אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois — ניצבים וילך (2026-08-31)

שלישי לא בשני .ובזה הטיב אשר דבר האור .וההיקש בכל השאר כי גדול כח * קצורי * באורי * לקוטי *
בראשית ברא כו' ולא אמר ויאמר איכות הדבר היוצא מפיו יתברך .והוא
א-להים יהיו שמים וארץ ,כי הלא היה מאמר רבי יונתן כל דבור ודבור היוצא האלשיך הק'
נראה שנגמרו בראשון ויקשה עלינו מפי הקדוש ברוך הוא נעשה מלאך .והוא
מאמר הכתוב ביום שני יהי רקיע ,על כן מה שהנביא דבר כי כאשר ירד הגשם כו' פרקי אבות ה'
~ ~ ~
להשכילנו בינה אמר בראשית כו' ,לומר כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי
הלא תראה במאמר שלישי יהי רקיע אל ריקם כי-אם עשה את אשר חפצתי כו', בעשרה מאמרות נברא העולם( .אבות ה' א')
תתמה איך הוצרך לגמור הויתו בשני ,כי (ובזה יתיישב קושיא (ד) איך הוא ולמה והנה הקשו בגמרא תשעה הן ,ותרצו
דע איפה כי בראשית שהוא במה שהוא היו עשרה לא פחות ולא יותר?)
בראשית נמי מאמר הוא .והנה ראוי לשים
ראשית שהוא הבחינה הראשונה ונבא אל הענין והוא כי אחר שהמאמר לב שאם כן איפה למה לא נאמר ויאמר
העליונה מכל העשר העליונים ברא הראשון מהעשרה היה העליון מכולם ,על א-להים יהיו שמים וארץ ככל יתר
א-להים ,ואף על פי שהכל היה יוצא אל כן מה שמתהוה ממנו מדברים גשמיים מאמרות .ולבא אל הענין נשית לב גם על
הפועל על ידי העשירית ולא היתה לגודל דקות רוחניותו אינו יוצא אל הפועל מאמרם ז"ל באומרו ביום השני יהי רקיע
משמשת רק למעבר לשל מעלה ,ועל כן קנין חומריי ממשיי בעצם ,כי-אם מציאות שהוא יחזק הרקיע ,כי לחין היו בראשון
לא היה מבוא לגשמיות לקבלו בעצם עד התלבשות גשמי בצד מה ,שצריך אחר כך ונתחזקו בשני.
שויאמר א-להים יהי רקיע כי אז נגמר מאמר מבחינה שלישית אליה לגמור הויה
ונתחזק כמדובר: עצמית ממשיית בגשם חזק .ועל כן אפילו (א) כי הוקשה למו כי אחר הברא שמים
השמים לא קנו הויה ממשיית חזקה ביום בראשון איך יאמר בשני יהי רקיע על כן
ארבע מדות בנותני צדקה .רוצה שיתן פירשו על החזוק .והלא יפלא הפלא
ולא יתנו אחרים ,עינו רעה בשל אחרים. הראשון כי-אם היו לחים שלא היה רק ופלא האם יד ה' תקצר חלילה
יתנו אחרים והוא לא יתן ,עינו רעה בשלו. התלבשות מה ,עד בא המאמר השלישי מלהחזיקם בראשון שהוצרך יום שני,
יתן ויתנו אחרים ,חסיד .לא יתן ולא יתנו שהוא שלש מדרגות למטה הימנו והוא ומה גם פעולותיו יתברך שאינם תחת
אחרים ,רשע( .אבות ה' י"ג) הקנה הויה גשמית בעצם .ועל כן נאמר הזמן?
יהי רקיע כי עדיין לא היה ברקיע הויה
והראוי להעיר הוא. קנינית בעצם עד יום שני במאמר שלישי. (ב) ולא עוד אלא שהוצרך מאמר בפני
א .למה יאמר ארבע מדות בנותני צדקה, (ובזה יתיישב קושיא (א) הוקשה למו כי עצמו להחזיקם?
והשנים מהם אינם נותנים כלום? אחר הברא שמים בראשון איך יאמר
בשני יהי רקיע על כן פירשו על החזוק. (ג) ועוד למה קרא אל החזוק הויה?
ב .אומרו רוצה שיתן ולא יתנו אחרים והלא יפלא הפלא ופלא האם יד ה' (ד) אמנם לבא אל הביאור נקדים לבאר
עינו רעה בשל אחרים ,כי הלא אחר תקצר חלילה מלהחזיקם בראשון ענין הברא העולם במאמרות איך הוא
שהרוצה שיתן ויתנו אחרים הוא חסיד, שהוצרך יום שני ,ומה גם פעולותיו ולמה היו עשרה לא פחות ולא יותר?
שיראה כי זה הוא לפנים משורת הדין יתברך שאינם תחת הזמן?
שאם לא כן היה לו לומר צדיק ,ואם כן וקושיא (ב) ולא עוד אלא שהוצרך אך הוא כי הנה רצה הקדוש ברוך הוא
מאמר בפני עצמו להחזיקם? להשפיע שפע אל העולם השפל
את מי יקרא צדיק ,הוי אומר את הרוצה וקושיא (ג) למה קרא אל החזוק
שיתן ולא יתנו אחרים ,ואם כן היה ראוי בהבראו ,מכל בחינות כחות עליונים,
הויה?) הלא המה עשרה ולא תשעה כמדובר
יאמר יתן ולא יתנו אחרים צדיק ,ואם זה
הוא גרוע מצדיק על מה שאינו רוצה אך הארץ למה שטבעה עכור יותר בספר יצירה ,ועל כן על ידי עסק התורה
שיתנו אחרים ,אם כן הרוצה שיתן ויתנו הוצרך להוות אותה ולתתה תוך יסוד הכלולה מכולן כנודע יאירו יחד כולן
אחרים יהיה צדיק ,ולמה אמר חסיד? המים שהוא יסוד גשמי ושם נגמר ויושפע שפע מכולן .וזה ענין כל מאמר
עצמותה .והוא מאמרם ז"ל על פסוק מעשרה מאמרות הנאמרים במעשה
ג .אומרו יתנו אחרים והוא לא יתן עינו בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו ,נטל עפר בראשית ,כי כל אחד מהם הוא מאמר
רעה בשלו ,כי היתכן יהיה איש באנשים כו' והשליך אל המים כו' כמבואר אצלנו. מהכחות ההן .באמור הוא יתברך
תרע עינו בשלו ,אך אין זה רק אדרבה ובזה נמצא טעם למאן דאמר כי האורה המאמר הראשון ,אותו רוח פיו היוצא
מסכל היות מתעשר על ידי תת צדקה, נבראת אחר שמים וארץ כפשט הכתוב, מאתו הוא אור שפע רוחני מבחינת הכח
ועולה על רוחו שמה שנותן הוא מחסר כי הלא היותר דק היה ראוי יברא תחלה. הראשון ,המשתלשל ומתפשט ומתלבש
משלו ,ויראה לו כי בזה שהוא לא יתן עינו אך הוא כי יותר דקות הוא מה שלא נגמר ומהוה -המציאות הראשון אשר גזרה
יפה בשלו? עד השלישי מהאור שנגמר בבת אחת, חכמתו יתברך לברא בו שהוא -את
ד .כי על דרך הבבות הראשונות היה ועם כל זה יותר דקות הוא גמר האור השמים ואת הארץ .ובהבל פיו יתברך
ראוי יאמר ,יתן ויתנו אחרים עינו יפה מגמר הרקיע על כן נהיה על ידי מאמר במאמר השני באמרו יהיה אור נתהוה
1
ולא כגדר שגדרם התנא .כי-אם יאמר כי שיודע שיתוסף לו הרבה אינו מוציא .ואיש בשלו ובשל אחרים ,לא יתן ולא יתנו
הרוצה שיתן אחרים והוא לא יתן ,ואשר כזה עינו רעה בשלו יקרא ,כי עם שיודע אחרים עינו רעה בשלו ובשל אחרים,
לא יתנו אחרים והוא לא יתן ,שניהם בודאי שיתוסף לו הוא נמנע מלתת( .ובזה ואילו חסיד ורשע לא יאמר?
רשעים עוברי מצות ה'; יתן ויתנו אחרים יתיישב קושיא ו .אחר שהצדקה היא
צדיק; ולא יקרא חסיד אם לא מתן בסתר מצוה גדולה מן התורה ,גם יקרא רשע ה .כי הלא מדת הנקרא צדיק איננה
שהנותן והמקבל לא ידעו מי נותן ומי יתנו אחרים והוא לא יתן? במשנה ,והלא אין דבר בכל מצות ה'
וקושיא ג .יתנו אחרים והוא לא יתן שאין בה מדרגת צדיק ומדרגת חסיד
מקבל וכיוצא בזה; והרוצה שיתן ולא יתנו עינו רעה בשלו ,היתכן יהיה איש ומדרגת רשע?
אחרים גם צדיק יקרא ,ואין עושה כן באנשים תרע עינו בשלו ,אך אין זה רק
להיות עינו רעה בשל אחרים ,אלא אדרבה מסכל היות מתעשר על ידי תת ו .כי אחר שהצדקה היא מצוה גדולה מן
שרוצה לעשות כל המצוה שעינו יפה צדקה ,ועולה על רוחו שמה שנותן הוא התורה ,גם יקרא רשע יתנו אחרים והוא
מחסר משלו ,ויראה לו כי בזה שהוא בשלו. לא יתן:
לא יתן עינו יפה בשלו?) אמנם הנה הקושי הראשון הוא מסולק
על כן בא ויאמר כי לא כן הדבר ,כי-אם
ארבע מדות בנותני צדקה ולא שלש ואשר היה נראה לך שהוא צדיק כשיתן למבין .והוא כי גם שהיה אפשר לצדד
ויתנו אחרים ,זה היה אם יתן בכלל כאשר היה עולה על לב. צדדין בדוחק שלא על מי שאינו נותן
הנותנים .אבל כשהוא על נדיבות יקום כלום ,הם השתי בבות של יתנו אחרים
ופירש ואמר רוצה שיתן כו' ,והוא בשום ויקדש לכל למען ילמדו ממנו הרואים, והוא לא יתן ובבת לא יתן ולא יתנו
לב אל ייתור מלת רוצה שהיה די יאמר הנה כיון שהוא מקדים ,חסיד יקרא .וזהו אחרים ,אכן לשקר ידמה הדרך ההוא ,כי
יתן ולא יתנו .והוא כי אמר ,הלא העולה יתן ויתנו אחרים ,שהוא נותן תחלה ואחר הלא מה נשיב על:
על רוחך כי יתן ולא יתנו אחרים צדיק ,לא כך יתנו אחרים שילמדו ממנו ,זה חסיד ארבע מדות בהולכים לבית המדרש
היה זה רק אם יתן ולא היה שת לבו אל יקרא על קדימתו( .ובזה יתיישב קושיא (אבות ה' י"ד) ,והאחת מהם הוא עושה
האחרים אם יתנו ואם יחדלו .אך זה לא ה .הלא מדת הנקרא צדיק איננה
כן הוא ,רק רוצה שיתן ולא יתנו אחרים .כי במשנה ,והלא אין דבר בכל מצות ה' ואינו הולך?
מלת רוצה חוזר אל הכל ,רוצה שיתן וגם שאין בה מדרגת צדיק ומדרגת חסיד אך האמת הוא כהא דתנן הנודר מן
רוצה שלא יתנו אחרים ,כי רצונו הוא ומדרגת רשע? המהולים אסור בערלי ישראל כו' .והוא
וגם יתיישב בהוספה על יישוב קושיא בהחלט שלא יתנו אחרים ,זה אינו צדיק למה ששורש כל איש ישראל הוא היות
כי הלא עינו רעה בשל אחרים .כלומר אין ב .הנ"ל רוצה שיתן ולא יתנו אחרים
עינו רעה בשל אחרים ,כי הלא אחר מהול ,גם אם יחטא ולא ימול מהול יקרא,
דעתו בצדקה מצד עצמה לעשות רצון שהרוצה שיתן ויתנו אחרים הוא חסיד, כי אין הערלה בו טבעית כי-אם כאריא
קונו וענייו ירחם ,רק בשביל הנאת הטובה שיראה כי זה הוא לפנים משורת הדין דרביע עליה בעלמא .וההיקש בזה ,כל
ושופע הבא אל נותנה ,ועל כן חפץ בל שאם לא כן היה לו לומר צדיק ,ואם כן איש ישראל טבעו ושרשו הוא תורה ,כי,
יתהנו זולתו .באופן שעל ידי כן לא יקרא את מי יקרא צדיק ,הוי אומר את אם אין ישראל אין תורה .על כן כל
צדיק כי-אם עובר על ואהבת לרעך כמוך .הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים ,ואם כן ישראל יקראו הולכי לבית המדרש גם
היה ראוי יאמר יתן ולא יתנו אחרים (ובזה יתיישב קושיא ב .רוצה שיתן ולא הבלתי הולך .וכן כל ישראל טבעם
צדיק ,ואם זה הוא גרוע מצדיק על מה יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים ,כי
שאינו רוצה שיתנו אחרים ,אם כן הלא אחר שהרוצה שיתן ויתנו אחרים
ושורשם הוא עשות צדקה כד"א כי
הרוצה שיתן ויתנו אחרים יהיה צדיק, הוא חסיד ,שיראה כי זה הוא לפנים ידעתיו למען אשר יצוה כו' לעשות צדקה
ולמה אמר חסיד?) משורת הדין שאם לא כן היה לו לומר כו' .וכן מנו ישראל שלשה מדות
וזהו מאמר שלמה בחכמתו באומרו צדיק ,ואם כן את מי יקרא צדיק ,הוי מושרשות ,והשתים הם רחמנים וגומלי
טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל .אך אומר את הרוצה שיתן ולא יתנו חסדים .על כן אמר ארבע מדות בנותני
אחרים ,ואם כן היה ראוי יאמר יתן צדקה גם שיש חלוקות שאינם נותנים.
הוא על חמשה תנאים: ולא יתנו אחרים צדיק?) ומעין זה כתב הרמב"ם ז"ל על אומרם ז"ל
א .כי נתן כבר קודם לזולתו ,וזהו שלא וכן הרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן לא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ,לתת
אמר כי יתן או כי נותן רק נתן שהוא לשון יקרא רשע ,כי אינו אלא שטובה הצדקה טעם למה לא יקרא אנוס כיוון שמתוך
עבר; בעיניו אלא שעינו רעה בשלו .והוא כי ,אם כפייה מודה( :ובזה יתיישב קושיא א.
ב .שהוא מלחמו שלו שיקנה בהיתר; היה מואס במצוה לא היה חפץ יתנו למה יאמר ארבע מדות בנותני צדקה,
אחרים צדקה .וגם אל יעלה על לבך כי והשנים מהם אינם נותנים כלום?)
ג .שלא אמר אני אוכל פת קמח סולת יסכל כי הנותן צדקה מתברך כי זה מושכל
ואתן לדל פת קיבר ,כי-אם מלחמו אשר ונבא אל ענין המשנה .והוא כי הנה ראה
אוכל; ראשון לכל ישראל .אך הוא שכל כך קשה התנא ,כי הבא לתת מדות בנותני צדקה,
בעיניו להוציא ממון מתחת ידו ,כי גם הלא יאמר כי שלשה המה ולא ארבעה,
2
א .אחד כי יאמר 'הלא חטא בא לידי והוא שמזהיר את הנמנע מן המצות ד .שאפילו אין לו אלא ככר לחם אחד,
פתאם אשר לא בקשתיו ולא עלה על מפני הבושה על אשר ילעיגו עליו ,ואומר ממנו נתן;
לבי ,ומה יכולתי עשות'. מי שהוא חכם לב יקח מצות ולא ישית ה .כמעשה אליהו עם הצרפית שרצה
ב .ויש יתאנה בדרך אחרת ,לומר 'הנה לבו אל אשר ידברו עליו לאמר הגם פלוני יותן לו תחלה ואחר כך תאכל היא ובניה,
יצרי התעני והלהיב לבי ואחזתי דרך בחסידים .כי דע כי אויל שפתים המפטיר כך נתן כבר מלחמו לדל טרם יאכל הוא.
