gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‪ ,‬גליון מס' ‪124‬‬ ‫פרשת ניצבים וילך תשפו‬ ‫שבת סליחות‬ ‫חיל ורעדה אחזתנו בעומדנו בשעת הנעילה של ימי חודש אלול‪ .‬הימים‬ ‫חלפו ועברו להם ביעף‪ ,‬ועומדים אנו עוד מעט קט בפתחם של הימים‬ ‫הנוראים הבאים עלינו לטובה‪.‬‬ ‫'לשמוע אל הרינה ואל התפילה!' מהדהדת באזנינו למרחוק לאמור‪ :‬עורו‬ ‫ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדומתכם (רמב"ם הל' תשובה פ"ג‪,‬‬ ‫ה"ד)‪ ,‬כלומר 'אנה אני בא!'‬ ‫הרחוב תוסס כשיגרה‪ ,‬אנשים‬ ‫ממהרים לקום למקום עבודתם‪ ,‬זה‬ ‫לגיוס‬ ‫נסע‬ ‫מושקוביץ‬ ‫הרב‬ ‫מאוחר וזה מוקדם יותר‪.‬‬ ‫הכספים באמריקה עבור הישיבה |‬ ‫על אם הדרך עומד לו הרה"ג רבי‬ ‫ההצלחה לא האירה לו פנים‬ ‫סיני מושקוביץ שליט"א שכיהן אז‬ ‫התשובה לכך נעוצה במעשה הבא‬ ‫כראש ישיבת "פני משה" בבית‬ ‫שסיפר זאת המגיד מישרים הרה"ח‬ ‫מאיר (והוא אשר סיפר את הסיפור‬ ‫ר' אברהם מרדכי מלאך שליט"א‪:‬‬ ‫האישי לפרטיו)‪.‬‬ ‫היה זה בשעת ערב אביבית ונעימה‬ ‫בעומדו שם על אם הדרך‪ ,‬לפתע יד‬ ‫בטנסי שבדרום ארה"ב‪.‬‬ ‫חמה טופחת על ראשו‪.‬‬ ‫הציע לו רעיון של איזה גביר | הידיד‬ ‫'שלום עליכם!' קורא לעברו הגאון‬ ‫נזעק לעזרתו‬ ‫רבי אפרים גרינבלט זצ"ל שהיה‬ ‫'יש לי רעיון בשבילך!'‪ ,‬נענה רבי‬ ‫מגדולי הרבנים בטנסי ותלמידו‬ ‫אפרים לעברו כשזיק של התלהבות‬ ‫המובהק של פוסק הדור הגאון‬ ‫ניצת בעיניו‪.‬‬ ‫הגדול רבי משה פיינשטיין זצוק"ל‪.‬‬ ‫אז אמר לו רבי אפרים 'תשמע‬ ‫הרב‬ ‫השיב‬ ‫השלום!'‪,‬‬ ‫'עליכם‬ ‫ידידי לעצתי‪ .‬ישנו יהודי יקר ובעל‬ ‫מושקוביץ בחזרה תוך חיוך רחב על‬ ‫לב חם וליבו פתוח כאולם לענייני‬ ‫האורח הדגול שהזדמן לעברו‪,‬‬ ‫צדקה‪ ,‬ונקרא בשם 'מיסטר בלז''‪.‬‬ ‫בעודו מופתע מהמפגש המרגש עם‬ ‫בתוך כך המשיך רבי אפרים לתאר‬ ‫אחד מגדולי הרבנים בעיר‪ ,‬עימו‬ ‫בפניו את הרקע של אותו גביר‬ ‫היה לו קשר בעבר‪.‬‬ ‫זכה‬ ‫בלז'‬ ‫ש'מיסטר‬ ‫באומרו‬ ‫מששוחחו ביניהם החלו העניינים‬ ‫בצעירותו להתברך מפי קדוש‬ ‫לסוב סביב תפקידו של הרב‬ ‫ישראל הרה"ק רבי אהרן מבעלזא‬ ‫מושקוביץ כראש ישיבה והגעתו‬ ‫זיע"א בעשירות מופלגת‪ ,‬שהבטיח‬ ‫לחו"ל לצורך גיוס כספים – לבניית‬ ‫לו כי אם יתחיל מעכשיו לשמור‬ ‫בנין חדש ומפואר לישיבה‪.‬‬ ‫תורה ומצוות יהפוך בבת אחת‬ ‫הרב מושקוביץ תינה בפניו את‬ ‫לעשיר גדול‪.‬‬ ‫צערו על הקושי הגדול במלאכת‬ ‫אכן כך הוי‪.‬‬ ‫גיוס הכספים ונאנח מתוך אכזבה‬ ‫ומני אז מיסטר בלז עמד בתנאי‬ ‫עמוקה על שבקושי הצליח לגייס‬ ‫מהמיליארדים‬ ‫לאחד‬ ‫והפך‬ ‫את דמי הטיסה‪.‬‬ ‫הגדולים בעולם‪ ,‬ועד כדי כך‬ ‫'הולך קשה‪ ,‬ואפילו קשה מאוד!'‬ ‫שבבעלותו ישנם מרכזי עסקים‪,‬‬ ‫סיים הוא לתנות את צערו בפני‬ ‫דירות להשכרה‪ ,‬מלונות ובתי‬ ‫ידידו משכבר הימים‪ ,‬על מצבו‬ ‫אבות‪ ,‬ובעצם מה לא‪...‬‬ ‫הביש‪ .‬ומששמע זאת רבי אפרים‬ ‫נזעק מיד לעזרתו‪.‬‬ ‫לעבור מערכת מזכירות מסועפת‬ ‫הלה התעשר מברכתו של הרה"ק‬ ‫המטפלת בכל הבקשות המופנות‬ ‫מבעלזא | הידיד ניסה הכל כדי‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫להפגיש אותו עם הגביר‬ ‫תכל'ס‪ ,‬זה יקח הרבה זמן‪ .‬מה גם‬ ‫מושקוביץ‪.‬‬ ‫הרב‬ ‫התלהב‬ ‫'נו'‪,‬‬ ‫שלא תצליח להיכנס אליו אלא‬ ‫'כנראה הרב נשלח משמים לעזור‬ ‫תקבל משהו לפי קריטריון קבוע‪.‬‬ ‫לנו במלאכת גיוס הכספים‪ ...‬ובכן‪,‬‬ ‫'ובכל זאת‪ ,‬שימח אותו ידידו רבי‬ ‫איך אני מגיע למיסטר בלז?'‪.‬‬ ‫אפרים‪' .‬אנסה למצוא דרך להגיע‬ ‫'זו בעיה רצינית'‪ ,‬נאנח ידידו רבי‬ ‫איתך לפגישה עם מיסטר בלז‬ ‫אפרים‪' .‬זה לא כל כך פשוט‪.‬‬ ‫בעצמו'‪ ,‬חתם רבי אפרים את‬ ‫מיסטר בלז סיגל לעצמו מנהג יפה‬ ‫דבריו‪.‬‬ ‫לעזור לכל פניה ובקשה שתגיע‬ ‫אכן‪ ,‬מאז השקיע רבי אפרים שעות‬ ‫אליו ולהיענות בחיוב לכל המבקש‬ ‫להגיע‬ ‫לידידו‬ ‫לסייע‬ ‫ארוכות‬ ‫את עזרתו‪.‬‬ ‫לפגישה בכתובת המיועדת עם‬ ‫המשיך הרב ואמר‪' ,‬לאור זאת הוא‬ ‫אותו גביר‪ ,‬אך המאמצים לא נשאו‬ ‫נהיה כתובת לאלפי פניות שזורמות‬ ‫פרי ורבי אפרים נאלץ להודיע‬ ‫אליו מידי יום מרחבי העולם‪ ,‬עד‬ ‫לידידו שזה בלתי אפשרי‪ .