gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שלישי לא בשני‪ .‬ובזה הטיב אשר דבר‬ ‫האור‪ .‬וההיקש בכל השאר כי גדול כח‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫בראשית ברא כו' ולא אמר ויאמר‬ ‫איכות הדבר היוצא מפיו יתברך‪ .‬והוא‬ ‫א‪-‬להים יהיו שמים וארץ‪ ,‬כי הלא היה‬ ‫מאמר רבי יונתן כל דבור ודבור היוצא‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫נראה שנגמרו בראשון ויקשה עלינו‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא נעשה מלאך‪ .‬והוא‬ ‫מאמר הכתוב ביום שני יהי רקיע‪ ,‬על כן‬ ‫מה שהנביא דבר כי כאשר ירד הגשם כו'‬ ‫פרקי אבות ה'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫להשכילנו בינה אמר בראשית כו'‪ ,‬לומר‬ ‫כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי‬ ‫הלא תראה במאמר שלישי יהי רקיע אל‬ ‫ריקם כי‪-‬אם עשה את אשר חפצתי כו'‪,‬‬ ‫בעשרה מאמרות נברא העולם‪( .‬אבות ה' א')‬ ‫תתמה איך הוצרך לגמור הויתו בשני‪ ,‬כי‬ ‫(ובזה יתיישב קושיא (ד) איך הוא ולמה‬ ‫והנה הקשו בגמרא תשעה הן‪ ,‬ותרצו‬ ‫דע איפה כי בראשית שהוא במה שהוא‬ ‫היו עשרה לא פחות ולא יותר?)‬ ‫בראשית נמי מאמר הוא‪ .‬והנה ראוי לשים‬ ‫ראשית שהוא הבחינה הראשונה‬ ‫ונבא אל הענין והוא כי אחר שהמאמר‬ ‫לב שאם כן איפה למה לא נאמר ויאמר‬ ‫העליונה מכל העשר העליונים ברא‬ ‫הראשון מהעשרה היה העליון מכולם‪ ,‬על‬ ‫א‪-‬להים יהיו שמים וארץ ככל יתר‬ ‫א‪-‬להים‪ ,‬ואף על פי שהכל היה יוצא אל‬ ‫כן מה שמתהוה ממנו מדברים גשמיים‬ ‫מאמרות‪ .‬ולבא אל הענין נשית לב גם על‬ ‫הפועל על ידי העשירית ולא היתה‬ ‫לגודל דקות רוחניותו אינו יוצא אל הפועל‬ ‫מאמרם ז"ל באומרו ביום השני יהי רקיע‬ ‫משמשת רק למעבר לשל מעלה‪ ,‬ועל כן‬ ‫קנין חומריי ממשיי בעצם‪ ,‬כי‪-‬אם מציאות‬ ‫שהוא יחזק הרקיע‪ ,‬כי לחין היו בראשון‬ ‫לא היה מבוא לגשמיות לקבלו בעצם עד‬ ‫התלבשות גשמי בצד מה‪ ,‬שצריך אחר כך‬ ‫ונתחזקו בשני‪.‬‬ ‫שויאמר א‪-‬להים יהי רקיע כי אז נגמר‬ ‫מאמר מבחינה שלישית אליה לגמור הויה‬ ‫ונתחזק כמדובר‪:‬‬ ‫עצמית ממשיית בגשם חזק‪ .‬ועל כן אפילו‬ ‫(א) כי הוקשה למו כי אחר הברא שמים‬ ‫השמים לא קנו הויה ממשיית חזקה ביום‬ ‫בראשון איך יאמר בשני יהי רקיע על כן‬ ‫ארבע מדות בנותני צדקה‪ .‬רוצה שיתן‬ ‫פירשו על החזוק‪ .‬והלא יפלא הפלא‬ ‫ולא יתנו אחרים‪ ,‬עינו רעה בשל אחרים‪.‬‬ ‫הראשון כי‪-‬אם היו לחים שלא היה רק‬ ‫ופלא האם יד ה' תקצר חלילה‬ ‫יתנו אחרים והוא לא יתן‪ ,‬עינו רעה בשלו‪.‬‬ ‫התלבשות מה‪ ,‬עד בא המאמר השלישי‬ ‫מלהחזיקם בראשון שהוצרך יום שני‪,‬‬ ‫יתן ויתנו אחרים‪ ,‬חסיד‪ .‬לא יתן ולא יתנו‬ ‫שהוא שלש מדרגות למטה הימנו והוא‬ ‫ומה גם פעולותיו יתברך שאינם תחת‬ ‫אחרים‪ ,‬רשע‪( .‬אבות ה' י"ג)‬ ‫הקנה הויה גשמית בעצם‪ .‬ועל כן נאמר‬ ‫הזמן?‬ ‫יהי רקיע כי עדיין לא היה ברקיע הויה‬ ‫והראוי להעיר הוא‪.‬‬ ‫קנינית בעצם עד יום שני במאמר שלישי‪.‬‬ ‫(ב) ולא עוד אלא שהוצרך מאמר בפני‬ ‫א‪ .‬למה יאמר ארבע מדות בנותני צדקה‪,‬‬ ‫(ובזה יתיישב קושיא (א) הוקשה למו כי‬ ‫עצמו להחזיקם?‬ ‫והשנים מהם אינם נותנים כלום?‬ ‫אחר הברא שמים בראשון איך יאמר‬ ‫בשני יהי רקיע על כן פירשו על החזוק‪.‬‬ ‫(ג) ועוד למה קרא אל החזוק הויה?‬ ‫ב‪ .‬אומרו רוצה שיתן ולא יתנו אחרים‬ ‫והלא יפלא הפלא ופלא האם יד ה'‬ ‫(ד) אמנם לבא אל הביאור נקדים לבאר‬ ‫עינו רעה בשל אחרים‪ ,‬כי הלא אחר‬ ‫תקצר חלילה מלהחזיקם בראשון‬ ‫ענין הברא העולם במאמרות איך הוא‬ ‫שהרוצה שיתן ויתנו אחרים הוא חסיד‪,‬‬ ‫שהוצרך יום שני‪ ,‬ומה גם פעולותיו‬ ‫ולמה היו עשרה לא פחות ולא יותר?‬ ‫שיראה כי זה הוא לפנים משורת הדין‬ ‫יתברך שאינם תחת הזמן?‬ ‫שאם לא כן היה לו לומר צדיק‪ ,‬ואם כן‬ ‫וקושיא (ב) ולא עוד אלא שהוצרך‬ ‫אך הוא כי הנה רצה הקדוש ברוך הוא‬ ‫מאמר בפני עצמו להחזיקם?‬ ‫להשפיע שפע אל העולם השפל‬ ‫את מי יקרא צדיק‪ ,‬הוי אומר את הרוצה‬ ‫וקושיא (ג) למה קרא אל החזוק‬ ‫שיתן ולא יתנו אחרים‪ ,‬ואם כן היה ראוי‬ ‫בהבראו‪ ,‬מכל בחינות כחות עליונים‪,‬‬ ‫הויה?)‬ ‫הלא המה עשרה ולא תשעה כמדובר‬ ‫יאמר יתן ולא יתנו אחרים צדיק‪ ,‬ואם זה‬ ‫הוא גרוע מצדיק על מה שאינו רוצה‬ ‫אך הארץ למה שטבעה עכור יותר‬ ‫בספר יצירה‪ ,‬ועל כן על ידי עסק התורה‬ ‫שיתנו אחרים‪ ,‬אם כן הרוצה שיתן ויתנו‬ ‫הוצרך להוות אותה ולתתה תוך יסוד‬ ‫הכלולה מכולן כנודע יאירו יחד כולן‬ ‫אחרים יהיה צדיק‪ ,‬ולמה אמר חסיד?‬ ‫המים שהוא יסוד גשמי ושם נגמר‬ ‫ויושפע שפע מכולן‪ .‬וזה ענין כל מאמר‬ ‫עצמותה‪ .‬והוא מאמרם ז"ל על פסוק‬ ‫מעשרה מאמרות הנאמרים במעשה‬ ‫ג‪ .‬אומרו יתנו אחרים והוא לא יתן עינו‬ ‫בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו‪ ,‬נטל עפר‬ ‫בראשית‪ ,‬כי כל אחד מהם הוא מאמר‬ ‫רעה בשלו‪ ,‬כי היתכן יהיה איש באנשים‬ ‫כו' והשליך אל המים כו' כמבואר אצלנו‪.‬‬ ‫מהכחות ההן‪ .‬באמור הוא יתברך‬ ‫תרע עינו בשלו‪ ,‬אך אין זה רק אדרבה‬ ‫ובזה נמצא טעם למאן דאמר כי האורה‬ ‫המאמר הראשון‪ ,‬אותו רוח פיו היוצא‬ ‫מסכל היות מתעשר על ידי תת צדקה‪,‬‬ ‫נבראת אחר שמים וארץ כפשט הכתוב‪,‬‬ ‫מאתו הוא אור שפע רוחני מבחינת הכח‬ ‫ועולה על רוחו שמה שנותן הוא מחסר‬ ‫כי הלא היותר דק היה ראוי יברא תחלה‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬המשתלשל ומתפשט ומתלבש‬ ‫משלו‪ ,‬ויראה לו כי בזה שהוא לא יתן עינו‬ ‫אך הוא כי יותר דקות הוא מה שלא נגמר‬ ‫ומהוה ‪ -‬המציאות הראשון אשר גזרה‬ ‫יפה בשלו?‬ ‫עד השלישי מהאור שנגמר בבת אחת‪,‬‬ ‫חכמתו יתברך לברא בו שהוא ‪ -‬את‬ ‫ד‪ .‬כי על דרך הבבות הראשונות היה‬ ‫ועם כל זה יותר דקות הוא גמר האור‬ ‫השמים ואת הארץ‪ .‬ובהבל פיו יתברך‬ ‫ראוי יאמר‪ ,‬יתן ויתנו אחרים עינו יפה‬ ‫מגמר הרקיע על כן נהיה על ידי מאמר‬ ‫במאמר השני באמרו יהיה אור נתהוה‬ ‫‪1‬‬ ‫ולא כגדר שגדרם התנא‪ .‬כי‪-‬אם יאמר כי שיודע שיתוסף לו הרבה אינו מוציא‪ .‬ואיש‬ ‫בשלו ובשל אחרים‪ ,‬לא יתן ולא יתנו‬ ‫הרוצה שיתן אחרים והוא לא יתן‪ ,‬ואשר כזה עינו רעה בשלו יקרא‪ ,‬כי עם שיודע‬ ‫אחרים עינו רעה בשלו ובשל אחרים‪,‬‬ ‫לא יתנו אחרים והוא לא יתן‪ ,‬שניהם בודאי שיתוסף לו הוא נמנע מלתת‪( .‬ובזה‬ ‫ואילו חסיד ורשע לא יאמר?‬ ‫רשעים עוברי מצות ה'; יתן ויתנו אחרים יתיישב קושיא ו‪ .‬אחר שהצדקה היא‬ ‫צדיק; ולא יקרא חסיד אם לא מתן בסתר מצוה גדולה מן התורה‪ ,‬גם יקרא רשע‬ ‫ה‪ .‬כי הלא מדת הנקרא צדיק איננה‬ ‫שהנותן והמקבל לא ידעו מי נותן ומי יתנו אחרים והוא לא יתן?‬ ‫במשנה‪ ,‬והלא אין דבר בכל מצות ה'‬ ‫וקושיא ג‪ .‬יתנו אחרים והוא לא יתן‬ ‫שאין בה מדרגת צדיק ומדרגת חסיד‬ ‫מקבל וכיוצא בזה; והרוצה שיתן ולא יתנו עינו רעה בשלו‪ ,‬היתכן יהיה איש‬ ‫ומדרגת רשע?‬ ‫אחרים גם צדיק יקרא‪ ,‬ואין עושה כן באנשים תרע עינו בשלו‪ ,‬אך אין זה רק‬ ‫להיות עינו רעה בשל אחרים‪ ,‬אלא אדרבה מסכל היות מתעשר על ידי תת‬ ‫ו‪ .‬כי אחר שהצדקה היא מצוה גדולה מן‬ ‫שרוצה לעשות כל המצוה שעינו יפה צדקה‪ ,‬ועולה על רוחו שמה שנותן הוא‬ ‫התורה‪ ,‬גם יקרא רשע יתנו אחרים והוא‬ ‫מחסר משלו‪ ,‬ויראה לו כי בזה שהוא‬ ‫בשלו‪.‬‬ ‫לא יתן‪:‬‬ ‫לא יתן עינו יפה בשלו?)‬ ‫אמנם הנה הקושי הראשון הוא מסולק‬ ‫על כן בא ויאמר כי לא כן הדבר‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫ארבע מדות בנותני צדקה ולא שלש ואשר היה נראה לך שהוא צדיק כשיתן‬ ‫למבין‪ .‬והוא כי גם שהיה אפשר לצדד‬ ‫ויתנו אחרים‪ ,‬זה היה אם יתן בכלל‬ ‫כאשר היה עולה על לב‪.‬‬ ‫צדדין בדוחק שלא על מי שאינו נותן‬ ‫הנותנים‪ .‬אבל כשהוא על נדיבות יקום‬ ‫כלום‪ ,‬הם השתי בבות של יתנו אחרים‬ ‫ופירש ואמר רוצה שיתן כו'‪ ,‬והוא בשום ויקדש לכל למען ילמדו ממנו הרואים‪,‬‬ ‫והוא לא יתן ובבת לא יתן ולא יתנו‬ ‫לב אל ייתור מלת רוצה שהיה די יאמר הנה כיון שהוא מקדים‪ ,‬חסיד יקרא‪ .‬וזהו‬ ‫אחרים‪ ,‬אכן לשקר ידמה הדרך ההוא‪ ,‬כי‬ ‫יתן ולא יתנו‪ .‬והוא כי אמר‪ ,‬הלא העולה יתן ויתנו אחרים‪ ,‬שהוא נותן תחלה ואחר‬ ‫הלא מה נשיב על‪:‬‬ ‫על רוחך כי יתן ולא יתנו אחרים צדיק‪ ,‬לא כך יתנו אחרים שילמדו ממנו‪ ,‬זה חסיד‬ ‫ארבע מדות בהולכים לבית המדרש‬ ‫היה זה רק אם יתן ולא היה שת לבו אל יקרא על קדימתו‪( .‬ובזה יתיישב קושיא‬ ‫(אבות ה' י"ד)‪ ,‬והאחת מהם הוא עושה‬ ‫האחרים אם יתנו ואם יחדלו‪ .‬אך זה לא ה‪ .‬הלא מדת הנקרא צדיק איננה‬ ‫כן הוא‪ ,‬רק רוצה שיתן ולא יתנו אחרים‪ .‬כי במשנה‪ ,‬והלא אין דבר בכל מצות ה'‬ ‫ואינו הולך?‬ ‫מלת רוצה חוזר אל הכל‪ ,‬רוצה שיתן וגם שאין בה מדרגת צדיק ומדרגת חסיד‬ ‫אך האמת הוא כהא דתנן הנודר מן‬ ‫רוצה שלא יתנו אחרים‪ ,‬כי רצונו הוא ומדרגת רשע?‬ ‫המהולים אסור בערלי ישראל כו'‪ .‬והוא‬ ‫וגם יתיישב בהוספה על יישוב קושיא‬ ‫בהחלט שלא יתנו אחרים‪ ,‬זה אינו צדיק‬ ‫למה ששורש כל איש ישראל הוא היות‬ ‫כי הלא עינו רעה בשל אחרים‪ .‬כלומר אין ב‪ .‬הנ"ל רוצה שיתן ולא יתנו אחרים‬ ‫עינו רעה בשל אחרים‪ ,‬כי הלא אחר‬ ‫מהול‪ ,‬גם אם יחטא ולא ימול מהול יקרא‪,‬‬ ‫דעתו בצדקה מצד עצמה לעשות רצון שהרוצה שיתן ויתנו אחרים הוא חסיד‪,‬‬ ‫כי אין הערלה בו טבעית כי‪-‬אם כאריא‬ ‫קונו וענייו ירחם‪ ,‬רק בשביל הנאת הטובה שיראה כי זה הוא לפנים משורת הדין‬ ‫דרביע עליה בעלמא‪ .‬וההיקש בזה‪ ,‬כל‬ ‫ושופע הבא אל נותנה‪ ,‬ועל כן חפץ בל שאם לא כן היה לו לומר צדיק‪ ,‬ואם כן‬ ‫איש ישראל טבעו ושרשו הוא תורה‪ ,‬כי‪,‬‬ ‫יתהנו זולתו‪ .‬באופן שעל ידי כן לא יקרא את מי יקרא צדיק‪ ,‬הוי אומר את‬ ‫אם אין ישראל אין תורה‪ .‬על כן כל‬ ‫צדיק כי‪-‬אם עובר על ואהבת לרעך כמוך‪ .‬הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים‪ ,‬ואם כן‬ ‫ישראל יקראו הולכי לבית המדרש גם‬ ‫היה ראוי יאמר יתן ולא יתנו אחרים‬ ‫(ובזה יתיישב קושיא ב‪ .‬רוצה שיתן ולא‬ ‫הבלתי הולך‪ .‬וכן כל ישראל טבעם‬ ‫צדיק‪ ,‬ואם זה הוא גרוע מצדיק על מה‬ ‫יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים‪ ,‬כי‬ ‫שאינו רוצה שיתנו אחרים‪ ,‬אם כן‬ ‫הלא אחר שהרוצה שיתן ויתנו אחרים‬ ‫ושורשם הוא עשות צדקה כד"א כי‬ ‫הרוצה שיתן ויתנו אחרים יהיה צדיק‪,‬‬ ‫הוא חסיד‪ ,‬שיראה כי זה הוא לפנים‬ ‫ידעתיו למען אשר יצוה כו' לעשות צדקה‬ ‫ולמה אמר חסיד?)‬ ‫משורת הדין שאם לא כן היה לו לומר‬ ‫כו'‪ .‬וכן מנו ישראל שלשה מדות‬ ‫וזהו מאמר שלמה בחכמתו באומרו‬ ‫צדיק‪ ,‬ואם כן את מי יקרא צדיק‪ ,‬הוי‬ ‫מושרשות‪ ,‬והשתים הם רחמנים וגומלי‬ ‫טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל‪ .‬אך‬ ‫אומר את הרוצה שיתן ולא יתנו‬ ‫חסדים‪ .‬על כן אמר ארבע מדות בנותני‬ ‫אחרים‪ ,‬ואם כן היה ראוי יאמר יתן‬ ‫צדקה גם שיש חלוקות שאינם נותנים‪.‬‬ ‫הוא על חמשה תנאים‪:‬‬ ‫ולא יתנו אחרים צדיק?)‬ ‫ומעין זה כתב הרמב"ם ז"ל על אומרם ז"ל‬ ‫א‪ .‬כי נתן כבר קודם לזולתו‪ ,‬וזהו שלא‬ ‫וכן הרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן לא‬ ‫כופין אותו עד שיאמר רוצה אני‪ ,‬לתת‬ ‫אמר כי יתן או כי נותן רק נתן שהוא לשון‬ ‫יקרא רשע‪ ,‬כי אינו אלא שטובה הצדקה‬ ‫טעם למה לא יקרא אנוס כיוון שמתוך‬ ‫עבר;‬ ‫בעיניו אלא שעינו רעה בשלו‪ .‬והוא כי‪ ,‬אם‬ ‫כפייה מודה‪( :‬ובזה יתיישב קושיא א‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שהוא מלחמו שלו שיקנה בהיתר;‬ ‫היה מואס במצוה לא היה חפץ יתנו‬ ‫למה יאמר ארבע מדות בנותני צדקה‪,‬‬ ‫אחרים צדקה‪ .‬וגם אל יעלה על לבך כי‬ ‫והשנים מהם אינם נותנים כלום?)‬ ‫ג‪ .‬שלא אמר אני אוכל פת קמח סולת‬ ‫יסכל כי הנותן צדקה מתברך כי זה מושכל‬ ‫ואתן לדל פת קיבר‪ ,‬כי‪-‬אם מלחמו אשר‬ ‫ונבא אל ענין המשנה‪ .‬והוא כי הנה ראה‬ ‫אוכל;‬ ‫ראשון לכל ישראל‪ .‬אך הוא שכל כך קשה‬ ‫התנא‪ ,‬כי הבא לתת מדות בנותני צדקה‪,‬‬ ‫בעיניו להוציא ממון מתחת ידו‪ ,‬כי גם‬ ‫הלא יאמר כי שלשה המה ולא ארבעה‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫א‪ .‬אחד כי יאמר 'הלא חטא בא לידי‬ ‫והוא שמזהיר את הנמנע מן המצות‬ ‫ד‪ .‬שאפילו אין לו אלא ככר לחם אחד‪,‬‬ ‫פתאם אשר לא בקשתיו ולא עלה על‬ ‫מפני הבושה על אשר ילעיגו עליו‪ ,‬ואומר‬ ‫ממנו נתן;‬ ‫לבי‪ ,‬ומה יכולתי עשות'‪.‬‬ ‫מי שהוא חכם לב יקח מצות ולא ישית‬ ‫ה‪ .‬כמעשה אליהו עם הצרפית שרצה‬ ‫ב‪ .‬ויש יתאנה בדרך אחרת‪ ,‬לומר 'הנה‬ ‫לבו אל אשר ידברו עליו לאמר הגם פלוני‬ ‫יותן לו תחלה ואחר כך תאכל היא ובניה‪,‬‬ ‫יצרי התעני והלהיב לבי ואחזתי דרך‬ ‫בחסידים‪ .‬כי דע כי אויל שפתים המפטיר‬ ‫כך נתן כבר מלחמו לדל טרם יאכל הוא‪.‬‬ ‫החטא לחטא לה'‪ ,‬ושבתי וראה כי רע עלי‬ ‫בשפה להלעיג עליך ילבט ויתחרט‪.‬‬ ‫ועל אשר רוצה לא יתנו אחרים והוא לא‬ ‫המעשה‪ ,‬ולא יכולתי כי כבר החזיק בי‬ ‫ודקדק באומרו יקח מצות ולא אמר‬ ‫יתן זה לבדו יקרא רשע‪ ,‬ולא כאשר‬ ‫יצרי ולא הרפני'‪ .