מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — ניצבים וילך (2026-08-31)

לע''נ הגה''צ רבי יהודה זאב בן בס"ד
רבי יחיאל צבי ליבוביץ זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 350פרשת נצבים וילך תשפ''ו חולין קכט-קלה
ממה ששנינו שאם בעה''ב אכל פירותיו בטבלם או שלוי אכל את מעשרותיו בטבלם הם דף קכט לרב אסי היה קשה בדברי הברייתא מדוע בחשב על האבר ואח''כ חתכו הוא מטמא
פטורים מלשלם שכתוב ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו שאין בהם אלא מהרמה הרי זה טומאת בית הסתרים שאינה מטמאה ,אמר ר' זירא שהוא שאל שאלה זו את ר' אבא בר
ואילך משמע שמהרמה ואילך הוא ישלם ,וקשה הרי הוא כמזיק מתנות כהונה או שאכלם, ממל והוא אמר שהברייתא היא כדעת ר''מ לגבי חתך יד העובר שהוציא ידו ממעי אמו
דף קלא ויש לפרש שזה בא לידו בטבלם והתנא סובר כמ''ד שמתנות שלא הורמו כמי שטומאת בית הסתרים מטמאה ,ואמר ר' אסי הרי ר' אבא אמר לי את זה פעמים רבות ושאלתי
שהורמו ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאם בית המלך אנסו ממנו את גרנו אם זה בחובו הוא אותו הרי יש לחלק בין טומאה שצריכה הכשר לטומאה שאינה צריכה הכשר ,אמר רבא שיתכן
חייב לעשר עליהם ואם זה מחמת אנפרות בהפסד ובחנם פטור מלעשר ,ולכאורה זה לא גרוע לומר שמדובר שהאבר כבר הוכשר ,ורבה בר רב חנן אמר לרבא מדוע צריך הכשר הרי האבר
ממזיק מתנות כהונה ,ויש לבאר ששם הוא מרויח מזה כשהם לקחו שאינו צריך לפרוע להם מטמא טומאה חמורה אגב אביו ,אמר לו רבא שהוא לא שימש בתורת אוכל אלא כעץ בעלמא.
מעות ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאם אמר לטבח מכור לי בני מעיה של פרה והיו בהם מתנות אביי אומר שמה ששנינו שכופת שאור שיחד אותה לישיבה היא בטלה מתורת חמץ ,טומאתה
כהונה יתן לכהן ולא ינכה לו מהדמים ואם קנה במשקל יתן לכהן וינכה למוכר מדמיו ,וקשה אינה מדאורייתא שאם נאמר שהיא מטמאה מדאורייתא א''כ יוצא שיש אוכל שמטמא טומאה
אם נאמר שמזיק מתנות כהונה פטור ,ויש לומר שכיון שהם בעין הוא חייב לתת לכהן ,ויש חמורה ,ויש לדחות שהיא כמעשה עץ ולא בתורת אוכל.
להוכיח ממה ששנינו שיש ט' דברים שהם נכסי כהן תרומה תרומת מעשר וחלה ראשית הגז אביי אומר שמה ששנינו שיש טומאה בתקרובת ע''ז זה לא מדאורייתא שא''כ מצאנו אוכל
ומתנות ודמאי וביכורים וקרן וחומש ולכאורה הכוונה שהם יוצאים בדיינים ,ויש לדחות כמו שמטמא טומאה חמורה ויש לדחות שזה נחשב כעץ בעלמא שהרי זה נאסר בהנאה.
ששנינו שהם נכסי כהן לגבי זה שיכול לקנות בהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב אביי אומר שמה ששנינו שאוכל שחברו בכלים הם ככלים הטומאה היא לא מדאורייתא שא''כ
נוטלם בחובו ואשה בכתובתה וכן ס''ת. מצאנו אוכל שמטמא טומאה חמורה ,ויש לדחות שהוא שימש כמעשה עץ ולא כאוכל.
לוי אחד חטף מתנות ואמרו לרב ,אמר רב לא די לו בכך שלא לוקחים ממנו את המעשרות רב פפא אמר לרבא ששנינו שחלֶב נבלה בכפרים צריך מחשבה והכשר טומאתו היא אגב
אלא שהוא חוטף ,ויש להקשות שאם הלויים נקראו עם א''כ הם בכלל מאת העם לתת מתנות הכוליא זה לא מהתורה שא''כ מצאנו אוכל שמטמא טומאה חמורה ,ויש לדחות שהוא שימש
ואם הם לא עם א''כ הם פטורים ,ויש לומר שרב הסתפק אם הם בכלל עם או לא ,וכשאמר רב כעץ בעלמא.
פפא שמועה זו שאל אותו רב אידי בר אבין ששנינו שארבע מתנות כהונה שבכרם פרט עוללות רב מתנה אמר על מה ששנינו שבית שסככו בזרעים טהור הטומאה היא לא מדאורייתא שא''כ
שכחה ופאה ,ושלש שבתבואה לקט שכחה ופאה ,ושנים שבאילן שכחה ופאה ,בכולם אין מצאנו זרעים שמטמאים טומאה חמורה ,ויש לדחות שהוא שימש כעץ בעלמא.
