאי לחזור לביתנו? נוכל לבוא פעם אחרת‪ .‬ענה חברו‪" :‬כדאי לסבול עוד שבועיים כאן‪,‬‬ ‫כדי לחיות אחר כך ברווח"‪ .‬זלגו עיני רבינו דמעות‪ .‬ואמר לתלמידיו‪" :‬כך אנו צריכים לחוש בעולם הזה‪,‬‬ ‫שלמרות שיש קשיים גדולים כדאי להתאמץ בעולם הגשמי אשר הם כצל עובד להיות עבד ה' אמיתי‬ ‫כדי לחיות אח"כ בעולם הבא ולזכות לעולם שכולו טוב"‪'( .‬לבוש יוסף')‪.‬‬ ‫עת שיצאה הלוויתו של ר' אברהם (בנו של רבינו‪ ,‬אשר חלק מחידושי תורה שחידש בבחרותו מובאים‬ ‫ב‬ ‫על ידי רבינו בספר 'ליקוטי הלכות') בדרכה לבית העלמין‪ ,‬עמד הצדיק ופתח בהספד על בנו‪" :‬בשנות‬ ‫השמד והגזירות ת"ח‪-‬ת"ט‪ ,‬בעת עלה חרון ה' על קהילות רבות‪ .‬אלפי יהודים נהרגו על קידוש השם‪.‬‬ ‫באחת העיירות התגוררה אלמנה עם בנה היחיד שהיה יקר לה יותר מבבת עינה‪ .‬הבית שבו התגוררו‬ ‫האשה ובנה היה בקצה העיירה‪ .‬בשעה שפרצו שונאי ישראל ימ"ש לעיירה התנפלו על בית האלמנה‬ ‫ושחטו את בנה יחידה לעיניה"‪" .‬עמדה האשה וכפיה פרשה לשמיים וכך אמרה‪:‬‬ ‫"ריבון העולמים! בחזהו של כל אדם נטעת לב כדי שיאהב אותך‪ .‬רק אני‪ ,‬שפחתך החוטאת‪ ,‬לא יכולתי‬ ‫לאהוב אותך בכל ליבי‪ ,‬מחצית האהבה הייתה לבני‪ .‬עתה‪ ,‬לאחר שנעשה רצונך ובני נלקח ממני‪ ,‬שוב אוכל‬ ‫לאהוב אותך בכל ליבי!"‪".‬כל ימי"‪ ,‬כך סיים רבינו את הספדו‪" ,‬רציתי לאהוב את ה' בכל לבי‪ .‬אולם אני בשר‬ ‫ודם ואב לילדים‪ ,‬ורחמי אב על בניו ואהבתו להם‪ ,‬טבע הוא באדם‪ .‬עמדתי וחילקתי את האהבה לחלקים‪:‬‬ ‫חלק לילד זה וחלק לילד זה‪ .‬ואת החלק הגדול חילקתי לה'‪ .‬אולם עתה‪ ,‬משלקח הקב"ה ממני את אחד‬ ‫מילדי‪ ,‬הרי נשאר לי עוד חלק אחד של לבי לאהבתו יתברך"‪.‬‬ ‫‪4/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְכמַ לְ ָא ִ‬ ‫כים ‪ -‬הַ גָאֹון ַרבִי י ְחֶ ז ְֵקאל ַאב ְַרמְ סְ ִקי זצ"ל‬ ‫הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ו' אדר א' ה'תרמ"ו (‪ )7221‬כפר דשקאווצי‪ ,‬מחוז‬ ‫הרודנה (בלארוס) בשנת ה'תרמ"ו (‪ .)7221‬בגיל ‪ 71‬למד בישיבת נובהרדוק ונסמך באותה שנה‬ ‫להוראה ע"י ר' יחיאל מיכל אפשטיין (בעל 'ערוך השולחן')‪ .‬לאחר שנה עבר ללמוד בישיבת טלז ונודע‬ ‫כ"העילוי ממאסט"‪ .‬בגיל ‪ 11‬עבר לוילנה כדי לקבל פטור מן הצבא‪ .‬שם למד בישיבת ריימלעס‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תרע"ב (‪ )7771‬נקרא לכהן כרבה ואב"ד של סמאליאן‪ .‬משנת ה'תרע"ד (‪ )7773‬כיהן כרב‬ ‫בסמאלואוויטש ומשנת ה'תרפ"ג (‪ )7711‬כיהן כרבה של סלוצק‪ .‬בשנת ה'תרפ"ח (‪ )7712‬כאשר‬ ‫התבקש לכהן כרבה של פתח‪-‬תקווה ביקש אשרת יציאה מרוסיה‪ .‬בעקבות כך הוא הואשם בפעילות‬ ‫מהפכנית‪ .‬בשנת ה'תר"ץ (‪ )7711‬נאסר ונידון לחמש שנות עבודת פרך בסיביר‪ .‬לאחר כשנה שוחרר‬ ‫הודות למאמצים עצומים של רבנים‪ ,‬ביניהם הגאון ר' חיים עוזר‪ ,‬ונעשה הסכם בין קנצלר גרמניה לבין‬ ‫סטאלין‪ ,‬לפיו גרמניה שיחררה שישה אסירים קומוניסטים תמורתו‪ .‬אשתו ושניים מבניו הורשו לצאת‬ ‫מרוסיה כעבור מספר חודשים‪ .‬רק חמש שנים לאחר מכן שחררו הרוסים את שני הבנים הגדולים‪,‬‬ ‫שנשארו כעירבון‪ ,‬שהרב לא יוציא לעז על שלטונות רוסיה‪ .‬בחורף ה'תרצ"ב (‪ )7717‬הגיע ללונדון‬ ‫ושימש כרב קהילת 'מחזיקי הדת'‪ .‬בשנת ה'תרצ"ג (‪ )7711‬התמנה כדיין באנגליה ומשנת ה'תרצ"ה‬ ‫(‪ )7717‬כיהן כאב"ד במשך כ‪ 11-‬שנים‪ .‬בשנת ה'תשי"א (‪ )7777‬עלה לירושלים‪ .‬ראש ישיבת‬ ‫סלבודקה בבני ברק והיה נשיא 'ועד הישיבות'‪ ,‬מראשי החינוך העצמאי וחבר מועצת גדולי התורה של‬ ‫אגודת ישראל‪ .‬גאון אדיר‪ .‬פנו אליו ע"מ שיציג את מועמדתו לכהונת הרב הראשי לארץ ישראל אך‬ ‫סירב‪ .‬חי בדירה צנועה בבית וגן‪ .‬זכה בפרס ישראל לספרות תורנית בשנת ה'תשט"ז (‪ ,)7771‬על‬ ‫פירושו 'חזון יחזקאל' לתוספתא‪ .‬דייקן‪ .‬הרביץ תורה ברבים גם לבעלי בתים‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ד אלול‬ ‫ה'תשל"ו (‪ .)7711‬חי כ‪ 71-‬שנים‪ .‬ציונו בהר המנוחות בירושלים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' מרדכי זלמן‪ .‬אמו‪ :‬מרת פרידא‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רייזל (בת ר' ישראל יהונתן ירושלימסקי‪ ,‬אב"ד‬ ‫איהומן וחתנו של הרידב"ז מצפת)‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' משה‪ ,‬ר' יעקב דוד‪ ,‬פרופ' שמעון‪ ,‬ר' מנחם עזרא‪ .‬מרבותיו‪:‬‬ ‫ר' יוסף יוזל הורביץ (ה'סבא מנובהרדוק')‪ ,‬ר' אליעזר גורדון‪ ,‬ר' חיים מבריסק‪ ,‬ר' יחיאל מיכל אפשטיין‬ ‫(בעל 'ערוך השולחן')‪ .‬מספריו‪• :‬חזון יחזקאל‪ -‬פירוש על התוספתא וחידושים על מסכתות פסחים‬ ‫וזבחים •ארץ ישראל‪ -‬נחלת עם ישראל •דיני ממונות‪ -‬הגדרת סוגיהם •קובץ מאמרים‪ -‬על אגדה‪.‬‬ ‫חודשי הסתיו של שנת ה'תרצ"ט (‪ )7712-7‬שרר בכל רחבי אירופה שקט שלפני סערה‪ .‬אולם למעשה היו אלה‬ ‫ב‬ ‫ימי צרות גדולות‪ .‬התרחשו אז אירועים אנטישמיים כמו 'ליל הבדולח'‪ ,‬ומצבם של היהודים הלך והידרדר‪ .‬גרמניה‬ ‫הנאצית גירשה את כל אלפי היהודים נתיני פולין‪ ,‬שהתגוררו בתחומה אל מעבר לגבול בפתאומיות ובאכזריות‬ ‫רבה‪ .‬באישון ליל העבירו אותם בכוח‪ ,‬בעזרת סרדיוטים (חיילים אכזריים) ומגלביהם‪ ,‬אל העיירה זבונשין אשר‬ ‫בפולין‪ ,‬שם נשארו חסרי כל תחת כיפת השמים הקודרת‪.‬‬ ‫רבי משה לייב שניידר‪ ,‬ראש ישיבה נודע מפרנקפורט דמיין‪ ,‬הצליח להינצל מגזירת הגירוש‪ ,‬משום שאושפז‬ ‫בבית החולים המקומי בדיוק ביום המיועד להגלייתו‪ .‬הצלתו הייתה זמנית בלבד‪ ,‬כי ברגע שבו ישתחרר‪ ,‬היה‬ ‫צפוי בוודאות לגירוש מיידי‪ ,‬כמו יתר אחיו ורעיו האומללים‪.‬‬ ‫בנו‪ ,‬שהיה באותה עת באנגליה‪ ,‬הגיע בבהלה לביתו של רבה של לונדון‪ ,‬הרב יחזקאל אברמסקי‪ ,‬וסיפר לו על הסכנה המיידית האורבת‬ ‫לאביו השוכב על מיטת חוליו‪ .‬הרב הבין מיד את גודל הסכנה‪ ,‬והחליט לעשות כל מה שניתן‪ ,‬כדי להביא את הרב שניידר ללונדון במהירות‬ ‫האפשרית‪ .‬הבעיה הייתה‪ ,‬ששלטונות אנגליה דרשו באותם ימים ערבות מכל פליט שביקש להיכנס לארצם‪ ,‬מאיזה קרוב משפחה מבוסס‪,‬‬ ‫שיוכל לערוב כי הפליט יתפרנס ממנו ולא ייפול למעמסה על שלטונות המדינה‪ .‬הרב אברמסקי נזכר‪ ,‬שבלונדון מתגורר שאר בשרו של הרב‬ ‫שניידר ‪ -‬יהודי אמיד וגם שומר מצוות ‪ -‬ופנה אליו באופן מיידי‪ ,‬כדי שיחתום על הערבות הנחוצה‪ ,‬וכך יציל את הרב‪ .‬אולם אותו קרוב‬ ‫משפחה השתמט משום מה מהערבות ודחה את העניין‪ .‬הרב אברמסקי פנה אליו שוב ושוב וניסה לזרזו‪ ,‬אבל האיש המשיך להשמיע‬ ‫תירוצים בנוסח "אני עסוק כרגע‪ ,‬אתפנה לכך בעוד כמה ימים"‪ ,‬והסכנה לגורלו של הרב שניידר‪ ,‬המתאושש ממחלתו בבית החולים‬ ‫בגרמניה‪ ,‬רק הלכה וגברה‪.‬‬ ‫הגיע יום שישי‪ .‬הרבנית אברמסקי הדליקה נרות שבת עשרים דקות לפני השקיעה כמנהג לונדון‪ .‬הרב אברמסקי המתין שלושים דקות‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬ועשר דקות לאחר השק יעה‪ ,‬ניגש למכשיר הטלפון בביתו וחייג אל אותו הגביר‪ ,‬קרוב משפחתו של הרב שניידר‪ .‬משרתו הנכרי‬ ‫של הגביר הרים את השפופרת וענה‪ .‬הוא הודיע לאדונו‪ ,‬כי רבה של לונדון נמצא מעבר לקו‪ .‬הגביר לא האמין למשמע אוזניו‪ .‬הוא היה בטוח‬ ‫שמישהו חומד לו לצון‪ ,‬והורה למשרתו לחקור היטב‪ ,‬את מי שנמצא מעבר לקו‪ .‬לאחר שהשתכנע שאכן מדובר ברב אברמסקי נטל לידו את‬ ‫השפופרת‪ ,‬ושמע את קולו של הרב‪ ,‬שאמר ללא שום הקדמה‪" :‬כאשר אתייצב לפני בית דין של מעלה‪ ,‬וישאלו אותי מדוע חיללתי שבת‬ ‫בשיחה טלפונית‪ ,‬אצטדק לפניהם בתירוץ מספיק לחלוטין‪ ,‬ואומר שר' משה שניידר היה שרוי בסכנת נפשות של ממש‪ ,‬ואילו קרובו‬ ‫לא רצה לחתום על ההצהרה הנדרשת כדי להציל את חייו "‪ .‬בטרם הספיק הגביר הנדהם להוציא מילה אחת מפיו‪ ,‬הניח הרב אברמסקי‬ ‫את השפופרת ליד מכשיר הטלפון‪ ,‬ולא החזירה אל כנה כדי למעט בחילול השבת‪ .‬קרוב המשפחה הזדעזע ממעשהו של הרב אברמסקי‪,‬‬ ‫שזה עתה חילל שבת‪ ,‬והחל להבין את חומרת מצבו של הרב שניידר‪ .‬מיד כשהגיע מוצאי שבת‪ ,‬בטרם הבדיל על הכוס‪ ,‬כבר חתם הגביר‬ ‫על הצהרת ערבות‪ ,‬שבה הוא נוטל אחריות על שאר בשרו‪ ,‬הרב שניידר‪ ,‬ודאג להעביר אותה הלאה בבהילות לגורמים המטפלים בכך‪.‬‬ ‫רבי משה לייב שניידר הצליח להיחלץ מגרמניה הודות לאותה ערבות והגיע ללונדון‪ ,‬שבה ייסד מחדש את ישיבתו שנקראה 'תורת אמת'‪.‬‬ ‫עשרות תלמידים באו לשמוע תורה מפיו ‪ ,‬חלקם תלמידיו לשעבר שלמדו אצלו בגרמניה‪ .‬כאשר נקלעו לקשיי תקציב בשנות המלחמה‬ ‫הארוכות והקשות‪ ,‬נרתם הרב אברמסקי לתמוך בישיבה בכל כוחותיו ואף מעבר לכך‪ .‬לימים‪ ,‬כאשר נשאל הרב אברמסקי מדוע חילל בעצמו‬ ‫את השבת ולא הניח את המלאכה למישהו אחר‪ ,‬השיב באנחה כי חילול שבת במקום של פיקוח נפש‪ ,‬מוטל דווקא עליו כרב העיר ולא‬ ‫על אף אדם אחר‪.‬‬ ‫‪5/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב י ְחִ יאֵ ל מיכל מִ זְלֹוטְ ׁשֹוב זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫הרב יחיאל מיכל מזלוטשוב זצ"ל ידוע כמגיד מזלוטשוב‪ -‬נולד בברודי בשנת ה'תפ"ו‬ ‫(‪ .)7111‬בתחילה אביו היה ממתנגדי הבעש"ט‪ ,‬לאחר מכן הפך למעריצו ושלח את בנו‬ ‫(רבינו) ששימש אותו והפך להיות תלמידו המובהק‪ .‬לאחר חתונתו התבודד רבינו אלף ימים‬ ‫בלי הפסק! אחר פטירת הבעש"ט היה ר' יחיאל מיכל מתלמידי המגיד ממזריטש‪ .‬הצטיין‬ ‫בכשרון דרשני רב‪ ,‬ושמו יצא לתהילה כמוכיח ומגיד‪ .‬מגדולי החסידות ועשרות אדמו"רים‬ ‫היו תלמידיו‪ .‬למדן מובהק ודברי תורתו הובאו בספרי בניו ותלמידיו‪ .‬שימש כמגיד בברודי‪,‬‬ ‫קאלק‪ ,‬זלוטשוב ולבסוף ביאמפולי‪ .‬סבל מעוני ומחסור‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬נפטר בשבת‪-‬‬ ‫קודש ב‪-‬כ"ה אלול ה'תקמ"ו (‪ .)7121‬חי כ‪ 11-‬שנים‪ .‬ציונו ביאמפולי‪.‬‬ ‫סבא (מצד אביו)‪ :‬ר' יוסף מפיסטין (מכונה 'איש האמת')‪ .‬אביו‪ :‬המקובל ר' יצחק‬ ‫מדרוהוביטש‪ .‬אמו‪ :‬מרת מרים‪ .‬אשתו‪ :‬מרת יענטא רכיל (בת ר' משה משדה לבן)‪ .‬בניו‪ :‬ר'‬ ‫יוסף מיאמפולי‪ ,‬ר' מרדכי מקרימיניץ‪ ,‬ר' יצחק מראדיוויל‪ ,‬ר' משה מזאוועהיל ור' בנימין‬ ‫זאב צבי מזברז'‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת חנה‪ ,‬מרת מאליק (נישאה לר' ישראל לנדאו)‪ ,‬מרת מרים‬ ‫(נישאה לר' דוד מסטפין)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬המקובל ר' יצחק מדרוהוביטש‪ ,‬ר' ישראל בעל שם‬ ‫טוב‪ ,‬המגיד ממזריטש ר' דוב בער ור' מנחם מן‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' חיים מצ'רנוביץ‪ ,‬ר' יצחק‬ ‫אייזיק הכהן‪ ,‬ר' מרדכי מנשכיז‪ ,‬ר' משולם פייביש מזברז'‪ ,‬ר' אריה לייב מפרישמילן ור'‬ ‫אריה לייב‪ .‬מספריו‪• :‬מים רבים‪ -‬ליקוטים וחידושי תורה מתורתו‪.‬‬ ‫עם ישב הצדיק ר' אלימלך בסעודת ר"ח עם תלמידיו‪ .‬והנה באו שני אנשים וניצבו בפתח‪ .‬פנה ר'‬ ‫פ‬ ‫אלימלך לחסידים ואמר‪" :‬הראיתם מימיכם אנשים ללא שום מצווה כמותם? כל זאת נגרם להם על‬ ‫שהעזו להלשין על איש האלוקים ר' יחיאל מיכל"‪ .‬אחר כך הרב קרא ואמר להם‪" :‬שבו וספרו לי מה‬ ‫המעשה שעשיתם אשר בגינו נותרתם ערומים מכל מצוותיכם‪ .‬אולי אוכל למצוא לכם תיקון וכפרה"‪.‬‬ ‫התיישבו השניים והחלו להתוודות על חטאם‪" :‬אנחנו נמנינו בין נגידי העיר זלוטשוב‪ .‬ה יינו עשירים ובעלי נכסים רבים‪ .‬לשנינו היו דירות מרווחות‬ ‫ומפוארות בבניין אחד גדול‪ .‬עסקינו התנהלו בשותפות‪ .‬היה לנו מנהל חשבונות אחד שניהל את פנקס החשבונות של מסחרנו‪ .‬עם הזמן הוא‬ ‫הצליח לחסוך ממשכורתו סכום של ‪ 111‬רובל‪ .‬לאותו מנהל היה בית סמוך לבניין שבו גרנו‪ .‬באחד הימים רצינו לקנות את דירתו‪ ,‬כדי לעשות‬ ‫מגרש ליד בתינו וגינה נאה לטייל בה‪.‬כאשר הצענו את בקשתנו לפני מנהל החשבונות‪ ,‬סירב למשמע ההצעה‪ .‬כעסנו מאוד עליו‪ ,‬ואמרנו לו‪" :‬אם‬ ‫ממאן אתה לעשות את רצוננו‪ ,‬דע לך כי הינך מפוטר ממשרתך"‪ .‬איומינו לא השפיעו עליו‪ ,‬כי הוא אמר בלבו‪" :‬הן חסכתי לי מעט הון‪ .‬בכסף זה‬ ‫אוכל למצוא את פרנסתי בכבוד"‪ .‬ואמנם עזב האיש את משרתו‪ ,‬ופתח לו חנות קטנה בביתו‪ ,‬אולם ההצלחה לא האירה לו פנים‪ ,‬ובזמן קצר‬ ‫הגיע עד פת לחם‪ .‬ליבו כאב בראותו‪ ,‬כי איש אחר ממלא את משרתו הקודמת‪ ,‬ואלו לו אין אפילו מזון להשביע את עולליו הרעבים‪ .‬לבסוף גברה‬ ‫מצוקתו‪ ,‬והוא ביקש מאנשי העיר‪ ,‬שיחלו את פנינו‪.‬‬ ‫כאשר פנו אלינו אנשים אלו‪ ,‬ענינו ואמרנו להם‪" :‬בתנאי אחד נחזיר את האיש בחזרה לעבודתו‪ :‬אם ייאות למכור את ביתו בשליש משוויו‪ ,‬וגם‬ ‫המשכורת השבועית‪ ,‬שנשלם לו תהיה שליש מכפי שקיבל בעבר"‪ .‬התנאי ם היו קשים עד מאוד‪ ,‬אך הוא נאלץ לקבל את דרישותינו‪ .‬שילמנו לו‬ ‫עבור ביתו סכום השווה לשליש משוויו‪ ,‬והוא כתב לנו שטר מכירה כדת‪ ,‬אלא שבמקום לכתוב כנהוג‪' :‬כל זה נעשה מרצונו שלא באונס'‪ ,‬כתב‪" :‬כל‬ ‫זה נעשה באונס שלא מרצונו"‪ .‬כל מה התרחש הדאיב מאוד את לבו של המנהל וכעבור תקופה קצרה הלך לבית עולמו‪ .