חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — ניצבים וילך (2026-08-31)

ב"ה ,גליון מס' 124 פרשת ניצבים וילך תשפו
שבת סליחות
חיל ורעדה אחזתנו בעומדנו בשעת הנעילה של ימי חודש אלול .הימים
חלפו ועברו להם ביעף ,ועומדים אנו עוד מעט קט בפתחם של הימים
הנוראים הבאים עלינו לטובה.
'לשמוע אל הרינה ואל התפילה!' מהדהדת באזנינו למרחוק לאמור :עורו
ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדומתכם (רמב"ם הל' תשובה פ"ג,
ה"ד) ,כלומר 'אנה אני בא!'
הרחוב תוסס כשיגרה ,אנשים
ממהרים לקום למקום עבודתם ,זה לגיוס נסע מושקוביץ הרב
מאוחר וזה מוקדם יותר. הכספים באמריקה עבור הישיבה |
על אם הדרך עומד לו הרה"ג רבי ההצלחה לא האירה לו פנים
סיני מושקוביץ שליט"א שכיהן אז התשובה לכך נעוצה במעשה הבא
כראש ישיבת "פני משה" בבית שסיפר זאת המגיד מישרים הרה"ח
מאיר (והוא אשר סיפר את הסיפור ר' אברהם מרדכי מלאך שליט"א:
האישי לפרטיו). היה זה בשעת ערב אביבית ונעימה
בעומדו שם על אם הדרך ,לפתע יד בטנסי שבדרום ארה"ב.
חמה טופחת על ראשו.
הציע לו רעיון של איזה גביר | הידיד 'שלום עליכם!' קורא לעברו הגאון
נזעק לעזרתו רבי אפרים גרינבלט זצ"ל שהיה
'יש לי רעיון בשבילך!' ,נענה רבי מגדולי הרבנים בטנסי ותלמידו
אפרים לעברו כשזיק של התלהבות המובהק של פוסק הדור הגאון
ניצת בעיניו. הגדול רבי משה פיינשטיין זצוק"ל.
אז אמר לו רבי אפרים 'תשמע הרב השיב השלום!', 'עליכם
ידידי לעצתי .ישנו יהודי יקר ובעל מושקוביץ בחזרה תוך חיוך רחב על
לב חם וליבו פתוח כאולם לענייני האורח הדגול שהזדמן לעברו,
צדקה ,ונקרא בשם 'מיסטר בלז''. בעודו מופתע מהמפגש המרגש עם
בתוך כך המשיך רבי אפרים לתאר אחד מגדולי הרבנים בעיר ,עימו
בפניו את הרקע של אותו גביר היה לו קשר בעבר.
זכה בלז' ש'מיסטר באומרו מששוחחו ביניהם החלו העניינים
בצעירותו להתברך מפי קדוש לסוב סביב תפקידו של הרב
ישראל הרה"ק רבי אהרן מבעלזא מושקוביץ כראש ישיבה והגעתו
זיע"א בעשירות מופלגת ,שהבטיח לחו"ל לצורך גיוס כספים – לבניית
לו כי אם יתחיל מעכשיו לשמור בנין חדש ומפואר לישיבה.
תורה ומצוות יהפוך בבת אחת הרב מושקוביץ תינה בפניו את
לעשיר גדול. צערו על הקושי הגדול במלאכת
אכן כך הוי. גיוס הכספים ונאנח מתוך אכזבה
ומני אז מיסטר בלז עמד בתנאי עמוקה על שבקושי הצליח לגייס
מהמיליארדים לאחד והפך את דמי הטיסה.
הגדולים בעולם ,ועד כדי כך 'הולך קשה ,ואפילו קשה מאוד!'
שבבעלותו ישנם מרכזי עסקים, סיים הוא לתנות את צערו בפני
דירות להשכרה ,מלונות ובתי ידידו משכבר הימים ,על מצבו
אבות ,ובעצם מה לא... הביש .ומששמע זאת רבי אפרים
נזעק מיד לעזרתו.
לעבור מערכת מזכירות מסועפת הלה התעשר מברכתו של הרה"ק
המטפלת בכל הבקשות המופנות מבעלזא | הידיד ניסה הכל כדי
אליו. להפגיש אותו עם הגביר
תכל'ס ,זה יקח הרבה זמן .מה גם מושקוביץ. הרב התלהב 'נו',
שלא תצליח להיכנס אליו אלא 'כנראה הרב נשלח משמים לעזור
תקבל משהו לפי קריטריון קבוע. לנו במלאכת גיוס הכספים ...ובכן,
'ובכל זאת ,שימח אותו ידידו רבי איך אני מגיע למיסטר בלז?'.
אפרים' .אנסה למצוא דרך להגיע 'זו בעיה רצינית' ,נאנח ידידו רבי
איתך לפגישה עם מיסטר בלז אפרים' .זה לא כל כך פשוט.
בעצמו' ,חתם רבי אפרים את מיסטר בלז סיגל לעצמו מנהג יפה
דבריו. לעזור לכל פניה ובקשה שתגיע
אכן ,מאז השקיע רבי אפרים שעות אליו ולהיענות בחיוב לכל המבקש
להגיע לידידו לסייע ארוכות את עזרתו.
