gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צפונות · Tzfinois — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: צפונות · Tzfinois

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

צפונות · Tzfinois — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת‬ ‫ניצבים ‪ -‬וילך‬ ‫תשפ''ו‬ ‫גליון רכ"ח‬ ‫צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים‬ ‫יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל‬ ‫המשך משבוע שעבר‬ ‫אין מעבירין על המצוות‬ ‫היסח דעת בתפילין‬ ‫חתן הבר מצוה גדליהו משה סתיו ני”ו‬ ‫חתן הבר מצוה יוסף שלום הרשלר ני”ו‬ ‫העברת מצוה לדבר הרשות‬ ‫השו"ע בסי' כ"ח סעי' א' פוסק חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה‪ ,‬שלא יסיח דעתו מהם‪,‬‬ ‫הנה השאגת אריה סי' כ''ח מעמיד דכל סדרי הקדימויות אינם אלא בדברים שהם חובה‪ ,‬אומנם‬ ‫ויש לחקור מהו דין זה‪ ,‬האם ע"י המשמוש מקיים את הדין שלא מסיח דעת‪ ,‬או שזה רק גדר‬ ‫דברי הרשות לית בהו גדרי קדימה‪ ,‬וכליל בהו דינא דאין מעבירין‪ ,‬וכלשונו "דהא מותר להניח‬ ‫שלא יבוא לידי הסחת דעת‪ .‬ביאור הדברים‪ ,‬דהנה יש חקירה בגדר האיסור של היסח דעת‪ ,‬האם‬ ‫המקטורן על ראשו קודם הנחת התפילין"‪ ,‬ובאמת דדין זה דהנחת המקטורן‪ ,‬לכאו' מוסכם‪ ,‬דלא‬ ‫האיסור הוא שמסיח דעתו להדיא וכגון שחוק וקלו"ר‪ ,‬או אפי' כשאין דעתו להדיא על התפילין‪,‬‬ ‫מצינו מאן דיאמר דהיכא דכיס של תפילין לפניו אסור לו לילך לשתות וכדומה‪ ,‬ואף למש''כ‬ ‫כגון שעוסק בדבר אחר תוכ"ד שלבוש בתפילין‪ .‬ולצד א' היינו שהגדר של היסח דעת הוא דבר‬ ‫המ''ב דאין מעבירין שיך רק אם מכוין עתה לעשות ב' המצוות‪ ,‬דאז רק משום מצוה השניה דוחה‬ ‫חיובי‪ ,‬שמסיח דעתו להדיא בענין אחר‪ ,‬ולצד ב'‪ ,‬היסח דעת היינו במצב שלילי שאין דעתו להדיא‬ ‫קיום המצוה שפגע בה‪ ,‬אומנם נראה דגם אם כיון כבר להניח תפילין ובדרכו חפץ לשתות‪ ,‬צ''ע‬ ‫על התפילין‪.‬‬ ‫לומר דעובר בזה אאיסורא דא''מ (והוא שיך גם לגדר דאמעה''מ מזמן לזמן) ואה''נ כמשנ''כ‬ ‫הנה הרא"ש בפ' מי שמתו [סי' כ"ח] מביא את דברי רבינו יונה‪ ,‬מתוך דברי ר' משה ז"ל שהיסח‬ ‫לעיל צ''ע אמאי לא כלול בעצם בגדר הדין אחר דהוא משום החמצה וזלזול‪.‬‬ ‫דעת הוא רק כשמסיח דעתו להדיא שחוק וקלו"ר‪ ,‬מהא דמבואר בגמ' שמותר לישון שנת ארעי‬ ‫אומנם השאג''א יצא לחדש יותר‪ ,‬דאף בב' מצוות שבא לעשותן‪ ,‬כל שאין המצוה מחוייבת‪ ,‬אין‬ ‫– ראשו בין ברכיו עם תפילין‪ ,‬והרי ודאי כשמתנמנם אין דעתו להדיא על התפילין‪ ,‬אלא שלא‬ ‫שיך בה אין מעבירין‪ ,‬והוא לשני הצדדין‪ ,‬דמצוה שאינה מחוייבת אין איסור לעבור עליה‪ ,‬וכן‬ ‫חושב על ד"א‪ ,‬ואין כאן קלו"ר‪ ,‬לכן מותר‪ ,‬וכן כשעומד ביראה ומתעסק לצרכיו‪ ,‬אע"פ שעוסק‬ ‫דהיכא שבא לעשות מצוה המחוייבת אין איסור להקדים לה מצוה שאין מחוייבת‪ ,‬והוי כהנחת‬ ‫במלאכתו ובאומנותו אין דעתו עליהם ממש‪ ,‬אי"ז היסח דעת דאי לא תימה הכי‪ ,‬איך אדם יכול‬ ‫המקטורן הנ''ל‪ ,‬ובזה לכאו' פליג השאג''א על השו''ע ושאר הפוסקים‪ ,‬דפסקו אין מעבירין גבי‬ ‫להניח תפילין כל היום‪.‬‬ ‫טלית‪ ,‬וכתב דאין שיך בה אמ''ע וכנ''ל‪ ,‬ומ''מ לכאו' בדבר רשות ממש נראה דדבריו מוסכמים‪,‬‬ ‫אך בטור יו"ד שפ"ח כותב – וכתב הרמב"ן ומיבעי ליה לאבל ליתובי דעתיה ולכווני לביה לתפילין‬ ‫דלא מצינו בפוסקים דאסור להקדים דבר הרשות למצוה וכנ''ל‪.‬‬ ‫שלא יסיח דעתו מהם‪ ,‬הלכך מנח להו בישוב דעתו‪ ,‬אבל בשעת הספד‪ ,‬לא מנח להו‪ .‬ומוכח בדעת‬ ‫אלא דבאחרונים הביאו להקשות על השאגת אריה‪ ,‬מב' ראיות אלימות דאיכא דינא דאין‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬שהסחת דעת זה גם כשעומד ביראה בבכי וצער‪ ,‬ולא שחוק וקלו"ר‪ ,‬כיון שאין דעתו‬ ‫מעבירין הן במצוות שאינו מחויב בהן ואף בדבר הרשות‪.‬‬ ‫להדיא על התפילין‪ ,‬ולכן אבל בשעת הבכי וההספד לא מניח תפילין‪ ,‬כיון שאין דעתו פנויה וצריך‬ ‫דהנה במשנה ביומא "הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין וכו'‪ ,‬לא מפני‬ ‫שתהיה דעתו להדיא על התפילין‪ ,‬וכן מובא ברמב"ם הל' תפילין פ"ד הל' י"ג‪ ,‬וז"ל – מצטער ומי‬ ‫שאין רשאי" ומקשי' בגמ' (ע) מאי ס''ד דאין רשאי‪ ,‬ואמרי' דס''ד משום ר''ל דאין מע''ה‪ ,‬ואיכא‬ ‫שאין דעתו נכונה ומיושבת עליו‪ ,‬פטור מן התפילין‪ ,‬שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהם‪,‬‬ ‫מצוה בראית קיום מצוה משום ברוב עם הדרת מלך והא ודאי דליכא חיוב לראות קריאת כה''ג‬ ‫ולכאו' לפי' רבינו יונה והרא"ש שאבל מהיום השני והלאה שאין לו את הפטור של 'פאר'‪ ,‬חייב‬ ‫או שריפת פר ושעיר‪ ,‬ואעפ''כ חזי' דלולי טעמא ד'אינו עסוק בה' הוי ביה משום העברה עה''מ‪,‬‬ ‫בתפילין‪ ,‬אף בזמן הבכי וההספד‪.‬‬ ‫ולכאו' הוא ראיה ברורה לדינא דאמע''ה במקום הרשות‪ ,‬בין היכא דמעביר מצות הרשות‪ ,‬ובין‬ ‫והנה בתפארת למשה כ' להוכיח כדעת הרמב"ן מהגמ' בשבת [פ"ק דף ] דשרי לצאת בער"ש‬ ‫היכא דאזיל למצוה דרשות‪.‬‬ ‫עם חשיכה בתפילין ולא חיישינן שמא ישכח ויצא‪ ,‬משום דאסור להסיח דעתו מהם‪ ,‬ואי כהרא"ש‬ ‫(ובמסקנא דלית ביה משום אמע''ה מבאר רש''י "דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה"‪ ,‬וצע''ג‬ ‫שהיסח דעת זה רק בשחור וקלו"ר‪ ,‬אך כשעומד ביראה שרי אפי' שאין דעתו להדיא על התפילין‬ ‫ביאורו לפרש''י דאמע''ה משום החמצת המצוה‪ ,‬דכשאזיל מממצוה דראית כה''ג לכאו' הוי‬ ‫שפיר אפשר דישכח ויצא!‬ ‫החמצה גמורה‪ ,‬ויבואר להלן אי''ה)‬ ‫אלא ודאי מוכח כדעת הרמב"ן דהגדר בהיסח דעת הוא אפי' כשאין דעתו להדיא על התפילין‪,‬‬ ‫ולהעביר מצוה מפני דבר רשות גמור‪ ,‬נמי מוכח דכלול בדינא דא''מ‪ ,‬דגבי קרבן פסח שנינו‬ ‫לכן לא חוששים שיצא‪ .