gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יציאת‬ ‫כניסת‬ ‫כ"ג אלול‬ ‫שבת‬ ‫שבת‬ ‫ה'תשפ"ו‬ ‫‪19:35‬‬ ‫‪18:24‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪19:37‬‬ ‫‪18:40‬‬ ‫ת"א‬ ‫‪19:37‬‬ ‫‪18:31‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪19:36‬‬ ‫‪18:41‬‬ ‫באר שבע‬ ‫פרשת "נִצָּ בִ ים ‪ַ -‬ו ֵּילְֶך"‬ ‫התשובה‪ ,‬שהיא גם בשורה עצומה‪ ,‬היא שכן‪ ,‬ובגדול!‬ ‫לעולם קוראים את פרשת ניצבים בשבת האחרונה בחודש אלול‪ ,‬זו שלפני‬ ‫כל יהודי יכול‪ ,‬בכל רגע בראש השנה‪ ,‬לטלטל את כפות המאזניים טלטלה‬ ‫ראש השנה‪ .‬הפרשה פותחת בפסוק‪ַ " :‬א ֶתם נִצָּ בִ ים הַ יֹום ֻּכ ְּלכֶם‪ ,‬לִפְּ נֵּי ה'‬ ‫עזה‪ ,‬ולהנחית משקל עצום של זכויות על הכף הנכונה‪.‬‬ ‫ִש ָּר ֵּאל" (כ"ט‪ ,‬ט')‬ ‫ֹלקיכֶם‪ָּ :‬ראשֵּ יכֶם ִשבְּ טֵּ יכֶם‪ ,‬זִ ְּקנֵּיכֶם וְּ ש ְֹּׁט ֵּריכֶם‪ ,‬כֹׁל‪ִ ,‬איש י ְּ‬ ‫אֱ ֵּ‬ ‫רוצים לדעת כיצד? מגלים חז"ל‪ ,‬ומצטט אותם רש"י על התורה‪ ,‬בביאורו‬ ‫לפסוק " ַו ֵּּילְכּו ַו ַּיעֲׂשּו‪ ,‬בְ נֵּי י ְִׂש ָּר ֵּאל‪( ":‬שמות יב‪ ,‬כח)‪ ,‬האמור בהקרבת קרבן‬ ‫"הַ יֹום" – אומר הזוהר הקדוש – "זה ראש השנה"‪ ,‬יום שכולם ניצבים בו‬ ‫הפסח במצרים‪ ,‬וכך הם הדברים‪ :‬כשמשה דיבר עם בני ישראל‪ ,‬היה זה‬ ‫לפני ה'‪ ,‬מהגדול עד לקטן‪ .‬היום החשוב ביותר בשנה‪ ,‬היום הקובע ביותר‬ ‫בראש חודש ניסן‪ .‬ובו ביום קובעת התורה " ַו ֵּּילְכּו ַו ַּיעֲׂשּו"‪ ,‬אולם בפועל‪ ,‬בני‬ ‫בשנה‪ .‬וכך גם לשון הפסוק בתהלים (קיט‪ ,‬צא)‪" :‬ל ְִמ ְשפָּטֶ יָך‪ ,‬עָּ ְמדּו הַ ּיֹום‪ :‬כִ י‬ ‫ישראל משכו את השה רק בעשירי לחודש ועשוהו ב‪-‬י"ד לחודש‪ ,‬הא כיצד?‬ ‫הַ כֹּל עֲבָּ דֶ יָך‪ ,".‬שנאמר על ראש השנה‪ .‬וביאר ה"אור החיים" הקדוש זצ"ל‪,‬‬ ‫מפרש רש"י‪" :‬אלא מכיוון שקבלו עליהם‪ ,‬מעלה עליהם כאלו עשו‪ ,":‬ברגע‬ ‫"ראשֵּ יכֶם" – יתבקשו לתת‬ ‫שלא זו בלבד שכל אדם עומד בו לדין‪ ,‬אלא גם ָּ‬ ‫שמשה רבינו אמר להם על דבר מצוות הפסח – על אתר בני ישראל קיבלו על‬ ‫"שבְּ טֵּ יכֶם" – ראש השבט על השבט‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫דין וחשבון על צאן מרעיתם‪,‬‬ ‫עצמם לקיים את המצוה‪ .‬וכשיהודי מקבל על עצמו לקיים משהו – בו ברגע‬ ‫ִש ָּר ֵּאל" – יידרש לתת‬ ‫"זִ ְּקנֵּיכֶם" – זקן המשפחה על משפחתו‪" ,‬כֹׁל‪ִ ,‬איש י ְּ‬ ‫נחשב לו הדבר כאילו עשה‪ ,‬כאילו כבר קיים‪ ,‬שעושה כך בקביעות!‬ ‫את הדין על כל מה שעשה ועל כל מי שיכול היה להשפיע‪:‬‬ ‫ומכאן‪ ,‬הסיק הסבא מקלם‪ ,‬הנה לנו עצה טובה לקראת יום הדין‪:‬‬ ‫בני הזוג על רעותם‪ ,‬ההורים על ילדיהם‪ ,‬כל מי שיכול היה לקרב‪ ,‬לשכנע‪,‬‬ ‫בכל רגע ורגע‪ ,‬יכול כל יהודי לקבל על עצמו‪ .‬הוא לא צריך לעשות דבר‪ ,‬רק‬ ‫לצרף – האם עשה כמידת יכולתו‪.‬‬ ‫להחליט‪ ,‬החלטה נחושה‪ ,‬כבירה ועוצמתית‪ .