‬בניו הנשואים‪ ,‬שלא‬ ‫ידעו מכל מה שעבר עליו‪ ,‬חשבו כי הותיר להם ירושה גדולה בממון וברכוש‪ .‬בדרך החלו להתווכח על חלוקת הנכסים‪ .‬כאשר הריב התגבר ולא‬ ‫הצליחו להגיע לעמק השווה‪ ,‬פנו אלינו‪ ,‬כדי שנעשה פשרה‪ .‬אולם ענינו להם‪" :‬למה לכם לריב על דבר שאין בו ממש‪ ,‬הרי אביכם לפני כחודש מכר‬ ‫לנו את הבית בעד ‪ 111‬רובל כסף"‪ .‬תמהו האחים בשומעם דברים אלו וטענו נגדנו‪" :‬איך ייתכן שאדם ימכור את ביתו השווה ‪ 066‬רובל בעד‬ ‫‪ 566‬רובל?"‪ .‬משראו שלא יוכלו להשיג את הרכוש‪ ,‬פנו לרב העיר‪ ,‬ר' יחיאל מיכל‪.‬‬ ‫מיד הלכנו כולנו אל הרב‪ ,‬והם הרצו את טענותיהם‪ .‬היינו בטוחים‪ ,‬שנזכה בדין‪ ,‬הוצאנו את שטר המכירה לפני הרב‪ .‬אך מכיוון שהשטר נעשה‬ ‫באונס‪ ,‬ודבר שקר אין לו קיום לפני הצדיק‪ ,‬פרחו האותיות מן השטר‪ ,‬והוא נשאר נייר חלק‪" .‬האם באתם להתל בי‪ ,‬שאתם מראים לי נייר ריק‬ ‫ולבן?"‪ .‬מיד לקח הרב את השט ר בידו‪ ,‬קרע אותו לגזרים והשליכו ארצה‪ .‬שבנו לביתו סרים וזועפים‪ ,‬אך בלבנו החלטנו‪ ,‬כי בבוא העת ננקום‬ ‫ברב‪ .‬ואומנם שעת הכושר הגיעה‪ .‬בסמוך לעיירה גר דוכס גדול‪ .‬שמנו פעמינו אליו ודברנו איתו על היהודים‪ ,‬החוכרים ממנו את אחוזותיו ובתי‪-‬‬ ‫המרזח‪ .‬התחיל הדוכס להתאונן בפנינו ואמר‪" :‬כל שנה‪ ,‬כאשר מגיעה תקופת חידוש החוזה‪ ,‬מתחילים היהודים לטעון בפניי‪ ,‬כי לא יוכלו לשלם‬ ‫בעתיד את הסכום‪ ,‬אשר שלמו עד עתה‪ ,‬ומבקשים להורידו"‪ .‬כששמענו זאת‪ ,‬השבנו לו‪" :‬יודע אתה‪ ,‬כי בעירנו גר רב אחד‪ ,‬והוא האשם בכל‬ ‫המצב הזה‪ .‬הוא גזר גזירה‪ ,‬לבל יסיג איש יהודי את גבול רעהו"‪.‬‬ ‫כששמע הדוכס את דברי הבלע‪ ,‬אסף את כל הפריצים והדוכסים וסיפר להם את הדברים‪ .‬לבסוף החליט הדוכס‪ ,‬כי מאחר ‪,‬שהרב גורם להם‬ ‫נזקים כספיים כבדים‪ ,‬יגזר עליו עונש מוות בעוד שלושה חודשים‪ .‬לאחר שלושה חודשים שלח הדוכס שוטרים והם לקחו את ר' יחיאל לבית‪-‬‬ ‫הפריץ‪ .‬כל השרים והפריצים התכנסו בביתו לחזות בביצוע גזר הדין‪ .‬אך מכיוון שהיה להם מנהג‪ ,‬שהשר אשר גזר את הדין‪ ,‬לא יראה בביצוע‬ ‫שפיכות הדמים‪ ,‬הסתגר הדוכס בחדר הפנימי ביותר ונעל אותו‪.‬‬ ‫הרב פסע פנימה‪ ,‬והנה שותקו ידיהם של המנגנים‪ .‬גם הממונה על ביצוע גזר הדין וכל הדוכסים שותקו ידיהם‪ .‬ר' מיכל המשיך בדרכו אל פנים‬ ‫הארמון‪ ,‬עד שהגיע אל החדר האחרון ופתח אותו‪" .‬מי אתה?" שאל הדוכס‪" ,‬יהודי אני‪ ,‬מזרע אנשים אשר במשך של ‪ 60‬דורות לפני לא נמצא‬ ‫בהם שום עבירה‪ ,‬ואינני יודע מדוע הביאוני עד הלום"‪ ,‬ענה‪ .‬תמה הדוכס ואמר אל לבו‪" :‬הרי זהו היהודי‪ ,‬שהובא הנה להריגה‪ ,‬כיצד ניצל?"‪ .‬רץ‬ ‫הדוכס החוצה לראות‪ ,‬מה אירע לממונה על ביצוע גזר הדין‪ .‬והנה ראה את אורחיו ואנשים ניצבים כבולי עץ על מקומם‪ .‬מיד נפל על פניו לפני‬ ‫הרב הקדוש‪ ,‬בכה ואמר‪" :‬חטאתי לפני אדוני‪ ,‬יתפלל נא כבוד הרב‪ ,‬וישובו האנשים הללו לאיתנם"‪ .‬ענה הרב‪" :‬אמלא את בקשתך בתנאי אחד‪,‬‬ ‫אם תחליטו אתה וכל השרים פה‪ ,‬לא לעשות כל רע לשום יהודי המתגורר באחוזותיהם‪ ,‬ולא תכבידו את עולכם על היהודים"‪ .‬הסכים הדוכס‪,‬‬ ‫ובאמת חזרו כולם לאיתנם‪ .‬וסיימו אותם יהודים באומרם "ואומנם דן ה' אותנו והפסדנו את כל נכסינו‪ ,‬עד שנאלצנו לחזר על הפתחים בעבור כיכר‬ ‫לחם‪ ,‬עד שהגענו הנה"‪ .‬ענה הרב באומרו‪" :‬מכיוון שהתוודיתם היום על חטאכם ברבים‪ ,‬סר עוונכם"‪ .‬כעבור חודש ימים נפטרו שניהם‪.‬‬ ‫‪6/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים ‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב ָדוִד הַ לְ בֶ ְרׁשְ טָ אם זצ"ל מִ קר ָ‬ ‫ׁשאנ ֹּוב‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫האדמו"ר הרב דוד הלברשטאם זצ"ל מקרשאנוב‪ -‬נולד בשנת ה'תקפ"א (‪)7217‬‬ ‫ברודניק כבן שני‪ .‬נקרא ע"ש זקינו הרה"ק ר' דוד מטרניגראד (חותנו של הגאון הצדיק רבי‬ ‫אריה ליבוש מטארניגראד אביו של הרה"ק מצאנז)‪ .‬משחר ילדותו ניכר כי לגדולות נוצר‬ ‫ואהבתו לתורה הקדושה ניכרה לעין כל‪ .‬נודע כגאון וכגדול בתורה‪ .‬אביו כינהו‪" :‬המאור‬ ‫הגדול‪ ,‬החריף ובקי‪ ,‬חסידא ופרישא"‪ .‬חי במידת הסתפקות והתפשטות מתענוגי העולם‬ ‫הזה ולא לעס את האוכל‪ .‬למד בהתמדה עצומה עד שאמרו עליו בהגזמה שלמד ‪17‬‬ ‫שעות ביממה (כוונתם שניצל כל שניה ללימוד התורה הקדושה)‪ .‬היה לו מנהג שאם היה‬ ‫מתעורר משנתו‪ ,‬לא משנה באיזה שעה‪ ,‬ואפילו במקרה שזמן מועט לפני כן הלך לישון‪,‬‬ ‫לא היה חוזר לישון שוב וממשיך בשקידתו בלימוד התורה הקדושה‪ .‬בחתונות אפילו‬ ‫אצל יוצאי חלציו‪ ,‬היו לוקחים אותו רק ברגע האחרון כשהכול היה מוכן‪ ,‬כדי שלא יצטרך‬ ‫לבטל זמן מלימוד התורה הקדושה אפילו רגע אחד‪ .‬אף על פי כן היה נאנח כשהיה‬ ‫מגיע לחתונה והיה צריך להמתין מספר דקות ואף ביום חתונתו היה שקוע כל כך‬ ‫בלימוד התורה והיו צריכים לקרוא לו לחופתו‪.‬‬ ‫הגאון ר' שמואל אנגל מראדמישלא העיד עליו כי לא עבר מעת לעת בכל ימי חייו שלא‬ ‫למד ‪ 72‬שעות ביום‪ .‬האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל סיפר עליו שהיה זוכר כל רש"י בתנ"ך‬ ‫ובש"ס בלשונו ונחשב בימי עלומיו ללמדן גדול‪ .‬לימודו היה ביגיעה עצומה ובזיעה‪,‬‬ ‫לפעמים ראו אותו שורף את ידיו באמצע הלימוד כדי שלא ירדם‪ .‬תפילתו הייתה ברטט‬ ‫קודש‪ ,‬בהשתפכות הנפש ובדביקות עילאית‪ .‬משנת ה'תרי"א (‪ )7277‬התמנה לרבה של‬ ‫קרשאנוב‪ .‬לאחר פטירת אביו ב‪-‬כ"ה ניסן ה'תרל"ו (‪ )7211‬החל לשמש כאדמו"ר הראשון‬ ‫מקרשאנוב‪ ,‬לאחר הפצרות רבות נעתר להרשות לחסידים מסביבות קראקא‪-‬קרשאנוב‬ ‫לבוא אליו לפרקים‪ .‬התפרסם כצדיק גוזר וכפועל ישועות שברכותיו חוללו פלאות‪ .‬בעל‬ ‫רוח‪-‬הקודש‪ .‬אליהו הנביא התגלה אליו‪ .‬מתנגדים רבים היו לו והם ירדו לחייו‪ ,‬ולא בחלו‬ ‫בשום אמצעי כדי להצר את צעדיו‪ .‬בשל הרדיפות נאלץ בתקופה מסוימת לעזוב את‬ ‫קרשאנוב‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ה אלול ה'תרנ"ג (‪ ,)7271‬לפי מקורות חסידיים; מקורות היסטוריים‬ ‫אחרים מציינים את שנת ‪ .7273‬ציונו בקרשאנוב שבפולין‪ .‬חי כ‪ 11–11-‬שנים‪.‬‬ ‫סבא (מצד אביו)‪ :‬ר' אריה ליבוש‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' חיים מצאנז (ה'דברי חיים')‪.‬‬ ‫אימו‪ :‬מרת רחל פייגא (בת הגאון ר' ברוך פרנקל תאומים‪ ,‬בעל ה'ברוך טעם')‪ .‬נשותיו‪:‬‬ ‫מרת עכסה גיטל (זיווג ראשון‪ -‬בת ר' יוסף זאב מטארניגראד‪ .‬לאחר לידת שני בנים נפטרה)‪,‬‬ ‫מרת לאה זיסל צינץ (זיווג שני‪ -‬בת ר' יצחק יהודה צינץ‪ ,‬נכדת ר' דב בעריש גוטליב מח"ס 'יד‬ ‫הקטנה')‪ .‬ילדיו (מזיווג ראשון)‪ :‬ר' יוסף זאב (דומ"ץ קרשאנוב)‪ ,‬ר' אריה לייבוש (אב"ד דוקלא)‪ .‬ילדיו (מזיווג שני)‪ :‬ר' משה‬ ‫מקרשאנוב‪ ,‬ר' נפתלי מקרשאנוב‪ ,‬מרת בריינדל (נישאה לר' אלעזר מרישא)‪ ,‬מרת מרים (נישאה לר' יחיאל הורביץ מפאקשאווניצא)‪,‬‬ ‫מרת הינדא (נישאה לר' משה יוסף ט"ב אב"ד אוהעל)‪ ,‬מרת נחמה (נישאה לר' שלום שפירא מפרשיטיק)‪ ,‬מרת שרה גיטל (נישאה לר'‬ ‫שמעון אלטר פרנקל‪-‬תאומים אב"ד פאדגורזע)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים אביו‪ -‬ר' חיים‪ ,‬ר' צבי הירש הכהן מרימנוב‪ ,‬ר' יששכר דב‬ ‫בארון מרדושיץ ור' אשר ישעיה רובין מרופשיץ‪.‬‬ ‫סיפר הרה"צ ר' מיאסלא על סבתו‪ ,‬הרבנית מרת שרה גיטל מפודגורזא‪ ,‬שחלתה ברגליה במחלה אנושה‪ .‬הרופאים לא מצאו מזור‬ ‫למחלתה ושלחו אותה להיבדק אצל פרופ' מומחה בשם פריינסקי מקראקא שהיה רופאו האישי של ה'דברי חיים'‪ .‬כשהגיעה לקראקא‬ ‫וניסתה לקבוע תור אצל הפרופ' ‪ ,‬נוכחה לדעת כי עקב העומס הרב‪ ,‬קשה מאוד להתקבל למרפאתו והיא תאלץ להמתין חודשים עד‬ ‫שתצליח להיכנס‪ .‬בצר לה פנתה לבת של רבינו בבקשה שתסייע בעדה‪ .‬הרבנית נענתה לבקשתה ועלה בידה להשיג תור מוקדם ואף‬ ‫ליוותה אותה‪ .‬הפרופסור המומחה לא נזקק לבדיקה כדי לקבוע כי ברגלי החולה מקוננת מחלה חמורה ל"ע וקיים צורך דחוף לקטע את‬ ‫הרגל ואם חלילה לא יעשו כן‪ ,‬הרי שקיימת סכנה ממשית לחייה‪ .‬הוא הזדרז וקבע תור לשבוע הבא לבצע את הניתוח להצלת חייה‪.‬‬ ‫כששמעה החולה את דברי הפרופסור‪ ,‬חשה כי עולמה חשך בעדה‪ ,‬מכיוון שבדבריו נגזר עליה להפוך לנכה מעתה ועד סוף חייה ולהיות‬ ‫תלויה בחסדי אנשים שיעזרו לה להתנייד ממקום למקום ‪ .‬הרבנית הלכה עימה אל אביה רבי דוד‪ ,‬לשפוך שיחתה לפניו על מר גורלה‪,‬‬ ‫ולבקש ממנו דבר ישועה ורחמים‪ ,‬וה רבי ציווה לבתו שתסוך את רגלי האישה בשיירי ה'כוס ברכה' שלו‪ .‬עשתה הבת כדברי אביה הרבי‪,‬‬ ‫ומיד ניכר לעין שיפור משמעותי ברגל החולה‪ .‬כשהגיע התור לקטיעת הרגל אחרי שבוע‪ ,‬שבו השתיים למרפאת הרופא וטרם ביצוע‬ ‫הניתוח הוא בדק את המקום הנגוע‪ ,‬והנה פלא‪ ,‬החולה נרפאה כליל ולא נותר זכר מהמחלה הקשה‪ .‬התפלא הפרופסור שהכיר את‬ ‫המחלה כחשוכת מרפא‪ ,‬מעודו לא נתקל בתופעה מעין זו‪ ,‬ושאל בתימהון‪" :‬איזה מעשה כשפים נעשה כאן כדי שתתרפאי?"‪ .‬הוא פטרה‬ ‫לשלום כשהיא הולכת על שתי רגליה בבריאות איתנה‪( .‬מעובד מתוך 'דרכי דוד')‬ ‫סיפר הגאון ר' ישראל גרוסמן זצ"ל‪ :‬לאבא של אימי קראו רבי יעקב כשאנובער והוא התגורר בכשאנוב‪ ,‬והיה מאוד בידידות עם הרה"ק‬ ‫מכשאנוב ופעם ביקש ממנו שיראה לו את אליהו הנביא‪ ,‬והסכים הרה"ק מכשאנוב‪ ,‬כעבור כמה ימים יצא עימו הרה"ק מכשאנוב לטייל‬ ‫בשדה חוץ לעיר‪ ,‬ובאמצע ניגש אליהם איזה קצין שרכב על סוס‪ ,‬והרה"ק מכשאנוב נתן לו שלום והראה גם לזקיני שיתן לו שלום‪ ,‬והוא אכן‬ ‫נתן לו‪ ,‬ואח"כ שוחח הרה"ק מכשאנוב עם הקצין ביחידות זמן מה‪ ,‬ונפרדו בידידות‪ ,‬ואח"כ אמר לו הרה"ק מכשאנוב‪ ,‬שזה היה אליהו‬ ‫הנביא‪ ,‬והוא קיים לו את הבטחתו‪ ,‬ואשרי מי שנתן לו שלום והחזיר לו שלום‪.‬‬ ‫מ עשה בנכדו שהיה חולה הולך על משענתו‪ ,‬ובכה לפניו בליל פסח שצריך רפואה‪ .‬הסתכל עליו רבינו וסיפר לו‪" :‬כ"ק מרן מהר"ש מבעלזא‬ ‫זיע"א הציץ פעם בעיניו הקדושות בפני חולה‪ ,‬ומתוך הבטתו עליו התרפא האיש תיכף כליל"‪ .‬שמע הנכד את דברי זקינו‪ ,‬ומיד הרגיש כי‬ ‫החלים לגמרי‪ .‬אבל זקינו ציווה עליו ואמר לו‪" :‬תלך עדיין עם משענותיך לביתך למען לא יתפרסם הדבר חלילה"‪.‬‬ ‫‪7/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב ַאב ְָרהָ ם ָאלְ טֵ ר ְבצַלְ אֵ ל נָתַ ן נֶטַ ע בִ ֵ‬ ‫יד ְרמָ ן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫האדמו"ר הרב אברהם אלטר בצלאל נתן נטע בידרמן זצ"ל המכונה הרבי מארץ‬ ‫ישראל ‪ -‬סוסנוביץ לעלוב ‪ -‬נולד בשנת ה'תרכ"ב (‪ )7211‬בעיר הקודש ירושלים‪.‬‬ ‫הסתופף בצל צדיקי דורו ובראשם בצל אביו הקדוש‪ .‬עוד בצעירותו ניכר כי לגדולות נועד‪.‬‬ ‫לאחר נישואיו התגורר בירושלים ולמד בחברותא עם אחיינו‪ ,‬האדמו"ר ר' שמעון נתן נטע‬ ‫מלעלוב‪ .‬הקשר ביניהם נמשך גם בשנים שלאחר מכן‪ .‬בשנת ה'תרנ"ד (‪ )7273‬רבינו נסע‬ ‫לפולין בעקבות הרעב ששרר בארץ ישראל‪ .‬כעבור כארבע שנים חזר לירושלים‪,‬‬ ‫ובראשית מלחמת העולם הראשונה שב לפולין והשתקע בסוסנוביץ‪ ,‬שם הנהיג חצר‬ ‫חסידית ושימש כאדמו"ר‪ .‬התבלט בצדקותו ואהבתו לישראל‪ .‬רבים נושעו מכח תפילותיו‪,‬‬ ‫ויצאו לו מוניטין כפועל ישועות נשגב ועובד עבודת ה' בסילודין‪ .‬רבים נהרו לשמוע את‬ ‫תפילותיו‪ ,‬ובייחוד בימים הנוראים‪.‬‬ ‫גם בחו"ל נהג בהליכותיו ובלבושו ובהנהגתו כמנהג של בני ירושלים ולכן כונה 'הרבי‬ ‫מארץ ישראל'‪ .‬נפטר בשבת קודש ב‪-‬כ"ה אלול ה'תרצ"ג (‪ .)7711‬חי כ‪ 17-‬שנים וקברו‬ ‫בבית החיים‪ .‬לאחר פטירתו מילא את מקומו חתנו ואחיינו‪ ,‬האדמו"ר ר' מרדכי אלעזר‬ ‫מנחם בידרמן מסוסנוביץ‪ ,‬שנרצח בשואה‪ .‬כחמישה עשר חודשים לאחר פטירתו העלו‬ ‫ארונו לארץ ישראל לקבורה בהר הזיתים במקום קברת אדמו"רי לעלוב‪ .‬נקבר ביום ב'‬ ‫כסליו ה'תרצ"ה (‪ .)7713‬העידו אנשי חברא קדישא כי על אף שחלף כל כך הרבה זמן‬ ‫גופו היה שלם ולא שלטה בו רימה‪ ,‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫סבא (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' משה (מח"ס תפארת משה)‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' אלעזר מנחם מנדל (האדמו"ר מלעלוב)‪ .‬אמו‪ :‬מרת‬ ‫פייגא מאטיל ציפורה (בת הרה"ק ר' צבי בן הצדיק ר' יעקב יצחק ה'חוזה מלובלין' וחתנו של ר' נתן נטע מחלם)‪ .‬אחיו‪ :‬האדמו"ר ר'‬ ‫דוד צבי שלמה מלעלוב‪ ,‬הרה"ק ר' ירחמיאל יוסף זצ"ל‪ ,‬ר' יעקב יצחק נח‪ .‬אחיותיו‪ :‬מרת דבורה גולדה (נישאה לר' יהושע אהרון‬ ‫אדלר)‪ ,‬מרת שיינה אלקא (נישאה לר' שמואל שמלקה הורביץ)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רבקה רחל (בת ש"ב הגה"צ ר' בנימין יהודה לייב‬ ‫ברינשטיין זצ"ל)‪ .‬חתנו‪ :‬האדמו"ר ר' מרדכי אלעזר מנחם בידרמן מסוסנוביץ הי"ד (אחיינו‪ ,‬בן אחיו ר' ירחמיאל יוסף‪ .‬מילא את‬ ‫מקומו כאדמו"ר בסוסנוביץ ונרצח בשואה)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬האדמו"ר ר' אלעזר מנחם מנדל‪ ,‬האדמו"ר ר' שלמה הלברשטאם‬ ‫(ראש שושלת באבוב)‪ .