החטא לחטא לה' ,ושבתי וראה כי רע עלי בשפה להלעיג עליך ילבט ויתחרט.
ועל אשר רוצה לא יתנו אחרים והוא לא
המעשה ,ולא יכולתי כי כבר החזיק בי ודקדק באומרו יקח מצות ולא אמר יתן זה לבדו יקרא רשע ,ולא כאשר
יצרי ולא הרפני' .והוא כמעשה רב עמרם יעשה מצוות ,לומר אל תעשה המצות חשבת למשפט כי גם תואר זה יתואר
חסידא עם שתי הנערות ששם בעלייתו דרך עראי או לפרקים כי בזה ימצא פתח לרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן:
כי יצרו פתהו ,עד התחיל לעלות בסולם הלץ להתלוצץ עליך ,רק יקח מצות קיחה
ונתחרט ורצה לרדת ולשוב מעשות רע, עצמית בקנין ,ואז בראות האויל שפתים יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל
ולא יכול ליצרו עד שצעק 'נורא בי עמרם כי החזקת בעצם אז ילבט ויאמר ,אוי לי כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון
נורא בי עמרם' ,ואתו כולי עלמא ויבוש כי דברתי דופי בהלעיג על פלוני כי אביך שבשמים( .אבות ה' כ')
וירד. חשבתי כי היה לפנים בלבד ,אך הנה הוא הנה לא על חנם המשיל עבודתו יתברך
כי הוא כי אחר שהיחל היצר הרע מחזיק בהן יורה כי בכל נפשו ובכל כחו לארבעה מיני בעלי חיים אלו ,וכינה
להחזיק בו ויאחז צדיק דרכו לעשות הרע, החזיק ,ואני חטאתי נגדו. תוארים לפעולות כל אחד שניין דא מן
לא יוכל לו. על כן על חלוקה זו הזהיר התנא ואמר דא .ואחשבה בד' מידות אשר ייחס
הוי עז כנמר. לארבעה בעלי חיים הללו לחלקן לשני
והוא אשר כתבנו שאמר יעקב לראובן חלקים.
לומר פחז כמים ,לומר פחיזתך להתחיל ועל טענה שאמר השני שדי לו היותו
לעשות הדבר סיבב יהיה כמים הנגרים צדיק מאשר למטה ממדרגתו אמר וקל השנים הראשונים על מצות עשה,
שלא ישובו אחור ,כן אתה לא שבת גם כי כנשר. והשנים השניים על מצות לא תעשה.
אחר החילך ראית כי לא טוב הדבר. והוא כי הנה ידענו כי אין בעוף יפרח כל והוא כי שתים הנה התואנות המפילות
על כן על האחד בא התנא ויאמר ורץ כך גבוה מעל גבוה כנשר ,כי על כן את עצלה על בני אדם מלעסוק בתורה
כצבי ,לומר אל תתיאש מן החטא ולא ילדיו ישא על אברתו ולא בין רגליו כשאר ומצות כראוי .ובשתי רעות יתאנה
יבא לך פתאם .והוא כצבי ,כי שתים הנה עופות ,כי אמור יאמר כי אין פורח המתאנה בעשותו אחת מכל מצות ה'
קוראותיו. למעלה ממנו יוכל לישאם מעליו ,באופן אשר לא תעשינה.
אחד כי מרחוק יביט אם יראה בן אדם כי לא יירא רק מחץ יעוף מלמטה מבני הלא המה כי הנה יש אשר לא הורגל
וירוץ לברוח. אדם ,על כן ישאם על אברתו ,שאם יורו לעסוק בתורה או מצות או להתנהג
המורים בקשת יהיה הוא כמטרא לחץ כי בחסידות ,כי יאמר 'זלעפה אחזתני
ובבורחו לא יאמין כי רחק ממנו ,ותמיד יורו בו ולא בילדיו אשר עליו .והנה מי מליצני הדור ,כי הלא בעשותי אחת מכל
יהפוך פניו להביט אם אך רחוק יהיה בינו הכריחו את הנשר לדאות על כלם ,אם לא מצות אשר לא הורגלתי בם הנה כל רואי
ובינו. שרצה יהיה הוא גבוה מכל יתר עופות. ילעיגו לי יפטירו בשפה מאין ולאין פלוני
כן גם אתה בשתים תעופף להנצל כצבי ואם כן גם אתה כן ראה דרכיו .ואל זהיר במצות כי לא נסה באלה.
מיד ,כי מרחוק תביט אפשרות בא החטא תאמר האם יחוייב יהיה כשרוני גבוה ויש אחר יאמר 'הלא גם לי מצות
והרחק ורוץ. מכל האדם ,כי הנה צא ולמד מהנשר ומעשים טובים ,ואם אינני מהחסידים גם
ולא תאמין בעצמך שרחקת ,והפך אשר לא ישקוט מלדאות עד יגביה אינני מהרשעים כי בינוני אנכי ואני טוב
ראש והבטתך תמיד תהיה להביט אל למעלה מכל עוף כנף ,ועשה כן גם אתה מרבים ודי לי ,כי טוב אנכי מכמה בני אדם
החטא ותנצל מפתאומיות. והוי קל כנשר .כי לא תנוח עד עלותך אשר לא השיגו למדרגתי ,והאם אתחייב
בכשרון על כל האדם אשר על פני אהיה אני טוב מכל האדם':
ועל השנית אמר וגבור כארי ,כן תגבר האדמה:
על יצרך כי יהיה בעיניך כאחד מהבעלי על כן להסיר מלב ראשי עם הארץ
חיים לפני הארי ,וגם כי היחלת בחטאך ואחרי אומרו סתירת התואנות התואנות האלה בא התנא ,ואמר על
תשוב ממנו: מהמתאנים לבלתי עסוק במצות עשה, האחד הוי עז כנמר כי לא תבוש מפני כל.
~ ~ ~ בא וידבר על מצות לא תעשה .והוא כי והוא מאמר שלמה בחכמתו כמבואר
ALSHICHK@GMAIL.COM לאחד משתים רעות יעבור העובר עבירה אצלנו במקומו באומרו חכם לב יקח
ויהיו לו לתואנות מדי עברו. מצות כו'.
3
ונענש כי על ידי מדת ענוה אשר קנה אליו יתברך מכמה עשירים בעלי שם * קיצורי * ביאורי * ליקוטי *
כשנכנע בדלותו יקיים את התורה טוב אשר לא ישמע במרום קולם
מעושר ולא יבעט וזהו עושר וכו' והוא כמוהו. האלשיך הק'
מאמר התנא כמבואר אצלנו כל המקיים ואל ישיאך לבך לומר :אם חפץ בו ה'
אבות פ"ו
את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר בעצם למה לא יעשירנו והלא רוב בעלי ~ ~ ~
כי למה שנכנע בעוני גם כי יעשיר אחרי חן אך דלים המה! משנה א :שנו חכמים בלשון המשנה
כן לא יתגאה לבעוט רק יקיימנה אך אם ברוך שבחר בהם ובמשנתם :רבי מאיר
מבטל את התורה מעושר סופו שגאות כי הלא נגד עיניך שני טעמים אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה
העושר תגרום שגם אם יעני לא יספיק שתשקיף ותרא כי אין העושר אושר א' לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל
העוני להכניעו לקיימה רק יבטלנה כי הנה עשיר ורש נפגשו בדרך כל הארץ העולם כלו כדי הוא לו נקרא ריע אהוב
מאשר נדבק בו רוע גאוה בעושרו. הוא המות כלומר נפגשים בשווי א' אוהב את המקום אוהב את הבריות
ערומים כצאתם מבטן אמם ואם כן מה משמח את המקום משמח את הבריות
ונתן טעם אל אומרו שעל ידי ענוה יתרון לזה מזה.
הנמשכת מהדלות יקנה עושר אמתי ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות
ומתמיד ואמר שעל ידי ענותנותו אשר ועוד טענה שנית :כי הלא לא על ידי צדיק וחסיד וישר ונאמן ומרחקתו מן
קנה לא יטנו עושרו אל עקשיות גאוותו בחירה ישיגנו כי עשה כלם ה' מאתו החטא ומקרבתו לידי זכות ונהנין ממנה
ורעות הנמשכות לבלתי ישרים יתברך מוריש לזה ומעשיר לזה ואם כן עצה ותושיה בינה וגבורה שנאמר לי
בלבותם וזהו אומרו צנים וכו' לומר העושר לא יתיחס שלמות אל האדם. עצה ותושיה אני בינה לי גבורה ונותנת
למה עקב ענוה כו' עושר וכו' כי הלא וכי תאמר בלבבך הלא טוב הוא לו מלכות וממשלה וחקור דין ומגלין לו
צנים פחים שבדרך עקש הם הטיות העושר כי בו ימלט איש מרעה כי צדקה רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר
רעות המתרגשות מהעושר האיש הזה אשר יתן מעושרו תציל ממות ומכמה שאינו פוסק והוי צנוע וארך רוח ומוחל
שומר נפשו ירחק מהם באופן שלא מאורעות שבידי אדם מה שאין כן אשר על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל
בעושר יפסיד כבוד וחיים: יחסר ממנו ועל כן לשלמות יתיחס וטוב המעשים:
~ ~ ~ לגבר ישתדל עליו אולי יכול הועיל! ומלבשתו ענוה ויראה( ...וגם הוא
ומרחקתו מן החטא... הנה אינך אלא טועה כי הלא אין זה פירש על :רבי יונתן אומר כל המקיים
שמרה נפשי כי חסיד אני הושע תלוי בעושר כי כמה עשירים לבלתי את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר
עבדך אתה א-להי הבוטח אליך: חסור מעושרם לא יגעו בו יד להמלט כי וכו' :אבות פ"ד מ"ט)
בתהלים (פ"ו ב') ז"ל: תחוס עינו על ממונו ולא יפזר יתן בעתו נבחר שם מעושר רב מכסף ומזהב חן
אך אשר הוא ערום הוא לבדו יעשה טוב :עשיר ורש נפגשו עשה כלם ה':
מאמרם ז"ל בגמרא שאמרו על בדעת ולא רבים יחכמו לעשות כן כי
פסוק מי יתן והיה לבבם זה להם וכו' ערום ראה רעה ויסתר ופתיים עברו
אם אחד מני אלף וזהו ערום ראה רעה ונענשו :עקב ענוה יראת ה' עשר וכבוד
שאמר הקב"ה כפויי טובה בני כפויי ונסתר ואחד קראתיו אך ופתאים אין
טובה בשעה שאמרתי לכם מי יתן והיה וחיים :צנים פחים בדרך עקש שומר
צריך לומר שלא נשמרו כי אם גם נפשו ירחק מהם :במשלי (כ"ב א'-ה')
וכו' היה לכם לומר תן אתה כו' :והלא בעושרם עברו עבירות בגאותם ונענשו,
כמו זר נחשב נגד כלל גדול שבידינו כי ז"ל:
נמצא עושרם לרעתם ולא לטובתם. להורות כי אין העושר שלמות
הבחירה חפשית בידו של אדם להרע
או להיטיב והכל בידי שמים חוץ מיראת וגם אל תתמה על הבעל חן אם דל שיבור לו האדם להשתדל עליו הפך
שמים ואיך היה להם לומר תן אתה. הוא שהיא רעה חולה יהיו כל ימיו פנית ההמון וזהו אומרו נבחר וכו' לומר
מכאובי ענוי :כי הלא לטובתו הוא כי נבחר להמון שם מעושר רב עם
אמנם אין ספק כי יש הפרש בין
בזה יקנה אושר מופלג וזהו עקב ענוה שהעושר טוב בעיניהם ואולי בעל השם
קודם הגיע האדם אל גדר חסידות
וכו' ,כי עקב הענוה הנמשכת באיכותו לא כן לבו אך מה שהוא טוב מהעושר
שעדיין לא הכניע יצרו להיות עם היצר בעניותו יקנה יראת ה' מושרשת בו וגם
הטוב לעבוד את ה' כי מאז והלאה אינו באמת הוא המשיג חן בעיני א-להים כי
עושר וכבוד וחיים כי על ידי הענוה ויראה בזה יובחן כשרותו ומה יקרה מעלת רבי
להטות הבחירה כי אם לקיים והתמיד אם יעשרנו ה' לא יירא מהיות עובר חנינא בן דוסא מצא חן בכל קוראיו
4
~ ~ ~ לי עצה ותושיה ,אני בינה לי גבורה: מה שכבר הוא וזהו אומרו לבבם זה כי
משנה ב :אמר רבי יהושע בן לוי בכל במשלי ( ח' י"ד) ז"ל: לבבם כולל שתי היצרים כאחד לירא
יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב התורה אומרת ראו נא בחוש היקרה את ה' והוא מאמרם ז"ל על רגלי חסידיו
ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות להולכים בתורות חצוניות או נמוסיות ישמור שהקב"ה שומרם מן החטא וכן
מעלבונה של תורה שכל מי שאינו כהולכים בתורת ה' שאנצח מלחמתם אמר רבי מאיר כל העוסק בתורה לשמה
עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב בהחזיקם בי והוא כי שתים הנה בחינת כו' מרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי
באף חזיר אשה יפה וסרת טעם ואומר התורה ,א .עסק החכמה הנלמדת זכות וכן על חמורו של רבי פנחס בן
והלוחות מעשה א-להים המה והמכתב מהרב .ב .כאשר יבינו בה דבר מתוך יאיר אמרו ומה בהמתן של צדיקים אין
מכתב א-להים הוא חרות על הלוחות דבר וכל אחת מנתיבותיה תדבר אל בני הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים
אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן ישראל מתחלת החכמה ואומרת לי עצמם לא כל שכן.
חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה עצה וכו' לומר בשבילי שאתם עוסקים ונבא אל הענין כי בראות דוד את
וכל מי שעוסק בתורה תדיר הרי זה בי הוא יתברך נותן לכם עצה כי תצא עצמו בהתייאשות בברחו מפני שאול
מתעלה שנאמר וממתנה נחליאל למלחמה וכו' שמיעץ אתכם תצאו אומר בלבו אוי לי מנפשי אם אהרוג אוי
ומנחליאל במות: באחדות שהוא באמרי תצא בלשון לי מגופי אם אהרג על כן בקש רחמים
יחיד ועל ידי עצתי זאת עם עסק התורה
דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי אל תיראו ואל תחפזו וכו' כי ה' א- על שניהם ובחשוב ועיקרי החל היא
מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד להיכם ההולך לפניכם וכו' ואין זה רק הנפש ויאמר שמרה נפשי מן החטא כי
ה' כפלים בכל חטאתיה :קול קורא עם זכות עסקיכם בי אמנם ותושיה כי כבר חסיד אני ולאשר הוא חסיד דרכך
במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה גם שה' יתננו בידך הוא שיכניע את הוא לשמרו כי רגלי חסידיו ישמור
לא-להינו :בישעיה (מ' ב'-ג') ז"ל: השר אך האנשים תהרגו בידכם ולא כמדובר ועל הגוף פן יהרגני שאול וזה
הנה אמרו רבותינו ז"ל בספר הזוהר יבצר מכם לאות ותשות כח וזהו תלוי בבחירת שאול כי בשמרך את גופי
פרשת ואתחנן כי התשובה העתידה ותושיה עונה הבינה אחריה ואומרת אני פן יהרגני צריך לבטל בחירתו והוא
תהיה על ידי התורה וכן ברעיא מהימנא בינה לי גבורה לומר כשאני בינה מצויה ברדפו אותי החל בחטא ואינך שומר מן
פירשו פסוק עני ורוכב על חמור שהוא אתכם שתעסקו בבינת התורה לא החטא את מי שהחל בו על זה אני אומר
כי על זכות התורה יבא המשיח כמה תהיה לכם תושיה כי אני אעשה הכל גם טעם אחר והוא הושע עבדך כו' והוא
דאת אמר יששכר חמור וכן אמרו עם השר גם עם אנשיו כי לי הגבורה בשום לב כי הראוי היה יאמר הבוטח בך
רבותינו ז"ל כי כאשר יתעסקו במשנה כלה ועד ממהר שרי יששכר עם דבורה ולא הבוטח אליך אך יאמר אל תושיע
תבא הגאולה דכתיב גם כי יתנו בגוים כי המה היו יודעי בינה לעתים ,ומגן לא גופי מליהרג למעני כי אם למענך כי
עתה אקבצם: יראה ורמח ,ותורתם היתה עושה כל הלא אני עבדך ואתה א-להי ואיככה
המלחמה והם יושבי על דרך שיחו תוכל וראית את עבדך ביד הורג ולא
ונבא אל הענין והוא כי אחר אומרו משיחים בתורת ה'. תצילנו מידו כי אין הצר שוה על בחינת
כי מלאה צבאה שהוא כי תבא הגאולה או יאמר לי עצה שאומר הוא יתברך בחירתו בנזק המלך באבדן עבדו כי על
בעת הקץ ואומר הוא יתברך הלא בשבילי היא עצה שאתה מתיעץ בעיון כן שלח ידו יתברך במצריים על עכבם
תאמרו' :למה אני תופס בחינה זו? לדעת איזו אמתת ההלכה ונמשך לך עבדי ה' לעבדים ולא הניחם בבחירתם
והלא אפשר שתזכו שאחישנה קודם בשבילי מזה תושיה שנתש כחך אל וגם שבהציל אותי אני נהנה ונמצא
עתה' ,או תאמרו' :למה איני מעורר תחוש כי אינך בהשיגך הבינה בעיון שההנאה היא אלי זה היה אם אחפוץ
אתכם שתשובו קודם הזמן? שתזכו כמשיג ענין גשמי כי הלא אני בינה כי בחיים על הנוגע לי אך אני הבוטח אליך
קודם! שאחישנה!' לזה אמר :מה את עצמי אתה משיג כי אני וחכמתי להיות אליך עובד אותך תמיד נמצא כי
לעשות (עוד ,אשר) ולא עשיתי? כי הנה אחד ותשות כחך לי היא גבורה כי על אינך בהציל אותי רק מציל עבד מלך
קול קורא במדבר שהיא בת קול ידה נוסף בי כח כביכול כמה דאת אמר וזהו אתה א-להי הבוטח אליך כי אתה
היוצאת בכל יום תמיד מהר חורב ואנכי מלאתי כח את רוח ה' כנודע א-להי הבוטח להיות גם אני אליך
שהוא במדבר ,שאומר: ליודעים חן הפך מה שעל ידי ביטול כאשר אתה א-להי:
עסק התורה נאמר צור ילדך תשי ~ ~ ~
חלילה ,ומזה תבין אשר תעלה גם אתה:
5
מתיחסת אליו וגם היא כמלבוש בלבד רק היו מלומדי מלחמה בלבד על ידי אוי להם לבריות מעלבונה של תורה
אל תוכיות סודה .על כן אמר כי לקח מעמד הר סיני .והיה הלמוד מלחמה מה שעל ידי כן יהיה לכם חירות שעל ידי
טוב וכו' כלומר גם הנלקח ונתפס ביד שאמרו ז"ל כי כל נפש ונפש שנמצאו התורה אתם שבים ומפנים כל מכשול
אשר נתתי לכם שגשמיותה ככם בסיני ,הנולדים ואשר עדן לא היו עון וזהו פנו דרך ה' שתפנו לו דרך לבא
לשתלמדוה ולא יעצרכם הגשם הלא בעולם ,קבלו כל אחד חלקו בתורה איש לגאול אתכם כי מכשולות אשמותיכם
טוב הוא ולא יעלה על רוחכם כי אחרי איש לפי בחינתו ,והוא מה שמחדש כל הם המעכבים ואשר אין לו עונות
שנתתי והלבשתיה סלקתי ידי הימנה תלמיד חכם וכל תלמיד ותיק בתורה שידמה לערבה עם כל זה על ידי התורה
להיותה מלובשת כי קדוש אני ואהיה להלחם מלחמתה של תורה כנודע ,וזהו ישרו מסלה לא-להינו שעל ידי התורה
ככל נותן מתנה שמסלק הנותן ידו מלומדי מלחמה .ופירש ואמר איש על העדר עון תדמה לדרך שמלבד
הימנה כי גם שנתתי לכם עדיין תורתי חרבו כו' ,שכל איש מהששים רבוא שאין בה מכשולות גם יש בה מסלה
היא לכן אל תעזבוה וזהו תורתי אל מלאכים היה חרבו על ירכו שהוא הזיין, מרוצפת אבני יקר לעורר לב המלך
תעזובו והוא כי גם בזה דבק הסוד מפחד בלילות ,שהם שתי לילות ,ליל הקדוש למהר לבא במסלה ההיא וזהו
והרוחני כשלהבת הבלתי ממשית שעבוד מלכיות וליל חשך המות ,כי ישרו בערבה מסלה לא-להינו:
הדבקה בגחלת. שתיהן היה כולל כמדובר ,שהיה זיין ~ ~ ~
או יאמר כי הנה בשמות רבה אמרו ושם המפורש חקוק בו. כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש
רבותינו ז"ל על לקחת מתנות באדם ~ ~ ~ חרבו על ירכו מפחד בלילות :בשיר
שהתורה היא מקח ולא בחינם וזהו משנה ג :הלומד מחבירו פרק אחד השירים (ג' ח') ז"ל:
לקחת יכול שאתה צריך ליתן דמים או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור הנה ששים רבוא שנעשו על ידי
תלמוד לומר מתנות וביארנו שם שלא אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו קדימת נעשה לנשמע קנו שתי מעלות
ינכה ה' מזכיותיך בדמי התורה אשר כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא טובות .אחת שהיה להם לישראל זיין
זיכך השי"ת לתת לך כי אם כמתנה וזה למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וכח לבטל מעליהם שעבוד מלכיות,
יאמר פה אל תקל בעיניך מעלת תורתי וקראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר ואתה שנית לבטל מלאך המות .וזהו כלם
להדבק בה כי הלא לקח טוב כלומר דבר אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים אחוזי חרב ,כי כל הששים גבורים שהם
הנלקח וטוב גם אם היה נלקח בעצם קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא ששים רבוא מלאכי השרת ,כלם היו
הוא טוב ותראו שנתתי לכם כלומר למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד אחוזין מהזיין שאמרו רבותינו ז"ל,
מתנת חינם בלי ניכוי אל תזלזל בה על קראו רבו אלופו ומיודעו הלומד שהוא ...חרב נגד שעבוד מלכיות ,שבו
תתי אותה חינם להקטין ערכה כי הלא מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או שם המפורש שהוא כנגד מלאך המות:
תורתי היא מתיחסת אלי לכן אל תעזובו פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות
אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג ואומרו מלומדי מלחמה ,הוא ,כי
לבלתי הבין שלא מתוך אמריה: הנה ראוי לדעת ,אם מעת העמדתן בהר
~ ~ ~ בו כבוד ואין כבוד אלא תורה שנאמר
כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב סיני זכו אל היותם בני חורין מן
משנה ד :כך היא דרכה של תורה פת המלכיות ומן מלאך המות ,מה ענין
במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב
נתתי לכם תורתי אל תעזובו: אומרם ז"ל (אבות ו' ב') חרות על
הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה הלוחות ,מה ענין הלוחות אצל מה
אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל שהיה (במתן תורה ,שהוא) טרם
וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך תעזבו :במשלי (ד' ב') ז"ל: (שהלוחות) ינתנו ארבעים יום?
לעולם הבא. אל יעלה על לבך לומר למה יקפיד
משנה ה' :אל תבקש גדולה לעצמך אך הוא בלי ספק ,כי כח החירות לא
ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך עשה הוא יתברך על תורתו אשר נתן לנו היה מוחלט מאז (מתן תורה) ,רק היה
ואל תתאוה לשלחנם של מלכים המלובשת ומוגשמת אצלנו הלא מעותד מעתה להתקיים בעת נתינת
ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול הבחינה הסודיית אשר לה היא העיקר הלוחות ,שאם היו זוכים לקבל לוחות
מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך אצלו יתברך אך בדרך הזה מה לו אם ראשונות היה להם החירות .וזה יאמר
שישלם לך שכר פעולתך: כל תבונותינו יהיו ממנה או מרוח מלומדי מלחמה ,כי עדיין לא היו לכחות
מבינתינו עם היות הבחינה הזאת בלתי ההם כח ללחום לעומת צרת המלכיות,
6
לזה אמר ,כי גם זה גורם מה כי ושכחת כו' ,כי כל כך ירום לבבך כך היא דרכה של תורה...
שתשכח המאכילך מן במדבר .ולא מן שהוא היצר הרע -כנודע מאומרו לבבך פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה
טבעי כי אם אשר לא ידעון אבותיך, ולא לבך שהוא לכלול היצר הרע - וישבת :ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב
שהוא לחם מן השמים רוחני אשר אין שתשכח את אשר עשה לך ה' מטרם ירבה לך וכל אשר לך ירבה :ורם לבבך
לו שייכות עם הגוף ,כי אם כאשר השפיעו בך את הטובה הזאת .והוא, ושכחת את יהוה אלהיך המוציאך מארץ
כתבנו ,שהיתה הנפש נזונית ,כי לחם אשר הוציאך מארץ כו' .לומר ,אילו מצרים מבית עבדים :המוליכך במדבר
שמלאכי השרת נהנים ממנו ,הוא ,אלא היית זוכר מה שהוציאך ה' מארץ מצרים הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון
שהיה שפע איכותו מתפשט גם אל מבית עבדים לא היית מתעלה ורם אשר אין מים המוציא לך מים מצור
הגוף ומקיימו .ולמה עשה ככה הוא לבבך בהיותך עתה בבית חירות אשר החלמיש :המאכלך מן במדבר אשר לא
יתברך להאכילך מן רוחני ,הלא הוא בנית וישבת בהשתדלותך ,כי אז לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך
למען ענותך את הגוף ולהתישו ,כי השתדלותך הוציאך ,כי מה כחך אז להיטבך באחריתך :ואמרת בלבבך כחי
בעשות עיקר ההזנה אל הנפש לצאת מארץ של מצרים הוא השר ועצם ידי עשה לי את החיל הזה :וזכרת
ושמתמציתו יתפשט לגוף ,החומר נכנע הנקרא כך כנודע מרבותינו ז"ל .וגם מה את יהוה אלהיך כי הוא הנתן לך כח
והיצר הרע גם הוא יושפל ,הפך המזון כחך להכניע המזל שהיה מחייב שעבד לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר
הגשמי שנזון הגוף בעצם ואגבו מתקיים לא יצא משם לחירות ,וזהו מבית עבדים נשבע לאבתיך כיום הזה :בדברים (ח'
בו הנפש ,כי אז על ידי היות מזון הגוף שהיתה מצרים בית קבוע לעבדים בל י"ב-י"ח) ז"ל:
עיקר יתייהר יצרו בו ויאבדו .והוא יצאו משם עוד:
לעומת מה שכתבנו על ואכלת ושבעת הנה ,העובד את ה' שהוא בעסק
ואשר תתייהר מאשר בקרך וצאנך תורה ומצות ,הוא ,כי כך היא דרכה של
על ידי שביעת הגוף יחרץ היצר הרע ירביון ,הוא שתשכח המוליכך במדבר
להתייהר .וזהו אומרו יתברך הנה תורה פת במלח תאכל ומים במשורה
הגדול ,שתחת ריבוי בקר וצאן היו לך תשתה ,ואתה לא תעשה כן רק ואכלת
ארבעים שנה האכלתיך מן ,לענות הגוף רבוי נחש שרף ועקרב .וצמאון ,ולא
בעשות עיקר ממה שכנגדו ,כי כשזה ושבעת .ותחת התנאי השני שהוא ועל
במקום שהיו בו מים אלא שנעלם ממך הארץ תישן לעשות מישיבת העולם
נופל זה קם ,על דרך מה שכתוב אצלנו מקומם ,כי אם אשר אין מים במציאות.
על פסוק ויהיו חיים לנפשך: הזה עראי ,אדרבה ובתים טובים תבנה
ולו זכרת זה לא היית מתגאה כאשר וישבת .והלא תראה כי אתה העושה כן
ושמא תאמר' :הלא זה היה בשנים בקרך וצאנך ירביון .ואשר תתגאה ברוב בקרך וצאנך ירביון ,בקרך שלך וצאנך
ההם אך עתה באכלם מאכל גשמי כסף וזהב על שבו היה לך ברכה בכל שלך הם אשר ירביון וכסף וזהב ירבה
המשביע אל החומר ומצורף אל רוב אשר לך כי כל אשר לך ירבה ,גם זה לך לך ,כלומר ,אך לא לעוסק בתורה
טובה ,ימצא יצרך הכנה להחטיאו?' שתשכח המוציא לך מים מצור חלמיש. ומצות ,וכל אשר לך דוקא ירבה אך לא
לזה אמר ,ולמען נסותך כו' ,והוא, כי הלא מה שתטעה הוא לומר שאשר לאשר עושים עיקר מתורה ומצות.
במה שכתוב אצלנו פרשת וירא על דבר לו עוצם יד במעות יעשה חיל ,הוא ,כי ובזה ורם לבבך הוא היצר הרע באמור,
נסותו יתברך את האדם כי הלא הכל לא תזכור כי הוא יתברך אינו עושה לך הלא העוסק בתורה הלא עיקר פירותיו
גלוי לפניו יתברך ולמה ינסנו .אך הוא יש מיש כי אם יש מאין שהוא מים מצור בעולם הזה לו המה ולמה אין לו שופע
באחת משתי בחינות .או להודיע החלמיש ,ומכל שכן שכל אשר לך טובה בעולם הזה ושכחת ההשגחה:
לזולת( ,שידעו) צדקת הצדיק ,שעמד ירבה ,שלא להקדמת היות לך כסף וזהב
אתה צריך (בכדי שה' ירבנו) ,כי (הרי, והנה טרם יפרש מה שיאמר בלבבו,
בנסיון .או למען השביח צדקת צדיק הקדים ואמר ושכחת כו' ,והוא לומר,
בקרבו ,כאשר כתבנו שם ממשל כאשר) מאי דלא הוה (והיה אין ,עשהו ה'
אל) הוה( ,א"כ) מאי דהוה (יש) ,לא כל הלא אמרתי לך כי רוב טובה תטה
הפשתני שמכה בפשתן הטוב מהדרך הטובה כי ורם לבבך .ושמא
להשביחו .והוא ,כי כאשר יביא יתברך שכן (שלא צריך ה' להקדמת כחך ועוצם
ידך?) ,ואם כן איפה ,לא זכרת זה ,שאילו תאמר' :הלא הוא יתברך ידע דרך עמדי
את הצדיק בנסיון לוחם עם יצרו לבעוט בטובה למה לא תיקן לפני הדרך
מלחמה רבה עד ינצחנו ,ומאז נשאר זכרת לא התגאית:
לבלתי אחטא?'