‬ברגע שאדם מקבל על עצמו –‬ ‫ניצבים ועומדים כולנו לפני מלך הכבוד‪ ,‬מכינים עצמנו בהתרגשות לרגעים‬ ‫נחשב הדבר כאילו כבר קיים‪ ,‬ובלבד שנוכל לעמוד בהן ונתכוון ברצינות‬ ‫הגדולים בהם נעבור לפני מלכו של עולם כבני מרון‪ ,‬והוא יסקור ויבחן את‬ ‫להתמיד ולקיימן ‪ .‬כמה כדאי למצוא כמה דקות של ריכוז‪ ,‬לקבל על עצמנו‬ ‫מחשבותינו ומעשינו‪ ,‬ויקבע ויכתוב מה יעלה בגורלנו בשנה הבאה‪ .‬כל יהודי‬ ‫קבלה טובה או שתיים שאנו יכולים לעמוד בה‪ .‬או אז‪ ,‬יעמדו הקבלות‬ ‫באשר הוא שם‪ ,‬משהו בתוך לבו נע גם זע‪ ,‬לקראת היום הגדול‪ .‬כולנו‬ ‫האלה ביום הדין לפני מלך המשפט‪ ,‬וימליצו טוב בעדנו שניכתב ונחתם‬ ‫מבינים ש'היום הרת עולם'‪ ,‬ביום הזה נקבע ומוכרע מה יהיה בשנה הבאה‪.‬‬ ‫לחיים טובים וארוכים‪ ,‬לשנה טובה ומתוקה!‬ ‫סיפר אחד מתלמידיו של בעל החפץ חיים זי״ע על שנה אחת שזכה להסב‬ ‫מספר הרב אפרים כהן‪ :‬מזה כמחצית השנה ניגש אליי כמעט מידי יום אחד‬ ‫יחד עם רבו בסעודת ליל ראש השנה‪ ,‬והנה‪ ,‬כאשר הגיע עת אכילת הסימנים‬ ‫המתפללים‪ ,‬לפני עלייתי לדוכן לברכת כהנים‪ ,‬ומבקש שאכוון על בתו שתזכה‬ ‫החל החפץ חיים זי״ע לומר‪ :‬הגמרא (הוריות יב‪ ).‬אומרת שיש תוקף וחוזק‬ ‫לזיווג הגון‪.‬‬ ‫לסימן טוב שאדם עושה‪ .‬ומשום כך ראוי ורצוי לאכול בראש השנה דברים‬ ‫למותר לציין שעשיתי כבקשתו‪ .‬אבל מאחר שראיתי שהדבר מציק לו מאוד‪,‬‬ ‫מתוקים‪ ,‬ולהימנע מאכילת דברים חמוצים וחריפים‪ .‬כן נוהגים לאכול בליל‬ ‫החלטתי לעשות מעשה‪ ,‬לקחתי אותו הצידה ושאלתי אותו‪:‬‬ ‫ראש השנה ״ראש כבש או דג״‪ ,‬שנהיה לראש ולא לזנב‪ .‬״קרא״ שייקרעו‬ ‫מותר לי לדעת בת כמה בתך המדוברת שאתה רוצה שהיא תמצא כבר את‬ ‫שטרי חובותינו‪ .‬״סילקא״ שיסתלקו שונאינו‪ .‬ובחג עצמו‪ ,‬בתום התפילה‪,‬‬ ‫זיווגה? והוא השיב‪ :‬מבוגרת מאוד!‬ ‫אחרי שסעד את ליבו‪ ,‬לא נאבד את היום הקדוש והנורא בשיחה בטלה‬ ‫ואז הרגשתי‪ ,‬שהשי"ת מכוון אותי ושם את הדברים בפי‪ .‬לבשתי עוז ותעצומות‪,‬‬ ‫ושאלתי אותו‪" :‬האם הינך מוכן לקבל קבלה‪ ,‬לעשות 'עסקה' – כביכול – עם‬ ‫וכדומה‪ ,‬ואמרו בתלמוד הירושלמי שרצוי להימנע מלישון כדי שמזלנו לא‬ ‫הרבש"ע?"‪ .‬האיש היה נראה מופתע‪ ,‬אבל השיב‪" :‬הנני מוכן ומזומן"‪ .‬ואז‬ ‫יישן‪ ,‬אלא כל אחד ילמד כפי כוחו ויש המסיימים את כל ספר תהילים (ב'‬ ‫אמרתי לו כדברים הללו‪" :‬בוא נסכם‪ ,‬שהינך מתחייב – למשך ‪ 30‬יום – לא‬ ‫פעמים בשני ימי ראש השנה)‪.‬‬ ‫לדבר בתפילה‪ ,‬אפילו לא בדברי תורה ‪ ,‬וגם לא בין גברא לגברא‪ ,‬בדיוק כמו‬ ‫והנה‪ ,‬אם אנו מהדרים אחר סימנים ‪ -‬המשיך החפץ חיים ואמר‪ :‬הרי אין‬ ‫שכתוב בהלכה! כמו‪-‬כן‪ ,‬הינך מתחייב לא לדבר כשהינך עטור בטלית ותפילין‪,‬‬ ‫סימן נאה ויאה יותר מהארת פנים לזולת! חיוך וסובלנות! ואין סימן גרוע‬ ‫למעט בדברי תורה שלא בשעת התפילה"‪.‬‬ ‫יותר מכעס והקפדה‪ .‬ובכלל‪ ,‬הארת פנים לזולת‪ ,‬חיוך וברכה‪ ,‬עזרה ועידוד‪,‬‬ ‫והוספנו תנאי לעסקה‪ :‬אם הבת לא מתארסת בתוך ‪ 30‬הימים הללו‪ ,‬הוא‬ ‫הרי הם סגולה בדוקה לזכייה בדין‪ .