‬חברותא‪ :‬אחיינו‪ ,‬האדמו"ר ר' שמעון נתן נטע מלעלוב‪.‬‬ ‫שב לו כ"ק מרן אדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב בעל 'ברכת משה' זי"ע אצל שולחנו הטהור בהיכל בית מדרשו‪ .‬אל הרבי ניגש יהודי‬ ‫י‬ ‫ואמר לו‪" :‬רבינו‪ ,‬אני הוא הפרי של חמישה עשר בשבט"‪ .‬הרבי חייך ושאל‪" :‬מאי משמע?"‪ ,‬היהודי התחיל לגולל את סיפורו‪" :‬אח צעיר‬ ‫היה לו לזקנך הקדוש ה"ה הרה"ק רבי דוד מלעלוב זיע"א ושמו רבי אלתר אברהם בצלאל נתן נטע זצ"ל‪ .‬הרה"ק רבי אלתר נסע לפולין וגר‬ ‫בעיר סוסנוביץ‪ .‬בקרב כל תושבי פולין נודע בכינוי 'הרבי מארץ ישראל'‪ .‬שמו יצא לתהילה כבעל מופת גדול המאציל להמוני בית ישראל‬ ‫ישועות פלאיות‪.‬‬ ‫רבי אלתר היה נוהג בכל שנה ושנה בהגיע יומא דהילולא קדישא של זקנו רבי דוד מלעלוב‪ ,‬לנסוע מביתו שבעיירת סוסנוביץ‬ ‫להשתטח על ציונו הקדוש מיום ז' שבט עד לראש השנה לאילנות – חמישה עשר בשבט – או אז היה עורך את שולחנו הטהור לרגל‬ ‫יום ט"ו בשבט‪.‬‬ ‫שנה אחת אירע בפולין בתקופה ההיא קור גדול משולב עם שלגים ורוחות סוערות‪ .‬הדרכים והכבישים היו עקלקלות מלאות בבוץ‬ ‫ומכשולים רבים ששיבשו את הנסיעה‪ .‬הרבי הקדוש רבי אלתר רצה לערוך את שולחנו הטהור לרגל יום חמשה עשר בשבט‪ ,‬אבל התברר‬ ‫לו כי אין בכל העיירה מין אחד של פרי ראוי הניתן לברך עליו ולערוך בשל כך את השולחן‪.‬‬ ‫רבי אלתר הכריז בהבטחה בפני הקהל הקדוש‪" :‬מי שישיג עבורי פירות לכבוד ט"ו בשבט‪ ,‬אברך אותו בפירות!" כך אמר ולא יסף‪.‬‬ ‫הכוונה וההבטחה היתה ברורה לעיני כל‪ .‬היה שם יהודי ששמ ע את הבטחתו של רבי אלתר‪ .‬אותו יהודי לא זכה להיפקד בזרע של קיימא‬ ‫זה שנים רבות מעת נישואיו‪ .‬האיש כבר היה מעל גיל שישים! האיש קם והחליט להשיג את הפירות לכבוד הצדיק‪ .‬היהודי נסע בדרך לא‬ ‫דרך והגיע ל עיירת טשקעצ'ין השוכנת במרחק רב ממשכנו של הצדיק בלעלוב‪ .‬שם קנה ארגז פירות הראויים לברכה ומיד שב חזרה‬ ‫ללעלוב‪ .‬שם נכח עדיין הצדיק מלעלוב סמוך ונראה לציונו הקדוש של זקנו רבי דוד זיע"א‪.‬‬ ‫היהודי היה מאוש‪ ,‬שב כשכולו אורה ושמחה ואיתו עימו סלסלה נאה מלאת פירות טובים דשנים ורעננים‪ ,‬והניח לפני הצדיק כמנחת קודש‪.‬‬ ‫רבי אלתר נתן בו את עיניו‪ ,‬ובשרו נעשה חידודין‪ .‬האיש לא היה צעיר כלל‪ ,‬וימי נעוריו של האיש ואשתו חלפו להם כבר מזמן‪ ,‬אבל אצל‬ ‫הצדיק רבי אלתר ההבטחה יצאה מפיו ודברו לא ישוב ריקם‪.‬‬ ‫מיד רבי אלתר האציל ובירך הצדיק את היהודי הלה כי בזכות הפירות שהביא יזכה להיפקד בבן זכר בקרוב‪ .‬למחרת הרה"ק רבי אלתר‬ ‫לקח עימו מניין עשרה איש על ציון המצויינת של הרה"ק רבי דוד מלעלוב זיע"א‪ ,‬שם העתירו בתפילה ובתחנונים לפעול עבור היהודי‬ ‫את הישועה הנצרכת לו‪.‬‬ ‫כעבור תקופת שנה ובני הזוג – שכאמור מבוגרים מעל גיל שישים היו התמלא ביתם אורה זו שמחה‪ .‬הם נפקדו בבן זכר בריא ושלם במזל‬ ‫טוב‪" .‬אני הוא אותו בן" ‪ ,‬האיש סיים את סיפורו המפעים באוזני הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב‪" .‬הוא אשר אמרתי לרבי‪ ,‬אני הוא הפרי‬ ‫של חמישה עשר בשבט" (מעובד מתוך מאמר ב'המבשר תורני)‬ ‫עם באו לרבינו שני אנשים‪ ,‬הראשון ביקש ברכה שירפא משיעוליו מכיוון שהוא משתעל כמעט ללא הפסק‪ .‬רבינו אמר לו‪ :‬את (את‬ ‫פ‬ ‫בהגייה חסידית נקרא כמו אייס = השתעלות) ואמר לו‪" :‬שהגלחים (הכומרים) ישתעלו"‪ ,‬ואכן מיד בדרך פלא מאז פסקו שיעוליו והאיש‬ ‫הבריא לחלוטין‪ .‬היהודי השני ביקש ברכה שלא יתגייס לצבא‪ .‬רבינו אמר לו‪" :‬שיביאו משקה" ובירך שהכל‪ ,‬ואמר שכתוב‪" :‬עַ ל ֻּכלָׁם ‪ -‬אִם‬ ‫ָאמַ ר שֶ הַ כ ֹּל – יָׁצָׁא"‪( :‬מסכת ברכות פרק ו' משנה ב') ואכן קיבל הלה פטור מן הצבא בקלות‪( .‬מעובד מתוך 'מלכות בית דוד')‬ ‫‪8/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים‪ -‬הַ מְ ֻק ָבל הָ ַרב ַאב ְָרהָ ם ֶבן סּוסָ אן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫המקובל הרב אברהם בן סוסאן (בן שּושן) זצ"ל‪ -‬נולד בשבט ה'תרי"ג (‪ )7271‬בדבדו‬ ‫שבמרוקו‪ .‬כבר בילדותו‪ ,‬כאשר שקד על לימוד התורה יחד עם אביו‪ ,‬ניכר בכושר זיכרון‬ ‫מופלא ונראה לעין כל כי לגדולות נועד‪ .‬בגיל ‪ 11‬התחיל ללמד בישיבה שבראשות אביו‪.‬‬ ‫בזיווג ראשון נשא לאישה את מרת סעידה (בת ר' מרדכי בן סוסאן) ונולדה להם בת אחת‪.‬‬ ‫לאחר פטירתה נישא למרת מרים (מרציאנו)‪ .‬בשנת ה'תרמ"א (‪ ,)7227‬כשהיה כבן ‪12‬‬ ‫שנים בלבד‪ ,‬נסמך לדיינות והתחיל לכהן בבית הדין בדבדו יחד עם הגאונים ר' אברהם‬ ‫הכהן צבאן ור' אברהם מרציאנו‪.‬‬ ‫בנה בדבדו בית כנסת כדוגמת ביה"כ שהיה קיים בפאס‪ .‬ייסד בו ישיבה וכיהן למעלה‬ ‫מעשרים שנה בראשה‪ .‬העמיד תלמידים רבים‪ .‬נודע בגדולתו בתורה ובכישרונותיו‬ ‫הנעלים‪ .‬רבנים רבים התייעצו עמו בנושאים שונים בהלכה‪ .‬בשנת ה'תרס"ב (‪,)7711‬‬ ‫בעקבות מרד בו חמארה שפרץ והביא לצרות רבות ליהודי האזור‪ ,‬רבינו נאלץ לברוח‬ ‫לתאזה שבמרוקו‪ .‬בדרכו ניצל בניסים מניסיונותיו של שליט מוסלמי לרצוח אותו‪.‬‬ ‫בהמשך עבר לפאס ומונה לספרא דדיינא בבית דינו של הגאון ר' שלמה אבן דנאן (בעל‬ ‫'אשר לשלמה')‪ ,‬שאמר עליו כי "חושן המשפט על ליבו"‪.‬‬ ‫חייו לא היו קלים‪ .‬בתו מרת אסתר נפטרה ב‪-‬י' סיוון ה'תרס"ז (‪ .)7711‬בנו‪ ,‬ר' מאיר‬ ‫יעקב‪ ,‬התחתן עם מרת רינא (בת ר' יוסף עטיה)‪ ,‬אבל נפטר בגיל ‪ .17‬רבינו התקשה‬ ‫לשאת את הכאב והחליט לעזוב את פאס ולעבור למרקש‪ ,‬שם ייסד ישיבה ולימד‬ ‫במשך כשנתיים‪ .‬הוא התבקש לכהן כראב"ד העיר מרקש אך סירב‪ .‬משנת ה'תרע"ו‬ ‫(‪ )7771‬כיהן כראב"ד באסואירה (מוגדור) במשך שנים רבות‪ .‬רבים הזכירוהו ושיבחוהו‬ ‫בספריהם‪ ,‬ביניהם הגאונים ר' יוסף חיים ילוז‪ ,‬תלמידו ר' דוד הכהן סקלי ור' שלמה‬ ‫הכהן זאגורי‪ .‬רבים התייעצו עימו בעניינים הלכתיים‪ ,‬ובהם תלמידיו הגאונים ר' שמואל‬ ‫מרציאנו‪ ,‬ר' שלמה אבן דנאן ור' יוסף משאש‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ו באלול ה'תש"א (‪ .)7737‬חי‬ ‫כ־‪ 22‬שנים‪ .‬ציונו בבית הקברות באסואירה (מוגדור) שבמרוקו‪ .‬בנו‪ ,‬הרב חיים דוד‪,‬‬ ‫לי מים ראב"ד קזבלנקה‪ ,‬המשיך אחריו מספר שנים בתפקידו בבית הדין של מוגדור‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬הגאון ר' יעקב‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' שלמה (שימש כדיין)‪ .‬אמו‪ :‬מרת זוהב‪.‬‬ ‫נשותיו‪ :‬מרת סעידה (זיווג ראשון‪ -‬בת ר' מרדכי בן סוסאן)‪ ,‬מרת מרים (מרימה) מרציאנו‬ ‫(זיווג שני)‪ .‬בתו (מזיווג ראשון)‪ :‬מרת מרים (נישאה לר' מסעוד בן סוסאן)‪.‬‬ ‫ילדיו (מזיווג שני)‪ :‬ר' דוד חיים (כיהן כראב"ד בקזבלנקה)‪ ,‬ר' מאיר יעקב‪ ,‬מרת ז'ווירה‪,‬‬ ‫מרת אסתר‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬ר' שלמה‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' דוד הכהן סקלי (בעל‬ ‫'קריית חנה דוד')‪ ,‬ר' מרדכי קורקוס (בעל 'גדולת מרדכי')‪ ,‬ר' שלמה הכהן צבאן (בעל 'מעלות‬ ‫לשלמה')‪ ,‬ר' שמואל מרציאנו (בעל שו"ת 'ויען שמואל')‪ ,‬ר' שלמה רוזיליו‪ ,‬ר' משה אביטבול‪,‬‬ ‫ר' אליהו בן גיגי (בעל 'קול צעקת הרועים')‪ ,‬ר' דוד עטר‪ .‬מספריו‪• :‬ליקוטי דינים‪ -‬על סדר‬ ‫הא"ב •פסקי דינים‪ -‬עסק גם בתרגום הספר 'בית שלמה' של רבי שלמה מאיר‪ ,‬העוסק‬ ‫באיסור והיתר‪ ,‬יחד עם ר' יוסף ענקונינה‪.‬‬ ‫עשה ביולדת שהתקשתה בלידתה בחודש השביעי לעיבורה‪ .‬באו לרבינו שיבקש עליה רחמים‪ .‬הצדיק לקח את מטפחתו וקשר שבעה‬ ‫מ‬ ‫קשרים ואמר להם שיתירו הקשרים על ראש היולדת ובכל קשר שיתירו‪ ,‬יתנו לה לשתות מן הכוס המים אשר בירך עליו ושתה ממנו‪ .‬כמובן‬ ‫שמיד עשו כך ואחרי שסיימו להתיר את שבעת הקשרים היולדת מיד ילדה בן זכר והרב בעצמו מל אותו‪.‬‬ ‫כך גם אירע מעשה באישה אחרת שהתקשתה גם כן בלדתה והרופאים אמרו שהתינוק גדול מדי וצריך ניתוח כדי להוציאו‪ .‬באו לרבינו‬ ‫וסיפרו לו על כך‪ .‬רבינו לקח כוס מים ובירך עליו ושתה ממנה וציווה להשקות את היולדת והיא מיד ילדה ללא שום ניתוח‪.‬‬ ‫כדו הגאון רבי אליהו שמעון בן שושן זצ"ל רבה של ליאון‪-‬צרפת סיפר‪ :‬הייתי מסתכל בפניו הקורנות אור של שמחה בערב שבת‬ ‫נ‬ ‫בהתלהבות עצומה‪ .‬סבא היה מצווה לבנו‪ ,‬עט"ר אבא מארי כמוהר"ר הראב"ד חיים דוד זלה"ה לקדש‪ .‬אומנם לפני הקידוש היה אומר לו‬ ‫להמתין קצת עד שיגמור ההוא את הקידוש‪ .‬סבא היה ממתין ולאחר זמן מה ענה אמן ורק לאחר מכן היה אומר לאאמו"ר זצ"ל לקדש‪ .‬פעם‬ ‫שאלו אותו‪ ,‬למי הוא מאזין וענה אמן‪ .‬סבא השיב שיש מאן דהוא שבא אצלו ומקדש בכל ערב שבת‪ .‬אף אחד מן המסובים לא זכה לראות או‬ ‫לשמוע‪ ,‬רק סבא‪.‬‬ ‫למידו של רבינו‪ ,‬הגה"ק רבי דוד עטר זיע"א היתה לו בת נשואה שלא נפקדה בזרע של קיימא במשך זמן רב‪ .‬גילו לו בחלום שעליו‬ ‫ת‬ ‫להשאיל מהרבנית את אבנטו של רבינו (שכבר נפטר) וכן עשתה ונפקדה בבן זכר‪ ,‬וקראה אותו על שמו‪.‬‬ ‫חד מתלמידיו במראכש רבי שלמה רוזיליו זצ"ל היה גם משרת לפניו בבית אכסניה שלו במראכש‪ ,‬סיפר‪ ,‬שפעם היה רעב גדול בעיר‬ ‫א‬ ‫מראכש ועניי ישראל סבלו הרבה מרעב זה‪ .‬רבינו קרא לתלמידו ונתן לו כל הכסף אשר הקהילה היתה תומכת בו‪ ,‬וציווה עליו לקנות בו צרכי‬ ‫מזון ולחלק את כולו לעניים‪ .‬לאחר מכן שאל אותו רבינו‪" :‬כשאתה נותן לפניהם את הלחם‪ ,‬לכמה פרוסות אתה מחלק אותו?"‪ .‬התלמיד ענה‬ ‫לארבע פרוסות‪ .‬רבינו גער בו ואמר‪" :‬אין בשיעור זה כדי שביעה‪ .‬מהיום והלאה תחלק הכיכר לשתי פרוסות‪ .‬אם יחסר לך‪ ,‬תבוא אלי ואוסיף‬ ‫(הסיפורים מעובדים בעיקר מתוך 'פרד"ס אליהו' שכתב נכדו)‬ ‫לך"‪.‬‬ ‫‪9/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים ‪ -‬הַ צַ ִדיק הַ מְ ֻקבָ ל הָ ַרב חַ יִים פִ ינְטֹו (הָ ִראׁשֹון) זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫הצדיק המקובל הרב חיים פינטו זצ"ל (הראשון)‪ ,‬הידוע כ'סבא דמשפטים'‪ -‬נולד באגאדיר‬ ‫שבמרוקו ביום ט"ו בתמוז לפי מקורות רבים בשנת ה'תק"ג (‪ ,)7131‬ויש מקורות המציינים‬ ‫ה'תק"ט (‪ .)7137‬נודע כעילוי בצעירותו‪ .‬עקב תקיפותו בענייני הלכה כינוהו גדולי דורו 'אביר‬ ‫לב'‪ ,‬עם זאת היה קשוב לצרכי עדתו והדאגה לעניי עירו הייתה בראש מעייניו‪ .‬נודע כבעל‬ ‫מופת גדול וברכותיו התקיימו במלואן‪ .‬ייסד את בית הדין הראשון במוגאדור‪ ,‬ניהל ישיבה‬ ‫בעירו ורבים מתלמידיו התפרסמו במשך השנים‪ .‬היה מפורסם בכל העולם גם בארצות‬ ‫אירופה‪ ,‬בפורטוגל וברזיל היו שולחים לו ולזרעו נדרים ונדבות‪ .‬לאחר הסתלקות ר' יעקב‬ ‫ביבאס מונה רבינו כאב"ד מוגאדור על אף גילו הצעיר‪ ,‬יחד עם המקובל ר' דוד חזן‪ .‬זכה לגילוי‬ ‫אליהו הנביא‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬מקובל‪ .‬הישמעאלים בראותם את רבי חיים‬ ‫פינטו אחזתם חיל ורעדה‪ ,‬יהודים וערבים מכבדים ומפארים את שמו וכולם מאמינים בקדושתו‬ ‫ובזכות אבותיו הקדושים‪ .‬חיבר פיוטים וחידושים בהלכה‪ ,‬בקבלה‪ ,‬באגדה ועל הש"ס‪ ,‬אך רוב‬ ‫כתביו אבדו‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ו אלול ה'תר"ה (‪ .)7237‬ציונו בעיר מוגאדור שבמרוקו‪ .‬לפי המסורת‬ ‫המקובלת שיחסה את לידתו לשנת ה'תק"ג‪ ,‬חי כ‪ 711-‬שנים‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬ר' יאשיהו פינטו הראשון‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' שלמה‪ .‬אמו‪ :‬מרת שמחה‪ .‬רבותיו‪:‬‬ ‫ר' יעקב ביבאס‪ .‬מבני דורו שלמדו עמו‪ :‬המקובל ר' דוד חזן‪ .‬בניו‪ :‬הגאונים ר' יאשיהו‪ ,‬ר'‬ ‫יהודה (המכונה ר' הדאן)‪ ,‬ר' יוסף ור' יעקב‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' אברהם קוריאט‪ ,‬ר' דוד‬ ‫אלקיים‪ ,‬ר' דוד זגורי‪ ,‬ר' יעקב בן שבת‪ .‬מספריו‪ :‬דברי תורה‪ ,‬פיוטים וחידושים בהלכה‪,‬‬ ‫בקבלה‪ ,‬באגדה ועל הש"ס‪ ,‬שרובם אבדו‪.‬‬ ‫ביתו של רבינו היו נכנסים ובאים אנשים רבים‪ ,‬בנושאים הקשורים לכלל הקהילה וענייני הציבור היהודי‬ ‫ל‬ ‫במוגאדור ואנשים הזקוקים לישועות פרטיות‪ .‬פעם אחת הגיע במרוצה רבי מכלוף לוב לבית הרב לצורך‬ ‫עניין חשוב שלא סבל דיחוי‪ .‬הדבר אירע בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬ורבי מכלוף ידע למצוא את חדרו של רבי‬ ‫חיים זיע"א‪ ,‬על פי הנר שדלק שם‪ .‬כשנכנס הלה לחדרו של הצדיק‪ ,‬ראה שם שני אנשים‪ :‬האחד‪ ,‬הרי הוא‬ ‫רבינו‪ ,‬הצדיק הרב חיים זיע"א‪ ,‬ופניו פני להבים‪ ,‬זורחות ומפיצות אור יקרות‪ .‬והשני‪ ,‬דמות לא מוכרת‪,‬‬ ‫אשר הייתה דומה בעיניו למלאך משמיים‪.‬‬ ‫רבי מכלוף חשב להתקרב אל השניים‪ ,‬אך לפתע הוא חש בפיק ברכיים‪ ,‬ואימה גדולה נפלה עליו‪ .‬הוא‬ ‫הסתובב על עקבותיו ומיד ברח מן המקום‪ .‬למחרת היום כשפגש את רבינו‪ ,‬אמר לו הצדיק‪" :‬אשריך‪ ,‬רבי‬ ‫מכלוף‪ ,‬שזכית לראות את פני אליהו הנביא זכור לטוב"‪.‬‬ ‫רבי מכלוף שמח מאוד על שזכה לראות את מלאך הברית‪ ,‬אך עד מהרה לבו נהפך בקרבו‪ ,‬שמא ייענש על‬ ‫כך שהביט בפניו של אליהו הנביא זכור לטוב‪ .