‬והוא כמעשה רב עמרם‬ ‫יעשה מצוות‪ ,‬לומר אל תעשה המצות‬ ‫חשבת למשפט כי גם תואר זה יתואר‬ ‫חסידא עם שתי הנערות ששם בעלייתו‬ ‫דרך עראי או לפרקים כי בזה ימצא פתח‬ ‫לרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן‪:‬‬ ‫כי יצרו פתהו‪ ,‬עד התחיל לעלות בסולם‬ ‫הלץ להתלוצץ עליך‪ ,‬רק יקח מצות קיחה‬ ‫ונתחרט ורצה לרדת ולשוב מעשות רע‪,‬‬ ‫עצמית בקנין‪ ,‬ואז בראות האויל שפתים‬ ‫יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל‬ ‫ולא יכול ליצרו עד שצעק 'נורא בי עמרם‬ ‫כי החזקת בעצם אז ילבט ויאמר‪ ,‬אוי לי‬ ‫כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון‬ ‫נורא בי עמרם'‪ ,‬ואתו כולי עלמא ויבוש‬ ‫כי דברתי דופי בהלעיג על פלוני כי‬ ‫אביך שבשמים‪( .‬אבות ה' כ')‬ ‫וירד‪.‬‬ ‫חשבתי כי היה לפנים בלבד‪ ,‬אך הנה הוא‬ ‫הנה לא על חנם המשיל עבודתו יתברך‬ ‫כי הוא כי אחר שהיחל היצר הרע‬ ‫מחזיק בהן יורה כי בכל נפשו ובכל כחו‬ ‫לארבעה מיני בעלי חיים אלו‪ ,‬וכינה‬ ‫להחזיק בו ויאחז צדיק דרכו לעשות הרע‪,‬‬ ‫החזיק‪ ,‬ואני חטאתי נגדו‪.‬‬ ‫תוארים לפעולות כל אחד שניין דא מן‬ ‫לא יוכל לו‪.‬‬ ‫על כן על חלוקה זו הזהיר התנא ואמר‬ ‫דא‪ .‬ואחשבה בד' מידות אשר ייחס‬ ‫הוי עז כנמר‪.‬‬ ‫לארבעה בעלי חיים הללו לחלקן לשני‬ ‫והוא אשר כתבנו שאמר יעקב לראובן‬ ‫חלקים‪.‬‬ ‫לומר פחז כמים‪ ,‬לומר פחיזתך להתחיל‬ ‫ועל טענה שאמר השני שדי לו היותו‬ ‫לעשות הדבר סיבב יהיה כמים הנגרים‬ ‫צדיק מאשר למטה ממדרגתו אמר וקל‬ ‫השנים הראשונים על מצות עשה‪,‬‬ ‫שלא ישובו אחור‪ ,‬כן אתה לא שבת גם כי‬ ‫כנשר‪.‬‬ ‫והשנים השניים על מצות לא תעשה‪.‬‬ ‫אחר החילך ראית כי לא טוב הדבר‪.‬‬ ‫והוא כי הנה ידענו כי אין בעוף יפרח כל‬ ‫והוא כי שתים הנה התואנות המפילות‬ ‫על כן על האחד בא התנא ויאמר ורץ‬ ‫כך גבוה מעל גבוה כנשר‪ ,‬כי על כן את‬ ‫עצלה על בני אדם מלעסוק בתורה‬ ‫כצבי‪ ,‬לומר אל תתיאש מן החטא ולא‬ ‫ילדיו ישא על אברתו ולא בין רגליו כשאר‬ ‫ומצות כראוי‪ .‬ובשתי רעות יתאנה‬ ‫יבא לך פתאם‪ .‬והוא כצבי‪ ,‬כי שתים הנה‬ ‫עופות‪ ,‬כי אמור יאמר כי אין פורח‬ ‫המתאנה בעשותו אחת מכל מצות ה'‬ ‫קוראותיו‪.‬‬ ‫למעלה ממנו יוכל לישאם מעליו‪ ,‬באופן‬ ‫אשר לא תעשינה‪.‬‬ ‫אחד כי מרחוק יביט אם יראה בן אדם‬ ‫כי לא יירא רק מחץ יעוף מלמטה מבני‬ ‫הלא המה כי הנה יש אשר לא הורגל‬ ‫וירוץ לברוח‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬על כן ישאם על אברתו‪ ,‬שאם יורו‬ ‫לעסוק בתורה או מצות או להתנהג‬ ‫המורים בקשת יהיה הוא כמטרא לחץ כי‬ ‫בחסידות‪ ,‬כי יאמר 'זלעפה אחזתני‬ ‫ובבורחו לא יאמין כי רחק ממנו‪ ,‬ותמיד‬ ‫יורו בו ולא בילדיו אשר עליו‪ .‬והנה מי‬ ‫מליצני הדור‪ ,‬כי הלא בעשותי אחת מכל‬ ‫יהפוך פניו להביט אם אך רחוק יהיה בינו‬ ‫הכריחו את הנשר לדאות על כלם‪ ,‬אם לא‬ ‫מצות אשר לא הורגלתי בם הנה כל רואי‬ ‫ובינו‪.‬‬ ‫שרצה יהיה הוא גבוה מכל יתר עופות‪.‬‬ ‫ילעיגו לי יפטירו בשפה מאין ולאין פלוני‬ ‫כן גם אתה בשתים תעופף להנצל כצבי‬ ‫ואם כן גם אתה כן ראה דרכיו‪ .‬ואל‬ ‫זהיר במצות כי לא נסה באלה‪.‬‬ ‫מיד‪ ,‬כי מרחוק תביט אפשרות בא החטא‬ ‫תאמר האם יחוייב יהיה כשרוני גבוה‬ ‫ויש אחר יאמר 'הלא גם לי מצות‬ ‫והרחק ורוץ‪.‬‬ ‫מכל האדם‪ ,‬כי הנה צא ולמד מהנשר‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬ואם אינני מהחסידים גם‬ ‫ולא תאמין בעצמך שרחקת‪ ,‬והפך‬ ‫אשר לא ישקוט מלדאות עד יגביה‬ ‫אינני מהרשעים כי בינוני אנכי ואני טוב‬ ‫ראש והבטתך תמיד תהיה להביט אל‬ ‫למעלה מכל עוף כנף‪ ,‬ועשה כן גם אתה‬ ‫מרבים ודי לי‪ ,‬כי טוב אנכי מכמה בני אדם‬ ‫החטא ותנצל מפתאומיות‪.‬‬ ‫והוי קל כנשר‪ .‬כי לא תנוח עד עלותך‬ ‫אשר לא השיגו למדרגתי‪ ,‬והאם אתחייב‬ ‫בכשרון על כל האדם אשר על פני‬ ‫אהיה אני טוב מכל האדם'‪:‬‬ ‫ועל השנית אמר וגבור כארי‪ ,‬כן תגבר‬ ‫האדמה‪:‬‬ ‫על יצרך כי יהיה בעיניך כאחד מהבעלי‬ ‫על כן להסיר מלב ראשי עם הארץ‬ ‫חיים לפני הארי‪ ,‬וגם כי היחלת בחטאך‬ ‫ואחרי אומרו סתירת התואנות‬ ‫התואנות האלה בא התנא‪ ,‬ואמר על‬ ‫תשוב ממנו‪:‬‬ ‫מהמתאנים לבלתי עסוק במצות עשה‪,‬‬ ‫האחד הוי עז כנמר כי לא תבוש מפני כל‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בא וידבר על מצות לא תעשה‪ .‬והוא כי‬ ‫והוא מאמר שלמה בחכמתו כמבואר‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫לאחד משתים רעות יעבור העובר עבירה‬ ‫אצלנו במקומו באומרו חכם לב יקח‬ ‫ויהיו לו לתואנות מדי עברו‪.‬‬ ‫מצות כו'‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ונענש כי על ידי מדת ענוה אשר קנה‬ ‫אליו יתברך מכמה עשירים בעלי שם‬ ‫* קיצורי * ביאורי * ליקוטי *‬ ‫כשנכנע בדלותו יקיים את התורה‬ ‫טוב אשר לא ישמע במרום קולם‬ ‫מעושר ולא יבעט וזהו עושר וכו' והוא‬ ‫כמוהו‪.‬‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫מאמר התנא כמבואר אצלנו כל המקיים‬ ‫ואל ישיאך לבך לומר‪ :‬אם חפץ בו ה'‬ ‫אבות פ"ו‬ ‫את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר‬ ‫בעצם למה לא יעשירנו והלא רוב בעלי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כי למה שנכנע בעוני גם כי יעשיר אחרי‬ ‫חן אך דלים המה!‬ ‫משנה א‪ :‬שנו חכמים בלשון המשנה‬ ‫כן לא יתגאה לבעוט רק יקיימנה אך אם‬ ‫ברוך שבחר בהם ובמשנתם‪ :‬רבי מאיר‬ ‫מבטל את התורה מעושר סופו שגאות‬ ‫כי הלא נגד עיניך שני טעמים‬ ‫אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה‬ ‫העושר תגרום שגם אם יעני לא יספיק‬ ‫שתשקיף ותרא כי אין העושר אושר א'‬ ‫לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל‬ ‫העוני להכניעו לקיימה רק יבטלנה‬ ‫כי הנה עשיר ורש נפגשו בדרך כל הארץ‬ ‫העולם כלו כדי הוא לו נקרא ריע אהוב‬ ‫מאשר נדבק בו רוע גאוה בעושרו‪.‬‬ ‫הוא המות כלומר נפגשים בשווי א'‬ ‫אוהב את המקום אוהב את הבריות‬ ‫ערומים כצאתם מבטן אמם ואם כן מה‬ ‫משמח את המקום משמח את הבריות‬ ‫ונתן טעם אל אומרו שעל ידי ענוה‬ ‫יתרון לזה מזה‪.‬‬ ‫הנמשכת מהדלות יקנה עושר אמתי‬ ‫ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות‬ ‫ומתמיד ואמר שעל ידי ענותנותו אשר‬ ‫ועוד טענה שנית‪ :‬כי הלא לא על ידי‬ ‫צדיק וחסיד וישר ונאמן ומרחקתו מן‬ ‫קנה לא יטנו עושרו אל עקשיות גאוותו‬ ‫בחירה ישיגנו כי עשה כלם ה' מאתו‬ ‫החטא ומקרבתו לידי זכות ונהנין ממנה‬ ‫ורעות הנמשכות לבלתי ישרים‬ ‫יתברך מוריש לזה ומעשיר לזה ואם כן‬ ‫עצה ותושיה בינה וגבורה שנאמר לי‬ ‫בלבותם וזהו אומרו צנים וכו' לומר‬ ‫העושר לא יתיחס שלמות אל האדם‪.‬‬ ‫עצה ותושיה אני בינה לי גבורה ונותנת‬ ‫למה עקב ענוה כו' עושר וכו' כי הלא‬ ‫וכי תאמר בלבבך הלא טוב הוא‬ ‫לו מלכות וממשלה וחקור דין ומגלין לו‬ ‫צנים פחים שבדרך עקש הם הטיות‬ ‫העושר כי בו ימלט איש מרעה כי צדקה‬ ‫רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר‬ ‫רעות המתרגשות מהעושר האיש הזה‬ ‫אשר יתן מעושרו תציל ממות ומכמה‬ ‫שאינו פוסק והוי צנוע וארך רוח ומוחל‬ ‫שומר נפשו ירחק מהם באופן שלא‬ ‫מאורעות שבידי אדם מה שאין כן אשר‬ ‫על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל‬ ‫בעושר יפסיד כבוד וחיים‪:‬‬ ‫יחסר ממנו ועל כן לשלמות יתיחס וטוב‬ ‫המעשים‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לגבר ישתדל עליו אולי יכול הועיל!‬ ‫ומלבשתו ענוה ויראה‪( ...‬וגם הוא‬ ‫ומרחקתו מן החטא‪...‬‬ ‫הנה אינך אלא טועה כי הלא אין זה‬ ‫פירש על‪ :‬רבי יונתן אומר כל המקיים‬ ‫שמרה נפשי כי חסיד אני הושע‬ ‫תלוי בעושר כי כמה עשירים לבלתי‬ ‫את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר‬ ‫עבדך אתה א‪-‬להי הבוטח אליך‪:‬‬ ‫חסור מעושרם לא יגעו בו יד להמלט כי‬ ‫וכו'‪ :‬אבות פ"ד מ"ט)‬ ‫בתהלים (פ"ו ב') ז"ל‪:‬‬ ‫תחוס עינו על ממונו ולא יפזר יתן בעתו‬ ‫נבחר שם מעושר רב מכסף ומזהב חן‬ ‫אך אשר הוא ערום הוא לבדו יעשה‬ ‫טוב‪ :‬עשיר ורש נפגשו עשה כלם ה'‪:‬‬ ‫מאמרם ז"ל בגמרא שאמרו על‬ ‫בדעת ולא רבים יחכמו לעשות כן כי‬ ‫פסוק מי יתן והיה לבבם זה להם וכו'‬ ‫ערום ראה רעה ויסתר ופתיים עברו‬ ‫אם אחד מני אלף וזהו ערום ראה רעה‬ ‫ונענשו‪ :‬עקב ענוה יראת ה' עשר וכבוד‬ ‫שאמר הקב"ה כפויי טובה בני כפויי‬ ‫ונסתר ואחד קראתיו אך ופתאים אין‬ ‫טובה בשעה שאמרתי לכם מי יתן והיה‬ ‫וחיים‪ :‬צנים פחים בדרך עקש שומר‬ ‫צריך לומר שלא נשמרו כי אם גם‬ ‫נפשו ירחק מהם‪ :‬במשלי (כ"ב א'‪-‬ה')‬ ‫וכו' היה לכם לומר תן אתה כו'‪ :‬והלא‬ ‫בעושרם עברו עבירות בגאותם ונענשו‪,‬‬ ‫כמו זר נחשב נגד כלל גדול שבידינו כי‬ ‫ז"ל‪:‬‬ ‫נמצא עושרם לרעתם ולא לטובתם‪.‬‬ ‫להורות כי אין העושר שלמות‬ ‫הבחירה חפשית בידו של אדם להרע‬ ‫או להיטיב והכל בידי שמים חוץ מיראת‬ ‫וגם אל תתמה על הבעל חן אם דל‬ ‫שיבור לו האדם להשתדל עליו הפך‬ ‫שמים ואיך היה להם לומר תן אתה‪.‬‬ ‫הוא שהיא רעה חולה יהיו כל ימיו‬ ‫פנית ההמון וזהו אומרו נבחר וכו' לומר‬ ‫מכאובי ענוי‪ :‬כי הלא לטובתו הוא כי‬ ‫נבחר להמון שם מעושר רב עם‬ ‫אמנם אין ספק כי יש הפרש בין‬ ‫בזה יקנה אושר מופלג וזהו עקב ענוה‬ ‫שהעושר טוב בעיניהם ואולי בעל השם‬ ‫קודם הגיע האדם אל גדר חסידות‬ ‫וכו'‪ ,‬כי עקב הענוה הנמשכת באיכותו‬ ‫לא כן לבו אך מה שהוא טוב מהעושר‬ ‫שעדיין לא הכניע יצרו להיות עם היצר‬ ‫בעניותו יקנה יראת ה' מושרשת בו וגם‬ ‫הטוב לעבוד את ה' כי מאז והלאה אינו‬ ‫באמת הוא המשיג חן בעיני א‪-‬להים כי‬ ‫עושר וכבוד וחיים כי על ידי הענוה ויראה‬ ‫בזה יובחן כשרותו ומה יקרה מעלת רבי‬ ‫להטות הבחירה כי אם לקיים והתמיד‬ ‫אם יעשרנו ה' לא יירא מהיות עובר‬ ‫חנינא בן דוסא מצא חן בכל קוראיו‬ ‫‪4‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לי עצה ותושיה‪ ,‬אני בינה לי גבורה‪:‬‬ ‫מה שכבר הוא וזהו אומרו לבבם זה כי‬ ‫משנה ב‪ :‬אמר רבי יהושע בן לוי בכל‬ ‫במשלי ( ח' י"ד) ז"ל‪:‬‬ ‫לבבם כולל שתי היצרים כאחד לירא‬ ‫יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב‬ ‫התורה אומרת ראו נא בחוש היקרה‬ ‫את ה' והוא מאמרם ז"ל על רגלי חסידיו‬ ‫ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות‬ ‫להולכים בתורות חצוניות או נמוסיות‬ ‫ישמור שהקב"ה שומרם מן החטא וכן‬ ‫מעלבונה של תורה שכל מי שאינו‬ ‫כהולכים בתורת ה' שאנצח מלחמתם‬ ‫אמר רבי מאיר כל העוסק בתורה לשמה‬ ‫עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב‬ ‫בהחזיקם בי והוא כי שתים הנה בחינת‬ ‫כו' מרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי‬ ‫באף חזיר אשה יפה וסרת טעם ואומר‬ ‫התורה‪ ,‬א‪ .‬עסק החכמה הנלמדת‬ ‫זכות וכן על חמורו של רבי פנחס בן‬ ‫והלוחות מעשה א‪-‬להים המה והמכתב‬ ‫מהרב‪ .‬ב‪ .‬כאשר יבינו בה דבר מתוך‬ ‫יאיר אמרו ומה בהמתן של צדיקים אין‬ ‫מכתב א‪-‬להים הוא חרות על הלוחות‬ ‫דבר וכל אחת מנתיבותיה תדבר אל בני‬ ‫הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים‬ ‫אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן‬ ‫ישראל מתחלת החכמה ואומרת לי‬ ‫עצמם לא כל שכן‪.‬‬ ‫חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה‬ ‫עצה וכו' לומר בשבילי שאתם עוסקים‬ ‫ונבא אל הענין כי בראות דוד את‬ ‫וכל מי שעוסק בתורה תדיר הרי זה‬ ‫בי הוא יתברך נותן לכם עצה כי תצא‬ ‫עצמו בהתייאשות בברחו מפני שאול‬ ‫מתעלה שנאמר וממתנה נחליאל‬ ‫למלחמה וכו' שמיעץ אתכם תצאו‬ ‫אומר בלבו אוי לי מנפשי אם אהרוג אוי‬ ‫ומנחליאל במות‪:‬‬ ‫באחדות שהוא באמרי תצא בלשון‬ ‫לי מגופי אם אהרג על כן בקש רחמים‬ ‫יחיד ועל ידי עצתי זאת עם עסק התורה‬ ‫דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי‬ ‫אל תיראו ואל תחפזו וכו' כי ה' א‪-‬‬ ‫על שניהם ובחשוב ועיקרי החל היא‬ ‫מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד‬ ‫להיכם ההולך לפניכם וכו' ואין זה רק‬ ‫הנפש ויאמר שמרה נפשי מן החטא כי‬ ‫ה' כפלים בכל חטאתיה‪ :‬קול קורא‬ ‫עם זכות עסקיכם בי אמנם ותושיה כי‬ ‫כבר חסיד אני ולאשר הוא חסיד דרכך‬ ‫במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה‬ ‫גם שה' יתננו בידך הוא שיכניע את‬ ‫הוא לשמרו כי רגלי חסידיו ישמור‬ ‫לא‪-‬להינו‪ :‬בישעיה (מ' ב'‪-‬ג') ז"ל‪:‬‬ ‫השר אך האנשים תהרגו בידכם ולא‬ ‫כמדובר ועל הגוף פן יהרגני שאול וזה‬ ‫הנה אמרו רבותינו ז"ל בספר הזוהר‬ ‫יבצר מכם לאות ותשות כח וזהו‬ ‫תלוי בבחירת שאול כי בשמרך את גופי‬ ‫פרשת ואתחנן כי התשובה העתידה‬ ‫ותושיה עונה הבינה אחריה ואומרת אני‬ ‫פן יהרגני צריך לבטל בחירתו והוא‬ ‫תהיה על ידי התורה וכן ברעיא מהימנא‬ ‫בינה לי גבורה לומר כשאני בינה מצויה‬ ‫ברדפו אותי החל בחטא ואינך שומר מן‬ ‫פירשו פסוק עני ורוכב על חמור שהוא‬ ‫אתכם שתעסקו בבינת התורה לא‬ ‫החטא את מי שהחל בו על זה אני אומר‬ ‫כי על זכות התורה יבא המשיח כמה‬ ‫תהיה לכם תושיה כי אני אעשה הכל גם‬ ‫טעם אחר והוא הושע עבדך כו' והוא‬ ‫דאת אמר יששכר חמור וכן אמרו‬ ‫עם השר גם עם אנשיו כי לי הגבורה‬ ‫בשום לב כי הראוי היה יאמר הבוטח בך‬ ‫רבותינו ז"ל כי כאשר יתעסקו במשנה‬ ‫כלה ועד ממהר שרי יששכר עם דבורה‬ ‫ולא הבוטח אליך אך יאמר אל תושיע‬ ‫תבא הגאולה דכתיב גם כי יתנו בגוים‬ ‫כי המה היו יודעי בינה לעתים‪ ,‬ומגן לא‬ ‫גופי מליהרג למעני כי אם למענך כי‬ ‫עתה אקבצם‪:‬‬ ‫יראה ורמח‪ ,‬ותורתם היתה עושה כל‬ ‫הלא אני עבדך ואתה א‪-‬להי ואיככה‬ ‫המלחמה והם יושבי על דרך שיחו‬ ‫תוכל וראית את עבדך ביד הורג ולא‬ ‫ונבא אל הענין והוא כי אחר אומרו‬ ‫משיחים בתורת ה'‪.