gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור הדעת · Ohr Hadaas — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אור הדעת · Ohr Hadaas

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אור הדעת · Ohr Hadaas — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫‪,‬י‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫א‬ ‫ַ‬ ‫ם‬‫י‬‫ַ‬ ‫ק‬ ‫שם ה ַוא הַ ַאלַ‬ ‫ַעת כַי הַ ַ‬ ‫תַ ַל ַד‬ ‫ו‬ ‫ַ‬ ‫ע‬ ‫ין‬ ‫הַרַ ַא‬ ‫ד ַלַ‬ ‫מ‬ ‫תַה‬ ‫ַבדוַַ‬ ‫ַא‬ ‫אור הדעת‬ ‫ֲעבוֹדַתַ ָה ָא ָ ַדםַ ְּבעוֹלָ מ ַוַֹ ִּבפְּ נִּ ִּימיוַתַהתוֹ ָ ַרהַוְּ ה ֲח ִּסידוַתַ ַ‬ ‫נצבים‬ ‫םַהוא ַ‬ ‫לֹאַב ָשמיִּ ִּ‬ ‫ְּד ֵבקותַוְּ כִּ סופִּ י ַם ַ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫וילך‬ ‫תַ'חפִּ יפָ הַ' ַ‬ ‫ְּתקופ ֲ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫משיעורי‬ ‫רבי יצחק זעקל הלוי פולק שליט'א‬ ‫רב ור"מ בית המדרש 'וידבר משה'‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ת ֶֹּכן ִענְ יָ נִ ים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ב‬ ‫תֹּכן ִענְ יָ נִ ים‬ ‫ֹלא ַב ָּׁש ַמיִ ם ִהוא‪ .....................................................................................‬ד‬ ‫ָקרֹוב ֵאלֶ יָך ‪ .......................................................................................‬ד‬ ‫ִּת ֵתן ֶא ְצ ַּבע ‪ .......................................................................................‬ד‬ ‫ַּת ְפ ִּק ֵידנּו ָבעֹולָ ם ‪ .................................................................................‬ה‬ ‫ָחזָ ק אֹו ַּחלָ ׁש‪ ......................................................................................‬ה‬ ‫ְתכּונַּ ת ָה ָא ָדם ‪......................................................................................‬ו‬ ‫ׁשּוקת ָה ָא ָדם‪.....................................................................................‬ו‬ ‫ְת ַּ‬ ‫טֹועים‪..........................................................................................‬ז‬ ‫ֹלא ִּ‬ ‫ִּמ ְׁשכְ נֹות ָהר ִֹּעים‪ ..................................................................................‬ח‬ ‫ָתלּוי ִּבי ‪ ...........................................................................................‬ח‬ ‫יְ כֹולִּ ים לְ ַּת ֵקן ‪ .....................................................................................‬ח‬ ‫ַּהזָ ֵקן וְ ַּה ָצ ִּעיר ‪ .....................................................................................‬ט‬ ‫ְת ִּחיַּ ת ָהעֹוף‪ .......................................................................................‬ט‬ ‫ְב ִּאיׁשֹון לֵ יל‪ ........................................................................................‬י‬ ‫תֹורה ‪ .................................................................................‬יא‬‫יּותם ֵמ ַּה ָ‬ ‫ַּח ָ‬ ‫ָבעֹולָ ם ַּהזֶ ה ‪ ......................................................................................‬יב‬ ‫ָהעֹולָ ה ִּמכָ ל זֶ ה ‪ ..................................................................................‬יב‬ ‫ּסּופים‪ ...................................................................................‬יג‬ ‫ְּד ֵבקּות וְּ ִכ ִ‬ ‫ַּה ַּתכְ לִּ ית ַּה ְד ֵבקּות‪ ...............................................................................‬יג‬ ‫ַּת ְריַּ "ג ֵעצֹות ‪ .....................................................................................‬יג‬ ‫דֹוׁשים‪ ..............................................................................‬יד‬ ‫בֹותינּו ַּה ְק ִּ‬‫ֲא ֵ‬ ‫ַּהּגּוף ֵאינֶ ּנּו ָה ָא ָדם‪ ...............................................................................‬טו‬ ‫זֹוה ָמא ‪ ...................................................................................‬טו‬ ‫ִּסלּוק ַּה ֲ‬ ‫ָהעֹולָ ה ִּמכָ ל זֶ ה ‪ ..................................................................................‬טז‬ ‫יפה'‪ ...................................................................................‬יז‬ ‫קּופת ֲ'ח ִפ ָּׁ‬ ‫ְּת ַ‬ ‫ּטּורין ‪ ....................................................................................‬יז‬ ‫ִּמכְ ַּתב ִּפ ִּ‬ ‫ָח ְתמּו ָק ַּבע‪ ........................................................................................‬יז‬ ‫ג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ת ֶֹּכן ִענְ יָ נִ ים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ְט ַּר ְקלִּ ין ּגָ דֹול ‪ ....................................................................................‬יח‬ ‫ֵבית ֲחר ֶֹׁשת ‪ ......................................................................................‬יט‬ ‫ַּה ָמ ָׁשל ַּהּנָ כֹון‪ .....................................................................................‬יט‬ ‫ָהעֹולָ ה ִּמכָ ל זֶ ה ‪ ...................................................................................‬כ‬ ‫קול היכל 'אור הדעת'‬ ‫ארץ ישראל‪02.500.4499 :‬‬ ‫ארה"ב‪1585.280.2888 :‬‬ ‫לקבלת חוברת 'אור הדעת' מדי שבוע‬ ‫שלחו בקשה ותצורפו לרשימת המנויים‬ ‫‪B025004499@gmail.com‬‬ ‫מהדורת ביקורת‪ ,‬טיוטה ‪ -‬אינו מוגה כלל‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ל ֹּא ַב ָש ַמיִ ם ִהוא‬ ‫אוﬧ‬ ‫ד‬ ‫ֹלא ַב ָש ַמיִ ם ִהוא‬ ‫מה הכוונה 'וְ ֹלא ְרח ָֹקה ִּהוא'‪ ,‬או 'ֹלא ַּב ָש ַּמיִּ ם ִּהוא'‪' ,‬וְ ֹלא ֵמ ֵע ֶבר לַּ יָ ם'‪ ,‬דהיינו‬ ‫אילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללמדה‪ ,‬הרי אפילו אם‬ ‫נעשה אלף סולמות לא נגיע לשמים? וכי הבורא יתברך ציווני מצוות‬ ‫שלא ניתן לקיימם שקשה לקיימם?!‬ ‫מעלין נדרים ונדבות לירושלים‪ ,‬אמר‬ ‫ָּׁקרֹוב ֵאלֶ יָך‬ ‫הכל מעלין לירושלים ואני איני מעלה‬ ‫דבר? יצא למדברה של עירו‪ ,‬וראה שם‬ ‫התורה הקדושה ותרי"ג מצוותיה היא‬ ‫אבן אחת‪ ,‬ושבבה וסיתתה ומירקה‪ ,‬ביקש‬ ‫קרובה אלינו מאוד‪ ,‬כלשון‬ ‫לשכור לו פועלים (להעלותה) אמרו תן לנו‬ ‫הפסוק (דברים ל‪ ,‬יא – יד‪ ,‬פרשת נצבים)‪' :‬כִּ י‬ ‫חמשה סלעים‪ .‬ולא נמצא בידו דבר‪.‬‬ ‫ַּה ִּמ ְצוָ ה ַּהזֹאת ֲא ֶׁשר ָאנֹכִּ י ְמ ַּצּוְ ָך ַּהיֹום ֹלא‬ ‫לשעה‪ ,‬זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים‪,‬‬ ‫נִּ ְפלֵ את ִּהוא ִּמ ְמָך וְּ ֹלא ְּרח ָֹּׁקה ִּהוא‪ֹ :‬לא‬ ‫והסכימו להעלותו ואמרו לו "ובלבד‬ ‫ַב ָּׁש ַמיִ ם ִהוא לֵ אמֹר ִּמי יַּ ֲעלֶ ה לָ נּו ַּה ָש ַּמיְ ָמה‬ ‫שתתן ידך ואצבעך עמנו"‪ ,‬נתן ידו‬ ‫וְ יִּ ָק ֶח ָה לָ נּו וְ יַּ ְׁש ִּמ ֵענּו א ָֹתּה וְ נַּ ֲע ֶשּנָ ה‪ :‬וְּ ֹלא‬ ‫ואצבעו עמהם (וברגע עפו ופרחו) ונמצאו‬ ‫ֵמ ֵע ֶבר לַ יָּׁ ם ִּהוא לֵ אמֹר ִּמי יַּ ֲע ָבר לָ נּו ֶאל‬ ‫עומדים בירושלים‪.