צפונות · Tzfinois — ניצבים וילך (2026-08-31)

פרשת
ניצבים -וילך
תשפ''ו
גליון רכ"ח
צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים
יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל
המשך משבוע שעבר אין מעבירין על המצוות היסח דעת בתפילין
חתן הבר מצוה גדליהו משה סתיו ני”ו חתן הבר מצוה יוסף שלום הרשלר ני”ו
העברת מצוה לדבר הרשות השו"ע בסי' כ"ח סעי' א' פוסק חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ,שלא יסיח דעתו מהם,
הנה השאגת אריה סי' כ''ח מעמיד דכל סדרי הקדימויות אינם אלא בדברים שהם חובה ,אומנם ויש לחקור מהו דין זה ,האם ע"י המשמוש מקיים את הדין שלא מסיח דעת ,או שזה רק גדר
דברי הרשות לית בהו גדרי קדימה ,וכליל בהו דינא דאין מעבירין ,וכלשונו "דהא מותר להניח שלא יבוא לידי הסחת דעת .ביאור הדברים ,דהנה יש חקירה בגדר האיסור של היסח דעת ,האם
המקטורן על ראשו קודם הנחת התפילין" ,ובאמת דדין זה דהנחת המקטורן ,לכאו' מוסכם ,דלא האיסור הוא שמסיח דעתו להדיא וכגון שחוק וקלו"ר ,או אפי' כשאין דעתו להדיא על התפילין,
מצינו מאן דיאמר דהיכא דכיס של תפילין לפניו אסור לו לילך לשתות וכדומה ,ואף למש''כ כגון שעוסק בדבר אחר תוכ"ד שלבוש בתפילין .ולצד א' היינו שהגדר של היסח דעת הוא דבר
המ''ב דאין מעבירין שיך רק אם מכוין עתה לעשות ב' המצוות ,דאז רק משום מצוה השניה דוחה חיובי ,שמסיח דעתו להדיא בענין אחר ,ולצד ב' ,היסח דעת היינו במצב שלילי שאין דעתו להדיא
קיום המצוה שפגע בה ,אומנם נראה דגם אם כיון כבר להניח תפילין ובדרכו חפץ לשתות ,צ''ע על התפילין.
לומר דעובר בזה אאיסורא דא''מ (והוא שיך גם לגדר דאמעה''מ מזמן לזמן) ואה''נ כמשנ''כ הנה הרא"ש בפ' מי שמתו [סי' כ"ח] מביא את דברי רבינו יונה ,מתוך דברי ר' משה ז"ל שהיסח
לעיל צ''ע אמאי לא כלול בעצם בגדר הדין אחר דהוא משום החמצה וזלזול. דעת הוא רק כשמסיח דעתו להדיא שחוק וקלו"ר ,מהא דמבואר בגמ' שמותר לישון שנת ארעי
אומנם השאג''א יצא לחדש יותר ,דאף בב' מצוות שבא לעשותן ,כל שאין המצוה מחוייבת ,אין – ראשו בין ברכיו עם תפילין ,והרי ודאי כשמתנמנם אין דעתו להדיא על התפילין ,אלא שלא
שיך בה אין מעבירין ,והוא לשני הצדדין ,דמצוה שאינה מחוייבת אין איסור לעבור עליה ,וכן חושב על ד"א ,ואין כאן קלו"ר ,לכן מותר ,וכן כשעומד ביראה ומתעסק לצרכיו ,אע"פ שעוסק
דהיכא שבא לעשות מצוה המחוייבת אין איסור להקדים לה מצוה שאין מחוייבת ,והוי כהנחת במלאכתו ובאומנותו אין דעתו עליהם ממש ,אי"ז היסח דעת דאי לא תימה הכי ,איך אדם יכול
המקטורן הנ''ל ,ובזה לכאו' פליג השאג''א על השו''ע ושאר הפוסקים ,דפסקו אין מעבירין גבי להניח תפילין כל היום.
טלית ,וכתב דאין שיך בה אמ''ע וכנ''ל ,ומ''מ לכאו' בדבר רשות ממש נראה דדבריו מוסכמים, אך בטור יו"ד שפ"ח כותב – וכתב הרמב"ן ומיבעי ליה לאבל ליתובי דעתיה ולכווני לביה לתפילין
דלא מצינו בפוסקים דאסור להקדים דבר הרשות למצוה וכנ''ל. שלא יסיח דעתו מהם ,הלכך מנח להו בישוב דעתו ,אבל בשעת הספד ,לא מנח להו .ומוכח בדעת
אלא דבאחרונים הביאו להקשות על השאגת אריה ,מב' ראיות אלימות דאיכא דינא דאין הרמב"ן ,שהסחת דעת זה גם כשעומד ביראה בבכי וצער ,ולא שחוק וקלו"ר ,כיון שאין דעתו
מעבירין הן במצוות שאינו מחויב בהן ואף בדבר הרשות. להדיא על התפילין ,ולכן אבל בשעת הבכי וההספד לא מניח תפילין ,כיון שאין דעתו פנויה וצריך
דהנה במשנה ביומא "הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין וכו' ,לא מפני שתהיה דעתו להדיא על התפילין ,וכן מובא ברמב"ם הל' תפילין פ"ד הל' י"ג ,וז"ל – מצטער ומי
שאין רשאי" ומקשי' בגמ' (ע) מאי ס''ד דאין רשאי ,ואמרי' דס''ד משום ר''ל דאין מע''ה ,ואיכא שאין דעתו נכונה ומיושבת עליו ,פטור מן התפילין ,שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהם,
מצוה בראית קיום מצוה משום ברוב עם הדרת מלך והא ודאי דליכא חיוב לראות קריאת כה''ג ולכאו' לפי' רבינו יונה והרא"ש שאבל מהיום השני והלאה שאין לו את הפטור של 'פאר' ,חייב
או שריפת פר ושעיר ,ואעפ''כ חזי' דלולי טעמא ד'אינו עסוק בה' הוי ביה משום העברה עה''מ, בתפילין ,אף בזמן הבכי וההספד.
ולכאו' הוא ראיה ברורה לדינא דאמע''ה במקום הרשות ,בין היכא דמעביר מצות הרשות ,ובין והנה בתפארת למשה כ' להוכיח כדעת הרמב"ן מהגמ' בשבת [פ"ק דף ] דשרי לצאת בער"ש
היכא דאזיל למצוה דרשות. עם חשיכה בתפילין ולא חיישינן שמא ישכח ויצא ,משום דאסור להסיח דעתו מהם ,ואי כהרא"ש
(ובמסקנא דלית ביה משום אמע''ה מבאר רש''י "דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה" ,וצע''ג שהיסח דעת זה רק בשחור וקלו"ר ,אך כשעומד ביראה שרי אפי' שאין דעתו להדיא על התפילין
ביאורו לפרש''י דאמע''ה משום החמצת המצוה ,דכשאזיל מממצוה דראית כה''ג לכאו' הוי שפיר אפשר דישכח ויצא!
החמצה גמורה ,ויבואר להלן אי''ה) אלא ודאי מוכח כדעת הרמב"ן דהגדר בהיסח דעת הוא אפי' כשאין דעתו להדיא על התפילין,
ולהעביר מצוה מפני דבר רשות גמור ,נמי מוכח דכלול בדינא דא''מ ,דגבי קרבן פסח שנינו לכן לא חוששים שיצא .ועוד כתב השאגת אריה להוכיח כדעת הרמב"ן מהדין שחייב אדם
בהולכת הדם שהיו עושין ע''י שורות כהנים "שחט ישראל וקיבל הכהן נותן לחבירו וחבירו למשמש בתפילין ,משמע להדיא ,שצריך שלא יפנה דעתו מהתפילין ,דאם נאמר שהגדר של
לחבירו ,מקבל את המלא ומחזיר את הריקן" וקא' בגמ' (פסחים ס''ד) דדוקא מקבל המלא קודם הסחת דעת זה שחוק וקלו"ר ,מדוע צ' למשמש ,הרי אינו במצב של שחוק וקלו"ר.