‬‬ ‫תצילנו מידו כי אין הצר שוה על בחינת‬ ‫כי מלאה צבאה שהוא כי תבא הגאולה‬ ‫או יאמר לי עצה שאומר הוא יתברך‬ ‫בחירתו בנזק המלך באבדן עבדו כי על‬ ‫בעת הקץ ואומר הוא יתברך הלא‬ ‫בשבילי היא עצה שאתה מתיעץ בעיון‬ ‫כן שלח ידו יתברך במצריים על עכבם‬ ‫תאמרו‪' :‬למה אני תופס בחינה זו?‬ ‫לדעת איזו אמתת ההלכה ונמשך לך‬ ‫עבדי ה' לעבדים ולא הניחם בבחירתם‬ ‫והלא אפשר שתזכו שאחישנה קודם‬ ‫בשבילי מזה תושיה שנתש כחך אל‬ ‫וגם שבהציל אותי אני נהנה ונמצא‬ ‫עתה'‪ ,‬או תאמרו‪' :‬למה איני מעורר‬ ‫תחוש כי אינך בהשיגך הבינה בעיון‬ ‫שההנאה היא אלי זה היה אם אחפוץ‬ ‫אתכם שתשובו קודם הזמן? שתזכו‬ ‫כמשיג ענין גשמי כי הלא אני בינה כי‬ ‫בחיים על הנוגע לי אך אני הבוטח אליך‬ ‫קודם! שאחישנה!' לזה אמר‪ :‬מה‬ ‫את עצמי אתה משיג כי אני וחכמתי‬ ‫להיות אליך עובד אותך תמיד נמצא כי‬ ‫לעשות (עוד‪ ,‬אשר) ולא עשיתי? כי הנה‬ ‫אחד ותשות כחך לי היא גבורה כי על‬ ‫אינך בהציל אותי רק מציל עבד מלך‬ ‫קול קורא במדבר שהיא בת קול‬ ‫ידה נוסף בי כח כביכול כמה דאת אמר‬ ‫וזהו אתה א‪-‬להי הבוטח אליך כי אתה‬ ‫היוצאת בכל יום תמיד מהר חורב‬ ‫ואנכי מלאתי כח את רוח ה' כנודע‬ ‫א‪-‬להי הבוטח להיות גם אני אליך‬ ‫שהוא במדבר‪ ,‬שאומר‪:‬‬ ‫ליודעים חן הפך מה שעל ידי ביטול‬ ‫כאשר אתה א‪-‬להי‪:‬‬ ‫עסק התורה נאמר צור ילדך תשי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חלילה‪ ,‬ומזה תבין אשר תעלה גם אתה‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫מתיחסת אליו וגם היא כמלבוש בלבד‬ ‫רק היו מלומדי מלחמה בלבד על ידי‬ ‫אוי להם לבריות מעלבונה של תורה‬ ‫אל תוכיות סודה‪ .‬על כן אמר כי לקח‬ ‫מעמד הר סיני‪ .‬והיה הלמוד מלחמה מה‬ ‫שעל ידי כן יהיה לכם חירות שעל ידי‬ ‫טוב וכו' כלומר גם הנלקח ונתפס ביד‬ ‫שאמרו ז"ל כי כל נפש ונפש שנמצאו‬ ‫התורה אתם שבים ומפנים כל מכשול‬ ‫אשר נתתי לכם שגשמיותה ככם‬ ‫בסיני‪ ,‬הנולדים ואשר עדן לא היו‬ ‫עון וזהו פנו דרך ה' שתפנו לו דרך לבא‬ ‫לשתלמדוה ולא יעצרכם הגשם הלא‬ ‫בעולם‪ ,‬קבלו כל אחד חלקו בתורה איש‬ ‫לגאול אתכם כי מכשולות אשמותיכם‬ ‫טוב הוא ולא יעלה על רוחכם כי אחרי‬ ‫איש לפי בחינתו‪ ,‬והוא מה שמחדש כל‬ ‫הם המעכבים ואשר אין לו עונות‬ ‫שנתתי והלבשתיה סלקתי ידי הימנה‬ ‫תלמיד חכם וכל תלמיד ותיק בתורה‬ ‫שידמה לערבה עם כל זה על ידי התורה‬ ‫להיותה מלובשת כי קדוש אני ואהיה‬ ‫להלחם מלחמתה של תורה כנודע‪ ,‬וזהו‬ ‫ישרו מסלה לא‪-‬להינו שעל ידי התורה‬ ‫ככל נותן מתנה שמסלק הנותן ידו‬ ‫מלומדי מלחמה‪ .‬ופירש ואמר איש‬ ‫על העדר עון תדמה לדרך שמלבד‬ ‫הימנה כי גם שנתתי לכם עדיין תורתי‬ ‫חרבו כו'‪ ,‬שכל איש מהששים רבוא‬ ‫שאין בה מכשולות גם יש בה מסלה‬ ‫היא לכן אל תעזבוה וזהו תורתי אל‬ ‫מלאכים היה חרבו על ירכו שהוא הזיין‪,‬‬ ‫מרוצפת אבני יקר לעורר לב המלך‬ ‫תעזובו והוא כי גם בזה דבק הסוד‬ ‫מפחד בלילות‪ ,‬שהם שתי לילות‪ ,‬ליל‬ ‫הקדוש למהר לבא במסלה ההיא וזהו‬ ‫והרוחני כשלהבת הבלתי ממשית‬ ‫שעבוד מלכיות וליל חשך המות‪ ,‬כי‬ ‫ישרו בערבה מסלה לא‪-‬להינו‪:‬‬ ‫הדבקה בגחלת‪.‬‬ ‫שתיהן היה כולל כמדובר‪ ,‬שהיה זיין‬ ‫~ ~ ~‬ ‫או יאמר כי הנה בשמות רבה אמרו‬ ‫ושם המפורש חקוק בו‪.‬‬ ‫כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש‬ ‫רבותינו ז"ל על לקחת מתנות באדם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חרבו על ירכו מפחד בלילות‪ :‬בשיר‬ ‫שהתורה היא מקח ולא בחינם וזהו‬ ‫משנה ג‪ :‬הלומד מחבירו פרק אחד‬ ‫השירים (ג' ח') ז"ל‪:‬‬ ‫לקחת יכול שאתה צריך ליתן דמים‬ ‫או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור‬ ‫הנה ששים רבוא שנעשו על ידי‬ ‫תלמוד לומר מתנות וביארנו שם שלא‬ ‫אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו‬ ‫קדימת נעשה לנשמע קנו שתי מעלות‬ ‫ינכה ה' מזכיותיך בדמי התורה אשר‬ ‫כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא‬ ‫טובות‪ .‬אחת שהיה להם לישראל זיין‬ ‫זיכך השי"ת לתת לך כי אם כמתנה וזה‬ ‫למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד‬ ‫וכח לבטל מעליהם שעבוד מלכיות‪,‬‬ ‫יאמר פה אל תקל בעיניך מעלת תורתי‬ ‫וקראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר ואתה‬ ‫שנית לבטל מלאך המות‪ .‬וזהו כלם‬ ‫להדבק בה כי הלא לקח טוב כלומר דבר‬ ‫אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים‬ ‫אחוזי חרב‪ ,‬כי כל הששים גבורים שהם‬ ‫הנלקח וטוב גם אם היה נלקח בעצם‬ ‫קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא‬ ‫ששים רבוא מלאכי השרת‪ ,‬כלם היו‬ ‫הוא טוב ותראו שנתתי לכם כלומר‬ ‫למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד‬ ‫אחוזין מהזיין שאמרו רבותינו ז"ל‪,‬‬ ‫מתנת חינם בלי ניכוי אל תזלזל בה על‬ ‫קראו רבו אלופו ומיודעו הלומד‬ ‫שהוא‪ ...‬חרב נגד שעבוד מלכיות‪ ,‬שבו‬ ‫תתי אותה חינם להקטין ערכה כי הלא‬ ‫מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או‬ ‫שם המפורש שהוא כנגד מלאך המות‪:‬‬ ‫תורתי היא מתיחסת אלי לכן אל תעזובו‬ ‫פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות‬ ‫אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג‬ ‫ואומרו מלומדי מלחמה‪ ,‬הוא‪ ,‬כי‬ ‫לבלתי הבין שלא מתוך אמריה‪:‬‬ ‫הנה ראוי לדעת‪ ,‬אם מעת העמדתן בהר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בו כבוד ואין כבוד אלא תורה שנאמר‬ ‫כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב‬ ‫סיני זכו אל היותם בני חורין מן‬ ‫משנה ד‪ :‬כך היא דרכה של תורה פת‬ ‫המלכיות ומן מלאך המות‪ ,‬מה ענין‬ ‫במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל‬ ‫ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב‬ ‫נתתי לכם תורתי אל תעזובו‪:‬‬ ‫אומרם ז"ל (אבות ו' ב') חרות על‬ ‫הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה‬ ‫הלוחות‪ ,‬מה ענין הלוחות אצל מה‬ ‫אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך‬ ‫כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל‬ ‫שהיה (במתן תורה‪ ,‬שהוא) טרם‬ ‫וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך‬ ‫תעזבו‪ :‬במשלי (ד' ב') ז"ל‪:‬‬ ‫(שהלוחות) ינתנו ארבעים יום?‬ ‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫אל יעלה על לבך לומר למה יקפיד‬ ‫משנה ה'‪ :‬אל תבקש גדולה לעצמך‬ ‫אך הוא בלי ספק‪ ,‬כי כח החירות לא‬ ‫ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך עשה‬ ‫הוא יתברך על תורתו אשר נתן לנו‬ ‫היה מוחלט מאז (מתן תורה)‪ ,‬רק היה‬ ‫ואל תתאוה לשלחנם של מלכים‬ ‫המלובשת ומוגשמת אצלנו הלא‬ ‫מעותד מעתה להתקיים בעת נתינת‬ ‫ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול‬ ‫הבחינה הסודיית אשר לה היא העיקר‬ ‫הלוחות‪ ,‬שאם היו זוכים לקבל לוחות‬ ‫מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך‬ ‫אצלו יתברך אך בדרך הזה מה לו אם‬ ‫ראשונות היה להם החירות‪ .‬וזה יאמר‬ ‫שישלם לך שכר פעולתך‪:‬‬ ‫כל תבונותינו יהיו ממנה או מרוח‬ ‫מלומדי מלחמה‪ ,‬כי עדיין לא היו לכחות‬ ‫מבינתינו עם היות הבחינה הזאת בלתי‬ ‫ההם כח ללחום לעומת צרת המלכיות‪,‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬כי גם זה גורם מה‬ ‫כי ושכחת כו'‪ ,‬כי כל כך ירום לבבך‬ ‫כך היא דרכה של תורה‪...‬‬ ‫שתשכח המאכילך מן במדבר‪ .‬ולא מן‬ ‫שהוא היצר הרע ‪ -‬כנודע מאומרו לבבך‬ ‫פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה‬ ‫טבעי כי אם אשר לא ידעון אבותיך‪,‬‬ ‫ולא לבך שהוא לכלול היצר הרע ‪-‬‬ ‫וישבת‪ :‬ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב‬ ‫שהוא לחם מן השמים רוחני אשר אין‬ ‫שתשכח את אשר עשה לך ה' מטרם‬ ‫ירבה לך וכל אשר לך ירבה‪ :‬ורם לבבך‬ ‫לו שייכות עם הגוף‪ ,‬כי אם כאשר‬ ‫השפיעו בך את הטובה הזאת‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫ושכחת את יהוה אלהיך המוציאך מארץ‬ ‫כתבנו‪ ,‬שהיתה הנפש נזונית‪ ,‬כי לחם‬ ‫אשר הוציאך מארץ כו'‪ .‬לומר‪ ,‬אילו‬ ‫מצרים מבית עבדים‪ :‬המוליכך במדבר‬ ‫שמלאכי השרת נהנים ממנו‪ ,‬הוא‪ ,‬אלא‬ ‫היית זוכר מה שהוציאך ה' מארץ מצרים‬ ‫הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון‬ ‫שהיה שפע איכותו מתפשט גם אל‬ ‫מבית עבדים לא היית מתעלה ורם‬ ‫אשר אין מים המוציא לך מים מצור‬ ‫הגוף ומקיימו‪ .‬ולמה עשה ככה הוא‬ ‫לבבך בהיותך עתה בבית חירות אשר‬ ‫החלמיש‪ :‬המאכלך מן במדבר אשר לא‬ ‫יתברך להאכילך מן רוחני‪ ,‬הלא הוא‬ ‫בנית וישבת בהשתדלותך‪ ,‬כי אז לא‬ ‫ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך‬ ‫למען ענותך את הגוף ולהתישו‪ ,‬כי‬ ‫השתדלותך הוציאך‪ ,‬כי מה כחך אז‬ ‫להיטבך באחריתך‪ :‬ואמרת בלבבך כחי‬ ‫בעשות עיקר ההזנה אל הנפש‬ ‫לצאת מארץ של מצרים הוא השר‬ ‫ועצם ידי עשה לי את החיל הזה‪ :‬וזכרת‬ ‫ושמתמציתו יתפשט לגוף‪ ,‬החומר נכנע‬ ‫הנקרא כך כנודע מרבותינו ז"ל‪ .‬וגם מה‬ ‫את יהוה אלהיך כי הוא הנתן לך כח‬ ‫והיצר הרע גם הוא יושפל‪ ,‬הפך המזון‬ ‫כחך להכניע המזל שהיה מחייב שעבד‬ ‫לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר‬ ‫הגשמי שנזון הגוף בעצם ואגבו מתקיים‬ ‫לא יצא משם לחירות‪ ,‬וזהו מבית עבדים‬ ‫נשבע לאבתיך כיום הזה‪ :‬בדברים (ח'‬ ‫בו הנפש‪ ,‬כי אז על ידי היות מזון הגוף‬ ‫שהיתה מצרים בית קבוע לעבדים בל‬ ‫י"ב‪-‬י"ח) ז"ל‪:‬‬ ‫עיקר יתייהר יצרו בו ויאבדו‪ .‬והוא‬ ‫יצאו משם עוד‪:‬‬ ‫לעומת מה שכתבנו על ואכלת ושבעת‬ ‫הנה‪ ,‬העובד את ה' שהוא בעסק‬ ‫ואשר תתייהר מאשר בקרך וצאנך‬ ‫תורה ומצות‪ ,‬הוא‪ ,‬כי כך היא דרכה של‬ ‫על ידי שביעת הגוף יחרץ היצר הרע‬ ‫ירביון‪ ,‬הוא שתשכח המוליכך במדבר‬ ‫להתייהר‪ .‬וזהו אומרו יתברך הנה‬ ‫תורה פת במלח תאכל ומים במשורה‬ ‫הגדול‪ ,‬שתחת ריבוי בקר וצאן היו לך‬ ‫תשתה‪ ,‬ואתה לא תעשה כן רק ואכלת‬ ‫ארבעים שנה האכלתיך מן‪ ,‬לענות הגוף‬ ‫רבוי נחש שרף ועקרב‪ .‬וצמאון‪ ,‬ולא‬ ‫בעשות עיקר ממה שכנגדו‪ ,‬כי כשזה‬ ‫ושבעת‪ .‬ותחת התנאי השני שהוא ועל‬ ‫במקום שהיו בו מים אלא שנעלם ממך‬ ‫הארץ תישן לעשות מישיבת העולם‬ ‫נופל זה קם‪ ,‬על דרך מה שכתוב אצלנו‬ ‫מקומם‪ ,‬כי אם אשר אין מים במציאות‪.‬‬ ‫על פסוק ויהיו חיים לנפשך‪:‬‬ ‫הזה עראי‪ ,‬אדרבה ובתים טובים תבנה‬ ‫ולו זכרת זה לא היית מתגאה כאשר‬ ‫וישבת‪ .‬והלא תראה כי אתה העושה כן‬ ‫ושמא תאמר‪' :‬הלא זה היה בשנים‬ ‫בקרך וצאנך ירביון‪ .‬ואשר תתגאה ברוב‬ ‫בקרך וצאנך ירביון‪ ,‬בקרך שלך וצאנך‬ ‫ההם אך עתה באכלם מאכל גשמי‬ ‫כסף וזהב על שבו היה לך ברכה בכל‬ ‫שלך הם אשר ירביון וכסף וזהב ירבה‬ ‫המשביע אל החומר ומצורף אל רוב‬ ‫אשר לך כי כל אשר לך ירבה‪ ,‬גם זה לך‬ ‫לך‪ ,‬כלומר‪ ,‬אך לא לעוסק בתורה‬ ‫טובה‪ ,‬ימצא יצרך הכנה להחטיאו?'‬ ‫שתשכח המוציא לך מים מצור חלמיש‪.‬‬ ‫ומצות‪ ,‬וכל אשר לך דוקא ירבה אך לא‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ולמען נסותך כו'‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫כי הלא מה שתטעה הוא לומר שאשר‬ ‫לאשר עושים עיקר מתורה ומצות‪.‬‬ ‫במה שכתוב אצלנו פרשת וירא על דבר‬ ‫לו עוצם יד במעות יעשה חיל‪ ,‬הוא‪ ,‬כי‬ ‫ובזה ורם לבבך הוא היצר הרע באמור‪,‬‬ ‫נסותו יתברך את האדם כי הלא הכל‬ ‫לא תזכור כי הוא יתברך אינו עושה לך‬ ‫הלא העוסק בתורה הלא עיקר פירותיו‬ ‫גלוי לפניו יתברך ולמה ינסנו‪ .‬אך הוא‬ ‫יש מיש כי אם יש מאין שהוא מים מצור‬ ‫בעולם הזה לו המה ולמה אין לו שופע‬ ‫באחת משתי בחינות‪ .‬או להודיע‬ ‫החלמיש‪ ,‬ומכל שכן שכל אשר לך‬ ‫טובה בעולם הזה ושכחת ההשגחה‪:‬‬ ‫לזולת‪( ,‬שידעו) צדקת הצדיק‪ ,‬שעמד‬ ‫ירבה‪ ,‬שלא להקדמת היות לך כסף וזהב‬ ‫אתה צריך (בכדי שה' ירבנו)‪ ,‬כי (הרי‪,‬‬ ‫והנה טרם יפרש מה שיאמר בלבבו‪,‬‬ ‫בנסיון‪ .‬או למען השביח צדקת צדיק‬ ‫הקדים ואמר ושכחת כו'‪ ,‬והוא לומר‪,‬‬ ‫בקרבו‪ ,‬כאשר כתבנו שם ממשל‬ ‫כאשר) מאי דלא הוה (והיה אין‪ ,‬עשהו ה'‬ ‫אל) הוה‪( ,‬א"כ) מאי דהוה (יש)‪ ,‬לא כל‬ ‫הלא אמרתי לך כי רוב טובה תטה‬ ‫הפשתני שמכה בפשתן הטוב‬ ‫מהדרך הטובה כי ורם לבבך‪ .