‬שכן אמרו רבותינו ז״ל‪ :‬״כל המרחם על‬ ‫משוחרר מההתחייבות‪ ,‬אבל… אם היא מתארסת בתוך הזמן הזה – הרי‬ ‫שההתחייבות תהפוך לדבר של קבע‪ ,‬לכל החיים! היהודי חשב כמה שניות‪,‬‬ ‫הבריות‪ ,‬מרחמים עליו מן השמים״‪ .‬ואמרו‪ :‬״כל המעביר על מידותיו‪,‬‬ ‫ולאחר מכן לחץ יד וקיבל על עצמו בו‪-‬במקום את העסקה‪.‬‬ ‫מעבירין לו על כל פשעיו‪ ,‬ובמידה שאדם מודד לאחרים – מודדים לו‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫האמת‪ ,‬שמיד לאחר מכן‪ ,‬נלחצתי… חששתי מחילול ה' שעלול להיות אם הדבר‬ ‫המחייך לזולת ‪ -‬יחייכו אליו מן השמים! המאיר פנים – יזכה להארת פנים‬ ‫לא יתקיים ובכלל‪ ,‬מי אתה ומי שמך להציע עסקאות שכאלו בשם הקב"ה‪,‬‬ ‫באור פני מלך חיים‪.‬‬ ‫כביכול? אבל הרגשתי שההחלטה לגשת אל היהודי‪ ,‬ולהגיד לו את הדברים‬ ‫ובשיחת התעוררות עצומה לפני ראש השנה‪ ,‬הוסיף ואמר ה"חפץ חיים"‪:‬‬ ‫האלה לא באמת היתה בשליטתי‪....‬‬ ‫" האדם בא לפני הקב"ה בערב ר"ה ומשיח לפניו לבו ואומר‪ :‬אני בא אליך‬ ‫לאחר כמה שבועות‪ ,‬ממשיך הרב כהן לספר‪ ,‬הגיע הבן שלי מבית הכנסת‪ ,‬ואמר‬ ‫בערב ראש השנה‪ ,‬ומבקש ממך שתסלח לי על כל עוונותי ופשעי‪ ,‬והקב"ה‬ ‫לי‪" :‬אבא‪ ,‬יש יהודי שהגיע לבית הכנסת‪ ,‬והמתין עד שאסיים את התפילה‪,‬‬ ‫יכול לענות‪ :‬מדוע אמחל לך? והרי כל השנה אתה דבוק בתאוות רעות‬ ‫ולאחר מכן ניגש אליי וביקש לספר לך שהבת שלו התארסה"…‬ ‫בחישוב מהיר של מספר הימים הגענו ל‪ 27-‬יום מאז שחתמנו על העסקה!!! אי‬ ‫ומתנהג נגד רצוני‪ ,‬למה שאמחל לך?! אבל יש דבר אחד שבו אפשר לפייס את‬ ‫אפשר לתאר את עוצמת ההתרגשות שאחזה בי!!‬ ‫הקב"ה ולרצותו שימחל‪ ,‬אם אני מוותר לחברי שחטא כנגדי‪ ,‬מעביר על‬ ‫כדאי גם לכם לעשות כך‪ .‬קבלות כאלה‪ ,‬עסקאות כאלו – כביכול – עם הקב"ה‬ ‫מידותי‪ ,‬דן אותו לכף זכות ומוחל לו על כל הרעה שעשה לי ומרחיק את‬ ‫הן הדבר הכי‪-‬משתלם שאפשר לחשוב עליו‪.‬‬ ‫השנאה מלבי‪ ,‬ואני מכניס בי אהבת ישראל‪ ,‬כי אז הדברים ק"ו‪ ,‬אם אני‬ ‫כשהתקשרתי לברך אותו בברכת מזל‪-‬טוב‪ ,‬העדיף היהודי להעמיד במרכז‬ ‫בשר ודם קרוץ מחומר‪ ,‬אני מוותר ומוחל לחברי‪ ,‬אזי הקב"ה בוודאי צריך‬ ‫הדברים לא את השמחה הגדולה שהיתה בביתו‪ ,‬אלא משהו אחר לגמרי‪' :‬אין‬ ‫למחול לי‪ ,‬אם אני העברתי על מידותי ודנתי לכף זכות והייתי רחמן באותה‬ ‫לך מושג איך נראית התפילה שלי מאז שקיבלתי על עצמי לא לדבר'‪ ,‬הוא אומר‬ ‫שעה‪ ,‬בוודאי אבא שבשמים‪ ,‬הרחמן האמתי‪ ,‬תרחם עלי ותמחול לי על כל‬ ‫בהתרגשות מרובה‪' .‬זה אני והרבש"ע‪ ,‬לא הטלפון‪ ,‬ולא החברים מסביב ‪ ..‬רק‬ ‫מה שחטאתי ופשעתי נגדך‪".‬‬ ‫אני והוא!'‪( .‬קול ברמה – ביטאון רמת אלחנן – גיליון ‪)383‬‬ ‫והגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל היה אומר‪ ,‬כמובא בספר 'מתיקות אלול'‪:‬‬ ‫אך בנוסף לאלה‪ ,‬קיימת עצה פשוטה ובסיסית לזכות על ידה ביום הדין‪.