החזרת הריקן ,משום דאין מעבירין עה''מ ,וברש''י שם "דמכי מושיט ליה האי מיד בעי לקבולי, אך בערוך השולחן [סי' כ"ח] כתב דשפיר גם להרא"ש שצריך שלא יהיה בשחוק וקלו"ר ,גם שייך
דאין מעבירין על המצוה מאחר שבאת לידו" ובמאירי על המשנה שם "לפי שאין מעבירין על דין של משמוש ,משום דע"י שימשמש ,יזכור כל הזמן שלבוש בתפילין ,ולא יגיע למצב של
המצות כלומר שכל שבאה מצוה לידו אינו מתעכב בעשייתה מצד מצוה אחרת כל שכן לדבר שחוק וקלו"ר ,ולפ"ז יוצא דלהרא"ש כל הדין של משמוש זה רק גדר ,ולא שמקיים את עצם הדין,
שאינו מצוה שקבלת המלא מצוה והחזרה בריקן אינו מצוה אלא תשמישי מצוה ומאחר שבאה כיון שאין דין לזכור את התפילין ,אלא שלא יהיה במצב של שחוק וקלו"ר ,וכתב הערוך השולחן
מצוה לידו שהושיטו לו את המזרק אינו משהא בה מפני החזרת הריקן". וכן מצאתי בספר אור זרוע [סי' תקפ"ה] וז"ל חייב אדם למשמש וכו' ,הלכך צ' אדם כשהוא
וביותר צ''ע דהשאג''א עצמו בטורי אבן מגילה ו ע''ב מביא בפשיטות מגמ' דפסחים הנ''ל דאין לבוש תפילין לזכור שהתפילין עליו ולא להסיח דעתו מהם שלא ישן בהם ולא יפיח בהם ,כי
להקדים דבר הרשות למצוה משום א''מ ,וביותר דמביא דזה כ''ש מאין מעבירים בב' מצוות, מחמת שזוכר שנושא שם הנכבד עליו ,אינו בא לידי קלו"ר ותופס יר"ש בליבו וכו' הלכך שאדם
ולכאו' סותר את דבריו בשאג''א. מכוון לבו בתפילתו ובהלכה אי"צ היסח הדעת ,דכ"ש דאיכא יראת ה' ,מבואר באור זרוע שהגדר
אכן נראה דלא קשה מידי ,דהטו''א כאשר מביא דינא דא''מ במצוות מביא דאפי' לא התחיל של היס"ד היא שלא יבוא לידי קלו"ר וא"כ שפיר הדין של משמוש שע"י שיזכור לא יבוא לידי
לעסוק במצוה אמרי' א''מ לגבי המצוה הקרובה אליו ,וכ''ש היכא דהתחילה במצוה דאסור קלו"ר .ולפ"ז מתורץ גם קושיית התפארת למשה ,דאמת שהיס"ד זה רק במצב של קלו"ר ,אך
להפסיק לעשות מצוה אחריתי ,וכ''ש שאסור להפסיק לדבר הרשות ,והיינו דמביא דינא דא''מ מדין משמוש שביארנו להרא"ש ,שהוא גדר שלא יבוא לידי היס"ד ,לא יצא בהם ,כיון שממשמש
לדבר הרשות רק בגונא דהתחיל במצוה ,ומבאר דבפסחים מוגדר דהתחיל במצוה משום המשך בעמ' ג' ויזכר שלבוש בתפילין.
א
קושיא עצומה | שכר ועונש לשמים וארץ וצריך עיון
"העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (ל יט) קושיות מבי מדרשא
פירש"י' :אמר להם הקב"ה לישראל ,הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם ,שמא שנו את "מחוטב עציך עד שואב מימך" (כט י)
מדתם ,שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם ,כענין שנאמר וזרח השמש
ובא השמש ,הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם ,שמא שנתה מדתה ,שמא זרעתם אותה פרש"י' :ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים' .וקשה מ"ט היה צריך לשואבי מים והרי היה להם
ולא צמחה ,או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים ,ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד, את באר מרים שחזר להם בזכות משה רבינו .וברש"י כתב (חקת כא כ ד"ה ומבמות הגיא)' :ד"א
אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות ,לא שנו את מדתם ,אתם ,שאם כרוה נדיבי עם כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקל ומושך אצל דגלו ומחנהו ,ומי הבאר נמשכין
זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות ,על אחת כו"כ'. דרך אותו סימן ובאין לפני חנית כל שבט ושבט' .ועוד גבי חוטבי עצים בעבור מה היה להם לחטוב
[הרב אשר פורמן] עצים במדבר.
ויל"ע מדברי הגמ' בנדרים (לט ):דאמרינן שלא רצו השמש והירח להאיר את הארץ בזמן
קרח א"ל הקב"ה בכבודי לא מחיתם בכבוד בו"ד מחיתם ,ומאז יורים בהם חיצים וחניתות
ומאירים ומשמע שהוא עונש על מה שלא האירו. "ואת אשר איננו פה עמנו היום" (כט יד)
צ"ב דבשלמא בקבלת התורה שהמטרה שיהיו כל הנשמות הוא כדי שכל הנשמות כולם ישמעו
מהקב"ה אנכי ולא יהיה לך כדי שהדבר יחרת בנשמתם אך איך אפשר להחיל התחייבות של
[הרב יעקב ישראל שניידר] ערבות על נשמות כשמדובר בעונשים שיקבלו בגלל ערבות זו.
צפונות רבותינו לבית הלוי
"הנסתרות לה' אלוקינו" (כט כח)
הרב אהרן שמואל הלוי פרש''י' :ואם תאמרו מה בידינו לעשות ,אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד ,שנאמר פן יש
בכם איש וגו' ואח"כ וראו את מכות הארץ ההיא ,והלא אין אדם יודע מטמונותיו של חבירו ,אין
“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (לא יט) אני מעניש אתכם על הנסתרות ,שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד ,אבל הנגלות לנו ולבנינו,
בסנהדרין כא אמר רבא אפילו הניחו לו אבותיו ס”ת ,מצוה לכתוב משלו שנאמר ‘ועתה לבער הרע מקרבנו ,ואם לא נעשה דין בהם ,יענוש את הרבים'.
כתבו לכם’ ,ופירש הבית הלוי (שו”ת א,ו) דיש לפרשו בב’ אופנים או דנפרש דמכתבו דרש וצריך עיון הלא זה מחלוקת בגמ' (סנהדרין מד) האם יש עונש על הנסתרות או על הנגלות ,וקשה
לי’ רבה ,דבעי’ דוקא שיכתבנו בעצמו או שלוחו או דנפרש דמ’לכם’ דריש ,דבעי’ שיהא מה נימא למ''ד דענש על הנסתרות ,ועוד קשה דאמרינן בגמ' שם דסגי במה דהוו ידעי עכן ובניו
נכתב לשם מי שיוצא בו ומש”ה אינו יוצא בירושה דהוא לא נכתב לשמו של זה האדם, והוא תימה מאי טעמא סגי בזה שאשתו ובניו יודעים ולא כל עם ישראל והרי למעשה כולם לא
יודעים מזה.
ולעולם אין המצוה שיכתבנה בעצמו ,ורק עיקר המצוה דיהא לו ס”ת הנכתבה לשמו.
