gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אתקינו סעודתא · Askini Se'idusu — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אתקינו סעודתא · Askini Se'idusu

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אתקינו סעודתא · Askini Se'idusu — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון מס׳‬ ‫‪227‬‬ ‫ערש"ק פרשת נצבים וילך‬ ‫כ"ב אלול שבת סליחות תשפ"ו‬ ‫שהייתם נצבים במעמד הר סיני‪ ,‬בו זכו 'כל‬ ‫"טף למה באין ‪ -‬כדי ליתן שכר למביאיהן"‬ ‫איש ישראל' להתפשטות הגשמיות ופסקה‬ ‫פרשת נצבים‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָ ּצבִ ים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּלכֶ ם לִ ְפנֵ י ה' וכו' ּכֹל ִא ׁיש יִ שְׂ ָר ֵאל‪.‬‬ ‫זוהמתן‪ .‬ועי"ז תהיה התשובה מאהבה‪ ,‬כדי‬ ‫'שנהיה לראש'‬ ‫חברי "הועדה המכינה" ששקדו על הפקת המעמד ההיסטורי של חנוכת בית המדרש‪,‬‬ ‫להתקרב להשי"ת‪ ,‬וכל בקשותיכם יהיו רק‬ ‫הוגיעו את מוחם לאתר פתרון של ממש‪.‬‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָ ּצבִ ים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּלכֶ ם לִ ְפנֵ י ה'‬ ‫עבור כבוד שמים‪.‬‬ ‫כולם חושקים ליטול חלק במעמד‪ .‬רכבת אווירית מביאה מאות חסידים מן הגולה‪,‬‬ ‫ֱאל ֵֹקיכֶ ם‪.‬‬ ‫ואין אחד המקורב לחצר הקודש במידת‪-‬מה שיסכין לוותר על הרגעים המכוננים‪.‬‬ ‫פרשת וילך‬ ‫ראש השנה הוא בחינת ה"ראש" של כל‬ ‫אבל השטח אינו ערוך לקהל כה עצום‪ .‬המקום אינו מכיל כמות כה אדירה במרווחים‬ ‫השנה (הרה"ק רבי פינחס מקאריץ זי"ע; יושר דברי‬ ‫מניחים את הדעת‪.‬‬ ‫'כזה ראה וקדש'‬ ‫אמת‪ ,‬נג)‪ ,‬וכל אחד צריך ליישר את מחשבות‬ ‫כל העסקנים הניחו אצבע על 'נקודת התורפה' מבחינתם‪ .‬הפארענטשעס במערב‪.‬‬ ‫וַ ֵ ּילֶ ְך מ ׁ ֶֹשה‪.‬‬ ‫ראשו לאביו שבשמים‪.‬‬ ‫וכי מדוע צריכים למקם את כל ילדי הקהילה בתוך היכל השמחה‪ .‬הרי בין כך ובין‬ ‫על כן‪ ,‬בשבת שלפני ר"ה קורא לנו הכתוב‬ ‫כך אינם קשובים למשאי הדרשנים‪ ,‬בין כך ובין כך אינם מבינים את גודל השעה‪.‬‬ ‫ובמדרש (תנחומא)‪ :‬אין 'וילך' אלא לשון‬ ‫"אדרבה‪ ,‬הם רק מרעישים"‪ ,‬הדגיש האחד‪" .‬נכון בהרבה להעסיק אותם בתכנית‬ ‫תוכחה‪.‬‬ ‫'אתם' ‪ -‬אותיות 'אמת'‪ ,‬עליכם להתבונן‬ ‫מושקעת במתחם משל עצמם"‪ ,‬חיווה דעתו בנימה חינוכית עסקן אחר‪.‬‬ ‫לבני ישראל היה די בהתבוננות בהליכותיו‬ ‫ולדעת ידיעה אמתית‪ ,‬אשר 'נצבים היום‬ ‫הפור כמעט נפל‪ ,‬אך הגישה ההחלטית נמוגה כליל כאשר הובאו הדברים לפני מנהיג‬ ‫של משה רבינו‪ ,‬כדי ללמוד ממנו את הדרך‬ ‫כולכם' לעמוד בדין 'לפני ה' אלקיכם'‬ ‫העדה‪" .‬לאו ולאו"‪ ,‬חרץ בפסקנות‪" .‬את הילדים אנחנו צריכים בפנים‪ .‬הם אכן טרם‬ ‫ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון‪ .