‬‬ ‫ֵע ֶבר ַּהיָ ם וְ יִּ ָק ֶח ָה לָ נּו וְ יַּ ְׁש ִּמ ֵענּו א ָֹתּה‬ ‫וְ נַּ ֲע ֶשּנָ ה‪ :‬כִ י ָּׁקרֹוב ֵאלֶ יָך ַה ָּׁד ָּׁבר ְּמאֹד ְּב ִפיָך‬ ‫מרגלא בפומיה של הגאון רבי יוסף‬ ‫ּובלְּ ָּׁב ְּבָך לַ ֲעשֹתֹו'‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫שלמה כהנמן זצ"ל מפוניבז'‬ ‫מה הכוונה 'וְ ֹלא ְרח ָֹקה ִּהוא'‪ ,‬או 'ֹלא‬ ‫להביא את שאלתו ה"חפץ חיים"‪ ,‬תמוה‬ ‫ַּב ָש ַּמיִּ ם ִּהוא'‪' ,‬וְ ֹלא ֵמ ֵע ֶבר לַּ יָ ם'‪,‬‬ ‫הדבר‪ :‬מפני מה עיכב הקב"ה עד שחיפש‬ ‫דהיינו אילו היתה בשמים היית צריך‬ ‫לשכור אנשים‪ ,‬ולא שלח לו המלאכים‬ ‫לעלות אחריה וללמדה‪ ,‬הרי אפילו אם‬ ‫תיכף בתחילת הענין? ומה פשר התנאי‬ ‫נעשה אלף סולמות לא נגיע לשמים? וכי‬ ‫שהעמידו המלאכים לרבי חנינא בן דוסא‬ ‫הבורא יתברך ציווני מצוות שלא ניתן‬ ‫"ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו"‪ ,‬וכי‬ ‫לקיימם שקשה לקיימם?!‬ ‫את אצבעו הם צריכים?‬ ‫מצד אחד‪ ,‬תורה ניתנה מן השמים‪ ,‬וכל‬ ‫ִת ֵתן ֶא ְּצ ַבע‬ ‫מהות התורה הוא רוחניות ודבקות‪,‬‬ ‫שהיא דברים מופשטים דקים וזכים‪,‬‬ ‫"אין זאת"‪ ,‬המשיך "אלא ללמדנו שהאדם‬ ‫שהוא הפוך מעולם החומרי והגשמי‪ ,‬והיא‬ ‫מחויב לפעול בכל מצב שהוא‪,‬‬ ‫תכלית העבודה של האדם להדבק‬ ‫ולעשות מצדו את כל מה שניתן לעשות‬ ‫בבוראו‪ ,‬מצד שני‪ ,‬מה שקרוב מאוד‪ ,‬הוא‬ ‫אפילו אם בדרך הטבע המשימה שלו‬ ‫העולם החומרי והגשמי‪ ,‬שהוא קרוב‬ ‫נראית כבלתי אפשרית‪ ,‬ולא מסתבר כלל‬ ‫מאוד אליך‪ ,‬שהיא העולם הזה (כסף‪ ,‬כבוד‪,‬‬ ‫שיספיק לבצע מחשבתו רק אז שולח לו‬ ‫אכילה וכדו')?‬ ‫הקב"ה עזרתו מקודש בדרך נס‪ .‬רק אחרי‬ ‫שעשית מצדך את כל מה שיכולים‬ ‫מסופר במדרש (ריש קהלת רבה) על רבי‬ ‫לעשות יבוא הסיוע ממעל"‪.‬‬ ‫חנינא בן דוסא ראה בני עירו‬ ‫ה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ל ֹּא ַב ָש ַמיִ ם ִהוא‬ ‫אוﬧ‬ ‫בחנות או מלאכת יד שטרחה מעט‪,‬‬ ‫"סיעתא לדברינו"‪ ,‬הוסיף החפץ חיים‪,‬‬ ‫כתפירה וכאחוי והספרות ואצור‬ ‫"מוצאים אנו בפרשת נצבים‪:‬‬ ‫המסחרים ושכיר האריסים והפועלים‬ ‫"לא בשמים היא" ובפירש"י "שאילו‬ ‫והשמשים בעבודת האדמה'‪.‬‬ ‫היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה‬ ‫וללמדה" ואיך אמר "היית צריך לעלות"‬ ‫ומבאר‪' :‬ומהן סבות יש בהן יגיעה וטורח‪,‬‬ ‫הרי אפילו אם נעשה אלף סולמות לא‬ ‫כעבוד העורות והוצאת הברזל‬ ‫נגיע לשמים? משמע אם כן‪ ,‬שאנחנו‬ ‫והנחשת והעופרת מן מוצאיהם וזקוק‬ ‫מצדנו חייבים לעשות ממש כל מה‬ ‫הכסף בעופרת ונשא המשאות הכבדות‬ ‫שביכולתנו לעשות‪ ,‬אפילו אם ברור‬ ‫ולכת בדרכים רחוקים תמיד ועבודת‬ ‫מראש שאין בכח עשייתנו להשיג את‬ ‫האדמה ודרישתה וכיוצא בהם'‪.‬‬ ‫המטרה‪ ,‬כי אז הקב"ה עוזר לנו מחוץ‬ ‫ָּׁחזָּׁ ק אֹו ַחלָּׁ ש‬ ‫לדרך הטבע"‪.‬‬ ‫האדם מצווה להיות הוא בעצמו ולמצות‬ ‫ולכן יש לאדם לבחון את עצמו‪ ,‬האם הוא‬ ‫את כוחותיו באופן הנעלה ביותר‬ ‫אדם חזק או חלש‪ ,‬הן חלק הגופני‪,‬‬ ‫שיש בכוחו וביכולתו‪ ,‬הרה"ק רבי זושא‬ ‫והן חלק הנפשי‪ ,‬אם יכול לקחת על עצמו‬ ‫מאניפולי זיע"א היה אומר‪ ,‬בעולם הבא‬ ‫לחצים ועול כבד על צוארו‪' :‬ומי שהוא‬ ‫לא ישאלוני מדוע לא היית משה רבנו‪,‬‬ ‫מבני אדם חזק בגופו וחלש בהכרתו ראוי‬ ‫כיון שאינני משה רבנו‪ ,‬כן ישאלוני‪ ,‬למה‬ ‫לו מהם מה שיש בו מן היגיעה‪ ,‬כפי שיכול‬ ‫לא היית זושא?‪.‬‬ ‫לסבול‪ ,‬ומי שהוא חלש בגופו והכרתו‬ ‫חזקה‪ ,‬אל יבקש מסבות הטרף מה שמיגע‬ ‫אין תביעה על האדם לעשות מה שאינו‬ ‫גופו‪ ,‬אך יטה אל מה שיהיה קל על גופו‬ ‫יכול‪ ,‬אלא רק מה שהנך יכול‪ ,‬את זה‬ ‫ויוכל להתמיד עליו'‪.‬‬ ‫תעשה‪ ,‬היות ותיקון זה לא שייך לאותו‬ ‫וממשיל מהבעלי חיים‪ ,‬שלכל בעל חי יש‬ ‫אדם‪ ,‬כפי שרואים במציאות הדברים לכל‬ ‫אחד ואחד יש לו תשוקה אחרת‪ ,‬מבט‬ ‫את טבעו לצורך חיותו‬ ‫שונה‪.‬‬ ‫ופרנסתו‪' :‬ולכל אדם יש חפץ במלאכה או‬ ‫סחורה מבלתי זולתה‪ ,‬כבר הטביע האל‬ ‫ַת ְּפ ִקי ֵדנּו ָּׁבעֹולָּׁ ם‬ ‫לה בטבעו אהבה וחבה‪ ,‬וכן בשאר החיים‪,‬‬ ‫כמו שהטביע בטבע החתול צידת‬ ‫נקח את דבריו הנפלאים של רבינו בחיי‬ ‫העכברים ובטבע הנץ צידת מה שראוי לו‬ ‫ב"ר יוסף זיע"א בספרו חובות‬ ‫מן העוף ובטבע האיל צידת הנחשים'‪.‬‬ ‫הלבבות (שער ד' ‪ -‬שער הביטחון פרק ג') בו מגלה‪,‬‬ ‫כיצד האדם ידע מה הפרנסה המתאימה‬ ‫'וכן יש מן העופות שיצודו הדגים לבד‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬מהי רצון הבורא שיעבוד אדם‬ ‫וכן בטבע מין ומין ממיני החיים נטיה‬ ‫לפרנסתו‪ ,‬הרי יש עבודות קלות‪ ,‬וישנם‬ ‫ותאוה אל מין ממיני הצמחים והחיים‪,‬‬ ‫עבודות קשות שיש בהם יגיעה וטורח‪,‬‬ ‫הוטבע עליו להיות סבה למזונו‪ ,‬ותכונת‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫גופו ואבריו ראויין לדבר ההוא‪ ,‬כפה‬ ‫הארוך והשוק הארוך לעוף‪ ,‬שהוא צד את‬ ‫וכה מקדים‪' :‬כי אין כל אדם חייב לחזר‬ ‫הדגים וכשן והצפורן החזק לארי והקרנים‬ ‫על כל סבה מסבות הטרף כי הסבות‬ ‫לשור ולאיל‪ ,‬ואשר תוכן מזונו מן הצמח‬ ‫רבות‪ .‬מהן נקלות‪ ,‬שטרחם מעט‪ ,‬כסחורה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ל ֹּא ַב ָש ַמיִ ם ִהוא‬ ‫אוﬧ‬ ‫ו‬ ‫ש'סיפורי צדיקים' זהו חיותו‪ ,‬ויש אדם‬ ‫לא נתן לו כלי הציד והטרף‪ .‬ועל הדמיון‬ ‫ששאיפתו לדעת רזי התורה וללמוד כתבי‬ ‫הזה תמצא מדות בני אדם וגופותם‬ ‫האריז"ל ורש"ש‪.‬‬ ‫מוכנות לסחורות ולמלאכות'‪.‬‬ ‫כל השאיפות האלו נובעות‪ ,‬ממטרת‬ ‫'ומי שמוצא במדותיו וטבעו כוסף אל‬ ‫תיקון נשמתו ומטרת בואו לעולם‪,‬‬ ‫מלאכה מהמלאכות‪ ,‬ויהיה גופו ראוי‬ ‫ודבר זה מתחלק לרבבות פרטים‪ ,‬כל אחד‬ ‫לה‪ ,‬ויוכל לסבל את טרחה‪ ,‬יחזר עליה‬ ‫לפי תיקונו‪.‬‬ ‫וישים אותה סבה להבאת מזונו ויסבל‬ ‫מתקה ומרירותה‪ ,‬ואל יקוץ כשימנע ממנו‬ ‫וזה ענין הנרנח"י שיש בנפש האדם‪,‬‬ ‫הטרף בקצת העתים‪ ,‬אך יבטח באלהים‪,‬‬ ‫שהרי ישנם חמשה בחינות בנשמת‬ ‫שיספיק לו טרפו כל ימי חייו'‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬ואלו הם‪ ,‬נפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נשמה‪ ,‬חיה‪,‬‬ ‫יחידה‪ ,‬וגם זה מתחלק לנרנח"י‪ ,‬ואכמל"ב‪,‬‬ ‫ְּתכּונַ ת ָּׁה ָּׁא ָּׁדם‬ ‫אך שורש הדברים הם‪ ,‬שענין הנפש זהו‬ ‫תורף דבריו‪ ,‬אין אדם מחויב בשום צורה‬ ‫דרגה נמוכה המתגלה בנשמת האדם שזה‬ ‫לעבוד בפרנסה שאינה מתאימה‬ ‫ענין החיות הבסיסית בנפש האדם כמו‬ ‫הבעלי חיים‪ ,‬ענין הרוח‪ ,‬זה כבר גילוי‬ ‫לו‪ ,‬לא בשביל כל ירד לעולם‪ ,‬ישנו אדם‬ ‫גדול יותר‪ ,‬שבו מתגלה גילוי גדול של‬ ‫שנועד להיות 'סבל'‪ ,‬הוא חזק גדול וגבוה‪,‬‬ ‫הנשמה‪ ,‬וכל על זה הדרך‪.‬‬ ‫ובעל חשיבה חלשה ומתגאה שיכול‬ ‫להרים מקרר בזרת ידו‪.‬‬ ‫וזאת בתנאי כפול‪ ,‬שהכל ע"פ הלכה!‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בעל החשיבה‪ ,‬הוא על פי‬ ‫שמעתי מהגה"צ רבי אברהם אביש‬ ‫רוב גופו חלש‪ ,‬מוחו מעמיק‬ ‫צינוורט שליט"א בעת רעוא דרעוין‪ ,‬על‬ ‫וחושב‪ ,‬ותפקידו להשתמש עם מוחו‬ ‫המשנה (אבות ב'‪ ,‬א')‪' :‬דע מה למעלה ממך‬ ‫וחשיבתו‪ ,‬ולא להיות 'סבל'‪ ,‬ישנו אדם‬ ‫עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר‬ ‫שיכול לשאת 'לחצים' ו'עול'‪ ,‬ויש לנו‬ ‫נכתבין'‪ ,‬וכה פירש‪' :‬דע מה למעלה ממך'‬ ‫יכולת נפשית לשאת זאת‪ ,‬ויש אדם‬ ‫כשהנך רואה אדם גדול‪ ,‬צדיק‪ ,‬עם כל‬ ‫שפשוט לא מסוגל‪ ,‬כפי שלא כל אדם‬ ‫מיני הנהגות‪ ,‬דע שהיא 'למעלה ממך'‪ ,‬גם‬ ‫יכול להיות מוהל‪ ,‬או שוחט‪ ,‬או בעל‬ ‫אם הנך רואה 'עין רואה' או שהנך שומע‬ ‫תפילה ובעל מנגן‪ ,‬כל אחד יש לו את‬ ‫'אוזן שומעת'‪ ,‬אך דע 'וכל מעשיך בספר‬ ‫תכונות שזו היא תפקידו בעולם!‬ ‫נכתבין'‪ ,‬הנך חייב להתנהג ע"פ הלכה‬ ‫ולפי הספר מה שנכתב התורה הק'‪.‬‬ ‫וכך ברוחניות‪ ,‬תפקיד הנשמה‪ ,‬היא ענין‬ ‫"התשוקה"‪ ,‬יש אדם שמשתוקק‬ ‫ְּתשּו ַקת ָּׁה ָּׁא ָּׁדם‬ ‫להיות 'מורה הוראה'‪ ,‬ראשו חד וברור‪,‬‬ ‫תיקון האדם בעולם הזה‪ ,‬היא תשוקת‬ ‫זיכרון נפלא‪ ,‬כל שאלה יודע לענות ברור‬ ‫האדם וחשקו וחפצו‪ ,‬כפי שרבינו‬ ‫בלי לגמגם‪ ,‬ויודע את מראי מקום‪,‬‬ ‫אור שבעת הימים הבעש"ט זיע"א מגלה‬ ‫לעומת זאת 'ראש הישיבה' מעמיק‪,‬‬ ‫(בעל שם טוב על התורה ‪ -‬פרשת עקב וזהו שאמר ריב"ש‬ ‫מרחיב‪ ,‬מתבונן‪ ,‬זה פשוט ראש אחר‪,‬‬ ‫ה') 'על פסוק (תהלים ק"ז) רעבים גם צמאים‬ ‫לעומת האדם שנפשו חושקת לדעת‬ ‫נפשם בהם תתעטף‪ ,‬פירש בכאן סוד‬ ‫'מנהגים' של כל הקהילות והמקומות‪ ,‬הוא‬ ‫גדול והוא למה ברא הקדוש ברוך הוא‬ ‫פשוט חי ונושם את זה‪ ,‬ויש את האדם‬ ‫ז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ל ֹּא ַב ָש ַמיִ ם ִהוא‬ ‫אוﬧ‬ ‫וכי אנו יכולים לתקן את חטא אדם‬ ‫דברי מאכל ומשקה שאדם תאב להם‪,‬‬ ‫הראשון‪ ,‬מה אנו ומה חיינו‪ ,‬התשובה‬ ‫והטעם שהם ניצוצי אדם הראשון‪ ,‬שהיו‬ ‫לכך‪ ,‬שאבות הקדושים הם עשו עיקר‬ ‫מתלבשים בדומם צומח חי מדבר‪ ,‬ויש‬ ‫התיקון‪ ,‬לנו רק נשאר לסיים את התיקון‬ ‫להם חשק להתדבק בקדושה‪ ,‬והם‬ ‫השלם‪ ,‬כדאיתא (בראשית רבה פרשת בראשית‬ ‫מעוררין מיין נוקבין‪ ,‬בסוד מה שאמרו‬ ‫פרשה י"ט)‪' :‬וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם‬ ‫חכמינו ז"ל (זוהר פינחס דרמ"ז ע"ב) אין טפה‬ ‫יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו‬ ‫יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדה‪,‬‬ ‫אותה לארץ‪ ,‬אברהם משביעי לשישי‪,‬‬ ‫וכל אכילה שאדם אוכל ושותה‪ ,‬הם ממש‬ ‫יצחק הוריד משישי לחמישי‪ ,‬יעקב הוריד‬ ‫חלקי ניצוצות שלו‪ ,‬שהוא צריך לתקן‪,‬‬ ‫מחמישי לרביעי‪ ,‬לוי הוריד מרביעי‬ ‫וזהו שכתוב רעבים גם צמאים‪ ,‬שאדם‬ ‫לשלישי‪ ,‬קהת הוריד משלישי לשיני‪,‬‬ ‫רעב וצמא להם למה זה‪ ,‬ואמר נפשם בהם‬ ‫עמרם הוריד משיני לראשון‪ ,‬משה הורידה‬ ‫תתעטף בסוד גלות‪ ,‬בלבוש ויחשבה‬ ‫למטה‪ ,‬אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו‬ ‫לזונה כי כסתה פניה‪ ,‬וכל הדברים שהם‬ ‫ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט)‬ ‫משמשים לאדם הם ממש בסוד הבנים‬ ‫ורשעים מה יעשו‪ ,‬פורחין באויר אתמהא‪,‬‬ ‫שלו שנתלבשו‪ ,‬והבן‪ ,‬והשם יתברך רמז‬ ‫אלא שהרשעים לא השכינו שכינה‬ ‫להם לישראל בכמה רמזים‪ ,‬שימצאו‬ ‫לארץ'‪.‬‬ ‫האבדה ויחזירו לבעליהם‪ ,‬לאביהם‬ ‫שבשמים‪ ,‬ולא ציוה כן למלאכים ושרפים‬ ‫ֹלא טֹו ִעים‬ ‫ואופנים‪ ,‬והאבדה ההוא מדעת היתה‬ ‫כמאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבתי פ"ג סי' זיי"ן)‬ ‫'תשוקה'‪' ,‬רצון'‪' ,‬חשק'‪ ,‬אלו מילים‬ ‫שהיה בונה עולמות ומחריבן כנ"ל‪:‬‬ ‫נפלאות‪ ,‬אך לא ברורים‬ ‫ובהירים הכוללים בהם‪ ,‬כיצד יידע אדם‬ ‫(ספר בעל שם טוב על התורה ‪ -‬פרשת‬ ‫וכן‬ ‫שהוא בדרך הנכונה?‬ ‫נצבים ח')‪ :‬ושב וקבצך מכל העמים וגו'‪,‬‬ ‫מאמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי‬ ‫זו השאלה הקשה ביותר לאדם עלי‬ ‫מרומים‪ ,‬שצריך כל אחד מישראל לתקן‬ ‫אדמות‪ ,‬אנסה להשיב על שאלה זו‪,‬‬ ‫ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו‪,‬‬ ‫הכוללת בתוכה פרטים רבים‪.‬‬ ‫כנודע שאדם הוא ר"ת א'דם ד'וד מ'שיח‪,‬‬ ‫שקומתו של אדם הראשון היה מסוף‬ ‫ראשית כל‪ ,‬ענין התפילה כפי שדוד‬ ‫העולם ועד סופו (חגיגה די"ב ע"א)‪ ,‬שהיו‬ ‫המלך ע"ה מתבטא פעמים‬ ‫כלולין בקומת אדם הראשון כל הנשמות‬ ‫הֹורנִּ י ה' ַּד ְרכֶ ָך ֲא ַּהלֵ ְך‬ ‫רבות (תהלים פו‪ ,‬יא)‪ֵ ' :‬‬ ‫של ישראל‪ ,‬ואחר כך על ידי החטא‬ ‫ַּב ֲא ִּמ ֶתָך יַּ ֵחד לְ ָב ִּבי לְ יִּ ְר ָאה ְׁש ֶמָך'‪ ,‬וכן (תהלים‬ ‫נתמעטה קומתו‪ ,‬וכמו כן יהיה משיח‬ ‫יתי כְ ֶשה א ֵֹבד ַּב ֵקׁש ַּע ְב ֶדָך‬ ‫קיט‪ ,‬קעו)‪ָ ' :‬ת ִּע ִּ‬ ‫קומה שלימה מכל נשמות ישראל‪ ,‬כלולא‬ ‫כִּ י ִּמ ְצו ֶֹתיָך ֹלא ָׁשכָ ְח ִּתי'‪.‬‬ ‫מס' ריבוא‪ ,‬כמו שהיה קודם החטא של‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬על כן צריך כל אחד‬ ‫שנית‪( ,‬אבות א‪ ,‬טז)‪' :‬עשה לך רב‬ ‫מישראל‪ ,‬להכין חלק בחינת משיח השייך‬ ‫והסתלק מן הספק'‪ ,‬לא לזוז‬ ‫לחלק נשמתו‪ ,‬עד שיתוקן ותתכונן כל‬ ‫כמלא נימה ולהתנהג ע"פ הלכה ולשאול‬ ‫הקומה‪ ,‬ויהיה יחוד כללי בתמידייות‬ ‫רב‪.‬‬ ‫במהרה בימינו'‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ל ֹּא ַב ָש ַמיִ ם ִהוא‬ ‫אוﬧ‬ ‫ח‬ ‫נבקש על עצמנו"‪ .‬שנאמר [ישעיה נא] "כי‬ ‫ִמ ְּשכְּ נֹות ָּׁהר ִֹעים‬ ‫שמים כעשן נמלחו‪ ,‬והארץ כבגד תבלה"‪.‬‬ ‫החכם מכל האדם שלמה המלך ע"ה אומר‬ ‫אמר "חמה ולבנה בקשו עלי רחמים"!‬ ‫בשיר השירים‪( :‬שיר השירים א‪ ,‬ח)‪:‬‬ ‫אמרו לו "עד שאנו מבקשים עליך‬ ‫' ְצ ִּאי־לָ ְך ְב ִּע ְק ֵבי ַּהצֹאן ְּור ִּעי ֶאת־ּגְ ִּדי ַֹּתיִּ ְך‬ ‫‪ -‬נבקש על עצמינו"‪ .‬שנאמר (ישעיה כד)‬ ‫ַּעל ִּמ ְׁשכְ נֹות ָהר ִֹּעים' הדרך היחידה בה‬ ‫"וחפרה הלבנה ובושה החמה"‪ .‬אמר‬ ‫ישראל יכולים לשמור על עצמם‪ ,‬על‬ ‫"כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים"!‬ ‫דרגתם הרוחנית‪ ,‬הינה אם יצמדו לגדולי‬ ‫אמרו לו "עד שאנו מבקשים עליך ‪-‬‬ ‫ישראל‪ ,‬תלמידי החכמים‪ ,‬ויחנכו את‬ ‫נבקש על עצמינו"‪ .‬שנאמר (ישעיה לד)‬ ‫בניהם – את הגדיים – על משכנות רועים‪.‬‬ ‫"ונמקו כל צבא השמים"‪.‬‬ ‫מספר המגיד רבי שלמה לוינשטין‬ ‫אמר אלעזר בן דורדיא‪ :‬אם אין מי‬ ‫שליט"א‪ ,‬על אודות החשיבות‬ ‫שיבקש עלי רחמים ‪" -‬אין הדבר‬ ‫העליונה הנודעת להצמדות מוחלטת‬ ‫תלוי באחרים אלא בי"‪ ,‬ואני בעצמי צריך‬ ‫ל'דעת תורה' וכה מספר‪ ,‬שמעתי פעם‬ ‫לבקש עלי רחמים!‬ ‫דבר נפלא מפי טייס לשעבר שחזר‬ ‫הניח ראשו בין ברכיו‪ ,‬וגעה בבכיה עד‬ ‫בתשובה הרב נח הרץ שליט"א‪.‬‬ ‫שיצאה נשמתו! יצתה בת קול‬ ‫וכך סיפר‪ ,‬כי אצל טייסים ישנה תופעה‬ ‫ואמרה "רבי אלעזר בן דורדיא תשובתו‬ ‫אשר נקראת בשם 'ורטיגו'‪.‬‬ ‫התקבלה‪ ,‬והוא מזומן לחיי העולם הבא"!‬ ‫משמעותה של התופעה הינה‪ ,‬שנפגע‬ ‫כשסיפרו הדברים לפני רבי ‪ -‬בכה רבי‪.