ועוד קשה דאמרינן בגמ' (שבת נה ).דאמרה מידת הדין לפני הקב''ה על הצדיקים מ"ט ניצולים' ,אמר
ונפק”מ לחיוב אשה במצות כתיבת ס”ת ,דאי מכתבו אזי נשים אינן במצות כתיבת סת”ם לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמרה לפניו רבש''ע היה בידם למחות ולא מיחו
ופטורות ,אך אי מ’לכם’ אע”ג דאשה פסולה לכתוב מ”מ יש עלי’ חיוב מצוה זו ,וצריכה אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם' ומפורש לכאורה שהם לא נענשים ע"ז.
לשכור למי שיכתבו עבורה ס”ת ,אע”ג דלא נעשה שלולה לא איכפ”ל כללף כיון דלא בעי’ [הרב אברהם דויטש]
שיכתוב בכצמו.
והוכיח מדברי הרמב”ן (סוכה ט במלחמות) שכתב דהא דאמר רבה מצוה לכתבו משלו "ושב ה' אלוקיך את שבותך" (ל ג)
מ’כתבו’ נפקא ,ומה דצריך לכתוב לשם קדושת ס”ת מ’לכם’ נפקא ,עכ”ד .וא”כ א”ש מש”כ ברש"י' :היה לו לכתוב והשיב את שבותך ,רבותינו למדו מכאן ,כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל
הרמב”ם והחינוך דנשים פטורות. בצרת גלותם וכו' ,ואף בגליות שאר האומות מצינו כן' ,ושבתי את שבות בני עמון'' .ולכאורה מה
עוד בזה כתוב בהגה’ רע”א (יו”ד ע”ר ב) בשם התורת חיים דהמקדיש ס”ת לציבור אינו שסיים 'ואף בגליות שאר האומות מצינו כן' ,לכאו' היא ראיה גמורה כנגד דרשת רבותינו שהביא
יוצא בזה ידי מצות עשה דכתבו לכם ,וכתב ע”ז דמשמעמ דאינו יוצא בשותפות ובבית [הרב ישראל הכהן ארנטרוי] בתחילה ,וצ"ע.
הלוי כתב ללמד זכות על מה שנהגו להתנדב כמה אנשים להשתתף ביחד בכתיבת ס”ת
אף דבגמ’ משמע דכשם שמלך צריך לכתוב לשמו שלא יתנאה בשל אחרים ה”ה הדיוט, "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך" (ל יא)
מ”מ יש לדון להתיר דהתוס’ (סוכה כז)כתבו דאינו יוצא באתרוג של שותפות ,אע”ג דכתיב נחלקו רש"י והרמב"ן האם מיירי על מצות התשובה או מצוות התורה .ויל"ע לדעת הרמב"ן מדוע
לכם מ”מ מדכתיב ‘ולקחתם’ דרשי’ שיהא לקיחה לכאו”א ,ע”כ .וא”כ גבי ס”ת דכתיב ‘לכם’ מצות התשובה נתייחדה בכ"כ הרבה תוספות מעבר לכל מצוה רגילה ,והרי לכאורה הוא ככל מצוה,
צריך להיות יוצא בשל שותפות. וכי הקושי של המצוה כאן הוא יותר מאשר קושי אחר ,והרי ידוע מה שכ' בשם הגר"א דהמצוה
[הרב אשר פורמן] לשמוח בסוכות היא מצוה קשה מאד.
(וע”ש עוד שדן בזה דגם בס”ת כתיב ‘כתבו’ לכאו”א ,מ”מ זה רק אי אין יוצא בקני’ דאתי
קרא דצריכין לכתוב ,אך שיטת רש”י בסנהדרין דלמסקנא יוצא בקני’ ו’כתבו’ לאו להכי
אתא שפיר יוצאין בשל שותפות. "לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה" (ל יב)
וברש"י' :אילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה' .והוא פלא גדול איך יתכן שהיה
צריך לעלות לשמים ללמדה בזמן שהיא בשמים ,והרי אין לך אונס גדול מזה.
מעניני ימי הסליחות [הרב יעקב ישראל שניידר]
“סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי"
ועי’ בדרשת מהר”ח שביאר דקחשיב תרתי ,ד’סמר מפחדך בשרי’ הייו דחיל ורעדה יאחזני "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני
ישראל" (לא ט)
מאימת גדולת המלך כי גדלה מאדף ו’ממשפטיך יראתי’ היינו אימת הדין.
פירש"י' :כשנגמרה כולה נתנה לבני שבטו' ,וברמב"ן פירש יותר דהיינו מבראשית עד לעיני כל
וביאר בנפלאות מתורתך’ בהא דלבד מפחד הדין יש כאן פחד ויראה מהשי”:ת יותר מכל ישראל ,וצ"ע דא"כ נמצא דקודם שכילה כתיבתה ונתנה אל הכהנים כבר נכתב בתורה ויכתב ויתן,
הימים ,דהנה כתיב ‘לפני ה’ כי בא כי בא לשפוט הארץ’ והמשמעות בזה היא שהקב”ה בא וכענין מה שהקשו חז"ל אפשר משה מת וכתב וימת שם משה ,וכאן אין שום תירוץ ממה שתירצו
לכאן בשביל לעשות משפט כענין משפט דור ההפלגה דנאמר שם ‘וירד ה’ וכן במשפט [הרב אהרן דיקמן] שם ,וצע"ג.
סדום ארדה נא ואראה’ וכמש”נ בחי’ מרן רי”ז הלוי (בראשית) דע”י מה דהתהלך הקב”ה בגן
לרוח היום חל על אדם וחוה דין מורא משום דנעשה כעומד לפני המלך. "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" (לא יב)
פרש"י' :והטף למה באים ליתן שכר למביאיהם' .והוא פלא גדול מה הביאור בזה הרי ממ"נ אם
ה' רוצה ליתן שכר יש הרבה פעולות ומה הטעם שמביאים דוקא אותם .ועוד מא"ש ממצות חינוך
[הרב יעקב ישראל שניידר] שיש חיוב על אב לחנך את בנו והכ"נ יהיה חיוב לחנך את בנו בזה.
בעומק הסוגיות | כתיבת התורה פרשיות פרשיות
הרב מאיר טעפ "כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי" (לא כא)
“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (לא יט) קשה מה בא לומר שהקב"ה ידע את יצרם לפני שהוא מביא אותם לאר"י.
כתב הרמב"ם (ס"ת ז א)' :מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו ,שנא' 'ועתה [הרב אשר פורמן]
כתבו לכם את השירה' -כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו ,לפי שאין כותבין את
התורה פרשיות פרשיות'. "כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה' ואף כי אחרי
והנה כתב החת"ס (שו"ת יו"ד סי' רנד) להקשות תמיהה גדולה על דברי הר"מ ,וכתב עליה מותי" (לא כז)
'ושאלתי לחכמים גדולים ואין פותר לי' .וכה הקשה ,דאם כדבריו היאך כותבין פרשיות של צ"ע למה הוצרך לתלות בידיעת עצמו ,והרי השי"ת הוא מוסר השירה ,וא"כ כיון דהקב"ה יודע לכך
תפילין ומזוזה ,וכן פרשת סוטה במקדש ,הא בגמ' מבואר (גיטין ס ).דאין לכתוב את התורה [הרב אשר גרינוולד] נתן השירה ,ולמה הוצרך לומר דגם הוא עצמו יודע.
מגילות מגילות ,אלא דע"כ צ"ל שכך ציוה ה' וגזה"כ הוא להתיר ,וא"כ יוקשה מא"ש פרשת
השירה שבעבורה צריך לכתוב את כל התורה כולה.