‬ועוד כתב השאגת אריה להוכיח כדעת הרמב"ן מהדין שחייב אדם‬ ‫בהולכת הדם שהיו עושין ע''י שורות כהנים "שחט ישראל וקיבל הכהן נותן לחבירו וחבירו‬ ‫למשמש בתפילין‪ ,‬משמע להדיא‪ ,‬שצריך שלא יפנה דעתו מהתפילין‪ ,‬דאם נאמר שהגדר של‬ ‫לחבירו‪ ,‬מקבל את המלא ומחזיר את הריקן" וקא' בגמ' (פסחים ס''ד) דדוקא מקבל המלא קודם‬ ‫הסחת דעת זה שחוק וקלו"ר‪ ,‬מדוע צ' למשמש‪ ,‬הרי אינו במצב של שחוק וקלו"ר‪.‬‬ ‫החזרת הריקן‪ ,‬משום דאין מעבירין עה''מ‪ ,‬וברש''י שם "דמכי מושיט ליה האי מיד בעי לקבולי‪,‬‬ ‫אך בערוך השולחן [סי' כ"ח] כתב דשפיר גם להרא"ש שצריך שלא יהיה בשחוק וקלו"ר‪ ,‬גם שייך‬ ‫דאין מעבירין על המצוה מאחר שבאת לידו" ובמאירי על המשנה שם "לפי שאין מעבירין על‬ ‫דין של משמוש‪ ,‬משום דע"י שימשמש‪ ,‬יזכור כל הזמן שלבוש בתפילין‪ ,‬ולא יגיע למצב של‬ ‫המצות כלומר שכל שבאה מצוה לידו אינו מתעכב בעשייתה מצד מצוה אחרת כל שכן לדבר‬ ‫שחוק וקלו"ר‪ ,‬ולפ"ז יוצא דלהרא"ש כל הדין של משמוש זה רק גדר‪ ,‬ולא שמקיים את עצם הדין‪,‬‬ ‫שאינו מצוה שקבלת המלא מצוה והחזרה בריקן אינו מצוה אלא תשמישי מצוה ומאחר שבאה‬ ‫כיון שאין דין לזכור את התפילין‪ ,‬אלא שלא יהיה במצב של שחוק וקלו"ר‪ ,‬וכתב הערוך השולחן‬ ‫מצוה לידו שהושיטו לו את המזרק אינו משהא בה מפני החזרת הריקן"‪.‬‬ ‫וכן מצאתי בספר אור זרוע [סי' תקפ"ה] וז"ל חייב אדם למשמש וכו'‪ ,‬הלכך צ' אדם כשהוא‬ ‫וביותר צ''ע דהשאג''א עצמו בטורי אבן מגילה ו ע''ב מביא בפשיטות מגמ' דפסחים הנ''ל דאין‬ ‫לבוש תפילין לזכור שהתפילין עליו ולא להסיח דעתו מהם שלא ישן בהם ולא יפיח בהם‪ ,‬כי‬ ‫להקדים דבר הרשות למצוה משום א''מ‪ ,‬וביותר דמביא דזה כ''ש מאין מעבירים בב' מצוות‪,‬‬ ‫מחמת שזוכר שנושא שם הנכבד עליו‪ ,‬אינו בא לידי קלו"ר ותופס יר"ש בליבו וכו' הלכך שאדם‬ ‫ולכאו' סותר את דבריו בשאג''א‪.‬‬ ‫מכוון לבו בתפילתו ובהלכה אי"צ היסח הדעת‪ ,‬דכ"ש דאיכא יראת ה'‪ ,‬מבואר באור זרוע שהגדר‬ ‫אכן נראה דלא קשה מידי‪ ,‬דהטו''א כאשר מביא דינא דא''מ במצוות מביא דאפי' לא התחיל‬ ‫של היס"ד היא שלא יבוא לידי קלו"ר וא"כ שפיר הדין של משמוש שע"י שיזכור לא יבוא לידי‬ ‫לעסוק במצוה אמרי' א''מ לגבי המצוה הקרובה אליו‪ ,‬וכ''ש היכא דהתחילה במצוה דאסור‬ ‫קלו"ר‪ .‬ולפ"ז מתורץ גם קושיית התפארת למשה‪ ,‬דאמת שהיס"ד זה רק במצב של קלו"ר‪ ,‬אך‬ ‫להפסיק לעשות מצוה אחריתי‪ ,‬וכ''ש שאסור להפסיק לדבר הרשות‪ ,‬והיינו דמביא דינא דא''מ‬ ‫מדין משמוש שביארנו להרא"ש‪ ,‬שהוא גדר שלא יבוא לידי היס"ד‪ ,‬לא יצא בהם‪ ,‬כיון שממשמש‬ ‫לדבר הרשות רק בגונא דהתחיל במצוה‪ ,‬ומבאר דבפסחים מוגדר דהתחיל במצוה משום‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫ויזכר שלבוש בתפילין‪.‬‬ ‫א‬ ‫קושיא עצומה | שכר ועונש לשמים וארץ‬ ‫וצריך עיון‬ ‫"העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (ל יט)‬ ‫קושיות מבי מדרשא‬ ‫פירש"י‪' :‬אמר להם הקב"ה לישראל‪ ,‬הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם‪ ,‬שמא שנו את‬ ‫"מחוטב עציך עד שואב מימך" (כט י)‬ ‫מדתם‪ ,‬שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם‪ ,‬כענין שנאמר וזרח השמש‬ ‫ובא השמש‪ ,‬הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם‪ ,‬שמא שנתה מדתה‪ ,‬שמא זרעתם אותה‬ ‫פרש"י‪' :‬ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים'‪ .‬וקשה מ"ט היה צריך לשואבי מים והרי היה להם‬ ‫ולא צמחה‪ ,‬או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים‪ ,‬ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד‪,‬‬ ‫את באר מרים שחזר להם בזכות משה רבינו‪ .‬וברש"י כתב (חקת כא כ ד"ה ומבמות הגיא)‪' :‬ד"א‬ ‫אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות‪ ,‬לא שנו את מדתם‪ ,‬אתם‪ ,‬שאם‬ ‫כרוה נדיבי עם כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקל ומושך אצל דגלו ומחנהו‪ ,‬ומי הבאר נמשכין‬ ‫זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות‪ ,‬על אחת כו"כ'‪.‬‬ ‫דרך אותו סימן ובאין לפני חנית כל שבט ושבט'‪ .‬ועוד גבי חוטבי עצים בעבור מה היה להם לחטוב‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫עצים במדבר‪.‬‬ ‫ויל"ע מדברי הגמ' בנדרים (לט‪ ):‬דאמרינן שלא רצו השמש והירח להאיר את הארץ בזמן‬ ‫קרח א"ל הקב"ה בכבודי לא מחיתם בכבוד בו"ד מחיתם‪ ,‬ומאז יורים בהם חיצים וחניתות‬ ‫ומאירים ומשמע שהוא עונש על מה שלא האירו‪.‬‬ ‫"ואת אשר איננו פה עמנו היום" (כט יד)‬ ‫צ"ב דבשלמא בקבלת התורה שהמטרה שיהיו כל הנשמות הוא כדי שכל הנשמות כולם ישמעו‬ ‫מהקב"ה אנכי ולא יהיה לך כדי שהדבר יחרת בנשמתם אך איך אפשר להחיל התחייבות של‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫ערבות על נשמות כשמדובר בעונשים שיקבלו בגלל ערבות זו‪.‬‬ ‫צפונות רבותינו לבית הלוי‬ ‫"הנסתרות לה' אלוקינו" (כט כח)‬ ‫הרב אהרן שמואל הלוי‬ ‫פרש''י‪' :‬ואם תאמרו מה בידינו לעשות‪ ,‬אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד‪ ,‬שנאמר פן יש‬ ‫בכם איש וגו' ואח"כ וראו את מכות הארץ ההיא‪ ,‬והלא אין אדם יודע מטמונותיו של חבירו‪ ,‬אין‬ ‫“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (לא יט)‬ ‫אני מעניש אתכם על הנסתרות‪ ,‬שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד‪ ,‬אבל הנגלות לנו ולבנינו‪,‬‬ ‫בסנהדרין כא אמר רבא אפילו הניחו לו אבותיו ס”ת‪ ,‬מצוה לכתוב משלו שנאמר ‘ועתה‬ ‫לבער הרע מקרבנו‪ ,‬ואם לא נעשה דין בהם‪ ,‬יענוש את הרבים'‪.‬‬ ‫כתבו לכם’‪ ,‬ופירש הבית הלוי (שו”ת א‪,‬ו) דיש לפרשו בב’ אופנים או דנפרש דמכתבו דרש‬ ‫וצריך עיון הלא זה מחלוקת בגמ' (סנהדרין מד) האם יש עונש על הנסתרות או על הנגלות‪ ,‬וקשה‬ ‫לי’ רבה‪ ,‬דבעי’ דוקא שיכתבנו בעצמו או שלוחו או דנפרש דמ’לכם’ דריש‪ ,‬דבעי’ שיהא‬ ‫מה נימא למ''ד דענש על הנסתרות‪ ,‬ועוד קשה דאמרינן בגמ' שם דסגי במה דהוו ידעי עכן ובניו‬ ‫נכתב לשם מי שיוצא בו ומש”ה אינו יוצא בירושה דהוא לא נכתב לשמו של זה האדם‪,‬‬ ‫והוא תימה מאי טעמא סגי בזה שאשתו ובניו יודעים ולא כל עם ישראל והרי למעשה כולם לא‬ ‫יודעים מזה‪.