gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ואשמעה‪ - "...‬כלומר‪ :‬אם תהיה לכם עמידה חזקה‪ ,‬אזי‬ ‫(פאר ישראל)‬ ‫תוסיפו כח גם בי‪ ,‬וממילא "ואשמעה‪"...‬‬ ‫נ צבים וילך‬ ‫"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (כט‪ ,‬ט)‬ ‫כתב רש"י בסמוך‪ ,‬למה נסמכה פרשת "אתם נצבים"‬ ‫"אתם נצבים היום כולכם‪( "...‬כט‪ ,‬ט)‬ ‫הובא בדעת זקנים (לבעלי התוספות)‪[ :‬אמר משה רבינו לקללות? לפי שעם ישראל הוריקו פניהם ואמרו‪ :‬מי יכול‬ ‫לישראל] אימתי תהיה לכם הצבה והעמדה? כשתהיו לעמוד באלו? התחיל משה מפייסם‪ :‬אתם נצבים היום –‬ ‫הרבה הכעסתם למקום‪ ,‬ולא עשה אתכם כליה‪ ,‬והרי‬ ‫כולכם באגודה אחת‪.‬‬ ‫וכן אמרו חז"ל‪ :‬אם אתם עשויים אגודה אחת ‪" -‬אתם אתם קיימים לפניו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נצבים היום"‪ .‬מה היום פעמים מאפיל ופעמים מאיר‪ ,‬אף כי על כן‪ ,‬כך דרכיו ומדותיו של הקב"ה‪ :‬א‪-‬ל רחום וחנון‪,‬‬ ‫אתם ‪ -‬אף על פי שאפילה לכם‪ ,‬עתיד הקב"ה להאיר לכם ארך אפים ורב חסד‪ ,‬נושא עוון ופשע‪ .‬וכמו שהאריך‬ ‫בביאור עניין זה הרמ"ק‬ ‫אור עולם‪.‬‬ ‫בספרו תומר דבורה‬ ‫שנָׁה וְ ִּקלְ לו ֶֹתיהָׁ "‬ ‫" ִּתכְ לֶ ה ָׁ‬ ‫אימתי? כשתהיו באגודה‬ ‫ימת (פרק א)‪.‬‬ ‫ִהנֵּה ׁשוב אָ נו נִצ ִָבים כָאן‪ְ ,‬מ ַמ ׁ ְש ׁ ִשים אֶ ת ׁשולֵּי ְגלִ ַ‬ ‫אחת‪( ...‬מדרש לקח טוב)‬ ‫אם כן‪ ,‬על האדם ללמוד‬ ‫שנָה‪.‬‬ ‫הַ ׁ ָ‬ ‫סיפר כ"ק האדמו"ר מגור‬ ‫ירה לְ אָ חוֹר ְב ִעיצו ָמה‪ֻּ ,‬כלָם ִמ ְתכוֹנְ נִ ים לְ יוֹם הַ ַרת מדרכיו ומדותיו של‬ ‫הַ ְספִ ָ‬ ‫בעל ה"בית ישראל" זצ"ל‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כמו שדרשו‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫חָ‬ ‫חַ‬ ‫רו‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫ֵּ‬ ‫ת‬ ‫ֵּ‬ ‫וְ‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫ד‬‫ָ‬ ‫חָ‬ ‫מ‬ ‫ֵּ‬ ‫ָם‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫ע‬ ‫הָ‬ ‫ֵּד‬ ‫ל‬ ‫ִו‬ ‫ָ‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫ב‬ ‫ֹם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫הַ‬ ‫‪-‬‬ ‫ָם‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫ע‬ ‫תחילת‬ ‫עם‬ ‫ששמע‬ ‫הפסוקים‬ ‫מן‬ ‫חז"ל‬ ‫ו ְנ ִקיָה‪.‬‬ ‫בעל‬ ‫של‬ ‫הנהגתו‬ ‫שנָה חָ לְ פָ ה לָה "והלכת בדרכיו" (דברים‬ ‫זו ִֹהי ְבהַ ְחלֵּט נְ ֻּק ַדת זְ מַ ן ַמ ׁ ְשמַ עו ִתית‪ .‬עוֹד ׁ ָ‬ ‫הרי"ם"‪,‬‬ ‫ה"חידושי‬ ‫ירה כח‪ ,‬ט) ו"לדבקה בו"‬ ‫ירה או ָֹתנו מול ִמ ׁ ְש ְקעֵּ י הַ ְפצ ִָעים ׁ ֶש ִה ׁ ְש ִא ָ‬ ‫ִביעָ ף‪ ,‬מו ִֹת ָ‬ ‫שהסתופפו בצילו אלפי‬ ‫(דברים יא‪ ,‬כב) – מה הוא‬ ‫אַ חֲ ֶריהָ ‪.‬‬ ‫אנשים‪.‬‬ ‫ימית ז ֶֹר ֶמת לְ ֻּכלָנו‪ִ " :‬ה ִגיעַ הַ ְזמַ ן ַל ֲעבֹר ְכבָ ר‪ ,‬רחום‪ ,‬אף אתה רחום‪.‬‬ ‫שה ְפנִ ִ‬ ‫ְתחו ׁ ָ‬ ‫צריך‬ ‫מה‬ ‫לשם‬ ‫שאלוהו‬ ‫שה‪ ,‬אֶ ת מה הוא סובל ומאריך‬ ‫ַמ ְס ִפיק סָ בַ לְ נו‪ִ .‬ה ִגיעַ הַ ְזמַ ן לִ פְ תֹחַ אֶ ת הַ ַמ ָתנָה הַ חָ ָד ׁ ָ‬ ‫הוא קהל גדול כל כך?‬ ‫אפו למכעיסיו‪ ,‬כן על‬ ‫ׁ ְשנַת תשפ"ז‪ ,‬הַ חֲ ל ָָקה וְ הַ ְלבָ נָה"‪.