‬‬ ‫'הדרך היחידה להינצל‪ ,‬היא להיות אדם שאחרים זקוקים לו‪ .‬כי אם אתה‬ ‫העצה היא לעשות את עצמו רש ודל‪ ,‬להיות שפל וענוותן בלב נשבר‪ ,‬לא‬ ‫אדם לעצמך – אתה נידון לפי מצבך ומעמדך‪ .‬אולם אם אתה אדם שאנשים‬ ‫להביט על הזולת בגסות ובגאוה‪ ,‬אלא להרגיש דל וקטן יותר מכל אחד‪ ,‬ועל‬ ‫אחרים זקוקים לו‪ ,‬נעזרים בשירותיו‪ ,‬צריכים את עזרתו – הרי גם בשמים‬ ‫ידי כך ''מרחמין עליהם מן השמים''‬ ‫מתחשבים בכל הזקוקים לך‪ ,‬ומעניקים לך כדי שתוכל להמשיך להעניק‬ ‫לאחרים…' זו הרבה יותר מעצה‪ ,‬זה כלי חזק‪ .‬להגיע ליום הדין במעמד‬ ‫שאחרים זקוקים לנו‪ ,‬לעמוד למשפט כשברור שבעולם יש מי שנעזר בנו‪ ,‬כאשר אנו באים בתפילה אל ה' ומתחננים לפניו שיסלח לנו על חטאותינו‪,‬‬ ‫שצריך אותנו‪ .‬היחס השמימי כלפינו ישתנה לטובה ולברכה‪ ,‬ויעניקו לנו שנת אנו אומרים‪" :‬לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך‪ ,‬כדלים וכרשים דפקנו‬ ‫דלתיך" – בשעה זו עלינו לכוון שאין לנו משל עצמנו מאומה ואנו יודעים‬ ‫שפע‪ ,‬טובה וברכה!‬ ‫שאיננו יכולים להיתלות על עצמנו ולהסתמך על זכיותינו‪ ,‬לכן אנו משליכים‬ ‫אולם‪ ,‬על המאזניים עולים רק נתוני אמת‪ ,‬מציאות בשטח‪ ,‬עובדות קיימות‪ .‬כל יהבנו אך ורק על רחמי ה' וחסדיו!‬ ‫מול מלך הכבוד בבואו לשבת על כס המשפט‪ ,‬עומדים מעשים בפועל‪ ,‬ועל כל‬ ‫אלה יביאנו לדין‪ .‬האם נוכל לשנות את המציאות? האם נוכל להעמיס ואומר הבעש"ט‪" :‬התפילות והכוונות הן מפתחות לשערי ההיכלות‬ ‫העליונים‪ ,‬ולכל שער מפתח משלו‪ .‬אולם לב נשבר פותח את כל השערים"‬ ‫עכשיו‪ ,‬בבת אחת‪ ,‬את כף המאזניים בכמות עצומה של מעשים טובים?‬ ‫'טמטום הלב' מתבטא בקהות ובאטימות לענייני קדושה‪ .‬דברים רוחניים‬ ‫אמר הגאון רבי שלמה קנייבסקי שליט"א על התפילה ומשמעותה‪:‬‬ ‫אינם נקלטים כראוי‪ .‬בענייני העולם – הכול מובן היטב‪ ,‬מעניין‪ ,‬מלהיב;‬ ‫התפילה שלנו מהווה אמנם הכרזה של אמונה‪ ,‬הכרזה של הכרה בכך‬ ‫אולם כשמגיעים לענייני תורה ומצוות‪ ,‬ובפרט לעניינים עדינים בעבודת ה'‪,‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא הינו היחיד שביכלתו לתת לנו את כל צרכינו‪ ,‬אולם לפני‬ ‫מופיע לפתע 'טמטום' – הדברים נעצרים ואינם חודרים אל תוך המוח והלב‪.‬‬ ‫הכל ואחרי הכל – מדובר בבקשה‪ .‬אם התפילה שלנו לא תהיה בגדר בקשה‪,‬‬ ‫הלב כאילו מסרב להתעורר ולחוש את הדברים‪ ,‬כאילו הוא חתום ונעול‪.‬‬ ‫היא לא תהיה תפילה… וממילא‪ ,‬גם הכרזת אמונה לא ניתן יהיה למצוא‬ ‫הסיבה העיקרית לכך היא‪ ,‬כדברי הפסוק (ישעיה ו‪,‬י)‪" :‬הַ ְשמֵּ ן לֵּב הָּ עָּ ם הַ זֶה‪,‬‬ ‫בה! והוא מסביר את הדברים‪:‬‬ ‫וְ ָּאזְ נָּיו הַ כְ בֵּ ד וְ עֵּ ינָּיו הָּ שַ ע‪ .‬פֶן י ְִר ֶאה בְ עֵּ ינָּיו‪ּ ,‬ובְ ָּאזְ נָּיו י ְִשמָּ ע‪ּ ,‬ולְבָּ בֹו יָּבִ ין‪ ,‬וָּשָּ ב‬ ‫מי שמכיר בכך שהבריאות שלו בידיים של בקב"ה‪ ,‬ורק ברצותו יתברך הוא‬ ‫וְ ָּרפָּא לֹו"‪ .