טובת הנאה לבעלים ומוציאים אפילו מעני שבישראל ,ובמעשר עני שמתחלק בבית יש טובת ר''ש אמר שאבר המדולדל לא הוכשר בשחיטה ,יש להקשות שאם המיתה עושה אותו כנפול
הנאה לבעלים ומוציאים אפילו מעני שבישראל אך שאר מתנות כהונה כגון זרוע לחיים וקבה כאילו נחתך כבר א''כ הוא יטמא מצד אבר מן החי ,ואם המיתה לא עושה אותו כנפול א''כ
לא מוציאים מכהן לכהן ולא מלוי ללוי ,בד' מתנות שבכרם נאמר וכרמך לא תעולל ופרט שיטמא כאבר מנבילה ,ויש לומר שר''ש מדבר על הרישא שאבר ובשר המדולדלים בבהמה
כרמך לא תלקט וכתוב כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך ,ולמד ר' לוי שאחריך זה שכחה מטמא טומאת אוכלים במקומם והם צריכים הכשר ובזה ר''ש מטהר ,ור' אסי אמר בשם ר'
ופאה לומדים אחריך אחריך מזית שכתוב כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ,ושנו אצל ר' יוחנן שר''ש למד מהפסוק מכל האוכל אשר יאכל שאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים נקרא
ישמעאל שתפאר הכוונה שלא תיטול תפארתו ממנו ,עמוד ב שלש שבתבואה לקט שכחה אוכל ואוכל שאי אפשר להאכילו לאחרים אינו נקרא אוכל ,עמוד ב ור' זירא דוחה שיתכן
ופאה שכתוב ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך וכתוב כי שטעמו של ר''ש שכיון שהוא מעורה בבהמה הוא חלק ממנה כמו ששנינו שאם נפשח יחור
תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה ,שנים באילן שכחה ופאה שכתוב כי תחבוט זיתך לא של תאנה והוא מעורה בקליפה ר' יהודה מטהר וחכמים אומרים שאם הוא יכול לחיות לבד
תפאר אחריך ושנו אצל ר' ישמעאל שלא תיטול תפארתו ממנו ,אחריך זו שכחה ובכולן אין טהור ואם לא טמא ,ור' זירא שאל מה טעמו של ר' יהודה ,וביאר לו ר' אסי שכיון שהוא
טובת הנאה לבעלים שכתוב בהם עזיבה ואפילו מעני שכתוב לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם מעורה באילן הוא חלק ממנו ,אמר ר' אסי שהוא ביאר את ר''ש בבבא האמצעית שלר''מ אם
להזהיר עני על שלו ובמעשר עני שמתחלק בתוך הבית יש טובת הנאה לבעלים שכתוב בו אם נשחטה הבהמה הוכשר בדמיה ור''ש סובר שלא הוכשרו וביאר ר' יוחנן שר''ש למד
נתינה ומוציאים גם מעני שבישראל כמו שאמר ר' אילעא שלומדים לגר לגר מלקט שכחה מהפסוק מכל האוכל אשר יאכל שאוכל שניתן להאכילו לאחרים נקרא אוכל ואם לא ניתן
ופאה כמו ששם עני מוזהר על שלו כך במעשר עני ,ושאר מתנות כהונה כגון זרוע לחיים וקבה להאכיל לאחרים אינו אוכל ,אך יש לדחות שיתכן שטעמו של ר''ש לגבי הכשר הוא כדברי
לא מוציאים מכהן לכהן ומלוי ללוי ומשמע שמלוי לכהן מוציאים א''כ הלויים נקראו עם ,ויש רבא שבהמה לא נעשתה יד להכשיר בשחיטה או כר' יוחנן שאין יד להכשר ,ויש לומר שר'
לדחות שהכוונה כגון זרוע אך זרוע ולחיים לא מוציאים ,והכוונה למעשר ראשון שמוציאים, יוחנן דיבר על ר''ש בסיפא ולא כלפי האבר אלא על הבשר שאם מתה הבהמה צריך הכשר,
אך קשה הרי מעשר ראשון שייך ללוי ,ויש לומר כדברי ר''א בן עזריה ששנינו שר''ע סובר וביאר ר' יוחנן שר''ש סובר שאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים נקרא אוכל ואם אי אפשר
שתרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי ור''א בן עזריה סובר אף לכהן ,אך קשה הרי הוא מודה להאכילו לאחרים הוא לא נקרא אוכל.
שגם ללוי ,ויש לומר שאחרי שעזרא קנס אותם מעשר ראשון הוא רק ללוי ,אך קשה שאמנם משנה אבר ובשר שמדולדלים באדם הם טהורים ואם מת האדם הבשר טהור ולר''מ האבר
עזרא קנס שלויים לא יקבלו מעשר ראשון אך הוא לא קנס שיוציאו מהם ,אלא יש לפרש שמה מטמא מצד אבר מן החי ולא כאבר מהמת ור''ש מטהר .גמרא יש להקשות שאם המיתה
שכתוב כגון זרוע אך לא זרוע היינו ראשית הגז שמוציאים מהם ,אך קשה ששנינו שדבר שהוא מפרידה את האבר א''כ יטמא מצד אבר מן החי ואם המיתה לא מפרידה אותו א''כ יטמא
בקדושה כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה מוציאים מידם ודבר שאינו בקדושה כגון זרוע כאבר מהמת ,ויש לומר שר''ש לא דיבר על בשר מדולדל אלא על כל אבר של מת ,ות''ק אמר
לחיים וקבה לא מוציאים מידם ,יש לומר שהכוונה כגון זרוע אך לא זרוע אלא הכוונה למעשר שאבר מטמא מצד אבר מן החי ולא מצד אבר מהמת ואמר ר''ש שאבר מהמת לא מטמא כמו
ראשון אחרי שעזרא קנס אותם ,ויש להוכיח ששנינו שהשוחט לכהן ולעכו''ם פטור ממתנות ששנינו שר''א אמר שמעתי שאבר מן החי מטמא ור' יהושע אמר לו וכי רק מחי ולא ממת הרי
משמע שאם ישחט ללוי או ישראל הוא חייב במתנות ,ויש לדחות שהדיוק הוא שרק בשוחט זה ק''ו שאם חי שהוא טהור אבר שפרש ממנו טמא מת שהוא טמא ק''ו שאבר ממנו טמא כמו
לישראל חייב ,אך קשה שאם ללוי פטור מדוע לא שנו השוחט לכהן לוי ועכו''ם פטור ששנינו במגילת תענית שבי''ד אייר הוא פסח קטן שלא מספידים משמע שבפסח גדול
ממתנות ,ועוד שישנה ברייתא מפורשת שהשוחט לכהן ולעכו''ם פטור ממתנות והשוחט ללוי מספידים ,אלא ודאי זה ק''ו שלא מספידים בפסח גדול וכן כאן לענין אבר מהמת ,אמר לו ר''א
וישראל חייב במתנות וקשה על רב ,ורב יבאר שנחלקו בזה תנאים ששנינו על הפסוק וכפר על כך שמעתי ,והחילוק בין אבר מהחי לאבר מהמת הוא בכזית בשר ועצם כשעורה שפרש מאבר
מקדש הקדש זה לפני ולפנים אהל מועד זה היכל ועל המזבח כמשמעו יכפר אלו עזרות ועל מהחי ששנינו שאם כזית בשר פרש מאבר מן החי ר''א מטמא ור' נחוניא בן הקנה ור' יהושע
הכהנים כמשמעם ועל עם הקהל אלו ישראל יכפר אלו הלויים ,ויש ברייתא שמיכפר מרבים מטהרים ,ואם פרש עצם כשעורה מהחי ר' נחוניא מטמא ור''א ור' יהושע מטהרים ולפ''ז ניתן
עבדים ולכאורה נחלקו הברייתות אם צריך פסוק מיוחד לרבות לויים אם הם בכלל עם או לא, לומר שגם במשנתינו נחלקו ת''ק ור''ש בכזית בשר ועצם כשעורה שפרשו מהחי.