וראה עוד בשאגת אריה (סי' לד) שהתמיה לשיטת הר"מ ,דהלא אפשר לכתוב חומש דברים "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם" (לא כח)
לחוד ,כמפורש בר"מ (ס"ת ז יח) דמותר לכתוב כל חומש בפני עצמו .וכן מוכרח מהא דאיתא פרש"י' :ולא תקעו אותו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל לפי שנאמר עשה לך ולא השליט
בגמ' (גיטין ס ).דאין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד ציבור ,וש"מ דרק אינם נקראים, יהושע עליהם ואף בחייו נגנזו קודם מותו לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות' .וצ"ע מ"ט
אך ניתנים להיכתב .וכן נמצא לדבריו שלדעת מ"ד דכותבין את התורה מגילות מגילות ,א"כ אם נגנזו קודם מותו נחשב שאין שלטון ביום המות ,והרי לכאורה מה שציוה נתקיים שהרי הם
אין חובת המצוה לכתוב ספר תורה שלם ,כיון דסגי בכתיבת דברי השירה לחודיה ,וזה תמוה נאספו ומה שלא היה חצוצרות הוא משום שנגנזו.
דלחד מ"ד סגי בכתיבת פרשה זו בלבד. [הרב יעקב ישראל שניידר]
‘אשר יש בזה משום צדקה גמילות חסדים והחזקת תורה
ולדעתי זוהי זכות הגדולה שניתן לעשות בממונו ליום הדין’
(מתוך מכתב מרן הגריש”א זצ”ל עבור אחזקת כוללים)
לתרומות עבור אחזקת הכוללים במשך כל ימות השנה 054-8475219
ב
המשך מעמ' א' | אין מעבירין על המצוות שייכות פ' כי תבא לר"ה | הרב יהושע הלוי ניסנקורן
שהתחילה מצות ההלכה ע''י הכהנים (ומהא דטרח לבאר דמוגדר כהתחילו במצוה נסיון לבאר טעם ערכי ומוסרי נוסף בענין קביעת חז”ל את פרשת כי תבוא בחודש אלול
נראה ברור דהוא דוקא ,דאל''ה הול''ל בסתמא כיון דהביאו לו המצוה אין לו לדחותה) דווקא בעת הזאת של ימי ההכנה לראש השנה
וא''כ י''ל דדברי השאג''א דליכא דין א''מ גבי דבר הרשות ,דוקא בגונא דלא התחיל א .ידוע כי חז"ל ראו תמיד למצוא איזה טעם וקשר בין תוכן פרשות התורה הנקראות בציבור ,ובין הזמן
במצוה ,אך היכא דהתחיל במצוה שיך ביה דינא דא''מ ,גם להפסיק לדבר הרשות ,וגם המסויים בשנה אשר חז"ל קבעו לקרותם ,והגם שלפעמים קשה למצוא בזה טעם ברור וגלוי ,וגם אין
אסור להפסיק מצוה שאין מחוייב בה אחר שהתחיל לעשותה( .ובזה יבואר גם האי הדבר מוכרח ,מ"מ חזינן כי חז"ל השתדלו בזה מאד.
דיומא דהרואה ,דמיירי דכבר התחיל לראות קריאת כה''ג). והנה פרשת "כי תצא" אשר זמנה נקבע להקרא בציבור בתחילת חודש אלול ימי הרחמים והסליחות,
אלא דלכאו' הסברא בחילוק זה צ''ע ,אחר דעיקרא דדינא משום החמצת המצוות, פותחת בפרשת היציאה למלחמת רשות וענין אשת יפת תואר ,ומבואר בזוהר כי הלשון הנאמרת גבי
ומחוייב שלא להחמיץ גם בגונא דלא התחילה במצוה. אשת יפת תואר " -ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" רומזים לחודש אלול וכלל היציאה למלחמה
ונראה דבעיקר גדר אין מע''ה י''ל דטעמא דהחמצה וטעמא דביזוי מצוות אחודים זב''ז, מתבארת כיציאה למלחמה עם היצר הרע ,והגם שבפשטות לדידנו הדברים סתומים ולא כל כך ברורים,
והיינו דאחר דמדיני המצוה לשומרה דלא תחמיץ ,א''כ כך צריך להיות היחס למצוה, האריכו המפרשים לבאר את הענין דוקא על דרך זו ,וממילא מובן היטב ,מדוע קבעו חז"ל לקרוא את
ומיניה דהיכא דאין שומר אותה הרי שמזלזל במצוה ,ומשו''ה גם היכא דעושה מעשה פרשת כי תצא בתחילת חודש אלול.
החמצה למצוה אחת עבור מצוה אחריתי ,דהיה מקום לומר דבעצם ליכא הכא החמצה וכן גם פרשת "כי תבוא" הנקראת בהמשך חודש אלול ,דמבואר בגמ' (מגילה ל"א ש"ב) ,לכך כ' עזרא
דהרי בא לעשות מצוה אחרת ,מ''מ הרי ביחס למצוה זו הרי שמחמיץ אותה ,וממילא הסופר תיקן להם לישראל לקרוא את פרשת "כי תבוא" שמובאים בה הקללות הרבות על ישראל אם
הוי זלזול במצוה. לא יקיימו את התורה לקרותה לפני ראש השנה כדי לשייך את הקללות לשנה שעברה ,וכנראה גם כדי
ובזה יבואר דינא דיומא דליכא איסור בהפסקת ראית כה''ג לראיה אחרת ,כיון דלא לעורר ולהחריד את הציבור לקראת יום הדין הקרב ובא ,וכן מצינו רמז ברור בלשון 'ניצבים -וילך' ,על
עסיק בה ,דכיון דהאיסור משום זלזול ,א''כ היכא דאין מעשה הניכר דעביד החמצה היותנו כהולכים להיות ניצבים לפני בדין ,לפני בורא עולם ,והדברים ידועים ומפורסמים.
כלפי המצוה – ליכא זלזול. וע"פ היסוד הכללי הזה -ליתן טעם והסבר לסדר קביעת הדברים בתורה , ,בכוונת מכוון ,נתעוררנו לעיין
וזה נראה יסוד סברת השאג''א דליכא העברה בדבר הרשות ,דהיכא דלא עושה מצוה ולשאול גבי סדר דברי הפסוקים בתחילת פרשת "כי תבוא" ,אשר בתחילתה עוסקת במצוות שיש על
משום דעביד מעשה רשות ,אין מעשה הניכר דהחמצה ,דהוי כאין בכונתו לעשות עם ישראל לקיים מיד בביאתם לארץ ,ומבואר בדברי החזקוני ,האבן עזרא ועוד ,כי יש בזה שש מצוות
המצוה עתה ,דעשית מעשה הרשות כמוה כלא לעשות דבר ,דאין כאן חפצא דדחיה עיקריות והן -מחיית עמלק ,הבאת ביכורים ,הפרשת מעשרות ,כתיבת התורה על האבנים ,בניית המזבח,
מפני הרשות ,אלא כאומר שחפץ לנח ולהשתהות בסתם ,אומנם כאשר חפץ לעשות ונתינת הברכות והקללות על הר גריזים והר עיבל.
מצוה קודם המצוה הסמוכה ,בזה הרי דדחי למצוה משום מצוה אחרת ,והוי מעשה ב .והגם שכל שש מצוות הללו נצטוו ישראל לקיימן כבר מעת כניסתם של ישראל לארץ הרי שגבי
החמצה הניכר. שתים מהן יש תנאים מפורשים בקראאיכא המעכבים בפועל את קיומם - ,מצות "מחיית עמלק" אין
אומנם היכא דמפסיק באמצע מעשה המצוה ,הרי שבזה ודאי הוי גדר דמעשה החמצה לקיימה אלא רק בהניח ה' לך מכל אויבך מסביב ,וכן מצות הבאת ביכורים לביהמ"ק ,שאין חיובה אלא
בעצם ,ואחר שכן ודאי דהזלזול כשמפסיק צורך רשות חמור טפי מהפסקה לצורך רק לאחר ירושה וישיבה[ ,ואמנם יש מקום להאריך ולבאר בענין זה גופא מדוע אמנם ,נקבע לקיים
מצוה. את שתי המצוות הללו במועד כל כך מאוחר ומה רצון התורה בזה ,שהרי מדובר בשתי מצוות חשובות
(ובפוסקים הביאו ממהרי''ל ללמוד מפסחים דבימים שקוראים בשני ס''ת צריך להביא ועיקריות ,ומצד המציאות ניתן היה לכאורה להתחיל ולקיים גם אותן מיד בכניסתם של ישראל לארץ
השני לבימה קודם שמסלקים הראשון ,ומביאים בזה ל' שלא יהיה פנוי מן המצוות, ולא ידעינן איפא טעם ברור ,מדוע אמנם הן נדחו למועד מאוחר כל כך .ובעז"ה בל"נ נחזור לדון בזה].