‬‬ ‫השיב‪ ,‬שכדי שיצאו קומץ‬ ‫שנָה הַ טוֹבָ ה ְביו ֵֹּתר‪ ,‬אֲ בָ ל עֵּ ינֵּי ֻּכלָם האדם לסבול רעותיו של‬ ‫אָ כֵּ ן‪ ,‬ל ֹא חָ וִ ינו אֶ ת הַ ׁ ָ‬ ‫של בני‪-‬עליה‪ ,‬נחוץ‬ ‫על‬ ‫ולהעביר‬ ‫חברו‬ ‫שתהיה להם סביבה‬ ‫נְ שׂואוֹת כ ֵָּרגַע אֶ ל הָ עָ ִתיד הַ ַמזְ ִהיר‪.‬‬ ‫מידותיו‪ ,‬היינו שלא‬ ‫טובה והמוני חסידים‪,‬‬ ‫שנָה‬ ‫הַ ְב ָרכָה ׁ ֶשהֲ כִ י ק ֹולַעַ ת ל ַַמצָב הַ זֶה ִהיא‪ִ " :‬תכְ לֶה ׁ ָ‬ ‫ידקדק למדוד מידה‬ ‫אפילו מפשוטי עם‪,‬‬ ‫למצערים אותו‪ ,‬אלא‬ ‫שנָה ו ִב ְרכו ֶֹתיהָ "‪.‬‬ ‫וְ ִקלְ לו ֶֹתיהָ ‪ֵּ ,‬תחֵּ ל ׁ ָ‬ ‫כדברי המדרש "אחד‬ ‫ְ‬ ‫ַכ ָמה זְ ַמ ִנים ָק ׁ ִשים עָ בַ ְרנו‪ ,‬נו‪ ,‬ל ֹא ִה ִגיעַ הַ ְז ַמן לַהֲ פֹך ַדף? מניח מידותיו והולך לו‬ ‫מאלף"‪.‬‬ ‫(רש"י ראש השנה יז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫?‬ ‫יהָ‬ ‫ֹת‬ ‫ֶ‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ָ‬ ‫ב‬‫ְ‬ ‫ב‬ ‫ִ‬ ‫ה‬ ‫ש‬‫ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫חָ‬ ‫הַ‬ ‫ָה‬ ‫נ‬ ‫ש‬‫ָ‬ ‫ׁ‬ ‫הַ‬ ‫ת‬ ‫אֶ‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ֵּ‬ ‫ק‬‫ַ‬ ‫לְ‬ ‫ן‬ ‫מ‬‫ַ‬ ‫ז‬ ‫ְ‬ ‫הַ‬ ‫יעַ‬ ‫ג‬‫ִ‬ ‫ה‬‫ִ‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫הַ‬ ‫ה"בית‬ ‫הוסיף‬ ‫עוד‬ ‫ראובן‬ ‫רבי‬ ‫סיפר‬ ‫זה‪,‬‬ ‫בענין‬ ‫ישראל"‬ ‫קרלנשטיין זצ"ל‪ :‬הגה"צ רבי אייזיק שר זצ"ל (חתנו של‬ ‫שבאופן זה יש השפעה מיוחדת מכח זכות הרבים‪ ,‬וכן‬ ‫הסבא מסלבודקה) הגיע לירושלים לישיבת חברון‪.‬‬ ‫כתוב (איוב לו‪ ,‬ה) "הן א‪-‬ל כביר ולא ימאס‪ ,‬רבי נתן אומר‪:‬‬ ‫כשראה אותו ראש הישיבה הגאון רבי יחזקאל סרנא‬ ‫מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים‪,‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬פינה מיד את מקומו ונתנו לרבי אייזיק‪.‬‬ ‫שנאמר‪ :‬הן אל כביר ולא ימאס (ברכות ח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫התיישב רבי אייזיק על מקומו של רבי יחזקאל במשך‬ ‫ומרגלא בפומיה‪ :‬הצדיק מקבל את עיקר כוחותיו מן‬ ‫ארבעה ימים‪ ,‬ולאחריהם עזב את המקום ועבר לשבת‬ ‫המתקרבים אליו‪.‬‬ ‫במקום אחר‪.‬‬ ‫וכך היה מפרש את דברי משה רבינו אלינו‪" :‬עמדו‬ ‫לעי"נ הרה"צ‬ ‫ר' פנחס בן ר' בנימין בינוש רוזנבוים זצוק"ל‬ ‫כ"ו בניסן תשע"ז‬ ‫[ב]‬ ‫שאל אותו רבי יחזקאל‪ :‬רבי אייזיק‪ ,‬כלום אין מקומי לבית המדרש כשהיה תינוק ומיום שנולד לא הוציאה‬ ‫עריסתו מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי‬ ‫מוצא חן בעיניכם? מדוע הלכתם למקום אחר?‬ ‫השיב רבי אייזיק‪ :‬וכי עלה על דעתכם שאתפוס את תורה'‪ ,‬ועל כך נאמר עליו "אשרי יולדתו" (רע"ב אבות‬ ‫מקומכם? לא עלה על דעתי לעשות כדבר הזה! כל מה ב‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫שרציתי הוא לראות איך בן אדם מסוגל לוותר על המקום מעתה הפלא ופלא‪ :‬עד עתה חשש רבי יהושע שאולי לא‬ ‫היתה כל תועלת במה‬ ‫שלו [הנכבד] ולתתו‬ ‫יבי‪ .‬שאמו הביאתו לבית‬ ‫נִש ָמע ְקצָת יו ֵֹּתר ִמ ַדי אַ גְ ֶר ִס ִ‬ ‫שיחַ הַ זֶה ׁ ְ‬ ‫אֲ בָ ל הָ אֱ ֶמת‪ֶ ׁ ,‬שהַ ִ ׂ‬ ‫לאחר‪ ,‬לאחר שראיתי‬ ‫ְמה המדרש בקטנותו‪ .‬הואיל‬ ‫ְ‬ ‫ְכלָל ל ֹא ָבטוחַ ׁ ֶש ֻּמ ָתר לָנו לְ ַד ֵּבר כָך‪ .