‬‬ ‫ולעולם אין המצוה שיכתבנה בעצמו‪ ,‬ורק עיקר המצוה דיהא לו ס”ת הנכתבה לשמו‪.‬‬ ‫ועוד קשה דאמרינן בגמ' (שבת נה‪ ).‬דאמרה מידת הדין לפני הקב''ה על הצדיקים מ"ט ניצולים‪' ,‬אמר‬ ‫ונפק”מ לחיוב אשה במצות כתיבת ס”ת‪ ,‬דאי מכתבו אזי נשים אינן במצות כתיבת סת”ם‬ ‫לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמרה לפניו רבש''ע היה בידם למחות ולא מיחו‬ ‫ופטורות‪ ,‬אך אי מ’לכם’ אע”ג דאשה פסולה לכתוב מ”מ יש עלי’ חיוב מצוה זו‪ ,‬וצריכה‬ ‫אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם' ומפורש לכאורה שהם לא נענשים ע"ז‪.‬‬ ‫לשכור למי שיכתבו עבורה ס”ת‪ ,‬אע”ג דלא נעשה שלולה לא איכפ”ל כללף כיון דלא בעי’‬ ‫[הרב אברהם דויטש]‬ ‫שיכתוב בכצמו‪.‬‬ ‫והוכיח מדברי הרמב”ן (סוכה ט במלחמות) שכתב דהא דאמר רבה מצוה לכתבו משלו‬ ‫"ושב ה' אלוקיך את שבותך" (ל ג)‬ ‫מ’כתבו’ נפקא‪ ,‬ומה דצריך לכתוב לשם קדושת ס”ת מ’לכם’ נפקא‪ ,‬עכ”ד‪ .‬וא”כ א”ש מש”כ‬ ‫ברש"י‪' :‬היה לו לכתוב והשיב את שבותך‪ ,‬רבותינו למדו מכאן‪ ,‬כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל‬ ‫הרמב”ם והחינוך דנשים פטורות‪.‬‬ ‫בצרת גלותם וכו'‪ ,‬ואף בגליות שאר האומות מצינו כן‪' ,‬ושבתי את שבות בני עמון''‪ .‬ולכאורה מה‬ ‫עוד בזה כתוב בהגה’ רע”א (יו”ד ע”ר ב) בשם התורת חיים דהמקדיש ס”ת לציבור אינו‬ ‫שסיים 'ואף בגליות שאר האומות מצינו כן'‪ ,‬לכאו' היא ראיה גמורה כנגד דרשת רבותינו שהביא‬ ‫יוצא בזה ידי מצות עשה דכתבו לכם‪ ,‬וכתב ע”ז דמשמעמ דאינו יוצא בשותפות ובבית‬ ‫[הרב ישראל הכהן ארנטרוי]‬ ‫בתחילה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הלוי כתב ללמד זכות על מה שנהגו להתנדב כמה אנשים להשתתף ביחד בכתיבת ס”ת‬ ‫אף דבגמ’ משמע דכשם שמלך צריך לכתוב לשמו שלא יתנאה בשל אחרים ה”ה הדיוט‪,‬‬ ‫"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך" (ל יא)‬ ‫מ”מ יש לדון להתיר דהתוס’ (סוכה כז)כתבו דאינו יוצא באתרוג של שותפות‪ ,‬אע”ג דכתיב‬ ‫נחלקו רש"י והרמב"ן האם מיירי על מצות התשובה או מצוות התורה‪ .‬ויל"ע לדעת הרמב"ן מדוע‬ ‫לכם מ”מ מדכתיב ‘ולקחתם’ דרשי’ שיהא לקיחה לכאו”א‪ ,‬ע”כ‪ .‬וא”כ גבי ס”ת דכתיב ‘לכם’‬ ‫מצות התשובה נתייחדה בכ"כ הרבה תוספות מעבר לכל מצוה רגילה‪ ,‬והרי לכאורה הוא ככל מצוה‪,‬‬ ‫צריך להיות יוצא בשל שותפות‪.‬‬ ‫וכי הקושי של המצוה כאן הוא יותר מאשר קושי אחר‪ ,‬והרי ידוע מה שכ' בשם הגר"א דהמצוה‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫לשמוח בסוכות היא מצוה קשה מאד‪.‬‬ ‫(וע”ש עוד שדן בזה דגם בס”ת כתיב ‘כתבו’ לכאו”א‪ ,‬מ”מ זה רק אי אין יוצא בקני’ דאתי‬ ‫קרא דצריכין לכתוב‪ ,‬אך שיטת רש”י בסנהדרין דלמסקנא יוצא בקני’ ו’כתבו’ לאו להכי‬ ‫אתא שפיר יוצאין בשל שותפות‪.‬‬ ‫"לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה" (ל יב)‬ ‫וברש"י‪' :‬אילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה'‪ .‬והוא פלא גדול איך יתכן שהיה‬ ‫צריך לעלות לשמים ללמדה בזמן שהיא בשמים‪ ,‬והרי אין לך אונס גדול מזה‪.‬‬ ‫מעניני ימי הסליחות‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫“סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי"‬ ‫ועי’ בדרשת מהר”ח שביאר דקחשיב תרתי‪ ,‬ד’סמר מפחדך בשרי’ הייו דחיל ורעדה יאחזני‬ ‫"ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני‬ ‫ישראל" (לא ט)‬ ‫מאימת גדולת המלך כי גדלה מאדף ו’ממשפטיך יראתי’ היינו אימת הדין‪.‬‬ ‫פירש"י‪' :‬כשנגמרה כולה נתנה לבני שבטו'‪ ,‬וברמב"ן פירש יותר דהיינו מבראשית עד לעיני כל‬ ‫וביאר בנפלאות מתורתך’ בהא דלבד מפחד הדין יש כאן פחד ויראה מהשי”‪:‬ת יותר מכל‬ ‫ישראל‪ ,‬וצ"ע דא"כ נמצא דקודם שכילה כתיבתה ונתנה אל הכהנים כבר נכתב בתורה ויכתב ויתן‪,‬‬ ‫הימים‪ ,‬דהנה כתיב ‘לפני ה’ כי בא כי בא לשפוט הארץ’ והמשמעות בזה היא שהקב”ה בא‬ ‫וכענין מה שהקשו חז"ל אפשר משה מת וכתב וימת שם משה‪ ,‬וכאן אין שום תירוץ ממה שתירצו‬ ‫לכאן בשביל לעשות משפט כענין משפט דור ההפלגה דנאמר שם ‘וירד ה’ וכן במשפט‬ ‫[הרב אהרן דיקמן]‬ ‫שם‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫סדום ארדה נא ואראה’ וכמש”נ בחי’ מרן רי”ז הלוי (בראשית) דע”י מה דהתהלך הקב”ה בגן‬ ‫לרוח היום חל על אדם וחוה דין מורא משום דנעשה כעומד לפני המלך‪.‬‬ ‫"הקהל את העם האנשים והנשים והטף" (לא יב)‬ ‫פרש"י‪' :‬והטף למה באים ליתן שכר למביאיהם'‪ .‬והוא פלא גדול מה הביאור בזה הרי ממ"נ אם‬ ‫ה' רוצה ליתן שכר יש הרבה פעולות ומה הטעם שמביאים דוקא אותם‪ .‬ועוד מא"ש ממצות חינוך‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫שיש חיוב על אב לחנך את בנו והכ"נ יהיה חיוב לחנך את בנו בזה‪.‬‬ ‫בעומק הסוגיות | כתיבת התורה פרשיות פרשיות‬ ‫הרב מאיר טעפ‬ ‫"כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי" (לא כא)‬ ‫“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (לא יט)‬ ‫קשה מה בא לומר שהקב"ה ידע את יצרם לפני שהוא מביא אותם לאר"י‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם (ס"ת ז א)‪' :‬מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו‪ ,‬שנא' 'ועתה‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫כתבו לכם את השירה' ‪ -‬כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו‪ ,‬לפי שאין כותבין את‬ ‫התורה פרשיות פרשיות'‪.‬‬ ‫"כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה' ואף כי אחרי‬ ‫והנה כתב החת"ס (שו"ת יו"ד סי' רנד) להקשות תמיהה גדולה על דברי הר"מ‪ ,‬וכתב עליה‬ ‫מותי" (לא כז)‬ ‫'ושאלתי לחכמים גדולים ואין פותר לי'‪ .