‬‬ ‫משהו באיזון של האדם‪ ,‬בשיווי המשקל‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬יש קונה עולמו עולם‬ ‫כך שהטייס מרגיש כל הזמן שהוא עומד‬ ‫הבא בכמה שנים‪ ,‬ויש קונה עולמו בשעה‬ ‫ליפול‪ ,‬הוא עלול לשכב על הרצפה‬ ‫אחת של תשובה‪ .‬ועוד אמר רבי‪ :‬לא דיין‬ ‫ולהרגיש שהוא עומד ליפול‪...‬‬ ‫אינו די לבעלי תשובה שמקבלין אותן‬ ‫ָּׁתלּוי ִבי‬ ‫בתשובה‪ ,‬אלא שקורין אותן "רבי"‪ .‬שהרי‬ ‫הבת קול אמרה "רבי" אלעזר בן דורדיא‪.‬‬ ‫(עבודה זרה‬ ‫סיפור מופלא ועצום מובא‬ ‫אחד הסיבות העיקריות לכך שהאדם‬ ‫יז‪ ,‬א)‪' :‬אמרו עליו על רבי אלעזר בן‬ ‫נופל בדעתו ואינו מתחדש לשנות‬ ‫דורדיא שעשה עבירות חמורות מאוד‬ ‫את דרכיו ולשוב להשם יתברך‪ ,‬הוא‬ ‫מאוד‪ .‬התעורר לתשובה‪ ,‬הלך אלעזר בן‬ ‫מכיוון שהוא רואה את עוצם קילקוליו‬ ‫דורדיא וישב בין שני הרים וגבעות‪ ,‬אמר‬ ‫ואינו מאמין שיש לו תקווה לשוב מדרכו‬ ‫"הרים וגבעות בקשו עלי רחמים!‬ ‫הרעה ולתקן את מעשיו‪.‬‬ ‫שיקבלוני בתשובה! אמרו לו‪" :‬עד שאנו‬ ‫מבקשים עליך ‪ -‬נבקש על עצמינו"‪ ,‬שגם‬ ‫יְּ כֹולִ ים לְּ ַת ֵקן‬ ‫אנו זקוקים לרחמים‪ .‬שנאמר [ישעיה נד] "כי‬ ‫ההרים ימושו והגבעות תמוטינה"‪.‬‬ ‫על יהודי להאמין 'שאין שום יאוש בעולם‬ ‫כלל' ו"אם אתה מאמין שיכולים‬ ‫אמר "שמים וארץ בקשו עלי רחמים"!‬ ‫לקלקל‪ -‬תאמין שיכולים לתקן"‪.‬‬ ‫אמרו "עד שאנו מבקשים עליך ‪-‬‬ ‫ט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ל ֹּא ַב ָש ַמיִ ם ִהוא‬ ‫אוﬧ‬ ‫את רעבון ליבם בשמחה רבה הורה‬ ‫פנימיות הדברים‪ ,‬שאדם יכול לבדוק את‬ ‫בעהאכ למנקים להפסיק את מלאכת‬ ‫גודל נשמתו כגודל חטאיו‬ ‫ניקיון השולחנות עד אשר ישכרו‬ ‫ופגמיו‪ ,‬והרהורים והבלבולים‪ ,‬מדוע? כי‬ ‫הקבצנים את רעבונם בכל הנותר ככל‬ ‫כגודל נשמת האדם כך הסטרא אחרא‬ ‫אשר תאווה נפשם‪.‬‬ ‫מנסים לצוד אותם ברשתו‪ ,‬ואחד‬ ‫מהתחבולות הוא 'לייאש'‪' ,‬להרדים'‪' ,‬איני‬ ‫עם סיום סעודתם נזכר בעל הבית שישנו‬ ‫מסוגל'‪ ,‬אך זה העצם החיזוק הגדול‬ ‫עוף צלוי שלם במזווה ומיד הוציאו‬ ‫ביותר כמה הנשמה חשובה ומרוממת‪,‬‬ ‫להם אך לאכזבתו אחר שמילאו כריסם‬ ‫הוא ראיה שהיצר הרע נטפל אלי‪ ,‬הוא‬ ‫בשיירי הסעודה לא נותר מקום בקיבתם‬ ‫יודע היטב היכן יש שפע רוחני של‬ ‫למנה יפה מן הסעודה עצמה אחר‬ ‫קדושה ורוממות‪ ,‬כאן הוא מגיע‪ ,‬על זה‬ ‫הפצרותיו הואילו בטובם לקחת את העוף‬ ‫אמר מלכא משיחא 'מאויבי תחכמני'‪,‬‬ ‫השלם עימם למסעותיהם ובתוך התרמיל‬ ‫מהאויבי אדע איזה כוחות עצומים‬ ‫דחפו את התרנגולת הצלויה כצידה‬ ‫ונפלאים שהשם יתברך חנן אותי‪.‬‬ ‫לדרך‪.‬‬ ‫ַהזָּׁ ֵקן וְּ ַה ָּׁצ ִעיר‬ ‫כדרכם של אביונים מצאו בית כנסת‬ ‫להמחשת הדברים נביא מעשה נפלא‪:‬‬ ‫להתפלל בו תפילת ערבית וללון‬ ‫מעשה בשני קבצנים האחד‬ ‫בו את לינת הלילה אחר יום מפרך‬ ‫צעיר והשני זקן שחברו יחדיו לאסוף‬ ‫בהליכה וקיבוץ פרוטותיהם‪ .‬סידרו את‬ ‫נדבות מטבעו של עולם שליבם של‬ ‫מצעם לשינה באחת הפינות ועד שלא‬ ‫בריות נפתח יותר למתת יד לקבצן זקן‬ ‫הספיקו לקרוא תפילת המפיל נפלה‬ ‫בא בימים ואף מצאנו אי אילו אנשים‬ ‫עליהם תרדמה‪.‬‬ ‫שרוגנים ורוטנים על כך שצעיר לימים‬ ‫מביא את לחמו דרך נדבת לב ולא דרך‬ ‫ויהי באמצע הלילה התעורר הקבצן‬ ‫עבודת כפים מכל מקום כשנועדו שניהם‬ ‫הצעיר משינתו כשרעבונו מציק לו‬ ‫יחדיו קבעו ביניהם שבסוף כל יום‬ ‫ומעירו משינתו נזכר בעוף המונח‬ ‫מחלקים את שלל קבצנותם חצי בחצי כי‬ ‫כתרמיל ושקל בדעתו לאוכלו‪ ,‬הרי חצי‬ ‫מחיר שיבתו של הקבצן הזקן מול שכר‬ ‫ממנו מגיע לו כשותף בזכייתו עם הזקן‪,‬‬ ‫שמירתו ושימושו של הצעיר את הזקן‬ ‫וחציו השני של העוף עצמו עולה לו‬ ‫שווים הם‪.‬‬ ‫לזכותו ממילא כשכנו מדינא דבר מצרא‪.‬‬ ‫ויהי היום קרבו למקום אשר לא דרכה כף‬ ‫ְּת ִחיַ ת ָּׁהעֹוף‬ ‫רגליהם עד עצם היום הזה כבר‬ ‫ממרחקים ראו בית גדול מואר באור‬ ‫הדליק נר להפיג החשיכה וחיפש את‬ ‫יקרות ומיד עם התקרבם אל הבית שמו‬ ‫העוף בתרמיל אך למרות‬ ‫לב ששמחה גדולה התקיימה שם ושזה‬ ‫חיפושיו הנמרצים כאילו קם העוף לתחיה‬ ‫עתה נסתיימה‪.‬‬ ‫ופרח ונעלם במאמצים קדחתניים‬ ‫הנדחפים כרעבונו המציק הפך את כליהם‬ ‫נכנסו לתוך הבית הפתוח לרווחה‬ ‫חיפש בכל שטח ביהכ"נ אף הגדיל והציץ‬ ‫ובראותם את שיירי השמחה‬ ‫ביקשו מבעה"ב רשות לסעוד בשיריים‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ל ֹּא ַב ָש ַמיִ ם ִהוא‬ ‫אוﬧ‬ ‫י‬ ‫במטותא מינך חפש את העוף הצלוי‬ ‫בתוך ארון הקודש אולי החביא שם חברו‬ ‫וראה שהוא עדיין כאן כאן‬ ‫את העוף שמצא לו זמן לתעתע בו ולעוף‬ ‫נמצא כאן היה חי שלם צלוי ממתין‬ ‫באמצע הלילה‪...‬‬ ‫לתפילת שחרית‪ .‬החרה אחריו הזקן‪.‬‬ ‫נרגז ומורעב הסתפק האם להעיר את‬ ‫אדרבה הראה לי את העוף ומיד נתפלל‬ ‫חברו לריב עימו על כך שהקדים לו‬ ‫עימו תפילת שחרית לעג הצעיר‪.‬‬ ‫וטרף לבדו את העוף שכה חשק בו עתה‬ ‫ניגש הזקן לתרמילו של הצעיר והוציא‬ ‫וכי של הזקן העוף שאכלו לבדו הרי שלו‬ ‫משם את העוף הצלוי שהמתין להם‬ ‫הוא וזכותו עליו בשלמותו משום רעבונו‬ ‫בצנעה בסבלנות כל הלילה‪.‬‬ ‫אך לבסוף עלתה לזכותו ידידותם‬ ‫ממסעותיהם הרבים והכריעה את רעבונו‬ ‫וכי מדוע החבאת אותו בתרמילי? שאל‬ ‫ורגזנותו להשאיר את חברו הזקן לשינתו‬ ‫הצעיר מוכס?! וכי מדוע? החזיר‬ ‫ולדחות את מריבתם עד שיעיר היום‬ ‫ושאלו הזקן טיפות נר החלב על תרמילי‬ ‫ומתפללי תפילת ותיקין יופיעו בבית‬ ‫ומהפכת סמרטוטי יעידו על חיפושיך‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫הנמרצים כל הלילה אחר העוף חיפשת‬ ‫בין בגדי כתרמילי לידי מסביב עקבות נר‬ ‫עם שחר ורחשם של המתפללים‬ ‫החלב מעידים על מעשיך כאן כל הלילה‬ ‫הראשונים נשמע בבית הכנסת‬ ‫אך רק כמקום אחד נשאר נקי ומסודר‬ ‫התעורר הזקן ודחף מרפקו בין צלעותיו‬ ‫תרמילך‪.‬‬ ‫של חברו הקבצן הצעיר להעירו אך‬ ‫הצעיר עייף היה מחיפושיו הכלתי נלאים‬ ‫ְּב ִאישֹון לֵ יל‬ ‫בלילה אחר הצלי התקשה לקום וכנראה‬ ‫היה עסוק בחלומו בגריסת עצמותיה‬ ‫אחד הדומיות המופלאות שהקימו את‬ ‫האחרונות של הפרגיה שנפלה לו‬ ‫עולם התורה והאמין ב'אין הדבר‬ ‫בשלימותה בחלום מבין סדקי אוזניו שמע‬ ‫תלוי אלא בי'‪ ,‬הוא הרב מפוניבז' זצ"ל‪,‬‬ ‫את חברו מפתהו לקום בוא נתפלל‬ ‫כה מסופר‪.‬‬ ‫שחרית מחכה לנו סעודה שלמה לאחר‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫שני בחורים הגיעו אל העיר הקטנה בני‬ ‫ברק לעת ערב ועם בואם חלה‬ ‫או אז עלתה בו חמתו ראשית הפסיד את‬ ‫תקלה במערכת החשמל ועלטה נפלה על‬ ‫גרמיה האחרונים של אותה פרגיה‬ ‫המקום לפתע הבחינו השניים באור‬ ‫שנתגלתה לו בחלום ובאחת חזר‬ ‫המרצד במרומי גבעה שבפאתי העיר‬ ‫למציאות מורעב ומופסד גם אותו עוף‬ ‫כאשר התקרבו השניים אל המקום ראו‬ ‫צלוי שחברו כנראה זלל לפניו בשעות‬ ‫שם את הרב מפוניבז' זצ"ל עומד ומאיר‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫את הקרקע הצחיחה‪.‬‬ ‫התחיל רב עימו‪ .‬איזה עוף מחכה לנו‬ ‫שאלוהו אם יכולים הם לעזור לו‬ ‫אחר התפילה שמא השארת לי‬ ‫בחיפושים? השיב להם הרב‪:‬‬ ‫ממנו איזו שוק או כנף? וכי מדוע חושדני‬ ‫לא אבד לי כאן כלום‪ .‬שבו השניים‬ ‫אתה בכך? ענהו הזקן‪ .