לפגישה בכתובת המיועדת עם המשיך הרב ואמר' ,לאור זאת הוא
אותו גביר ,אך המאמצים לא נשאו נהיה כתובת לאלפי פניות שזורמות
פרי ורבי אפרים נאלץ להודיע אליו מידי יום מרחבי העולם ,עד
לידידו שזה בלתי אפשרי .אבל כדי שזה ממש החל להטריד את
הוסיף לו באמרו ,שבמקום פגישה מנוחתו ולא נותנים לו לעבוד .מה
איתו ינסה לסדר לו פגישה יחד עם עוד – שעד לפני זמן היה נוהג לחלק
מזכירו האישי בתקווה אולי זה צדקה בלי לחשוב פעמיים עד
יצליח ' - - -אמר ,והתקשר מיד שמקורביו חששו שהוא נהיה כבר
למזכירו האישי... פזרן מדי.
'לכן ,המשיך רבי אפרים ואמר.
'היום הוא מתגורר בטירה שמורה
בשמחה רבה אוכל להיפגש איתו | המוקפת גדרות מסביב לבל יעזו
בשעה תשע בדיוק הוא יהיה אצלי להפר את מנוחתו ,ולא ניתן עוד
במשרד להגיע אליו כבימים ימימה .וכדי
לשלוח אליו בקשה ,צריך קודם
אל היעד ,וכך יוכל לוודא שלא למרבה ההפתעה ,המזכיר של
יחמיץ את השעה... מיסטר בלז התרצה מיד וניאות
למחרת בשעה 7:28-בבוקר המתין לקבוע איתו פגישה למחרת בשעה
כבר הרב מושקוביץ לנהג בעודו תשע בבוקר.
שחרית תפילת לאחר אוחז 'אבל בתשע בבוקר אפס אפס
שהתפלל ממעמקי הלב להצלחת נדבר חמש דקות ,ונראה מה מתוך
הפגישה הגורלית ,ובשעה 7:30- השיחה נוכל להעביר למיסטר בלז,
בדיוק יצאה המכונית לדרכה ,אך ומתי זה יקרה ,'...קבע המזכיר
נתקל בפקקי תנועה שהעלו את נחרצות.
מפלס המתח ברכב לנוכח העיכוב רבי אפרים התרגש מאוד והודיע
הבלתי צפוי... הרב ורעו לידידו מיד זאת
מושקוביץ על הסייעתא דשמיא
המופלאה לה זכה עכשיו.
'ובכן ,אמר לידידו הרב מושקוביץ.
הם כבר יצאו מהרכב | לפתע עצר 'תהיה מחר בשעה תשע בבוקר
אותו 'איש זר' והתעניין בו בדיוק במשרדו של מיסטר בלז
בסופו של דבר לאחר מאמץ לא בבנין המשרדים המפואר שנקרא
פשוט על הכביש הצליחו הם להגיע בשם 'מגדלי בלז' (באנגלית) .עליך
לשם ,ובעשרה לתשע היה הרכב להתארגן מראש עם נהג מקומי
כבר בשער החניה של מגדל שיקח אותך ,כדי שלא תאחר
המשרדים המפואר. ותחמיץ את הפגישה חלילה!' –
'תרד כאן ליד המעלית .תזמין אמר רבי אפרים...
מעלית לקומה ארבעים ושתיים. כל אותו לילה לא הצליח הרב
אני מחנה את הרכב ומצטרף מושקוביץ להירדם ,הן מי מילל ומי
אליך ...אמר האח' .אבל תנסה פילל כי יצליחו בכלל לקבוע פגישה
להזדרז ,הרי מאחוריי יש רכב איתו ,והנה הרגע הגדול הגיע!
שרוצה להתקדם ,אני לא יכול הוא סיכם עם אחיו המתגורר
לעצור את התנועה'... במקום שיסיע אותו למחרת בבוקר
הוא היה בטוח כי הצפירות נועדו הרב מושקוביץ חבש את כובעו
עבורו לסמן לו את הכיוון למעלית, ובזריזות נפלאה יצא מהרכב.
ולכן הגיב לעברו בתנועת ביטול בינתיים ,גם מהרכב שמאחוריו
כאומר 'הסתדרתי כבר ,אני כבר יצא הנוסע שהיה אדם מבוגר ולא
יודע היכן המעלית'. מוכר שהתקדם אף הוא לכיוון
אך אחיו ממשיך לצפור ומסמן לו המעלית.
באצבע על האיש הזר המהלך הלה מושיט להרב מושקוביץ יד
לצידו. לשלום וטוען בפניו 'א היימישע
הרב מושקוביץ מסתובב שוב איד? למה הנך נמצא כאן?! ,שאלו
לאחוריו ומשיב לעברו' :כן ,הבנתי המתובלת רצוצה באידיש
שכדאי לשאול אותו היכן המעלית באנגלית.
לכן שאלתי אותו .הוא אמר לי, 'כן ,כן!' ,השיב הרב מושקוביץ
ואני הולך עכשיו אחריו לכיוון בעודו מנסה לקצר את השיחה
המעלית'... שנקלע אליה פתאום מבלי משים,
אך האח בשלו. באמרו הן נותרו לי דקות ספורות
הוא ממשיך לצפור עד שגם האיש עד לפגישה הנכספת.
הזר הסתובב לאחוריו לדעת מה 'אני מארץ ישראל ואני צריך כאן
קורה כאן .הרב מושקוביץ לא רצה מישהו שגר בקומה ' .42-היכן
שהאיש יתעכב מלהורות לו היכן בענייניות. שאלו המעלית?',
המעלית ,לכן פנה אליו והרגיע 'המעלית שם ,הצביע האיש' .גם
אותו באמרו' :הלה פשוט רצה אני הולך לכיוון זה'...