‬הוא התחנן בפני רבינו‪ ,‬שיתפלל עליו‪ ,‬כדי שלא ייענש חס‬ ‫ושלום וימות בחצי ימיו‪ .‬רבי חיים זיע"א הרגיעו והבטיח לו‪ ,‬שיתפלל עליו‪ ,‬ויבקש עליו רחמים מאת ה'‪ ,‬שלא‬ ‫יפטר בגיל צעיר‪ .‬תפילתו של הצדיק התקבלה בגנזי מרומים ועשתה פרי‪ .‬רבי מכלוף האריך ימים ושנים‪,‬‬ ‫עד שנסתלק לבית עולמו בן מאה ועשר שנים!‬ ‫את המעשה הזה שאירע לו‪ ,‬כתב רבי מכלוף בעצמו בסידור התפילה שלו‪ ,‬ובניו ונכדיו שימשו את בני‬ ‫משפחת פינטו המעטירה‪ ,‬וכך העבירו את המעשה לדורות הבאים‪ ,‬כדי שידעו מעט מגודל וצדקות רבינו‪,‬‬ ‫שהיה זוכה ללמוד עם אליהו הנביא זכור לטוב‪.‬‬ ‫בינו היה עורך קבלת שבת בשמחה והיה משורר שירים ובקשות לכבוד השבת בקול נפלא‪ .‬באחד מלילות‬ ‫ר‬ ‫השבת אמר את הבקשה של המשורר רבי ישראל נג'ארה זצוק"ל ומיד עם התחלת הבקשה נגלה לו‬ ‫המשורר רבי ישראל נג'ארה זצוק"ל‪ ,‬שחיבקו ונישקו‪.‬‬ ‫ת המעשה הבא סיפרה גב' אוחיון לגה"צ רבי דוד חנניה פינטו שליט"א‪ :‬לאמא שלה ל"ע לא התקיימו‬ ‫א‬ ‫ילדיה‪ ,‬ובעודם צעירים לימים התבקשו לעולם שכולו טוב‪ .‬כאשר נולד הבן השלישי‪ ,‬הלכו לקברו של רבי‬ ‫חיים הגדול זיע"א להתפלל‪ ,‬ושם נדרו נדר‪" :‬אם הבן הזה יחיה‪ ,‬אזי כשהוא יגיע לגיל שלוש‪ ,‬יגזרו את‬ ‫שערותיו ליד הקבר של רבי חיים זיע"א‪ ,‬ושם יערכו סעודת הודיה גדולה"‪.‬‬ ‫ה בן השלישי אכן נשאר בחיים‪ ,‬אך בהגיעו לגיל שלוש שנים‪ ,‬נשכח מהם אותו הנדר שנדרו ליד קברו של‬ ‫הצדיק‪ .‬בוקר אחד‪ ,‬נשמעו לפתע נקישות בדלת‪ .‬על הסף עמד הצדיק רבי חיים פינטו הקטן זיע"א (נכד‬ ‫רבינו)‪ .‬הוא שאל את בני הבית‪" :‬האם גרה כאן גברת מויאל?" בני הבית השיבו בחיוב‪.‬‬ ‫סבי הצדיק"‪ ,‬המשיך המקובל ר' חיים הקטן‪" ,‬רבי חיים פינטו זיע"א‪ ,‬בא אליי בחלום הלילה‪ ,‬ואמר לי‬ ‫לבוא אל הבית הזה‪ ,‬כי כאן נדרו נדר לגזור את שערות הילד על ציונו‪ ,‬ושכחו לקיים את נדרם!‪ .‬לכן‬ ‫הוא מבקש‪ ,‬כי תבואו עוד היום אל קברו לקיים את הנדר שנדרתם‪ ,‬לגזור את שערות הילד ליד קברו"‪.‬‬ ‫"ולא עוד"‪ ,‬הוסיף ואמר להם‪" :‬ואף אמר לי‪ ,‬כי הבן הזה יחיה‪-‬יחיה"‪ .‬בכפל לשון‪ .‬בני המשפחה באותו רגע‬ ‫נזכרו אכן בנדר‪ ,‬שעשו לפני כשלוש שנים‪ ,‬ועוד באותו יום הלכו אל ציונו של רבי חיים הגדול‪ ,‬וגזרו שם את‬ ‫"‬ ‫שערותיו של הילד כפי שנדרו‪ ,‬וברכת הצדיק התקיימה בו לאריכות ימים ושנים‪.‬‬ ‫‪10/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים ‪ -‬הַ צַ ִדיק הַ מְ ֻקבָ ל הָ ַרב חַ יִים פִ ינְטֹו (הָ ִראׁשֹון) זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫ספרים על רבינו שהיה עורך קבלת שבת בשמחה והיה משורר שירים ובקשות לכבוד השבת בקול נפלא‪ .‬באחד מלילות השבת היה‬ ‫מ‬ ‫אומר את הבקשה של המשורר רבי ישראל נג'ארה זצוק"ל ומייד עם התחלת הבקשה נגלה לו המשורר רבי ישראל נג'ארה זצוק"ל‬ ‫שחיבקו ונשקו‪ .‬הקפיד בהילולת הרשב"י ורבי מאיר בעל הנס מידי שנה ברוב עם והדרת מלך‪ ,‬את חג השבועות היה מעביר בלימודי‬ ‫תורה במשך שני לילות עד לשעות הבוקר‪.‬‬ ‫שהרגיש כי שעת הסתלקותו קרבה חילק סכום כסף עצום לצדקה‪ .‬בני ביתו שאלוהו לפשר הדבר ור' חיים השיב כי אנשים רבים שהיו‬ ‫כ‬ ‫חייבים לאביו סכומי כסף גדולים שילמו לו את חובם לאחר פטירת אביו וכעת לפני פטירתו הוא החליט לחלק את כולו לעניים היות‬ ‫ואין אנו יודעים איזה ממעשי המצוות שעשינו נחשב לעבודת ה' כראוי‪ ,‬אך מעשי הצדקה ילכו עמנו בוודאות!‬ ‫היותו בן ‪ ,23‬המשיך בעסק התורה יומם ולילה כפי שעשה בנערותו‪ ,‬בהיותו במלוא כוחו‪ .‬חכמי דורו עמדו נפעמים מול כוחות הנפש‬ ‫ב‬ ‫של הרב‪ .‬אך בין אנשי הקהילה היו קטני אמו נה שלא האמינו בכוחותיו של הרב‪ .‬הם החליטו לבחון אם לא נס ליחו‪ ,‬ושלחו אליו את אחד‬ ‫מתלמידי החכמים הצעירים שבעיר‪ ,‬עם קושיה על התוספות‪ .‬כשנכנס התלמיד אל הרב‪ ,‬אחזה בו רעדה‪ .‬פניו של הצדיק האירו באור‬ ‫יקרות‪ ,‬וכאשר נשא את מבטו אליו‪ ,‬חש התלמיד כאילו המבט מפלח ומגלה את כל צפונות לבו‪" .‬מה רצונך בני?" שאל הרב‪" .‬באתי‬ ‫לקבל את פני רבינו"‪ ,‬השיב התלמיד ברעדה‪ ,‬חושש לגלות את האמת‪.‬‬ ‫חיוך האיר את פניו של ר' חיים‪" .‬לו יהי כדבריך"‪ ,‬אמר בטוב לב‪" ,‬יודע אני שהתקשיתם בתוספות אחד‪ ,‬ועל כן נשלחת אליי לבחון אם‬ ‫כוחי עדיין איתי‪ ,‬ואם אני מסוגל לתרץ את הקושיה‪ .‬האם נעלם מעיניכם מאמר חכמנו‪ ,‬שזקני תלמידי חכמים‪ ,‬ככל שמזדקנים‪,‬‬ ‫דעתם מתיישבת עליהם? בוא ואסביר לך את הפשט בתוספות"‪ .‬ר' חיים תרץ לתלמיד לא רק את התוספות‪ ,‬אלא גם מקומות‬ ‫רבים בגמרא בהם התקשה‪ .‬בסוף השיע ור הודה הצעיר לר' חיים שהאיר את עיניו בתורה‪ ,‬וביקש את סליחתו על שהעז לבוא כדי‬ ‫להעמידו במבחן‪.‬‬ ‫אחת השנים‪ ,‬בליל חג‪-‬השבועות‪ ,‬עת ישבו רבי חיים ובני הקהילה ולמדו תורה‪ ,‬נכנס לבית‪-‬המדרש אחד מהקאדים המוסלמים‪ .‬לא‬ ‫ב‬ ‫היה זה דבר יוצא דופן‪ ,‬שכן חכמים רבים באו לשמוע את דברי חוכמתו של הצדיק‪ .‬הקאדי החל לשאול את ר' חיים דברים שונים‪.‬‬ ‫בין הדברים הגיעו גם לוויכוח בענייני השקפה ואמונה ‪ .‬השופט המוסלמי‪ ,‬שרצה בכל מאודו לנצח את ר' חיים בוויכוח‪ ,‬החל לומר דברים‪,‬‬ ‫שאי אפשר היה להסכים להם‪ .‬כמובן שר' חיים ענה לו על כל דבר ודבר‪ ,‬והוכיח לו בטוב טעם ודעת את טעותו‪ .‬כאשר ראה הקאדי‬ ‫שלא יוכל לנצח את הצדיק‪ ,‬החליט להשתמש באמצעי היחיד שנותר לו‪ -‬הוא פקד להכניס את ר' חיים לבית‪-‬האסורים‪" .‬החכם היהודי‬ ‫ביזה את קודשי הדת המוסלמית"‪ ,‬טען באוזני כולם‪ ,‬כדי להצדיק את צעדיו כנגד ר' חיים‪.‬‬ ‫בהיותו שופט מכובד‪ ,‬התקבלו דבריו ללא עוררין‪ ,‬ולמרות שכולם הבינו שעונש המאסר לא היה צודק‪ ,‬לא יכלו לעשות מאומה‪ ,‬ור'‬ ‫חיים נאלץ לבלות את הזמן בתא קטן וחשוך בבית‪-‬האסורים‪ .‬גם בהיותו כלא בתאו‪ ,‬לא הפסיק הצדיק את לימודו ותפילתו‪ ,‬ובטח בקב"ה‬ ‫שיוציא אותו ממסגר‪ .‬ואומנם‪ ,‬לא עברו שעות אחדות והקאדי הרשע צנח לרצפה מתבוסס בדמו‪.‬‬ ‫למראה הרשע המוטל כאבן שאין לה הופכין‪ ,‬הבינו כולם‪ ,‬שהדבר בא כעונש משמים על התעללותו בצדיק‪ .‬היות שחששו אלו‬ ‫לחייהם‪ ,‬מיד שלחו שליח להוציא את רבי חיים לחופשי‪ ,‬והוא חזר לביתו‪ .‬על נס השחרור חיבר ר' חיים את שירו המתחיל במילים‪:‬‬ ‫"הממני ואסר‪ ,‬אותי במלכודתו‪ .‬אויב שונא וצר‪ ,‬ענה אותי‪ ,‬מן המצר"‪.‬‬ ‫‪11/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב ׁשְ מּואֵ ל אַ בָא מִ זֵי ְכלִ ין (הָ ִראׁשֹון) זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫הרב שמואל אבא מזיכלין זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"ט כסלו ה'תק"ע (‪ )7217‬בלויביטש‬ ‫שבפולין‪ .‬נקרא על שם סביו הרב שמואל מטשערנוויסק ועל שם דודו זקינו‬ ‫הרב אבלי חריף מקאליש‪ .‬נולד לאחר שנים רבות בו הוריו היו נשואים‪.‬‬ ‫כשנולד היה חלוש וכאשר היה בן שלוש עדיין לא היה מסוגל להלך ברגליו‬ ‫ואביו הביא מלמד לביתו ללמדו תורה‪ .‬כבר בגיל צעיר ניכר בתפיסתו‬ ‫המופלאה ובהיותו כבן שמונה שנים נודע בשם העילוי מלויביטש‪ .‬בהיותו כבן‬ ‫‪ 71‬שנים הביאו אביו לר' לייבוש חריף אב״ד בפלוצק‪ ,‬שהיה מפורסם כגאון‬ ‫עולם‪ .‬הלה בחנו וישב שם כשנה‪ .‬אחר חתונתו החל להנהיג בלויביטש‪.‬‬ ‫כשהגאון ר' עקיבא איגר ביקש להגיע לוורשה‪ ,‬עבר בדרכו דרך לויביטש‪,‬‬ ‫ולאחר שיחה תורנית עם רבינו לא זזה ידו ממנו‪ ,‬בכל התקופה בה שהה‬ ‫ר' עקיבא שם‪.‬‬ ‫מספר שנים לאחר מכן ירד אביו מנכסיו וחמיו לקחו לגור על ידו בבודזנוב‪.‬‬ ‫שם פתח בית כנסת חסידי ונהג באדמו"רות‪ .‬באותה תקופה ירד גם חמיו‬ ‫מנכסיו ובשנת ה'תר"ד (‪ )7231‬עבר לזיכלין (שם התגוררה דודתו ביילא‪ ,‬אחות אביו וחמיו שהבטיחה לספק לו את צרכיו) ושימש‬ ‫כאדמו"ר הראשון של חסידות זיכלין‪ .‬בעל רוח‪-‬הקדוש‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬רבינו‬ ‫קיים סיגופים ותעניות‪ .‬מעולם לא עברה עליו חצות הלילה בשינה‪ .‬לאחר תיקון חצות היה לומד את שיעוריו עד אור הבוקר‪.‬‬ ‫ישן במלבושיו‪ .‬כל ימיו לא פשט את מלבושיו אלא לפני הטבילה במקווה‪ .‬טבל בכל יום במקווה ואף בחורף במי‪-‬קרח‪.‬‬ ‫היה מקבל הרבה ממון בפדיונות ובכל זאת לא לנה בביתו פרוטה‪ .‬היה נוהג להריח אם מקור הכסף כשר והיה מחלקו‬ ‫לעניים המחזרים על הפתחים‪ .‬כשבאו אצלו עניים בני־טובים היה מכלכלם על שולחנו ונותן להם מעות ביד רחבה‪ .‬ואילו‬ ‫לצרכי בני־ביתו היה מפריש מעט‪ ,‬והיו מוכרחים לקחת בהקפה‪ .‬לבנו יחידו ולבתו היחידה היו רק שני בגדים‪ ,‬אחד לחול ואחד‬ ‫לשבת קודש ולחג‪ .‬מעולם לא נשא פניו לאף אדם‪ .‬תמך בגלוי במורדים הפולניים‪ ,‬בעבור שקבלו בזרועות פתוחות את פליטי‬ ‫ישראל בזמן הגירושים משם‪ .‬בעקבות דבריו קמו מלשינים והביאו את דיבתו רעה בפני מלכות רוסיה ואף ישב בכלא בעקבות‬ ‫זאת‪ .‬נפטר במוצאי שבת קודש פרשת נצבים וילך‪ .‬כ"ו באלול ה'תרל"ט (‪ .)7217‬חי כ‪ 17-‬שנים‪ .‬ציונו בזיכלין‪ .‬בנו המשיך את‬ ‫מקומו באדמו"רות‪ .‬בשעת פטירתו נעצרו שני השעונים בחדרו‪ ,‬ונשברה רגל של מיטתו‪( .‬הביוגרפיה מעובדת מתוך ספרו להב‪-‬אש)‬ ‫סבא רבא (מצד אביו)‪ :‬ר' שמואל מטשערנוויסק‪ .‬סבא (מצד אביו)‪ :‬ר' יצחק איצק מזיכלין‪ .‬אביו‪ :‬ר' יצחק אייציק זליג מזיכלין‪.‬‬ ‫אמו‪ :‬מרת יוטל (מצאצאי הב"ח והט"ז)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת גולדה רייצא (בת דודו ר' מרדכי מבודזאנוב)‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' משה נתנאל (בנו יחידו)‬ ‫ומרת מרים ברכה‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים אביו‪ ,‬ר' יצחק אייציק זליג‪ ,‬ר' אריה לייב צינץ‪ ,‬סבו‪ ,‬ר' פישל מסטריקוב‪ ,‬ר' שמחה בונים‬ ‫מפשיסחא‪ ,‬ר' לייבוש חריף צינץ (אב"ד פלאצק)‪ ,‬ר' משה יהודה לייב זילברברג מקוטנא (בעל זית רענן)‪ ,‬ר' יעקב מברזין (חסידות‪-‬‬ ‫בנו של רבי פישל מסטריקוב)‪ .‬מספריו‪• :‬להב אש‪ -‬דברי תורה ותולדותיו‪ ,‬שנדפסו לאחר פטירתו‪.‬‬ ‫סופר על אחד מתלמידיו של רבינו בשם הרה"ק ר' נחמן מקאליש ששוחח עם אחד מרעיו בענייני אמונת חכמים‪ ,‬ותוך כדי כך שח לו שאין לו‬ ‫מ‬ ‫אמונת חכמים ברבינו‪ ,‬משום שאין הוא נזקק לאמונה‪ ,‬אלא הוא רואה באופן מוחשי את גילויי רוח הקודש שלו‪ ,‬ויודע‪ ,‬כי אין נסתר מנגד עיניו‪...‬‬ ‫התפעל החבר והפציר בו לקחתו לזיכלין‪ ,‬כשהוא אומר‪" :‬יודע אני שפגמתי בדבר מה‪ ,‬ואיש אינו יודע זאת מלבדי‪ ,‬הבה ונראה אם יידע על כך‬ ‫רבך"‪ .‬השניים נסעו ובאו אל הרבי‪ ,‬והוא נתן להם שלום בפנים מאירות‪ .‬כשיצאו משם‪ ,‬אמר החבר‪" :‬לשווא התפתיתי לבוא אחריך‪ .‬איה גלויי‬ ‫רוח הקודש עליהם דברת? הלא לא אמר לי מאומה"‪" .‬עדיין אין כאן ראיה"‪ ,‬השיב רבי נחמן‪" ,‬אני משוכנע‪ ,‬שהוא יודע הכול‪ ,‬וייתכן שהוא ממתין‬ ‫לשעת הפרידה כדי לומר את הדברים"‪.‬‬ ‫גיחך החבר‪" ,‬חייב היה לדעת שאינני מתכוון ליטול ברכת פרידה ממנו‪ ,‬ולעולם לא תהיה לו הזדמנות להוכיח אותי"‪ .‬הוא יצא לברר‪ ,‬מתי יוצאת‬ ‫רכבת מזיכלין לביתו‪ ,‬אולם לאכזבתו‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬שרק בלילה תצא רכבת כזו‪ .‬ממורמר הלך וישב בבית‪-‬המדרש‪ ,‬כשהוא ממתין לתפילת מנחה‪,‬‬ ‫לאחר התפילה ראה‪ ,‬שהרבי מתחיל למסור את שיעורו היומי הקבוע‪ ,‬ומכיוון שלא היה לו מה לעשות‪ ,‬היטה את אוזנו לשיחה‪.‬‬ ‫ית ו ְהֶ חֱ ַרשְ תִ י‪ ,‬דִ מִ ָׁ‬ ‫ית הֱ יֹות אֶ הְ י ֶה כָׁמֹוָך" (תהילים נ‪ ,‬כא)‪ ,‬והסביר‪ :‬הצדיק הוא רועה נאמן‪ ,‬בבחינת‬ ‫פתח הרבי בדברי המדרש הנזכרים לעיל‪" :‬אֵ לֶה עָׁ שִ ָׁ‬ ‫מה שהיה משה לדורו‪ ,‬כמו שכתב רש"י (סוכה לט‪ ).‬שגדול הדור קרוי משה‪ .‬והנה‪ ,‬יש אנשים הבאים אל הצדיק‪ ,‬כשהם מלאי עוונות ופשעים‪,‬‬ ‫וכשאינו אומר להם מאומה‪ ,‬סבורים הם‪ ,‬שאינו יודע במה פגמו‪ ,‬כי אילו ידע – מדוע לא אמר? אבל אין הדבר כן‪ ,‬הצדיק רואה הכול‪ ,‬אך חס‬ ‫עליהם‪ ,‬שלא לביישם‪ ,‬במיוחד‪ ,‬כשאינם באים לבדם‪ ,‬אלא עם חברם‪...‬‬ ‫אולם מאחר שהם אינם יודעים זאת‪ ,‬ומוציאים עליו לעז באמרם שטחו עיניו מראות‪ ,‬לפיכך נאלץ הצדיק להראות להם שיודע הוא הכל‪ ,‬כמו‬ ‫ית ו ְהֶ חֱ ַרשְ תִ י" (תהילים נ‪ ,‬כא)‪ ,‬חטאת‬ ‫שאומר המדרש‪" :‬אֵ לֶה הַ דְ ב ִָׁרים אֲ שֶ ר דִ בֶר מ ֹּשֶ ה (דברים א‪ ,‬א)"‪ ,‬מפני מה הוצרך משה לדבר? משום ש"אֵ לֶה עָׁ שִ ָׁ‬ ‫ית הֱ יֹות אֶ הְ י ֶה כָׁמֹוָך"‪ ,‬סבור אתה שאינני יודע‪ ,‬ואמונת החכמים נפגמת בך‪,‬‬ ‫ובכל זאת החרשתי ולא הוכחתי אותך‪ ,‬אולם בעקבות שתיקתי "דִ מִ ָׁ‬ ‫ומשום כך מחובתי לבוא ולומר את כל הידוע לי‪.‬‬ ‫רבי שמואל אבא המשיך‪ " :‬במה דברים אמורים? לדוגמא בא אדם ועושה כך וכך"‪ ,‬וכאן החל למנות אחד לאחד את כל פגמיו של החבר‪,‬‬ ‫וביאר כל חטא וחטא איזה פגם עשה בעולמות העליונים‪ ,‬כמה החשיך וכמה נתן שליטה למזיקים‪ ,‬ברא מחבלים ועורר קטרוגים ומנע‬ ‫שפע טובה וברכה‪ .