‬אבל‬ ‫כדי שזה ממש החל להטריד את‬ ‫הוסיף לו באמרו‪ ,‬שבמקום פגישה‬ ‫מנוחתו ולא נותנים לו לעבוד‪ .‬מה‬ ‫איתו ינסה לסדר לו פגישה יחד עם‬ ‫עוד – שעד לפני זמן היה נוהג לחלק‬ ‫מזכירו האישי בתקווה אולי זה‬ ‫צדקה בלי לחשוב פעמיים עד‬ ‫יצליח ‪ ' - - -‬אמר‪ ,‬והתקשר מיד‬ ‫שמקורביו חששו שהוא נהיה כבר‬ ‫למזכירו האישי‪...‬‬ ‫פזרן מדי‪.‬‬ ‫'לכן‪ ,‬המשיך רבי אפרים ואמר‪.‬‬ ‫'היום הוא מתגורר בטירה שמורה‬ ‫בשמחה רבה אוכל להיפגש איתו |‬ ‫המוקפת גדרות מסביב לבל יעזו‬ ‫בשעה תשע בדיוק הוא יהיה אצלי‬ ‫להפר את מנוחתו‪ ,‬ולא ניתן עוד‬ ‫במשרד‬ ‫להגיע אליו כבימים ימימה‪ .‬וכדי‬ ‫לשלוח אליו בקשה‪ ,‬צריך קודם‬ ‫אל היעד‪ ,‬וכך יוכל לוודא שלא‬ ‫למרבה ההפתעה‪ ,‬המזכיר של‬ ‫יחמיץ את השעה‪...‬‬ ‫מיסטר בלז התרצה מיד וניאות‬ ‫למחרת בשעה ‪ 7:28-‬בבוקר המתין‬ ‫לקבוע איתו פגישה למחרת בשעה‬ ‫כבר הרב מושקוביץ לנהג בעודו‬ ‫תשע בבוקר‪.‬‬ ‫שחרית‬ ‫תפילת‬ ‫לאחר‬ ‫אוחז‬ ‫'אבל בתשע בבוקר אפס אפס‬ ‫שהתפלל ממעמקי הלב להצלחת‬ ‫נדבר חמש דקות‪ ,‬ונראה מה מתוך‬ ‫הפגישה הגורלית‪ ,‬ובשעה ‪7:30-‬‬ ‫השיחה נוכל להעביר למיסטר בלז‪,‬‬ ‫בדיוק יצאה המכונית לדרכה‪ ,‬אך‬ ‫ומתי זה יקרה‪ ,'...‬קבע המזכיר‬ ‫נתקל בפקקי תנועה שהעלו את‬ ‫נחרצות‪.‬‬ ‫מפלס המתח ברכב לנוכח העיכוב‬ ‫רבי אפרים התרגש מאוד והודיע‬ ‫הבלתי צפוי‪...‬‬ ‫הרב‬ ‫ורעו‬ ‫לידידו‬ ‫מיד‬ ‫זאת‬ ‫מושקוביץ על הסייעתא דשמיא‬ ‫המופלאה לה זכה עכשיו‪.‬‬ ‫'ובכן‪ ,‬אמר לידידו הרב מושקוביץ‪.‬‬ ‫הם כבר יצאו מהרכב | לפתע עצר‬ ‫'תהיה מחר בשעה תשע בבוקר‬ ‫אותו 'איש זר' והתעניין בו‬ ‫בדיוק במשרדו של מיסטר בלז‬ ‫בסופו של דבר לאחר מאמץ לא‬ ‫בבנין המשרדים המפואר שנקרא‬ ‫פשוט על הכביש הצליחו הם להגיע‬ ‫בשם 'מגדלי בלז' (באנגלית)‪ .‬עליך‬ ‫לשם‪ ,‬ובעשרה לתשע היה הרכב‬ ‫להתארגן מראש עם נהג מקומי‬ ‫כבר בשער החניה של מגדל‬ ‫שיקח אותך‪ ,‬כדי שלא תאחר‬ ‫המשרדים המפואר‪.‬‬ ‫ותחמיץ את הפגישה חלילה!' –‬ ‫'תרד כאן ליד המעלית‪ .‬תזמין‬ ‫אמר רבי אפרים‪...‬‬ ‫מעלית לקומה ארבעים ושתיים‪.‬‬ ‫כל אותו לילה לא הצליח הרב‬ ‫אני מחנה את הרכב ומצטרף‬ ‫מושקוביץ להירדם‪ ,‬הן מי מילל ומי‬ ‫אליך‪ ...‬אמר האח‪' .‬אבל תנסה‬ ‫פילל כי יצליחו בכלל לקבוע פגישה‬ ‫להזדרז‪ ,‬הרי מאחוריי יש רכב‬ ‫איתו‪ ,‬והנה הרגע הגדול הגיע!‬ ‫שרוצה להתקדם‪ ,‬אני לא יכול‬ ‫הוא סיכם עם אחיו המתגורר‬ ‫לעצור את התנועה‪'...‬‬ ‫במקום שיסיע אותו למחרת בבוקר‬ ‫הוא היה בטוח כי הצפירות נועדו‬ ‫הרב מושקוביץ חבש את כובעו‬ ‫עבורו לסמן לו את הכיוון למעלית‪,‬‬ ‫ובזריזות נפלאה יצא מהרכב‪.‬‬ ‫ולכן הגיב לעברו בתנועת ביטול‬ ‫בינתיים‪ ,‬גם מהרכב שמאחוריו‬ ‫כאומר 'הסתדרתי כבר‪ ,‬אני כבר‬ ‫יצא הנוסע שהיה אדם מבוגר ולא‬ ‫יודע היכן המעלית'‪.‬‬ ‫מוכר שהתקדם אף הוא לכיוון‬ ‫אך אחיו ממשיך לצפור ומסמן לו‬ ‫המעלית‪.‬‬ ‫באצבע על האיש הזר המהלך‬ ‫הלה מושיט להרב מושקוביץ יד‬ ‫לצידו‪.‬‬ ‫לשלום וטוען בפניו 'א היימישע‬ ‫הרב מושקוביץ מסתובב שוב‬ ‫איד? למה הנך נמצא כאן?!‪ ,‬שאלו‬ ‫לאחוריו ומשיב לעברו‪' :‬כן‪ ,‬הבנתי‬ ‫המתובלת‬ ‫רצוצה‬ ‫באידיש‬ ‫שכדאי לשאול אותו היכן המעלית‬ ‫באנגלית‪.‬‬ ‫לכן שאלתי אותו‪ .‬הוא אמר לי‪,‬‬ ‫'כן‪ ,‬כן!'‪ ,‬השיב הרב מושקוביץ‬ ‫ואני הולך עכשיו אחריו לכיוון‬ ‫בעודו מנסה לקצר את השיחה‬ ‫המעלית‪'...‬‬ ‫שנקלע אליה פתאום מבלי משים‪,‬‬ ‫אך האח בשלו‪.‬‬ ‫באמרו הן נותרו לי דקות ספורות‬ ‫הוא ממשיך לצפור עד שגם האיש‬ ‫עד לפגישה הנכספת‪.‬‬ ‫הזר הסתובב לאחוריו לדעת מה‬ ‫'אני מארץ ישראל ואני צריך כאן‬ ‫קורה כאן‪ .‬הרב מושקוביץ לא רצה‬ ‫מישהו שגר בקומה ‪' .42-‬היכן‬ ‫שהאיש יתעכב מלהורות לו היכן‬ ‫בענייניות‪.‬‬ ‫שאלו‬ ‫המעלית?'‪,‬‬ ‫המעלית‪ ,‬לכן פנה אליו והרגיע‬ ‫'המעלית שם‪ ,‬הצביע האיש‪' .‬גם‬ ‫אותו באמרו‪' :‬הלה פשוט רצה‬ ‫אני הולך לכיוון זה‪'...