שתסביר לי היכן המעלית .סימנתי
לו שהסברת לי ,אך הוא כנראה לא
הבין... האח צופר בחוזקה | מסתמא הוא
'עזוב ,אומר לאיש' .בוא נתמקד לא יודע שכבר מצאתי את האיש
כעת במטרה ,תראה לי היכן שיכווין אותי למעלית
המעלית ובוא נגמור עם הסיפור'... בינתיים שומע הרב מושקוביץ את
אחיו צופר לו בחוזקה מאחוריו.
'יהודי כמוך כאן ,בוודאי הנך הרב מושקוביץ הולך יחד עם האיש
מחזיק איזה מוסד תורני או ארגון הזר לכיוון המעלית.
צדקה .הלוא כן?' שאלו שוב.
'אכן ,אומר לו הרב מושקוביץ.
'אבל למה המעלית לא מגיעה אין לי הרבה זמן לדבר איתך |
עדיין? אני כבר חייב להיות בקומה הגביר יצא מהמעלית
הארבעים ושתיים!' בינתיים התרחקו השניים ממקום
'המעלית תבוא עוד מעט .יהיה החניה והמשיכו בדרכם.
בסדר' ,הרגיע אותו האיש. 'מה מעשיך כאן? היימישער איד
באותו רגע הגיע המעלית ושניהם מארץ ישראל שיסתובב כאן?!'
נכנסו. שאלו האיש.
'מה אתה מחזיק בארץ? האם הרב מושקוביץ היה כבר חסר
המצב הכלכלי שם דחוק? האם סבלנות והביט בשעון ברציפות.
אתה מרגיש כך?' ,שאלו האיש לפתע הוא מביט לעבר השעון
בעודם משוחחים ביניהם בתוך ורואה את עצמו בחמישה לתשע.
המעלית. 'אוי ואבוי ,אמר לעצמו' .הרי תוך
'אני יכול לענות לך באריכות, חמש דקות אני חייב להיות במשרד
השיב לו בחיוך מאולץ' .אבל דע לך של 'מיסטר בלז' ,בפגישה עם
שבאמת אין לי זמן .אני חייב לרוץ. המזכיר הראשי שלו?!'
יש לי פגישה בשעה תשע ,ועכשיו אז במקום לענות לו ,שואל הוא את
כבר שלוש דקות לתשע'. היהודי שלצידו בנימוס" :אני קצת
'הנה הגענו סוף סוף לקומה ממהר .תגיד לי ,כל כמה זמן
הארבעים ושתיים!' אומר לו האיש. המעלית עולה ויורד?'
פתאום נפלט מהרב מושקוביץ 'מה זאת אומרת ,כל כמה שניות!'
אנחת רווח על שסוף כל סוף הגיע השיב האיש בקצרה.
ליעד ועוד מעט קט עומד להיפגש אולם המשיך הלה לנסות לתהות
עם המזכיר הראשי של אותו גביר על קנקנו של הרב ,מי הוא זה,
ולשם מה הוא בא לכאן.
המשרד שלו?' ,שב הרב מושקוביץ גדול ,ובעז"ה הוא מקווה להוציא
ושאל את אחיו בשיא התמימות. ממנו סכום עתק לישיבה.
היהודי הזר יצא מהמעלית ונעלם
לו במסדרונות הארוכים ,והרב
לא דיברתי איתו | יש לי פגישה עוד מושקוביץ החל לחפש את דרכו
רגע עם מזכירו האישי לעבר המשרד של מיסטר בלז.
'מה זאת אומרת?! לא דיברת
איתו!' ,האח היה המום' .הרי מה דיברת עם מיסטר בלז | שאל
מהרכב שהיה מאחורינו יצא האח
מיסטר בלז! באותו רגע שוב פעם עלתה
'הרי הלכת את כל הדרך עד המעלית לקומה ההוא ,ופתאום
למעלית עם מיסטר בלז .מי הרב של אחיו מתוכו יוצא
שהראה לך היכן המעלית – זהו מושקוביץ בעודו מתנשם ומתנשף.
מיסטר בלז בכבודו ובעצמו .מי 'מה דיברת איתו?' שואל האח
שבילה איתך את זמן הנסיעה במתח.
במעלית – היה מיסטר בלז ,יצאת 'עם מי?' שואל אותו בחזרה הרב
מהמעלית גם כן יחד איתו!' ,אמר מושקוביץ.
לו האח. 'מה זאת אומרת עם מי? – עם
'תכל'ס ,מה הוא שאל אותך?' ,שאל מיסטר בלז? מה דיברת איתו?',
האח מרוב סקרנות. שאל האח.
שמע זאת הרב מושקוביץ ומיד 'לא דיברתי איתו ,ואני גם לא
משך בכתפיו והחל שותק שתיקת אדבר איתו .אני אמור הרי להיפגש
אכזבה צורבת. עם המזכיר שלו ולדבר איתו .וגם
'אוי ואבוי!' ,נענה הרב מושקוביץ. זה רק בעוד שתי דקות כי עכשיו
'מרוב ההלם שאחז בי שלא לאחר השעה רק ,8:58-ובתשע אמור
את השעה המיועדת ביקשתי ממנו להיות הפגישה בינינו ,ובכן 'היכן
להראות לי היכן זה קומה ארבעים
רק עכשיו החל הרב מושקוביץ ושתיים ,והוא התחיל לנדנד אותי
לתפוס את עצמו על מה שהוא התורה מוסדות על בשאלות
עשה ,ואמר' :אבוי .איזו החמצה חסר הייתי הכספי... והמצב
נוראה .הרי מיסטר בלז בעצמו סבלנות ,לא ידעתי מי הוא ,ופטרתי
דיבר אתי ,כמעט התחנן בפניי אותו ממני!' ,נענה באכזבה לאח
שאספר לו מה קורה אתי .הרי שלו.