‬אין שרם ערף‬ ‫ושאלו‪ :‬לשם מה הוא מאיר את‬ ‫שעף מזמן כחלום ואין לך אלא מלח‬ ‫הטרשים?!‬ ‫לזרות על פצעי‪ .‬פסק הצעיר!‬ ‫יא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ל ֹּא ַב ָש ַמיִ ם ִהוא‬ ‫אוﬧ‬ ‫שבור ורצוץ ורצה לבנות תורה‪ ,‬הוא חלם‬ ‫אמר להם אינכם רואים הנה לפנינו כאן‬ ‫חלומות והכל לעגו‪ ,‬והנה הישיבה לפניך‪,‬‬ ‫על הגבעה ישיבה שלומדים בה‬ ‫אמור לי וכי אני הקמתי מבצר זה לתורה?‬ ‫שבע מאות בחורים וכולל המונה ארבע‬ ‫האם אני הייתי מסוגל לעשות דבר כזה?‬ ‫מאות אברכים האזינו לריתחא דאורייתא‪,‬‬ ‫לך וספר להם מה זה קיום נצחי של כלל‬ ‫ראו איך מתפללים שמונה עשרה'‪ ,‬הנה‬ ‫ישראל? מהו קיום נצחי של תורה? הנה‬ ‫שם נאמר שיעור כללי‪ ,‬ושם אומרים עתה‬ ‫כאן רואים בחוש איך הקב"ה מקיים את‬ ‫שיחה הציצו לתוך חדר האוכל ולידו‬ ‫הברית של 'כי לא תשכח מפי זרעו'‪ַּ ,‬ס ֵפר‬ ‫הפנימיה כיצד אינכם רואים?!‬ ‫להם כיצד צמחה מתוך השואה אימפריה‬ ‫של תורה!‬ ‫שני הבחורים ראו זאת כחלום מוזר‬ ‫ומיהרו להסתלק מהמקום‪ .‬חלפו‬ ‫ַחיּו ָּׁתם ֵמ ַהתֹו ָּׁרה‬ ‫שנים והחלום היה למציאות ישיבת‬ ‫פוניבז' המעטירה מתנוססת לה כראש‬ ‫בפנימיות הדברים מבאר הבאר מים חיים‬ ‫הגבעה‪.‬‬ ‫(דברים פרשת ואתחנן)‪' :‬שכל מצוה‬ ‫ומצוה הכל יחודים עליונים‪ .‬יחודי‬ ‫אחד משני הבחורים שפגשו את הרכ‬ ‫שמותיו ב"ה ותיקוני העולמות העליונים‪,‬‬ ‫מפוניבז' על גבעת הטרשים מאיר‬ ‫ורק שאין אנו צריכים לעלות שמה‬ ‫בפנסו ורואה את העתיד כחכם הרואה‬ ‫ולתקן‪ ,‬כי אין תיקונם אלא מעשיותינו‬ ‫את הנולד הגיע כאברך כרי להיפגש עם‬ ‫פה בארץ התחתונה ככל אשר צונו ה'‬ ‫הרב מפוניבז' בעניין מסוים הוא ניגש אל‬ ‫אלהינו‪ ,‬ועל ידיהם ממילא מתיחדים שם‬ ‫הרב ושאלו אם הוא זוכר את פגישתם על‬ ‫מאירים ומופיעים מתמלאים זיו ומפיקים‬ ‫הגבעה לפני למעלה מעשר שנים‪.‬‬ ‫נוגה ומתתקנים שם תיקון גדול‪ .‬וזה אמר‬ ‫לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו וגו'‪.‬‬ ‫נזדעק הרב לעומתו ושאל וכי זה אתה‬ ‫אתה היית שם ואז חיבקו ולקחו‬ ‫'כי הנה הוא הכל בפיך ובלבבך פה‬ ‫לסיור בבנין הישיבה הוא החל להראות לו‬ ‫לעשותו בשמי השמים‪ .‬אבל באמת‬ ‫כל פינה בישיבה ואמר לו הינך רואה זו‬ ‫גם בשמים אין להם חיות כי אם מהתורה‬ ‫היא הישיבה שעל אודותיה דיברתי אז‪.‬‬ ‫ומצוות שאנחנו מקיימים בארץ'‪.‬‬ ‫האברך סבר לתומו שכסוף הסיור‬ ‫'כי על ידי העבודה שבפינו ובלבבינו‬ ‫יתבקש לתרום לישיבה לפיכך‬ ‫נמתקין כל הדינים ונכנעין ונעקדין‬ ‫התנצל ואמר לרב שאין באפשרותו‬ ‫תחת הרחמים‪ .‬ואז נעשה ה' הוא האלהים‬ ‫לתרום לשמע הדברים החויר הרב ואמר‬ ‫שהאלהים נמתק ונכלל ברחמים‪ .‬ואז תרד‬ ‫לו האמן לי שעבור תרומה לא הייתי‬ ‫כל מיני ברכה ושפע אור וחיות לכל‬ ‫מבזבז עליך זמו רב כל כך מטרת סיורנו‬ ‫העולמות שלמעלה ושלמטה הכל כידוע'‪.‬‬ ‫היא שונה לחלוטין!‬ ‫מרחיב ומוסיף ביאור ביתר שאת ועוז‪,‬‬ ‫והמשיך בהתרגשות‪ :‬הרי אתה שליח‬ ‫שעל ידי עבודת האדם מתבררים‬ ‫ההשגחה העליונה‪ ,‬אתה תספר‬ ‫הניצוצות הק' ומתקנם לשרשם (באר מים‬ ‫לדור הבא כיצד נבנית‪ ,‬הייתה שואה‪,‬‬ ‫חיים דברים פרשת נצבים)‪' :‬וכאשר כתבנו כמה‬ ‫נשארה אדמה חרוכה‪ ,‬לא היה מה לאכול‪,‬‬ ‫פעמים שעיקר בירור הקדושה מהרע‪,‬‬ ‫ומי חשב על ישיבות והנה בא יהודי זקן‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ל ֹּא ַב ָש ַמיִ ם ִהוא‬ ‫אוﬧ‬ ‫יב‬ ‫נחת רוח מן האדם כי המתים חפשי רק‬ ‫הכל תלוי ועומד בלבו של אדם שכפי‬ ‫האדם יש לו תענוג בגן עדן ממה שעשה‬ ‫אשר משבר ומכניע מעמקי תאות מורשי‬ ‫המצות בעולם הזה‪ .‬וזה שאמרו כי המצוה‬ ‫לבבו לפני ה' אלהינו בכל השתמשותו‬ ‫הזאת לא בשמים הוא וכו' רצונו לומר‬ ‫בכל חפצי הארץ שלא להשתמש בהן כי‬ ‫שאין חפץ ורצון עוד מה שהאדם עולה‬ ‫אם לשם ה' באמת כן נשבר ונכנע כח‬ ‫נשמתו למעלה‪ ,‬כי קרוב הדבר בפיך‬ ‫הרע אשר בחפיצים ההם והפח נשבר'‪.‬‬ ‫ובלבבך לעשותו‪ ,‬פירוש מה שהאדם‬ ‫עושה בעולם הזה זהו חפץ ורצון הבורא‬ ‫'ואז הניצוצות ההם המה כצפור נמלטה‬ ‫ברוך הוא בזה יפורש זכרנו לחיים מלך‬ ‫מפח יוקשים‪ ,‬שהצפור בעת המלטו‬ ‫חפץ בחיים‪ ,‬פירוש שעיקר חפץ ורצון‬ ‫מפחו‪ ,‬הנה עבור שמחה חדות צאתו‬ ‫מלכו של עולם באדם בעודו בחיים חיותו‬ ‫ממאסרו תעוף בכח רב וכח מופלג אל‬ ‫נשמה עם הגוף יחד‪ .‬וכתבנו בספר החיים‬ ‫תחת השמים כאשר תוכל'‪.‬‬ ‫למענך כו'‪ ,‬כי גם אנו נכוון בכל מעשינו‬ ‫למענך אלהים חיים'‪.‬‬ ‫'וכן ביותר ויותר עד אין שיעור כשנשבר‬ ‫פח הקליפה מהניצוץ‪ ,‬יעוף בכח‬ ‫ָּׁהעֹולָּׁ ה ִמכָּׁ ל זֶ ה‬ ‫מופלג לאין קץ לאביו שבשמים לקבל פני‬ ‫קדשו ולחסות תחת סתר כנפיו סלה'‪.‬‬ ‫עיקר העבודה היא 'לא בשמים הוא'‪ ,‬כאן‬ ‫ָּׁבעֹולָּׁ ם ַהזֶ ה‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬קרוב אליך הדבר‬ ‫מאוד‪ ,‬לקיים תורה ומצוות‪ ,‬כי התכלית‬ ‫תכלית העבודה היא כאן בעולם הזה‪ ,‬עם‬ ‫גילוי האור האלוקי (אור אין סוף) בדומם‬ ‫מבאר‬ ‫והקשיים‬ ‫הניסיונות‬ ‫צומח ומדבר בבחינת 'ואתה מחיה את‬ ‫התפארת שלמה (מועדים ראש השנה)‪ :‬לא כן‬ ‫כולם'‪.‬‬ ‫אחר פטירתו אין לו להשם יתברך עוד‬ ‫‪‬‬ ‫יג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְד ֵבקות וְ ִכסו ִפים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ּסּופים‬ ‫ְד ֵבקּות וְ כִ ִ‬ ‫תורה ניתנה מן השמים‪ ,‬וכל מהות התורה הוא רוחניות ודבקות‪ ,‬שהיא‬ ‫דברים מופשטים דקים וזכים‪ ,‬שהוא הפוך מעולם החומרי והגשמי‪ ,‬והיא‬ ‫תכלית העבודה של האדם להדבק בבוראו‪ ,‬מצד שני‪ ,‬מה שקרוב מאוד‪,‬‬ ‫הוא העולם החומרי והגשמי‪ ,‬שהוא קרוב מאוד אליך‪ ,‬שהיא העולם הזה‪.‬‬ ‫והגשמי‪ ,‬במבט שטחי‪ ,‬נראה כי הדבר‬ ‫ַה ַתכְּ לִ ית ַה ְּד ֵבקּות‬ ‫נוגד זה את זה‪ ,‬זה רוחני וזה גשמי‪ ,‬כפי‬ ‫שהאור והחושך לא ניתן לשלבם‪ ,‬אך‬ ‫תכלית קיום תורה ומצוות הוא להגיע‬ ‫במבט עמוק ופנימי‪ ,‬נראה פלאות כיצד‬ ‫(דברים ד‪ ,‬ד פרשת ואתחנן)‪' :‬וְ ַּא ֶתם‬ ‫מגלים בזה העולם הנראה גס וחומרי‪,‬‬ ‫ֹלהיכֶ ם ַּחיִּ ים כֻּ לְ כֶ ם ַּהיֹום‪:‬‬ ‫ַּה ְד ֵב ִּקים ַּבה' ֱא ֵ‬ ‫מגושם ועבה‪ ,‬את נקודת התכלית‪.‬‬ ‫כפי שנעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה‬ ‫מבטא את רגשת ליבו (תהלים פד‪ ,‬ג)‪ :‬נִּ כְ ְס ָפה‬ ‫(כתובות‬‫כבר חז"ל תמהים על הפסוק‬ ‫ּוב ָש ִּרי‬ ‫וְ גַּ ם כָ לְ ָתה נַּ ְפ ִּׁשי לְ ַּח ְצרֹות ה' לִּ ִּבי ְ‬ ‫קיא‪ ,‬ב) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים‬ ‫יְ ַּרּנְ נּו ֶאל ֵאל ָחי'‪.‬‬ ‫כולכם היום ‪ -‬וכי אפשר לדבוקי בשכינה‬ ‫והכתיב‪ :‬כי ה' אלהיך אש אוכלה?! הרי‬ ‫מצד שני‪ ,‬התורה הק'‪ ,‬אומרת 'כִּ י ָקרֹוב‬ ‫תרי"ג מצוות התורה הם רוחניים‬ ‫ֵאלֶ יָך ַּה ָד ָבר ְמאֹד'‪ ,‬דהיינו (דברים ל‪ ,‬יא‬ ‫ושכליים?