ולכאו' איך מתבאר עם הגמ' דמגדירה דהוא גדר דאין מעבירין ,ולנ''ל מובן דשלא יהיה ג .ברם ,השאלה הגדולה והמופלאה היא כי מכל שש המצוות שיש על ישראל לקיים מיד עם כניסתן
פנוי הוא נמי גדר בזלזול המצוה ,ועיין). לארץ ,מתבארת ראשונה בקראי בתחילת הפרשה ,דווקא מצות ביכורים! דבשלמא ,מצות "מחיית
ובזה יש לבאר גם הא דהוכיח שם הטו''א דאיכא דין לחזור על מצוה שעבר עליה, עמלק" נדחתה ,משום עומק סודה ,וחוסר הידיעה כיצד לקיימה ,אבל גבי מצות "הבאת ביכורים" אשר
וכן נראה לבאר בזה החילוק שהובא לעיל בב' בתי כנסיות וב' ספרי לימוד וכו' ,היינו גם היא מעוכבת לזמן ארוך מאד לאחר "נחלה וירושה" שהוא פרק זמן של ארבע עשרה שנים -למאי
דהחמצה גרידא שייכא לכאו' בכל התמהמות כשלא עושה בהכ''ת הראשונה שי''ל ,אכן אמרה התורה להקדים את הבאת הציווי לתחילת פרשת כי תבוא -קודמת וראשונה לכל ארבע המצוות
זלזול במצוה שיך רק היכא דאיכא מעשה מצוה לפנינו ,וזה שיך רק בדבר שהוא חלק הנוספות אשר ניתן לקיימן בפועל ממש כבר מיד עם כניסתם של עם ישראל לארץ .ולכאורה הוא
מהמצוה ,כגון מצה ועומר ,משא''כ בספר לימוד ובתי כנסיות. פלא גדול.
ולפי’’ז יתכן דבציור הנ''ל דצריך להמתין מעט בלבישת הטלית ,יאסר עליו להניח ואולי , ,לאחר שכבר נתבאר בתחילת הדברים כי קביעת הפרשות הנקראות בחודש אלול מקורם
תפילין בינתיים ,כיון דנראה דמאחר הטלית לאחר התפילין ,אף דבאמת משום טעם וענינם ,הוא ,באיזה טעם הקושר אותם לימי הרחמים והסליחות של חודש אלול ,כעין זאת ניתן לומר
אחר ,אף דאינו מוכרח .אומנם בגונא דאחז תפילין ש''ר בטעות ,האם יוכל לתקן זאת גבי מצות הבאת הביכורים -והוא -כי במצוה זו יש שני חלקים חשובים -האחד -הוא -עצם הבאת
בהחלטה שמתעכב מלהניח התפילין בכמה דקות ,ובינתיים יסירם מידו ,נראה דלהסיר הביכורים לכהן בביהמ"ק -מצד החיוב הממוני שבדבר .והשני -הוא הגדת הדברים שיש לאומרם לכהן
מידו יתכן דאסור בכל גוני ,וכמשנ''כ בטו''א דאף לדבר חול אסור ,ונראה דהו''ה בסתם. בשעת הבאת הביכורים ,כנאמר בקרא "ואמרת אליו" ומפרש רש"י במקום -ואמרת אליו שאינך כפוי
ובגונא דהיה הש''ר סמוך לו ,צ''ע ,אולם יתכן דהמתנה זו משום שלא לעבור וכו' ,היא טובה!! דלהיות מכיר טובה מבואר באריכות בכל ספרי המוסר שהוא מידה יסודית ועיקרית באדם
גופה הוי העברה ,דממתין מלהניח שניהם ,כדי שיוכל להניח התפילין ש''י הרחוקות מישראל ,עד שרבינו יונה אשר חיבר את כל תורת ועבודת התשובה לפני ראש השנה ,קובע ואומר
יותר ,וצ''ע. בספריו -כי אדם שאינו מכיר טובה -אינו בגדר אדם! והיינו שהיא ,מידה ראשונה ויסודית שאי אפשר
לאדם בילתה ואם חסרה היא ח"ו ,חסר האדם את כל עיקר תפקידו בעולם.
ומשום כך נראה כי החלק בהבאת הביכורים ,להיות מכיר טובה ולא ח"ו כפי טובה היא העומדת,
המשך מעמ' א' | היסח דעת בתפילין כטעם העיקרי לקביעת התורה לפתוח את פרשת המצוות שיש לקיימן מיד בכניסה לארץ ,דווקא
ולדברינו יוצא שהחקירה הראשונה נח' בזה הראשונים הנ"ל ,דלרמב"ן החיוב למשמש במצוות הבאת הביכורים -משום הענין הרוחני העמוק אשר עומד ביסודה של מצוה זו ,ולפיכך ,גם אם
בתפילין ,בזה מקיים הדין שזוכר כל הזמן ,ולפי' הרא"ש זה רק גדר. איכא א"כ טעמים והסברים ,מדוע אי אפשר לתורה לחייב את האדם ליקח מפירותיו ולעלות וליתנם
ובשאגת אריה מוכיח כדעת הרמב"ם והרמב"ן ,דהרי בגמ' מבואר שכל הדין של היס"ד לכהן בביהמ"ק -וכגון שאין לחייב אדם ליתן מפירותיו לכהן אלא לאחר שכבר נתיישב בטוח ואיתן
ילפינן מציץ ,ובציץ מבואר שצריך שיהיה דעתו על הציץ ,ועוד הקשה על דעת הרא"ש, בנחלתו וכו' ,באה התורה בהקדמת מצוה זו לראש ששת המצוות ללמדנו כי גם אם בשנים הראשונות
דהרי איסור של שחוק וקלו"ר ,הוא גם בלי תפילין וציץ דמבואר בחז"ל שהמסיר מורא לישיבתנו בארץ ,אין עלינו עדיין את החובה הממונית להפריש מפירותינו לכהן המשרת את עבודת ה'
שמים מעליו עובר על "פן תשכח את ה' אלוקיך" ועוד הק' מדין משמוש כדאמרנו בביהמ"ק אעפ"כ אין אנו פטורים כלל וכלל מלהפנים בליבנו פנימה את גודלה וחשיבותה של הכרת
לעיל?! ומכח זה כתב השאגת אריה להל' כדעת הרמב"ם והרמב"ן ולא כדעת הרא"ש. הטוב שבליבנו כבר מרגע כניסתינו לארץ ומעתה ,יש בידינו הקשר וטעם נוסף לקריאת פרשת כי תבוא
בהעמק ברכה סי' ה' כתב לישב דעת הרא"ש והרבינו יונה ,במה שכתבו שהגדר של בימי הרחמים והדין הבאים עלינו לטובה (מלבד כמובן הבאת הקללות שתיקן עזרא לקוראם לפני
היס"ד ,הוא שלא יהיה במצב של שחוק וקלו"ר ,אי"ז דווקא שחוק וקלו"ר ,אלא כל יום הדין) כמבואר בגמ'.
שמפנה לבו ודעתו מהתפילין ואפי' בבכי וצער [אבלות] ג"כ מיקרי היס"ד ,ודלא כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.