יכולתי בפגישת מעלית פשוטה 'תגיד לי .האם כנים הם דבריך?
לקבל ממנו צ'ק נדיב במיוחד עבור האם היה זה באמת מיסטר בלז?',
החזקת המוסדות ,וברוב איוולתי שאל הרב באכזבה.
את כך ע"י ואיבדתי שגיתי
ההזמנות פז הזו!'
הרי מיסטר בלז היה אתי ,לצדי לשמע פעימה החסיר האח
ממש ,בלובי ,במעלית וביציאה התשובה | הוחמצה ההזדמנות
ולא התייחסתי אליו? איך החמצתי ההיסטורית
כזו הזדמנות הסטורית? האח היה בהלם.
מבטו אמר כבר הכל ,והעיד על
החמצת ההזדמנות החד פעמית
הראה את הצ'יק לתלמידי הישיבה שהיתה כאן.
| עכשיו הבנתי מה זה חודש 'אלול' 'אתה לא מכיר את מיסטר בלז,
הרב מושקוביץ כבר קלט בעצמו אבל אני כן .אם היית עונה לו היה
מה שקרה ,אולם הוא החליט לנצל לך בנין חדש ביד וגם אחזקת
את מה שאפשר עוד להציל ,ועשה הישיבה לכמה שנים קדימה .הרי
את מה שהוא יכול היה עוד לעשות מיסטר בלז מנחית צ'קים במליוני
ופנה לעבר חדרו של המזכיר. דולרים על ימין ועל שמאל מבלי
נפגש איתו לכמה דקות ונתן לו צ'ק למצמץ!'.
מכובד על סכום כלשהו. "קשה לי להאמין שפספסתי את
מאוכזב וכאוב שב הרב מושקוביץ ההזדמנות?" נענה האח בכאב רב.
הביתה לארץ ,ובהגיעו לישיבה פנה
אבל כדרכו של היצר ,אומר האדם את להם ואמר לתלמידיו
לעצמו. המשפטים המרטיטים הבאים:
הרי בדיוק כך היה גם בשנה 'צ'ק גדול לא קיבלתי ,אבל קיבלתי
שעברה ,תקענו בשופר והתעוררנו משהו הרבה יותר גדול .פתאום
קצת כדי לצאת ידי חובת תשובה... התחלתי לקלוט מה זה חודש
התחלנו לומר סליחות ועמדנו אלול!'
בתפילה ובתחנונים כי כולם כך
אומרים ,...ולא הרגשנו איזשהו
צביטה חזקה בלב ...והנה ,עברנו גם חודש אלול חולף ואוזל | היצר
את זה ...עברנו גם את השנה הזאת מתחיל לקרר את האדם
ב"ה ...ומה יום מיומיים ...מה כבר מורי ורבותי.
יכול לקרות בדיוק עכשיו... אנו עומדים כעת בעת הנעילה של
חודש אלול ,בשבת סליחות שבו
מצטרפים אנו יחד לאחינו מעדות
הקב"ה נותן לו לאדם ההתעוררות ספרד לומר סליחות ותחנונים לפני
למצוה | ביד האדם הבחירה לטוב השי"ת שיחוס וירחם על פליטת
ולמוטב המר מהגלות ויוציאנו עמו
ובכן בואו נתבונן קצת מה שביארו ומהגזירות הקשות שניחתו עלינו
לנו בזה תלמידי הבעש"ט הק' אשר בשנה זו חדשים לבקרים ע"י
בדרכם אנו הולכים ,מהותה של שלטון הערב רב ועוד כהנה וכהנה
חודש אלול מהו: כל אחד עם משאו.
השי"ת הרי יודע שהאדם בשגם אך לפני כמה שבועות התחילה קול
הוא בשר .האדם הרי נברא מחומר השופר להדהדה בחוזקה בבתי
וצורה ביחד ,ולכן כל אחד מושך הכנסיות לאמור' :בניי היקרים.
אותו לכיוונו. עורו נא .התעוררו נא .עורו ישנים
החומר והגשמיות מושכים אותו משינתכם כי הנה יום המשפט קרב
ליהנות ממנעמי העוה"ז ולעשות ובא ומי הוא אשר יוכל לעמוד
עוד ועוד חטאים ופשעים נגד רצון לפניו בדין'.
העיניים והפה ,ובפרט בדור קשה ה' ו"לנצל" כביכול את ימי חייו עלי
כזה עם נסיונות מבית ומחוץ. אדמות (ומקרא מפורש הוא' :טעם
וכמובן שמטבע הדברים קשה לו החיים' כדכתיב ב'קוקה קולה').