‬ ‫– יד‪ ,‬פרשת נצבים)‪' :‬כִּ י ַּה ִּמ ְצוָ ה ַּהזֹאת ֲא ֶׁשר‬ ‫ָאנֹכִּ י ְמ ַּצּוְ ָך ַּהיֹום ֹלא נִּ ְפלֵ את ִּהוא ִּמ ְמָך וְּ ֹלא‬ ‫ַת ְּריַ "ג ֵעצֹות‬ ‫ְּרח ָֹּׁקה ִּהוא‪ֹ :‬לא ַב ָּׁש ַמיִ ם ִּהוא לֵ אמֹר ִּמי‬ ‫יַּ ֲעלֶ ה לָ נּו ַּה ָש ַּמיְ ָמה וְ יִּ ָק ֶח ָה לָ נּו וְ יַּ ְׁש ִּמ ֵענּו‬ ‫תכלית הדבקות הוא לגלות את השם‬ ‫א ָֹתּה וְ נַּ ֲע ֶשּנָ ה‪ :‬וְּ ֹלא ֵמ ֵע ֶבר לַ יָּׁ ם ִּהוא לֵ אמֹר‬ ‫יתברך בכל פרט ופרט‪ ,‬בבחינת‬ ‫ִּמי יַּ ֲע ָבר לָ נּו ֶאל ֵע ֶבר ַּהיָ ם וְ יִּ ָק ֶח ָה לָ נּו‬ ‫'ואתה מחיה את כולם'‪ ,‬כל פעולה של‬ ‫וְ יַּ ְׁש ִּמ ֵענּו א ָֹתּה וְ נַּ ֲע ֶשּנָ ה‪ :‬כִ י ָּׁקרֹוב ֵאלֶ יָך‬ ‫גילוי השם יתברך‪ ,‬הוא הדבקות‬ ‫ּובלְּ ָּׁב ְּבָך לַ ֲעשֹתֹו'‪.‬‬ ‫ַה ָּׁד ָּׁבר ְּמאֹד ְּב ִפיָך ִ‬ ‫והכיסופים הגדולים מאוד‪ ,‬כפי שבספר‬ ‫תורה‪ ,‬בעור הבהמה היא מתקדשת‬ ‫מצד אחד‪ ,‬תורה ניתנה מן השמים‪ ,‬וכל‬ ‫בקדושת ספר תורה‪ ,‬וכן תפילין‪ ,‬וכל‬ ‫מהות התורה הוא רוחניות ודבקות‪,‬‬ ‫סוגיות התורה הם מסביב דברים גשמיים‪,‬‬ ‫שהיא דברים מופשטים דקים וזכים‪,‬‬ ‫כגון 'שור שנגח את הפרה'‪ ,‬וכל סוגיות‬ ‫שהוא הפוך מעולם החומרי והגשמי‪ ,‬והיא‬ ‫התורה‪ ,‬מצוות אכילה מצה‪ ,‬כך מיישבים‬ ‫תכלית העבודה של האדם להדבק‬ ‫חז"ל עצם שאדם מתחבר תלמיד חכם‬ ‫בבוראו‪ ,‬מצד שני‪ ,‬מה שקרוב מאוד‪ ,‬הוא‬ ‫שהיא מחובר מאוד להשם יתברך‪ ,‬כך‬ ‫העולם החומרי והגשמי‪ ,‬שהוא קרוב‬ ‫דבקים בשכינה הק'‪.‬‬ ‫מאוד אליך‪ ,‬שהיא העולם הזה (כסף‪ ,‬כבוד‪,‬‬ ‫אכילה וכדו')?‬ ‫כלשון חז"ל (כתובות קיא‪ ,‬ב) 'אלא‪ ,‬כל‬ ‫המשיא בתו לתלמיד חכם‪,‬‬ ‫אחד מהיסודות העצומים וגילוי העבודה‬ ‫והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים‪,‬‬ ‫הוא לגלות אורות זכים ודקים‪,‬‬ ‫והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו‪ ,‬מעלה‬ ‫רוחנים וגבוהים אל תוך העולם החומרי‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְד ֵבקות וְ ִכסו ִפים‬ ‫אוﬧ‬ ‫יד‬ ‫פי שלא שמעו שלא השתמשו ברמ"ח‬ ‫עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה‪ .‬כיוצא‬ ‫איבריהם לעשות שום דבר גדול או קטן‬ ‫בדבר אתה אומר‪ :‬לאהבה את ה' אלהיך‬ ‫אלא מה שעל ידי זה ישיגו אחדותו יתברך‬ ‫ולדבקה בו ‪ -‬וכי אפשר לאדם לידבק‬ ‫שמו על כן לא הוצרכו שינתן להם‬ ‫בשכינה אלא‪ ,‬כל המשיא בתו לתלמיד‬ ‫התורה'‪.‬‬ ‫חכם‪ ,‬והעושה פרקמטיא לתלמידי‬ ‫חכמים‪ ,‬והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו‪,‬‬ ‫'וכן מלאכי מעלה שהן רוחניות הן‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה'‪.‬‬ ‫מתלהבין תמיד בלי הפסק להשיג‬ ‫מה הכוונה?‬ ‫אחדותו יתברך שמו ולעשות נחת רוח‬ ‫לפניו על כן הן חושבים תמיד לעשות‬ ‫מבאר המאור ושמש את עומק הדברים‬ ‫דבר מה לפניו יתברך שמו אולי יהיה זאת‬ ‫(פרשת יתרו)‪' :‬ונראה בזה דהנה‬ ‫לנחת רוח לפניו כדי שישמעו אחר כך‬ ‫הקב"ה נתן לישראל התורה שהיא תרי"ג‬ ‫מפי הגבורה יפה עשיתם‪ .‬וזהו עושי דברו‬ ‫מצוות רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות‬ ‫מחמת גודל השתוקקות כדי לשמוע בקול‬ ‫לא תעשה ונקראים בזוה"ק תרי"ג עיטין‬ ‫דברו אחר כך יפה עשיתם‪.‬‬ ‫(ח"ב פב ע"ב) דהיינו עצות שעל ידם יבוא‬ ‫האדם להכיר את בוראו‪ .‬וענין עצה שייך‬ ‫זאת היו דרכי האבות הקדושים על ידי‬ ‫בדבר אשר האדם חפץ להשיג איזה דבר‬ ‫שחתרו תמיד לבקש להשיג אחדותו‬ ‫והוא מסופק אם לעשות אם לאו נותנין‬ ‫יתברך שמו עשו כל עשייתם שיהיה‬ ‫לו עצה ככה תעשה וככה לא תעשה‪.‬‬ ‫לנחת רוח ליוצרם כדי שעל ידי זה ישיגו‬ ‫וצריך להבין מה היו ישראל חסרין‬ ‫אחדותו ורוממותו יתברך שמו‪ ,‬על כן זכו‬ ‫שהוצרך הקב"ה ליתן להם עצות'‪.‬‬ ‫שהכתיב עליהם הקב"ה ששמרו דרך ה'‪.‬‬ ‫ֲאבֹו ֵתינּו ַה ְּקדֹו ִשים‬ ‫אבל אחר כך שירדו בני ישראל למצרים‬ ‫'אך הענין הוא מי שרוצה להשיג ולהכיר‬ ‫ונתערבו ביניהם והיו משוקעים‬ ‫את הבורא ברוך הוא צריך לזה‬ ‫בטומאת מצרים על ידי זה לא היה להם‬ ‫שקידה רבה ולפנות מחשבתו מזה העולם‬ ‫לב להתבונן להתלהב להבורא ברוך הוא‬ ‫מכל וכל ויום ולילה לא יחוש רק‬ ‫כמו האבות הקדושים על כן הוצרך‬ ‫להשתוקק ולהתלהב אל הבורא ברוך‬ ‫הקב"ה ליתן להם התורה הקדושה שהן‬ ‫הוא‪ ,‬ומחשבתו תהיה חושב תחבולות‬ ‫תרי"ג עצות שעל ידם יזכו להשיג‬ ‫תמיד אעשה כך וכך אולי על ידי זה אוכל‬ ‫אחדותו יתברך שמו‪.‬‬ ‫להשיג אחדותו יתברך שמו ואשמור עצמי‬ ‫מזה שלא לעשות והכל כדי להשיג‬ ‫רבינו האריז"ל מגלה מה שקורה למטה‬ ‫אחדותו יתברך שמו‪ ,‬וצריך שלא לעשות‬ ‫הוא גילויים מה שמתרחש‬ ‫בשום אבר תנועה גדולה או קטנה רק מה‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬כדאיתא בשער‬ ‫שהמוח שלו מחשב לעשות תחבולה‬ ‫מאמרי רשב"י (מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה‬ ‫להשיג אחדותו יתברך שמו'‪.‬‬ ‫‪ -‬פרשת בראשית)‪' :‬והענין הוא כי האדם‬ ‫התחתון הוא דוגמת צורה עליונה ופיו‬ ‫'וכן יצחק ויעקב עשו תחבולות תמיד‬ ‫כפה העליון ועיניו כעיני עליון וכאשר‬ ‫כדי להשיג אחדותו יתברך שמו‪ ,‬על‬ ‫יתעוררו למטה יתעוררו למעלה'‪.‬‬ ‫כן ממילא קיימו כל התורה כולה אף על‬ ‫טו‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְד ֵבקות וְ ִכסו ִפים‬ ‫אוﬧ‬ ‫מצות‪ ,‬וכאשר יקיים איזה מצות עשה‪,‬‬ ‫כל התורה כולה‪ ,‬הם גילויים המתרחשים‬ ‫יכוין להסיר מהאבר הפרטי של נפשו‬ ‫בעולומות העליונים‪ ,‬כפי שרבינו‬ ‫המתיחסת אל המצוה ההוא זוהמת‬ ‫החתם סופר זיע"א (תורת משה במדבר פרק א‬ ‫הקליפה ההיא‪ ,‬ואז תחול עליו אבר‬ ‫פסוק יח פרשת במדבר) 'אך ידוע הוא שכל ספר‬ ‫המצוה הקדושה ההיא‪ ,‬אחר הסתלקת‬ ‫תורה כולה הם צירופי שמותיו של‬ ‫הזוהמא‪ .‬וכן במניעת העבירה‪ ,‬יכוין‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רק שכתובה היא על‬ ‫שעי"כ יסולק הזוהמא אשר בגיד הפרטי‬ ‫הלשון שיוכלו להבין ג"כ בני אדם רצון‬ ‫של הנפש המתיחסת לאותו עבירה‪ ,‬ואז‬ ‫הבורא לקיים מצותיו‪ ,‬אבל כולה סודות‬ ‫יוכל להמשיך שפע הרוחני הנמשך דרך‬ ‫ושמות קדושים היא'‪.‬‬ ‫הצינור הרוחני‪ ,‬ועי"כ נעשית נפשו כסא‬ ‫ומרכבה אל קדושתו ית'‪ .‬וזה סוד האבות‬ ‫ַהּגּוף ֵאינֶ ּנּו ָּׁה ָּׁא ָּׁדם‬ ‫הן הן המרכבה (בר"ר פב‪ ,‬ו) עכ"ל‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫טבע העולם להתייחס ל'גוף' כאילו הוא‬ ‫האדם שבתוכו‪ ,‬וזה לא נכון (תולדות‬ ‫כל מצוה יש לה רמזים בעולמות‬ ‫העליונים‪ ,‬כתב האור המאיר (פרשת‬ ‫יעקב יוסף בראשית הקדמה) 'ידע האדם וישכיל‬ ‫בראשית) 'והזוהר (ח"ב פב‪ ,‬ב) קורא אותן‬ ‫היצור נוצר‪ ,‬כי גוף האדם איננו האדם רק‬ ‫תרי"ג עיטין‪ ,‬לכוון האמור‪ ,‬בהשכיל לב‬ ‫לבוש האדם‪ ,‬נוצר ברמ"ח איברים ושס"ה‬ ‫מקום רמיזתם בעולמות עליונים‪ ,‬שכל‬ ‫גידים‪ ,‬והשם יתברך נפח בו נפש חיה‬ ‫אחת מהנה‪ ,‬יש להם מקום מוצא באורות‬ ‫כלולה מרמ"ח איברים ושס"ה גידים‬ ‫עליונים‪ ,‬ולכן צמצם הקדוש ברוך הוא‬ ‫רוחנים‪ ,‬ויתלבשו תוך רמ"ח איברים של‬ ‫בהירות רוחניות‪ ,‬בתרי"ג מצות הנראים‬ ‫הגוף‪ ,‬ואז פועלים איברי הנפש פעולתן‬ ‫גשמיים‪ ,‬בכדי שיוכל אוזן הגשמי לשמוע‪,‬‬ ‫על ידי הכלים שהם איברי הגוף‪.