‬וכה הקשה‪ ,‬דאם כדבריו היאך כותבין פרשיות של‬ ‫צ"ע למה הוצרך לתלות בידיעת עצמו‪ ,‬והרי השי"ת הוא מוסר השירה‪ ,‬וא"כ כיון דהקב"ה יודע לכך‬ ‫תפילין ומזוזה‪ ,‬וכן פרשת סוטה במקדש‪ ,‬הא בגמ' מבואר (גיטין ס‪ ).‬דאין לכתוב את התורה‬ ‫[הרב אשר גרינוולד]‬ ‫נתן השירה‪ ,‬ולמה הוצרך לומר דגם הוא עצמו יודע‪.‬‬ ‫מגילות מגילות‪ ,‬אלא דע"כ צ"ל שכך ציוה ה' וגזה"כ הוא להתיר‪ ,‬וא"כ יוקשה מא"ש פרשת‬ ‫השירה שבעבורה צריך לכתוב את כל התורה כולה‪.‬‬ ‫וראה עוד בשאגת אריה (סי' לד) שהתמיה לשיטת הר"מ‪ ,‬דהלא אפשר לכתוב חומש דברים‬ ‫"הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם" (לא כח)‬ ‫לחוד‪ ,‬כמפורש בר"מ (ס"ת ז יח) דמותר לכתוב כל חומש בפני עצמו‪ .‬וכן מוכרח מהא דאיתא‬ ‫פרש"י‪' :‬ולא תקעו אותו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל לפי שנאמר עשה לך ולא השליט‬ ‫בגמ' (גיטין ס‪ ).‬דאין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד ציבור‪ ,‬וש"מ דרק אינם נקראים‪,‬‬ ‫יהושע עליהם ואף בחייו נגנזו קודם מותו לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות'‪ .‬וצ"ע מ"ט‬ ‫אך ניתנים להיכתב‪ .‬וכן נמצא לדבריו שלדעת מ"ד דכותבין את התורה מגילות מגילות‪ ,‬א"כ‬ ‫אם נגנזו קודם מותו נחשב שאין שלטון ביום המות‪ ,‬והרי לכאורה מה שציוה נתקיים שהרי הם‬ ‫אין חובת המצוה לכתוב ספר תורה שלם‪ ,‬כיון דסגי בכתיבת דברי השירה לחודיה‪ ,‬וזה תמוה‬ ‫נאספו ומה שלא היה חצוצרות הוא משום שנגנזו‪.‬‬ ‫דלחד מ"ד סגי בכתיבת פרשה זו בלבד‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫‘אשר יש בזה משום צדקה גמילות חסדים והחזקת תורה‬ ‫ולדעתי זוהי זכות הגדולה שניתן לעשות בממונו ליום הדין’‬ ‫(מתוך מכתב מרן הגריש”א זצ”ל עבור אחזקת כוללים)‬ ‫לתרומות עבור אחזקת הכוללים במשך כל ימות השנה ‪054-8475219‬‬ ‫ב‬ ‫המשך מעמ' א' | אין מעבירין על המצוות‬ ‫שייכות פ' כי תבא לר"ה | הרב יהושע הלוי ניסנקורן‬ ‫שהתחילה מצות ההלכה ע''י הכהנים (ומהא דטרח לבאר דמוגדר כהתחילו במצוה‬ ‫נסיון לבאר טעם ערכי ומוסרי נוסף בענין קביעת חז”ל את פרשת כי תבוא בחודש אלול‬ ‫נראה ברור דהוא דוקא‪ ,‬דאל''ה הול''ל בסתמא כיון דהביאו לו המצוה אין לו לדחותה)‬ ‫דווקא בעת הזאת של ימי ההכנה לראש השנה‬ ‫וא''כ י''ל דדברי השאג''א דליכא דין א''מ גבי דבר הרשות‪ ,‬דוקא בגונא דלא התחיל‬ ‫א‪ .‬ידוע כי חז"ל ראו תמיד למצוא איזה טעם וקשר בין תוכן פרשות התורה הנקראות בציבור‪ ,‬ובין הזמן‬ ‫במצוה‪ ,‬אך היכא דהתחיל במצוה שיך ביה דינא דא''מ‪ ,‬גם להפסיק לדבר הרשות‪ ,‬וגם‬ ‫המסויים בשנה אשר חז"ל קבעו לקרותם‪ ,‬והגם שלפעמים קשה למצוא בזה טעם ברור וגלוי‪ ,‬וגם אין‬ ‫אסור להפסיק מצוה שאין מחוייב בה אחר שהתחיל לעשותה‪( .‬ובזה יבואר גם האי‬ ‫הדבר מוכרח‪ ,‬מ"מ חזינן כי חז"ל השתדלו בזה מאד‪.‬‬ ‫דיומא דהרואה‪ ,‬דמיירי דכבר התחיל לראות קריאת כה''ג)‪.‬‬ ‫והנה פרשת "כי תצא" אשר זמנה נקבע להקרא בציבור בתחילת חודש אלול ימי הרחמים והסליחות‪,‬‬ ‫אלא דלכאו' הסברא בחילוק זה צ''ע‪ ,‬אחר דעיקרא דדינא משום החמצת המצוות‪,‬‬ ‫פותחת בפרשת היציאה למלחמת רשות וענין אשת יפת תואר‪ ,‬ומבואר בזוהר כי הלשון הנאמרת גבי‬ ‫ומחוייב שלא להחמיץ גם בגונא דלא התחילה במצוה‪.‬‬ ‫אשת יפת תואר ‪" -‬ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" רומזים לחודש אלול וכלל היציאה למלחמה‬ ‫ונראה דבעיקר גדר אין מע''ה י''ל דטעמא דהחמצה וטעמא דביזוי מצוות אחודים זב''ז‪,‬‬ ‫מתבארת כיציאה למלחמה עם היצר הרע‪ ,‬והגם שבפשטות לדידנו הדברים סתומים ולא כל כך ברורים‪,‬‬ ‫והיינו דאחר דמדיני המצוה לשומרה דלא תחמיץ‪ ,‬א''כ כך צריך להיות היחס למצוה‪,‬‬ ‫האריכו המפרשים לבאר את הענין דוקא על דרך זו‪ ,‬וממילא מובן היטב‪ ,‬מדוע קבעו חז"ל לקרוא את‬ ‫ומיניה דהיכא דאין שומר אותה הרי שמזלזל במצוה‪ ,‬ומשו''ה גם היכא דעושה מעשה‬ ‫פרשת כי תצא בתחילת חודש אלול‪.‬‬ ‫החמצה למצוה אחת עבור מצוה אחריתי‪ ,‬דהיה מקום לומר דבעצם ליכא הכא החמצה‬ ‫וכן גם פרשת "כי תבוא" הנקראת בהמשך חודש אלול‪ ,‬דמבואר בגמ' (מגילה ל"א ש"ב)‪ ,‬לכך כ' עזרא‬ ‫דהרי בא לעשות מצוה אחרת‪ ,‬מ''מ הרי ביחס למצוה זו הרי שמחמיץ אותה‪ ,‬וממילא‬ ‫הסופר תיקן להם לישראל לקרוא את פרשת "כי תבוא" שמובאים בה הקללות הרבות על ישראל אם‬ ‫הוי זלזול במצוה‪.‬‬ ‫לא יקיימו את התורה לקרותה לפני ראש השנה כדי לשייך את הקללות לשנה שעברה‪ ,‬וכנראה גם כדי‬ ‫ובזה יבואר דינא דיומא דליכא איסור בהפסקת ראית כה''ג לראיה אחרת‪ ,‬כיון דלא‬ ‫לעורר ולהחריד את הציבור לקראת יום הדין הקרב ובא‪ ,‬וכן מצינו רמז ברור בלשון 'ניצבים ‪ -‬וילך'‪ ,‬על‬ ‫עסיק בה‪ ,‬דכיון דהאיסור משום זלזול‪ ,‬א''כ היכא דאין מעשה הניכר דעביד החמצה‬ ‫היותנו כהולכים להיות ניצבים לפני בדין‪ ,‬לפני בורא עולם‪ ,‬והדברים ידועים ומפורסמים‪.‬‬ ‫כלפי המצוה – ליכא זלזול‪.‬‬ ‫וע"פ היסוד הכללי הזה ‪ -‬ליתן טעם והסבר לסדר קביעת הדברים בתורה‪ , ,‬בכוונת מכוון‪ ,‬נתעוררנו לעיין‬ ‫וזה נראה יסוד סברת השאג''א דליכא העברה בדבר הרשות‪ ,‬דהיכא דלא עושה מצוה‬ ‫ולשאול גבי סדר דברי הפסוקים בתחילת פרשת "כי תבוא"‪ ,‬אשר בתחילתה עוסקת במצוות שיש על‬ ‫משום דעביד מעשה רשות‪ ,‬אין מעשה הניכר דהחמצה‪ ,‬דהוי כאין בכונתו לעשות‬ ‫עם ישראל לקיים מיד בביאתם לארץ‪ ,‬ומבואר בדברי החזקוני‪ ,‬האבן עזרא ועוד‪ ,‬כי יש בזה שש מצוות‬ ‫המצוה עתה‪ ,‬דעשית מעשה הרשות כמוה כלא לעשות דבר‪ ,‬דאין כאן חפצא דדחיה‬ ‫עיקריות והן ‪ -‬מחיית עמלק‪ ,‬הבאת ביכורים‪ ,‬הפרשת מעשרות‪ ,‬כתיבת התורה על האבנים‪ ,‬בניית המזבח‪,‬‬ ‫מפני הרשות‪ ,‬אלא כאומר שחפץ לנח ולהשתהות בסתם‪ ,‬אומנם כאשר חפץ לעשות‬ ‫ונתינת הברכות והקללות על הר גריזים והר עיבל‪.