כהשאגת אריה ,שלדבריו לשי' הרא"ש ,אבל גם בזמן הבכי וההספד כיון שלא נמצא
במצב של שחוקל"ר ,ושפיר דלפי"ז לא ק' קושית השאגת אריה שהרי יש איסור של מקורות נאמנים | סליחות הרב משה הורביץ
שחוקל"ר ,דבתפילין וציץ התחדש שכל שליבו מפונה מהתפילין ,הוי הסחת דעת. סדר הסליחות נתקן ברובו ע”י הגאונים רס”ג ור”ע גאון .והפיוטים ,נתחברו מאוחר יותר ע”י הראשונים.
ומיישב העמק ברכה לפי הנ"ל ,הסתירה בטור ,דבסי' ל"ח הביא דעת הרמב"ם דמצטער כתב הלבוש [סי’ תקפא] שסדר הסליחות נתקן כסדר תפילה בפ”ע .אשרי בתחילה ופסוקי לך ד’ הצדקה שהם
פטור מן התפילין ,וא"כ מבואר דפסק כהרמב"ם ,ובסי' מ"ד כתב דשינת ארעי שרי, דוגמת פסוד”ז ואמירת שבחים .והסליחות עם יג מידות כנגד שמו”ע ואח”כ נפילת אפיים ולבסוף קדיש תתקבל
לפי שאי"ב שחוק וקלו"ר ,מבואר דפסק כהרא"ש .אלא שפיר אפ"ל דפסק כהרא"ש, כאילו זה תפילה בפ”ע [ובסליחות של תעניות כיון שהם בתוך התפילה הסדר שונה ] ואע”פ שלא מצינו קדיש
ומה דמצטער פטור ,כיון שע"י הצער מפנה דעתו להדיא מהתפילין וגם לרא"ש הוי תתקבל רק אחר שמו”ע כאן נחשב כתפילה וכבר נמצא כן בראשונים בסדר טרויש סי’ ב’ שסליחות כשמו”ע
הסחת דעת. ולכן יש תתקבל ובשו”ת בנין שלמה כתב שהסליחות כנגד תרומת הדשן שזמנה בעלות השחר ונרמז בסליחות
ולשא"ר שפסק כרמב"ם והרמב"ן שצ' שיהיה דעתו להדיא על התפילין יש להקשות של ער”ה .ובליקוטי מהרי”ח הוסיף שאומרים אשרי שהוא העיקר של פסוד”ז וגם האומר ביחיד צריך לאומרו
מדוע שרי שינת ארעי ,ונדחק ליישב דבזמן מועט כזה ,לא הוי בגדר האיסור של [ולא רק עבור הקדיש]ואין פוחתים מג’ סליחות כנגד ג’ תפילות.
היס"ד ,וזהו דוחק .ועוד ק' דלדבריו לא שייך הדין שאדם יכול להניח תפילין כל היום, פסוקי לך ד’ הצדקה מקצתם בסידור ר”ע גאון וחלקם נתחברו ע”י רש”י והובאו במחזור ויטרי.
דהרי ודאי מתעסק גם בשאר צרכים. הפסוקים שקודם כל סליחה הם העיקר ואין לדלגם או לאומרם במרוצה יותר מהסליחה וכמ”ש בספר חסידים
והנראה לומר דיש ב' דינים בהיס"ד – א ,דיש היס"ד של איסור ,כל שנמצא בשחוקלו"ר. סי’ רנו .וכן התחינות שבסוף כגון ענינו ,ומי שענה חלקם הוזכרו בגמ’ תענית ,וקדמו לפיוטים .ועי’ ברכי יוסף
ב ,דיש דין בתפילין דלא סגי דמונח עליו אלא צ' שיהיה דעתו להדיא על התפילין ,ורק תקפא,ד שהזהיר לא לאומרם במרוצה.
אז מקיים את המצוה. המנהג לומר וידוי רק פעם אחת כ”כ האריז”ל וכן במעשה רב אות רב.
כתב המאירי בחיבור התשובה מאמר ב’ פ”ח שחלק מדרכי התשובה היא ריבוי סליחות וזה טעם אמירתם[וכך
אך כשאין דעתו להדיא ,אי"ב איסור כלל ,אך לא מקיים את המצוה ,וא"כ אם הניח משמע ברמב”ם הל’ תשובה] והוסיף שמשכימים ומאריכים בהם עד שיאור היום ועומדים בתפילה מתוך
כל היום תפילין ואינו במצב של שחוק וקלו"ר אי"ב איסור כלל ,וכל זמן במשך היום אותם הדברים ומה”ט הזהיר שם שלא לישון אחר הסליחות הן שלא יאנס בשינה ויפסיד זמן קר”ש והן שענין
שיזכור שיש עליו תפילין ,מקיים את המצוה ,ושפיר לפי"ז גם בשינת ארעי דשרי הסליחות לעמוד בתפילה אחר אמירתם כדי לעמוד בתפילה מתוך סליחה [והאומרם אחר חצות יש לו מעלה
לכו"ע ,משום דזמן זה דאין חשש הפחה ,מותר לו ללבוש ואי"ב איסור ,אך לא מקיים של עת רצון יותר מאמירה בבוקר אמנם ענין להסמיך סליחה לתפילה אין לו] עוד כתב המאירי שם פ”ב טעם
את המצוה. נוסף לאומרם בתחילת היום כדי שיהיו המחשבות זכות בהגיע היום.
לע"נ הגאון רבי יונה יוסף הכהן ארנטרוי זללה"ה לזכות חתן בר המצוה יוסף שלום נ"י
נלב"ע כ"ה אלול תשמ"ט ב"ר שמואל הרשלר שליט''א
ת.נ.צ.ב.ה. יהא רעוא שיגדל לאילנא רברבא בתוי"ש
ג הונצח ע"י נכדו הרב ישראל הכהן ארנטרוי שליט"א עליה לתורה בבית מדרשינו בשבת קודש
תחילת התפילה בשעה 7:30
תגובות לגליון הקודם ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה
ְמ ֵל ִאים זִ יו ְ
הרב מאיר טעפ
החוטא בשגגה
“הנסתרות לה’ אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו” (כט כח)
כתב הרמב”ן‘ :דעתי בדרך הפשט כי ‘הנסתרות’ הם החטאים הנסתרים מן העושים אותם ,כגון ‘שגיאות לפרשת כי תבא :בשאלה :רש"י פירש דאמירת והגדתי היום וגו' ,היינו דאומר דאינו כפוי
מי יבין מנסתרות נקני’ ,יאמר הנסתרות לשם לבדו הם ,אין לנו בהם עוון אשר חטא ,אבל הנגלות שהם טובה .וקשה כיון דמצוה לומר כן ליכא הוכחה דאינו כפוי טובה .תשובה :כשאדם אומר
הזדונות ,לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת חוקת עולם וכו’ .ולפי שהביא באלה בכוונה שלימה שאת כל פרי אדמתו הוא קיבל מהקב"ה ,הרי אינו כפוי טובה ביחס לפרי
לעשות כל המצוות הוציאם מן החרם העושה בשגגה שלא יתקלל באלה הזאת’ .ויש לדון בכוונתו אדמתו .אמנם יתכן שבדברים אחרים הוא עדיין כפוי טובה.