‬ושמא‬ ‫להשביחו‪ .‬והוא‪ ,‬כי כאשר יביא יתברך‬ ‫שכן (שלא צריך ה' להקדמת כחך ועוצם‬ ‫ידך?)‪ ,‬ואם כן איפה‪ ,‬לא זכרת זה‪ ,‬שאילו‬ ‫תאמר‪' :‬הלא הוא יתברך ידע דרך עמדי‬ ‫את הצדיק בנסיון לוחם עם יצרו‬ ‫לבעוט בטובה למה לא תיקן לפני הדרך‬ ‫מלחמה רבה עד ינצחנו‪ ,‬ומאז נשאר‬ ‫זכרת לא התגאית‪:‬‬ ‫לבלתי אחטא?'‬ ‫יצרו הרע חשוב כמת‪ ,‬כל כך ניתש כחו‬ ‫ושמא תאמר‪' :‬כי מה תעשה ליצרך‬ ‫עד שעוד לא ירים ראש‪ .‬כן אומרת‬ ‫הרע כי רע ומר הוא‪ ,‬ובמוצאו מקום‬ ‫לזה אמר‪ :‬מה לעשות לך הוא‬ ‫תורת ה'‪ ,‬הנה ויענך את גופך במאכל‬ ‫להחטיא‪ ,‬שהוא בראות רב טוב העולם‬ ‫יתברך (עוד‪ ,‬אשר) ולא עשה הוא‬ ‫הנפש המתיש את הגוף‪ ,‬ולמען נסותך‬ ‫הזה‪ ,‬אז יחרץ?'‬ ‫יתברך? טרם תת לך הטובה הקדים‬ ‫הודעה לבלתי תחטא ולא שוה לו עמך‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫שית זונה מקושטת בייפוי טענותיה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שישאר יצרך תש כח לבלתי ירים ראש‪,‬‬ ‫והיא זונה כי תחת אישיה גויי הארץ‬ ‫כך היא דרכה של תורה פת במלח‬ ‫ועשה כן כדי להטיבך באחריתך‪ .‬שהיה‬ ‫תקח את זרים אצלה קדושים אשר‬ ‫תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ‬ ‫חפץ הוא יתברך לתת לך טובה בסוף‪,‬‬ ‫בארץ המה לטמאם בתוך טומאתה‬ ‫תישן כו'‪:‬‬ ‫ולשלא תבעוט בה הקדים תחלה הענוי‬ ‫והיא נצורת לב כי תבא אליו בפתיות‬ ‫ההוא למען תקיים מאז התורה מעוני‬ ‫אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה‬ ‫כדי שתקיים אחר כך מעושר‪ ,‬כי מה‬ ‫טענות חוסר לב או היא מקושטת כזונה‬ ‫תקרא‪ :‬לשמרך מאשה זרה מנכריה‬ ‫מבחוץ אך תוכיותיה המתיחס אל הלב‬ ‫שתשאר אחר כך מהעוני נכנע לא יניחך‬ ‫אמריה החליקה‪ :‬והחזיקה בו ונשקה לו‬ ‫להתגאות אחרי כן‪ .‬וזהו למען ענותך‬ ‫הבל הוא כי היא נצורת לב כעיר נצורה‬ ‫העזה פניה ותאמר לו‪ :‬זבחי שלמים עלי‬ ‫וזה דרכה כי לא תתחיל לך בפתח‬ ‫ולמען נסותך להטיבך באחריתך‪.‬‬ ‫היום שלמתי נדרי‪ :‬על כן יצאתי‬ ‫דבריה ברוע אמונותיה רק תקדים‬ ‫לקראתך לשחר פניך ואמצאך‪ :‬מרבדים‬ ‫ושיעור הכתוב‪ ,‬למען ענותך‪,‬‬ ‫הקדמות והכנות תחלה ולאט לך‬ ‫רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים‪ :‬נפתי‬ ‫שתקיים במדבר התורה מעוני שהוא‬ ‫הולכת ומעקשת דרכיה‪...‬‬ ‫משכבי מר אהלים וקנמון‪ ...‬הטתו ברב‬ ‫עוני הגוף בלתי אל המן עיניך‪ ,‬וגם למען‬ ‫ואחרי התדבקה בו אז העזה פניה‬ ‫נסותך שעל ידי המן היה החומר מזדכך‬ ‫לקחה בחלק שפתיה תדיחנו‪ :‬ועתה בנים‬ ‫ומשתבח כאשר ה' צדיק יבחן כדי‬ ‫להדיחו מתורת ה' וישום כל מעייניו‬ ‫שמעו לי והקשיבו לאמרי פי‪ :‬במשלי (ז'‬ ‫בזרה ותאמר לו זבחי שלמים עלי וכו'‬ ‫שישתבח‪ ,‬והיה זה כדי להיטבך לתת לך‬ ‫פס' ד' ה' י"ג‪-‬י"ז כ"א כ"ד) ז"ל‪:‬‬ ‫רב טוב באחריתך ולא תבעוט‪:‬‬ ‫לומר טוב לך כי תעסוק בי מבדת משה‬ ‫בא להזהיר בל נטה אשורינו אחר‬ ‫וישראל כי הלא בתורה במסכנות תאכל‬ ‫ועם כל זה בעטת בי ואמרת בלבבך‪,‬‬ ‫חכמת טעות כי היא אשה זרה לנו מפאת‬ ‫כאשר גבה ורם לבבך כחי ועוצם ידי כו'‪,‬‬ ‫בה לחם שאיננה בלעדי יסורין כי זה‬ ‫נפשנו הקרובה אל קדושת התורה‬ ‫דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ועל‬ ‫כמפורש למעלה שהוא כחי שהוא‬ ‫ויאמר כי יקרה בבנים נער חסר לב מעט‬ ‫השתדלותי שבניתי לי בתים טובים‬ ‫הארץ תישן אך בי אין צריך לומר שגם‬ ‫מעט יבא בהיכליה עד כלה גרש יגרש‬ ‫יהיה לך אך בשר לאכול כי אם גם‬ ‫ואשב בם‪ ,‬ועוצם ידי אשר השיגה ידי‬ ‫להאכיל לזולת כשלמים שיש בהם‬ ‫עצמו מדת האמת ועיקריה כי מתחלה‬ ‫זהב וכסף מאשר צאני ובקרי רבו‪,‬‬ ‫יבא בה כעובר דרך העברה בשוק‬ ‫ובזהבי וכספי כל אשר לי הרבה ויהי לי‬ ‫לכהנים ולבעלים כן יהיו זבחיך אשר‬ ‫משאה ומתנה ומאנה לנגוע נפשו אל‬ ‫תזבח ואכלת כשלמים להאכיל וזהו‬ ‫כל החיל הזה‪:‬‬ ‫פנת דעותיה הרעות רק אצל פנה ולא‬ ‫ועל כן מה הוא תקון כל זה לבלתי‬ ‫יהיה לך עלי ובשבילי‪ .‬מה שאין כן על‬ ‫בפנה עצמה רק סובב בבלתי נגוע אל‬ ‫ידי תורת ה' שהיום לעשותה ומחר‬ ‫תחטאו‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬כי וזכרת את ה' א‪-‬‬ ‫פנתה וגם זה דרך העברה ואחר כך קו‬ ‫להיך כי הוא הנותן לך כח‪ .‬כי הלא כאשר‬ ‫ליטול שכרה אך אנכי היום שלמתי נדרי‬ ‫לקו דרך ביתה יצעד פסיעה אחר‬ ‫ועל כן לטוב לך לשבוע לחם יצאתי‬ ‫הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים לא‬ ‫פסיעה יהיה הולך ומחזיק בדרך בית‬ ‫היה לך כח לצאת‪ ,‬כמאמרם ז"ל גוי‬ ‫לקראתך לשחר פניך ואמצאך כי‬ ‫פנימיות סברותיה המרים המאררים‬ ‫קדמתני אתה ובמקום שעל ידי עסק‬ ‫מקרב גוי הללו עובדי עבודה זרה והללו‬ ‫התורה על הארץ תישן‪ ,‬מרבדים רבדתי‬ ‫ולא העברה לבד רק יצעד כמהלך‬ ‫עובדי עבודה זרה‪ ,‬והוא יתברך קירב‬ ‫באהלי אפדנו ועדיין יבוש מפני הרואים‬ ‫צדק מאליו‪ ,‬ודרך מתנה נתן לך כח (כמו‬ ‫ערשי וכו' כי כל מלכים ויועצי ארץ‬ ‫לאחוז צדיק דרכה בפרהסיא רק בנשף‬ ‫מצעות כבוד יציעו תחתיך לשמוע יפה‬ ‫שביאר בבראשית ריש פי"ד‪ :‬צדק אומר‬ ‫בערב יום וכו' ויהי כי היחל האדם ללכת‬ ‫יברא שכולו מלא צדקות‪ ...‬כי צדק הוא‬ ‫חכמתך ולבל תאמר הלא תורתי תהנה‬ ‫דרך ביתה אז תחרץ רוח אשה זרה‬ ‫לנפשי ובך יהנה גופי לבדו‪ ,‬לזה אמר‬ ‫הנותן כח לעשות חיל לישראל‪...‬‬ ‫להקביל פניו לפעמו במחנה אמונותיה‬ ‫כמד"א בצדקה תכונני וכו'‪ ,‬והיה צדק‬ ‫נפתי משכבי מור אהלים וקנמון כי‬ ‫והענין כי הלא אין לך עבירה שלא‬ ‫ריחנים טובים הנפש נהנית מהם‪.‬‬ ‫אזור מתניו כו')‪ ,‬ומאז היה כדי לעשות‬ ‫תדבק בכח הטומאה כי על כן כל העובר‬ ‫חיל‪ ,‬להטיבך באחריתך‪ .‬באופן כי גם‬ ‫והנה על כל הדברים האלה‪ ,‬הלא‬ ‫עבירה יוליד קטיגור מתיחס אל מקורה‬ ‫החיל הזה הוא עשה ולא אתה כי הוא‬ ‫נפלא לאמר מי פתי מאשר ראה תורת‬ ‫והנה גדולה שבגדולות העבירות היא‬ ‫הנותן לך כח לעשות החיל אשר עשית‪.‬‬ ‫ה' תמימה‪ ,‬ישמע אליה לדברים הרעים‬ ‫הטעות‪ ,‬ובכן בבא איש דרך ביתה אז‬ ‫וכמאמרו יתברך באומרו אעלה אתכם‬ ‫האלה‪ ,‬לזה אומר הטתו ברב לקחה וכו'‪,‬‬ ‫יצוא יצא כח הטומאה ההוא ולא תדבר‬ ‫מעני מצרים אל ארץ כו' זבת חלב ודבש‪,‬‬ ‫כי אחרי שברוב לקחה שלקחתו‬ ‫בו כרומזת רק תעיר את רוחו כמדברת‬ ‫ואם כן מאז נתן לך כח כדי לעשות גם‬ ‫בתחלה והחזיקה בו‪ ,‬לאט לו הטתו‬ ‫בו כאומרו העזה פניה ותאמר לו והיא‬ ‫הוא לך חיל‪:‬‬ ‫‪8‬‬ ‫תוסיף‪ ,‬ושבע לחם אלקיך מלחמה של‬ ‫החליקה והסתירה כל טוב א‪-‬להי הגנוזים‬ ‫לשמוע את דבריה‪ ,‬נמשך שאחרי‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫תוך אמריה)‬ ‫הכנסו בחלק שפתיה תדיחנו‪ ,‬גם שאין‬ ‫או יאמר אל כל איש ואיש מתופשי‬ ‫שנית‪ ,‬כי של הזרה מתייחס אל‬ ‫בתוכיות עניינה ממש לא יביט רק אל‬ ‫השפתים בלבד ולבה בל עמך‪ ,‬ו(אבל)‬ ‫חלקות שפתיה‪...‬‬ ‫התורה‪ ,‬אל תאהב שינה כי גם בלילה לא‬ ‫ישכב לבך‪ ,‬כי אין עקר רנה של תורה‬ ‫מאמרי (מתייחס) אל הפה המגיע חללו‬ ‫אחר צוותו אותנו בל נצא מקדושה‬ ‫אלא בלילה פן תורש ותשכח תלמודך‪,‬‬ ‫עד חלל הלב‪ ,‬וז"א הקשיבו לאמרי פי‬ ‫חמורה של תורה לטומאה רצוצה של‬ ‫וזאת שנית תעשה‪ ,‬אל תאהב מותרות‬ ‫מקביל אל אומרו למעלה בחלק שפתיה‬ ‫חכמת טעות‪ ,‬כי על ידה‪ ,‬הלא כמו זר‬ ‫ומעדנים המאטמים עיני שכלך‬ ‫על הזרה‪:‬‬ ‫נחשבו לומדיה לפניו ית'‪ ,‬תחת היותם‬ ‫מהשכיל על דבר‪ ,‬רק פקח עיניך הם עיני‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בנים לה'‪ ,‬וכי מעט מעט תגרשם הזרה‪,‬‬ ‫שכלך ושבע לחם‪ ,‬ולא משמנים‬ ‫פת במלח תאכל וכו'‪( :‬גם הוא פירוש‬ ‫עד יפילם במהמורות בל יקומו‪ .‬והנה‬ ‫וממתקים כמאמר התנא פת במלח‬ ‫על מיעוט שינה במשנה ו')‬ ‫היה מקום יאמרו נא יראי ה'‪' :‬הנה אינו‬ ‫תאכל‪ ... ,‬פן יאמר איש הבוחר בתורה‬ ‫אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך‬ ‫דומה ההולך לתומו לאיש נזהר‪ ,‬כי עתה‬ ‫ופת במלח יאכל‪ ,‬אני עניתי מאד כי‬ ‫שבע לחם‪ :‬רע רע יאמר הקונה ואזל לו‬ ‫הנה הזהירתנו והודעתנו דרכי פיתוייה‪,‬‬ ‫תושיה מתשת כחי‪ ,‬וגם בשר ויין לא‬ ‫אז יתהלל‪ :‬במשלי (כ' י"ג י"ד) ז"ל‪:‬‬ ‫וגם כי ננסה לעבור בה (ללמוד חכמות‬ ‫יבא אל פי‪ ,‬כי אם הלחם אשר אני אוכל‪,‬‬ ‫דרך פשטו ילמדנו מוסר השכל‪ ,‬אל‬ ‫חיצוניות) לא נירא מרבבות פיתוייה‪ ,‬כי‬ ‫ולא על הלחם לבדו יחיה האדם‪ ,‬וכי‬ ‫יבטח איש בעשרו לחשוב כי כן יהיה‬ ‫על משמרתינו נעמוד כי מוזהרים‬ ‫האם כל איש צדיק תמים רע בעיניו‬ ‫תמיד‪ ,‬ולא יחסר לו גם עודנו סרוח על‬ ‫ועומדים אנו מאתך‪ ,‬ואם חלילה תטה‬ ‫שיצטרך תמיד לצרפו כמצרף וכמטהר‬ ‫ערשו‪ ,‬כי הלא תנתק ותמוש היתד‬ ‫אשורינו אם נעבור בה‪ ,‬הלא לא יבצר‬ ‫כסף‪ ,‬לזה אמר אל תתמה על החפץ‪ ,‬כי‬ ‫התקועה ויורש ותכפל רעתו‪ ,‬כי נתלמד‬ ‫ממנו מאומה מאזהרותיך‪ ,‬אלא לדעת‬ ‫הנה רע רע יאמר הקונה יתברך‪ ,‬כאלו‬ ‫בעצלה תפיל תרדמה ושינה ולא יעשה‬ ‫לשוב עד ה' אלקינו‪ ,‬ואל תעצרנו יד‬ ‫תמיד אומר עדיין אתה רע ורחץ וטהר‪,‬‬ ‫לביתו‪ ,‬ויגדל שבר רעבון ביתו‪ .‬עוד‬ ‫אשה עצורה לנו‪ ,‬אשר היחלה לטמאנו‬ ‫אך ואוזל לו כמז"ל במדרש חזית על‬ ‫אוסיף להזהירך‪ ,‬אל תרגיל עצמך‬ ‫ולהוציאנו ממשבר בנים לה' אלקינו'‪.‬‬ ‫דודי ירד לגנו כו'‪ ,‬שהקב"ה בא אל‬ ‫במותרות וזהו פקח עיניך לראות את‬ ‫על כן בא שלמה ברוח קדשו כאלו‬ ‫העה"ז ומריח בצדיק ונוטלו ומוליכו‬ ‫הנולד ושבע לחם‪ ,‬ולא תשבע בשר ויין‬ ‫התורה היא המדברת ואמר‪ ,‬ועתה בנים‬ ‫עמו למעלה‪ ,‬וזהו ואוזל לו שהקונה אוזל‬ ‫וכיוצא בהם‪ ,‬רק לחם לבדו לבלתי‬ ‫כלומר עתה בהיותכם אצלי בגדר בנים‪,‬‬ ‫לו מפה אז יתהלל במהלל איכות הצדיק‬ ‫הרגיש צער הדלות כי יבא עדיך‪ ,‬והוא‬ ‫כי לא באתם עד עתה אל האנחה של‬ ‫כי טוב‪ ,‬ולמען זאת מבקש להשביחו‬ ‫מוסר התורה באומרה בשר לאכול‬ ‫חכמת טעות‪ ,‬שמעו לי להתרחק‬ ‫ביותר ולא שיאמר לטוב רע חלילה‪:‬‬ ‫ולחם בבקר לשבוע‪ ,‬שלא הזכיר שביעה‬ ‫מעליה ככל אשר צויתי‪ ,‬והקשיבו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כ"א על הלחם לבדו‪.‬‬ ‫לאמרי פי ולא אל חלק שפתי זרה‪ ,‬אשר‬ ‫משנה ו‪ :‬גדולה תורה יותר מן‬ ‫אמרתי כי בחלק שפתיה תדיחך‪ ,‬כי‬ ‫הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית‬ ‫ודרך רמז יאמר פן יאמר אשר סיגל‬ ‫תורה ומצות לרוב אך עשרתי מצאתי‬ ‫שתים הנה חלוקי דברותי מדברותיה‪.‬‬ ‫בשלשים מעלות והכהונה בעשרים‬ ‫א'‪ ,‬כי שלי הן אמרים ולא חלקת לשון‬ ‫וארבע והתורה נקנית בארבעים‬ ‫חכמה ומצות‪ ,‬עתה אנוח לי ואישנה‬ ‫בלי איכות‪( .‬וא"ת הלא (בפס' ה') 'אמריה‬ ‫ושמונה דברים בתלמוד בשמיעת‬ ‫בתרדמת שטף קנייני העה"ז‪ ,‬כי הלא‬ ‫החליקה' הוא ל' אמירה ל' איכות? וי"ל‬ ‫האוזן בעריכת שפתים בבינת הלב‬ ‫רע ומר המעשה וזהו אל תאהב כו'‪,‬‬ ‫דאיתא (ירושלמי תענית פ"א ה"א)‬ ‫בשכלות הלב באימה ביראה בענוה‬ ‫לומר אל תאהב שינת תרדמה שטופו‬ ‫'אריב"ל אם יאמר לך אדם איכן הוא א‪-‬‬ ‫של ממון פן תורש מכל אשר סיגלת‪,‬‬ ‫להיך אמור לו בכרך הגדול שבאדום‪ .‬מה‬ ‫בשמחה בשמוש חכמים בדקדוק‬ ‫טעמא? אלי קורא משעיר'‪ .‬ע"כ‪ .‬ובמפ'‪:‬‬ ‫חברים ובפלפול התלמידים בישוב‬ ‫ולא בלבד אהבת השינה תשנא כי אם‬ ‫שגם שם באדום וכו'‪ ,‬שמלאים כפירות‬ ‫במקרא במשנה במיעוט שינה במיעוט‬ ‫גם היותך נוטה אל עסקי העולם זה‪,‬‬ ‫וחכמות חיצוניות‪ ,‬גם שם מוסתר השי"ת‪.‬‬ ‫שיחה במיעוט תענוג במיעוט שחוק‬ ‫באופן שלא תישן מעסקי העולם הבא‪,‬‬ ‫והרי זהו נכלל ב'איכות' אמירה הנ"ל‪.‬‬ ‫זולתי שיהיו עיניך בלתי פקוחות על‬ ‫והנה גזר השי"ת אשר "וכבודי לאחר לא‬ ‫במיעוט דרך ארץ בארך אפים בלב טוב‬ ‫אתן" (ישעיה מ"ב)‪ :‬ועל כן אין כבודו ית'‬ ‫באמונת חכמים בקבלת היסורין המכיר‬ ‫דרכי תורה ומצות‪ ,‬כי גם מזה תשמר‬ ‫הנ"ל יכול להתגלות שם כלל‪ .‬וזהו פי'‬ ‫את מקומו והשמח בחלקו והעושה סייג‬ ‫וזהו פקח עיניך‪ ,‬ואם סיגלת כבר עוד‬ ‫החליקה אמריה‪ :‬שמכלל גזרה ההוא‪,‬‬ ‫אשר כפירת שפתי אשה הזרה גרמה אשר‬ ‫‪9‬‬ ‫המחזר‪ ,‬ונותנים לו איש איש מתבשילו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ועוד כי כל הפסוק מיותר!‬ ‫לדבריו ואינו מחזיק טובה לעצמו אהוב‬ ‫או חלף שכירות עבודת אדם כי יקריב‬ ‫והנה אמרו רבותינו ז"ל שהכונה היא‬ ‫אוהב את המקום אוהב את הבריות‬ ‫קרבן על ידו‪ ,‬כשכיר יקבל פעלו‪ ,‬וכדי‬ ‫לומר שנשלמה פרים שפתינו‪ .‬כי‬ ‫אוהב את הצדקות אוהב את התוכחות‬ ‫בזיון תחת כתר כהונתו‪:‬‬ ‫בעסוק בתורת עולה‪ ,‬מעלה עלינו הוא‬ ‫אוהב את המישרים מתרחק מן הכבוד‬ ‫על כן להסיר מלב איש בער לא ידע‬ ‫יתברך כאילו הקרבנו עולה‪ .‬ועל דרך זה‬ ‫ולא מגיס לבו בתלמודו ואינו שמח‬ ‫להשכיל‪ ,‬בא הא‪-‬להים ויאמר‪ ,‬זאת‬ ‫במנחה או בחטאת וכו'‪ .‬וזהו התורה‬ ‫בהוראה נושא בעול עם חבירו מכריעו‬ ‫משחת אהרן ומשחת בניו מאשי ה' לו‪.