‬‬ ‫מצוה קודם המצוה הסמוכה‪ ,‬בזה הרי דדחי למצוה משום מצוה אחרת‪ ,‬והוי מעשה‬ ‫ב‪ .‬והגם שכל שש מצוות הללו נצטוו ישראל לקיימן כבר מעת כניסתם של ישראל לארץ הרי שגבי‬ ‫החמצה הניכר‪.‬‬ ‫שתים מהן יש תנאים מפורשים בקראאיכא המעכבים בפועל את קיומם‪ - ,‬מצות "מחיית עמלק" אין‬ ‫אומנם היכא דמפסיק באמצע מעשה המצוה‪ ,‬הרי שבזה ודאי הוי גדר דמעשה החמצה‬ ‫לקיימה אלא רק בהניח ה' לך מכל אויבך מסביב‪ ,‬וכן מצות הבאת ביכורים לביהמ"ק‪ ,‬שאין חיובה אלא‬ ‫בעצם‪ ,‬ואחר שכן ודאי דהזלזול כשמפסיק צורך רשות חמור טפי מהפסקה לצורך‬ ‫רק לאחר ירושה וישיבה‪[ ,‬ואמנם יש מקום להאריך ולבאר בענין זה גופא מדוע אמנם‪ ,‬נקבע לקיים‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫את שתי המצוות הללו במועד כל כך מאוחר ומה רצון התורה בזה‪ ,‬שהרי מדובר בשתי מצוות חשובות‬ ‫(ובפוסקים הביאו ממהרי''ל ללמוד מפסחים דבימים שקוראים בשני ס''ת צריך להביא‬ ‫ועיקריות‪ ,‬ומצד המציאות ניתן היה לכאורה להתחיל ולקיים גם אותן מיד בכניסתם של ישראל לארץ‬ ‫השני לבימה קודם שמסלקים הראשון‪ ,‬ומביאים בזה ל' שלא יהיה פנוי מן המצוות‪,‬‬ ‫ולא ידעינן איפא טעם ברור‪ ,‬מדוע אמנם הן נדחו למועד מאוחר כל כך‪ .‬ובעז"ה בל"נ נחזור לדון בזה]‪.‬‬ ‫ולכאו' איך מתבאר עם הגמ' דמגדירה דהוא גדר דאין מעבירין‪ ,‬ולנ''ל מובן דשלא יהיה‬ ‫ג‪ .‬ברם‪ ,‬השאלה הגדולה והמופלאה היא כי מכל שש המצוות שיש על ישראל לקיים מיד עם כניסתן‬ ‫פנוי הוא נמי גדר בזלזול המצוה‪ ,‬ועיין)‪.‬‬ ‫לארץ‪ ,‬מתבארת ראשונה בקראי בתחילת הפרשה‪ ,‬דווקא מצות ביכורים! דבשלמא‪ ,‬מצות "מחיית‬ ‫ובזה יש לבאר גם הא דהוכיח שם הטו''א דאיכא דין לחזור על מצוה שעבר עליה‪,‬‬ ‫עמלק" נדחתה‪ ,‬משום עומק סודה‪ ,‬וחוסר הידיעה כיצד לקיימה‪ ,‬אבל גבי מצות "הבאת ביכורים" אשר‬ ‫וכן נראה לבאר בזה החילוק שהובא לעיל בב' בתי כנסיות וב' ספרי לימוד וכו'‪ ,‬היינו‬ ‫גם היא מעוכבת לזמן ארוך מאד לאחר "נחלה וירושה" שהוא פרק זמן של ארבע עשרה שנים ‪ -‬למאי‬ ‫דהחמצה גרידא שייכא לכאו' בכל התמהמות כשלא עושה בהכ''ת הראשונה שי''ל‪ ,‬אכן‬ ‫אמרה התורה להקדים את הבאת הציווי לתחילת פרשת כי תבוא ‪ -‬קודמת וראשונה לכל ארבע המצוות‬ ‫זלזול במצוה שיך רק היכא דאיכא מעשה מצוה לפנינו‪ ,‬וזה שיך רק בדבר שהוא חלק‬ ‫הנוספות אשר ניתן לקיימן בפועל ממש כבר מיד עם כניסתם של עם ישראל לארץ‪ .‬ולכאורה הוא‬ ‫מהמצוה‪ ,‬כגון מצה ועומר‪ ,‬משא''כ בספר לימוד ובתי כנסיות‪.‬‬ ‫פלא גדול‪.‬‬ ‫ולפי’’ז יתכן דבציור הנ''ל דצריך להמתין מעט בלבישת הטלית‪ ,‬יאסר עליו להניח‬ ‫ואולי‪ , ,‬לאחר שכבר נתבאר בתחילת הדברים כי קביעת הפרשות הנקראות בחודש אלול מקורם‬ ‫תפילין בינתיים‪ ,‬כיון דנראה דמאחר הטלית לאחר התפילין‪ ,‬אף דבאמת משום טעם‬ ‫וענינם‪ ,‬הוא‪ ,‬באיזה טעם הקושר אותם לימי הרחמים והסליחות של חודש אלול‪ ,‬כעין זאת ניתן לומר‬ ‫אחר‪ ,‬אף דאינו מוכרח‪ .‬אומנם בגונא דאחז תפילין ש''ר בטעות‪ ,‬האם יוכל לתקן זאת‬ ‫גבי מצות הבאת הביכורים ‪ -‬והוא ‪ -‬כי במצוה זו יש שני חלקים חשובים ‪ -‬האחד ‪ -‬הוא ‪ -‬עצם הבאת‬ ‫בהחלטה שמתעכב מלהניח התפילין בכמה דקות‪ ,‬ובינתיים יסירם מידו‪ ,‬נראה דלהסיר‬ ‫הביכורים לכהן בביהמ"ק ‪ -‬מצד החיוב הממוני שבדבר‪ .‬והשני‪ -‬הוא הגדת הדברים שיש לאומרם לכהן‬ ‫מידו יתכן דאסור בכל גוני‪ ,‬וכמשנ''כ בטו''א דאף לדבר חול אסור‪ ,‬ונראה דהו''ה בסתם‪.‬‬ ‫בשעת הבאת הביכורים‪ ,‬כנאמר בקרא "ואמרת אליו" ומפרש רש"י במקום ‪ -‬ואמרת אליו שאינך כפוי‬ ‫ובגונא דהיה הש''ר סמוך לו‪ ,‬צ''ע‪ ,‬אולם יתכן דהמתנה זו משום שלא לעבור וכו'‪ ,‬היא‬ ‫טובה!! דלהיות מכיר טובה מבואר באריכות בכל ספרי המוסר שהוא מידה יסודית ועיקרית באדם‬ ‫גופה הוי העברה‪ ,‬דממתין מלהניח שניהם‪ ,‬כדי שיוכל להניח התפילין ש''י הרחוקות‬ ‫מישראל‪ ,‬עד שרבינו יונה אשר חיבר את כל תורת ועבודת התשובה לפני ראש השנה‪ ,‬קובע ואומר‬ ‫יותר‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫בספריו ‪ -‬כי אדם שאינו מכיר טובה ‪ -‬אינו בגדר אדם! והיינו שהיא‪ ,‬מידה ראשונה ויסודית שאי אפשר‬ ‫לאדם בילתה ואם חסרה היא ח"ו‪ ,‬חסר האדם את כל עיקר תפקידו בעולם‪.‬‬ ‫ומשום כך נראה כי החלק בהבאת הביכורים‪ ,‬להיות מכיר טובה ולא ח"ו כפי טובה היא העומדת‪,‬‬ ‫המשך מעמ' א' | היסח דעת בתפילין‬ ‫כטעם העיקרי לקביעת התורה לפתוח את פרשת המצוות שיש לקיימן מיד בכניסה לארץ‪ ,‬דווקא‬ ‫ולדברינו יוצא שהחקירה הראשונה נח' בזה הראשונים הנ"ל‪ ,‬דלרמב"ן החיוב למשמש‬ ‫במצוות הבאת הביכורים ‪ -‬משום הענין הרוחני העמוק אשר עומד ביסודה של מצוה זו‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬גם אם‬ ‫בתפילין‪ ,‬בזה מקיים הדין שזוכר כל הזמן‪ ,‬ולפי' הרא"ש זה רק גדר‪.‬‬ ‫איכא א"כ טעמים והסברים‪ ,‬מדוע אי אפשר לתורה לחייב את האדם ליקח מפירותיו ולעלות וליתנם‬ ‫ובשאגת אריה מוכיח כדעת הרמב"ם והרמב"ן‪ ,‬דהרי בגמ' מבואר שכל הדין של היס"ד‬ ‫לכהן בביהמ"ק ‪ -‬וכגון שאין לחייב אדם ליתן מפירותיו לכהן אלא לאחר שכבר נתיישב בטוח ואיתן‬ ‫ילפינן מציץ‪ ,‬ובציץ מבואר שצריך שיהיה דעתו על הציץ‪ ,‬ועוד הקשה על דעת הרא"ש‪,‬‬ ‫בנחלתו וכו'‪ ,‬באה התורה בהקדמת מצוה זו לראש ששת המצוות ללמדנו כי גם אם בשנים הראשונות‬ ‫דהרי איסור של שחוק וקלו"ר‪ ,‬הוא גם בלי תפילין וציץ דמבואר בחז"ל שהמסיר מורא‬ ‫לישיבתנו בארץ‪ ,‬אין עלינו עדיין את החובה הממונית להפריש מפירותינו לכהן המשרת את עבודת ה'‬ ‫שמים מעליו עובר על "פן תשכח את ה' אלוקיך" ועוד הק' מדין משמוש כדאמרנו‬ ‫בביהמ"ק אעפ"כ אין אנו פטורים כלל וכלל מלהפנים בליבנו פנימה את גודלה וחשיבותה של הכרת‬ ‫לעיל?! ומכח זה כתב השאגת אריה להל' כדעת הרמב"ם והרמב"ן ולא כדעת הרא"ש‪.