‬כיצד‬ ‫בהאי יומא‪ ,‬בלי יוצא מן הכלל‪' ,‬ראשיכם‬ ‫מבינים‪ ,‬הם אכן עדיין מרעישים‪ ,‬אבל הם צריכים 'לנשום' את המעמד‪' ,‬לספוג' את‬ ‫לעסוק בתורה באימה וביראה ברתת ובזיע‪,‬‬ ‫שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש‬ ‫רגשי הקודש‪ .‬יום יבוא‪ ,‬הגדיים ייעשו תיישים‪ ,‬והחריץ העמוק שנחרט בנפשם יביא‬ ‫וכיצד לקדש את רמ"ח האיברים ושס"ה‬ ‫ישראל'‪ ,‬וכל אחד נתבע לפי דרגתו‪ .‬וידיעה‬ ‫להם תועלת"‪.‬‬ ‫זו גופא תיישר ותפשט כל עקמומיות‬ ‫הגידים‪ ,‬שיהיו כולם קדושים ומיוחדים‬ ‫***‬ ‫לעבודתו ית"ש‪.‬‬ ‫שבראש ושבלב‪ ,‬עד שנזכה להיות בבחינת‬ ‫משעה שקיבלו ישראל את התורה בהכריזם 'נעשה ונשמע אמרו כאחד'‪ ,‬נמדדה‬ ‫'אשר עשה אלקים את האדם ישר' (קהלת‬ ‫מעלתם לא לפי מידת השכלתם והבנתם‪ ,‬שהרי עדיין לא ידעו "מה כתיב בה"‪ ,‬אלא‬ ‫'זה ספר תולדות אדם'‬ ‫ז‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫חשיבותם וחיבתם נודעה בזכות אחדותם‪ .‬על מעלה זו דרשו רבותינו ז"ל (תנחומא‪,‬‬ ‫וְ ַע ָּתה ִּכ ְתב ּו לָ כֶ ם ֶאת ַה ּׁ ִש ָירה ַה ּזֹאת וגו'‪.‬‬ ‫'בהגלותך מלכנו על הר סיני'‬ ‫א)‪'" :‬אתם נצבים היום' ‪ -‬מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים‪ ,‬אף אתם‪ ,‬כשאפילה‬ ‫לכם עתיד להאיר לכם אור עולם וכו'‪ .‬אימתי‪ ,‬בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת"‪.‬‬ ‫נשמת כל אחד מישראל הרי היא כספר‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָ ּצבִ ים‪ .‬כדרך שנאמר בסיני 'ויתיצבו‬ ‫בזכות האחדות‪ ,‬גם "כשאפילה לכם"‪ ,‬מחמת שנכשלתם במעשים שאינם ראויים‬ ‫תורה‪ ,‬כדאיתא בגמרא (שבת קה‪ ):‬לגבי‬ ‫בתחתית ההר'‪ ,‬בו בלשון אמר כאן 'אתם‬ ‫ח"ו‪ ,‬מכל מקום "עתיד להאיר לכם אור עולם"‪ ,‬כי רצונכם הפנימי הוא לעשות טוב‪,‬‬ ‫העומד בשעת יציאת נשמה‪" ,‬הא למה זה‬ ‫'הכל חפצים ליראה שמך'‪ .‬ולשם מטרה זו מתאגדים כל ישראל‪ ,‬הן בעלי ההשגה‬ ‫נצבים' (בעל הטורים)‪.‬‬ ‫דומה‪ ,‬לספר תורה שנשרפה"‪" ,‬שאין לך‬ ‫וההבנה והן פשוטי העם‪ ,‬הגדולים עם הקטנים‪' ,‬טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב‬ ‫ריק בישראל שאין בו תורה ומצות" (רש"י)‪.‬‬ ‫כתב רבינו סעדיה גאון‪ ,‬שאחד מטעמי‬ ‫מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך'‪.‬‬ ‫מצות תקיעת שופר הוא כדי להזכיר את‬ ‫זהו שמצינו בגמרא (חגיגה ג‪'" :).‬הקהל את העם האנשים והנשים והטף' ‪ -‬אם אנשים‬ ‫על כן נצטווה כל אחד מישראל לכתוב ספר‬ ‫מעמד הר סיני‪ ,‬שנאמר בו 'ויהי קול השופר‬ ‫באים ללמוד‪ ,‬נשים באות לשמוע‪ ,‬טף למה באין ‪ -‬כדי ליתן שכר למביאיהן‪ .‬אמר‬ ‫תורה‪' ,‬ועתה כתבו לכם את השירה הזאת'‪,‬‬ ‫הולך וחזק מאד'‪.