יצרו הרע חשוב כמת ,כל כך ניתש כחו ושמא תאמר' :כי מה תעשה ליצרך
עד שעוד לא ירים ראש .כן אומרת הרע כי רע ומר הוא ,ובמוצאו מקום לזה אמר :מה לעשות לך הוא
תורת ה' ,הנה ויענך את גופך במאכל להחטיא ,שהוא בראות רב טוב העולם יתברך (עוד ,אשר) ולא עשה הוא
הנפש המתיש את הגוף ,ולמען נסותך הזה ,אז יחרץ?' יתברך? טרם תת לך הטובה הקדים
הודעה לבלתי תחטא ולא שוה לו עמך,
7
שית זונה מקושטת בייפוי טענותיה ~ ~ ~ שישאר יצרך תש כח לבלתי ירים ראש,
והיא זונה כי תחת אישיה גויי הארץ כך היא דרכה של תורה פת במלח ועשה כן כדי להטיבך באחריתך .שהיה
תקח את זרים אצלה קדושים אשר תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ חפץ הוא יתברך לתת לך טובה בסוף,
בארץ המה לטמאם בתוך טומאתה תישן כו': ולשלא תבעוט בה הקדים תחלה הענוי
והיא נצורת לב כי תבא אליו בפתיות ההוא למען תקיים מאז התורה מעוני
אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה כדי שתקיים אחר כך מעושר ,כי מה
טענות חוסר לב או היא מקושטת כזונה תקרא :לשמרך מאשה זרה מנכריה
מבחוץ אך תוכיותיה המתיחס אל הלב שתשאר אחר כך מהעוני נכנע לא יניחך
אמריה החליקה :והחזיקה בו ונשקה לו להתגאות אחרי כן .וזהו למען ענותך
הבל הוא כי היא נצורת לב כעיר נצורה העזה פניה ותאמר לו :זבחי שלמים עלי
וזה דרכה כי לא תתחיל לך בפתח ולמען נסותך להטיבך באחריתך.
היום שלמתי נדרי :על כן יצאתי
דבריה ברוע אמונותיה רק תקדים לקראתך לשחר פניך ואמצאך :מרבדים ושיעור הכתוב ,למען ענותך,
הקדמות והכנות תחלה ולאט לך רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים :נפתי שתקיים במדבר התורה מעוני שהוא
הולכת ומעקשת דרכיה... משכבי מר אהלים וקנמון ...הטתו ברב עוני הגוף בלתי אל המן עיניך ,וגם למען
ואחרי התדבקה בו אז העזה פניה נסותך שעל ידי המן היה החומר מזדכך
לקחה בחלק שפתיה תדיחנו :ועתה בנים ומשתבח כאשר ה' צדיק יבחן כדי
להדיחו מתורת ה' וישום כל מעייניו שמעו לי והקשיבו לאמרי פי :במשלי (ז'
בזרה ותאמר לו זבחי שלמים עלי וכו' שישתבח ,והיה זה כדי להיטבך לתת לך
פס' ד' ה' י"ג-י"ז כ"א כ"ד) ז"ל: רב טוב באחריתך ולא תבעוט:
לומר טוב לך כי תעסוק בי מבדת משה בא להזהיר בל נטה אשורינו אחר
וישראל כי הלא בתורה במסכנות תאכל ועם כל זה בעטת בי ואמרת בלבבך,
חכמת טעות כי היא אשה זרה לנו מפאת כאשר גבה ורם לבבך כחי ועוצם ידי כו',
בה לחם שאיננה בלעדי יסורין כי זה נפשנו הקרובה אל קדושת התורה
דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ועל כמפורש למעלה שהוא כחי שהוא
ויאמר כי יקרה בבנים נער חסר לב מעט השתדלותי שבניתי לי בתים טובים
הארץ תישן אך בי אין צריך לומר שגם מעט יבא בהיכליה עד כלה גרש יגרש
יהיה לך אך בשר לאכול כי אם גם ואשב בם ,ועוצם ידי אשר השיגה ידי
להאכיל לזולת כשלמים שיש בהם עצמו מדת האמת ועיקריה כי מתחלה זהב וכסף מאשר צאני ובקרי רבו,
יבא בה כעובר דרך העברה בשוק ובזהבי וכספי כל אשר לי הרבה ויהי לי
לכהנים ולבעלים כן יהיו זבחיך אשר משאה ומתנה ומאנה לנגוע נפשו אל
תזבח ואכלת כשלמים להאכיל וזהו כל החיל הזה:
פנת דעותיה הרעות רק אצל פנה ולא ועל כן מה הוא תקון כל זה לבלתי
יהיה לך עלי ובשבילי .מה שאין כן על בפנה עצמה רק סובב בבלתי נגוע אל
ידי תורת ה' שהיום לעשותה ומחר תחטאו ,הלא הוא ,כי וזכרת את ה' א-
פנתה וגם זה דרך העברה ואחר כך קו להיך כי הוא הנותן לך כח .כי הלא כאשר
ליטול שכרה אך אנכי היום שלמתי נדרי לקו דרך ביתה יצעד פסיעה אחר
ועל כן לטוב לך לשבוע לחם יצאתי הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים לא
פסיעה יהיה הולך ומחזיק בדרך בית היה לך כח לצאת ,כמאמרם ז"ל גוי
לקראתך לשחר פניך ואמצאך כי פנימיות סברותיה המרים המאררים
קדמתני אתה ובמקום שעל ידי עסק מקרב גוי הללו עובדי עבודה זרה והללו
התורה על הארץ תישן ,מרבדים רבדתי ולא העברה לבד רק יצעד כמהלך עובדי עבודה זרה ,והוא יתברך קירב
באהלי אפדנו ועדיין יבוש מפני הרואים צדק מאליו ,ודרך מתנה נתן לך כח (כמו
ערשי וכו' כי כל מלכים ויועצי ארץ לאחוז צדיק דרכה בפרהסיא רק בנשף
מצעות כבוד יציעו תחתיך לשמוע יפה שביאר בבראשית ריש פי"ד :צדק אומר
בערב יום וכו' ויהי כי היחל האדם ללכת יברא שכולו מלא צדקות ...כי צדק הוא
חכמתך ולבל תאמר הלא תורתי תהנה דרך ביתה אז תחרץ רוח אשה זרה
לנפשי ובך יהנה גופי לבדו ,לזה אמר הנותן כח לעשות חיל לישראל...
להקביל פניו לפעמו במחנה אמונותיה כמד"א בצדקה תכונני וכו' ,והיה צדק
נפתי משכבי מור אהלים וקנמון כי והענין כי הלא אין לך עבירה שלא
ריחנים טובים הנפש נהנית מהם. אזור מתניו כו') ,ומאז היה כדי לעשות
תדבק בכח הטומאה כי על כן כל העובר חיל ,להטיבך באחריתך .באופן כי גם
והנה על כל הדברים האלה ,הלא עבירה יוליד קטיגור מתיחס אל מקורה החיל הזה הוא עשה ולא אתה כי הוא
נפלא לאמר מי פתי מאשר ראה תורת והנה גדולה שבגדולות העבירות היא הנותן לך כח לעשות החיל אשר עשית.
ה' תמימה ,ישמע אליה לדברים הרעים הטעות ,ובכן בבא איש דרך ביתה אז וכמאמרו יתברך באומרו אעלה אתכם
האלה ,לזה אומר הטתו ברב לקחה וכו', יצוא יצא כח הטומאה ההוא ולא תדבר מעני מצרים אל ארץ כו' זבת חלב ודבש,
כי אחרי שברוב לקחה שלקחתו בו כרומזת רק תעיר את רוחו כמדברת ואם כן מאז נתן לך כח כדי לעשות גם
בתחלה והחזיקה בו ,לאט לו הטתו בו כאומרו העזה פניה ותאמר לו והיא הוא לך חיל:
8
תוסיף ,ושבע לחם אלקיך מלחמה של החליקה והסתירה כל טוב א-להי הגנוזים לשמוע את דבריה ,נמשך שאחרי
תורה. תוך אמריה) הכנסו בחלק שפתיה תדיחנו ,גם שאין
או יאמר אל כל איש ואיש מתופשי שנית ,כי של הזרה מתייחס אל בתוכיות עניינה ממש לא יביט רק אל
השפתים בלבד ולבה בל עמך ,ו(אבל) חלקות שפתיה...
התורה ,אל תאהב שינה כי גם בלילה לא
ישכב לבך ,כי אין עקר רנה של תורה מאמרי (מתייחס) אל הפה המגיע חללו אחר צוותו אותנו בל נצא מקדושה
אלא בלילה פן תורש ותשכח תלמודך, עד חלל הלב ,וז"א הקשיבו לאמרי פי חמורה של תורה לטומאה רצוצה של
וזאת שנית תעשה ,אל תאהב מותרות מקביל אל אומרו למעלה בחלק שפתיה חכמת טעות ,כי על ידה ,הלא כמו זר
ומעדנים המאטמים עיני שכלך על הזרה: נחשבו לומדיה לפניו ית' ,תחת היותם
מהשכיל על דבר ,רק פקח עיניך הם עיני ~ ~ ~ בנים לה' ,וכי מעט מעט תגרשם הזרה,
שכלך ושבע לחם ,ולא משמנים פת במלח תאכל וכו'( :גם הוא פירוש עד יפילם במהמורות בל יקומו .והנה
וממתקים כמאמר התנא פת במלח על מיעוט שינה במשנה ו') היה מקום יאמרו נא יראי ה'' :הנה אינו
תאכל ... ,פן יאמר איש הבוחר בתורה אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך דומה ההולך לתומו לאיש נזהר ,כי עתה
ופת במלח יאכל ,אני עניתי מאד כי שבע לחם :רע רע יאמר הקונה ואזל לו הנה הזהירתנו והודעתנו דרכי פיתוייה,
תושיה מתשת כחי ,וגם בשר ויין לא אז יתהלל :במשלי (כ' י"ג י"ד) ז"ל: וגם כי ננסה לעבור בה (ללמוד חכמות
יבא אל פי ,כי אם הלחם אשר אני אוכל, דרך פשטו ילמדנו מוסר השכל ,אל חיצוניות) לא נירא מרבבות פיתוייה ,כי
ולא על הלחם לבדו יחיה האדם ,וכי יבטח איש בעשרו לחשוב כי כן יהיה על משמרתינו נעמוד כי מוזהרים
האם כל איש צדיק תמים רע בעיניו תמיד ,ולא יחסר לו גם עודנו סרוח על ועומדים אנו מאתך ,ואם חלילה תטה
שיצטרך תמיד לצרפו כמצרף וכמטהר ערשו ,כי הלא תנתק ותמוש היתד אשורינו אם נעבור בה ,הלא לא יבצר
כסף ,לזה אמר אל תתמה על החפץ ,כי התקועה ויורש ותכפל רעתו ,כי נתלמד ממנו מאומה מאזהרותיך ,אלא לדעת
הנה רע רע יאמר הקונה יתברך ,כאלו בעצלה תפיל תרדמה ושינה ולא יעשה לשוב עד ה' אלקינו ,ואל תעצרנו יד
תמיד אומר עדיין אתה רע ורחץ וטהר, לביתו ,ויגדל שבר רעבון ביתו .עוד אשה עצורה לנו ,אשר היחלה לטמאנו
אך ואוזל לו כמז"ל במדרש חזית על אוסיף להזהירך ,אל תרגיל עצמך ולהוציאנו ממשבר בנים לה' אלקינו'.
דודי ירד לגנו כו' ,שהקב"ה בא אל במותרות וזהו פקח עיניך לראות את על כן בא שלמה ברוח קדשו כאלו
העה"ז ומריח בצדיק ונוטלו ומוליכו הנולד ושבע לחם ,ולא תשבע בשר ויין התורה היא המדברת ואמר ,ועתה בנים
עמו למעלה ,וזהו ואוזל לו שהקונה אוזל וכיוצא בהם ,רק לחם לבדו לבלתי כלומר עתה בהיותכם אצלי בגדר בנים,
לו מפה אז יתהלל במהלל איכות הצדיק הרגיש צער הדלות כי יבא עדיך ,והוא כי לא באתם עד עתה אל האנחה של
כי טוב ,ולמען זאת מבקש להשביחו מוסר התורה באומרה בשר לאכול חכמת טעות ,שמעו לי להתרחק
ביותר ולא שיאמר לטוב רע חלילה: ולחם בבקר לשבוע ,שלא הזכיר שביעה מעליה ככל אשר צויתי ,והקשיבו
~ ~ ~ כ"א על הלחם לבדו. לאמרי פי ולא אל חלק שפתי זרה ,אשר
משנה ו :גדולה תורה יותר מן אמרתי כי בחלק שפתיה תדיחך ,כי
הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית ודרך רמז יאמר פן יאמר אשר סיגל
תורה ומצות לרוב אך עשרתי מצאתי שתים הנה חלוקי דברותי מדברותיה.
בשלשים מעלות והכהונה בעשרים א' ,כי שלי הן אמרים ולא חלקת לשון
וארבע והתורה נקנית בארבעים חכמה ומצות ,עתה אנוח לי ואישנה
בלי איכות( .וא"ת הלא (בפס' ה') 'אמריה
ושמונה דברים בתלמוד בשמיעת בתרדמת שטף קנייני העה"ז ,כי הלא החליקה' הוא ל' אמירה ל' איכות? וי"ל
האוזן בעריכת שפתים בבינת הלב רע ומר המעשה וזהו אל תאהב כו', דאיתא (ירושלמי תענית פ"א ה"א)
בשכלות הלב באימה ביראה בענוה לומר אל תאהב שינת תרדמה שטופו 'אריב"ל אם יאמר לך אדם איכן הוא א-
של ממון פן תורש מכל אשר סיגלת, להיך אמור לו בכרך הגדול שבאדום .מה
בשמחה בשמוש חכמים בדקדוק טעמא? אלי קורא משעיר' .ע"כ .ובמפ':
חברים ובפלפול התלמידים בישוב ולא בלבד אהבת השינה תשנא כי אם שגם שם באדום וכו' ,שמלאים כפירות
במקרא במשנה במיעוט שינה במיעוט גם היותך נוטה אל עסקי העולם זה, וחכמות חיצוניות ,גם שם מוסתר השי"ת.
שיחה במיעוט תענוג במיעוט שחוק באופן שלא תישן מעסקי העולם הבא, והרי זהו נכלל ב'איכות' אמירה הנ"ל.
זולתי שיהיו עיניך בלתי פקוחות על והנה גזר השי"ת אשר "וכבודי לאחר לא
במיעוט דרך ארץ בארך אפים בלב טוב אתן" (ישעיה מ"ב) :ועל כן אין כבודו ית'
באמונת חכמים בקבלת היסורין המכיר דרכי תורה ומצות ,כי גם מזה תשמר הנ"ל יכול להתגלות שם כלל .וזהו פי'
את מקומו והשמח בחלקו והעושה סייג וזהו פקח עיניך ,ואם סיגלת כבר עוד החליקה אמריה :שמכלל גזרה ההוא,
אשר כפירת שפתי אשה הזרה גרמה אשר
9
המחזר ,ונותנים לו איש איש מתבשילו. ב .ועוד כי כל הפסוק מיותר! לדבריו ואינו מחזיק טובה לעצמו אהוב
או חלף שכירות עבודת אדם כי יקריב והנה אמרו רבותינו ז"ל שהכונה היא אוהב את המקום אוהב את הבריות
קרבן על ידו ,כשכיר יקבל פעלו ,וכדי לומר שנשלמה פרים שפתינו .כי אוהב את הצדקות אוהב את התוכחות
בזיון תחת כתר כהונתו: בעסוק בתורת עולה ,מעלה עלינו הוא אוהב את המישרים מתרחק מן הכבוד
על כן להסיר מלב איש בער לא ידע יתברך כאילו הקרבנו עולה .ועל דרך זה ולא מגיס לבו בתלמודו ואינו שמח
להשכיל ,בא הא-להים ויאמר ,זאת במנחה או בחטאת וכו' .וזהו התורה בהוראה נושא בעול עם חבירו מכריעו
משחת אהרן ומשחת בניו מאשי ה' לו. לעולה וכו' ,כלומר בעד עולה ובעד לכף זכות מעמידו על האמת מעמידו
זאת שאמרתי שיקחו אהרן ובניו חוקת מנחה וכו'. על השלום מתישב לבו בתלמודו שואל
עולם משלמי בני ישראל ,אל ימעט ומשיב שומע ומוסיף הלומד על מנת
ג .ועדיין קשה ,למה נאמר ענין זה ללמד והלומד על מנת לעשות המחכים
בעינך משחת רבות הכהונה מהמלכות, פה מבמקום זולת זה?