‬‬ ‫שתסביר לי היכן המעלית‪ .‬סימנתי‬ ‫לו שהסברת לי‪ ,‬אך הוא כנראה לא‬ ‫הבין‪...‬‬ ‫האח צופר בחוזקה | מסתמא הוא‬ ‫'עזוב‪ ,‬אומר לאיש‪' .‬בוא נתמקד‬ ‫לא יודע שכבר מצאתי את האיש‬ ‫כעת במטרה‪ ,‬תראה לי היכן‬ ‫שיכווין אותי למעלית‬ ‫המעלית ובוא נגמור עם הסיפור‪'...‬‬ ‫בינתיים שומע הרב מושקוביץ את‬ ‫אחיו צופר לו בחוזקה מאחוריו‪.‬‬ ‫'יהודי כמוך כאן‪ ,‬בוודאי הנך‬ ‫הרב מושקוביץ הולך יחד עם האיש‬ ‫מחזיק איזה מוסד תורני או ארגון‬ ‫הזר לכיוון המעלית‪.‬‬ ‫צדקה‪ .‬הלוא כן?' שאלו שוב‪.‬‬ ‫'אכן‪ ,‬אומר לו הרב מושקוביץ‪.‬‬ ‫'אבל למה המעלית לא מגיעה‬ ‫אין לי הרבה זמן לדבר איתך |‬ ‫עדיין? אני כבר חייב להיות בקומה‬ ‫הגביר יצא מהמעלית‬ ‫הארבעים ושתיים!'‬ ‫בינתיים התרחקו השניים ממקום‬ ‫'המעלית תבוא עוד מעט‪ .‬יהיה‬ ‫החניה והמשיכו בדרכם‪.‬‬ ‫בסדר'‪ ,‬הרגיע אותו האיש‪.‬‬ ‫'מה מעשיך כאן? היימישער איד‬ ‫באותו רגע הגיע המעלית ושניהם‬ ‫מארץ ישראל שיסתובב כאן?!'‬ ‫נכנסו‪.‬‬ ‫שאלו האיש‪.‬‬ ‫'מה אתה מחזיק בארץ? האם‬ ‫הרב מושקוביץ היה כבר חסר‬ ‫המצב הכלכלי שם דחוק? האם‬ ‫סבלנות והביט בשעון ברציפות‪.‬‬ ‫אתה מרגיש כך?'‪ ,‬שאלו האיש‬ ‫לפתע הוא מביט לעבר השעון‬ ‫בעודם משוחחים ביניהם בתוך‬ ‫ורואה את עצמו בחמישה לתשע‪.‬‬ ‫המעלית‪.‬‬ ‫'אוי ואבוי‪ ,‬אמר לעצמו‪' .‬הרי תוך‬ ‫'אני יכול לענות לך באריכות‪,‬‬ ‫חמש דקות אני חייב להיות במשרד‬ ‫השיב לו בחיוך מאולץ‪' .‬אבל דע לך‬ ‫של 'מיסטר בלז'‪ ,‬בפגישה עם‬ ‫שבאמת אין לי זמן‪ .‬אני חייב לרוץ‪.‬‬ ‫המזכיר הראשי שלו?!'‬ ‫יש לי פגישה בשעה תשע‪ ,‬ועכשיו‬ ‫אז במקום לענות לו‪ ,‬שואל הוא את‬ ‫כבר שלוש דקות לתשע'‪.‬‬ ‫היהודי שלצידו בנימוס‪" :‬אני קצת‬ ‫'הנה הגענו סוף סוף לקומה‬ ‫ממהר‪ .‬תגיד לי‪ ,‬כל כמה זמן‬ ‫הארבעים ושתיים!' אומר לו האיש‪.‬‬ ‫המעלית עולה ויורד?'‬ ‫פתאום נפלט מהרב מושקוביץ‬ ‫'מה זאת אומרת‪ ,‬כל כמה שניות!'‬ ‫אנחת רווח על שסוף כל סוף הגיע‬ ‫השיב האיש בקצרה‪.‬‬ ‫ליעד ועוד מעט קט עומד להיפגש‬ ‫אולם המשיך הלה לנסות לתהות‬ ‫עם המזכיר הראשי של אותו גביר‬ ‫על קנקנו של הרב‪ ,‬מי הוא זה‪,‬‬ ‫ולשם מה הוא בא לכאן‪.‬‬ ‫המשרד שלו?'‪ ,‬שב הרב מושקוביץ‬ ‫גדול‪ ,‬ובעז"ה הוא מקווה להוציא‬ ‫ושאל את אחיו בשיא התמימות‪.‬‬ ‫ממנו סכום עתק לישיבה‪.‬‬ ‫היהודי הזר יצא מהמעלית ונעלם‬ ‫לו במסדרונות הארוכים‪ ,‬והרב‬ ‫לא דיברתי איתו | יש לי פגישה עוד‬ ‫מושקוביץ החל לחפש את דרכו‬ ‫רגע עם מזכירו האישי‬ ‫לעבר המשרד של מיסטר בלז‪.‬‬ ‫'מה זאת אומרת?! לא דיברת‬ ‫איתו!'‪ ,‬האח היה המום‪' .‬הרי‬ ‫מה דיברת עם מיסטר בלז | שאל‬ ‫מהרכב שהיה מאחורינו יצא‬ ‫האח‬ ‫מיסטר בלז!‬ ‫באותו רגע שוב פעם עלתה‬ ‫'הרי הלכת את כל הדרך עד‬ ‫המעלית לקומה ההוא‪ ,‬ופתאום‬ ‫למעלית עם מיסטר בלז‪ .‬מי‬ ‫הרב‬ ‫של‬ ‫אחיו‬ ‫מתוכו‬ ‫יוצא‬ ‫שהראה לך היכן המעלית – זהו‬ ‫מושקוביץ בעודו מתנשם ומתנשף‪.‬‬ ‫מיסטר בלז בכבודו ובעצמו‪ .‬מי‬ ‫'מה דיברת איתו?' שואל האח‬ ‫שבילה איתך את זמן הנסיעה‬ ‫במתח‪.‬‬ ‫במעלית – היה מיסטר בלז‪ ,‬יצאת‬ ‫'עם מי?' שואל אותו בחזרה הרב‬ ‫מהמעלית גם כן יחד איתו!'‪ ,‬אמר‬ ‫מושקוביץ‪.‬‬ ‫לו האח‪.‬‬ ‫'מה זאת אומרת עם מי? – עם‬ ‫'תכל'ס‪ ,‬מה הוא שאל אותך?'‪ ,‬שאל‬ ‫מיסטר בלז? מה דיברת איתו?'‪,‬‬ ‫האח מרוב סקרנות‪.‬‬ ‫שאל האח‪.‬‬ ‫שמע זאת הרב מושקוביץ ומיד‬ ‫'לא דיברתי איתו‪ ,‬ואני גם לא‬ ‫משך בכתפיו והחל שותק שתיקת‬ ‫אדבר איתו‪ .‬אני אמור הרי להיפגש‬ ‫אכזבה צורבת‪.‬‬ ‫עם המזכיר שלו ולדבר איתו‪ .‬וגם‬ ‫'אוי ואבוי!'‪ ,‬נענה הרב מושקוביץ‪.‬‬ ‫זה רק בעוד שתי דקות כי עכשיו‬ ‫'מרוב ההלם שאחז בי שלא לאחר‬ ‫השעה רק ‪ ,8:58-‬ובתשע אמור‬ ‫את השעה המיועדת ביקשתי ממנו‬ ‫להיות הפגישה בינינו‪ ,‬ובכן 'היכן‬ ‫להראות לי היכן זה קומה ארבעים‬ ‫רק עכשיו החל הרב מושקוביץ‬ ‫ושתיים‪ ,‬והוא התחיל לנדנד אותי‬ ‫לתפוס את עצמו על מה שהוא‬ ‫התורה‬ ‫מוסדות‬ ‫על‬ ‫בשאלות‬ ‫עשה‪ ,‬ואמר‪' :‬אבוי‪ .