‬וְ כִ י ְכבָ ר ִה ְס ַתי ָ‬ ‫בעיניי‪ ,‬במשך ארבעה‬ ‫שנָה ואינו לומד ואף אינו‬ ‫שנָה ׁ ֶש ָכ ְך אָ נו ְמ ַקלְ לִ ים או ָֹתה? ו ִבכְ לָל‪ ,‬הַ ִאם עָ בַ ְרנו ׁ ָ‬ ‫הַ ׁ ָ‬ ‫ימים‪ ,‬כיצד ויתרתם בלב‬ ‫שומע! אך כששמע את‬ ‫שה ׁ ֶשאָ נו מַ ִת ִירים לְ עַ צְ ֵּמנו לִ ְקרֹא לָה ' ְק ָללָה'?‬ ‫כֹה ָק ׁ ָ‬ ‫שלם על מקומכם‪ ,‬למדתי‬ ‫טובה'‬ ‫ְמה ‪ִ -‬מ ַניִן ה'מרגלית‬ ‫שיִים‪ ,‬אַ ְך כָל עוֹד ִהיא ל ֹא ִה ְס ַתי ָ‬ ‫שחָ וִ ינו ְק ׁ ָ‬ ‫אָ ז נָכוֹן ׁ ֶ‬ ‫את שרציתי ללמוד‪ ,‬ויכול‬ ‫שנדרשה בבית המדרש ‪-‬‬ ‫אני כבר לשבת במקום‬ ‫לָנו הָ ְר ׁשות לִ נְ הֹג כ ְָך? וְ כִ י ל ֹא ָר ִאינו אֶ ת יַד ה' ַב ִמלְ חָ מוֹת‬ ‫שיש שכר למביאי הטף‪,‬‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫ובַ יו ְֹמיוֹם? וְ כִ י ל ֹא ִק ַבלְ נו ִמ ֶמנו מַ סוֹת ׁ ֶשל ַמ ָתנוֹת‪ ,‬חֲ סָ ִדים‬ ‫הבין שכל גדולתו בכך‬ ‫(יחי ראובן)‬ ‫שנָה ז ֹו?‬ ‫וְ ַרחֲ ִמים ַב ׁ ָ‬ ‫שנכנסו לאוזניו דברי‬ ‫ש ְמ ֶתם לֵּב לְ כַ מות הַ ׁ ִשנויִים הַ ַכ ִב ִירים תורה ובכך הוא מתקדש‪,‬‬ ‫ַרק ׁ ְשאֵּ לָה‪ַׂ :‬‬ ‫"הקהל את העם‬ ‫הבין שכל גדולתו היא‬ ‫שנָה הָ אַ חֲ ר ֹונָה?‬ ‫ׁ ֶש ִה ְתחוֹלְ לו כָאן ַב ׁ ָ‬ ‫והנשים‬ ‫האנשים‬ ‫ש ִמים לֵּב בגלל 'יולדתו'‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫ַכ ִנ ְראֶ ה ׁ ֶשאָ נו‪ֶ ׁ ,‬ש ְמצויִים ְבתו ְֹך הַ ִסיר הַ גוֹעֵּ ׁש‪ ,‬ל ֹא ָׂ‬ ‫והטף" (לא‪ ,‬יב)‬ ‫שנָה הָ אַ חֲ ר ֹונָה הָ ע ֹולָם ִה ְתהַ ֵּפ ְך ְבצו ָרה "מרגלית טובה היתה‬ ‫לְ ָמה ׁ ֶשקו ֶֹרה ב ֹו‪ַ .‬ב ׁ ָ‬ ‫מסופר בגמרא בחגיגה‬ ‫ְד ַר ְס ִטית‪ ,‬וְ כָל כ ְָך הַ ְר ֵּבה ׁ ִשנויִים ַמ ִקיפִ ים עָ ְברו עָ לָיו‪ :‬בידכם ובקשתם לאבדה‬ ‫(דף ג‪" :).‬מעשה ברבי‬ ‫ש ִרים ׁ ֶש ִנ ְבנו וְ ִנ ְס ְדקו‪ ,‬זָוִ יוֹת ממני?!"‬ ‫ָתכְ נִיוֹת ׁ ֶש ִה ְתהַ ְפכו ְבן‪ַ -‬ל ְילָה‪ְ ,‬ק ׁ ָ‬ ‫יוחנן בן ברוקה ורבי‬ ‫(להתעדן באהבתך)‬ ‫ְר ִאיָה ׁ ֶש ִה ְתחַ ְלפו‪ ,‬וְ הַ ְר ֵּבה‪-‬הַ ְר ֵּבה ִסבוֹת ׁ ֶשהו ִֹבילו ל ַַמ ְה ֵּפכָה‬ ‫אלעזר בן חסמא שהלכו‬ ‫שנָה הַ י ֹוצֵּאת‪ִ .‬ת ְס ַת ְכלו‬ ‫הַ ְגד ֹולָה ׁ ֶש ִמ ְס ַת ֶכ ֶמת ְב ׁ ִשלְ הֵּ י הַ ׁ ָ‬ ‫להקביל פני רבי יהושע‬ ‫יבכֶ ם‪ַ :‬ב ַביִת ‪ֶ -‬ילֶד ׁ ֶשהָ יָה אֶ ְתמוֹל ִתינוֹק וְ הַ יוֹם ְכבָ ר "הקהל את העם‪,‬‬ ‫ְס ִב ְ‬ ‫בפקיעין‪.‬‬ ‫והנשים‬ ‫ש ְמחָ ה ׁ ֶש ִה ְתהַ ְפכָה לְ אֵּ בֶ ל‪ ,‬האנשים‬ ‫ְמ ַד ֵּבר ְב ִמ ׁ ְש ָפ ִטים; ַב ִמ ׁ ְש ָפחָ ה ‪ׂ ִ -‬‬ ‫אמר להם‪ :‬מה חידוש‬ ‫א ֹו אֵּ בֶ ל ׁ ֶש ִה ְתהַ ֵּפ ְך לְ נֶחָ ָמה; ַב ַפ ְרנָסָ ה ‪ -‬עֵּ סֶ ק ׁ ֶש ָקם א ֹו עֵּ סֶ ק והטף‪ ...‬למען ישמעו‬ ‫היה בבית המדרש‬ ‫ׁ ֶש ָנ ַפל; ָבע ֹולָם הָ ָרחָ ב ‪ -‬סֵּ ֶדר י ׁ ָָשן ׁ ֶש ִמ ְתמו ֵֹּטט וְ סֵּ ֶדר חָ ָד ׁש ולמען ילמדו ויראו את‬ ‫היום?" אמרו לו שרבי‬ ‫ׁ ֶש ְמנ ֶַסה לָקום ַת ְח ָתיו‪ִ .‬כ ְמעַ ט אֵּ ין ְתחום אֶ חָ ד ׁ ֶש ִנ ׁ ְשאַ ר ה'‪ ...‬ושמרו לעשות את‬ ‫אלעזר בן עזריה דרש‬ ‫כל דברי התורה‬ ‫שנָה ְב ִדיוק ְכפִ י ׁ ֶשהָ יָה‪.‬‬ ‫הַ ׁ ָ‬ ‫בפרשת 'הקהל'‪.