‬‬ ‫לעולה וכו'‪ ,‬כלומר בעד עולה ובעד‬ ‫לכף זכות מעמידו על האמת מעמידו‬ ‫זאת שאמרתי שיקחו אהרן ובניו חוקת‬ ‫מנחה וכו'‪.‬‬ ‫על השלום מתישב לבו בתלמודו שואל‬ ‫עולם משלמי בני ישראל‪ ,‬אל ימעט‬ ‫ומשיב שומע ומוסיף הלומד על מנת‬ ‫ג‪ .‬ועדיין קשה‪ ,‬למה נאמר ענין זה‬ ‫ללמד והלומד על מנת לעשות המחכים‬ ‫בעינך משחת רבות הכהונה מהמלכות‪,‬‬ ‫פה מבמקום זולת זה?‬ ‫שהמלך נוטל מס דרך שררה וכבוד‪,‬‬ ‫את רבו והמכוין את שמועתו והאומר‬ ‫והכהן כעני המחזר‪ .‬כי אדרבא זאת‬ ‫ד‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬אשר צוה ה' את‬ ‫דבר בשם אומרו‪ ,‬הא למדת שכל‬ ‫משחת אהרן ומשחת בניו‪ ,‬כי משחת‬ ‫משה בהר סיני‪ ,‬מי לא ידע כי זאת‬ ‫האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה‬ ‫רבות וגדולה תחשב להם‪ .‬כי הלא היא‬ ‫התורה צוה ה' את משה בהר סיני?‬ ‫לעולם‪ ,‬שנאמר ותאמר אסתר למלך‬ ‫מאשי ה'‪ ,‬שהוא משולחן גבוה‪ ,‬מאש מן‬ ‫ה‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬ביום צוותו את בני‬ ‫בשם מרדכי‪:‬‬ ‫השמים הם נוטלים‪ ,‬משולחן מלכו של‬ ‫ישראל להקריב וכו'‪ ,‬שהוא דבר משולל‬ ‫גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן‬ ‫עולם‪ .‬מה שאין כן המלך שמאת העם‬ ‫גיזרה‪ ,‬כי מה היה ביום צוותו את בני‬ ‫המלכות‪...‬‬ ‫הוא נוטל ולא משלחן המלך הקדוש‪.‬‬ ‫ישראל להקריב את קרבניהם‪ ,‬שאם הוא‬ ‫כי את חזה התנופה ואת שוק‬ ‫והטעם הוא‪ ,‬כי ביום הקריב אותם לה'‪,‬‬ ‫לומר שהיה במדבר סיני‪ ,‬מה בא‬ ‫התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי‬ ‫לומר‪ ,‬כי אינו דומה המלך שבהקריב‬ ‫להודיענו שלא ידענו‪ ,‬וגם מה יתן ומה‬ ‫שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו‬ ‫עצמו למלוך‪ ,‬אינו לכהן ולשרת לה'‪ ,‬רק‬ ‫יוסיף לנו בהודעה זו?‬ ‫לחק עולם מאת בני ישראל‪ :‬זאת משחת‬ ‫לשרת את העם לצאת ולבא לפניהם‪.‬‬ ‫ויתכן‪ ,‬לימדה אותנו תורתנו‬ ‫אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום‬ ‫אך הכהן ביום הקריב אותו‪ ,‬הוא לכהן‬ ‫הקדושה‪ ,‬מאמר התנא‪:‬‬ ‫הקריב אתם לכהן ליהוה‪ :‬אשר צוה יהוה‬ ‫לה'‪ .‬ועוד יתרון אחר במה שמקבל‬ ‫לתת להם ביום משחו אתם מאת בני‬ ‫מאת העם‪ ,‬שאינו כמלך‪ ,‬שאין מתנות‬ ‫כי גדולה תורה מן הכהונה ומן‬ ‫המלכות‪ ,‬אלא שהתורה מביאה אותם‬ ‫ישראל חקת עולם לדרתם‪ :‬זאת התורה‬ ‫העם אליו רק עודנו מלך עליהם‪ ,‬אך לא‬ ‫לעלה למנחה ולחטאת ולאשם‬ ‫אם יעבירוהו או אם ימות ובן אין לו‬ ‫על הסדר‪ ,‬כי תחלה אומר כי הכהונה‬ ‫גדולה מן המלכות‪ ,‬ואחר כך אומר כי‬ ‫ולמלואים ולזבח השלמים‪ .‬אשר צוה יי‬ ‫שיצלח למלוכה‪ ,‬כי לא יקבל זרעו מאת‬ ‫את משה בהר סיני ביום צותו את בני‬ ‫העם‪ ,‬מה שהיה מקבל המלך אביו‪ .‬אך‬ ‫גדולה תורה מן הכהונה‪ .‬ובכלל הדבר‬ ‫הוא‪ ,‬כי מכל שכן שהיא גדולה מן‬ ‫ישראל להקריב את קרבניהם ליי במדבר‬ ‫הכהן לא כן‪ ,‬כי אם אשר צוה ה' לתת‬ ‫סיני‪ :‬בפ' צו (ויקרא ז' ל"ד‪-‬ל"ח) ז"ל‪:‬‬ ‫להם‪ ,‬ביום משחו אותם מאת בני‬ ‫המלכות‪ .‬באופן כי שלשה כתרים הם‬ ‫ישראל‪ ,‬נשאר גם לזרעם אחריהם חוקת‬ ‫בהדרגה‪ ,‬מלכות‪ ,‬ועליה כתר כהונה‪,‬‬ ‫הנה פשט הכתוב יראה‪ ,‬כי למה‬ ‫עולם לדורותם‪ ,‬הנה כי גדולה הכהונה‪:‬‬ ‫ועליה כתר תורה‪ .‬והוא‪ ,‬כי אחרי אומרו‬ ‫שעתה סיים כל מעשה הקרבנות‬ ‫כל ענין עבודת הקרבנות‪ ,‬ואמר כי לקח‬ ‫שהתחיל מפרשת ויקרא‪ ,‬שלא נשאר‬ ‫ודע לך‪ ,‬כי כתר התורה גדולה אפילו‬ ‫ה' מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם‬ ‫רק קדשי שעה שבפרשת שמיני‪ ,‬וסדרי‬ ‫מן הכהונה‪ ,‬כי הלא זאת התורה לעולה‬ ‫לתת לכהנים‪ .‬והנה ממוצא דבר‪ ,‬יצא‬ ‫המועדות שמזמן לזמן‪ .‬על כן‪ ,‬כהתימו‬ ‫למנחה ולחטאת וכו'‪ ,‬כי זו‪ ,‬בכללה‬ ‫עתק מפי איש שומע‪ ,‬לומר‪ ,‬עשר ידות‬ ‫כל קרבנות חובה ונדבה‪ ,‬אמר‪ ,‬זאת‬ ‫נכללת העבודה‪ .‬כי אפילו בעסוק איש‬ ‫יש במעלת כתר מלכות על מעלת כתר‬ ‫התורה וכו' שאמרתי היא לעולה למנחה‬ ‫בתורת הקרבנות‪ ,‬מלבד זכות עסקו‬ ‫כהונה‪ .‬כי הלא המלך‪ ,‬מלבד מה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬תהיה לו גם כן כמקריב‬ ‫שמשתרר גם השתרר‪ ,‬הנה המס ומנדה‬ ‫הקרבנות‪ .‬ואין זה כי אם מהיותה גדולה‬ ‫א‪ .‬וראוי לשים לב‪ ,‬שאם כן הראוי‬ ‫בלו והלך (מיני מסים) נוטל מאת העם‬ ‫היה יאמר‪ ,‬זאת תורת העולה והמנחה‬ ‫ועולה על גבי הכהונה‪:‬‬ ‫דרך שררה וכבוד‪ .‬אך הכהן הלחם אשר‬ ‫וכו'‪ ,‬ולא יאמר בלמ"ד לעולה למנחה‬ ‫ועוד לך ראיה‪ ,‬והיא‪ ,‬כי הלא אשר‬ ‫הוא אוכל‪ ,‬משיירי קומץ המנחה‪ ,‬או‬ ‫וכו'!‬ ‫צוה ה' את משה בהר סיני וכו'‪ ,‬לומר ראו‬ ‫הבשר מהקרבנות‪ ,‬הלא יראה כעני‬ ‫‪10‬‬ ‫טובה על כל הטובה אשר הרבה‬ ‫ה' א‪-‬להיך במקום אשר יבחר לשכן‬ ‫עתה כי גדולה תורה מהקרבנות‪ ,‬כי‬ ‫להיטיב לי‪ ,‬מקל וחומר מאיש רש‬ ‫שמו שם ולמה חזר פה לאומרו?‬ ‫הלא התורה‪ ,‬היא אשר צוה ה' את משה‬ ‫אשר בית ה' ילך‪ ,‬לבלתי היות לו‬ ‫ד‪ .‬אומרו כי יברכך ה'‪ ,‬מי לא ידע כי‬ ‫בהר סיני‪ ,‬שהוא מקום קבלת התורה‬ ‫יתברך כפוי טובה על המעט אשר נתן‪.‬‬ ‫ברכת ה' היא מעשירתו?‬ ‫מפי עליון‪ ,‬ואז לא צוה על הקרבנות‪,‬‬ ‫ואדרבה אמור יאמר למי יאתה ללכת‬ ‫אך ביום צותו את בני ישראל להקריב‬ ‫אל עיר ה' אם לא למי שיוכל שאתו כי‬ ‫אמנם יתן דופי במדת בן האדם‬ ‫את קרבניהם לה'‪ ,‬היו במדבר סיני ולא‬ ‫מעט הוא‪ ,‬אך אני ירבו עלי משואותי‬ ‫לבלתי החזיק טובה לקונו‪ ,‬ויספר‬ ‫בהר סיני‪ .‬שהוא אחר שחטאו בעגל‪,‬‬ ‫ויהיו עלי לטורח‪ .‬נמצא כי לפי רוב‬ ‫בשבחו של מקום שמעביר על מדותיו‬ ‫ולא היו בהר רק במדבר‪ ,‬שם נצטוו על‬ ‫הטיבו יתברך את האדם ימעט‬ ‫יתברך‪ ,‬ומנהל את האדם לאטו לפי‬ ‫הקרבנות לתיקון אשמותם‪ .‬אך לא‬ ‫מהחזיק לו יתברך טובה‪ ,‬ואין זה כי אם‬ ‫שיטתו מרוב ענותנותו עם עוצם‬ ‫בזמן הקדושה הגדולה‪ ,‬שהיתה‬ ‫שהונו אשר נתן לו ה' היה סבה שיוסר‬ ‫גדולתו‪ .‬והוא‪ ,‬כי כמקרה בני האדם‬ ‫בעמדם בהר סיני‪ .‬ואם כן איפה אמור‬ ‫מלבו חשק בית ה' וקדושת המקום‬ ‫בכל דורותינו תספר תורתינו שהיה‬ ‫מעתה‪ ,‬איזה הוא הגדול‪ ,‬הנאמר ב(הר)‬ ‫אשר בחר ה' לשכן שמו בו והולך‬ ‫נקרה לקצת עשירי עם בימים ההם‪.‬‬ ‫סיני או הנאמר אחר כן (במדבר סיני)‪:‬‬ ‫ונשמט מיראתו יתברך‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי אם יאמרו לאיש בעל עשרת‬ ‫אלפים דינרי זהב ונושא ונותן בהם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וזה מאמר הכתוב וכי ירבה ממך‬ ‫במיעוט סחורה‪:‬‬ ‫למה לא תקבע עתים לתורה כראובן‬ ‫וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל‬ ‫הדרך כי לא תוכל שאתו‪ ,‬ויראה לך כי‬ ‫שכל נכסיו לא יגיעו עד מאה דינרין‬ ‫איש אשר כל השיעור הרב לו כמוך לא‬ ‫שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר‬ ‫ושונה הלכות בכל יום‪ ,‬כי אז יחרץ‬ ‫יהוה אלהיך לשום שמו שם כי יברכך‬ ‫יתחייב ללכת כי יהיה עליו לטורח‬ ‫העשיר ויענה עזות לעומת שבא לדבר‬ ‫וילאה נשוא‪ ,‬אתה דע לך כי אין זה כי‬ ‫יהוה אלהיך‪ :‬ונתתה בכסף וצרת הכסף‬ ‫אתו ויאמר אליו חבל על הלחם אשר‬ ‫בידך והלכת אל המקום אשר יבחר‬ ‫אם שהמקום הקדוש ההוא ירחק‪ ,‬וזהו‬ ‫אתה אוכל ואתה שור ולא אדם חמור‬ ‫כי ירחק ממך המקום‪ .‬כי אם אתה‬ ‫יהוה אלהיך בו‪ :‬ונתתה הכסף בכל אשר‬ ‫ולא איש כי לא בדעת תדבר‪ ,‬כי הלא‬ ‫תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר‬ ‫תמעט בחשקו‪ ,‬הלא הוא וקדושתו‬ ‫ראובן אשר הזכרת אלי הן מעט אשר‬ ‫ירחק ממך אז יותר‪ ,‬וזהו כי ירחק ממך‬ ‫ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם‬ ‫לפניו בשעה אחת ביום יספיק לו‬ ‫לפני יהוה אלהיך ושמחת אתה וביתך‪:‬‬ ‫המקום‪ .‬ושמא תאמר ואיך יצדק לומר‬ ‫ליטפל בעסקו‪ ,‬אך אנכי כי רב חילי וכי‬ ‫שהמקום רחק ממנו והוא בית שאין לו‬ ‫בפ' ראה (דברים י"ד כ"ד‪-‬כ"ו) ז"ל‪:‬‬ ‫כביר מצאה ידי הלואי כל היום וכל‬ ‫בחירה‪ ,‬לזה אמר‪ ,‬אשר יבחר ה' לשכן‬ ‫הלילה יספיק לי לשאת ולתת בממוני‪,‬‬ ‫ראוי לשית לב‪:‬‬ ‫שמו שם‪ ,‬ואם כן באמרי המקום הוא‬ ‫כי לפעמים לאכול אין לי פנאי ומה גם‬ ‫א‪ .‬אל אומרו כי ירחק ממך המקום‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬ה' השוכן שם כי הוא המתרחק‬ ‫עתה לעסוק בתורה‪ .‬הנה כי יאמר כי‬ ‫כי בכלל אומרו כי ירבה ממך הדרך‬ ‫ממך על שלא שמת לבך לאמר האם‬ ‫אשר הטיב השם יתברך מעט אליו‬ ‫ההוא!‬ ‫יאבד הוני אם אשכיר כמה סוסים‬ ‫יאתה לעסוק בתורה‪ ,‬אך הוא אשר‬ ‫וחמורים ונשאו אתי‪ .‬ומה גרם לך‬ ‫הרבה ה' להטיב לו אין ראוי לו לעסוק‬ ‫ב‪ .‬כי הלא בהיות איש רחוק מעיר‬ ‫לומר כי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל‬ ‫אחת לא נאמר כי ירחק המקום ממנו כי‬ ‫בתורת ה' אשר עשה לו את החיל‬ ‫אם שירחק הוא מהמקום‪ ,‬כי הלא‬ ‫שאתו‪ ,‬הלא הוא רוב טובה אשר יברכך‬ ‫ההוא‪ .‬ואוי לאזנים שכך שומעות מפי‬ ‫ה' א‪-‬להיך‪ .‬נמצא כי זה הוא הגמול‬ ‫המקום לא יקרב ולא ירחק כי קבוע‬ ‫האיש ההוא כי אין הוללות וסכלות‬ ‫הוא‪ ,‬אך האדם המתנועע עליו יצדק‬ ‫אשר תשלם לו יתברך‪ ,‬כי אם לא היה‬ ‫וכפיות טובה גדולה מזו‪ .‬והלא כדבר‬ ‫מרבה להיטיב לך היית זהיר ללכת אל‬ ‫לומר שירחק מהמקום או יקרב‪ ,‬ואם‬ ‫הזה אחשבה דברה תורה על איש‬ ‫כן איפה מהראוי היה לומר כי תרחק‬ ‫בית מנוחתו יתברך‪ ,‬ועתה שהרבה לך‬ ‫אשר נתן לו ה' הון ועושר וירבה לו‬ ‫רוב טובה תבקש לישמט‪ ,‬וזהו אומרו‬ ‫מהמקום ולא כי ירחק ממך המקום!‬ ‫מאד מעושר דגן תירוש ויצהר ומעשר‬ ‫כי יברכך ה' א‪-‬להיך‪ ,‬ועם כל זה לא‬ ‫בהמה אשר חנן לו ה'‪.‬‬ ‫ג‪ .‬למה זה האריך ואמר אשר יבחר‬ ‫אבעט בך ואנהלך לפי שיטתך כי אתקן‬ ‫ה' א‪-‬להיך לשום את שמו שם‪ ,‬כי‬ ‫לך באופן שבלי לאות ועמל תבא‬ ‫והנה אם חשק בית ה' היה שקוע‬ ‫באומרו המקום יובן‪ ,‬כי בפסוק‬ ‫שמה‪ ,‬והוא‪ ,‬כי ונתת בכסף כו'‪:‬‬ ‫בלבו הראוי לו יאמר הנה אם מעט היה‬ ‫הסמוך דסליק מניה אמר ואכלת לפני‬ ‫אשר חנני ה' הייתי הולך שמה‪ ,‬ולמה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אגרע לבלתי לכת להחזיק לו יתברך‬ ‫‪11‬‬ ‫שמה לא הזכירה רק אשר הגיד מרדכי‬ ‫והנה המתרגם נדחק לפרש שאומרו‬ ‫כל האומר דבר בשם אומרו מביא‬ ‫בלבד‪ .‬ועל השנית‪ ,‬להורות איך לא‬ ‫ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי‪ ,‬כי אין‬ ‫גאולה לעולם‪:‬‬ ‫להיותו בלתי עושה להנאת המלך לא‬ ‫אומרו בשם מרדכי חוזר אל אמירת‬ ‫ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי‬ ‫הגיד למלך‪ ,‬מה עשתה‪ ,‬היפכה הסדר‪,‬‬ ‫אסתר כי אם אל הכתיבה‪ ,‬וז"ל‬ ‫וכו'‪ :‬במגילת אסתר (ב' כ"ב) ז"ל‪:‬‬ ‫ולא הכתיבה בגתן ותרש בקשו לשלוח‬ ‫המתרגם‪ :‬ואמרת אסתר למלכה‬ ‫יד במלך אחשורוש והגיד מרדכי‪ ,‬רק‬ ‫ואיכתיב בשום מרדכי‪.‬‬ ‫הורה לנו מוסר נאה ונחמד‪ ,‬בל יאמר‬ ‫היפך מן המאוחר אל הקודם אשר הגיד‬ ‫אדם כל אחד ידרוש אחר שלום וטוב‬ ‫ואפשר כי אמרה אוי לי אם אומר‬ ‫עצמו‪ ,‬וה' ידרוש שלום הכל‪ .‬כי הוא‬ ‫מרדכי וכו' אשר בקשו‪ .‬והוא שאם‬ ‫למרדכי שיגיד למלך‪ ,‬כי אולי כשיבוקש‬ ‫היתה מכתבת הדברים כסדרן היה‬ ‫בהפך‪ ,‬שכל עוד שהאדם שם פניו‬ ‫ולא ימצא ויחזיקו את מרדכי למוציא‬ ‫להטיב אל עצמו ולא את רעהו‪ ,‬וגם‬ ‫נראה במספר סדר המעשה‪ ,‬לא שהגיד‬ ‫דבה ואחייב את ראשו למלך‪ ,‬ומה גם‬ ‫מרדכי על דעת הציל ממות נפש המלך‪.‬‬ ‫רעהו כיוצא בו‪ ,‬אז אין הקדוש ברוך הוא‬ ‫לרבותינו ז"ל שאלמלא בא גבריאל‬ ‫מטיב את אחד מהם‪ .‬כי אדרבה‬ ‫אך עתה יורה כי כל ישעו וכל חפץ‬ ‫והטיל נחש במים היו מסתירים הדבר‬ ‫בהגידו היה להיותו חס על המלך‪ ,‬וזהו‬ ‫המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו‬ ‫וימצא בדאי‪ .‬ואוי לי אם לא אומר שאם‬ ‫דבר הוא נענה תחלה כמה דאת אמר‬ ‫כי הגיד מרדכי וכו'‪ ,‬כלומר כי מה‬ ‫ימצא כדבריו אהיה מונע טוב מבעליו‪.‬‬ ‫שהגיד מרדכי היה על אשר בקשו‬ ‫וישב ה' את שבות איוב בהתפללו בעד‬ ‫על כן יעצוה כליותיה שלא ילך מרדכי‬ ‫רעהו‪ .‬ואיה איפה מצות ואהבת לרעך‬ ‫לשלוח יד במלך אחשורוש למען לא‬ ‫ויגד למלך כי אם אסתר בשם מרדכי‪ .‬כי‬ ‫ישלחו הרשעים במלך ידיהם‪ ,‬ועל כן‬ ‫כמוך הכוללת כל התורה כולה‪ .‬אמר כי‬ ‫אמרה אם ימצא כדבריו בבוא סופרי‬ ‫מרדכי ואסתר יחד שניהם החזיקו בטוב‬ ‫כאשר וימצא כתוב אז נחרץ המלך‬ ‫המלך לכתוב בספר אז אלי יבואו‪,‬‬ ‫לאמר מה נעשה יקר וגדולה וכו'‪ .‬אמנם‬ ‫מדה זו‪ ,‬שכל אחד היה מסתכל להטיב‬ ‫אספר להם איך נודע אלי הדבר לכתוב‬ ‫לחברו‪ ,‬וה' הטיב לשניהם‪ .‬וזהו ויודע‬ ‫בהכתב הדבר כל כך היה בלבו שאין‬ ‫אמיתן של דברים‪ ,‬ואגיד להם אשר‬ ‫ההטבה ראויה למרדכי כאשר כתבנו‪,‬‬ ‫הדבר למרדכי‪ ,‬ואם היה זולתו היה מגיד‬ ‫הגיד מרדכי‪ ,‬ומתוך כך יודע למלך‬ ‫למלך שיטיב לו‪ ,‬ולא רצה רק להטיב‬ ‫שלא שת לבו לראות אשר היו כותבים‪,‬‬ ‫וייטיב עמו‪ .