אך קשה אם רב סובר כתנא זה הוא יאמר כמותו ואם כמו האחר הוא יאמר כמותו ,ויש לומר פרק הזרוע והלחיים דף קל
שרב הסתפק אם לויים בכלל עם או לא ,מרימר פסק כרב שלא לוקחים מתנות מהלויים ,וכרב משנה מתנות זרוע לחיים וקיבה נוהגים בארץ ובחו''ל בפני הבית ולא בפני הבית בחולין ולא
חסדא שהמזיק מתנות כהונה או אכלם פטור. במוקדשים ,והיה ניתן ללמוד מהדין שאם חולין שאינם חייבים בחזה ושוק חייבים במתנות
עולא נתן מתנות לכהנת ורבא הקשה ששנינו שמנחת כהנת נאכלת ושל כהן אינה נאכלת ואם מוקדשים שיש בהם חזה ושוק ק''ו שיתחייבו במתנות ,אך לומדים מהפסוק ואתן אותן לאהרן
נאמר שכהן ואפילו כהנת וא''כ וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כולל כהנת ,אמר עולא הכהן ולבניו לחוק עולם ויש לאהרן רק מה אמור באותה פרשה ולא בזרוע לחיים וקבה ,כל
דף קלב ממה שהבאת יש ראיה שכתוב בפרשה אהרן ובניו ולכן ממעטים כהנת אך במתנות הקדשים שמום קבוע קדם לקדושתם ואח''כ פדו אותם חייבים בבכורה ומתנות והם יוצאים
כתוב כהן וזה כולל כהנת ,אך אצל ר' ישמעאל שנו כהן ולא כהנת ,ואצל ר''א בן יעקב שנו לחולין לענין גיזה ועבודה והולדות והחלב שלהם מותרים לאחר פדיונם והשוחט אותם בחוץ
כהן ואפילו כהנת שכתוב כהנים ואח''כ כתוב כהן וזה מיעוט אחר מיעוט לרבות כוהנות ,רב פטור ואינם עושים תמורה ואם מתו יפדו חוץ מבכור ומעשר ,וקדשים שהקדש שלהם קדם
כהנא רב פפא ורב יימר ורב אידי בר אבין אכלו מתנות בשביל נשותיהם שהיו כוהנות ,ורבינא למומם ואפילו שמום עובר קדם להקדשם ואח''כ נולד בהם מום קבוע ופדו אותן פטורים
אמר בשם מרימר שהלכה כרב וכרב חסדא וכעולא שכוהנת מקבלת מתנות וכרב אדא בר מבכורה ומתנות ואינם יוצאים לחולין להגזז ולהעבד והולדות והחלב שלהם אסור לאחר
אהבה שלויה שילדה בנה פטור מה' סלעים. פדיונם והשוחט אותם בחוץ חייב והם עושים תמורה ואם מתו יקברו .גמרא יש לדייק
שנו בברייתא שזרוע לחיים וקבה נוהגים בכלאיים ובכוי ,ור''א אומר שכלאיים שבא מעז ורחל שהמשנה מיעטה מתנות במוקדשים מהפסוק אותם ולולא כן היינו אומרים שקדשים חייבים
חייב במתנות ואם הוא בא מתיש וצביה הוא פטור ממתנות ,ויש להקשות שלענין כיסוי הדם במתנות ,ויש לפרוך שחולין חייבים בבכורה ומוקדשים לא ,אך ניתן ללמוד מזכרים שאין בהם
שנינו שכסוי הדם ומתנות נוהגות בכוי ומדובר רק בצבי שבא על תישה ור''א ורבנן הסתפקו בכורה ,אך יש לפרוך שזכרים חייבים בראשית הגז ויש להוכיח מתיישים שאין בהם גז אך יש
אם חוששים לזרע האב או לא ,והם נחלקו אם דורשים שה ואפילו מקצת שה או לא ,ור''א לפרוך שהם נכנסים לדיר למעשר ,ויש להוכיח מזקנים שכבר עשרום ויש לפרוך שזקנים היו
שפטר סבר ששה לא כולל מקצת שה ,אך קשה לרבנן שאמנם הם סוברים שה ואפילו מקצת כבר במעשר ויש להוכיח מלקוח ויתום שאין בהם מעשר ויש לפרוך שיש במינם שנכנסים
שה אך נאמר שהכהן יקח חצי ובחצי השני יאמר בעה''ב הבא ראיה שלא חוששים לזרע האב למעשר אך א''כ נלמד מהם קדשים שבמינם נכנסים למעשר לכן למדו מאותם ,ויש להקשות
ותקח ,ואמר רב הונא בר חייא שאכן מה שכתוב נוהג בכוי הכוונה רק בחצי מתנות ,ור' זירא שנאמר שחולין חייבים בחזה ושוק מק''ו שאם קדשים שאינם במתנות חייבים בחזה ושוק
מקשה ממה ששנינו שכוי יש בו דברים שהוא שוה לחיה ויש דברים שהוא שוה לבהמה ויש חולין שיש בהם מתנות ודאי יתחייבו בחזה ושוק ,ויש לומר שלומדים מהפסוק וזה יהיה
בו דברים שהוא שוה לחיה ולבהמה ,חלבו אסור כשל בהמה ודמו חייב בכיסוי כשל חיה ודמו משפט הכהנים משמע זה ולא דבר אחר ,אך יש להקשות שאם לא היה מיעוט מוזה היינו
וגידו אסורים כשל בהמה וחיה והוא חייב בזרוע לחיים וקבה ור''א פוטר ,ולרב הונא היה צריך מחייבים חולין בחזה ושוק הרי צריך תנופה ,ויש לומר שאין מציאות של תנופה שהרי בחוץ
לכתוב חייב בחצי מתנות ויש לומר שאגב שכתוב חלבו ודמו שודאי אי אפשר לכתוב חצי חצי לא שייך תנופה שכתוב לפני ה' עמוד ב ובפנים אסור להכניסם שזה חולין בעזרה א''כ לא