‬‬ ‫ִאם נְ ַק ֵּפל אֶ ת ֻּכלָם לְ ִמ ׁ ְשפָט אֶ חָ ד‪ ,‬הֲ ֵּרי ׁ ֶשהָ ע ֹולָם עָ בַ ר הזאת" (לא‪ ,‬יב)‬ ‫"ומה‬ ‫יהושע‪:‬‬ ‫שאל רבי‬ ‫טף למה באו‪ ,‬לתת שכר‬ ‫ֵּמ ְר ׁשות הַ י ִָחיד ‪ -‬לִ ְר ׁשות הָ ַר ִבים‪.‬‬ ‫דרש בה? ‪' -‬הקהל את‬ ‫יך ָכל זֶה ָק ָרה ו ָמהו ֵּפ ׁ ֶשר הַ ִה ְתהַ ְפכות‪ ,‬עָ לֵּינו למביאיהם (רש"י)‬ ‫ְכ ֵּדי לְ הָ ִבין אֵּ ְ‬ ‫העם האנשים והנשים‬ ‫מעצם השאלה "למה‬ ‫והטף'‪ ,‬אם אנשים באים‬ ‫שנִ ים‪.‬‬‫ל ְַחזֹר לְ אָ חוֹר ְבגַלְ גַל הַ ׁ ָ‬ ‫הַ כֹל ִה ְת ִחיל אָ ז‪ְ ,‬כ ׁ ֶשעָ לָה ב ֹו ָרצוֹן לִ בְ רֹא אֶ ת הָ ע ֹולָם באו" משמע שבעצם אין‬ ‫ללמוד‪ ,‬נשים באות‬ ‫ׁ ֶשהַ יְצו ִרים ב ֹו יַעַ ְבדו אוֹת ֹו וְ י ְִתפ ְַרסֵּ ם ׁ ְשמ ֹו‪ .‬הָ ע ֹולָם הַ זֶה תועלת בהבאתם‪ ,‬ואם כן‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לשמוע‪ ,‬טף למה באין?‬ ‫ירה מדוע יקבלו שכר על זה?‬ ‫שכר‬ ‫ליתן‬ ‫כדי‬ ‫של ִחבור לַבו ֵֹּרא‪ ,‬ולְ ל ֹא הַ נ ְֻּק ָדה הַ ְז ִע ָ‬ ‫נ ֹוצַר ִמנ ְֻּק ָדה אַ חַ ת ׁ ֶ‬ ‫‪,‬‬‫למביאיהן"‬ ‫ועוד הלא כולם‪ ,‬גם הטף‪,‬‬ ‫הַ ז ֹו ל ֹא יוכַ ל הָ ע ֹולָם ַל ֲעמֹד עַ ל ַרגְ לָיו‪.‬‬ ‫נכללו במה שנאמר‪:‬‬ ‫אמר להם‪" :‬מרגלית‬ ‫אשוֹן‬ ‫וְ אָ ז זֶה ָק ָרה‪ִ .‬פ ְתאוֹם ִה ְת ַק ֵּבל ׁ ִשנוי ַב ָתכְ נִ ית‪ :‬אָ ָדם הָ ִר ׁ‬ ‫טובה היתה בידכם‬ ‫"למען ישמעו ולמען‬ ‫חָ טָ א‪.‬‬ ‫לאבדה‬ ‫ובקשתם‬ ‫ילמדו"?‬ ‫מדוע על האדם להתאמץ‬ ‫ממני?!"‬ ‫ולמסור את נפשו על חינוך בניו לתורה? הרי ישנה‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬מדוע שמח‬ ‫הבטחה מפורשת בתורה‪" :‬כי לא תשכח מפי זרעו"! אך‬ ‫רב?‬ ‫שלל‬ ‫כמוצא‬ ‫רבי יהושע על אמרה זו‬ ‫כל אחד יודע ‪ -‬גם כשיש הבטחה‪ ,‬יש צורך ב"איתערותא‬ ‫את‬ ‫להבין‬ ‫יש‬ ‫רבים'‪:‬‬ ‫בת‬ ‫'שער‬ ‫בספר‬ ‫ביאר באופן נפלא‬ ‫עצם הדרשה אם הטף אינו לומד ואף אינו שומע‪ ,‬מדוע דלתתא"‪ ,‬בהתעוררות מלמטה‪ ,‬בפעולה מצד האדם‪ ,‬כדי‬ ‫יש שכר למי שמביא אותו? מה תועלת יש בהימצאות להוציא את ההבטחה הזאת מן הכח אל הפועל‪.‬‬ ‫הטף? ‪ -‬אלא על כרחך צריך לומר שאף שהטף אינם מה היא ה"איתערותא דלתתא"? כמובן‪ ,‬בראש‬ ‫מטים אוזנם לשמוע את דברי התורה‪ ,‬מ"מ נפשם קולטת ובראשונה‪ ,‬שהאב ילמד לבנו‪ ,‬אך גם דברים אחרים‪,‬‬ ‫שאין השפעתם ניכרת כל כך‪ ,‬יכולים להיכלל במושג‬ ‫דברי קדושה ומזדככת!‬ ‫זה‪.‬‬ ‫והנה ידוע שאמו של רבי יהושע היתה מביאתו‬ ‫לעי"נ האשה החשובה‬ ‫מרת מרים יוכבד ב"ר צבי ליבוביץ ע"ה‬ ‫כ"א מר חשון תשפ"א‬ ‫[ג]‬ ‫משה רבנו שכך ציווהו ה'‪ ,‬מכל מקום כבר הרגיש באותו‬ ‫כל מאמץ שנעשה כדי לקרב את הבן לתורה‪ ,‬גם אם אינו‬ ‫רגע את גודל צער הקנאה והבין שאינו יכול להיות תלמיד‬ ‫נושא פירות הנראים לעין‪ ,‬מכל מקום יש לו תועלת בכך‪,‬‬ ‫ליהושע‪ ,‬וקיבל על עצמו את המיתה בלב שלם‪ .‬דפח"ח‪.‬‬ ‫הוא מעורר את ההשפעה מלמעלה‪ ,‬ועל ידי כך זוכה הבן‬ ‫(המאור הגדול)‬ ‫לקבל שפע של תורה‪.‬‬ ‫זהו השכר המובטח להורים‪ ,‬המביאים את ילדיהם‬ ‫הרכים להקהל‪ .‬אמנם‪ ,‬אין הילד עדיין מסוגל לקלוט‪ ,‬אבל הן קרבו ימיך למות (לא‪ ,‬יד)‬ ‫מסופר על הרה"ק רבי‬ ‫מסירות נפש יש כאן‪.