‬ואם לא ימצא כן אומר כי‬ ‫עם היות שויכתב בספר דברי הימים‬ ‫את אסתר‪ ,‬ויגד לאסתר המלכה להטיב‬ ‫לשמע אזן שמע מרדכי ולא יאשם‪,‬‬ ‫לה שתמצא חן בעיני המלך שתאמר‬ ‫לפני המלך ממש‪ ,‬ואדרבה הגדיל את‬ ‫ושעל כן הגיד לי ולא הלך אל המלך‪.‬‬ ‫המן שכנגדו על הדבר כאשר מבואר‬ ‫מעצמה‪ .‬וכראות אסתר חסד מרדכי‬ ‫והנה המלך ראה שני דברים‪:‬‬ ‫שהיה חפץ יותר בטובתה מלהטיב‬ ‫בס"ד‪.‬‬ ‫א‪ .‬שלא בא מרדכי להגיד למלך‪,‬‬ ‫לעצמו‪ ,‬עשתה גם היא חסד‪ ,‬ותאמר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אמר בלבו לא להנאתי עשה‪ ,‬מאשר לא‬ ‫אסתר למלך בשם מרדכי כדי שיטיב לו‪,‬‬ ‫משנה ז‪ :‬גדולה תורה שהיא נותנת‬ ‫חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא‬ ‫בא אלי כי אם לאסתר יורה שאינו חולה‬ ‫כאשר היה באחרונה כי על ידי זה גדל‬ ‫שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל‬ ‫עלי‪ ,‬ועל כן אינו גולה את אזני‪ ,‬רק אמר‬ ‫את מרדכי‪.‬‬ ‫לאסתר‪ ,‬ואלמלא אסתר חסה עלי‬ ‫והנה ראוי לשים לב‪:‬‬ ‫בשרו מרפא ואומר רפאות תהי לשרך‬ ‫הייתי מת כי היא מעצמה נדבה רוחה‬ ‫ושקוי לעצמותיך ואומר עץ חיים היא‬ ‫אותה להיטיב לי‪.‬‬ ‫מה זה היה למלך אחשורוש שהיה‬ ‫למחזיקים בה ותומכיה מאושר כי לוית‬ ‫דרכו להחזיק טובה ולהיטיב למטיבים‬ ‫חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ואומר‬ ‫ב‪ .‬כי לא נודע אליו הדבר בעצם כי‬ ‫לו‪ ,‬וכמו שאמרו ז"ל כי זו אחת מטובות‬ ‫תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת‬ ‫על כן לא הוזכרה הגדה רק אמירה‬ ‫שנמצאו בו‪ .‬ולמה זה כאשר אמרה לו‬ ‫תמגניך ואומר אורך ימים בימינה‬ ‫לבדה בעלמא בשם מרדכי‪.‬‬ ‫אסתר בשם מרדכי לא עשה לו יקר‬ ‫בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך‬ ‫על כן כשבוקש הדבר וימצא לא‬ ‫וגדולה על זה‪ ,‬עד שתידד שנתו מעיניו‬ ‫ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך‪:‬‬ ‫נעשה עמו דבר‪ ,‬כי אם ויכתב‪ ,‬כאשר‬ ‫ואמר להביא את ספר הזכרונות וכו'‬ ‫בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך‪:‬‬ ‫אמרנו‪ ,‬כי סופרי המלך לכתוב דבר‬ ‫וימצא כתוב כי הגיד מרדכי וכו'‪ ,‬ושאל‬ ‫אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך‪ :‬כי‬ ‫שואלין ודורשין מעשה שהיה איך היה‪,‬‬ ‫כמתמיה מה נעשה יקר וגדולה‬ ‫חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא‬ ‫ואז בלי ספק הכתיבה להם אסתר מה‬ ‫למרדכי‪ ,‬והלא טוב טוב בעתה יחישנה‬ ‫וכו'‪ :‬במשלי (ד' כ'‪-‬כ"ב) ז"ל‪:‬‬ ‫שנמצא כתוב אשר הגיד מרדכי על‬ ‫הגדולה והכבוד?‬ ‫בגתנא ותרש וכו' אשר בקשו לשלוח יד‬ ‫במלך‪ .‬והוא כי תיקנה הכל‪ ,‬אחד שאת‬ ‫‪12‬‬ ‫רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך‪:‬‬ ‫רבים ברטיה אחת ועל ידי שמיעת‬ ‫מה שאצטרך להכביד תשמע‬ ‫במשלי (ג' ח') ז"ל‪:‬‬ ‫התורה שהיא משל אל רטיית האזן‬ ‫הקשבה כוללת ב' אזניך הוא לדברי‬ ‫אמרו רבותינו ז"ל חש בראשו יעסוק‬ ‫ימצא חיים לנפש ורפואה לכל אברו‬ ‫הקשים‪ ,‬אך לאמרי בהטיית אזנך הא'‬ ‫בתורה אל תקרי לשרך אלא לראשך‬ ‫בשרו כאחד וזהו אומרו על הנפש כי‬ ‫תספיק‪ ,‬כי מעצמך תבא להטות גם‬ ‫והוא על חסרון א' מהרישי"ן‪ .‬וגם למה‬ ‫חיים הם למוצאיהם כלומר שלא ימצא‬ ‫שתיהן‪ ,‬והנה ברטיית (בהטיית) האוזן‬ ‫יניח העיקר ויאמר שכל תרופת התורה‬ ‫חיים אחר ימים בשומו בפועל מה‬ ‫אשר היא ההקשבה לדברי תורתי‬ ‫תהיה אל מיחוש קל שבשרך? ולפי דרכנו‬ ‫שישמע כי אם מאז ימצאם שהוא מעת‬ ‫תעלה ארוכת כל חולי וכל מכת חטא‬ ‫הנה כתבנו כי באומרו ושנות חיים כלל כל‬ ‫השמיעה ימצא חיים וזהו למוצאיהם‬ ‫ועון‪ ,‬כי תשמע ותחי נפשך וגם תעביר‬ ‫טוב העולם הזה שלא יחיה חיי צער זולתי‬ ‫וגם לכל בשרו מרפא כאחד ברטיית‬ ‫רעה מבשרך כאשר הקדמנו‪ ,‬ופירש‬ ‫של חיים וטובה והיה אפשר לומר כי גם‬ ‫האזן הפך הרופא שלא ירפא מכות כל‬ ‫ואמר‪ ,‬אל יליזו מעיניך וכו'‪ .‬לומר שע"י‬ ‫שינצל מחלאים רעים ומטרידים אך‬ ‫בשר אדם ברטייה אחת כי הלא כל אבר‬ ‫ההקשבה תמשך אחריה באופן שאין‬ ‫שתים לא יעדרו ממנו מתילדים מעסק‬ ‫מאברי כל בשר איש יחלה ויטמא על‬ ‫חטא בא על ידך והוא כי ע"י הקשבת‬ ‫התורה בטבע והיה מקום לומר כי המה‬ ‫ידי חטא או עון הנעשה בו עם שלא‬ ‫האוזן ימשך לעינא וליבא ואחריהם כל‬ ‫היו בכלל התשות כח שהתורה מתשת‬ ‫יראה לעיני בשר וזה ירפא לו כאמור‪.‬‬ ‫איברים ימשוכו‪ ,‬כי הלא שניהם סרסורי‬ ‫כחו של אדם שאי אפשר בלתו והוא א'‬ ‫או יאמר מוצאיהם‪ ,‬כמה דאת אמר‬ ‫דעבירה עין רואה ולב חומד ואברים‬ ‫כי הנה צונו להקשיב לחכמה ולתבונה‬ ‫או מצא אבידה והוא כי הלא עד אשר‬ ‫גומרים‪ ,‬ולכן אשר לא יליזו מעיניו דברי‬ ‫ולבקשה ככסף וכמטמונים שהוא‬ ‫לא יבואו לעולם נפש רוח ונשמה לא‬ ‫התורה וגם ישמרם בתוך לבו‪ ,‬הרי ב'‬ ‫בחקירה עיונית ב' שנעסוק בה תמיד בל‬ ‫יבצר מהן או מהב' הגדולים ידיעת‬ ‫הסרסורים כל מעיינם אל דברי התורה‪,‬‬ ‫נשכח כאומרו בני תורתי אל תשכח והנה‬ ‫התורה וישכחוה בבואן כמאמר רבותינו‬ ‫ואיך ישעו בדברי שקר להחטיא אותך‬ ‫כפי הטבע התמדת העיון תעכב העכול‬ ‫ז"ל שנשכחת בלידה ויהיה כי שמעוה‬ ‫לי‪ ,‬כי הלא אויבך תשלים אתך ויהפכו‬ ‫ותוליד מחושים במעים ובשרירי הבטן‬ ‫בעולם שהיו בו למעלה או שנפשנו‬ ‫לסרסורי דמצוה‪ ,‬וזהו אל יליזו וכו' לומר‬ ‫אשר משם יסתעפו כלם ומהתמדת‬ ‫יודעת מאד כי יחד בהר סיני שם נמצאו‬ ‫ע"י הקשבה ימשך שאל יליזו מעיניך‬ ‫עמלו בתורה יבא עד דכא ותיבש גרם כי‬ ‫ושם היו וקבל כל אחד חלקו מאז כאשר‬ ‫ותקנה הסרסור הא' וגם אתה על ידי‬ ‫על כן ברך יעקב את יששכר יהיו גרמיו‬ ‫כתבנו למעלה כלל הדברים כי בבא הנה‬ ‫הכנה זו שמרם בתוך לבבך ותקנה גם‬ ‫כמטיל ברזל לרבוץ בין המשפתים‬ ‫נפש ורוח כל אדם אבידה גדולה הם‬ ‫הב' כי קל הוא ומה טובו אמריו באומרו‬ ‫כחמור על בחינה זו על כן אמר גם מאלה‬ ‫אובדים היא התורה ואם האיש יאטם‬ ‫לבבך המורה על ב' יצרים ולא אמר לבך‬ ‫לא תחוש כי על הא' אדרבה רפאות תהי‬ ‫אזנו משמוע תורה כל חלקי הנפש יבכו‬ ‫לרמוז מאמר ירושלמי על ומצאת את‬ ‫לשרך ועל הב' ושיקוי לעצמותיך כי מח‬ ‫לאבידה שאבדו ויכאבו כי אבדו חיי‬ ‫לבבו נאמן לפניך שהוא ב' היצרים‬ ‫עצמותיך ישוקה כי אשר חשבת למכאיב‬ ‫העולם אשר היה בם וגם שבהעדרה‬ ‫שהוא כי גם בעסקים המתיחסים‬ ‫יחבש‪.‬‬ ‫תדבק בם רעת מות שאול ואבדון אך‬ ‫לחומר ויצר הרע יצרפהו במחשבות‬ ‫בשרו לא מצא אבידה במוצאו התורה‬ ‫תורת ה' ומצותיו בכל טוב כונת עבודת‬ ‫או יהיה שיעור הכתוב הלא אם כמו‬ ‫ה' בכל פעולותיו החומריות ולא‬ ‫זר יחשב לך היות יסורין בדילים מהעוסק‬ ‫כי לא לו היתה מעולם כי לא מאיכותה‬ ‫הוא אף על פי כן גם שעיקר ההטבה‬ ‫למלאות תאותו החומרית‪ .‬כמאמר‬ ‫בתורה מבשרך הנה תחזה כי הלא דברי‬ ‫הרמב"ם ז"ל על בכל דרכיך דעהו כי‬ ‫אמת כי הנה התורה רפאות תהי לשרך‬ ‫היא לאשר אבדו האבדה הם חלקי‬ ‫הנפש גם לבשר תהיה הנאה רבה וזהו‬ ‫בכל פעולה גשמית יכול איש לעבוד‬ ‫וכו' ושתיהן שלא כדרך הטבע כמדובר‬ ‫את ה' כי יתן אל לבו באכול ושתו לקיים‬ ‫ואם כן תהיינה אלה לך לאות ומופת על‬ ‫כי חיים הם למוצאיהם הם הנפש והרוח‬ ‫אשר היתה אבודה מהם וגם לכל בשרו‬ ‫נפשו בגופו לעסוק בתורה ובמצות‬ ‫יתר הדברים כי השגחה הנה ולא בטבע‬ ‫ובמשגל לקיים עונה ופריה ורביה‬ ‫שעל ידי עסקך בתורה יהיו לך שנות‬ ‫אשר לא למציאה תחשב לו תהיה‬ ‫מרפא על דרך שעל ידי האזן החומרית‬ ‫וההיקש בשאר‪ ,‬נמצא שעל ידי‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫ההקשבה אל תורת ה' ימשך שאל יליזו‬ ‫תבא על ידה ההקשבה ויהיה המרפא‬ ‫או יאמר כמאמרם ז"ל בשחיטת‬ ‫מאשר יחלה ממכת טומאת העבירות‬ ‫מעיניך וכו' ויהיו סרסורי דעבירה להם‬ ‫חולין כי אין תרופה בטבע למי שיצאו או‬ ‫זולת החלאים הטבעיים כמדובר‪:‬‬ ‫למס ועבדוהו‪.‬‬ ‫נתקלקלו תכונת מעיו ושרירי בטנו רק על‬ ‫והמתיק בלשונו משל רבותינו ז"ל‬ ‫ידי בעתה שיפחידוהו ואז יכוננו והפכו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מהפרש הרופא שלא ירפא אברים‬ ‫‪13‬‬ ‫ואל תצר מדאגה מדבר פן ינכו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הוא לתרופת מי שנתיבש גרמו כי‬ ‫משכרך כי לא כן הוא רק מתנת חנם וזהו‬ ‫כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך‪:‬‬ ‫תרופתו השמחה והמנוחה כענין ושמועה‬ ‫לוית חן בתורת חן וחסד כמה דאת אמר‬ ‫במשלי (א' ט') ז"ל‪:‬‬ ‫טובה תדשן עצם וכמעשה דאספסיינוס‬ ‫ואתחנן שהוא מתנת חנם זה הוא על‬ ‫על ידי רבי יוחנן בן זכאי באופן שתרופת‬ ‫העדר הצרות ועל כבוד והדר ועושר טוב‬ ‫כי לוית חן הם לראשך וכו' בשום שכל‬ ‫השרר הוא עיקר כונניות המעים ותרופת‬ ‫והבין‪:‬‬ ‫יבושת עצם הם הפכיים זה בבעתה וזה‬ ‫הקנייני אמר וענקים לגרגרותיך והוא כי‬ ‫כאשר לו ענקים על צוארו שתים הנה‬ ‫א‪ .‬מה ענין הלוית והענקים?‬ ‫בשמחה ומנוחה אמר ראה נא השגחת‬ ‫טובותיו א' כבוד והדר אשר יתהדר בם‬ ‫ב‪ .‬נתעורר גם על אומרו גרגרותיך‬ ‫התורה על המחזיקים בה כי רפאות תהי‬ ‫שנית הנאת רוב עושרו שהם שוים הון רב‬ ‫ביו"ד הרבוי וכן לראשיך לקצת ספרים!‬ ‫לשרך וגם שיקוי לעצמותיך כאחת‪.‬‬ ‫ככה יהיו תורה ומצות לעושם כי הם‬ ‫והוא בהקדים כי הן ידענו כי מלבד‬ ‫או יאמר כי למיחוש השרר צריך דבר‬ ‫המהדרים ומעטרים אותו כענין הקדמה‬ ‫שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה‬ ‫ממשיי כתחבושת ולעצם צריך משקה‬ ‫הב' והם עצמם הנעשים עושר אושר‬ ‫והן הם הדבקים במחזיקים ועוסקים בה‬ ‫שמוח עצמותיו ישוקה והם הפכיים אמר‬ ‫אשר תתענג בצחצחותיהם נפשו וגם‬ ‫כי שתיהן כאחת תעשה התורה מאליה‬ ‫בעולם הזה יקרנו כדבר הזה כי אשר‬ ‫זולת זה יתלוו אל האדם כמה וכמה‬ ‫מלאכים קדושים הנעשים מכל מצוה‬ ‫לעוסק בה‪:‬‬ ‫הרבה לעשות שרפי קודש בהרבות תורה‬ ‫והדרכה ממוסר אבינו ותורת אמנו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ומצות יתהדר לעיני כל רואיו כי מלאכיו‬ ‫שהזכיר והן הם המצילים את האדם מכל‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה‬ ‫אשר פעל ועשה ונלוים אליו יתנו חנו‬ ‫צרה את הגוף בעולם הזה ואת הנפש‬ ‫מאשר‪ :‬במשלי (ג' י"ח) ז"ל‪:‬‬ ‫בעיניהם וגם יהיו לו עושר שמור להיטיב‬ ‫מכל המתרגש אחר המות‪.‬‬ ‫לו גם פה וזהו וענקים לגרגרותיך ואמר‬ ‫עץ חיים היא וכו' אמרו רבותינו ז"ל‬ ‫לשון רבים על הגוף והנפש כמדובר‬ ‫עוד הקדמה ב' כי כוחות הקדושה‬ ‫שידבר על מחזיקים בידי לומדיה‬ ‫באומרו ראשיך‪( .‬ובזה נתיישב קושיא א‪.‬‬ ‫אשר יעשה בעסק תורה ומצות וקיומם‬ ‫ולדעתם יאמר אין צריך לומר לומדיה כי‬ ‫מה ענין הלוית והענקים?‬ ‫הם המהדרין ומעטרין אותו בעולם הבא‬ ‫אם גם למחזיקים היא עץ חיים כענין‬ ‫וקושיא ב‪ .‬גרגרותיך ביו"ד הרבוי וכן‬ ‫כמאמרם ז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם‬ ‫יששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה‬ ‫לראשיך לקצת ספרים!)‬ ‫בראשיהם‪ ,‬הן עטרות שלהם אשר קנו‬ ‫וימשיל הדבר אל עץ חיים ולא אמר אורך‬ ‫או על דרך זה כי הנה אשר ילך בקרב‬ ‫במצותיהם כי בהם יתהדרו ויתעטרו‬ ‫ימים למה שהעוסק בתורה בעצמו חיי‬ ‫צרה יפזר ממונו ומרגליותיו להשכיר‬ ‫זולת עושר אושר הנאת המועיל והתענוג‬ ‫עולם נטועים בתוכו ובאיכותו כי היא‬ ‫שומרים לראשו אמר אתה אל תירא‬ ‫שיקנה על ידן כנודע‪.‬‬ ‫באמת חיי עולם ועליה נאמר ובחרת‬ ‫שיקרך כה שינוכו מצותיך אשר תעשה‬ ‫בחיים והמחזיק בידו שלא ירפה ממנה גם‬ ‫בהצלות צרותיך ולא תזכה לצרפם‬ ‫והן אלה דברי שלמה פה לומר ראה‬ ‫הוא ימצא חיים אמר שידמה המחזיק‬ ‫לעשות מהם ענקים יחד כי ינוכו אחת‬ ‫נא בני חין ערך מוסר אביך ותורת אמך כי‬ ‫הלז לנוטע אילן ומשקהו ומקיימו לאכול‬ ‫הנה ואחת הנה כי אם גם כי תלך בקרב‬ ‫הלא מנוחת האדם וטובו לג' יתחלק‪.‬‬ ‫מפריו שאם יצוייר יטע איש אשל‬ ‫צרה יהיו שומרים לראשיך וישארו לך‬ ‫א‪ .‬סילוק היזק להיות מצרה נחלץ‪.‬‬ ‫שפירותיו יהיו חיים ממש ואכל וחי‬ ‫כלנה לעשות ענקים לגרגרותיך להתפאר‬ ‫ב‪ .‬כבוד והדר‪.‬‬ ‫לעולם מה מאד גדלו מעשיו וכן זה הדבר‬ ‫ולהתענג בם ולא יחסרו אם תשמע מוסר‬ ‫ג‪ .‬עושר קנינו‪.‬‬ ‫המחזיק ביד הלומד אשר יעמידנו‬ ‫אביך ולא תטוש תורת אמך‪.‬‬ ‫והנה ג' אלה לך בעולם הזה ובעולם‬ ‫ויאכילנו וישקנו למען יתמיד להפריח‬ ‫הבא כי הנה לוית חן הם לראשך כי בני‬ ‫ולהוציא פירות תבונת התורה יום יום‬ ‫או קרוב לזה כי המוליך ענקים‬ ‫לויה שומרים לראשך יהיו לך שמותיו‬ ‫הוא כמעמיד ומשקה אילן שפירותיו‬ ‫בגרגרותיו בלכתו בדרך ישמח בעשרו‬ ‫יתברך ומלאכי קודש שממוסרי אביך‬ ‫חיים ויאכל מהן מעמידו וחי לעולם כי‬ ‫ויתהדר בתפארתם אך יצטרך להשכיר‬ ‫התורה עצמה מפרחת ועושה פירות‬ ‫שומרים לראשו פן יגנבום או יסירו את‬ ‫ותורת אמך ולא בלבד לראש החומרי כי‬ ‫אם לכל ב' ראשיך לגוף ולנפש וזהו‬ ‫בתלמיד חכם ההוא וגם אשר לא יהיה‬ ‫ראשו בשבילם‪ .‬אמר כי תורה ומוסר‬ ‫ראשיך ביו"ד הרבוי על צרות החומר‬ ‫למחזיק ולמעוז בעצם כי אם תומך‬ ‫שהם שני מרגליות באמת‪ ,‬נהפוך הוא‪ ,‬כי‬ ‫ומסעד בדבר מה גם הוא יאושר לפי‬ ‫בעולם הזה ועל צרות הנפש בבא‪( .