‬איזו החמצה‬ ‫חסר‬ ‫הייתי‬ ‫הכספי‪...‬‬ ‫והמצב‬ ‫נוראה‪ .‬הרי מיסטר בלז בעצמו‬ ‫סבלנות‪ ,‬לא ידעתי מי הוא‪ ,‬ופטרתי‬ ‫דיבר אתי‪ ,‬כמעט התחנן בפניי‬ ‫אותו ממני!'‪ ,‬נענה באכזבה לאח‬ ‫שאספר לו מה קורה אתי‪ .‬הרי‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫יכולתי בפגישת מעלית פשוטה‬ ‫'תגיד לי‪ .‬האם כנים הם דבריך?‬ ‫לקבל ממנו צ'ק נדיב במיוחד עבור‬ ‫האם היה זה באמת מיסטר בלז?'‪,‬‬ ‫החזקת המוסדות‪ ,‬וברוב איוולתי‬ ‫שאל הרב באכזבה‪.‬‬ ‫את‬ ‫כך‬ ‫ע"י‬ ‫ואיבדתי‬ ‫שגיתי‬ ‫ההזמנות פז הזו!'‬ ‫הרי מיסטר בלז היה אתי‪ ,‬לצדי‬ ‫לשמע‬ ‫פעימה‬ ‫החסיר‬ ‫האח‬ ‫ממש‪ ,‬בלובי‪ ,‬במעלית וביציאה‬ ‫התשובה | הוחמצה ההזדמנות‬ ‫ולא התייחסתי אליו? איך החמצתי‬ ‫ההיסטורית‬ ‫כזו הזדמנות הסטורית?‬ ‫האח היה בהלם‪.‬‬ ‫מבטו אמר כבר הכל‪ ,‬והעיד על‬ ‫החמצת ההזדמנות החד פעמית‬ ‫הראה את הצ'יק לתלמידי הישיבה‬ ‫שהיתה כאן‪.‬‬ ‫| עכשיו הבנתי מה זה חודש 'אלול'‬ ‫'אתה לא מכיר את מיסטר בלז‪,‬‬ ‫הרב מושקוביץ כבר קלט בעצמו‬ ‫אבל אני כן‪ .‬אם היית עונה לו היה‬ ‫מה שקרה‪ ,‬אולם הוא החליט לנצל‬ ‫לך בנין חדש ביד וגם אחזקת‬ ‫את מה שאפשר עוד להציל‪ ,‬ועשה‬ ‫הישיבה לכמה שנים קדימה‪ .‬הרי‬ ‫את מה שהוא יכול היה עוד לעשות‬ ‫מיסטר בלז מנחית צ'קים במליוני‬ ‫ופנה לעבר חדרו של המזכיר‪.‬‬ ‫דולרים על ימין ועל שמאל מבלי‬ ‫נפגש איתו לכמה דקות ונתן לו צ'ק‬ ‫למצמץ!'‪.‬‬ ‫מכובד על סכום כלשהו‪.‬‬ ‫"קשה לי להאמין שפספסתי את‬ ‫מאוכזב וכאוב שב הרב מושקוביץ‬ ‫ההזדמנות?" נענה האח בכאב רב‪.‬‬ ‫הביתה לארץ‪ ,‬ובהגיעו לישיבה פנה‬ ‫אבל כדרכו של היצר‪ ,‬אומר האדם‬ ‫את‬ ‫להם‬ ‫ואמר‬ ‫לתלמידיו‬ ‫לעצמו‪.‬‬ ‫המשפטים המרטיטים הבאים‪:‬‬ ‫הרי בדיוק כך היה גם בשנה‬ ‫'צ'ק גדול לא קיבלתי‪ ,‬אבל קיבלתי‬ ‫שעברה‪ ,‬תקענו בשופר והתעוררנו‬ ‫משהו הרבה יותר גדול‪ .‬פתאום‬ ‫קצת כדי לצאת ידי חובת תשובה‪...‬‬ ‫התחלתי לקלוט מה זה חודש‬ ‫התחלנו לומר סליחות ועמדנו‬ ‫אלול!'‬ ‫בתפילה ובתחנונים כי כולם כך‬ ‫אומרים‪ ,...‬ולא הרגשנו איזשהו‬ ‫צביטה חזקה בלב‪ ...‬והנה‪ ,‬עברנו גם‬ ‫חודש אלול חולף ואוזל | היצר‬ ‫את זה‪ ...‬עברנו גם את השנה הזאת‬ ‫מתחיל לקרר את האדם‬ ‫ב"ה‪ ...‬ומה יום מיומיים‪ ...‬מה כבר‬ ‫מורי ורבותי‪.‬‬ ‫יכול לקרות בדיוק עכשיו‪...‬‬ ‫אנו עומדים כעת בעת הנעילה של‬ ‫חודש אלול‪ ,‬בשבת סליחות שבו‬ ‫מצטרפים אנו יחד לאחינו מעדות‬ ‫הקב"ה נותן לו לאדם ההתעוררות‬ ‫ספרד לומר סליחות ותחנונים לפני‬ ‫למצוה | ביד האדם הבחירה לטוב‬ ‫השי"ת שיחוס וירחם על פליטת‬ ‫ולמוטב‬ ‫המר‬ ‫מהגלות‬ ‫ויוציאנו‬ ‫עמו‬ ‫ובכן בואו נתבונן קצת מה שביארו‬ ‫ומהגזירות הקשות שניחתו עלינו‬ ‫לנו בזה תלמידי הבעש"ט הק' אשר‬ ‫בשנה זו חדשים לבקרים ע"י‬ ‫בדרכם אנו הולכים‪ ,‬מהותה של‬ ‫שלטון הערב רב ועוד כהנה וכהנה‬ ‫חודש אלול מהו‪:‬‬ ‫כל אחד עם משאו‪.‬‬ ‫השי"ת הרי יודע שהאדם בשגם‬ ‫אך לפני כמה שבועות התחילה קול‬ ‫הוא בשר‪ .‬האדם הרי נברא מחומר‬ ‫השופר להדהדה בחוזקה בבתי‬ ‫וצורה ביחד‪ ,‬ולכן כל אחד מושך‬ ‫הכנסיות לאמור‪' :‬בניי היקרים‪.‬‬ ‫אותו לכיוונו‪.‬‬ ‫עורו נא‪ .‬התעוררו נא‪ .‬עורו ישנים‬ ‫החומר והגשמיות מושכים אותו‬ ‫משינתכם כי הנה יום המשפט קרב‬ ‫ליהנות ממנעמי העוה"ז ולעשות‬ ‫ובא ומי הוא אשר יוכל לעמוד‬ ‫עוד ועוד חטאים ופשעים נגד רצון‬ ‫לפניו בדין'‪.‬‬ ‫העיניים והפה‪ ,‬ובפרט בדור קשה‬ ‫ה' ו"לנצל" כביכול את ימי חייו עלי‬ ‫כזה עם נסיונות מבית ומחוץ‪.‬‬ ‫אדמות (ומקרא מפורש הוא‪' :‬טעם‬ ‫וכמובן שמטבע הדברים קשה לו‬ ‫החיים' כדכתיב ב'קוקה קולה')‪.‬‬ ‫לאדם להתעורר מכיוון שהוא 'חי'‬ ‫ואילו הרוחניות מושך אותו לכיוון‬ ‫כל הזמן את חיי העוה"ז ולא בוער‬ ‫ההפוך‪ ,‬לקיים מצוות ומעשים‬ ‫לו כל כך לחזור לכור מחצבתו אל‬ ‫על‬ ‫להתגבר‬ ‫ולרצות‬ ‫טובים‬ ‫אביו שבשמים‪ ,‬משום שיודע שדרך‬ ‫הנסיונות הבאים עליו תמידין‬ ‫זה 'סופו שלווה' אבל תחילתה‬ ‫כסדרן ולנצח את אויבינו האמיתי‬ ‫קוצים ודרדרים כאומרם ז"ל‬ ‫הלוא הוא היצר הרע בעצמו הזומם‬ ‫(ספרי על דברים י"א‪ ,‬כ"ו)‪ ,‬אצל מי‬ ‫בכל יום ויום להפילנו ברשתו‬ ‫מהם פחות ואצל מי מהם יותר‪,‬‬ ‫ולהרגנו הרוג כדאיתא בגמרא‬ ‫ולכן מעדיף לשבת ב'שלווה' ולא‬ ‫(קידושין ל' ע"ב)‪.