לכן לגבי מתנות לא כתבו חצי חצי ,ורבין אמר בשם ר' יוחנן שכוי חייב לרבנן בכל המתנות, צריך למעט חזה ושוק בחולין ,אלא מזה לומדים כדברי רב חסדא שהמזיק מתנות כהונה או
ששנינו שלמדו מאם שור לרבות כלאים ומשה למדו לרבות כוי ור''א למד מאם לחלק שבכל שאכלם פטור מלשלם כי כתוב זה ,או שזה ממון שאין לו תובעים ,ויש להקשות ששנינו
אחד מהם חייב במתנות ורבנן למדו לחלק ממאת זובחי הזבח ור''א למד מזה כדברי רבא שמהפסוק וזה יהיה משפט הכהנים לומדים שמתנות הם דין ולכאורה הכוונה שיכול להוציאם
שהדין של הכהן לתבוע מהטבח. בדיינים ,ויש לדחות שהכוונה לחלוק אותם בדיינים כמו שאמר ר' שמואל בר נחמני בשם ר'
משנה בכור שהתערב במאה בהמות כשמאה שוחטים את כולם הם פטורים ממתנות ואם אחד יונתן שלא נותנים מתנות לכהן עם הארץ שכתוב ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת
שוחט את כולם הוא פטור רק ממתנות של אחד ,מי ששחט לכהן או לעכו''ם הוא פטור לכהנים וללויים למען יחזקו בתורת ה' שרק מי שמחזיק בתורת ה' יש לו מנה ומי שלא מחזיק
ממתנות וישראל שמשתתף עמהם צריך לעשות היכר ואם כהן מכר לישראל פרה חוץ בתורת ה' אין לו מנה ,ויש להוכיח ממה ששנינו שר' יהודה בן בתירא למד מהפסוק משפט
ממתנותיה הוא פטור ממתנות ,אם אמר מכור לי בני מעיה של פרה זו והיו בהם מתנות נותן שהמתנות הם דין ,ואין לומר שגם חזה ושוק הם דין כי כתוב זה ,ואין לומר שזה לענין לחלקו
אותם לכהן ולא מנכה לו מהדמים ,ואם קנה ממנו במשקל יתן לכהן את המתנות וינכה לו בדיינים שהרי גם חזה ושוק מתחלק בדיינים אלא ודאי הכוונה להוציא בדיינים ,ויש לומר
מהדמים .גמרא יש להקשות שבמאה ששחטו הכהן יכול לבא לכל אחד משני צדדים ויאמר שמדובר שכבר באו לידו ,אך קשה א''כ פשוט שלא יוציאו ממנו ,יש לומר שמדובר שבאו
אם בכור הוא כולו שלי ואם אינו בכור תן לי מתנותיו ,עמוד ב ורב אושעיא מבאר שמדובר לידו בתורת טבל וסובר ר' יהודה שמתנות שלא הורמו כמי שהורמו וזה כבא לידו ,ויש
שהבכור כבר בא ליד כהן והוא מכרו לישראל במומו. להוכיח ממה ששנינו שר''א אומר שבעה''ב שעובר ממקום למקום יכול לקחת לקט שכחה
יש להקשות מדוע המשנה לא אומרת להדיא שכהן ועכו''ם פטורים ממתנות ,ורבא מוכיח מזה ופאה ומעשר עני וכשיחזור לעירו ישלם לעניים אמר רב חסדא שזה רק ממדת חסידות ,ועוד
שהדין של הכהן הוא עם הטבח ,ורבא דרש שבפסוק כתוב מאת העם ולא מאת הכהנים שאין להקשות מר''א שהוא דעת יחיד ,אלא יש להוכיח מהסיפא שחכמים פוטרים כי הוא היה
וכשכתוב מאת זובחי הזבח משמע אפילו כשהטבח כהן. עני באותה שעה משמע שרק מדין עני אך אם הוא היה עשיר הוא צריך לשלם ,ולכאורה הוא
כמזיק מתנות כהונה או שאכלם שפטור ואמר רב חסדא שזה רק מדת חסידות ,ויש להוכיח
ממתנות אך שנינו שאם יש תבואה בחורי נמלים שבתוך הקמה החיטים של בעה''ב ומה בעל האכסניא של רב טבלא היה כהן והוא היה דחוק בעניות ור' טבלא אמר לו להשתתף עם
שאחרי הקוצרים העליונים הם של העניים והתחתונים של בעה''ב ור''מ אומר שהכל לעניים ישראל בשחיטה וירצו להשתתף עמו כדי להפטר ממתנות ,אך ר''נ חייבו במתנות והוא אמר
כי ספק לקט הוא לקט ,אמר לו ר' יוחנן שאין להקשות משם כי המשנה שפטרה ממתנות בספק לר''נ הרי רב טבלא פטר אותי אמר לו ר''נ הוצא את המתנות ואם לא אני יוציא את רב טבלא
היא כדעת יחיד ,ששנינו שר' יהודה בן אגרא אומר בשם ר''מ ספק לקט לקט וספק שכחה מאזנך ורב טבלא שאל את ר''נ מדוע עשית כך אמר לו שרב אחא מדרומא אמר בשם ריב''ל
שכחה וספק פאה פאה ,ור''ל אמר שגם אם זה רק דעת בן תדל שהוא שוטה בכ''ז המשנה בשם זקני דרום שכהן טבח שבועיים שלוש פטור ממתנות ולאחר מכן הוא חייב אמר רב
מביאה טעם שספק לקט לקט ,כמו שאמר ר''ל על הפסוק עני ורש הצדיקו שאין לומר טבלא שיפטור אותו לפחות שבועיים שלוש כדברי רב אחא אמר ר''נ שזה דוקא שכשמקום
שהכוונה בדין שהרי נאמר ודל לא תהדר בריבו אלא יש לצדק משלך ולתת לעני ,ורבא מבאר שחיטתו אינו קבוע אך אם הוא קבע לו מקום הוא חייב במתנות מיד.