‬‬ ‫להם [רבי יהושע לרבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא]‪ ,‬מרגלית טובה היתה‬ ‫כדי 'ולמדה את בני ישראל'‪ ,‬שילמדו מכך‬ ‫לאור זאת‪ ,‬ירומז במשמעות הכתוב כך‪:‬‬ ‫בידכם וביקשתם לאבדה ממני"‪ ,‬כי אחדותם של כלל ישראל תלויה בהשתתפותם‬ ‫שכל יהודי נמשל לס"ת‪ ,‬ואם תחסר לו‬ ‫של הטף ובחינוכם לתורה מקטנותם‪ .‬וכשם שתבע משה רבינו 'בנערינו ובזקנינו נלך'‪,‬‬ ‫אפילו מצוה אחת הריהו בבחינת ס"ת פסול‬ ‫אף שבמשך כל השנה מחולקים אתם‬ ‫ופרעה הרשע הודה בכך בעל כרחו כשאמר 'גם טפכם ילך עמכם'‪ .‬ולכן סמך רבי‬ ‫ח"ו‪ .‬אמנם מעלה יתירה יש לאיש ישראל‪,‬‬ ‫לדרגות שונות‪' ,‬ראשיכם שבטיכם זקניכם‬ ‫אלעזר בן עזריה‪" :‬ועוד דרש‪' ,‬את ה' האמרת היום וה' האמירך היום'‪ ,‬אמר להם‬ ‫כי ס"ת שנפסל בחסרון אות לא יוכשר עד‬ ‫ושוטריכם'‪ ,‬וכאשר כל אחד עומד בפני‬ ‫הקב"ה לישראל‪ ,‬אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם‪ ,‬ואני אעשה אתכם חטיבה אחת‬ ‫שתושלם כתיבת האות בפועל‪ ,‬אבל יהודי‬ ‫עצמו‪ ,‬תשובתו היא מחמת יראת העונש‪,‬‬ ‫בעולם"‪.‬‬ ‫שחסרה לו מצוה שאין באפשרותו לקיימה‬ ‫כדי להציל את נפשו‪ .‬אבל כאשר 'אתם‬ ‫זכות זו תעמוד לנו בימים הקדושים הבעל"ט‪ ,‬לקבלת כל תפילותינו ולמילוי כל‬ ‫יוכל להשלימה ע"י לימוד הלכותיה‪ .‬וזהו‬ ‫נצבים היום' ‪ -‬דא ראש השנה כנודע‪ ,‬ביום‬ ‫משאלותינו לטובה‪ ,‬של הפרט ושל הכלל‪ .‬ובזכות זו ניגאל גאולת עולם‪ ,‬כמו שמסיים‬ ‫שסיים הכתוב ‪' -‬שימה בפיהם'‪.‬‬ ‫הזה 'אתם נצבים כולכם' בדרגה אחת‪ ,‬כדרך‬ ‫המדרש‪" :‬וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת"‪ ,‬בב"א‪.‬‬ ‫‪6776952@gmail.com‬‬ ‫‪03-6776953‬‬ ‫‪22‬‬ ‫בפרשת השבוע‪ ,‬באורו של רבינו זי“ע‬ ‫מעשה ולקחו‬ ‫והפעם באמת!‬ ‫בחינת שברון‪ ,‬כי ראשית כל היא השאיפה להגיע ולזכות‬ ‫בתחנונים‪ :‬רק לא ברחובות קריה‪...‬‬ ‫"שתמליכוני עליכם"‪ ,‬והאיך יכולים לזכות לזה‪ ,‬כאמור ע"י‬ ‫לא נאה ולא יאה הדבר‪ ...‬אין זה לפי‬ ‫זכרונות‪ ,‬ע"י שיהיה שבור בלבו‪ ,‬יכיר החסרונות ויכיר מה‬ ‫כבודו‪ ...‬אך רבינו באחת‪ :‬הן זקוק הוא‬ ‫ִּכי ַה ִּמצְ וָ ה ַה ּזֹאת ֲא ׁ ֶשר ָאנֹכִ י ְמצַ ְ ּוָך ַה ּיוֹ ם ל ֹא נִ ְפלֵ את ִהוא‬ ‫שלא עשה כדבעי [באומרו זאת ציין רבינו‪" :‬הנני אומר‬ ‫לזכויות כדי שיזכה בדין‪ ...‬לא הועיל‬ ‫בלשון המעטה‪ ,‬אין ברצוני לומר באלו הזמנים הקדושים‬ ‫לסובביו מאומה‪ ,‬ורבינו עמד בעוז על‬ ‫ִמ ְּמָך וְ ל ֹא ְרח ָֹקה ִהוא וכו'‪ִּ ,‬כי ָקרוֹב ֵאלֶ יָך ַהדָּ בָ ר ְמאֹד ְּב ִפיָך‬ ‫דברים קשים יותר"] שלא היה כמו שהיה צריך להיות כל‬ ‫דעתו לצאת להשתתף באשכבתיה‬ ‫וּבִ לְ בָ בְ ָך לַ ֲעשׂ ֹתוֹ‪.‬‬ ‫הפרטים‪ ,‬ואם יש לו שברון לב באמת ויתפלל בלב נשבר‪ ,‬אז‬ ‫וללוותו ברגליו כמימים ימימה‪ .