‬כששמע החבר את הדברים נמס לבבו כמים‪ ,‬והודה לרבי נחמן‪ ,‬שאין נסתר מעיני רבו‪" .‬כעת מתבייש אני לבוא לפניו‪,‬‬ ‫משום שהרהרתי אודותיו"‪ ,‬אמר‪ ,‬אך רבי נחמן חיזק אותו ואמר לו‪ ,‬שלבטח לא יקפיד עליו הרבי‪ ,‬שענוותנותו ידועה לכל‪ .‬ואכן‪ ,‬כשנכנסו שניהם‬ ‫לקבל ברכת פרידה‪ ,‬לחץ להם הרבי את ידו לאות פרידה‪ ,‬מבלי לרמוז מאומה‪ ,‬אודות השיחה הקודמת ואל מי שהיא כוונה‪...‬‬ ‫‪12/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב הַ מְ ֻק ָבל יִצְחָ ק אֶ לְ פִ י ָה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫הרב המקובל יצחק אלפייה זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"ח שבט ה'תרל"ח (‪ )7212‬בחלב שבארם צובא‪ .‬יחוסו‬ ‫הרם מצד אמו מגיע עד דוד המלך ע"ה (אמו הייתה ממשפחת דיין המפורסמת והמיוחסת)‪ .‬מגדולי חכמי‬ ‫ארם צובא‪ .‬בהיותו כבן שש נפטרה אמו והוא גדל בבית סבו‪ ,‬הרב יצחק ישעיה אלפייה‪ .‬בשנת ה'תר"ן‬ ‫(‪ )7271‬עלה לארץ עם אביו וזקנו‪ .‬הם קבעו את משכנם בעיר העתיקה והחלו ללמוד בישיבת‬ ‫המקובלים 'בית אל'‪ .‬סבו לימדו את אומנות השחיטה וממנה התפרנס‪ .‬בשנת ה'תרס"ז (‪ )7711‬מונה‬ ‫כחבר בבית דין אך רבינו לא מצא בזה סיפוק רוחני מכיוון שביקש לקרב את המוני בית ישראל לעבודת‬ ‫ה'‪ ,‬לפיכך התפטר ממשרה זו ויסד בשנת ה'תר"ף (‪ ,)7711‬יחד עם רבנים נוספים הקים את חברת 'אור‬ ‫חדש וצמח צדיק' שמוקמה בביה"כ 'משגב לדך' בירושלים‪ .‬כל חייו הוקדשו למען הזולת והרבה לדאוג‬ ‫לנצרכים‪ .‬פעילותו המפורסמת ביותר הייתה קיום "תענית דיבור" ציבורית בימי 'השובבי"ם'‪ .‬נודע‬ ‫בתורת הנגלה והנסתר‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬בשנת ה'תרע"א (‪ )7777‬עבר לראשון לציון‪ ,‬שם ייסד את חברת‬ ‫'עולי רגלים'‪ .‬במשך כארבע שנים לימד נערים בבית הספר המקומי‪ ,‬אולם כאשר נודע לו שבית הספר‬ ‫נתמך בידי גורמים חילוניים‪ ,‬פרש ממשרתו ואף החזיר את הכסף שקיבל כשכר‪ .‬בימי מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ ,‬כאשר הצבא הגרמני התקרב לארץ‪ ,‬יצא לקברו של ר' יעקב אבוחצירא בדמנהור שבמצרים‬ ‫והתפלל שם להצלת היישוב בארץ‪ .‬בשנת ה'תש"ח (‪ )7732‬לאחר שנפלה העיר העתיקה ביד הירדנים‬ ‫התמלא על צער גלות השכינה ונפל למשכב ובחודשים האחרונים לימי חייו היה מרותק למיטה למרות‬ ‫זאת לא פסק פומיה מגרסא ולא ביטל תפילה בציבור (התקיים מניין בביתו)‪ .‬בעת נפילת הרובע אבדו‬ ‫כתבי יד רבים שלו‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ו אלול ה'תשט"ו (‪ .)7777‬חי כ‪ 11-‬שנים‪ .‬ציונו בהר‪-‬המנוחות בירושלים‪.‬‬ ‫סבא (מצד אביו)‪ :‬ר' יצחק ישעיה‪ .‬אביו‪ :‬המקובל ר' יעקב חיים ישראל רפאל (מח"ס 'ריח ליצחק'‪ .‬רוב‬ ‫רבני חאלב היו מתלמידיו בנגלה ובנסתר)‪ .‬אמו‪ :‬מרת שרה (צלחה) (ממשפחת דיין המיוחסת שבחאלב)‪.‬‬ ‫בנותיו‪ :‬מרת אסתר ומרת צלחה‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' עובדיה הדאיה‪ ,‬ר' מנחם מנשה‪ .‬מספריו‪• :‬קונטרס‬ ‫היחיאלי‪ -‬הנהגת ביה"כ‪ ,‬ענייני מיתה וקבורה‪ ,‬חנוכת הבית כולל דיני מזוזה ומעקה •אור חדש וצמח‬ ‫צדיק‪ -‬מעלת תענית דיבור •יאיר נתיב מבאר‪ -‬לוח הלימודים •אהבת ה'‪ -‬איסור שינוי המנהגים •שיח‬ ‫יצחק‪ -‬תפילות ודרשות‪ .‬ספרים רבים נעלמו בשנת ה'תש"ח כאשר העיר העתיקה נפלה בידי הירדנים‪.‬‬ ‫בימי המלחמה העולמית השנייה‪ ,‬כאשר צבאות הגרמנים התקרבו לגבולות מצרים והגיעו ל'אל עלמין'‪.‬‬ ‫הייתה אז סכנה חמורה לכל המזרח התיכון ובפרט לישוב היהודי בארץ מפלישת הגרמנים‪ .‬נקל לתאר כי‬ ‫הערבים וכל צוררי ישראל הרימו ראש והיו מאיימים‪ :‬בעוד כך וכך ימים יעשו כליה בשונאיהם של ישראל‪.‬‬ ‫במצרים עצמה עברו הערבים והצוררים ימ"ש מאיומים‪ ,‬למעשה פרעות‪ .‬רבינו שהיה מגדולי מקובלי וחכמי‬ ‫ירושלים‪ ,‬הרעיש עולמות עליונים ותחתונים בתפילה נרגשת‪ ,‬על מנת שהגנרל רומל ימ"ש וצבאותיו לא‬ ‫יצליחו להיכנס לארץ הקודש ולהכרית גם בה את היהודים‪ :‬בכותל המערבי‪ ,‬קבר רחל‪ ,‬רבינו חיים בן עטר‬ ‫הקדוש‪ ,‬בכל המקומות הללו ועוד‪ ,‬סובב רבינו ועימו מקובלים קדושי עליון מירושלים‪ .‬שם העתירו שיח‬ ‫בתיקונים מיוחדים על פי חכמת הנסתר בניסיון לבטל ולקרוע את הגזירה הנוראה‪.‬‬ ‫הארמנים ושאר העדות הנוצריות נכנסו בעיר 'דמנהור' אל מצבת קבורת הרב הקדוש המלוב"ן הצדיק‬ ‫האדמו"ר רבי יעקב אביחצירא זיע"א‪ ,‬הוציאו את ספר תורה המקודש מן ההיכל‪ ,‬ובעוונות רמסו ושרפו אותו‪.‬‬ ‫באותו ערב חלם רבינו‪ ,‬והנה בחלומו איש לבוש בגדי חכמים בא אליו ואמר לו‪" :‬מדוע אינך פוקד את‬ ‫קברי?"‪ .‬ויאמר לו‪" :‬ומי אדוני שאדע לפקוד את מקום מנוחתו?" ויענהו‪" :‬שמי רבי יעקב אביחצירא"‪" .‬והיכן‬ ‫קבור מר?"‪ -‬ויאמר לו‪" :‬בדמנהור אשר במצרים‪ ,‬ועתה חושה אל תעמוד כי בזה תלויה הצלת עם ישראל"‪.‬‬ ‫מיד התעורר רבינו ומיהר לבית הכנסת "בית אל" בעיר העתיקה וסיפר את חלומו לחבריו המקובלים‪" :‬הידעתם מי הוא הרב הצדיק הזה‬ ‫הבא אליי בחלומי?"‪ .‬ויענוהו‪ :‬הרי הוא הצדיק המפורסם בכל ערי המערב‪ ,‬מחבר הספרים הקדושים‪ :‬פתוחי חותם‪ ,‬יורו משפטיך ליעקב‪,‬‬ ‫מחשוף הלבן ועוד‪ ...‬לאחר תפילת שחרית‪ ,‬הלך רבינו עם שניים מידידיו הרבנים למושל המחוז כדי לקבל אישור נסיעה למצרים‪ .‬השומר‬ ‫בפתח עצר אותם ושאל‪" :‬לאן פניהם מועדות?"‪" -‬למושל"‪" .‬היש לכם הזמנה?"‪" -‬לא"‪ .‬לשמע תשובתם מיד גירשום‪ .‬אך רבינו לא זז‬ ‫ממקומו ועמד בעקשנות שהוא יראה פני המושל ויהי מה‪ ,‬עד שממשרדו של המושל ירד קצין גבוה ובשומעו את בקשת הרב‪ ,‬חזר אל‬ ‫המושל ומסר לו את בקשתו של הרב‪.‬‬ ‫דקות ספורות עברו והקצין חזר בהוראת המושל והורה כי רבינו יעלה לבדו‪ .‬רבינו סיפר את דבר העניין וסיים כי הוא מבקש שיינתן רשות‬ ‫למ ניין יהודים לנסוע למצרים כדי להשתטח על מצבת קבורת רבי יעקב אביחצירא זצ"ל‪ .‬הנציב שמע אותו בכובד ראש והסביר‪" :‬רק רכבות‬ ‫צבאיות יוצאות למצרים בעת מלחמה‪ .‬אני מוכן לצרפך לאחת מן הרכבות הללו‪ ,‬אך דע לך שמלוא האחריות לשלומך מוטלת עליך בלבד"‪.‬‬ ‫כאשר חזר לחבריו‪ ,‬וגולל באוזניהם את מה שנאמר‪ ,‬אמרו לרבינו‪" :‬דחה אותך בדברים בעלמא‪ ,‬איך תיכנס לקרון מלא חיילים ולא ירגישו‬ ‫בך? יש סכנת נפשות בדבר ולכן אל תעשה זאת"‪ .‬אך רבינו‪ ,‬לא שת ליבו לסכנות‪ .‬מוכן היה למסור את נפשו למען העם היושב בציון‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר לקח את טליתו ותפיליו ובא לתחנת הרכבת כדי לעלות לקרון‪ .‬בעודו עומד ניגשו אליו שני קצינים ושאלו לשמו ומיד העלו‬ ‫אותו לקרון וישבו משני צדדיו עד הגיעם לקהיר‪ .‬אז הביאו אותו לשכונת היהודים ונעלמו‪ .‬רבינו נכנס לביה"מ 'כתר תורה'‪ .‬תמהו החכמים‬ ‫הלומדים שם‪" :‬היתכן כי זהו ר' יצחק אלפייה מירושלים? כיצד הגיע למצרים בימים אלו?" כששמעו את חלומו ואיך זכות הצדיק כמוהר"ר ר'‬ ‫יעקב אביחצירא זיע"א עמדה לו להגיע בשלום לקהיר‪ ,‬עשרות רבים נסעו לדמנהור אל קבורת הצדיק‪ ,‬להצלחת עמו ישראל ולהצילם מידי‬ ‫האויבים ובפרט מהגרמנים‪ .‬הם למדו פעמיים את סדר 'תענית הדיבור'‪ ,‬שבעת כורתי ברית‪ ,‬הקפת המצבה ושאר התיקונים לילה ויום בלי‬ ‫הפסק‪ .‬בלילה השלישי‪ ,‬יצא אחד מהלומדים לחוץ וראה והנה העיר כולה מוארת ונשמעים תרועות שמחה‪( .‬בזמן המלחמה הייתה אפילה‬ ‫עקב העוצר)‪ .‬התברר כי הגרמנים ברחו מהחזית והאנגלים ניצחו ונכנס לבשר ללומדים‪ .‬מיד קראו הלל ועשו שמחה גדולה ויהי הדבר לנס‪.‬‬ ‫סיפר רבינו‪ ,‬כי בשעת הלימוד ראה הארה גדולה בוקעת ממצבת הצדיק ר' יעקב אביחצירא זיע"א וכעין עמוד אש יצא מקברו זיע"א‬ ‫‪13/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים ‪ -‬הַ מְ ֻקבָ ל הַ נִסְ ָתר הָ ַרב י ָ‬ ‫ְהּודה זְאֵ ב לֵ יבֹובִ יץ זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫המקובל הנסתר הרב יהודה זאב ליבוביץ זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ו' תשרי שנת ה'תרפ"ב (‪ )7717‬בכפר‬ ‫סמוך לסאטמר שבטרנסילווניה‪ .‬מצעירותו נודע כמתמיד גדול‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬בקיאותו‬ ‫וידענותו המופלאה הייתה בכל מכמני התורה‪ .‬בעל רוח הקודש‪ .‬במלחמת העולם השנייה‬ ‫איבד את כל משפחתו‪ ,‬והוא עצמו שהה במחנות עבודה‪ .‬לאחר המלחמה עלה בגפו לישראל‪,‬‬ ‫הוגלה על ידי הבריטים לקפריסין‪ ,‬ולאחר קום המדינה שב ועלה לישראל והתיישב בתל אביב‪.‬‬ ‫שם התקרב לר' יהודה צבי ברנדויין‪ ,‬שהתגורר בעיר‪ ,‬והוא צרפו לחבורת המקובלים‪ ,‬עימה‬ ‫נמנו לאחים וינשטוק‪ ,‬ר' משה יאיר ויוסף‪ .‬אולם בניגוד להם‪ ,‬הרב לא התפרסם כלל ונותר‬ ‫באלמוניותו‪ .‬לפני מלחמת העולם השנייה היה מאורס‪ ,‬אולם‪ ,‬לאחר ש ַכלתו נספתה בשואה לא‬ ‫נישא עוד‪ .‬במשך כ‪ 06-‬שנים התגורר בגפו בחדר בודד שם למד בהתמדה גדולה ועבד את‬ ‫השי"ת ביראה ובהצנע לכת‪ ,‬ולמחייתו עבד כסולל כבישים מטעם עיריית תל אביב‪.‬‬ ‫הרב שמר על קשרים הדוקים עם גדולי הרבנים והאדמו"רים‪ ,‬ובראשם האדמו"ר אהרון רוקח‬ ‫מבלז‪ ,‬האדמו"ר יקותיאל יהודה הלברשטם מצאנז‪ ,‬והיה מקורב לאדמו"רי רוז'ין‪ .‬אולם למרות‬ ‫קשריו עם הרבנים והאדמו"רים הצליח ליבוביץ לשמור על אלמוניות מוחלטת‪ ,‬ומלבד מספר‬ ‫מועט של רבנים שעמדו על גדלותו בתורת הנגלה והנסתר נחשב בעיני מכריו ושכניו כאדם‬ ‫פשוט‪ .‬ענוותן עצום‪ .‬גדולי המקובלים ביניהם ר' משה יאיר ור' יוסף ונישטוק נהגו להפנות אליו‬ ‫שאלות ועם כל זאת הסתיר עצמו ועשה עצמו כאחד שאינו יודע ספר‪ .‬בתחילת שנות ה‪71-‬‬ ‫עבר להתגורר בבני ברק‪ ,‬אצל נכדו של המקובל ר' חיים משה מנדל‪ .‬בתקופת מגוריו זו‬ ‫התפרסם כצדיק נסתר‪ .‬גדולי הרבנים‪ ,‬ובהם ר' שמואל וואזנר ור' מרדכי גרוס‪ ,‬נהגו לבקרו‬ ‫ולשוחח עמו בענייני הלכה וקבלה‪ .‬למרות שסירב לקבל קהל וקימץ בחלוקת ברכות‪ ,‬נודע‬ ‫כבעל מופת‪ .‬עד היום רבים המתפללים על ציונו ונושעים‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ז אלול ה'תש"ע (‪.)1171‬‬ ‫חי כ‪ 27-‬שנים‪ .‬ציונו בבית החיים פוניבז' בבני ברק‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' יחיאל צבי הי"ד (שימש כמלמד והיה מצאצאי בעל 'מגלה עמוקות')‪ .‬אמו‪ :‬מרת גלדא‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬ר' מרדכי עזריאל ויינברגר (אב"ד מרגרטן)‪ ,‬ר' יהודה רוזנר (אב"ד סקלהיד)‪ ,‬ר' יואל‬ ‫טייטלבוים מסאטמר‪ ,‬ר' מאיר סג"ל לנדא מדראהביטש‪ .‬בקבלה‪ :‬ר' יהודה צבי ברנדויין‪.‬‬ ‫חברותא‪ :‬ר' דוד מאיר וייס‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' שלום ארוש‪ .‬מספריו‪• :‬תורת יהודה זאב •אור לוי •זיו‬ ‫יהודה •יזל מים מדליו •וזאת ליהודה •מנחת יהודה •קול יהודה בעל הכתבים‪.‬‬ ‫ל העובדה כי הרב היה בעל רוח‪-‬הקודש‪ ,‬יעידו הסיפורים המופלאים הבאים‪ :‬מעשה באחד מבאי ביתו‪,‬‬ ‫ע‬ ‫ששהה במחיצתו של רבינו בשעות בין הערביים המאוחרות לאחר השקיעה‪ .‬הצדיק פנה אליו ואמר לו‪" :‬אל‬ ‫תתפלל מנחה‪ ,‬כי אם תשלים בתפילת ערבית פעמיים"‪ .‬ויהי הדבר לפלא‪ ,‬שכן אותו אחד לא גילה‪ ,‬כי לא‬ ‫הספיק באותו יום להתפלל מנחה וכי מתכוון הוא לעמוד ולהתפלל מנחה‪ ,‬מאחר ששכח להתפלל‪.‬‬ ‫ד כמה עלינו להיזהר‪ ,‬שלא לפגוע באף אדם ועל ענוותנותו המופלאה של הצדיק‪ ,‬ניתן ללמוד מהסיפורים‬ ‫ע‬ ‫הבאים‪ :‬ש נים ארוכות נהג רבנו לצאת ולבוא בבתי ידידיו‪ ,‬אצלם סעד בשבתות ובביתם בילה ימים ארוכים‪.‬‬ ‫לא הכל עמדו על טיבו ומהותו שהסתיר את מעלותיו ומדרגותיו הנעלות‪ .‬היו אף הזדמנויות‪ ,‬שרבינו היה‬ ‫מציג עצמו כחסר בינה ונוהג בצורות מוזרות‪ ,‬שהביאו להרמת גבות של תמיהה‪ .‬ולפיכך‪ ,‬לא הכול ראו‬ ‫בעין יפה את ביקוריו‪.‬‬ ‫אירע מקרה‪ ,‬והצדיק בא להתארח אצל אחד ממכריו‪ .‬כשעמד על מפתן הכניסה שמע את רעייתו של בעל‬ ‫הבית מתבטאת בסגנון‪" :‬שוב בא אלינו הביתה המשוגע הזה?!"‪ .‬לאחר ביקורו אמר הרב לאחד‬ ‫ממקורביו‪ ,‬ששמע על הסיפור‪" :‬לך תבדוק מה מצב היד של אותה אשה"‪ .‬בדיקה שכמובן לא העלתה דבר‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬לאחר מספר ימים נפלה האשה ושברה את ידה‪ ,‬או אז הוברר למפרע‪ ,‬כי רבינו ראה‪ ,‬כי נגזרו‬ ‫עליה ייסורים‪ ,‬בגין שפערה פיה לדבר בחוצפה‪.‬‬ ‫א פעם היו שכנים שאינם מהוגנים‪ ,‬שראו בעין רעה את העובדה‪ ,‬כי 'נגזר' עליהם להתגורר בסמוך לביתו‬ ‫ל‬ ‫של יהודי שומר תורה ומצוות בלב תל‪-‬אביב‪ .‬סיפר מקורבו הרב הרשטיק הי"ו כי אחד משכניו אף הגדיל‬ ‫להתנכל לרבינו‪ ,‬ובאחד הימים העיז פניו‪ ,‬ובעומדו במרפסת ביתו רוקן דלי מים על ראשו של הצדיק‪,‬‬ ‫שחלף ברחוב‪ .‬רבינו שגאון בענווה היה וגאון אדיר בשפלות רוח‪ ,‬לא בא עמו במלחמה‪ ,‬אך לנוכח התנהגות‬ ‫כה מבישה‪ ,‬הפטיר כמשיח לעצמו‪" :‬אינני יודע‪ ,‬אם יכולה להיות למרפסת כזו זכות קיום"‪ .‬לא יצא שבוע‬ ‫מיום המעשה‪ ,‬והמרפסת‪ ,‬שקבועה הייתה למקומה זה עשרות בשנים‪ ,‬התמוטטה וקרסה תחתיה בקול‬ ‫רעש גדול‪ .