שהפרה עמדה בחזקת פטורה ולכן פטור ממתנות אך הקמה היא בחזקת חיוב ,ואביי מקשה רב חסדא אומר שכהן שאינו מפריש מתנות הוא יהיה בשמתא של אלוקי ישראל ,אמר רבה בר
שלגבי עיסה שנינו שאם היא נעשתה קודם גירות היא פטורה מחלה ואם נעשתה אחר גירות רב שילא שהטבחים של הוצל הם בשמתא של רב חסדא כבר כ''ב שנים ,אין לומר שהכוונה
היא חייבת בחלה ואם זה ספק חייב ,אמר לו רבא שספק איסור הוא לחומרא וספק ממון הוא שיותר מכך לא ישמתו אותם כי שנינו שרק במצות לא תעשה לא משמתים יותר מכ''ב שנה אך
לקולא כמו שאמר רב חסדא וכן שנה ר' חייא שנאמרו שמונה ספיקות בגר בד' לחיוב ובד' על מצות עשה כגון שאומרים לו לעשות סוכה ואינו עושה או עשה לולב ואינו עושה או עשה
לפטור ,קרבן אשתו ,חלה ,ובכור בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לחיוב ,עמוד ב ראשית ציצית ואינו עושה מכים אותו עד שתצא נפשו ,אלא הכוונה שקונסים את טבחי הוצל בלי
הגז ,ומתנות ,ופדיון הבן ,ופדיון פטור חמור לפטור ,כשרבין הגיע מא''י הוא אמר שר''ל התראה כמו שרבא היה קונס ירך ור''נ בר יצחק היה קונס גלימא.
הקשה מברייתא שר''מ דיבר על גר שהתגייר ויש ספק אם קודם קצירה או אח''כ. רב חסדא אומר שזרוע נתנת לכהן אחד וקבה לאחד ולחיים לשני כהנים ויש להקשות שרב
לוי זרע במקום ששמו כישר ולא היו שם עניים לקחת לקט והוא שאל את רב ששת והוא אמר יצחק בר יוסף אמר שבא''י חלקו חלק חלק ,ויש לומר שהוא דיבר על שור.
לו שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ועטלפים ,ויש להקשות ששנינו שלא מביאים רבה בר בר חנה אמר בשם ר' יוחנן שאסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה ועוד אמר ר'
תרומה מהגורן לעיר ולא ממדבר לישוב ואם אין שם כהן שוכר פרה ומביאה מפני הפסד יוחנן שהאוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבל אך אין הלכה כמותו.
תרומה ,ויש לומר שבתרומה יש חיוב הפרשה מפני איסור טבל ,אך קשה שמתנות אינם רב חסדא אומר שמתנות כהונה נאכלות רק צלי ובחרדל ,כמו שכתוב למשחה והיינו לגדולה
טובלות את הבשר ובכ''ז שנינו שבמקום שנהגו למלוג בעגלים לא יפשיט את הזרוע ובמקום וזה כדרך שהמלכים אוכלים.
שנהגו להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי וכשאין כהן ישום את שוים לכהנים מפני הפסד עוד אמר רב חסדא שכהן שאינו בקי בכ''ד מתנות כהונה לא נותנים לו מהם אך אין הלכה כך
כהן ,ויש לומר שבמתנות כהונה נאמר נתינה ולפ''ז ניתן לתרץ גם על הקושיא מתרומה שנאמר שהרי שנינו שר''ש אומר שכהן שלא מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה שכתוב המקריב את
בה נתינה ,ולפ''ז מה שהתורה כתבה תעזוב מיותר ללמד כמו ששנינו שמי שהפקיר את כרמו דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה ולמדו רק מקריב ומנין לרבות
והשכים בבוקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ופאה אך הוא פטור ממעשרות. ט''ו עבודות יציקות בלילות פתיתות מליחות תנופות הגשות וקמיצות הקטרות ומליקות
לבני הישיבה הגיע שק דינרים ור' אמי זכה בהם וקשה הרי נאמר ונתן ולא שיטול מעצמו יש דף קלג וקבלות והזאות והשקאת סוטה ועריפת עגלה ערופה וטהרת מצורע ונשיאות כפים
לומר שר' אמי זכה עבור עניים ,עוד י''ל שאדם חשוב יכול ליטול כמו ששנינו על הפסוק בין במקדש ובין בגבולים ,וכהן שאינו מודה בעבודות הנ''ל שכתוב בהן בני אהרן אין לו חלק
והכהן הגדול מאחיו שהוא גדול מאחיו בנוי וחכמה ועושר ואחרים אומרים שאם אין לו אחיו בכהונה ומשמע שאם הוא מודה אף אם אינו בקי הוא יכול לקבלם.
הכהנים מגדלים אותו שכתוב והכהן הגדול מאחיו שיש לגדל אותו משל אחיו. ר' אבא אמר בשם רב הונא בשם רב שאין לאכול את החוטים שבלחי מצד איסור דם וכהן
משנה הזרוע הוא מהפרק של הארכובה עד הכף של היד וזה שיעור זרוע בשלה שבנזיר וכנגדו שאינו יודע ליטלם אין לתת לו מתנות אך אין הלכה כך שהרי בצליה הדם זב ואם לבישול
ברגל ,ושוק אמר ר' יהודה שהוא מהפרק של הארכובה עד הסובך של הרגל ,לחי הוא מהפרק בקדרה הרי ע''י חתיכה ומליחה זב הדם.