‬‬ ‫לעשות כלום‪...‬‬ ‫והרי 'אין אדם צדיק בארץ אשר‬ ‫יעשה טוב ולא יחטא' (קהלת ז'‪ ,‬כ')‪.‬‬ ‫כל אחד נופל לפעמים ממדריגתו‪,‬‬ ‫בחודש אלול | ההתעוררות אצל‬ ‫מי מהם פחות ומי מהם יותר‪ .‬יש‬ ‫האדם גדול הוא ביותר‬ ‫והאדם נופל בבת אחת ממדריגות‬ ‫ואי לכך העניק לנו הקב"ה מתנה‬ ‫רמות ונעלות בתורה ועבודת ה'‪,‬‬ ‫נפלאה עד מאוד והוא הנקרא‪:‬‬ ‫ויש והאדם נופל ממדריגות קטנות‬ ‫'חודש אלול' – הלוא הם ימי‬ ‫ברוחניות כי הוא עצמו אינו בר‬ ‫הרחמים והסליחות‪.‬‬ ‫הכי‪...‬‬ ‫עד כדי כך‪ ,‬מבואר בספרים הק'‬ ‫אבל הקב"ה מבין אותנו עד מאוד‬ ‫שלפי האמת היה צריך להיות י"א‬ ‫ויודע את אשר על ליבנו בפנימיות‬ ‫חודשים בשנה‪ ,‬אלא שריחם עלינו‬ ‫הלב‪ ,‬ועל כן מתנהג עימנו כאב‬ ‫הקב"ה ונתן לנו את החודש הזה –‬ ‫רחמן ומעניק לנו הזדמנויות לשוב‬ ‫'חודש אלול' – שהוא כהכנה דרבה‬ ‫אליו באמת ובתמים כי הוא היודע‬ ‫ומבין את לב כל אחד ואחד אשר‬ ‫התליח להתגבר פה ושם על שמירת‬ ‫אשר אין אצלו אהבה כאהבת ה'‪,‬‬ ‫לקראת הימים הנוראים ‪ -‬לקראת‬ ‫ואומר לעצמו חבל על הזמן היקר‬ ‫יום הדין הממשמש ובא‪.‬‬ ‫שהולך לאיבוד בעשיית העבירות‪.‬‬ ‫אולם ישאל כל אחד את עצמו‪ ,‬איך‬ ‫ביכלתנו להתקרב אל ה' דייקא‬ ‫בחודש הזה יותר משאר חודשי‬ ‫בחודש זה ישנם הזדמנויות לתיקון‬ ‫השנה – הרי מה נשתנה החודש הזה‬ ‫המעשים | עלינו רק לנצל זאת‬ ‫יותר משאר החודשים?‬ ‫אבל חודש אלול שונה במהותו‪.‬‬ ‫הביאור לכך נהיר וברור‪:‬‬ ‫הקב"ה כביכול יורד אלינו למטה‬ ‫שאר חודשי השנה‪ ,‬עם כל זה שיש‬ ‫מאוד‬ ‫וחפץ‬ ‫טפחים‬ ‫מעשרה‬ ‫לנו דרך של תשובה כדאיתא בכל‬ ‫בקרבתנו‪.‬‬ ‫ספרי המוסר והחסידות‪ ,‬אבל בכל‬ ‫אוהב אותנו עד מאוד עוד יותר‬ ‫זאת הוא בגדר 'הארה והתעוררות'‬ ‫מאהבת האב לבנו ורוצה שנשוב‬ ‫– היינו שהקב"ה כביכול נותן לו‬ ‫אליו באמת ולא יצטרך בעל כרחו‬ ‫לאדם פתאום איזה התעוררות‬ ‫להסכים למידת הדין ביום הדין –‬ ‫והרגש בקרבו שנרצה לשוב אליו‬ ‫יום ראש השנה – ולגזור עלינו‬ ‫באמת‪ ,‬אבל 'כח הבחירה' נותן‬ ‫גזירות קשות רח"ל‪.‬‬ ‫בידינו‪ ,‬ועלינו לבחור אם להתעורר‬ ‫לכן יורד עד אלינו בבחינת 'מלך‬ ‫מהרגש קטן זה‪ ,‬מהארה דקה זו‬ ‫אנו‬ ‫שפתאום‬ ‫כלומר‬ ‫בשדה'‪,‬‬ ‫שהתנוצץ בנו ולהתחיל ביתר שאת‬ ‫מרגישים שמתעורר בקרבנו אהבה‬ ‫שוב בעבודת ה'‪ ,‬לקיים מצוות‬ ‫עזה להשי"ת‪ ,‬ואכן כל אחד‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬או להמשיך בדרך‬ ‫במדריגתו יכול להעיד שבתוך תוכו‬ ‫הפחותה‪ ,‬בדרך המסורה לנו מדורי‬ ‫מרגיש איזה התעוררות גדולה‬ ‫דורות מהיצר הרע כבר מששת ימי‬ ‫ותשוקה עזה להשי"ת בימים אלו‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫יותר משאר ימות השנה‪ .‬וכל זה‬ ‫וכדי לנצל כח זה ולהתעורר שוב‬ ‫הוא כדי "להזיז" אותנו בתוך תוכנו‬ ‫להשי"ת צריך להיות אדם גדול‬ ‫ולעורר אותנו מהשינה בבחינת‬ ‫אשר מרגיש בקרבו באמת תאווה‬ ‫וחפצא ותשוקה גדולה להקב"ה‬ ‫שופר‪ ,‬המזמור 'לדוד‪ ,‬ה' אורי‬ ‫"עורו ישנים משינתכם ונרדמים‬ ‫וישעי' – ועוד כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫הקיצו מתרדומתכם"‪.‬‬ ‫טצדקי‬ ‫לנו כל‬ ‫נותן‬ ‫הקב"ה‬ ‫אשר על כן תיקנו לנו רבותינו ז"ל‬ ‫שבעולם בחודש הזה כדי שנוכל‬ ‫לתקוע בשופר מהחל החודש הזה‬ ‫לצאת מאפילה לאורה ומשיעבוד‬ ‫כדי שע"י כך נראה בעצמנו איך‬ ‫לגאולה ונזכה להידבק בו יתברך‬ ‫שהימים ממשמשים ובאים – ועוד‬ ‫ולשוב אל כור מחצבתנו לאבינו‬ ‫מעט קט בא ואתה יום הדין ודופק‬ ‫שבשמים‪ ,‬ואז ממילא נזכה בדין –‬ ‫על דלתינו בנקישות רמות‪ ,‬ואז מה‬ ‫אשר זהו חפצו ותשוקתו ותאוותו‬ ‫נאמר ומה נדבר‪...‬‬ ‫של הקב"ה לראות את בניו אהוביו‬ ‫יוצאים זכאי בדין בלא שום פגם‪.