‬‬ ‫מפרעמישלאן‬ ‫מאיר‬ ‫הילד‬ ‫בבוא הזמן יקצור‬ ‫זיע"א‪ ,‬שכאשר ביקר‬ ‫ֶם‬ ‫צ‬ ‫עֶ‬ ‫ָה‬ ‫י‬ ‫הָ‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫‪,‬‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫זצוק‬ ‫ד‬ ‫נְ‬ ‫י‬ ‫ְ‬ ‫ר‬‫ַ‬ ‫פְ‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ֵּ‬ ‫ׁ‬ ‫אָ‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ִ‬ ‫ר‬ ‫ַ‬ ‫צ‬ ‫"‬ ‫הַ‬‫ר‬‫ַ‬ ‫הַ‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫אָ‬ ‫‪,‬‬‫א‬ ‫ט‬ ‫ְ‬ ‫ח‬ ‫ֵּ‬ ‫הַ‬ ‫את הפירות של מסירות‬ ‫זֶה ׁ ֶשאָ כַ ל ִמן הָ עֵּ ץ הַ נֶאֱ סָ ר‪ .‬הַ ֵּח ְטא הָ יָה ָבזֶה ׁ ֶשל ֹא ִה ִכיר אצלו הרה"ק רבי חיים‬ ‫הנפש הזה‪ ,‬הוא יגדל‬ ‫של ֹא ִה ִכיר ְב ָכך ׁ ֶשהַ בו ֵֹּרא ִהכְ ׁ ִשיל אוֹת ֹו ְכ ֵּדי ׁ ֶשיָקום מצאנז זיע"א‪ ,‬קיבלו ר'‬ ‫ְ‬ ‫ַבבו ֵֹּרא ‪ֶ ׁ -‬‬ ‫בתורה‪ ,‬ואין לך שכר‬ ‫מאיר בכבוד רב ושמח‬ ‫עַ ל ַרגְ לָיו וְ י ְִתחַ ֵּבר אֵּ לָיו‪.‬‬ ‫גדול מזה להורים!‬ ‫ְ‬ ‫ו ֵּמאוֹת ֹו ֵּח ְטא וְ אֵּ ילָך ‪ -‬הַ כֹל כָאן ִה ׁ ְש ַתנָה‪ֵּ .‬מ ְר ׁשות ׁ ֶשל י ִָחיד‪ ,‬מאד לקראתו‪.‬‬ ‫אמת)‬ ‫שפת‬ ‫(ע"פ‬ ‫שהשתעשעו‬ ‫אשוֹן חָ טָ א‪ ,‬לאחר‬ ‫הָ ע ֹולָם נֶהֱ פַ ְך לִ ְר ׁשות ׁ ֶשל ַר ִבים‪ְ .‬כ ׁ ֶשאָ ָדם הָ ִר ׁ‬ ‫ִב ְמקוֹם לִ ְראוֹת אֶ ת הַ י ִָחיד ׁ ֶשנ ְִמצָא כָאן ‪ -‬הוא ָבחַ ר לְ הַ אֲ ׁ ִשים שניהם בחידושי תורה‪,‬‬ ‫"ויאמר ה' אל משה הן‬ ‫שה אֲ ׁ ֶשר נ ַָת ָת ִע ָמ ִדי ִהיא פנה אליו ר' מאיר ואמר‪,‬‬ ‫ֹאמר הָ אָ ָדם הָ ִא ׁ ָ‬ ‫אֶ ת ִא ׁ ְשת ֹו‪' ,‬וַי ֶ‬ ‫קרבו ימיך למות קרא‬ ‫הרב מצאנז‪ ,‬הלא כבודו‬ ‫נ ְָתנָה ִלי ִמן הָ עֵּ ץ ָואֹכֵּ ל' (בראשית ג‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫את יהושע וגו'" (לא‪,‬‬ ‫הוֹפ! ְדמות נוֹסֶ פֶ ת ִהצְ טָ ְרפָה ל ְַתמונָה‪ .‬זֶה הָ יָה הַ ׁ ִשנוי הוא מבית דין הגדול‪,‬‬ ‫יד)‬ ‫יאמר נא לי אם מאיר‬ ‫איתא במדרש (ילקוט‬ ‫אשוֹן ָבע ֹולָם! ִב ְמקוֹם ׁ ֶשהַ בו ֵֹּרא י ֵָּראֶ ה ְבכָל ָמקוֹם‪ ,‬הוא‬ ‫הָ ִר ׁ‬ ‫צריך לדור בדירות‬ ‫ְ‬ ‫שמעוני רמז תתקמ"א)‪:‬‬ ‫נֶהֱ פַ ך לִ ְמעֻּ ְר ָפל וְ ָרחוֹק‪ ,‬ו ֵּמאוֹת ֹו יוֹם ִה ְת ִחיל סֵּ ֶדר יוֹם חָ ָד ׁש‪:‬‬ ‫קטנות כאלו‪ ,‬וכי לא מן‬ ‫נתייחד‬ ‫ביום מיתת משה‬ ‫ָפחוֹת בו ֵֹּרא וְ ִחבור ‪ -‬יו ֵֹּתר ְד ֻּמיוֹת‪ְ ,‬מצִ יאות ו ְר ִאיָה ׁ ִש ְט ִחית‪ .‬הראוי שידור בדירות‬ ‫הדיבור ליהושע‪ .‬כשסים‬ ‫ְתה ָבע ֹולָם ' ְר ׁשות אַ חַ ת' גדולות וחשובות מאלו?‬ ‫וְ ִהנֵּה הַ ְנ ֻּק ָדה‪ :‬לִ פְ נֵּי הַ ֵּח ְטא הָ י ָ‬ ‫הדיבור‪ ,‬שאל משה את‬ ‫ִבלְ בַ ד ‪ -‬הָ אָ ָדם מול בו ְֹרא ֹו‪ְ ,‬בלִ י ׁשום ַתחֲ נָה ָבאֶ ְמצַע‪ְ .‬ב ֶרגַע השיבו ר' חיים‪ ,‬ודאי‪ ,‬מן‬ ‫יהושע‪ :‬מה אמר לך ה'?‬ ‫שה אֲ ׁ ֶשר נ ַָת ָת ִע ָמ ִדי ִהיא נ ְָתנָה היושר הוא שידור מר‬ ‫אשוֹן אָ מַ ר 'הָ ִא ׁ ָ‬ ‫ׁ ֶשאָ ָדם הָ ִר ׁ‬ ‫אמר לו יהושע‪ :‬וכי כל‬ ‫ִלי'‪ ,‬הוא ל ֹא ַרק הֵּ ִסיט אַ ְח ָריות ‪ -‬הוא ָפ ַתח ֶפ ַתח ׁ ֶש ַד ְרכ ֹו בדירות נאות יותר‬ ‫ארבעים שנה שהיית‬ ‫ש ֵּבין הָ אָ ָדם ומרווחות יותר‪.‬‬ ‫נִ כְ נָסוֹת עוֹד וְ עוֹד ' ְד ֻּמיוֹת' אֶ ל תו ְֹך הַ יַחַ ס ׁ ֶ‬ ‫לומד עמי שאלתי אותך‬ ‫לְ בו ְֹרא ֹו‪ִ :‬א ׁ ְש ִתי‪ ,‬הַ נָחָ ׁש‪ ,‬הַ ַמזָל‪ ,‬הַ ְס ִביבָ ה‪ .