שכתב על שגגה ‘אין לנו בהם עוון אשר חטא’ ,אם הוא רק לענין שהוציאם מן האלה ,או יותר מזה .בשאלה :רש"י כתב דגר מביא ואינו קורא ,ובשפ"ח כתב דהוקשה לרש"י דפשיטא דגר חייב
ובשער הגמול כתב הרמב”ן‘ :הרי שאכל חלב בשוגג נקרא חוטא ,וכן קראתו התורה בכל מקום ,ומהו בכל המצוות .וקשה דבהרבה מצוות התורה ריבתה גר ,ומ"מ לא קשה לנו .תשובה :לולא
חטאו שלא נזהר בעצמו ולא היה ירא וחרד אל דברי המקום ב”ה ,שלא יאכל ולא יעשה דבר עד השפ"ח נראה לומר דלרש"י לא הוקשה מדוע הוזכר גר בפרטות ,אלא דרש"י מעורר דלא
שיבדוק יפה יפה ,ויתגלה לו הדבר שהוא מותר וראוי לו לפי גזירותיו של הקב”ה ,ועל הדרך הזו היא נטעה לומר דכיון דגר הוזכר כאן בפרטות נימא דגר שווה לכולם גם במצוות קריאת ביכורים,
וקמ"ל רש"י דגר מביא ואינו קורא ,דהיינו דמצות ביכורים דגר שונה ממצות ביכורים ד'אתה טעם חטא השגגה בכל התורה’.
וכעי”ז כתב המבי”ט (בית אלוקים תשובה פ”א)‘ :גם בחטא שהוא בשוגג צריך החוטא תשובה ומידת והלוי'.
רחמים לשיתכפר ,כי אם היה זהיר בעבודת הא’ל והיה ירא מלעבור על דבריו ,לא היה נכשל בחטא .בשאלה :אצל האיש הזכיר גם אחיו' :תרע עינו באחיו ובאשת חיקו' ,ואילו אצל האשה לא
אבל כיון שהסיח מדעתו מצות הא’ל נכשל בעבירה בלי מתכוין ,ולכך צריך חרטה במה שהסיח דעתו הוזכר אחיה' :תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובביתה' .וקשה מדוע באיש הוזכר אחיו ,ואילו
בעבודת בוראו .ובזה יחזור ויתקרב לעבודתו ויקבל הא’ל ית’ תשובתו במידת רחמים .כי מצד הדין באשה לא הוזכר אחיה .תשובה :אשה אסורה לתת לאחיה ללא רשות בעלה.
הרב עזריאל בוכנר היה ראוי שיענש על אשר לא היה זהיר וירא שלא יכשל בחטא ,כי זו היא מעלת הירא חטא ,שהוא
נזהר שלא יבוא לידי חטא בשוגג מיראת החטא כו’ ,ולכך אם לא היה מצד מידת הרחמים היה ראוי
להיותו נענש על מה שחטא בשוגג כי הוא קרוב למזיד’( .וראה לשון המסילת ישרים פכ”ד‘ :כי זה
עיקר היראה ,שיהיה האדם ירא ומזדעזע תמיד עד שלא תסור יראה זו ממנו ,כי עי”ז ודאי לא יבוא בקושית הרב שניידר אהא דפירש"י 'ברוך אתה בבואך' ,שהכוונה בזה 'מה ביאתך לעולם בלא
חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא' .והק' ע"ז דהרי בקללות אמרי' 'ארור אתה בבואך לידי חטא ,ואם יבוא כאונס יחשב’).
עוד כתב המבי”ט (בית אלוקים תשובה פ”ב)‘ :וכן החטאים שהן בשוגג אינם נחשבים כ”כ חמורים וארור אתה בצאתך' ,ולכאורה לפי"ז כיצד נפרש שם.
כמו בזמן הבית ,ולכן בזמן הבית צריך להביא קרבן כפרה על עוונו ,ובזמן הזה עם התשובה וקצת אפ”ל דהנה ידוע מה שכ' הרש"ש ב"מ ק"ז על האי גמ' דמכאן סתירה לבעלי הגלגול (וכבר
דשו בזה רבים וי"א דאין זה מהרש"ש עצמו) .וטעם הקושי הוא משום שאם הוא משום גלגול יסורים כו’ יתכפר עוונו’.
ועוד זאת נודע דעת הנתיה”מ (סי’ רלד סק”ג) שכתב‘ :באסורי תורה אפי’ אוכלן בשוגג צריך כפרה מאי טעמא הוא בא לעולם בלא חטא הלא יש לו חטאים מגלגולים קודמים .ובפשוטו י"ל
ותשובה להגין על היסורין ,מ”מ באיסור דרבנן א”צ שום כפרה ,וכאילו לא עבר דמי’ .וביאר בשער”י דהכוונה מהעולם הזה.
(ש”א ז ז)‘ :בדרבנן עיקר האיסור מה שסרב ולא שמע לקול דברי חז”ל ,וסירוב לא שייך רק בעושה אך יש להוסיף בזה עומק והוא דכיון שכ' ארור אתה בבואך ז"א שיש אפשרות שאדם יבוא
במזיד ,אבל בעושה בשוגג לא שייך סירוב ,אבל במה שאסרה תורה נעשית נגד רחמנא גוף המעשה ,לעולם הזה עם חטאים והוא יתכן רק משום תורת הגלגול ,אך לפי"ז הביאור הוא דאיתא
וזה נכון’ .ובאתוון דאורייתא (כלל י) ביאר‘ :משא”כ בדרבנן שאין המעשה או המאכל בעצמותו איסור באריז"ל דיש ב' סוגי גלגול נשמות :א .אדם שנולד בתור ישראל והוא צריך לתקן את נשמתו
כלל לפי ההנחה דאיסורים דרבנן רק איסורי גברא נינהו ,וע”כ רק אם האדם בזדון לבו עובר על דברי גם במצוות שהוא מחוייב בתור כהן וכן במצוות בתור לוי ,ועל כן כ' האריז"ל והשל"ה שאדם
מתגלגל שוב בתור כהן ולוי .ב .גלגול נשמות שהוא תיקון על חטאים וזה גלגול נשמות חכמים הרי”ז עבריין ורשע ,אבל כשהיה שוגג בדבר ,זה לא הוי עבירה כלל וא”צ כפרה וסליחה’.
ובאו”ש (גירושין א יז) הזכיר דברי הנתיה”מ ,וכתב‘ :אמנם לפי”ז יהיה מותר ליתן איסור דרבנן לחברו המצוי.
בשוגג ולא יעבור על לאו דלפני עוור ,ישתקע הדבר ולא יאמר’ .וסיים דבריו‘ :ומוכרח דשוגג בדברי ולפי”ז הוא הביאור בשני המקרים ,דמה שכ' ברוך אתה בבואך מיירי באדם שכל סיבת
סופרים עבר עבירה’ .וכן במ”ב (סי’ שלד ס”ק עח ובשעה”צ שם) דצריך כפרה( .ועי’ רמ”א יו”ד סי’ הגלגול הוא בשביל לתקן עוד מצוות ובזה ביאתו לעולם הוא בלא חטא ועל כן הברכה היא
קכג כו‘ :מי ששתה יין נסך בשוגג ,י”א שיתענה ה’ ימים’)( .וע”ע בשדי חמד כללים א קח שהביא עוד שתהיה יציאתו לעולם בלא חטא ,אך הפסוק של 'ארור אתה בבואך ארור אתה בצאתך'
מיירי באופן שהוא בא לעולם בשביל חטאים ובזה ארור אצה בבואך וארור אתה בצאתך'. הנוקטים כהנתיבות).
הרב מ .ש – .בני ברק להעמיק מעט מעט עד שישיג על בוריו
“לא בשמים היא” (ל יב)
כתב הנצי”ב (העמק השאלה יט ד”ה למיגמר) בביאור מקרא זה‘ :המשיל דבר שהוא שכלי ועמוק לדבר
צדקת האיש כוס תנחומים שהוא בשמים ללמד ,אפילו הוא כ”כ גבוה משכלך כמו שהוא בשמים ,צריך אתה לעלות ולהשיגה,
והיינו ע”י מודעים ותחבולות להעמיק מעט מעט עד שישיג על בוריו ,וא”כ מיירי בטירחות השכל נשגר בזה בשם כל חברי הקהילה רבנן ותלמידיהון
קדם ידידנו הדגול המסור בכל לב ונפש לצרכי ניתן לקנות בכרטיס 'מעמידים'
ויגיעה בעיון .ואח”כ קאמר ולא מעבר לים היא ,שצריך להטריח את גופו ולהרחיק נדוד ,ללמוד גמרא
הקהילה במסירות נפלאה ומהלך לפי רוחו של כל שע"י 'נדרים פלוס' כשהרווח מפי רב’.