של הלחי עד הפיקה שהוא סופה של הגרגרת .גמרא שנו בברייתא שזרוע הוא זרוע ימין ואין רבא אמר שרב יוסף היה בודק אותם בשאלה האם כהן שחוטף מתנות הוא מחבב מצוה זו או
לומר שהוא של שמאל שהרי נאמר הזרוע ,והלימוד הוא כדברי רבא לגבי גיד הנשה שנאמר שהוא מזלזל במצוה ,ורבא הוכיח מהפסוק ונתן ולא שיקח מעצמו ,ואביי אמר שמתחילה הוא
הירך המיומנת שבירך וכן הזרוע הוא של ימין ,והלחיים בא לרבות צמר שבראשי כבשים היה חוטף מתנות כי חשב שזה חיבוב מצוה אך כששמע את דברי רבא ונתן ולא שיקח א''כ לא
ושער שבזקן תישים והקבה בא לרבות ח ֶלב שעל הקבה וחלֶב שבתוך הקבה כמו שאמר ר' חטפתי אלא אמרתי תנו לי ,אך כששמעתי את מה ששנינו על הפסוק ויטו אחרי הבצע ואמר
יהושע שהכהנים נהגו בו עין יפה ונתנוהו לבעלים משמע רק בגלל שנהגו ולולא שנהגו זה של ר''מ שבני שמואל שאלו חלקם בפיהם ואז לא אמרתי אלא אם נתנו לי לקחתי אך כששמעתי
הכהן ,ודורשי חמורות אמרו מדוע זכו בזה הכהנים ,זרוע כנגד היד שהרים פנחס והיא של ימין את מה ששנינו שהצנועים מושכים את ידיהם והגרגרנים חולקים לא לקחתי מלבד בערב יו''כ
שהיא עושה מלחמה ,וכתוב ויקח רומח בידו ,לחיים כנגד תפילה כמו שנאמר ויעמוד פנחס כדי להחזיק עצמי בכהונה ,אך קשה שלכך מספיק נשיאות כפים ,ויש לומר שאביי נאנס ע''י
ויפלל ,קבה כמשמעה וכמו שכתוב ואת האשה אל קבתה. הזמן שקבע ללימודו.
בברייתא למדו מהפסוק שוק הימין ומנין שגם זרוע מוקדשים הוא של ימין שכתוב תרומה' רב יוסף אומר שאם יש ת''ח בשכנותו והוא דחוק יש לתת לו מתנות אפילו כשעדיין לא באו
וזרוע חולין לומדים מהפסוק תתנו. לידו באופן שהוא כמכירי כהונה ולוייה של אדם שנותן לו.
שנינו במשנה שלחי הוא עד הפיקה של הגרגרת וקשה ששנינו שנוטלה ואת בית השחיטה רבא ורב ספרא הגיעו לבית מר יוחנא בר רב חנא בר אדא ויש אומרים למר יוחנא בנו של רב
עמה ,ויש לומר שזה תלוי בדעת רבנן ור' חנינא בן אנטיגנוס במקום שחיטה שלרבנן מוגרמת חנא בר ביזנא ועשו לו עגל שלישי שהוא משובח ,ורבא אמר למשרתו זכה לי במתנות שרוצה
פסולה שהיא לא מקום שחיטה ור' חנינא העיד שהיא כשרה שהיא מקום שחיטה ,ועוד י''ל אני לאכול לשון בחרדל והוא זכה לו ,ורבא אכל ורב ספרא לא אכל וקראו לרב ספרא בחלומו
שגם הברייתא היא כרבנן ומה שכתוב בית השחיטה עמה הכוונה עם הבהמה. את הפסוק מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע ,והוא שאל את רב יוסף
פרק ראשית הגז דף קלה אם הקרוהו כך כי הוא זלזל על דבריו שיאכילו ת''ח מהמתנות אמר לו רב יוסף אני דברתי על
משנה ראשית הגז נוהגת בארץ ובחו''ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ולא במוקדשים, אחר אך המשרת זכה על כרחו ואני דברתי על ת''ח שאי אפשר לו ואילו רבא לא היה דחוק,
זרוע לחיים וקבה חמורים יותר מראשית הגז שהם נוהגים בבקר ובצאן ובמרובה ובמועט וקראו לרב ספרא כלפי רבא ולא הקרו לרבא עצמו כי הוא היה נזוף ממה שהטיח כלפי מעלה,
ואילו ראשית הגז נוהגת רק ברחלות ובמרובה ,לב''ש שיעור מרובה הוא שתי רחלות כמו ואביי אמר לרב דימי במה מדבר פשט הפסוק הזה אמר רב דימי שהוא מדבר במלמד לתלמיד
שכתוב יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן ולב''ה חמש כמו שכתוב חמש צאן עשויות ,ור' דוסא שאינו הגון כדברי רב יהודה בשם רב שהשונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם ,כמו שכתוב
בן הרכינס אומר שחמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז ולחכמים חמש כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו ושריד הכוונה לת''ח שכתוב
רחלות גוזזות אפילו כל שהוא ,ונותנים לכהן משקל ה' סלעים ביהודה שהם עשר סלעים של ובשרידים אשר ה' קורא ,ור' זירא אמר בשם רב שהשונה לתלמיד שאינו הגון הוא כזורק אבן
גליל ודוקא צמר מלובן ולא צואי שלא התלבן כולו ושיעורו כדי לעשות בגד קטן שכתוב תתן למרקוליס שכתוב כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד וכתוב לא נאוה לכסיל תענוג.