‬שעה‬ ‫'המצוה הזאת' היא מצות התשובה הנזכרת בפסוקים לעיל‪,‬‬ ‫ישפר מעשיו ויזכה אכן לתקיעה‪ ,‬בחינת מלכות‪ ,‬לקבל עול‬ ‫ארוכה צעד כך רבינו במלוא קומתו‪,‬‬ ‫'והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלקיך'‪' .‬בפיך ובלבבך‬ ‫מלכותו כדבעי‪.‬‬ ‫בעוד קהל רב מתושבי העיר מביטים‬ ‫לעשותו' ‪ -‬בווידוי בפה ובתשובה בלב (יעוין בפירוש הרמב"ן עה"פ)‪.‬‬ ‫ומשתאים למראהו‪ ,‬ולא עלתה על‬ ‫***‬ ‫על זה אמר הכתוב ‪' -‬כי קרוב אליך הדבר מאד'‪ .‬התשובה‬ ‫דעתם כי אל זו גופא ייחל וציפה‪,‬‬ ‫אבל זה גם דורש עוד רובד‪.‬‬ ‫בענוותנותו היתירה‪...‬‬ ‫קרובה אליך‪ ,‬יושבת וממתינה לך מתי תשוב אל השי"ת אשר‬ ‫אף אשתקד אמרנו כך‪ .‬גם בשנה שעברה נמנינו וגמרנו בכל‬ ‫ימינו פשוטה לקבל שבים‪.‬‬ ‫***‬ ‫תוקף עוז לתקן המעשים‪ .‬ודרך העולם הוא‪ ,‬שאם יבקש‬ ‫וכיון שרק הקב"ה יודע את סתרי הלב‪ ,‬וצופה ומביט‬ ‫אדם מחברו שילווהו מעות באמונה על דברתו שיפרע לו‬ ‫רמז נפלא השמיע רבינו‪ ,‬ללמד כי‬ ‫שבפנימיותו רוצה כל אחד מישראל להתקרב אליו‪' ,‬על כן' ‪-‬‬ ‫חובו‪ ,‬אם אכן כה יעשה לפרוע החוב‪ ,‬לאדם נאמן ייחשב‬ ‫מדובר בהכנה הרבתי הנדרשת עוד‬ ‫הוא בכבודו ובעצמו 'יורה חטאים בדרך' (תהלים כה‪ ,‬ח)‪ .‬וזו כוונת‬ ‫ויהיו לו מלווים גם להבא‪ ,‬אך אם לא יעמוד בדיבורו פעם‬ ‫לקראת בוא ימי ראש השנה‪.‬‬ ‫דברי הרמב"ם בהלכות תשובה‪" ,‬ויעיד עליו יודע תעלומות‪,‬‬ ‫ופעמיים‪ ,‬יפסיד חזקת נאמנותו בעיני בני אדם ושוב לא‬ ‫רבינו עמד על המאמר הידוע "אמרו‬ ‫שלא ישוב לזה החטא לעולם"‪.‬‬ ‫ילווהו על סמך דיבורו‪.‬‬ ‫לפניו מלכיות זכרונות שופרות‪,‬‬ ‫לנוכח דברים אלו‪ ,‬בהיאך אנפין ניקום קמי מלכא ביומא‬ ‫מלכיות כדי שתמליכוני עליכם‪,‬‬ ‫דדינא?‬ ‫זכרונות שיעלה זכרונכם לפני לטובה ‪-‬‬ ‫ובמה‪ ,‬בשופר"‪ ,‬וביאר כך‪:‬‬ ‫אמר על כך רבינו‪:‬‬ ‫"ושא לכל חטאתי"‪ ,‬נראה היה רבינו ממלמל לעיתים‪ ,‬בינו‬ ‫"תכלית העבודות‪ ,‬ותכלית הבקשה בימים אלו בפרט‪ ,‬היא‬ ‫לבין קונו‪" .‬שא‪ ,‬שא לכל חטאתי"‪...‬‬ ‫"העצה היעוצה לנו‪ ,‬אשר קודם גשתו בתפילות ובתחנונים‬ ‫לזכות להמליך את השי"ת על כל עצמיותינו‪ ,‬לזכות להרגיש‬ ‫של הימים הקדושים יהא האדם מתבונן בעצמו היטב‪,‬‬ ‫האדם הגדול בענקים‪ ,‬אשר כל ניע וכל זיע שלו היו קודש‬ ‫בכל עת מלכותו עלינו ולדבקה בו‪ ,‬וזהו שתמליכוני עליכם‪.‬‬ ‫ויחפש נגעי נפשו‪ ,‬יכיר באמת בפחיתותו ושפלות מצבו‪,‬‬ ‫לה'‪ ,‬וכל שבריר רגע שלו מוקדש לעבודת הבורא ולישועתן‬ ‫ומתוך הכרה זו יהיה ניגש להשי"ת להתוודות על חסרונותיו‬ ‫הא כיצד?‬ ‫של ישראל‪' ,‬מוצא' היה איתותים משמים על חובת התשובה‬ ‫ולקבל על עצמו מכאן ולהבא להיטיב את מעשיו‪ ,‬כי באופן‬ ‫ובמה ‪ -‬בשופר‪ ,‬מלשון "שפרו מעשיכם"‪ .‬שיהיו המעשים‬ ‫ותיקון המעשים‪ .