הולך בחלקו לקופת הקהילה. אחד ואחד מצות עשה לכתוב חידושי תורה
כמו"כ ישנו רווח לקופת ה"ה הג"ר רבי יעקב ירוחם גילרנטר שליט"א “ועתה כתבו לכם את השירה הזאת” (לא יט)
הקהילה במצטרפים חדשים. גבאי בית מדרשינו בגמ’ (סנה’ כא ):ילפי’ מכאן ,דיש מצוה על כל אחד מישראל לכתוב לו ספר תורה .ועוד בגמ’ (מנחות
ל‘ :).כתבו (ס”ת) מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני .אם הגיה אפי’ אות אחת מעלה עליו
היושב בעמק הבכא עם פטירת אביו האי גברא רבה ניתן לרכוש בכרטיס זה כאילו כתבו’.
מנקיי הדעת שבבני ברק גזע תרשישים
בהרבה מאד רשתות וחנויות הגאון רבי חזקיה אלעזר מנחם זצ"ל והנה כתב הטור (יו”ד סי’ רע) בשם הרא”ש ,וכן מובא בגאונים ,דבכלל מצות כתיבת ס”ת האמור,
בשכונתינו המקום ינחם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים הוא גם מצות עשה לכתוב ה’ חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהם ,להגות בהן הוא ובניו ,כי מצות
ניתן להטעין בתשלומים כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה ,והכל נכלל במצות הכתיבה הזו.
בני הקהילה מורינו הרב שליט"א
והוסיף החיי אדם (כלל לא) ,דה”ה שמצוה לקנות ספרי לימוד בשביל להגות בהם .ועוד כתב ,שאם
לפרטים נא לפנות לגבאים
אין ידו משגת לקנות גם ס”ת וגם ספרי הלימוד ,עדיף טפי לקנות ספרי הלימוד בכדי להגות בהם יושבים שבעה עד יום שני ברחוב מרים הנביאה 19בין
השעות 10:00-13:30ובין השעות 17:00-22:00 יומם ולילה.
התינוקות שהם מתים קטנים מה תועלת בביאתם לעולם
“הקהל את העם האנשים והנשים והטף” (לא יב)
מכירת מקומות לימים נוראים צדקת האיש וכתב רש”י‘ :והטף למה באו ,ליתן שכר למביאיהם’ .וכתב הש”ך עה”ת לבאר‘ :שמעתי שהיה קשה לרבי
הבעל"ט יהושע ,התינוקות שהם מתים קטנים מה תועלת בביאתם לעולם אם אין להם חיים ,כי אם יש להם בעז"ה יחולקו השנה לוח קיר 'עיתים לבינה' עם זמני
אצל הרב משה מרדכי ישראלזון התפילות בשב"ק ,ואלפון הקהילה ועוד. חיים אמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות ,כי היה אפשר לנקות עוון אביהם בדבר
שליט"א אחר ולא במיתת הבנים .אלא ודאי אין להם חיים ,א”כ למה הם באים ,זה היה קשה לר”י .כששמע
עבור חברי הקהילה
050-4151774 כדי ליתן שכר למביאיהן ,אמר מרגלית טובה וכו’ ,אמר בזה נתרצה הקושיא ,כדי ליתן שכר למביאיהן
לל שהם האב והאם וכו’ שהיתה מצטערת בהריון ובלידה ,זהו כדי ליתן שכר למביאיהן ,שהשתדלו בקיום
מצות פו”ר .כך שמעתי’.
ישא דברים: עם הגעת הריהוט החדש לבית מדרשינו
וע”ע בפסיקתא זוטא שדרשו עה”פ (כח סא)‘ :וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת’ ,זו מיתת
בין קבלת שבת למעריב הקהילה לחברי מקומות לקנות יהיה ניתן בנים ,שהקללה היא כ”כ גדולה עד שלא רצתה התורה להעלותה על הכתב.
לתפילות ליל שבת קודש ולשחרית שבמנין ג’
מורינו הרב שליט"א 'יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת'
במחיר 250ש”ח למקום לכל תפילה
לאחר תפילת מוסף “ומל ה’ אלוקיך את לבבך” (ל ו)
לפרטים נא לפנות לגבאים • כתב הרמב”ן (כאן)‘ :זהו שאמרו ז”ל בא ליטהר מסייעין אותו ,כי אחר שתשוב אליו בכל לבבך ,הוא
ישראלזון שליט''א
הגאון רבי שלמה מ .ל
ל יעזור אותך’.
������
���
• רבינו יונה (שערי תשובה ש”א א)‘ :והתבאר בתורה כי יעזור ה’ לשבים כאשר אין יד טבעם משגת,
��������
����
��
מעריב ליל שבת7:41 : ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו’.
שחרית בשב''ק :א' | 5:40 :ב' | 7:30 :ג'8:33 :
�������������� • חובת הלבבות (חשבון הנפש פ”ג חשבון כא)‘ :חשבונו עם נפשו על מה שיש ביכולתו ממעשה
����������������������
העבודה ,ולהרגיל בה ולהתמיד עליה ,וירוץ ויחרץ לעשותה ,עד שתשוב לו למנהג .ואחר כן ישתדל
מנחה :א' | 13:30ב' 6:10 להוסיף עם מה שיש ביכולתו ,ויכסוף לו בלבו ,ויעלה אליו במחשבתו ,וישאל מהא’ל לעזרו ולאמצו על
מעריב מוצ"ש :א' | 7:50ב' 8:11 �����
יותר ממה שיש ביכולתו ,מן הידיעה והמעשה בלב ומצפון נאמן .וכשיתמיד על זה ,ימציא לו הבורא
������
בקשותיו ,ויפתח לו שערי ידיעתו ,ויחזק שכלו ואבריו לעמוד במצוותיו אשר למעלה מיכולתו ,מדרגה בשורה משמחת לשוחרי התורה
סליחות ימות החול
���������
�����������
����������
שיעור הלכה ממורינו הרב שליט"א אחר מדרגה ,כמו שנאמר (ישעיהו מח) אני ה’ אלקיך ,מלמדך להועיל ,מדריכך בדרך תלך’.
מנין א' :חצות הלילה שחרית :נה"ח ������������
������������� • עוד בחובת הלבבות (תשובה פ”י)‘ :כשיקבל עליו גדרי התשובה בכל תנאיה אשר בכוחו ויכולתו מהם,
מנחה 19:00 | 13:20 :מנין ב' :קודם נץ החמה ������������
�����������������
בעניני ארבעת המינים הבורא מקל עליו תשובתו ,ועובר לו על מה שנעלם ממנו ונמנע עליו ,וישים לו מוצא קרוב מחטאו,
�����������
מעריב23:00 | 20:00 : ����� יתקיים במוצאי שב"ק וירחיב אמתלאתו בו’.
������
�������� בשעה 10:00בבית שני • ארחות צדיקים (שער התשובה)‘ :אך יש תקנה גדולה לתקן הכל .מתחילה ישוב החוטא
לשליחת חומר לגליון או תגובות בכל עניני התשובה ,ויראה ויבין בכל חלקי התשובה ,וימסור נפשו לעשות ,והכל יעשה
ד
�����������
פקס039578855 : ������
�������� בברכת התורה לש”ש ,בכל כוחו ובכל ליבו ,בסתר ובגלוי .אז הקב”ה מקל עליו עניני התשובה ,ומדריכו
או במיילgmail.com@7177790 :
לדרך ישרה לתשובה’.