‬זכות קיומה נשלל ממנה‪.‬‬ ‫חת מהנהגותיו המופלאות של רבינו‪ ,‬הייתה עריכת סעודת ראש‪-‬חודש‪ ,‬שבה השתתפו כמה צדיקים נסתרים חסידים ואנשי מעשה‪ .‬לא‬ ‫א‬ ‫אחת היה הצדיק גוער בפלוני‪ ,‬והכל מסיבות טמירות ונעלמות‪ ,‬ומשפעם העיז מאן דהו ושאלו‪" :‬מדוע צעק על צדיק פלוני‪ ,‬הרי אישיות‬ ‫רמת דרג הוא‪ ,‬וחסידים רבים לו?"‪ ,‬הפטיר רבנו כלאחר יד‪" :‬ראיתי כי הייתה עליו גזירה קשה‪ ,‬ולא יכולתי לבטלה רק בדרך זו"‪.‬‬ ‫מתשובה זו למדנו‪ ,‬עד כמה אין אנו יכולים לרדת לסוף דעתו של הצדיק‪ ,‬ועל כן אל לנו לתהות על מעשיהם‪ ,‬שהרי בדרכם יש להשפיע‬ ‫ולשנות עניינים הנמצאים ברומו של עולם ואין אנו נמצאים במעמדם כדי לזכות ולראות כל זאת‪.‬‬ ‫‪14/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים ‪ -‬הַ מְ ֻקבָ ל הַ נִסְ ָתר הָ ַרב י ָ‬ ‫ְהּודה זְאֵ ב לֵ יבֹובִ יץ זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫פעם ביקש רבי נו לשוחח באופן אישי עם אחד מאנשי הבית בלא שתהא אוזן נוספת שותפה לשיחתם‪ .‬הוא ביקש ממשמשו‪ ,‬ששהה‬ ‫בבית כי יצא מן הבית לפרק זמן קצוב‪ .‬ה משמש שהיה עייף מאד מעמל היום נפנה והלך לבית כנסת סמוך‪ ,‬שם חטף תנומה קלה על‬ ‫אחד הספסלים‪ .‬כששב אל הבית‪ ,‬הרב פנה אליו ושאל‪" :‬ישנת על הספסל?"‬ ‫א חד מן המקורבים נכנס פעם לחדרו בעניין כלשהו‪ .‬נתן בו הרב עיניו ושאלו "מה עם 'פסוקי דזמרה'? וכי אין צורך לאומרם?"‪.‬‬ ‫התברר‪ ,‬כי אותו מקורב באותו ה יום הזדרז מאוד בתפילת שחרית ומפאת קוצר הזמן דילג על פסוקי דזמרה‪ ,‬ובמרוצת השעות פרח‬ ‫מזיכרונו הצורך להשלימם‪.‬‬ ‫בעודו מהלך ברחוב‪ ,‬ניגש פעם לרבינו אברך‪ ,‬בנם של קדושים ממשפחתו של אחד מצדיקי הדור‪ ,‬וביקש את ברכתו עבור אשתו שתלד‬ ‫בזמנה ובנקל‪ .‬משלא נענה‪ ,‬הפציר רבות שיואיל לברכו‪ .‬היסב רבינו פניו אליו ואמר לו‪" :‬בשביעי רצית בו"‪ ,‬ושנה ושילש את הדברים‪,‬‬ ‫שלא היו מובנים באותה שעה‪ .‬ברם‪ ,‬משהגיע החודש השביעי ולאברך הנ"ל נולד בן בריא ושלם‪ ,‬הובנה למפרע תשובתו של רבינו‪,‬‬ ‫שחזה בעיניו הצופיות מבעוד מועד את הזמן המדויק‪.‬‬ ‫באחד הימים רבינו התקשה בקושיא גדולה בתורתו של האריז"ל‪ .‬על אף שניסה בכל כוחו למצוא תירוץ לקושיה ‪ -‬לא עלה בידו‪ .‬כשראה‬ ‫כך‪ ,‬התענה ולא אכל ולא שתה‪ ,‬ואף התקשה לישון מספר לילות‪ .‬באחד הימים נפלה עליו תרדמה בשעות הצהריים‪ .‬בחלומו‪ ,‬רואה כי‬ ‫הוא הולך לישון ותוך כדי שינה דלת ביתו נפתחה ובפתח ניצב המקובל רבינו האריז"ל‪ .‬הצדיק ניגש אליו והעירו משנתו ואמר‪" :‬קודם‬ ‫תשתה כוס קפה ואחר כך איישב לך את הקושיא"‪ .‬רבינו ניסה‪ ,‬בחלום‪ ,‬להניא את האר"י מעניין הקפה ואמר‪" :‬איך אוכל לשתות‪ ,‬בשעה‬ ‫שקדוש עליון מעולם האמת ניצב עלי?" ‪ .‬האריז"ל דחק בו למלא אחר דברו‪ ,‬ואח"כ יישב את הקושיא ונעלם מעיניו‪ .‬כשהוא התעורר ראה‬ ‫כי הקושיא שבה התקשה מספר ימים ברורה לחלוטין‪.‬‬ ‫באחד הימים הגיע אחד הרבנים לבקר אותו‪ .‬מיד כשנכנס רבינו אמר לו בתרעומת‪" :‬למה סיפרת? למה גילית את הסוד ברבים?‬ ‫מעתה הפסדת את המתנה ולא תזכה לה עוד!"‪ .‬למראה פניהם התמוהים של הסובבים‪ ,‬הסביר כי מאז שנפטר אביו הצדיק רבי‬ ‫ישראל זכריה זצ"ל‪ ,‬היה מתגלה אליו הנפטר מעולם האמת‪.‬‬ ‫שנותיו האחרונות‪ ,‬שימשו את הרב מספר אברכים חשובים במסירות עד אין קץ וקבעו ביניהם תורנויות‪ .‬באחת השבתות‪ ,‬כשתורנותו‬ ‫ב‬ ‫של אחד האברכים הסתיימה וחלף זמן רב והמשמש השני לא הגיע‪ ,‬שאל האברך את רבינו‪" :‬היכן הוא‪ ,‬האם הוא נסע?"‪ .‬תוך כדי‬ ‫דיבור הבחין‪ ,‬כי טעה בלשונו ואמר בשבת הקדושה את המלה 'נסיעה'‪ .‬מה הופתע‪ ,‬כשהצדיק השיב לעומתו בחיוב באומרו‪" :‬כן‪ ,‬הוא‬ ‫נסע"‪.‬‬ ‫חלף זמן מה ובפתח הבית ניצב המשמש השני‪ .‬עוד בטרם דרכה רגלו על מרצפות הדירה‪ ,‬קרא רבנו לעברו‪" :‬מזל טוב‪ ,‬נולד לך בן"‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬הוברר למפרע‪ ,‬כי אותו משמש ‪ -‬אשתו כרעה ללדת‪ ,‬ונאלץ הוא ללוותה לבית החולים בשבת ‪ -‬ולפיכך איחר לשמש את הצדיק‪.‬‬ ‫‪15/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב נָתַ ן הַ כ ֹּהֵ ן ְ‬ ‫ַאדלֶ ר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫הגאון הרב נתן הכהן אדלר זצ"ל המכונה ה'נשר הגדול'‪ -‬נולד בפרנקפורט דמיין‬ ‫שבגרמניה ב‪-‬י' טבת ה'תק"ב (‪ .)7137‬משפחתו מצד אביו מיוחסת לרבי שמעון הדרשן‬ ‫(מחבר 'ילקוט שמעוני')‪ .‬בילדותו נודע כמחונן והיה הוגה ימים ולילות בלימוד התורה‪.‬‬ ‫כשהחיד"א ביקר בפרנקפורט בשנת ה'תקי"ב (‪ ,)7171‬הראו לו חכמי העיר את רבינו‬ ‫הצעיר בשל הצטיינותו בתורה ‪ .‬כל חייו חי בצער עמוק על החורבן והגלות‪ ,‬וכן היה‬ ‫בקיא בסדר קודשים ואף אמר‪ ,‬שהוא מוכן לעבוד בבית המקדש ברגע שיבנה‪ .‬סיפר‬ ‫תלמידו ר' אברהם בינג‪" :‬לא הניח כמותו בכל תפוצות ישראל‪ ,‬הן בחריפות והן‬ ‫בבקיאות והן בחסידות‪ ...‬מיום עומדו על דעתו לא הסתכל אפילו בחלון‪ ,‬ומיום שנעשה‬ ‫בן ט' שנים‪ ,‬לא הלך בחוצות ולא נהנה מעולם הזה"‪.‬‬ ‫כשהיה כבן עשרים שנה כבר יצא לו מוניטין‪ ,‬והתאספו אליו חלק מחכמי העיר‪ ,‬והוא‬ ‫התחיל לנהל ישיבה בביתו‪ .‬בשנת ה'תקמ"ב (‪ )7121‬רבינו עזב את פרנקפורט דמיין‬ ‫בעקבות חרם‪ ,‬שהטילו עליו רבני הקהילה מכיוון שהם חששו מהשמועות שהוא‬ ‫משתמש בקבלה מעשית ורבינו התחיל לשמש כרב העיר בוסקוביץ'‪ .‬בשנת ה'תקמ"ו‬ ‫(‪ )7127‬שב לעיר מולדתו‪ .‬לאחר תקופה קצרה‪ ,‬התעוררה התנגדות כלפיו מחדש‬ ‫והרב נפל למשכב‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬ענוותן ושפל ברך‪ .‬הפקיר את כל אשר בביתו‪,‬‬ ‫שמא יבוא אדם ויקח חפץ ללא רשות‪ ,‬ויעבור על איסור גזל‪ .‬עניים באו לביתו מדי יום‬ ‫ביומו ופיזר ממון רב לאביונים‪ .‬הרה"ק מרופשיץ סיפר ששמע מה'נועם אלימלך'‪ ,‬כי‬ ‫שנים רבות לא ירדה לעולם נשמה כה גבוהה כמוהו מלבד רבינו הבעש"ט הק' זי"ע‪.‬‬ ‫נפטר ב‪-‬כ"ז אלול ה'תק"ס (‪ )7211‬ונקבר למחרת‪ .‬חי כ‪ 72-‬שנים‪ .‬ציונו בפרנקפורט‬ ‫דמיין‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' יעקב שמעון‪ .‬אימו‪ :‬מרת צרלה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רכלה (בת ר' פייבוש הכהן מגיסן)‪.‬‬ ‫לא היו להם ילדים‪ .‬מרבותיו‪ :‬ר' דוד טבלי כ"ץ שיף (מח"ס 'לשון זהב'‪ -‬רבה הראשי של‬ ‫לונדון ורבו המובהק)‪ ,‬ר' יעקב יהושע פלק (ה'פני יהושע')‪ ,‬ר' משה ראפף ור' אבוש (רב‬ ‫העיר‪ ,‬ממנו למד קבלה(‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים הצדיקים ר' משה סופר ('החת"ם סופר')‪,‬‬ ‫ר' יצחק אריה וורמסר‪ ,‬ר' אברהם בינג (מגדולי רבני גרמניה)‪ ,‬ר' שלום חריף‪ ,‬ר' לייב עמריך‪ ,‬ר' אברהם אוירבך‪ ,‬ר' מנחם‬ ‫מנדל קארגוי (בעל 'גדולי טהרה')‪ .‬מספריו (נערכו ע"י תלמידיו)‪• :‬תורת אמת‪ -‬על התורה‪ ,‬ש"ע ושו"ת •משנת רבי נתן‪.‬‬ ‫ל הגאון רבי משה סופר (ה'חת"ם סופר') זצ"ל‪ ,‬הגיע ישיש עני והוזמן להיכנס לחדר הצדיק‪ .‬הוא הסתגר עימו שעה ארוכה לפליאת‬ ‫א‬ ‫מקורבי ה'חת"ם סופר'‪ ,‬שידעו כמה יקרה לו כל דקה‪ .‬לבסוף כתב לו מכתב המלצה‪ ,‬שיעמדו לימינו בשל מצבו אף העניק לו נדבה‬ ‫הגונה‪ .‬הרב קם וליווה אותו החוצה‪ ,‬והכל תמהים על הכבוד הרב שמוענק לו‪ .‬כששב ה'חת"ם סופר' לביתו‪ ,‬סיפר להם‪" :‬כאשר כיהן מורי‬ ‫ורבי הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל כרבה של בוסקוביץ‪ ,‬קמו לו מתנגדים רבים שרדפו אותו ומיררו את חייו‪ .‬לבסוף גרמו לו לעזוב את העיר‪.‬‬ ‫שאלתי את רבי‪' :‬הלא אמרו חז"ל (ברכות יט‪ ):‬שהשי"ת תובע את כבודו של חכם‪ .‬ועוד אמרו במדרש (תנחומא ‪ -‬תולדות) שחס הבורא‬ ‫על כבודו של צדיק יותר מכבודו‪ ,‬ואם כן כיצד ייתכן‪ ,‬שהאנשים שהתקוטטו עימו ורדפו אותו שקטים ושלווים ואינם נענשים על כך?'‪.‬‬ ‫רבי השיב‪' :‬אל תדאג בני‪ ,‬עוד תראה‪ ,‬שכולם יתדפקו על דלתך דלים ורשים ויבקשו נדבה'‪ .‬כאשר אמר כן היה‪ .‬כולם באו אחד לאחד‬ ‫וסיפרו לי את סאת צרותיהם‪ ,‬תסמרנה שערות הראש לשמען‪ .‬כולם הגיעו מלבד אחד‪ .‬תמהתי והצטערתי‪ ,‬שלא התקיימו דברי רבי‬ ‫בשלימותם‪ .‬והנה היום הוא הגיע‪ ,‬הכנסתי אותו לחדרי ושמעתי את קורותיו‪ ,‬והנה התברר‪ ,‬שגורלו מר מכולם‪ ,‬ונוכחתי לראות‪ ,‬כמה‬ ‫גדולים דברי חז"ל להיזהר בגחלתם של חכמים‪ ,‬שנשיכתם נשיכת נחש ועקיצתם עקיצת עקרב‪ ,‬והפוגע בהם לא ינקה"‪( .‬חוט המשולש)‬ ‫עשה נורא אירע בפרנקפורט בשנת ה'תקל"ט‪ ,‬כשישב רבינו בעליית ביתו ולמד עם תלמידיו‪ .‬ליד פתח הבית עמדו בחור ובחורה‪ .‬הם‬ ‫מ‬ ‫התלוצצו בקולי קולות וקולם נשמע למעלה‪ ,‬והפריעו לשיעור‪ .‬הרב ציווה לתלמידו מרן ר' משה סופר‪" :‬לך רד והעד בהם שעליהם ללכת‬ ‫מכאן ולא יפריעו לשיעור"‪ .‬ר' משה התרה בהם‪ ,‬אבל הם התעלמו ממנו‪ ,‬ולא שמעו לקולו‪ ,‬והמשיכו בדברי שחוק‪ ,‬היתול וקלות ראש‪.‬‬ ‫ר' נתן ציווה שנית על ר' משה סופר שיזהירם שאם לא ילכו משם‪ ,‬מרה תהיה אחריתם‪ .‬ר' משה ירד שנית ואמר להם את הדברים‬ ‫אשר שם בפיו רבו רבי נתן‪ .‬אבל הבחור הזהיר את ר' משה‪ ,‬שאם יבוא עוד פעם להוכיחם ‪ -‬ירביץ לו‪ .‬ר' משה חזר וסיפר לרבו‪ ,‬את‬ ‫אשר הזהירו הבחור‪ ,‬אך מכיוון שהם המשיכו להפריע למהלך השיעור‪ ,‬ר' נתן ציווה בפעם השלישית להזהירם‪ .‬הבחור הרים את ידו‬ ‫וסטר על לחיו של ר' משה‪ .‬כאשר סיפר לרבו‪ ,‬מה שאירע‪ ,‬ציווה רבינו להביא לו שופר‪ ,‬לתקוע ולהריע ולהחרימם‪ ,‬ותוך עשרים וארבע‬ ‫שעות גם הבחור וגם הבחורה מתו מיתה פתאומית ל"ע‪ .‬ותהום כל העיר‪ ,‬כי הבחור והבחורה היו בני העשירים הגדולים שבעיר‪.‬‬ ‫הוריהם רצו לתבוע את רבינו בערכאות של גויים ולהביאו בפלילים‪ .‬הגה"ק ר' פינחס הורביץ (בעל 'ההפלאה') ששימש כאב"ד של העיר‪,‬‬ ‫שלח אל רבינו תלמידי חכמים שיקבל עליו נזיפה לעיני ההמון‪( ,‬ולא יהיה אצלו מניין‪ ,‬כאיש נזוף שמתפלל יחידי)‪ .‬רבינו לא רצה לקבל‬ ‫את הנזיפה‪ ,‬אבל ר' פינחס שלח אליו שוב והודיע לו כי הוא מתכוון רק לטובתו‪ ,‬להשקיט ולהרגיע את ההורים ואת ההמון שלא‬ ‫יתקוממו נגדו‪ .‬רבינו קיבל עליו נזיפה למשך שישה שבועות וכך שקטה רוח מחרחרי הריב הארץ‪ .‬לאחר מכן באו אליו חכמים בראשותו‬ ‫של הגה"ק בעל 'ההפלאה' והתירו לו את נזיפתו‪ ,‬והגה"ק רבי נתן קרא לפניהם בס"ת את כל ששת הפרשיות שעברו עליו בלא קריאה‪.‬‬ ‫'חתם סופר' סיפר נפלאות‪ ,‬ממה שראה בעיניו‪ ,‬ממעשה רבינו‪ :‬פעם אחת באו פקידי הממשלה לבית רבו בגלל הלשנה‪ ,‬לחפש אחר‬ ‫ה‬ ‫ס"ת‪ .‬רבו לקח את הס"ת ונתנו על ידו והעמידו באמצע החדר‪ .‬פקידי הממשלה חיפשו ובדקו בכל פינה ובכל זווית במשך דקות ארוכות‪,‬‬ ‫ולא ראו אותו ולא פגעו בו‪ ,‬כי רבו עשאו לרואה ואינו נראה‪ .‬כאשר סיפר ה'חת"ם סופר' עובדה זו אמר‪ ,‬שאין להתפלא על רבו‪ ,‬שיכל‬ ‫לעשות כן‪ ,‬אבל מסוכן לעשות כך‪.‬‬ ‫‪16/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫רֹוקחַ מִ בֶעלְ ז זצ"ל‬ ‫כמַ לְ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב שַ ר ָ‬ ‫ׁשלֹום ֵ‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫האדמו"ר הרב שר שלום רוקח מבלז זצ"ל‪ -‬נולד בעיר ברודי בשנת ה'תקמ"ג (‪ )7121‬לפי‬ ‫מקורות מרכזיים‪ .‬בגיל צעיר התייתם מאביו ונשלח ע"י אמו ללמוד אצל דודו ומאוחר יותר אף‬ ‫התחתן עם בתו‪ .‬צדיקי דורו הפליגו בשבחו‪ ,‬וכינוהו בכינויים נדירים‪ ,‬כ"שר העליונים‬ ‫והתחתונים" (ר' צבי אלימלך שפירא) ו"בעל הבית של העולם" (האדמו"ר ר' ישראל פרידמן‬ ‫מרוז'ין)‪ .‬בתחילה הסתיר את עובדת התקרבותו לחסידות (לאחר נישואיו‪ ,‬כאשר הלך ללמוד‬ ‫חסידות‪ ,‬עשה זאת באישון ליל ע"י השתלשלות בחבל מחלון חדרו בבית חמיו ולמד עם ר' שלמה‬ ‫מלוצק‪ .‬לפנות בוקר‪ ,‬כאשר חזר‪ ,‬אשתו המתינה ליד החלון עם החבל וכך היה מטפס‪ .‬חותנו אח"כ היה‬ ‫מעירו כדי שיוכל ללמוד עמו‪ .‬לאחר זמן מה ביקשו חותנו דב כי יחפש עסק לפרנסת ביתו היות ואין‬ ‫באפשרותו להמשיך ולהחזיקו אך מרת מלכה מכרה את תכשיטיה על מנת לאפשר לבעלה להמשיך‬ ‫ולהתמיד בלימוד התורה)‪ .‬שימש כרב העיירה בלז משנת ה'תקע"ז (‪ )7271‬עד לפטירתו‪ .‬מייסד‬ ‫שושלת חסידות בלז‪ .‬בנה בית כנסת מפואר שבנייתו ארכה כ‪ 77-‬שנים‪ .‬לפני תחילת בנייתה‬ ‫היה ער אלף לילות בהן עסק בלימוד התורה‪ ,‬עד שבלילה האחרון נגלה אליו אליהו הנביא‬ ‫ולמד איתו כל התורה כולה‪ .‬ענוותן‪ .‬מקובל‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬רבים נהרו אליו ונושעו‪.‬‬ ‫מלומד בנסים‪ .‬כאשר חולה היה ניגש אליו‪ ,‬היה מעביר את אצבעותיו ובכך מרפאו מחוליו‪.‬‬ ‫כאשר הגיע גוי‪ ,‬בתמורה לרפואתו היה מתנה עמו שייטיב עם היהודים‪ .‬נפטר ב‪-‬ז"ך אלול‬ ‫ה'תרט"ו (‪ .)7277‬חי כ‪ 13-‬שנים‪ .‬ציונו בבית החיים החדש בבלז‪.‬‬ ‫אבא (מצד אביו)‪ :‬ר' שמואל שמעלקא‪ .‬סבא (מצד אמו)‪ :‬המקובל ר' יהודה זונדל רמר"ז‪ .‬אביו‪:‬‬ ‫הגאון ר' אלעזר‪ .