‬‬ ‫ורעיון לבות בני אדם לתפוס אפס קצת‪,‬‬ ‫ומזון האיברים הרוחנים הוא על ידי קיום‬ ‫והתורה נקראת בשם תורה‪ ,‬המורה לאדם‬ ‫התורה הכלולה מתרי"ג מצות‪,‬‬ ‫דרך הישר והנכונה‪ ,‬לדעת איך לידבק‬ ‫כדמיון תרי"ג אברי הגוף‪ ,‬וכל אבר‬ ‫ברוממת עוצם אלהותו‪ ,‬ובאמת מי‬ ‫מרמ"ח איברים ניזון מן מצוה פרטיות‬ ‫שחכמת אלהים בקרבו‪ ,‬ואין מלאכתו‬ ‫מתיחסת לאותו אבר‪ ,‬וכאשר מוכח מש"ס‬ ‫מלאכת הקודש ברמיה‪ ,‬כי אם בתמים‬ ‫דמכות (כג ב) אשר נבאר אח"ז‪.‬‬ ‫ובלב שלם‪ ,‬יכול לדעת ולהבין בספרים‬ ‫סוד רמיזתם במקומם בעולמות עליונים‪,‬‬ ‫ִסלּוק ַהזֹו ֲה ָּׁמא‬ ‫ומה טיבם‪ ,‬ותועלת הגדולה מה שגורם‬ ‫בעשיותם על מתכונתם‪ ,‬אזי גורם‬ ‫כתב הרב אלהי מה"ר חיים ויטאל בספרו‬ ‫השפעות אורות עליונים בהשכינה‪,‬‬ ‫שער הקדושה ח"א פ"א‪ ,‬וז"ל‪ :‬וכל‬ ‫ובודאי ניתוסף אליו גם כן התלהבות‬ ‫אבר וכו' וכאשר יחסר לאדם קיום איזה‬ ‫ודביקות גדול לעבודת הבורא'‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬גם האבר הפרטי המתיחס לאותו‬ ‫מצוה יחסר ממנו מזונו הנמשך לו משם‬ ‫(על מועדים ‪-‬‬‫מוסיף הדברי חיים זיע"א‬ ‫הוי"ה‪ ,‬כמ"ש (נחמיה ט‪ ,‬ו) ואתה מחיה את‬ ‫לזאת חנוכה פרשת מקץ)‪' :‬דכל התורה הוא רק‬ ‫כלם‪ ,‬כי בשם הוי"ה תלוין כל המצות‪,‬‬ ‫מבוא לבא לידיעת הבורא ולהשגה קצת‬ ‫כמו שאמרו חז"ל (זח"א כד א) י"ה עם שמי‬ ‫מכבודו‪ ,‬דהאדם חומרי ואיך ישיג רוחני‬ ‫שס"ה‪ ,‬ו"ה עם זכרי רמ"ח וכו'‪ .‬לכן צריך‬ ‫ושכלי‪ ,‬ולכן גזרה חכמתו יתברך שאם‬ ‫האדם לחפש בכל כוחו לקיים כל תרי"ג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ְד ֵבקות וְ ִכסו ִפים‬ ‫אוﬧ‬ ‫טז‬ ‫'ואני שמעתי כן מפה קדוש הרב המגיד‬ ‫נעשה כפי מצותיו‪ ,‬יזדכך החומר ויתרבה‬ ‫[הרה"ק ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע"א]‪ ,‬ואמר‬ ‫כח הנפש ויוסר מסך המבדיל ויתרבה‬ ‫שמעודו כל מה שרואה בספר אין לפניו‬ ‫הדעת‪ ,‬וכן כתב בזוה"ק (יתרו פב ע"ב)‬ ‫הפרש או גמרא או קבלה אינו רואה שום‬ ‫דתרי"ג מצות המה תרי"ג עיטין‪ ,‬היינו‬ ‫דבר אחר זולת איך לעבוד את השי"ת‪,‬‬ ‫עצות איך על ידם יוסר מסך המבדיל‬ ‫ובאמת הוא כך‪ ,‬אבל זה הוא לפניו שהוא‬ ‫ולבא לדביקות הנפש בד'‪.‬‬ ‫צדיק בן צדיק‪ ,‬ושאר השלימים‪ ,‬אבל לא‬ ‫אתנו יודע עד מה‪ ,‬איך ומה‪ ,‬רק באמונה‬ ‫כל מה שרואה בספר אין לפניו הפרש או‬ ‫אני מאמין זה‪ ,‬וקצתם שמענו דוגמתם'‪.‬‬ ‫גמרא או קבלה אינו רואה שום דבר‬ ‫אחר זולת איך לעבוד את השי"ת‪ ,‬כפי‬ ‫'לא יחסר ויקלקל שום דבר אפילו תנועה‬ ‫שכתב בספר יושר דברי אמת (אות כד)‪' :‬כי‬ ‫קלה‪ ,‬כמו ההולך על החבל שהוא‬ ‫כל תורתינו כולה שבכתב ושבעל פה אין‬ ‫קשור למעלה ותחתיו הים סוער‪ ,‬שצריך‬ ‫דבר אחד אפילו אות אחת יוצא לדבר‬ ‫לשמור ולכוון כל דעתו שלא יטה א"ע‬ ‫אחר זולת לעבוד את השי"ת‪ ,‬כי לזה‬ ‫לאחד מן הצדדין‪ ,‬שאם יטה א"ע לאחד‬ ‫נתנה‪ ,‬ונקרא תורה על שם שמורה לאמר‬ ‫מן הצדדין אף כחוט השערה יפול לתוך‬ ‫זה הדרך ילכו בה‪ ,‬ואפילו בדיני ממונות‬ ‫הים‪ ,‬כן צריך האיש הצדיק הזה הדבוק‬ ‫ושאר דינים הדומים שאין נפקותא‬ ‫באמת נכון לשמור א"ע מכל דבר קטן‬ ‫ועובדא מהם‪ ,‬אם ריק הוא‪ ,‬מכם הוא‪,‬‬ ‫שבקטנים שלא יקלקל חלילה'‪.‬‬ ‫אבל מי שעובד השי"ת בשלימות מגלין‬ ‫לו רזי תורה‪ ,‬וזהו הרזין איך ליקח עצה‬ ‫ָּׁהעֹולָּׁ ה ִמכָּׁ ל זֶ ה‬ ‫מכל תרי"ג מצות לעבוד בהם הבורא ית'‪,‬‬ ‫אף על פי שאינם באפשר לקיימם‬ ‫גילוי רצון השם יתברך הוא על ידי קיום‬ ‫בעצמם‪ ,‬כמו מצות התלוין בארץ ושאר‬ ‫מצוות התורה‪ ,‬וזהו תכלית הדבקות‬ ‫מצות‪ ,‬וזה שקרא הזהר (יתרו פ"ב ע"ב) את‬ ‫והכיסופים שהם האור והכלי‪ ,‬תרי ריען‬ ‫התרי"ג מצות תרי"ג עיטין‪ ,‬ר"ל שנותנים‬ ‫דלא מתפרשין‪.‬‬ ‫לאדם עצה איך להתדבק ביוצרו'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫יז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יפה'‬ ‫ְתקו ַפת ֲ'ח ִפ ָ‬ ‫אוﬧ‬ ‫קּופת ֲ'ח ִפ ָיפה'‬ ‫ְת ַ‬ ‫ה"חיבת חופה" קיימת אך ורק בעולם הזה! כל מצוה ומצוה שאנו מקיימים‬ ‫כאן בעולם הזה‪ ,‬כל מילה של תפילה‪ ,‬של תורה‪ ,‬זוהי חתונה‪ ,‬זוהי "חופה"‬ ‫‪ -‬ויש לה חיבה מיוחדת! בעולם הבא החיבה המיוחדת הזו לא קיימת‪.‬‬ ‫יהושע‪ ,‬העובד הותיק‪ ,‬אינו יודע את‬ ‫ּטּורין‬ ‫ִמכְּ ַתב ִפ ִ‬ ‫סיבת השנוי‪ .‬הוא אינו יכול‬ ‫לנחש אם הוא עומד להתקדם מן התפקיד‬ ‫אחת לשבע שנים‪ ,‬במועד שנת השמיטה‪,‬‬ ‫יש מצוות 'הקהל' (דברים לא‪ ,‬י – יג‪ ,‬פרשת‬ ‫ולהפוך למנכ"ל החברה‪ ,‬או לסגנה‪ ,‬או‬ ‫שעומדים פשוט לפטר אותו‪ ,‬אך מכל‬ ‫וילך)‪ַ ' :‬ה ְּק ֵהל ֶאת ָּׁה ָּׁעם ָּׁה ֲאנָּׁ ִשים וְּ ַהּנָּׁ ִשים‬ ‫מקום דבר אחד ברור לו היטב – אם‬ ‫וְּ ַה ַּטף וְּ גֵ ְּרָך ֲא ֶשר ִב ְּש ָּׁע ֶריָך לְּ ַמ ַען יִ ְּש ְּמעּו‬ ‫התחילה חפיפה‪ ,‬הוא לא ישאר עוד‬ ‫ֹלהיכֶ ם וְּ ָּׁש ְּמרּו‬‫ּולְּ ַמ ַען יִ לְּ ְּמדּו וְּ יָּׁ ְּראּו ֶאת ה' ֱא ֵ‬ ‫בתפקידו‪...‬‬ ‫תֹורה ַהזֹאת‪:‬‬ ‫לַ ֲעשֹות ֶאת כָּׁ ל ִד ְּב ֵרי ַה ָּׁ‬ ‫יהם ֲא ֶׁשר ֹלא יָ ְדעּו יִּ ְׁש ְמעּו וְ לָ ְמדּו‬ ‫ּובנֵ ֶ‬‫ְ‬ ‫עומד אדם – מסיים ה"חפץ חיים" –‬ ‫ֹלהיכֶ ם כָ ל ַּהיָ ִּמים ֲא ֶׁשר‬ ‫לְ יִּ ְר ָאה ֶאת ה' ֱא ֵ‬ ‫ומחזיק בהתרגשות בבנו הנולד‬ ‫ַּא ֶתם ַּחיִּ ים ַּעל ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר ַּא ֶתם ע ְֹב ִּרים‬ ‫לו‪ .‬כאן המקום להזכירו‪ :‬נולד לך ילד? –‬ ‫ֶאת ַּהיַּ ְר ֵדן ָׁש ָמה לְ ִּר ְׁש ָתּה'‪.‬‬ ‫מזל טוב! תקופת ה'חפיפה' התחילה‪...‬‬ ‫המצוה הזאת מתקיימת אחת לשבע‬ ‫ָּׁח ְּתמּו ָּׁק ַבע‬ ‫שנים‪ ,‬כפי שאומרת התורה‪,‬‬ ‫במוצאי שנת השמיטה‪ ,‬במוצאי חג‬ ‫יגש אלי אחד מנקיי הדעת שבירושלים‬ ‫הסוכות‪ .‬עולים כולם לירושלים‪,‬‬ ‫באחרית שנה ותמיהה גדולה בפיו‪,‬‬ ‫ומקיימים את המצוה הזאת‪ ,‬של 'וְ יָ ְראּו‬ ‫אביו נמצא לרפואה בבית החולים בקומה‬ ‫ֹלהיכֶ ם וְ ָׁש ְמרּו לַּ ֲעשֹות ֶאת כָ ל‬ ‫ֶאת ה' ֱא ֵ‬ ‫‪ 12‬החליט לעלות ברגל לראות מה‬ ‫תֹורה ַּהזֹאת'‪.‬‬‫ִּד ְב ֵרי ַּה ָ‬ ‫מתרחש ב‪ 12-‬קומות שתחתיו‪ ,‬עבר קומה‬ ‫קומה‪ ,‬גילה מחלוקת (לב‪ ,‬צינתור‪ ,‬טיפול נמרץ‬ ‫מסר רב משמעות טמון בילדים שבהם‬ ‫ועוד) ירחם השם‪ ,‬חולים מתייסרים זה‬ ‫זכה הבורא את האדם‪ ,‬ואודותיו‬ ‫מחובר לניפוזיה וזה להנשמה‪ ,‬וזה‬ ‫ממשיל ה"חפץ חיים" את המשל הבא‪:‬‬ ‫לזונדה‪.‬‬ ‫עובד לו אדם במשרד כלשהו במשך‬ ‫ארבעים שנה משעה שמונה ועד חמש‬ ‫מכל מחלקה שיוצא‪ ,‬מרים את עיניו‬ ‫במשרה מלאה‪ .‬באחד הימים‪ ,‬מגיע‬ ‫לשמים‪' :‬ברוך השם‪ ,‬אינני זקוק‬ ‫המעביד אל העמדה שלו בלווית אדם זר‬ ‫למחלוקת אלו'‪ ,‬כך עבר את כל השתיים‬ ‫ובלתי מוכר‪.‬‬ ‫עשרה קומות‪ ,‬ובכל קומה בכל המחלוקת‬ ‫להודות להשם יתברך שאינו זקוק לבית‬ ‫הוא עורך ביניהם הכרות קצרה‪ :‬הכר נא‪,‬‬ ‫החולים לרופאים ולרפואתם‪.‬‬ ‫יהושע‪ ,‬את יעקב – העובד החדש‬ ‫שלנו‪ .‬אני ממנה אותך ללמד אותו מה אנו‬ ‫כשיוצא מבית החולים‪ ,‬הוא היה המום‪,‬‬ ‫עושים כאן ולהדריך אותו בעבודה‪ .‬מרגע‬ ‫איך שכולים עסוקים זה‬ ‫זה הוא עובד כאן לצידך לתקופת חפיפה‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יפה'‬ ‫ְתקו ַפת ֲ'ח ִפ ָ‬ ‫אוﬧ‬ ‫יח‬ ‫שנוכל לעשותו גדול ומרווח ונאה כדבעי‪.‬‬ ‫בחרישה וזה בזריעה‪ ,‬כאילו שהם 'חתמו‬ ‫וכך גם מנהגן של הבריות בבנין הבתים‪,‬‬ ‫קבע'‪ ,‬כאין בתי חולים ואין בתי קברות‪.