שהמלך נוטל מס דרך שררה וכבוד, את רבו והמכוין את שמועתו והאומר
והכהן כעני המחזר .כי אדרבא זאת ד .ועוד אומרו ,אשר צוה ה' את דבר בשם אומרו ,הא למדת שכל
משחת אהרן ומשחת בניו ,כי משחת משה בהר סיני ,מי לא ידע כי זאת האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה
רבות וגדולה תחשב להם .כי הלא היא התורה צוה ה' את משה בהר סיני? לעולם ,שנאמר ותאמר אסתר למלך
מאשי ה' ,שהוא משולחן גבוה ,מאש מן ה .ועוד אומרו ,ביום צוותו את בני בשם מרדכי:
השמים הם נוטלים ,משולחן מלכו של ישראל להקריב וכו' ,שהוא דבר משולל גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן
עולם .מה שאין כן המלך שמאת העם גיזרה ,כי מה היה ביום צוותו את בני המלכות...
הוא נוטל ולא משלחן המלך הקדוש. ישראל להקריב את קרבניהם ,שאם הוא כי את חזה התנופה ואת שוק
והטעם הוא ,כי ביום הקריב אותם לה', לומר שהיה במדבר סיני ,מה בא התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי
לומר ,כי אינו דומה המלך שבהקריב להודיענו שלא ידענו ,וגם מה יתן ומה שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו
עצמו למלוך ,אינו לכהן ולשרת לה' ,רק יוסיף לנו בהודעה זו? לחק עולם מאת בני ישראל :זאת משחת
לשרת את העם לצאת ולבא לפניהם. ויתכן ,לימדה אותנו תורתנו אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום
אך הכהן ביום הקריב אותו ,הוא לכהן הקדושה ,מאמר התנא: הקריב אתם לכהן ליהוה :אשר צוה יהוה
לה' .ועוד יתרון אחר במה שמקבל לתת להם ביום משחו אתם מאת בני
מאת העם ,שאינו כמלך ,שאין מתנות כי גדולה תורה מן הכהונה ומן
המלכות ,אלא שהתורה מביאה אותם ישראל חקת עולם לדרתם :זאת התורה
העם אליו רק עודנו מלך עליהם ,אך לא לעלה למנחה ולחטאת ולאשם
אם יעבירוהו או אם ימות ובן אין לו על הסדר ,כי תחלה אומר כי הכהונה
גדולה מן המלכות ,ואחר כך אומר כי ולמלואים ולזבח השלמים .אשר צוה יי
שיצלח למלוכה ,כי לא יקבל זרעו מאת את משה בהר סיני ביום צותו את בני
העם ,מה שהיה מקבל המלך אביו .אך גדולה תורה מן הכהונה .ובכלל הדבר
הוא ,כי מכל שכן שהיא גדולה מן ישראל להקריב את קרבניהם ליי במדבר
הכהן לא כן ,כי אם אשר צוה ה' לתת סיני :בפ' צו (ויקרא ז' ל"ד-ל"ח) ז"ל:
להם ,ביום משחו אותם מאת בני המלכות .באופן כי שלשה כתרים הם
ישראל ,נשאר גם לזרעם אחריהם חוקת בהדרגה ,מלכות ,ועליה כתר כהונה, הנה פשט הכתוב יראה ,כי למה
עולם לדורותם ,הנה כי גדולה הכהונה: ועליה כתר תורה .והוא ,כי אחרי אומרו שעתה סיים כל מעשה הקרבנות
כל ענין עבודת הקרבנות ,ואמר כי לקח שהתחיל מפרשת ויקרא ,שלא נשאר
ודע לך ,כי כתר התורה גדולה אפילו ה' מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם רק קדשי שעה שבפרשת שמיני ,וסדרי
מן הכהונה ,כי הלא זאת התורה לעולה לתת לכהנים .והנה ממוצא דבר ,יצא המועדות שמזמן לזמן .על כן ,כהתימו
למנחה ולחטאת וכו' ,כי זו ,בכללה עתק מפי איש שומע ,לומר ,עשר ידות כל קרבנות חובה ונדבה ,אמר ,זאת
נכללת העבודה .כי אפילו בעסוק איש יש במעלת כתר מלכות על מעלת כתר התורה וכו' שאמרתי היא לעולה למנחה
בתורת הקרבנות ,מלבד זכות עסקו כהונה .כי הלא המלך ,מלבד מה וכו'.
בתורה ,תהיה לו גם כן כמקריב שמשתרר גם השתרר ,הנה המס ומנדה
הקרבנות .ואין זה כי אם מהיותה גדולה א .וראוי לשים לב ,שאם כן הראוי
בלו והלך (מיני מסים) נוטל מאת העם היה יאמר ,זאת תורת העולה והמנחה
ועולה על גבי הכהונה: דרך שררה וכבוד .אך הכהן הלחם אשר וכו' ,ולא יאמר בלמ"ד לעולה למנחה
ועוד לך ראיה ,והיא ,כי הלא אשר הוא אוכל ,משיירי קומץ המנחה ,או וכו'!
צוה ה' את משה בהר סיני וכו' ,לומר ראו הבשר מהקרבנות ,הלא יראה כעני
10
טובה על כל הטובה אשר הרבה ה' א-להיך במקום אשר יבחר לשכן עתה כי גדולה תורה מהקרבנות ,כי
להיטיב לי ,מקל וחומר מאיש רש שמו שם ולמה חזר פה לאומרו? הלא התורה ,היא אשר צוה ה' את משה
אשר בית ה' ילך ,לבלתי היות לו ד .אומרו כי יברכך ה' ,מי לא ידע כי בהר סיני ,שהוא מקום קבלת התורה
יתברך כפוי טובה על המעט אשר נתן. ברכת ה' היא מעשירתו? מפי עליון ,ואז לא צוה על הקרבנות,
ואדרבה אמור יאמר למי יאתה ללכת אך ביום צותו את בני ישראל להקריב
אל עיר ה' אם לא למי שיוכל שאתו כי אמנם יתן דופי במדת בן האדם את קרבניהם לה' ,היו במדבר סיני ולא
מעט הוא ,אך אני ירבו עלי משואותי לבלתי החזיק טובה לקונו ,ויספר בהר סיני .שהוא אחר שחטאו בעגל,
ויהיו עלי לטורח .נמצא כי לפי רוב בשבחו של מקום שמעביר על מדותיו ולא היו בהר רק במדבר ,שם נצטוו על
הטיבו יתברך את האדם ימעט יתברך ,ומנהל את האדם לאטו לפי הקרבנות לתיקון אשמותם .אך לא
מהחזיק לו יתברך טובה ,ואין זה כי אם שיטתו מרוב ענותנותו עם עוצם בזמן הקדושה הגדולה ,שהיתה
שהונו אשר נתן לו ה' היה סבה שיוסר גדולתו .והוא ,כי כמקרה בני האדם בעמדם בהר סיני .ואם כן איפה אמור
מלבו חשק בית ה' וקדושת המקום בכל דורותינו תספר תורתינו שהיה מעתה ,איזה הוא הגדול ,הנאמר ב(הר)
אשר בחר ה' לשכן שמו בו והולך נקרה לקצת עשירי עם בימים ההם. סיני או הנאמר אחר כן (במדבר סיני):
ונשמט מיראתו יתברך. והוא ,כי אם יאמרו לאיש בעל עשרת
אלפים דינרי זהב ונושא ונותן בהם, ~ ~ ~
וזה מאמר הכתוב וכי ירבה ממך במיעוט סחורה:
למה לא תקבע עתים לתורה כראובן וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל
הדרך כי לא תוכל שאתו ,ויראה לך כי שכל נכסיו לא יגיעו עד מאה דינרין
איש אשר כל השיעור הרב לו כמוך לא שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר
ושונה הלכות בכל יום ,כי אז יחרץ יהוה אלהיך לשום שמו שם כי יברכך
יתחייב ללכת כי יהיה עליו לטורח העשיר ויענה עזות לעומת שבא לדבר
וילאה נשוא ,אתה דע לך כי אין זה כי יהוה אלהיך :ונתתה בכסף וצרת הכסף
אתו ויאמר אליו חבל על הלחם אשר בידך והלכת אל המקום אשר יבחר
אם שהמקום הקדוש ההוא ירחק ,וזהו אתה אוכל ואתה שור ולא אדם חמור
כי ירחק ממך המקום .כי אם אתה יהוה אלהיך בו :ונתתה הכסף בכל אשר
ולא איש כי לא בדעת תדבר ,כי הלא תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר
תמעט בחשקו ,הלא הוא וקדושתו ראובן אשר הזכרת אלי הן מעט אשר
ירחק ממך אז יותר ,וזהו כי ירחק ממך ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם
לפניו בשעה אחת ביום יספיק לו לפני יהוה אלהיך ושמחת אתה וביתך:
המקום .ושמא תאמר ואיך יצדק לומר ליטפל בעסקו ,אך אנכי כי רב חילי וכי
שהמקום רחק ממנו והוא בית שאין לו בפ' ראה (דברים י"ד כ"ד-כ"ו) ז"ל:
כביר מצאה ידי הלואי כל היום וכל
בחירה ,לזה אמר ,אשר יבחר ה' לשכן הלילה יספיק לי לשאת ולתת בממוני, ראוי לשית לב:
שמו שם ,ואם כן באמרי המקום הוא כי לפעמים לאכול אין לי פנאי ומה גם א .אל אומרו כי ירחק ממך המקום,
שם ,ה' השוכן שם כי הוא המתרחק עתה לעסוק בתורה .הנה כי יאמר כי כי בכלל אומרו כי ירבה ממך הדרך
ממך על שלא שמת לבך לאמר האם אשר הטיב השם יתברך מעט אליו ההוא!
יאבד הוני אם אשכיר כמה סוסים יאתה לעסוק בתורה ,אך הוא אשר
וחמורים ונשאו אתי .ומה גרם לך הרבה ה' להטיב לו אין ראוי לו לעסוק ב .כי הלא בהיות איש רחוק מעיר
לומר כי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל אחת לא נאמר כי ירחק המקום ממנו כי
בתורת ה' אשר עשה לו את החיל אם שירחק הוא מהמקום ,כי הלא
שאתו ,הלא הוא רוב טובה אשר יברכך ההוא .ואוי לאזנים שכך שומעות מפי
ה' א-להיך .נמצא כי זה הוא הגמול המקום לא יקרב ולא ירחק כי קבוע
האיש ההוא כי אין הוללות וסכלות הוא ,אך האדם המתנועע עליו יצדק
אשר תשלם לו יתברך ,כי אם לא היה וכפיות טובה גדולה מזו .והלא כדבר
מרבה להיטיב לך היית זהיר ללכת אל לומר שירחק מהמקום או יקרב ,ואם
הזה אחשבה דברה תורה על איש כן איפה מהראוי היה לומר כי תרחק
בית מנוחתו יתברך ,ועתה שהרבה לך אשר נתן לו ה' הון ועושר וירבה לו
רוב טובה תבקש לישמט ,וזהו אומרו מהמקום ולא כי ירחק ממך המקום!
מאד מעושר דגן תירוש ויצהר ומעשר
כי יברכך ה' א-להיך ,ועם כל זה לא בהמה אשר חנן לו ה'. ג .למה זה האריך ואמר אשר יבחר
אבעט בך ואנהלך לפי שיטתך כי אתקן ה' א-להיך לשום את שמו שם ,כי
לך באופן שבלי לאות ועמל תבא והנה אם חשק בית ה' היה שקוע באומרו המקום יובן ,כי בפסוק
שמה ,והוא ,כי ונתת בכסף כו': בלבו הראוי לו יאמר הנה אם מעט היה הסמוך דסליק מניה אמר ואכלת לפני
אשר חנני ה' הייתי הולך שמה ,ולמה
~ ~ ~ אגרע לבלתי לכת להחזיק לו יתברך
11
שמה לא הזכירה רק אשר הגיד מרדכי והנה המתרגם נדחק לפרש שאומרו כל האומר דבר בשם אומרו מביא
בלבד .ועל השנית ,להורות איך לא ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ,כי אין גאולה לעולם:
להיותו בלתי עושה להנאת המלך לא אומרו בשם מרדכי חוזר אל אמירת ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי
הגיד למלך ,מה עשתה ,היפכה הסדר, אסתר כי אם אל הכתיבה ,וז"ל וכו' :במגילת אסתר (ב' כ"ב) ז"ל:
ולא הכתיבה בגתן ותרש בקשו לשלוח המתרגם :ואמרת אסתר למלכה
יד במלך אחשורוש והגיד מרדכי ,רק ואיכתיב בשום מרדכי. הורה לנו מוסר נאה ונחמד ,בל יאמר
היפך מן המאוחר אל הקודם אשר הגיד אדם כל אחד ידרוש אחר שלום וטוב
ואפשר כי אמרה אוי לי אם אומר עצמו ,וה' ידרוש שלום הכל .כי הוא
מרדכי וכו' אשר בקשו .והוא שאם למרדכי שיגיד למלך ,כי אולי כשיבוקש
היתה מכתבת הדברים כסדרן היה בהפך ,שכל עוד שהאדם שם פניו
ולא ימצא ויחזיקו את מרדכי למוציא להטיב אל עצמו ולא את רעהו ,וגם
נראה במספר סדר המעשה ,לא שהגיד דבה ואחייב את ראשו למלך ,ומה גם
מרדכי על דעת הציל ממות נפש המלך. רעהו כיוצא בו ,אז אין הקדוש ברוך הוא
לרבותינו ז"ל שאלמלא בא גבריאל מטיב את אחד מהם .כי אדרבה
אך עתה יורה כי כל ישעו וכל חפץ והטיל נחש במים היו מסתירים הדבר
בהגידו היה להיותו חס על המלך ,וזהו המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו
וימצא בדאי .ואוי לי אם לא אומר שאם דבר הוא נענה תחלה כמה דאת אמר
כי הגיד מרדכי וכו' ,כלומר כי מה ימצא כדבריו אהיה מונע טוב מבעליו.
שהגיד מרדכי היה על אשר בקשו וישב ה' את שבות איוב בהתפללו בעד
על כן יעצוה כליותיה שלא ילך מרדכי רעהו .ואיה איפה מצות ואהבת לרעך
לשלוח יד במלך אחשורוש למען לא ויגד למלך כי אם אסתר בשם מרדכי .כי
ישלחו הרשעים במלך ידיהם ,ועל כן כמוך הכוללת כל התורה כולה .אמר כי
אמרה אם ימצא כדבריו בבוא סופרי מרדכי ואסתר יחד שניהם החזיקו בטוב
כאשר וימצא כתוב אז נחרץ המלך המלך לכתוב בספר אז אלי יבואו,
לאמר מה נעשה יקר וגדולה וכו' .אמנם מדה זו ,שכל אחד היה מסתכל להטיב
אספר להם איך נודע אלי הדבר לכתוב לחברו ,וה' הטיב לשניהם .וזהו ויודע
בהכתב הדבר כל כך היה בלבו שאין אמיתן של דברים ,ואגיד להם אשר
ההטבה ראויה למרדכי כאשר כתבנו, הדבר למרדכי ,ואם היה זולתו היה מגיד
הגיד מרדכי ,ומתוך כך יודע למלך למלך שיטיב לו ,ולא רצה רק להטיב
שלא שת לבו לראות אשר היו כותבים, וייטיב עמו .ואם לא ימצא כן אומר כי
עם היות שויכתב בספר דברי הימים את אסתר ,ויגד לאסתר המלכה להטיב
לשמע אזן שמע מרדכי ולא יאשם, לה שתמצא חן בעיני המלך שתאמר
לפני המלך ממש ,ואדרבה הגדיל את ושעל כן הגיד לי ולא הלך אל המלך.