לו שיהיה בו כדי מתנה ואם לא הספיק לתת לו עד שצבעו פטור ואם לבנו ולא צבעו חייב ,מי משמע במשנה שגם המשתתף עם עכו''ם צריך לרשום שהוא פטור ממתנות ,יש להקשות
שלקח גז צאנו של עכו''ם פטור מראשית הגז ואם לקח משל חבירו אם המוכר השאיר הוא ששנינו שהמשתתף עם כהן צריך לרשום אך המשתתף עם עכו''ם או עם פסולי המקודשים לא
חייב ואם המוכר לא השאיר אצלו הלוקח חייב אם היו לו שני מינים שחופות ולבנות מכר לו צריך לרשום ,עמוד ב יש לומר ששם מדובר שהעכו''ם עצמו יושב על ממכר הבשר אך לפ''ז
שחופות ולא לבנות זכרים ולא נקבות המוכר והלוקח נותנים כל אחד לעצמו .גמרא קשה מדוע בכהן שיושב כך צריך לרשום ,יש לומר שאומרים שהכהן רק מוכר וזה לא שלו אך
במוקדשים לא נוהג ראשית הגז שכתוב צאנך ולא צאן הקדש ,אך קשה שמשמע שאם לא היה קשה א''כ יאמרו כך גם בעכו''ם ,יש לומר שהעכו''ם יושב על מקום הכסף ,ואין להקשות שגם
כתוב צאנך היינו מחייבים קדשים בראשית הגז והרי קדשים אסורים בגיזה ועבודה שכתוב בכהן מדובר ביושב על הכסף וזה ראיה שזה שלו כי יתכן שהכהן הוא רק מוכר וסומכים עליו
ולא תגוז בבכור צאנך ,ויש לומר שגיזה אסורה רק בקדשי מזבח ולא בקדשי בדק הבית ,אך אך בעכו''ם לא סומכים שאין אמונה בעכו''ם ,ועוד י''ל שהעכו''ם מפרסם את הדבר שהוא
קשה ששנינו שר''א אמר שגם קדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה ,יש לומר שהם אסורים הבעלים של הבהמה.
רק מדרבנן ולכן צריך פסוק שלא נאמר שכשהוא גזז הוא יתן לכהן ,אך קשה הרי זה קדוש שנינו שגם בפסולי המוקדשים לא צריך לרשום ,יש להקשות הרי שנינו שפסולי המוקדשים
ואין לומר שהוא יפדה ויתן לכהן שהרי בקדשי בדק הבית צריך העמדה והערכה ,וזה מובן נמכרים באטליז ונשחטים באטליז ונשקלים בליטרא וא''כ לא יודעים שהם של מוקדשים ,ויש
למ''ד שקדשי בדק הבית לא היו בכלל הצורך להעמדה והערכה אך למ''ד שהם בכלל זה א''כ לומר כמו ששנה רב אדא בר אהבה לפני רב פפא שמדובר בנמכרים בתוך הבית.
איך ניתן להעמיד ולהעריך את הגיזה ,ור' מני בר פטיש אמר בשם ר' ינאי שמדובר במקדיש רב הונא אומר ששותפות כהן בראש פוטרת מלחי ושותפות ביד פוטרת מזרוע ושותפות
בהמתו לבדק הבית מלבד גיזותיה והיינו אומרים שיגזוז ויתן לכהן ,קמ''ל צאנך ולא צאן במעיים פוטרת מקבה ,וחייא בר רב אומר ששותפות באחד מהם פוטרת מכל המתנות ,ויש
הקדש שגיזת בהמת הקדש פטורה מראשית הגז ,אך קשה א''כ ניתן להעמיד גם בקדשי מזבח להוכיח ממה ששנינו שאם התנה הראש שלי וכולה שלך אפילו אחד ממאה בראש פטור וכן
שהקדישם בלי גיזתם ,יש לומר שאי אפשר להקדיש בהמה לקרבן חוץ מגיזותיה כי הבהמה אם אמר היד שלי וכולה שלך ואפילו אחת ממאה ביד פטור וכן אם אמר בני מעיים שלי וכולה
מכחישה ללא צמרה ,אך קשה א''כ לא ניתן להקדיש כך לבדק הבית בגלל שהבהמה מכחישה, שלך אפילו אחד ממאה בהם פטור ,ולכאורה הכוונה שפטור מלחי וחייב בשאר וכן בשותפות
יש לומר שמדובר שהוא הקדיש חוץ מהגיזה והכחש מחמת גיזה ,אך קשה שגם אם יקדיש כך באחרים ויש לומר שפטור מכולם ,אך קשה א''כ מדוע לא כתוב להדיא פטור מכולם ,ועוד
הקדושה תפשוט בכולה כמו ששנינו שר' יוסי אומר שבמוקדשים האומר רגלה של זו עולה ששנינו שאם אמר לו הראש שלי וכולה שלך אפילו אחד ממאה בראש פטור מלחי וחייב
כולה נעשתה עולה ואף לר''מ שסובר שאין כולה עולה זה רק כשמקדיש דבר שאין הנשמה בכולם ,וקשה לחייא בר רב ,אמר רב חסדא שרב חייא בר רב טעה בברייתא ששנינו כ''ד
תלויה בו אך במקדיש דבר שהנשמה תלויה בו הקדושה מתפשטת בכולה ,ורבא אומר מתנות כהונה הן וכולם נתנו לאהרן ובניו בכלל לכל קדשי בני ישראל ובפרט וזה יהיה לך
שהפסוק בא למעט במקדיש גיזה עצמה והיינו אומרים שיגזוז ויפדה אותה ויתן לכהן לכן ובברית מלח והמקיימם מקיים כלל ופרט וברית מלח ,וכל העובר עליהם כאילו עבר על כלל
התורה מיעטה גז צאנך תתן לו מי שלא מחוסר אלא גזיזה ונתינה להוציא גיזה כזו שצריך ופרט וברית מלח ,ואלו הן :י' במקדש ,חטאת ,חטאת העוף ,אשם ודאי ,אשם תלוי זבחי שלמי
גזיזה פדיה ונתינה ,ומצאנך ממעטים כמו ששנינו שבהמת השותפים חייבת בראשית הגז ור' ציבור ,לוג שמן של מצורע ,שתי הלחם ,לחם הפנים שיירי מנחות מנחת העומר ,ד' בירושלים,
אלעאי פוטר שהוא למד מצאנך למעט שותפות ורבנן מיעטו מצאנך שותפות עכו''ם ,ור' בכורה ,ביכורים ,מורם מאיל תודה ונזיר ,עורות קדשים ,י' בגבולים תרומה ,תרומת מעשר,
אלעאי למד מתחלת הפסוק ראשית דגנך ולא של עכו''ם ורבנן סוברים שכשכתוב גז זה מפסיק חלה ,ראשית הגז ,מתנות ,פדיון הבן ,פדיון פטר חמור ,שדה אחוזה ,שדה חרמים ,וגזל הגר,
בענין ,ור' אלעאי סובר שהואו מחבר שוב לכן שוב יש מיעוט צאנך עמוד ב ורבנן סוברים וחשב ר' חייא בר רב שאם התנא מנה את המתנות יחד הם כאחד לענין שותפות ,ויש לדחות
שהתורה לא תכתוב ואו ולא צריך לכתוב ראשית ור' אלעאי סובר שכיון שאחד קדושת דמים שגם מורם מאיל תודה ונזיר התנא החשיבם כאחד וודאי לא מביאים אותם יחד אלא שהם
ואחד קדושת הגוף לכן הפסוק מחלק אותם ואח''כ הוא מערבם יחד ,עוד יש לומר שרבנן דומים אחד לשני בדיניהם לכן נמנו כאחד וכן מתנות שדומים זה לזה התנא החשיבם כאחד.