‬כל‪-‬אימת שצער כלשהו או עוגמת נפש‬ ‫זה‪ ,‬שיהיה מכיר בעצמו עד כמה השחית ופגם בנפשו‬ ‫תואמים את עול מלכותו ורצונו ית"ש‪.‬‬ ‫דקה התגלגלה לפתחו‪ ,‬מיהר להבין את השדר השמימי‬ ‫ונתרחק מאור פני מלך חיים‪ ,‬והריהו כלי ריק מכל זכות וחסר‬ ‫ולנצלו לוידוי אישי מכמיר‪ ,‬במללו שוב ושוב‪" :‬ראה עניי‬ ‫התלהבות דקדושה לעסק התורה וליראת שמים טהורה‪ ,‬אז‬ ‫וכיצד מתעוררים לבוא לידי כך? זה בא מכח זכרונות‪ ,‬דהיינו‬ ‫ועמלי ושא לכל חטאתי"‪---‬‬ ‫יש מקום שישתדל באמת לתקן וליישר את אורחותיו כאשר‬ ‫בהעלות בזכרון את מעשיו‪ ,‬להתבונן במעשיו ובמעלליו מכל‬ ‫בחודש אלול שלהי שנת תש"ע היה מעשה‪ ,‬שמעד רבינו‬ ‫קיבל על עצמו‪ ,‬והשי"ת שהוא היודע מחשבות ובוחן ליבות‬ ‫השנה‪ ,‬שמתוך כך ישבר לבו בקרבו וממילא "לב נשבר ונדכה‬ ‫בביתו ונחבל בפניו‪ ,‬ורישומה של חבורה גדולה וכהה נותרה‬ ‫וכליות יראה שאף שגם בעבר קיבל על עצמו‪ ,‬אמנם עכשיו‬ ‫אלקים לא תבזה"‪ ,‬והרי הקב"ה משתמש בכלים שבורים‬ ‫כסימן היכר על פניו המיוסרות‪.‬‬ ‫קבלתו איתנה וחזקה יותר והוא יעמוד בדיבורו כי הכיר‬ ‫כידוע‪ ,‬ובזה יזכה לקרבת אלקים בבחי' שתמליכוני עליכם‪,‬‬ ‫זוהי איפוא ההכנה הנדרשת לקראת תפילותינו בימים הק'‪.‬‬ ‫בעוד שאדם מן השורה מבקש להליט פניו במסווה מפני‬ ‫בחסרונות עצמו‪ .‬וע"ד המסופר על הרה"ק הרבי ר' זושא‬ ‫הבושה‪ ,‬הרי שרבינו רוח אחרת עמו‪ .‬הנה לו 'מתנה מן‬ ‫זי"ע שהיה מתודה בכל לילה טרם עלותו על יצועו ואומר‪:‬‬ ‫עוד הדגיש רבינו‪ ,‬שבשופר איכא תקיעה תרועה תקיעה‪,‬‬ ‫השמים'‪...‬‬ ‫"רבש"ע אף שכבר אתמול אמרתי שאיטיב את דרכי‪ ,‬אך‬ ‫והם בבחינת מלכיות זכרונות שופרות‪' .‬תקיעה' היא בחינת‬ ‫מלכות‪ ,‬בהיותה קול ישר ופשוט‪ ,‬ו'שברים תרועה' היא‬ ‫"הנה חסידים הראשונים היו מתייגעים בימים אלו של חודש‬ ‫עכשיו הנני מתכוין לכך באמת"‪...‬‬ ‫הרחמים והסליחות‪ ,‬ומבקשים תחבולות כיצד להסב לעצמם‬ ‫אי אלו 'בזיונות'‪ ,‬שיהיו להם לכפרת עוונות לקראת יום הדין‬ ‫ברכת מזלא טבא תבואתה לראש האי גברא יקירא‬ ‫ברכת מזלא טבא תבואתה לראש האי גברא יקירא‬ ‫והמשפט‪ .‬אני שהזדמנה לידי כזו כלימה מהודרת ודייקא‬ ‫תומך המכון‬ ‫תומך המכון‬ ‫בימים אלו‪ ,‬כלום אוותר עליה?"‪ ,‬תהה רבינו באזני באי הבית‬ ‫הרה"ח ר' פנחס אבלס שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' חיים מרדכי (ברז"ד) וולס שליט"א‬ ‫שהתחננו לבל יערוך את השולחן הטהור בבית המדרש בפני‬ ‫לרגל שמחת אירוסי בנו שיחי'‬ ‫לרגל שמחת הולדת בתו שתחי'‬ ‫קהל ועדה במצבו הנוכחי‪" .‬אולי אם אצא ויראוני כך‪ ,‬ישא ה'‬ ‫עב"ג בשעטו"מ למז"ט‬ ‫עב"ג בשעטו"מ למז"ט‬ ‫פניו אל פניי בעד אותה בושה וירבו זכויותיי"‪ ,‬פתח בפניהם‬ ‫רבינו את צפונות לבו‪...