‬‬ ‫זה‬ ‫בחודש‬ ‫לנו‬ ‫נותן‬ ‫הקב"ה‬ ‫'אתערותא דלעילא' | עלינו לעורר‬ ‫הולך וגדל עד כי גדל מאוד | האיש‬ ‫במעשינו את ה'אתערותא דלתתא'‬ ‫הצליח בעסקיו‬ ‫הקב"ה נותן לנו עכשיו בעצם את‬ ‫משל למה הדבר דומה‪:‬‬ ‫כל האפשרויות כדי שנוכל לשוב‬ ‫היה אחד באמריקה שהיה איש‬ ‫אליו באמת‪.‬‬ ‫אמיד מאוד‪ ..‬הוא היה איש עסקים‬ ‫מעורר אותנו ונוטע בנו געגועים‬ ‫מוצלח‪ ,‬וממה שהרוויח השקיע‬ ‫אליו ית"ש כדי שנבין ונקלוט שהנה‬ ‫בעוד ועוד מדינות‪ ,‬וכך נהיה ברבות‬ ‫אתה ובא יום הדין ומי ישורנו‪.‬‬ ‫הימים לאחד מהעשירייה הפותחת‬ ‫כלומר‪ ,‬בגלל שהקב"ה כל כך אוהב‬ ‫של עשירי העולם‪.‬‬ ‫אותנו וחפץ בקרבתנו אליו כרחם‬ ‫כמובן שאיש לא העלה בדעתו אלו‬ ‫אב על בנים‪ ,‬חפץ הוא עד מאוד‬ ‫קומבינות עשה הלה בדרך כדי‬ ‫לתת לנו שנה טובה ומתוקה‪ .‬אבל‬ ‫ובאיזה‬ ‫הרב‬ ‫לעושר‬ ‫לזכות‬ ‫כדי שיוכל לתת לנו זאת‪ ,‬צריכים‬ ‫ערמומיות שלא היתה כדוגמתה‬ ‫גם אנו לעשות 'אתערותא דלתתא'‬ ‫ולהפנים את התזכורות שהוא נותן‬ ‫לנו כעת מידי יום ביומו ע"י תקיעת‬ ‫עבירות‬ ‫על‬ ‫חותכות‬ ‫ראיות‬ ‫הצליח להרוויח כסף לא לו ולהפוך‬ ‫'צוווארון לבן' שהוא עשה‪ ,‬ובד בבד‬ ‫לאחד העשירים בתבל‪.‬‬ ‫תפסו גם אותו ואסרו אותו לנגד‬ ‫זה לא בא לו אחרי יום‪-‬יומיים‪ ,‬וכך‬ ‫בני‬ ‫של‬ ‫המבוהלות‬ ‫עיניהם‬ ‫ניהל הוא את עסקיו כאילו דבר לא‬ ‫המשפחה‪.‬‬ ‫אירע‪ ,‬והכל היה בסדר אצלו‪ .‬הוא‬ ‫כאשר שמו אותו בכלא הודיעו לו‬ ‫לא הרגיש שיום יבוא ויתגלה‬ ‫על העונש החמור שרוצים להשית‬ ‫ה'פרצוף האמיתי' שלו‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬ולכן נותנים לו ארכה של‬ ‫עד שיום אחד‪ ,‬היה זה כרעם ביום‬ ‫שלושים יום שבהם יהיה לו זמן‬ ‫בהיר‪ ,‬הגיעה אליו הידיעה שפקידי‬ ‫להביא את עורכי הדין מהמומחים‬ ‫שם‬ ‫המדינות‬ ‫מאחד‬ ‫המכס‬ ‫והטובים בעולם שידונו איתו על‬ ‫אותו‬ ‫לתפוס‬ ‫רוצים‬ ‫בארה"ב‬ ‫העונש‪ ,‬ואחר כך כשיגיע יום‬ ‫ולאכול אותו חיים‪.‬‬ ‫המשפט יתייצבו הם על דוכן בית‬ ‫הלה לא העלה על דעתו כלל שביום‬ ‫המשפט‪ ,‬התובעים מצד אחד ואילו‬ ‫מן הימים יתגלה הערמומיות‬ ‫עורכי הדין מהצד השני‪ ,‬ולפי זה‬ ‫שעשה‪ ,‬מרוב שעשרות שנים הוא‬ ‫יהיה ההכרעה אשר יהיה‪ ,‬וכך‬ ‫כבר נמצא בתחום הזה ואין איש‬ ‫יצליחו אולי להקל או להסיר‬ ‫שם על לב‪.‬‬ ‫מעליו את חומרת העונש או‬ ‫שיצליחו אף להמיר את עונשו‬ ‫במשהו אחר קל יותר‪.‬‬ ‫יום אחד שמו אותו בכלא | ניתנה לו‬ ‫ארכה של שלושים יום לצאת זכאי‬ ‫במשפט‬ ‫הוא לא קלט את חומרת העונש‬ ‫מששמע זאת מיודענו לא חשב‬ ‫|‬ ‫עליו‬ ‫מושת‬ ‫להיות‬ ‫שעומד‬ ‫ברוב‬ ‫מהם‪,‬‬ ‫להסתתר‬ ‫אפילו‬ ‫התובעים ניצלו את הזמן עד תום‬ ‫יהירותו כי רבה‪.‬‬ ‫התובעים הכינו את עצמם כראוי‪.‬‬ ‫ביום בהיר אחד זה קרה‪.‬‬ ‫כול היו בטוחים שהלה הולך עכשיו‬ ‫לפתע פרצו לביתו פקידי המכס‪,‬‬ ‫'להפוך עולמות' בכדי לצאת זכאי‬ ‫החלו לנבור באוצרותיו למצוא‬ ‫בעת הזאת הכינו המקטרגים‬ ‫במשפט‪ ,‬ובפרט כאשר הכסף‬ ‫לעצמם את כל הראיות שבעולם‬ ‫"נוזל" אצלו אז הכל נראה אחרת‪,‬‬ ‫להרשעתו‪.‬‬ ‫וודאי שילך להתייעץ עם חבריו‬ ‫ובפרט כשראו שהוא עצמו לא‬ ‫לעסקים על כך ויזמינו הם את‬ ‫אכפת לו מכלום מהמשפט ופשוט‬ ‫עורכי הדין מהשורה הראשונה‪,‬‬ ‫ישן לו שנת ישרים‪ ,‬אז הם החלו‬ ‫בתקוותו לצאת זכאי בדין‪.‬‬ ‫לנבור בינתיים בכל האוצרות ובכל‬ ‫אולם לא עברו כמה ימים וראו‬ ‫תכתובות המיילים שלו עם חבריו‬ ‫אותו יושב ושותה קפה ושאר‬ ‫לעסקים‪ ,‬והכינו היטב את עצמם‬ ‫משקאות משכרים להנאתו כאילו‬ ‫לרגע הנכסף ליום המשפט‪.‬‬ ‫לא אירע עמו דבר והכל טוב אצלו‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬היה זה היום לפני‬ ‫חשבו הם לעצמם שמסתמא הוא‬ ‫החברים‬ ‫אליו‬ ‫באו‬ ‫המשפט‪.‬‬ ‫מודע לכך‪ ,‬וברגע האמת יצליח‬ ‫וביקשו ממנו בתחנונים להתחיל‬ ‫להוציא שפן מהכובע ולהפוך את‬ ‫להכין את עצמו לפחות יום אחד‬ ‫כל הראיות של התובעים לעלילה‬ ‫קודם למשפט הקרב ובא ולשכור‬ ‫אחת גדולה‪.