‬ו ֵּמאָ ז‪ִ ,‬ב ְמקוֹם אמר ר' מאיר אם כבודו‬ ‫מה דיבר עמך ה'? מיד‬ ‫ֶק ׁ ֶשר י ׁ ִָשיר וְ חָ שׂוף ֵּבין הַ י ִָחיד לְ בו ְֹרא ֹו‪ ,‬י ֵּׁש ' ַר ִבים' ׁ ֶשל אומר כן‪ ,‬אעשה כדבריו‪.‬‬ ‫אמר משה‪ :‬טוב אלף‬ ‫גו ְֹר ִמים ׁ ֶש ְמ ַק ְבלִ ים אֶ ת הַ ְק ֶר ִדיט א ֹו אֶ ת הָ אַ ׁ ְש ָמה ַת ְח ָתיו‪ .‬ז ֹו מיד הבין הצדיק מצאנז‬ ‫מיתות ולא קנאה אחת!‬ ‫של אֶ חָ ד‪ ,‬אֶ לָא כי כוונתו אחרת‪ ,‬חזר‬ ‫של ' ְר ׁשות הָ ַר ִבים' ‪ -‬ל ֹא ְביָד ֹו ׁ ֶ‬ ‫ַמ ׁ ְש ָמעו ָתה ׁ ֶ‬ ‫והדבר תמוה‪ ,‬וכי עלתה‬ ‫ואמר‪ ,‬אני התכוונתי‬ ‫ְמפֻּ ז ֶֶרת ֵּבין ְד ֻּמיוֹת ַרבוֹת‪.‬‬ ‫קנאה בלבו של משה‬ ‫שנִ ים לְ אַ חַ ר ִמ ֵּכן ‪ׁ -‬שוב ח ֹוז ֶֶרת הַ ְמצִ יאות עַ ל עַ צְ ָמה‪ ,‬לדירות מרווחות בעולם‬ ‫‪ָ ׁ 5,786‬‬ ‫רבנו ע"ה?‬ ‫אשוֹן‪ ,‬הזה‪.‬‬ ‫ו ְבאו ָֹתה הַ צו ָרה ַמ ָמ ׁש‪ .‬גַם הַ יוֹם‪ְ ,‬ב ִדיוק ְכמ ֹו אָ ָדם הָ ִר ׁ‬ ‫וביאר הגאון מבילנא‬ ‫השיב ר' מאיר‪ ,‬את הדבר‬ ‫זצ"ל‪ :‬הקב"ה רצה שמשה‬ ‫שרוֹן‬ ‫אָ נו נו ִֹטים לְ יַחֵּ ס אֶ ת הַ הַ צְ לָחוֹת לְ ' ְד ֻּמיוֹת' אֲ חֵּ רוֹת ‪ -‬ל ִַכ ׁ ָ‬ ‫אין להשיב רק רציתי‬ ‫רבנו יסתלק מן העולם‬ ‫ׁ ֶשלָנו‪ ,‬ל ַַמאֲ ָמץ‪ ,‬לַנ ְִסבוֹת ‪ -‬וְ לִ ׁ ְשכֹחַ אֶ ת הַ נ ְֻּק ָדה הָ אַ חַ ת‬ ‫הסכמתו של מר‪ ,‬ואם‬ ‫בנפש חפצה‪ .‬משה‬ ‫אשוֹן‬‫של זֶה ‪ְ -‬כמ ֹו ֵּח ְטא ֹו ׁ ֶשל אָ ָדם הָ ִר ׁ‬ ‫ׁ ֶש ִמ ֶמנָה הַ כֹל ָיצָא‪ָ .‬מ ׁ ָ‬ ‫הוא כבר הסכים ודאי כן‬ ‫התפלל תפילות רבות‬ ‫‪ -‬אֵּ ינ ֹו ְמ ָתאֵּ ר י ִָחיד אֶ חָ ד ִבלְ בַ ד‪ ,‬אֶ לָא כָל אָ ָדם וְ אָ ָדם‪ ,‬וְ גַם אֶ ת יהיה‪ ,‬וכעבור שבועות‬ ‫וביקש שאף על פי‬ ‫ְ‬ ‫הָ ע ֹולָם ֻּכל ֹו‪ ,‬הַ ִמ ְת ַפ ֵּתחַ ִמדוֹר לְ דוֹר וְ ׁשוֹכֵּ חַ ַב ֶד ֶרך אֶ ת ְנ ֻּק ַדת אחדים נסתלק ר' מאיר‬ ‫שהגיעה עת הנהגתו של‬ ‫לבית עולמו‪.‬‬ ‫מ ֹוצָא ֹו‪.‬‬ ‫יהושע‪ ,‬הוא מוכן להיות‬ ‫כתלמיד ליהושע‪ ,‬ובלבד‬ ‫"ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (לא‪ ,‬יח)‬ ‫שיכנס לארץ ישראל ולא ימות‪.‬‬ ‫רצה הקב"ה להראות לו שלא יהיה לו נחת מזה‪ ,‬ולכן מדוע כופל הכתוב "הסתר אסתיר"?‬ ‫ציווה השם יתברך ליהושע שאם ישאל אותו משה מה מובא בשם ה"בעל שם טוב" הקדוש‪ ,‬שלפעמים מרגיש‬ ‫היה דבר ה' אליו ‪ -‬ישיב לו בזה הלשון‪" :‬וכי כל ארבעים האדם רחוק מהקב"ה‪ ,‬והוא עושה מאמצים להתקרב‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬צרה גרועה יותר מזו היא כאשר הקב"ה מסתיר מן‬ ‫שנה שאלתי אותך מה דיבר ה'"‪.‬‬ ‫כל זאת כדי שיסבור משה שיהושע משיב לו כן מדעתו‪ ,‬האדם את ההרגשה שהקב"ה רחוק ממנו‪ ,‬וכך הוא‬ ‫ויקבל על עצמו למות‪ ,‬כפי שאמר משה באמת‪" :‬טוב אלף משוכנע שהוא קרוב‪ ,‬על אף שהוא בעצם מרוחק מאוד‪...‬‬ ‫וזהו "הסתר אסתיר" ‪ -‬הקב"ה יסתיר גם מעם‬ ‫מיתות ולא קנאה אחת"‪ .‬ואפילו אם אחר כך יבין‬ ‫לזכות‬ ‫הרב משה דוד בן אסתר רחל ני"ו‬ ‫וכל החושבים עליו רעה מהרה תופר עצתם ותקולקל מחשבתם‬ ‫[ד]‬ ‫ישראל את הסתר הפנים בעצמו‪ ,‬והם לא ידעו כלל וכלל כשהרוכל עם סחורתו בשוק כבר מכר את מרכולתו‪ ,‬ולא‬ ‫נותרו לו אלא שאריות בלבד‪ ,‬והוא נחפז הביתה‪ ,‬הריהו‬ ‫שהם רחוקים‪.