‬‬ ‫יהי רצון שיזכו לקשר של קיימא ולבנין עדי עד‬ ‫יהי רצון שיזכו לרוות ממנה‬ ‫ויזכו לרוות ממנו ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה‬ ‫ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה‬ ‫בימים שלאחר מכן התקיימה לוויה לאחד מזקני החסידים‬ ‫ממתפללי בית המדרש‪ ,‬והמשמשים בקודש עטו עליו‬ ‫ניתן להשיג את הספרים ‪ -‬וכן שאר ספרי המכון‬ ‫באר יעקב ‪-‬‬ ‫הליכות‬ ‫דברים‬ ‫מחזור שער‬ ‫מחזור שער‬ ‫עולם‬ ‫הכולל כל‬ ‫התפילה‬ ‫התפילה‬ ‫חודשי אלול‬ ‫תורת מועדי‬ ‫ליום כיפור‬ ‫לראש השנה‬ ‫‪ -‬תשרי‬ ‫ירח האיתנים‬ ‫במכון 'דבר חיים' (בשעות הערב) וכן בעמדות המכירה הקבועים בבתי המדרשות של אנ"ש ברחבי ארה"ק‬ ‫בס״ד‬ ‫שאיפות!‬ ‫”השנה‪ ,‬עם כל הכח!“ ”מכיר את זה‪ .‬גם‬ ‫התחדשות!‬ ‫א נייע קבלה!‬ ‫בשנה שעברה‬ ‫התחלתי עם‬ ‫מה סוד ההצלחה?‬ ‫ברען‪.‬‬ ‫”אבל לא הולך לי“‬ ‫זה החזיק‬ ‫”אולי עדיף לי בלי חברותא?“‬ ‫מעמד רק‬ ‫”למה תמיד זה קורה לי?“‬ ‫”אוי‪ ,‬טאטע‪ ,‬הצליחה נא!!!“ שבועיים“‬ ‫לראשונה‪:‬‬ ‫אתה‬ ‫תשובות אישיות ומפורטות‬ ‫נגלית ‪...‬‬ ‫מפי המנורה הטהורה‬ ‫על עם‬ ‫חכימא דיהודאי‬ ‫קדשך‬ ‫כ"ק אדמו"ר‬ ‫לדבר‬ ‫זצוקלה"ה‬ ‫עמם‬ ‫במענה ללבטיו של בחור‬ ‫ישיבה בדרכו במעלות‬ ‫סולם ההצלחה בתורה‬ ‫מתוך יומן אישי של בן‬ ‫עליה ששטח את כל‬ ‫אור חדש בﬠו_לם הישיבות‪:‬‬ ‫שאלותיו לפני הרבי וקיבל‬ ‫הכוונה בהירה לאורך שנות‬ ‫הבחרות‬ ‫מדריך‬ ‫מעשי‬ ‫לכל‬ ‫חסידישער‬ ‫ישיבה‬ ‫בחור‬ ‫מגיﬠ בראשונה באופן ישיר אישי‬ ‫_לבתי שותפינו וידידנו היקרים‪,‬‬ ‫תומכי מורשת רבוה"ק‬ ‫'לפולחנא דקודשא‬ ‫בריך הוא!'‪---‬‬ ‫‪ /‬פרק יד‬ ‫באופן כללי דרכנו מכוונת לצניעות מוחלטת‪ ,‬ואולם‬ ‫הרבה שייחס רבנו לענין ההצנעה‪ ,‬ומכך שגרס כי גם‬ ‫הנסתרות‬ ‫כלפי עסק התורה וחביבותה אין מקום לביצורי‬ ‫החומות וכיסויי המסווה‪ .‬בתורה‪ ,‬כך הטעים רבינו‪ ,‬אין‬ ‫כאשר בעקבותיה עשיית המצוה נגרעת באיכותה‪,‬‬ ‫עדיין יש לבכר ולהעדיף לקיים 'והצנע לכת' מאשר‬ ‫לה' אלוקינו‪ ,‬והנגלות‪...‬‬ ‫למרות שבפרהסיה כה הרבה רבינו להיטיב ולכאורה‬ ‫לחשוש מן הפרסום שמא יפגע בשלימות הלימוד‪,‬‬ ‫לילך בגבוהות ובגלוי‪.‬‬ ‫לא נותר לו היכן להסתיר את שגב מעלותיו‪ ,‬אולם‬ ‫יען כי התורה בעצמה מגנא ומצלא‪ ,‬וממילא אין צורך‬ ‫להתאמץ להסתיר את העסק בה‪.‬‬ ‫לוחות שניות ניתנו בצנעה‪,‬‬ ‫היא גופא היתה ההסתרה‪ .‬עבודת הקודש הגלויה‬ ‫ברם‪ ,‬בעסק תורת הנסתר‪ ,‬שונים היו פני הדברים‪.‬‬ ‫לכך נתקיימו‬ ‫לא היתה כי אם גילוי של טפח וטפחיים‪ ,‬ובה בשעה‬ ‫במהלך אחת מנסיעותיו אל מעבר לים‪ ,‬בעודו במטוס‪,‬‬ ‫הצניע וכיסה אלפי אלפים של טפחים מוסתרים‪.