‬‬ ‫הטוב שבליבנו כבר מרגע כניסתינו לארץ ומעתה‪ ,‬יש בידינו הקשר וטעם נוסף לקריאת פרשת כי תבוא‬ ‫בהעמק ברכה סי' ה' כתב לישב דעת הרא"ש והרבינו יונה‪ ,‬במה שכתבו שהגדר של‬ ‫בימי הרחמים והדין הבאים עלינו לטובה (מלבד כמובן הבאת הקללות שתיקן עזרא לקוראם לפני‬ ‫היס"ד‪ ,‬הוא שלא יהיה במצב של שחוק וקלו"ר‪ ,‬אי"ז דווקא שחוק וקלו"ר‪ ,‬אלא כל‬ ‫יום הדין) כמבואר בגמ'‪.‬‬ ‫שמפנה לבו ודעתו מהתפילין ואפי' בבכי וצער [אבלות] ג"כ מיקרי היס"ד‪ ,‬ודלא‬ ‫כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל‪.‬‬ ‫כהשאגת אריה‪ ,‬שלדבריו לשי' הרא"ש‪ ,‬אבל גם בזמן הבכי וההספד כיון שלא נמצא‬ ‫במצב של שחוקל"ר‪ ,‬ושפיר דלפי"ז לא ק' קושית השאגת אריה שהרי יש איסור של‬ ‫מקורות נאמנים | סליחות הרב משה הורביץ‬ ‫שחוקל"ר‪ ,‬דבתפילין וציץ התחדש שכל שליבו מפונה מהתפילין‪ ,‬הוי הסחת דעת‪.‬‬ ‫סדר הסליחות נתקן ברובו ע”י הגאונים רס”ג ור”ע גאון‪ .‬והפיוטים‪ ,‬נתחברו מאוחר יותר ע”י הראשונים‪.‬‬ ‫ומיישב העמק ברכה לפי הנ"ל‪ ,‬הסתירה בטור‪ ,‬דבסי' ל"ח הביא דעת הרמב"ם דמצטער‬ ‫כתב הלבוש [סי’ תקפא] שסדר הסליחות נתקן כסדר תפילה בפ”ע‪ .‬אשרי בתחילה ופסוקי לך ד’ הצדקה שהם‬ ‫פטור מן התפילין‪ ,‬וא"כ מבואר דפסק כהרמב"ם‪ ,‬ובסי' מ"ד כתב דשינת ארעי שרי‪,‬‬ ‫דוגמת פסוד”ז ואמירת שבחים‪ .‬והסליחות עם יג מידות כנגד שמו”ע ואח”כ נפילת אפיים ולבסוף קדיש תתקבל‬ ‫לפי שאי"ב שחוק וקלו"ר‪ ,‬מבואר דפסק כהרא"ש‪ .‬אלא שפיר אפ"ל דפסק כהרא"ש‪,‬‬ ‫כאילו זה תפילה בפ”ע [ובסליחות של תעניות כיון שהם בתוך התפילה הסדר שונה ] ואע”פ שלא מצינו קדיש‬ ‫ומה דמצטער פטור‪ ,‬כיון שע"י הצער מפנה דעתו להדיא מהתפילין וגם לרא"ש הוי‬ ‫תתקבל רק אחר שמו”ע כאן נחשב כתפילה וכבר נמצא כן בראשונים בסדר טרויש סי’ ב’ שסליחות כשמו”ע‬ ‫הסחת דעת‪.‬‬ ‫ולכן יש תתקבל ובשו”ת בנין שלמה כתב שהסליחות כנגד תרומת הדשן שזמנה בעלות השחר ונרמז בסליחות‬ ‫ולשא"ר שפסק כרמב"ם והרמב"ן שצ' שיהיה דעתו להדיא על התפילין יש להקשות‬ ‫של ער”ה‪ .‬ובליקוטי מהרי”ח הוסיף שאומרים אשרי שהוא העיקר של פסוד”ז וגם האומר ביחיד צריך לאומרו‬ ‫מדוע שרי שינת ארעי‪ ,‬ונדחק ליישב דבזמן מועט כזה‪ ,‬לא הוי בגדר האיסור של‬ ‫[ולא רק עבור הקדיש]ואין פוחתים מג’ סליחות כנגד ג’ תפילות‪.‬‬ ‫היס"ד‪ ,‬וזהו דוחק‪ .‬ועוד ק' דלדבריו לא שייך הדין שאדם יכול להניח תפילין כל היום‪,‬‬ ‫פסוקי לך ד’ הצדקה מקצתם בסידור ר”ע גאון וחלקם נתחברו ע”י רש”י והובאו במחזור ויטרי‪.‬‬ ‫דהרי ודאי מתעסק גם בשאר צרכים‪.‬‬ ‫הפסוקים שקודם כל סליחה הם העיקר ואין לדלגם או לאומרם במרוצה יותר מהסליחה וכמ”ש בספר חסידים‬ ‫והנראה לומר דיש ב' דינים בהיס"ד – א‪ ,‬דיש היס"ד של איסור‪ ,‬כל שנמצא בשחוקלו"ר‪.‬‬ ‫סי’ רנו‪ .‬וכן התחינות שבסוף כגון ענינו‪ ,‬ומי שענה חלקם הוזכרו בגמ’ תענית‪ ,‬וקדמו לפיוטים‪ .‬ועי’ ברכי יוסף‬ ‫ב‪ ,‬דיש דין בתפילין דלא סגי דמונח עליו אלא צ' שיהיה דעתו להדיא על התפילין‪ ,‬ורק‬ ‫תקפא‪,‬ד שהזהיר לא לאומרם במרוצה‪.‬‬ ‫אז מקיים את המצוה‪.‬‬ ‫המנהג לומר וידוי רק פעם אחת כ”כ האריז”ל וכן במעשה רב אות רב‪.‬‬ ‫כתב המאירי בחיבור התשובה מאמר ב’ פ”ח שחלק מדרכי התשובה היא ריבוי סליחות וזה טעם אמירתם[וכך‬ ‫אך כשאין דעתו להדיא‪ ,‬אי"ב איסור כלל‪ ,‬אך לא מקיים את המצוה‪ ,‬וא"כ אם הניח‬ ‫משמע ברמב”ם הל’ תשובה] והוסיף שמשכימים ומאריכים בהם עד שיאור היום ועומדים בתפילה מתוך‬ ‫כל היום תפילין ואינו במצב של שחוק וקלו"ר אי"ב איסור כלל‪ ,‬וכל זמן במשך היום‬ ‫אותם הדברים ומה”ט הזהיר שם שלא לישון אחר הסליחות הן שלא יאנס בשינה ויפסיד זמן קר”ש והן שענין‬ ‫שיזכור שיש עליו תפילין‪ ,‬מקיים את המצוה‪ ,‬ושפיר לפי"ז גם בשינת ארעי דשרי‬ ‫הסליחות לעמוד בתפילה אחר אמירתם כדי לעמוד בתפילה מתוך סליחה [והאומרם אחר חצות יש לו מעלה‬ ‫לכו"ע‪ ,‬משום דזמן זה דאין חשש הפחה‪ ,‬מותר לו ללבוש ואי"ב איסור‪ ,‬אך לא מקיים‬ ‫של עת רצון יותר מאמירה בבוקר אמנם ענין להסמיך סליחה לתפילה אין לו] עוד כתב המאירי שם פ”ב טעם‬ ‫את המצוה‪.‬‬ ‫נוסף לאומרם בתחילת היום כדי שיהיו המחשבות זכות בהגיע היום‪.‬‬ ‫לע"נ הגאון רבי יונה יוסף הכהן ארנטרוי זללה"ה‬ ‫לזכות חתן בר המצוה יוסף שלום נ"י‬ ‫נלב"ע כ"ה אלול תשמ"ט‬ ‫ב"ר שמואל הרשלר שליט''א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫יהא רעוא שיגדל לאילנא רברבא בתוי"ש‬ ‫ג‬ ‫הונצח ע"י נכדו הרב ישראל הכהן ארנטרוי שליט"א‬ ‫עליה לתורה בבית מדרשינו בשבת קודש‬ ‫תחילת התפילה בשעה ‪7:30‬‬ ‫תגובות לגליון הקודם‬ ‫ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה‬ ‫ְמ ֵל ִאים זִ יו ְ‬ ‫הרב מאיר טעפ‬ ‫החוטא בשגגה‬ ‫“הנסתרות לה’ אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו” (כט כח)‬ ‫כתב הרמב”ן‪‘ :‬דעתי בדרך הפשט כי ‘הנסתרות’ הם החטאים הנסתרים מן העושים אותם‪ ,‬כגון ‘שגיאות לפרשת כי תבא‪ :‬בשאלה‪ :‬רש"י פירש דאמירת והגדתי היום וגו'‪ ,‬היינו דאומר דאינו כפוי‬ ‫מי יבין מנסתרות נקני’‪ ,‬יאמר הנסתרות לשם לבדו הם‪ ,‬אין לנו בהם עוון אשר חטא‪ ,‬אבל הנגלות שהם טובה‪ .‬וקשה כיון דמצוה לומר כן ליכא הוכחה דאינו כפוי טובה‪ .‬תשובה‪ :‬כשאדם אומר‬ ‫הזדונות‪ ,‬לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת חוקת עולם וכו’‪ .‬ולפי שהביא באלה בכוונה שלימה שאת כל פרי אדמתו הוא קיבל מהקב"ה‪ ,‬הרי אינו כפוי טובה ביחס לפרי‬ ‫לעשות כל המצוות הוציאם מן החרם העושה בשגגה שלא יתקלל באלה הזאת’‪ .‬ויש לדון בכוונתו אדמתו‪ .‬אמנם יתכן שבדברים אחרים הוא עדיין כפוי טובה‪.‬‬ ‫שכתב על שגגה ‘אין לנו בהם עוון אשר חטא’‪ ,‬אם הוא רק לענין שהוציאם מן האלה‪ ,‬או יותר מזה‪ .