‬אמו‪ :‬מרת רבקה הניא (בת ר' יהודה זונדל)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת מלכה (בת דודו‪ ,‬ר'‬ ‫ישכר דב)‪ .‬ילדיו‪ :‬הגאונים ר' אלעזר‪ ,‬ר' יהודה זונדל מאוחאן‪ ,‬ר' שמואל שמעלקא‪ ,‬ר' משה‬ ‫מקארוב‪ ,‬ר' יהושע (ממלא מקומו)‪ ,‬מרת פריידא (נישאה לר' חנוך העניך דב מייער‪ ,‬ה'לב שמח'‬ ‫מאלסק)‪ ,‬מרת איידל (נישאה לר' יצחק רובין מברוד)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' ישכר דב רמר"ז (דודו‪,‬‬ ‫אב"ד סקוהל)‪ ,‬ר' שלמה פלאם (המגיד מלוצק בעל ה'דברת שלמה'‪ ,‬רבו הראשון בתורת החסידות)‪,‬‬ ‫ר' יעקב יצחק הורביץ (רבו המובהק‪ ,‬ה'חוזה מלובלין')‪ ,‬ר' ישראל הופשטיין (המגיד מקוז'ניץ)‪ ,‬ר'‬ ‫אורי מסטרליסק ור' אברהם יהושע העשל מאפטא‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' שמעון מירסלוב‪ ,‬ר'‬ ‫חיים הלברשטאם מצאנז‪ ,‬ר' שלום מקאמינקא‪ ,‬ר' אורי מסמבור‪ ,‬ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון‪,‬‬ ‫ר' יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא‪ ,‬חתנו ר' חנוך העניך דב מייער מאלסק (ה'לב שמח')‪,‬‬ ‫ר' שלום רוזנפלד מקמינקא (העילוי מראווא)‪ ,‬ר' פייבוש מהובנוב‪ ,‬ר' דוד מדינוב‪ ,‬ר' דוד‬ ‫מזאבלוטובג‪ ,‬ר' שמעט מיארוסלב‪ ,‬ר' יוסף באב"ד (בעל ה'מנחת חינוך')‪ .‬מספריו‪• :‬מהר"ש‬ ‫•מדבר קדש •לקט אמרי קודש •ביאורי החסידות •הבינה והברכה‪.‬‬ ‫שעסק רבינו בבניית ביה"כ‪ .‬נקלעה לבלז חבורת סוחרים מהעיר קריסנאפאלי הסמוכה‪ ,‬ששבו‬ ‫כ‬ ‫מלעמבערג ופניהם לביתם‪ .‬שלח הצדיק את הגבאי שיגיד לסוחרים‪ ,‬שיתעכבו בבלז ויסייעו לבנאים‬ ‫בבניין בית הכנסת‪ .‬הגם שלא היו האנשים מנויים על חסידי רבינו‪ ,‬ידעו מגדולתו וחרדו למוצא פיו‪.‬‬ ‫הלכו הסוחרים הקריסנאפאלאים לשטח הבנייה‪ ,‬הושיטו ידם וסייעו במלאכה כלשהי‪ ,‬חשבו שבכך די‪ ,‬אך אז הגבילה אותם פקודתו‬ ‫החוזרת ונשנית של הצדיק‪ ,‬שהורה להם שלא יסעו וימשיכו לסייע במלאכת הבניה‪ ,‬עד שיודיע כי יכולים הם להמשיך בדרכם‪ .‬האנשים‬ ‫הצטערו וסחו בינם לבינם‪ ,‬כי כל רגע של התמהמהות כפויה כשנה נחשב הוא בעיניהם‪ .‬רק לאחר כמה שעות‪ ,‬שדמו בעיניהם ליובלות‪,‬‬ ‫הגיע שליחו של רבינו ואמר שהם יכולים להמשיך בנסיעתם לביתם‪ .‬כשהתקרבו לקריסנאפאלי‪ ,‬נחפז לקראתם אחד מאנשי העיר ובפיו‬ ‫בשורת אזהרה‪" :‬הנהר הסמוך לעירנו עלה על גדותיו בפתע פתאום‪ ,‬ולפני שעות אחדות נסע שם כומר פלוני וטבע בגאות הנהר"‪.‬‬ ‫חד מחסידי רבינו‪ ,‬רבי חיים גולדברג ז"ל‪ ,‬היתה פרנסתו מצ ויה בריווח ממסחר בבהמות‪ .‬באחד הימים הגיע לכ"ק מרן כשהוא חרד‬ ‫א‬ ‫ודואג‪ ,‬מחמת שמגפה החלה משתוללת בעדרי הצאן והבקר‪ ,‬וגם בדיריו ורפתותיו החל הנגף‪ .‬אמר לו כ"ק מרן‪ ,‬שיעמוד לצדו בתפילת‬ ‫מנחה של ערב שבת קודש‪ .‬כשהחלו להתפלל ואמרו מזמור "הודו לה' כי טוב"‪ ,‬הגיע מרן לתיבות (תהילים קז‪ ,‬לח‪-‬מא) "ובהמתם לא‬ ‫ימעיט‪ ...‬וישם כצאן משפחות"‪ ,‬הגביה קולו וחשו כל הנוכחים‪ ,‬כי הוא גונז בקריאתו כוונה עמוקה‪ .‬באותו יום ובאותה שעה פסקה המגפה‪,‬‬ ‫ומבהמותיו של רבי חיים גולדברג לא מתו עוד‪.‬‬ ‫הודי שהתגורר ברוסיה עשה את הדרך הארוכה עם בנו בן השבע‪ ,‬אותו הביא לרבחמן‪ ,‬כדי שיגאל אותו מיסורי השיתוק שאחזו רח"ל‪.‬‬ ‫י‬ ‫הניח האב את ילדו על הארץ ומרן קם ממקומו‪ ,‬כרך על ידיו מטפחת וניגש אל הילד‪ ,‬מיששו מראשו ועד רגליו‪ ,‬ולעיני כל הנוכחים קם‬ ‫הילד והחל מניע את כל אבריו‪ ,‬ככל ילד בן גילו‪ .‬פנה מרן לניצבים במקום ואמר‪" :‬אל תתפלאו למראה עיניכם‪ ,‬אלא תנו דעתכם להבין רז‬ ‫זה‪ .‬הלא מצד סטרא דקדושה אין כאב בעולם‪ ,‬כי דרך הטוב להיטיב ורחמיו על כל מעשיו‪ ,‬וכל המכאובים והיסורים‪ ,‬שיש לאדם באים מצד‬ ‫סטרא אחרא‪ .‬אם שומר אדם על עצמו כדבעי ועובד את השי"ת בידיו‪ ,‬שורה עליהם רוח של קדושה ובמגעם נס הסטרא אחרא"‪.‬‬ ‫גה"ק רבי יהודה מודערען זצ"ל מסיגוט‪ ,‬תלמיד ה"חתם סופר"‪ ,‬סבל קשות תקופה ארוכה משיניו החולות‪ ,‬כשבא אל רבינו להתאונן על‬ ‫ה‬ ‫יסוריו‪ ,‬הניח רבינו את אצבעותיו הקדושות על שיניו‪ ,‬ומיד חלף הכאב לגמרי‪ .‬נענה אותו גאון ואמר‪" :‬אצבע אלקים היא"‪ .‬כ"ק מרן רבי שלום‬ ‫מבלז אמר‪" :‬אינני משתמש בשמות כלל‪ ,‬רק אני מרחם מאד ואומרים בשמיים‪ ,‬אם בשר ודם מרחם כל כך‪ ,‬משמיים בוודאי צריך לרחם"‪.‬‬ ‫גה"ק ה'ייטב לב' זיע"א היה פעם אחד עם אחיו הגה"ק ר' שמואל מגארליץ זיע"א אצל רבינו זיע"א‪ ,‬וראו שהביאו איש חולה שלא היה‬ ‫ה‬ ‫יכול ללכת ברגליו‪ ,‬ורבינו הניח את ידו עליו והתרפא מיד והלך כאחד האדם‪ .‬הגה"ק ה'ייטב לב' ואחיו התחילו לבכות מהתרגשות‪ ,‬על‬ ‫שראו בעיניהם דבר גדול כזה‪ .‬רבינו הרגיש בבכייתם ואמר להם‪" :‬אם אין עושים רעה עם הידיים‪ ,‬יכולים לעשות עמהם מה שרוצים"‪.‬‬ ‫‪17/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב הַ מְ ֻק ָבל י ְׁשּועָ ה חַ י ֶבן‪ׁ-‬שּוׁשָ ן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫הרב המקובל ישועה חי בן שושן זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ב טבת ה'תש"ו (‪ )7737‬בירושלים‪.‬‬ ‫בגיל צעיר התחיל ללמוד קבלה אצל המקובלים רבי מרדכי עטיה‪ ,‬רבי דוד ציון לניאדו‬ ‫ורבי מרדכי שרעבי‪ .‬לאחר מכן למד חברותא עם המקובלים הרב דוד בצרי והרב‬ ‫יעקב משה הילל‪ .‬כשהיה בחור קיבל צו גיוס למלחמה‪ .‬רבינו פנה אל מרן הגרי"ש‬ ‫אלישיב זצ"ל ושאל‪" :‬מה עדיף‪ -‬תורה או מצווה?"‪ .‬מרן הרב אלישיב פסק כי עליו‬ ‫להתגייס בהטעימו כי כך הוא יקדש שם שמיים‪ .‬לעומת זאת כשפנה המקובל ר' דוד‬ ‫בצרי שהיה בחור צעיר‪ ,‬מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל פסק כי אסור לו להתגייס ורק‬ ‫לר' ישועה התיר זאת‪ .‬רבינו קידש בכל מקום שהיה שם שמיים‪ .‬הכין את עצמו‬ ‫במסירות נפש למות על קידוש ה' בכל יום בזמן המלחמה‪.‬‬ ‫רבינו נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים‪ .‬גופו היה מלא ברסיסים‪ .‬רבינו הודה על‬ ‫הניסים והנפלאות לבורא העולם בכל שמונה הפעמים שעלה על מוקשי רכב‪ .‬היה‬ ‫מקורב לראשל"צ מרן הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל‪ .‬הם הקימו בית דין של מקובלים‬ ‫שפסק שהגאולה צריכה כבר לבוא‪ .‬עסק הרבה בספרי הרמ"ק ובספר היצירה‪.‬‬ ‫הירבה בסיגופים ותעניות‪ .‬טבל במקווה כדי שיוכל ללמוד בטהרה למרות שגופו היה‬ ‫מלא ברסיסים שהיו זזים בגלל שינוי בטמפרטורת המים והיו גורמים לו לכאבי תופת‪.‬‬ ‫היה גם מוהל‪ .‬חודש לפני פטירתו‪ ,‬ילדיו היו יחד איתו בחדר של הרופא שבישר לרב‬ ‫כי הוא חולה במחלה הארורה‪ .‬רבינו שמע את הבשורה בשלוות נפש‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ז‬ ‫אלול ה'תשע"ח (‪ .)1172‬חי כ‪ 11-‬שנים‪ .‬ציונו בהר הזיתים בירושלים‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬חכם ר' מרדכי‪ .‬סבתו (מצד אביו)‪ :‬מרת חנינה‪ .‬סבו (מצד אימו)‪:‬‬ ‫המקובל ר' שלום יעיש‪ .‬סבתו (מצד אימו)‪ :‬מרת רבקה‪ .‬אביו‪ :‬ר' יעקב מסעוד‪ .‬אימו‪:‬‬ ‫מרת רות אורה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת יעל פרייהן‪ .‬חברותא‪ :‬הצדיקים הגאונים המקובלים חכם‬ ‫ר' דוד בצרי‪ ,‬ר' יעקב משה הילל‪ ,‬ר' יצחק סחווה‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים המקובלים ר'‬ ‫מרדכי עטיה‪ ,‬ר' דוד ציון לניאדו‪ ,‬ר' מרדכי שרעבי‪ ,‬הרשל"צ ר' יצחק ניסים‪ ,‬הרשל"צ ר'‬ ‫מרדכי אליהו‪ ,‬ר' מאיר יהודה גץ‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' יונתן לופס‪ .‬ילדיו‪ :‬עשרה ילדים‪ ,‬ובהם‬ ‫ר' אברהם‪ ,‬ר' בניהו‪ ,‬ר' גלעד‪ ,‬ר' חיים‪ ,‬ר' יוסף ור' שלום‪.‬‬ ‫המקובל חכם ר' דוד בצרי סיפר כי למד עם רבינו כשהיו בחורים‪ .‬כשקיבל צו גיוס למלחמה‪ ,‬רבינו פנה אל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬ ‫ושאל‪" :‬מה עדיף‪ ,‬תורה או מצווה?"‪ .‬מרן פסק לו כי עליו ללכת לצבא‪ .‬כשהמקובל ר' דוד בצרי שמע את התשובה‪ ,‬הוא נדהם מפסיקתו‪.‬‬ ‫לכן הוא ניגש אל מרן הגרי"ש אלישיב ושאל אם גם עליו להתגייס‪ .‬מרן אמר לו‪" :‬הוא‪ -‬כן‪ .‬אתה‪ -‬לא! הוא יקדש שם שמיים ויחזק במקום‬ ‫שיהיה"‪ .‬ראייתו של מרן הגרי"ש אלישיב היתה מופלאה‪ .‬בכל מקום בו רבינו היה מסר את נפשו וקידש שם שמיים ברבים‪.‬‬ ‫הגאון הרב שמואל אליהו שליט"א (רבה של צפת ובנו של מרן הראשל"צ הגאון ר' מרדכי אליהו) סיפר‪ :‬רבינו נפצע קשה במלחמת יום‬ ‫הכיפורים‪ .‬גופו היה מלא ברסיסים (רבינו נותח בגלל פציעתו‪ .‬בבגדיו היו יותר מארבעים קליעים ובגופו ארבעה קליעים ורסיסים רבים)‪ .‬יום‬ ‫אחד הוא ביקש ממני ללוות אותו למקווה‪ .‬שאלתי אותו מדוע הוא צריך ליווי? הוא סיפר שכאשר הוא טובל במקווה‪ ,‬נוצר שינוי חום‬ ‫והרסיסים שבגופו זזים וגורמים לכאבי תופת והוא עלול להתעלף במים‪ .‬לכן הוא צריך שמירה‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬שהטבילה היא דבר שאדם‬ ‫יכול לוותר עליו במיוחד אם הוא סובל‪ .‬חכם ישועה הזדעזע כולו ואמר‪" :‬איך אפשר ללמוד תורה שלא בטהרה? איך אפשר?!"‪.‬‬ ‫אחיו‪ ,‬ר' מרדכי‪ ,‬סיפר‪ :‬אחרי שהתחתנתי למדתי בכולל של ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה‪ .‬יום אחד נכנס יהודי זקן לישיבה וסיפר כי‬ ‫ברחוב בן יהודה היתה אישה אלמנה שנפטרה והיורשים מוכרים את חפציה במחיר זול‪ .‬הלכתי לשם וראיתי ארון קיר‪ .‬באותם הימים‬ ‫הבתים היו גבוהים והארון הוזמן לפי מידות כך שגובהו יתאים לגובה הבית‪ .‬החלטתי לקנות את הארון‪.‬‬ ‫היה צריך לפרק את הארון‪ .‬באתי אל אחי הרב וביקשתי ממנו עזרה‪ .‬לקחנו כלים והתחלנו לפרק את הארון דלת‪-‬דלת‪ ,‬מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫כשהגענו לתחתית של הארון‪ ,‬היה שם שולחן קטן 'מוסלק' בתוך הארון‪ .‬בתוך השולחן היו שתי קופסאות‪ ,‬אחת מימין והשניה משמאל‪.‬‬ ‫בתוך הקופסא הראשונה היו שני מטילי זהב ובקופסא השניה היו שלושה מטילי זהב!‬ ‫אחד היורשים לפני כן סיפר כי ה אלמנה הייתה חשוכת ילדים והם היורשים לא היו צאצאיה‪ .‬שאלתי את אחי הרב‪" :‬האם צריך להשיב את‬ ‫מטילי הזהב?"‪ .‬הצדיק אמר שחייבים לעשות זאת‪ .‬אחד מהיורשים היה בחדר הסמוך באותה השעה‪ .‬באנו לבשר לו על האוצר‪ .‬אחי הרב‬ ‫אמר‪" :‬לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הריני בא לקיים מצוות השבת א ֵבדה לבעליה" ונתן לו חמש קילו זהב! היורש היה מבולבל עד‬ ‫שהתעשת‪ .‬לאחר מכן סיפר כי הצורף אמר להם שהאלמנה שנפטרה קנתה ממנו את הזהב‪ .‬הם חיפשו בכל המקומות בבית‪ .‬כשלא מצאו‪,‬‬ ‫הם פירקו אפילו את תעלות החשמל מתוך מחשבה שאולי שם היא הטמינה את הזהב‪ .‬הם לא מצאו מאומה‪ .‬אחי הרב שמח כל כך‬ ‫במצוות השבת א ֵבדה‪.‬‬ ‫ר ב‪.‬מ סיפר‪ :‬הפעם האחרונה שפגשתי את רבינו היה בברית לנכד שלי‪ .‬זכינו שרבינו יהיה המוהל‪ .‬בסוף הברית הייתה לי הזדמנות‬ ‫מ‬ ‫לשלם לו סכום כסף‪ .‬לא בכל יום ניתן להעביר לצדיק כסף ‪ .‬הוא כמובן דחה את הכסף ואמר‪" :‬אני לא לוקח את הכסף"‪ .‬כשהתעקשתי הוא‬ ‫אמר לי‪" :‬אתה רוצה לשלם לי על המצווה? אלף שקל על המצווה? באלף שקל בלבד אתה רוצה לקנות את המצווה הזאת?"‪ .‬כמובן‬ ‫שבסופו של דבר הוא סירב ולא לקח את הכסף‪.‬‬ ‫ימיו לא אכל באולמות ואפילו בשמחות של המשפחה‪ .‬ר' חיים אשכנזי סיפר כי זכה להכיר את רבינו וישב ב‪-‬ד' אמותיו מדי יום ביומו‬ ‫מ‬ ‫במשך חמש וחצי שנים‪ .‬בימי שלישי בכולל היה לפעמים ארוחת צהריים לאברכים‪ -‬שווארמה בלפה וכו'‪ .‬כשהצעתי לרבינו לאכול‪ ,‬הוא‬ ‫אמר לי‪" :‬מעולם לא אכלתי את זה!"‪ .‬עוד הוסיף ואמר שאינו אוכל בשר בימי חול חוץ מראש חודש‪.‬‬ ‫‪18/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים‪ -‬הַ מְ ֻק ָבל הָ ַרב חַ יִים י ָ‬ ‫ְהּודה לֵ יב אֹוי ְֶרבְָך זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫המקובל הרב חיים יהודה לייב אוירבך זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ד' טבת ה'תרמ"ז (‪ )7221‬ביפו‪ .‬דור‬ ‫שביעי לצדיק רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה (תלמידו של הבעל שם‪-‬טוב הקדוש)‪ .‬בצעירותו‬ ‫התחנך בישיבות ירושלים‪ .‬כשהיה בן שמונה‪-‬עשרה שנים בלבד הוא הוסמך לרבנות על ידי‬ ‫הגאון הרב חיים ברלין (רבה של וולוז'ין‪ ,‬מוסקבה וירושלים וראש ישיבת וולוז'ין)‪ .‬לאחר נישואיו‬ ‫התחיל ללמוד קבלה מהרב שמעון צבי הורביץ‪ .‬בשנת ה'תרס"ו (‪ )7711‬כשהיה בן עשרים‬ ‫שנים בלבד יסד יחד עם רבו‪ ,‬המקובל הרב שמעון צבי הורביץ את ישיבת המקובלים 'שער‬ ‫השמיים' כאשר הרב הורוביץ שימש לצידו‪ .‬מאז הקדיש את כל זמנו ומרצו לביסוס הישיבה‪.‬‬ ‫רבינו שאף כי ישיבה זו תשמש כתל‪-‬פיות לכל תלמיד חכם ברחבי תבל‪ .‬עד מהרה ישיבה זו‬ ‫הפכה למרכז לימוד הקבלה האשכנזי בירושלים ועד היום היא מישיבות המקובלים היחידות‬ ‫המשויכות לציבור האשכנזי‪ .‬ביוזמתו בשנת ה'תרע"א (‪ )7777‬הדפיסו את סידור הרש"ש‬ ‫למקובל ר' שלום שרעבי‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬ממייסדי בית‪-‬הכנסת החסידי בשכונת 'שערי‬ ‫חסד'‪ .