‬‬ ‫לפחות עורך דין אחד מקצועי‬ ‫חבריו לעסקים שאלו אותו‪' :‬מה לך‬ ‫ומנוסה שיוכל עוד לשבת על‬ ‫נרדם?'‬ ‫הפרטוקולים‬ ‫עם‬ ‫המדוכה‬ ‫'הכל בסדר‪ ,‬אמר להם‪' .‬מה שהיה‬ ‫הנמצאים בידו‪ ,‬ולדון איתו איך‬ ‫הוא שיהיה והכל טוב‪ .‬אין לי כח‬ ‫ניתן עוד להציל אותו מהמצב‬ ‫לחשוב על זה וכשיגיע רגע האמת‬ ‫הביש אליה הוא נקלע‪.‬‬ ‫נחשוב כבר מה לומר‪ ,‬ואני בטוח‬ ‫אולם זה היה כבר מאוחר מדי‪.‬‬ ‫ש'סוף טוב – הכל טוב' והכל יתהפך‬ ‫יום המשפט בא ואיתו עמו‬ ‫עלי לטובה!'‪ ,‬אמר להם‪.‬‬ ‫התייצבו כל המקטרגים עם חיוך‬ ‫שטני של שמחה על פניהם כאשר‬ ‫על הבמה ובידם כל‬ ‫ניצבים‬ ‫הוא ישן עד הרגע האחרון | הלה‬ ‫הפרוטוקולים והראיות החותכות‬ ‫נזכר כשהיה כבר מאוחר מדי‬ ‫נגד מיודענו הנאשם‪.‬‬ ‫משלא קלט לפשר המשפט מהו‪,‬‬ ‫אמרתי כבר סליחות – יצאתי ידי‬ ‫וברוב גאוותו שלא להכין את עצמו‬ ‫חובתי | זהו עצת היצר להתעלם‬ ‫ליום פקודה‪ ,‬פתאום התחיל הלה‬ ‫מיום הדין הממשמש ובא‬ ‫להתעשת קצת והלך לכיוון הבמה‬ ‫מבארים בזה המפרשים ואומרים‬ ‫להתייצב שם כנגדם‪.‬‬ ‫שהקב"ה מרוב אהבתו אלינו חפץ‬ ‫כולם לגלגלו עליו משום שידעו טוב‬ ‫אותנו‬ ‫להציל‬ ‫מאוד‬ ‫עד‬ ‫מאוד כי את אשר יגורנו בא‪ ,‬גורלו‬ ‫מהמקטרגים הזוממים לכלותנו‪,‬‬ ‫כבר נחרץ מזמן והוא עומד‬ ‫אולם בל נהיה בבחינת מה דאיתא‬ ‫להפסיד במשפט ובגדול‪.‬‬ ‫בגמרא (מגילה ט"ו ע"ב) 'מה נשתנו‬ ‫משהתחילו‬ ‫קלה‬ ‫שעה‬ ‫עבר‬ ‫אלו מאלו – הללו עובדי ע"ז והללו‬ ‫התובעים לפתוח את פיהם נגדו‪,‬‬ ‫עובדי ע"ז'‪ ,‬כלומר בל נשלה את‬ ‫ומשהתחיל הוא לגמגם ולא ידע מה‬ ‫עצמנו חלילה ונאמר כמו שהיתה‬ ‫לענות להם‪ ,‬פסק עליו השופט כמה‬ ‫שנה שעברה תהיה אצלנו גם שנה‬ ‫וכמה שנות מאסר ממושכים בתוך‬ ‫זו כן‪.‬‬ ‫אחד מבתי הכלא החשוכים בתוך‬ ‫ובל נשכח שהיצר ברוב רשעותו‬ ‫ימיו‬ ‫את‬ ‫שם‬ ‫שיבלה‬ ‫צינוק‬ ‫הזה‬ ‫בחודש‬ ‫בליבנו‬ ‫מכניס‬ ‫האחרונים עלי אדמות ל"ע‪.‬‬ ‫מחשבות של קרירות‪ ...‬בסדר‪,‬‬ ‫או אז‪ ,‬בעודו ניצב על הבמה פרץ‬ ‫יצאנו ידי חובתנו ושמענו את קול‬ ‫בבכי ובכה בדמעות שליש על‬ ‫השופר‪ ...‬בסדר‪ ,‬אמרנו כבר את‬ ‫העונש שהושת עליו‪ ,‬התבטא על‬ ‫שכתוב‬ ‫כפי‬ ‫הסליחות‬ ‫סדר‬ ‫עצמו בפני חבריו ואמר להם 'אבוי‬ ‫הפירושים‬ ‫עם‬ ‫במחזורים‬ ‫לי כי ברוב יהירותי הרבה שכחתי‬ ‫והביאורים שיש‪ ...‬הכל טוב היה‬ ‫מעצמי ומהמשפט שעומד לקרות‬ ‫אצלנו עד עכשיו‪ ,‬ולמה שמעכשיו‬ ‫ולא חסתי על נפשי כששמעתי את‬ ‫לא יהיה כך הלאה? הרי מה שהיה‬ ‫האזהרות שלכם שוב ושוב‪ ,‬ועכשיו‬ ‫הוא שיהיה!‬ ‫שנקלעתי לצרה צרורה שכזה‪ ,‬מי‬ ‫יתן ויתנו לי עוד פתח של חרטה'‪.‬‬ ‫זכאי ביום ראש השנה ולצאת צח‬ ‫"לי – זה לא יקרה" | זהו המחלה‬ ‫ונקי ביום הדין‪.‬‬ ‫הפושה ביותר בדורנו‬ ‫אכן בהתבטאותו המיוחדת מדגיש‬ ‫אומר על כך מורינו הגה"צ רבי‬ ‫זאת מורינו הגה"צ רבי אלימלך‬ ‫אלימלך בידרמן שליט"א‪.‬‬ ‫בידרמן שליט"א במתק לשונו‪,‬‬ ‫המעניין הוא שמידי שנה בשנה אנו‬ ‫ואומר‪:‬‬ ‫רואים כל כך הרבה אסונות‬ ‫המחלה הנוראה שיש בדורנו אנו‬ ‫שמתרחשים על רבים מאחינו בני‬ ‫יותר משאר המחלות‪ ,‬הוא‪" :‬לי – זה‬ ‫ישראל רח"ל‪ ,‬ואין איש שם על לב‬ ‫לא יקרה"‪.‬‬ ‫כי מפני עוונותינו דברים אלו‬ ‫זהו הסיבה האמיתית שבגלל זה לא‬ ‫קורים‪.‬‬ ‫בוער לו לאדם כל כך לחזור‬ ‫הלוא איתא בזוהר הק' דברים‬ ‫בתשובה‪ .‬ואף שלדאבוננו הרב הוא‬ ‫חריפים עד מאוד והוא‪ ,‬שהאדם‬ ‫שומע ל"ע אסונות פה ושם‪ ,‬ואין‬ ‫חושב לעצמו מה כבר עשיתי‬ ‫איש שם על לב שאולי עכשיו זה‬ ‫כשדיברתי קצת לשון הרע על‬ ‫קרה לאותה קבוצה וכעבור שנה זה‬ ‫חברי‪ ,‬מה כבר הזקתי לו בענייני‬ ‫יקרה אצלי ל"ע‪ ,‬אבל על זה הוא‬ ‫הגוף והנפש‪ ,‬אבל אין זה כן אלא‬ ‫מוכן לחשוב בשום אופן כי הרי‬ ‫אדרבה עליו לדעת שע"י כן שולח‬ ‫כלל נקוט בידינו‪" :‬לי – זה לא‬ ‫את חיצי המוות הגשמיים של‬ ‫יקרה"‪.‬‬ ‫הס"מ למקום נידח בעולם‪ ,‬ולפתע‬ ‫שומע על אסון נורא שקרה אי שם‪.