‬בשאלה‪ :‬רש"י כתב דגר מביא ואינו קורא‪ ,‬ובשפ"ח כתב דהוקשה לרש"י דפשיטא דגר חייב‬ ‫ובשער הגמול כתב הרמב”ן‪‘ :‬הרי שאכל חלב בשוגג נקרא חוטא‪ ,‬וכן קראתו התורה בכל מקום‪ ,‬ומהו בכל המצוות‪ .‬וקשה דבהרבה מצוות התורה ריבתה גר‪ ,‬ומ"מ לא קשה לנו‪ .‬תשובה‪ :‬לולא‬ ‫חטאו שלא נזהר בעצמו ולא היה ירא וחרד אל דברי המקום ב”ה‪ ,‬שלא יאכל ולא יעשה דבר עד השפ"ח נראה לומר דלרש"י לא הוקשה מדוע הוזכר גר בפרטות‪ ,‬אלא דרש"י מעורר דלא‬ ‫שיבדוק יפה יפה‪ ,‬ויתגלה לו הדבר שהוא מותר וראוי לו לפי גזירותיו של הקב”ה‪ ,‬ועל הדרך הזו היא נטעה לומר דכיון דגר הוזכר כאן בפרטות נימא דגר שווה לכולם גם במצוות קריאת ביכורים‪,‬‬ ‫וקמ"ל רש"י דגר מביא ואינו קורא‪ ,‬דהיינו דמצות ביכורים דגר שונה ממצות ביכורים ד'אתה‬ ‫טעם חטא השגגה בכל התורה’‪.‬‬ ‫וכעי”ז כתב המבי”ט (בית אלוקים תשובה פ”א)‪‘ :‬גם בחטא שהוא בשוגג צריך החוטא תשובה ומידת והלוי'‪.‬‬ ‫רחמים לשיתכפר‪ ,‬כי אם היה זהיר בעבודת הא’ל והיה ירא מלעבור על דבריו‪ ,‬לא היה נכשל בחטא‪ .‬בשאלה‪ :‬אצל האיש הזכיר גם אחיו‪' :‬תרע עינו באחיו ובאשת חיקו'‪ ,‬ואילו אצל האשה לא‬ ‫אבל כיון שהסיח מדעתו מצות הא’ל נכשל בעבירה בלי מתכוין‪ ,‬ולכך צריך חרטה במה שהסיח דעתו הוזכר אחיה‪' :‬תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובביתה'‪ .‬וקשה מדוע באיש הוזכר אחיו‪ ,‬ואילו‬ ‫בעבודת בוראו‪ .‬ובזה יחזור ויתקרב לעבודתו ויקבל הא’ל ית’ תשובתו במידת רחמים‪ .‬כי מצד הדין באשה לא הוזכר אחיה‪ .‬תשובה‪ :‬אשה אסורה לתת לאחיה ללא רשות בעלה‪.‬‬ ‫הרב עזריאל בוכנר‬ ‫היה ראוי שיענש על אשר לא היה זהיר וירא שלא יכשל בחטא‪ ,‬כי זו היא מעלת הירא חטא‪ ,‬שהוא‬ ‫נזהר שלא יבוא לידי חטא בשוגג מיראת החטא כו’‪ ,‬ולכך אם לא היה מצד מידת הרחמים היה ראוי‬ ‫להיותו נענש על מה שחטא בשוגג כי הוא קרוב למזיד’‪( .‬וראה לשון המסילת ישרים פכ”ד‪‘ :‬כי זה‬ ‫עיקר היראה‪ ,‬שיהיה האדם ירא ומזדעזע תמיד עד שלא תסור יראה זו ממנו‪ ,‬כי עי”ז ודאי לא יבוא בקושית הרב שניידר אהא דפירש"י 'ברוך אתה בבואך'‪ ,‬שהכוונה בזה 'מה ביאתך לעולם בלא‬ ‫חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא'‪ .‬והק' ע"ז דהרי בקללות אמרי' 'ארור אתה בבואך‬ ‫לידי חטא‪ ,‬ואם יבוא כאונס יחשב’)‪.‬‬ ‫עוד כתב המבי”ט (בית אלוקים תשובה פ”ב)‪‘ :‬וכן החטאים שהן בשוגג אינם נחשבים כ”כ חמורים וארור אתה בצאתך'‪ ,‬ולכאורה לפי"ז כיצד נפרש שם‪.‬‬ ‫כמו בזמן הבית‪ ,‬ולכן בזמן הבית צריך להביא קרבן כפרה על עוונו‪ ,‬ובזמן הזה עם התשובה וקצת אפ”ל דהנה ידוע מה שכ' הרש"ש ב"מ ק"ז על האי גמ' דמכאן סתירה לבעלי הגלגול (וכבר‬ ‫דשו בזה רבים וי"א דאין זה מהרש"ש עצמו)‪ .‬וטעם הקושי הוא משום שאם הוא משום גלגול‬ ‫יסורים כו’ יתכפר עוונו’‪.‬‬ ‫ועוד זאת נודע דעת הנתיה”מ (סי’ רלד סק”ג) שכתב‪‘ :‬באסורי תורה אפי’ אוכלן בשוגג צריך כפרה מאי טעמא הוא בא לעולם בלא חטא הלא יש לו חטאים מגלגולים קודמים‪ .‬ובפשוטו י"ל‬ ‫ותשובה להגין על היסורין‪ ,‬מ”מ באיסור דרבנן א”צ שום כפרה‪ ,‬וכאילו לא עבר דמי’‪ .‬וביאר בשער”י דהכוונה מהעולם הזה‪.‬‬ ‫(ש”א ז ז)‪‘ :‬בדרבנן עיקר האיסור מה שסרב ולא שמע לקול דברי חז”ל‪ ,‬וסירוב לא שייך רק בעושה אך יש להוסיף בזה עומק והוא דכיון שכ' ארור אתה בבואך ז"א שיש אפשרות שאדם יבוא‬ ‫במזיד‪ ,‬אבל בעושה בשוגג לא שייך סירוב‪ ,‬אבל במה שאסרה תורה נעשית נגד רחמנא גוף המעשה‪ ,‬לעולם הזה עם חטאים והוא יתכן רק משום תורת הגלגול‪ ,‬אך לפי"ז הביאור הוא דאיתא‬ ‫וזה נכון’‪ .‬ובאתוון דאורייתא (כלל י) ביאר‪‘ :‬משא”כ בדרבנן שאין המעשה או המאכל בעצמותו איסור באריז"ל דיש ב' סוגי גלגול נשמות‪ :‬א‪ .‬אדם שנולד בתור ישראל והוא צריך לתקן את נשמתו‬ ‫כלל לפי ההנחה דאיסורים דרבנן רק איסורי גברא נינהו‪ ,‬וע”כ רק אם האדם בזדון לבו עובר על דברי גם במצוות שהוא מחוייב בתור כהן וכן במצוות בתור לוי‪ ,‬ועל כן כ' האריז"ל והשל"ה שאדם‬ ‫מתגלגל שוב בתור כהן ולוי‪ .‬ב‪ .‬גלגול נשמות שהוא תיקון על חטאים וזה גלגול נשמות‬ ‫חכמים הרי”ז עבריין ורשע‪ ,‬אבל כשהיה שוגג בדבר‪ ,‬זה לא הוי עבירה כלל וא”צ כפרה וסליחה’‪.‬‬ ‫ובאו”ש (גירושין א יז) הזכיר דברי הנתיה”מ‪ ,‬וכתב‪‘ :‬אמנם לפי”ז יהיה מותר ליתן איסור דרבנן לחברו המצוי‪.‬‬ ‫בשוגג ולא יעבור על לאו דלפני עוור‪ ,‬ישתקע הדבר ולא יאמר’‪ .‬וסיים דבריו‪‘ :‬ומוכרח דשוגג בדברי ולפי”ז הוא הביאור בשני המקרים‪ ,‬דמה שכ' ברוך אתה בבואך מיירי באדם שכל סיבת‬ ‫סופרים עבר עבירה’‪ .‬וכן במ”ב (סי’ שלד ס”ק עח ובשעה”צ שם) דצריך כפרה‪( .‬ועי’ רמ”א יו”ד סי’ הגלגול הוא בשביל לתקן עוד מצוות ובזה ביאתו לעולם הוא בלא חטא ועל כן הברכה היא‬ ‫קכג כו‪‘ :‬מי ששתה יין נסך בשוגג‪ ,‬י”א שיתענה ה’ ימים’)‪( .‬וע”ע בשדי חמד כללים א קח שהביא עוד שתהיה יציאתו לעולם בלא חטא‪ ,‬אך הפסוק של 'ארור אתה בבואך ארור אתה בצאתך'‬ ‫מיירי באופן שהוא בא לעולם בשביל חטאים ובזה ארור אצה בבואך וארור אתה בצאתך'‪.‬‬ ‫הנוקטים כהנתיבות)‪.‬‬ ‫הרב מ‪ .‬ש‪ – .‬בני ברק‬ ‫להעמיק מעט מעט עד שישיג על בוריו‬ ‫“לא בשמים היא” (ל יב)‬ ‫כתב הנצי”ב (העמק השאלה יט ד”ה למיגמר) בביאור מקרא זה‪‘ :‬המשיל דבר שהוא שכלי ועמוק לדבר‬ ‫צדקת האיש‬ ‫כוס תנחומים‬ ‫שהוא בשמים ללמד‪ ,‬אפילו הוא כ”כ גבוה משכלך כמו שהוא בשמים‪ ,‬צריך אתה לעלות ולהשיגה‪,‬‬ ‫והיינו ע”י מודעים ותחבולות להעמיק מעט מעט עד שישיג על בוריו‪ ,‬וא”כ מיירי בטירחות השכל נשגר בזה בשם כל חברי הקהילה רבנן ותלמידיהון‬ ‫קדם ידידנו הדגול המסור בכל לב ונפש לצרכי ניתן לקנות בכרטיס 'מעמידים'‬ ‫ויגיעה בעיון‪ .‬ואח”כ קאמר ולא מעבר לים היא‪ ,‬שצריך להטריח את גופו ולהרחיק נדוד‪ ,‬ללמוד גמרא‬ ‫הקהילה במסירות נפלאה ומהלך לפי רוחו של כל שע"י 'נדרים פלוס' כשהרווח‬ ‫מפי רב’‪.‬‬ ‫הולך בחלקו לקופת הקהילה‪.