‬‬ ‫עושים טרקלין גדול ונאה ואילו‬ ‫הפרוזדור חשיבותו פחותה מזה הרבה‪.‬‬ ‫פלא פלאות!‬ ‫אם תעשה ההיפך מזה סופך להיות צחוק‬ ‫מגדירה המשנה באופן חד וקולע (אבות ד‪,‬‬ ‫בעיני הבריות‪ ,‬שיאמרו ראו מה עשה‬ ‫טז)‪' :‬רבי יעקב אומר העולם הזה‬ ‫פלוני ‪ -‬טרקלין אשר בו יושבים בדרך‬ ‫דומה לפרוזדור בפני העולם הבא התקן‬ ‫קבע ומקום הוא לקבלת אורחים ‪ -‬עשהו‬ ‫עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין'‪.‬‬ ‫קטן וצר; ואילו הפרוזדור שאינו משמש‬ ‫אלא מעבר ארעי ‪ -‬עשהו גדול ומרווח‪.‬‬ ‫הנשמה ירדה לעולם הזה‪ ,‬לפרוזדור‬ ‫ארעי‪ ,‬כדי להכשיר את עצמה‪,‬‬ ‫בזמן שאנו שוהים כאן בעולם הזה‪ ,‬אנו‬ ‫על ידי תורה‪ ,‬מצוות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫בונים ומקימים לעצמנו את‬ ‫לקראת חיי הנצח בעולם הבא המשול‬ ‫הטרקלין שבעולם הבא‪ ,‬כדברי חז"ל‬ ‫לטרקלין‪.‬‬ ‫במדרש משלי‪" :‬ללמדך שכל מי שקנה לו‬ ‫דברי תורה קנה לו בית בעולם הבא"‪.‬‬ ‫ְּט ַר ְּקלִ ין ּגָּׁ דֹול‬ ‫ומה אנו עושים? אנו עומדים וטורחים‬ ‫להגדיל‪ ,‬לשפר וליפות את הפרוזדור‪ .‬על‬ ‫במשלי החפץ חיים מובא מעשה בעשיר‬ ‫ידי כן אנו מצמצמים במו ידינו את ביתנו‬ ‫אחד שהזמין אליו אדריכל אמן‬ ‫האמיתי‪ ,‬את הטרקלין‪ ,‬את הדירה‬ ‫ואמר לו‪ :‬רצוני לבנות בית נאה והדור‬ ‫הנצחית שלנו‪ .‬כלום אין זה מעשה של‬ ‫כאן במקום הזה ומכיון ששמעתי עליך‬ ‫שטות?!‬ ‫שאדריכל אמן אתה הריני מבקש שתצור‬ ‫לי צורתו של הבית‪ .‬אולם בעיקר שים לב‬ ‫אכן האדם המשכיל והחכם‪ ,‬עיניו בראשו‬ ‫לטרקלין שיהא גדול ונאה ביותר‪ ,‬אלא‬ ‫ויודע כי ימיו עלי ארץ קצובים‪ .‬כל‬ ‫שאף בפרוזדור אל תזלזל ‪ -‬אף הוא רצוני‬ ‫מחשבותיו ומעשיו מכוונים אך ורק לתקן‬ ‫שיהא גדול ומרווח‪.‬‬ ‫את נפשו ולהכינה לקראת עולם שכולו‬ ‫טוב‪ .‬כל פנייתו לענייני החומר‪ ,‬אינה‬ ‫הלך האדריכל ובדק יפה את המקום‬ ‫אלא כדי קיומו בפרוזדור‪.‬‬ ‫שעליו אמר העשיר להקים לו את‬ ‫הבית ואמר לו‪ :‬הנה בדקתי את המקום‬ ‫בשם משמואל‬ ‫(פרשת לך לך ‪ -‬שנת תרפ"ג)‬ ‫ומדדתיו יפה וראיתי שגם לזה וגם לזה‬ ‫'ביאור הדברים עפ"י מאמרם ז"ל‬ ‫לא יספיק לנו המקום‪ .‬אם ברצונך‬ ‫(אבות פ"ד) התקן עצמך בפרוזדור כדי‬ ‫בטרקלין גדול יש הכרח להקטין את‬ ‫שתכנס לטרקלין‪ ,‬וכשם שאי אפשר לבוא‬ ‫הפרוזדור‪ ,‬שכן ככל שנגדיל את‬ ‫לטרקלין אלא בהקדם הכניסה לפרוזדור‪,‬‬ ‫הפרוזדור כן יצטמצם וילך המקום‬ ‫כן אי אפשר להכנס לעוה"ב אלא‬ ‫שישאר לנו בשביל הטרקלין‪ .‬מובן‬ ‫באמצעות הכנה בעוה"ז וכבמדרש (ריש‬ ‫שהברירה בידך ויכול אתה להחליט לכאן‬ ‫חקת) מי יתן טהור מטמא לא אחד אברהם‬ ‫או לכאן‪.‬‬ ‫מתרח ישראל מאומות עוה"ב מעוה"ז‪,‬‬ ‫ואילו יצוייר בלתי עוה"ז לא הי' אפשר‬ ‫אולם לו לעצתי תשמע הייתי לוקח‬ ‫לזכות לעוה"ב‪ ,‬כי לרגל רוממות עוה"ב‬ ‫מהפרוזדור ומוסיף לטרקלין‪ ,‬כדי‬ ‫יט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יפה'‬ ‫ְתקו ַפת ֲ'ח ִפ ָ‬ ‫אוﬧ‬ ‫רוצה להקים דורות שיהיה לי המשך‬ ‫אי אפשר לזכות בו אלא ע"י שמתרחק‬ ‫בעולם הזה‪ .‬כמו שהרמב"ם כותב (פרקי‬ ‫מעוה"ז'‪.‬‬ ‫הצלחה פ"ב) שהאדם מפחד מהמוות עד‬ ‫שיכנס לחופה‪" ,‬כי החתן אצל צאתו‬ ‫ֵבית ֲחר ֶֹשת‬ ‫מהחופה כבר שמחה נפשו שמחה ממה‬ ‫הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל (תפארת‬ ‫שהגיע אליו מן הבטחון מהמחשבות‬ ‫שמשון על בראשית ‪ -‬יעקב ועשו מתו ביום‬ ‫הרעות והקים הזרע וקיום מינו ובטחון‬ ‫אחד)‪ :‬חז"ל אומרים‪" :‬העולם הזה דומה‬ ‫פחדו"‪.‬‬ ‫לפרוזדור בפני העולם הבא‪ ,‬התקן עצמך‬ ‫בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין"‪ .‬דברי‬ ‫והנה כאשר האדם מגיע ליום חופתו הוא‬ ‫חז"ל אלו ידועים ומפורסמים‪ ,‬אלא שיש‬ ‫רוכש לעצמו עניבה חדשה‪ ,‬מגבעת‬ ‫לנו טעות בפירושם‪.‬‬ ‫חדשה‪ ,‬חליפה מהודרת וכו'‪ .‬נתאר‬ ‫לעצמנו חתן המגיע לחופה בבגדיו‬ ‫בפשטות מבינים את דברי חז"ל אלו‪,‬‬ ‫הישנים‪ ,‬ללא עניבה‪ ,‬בסתם בגדים של‬ ‫שהעולם הזה הוא הכנה לעולם‬ ‫חול‪ ,‬קרועים ומאובקים‪ .‬אנו תמהים‬ ‫הבא‪ ,‬כלומר‪ :‬העולם הזה הוא כמו מפעל‬ ‫ושואלים אותו‪" :‬מה זה"?! והוא עונה‪:‬‬ ‫שבו עובדים הפועלים קשה במשך‬ ‫"לשם מה עלי להתלבש בבגדים‬ ‫תקופה‪ ,‬ובסוף היום או החודש הם‬ ‫מהודרים? הלא כל החתונה אינה אלא‬ ‫מקבלים את משכורתם‪.‬‬ ‫הכנה להקים דורות ישרים‪ .‬בעזרת השם‪,‬‬ ‫בברית של הילד הראשון ‪ -‬אז אתהדר‬ ‫ובמשל שבדבר‪ :‬ניכנס למפעל‪ ,‬נראה‬ ‫בבגדים חדשים"‪...‬‬ ‫אדם עומד ליד מכונה‪ ,‬מפוחם‬ ‫כולו‪ ,‬ובגדיו מלאים בכתמי גריז‪ ,‬מזיע‬ ‫העולם הזה בו אנו נמצאים‪ ,‬אינו בבחינת‬ ‫כולו‪ .‬נשאל אותו‪' :‬מדוע אתה עובד כל‬ ‫בית חרושת‪ ,‬אלא בבחינת חופה!‬ ‫כך קשה? תראה איזה חיים שחורים יש‬ ‫נכון שהחופה היא רק הכנה למטרה‪ ,‬נכון‬ ‫לך! לך תנוח‪ ,‬תאכל משהו‪ '...‬והוא יענה‪:‬‬ ‫שהתכלית היא לעתיד לבוא‪ ,‬בעולם הבא‬ ‫'אדם לעמל יולד‪ ...‬נכון שאלו חיים‬ ‫‪ -‬אבל "היום לעשותם"‪ ,‬היום זה חופה‪,‬‬ ‫קשים‪ ,‬אבל בסוף אקבל המשכורת'!‬ ‫ולחופה יש ביטוי בחז"ל (כתובות נו ע"א)‪:‬‬ ‫כך אנו מציירים לעצמנו את העולם הזה‬ ‫"חיבת חופה"! ישנה חיבה מיוחדת שהיא‬ ‫‪ -‬חיים מלאי קשיים‪ ,‬צרות‬ ‫קיימת רק בחופה!‬ ‫והרפתקאות‪ .‬אבל שווה לנו לחיות את‬ ‫החיים השחורים הללו‪ ,‬כי "היום לעשותם‬ ‫העולם הבא הוא ה"למחר לקבל שכרם"‪,‬‬ ‫ולמחר לקבל שכרם" (עירובין כב ע"א)‪ .‬אבל‬ ‫הוא התכלית‪ ,‬שם הוא המקום‬ ‫זוהי טעות מהותית בכל המציאות‬ ‫"להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו"‪,‬‬ ‫היהודית!‬ ‫זוהי הדביקות בקב"ה‪ .‬אבל ה"חיבת‬ ‫חופה" קיימת אך ורק בעולם הזה! כל‬ ‫ַה ָּׁמ ָּׁשל ַהּנָּׁ כֹון‬ ‫מצוה ומצוה שאנו מקיימים כאן בעולם‬ ‫הזה‪ ,‬כל מילה של תפילה‪ ,‬של תורה‪ ,‬זוהי‬ ‫המשל הנכון בזה הוא‪ ,‬לאדם הנושא‬ ‫חתונה‪ ,‬זוהי "חופה" ‪ -‬ויש לה חיבה‬ ‫אשה‪ ,‬והוא נכנס לחופה‪ .‬נשאל‬ ‫מיוחדת! בעולם הבא החיבה המיוחדת‬ ‫אותו לשם מה אתה מתחתן? הוא יאמר‪:‬‬ ‫הזו לא קיימת‪.‬‬ ‫אני רוצה לבנות בית נאמן בישראל‪ ,‬אני‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יפה'‬ ‫ְתקו ַפת ֲ'ח ִפ ָ‬ ‫אוﬧ‬ ‫כ‬ ‫ָּׁהעֹולָּׁ ה ִמכָּׁ ל זֶ ה‬ ‫באחרית שנה‪ ,‬ניגשתי למו"ר צדיקא‬ ‫ופרישא הגה"צ רבי חיים‬ ‫מענדל זצ"ל‪ ,‬ותהיתי בפניו‪' :‬שהשנה‬ ‫מהות העולם הזה הוא 'החופה' זהו עצם‬ ‫עברה מהר מאוד'‪ ,‬תפס את זקנו הלבן‬ ‫ההכנה לטרקלין‪ ,‬גילוי העולם הזה‪,‬‬ ‫והצחר שירד על פי מדותיו‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫הוא עצם העולם הבא‪.‬‬ ‫'שמונים וחמש שנה עברו כהרף עין'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אסיים בברכת חז"ל במס' יומא (עא‪ ,‬א)‪' :‬מחיה חיים‪ ,‬יתן לכם חיים ארוכים וטובים‬ ‫ומתוקנים'‪ ,‬אכי"ר‪ .‬א גוטן און אפריילכען שבת‪.‬‬ ‫קול היכל 'אור הדעת'‬ ‫ארץ ישראל‪02.500.4499 :‬‬ ‫ארה"ב‪1585.280.2888 :‬‬ ‫לקבלת חוברת 'אור הדעת' מדי שבוע‬ ‫שלחו בקשה ותצורפו לרשימת המנויים‬ ‫‪B025004499@gmail.com‬‬ ‫מהדורת ביקורת‪ ,‬טיוטה ‪ -‬אינו מוגה כלל‬