לאדם להתעורר מכיוון שהוא 'חי' ואילו הרוחניות מושך אותו לכיוון
כל הזמן את חיי העוה"ז ולא בוער ההפוך ,לקיים מצוות ומעשים
לו כל כך לחזור לכור מחצבתו אל על להתגבר ולרצות טובים
אביו שבשמים ,משום שיודע שדרך הנסיונות הבאים עליו תמידין
זה 'סופו שלווה' אבל תחילתה כסדרן ולנצח את אויבינו האמיתי
קוצים ודרדרים כאומרם ז"ל הלוא הוא היצר הרע בעצמו הזומם
(ספרי על דברים י"א ,כ"ו) ,אצל מי בכל יום ויום להפילנו ברשתו
מהם פחות ואצל מי מהם יותר, ולהרגנו הרוג כדאיתא בגמרא
ולכן מעדיף לשבת ב'שלווה' ולא (קידושין ל' ע"ב).
לעשות כלום... והרי 'אין אדם צדיק בארץ אשר
יעשה טוב ולא יחטא' (קהלת ז' ,כ').
כל אחד נופל לפעמים ממדריגתו,
בחודש אלול | ההתעוררות אצל מי מהם פחות ומי מהם יותר .יש
האדם גדול הוא ביותר והאדם נופל בבת אחת ממדריגות
ואי לכך העניק לנו הקב"ה מתנה רמות ונעלות בתורה ועבודת ה',
נפלאה עד מאוד והוא הנקרא: ויש והאדם נופל ממדריגות קטנות
'חודש אלול' – הלוא הם ימי ברוחניות כי הוא עצמו אינו בר
הרחמים והסליחות. הכי...
עד כדי כך ,מבואר בספרים הק' אבל הקב"ה מבין אותנו עד מאוד
שלפי האמת היה צריך להיות י"א ויודע את אשר על ליבנו בפנימיות
חודשים בשנה ,אלא שריחם עלינו הלב ,ועל כן מתנהג עימנו כאב
הקב"ה ונתן לנו את החודש הזה – רחמן ומעניק לנו הזדמנויות לשוב
'חודש אלול' – שהוא כהכנה דרבה אליו באמת ובתמים כי הוא היודע
ומבין את לב כל אחד ואחד אשר
התליח להתגבר פה ושם על שמירת
אשר אין אצלו אהבה כאהבת ה', לקראת הימים הנוראים -לקראת
ואומר לעצמו חבל על הזמן היקר יום הדין הממשמש ובא.
שהולך לאיבוד בעשיית העבירות. אולם ישאל כל אחד את עצמו ,איך
ביכלתנו להתקרב אל ה' דייקא
בחודש הזה יותר משאר חודשי
בחודש זה ישנם הזדמנויות לתיקון השנה – הרי מה נשתנה החודש הזה
המעשים | עלינו רק לנצל זאת יותר משאר החודשים?
אבל חודש אלול שונה במהותו. הביאור לכך נהיר וברור:
הקב"ה כביכול יורד אלינו למטה שאר חודשי השנה ,עם כל זה שיש
מאוד וחפץ טפחים מעשרה לנו דרך של תשובה כדאיתא בכל
בקרבתנו. ספרי המוסר והחסידות ,אבל בכל
אוהב אותנו עד מאוד עוד יותר זאת הוא בגדר 'הארה והתעוררות'
מאהבת האב לבנו ורוצה שנשוב – היינו שהקב"ה כביכול נותן לו
אליו באמת ולא יצטרך בעל כרחו לאדם פתאום איזה התעוררות
להסכים למידת הדין ביום הדין – והרגש בקרבו שנרצה לשוב אליו
יום ראש השנה – ולגזור עלינו באמת ,אבל 'כח הבחירה' נותן
גזירות קשות רח"ל. בידינו ,ועלינו לבחור אם להתעורר
לכן יורד עד אלינו בבחינת 'מלך מהרגש קטן זה ,מהארה דקה זו
אנו שפתאום כלומר בשדה', שהתנוצץ בנו ולהתחיל ביתר שאת
מרגישים שמתעורר בקרבנו אהבה שוב בעבודת ה' ,לקיים מצוות
עזה להשי"ת ,ואכן כל אחד ומעשים טובים ,או להמשיך בדרך
במדריגתו יכול להעיד שבתוך תוכו הפחותה ,בדרך המסורה לנו מדורי
מרגיש איזה התעוררות גדולה דורות מהיצר הרע כבר מששת ימי
ותשוקה עזה להשי"ת בימים אלו בראשית.
יותר משאר ימות השנה .וכל זה וכדי לנצל כח זה ולהתעורר שוב
הוא כדי "להזיז" אותנו בתוך תוכנו להשי"ת צריך להיות אדם גדול
ולעורר אותנו מהשינה בבחינת אשר מרגיש בקרבו באמת תאווה
וחפצא ותשוקה גדולה להקב"ה
שופר ,המזמור 'לדוד ,ה' אורי "עורו ישנים משינתכם ונרדמים
וישעי' – ועוד כהנה וכהנה. הקיצו מתרדומתכם".
טצדקי לנו כל נותן הקב"ה אשר על כן תיקנו לנו רבותינו ז"ל
שבעולם בחודש הזה כדי שנוכל לתקוע בשופר מהחל החודש הזה
לצאת מאפילה לאורה ומשיעבוד כדי שע"י כך נראה בעצמנו איך
לגאולה ונזכה להידבק בו יתברך שהימים ממשמשים ובאים – ועוד
ולשוב אל כור מחצבתנו לאבינו מעט קט בא ואתה יום הדין ודופק
שבשמים ,ואז ממילא נזכה בדין – על דלתינו בנקישות רמות ,ואז מה
אשר זהו חפצו ותשוקתו ותאוותו נאמר ומה נדבר...
של הקב"ה לראות את בניו אהוביו
יוצאים זכאי בדין בלא שום פגם.