‬‬ ‫לולא העיד ברבים מורו ורבו הגה"צ רבי ישעי' אשר‬ ‫כעין מה שהוגד משמו של החידושי הרי"ם זצוק"ל כי‬ ‫תיבל רבינו את משנתו במשל נאה אותו הביע במליצת‬ ‫זעליג מרגליות זצ"ל‪ ,‬על תורת שעשועיו ולימודו‬ ‫לכל הצדיקים היתה כסות עיניים כדי שהציבור יביטו‬ ‫צחות‪ ,‬וכה פתח להקשות‪ :‬הרי המטוס בו אנו מצויים‬ ‫המעמיק בחכמת הקבלה שהיתה בבחינת 'תורת הסוד'‬ ‫באותו לבוש ולא יתנו עין רעה בגוף רכושו של הצדיק‪,‬‬ ‫כעת‪ ,‬ביצע משימה מורכבת ביותר‪ ,‬הוא הצליח לנסוק‬ ‫‪ -‬מאחר ורבינו עמל בכל כוחו להסתיר את לימודו זה‬ ‫כדוגמת רוח קדשו של הרבי ה'חוזה' מלובלין‪ ,‬וכמוהו‬ ‫לגבהים עצומים‪ ,‬מדוע אפוא אין בכוחו להשאר בגובה‬ ‫מן הבריות ‪ -‬כמעט שהיתה עובדה זו נאבדת מעינינו‬ ‫'היהודי הקדוש' מפרשיסחא שכיסה מעלותיו בקודש‬ ‫זה ובעל כרחו עליו לשוב אל הקרקע ממנה המריא‪,‬‬ ‫ונותרת טמירה ונעלמה‪.‬‬ ‫בכך שהיה למדן מופלג וגאון עולם; הרבי ר' בונים‬ ‫כאשר ברור כי לולא שובו אליה‪ ,‬כל קיומו ומציאותו‬ ‫היה זה באחד מימי ה'שבע ברכות' לאחר נישואי‬ ‫בסכנה ממשית?‬ ‫מפרשיסחא בחכמתו‪ ,‬ועל עצמו העיד החידושי הרי"ם‬ ‫רבינו‪ ,‬והגאון רבי אשר זעליג‪ ,‬שלא כמנהגו שלא‬ ‫כי העשירות היא כסותוא‪.‬‬ ‫השיב רבינו מיניה וביה‪ ,‬אין זאת אלא משום שעלייתו‬ ‫לצאת ולבוא מעיה"ק ירושלים מחמת גילו וחולשתו ‪-‬‬ ‫ניתן אפוא לומר כי אף במחיצת רבינו‪ ,‬הרואים אכן‬ ‫לגובה היתה מלווה בקולות רועשים‪ ,‬וכל עליה לגבהים‬ ‫הטריח עצמו עד לתל אביב והופיע בסעודה לפליאת‬ ‫סבורים היו כי מיטיבים הם לראות כהן גדול בעבודתו‪,‬‬ ‫שנלווים אליה קולות גדולים ורעש חזק‪ ,‬אין סופה‬ ‫המסובים שציפו לשמוע דברים מפי רבי אשר זעליג‬ ‫תפילותיו הבוערות כלפידים וקיום המצוות שנערכו‬ ‫להתקיים בגבהים‪ .‬חייבים לחזור אל קרקע המציאות‬ ‫שהיה מגדולי המקובלים בדור הקודם‪ ,‬מהם יוכלו אולי‬ ‫בהשתפכות הנפש ובכמיהת השתוקקות אין קץ‪,‬‬ ‫לבסוף ‪- - -‬‬ ‫ללמוד מדוע הטריח עצמו להשתתף בשמחת החתן‬ ‫השפיעו על רבים ורוממו לא‪-‬ל‪ ,‬ואמנם ניצוצי האורה‬ ‫ומה מידת היכרותם‪.‬‬ ‫הרמז הובן לאשורו‪ .‬השומעים הסיקו מיד מהו הנמשל‬ ‫שניתזו מאש להבת שלהבתו הגדולה‪ ,‬הביאו תועלת‬ ‫בעבודת ה'‪ .‬המעפילים בעם מתוך פרסום רב ורעש‬ ‫עצומה להמון העם‪ ,‬אך אנן בדידן והוא בדידיה‪ .‬רבינו‬ ‫ואכן‪ ,‬משכובד לשאת דברים‪ ,‬קשר האורח כתרים‬ ‫נלווה‪ ,‬אינם שורדים באותם גבהי מרומים‪ .‬סופם‬ ‫בחר לו לבוש ומעטה נאה לִ כְ סּותֹו‪ ,‬בחגווי הסלע‬ ‫לריבנו ובהתרגשות רבה העלה על נס את גודל צדקותו‬ ‫'שינחתו' אל אותו המקום ואותה הדרגה בה היו בטרם‬ ‫ובסתר המדרגה העפילה מעלתו והאמירה לאין שיעור‪,‬‬ ‫וקדושת נפשו ופרישותו‪ ,‬עד שכל לימודו בחכמת‬ ‫המריאו השמיימה בקול רעש גדול‪ .‬דוקא המטפסים‬ ‫כאשר קרא ואמר כי ראוי שתהא העבודה שבנסתר‬ ‫הקבלה הוא על מנת לקיים ולעלות במעלות‪ ,‬כקדושים‬ ‫החרישיים שבצידי הדרכים‪ ,‬עלייתם בהר מצלחת והם‬ ‫וטהוריםב‪.‬‬ ‫יתירה על זו שבגלוי!‬ ‫יקומו במקום קדשו‪.