‬הרב שימש כרב בית‪-‬הכנסת החסידי שהקים‪ .‬ממקימי 'מפעל התורה' לבני הישיבות‪.‬‬ ‫נהג לדבר באספות של גדולי הדור בכל נושא העומד על הפרק‪ .‬דאג לעולם הרוחני על חשבון‬ ‫העולם הגשמי‪ .‬שילם לאברכי הכולל 'שער השמיים' אפילו שלא נשארה שום הכנסה עבורו‪.‬‬ ‫בנוסף עמד בראש ישיבת 'בית יהודה' בירושלים‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרע"ו (‪ )7771‬בימי מלחמת העולם הראשונה התמנה להיות סגן קונסול פרס‪.‬‬ ‫בתפקיד זה הגן על יהודי הארץ מפני הטורקים והיה נותן להם דרכונים פרסיים‪ .‬הדבר נודע‬ ‫לשלטונות ורבינו נידון למוות שלא בפניו‪ .‬שעות מספר קודם ביצוע גזר הדין אחד מאנשי‬ ‫הבולשת גילה זאת לרבינו והוא ברח והסתתר מספר חודשים מפני השלטונות‪ .‬במקום‬ ‫מחבואו ישב ולמד עם אחד מתלמידיו‪ ,‬שם חיבר חלק גדול מחידושיו שהיוו חלק מספרו 'חכם‬ ‫לב'‪ .‬כשהטורקים איבדו את שלטונם בירושלים הוא יצא ממחבואו‪ .‬לאחר מלחמת העולם‬ ‫הראשונה שימש כחבר אספת הנבחרים הראשונה וממייסדי 'מפעל התורה' וחבר הוועד‬ ‫הפועל שלו‪ .‬השתתף בוועידות המזרחי ובכינוסיו‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרפ"ח (‪ )7711‬ייסד את תלמוד תורה 'שער השמיים' לבני עדות המזרח‪ ,‬בנוסף ייסד כולל אברכים צמוד לישיבה‬ ‫ללימוד תורת הנגלה‪ .‬בשנת ה'תרצ"א (‪ )7717‬יצא לארה"ב לפעול למען הישיבה שעמדה בסכנת פשיטת רגל‪ .‬מסע זה‬ ‫ארך למעלה משנתיים‪ .‬פעמיים לקה בהתקף לב ובאחרון שבהם היה במשך חודש ימים מחוסר הכרה‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ח אלול‬ ‫ה'תשי"ד (‪ .)7773‬חי כ‪ 11-‬שנים‪ .‬ציונו בהר‪-‬המנוחות בירושלים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון הרב אברהם דב (כיהן כרב בצ'רנוביץ למעלה משלושים שנה)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת צביה (בת הרב שלמה זלמן פרוש)‪.‬‬ ‫אמו‪ :‬מרת רחל (לבית מושלי)‪ .‬מרבותיו‪ :‬המקובל הרב שמעון צבי הורביץ (מח"ס 'שם משמעון'‪' ,‬אור המאיר'‪' ,‬קול מבשר' ועוד)‪.‬‬ ‫בניו‪ :‬הגאונים הרב שלמה זלמן (מגדולי פוסקי ההלכה בדורות האחרונים)‪ ,‬ר' אליעזר (רו"מ בישיבת המקובלים 'שער השמיים')‪ ,‬ר'‬ ‫אברהם דב (רב שכונת בקעה בירושלים וראש ישיבת 'אור שמח'‪ .‬מח"ס 'אמרי אברהם')‪ ,‬ר' רפאל דוד (מנהל ישיבת המקובלים 'שער‬ ‫השמיים')‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת לאה (נישאה לצדיק הרב שלום מרדכי הכהן שבדרון הידוע כ'המגיד הירושלמי')‪ ,‬מרת רחל (נישאה לגאון הרב‬ ‫שמחה בונים לייזרזון‪ ,‬מראשי ישיבת 'שפת אמת' בירושלים שנפטר בגיל ‪ ,)11‬מרת מלכה (נישאה לגאון הרב אברהם הורביץ‪ ,‬מתלמידי‬ ‫מרן ה'חזון אי"ש' ומרן הרב יעקב ישראל קניבסקי ומ"ס 'דבר הלכה' ו'ארחות רבינו')‪ ,‬מרת שרה הינדא (נישאה לגאון הרב משה מאיר‬ ‫פראג‪ ,‬ראש כולל 'שומרי החומות')‪ .‬מספריו‪• :‬חכם לב‪ -‬הלכות שו"ע אבן העזר •קונטרס הלכתי‪ -‬מובא בספרו של בנו 'מעדני‬ ‫ארץ' בשם 'מילי דאבא' •מאמרים במאספים וכתבי עת תורניים כ'אזכרה'‪' ,‬סיני' וכיו"ב‪ .‬בשנותיו האחרונות התחיל להכין‬ ‫לדפוס מאות תשובות לכל ארבעת חלקי השולחן ערוך‪ ,‬אך לא הספיק לסיים את מלאכתו‪.‬‬ ‫שהיה בן תשע‪-‬עשרה שנים רבינו למד את תורת הנסתר עם המקובל רבי שמעון לידר הורביץ‪ .‬באחד הימים חלם חלום‪ .‬רבינו חזר לישון‬ ‫כ‬ ‫אולם הוא התחלחל כשחלם את אותו החלום בשנית‪ .‬כשהתעורר הוא ביקש מאשתו רשות ויצא אל שכונת בתי ברוידא בלילה כדי לחפש‬ ‫את רבו‪ ,‬ר' שמעון צבי הורביץ כדי שיוכל לשאול אותו לפשר החלום‪ .‬בדרך ראה מולו את רבו‪ .‬התברר ששניהם חלמו את אותו החלום‪:‬‬ ‫יהודי נכבד ונשוא פנים ניצב לפניהם ופניו זוהרות באור עליון והוא נאנח‪" :‬מדוע אין איש שלומד את תורתי?"‪ ,‬הרעים בקולו והוסיף‪:‬‬ ‫"בכוח תורתי להחזיר את השכינה מגלותה"‪ .‬לאחר מכן שניהם התעוררו מהחלום‪ .‬שניהם הבינו שהאיש שהתגלה בחלומם היה המקובל‬ ‫האלוקי רבי יצחק לוריא אשכנזי זיע"א המכונה רבינו האריז"ל שמצטער על כך שמעט אנשים לומדים את תורת הקבלה ובפרט מעדת‬ ‫האשכנזים‪ .‬הם החליטו לפתוח ישיבה ללימוד כתבי רבינו האריז"ל בשם 'שער השמיים' אשר רבינו עמד בראשה עד סוף ימיו‪.‬‬ ‫מלחמת העולם הראשונה רבינו סיכן את חייו כדי להציל יהודים מגיוס לצבא הטורקי שהיה בחזקת פיקוח נפש‪ .‬הוא השיג כתב מינוי‬ ‫ב‬ ‫כקונסול חָׁ ַבש בירושלים‪ .‬בתור אחד שכזה היתה לו הסמכות להוציא תעודות אזרחות לצעירים יהודים ובכך להציל אותם מגיוס לצבא‬ ‫הטורקי‪ .‬באחת הפעמים הוא הוזמן למושל הטורקי‪ .‬כשהגיע אליו המושל שאל אותו‪" :‬תסביר לי‪ ,‬כיצד יתכן שהחבשים הם כולם כהה עור‬ ‫ואילו אתה נותן תעודות אזרח לבחורים לבנים?"‪ .‬רבינו השיב לו כי ההורים שלהם באו מרוסיה‪ .‬ההורים שלהם רצו למנוע מהילדים שלהם‬ ‫להתגייס לצבא הרוסית‪ ,‬לכן האימהות לפני שילדו את ילדיהם היו מגיעות לחבש כדי שהילדים ייוולדו שם וכך יהיה להם אזרחות מחבש‪.‬‬ ‫התשובה כמובן לא סיפקה את המושל אלא שבאותה השעה לא היתה לו ברירה והוא שחרר את הרב‪ .‬לאחר תקופה קצרה ההלשנות נגדו‬ ‫נמשכו והוא נידון גזר דין מוות שלא בפניו‪ .‬אחד מאנשי הבולשת גילה זאת לרבינו והוא נאלץ במשך חודשים רבים להסתתר בשכונת בתי‬ ‫קרדיט תמונה‪ ,Yisroel L. Auerbach :‬רישיון ‪CC BY 2.5, Wikimedia Commons‬‬ ‫הונגרין וכך ניצל‪.‬‬ ‫‪19/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫כמַ לְ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב מְ ַנשֶ ה קְ לַ י ְן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְ‬ ‫הגאון הרב מנשה קליין זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬א' בניסן ה'תרפ"ג (‪ )7711‬באוז'הורוד‬ ‫(צ'כוסלובקיה)‪ .‬נקרא על שם שבט מנשה שבאותו יום הקריב את קורבנו‪ .‬חי חיי עוני כבר‬ ‫מילדותו והיה ישן על קש‪ .‬בכל בוקר לפני עלות השחר היה טובל גם כאשר המים היו‬ ‫קפואים‪ .‬כבר כשהיה צעיר לימים נודע בשקדנותו בלימוד התורה הקדושה‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תרצ"ב (‪ )7711‬התחיל ללמוד בישיבה של הגאון ר' יוסף אלימלך כהנא (אב"ד אונגוואר)‬ ‫שמינה את רבינו למסור שיעורים בישיבה‪ .‬רבינו נודע כעילוי עוד לפני שהגיע לגיל בר‪-‬‬ ‫מצווה‪ .‬שימש כרב באירליאבה בחבל אונגוואר שבאוקראינה‪ .‬רבינו שתה את כוס‬ ‫התרעלה‪ .‬בשנת ה'תש"ד (‪ ,)7733‬לאחר פלישת גרמניה להונגריה‪ ,‬נלקח עם משפחתו‬ ‫לגטו אונגוואר וכעבור כארבעה שבועות גורש לאושוויץ‪ ,‬שם הופרד מהוריו שנרצחו הי"ד‪.‬‬ ‫בהמשך הועבר למחנות בונא ובוכנוולד‪ .‬שני ניסים גדולים קרו לו שנותר בחיים‪ .‬רבינו נדר‬ ‫שאם ינצל‪ ,‬הוא יקדיש את חייו להפצת תורה ויהדות‪ .‬אחרי המלחמה הקים בית ילדים‬ ‫בבוכנוואלד‪ .‬בשנת ה'תש"ו (‪ )7731‬הגיע לארצות הברית‪ .‬שם סייע לאדמו"ר מקלויזנבורג‪,‬‬ ‫רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם‪ ,‬להקים את מוסדותיו 'שארית הפליטה' ואף ניהל אותם‬ ‫בשנים הראשונות‪ .‬בהמשך הקים את קהילת 'אונגוואר' ואת ישיבת 'בית שערים'‪,‬‬ ‫שבראשה עמד‪ ,‬וכונה 'האדמו"ר מאונגוואר'‪.‬‬ ‫בשנת ה'תשמ"ג (‪ )7721‬יזם את הקמת קריית אונגוואר בשכונת רמות בירושלים‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תשס"ט (‪ )1117‬עלה לארץ‪ .‬לאחר נישואיו השניים גר בבני‪-‬ברק‪ .‬בהמשך גר בקריית‬ ‫אונגוואר בירושלים‪ .‬לאחר עלייתו לישראל נסע פעם בשנה לקהילתו בארצות הברית‪.‬‬ ‫רבינו התכתב רבות עם מרן הרב יעקב ישראל קניבסקי (הסטייפלר זיע"א)‪ .‬התפרסם בשל‬ ‫אלפי תשובותיו שיצאו בסדרת ספריו 'משנה הלכות'‪ .‬נודע כפוסק שייחס חשיבות עצומה‬ ‫למנהגי הונגריה‪ .‬בענוותנותו‪ ,‬רבינו כינה את עצמו בשם מנשה הקטן‪ .‬מלומד בניסים‪.‬‬ ‫רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬נפטר בערב ראש השנה ה'תשע"ב‪ ,‬כ"ט באלול ה'תשע"א (‪.)1177‬‬ ‫חי כ‪ 22-‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין העתיק בצפת‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' אליעזר זאב הי"ד‪ .‬אימו‪ :‬מרת רחל לאה‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת חיה יהודית (זיווג ראשון‪ -‬בת‬ ‫האדמו"ר ר' יחיאל גרטנר מלנטשנה)‪ ,‬מרת אהובה ליבא (בת ר' דוד שלמה פרנקל מח"ס 'באר דוד'‪-‬‬ ‫זיווג שני)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים אביו ר' אליעזר זאב‪ ,‬ר' יוסף אלימלך כהנא‪ ,‬האדמו"ר ר'‬ ‫יקותיאל יהודה הלברשטאם‪ ,‬ר' ישראל מנחם אלטר חיים הופמן‪ .‬ילדיו‪( :‬מלבד בנו הבכור כל‬ ‫ילדיו הם מאשתו השניה)‪ -‬ר' אליעזר זאב‪ ,‬האדמו"ר ר' דוד שלמה (אדמו"ר בירושלים‪ .‬ראש‬ ‫ישיבת אונגוואר ברמות בירושלים‪ ,‬חתן רבי יצחק מאיר הגר מסאווראן)‪ ,‬האדמו"ר ר' עמרם (אדמו"ר‬ ‫בארה"ב‪ .‬חתן האדמו"ר מאלכסנדר‪ ,‬ר' ישראל צבי יאיר דנציגר)‪ ,‬האדמו"ר ר' משה (אדמו"ר במודיעין עילית‪ .‬רב חסידי ערלוי בביתר‬ ‫עילית‪ .‬חיבר ביאור על כרתי ופלתי‪ .‬חתן רבי יעקב סופר)‪ ,‬מרת מרים מלכה (נישאה בזיווג ראשון לר' יהודה אריה לייב אלתר‪ -‬בנו של‬ ‫האדמו"ר ה'פני מנחם'‪ ,‬ובזיווג שני לר' יהושע יואל וינברג‪ -‬משגיח בישיבת 'בית אברהם')‪ ,‬מרת רחל לאה (נישאה לאדמו"ר ר' יעקב יצחק‬ ‫בידרמן‪ -‬אדמו"ר מלעלוב בורו פארק)‪ .‬חתנו‪ :‬ר' צבי הגר (רב קהילת עטרת צבי בגולדרס גרין)‪ .‬מספריו‪• :‬משנה הלכות‪ -‬שו"ת (‪17‬‬ ‫חלקים) •מגיד משנה‪ -‬על התורה (‪ 7‬חלקים) •מצות המלך‪ -‬תרי"ג מצוות •מל ולא פרע‪ -‬על מילה •אום אני חומה‪ -‬על עירובין‬ ‫•קהילות ישראל‪ -‬חילופי מכתבים עם מרן הסטייפלר •פני משנה‪ -‬חילופי מכתבים עם מחותנו ה'פני מנחם' מגור •ימי שמונה‪-‬‬ ‫על חנוכה •ספר הקניינים‪ -‬על מ"ח קנייני תורה •פרסומי ניסא‪ -‬שו"ת וקינות על השואה •הלכות גדולות‪ -‬על מסכת כתובות‪,‬‬ ‫גיטין‪ ,‬נידה ויבמות •אורחות חיים להרא"ש‪ -‬עם פירוש דרך ישרה •ברכת המשנה‪ -‬על שבע ברכות •הגדה של פסח‪ -‬עם‬ ‫פירוש מגיד משנה ועל ערבי פסחים •מצות חג הפסח •זמירות משנה השבת •חידושי משנה‪ -‬על הש"ס (‪ 3‬חלקים) •זיכרון‬ ‫יצחק •בית רחל‪ -‬ענייני שידוכין‪ ,‬נישואין ושלום בית •פתשגן הכתב‪ -‬פירוש על אגרת התשובה לרבנו יונה •גט המעושה‬ ‫בערכאות‪.‬‬ ‫עשה שהיה באברך שזוגתו היתה מעוברת והגיעה לסכנת חיים ל"ע‪ .‬הרופאים הורו לנתח את האישה ולהעדיף את חייה על פני העובר‪.‬‬ ‫מ‬ ‫רבו של האברך‪ ,‬אחד מגדולי האדמו"רים‪ ,‬הורה לו שעליו להתייעץ עם רב ותיק וגדול‪ .‬האברך פנה לכ"ק האדמו"ר גאב"ד אונגוואר – הגאון‬ ‫רבי מנשה קליין זצ"ל‪ .‬לאחר שסיפר לו את הסיפור רבינו פסק מיד לא לעשות דבר‪.‬‬ ‫שאמרת כבר‬ ‫ָׁ‬ ‫האברך נדהם מהמהירות שהרב השיב ולכן שטח שוב לפניו את פרטי המקרה הקשה‪ .‬הגאב"ד ענה בניחותא‪" :‬שמעתי מה‬ ‫בפעם הראשונה וכבר אמרתי לך ‪ -‬אל תעשה מאומה!"‪ .‬האברך עשה כפי שרבינו הורה לו‪ .‬לפליאת הרופאים נולד לו ילד בריא ושלם וכן‬ ‫אשתו הבריאה כאחד האדם‪ .‬חלפו מספר שנים והאברך הזדמן לביתו של הגאב"ד רבי מנשה‪.‬‬ ‫הוא סיפר לרבינו שהוא בדרך עם בנו לפרופסור מפורסם במנהטן מכיוון שנראה לו כי הריאות של בנו לא פועלות כשורה‪ .‬הגאב"ד אמר לו‪:‬‬ ‫"אתה יכול ללכת‪ ,‬אבל חבל על הזמן ועל הכסף‪ .‬הילד הזה שנולד בזכותי לא סובל משום דבר!"‪ .‬האברך שבכל זאת חשש‪ ,‬הגיע עם בנו‬ ‫לפרופסור‪ .‬הרופא בדק את הבן וגם אבחנתו היתה כדברי הגאב"ד‪ .‬אכן חבל היה על הזמן ועל הכסף‪...‬‬ ‫בינו בענוותנותו כינה את עצמו 'מנשה הקטן'‪ .‬פעם במונית ישב עם עוד כמה אנשים‪ .‬הם לא ידעו מי הוא‪ .‬השיחה נסובה על ספרו 'משנה‬ ‫ר‬ ‫הלכות'‪ .‬אחד הנוסעים אמר ששמו של הספר צריך להיות מְ שַ נֶה הלכות‪ .‬רבינו שמע את הדברים‪ ,‬שתק ולא מחה על כבודו‪.‬‬ ‫קרדיט תמונת הצדיק‪ ,Yow2846 :‬רישיון ‪CC BY-SA 3.0, Wikimedia Commons‬‬ ‫‪20/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫אנו מבקשים ממי שיש לו תמונות טובות יותר של הצדיקים או של הקברים‬ ‫או אם לא שמנו את תמונת הצדיק או הקבר‬ ‫ויש לו תמונה שהוא צילם או שקיבל ממישהו ששהוא צילם ונתן לו את זכויות יוצרים‬ ‫להשתמש בה ולא הוריד אותה מאתר באינטרנט‪ ,‬אנא שלחו למייל‬ ‫‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫למעוניינים לקבל את העלון ישירות למייל‪ ,‬יש לשלוח‬ ‫בקשה ‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחת רחל ברכה בת פדילה דליה הי"ו ובני‪-‬ביתה‬ ‫רפואת יהודה אריה בן רחל ברכה‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫ולהצלחת כל עם ישראל ובתוכם יוסף ליאור בן דליה אפרת ומשפחתו‬ ‫והצלחה בכל העניינים‪ ,‬נחת יהודי מכל יוצאי חלציו וכן בחינוך הילדים‬ ‫‪21/21‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫‪-‬וילך | כ"ג אלול תשפ"ו – כ"ט אלול תשפ"ו | גיליון ‪ | 425‬פניני הצדיקי‬ ‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