‬‬ ‫אז אם נתגלה שידו היתה במעל‬ ‫ננצל את הימים הנותרים | נזכה‬ ‫בעוונותיו‬ ‫קרו‬ ‫אלו‬ ‫ואסונות‬ ‫לצאת זכאי בדין‬ ‫הרבים‪ ,‬אזי רע ומר יהיה עונשו ולא‬ ‫לכן שומה עלינו לנצל את המתנה‬ ‫יוכל לומר לעצמו 'ידינו לא שפכו‬ ‫שניתנה לו משמים בחודש אלול‬ ‫את הדם הזה ועינינו לא ראו'‪.‬‬ ‫לחזור בתשובה שלימה להשי"ת‬ ‫לכן זהו החודש אשר ניתן לנו‬ ‫ולדעת כי בידינו הדבר וה' אוהב‬ ‫משמים לתקן את עצמנו לבוא‬ ‫דלעילא' שמתעורר בימים אלו‬ ‫אותנו עד מאוד ומצפה לתשובה‪,‬‬ ‫כלי‬ ‫בזה‬ ‫ונעשה‬ ‫מלמעלה‬ ‫כמו שאנו אומרים בפיוטים 'עד‬ ‫ל'אתערותא דלתתא'‪ ,‬ונזכה אכן‬ ‫יום מותו תחכה לו – כי אם בשובו‬ ‫לבוא צח ונקי ליום ראש השנה‬ ‫מדרכו וחיה'‪.‬‬ ‫ולצאת זכאי בדין‪.‬‬ ‫ואם השי"ת האוהב אותנו כאב‬ ‫רחמן ומצפה מאיתנו שנחזור אליו‪,‬‬ ‫אז ודאי שננצל את ה'אתערותא‬ ‫אין מברכים בסתם אלא כשיש מצוה‬ ‫שאלה א'‪ :‬לגבי מצות עשיית סוכה‬ ‫בעצם עשיית ותיקון המצוה‬ ‫פסק המחבר (או"ח הל' סוכה סי'‬ ‫א‪ .‬מצינו להרוקח שיישב בזה‪,‬‬ ‫תרמ"א) שהעושה סוכה בין לעצמו בין‬ ‫משום שבסוכה יש מצוה בעצם‬ ‫לאחרים אינו מברך על עשייתה‪,‬‬ ‫'חג‬ ‫שנאמר‬ ‫כמו‬ ‫עשייתה‬ ‫ואילו שהחיינו מברך כשעושה אותה‬ ‫הסוכות תעשה לך'‪ ,‬ולולב הרי‬ ‫לעצמו (אנו שאין עושים משום‬ ‫למד מסוכה‪ ,‬ולכן מברכים‬ ‫דסמכינן על זמן שאנו אומרים‬ ‫אבל‬ ‫בעשייתם‪,‬‬ ‫שהחיינו‬ ‫בקידוש על הכוס ביו"ט ראשון)‪.‬‬ ‫בשופר דליכא מצוה בעשייתה‬ ‫לכן אין מברכים שהחיינו על‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬מדוע אם כן לא‬ ‫נתבאר בתקיעת שופר גם כן שצריך‬ ‫עשייתו‪.‬‬ ‫לברך שהחיינו אלא שאנו סומכים על‬ ‫ברכת 'שהחיינו' הוא על דבר הנעשה‬ ‫הקידוש שאנו אומרים על הכוס בליל‬ ‫משנה לשנה‬ ‫ר"ה?‬ ‫ב‪ .‬אבל המרדכי (מס' סוכה פרק‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫לולב וערבה רמז תשס"ט)‬ ‫תירץ‪ ,‬דשאני עשיית שופר‬ ‫הברכה מוטל עליהם אלא עד‬ ‫מעשיית הסוכה והאגד בלולב‬ ‫שתוקעין בו‪.‬‬ ‫כיוון שעשיית שופר אין צריך‬ ‫לעשותו בכל שנה ושנה אלא‬ ‫ואילו גבי סוכה ואגודת הלולב ביד כל‬ ‫מזמן לזמן קאתי שהרי בשופר‬ ‫אחד ואחד לעשותו ואין צריך להיות‬ ‫אחד יכול לתקוע כמה וכמה‬ ‫אומנות לזה‪ ,‬לכן מיד כשעושה אותה‬ ‫שנים ואין צריך לעשותו מחדש‬ ‫צריך לברך על עשייתה כיוון שמקיים‬ ‫בכל שנה‪.‬‬ ‫בזה את דרשת חז"ל על הכתוב 'חג‬ ‫הסוכות תעשה לך'‪ ,‬שמוטל על האדם‬ ‫ואילו בלולב שצריך לעשותו בכל שנה‬ ‫לעשות סוכה לעצמו‪.‬‬ ‫ושנה מחדש‪ ,‬לאגדו עם המינים‪ ,‬שהרי‬ ‫אין המינים קיימים משנה לשנה‬ ‫רק מצוה שיש בה קצת הנאה יכולים‬ ‫וצריך לאגדו בכל שנה ושנה‪ ,‬ולכן‬ ‫לברך עליו שהחיינו‬ ‫מוטל עליו לברך שהחיינו בשעת‬ ‫ד‪ .‬עוד זאת תירץ בזה המאירי‬ ‫איגודו‪.‬‬ ‫(סוכה מו‪ ).‬שחז"ל לא תיקנו‬ ‫אין שייך לברך שהחיינו אא"כ עשה‬ ‫לברך שהחיינו אלא במצוה‬ ‫זאת בעצמו‬ ‫שיש בעשייתה קצת הנאה‬ ‫בהם‬ ‫שיש‬ ‫ולולב‬ ‫כסוכה‬ ‫סי'‬ ‫(או"ח‬ ‫הלבוש‬ ‫ג‪ .‬ואילו‬ ‫הרחבת הלב לעושיהן‪ ,‬אבל‬ ‫תרס"ב) יישב בזה‪ ,‬שהרי אין‬ ‫בעשיית שופר אין בעשייתן‬ ‫כל אדם אומן לעשות שופר‪,‬‬ ‫הנאה כי אם טרחה יתירה‪.‬‬ ‫וכיוון שרוב בני אדם אינם‬ ‫יכולים לעשותו לעצמם אלא‬ ‫‪.‬‬ ‫אחרים עושין להם‪ ,‬לכן אין‬ ‫יו"ל בסיוע‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫עיה"ת אשדוד ת"ו‬ ‫עורך ומתמלל שיחות תורניות‪ ,‬שמועס'ן בהלכה ובאגדה‪,‬‬ ‫סיפורי צדיקים והסטוריה שסופרו ע"י חסידים ואנשי מעשה וכדומה‬ ‫‪ :‬צרו קשר בפלא'‪ ,053-4199-289 :‬או בדוא"ל‪s963096 @gmail.com :‬‬ ‫ברכות לראש משביר‬ ‫ברכת מזל טוב אברך מעומקא דליבא‬ ‫להאי רעיא מהימנא על ישראל הדרתו מעלת הוד‬ ‫כ"ק אדמו"ר מבאסטאן שליט"א ‪ -‬ביתר‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו בנישואי בת זקוניו עב"ג בשעטומ"צ‬ ‫שמחת בית צדיקים יעמוד ויזכה כ"ק האדמו"ר שליט"א להאריך ימים‬ ‫על ממלכתו ולהרחבת גבולי הקדושה כשאיפתו הטהורה ובכח הצדיקים‬ ‫שושילתא דדהבא יושפע לנו ולכל ישראל שפע שמחות וכל טוב סלה‪.‬‬ ‫המברך‬ ‫עורך הגיליון‬