‬ומסביר שם רש"י‪ :‬ה' אומר לישעיהו שמצבו של עם ישראל הולך‬ ‫יזכה לאריכות ימים מתוך בריאות איתנה‪ ,‬בלי סבל ומכאובים‪ ,‬האם ייתכן‬ ‫ומתדרדר‪" ,‬לבם הולך ונעשה "שמן" ואטום יותר‪" ,‬אוזניהם הולכות‬ ‫שהוא לא יבקש ממנו יתברך על בריאותו בכל יום מחדש?‬ ‫ונעשות כבדות" יותר‪" ,‬ועיניהם הולכות ונעשות עצומות" יותר‪ ,‬כי הם‬ ‫מי שמכיר בכך שבלי הריבונו של עולם לא יהיה לו שכל אפילו בשביל‬ ‫פוחדים "פן" "חס וחלילה" הם "יראו‪ ,‬ישמעו ויבינו" דברים שיגרמו להם‬ ‫הדברים הפשוטים ביותר‪ ,‬שלא לדבר על בינה והשכל בתורה הקדושה או‬ ‫"לחזור בתשובה"‪...‬‬ ‫בשאר מעשה ידיו‪ ,‬האם ייתכן שהוא לא יתחנן שוב ושוב על דעת?‬ ‫מי שמרגיש בחוש‪ ,‬כי גאולתו וישועתו מכל צרה שבה הוא נמצא – תלויה אך‬ ‫מצוות הימים האלה‪ ,‬הלא היא מצוות התשובה‪.‬‬ ‫ורק באבא שבשמים‪ ,‬מבלי שאף אחד אחר יכול לסייע לו באמת‪ ,‬האם ייתכן‬ ‫מרוץ והמולת החיים‪ ,‬מונעת מן האדם להתיישב בדעתו‪ ,‬לשקול את מעשיו‬ ‫שהוא יחריש מלהעתיר לישועתו של היושב במרומים‪ ,‬מעומק הלב‪ ,‬שלש‬ ‫עד כה‪ ,‬ולתכנן את עתידו‪.‬‬ ‫פעמים בכל יום?‬ ‫יש להתרומם מעל עיסוק היום יום‪ ,‬ולהסתכל במעוף על כלל האירועים‬ ‫לא ולא‪ ,‬הדבר בלתי אפשרי‪ .‬מי שבאמת מאמין‪ ,‬מי שבאמת מרגיש‪ ,‬מי‬ ‫את‪ּ ,‬ול ְָּאן ַא ָּתה הֹולְֵּך‪ ,‬וְ לִפְ נֵּי ִמי ַא ָּתה‬ ‫שעברו והצפויים לבוא – "דַ ע מֵּ ַאיִן בָּ ָּ‬ ‫שבאמת מכיר בכך שהוא תלוי לחלוטין באבא שבשמים – לא יחריש מלבקש‬ ‫עָּ ִתיד ל ִֵּתן ִדין וְ חֶ ְשבֹון" (אבות)‪ .‬חובת התשובה היא להשפיע על כיוון מרוצת‬ ‫ממנו את כל צרכיו‪ ,‬בכוונה‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬עוד ועוד! ואין מי שאינו זקוק‬ ‫החיים ולשנותו; זה מצריך אבחון מדויק ‪ -‬לאן הובילו חיינו עד עתה‪ ,‬ולאן‬ ‫למאומה‪ ,‬כי גם אם יש לנו היום בריאות ודעת‪ ,‬פרנסה ושלוה – זה עדיין לא‬ ‫הם ימשיכו ‪ -‬אם לא נתערב ונפעל באופן מודע‪.‬‬ ‫אומר כלום לגבי מחר‪ ,‬ואם אנו יודעים שהבריאות של מחר‪ ,‬והשכל של‬ ‫מחר‪ ,‬והפרנסה של מחר‪ ,‬תלויה רק במישהו אחד ויחיד – לא ייתכן שאנו לא‬ ‫כל בן אנוש המתבונן במהלכי העולם‪ ,‬מגיע לידיעה שכלית‪ ,‬שאין כל‬ ‫נבקש ממנו באמת שיתן לנו את כל הצרכים הבסיסיים הללו‪ ,‬שבלעדיהם‬ ‫קביעות בעולם הזה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬כל התאוות וההנאות חולפות – עוברות‪.‬‬ ‫חיינו אינם חיים!"‬ ‫המציאות מוכיחה כי שאיפות הבלי העולם הזה הן הבל‪ ,‬ורק שאיפות‬ ‫וממשיך רבי שלמה קנייבסקי שליט"א ואומר‪" :‬שמעתי מאבי מורי זצוק"ל‪,‬‬ ‫רוחניות מביאות לידי אושר ושמחה‪ .‬יש לתרגם לחיי המעשה את הידיעה‬ ‫לא פעם‪ ,‬כי בפרנסה צריך להשקיע יומיים בשנה בלבד‪ :‬שני הימים של ראש‬ ‫ואת ההבנה‪ ,‬ולא להיגרר אחרי תאוות הלב‪.