זה בחודש לנו נותן הקב"ה
'אתערותא דלעילא' | עלינו לעורר
הולך וגדל עד כי גדל מאוד | האיש במעשינו את ה'אתערותא דלתתא'
הצליח בעסקיו הקב"ה נותן לנו עכשיו בעצם את
משל למה הדבר דומה: כל האפשרויות כדי שנוכל לשוב
היה אחד באמריקה שהיה איש אליו באמת.
אמיד מאוד ..הוא היה איש עסקים מעורר אותנו ונוטע בנו געגועים
מוצלח ,וממה שהרוויח השקיע אליו ית"ש כדי שנבין ונקלוט שהנה
בעוד ועוד מדינות ,וכך נהיה ברבות אתה ובא יום הדין ומי ישורנו.
הימים לאחד מהעשירייה הפותחת כלומר ,בגלל שהקב"ה כל כך אוהב
של עשירי העולם. אותנו וחפץ בקרבתנו אליו כרחם
כמובן שאיש לא העלה בדעתו אלו אב על בנים ,חפץ הוא עד מאוד
קומבינות עשה הלה בדרך כדי לתת לנו שנה טובה ומתוקה .אבל
ובאיזה הרב לעושר לזכות כדי שיוכל לתת לנו זאת ,צריכים
ערמומיות שלא היתה כדוגמתה גם אנו לעשות 'אתערותא דלתתא'
ולהפנים את התזכורות שהוא נותן
לנו כעת מידי יום ביומו ע"י תקיעת
עבירות על חותכות ראיות הצליח להרוויח כסף לא לו ולהפוך
'צוווארון לבן' שהוא עשה ,ובד בבד לאחד העשירים בתבל.
תפסו גם אותו ואסרו אותו לנגד זה לא בא לו אחרי יום-יומיים ,וכך
בני של המבוהלות עיניהם ניהל הוא את עסקיו כאילו דבר לא
המשפחה. אירע ,והכל היה בסדר אצלו .הוא
כאשר שמו אותו בכלא הודיעו לו לא הרגיש שיום יבוא ויתגלה
על העונש החמור שרוצים להשית ה'פרצוף האמיתי' שלו.
עליו ,ולכן נותנים לו ארכה של עד שיום אחד ,היה זה כרעם ביום
שלושים יום שבהם יהיה לו זמן בהיר ,הגיעה אליו הידיעה שפקידי
להביא את עורכי הדין מהמומחים שם המדינות מאחד המכס
והטובים בעולם שידונו איתו על אותו לתפוס רוצים בארה"ב
העונש ,ואחר כך כשיגיע יום ולאכול אותו חיים.
המשפט יתייצבו הם על דוכן בית הלה לא העלה על דעתו כלל שביום
המשפט ,התובעים מצד אחד ואילו מן הימים יתגלה הערמומיות
עורכי הדין מהצד השני ,ולפי זה שעשה ,מרוב שעשרות שנים הוא
יהיה ההכרעה אשר יהיה ,וכך כבר נמצא בתחום הזה ואין איש
יצליחו אולי להקל או להסיר שם על לב.
מעליו את חומרת העונש או
שיצליחו אף להמיר את עונשו
במשהו אחר קל יותר. יום אחד שמו אותו בכלא | ניתנה לו
ארכה של שלושים יום לצאת זכאי
במשפט
הוא לא קלט את חומרת העונש מששמע זאת מיודענו לא חשב
| עליו מושת להיות שעומד ברוב מהם, להסתתר אפילו
התובעים ניצלו את הזמן עד תום יהירותו כי רבה.
התובעים הכינו את עצמם כראוי. ביום בהיר אחד זה קרה.
כול היו בטוחים שהלה הולך עכשיו לפתע פרצו לביתו פקידי המכס,
'להפוך עולמות' בכדי לצאת זכאי החלו לנבור באוצרותיו למצוא
בעת הזאת הכינו המקטרגים במשפט ,ובפרט כאשר הכסף
לעצמם את כל הראיות שבעולם "נוזל" אצלו אז הכל נראה אחרת,
להרשעתו. וודאי שילך להתייעץ עם חבריו
ובפרט כשראו שהוא עצמו לא לעסקים על כך ויזמינו הם את
אכפת לו מכלום מהמשפט ופשוט עורכי הדין מהשורה הראשונה,
ישן לו שנת ישרים ,אז הם החלו בתקוותו לצאת זכאי בדין.
לנבור בינתיים בכל האוצרות ובכל אולם לא עברו כמה ימים וראו
תכתובות המיילים שלו עם חבריו אותו יושב ושותה קפה ושאר
לעסקים ,והכינו היטב את עצמם משקאות משכרים להנאתו כאילו
לרגע הנכסף ליום המשפט. לא אירע עמו דבר והכל טוב אצלו.
יום אחד ,היה זה היום לפני חשבו הם לעצמם שמסתמא הוא
החברים אליו באו המשפט. מודע לכך ,וברגע האמת יצליח
וביקשו ממנו בתחנונים להתחיל להוציא שפן מהכובע ולהפוך את
להכין את עצמו לפחות יום אחד כל הראיות של התובעים לעלילה
קודם למשפט הקרב ובא ולשכור אחת גדולה.
לפחות עורך דין אחד מקצועי חבריו לעסקים שאלו אותו' :מה לך
ומנוסה שיוכל עוד לשבת על נרדם?'