מחייבים שותפות עכו''ם בתרומה ששנינו שאם ישראל ועכו''ם לקחו שדה בשותפות לדעת הסתפקו באופן שאמר הכהן הראש שלך וכולה שלי האם הולכים אחרי החיוב שהוא אצל
רבי טבל וחולין מעורבים זה בזה ורשב''ג אומר שהחלק של ישראל חייב והחלק של עכו''ם ישראל או שהולכים אחרי עיקר הבהמה והעיקר אצל הכהן ,ויש להוכיח ממה ששנינו עכו''ם
פטור ,וא''כ נחלקו האם יש ברירה או לא ולכו''ע בשותפות עכו''ם יש חיוב תרומה ,ועוד יש וכהן שמסרו צאנם לישראל לגזוז הלוקח פטור וגז צאנו של עכו''ם פטור מראשית הגז ובזה
לומר שלר' אלעאי ממעטים עכו''ם וישראל מצאנך שמאותה סיבה ששל עכו''ם פטור כי זה חמור זרוע לחיים וקיבה יותר מראשית הגז רואים שהולכים אחרי החיוב.
לא מיוחד לישראל כך בשותפות ישראל פטור כי זה לא מיוחד לאחד מהם. דף קלד שנינו במשנה שאם הכהן אמר חוץ מהמתנות פטור מהמתנות ,ויש להקשות ששנינו
רבא אומר שר' אלעאי מודה בתרומה שחייב שאמנם כתוב דגנך ומשמע רק שלך ולא של שאם אמר על מנת שהמתנות שלי נותנן לכל כהן שירצה ,יש לומר שאין להקשות מאומר על
שותפות אך התורה כתבה תרומותיכם לרבות שותפים ,ומדגנך ממעטים שותפות עכו''ם וכן מנת שזה לא שיור לאומר חוץ שזה שיור ,ויש להקשות ששנינו שאם אמר על מנת שהמתנות
בחלה ,למרות שניתן ללמוד ראשית ראשית מראשית הגז למעט שותפות אך לומדים שלי המתנות שלו ויש לומר שאכן בזה נחלקו האם על מנת הוא שיור כחוץ או לא.
מעריסותיכם לרבות של שותפות ומשמע שלולא כן היינו ממעטים שותפים בחלה כי לומדים שנינו במשנה שאם הלוקח קנה במשקל ינכה את המתנות מהדמים ואמר רב שזה נאמר רק
ראשית ראשית מראשית הגז אך מצד שני עדיף ללמוד מתרומה ,אלא יש לומר שמעריסותיכם כששקל לעצמו אך אם הטבח שקל לו תביעת המתנות היא מהטבח ,ורב אסי אומר שגם
לומדים שהשיעור הוא כדי עיסתכם ,וכן בפאה למרות שכתוב שדך ומשמע רק שלך אך נאמר כששקל לו הטבח תביעת המתנות היא מהלוקח ,ולכאורה נחלקו בדברי רב חסדא שאמר שאם
ובקוצרכם את קציר ארצכם ומשדך ממעטים שותפות עכו''ם ,וכן בבכורה אף שנאמר כל גזל ולא התיאשו הבעלים ואחר בא ואכלו יכול הנגזל לגבות מהגזלן או מהאוכל ורב סובר
הבכור אשר יולד בבקרך וצאנך ומשמע רק שלך ולא של שותפות אך נאמר ובכורות בקרכם כרב חסדא ורב אסי לא סובר כמותו ,ויש לדחות שכולם מודים לדברי רב חסדא אלא הם
וצאנכם לרבות שותפות ומה שכתוב בקרך וצאנך בא למעט שותפות עכו''ם ,וכן במזוזה אף נחלקו בדין מתנות כהונה שלרב הם נגזלות והגזלן התחייב עליהם בתשלומים ,ולרב אסי הם
שנאמר ביתך שלך ולא של שותפות אך נאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם לרבות שותפות לא נגזלות ולכן הדין הוא היכן שהן נמצאות ,ויש ששנו להדיא את מחלוקתם כך שרב אמר
ומביתך לומדים כדברי רבה. שמתנות כהונה נגזלות ורב אסי סובר שמתנות כהונה אינן נגזלות.
משנה אם לגר היתה פרה והיא נשחטה קודם גרותו הוא פטור ממתנות ואם היא נשחטה אחר
הגרות הוא חייב במתנות ואם זה ספק פטור כי המוציא מחבירו עליו הראיה .גמרא רב דימי
בא מא''י ואמר שר''ל הקשה לר' יוחנן שבמשנתינו משמע שבספק מקילים ולכן הוא פטור