המן שכנגדו על הדבר כאשר מבואר מעצמה .וכראות אסתר חסד מרדכי
והנה המלך ראה שני דברים: שהיה חפץ יותר בטובתה מלהטיב
בס"ד.
א .שלא בא מרדכי להגיד למלך, לעצמו ,עשתה גם היא חסד ,ותאמר
~ ~ ~ אמר בלבו לא להנאתי עשה ,מאשר לא אסתר למלך בשם מרדכי כדי שיטיב לו,
משנה ז :גדולה תורה שהיא נותנת
חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא בא אלי כי אם לאסתר יורה שאינו חולה כאשר היה באחרונה כי על ידי זה גדל
שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל עלי ,ועל כן אינו גולה את אזני ,רק אמר את מרדכי.
לאסתר ,ואלמלא אסתר חסה עלי והנה ראוי לשים לב:
בשרו מרפא ואומר רפאות תהי לשרך הייתי מת כי היא מעצמה נדבה רוחה
ושקוי לעצמותיך ואומר עץ חיים היא אותה להיטיב לי. מה זה היה למלך אחשורוש שהיה
למחזיקים בה ותומכיה מאושר כי לוית דרכו להחזיק טובה ולהיטיב למטיבים
חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ואומר ב .כי לא נודע אליו הדבר בעצם כי לו ,וכמו שאמרו ז"ל כי זו אחת מטובות
תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת על כן לא הוזכרה הגדה רק אמירה שנמצאו בו .ולמה זה כאשר אמרה לו
תמגניך ואומר אורך ימים בימינה לבדה בעלמא בשם מרדכי. אסתר בשם מרדכי לא עשה לו יקר
בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך על כן כשבוקש הדבר וימצא לא וגדולה על זה ,עד שתידד שנתו מעיניו
ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך: נעשה עמו דבר ,כי אם ויכתב ,כאשר ואמר להביא את ספר הזכרונות וכו'
בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך: אמרנו ,כי סופרי המלך לכתוב דבר וימצא כתוב כי הגיד מרדכי וכו' ,ושאל
אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך :כי שואלין ודורשין מעשה שהיה איך היה, כמתמיה מה נעשה יקר וגדולה
חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא ואז בלי ספק הכתיבה להם אסתר מה למרדכי ,והלא טוב טוב בעתה יחישנה
וכו' :במשלי (ד' כ'-כ"ב) ז"ל: שנמצא כתוב אשר הגיד מרדכי על הגדולה והכבוד?
בגתנא ותרש וכו' אשר בקשו לשלוח יד
במלך .והוא כי תיקנה הכל ,אחד שאת
12
רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך: רבים ברטיה אחת ועל ידי שמיעת מה שאצטרך להכביד תשמע
במשלי (ג' ח') ז"ל: התורה שהיא משל אל רטיית האזן הקשבה כוללת ב' אזניך הוא לדברי
אמרו רבותינו ז"ל חש בראשו יעסוק ימצא חיים לנפש ורפואה לכל אברו הקשים ,אך לאמרי בהטיית אזנך הא'
בתורה אל תקרי לשרך אלא לראשך בשרו כאחד וזהו אומרו על הנפש כי תספיק ,כי מעצמך תבא להטות גם
והוא על חסרון א' מהרישי"ן .וגם למה חיים הם למוצאיהם כלומר שלא ימצא שתיהן ,והנה ברטיית (בהטיית) האוזן
יניח העיקר ויאמר שכל תרופת התורה חיים אחר ימים בשומו בפועל מה אשר היא ההקשבה לדברי תורתי
תהיה אל מיחוש קל שבשרך? ולפי דרכנו שישמע כי אם מאז ימצאם שהוא מעת תעלה ארוכת כל חולי וכל מכת חטא
הנה כתבנו כי באומרו ושנות חיים כלל כל השמיעה ימצא חיים וזהו למוצאיהם ועון ,כי תשמע ותחי נפשך וגם תעביר
טוב העולם הזה שלא יחיה חיי צער זולתי וגם לכל בשרו מרפא כאחד ברטיית רעה מבשרך כאשר הקדמנו ,ופירש
של חיים וטובה והיה אפשר לומר כי גם האזן הפך הרופא שלא ירפא מכות כל ואמר ,אל יליזו מעיניך וכו' .לומר שע"י
שינצל מחלאים רעים ומטרידים אך בשר אדם ברטייה אחת כי הלא כל אבר ההקשבה תמשך אחריה באופן שאין
שתים לא יעדרו ממנו מתילדים מעסק מאברי כל בשר איש יחלה ויטמא על חטא בא על ידך והוא כי ע"י הקשבת
התורה בטבע והיה מקום לומר כי המה ידי חטא או עון הנעשה בו עם שלא האוזן ימשך לעינא וליבא ואחריהם כל
היו בכלל התשות כח שהתורה מתשת יראה לעיני בשר וזה ירפא לו כאמור. איברים ימשוכו ,כי הלא שניהם סרסורי
כחו של אדם שאי אפשר בלתו והוא א' או יאמר מוצאיהם ,כמה דאת אמר דעבירה עין רואה ולב חומד ואברים
כי הנה צונו להקשיב לחכמה ולתבונה או מצא אבידה והוא כי הלא עד אשר גומרים ,ולכן אשר לא יליזו מעיניו דברי
ולבקשה ככסף וכמטמונים שהוא לא יבואו לעולם נפש רוח ונשמה לא התורה וגם ישמרם בתוך לבו ,הרי ב'
בחקירה עיונית ב' שנעסוק בה תמיד בל יבצר מהן או מהב' הגדולים ידיעת הסרסורים כל מעיינם אל דברי התורה,
נשכח כאומרו בני תורתי אל תשכח והנה התורה וישכחוה בבואן כמאמר רבותינו ואיך ישעו בדברי שקר להחטיא אותך
כפי הטבע התמדת העיון תעכב העכול ז"ל שנשכחת בלידה ויהיה כי שמעוה לי ,כי הלא אויבך תשלים אתך ויהפכו
ותוליד מחושים במעים ובשרירי הבטן בעולם שהיו בו למעלה או שנפשנו לסרסורי דמצוה ,וזהו אל יליזו וכו' לומר
אשר משם יסתעפו כלם ומהתמדת יודעת מאד כי יחד בהר סיני שם נמצאו ע"י הקשבה ימשך שאל יליזו מעיניך
עמלו בתורה יבא עד דכא ותיבש גרם כי ושם היו וקבל כל אחד חלקו מאז כאשר ותקנה הסרסור הא' וגם אתה על ידי
על כן ברך יעקב את יששכר יהיו גרמיו כתבנו למעלה כלל הדברים כי בבא הנה הכנה זו שמרם בתוך לבבך ותקנה גם
כמטיל ברזל לרבוץ בין המשפתים נפש ורוח כל אדם אבידה גדולה הם הב' כי קל הוא ומה טובו אמריו באומרו
כחמור על בחינה זו על כן אמר גם מאלה אובדים היא התורה ואם האיש יאטם לבבך המורה על ב' יצרים ולא אמר לבך
לא תחוש כי על הא' אדרבה רפאות תהי אזנו משמוע תורה כל חלקי הנפש יבכו לרמוז מאמר ירושלמי על ומצאת את
לשרך ועל הב' ושיקוי לעצמותיך כי מח לאבידה שאבדו ויכאבו כי אבדו חיי לבבו נאמן לפניך שהוא ב' היצרים
עצמותיך ישוקה כי אשר חשבת למכאיב העולם אשר היה בם וגם שבהעדרה שהוא כי גם בעסקים המתיחסים
יחבש. תדבק בם רעת מות שאול ואבדון אך לחומר ויצר הרע יצרפהו במחשבות
בשרו לא מצא אבידה במוצאו התורה תורת ה' ומצותיו בכל טוב כונת עבודת
או יהיה שיעור הכתוב הלא אם כמו ה' בכל פעולותיו החומריות ולא
זר יחשב לך היות יסורין בדילים מהעוסק כי לא לו היתה מעולם כי לא מאיכותה
הוא אף על פי כן גם שעיקר ההטבה למלאות תאותו החומרית .כמאמר
בתורה מבשרך הנה תחזה כי הלא דברי הרמב"ם ז"ל על בכל דרכיך דעהו כי
אמת כי הנה התורה רפאות תהי לשרך היא לאשר אבדו האבדה הם חלקי
הנפש גם לבשר תהיה הנאה רבה וזהו בכל פעולה גשמית יכול איש לעבוד
וכו' ושתיהן שלא כדרך הטבע כמדובר את ה' כי יתן אל לבו באכול ושתו לקיים
ואם כן תהיינה אלה לך לאות ומופת על כי חיים הם למוצאיהם הם הנפש והרוח
אשר היתה אבודה מהם וגם לכל בשרו נפשו בגופו לעסוק בתורה ובמצות
יתר הדברים כי השגחה הנה ולא בטבע ובמשגל לקיים עונה ופריה ורביה
שעל ידי עסקך בתורה יהיו לך שנות אשר לא למציאה תחשב לו תהיה
מרפא על דרך שעל ידי האזן החומרית וההיקש בשאר ,נמצא שעל ידי
חיים. ההקשבה אל תורת ה' ימשך שאל יליזו
תבא על ידה ההקשבה ויהיה המרפא
או יאמר כמאמרם ז"ל בשחיטת מאשר יחלה ממכת טומאת העבירות מעיניך וכו' ויהיו סרסורי דעבירה להם
חולין כי אין תרופה בטבע למי שיצאו או זולת החלאים הטבעיים כמדובר: למס ועבדוהו.
נתקלקלו תכונת מעיו ושרירי בטנו רק על והמתיק בלשונו משל רבותינו ז"ל
ידי בעתה שיפחידוהו ואז יכוננו והפכו ~ ~ ~
מהפרש הרופא שלא ירפא אברים
13
ואל תצר מדאגה מדבר פן ינכו ~ ~ ~ הוא לתרופת מי שנתיבש גרמו כי
משכרך כי לא כן הוא רק מתנת חנם וזהו כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך: תרופתו השמחה והמנוחה כענין ושמועה
לוית חן בתורת חן וחסד כמה דאת אמר במשלי (א' ט') ז"ל: טובה תדשן עצם וכמעשה דאספסיינוס
ואתחנן שהוא מתנת חנם זה הוא על על ידי רבי יוחנן בן זכאי באופן שתרופת
העדר הצרות ועל כבוד והדר ועושר טוב כי לוית חן הם לראשך וכו' בשום שכל השרר הוא עיקר כונניות המעים ותרופת
והבין: יבושת עצם הם הפכיים זה בבעתה וזה
הקנייני אמר וענקים לגרגרותיך והוא כי
כאשר לו ענקים על צוארו שתים הנה א .מה ענין הלוית והענקים? בשמחה ומנוחה אמר ראה נא השגחת
טובותיו א' כבוד והדר אשר יתהדר בם ב .נתעורר גם על אומרו גרגרותיך התורה על המחזיקים בה כי רפאות תהי
שנית הנאת רוב עושרו שהם שוים הון רב ביו"ד הרבוי וכן לראשיך לקצת ספרים! לשרך וגם שיקוי לעצמותיך כאחת.
ככה יהיו תורה ומצות לעושם כי הם והוא בהקדים כי הן ידענו כי מלבד או יאמר כי למיחוש השרר צריך דבר
המהדרים ומעטרים אותו כענין הקדמה שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ממשיי כתחבושת ולעצם צריך משקה
הב' והם עצמם הנעשים עושר אושר והן הם הדבקים במחזיקים ועוסקים בה שמוח עצמותיו ישוקה והם הפכיים אמר
אשר תתענג בצחצחותיהם נפשו וגם כי שתיהן כאחת תעשה התורה מאליה
בעולם הזה יקרנו כדבר הזה כי אשר זולת זה יתלוו אל האדם כמה וכמה
מלאכים קדושים הנעשים מכל מצוה לעוסק בה:
הרבה לעשות שרפי קודש בהרבות תורה והדרכה ממוסר אבינו ותורת אמנו ~ ~ ~
ומצות יתהדר לעיני כל רואיו כי מלאכיו שהזכיר והן הם המצילים את האדם מכל עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה
אשר פעל ועשה ונלוים אליו יתנו חנו צרה את הגוף בעולם הזה ואת הנפש מאשר :במשלי (ג' י"ח) ז"ל:
בעיניהם וגם יהיו לו עושר שמור להיטיב מכל המתרגש אחר המות.
לו גם פה וזהו וענקים לגרגרותיך ואמר עץ חיים היא וכו' אמרו רבותינו ז"ל
לשון רבים על הגוף והנפש כמדובר עוד הקדמה ב' כי כוחות הקדושה שידבר על מחזיקים בידי לומדיה
באומרו ראשיך( .ובזה נתיישב קושיא א. אשר יעשה בעסק תורה ומצות וקיומם ולדעתם יאמר אין צריך לומר לומדיה כי
מה ענין הלוית והענקים? הם המהדרין ומעטרין אותו בעולם הבא אם גם למחזיקים היא עץ חיים כענין
וקושיא ב .גרגרותיך ביו"ד הרבוי וכן כמאמרם ז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם יששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה
לראשיך לקצת ספרים!)
בראשיהם ,הן עטרות שלהם אשר קנו וימשיל הדבר אל עץ חיים ולא אמר אורך
או על דרך זה כי הנה אשר ילך בקרב במצותיהם כי בהם יתהדרו ויתעטרו ימים למה שהעוסק בתורה בעצמו חיי
צרה יפזר ממונו ומרגליותיו להשכיר זולת עושר אושר הנאת המועיל והתענוג עולם נטועים בתוכו ובאיכותו כי היא
שומרים לראשו אמר אתה אל תירא שיקנה על ידן כנודע. באמת חיי עולם ועליה נאמר ובחרת
שיקרך כה שינוכו מצותיך אשר תעשה בחיים והמחזיק בידו שלא ירפה ממנה גם
בהצלות צרותיך ולא תזכה לצרפם והן אלה דברי שלמה פה לומר ראה הוא ימצא חיים אמר שידמה המחזיק
לעשות מהם ענקים יחד כי ינוכו אחת נא בני חין ערך מוסר אביך ותורת אמך כי הלז לנוטע אילן ומשקהו ומקיימו לאכול
הנה ואחת הנה כי אם גם כי תלך בקרב הלא מנוחת האדם וטובו לג' יתחלק. מפריו שאם יצוייר יטע איש אשל
צרה יהיו שומרים לראשיך וישארו לך א .סילוק היזק להיות מצרה נחלץ. שפירותיו יהיו חיים ממש ואכל וחי
כלנה לעשות ענקים לגרגרותיך להתפאר ב .כבוד והדר. לעולם מה מאד גדלו מעשיו וכן זה הדבר
ולהתענג בם ולא יחסרו אם תשמע מוסר ג .עושר קנינו. המחזיק ביד הלומד אשר יעמידנו
אביך ולא תטוש תורת אמך. והנה ג' אלה לך בעולם הזה ובעולם ויאכילנו וישקנו למען יתמיד להפריח
הבא כי הנה לוית חן הם לראשך כי בני ולהוציא פירות תבונת התורה יום יום
או קרוב לזה כי המוליך ענקים לויה שומרים לראשך יהיו לך שמותיו הוא כמעמיד ומשקה אילן שפירותיו
בגרגרותיו בלכתו בדרך ישמח בעשרו יתברך ומלאכי קודש שממוסרי אביך חיים ויאכל מהן מעמידו וחי לעולם כי
ויתהדר בתפארתם אך יצטרך להשכיר התורה עצמה מפרחת ועושה פירות
שומרים לראשו פן יגנבום או יסירו את ותורת אמך ולא בלבד לראש החומרי כי
אם לכל ב' ראשיך לגוף ולנפש וזהו בתלמיד חכם ההוא וגם אשר לא יהיה
ראשו בשבילם .אמר כי תורה ומוסר ראשיך ביו"ד הרבוי על צרות החומר למחזיק ולמעוז בעצם כי אם תומך
שהם שני מרגליות באמת ,נהפוך הוא ,כי ומסעד בדבר מה גם הוא יאושר לפי
בעולם הזה ועל צרות הנפש בבא( .ובזה
הן הם הענקים והן הם השומרים לראשך נתיישב קושיא ב .גרגרותיך ביו"ד הרבוי וכן ערכו וזהו ותומכיה מאושר ויאמיר
וזהו לוית חן וכו' וענקים וכו'( :ובזה נתיישב לראשיך לקצת ספרים!) בהלומד מה שאין כן לתומך ביד עוסק
קושיא א .מה ענין הלוית והענקים?) בחכמה זולתה:
14
להחזיק בה מצד עצמה ,כי קדושה מחרוץ( .ובזה נתיישב קושיא א .מה ~ ~ ~
היא לאין תכלית ,או מצד היותה הוא סחרה ומה היא תבואתה?) כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ
תורת ה' תמימה ומשיבת נפש ,הלא כי לא מהנתן בחינם יראה לך תבואתה :יקרה היא מפנינים וכל
הן הדרכים הרחבים הפונים נגד פניה הוראת היותה בלתי יקרה ,כי הלא חפציך לא ישוו בה :ארך ימים בימינה
ואל צדה הימיני ,יחלק נתיב ,הוא יקרה היא מפנינים ואשר נתנה בחינם בשמאולה עשר וכבוד :דרכיה דרכי
להולך אליה ,להשיג אורך ימים, הוא כי מי יוכל לשלם שכרה כי הלא נעם וכל נתיבותיה שלום :עץ חיים
לאהבת האושר ,ולקבל פרס אורך כל חפציך לא ישוו בה הכולל זהב היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר:
ימים בעולם הבא. וכסף ורב פנינים שכולם בלתי שוים במשלי (ג' י"ד-י"ח) ז"ל:
ונתיב צד שני הוא ההולך אליה לפניו( .ובזה נתיישב קושיא ד .יקרה א .ראוי לשים לב :מה הוא סחרה
משמאלה ,על השגת העושר והכבוד היא מפנינים והלא מתחילה לא אמר
רק שטובה היא מחרוץ שיורה אך לא ומה היא תבואתה?