‬‬ ‫מאז‪ ,‬שב רבינו ועטה על עצמו מסכת הסתרה ואת‬ ‫וכה קרא והעיד אחריו כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן‬ ‫עיסוקו בחכמה נסתרת זו‪ ,‬החביא והטמין‪ ,‬כדרך‬ ‫רזא דרזין‬ ‫שליט"א‪ ,‬בבואו לפקוד את בית רבינו בימי ה'שבעה'‪:‬‬ ‫הצדיקים העושים למען שמו יתברך ואין בלתו‪.‬‬ ‫אשרי עין ראתה עבודת קדשו של רבינו‪ ,‬שהכריזה‬ ‫"ראיתי אנשים גדולים‪ ,‬אבל איש אלוקים קדוש‬ ‫בשיחות הקודש כמעט ולא הזכיר מראה מקום מספרי‬ ‫בעצם היותה‪' :‬אנא עבדא דקודשא בריך הוא‪ ,‬וסגידנא‬ ‫כמותו לא ראיתי‪ .‬ועל כל זאת היה חד בדרא בהסתרה‪,‬‬ ‫ח"ן‪ ,‬ואם אירע והזכיר ענין מכתבי האר"י‪ ,‬היה מקדים‬ ‫קמיה‪ ,‬דאיהו ואורייתיה ‪ -‬קשוט'‪ ,‬ומתוך כך נשמעה‬ ‫והגם שראיתי צדיקים ששתקו והחביאו מדרגותיהם‪,‬‬ ‫לו ומכסהו ביראה וענווה גדולה‪ ,‬ועם יחידים כמעט‬ ‫בעוז גם הסיפא‪' ,‬ונביאוהי קשוט'‪.‬‬ ‫כזאת לא ראיתי ולא שמעתי מעודי"‪.‬‬ ‫שלא שוחח מאומה על כךג‪.‬‬ ‫בעסק תורת הנגלה‪ ,‬חזר אכן רבינו ושנה ושילש כי‬ ‫ועד היכן היו הדברים מגיעים‪ ,‬ניתן ללמוד מהחשיבות‬ ‫ג‪ .‬יוצא מן הכלל היה אחד מבאי הבית‪ ,‬שזכה ורבינו גילה‬ ‫הסתיר עצמו בפשטים ובפלפול שאמר תמיד לבאים‬ ‫כך מביא נכדו הרה"ק רבי פנחס מנחם אלעזר מפילץ‬ ‫א‪.‬‬ ‫בפניו טפח וטפחיים מגנזי החכמה‪ ,‬ומפיו נשמעה עדות‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫זצ"ל בספרו 'שפתי צדיק' (פרשת צו אות א ופרשת אמור אות‬ ‫כי רבינו נהג לדבר כלשון המקובלים‪ ,‬עם הקיצורים‬ ‫ב‪ .‬בענין זה סיפר הגה"ח רבי יעקב שכטר שליט"א‬ ‫כא)‪ ,‬ששמע מפיו כנ"ל על הפסוק (תהילים כג‪ ,‬ה) 'תערוך‬ ‫(שלימים נעשה גיסו‪ ,‬שכן רבינו נלקח כחתן בבית חותנו הרה"צ רבי משה‬ ‫לפני שולחן נגד צוררי'‪ ,‬והיינו שהשולחן הרומז לעשירות‬ ‫והרמיזות שהשתרשו אצלם עד שהיה ניכר כי רב עיסוקו‬ ‫הערש זצ"ל)‪ ,‬כי התוודעו זה לזה בשיעורים ששמעו אצל‬ ‫הוא יהיה נגד הצוררים המביטים בעין רעה בעבודת‬ ‫וגדולה בקיאותו בחלק הסוד‪ .‬אמנם‪ ,‬תדיר התפלא הלה‬ ‫הריא"ז מרגליות‪ ,‬והיו מתכתבים ביניהם בדברי קבלה‪,‬‬ ‫קדשו‪ .‬ובספר 'רמתיים צופים' מהרה"ק רבי שמואל‬ ‫על כך שאין ביטוי חיצוני לכך ואדרבה‪ ,‬המביטים לנוכח‬ ‫וכדי שלא תשלוט עין במעשיהם‪ ,‬נדברו והכינו ספר‬ ‫משינאווא זצ"ל (אות סה) מעיד ששמע מפי קדשו של‬ ‫ראוהו לרבינו עוסק בעיקר בהוויות דאביי ורבא ובלימוד‬ ‫מסוים באחד מבתי המדרשות‪ ,‬ושם היו מניחים את‬ ‫הרבי ר' בונם מפרשיסחא כי הרבי מלובלין הסתיר עצמו‬ ‫הלכה‪...‬‬ ‫המכתבים בעמוד מסויים‪ ,‬בלי לחתום עליהם שמותם‪.‬‬ ‫מן העולם עם המדרגות‪ ,‬שלא יביטו בו‪ ,‬והרב 'היהודי'‬ ‫‪22‬‬ ‫‪03-7654021‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪6776952@gmail.com‬‬ ‫‪050-4165319‬‬ ‫‪03-6776953‬‬