הפרטוקולים עם המדוכה 'הכל בסדר ,אמר להם' .מה שהיה
הנמצאים בידו ,ולדון איתו איך הוא שיהיה והכל טוב .אין לי כח
ניתן עוד להציל אותו מהמצב לחשוב על זה וכשיגיע רגע האמת
הביש אליה הוא נקלע. נחשוב כבר מה לומר ,ואני בטוח
אולם זה היה כבר מאוחר מדי. ש'סוף טוב – הכל טוב' והכל יתהפך
יום המשפט בא ואיתו עמו עלי לטובה!' ,אמר להם.
התייצבו כל המקטרגים עם חיוך
שטני של שמחה על פניהם כאשר
על הבמה ובידם כל ניצבים הוא ישן עד הרגע האחרון | הלה
הפרוטוקולים והראיות החותכות נזכר כשהיה כבר מאוחר מדי
נגד מיודענו הנאשם.
משלא קלט לפשר המשפט מהו,
אמרתי כבר סליחות – יצאתי ידי וברוב גאוותו שלא להכין את עצמו
חובתי | זהו עצת היצר להתעלם ליום פקודה ,פתאום התחיל הלה
מיום הדין הממשמש ובא להתעשת קצת והלך לכיוון הבמה
מבארים בזה המפרשים ואומרים להתייצב שם כנגדם.
שהקב"ה מרוב אהבתו אלינו חפץ כולם לגלגלו עליו משום שידעו טוב
אותנו להציל מאוד עד מאוד כי את אשר יגורנו בא ,גורלו
מהמקטרגים הזוממים לכלותנו, כבר נחרץ מזמן והוא עומד
אולם בל נהיה בבחינת מה דאיתא להפסיד במשפט ובגדול.
בגמרא (מגילה ט"ו ע"ב) 'מה נשתנו משהתחילו קלה שעה עבר
אלו מאלו – הללו עובדי ע"ז והללו התובעים לפתוח את פיהם נגדו,
עובדי ע"ז' ,כלומר בל נשלה את ומשהתחיל הוא לגמגם ולא ידע מה
עצמנו חלילה ונאמר כמו שהיתה לענות להם ,פסק עליו השופט כמה
שנה שעברה תהיה אצלנו גם שנה וכמה שנות מאסר ממושכים בתוך
זו כן. אחד מבתי הכלא החשוכים בתוך
ובל נשכח שהיצר ברוב רשעותו ימיו את שם שיבלה צינוק
הזה בחודש בליבנו מכניס האחרונים עלי אדמות ל"ע.
מחשבות של קרירות ...בסדר, או אז ,בעודו ניצב על הבמה פרץ
יצאנו ידי חובתנו ושמענו את קול בבכי ובכה בדמעות שליש על
השופר ...בסדר ,אמרנו כבר את העונש שהושת עליו ,התבטא על
שכתוב כפי הסליחות סדר עצמו בפני חבריו ואמר להם 'אבוי
הפירושים עם במחזורים לי כי ברוב יהירותי הרבה שכחתי
והביאורים שיש ...הכל טוב היה מעצמי ומהמשפט שעומד לקרות
אצלנו עד עכשיו ,ולמה שמעכשיו ולא חסתי על נפשי כששמעתי את
לא יהיה כך הלאה? הרי מה שהיה האזהרות שלכם שוב ושוב ,ועכשיו
הוא שיהיה! שנקלעתי לצרה צרורה שכזה ,מי
יתן ויתנו לי עוד פתח של חרטה'.
זכאי ביום ראש השנה ולצאת צח "לי – זה לא יקרה" | זהו המחלה
ונקי ביום הדין. הפושה ביותר בדורנו
אכן בהתבטאותו המיוחדת מדגיש אומר על כך מורינו הגה"צ רבי
זאת מורינו הגה"צ רבי אלימלך אלימלך בידרמן שליט"א.
בידרמן שליט"א במתק לשונו, המעניין הוא שמידי שנה בשנה אנו
ואומר: רואים כל כך הרבה אסונות
המחלה הנוראה שיש בדורנו אנו שמתרחשים על רבים מאחינו בני
יותר משאר המחלות ,הוא" :לי – זה ישראל רח"ל ,ואין איש שם על לב
לא יקרה". כי מפני עוונותינו דברים אלו
זהו הסיבה האמיתית שבגלל זה לא קורים.
בוער לו לאדם כל כך לחזור הלוא איתא בזוהר הק' דברים
בתשובה .ואף שלדאבוננו הרב הוא חריפים עד מאוד והוא ,שהאדם
שומע ל"ע אסונות פה ושם ,ואין חושב לעצמו מה כבר עשיתי
איש שם על לב שאולי עכשיו זה כשדיברתי קצת לשון הרע על
קרה לאותה קבוצה וכעבור שנה זה חברי ,מה כבר הזקתי לו בענייני
יקרה אצלי ל"ע ,אבל על זה הוא הגוף והנפש ,אבל אין זה כן אלא
מוכן לחשוב בשום אופן כי הרי אדרבה עליו לדעת שע"י כן שולח
כלל נקוט בידינו" :לי – זה לא את חיצי המוות הגשמיים של
יקרה". הס"מ למקום נידח בעולם ,ולפתע
שומע על אסון נורא שקרה אי שם.
אז אם נתגלה שידו היתה במעל
ננצל את הימים הנותרים | נזכה בעוונותיו קרו אלו ואסונות
לצאת זכאי בדין הרבים ,אזי רע ומר יהיה עונשו ולא
לכן שומה עלינו לנצל את המתנה יוכל לומר לעצמו 'ידינו לא שפכו
שניתנה לו משמים בחודש אלול את הדם הזה ועינינו לא ראו'.