‬‬ ‫נוטל את מעט האגסים‬ ‫עונש כזה הוא גרוע‬ ‫ַתחַ עַ ד שבסל האחד ואת מעט‬ ‫שנ ֹולַד חֲ סַ ר ַדעַ ת‪ ,‬וְ אַ ט‪-‬אַ ט ִמ ְתפ ֵּ‬ ‫ַת ְח ׁ ְשבו עַ ל ִתינוֹק ׁ ֶ‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬שכן לא ניתן‬ ‫יקה ׁ ֶשל ִגיל הַ ַבגְ רות‪ִ .‬פ ְתאוֹם מוֹצְ ִאים כ ֹוכָב ע ֹולֶה השזיפים שבסל השני‪,‬‬ ‫לִ ְנ ִס ָ‬ ‫להתמודד איתו‪ ,‬משום‬ ‫ואת מעט התפוחים‬ ‫שהאדם אינו משקיע‬ ‫שגְ ֵּׂשג‪ ,‬וְ יו ֵֹּדעַ ַלעֲנוֹת עַ ל כָל ׁ ְשאֵּ לָה‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ַמצְ לִ יחַ ו ְמ ַׂ‬ ‫השלישי‪,‬‬ ‫שבסל‬ ‫מנת‬ ‫על‬ ‫מאמצים‬ ‫הַ ִאם זֶה או ֵֹּמר ׁ ֶשעֲבָ ר ֹו נִ ְמחַ ק? ו ַַדאי ׁ ֶשל ֹא‪ .‬כָל ָמה ׁ ֶשהוא‬ ‫ומעורבבים ביחד‪ ,‬נותנם‬ ‫להתקרב לבוראו‪.‬‬ ‫שכֶ ל‪ְ .‬נ ֻּק ַדת‬ ‫אשוֹנִ ית ׁ ֶשל ֵּׂ‬ ‫יו ֵֹּדעַ הַ יוֹם ַמ ִגיעַ ֵּמאו ָֹתה ְנ ֻּק ָדה ִר ׁ‬ ‫בערימה אחת‪ ,‬ומוכרם‬ ‫הַ ְפ ִתיחָ ה נִ ׁ ְשאֶ ֶרת חֲ קו ָקה ְבלִ ב ֹו ‪ -‬וְ ִהיא ְנ ֻּק ַדת הָ אֵּ ין‪-‬סוֹף בחצי מחיר ‪ -‬שהוא רוצה‬ ‫בני‬ ‫את‬ ‫"ולמדה‬ ‫להיפטר מהם מהר ככל‬ ‫שנ ֹולַד‪...‬‬ ‫ׁ ֶש ִה ְט ִמיעַ ב ֹו הַ בו ֵֹּרא ְכ ׁ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ישראל שימה בפיהם"‬ ‫ִב ְר ִאיָה ׁ ִש ְט ִחית‪ ,‬י ֵּׁש ל ֹו ַב ֶמה לְ ִה ְת ָפאֵּ ר‪ .‬אַ ך ִאם ַיע ֲִמיק ֶטפַח‪ ,‬האפשר‪.‬‬ ‫(לא‪ ,‬יט)‬ ‫ְיגַלֶה ִכי כָל ָמה ׁ ֶש ַמחֲ זִ יק אוֹת ֹו ִהיא הַ ְנ ֻּק ָדה ׁ ֶש ִהכְ נִ יס ב ֹו ולפיכך ‪" -‬והיה כי‬ ‫יהודי בן תורה שאביו‬ ‫תמצאנה אותו רעות‬ ‫הַ בו ֵֹּרא‪.‬‬ ‫נסתלק לבית עולמו הגיע‬ ‫הָ עֲבו ָֹדה ׁ ֶשל הָ אָ ָדם ִהיא לְ הַ חֲ זִ יר אֶ ת הַ כֹל לַבו ֵֹּרא‪ֶ ׁ ,‬שחָ לִ ילָה רבות וצרות"‪ ,‬כשאתה‬ ‫אל החזון איש להתייעץ‬ ‫שנָה הַ ח ֹולֶפֶ ת רואה ערבוביה של צרות‬ ‫ל ֹא יִגְ נֹב לְ עַ צְ מ ֹו ׁשום ְק ֶר ִדיט‪ָ .‬כל הַ צְ לָחָ ה ַב ׁ ָ‬ ‫עמו‪ :‬רצונו להרבות‬ ‫שונות ומשונות באות‬ ‫שג‪ ,‬אַ ְך י ׁ ְֶשנָם גַם ׁ ִשנויִים ִמסוג אַ חֵּ ר‪ :‬הַ ְכאֵּ ִבים‪...‬‬ ‫ָר ׁ ְש ָמה הֶ ֵּ ׂ‬ ‫זכויות עבור נשמת אביו‬ ‫הַ בו ֵֹּרא ׁש ֹולֵּחַ לְ כָל אֶ חָ ד ֵּמ ִא ָתנו ְכאֵּ ִבים וְ ִה ְתמו ְֹד ֻּדיוֹת ַבחַ יִים ויורדות על ישראל ‪ -‬סימן‬ ‫ועלה במחשבתו רעיון‬ ‫‪ְ -‬ב ִחנו ְך‪ְ ,‬ב ׁ ִשדוכִ ים‪ְ ,‬ב ַפ ְרנָסָ ה‪ְ ,‬ב ִע ְס ָקה ׁ ֶשנוֹפֶ לֶת א ֹו ְבסָ פֵּ ק הוא‪ ,‬שכבר כלתה כל‬ ‫להקים גמ"ח להלוואות‬ ‫הסחורה‪ ,‬וכבר מגיעים‬ ‫ׁ ֶשל ֹא נִפְ ָתר‪.‬‬ ‫לעילוי נשמתו‪.‬‬ ‫ָכל ְכאֵּ ב ‪ -‬הוא כוֹאֵּ ב וְ צו ֵֹּרם‪ .‬וכְ ת ֹוצָאָ ה ִמ ֶמנו נ ֹוצ ִָרים ָבנו אל השאריות‪ ,‬וזה הקץ‬ ‫אמר לו החזון איש‪ :‬הן‬ ‫ממש‪ ,‬עקבתא דמשיחא‪,‬‬ ‫אמת שזו זכות גדולה‬ ‫שיִים‪ .‬נ ֹול ְַדנו ִמ ַמ ְחצֶבֶ ת הָ אֵּ ין‪-‬‬ ‫ׁ ִשנויִים‪ .‬אָ נו ִמ ׁ ְש ַת ִנים לְ פִ י הַ ְק ׁ ָ‬ ‫נחפזים לחזור הביתה‪.‬‬ ‫לנשמת המת להקים‬ ‫שם‪.‬‬ ‫יעים‪ .‬הֵּ ם ָת ִמיד י ְִהיו ׁ ָ‬ ‫סוֹף‪ ,‬וְ ִעם ְפ ִריחָ ֵּתנו הַ ְכאֵּ ִבים ַמפְ צִ ִ‬ ‫בונם‬ ‫שמחה‬ ‫ורבי‬ ‫ְ‬ ‫גמ"ח על שמו‪ ,‬אבל אם‬ ‫שים מולָם? הַ ִאם י ֵּׁש ֶד ֶרך לְ ִה ָפ ֵּטר ֵּמהַ ׁ ִשנויִים הַ לָלו?