‬‬ ‫אחד ואחד‬ ‫מצות עשה לכתוב חידושי תורה‬ ‫כמו"כ ישנו רווח לקופת‬ ‫ה"ה הג"ר רבי יעקב ירוחם גילרנטר שליט"א‬ ‫“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת” (לא יט)‬ ‫הקהילה במצטרפים חדשים‪.‬‬ ‫גבאי בית מדרשינו‬ ‫בגמ’ (סנה’ כא‪ ):‬ילפי’ מכאן‪ ,‬דיש מצוה על כל אחד מישראל לכתוב לו ספר תורה‪ .‬ועוד בגמ’ (מנחות‬ ‫ל‪‘ :).‬כתבו (ס”ת) מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני‪ .‬אם הגיה אפי’ אות אחת מעלה עליו‬ ‫היושב בעמק הבכא עם פטירת אביו האי גברא רבה ניתן לרכוש בכרטיס זה‬ ‫כאילו כתבו’‪.‬‬ ‫מנקיי הדעת שבבני ברק גזע תרשישים‬ ‫בהרבה מאד רשתות וחנויות‬ ‫הגאון רבי חזקיה אלעזר מנחם זצ"ל‬ ‫והנה כתב הטור (יו”ד סי’ רע) בשם הרא”ש‪ ,‬וכן מובא בגאונים‪ ,‬דבכלל מצות כתיבת ס”ת האמור‪,‬‬ ‫בשכונתינו‬ ‫המקום ינחם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‬ ‫הוא גם מצות עשה לכתוב ה’ חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהם‪ ,‬להגות בהן הוא ובניו‪ ,‬כי מצות‬ ‫ניתן להטעין בתשלומים‬ ‫כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה‪ ,‬והכל נכלל במצות הכתיבה הזו‪.‬‬ ‫בני הקהילה‬ ‫מורינו הרב שליט"א‬ ‫והוסיף החיי אדם (כלל לא)‪ ,‬דה”ה שמצוה לקנות ספרי לימוד בשביל להגות בהם‪ .‬ועוד כתב‪ ,‬שאם‬ ‫לפרטים נא לפנות לגבאים‬ ‫אין ידו משגת לקנות גם ס”ת וגם ספרי הלימוד‪ ,‬עדיף טפי לקנות ספרי הלימוד בכדי להגות בהם יושבים שבעה עד יום שני ברחוב מרים הנביאה ‪ 19‬בין‬ ‫השעות ‪ 10:00-13:30‬ובין השעות ‪17:00-22:00‬‬ ‫יומם ולילה‪.‬‬ ‫התינוקות שהם מתים קטנים מה תועלת בביאתם לעולם‬ ‫“הקהל את העם האנשים והנשים והטף” (לא יב)‬ ‫מכירת מקומות לימים נוראים‬ ‫צדקת האיש‬ ‫וכתב רש”י‪‘ :‬והטף למה באו‪ ,‬ליתן שכר למביאיהם’‪ .‬וכתב הש”ך עה”ת לבאר‪‘ :‬שמעתי שהיה קשה לרבי‬ ‫הבעל"ט‬ ‫יהושע‪ ,‬התינוקות שהם מתים קטנים מה תועלת בביאתם לעולם אם אין להם חיים‪ ,‬כי אם יש להם בעז"ה יחולקו השנה לוח קיר 'עיתים לבינה' עם זמני‬ ‫אצל הרב משה מרדכי ישראלזון‬ ‫התפילות בשב"ק‪ ,‬ואלפון הקהילה ועוד‪.‬‬ ‫חיים אמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות‪ ,‬כי היה אפשר לנקות עוון אביהם בדבר‬ ‫שליט"א‬ ‫אחר ולא במיתת הבנים‪ .‬אלא ודאי אין להם חיים‪ ,‬א”כ למה הם באים‪ ,‬זה היה קשה לר”י‪ .‬כששמע‬ ‫עבור חברי הקהילה‬ ‫‪050-4151774‬‬ ‫כדי ליתן שכר למביאיהן‪ ,‬אמר מרגלית טובה וכו’‪ ,‬אמר בזה נתרצה הקושיא‪ ,‬כדי ליתן שכר למביאיהן‬ ‫לל‬ ‫שהם האב והאם וכו’ שהיתה מצטערת בהריון ובלידה‪ ,‬זהו כדי ליתן שכר למביאיהן‪ ,‬שהשתדלו בקיום‬ ‫מצות פו”ר‪ .‬כך שמעתי’‪.‬‬ ‫ישא דברים‪:‬‬ ‫עם הגעת הריהוט החדש לבית מדרשינו‬ ‫וע”ע בפסיקתא זוטא שדרשו עה”פ (כח סא)‪‘ :‬וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת’‪ ,‬זו מיתת‬ ‫בין קבלת שבת למעריב‬ ‫הקהילה‬ ‫לחברי‬ ‫מקומות‬ ‫לקנות‬ ‫יהיה‬ ‫ניתן‬ ‫בנים‪ ,‬שהקללה היא כ”כ גדולה עד שלא רצתה התורה להעלותה על הכתב‪.‬‬ ‫לתפילות ליל שבת קודש ולשחרית שבמנין ג’‬ ‫מורינו הרב שליט"א‬ ‫'יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת'‬ ‫במחיר ‪ 250‬ש”ח למקום לכל תפילה‬ ‫לאחר תפילת מוסף‬ ‫“ומל ה’ אלוקיך את לבבך” (ל ו)‬ ‫לפרטים נא לפנות לגבאים‬ ‫• כתב הרמב”ן (כאן)‪‘ :‬זהו שאמרו ז”ל בא ליטהר מסייעין אותו‪ ,‬כי אחר שתשוב אליו בכל לבבך‪ ,‬הוא‬ ‫ישראלזון שליט''א‬ ‫הגאון רבי שלמה מ‪ .‬ל‬ ‫ל‬ ‫יעזור אותך’‪.‬‬ ‫������‬ ‫���‬ ‫• רבינו יונה (שערי תשובה ש”א א)‪‘ :‬והתבאר בתורה כי יעזור ה’ לשבים כאשר אין יד טבעם משגת‪,‬‬ ‫��������‬ ‫����‬ ‫��‬ ‫מעריב ליל שבת‪7:41 :‬‬ ‫ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו’‪.‬‬ ‫שחרית בשב''ק‪ :‬א'‪ | 5:40 :‬ב'‪ | 7:30 :‬ג'‪8:33 :‬‬ ‫  ‬ ‫   ��������������‬ ‫• חובת הלבבות (חשבון הנפש פ”ג חשבון כא)‪‘ :‬חשבונו עם נפשו על מה שיש ביכולתו ממעשה‬ ‫���������������������� ‬ ‫‬ ‫‬ ‫העבודה‪ ,‬ולהרגיל בה ולהתמיד עליה‪ ,‬וירוץ ויחרץ לעשותה‪ ,‬עד שתשוב לו למנהג‪ .‬ואחר כן ישתדל‬ ‫  ‬ ‫מנחה‪ :‬א' ‪ | 13:30‬ב' ‪6:10‬‬ ‫להוסיף עם מה שיש ביכולתו‪ ,‬ויכסוף לו בלבו‪ ,‬ויעלה אליו במחשבתו‪ ,‬וישאל מהא’ל לעזרו ולאמצו על‬ ‫ ‬ ‫מעריב מוצ"ש‪ :‬א' ‪ | 7:50‬ב' ‪8:11‬‬ ‫�����‬ ‫יותר ממה שיש ביכולתו‪ ,‬מן הידיעה והמעשה בלב ומצפון נאמן‪ .‬וכשיתמיד על זה‪ ,‬ימציא לו הבורא‬ ‫������‬ ‫בקשותיו‪ ,‬ויפתח לו שערי ידיעתו‪ ,‬ויחזק שכלו ואבריו לעמוד במצוותיו אשר למעלה מיכולתו‪ ,‬מדרגה בשורה משמחת לשוחרי התורה‬ ‫סליחות‬ ‫ימות החול‬ ‫���������‬ ‫�����������‬ ‫����������‬ ‫שיעור הלכה ממורינו הרב שליט"א‬ ‫אחר מדרגה‪ ,‬כמו שנאמר (ישעיהו מח) אני ה’ אלקיך‪ ,‬מלמדך להועיל‪ ,‬מדריכך בדרך תלך’‪.‬‬ ‫מנין א'‪ :‬חצות הלילה‬ ‫שחרית‪ :‬נה"ח‬ ‫������������‬ ‫�������������‬ ‫• עוד בחובת הלבבות (תשובה פ”י)‪‘ :‬כשיקבל עליו גדרי התשובה בכל תנאיה אשר בכוחו ויכולתו מהם‪,‬‬ ‫מנחה‪ 19:00 | 13:20 :‬מנין ב'‪ :‬קודם נץ החמה‬ ‫������������‬ ‫�����������������‬ ‫בעניני ארבעת המינים‬ ‫הבורא מקל עליו תשובתו‪ ,‬ועובר לו על מה שנעלם ממנו ונמנע עליו‪ ,‬וישים לו מוצא קרוב מחטאו‪,‬‬ ‫�����������‬ ‫מעריב‪23:00 | 20:00 :‬‬ ‫�����‬ ‫יתקיים במוצאי שב"ק‬ ‫וירחיב אמתלאתו בו’‪.‬‬ ‫������‬ ‫��������‬ ‫בשעה ‪ 10:00‬בבית שני‬ ‫• ארחות צדיקים (שער התשובה)‪‘ :‬אך יש תקנה גדולה לתקן הכל‪ .‬מתחילה ישוב החוטא‬ ‫לשליחת חומר לגליון או תגובות‬ ‫בכל עניני התשובה‪ ,‬ויראה ויבין בכל חלקי התשובה‪ ,‬וימסור נפשו לעשות‪ ,‬והכל יעשה‬ ‫ד‬ ‫�����������‬ ‫פקס‪039578855 :‬‬ ‫������‬ ‫��������‬ ‫בברכת התורה‬ ‫לש”ש‪ ,‬בכל כוחו ובכל ליבו‪ ,‬בסתר ובגלוי‪ .‬אז הקב”ה מקל עליו עניני התשובה‪ ,‬ומדריכו‬ ‫או במייל‪gmail.com@7177790 :‬‬ ‫לדרך ישרה לתשובה’‪.‬‬