‬‬ ‫השנה… ואכן‪ ,‬מי שמרגיש באמת שהפרנסה שלו תלויה בידיו של הריבונו‬ ‫וכך כתב בעל התניא‪ ,‬בפרק ל"ב בספרו‪:‬‬ ‫של עולם‪ ,‬משקיע בשני הימים הללו את כל כוחותיו בכדי לזכות לפרנסה‬ ‫תֹורה הּוא לְהַ גְ בִ יהַ ּולְהַ עֲלֹות הַ ֶנפֶש עַ ל הַ ּגּוף מַ עְ לָּה מַ עְ לָּה" ‪-‬‬ ‫"יְסֹוד וְ ש ֶֹּרש כָּל הַ ָּ‬ ‫במשך כל השנה כולה…‬ ‫כל הסיפור הוא המאבק בין הנפש לבין הגוף‪ ,‬בין הרוחני לבין הגשמי‪ ,‬בין‬ ‫לכן‪ ,‬הבה נתחזק כולנו באמונה‪ ,‬נרגיש בחוש כי תלויים אנו באופן מלא‬ ‫מה שנכון לעשות לבין האגו והאינטרס האישי‪.‬‬ ‫באבא שבשמים – בכל רגע ובכל שניה‪ ,‬ואו אז התפילות שלנו תיראנה אחרת‬ ‫מסע חיינו הוא לנסות לגרום לנפש להוביל את הגוף‪ ,‬ולא להיפך‪.‬‬ ‫לגמרי… הן לא תהיינה רק בקשות – אלא עדות נאמנה על אמונתנו‬ ‫המוחלטת בצור העולמים‪ ,‬מלך מלכי המלכים‪ ,‬שאנו נתונים בידיו לשבט או‬ ‫בחירה חופשית מציב בפנינו ריבונו של עולם‪:‬‬ ‫לחסד בכל רגע ובכל שניה‪ ,‬ואין מלבדו מלך עוזר ומושיע!" (קטעים מתוך‬ ‫" ְּר ֵּאה נ ַָּת ִתי ְּל ָּפנֶיָך הַ יֹום‪ֶ ,‬את‪-‬הַ חַ יִים וְּ ֶאת‪-‬הַ ּטֹוב‪ ,‬וְּ ֶאת‪-‬הַ מָּ וֶת‪ ,‬וְּ ֶאת‪-‬הָּ ָּרע‪".‬‬ ‫הספר 'נפשי חמדה')‬ ‫עם סיום הקללות שבפרשה הקודמת‪ ,‬מתקבל הרושם כי אם עם ישראל לא (ל'‪ ,‬ט"ו)‪ .‬בסופה מופיעה גם המלצה א‪-‬לקית‪:‬‬ ‫ִשמֹׁעַ‬ ‫ֹלקיָך‪ ,‬ל ְּ‬ ‫ישמרו את הברית וה' יענישם‪ ,‬הרי שהוא עתיד‪ ,‬חלילה‪ ,‬לכלותם מעל פני "ּובָּ חַ ְּר ָּת‪ ,‬בַ חַ יִים‪--‬לְּמַ עַ ן ִת ְּחיֶה‪ַ ,‬א ָּתה וְּ ז ְַּרעֶ ָך‪ .‬ל ְַּאהֲ בָּ ה ֶאת‪-‬ה' אֱ ֶ‬ ‫ִשבַ ע‬ ‫האדמה‪ .‬אולם לא כך הדברים‪ .‬בנאום סיכום הברית של משה רבנו המופיע בְּ קֹׁלֹו ּולְּדָּ בְּ ָּקה‪-‬בֹו‪ :‬כִ י הּוא חַ יֶיָך‪ ,‬וְּ א ֶֹׁרְך יָּמֶ יָך‪--‬לָּשֶ בֶ ת עַ ל‪-‬הָּ אֲ דָּ מָּ ה אֲ שֶ ר נ ְּ‬ ‫ה' לַאֲ ב ֶֹׁתיָך ל ְַּאבְּ ָּרהָּ ם ְּליִצְּ חָּ ק ּו ְּל ַי ֲעקֹׁב‪ ,‬ל ֵָּּתת לָּהֶ ם‪( ".‬שם‪ ,‬יט‪,‬כ')‬ ‫בפרשתנו‪ ,‬עולה אפשרות התשובה הניצבת בפני העם‪.‬‬ ‫"וְּ הָּ יָּה כִ י‪ָּ -‬יבֹׁאּו עָּ לֶיָך כָּל‪-‬הַ ְּדבָּ ִרים הָּ ֵּאלֶה‪ ,‬הַ בְּ ָּרכָּה וְּ הַ ְּק ָּללָּה‪ ,‬אֲ שֶ ר נ ַָּת ִתי‪ ,‬בְ פ ָָּּרשַ ת הַ שָּ בּועַ מסופר שֶ בְ יֹום הֻ ל ְַדתֹו הַ מֵּ ָּאה וְ עֶ ְׂש ִרים ָּאסַ ף מֹּשֶ ה ַרבֵּ נּו ֶאת בְ נֵּי‬ ‫ֹלקיָך שָּ מָּ ה‪ .‬וְּ שַ בְּ ָּת י ְִׂש ָּר ֵּאל וְ ָּאמַ ר לָּהֶ ם‪ :‬עַ ם י ָָּּקר וְ ָּאהּוב‪ ,‬שֶ כָּל כְָּך הַ ְרבֵּ ה שָּ נִים ִה ְקדַ ְש ִתי לְמַ עַ ְנכֶם‪,‬‬ ‫ְּל ָּפנֶיָך; וַהֲ שֵּ ב ָֹּׁת‪ֶ ,‬אל‪-‬לְּבָּ בֶ ָך‪ ,‬בְּ כָּל‪-‬הַ ּגֹויִם‪ ,‬אֲ שֶ ר ִה ִדיחֲ ָך ה' אֱ ֶ‬ ‫ִהּגִ יעַ זְ מַ נֹו שֶ ל מַ נ ְִהיג חָּ דָּ ש‪ ,‬אֲ נִי כְ בָּ ר ל ֹּא יָּכֹול לְהַ נ ְִהיג ֶא ְתכֶם‪ .‬והּוא ּגַם נִמֵּ ק‪:‬‬ ‫ֹלקיָך‪ ,‬וְּ שָּ מַ עְּ ָּת בְּ קֹׁלֹו‪ ,‬כְּ כֹׁל אֲ שֶ ר‪ָּ -‬אנֹׁכִ י ְּמצַ ּוְּ ָך‪ ,‬הַ יֹום‪( ":‬ל'‪ ,‬א'‪-‬ב')‬ ‫עַ ד‪-‬ה' אֱ ֶ‬ ‫פעמים רבות האדם נזקק לזעזוע כדי לחולל שינוי בחייו‪ .‬כשהחיים זורמים "ל ֹּא אּוכַל עֹוד לָּצֵּ את וְ לָּבֹוא"‪ .