לחזור בתשובה שלימה להשי"ת לכן זהו החודש אשר ניתן לנו
ולדעת כי בידינו הדבר וה' אוהב משמים לתקן את עצמנו לבוא
דלעילא' שמתעורר בימים אלו אותנו עד מאוד ומצפה לתשובה,
כלי בזה ונעשה מלמעלה כמו שאנו אומרים בפיוטים 'עד
ל'אתערותא דלתתא' ,ונזכה אכן יום מותו תחכה לו – כי אם בשובו
לבוא צח ונקי ליום ראש השנה מדרכו וחיה'.
ולצאת זכאי בדין. ואם השי"ת האוהב אותנו כאב
רחמן ומצפה מאיתנו שנחזור אליו,
אז ודאי שננצל את ה'אתערותא
אין מברכים בסתם אלא כשיש מצוה
שאלה א' :לגבי מצות עשיית סוכה
בעצם עשיית ותיקון המצוה
פסק המחבר (או"ח הל' סוכה סי'
א .מצינו להרוקח שיישב בזה,
תרמ"א) שהעושה סוכה בין לעצמו בין
משום שבסוכה יש מצוה בעצם
לאחרים אינו מברך על עשייתה,
'חג שנאמר כמו עשייתה
ואילו שהחיינו מברך כשעושה אותה
הסוכות תעשה לך' ,ולולב הרי
לעצמו (אנו שאין עושים משום
למד מסוכה ,ולכן מברכים
דסמכינן על זמן שאנו אומרים
אבל בעשייתם, שהחיינו
בקידוש על הכוס ביו"ט ראשון).
בשופר דליכא מצוה בעשייתה
לכן אין מברכים שהחיינו על ולכאורה קשה ,מדוע אם כן לא
נתבאר בתקיעת שופר גם כן שצריך
עשייתו.
לברך שהחיינו אלא שאנו סומכים על
ברכת 'שהחיינו' הוא על דבר הנעשה
הקידוש שאנו אומרים על הכוס בליל
משנה לשנה
ר"ה?
ב .אבל המרדכי (מס' סוכה פרק
תשובה:
לולב וערבה רמז תשס"ט)
תירץ ,דשאני עשיית שופר
הברכה מוטל עליהם אלא עד מעשיית הסוכה והאגד בלולב
שתוקעין בו. כיוון שעשיית שופר אין צריך
לעשותו בכל שנה ושנה אלא
ואילו גבי סוכה ואגודת הלולב ביד כל
מזמן לזמן קאתי שהרי בשופר
אחד ואחד לעשותו ואין צריך להיות
אחד יכול לתקוע כמה וכמה
אומנות לזה ,לכן מיד כשעושה אותה
שנים ואין צריך לעשותו מחדש
צריך לברך על עשייתה כיוון שמקיים
בכל שנה.
בזה את דרשת חז"ל על הכתוב 'חג
הסוכות תעשה לך' ,שמוטל על האדם ואילו בלולב שצריך לעשותו בכל שנה
לעשות סוכה לעצמו. ושנה מחדש ,לאגדו עם המינים ,שהרי
אין המינים קיימים משנה לשנה
רק מצוה שיש בה קצת הנאה יכולים
וצריך לאגדו בכל שנה ושנה ,ולכן
לברך עליו שהחיינו
מוטל עליו לברך שהחיינו בשעת
ד .עוד זאת תירץ בזה המאירי
איגודו.
(סוכה מו ).שחז"ל לא תיקנו
אין שייך לברך שהחיינו אא"כ עשה
לברך שהחיינו אלא במצוה
זאת בעצמו
שיש בעשייתה קצת הנאה
בהם שיש ולולב כסוכה סי' (או"ח הלבוש ג .ואילו
הרחבת הלב לעושיהן ,אבל תרס"ב) יישב בזה ,שהרי אין
בעשיית שופר אין בעשייתן כל אדם אומן לעשות שופר,
הנאה כי אם טרחה יתירה. וכיוון שרוב בני אדם אינם
יכולים לעשותו לעצמם אלא
.
אחרים עושין להם ,לכן אין
יו"ל בסיוע
מרכז "אמונת חיים" קראלי
בנשיאות כ"ק מרן רבינו שליט"א
עיה"ת אשדוד ת"ו
עורך ומתמלל שיחות תורניות ,שמועס'ן בהלכה ובאגדה,
סיפורי צדיקים והסטוריה שסופרו ע"י חסידים ואנשי מעשה וכדומה
:צרו קשר בפלא' ,053-4199-289 :או בדוא"לs963096 @gmail.com :
ברכות לראש משביר
ברכת מזל טוב אברך מעומקא דליבא
להאי רעיא מהימנא על ישראל הדרתו מעלת הוד
כ"ק אדמו"ר מבאסטאן שליט"א -ביתר
לרגל השמחה השרויה במעונו בנישואי בת זקוניו עב"ג בשעטומ"צ
שמחת בית צדיקים יעמוד ויזכה כ"ק האדמו"ר שליט"א להאריך ימים
על ממלכתו ולהרחבת גבולי הקדושה כשאיפתו הטהורה ובכח הצדיקים
שושילתא דדהבא יושפע לנו ולכל ישראל שפע שמחות וכל טוב סלה.
המברך
עורך הגיליון