בעולם הזה .ומה בין זה לזה? מפנינים?) ומה דמים תערכו לה כי ב .ואיך יעריכנה ככסף וחרוץ והם
אמר דרכיה דרכי וכו' כלומר, הלא אורך ימים בימינה כו' לומר הלא טפלים אליה?
דרכיה הפונים אליה נגד פניה ,הלא תדמה התורה אצל טוב העולם הבא ג .ולא עוד אלא שאמר שסחרה
היא בחינת הדבק בה מצד קדושתה, והעולם הזה לרב וב' תלמידים טוב מכסף שיורה אך לא מחרוץ
או דרך שני להיותה תורת ה' שהגדול עומד לימינו והקטן לשמאלו חלילה?
תמימה ,הלא כל דרכיה אלה הם דרכי והוא באמצע כן התורה א-להית
בימינה נצב אורך ימים ובשמאלה ד .ועוד שהוא הורס מאמרו זה
נועם ואין למעלה מהם. באומרו יקרה היא מפנינים והלא
העושר והכבוד והלא כל חפציך זהב
ולא שאגעל בנתיבותיה .הם וכסף ורב פנינים לא יעלו למעלה מתחילה לא אמר רק שטובה היא
בחינות שבימינה (לשם שכר רוחני) מעושר וכבוד ולא יערכו רק אל מחרוץ שיורה אך לא מפנינים?
ובשמאלה (לשם שכר גשמי ,משניהם הטפל אליה ,אשר משמאלה( ,היינו) אמנם הלא ידענו כי הנקרא חכמה
לא אגעל) לגמרי כי הלא גם כל אל המשמאילים בה .ואיך כל חפצים הוא לימוד תורה שבעל פה אחר
נתיבותיה אפילו אשר למשמאילים ישוו בה בעצמה? אם יחד כלם אינם ידיעת תורה שבכתב אסור ללמד
בה שהוא על עושר וכבוד לא יחוייב מערך עצמותה ,ולא מערך הנצב בשכר כדבר שנאמר כאשר צוני וכו'
מכשול .כי גם בה יש שלום ,שמתוך בימינה ,רק מערך אשר בשמאלה! מה אני בחנם וכו' ועל כן תגדל אשמת
שלא לשמה בא לשמה. (ובזה נתיישב קושיא ב .איך יעריכנה אשר לא ילמד כמאמרנו במאמר
ככסף וחרוץ והם טפלים אליה?)
אמנם עם כל זה ,עשה זאת אפוא, הכתוב הוי כל צמא לכו למים וכו'
והחזק בה מבחינת עצמה כי הלא עץ וענין המשל הזה כי כאשר בהיות בלא כסף ובלא מחיר והנה דרכו של
חיים בעצם היא למחזיקים בה רב בין שני תלמידיו אחד מהימין עולם הוא כי הנקנה בדמים יקרים
בעצמה וגם תומכיה המחזיקים ביד ואחד מהשמאל אשר יחפוץ חשוב יותר מהניתן בחנם כי על כן
לומדיה אם הוא על הבחינה הנוגע להתקרב אל הרב מחמת עצמו הלוך נחשבו יקר חרוץ ורב פנינים כי מיעטו
אליה (לשמה) ולא להתכבד בנדיבות ילך אליו בדרך ישרה לנוכח פניו אך אמר ראו עתה כי לא זה דרכה של
לעיני רואיו וזהו תומכיה (ל' רבים) הוא הקרוב אליו לא מחמת עצמו רק תורה כי אשרי אדם מצא חכמה
מאושר (ל' יחיד) ולא אמר מאושרים? לידבק בתלמיד הגדול שבימינו או כלומר שמצאה בחינם כדינה ואדם
על דבר ,שגם בתומכיה מפאת הקטן שבשמאלו לא יבא מנוכח פניו מעצמו יפיק תבונה בלא כסף ובלא
עצמה ,לא יבצר (ובוודאי אין כונת רק יטה אל הנתיב הפונה אל צדו מחיר כי לא לקוטן ערכה חלילה תנתן
רובם לתמוך לשמה ,ואשר ע"כ) ימנית אשר בו התלמיד הגדול או אל חינם כי הן אמת כי טוב סחרה אם
משוללים (מאושר ,אשר) מכל פניה. אשר מהשמאל אם מגמתו אל הקטן. היית קונה אותה בכסף כסחורה
מה רק ,לאחד מעיר (בכונה נכונה) .על כן הדבר הזה כי התורה היא מסחר כסף טוב טוב הוא לקנותה
כן אמר ,ותומכיה הרבים ,לא כולם הנצבת בראש הומיות לקרא לעוברי מקנות מסחר הכסף וקנות התבואה
יאושרו בעצם .רק אחד (מאושר) שהיא תבואת החכמה שמזריעת
דרך ,לכו לחמו בלחמי .ובימינה אורך
מכלל מרובים: ימים ובשמאלה עושר וכבוד ,והוא ,כי החכמה בלב יוליד תבונה היא טובה
~ ~ ~ הבא נוכח פניה ואין כל מגמתו רק
15
של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף שיזהירו ולא יתבוששו מן הארת משנה ח :רבי שמעון בן מנסיא
ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות השכינה וזה יאמר כי עם היות שאז אומר משום רבי שמעון בן יוחאי הנוי
אלא תורה ומעשים טובים בלבד תהיה אור הלבנה כאור החמה ואור והכח והעושר והכבוד והחכמה
שנאמר בהתהלכך תנחה אותך החמה יהיה שבעתים עם כל זה נגד והזקנה והשיבה והבנים נאה
בשכבך תשמור עליך והקיצות היא אור השכינה השורה בהר ציון לצדיקים ונאה לעולם שנאמר עטרת
תשיחך ,בהתהלכך תנחה אותך ובירושלים כמה דאת אמר ואני אהיה תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא
בעולם הזה בשכבך תשמור עליך לה חומת אש ואומר וכבוד ה' עליך ואומר עטרת חכמים עשרם ואומר
בקבר והקיצות היא תשיחך לעולם זרח על כן עם כל תוספת אור חמה עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים
הבא וכן כתוב בספר תילים על ידי ולבנה יכהה אורן לפניו יתברך שיהיו אבותם ואומר תפארת בחורים כחם
דוד מלך ישראל טוב לי תורת פיך כשרגא בטיהרא .ועל כן וחפרה והדר זקנים שיבה ואומר וחפרה
מאלפי זהב וכסף ואומר לי הכסף ולי הלבנה ובושה החמה נגד אורו יתברך. הלבנה ובושה החמה כי מלך ה'
הזהב אמר ה' צבאות: וזה כולל כל העולם ממה שמלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו
שמעו כי נגידים אדבר ...בצדק כל צבאות בהר ציון ובירושלים .כי עם כבוד.
אמרי פי ...קחו מוסרי ואל כסף ודעת שלא תתיחס השראת מלכותו בשאר משנה ט' :רבי שמעון בן מנסיא
מחרוץ נבחר :כי טובה חכמה מפנינים העולם יהיה התפשטות אורו כולל אומר אלו שבע מדות שמנו חכמים
בכל העולם וזהו וחפרה וכו' כי מלך לצדיקים כולם נתקיימו ברבי ובניו:
וכל חפצים לא ישוו בה :במשלי (ח' ו' וכו' והוא להיותו א-להי הצבאות כי
– י"א) ז"ל: יוצר כל הצבאות הוא וכל העולם שלו וחפרה הלבנה ובושה החמה כי
ענין עצת רבי יוסי בן קיסמא והוא אך צדיקים יהיו לפניו יתברך ולא מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים
קחו מוסרי אשר הוריתי אתכם יבושו כי אם יהיה להם כבוד כי כל כך ונגד זקניו כבוד :בישעיה (כ"ד כ"ג)
באומרו שמעו כי נגידים אדבר וכו' תהיה הארתן מעין השכינה שיהיה ז"ל:
בצדק כל אמרי פי וכו' גם אם יחסר להם לכבוד היותם נגד ה' .וזהו ונגד בגמרא רב חסדא רמי כתיב וחפרה
לכם כסף על ידי למוד התורה אשר זקניו כבוד ,כי היות השם הנזכר נגד הלבנה וכו' וכתיב והיה אור הלבנה וכו'
צויתי ואחר כך לא תאמרו הנה יראיו ונגד זקניו ראש חולה להם ,יהיה לא קשיא כאן לעולם הבא כאן לימות
למדתי חכמתה עתה אלכה לי אל להם כבוד ,ולא יבושו לפניו יתברך המשיח ולשמואל דאמר אין בין
מקום העדרה ואלמדה להם מהפלגת הארתו ,כאשר יבושו חמה העולם הזה לימות המשיח אלא
ויעשירוני כי הלא ודעת מחרוץ הוא ולבנה .כי גדול אור צדיקים מאד ,כי שעבוד מלכיות אידי ואידי לעולם
נבחר כי תבחר בדעת ולימוד יותר יהיו כחלק המתדבק אל הכל .וכמו הבא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה
לעצמך מאלפי זהב וכסף ולא תגלה שאמרו ז"ל שאפילו מלאכים יאמרו שכינה ע"כ.
רק למקום תורה שתהיה לומד וקונה לפניהם קדוש. הנה אמרו רבותינו ז"ל שעתיד
דעת תמיד. ~ ~ ~ הקב"ה שיהיה ראש חולה לצדיקים
ושמא תאמר הלא במקום העדרה משנה י :אמר רבי יוסי בן קיסמא והקב"ה דורש לפניהם תורה והם
יחשיבוני יותר ואזכה שעל ידי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי מראים באצבען ואומרים זה אלי וכו':
תתכבד התורה מה שאין כן במקום אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו ונבא אל הענין והוא כי הלא כמו זר
רבויה כי אדרבה טובה חכמה מפנינים שלום אמר לי רבי מאיזה מקום אתה נחשב איך לא תחשכנה עיניהם
כי לא כפנינים היא שחשיבותן אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים מראות האור הגדול ואיך יוכלו
מחמת מיעוטן כי אדרבה כי במקום ושל סופרים אני אמר לי רבי רצונך לעמוד לפני א-להי העולמות הגדול
רבויה תגדל חשיבותה ומה שיחסתי שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך והנורא?