‬ ‫ָמה ע ֹו ִ ׂ‬ ‫מפשיסחא היה מסיח‬ ‫מחפש אתה להרבות‬ ‫אָ ַמר ַר ִבי אָ ׁ ֵּשר‪ :‬ל ֹא! ֵּמהַ ְכאֵּ ִבים ל ֹא ִמ ְת ַפ ְט ִרים‪ ,‬הֵּ ם ָת ִמיד לפני ריבונו של עולם‪:‬‬ ‫כמה שיותר זכויות עבור‬ ‫הבטחת לנו על ידי‬ ‫י ְִהיו כָאן צְ מו ִדים לְ לִ ֵּבנו‪.‬‬ ‫נשמת אביך‪ ,‬הנה לך‬ ‫הַ כֹל ָתלוי לְ אָ ן אָ נו לו ְֹק ִחים או ָֹתם‪ .‬אָ נו יְכוֹלִ ים לִ ְראוֹת ָבהֶ ם רבותינו‪ :‬אמר רבי יוחנן‪:‬‬ ‫רעיון‪ :‬תקח בחור חלש‬ ‫נ ֶֶטל ו ְק ָללָה‪ ,‬וְ נו ַכל לִ ְראוֹת ָבהֶ ם נֶכֶ ס י ָָקר ובְ ָרכָה ֵּמאֵּ ת אין בן דוד בא אלא בדור‬ ‫בלימוד‪ ,‬תקבע איתו זמן‬ ‫שכולו זכאי‪ ,‬או כולו חייב‬ ‫הַ בו ֵֹּרא!‬ ‫ללימוד‪ ,‬ובלימוד הזה‬ ‫ִב ְר ִאיָה ׁ ִש ְט ִחית הַ ְכאֵּ ב נִ ְראֶ ה ִכ ְק ָללָה‪ ,‬אַ ְך ִמצַד הָ אֱ ֶמת ‪ַ -‬רק (סנהדרין צח‪ ,‬ב)‪ ,‬והרי‬ ‫תבנה אותו‪ ,‬תעמידו על‬ ‫הוא ְמחַ ֵּבר או ָֹתנו לַבו ֵֹּרא! ִבלְ עָ ָדיו הָ יִינו ַמ ְמ ׁ ִשיכִ ים לִ ְחיוֹת גלוי וידוע לפניך‪ ,‬שאם‬ ‫רגליו‪ ,‬ותקים את הבחור‬ ‫נצטרך חלילה לדור‬ ‫ְבאַ ׁ ְש ַליַת הָ אֵּ ג ֹו וְ הַ ׁ ְשלִ יטָ ה הָ עַ צְ ִמית‪.‬‬ ‫הזה להיות בן תורה‪,‬‬ ‫ְבכָל ַפעַ ם ׁ ֶשאֲ נ ְַחנו ְמ ַק ְבלִ ים ׁ ִשנוי‪ ,‬זו ִֹהי הַ ִהזְ ַד ְמנות שכולו זכאי‪ ,‬מי יודע אם‬ ‫וכשהוא ישא אשה‪ ,‬הרי‬ ‫לְ ִה ְתחַ ֵּבר אֵּ לָיו י ְִת ָב ַר ְך‪ ,‬לְ ַק ֵּבל זֹאת ִכ ְב ָרכָה ולְ ַת ֵּקן אֶ ת יגיע פעם כזה! ובכן‪ ,‬ברי‪,‬‬ ‫גם בניו יהיו תלמידי‬ ‫שבסופו של דבר‪ ,‬על‬ ‫אשוֹן‪.‬‬ ‫ַמ ֲע ֵּׂשה אָ ָדם הָ ִר ׁ‬ ‫חכמים ובני תורה‪ ,‬ובכך‬ ‫שנָה' ִהיא כורחה תבוא הגאולה‬ ‫שנָה ו ִב ְרכו ֶֹתיהָ " ‪ָ ׁ ' -‬‬ ‫שנָה וְ ִקלְ לו ֶֹתיהָ ‪ֵּ ,‬תחֵּ ל ׁ ָ‬ ‫" ִתכְ לֶה ׁ ָ‬ ‫עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫שנָה וְ ִקלְ לו ֶֹתיהָ ‪ -‬אֵּ לו הַ ְקלָלוֹת ׁ ֶשאֲ נ ְַחנו בדרך השניה ‪" -‬בדור‬ ‫‪-‬‬ ‫החזו"א‬ ‫והנה ‪ -‬הוסיף‬ ‫לְ ׁשוֹן ' ׁ ִשנוי'‪ִ .‬תכְ לֶה ׁ ָ‬ ‫שכולו חייב"‪ ,‬ואף זו דרך‬ ‫בעוד שבהקמת גמ"ח‬ ‫ְבמ ֹו י ֵָּדינו ג ַָר ְמנו ל ׁ ִַשנויִים לְ ִה ָתפֵּ ס ִכ ְקלָלוֹת‪ִ ,‬בזְ מַ ן ׁ ֶשהֵּ ם‬ ‫זו מתמשכת כך‪ ,‬ודאי‬ ‫תסייע למספר מסוים של‬ ‫שג ִָרים אֵּ לֵּינו ֵּמהַ בו ֵֹּרא ִכבְ ָרכוֹת!‬ ‫ְמ ׁ ֻּ‬ ‫משום שעוד מצויים בכל‬ ‫בני אדם‪ ,‬הרי על ידי‬ ‫יראים‬ ‫יהודים‬ ‫כָעֵּ ת ז ֹו הַ ִהזְ ַד ְמנות לְ אַ חֵּ ל‪ֶ ׁ :‬שנַפְ ִסיק לִ ְראוֹת ַב' ׁ ִשנוי' ְק ָללָה‪ .‬עיר‬ ‫שתלמד עם בחור חלש‬ ‫ש ְבכָל ׁ ִשנוי נִ ְמצָא אֶ ת הַ ְב ָרכָה וְ הַ ִהזְ ַד ְמנות ושלמים שלא הגיעו עדיין‬ ‫ִה ִגיעַ הַ ְזמַ ן ׁ ֶ‬ ‫ותבנה אותו לבן תורה‪,‬‬ ‫חלילה למדרגה של כולו‬ ‫שנָה ובִ ְרכו ֶֹתיהָ ‪ ,‬אָ ֵּמן!‬ ‫לִ ְחיוֹת ִעם הַ בו ֵֹּרא! ֵּתחֵּ ל ׁ ָ‬ ‫יתרבו הזכויות כפל‬ ‫חייב‪ ,‬ובגללם הגאולה‬ ‫( ִּמ ִּציוֹן ֵּתצֵּ א תו ָֹׁרה ‪ְ -‬ס ִּפינְ ָׁקא)‬ ‫כפלים לנצח‪ ,‬ובכך‬ ‫מתעכבת‪ ,‬ושואל אני‬ ‫יתרבו הזכויות עבור‬ ‫ריבונו של עולם‪ :‬מה‬ ‫נשמת אביך יותר מגמ"ח‪( .‬מעשה איש)‬ ‫איכפת לך‪ ,‬שעדיין מצויים מעט יהודים יראי שמים‪,‬‬ ‫"והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות" (לא‪ ,‬כא) ומפני מה תהיה מעכב בגללם את הגאולה?"‬ ‫(ע' פנים לתורה)‬ ‫המגיד מדובנא המשיל את משלו‪ :‬לעת ערב‪,‬‬