‬חֲ זַ"ל ְמבָּ ְר ִרים מָּ ה הָּ י ְָּתה ַכ ָּּונָּתֹו‪ .‬יֵּש מַ נ ְִהיגִ ים‬ ‫ּומ ְת ַק ִשים לְמַ לֵּא ֶאת ַתפְ ִקיד הַ מַ נ ְִהיג‪.‬‬ ‫פֹור ִשים מֵּ חֹּסֶ ר בְ ֵּר ָּרה‪ ,‬הֵּ ם ִמזְ דַ ְקנִים ִ‬ ‫על מי‪-‬מנוחות‪ ,‬אין הוא מתפנה לבחון את דרכו ואת מעשיו‪ .‬אפילו כשהוא שֶ ְ‬ ‫יודע שדברים מסויימים דורשים תיקון ושינוי‪ ,‬אין הוא ממהר לתקנם‪ .‬הוא הַ ִאם מֹּשֶ ה ַרבֵּ נּו ִה ְת ַכּוֵּן שֶ הּוא הָּ פְַך ל ְָּתשּוש וְ ֵּאינֹו יָּכֹול לְהַ נ ְִהיג ֶאת עַ ם י ְִׂש ָּר ֵּאל?‬ ‫תֹורה ְמעִ ידָּ ה עָּ לָּיו‪ּ" :‬ומֹּשֶ ה בֶ ן מֵּ ָּאה וְ עֶ ְׂש ִרים שָּ נָּה בְ מֹּתֹו‬ ‫דוחה זאת למחר‪ ,‬או משלים עם המגרעות ומניח לזרם החיים לסחוף אותו‪ .‬ל ֹּא י ִָּתכֵּן ‪ -‬שֶ הֲ ֵּרי הַ ָּ‬ ‫נֹותר ַר ֲענָּן וְ צָּ עִ יר אֲ פִ לּו בְ מַ ְר ֵּאהּו‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫אבל כשמתרחש מאורע שמטלטל את כל ישותו‪ ,‬הוא עוצר‪ ,‬בוחן את עצמו ל ֹּא כָּהֲ ָּתה עֵּ ינֹו וְ ל ֹּא נָּס ֵּלחֹּה" ‪ -‬הּוא ַ‬ ‫מַ דּועַ ‪ֵּ ,‬אפֹוא‪ָּ ,‬אמַ ר מֹּשֶ ה ַרבֵּ נּו לִבְ נֵּי י ְִׂש ָּר ֵּאל שֶ ֵּאינֹו יָּכֹול עֹוד לְהַ נ ְִהיגָּם? ָּאמַ ר‬ ‫ואת מעשיו‪ ,‬ומרגיש פתאום שהדברים חייבים להשתנות‪.‬‬ ‫מּואל בַ ר נ ְַחמָּ נִי‪ ,‬בְ שֵּ ם ַרבִ י יֹונ ָָּּתן‪ :‬מֹּשֶ ה ָּאמַ ר לִבְ נֵּי י ְִׂש ָּר ֵּאל שֶ ֵּאינֹו יָּכֹול‬ ‫ַרבִ י ְש ֵּ‬ ‫ה‪,‬מפְ נֵּי שֶ הּוא מַ ְרּגִ יש שֶ נ ְִס ַת ְתמּו שַ ע ֲֵּרי הַ חָּ כְ מָּ ה בְ ָּפנָּיו!‬ ‫תֹור ִ‬ ‫ְהֹוסיף ְלל ְַמדָּ ם ָּ‬ ‫בּותָך‪ ,‬וְּ ִרחֲ מֶ ָך; וְּ שָּ ב‪ ,‬וְּ ִקבֶ צְּ ָך ִמכָּל‪-‬הָּ עַ ִמים‪ ,‬אֲ שֶ ר ל ִ‬ ‫ֹלקיָך ֶאת‪ְּ -‬ש ְּ‬ ‫"וְּ שָּ ב ה' אֱ ֶ‬ ‫ֹלקיָך‪ ,‬שָּ מָּ ה‪ִ .‬אם‪-‬י ְִּהיֶה נִדַ חֲ ָך‪ ,‬בִ ְּקצֵּ ה הַ שָּ מָּ יִם‪ִ --‬משָּ ם‪ ,‬י ְַּקבֶ צְּ ָך ה' הַ ִאם ִאבֵּ ד מֹּשֶ ה ַרבֵּ נּו ֶאת חָּ כְ מָּ תֹו הַ מֻ פְ ָּלגָּה‪ֶ ,‬את הַ ּיֶדַ ע הָּ עָּ צּום שֶ צָּ בַ ר בְ מַ הֲ לְַך‬ ‫הֱ פִ יצְּ ָך ה' אֱ ֶ‬ ‫ְשנֹות חַ ּיָּיו? ַרבִ י מָּ ְר ֳּדכַי הַ כֹּהֵּ ן‪ִ ,‬מ ַתל ְִמידֵּ י הָּ אֲ ִריזַ"ל אֹומֵּ ר‪ַ :‬רק "שַ ע ֲֵּרי חָּ כְ מָּ ה"‬ ‫ּומשָּ ם‪ ,‬י ִָּקחֶ ָך‪( .‬ל'‪ ,‬ג'‪-‬ד')‬ ‫ֹלקיָך‪ִ ,‬‬‫אֱ ֶ‬ ‫ֵּמּותה‪ִ .‬נל ְְקחָּ ה ִממֶ נּו‬ ‫נֹות ָּרה בִ ְשל ָּ‬ ‫ומסביר הזוהר – גם אם תאחז בקצה הרוחניות‪ ,‬די יהיה בכך להצלה! נ ְִסּגְ רּו בְ ָּפנָּיו‪ ,‬אֲ בָּ ל הַ חָּ כְ מָּ ה שֶ כְ בָּ ר הָּ י ְָּתה בֹו ְ‬ ‫יעֹותיו‪ .‬בְ כָּל יֹום מֹּשֶ ה‬ ‫יֹותר ֶאת י ְִד ָּ‬ ‫ְהֹוסיף ּולְהַ ְחכִ ים‪ ,‬לְהַ ע ֲִשיר עֹוד ֵּ‬ ‫וה'כלי‪-‬יקר' (סוף פרשת שמות) אומר‪" :‬מיד כאשר תגמור בליבך לשוב הָּ ֶאפְ שָּ רּות ל ִ‬ ‫ְהֹוסיף עֹוד חָּ כְ מָּ ה וְ ל ֹּא‬ ‫ידיעֹות‪ּ ,‬ובַ ּיֹום זֶה הּוא נִסָּ ה ל ִ‬ ‫הֹוסיף חָּ כְ מָּ ה וִ ִ‬ ‫ִ‬ ‫בתשובה שלמה עד ה'‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי שעדיין לא עשית הדבר הראוי להיעשות ַרבֵּ נּו‬ ‫בפועל" – כבר תבוא הגאולה‪ .