אותה לטובה מפנינים הוא בערך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות
בחינה זו כאמור אך לא בערך שווי כי ומרגליות אמרתי לו בני אם אתה נותן אך זה אינו כי אם כנודע מאמר
הלא זאת התורה כל חפצים לא ישוו לי כל כסף וזהב ואבנים טובות רבותינו ז"ל כי הארתן תהיה כל כך
בה: ומרגליות שבעולם איני דר אלא גדולה עד שיאמרו לפניהם מלאכי
במקום תורה לפי שבשעת פטירתו השרת קדוש כי חלק א-לוה ממעל
~ ~ ~ המה ובזמן ההוא תגלה הארתן
16
אך אל תטוש מלעסוק בגמרא שהוא בהתהלכך תנחה אתך בשכבך ריש וקלון פורע מוסר ושומר תוכחת
תורת אמך רק קשרם כו' כי הלא תשמר עליך והקיצות היא תשיחך :כי יכבד :תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת
בלעדי צורך ידיעת הגמרא אל נר מצוה ותורה אור ודרך חיים כסילים סור מרע :הלוך את חכמים
מעשה המצות כו' הלא עסק התורה תוכחות מוסר :במשלי (ו' כ"ג) ז"ל: וחכם ורעה כסילים ירוע :במשלי (י"ג
זכותו רב עד בלי די והנה תראנו הלא צויתני לעסוק תמיד בתורה כ') ז"ל:
כמעט בחוש כי הלא המצוה אינה שבעולם הזה תנחני ובקבר תשמרני ענין לימוד רבי יוסי בן קיסמא
מגינה עליך רק בשעת עשותך אותה הלא יתחמץ לבבי באומרי האם איש שמאס להיות ראש לעמי הארץ והניח
או בלכתך לעשותה או בבואך או מלאך היא שתנחני בעולם הזה ממון לדור עם חכמים וזה מאמר
מעשות אותה כי הולכי בדרך מצוה ושתשמרני בקבר ואדרבה בעסקי שלמה בחכמתו והקדים ואמר בני אם
אינן נזוקין כו' אמנם התורה שאמרת בה יהיו לי יסורין כרבי חנינא בן דוסא לא הגעת לדלות רב לא תירא שהדלות
קשרם על לבך תמיד שיהרהר לבך ודומה לו ואם כח רוחני כמלאך היא תפרישך מלקבל אשר איעצך אם
תמיד בה בהתהלכך אפילו בהיותך למה בהתמידי בה לא תשיחני עודך מתפרנס דרך כבוד אך אם גדול
מתהלך שאינך הולך בדרך מצוה רק ואשקוט מנהמת לבי על דלותי לזה כאב דלותך מאד שאתה מתפרנס
מתהלך ומטייל גם שם תנחה אותך אמר הלא בהיותך בגוף עכור בעולם בקלון הנה ודאי שהריש וקלון פורע
וזהו אומרו בהתהלכך ולא אמר הזה אינך כדאי שתדבר בך שהיא מוסר כי על כיוצא בזה נאמר עניות לא
בלכתך שאילו לא הטפלת רק למעלה ממלאך עד אין קץ כי היא הניחה מדה טובה לישראל אך שמע
במצות מה תעשה בהתהלכך ואין חכמתו יתברך בלתי נפרדת ממנו אך בקולי איעצך ודע כי ושומר תוכחת
מצוה מזומנת לך שם אך על ידי כאשר והקיצות בתחיה שאז גופך יכובד תחת קלונו כי סוף הכבוד לבא
התורה תזכור מאשר למדת ותהרהר יהיה זך כמאמר אליהו שהקב"ה כלומר וקבל נא תוכחתי ולא יעצרך
ותנצל ולא עוד אלא שגם בלילה עושה להם כנפים שהוא אצלי שיהיו ריש וקלון ממדה טובה זו והוא כי הנה
שאינך עוסק בה תשמרך כי בשכבך זכים כמלאכים בעלי כנפים אז תכון תאוה נהיה היא תאוה ההוה תמיד
בהיותך ישן בטל מן התורה תשמור שהיא תשיחך ותאמר לך כי נר וכו' בנוהג שבעולם הוא הממון גם
עליך מן המזיקין הקריאת שמע לומר דע לך כי בעשותך מצוה היא נר שעיקרה אל החומר הלא גם תערב
שקרית קודם תישן ולא בלבד תועיל כי עסק התורה היא מצוה מהמצות לנפש שעל ידי ממון יפזר יתן לאביונים
לך מה שתקרא טרם תישן לשמרך כנודע וקיום המצוה שאתה מקיים ותערב לנפש ולנשמה ולזכרה תאות
בשכבך כי אם גם לכשתקיץ כי הוא נר שהוא מלאך מאיר לך כי כל נפשך ,והנה תראה ארוכה לריש וקלון
והקיצות היא תשיחך. מצוה נעשית מלאך ועל כן אל אשר לך בראות מצוה עומדת לעומתך
ויהיה מאמר דוד ע"ה אם זכרתיך תתמה שתנחה אותך בעולם הזה שבה יתוקן דלותך והוא כי הלא תועבת
על יצועי באשמורות אהגה בך :שהוא ומציאות התורה עצמה היא אור גדול כסילים הוא סור מרע מעצמם שהם
אם זכרתיך בקריאת שמע על יצועי מהמצוה שהיא נר למעלה ממלאך משוללי חכמה כלומר ולכן ישיאך
הלא תפרד נפשי מגופי מתוך דברי הנעשה במצוה עד אין קץ ועל כן אל יצרך ללכת אליהם לראש לקנות
תורה שאדבר בשפתי גופי שעל ידי תתמה מהיות לה כח לשמור עליך התאוה נהיה ותהוי ארוכה לדלותך
כן חוט של חסד נמשך מאתך בקבר ועל היסורין ועוני שהיה לך בה ולקלונך כי תעשיר ותכובד ותסור מרע
בשובה אלי כי בידך אפקיד רוחי ועל גם כן אל תתמה כי ודרך חיים לעולם שהם שתי תועלות כאחת אך שמע נא
ידי כן בשובה בבוקר מאתך אלי הבא תוכחות מוסר. תוכחתי ומוסרי ואל יהיה הריש וקלון
תופלג השפע והדבקות עד שאני נצר בני מצות אביך ואל תטש אשר לך פורע מוסרי זה והוא כי הולך
באשמורות כהוגה ומדבר בך כאילו תורת אמך :קשרם על לבך תמיד את חכמים יחכם ולכן אל תלך אלא
רוח נבואיי שאני כמתנבא ומשיח בך. ענדם על גרגרתך :בהתהלכך תנחה למקום תורה כי אם תחפוץ להיות
וזה יאמר היא תשיחך שעל ידי אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות רועה וראש לכסילים לתקן ריש וקלון
קריאת שמע שתקרא על מטתך היא תשיחך: ולהסירם מרע דע כי תבא אל גדר
תועיל לך עד שבהקיצך תבא אליך שתצטרך ירעוך וילמדוך גם אתה כי
או יאמר הלא ציויתיך נצור בני ורועה כסילים ירוע:
נפשך בשפע דבקות מאתו יתברך מצות אביך שתדבק במעשה המצות
שכאשר תעסוק בתורה באשמורות ~ ~ ~
17
שהתורה קדמה לכסא הכבוד תהו לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל תשיג דברים נבואיים כאילו אתה
מאז כמה דאת אמר נכון כסאך מאז: חפצי בם .בית המקדש קנין אחד משיח אתו יתברך וזהו אומרו
או יאמר הלא אמרתי אליכם בי מנין? שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך תשיחך שתשיח אותך (שהתורה
מלכים ימלוכו שתלמידי חכמים ואומר ויביאם אל גבול הר קדשו הר תביאך שתשיח) עם זולתך (ית')...
ימלוכו בעולם וישדדו המערכות זה קנתה ימינו :משנה יב :כל מה ~ ~ ~
כמפורש ,אל יפלא בעיניכם כי הלא שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא טוב לי תורת פיך מאלפי זהב
ה' קנני וכו' ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא וכסף :בתהלים (קי"ט ע"א) ז"ל:
בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף
והוא כי הנה אמרו ז"ל כי ז' דברים עשיתיו ואומר ה' ימלוך לעולם ועד טוב לי כי עוניתי בראשיתי ביסורי
קדמו לעולם תורה וכסא הכבוד אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה עוני למען על ידי יסורין אלמד חקיך
וישראל ובית המקדש ותשובה ושמו הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ושמא תאמר הלא לאיש כמוך
של משיח וכו' לפיכך הרבה להם תורה ומצות שאתה מפזר נותן לצדקה טוב היה
גם אמרו שם כי התורה קדמה שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל לך שבזמן שהיית עני שהוא הכנה
לכסא הכבוד שנאמר קדם מפעליו תורה ויאדיר: לתורה היית עשיר כי היית מרבה
מאז ,קדם לבית המקדש שנאמר בו בי מלכים ימלכו ...עשר וכבוד צדקה גם שלא היית לומד כל כך
נכון כסאך מאז .והנה יודע כל שער אתי ...ה' קנני ראשית דרכו קדם תורה לזה אמר טוב לי כלומר לי
יודעי דת ודין כי מבלי כסא הכבוד מפעליו מאז :מעולם נסכתי מראש שאני נותן צדקה הרבה זכות תורה
לא היה מבוא אל הברא עולם גשמי מקדמי ארץ :במשלי (ח' פס' ט"ו י"ח מאלפי זהב וכסף שהייתי נותן צדקה
מתכלית הרוחניות אך נשתלשלה כ"ב כ"ג) ז"ל: מרובה והטעם הוא להיות תורת פיך
ההויה על ידי כסא הכבוד כנודע. והוא כי אפילו כל מה שתלמיד ותיק
אחרי מאמר תורתנו הקדושה כי מחדש מדעתו הכל נאמר מפיו
גם ידענו כי האציל רוחניות הוא בה ירבו טובותינו ואוצרותינו ימלא,
דרכו יתברך ,מתיחס אליו .מה שאין יתברך בסיני נמצא שכל מה שאני
אמרה אל יפלא בעיניך כי הלא מאז עוסק ומחדש בתורה הכל הוא תורת
כן לפעול פעולה גשמית ,אינו רק על האצילני הוא יתברך הנה היה על פי
ידי השתלשלות כמדובר .והוא פיך אך הצדקה גם שמקיים מצות פי
מדת הרחמים פשוטים והוא כי הלא ה' עם כל זה בפעולת הצדקה אינו
יתברך טרם יברא עולם גשמי, ידענו מאמר רבותינו ז"ל כי טרם
האציל רוחניות מאתו יתברך ,הוא נברא העולם עלה במחשבה עוסק בדברי פיו יתברך:
את כסא כבודו ,וזה מתיחס אל דרכו להבראות במדת הדין וראה הוא ~ ~ ~
יתברך .ואחר כך לברוא מה שהוא יתברך כי לא יתקיים ושיתף בו מדת משנה י"א :חמשה קנינים קנה
גשמי חוץ מדרכו ,הוצרך רחמים ועל כן נאמר בתחלה הקדוש ברוך הוא בעולמו ואלו הן:
השתלשלות כנודע. בראשית ברא א-להים ואחר כך ביום תורה קנין אחד ,שמים וארץ קנין
ונבא אל הענין ,כי הנה אמריה עשות ה' א-להים נמצא כי קדם אחד ,אברהם קנין אחד ,ישראל קנין
תאמר התורה הקדושה הביטו וראו מפעליו יתברך לא עלה על רצונו רק אחד ,בית המקדש קנין אחד .תורה
גם שתראוני אצלכם שחרחורת דין אומרת התורה ראה כמה קנין אחד מנין? דכתיב ה' קנני
מלובשת התגשמות מה ,אל אקל הרחמים נאותים אל הדבקים בי כי ראשית דרכו קדם מפעליו מאז.
בעיניכם ,כי הנה חין ערכי גבוה מעל הלא ה' שהוא מדת הרחמים לבדה שמים וארץ קנין אחד מנין? שנאמר
גבוה הוא ,עד אין חקר .כי הלא גם בלי שיתוף דין קנני מה שאין כן כה אמר ה' השמים כסאי והארץ
שהוא יתברך האציל כסא הכבוד כשקנה שמים וארץ ואין צריך לומר הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי
להיות על ידה הכנת השתלשלות בזמן מפעליו שכבר שיתף דין לפעול ואיזה מקום מנוחתי ואומר מה רבו
הבריאה ,אין צריך לומר שלא עולם כי אם ראשית דרכו אשר היה מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה
נבראתי על ידי כסא הכבוד כי אם קדם מפעליו בעת היתה המחשבה הארץ קנינך .אברהם קנין אחד מנין?
שאדרבה אני קדמתי אליה וזהו להיות הבריאה מפעלות א-להים דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם
אומרו ה' קנני ראשית ,לא בראשית לבד מאז קנני שם הרחמים לבדו לאל עליון קונה שמים וארץ .ישראל
בריאת פעולת עולם הגשמי הבלתי כנודע כי אלפים שנה קדמה לעולם קנין אחד מנין? דכתיב עד יעבור עמך
מתיחס אל דרכו יתברך לברוא ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים ה' עד יעבור עם זו קנית ואומר
18
עשה ארץ ואחר כך חוצות וידוע כי מתקיים ואמר ברוך אברם לא-ל הוא גשמיות ,רק ראשית דרכו ,כלומר
עולם חסד יבנה שהוא ימין נמצא בעל החסד שבמדת חסד א-ל ברא ראשית מה שהוא אצילות רוחני
שבהברא העולם בימין חסדו הר זה העולם והיה כבודו מלא כל הארץ אשר היה דרכו בייחוד ,קנני .כי הלא
קנתה ימינו באופן כי גם הר זה וגרמו העונות להסתלק עד השביעי היה קדם מפעליו אשר היו מאז ,הם
שבתחלת תחום הארץ גבול קדשו עם שנברא במדת א-ל שהוא חסד הז' דברים שפעל קודם לעולם,
יקרא ומשם היחל הוא יתברך ויגרש ועוד מעט היה מסתלק גם משם שבכללם כסא הכבוד שעליה נאמר
מפניהם גוים על ידי עצמו ולא על ידי ונאבד העולם ובכן ברוך אתה שעם נכון כסאך מאז ,והיה ראשית מה
מלאך להיות כי שם גבול קדשו היותו מסולק עד השביעי שהוא שהוא דרכו להאציל רוחניות ,כי בי
ויאמר על הגרגשי שפנה מלפני עליון הספיק זכותך שעם כל זה לא החל השם הגדול הזה להאציל
ישראל והלך למרחקי ארץ נמנע מלברך. ובכסא הכבוד כלה .שגם היא דרכו,
והנשארים מז' גוים ויפילם חללים והטעם שזכה אברם להיות ברוך כי אצילות רוחני נמרץ היא כנודע.
בחבל נחלה שהוא בארץ ישראל הוא להיות קונה בזכותו שמים וארץ ואחר כך שמני הוא יתברך נסיכה
עצמה וישכן באהליהם של אלו ואלו כי מתחלה היה העולם בתורת חסד ומשתררת בעולמות כלם הלא המה
את שבטי ישראל. חנם ועוד מעט היה מסתלק גם משם ד' .עולם הנשמות שתחת כסא
או יאמר ויביאם אל גבול קדשו כו' והיה העולם אבד שמים וארץ ואברם הכבוד ועולם המלאכים שלמטה
כמו שאמרו ז"ל כי בית המקדש קנין קנאם בדמי מעשיו הטובים כאילו ממנו ועולם הגלגלים והשפל וזהו
אחד שנאמר הר זה קנתה ימינו ובזה שמים וארץ שלו כי הוא מקיימם בלא מעולם נסכתי ולא מהשלישי לבד רק
יאמר כי זכות בית המקדש הביאם תורת חסד חנם. מראש מקדמי ארץ שהוא מאותו
וכבש לפניהם הארץ וזהו ויביאם וכו' ~ ~ ~ ראש לאותן אשר המה קדמי ארץ
מי הביאם הר זה כו' הוא זכות בית ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה הוא עולם הנשמות ,שהוא כראש,
המקדש ושמא תאמר כי אין כל ימינו :ויגרש מפניהם גוים : ...בתהלים מעולם המלאכים ומעולם הגלגלים
הקדושה ההיא רק אחר שנבנה בית (ע"ח נ"ד-נ"ה) ז"ל: שהם קדמי ארץ ,הוא עולם השפל,
המקדש אך לא מקודם אשר עדיין ששניהם קדמו לו מלמעלה למטה כי
לא היה שמו כי אם הר הוא הר ויביאם כו' לא אמר ויוליכם כי אם אין ספק כי עולם הנשמות הוא בערך
המוריה דע לך כי לא כן הוא כי הר זה ויביאם להורות כי מושב שכינה השנים שלמטה ממנו ,כערך הראש
עודנו הר להיותו הר זה בייחוד קנתה בארץ ישראל הוא ויביאם אצלו אל אצל גוף האדם .ואם כן אפוא לא
ימינו אותו. גבול קדשו הוא תחום ארץ ישראל יפלא בעיניך אשר דברתי כי בי
שארץ עמים היא גבול חצונים ואל מלכים ימלוכו לשדד מערכות כי
או יאמר ויביאם אל גבול קדשו יעלה על רוחך כי לא יקרא גבול
הוא הר המוריה ושמא תאמר האם קדשו רק הר המוריה אשר שם הא- הלא נסכתי על כולם כמדובר:
לקדושתו יש גבול חלילה הלא מלא להים כי הנה הר זה תואר גדול מזה ~ ~ ~
כל הארץ כבודו לזה אמר אמת הוא יש לו שהוא כי הר זה קנתה אותו ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל
אך מה שקראתי לזה גבול קדשו על ימינו יתברך אך כל שאר ארץ ישראל עליון קנה שמים וארץ :בפ' לך
יתרון שיש לו על השאר כי הר זה לא יבצר מהקרא (עכ"פ) גבול קדשו. (בראשית י"ד י"ט):
קנתה ימינו ושמא תאמר למה תאמר ויברכהו כו' הנה אמרו רבותינו ז"ל
ויביאם שיורה שהיה המקום כבוש או יאמר אל תתמה אם ראשית
גבול ארץ ישראל אני קורא גבול בבראשית רבה כי על ידי שבעה
ובטוח ולא הוצרך כי אם הבאה אל שחטאו נסתלקה שכינה עד רקיע
הר המוריה והלא הם כבשו הארץ קדשו כי דע אפוא כי אין צריך לומר
הר המוריה כי אם גם הר זה שבגבול שביעי כאשר מנאום בפרשת
שבע שנים בחרב וקשת ומלחמה בראשית כי האחד סילקה מהארץ
לזה אמר האמת שלא היתה רק ארץ ישראל קנתה ימינו והוא ענין
מאמרם ז"ל על פסוק עד לא עשה לרקיע ראשון והשני לשני עד
הבאה כי הנה לא בחרבם ירשו ארץ שהשביעי סילקה לשביעי וכשנולד
כי הלא ויגרש מפניהם גוים וכו'. ארץ וחוצות כי תחלת ברייתו של
עולם לא היה כי אם ארץ ישראל אברהם על ידי זכותו הורידה לששי,
~ ~ ~ ואחר כך נתפשטה חוצה לארץ וזהו יצחק לחמישי ,יעקב לרביעי כו' ונבא
ALSHICHK@GMAIL.COM
עד לא עשה ארץ וחוצות כי תחלה אל הביאור והוא כי הנה ידענו כי
העולם על צד החסד נברא והיה
19