‬ובזה‬ ‫הן הם הענקים והן הם השומרים לראשך‬ ‫נתיישב קושיא ב‪ .‬גרגרותיך ביו"ד הרבוי וכן‬ ‫ערכו וזהו ותומכיה מאושר ויאמיר‬ ‫וזהו לוית חן וכו' וענקים וכו'‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫לראשיך לקצת ספרים!)‬ ‫בהלומד מה שאין כן לתומך ביד עוסק‬ ‫קושיא א‪ .‬מה ענין הלוית והענקים?)‬ ‫בחכמה זולתה‪:‬‬ ‫‪14‬‬ ‫להחזיק בה מצד עצמה‪ ,‬כי קדושה‬ ‫מחרוץ‪( .‬ובזה נתיישב קושיא א‪ .‬מה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫היא לאין תכלית‪ ,‬או מצד היותה‬ ‫הוא סחרה ומה היא תבואתה?)‬ ‫כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ‬ ‫תורת ה' תמימה ומשיבת נפש‪ ,‬הלא‬ ‫כי לא מהנתן בחינם יראה לך‬ ‫תבואתה‪ :‬יקרה היא מפנינים וכל‬ ‫הן הדרכים הרחבים הפונים נגד פניה‬ ‫הוראת היותה בלתי יקרה‪ ,‬כי הלא‬ ‫חפציך לא ישוו בה‪ :‬ארך ימים בימינה‬ ‫ואל צדה הימיני‪ ,‬יחלק נתיב‪ ,‬הוא‬ ‫יקרה היא מפנינים ואשר נתנה בחינם‬ ‫בשמאולה עשר וכבוד‪ :‬דרכיה דרכי‬ ‫להולך אליה‪ ,‬להשיג אורך ימים‪,‬‬ ‫הוא כי מי יוכל לשלם שכרה כי הלא‬ ‫נעם וכל נתיבותיה שלום‪ :‬עץ חיים‬ ‫לאהבת האושר‪ ,‬ולקבל פרס אורך‬ ‫כל חפציך לא ישוו בה הכולל זהב‬ ‫היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר‪:‬‬ ‫ימים בעולם הבא‪.‬‬ ‫וכסף ורב פנינים שכולם בלתי שוים‬ ‫במשלי (ג' י"ד‪-‬י"ח) ז"ל‪:‬‬ ‫ונתיב צד שני הוא ההולך אליה‬ ‫לפניו‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ד‪ .‬יקרה‬ ‫א‪ .‬ראוי לשים לב‪ :‬מה הוא סחרה‬ ‫משמאלה‪ ,‬על השגת העושר והכבוד‬ ‫היא מפנינים והלא מתחילה לא אמר‬ ‫רק שטובה היא מחרוץ שיורה אך לא‬ ‫ומה היא תבואתה?‬ ‫בעולם הזה‪ .‬ומה בין זה לזה?‬ ‫מפנינים?) ומה דמים תערכו לה כי‬ ‫ב‪ .‬ואיך יעריכנה ככסף וחרוץ והם‬ ‫אמר דרכיה דרכי וכו' כלומר‪,‬‬ ‫הלא אורך ימים בימינה כו' לומר הלא‬ ‫טפלים אליה?‬ ‫דרכיה הפונים אליה נגד פניה‪ ,‬הלא‬ ‫תדמה התורה אצל טוב העולם הבא‬ ‫ג‪ .‬ולא עוד אלא שאמר שסחרה‬ ‫היא בחינת הדבק בה מצד קדושתה‪,‬‬ ‫והעולם הזה לרב וב' תלמידים‬ ‫טוב מכסף שיורה אך לא מחרוץ‬ ‫או דרך שני להיותה תורת ה'‬ ‫שהגדול עומד לימינו והקטן לשמאלו‬ ‫חלילה?‬ ‫תמימה‪ ,‬הלא כל דרכיה אלה הם דרכי‬ ‫והוא באמצע כן התורה א‪-‬להית‬ ‫בימינה נצב אורך ימים ובשמאלה‬ ‫ד‪ .‬ועוד שהוא הורס מאמרו זה‬ ‫נועם ואין למעלה מהם‪.‬‬ ‫באומרו יקרה היא מפנינים והלא‬ ‫העושר והכבוד והלא כל חפציך זהב‬ ‫ולא שאגעל בנתיבותיה‪ .‬הם‬ ‫וכסף ורב פנינים לא יעלו למעלה‬ ‫מתחילה לא אמר רק שטובה היא‬ ‫בחינות שבימינה (לשם שכר רוחני)‬ ‫מעושר וכבוד ולא יערכו רק אל‬ ‫מחרוץ שיורה אך לא מפנינים?‬ ‫ובשמאלה (לשם שכר גשמי‪ ,‬משניהם‬ ‫הטפל אליה‪ ,‬אשר משמאלה‪( ,‬היינו)‬ ‫אמנם הלא ידענו כי הנקרא חכמה‬ ‫לא אגעל) לגמרי כי הלא גם כל‬ ‫אל המשמאילים בה‪ .‬ואיך כל חפצים‬ ‫הוא לימוד תורה שבעל פה אחר‬ ‫נתיבותיה אפילו אשר למשמאילים‬ ‫ישוו בה בעצמה? אם יחד כלם אינם‬ ‫ידיעת תורה שבכתב אסור ללמד‬ ‫בה שהוא על עושר וכבוד לא יחוייב‬ ‫מערך עצמותה‪ ,‬ולא מערך הנצב‬ ‫בשכר כדבר שנאמר כאשר צוני וכו'‬ ‫מכשול‪ .‬כי גם בה יש שלום‪ ,‬שמתוך‬ ‫בימינה‪ ,‬רק מערך אשר בשמאלה!‬ ‫מה אני בחנם וכו' ועל כן תגדל אשמת‬ ‫שלא לשמה בא לשמה‪.‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ב‪ .‬איך יעריכנה‬ ‫אשר לא ילמד כמאמרנו במאמר‬ ‫ככסף וחרוץ והם טפלים אליה?)‬ ‫אמנם עם כל זה‪ ,‬עשה זאת אפוא‪,‬‬ ‫הכתוב הוי כל צמא לכו למים וכו'‬ ‫והחזק בה מבחינת עצמה כי הלא עץ‬ ‫וענין המשל הזה כי כאשר בהיות‬ ‫בלא כסף ובלא מחיר והנה דרכו של‬ ‫חיים בעצם היא למחזיקים בה‬ ‫רב בין שני תלמידיו אחד מהימין‬ ‫עולם הוא כי הנקנה בדמים יקרים‬ ‫בעצמה וגם תומכיה המחזיקים ביד‬ ‫ואחד מהשמאל אשר יחפוץ‬ ‫חשוב יותר מהניתן בחנם כי על כן‬ ‫לומדיה אם הוא על הבחינה הנוגע‬ ‫להתקרב אל הרב מחמת עצמו הלוך‬ ‫נחשבו יקר חרוץ ורב פנינים כי מיעטו‬ ‫אליה (לשמה) ולא להתכבד בנדיבות‬ ‫ילך אליו בדרך ישרה לנוכח פניו אך‬ ‫אמר ראו עתה כי לא זה דרכה של‬ ‫לעיני רואיו וזהו תומכיה (ל' רבים) הוא‬ ‫הקרוב אליו לא מחמת עצמו רק‬ ‫תורה כי אשרי אדם מצא חכמה‬ ‫מאושר (ל' יחיד) ולא אמר מאושרים?‬ ‫לידבק בתלמיד הגדול שבימינו או‬ ‫כלומר שמצאה בחינם כדינה ואדם‬ ‫על דבר‪ ,‬שגם בתומכיה מפאת‬ ‫הקטן שבשמאלו לא יבא מנוכח פניו‬ ‫מעצמו יפיק תבונה בלא כסף ובלא‬ ‫עצמה‪ ,‬לא יבצר (ובוודאי אין כונת‬ ‫רק יטה אל הנתיב הפונה אל צדו‬ ‫מחיר כי לא לקוטן ערכה חלילה תנתן‬ ‫רובם לתמוך לשמה‪ ,‬ואשר ע"כ)‬ ‫ימנית אשר בו התלמיד הגדול או אל‬ ‫חינם כי הן אמת כי טוב סחרה אם‬ ‫משוללים (מאושר‪ ,‬אשר) מכל פניה‪.‬‬ ‫אשר מהשמאל אם מגמתו אל הקטן‪.‬‬ ‫היית קונה אותה בכסף כסחורה‬ ‫מה רק‪ ,‬לאחד מעיר (בכונה נכונה)‪ .‬על‬ ‫כן הדבר הזה כי התורה היא‬ ‫מסחר כסף טוב טוב הוא לקנותה‬ ‫כן אמר‪ ,‬ותומכיה הרבים‪ ,‬לא כולם‬ ‫הנצבת בראש הומיות לקרא לעוברי‬ ‫מקנות מסחר הכסף וקנות התבואה‬ ‫יאושרו בעצם‪ .‬רק אחד (מאושר)‬ ‫שהיא תבואת החכמה שמזריעת‬ ‫דרך‪ ,‬לכו לחמו בלחמי‪ .‬ובימינה אורך‬ ‫מכלל מרובים‪:‬‬ ‫ימים ובשמאלה עושר וכבוד‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫החכמה בלב יוליד תבונה היא טובה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הבא נוכח פניה ואין כל מגמתו רק‬ ‫‪15‬‬ ‫של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף‬ ‫שיזהירו ולא יתבוששו מן הארת‬ ‫משנה ח‪ :‬רבי שמעון בן מנסיא‬ ‫ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות‬ ‫השכינה וזה יאמר כי עם היות שאז‬ ‫אומר משום רבי שמעון בן יוחאי הנוי‬ ‫אלא תורה ומעשים טובים בלבד‬ ‫תהיה אור הלבנה כאור החמה ואור‬ ‫והכח והעושר והכבוד והחכמה‬ ‫שנאמר בהתהלכך תנחה אותך‬ ‫החמה יהיה שבעתים עם כל זה נגד‬ ‫והזקנה והשיבה והבנים נאה‬ ‫בשכבך תשמור עליך והקיצות היא‬ ‫אור השכינה השורה בהר ציון‬ ‫לצדיקים ונאה לעולם שנאמר עטרת‬ ‫תשיחך‪ ,‬בהתהלכך תנחה אותך‬ ‫ובירושלים כמה דאת אמר ואני אהיה‬ ‫תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא‬ ‫בעולם הזה בשכבך תשמור עליך‬ ‫לה חומת אש ואומר וכבוד ה' עליך‬ ‫ואומר עטרת חכמים עשרם ואומר‬ ‫בקבר והקיצות היא תשיחך לעולם‬ ‫זרח על כן עם כל תוספת אור חמה‬ ‫עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים‬ ‫הבא וכן כתוב בספר תילים על ידי‬ ‫ולבנה יכהה אורן לפניו יתברך שיהיו‬ ‫אבותם ואומר תפארת בחורים כחם‬ ‫דוד מלך ישראל טוב לי תורת פיך‬ ‫כשרגא בטיהרא‪ .‬ועל כן וחפרה‬ ‫והדר זקנים שיבה ואומר וחפרה‬ ‫מאלפי זהב וכסף ואומר לי הכסף ולי‬ ‫הלבנה ובושה החמה נגד אורו יתברך‪.‬‬ ‫הלבנה ובושה החמה כי מלך ה'‬ ‫הזהב אמר ה' צבאות‪:‬‬ ‫וזה כולל כל העולם ממה שמלך ה'‬ ‫צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו‬ ‫שמעו כי נגידים אדבר ‪ ...‬בצדק כל‬ ‫צבאות בהר ציון ובירושלים‪ .‬כי עם‬ ‫כבוד‪.‬‬ ‫אמרי פי ‪ ...‬קחו מוסרי ואל כסף ודעת‬ ‫שלא תתיחס השראת מלכותו בשאר‬ ‫משנה ט'‪ :‬רבי שמעון בן מנסיא‬ ‫מחרוץ נבחר‪ :‬כי טובה חכמה מפנינים‬ ‫העולם יהיה התפשטות אורו כולל‬ ‫אומר אלו שבע מדות שמנו חכמים‬ ‫בכל העולם וזהו וחפרה וכו' כי מלך‬ ‫לצדיקים כולם נתקיימו ברבי ובניו‪:‬‬ ‫וכל חפצים לא ישוו בה‪ :‬במשלי (ח' ו'‬ ‫וכו' והוא להיותו א‪-‬להי הצבאות כי‬ ‫– י"א) ז"ל‪:‬‬ ‫יוצר כל הצבאות הוא וכל העולם שלו‬ ‫וחפרה הלבנה ובושה החמה כי‬ ‫ענין עצת רבי יוסי בן קיסמא והוא‬ ‫אך צדיקים יהיו לפניו יתברך ולא‬ ‫מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים‬ ‫קחו מוסרי אשר הוריתי אתכם‬ ‫יבושו כי אם יהיה להם כבוד כי כל כך‬ ‫ונגד זקניו כבוד‪ :‬בישעיה (כ"ד כ"ג)‬ ‫באומרו שמעו כי נגידים אדבר וכו'‬ ‫תהיה הארתן מעין השכינה שיהיה‬ ‫ז"ל‪:‬‬ ‫בצדק כל אמרי פי וכו' גם אם יחסר‬ ‫להם לכבוד היותם נגד ה'‪ .‬וזהו ונגד‬ ‫בגמרא רב חסדא רמי כתיב וחפרה‬ ‫לכם כסף על ידי למוד התורה אשר‬ ‫זקניו כבוד‪ ,‬כי היות השם הנזכר נגד‬ ‫הלבנה וכו' וכתיב והיה אור הלבנה וכו'‬ ‫צויתי ואחר כך לא תאמרו הנה‬ ‫יראיו ונגד זקניו ראש חולה להם‪ ,‬יהיה‬ ‫לא קשיא כאן לעולם הבא כאן לימות‬ ‫למדתי חכמתה עתה אלכה לי אל‬ ‫להם כבוד‪ ,‬ולא יבושו לפניו יתברך‬ ‫המשיח ולשמואל דאמר אין בין‬ ‫מקום העדרה ואלמדה להם‬ ‫מהפלגת הארתו‪ ,‬כאשר יבושו חמה‬ ‫העולם הזה לימות המשיח אלא‬ ‫ויעשירוני כי הלא ודעת מחרוץ הוא‬ ‫ולבנה‪ .‬כי גדול אור צדיקים מאד‪ ,‬כי‬ ‫שעבוד מלכיות אידי ואידי לעולם‬ ‫נבחר כי תבחר בדעת ולימוד יותר‬ ‫יהיו כחלק המתדבק אל הכל‪ .‬וכמו‬ ‫הבא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה‬ ‫לעצמך מאלפי זהב וכסף ולא תגלה‬ ‫שאמרו ז"ל שאפילו מלאכים יאמרו‬ ‫שכינה ע"כ‪.‬‬ ‫רק למקום תורה שתהיה לומד וקונה‬ ‫לפניהם קדוש‪.‬‬ ‫הנה אמרו רבותינו ז"ל שעתיד‬ ‫דעת תמיד‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הקב"ה שיהיה ראש חולה לצדיקים‬ ‫ושמא תאמר הלא במקום העדרה‬ ‫משנה י‪ :‬אמר רבי יוסי בן קיסמא‬ ‫והקב"ה דורש לפניהם תורה והם‬ ‫יחשיבוני יותר ואזכה שעל ידי‬ ‫פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי‬ ‫מראים באצבען ואומרים זה אלי וכו'‪:‬‬ ‫תתכבד התורה מה שאין כן במקום‬ ‫אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו‬ ‫ונבא אל הענין והוא כי הלא כמו זר‬ ‫רבויה כי אדרבה טובה חכמה מפנינים‬ ‫שלום אמר לי רבי מאיזה מקום אתה‬ ‫נחשב איך לא תחשכנה עיניהם‬ ‫כי לא כפנינים היא שחשיבותן‬ ‫אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים‬ ‫מראות האור הגדול ואיך יוכלו‬ ‫מחמת מיעוטן כי אדרבה כי במקום‬ ‫ושל סופרים אני אמר לי רבי רצונך‬ ‫לעמוד לפני א‪-‬להי העולמות הגדול‬ ‫רבויה תגדל חשיבותה ומה שיחסתי‬ ‫שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך‬ ‫והנורא?‬ ‫אותה לטובה מפנינים הוא בערך‬ ‫אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות‬ ‫בחינה זו כאמור אך לא בערך שווי כי‬ ‫ומרגליות אמרתי לו בני אם אתה נותן‬ ‫אך זה אינו כי אם כנודע מאמר‬ ‫הלא זאת התורה כל חפצים לא ישוו‬ ‫לי כל כסף וזהב ואבנים טובות‬ ‫רבותינו ז"ל כי הארתן תהיה כל כך‬ ‫בה‪:‬‬ ‫ומרגליות שבעולם איני דר אלא‬ ‫גדולה עד שיאמרו לפניהם מלאכי‬ ‫במקום תורה לפי שבשעת פטירתו‬ ‫השרת קדוש כי חלק א‪-‬לוה ממעל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫המה ובזמן ההוא תגלה הארתן‬ ‫‪16‬‬ ‫אך אל תטוש מלעסוק בגמרא שהוא‬ ‫בהתהלכך תנחה אתך בשכבך‬ ‫ריש וקלון פורע מוסר ושומר תוכחת‬ ‫תורת אמך רק קשרם כו' כי הלא‬ ‫תשמר עליך והקיצות היא תשיחך‪ :‬כי‬ ‫יכבד‪ :‬תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת‬ ‫בלעדי צורך ידיעת הגמרא אל‬ ‫נר מצוה ותורה אור ודרך חיים‬ ‫כסילים סור מרע‪ :‬הלוך את חכמים‬ ‫מעשה המצות כו' הלא עסק התורה‬ ‫תוכחות מוסר‪ :‬במשלי (ו' כ"ג) ז"ל‪:‬‬ ‫וחכם ורעה כסילים ירוע‪ :‬במשלי (י"ג‬ ‫זכותו רב עד בלי די והנה תראנו‬ ‫הלא צויתני לעסוק תמיד בתורה‬ ‫כ') ז"ל‪:‬‬ ‫כמעט בחוש כי הלא המצוה אינה‬ ‫שבעולם הזה תנחני ובקבר תשמרני‬ ‫ענין לימוד רבי יוסי בן קיסמא‬ ‫מגינה עליך רק בשעת עשותך אותה‬ ‫הלא יתחמץ לבבי באומרי האם איש‬ ‫שמאס להיות ראש לעמי הארץ והניח‬ ‫או בלכתך לעשותה או בבואך‬ ‫או מלאך היא שתנחני בעולם הזה‬ ‫ממון לדור עם חכמים וזה מאמר‬ ‫מעשות אותה כי הולכי בדרך מצוה‬ ‫ושתשמרני בקבר ואדרבה בעסקי‬ ‫שלמה בחכמתו והקדים ואמר בני אם‬ ‫אינן נזוקין כו' אמנם התורה שאמרת‬ ‫בה יהיו לי יסורין כרבי חנינא בן דוסא‬ ‫לא הגעת לדלות רב לא תירא שהדלות‬ ‫קשרם על לבך תמיד שיהרהר לבך‬ ‫ודומה לו ואם כח רוחני כמלאך היא‬ ‫תפרישך מלקבל אשר איעצך אם‬ ‫תמיד בה בהתהלכך אפילו בהיותך‬ ‫למה בהתמידי בה לא תשיחני‬ ‫עודך מתפרנס דרך כבוד אך אם גדול‬ ‫מתהלך שאינך הולך בדרך מצוה רק‬ ‫ואשקוט מנהמת לבי על דלותי לזה‬ ‫כאב דלותך מאד שאתה מתפרנס‬ ‫מתהלך ומטייל גם שם תנחה אותך‬ ‫אמר הלא בהיותך בגוף עכור בעולם‬ ‫בקלון הנה ודאי שהריש וקלון פורע‬ ‫וזהו אומרו בהתהלכך ולא אמר‬ ‫הזה אינך כדאי שתדבר בך שהיא‬ ‫מוסר כי על כיוצא בזה נאמר עניות לא‬ ‫בלכתך שאילו לא הטפלת רק‬ ‫למעלה ממלאך עד אין קץ כי היא‬ ‫הניחה מדה טובה לישראל אך שמע‬ ‫במצות מה תעשה בהתהלכך ואין‬ ‫חכמתו יתברך בלתי נפרדת ממנו אך‬ ‫בקולי איעצך ודע כי ושומר תוכחת‬ ‫מצוה מזומנת לך שם אך על ידי‬ ‫כאשר והקיצות בתחיה שאז גופך‬ ‫יכובד תחת קלונו כי סוף הכבוד לבא‬ ‫התורה תזכור מאשר למדת ותהרהר‬ ‫יהיה זך כמאמר אליהו שהקב"ה‬ ‫כלומר וקבל נא תוכחתי ולא יעצרך‬ ‫ותנצל ולא עוד אלא שגם בלילה‬ ‫עושה להם כנפים שהוא אצלי שיהיו‬ ‫ריש וקלון ממדה טובה זו והוא כי הנה‬ ‫שאינך עוסק בה תשמרך כי בשכבך‬ ‫זכים כמלאכים בעלי כנפים אז תכון‬ ‫תאוה נהיה היא תאוה ההוה תמיד‬ ‫בהיותך ישן בטל מן התורה תשמור‬ ‫שהיא תשיחך ותאמר לך כי נר וכו'‬ ‫בנוהג שבעולם הוא הממון גם‬ ‫עליך מן המזיקין הקריאת שמע‬ ‫לומר דע לך כי בעשותך מצוה היא נר‬ ‫שעיקרה אל החומר הלא גם תערב‬ ‫שקרית קודם תישן ולא בלבד תועיל‬ ‫כי עסק התורה היא מצוה מהמצות‬ ‫לנפש שעל ידי ממון יפזר יתן לאביונים‬ ‫לך מה שתקרא טרם תישן לשמרך‬ ‫כנודע וקיום המצוה שאתה מקיים‬ ‫ותערב לנפש ולנשמה ולזכרה תאות‬ ‫בשכבך כי אם גם לכשתקיץ כי‬ ‫הוא נר שהוא מלאך מאיר לך כי כל‬ ‫נפשך‪ ,‬והנה תראה ארוכה לריש וקלון‬ ‫והקיצות היא תשיחך‪.