‬אם רק "יראה ה' בך סימני טהרה‪ ,‬שנכון ליבך ִהצְ לִיחַ ‪ .‬מֹּשֶ ה ל ֹּא ִחכָּה שָּ בּועַ וְ ִאפְ לּו ל ֹּא יֹומַ יִם‪ִ .‬מּיָּד הּוא כִ נֵּס ֶאת בְ נֵּי י ְִׂש ָּר ֵּאל‬ ‫וְ ָּאמַ ר לָּהֶ ם‪ :‬נִגְ מַ ר עִ דָּ ן! ִאם אֲ נִי ל ֹּא יָּכֹול ל ְִה ְת ַקדֵּ ם זֶה אֹומֵּ ר שֶ אֲ נִי מֵּ ת‪ַ .‬א ֶתם‬ ‫בּותָך"‪.‬‬‫ֹלקיָך ֶאת‪ְ -‬ש ְ‬ ‫אל ה' – תיכף "וְ שָּ ב ה' אֱ ֶ‬ ‫כלומר‪ ,‬התשובה יכולה להיות כהרף‪-‬עין‪ :‬רגע של התעוררות ותפנית אל ה' – צְ ִריכִ ים מַ נ ְִהיג ַאחֵּ ר‪ .‬יֹום שֶ בֹו ל ֹּא לָּמַ ְד ָּת מַ שֶ הּו חָּ דָּ ש הּוא יֹום מֵּ ת‪ .‬מֹּשֶ ה ַרבֵּ נּו‬ ‫ְהֹוסיף י ְִדיעֹות וְ חָּ כְ מָּ ה‪,‬‬ ‫שֶ בְ מֶ שֶ ְך ‪ 120‬שָּ נָּה ל ֹּא ִהפְ ִסיק ִל ְלמֹּד וְ ל ְַחקֹּר‪ ,‬ל ְִה ְתבֹונֵּן ּול ִ‬ ‫"ומיד הן נגאלין" (תורה‪-‬אור וארא נז‪,‬ד)‪.‬‬ ‫וְ עָּ ׂשָּ ה בְ יָּמֵּ י חַ ּיָּיו כָּל כְָּך הַ ְרבֵּ ה‪ִ ,‬ה ְמ ִחיש לִבְ נֵּי עַ מֵּ נּו ֶאת סֹוד הַ חַ ּיִים‪ִ .‬אפְ לּו ַאחֲ ֵּרי‬ ‫ֹלקיָך‪ ,‬בְּ כָּל‪ְ 120 -‬שנֹות פְ עִ ילּות ִאינְטֶ נ ְִסיבִ ית ּורצופַת ְד ָּרמֹות‪ ,‬הּוא ל ֹּא ִה ְרשָּ ה לְעַ צְ מֹו שֶ ַּי ֲעבֹּר‬ ‫ֹלקיָך ֶאת‪-‬לְּבָּ בְּ ָך‪ ,‬וְּ ֶאת‪-‬לְּבַ ב ז ְַּרעֶ ָך‪ :‬ל ְַּאהֲ בָּ ה ֶאת‪-‬ה' אֱ ֶ‬ ‫"ּומָּ ל ה' אֱ ֶ‬ ‫ּומֹוסיף יֶדַ ע‪ .‬יֹום ֶאחָּ ד!‬ ‫ִ‬ ‫עָּ לָּיו יֹום ֶאחָּ ד שֶ בֹו הּוא ֵּאינֹו ִמ ְת ַקדֵּ ם‪ֵּ ,‬אינֹו מַ ְחכִ ים‬ ‫לְּבָּ בְּ ָך ּובְּ כָּל‪-‬נַפְּ ְּשָך‪--‬לְּמַ עַ ן חַ יֶיָך‪( ".‬ל'‪ ,‬ו')‬ ‫חֲרי ‪ 120‬שָּ נָּה מַ ּגִ יעַ לִי יֹום ֶאחָּ ד עַ ל כִ סֵּ א נֹּחַ ‪,‬‬ ‫מֹּשֶ ה ַרבֵּ נּו ל ֹּא ָּאמַ ר לְעַ צְ מֹו‪ַ :‬א ֵּ‬ ‫פעולת השם יתברך ביחס לישראל כאן אינה בתחום גאולתם הפיזית ָּככָּה לָּשֶ בֶ ת בְ לִי ַלעֲׂשֹות כְ לּום‪ .‬זֶה ִאפְ לּו ל ֹּא עָּ לָּה עַ ל דַ עְ תֹו‪ .‬כָּל יֹום הּוא‬ ‫ִהזְ דַ ְמנּות מַ ְד ִהימָּ ה ל ְֵּאין סֹוף ֶאפְ שָּ רּויֹות שֶ ל ֹּא ַת ְחז ְֹּרנָּה עַ ל עַ צְ מָּ ם‪.‬‬ ‫החומרית בלבד‪ ,‬אלא אף ובעיקר בתחום הרוחני‪.‬‬ ‫רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא מסביר (פרק כט)‪ ,‬כי מילת הלב ‪ -‬עֹוד ְמעַ ט ַנ ֲעמֹּד וְ נ ְִתחַ נֵּן לִפְ נֵּי ה'‪" :‬זָּכְ ֵּרנּו לְחַ ּיִים‪ ,‬מֶ לְֶך חָּ פֵּץ בַ חַ ּיִים‪ ,‬וְ כ ְָּתבֵּ נּו‬ ‫ֹלהים חַ ּיִים"‪ּ ,‬ובְ עֶ זְ ַרת ה'‪ ,‬כַאֲ שֶ ר נִזְ כֶה לְחַ ּיִים טֹובִ ים‬ ‫הסרת הכיסוי הגורם לאטימות הלב היא המחשה לתופעה שנקראת בְ סֵּ פֶר הַ חַ ּיִים‪ .‬לְמַ עַ נְָך אֱ ִ‬ ‫'טמטום הלב'‪ .‬האדם מבין בשכלו את הדברים‪ ,‬אבל ליבו קהה ואטום לְשָּ נָּה נֹוסֶ פֶת‪ַ ,‬רק ִטבְ עִ י שֶ כָּל ֶאחָּ ד י ְִש ַאל ֶאת עַ צְ מֹו‪ּ :‬ומָּ ה אֲ נִי עֹוׂשֶ ה בַ חַ ּיִים‬ ‫הָּ ֵּאלּו כָּל יֹום? (ותן חלקנו)‬ ‫מלחוש זאת‬