‬‬ ‫מצוה נעשית מלאך ועל כן אל‬ ‫אשר לך בראות מצוה עומדת לעומתך‬ ‫ויהיה מאמר דוד ע"ה אם זכרתיך‬ ‫תתמה שתנחה אותך בעולם הזה‬ ‫שבה יתוקן דלותך והוא כי הלא תועבת‬ ‫על יצועי באשמורות אהגה בך‪ :‬שהוא‬ ‫ומציאות התורה עצמה היא אור גדול‬ ‫כסילים הוא סור מרע מעצמם שהם‬ ‫אם זכרתיך בקריאת שמע על יצועי‬ ‫מהמצוה שהיא נר למעלה ממלאך‬ ‫משוללי חכמה כלומר ולכן ישיאך‬ ‫הלא תפרד נפשי מגופי מתוך דברי‬ ‫הנעשה במצוה עד אין קץ ועל כן אל‬ ‫יצרך ללכת אליהם לראש לקנות‬ ‫תורה שאדבר בשפתי גופי שעל ידי‬ ‫תתמה מהיות לה כח לשמור עליך‬ ‫התאוה נהיה ותהוי ארוכה לדלותך‬ ‫כן חוט של חסד נמשך מאתך‬ ‫בקבר ועל היסורין ועוני שהיה לך בה‬ ‫ולקלונך כי תעשיר ותכובד ותסור מרע‬ ‫בשובה אלי כי בידך אפקיד רוחי ועל‬ ‫גם כן אל תתמה כי ודרך חיים לעולם‬ ‫שהם שתי תועלות כאחת אך שמע נא‬ ‫ידי כן בשובה בבוקר מאתך אלי‬ ‫הבא תוכחות מוסר‪.‬‬ ‫תוכחתי ומוסרי ואל יהיה הריש וקלון‬ ‫תופלג השפע והדבקות עד שאני‬ ‫נצר בני מצות אביך ואל תטש‬ ‫אשר לך פורע מוסרי זה והוא כי הולך‬ ‫באשמורות כהוגה ומדבר בך כאילו‬ ‫תורת אמך‪ :‬קשרם על לבך תמיד‬ ‫את חכמים יחכם ולכן אל תלך אלא‬ ‫רוח נבואיי שאני כמתנבא ומשיח בך‪.‬‬ ‫ענדם על גרגרתך‪ :‬בהתהלכך תנחה‬ ‫למקום תורה כי אם תחפוץ להיות‬ ‫וזה יאמר היא תשיחך שעל ידי‬ ‫אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות‬ ‫רועה וראש לכסילים לתקן ריש וקלון‬ ‫קריאת שמע שתקרא על מטתך‬ ‫היא תשיחך‪:‬‬ ‫ולהסירם מרע דע כי תבא אל גדר‬ ‫תועיל לך עד שבהקיצך תבא אליך‬ ‫שתצטרך ירעוך וילמדוך גם אתה כי‬ ‫או יאמר הלא ציויתיך נצור בני‬ ‫ורועה כסילים ירוע‪:‬‬ ‫נפשך בשפע דבקות מאתו יתברך‬ ‫מצות אביך שתדבק במעשה המצות‬ ‫שכאשר תעסוק בתורה באשמורות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪17‬‬ ‫שהתורה קדמה לכסא הכבוד תהו‬ ‫לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל‬ ‫תשיג דברים נבואיים כאילו אתה‬ ‫מאז כמה דאת אמר נכון כסאך מאז‪:‬‬ ‫חפצי בם‪ .‬בית המקדש קנין אחד‬ ‫משיח אתו יתברך וזהו אומרו‬ ‫או יאמר הלא אמרתי אליכם בי‬ ‫מנין? שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך‬ ‫תשיחך שתשיח אותך (שהתורה‬ ‫מלכים ימלוכו שתלמידי חכמים‬ ‫ואומר ויביאם אל גבול הר קדשו הר‬ ‫תביאך שתשיח) עם זולתך (ית')‪...‬‬ ‫ימלוכו בעולם וישדדו המערכות‬ ‫זה קנתה ימינו‪ :‬משנה יב‪ :‬כל מה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כמפורש‪ ,‬אל יפלא בעיניכם כי הלא‬ ‫שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא‬ ‫טוב לי תורת פיך מאלפי זהב‬ ‫ה' קנני וכו'‬ ‫ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא‬ ‫וכסף‪ :‬בתהלים (קי"ט ע"א) ז"ל‪:‬‬ ‫בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף‬ ‫והוא כי הנה אמרו ז"ל כי ז' דברים‬ ‫עשיתיו ואומר ה' ימלוך לעולם ועד‬ ‫טוב לי כי עוניתי בראשיתי ביסורי‬ ‫קדמו לעולם תורה וכסא הכבוד‬ ‫אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה‬ ‫עוני למען על ידי יסורין אלמד חקיך‬ ‫וישראל ובית המקדש ותשובה ושמו‬ ‫הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל‬ ‫ושמא תאמר הלא לאיש כמוך‬ ‫של משיח וכו'‬ ‫לפיכך הרבה להם תורה ומצות‬ ‫שאתה מפזר נותן לצדקה טוב היה‬ ‫גם אמרו שם כי התורה קדמה‬ ‫שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל‬ ‫לך שבזמן שהיית עני שהוא הכנה‬ ‫לכסא הכבוד שנאמר קדם מפעליו‬ ‫תורה ויאדיר‪:‬‬ ‫לתורה היית עשיר כי היית מרבה‬ ‫מאז‪ ,‬קדם לבית המקדש שנאמר בו‬ ‫בי מלכים ימלכו‪ ...‬עשר וכבוד‬ ‫צדקה גם שלא היית לומד כל כך‬ ‫נכון כסאך מאז‪ .‬והנה יודע כל שער‬ ‫אתי‪ ...‬ה' קנני ראשית דרכו קדם‬ ‫תורה לזה אמר טוב לי כלומר לי‬ ‫יודעי דת ודין כי מבלי כסא הכבוד‬ ‫מפעליו מאז‪ :‬מעולם נסכתי מראש‬ ‫שאני נותן צדקה הרבה זכות תורה‬ ‫לא היה מבוא אל הברא עולם גשמי‬ ‫מקדמי ארץ‪ :‬במשלי (ח' פס' ט"ו י"ח‬ ‫מאלפי זהב וכסף שהייתי נותן צדקה‬ ‫מתכלית הרוחניות אך נשתלשלה‬ ‫כ"ב כ"ג) ז"ל‪:‬‬ ‫מרובה והטעם הוא להיות תורת פיך‬ ‫ההויה על ידי כסא הכבוד כנודע‪.‬‬ ‫והוא כי אפילו כל מה שתלמיד ותיק‬ ‫אחרי מאמר תורתנו הקדושה כי‬ ‫מחדש מדעתו הכל נאמר מפיו‬ ‫גם ידענו כי האציל רוחניות הוא‬ ‫בה ירבו טובותינו ואוצרותינו ימלא‪,‬‬ ‫דרכו יתברך‪ ,‬מתיחס אליו‪ .‬מה שאין‬ ‫יתברך בסיני נמצא שכל מה שאני‬ ‫אמרה אל יפלא בעיניך כי הלא מאז‬ ‫עוסק ומחדש בתורה הכל הוא תורת‬ ‫כן לפעול פעולה גשמית‪ ,‬אינו רק על‬ ‫האצילני הוא יתברך הנה היה על פי‬ ‫ידי השתלשלות כמדובר‪ .‬והוא‬ ‫פיך אך הצדקה גם שמקיים מצות פי‬ ‫מדת הרחמים פשוטים והוא כי הלא‬ ‫ה' עם כל זה בפעולת הצדקה אינו‬ ‫יתברך טרם יברא עולם גשמי‪,‬‬ ‫ידענו מאמר רבותינו ז"ל כי טרם‬ ‫האציל רוחניות מאתו יתברך‪ ,‬הוא‬ ‫נברא העולם עלה במחשבה‬ ‫עוסק בדברי פיו יתברך‪:‬‬ ‫את כסא כבודו‪ ,‬וזה מתיחס אל דרכו‬ ‫להבראות במדת הדין וראה הוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יתברך‪ .‬ואחר כך לברוא מה שהוא‬ ‫יתברך כי לא יתקיים ושיתף בו מדת‬ ‫משנה י"א‪ :‬חמשה קנינים קנה‬ ‫גשמי חוץ מדרכו‪ ,‬הוצרך‬ ‫רחמים ועל כן נאמר בתחלה‬ ‫הקדוש ברוך הוא בעולמו ואלו הן‪:‬‬ ‫השתלשלות כנודע‪.‬‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים ואחר כך ביום‬ ‫תורה קנין אחד‪ ,‬שמים וארץ קנין‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬כי הנה אמריה‬ ‫עשות ה' א‪-‬להים נמצא כי קדם‬ ‫אחד‪ ,‬אברהם קנין אחד‪ ,‬ישראל קנין‬ ‫תאמר התורה הקדושה הביטו וראו‬ ‫מפעליו יתברך לא עלה על רצונו רק‬ ‫אחד‪ ,‬בית המקדש קנין אחד‪ .‬תורה‬ ‫גם שתראוני אצלכם שחרחורת‬ ‫דין אומרת התורה ראה כמה‬ ‫קנין אחד מנין? דכתיב ה' קנני‬ ‫מלובשת התגשמות מה‪ ,‬אל אקל‬ ‫הרחמים נאותים אל הדבקים בי כי‬ ‫ראשית דרכו קדם מפעליו מאז‪.‬‬ ‫בעיניכם‪ ,‬כי הנה חין ערכי גבוה מעל‬ ‫הלא ה' שהוא מדת הרחמים לבדה‬ ‫שמים וארץ קנין אחד מנין? שנאמר‬ ‫גבוה הוא‪ ,‬עד אין חקר‪ .‬כי הלא גם‬ ‫בלי שיתוף דין קנני מה שאין כן‬ ‫כה אמר ה' השמים כסאי והארץ‬ ‫שהוא יתברך האציל כסא הכבוד‬ ‫כשקנה שמים וארץ ואין צריך לומר‬ ‫הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי‬ ‫להיות על ידה הכנת השתלשלות‬ ‫בזמן מפעליו שכבר שיתף דין לפעול‬ ‫ואיזה מקום מנוחתי ואומר מה רבו‬ ‫הבריאה‪ ,‬אין צריך לומר שלא‬ ‫עולם כי אם ראשית דרכו אשר היה‬ ‫מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה‬ ‫נבראתי על ידי כסא הכבוד כי אם‬ ‫קדם מפעליו בעת היתה המחשבה‬ ‫הארץ קנינך‪ .‬אברהם קנין אחד מנין?‬ ‫שאדרבה אני קדמתי אליה וזהו‬ ‫להיות הבריאה מפעלות א‪-‬להים‬ ‫דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם‬ ‫אומרו ה' קנני ראשית‪ ,‬לא בראשית‬ ‫לבד מאז קנני שם הרחמים לבדו‬ ‫לאל עליון קונה שמים וארץ‪ .‬ישראל‬ ‫בריאת פעולת עולם הגשמי הבלתי‬ ‫כנודע כי אלפים שנה קדמה לעולם‬ ‫קנין אחד מנין? דכתיב עד יעבור עמך‬ ‫מתיחס אל דרכו יתברך לברוא‬ ‫ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים‬ ‫ה' עד יעבור עם זו קנית ואומר‬ ‫‪18‬‬ ‫עשה ארץ ואחר כך חוצות וידוע כי‬ ‫מתקיים ואמר ברוך אברם לא‪-‬ל הוא‬ ‫גשמיות‪ ,‬רק ראשית דרכו‪ ,‬כלומר‬ ‫עולם חסד יבנה שהוא ימין נמצא‬ ‫בעל החסד שבמדת חסד א‪-‬ל ברא‬ ‫ראשית מה שהוא אצילות רוחני‬ ‫שבהברא העולם בימין חסדו הר זה‬ ‫העולם והיה כבודו מלא כל הארץ‬ ‫אשר היה דרכו בייחוד‪ ,‬קנני‪ .‬כי הלא‬ ‫קנתה ימינו באופן כי גם הר זה‬ ‫וגרמו העונות להסתלק עד השביעי‬ ‫היה קדם מפעליו אשר היו מאז‪ ,‬הם‬ ‫שבתחלת תחום הארץ גבול קדשו‬ ‫עם שנברא במדת א‪-‬ל שהוא חסד‬ ‫הז' דברים שפעל קודם לעולם‪,‬‬ ‫יקרא ומשם היחל הוא יתברך ויגרש‬ ‫ועוד מעט היה מסתלק גם משם‬ ‫שבכללם כסא הכבוד שעליה נאמר‬ ‫מפניהם גוים על ידי עצמו ולא על ידי‬ ‫ונאבד העולם ובכן ברוך אתה שעם‬ ‫נכון כסאך מאז‪ ,‬והיה ראשית מה‬ ‫מלאך להיות כי שם גבול קדשו‬ ‫היותו מסולק עד השביעי שהוא‬ ‫שהוא דרכו להאציל רוחניות‪ ,‬כי בי‬ ‫ויאמר על הגרגשי שפנה מלפני‬ ‫עליון הספיק זכותך שעם כל זה לא‬ ‫החל השם הגדול הזה להאציל‬ ‫ישראל והלך למרחקי ארץ‬ ‫נמנע מלברך‪.‬‬ ‫ובכסא הכבוד כלה‪ .‬שגם היא דרכו‪,‬‬ ‫והנשארים מז' גוים ויפילם חללים‬ ‫והטעם שזכה אברם להיות ברוך‬ ‫כי אצילות רוחני נמרץ היא כנודע‪.‬‬ ‫בחבל נחלה שהוא בארץ ישראל‬ ‫הוא להיות קונה בזכותו שמים וארץ‬ ‫ואחר כך שמני הוא יתברך נסיכה‬ ‫עצמה וישכן באהליהם של אלו ואלו‬ ‫כי מתחלה היה העולם בתורת חסד‬ ‫ומשתררת בעולמות כלם הלא המה‬ ‫את שבטי ישראל‪.‬‬ ‫חנם ועוד מעט היה מסתלק גם משם‬ ‫ד'‪ .‬עולם הנשמות שתחת כסא‬ ‫או יאמר ויביאם אל גבול קדשו כו'‬ ‫והיה העולם אבד שמים וארץ ואברם‬ ‫הכבוד ועולם המלאכים שלמטה‬ ‫כמו שאמרו ז"ל כי בית המקדש קנין‬ ‫קנאם בדמי מעשיו הטובים כאילו‬ ‫ממנו ועולם הגלגלים והשפל וזהו‬ ‫אחד שנאמר הר זה קנתה ימינו ובזה‬ ‫שמים וארץ שלו כי הוא מקיימם בלא‬ ‫מעולם נסכתי ולא מהשלישי לבד רק‬ ‫יאמר כי זכות בית המקדש הביאם‬ ‫תורת חסד חנם‪.‬‬ ‫מראש מקדמי ארץ שהוא מאותו‬ ‫וכבש לפניהם הארץ וזהו ויביאם וכו'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ראש לאותן אשר המה קדמי ארץ‬ ‫מי הביאם הר זה כו' הוא זכות בית‬ ‫ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה‬ ‫הוא עולם הנשמות‪ ,‬שהוא כראש‪,‬‬ ‫המקדש ושמא תאמר כי אין כל‬ ‫ימינו‪ :‬ויגרש מפניהם גוים‪ : ...‬בתהלים‬ ‫מעולם המלאכים ומעולם הגלגלים‬ ‫הקדושה ההיא רק אחר שנבנה בית‬ ‫(ע"ח נ"ד‪-‬נ"ה) ז"ל‪:‬‬ ‫שהם קדמי ארץ‪ ,‬הוא עולם השפל‪,‬‬ ‫המקדש אך לא מקודם אשר עדיין‬ ‫ששניהם קדמו לו מלמעלה למטה כי‬ ‫לא היה שמו כי אם הר הוא הר‬ ‫ויביאם כו' לא אמר ויוליכם כי אם‬ ‫אין ספק כי עולם הנשמות הוא בערך‬ ‫המוריה דע לך כי לא כן הוא כי הר זה‬ ‫ויביאם להורות כי מושב שכינה‬ ‫השנים שלמטה ממנו‪ ,‬כערך הראש‬ ‫עודנו הר להיותו הר זה בייחוד קנתה‬ ‫בארץ ישראל הוא ויביאם אצלו אל‬ ‫אצל גוף האדם‪ .‬ואם כן אפוא לא‬ ‫ימינו אותו‪.‬‬ ‫גבול קדשו הוא תחום ארץ ישראל‬ ‫יפלא בעיניך אשר דברתי כי בי‬ ‫שארץ עמים היא גבול חצונים ואל‬ ‫מלכים ימלוכו לשדד מערכות כי‬ ‫או יאמר ויביאם אל גבול קדשו‬ ‫יעלה על רוחך כי לא יקרא גבול‬ ‫הוא הר המוריה ושמא תאמר האם‬ ‫קדשו רק הר המוריה אשר שם הא‪-‬‬ ‫הלא נסכתי על כולם כמדובר‪:‬‬ ‫לקדושתו יש גבול חלילה הלא מלא‬ ‫להים כי הנה הר זה תואר גדול מזה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כל הארץ כבודו לזה אמר אמת הוא‬ ‫יש לו שהוא כי הר זה קנתה אותו‬ ‫ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל‬ ‫אך מה שקראתי לזה גבול קדשו על‬ ‫ימינו יתברך אך כל שאר ארץ ישראל‬ ‫עליון קנה שמים וארץ‪ :‬בפ' לך‬ ‫יתרון שיש לו על השאר כי הר זה‬ ‫לא יבצר מהקרא (עכ"פ) גבול קדשו‪.‬‬ ‫(בראשית י"ד י"ט)‪:‬‬ ‫קנתה ימינו ושמא תאמר למה תאמר‬ ‫ויברכהו כו' הנה אמרו רבותינו ז"ל‬ ‫ויביאם שיורה שהיה המקום כבוש‬ ‫או יאמר אל תתמה אם ראשית‬ ‫גבול ארץ ישראל אני קורא גבול‬ ‫בבראשית רבה כי על ידי שבעה‬ ‫ובטוח ולא הוצרך כי אם הבאה אל‬ ‫שחטאו נסתלקה שכינה עד רקיע‬ ‫הר המוריה והלא הם כבשו הארץ‬ ‫קדשו כי דע אפוא כי אין צריך לומר‬ ‫הר המוריה כי אם גם הר זה שבגבול‬ ‫שביעי כאשר מנאום בפרשת‬ ‫שבע שנים בחרב וקשת ומלחמה‬ ‫בראשית כי האחד סילקה מהארץ‬ ‫לזה אמר האמת שלא היתה רק‬ ‫ארץ ישראל קנתה ימינו והוא ענין‬ ‫מאמרם ז"ל על פסוק עד לא עשה‬ ‫לרקיע ראשון והשני לשני עד‬ ‫הבאה כי הנה לא בחרבם ירשו ארץ‬ ‫שהשביעי סילקה לשביעי וכשנולד‬ ‫כי הלא ויגרש מפניהם גוים וכו'‪.‬‬ ‫ארץ וחוצות כי תחלת ברייתו של‬ ‫עולם לא היה כי אם ארץ ישראל‬ ‫אברהם על ידי זכותו הורידה לששי‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואחר כך נתפשטה חוצה לארץ וזהו‬ ‫יצחק לחמישי‪ ,‬יעקב לרביעי כו' ונבא‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫עד לא עשה ארץ וחוצות כי תחלה‬ ‫אל הביאור והוא כי הנה ידענו כי‬ ‫העולם על צד החסד נברא והיה‬ ‫‪19‬‬